gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

משנת אברהם · Mishnas Avraham — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: משנת אברהם · Mishnas Avraham

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

משנת אברהם · Mishnas Avraham — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫משנת אברהם‬ ‫פרשת‬ ‫האזינו (שובה)‬ ‫שנת תשפ"ז‬ ‫שנה גליון‬ ‫ג ב‬ ‫מתורתו של הגה"צ רבי אברהם יעקב הכהן פאם זצ"ל‬ ‫חובת הלב וההרגש במצות כיבוד אב ואם‬ ‫ואמו הם ההורים הכי טובים בעולם עבורו‪ .‬ולא די לכבדם רק בדיבור ובמעשה‪,‬‬ ‫אנו אומרים בנוסח הוידוי‪" :‬על חטא שחטאנו לפניך בזלזול הורים ומורים"‪ .‬כדאי‬ ‫אלא צריך לכבדם ממש בלבו‪ .‬זהו עומק עצום ונורא במצות כיבוד אב ואם‪,‬‬ ‫להזכיר את מה שאומר בעל החרדים (מצוות עשה פרק א אות לה) [והובא בקצרה‬ ‫שהדבר תלוי אפילו בלב‪ .‬ולא זו בלבד שאסור להראות פנים זועפים להורים‬ ‫בחיי אדם (כלל סז סעיף יט)]‪ ,‬וקצת מפחיד לחזור על זה‪ ,‬אך תורה היא‪ ,‬וצריך‬ ‫בשעה שהם מבקשים לעשות איזה דבר והבן אינו רוצה בכך‪ ,‬אלא שצריך לעורר‬ ‫לחשוב על זה בשעה שאומרים את ה"על חטא" הזה‪ .‬בפרשת כי תבוא כתוב (כז‪,‬‬ ‫הרגשה פנימית בלב לכבדם‪ .‬ואף שלפעמים הדבר קשה‪ ,‬האדם מסוגל ְלְ ַַפ ֵֵּת ַַח‬ ‫טז) "ארור מקלה אביו ואמו"‪ ,‬ובפשטות פסוק זה מדבר על מי שמדבר בחוצפה‬ ‫(‪ )to develop‬רגש כזה‪ ,‬שאם לא כן התורה לא היתה מצוה על כך‪ .‬לכן‪ ,‬בשעה‬ ‫או צועק על הוריו‪ ,‬ואדם עלול לחשוב שהוא עצמו אינו נכלל באיסור זה‪ ,‬והוא רק‬ ‫שאומרים "על חטא שחטאנו לפניך בזלזול הורים ומורים" צריך לחשוב כיצד‬ ‫אומר את נוסח התפילה הרגיל‪ .‬אולם האמת היא שאפילו אם האדם מבזה אותם‬ ‫להטיב דרכיו בענין זה‪.‬‬ ‫רק בלבו‪ ,‬גם זה נכלל בזלזול הורים‪ .‬ויותר מזה‪ ,‬אדם צריך לחשוב בלבו שאביו‬ ‫יסוד המחילה בעבירות שבין אדם לחבירו‬ ‫ולכאורה צ"ב מה הוקשה לו לרבי עקיבא עם תירוצו של רבי יוסי הכהן‪ ,‬עד שהוצרך‬ ‫ביאור נוסח התפילה 'סלח לנו' בעבירות שבין אדם לחבירו‬ ‫לומר תירוץ אחר של קודם גזר דין ולאחר גזר דין‪ .‬וביאר רבי אייזיל‪ ,‬שהוקשה לו‬ ‫והנה ההלכה היא (יומא פה‪ ,‬ב) שאין יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם‬ ‫לרבי עקיבא שהמשל של רבי יוסי הכהן אינו דומה לנמשל‪ .‬במשל על המלך‪ ,‬הלוה‬ ‫לחבירו עד שירצה את חבירו‪ .‬והנה‪ ,‬הרבה מהלשונות המופיעים בנוסח ה'על‬ ‫עשה שני עוונות נפרדים לגמרי‪ :‬עון אחד הוא שנשבע בפני המלך ובחיי המלך ולא‬ ‫חטא' עוסקים בעניינים שבין אדם לחבירו‪ .‬ולכאורה קשה‪ ,‬מדוע אנו פונים‬ ‫קיים‪ ,‬ועל העלבון הזה אכן יכול המלך למחול לו מעצמו‪ .‬ועון שני הוא הממון של‬ ‫בנוסח התפילה אל הקב"ה ואומרים לו סלח לנו כפר לנו‪ ,‬הרי הפנייה והבקשה‬ ‫המלוה‪ ,‬שעל זה ברור שהמלך אינו יכול למחול‪ ,‬וכל זמן שלא פייס הלוה את המלוה‬ ‫צריכות להיות מכוונות כלפי החבר‪ ,‬ואין הכפרה תלויה בהקב"ה עד שיפייס את‬ ‫החוב אינו מחול‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בעבירות שבין אדם לחבירו בנמשל‪ ,‬החלק של בין‬ ‫חבירו‪ .‬אם כן מה הענין לבקש מחילה על גזל‪ ,‬על משא ומתן או על אונאת דברים‪.‬‬ ‫אדם למקום אינו נפרד לגמרי‪ ,‬שהרי כל ההקפדה של הקב"ה בעבירות אלו היא‬ ‫כולם מדברים כסדר על איסור לשון הרע ורכילות‪ ,‬אולם פשוט וברור שגם סתם‬ ‫מפני שהקב"ה חס על ממון חבירו ועל כבוד חבירו‪ ,‬וממילא‪ ,‬כל זמן שהחוטא לא‬ ‫לדבר על אדם אחר שמצער אותו זהו דבר אסור‪ ,‬ואין יום הכיפורים מכפר על‬ ‫פייס את חבירו‪ ,‬לא שייכת בכלל מחילה מהקב"ה‪ .‬וזהו שהוקשה לרבי עקיבא‪ :‬רבי‬ ‫כך עד שירצה את חבירו‪ ,‬אם כן מהו המקום של הנוסח "סלח לנו כפר לנו" כלפי‬ ‫יוסי הכהן סבר שיש חילוק בין החלק של המקום לבין החלק של החבר‪ ,‬בדומה‬ ‫שמים בעניינים אלו‪.‬‬ ‫למחילת המלך מול מחילת המלוה‪ .‬ועל כך מקשה רבי עקיבא‪ ,‬שהרי בעבירות שבין‬ ‫אדם לחבירו יש גם חלק למקום שנובע מהצער של החבר‪ ,‬וכל זמן שלא פייס את‬ ‫ויש לתרץ בשני אופנים‪ .‬תירוץ אחד הוא‪ ,‬שבכל עבירה שבין אדם לחבירו יש גם‬ ‫חבירו אי אפשר לקבל שום מחילה מהקב"ה‪ ,‬ואין אלו שתי מחילות נפרדות‪ .‬נמצא‬ ‫חלק של עבירה כלפי המקום‪ .‬הקב"ה הוא זה שצוה בתורתו שלא לדבר לשון הרע‬ ‫שבנקודה זו נחלקו תנאים‪ .‬רבי יוסי הכהן סובר ששייכת מחילה מצד הקב"ה על‬ ‫על החבר‪ ,‬והאדם שעבר על כך חטא גם כלפי ציווי ה'‪ ,‬ועל החלק הזה של הפרת‬ ‫החלק שלו‪ ,‬הגם שהחוטא עדיין לא פייס את חבירו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬רבי עקיבא סובר‬ ‫ציווי ה' אנו מבקשים "סלח לנו כפר לנו"‪ ,‬וכלפיו שייך כפרה מצד ה'‪ .‬ואין הכי נמי‪,‬‬ ‫שאפילו על החלק שבין אדם למקום לא שייכת מחילה כל זמן שלא פייס את חבירו‪,‬‬ ‫ודאי שאין לאדם כפרה על החלק של חבירו עד שיבקש ממנו מחילה וירצה אותו‪.‬‬ ‫מכיון שהדבר קשור ממש לעלבונו של החבר‪ ,‬ולכן הוצרך רבי עקיבא לומר תירוץ‬ ‫עוד יש לתרץ‪ ,‬שבאמת כל זמן שהאדם אינו מרצה את חבירו‪ ,‬אין לו שום סליחה‪,‬‬ ‫אחר לגמרי‪ ,‬והוא החילוק בין קודם גזר דין לאחר גזר דין‪.‬‬ ‫מחילה או כפרה אפילו מצד המקום‪ .‬שהעבירה בין אדם למקום הוא מצד שהקב"ה‬ ‫חס על כבוד חבירו‪ ,‬וכל זמן שלא פייס את חבירו‪ ,‬אי אפשר שיהא סליחה וכפרה‬ ‫גדר לקיחת שוחד בדיין לעומת ריצוי הבעל דין‬ ‫מהקב"ה‪ ,‬אפילו לגבי החלק שבין אדם למקום‪ .‬ולפי זה‪ ,‬נוסח התפילה הנ"ל מדבר‬ ‫רבי אייזיל סלונימר מוסיף ומביא ביאור נפלא מתוך המדרש (מדרש תהלים מזמור‬ ‫דוקא על מי שכבר הלך וביקש מחילה מחבירו ופייס אותו‪ ,‬ורק לאחר מכן הוא בא‬ ‫יז)‪ .‬המדרש מספר שדוד המלך היה מתפלל להקב"ה ואומר (תהלים יז‪ ,‬ב)‪" :‬מלפניך‬ ‫לפני הקב"ה ומבקש גם את הסליחה‪ ,‬המחילה והכפרה שלו‪.‬‬ ‫משפטי יצא"‪ .‬דוד ביקש שהקב"ה עצמו ידון אותו‪ ,‬אולם הקב"ה השיב לו‪" :‬על חינם‬ ‫עשיתי לך סנהדרין? לך ודון לפניהם‪ .‬אמר ליה דוד‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬כתבת בתורתך‬ ‫מחלוקת התנאים בביאור משל המלך ופיוס החבר‬ ‫(שמות כג‪ ,‬ח) "ושוחד לא תקח"‪ ,‬והן מתייראין ממני ליקח שוחד ולדונני‪ ,‬אבל אתה‬ ‫והנה בספר עמק יהושע (חלק שני‪ ,‬דרוש ה) לרבי אייזיל סלאנימר‪ ,‬שהיה אחד‬ ‫רצונך שתיקח שוחד וכו'‪ .‬ומנין שהקב"ה לוקח שוחד‪ ,‬שנאמר (משלי יז‪ ,‬כג) "ושוחד‬ ‫מגאוני העולם בדורות הקודמים‪ ,‬ונודע בדרשותיו המופלאות שכללו הלכה‬ ‫מחיק רשע יקח"‪ .‬ומה השוחד שנוטל מן הרשעים בעולם הזה? תשובה ותפילה‬ ‫ואגדה יחד‪ ,‬מובא הסבר על פי המעשה המובא בגמרא (ראש השנה יז‪ ,‬ב)‪ :‬תא‬ ‫וצדקה‪ ,‬לפיכך כתיב "מלפניך משפטי יצא"‪ ,‬ע"כ‪ .‬והוא מדרש פליאה‪ ,‬הלא כתיב‬ ‫שמע‪ ,‬שאלה בלוריא הגיורת את רבן גמליאל‪ ,‬כתיב בתורתכם (דברים י‪ ,‬יז) "אשר‬ ‫"אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד"‪ ,‬ואיך יתכן לומר שהקב"ה לוקח שוחד‪ .‬ומבאר‬ ‫לא ישא פנים"‪ ,‬וכתיב (במדבר ו‪ ,‬כו) "ישא ה' פניו אליך"‪ .‬נטפל לה רבי יוסי הכהן‪,‬‬ ‫רבי אייזיל בחריפותו‪ ,‬ששוחד הוא מצב שבו אדם נותן ממון או טובת הנאה לדיין‬ ‫אמר לה‪ ,‬אמשול לך משל למה הדבר דומה‪ ,‬לאדם שנושה בחבירו מנה‪ ,‬וקבע לו‬ ‫כדי שיטה את הדין לטובתו‪ ,‬ודבר זה הוא איסור גמור‪ .‬אבל אם אדם הולך ומפייס‬ ‫זמן בפני המלך‪ ,‬ונשבע לו בחיי המלך‪ ,‬הגיע זמן ולא פרעו‪ ,‬בא לפייס את המלך‪,‬‬ ‫את הבעל דין שכנגדו‪ ,‬באיזה דרך שתהיה‪ ,‬אין זה נחשב שוחד אלא פיוס ומחילה‪.‬‬ ‫ואמר לו עלבוני מחול לך‪ ,‬לך ופייס את חבירך‪ .‬הכא נמי‪ ,‬כאן בעבירות שבין אדם‬ ‫אם אדם חוטא כלפי חבירו‪ ,‬והוא נותן לו מתנה או משמחו כדי שימחול לו‪ ,‬דבר זה‬ ‫למקום‪ ,‬כאן בעבירות שבין אדם לחבירו [שבהן אין הקב"ה סולח עד שיפייס את‬ ‫מותר לגמרי‪ ,‬שהרי הבעל דין עצמו רשאי למחול על שלו ולוותר‪.‬‬ ‫חבירו]‪ .‬עד שבא רבי עקיבא ולימד [יישוב אחר לסתירת הפסוקים הנ"ל]‪ ,‬כאן‬ ‫דוד המלך דיבר על עבירות שבין אדם למקום‪ .‬בעבירות אלו הקב"ה אינו רק הדיין‪,‬‬ ‫קודם גזר דין‪ ,‬כאן לאחר גזר דין‪ ,‬ע"כ‪ .‬דהיינו‪ ,‬שקודם גזר דין הקב"ה נושא פנים‬ ‫אלא הוא כביכול הבעל דין בעצמו‪ ,‬שהרי חטאו כנגדו‪ .‬וכיון שהוא הבעל דין‪ ,‬מותר‬ ‫וסולח עם תשובה‪ ,‬אבל לאחר גזר דין אינו נושא פנים‪.‬‬ ‫לוקח שוחד של תשובה ומעשים טובים כדי לוותר על חטאו של אדם כלפי חבירו‪.‬‬ ‫לו לקחת שוחד – שהוא התשובה והמעשים הטובים שאדם עושה כדי לפייס אותו‪,‬‬ ‫בעבירות אלו צריך קודם כל לפסוק על פי דיני ממונות‪ ,‬לשלם לחבר את חובו‬ ‫וכך הוא מוחל על עלבונו‪ .‬ומטעם זה לא רצה דוד המלך לילך לסנהדרין‪ ,‬שהם‬ ‫ולפייסו‪ ,‬ושום תשובה כלפי שמים לא תועיל לבדה‪ .‬ובזה יבואר כוונת רבי עקיבא‪,‬‬ ‫דיינים בשר ודם שאינם יכולים לוותר על חטאי האדם כלפי השם‪.‬‬ ‫שבעבירות שבין אדם לחבירו‪ ,‬החלק של בין אדם למקום שייך ומתעורר רק לאחר‬ ‫שהאדם כבר שילם או פייס את חבירו‪ .‬ועל זה אמרו שאין יום הכיפורים מכפר עד‬ ‫חילוק הגדרים בין עבירות שבין אדם למקום לעבירות שבין אדם לחבירו‬ ‫שירצה את חבירו‪ ,‬ורק לאחר מכן שייך לבקש מחילה מהקב"ה‪ ,‬משום שכל ההקפדה‬ ‫אכן‪ ,‬כל זה דוקא בעבירות שבין אדם למקום‪ ,‬אולם בעבירות שבין אדם לחבירו‬ ‫של בין אדם למקום בעניינים אלו נובעת מהצער והפגיעה שבין אדם לחבירו‪.‬‬ ‫הקב"ה אינו הבעל דין‪ ,‬אלא הוא הדיין השומר על כבוד הבריות‪ ,‬וכדיין אין הקב"ה‬ ‫החילוק בין גזל לאונאת דברים לענין וידוי ביום הכיפורים‬ ‫ביאור החילוק בין אונאת דברים לגניבה וגזילה‬ ‫דין וידוי ביום הכיפורים על חטאים שונים‬ ‫ולכאורה צריך ביאור‪ ,‬מאי שנא חטא של אונאת דברים מחטא של גניבה וגזילה?‬ ‫מצות הוידוי של יום הכיפורים היא מצות עשה מן התורה‪ ,‬שנאמר (במדבר ה‪,‬‬ ‫בשלמא אם הקנטת חבירו היתה מידת חסידות בעלמא‪ ,‬מובן מדוע אין צריך‬ ‫ז)‪" :‬והתוודו את חטאתם אשר עשו"‪ .‬ופסק השולחן ערוך (סימן תרז סעיף ד)‪:‬‬ ‫להתוודות עליה לעולם אלא די בפעם אחת‪ .‬אך הרי להקניט חבר בדברים הוא‬ ‫"עונות שהתוודה עליהם ביום הכפורים שעבר ולא שינה עליהם‪ ,‬אפילו הכי יכול‬ ‫לאו מפורש מן התורה‪ ,‬שנאמר (ויקרא כה‪ ,‬יז) "לא תנו איש את עמיתו"‪ ,‬וכתב‬ ‫לחזור ולהתוודות עליהם"‪ .‬ובמשנה ברורה (שם ס"ק יד) מביא דברי הגמרא שמי‬ ‫החינוך (מצוה שלח) שאיסור זה מזהיר "שלא נאמר לישראל דברים שיכאיבוהו‬ ‫שעושה כן הרי זה משובח‪ ,‬ועליו נאמר (תהלים נא‪ ,‬ה) "וחטאתי נגדי תמיד"‪ .‬מיהו‬ ‫ויצערוהו ואין בו כח להעזר מהם"‪ .‬ונראה לעניות דעתי לבאר החילוק‪ ,‬שגניבה‬ ‫כתב המשנה ברורה (ס"ק יג) לחלק בין סוגי העבירות‪ .‬בעבירות של גניבה‪ ,‬גזילה‬ ‫וגזילה הן חורבן ממש לסדר העולם‪ ,‬ושוברות את עצם יישובו של עולם‪ .‬מה שאין‬ ‫וכדומה‪ ,‬אף על פי שהשיב האדם את הגזילה וחבירו מחל לו על כך לגמרי‪ ,‬מכל‬ ‫כן באונאת דברים‪ ,‬אף שבוודאי עובר האדם על איסור שבין אדם למקום‪ ,‬מקום‬ ‫מקום עליו לחזור ולהתוודות עליהן בכל יום כיפור לעולם‪ ,‬כיון שסוף סוף חטא‬ ‫עיקר האיסור הוא מצד חבירו וצערו‪ ,‬וברגע שחבירו מחל על כך בלב שלם‪ ,‬פקע‬ ‫בזה גם כלפי שמיא‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אם החטא היה שהקניט את חבירו בדברים‬ ‫שם החטא מעל המעשה‪ ,‬ואפשר שרק ביום כיפור הראשון צריך להתוודות על כך‪.‬‬ ‫[אונאת דברים]‪ ,‬או שהיה בגדר "עני המהפך בחררה"‪ ,‬מביא המשנה ברורה בשם‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬בגניבה וגזילה הקב"ה מקפיד לא רק משום הצער של הנגזל‪ ,‬אלא‬ ‫הפרי מגדים שמאחר שביקש מחילה מחבירו והתוודה על כך ביום כיפור אחד‪,‬‬ ‫מפני שעצם מעשה החטיפה והגזל עומד בסתירה ליישוב העולם שברא הקב"ה‬ ‫שוב אינו צריך להתוודות על כך בשנים הבאות‪ .‬ובשער הציון (אות יג) מוסיף‬ ‫וגורם לחורבנו‪ ,‬ואין מחילת חבירו תועיל כלפי שמיא‪ ,‬ועל כן צריך להתוודות על‬ ‫ומחדש‪" :‬ואפשר אף ביום כיפור ראשון אינו צריך להתוודות‪ ,‬כיון שכבר פייס‬ ‫כך בכל יום כיפור מחדש‪.‬‬ ‫אותו"‪.‬‬ ‫דיני הפסק בוידוי‪ ,‬איסור מעבר לפני המתפלל וזהירות בבין אדם לחברו‬ ‫יש להקל ולעבור מן הצד‪ ,‬כל עוד אינו עובר כנגד פניו של המתפלל ממש‪ ,‬אך בלא‬ ‫מותר לענות לקדושה ואמן באמצע הוידוי‬ ‫שעת הדחק חובה להמתין לו עד שיסיים כראוי (כמבואר באו"ח סימן קב‪ ,‬ובדברי‬ ‫בענין אמירת הוידוי ותפילת "על חטא" ביום הכיפורים‪ ,‬ישנם קונטרסים‬ ‫הביאור הלכה שם)‪.‬‬ ‫וסידורים המאריכים בפירוט החטאים הרבה מעבר לנוסח הרגיל‪ .‬וכתב המטה‬ ‫זהירות המתפלל המאריך שלא להפריע לציבור‬ ‫אפרים (סימן תרז סעיף יא) שאף שאין לדבר ולהפסיק בשעת הוידוי או "על‬ ‫אכן‪ ,‬ראוי לכל אדם לבחור לעצמו מקום תפילה שבו אנשים אינם נצרכים לעבור‬ ‫חטא"‪ ,‬מותר לענות לקדושה‪ ,‬מכל מקום לקדושה ומודים פוסק אפילו באמצע‪.‬‬ ‫לפניו‪ .‬בשאר ימות השנה‪ ,‬אדם היודע שדרכו להאריך בתפילתו‪ ,‬צריך לבחור‬ ‫ומנהג טוב לומר "יהיו לרצון אמרי פי" בסוף השמונה עשרה מיד לפני שמתחילים‬ ‫מקום צדדי שאינו מפריע למעבר הרבים‪ ,‬ואף נכון שלא יאריך בתפילתו יותר מן‬ ‫את הוידוי‪ ,‬כדי שאם יצטרך לענות לקדושה‪ ,‬למודים או לאמן‪ ,‬יוכל לעשות זאת‬ ‫המידה באופן שיעכב את האחרים מלעבור‪ .‬ואף על פי שבני אדם מוחלים בדרך‬ ‫ללא חשש הפסק באמצע התפילה‪ .‬ואם לא הספיק לומר "יהיו לרצון" בסוף‬ ‫כלל על עיכוב זה‪ ,‬מכל מקום טוב יותר למהר בתפילה ולהדר במצוות שבין אדם‬ ‫שמונה עשרה‪ ,‬יכול לאומרו גם באמצע הוידוי כדי לענות לדברים שבקדושה‪.‬‬ ‫לחבירו‪" ,‬און מיטן רבוש"ע וועט מען דורכקומען" [עם רבש"ע כבר נסתדר]‪.‬‬ ‫ודבר זה שכיח ביותר במנחה של ערב יום הכיפורים‪ ,‬כאשר אחד מאריך בווידוי‬ ‫ומבקש לענות לחזרת הש"ץ‪ .‬אלא שיש לעורר בזה חילוק להלכה לגבי עניית‬ ‫בענין זה יש להביא מעשה שהיה עם הגאון רבי משה פיינשטיין זצוק"ל‪ ,‬שנועד‬ ‫'אמן'‪ .‬במשנה ברורה (סימן קכב סק"א) מבואר שכל זמן שלא סיים "אלוקי נצור"‬ ‫באסיפת רבנים וראשי ישיבות‪ .‬באמצע האסיפה‪ ,‬קם אחד להתפלל מאחורי‬ ‫– ואפילו אמר "יהיו לרצון" קודם לכן – אסור לו לענות אמן‪ ,‬ורק לקדיש‪ ,‬קדושה‪,‬‬ ‫כסאו של רבי משה והאריך מאוד בתפילתו‪ .‬כאשר הגיע הזמן שרבי משה היה‬ ‫צריך לגשת ולשאת דברים לפני האסיפה והרבנים המתינו לו‪ ,‬קראו לו שיבוא‪.‬‬ ‫מודים וברכו הותר לו לענות‪ .‬ואף שבפירוש אלף למגן על המטה אפרים (שם‬ ‫הראה להם רבי משה שיש אדם המתפלל מאחוריו ואינו יכול לקום ולנוע מחמת‬ ‫סק"ב) מבואר שאפשר להקל ולענות אמן‪ ,‬מכל מקום במטה אפרים גופא אינו‬ ‫איסור ארבע אמות‪ .‬אמרו לו‪" :‬אבל כל הרבנים מחכים לך!"‪ .‬השיב להם רבי משה‪:‬‬ ‫מזכיר היתר לעניית אמן אלא לקדיש וקדושה בלבד‪.‬‬ ‫"ס'איז דא א וואנט!" [יש חומה] מאחורי‪ ,‬האם שייך שאדם ילך לתוך ה'וואנט'?!‬ ‫איסור לעבור לפני המתפלל באמצע הוידוי‬ ‫כל אדם צריך לנהוג בתבונה ובדעת‪" .‬א קלוגער מענטש מאכט יעדע זאך מיט א‬ ‫הלכה פסוקה היא שאסור לעבור לפני המתפלל בתוך ארבע אמותיו‪ ,‬ויש להמתין‬ ‫חשבון!" [אדם פיקח עושה כל דבר מתוך חשבון ומחשבה]‪ .‬צריך להיזהר שלא‬ ‫עד שיסיים‪ .‬דין זה נכון גם כאשר המתפלל נמצא באמצע אמירת הוידוי ו"על‬ ‫לגרום בעיות או "שוועריקייטן" [קשיים] לאנשים‪ ,‬אלא לנהוג תמיד בנעימות‬ ‫חטא" של יום הכיפורים‪ .‬הערוך השולחן מיקל בשעת הדחק לעבור לפני מי‬ ‫ולחשוב על צרכי הזולת‪ .‬ידוע מה שכתב החתם סופר‪ ,‬שלצאת ידי חובה בענינים‬ ‫שעומד בחלק התחנונים שלאחר שמונה עשרה‪ ,‬אך יש מחמירים בדבר ואוסרים‪.‬‬ ‫שבין אדם לחבירו קשה הרבה יותר מאשר לצאת ידי חובה בבין אדם למקום‪.‬‬ ‫חומרת הדבר נובעת משני טעמים שהוזכרו בפוסקים באיסור לעבור לפני‬ ‫כאשר יהודים נזהרים ומדקדקים בענינים שבין אדם לחבירו‪ ,‬יש להקב"ה הרבה‬ ‫המתפלל‪ :‬או מפני שהמעבר מבלבל את כוונת המתפלל‪ ,‬או מפני שהמתפלל‬ ‫נחת מעמו ישראל‪.‬‬ ‫עומד לפני השכינה ואין זה כבוד לעבור בינו לבין השכינה‪ .‬ומאחר שבאמצע‬ ‫הקב"ה יקבל את תפילותינו ברחמים‪ ,‬ויהיו לרצון לפניו‪.‬‬ ‫הוידוי האדם עומד לפני המלך‪ ,‬לכן יש להחמיר בדבר‪ .‬ומכל מקום‪ ,‬בשעת הדחק‬ ‫נערך משיעורים שנמסרו‬ ‫הדפסת הגליון מוקדשת על ידי משפחת דריליך שיחיו‬ ‫בשנים תשנ"ג (שובה)‬ ‫מכון עלה זית‬ ‫לעילוי ולזכר נשמת מורינו ראש ישיבה הגה"צ רבי אברהם יעקב בן הר"ר מאיר הכהן פאם זצ"ל‬ ‫עריכת ספרים מרישא עד גמירא‬ ‫‪publish@alehzayis.com 732.513.3466‬‬ ‫תשנ"ו (ראש השנה)‬ ‫להקדשות‪ ,‬הערות‪ ,‬ולקבלת הגליון‪For dedications, comments and to receive the gilyon: ravpam1229@gmail.com 908.956.1540 :‬‬ ‫‪FAX: 732.865.7002‬‬ ‫‪732.387.7841‬‬ ‫נא לא לקרוא בשעת חזרת הש"ץ וקריאת התורה‬