דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

גליון מו שנת תשפ״ז םירופיכה םוי -הבוש תבש -וניזאה תשרפ בעזהשי״ת
דרושים נחמדים וקצרים מספרי קדמונים
נרות בשבת .פירש בילקוט סופר (להג"ר יוסף לייב סופר זצ"ל אב"ד פאקש) ,דטובת
האור ניכר על ידי החושך ,כי יתרון אור מן החושך.
מדרש פליאה אחד ושמונה פירושים
וכן במן ,המתין ה' שירעבו ויתבעו בפה שיתן ה' להם לחם לאכול – דעל ידי ְֹׁשֵׁת י ֶכֶם ְּבּ ִִת ְׁשׁ ָעָ ה ַלַֹח ֶֹדֶ ׁש ָּּב ֶֶע ֶרֶ ב "
ְִע ִּנ ּי ֶֶת ם ֶֶא ת ַנ ְַפ ֵ
מדר ש פל י אה ְ" :ו ִ
זה ידעו ויכירו טובת וחסדי ה'. (ו י קרא כג ,לב) – מכאן שמדל י קין נרות בשבת .וי ש מביאין
ומצות שבת אחר ששת ימי המעשה – שירגישו קדושת היום ,כי יתרון אור אותו ב נו סח מורחב ,וב ו לשו ן הגמ רא בכלל המ דרש" :ועני תם
מן החושך .ועל כן מצוה לענג את השבת בכל מיני תענוגים ,שיהיה הבדל את נפש ותי כם בתשעה לחודש – וכי ב תשעה מתענין? אלא כל
והיכר בין שבת קודש לחול.
ה אוכל ו שותה בתשי עי כאי לו מתענה תשי עי ועשיר י ,מכאן
וזה שאמר "ויענך וירעיבך" ואחר כך "ויאכילך את המן" – שעל ידי ההעדר
והחסרון ניכר הטובה" .מכאן שנשים דולקות נרות בשבת" – דיהיה ניכר שמדל י ק ין נרות בשבת" (דמ שק אל י ע זר ) .וב נוסח של י שי
האור מן החושך ,ודו"ק. ( הובא ב ב ני ן דוד)" :מכא ן שמדל י קי ן נשים שתי נרות ב שבת ".
ותורתנו הקדושה ציוה למצות עשה לאכול בתשיעי לחודש קודם יום וירדנו ללקט פירושים שונים מקדמונים ומאחרונים ,כל אחד ודרכו :יש
הגדול ,כדי שירגיש בעינוי בעת שפסקו לאכול ביום הגדול .ומובן המדרש. שתלה את הדבר בחלק הלכה ,ויש בטעמי המצוה ,ויש בכפרת היום.
מספר מדרש מספר ,להג"ר אליעזר זוסמן סופר זצ"ל אב"ד פאקש
מכשירי מצוה כמצוה עצמה
אכילה מתוך אימה היא עינוי הנה איתא בראש השנה (ט ע"א) וביומא (פא ע"ב) :דתני חייא בר רב מדפתי,
באמת צריך להבין ,איך יתכן אכילה כעינוי .ויש לומר ,דמי שאוכל ביראה ְּבִּת ְׁׁשָעָ ה ַלַ ֹח ֶֶֹדׁש ָּּב ֶֶע ֶֶרב" – וכי בתשעה מתענין?
ְפְֹׁשֵׁתיֶכֶ ם ִ
ֵ "ְוְִעִּנּ ֶיֶתם ֶֶאת ַנַ
ִ
ואימה ופחד ,הוי ממש אכילה כעינוי; כנרגש בחוש מי שאוכל בפני מלך אלא כל האוכל ושותה בתשיעי ,מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי
ושר ,הוי כל אכילתו בפחד ועינוי .וזה נרגש בחוש גם באכילת ערב יום ועשירי .ופירש רש"י ,כדי שיהיה בהם כח להתענות בעשירי.
הכיפורים ,שכל אחד אוכל בפחד ואימה מפחד יום הדין כי נורא ואיום – לכן ומזה ראיה דמכשירי מצוה הוי כגוף המצוה – שהרי אין באכילת התשיעי
הוי באכילה ממש כעינוי. אלא הכשר לתענית העשירי ,ואף על פי כן מעלה עליו הכתוב כאילו
והנה ענין נרות בשבת ,אף שיש בזה שמחה בריבוי נרות ,כמו שכתב המגן התענה בשניהם.
אברהם (סימן רסג ס"ק טו) – אבל באמת נראה דיש בזה גם התעוררות יראה ובזה יתפרש המדרש .דהנה קשה ,שמברכין על נר שבת "אשר קדשנו
ופחד .כנראה בנרות שמדליקין ביום הכיפורים; וכן "ֵנֵ ר ה' ִנִ ְׁׁש ַַמת ָאָָדָ ם", במצותיו וצונו להדליק נר של שבת" ,והרי ההדלקה מבעוד יום היא,
שמדליקין נרות לנפטר לעורר יראה להעומדים בשעת יציאת נשמה .ואם ואז עדיין אינה מצוה .ובפרט שאמרו בפרק במה מדליקין (שבת כג ע"א),
כן נראה דבנרות של שבת גם כן יש בזה ענין יראה ופחד להתעורר ביראה. שמדמברכין "להדליק נר חנוכה" מוכח דהדלקה עושה מצוה; ואם כן הוא
ובפרט לפי מה שכתב בתנחומא (פרשת נח) דאשה מצווה ,שהיא כבתה נרו הדין בנר שבת ,שמדמברכין "להדליק נר של שבת" מוכח דהדלקה עושה
של עולם ואז זוכרת הפחד מן החטא לתקן אותו – בודאי יש יראה ואימה מצוה – והרי ההדלקה מבעוד יום.
על ידי הדלקת ריבוי נרות. ובפרט שהנימוקי יוסף (בבא קמא י ע"א מדפי הרי"ף ,ד"ה אשו משום חציו) הקשה,
ואם כן נראה ,דחוץ מטעם הדלקת נר שבת על עונג ,יש גם בזה התעוררות אם אשו משום חציו היאך מדליקין נרות בשבת ,ותירץ דהוי כאילו הדליק
אימה; וממילא אכילת שבת גם כן אצלו באימה ופחד מיום הדין ,שהשבת הכל מערב שבת .ואם כן ,כיון שהכל נעשה מערב שבת ,היאך מברכין "וצונו
מכפר גם כן ,כמו שכתב בתנחומא הנזכר לעיל דכבוד שבת עדיף מאלף להדליק נר של שבת" – והרי בערב שבת הוא מדליק.
תענית. אלא יש לומר ,כיון שעל כל פנים הכשר מצוה הוא שיהא אור בשבת ,ואי
וזה הפשט :כמו "ועניתם" בתשעה אף שאוכל ,על כרחך צריך לומר דאכילה אפשר בלא זה ,שהרי בשבת עצמה אי אפשר להדליק – נחשבת ההדלקה
במורא הוי כעינוי – כן נמי בשבת ,מכאן שמדליקין נרות בשבת לתועלת כגוף המצוה .והיינו ממש כאכילת התשיעי ,שהיא הכשר לתענית העשירי
הזה ,שעל ידי זה יאכל בפחד ואימה; ועל ידי זה תיחשב אכילת שבת גם כן ונחשבת כגוף התענית.
כעינוי ותענית ,כיון שאוכל בפחד ואימה של הנרות .וזה ענין אימה ופחד וזהו שאמר המדרש :כיון שמוכח מן המקרא שמכשיר המצוה ,במה שאי
של ערב שבת כמו ערב יום הכיפורים. אפשר בענין אחר ,הרי הוא כגוף המצוה – מכאן שמדליקין נרות בשבת
נפלאות התפארת שלמה ,להג"ר שמואל צבי הירש זצ"ל אב"ד וויערזבניק, מבעוד יום ומברכין עליהן "להדליק נר של שבת" .וא"ש.
נכד התפארת שלמה ובחרת בחיים ,להג"ר שלמה קלוגר זצ"ל ראב"ד דק"ק בראדי
הנאה לגוף ולנשמה אין הטובה ניכרת אלא מתוך העדרה
ְּרְִע ֶֶבָך" – מכאן שנשים דולקות
נראה לי בהקדמת מדרש (עקב)ַ" :וַ ְַיְַעְּנּ ָך ַוַ ַּי ִ
המשך בעמוד ב
ענינים שונים בדיני קריאת התורה והמסתעף אוצר דרוש וחידוד משנות ש'-תקצ"ט
עמוד ג עמוד א
םירופיכה םוי -הבוש תבש -וניזאה תשרפ א דרושים קדמונים
המשך מעמוד א
ואי פסקינן ספיקא לקולא לא מוכח רוב [כוונתו למה שהקשו הראשונים הנה נתקשו האחרונים לפרש :למה תיחשב האכילה והשתיה בתשיעי
על שיטת הרמב"ם דספיקא לקולא ,א"כ איך ילפינן רוב מכל הני ילפותות, כאילו התענה ,וטעמא בעי.
דלמא לא אזלינן בתר רוב ורק מכח ספק מותר]. ובספר נפש יהונתן פירש בהקדם מאמר חז"ל (סנהדרין צא ע"א) :אמר לו
והנה איתא בגמרא (יומא פא ע"ב) :ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש, אנטונינוס לרבי ,גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין – גוף אומר נשמה
יכול יתחיל ויתענה בתשעה -תלמוד לומר בערב .אי בערב -יכול חטאת ,שמיום שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם; ונשמה אומרת גוף
משתחשך -תלמוד לומר בתשעה .הא כיצד? מתחיל ומתענה מבעוד יום. חטא ,שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כצפור .השיבו במשל
מכאן שמוסיפין מחול על הקודש . לחיגר וסומא ששמרו פרדס ,ורכב החיגר על גבי הסומא ואכלו מן הבכורות;
ולכאורה פליאה :דלמא אין מוסיפין מחול על הקודש ,רק כאן מיירי בין וכשבא בעל הפרדס הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד .אף הקב"ה
השמשות ,דאז הוי תשעה וגם ערב – אלא ודאי משום דספיקא לחומרא, מביא נשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד .נמצא ששניהם צריכים כפרה
ושפיר מוכח דאזלינן בתר רוב .ואם כן יש לו נמי חזקת כשרות שהוא גם כן על עוונות האדם.
מטעם רוב כנ"ל ,ואם כן מהני נמי הפקרו בנרות שבת ,ושוב שפיר מדליקין ולכן בבוא יום הכיפורים אנו מתענין ומענים את הגוף ,ויש לו בזה כפרה .אך
נרות בשבת ולא קשה קושיא הנזכרת לעיל ,ודו"ק. תינח הגוף – הנשמה ,אדרבה ,על ידי התענית יש לה תענוג ,ונמצא שאין לה
אהבת אברהם ,להג"ר אברהם שמואל שטערן זצ"ל כפרה .לכן ציוותה התורה לאכול ולשתות בתשיעי ,שזה בודאי עינוי מיקרי
להנשמה .וזהו "ועניתם את נפשותיכם" – שאף הנפש הרוחנית צריכה
תלמיד מובהק של אא"ז הבנין דוד להתענות; שכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה,
תשיעי לנשמה ועשירי לגוף .עכ"ד.
טעם הסעודה בתשיעי – להרבות שלום ועל פי דרכו יש לפרש המדרש שלפנינו .הנה בנרות של שבת יש הנאה
ויש לומר ,על פי מה שכתב בבנין אריאל ,בטעם מה שמצוה לאכול בתשעה לנשמה ,כי קדושתם גדולה עד מאד והם מכוונים כנגד זכור ושמור; ויש
– שעיקר כפרת יום הכיפורים תלויה בעבירות שבין אדם לחבירו ,שאם בהם הנאה אף לגוף ,משום שלום בית ושלא יכשל באבן (עיין טור אורח חיים
לא תיקן זה אין יום הכיפורים מכפר כלל ,וזה אי אפשר לעשות בעיצומו רסג).
של יום .על כן הקדימו יום שלפניו ,לעשות אז צדקה וחסד עם האביונים ועל כן אמר המדרש :כשם שאנו רואין במידת הפורענות שהגוף והנשמה
ולרדוף אחר השלום .שמנהגו של עולם ,בשעת מעשה השלום מתקרבין זה נחלקים זה מזה ,ועל כן צריכים שניהם כפרה – קל וחומר במידה טובה,
אל זה על ידי אכילה ושתיה. שצריכים שניהם ליהנות ולהתענג .ולכך אנו מדליקין את הנרות ,שיש בהם
וכן בעבודת יום הכיפורים לא הקריבו שלמים; והשלמים הם שלום בין הנאה לשניהם גם יחד .הוי שפיר "מכאן אנו למדין שמדליקין נרות בשבת",
מזבח וכהנים ובעלים ,לכן אוכלים בערב יום הכיפורים כמו מזבח ,ואכילתן וקל להבין.
כמו אכילת שלמים .ומתוך כך יש ללמוד גודל השלום ,ולכן יש להשתדל נטעי אהרן ,להג"ר אהרן ראזענפעלד זצ"ל אב"ד מנחת אהרן יפו
ביום זה לפייס חבירו ולעשות שלום ,עיין שם עוד.
ואם כן אתי שפיר ,דמהאי טעמא מדליקין נרות בשבת – משום שלום בית,
כדאיתא בשבת (כג ע"ב).
המקור לתוספת שבת
הנה בשבועות (כ ע"ב) :נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה ,ד"זכור"
שלום ושלוה ,להג"ר שלום ווייס ,מלפנים אב"ד קה"י אוהעל ו"שמור" בדיבור אחד נאמרו ,וכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה; והני נשי
הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה .הרי שנשים מחויבות בזכור
"בתשעה לחודש" רמז לזמן הגלות ובשמור מטעם שבדיבור אחד נאמרו.
נקדים מה שכתב החתם סופר (פרשת בראשית) :אמרו חז"ל (סנהדרין נח ע"ב) גוי ולכאורה קשה :מנא לן שנאמרו בדיבור אחד כדי לחייב נשים? הלא מצינו
ששבת אפילו בשני בשבת חייב מיתה .ולא אמר "אפילו בראשון בשבת", במדרש "זכור מלאחריו ושמור מלפניו – מכאן לתוספת שבת" .והקשה
משום דבראשון אין רבותא כל כך – שהגלגל חוזר בכל העולם ,ונמצא יום בספר אהבת עולם ,הלא "זכור" נאמר בדברות הראשונות ,והיאך אפשר
השבת מתגלגל והולך בכל העולם ,ומוצאי שבת במדינה זו הוא ליל שבת ללמוד משם תוספת שבת – שאם כן היה צריך "זכור" להיות קודם "שמור",
במדינה אחרת ,עד סוף יום ראשון .אם כן כל יום ראשון יש בו כח שבת, שמ"שמור" שמעינן מלפניו היינו בערב שבת ,ו"זכור" קאי על מוצאי שבת.
ופשיטא שחייב מיתה; אלא אפילו בשני בשבת ,שאין בו עוד שום לחלוחית ותירץ ,שכיון שנאמרו בדיבור אחד אין כאן מוקדם ומאוחר ,ושפיר שמעינן
שבת ,אף על פי כן חייב מיתה. תוספת שבת ,עכ"ד.
הנה כי כן אתי שפיר מה שאנו אומרים ביום טוב שני של גליות "יום טוב ואם כן יקשה :דילמא לא נאמרו בדיבור אחד אלא כדי שיישמע מהם
פלוני הזה" ,ואינו מיחזי כשיקרא – וכמו שכתבו התוספות בזה במסכת תוספת שבת ,ולא לחייב נשים.
סוכה ותענית – דעל כל פנים גם ביום שני של גליות יש מקום בעולם שהוא אך הדבר ניחא .שהרי בגמרא דידן (יומא פא ע"ב) ילפינן תוספת שבת
עדיין יום ראשון ,ולא הוי שיקרא .עכתו"ד. מ"ועניתם את נפשותיכם" – ואין אנו צריכים ל"בדיבור אחד" לענין תוספת.
ובזה יש לבאר מקרא קודש "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש", וממילא נשתייר "בדיבור אחד" ללמד שנשים חייבות בזכור ובשמור.
שכבר תמהו חז"ל (ברכות ח ע"ב) וכי בתשעה מתענין .ויש לומר ,דהכוונה וכתוב בטור ובשולחן ערוך (אורח חיים סי' רסג ס"א) :ויש מכוונים לעשות שתי
לימים שישראל מפוזרין בין האומות בגלות בחוצה לארץ; ואז נמצא ,שבעת פתילות ,אחת כנגד זכור ואחת כנגד שמור .הרי ששתי הנרות כנגד זכור
שבחוץ לארץ הוא עדיין תשעה – כבר מתענין בארץ ישראל .ורמזה לנו ושמור הן; ולכך נשים הן שמדליקות שתים ,שאף הן מחויבות בשניהם.
התורה היאך יהיה הענין בזמן הגלות. וזה שאמר המדרש" :ועניתם את נפשותיכם וגו' – מכאן שמדליקין נשים
וכתוב בטור ובשולחן ערוך (אורח חיים סי' רסג ס"א) :ויש מכוונים לעשות שתי שתי נרות בשבת" .היינו מכח מה שאמרנו ,שמ"ועניתם" שמעינן תוספת
פתילות ,אחת כנגד זכור ואחת כנגד שמור. שבת ,וממילא שוב שפיר נשים מחויבות בזכור ובשמור .והבן.
והנה כתב בספה"ק חקל יצחק (פרשת בהעלותך) לבאר מה שאמרו בזוהר ועל פי דברי אהבת עולם הנ"ל – שאין שמעינן תוספת שבת מזכור ושמור
הקדוש "זכור ביום ,שמור בלילה" :דהנה בזמן שבית המקדש קיים היה הזמן אלא מפני שנאמרו בדיבור אחד ואין בהם מוקדם ומאוחר – יש לפרש
נקרא בחינת יום ,וזמן הגלות נקרא לילה .וזהו "זכור ביום" – בימי הגאולה ְנְַקְּבָּלָ ה" ,ואחריו
דֹוִדיְּ ...פֵּנֵ י ַׁשׁ ָּּבת ַ
החרוז שאנו אומרים בקבלת שבתְ" :לְָכָ ה ִ
תשמרו שבת קודש; "שמור בלילה" – אפילו בגלות שאתם נתונים תחת ידי ְּבִּדּבּור ֶֶאָחָ ד" .דהיינו" ,פני שבת נקבלה" הוא הכוונה על "ָׁשׁ מֹור ְוְָזָ כֹור ִ
עכו"ם ,אף על פי כן שמור את יום השבת לקדשו .עכדה"ק. תוספת שבת; ומשום הכי אמר "שמור וזכור בדיבור אחד" ,שעל ידי זה
ובזה יבואר המדרש" :ועניתם את נפשותיכם בתשעה" – והוא רומז לזמן שפיר שמעינן תוספת שבת.
הגלות; ולזה אמר שמדליקין נרות ,והן שתי נרות ,כנגד זכור וכנגד שמור, מאא"ז הבנין דוד
שאף בזמן הגלות יקיימו המצוות. מדרוש לשבת תשובה שנת תרע"ג
ובזה יש לפרש עוד מדרש פליאה :בשעה שאמר משה "אעברה נא" ,אמר לו
הקב"ה "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב".
דהנה כתב המגלה עמוקות (אופן כ') שלכן לא נכנס משה לארץ ישראל :כי
שביתת כלים בהדלקת נרות שבת
גלוי וידוע לפניו יתברך שיחטאו ישראל ,ושישפוך כעסו על עצים ואבנים הנה הקשו במסכת שבת (יח ע"ב) למאן דסבירא ליה שאדם מצווה אף על
ויחרב בית המקדש; ואילו היה משה בונה את בית המקדש לא היה יכול שביתת כלי ,אם כן היאך מדליקים נרות בשבת ,הא לא שבת .ותירצו ,משום
ליחרב. דמפקיר הכלי ולא הוי שלו.
ולכן כשביקש משה "אעברה נא ואראה ...והלבנון" ,ופירש רש"י זה בית והנה ההפקר אינו אלא אם בא ליד הזוכה ,שיש לחשוש שמא יחזור מהפקרו
המקדש — אמר לו הקב"ה ,כתיב "ועניתם את נפשותיכם בתשעה" ,וקשה – אם כן הדרי קושיא לדוכתא ,הא לא בא ליד זוכה ולא מהני ההפקר.
וכי בתשעה מתענין; אלא דקאי על זמן הגלות .ולכן לא היה יכול משה אבל לא קשיא ,דיש לו חזקת כשרות דלא ירצה לחזור בו ,דאם כן הרי הוא
ליכנס לארץ ישראל לבנות את בית המקדש. עובר משום שביתת כלי .וידוע מה שכתב הפני יהושע (גיטין יז ע"א) דחזקת
צמח הצב"י -נדפס בספרי "דורות שנים עשר" כשרות הוא מטעם רוב ,דרוב ישראל בחזקת כשרות הן.
םירופיכה םוי -הבוש תבש -וניזאה תשרפ ב דרושים קדמונים
הרב צב"י הירש מייזליש ענינים שונים
מאמר יט חלק ח בדיני קריאת
התורה והמסתעף
גוף השינוי גדרי שינוי משמעות בקריאת התורה ,על פי
והפסוק הוא ּ�
"ִּכי ּ�ִיִָּנצּוּ ֲֲאָנָ �ִׁׁשים ַיַ ְְחָּד�ּ ו ִאִ יׁשׁ ְוְ ָָאִחִ יו" (דברים כה ,יא) .והאל"ף מנוקדת
כֵצירי,
בחטף ַַפתח ,וצריך למהר בקריאתה; והקורא האריך בה עד שנשמעה ֵ פסקי האשל אברהם – חלק ח
ונמצא כאומר ֵֵאָנָ �ִׁׁשים. הקדמה קצרה למה שקדם
הצד לומר שיש כאן שינוי משמעות בחלק הקודם נתבאר פסק הגאון שאין מחזירין את הקורא ששינה קמץ גדול
"ֵאי ָנָ �ִׁׁשים" – ואלו שתי
"ֵאין ָנָ �ִׁׁשים" או ֵ
שאם נשמעת האל"ף בצירי ,הרי זה כקורא ֵ לקמץ קטן או להיפך ,לפי שאין העולם רגילים לדקדק בהברות אלו – ושני
מ"ֲאָנָ �ִׁׁשים".
תיבות בפני עצמן ,ומשמעותן הפוכה לגמרי ֲ הקמצין נידונין אצל החסידים כתנועה אחת .ונמצא שהברה שאין העולם מדקדק
בה אינה נחשבת שינוי שמחזירין עליו.
ומה שהוסיף "כיון שאין בזה דגש שיהיה כשתי נוני"ן" – נראה כוונתו שהדגש הוא
שעושה את ההפסק .שאילו היה קורא דגש בנו"ן ,היה נעצר עליה ונשמעות שתי ובחלק זה נביא פסק נוסף בענין ההגייה ,וכולם מאותו שורש .ובראשון שבהם
תיבותֵֵ ,אין ָנָ �ִׁׁשים .ומאחר שלא נשמע דגש ,אין מה שיעצור ,והוציא את התיבה עולה יסוד רחב מזה :שאין שינוי הברה קל בלבדו לשנות את משמעות התיבה,
בנשימה אחת ובלא הפסק בין האל"ף למה שאחריה – ואין השומע קולט ממנה ואף כשההגייה נשתנתה בפועל.
אלא ֲֲאָנָ �ִׁׁשים. ֲֲאָנָ �ִׁׁשים – האל"ף בכעין ֵֵצירי
היסוד היוצא מזה וזה לשונו:
ונמצא בידינו יסוד :שאין שינוי הברה קל בלבדו לשנות את משמעות התיבה. קרא ֲֲאָנָ �ִׁׁשים (דברים כה ,יא) האל"ף בכעין ֵֵצירי ,על ידי מה שיש חטף.
ואף שההגייה נשתנתה ,כל שיצאה בנשימה אחת ובלא הפסק – תיבה אחת היא. הַפתח ולא והזהרתיו שלא יתכן כן ,רק על ידי החטף יש למהר בקריאת ַ
הָקמצין גדול
ואין זה דומה למה שנתבאר בחלק הקודם .ששם ההפרש שבין שני ָ לעשות כעין צירי .ומכל מקום לא החזרתיו לקרות שנית מה שכבר קרא
וניכר מצד עצמו ,אלא שמפני שאין העולם מדקדקים בהם נעשו כתנועה אחת בכעין צירי.
בפיהם .וכאן יש לצדד שאין ההפרש שבין הצירי לחטף ַַפתח ניכר כל כך מצד "ֵאין
[ה]גם דלכאורה יש מקום לומר שהרי זה כשנוי משמעות ,וכקורא ֵ
עצמו[ .ועיין בזה ,שהרי ַַפתח שאחריה יו"ד בשוא נח נשמעת אצל הרבה מן "ֵאי נשים"[ ,אמנם] כיון שאין בזה דגש שיהיה כשתי נוני"ן[ ,ו]כיון נשים" או ֵ
החסידים ממש כצירי]. שהוא קרא זה בסגנון תיבה אחת בלי הפסק בין האל"ף למה שאחריה – אין
המשמעות רק ֲֲאָנָ �ִׁׁשים.
זיקוקין דנפקא מפומי'
ולנוהגין שתיהן – באיזה סדר בסדר הו ספת פסוקי מיכה ויואל בהפטרת שבת שובה
וכאן עיקר הנידון .שהרי בתרי עשר יואל קודם למיכה ,ואמרו (מגילה כד ע"א) שבנביא של שנים
עשר מדלג ,ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו – כלומר שלא יקרא למפרע ,וכן נפסק בשו"ע למה מוסיפין פסוקים
(או"ח סימן קמד ס"א) .ולפי סדר החומשים ,שמיכה קודם ליואל ,נמצא מדלג למפרע. הפטרת שבת שובה מסיימת "ּוֹפ ְֹׁׁש ִִעים ִיִ ָּכּ ְׁׁשלּו ָבָ ם" (הושע יד ,י) ,ונהגו להוסיף עליה עוד פסוקים.
וכן הקשה הג"ר דוד אופנהיים אב"ד פראג (יודה"ל :ז' תשרי; גיסו של האליה רבה) בספרו מגילת ושני טעמים בדבר ,ואינם שוים.
ספר ,שהוצאתי מכתב יד (מגילה כד ע"א) ,וזה לשונו :יש לתמוה היכא אנו נוהגין לקרות לכתחילה האחד – שלא לסיים בדבר רע .וכן כתב הדגול מרבבה (או"ח סימן תכח ס"ח) בטעמו של האבודרהם.
שובה ישראל בהושע ,ואחר כך מי אל כמוך במיכה ,ואחר כך תקעו בחודש שופר וכו' ביואל – הא זה והשני – מנין הפסוקים .שאין הפטרת שובה אלא תשעה פסוקים ,ואין פוחתין בנביא מעשרים ואחד.
הוי למפרע ,שהרי הסדר הוא הושע יואל מיכה ,ובזה כל הדיעות שוין דאסורה[ .ומנהג עירו שלפניו וזהו טעם המהרי"ל ,כמו שהביא הליקוטי מהרי"ח (הלכות עשרת ימי תשובה אות ג).
הוא הנידון ,והאליה רבה גיסו הוא שרשמו ].וכן תמה הבגדי ישע (סימן תרג) ,וסיים :נראה לי שיאמר שני המנהגים ומקורותיהם
בתחילה "תקעו שופר" ,ואחר כך "מי אל כמוך".
יֵמי ֶֶק ֶֶדם" (מיכה ז ,יח–כ) ,שלשה פסוקים. "ִמי ֵֵא-ל ָּכּ מֹוָך" עד "ַלַ ֲֲאֹב ֵֵֹתינּו ִִמ ֵמנהג האחד – פסוקי מיכהִ :
וכן הכריע בשערי אפרים (שער ט סקכ"ח) ומטה אפרים (סימן תרב ס"ג) – שהנוהגין כן יוסיפו תחילה וכן הוא באבודרהם (סדר הפרשיות וההפטרות).
פסוקי יואל ואחר כך פסוקי מיכה ,משום דספר יואל קודם לספר מיכה ואין מדלגין למפרע.
ְּבִּצּיֹון" עד "ְוְ ֹלא ֵיֵ ֹבֹׁשּו ַַע ִּּמי ְלְ עֹוָלָ ם" (יואל ב ,טו–כז) .וכן דעת
ומנהג השני – פסוקי יואלִּ" :תְּקְ עּו ׁשֹוָפָ ר ִ
יישוב הליקוטי מהרי"ח המהרי"ל .ודעת התוספות (מגילה לא ע"ב ד"ה ראש חודש) שמתחילים ארבעה פסוקים קודם לכן,
והליקוטי מהרי"ח (הלכות עשרת ימי תשובה אות ג) כתב :ובאליה רבה משמע בהדיא לומר פסוקי ָנַָתן קֹולֹו" (שם ,יא) ,להשלים לכ"א פסוקים. מ"ַוַ ה' ַ
מיכה קודם ,וכפי הנראה דהכוונה משום דהושע ומיכה שניהם בפרק אחד היו ,כמו שכתב בדגול ובכתבי היד – בכתבי יד אשכנזים ההוספה מספר יואל ,ובכתבי יד ספרדים מספר מיכה (תורת
מרבבה סימן תכ"ח. הקורא ,גליון רכד).
ולכאורה אין הנידון דומה לראיה .דבשלמא הדגול מרבבה ,דלא אתי לתרץ את הקושיא מדילוג ושורש מחלוקתם – שני זמנים הם
למפרע אלא רצה להסביר את השייכות בין פסוקי מיכה לפסוקי הושע – שפיר כתב הטעם דהיו
באותו פרק; ולדידיה באמת אין קורין אז פסוקי יואל כלל .אבל כשדנין לגבי דילוג למפרע ,הרי עיקר ּיֹוֶרד ָלֶָכֶ ם
וטעם למה דוקא פסוקים אלו ,כתבו התוספות שם :ושובה בין כפור לסוכות דכתיב בה ַוַ ֶ
הדיון הוא הקדמת פסוקי מיכה לפסוקי יואל ,ומה יועיל לזה שהושע ומיכה היו בפרק אחד. ּוַמְלְ קֹוׁש (יואל ב ,כג) ,ושייך שפיר לפני סוכות. מֹוֶרה ֶַּגֶ ֶֶׁשם ֶ
והנראה ליישב סברת המהרי"ח ,דכיון דהושע ומיכה בפרק אחד היו ,נמצא שכשקורין פסוקי מיכה הדגול מרבבה (שם) ביאר את התוספות ,שהם לשיטתם דסבירא להו שמפטירין שובה בשבת שבין
הרי הם כאילו הם חלק מפסוקי הושע ,וכפרשה אריכתא דמיא ,וכולה חדא קריאה היא .ולכן כשקורין יום הכיפורים לסוכות ,ואז שייכים פסוקי יואל; ואנן לא נהגינן לקרוא שובה אלא בין ראש השנה ליום
אחריהם פסוקי יואל ,אין זה נקרא יואל אחר מיכה אלא יואל אחר הושע – ואינו דילוג למפרע. הכיפורים ,כמבואר בהגהת הרמ"א.
ועדיין יש לעיין נמצא שאין כאן שני מנהגים בעלמא ,אלא שני זמנים – וכל אחד קורא את ההוספה השייכת לזמנו.
ויש לעיין בדבריו ,דהלא חגי זכריה ומלאכי אף הם בני פרק אחד היו ,שכולן נתנבאו בשנת שתים השיבוש ,ומנהג פראג
לדריוש (מגילה טו ע"א) .ואם כן האיך אמרו כאן "ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו" – והרי סוף והדגול מרבבה כותב פעמיים שמזה נשתבשו המנהגים .בתחילה :ועבור זה נשתבשו המנהגים בזה,
ספר תרי עשר הוא מלאכי ,ולפי זה יהא מותר לדלג ממלאכי לזכריה שהיה עמו בפרק אחד ,ונמצא וגם בחומשים נרשם פעם כן ופעם כן .ולבסוף :ולפי שלא ידעו שום טעם בזה ,לכן נשתבשו המנהגים.
הכלל בטל במקום שנאמר עליו ביותר. ובתורת הקורא (שם) ביארו את גלגול הדבר :שבדפוסים הביאו את שתי ההוספות כדי שיהיה מתאים
ובדוחק יש לומר שמפרש "מסוף הספר לתחילתו" שאין הכוונה לסוף הספר ממש – כדרך לאשכנזים ולספרדים כאחד ,ובעקבות כך במשך הזמן היו מקומות שהוסיפו את שתיהן בפועל.
ש"תחילתו" אין הכוונה לתחילת הספר ממש – אלא מצד סופו לצד תחילתו ,דהיינו כל דילוג לאחור. והמנהג להוסיף שתיהן מובא באליה רבה (סימן תרג סק"ב) ,שמצא כן במנהגי הפטרה דק"ק פראג
[ומה שכתבו התוספות ביומא (ע ע"א ד"ה ובלבד שלא) "מסוף הספר לצד תחילתו" – הכוונה ממלאכי יֵמי ֶֶק ֶֶדם" (מיכה) ,ואומרים "ִּתְּקְ עּו ׁשֹוָפָ ר" (יואל) .והביאו הג"ר אפרים – שמפטירין שובה ומסיימין "ִּכּ ֵ
לצפניה וכדומה]. זלמן מרגליות בשני ספריו – שערי אפרים (שער ט) ומטה אפרים (סימן תרב ס"ג).
אמנם באמת הדבר פשוט ,שכן לפי מה שנתבאר למעלה בדעת הליקוטי מהרי"ח ,אין "בפרק אחד" והדגול מרבבה תמה על מנהג זה :ולא ידעתי לזה טעם וריח ,תרתי למה.
מתיר דילוג לאחור כלל .אלא שכשקורין את הושע ואחריו את מיכה – ומיכה מאוחר להושע ,והדילוג הכרעת הדגול מרבבה – אחת בלבד ,לפי הפרשה
אליו הוא לפנים – נבלעים השנים לקריאה אחת כפרשה אריכתא ,והיחידה כולה עומדת במקומו של כשקורין וילך – פסוקי מיכה .ושני טעמים :שהושע ומיכה שניהם נתנבאו בפרק אחד ,כמפורש
הושע .ולפיכך יואל ,הבא אחר הושע בסדר הנביאים ,אינו למפרע. בפסחים (פז ע"א); ושהוא מעין הפרשה – דכתיב "ְוְָחָָרָ ה ַַא ִִּפי בֹו ַַּבּיֹום ַַההּוא" (דברים לא ,יז) ,ובמיכה
ואילו במלאכי וזכריה ,אין ההיתר שייך כלל .שהרי הקריאה הראשונה היא מלאכי ,והשניה זכריה ָלַָעד ַַאּפֹו" (מיכה ז ,יח) .וכשקורין האזינו – פסוקי יואל ,לפי ששייך מעין הפרשה – דכתיב "ֹלא ֶֶה ֱֱחִזִ יק ַ
שקדם לו – ונמצא הדילוג לאחור כבר בצעד הראשון ,קודם שנוצרה יחידה שתבלע אותו .ואין כאן מֹוֶרה" (יואל ב ,כג) .וכן משמע ּיֹוֶרד ָלֶָכֶ ם ֶּגֶּׁשׁ ם ֶ
ְקְִחי" (דברים לב ,ב) ,ובפסוקי יואל "ַוַ ֶ ַּכָּּמָטָ ר ִלִ ִ
"ַיַ ֲֲעֹרֹף ּ
הושע שיבלע את מיכה ,אלא שני מקומות עומדים .נמצא שאין "בפרק אחד" מצרף אלא בסדרן, בחומשים ישנים ,שבפרשת וילך סיימו בפסוקי מיכה ובהאזינו בפסוקי יואל .ומסיים :דלא כלבוש
ואינו מהפך את הסדר. (סימן תרג) ודלא כאליה רבה.
המשך בעמוד ד והמשנה ברורה (סימן תכח סקכ"ג) הביאו ,וסיים שהכל כפי המנהג.
םירופיכה םוי -הבוש תבש -וניזאה תשרפ ג דרושים קדמונים
םירופיכה םוי -הבוש תבש -וניזאה תשרפ
ֹלֵקיֶכֶ םֹ ,לא
"ָּבִנִ ים ַַאֶּתּ ם ַלַ ה' ֱֱא ֵ
ְלְַעם ְסְֻגֻ ָּלּ ה" .רש"י
ונראה לי שנחלקו בפירוש הכתוב שם (דברים יד ,א-ב)ּ :
ֹלֶקיָךּ ,וְבְ ָך ָּּב ַַחר ה' ִלִ ְהְ יֹות לֹו ַ
ִִתְתְֹּגְּדְ דּוִּ ...כּ י ַַעם ָקָ דֹוׁש ַַא ָּּתה ַלַ ה' ֱֱא ֶ
מאא"ז הג"ר יוסף תאומים זצ"ל – אבי אביו
פירש שני טעמים נפרדים" :כי עם קדוש אתה" – מאבותיך; ועוד" ,ובך בחר ה'". של הברוך טעם
אבל התרגום ושאר מפרשים פירשו טעם אחד :מפני שעם קדוש אתה מאבותיך,
לכך בחר בך ולא בשאר אומות. שלש העד י ות צר י כות ז ו לזו
וביאור הדבר :אף שבאמת חזר הקדוש ברוך הוא על כל אומה ואומה ולא קיבלו, "ִׁשֵׁחת לֹוָּּ ...בָנָ יו מּוָמָ ם" (דברים לב ,ה)
ֵ
מכל מקום לא כפה את ההר כגיגית אלא על ישראל .ולפירוש רש"י ,שנתן שני איתא בעבודה זרה (ב ע"א) :תניא ,אמר רבי חנינא בר פפא ,ואיתימא רבי שמלאי –
טעמים ,צריכים לשניהם כאחד – קדושתם מאבותיהם ,וגם זכות עצמם במה לעתיד לבא מביא הקדוש ברוך הוא ספר תורה ומניחו בחיקו ,ואומר :מי שעסק
שקיימו את שבע המצות מקודם; ובשניהם יחד נכפה עליהם ההר ולא על בה ,יבא ויטול שכרו .ובאות אומות העולם לתבוע שכרן ,ונדחות .ומשם והלאה (ג
האומות .ולדעת התרגום אינו אלא טעם אחד ,שמפני קדושתם מאבותיהם לכך ע"א) נמשך הויכוח ,וזה תמציתו:
בחר בם.
טענת האומות :כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קיבלנוה ,כדרך שכפית על
ולפי זה ,רבי יהודה סובר כפירוש רש"י ,דבעינן גם זכות עצמם – ולכן אין נקראים ישראל? שאילו כפית – היינו מקבלים .השיב הקדוש ברוך הוא :הראשונות
בנים אלא בזמן שעושים רצונו .ורבי מאיר סובר כתרגום ,שהכל תלוי בזכות ישמיענו – שבע מצות שקיבלתם ,היכן קיימתם? חזרו וטענו :וישראל שקיבלוה,
אבותם – ולכן אף כשאינם עושים רצונו ,זכות אבותם לא תמה ,והם בנים בין היכן קיימוה? אמר להם הקדוש ברוך הוא :אני מעיד בהם שקיימו את התורה
כך ובין כך. ָׂרֵָאל" (שמות
כולה .אמרו לפניו :כלום יש אב שמעיד על בנו? שנאמר "ְּבִּנִ י ְבְֹכ ִִֹרי ִיִ ְׂש ֵ
ומעתה נתבונן בטענת האומות "כלום יש אב שמעיד על בנו" .אם היו סוברים ד ,כב) .אמר להם :שמים וארץ יעידו בהם .אמרו לפניו :שמים וארץ נוגעין בעדותן,
שאין ישראל נקראים בנים אלא בשעה שעושים רצונו של מקום – אין טענתם ָוָָאֶָרץ ֹלא ָׂשְׂמְ ִּּתי" (ירמיה לג ,כה) – ָׁשַׁמִיִ ם ֶ
ְבְִר ִיִתי יֹוָמָ ם ָוָָלְָיְָלָ הֻֻ ,חּקֹות ַ
"ִאם ֹלא ִ
שנאמר ִ
טענה כלל; שהרי זו גופה ראיה ,ממה נפשך :אם אין עושים רצונו ,שוב אינם שאין קיומם אלא בזכות התורה .אמר להם הקדוש ברוך הוא :מכם יבואו ויעידו
קרויים בנים ,ואין כאן אב המעיד על בנו .אלא על כרחך שהאומות סוברות כרבי בהן .יבא נמרוד ויעיד באברהם שלא עבד עבודה זרה ,יבא לבן ויעיד ביעקב ,תבא
מאיר ,שבין כך ובין כך קרויים בנים – והיינו כפשט הכתוב "בנים אתם ...כי עם אשת פוטיפר ותעיד ביוסף ,יבא נבוכדנצר ויעיד בחנניה מישאל ועזריה שלא
קדוש אתה מאבותיך ,לכן בך בחר" ,שהבחירה היא מה שכפה עליהם ההר ולא השתחוו לצלם ,יבא דריוש ויעיד בדניאל שלא ביטל את התפילה.
על האומות. ויש להקשות :הלא גלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא מה יטענו האומות בכל
ואם כן ,כיון שהודו שהכל בזכות אבות – שוב אי אפשר להן לומר כפירוש שלב ושלב .ואם כן ,מדוע לא פתח מיד בתשובה האחרונה – "מכם יבואו ויעידו" –
התוספות ,שהשמים והארץ נוגעים בעדותן מחמת טובת ההנאה שעשו להם שהיא תשובה ניצחת שאין עליה תשובה? למה הוצרך לומר תחילה "אני מעיד",
ישראל בקבלת התורה .שהרי לדבריהן ישראל לא עשו כלום ,שלא בזכותם נכפה ואחר כך "שמים וארץ יעידו" ,עד שדחו את שתיהן?
עליהם ההר לקבל את התורה ,אלא שהשם יתברך עשה כן להם מאהבת אבותם. מה שאמר להם תחילה "הראשונות ישמיענו" – אין בו קושי .דלא חזר בו הקדוש
ואם כן אין כאן נגיעה ,ושמים וארץ יעידו. ברוך הוא מן הויכוח דאמאי לא קיבלתם ,ואי משום דלא כפית עלינו – שהרי
ועל כרחן יודו כפירוש רש"י ,שהכתוב "אם לא בריתי" מוסב על קיום התורה, טענת האומות שני חלקים לה :האחד על עצמם ,למה לא כפית עלינו; והשני,
ומשום כך נוגעים הם .ומעתה שפיר מכם יבואו ויעידו – ואף שאין העדות אלא דגם ישראל לא קיימו .ועל החלק הראשון השיב "הראשונות ישמיענו" ,ותשובה
על יחיד שבדור ,די בכך; שהרי אף בשביל צדיק אחד העולם עומד ,ושוב אין זו קיימא בדוכתא עד סוף הויכוח ,ולא נסתרה כלל .אבל שלוש התשובות על
השמים והארץ נוגעים בעדותן .ואף טענת "אני מעיד בהם" חוזרת ועומדת ,שלא החלק השני נראים לכאורה שלא לצורך.
נדחתה אלא מכח פירוש התוספות ,ומשעה שהודו האומות שהכל בזכות אבות ונראה לי ,ששלוש העדיות צריכות זו לזו .דהנה על התשובה האחרונה עצמה
שוב אין להם פירוש זה .ונמצאו שלוש העדיות צריכות זו לזו וכולן עומדות בסוף, – "מכם יבואו ויעידו" – יש להקשות :האומות שאלו על כלל ישראל ,היכן קיימו
וק"ל. את התורה; והקדוש ברוך הוא מביא עדות על יחיד שבדור – נמרוד באברהם ,לבן
ביעקב ,אשת פוטיפר ביוסף ,נבוכדנצר בחנניה מישאל ועזריה ,ודריוש בדניאל.
מאא"ז מרן רבי ישעי' זצוקללה"ה ומי יאמר ששאר ישראל צדיקים היו?
מפשעדבורז ויש לומר ,שהתשובה מיוסדת על מה שאמרו ביומא (לח ע"ב) :אמר רבי חייא בר
"ְוְַצ ִּּדיק
אבא אמר רבי יוחנן – אפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים ,שנאמר ַ
ְיְ סֹוד עֹוָלָ ם" (משלי י ,כה) .ולפי זה כך אמר להם :אני אומר שיעידו שמים וארץ; ואם
ומחתנו אא"ז הגה"צ מוהר"ר דוב בעריש תשיבו שנוגעים הם בעדותן ,מפני שאין קיומם אלא בזכות התורה – הרי מכם
יבואו ויעידו לכל הפחות על צדיק אחד שבדור .ודי בצדיק אחד כדי שיתקיים
וויינבערג זצ"ל ,אב"ד גומבין ודומ"ץ העולם בשבילו ,ושוב אין שמים וארץ נוגעים בעדותן כלל ,ויכולים להעיד על
פשעדבורז ,בספר הלך דב"ש כל ישראל .ונמצא דבסוף הויכוח נשארה טענתו של הקדוש ברוך הוא דשמים
וארץ יעידו.
גירושי ן שאי ן בהם כר יתות – שהמ שיח ה בי ד המ שלח אלא שאין זה עולה אלא לשיטת רש"י (עבודה זרה ג ע"א ד"ה אם לא בריתי) ,שפירש
"ִּכּ י ֵֵחֶלֶ ק ה' ַַעּמֹוַ ,יַ ֲֲעֹקֹב ֶֶח ֶֶבל ַנַ ֲֲחָלָ תֹו" (דברים לב ,ט)
שהכתוב "אם לא בריתי" מוסב על קיום התורה – ולכן כשיש צדיק אחד המקיים,
שוב אין השמים והארץ נוגעים .אבל התוספות (שם ד"ה נוגעים) הקשו :אדרבה,
ְּכִּריתּות ִִאְּמֶּכֶ ם ֲֲאֶׁשׁ ר ִׁשַּׁלְּחְ ִּּתיָהָ "
ָאַָמר ה'ֵֵ ,אי ֶזֶ ה ֵֵס ֶֶפר ִ
מצינו בדברי הנביא ישעיהֹּ" :כּה ַ מכך שהשמים והארץ קיימים והולכים יש ראיה שישראל קיימו את התורה.
וגו' (ישעיה נ ,א) ,דמבואר מזה שלא גירש הקב"ה את ישראל בגט פטורין .והרי ותירצו ,שקיומם תלוי בקבלת התורה ולא בקיומה; ומכל מקום נוגעים הם
"ָוֵָא ֶֶרא ִּכּ י ַַעל ָּכּ ל ֹאֹדֹות ֲֲאֶׁשׁ ר ִנִ ֲֲאָפָ ה ְמְֻׁשָׁבָ ההנביא ירמיה עומד ומכריז בשם ה'ֵ : בעדותן אף לענין הקיום ,מחמת טובת ההנאה שקיבלו מישראל בכך שקיבלו
ְּכִּר ֻיֻת ֶֶתיָהָ ֵֵאֶלֶ יָהָ " (ירמיה ג ,ח) – הרי להדיא שהיו ָוֶָאֵּתּ ן ֶֶאת ֵֵס ֶֶפר ִ
ָׂרֵָאל ִׁשַּׁלְּחְ ִּּתיָהָ ֶ ,
ִיִ ְׂש ֵ את התורה .ולפי דרכם ,חזרה הקושיא למקומה – שהרי לפי תירוצם אין הנגיעה
שם גירושין וגט פטורין .ועיין שם ברד"ק במקומו מה שכתב בזה. נפקעת על ידי צדיק אחד.
והנה יש לבאר בזה על פי מה דאיתא במסכת גיטין (עח ע"ב) :אמר רב חסדא ,גט ומשום כך הקדים הקדוש ברוך הוא לומר "אני מעיד" – כדי להוציא מלבן את
בידה ומשיחה בידו – אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו ,אינה מגורשת; ואם לאו, פירוש התוספות .דיש לומר דהכרעת מחלוקת רש"י ותוספות תלויה במחלוקת
מגורשת .ומפרשינן טעמיה דרב חסדא ,דנהי דבכה"ג נתינה מעלייתא הויא רבי מאיר ורבי יהודה ,וכמו שיתבאר .דהנה איתא בקידושין (לו ע"א)ּ :
"ָּבִנִ ים ַַאֶּתּ ם
לכל מילי ,מכל מקום גבי גט שאני ,דכריתות בעינן וליכא – דהיינו שצריך שיהיו ֹלֵקיֶכֶ ם" (דברים יד ,א) – בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרויים בנים, ַלַ ה' ֱֱא ֵ
מובדלים זה מזו ,והרי אגודים הם בחוט זה .ועיין בבא מציעא (ז ע"א) ובפירוש ואם לאו אין אתם קרויים בנים ,דברי רבי יהודה .רבי מאיר אומר :בין כך ובין
רש"י שם. "ִׁשֵׁחת לֹוָּּ ...בָנָ יו מּוָמָ ם" (דברים לב ,ה) – אף על פי
כך אתם קרויים בנים ,שנאמר ֵ
והנה כתיב "כי חלק ה' עמו ,יעקב חבל נחלתו" – ששורש קדושת ישראל הוא שמומם בם ,בנים הם.
המשך בעמוד ו
םירופיכה םוי -הבוש תבש -וניזאה תשרפ ד דרושים קדמונים
המשך מעמוד ה
יתברך למעלה מן הזמן ,ויכול לעשות עכשיו מה שראוי לעשות אחר כך – אם כן
שפיר תפסי עכשיו קידושין השניים על לאחר שיגרשנה. כמו חבל הנמשך ואדוק ומחובר כביכול בה' יתברך ממש ,שבחבל הזה ישראל
ֹלֵקיֶכֶ ם" (דברים ד ,ד).
ְּדֵּב ִִקים ַּבּ ה' ֱֱא ֵ
"ְוְַאֶּתּ ם ַַה ֵ
דבוקים בה' יתברך ,כדכתיב ַ
והיינו דקאמר הקב"ה על ידי הנביא ישעיה" :אי זה ספר כריתות אמכם אשר
שלחתיה" – דאף על גב דנתתי לישראל ספר כריתות ,מכל מקום אין כאן שילוחין, והשתא לפי זה תרווייהו נביאי קשוט .שהקב"ה נתן גט פטורין לישראל כדברי
דמיד שחל הגט מיד חוזרין ומתקדשין על ידי קידושין השניים כנ"ל. ירמיה הנביא ,ומכל מקום יפה אמר ישעיה הנביא – דנהי דגט ביד כנסת ישראל,
מכל מקום הרי משיחה ביד הקב"ה ,שהוא החבל הנ"ל" ,יעקב חבל נחלתו";
והקב"ה שהוא כל יכול יתברך שמו ,פשיטא שהוא יכול לנתקו ולהביאו אצלו.
מאא"ז הג"ר ברוך כהנא זצ"ל ,אב"ד פיורדא והיינו דקאמר רחמנא "כה אמר ה' ,אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה" –
"ּוְבְִפ ְׁׁש ֵֵעיֶכֶ ם
דאף על גב דקושטא הוא ששלחתיה ,וכדמסיים בהאי קרא גופיה ִ
שתיה ב כלל אכי לה – ונסתל ק תירוצ ו של אדם ה רא שון ֻׁשְּׁלָּחָ ה ִִאְּמֶּכֶ ם" ,מכל מקום הרי כריתות בעינן וליכא ,דאכתי אגודים הם על ידי
חוט זה – יעקב חבל נחלתו.
במדרש ,דביום הכיפורים מזכיר הקדוש ברוך הוא חטאו של אדם הראשון [ולא
מצאתי מקומו]; והוא תמוה ,מה ענין חטא אדם הראשון ליום הכיפורים. שתי תורות – שני קי דושי ן ,ואין רגע שתה א פנויה
ויש לומר ,דאיתא בגמרא דיומא (עו ע"א) ,חמשה דברים אסורין ביום הכיפורים; ובאופן אחר כתב חתנו ,על פי מה דאמרינן בקידושין (סב ע"ב) :בעי רבי אושעיא,
ופריך ,והא שיתא הוו? ומשני ,שתיה בכלל אכילה. הנותן שתי פרוטות לאשה ואמר לה באחת התקדשי לי היום ובאחת התקדשי
ואיתא ,דלאדם הראשון היה תירוץ על מה שאכל מעץ הדעת – שהקדוש ברוך לי לאחר שאגרשיך ,וגירשה – מהו? מי תפסי בה קידושין שניים או לא .ולא
הוא ציוה עליו שלא יאכל ,והוא סחט ענבים ושתה .אבל אי אמרת שתיה בכלל איפשטא הבעיא.
אכילה ,שוב אין תירוץ זה מספיק ,ודו"ק. והנה הרמב"ם ז"ל פוסק (פרק ז מהלכות אישות הלכה יד) דמקודשת .וכתב הרשב"א
ז"ל דטעמיה משום דנהי דלא איפשטא הבעיא כאן ,מכל מקום איכא לאפשוטה
צמח הצב"י מדאמרינן בכתובות (נט ע"א) :האומר לחבירו שדה זו שאני מוכר לך ,לכשאקחנה
ממך תיקדש – דקדשה .דאף על גב דכשמוכרה לו אין בידו להקדישה ,מכל
מקום כיון שבידו להקדישה עכשיו ,לעולם יכול הוא גם כן להקדישה לאחר זמן
אף תירו ץ חצי שי עור ניט ל ממנו לכשיהיה רשות בידו; הכי נמי ,כיון דבידו לקדשה עכשיו ,לעולם יכול הוא גם כן
ולפי דרכו יש לפרש באופן אחר .דהנה כתב בידי משה בשם גדול אחד ,דאדם לקדשה לאחר שיגרשה.
הראשון לא אכל אלא חצי שיעור ,וסבר דמותר מן התורה .ובזה פירש לשון והר"ן ז"ל בנדרים (ל ע"א) פליג ,דלא דמי להתם .דבשלמא גבי שדה ,אותו הקדש
"ָהִָא ָּׁׁשה
המדרש (בראשית רבה פרשה יט סימן יב) על מה שהשיב אדם הראשון ִ עצמו שהוא מקדיש לאחר זמן יכול הוא גם כן להקדיש עכשיו; אבל כאן בקידושי
ָהֵָעץ ָוָֹאֵֹכֵ ל" (בראשית ג ,יב) :אמר רבי אבא בר
ָנַָת ָּּתה ִִע ָּּמ ִִדיִִ ,הוא ָנְָתְָנָ ה ִּלּ י ִִמן ֵ
ֲֲאֶׁשׁ ר ַ אשה ,אותן קידושין שניים שהוא מקדשה לאחר שיגרשה אי אפשר לו לקדשה
כהנא" ,ואכלתי" אין כתיב כאן אלא "ָוָֹאֵֹכֵ ל" – אכלתי ואוכל עוד .וזה לשונו :דאיתא עכשיו ,שהרי מכיון שהוא מתפיס בה קידושין ראשונים ,אי אפשר שוב שיחולו
שהאכיל אדם הראשון מן העץ לבהמות ולחיות ולעופות ,ושיעור אכילה בכזית, עתה קידושין שניים .הלכך לא נפשטה הבעיא ,עכ"ד הר"ן ז"ל שם.
והתנצל אדם הראשון שלא אכל את כולה אלא פחות משיעור .וזהו "אכלתי
ואוכל" – פירוש ,שהאכיל לבהמות ולא הגיע עליו שיעור כזית ,וחצי שיעור מותר; "ְוְֵא ַַר ְׂׂש ִּּתיְך ִלִ י ְלְ עֹוָלָ ם" (הושע ב ,כא) ,וידוע
והנה בנדון דידן ,הרי הכתוב אומר ֵ
וזהו שאמר ,לא אכלתי שיעור אכילה להתחייב עליה ,עכ"ד. דהתורה הקדושה היא בעצמה הקידושין שקידש השם יתברך את עמו ונחלתו,
וכדמברכינן "אשר קדשנו במצותיו" .והנה הקב"ה נתן לנו שתי תורות ,אחת
והנה דין חצי שיעור ילפינן לה בגמרא דיומא (עג ע"ב) מן המשנה גופה" :יום בכתב ואחת בעל פה .נמצא ,שכיון שהכל צפוי לפניו יתברך שמו ,והיה גלוי וידוע
הכיפורים אסור באכילה וכו'" – אסור? ענוש כרת הוא! אמר רבי אילא ,ואיתימא לפניו יתברך שיתן גט לישראל – לכך קדשנו בשתי תורות :באחת קדשנו בשעת
רבי ירמיה :לא נצרכה אלא לחצי שיעור. מתן תורה ,ובשניה קדשנו ברחמיו לאחר שיגרשנו.
ונמצא דמאותה משנה של חמשה עינויים נסתלק תירוצו של אדם הראשון בחצי וכיון שכן ,הנה לא מיבעיא לשיטת הרמב"ם דבעיא דרבי אושעיא איפשטא לה
שיעור .ומעתה שפיר מזכירין חטאו ביום הכיפורים דוקא ,ודו"ק. דמקודשת – אם כן אפילו אם אמת נכון הדבר שנתן הקב"ה גט פטורין לישראל,
הרי תיכף בשעת חלות הגט חוזרין הקידושין לחול ,ולא היה רגע שתהא פנויה.
ואפילו לדעת הר"ן ז"ל דלא איפשטא הבעיא – מכל מקום הרי כל עיקר ספיקיה
דרבי אושעיא הוא רק משום שבשעה שמתגרשת אזי אין בידו לקדשה ,שהרי
בדעתה הדבר תלוי; ואם כן נהי דעכשיו בידו לקדשה ,מכל מקום הרי קידושין
השניים אין יכולים לחול עכשיו עד שיגרשנה ,והרי עדיין לא גירשה ואין יכול
לקדשה עכשיו בקידושין שניים כל זמן שלא גירשה .אבל כלפי שמיא ,שאין שום
הפסק זמן לפניו יתברך ,דלגבי הקב"ה עבר והוה ועתיד הכל אחד ,כיון שהוא
מעלת וחובת לחדש חידושי תורה ולכתבם
מלוקט מספר ים וסופר ים וממל קטים
אך לבסוף ,כשמעמיק עוד יותר ,והשם יתברך משפיע עליו שפע ממרום לחדש בו חידושי כתב הג"ר יצחק אייזיק חבר זצ"ל בספרו "אור תורה" (אות י) ,וזה לשונו:
אורייתא – אז שוב נעשה הכל מישרים ,כתקיעה שלאחריהם. "ועשרה זכרונות הם נגד חידושי תורה שישראל מחדשים בכל עת ,שנכלל בי' הדברות;
כתב הגה"ק רבי יצחק אייזיק מקאמארנא זצ"ל בספרו "נוצר חסד" על אבות (פ"ה מ"ב) ,וזה ועל ידי זה הם נזכרים לזכות ביום הדין ,ועל ידי זה הוא יתברך עומד מכסא דין ויושב
לשונו: "ַעל ֵּכּ ן ָהָ מּו ֵֵמ ַַעי לֹוַַ ,ר ֵֵחם ֲֲא ַַר ֲֲח ֶֶמּנּו" (ירמיה
על כסא רחמים ,כי הוא במעיים ,כמו שנאמר ַ
"אקיים מצות כיבוד אב ,מכבדו במותו ,ואעתיק מה שכתב אבי הגאון הקדוש צדיק יסוד לא ,יט) .וכמו שבבריאת אדם הראשון עומד זכרון בראש השנה ,כמו שאומרים "זה היום
עולם מוהר"ר אלכסנדר זצ"ל ,בספרו הנחמד "זכרון דברים" וכו' ,על פי מה ששמעתי תחלת מעשיך ,זכרון ליום ראשון" (מתפילת ראש השנה) – שאז כל הבריאה בכלל ,כמו כן
אחד קדוש מדבר מוהר"ר שמעון מדאברמיל" :לגולה עמוקות בדין" – כשהקב"ה רואה הוא בפרט בכל שנה ושנה ,מתחדשת הבריאה בכללה ,ולכן זה הוא הדין לכל באי עולם,
ח"ו דינים על ישראל ומקטרגים ,מתחיל לגלות רזין דאורייתא והדינים בטלין. וכל ראש השנה הוא תחלת מעשיך יתברך כמו ביום ראשון ממש .גם רמז מה שנאמר
"ְוְ נֹוַׁשְׁעְֶּתּ ם ֵֵמֹא ְֵֹיְֵביֶכֶ ם" (במדבר י ,ט) ,שהתורה היא תשובה לנגד השונא שהוא היצר הרע;
ְלְַמַנַ ֶּׁשׁ ה" (דבריםואמר מורי ורבי אחי הקדוש מוהר"ר צבי [מזידיטשוב]ּ" :גֹוָלָ ן ַּבּ ָּּצפֹון ַ
ולכן צריך לזכור זכות התורה ,ועל ידה הם נושעים מהאויב" ,עד כאן לשונו.
ד ,מג) – אם רואה הקב"ה השכחה והדינים והקטנות מתגברין על ישראל כמו "ַנַ ַּׁשִׁנִ י
"ָּבָׁשׁ ן" ,ואז ֹלִקים" (בראשית מא ,נא) ,אז הקב"ה ברוב רחמיו מגלה נו"ן שערי בינה ,סוד ּ ֱֱא ִ הובא בספר עשות פרי (להג"ר חיים אהרן לפידות טומבק ,חלק כתב זאת ,עמוד תיד) ,וסיים עלה:
הדינים נמתקים וכו'. הרי לנו דעיקר רחמי השם יתברך מתעוררים מכח חידושי התורה שישראל מחדשים בכל עת;
ועל כן מה טוב להתחזק בענין זה ביום הדין ,ובזכות זה ירחמנו ה' ויפקדנו בפקודת ישועה
והנה הבנתי מדברי קדשו של אחי ,שדיוקא על ידי פנימיות התורה נמתקין הדינים,
ורחמים.
ואנכי לא כן עמדי ,רק כשמחדש איזה דבר בגמרא ופוסקים גם כן נמתקין הדינים,
דהקב"ה חדי בפלפולא ,ונמתקין הדינים וכו'" ,עכ"ל. ואני הצב"י אמרתי לפרש בזה ענין סדר התקיעות – תקיעה ,שברים תרועה ,תקיעה.
ואני הצב"י אמרתי לפרש בזה מה שדרשו בילקוט (הושע רמז תקלג)" :קחו עמכם דברים" – של דהנה כשאדם מתחיל ללמוד איזה ענין ,מאמר מחז"ל ,או סוגיא בגמרא ,או בירור בהלכה,
דרשנים טובים .דלכאורה יש לדקדק ,מה ענין דרשנים לכאן ,והלא בתשובה עסקינן .אלא ואפילו פסוק אחד שבתורה – מתחילה הכל נראה אצלו ישר ,בלא עקש ופתלתול; והוא כעין
לפי האמור ניחא :שהדברים שהנביא מצוה ליקח הם דברי תורה שמחדשים ,שבהם הדינים התקיעה ,שהיא קול פשוט.
נמתקים; ולזה אמר "דרשנים טובים" – שהם המחדשים ודורשים ,ובכוחם להמתיק את הדין אך כשמתבונן ומעמיק בדברים ,מוצא הרבה דברים שלפום ריהטא אינם נראים נכונים ,ונעשה
ביום הדין. הענין מלא קושיות וסתירות – והוא כעין השברים והתרועה ,שהם קולות שבורים.
םירופיכה םוי -הבוש תבש -וניזאה תשרפ ה דרושים קדמונים
שבת שובה
בדורות הקודמים היו לנו צדיקים קדושי עליון ,והיה בכוחם לדרוש
דרשות ולעורר את כל השומעים לתשובה שלימה .וכמו שמספרים על
דרשה לשבת שובה שנת תשע"ד לפ"ק
אא"ז הישמח משה והייטב לב ,שכשהיו דורשים לא היה בכל בית המדרש ג' קושי ות
מי שלא שב בתשובה .ושם שפיר מובן איך מועילה תשובת רבים ,דהלא
שפיר הוי "בידו" לעורר את כולם לתשובה .וזהו שאמר "קחו עמכם דברים" ַּבֲּעֹוֶֹנֶ ָך" (הושע יד ,ב) – הרי ָכַָׁשְׁלְָּת ֲ
ּ ֹלֶקיָךִּ ,כּ י
ָׂרֵָאל ַַעד ה' ֱֱא ֶ
בפסוקׁ" :שּוָבָ ה ִיִ ְׂש ֵ
של דרשנים טובים ,ודו"ק. ְּדָּבִָרים ְוְ ׁשּובּו ֶֶאל ה'" וגו'
הכל בלשון יחיד; ובפסוק שאחריוְ" :קְ חּו ִִע ָּּמֶכֶ ם ִ
(שם ,ג) – הרי בלשון רבים .ויש להבין שינוי הלשונות.
כל שבי דו לתק ן אינו נדח ה ובילקוט (הושע רמז תקלג) דרשו "קחו עמכם דברים" – של דרשנים "טובים".
אך נראה לעניות דעתי באופן פשוט מאוד לתרץ את קושיית הגאון "טֹוִבים ַַה ְּׁׁשַנַ ִיִ ם ִִמן
ִ ואא"ז הבנין דוד זצ"ל בדרשותיו פירש שקאי על הפסוק
מאסטראווצע .דאף שאין ביד היחיד לעורר את חבירו לתשובה ,הלא ביד ָהֶָאָחָ ד" (קהלת ד ,ט) ,וכמו שהבאנו בדרשת שנת תשע"ג (נדפס בגליון לראש ֶ
כל אחד ואחד לעורר את עצמו ולעשות תשובה נכונה בכוונת הלב כמו השנה דהאי שתא); ואף כאן נלך בעקבותיו.
שצריך; ואף שעכשיו אינו עושה כן ,ואינו עושה אלא תשובה במעשה ובמשנה (יומא פה ע"ב) :עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר
ובדיבור ,באופן של "ולבם לא נכון עמו" – מכל מקום הלא "בידו" לעשות עד שירצה את חבירו .וכתב הרי"ף בעין יעקב ,דגם העבירות שבין אדם
תשובה שלימה .נמצא שלא נדחה מן הקדושה ,דהלא בידו לשוב; ושפיר למקום לא נתכפרו .וטעמא בעי.
מועילה תשובת הרבים אף בלא כוונה ,דהלא כל אחד ואחד בידו לעשות
תשובה בכוונה ,ואין כאן דיחוי. ע שה דרבים דוחה עשה ד יחי ד – וק ושיי ת המ איר עיני חכמים
ובזה מתורץ המשך הפסוקים .דהנביא בא להגדיל את כח התשובה ,שאף ונקדים דברי הגאון מאסטראווצע זצ"ל (מאיר עיני חכמים מהדורא קמא חלק שני
שאינה אלא "דברים" בעלמא בלא הרהור הלב ,מועילה באופן שעושה את דרוש ח) ,וזה לשונו :בגמרא תענית (ח ע"א) אמר ר' אמי ,אין תפלתו של אדם
התשובה ברבים; אך התנאי לזה הוא ,שיהא ביד כל אחד ואחד לעשות ַּכָּּפִיִ ם" (איכה
ְלְָבֵָבנּו ֶֶאל ּ
נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו ,שנאמר "ִנִ ָּׂׂשא ֵ
תשובה באמת ,שמגעת עד כסא הכבוד .ולזה מתחיל "שובה ישראל" בלשון יֶהם
ְּבִּפ ֶ
ְיְַפּתּוהּו ִ
ג ,מא) .ופריך ,איני? והא שמואל מוקי אמורא עליה ודריש "ַוַ ַ
יחיד" ,עד ה' אלקיך" – שהלא יש לך הברירה לעשות את זאת ,ושוב לא ּוִבְלְ ׁשֹוָנָ ם ְיְַכַ ְּזּ בּו לֹוְ ,וְִלִ ָּּבם ֹלא ָנָ כֹון ִִעּמֹו" ,ואף על פי כן "ְוְ הּוא ַַרחּום ְיְַכַ ֵּפּ ר
ִ
נדחית מן הקדושה ,ולא שייך לומר נראה ונדחה אינו חוזר ונראה; ושפיר ָעָֹוֹן" (תהלים עח ,לו-לח) .ומשני ,לא קשיא :כאן ביחיד ,כאן בציבור .מבואר
אמר אחריו "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'" בלשון רבים ,ודו"ק. דביחיד צריך כוונת הלב ,ובציבור מועיל מעשה התפלה אף בלא כוונת
ויש לבאר בזה המדרש "קחו עמכם דברים של דרשנים טובים" ,דקאי הלב .ולהבין מדוע הוא כן.
"טֹוִבים ַַה ְּׁׁשַנַ ִיִ ם" [שעושים תשובה ברבים] ִ על הפסוק בקהלת (ד ,ט-י): ונראה לי ,דאיתא ביומא (פו ע"ב) :אמר ר' יוחנן ,גדולה תשובה שדוחה לא
ַּבֲּעָמָָלָ ם"
ָלֶָהם ָׂשָׂכָ ר טֹוב ֲ
"ֲאֶׁשׁ ר ֵיֵ ׁש ֶ ָהֶָאָחָ ד" [העושה תשובה ביחידות]ֲ , "ִמן ֶ
ִ "ֵהן ְיְַׁשַּׁלּ ח ִִאיׁש ֶֶאת ִִא ְׁׁשּתֹו" וגו' (ירמיה ג ,א) ,עיין שם. תעשה שבתורה ,דכתיב ֵ
[שמהניא תשובה אף בלא כוונה]; "ִּכּ י ִִאם ִיִ ֹּפּלּו" [ולא יהיו במדריגה לעשות ְחְָּתּה"ְלְַק ּ
ָהִָראׁשֹוןָ ...לָ ׁשּוב ַ
ופירש רש"י ,הלא תעשה הוא "ֹלא יּוַכַ ל ַּבְּעְָלָ ּה ִ
"ָהֶָאָחָ ד ִָיִָקים ֶֶאת ֲֲח ֵֵברֹו" [כי בתשובת הרבים ,אף שלבם לא תשובה נכונה]ֶ , (דברים כד ,ד) .וכתבו המפרשים (עיין בספר תוספות יום הכפורים בשם המהרי"ט),
ָהֶָאָחָ ד ֶׁשִּׁיּּפֹול" [שישוב
"ְוְִאילֹו ֶנכון עמו ,עם כל זה "והוא רחום יכפר עון"]; ִ ְּכִּריתּות ִִאְּמֶּכֶ ם" וגו' (ישעיה "ֵאי ֶזֶ ה ֵֵס ֶֶפר ִדבאמת ישראל לא נתגרשו ,דכתיב ֵ
"ְוְֵאין ֵׁשִׁנִ י ַלַ ֲֲה ִִקימֹו".
ביחידות ולא יעשה תשובה נכונה]ֵ , נ ,א) – ואם כן ליכא לאו דמחזיר גרושתו; רק דהוי כמו סוטה שנסתרה תחת
אי נמי" :טובים השנים" – דמהניא תשובת הרבים" ,מן האחד" – היינו מהא ָּּמָאָ ה" ,דכתיב בפרשת מחזיר ד"ַא ֲֲח ֵֵרי ֲֲאֶׁשׁ ר ֻֻהַּט ּ
בעלה ואסורה מכח העשה ַ
שכל יחיד ויחיד בידו לעשות תשובה נכונה; ולכן מהניא תשובת השנים אף גרושתו (דברים כד ,ד) .וקשה ,איך מועילה תשובה – הא אין עשה דוחה עשה
שאינם במדריגת תשובה נכונה. [וקצ"ע ,דבתוספות יום הכפורים שם כתב דיש בה לאו ועשה].
[ובזה יש לתרץ קושיית הרי"ף בעין יעקב .דאיתא שם :אמר ר' לוי ,גדולה אך נראה לי ,דמשום הכי מועילה תשובה ,דהויא כמו חרטה דמעיקרא ,כמו
ֹלֶקיָך" וגו'. ָׂרֵָאל ַַעד ה' ֱֱא ֶ
תשובה שמגעת עד כסא הכבוד ,שנאמר "ׁשּוָבָ ה ִיִ ְׂש ֵ התרת חכם שעוקר את הנדר מעיקרו – ונמצא שלא היתה כאן טומאה כלל.
רבי יוחנן אמר ,עד ולא עד בכלל .ומי אמר רבי יוחנן הכי ,והא אמר ר' יוחנן אך כל זה אם עושה תשובה מעומק הלב בכוונה; אבל אם אינו עושה אלא
גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה וכו'? לא קשיא ,הא ביחיד במעשה ,כענין "ויפתוהו בפיהם" ,שוב הדרא קושיא לדוכתא :איך מועילה
והא בציבור .והקשה ,למה לא תירצו "כאן מיראה כאן מאהבה". תשובה כה"ג ,כיון דאינו עוקר מעיקרו ,והוי כמו הפרת הבעל דמיגז גייז
ואינו אלא מכאן ולהבא – ואיך תשובה כזו דוחה את העשה דסוטה? אך זה
ויש לומר על פי מה שכתב עוד הרי"ף שם ,דרישא דקרא ד"שובה ישראל" רק ביחיד; אבל בציבור ,אם עושים תשובה הוי עשה דרבים ,ועשה דרבים
מיירי בתשובה מאהבה ,והנביא אמר לו דהלא כבר עשית תשובה מיראה דוחה עשה דיחיד .ומיושבים דברי הגמרא דמחלקת בין יחיד לציבור.
ולא הגעת אלא ל"כי כשלת בעוניך".
אולם עדיין קשה ,כיון שהוכחנו שתשובת היחיד אינה מועילה בלא כוונה,
ולכן אין לתרץ דכאן מיירי מיראה ,היינו "עד ה' אלקיך" ,דבזה לחוד לא סגי אם כן גם תשובת הרבים לא תועיל בלא כוונה .דבאמת קשה ,האיך מועילה
– דאי מיירי בציבור ,הלא מהניא אפילו תשובה בלא כוונת הלב כלל ,ולמה תשובה כלל – הלא ישראל נקראו קדושים ,והכתוב קראם "ֹצֹאן ָקָָדִָׁשׁ ים"
עד ולא עד בכלל .לזה צריך לתירוץ דמיירי ביחיד ,וסומך גם על התירוץ (יחזקאל לו ,לח) ,ובקדשים הדין הואיל ונדחו ידחו ,דנראה ונדחה אינו חוזר
דכאן מיראה; וממילא דמיירי כאן ביחיד העושה תשובה מיראה בלבד (או ונראה; ואם כן איך מועילה תשובה ,הואיל ונדחו מחמת חטאם ,איך יהיו
בלא כוונה לגמרי) ,ובזה אינו מגיע עד ה' אלקיך ,ודו"ק ,וקצרתי]. חוזרין ונראין על ידי תשובה? אך כיון דקיימא לן דכל שבידו לתקן לא
עבירות שבין אדם לחבירו – ולמה צר יכות כח הרבים חשיב דיחוי ,אם כן גם כאן ,כיון שיש בידם לתקן על ידי תשובה ,לא נדחו
כלל .ואם כן קשה ,איך מועילה תשובת הרבים – הלא אין ביד אדם לעשות
והנה הא דצריכין לדחיית לא תעשה או עשה ,היינו רק בחטא של עבודה שחבירו ישוב? אך כיון דמועילה תשובת היחיד ,נמצא דכל אחד מן הרבים
"ְוְַאְּתּ ָזִָנִ ית ֵֵר ִִעים ַַרִּבּ ים" (ירמיה ג ,א); ואם יאמר האדם,
זרה ,שזה נכנס לגדר ַ לא נדחה ,דבידו לשוב; וממילא יכול אחר כך להצטרף עם הרבים ולעשות
אני לא עבדתי שום עבודה זרה ,ולכן איני צריך לתשובת הרבים. תשובה ברבים .נמצא דכל זה שתשובת הרבים מועילה ,אינו אלא מכח
אך מצאנו שחז"ל הגדילו כמה עונות שבין אדם לחבירו ,ואמרו :כל הכועס היחיד; ואם כן למה מועילה תשובת הרבים אף בלא כוונה ,הא ביחיד אינה
כאילו עובד עבודה זרה (רמב"ם הלכות דעות פ"ב ה"ג ,ועיין שבת קה ע"ב ובמהר"ץ מועילה בלא כוונה – ואם כן שוב לא הוי בידו לתקן .עד כאן קושיית המאיר
חיות שם ,ובזוהר תצוה קכב ע"א); וכן אמרו על המתגאה (סוטה ד ע"ב) ,על עיני חכמים ,ועיי"ש עוד.
המעלים עיניו מן הצדקה (כתובות סח ע"א) ,ועל המחליף בדיבורו (סנהדרין והנה בדור עני אנו קיימין ,ואין לנו מי שיגדור גדר ויעמוד בפרץ; אך
צב ע"א).
םירופיכה םוי -הבוש תבש -וניזאה תשרפ ו דרושים קדמונים
םירופיכה םוי -הבוש תבש -וניזאה תשרפ
ולכן על כל שאר העונות יכולין לטעון "עד ה' אלקיך" ,כי הוא גרם על נמצא שחמורות עבירות שבין אדם לחבירו מעבירות שבין אדם למקום,
ידי בריאת יצר הרע .וזהו שאמר "כי כשלת בעוניך" ,דגם על הזדונות אנו שלזה צריכים לדחייה .ושוב אין לו אלא שתי ברירות :או שיעשה תשובה
כשוגגין על ידי פיתוי היצר .אך כל זה אם שב על ענין השקר; דאם לא כן, בכוונת הלב ,שאין זה דבר קל ,או שיעשה תשובה בכנופיא וברבים; וכדי
הרי חוטא גם בלא פיתוי היצר .אבל אם שב על השקר ,אז יכולין לטעון שיהא לה חשיבות של רבים ,צריכים שיהא לבם שוה זה עם זה.
"אשר הרעותי" .וזהו שאמר "קחו עמכם דברים" – דברי אמת ,ואז "ושובו וזהו שאמרו :עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה
אל ה'". את חבירו – דהלא אם לא ירצה את חבירו לא יהא לו כח הרבים ,ולעבירה
ויש להוסיף בזה ,דהנה בילקוט שם דרשו "קחו עמכם דברים" – בדברים שנחשבת כעבודה זרה צריכים את כח הרבים ,ודו"ק.
פתיתם אותו בסיני ,שנאמר "ויפתוהו בפיהם" .הרי שהקלקול היה בדברים
שאין הלב עמם ,שזהו היפך מדת האמת; ולזה אמר "קחו עמכם דברים" –
באותם דברים עצמם תתקנו ,שיהיו דברי אמת.
דרשה לשבת שובה שנת תשע"ו לפ"ק
ְלְַט ֵֵהר ֶֶאְתְֶכֶ םִִ ,מֹּכּל
ובזה יש לפרש הפסוק "ִּכּ י ַַבּיֹום ַַהֶּזּ ה ְיְַכַ ֵּפּ ר ֲֲעֵלֵ יֶכֶ ם ַ ב ' ד יוקים
ֹּטּאֵתיֶכֶ ם ִלִ ְפְֵנֵ י ה' ִּתְּטְָהָ רּו" (ויקרא טז ,ל) .דלכאורה הסיפא סותרת לרישא: ַַח ֵ
ַּבֲּעֹוֶֹנֶ ָך" (הושע יד ,ב)ְ" ,קְ חּו
ָכַָׁשְׁלְָּת ֲ
ּ ֹלֶקיָך ִּכּ י
ָׂרֵָאל ַַעד ה' ֱֱא ֶ בהפטרהׁ" :שּוָבָ ה ִיִ ְׂש ֵ
ברישא אמר שהשם יתברך הוא המכפר ,ועיצומו של יום מכפר; ושוב אמר
ָפִָרים
ְוְַקח טֹוב ּוְנְַׁשְּׁלָּמָ ה ִ
ְּדָּבִָרים ְוְ ׁשּובּו ֶֶאל ה'ִִ ,אְמְ רּו ֵֵאָלָ יו ָּכּ ל ִּּת ָּׂׂשא ָעָֹוֹן ַ
ִִע ָּּמֶכֶ ם ִ
"לפני ה' תטהרו" ,דמשמע שהאדם הוא הצריך לשוב ולטהר את עצמו.
ָׂפֵָתינּו" (שם ,ג).
ְׂש ֵ
אלא הוא הדבר אשר דיברנו :דעל האדם מוטל תחילה לשוב על דיבורי
ומדייקת הגמרא במסכת יומא (פו ע"ב) :האי "עון" מזיד הוא ,וקא קרי ליה
שקר ,ואז יכפר עליו השם יתברך על שאר העבירות .ויש להוסיף ,דתיבות
מכשול.
"לפני ה'" רומזות לענין האמת ,כי חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת (שבת
נה ע"א) ,ואיהו אלקא קשוט (זוהר ויקהל רו ע"א); וזהו "לפני ה' תטהרו" – וגם יש לדייק ,מהם ה"דברים" שצריכים ליקח.
באותו ענין שהוא "לפני ה'" ,דהיינו מדת האמת. טענת "א שר ה רעותי " – למי שנשמר מ ן ה שקר
אי ן השראת השכינה אלא במדת הא מת דהנה במסכת סוכה (נב ע"ב) :אמר רב חנא בר אחא ,אמרי בי רב ,ארבעה
ֶּבֱּא ֶֶמת"
ַּבֶּח ֶֶסד ִּכּ ֵּּסא ְוְָיַָׁשׁ ב ָעָָלָ יו ֱ
והנה בזוהר הקדוש (פקודי ,רכ ע"ב)ְ" :וְ הּוַכַ ן ֶ מתחרט עליהן הקדוש ברוך הוא שבראם ,ואלו הן ...יצר הרע ,דכתיב
(ישעיה טז ,ה) – קודשא בריך הוא אתקין לההוא כורסייא בחסד" ,וישב עליו "ַוַ ֲֲאֶׁשׁ ר ֲֲה ֵֵרֹע ִִֹתי" (מיכה ד ,ו) .אמר רבי יוחנן ,אלמלא שלש מקראות הללו
באמת" ,דאיהו תיקונא דחותמא דכולא ,ולא יתיב על ההוא כורסייא אלא נתמוטטו רגליהם של שונאיהן של ישראל :חד – דכתיב "ואשר הרעותי";
בחותמא דא דאיהו אמת .נמצא דליכא השראת השכינה כי אם על ידי ּיֹוֵצר ֵּכּ ן ַַאֶּתּ ם" וגו' (ירמיה יח ,ו); ואידך – "ִהֵּנּ ה ַכַ ֹח ֶֶֹמר ְּבַּיַ ד ַַה ֵוחד – דכתיב ִ
שמירת האמת ,ועל ידי זה זוכין להגיע "עד ה' אלקיך". ְוְָנַָת ִּּתי ָלֶָכֶ ם ֵלֵ ב ָּּבָׂשׂ ר" (יחזקאל לו ,כו) .רב ָהֶָא ֶֶבן ִִמְּבַּׂשְׂרְֶכֶ ם ַ
"ַוַ ֲֲה ִִסֹר ִִֹתי ֶֶאת ֵלֵ ב ֶ
ְּבִּקְרְְּבֶּכֶ ם" וגו' (שם ,כז). רּוִחי ֶֶאֵּתּ ן ִ
"ְוְֶאת ִ פפא אמר ,אף מהאי נמיֶ :
"ַאֶּתּ ם" אותיות אמ"תִ" ,נִ ָּּצ ִִבים ַַהּיֹום" (דברים כט ,ט) – וכמו ויש לרמז בזהַ :
שאיתא בזוהר (פנחס ,רלא ע"א) דבכל אתר "ויהי היום" דא ראש השנה. והנה בראשית חכמה (שער הקדושה פרק יב) :אמר רבי אלעזר ,הכל ברא
הקדוש ברוך הוא חוץ מן השקר ,שלא בראו אלא בני אדם בודין אותו
ָלֶָהם
ְיְִהי ֶ ֹּיּאֶמר ַַאְך ַַע ִּּמי ֵֵה ָּּמה ָּּבִנִ ים ֹלא ְיְַׁשֵּׁקּ רּוַ ,וַ ִ
ויש לפרש בזה הפסוק "ַוַ ֶ
מלבם ,עד כאן לשונו .וכן הוא בתנא דבי אליהו זוטא (פרשה ג) :הכל ברא
יַע" (ישעיה סג ,ח).
ְלְ מֹוִׁשׁ ַ
הקדוש ברוך הוא בעולמו ,חוץ ממידת השקר שלא ברא ,ומידת עוול שלא
תשובה מאהבה – עו שה הא מת מפני שה וא א מ ת ְוְֵאין ָעֶָוֶ ל
"ַהּצּור ָּּת ִִמים ָּּפ ֳֳעלֹו ִּכּ י ָכָ ל ְּדָּרָָכָ יו ִִמ ְׁׁש ָּּפטֵֵ ,אל ֱֱאמּוָנָ ה ֵעשה ,שנאמר ַ
ַַצ ִּּדיק ְוְָיָָׁשׁ ר הּוא" (דברים לב ,ד)[ .ועיין מנחת אברהם (שטערן ,מצוה ל) ,משיב
והנה יש לומר דתשובה מאהבה היא על ידי קבלת שמירת האמת .דהנה נפש (גינצלער ,פרשת נח) ,ובאר שלמה (צוקער ,מערכת ש אות ב)].
כתב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק י הלכה ב) :העובד מאהבה ,עוסק בתורה
ובמצות והולך בנתיבות החכמה ,לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת ונמצא דעל כל שאר העונות יש להאדם אמתלא ,שהקדוש ברוך הוא ברא
הרעה ולא כדי לירש הטובה ,אלא עושה האמת מפני שהוא אמת ,וסוף את היצר הרע; אמנם על השקר לא שייך טענה זו.
הטובה לבא בגללה .ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד ,ואין כל חכם זוכה והנה בספר חסידים (סימן תרמז) :מעשה ברשע אחד שאמר לחכם ,אילו
לה; והיא מעלת אברהם אבינו ,שקראו הקדוש ברוך הוא אוהבו לפי שלא היית מורה לי תשובה דבר אחד הייתי עושה ,ואפילו קשה ביותר .אמר
עבד אלא מאהבה .והיא המעלה שצונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה, לו :אל תכזב ,ובזה לך תשובתך מקובלת .אמר הרשע :זה אסבול ,אף על
ֹלֶקיָך"; ובזמן שיאהוב אדם את ה' אהבה הראויה, ְבְָּת ֵֵאת ה' ֱֱא ֶ
"ְוְָאַָה ּ
ַ שנאמר פי שקשה לי ביותר .כשבא לגזול ,אמר בלבו :אם ידעו כי אני אומר אמת
מיד יעשה כל המצות מאהבה. גזלתי – יתלוני ,ואם אומר שקר – הרי אכזב; ונמנע .פעם אחת הפקיד לידו
ואמרו חז"ל ביומא (פו ע"ב) דהפסוק "כי כשלת בעוניך" מיירי בתשובה המלך את הכלי שהיה כסף וזהב בו ,והיה יצרו אומר לו לגוזלו; חשב בלבו:
מיראה .ולזה הוסיף הנביא "קחו עמכם דברים" – וכנזכר לעיל ,שיזהר אני צריך לישבע על שקר ואעבור על מצות מורי; נמנע והלך לו .פעם אחת
במדת האמת ,ובזה יגיע לתשובה מאהבה. רצה לבוא על הזונה ,אמר :אם יכירו אותי ,אם אומר שקר אעבור על מצות
ְרְֵחק
ּוְדְַבר ָּכּ ָזָ ב ַַה ֵ
מורי; נמנע והלך לו .כך שב מכל עונותיו .לכך נאמר "ָׁשְׁוְ א ַ
אִתי ַוַ ֲֲא ַַת ֵֵעָבָ הּ ,תֹוָרְָתְ ָך ָאָָהְָבְ ִּּתי" (תהלים קיט ,קסג) –
"ֶׁשֶׁקר ָׂשֵׂנֵ ִ
ֶ וזהו שאמר ָׂרֵָאל ֹלא ַיַ ֲֲעׂשּו ַַעְוְָלָ ה ְוְ ֹלא ְַיְַדְּבּ רּו
"ְׁש ֵֵא ִִרית ִיִ ְׂש ֵ
ִִמֶּמּ ִּנּ י" (משלי ל ,ח) ,וזהו שנאמר ׁ
ותורתך ,תורת אמת" ,אהבתי". ַּתְּרְִמית" (צפניה ג ,יג). ִ יֶהם ְלְ ׁשֹון
ְּבִּפ ֶ
ָכָָזָ בְ ,וְ ֹלא ִיִ ָּּמ ֵֵצא ִ
ְקְָרָֻאהּו ֶֶב ֱֱא ֶֶמת" (תהלים קמה,
וזהו שאמר "ָקָ רֹוב ה' ְלְָכָ ל ֹקְֹרְָאָ יוְ ,לְֹכֹל ֲֲאֶׁשׁ ר ִיִ ֻ ולהאמור יש להוסיף ,דלא רק מצד המציאות מועיל – שאם נזהר מן
יח) – כי אם רוצה בקרבת ה' ,יאחז במדת האמת. השקר שוב לא יחטא – אלא אף מצד הטענה :שאם שב בענין השקר ,יש לו
ויעזור השם יתברך שנזכה לאחוז במדת האמת ,חוק ולא יעבור ,ובזה נזכה אמתלא על כל שאר העבירות שעשה.
שיהא דבר טוב וקים לעולם ועד ,אמן. ועוד יתירה מזו ,שאם חס ושלום אין האדם נזהר מלדבר שקר ,שוב אין לו
אמתלא גם על שאר העבירות; דהלא הוכיח על עצמו שאף בלא היצר הרע
הוא חוטא .ורק אם נזהר במדת האמת ,אז יש לו מליצה ישרה שאין הוא
אשם בעונותיו ,כי היצר מכשילו.
לקבלת הגליון והארות והערותarichimishemirim@gmail.com : מכון לכתיבת דברי תורה ודרשות של הרבנים שליט"א יצא לאור ע"י מכון ערוכים ושמורים
םירופיכה םוי -הבוש תבש -וניזאה תשרפ ז דרושים קדמונים
