משנת אברהם · Mishnas Avraham — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

משנת אברהם
פרשת
האזינו (שובה)
שנת תשפ"ז
שנה גליון
ג ב מתורתו של הגה"צ רבי אברהם יעקב הכהן פאם זצ"ל
חובת הלב וההרגש במצות כיבוד אב ואם
ואמו הם ההורים הכי טובים בעולם עבורו .ולא די לכבדם רק בדיבור ובמעשה, אנו אומרים בנוסח הוידוי" :על חטא שחטאנו לפניך בזלזול הורים ומורים" .כדאי
אלא צריך לכבדם ממש בלבו .זהו עומק עצום ונורא במצות כיבוד אב ואם, להזכיר את מה שאומר בעל החרדים (מצוות עשה פרק א אות לה) [והובא בקצרה
שהדבר תלוי אפילו בלב .ולא זו בלבד שאסור להראות פנים זועפים להורים בחיי אדם (כלל סז סעיף יט)] ,וקצת מפחיד לחזור על זה ,אך תורה היא ,וצריך
בשעה שהם מבקשים לעשות איזה דבר והבן אינו רוצה בכך ,אלא שצריך לעורר לחשוב על זה בשעה שאומרים את ה"על חטא" הזה .בפרשת כי תבוא כתוב (כז,
הרגשה פנימית בלב לכבדם .ואף שלפעמים הדבר קשה ,האדם מסוגל ְלְ ַַפ ֵֵּת ַַח טז) "ארור מקלה אביו ואמו" ,ובפשטות פסוק זה מדבר על מי שמדבר בחוצפה
( )to developרגש כזה ,שאם לא כן התורה לא היתה מצוה על כך .לכן ,בשעה או צועק על הוריו ,ואדם עלול לחשוב שהוא עצמו אינו נכלל באיסור זה ,והוא רק
שאומרים "על חטא שחטאנו לפניך בזלזול הורים ומורים" צריך לחשוב כיצד אומר את נוסח התפילה הרגיל .אולם האמת היא שאפילו אם האדם מבזה אותם
להטיב דרכיו בענין זה. רק בלבו ,גם זה נכלל בזלזול הורים .ויותר מזה ,אדם צריך לחשוב בלבו שאביו
יסוד המחילה בעבירות שבין אדם לחבירו
ולכאורה צ"ב מה הוקשה לו לרבי עקיבא עם תירוצו של רבי יוסי הכהן ,עד שהוצרך ביאור נוסח התפילה 'סלח לנו' בעבירות שבין אדם לחבירו
לומר תירוץ אחר של קודם גזר דין ולאחר גזר דין .וביאר רבי אייזיל ,שהוקשה לו והנה ההלכה היא (יומא פה ,ב) שאין יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם
לרבי עקיבא שהמשל של רבי יוסי הכהן אינו דומה לנמשל .במשל על המלך ,הלוה לחבירו עד שירצה את חבירו .והנה ,הרבה מהלשונות המופיעים בנוסח ה'על
עשה שני עוונות נפרדים לגמרי :עון אחד הוא שנשבע בפני המלך ובחיי המלך ולא חטא' עוסקים בעניינים שבין אדם לחבירו .ולכאורה קשה ,מדוע אנו פונים
קיים ,ועל העלבון הזה אכן יכול המלך למחול לו מעצמו .ועון שני הוא הממון של בנוסח התפילה אל הקב"ה ואומרים לו סלח לנו כפר לנו ,הרי הפנייה והבקשה
המלוה ,שעל זה ברור שהמלך אינו יכול למחול ,וכל זמן שלא פייס הלוה את המלוה צריכות להיות מכוונות כלפי החבר ,ואין הכפרה תלויה בהקב"ה עד שיפייס את
החוב אינו מחול .לעומת זאת ,בעבירות שבין אדם לחבירו בנמשל ,החלק של בין חבירו .אם כן מה הענין לבקש מחילה על גזל ,על משא ומתן או על אונאת דברים.
אדם למקום אינו נפרד לגמרי ,שהרי כל ההקפדה של הקב"ה בעבירות אלו היא כולם מדברים כסדר על איסור לשון הרע ורכילות ,אולם פשוט וברור שגם סתם
מפני שהקב"ה חס על ממון חבירו ועל כבוד חבירו ,וממילא ,כל זמן שהחוטא לא לדבר על אדם אחר שמצער אותו זהו דבר אסור ,ואין יום הכיפורים מכפר על
פייס את חבירו ,לא שייכת בכלל מחילה מהקב"ה .וזהו שהוקשה לרבי עקיבא :רבי כך עד שירצה את חבירו ,אם כן מהו המקום של הנוסח "סלח לנו כפר לנו" כלפי
יוסי הכהן סבר שיש חילוק בין החלק של המקום לבין החלק של החבר ,בדומה שמים בעניינים אלו.
למחילת המלך מול מחילת המלוה .ועל כך מקשה רבי עקיבא ,שהרי בעבירות שבין
אדם לחבירו יש גם חלק למקום שנובע מהצער של החבר ,וכל זמן שלא פייס את ויש לתרץ בשני אופנים .תירוץ אחד הוא ,שבכל עבירה שבין אדם לחבירו יש גם
חבירו אי אפשר לקבל שום מחילה מהקב"ה ,ואין אלו שתי מחילות נפרדות .נמצא חלק של עבירה כלפי המקום .הקב"ה הוא זה שצוה בתורתו שלא לדבר לשון הרע
שבנקודה זו נחלקו תנאים .רבי יוסי הכהן סובר ששייכת מחילה מצד הקב"ה על על החבר ,והאדם שעבר על כך חטא גם כלפי ציווי ה' ,ועל החלק הזה של הפרת
החלק שלו ,הגם שהחוטא עדיין לא פייס את חבירו .לעומת זאת ,רבי עקיבא סובר ציווי ה' אנו מבקשים "סלח לנו כפר לנו" ,וכלפיו שייך כפרה מצד ה' .ואין הכי נמי,
שאפילו על החלק שבין אדם למקום לא שייכת מחילה כל זמן שלא פייס את חבירו, ודאי שאין לאדם כפרה על החלק של חבירו עד שיבקש ממנו מחילה וירצה אותו.
מכיון שהדבר קשור ממש לעלבונו של החבר ,ולכן הוצרך רבי עקיבא לומר תירוץ עוד יש לתרץ ,שבאמת כל זמן שהאדם אינו מרצה את חבירו ,אין לו שום סליחה,
אחר לגמרי ,והוא החילוק בין קודם גזר דין לאחר גזר דין. מחילה או כפרה אפילו מצד המקום .שהעבירה בין אדם למקום הוא מצד שהקב"ה
חס על כבוד חבירו ,וכל זמן שלא פייס את חבירו ,אי אפשר שיהא סליחה וכפרה
גדר לקיחת שוחד בדיין לעומת ריצוי הבעל דין
מהקב"ה ,אפילו לגבי החלק שבין אדם למקום .ולפי זה ,נוסח התפילה הנ"ל מדבר
רבי אייזיל סלונימר מוסיף ומביא ביאור נפלא מתוך המדרש (מדרש תהלים מזמור
דוקא על מי שכבר הלך וביקש מחילה מחבירו ופייס אותו ,ורק לאחר מכן הוא בא
יז) .המדרש מספר שדוד המלך היה מתפלל להקב"ה ואומר (תהלים יז ,ב)" :מלפניך
לפני הקב"ה ומבקש גם את הסליחה ,המחילה והכפרה שלו.
משפטי יצא" .דוד ביקש שהקב"ה עצמו ידון אותו ,אולם הקב"ה השיב לו" :על חינם
עשיתי לך סנהדרין? לך ודון לפניהם .אמר ליה דוד ,רבונו של עולם ,כתבת בתורתך מחלוקת התנאים בביאור משל המלך ופיוס החבר
(שמות כג ,ח) "ושוחד לא תקח" ,והן מתייראין ממני ליקח שוחד ולדונני ,אבל אתה והנה בספר עמק יהושע (חלק שני ,דרוש ה) לרבי אייזיל סלאנימר ,שהיה אחד
רצונך שתיקח שוחד וכו' .ומנין שהקב"ה לוקח שוחד ,שנאמר (משלי יז ,כג) "ושוחד מגאוני העולם בדורות הקודמים ,ונודע בדרשותיו המופלאות שכללו הלכה
מחיק רשע יקח" .ומה השוחד שנוטל מן הרשעים בעולם הזה? תשובה ותפילה ואגדה יחד ,מובא הסבר על פי המעשה המובא בגמרא (ראש השנה יז ,ב) :תא
וצדקה ,לפיכך כתיב "מלפניך משפטי יצא" ,ע"כ .והוא מדרש פליאה ,הלא כתיב שמע ,שאלה בלוריא הגיורת את רבן גמליאל ,כתיב בתורתכם (דברים י ,יז) "אשר
"אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד" ,ואיך יתכן לומר שהקב"ה לוקח שוחד .ומבאר לא ישא פנים" ,וכתיב (במדבר ו ,כו) "ישא ה' פניו אליך" .נטפל לה רבי יוסי הכהן,
רבי אייזיל בחריפותו ,ששוחד הוא מצב שבו אדם נותן ממון או טובת הנאה לדיין אמר לה ,אמשול לך משל למה הדבר דומה ,לאדם שנושה בחבירו מנה ,וקבע לו
כדי שיטה את הדין לטובתו ,ודבר זה הוא איסור גמור .אבל אם אדם הולך ומפייס זמן בפני המלך ,ונשבע לו בחיי המלך ,הגיע זמן ולא פרעו ,בא לפייס את המלך,
את הבעל דין שכנגדו ,באיזה דרך שתהיה ,אין זה נחשב שוחד אלא פיוס ומחילה. ואמר לו עלבוני מחול לך ,לך ופייס את חבירך .הכא נמי ,כאן בעבירות שבין אדם
אם אדם חוטא כלפי חבירו ,והוא נותן לו מתנה או משמחו כדי שימחול לו ,דבר זה למקום ,כאן בעבירות שבין אדם לחבירו [שבהן אין הקב"ה סולח עד שיפייס את
מותר לגמרי ,שהרי הבעל דין עצמו רשאי למחול על שלו ולוותר. חבירו] .עד שבא רבי עקיבא ולימד [יישוב אחר לסתירת הפסוקים הנ"ל] ,כאן
דוד המלך דיבר על עבירות שבין אדם למקום .בעבירות אלו הקב"ה אינו רק הדיין, קודם גזר דין ,כאן לאחר גזר דין ,ע"כ .דהיינו ,שקודם גזר דין הקב"ה נושא פנים
אלא הוא כביכול הבעל דין בעצמו ,שהרי חטאו כנגדו .וכיון שהוא הבעל דין ,מותר וסולח עם תשובה ,אבל לאחר גזר דין אינו נושא פנים.
לוקח שוחד של תשובה ומעשים טובים כדי לוותר על חטאו של אדם כלפי חבירו. לו לקחת שוחד – שהוא התשובה והמעשים הטובים שאדם עושה כדי לפייס אותו,
בעבירות אלו צריך קודם כל לפסוק על פי דיני ממונות ,לשלם לחבר את חובו וכך הוא מוחל על עלבונו .ומטעם זה לא רצה דוד המלך לילך לסנהדרין ,שהם
ולפייסו ,ושום תשובה כלפי שמים לא תועיל לבדה .ובזה יבואר כוונת רבי עקיבא, דיינים בשר ודם שאינם יכולים לוותר על חטאי האדם כלפי השם.
שבעבירות שבין אדם לחבירו ,החלק של בין אדם למקום שייך ומתעורר רק לאחר
שהאדם כבר שילם או פייס את חבירו .ועל זה אמרו שאין יום הכיפורים מכפר עד חילוק הגדרים בין עבירות שבין אדם למקום לעבירות שבין אדם לחבירו
שירצה את חבירו ,ורק לאחר מכן שייך לבקש מחילה מהקב"ה ,משום שכל ההקפדה אכן ,כל זה דוקא בעבירות שבין אדם למקום ,אולם בעבירות שבין אדם לחבירו
של בין אדם למקום בעניינים אלו נובעת מהצער והפגיעה שבין אדם לחבירו. הקב"ה אינו הבעל דין ,אלא הוא הדיין השומר על כבוד הבריות ,וכדיין אין הקב"ה
החילוק בין גזל לאונאת דברים לענין וידוי ביום הכיפורים
ביאור החילוק בין אונאת דברים לגניבה וגזילה דין וידוי ביום הכיפורים על חטאים שונים
ולכאורה צריך ביאור ,מאי שנא חטא של אונאת דברים מחטא של גניבה וגזילה? מצות הוידוי של יום הכיפורים היא מצות עשה מן התורה ,שנאמר (במדבר ה,
בשלמא אם הקנטת חבירו היתה מידת חסידות בעלמא ,מובן מדוע אין צריך ז)" :והתוודו את חטאתם אשר עשו" .ופסק השולחן ערוך (סימן תרז סעיף ד):
להתוודות עליה לעולם אלא די בפעם אחת .אך הרי להקניט חבר בדברים הוא "עונות שהתוודה עליהם ביום הכפורים שעבר ולא שינה עליהם ,אפילו הכי יכול
לאו מפורש מן התורה ,שנאמר (ויקרא כה ,יז) "לא תנו איש את עמיתו" ,וכתב לחזור ולהתוודות עליהם" .ובמשנה ברורה (שם ס"ק יד) מביא דברי הגמרא שמי
החינוך (מצוה שלח) שאיסור זה מזהיר "שלא נאמר לישראל דברים שיכאיבוהו שעושה כן הרי זה משובח ,ועליו נאמר (תהלים נא ,ה) "וחטאתי נגדי תמיד" .מיהו
ויצערוהו ואין בו כח להעזר מהם" .ונראה לעניות דעתי לבאר החילוק ,שגניבה כתב המשנה ברורה (ס"ק יג) לחלק בין סוגי העבירות .בעבירות של גניבה ,גזילה
וגזילה הן חורבן ממש לסדר העולם ,ושוברות את עצם יישובו של עולם .מה שאין וכדומה ,אף על פי שהשיב האדם את הגזילה וחבירו מחל לו על כך לגמרי ,מכל
כן באונאת דברים ,אף שבוודאי עובר האדם על איסור שבין אדם למקום ,מקום מקום עליו לחזור ולהתוודות עליהן בכל יום כיפור לעולם ,כיון שסוף סוף חטא
עיקר האיסור הוא מצד חבירו וצערו ,וברגע שחבירו מחל על כך בלב שלם ,פקע בזה גם כלפי שמיא .לעומת זאת ,אם החטא היה שהקניט את חבירו בדברים
שם החטא מעל המעשה ,ואפשר שרק ביום כיפור הראשון צריך להתוודות על כך. [אונאת דברים] ,או שהיה בגדר "עני המהפך בחררה" ,מביא המשנה ברורה בשם
לעומת זאת ,בגניבה וגזילה הקב"ה מקפיד לא רק משום הצער של הנגזל ,אלא הפרי מגדים שמאחר שביקש מחילה מחבירו והתוודה על כך ביום כיפור אחד,
מפני שעצם מעשה החטיפה והגזל עומד בסתירה ליישוב העולם שברא הקב"ה שוב אינו צריך להתוודות על כך בשנים הבאות .ובשער הציון (אות יג) מוסיף
וגורם לחורבנו ,ואין מחילת חבירו תועיל כלפי שמיא ,ועל כן צריך להתוודות על ומחדש" :ואפשר אף ביום כיפור ראשון אינו צריך להתוודות ,כיון שכבר פייס
כך בכל יום כיפור מחדש. אותו".
דיני הפסק בוידוי ,איסור מעבר לפני המתפלל וזהירות בבין אדם לחברו
יש להקל ולעבור מן הצד ,כל עוד אינו עובר כנגד פניו של המתפלל ממש ,אך בלא מותר לענות לקדושה ואמן באמצע הוידוי
שעת הדחק חובה להמתין לו עד שיסיים כראוי (כמבואר באו"ח סימן קב ,ובדברי בענין אמירת הוידוי ותפילת "על חטא" ביום הכיפורים ,ישנם קונטרסים
הביאור הלכה שם). וסידורים המאריכים בפירוט החטאים הרבה מעבר לנוסח הרגיל .וכתב המטה
זהירות המתפלל המאריך שלא להפריע לציבור אפרים (סימן תרז סעיף יא) שאף שאין לדבר ולהפסיק בשעת הוידוי או "על
אכן ,ראוי לכל אדם לבחור לעצמו מקום תפילה שבו אנשים אינם נצרכים לעבור חטא" ,מותר לענות לקדושה ,מכל מקום לקדושה ומודים פוסק אפילו באמצע.
לפניו .בשאר ימות השנה ,אדם היודע שדרכו להאריך בתפילתו ,צריך לבחור ומנהג טוב לומר "יהיו לרצון אמרי פי" בסוף השמונה עשרה מיד לפני שמתחילים
מקום צדדי שאינו מפריע למעבר הרבים ,ואף נכון שלא יאריך בתפילתו יותר מן את הוידוי ,כדי שאם יצטרך לענות לקדושה ,למודים או לאמן ,יוכל לעשות זאת
המידה באופן שיעכב את האחרים מלעבור .ואף על פי שבני אדם מוחלים בדרך ללא חשש הפסק באמצע התפילה .ואם לא הספיק לומר "יהיו לרצון" בסוף
כלל על עיכוב זה ,מכל מקום טוב יותר למהר בתפילה ולהדר במצוות שבין אדם שמונה עשרה ,יכול לאומרו גם באמצע הוידוי כדי לענות לדברים שבקדושה.
לחבירו" ,און מיטן רבוש"ע וועט מען דורכקומען" [עם רבש"ע כבר נסתדר]. ודבר זה שכיח ביותר במנחה של ערב יום הכיפורים ,כאשר אחד מאריך בווידוי
ומבקש לענות לחזרת הש"ץ .אלא שיש לעורר בזה חילוק להלכה לגבי עניית
בענין זה יש להביא מעשה שהיה עם הגאון רבי משה פיינשטיין זצוק"ל ,שנועד
'אמן' .במשנה ברורה (סימן קכב סק"א) מבואר שכל זמן שלא סיים "אלוקי נצור"
באסיפת רבנים וראשי ישיבות .באמצע האסיפה ,קם אחד להתפלל מאחורי
– ואפילו אמר "יהיו לרצון" קודם לכן – אסור לו לענות אמן ,ורק לקדיש ,קדושה,
כסאו של רבי משה והאריך מאוד בתפילתו .כאשר הגיע הזמן שרבי משה היה
צריך לגשת ולשאת דברים לפני האסיפה והרבנים המתינו לו ,קראו לו שיבוא. מודים וברכו הותר לו לענות .ואף שבפירוש אלף למגן על המטה אפרים (שם
הראה להם רבי משה שיש אדם המתפלל מאחוריו ואינו יכול לקום ולנוע מחמת סק"ב) מבואר שאפשר להקל ולענות אמן ,מכל מקום במטה אפרים גופא אינו
איסור ארבע אמות .אמרו לו" :אבל כל הרבנים מחכים לך!" .השיב להם רבי משה: מזכיר היתר לעניית אמן אלא לקדיש וקדושה בלבד.
"ס'איז דא א וואנט!" [יש חומה] מאחורי ,האם שייך שאדם ילך לתוך ה'וואנט'?! איסור לעבור לפני המתפלל באמצע הוידוי
כל אדם צריך לנהוג בתבונה ובדעת" .א קלוגער מענטש מאכט יעדע זאך מיט א הלכה פסוקה היא שאסור לעבור לפני המתפלל בתוך ארבע אמותיו ,ויש להמתין
חשבון!" [אדם פיקח עושה כל דבר מתוך חשבון ומחשבה] .צריך להיזהר שלא עד שיסיים .דין זה נכון גם כאשר המתפלל נמצא באמצע אמירת הוידוי ו"על
לגרום בעיות או "שוועריקייטן" [קשיים] לאנשים ,אלא לנהוג תמיד בנעימות חטא" של יום הכיפורים .הערוך השולחן מיקל בשעת הדחק לעבור לפני מי
ולחשוב על צרכי הזולת .ידוע מה שכתב החתם סופר ,שלצאת ידי חובה בענינים שעומד בחלק התחנונים שלאחר שמונה עשרה ,אך יש מחמירים בדבר ואוסרים.
שבין אדם לחבירו קשה הרבה יותר מאשר לצאת ידי חובה בבין אדם למקום. חומרת הדבר נובעת משני טעמים שהוזכרו בפוסקים באיסור לעבור לפני
כאשר יהודים נזהרים ומדקדקים בענינים שבין אדם לחבירו ,יש להקב"ה הרבה המתפלל :או מפני שהמעבר מבלבל את כוונת המתפלל ,או מפני שהמתפלל
נחת מעמו ישראל. עומד לפני השכינה ואין זה כבוד לעבור בינו לבין השכינה .ומאחר שבאמצע
הקב"ה יקבל את תפילותינו ברחמים ,ויהיו לרצון לפניו. הוידוי האדם עומד לפני המלך ,לכן יש להחמיר בדבר .ומכל מקום ,בשעת הדחק
נערך משיעורים שנמסרו הדפסת הגליון מוקדשת על ידי משפחת דריליך שיחיו
בשנים תשנ"ג (שובה) מכון עלה זית
לעילוי ולזכר נשמת מורינו ראש ישיבה הגה"צ רבי אברהם יעקב בן הר"ר מאיר הכהן פאם זצ"ל עריכת ספרים מרישא עד גמירא
publish@alehzayis.com 732.513.3466
תשנ"ו (ראש השנה) להקדשות ,הערות ,ולקבלת הגליוןFor dedications, comments and to receive the gilyon: ravpam1229@gmail.com 908.956.1540 : FAX: 732.865.7002 732.387.7841
נא לא לקרוא בשעת חזרת הש"ץ וקריאת התורה
