gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ספיר ויהלום · Sapeer V'yalom — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: ספיר ויהלום · Sapeer V'yalom

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

ספיר ויהלום · Sapeer V'yalom — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מרגליות יקרות ואבני חושן‪,‬‬ ‫פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים‬ ‫דברי הגות ורעיון‬ ‫מאוצרות תורת החסידות‬ ‫משובצות זהב ומסודרות‬ ‫משיעוריו ושיחותיו של‬ ‫רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט”א‬ ‫פרשת האזינו‪-‬שובה‬ ‫שבת קודש‬ ‫על התורה‬ ‫אכסוף נועם שבת‬ ‫שלהבות קודש והגיונות חכמה‬ ‫בקדושת השבת וסגולתה‬ ‫מפרשת השבוע‬ ‫כי מיד הכיר דוד המלך בחטאו‬ ‫בדרך ישר‬ ‫והביט כה וכה כמבולבל‪ .‬ניכר היה שהוא‬ ‫הסתלקות הצדיק מתוך דברי‬ ‫ובחסרונו‪ ,‬וברוב מרירות התבטא על‬ ‫עצמו ‘חטאתי’‪ ,‬דהיינו‪ ,‬הרי אני אבוד‪,‬‬ ‫בדרך אחרת כתב הרב הקדוש‬ ‫שב ברגע זה ממחוזות רחוקים‪.‬‬ ‫תורה‬ ‫רבי שמואל משינאווא זי”ע בספרו‬ ‫עננה עלתה על פניו של הרבי‪ ,‬ועצב‬ ‫מחלתו של הרב הקדוש האדמו”ר‬ ‫כחץ שנורה והחטיא את המטרה‬ ‫‘רמתיים צופים’ (תנדבא”ר פ”ב אות קד)‪,‬‬ ‫ננסך בהן‪ .‬אנחה כבדה נעקרה מלבו‪.‬‬ ‫‘האמצעי’ מליובאוויטש זיע”א לא שככה‪.‬‬ ‫שאין בו כל תועלת עוד‪ .‬ואין אני ראוי‬ ‫את ששמע בליל שבת שובה מפי‬ ‫‘נראה שמשמים לא רוצים שאגלה’‪ ,‬אמר‬ ‫חולשתו הלכה וגברה מיום ליום עד‬ ‫עוד למלוכה‪ ,‬אלא ליסורים וענשים‬ ‫רבו הרב הקדוש רבי שמחה בונים‬ ‫ולאחר השתהות קלה פתח לדבר בנושא‬ ‫שהרופאים נאלצו להזהירו כי לא יאמר‬ ‫קשים ומרים‪.‬‬ ‫מפשיסחא זי”ע בלהב אש בוערה‪.‬‬ ‫אחר‪ ,‬על אודות אנשי החייל שהתחילו‬ ‫כלל דרושי חסידות‪ .‬אזהרה זו הייתה‬ ‫ובו ברגע שאמר דוד המלך‬ ‫בעת השמעת הדברים עמד הרבי‬ ‫לקחת מתוך קהילות ישראל לעבודה‬ ‫למורת רוחו של הרבי שכל חייו הוקדשו‬ ‫‘חטאתי’ במרירות כה גדולה‪ ,‬נתקבלה‬ ‫וזעק מקירות לבו את הדברים‬ ‫בצבא הרוסי‪ .‬הרחיב הרבי בנושא וכדרכו‬ ‫לאמירת חסידות‪ .‬עננה של עצב עמוק‬ ‫תשובתו‪ .‬כי ראה הקדוש ברוך הוא‬ ‫הבאים‪:‬‬ ‫בקודש ביאר זאת על פי חסידות‪.‬‬ ‫עלתה על פניו של הרבי‪ ,‬והוא גנח ונאנח‬ ‫שמגודל מרירותו על החטא לא יוכל‬ ‫לימים הזכירו החסידים מעמד זה‬ ‫מעומק לבו הטהור‪.‬‬ ‫לחיות עוד אפילו שעה אחת‪ ,‬ומיד‬ ‫“שמעו ואלמדכם דרך תשובה!”‬ ‫אמר הרבי‪.‬‬ ‫וגנחו בעיצבון לב‪‘ .‬מי יודע מה היה‬ ‫בתחילתו של חודש כסלו של שנת‬ ‫שלח נבואה בפי נתן הנביא‪ ,‬שאמר‬ ‫מגלה בשעה זו‪ ,‬רזי דרזין וסתרי סתרים‪,‬‬ ‫תקפ״ח הגיעה חולשתו לשיא‪ .‬הרופאים‬ ‫לו (שמואל ב’ שם) ‘גם ה’ העביר חטאתך‬ ‫“מנהגם של בני אדם הוא שתכף‬ ‫ברם מה׳ יצא הדבר כדי שלא יגלה‬ ‫שביקרוהו מצאו כי הרבי שוכב ללא‬ ‫לא תמות’‪.‬‬ ‫אחר שמתחרטים על מעשיהם ושבים‬ ‫את הדברים הנסתרים’‪ ,‬אמרו חסידים‬ ‫קורטוב של חיות גופנית בקרבו‪ ,‬עד שלא‬ ‫זהו הוידוי האמיתי על החטאים‪,‬‬ ‫בתשובה‪ ,‬מתיצבים לבקש שלל‬ ‫בתחושה של הפסד‪...‬‬ ‫היה אפשר לגעת בו‪ ,‬שכן היה מתעלף‬ ‫שיכיר האדם שנגרע ערכו באמת בשל‬ ‫בקשות מאת הבורא‪.‬‬ ‫ליל יום רביעי‪ ,‬ט׳ בכסלו‪ .‬הרבי על‬ ‫מיד‪ .‬כדי להקיצו בכל זאת‪ ,‬היו מניחים‬ ‫חטאיו ואין הוא ראוי לשום טובה כי‬ ‫תשובה מימין זה כמובן אינה‬ ‫מיטתו‪ ,‬חיוור וחלש‪ .‬שפתיו מרחשות‬ ‫לפניו מיני סממנים ותרופות חריפות‪.‬‬ ‫אם לענשים וליסורים קשים‪ ,‬ורק‬ ‫מועילה‪ ,‬והראיה‪ ,‬שאומרים אנו‬ ‫משניות סדר קדשים כשעל פניו הבעת‬ ‫שלוש וארבע פעמים וידוי בכל יום‪,‬‬ ‫מהיכן הוא שואב את חיותו? לא‬ ‫הקדוש ברוך הוא מחיה אותו בחסדו‬ ‫דבקות נפלאה‪ .‬אחד מבני הבית מבקש‬ ‫הסתיר אחד הרופאים הבכירים את‬ ‫בכל רגע מהעולמות העליונים‪.‬‬ ‫ועדיין לא בא בן דוד‪.‬‬ ‫לתקן לו את מקום משכבו‪ ,‬להיטיב‬ ‫תדהמתו‪ .‬נענה לו חברו‪ ,‬אף הוא רופא‬ ‫זו היא מצות עשה של התשובה!”‬ ‫הדרך הראויה היא שיכיר המתודה‬ ‫ולסדר‪ .‬די בכך כדי לגרום לעלפונו של‬ ‫נכבד וחשוב‪‘ :‬אראה לך כעת דבר פלא‪.‬‬ ‫הוסיף רבי שמואל משינאוא והעיד‬ ‫שבשל מעשיו אינו ראוי עוד לשום‬ ‫הרבי‪ ,‬ורק בקושי רב משיבים את רוחו‪...‬‬ ‫הרי אתה רואה כיצד הוא שוכב כעת ללא‬ ‫כי לשמע דברי הרבי נמס לבם של כל‬ ‫טובה שבעולם‪ ,‬ומן הדין שיבואו עליו‬ ‫משהתאושש מעט‪ ,‬ביקש הרבי‬ ‫טיפת חיות גופנית‪ .‬אולם‪ ,‬אם רק נרשה‬ ‫החסידים כמים ממש‪ ,‬ועם כל זאת‪,‬‬ ‫ענשים ויסורים קשים‪.‬‬ ‫להלבישו בכתונת לבנה‪ .‬לובש לבנים‬ ‫לו לומר חסידות‪ ,‬יקום מיד כאילו נולד‬ ‫שרתה עליהם שמחה גדולה ועצומה‬ ‫ובעקבות כך מקבל השב על עצמו‬ ‫ומתעטף בלבנים‪ ,‬עד שנדמה באותה‬ ‫מחדש’‪...‬‬ ‫עד אין שיעור‪.‬‬ ‫את כל הייסורים שבעולם לכפרה על‬ ‫שעה למלאך ה׳ צבאות‪ .‬סומק קל מכסה‬ ‫אך אמר זאת הרופא‪ ,‬והרבי פקח את‬ ‫בדבריו חשף רבי שמואל טפח‬ ‫עונותיו‪ ,‬ומוסר את עצמו ואת נפשו‬ ‫את חיוורון פניו‪ ,‬והוא פותח בדברי‬ ‫עיניו‪ ,‬התגבר על חולשתו בבת אחת‪ ,‬קם‬ ‫ממשנתם הלוהטת של חסידי‬ ‫לבורא יתברך שיעשה בדינו מה‬ ‫סנגוריה על עם ישראל כמליץ יושר‪.‬‬ ‫ממיטתו כשפניו נוהרות‪ ,‬וסימן להכין‬ ‫פרשיסחא‪ ,‬והסביר כי זהו ‘רבי’‬ ‫שיעשה‪.‬‬ ‫מרבה בשבחם כיצד הם נזהרים עד מאוד‬ ‫לו את כיסאו‪ .‬החסידים וגם הרופאים‬ ‫– מלשון ‘רבה קשת’ (בראשית כא כ)‬ ‫ואם אכן ישוב האדם באופן זה‬ ‫במצוות מעשיות‪.‬‬ ‫ידעו היטב את פשר רצונו של הרבי‪ .‬מיד‬ ‫שמשמעותו יריה‪.‬‬ ‫בלב שלם ואמיתי‪ ,‬בודאי יאיר עליו‬ ‫החסידים מקשיבים לדבריו בקשב‬ ‫נשלחו שליחים זריזים לקרוא לחסידים‪,‬‬ ‫כי רבי הוא מי שדבריו קולעים‬ ‫תכף אור חדש מאת הבורא יתברך‪,‬‬ ‫רב‪ .‬קל להיווכח כי הרבי מתאמץ לסנגר‬ ‫ואלו בתוך שעה קלה מילאו את הבית‬ ‫לליבות השומעים וקורעים את‬ ‫ויזכה שתקוים בו בקשת דוד המלך‬ ‫על עם ישראל ולהיפרד ממנו בעודו‬ ‫מקצה לקצה‪.‬‬ ‫סגור לבם לטהרם בתשובה‪ ,‬כחיצים‬ ‫‘לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון‬ ‫מעורר עליהם רחמים רבים‪ .‬כשמסיים‬ ‫‘אומר לכם עתה חידושים שלא גיליתי‬ ‫ובליסטראות החודרים לגוף‪ ,‬ועם כל‬ ‫חדש בקרבי’ (תהלים נא יב)‪ ,‬כיון שבטל‬ ‫הרבי‪ ,‬שתיקה עמוקה נופלת בחלל‬ ‫מימיי’‪ ,‬התבטא הרבי בביטוי לא שגרתי‪,‬‬ ‫זה יהיו השומעים בשמחה‪ ,‬ויתקים‬ ‫הוא בעיני עצמו כאין וכאפס ממש‬ ‫החדר‪ .‬לרגעים קלים עוצם את עיניו‬ ‫ומיד הרכין ראשו והתעמק במחשבותיו‪,‬‬ ‫בהם מקרא שכתוב‪( :‬ירמיה לא ח) ‘בבכי‬ ‫ומצדיק על עצמו את הדין‪.‬‬ ‫ואחר פוקחן‪ ,‬מביט סביבו וכמו מבחין‬ ‫בהכינו עצמו לומר דברי חסידות‪ .‬הס‬ ‫יבואו ובתחנונים אובילם אוליכם אל‬ ‫זהו האור שהאיר על דוד המלך‬ ‫לראשונה בכל החסידים שממלאים את‬ ‫הושלך בבית‪ ,‬אף שהיה מלא וגדוש‪.‬‬ ‫נחלי מים בדרך ישר לא יכשלו בה’‪.‬‬ ‫לאחר שחטא ובא נתן הנביא להוכיחו‪.‬‬ ‫המקום‪.‬‬ ‫החסידים‪ ,‬ששמעו על מצבו של‬ ‫רושם אדיר עשו הדברים על רבי‬ ‫לא ניסה להצדיק את מעשהו‪ ,‬אלא‬ ‫ארבע שעות לפני שמאיר פני המזרח‪,‬‬ ‫הרבי‪ ,‬לא האמינו כי ‘תחיית המתים’ כזו‬ ‫שמואל עצמו‪ ,‬שכתב‪“ :‬מעיד אני עלי‬ ‫התודה ואמר ‘חטאתי’ (שמואל ב’ יב יג)‬ ‫אומר הרבי‪ :‬בניי‪ ,‬היו שמחים בלילה‬ ‫אפשרית‪ .‬הרבי‪ ,‬ששכב על ערש דווי‪ ,‬קם‬ ‫שמים וארץ שכל ליל שבת היה בוער‬ ‫והצדיק עליו את הדין‪.‬‬ ‫הזה‪ ,‬כי שמחה ממתקת דינים‪ .‬ומורה‬ ‫ומתיישב בכיסאו‪ ,‬ומתכונן לומר דברי‬ ‫בלבבי הדברים‪ ,‬עד שביום השבת‬ ‫תבת ‘חטאתי’ תתפרש גם בלשון‬ ‫לקרוא לכמה מכבירי הדעת שבעדת‬ ‫חסידות‪ .‬עוד החסידים מצפים שהרבי‬ ‫התפללתי ולא הסחתי דעתי מאותן‬ ‫חיסרון‪ ,‬כפי שפרש רש”י את דברי‬ ‫החסידים‪ ,‬שכן ברצונו לומר חסידות‪ .‬זו‬ ‫יפתח בדברים‪ ,‬המתח בשיאו‪ ,‬כשלפתע‬ ‫הדברים!‬ ‫בת שבע (מלכים א’ א כא) ‘והייתי אני‬ ‫הפעם הראשונה שדוק של שמחה עולה‬ ‫נשמט כובעו של אחד החסידים שעמדו‬ ‫ואחר התפילה נכנסתי לחדרו‪,‬‬ ‫ובני שלמה חטאים’ – חסרים מן‬ ‫על פניהם של בני הבית‪ .‬הם חשים כי‬ ‫בסמוך לרבי והתגלגל על גופו של הרבי‪.‬‬ ‫ושאל מי כאן‪ ,‬ואמרו לו שמי‪ ,‬ואמר‬ ‫המלוכה‪.‬‬ ‫באופן פלאי‪ ,‬אפילו שמימי‪ ,‬הרבי חוזר‬ ‫הרבי הקיץ באחת מהרהוריו המפליגים‬ ‫המשך בעמוד ד’‬ ‫המשך בעמוד ב’‬ ‫המשך מעמוד א’‬ ‫על התורה‬ ‫התעכב על עברות שבין אדם למקום‬ ‫דעליהם ראוי’ לומר ‘את כל אשר לו’‪,‬‬ ‫כי הרבי אינו נמצא עוד בעלמא דין‪.‬‬ ‫לעצמו אט אט‪ ,‬ואם הוא מבקש לומר‬ ‫שהמוני העם לוקים בהן מדעת ושלא‬ ‫דמי שעשיר בתורה ובסודותיה זוהי‬ ‫וכך‪ ,‬בטרם סיים את המילה ‘החיים’‬ ‫חסידות‪ ,‬כהרגלו בקודש מאז ומקדם‪,‬‬ ‫מדעת‪.‬‬ ‫העשירות האמיתית‪ ,‬ועליה אמר ‘ויתן‬ ‫האחרונה‪ ,‬פרחה רוחו ונשמתו לשמי‬ ‫הרי שמצבו הולך ומשתפר‪‘ .‬ונתמלא‬ ‫בתום הדרשה‪ ,‬אמר רבי לוי יצחק‬ ‫אברהם את כל אשר לו ליצחק’‪ ,‬והנה‬ ‫רום בהפקידו את נשמתו הטהורה‬ ‫הבית כולו אורה ושמחה‪ ,‬והיה שמח‬ ‫למגיד האורח‪“ :‬אחרי שהשמעת באזני‬ ‫‘את כל אשר לו’ עם הכולל גימטריא‬ ‫בנחל עדנים ‪ -‬בחד קטירא אתקטר ביה‬ ‫בחסידים כבשעת חתונת דודים’‪ ,‬ציינו‬ ‫הקהל הקדוש דברי מוסר והוכחת את‬ ‫‘אלין רזין דאורייתא’‪ ,‬להורות דהסודות‬ ‫בקודשא בריך הוא‪.‬‬ ‫רושמי קורות דברי הימים ההם‪.‬‬ ‫אנשי ברדיטשוב על עוונותיהם כלפי‬ ‫הם שמסר לו‪.‬‬ ‫‘זה ראו כולם שהיה ממש כמו‬ ‫בעוד בני הבית מזעיקים את‬ ‫אבינו שבשמים‪ ,‬הגיע הזמן לזעוק כלפי‬ ‫וכן מצינו בשעת פטירת יצחק אבינו‬ ‫בחינת נשיקה כהסתלקות אהרן’‪ ,‬סיפר‬ ‫החסידים לשמוע חסידות‪ ,‬מכין הרבי‬ ‫מעלה על הצער והייסורים שסובלים‬ ‫ע”ה נאמר ‘ויבא יעקב אל יצחק אביו‬ ‫אחד החסידים שנכחו במקום‪ .‬על‬ ‫את עצמו לומר חסידות‪ .‬אחר הוא‬ ‫עם בני ישראל בגלות הארוכה עד‬ ‫ממרא קרית הארבע היא חברון אשר‬ ‫הסתלקותו הפלאית העיד גם חתנו‪,‬‬ ‫מורה לאחד הניצבים לידו‪ :‬בשעה‬ ‫שיתעוררו רחמיו של הבורא יתברך על‬ ‫גר שם אברהם ויצחק’‪ ,‬דלכאורה מה‬ ‫אדמו״ר ה’צמח צדק’‪ .‬באחד מימי‬ ‫שאומר חסידות‪ ,‬השגח עליי בעין‬ ‫עמו ישראל ויושיענו מן הגלות הזה”‪.‬‬ ‫שאמר ‘היא חברון אשר גר שם אברהם‬ ‫ה׳שבעה’‪ ,‬לאחר שסיים לומר ׳קדיש’‬ ‫פקוחה‪ ,‬כי יכול להיות שאתנמנם ואז‬ ‫סיפר הרב הקדוש רבי מרדכי‬ ‫ויצחק’ יתרים‪ ,‬דמה בא ללמדנו בזה‪,‬‬ ‫פנה לחזור למקומו‪ .‬פתאום נעצר ליד‬ ‫תיגע בי בידך ואתעורר‪.‬‬ ‫מקוזמיר זיע”א‪ ,‬כי פעם אחת בא לפני‬ ‫דמדקאמר קרית הארבע כולי עלמא‬ ‫הדלת ואמר לנוכחים‪ :‬הסתלקות כזו‬ ‫פותח הרבי ומתחיל לדרוש דברי‬ ‫אביו הקדוש הרב הקדוש רבי אברהם‬ ‫ידעו שהיא חברון אשר גר שם אברהם‬ ‫לא הייתה מאז הסתלקות הרשב״י‪.‬‬ ‫חסידות עמוקים כהרגלו‪ .‬שלוש‬ ‫מטריסק זיע”א בחג הסוכות‪ ,‬כשהיה‬ ‫ויצחק ומה בא ללמדנו בזה‪ ,‬אלא בא‬ ‫הרבי אומר כעת חסידות בגן עדן‬ ‫פעמים הוא דורש דרושי חסידות‪,‬‬ ‫אביו הקדוש יושב לבדו בחדרו‪ ,‬ושמע‬ ‫להשמיענו דיצחק מסר ליעקב סודות‬ ‫ונשמות מקשיבות לו‪.‬‬ ‫פעמיים על הפסוק ‘אחרי הוי”ה תלכו’‬ ‫כי מדבר אל עצמו והבין שאינו רואה‬ ‫התורה‪ ,‬דמלת ‘חברון’ ע״ה גימטריא‬ ‫החסידים ששמעו זאת הבינו כי‬ ‫ופעם אחת על הפסוק ‘זכר רב טובך’‪.‬‬ ‫אותו‪ ,‬ויתייצב אחורי הכסא ושמע‬ ‫‘רזין’‪ ,‬לרמוז דבחברון נתחברו האבות‬ ‫הצמח צדק מכוון דבריו לתיאור המובא‬ ‫הרבי אף מוסיף ומציין בצלילות דעת‬ ‫דבריו הקדושים מלהבות אש בזה‬ ‫ומסרו סודות התורה זה לזה כאמור‪,‬‬ ‫ב׳אידרא זוטא’ שמילותיו האחרונות‬ ‫טהורה כי אף שדרוש זה כבר נדפס‬ ‫הלשון‪:‬‬ ‫‘אשר גר שם’‪ ,‬מלת ‘גר’ ר״ת ג׳ילוי ר׳זין‪.‬‬ ‫של התנא הגדול רבי שמעון בר יוחאי‬ ‫בסידור‪ ,‬אבל אני אהיה ה׳מלמד׳‬ ‫רבונו של עולם‪ ,‬מה אתה מבקש‬ ‫והוסיף רמז בה‪ ,‬לומר דאברהם‬ ‫לפני הסתלקותו היו ‘כי שם צוה ה׳ את‬ ‫שלכם‪ ,‬ואלמד זאת אתכם עם תוספת‬ ‫מבניך‪ ,‬האם לנצח תשכחם ח”ו?!‬ ‫ויצחק הם שגילו סודות התורה‬ ‫הברכה חיים’ ובטרם סיים לומר את‬ ‫ביאור‪ .‬על אף חולשתו הכבירה‪ ,‬לא‬ ‫הלא אין בכוחם עוד לסבול עול‬ ‫בחברון‪ ,‬אברהם מסרם ליצחק שם‬ ‫המילה ‘חיים׳ פרחה נשמתו לשמי רום‪.‬‬ ‫מניח הרבי לעצמו‪ ,‬והוא אומר דברי‬ ‫הגלות והצרות והשיעבוד שיש להם‪.‬‬ ‫בחברון‪ ,‬ויצחק מסרם גם כן ליעקב שם‬ ‫אף האדמו״ר האמצעי נפטר באותה‬ ‫חסידות עמוקים‪.‬‬ ‫ואם תאמר‪ ,‬שאינם מקיימים התורה‬ ‫כמו שכתבנו‪ .‬אמנם יעקב מסרם לבניו‬ ‫צורה ‪ -‬שניהם היו עסוקים בגילוי‬ ‫“ובטרם הלקחו מאתנו בעינינו ראינו‬ ‫הקדושה כראוי‪ ,‬אדרבה הם מקיימים‬ ‫במצרים בחו״ל‪ ,‬ועל זה אמר בלשון‬ ‫סודות התורה ורזיה‪ ,‬כאשר פרחה‬ ‫זה ‘היא חברון אשר גר שם אברהם‬ ‫כי אפסו ותמו כוחותיו הטבעים לגמרי‬ ‫יותר ממה שמחוייבים‪ ,‬כי הדין הוא‬ ‫נשמתם לעילא (‘אסתלק יקרא’ עמוד ‪.)99‬‬ ‫בהתפשטות הגשמיות והתגברות כוח‬ ‫ויצחק’‪ ,‬והכי הכוונה‪ ,‬היא חברון ששם‬ ‫באשה תחת בעלה פטורה מכיבוד אב‬ ‫‪‬‬ ‫השכלי יוצא מפיו‪ ,‬ולכולם בשמות‬ ‫דרשות אחרים עליה (כמבואר בקידושין ל‪:‬‬ ‫נתחברו האבות ומסרו סודות התורה‬ ‫הרמוזים במלת חברון כאמור זה לזה‪,‬‬ ‫על הפסוק (דברים לב א) ‘האזינו‬ ‫יקרא שיעמדו לפניו”‪ ,‬מספר בנו רבי‬ ‫וברמב”ם הלכות ממרים פ”ו ה”ו‪ ,‬וביו”ד סי’ רמ‬ ‫ובירר ואמר דדוקא אברהם מסר ליצחק‬ ‫השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי‬ ‫מנחם נחום בהקדמתו לספר ״תורת‬ ‫סי”ז)‪ ,‬וישראל מסורים תחת רשות ועול‬ ‫פי’‪ ,‬כותב הרה”ק האביר יעקב זיע”א‬ ‫חיים״‪.‬‬ ‫ויצחק מסר ליעקב שם‪ ,‬וזהו שסיים‬ ‫גליות‪ ,‬ואף על פי כן אינם משגיחים על‬ ‫בספרו ‘מחשוף הלבן’ דברים נפלאים‪:‬‬ ‫קולו של הרבי הולך וגובר משעה‬ ‫‘אשר גר שם אברהם ויצחק’‪‘ ,‬גר’ ר״ת‬ ‫זה ומקיימים מצוותיך ומכבדין אותך‪.‬‬ ‫יש לרמוז אם אפשר ובעיני ה׳ יכשר‪,‬‬ ‫לשעה‪ ,‬והתלהבותו מתעצמת‪ ,‬ממש‬ ‫ג׳ילוי ר׳זין כאמור‪ ,‬דהיינו אברהם גילה‬ ‫וכי כן מדתך?! הלא ידעת כי יש‬ ‫ליצחק שם ויצחק גילה ליעקב שם‪,‬‬ ‫דמשה רבינו ע״ה גילה סוד האצילות‬ ‫כמו בימי האור הגדולים‪ ,‬כשהיה בשיא‬ ‫ביכלתנו לצאת ולריב עמך ולבטל‬ ‫אמנם יעקב גילה לבניו בחו״ל‪ .‬ויעקב‬ ‫מתחילתו‪ ,‬והודיע לישראל סודות‬ ‫כוחו‪‘ .‬והחל לדרוש דברים עתיקים‬ ‫גזירתך‪ ,‬כמאמרם ז”ל הקב”ה גוזר‬ ‫בשעת פטירתו כתיב בו ‘ויקרא יעקב‬ ‫התורה ועל מה העולם עומד‪ ,‬וכמה‬ ‫ונפלאים‪ ,‬לא ברוחו כי אם ברוח ה׳‬ ‫והצדיק מבטל‪ ,‬רק אין אנו רוצים‬ ‫לבניו ויאמר האספו ואגידה לכם’‪ ,‬דכל‬ ‫פעמים גורם החוטא ח״ו‪ ,‬הכל ביאר‬ ‫אשר דיבר בו‪ ,‬ודבריו שמענו מתוך‬ ‫לעמוד נגדך כמאמר זוהר הקדוש‪ ,‬וכי‬ ‫לשון הגדה היא על הסוד כמו שכתב‬ ‫להם בפרשה זו‪.‬‬ ‫האש שלהבת יה המתלקחת מתוך‬ ‫צדיקי עבדי קטגוריא עם קודשא בריך‬ ‫בזוה״ק‪ ,‬והנה ‘האספו ואגידה לכם’‬ ‫דבשעה שהצדיק רוצה להסתלק מן‬ ‫הקרח הנורא אשר יצא מפיו‪ ,‬כי אפס‬ ‫הוא?!‬ ‫ע״ה גימטריא ‘הרזין’‪ ,‬להורות שמסר‬ ‫העולם מגלה הסודות הטמונים בלבו‪,‬‬ ‫ממנו חום הטבעי לגמרי וקול דממה‬ ‫לזאת אתה נוהג כן‪ ,‬לכן אומר לך‪:‬‬ ‫להם סודות התורה‪ ,‬נמצא שאבות‬ ‫כדי שלא ימנע טוב מבעליו‪ ,‬ואפשר‬ ‫דקה ישמע ודרש כשעה ויותר’‪ ,‬הוסיף‬ ‫אם לא תרחם על בניך ח”ו‪ ,‬אבוא עמך‬ ‫העולם ע״ה כל אחד בשעת פטירתו‬ ‫דלזה רמז שלמה המלך ע״ה שאמר‬ ‫בנו וסיפר‪.‬‬ ‫במשפט לפני פמליא של מעלה‪ ,‬עד‬ ‫גילה סודות התורה‪.‬‬ ‫(משלי ג כז) ‘אל תמנע טוב מבעליו בהיות‬ ‫גדולי החסידים שעמדו במקום‬ ‫כאן דבריו הקדושים‪.‬‬ ‫וכן עשה משה רבינו ע״ה‪ ,‬בשעת‬ ‫לאל ידך לעשות’‪.‬‬ ‫העידו לאחר מכן כי מעולם לא שמעו‬ ‫ועל פי זה פירש הצדיק מקוזמיר‬ ‫פטירתו גילה סודות התורה בפרשה‬ ‫הכוונה בהגיע זמנך ללכת לאותו‬ ‫מפי הרבי רזין כמוסין שכאלו‪‘ .‬ודרש‬ ‫את הפסוק (דברים לב א) ‘האזינו השמים‬ ‫זו של האזינו‪ ,‬ומלת ‘האזינו’ גימטריא‬ ‫עולם‪ ,‬ששם עיקר מקום מושבך‪,‬‬ ‫לפנינו כמה פעמים כמו שעה וחצי‬ ‫ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי’‪,‬‬ ‫‘הסוד’ עם ארבע אותיותיו‪ ,‬והנה‬ ‫והיינו ‘בהיות לאל ידך לעשות’‪‘ ,‬ידך’‬ ‫בדברי אלוקים חיים המאירים לנפש‬ ‫‘האזינו השמים ואדברה’‪ ,‬דיבור הוא‬ ‫כוונת משה רבינו ע״ה במה שאמר‬ ‫הוא מקומך כמו ‘ויד תהיה לך’‪ ,‬דהיינו‬ ‫כל חי‪ ,‬רזין דאורייתא ממש‪ ,‬בשמחה‬ ‫לשון קשה‪ ,‬כי הבעלי דעת וצדיקים‬ ‫‘האזינו השמים’ וכו’‪‘ ,‬האזינו השמים’‬ ‫בעת שהאל מכין לך מקומך באותו‬ ‫וחדוות ה׳ היא מעוזו’‪.‬‬ ‫הגדולים שהם בבחינת השמים יכולים‬ ‫הם הנר״ן‪ ,‬דמלת ‘השמים’ גימטריא‬ ‫עולם ללכת לו‪ ,‬והיינו בעת פטירתך‪,‬‬ ‫כשעתיים נשא הרבי דברי חסידות‬ ‫לדבר לפניו יתברך שמו דיבורים קשים‪.‬‬ ‫נשמה‪ ,‬וכל הנר״ן בכללותם נקראים‬ ‫באותה שעה אל תמנע טוב מבעליו‪,‬‬ ‫עמוקים ואך מדי פעם עצר בשטף‬ ‫‘ותשמע הארץ אמרי פי’ מרמז להמון‬ ‫נשמה או רוח או נפש‪ ,‬נמצא ‘השמים’‬ ‫כל מה שיש בלבך גנוז מסתרי התורה‬ ‫תורתו‪ ,‬פנה אל הנוכחים ושאלם אם‬ ‫עם שהם בבחינת ארץ‪ ,‬הם מוכרחים‬ ‫שהוא גימטריא נשמה משתמשת על‬ ‫ומצפונותיה גלה אותו ליראי ה׳‬ ‫כבר האיר השחר‪ .‬שעה קלה לפני עלות‬ ‫לדבר אמרים רכים ולהתחנן על נפשנו‬ ‫הנר״ן‪ ,‬ואמר משה רבינו ע״ה לפניהם‪,‬‬ ‫ולחושבי שמו‪.‬‬ ‫השחר‪ ,‬לקראת סוף אשמורה שלישית‪,‬‬ ‫ממנו ית”ש‪ ,‬אמנם חטאתי אכן אתה‬ ‫תנו דעתכם והכינו נר״ן שלכם לשמוע‬ ‫וכן מצינו שעשו אבות העולם ע״ה‪,‬‬ ‫כשחוט של חסד וטהרה משוך בעולם‪,‬‬ ‫ברחמיך הרבים עזור על דבר כבוד‬ ‫סודות התורה‪‘ .‬ותשמע הארץ אמרי‬ ‫דבאברהם ע״ה כתוב בשעת פטירתו‪,‬‬ ‫הגיע בדרושו למילים‪‘ :‬כי עמך מקור‬ ‫שמך ואז השי”ת בודאי ירחם עליהם‬ ‫פי’‪ ,‬הארץ היא הגוף‪.‬‬ ‫‘ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק’‪,‬‬ ‫חיים באורך נראה אור’ – ‘מחיי החיים’‪.‬‬ ‫וישמע תפילתם‪.‬‬ ‫דברים כלפי מעלה‬ ‫וזה מיירי על סודות התורה‪ ,‬שהרי אם‬ ‫משאמר מילים אלו‪ ,‬משתתק הרבי‬ ‫‪‬‬ ‫פעם נכנס הרב הקדוש רבי לוי‬ ‫תפרש הפסוק כפשוטו שנתן ליצחק כל‬ ‫ומשתהה כשעיניו עצומות‪ .‬החסידים‬ ‫פירש הרב הקדוש רבי ישכר דב‬ ‫יצחק מברדיטשוב זיע”א לבית המדרש‬ ‫מה שקנה בעולם הזה‪ ,‬הרי כתיב אחר‬ ‫מבינים כי הרבי אוסף את כוחותיו‬ ‫מבעלזא זיע”א את הפסוק ‘האזינו‬ ‫הגדול בברדיטשוב ומצא שם מגיד‬ ‫כך ‘ולבני הפילגשים אשר לאברהם‬ ‫כדי להמשיך הלאה‪ ,‬וממתינים אפוא‬ ‫השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי‬ ‫אורח שעמד על הבימה ודרש באזני‬ ‫נתן אברהם מתנות’‪ ,‬והרי נתן הכל‬ ‫בדומיה להמשך דבריו‪ .‬אך הדקות‬ ‫פי’‪‘ ,‬האזינו השמים ואדברה’ היינו‬ ‫הקהל‪ .‬כדרך מגידים הוכיח האיש את‬ ‫ליצחק‪ ,‬אלא הכוונה דנתינה הזאת‬ ‫חולפות‪ ,‬ואין תנועה‪ .‬רוכן אחד מבני‬ ‫דלהשמים יכולים לדבר קשה‪ ,‬אבל‬ ‫קהל השומעים בדברים קשים‪ ,‬ובייחוד‬ ‫שנתן אברהם ליצחק הם סודות התורה‬ ‫הבית לעבר הרבי ולתדהמתו מבחין‬ ‫תפילה‬ ‫לאנשי עולם הזה ‘ותשמע הארץ אמרי פי’‬ ‫דאמירה היא לשון רכה‪ ,‬היינו דהנהגה יהיה‬ ‫פנינים ומרגליות בעניני‬ ‫במידת הרחמים‪.‬‬ ‫צידוק הדין‬ ‫עבודה שבלב זו תפילה‬ ‫כתב מרן החתם סופר זיע”א באחת‬ ‫מאגרותיו‪“ :‬והנה ביצקי מים על ידו [של‬ ‫פסוקה‪ ,‬כי על ידי זה “מברר השכל” ויוכל אחר כך‬ ‫עם הספר ישוב מחשבתו‬ ‫הגאון הקדוש רבי נתן אדלר זיע”א] בתחלת‬ ‫בואו לבאסקאוויטץ‪ ,‬ולא היה לו כי אם בן‬ ‫להתפלל כראוי‪ .‬ומטעם זה מקדימים לפני התפילה את‬ ‫שח הרב הקדוש רבי נתן דוד משידלובצא זי”ע‪ ,‬בשם‬ ‫אמירת פרק ‘איזהו מקומן של זבחים’‪ ,‬שכן מובאות בו‬ ‫קטן ובת אחת כמו בת י”ב שנה‪ ,‬אהובה לו‬ ‫זקנו ‘היהודי הקדוש’ מפשיסחא (‘תפארת היהודי’ אות כט)‪:‬‬ ‫במעשיה‪ ,‬כאמה כן בתה‪ ,‬אי אפשר לספר‬ ‫הלכות פסוקות‪.‬‬ ‫ההכנה לתפילה באופן שיעמוד להתפלל בכונה‬ ‫ענין ברור השכל הוא‪ ,‬שמחשבות האדם הן זכות‬ ‫שבחה‪ ,‬ובעוונותינו הרבים מתה שם‪ ,‬ולא‬ ‫וביראה‪ ,‬בבחינת ‘כל עצמותי תאמרנה’‪ ,‬היא על ידי שני‬ ‫דמע עינו‪ ,‬והיה מצדיק הדין בשמחה גדולה‬ ‫וטהורות‪ ,‬והוא מכון דעתו כראוי למה שמוציא מפיו‪,‬‬ ‫ענינים‪ :‬א‪ .‬נקיון הגוף‪ ,‬שבכך מסיר הפסולת והמותרות‬ ‫ונפלאה אשר לא ראיתי ממנו דוגמתו בתפלת‬ ‫מתוך רגש חם ובלא שיטרידוהו מחשבות זרות‪ .‬הלימוד‬ ‫מאיתו‪ ,‬והוא בבחינת ‘סור מרע’‪ .‬ב‪ .‬ואחר כך לימוד‬ ‫שמחת תורה‪ .‬אך ביום השבת פרשת וירא‪,‬‬ ‫המסוגל ביותר לברור השכל הוא לימוד הלכות פסוקות‪,‬‬ ‫גמרא ותוספות שסגולתו לטהר את המוח‪ ,‬וזה הוא‬ ‫והוא היה רגיל לעלות לכהן ולמפטיר בכל‬ ‫כלומר לימוד שאין בו קושיות ותרוצים ודחיות וכדומה‪,‬‬ ‫בחינת ‘ועשה טוב’‪.‬‬ ‫שבת‪ ,‬וגם באותו השבת שבתוך השבעה לא‬ ‫אלא רק דבר הלכה פסוקה‪.‬‬ ‫והוסיף‪ ,‬שכמו כן הלימוד‪ ,‬וביותר לימוד בעיון‬ ‫מנע מהנ”ל‪ ,‬אז באמרו ההפטרה זלג דמע‬ ‫והוסיף עוד רבי אהרן מקרלין‪ ,‬בשם הרב הקדוש‬ ‫וביגיעה קודם התפילה‪ ,‬כולל בתוכו שתי בחינות אלו –‬ ‫אחד מעיניו וקבלו בידו‪ ,‬ומיד חזר ונהפך‬ ‫רבי שלמה מקרלין זי”ע‪ ,‬כי כיון שהאלוקים עשה את‬ ‫סור מרע‪ ,‬ועשה טוב‪.‬‬ ‫לאחר‪ ,‬ושוב לא נראה בו שום רמז עצבות‬ ‫האדם ישר (קהלת ז כט)‪ ,‬ואחר כך עיקם האדם את דרכיו‪,‬‬ ‫ענין זה נרמז במאמר הכתוב (אסתר ט כה) ‘עם‬ ‫ולא הזכיר שמה כלל‪.‬‬ ‫מוטל עליו לחזור ולהתישר‪ .‬ועיקר ישרות השכל טמונה‬ ‫הספר ישוב מחשבתו הרעה’ – הרי שהספר מסלק את‬ ‫‪‬‬ ‫בתורה‪ .‬נמצא כשהאדם לומד בעיון קודם התפילה‪,‬‬ ‫המחשבות הרעות‪ ,‬שהן ‘מותרות הראש’‪ ,‬וזהו ‘סור מרע’‪.‬‬ ‫נתיישר השכל אצלו‪ ,‬ואז תפילתו כראוי‪.‬‬ ‫כתב בספר חרדים (מ”ע פ”א לא)‪ :‬להצדיק‬ ‫ובנוסף הלימוד הוא בחינת ‘ועשה טוב’‪ ,‬שמוסיף‬ ‫הדין על המאורע בין בגופו בין בבניו בין‬ ‫למדנו אם כן‪ ,‬כי לימוד תורה מישר ומברר את השכל‪,‬‬ ‫בעצמו קדושת התורה‪ ,‬וכפי הידוע שאין ‘טוב’ אלא‬ ‫בממונו‪ ,‬שנאמר ‘וידעת עם לבבך כי כאשר‬ ‫ולכן כשלומד לפני התפילה‪ ,‬תהא תפילתו מתוך כוונה‬ ‫תורה‪ ,‬כמו שנאמר (משלי ד ב) ‘כי לקח טוב נתתי לכם‪,‬‬ ‫ייסר איש את בנו ה’ אלהיך מיסרך’‪ .‬ויקבע‬ ‫וטהרת הלב‪.‬‬ ‫תורתי אל תעזובו’‪.‬‬ ‫זה בלבו ויכוף ראשו וישתוק שנאמר ‘וידום‬ ‫בעומק הדברים‪ ,‬עקמומית השכל‪ ,‬שהיא הגורמת את‬ ‫נמצא‪ ,‬שהלימוד ביגיעה הוא ההכנה האמיתית‬ ‫אהרן’‪ .‬ולא יצדיק נפשו מאלהים גם לא‬ ‫חוסר הריכוז והכונה בתפילה‪ ,‬נגרמת מחמת התאוות‬ ‫לתפילה‪ ,‬שעל ידי זה ניצל ממחשבות זרות‪ ,‬וכל כולו‬ ‫יאמר מקרה הוא‪ ,‬כי אז ילך עמו השי”ת‬ ‫הגשמיות שהאדם משוקע בהן‪ .‬לימוד התורה מזכך את‬ ‫מרוכז במילות התפילה ודבוק בבוראו‪.‬‬ ‫בחמת קרי אלא יפשפש במעשיו וישוב‬ ‫הנפש‪ ,‬וכשמתפלל מתוך טהרת הנפש‪ ,‬ממילא באה‬ ‫וכפי שכתב הרב הקדוש רבי קלונימוס קלמן הלוי‬ ‫בתשובה וזה חלק עיקרי ממצות ואהבת את‬ ‫תפילתו מתוך כוונה זכה ורגשי קודש‪.‬‬ ‫מקראקא זי”ע בספרו ‘מאור ושמש’ (פר’ בראשית)‪ ,‬כי‬ ‫ה’ דכתיב ‘בכל מאדך’‪ ,‬ודרשו ז”ל בכל מדה‬ ‫אנו משכימים והם משכימים‬ ‫מי שלא תיקן מידותיו כראוי ולא עידן את תאוותיו‬ ‫ומדה שהוא מודד לך בין טוב ובין יסורין‬ ‫בכל הדורות הפליגו צדיקים בגודל מעלת הלימוד‬ ‫הגשמיות‪ ,‬לא יהא בכוחו לקרוא פסוק ראשון של קריאת‬ ‫לקבל בשמחה‪.‬‬ ‫קודם התפילה‪ ,‬שסגולה גדולה הוא ענין זה‪ ,‬שתתקבל‬ ‫שמע ולומר ‘אחד’ בכונה ברורה וראויה‪ ,‬כי המחשבות‬ ‫‪‬‬ ‫התפילה ברצון‪.‬‬ ‫הזרות עדיין שולטות בו ומבלבלות אותו‪.‬‬ ‫על הפסוק (דברים לב ד) ‘הצור תמים פעלו‬ ‫מרבה היה הרב הקדוש רבי יוסף גרינוולד מפאפא‬ ‫וכפי המידה שהוא מזכך עצמו‪ ,‬כן ממליך אותו‬ ‫כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול‬ ‫זי”ע בעל ‘ויחי יוסף’ לזרז את בני ישיבתו שישכימו‬ ‫יתברך שמו בשעת אמירת “שמע ישראל”‪.‬‬ ‫צדיק וישר הוא’‪ ,‬פירש רבינו האור החיים‬ ‫ללמוד כל יום באשמורת הבוקר לפני התפילה‪.‬‬ ‫והעצה היעוצה לאדם‪ ,‬שיוכל לומר ‘אחד’ בלא‬ ‫הקדוש זיע”א שבא הכתוב ללמדנו שעל‬ ‫והזכיר את דבריו של הרב הקדוש רבי צבי הירש‬ ‫שיבלבלו אותו המחשבות זרות‪ ,‬היא ללמוד קודם‬ ‫האדם להצדיק עליו את הדין‪ :‬לזה העיר‬ ‫מזידיטשוב זי”ע‪ ,‬שהיה מביא הוכחה לכך ממאמר‬ ‫התפילה הרבה משניות‪ ,‬גמרא וזוהר‪ ,‬ולכון בלימודו‬ ‫שאם האדם עסק בתורה ומזונותיו קשים‬ ‫רבותינו ז”ל (בבא מציעא קז‪ ):‬שאכילת פת שחרית מבטלת‬ ‫לתכלית זו שעל ידי לימודו יוכל לומר “שמע ישראל ה’‬ ‫ולחם אין‪ ,‬או שרואה אדם שאין עליו עול‬ ‫תשעים ושלושה חלאים התלויים במרה‪.‬‬ ‫אלקינו ה’ אחד” כדת וכנכון‪.‬‬ ‫תורה ומואס בלומדיה ומודדין לו במדה‬ ‫פירש הצדיק מזידיטשוב שהכוונה על לימוד תורה‬ ‫את דבריו סים המאור ושמש בהבטחה מיוחדת‪“ :‬ואם‬ ‫גסה אכול ושבוע והותר‪ ,‬כיעודים שנאמרו‬ ‫קודם התפילה‪ ,‬שהלא ‘פת’ בגימטריא עולה ארבע מאות‬ ‫ילמד בכונה זו‪ ,‬בודאי יזכה להמליך הקדוש ברוך הוא‬ ‫ללומדי תורה ונהפוך הוא‪ ,‬לא מפני זה יבעט‬ ‫ושמונים‪ ,‬בדיוק כמנין ‘תלמוד’‪ ,‬וגם לימוד התלמוד יש‬ ‫על כל העולמות עליונים ותחתונים”‪.‬‬ ‫ותולד בו ח”ו מינות אלא יצדיק הדין עליו‬ ‫בו סגולה לבטל מהאדם חלאים רעים‪.‬‬ ‫דבר זה רמז הרב הקדוש רבי שלום מבעלזא זי”ע‬ ‫ויאמר ה’ אמת ודינו דין אמת‪ ,‬והוא אומרו‬ ‫בכתוב (דברים לב ב) ‘יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי‬ ‫הצור פירוש לשון תוקף וחוזק וזה יגיד אל יד‬ ‫עוד היה הרבי מפאפא רגיל לספר מעשה שהיה‪:‬‬ ‫כשעירם עלי דשא וכרביבים עלי עשב’‪ ,‬בשם רבו החוזה‬ ‫ה’ הרודה באדם אף על פי כן תצדיק ותאמר‬ ‫ממול ביתו של הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מרימנוב‬ ‫תמים פעלו‪ ,‬זה כנגד מה שרואה את שדרכו‬ ‫זי”ע התגורר גוי אחד‪ ,‬שהיה נפח במקצועו‪ .‬הלה היה‬ ‫הקדוש מלובלין זי”ע (‘אבני זכרון’ אות תקנב)‪ ,‬שאדם הלומד‬ ‫דף גמרא לשם שמים לפני התפילה‪ ,‬הרי הוא מזמר בכך‬ ‫למדוד בגסה של טובה ומדדו בדקה‪ ,‬וגמר‬ ‫קם בהשכמה בכל בוקר‪ ,‬ומכה בקורנסו על הסדן לצורך‬ ‫אומר כי כל דרכיו משפט כלל בזה גם את‬ ‫פרנסתו‪.‬‬ ‫את הקליפות‪ ,‬כלומר מכרית את המקטרגים הרוחניים‬ ‫המשטינים ומונעים את התפילה מילעלות‪ ,‬ועושה לו‬ ‫שדרכו למדוד טובה בדקה ומדדו לו בגסה‪,‬‬ ‫באחד הימים הבחין הרבי רבי מנדלי שהגוי הקדים‬ ‫כי כל דרכיו משפט כי לא הביא יסורין על‬ ‫אותו והשכים לפניו לעבודתו‪ .‬מיד נשא הצדיק קל‬ ‫דרך בשמים לעליית התפילה‪.‬‬ ‫הצדיק עד שנתחייב בהם ולא הביא טובה‬ ‫וחומר בנפשו‪“ :‬מה אם גוי זה לצורך חיי שעה מקצר כל‬ ‫והטעם הוא‪ ,‬כי המאור שבתורה שבעל פה מעורר‬ ‫על הרשעים אלא אם זכו לה כפי מעשיהם‪.‬‬ ‫כך בשנה‪ ,‬אני שנבראתי לעבודת בוראי – על אחת כמה‬ ‫לבו של האדם לתשובה‪ ,‬וכוח התשובה יפה לזמר‬ ‫עריצים ושתתקבל תפילתו‪.‬‬ ‫שאל אביך ויגדך‬ ‫וכמה!”‬ ‫וזו כונת הכתוב‪‘ :‬יערף’‪ ,‬לשון עריפה והכרתה‪‘ .‬כמטר‬ ‫כתב הרב הקדוש ה’תפארת שלמה’‬ ‫התחיל אפוא להשכים בשעה יותר מוקדמת‪ ,‬אלא‬ ‫מראדומסק זיע”א (פרשת ויגש)‪ :‬וכן כתיב‬ ‫שהגוי השכן נתקנא בו וניסה להתחרות בו ולהשכים‬ ‫לקחי’‪ ,‬היא התורה שנקראת (משלי ד ב) ‘לקח טוב’‪ .‬ועל‬ ‫ידי כך ‘תזל כטל אמרתי’ – תתקבל התפילה לרצון‪.‬‬ ‫(דברים לב ז) ‘שאל אביך ויגדך’‪ ,‬לשון שאלה‬ ‫לפניו‪ .‬להבדיל‪ ,‬הרבי רבי מנדלי הוסיף אומץ והקדים‬ ‫מאבא עילאה‪‘ ,‬ויגדך’ לשון המשכה לך‪ .‬וזהו‬ ‫עוד יותר‪ ...‬כך המשיכו להתחרות זה בזה‪ ,‬עד שלא‬ ‫ליישר את השכל‬ ‫שנאמר ‘אדני שאל’ לשון שאלה‪‘ .‬את עבדיו’‪,‬‬ ‫נותר לגוי זמן לשנה כי אים שעה אחת‪ ,‬ולא היה מסוגל‬ ‫דברים דומים מצינו אצל הרב הקדוש רבי אהרן‬ ‫פירוש‪ ,‬העבדות‪‘ .‬היש לכם אב’ מבחינת יש‬ ‫לעמוד בזה‪ ,‬ומת‪.‬‬ ‫מקרלין זי”ע בספרו ‘בית אהרן’ (פסח)‪ ,‬שהזהיר מאוד על‬ ‫לנו אב זקן היא הארה מבחינת זקן מלא‬ ‫או אז גילו משמים לרבי רבי מנדלי‪ ,‬ששר הטומאה‪,‬‬ ‫לימוד גמרא עם תוספות קודם התפילה בעיון‪ ,‬כל אחד‬ ‫רחמים מי”ג מכילין דרחמי ‘וילד זקונים’‬ ‫המלאך ס”מ בעצמו‪ ,‬הוא אשר נתלבש בגוי זה על מנת‬ ‫לפי כשרון עיונו וכפי הכמות שהוא מסוגל ללמוד‪.‬‬ ‫הוא התולדה מההארה מעולמות העליונים‬ ‫לנסותו‪ ,‬ויהי הדבר לפלא‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬סמוך לתפילה ממש‪ ,‬יש לעמוד מתוך הלכה‬ ‫המשך בעמוד ד’‬ ‫המשך מעמוד ג’‬ ‫על התורה‬ ‫המשך מעמוד א’‬ ‫שבת קודש‬ ‫בהשכינה להאיר על הארץ קדושה וברכה‬ ‫רבי חיים אלעזר ממונקאטש זי”ע‬ ‫ובעל הבית הנרגש התרוצץ ברחבי‬ ‫קרב אלי‪ .‬ושאל אותי מה נעשה עמך‬ ‫וכל טוב אמן סלה‪.‬‬ ‫סיפור זה בדרשתו בשבת שובה‪,‬‬ ‫ביתו בקדחתנות‪ ,‬מפקח על ההכנות‬ ‫היום? כי בכל דף ודף מהתפילה שלי‬ ‫‪‬‬ ‫תוך שהוא מציין שבכוונה תחילה‬ ‫לביקור‪.‬‬ ‫היית אתה עומד‪...‬‬ ‫ואילו הרב הקדוש בעל ‘בית אברהם’‬ ‫לא הסביר הצדיק מטורטשין את‬ ‫כאשר נראתה מרחוק כרכרתו של‬ ‫וכפל הדברים‪ ,‬ופטר אותי לילך‪.‬‬ ‫מסלונים זיע”א אמר (פרשת בשלח)‪ :‬זה אלי‬ ‫הנמשל‪ ,‬מפני שלא רצה להזכיר‬ ‫הרב‪ ,‬אץ הגביר לקראתה ובכבוד‬ ‫ומעיד אני על עצמי שעל ידי‬ ‫וכו’ אלהי אבי וכו’‪ .‬יש מי שהוא בבחינה‬ ‫חטא ועוון בראש השנה‪ ,‬ורק רמז‬ ‫גדול הוביל את הרב הנכבד אל‬ ‫התורה הזאת דבקה נפשי אחריו ולא‬ ‫שיכול לומר ‘זה אלי’‪ ,‬ומי שאינו בבחינה‬ ‫את התוכחה במשלו‪.‬‬ ‫הטרקלין המואר באור יקרות‪.‬‬ ‫יכולתי להסיח דעתי רגע אחד!‬ ‫זו יכול לומר ‘אלקי אבי’‪.‬‬ ‫“אמנם כעת עומדים אנו בשבת‬ ‫הרב התיישב בראש השולחן‪,‬‬ ‫וכאשר התפללתי תפילת שחרית‬ ‫וסיפר על הרב הקדוש רבי אלעזר‬ ‫שובה‪ ,‬ויש להזכיר את החטאים כדי‬ ‫ובעל הבית נטל בידו את הגביע‬ ‫היו נובעים הדברים בעומק לבי‬ ‫מליז’נסק‪ ,‬התארח פעם על שולחן‬ ‫לשוב עליהם בתשובה”‪ ,‬אמר הרבי‬ ‫שהוכן לרב ותר בעיניו אחר בקבוק‬ ‫ומוחי בכל התפילה‪ ,‬ולבי נפתח כמו‬ ‫הרב הקדוש רבי ברוך ממעז’יבוז’ זי”ע‪,‬‬ ‫ממונקאטש‪ ,‬ופרש את הנמשל‪:‬‬ ‫יין משובח למזוג לברכת ‘לחיים’‪.‬‬ ‫שאומרים ‘פתח לבי בתורתך’‪...‬‬ ‫ובאמצע עריכת השולחן צעק רבי אלעזר‬ ‫בעל הבית הוא הקדוש ברוך‬ ‫פניו החמיצו כאשר הבחין במבחר‬ ‫וכיון שראיתי זאת נדבקתי בו‬ ‫מתוך התרגשות‪ :‬טאטע!‬ ‫הוא‪ ,‬והביקור הנכבד הוא יום ראש‬ ‫שהונח על השולחן‪.‬‬ ‫באמת‪ ,‬ולא חיפשתי עוד רבי אחר!”‬ ‫אמר לו הרבי רבי ברוך בלשון הגמרא‪:‬‬ ‫השנה‪ ,‬יום המלכתו על כל הברואים‪,‬‬ ‫“רד נא אל מרתף היינות ומלא נא‬ ‫מי יתן ונזכה כולנו לתשובה‬ ‫‘ודילמא לאו אביו הוא?’‬ ‫והבורא יתברך שולח את משרתיו‪,‬‬ ‫את הצלוחית ביין המשובח ביותר”‪,‬‬ ‫שלמה כזו‪.‬‬ ‫כשבא אחר כך רבי אלעזר לפני אביו‬ ‫אלו ישראל‪ ,‬להביא את היין הטוב‪,‬‬ ‫פנה למשרתו שניצב הכן‪“ .‬מזוג‬ ‫וסיפר לו הדבר אמר לו אביו‪ :‬היה לך‬ ‫אלו מעשיהם הטובים שהם מקור‬ ‫מחיר יין‬ ‫מהחבית הממוקמת בירכתי המרתף‪.‬‬ ‫מגדולי החסידים שבדורו היה הרב‬ ‫להשיבו‪‘ :‬שאל אביך’ לעתים‪ ,‬יש לאדם‬ ‫ההשפעות בעולם‪.‬‬ ‫יין עתיק ביותר מכילה היא‪ ,‬ודעת‬ ‫לשאול לו אב‪...‬‬ ‫הקדוש רבי צבי הירש מפרצובה זי”ע‪.‬‬ ‫הרבים‪,‬‬ ‫שבעונותינו‬ ‫אלא‬ ‫זקנים נוחה הימנו”‪.‬‬ ‫רבי צבי הירש האריך ימים‪ ,‬ובמשך‬ ‫וכה הגיד הגאון הקדוש בעל ‘דברי‬ ‫מקלקלים בני ישראל בחטאיהם את‬ ‫המשרת פנה למלא את פקודת‬ ‫למעלה מששים שנה הסתופף בצל‬ ‫יחזקאל’ משינאווא זיע”א (הפטרת פרשת‬ ‫צינורות הקדושה המשפיעים על‬ ‫אדונו‪ ,‬ובעל הבית החל לגלגל עם‬ ‫קדשם של שבעה צדיקים‪.‬‬ ‫מסעי)‪“ :‬שמעתי שהרב הקדוש רבי ר’‬ ‫הארץ‪ ,‬ופותחים את הברזים לשפכם‬ ‫הרב שיחה תורנית עד שישוב הנער‪.‬‬ ‫אלימלך זי”ע אמר‪ :‬מי שמכיר את הצדיק‬ ‫בצעירותו נסע לחוזה הקדוש‬ ‫לריק במעשיהם הגורמים שירד שפע‬ ‫עברו השניים מענין לענין‪,‬‬ ‫הקדוש רבי פנחס מקוריץ זי”ע הוא מסוגל‬ ‫מלובלין ולבנו הרב הקדוש רבי יוסף‬ ‫לסטרא‪-‬אחרא חלילה‪.‬‬ ‫וכדרכה של תורה נמשכו בשיחה זמן‬ ‫מטורטשין זכותם תגן עלינו‪ ,‬לאחר‬ ‫ליראת שמים‪ .‬וכאשר שמע זאת בנו‬ ‫ואמנם יש להמליץ עליהם‬ ‫רב‪ ,‬והמשרת טרם הופיע‪.‬‬ ‫הקדוש ר’ אלעזר זי”ע נסע לרבי פנחס‪.‬‬ ‫מכן נסע לפשיסחא אל הרבי רבי‬ ‫שנעשות העברות כאשר הם‬ ‫לפתע התנער בעל הבית ממקומו‬ ‫שמחה בונים מפשיסחא זי”ע ‪ ,‬אחריו‬ ‫ובעת שישב על יד שולחנו של רבי‬ ‫שיכורים‪ ,‬שהרי “אין אדם עובר עברה‬ ‫באי‪-‬נעימות‪“ .‬יסלח נא לי רבנו‪.‬‬ ‫אל ממשיך דרכו ה’שרף’ מקוצק‪,‬‬ ‫פנחס‪ ,‬הפטיר טאטע‪ ,‬ואמר רבי פנלס‬ ‫אלא אם כן נכנס בו רוח שטות” (סוטה‬ ‫אלך לראות מדוע מתעכב המשרת‬ ‫עם פטירתו החל לנסוע לגור לבעל‬ ‫“ודילמא לאו אביו הוא?”‬ ‫ג‪ ,).‬אך כאשר לאחר כל מעללים אלו‬ ‫מלשוב עם היין”‪ ,‬התנצל‪.‬‬ ‫ה’חידושי הרי”מ’‪ ,‬לאחר מכן נסע‬ ‫ובשובו לביתו אמר לו אביו‪ :‬היה לך‬ ‫באים בני ישראל ומבקשים ביום זה‬ ‫לאלכסנדר אל הרב הקדוש רבי חנוך‬ ‫להשיבו ‘שאל אביך’ שיש לו לאדם לשאול‬ ‫ירד הגביר במדרגות המרתף וריח‬ ‫מאת הבורא בקשות גשמיות‪ ,‬הרי‬ ‫עז היכה באפו‪ .‬ריח משכר של יין‬ ‫העניך הכהן‪ ,‬ובערוב ימיו אל בעל‬ ‫לו אב‪.‬‬ ‫הם כאותו משרת שיכור‪ ,‬שלא די‬ ‫ה’שפת אמת’ מגור‪.‬‬ ‫שפשט בחלל המרתף‪.‬‬ ‫ועל פי דברי קדשו פירש את הפסוק‬ ‫במעשהו הנורא‪ ,‬עוד מעז לתבוע‬ ‫פעם בקשו רבו החמישי‪ ,‬הגאון‬ ‫(ירמיה ב ד‪-‬ה) ‘הלא מעתה קראת לי אבי’‪,‬‬ ‫“היכן אתה?” קרא‪ .‬לרגע נחרד‪.‬‬ ‫העלאה בשכרו‪...‬‬ ‫הקדוש רבי יצחק מאיר מגור זי”ע‪,‬‬ ‫הגם שאינו עוד במדרגה זו שיקרא‬ ‫שמא ארע למשרת דבר מה?‬ ‫ומטעם זה הזהירו מאוד בתיקוני‬ ‫לומר בפניו דבר תורה ששמע מרבו‬ ‫להקב”ה אבי‪ ,‬אם בכל כחו יתחזק ויקרא‬ ‫במקום תשובה שמע קול משקה‬ ‫הזוהר הקדוש (תקון ו’ כב‪ ).‬על אלו‬ ‫רבי יוסף מטורטשין‪.‬‬ ‫אבי יעזור לו הקב”ה שיגיע לבחינת ‘אלוף‬ ‫זורם‪ .‬הברז פתוח‪...‬‬ ‫הצווחים ככלבים ‘הב הב’‪ ,‬וכל‬ ‫התנצל רבי צבי הירש שדבר‬ ‫נעורי אתה‪.‬‬ ‫תפילתם היא בבקשות מאת הבורא‪,‬‬ ‫בזהירות ירד במדרגות‪ ,‬ולחרדתו‬ ‫‪‬‬ ‫הבחין בשלולית‪-‬ענק של יין משובח‬ ‫תורה איננו זוכר‪ ,‬אך זוכר הוא‬ ‫שהיא עזות פנים כעזות הכלב‪.‬‬ ‫שפעם אחת נכנס הרבי בראש השנה‬ ‫וכתב בספר ‘שיר חדש’ להגאון רבי‬ ‫המתפשטת על רצפת המרתף‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬המשיך הרב ממונקאטש‬ ‫לפני התקיעות להיכל בית המדרש‪,‬‬ ‫שמואל יעקב ראטה מקליינוראדיין הי”ד‬ ‫ואמר‪ ,‬יש להמליץ זכות על ישראל‬ ‫ברזי כמה מהחביות פתוחים היו‪,‬‬ ‫וכאשר פתח את פיו לומר דברי‬ ‫(ענייני בין המצרים)‪ :‬ונראה לפי עניות דעתי‬ ‫אף לפי משל זה‪.‬‬ ‫והיין הטוב זרם בעדם בששון‪ .‬על‪-‬‬ ‫כיבושין כנהוג‪ ,‬אמר‪:‬‬ ‫לפרש שכוונתו הקדושה היתה גם על‬ ‫ידם התגוללו בקבוקים ריקים‪.‬‬ ‫כי אילו היו ישראל יושבים‬ ‫“היום לא אשמיע דברי תוכחה‪.‬‬ ‫תיבות ‘ויגדך’‪ ,‬והוא על דרך הגמרא (שבת‬ ‫ובפינת המרתף‪ ,‬שרוע היה על‬ ‫בשלום ובשלוה בארצם איש תחת‬ ‫אספר לכם מעשה בלבד”‪.‬‬ ‫פז‪‘ ).‬ויגד משה’‪ ,‬דברים שמושכין לבו של‬ ‫הארץ הנער המשרת‪ ,‬שיכור ומבוסם‪.‬‬ ‫אדם כאגדה‪ ,‬זהו נמי כאן ‘שאל אביך’‬ ‫גפנו ותאנתו‪ ,‬וחוטאים כנגד הבורא‬ ‫המעשה התרחש בביתו של אחד‬ ‫כאותו נער משרת‪ ,‬אכן היתה חומרת‬ ‫בידו אחוז קנקן הכסף‪ ,‬והוא לוגם‬ ‫שאל לך אב‪ ,‬ואם תשאל לך‪ ,‬אז ‘ויגדך’‪,‬‬ ‫מתוכו בהנאה רבה‪.‬‬ ‫הנגידים המפורסמים‪ .‬תורה וגדולה‬ ‫כלומר‪ ,‬ימשוך אותך כאגדה‪ ,‬שיהיה לך‬ ‫המעשה שלהם כמותו‪.‬‬ ‫התאחדו על שולחנו של הגביר דנן‪.‬‬ ‫אך כיון שישראל דוויים וסחופים‬ ‫מרוב תדהמה לא יכול היה הגביר‬ ‫רגיל היה בספרי התלמוד והפוסקים‬ ‫באמת לאב‪.‬‬ ‫להוציא מפיו מילה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫בגלות המרה זה אלפי שנים‪,‬‬ ‫ותורתו שעשועיו‪ ,‬ומלבד זאת זכה‬ ‫מוכים נענים ונרדפים‪ ,‬הרי הם‬ ‫“היק‪ ...‬היק‪ ...‬טוב שבאת”‪ ,‬גרגר‬ ‫שעסקיו פרצו לרוב ועושר רב‬ ‫ובספר ‘תורת אלף’ להגאון רבי שמעון‬ ‫לעומתו המשרת שהבחין במטושטש‬ ‫ישראל פאזען זצ”ל משאפראן‪( ,‬ענייני פסח)‬ ‫דומים למשרת מוכה יסורים ואפוף‬ ‫התעשר‪.‬‬ ‫מכאובים‪ ,‬שברדתו אל מרתף היין‬ ‫בדמותו של בעל הבית מבעד לענן‬ ‫באותו היום עליו נסוב המשל‪,‬‬ ‫כתב‪ :‬וזה הוא מה שאנו אומרים בהגדה‬ ‫השכרות‪.‬‬ ‫של פסח ‘וכאן הבן שואל’‪ ,‬כלומר‪ ,‬השתא‬ ‫שתה מעט מהיין על מנת להשתיק‬ ‫רבתה התכונה בבית הגביר‪.‬‬ ‫על ידי התגלות אור בהיר בשחקים אנו‬ ‫את מכאוביו ולשכוח את יגונו‪.‬‬ ‫“כבר מזמן רציתי לבקש תוספת‬ ‫הבית הגדול והמפואר צוחצח‬ ‫רואים האיך אנו רחוקים מבחינת בן‬ ‫ואם היה משרת זה מתנפל לרגלי‬ ‫על שכרי הזעום‪”...‬‬ ‫ומורק‪ ,‬האור בנברשות הכסף‬ ‫האמיתי‪ ,‬אבל גדול מאד בנו החשק‬ ‫אדונו ומבקש את סליחתו על הפשע‬ ‫ובמילים אלו החל רבי יוסף‬ ‫היקרות העלה‪ ,‬והמשרתות עמלו‬ ‫להקרא בנים לו יתברך‪ ,‬על כן כל אחד‬ ‫שביצע בשוגג‪ ,‬אין ספק כי היה נענה‬ ‫באמירת ‘למנצח לבני קרח מזמור’‬ ‫במטבח על הכנת מיני תופינים‬ ‫ואחד ‘שואל’ לעצמו בחינה זו של בן‪ .‬וזה‬ ‫לו ומוחל לו על מעשהו‪.‬‬ ‫הנהוג לומר לפני תקיעת שופר‪.‬‬ ‫ותקרובת עשירה‪.‬‬ ‫הוא ‘הבן שואל’‪ ,‬כלומר‪ ,‬ששואל בחינה‬ ‫וכך אומרים אנו לפני הקדוש‬ ‫התפעל בעל ה’חידושי הרי”מ’‬ ‫אחד מרבני המדינה המפורסמים‬ ‫זו להקרא ‘בן’‪ ,‬ואף שני תלמידי חכמים‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬שכל עונותינו וחטאינו הם‬ ‫מאוד מהמשל‪ ,‬וקרא‪“ :‬משל זה נאמר‬ ‫הודיע על כונתו לבקר בבית הגביר‪,‬‬ ‫המחדדים זה את זה בהלכה עדיין צריכין‬ ‫תוצאה של יסורי הגלות‪ ,‬ולכשיגאלנו‬ ‫בחכמה נפלאה!” (‘שארית ישראל’ לר’‬ ‫על מנת לכבדו כהוקרה על מעשי‬ ‫לשאול‪ ,‬כלומר‪ ,‬לשאול בחינה זו‪.‬‬ ‫נעבוד אותו בלבב שלם (‘שער יששכר’‬ ‫ישראל הכהן גורז’יצאנסקי מטומשוב‪ ,‬עמ’ ‪)182‬‬ ‫הצדקה והחסד המרובים ועל‬ ‫חודש תשרי‪ ,‬מאמר ‘שובה ישראל’ אות יט)‪.‬‬ ‫באחת השנים‪ ,‬סיפר הרב הקדוש‬ ‫תמיכתו הרחבה בלומדי התורה‪,‬‬ ‫לשמיעת השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪:‬‬ ‫‪03-6171077‬‬