gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

תקנת השבים · Takanat Hashuvim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: תקנת השבים · Takanat Hashuvim

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

תקנת השבים · Takanat Hashuvim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫תקנת השבים‬ ‫גנב שאינו יודע ממי גנב‪ ,‬כיצד ישיב הגניבה לבעליה‬ ‫א‬ ‫כתובת המחבר‪:‬‬ ‫חיים ברכיה ליברמן‬ ‫בן נריה ‪2‬‬ ‫בני ברק‬ ‫הסכמות מגדולי הרבנים מודפסים בספרי חבל נחלתו ח"א‬ ‫ב‬ ‫הקדמה‬ ‫הנני בזה להעיר בדבר שהתחדש לאחרונה בקרב ארגוני גמ"ח‪ ,‬בדבר עצה נפלאה‬ ‫שהתחכמו בה על פי תלמידי חכמים מובהקים כדי לעזור לאותם שנטלו ממון חבריהם‬ ‫שלא כדין‪ ,‬בין בזדון ובין בשגגה‪ ,‬והתעוררו לבקש דרך תשובה כדי להשיב את הגזלה‪,‬‬ ‫אך אינם יודעים למי להחזיר‪ ,‬וגם הנגנבים אינם יודעים כלל שנגנב מהם‪.‬‬ ‫העצה שהוצעה היא‪ ,‬שיביאו את דמי הגניבה לגמ"ח‪ ,‬ומנהל הגמ"ח יזכה את הכסף‬ ‫לשם הבעלים האמיתיים שאינם ידועים‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬הגמ"ח ישתמש בכסף זה כדי‬ ‫להלוות לנזקקים‪ .‬באופן זה‪ ,‬יזכה הגנב להשיב בפועל את הגניבה‪ ,‬והבעלים האמיתיים‬ ‫יקיימו מצווה גדולה של הלוואת כספים בכספם‪ .‬ולכאורה‪ ,‬עצה זו נראית כהברקה‬ ‫הלכתית‪ ,‬המאפשרת לאדם לתקן את מעשיו ולקיים את מצוות השבת הגזלה בנסיבות‬ ‫מורכבות‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬לאחר עיון והתייעצות עם תלמידי חכמים מובהקים יודעי דת ודין‪ ,‬עולה‬ ‫לכאורה כי יש לפקפק בעצה זו‪ .‬ייתכן שהיא אינה מועילה כלל‪ ,‬ואף עלולה לקלקל‬ ‫את ההלכה המסורה לנו מפי חכמינו ז"ל בעניין דרכי התשובה של גנב שאינו יודע‬ ‫למי להחזיר‪ .‬לפיכך‪ ,‬בחיבור זה נבקש לברר את הסוגיה לעומקה‪ ,‬בדרך לימוד שאינה‬ ‫בגדר פסיקה למעשה‪ ,‬אלא במטרה "לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא"‪.‬‬ ‫הבירור יתמקד בשלוש נקודות מרכזיות‪:‬‬ ‫האם הפקדת כסף בגמ"ח נחשבת כהשבה לצורכי רבים‪.‬‬ ‫•‬ ‫האם ניתן לבצע מעשה זכייה עבור הבעלים האמיתיים‪ ,‬גם כשהם אינם יודעים‬ ‫•‬ ‫על כך‪ ,‬והאם מקיים בזה מצות השבה‪.‬‬ ‫האם החיוב לעשות צרכי רבים הוא חוב גמור‪ ,‬או שמא הוא רק בגדר מידת‬ ‫•‬ ‫חסידות‪.‬‬ ‫ג‬ ‫ד‬ ‫תקנת השבים‬ ‫פרק א‬ ‫חכמים תיקנו שיעשה בהם צרכי רבים ולא תיקנו‬ ‫שיזכה את הכסף לבעלים‬ ‫א‪ .‬הנה גנב שאינו יודע ממי גנב‪ ,‬הרי מפורש בגמ' )ב"ק צד‪ (:‬ובשו"ע )סי' שסו ס"ב(‬ ‫שעליו לעשות צרכי רבים כגון בורות שיחין ומערות‪ ,‬ופרש"י להכניס בהן מים לשתות‬ ‫דהוי דבר הצריך לכל ‪ 1‬ויהנו מהן הנגזלים‪ .‬וכתב האור שמח )שו"ת ח"ב סי' מז( שצריך‬ ‫שיעשה דבר כגון בור שהדבר קיים והנאתו מצויה‪ ,‬כי אם יאכיל את הכסף לרבים‬ ‫אימור שלא יתרמי הנגזל ליהנות ‪ .2‬וכן כתוב בשו"ת אבקת רוכל )סי' קפח( שצריך‬ ‫לעשות דבר קיים שיהיה בו תועלת לרבים‪ .‬ע"כ ‪.3‬‬ ‫עוד מבואר באור שמח שם שאם גזל מבני אותה העיר צריך לעשות צרכי רבים לבני‬ ‫אותה העיר‪ ,‬ואם גנב מהרבה אנשים שכל אחד גר במקום אחר‪ ,‬צריך לעשות דברים‬ ‫הנצרכים לכלל העולם כגון בורות לעולי רגל וכדומה‪.‬‬ ‫יש לשאול מדוע חכמים לא תיקנו פתרון פשוט יותר‪ ,‬שלפיו הגנב יזכה את הכסף‬ ‫לבעלים שאינם ידועים‪ ,‬ובכך יקיים מצוות השבה באופן מהודר יותר משימוש בו‬ ‫לצרכי ציבור‪ .‬הרשב"ם והתוספות )בבא בתרא פח‪ (:‬מבהירים כי גם עשיית צרכי רבים‬ ‫אינה נחשבת "השבה מעלייתא"‪ ,‬אלא שהיא האפשרות הטובה ביותר שניתן לעשות‬ ‫כאשר אין דרך טובה יותר‪ .‬והרי חכמים שקדו על תקנת השבים‪ .‬אם כן‪ ,‬כיצד ייתכן‬ ‫שלא עלה על דעתם רעיון פשוט לזכות את הגניבה לבעלים‪ ,‬ובכך לאפשר לגנב לקיים‬ ‫מצוות השבה באופן נעלה ומהודר‪.‬‬ ‫מחדשי הפתרון של הפקדת כסף בגמ"ח משיבים כי בזמנם של חז"ל והפוסקים לא היו‬ ‫קיימים גמ"חים מסודרים‪ ,‬ולכן לא הייתה אפשרות לתקן תקנה כזו‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬ ‫בימינו‪ ,‬עם ריבוי הגמ"חים המיוסדים‪ ,‬ניתן להפקיד בהם את הכסף הגנוב ולזכותו על‬ ‫שם הבעלים האמיתיים‪ ,‬ובכך לקיים את מצוות ההשבה‪.‬‬ ‫‪ 1‬מדברי רש"י אלו עולה שאי אפשר לתרום כסף של צרכי רבים עבור תחזוקת בית המדרש של עדה מסויים‪,‬‬ ‫משום שאין מצוי שיהנה ממנו הנגנב‪ ,‬וכל התכלית של צרכי רבים היא שיעשה כל מה שיכול שיהנה ממנו‬ ‫הנגנב‪ ,‬ולפיכך צריך לתרום הכסף לתחזוקת בית המדרש המשמש לכלל הציבור‪ ,‬חוץ אם לא גנב אלא מציבור‬ ‫מסויים שאז יכול לתרום להבית כנסת של אותו ציבור‪.‬‬ ‫‪ 2‬ומעשה שהיה שפסק רב אחד שליט"א שאפשר לתרום כספים הללו לצורך הוצאות שוטפות של בית הוראה‬ ‫לרבים‪ .‬ולפי העולה כאן לכאורה אינו נכון‪ ,‬משום שהכסף שתורם הוא רק לזמן קצר‪ ,‬ואם תורם לצורך בית‬ ‫הוראה צריך לתרום למען דבר המתקיים כגון בנין בית הוראה וכדומה‪.‬‬ ‫‪ 3‬ודבר חידוש מצאנו בערוך השולחן )שם ס"ג( שכשיעשה צרכי רבים‪ ,‬יסבב ה' שכל אחד מהנגזלים או‬ ‫מיורשיהם יהנה כפי ערך גזילתו ושימחלו לו‪ .‬ע"כ‪ .‬ואולי זה מונח בהצורך שיהיה דבר המתקיים שכך יכול‬ ‫ליהנות עוד ועוד‪ .‬עוד יש לעי' מה שכתב 'או מיורשיהם'‪ ,‬שכפי מה שיבואר להלן‪ ,‬ישנם אופנים שאין החוב‬ ‫עובר ליורשים‪.‬‬ ‫ה‬ ‫תקנת השבים‬ ‫אולם‪ ,‬יש לטעון כי תשובה זו אינה מספקת‪ .‬הרי גם בזמנם של חכמים יכלו לתקן‬ ‫שהגנב יזכה את הכסף לאדם אחר‪ ,‬שיעשה בו צרכי רבים באופן שהקרן נשארת‬ ‫קיימת‪ .‬לדוגמה‪ ,‬לבנות מקווה או בית הכנסת אורחים‪ .‬במקרה כזה‪ ,‬כאשר אליהו‬ ‫הנביא יגלה את הבעלים‪ ,‬הם יוכלו למכור את המבנה ולקבל את כספם‪ .‬קשה לקבל‬ ‫את הטענה שחכמים לא שקדו על תקנת הגנבים שיוכלו לשוב בתשובה שלמה‪ .‬אין‬ ‫גם לומר שמשום תקנת השבים‪ ,‬חכמים לא הטריחו אותם בכך‪ ,‬שכן אין שום טרחה‬ ‫לזכות את הכסף לבעלים לפני השימוש בו‪.‬‬ ‫יתרה מכך‪ ,‬הרי החפץ חיים )אהבת חסד חלק ב' פרק י"א( מייעץ לכל אחד לעשות‬ ‫גמ"ח בביתו ומטיח דברים קשים נגד אלה שמתעצלים בכך‪ .‬בוודאי יכלו חז"ל לצוות‬ ‫שהדרך המובחרת היא שהגנב יזכה את הכלים או הכסף לכל הנגנבים‪ ,‬ורק לאחר מכן‬ ‫ישאיל או ילווה אותם באמצעות משכון‪ .‬באופן זה‪ ,‬היה מקיים את מצוות ההשבה‬ ‫באופן הנעלה ביותר‪ .‬אם כן‪ ,‬מדוע לא עשו חכמים תקנה זו ‪.4‬‬ ‫אין רשות לעשות צדקה וחסד בכסף של אנשים אחרים‬ ‫ב‪ .‬והגע בעצמך‪ ,‬אם גנב מזכה את הכסף לאדם אחר‪ ,‬האם מותר לו לעשות עם הכסף‬ ‫מעשה צדקה בלי לשאול לדעתו‪ ,‬שמא הוא אינו רוצה לעשות דבר זה אלא דבר אחר‪.‬‬ ‫יתר על כן‪ ,‬אם היינו שואלים את הנגזלים האם הם מעדיפים שיתקנו בעיר את‬ ‫הכבישים או את המקוואות וכדומה או שיעשה עם כספם מעשה צדקה‪ ,‬בוודאי היו‬ ‫מעדיפים שיתקנו בעיר את הכבישים וייהנו ממנו‪ ,‬ואיך אפשר לעשות מצוות ומעשים‬ ‫טובים עם כספם של אחרים בלי לשאול אותם‪ .‬חכמים ז"ל הבינו היטב שזו הדרך‬ ‫הנכונה להחזיר את הגזלה לבעליה‪ ,‬והם קבעו שדרך זו של עשיית צרכי ציבור‪ ,‬כגון‬ ‫בניין חדש ומפואר שהציבור נהנה ממנו‪ ,‬היא הדרך היחידה שבה הגנב יכול להשיב‬ ‫את הגניבה לבעליה‪ .‬באופן זה‪ ,‬כל אחד מהציבור יכול לומר "שהוחזר לנו חלק מהכסף‬ ‫שחייבים לנו"‪.‬‬ ‫ואין שום צורך לזכות לו הכסף כיון שממילא אין לבעלים דרך איך ליהנות ממנו יותר‬ ‫על ידי הזיכוי כיון שאינו יודע שום תביעה על הגנב‪ ,‬ואם בהמשך הזמן יתגלה לבעלים‬ ‫שגנב ממנו‪ ,‬יצטרך הגנב להחזיר לו גניבתו גם אם עשה קודם לכן צרכי רבים‪ ,‬וא"כ‬ ‫מה תועלת יש לו לגנב במה שזיכהו‪.‬‬ ‫‪ 4‬ושאלתי כן את הגאון הרב נפתלי נוסבוים שליט"א וענה שלהחזיק גמ"ח הוא דבר קשה‪ ,‬ואי אפשר לחייב‬ ‫את הגנבים לעשות דבר כזה‪ ,‬עכ"ד‪ .‬אולם בעניי קשה לי שהרי חז"ל חיפשו את הדרך הכי טובה איך אפשר‬ ‫להחזיר הגניבה לבעלים‪ ,‬וכלשון רשב"ם 'שביררו לו המוטב'‪ ,‬וכי אם יחזיק כמה כלי עבודה בביתו כדי‬ ‫להשאילם או שיחזיק כמה אלפי שקלים כדי להלוותם‪ ,‬האם הוא כל כך קשה עד שאי אפשר לייעצו לעשות‬ ‫דבר כזה‪ .‬ועוד שהרי על זה כתב החפץ חיים בספרו אהבת חסד לכל יהודי שלא יעשה חשבונות הללו‪ ,‬אלא‬ ‫שיחשוב שזו החנות שלו שבזה מרוויח נצח נצחים‪ ,‬וקל וחומר כשמדובר על תיקון למי שגנב‪ ,‬בוודאי צריך‬ ‫לזרז עצמו למצוה גדולה זו לתקן את אשר עיוות‪.‬‬ ‫ו‬ ‫תקנת השבים‬ ‫ומצאנו במקומות אחרים שאמרו חז"ל שיהיה הכסף מונח עד שיבוא אליהו‪ ,‬וכאן לא‬ ‫תיקנו כך משום שאינו נקרא בזה השבה‪ ,‬אלא עשו תקנה יותר טובה מזה‪ ,‬שהנגנב‬ ‫יהנה ממש ממה שעשה הגנב עם הכסף צרכי רבים‪.‬‬ ‫מסקנת הפרק‬ ‫למרות שהיה ניתן לתקן שהכסף שנגנב יוקדש לנגזל‪ ,‬חכמים לא תיקנו זאת מכיוון‬ ‫שאין הנגזל מרוויח מכך דבר‪ ,‬שהרי אינו יכול להשתמש בכסף יותר מאחרים‪ .‬בנוסף‪,‬‬ ‫אם היו מזכים את הכסף לנגזל‪ ,‬לא הייתה לו רשות להשתמש בו למצוות ומעשים‬ ‫טובים מאחר שזה שייך לנגזל‪ .‬וגם אם הכסף היה מזוכה לו רק על דעת שיעשה בו‬ ‫מעשים טובים‪ ,‬עדיין אין זה נחשב כהשבה‪ ,‬שכן מטרת ההשבה היא להשיב לנגזל את‬ ‫רכושו ללא הגבלות‪ .‬ואין לנו אלא דרך ההשבה שנקבעה על ידי רבותינו ז"ל‪ ,‬ואין שום‬ ‫דרך אחרת‪.‬‬ ‫ז‬ ‫תקנת השבים‬ ‫פרק ב‬ ‫צריך לעשות דווקא דברים שייהנו מהם הבעלים ולא‬ ‫מעשה צדקה‬ ‫א‪ .‬מפורש בגמ' שאין הגנב נפטר על ידי שעושה עם הכסף מעשה צדקה‪ ,‬שהרי הגמ'‬ ‫)ביצה כט‪ (.‬מספרת על אבא שאול בן בטנית שכנס שלש מאות גרבי יין מבירורי‬ ‫המדות‪ ,‬וחבריו כנסו שלש מאות גרבי שמן ממיצוי המדות‪ ,‬והביאום לפני הגזברים‬ ‫לירושלים לעשות בהן צרכי הקדש אם ירצו‪ .‬אמרו להם חכמים אי אתם זקוקים לכך‪,‬‬ ‫כי הואיל ומתחלה לא התכוונתם לגזול‪ ,‬שהלקוחות מוחלים על ידי טרדן ומרוצתם‪,‬‬ ‫שאינם יכולין לשהות עוד‪ ,‬וידעי וקא מחלי‪ .‬אמרו להם‪ :‬אף אנו אין רצוננו בכך ליהנות‬ ‫משל אחרים‪ .‬אמרו להם הואיל והחמרתם על עצמכם ‪ -‬עשו מהם צרכי רבים‪ .‬דתניא‪:‬‬ ‫גזל ואינו יודע למי גזל ‪ -‬יעשה בהם צרכי רבים‪ .‬מאי נינהו‪ ,‬אמר רב חסדא‪ :‬בורות‬ ‫שיחין ומערות‪ .‬עכתו"ד הגמ' ורש"י‪.‬‬ ‫הרי שאע"פ שלא עשו שום איסור במה שנשארו להם שיורי המדות‪ ,‬אעפ"כ אמרו‬ ‫להם חכמים שאם רוצים לעשות מדת חסידות ולהחזיר אותם לבעליהם‪ ,‬אינם יכולים‬ ‫לעשות איתם דבר רוחני לצורך בית המקדש ולזקוף את הזכות לבעלי הממון‪ ,‬אלא‬ ‫צריכים להחזירם לאנשי אותו העיר שנלקחו מהם‪ ,‬על ידי שיעשה עם הכסף איזה דבר‬ ‫גשמי שייהנו מהם ‪.5‬‬ ‫וכך מוכח גם ברש"י )ב"ק שם( שכתב שיעשה בהם בורות 'ויהנו ממנו הנגזלים'‪ ,‬הרי‬ ‫שלמרות שעושה חסדים עם כספי הנגזלים שחופר בורות לבני העיר‪ ,‬מ"מ אינו נקרא‬ ‫בזה שהשיב את הגניבה לבעלים אלא אם הוא דבר שנהנים ממנו הנגזלים‪.‬‬ ‫וכן כתב בשו"ת אור שמח )ח"ב סי' מז( שאי אפשר לתרום הכסף הנגנב לצדקה‪ ,‬אלא‬ ‫צריך להיות דבר שנהנים בו בין עשירים ובין עניים‪ .‬רק שכתב לחדש שאם בונים בית‬ ‫קבוע לעניים של אותו עיר‪ ,‬כיון שהעניים מוטלים על העשירים לפרנסם‪ ,‬וכיון שיש‬ ‫להם בית לגור בתוכו חוסכים העשירים את הכסף שהיו צריכים לשלם להם להחיותם‪,‬‬ ‫ולפיכך הרי זה נקרא שנהנים גם העשירים‪ .‬וכתב שאפשר לצדד בזה אם יסכים לזה‬ ‫רב מפורסם במדינה‪ ,‬ואם לא‪ ,‬לא אומר בזה דבר‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫‪ 5‬וכשדיברתי עם הגאון רבי נפתלי נוסבוים שליט"א אמר ששם לא היה דבר שהקרן קיים שיהיה אפשר‬ ‫להחזירו לבעלים‪ .‬אולם בעניי נראה ששם מדינא לא היתה תביעה לבעלים‪ ,‬שהרי הבעלים השאירו את‬ ‫השיורי היין והשמן מרצונם‪ ,‬ומה שהביאם אבא שאול לבית המקדש לא היה אלא ממדת חסידות‪ ,‬וכיון שכן‬ ‫אין צריך שיהיה הקרן קיים‪ ,‬שהרי אין עליו שום תביעה‪ ,‬ובוודאי היו הבעלים נהנים שעושים עם זה מצוה‬ ‫גדולה שמקריבים אותם בבית המקדש או שעושים עמם כלי שרת‪ .‬ואעפ"כ אמרו לו חכמים כיון שהחמרת‬ ‫על עצמך להחזירם לבעלים‪ ,‬אין להביאו לבית המקדש אלא לעשות מהם צרכי רבים‪ .‬והרי לנו שחז"ל סברו‬ ‫שעדיפות עליונה מעל הכל הוא לעשות בהם צרכי רבים ולא לעשות עמם מצוות‪.‬‬ ‫ח‬ ‫תקנת השבים‬ ‫וכן כתב באגרות משה )חו"מ ח"א סי' פח( לגבי גנב שאינו יודע ממי גנב ‪" -‬וזהו דוקא‬ ‫לצרכי רבים ולא לצדקה‪ ,‬ולבנין ותיקון מקוואות הוא כלצרכי רבים‪ ,‬ולכן טוב שיתן‬ ‫למקוואות"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אספו כסף לפדיון שבוי ואין ראוי לפדותו‬ ‫ב‪ .‬ומצאנו בטור )חו"מ סי' רפג( ושו"ע )שם ס"ג( במעשה שהיה שאספו כסף לפדיון‬ ‫שבייה אחת‪ ,‬אולם לבסוף שמעו שהשתמדה‪ ,‬ויעצו בני העיר שיהיה הכסף מונח‬ ‫במקום שמור כדי לפדות שבויים אחרים‪ ,‬ופסק הרא"ש שטענתם נכונה‪ ,‬כי בוודאי לא‬ ‫התכוונו הציבור לתרום בעבור האשה שהשתמדה‪ ,‬והילכך ע"פ דין היה צריך להחזיר‬ ‫לכל אחד את מה שנתן‪ ,‬רק דבר זה אי אפשר כי יהיה טורח מרובה לדעת על כל אחד‬ ‫כמה נתן‪ ,‬ויצטרך להוציא עליו הוצאות יותר מן הקרן‪ ,‬ולפיכך יעשה בו צרכי רבים‪,‬‬ ‫ויותר הוא טוב לעשות עם זה פדיון שבויים כאשר אמרו הקהל ויהיה הקרן קיים‪ ,‬ואם‬ ‫תוכל לפדות באחרית הימים אותה שבויה שתפדה בהן‪ .‬עכ"ד‪.‬‬ ‫הרי שדווקא שם שרוצים הקהל להמשיך לעשות עם הכסף פדיון שבויים שלמטרה זו‬ ‫נאסף הכסף ועדיין יש אפשרות לפדות שבויה זו אם תחזור בתשובה ‪ -‬עושים כן‪ ,‬ולא‬ ‫בשאר ממון ציבור‪.‬‬ ‫השבה רוחנית לאדם שנפטר‬ ‫ג‪ .‬ופעם אחת מצאנו שיש ענין לעשות דברים רוחניים למען בעל הממון‪ ,‬והוא בשו"ת‬ ‫חתם סופר )חו"מ סי' קכב‪ ,‬והובא בפתחי תשובה חו"מ סי' רפה ס"ק ג( לגבי אורח‬ ‫אחד שהפקיד כספו בידו‪ ,‬ומת אותו אורח‪ ,‬ואין לו יורשים ידועים‪ ,‬שמעיקר הדין הרי‬ ‫הוא של הנפקד ]ואכמ"ל בביאור הדבר[‪ ,‬וכתב החתם סופר 'ואם ירצה לנהוג מדת‬ ‫חסידות יעשה דבר לצורך נשמתו והוה ג"כ קצת השבה'‪ .‬עכ"ל‪ .‬כי כיון שאין לו יורשים‪,‬‬ ‫ונשמתו עלתה בגנזי מרומים‪ ,‬איזו הנאה גשמית אפשר לעשות לנשמה זו ומה תועיל‬ ‫לה‪ ,‬ולפיכך יעשה לכה"פ איזו הנאה רוחנית‪ ,‬אבל במקום שמדובר באנשים חיים‪ ,‬צריך‬ ‫לעשות השבה גשמית שיכול גופו ליהנות ממנו וכמו שאמרו חז"ל‪.‬‬ ‫צרכי רבים זה רק דברים גשמיים‬ ‫ד‪ .‬והנה איזה דברים נקראים הנאה גשמית‪ :‬איתא בשו"ע )או"ח סי' תקמד ס"א(‬ ‫שמותר לעשות צרכי רבים בחול המועד‪ ,‬כגון לתקן הדרכים ולהסיר מהם המכשולות‪,‬‬ ‫ולציין הקברות כדי שיזהר מהם הכוהנים‪ ,‬ולתקן המקוואות‪ .‬וכתב ברמ"א שדווקא‬ ‫צרכי רבים כאלו שהם צריכים לגוף האדם‪ ,‬אבל שאר צרכי רבים כגון בנין בית הכנסת‪,‬‬ ‫אסור לעשות במועד‪ ,‬והוא הדין דלשאר צרכי מצוה אסור לעשות מלאכת אומן במועד‪.‬‬ ‫הרי לנו שההיתר של צרכי רבים בחוה"מ הוא רק דברי מצוה שיש בהם גם הנאת‬ ‫הגוף‪ ,‬אבל בית הכנסת שיש בהם רק צורך מצוה בלבד‪ ,‬אינו נקרא בכלל 'צרכי רבים'‪.‬‬ ‫ט‬ ‫תקנת השבים‬ ‫פרק ג‬ ‫קניית ספרים לרבים ושיפוץ ובניית בתי כנסיות ובתי‬ ‫מדרשות‬ ‫נדבת ספרים לבית המדרש‬ ‫א‪ .‬הנה כתב החפץ חיים באהבת חסד )ח"ג פ"ד בהערות( על איש נכבד אחד שהתיישב‬ ‫לפני מותו בעניניו‪ ,‬והוסכם אצלו שיתן הש"ס שלו נדבה לבית המדרש‪ ,‬וכתב כי האדם‬ ‫שהוא בעל עסק אי אפשר לו להינצל כל ימיו מאיסור גזל‪ ,‬וכשאינו ידוע ממי גזל ונותן‬ ‫ספרים עבור רבים ללמוד בהן‪ ,‬אולי יזמין ה' שילמוד בו מי שנגע בו‪.‬‬ ‫ונלמד מדבריו ששפיר אפשר לקיים מצות השבה על ידי שיתרום ספרים לבית הכנסת‪,‬‬ ‫ובאמת מצאנו בחוה"מ )סי' תקמה ס"ב( שאם אין ספר תורה מותר לכתוב בחול‬ ‫המועד‪ ,‬וכתב המג"א )שם ס"ק ד( הטעם משום שהוא צרכי רבים שמותר בחול המועד‪.‬‬ ‫והקשה הפרי מגדים )א"א ס"ק ד( למה מותר לכתוב ספר תורה ואילו לבנות בית‬ ‫המדרש אסור‪ ,‬ועיי"ש מה שתירץ‪.‬‬ ‫צרכי בית הכנסת‬ ‫ב‪ .‬ואיך שיהיה נלענ"ד שיכול לעשות עם צרכי רבים צורכי בית הכנסת אם הוא בית‬ ‫הכנסת של העיר‪ ,‬כיון שסוף סוף נהנה בו גופו של הנגנב‪] ,‬ומהאי טעמא האריכו‬ ‫הפוסקים שבאופנים מסויימים מותר לתקן דבר בתוך הבית הכנסת בחוה"מ‪ ,‬כי כיון‬ ‫שלמעשה נכנסים רבים לבית הכנסת בחוה"מ הרי זה צרכי רבים‪ ,‬והכא נמי דכוותיה[‪.‬‬ ‫אולם אינו יכול לעשות צרכי בית כנסת של קהילה מסויימת‪ ,‬שהרי גנב גם מאנשים‬ ‫שאינם שייכים לקהילה זו‪.‬‬ ‫וכל זה אם גנב רק מאנשים‪ ,‬אבל אם גנב גם מנשים‪ ,‬אינו יכול לקיים 'צרכי רבים' על‬ ‫ידי שיתרום ספרים‪ ,‬כי אין הנשים נהנות מזה‪ ,‬וצריך להיות דבר שכולם נהנים מזה‬ ‫וכמו"ש רש"י "דהוי דבר הצריך לכל ויהנו מהן הנגזלים" ]זולת אם נאמר שהנשים גם‬ ‫כן נהנות מזה שהבעל לומד ומתעלה[‪.‬‬ ‫תקנת העירוב‬ ‫ג‪ .‬וכמו"כ שבעל האדר"ת ז"ל היה נוהג לשלם על חוט העירוב של המקום‪ ,‬שמא נכשל‬ ‫בגזל של אנשים אחרים‪ .‬ובוודאי שדבר זה נחשב גם כן צרכי רבים כדי שיוכלו לטלטל‬ ‫בעיר‪ ,‬ואף שישנם אנשים המחמירים ואינם מטלטלים גם כשיש עירוב‪ ,‬מ"מ יש‬ ‫אופנים שגם הם נהנים מזה כגון בשעת הדחק גדול או על ידי גוי‪ ,‬ונמצא שכל הנגנבים‬ ‫נהנים מזה‪.‬‬ ‫י‬ ‫תקנת השבים‬ ‫פרק ד‬ ‫האם תרומה לגמ"ח נחשבת כצרכי רבים‬ ‫האם תרומה לגמ"ח נחשבת כצרכי רבים‬ ‫א‪ .‬יש לדון האם תרומה לגמ"ח יכולה להיחשב כ"צרכי רבים" לצורך השבת גזלה‪ ,‬כך‬ ‫שכל הנגזלים ייהנו ממנה‪ .‬נראה שזה לא בהכרח כך‪ ,‬מכיוון שאנשים עשירים אינם‬ ‫נזקקים כלל לגמ"ח‪ .‬בנוסף‪ ,‬בימינו‪ ,‬לכל קהילה יש לרוב גמ"ח משלה‪ ,‬ואם אדם גונב‬ ‫מאנשים רבים‪ ,‬חלק מהם ככל הנראה לא ייהנו מהתרומה לגמ"ח‪ ,‬אלא אם כן מדובר‬ ‫בגמ"ח המיועד לכלל הציבור‪.‬‬ ‫השוואה למקרים אחרים של השבת גזלה‬ ‫ב‪ .‬השבת כסף לגמ"ח אינה דומה להשבת כסף לבניית מקווה‪ .‬במקרה של מקווה‪ ,‬כל‬ ‫סכום‪ ,‬גם אם הוא קטן‪ ,‬תורם להשלמת הפרויקט‪ ,‬שנחשב לצורך רבים‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬ ‫בגמ"ח‪ ,‬כל הלוואה היא לפרט ולא לרבים‪ ,‬וכל סכום עומד בפני עצמו ואינו תלוי‬ ‫בסכומים אחרים‪ .‬לכן‪ ,‬השבת כסף לגמ"ח אינה דומה למקרים שתיקנו חז"ל‪ ,‬כמו‬ ‫חפירת בורות מים‪ ,‬שבהם כל בני העיר נהנים מהפרויקט השלם‪.‬‬ ‫גמ"ח המיועד לעניים בלבד‬ ‫ג‪ .‬עם זאת‪ ,‬ניתן לטעון כי גמ"ח המיועד לעניים בלבד יכול להיחשב כ"צרכי רבים‪.‬‬ ‫זאת מכיוון שלולא כסף זה‪ ,‬היה צורך לגבות כספים מכלל הקהילה כדי לקיים את‬ ‫העניים‪ ,‬וכך כל הקהילה נהנית מהפטור מתרומה זו‪ .‬עם זאת‪ ,‬האור שמח ]הובא לעיל‬ ‫פ"ב[ הסתפק אם ניתן להשתמש בכסף גזול לבניית בית לעניים‪ ,‬ולא הסכים לצדד בכך‬ ‫רק בהסכמת רב מפורסם‪ ,‬הרי שאינו פשוט להתיר‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬בימינו לא ניתן לכפות על אדם לתרום לצדקה‪ ,‬ולכן גם אם אדם עשיר ייתן‬ ‫כסף רב‪ ,‬עדיין יהיו צדקות אחרות שיידרשו‪ .‬לפיכך‪ ,‬עשירים אינם מרוויחים מכך שיש‬ ‫גמ"ח נוסף‪ .‬מצב זה שונה מהתקופה שבה כפו על תרומות לצדקה‪ ,‬ואז עשירים אכן‬ ‫נהנו מכך שלא היו צריכים לתרום עוד‪.‬‬ ‫יא‬ ‫תקנת השבים‬ ‫פרק ה‬ ‫זיכוי לאדם שאין סיכוי למצאו לעולם‬ ‫א‪ .‬הנה מה שכתוב בגמ' לעשות צרכי רבים אינו אלא אם אין לו שום דרך בעולם‬ ‫לאתר את הנגנב‪ ,‬אבל אם יכול לאתר את הנגנב בוודאי צריך להשיב את הגזילה‬ ‫לבעליה‪ .‬ויש לדון אם גנב בשוגג מאדם שאין אפשרות כלל לדעת מי הוא האדם הנגנב‪,‬‬ ‫וכן אין לאדם הנגנב שום דרך לדעת שנגנב ממנו‪ ,‬האם אפשר לזכות לו דבר‪ ,‬או שמא‬ ‫נאמר שכיון שאי אפשר כלל לדעת מי הוא‪ ,‬אין הזכייה שווה כלום‪.‬‬ ‫ולכאורה אפשר להוכיח מדברי הפוסקים שאי אפשר לזכות דבר אם אי אפשר לעולם‬ ‫לדעת מי הוא‪.‬‬ ‫שהרי מבואר ברמ"א )חו"מ סי' רנו ס"א‪ .‬רעו ס"ד( ששתוקי ]שלא יודעים מי הוא אביו‪,‬‬ ‫שהתעברה אימו מעבירה[ שמת‪ ,‬נכסיו הפקר ואינו בר ירושה‪ .‬ולכאורה צריך להבין‬ ‫שהרי בוודאי יש לו יורשים מאביו‪ ,‬רק שאין יודעים מי הם‪ ,‬ולמרות שאילו היו יודעים‬ ‫שקרובם מת היו מתייאשים מזה‪ ,‬כיון שאין להם שום דרך להוכיח לבית דין שהם‬ ‫הקרובים שלו‪ ,‬אבל בדרך כלל אין הקרובים עצמם יודעים שמת מורישם‪ ,‬כי אינם‬ ‫יודעים את העבירות שעשה אביו של השתוקי‪ ,‬וא"כ הרי זה יאוש שלא מדעת דלא‬ ‫הוי יאוש‪ ,‬ואיך מותר להחזיק בנכסים‪.‬‬ ‫וביאר הנתיבות )סי' רנו ס"ק א( שהטעם הוא משום שאי אפשר להיוודע בשום אופן‬ ‫את היורשים שלו‪ ,‬כי אפילו אם יש עדים שזינתה עמו לא מהני לענין ירושה כי שמא‬ ‫זינתה גם עם אדם אחר‪ ,‬ולפיכך הרי זה כיאוש והפקר גמור‪ .‬עכ"ד‪.‬‬ ‫הרי לנו שאדם כזה שאין אף אחד בעולם שיכול לדעת מזה ואין לו שום סיכוי בעולם‬ ‫לזכות בו‪ ,‬גם אם הוא יורש‪ ,‬אינו זוכה כלום כי זה יאוש והפקר גמור וכל הקודם זכה‬ ‫בו‪ .‬והילכך בנידון דידן שאין הגנב יודע ממי גנב והנגנב אינו יודע שנגנב ממנו‪ ,‬ולעולם‬ ‫אי אפשר להגיע לידי בירור‪ ,‬א"כ גם אחר שמזכה את הכסף לגמ"ח‪ ,‬יכול כל הקודם‬ ‫לזכות בו כיון שהוא הפקר‪ ,‬ובוודאי לא שייך זיכוי בדבר שהוא מופקר ועומד כל רגע‬ ‫מחדש ‪.6‬‬ ‫‪ 6‬וכאן המקום לברר למה יורשי שתוקי מיואשים לגמרי מנכסי המוריש‪ ,‬הרי כשיבוא אליהו יכלו לדעת מי‬ ‫היורשים האמיתיים‪ .‬אולם באמת מה שיבוא אליהו ויתרבה הדעת וייפשט הספיקות אינה סיבה שהבעלים‬ ‫לא יתייאשו לגמרי‪ ,‬כי כללי התורה ניתנה שיתנהל בכל דבר ע"פ דרך הטבע‪ ,‬וכל מה שכתוב כמה פעמים בגמ'‬ ‫ושו"ע שיהא מונח עד שיבוא אליהו‪ ,‬הכוונה כיון ששני אנשים רבים על חפץ‪ ,‬לפיכך הדין הוא שיהיה לעולם‬ ‫ביד הנאמן עד שיתברר הספק על ידי שאחד יודה לשני‪ ,‬או על ידי שיבוא אליהו ויודה השקרן על האמת )קובץ‬ ‫שיעורים ב"ב אות תרמ(‪ ,‬אבל שתוקי שמעולם מופקע הוא ממציאת מורישו ע"פ דרך הטבע‪ ,‬הרי אינו נקרא‬ ‫יורש כלל‪ ,‬וגם אליהו לא יגלה מי המוריש האמיתי‪ ,‬כיון שהנכסים כבר הפקר וזכה בהם אדם אחר‪ .‬וכן כתב‬ ‫בשו"ת מים חיים )חו"מ סי' כד‪ ,‬הובא בפתח"ת חו"מ סי' רעו ס"ק ב( וז"ל ואף כשיבוא אליהו ויגלה ממי‬ ‫נתעברה ואז יהיה שייך לאביו ולמשפחתו היורשים של השתוקי‪ ,‬מ"מ קודם שיבוא אליהו לא היה להם שום‬ ‫יב‬ ‫תקנת השבים‬ ‫וגם הקצות )סי' רנו ס"ק א( החולק על הרמ"א וסובר שנקרא בר ירושה ויכול השתוקי‬ ‫לצוות על נכסיו‪ ,‬אינו חולק על עצם דין הרמ"א שנכסיו הפקר‪ ,‬אלא שסובר שכיון‬ ‫שבעצם יש לו יורשים‪ ,‬אע"פ שאין ליורשיו אפשרות לגשת אל הנכסים‪ ,‬מ"מ נקרא‬ ‫בר ירושה שיכול לצוות על נכסיו קודם שימות‪ .‬והילכך לא חלק הקצות על דינו של‬ ‫הרמ"א בסי' רעו שנכסיו הפקר אלא על הדין בסי' רנו שאינו יכול לצוות‪ .‬אמנם בשו"ת‬ ‫חוות יאיר )סי' רלא( כתב שצ"ע דברי הרמ"א‪ .‬אבל עכ"פ להלכה למעשה פוסקים‬ ‫כדברי הרמ"א‪ .‬ונמצא שהאדם מופקע מכלל זכייה ‪.7‬‬ ‫ואע"פ שכתב המנחת חינוך )סי' שצב( שבזמן הזה שאין כוהנים מוחזקים יזכה האבא‬ ‫את הפדיון הבן לכהן אמיתי על ידי אחר‪ ,‬הרי שאע"פ שאין אף אחד היודע האם הוא‬ ‫כהן מוחזק או לא‪ ,‬מ"מ זכה בו‪ ,‬וא"כ רואים שאפשר לזכות גם לאדם שאין המזכה או‬ ‫המקבל יודעים שהוא הזוכה‪ ,‬מ"מ הרי דבריו לכאורה נסתרים מדברי הפוסקים הנ"ל‬ ‫שפסקו כן להלכה ולמעשה‪ .‬וכן כתב האמרי בינה )הלכות פדיון הבן ס"ס ח( שאין‬ ‫הכהן זוכה כלל כיון שאין אותו כהן המיוחס יכול להשתמש איתו אע"פ שכלפי שמיא‬ ‫גליא הוא מיוחס‪ ,‬ולפיכך אין זו זכייה ‪ .8‬וכמו"כ כתב האמרי בינה )דיני גביית חוב סי'‬ ‫ל( שא"א לזכות אם לא יודעים מי האיש אלא ע"פ בית דין או בקרבנות שאין צריך‬ ‫זכיה‪ .‬וכן השיג בשבט הלוי )ח"ב סי' קעג( על המנחת חינוך שאם לא יודעים מי יהיה‬ ‫הזוכה ואין אחד מהזוכים היכולים לתבוע את זכותו אין זו זכיה כלל‪ ,‬וכתב שמנהג‬ ‫העולם דלא כמו המנחת חינוך ‪.9‬‬ ‫זכות וכו'‪ ,‬וא"כ ממילא שהמחזיק בירושה של השתוקי בהיתרא אתי לידיה וזוכה מתורת הפקר‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ולכאורה הוא הדין בנידון דידן שהלב יודע שאין שום דרך מציאותי לגלות מי הוא הנגנב שאין הזכייה מועלת‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫‪ 7‬ואמר לי הגאון רבי נפתלי נוסבוים שליט"א שאין נידון דידן דומה לשתוקי ששם עומדים הנכסים בחזקת‬ ‫הפקר‪ ,‬ודומה לזוטו של ים שכל אחד יכול לזכות בו גם ביאוש שלא מדעת‪ ,‬משא"כ כאן שאף שאי אפשר‬ ‫לדעת מי הוא הנגנב‪ ,‬מ"מ הגמ"ח מחזיק את הכסף לצורכו‪ .‬ובעניי השבתי לו שלענ"ד כיון שאי אפשר לדעת‬ ‫לעולם מיהו האדם‪ ,‬כל רגע נהיה כאן הפקר מחדש‪ ,‬שהבעלים מתייאשים מהכסף שזוכה להם כיון שאין להם‬ ‫כל סיכוי למוצאו‪ ,‬וכיון שכן יכול השומר ]בעל הגמ"ח[ לקחת הכסף לעצמו‪ ,‬שהרי האדם מתייאש מזה ייאוש‬ ‫גמור כיון שאינו יכול למוצאו לעולם‪ ,‬ואף שהוא יאוש שלא מדעת‪ ,‬מ"מ דבר שאי אפשר למצוא לעולם נחשב‬ ‫כזוטו של ים שמועיל גם יאוש שלא מדעת‪ ,‬וכיון שכל רגע הוא מתייאש מחדש והוי הפקר מחדש‪ ,‬אי אפשר‬ ‫גם לזכותו לו לרגע אחד‪ ,‬שהרי באותו רגע הוא מתייאש ממנו ייאוש גמור‪ .‬ושוב שאל אותי הגאון שליט"א‬ ‫שאם נאמר שכיון שאין סיכוי למוצאו הרי זה יאוש גמור‪ ,‬א"כ למה ציוו חכמים לעשות מזה צרכי רבים‪ ,‬הרי‬ ‫נפקע החוב מעצמו‪ .‬ולענ"ד זו אינה טענה כלל‪ ,‬שהרי כיון שבאיסורא קאתי לידיה חל עליו חובת השבה גם‬ ‫לאחר יאוש וכדאיתא בגמ' )ב"ק סו‪ ,(.‬ולכן תיקנו חכמים לעשות צרכי רבים‪ ,‬אבל אי אפשר לזכות את הכסף‬ ‫לנגנבים כיון שלעולם אינו יכול לדעת מי הם שהרי התעה אותם לפי הענין‪ ,‬ואיך יזכור את מי הטעה‪ .‬וגם הם‬ ‫לעולם לא ידעו שלקח מהם בגניבה‪ ,‬שהרי הם לא ידעו כלל שגנב מהם‪ ,‬וחשבו שהוא עובד באמת וביושר‪.‬‬ ‫‪ 8‬ואמר לי הגאון רבי נפתלי נוסבוים שליט"א שאינו מבין את דברי האמרי בינה למה אי אפשר לזכות לכהן‬ ‫האמיתי שאינו מכירו‪ ,‬וגם שמא יש לחלק בין פדיון הבן דבעי נתינה גמורה לבין זיכוי בעלמא עכ"ד‪ .‬ולענ"ד‬ ‫כבר נתבאר דברי האמרי בינה בטוב טעם‪ ,‬וגם השבט הלוי סבר כן‪ .‬וגם לענ"ד אין חילוק בין פדיון הבן לכאן‪,‬‬ ‫שכמו שבפדיון הבן בעי נתינה גמורה כך גם צריך לעשות השבה גמורה‪ ,‬ואיזו השבה היא שאין לגנב שום‬ ‫אפשרות להשתמש עם הכסף‪.‬‬ ‫‪ 9‬והנה ראיתי בעלון של קרן גמ"ח שהמחנה אפרים )זכיה ומתנה סי' לג( בשם מהרש"ל סובר שאפשר לזכות‬ ‫גם אם אי אפשר לברר מיהו האדם‪ .‬ואינו נכון שלא כתב המחנה אפרים שם אלא כשמזכה לכהן מסויים‪,‬‬ ‫והשאלה שם האם זה נחשב כמו שהגיע לידו ונפטר מאחריותו או לא‪ ,‬ואינו מדבר על אופן שמזכה לכהן‬ ‫המיוחס שאין דרך לברר מי הוא הכהן המיוחס ומי לא‪.‬‬ ‫עוד הביא שם מה'דברי חמודות' )בכורות פ"א סי' ג אות ט( שסובר שאפשר לזכות למי שאינו מסויים אע"פ‬ ‫שא"א לברר מי הוא‪ .‬וגם זה אינו נכון וז"ל הדברי חמודות‪' :‬יש לדקדק בזמן הזה שאין כהן מיוחס היאך‬ ‫יוצאין בכורי הכהנים והלוים בלא פדיון ושמא אינו כהן או לוי הואיל ואין לנו יחס רק חזקה בעלמא‪ ,‬והיה‬ ‫ראוי להפריש הפדיון ויהיה לעצמו כמו בשאר ספקות בכורות אך לא מצאתי מי שכתב כן'‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי שלא‬ ‫יג‬ ‫תקנת השבים‬ ‫ולכן במקרה שאי אפשר כלל לדעת מי הבעלים‪ ,‬אין הזכייה שווה כלום‪ ,‬אבל יש מקרים‬ ‫שאע"פ שעכשיו אינו יודע מי הבעלים‪ ,‬אבל זה דבר שיכול להתברר בהמשך ‪ -‬ואז‬ ‫יועיל להקנותו לו ‪ ,10‬אבל כיון שמקנהו לו אסור להלוותו ולעשות בהם צרכי מצוה‬ ‫בלי רשותו‪ ,‬ואם ממשיך להשתמש עם זה על ידי שמלווהו לאחרים הרי זה חוזר להיות‬ ‫חוב עליו ולא קיים בזה מצות השבה ‪ .11‬וזה לשון השולחן ערוך )חו"מ סי' שנה ס"א(‬ ‫ואם לא ידעו הבעלים שנגנב מהם‪ ,‬מיד כשהחזירם למקומם יצא‪ ,‬ובוודאי לא מועיל‬ ‫לזכותו לאחרים‪.‬‬ ‫זיכוי של בעלי הגמ"ח למי שיתברר מפי אליהו שנגנב מהם‬ ‫ב‪ .‬והנה גם אם יאמרו בעלי הגמ"ח שמזכים אותו למי שיתברר מפי אליהו שזה שלהם‬ ‫ג"כ לא מועילים כלום בזכייתם‪ ,‬שאע"פ שבוודאי יכול אדם לזכות חפץ לצורך אדם‬ ‫שיתברר אח"כ שהוא הזוכה וכמו שמוכח מכמה מקומות ‪ -‬אע"פ שבשעת מעשה לא‬ ‫היה ידוע מי הזוכה‪ ,‬וא"כ גם כאן לכאורה יכול אדם לזכות לאנשים שיתבררו מפי‬ ‫אליהו שהם הזוכים‪ ,‬וא"כ זכו למפרע כשיבוא אליהו ויגלה את זה‪ .‬מ"מ לא הועילו‬ ‫כלום כי עכשיו לא זכו כלום‪ ,‬ורק כשיבוא אליהו יזכו למפרע‪ ,‬וא"כ לאיזה צורך יש‬ ‫לזכות עכשיו על מנת שכשיבוא אליהו יזכו בזה‪ ,‬הרי כשיבוא אליהו יברר למי הוא‬ ‫חייב להחזיר‪ ,‬ואז יתן לו‪ ,‬ומה מרויח בכל העצה הזו‪ ,‬אם אינו זוכה לקיים מצות‬ ‫'והשיב' במלואה‪ .‬ועוד שכיון שלא חלה הזכייה מיד כיון שהתייאשו לגמרי מהזכייה‪,‬‬ ‫כיצד אפשר לומר הוברר הדבר למפרע שזה שלהם‪ ,‬הרי הם התייאשו לגמרי‪ ,‬ודומה‬ ‫למי שיש לו חפץ בזוטו של ים שאע"פ שעומד וצווח שאינו מתייאש אינו מועיל‪ ,‬כיון‬ ‫שאבודה ממנו לגמרי וכמו"ש בגמ' )ב"מ כא‪ ,(:‬וא"כ הכי נמי דכוותיה‪ ,‬כיון שע"פ דרך‬ ‫הטבע אי אפשר לדעת לעולם מי הנגנב והגנב‪ ,‬אין הזיכוי מועיל כלום‪.‬‬ ‫דיבר כלל על זיכוי לכהן אחר על ידי אדם אחר‪ ,‬אלא 'שיפריש הפדיון'‪ ,‬וסובר שמקיים חלק מהמצוה על ידי‬ ‫ההפרשה וכמו שמפרישים מעשרות‪ ,‬ולא דיבר כלל על הזכייה‪.‬‬ ‫עוד הביא שם מספר ראשית ביכורים )בכורות ד‪ (:‬שגם סובר שאפשר לזכות למי שאי אפשר לדעת מיהו‬ ‫הזוכה‪ .‬וגם זה אינו נכון‪ ,‬שהראשית ביכורים בונה שם יסוד עצום‪ ,‬שכאילו כל שבט כהונה מוחלים לכל כהן‬ ‫גם אם אינו מוחזק שיכול לקחת פדיון הבן‪ ,‬כי עי"ז גם הם ]הכהנים המוחזקים שאינם יודעים שהם‬ ‫מוחזקים[ יכולים לקחת‪ ,‬וכאילו יש תקנה חדשה שכולם יכולים לקחת וכולם שלוחים זה לזה‪ ,‬ודומה למה‬ ‫שקנסו חכמים את שבט לוי שיתנו את המעשר ראשון לכהנים‪ .‬וכל זה אינו ענין לכאן‪ ,‬שרוצים לזכות רק‬ ‫לבעלים האמיתיים‪ ,‬ולא שייך לומר כאן שכולם רוצים תקנה הזו‪ ,‬שאדרבה בוודאי כל הנגנבים רוצים שיעשו‬ ‫בכסף הזה צרכי רבים וייהנו מהכסף וכמו שתיקנו חכמים‪.‬‬ ‫‪ 10‬כך יוצא מדברי המים חיים )שם( שאם היה בתחילה מבורר מי הוא אביו‪ ,‬אע"פ שאח"כ נשתכח‪ ,‬עדיין יכול‬ ‫להגיע לידי בירור‪ ,‬ואינו הפקר‪.‬‬ ‫ואין לשאול ממה שאפשר לזכות את העירוב תבשילין למי ששכח ולא עירב )שו"ע סי' תקכז ס"ז(‪ ,‬כי שאני‬ ‫התם שמודיעים אותו שיכול לסמוך על העירוב שלו‪ ,‬וכמו"ש בשו"ע )שם ס"ט(‪ .‬וכמו"כ אין לשאול ממה‬ ‫שמזכים את העירובי חצירות לכל מי שייכנס בתוך העיר )שו"ע שסו ס"ט(‪ ,‬כי שאני התם שזה עומד להתברר‪,‬‬ ‫כי אם רוצה יכול לדעת מי ישבות שם בשבת‪ ,‬ועוד שהאדם השובת בוודאי יודע שנעשה עירוב כדין‪ ,‬ואף אם‬ ‫אינו יודע הלכות עירוב יכול לברר את ההלכות‪.‬‬ ‫‪ 11‬וכמו שכתב השו"ע )חו"מ סי' רצב ס"ז( שאם משתמש עם כסף שהופקד אצלו הרי הוא חייב גם באונסים‬ ‫עד שיחזירם לבעליהם‪ ,‬ומה לי אם משתמש עמם בעצמו או שמלוום לאחרים בפקודתו ובציוויו‪ ,‬הרי אין‬ ‫הכסף נשאר בפיקדון בשביל הבעלים‪.‬‬ ‫יד‬ ‫תקנת השבים‬ ‫פרק ו‬ ‫צרכי רבים הוא חוב גמור‬ ‫א‪ .‬ועכשיו יש לברר האם מה שאמרו חכמים 'יעשה בהם צרכי רבים' הוא רק ממידת‬ ‫חסידות ולפנים משורת הדין‪ ,‬או שהוא חוב גמור שחייב לקיים‪.‬‬ ‫הנה איתא בגמ' )ב"ק צד‪ (:‬שמשום תקנת השבים‪ ,‬אם גנב חוזר בתשובה‪ ,‬אין ראוי‬ ‫לאנשים לקבל ממנו משום תקנת השבים ]ופרטי הדין מבוארים בשו"ע )סי' שסו‬ ‫ס"א([‪ .‬ומקשה הגמ' מהברייתא שהרועים והגבאין והמוכסין תשובתן קשה ומחזירין‬ ‫למכירים‪ ,‬ומוכח שצריכים להחזיר‪ .‬ומתרצת הגמ' שמחזירים כדי לצאת ידי שמים‬ ‫ואין מקבלין מהם‪ .‬ומקשה הגמ' מברייתא 'ושאין מכירין יעשה בהן צרכי ציבור ואמר‬ ‫רב חסדא בורות שיחין ומערות'‪ ,‬ולמה צריכים לעשות צרכי רבים הרי יש תקנת‬ ‫חכמים שלא יקבלו מהם‪ ,‬ומסיקה הגמ' שברייתא זו הוא קודם התקנה‪ ,‬אולם לאחר‬ ‫התקנה אין צורך לגנב ]שרוב עסקו בכך[ לעשות צרכי רבים כיון שממילא אין מקבלים‬ ‫מהם משום תקנת השבים‪.‬‬ ‫הרי מוכח מכאן שעשיית צרכי ציבור ]למי שאינו גנב שרוב עסקו בכך[ הוא חוב גמור‪,‬‬ ‫שאילו לא היה אלא לפנים משורת הדין וממידת חסידות‪ ,‬א"כ למה אין הגמ' עונה‬ ‫שמה שצריך לעשות צרכי ציבור אינו אלא לפנים משורת הדין‪ ,‬ובאמת אינו מחוייב‬ ‫בכך מעיקר הדין‪ .‬אלא מוכח שזה חוב גמור‪ ,‬ולפיכך מעמידה הגמ' שמדובר קודם‬ ‫תקנה‪.‬‬ ‫ראיה מהב"ח שזה חוב גמור‬ ‫ב‪ .‬וכן מוכח בב"ח )שם ס"ב( שביאר שמה שכתב שם הטור שיעשה בהם צרכי רבים‬ ‫אינו מדובר אלא אם לא חזר בתשובה או שהגזילה קיימת או שלא היה עסקו בכך‪,‬‬ ‫אבל גנב שרוב עסקו בכך שחזר בתשובה ואין הגזילה קיימת אינו צריך לעשות צרכי‬ ‫רבים כיון שתיקנו חכמים שאין מקבלים מהם‪ .‬עכ"ד‪ .‬הרי מוכח שסובר הב"ח שזה דין‬ ‫גמור שצריך לעשות צרכי רבים‪ ,‬שאילו לא היה חייב לעשות כן אלא ממדת חסידות‪,‬‬ ‫לא שייך לעשות בזה תקנת השבים‪ ,‬שבוודאי כמה שרוצה לחזור בתשובה לצאת ידי‬ ‫שמים יותר הרי הוא משובח‪ ,‬רק כיון שהוא חייב לעשות צרכי רבים‪ ,‬שפיר יש לחשוש‬ ‫שמא יהיה הדבר קשה לו וימנע מלחזור בתשובה‪.‬‬ ‫שיטת הערוך השלחן שאין בית דין כופים על זה‬ ‫ג‪ .‬והלום ראיתי בערוך השולחן )שם ס"ד( שכתב 'יראה לי דאע"פ שאם ביכולת בית‬ ‫דין לכוף לגזלן שיחזיר גזילתו כופין אותו‪ ,‬מ"מ בגוזלי רבים אין כופין אותם לעשות‬ ‫טו‬ ‫תקנת השבים‬ ‫צרכי רבים דהא לאו השבה מעליא היא‪ ,‬אלא דאם מתעורר בעצמו לעשות תשובה‬ ‫אומרים לו עשה בהם צרכי רבים כי א"א לתקן באופן אחר‪ ,‬ולא שב"ד יכופו לזה'‪.‬‬ ‫ולכאורה דבריו קשים מדברי הגמ' ומהב"ח שמשמע שזה דין גמור‪ .‬ובפרט מה שכתב‬ ‫הערוך השלחן שאין דין זה אלא אם מתעורר בעצמו לעשות תשובה‪ ,‬דבר זה נסתר‬ ‫מדברי הב"ח שכתב במפורש שאם עומד במרדו מחוייב לעשות בהם צרכי רבים‪ .‬ומה‬ ‫שכתב הערוך השולחן שממילא אינו מקיים בזה השבה מעלייתא‪ ,‬לכאורה אין זו טענה‪,‬‬ ‫שאעפ"כ תיקנו חכמים שצריך להשיב מה שיכול‪.‬‬ ‫וצריך לומר שגם הערוך השלחן מודה שזה דין גמור‪ ,‬רק שבית דין לא מכריחים אותו‬ ‫לעשות צרכי רבים כיון שאינו מקיים המצוה בשלימות‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫וצע"ג מה שכתב בשו"ת מנחת שלמה )תניינא סי' קלה( 'והגוזל את הרבים שעושה‬ ‫צרכי רבים זה רק מדת חסידות ולא מן הדין'‪ .‬ולכאורה דבריו סותרים את פשטות‬ ‫הגמ' והב"ח‪ .‬וכן פשטות השו"ע והשו"ע הרב )גזילה ס"ח( מורין שזה דין גמור‪.‬‬ ‫טז‬ ‫תקנת השבים‬ ‫פרק ז‬ ‫מסקנת הקונטרס‬ ‫א‪ .‬גנב שאינו יודע ממי גנב חייב לעשות עם הכסף צרכי רבים שכולם יהנו מזה‪ .‬כגון‬ ‫לתרום מתקני שתייה לצורך הציבור‪ ,‬או שיפוץ מקוואות וכדומה‪ .‬ואפשר לשפר בתי‬ ‫כנסיות מרכזיות המשמשות את כלל הציבור‪ .‬אולם אם גנב מנשים לכאורה אינו‬ ‫מועיל כיון שאינן נהנות מזה‪ ,‬ואם גנב מאנשים ונשים צריך לחלק את הכסף לשנים‬ ‫או יעשה צרכי רבים השווים לשניהם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אין יכול לקיים מצות השבה על ידי שיתרום דבר לבית כנסת קהילתי‪ ,‬או גמ"ח‬ ‫קהילתי‪ ,‬אלא אם כן לא גנב אלא מאנשי אותה קהילה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬יש להסתפק אם גמ"ח מרכזי נחשב צרכי רבים‪ ,‬והוא מחמת שתי חששות א‪ .‬הואיל‬ ‫והרבה אנשים אין לווים ממנו‪ .‬ב‪ .‬אינו אותו כסף אלא כסף אחר‪ .‬ובפרט אם גנב גם‬ ‫מאנשים שאינם מציבור החרדי שלא תועיל השבה בכך‪ .‬ושונה ממתקני שתייה וכדומה‬ ‫שכולם יכולים ליהנות מגוף הדבר‪.‬‬ ‫ד‪ .‬מי שתרם לקופת גמ"חים שאינם עונים על ההגדרה הנ"ל‪ ,‬צריך לשלם עוד פעם‬ ‫ולעשות בהם צרכי ציבור‪.‬‬ ‫יז‬