gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עינים מאירות · Eniyim Meherot — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: עינים מאירות · Eniyim Meherot

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

עינים מאירות · Eniyim Meherot — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫דברי תורה מאת‬ ‫רבי מנחם מנדל‬ ‫פומרנץ שליט"א‬ ‫גיליון מ"ח‬ ‫(ימים נוראים‬ ‫יום כיפור‬ ‫ע‪ ú‬התורה והמועדים‬ ‫תשפ"ג ‪ -‬ביהמ"ד‬ ‫באר ישראל)‬ ‫תשפ"ז‬ ‫למי החותמת‬ ‫את כל הנוכחים‪ .‬אותם החיילים הזקנים‪ ,‬הביטו בו‬ ‫נטל הרבי מיד בסיום הצום גמרא מסכת סוכה‪ ,‬ועסק‬ ‫כי פנה יום‬ ‫בהשתאות‪ ,‬ועיניהם מלאו דמעות‪ .‬והחסידים מצידם‬ ‫בתורה בשקיקה עצומה כל הלילה‪ ,‬אחר יום שלם‬ ‫סייעו להם בתפילתם‪ ,‬הורו להם היכן אוחזים במחזור‪,‬‬ ‫שהיה עסוק בתפילה ובעבודה‪ ,‬וממילא לא ניתן‬ ‫בעת נעילת שער בטרם פנה יום‪ ,‬עומדים‬ ‫ולימדום כיצד יענו הקהל אחר השליח ציבור‪.‬‬ ‫היה לשואלו דבר‪ .‬וגם לאחר מכן לא העזו החסידים‬ ‫כל ישראל בתפילה ובתחנונים לפני ה'‪ ,‬בתפילה‬ ‫החמישית שביום הכפורים‪ ,‬היא תפילת 'נעילה'‪ .‬הכל‬ ‫להזכיר את הדבר ללא שיזכירו הרבי‪ ,‬וממילא לא עלה‬ ‫פנה אל תפילת הערער‬ ‫בידם לחקור פשר דבר‪.‬‬ ‫מרגישים את גודל קדושת הזמן‪ ,‬והשעה דוחקת‪ ,‬אין‬ ‫והנה מגיע זמן תפילת נעילה‪ ,‬והכל מצפים כי‬ ‫פנאי להכנות רבות‪ ,‬אך באמת אין ישראל צריכים‬ ‫יפתח הרבי ויפלל 'אשרי יושבי ביתך'‪ ,‬אך לפליאת‬ ‫מארץ מרחקים‬ ‫להכנות כלל‪ ,‬כי כל עבודתם בכל הימים הנוראים‬ ‫הכל‪ ,‬הסתובב הרבי לעבר הנוכחים‪ ,‬פנה ממקומו‬ ‫לשנה הבאה‪ ,‬כמה ימים קודם היום הקודש‪ ,‬הודיע‬ ‫עומדת לנגד עיניהם‪ ,‬הלב פתוח כאולם באהבה‬ ‫אשר ליד עמוד התפילה‪ ,‬ניגש לאחד החיילים‬ ‫הרבי במפתיע לתלמידיו הקרובים‪ ,‬כי השתא מתעתד‬ ‫וביראה‪ ,‬חרטה גמורה ממלאת את הלבבות על כל‬ ‫העומדים הכן‪ ,‬וביקש מאיתו כי ייגש הוא לפני התיבה‪,‬‬ ‫הוא להרחיק ממקומו ומבני קהילתו לקראת יום‬ ‫דבר פשע‪ ,‬ומייחלים לסליחה ומחילה‪ .‬וה' מלא רחמים‬ ‫פוקד לטובה את בניו אהוביו‪ ,‬וחותם גזר דינם לטובה‪.‬‬ ‫ויהיה שליח ציבור לתפילת נעילה‪.‬‬ ‫הכפורים‪ ,‬לנסוע לכפר נידח במדינת רוסיה ‪ -‬אשר את‬ ‫האיש הביט ברבי בפליאה‪ .‬הן לתפילה רגילה‬ ‫שימעו לא שמעו מעולם ‪ -‬ולערוך שם את תפילות‬ ‫באין מליץ יושר‬ ‫של יום חול אינו יודע לגשת‪ ,‬ודווקא עתה בתפילת‬ ‫היום‪.‬‬ ‫אצל סניגורן של ישראל‪ ,‬הרה"ק רבי לוי יצחק‬ ‫נעילה אשר צריך החזן להיות זקן ורגיל‪ ,‬יוציא הוא את‬ ‫בהיותם בדרך‪ ,‬פנה רבי לוי יצחק לתלמידיו‬ ‫מברדיטשוב זיע"א‪ ,‬היו כל ימות השנה ימי סניגוריה‬ ‫הרבים ידי חובתם?‬ ‫והבטיחם נאמנה‪ ,‬כי בכפר זה יבינו את אשר היה ביום‬ ‫ולימוד זכות על ישראל‪ ,‬לעורר מידת הרחמים‬ ‫אך הרבי לא הניח לאותו היהודי‪ ,‬והתעקש כי על‬ ‫הכפורים בשנה שעברה‪ ,‬כיצד נרגע המתח הגדול‬ ‫עליהם‪ .‬ואם בכל השנה כך‪ ,‬לקראת יום הכפורים ‪ -‬על‬ ‫אף הכל‪ ,‬מבקש הוא במפגיע כי הוא יהיה החזן‪.‬‬ ‫אשר שרר באותו הזמן‪.‬‬ ‫אחת כמה וכמה‪ .‬הן זהו היום הקדוש ביותר בשנה‪ ,‬ומי‬ ‫האיש ניסה שוב לגרום לוותר על בקשתו‬ ‫בהגיעם אל הכפר נוכחו לראות‪ ,‬כי המדובר הוא‬ ‫כבעל ה'קדושת לוי' המכיר בגודל קדושת היום ושפע‬ ‫הנמרצת‪ ,‬ובלשון רוסית מתובלת במעט אידיש אשר‬ ‫בכפר קטן‪ ,‬אשר בו מתגוררים חיילים קנטוניסטים‪,‬‬ ‫ים הרחמים המתעורר בו‪ ,‬אשר יבוא אל המלך לספר‬ ‫זכר מילדותו‪ ,‬ניסה להסביר כי הדבר לא יתכן‪ ,‬הן איננו‬ ‫יהודים אשר נחטפו בילדותם מביתם על פי גזירת‬ ‫בשבחם של ישראל‪.‬‬ ‫יודע כלל את מילות התפילה‪ ,‬וגם לקרוא מן המחזור‬ ‫הצאר הרשע‪ ,‬ונלקחו לעבודת הצבא‪ ,‬שם סבלו‬ ‫אולם‪ ,‬באחת השנים ביום הכפורים‪ ,‬נראה היה‬ ‫כמעט ואיננו מצליח‪ ,‬וכי רוצה הרבי לבזותו? מבקש‬ ‫חרפות ויסורים קשים ביותר‪ ,‬ועם כל זאת לא אבד‬ ‫כי מניעות עצומות וקושי גדול עומדים בפני הרבי‬ ‫הוא לשמוע אותו מגמגם לפני התיבה? ובפסקנות‬ ‫מהם זכר ישראל‪ ,‬ולמרות שלא ידעו הרבה מן התורה‬ ‫בעבודתו בקודש‪ ,‬ומידת הדין תובעת את שלה באין‬ ‫חזר על דבריו‪ ,‬כי לא יוכל להיות שליח ציבור בשום‬ ‫והמצוות‪ ,‬השתדלו לקיים כפי יכולתם‪.‬‬ ‫מליץ יושר מול מגיד פשע‪ .‬בבית המדרש שררה‬ ‫מקום‪ ,‬ובוודאי לא אצל הרה"ק מברדיטשוב‪.‬‬ ‫לאחר כחצי יובל שנים בהם עמדו הכן לפקודת‬ ‫מועקה גדולה‪ ,‬באשר הכירו הכל במראה פני הרבי כי‬ ‫אולם הרבי לא ויתר‪ ,‬ואמר לאותו יהודי זקן‬ ‫הצאר‪ ,‬שוחררו מן הצבא הרוסי‪ ,‬והלכו יחד להתגורר‬ ‫איננו כתמול שלשום‪ ,‬עננה מרחפת על פניו המאירים‬ ‫בנחרצות‪" :‬גש אתה! אינני מבקש מאיתך כי תתפלל‬ ‫בכפר זה‪ .‬זקנים ושבורים היו כבר‪ ,‬ומשפחה לא זכו‬ ‫בדרך כלל‪ ,‬ותפילתו באה לו בקושי רב‪ .‬מתח רב שרר‬ ‫תפילה שאינך יודע! כל בקשתי היא שתחזור שנית‬ ‫להקים‪ ,‬מיטב שנותיהם נגזלו מהם בעבור הצאר‬ ‫בבית המדרש‪ ,‬ונראה היה כי הרבי חושש מפני דבר‬ ‫ותתפלל באותו אופן שבו התפללת בשנה שעברה‪,‬‬ ‫הרוסי‪ ,‬על כן היו יושבים יחד באותם הכפרים‬ ‫מה‪ ,‬אימה חשיכה גדולה נופלת עליו‪ ,‬דומה היה כי‬ ‫ותשוב על תפילתך דאשתקד!"‬ ‫העזובים‪ ,‬ומבלים בהם את אחרית ימיהם‪.‬‬ ‫ננעלו שערי שמים חלילה‪.‬‬ ‫יתגדל ויתקדש שמיה רבא!‬ ‫וישמעו רחוקים ויבואו‬ ‫כך נמשך הדבר במשך כמעט כל היום כולו‪ .‬לפני‬ ‫התיבה ניגש הרבי להשמיע את כל תפילות היום‪,‬‬ ‫לכך כבר לא יכול היה האיש לסרב‪ ,‬ושירך את‬ ‫כאשר ראו החיילים את מראה פניו הקדושות של‬ ‫וכולן נאמרו בחרדה עצומה‪ .‬חיוך לא נראה על פני‬ ‫רגליו לעבר העמוד‪ ,‬כאשר חבריו תומכים בו משני‬ ‫הרבי‪ ,‬ושמעו מפי תלמידיו כי זהו הרבי הגדול והידוע‪,‬‬ ‫קדשו‪ ,‬ואפילו מעט שמחה של מצוה חסרה ממראהו‪,‬‬ ‫צידיו‪ .‬ושוב חזר ה'קדושת לוי' והזכירו כי מבקש הוא‬ ‫רבי לוי יצחק מברדיטשוב‪ ,‬לא היה קץ להתרגשותם‬ ‫וניכרה רק עבודה גדולה ומאומצת‪.‬‬ ‫לשמוע את תפילת השנה שעברה בדיוק כפי שאמר‬ ‫ולשמחתם‪" .‬רבן של ישראל בא במיוחד אלינו!" היתה‬ ‫אז‪.‬‬ ‫זו הפעם הראשונה בחייהם שזכו לכבוד כה גדול‬ ‫לעת נעילת שער‬ ‫נזכר האיש בדבריו‪ ,‬נעמד לפני התיבה כאשר‬ ‫ועצום‪ ,‬כי אחד מצדיקי הדור יבוא לשהות במחיצתם‬ ‫אולם לעת ערב כאשר פנה יום‪ ,‬והחמה נראתה‬ ‫כל חבריו מסביבים אותו כחומה‪ ,‬ואמר כך‪" :‬ריבונו‬ ‫ביום הגדול והנורא ‪ -‬הוא יום הכפורים‪.‬‬ ‫בראשי האילנות בזמן תפילת נעילה‪ ,‬ננסכה רגיעה‬ ‫של עולם‪ ,‬גלוי וידוע לפניך שאין אני יודע כיצד‬ ‫בציפייה רבה ובהתרגשות עצומה המתינו לכניסת‬ ‫על פני הרבי‪ ,‬וחיוך של תקוה נראה עליהן‪ .‬בזמן‬ ‫מתפללים‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שאני וכל קהלך‬ ‫היום הקדוש‪ ,‬וקיוו שיזכו לתפילות נאדרות ביותר‪ ,‬כי‬ ‫תפילת נעילה כבר חזר ה'קדושת לוי' להיות אחוז‬ ‫העומדים לפניך‪ ,‬אף איננו יודעים על מה נתפלל‪ .‬וכי‬ ‫בפעם הזאת יעלו תפילותיהם יחד עם תפילת סניגורן‬ ‫באש קודש המלהטת סביביו כדרכו‪ ,‬אשר השפיעה‬ ‫נבקש מאיתך על בנים? הן זקננו כבר מלשאת אשה‬ ‫של ישראל‪.‬‬ ‫על כל המתפללים להגביר בקרבם רגשי כיסופין‬ ‫ולהוליד בנים" ‪ -‬ובאומרו כך נענעו כל חבריו הזקנים‬ ‫וכך היה‪ ,‬בתפילת כל נדרי ניגש הרבי לפני התיבה‬ ‫והשתוקקות לקרבת אלקים‪ ,‬והדאגה שהיתה קודם‬ ‫את ראשם כשדמעות זולגות מעיניהם‪ .‬המשיך האיש‬ ‫והתפלל בקול נעים המעורר את הלבבות‪ ,‬וכך גם‬ ‫לכן ‪ -‬פרחה ונעלמה לה‪.‬‬ ‫וזעק‪" :‬על חיים נבקש? וכי חיים כאלו חיים הם?‬ ‫לאחר מכן לאורך כל תפילות היום הקדוש‪ ,‬היה‬ ‫במוצאי הצום הקדוש‪ ,‬היו התלמידים תאבים‬ ‫יושבים אנו בכפר ומזדקנים‪ ,‬ומצפים ליום מותנו!"‬ ‫הקדושת לוי מתפלל בהתלהבות עצומה‪ ,‬ומשך אחריו‬ ‫מאוד לדעת את פשר הדבר‪ ,‬אולם כדרכו בקודש‬ ‫א‬ ‫עינים מאירות‬ ‫הטבעת והחותם‬ ‫מכאן עולה כי שלושה זמני דין יש; ראש השנה‬ ‫וגם על זאת הסכימו חבריו בנענוע ראש ובכי גובר‬ ‫שבו זמן הכתיבה‪ ,‬יום הכפורים שהוא זמן החתימה‪,‬‬ ‫והולך‪ .‬המשיך הזקן ותינה‪" :‬שמא על מזוני נבקש‪ ,‬על‬ ‫דברים נשגבים אלו‪ ,‬מכבשונו של עולם הן שכיסה‬ ‫והושענא רבה שבו נחתמים פעם שניה‪.‬‬ ‫אודות הפרנסה? הן פרנסתנו מצויה לנו ביד רחבה‬ ‫עתיק יומין‪ ,‬אך אנו ניקח את חלק העבודה שבהם‬ ‫ואכן‪ ,‬זכר לדבר מצינו בתפילות יום הכפורים‪,‬‬ ‫מן הפנסיה שמשלם לנו הצאר הרוסי!" והכל החרו‬ ‫הנוגע לנו‪ ,‬אשר בפרט בעומדנו בשעת נעילה ראוי‬ ‫שבשעת נעילה מזכירים באמירת הסליחות‪ ,‬שתי‬ ‫החזיקו אחריו‪ ,‬הודו לדבריו בפיהם והסכימו עמו‪.‬‬ ‫לנו להעלות על ליבנו את כל תוקף הדברים האלה‪.‬‬ ‫'הושענות' הנאמרות בהושענא רבה‪ ,‬ואלו הן‪" :‬רַחֶם‬ ‫בתחילה היו מתפללים עמו בהנעת השפתיים בלבד‪,‬‬ ‫כי הנה עמד שם האריז"ל על נקודה נוספת‪ ,‬כי‬ ‫נ ָא קְהַל ֲעד ַת יׁ ְשֻרוּ ן‪ .‬סְל ַח וּ מְחַל ֲעוֹנ ָם‪ .‬ו ְהוֹׁשִיעֵנוּ אֱלֹקֵי‬ ‫וקולם לא ישמע‪ ,‬אך אט אט גבר קולם‪ ,‬והיו אומרים‬ ‫בנוהג שבעולם כי החתימה נעשית על ידי חותמת‪,‬‬ ‫שמַי ִם ּפְתַח‪ .‬ו ְאוֹצָרְך ָ ה ַּטוֹב ל ָנוּ תִפ ְּתַח‪.‬‬ ‫ש ֲער ֵי ׁ ָ‬‫יׁ ְִשעֵנוּ ‪ַ ׁ :‬‬ ‫בקול יחד כדברי חברם‪ .‬סיכם היהודי את דבריו וסיים‬ ‫ובזמנם היתה הרגילות ליתן את החותמת בטבעת‪,‬‬ ‫ּתוֹׁשִיעַ וְר ִיב אַל ּתִמ ְּתַח‪ .‬ו ְהוֹׁשִיעֵנוּ אֱלֹקֵי יׁ ְִשעֵנוּ"‪ .‬וכן‬ ‫את תפילתו כשהכל נענים אחריו בקול רם‪" :‬רק דבר‬ ‫וחותם המלך נחתם בטבעת המלך‪ .‬והנה‪ ,‬עיקר‬ ‫ידוע מה שאמרו בזוהר הקדוש (ראה ח"ג דף לא‪ ,):‬כי בזמן‬ ‫אחד נבקש ממך ריבונו של עולם; שכל העולם יכירו‬ ‫החותם הוא הטבעת עצמה‪ ,‬אשר בה נמצאת תבנית‬ ‫זה נשלחים הפתקים מבית המלך‪ ,‬ואם עושה אדם‬ ‫את מלכותך! ויאתיו כל לעבדך‪ ,‬ויברכו שם כבודך!‬ ‫החתימה‪ ,‬ואילו החותם הרשום על גבי השעוה או‬ ‫תשובה כראוי נקרעים הפתקים‪.‬‬ ‫הלואי וידעו הכל כי יש מנהיג לבריאה‪ ,‬וממך אנו‬ ‫הקלף וכדומה‪ ,‬אינו אלא בבחינת רושם מן הטבעת‬ ‫מבקשים רק‪ ,‬כי יתגדל ויתקדש שמיה רבא!"‬ ‫שהיא העיקר‪ .‬ושם ביאר כיצד משפיעים הדברים כאן‬ ‫חותם לאה וחותם רחל‬ ‫את תפילתם זו‪ ,‬אמרו הקנטוניסטים בלשונם‬ ‫בעולם‪.‬‬ ‫ומפרש האריז"ל‪ ,‬כי ראש השנה הוא יום הדין‪,‬‬ ‫המבוללת ברוסית ואידיש ולשון הקודש‪ ,‬ועם סיום‬ ‫אך הנוגע לענייננו על דרך העבודה הוא‪ ,‬כי יש‬ ‫זמן שליטת הדינים והגבורות‪ ,‬ומשום כך הדין שבו‬ ‫דבריו הסתובב האיש כלפי הרבי‪ ,‬ואמר לו‪" :‬זו היתה‬ ‫הזוכה לחתימה טובה‪ ,‬וישנו הזוכה הרבה יותר‪,‬‬ ‫קשה מאוד‪ ,‬ורק הצדיקים הגמורים יכולים לעמוד‬ ‫תפילתי בשנה שעברה!"‬ ‫לקבל את טבעת המלך עצמה‪ ,‬שהיא שורש החתימה‬ ‫בו ולהיכתב לחיים‪ .‬משום כך הוסיף ה' יתברך ברוב‬ ‫ועיקרה‪.‬‬ ‫ואילו רבי לוי יצחק‪ ,‬פניו קרנו משמחה‬ ‫רחמיו עוד שני זמני חיתום‪ ,‬האחד ביום הכפורים‪,‬‬ ‫ומהתרגשות עצומה‪ .‬בדבקות ובהתלהבות דקדושה‪,‬‬ ‫ונחתם בטבעת המלך‬ ‫שגם הוא זמן דין אך אינו דין קשה אלא רפה‪ ,‬בעבור‬ ‫הבינונים התלויים ועומדים הנחתמים לחיים בזמן‬ ‫פנה אל חסידיו בעינים מלאות דמעות‪ ,‬ואמר להם‪:‬‬ ‫הנה‪ ,‬בשני מקומות בכתובים מצינו את ענין טבעת‬ ‫"השומעים אתם? תפילה משתפכת זו‪ ,‬כנסת ישראל‬ ‫נעילה‪ .‬ולאחר מכן בליל הושענא רבה זהו זמן החותם‬ ‫המלך‪ .‬פעם אחת אצל יוסף הצדיק‪ ,‬אחר שנוכח פרעה‬ ‫המתרפקת על דודה‪ ,‬היא שהצילה את כלל ישראל‬ ‫בתוך חותם‪ ,‬ובו יוכלו הכל להיחתם לטובה‪ .‬והאריך‬ ‫לראות כי אין נבון וחכם כמוהו היודע לפתור חלומות‪,‬‬ ‫בשנה שעברה מגזירה קשה ונוראה שנתרגשה‬ ‫שם רבינו לפרש את הדברים על פי סוד‪.‬‬ ‫ואמר לו כי על פיו ישק כל עמו‪ ,‬נאמר (בראשית מא מב)‬ ‫עליהם! זו היא התפילה שבקעה רקיעים‪ ,‬תפילה‬ ‫עוד הוסיף האר"י שם להמתיק סוד‪ ,‬כי החותם‬ ‫עצומה‪ ,‬יתגדל ויתקדש שמיה רבא”‪.‬‬ ‫"ו ַּיָסַר ּפַרְעֹה אֶת ט ַּבַע ְּתוֹ מֵעַל י ָדוֹ ו ַּי ִּתֵן אֹת ָּה עַל י ַד‬ ‫שביום הראשון של ראש השנה נקרא 'חותם לאה'‪,‬‬ ‫יוֹסֵף"‪ ,‬ובזה נעשה למשנה למלך מצרים‪.‬‬ ‫אשר מבחינת הספירות מקומה גבוה יותר אצל יעקב‬ ‫למענך אלקים חיים‬ ‫ופעם נוספת נמצא הדבר אצל מרדכי היהודי‪,‬‬ ‫אבינו‪ ,‬ואילו החותם השני שבזמן נעילת יום הכפורים‪,‬‬ ‫והנה ביום הכפורים‪ ,‬באים ישראל קדושים‬ ‫ככתוב במגילת אסתר שבתחילה ניתנה טבעת‬ ‫הוא 'חותם רחל'‪ ,‬וכן זמן החיתום של הושענא רבה‬ ‫ומתחננים לפני ה' על בני חיי ומזוני‪ .‬וכיצד יוכלו‬ ‫אחשורוש להמן‪ ,‬והוא הרשע השתמש בה כדי לכתוב‬ ‫הוא 'חותם בתוך חותם דרחל'‪.‬‬ ‫לחבר עצמם לתפילה כגון זו? אך באמת יוכל כל אחד‬ ‫אגרות להשמדת ישראל רח"ל‪ ,‬ולבסוף כשנתלה המן‬ ‫מישראל לעשות כן‪ ,‬שהרי מתפללים אנו "זכרנו לחיים‬ ‫נאמר (אסתר ח ב)‪" :‬ו ַּיָסַר ה ַּמֶלֶך ְ אֶת ט ַּבַע ְּתוֹ אֲׁשֶר הֶעֱב ִיר‬ ‫מלך חפץ בחיים‪ ,‬וכתבנו בספר החיים"‪ ,‬ברם מיד‬ ‫ונפלא הדבר‪ ,‬כי בשני מקומות אלו‪ ,‬היו אלה בניה‬ ‫מֵהָמָן ו ַּי ִּתְנ ָּה לְמָר ְּדֳכ ָי"‪.‬‬ ‫מתפללים אנו "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים‪,‬‬ ‫מסיימים אנו ואומרים‪ ,‬כי כל בקשתנו היא "למענך‬ ‫של רחל אימנו שזכו לטבעת המלך; יוסף הצדיק בנה‬ ‫וכתבנו בספר החיים"‪ ,‬ברם מיד מסיימים אנו‬ ‫אלקים חיים"‪ ,‬למען יתרבה כבוד שמים בעולם‪ ,‬ובזה‬ ‫נזכה כי תהיה תפילתנו מתקבלת‪.‬‬ ‫של רחל‪ ,‬ומרדכי היהודי משבט בנימין בן רחל‪ .‬ואף כי‬ ‫ואומרים‪ ,‬כי כל בקשתנו היא "למענך אלקים‬ ‫זו היא עיקר עבודת ההכנה קודם יום הכפורים‪.‬‬ ‫מקומה הרוחני של רחל אימנו הוא במידת המלכות‪,‬‬ ‫אשר אין לה משל עצמה כלום וכולה מקבלת הארות‬ ‫חיים"‪ ,‬למען יתרבה כבוד שמים בעולם‪ ,‬ובזה‬ ‫הנה היהודים בדורות הקודמים‪ ,‬היו מכוונים את כל‬ ‫מלמעלה‪ ,‬דווקא כאן זכו בניה של רחל לקבל את‬ ‫נזכה כי תהיה תפילתנו מתקבלת‬ ‫ליבם ואומרים בטהרה‪" :‬כי אנו בניך ואתה אבינו‪,‬‬ ‫אנו עבדיך ואתה מלכנו"‪ .‬בתמימות וביושר‪ ,‬עם כל‬ ‫טבעת החותם אשר היא המשפיעה טובה בזמן‬ ‫חתימת הדין‪ .‬וכך גם חותם יום הכפורים ותפילת‬ ‫הקשיים הנוראים שהיו מנת חלקם בימי חייהם‪,‬‬ ‫הנעילה‪ ,‬הכל הוא ענינה של רחל אימנו‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬בדרך פנימיות הדברים‪ ,‬פירש רבינו האר"י‬ ‫מסרו את נפשם על יהדותם בכל הדורות‪ ,‬והמשיכו‬ ‫זיע"א מה שפירש‪ .‬אך בדרך העבודה הנוגעת אלינו‪,‬‬ ‫להתפלל בעבור ריבוי כבוד שמים‪ .‬ואנו מבקשים על‬ ‫כפרת חטא מכירת יוסף‬ ‫שומה עלינו להבין מהו אותו 'חותם' בכלל‪ ,‬ו'חותמה‬ ‫עצמנו כי נזכה גם אנו לדבקות בה' ולכוונות טהורות‬ ‫והנה‪ ,‬אחר סדר העבודה שבחזרת תפילת מוסף‬ ‫של רחל' בפרט‪ ,‬שהיא בחינה מיוחדת ונפלאה‪,‬‬ ‫כאלו‪ ,‬ולואי שנוכל ליטול עימנו לכל השנה כולה את‬ ‫ליום הכפורים‪ ,‬מזכירים אנו את עשרה הרוגי מלכות‪,‬‬ ‫חותמת של גאולה‪ .‬בתוך דבריו מציין האר"י שם‪ ,‬כי‬ ‫רוממות הרוח של הרגעים הנשגבים ביותר בשנה‪,‬‬ ‫"אלה אזכרה ונפשי עלי אשפכה‪ ...‬לעשרה הרוגי‬ ‫תיבת 'חותם' היא אותיות 'תחום'‪' ,‬חומת'‪ ,‬וגם 'חומת'‪,‬‬ ‫הרגעים הטהורים של תפילות יום הכפורים‪.‬‬ ‫מלוכה"‪ .‬ואף כי יש קהילות שנמנעו מאמירת הפיוט‪,‬‬ ‫וכידוע צירופי האותיות משפיעים על המציאות‬ ‫עצמה‪ ,‬ועלינו להתעורר בדברים הנוגעים לנו מזה‪.‬‬ ‫כתיבה וחתימה‬ ‫כדי שלא להזכיר את הצער הנורא בעיצומו של יום‬ ‫טוב ביום הכפורים‪ ,‬אך בוודאי ממנהג אמירתו מבואר‬ ‫והנה ידוע שינוי הנוסח בתפילת נעילה‪ ,‬אשר‬ ‫כי הרוגי המלכות שייכים בענינם ליום כפורים‪ .‬כל‬ ‫סביב רשעים יתהלכון‬ ‫בכל מקום בתפילה בו נזכר בכל תפילות הימים‬ ‫עשרת הצדיקים באו לכפר עוון מכירת יוסף בידי‬ ‫ראשית כל נוכל לעורר בזה את זכרון הימים‬ ‫הנוראים ענין ה'כתיבה'‪ ,‬משנים אנו ומבקשים על‬ ‫השבטים‪ ,‬כמבואר בפיוט שאמר להם אותו רשע‬ ‫הקדושים‪ ,‬כי 'תחום' מרמז על איסור הוצאה חוץ‬ ‫אודות ה'חתימה'; 'חתמנו בספר החיים'‪' ,‬וחתום לחיים‬ ‫שׂרָאֵל‬ ‫"כ ִי י ִּמָצ ֵא א ִׁיש ּגוֹנ ֵב נֶפֶׁש מֵאֶחָיו מ ִּב ְנ ֵי י ִ ְ‬ ‫ההגמון‪ּ :‬‬ ‫לתחום בשבת קודש‪ ,‬ו'חומת' מרמז על חומת העזרה‬ ‫טובים'‪' ,‬ניזכר ונחתם'‪ ,‬הכל בלשון חותמת חתימה‬ ‫וְהִתְע ַּמֶר ּבוֹ וּ מְכ ָרוֹ‪ .‬ה ֵם ּכְעָנוּ לוֹ וּ מֵת ה ַּג ַּנ ָב הַהוּא‪ .‬נ ָם אַ ּי ֵה‬ ‫והמקדש‪ ,‬וכן שאר כל צירופי האותיות מרמזים‬ ‫וחיתום‪ .‬והדבר צריך ביאור‪ ,‬מהי אותה החתימה?‬ ‫אֲבוֹתֵיכ ֶם אֲׁשֶר ֲאחִיה ֶם מְכ ָרוּהוּ ‪ .‬לְאֹרְחַת יׁ ְִשמְעֵאל ִים‬ ‫לפתגמין קדישין‪ ,‬כאשר בא הכל על מכונו בדברי‬ ‫מדוע לא די ב'כתיבה טובה'‪ ,‬ונצרכים אנו גם ל'חתימה‬ ‫שמַי ִם‬ ‫סְחָרוּהוּ ‪ .‬וּ בְעַד נ ַ ֲעל ַי ִם נְתָנוּהוּ ‪ :‬וְא ַּתֶם ק ַּב ְלוּ ד ִין ׁ ָ‬ ‫רבינו האר"י‪.‬‬ ‫טובה'?‬ ‫ֲעל ֵיכ ֶם‪ּ .‬כ ִי מִימֵי אֲבוֹתֵיכ ֶם לֹא נִמְצ ָא ּכָכ ֶם‪ .‬וְאִם ה ָיוּ‬ ‫אך עיקר דבריו שם לבאר‪ ,‬כי חותמת החיים‬ ‫מקור הדברים בדברי חז"ל‪ ,‬שאמרו (ראש השנה טז‪):‬‬ ‫בַחַ ּי ִים ה ָי ִיתִי ד ָנ ָם לִפ ְנ ֵיכ ֶם‪ .‬וְא ַּתֶם ּתִשְׂאוּ ֲעוֹן אֲבוֹתֵיכ ֶם"‪.‬‬ ‫שבשעת נעילה‪ ,‬היא 'חותם רחל'‪ .‬בזמן נעילה ננעלים‬ ‫וז"ל‪" :‬אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן‪ ,‬שלשה‬ ‫ובאמת יש שהתקשו בדבר זה‪ ,‬אחר שיש כאן‬ ‫שערי ההיכל העליון‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל (ירושלמי ברכות‬ ‫ספרים נפתחין בראש השנה‪ ,‬אחד של רשעים גמורין‪,‬‬ ‫מזכרת עוון לבני ישראל‪ ,‬מדוע נעורר דינים ביום‬ ‫פרק ד הלכה א‪ ,‬דף לא‪ ).‬כי לדעת רבי יוחנן זמן נעילה הוא‬ ‫ואחד של צדיקים גמורין‪ ,‬ואחד של בינוניים‪ .‬צדיקים‬ ‫הכפורים? אך התשובה הברורה לזה‪ ,‬כי באמת אין כאן‬ ‫בנעילת שערי ההיכל‪ ,‬וכך הוא להלכה‪ ,‬וידוע אשר‬ ‫גמורין ‪ -‬נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים‪ ,‬רשעים‬ ‫אלא התעוררות של רחמים גמורים‪ ,‬וכמו שיתבאר‪.‬‬ ‫'היכל' עולה בגימטריא 'אדנ"י' (‪ ,)65‬וזהו שמה של רחל‬ ‫גמורין ‪ -‬נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה‪ ,‬בינוניים ‪-‬‬ ‫בבחינת הספירות‪ ,‬ובשעה זו נחתמת השפעתה של‬ ‫תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים‪ .‬זכו ‪-‬‬ ‫ואביון בעבור נעליים‬ ‫רחל שלא ישלטו בה זרים‪.‬‬ ‫נכתבין לחיים‪ ,‬לא זכו ‪ -‬נכתבין למיתה"‪.‬‬ ‫כי הנה כל ענין המכירה כמוס הוא מאיתנו ואין‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬מלבד ההבנה הפשוטה כי החתימה‬ ‫וכתב בזה רבינו האריז"ל (שער הכוונות דרושי יום‬ ‫לו בו שום השגה‪ ,‬אחר שכך עשו שבטי י‪-‬ה בצירוף‬ ‫היא על גזר הדין לטוב או למוטב‪ ,‬בא בדברי רבינו‬ ‫הכפורים דרוש ה)‪ ,‬כי מלבד שני זמנים אלו של ראש‬ ‫השכינה‪ ,‬ומה גם כפרת הצדיקים עליהם‪ ,‬שאמרו‬ ‫האריז"ל גילוי נורא‪ ,‬כי החותם בא ממקום שאין לכח‬ ‫השנה ויום הכפורים‪ ,‬עוד נוסף ליל הושענא רבה‪,‬‬ ‫הקדמונים כי בהם התגלגלו נפשות השבטים (ראה‬ ‫הרע שליטה בו‪ ,‬ועל ידו נדחים כל הקטרוגים והדינים‬ ‫שגם הוא זמן שבו נידונים ונחתמים‪ ,‬ולכן נקרא ליל‬ ‫בסדר הדורות ערך 'רבי ישמעאל'‪ ,‬ובמגלה עמוקות על ואתחנן אופן‬ ‫וכל המניעות כנגד טובתן של ישראל‪ ,‬כי חתום הוא‬ ‫החותם‪ ,‬כפי שכבר הביא הרמב"ן בפירושו על התורה‬ ‫ע"ג‪ ,‬ועוד)‪ ,‬ואין איתנו יודע עד מה‪.‬‬ ‫בחותמה של רחל המונע כניסת כל הדינים‪.‬‬ ‫(במדבר יד ט)‪.‬‬ ‫ב‬ ‫עינים מאירות‬ ‫נשיקת ארץ ושמים‬ ‫יפו פעמיך בנעלים בת נדיב' ‪ -‬מה יפו פעמותיהן של‬ ‫אך הדבר ברור בכתובים‪ ,‬כי יוסף הצדיק נמכר‬ ‫ישראל בשעה שעולין לרגל‪' ,‬בת נדיב' ‪ -‬בתו של‬ ‫"כֹה אָמַר‬ ‫בעבור נעליים‪ ,‬וכמו שהנביא אומר (עמוס ב ו)‪ּ :‬‬ ‫עתה נשוב אל הראשונות‪ ,‬לבאר מעלת יום‬ ‫שׂרָאֵל וְעַל אַר ְּבָעָה לֹא אֲׁשִיב ֶּנוּ‬ ‫ִשעֵי י ִ ְ‬‫שלֹׁשָה ּפׁ ְ‬ ‫ה' עַל ׁ ְ‬ ‫אברהם אבינו שנקרא נדיב‪ ,‬שנאמר (תהלים מז י) 'נדיבי‬ ‫הכפורים ושעת נעילה‪ .‬כך מספרים חז"ל באגדתות‬ ‫עַל מִכְר ָם ּב ַּכֶסֶף צ ַּד ִיק וְאֶב ְיוֹן ּבַעֲבוּ ר נ ַ ֲעל ָי ִם"‪ .‬ומחיר‬ ‫עמים נאספו עם אלקי אברהם'"‪ .‬הרי שעם אותן‬ ‫רבה בר בר חנה במסכתא בבא בתרא (דף עג‪-:‬עד‪ :).‬פעם‬ ‫המכירה היה עשרים כסף‪ ,‬כפי שנתפרש גם זה בכתוב‬ ‫הנעליים שחלצו ישראל ביום הכפורים‪ ,‬יזכו לעלות‬ ‫אחת היה רבה בר בר חנה מהלך במדבר‪ ,‬והתלוה‬ ‫שׂר ִים‬ ‫(בראשית לז כח)‪" :‬ו ַּיִמ ְּכ ְרוּ אֶת יוֹסֵף ל ַ ּיׁ ְִשמְעֵאל ִים ּבְעֶ ְ‬ ‫לרגל בחג הסוכות לשאוב מקדושת המקדש‪.‬‬ ‫אליו סוחר ישמעאלי‪ ,‬אשר גילה לו סודות עמוקים‬ ‫ּכָסֶף"‪ .‬ואמרו חז"ל בפרקי דרבי אליעזר (פרק לח)‪ ,‬כי מנין‬ ‫מכבשונו של עולם‪ .‬לכן מכן הציע הערבי‪" :‬בוא ואראה‬ ‫כל שתה תחת רגליו‬ ‫עשרים כסף מכוון כנגד עשרת השבטים שהשתתפו‬ ‫לך מקום גבוה שבו מתחברת הארץ לרקיע"‪ .‬לקח‬ ‫במכירה‪ ,‬אשר כל אחד מהם לקח לו נעליים בשני‬ ‫והנה‪ ,‬כתב השל"ה הקדוש (סידור שער השמים לשל"ה‪,‬‬ ‫רבה את סל הלחם שהיה עמו והניחו בחלון הרקיע‪,‬‬ ‫כסף‪ ,‬דהיינו נעל אחת בכסף אחד‪ ,‬ושתי נעליים בשני‬ ‫ביאור ברכת 'שעשה לי כל צרכי') בשם המהרש"ל‪ ,‬לפרש‬ ‫ועמד להתפלל‪ .‬אך לאחר התפילה לא מצא את הסל‪.‬‬ ‫כסף‪ ,‬ולעשרה אחים בעשרים כסף‪.‬‬ ‫מה טעם דווקא על המנעלים מברכים ברכה זו‪,‬‬ ‫שאל את הישמעאלי‪" ,‬האם יש כאן גנבים"‪ - .‬אמר לו‪:‬‬ ‫"זהו גלגל הרקיע הסובב והולך אשר הרחיק את הסל‪,‬‬ ‫כמבואר בגמרא (ברכות ס‪ ):‬שזמנה "כד סיים מסאניה"‬ ‫‪ -‬אחר שנועל נעליו‪ .‬וז"ל‪" :‬צריך לתת טוב טעם‬ ‫של נעליך מעל רגליך‬ ‫בוא לכאן מחר בשעה זו ותמצא את אבידתך"‪.‬‬ ‫והדבר תמוה‪ ,‬וכי מפני שנמכר יוסף הצדיק‪,‬‬ ‫ודעת השייכות לנעילת מנעלים ברכה זו‪ .‬וקבלתי‬ ‫השפעת הקדושה גם אחר הצום‬ ‫ממורי הגאון החסיד מהרש"ל‪ ,‬שהענין הוא כפי מה‬ ‫נצטרכו השבטים הקדושים לנעליים? וכי עד עתה‬ ‫הלכו יחפי רגליים‪ ,‬או שמא נקרעו נעליהם?‬ ‫שאמר דוד המלך עליו השלום במעלת האדם (תהלים‬ ‫ועומק הדברים הוא‪ ,‬כי אימתי הוא הזמן שבו‬ ‫ח ז‪-‬ח) 'ותחסרהו מעט מאלקים וגו' תמשילהו במעשה‬ ‫אך הנה מצינו‪ ,‬כי בכל מקום בו שורה הקדושה‪,‬‬ ‫השמים והארץ מתחברים יחד‪ ,‬ויוכל האדם לחבר‬ ‫ידיך כל שתה תחת רגליו צונה ואלפים' וגו'‪ ,‬הכוונה‬ ‫אין צריכים למנעלים‪ .‬כאשר נתגלה הקדוש ברוך הוא‬ ‫עצמו לשמימיות גם בהיותו בתוך הארציות ‪ -‬הוי‬ ‫כי הקדוש ברוך הוא ברא ד' מדרגות בעולם הזה זו‬ ‫אל משה רבינו במעמד הסנה הבוער‪ ,‬אמר לו (שמות ג‬ ‫אומר זה יום הכפורים‪ .‬ובפרט בשעת נעילה‪ ,‬שהוא‬ ‫ה) ׁ"שַל נְעָל ֶיך ָ מֵעַל ר ַגְל ֶיךָ‪ּ ,‬כ ִי ה ַּמָקוֹם אֲׁשֶר א ַּתָה עוֹמֵד‬ ‫הזמן הגדול ביותר בשנה‪ ,‬זמן החיתום שהוא החותם‬ ‫למעלה מזו; א' הדומם‪ ,‬ב' הצומח עולה עליו ויונק‬ ‫ממנו‪ ,‬ג' בעלי חיים עולים על הצומח ואוכלים אותו‪,‬‬ ‫עָל ָיו אַדְמַת קֹדֶׁש הוּ א"‪ .‬כך גם אמר המלאך ליהושע‬ ‫את כל קדושת הימים‪ .‬ביום זה‪ ,‬נעלם 'סל הלחם'‬ ‫כאשר היה ביריחו (יהושע ה טו)‪"ׁ :‬שַל נַעַלְך ָ מֵעַל ר ַגְלֶך ָ ּכ ִי‬ ‫מן העין‪ ,‬כי ציוותה בו התורה הקדושה (ויקרא טז לא)‬ ‫ד' חי מדבר הוא האדם המושל בבעלי חיים ואוכלם‬ ‫ומשתמש בהם ועולה‪ .‬וזהו שאמר 'הכל שתה תחת‬ ‫ה ַּמָקוֹם אֲׁשֶר א ַּתָה עֹמֵד עָל ָיו קֹדֶׁש הוּ א"‪.‬‬ ‫"וְע ִּנ ִיתֶם אֶת נַפְׁשֹתֵיכ ֶם"‪ ,‬כי ביום הקדוש הזה אין‬ ‫רגליו צונה ואלפים'‪ ,‬רצה לומר מאחר שמושל בבעלי‬ ‫בדומה לזה‪ ,‬אין נכנסים להר הבית בנעלים (ברכות‬ ‫ישראל נצרכים לאכילה כלל‪.‬‬ ‫חיים צונה ואלפים‪ ,‬מכל שכן שמושל בצומח ודומם‬ ‫נד‪ ,).‬ועבודת בית המקדש נעשית על ידי הכהנים‬ ‫אך הנה‪ ,‬כפי שאמר ההוא טייעא‪ ,‬זמן זה שבו נעלם‬ ‫כשהם יחפים (ראה ירושלמי שקלים פרק ה הלכה א)‪.‬‬ ‫הלחם אינו ארוך כלל‪ ,‬וכל יום הכפורים כולו אינו אלא‬ ‫שתחתיהם‪ ,‬נמצא שהכל תחת רגלי האדם‪ .‬וכשלוקח‬ ‫האדם העור מהבהמה לעשות מנעלים למדרך כף‬ ‫ועומק הדבר‪ ,‬כי הנעל מעלה את האדם טפח מעל‬ ‫עשרים וארבע שעות‪ ,‬ולמחר באותה שעה יחזיר גלגל‬ ‫רגליו‪ ,‬מראה ביותר מבואר שהוא המושל והכל תחת‬ ‫גבי קרקע‪ ,‬וחוצצת בינו ובין החומר העכור‪ .‬לעומת‬ ‫השמים את סל הלחם למקומו‪ .‬אם כן עומדים ישראל‬ ‫רגליו ממש‪ ,‬ומצד הממשלה הזאת נמצא מבואר‬ ‫זאת יוסף הצדיק שהיה עמוד הקדושה‪ ,‬לא נזקק‬ ‫ושואלים‪" :‬הכיצד נוכל לשמר בקרבנו את השפעות‬ ‫לנעליים כלל‪ ,‬שהרי אפילו בהיותו במצרים ערות‬ ‫היום הגדול? היאך תשרה עלינו הקדושה גם בשאר‬ ‫הארץ‪ ,‬החזיק בתומתו ושמר עצמו בקדושה נשגבה‪.‬‬ ‫ימות השנה‪ ,‬אשר בהם עוסקים אנו גם בענייני הגוף‬ ‫כאכילה ושתייה?"‬ ‫החותם שביום הראשון של ראש השנה‬ ‫נמצא כי בכל מקום בו היה מהלך‪ ,‬היתה האדמה‬ ‫נקרא 'חותם לאה'‪ ,‬אשר מבחינת הספירות‬ ‫אדמת קודש‪ ,‬והשפיע הדבר גם על אחיו הקדושים‬ ‫בנפשו יביא לחמו‬ ‫מקומה גבוה יותר אצל יעקב אבינו‪ ,‬ואילו‬ ‫שלא יוצרכו לחציצה זו‪ .‬אך כאשר מכרו את יוסף‬ ‫הצדיק ואיבדו את השפעתו הטובה‪ ,‬שוב נצרכו‬ ‫תשובה לדבר נאמר על פי מעשה‪.‬‬ ‫בהיות בני ישראל בגלות במדינת רוסיה‪ ,‬גזרו‬ ‫החותם השני שבזמן נעילת יום הכפורים‪,‬‬ ‫לנעליים אשר קנו בעשרים כסף‪.‬‬ ‫עליהם גזירות רבות וקשות‪ ,‬אשר מחמתן היתה‬ ‫הוא 'חותם רחל'‪ ,‬וכן זמן החיתום של‬ ‫שתיקה יפה ושכרה‬ ‫פרנסתן של ישראל בקושי רב‪ ,‬כי כמעט לא יכלו‬ ‫הושענא רבה הוא 'חותם בתוך חותם‬ ‫והנה‪ ,‬מלבד מידתו של יוסף בקדושה‪ ,‬עוד החזיק‬ ‫לעסוק בכל מלאכת עבודה‪ ,‬מלבד כמה מלאכות‬ ‫שפלות ובזויות כרוכלות או הלוואה בריבית‪ ,‬אשר‬ ‫דרחל'‬ ‫בפלך השתיקה‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה פד י)‬ ‫וז"ל‪'" :‬ויחלום יוסף חלום ויאמר אליהם שמעו נא' וכו'‪,‬‬ ‫הגבירה את שנאת העמים כלפיהם‪.‬‬ ‫'והנה אנחנו מאלמים אלומים'‪ ,‬אתם כונסין פירות‬ ‫באשר לכך‪ ,‬היו אשר סיכנו עצמם ועסקו בהברחת‬ ‫שנעשה לו כל הצרכים‪ ,‬שהרי מושל הוא בכל מה‬ ‫ואני כונס פירות‪ ,‬שלכם רקיבים ושלי עומדין‪' .‬והנה‬ ‫סחורות‪ .‬בימים ההם היה השלטון גובה מכס בסכום‬ ‫שיש בעולם‪ ,‬על כן כשנעל מנעליו מברך 'שעשה לי‬ ‫קמה אלומתי וגם נצבה' וכו'‪ ,‬אמר רבי אחא‪ ,‬עתידים‬ ‫גבוה על כל סחורה הנכנסת למדינה‪ ,‬והיו מאחינו‬ ‫כל צרכי'"‪.‬‬ ‫אתם להעלים עלי דברים לפני אבא‪ ,‬לומר חיה רעה‬ ‫בני ישראל אשר היו מבריחים את הגבול‪ ,‬קונים‬ ‫אכלתהו‪ ,‬ומאן קאים ליה‪ ,‬משתיקותא דאימא"‪.‬‬ ‫מעתה מובן היטב‪ ,‬כי האדם הנוטל עור בהמה‬ ‫סחורה בזול ומוכרים אותה במדינתם ביוקר‪ ,‬וכך היו‬ ‫מבואר בדברי המדרש‪ ,‬כי כוחו של יוסף לעמוד בכל‬ ‫ועושה ממנו מנעלים לרגליו‪ ,‬מורה ובא כי הוא‬ ‫מרוויחים את פת לחמם‪ .‬ואף שסכנה גדולה היתה‬ ‫הנסיונות‪ ,‬היה בכח שתיקתה של אמו רחל‪.‬‬ ‫השולט על אותה בהמה‪ ,‬ובזה ראוי שיברך 'שעשה לי‬ ‫בדבר‪ ,‬הן כבר אמר הפייטן (פיוט 'ונתנה תוקף')‪" :‬בנפשו‬ ‫ומהי אותה השתיקה? הלא ידוע הדבר‪ ,‬כי שבע‬ ‫כל צרכי'‪ ,‬כי זהו הסימן לכך שהוא רודה בדגת הים‬ ‫יביא לחמו"‪.‬‬ ‫שנים המתינה רחל אימנו בציפייה עצומה ליום בו‬ ‫ובעוף השמים ובכל חיה‪ ,‬וקל וחומר בכל אשר דרגתם‬ ‫מובן מאליו‪ ,‬כי השלטונות לא ראו מעשים אלו‬ ‫פחותה ממעלת הבעלי חיים‪.‬‬ ‫תזכה להקים את כרם בית ישראל יחד עם יעקב אבינו‬ ‫בעין יפה כלל‪ ,‬כי הדבר גרם להם להפסדים כבדים‬ ‫שישאנה לאשה‪ .‬ולסוף שבע שנים‪ ,‬נטל לבן הרשע‬ ‫מתוך מה שחישבו לקחת מאזרחיהם‪ ,‬ועל כן היו‬ ‫וגם ניתן להוסיף עוד ולבאר על פי זה מדוע נצרך‬ ‫את לאה ושיגרה אל יעקב במקום רחל‪ .‬יעקב אבינו‬ ‫שוטרים רבים הממונים לתפוס את מבריחי הגבול‬ ‫האדם לנעליים כלל‪ ,‬כי מאחר והאדם המדבר עומד‬ ‫אשר ידע את רשעתו ורמאותו של לבן הארמי‪ ,‬נתן‬ ‫ולהענישם בחומרה‪ .‬רגילים היו לסובב בין המשפתיים‬ ‫במדרגה העליונה‪ ,‬לעומת האדמה שהיא בבחינת‬ ‫לרחל סימנים כדי שיכיר בה‪ ,‬אולם רחל לא יכלה‬ ‫ולחפש את הנראים בעיניהם כזרים המבקשים להם‬ ‫דומם השפל ביותר‪ ,‬נצרך האדם להפסקה בדמות עור‬ ‫לראות את אחותה יוצאת בבושת פנים‪ ,‬על כן הלכה‬ ‫פירצה בגבולות‪.‬‬ ‫בעלי חיים‪ ,‬שהוא הדרגה האמצעית בין שתי הדרגות‬ ‫וגילתה לה את הסימנים‪.‬‬ ‫הללו‪.‬‬ ‫גנובתי לילה‬ ‫העולה מן הדברים‪ ,‬כי שני עניינים שוכנים יחד‬ ‫וויתור עצום זה אשר אין לשערו כלל‪ ,‬הוא אשר‬ ‫עמד ליוסף בנה של רחל בכל נסיונותיו במצרים‪ ,‬אשר‬ ‫לילה אחד‪ ,‬באחת העיירות הסמוכות לספר‪ ,‬אשר‬ ‫בנעליים; מחד גיסא‪ ,‬מורות הן על מעלת האדם‬ ‫עמד בהם בגבורה‪.‬‬ ‫הגבול עבר ביער הסמוך לה‪ ,‬הגיע יהודי אחד אשר‬ ‫המושל בכל הבריאה ובחיות הארץ ומכין מעורותיהן‬ ‫ביקש לעבור אל המדינה השכנה‪ .‬סחורה רבה קנה‬ ‫מנעלים לרגליו‪ ,‬ומאידך גיסא יש בזה חיסרון‪ ,‬שאין‬ ‫מה יפו פעמייך בנעלים‬ ‫כאן‪ ,‬ומילא שני שקים כבדים בסחורתו‪ ,‬נשא אותם‬ ‫האדם יכול לילך על האדמה עצמה‪ ,‬שלא ישקע‬ ‫והנה‪ ,‬כשם שיוסף בקדושתו לא נצרך לנעליים‪ ,‬כך‬ ‫על שכמו ופסע בדממה לעבר היער‪ .‬היתה זו שעת‬ ‫בחומריות ובגסות הדומם‪.‬‬ ‫גם ישראל ביום כיפור חולצים נעליהם ואינם צריכים‬ ‫חצות לילה‪ ,‬ורק ירח קלוש האיר לו את דרכו‪ .‬מרחוק‬ ‫דבר זה לא הרגישו השבטים הקדושים בהיותם‬ ‫להם‪ .‬ומה עוד‪ ,‬כי תכלית קדושת היום היא בתפילת‬ ‫נשמעו קולות חיות היער‪ ,‬אך יותר ממה שחשש‬ ‫במחיצת יוסף צדיקא‪ ,‬אולם משעה שנפרדו‪ ,‬הוצרכו‬ ‫'נעילה'‪ ,‬אותיות 'נעל י‪-‬ה'‪ ,‬כי ביום זה אין ישראל‬ ‫מהן‪ ,‬היה רב פחדו פן יתפסנו אחד משומרי הגבולות‬ ‫לקנות נעליים בעשרים 'כסף'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שכל כיסופיהם‬ ‫צריכים לנעליים‪ ,‬כי קדושת ה' היא החוצצת ביניהם‬ ‫האורבים למבריחים שכמותו‪.‬‬ ‫הרוחניים היו לנעליים אלו‪ ,‬כי הרגישו פתאום את‬ ‫ובין החומר‪ .‬ואחר יום הכפורים‪ ,‬זוכים ישראל לעלות‬ ‫אחר כמה דקות של הליכה מאומצת‪ ,‬שמע‬ ‫גשמיות האדמה בוערת תחתיהם‪ ,‬ונצרכו להבדלה‪.‬‬ ‫ברגל בחג הסוכות‪ ,‬אשר על מצוה זו אמר הכתוב (שיר‬ ‫היהודי לפתע קול עלה נידף העולה מבין השיחים‪.‬‬ ‫וכמו שאמרו חז"ל (שבת קכט‪" :).‬לעולם ימכור אדם‬ ‫השירים ז ב)‪" :‬מַה ּי ָפוּ פְעָמַיִך ְ ּב ַּנְעָל ִים ּב ַת נָד ִיב"‪ ,‬וכמו‬ ‫תחילה נשמע הקול מרחוק‪ ,‬אך אט אט התקרב הקול‪,‬‬ ‫קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו"‪.‬‬ ‫שדרשו חז"ל (סוכה מט‪" :):‬דרש רבא‪ ,‬מאי דכתיב 'מה‬ ‫ג‬ ‫עינים מאירות‬ ‫"בשבילך רחל אני מחזירם למקומם!"‬ ‫על דא ועל הא‪ ,‬ולא נזהרו בדבריהם שלא יבואו לידי‬ ‫ונשמעו בבירור פסיעות כבדות של אדם ההולך‬ ‫דיבורים אסורים‪ .‬וכך אמר‪" :‬היצר הרע‪ ,‬הוא אותו‬ ‫בעקבותיו‪ .‬ברור היה לאותו יהודי‪ ,‬כי איש זה ההולך‬ ‫ויתור על הכל!‬ ‫השוטר האכזר‪ .‬במשך יום שלם שתק‪ ,‬הניח לכם‬ ‫מאחוריו אינו יכול להיות אלא או מבריח או שוטר‪,‬‬ ‫אם נתבונן בדבר‪ ,‬הרי מסירת הסימנים היתה‬ ‫לצום ולהתפלל את כל התפילות הארוכות‪ ,‬לענות‬ ‫ובגודל פחדו‪ ,‬מיד השליך את השקים למרחק‪ ,‬כדי‬ ‫מעשה נעלה ביותר אשר אין לתארו כלל‪ .‬שהרי‬ ‫את הגוף בחמישה עינויים‪ ,‬עד שסברתם כי הנה‬ ‫שלא יאשימוהו בקשר אל הסחורה המוברחת‪.‬‬ ‫במעשה זה סיכנה רחל את כל עתידה הרוחני‪ ,‬את‬ ‫הצלחתם במעשיכם וניצחתם את יצרכם הרע‪ .‬אך‬ ‫בפחד גדול עמד והמתין שיתקרב ההלך אליו‪.‬‬ ‫הזכות העצומה להינשא ליעקב אבינו המובחר‬ ‫הנה הסתיימה תפילת נעילה‪ ,‬ומיד הוא בא וחוטף‬ ‫כאשר נפגשו מבטיהם‪ ,‬הבחין כי מדובר אמנם באדם‬ ‫שבאבות ולהעמיד את שבטי ישראל! הרי לא העלתה‬ ‫הכל בגלל כמה דיבורים אסורים‪ .‬היזהרו והישמרו‬ ‫שאינו יהודי‪ ,‬אך גם מדי שוטר לא לבש‪ .‬שמא מבריח‬ ‫רחל על דעתה שישא יעקב אבינו שתי אחיות‪ ,‬אלא‬ ‫לכם מפניו!"‬ ‫הוא? הרי אין לו שקים בזרועותיו! אך אולי הוא‬ ‫עלולה היתה ליפול לחלקו של עשו הרשע‪ ,‬או‬ ‫והדברים מבהילים‪ .‬גם בזמן קדוש כזה‪ ,‬שבו‬ ‫מבריח יהלומים וכדומה‪ ,‬סחורה אשר ניתן להטמינה‬ ‫להישאר ערירית וגלמודה!‬ ‫נושקת הארץ לרקיע‪ ,‬ברגעים מיוחדים כל כך‬ ‫בכיסי הבגדים? ואולי בכלל שוטר סמוי הוא‪ ,‬הבולש‬ ‫והנה הרמב"ן כתב (ויקרא יח כה) כי עיקר שמירת‬ ‫שדבקים ישראל בה' בכל כוחם‪ ,‬לא נח היצר הרע‬ ‫אחר המבריחים כשבגדים רגילים לגופו?‬ ‫האבות את התורה היה בארץ ישראל‪ ,‬ומשום כך מיד‬ ‫לרגע‪ ,‬ומבקש להכשילם בעבירה ולחטוף מהם את‬ ‫איש מבין השנים לא דיבר‪ ,‬אך עיניהם דיברו זו עם‬ ‫כשנכנס יעקב אבינו לארץ ישראל נפטרה רחל אימנו‪,‬‬ ‫הרגעים הקדושים‪.‬‬ ‫זו יותר מכל דיבור שבפה‪ .‬אזר היהודי אומץ‪ ,‬התקרב‬ ‫ואפילו לא נקברה לצידו במערת המכפלה (ראה גם‬ ‫אך אנו מנגד לא ננוח ולא נשקוט‪ ,‬לא נניח ליצר‬ ‫אל הזר‪ ,‬והביט היטב בעיניו‪ .‬הלה לא נע ולא זע‬ ‫ברמב"ן בראשית מח ז בסופו)‪ .‬הרי כאן ויתור עצום עד לב‬ ‫הרע לעשות בנו כרצונו‪ ,‬אלא נשמור בכל כוחנו את‬ ‫ממקומו‪ ,‬ועמד שם כגולם‪ .‬באותו רגע החליט היהודי‪,‬‬ ‫השמים‪ ,‬שויתרה רחל על כל עולמה ברוח ובגשם‪.‬‬ ‫הזמנים הקדושים והרגעים הנשגבים שזכינו להם‬ ‫כי בוודאי אדם תמהוני הוא‪ ,‬איש מוכה גורל אשר‬ ‫זכות עצומה זאת‪ ,‬היא העומדת להם לישראל‬ ‫ביום הכפורים‪ ,‬כדי שיישארו עימנו לכל השנה כולה‪,‬‬ ‫אין לו אח ורע‪ ,‬ומשוטט לו בלא טעם וללא סיבה‪.‬‬ ‫בכל הדורות‪ ,‬ובעבורה ישובו לגבולם ויזכו לגאולה‬ ‫גם אחר שיחזור סל הלחם והאכילה תהא מותרת‪.‬‬ ‫וכאשר הגיע לכלל הכרעה‪ ,‬מיד הלך ונטל את השקים‬ ‫השלימה‪ .‬וזכות זו גדולה היא אפילו יותר מזכות‬ ‫עקידת יצחק‪.‬‬ ‫שתי זכויותיהם של ישראל‬ ‫והעמיסם על כתפיו כבתחילה‪ .‬הן חבל על כל רגע!‬ ‫וכיצד היא הדרך לכך? זהו שגילה לנו רבינו‬ ‫ולא קרב זה אל זה כל הלילה‬ ‫זכות החתימה‬ ‫האריז"ל‪ ,‬כי הכל תלוי בשמירת חותמה של רחל‬ ‫כך הלך היהודי בדרכו‪ ,‬אולם אותו האיש המוזר‬ ‫בגלל כל זאת‪ ,‬נעילה היא זמן חותמה של רחל‪.‬‬ ‫אימנו‪ .‬סוד זמן הנעילה המלא ברחמים‪ ,‬נעוץ בכח‬ ‫המשיך להלך אחריו‪ .‬עכשיו כבר לא היתה הברירה‬ ‫דווקא בזכות רחל שויתרה כל חייה‪ ,‬זכו בניה יוסף‬ ‫השתיקה והויתור של רחל אימנו‪ ,‬אשר על ידו זוכים‬ ‫ביד המבריח‪ ,‬הן השקים על כתפיו‪ ,‬ולא יוכל להכחיש‬ ‫הצדיק ומרדכי היהודי לחותם אשר בטבעת המלך‪ ,‬כי‬ ‫ישראל בדין‪.‬‬ ‫את זיקתו אליהם‪ ,‬ואין תועלת בעצירתו‪ .‬משום כך‬ ‫בזה נודע שלא החתימה לבדה ניתנה לישראל‪ ,‬אלא‬ ‫כי שתי זכויות גדולות מצאנו לישראל; זכות‬ ‫לא נותר לו אלא להתפלל ולקוות כי איש זה מבקש‬ ‫את כח החותם בעצמו‪.‬‬ ‫העקידה‪ ,‬אותה מזכירים בכל יום ויום בתפילת‬ ‫רק להלך ותו לא‪ .‬כך הילכו להם השנים כל הלילה‪,‬‬ ‫וכמו שמצינו בבני אדם הכותבים דין ודברים‬ ‫היהודי מזיע ממאמץ וליבו דואג בקרבו‪ ,‬והשני‬ ‫ביניהם‪ ,‬אשר גם אם יכתבו הרבה‪ ,‬לא יחולו הדברים‬ ‫המהלך בעקבותיו כצל‪ .‬משנקפו הרגעים והשעות‬ ‫עד זמן החתימה ‪ -‬כך הוא גם כביכול בין ישראל‬ ‫שני עניינים שוכנים יחד בנעליים;‬ ‫חזרה השלוה אל לב היהודי‪ ,‬באשר סבר כי אם עד‬ ‫לאביהם שבשמים‪ ,‬שנתן להם את הכח לחתום אותם‬ ‫מחד גיסא‪ ,‬מורות הן על מעלת האדם‬ ‫עתה לא דיבר עמו האיש מאומה ולא עשה לו דבר‪,‬‬ ‫המושל בכל הבריאה ובחיות הארץ‬ ‫לחיים טובים‪.‬‬ ‫הסברא נותנת כי אין הוא שוטר‪ .‬שמא תעה בדרכו‪,‬‬ ‫ומבקש לצאת מן היער‪ ,‬ולדבר ‪ -‬איננו חפץ‪.‬‬ ‫קבלת החותמת ‪ -‬בזכות אחדות ישראל‬ ‫ומכין מעורותיהן מנעלים לרגליו‪,‬‬ ‫אחר שעות ארוכות מלאות בתהפוכות לב ונפש‪,‬‬ ‫מה נאמר ומה נדבר‪ ,‬כל מה שנוכל לבקש ולחנן‬ ‫ומאידך גיסא יש בזה חיסרון‪ ,‬שאין‬ ‫הגיע סוף סוף היהודי אל העיירה אשר מן העבר‬ ‫מלפניו יתברך הוא "ותיטיב לנו החתימה"‪ ,‬שיחתמנו‬ ‫ה' בספר החיים‪ .‬אך לא חתימה פשוטה אנו מבקשים‪,‬‬ ‫האדם יכול לילך על האדמה עצמה‪,‬‬ ‫השני של הגבול‪ ,‬לאחר שכבר האיר השחר‪ .‬ליבו‬ ‫אלא את חותמה של רחל דווקא‪ ,‬אשר בו נוכל לזכות‬ ‫שלא ישקע בחומריות ובגסות הדומם‬ ‫עלץ בקרבו; הנה אחר כל הדאגה והפחד‪ ,‬עוד מעט‬ ‫יראה שכר לפעולתו‪ ,‬וממון הרבה יטול בעד הסחורה‬ ‫הן לחותם והן לטבעת החותמת‪ .‬החתימה איננה רק‬ ‫היקרה‪.‬‬ ‫הרושם הנוצר על המכתב‪ ,‬אלא 'למי החותמת ולמי‬ ‫הפתילים' ‪ -‬נוכל לזכות ולקבל את החותמת עצמה‪.‬‬ ‫שחרית‪ ,‬ובפרט ביום ראש השנה‪ ,‬שם היא נזכרת הן‬ ‫על ידי התקיעות בשופר אילו של יצחק‪ ,‬והן בקריאת‬ ‫לקה בכפליים‬ ‫ומי הוא הזוכה לזה? זהו איש ישראל ההולך‬ ‫התורה ובתפילות היום ‪ -‬ועקידת יצחק לזרעו היום‬ ‫חשב היהודי לנוח מעט‪ ,‬והניח את השקים בסמוך‪.‬‬ ‫בדרכיו של מקום‪ ,‬וכמו שאמרו בגמרא (שבת קלג‪:):‬‬ ‫ברחמים תזכור‪ .‬אך מלבד זאת מעוררים ישראל את‬ ‫אך משרצה להתיישב ולפוש מטורח הדרך‪ ,‬שמע‬ ‫"אבא שאול אומר‪' ,‬ואנוהו' ‪ -‬הוי דומה לו‪ ,‬מה הוא‬ ‫זכותה של רחל אימנו‪ ,‬אשר בפרט בזמן הגלות באה‬ ‫לפתע קול צעקה חזקה מאחוריו‪" :‬יהודי! מה חבוי לך‬ ‫חנון ורחום ‪ -‬אף אתה היה חנון ורחום"‪ .‬כל איש‬ ‫היא לבכות על בניה כי איננו‪ ,‬ותפילתה נשמעת יותר‬ ‫בשקיך? פתח מיד והראני את תוכן השקים!" בפליאה‬ ‫ישראל יוכל להידמות למלך מלכי המלכים‪ ,‬וממילא‬ ‫מכל התפילות שבעולם‪.‬‬ ‫הביט המבריח לעבר הקול‪ ,‬והנה אותו הלך תמהוני‪,‬‬ ‫יהיה הוא עצמו חתום בטבעת המלך‪ ,‬ויזכה לקבל‬ ‫מביט בו במשטמה ובידו מגיש לו תעודת שוטר‪.‬‬ ‫את בחינת הטבעת‪ ,‬להיחתם לחיים טובים ולשלום‪,‬‬ ‫בשבילך רחל‬ ‫עתה נפל לב היהודי בקרבו‪ .‬ידוע ידע כי העונש‬ ‫בבחינת 'ויוסף הוא המשביר'‪.‬‬ ‫כך אמרו חז"ל במדרש איכה (איכה רבה פתיחתא כד)‪,‬‬ ‫על הברחה חמור הוא מאוד‪ .‬את ממונו שוב לא יראה‪,‬‬ ‫זהו שאמרה אסתר המלכה למרדכי היהודי בעל‬ ‫כי בזמן החורבן הלך ירמיהו הנביא וקונן על חורבן‬ ‫הסחורה תוחרם כולה‪ ,‬ומי יודע מה עוד מצפה לו‬ ‫הטבעת (אסתר ד טז) "לֵך ְ ּכ ְנוֹס אֶת ּכ ָל הַ ּי ְהוּ ד ִים"‪ ,‬כי כח‬ ‫ביתו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬וקרא אבות העולם להחנן‬ ‫במרתפי השלטון רח"ל‪ .‬בגודל צערו על השעות‬ ‫האחדות וההשפעה‪ ,‬זהו עיקר בקשת המלך מעבדיו‬ ‫לפני ה' על בניו‪ .‬אך גם אחר כל זאת לא נענה ה' לרועי‬ ‫הארוכות שבילה לחינם בנשיאת השקים‪ ,‬לא יכל‬ ‫בימים האלה‪ ,‬שיתקנו אותם כראוי ויזכו להבטחה‬ ‫ישראל לרחם על ישראל ולהחזירם לארצם‪ .‬עד‬ ‫להתאפק‪ ,‬וזעק לעבר הגוי‪" :‬רשע! רשע מרושע! תינח‬ ‫שהבטיח הקדוש ברוך הוא לרחל אימנו ‪' -‬ושבו בנים‬ ‫שקפצה רחל אימנו לפני ה' ואמרה‪ :‬ריבונו של עולם‪,‬‬ ‫שמבקש אתה לעוצרני‪ ,‬הן זהו תפקידך‪ .‬אך מדוע‬ ‫לגבולם'‪.‬‬ ‫גלוי וידוע לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה‪,‬‬ ‫המתנת עד עכשיו? מדוע לא תפסתני כבר בתחילת‬ ‫מטעם זה‪ ,‬אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את‬ ‫ועבד בשבילי שבע שנים אצל לבן אבא‪ ,‬וכששלמו‬ ‫הדרך‪ ,‬והנחת לי לאבד את כוחותי לריק בנשיאת‬ ‫חבירו (ראה יומא פה‪ ,):‬כי המחסיר בנקודה שבין אדם‬ ‫אותן שבע שנים והגיע זמן החתונה‪ ,‬הלך אבי‬ ‫השקים הכבדים?! לילה שלם כיליתי את כוחי במתח‬ ‫לחבירו‪ ,‬חיסר בכל מהות היום‪ ,‬שהוא חותמה של‬ ‫והחליפני באחותי‪ ,‬והיה הדבר קשה בעיני מאוד‪ .‬סימן‬ ‫נורא‪ ,‬מדוע התעללת בי?!"‬ ‫רחל‪ ,‬חותם הויתור המביא לידי קיום כל המצוות שבין‬ ‫היה ביני ובין יעקב כדי שלא יוכלו להחליף אותי‪ ,‬אך‬ ‫והרשע עומד כנגדו ומחייך לעומתו‪ ,‬ומשיב לו‬ ‫אדם לחבירו‪ ,‬לאחדות בין בני ישראל ולשפע טובה‪.‬‬ ‫נכמרו רחמי על אחותי שלא תצא לחרפה‪ ,‬ומסרתי לה‬ ‫באכזריות ובשנאה כבושה‪" :‬וכי חשבת שאקח את‬ ‫הוא אשר אמרנו; אחריות גדולה מוטלת בשעות‬ ‫את הסימנים‪ .‬ולא עוד אלא שבלילה התחבאתי תחת‬ ‫השקים בעבורך?"‬ ‫אלו על כל אחד מישראל‪ .‬אם יפעל כראוי ‪ -‬יוכל‬ ‫המיטה שהיתה לאה שוכבת עליה‪ ,‬ועל כל שאלה‬ ‫לזכות לטבעת החותם לכוחה של רחל שבזמן‬ ‫ששאל יעקב השבתי במקום אחותי‪ ,‬כדי שיכיר את‬ ‫שמירה מאיבוד ההשפעות‬ ‫הנעילה‪ ,‬אשר בו ננעלים השערים בפני כל החיצונים‬ ‫קולי ויחשוב כי אני היא‪ .‬ואתה ריבונו של עולם‪ ,‬לא‬ ‫מעשה זה‪ ,‬רגיל היה לספר רבי בנימין המגיד‬ ‫וכוחות הרע‪ ,‬ונפתח השפע ליהודים ולצדיקים‪ ,‬אשר‬ ‫תרחם על בני?!‬ ‫מראדין‪ ,‬בראותו יהודים עומדים במוצאי יום‬ ‫יזכו לראות פני המלך ולכתיבה וחתימה טובה‪.‬‬ ‫מיד נתגללו רחמיו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ואמר‪:‬‬ ‫הכפורים אחר תפילת ערבית‪ ,‬ומשוחחים זה עם זה‬ ‫לשמיעת השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪ | 03-6171077 :‬לקבלת הגיליון בדוא"ל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫ד‬