תקנת השבים · Takanat Hashuvim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

תקנת השבים
גנב שאינו יודע ממי גנב ,כיצד ישיב הגניבה לבעליה
א
כתובת המחבר:
חיים ברכיה ליברמן
בן נריה 2
בני ברק
הסכמות מגדולי הרבנים מודפסים בספרי חבל נחלתו ח"א
ב
הקדמה
הנני בזה להעיר בדבר שהתחדש לאחרונה בקרב ארגוני גמ"ח ,בדבר עצה נפלאה
שהתחכמו בה על פי תלמידי חכמים מובהקים כדי לעזור לאותם שנטלו ממון חבריהם
שלא כדין ,בין בזדון ובין בשגגה ,והתעוררו לבקש דרך תשובה כדי להשיב את הגזלה,
אך אינם יודעים למי להחזיר ,וגם הנגנבים אינם יודעים כלל שנגנב מהם.
העצה שהוצעה היא ,שיביאו את דמי הגניבה לגמ"ח ,ומנהל הגמ"ח יזכה את הכסף
לשם הבעלים האמיתיים שאינם ידועים .לאחר מכן ,הגמ"ח ישתמש בכסף זה כדי
להלוות לנזקקים .באופן זה ,יזכה הגנב להשיב בפועל את הגניבה ,והבעלים האמיתיים
יקיימו מצווה גדולה של הלוואת כספים בכספם .ולכאורה ,עצה זו נראית כהברקה
הלכתית ,המאפשרת לאדם לתקן את מעשיו ולקיים את מצוות השבת הגזלה בנסיבות
מורכבות.
אולם ,לאחר עיון והתייעצות עם תלמידי חכמים מובהקים יודעי דת ודין ,עולה
לכאורה כי יש לפקפק בעצה זו .ייתכן שהיא אינה מועילה כלל ,ואף עלולה לקלקל
את ההלכה המסורה לנו מפי חכמינו ז"ל בעניין דרכי התשובה של גנב שאינו יודע
למי להחזיר .לפיכך ,בחיבור זה נבקש לברר את הסוגיה לעומקה ,בדרך לימוד שאינה
בגדר פסיקה למעשה ,אלא במטרה "לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא".
הבירור יתמקד בשלוש נקודות מרכזיות:
האם הפקדת כסף בגמ"ח נחשבת כהשבה לצורכי רבים. •
האם ניתן לבצע מעשה זכייה עבור הבעלים האמיתיים ,גם כשהם אינם יודעים •
על כך ,והאם מקיים בזה מצות השבה.
האם החיוב לעשות צרכי רבים הוא חוב גמור ,או שמא הוא רק בגדר מידת •
חסידות.
ג
ד
תקנת השבים
פרק א
חכמים תיקנו שיעשה בהם צרכי רבים ולא תיקנו
שיזכה את הכסף לבעלים
א .הנה גנב שאינו יודע ממי גנב ,הרי מפורש בגמ' )ב"ק צד (:ובשו"ע )סי' שסו ס"ב(
שעליו לעשות צרכי רבים כגון בורות שיחין ומערות ,ופרש"י להכניס בהן מים לשתות
דהוי דבר הצריך לכל 1ויהנו מהן הנגזלים .וכתב האור שמח )שו"ת ח"ב סי' מז( שצריך
שיעשה דבר כגון בור שהדבר קיים והנאתו מצויה ,כי אם יאכיל את הכסף לרבים
אימור שלא יתרמי הנגזל ליהנות .2וכן כתוב בשו"ת אבקת רוכל )סי' קפח( שצריך
לעשות דבר קיים שיהיה בו תועלת לרבים .ע"כ .3
עוד מבואר באור שמח שם שאם גזל מבני אותה העיר צריך לעשות צרכי רבים לבני
אותה העיר ,ואם גנב מהרבה אנשים שכל אחד גר במקום אחר ,צריך לעשות דברים
הנצרכים לכלל העולם כגון בורות לעולי רגל וכדומה.
יש לשאול מדוע חכמים לא תיקנו פתרון פשוט יותר ,שלפיו הגנב יזכה את הכסף
לבעלים שאינם ידועים ,ובכך יקיים מצוות השבה באופן מהודר יותר משימוש בו
לצרכי ציבור .הרשב"ם והתוספות )בבא בתרא פח (:מבהירים כי גם עשיית צרכי רבים
אינה נחשבת "השבה מעלייתא" ,אלא שהיא האפשרות הטובה ביותר שניתן לעשות
כאשר אין דרך טובה יותר .והרי חכמים שקדו על תקנת השבים .אם כן ,כיצד ייתכן
שלא עלה על דעתם רעיון פשוט לזכות את הגניבה לבעלים ,ובכך לאפשר לגנב לקיים
מצוות השבה באופן נעלה ומהודר.
מחדשי הפתרון של הפקדת כסף בגמ"ח משיבים כי בזמנם של חז"ל והפוסקים לא היו
קיימים גמ"חים מסודרים ,ולכן לא הייתה אפשרות לתקן תקנה כזו .לעומת זאת,
בימינו ,עם ריבוי הגמ"חים המיוסדים ,ניתן להפקיד בהם את הכסף הגנוב ולזכותו על
שם הבעלים האמיתיים ,ובכך לקיים את מצוות ההשבה.
1מדברי רש"י אלו עולה שאי אפשר לתרום כסף של צרכי רבים עבור תחזוקת בית המדרש של עדה מסויים,
משום שאין מצוי שיהנה ממנו הנגנב ,וכל התכלית של צרכי רבים היא שיעשה כל מה שיכול שיהנה ממנו
הנגנב ,ולפיכך צריך לתרום הכסף לתחזוקת בית המדרש המשמש לכלל הציבור ,חוץ אם לא גנב אלא מציבור
מסויים שאז יכול לתרום להבית כנסת של אותו ציבור.
2ומעשה שהיה שפסק רב אחד שליט"א שאפשר לתרום כספים הללו לצורך הוצאות שוטפות של בית הוראה
לרבים .ולפי העולה כאן לכאורה אינו נכון ,משום שהכסף שתורם הוא רק לזמן קצר ,ואם תורם לצורך בית
הוראה צריך לתרום למען דבר המתקיים כגון בנין בית הוראה וכדומה.
3ודבר חידוש מצאנו בערוך השולחן )שם ס"ג( שכשיעשה צרכי רבים ,יסבב ה' שכל אחד מהנגזלים או
מיורשיהם יהנה כפי ערך גזילתו ושימחלו לו .ע"כ .ואולי זה מונח בהצורך שיהיה דבר המתקיים שכך יכול
ליהנות עוד ועוד .עוד יש לעי' מה שכתב 'או מיורשיהם' ,שכפי מה שיבואר להלן ,ישנם אופנים שאין החוב
עובר ליורשים.
ה
תקנת השבים
אולם ,יש לטעון כי תשובה זו אינה מספקת .הרי גם בזמנם של חכמים יכלו לתקן
שהגנב יזכה את הכסף לאדם אחר ,שיעשה בו צרכי רבים באופן שהקרן נשארת
קיימת .לדוגמה ,לבנות מקווה או בית הכנסת אורחים .במקרה כזה ,כאשר אליהו
הנביא יגלה את הבעלים ,הם יוכלו למכור את המבנה ולקבל את כספם .קשה לקבל
את הטענה שחכמים לא שקדו על תקנת הגנבים שיוכלו לשוב בתשובה שלמה .אין
גם לומר שמשום תקנת השבים ,חכמים לא הטריחו אותם בכך ,שכן אין שום טרחה
לזכות את הכסף לבעלים לפני השימוש בו.
יתרה מכך ,הרי החפץ חיים )אהבת חסד חלק ב' פרק י"א( מייעץ לכל אחד לעשות
גמ"ח בביתו ומטיח דברים קשים נגד אלה שמתעצלים בכך .בוודאי יכלו חז"ל לצוות
שהדרך המובחרת היא שהגנב יזכה את הכלים או הכסף לכל הנגנבים ,ורק לאחר מכן
ישאיל או ילווה אותם באמצעות משכון .באופן זה ,היה מקיים את מצוות ההשבה
באופן הנעלה ביותר .אם כן ,מדוע לא עשו חכמים תקנה זו .4
אין רשות לעשות צדקה וחסד בכסף של אנשים אחרים
ב .והגע בעצמך ,אם גנב מזכה את הכסף לאדם אחר ,האם מותר לו לעשות עם הכסף
מעשה צדקה בלי לשאול לדעתו ,שמא הוא אינו רוצה לעשות דבר זה אלא דבר אחר.
יתר על כן ,אם היינו שואלים את הנגזלים האם הם מעדיפים שיתקנו בעיר את
הכבישים או את המקוואות וכדומה או שיעשה עם כספם מעשה צדקה ,בוודאי היו
מעדיפים שיתקנו בעיר את הכבישים וייהנו ממנו ,ואיך אפשר לעשות מצוות ומעשים
טובים עם כספם של אחרים בלי לשאול אותם .חכמים ז"ל הבינו היטב שזו הדרך
הנכונה להחזיר את הגזלה לבעליה ,והם קבעו שדרך זו של עשיית צרכי ציבור ,כגון
בניין חדש ומפואר שהציבור נהנה ממנו ,היא הדרך היחידה שבה הגנב יכול להשיב
את הגניבה לבעליה .באופן זה ,כל אחד מהציבור יכול לומר "שהוחזר לנו חלק מהכסף
שחייבים לנו".
ואין שום צורך לזכות לו הכסף כיון שממילא אין לבעלים דרך איך ליהנות ממנו יותר
על ידי הזיכוי כיון שאינו יודע שום תביעה על הגנב ,ואם בהמשך הזמן יתגלה לבעלים
שגנב ממנו ,יצטרך הגנב להחזיר לו גניבתו גם אם עשה קודם לכן צרכי רבים ,וא"כ
מה תועלת יש לו לגנב במה שזיכהו.
4ושאלתי כן את הגאון הרב נפתלי נוסבוים שליט"א וענה שלהחזיק גמ"ח הוא דבר קשה ,ואי אפשר לחייב
את הגנבים לעשות דבר כזה ,עכ"ד .אולם בעניי קשה לי שהרי חז"ל חיפשו את הדרך הכי טובה איך אפשר
להחזיר הגניבה לבעלים ,וכלשון רשב"ם 'שביררו לו המוטב' ,וכי אם יחזיק כמה כלי עבודה בביתו כדי
להשאילם או שיחזיק כמה אלפי שקלים כדי להלוותם ,האם הוא כל כך קשה עד שאי אפשר לייעצו לעשות
דבר כזה .ועוד שהרי על זה כתב החפץ חיים בספרו אהבת חסד לכל יהודי שלא יעשה חשבונות הללו ,אלא
שיחשוב שזו החנות שלו שבזה מרוויח נצח נצחים ,וקל וחומר כשמדובר על תיקון למי שגנב ,בוודאי צריך
לזרז עצמו למצוה גדולה זו לתקן את אשר עיוות.
ו
תקנת השבים
ומצאנו במקומות אחרים שאמרו חז"ל שיהיה הכסף מונח עד שיבוא אליהו ,וכאן לא
תיקנו כך משום שאינו נקרא בזה השבה ,אלא עשו תקנה יותר טובה מזה ,שהנגנב
יהנה ממש ממה שעשה הגנב עם הכסף צרכי רבים.
מסקנת הפרק
למרות שהיה ניתן לתקן שהכסף שנגנב יוקדש לנגזל ,חכמים לא תיקנו זאת מכיוון
שאין הנגזל מרוויח מכך דבר ,שהרי אינו יכול להשתמש בכסף יותר מאחרים .בנוסף,
אם היו מזכים את הכסף לנגזל ,לא הייתה לו רשות להשתמש בו למצוות ומעשים
טובים מאחר שזה שייך לנגזל .וגם אם הכסף היה מזוכה לו רק על דעת שיעשה בו
מעשים טובים ,עדיין אין זה נחשב כהשבה ,שכן מטרת ההשבה היא להשיב לנגזל את
רכושו ללא הגבלות .ואין לנו אלא דרך ההשבה שנקבעה על ידי רבותינו ז"ל ,ואין שום
דרך אחרת.
ז
תקנת השבים
פרק ב
צריך לעשות דווקא דברים שייהנו מהם הבעלים ולא
מעשה צדקה
א .מפורש בגמ' שאין הגנב נפטר על ידי שעושה עם הכסף מעשה צדקה ,שהרי הגמ'
)ביצה כט (.מספרת על אבא שאול בן בטנית שכנס שלש מאות גרבי יין מבירורי
המדות ,וחבריו כנסו שלש מאות גרבי שמן ממיצוי המדות ,והביאום לפני הגזברים
לירושלים לעשות בהן צרכי הקדש אם ירצו .אמרו להם חכמים אי אתם זקוקים לכך,
כי הואיל ומתחלה לא התכוונתם לגזול ,שהלקוחות מוחלים על ידי טרדן ומרוצתם,
שאינם יכולין לשהות עוד ,וידעי וקא מחלי .אמרו להם :אף אנו אין רצוננו בכך ליהנות
משל אחרים .אמרו להם הואיל והחמרתם על עצמכם -עשו מהם צרכי רבים .דתניא:
גזל ואינו יודע למי גזל -יעשה בהם צרכי רבים .מאי נינהו ,אמר רב חסדא :בורות
שיחין ומערות .עכתו"ד הגמ' ורש"י.
הרי שאע"פ שלא עשו שום איסור במה שנשארו להם שיורי המדות ,אעפ"כ אמרו
להם חכמים שאם רוצים לעשות מדת חסידות ולהחזיר אותם לבעליהם ,אינם יכולים
לעשות איתם דבר רוחני לצורך בית המקדש ולזקוף את הזכות לבעלי הממון ,אלא
צריכים להחזירם לאנשי אותו העיר שנלקחו מהם ,על ידי שיעשה עם הכסף איזה דבר
גשמי שייהנו מהם .5
וכך מוכח גם ברש"י )ב"ק שם( שכתב שיעשה בהם בורות 'ויהנו ממנו הנגזלים' ,הרי
שלמרות שעושה חסדים עם כספי הנגזלים שחופר בורות לבני העיר ,מ"מ אינו נקרא
בזה שהשיב את הגניבה לבעלים אלא אם הוא דבר שנהנים ממנו הנגזלים.
וכן כתב בשו"ת אור שמח )ח"ב סי' מז( שאי אפשר לתרום הכסף הנגנב לצדקה ,אלא
צריך להיות דבר שנהנים בו בין עשירים ובין עניים .רק שכתב לחדש שאם בונים בית
קבוע לעניים של אותו עיר ,כיון שהעניים מוטלים על העשירים לפרנסם ,וכיון שיש
להם בית לגור בתוכו חוסכים העשירים את הכסף שהיו צריכים לשלם להם להחיותם,
ולפיכך הרי זה נקרא שנהנים גם העשירים .וכתב שאפשר לצדד בזה אם יסכים לזה
רב מפורסם במדינה ,ואם לא ,לא אומר בזה דבר .עכ"ל.
5וכשדיברתי עם הגאון רבי נפתלי נוסבוים שליט"א אמר ששם לא היה דבר שהקרן קיים שיהיה אפשר
להחזירו לבעלים .אולם בעניי נראה ששם מדינא לא היתה תביעה לבעלים ,שהרי הבעלים השאירו את
השיורי היין והשמן מרצונם ,ומה שהביאם אבא שאול לבית המקדש לא היה אלא ממדת חסידות ,וכיון שכן
אין צריך שיהיה הקרן קיים ,שהרי אין עליו שום תביעה ,ובוודאי היו הבעלים נהנים שעושים עם זה מצוה
גדולה שמקריבים אותם בבית המקדש או שעושים עמם כלי שרת .ואעפ"כ אמרו לו חכמים כיון שהחמרת
על עצמך להחזירם לבעלים ,אין להביאו לבית המקדש אלא לעשות מהם צרכי רבים .והרי לנו שחז"ל סברו
שעדיפות עליונה מעל הכל הוא לעשות בהם צרכי רבים ולא לעשות עמם מצוות.
ח
תקנת השבים
וכן כתב באגרות משה )חו"מ ח"א סי' פח( לגבי גנב שאינו יודע ממי גנב " -וזהו דוקא
לצרכי רבים ולא לצדקה ,ולבנין ותיקון מקוואות הוא כלצרכי רבים ,ולכן טוב שיתן
למקוואות" .עכ"ל.
אספו כסף לפדיון שבוי ואין ראוי לפדותו
ב .ומצאנו בטור )חו"מ סי' רפג( ושו"ע )שם ס"ג( במעשה שהיה שאספו כסף לפדיון
שבייה אחת ,אולם לבסוף שמעו שהשתמדה ,ויעצו בני העיר שיהיה הכסף מונח
במקום שמור כדי לפדות שבויים אחרים ,ופסק הרא"ש שטענתם נכונה ,כי בוודאי לא
התכוונו הציבור לתרום בעבור האשה שהשתמדה ,והילכך ע"פ דין היה צריך להחזיר
לכל אחד את מה שנתן ,רק דבר זה אי אפשר כי יהיה טורח מרובה לדעת על כל אחד
כמה נתן ,ויצטרך להוציא עליו הוצאות יותר מן הקרן ,ולפיכך יעשה בו צרכי רבים,
ויותר הוא טוב לעשות עם זה פדיון שבויים כאשר אמרו הקהל ויהיה הקרן קיים ,ואם
תוכל לפדות באחרית הימים אותה שבויה שתפדה בהן .עכ"ד.
הרי שדווקא שם שרוצים הקהל להמשיך לעשות עם הכסף פדיון שבויים שלמטרה זו
נאסף הכסף ועדיין יש אפשרות לפדות שבויה זו אם תחזור בתשובה -עושים כן ,ולא
בשאר ממון ציבור.
השבה רוחנית לאדם שנפטר
ג .ופעם אחת מצאנו שיש ענין לעשות דברים רוחניים למען בעל הממון ,והוא בשו"ת
חתם סופר )חו"מ סי' קכב ,והובא בפתחי תשובה חו"מ סי' רפה ס"ק ג( לגבי אורח
אחד שהפקיד כספו בידו ,ומת אותו אורח ,ואין לו יורשים ידועים ,שמעיקר הדין הרי
הוא של הנפקד ]ואכמ"ל בביאור הדבר[ ,וכתב החתם סופר 'ואם ירצה לנהוג מדת
חסידות יעשה דבר לצורך נשמתו והוה ג"כ קצת השבה' .עכ"ל .כי כיון שאין לו יורשים,
ונשמתו עלתה בגנזי מרומים ,איזו הנאה גשמית אפשר לעשות לנשמה זו ומה תועיל
לה ,ולפיכך יעשה לכה"פ איזו הנאה רוחנית ,אבל במקום שמדובר באנשים חיים ,צריך
לעשות השבה גשמית שיכול גופו ליהנות ממנו וכמו שאמרו חז"ל.
צרכי רבים זה רק דברים גשמיים
ד .והנה איזה דברים נקראים הנאה גשמית :איתא בשו"ע )או"ח סי' תקמד ס"א(
שמותר לעשות צרכי רבים בחול המועד ,כגון לתקן הדרכים ולהסיר מהם המכשולות,
ולציין הקברות כדי שיזהר מהם הכוהנים ,ולתקן המקוואות .וכתב ברמ"א שדווקא
צרכי רבים כאלו שהם צריכים לגוף האדם ,אבל שאר צרכי רבים כגון בנין בית הכנסת,
אסור לעשות במועד ,והוא הדין דלשאר צרכי מצוה אסור לעשות מלאכת אומן במועד.
הרי לנו שההיתר של צרכי רבים בחוה"מ הוא רק דברי מצוה שיש בהם גם הנאת
הגוף ,אבל בית הכנסת שיש בהם רק צורך מצוה בלבד ,אינו נקרא בכלל 'צרכי רבים'.
ט
תקנת השבים
פרק ג
קניית ספרים לרבים ושיפוץ ובניית בתי כנסיות ובתי
מדרשות
נדבת ספרים לבית המדרש
א .הנה כתב החפץ חיים באהבת חסד )ח"ג פ"ד בהערות( על איש נכבד אחד שהתיישב
לפני מותו בעניניו ,והוסכם אצלו שיתן הש"ס שלו נדבה לבית המדרש ,וכתב כי האדם
שהוא בעל עסק אי אפשר לו להינצל כל ימיו מאיסור גזל ,וכשאינו ידוע ממי גזל ונותן
ספרים עבור רבים ללמוד בהן ,אולי יזמין ה' שילמוד בו מי שנגע בו.
ונלמד מדבריו ששפיר אפשר לקיים מצות השבה על ידי שיתרום ספרים לבית הכנסת,
ובאמת מצאנו בחוה"מ )סי' תקמה ס"ב( שאם אין ספר תורה מותר לכתוב בחול
המועד ,וכתב המג"א )שם ס"ק ד( הטעם משום שהוא צרכי רבים שמותר בחול המועד.
והקשה הפרי מגדים )א"א ס"ק ד( למה מותר לכתוב ספר תורה ואילו לבנות בית
המדרש אסור ,ועיי"ש מה שתירץ.
צרכי בית הכנסת
ב .ואיך שיהיה נלענ"ד שיכול לעשות עם צרכי רבים צורכי בית הכנסת אם הוא בית
הכנסת של העיר ,כיון שסוף סוף נהנה בו גופו של הנגנב] ,ומהאי טעמא האריכו
הפוסקים שבאופנים מסויימים מותר לתקן דבר בתוך הבית הכנסת בחוה"מ ,כי כיון
שלמעשה נכנסים רבים לבית הכנסת בחוה"מ הרי זה צרכי רבים ,והכא נמי דכוותיה[.
אולם אינו יכול לעשות צרכי בית כנסת של קהילה מסויימת ,שהרי גנב גם מאנשים
שאינם שייכים לקהילה זו.
וכל זה אם גנב רק מאנשים ,אבל אם גנב גם מנשים ,אינו יכול לקיים 'צרכי רבים' על
ידי שיתרום ספרים ,כי אין הנשים נהנות מזה ,וצריך להיות דבר שכולם נהנים מזה
וכמו"ש רש"י "דהוי דבר הצריך לכל ויהנו מהן הנגזלים" ]זולת אם נאמר שהנשים גם
כן נהנות מזה שהבעל לומד ומתעלה[.
תקנת העירוב
ג .וכמו"כ שבעל האדר"ת ז"ל היה נוהג לשלם על חוט העירוב של המקום ,שמא נכשל
בגזל של אנשים אחרים .ובוודאי שדבר זה נחשב גם כן צרכי רבים כדי שיוכלו לטלטל
בעיר ,ואף שישנם אנשים המחמירים ואינם מטלטלים גם כשיש עירוב ,מ"מ יש
אופנים שגם הם נהנים מזה כגון בשעת הדחק גדול או על ידי גוי ,ונמצא שכל הנגנבים
נהנים מזה.
י
תקנת השבים
פרק ד
האם תרומה לגמ"ח נחשבת כצרכי רבים
האם תרומה לגמ"ח נחשבת כצרכי רבים
א .יש לדון האם תרומה לגמ"ח יכולה להיחשב כ"צרכי רבים" לצורך השבת גזלה ,כך
שכל הנגזלים ייהנו ממנה .נראה שזה לא בהכרח כך ,מכיוון שאנשים עשירים אינם
נזקקים כלל לגמ"ח .בנוסף ,בימינו ,לכל קהילה יש לרוב גמ"ח משלה ,ואם אדם גונב
מאנשים רבים ,חלק מהם ככל הנראה לא ייהנו מהתרומה לגמ"ח ,אלא אם כן מדובר
בגמ"ח המיועד לכלל הציבור.
השוואה למקרים אחרים של השבת גזלה
ב .השבת כסף לגמ"ח אינה דומה להשבת כסף לבניית מקווה .במקרה של מקווה ,כל
סכום ,גם אם הוא קטן ,תורם להשלמת הפרויקט ,שנחשב לצורך רבים .לעומת זאת,
בגמ"ח ,כל הלוואה היא לפרט ולא לרבים ,וכל סכום עומד בפני עצמו ואינו תלוי
בסכומים אחרים .לכן ,השבת כסף לגמ"ח אינה דומה למקרים שתיקנו חז"ל ,כמו
חפירת בורות מים ,שבהם כל בני העיר נהנים מהפרויקט השלם.
גמ"ח המיועד לעניים בלבד
ג .עם זאת ,ניתן לטעון כי גמ"ח המיועד לעניים בלבד יכול להיחשב כ"צרכי רבים.
זאת מכיוון שלולא כסף זה ,היה צורך לגבות כספים מכלל הקהילה כדי לקיים את
העניים ,וכך כל הקהילה נהנית מהפטור מתרומה זו .עם זאת ,האור שמח ]הובא לעיל
פ"ב[ הסתפק אם ניתן להשתמש בכסף גזול לבניית בית לעניים ,ולא הסכים לצדד בכך
רק בהסכמת רב מפורסם ,הרי שאינו פשוט להתיר.
בנוסף ,בימינו לא ניתן לכפות על אדם לתרום לצדקה ,ולכן גם אם אדם עשיר ייתן
כסף רב ,עדיין יהיו צדקות אחרות שיידרשו .לפיכך ,עשירים אינם מרוויחים מכך שיש
גמ"ח נוסף .מצב זה שונה מהתקופה שבה כפו על תרומות לצדקה ,ואז עשירים אכן
נהנו מכך שלא היו צריכים לתרום עוד.
יא
תקנת השבים
פרק ה
זיכוי לאדם שאין סיכוי למצאו לעולם
א .הנה מה שכתוב בגמ' לעשות צרכי רבים אינו אלא אם אין לו שום דרך בעולם
לאתר את הנגנב ,אבל אם יכול לאתר את הנגנב בוודאי צריך להשיב את הגזילה
לבעליה .ויש לדון אם גנב בשוגג מאדם שאין אפשרות כלל לדעת מי הוא האדם הנגנב,
וכן אין לאדם הנגנב שום דרך לדעת שנגנב ממנו ,האם אפשר לזכות לו דבר ,או שמא
נאמר שכיון שאי אפשר כלל לדעת מי הוא ,אין הזכייה שווה כלום.
ולכאורה אפשר להוכיח מדברי הפוסקים שאי אפשר לזכות דבר אם אי אפשר לעולם
לדעת מי הוא.
שהרי מבואר ברמ"א )חו"מ סי' רנו ס"א .רעו ס"ד( ששתוקי ]שלא יודעים מי הוא אביו,
שהתעברה אימו מעבירה[ שמת ,נכסיו הפקר ואינו בר ירושה .ולכאורה צריך להבין
שהרי בוודאי יש לו יורשים מאביו ,רק שאין יודעים מי הם ,ולמרות שאילו היו יודעים
שקרובם מת היו מתייאשים מזה ,כיון שאין להם שום דרך להוכיח לבית דין שהם
הקרובים שלו ,אבל בדרך כלל אין הקרובים עצמם יודעים שמת מורישם ,כי אינם
יודעים את העבירות שעשה אביו של השתוקי ,וא"כ הרי זה יאוש שלא מדעת דלא
הוי יאוש ,ואיך מותר להחזיק בנכסים.
וביאר הנתיבות )סי' רנו ס"ק א( שהטעם הוא משום שאי אפשר להיוודע בשום אופן
את היורשים שלו ,כי אפילו אם יש עדים שזינתה עמו לא מהני לענין ירושה כי שמא
זינתה גם עם אדם אחר ,ולפיכך הרי זה כיאוש והפקר גמור .עכ"ד.
הרי לנו שאדם כזה שאין אף אחד בעולם שיכול לדעת מזה ואין לו שום סיכוי בעולם
לזכות בו ,גם אם הוא יורש ,אינו זוכה כלום כי זה יאוש והפקר גמור וכל הקודם זכה
בו .והילכך בנידון דידן שאין הגנב יודע ממי גנב והנגנב אינו יודע שנגנב ממנו ,ולעולם
אי אפשר להגיע לידי בירור ,א"כ גם אחר שמזכה את הכסף לגמ"ח ,יכול כל הקודם
לזכות בו כיון שהוא הפקר ,ובוודאי לא שייך זיכוי בדבר שהוא מופקר ועומד כל רגע
מחדש .6
6וכאן המקום לברר למה יורשי שתוקי מיואשים לגמרי מנכסי המוריש ,הרי כשיבוא אליהו יכלו לדעת מי
היורשים האמיתיים .אולם באמת מה שיבוא אליהו ויתרבה הדעת וייפשט הספיקות אינה סיבה שהבעלים
לא יתייאשו לגמרי ,כי כללי התורה ניתנה שיתנהל בכל דבר ע"פ דרך הטבע ,וכל מה שכתוב כמה פעמים בגמ'
ושו"ע שיהא מונח עד שיבוא אליהו ,הכוונה כיון ששני אנשים רבים על חפץ ,לפיכך הדין הוא שיהיה לעולם
ביד הנאמן עד שיתברר הספק על ידי שאחד יודה לשני ,או על ידי שיבוא אליהו ויודה השקרן על האמת )קובץ
שיעורים ב"ב אות תרמ( ,אבל שתוקי שמעולם מופקע הוא ממציאת מורישו ע"פ דרך הטבע ,הרי אינו נקרא
יורש כלל ,וגם אליהו לא יגלה מי המוריש האמיתי ,כיון שהנכסים כבר הפקר וזכה בהם אדם אחר .וכן כתב
בשו"ת מים חיים )חו"מ סי' כד ,הובא בפתח"ת חו"מ סי' רעו ס"ק ב( וז"ל ואף כשיבוא אליהו ויגלה ממי
נתעברה ואז יהיה שייך לאביו ולמשפחתו היורשים של השתוקי ,מ"מ קודם שיבוא אליהו לא היה להם שום
יב
תקנת השבים
וגם הקצות )סי' רנו ס"ק א( החולק על הרמ"א וסובר שנקרא בר ירושה ויכול השתוקי
לצוות על נכסיו ,אינו חולק על עצם דין הרמ"א שנכסיו הפקר ,אלא שסובר שכיון
שבעצם יש לו יורשים ,אע"פ שאין ליורשיו אפשרות לגשת אל הנכסים ,מ"מ נקרא
בר ירושה שיכול לצוות על נכסיו קודם שימות .והילכך לא חלק הקצות על דינו של
הרמ"א בסי' רעו שנכסיו הפקר אלא על הדין בסי' רנו שאינו יכול לצוות .אמנם בשו"ת
חוות יאיר )סי' רלא( כתב שצ"ע דברי הרמ"א .אבל עכ"פ להלכה למעשה פוסקים
כדברי הרמ"א .ונמצא שהאדם מופקע מכלל זכייה .7
ואע"פ שכתב המנחת חינוך )סי' שצב( שבזמן הזה שאין כוהנים מוחזקים יזכה האבא
את הפדיון הבן לכהן אמיתי על ידי אחר ,הרי שאע"פ שאין אף אחד היודע האם הוא
כהן מוחזק או לא ,מ"מ זכה בו ,וא"כ רואים שאפשר לזכות גם לאדם שאין המזכה או
המקבל יודעים שהוא הזוכה ,מ"מ הרי דבריו לכאורה נסתרים מדברי הפוסקים הנ"ל
שפסקו כן להלכה ולמעשה .וכן כתב האמרי בינה )הלכות פדיון הבן ס"ס ח( שאין
הכהן זוכה כלל כיון שאין אותו כהן המיוחס יכול להשתמש איתו אע"פ שכלפי שמיא
גליא הוא מיוחס ,ולפיכך אין זו זכייה .8וכמו"כ כתב האמרי בינה )דיני גביית חוב סי'
ל( שא"א לזכות אם לא יודעים מי האיש אלא ע"פ בית דין או בקרבנות שאין צריך
זכיה .וכן השיג בשבט הלוי )ח"ב סי' קעג( על המנחת חינוך שאם לא יודעים מי יהיה
הזוכה ואין אחד מהזוכים היכולים לתבוע את זכותו אין זו זכיה כלל ,וכתב שמנהג
העולם דלא כמו המנחת חינוך .9
זכות וכו' ,וא"כ ממילא שהמחזיק בירושה של השתוקי בהיתרא אתי לידיה וזוכה מתורת הפקר .עכ"ל.
ולכאורה הוא הדין בנידון דידן שהלב יודע שאין שום דרך מציאותי לגלות מי הוא הנגנב שאין הזכייה מועלת
כלל.
7ואמר לי הגאון רבי נפתלי נוסבוים שליט"א שאין נידון דידן דומה לשתוקי ששם עומדים הנכסים בחזקת
הפקר ,ודומה לזוטו של ים שכל אחד יכול לזכות בו גם ביאוש שלא מדעת ,משא"כ כאן שאף שאי אפשר
לדעת מי הוא הנגנב ,מ"מ הגמ"ח מחזיק את הכסף לצורכו .ובעניי השבתי לו שלענ"ד כיון שאי אפשר לדעת
לעולם מיהו האדם ,כל רגע נהיה כאן הפקר מחדש ,שהבעלים מתייאשים מהכסף שזוכה להם כיון שאין להם
כל סיכוי למוצאו ,וכיון שכן יכול השומר ]בעל הגמ"ח[ לקחת הכסף לעצמו ,שהרי האדם מתייאש מזה ייאוש
גמור כיון שאינו יכול למוצאו לעולם ,ואף שהוא יאוש שלא מדעת ,מ"מ דבר שאי אפשר למצוא לעולם נחשב
כזוטו של ים שמועיל גם יאוש שלא מדעת ,וכיון שכל רגע הוא מתייאש מחדש והוי הפקר מחדש ,אי אפשר
גם לזכותו לו לרגע אחד ,שהרי באותו רגע הוא מתייאש ממנו ייאוש גמור .ושוב שאל אותי הגאון שליט"א
שאם נאמר שכיון שאין סיכוי למוצאו הרי זה יאוש גמור ,א"כ למה ציוו חכמים לעשות מזה צרכי רבים ,הרי
נפקע החוב מעצמו .ולענ"ד זו אינה טענה כלל ,שהרי כיון שבאיסורא קאתי לידיה חל עליו חובת השבה גם
לאחר יאוש וכדאיתא בגמ' )ב"ק סו ,(.ולכן תיקנו חכמים לעשות צרכי רבים ,אבל אי אפשר לזכות את הכסף
לנגנבים כיון שלעולם אינו יכול לדעת מי הם שהרי התעה אותם לפי הענין ,ואיך יזכור את מי הטעה .וגם הם
לעולם לא ידעו שלקח מהם בגניבה ,שהרי הם לא ידעו כלל שגנב מהם ,וחשבו שהוא עובד באמת וביושר.
8ואמר לי הגאון רבי נפתלי נוסבוים שליט"א שאינו מבין את דברי האמרי בינה למה אי אפשר לזכות לכהן
האמיתי שאינו מכירו ,וגם שמא יש לחלק בין פדיון הבן דבעי נתינה גמורה לבין זיכוי בעלמא עכ"ד .ולענ"ד
כבר נתבאר דברי האמרי בינה בטוב טעם ,וגם השבט הלוי סבר כן .וגם לענ"ד אין חילוק בין פדיון הבן לכאן,
שכמו שבפדיון הבן בעי נתינה גמורה כך גם צריך לעשות השבה גמורה ,ואיזו השבה היא שאין לגנב שום
אפשרות להשתמש עם הכסף.
9והנה ראיתי בעלון של קרן גמ"ח שהמחנה אפרים )זכיה ומתנה סי' לג( בשם מהרש"ל סובר שאפשר לזכות
גם אם אי אפשר לברר מיהו האדם .ואינו נכון שלא כתב המחנה אפרים שם אלא כשמזכה לכהן מסויים,
והשאלה שם האם זה נחשב כמו שהגיע לידו ונפטר מאחריותו או לא ,ואינו מדבר על אופן שמזכה לכהן
המיוחס שאין דרך לברר מי הוא הכהן המיוחס ומי לא.
עוד הביא שם מה'דברי חמודות' )בכורות פ"א סי' ג אות ט( שסובר שאפשר לזכות למי שאינו מסויים אע"פ
שא"א לברר מי הוא .וגם זה אינו נכון וז"ל הדברי חמודות' :יש לדקדק בזמן הזה שאין כהן מיוחס היאך
יוצאין בכורי הכהנים והלוים בלא פדיון ושמא אינו כהן או לוי הואיל ואין לנו יחס רק חזקה בעלמא ,והיה
ראוי להפריש הפדיון ויהיה לעצמו כמו בשאר ספקות בכורות אך לא מצאתי מי שכתב כן' .עכ"ל .הרי שלא
יג
תקנת השבים
ולכן במקרה שאי אפשר כלל לדעת מי הבעלים ,אין הזכייה שווה כלום ,אבל יש מקרים
שאע"פ שעכשיו אינו יודע מי הבעלים ,אבל זה דבר שיכול להתברר בהמשך -ואז
יועיל להקנותו לו ,10אבל כיון שמקנהו לו אסור להלוותו ולעשות בהם צרכי מצוה
בלי רשותו ,ואם ממשיך להשתמש עם זה על ידי שמלווהו לאחרים הרי זה חוזר להיות
חוב עליו ולא קיים בזה מצות השבה .11וזה לשון השולחן ערוך )חו"מ סי' שנה ס"א(
ואם לא ידעו הבעלים שנגנב מהם ,מיד כשהחזירם למקומם יצא ,ובוודאי לא מועיל
לזכותו לאחרים.
זיכוי של בעלי הגמ"ח למי שיתברר מפי אליהו שנגנב מהם
ב .והנה גם אם יאמרו בעלי הגמ"ח שמזכים אותו למי שיתברר מפי אליהו שזה שלהם
ג"כ לא מועילים כלום בזכייתם ,שאע"פ שבוודאי יכול אדם לזכות חפץ לצורך אדם
שיתברר אח"כ שהוא הזוכה וכמו שמוכח מכמה מקומות -אע"פ שבשעת מעשה לא
היה ידוע מי הזוכה ,וא"כ גם כאן לכאורה יכול אדם לזכות לאנשים שיתבררו מפי
אליהו שהם הזוכים ,וא"כ זכו למפרע כשיבוא אליהו ויגלה את זה .מ"מ לא הועילו
כלום כי עכשיו לא זכו כלום ,ורק כשיבוא אליהו יזכו למפרע ,וא"כ לאיזה צורך יש
לזכות עכשיו על מנת שכשיבוא אליהו יזכו בזה ,הרי כשיבוא אליהו יברר למי הוא
חייב להחזיר ,ואז יתן לו ,ומה מרויח בכל העצה הזו ,אם אינו זוכה לקיים מצות
'והשיב' במלואה .ועוד שכיון שלא חלה הזכייה מיד כיון שהתייאשו לגמרי מהזכייה,
כיצד אפשר לומר הוברר הדבר למפרע שזה שלהם ,הרי הם התייאשו לגמרי ,ודומה
למי שיש לו חפץ בזוטו של ים שאע"פ שעומד וצווח שאינו מתייאש אינו מועיל ,כיון
שאבודה ממנו לגמרי וכמו"ש בגמ' )ב"מ כא ,(:וא"כ הכי נמי דכוותיה ,כיון שע"פ דרך
הטבע אי אפשר לדעת לעולם מי הנגנב והגנב ,אין הזיכוי מועיל כלום.
דיבר כלל על זיכוי לכהן אחר על ידי אדם אחר ,אלא 'שיפריש הפדיון' ,וסובר שמקיים חלק מהמצוה על ידי
ההפרשה וכמו שמפרישים מעשרות ,ולא דיבר כלל על הזכייה.
עוד הביא שם מספר ראשית ביכורים )בכורות ד (:שגם סובר שאפשר לזכות למי שאי אפשר לדעת מיהו
הזוכה .וגם זה אינו נכון ,שהראשית ביכורים בונה שם יסוד עצום ,שכאילו כל שבט כהונה מוחלים לכל כהן
גם אם אינו מוחזק שיכול לקחת פדיון הבן ,כי עי"ז גם הם ]הכהנים המוחזקים שאינם יודעים שהם
מוחזקים[ יכולים לקחת ,וכאילו יש תקנה חדשה שכולם יכולים לקחת וכולם שלוחים זה לזה ,ודומה למה
שקנסו חכמים את שבט לוי שיתנו את המעשר ראשון לכהנים .וכל זה אינו ענין לכאן ,שרוצים לזכות רק
לבעלים האמיתיים ,ולא שייך לומר כאן שכולם רוצים תקנה הזו ,שאדרבה בוודאי כל הנגנבים רוצים שיעשו
בכסף הזה צרכי רבים וייהנו מהכסף וכמו שתיקנו חכמים.
10כך יוצא מדברי המים חיים )שם( שאם היה בתחילה מבורר מי הוא אביו ,אע"פ שאח"כ נשתכח ,עדיין יכול
להגיע לידי בירור ,ואינו הפקר.
ואין לשאול ממה שאפשר לזכות את העירוב תבשילין למי ששכח ולא עירב )שו"ע סי' תקכז ס"ז( ,כי שאני
התם שמודיעים אותו שיכול לסמוך על העירוב שלו ,וכמו"ש בשו"ע )שם ס"ט( .וכמו"כ אין לשאול ממה
שמזכים את העירובי חצירות לכל מי שייכנס בתוך העיר )שו"ע שסו ס"ט( ,כי שאני התם שזה עומד להתברר,
כי אם רוצה יכול לדעת מי ישבות שם בשבת ,ועוד שהאדם השובת בוודאי יודע שנעשה עירוב כדין ,ואף אם
אינו יודע הלכות עירוב יכול לברר את ההלכות.
11וכמו שכתב השו"ע )חו"מ סי' רצב ס"ז( שאם משתמש עם כסף שהופקד אצלו הרי הוא חייב גם באונסים
עד שיחזירם לבעליהם ,ומה לי אם משתמש עמם בעצמו או שמלוום לאחרים בפקודתו ובציוויו ,הרי אין
הכסף נשאר בפיקדון בשביל הבעלים.
יד
תקנת השבים
פרק ו
צרכי רבים הוא חוב גמור
א .ועכשיו יש לברר האם מה שאמרו חכמים 'יעשה בהם צרכי רבים' הוא רק ממידת
חסידות ולפנים משורת הדין ,או שהוא חוב גמור שחייב לקיים.
הנה איתא בגמ' )ב"ק צד (:שמשום תקנת השבים ,אם גנב חוזר בתשובה ,אין ראוי
לאנשים לקבל ממנו משום תקנת השבים ]ופרטי הדין מבוארים בשו"ע )סי' שסו
ס"א([ .ומקשה הגמ' מהברייתא שהרועים והגבאין והמוכסין תשובתן קשה ומחזירין
למכירים ,ומוכח שצריכים להחזיר .ומתרצת הגמ' שמחזירים כדי לצאת ידי שמים
ואין מקבלין מהם .ומקשה הגמ' מברייתא 'ושאין מכירין יעשה בהן צרכי ציבור ואמר
רב חסדא בורות שיחין ומערות' ,ולמה צריכים לעשות צרכי רבים הרי יש תקנת
חכמים שלא יקבלו מהם ,ומסיקה הגמ' שברייתא זו הוא קודם התקנה ,אולם לאחר
התקנה אין צורך לגנב ]שרוב עסקו בכך[ לעשות צרכי רבים כיון שממילא אין מקבלים
מהם משום תקנת השבים.
הרי מוכח מכאן שעשיית צרכי ציבור ]למי שאינו גנב שרוב עסקו בכך[ הוא חוב גמור,
שאילו לא היה אלא לפנים משורת הדין וממידת חסידות ,א"כ למה אין הגמ' עונה
שמה שצריך לעשות צרכי ציבור אינו אלא לפנים משורת הדין ,ובאמת אינו מחוייב
בכך מעיקר הדין .אלא מוכח שזה חוב גמור ,ולפיכך מעמידה הגמ' שמדובר קודם
תקנה.
ראיה מהב"ח שזה חוב גמור
ב .וכן מוכח בב"ח )שם ס"ב( שביאר שמה שכתב שם הטור שיעשה בהם צרכי רבים
אינו מדובר אלא אם לא חזר בתשובה או שהגזילה קיימת או שלא היה עסקו בכך,
אבל גנב שרוב עסקו בכך שחזר בתשובה ואין הגזילה קיימת אינו צריך לעשות צרכי
רבים כיון שתיקנו חכמים שאין מקבלים מהם .עכ"ד .הרי מוכח שסובר הב"ח שזה דין
גמור שצריך לעשות צרכי רבים ,שאילו לא היה חייב לעשות כן אלא ממדת חסידות,
לא שייך לעשות בזה תקנת השבים ,שבוודאי כמה שרוצה לחזור בתשובה לצאת ידי
שמים יותר הרי הוא משובח ,רק כיון שהוא חייב לעשות צרכי רבים ,שפיר יש לחשוש
שמא יהיה הדבר קשה לו וימנע מלחזור בתשובה.
שיטת הערוך השלחן שאין בית דין כופים על זה
ג .והלום ראיתי בערוך השולחן )שם ס"ד( שכתב 'יראה לי דאע"פ שאם ביכולת בית
דין לכוף לגזלן שיחזיר גזילתו כופין אותו ,מ"מ בגוזלי רבים אין כופין אותם לעשות
טו
תקנת השבים
צרכי רבים דהא לאו השבה מעליא היא ,אלא דאם מתעורר בעצמו לעשות תשובה
אומרים לו עשה בהם צרכי רבים כי א"א לתקן באופן אחר ,ולא שב"ד יכופו לזה'.
ולכאורה דבריו קשים מדברי הגמ' ומהב"ח שמשמע שזה דין גמור .ובפרט מה שכתב
הערוך השלחן שאין דין זה אלא אם מתעורר בעצמו לעשות תשובה ,דבר זה נסתר
מדברי הב"ח שכתב במפורש שאם עומד במרדו מחוייב לעשות בהם צרכי רבים .ומה
שכתב הערוך השולחן שממילא אינו מקיים בזה השבה מעלייתא ,לכאורה אין זו טענה,
שאעפ"כ תיקנו חכמים שצריך להשיב מה שיכול.
וצריך לומר שגם הערוך השלחן מודה שזה דין גמור ,רק שבית דין לא מכריחים אותו
לעשות צרכי רבים כיון שאינו מקיים המצוה בשלימות ,וצ"ע.
וצע"ג מה שכתב בשו"ת מנחת שלמה )תניינא סי' קלה( 'והגוזל את הרבים שעושה
צרכי רבים זה רק מדת חסידות ולא מן הדין' .ולכאורה דבריו סותרים את פשטות
הגמ' והב"ח .וכן פשטות השו"ע והשו"ע הרב )גזילה ס"ח( מורין שזה דין גמור.
טז
תקנת השבים
פרק ז
מסקנת הקונטרס
א .גנב שאינו יודע ממי גנב חייב לעשות עם הכסף צרכי רבים שכולם יהנו מזה .כגון
לתרום מתקני שתייה לצורך הציבור ,או שיפוץ מקוואות וכדומה .ואפשר לשפר בתי
כנסיות מרכזיות המשמשות את כלל הציבור .אולם אם גנב מנשים לכאורה אינו
מועיל כיון שאינן נהנות מזה ,ואם גנב מאנשים ונשים צריך לחלק את הכסף לשנים
או יעשה צרכי רבים השווים לשניהם.
ב .אין יכול לקיים מצות השבה על ידי שיתרום דבר לבית כנסת קהילתי ,או גמ"ח
קהילתי ,אלא אם כן לא גנב אלא מאנשי אותה קהילה.
ג .יש להסתפק אם גמ"ח מרכזי נחשב צרכי רבים ,והוא מחמת שתי חששות א .הואיל
והרבה אנשים אין לווים ממנו .ב .אינו אותו כסף אלא כסף אחר .ובפרט אם גנב גם
מאנשים שאינם מציבור החרדי שלא תועיל השבה בכך .ושונה ממתקני שתייה וכדומה
שכולם יכולים ליהנות מגוף הדבר.
ד .מי שתרם לקופת גמ"חים שאינם עונים על ההגדרה הנ"ל ,צריך לשלם עוד פעם
ולעשות בהם צרכי ציבור.
יז
