gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ודעת לנפשך · V'daas Lenafshechu — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: ודעת לנפשך · V'daas Lenafshechu

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

ודעת לנפשך · V'daas Lenafshechu — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫כי תבוא חכמה בלבך‬ ‫ודעת לנפשך‬ ‫(משלי ב‪ ,‬י)‬ ‫ינעם‬ ‫בירורי הלכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫פרשת האזינו תשפ"ז‬ ‫גליון פ"א‬ ‫ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב ‪ -‬מצות תוספת יום הכיפורים וכן בשבת‬ ‫תוספת יום הכיפורים * המקור ל'תוספת יוה"כ' והנפקא מינה * תוספת לגבי עינוי או איסור מלאכה * תוספת בשבתות וימים טובים‬ ‫משמעות התוספת לגבי עיצומו של יום * שיעור וזמן התוספת * כל המוסיף מוסיפין לו מן השמים‬ ‫בלא מחלוקת‪ ,‬משמע דסבירא להו בפירוש סוגיית‬ ‫וכן ציין במשנה ברורה סק"א)‪ ,‬אי אפשר לקיים גם הלימוד מפסוק‬ ‫תוספת יום הכיפורים‬ ‫א‪.‬‬ ‫הגמרא‪ ,‬דאפילו מאן דדריש מוסיפין מחול וכו' מפסוק‬ ‫זה שתוספת יום הכיפורים הוא מדאורייתא‪ ,‬וכך כתב‬ ‫'ועניתם וגו''‪ ,‬סבירא ליה נמי דרש דאכיל ערב יום‬ ‫הבית יוסף (סי' תר"ד ס"א) וז"ל‪ ,‬ואם תאמר‪ ,‬הא האי קרא‬ ‫בגמרא מצינו כמה מקורות למצות תוספת יום‬ ‫הכיפורים‪ ,‬וסבירא ליה דתרתי שמעינן מיניה‪ ,‬ועיי"ש‬ ‫ד'ועניתם' איצטריך ללמד דמוסיפין מחול על הקודש‪,‬‬ ‫הכיפורים‪ ,‬וכן תוספת שבת וימים טובים‪ ,‬דהנה הגמרא‬ ‫באריכות האיך יש לדרוש שניהם‪.‬‬ ‫כדדריש ליה בפרק בתרא דיומא (פא‪ ,):‬ובפרק קמא דראש‬ ‫(יומא פא‪ ).‬האריכה בענין תוספת יום הכיפורים‪ ,‬וכך איתא‬ ‫השנה (ט‪ ,).‬ואין לומר דרבינו (הטור) סובר דתוספת חול על‬ ‫שם‪ ,‬יכול יהא ענוש על תוספת מלאכה‪ ,‬תלמוד לומר 'וכל‬ ‫וכתב בשולחן ערוך הרב (סי' תר"ח ס"א) וז"ל‪ ,‬מצות עשה‬ ‫הקודש לא הוי דאורייתא‪ ,‬ומשום הכי אייתר ליה קרא‬ ‫הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה'‪ ,‬על‬ ‫מן התורה להוסיף מן החול על הקודש‪ ,‬בין בעינויי בין‬ ‫לדחייא בר רב‪ ,‬שהרי כתב בסימן תר"ח דמקרא נפקא לן‬ ‫עיצומו של יום ענוש כרת ואינו ענוש כרת על תוספת‬ ‫באיסור מלאכה‪ ,‬שנאמר 'ועניתם את נפשותיכם בתשעה‬ ‫דצריך להוסיף מחול על הקודש‪ .‬ולכך מיישב הבית יוסף‪,‬‬ ‫מלאכה‪ ,‬יכול לא יהא ענוש כרת על תוספת מלאכה אבל‬ ‫לחודש בערב מערב ער ערב תשבתו שבתכם'‪ ,‬ואף על פי‬ ‫יש לומר שרבינו סובר כרבי עקיבא‪ ,‬דנפקא ליה‬ ‫יהא ענוש כרת על תוספת עינוי‪ ,‬תלמוד לומר 'כי כל‬ ‫שממקרא זה למדנו בסי' תר"ד שמצוה לאכול בערב יום‬ ‫שמוסיפין מחול על הקודש מקרא ד'בחריש ובקציר‬ ‫הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה'‪ ,‬על‬ ‫כיפור‪ ,‬מכל מקום פשט הכתוב משום תענית ממש‪ ,‬כמו‬ ‫תשבות'‪ ,‬כדאיתא בפרק קמא דראש השנה (שם)‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫עיצומו של יום ענוש כרת ואינו ענוש כרת על תוספת‬ ‫שנתבאר כאן‪ ,‬אלא שמצות חכמים היא להרבות בסעודה‬ ‫עינוי‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומכיון שהוצרכה התורה להשמיענו שאין‬ ‫בערב יום כיפור‪ ,‬מטעם שנתבאר שם‪ ,‬ומצאו להם סמך‬ ‫והטורי זהב (סי' תר"ח סק"א) גם כן התייחס לקושיא זו‪,‬‬ ‫כרת על התוספת‪ ,‬משמע שיש מצוה בעצם התוספת‪ ,‬רק‬ ‫מן התורה‪ ,‬ע"כ‪ .‬ואכן בשלחן ערוך (סי' תק"ע ס"ג‪ ,‬וציינו שוע"ה‬ ‫וכתב באופן אחר וז"ל‪ ,‬כתב בטור‪ ,‬דמקרא נפקא לן‬ ‫שאינו ענוש כרת על זה‪ ,‬ע"כ עיי"ש בכל הסוגיא‬ ‫כאן) כתב בפירוש שמצות אכילה בערב יום הכיפורים אינה‬ ‫שצריך להוסיף מחול על הקודש‪ ,‬בין באיסור אכילה בין‬ ‫באריכות‪.‬‬ ‫רק מדרבנן‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫באיסור עשיית מלאכה‪ ,‬ונראה דמתכוין על הקרא‬ ‫דילפינן בפרק בתרא דיומא (פא‪ ,).‬דיש גזירה שוה ד'עצם'‬ ‫עוד איתא בגמרא (ראש השנה ט‪ ,).‬ודמוסיפין מחול על‬ ‫תוספת לגבי עינוי או גם איסור מלאכה‬ ‫ג‪.‬‬ ‫'עצם'‪ ,‬דהיינו דילפינן שאין עונש ואזהרה בתוספת מן‬ ‫קודש מנלן‪ ,‬דתניא 'בחריש ובקציר תשבות'‪ ,‬רבי עקיבא‬ ‫החול‪ ,‬מגזירה שוה דדוקא בעצם היום יש עונש ואזהרה‬ ‫אומר‪ ,‬אינו צריך לומר חריש וקציר של שביעית‪ ,‬שהרי‬ ‫והנה לא נתבאר בגמרא מה הכוונה ב'מוסיפים מחול‬ ‫כבר נאמר 'שדך לא תזרע וגו''‪ ,‬אלא חריש של ערב‬ ‫ולא בתוספת‪ ,‬וממילא שמעינן דעל כל פנים יש חיוב‬ ‫הקודש'‪ ,‬האם זהו רק לגבי דיני עינוי ביום הכיפורים‪,‬‬ ‫שביעית הנכנס לשביעית וקציר של שביעית היוצא‬ ‫להוסיף מחול על הקודש ביום כיפור‪.‬‬ ‫כגון איסור אכילה ושתיה‪ ,‬או שזהו גם לגבי איסור מלאכה‬ ‫למוצאי שביעית‪ ,‬רבי ישמעאל אומר‪ ,‬מה חריש רשות אף‬ ‫ככל דיני יום הכיפורים‪ .‬וכתב הרמב"ם (פ"א משביתת העשור‬ ‫ומבאר הט"ז דבריו‪ ,‬וכן איתא שם בגמרא בפרק יום‬ ‫קציר רשות‪ ,‬יצא קציר העומר שהוא מצוה‪ ,‬ומקשינן‬ ‫ה"ו) וז"ל‪ ,‬וצריך להוסיף מחול על הקודש‪ ,‬בכניסתו‬ ‫הכיפורים‪ ,‬דמאן דיליף מ'עצם עצם' לא יליף תוספת חול‬ ‫בגמרא‪ ,‬ורבי ישמעאל מוסיפין מחול על קדש מנא ליה‪,‬‬ ‫וביציאתו‪ ,‬שנאמר 'ועניתם את נפשותיכם בתשעה‬ ‫מן קרא ד'עניתם וגו' בתשעה בערב'‪ ,‬אלא קרא‬ ‫נפקא ליה מדתניא 'ועניתם את נפשותיכם בתשעה'‪ ,‬יכול‬ ‫לחדש בערב'‪ ,‬כלומר התחיל לצום ולהתענות מערב‬ ‫ד'ועניתם' אתא לחיוב אכילה בערב ביום כיפור‪ ,‬וכמו‬ ‫בתשעה‪ ,‬תלמוד לומר 'בערב'‪ ,‬אי בערב יכול משתחשך‪,‬‬ ‫תשעה הסמוך לעשירי‪ ,‬וכן ביציאה שוהה בעינויו מעט‬ ‫שכתבתי בריש הלכות יום הכיפורים (סי' תר"ד סק"א)‪ ,‬ואם כן‬ ‫תלמוד לומר 'בתשעה' הא כיצד‪ ,‬מתחיל ומתענה מבעוד‬ ‫מליל אחד עשר סמוך לעשירי‪ ,‬שנאמר 'מערב עד ערב‬ ‫הטור דנקיט ליה קרא ד'ועניתם' לענין חיוב אכילה‬ ‫יום‪ ,‬מלמד שמוסיפין מחול על קודש‪ ,‬אין לי אלא‬ ‫תשבתו שבתכם'‪ ,‬ע"כ‪ .‬וביאר הרב המגיד וז"ל‪ ,‬מדברי‬ ‫כדלעיל‪ ,‬על כרחך יליף תוספת חול מ'עצם עצם'‪ ,‬ומשום‬ ‫בכניסתו‪ ,‬ביציאתו מנין‪ ,‬תלמוד לומר 'מערב עד ערב'‪,‬‬ ‫רבינו נראה‪ ,‬שאין תוספת דבר תורה אלא בעינוי‪ ,‬אבל לא‬ ‫הכי לא זכר תוספת מחול על הקודש לענין שבת (סי' רס"א)‬ ‫אין לי אלא יום הכיפורים‪ ,‬שבתות מנין‪ ,‬תלמוד לומר‬ ‫בעשיית מלאכה‪ ,‬לא ביום הכיפורים ולא בשבתות‪ ,‬וזהו‬ ‫ולא ביום טוב‪ ,‬כמו שכתב בית יוסף (סי' רס"א ד"ה והרמב"ם)‪,‬‬ ‫'תשבתו'‪ ,‬ימים טובים מנין‪ ,‬תלמוד לומר 'שבתכם'‪ ,‬הא‬ ‫שכתב מתחיל לצום ולהתענות‪ ,‬וזהו שלא נזכר בדבריו‬ ‫דלא סבירא ליה להטור תוספת חול אלא לגבי יום כיפור‪.‬‬ ‫כיצד‪ ,‬כל מקום שיש בו שבות מוסיפין מחול על קודש‪,‬‬ ‫בהלכות שבת תוספת כלל מן התורה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ומסיים דבריו בקושיא על הלבוש (וממנו גם יוקשה על הבית‬ ‫ומסיימת הגמרא‪ ,‬ורבי עקיבא האי 'ועניתם את‬ ‫אמנם מדברי הרא"ש (פ"ח מיומא ס"ח) נראה שסבר שדין‬ ‫יוסף) וז"ל‪ ,‬ובלבוש (ס"א) כתב‪ ,‬דיליף כאן (תוספת מחול) מקרא‬ ‫נפשותיכם בתשעה' מאי עביד ליה‪ ,‬מיבעי ליה לכדתני‬ ‫תוספת שייך גם לגבי מלאכה‪ ,‬שכך כתב (בהעתיקו מלשון‬ ‫ד'ועניתם בערב'‪ ,‬וקשה‪ ,‬דאם כן לא היה לומד חיוב‬ ‫חייא בר רב מדפתי‪ ,‬דתני חייא בר רב מדפתי‪' ,‬ועניתם‬ ‫הגמרא בדף פא ע"א וע"ב יחד) וז"ל‪ ,‬הא כיצד‪ ,‬מתחיל ומתענה‬ ‫אכילה מקרא זה‪ ,‬דמאן דדריש הא לא דריש הא‪ ,‬כמבואר‬ ‫את נפשותיכם בתשעה'‪ ,‬וכי בתשעה מתענין והלא‬ ‫מבעוד יום‪ ,‬מכאן שמוסיפין מן חול על הקודש‪ ,‬אין לי‬ ‫שם בפרק יום הכיפורים‪ .‬ועוד כתב בלבוש‪ ,‬דילפינן‬ ‫בעשירי מתענין‪ ,‬אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי‬ ‫אלא לפניו לאחריו מנין‪ ,‬תלמוד לומר 'מערב עד ערב'‪,‬‬ ‫מ'בחריש ובקציר תשבות'‪ ,‬ועל זה קשה‪ ,‬דלמאן דיליף‬ ‫מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ואין לי אלא יום הכפורים שבת בראשית מנין‪ ,‬תלמוד‬ ‫מזה סבירא ליה הוא הדין נמי כל שבת ויום טוב בעינן‬ ‫לומר 'תשבתו'‪ ,‬יום טוב מנין‪ ,‬תלמוד לומר 'שבתכם'‪ ,‬כל‬ ‫תוספת‪ ,‬כדאיתא בפרק יום הכיפורים‪ ,‬ואם כן מאי טעמא‬ ‫ובפשטות‪ ,‬הנפקא מינה בין הלימודים הוא‪ ,‬דאם‬ ‫שבת שאתה שובת אתה מוסיף לה בין מלפניה בין‬ ‫כתב רבינו הטור דוקא ביום כיפור יש תוספת‪ ,‬ובשבת‬ ‫ילפינן מהגזירה שוה 'עצם עצם'‪ ,‬אין לנו לימוד לתוספת‬ ‫מלאחריה‪ ,‬יכול יהא חייב כרת על התוספת‪ ,‬תלמוד לומר‬ ‫ויום טוב לא כתב כלום בסימן רס"א‪ ,‬אלא כדפרישית‪,‬‬ ‫שבת ויום טוב‪ ,‬רק לגבי יום הכיפורים לבד‪ ,‬אבל אי‬ ‫'והנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫ילפינן מ'ועניתם' או מ'בחריש ובקציר תשבות'‪ ,‬שפיר‬ ‫והאבדתי'‪ ,‬על עיצומו של יום ענוש כרת אבל אינו ענוש‬ ‫ילפינן ממנו לכל השבתות וימים טובים כמבואר בגמרא‪.‬‬ ‫כרת על התוספת‪ ,‬יכול לא יהא ענוש כרת על התוספת‬ ‫אמנם בפרי מגדים (סי' תר"ח משבצות סק"א על הט"ז הנ"ל) ציין‬ ‫מלאכה אבל יהא ענוש כרת על התוספת עינוי‪ ,‬תלמוד‬ ‫לעיין בהגהת הלבוש‪ ,‬שבזה יתיישב מה שהקשה הט"ז‬ ‫המקור למעשה ל'תוספת יוה"כ' והנפקא מינה‬ ‫ב‪.‬‬ ‫לומר 'כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה‬ ‫בדעת הלבוש האיך יליף תוספת מחול מהפסוק‬ ‫והנה‪ ,‬מפשטות הגמרא משמע‪ ,‬ששני מימרות‬ ‫ונכרתה'‪ ,‬על עיצומו של יום ענוש כרת ואינו ענוש כרת‬ ‫'ועניתם'‪ ,‬וכך כתב בהגהת הלבוש (סי' תר"ח ס"א) וז"ל‪ ,‬אף‬ ‫חלוקות‪ ,‬מי שלומד מפסוק 'ועניתם את נפשותיכם'‬ ‫על התוספת של יום‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫על גב דלעיל סי' תר"ד מפקינן האי קרא לאכילה ושתייה‬ ‫תוספת יום הכיפורים‪ ,‬אינו לומד הלימוד של 'כל האוכל‬ ‫ביום התשיעי כדי שיוכל להתענות בעשירי‪ ,‬ובש"ס‬ ‫וכך פסק למעשה הטור (ריש סי' תר"ח) וז"ל‪ ,‬ואוכלין‬ ‫ושותה בתשיעי וכו''‪ .‬ואם כן היה מקום לומר‪ ,‬שאם נפסק‬ ‫משמע דמאן דדריש ליה למוסיפים מחול וכו'‪ ,‬לית ליה‬ ‫ומפסיקין קודם בין השמשות‪ ,‬דמקרא נפקא לן שצריך‬ ‫להלכה (סי' תר"ד ס"א) שמצוה לאכול בערב יום הכיפורים‪,‬‬ ‫דרש דאכילת ערב יום הכיפורים‪ ,‬מכל מקום הואיל‬ ‫ונלמד מהפסוק 'בתשעה לחודש בערב' (כדאיתא שם בגמרא‪,‬‬ ‫להוסיף מחול על הקודש‪ ,‬בין באיסור אכילה בין בעשיית‬ ‫והפוסקים הביאו דרש דאכילת ערב יום הכיפורים סתמא‬ ‫‪0‬‬ ‫שיעורו‪ ,‬אלא מיהו לאו תוספת כל דהו קאמר‪ ,‬כדמשמע‬ ‫יש אומרים‪ ,‬אפשר שסמך על מה שכתב לעיל סי' רס"א‬ ‫מלאכה‪ ,‬ע"כ‪ .‬אמנם‪ ,‬בדעת המחבר (סי' תר"ח ס"א) יש לדון‪,‬‬ ‫ביום טוב פרק המביא (ביצה ל‪ ,).‬ובפרק שואל (קמח‪ ,):‬דלאו‬ ‫ס"ב‪ ,‬שכתב סברת הרי"ף והרא"ש בשם יש אומרים‬ ‫דנראה שפסק למעשה כדעת הרמב"ם‪ ,‬שלא הזכיר ענין‬ ‫בתוספת כל דהו אמרינן‪ ,‬אלא שלא נתברר שיעורו‪ ,‬וצריך‬ ‫יעו"ש‪ ,‬ומיהו עיין בדברינו לשם אות ט"ז שכתבנו בשם‬ ‫תוספת יום הכיפורים רק לגבי איסור אכילה‪ .‬אכן בשולחן‬ ‫לפרוש קודם בין השמשות מעט‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫הרדב"ז (שו"ת ללשונות הרמב"ם סי' קי"ג) דגם לדעת הרמב"ם יש‬ ‫ערוך הרב (סי' תר"ח ס"א) כתב וז"ל‪ ,‬מצות עשה מן התורה‬ ‫תוספת לשבת יעו"ש‪ ,‬ואם כן כיון דאיכא פלוגתא בזה‪,‬‬ ‫להוסיף מן החול על הקודש‪ ,‬בין בעינוי בין באיסור‬ ‫ובמשנה ברורה (סי' רס"א סקכ"ב) כתב וז"ל‪ ,‬ולא סגי‬ ‫וגם בדעת הרמב"ם יש אומרים דסבירא ליה דצריך‬ ‫מלאכה‪ ,‬שנאמר 'ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש‬ ‫בהוספה כל שהוא‪ ,‬אלא שצריך קצת יותר‪ ,‬וכתב המשנה‬ ‫להוסיף גם מעשיית מלאכה‪ ,‬יש להחמיר‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫בערב מערב ער ערב תשבתו שבתכם'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ברורה בשם החיי אדם‪ ,‬ושיעור התוספת עם בין‬ ‫השמשות ביחד עולה כמעט חצי שעה‪ ,‬ועיין בביאור‬ ‫משמעות התוספת לגבי עיצומו של יום‬ ‫ה‪.‬‬ ‫מצות תוספת בשאר שבתות וימים טובים‬ ‫ד‪.‬‬ ‫הלכה‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובביאור הלכה (שם ד"ה איזה זמן) כתב וז"ל‪ ,‬עיין‬ ‫במשנה ברורה שכתבנו דלא סגי וכו'‪ ,‬כן כתב הרא"ש‬ ‫בעת שאנו דנין על ענין זה של תוספת שבת‪ ,‬יש‬ ‫ופשוט‪ ,‬שלדעת הרמב"ם לא שייך מצות תוספת רק‬ ‫בביצה והובא בבית יוסף‪ ,‬וכתבו הפוסקים דלא איתברר‬ ‫לציין לדברי השולחן ערוך הרב‪ ,‬שכתב בדיני הכנסת‬ ‫לגבי יום הכיפורים ששייך בה מצות עינוי‪ ,‬אבל בשבת‬ ‫שיעורו מן הגמרא‪ ,‬ונראה דעל כל פנים הוא פחות מכדי‬ ‫שבת (סי' רס"א קונטרס אחרון סק"ג‪ ,‬וסי' רס"ג קונטרס אחרון סק"ח) ושנה‬ ‫ויום טוב לא שייך כלל מצות תוספת‪ ,‬אבל לדעת שאר‬ ‫שלשת רבעי מיל‪ ,‬דאי לאו הכי ישאר קושית תוספות‬ ‫דבריו בהלכות עירובין (סי' שצ"ג ס"ב)‪ ,‬לגבי הדין שמותר‬ ‫הראשונים‪ ,‬מבואר בדבריהם שמצות תוספת שייך גם‬ ‫בראש השנה (ט‪ .‬ד"ה ורבי עקיבא) במה שהקשו‪ ,‬מהא דאיתא‬ ‫לערב עירובי חצרות בבין השמשות‪ ,‬ואפילו אם כבר‬ ‫בשאר שבתות וימים טובים‪ .‬וכתב בשולחן ערוך בהלכות‬ ‫בשבת ספק חשכה‪ ,‬עיין שם‪ ,‬ולכן סתמתי במשנה ברורה‬ ‫קיבל עליו תוספת שבת‪ ,‬אמנם כל זה כשעדיין לא קיבל‬ ‫שבת (סי' רס"א ס"ב) ש'יש אומרים שצריך להוסיף מחול על‬ ‫כהחיי אדם‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫עליו שבת בתפילת ערבית של שבת שהתפלל מבעוד‬ ‫הקודש'‪ ,‬וזהו כדעת הרי"ף והרא"ש ודלא כהרמב"ם‪,‬‬ ‫יום‪ ,‬אבל אם התפלל תפילת ערבית של שבת הרי קיבל‬ ‫ובהלכות הבדלה (סי' רצ"ג) סתם כן לדינא‪ ,‬שכתב (ס"א) וז"ל‪,‬‬ ‫אמנם במשנה ברורה עצמו (שם סקכ"ג) כתב וז"ל‪ ,‬ומי‬ ‫עליו שבת עצמה‪.‬‬ ‫מאחרין תפילת ערבית‪ ,‬כדי להוסיף מחול על הקודש‪,‬‬ ‫שמחמיר על עצמו ופורש עצמו ממלאכה חצי שעה או‬ ‫ע"כ‪ .‬וכן (ס"ב) בזה"ל‪ ,‬צריך להיזהר מלעשות מלאכה עד‬ ‫על כל פנים שליש שעה קודם השקיעה‪ ,‬אשרי לו‪ ,‬דהוא‬ ‫ובקונטרס אחרון (סי' רס"א סק"ג) ביאר הדברים באופן‬ ‫שיראו שלשה כוכבים קטנים‪ ,‬ולא יהיו מפוזרים אלא‬ ‫יוצא בזה ידי שיטת כל הראשונים‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובשער הציון‬ ‫מחודש‪ ,‬ותורף לשונו‪ ,‬דבקבלת שבת שלא על ידי תפילה‬ ‫רצופים‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומקור הדין שיהיו רצופים הוא מהר"ן (שבת‬ ‫(סקכ"א) ביאר וז"ל‪ ,‬היינו אפילו לשיטת רבי אליעזר ממיץ‬ ‫אינו מקבל עליו חומרת עיצומו של יום‪ ,‬אלא שקיבל עליו‬ ‫טו‪ .‬סוף ד"ה אמר רבה) וז"ל‪ ,‬ועד איזו שעה יהא מוסיף והולך‪,‬‬ ‫(יראים סי' רע"ד‪ ,‬שסובר שבין השמשות הוא ג' רבעי מיל קודם שקיעת החמה‪,‬‬ ‫סתם תוספת שבת‪ ,‬כמו שמצוות התורה להוסיף מחול על‬ ‫יש לומר כענין שאמרו בירושלמי (ריש פ"א דברכות)‪ ,‬דגרסינן‬ ‫כלומר ‪ 13.5‬דקות קודם השקיעה)‪ ,‬ואפילו אם נסבור דמיל הוא כ"ד‬ ‫הקודש אף בלא תפילה‪ ,‬ולהכי לא מיתסר בשבותים‪ ,‬דלא‬ ‫התם‪ ,‬ובלבד דיתחמון (שיראו) תלתא כוכבים דדמיין כחדא‬ ‫מינוט‪ ,‬ויוצא בזה מדינא גם התוספת שבת להרבה‬ ‫עדיף התוספת שהוא עשה מבין השמשות שהוא ספק‬ ‫כוכבתא‪ ,‬כלומר רצופין במקום אחד‪ ,‬היו מפוזרין‪ ,‬אסור‬ ‫אחרונים‪ ,‬ע"כ‪ .‬ולפי זה יצא ששיעור תוספת שבת הוא ‪2‬‬ ‫כרת‪ ,‬אבל כשהתחיל ערבית של שבת‪ ,‬קיבל עליו עיצומו‬ ‫בעשיית מלאכה‪ ,‬משום תוספת‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫דקות‪.‬‬ ‫של יום ולא תוספת‪ ,‬שהרי אף להרמב"ם דלא סבירא ליה‬ ‫תוספת כלל לשבת‪ ,‬ואפילו הכי מיתסר במלאכה אחר‬ ‫והיוצא ממה שנתבאר‪ ,‬דדעת הרמב"ם בפשטות הוא‬ ‫ובענין תוספת שבת במוצאי שבת‪ ,‬מבואר בשולחן‬ ‫תפילת ערבית‪ ,‬ע"כ עיי"ש‪[ .‬ונוגע הדבר להלכות אבלות‬ ‫ששייך תוספת רק לגבי דיני עינוי ביום הכיפורים‪ ,‬ודעת‬ ‫ערוך (סי' רצ"ג ס"ב‪ ,‬תרכ"ד ס"ב) דגם ביציאת השבת והיום טוב‬ ‫(סי' שע"ה סי"א וש"ך סקט"ו) וביו"ד ח"ב (עיין קובץ שיעורי טהרה למו"ר‬ ‫שאר הראשונים‪ ,‬ששייך מצות תוספת גם לגבי שאר דינים‬ ‫מצוה להוסיף מחול על הקודש‪ ,‬ולכך כתב בשולחן ערוך‬ ‫הגרמ"ש קליין שליט"א‪ ,‬שיעור ה' סי"ב)]‪.‬‬ ‫כגון איסור עשיית מלאכה‪ ,‬כמו כן כפי פשטות הגמרא‪,‬‬ ‫(סי' רצ"ג ס"ב‪ ,‬ומקור מהר"ן‪ ,‬הובא לעיל) וז"ל‪ ,‬צריך להיזהר‬ ‫שמצות תוספת הוא מדאורייתא גם לגבי כל שאר שבתות‬ ‫מלעשות מלאכה עד שירא שלשה כוכבים קטנים‪ ,‬ולא‬ ‫זמן ושיעור התוספת‬ ‫ו‪.‬‬ ‫ומועדי השנה (וכפי שנפסק בשולחן ערוך סי' רס"א ס"ב ורצ"ג ס"א ס"ב)‪.‬‬ ‫יהיו מפוזרים אלא רצופים‪ ,‬ע"כ‪ .‬וביאר המשנה ברורה‬ ‫(סק"ה) וז"ל‪ ,‬משום תוספת שבת‪ ,‬והוא הדין כשרואה‬ ‫כתב הבית יוסף (סי' רס"א ס"ב) וז"ל‪ ,‬וכתבו הר"ן בפרק‬ ‫אמנם יש לציין‪ ,‬דהנה כתב הבית יוסף (סי' רס"א ס"ב)‬ ‫שלשה כוכבים קטנים שאינם רצופים‪ ,‬וממתין מעט‬ ‫במה מדליקין (טו‪ .‬ד"ה אמר רבה) וביומא (ב‪ :‬ד"ה ת"ר ועניתם)‪,‬‬ ‫וז"ל‪ ,‬והרמב"ם בפרק ה' לא הזכיר דין תוספת זה‪ ,‬וכתב‬ ‫אחרי כן‪ ,‬מותר לעשות מלאכה‪ ,‬דעיקר טעם הרצופים‬ ‫והרב המגיד (פ"ה ה"ד) בשם הרמב"ן‪ ,‬שתוספת זה אי אפשר‬ ‫הרב המגיד (פ"א משביתת עשור ה"ו)‪ ,‬דטעמא משום דלית ליה‬ ‫משום תוספת‪ ,‬וכיון שהמתין מעט הרי הוסיף (דגול מרבבה)‪,‬‬ ‫שיהא בעוד השמש זורחת על הארץ‪ ,‬דהא תנן (יז‪ ):‬וכולן‬ ‫תוספת דבר תורה אלא לעינוי יום הכפורים לבד‪ ,‬דסבירא‬ ‫ע"כ‪ .‬ולפי זה הזמן המצויין בלוחות ליציאת השבת‪ ,‬כולל‬ ‫בית הלל מתירין עם השמש‪ ,‬ואי אפשר שיהא גם כן בין‬ ‫ליה דהלכה כמאן דדריש לקראי לדרשא אחרינא עכ"ל‪,‬‬ ‫בתוכו גם מינימום של תוספת שבת (ועיין במגן אברהם סי' קפ"ח‬ ‫השמשות‪ ,‬שהרי תוספת זה אינו אלא עשה‪ ,‬ובין‬ ‫ומשמע לי דדבר תורה שכתב לאו דוקא‪ ,‬דמדרבנן נמי לית‬ ‫סקי"ח שכתב דבמוצאי שבת סגי במשהו)‪.‬‬ ‫השמשות ספק כרת הוא‪ ,‬אלא ודאי זמנו של תוספת היינו‬ ‫ליה תוספת‪ ,‬דאם לא כן לא היה לו להשמיטו‪ ,‬ע"כ‪ .‬אמנם‪,‬‬ ‫מתחילת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ‪ ,‬עד זמן‬ ‫בביאור הלכה (סי' רס"א ס"ב ד"ה יש אומרים) כתב וז"ל‪ ,‬ודע עוד‪,‬‬ ‫כל המוסיף מוסיפין לו מן השמים‬ ‫ז‪.‬‬ ‫בין השמשות [וזהו לפי דעת השולחן ערוך כדעת רבינו‬ ‫דמדרבנן אפילו להרמב"ם מצוה להוסיף מעט מחול על‬ ‫תם‪ ,‬ולדידן הוא משעה ורביע קודם השקיעה ‪ -‬פלג‬ ‫הקודש‪ ,‬וכדמשמע פשטה דלשנא דהרב המגיד שהובא‬ ‫ולסיומא דמילתא ראוי להעתיק כאן דברים יסודיים‬ ‫המנחה‪ ,‬ויש כאן הרבה בירורי דברים‪ ,‬אך אכמ"ל]‪ ,‬והזמן‬ ‫בבית יוסף‪ ,‬ומה שהקשה בבית יוסף דאם כן לא היה לו‬ ‫מספר יסוד ושורש העבודה (שער ח' סוף פ"א) וז"ל‪ ,‬וכתוב‬ ‫הזה שהוא ג' מילין ורביע‪ ,‬רצה לעשותו כולו תוספת‬ ‫להרמב"ם להשמיט דין זה דהוספה‪ ,‬באמת כבר כללו במה‬ ‫בספר התגין‪ ,‬אם נשמתו של אדם בגיהנם‪ ,‬בכל יום ששי‬ ‫עושה‪ ,‬רצה לעשות מקצת ממנו עושה‪ ,‬ובלבד שיוסיף‬ ‫שהביא דין התקיעות שהיו תוקעין ערב שבת (בפ"ה הי"ח)‪,‬‬ ‫מוציאין אותה מגיהנם בעת שהיה רגיל בעולם הזה‬ ‫איזה זמן שיהיה ודאי יום מחול על הקודש‪.‬‬ ‫כנסת הגדולה בשם הראנ"ח‪ ,‬וכן כתב בבאור הגר"א‪,‬‬ ‫לשבות‪ ,‬וכן בתוספת מקודש על החול במוצאי שבת‪,‬‬ ‫דאפילו להרמב"ם מצוה להוסיף מחול על הקודש‪ ,‬מהא‬ ‫המאחר מאחרין אותו שלא להכניסו לגיהנם‪ ,‬והממהר‬ ‫עוד הביא הבית יוסף (שם)‪ ,‬וכתבו התוספות בפרק‬ ‫דתקיעות הנ"ל‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ממהרין אותו להכניסו‪ ,‬ועל כן צריך לזהר בזה מאוד‪,‬‬ ‫קמא דראש השנה (ט‪ .‬ד"ה ורבי עקיבא)‪ ,‬קשיא דבפרק במה‬ ‫ומוטל על כל אדם להזהיר בני ביתו על תוספת שבת‪,‬‬ ‫מדליקין תנן‪ ,‬ספק חשיכה אין מדליקין (ומשמע שעד בין‬ ‫וכתב בכף החיים בהלכות יום הכיפורים (סי' תר"ח אות‬ ‫וביחוד בימים הקצרים של ימות החורף‪ ,‬שרוב נשים‬ ‫השמשות ממש מותר להדליק)‪ ,‬ותירצו‪ ,‬ושמא משום דסגי‬ ‫א') וז"ל‪ ,‬ומדברי השולחן ערוך משמע שפוסק כדברי‬ ‫מאחרין בהדלקת הנרות עד קרוב לחשיכה ר"ל‪ ,‬וראוי‬ ‫בתוספת משהו נקט הכי‪ ,‬והרא"ש כתב ביומא (פ"ח ס"ח)‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬והא דלא כתב דברי הרי"ף והרא"ש אפילו בשם‬ ‫להזהיר אותם בנחת ובתוכחה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ובפרק תפילת השחר (ברכות פ"ד ס"ו) ותוספת זה לא נתברר‬ ‫היוצא למעשה מכל הנתבאר‪:‬‬ ‫א‪ .‬מצוה מן התורה להוסיף מחול על הקודש‪ ,‬בערב יום הכיפורים ובמוצאו‪ ,‬באיסור אכילה ושתיה ושאר עינויים‪.‬‬ ‫לדעת רוב הראשונים יש גם מצוה להוסיף מחול על הקודש‪ ,‬בערב יום הכיפורים ובמוצאו‪ ,‬באיסור מלאכה‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫לדעת רוב הראשונים הנ"ל‪ ,‬יש מצוה מן התורה להוסיף מחול על הקודש‪ ,‬בכל שבת ויום טוב‪ ,‬בכניסתו וביציאתו‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אף לדעת הרמב"ם‪ ,‬יש מצוה מדרבנן להוסיף מחול על הקודש‪ ,‬בכל שבת ויום טוב‪ ,‬בכניסתו יציאתו‪.‬‬ ‫ה‪ .‬דעת השולחן ערוך הרב‪ ,‬דבזמן תוספת שבת מותר בכל השבותין המותרים בבין השמשות‪ ,‬כיון שלא קיבל על עצמו עיצומו של יום‪ .‬אבל בקבלת‬ ‫שבת בתפילה נאסר בהכל כמו בשבת עצמה‪ ,‬דכבר קיבל עליו עיצומו של יום‪.‬‬ ‫זמן התוספת הוא לפחות מכ‪ 2-‬דקות לפני השקיעה‪ ,‬ולכל המוקדם מזמן פלג המנחה‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫כתוב בספר התגין‪ ,‬אם נשמתו של אדם בגיהנם‪ ,‬בכל יום ששי מוציאין אותה מגיהנם בעת שהיה רגיל בעולם הזה לשבות‪ ,‬וכן בתוספת מקודש על‬ ‫ז‪.‬‬ ‫החול במוצאי שבת‪ ,‬המאחר מאחרין אותו שלא להכניסו לגיהנם‪ ,‬והממהר ממהרין אותו להכניסו‪ ,‬ועל כן צריך לזהר בזה מאוד‪.‬‬ ‫יו"ל לזכות ולרפואת מרן רבינו ישראל בן לאה אסתר‪,‬‬ ‫נערך ע"י‪ :‬לוי יצחק בהגה"צ רצ"ה ויזניצר‪ ,‬מודיעין עילית‪.‬‬ ‫הרב שמואל שמעלקא בן פייגא לאה‪ ,‬הרב חיים מאיר בן גיטל‪ ,‬הבה"ח יוסף יששכר דב בן מרגלית‪,‬‬ ‫להערות והארות ‪L7133800@gmail.com 05271-33800‬‬ ‫היניק פסח בן ביילא מלכה‪ .‬רעכיל בת פייגא פעסיל‪ ,‬שרה בת קריינדל דישנא‪ ,‬לרפו"ש בתושח"י‬