gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

א קוואל פון חיזוק · A Kvell Fin Chizuk — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: א קוואל פון חיזוק · A Kvell Fin Chizuk

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

א קוואל פון חיזוק · A Kvell Fin Chizuk — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בים‬ ‫בסיעתא דשמיא‬ ‫הר‬ ‫כות‬ ‫גליון פרדס התורה‬ ‫ב לז‬ ‫תנד‬ ‫שבת תשובה ‪ -‬יום כיפור‬ ‫נ‬ ‫תשפ"ז‬ ‫לשה"ק‬ ‫מעיין‬ ‫של חיזוק‬ ‫שבת תשובה • יום הקדוש • הילולא דצדיקיא‬ ‫אינעם גליון‪:‬‬ ‫‪ 3‬מאמר פתיחה‬ ‫י"ל ע"י מערכת‬ ‫'פרדס התורה' לכתיבת‬ ‫‪ 5‬שבת תשובה‬ ‫ועריכת שיעורי מורינו‬ ‫הרב שליט"א‬ ‫‪ 7‬כי קדוש היום‬ ‫•••‬ ‫‪ 10‬כל נדרי‬ ‫הגליון יצא לאור בהסכמת גדולי‬ ‫ישראל בארץ הקודש‪ ,‬דייני העדה‬ ‫‪ 13‬תפילת נעילה‬ ‫החרדית‪ ,‬וגדולי רבני ארה"ב‬ ‫(ההסכמות במילואם נמצא‬ ‫‪ 15‬תשובה‬ ‫בספר 'טבריא של מעלה'‬ ‫שיצא לאור ע"י מורינו הרב שליט"א)‬ ‫‪ 20‬וכולם מקבלים‬ ‫•••‬ ‫‪ 22‬יארצייטן‬ ‫די גליונות קען מען באקומען‬ ‫ביי די פאלגענדיגע לאקאלן‪:‬‬ ‫קרית יואל‬ ‫בארא פארק‬ ‫כתר דזשודעיקא‬ ‫ביהמ״ד שומרי שבת‬ ‫‪97 Acres Rd.‬‬ ‫‪5302 13 Ave.‬‬ ‫ביהמ״ד עדת יראים וויען‬ ‫לעיקוואד‬ ‫‪1350 50 St.‬‬ ‫כתר דזשודעיקא‬ ‫ביהמ״ד הדרת קודש‬ ‫‪12 America Ave.‬‬ ‫סוואליווע‬ ‫ביהמ״ד סאטמאר‬ ‫‪4801 15 Ave.‬‬ ‫‪405 Forest Ave.‬‬ ‫וויליאמסבורג‬ ‫ביהמ״ד צאנז‬ ‫בנין בראך למטה‬ ‫קלויזענבורג‬ ‫לאקער ‪#405‬‬ ‫‪25 Havens Ave.‬‬ ‫‪Bedford Cor. Park‬‬ ‫ביהמ״ד בעלזא‬ ‫כתר דזשודעיקא‬ ‫‪44 Grove Springs‬‬ ‫‪801 Bedford Ave.‬‬ ‫‪Ct.‬‬ ‫מאורות‬ ‫טאמס ריווער‬ ‫‪218 Wallabout St.‬‬ ‫ביהמ״ד קהל בני יששכר‬ ‫מאנסי‬ ‫‪1767 Whitesville Rd.‬‬ ‫ביהמ״ד זוועהיל‬ ‫פלטבוש‬ ‫‪101 W Maple Ave.‬‬ ‫‪MB VINEYARD‬‬ ‫שיינער'ס שול‬ ‫‪3012 AVE J‬‬ ‫‪18 Forshay Rd.‬‬ ‫•••‬ ‫פרנס הגליון‬ ‫©‬ ‫נתנדב לז"נ‬ ‫הרה"ק רבינו יואל‬ ‫להצטרפות קבלת שיעורי מורינו‬ ‫הרב שליט"א והגליונות באימייל‪,‬‬ ‫בן הרה"ק רבינו חנני' יו"ט‬ ‫ניתן לפנות‪:‬‬ ‫ליפא זצוקללה"ה מסאטמאר‬ ‫‪shiurimlishmo@gmail.com‬‬ ‫ע"י הרוצה בעילום שמו הי"ו‬ ‫להצטרפות קבלת הגליונות לבד‬ ‫ולזכות ברכה והצלחה בכל ענינים‬ ‫באימייל‪ ,‬ניתן לפנות‪:‬‬ ‫‪pardesgilyones@gmail.com‬‬ ‫פ ‪+‬רדס‬ ‫יום כיפור‬ ‫תשפ"ז‬ ‫שיעורי‬ ‫הרה''ג רבי יששכר יהודה‬ ‫ה ‪+‬ת ור‪+‬ה‬ ‫גליון ‪46‬‬ ‫בערקוי שליט''א‬ ‫אב''ד פרדס התורה‬ ‫מח"ס שו"ת יהודה מחוקקי‬ ‫זכות פטרון השנה נתנדב לעילוי נשמת‬ ‫אלטע פערל רויזא בת הרה"ח ר' חיים משה ע"ה‬ ‫נפטרה ו' ניסן תשפ"ו אחר קבלת יסורים באהבה ובאמונה ובטחון‪,‬‬ ‫לשה"ק‬ ‫והיתה למופת לזה לכל משפחתה ומכירי' • ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫מאמר פתיחה‬ ‫זכות להביט עלינו ‪ַ -‬חזַ ק!‬ ‫מרגיש אילו שבעה רועים‪ ,‬האבות‬ ‫ותירץ האר"י הקדוש‪ ,‬כי עולם‬ ‫מזון של עולם הבא ביום‬ ‫הקדושים‪ ,‬היו שולחים שליחים‬ ‫הבא הוא 'עולם הפנימיות'‪ .‬וביום‬ ‫הקדוש‬ ‫לקרוא לך לבוא לפניהם? ודאי‬ ‫הקדוש אין האדם ניזון מחלק‬ ‫שהרגשת האדם היתה למעלה‬ ‫החיצוניות והגשמיות שבו‪ ,‬אלא‬ ‫"כי ַב ּיוֹ ם ַהזֶ ּה יְ כַ ּ ֵפר ֲעלֵ יכֶ ם‬‫ִּ‬ ‫מהשגת אנוש‪.‬‬ ‫על ידי ה'הבל' שבאדם ‪ -‬הוא הבל‬ ‫לְ ַט ֵהר ֶא ְתכֶ ם ִמ ּכֹל ַח ּטֹ ֵ‬ ‫אתיכֶ ם לִ ְפנֵ י‬ ‫ואילו היינו עומדים לפני האבות‬ ‫פיו‪ .‬דהיינו‪ ,‬על ידי חמש התפילות‬ ‫ה' ִּת ְט ָהרוּ" (ויקרא טז‪ ,‬ל)‪ .‬הנה באים‬ ‫הקדושים‪ ,‬והיו משמיעים לנו דברי‬ ‫הקדושות שמתפלל בלב ונפש‬ ‫אנו בשערי יום הקדוש‪ ,‬אשר עליו‬ ‫חיזוק ושבח ומראים כי חפצים‬ ‫חפצה‪ ,‬בבחינת "ואשפוך את נפשי‬ ‫העידה התורה הקדושה "לפני ה'‬ ‫הם בטובתנו לסייענו ברוחניות‬ ‫לפני ה'"‪ ,‬ושופכים אנו לבנו כמים‪,‬‬ ‫תטהרו" ‪ -‬שעומדים אנו כביכול‬ ‫ובגשמיות‪ ,‬היינו שרויים בתענוג‬ ‫ובהבל פה זה אנו ניזונים‪ ,‬והוא בא‬ ‫לפני אדון כל ברוך הוא בעצמו‪.‬‬ ‫ואורה שאין למעלה הימנה‪.‬‬ ‫במקום חמשת העינויים‪ .‬נמצא‬ ‫והנה בכתבי האר"י הקדוש‬ ‫וזהו ענין יום הקדוש‪" ,‬לפני ה'‬ ‫שחמש התפילות הן הן המזון‬ ‫ב'שער הכוונות' (דרוש א') ביאר‪,‬‬ ‫תטהרו"‪ .‬הקב"ה כביכול מחפש‬ ‫לאדם ביום הקדוש‪.‬‬ ‫דהנה בכל ימות השנה ניזון האדם‬ ‫כל איש ישראל ואומר לו‪" :‬ביום‬ ‫ביום נשגב זה נכנסים אנו‬ ‫ממאכלים גשמיים על ידי חמשת‬ ‫הקדוש עומד אתה לפני! חפץ אני‬ ‫לעולם הבא ‪ -‬הנקרא בזוהר‬ ‫החושים‪ .‬אולם‪ ,‬בבוא יום הקדוש‪,‬‬ ‫לשמוע דבריך‪ ,‬את הוידוי וקבלת‬ ‫הקדוש "עולם הבינה ‪ -‬שהוא בחי'‬ ‫נכנסים אנו לבחינת 'עולם הבא'‪.‬‬ ‫העתיד‪ .‬חפץ אני שתשפוך לבך‬ ‫עולם הבא ‪ -‬עלמא דחירות"‪.‬‬ ‫וכשם שבעולם הבא צדיקים‬ ‫כמים‪ ,‬ואני אברכך בשנה טובה‬ ‫הבה נתבונן כיצד להתקשר‬ ‫יושבים ועטרותיהם בראשיהם‬ ‫ומבורכת ואחתמך בספר החיים!"‬ ‫ביום זה‪ ,‬לסבר את האוזן‪ ,‬להכניס‬ ‫ונהנים מזיו השכינה‪ ,‬ובא האר"י‬ ‫בקרבנו הרגשת "לפני ה' תטהרו"‪.‬‬ ‫הקדוש וגילה לנו כי ביום זה‬ ‫מעשה מהחפץ חיים והלשם‬ ‫ננסה לצאת מעט מהנפש והגוף‬ ‫ניזונים אנו מעולם עליון‪ ,‬הוא‬ ‫הקדוש‬ ‫הגשמי ולבא למושג נעלה יותר‪,‬‬ ‫עולם הבא‪.‬‬ ‫יש מעשה נורא מה'חפץ חיים'‬ ‫שיהיה לנו 'בית יד' ל'כלי' לקבלת‬ ‫קדושת היום‪.‬‬ ‫ההתקשרות על ידי חמש‬ ‫זי"ע‪ ,‬המכניסנו לאווירת והרגשת‬ ‫היום‪.‬‬ ‫תפילות‬ ‫הרגשת העמידה לפני רבונו‬ ‫ה'חפץ חיים' זי"ע ‪ -‬אשר עליו‬ ‫והקשה האר"י הקדוש‪ :‬כיצד‬ ‫של עולם‬ ‫העיד הגה"ק ר' ברוך בער זי"ע‬ ‫יוכל האדם להדבק בעולם הבא‪,‬‬ ‫בשם רבו הגר"ח מבריסק זי"ע‬ ‫אילו היו שואלים אדם‪ :‬מה היית‬ ‫שיהיו נשמתו וגופו ניזונים משם?‬ ‫‪3‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫בדורנו אלה‪ .‬הלא בוודאי הי' שמח‬ ‫באמעריקע בני ישראל שמסרו‬ ‫שאמר "אילו היה בית המקדש קיים‬ ‫לראות בדורות שלנו יהודים יראים‬ ‫נפשם ללכת ללמוד באירופה‬ ‫היה החפץ חיים ראוי להיות כהן‬ ‫ושלמים‪.‬‬ ‫בישיבות ליטא‪ ,‬ומהם צמחו גדולי‬ ‫גדול!" ‪ -‬היה אומר לאנשים שאם‬ ‫הלא מימי ה'חפץ חיים' ועד‬ ‫ישראל וענקי הרוח‪.‬‬ ‫בידם הדבר יסעו לעיר 'שאוויל'‪,‬‬ ‫עתה עברו על העולם גלגולים‬ ‫נבוא נא לחשב מקצתם‪ :‬הגאון‬ ‫כי שם שוכן מלאך ה' צבאות‪ ,‬הוא‬ ‫רבים‪ ,‬והנסיונות שבדורנו זה אין‬ ‫רבי חיים פנחס שיינברג זצוק"ל‪,‬‬ ‫הגאון הקדוש בעל 'לשם שבו‬ ‫להם שיעור וערך‪.‬‬ ‫אשר היה מגדולי ומאורי הדור‬ ‫ואחלמה' זי"ע‪ ,‬ויחזו בזיו פניו‪.‬‬ ‫כאשר אנו נכנסים לביהמ"ד‬ ‫וחיבר החיבורים המפורסמים‬ ‫ואמר החפץ חיים‪" :‬בעולם הזה עוד‬ ‫ביום הקדוש‪ ,‬משליכים אנו את‬ ‫'טבעת החושן'‪' ,‬משמרת חיים'‬ ‫אפשר לראות צורתו‪ ,‬אך בעולם‬ ‫כל הבלי העולם והשטויות‪,‬‬ ‫ועוד ספרים רבים אשר האירו פני‬ ‫הבא איני יודע אם אזכה לראותו"‪.‬‬ ‫נכנסים מעוטפים בטלית ובקיטל‪,‬‬ ‫כל ישראל‪ ,‬נולד באמעריקע ונסע‬ ‫ידוע שה'סבא מנובהרדוק'‬ ‫פותחים את המחזור ושופכים‬ ‫ללמוד תורה ביבשת אירופה‪ .‬וכן‬ ‫זי"ע ‪ -‬מגדולי תלמידי רבי ישראל‬ ‫שיח לפני אבינו שבשמים‪ .‬אומרים‬ ‫הצדיק יסוד עולם‪ ,‬רבי אביגדור‬ ‫סאלאנטער שהקים ישיבות רבות‬ ‫אנו‪" :‬רבונו של עולם! שהחיינו‬ ‫מילר זצוק"ל המאיר את העולם‬ ‫ונלחם ברוסיה ובצאר ללא מורא ‪-‬‬ ‫וקיימנו והגיענו לזמן הזה‪ ,‬מודה‬ ‫בתורתו עד היום הזה‪ ,‬אף הוא נולד‬ ‫היתה לו ביטול עצום לפני ה'לשם'‪.‬‬ ‫אני לך שהגעתי ליום שבו אתה‬ ‫באמעריקע והלך ללמוד בליטא‪.‬‬ ‫(פעם במוצש"ק כשנכנסו פורעים עם נשק‬ ‫עתיד לרחוץ ולטהר עוונותי"‪.‬‬ ‫וכן הגאון רבי מרדכי גיפטער‬ ‫לישיבה לעשות 'פוגרום'‪ ,‬אחז ה'סבא' בהבדלה‪,‬‬ ‫אומרים את ה'אשמנו' בשמחה‬ ‫זצוק"ל ראש ישיבת טעלז‪ ,‬ועוד‬ ‫ומרוב דבקותו העיד תלמידו ה'סטייפלער' זי"ע‬ ‫רבים‪ .‬ביניהם היה גם ראש ישיבת‬ ‫שלא נשפכה אף טיפה מן הכוס!)‪.‬‬ ‫כזו‪ ,‬ומבקשים מהשי"ת שימחול‬ ‫לנו‪ .‬עלינו להרגיש כמה גדולה‬ ‫מיר באמעריקע‪ ,‬הגאון המופלא‬ ‫ואף אותו צדיק יסוד עולם‪,‬‬ ‫מעלתנו! שאפילו בדור שפל כזה‪,‬‬ ‫בכל חדרי תורה‪ ,‬רבי שמאל‬ ‫כשהיה הולך ללמוד סתרי תורה‬ ‫משתוקקים אנו כל כך להתקרב‬ ‫בירנבוים זצוק"ל‪ .‬הוא נסע עם עוד‬ ‫אצל ה'לשם' באישון לילה‪ ,‬היה נח‬ ‫אל הבורא יתברך!‬ ‫כמה מחבריו ללמוד בישיבת מיר‬ ‫בחדר החיצון (שדרכו נכנסו אל ה'לשם')‪.‬‬ ‫בעיירה מיר שבליטא‪ ,‬ופנו גם אל‬ ‫פתאום שמע קול נוסף וראה‬ ‫הנה ה'חפץ חיים' הקדוש אמר‬ ‫הקדוש ה'חפץ חיים' לקבל ברכתו‪.‬‬ ‫אורה גדולה‪ ,‬ומרוב פחד נפל‬ ‫שזכות היא להביט בצורתנו‪.‬‬ ‫כאשר נכנסו אל הקודש פנימה‬ ‫ממטתו‪ ...‬כי שמע שנשמות מעולם‬ ‫ועכשיו נתבונן נא‪ :‬כיצד הרגישו‬ ‫אצל ה'חפץ חיים'‪ ,‬שהיה כבר אז‬ ‫העליון באו ללמוד עם ה'לשם'‬ ‫אותם בחורים כאשר אמר להם‬ ‫מופלג בזקנה‪ ,‬ואמרו לו כי באו‬ ‫הקדוש‪.‬‬ ‫ה'חפץ חיים' שזכות היא לראותם?‬ ‫בחורים מאמעריקע ללמוד במיר‪.‬‬ ‫זוהי המעשה הראשונה על‬ ‫ודאי נסך בהם הדבר חיזוק שאין‬ ‫ואף על פי שהיה ה'חפץ חיים'‬ ‫אותו צדיק שציווה ה'חפץ חיים'‬ ‫לשער ולתאר‪.‬‬ ‫חלוש מאד‪ ,‬ביקש שיכניסום אליו‪.‬‬ ‫לראות פניו‪.‬‬ ‫כאשר אנו נכנסים לביהמ"ד‬ ‫אז התבטא ה'חפץ חיים' הקדוש‬ ‫אולם היו עוד יראים ושלמים‬ ‫בימים הקדושים‪ ,‬פעמים רבות‬ ‫בזה הלשון‪:‬‬ ‫שאמר עליהם החפץ חיים שזכות‬ ‫מרגישים אנו שבורים ונדכאים‪.‬‬ ‫חושבים אנו בקרבנו‪" :‬הנה אעמוד‬ ‫"בחורים מאמעריקע עוזבים את‬ ‫היא לראותם בעולם הזה‪ ,‬כי‬ ‫עתה לפני רבונו של עולם ואומר‬ ‫אדמת אמעריקע כדי ללמוד תורה‬ ‫לעתיד לבוא אינו יודע אם יזכה‬ ‫'כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר‬ ‫במיר? חפץ אני לראותם‪ ,‬רוצה אני‬ ‫לכך‪ .‬ומי היו? הנה המעשה‪.‬‬ ‫אתכם מכל חטאתיכם'‪ ,‬אצעק‬ ‫לחזות בצורתם!"‬ ‫'לפני ה' תטהרו'"‪ ,‬ומביט האדם על‬ ‫והוסיף ואמר‪" :‬בעולם הזה יכול‬ ‫מסירות נפש של בני הישיבות‬ ‫עצמו וחושב בכאב‪" :‬אוי‪ ,‬ראה נא‬ ‫אני לראות את פניכם‪ ,‬אבל בעולם‬ ‫מאמעריקע בליטא‬ ‫איך אני נראה…"‬ ‫הבא וכשיבוא משיח‪ ,‬איני יודע אם‬ ‫ידוע כי בימי מלחמת העולם‬ ‫אך מאידך גיסא‪ ,‬צריך להתחזק‬ ‫אזכה להביט בכם!"‬ ‫הראשונה‪ ,‬מחד גיסא פרחו‬ ‫התחזקות עצומה‪ .‬הרי אנו נמצאים‬ ‫הישיבות באייראפע‪ ,‬ובהן ישיבת‬ ‫החיזוק לדורנו זה‬ ‫בדור שעליו אמר ה'חפץ חיים'‬ ‫מיר‪ ,‬סלבודקה‪ ,‬פוניבז'‪ ,‬ישיבת‬ ‫הקדוש כי זכות היא להביט בנו‪,‬‬ ‫בא ונעשה חשבון מה הי'‬ ‫ה'חפץ חיים' בראדין ועוד ישיבות‬ ‫ועם חיזוק זה נכנסים אנו אל היום‬ ‫רבות בליטא‪ .‬ומאידך גיסא‪ ,‬היו ה'חפץ חיים' אומר על צורות שלנו‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪4‬‬ ‫ובעזרת ה' נזכה ל"לפני ה'‬ ‫בא אני אליך‪ ,‬מתוודה אני לפניך‪,‬‬ ‫הקדוש‪ .‬בגאון ובשמחה נאמר‪:‬‬ ‫ומקבל על עצמי להבא באהבה עזה‬ ‫"רבונו של עולם‪ ,‬אף בדור כזה‪,‬‬ ‫תטהרו"‪ ,‬אמן!‬ ‫כל כך‪ ,‬ואומר 'שהחיינו'!"‬ ‫אף בגלות כזו ועם נסיונות כאלו‪,‬‬ ‫שבת תשובה‬ ‫גודל קדושת שבת תשובה וכח התשובה על שבתות כל השנה‬ ‫חביב כבבת עין אצל חמו הרה"ק‬ ‫עובדא יקירא שתתן לנו מבט נכון‬ ‫שם "שבת תשובה" ומקורו‬ ‫מסקווירא זי"ע והיה חברותא שלו‪.‬‬ ‫וישוב הדעת איך לגשת אל שבת‬ ‫קודש זו‪.‬‬ ‫שם זה "שבת תשובה" כבר נזכר‬ ‫ועם כל גדלותו וידיעותיו‬ ‫בדברי הראשונים ז"ל‪ .‬הרא"ש‬ ‫ושימוש צדיקים‪ ,‬היה איש אמת‬ ‫מבט נכון בגישה אל‬ ‫במסכת ראש השנה (פרק ד' סימן י"ד)‬ ‫ומחנך נפלא‪ ,‬וכאשר באה לפניו‬ ‫השבת‪ :‬מעשה מהרה"ק‬ ‫והר"ן (שם דף יב‪ ,‬ב) הזכירו גודל מעלת‬ ‫שאלה הי' בבחי' 'חכם הרזים'‬ ‫שבת זו הנקראת שבת תשובה‪ .‬וכן‬ ‫להעמיד דבר על אמיתותו‬ ‫מראחמיסטריווקא זי"ע עם‬ ‫המהרי"ל (הלכות עשרת ימי תשובה) כתב‬ ‫ובפשטות‪.‬‬ ‫החתן‬ ‫ששבת זו נקראת שבת תשובה‪ .‬וכן‬ ‫שאל הרבי כדרכו בקודש‬ ‫נפסק להלכה בדברי הבית יוסף‬ ‫מעשה זה שמעתי מידידי‬ ‫להחתן בצהלת פנים ובענוות חן‪:‬‬ ‫והדרכי משה (סימן תכ"ח) ששבת‬ ‫הרה"צ רבי מרדכי פנחס‬ ‫"א געהעריגן שבת ווייסטו יא ווי‬ ‫טווערסקי שליט"א‪ ,‬ראש ישיבת‬ ‫זו נקראת שבת תשובה‪ ,‬על שם‬ ‫אזוי אויסצונוצן?‪-( "...‬וכי שבת רגילה‬ ‫ההפטרה "שובה ישראל" שקורין‬ ‫ראחמיסטריווקא בארה"ב‪ ,‬ששמע‬ ‫אתה כבר יודע איך לנצל?)‬ ‫בה‪.‬‬ ‫מבעל המעשה בעצמו מה שאירע‬ ‫שקט שרר בחדר… ולאחר‬ ‫עם זקנו הרה"ק מראחמיסטריווקא‬ ‫והנה כתב ב'לבוש' שהטעם‬ ‫רגעים אחדים הוסיף הרבי‪" :‬אם‬ ‫זי"ע‪ ,‬בעל 'אמרות טהורות'‪.‬‬ ‫שנקראת כן הוא לפי שהיא אחת‬ ‫תראה לנצל את השבת כשבת‬ ‫היה זה בבחור חשוב שהיה‬ ‫מימי עשרת ימי תשובה‪ .‬ובספר‬ ‫רגילה כדבעי‪ ,‬אזי מן השמים‬ ‫מסתופף בצל הרבי‪ ,‬וקודם שבת‬ ‫'קצה המטה' כתב‪ ,‬דהנה ידוע מה‬ ‫ישפיעו עליך כל ההשפעות‬ ‫ה'אויפרוף' שלו נכנס אל הקודש‬ ‫שכתב האריז"ל שכל יום מימי‬ ‫הנצרכות לשבת אויפרוף"‪.‬‬ ‫פנימה לבקש הדרכה‪ ,‬ושאל‬ ‫עשרת ימי תשובה הוא תיקון‬ ‫סיפר בעל המעשה להראש‬ ‫את הרבי‪" :‬מה עלי לכוון בשבת‬ ‫ליום שכנגדו בכל השנה כולה‪ :‬יום‬ ‫הישיבה הנ"ל‪ ,‬שמאז בכל ערב‬ ‫האויפרוף שלי? רצוני לנצל את‬ ‫ראשון מתקן כל ימי ראשון של‬ ‫שבת כשהוא חובש את השטריימל‪,‬‬ ‫השבת כראוי"‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬יום שני לכל ימי שני‪ ,‬וכן על‬ ‫נזכר הוא במעמד זה‪ ,‬ודבר זה נותן‬ ‫זה הדרך בכל שבעת הימים שבין‬ ‫השתרר שקט בחדר‪ .‬הרבי‬ ‫לו התעוררות גדולה בכניסתו לכל‬ ‫ראש השנה ליום הקדוש‪.‬‬ ‫ז"ל‪ ,‬אשר כידוע כל רז לא אניס‬ ‫שבת קודש‪.‬‬ ‫לפי זה כתב בקצה המטה‪,‬‬ ‫ליה בנגלה ובנסתר‪ ,‬ושימש‬ ‫אבותיו וזקניו הקדושים לבית‬ ‫שכאשר מגיע יום השבת‪ ,‬הרי שבת‬ ‫לתקן את ה'רגילות' ולהתחזק‬ ‫זו מתקנת את כל השבתות של כל‬ ‫בירושלים‬ ‫ראחמיסטריווקא‬ ‫בקדושת השבת‬ ‫השנה כולה‪ .‬ובזה יובן מדוע נקרא‬ ‫עיר הקודש‪ ,‬וכן הסתופף אצל‬ ‫בשבת תשובה משתוקק כל‬ ‫צדיקי ירושלים ‪ -‬רבי שלומק'ע‬ ‫שמה "שבת תשובה"‪.‬‬ ‫איש ישראל לזכות להרגיש מעט‬ ‫זוועהילער‪ ,‬הטשעבינער רב‪,‬‬ ‫בשבת נשגבה כזו משתוקק‬ ‫יותר מכל שבת‪ .‬אך השאלה‬ ‫אדמו"רי גור והרה"ק מבעלזא‬ ‫כל אדם להתעלות ולהתקרב אל‬ ‫שעלינו לשאול היא‪" :‬האם‬ ‫זי"ע ועוד‪ ,‬וגם בבואו לארה"ב היה‬ ‫הבורא יתברך‪ .‬ורצוננו להביא בזה‬ ‫‪5‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫אהרן' מקארלין זי"ע (הן במאמרי ראש הנהגתי בשבת קודש‪ ,‬אך איך אבוא‬ ‫בשבתות של כל השנה אני יודע‬ ‫השנה והן בשבת הגדול ושבת תשובה)‪ ,‬שלפני אל הקודש? וכי איך הנני מחותן‬ ‫מהו ענין השבת?"‬ ‫יום טוב צריך הכנה‪ ,‬ועיקר ההכנה ושייך למעלת שבת קודש?"‬ ‫אדם בא לשבת תשובה ולבו‬ ‫היא השבת קודש הקודמת לו‪ .‬שבת‬ ‫בוער‪ ,‬אך עלינו לדעת שבשבת‬ ‫הבשורה הגדולה מהרה"ק‬ ‫קודש היא מ"מקראי קודש"‪ ,‬שעל‬ ‫תשובה זו עלינו לשוב בתשובה על‬ ‫הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע‪:‬‬ ‫ידי השבת קוראים וממשיכים את‬ ‫כך שאין אנו יודעים מהו המושג‬ ‫כל יהודי הוא "מחותן" עם‬ ‫קדושת המועד‪.‬‬ ‫"שבת"‪ .‬בשבת תשובה זו עלינו‬ ‫"ישמחו במלכותך"‬ ‫להתחזק בענין שבת קודש‪ .‬ואפשר‬ ‫השתוקקות הלב והשאלה‪:‬‬ ‫שנקרא "שבת תשובה" על שם‬ ‫התשובה לשאלה זו טמון‬ ‫איך הנני שייך לשבת?‬ ‫שעלינו לעשות תשובה על חסרון‬ ‫במעשה נורא שאירע אצל הרה"ק‬ ‫כל איש ישראל‪ ,‬בהגיע שבת‬ ‫הבנתנו בקדושת שבת קודש בכל‬ ‫הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬מתעורר בקרבו רצון עז‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫סיפור זה נמסר לנו מפי קדשו של‬ ‫ה'שפת אמת' זי"ע‪ ,‬ששמעו מזקנו‬ ‫לשוב בתשובה על מראה שבתותיו‬ ‫ובעזרת השם‪ ,‬כאשר נשמור את‬ ‫הרה"ק ה'חידושי הרי"ם' זי"ע‪.‬‬ ‫במשך השנה‪ .‬מחשבות והרהורים‬ ‫השבת כראוי ונתבונן קצת במאמרי‬ ‫עולים בלבבו ומרעידים מיתרי‬ ‫חז"ל בגדלותו של שבת קודש‬ ‫בליל שבת קודש‪ ,‬בעת שישבו‬ ‫נפשו‪" :‬אוי לי‪ ,‬כיצד נראו השבתות‬ ‫ש"מוחלין לו על כל עונותיו"‪ ,‬ו"כל‬ ‫החבריא קדישא סביב שולחן רבם‬ ‫שלי בשנה החולפת?"‬ ‫האומר ויכולו נעשה שותף למעשה‬ ‫ונהנו מזיו השכינה‪ ,‬שאל הרבי ר'‬ ‫כל אחד ואחד כוסף שתהא‬ ‫בראשית"‪ ,‬ו"ניצול ממלחמת גוג‬ ‫בונם קושיא עצומה‪ :‬יהודי שואל‬ ‫תפילת 'הודו' שלו כשלהבת עולה‪,‬‬ ‫ומגוג"‪ ,‬ו"ניצול משעבוד מלכויות"‪,‬‬ ‫בנפשו‪ ,‬במה אני "מחותן" עם שבת‬ ‫ו'לכו נרננה' עם המזמורים יבערו‬ ‫ו"ניצול ממלחמת גוג ומגוג"‪,‬‬ ‫קודש? מה שייכות יש לי ל"ישמחו‬ ‫באש קודש‪ .‬כל איש חפץ לעמוד‬ ‫ו"נותנין לו נחלה בלי מצרים"‪ ,‬ועוד‬ ‫במלכותך"? הלא ידענו כי שבת‬ ‫בליל שבת קודש‪ ,‬לקדש על היין‬ ‫מאמרי חז"ל לאין מספר בגמרא‬ ‫קודש היא 'שרביטו של מלך'‪,‬‬ ‫בזוהר ובמדרשים בשבח קדושת‬ ‫והלכה פסוקה היא כי גוי ששבת‬ ‫ולחוש בכל רמ"ח אבריו כי הוא‬ ‫השבת‪ .‬כאשר ננהג כראוי לשבת‬ ‫חייב מיתה‪ .‬נמצא כי השבת היא‬ ‫'שותף למעשה בראשית'‪ .‬וכבר‬ ‫קודש ונשוב בתשובה על השבת‬ ‫שפיץ המלוכה של הקדוש ברוך‬ ‫גילה לנו האר"י הקדוש כי שבעים‬ ‫שלנו‪ ,‬אזי יאירו לנו מן השמים כל‬ ‫הוא‪ ,‬וכמו שנאמר "וגם במנוחתו‬ ‫התיבות שבקידוש הן שבעים‬ ‫עניני שבת תשובה‪.‬‬ ‫לא ישכנו ערלים" ‪ -‬גוי השומר‬ ‫כתרים‪ ,‬שבהן אנו מכתירים כביכול‬ ‫שבת נחשב כמורד במלכות‪.‬‬ ‫את המלך הקדוש ומכתירים את‬ ‫שבת תשובה ‪ -‬הכנה ליום‬ ‫ואם כן‪ ,‬יש לתמוה‪ :‬כיצד הנך‬ ‫הנשמה הקדושה‪.‬‬ ‫הקדוש‬ ‫נכנס אל פלטין של מלך? וכי איך‬ ‫חפץ כל בר ישראל להיכנס‬ ‫ירהיב עוז יהודי פשוט להיות‬ ‫לשבת בלהבת אש‪ ,‬לעסוק באהבה‬ ‫איתא מהרה"ק מרוז'ין זי"ע‬ ‫"מחותן" עם "ישמחו במלכותך"?‬ ‫רבה‪ ,‬להשכים קום בבוקר השבת‬ ‫"אם ָּת ִׁשיב‬ ‫על הפסוק (ישעיה נח‪ ,‬יג) ִ‬ ‫השיב על כך הרבי ר' בונם בלהב‬ ‫ולעמול בתורה שעות ארוכות‬ ‫ִמ ׁ ּ ַש ָ ּבת ַרגְ לֶ ָך‪ֲ ,‬עשׂ וֹ ת ֲח ָפ ֶציך ְ ּביוֹ ם‬ ‫ָ‬ ‫אש‪ :‬בתורה הקדושה נאמר (שמות‬ ‫קודם התפלה‪ .‬וכן בשעות רעוא‬ ‫ָק ְד ִׁשי וגו'"‪ .‬שאם האדם ישוב‬ ‫לא‪ ,‬יד) "מחלליה מות יומת"‪ .‬וביאר‪,‬‬ ‫דרעווין של אחר הצהרים‪ ,‬להגות‬ ‫בתשובה בשבת קודש קודם יום‬ ‫כי הטעם שחייבה תורה מיתה‬ ‫בגמרא הקדושה‪ ,‬בספרי חסידות‪,‬‬ ‫הקדוש‪ ,‬ויתקן את ה"רגילות" שלו‬ ‫למחלל שבת הוא משום שחילל‬ ‫מוסר ויראה‪ .‬אך השאלה מהדהדת‬ ‫והרגליו בכל הדברים הצריכים‬ ‫את מלכות שמים‪ .‬והוסיף לבאר‪ ,‬כי‬ ‫בלב הנשבר‪" :‬כיצד אבוא אל‬ ‫"עשׂ וֹ ת‬ ‫תיקון‪ ,‬אזי מבטיח הקב"ה‪ֲ :‬‬ ‫הקודש פנימה? הלא שבור ורצוץ‬ ‫"ביוֹ ם‬‫יך" ‪ -‬אני אמלא רצונך ְ ּ‬ ‫ֲח ָפ ֶצ ָ‬ ‫בפסוק זה של 'מחלליה מות יומת'‬ ‫לא חילקה התורה כלל בין צדיק‬ ‫אני‪ ,‬ומה לי ולשבת המלכה?‬ ‫ָק ְד ׁ ִשי"‪ ,‬כשיגיע יום הקדוש‪.‬‬ ‫הדור‪ ,‬תלמיד חכם מופלג‪ ,‬לבין‬ ‫כיצד הנני 'מחותן' ושייך למעלת‬ ‫שבת תשובה‪ ,‬היא זמן כביר‪ ,‬ואם‬ ‫יהודי פשוט או עובד אדמה העמל‬ ‫השבת?"‬ ‫יתן אדם כוחותיו בשבת זו‪ ,‬יהיו כל‬ ‫כל היום בשדה‪.‬‬ ‫כמובן‪ ,‬ישאל האדם שאלה‬ ‫השערים פתוחים לפניו בבוא יום‬ ‫וסיים הרבי ר' בונם את דבריו‬ ‫פשוטה‪" :‬יודע אני שעלי לשוב‬ ‫הקדוש‪.‬‬ ‫בהתלהבות קודש‪:‬‬ ‫בתשובה‪ ,‬ויודע אני שעלי לתקן‬ ‫וכפי הידוע מה שכתב ה'בית‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪6‬‬ ‫להשקיע כוחות עצומים להבין‬ ‫אמר הרבי ר' בונם‪ :‬אם הנך כה‬ ‫"אויב דו ביסט א מחותן מיט‬ ‫עומק מושג השבת‪ .‬ואם יפול בלבך‬ ‫חשוב שהרבוש"ע קובע בתורה‬ ‫'מחלליה מות יומת'‪ ,‬ביסטו אויך‬ ‫יאוש ותחשוב "איני יודע כיצד‬ ‫הקדושה כי 'מחלליה מות יומת'‬ ‫א מחותן מיט 'ישמחו במלכותך'!"‬ ‫חל עליך‪ ,‬אות הוא כי הנך "מחותן"‬ ‫(‪"-‬אם הנך 'מחותן' ושייך לדין של 'מחלליה מות‬ ‫נכנסים לשבת כראוי"‪ ,‬זכור נא את‬ ‫יומת'‪ ,‬הרי שהנך 'מחותן' ושייך גם ל'ישמחו‬ ‫דברי הרבי ר' בונם‪ :‬כשם שהנך‬ ‫גמור עם "ישמחו במלכותך"‪.‬‬ ‫במלכותך'!")‬ ‫"מחותן" עם 'מחלליה מות יומת'‪,‬‬ ‫סיפר ה'חידושי הרי"ם'‪ ,‬כי‬ ‫כששמעו החסידים דיבור קדוש‬ ‫בזה לימדנו הרבי ר' בונם פשוט‬ ‫כך הנך שייך וקשור ל'ישמחו‬ ‫פשט בפסוק חומש‪ :‬אם הקב"ה‬ ‫במלכותך'‪ ,‬וידיעה זו תביאך לרקוד‬ ‫זה מפי רבם‪ ,‬נכנסה בהם התחזקות‬ ‫קבע כי השבת היא איסור סקילה‪,‬‬ ‫עצומה עד שרקדו בשמחה כל‬ ‫בשמחה עד עלות השחר‪.‬‬ ‫ואין הדבר תלוי במצבך הרוחני‬ ‫אותו הלילה עד עלות השחר!‪...‬‬ ‫וכאשר ישקיע האדם כוחות‬ ‫‪ -‬ואפילו במצב הירוד והחשוך‬ ‫להבין מעלת שבת קודש במשך‬ ‫התעוררות ושמחה לקראת‬ ‫ביותר הנך מחויב בשמירתה ‪ -‬הרי‬ ‫כל השנה‪ ,‬ממילא ישפיעו עליו מן‬ ‫זה סימן מובהק לחשיבותך‪.‬‬ ‫שבת תשובה‬ ‫השמים הארות נשגבות משבת‬ ‫ניקח 'משל'‪ .‬אם יבוא עובד‬ ‫הנה באה אלינו שבת תשובה‪,‬‬ ‫אדמה לפני הסנהדרין ויאמר‪:‬‬ ‫תשובה זו‪.‬‬ ‫ועלינו לשוב בתשובה כדברי‬ ‫"איש פשוט אני‪ ,‬רועה צאן ועוסק‬ ‫השי"ת יעזור שנזכה כולנו‬ ‫הרה"ק מרחמיסטריווקא זי"ע‪:‬‬ ‫בקציר‪ ,‬האם משתנה לגבי דין‬ ‫לגמר חתימה טובה‪ ,‬לשנה טובה‬ ‫"האם יודע אתה שבת כתיקונה‬ ‫מחלליה מות יומת?"‪ ,‬ישיבו לו‬ ‫ומבורכת‪ ,‬ולשבת תשובה מרוממת‬ ‫מהי? האם יודע אתה כיצד‬ ‫הסנהדרין כי הוא מחויב בדבר‬ ‫וקדושה!‬ ‫לנצלה?"‪ .‬בימים אלו עלינו‬ ‫באותה מידה כצדיק הגדול ביותר‪.‬‬ ‫כי קדוש היום‬ ‫גודל כח כל איש ישראל להביא את המשיח ביום הקדוש‬ ‫על חטאים עונות ופשעים‪ ,‬וביטול‬ ‫לישראל כחמשה עשר באב וכיום‬ ‫יום הקדוש ‪ -‬יום מחילה‬ ‫גזירות רעות שנמחקים כליל‪,‬‬ ‫הכיפורים"‪ ,‬ובגמרא איתא שהוא‬ ‫לדורות‬ ‫שבודאי השמחה היא לאין לשער‪.‬‬ ‫יום מחילת עונות שהקב"ה מוחל‬ ‫ומטעם זה מברכים ברכת‬ ‫בו על העבירות‪.‬‬ ‫"כי ַב ּיוֹ ם‬ ‫כתיב בקרא (ויקרא טז‪ ,‬ל)‪ִּ :‬‬ ‫"שהחיינו" בשמחה עצומה עם‬ ‫איתא בגמרא במסכת יומא‬ ‫ַהזֶ ּה יְ כַ ּ ֵפר ֲעלֵ יכֶ ם לְ ַט ֵהר ֶא ְתכֶ ם‬ ‫כניסת היום‪ .‬וכן נוהגים לאכול‬ ‫(פו‪ ,‬א) שיש ד' חלוקי כפרה‪ .‬ויום‬ ‫ִמ ּכֹל ַח ּטֹ ֵ‬ ‫אתיכֶ ם לִ ְפנֵ י ה' ִּת ְט ָהרוּ"‪.‬‬ ‫בערב יום כיפור‪ ,‬ומצוות עשה‬ ‫הקדוש‪ ,‬יום הכיפורים‪ ,‬כחו גדול‬ ‫ביום קדוש ונשגב זה זוכה האדם‬ ‫לעשות סעודה‪ ,‬וכמבואר בדברי‬ ‫כל כך שאפילו על עבירה של "לא‬ ‫למחילת עוונות‪ .‬והנה ידועים דברי‬ ‫הרבינו יונה‪ ,‬הרמ"ק והשל"ה‬ ‫תעשה שיש בו כרת"‪ ,‬הריהו מכפר‬ ‫חז"ל‪ ,‬שהביא הטור בשם פרקי‬ ‫הקדוש‪ ,‬ששמחה זו היא על גודל‬ ‫על ידי תשובה ויום הכיפורים‪ .‬הנה‬ ‫דרבי אליעזר‪ ,‬והאריך בזה הר"ן‪,‬‬ ‫מחילת העונות שתהיה ביום‬ ‫נכנסים אנו ליום קדוש שבו נטהר‬ ‫שביום הקדוש זכינו שאמר הקב"ה‬ ‫הקדוש‪.‬‬ ‫האדם מכל וכל‪ ,‬והוא כמשל לאדם‬ ‫"ויאמר ה' סלחתי כדברך"‪.‬‬ ‫שקבל הודעה מהבנק כי נמחל לו‬ ‫ולא לדור המדבר בלבד נמחל‬ ‫גילוי הישמח משה‪ :‬יום כיפור‬ ‫חוב של עשרה מיליון דולר‪ ,‬אשר‬ ‫אז‪ ,‬אלא קבעו הבורא יתברך ליום‬ ‫הוא המפתח לגאולה‬ ‫מחילה לכל הדורות‪ .‬וכדתנן בסוף‬ ‫בודאי היה מרקד מרוב שמחה!‬ ‫נבוא בעזרת ה' לבאר עוד‬ ‫ועל אחת כמה וכמה כשמדובר‬ ‫מסכת תענית‪" :‬לא היו ימים טובים‬ ‫‪7‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫ביאור הענין שמוחלים לנו את כל‬ ‫הקדוש‪ ,‬שאם לא היתה שמירת‬ ‫מהאוצרות הנפלאים הנעשים‬ ‫העונות הללו?‬ ‫שבת בעולם ‪ -‬ואפילו קודם מתן‬ ‫ביום קדוש זה‪.‬‬ ‫ונבאר הדברים על פי דברי‬ ‫תורה בימי האבות ‪ -‬לא היתה‬ ‫הנה ה'ישמח משה' זי"ע בפרשת‬ ‫ה'ישמח משה'‪.‬‬ ‫הבריאה יכולה להמשיך ולהתקיים!‬ ‫אמור מגלה לנו גילוי נפלא על‬ ‫כתב ה'ישמח משה'‪ :‬בכתוב‬ ‫"ש ַבת‬ ‫וביאר שזהו פשט הכתוב ׁ ָ‬ ‫"ש ַ ּבת ׁ ַש ָ ּבתוֹ ן‬ ‫הפסוק (ויקרא כג‪ ,‬לב)‪ַ ׁ :‬‬ ‫נאמר "מערב עד ערב תשבתו‬ ‫וַ יִ נָ ַפ ׁש"‪ ,‬שעל ידי השבת מוסיפים‬ ‫הוּא לָ כֶ ם‪ֵ ...‬מ ֶע ֶרב ַעד ֶע ֶרב ִּת ְׁש ְ ּבת ּו‬ ‫שבתכם"‪ ,‬וביום כיפור עליך לשבות‬ ‫"נפש" וחיות בבריאה שתוכל‬ ‫ַׁש ַ ּב ְּתכֶ ם"‪ .‬וכתב שם‪ ,‬שביום הקדוש‬ ‫"שבתכם" ‪ -‬השבת הפרטית‬ ‫להתקיים עוד ששת ימים‪.‬‬ ‫זוכה כל איש ישראל שיש בידו כח‬ ‫שלכם‪ .‬ושאל הרה"ק‪ ,‬מהו הלשון‬ ‫נמצא שבשבת קודש מעיד‬ ‫להביא את המשיח‪ ,‬ובכחו להביא‬ ‫"שבתכם"‪ ,‬שבת פרטית שלכם?‬ ‫היהודי עדות על שמים וארץ‬ ‫את הגאולה השלמה!‬ ‫והלא שבת קודש היא קביעא‬ ‫באמונה ובטחון שהקב"ה הוא‬ ‫ובעזה"י נרחיב בביאור הדברים‪.‬‬ ‫וקיימא מצד הבורא‪.‬‬ ‫בורא ומנהיג לכל הברואים‪ ,‬ועל ידי‬ ‫וביאר‪ ,‬דהנה איתא בגמרא‬ ‫עדות זו נעשינו שותפים למעשה‬ ‫טעם מחילת העונות בשבת‬ ‫במסכת ביצה (יז‪ ,‬א) ובברכות (מט‪ ,‬א)‪,‬‬ ‫בראשית‪.‬‬ ‫קודש‪ :‬שותפות במעשה‬ ‫שהחילוק בין שבת ליום טוב הוא‬ ‫והנה ידוע שכל המעיד עדות‬ ‫בראשית‬ ‫ששבת קביעא וקיימא ונקראת‬ ‫צריך להיות "כשר לעדות"‪ ,‬ופסול‬ ‫הוא אם יש בידו עבירה‪ .‬וכן מובן‬ ‫הנה בשבת קודש אמרו חז"ל‬ ‫"שבת לה'"‪ ,‬ואינה תלויה בקידושם‬ ‫במסכת שבת (קיח‪ ,‬א)‪" :‬כל השומר‬ ‫של ישראל‪.‬‬ ‫שכדי להיות "שותף להקב"ה" צריך‬ ‫האדם להיות נקי מחטא‪ ,‬שאין‬ ‫שבת כהלכתו‪ ,‬אפילו עובד עבודה‬ ‫הנה בספה"ק 'סידורו של‬ ‫זרה כדור אנוש מוחלין לו"‪ .‬ועוד‬ ‫הקב"ה משתתף עם בעל עבירה‪.‬‬ ‫שבת' (שורש א') האריך בזה‪ ,‬והביא‬ ‫אמרו (שם קיט‪ ,‬א) שבכל ערב שבת‬ ‫לכן‪ ,‬אמר השפת אמת‪ ,‬הוצרך‬ ‫שם מדברי הספר 'שערי גן עדן'‪,‬‬ ‫"שני מלאכי השרת מלוים לו‬ ‫הקב"ה למחול העונות לכל איש‬ ‫כי ביום השבת קודש נעשים כל‬ ‫לאדם"‪ ,‬וכשבא לביתו ורואה‬ ‫ישראל בכל שבת ושבת‪.‬‬ ‫עליות העולמות וכל התיקונים‬ ‫שולחנו ערוך וביתו מתוקן‪,‬‬ ‫מאליהם‪ .‬אך עבודת איש הישראלי‬ ‫כיון שבשעת הקידוש עתיד‬ ‫מברכים אותו ואומרים "וסר עונך‬ ‫היא להתפלל ולמקדש את השבת‪,‬‬ ‫להעיד עדות על הבריאה ולהיות‬ ‫וחטאתך תכופר"‪.‬‬ ‫לקדש על היין ולאכול סעודות‬ ‫שותף למעשה בראשית‪ ,‬ואי אפשר‬ ‫להעיד ולהשתתף אם הוא פסול‬ ‫ויש להבין‪ :‬מהו ביאור הענין‬ ‫שבת ולקיים כל מצות היום‪ ,‬כדי‬ ‫שבשבת קודש נמחלים כל העונות?‬ ‫שבעת שנעשים הדברים הללו‬ ‫לעדות או אם יש בידו חטא‪ ,‬על כן‬ ‫צריך שיהיו עונותיו נמחלים קודם‬ ‫איתא ב'שפת אמת' זי"ע‬ ‫בכל העולמות‪ ,‬יוכל גם הוא לקבל‬ ‫לכן‪.‬‬ ‫במאמרי שבת תשובה‪ ,‬וכן בעוד‬ ‫ולהשפיע עליו מהארה הנעשית אז‬ ‫והובא מהחיד"א‪ ,‬שהאור‬ ‫ספרים קדושים‪ ,‬על פי מה שאמרו‬ ‫בכל העולמות‪.‬‬ ‫בגמרא שם‪ ,‬שבכל ליל שבת‬ ‫ונחזור לעניננו‪ :‬שבת קודש‬ ‫החיים הק' היה לומד כל "הלכות‬ ‫כשישראל אומר בקידוש "ויכולו‬ ‫קביעא וקיימא היא‪ ,‬ואינה תלויה‬ ‫עדות" קודם הקידוש בליל שבת‪,‬‬ ‫השמים והארץ וכל צבאם"‪ ,‬הרי‬ ‫בקידוש בית דין ולא בקידוש‬ ‫כדי שיהיה "כשר לעדות" בשעה‬ ‫הוא מעיד עדות על בריאת שמים‬ ‫החודש‪ .‬ועל כן אנו אומרים‬ ‫שמקדש על היין!‬ ‫וארץ‪ ,‬ומאמין באמונה שלמה‬ ‫בתפילה "מקדש השבת" בלשון‬ ‫שהבורא יתברך ברא את העולם‪,‬‬ ‫נסתר‪ ,‬כי הקב"ה בעצמו מקדש את‬ ‫קדושת יום הכיפורים‬ ‫והשפעתה על ביאת המשיח‬ ‫ובזה גורם נחת רוח לפניו יתברך‬ ‫השבת‪.‬‬ ‫עד שאומר לו הקב"ה‪ :‬נעשית‬ ‫אך בבוא יום טוב‪ ,‬אומרים‬ ‫ומזה נבוא ליום הקדוש‪.‬‬ ‫שותף עמי במעשה בראשית‪.‬‬ ‫אנו "מקדש ישראל והזמנים"‪ ,‬כי‬ ‫ביום הקדוש אמר הבורא "כי‬ ‫וכמבואר בדברי האור החיים‬ ‫הימים טובים תלויים המה בקידוש‬ ‫ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם‬ ‫הקדוש‪ ,‬שעל ידי שמירת שבת‬ ‫החודש‪ ,‬וממילא תלוי הדבר בבני‬ ‫מכל חטאתיכם"‪ .‬וכפי שהבאנו‬ ‫ואמירת עדות בקידוש על בריאת‬ ‫ישראל‪ ,‬ועל כן אומרים "מקדש‬ ‫מהגמרא והרמב"ם‪ ,‬שאפילו‬ ‫העולם‪ ,‬עושה האדם ממש בריאה‬ ‫ישראל"‪.‬‬ ‫עבירות שיש בהן כרת מתכפרים‬ ‫חדשה‪ ,‬ונותן חיות בבריאה לששת‬ ‫וכן הוא ביום הקדוש‪ ,‬שתלוי‬ ‫ביום הכיפורים‪ .‬ויש להבין‪ ,‬מהו‬ ‫הימים הבאים‪ .‬וכתב האור החיים‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪8‬‬ ‫שבת ומנוחה לחיי העולמים"‪,‬‬ ‫שבת"‪ .‬וכיון שיום הקדוש תלוי‬ ‫גם הוא ב"מקדש ישראל ויום‬ ‫ודאי צריכים אנו למחילת עוונות‬ ‫בקדושת בי"ד‪ ,‬הרי שיש בידנו‬ ‫הכיפורים"‪ .‬וכדאיתא בגמרא‬ ‫ליום כזה‪ .‬וכל זאת כדי שיהיה‬ ‫כח לפעול קדושת שבת בבחינת‬ ‫במסכת ראש השנה (כה‪ ,).‬במעשה‬ ‫לנו כח להיות שותפים למעשה‬ ‫"מקדש ישראל"‪ ,‬שאנו בעצמנו‬ ‫הידוע ברבן גמליאל ורבי יהושע‬ ‫בראשית‪ ,‬ועל ידי שנשמור את יום‬ ‫פועלים את קדושת יום כיפור‪.‬‬ ‫שנחלקו מתי חל יום הקדוש‪ ,‬כיון‬ ‫כיפור כדת וכדין‪ ,‬נזכה להביא את‬ ‫והדברים מגיעים עד כדי‬ ‫שהדבר היה תלוי בזמן שקידשו‬ ‫הגאולה‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬שאם נקדש את קדושת יום‬ ‫בו את חודש תשרי באותה שנה‪.‬‬ ‫כיפור בכל רגע ורגע כראוי לו‪,‬‬ ‫נמצא שיום הקדוש תלוי גם הוא‬ ‫הבטחת ה'מאור עינים' זי"ע‪:‬‬ ‫בקדושתנו הפרטית‪.‬‬ ‫כאשר מתנהג אדם כראוי‬ ‫נזכה להמשיך את הקדושה של‬ ‫נעשה "מעין דלעתיד לבוא‬ ‫"יום שכולו שבת ומנוחה לחיי‬ ‫העולמים" של ימות המשיח‪ ,‬ועל‬ ‫ב' שבתות התלויות בכל איש‬ ‫בעוה"ז‬ ‫ידי יום כיפור נפעל ביאת המשיח!‬ ‫ישראל‬ ‫ומובן הדבר‪ ,‬שכל אדם יאמר‬ ‫וסיים הישמח משה‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫בלבבו‪" :‬מצדי כבר נפעל הדבר‬ ‫והנה יש לילך בזה הלאה‪ .‬אמר‬ ‫אומר לכל איש ישראל ומבקש‬ ‫הישמח משה‪ ,‬כי יש שתי שבתות‬ ‫ואני מוכן ומזומן‪ ,‬אך מה יהיה עם‬ ‫ממנו בכל יום הקדוש‪" :‬צותה‬ ‫בבריאה התלויות בזה שבני‬ ‫כלל ישראל? ומי יאמר שאזכה‬ ‫התורה מערב עד ערב‪ ,‬היינו יום‬ ‫ישראל יקדשו אותן‪ .‬השבת האחת‬ ‫להיות במדרגה כזו?"‬ ‫הכיפורים שהוא מערב עד ערב"‪.‬‬ ‫היא "השבת הגדול"‪ ,‬כפי שאנו‬ ‫על זאת צריך לידע שני דברים‪:‬‬ ‫ומבקש השי"ת‪" :‬תשבתו"‪ ,‬היינו‬ ‫אומרים‪" :‬הרחמן הוא ינחילנו‬ ‫ראשית‪ ,‬ידע האדם כי השי"ת בוחן‬ ‫שתעשו מנוחה‪ ,‬שתשמרו את‬ ‫ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי‬ ‫כליות ולב‪ ,‬ורואה הוא אם עשית‬ ‫יום הכיפורים ותעשו מנוחה‪.‬‬ ‫את חלקך‪.‬‬ ‫העולמים"‪ .‬והוא זמן ימות המשיח‬ ‫ופירש הישמח משה‪" :‬רצונו לומר‬ ‫הנקרא "שבת קודש"‪ ,‬ודבר זה‬ ‫ואם עשית את חלקך‪ ,‬הנה‬ ‫שתפעלו שיהיה שבתכם דייקא"‪,‬‬ ‫תלוי בתשובתם של בני ישראל‪.‬‬ ‫מובא בספה"ק מאור עינים זי"ע‬ ‫שתעשו את יום כיפור לשבת‬ ‫(פרשת בראשית) שאמר‪ ,‬כי כאשר איש‬ ‫וכדאיתא בגמרא במסכת‬ ‫הפרטית שלכם‪ .‬ואיזו שבת?‬ ‫הישראלי מתנהג כראוי והשלים‬ ‫סנהדרין (צח‪ ,).‬ששאל רבי יהושע‬ ‫הוסיף הישמח משה‪" :‬שיהיה‬ ‫חלקו במשיח ובבנין בית המקדש‪,‬‬ ‫בן לוי למשיח‪" :‬אימתי אתי‬ ‫מעתה יום שכולו שבת"‪ ,‬שהדבר‬ ‫הבטיח המאור עינים שנעשה‬ ‫מר?"‪ ,‬והשיב לו "היום"‪ .‬ולאחר‬ ‫יביא את המשיח‪.‬‬ ‫אצלו בחייו בחינת "מעין דלעתיד‬ ‫מכן פירש לו‪" :‬היום ‪ -‬אם בקולו‬ ‫במילים אחרות‪ ,‬הישמח משה‬ ‫תשמעו"‪ ,‬שאם יעשו בני ישראל‬ ‫לבוא"‪.‬‬ ‫מגלה לנו כאן סוד נפלא‪ :‬כי ביום‬ ‫תשובה היום‪ ,‬יבא המשיח מיד‪.‬‬ ‫ואמר שם ש"מבטלין ממנו עול‬ ‫כיפור טמון כח להביא את המשיח‪.‬‬ ‫ואמר הקדוש הישמח משה‪,‬‬ ‫מלכות ועול דרך ארץ"‪ ,‬ונעשה‬ ‫ורבונו של עולם מבקש מאתנו‪:‬‬ ‫אצלו ממש בבחינת 'זעיר אנפין'‬ ‫ששבת קודש זו של ימות המשיח‬ ‫"מבקש אני מבני ישראל‪ ,‬עשו את‬ ‫תלויה בנו‪ ,‬ואנו המקדשים אותה‪.‬‬ ‫חיי משיח וחיי בית המקדש‬ ‫יום כיפור כראוי ובזה תמשיכו‬ ‫בחייו הפרטיים‪ .‬וזהו שאומרים‬ ‫ועוד אמר הישמח משה‪ ,‬כי‬ ‫ותביאו את המשיח!"‬ ‫שפתאום יאיר אצלו הכל‪ :‬לימודו‪,‬‬ ‫יש עוד שבת אחת התלויה בבני‬ ‫תפילתו‪ ,‬שבת קודש שלו‪ ,‬פרנסתו‪,‬‬ ‫חובתנו והשתוקקותנו‪ :‬לפעול‬ ‫ישראל ואנו המקדשים אותה ‪-‬‬ ‫בריאותו והנחת; הכל יאיר באור‬ ‫והוא יום הקדוש‪ .‬שכן יום כיפור‬ ‫ביאת המשיח על ידי תשובה‬ ‫יקרות כי עשה את חלקו‪.‬‬ ‫תלוי בבית דין המקדשים את‬ ‫וידוע מה שכתב בספה"ק‬ ‫לפי זה נבין היטב מדוע יום‬ ‫החודש‪ ,‬ועל פיהם נקבע מתי יחול‬ ‫'חובת הלבבות' (שער חשבון הנפש) דבר‬ ‫כיפור הוא יום של מחילת עוונות‪.‬‬ ‫יום הכיפורים‪ .‬נמצא שגם יום‬ ‫נורא‪ :‬שאין האדם מחויב לעשות‬ ‫כי אם בשבת קודש‪ ,‬שבו אנו‬ ‫כיפור תלוי בבני ישראל‪.‬‬ ‫רק כפי יכלתו‪ ,‬אך כשיעשה כפי‬ ‫נעשים שותפים למעשה בראשית‬ ‫וזה לשון קדשו של הישמח‬ ‫יכלתו‪ ,‬עליו להשתוקק במחשבתו‬ ‫לששת ימי המעשה‪ ,‬צריכים אנו‬ ‫משה‪" :‬מערב עד ערב כולם‬ ‫ולהתפלל להקב"ה לעשות יותר‬ ‫למחילת עוונות כדי שנוכל לברוא‬ ‫צמים ומתענים ומבקשים סליחה‬ ‫מכפי יכלתו‪ .‬ואם תעשה את מה‬ ‫את העולם‪ ,‬על אחת כמה וכמה‬ ‫ומחילה‪ .‬ואם יהיה בלי פגימה‪,‬‬ ‫שביכלתך‪ ,‬ותשתוקק ותתפלל‬ ‫כדי לפעול את בריאת "יום שכולו‬ ‫בודאי יבא משיח ויהיה יום שכולו‬ ‫‪9‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫למעשה"‪ ,‬ונזכה לגאולה הכללית‬ ‫ליותר מכפי יכלתך‪ ,‬יפתח לך דעתנו שרצוננו לפעול ביום כיפור‬ ‫ולגאולה הפרטית‪ ,‬לגמר חתימה‬ ‫הקב"ה כל השערים לעלות כפי שגילה הקדוש הישמח משה ‪-‬‬ ‫טובה‪ ,‬ולשנה טובה ומבורכת‬ ‫יום כיפור שיביא את המשיח‪.‬‬ ‫במעלות רמות מעלה מעלה‪.‬‬ ‫בספרן של צדיקים‪ ,‬ונזכה כבר‬ ‫לשמוע קול שופרו של משיח‬ ‫וכאשר נשתוקק ונתפלל על‬ ‫ממילא עלינו לעשות את‬ ‫במהרה בימינו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫חלקנו‪ ,‬ועלינו להשתוקק ולגלות כך‪" ,‬מחשבה טובה הקב"ה מצרפה‬ ‫כל נדרי‬ ‫גודל הכח והאור הנשגב היורד מלמעלה‬ ‫בליל יום הקדוש‬ ‫התעוררות הבעל שם טוב‬ ‫ה'חתם סופר' זי"ע בדרשותיו‬ ‫דברי קודש מצדיקי דורות על‬ ‫הקדוש‪ :‬מלחמת היצר קודם‬ ‫(ליו"כ דף ל"ג ול"ה‪ ,‬וב'תורת משה' פ' אחרי)‬ ‫הנעשה בעולמות העליונים‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫עמד על ענין זה והוסיף ביאור‬ ‫בכניסת יום הכיפורים‬ ‫נפלא‪.‬‬ ‫נבוא לבאר מעט מהדברים‬ ‫הנה כתיב בקרא (ויקרא טז‪ ,‬ל) ִּ‬ ‫"כי‬ ‫'אמרי‬ ‫בספר‬ ‫איתא‬ ‫הנה‬ ‫הנפלאים הנעשים בכניסת יום‬ ‫ַב ּיוֹ ם ַהזֶ ּה יְ כַ ּ ֵפר ֲעלֵ יכֶ ם לְ ַט ֵהר ֶא ְתכֶ ם‬ ‫פנחס' (שער יום הכפורים‪ ,‬אות תקל"ז)‬ ‫הקדוש‪ ,‬כפי שגילו לנו רבותינו‬ ‫אתיכֶ ם" ‪ -‬שהשי"ת מכפר‬ ‫ִמ ּכֹל ַח ּטֹ ֵ‬ ‫מהרה"ק רבי ר' פנחס מקאריץ‬ ‫הקדושים‪.‬‬ ‫עוונותינו ביום זה‪ .‬ומסיים הכתוב‪:‬‬ ‫זי"ע‪ ,‬שקודם 'כל נדרי' יורד "אור‬ ‫הנה הבעל שם טוב הקדוש זי"ע‬ ‫"לִ ְפנֵ י ה' ִּת ְט ָהרוּ" ‪ -‬שאנו עומדים‬ ‫גדול מלמעלה"‪ ,‬בהירות נוראה‬ ‫(הובא ב'כתר שם טוב') גילה גילוי נורא‬ ‫לפני ה'‪ .‬וזל"ק‪" :‬יום הקדוש‪ ,‬בא‬ ‫מעולמות העליונים‪ .‬והנה האור‬ ‫על הנעשה ברגעים אלו‪.‬‬ ‫יבא אבינו מלכנו יתברך שמו‬ ‫הזה מחפש לו 'כלי' שיוכל לקבלו‪,‬‬ ‫ידוע מה שאמרו חז"ל בגמרא‬ ‫להיכל בית מקדש מעט"‪ .‬דהיינו‬ ‫כי בעולמות העליונים אין כלי‬ ‫(יומא כ‪ ,‬א) ש'השטן' בגימטריא שס"ד‬ ‫שהרבוש"ע‪ ,‬כביכול‪ ,‬נכנס אצלנו‬ ‫שיוכל להכיל גודל האור‪ ,‬ועל כן‬ ‫(‪ .)364‬ושאלה הגמרא‪ :‬והלא שס"ה‬ ‫לתוך בית המדרש‪.‬‬ ‫הוא משוטט בכל העולמות למצוא‬ ‫(‪ )365‬ימים יש בשנה?‬ ‫החתם סופר שואל בלשון‬ ‫לו מקום לנוח בו‪.‬‬ ‫והשיבו‪ ,‬שיום אחד בשנה אין‬ ‫אש להבה‪ :‬איך נראה? ואיך נוכל‬ ‫ואמר‪ ,‬שהאור הזה יורד לעולם‬ ‫לשטן שליטה עלינו‪ ,‬והוא יום‬ ‫להראות פנינו לפני הבורא יתברך?‬ ‫הזה ומתלבש בתוך הדמעות‬ ‫הכפורים‪.‬‬ ‫והשיב על כך‪ ,‬שהשי"ת הוא 'רב‬ ‫ששופכים בני ישראל בכניסת‬ ‫ואמר הבעש"ט הקדוש‪ ,‬שרגע‬ ‫חסד'‪ ,‬שולח הוא בכניסת ליל יום‬ ‫היום הקדוש‪ .‬ועי"ז נשפע שפע רב‬ ‫קודם שיכנס יום הקדוש‪ ,‬השטן‬ ‫הכפורים 'התעוררות מלעילא'‪ .‬וזה‬ ‫ברוחניות ובגשמיות שאין לשער‪.‬‬ ‫נרעש ונפחד מאד‪ ,‬ואומר בלבו‪ :‬מה‬ ‫לשונו‪" :‬הקדוש ברוך הוא שולח‬ ‫והנה בספר 'זרע קודש' זי"ע‬ ‫יהיה עתה? הנה בא יום הכפורים‬ ‫עזרו מקודש בזו הרגע"‪ .‬שהשי"ת‬ ‫כתב בזה הלשון‪" :‬רואים בחוש‬ ‫וישראל יטהרו מעוונותיהם!‬ ‫מסייע לנו לשוב בתשובה קודם‬ ‫שקודם כניסת ליל יום הכפורים‬ ‫והרי ביום זה אין לי רשות לקטרג‬ ‫היום הקדוש‪ ,‬כדי שבהיכנס היום‬ ‫נופל אימה ופחד אפילו על הפחות‬ ‫ולעשות דבר‪ .‬על כן הוא משתדל‬ ‫נהיה כבר טהורים ורחומים‪.‬‬ ‫שבישראל"‪ .‬כי בליל יום הקדוש‬ ‫בכל כחו לבלבל את דעת האדם‬ ‫אלו הם הרגעים הנשגבים‬ ‫יורד אור נעלה כל כך‪ ,‬שאפילו‬ ‫באותן דקות‪.‬‬ ‫והרגשות הקודש המפעמים בלב‬ ‫היהודי הפשוט ביותר מתעורר‬ ‫ואמר הבעש"ט‪ ,‬שנשמות‬ ‫כלל ישראל עם כניסת היום הקדוש‪.‬‬ ‫בקרבו!‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪10‬‬ ‫מצות התשובה היא מצות עשה‬ ‫ואמר הבית אברהם בשם‬ ‫ישראל מרגישות בזה‪ ,‬שרוצה‬ ‫גמורה (עי' אריכות בזה במאמר 'תשובה')‪.‬‬ ‫הרה"ק מקאברין זי"ע‪:‬‬ ‫הס"מ לקטרג ולבלבלם‪ ,‬ועל‬ ‫ובפרט התשובה ביום הכיפורים‬ ‫"ערב יום כיפור לעת ערב‬ ‫כן נופלת עליהם חרדה ובכיה‬ ‫היא מצות עשה מן התורה‪ ,‬וידוע‬ ‫מתרבה המרה שחורה והבכיות"‪.‬‬ ‫והתעוררות גדולה‪ ,‬כדי שלא יפלו‬ ‫הכלל שכל מצות עשה צריכה‬ ‫פירוש הדברים‪ ,‬שאף שבני‬ ‫חלילה ברשת היצר‪.‬‬ ‫להעשות בשמחה רבה‪ .‬וכשם‬ ‫אדם מתעוררים לתשובה‪ ,‬צריכים‬ ‫ויש בזה סוד גדול וחיזוק עצום‪.‬‬ ‫שאוכלים כזית מצה‪ ,‬ושותים ד'‬ ‫להישמר מאד‪ ,‬כי הס"מ מערב‬ ‫כי הנה האדם חושב בדעתו במשך‬ ‫כוסות‪ ,‬ואומרים הגדה והלל בליל‬ ‫בתוך הבכיה של ערב יום כיפור ‪-‬‬ ‫השנה‪ :‬האם חשוב אני בשמים?‬ ‫התקדש חג הפסח מתוך שמחה‬ ‫בשעת 'כל נדרי' ‪ -‬מרה שחורה ח"ו‪.‬‬ ‫האם נשמתי טהורה? ופעמים‬ ‫של מצוה‪ ,‬כך ממש מחויב האדם‬ ‫רבות יפול בדעתו כשרואה שאינו‬ ‫לעשות תשובה בשמחה‪ ,‬ועל כן‬ ‫והוסיף‪ :‬כיון שיש לשטן שליטה‬ ‫מרגיש טעם בתפלה או בשמחת‬ ‫ראוי לקבוע עליה סעודה‪.‬‬ ‫שס"ד ימים‪ ,‬וביום הקדוש ניטלת‬ ‫מצוה וקדושת שבת‪ ,‬וחושב‬ ‫ממנו השליטה‪ ,‬אין הוא יכול‬ ‫אמנם‪ ,‬היות וביום הקדוש עצמו‬ ‫שנשמתו פגומה ח"ו‪.‬‬ ‫לסבול את טהרתם של ישראל‪,‬‬ ‫אי אפשר לערוך סעודה בשל‬ ‫ועל כן הוא משליך לתוכם "דודיא‬ ‫אך כשיבוא ערב יום הקדוש‬ ‫מצוות התענית‪ ,‬על כן נצטוינו‬ ‫מרה שחורה" ‪ -‬דהיינו קופסא של‬ ‫ויראה שנופל עליו פחד ויראה‪,‬‬ ‫לאכול בערב יום הכיפורים‪ ,‬כדי‬ ‫ידע שזהו הראיה כי נשמתו‬ ‫מרא שחורה ועצבות ‪ -‬ומניחם כך‬ ‫להשלים בזה את סעודת המצוה‬ ‫מרגשת בקדושה! כדברי הבעש"ט‬ ‫כל היום‪ ,‬כדי להפריע לכל עבודת‬ ‫והשמחה על התענית של יום‬ ‫שהנשמה מרגישה במלחמת היצר‪.‬‬ ‫יום הקדוש‪ .‬ומי שאינו חכם‪ ,‬נשאר‬ ‫המחרת‪.‬‬ ‫ובאותם רגעים של יראה‪ ,‬צריך‬ ‫שקוע במרה שחורה כל היום כולו‬ ‫עוד אמר הבית אברהם בערב‬ ‫רח"ל‪.‬‬ ‫האדם לשמוח שמחה גדולה‪ ,‬כי‬ ‫יום הקדוש‪ ,‬כי עיקר עבודת‬ ‫הנה הוכחה שנשמתו חיה ומרגשת‬ ‫אבל החכם מתחזק בשמחה‪,‬‬ ‫רוחניות וקדושה‪ .‬ונמצא שדברי‬ ‫התשובה אינה אלא בשמחה‪ .‬ומה‬ ‫כי עיקר התשובה צריכה להיות‬ ‫הבעש"ט הם התחזקות גדולה לכל‬ ‫שמוצאים ענין המרירות בלב‬ ‫בשמחה‪ .‬ובשמחה יוכל להפוך‬ ‫אדם‪.‬‬ ‫האדם‪ ,‬אינו אלא עצה ותחבולה‬ ‫אותיות 'כרת' לאותיות 'כתר'‪ .‬וזהו‬ ‫להביא את האדם לידי תשובה‪ ,‬אך‬ ‫אך עם כל זאת‪ ,‬צריך לדעת‬ ‫סוד הכתוב "וְ גִ יל ּו ִ ּב ְר ָע ָדה" (תהלים‬ ‫גוף התשובה צריך להיות בשמחה‪.‬‬ ‫שבעת שנכנסים לרגעים קדושים‬ ‫ב‪ ,‬יא)‪ .‬שצריך לעבוד את השי"ת‬ ‫אלו הם תורף דבריו הקדושים‬ ‫אלו‪ ,‬היצר הרע מנסה לבלבל את‬ ‫בשמחה וביראה‪ ,‬אך בכתוב הקדים‬ ‫והלוהטים שהנחילנו הבית אברהם‬ ‫המחשבה בכל דרך‪.‬‬ ‫'גילו' ‪ -‬שהיא השמחה ‪ -‬ורק אח"כ‬ ‫זי"ע‪.‬‬ ‫'רעדה'‪.‬‬ ‫ה'בית אברהם'‪ :‬סכנת המרה‬ ‫ועל כן עלינו לדעת‪ ,‬כי בבוא יום‬ ‫קדוש כזה‪ ,‬ודאי יורדת יראה מן‬ ‫טעם סעודת ערב יום‬ ‫שחורה ועבודת התשובה‬ ‫השמים על האדם‪ .‬וכפי שהבאנו‬ ‫הכיפורים בבחינת שמחה של‬ ‫בשמחה‬ ‫בשם הרה"ק רבי פנחס מקוריץ‬ ‫מצוה‬ ‫ויש להבין‪ :‬הלא אמר הבעש"ט‬ ‫זי"ע‪ ,‬כי הדמעות ששופך האדם‬ ‫שהיצר הרע מנסה לפתות את‬ ‫בעת הזאת הן 'כלי' להכיל את‬ ‫הוסיף והמשיך בזה הבית‬ ‫האדם בכניסת היום‪ ,‬אך מי הוא‬ ‫האור הגדול של יום הכיפורים‪,‬‬ ‫אברהם‪ .‬הנה אמרו חכמינו ז"ל‬ ‫זה אשר ירצה לשמוע לקול היצר‬ ‫ובוודאי מוטל על האדם לשוב‬ ‫(ברכות ח‪ ,‬ב)‪" ,‬כל האוכל ושותה‬ ‫ברגעים קדושים אלו? האם יעלה‬ ‫בתשובה‪.‬‬ ‫בתשיעי‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו‬ ‫על דעת אדם מחשבת חטא בשעה‬ ‫אולם כפי שנתבאר במקומות‬ ‫התענה תשיעי ועשירי"‪ .‬ויש להבין‪,‬‬ ‫זו?‬ ‫אחרים מה שכתוב ב'שערי תשובה'‬ ‫מהו הביאור בזה שעל ידי הסעודה‬ ‫והנה איתא בדברי קדשו של‬ ‫לרבינו יונה (שער א')‪ ,‬עיקר עבודת‬ ‫בערב יום הכיפורים נחשב לו‬ ‫ה'בית אברהם' מסלאנים זי"ע (ערב‬ ‫התשובה היא ה"קבלה להבא" ‪-‬‬ ‫הדבר כאילו התענה ב' ימים?‬ ‫יו"כ תרצ"א)‪ ,‬שנשא מדברותיו בלהב‬ ‫וזהו הנקודה המרכזית‪ .‬אף שגם‬ ‫וביאר הבית אברהם על פי‬ ‫אש‪( .‬וידוע מה שהתבטא המהר"א מבעלזא‬ ‫ה"חרטה" וה"וידוי" הם מחלקי‬ ‫היסוד המובא בספר 'שערי‬ ‫זי"ע על הבית אברהם שהיה "שטיק פייער" ‪-‬‬ ‫המצוה ‪ -‬ובפרט ביום הקדוש שיש‬ ‫תשובה' לרבינו יונה‪ ,‬ובדברי‬ ‫חתיכת אש‪ ,‬וכידוע לא היה דרכו של הבעלזער‬ ‫בו מצוה מיוחדת של וידוי ‪ -‬מכל‬ ‫הרמ"ק והשל"ה הקדוש‪ ,‬אשר‬ ‫רב להפריז בתארים)‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫מאה ועשרים שנה רואה האדם מה‬ ‫התורה שעות רצופות בחיות‬ ‫מקום עיקר נקודת התשובה היא‬ ‫שחולל בחטאיו‪.‬‬ ‫ובחשק‪ ,‬והשפע של קימה בשבת‬ ‫הקבלה על להבא להפסיק לחטוא‪,‬‬ ‫וכאשר שב האדם בתשובה‪,‬‬ ‫קודש באשמורת הבוקר לעסוק‬ ‫וקבלה זו צריכה להעשות מתוך‬ ‫בא הרופא הנאמן ‪" -‬כי קל מלך‬ ‫בתורה קודם התפילה‪.‬‬ ‫שמחה‪.‬‬ ‫רופא נאמן ורחמן אתה"‪ .‬הוא‬ ‫כל אותו שפע שנגזל ‪-‬‬ ‫רופא אומן ומומחה שאינו גובה‬ ‫המיליונים ששדדה הסט"א ‪ -‬הכל‬ ‫התשובה כרפואה נפלאה‬ ‫שכר‪ ,‬והוא עושה את הניתוח הטוב‬ ‫חוזר עתה אל האדם! זוהי מעלת‬ ‫והשבת השפע האבוד‬ ‫ביותר‪ ,‬וניתוח זה אינו מכאיב כלל‪.‬‬ ‫התשובה הנשגבה‪ ,‬ועל כן ראוי‬ ‫בעזה"י נציין כאן כמה מחשבות‬ ‫האדם עומד בבית המדרש‪ ,‬עטוף‬ ‫לעשותה בשמחה ולא במרה‬ ‫המעוררות את הלב לעשות‬ ‫בטלית וקיטל‪ ,‬בנעימות ובאורה‪.‬‬ ‫שחורה חלילה‪.‬‬ ‫תשובה בשמחה‪.‬‬ ‫"קחו עמכם דברים ושובו אל ה'"‬ ‫ד‪ .‬עוד יש לידע כי התשובה‬ ‫‪ -‬מדברים אל הרבוש"ע ונטהרים‬ ‫כלל גדול בעבודת השם מובא‬ ‫היא 'רפואה' על עצם החטא‪ .‬כפי‬ ‫מכל חלאה‪.‬‬ ‫בדברי אור החיים הקדוש (פרשת‬ ‫שאמר הרה"ק רבי ר' מענדלע‬ ‫שופטים)‪ ,‬כי כאשר מראים ל'נפש‬ ‫מוויטעבסק זי"ע‪ ,‬שח"ו כשעובר‬ ‫הניגון היפה של ה'זאסלובער‬ ‫עבירה דומה לאדם שנפל מראש‬ ‫הגשמית' את הנעימות שבדבר‪ ,‬אזי‬ ‫חזן'…‬ ‫הר גבוה לעמק עמוק ונשתברו כל‬ ‫גם ה'נשמה' נמשכת אחריה‪ .‬על כן‬ ‫איבריו; זהו הנזק שעושה העבירה‬ ‫נחשב כמה דרכים המטעימים את‬ ‫מה נשגבה היא התשובה!‬ ‫מתיקות התשובה לנפש הגשמית‪:‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא מוחק את כל‬ ‫בעצמה‪ .‬והעונשים‪ ,‬אמר‪ ,‬אינם‬ ‫אלא כ'ניתוח' המרפא‪ .‬ולדבריו‪ ,‬כל‬ ‫א‪ .‬היות וכל הצער‪ ,‬הצרות‬ ‫החובות! מחזיר את כל המיליונים‬ ‫עונשי העולם הזה אינם נחשבים‬ ‫והיסורים באים בעוון עבירות ‪-‬‬ ‫והשפע שגזלו החיצונים! ומרפא‬ ‫את כל האיברים! יהודי שחטא‬ ‫כלל כנגד החורבן הנורא שגורמת‬ ‫נמצא כי על ידי התשובה מוחל‬ ‫בלשון הרע ורכילות וכיוצא בזה‪,‬‬ ‫העבירה בנפש האדם‪.‬‬ ‫הקב"ה לאדם חוב עצום של‬ ‫הרי הוא כמי שנפל מראש ההר‬ ‫אמנם בעוה"ז אין האדם מרגיש‬ ‫מיליוני זהובים!‬ ‫ונשברו איבריו‪ ,‬ועתה רבונו של‬ ‫לגמרי את פגם העבירה‪ ,‬אלא‬ ‫ב‪ .‬עוד מבואר בספרים‬ ‫עולם מרפא אותו ביום הכיפורים‬ ‫רק מעט מזעיר ‪ -‬בזה שמאבד‬ ‫הקדושים‪ ,‬כי כל זמן שלא עשה‬ ‫בניתוח שאין בו יסורים כלל!‬ ‫את התענוג בתפילה‪ ,‬בלימוד‬ ‫האדם תשובה‪ ,‬הולך כל השפע‬ ‫כמה נפלא הדבר! מתפללים‬ ‫ובקדושת השבת‪.‬‬ ‫של מצוותיו לידי הסטרא אחרא‬ ‫ומזמרים לפניו יתברר שמו‪ .‬וכפי‬ ‫אך זהו רק 'מעין' ממה שגורם‬ ‫רחמנא ליצלן‪ .‬ועל ידי התשובה‬ ‫שאמר הרה"ק רבי דוד לייקעס‬ ‫החטא‪ .‬עיקר הרגשת האיברים‬ ‫אומר רבונו של עולם כי מחזירים‬ ‫זי"ע כששמע את ה'חזן מזאסלוב'‬ ‫הנשברים מחמת העבירה היא‬ ‫לאדם את כל הניצוצות והשפע‬ ‫מנגן את הוידוי בנעימה‪" :‬רבונו של‬ ‫בעולם הבא ‪ -‬אם לא עשה תשובה‬ ‫שגזלו החיצונים‪ ,‬ומשיבים לו‬ ‫עולם‪ ,‬אלמלא חטאי ישראל‪ ,‬מאין‬ ‫בעולם הזה ח"ו‪.‬‬ ‫שפע של בריאות‪ ,‬פרנסה‪ ,‬נחת‬ ‫היה לך 'סלח לנו' נאה כזה? מאין‬ ‫לפעמים זוכה האדם שמעוררים‬ ‫מהצאצאים‪ ,‬שלום בית וכל טוב‬ ‫היה לך 'על חטא' נאה כזה?‪"...‬‬ ‫אותו מן השמים ומראים לו כי אין‬ ‫סלה!‬ ‫על כן‪ ,‬ברגעים הקדושים של‬ ‫סדר יומו והנהגתו כשורה‪ ,‬ועי"כ‬ ‫ג‪ .‬כמו כן‪ ,‬קודם התשובה כל‬ ‫כניסת ליל יום הקדוש‪ ,‬בבואנו‬ ‫מתעורר לתשובה בראותו כי אין‬ ‫תענוגי הרוחניות סגורים בפני‬ ‫לשוב בתשובה‪ ,‬אל נניח ליצר הרע‬ ‫לו הצלחה בעניניו וזקוק הוא‬ ‫האדם‪ ,‬כי הסט"א גזלה אותם‪ .‬אך‬ ‫לבלבלנו במרה שחורה ח"ו‪ .‬נעשה‬ ‫לישועה‪ ,‬ואז מבין כי עליו לשוב‬ ‫בשובו בתשובה‪ ,‬חוזר אליו שפע‬ ‫זאת בשמחה‪ ,‬במתיקות ובנהורא‬ ‫בתשובה‪ .‬אך עיקר פגם העבירה‬ ‫של תענוג ב'נשמת שבת קודש'‪,‬‬ ‫מעליא‪.‬‬ ‫ניכר בעולמות העליונים‪ ,‬ולאחר‬ ‫חוזרת אליו ההתמדה בלימוד‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪12‬‬ ‫תפילת נעילה‬ ‫אורח גדול בא ‪ -‬הלא הוא 'אברהם אבינו'!‬ ‫ועתה עומדים אנו בתפלת נעילה‪,‬‬ ‫בחיות‪ ,‬באש ובלהבה! שיהיה‬ ‫גודל קדושת תפילת נעילה‬ ‫שבה נתגלית בחינת ה"יחידה"‬ ‫לימודך באש‪ ,‬ותפלתך באש‪,‬‬ ‫וטהרת נשמת ישראל‬ ‫שבנשמה‪ ,‬שהיא החלק הנעלה‬ ‫ומצוותיך באש‪ ,‬והכל יהיה באש‬ ‫ביותר‪.‬‬ ‫קודש‪.‬‬ ‫ידענו כי לכל איש ישראל יש‬ ‫וכדברי ה'פני יהושע' זכר‬ ‫ואם יאמר האדם‪" :‬והלא‬ ‫נשמה‪ ,‬והנשמה זכה וטהורה‬ ‫צדיק לברכה במסכת ברכות (דף‬ ‫מלוכלך אני"?‬ ‫היא‪ .‬עוד ידענו כי הקב"ה הוריד‬ ‫י')‪ ,‬שכשדוד המלך התפלל ואמר‬ ‫את הנשמה לעולם הזה‪ ,‬לא רק‬ ‫התשובה היא‪ :‬אין הלכלוך אלא‬ ‫חמש פעמים "ברכי נפשי" כנגד‬ ‫כדי לשמרה בטהרתה‪ ,‬אלא כדי‬ ‫מחוץ‪ .‬וכדברי האלשיך הקדוש על‬ ‫חמשת חלקי הנשמה‪ ,‬כתב הפני‬ ‫לבנות עליה בנין עדי עד‪ .‬אכן‪,‬‬ ‫"אל‬ ‫הפסוק בשיר השירים (א‪ ,‬ו)‪ַ :‬‬ ‫יהושע שבחינת ה"יחידה" תתגלה‬ ‫הנשמה מלובשת בגוף‪ ,‬והיצר הרע‬ ‫ִּת ְרא ּונִ י ׁ ֶש ֲאנִ י ׁ ְש ַח ְרח ֶֹרת ׁ ֶש ׁ ּ ְשזָ ַפ ְתנִ י‬ ‫לימות המשיח‪ .‬וכל יום כפור הוא‬ ‫וחילותיו מנסים לכבוש את חלקי‬ ‫ַה ׁ ּ ָש ֶמ ׁש"‪ ,‬והאריך האלשיך הקדוש‬ ‫זמן שבו נתגלים כל חמשת חלקי‬ ‫ש"כ ָא ֳהלֵ י ֵק ָדר"‪ ,‬אותם‬ ‫ְּ‬ ‫כי כשם‬ ‫הגוף ונפש האדם‪.‬‬ ‫הנשמה‪ ,‬והחלק החמישי נתגלה‬ ‫אהלים במדבריות מתלכלכים‬ ‫ואף אם חס ושלום עבר אדם‬ ‫עתה בתפילת נעילה‪.‬‬ ‫מבחוץ‪ ,‬אך לאחר מכן מכבסים‬ ‫עבירות בעבר והיה שקוע במדות‬ ‫אותם והם חוזרים לנקיותם‪.‬‬ ‫רעות רח"ל‪ ,‬מכל מקום צריך לידע‬ ‫כח הנורא של יום הקדוש‬ ‫כך הוא הדבר אצל היהודי‪:‬‬ ‫מי היה ה'מרא קמא'? ועל האדם‬ ‫נשמת ישראל אינה יכולה‬ ‫לשאול את עצמו‪ :‬מי היה כאן‬ ‫האמצעי‬ ‫האדמו"ר‬ ‫הנה‬ ‫להתלכלך אלא מבחוץ‪ ,‬ולאחר‬ ‫ראשון?‬ ‫מליובאוויטש זי"ע‪ ,‬בספרו 'עטרת‬ ‫ראש' ליום כפור (דף כ"ז עמוד א')‪ ,‬ביאר‬ ‫שמכבסים אותה‪ ,‬חוזרת להיות זכה‬ ‫ועוד שאלה ישאל האדם את‬ ‫דבר מופלא‪:‬‬ ‫וטהורה‪.‬‬ ‫עצמו‪ :‬מי ומה הוא השורש שלי?‬ ‫ביום הקדוש‪ ,‬אפילו אותם‬ ‫והתשובה לזה היא מה שאנו‬ ‫גילוי חמשת חלקי הנשמה‬ ‫אומרים בכל בוקר‪" :‬אלקי נשמה‬ ‫אנשים שלדאבוננו לא באו לבית‬ ‫המדרש כל השנה ורחוקים הם‬ ‫ובחינת 'יחידה' העליונה‬ ‫שנתת בי טהורה היא"‪ .‬רבוש"ע נתן‬ ‫מתורה ומצוות‪ ,‬נכנסים לבית‬ ‫הנה גילה האר"י הקדוש‪ ,‬שבכל‬ ‫בך נשמה שהיא רצה וטהורה‪.‬‬ ‫המדרש ביום הכפורים‪.‬‬ ‫יום בברכת "אלקי נשמה" אנו‬ ‫וכמובן‪ ,‬כל אדם יתמה וישאל‪:‬‬ ‫וביאר כי יום כפור הוא בחינת‬ ‫מזכירים שיש לנו חמשה חלקי‬ ‫מהו הפירוש שהיא טהורה?‬ ‫"עלמא דחירות"‪ ,‬בחינת יובל‬ ‫נשמה שהם זכים וטהורים‪ ,‬והדבר‬ ‫הלא "לב יודע מרת נפשו"‪,‬‬ ‫ובחינת ימות המשיח‪ ,‬שעליהם‬ ‫מרומז בחמש התיבות‪" :‬טהורה"‪,‬‬ ‫והאדם יודע בעצמו מה פעל‬ ‫נאמר‪" :‬ובאו האובדים בארץ אשור‬ ‫"בראתה"‪" ,‬יצרתה"‪" ,‬נפחתה"‪,‬‬ ‫ועשה בימי חייו‪ ,‬ומי יודע מה עשה‬ ‫והנדחים בארץ מצרים והשתחוו‬ ‫"נשמה"‪ ,‬שהן כנגד חמשת חלקי‬ ‫בגלגולים קודמים?‬ ‫לה' בהר הקודש בירושלים"‪.‬‬ ‫הנשמה‪" :‬נפש"‪" ,‬רוח"‪" ,‬נשמה"‪,‬‬ ‫אלא התשובה היא‪ ,‬שכל‬ ‫וביאר שיש נשמות שהן‬ ‫"חיה"‪" ,‬יחידה"‪.‬‬ ‫העבירות וכל המדות הרעות‬ ‫בבחינת 'אובדים' ויש בבחינת‬ ‫ובא האר"י הקדוש ומגלה לנו‪,‬‬ ‫אינן אלא "מחוצה לאדם" ‪-‬‬ ‫'נדחים'‪ ,‬נשמות הרחוקות מאד‪,‬‬ ‫שחמש התפלות של יום הקדוש הן‬ ‫מחוץ לעצמיות הנשמה‪ .‬רוצה‬ ‫ואף הן באות 'והשתחוו לה' בהר‬ ‫כנגד חמשת חלקי הנשמה הללו‪:‬‬ ‫לומר‪ ,‬שהנשמה בעצמה נשארת‬ ‫הקדש בירושלים'‪ .‬ומתי זה קורה?‬ ‫התפללנו חמש תפלות‪ ,‬ובכל‬ ‫בטהרתה‪ .‬וזהו שאנו אומרים בכל‬ ‫כשיבוא משיח‪.‬‬ ‫תפלה נתגלה חלק נוסף מהנשמה‪.‬‬ ‫בוקר‪ ,‬לגלות לאדם‪ :‬התחל יומך‬ ‫‪13‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫ולא מצאוהו‪ .‬והיו אותם אנשים‬ ‫זוכים אנו לזה גם כן‪.‬‬ ‫וכתב האדמו"ר האמצעי‪ :‬יום‬ ‫רמים ונעלים נשברי לב מאד‪ ,‬כי‬ ‫וזה לשונו הקדוש‪" :‬אודיע‬ ‫כפור הוא זמן של יובל‪ ,‬ואז מתגלה‬ ‫חשבו בנפשם שמא אינו רוצה‬ ‫לכם בני אלקים חיים אשר נעשה‬ ‫בעולם אור כזה שכל הנשמות‬ ‫להנות מהם‪ ,‬או שמא יש בהם חס‬ ‫בחברון דבר פלא ביום הכפורים"‪.‬‬ ‫הללו נכנסות לבית המדרש‪ .‬וכתב‬ ‫ושלום איזה פגם‪.‬‬ ‫באתי להודיעכם מעשה פלא‬ ‫שזהו בפרט בעת הנעילה‪ .‬בנעילה‪,‬‬ ‫בלילה חלם החזן‪ ,‬שהיה רגיל‬ ‫שאירע בשנה זו ביום כפור‪.‬‬ ‫כתב‪ ,‬אפילו האנשים ‪ -‬וזהו לשונו‬ ‫בחזיונות לילה‪ ,‬והנה הזקן בא אליו‬ ‫וסיפר שם כך‪ :‬בחברון היו‬ ‫הקדוש‪" :‬הגם הקל שבקלים‬ ‫אנשים גדולים מאד‪ ,‬חסידי עליון‪,‬‬ ‫שנקרא עובד ונדח‪ ,‬שאיבד עצמו‬ ‫ואומר לו‪" :‬אני אברהם אבינו עליו‬ ‫אך לדאבונם לא היה להם מנין‬ ‫בפריקת עול לגמרי ונדחה בכל‬ ‫השלום‪ .‬באתי להשלים לכם המנין‪,‬‬ ‫לתפלה בימות החול‪ .‬בשבתות‬ ‫עבירות החמורות שבעולם" ‪ -‬כתב‬ ‫לפי שראיתי צערכם ולא רציתי‬ ‫ובימים טובים היו באים אנשים מן‬ ‫שם‪ ,‬שהדבר הראשון הוא‪" :‬גם הוא‬ ‫שתהיו בצער ביום הקדוש"‪.‬‬ ‫הכפרים הסמוכים והיו משלימים‬ ‫בכה יבכה במר נפשו ביום כיפור"‪.‬‬ ‫ואמר לו אברהם אבינו‪ ,‬שמפני‬ ‫הוא בוכה בבכיה גדולה ביום כפור‪.‬‬ ‫שהיו בצער ובכו‪ ,‬זכו שבא אליהם‪.‬‬ ‫למנין‪ ,‬ובפרט בראש השנה וביום‬ ‫וכפי שביאר האדמו"ר האמצעי‪,‬‬ ‫ומסיים בעל 'עמק המלך'‪ ,‬שבבקר‬ ‫הקדוש‪ ,‬שאז באים הכל להשלים‬ ‫הוא מפני שהזמן הוא בחינת יובל‬ ‫ספר החזן את הדבר לכל הקהל‬ ‫המנין‪.‬‬ ‫ומשיח‪ ,‬ונתגלית בו בחינת היחידה‬ ‫ושמחו שמחה גדולה‪ .‬והודו‬ ‫מעשה שהיה באחת מן השנים‬ ‫שבנשמה‪.‬‬ ‫להשי"ת על הזכות שנצטרף עמהם‬ ‫בערב יום הכפורים‪ ,‬והנה הגיע עת‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬וסיים‪" :‬אמן וכן יהי‬ ‫ערב והיו שם רק תשעה בני אדם‬ ‫הכח הנפלא של תפילת נעילה‬ ‫רצון"‪.‬‬ ‫למנין‪ .‬ונודע להם כי אנשי הכפרים‬ ‫הסמוכים לא באו מפני שהלכו‬ ‫ועוד הוסיף וכתב‪ :‬כשמגיע זמן‬ ‫והנה בספר 'תפארת שלמה'‬ ‫נעילה‪" ,‬וישוב אל ה' באמת באותה‬ ‫לעשות את היום הקדוש בירושלים‬ ‫כתב על זה דבר נורא מאד‪ :‬מעשה‬ ‫עיר הקדש‪ .‬והיו שם האנשים בצער‬ ‫שעה דוקא‪ ,‬שהוא בגמר חתימה‬ ‫זה מתרחש בכל שנה ושנה ביום‬ ‫גדול מאד ובכו בדמעות שליש‪.‬‬ ‫דנעילה כידוע"‪ .‬בעת הנעילה‬ ‫הקדוש‪ .‬בכל שנה בא אברהם אבינו‬ ‫נתגלה החלק החמישי שבנשמה‪,‬‬ ‫וכה אמר עוד‪ :‬השמש כבר נטה‪,‬‬ ‫ומתפלל עמנו‪ .‬ואמר הרה"ק בעל‬ ‫שהיא היחידה‪ ,‬שהיא בחינת ימות‬ ‫וכבר הגיע זמן תפלת כל נדרי‪,‬‬ ‫התפארת שלמה‪ ,‬שהוא נשאר עד‬ ‫המשיח‪ ,‬ואז בוכים בבכיה רבה‪.‬‬ ‫והנה פתאום ראו איש זקן בא‬ ‫תפילת נעילה‪ ,‬לפי שאברהם אבינו‬ ‫ורואים זאת בחוש בבית המדרש‪.‬‬ ‫מרחוק‪ .‬ושמחו שמחה גדולה‪ ,‬וכיון‬ ‫רוצה להבטיח שכל התפלות יעלו‬ ‫שהגיע אצלם הכינו לו מיד סעודה‬ ‫העדות שהעיד האדמו"ר‬ ‫למעלה ויחתמו לטובה‪ ,‬כדי שלא‬ ‫המפסקת‪ .‬אך הזקן ברכם ואמר‬ ‫האמצעי נראית בכל שנה ושנה‬ ‫יוכל הסטרא אחרא ליטול כלום מן‬ ‫להם שכבר סעד על הדרך‪ .‬ונצטרף‬ ‫בבית המדרש; כשמגיעים לנעילה‪,‬‬ ‫השפע‪.‬‬ ‫אותו זקן לכל התפלות‪ ,‬ובכל היום‬ ‫כל בית המדרש כמרקחה‪ ,‬כולם‬ ‫ואמר הרה"ק התפארת שלמה‪,‬‬ ‫הקדוש כבדוהו כבוד גדול‪.‬‬ ‫צדיקים‪ ,‬והכל בוער כאש קודש‪.‬‬ ‫שזהו פשט דברי רש"י (בפירושו‬ ‫במוצאי יום הקדוש התעוררה‬ ‫על התורה) שאמר "בך חותמין" ‪-‬‬ ‫המעשה הנורא מאברהם‬ ‫מריבה ביניהם‪ ,‬מי יזכה לארח את‬ ‫שהקב"ה אמר לאברהם אבינו‬ ‫האורח הזקן שהשלים להם המנין‪.‬‬ ‫אבינו בחברון וסוד בך חותמין‬ ‫"והיה ברכה"‪ ,‬שאתה תהיה ברכה‬ ‫והחליטו להטיל גורל‪ ,‬ונפל הגורל‬ ‫בעזרת השם‪ ,‬נראה עתה עוד‬ ‫ובך יהיו חותמין‪( .‬ואף שבברכה ראשונה‬ ‫על החזן‪ .‬והנה החזן דחברון איש‬ ‫דבר נורא המתרחש בעת תפלת‬ ‫מזכירים כל שלשת האבות‪ ,‬מכל מקום חתימת‬ ‫חסיד היה‪ ,‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שהיה‬ ‫נעילה‪.‬‬ ‫הברכה היא רק ב"מגן אברהם")‪.‬‬ ‫רגיל לראות חזיונות ונבואות‬ ‫הנה ה'תפארת שלמה' זי"ע‬ ‫ורש"י בא לרמז בזה על תפלת‬ ‫בחלומותיו‪ .‬בקש החזן מן הזקן‬ ‫בפרשת לך לך מביא מספר 'עמק‬ ‫נעילה של יום הקדוש‪ ,‬שבכל שנה‬ ‫שיבוא עמו‪ ,‬והלכו לביתם‪ .‬וכיון‬ ‫המלך'‪ ,‬מגדולי המקובלים‪ .‬בספרו‬ ‫בא אברהם אבינו להתפלל ו"בך‬ ‫שהגיעו לפתח הבית‪ ,‬פנה החזן‬ ‫עמק המלך (הקדמה ג' פרק ה')‪ ,‬מספר‬ ‫חותמין" ‪ -‬שהוא משגיח להיות שם‬ ‫לכבד את הזקן שיכנס ראשון‪,‬‬ ‫מעשה נורא שאירע בעיר הקודש‬ ‫עד תפלת נעילה להבטיח "והיה‬ ‫ופתאום ואיננו! ופרח לו איש‬ ‫חברון‪ .‬ולאחר מכן נראה כיצד‬ ‫ברכה"‪ ,‬שיקבלו בני ישראל את כל‬ ‫האמת‪ ,‬ולא ראהו עוד‪.‬‬ ‫התפארת שלמה מפרש זאת‪ ,‬שבכל‬ ‫הברכות‪.‬‬ ‫החלו לחפש אחריו בכל מקום‬ ‫שנה ביום הקדוש בעת הנעילה‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪14‬‬ ‫אל כל היום" רומז על בחינת‬ ‫הקדושים נמצאים עמנו‪ ,‬כפי‬ ‫החיזוק הנורא שאברהם‬ ‫אברהם אבינו שהוא מדת החסד‬ ‫שהעידו הצדיקים‪ ,‬מכל מקום "בך‬ ‫אבינו ומדת החסד מלוים‬ ‫הנמצאת "כל היום" ‪ -‬שבכל יום‬ ‫חותמין" ‪ -‬אברהם אבינו נמצא שם‬ ‫אותנו בנעילה‬ ‫ויום הוא בא עם האושפיזין‪ .‬ויסוד‬ ‫בבחינה מיוחדת‪.‬‬ ‫זה מובא באריז"ל ב'פרי עץ חיים'‬ ‫ומהו ענין זה שאברהם אבינו‬ ‫כאשר שומע האדם דברי‬ ‫(שער חג הסוכות פרק א')‪.‬‬ ‫נמצא בבחינה מיוחדת? והלא כל‬ ‫התפארת שלמה‪ ,‬שאברהם אבינו‬ ‫האבות הקדושים נמצאים בימים‬ ‫נמצא עמנו ומשגיח בתפלת נעילה‬ ‫והרה"ק רבי ר' פנחס מקאריץ‬ ‫שכל התפלות יעלו למרום‪ ,‬הרי‬ ‫זי"ע אמר ב'אמרי פנחס' (אות‬ ‫הקדושים‪ ,‬כפי המובא ב'חתם‬ ‫זה חיזוק נורא‪ .‬וראוי לו לאדם‬ ‫תקנ"ט) על הפסוק "ואברהם זקן‬ ‫סופר'‪' ,‬בית אהרן'‪' ,‬ישמח משה'‬ ‫לרקוד בשמחה‪" ,‬אשרינו מה טוב‬ ‫בא בימים"‪ ,‬שבא לרמז שאברהם‬ ‫ועוד?‬ ‫חלקנו"‪ ,‬שאנו בני ישראל ויכולים‬ ‫אבינו‪ ,‬שהוא מדת החסד‪" ,‬בא‬ ‫אלא ביאור הענין מצינו בזוהר‬ ‫לעבוד את השי"ת‪ ,‬ושיש לנו אבות‬ ‫בימים" ‪ -‬שהוא בא בכל יום ויום‬ ‫הקדוש בענין האושפיזין‪ ,‬שבכל‬ ‫קדושים כאלו שזוכרים אותנו‬ ‫מימי האושפיזין‪.‬‬ ‫יום בא אושפיזא אחר‪ ,‬אך אברהם‬ ‫לטובה‪ .‬והנה הרה"ק החתם סופר‬ ‫ועל דרך זה הוא גם כאן‪ :‬בוודאי‬ ‫אבינו בא בכל יום בראש כולם‪.‬‬ ‫אמר שהאבות הקדושים באים‬ ‫בימים הקדושים באים כל האבות‬ ‫היינו שאפילו ביום השני שהוא‬ ‫להתפלל עמנו בימים הנוראים‪ ,‬וכן‬ ‫הקדושים‪ ,‬כפי שכתבו ה'חתם‬ ‫אושפיזא דיצחק‪ ,‬או ביום השלישי‬ ‫הרה"ק הבית אהרן אמר שהמשכנו‬ ‫סופר' וה'בית אהרן'‪ ,‬אך אברהם‬ ‫אצל יעקב‪ ,‬גם אברהם אבינו נמצא‬ ‫את האבות הקדושים בשעת‬ ‫אבינו הוא בראש‪ ,‬מפני ש"ואברהם‬ ‫שם‪ ,‬והוא תמיד בראש‪.‬‬ ‫התקיעות‪.‬‬ ‫זקן בא בימים"‪ .‬וכפי שאמר‬ ‫והביאור בזה‪ ,‬כפי המובא בזוהר‬ ‫ועתה מגלה לנו התפארת‬ ‫ה'תפארת שלמה'‪" ,‬בך חותמין"‬ ‫הקדוש ובדברי האריז"ל ובכל‬ ‫שלמה‪ ,‬שאברהם אבינו בפרט‬ ‫‪ -‬במידת החסד‪ .‬אברהם אבינו‬ ‫הספרים הקדושים‪ ,‬שאברהם‬ ‫נמצא עמנו עד החתימה‪ ,‬וזהו‬ ‫משגיח שיכתבו לנו חתימה טובה‪,‬‬ ‫אבינו הוא מדת החסד‪ ,‬וידוע מה‬ ‫שנרמז בתיבת "והיה ברכה"‪.‬‬ ‫שנה טובה ומבורכת וכל טוב וטוב!‬ ‫שכתוב "חסד אל כל היום"‪" .‬חסד‬ ‫ופירוש הדבר‪ ,‬שאף שכל האבות‬ ‫תשובה‬ ‫מצוות התשובה צריכה להיות בשמחה רבה‬ ‫היא מצוות עשה שיש לעשותה‬ ‫דף ח')‪ ,‬וכן כתב הרמ"ק באריכות‬ ‫מצוות התשובה היא מצוות‬ ‫בשמחה‪.‬‬ ‫בפירושו 'אור יקר' על הזוהר‬ ‫עשה ‪ -‬ואינה שונה מכל‬ ‫והסיבה שבעבורה בני אדם‬ ‫הקדוש‪ ,‬וכן כתב בספרו 'עבודת‬ ‫יום כיפור'‪ .‬וכן מובא בספר 'שערי‬ ‫שאר המצוות שיש לעשותן‬ ‫נשברים בלבם לגמרי בבואם לענין‬ ‫בשמחה‬ ‫תשובה' לרבינו יונה (שער ד' אות ט')‪.‬‬ ‫התשובה ואינם עושים אותה‬ ‫וכן כתב השל"ה הקדוש (מסכת יומא‬ ‫בשמחה‪ ,‬היא מחמת כמה וכמה‬ ‫הנה מצוות התשובה היא‬ ‫פרק תורה אור אות ב')‪ ,‬ובספר 'תפארת‬ ‫סיבות‪ .‬בשיעור זה נבאר הדברים‬ ‫מצוות עשה ככל מצוות עשה‬ ‫שלמה' (פרשת ויגש)‪ .‬וכן מובא‬ ‫מעט על פי הספרים הקדושים‪,‬‬ ‫שבתורה‪ .‬וכשם שכל מצוות עשה‬ ‫מתורת הרבי ר' אלימלך זי"ע‪,‬‬ ‫ונחזה בדרכי צדיקים ובסיפוריהם‬ ‫ומהמשינאווא רב בספרו 'דברי‬ ‫צריכה להעשות בשמחה‪ ,‬כך גם‬ ‫אשר השאירו לנו הדרכות נפלאות‬ ‫יחזקאל'‪ ,‬ובספר 'בית אברהם' (ערב‬ ‫מצוות התשובה צריכה להעשות‬ ‫לבאר מדוע יפול האדם לשברון‬ ‫יום כיפור)‪ ,‬ובספר 'שם משמואל'‬ ‫בשמחה גדולה‪.‬‬ ‫לב בעסק התשובה‪ .‬ובעזרת ה'‬ ‫(פרשת ויגש) ‪ -‬שמצוות התשובה‬ ‫וכן מצינו בזוהר הקדוש (ויקרא‬ ‫‪15‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫לידע‪ :‬מהי התשובה המעכבת‪.‬‬ ‫(עי' שו"ע או"ח סי' תר"ז ס"ב)‪ .‬ומכל מקום‬ ‫יתברך נזכה לבהירות וקלארקייט‬ ‫וכאשר נודע לנו עתה שהעיקר‬ ‫התקינו נוסח וידוי על פי אותיות‬ ‫בזה‪ ,‬עד שכאשר יגש האדם לענין‬ ‫הוא להבא‪ ,‬הרי זה משמח את הלב‪.‬‬ ‫א"ב‪ ,‬ונאמרו בזה כמה טעמים‬ ‫התשובה‪ ,‬יהיה מרקד בשמחה‪.‬‬ ‫וכל הסיבה שבני אדם מסתכלים‬ ‫בפי הפוסקים מדוע התקינו לומר‬ ‫על ענין התשובה בחשכות כזו‪,‬‬ ‫הוידוי בא"ב‪ ,‬ובפרט ביום כיפור‬ ‫ג' חלקי התשובה‪ :‬חרטה‪,‬‬ ‫בשברון לב וביאוש‪ ,‬הוא מפני‬ ‫שאומרים כל נוסח 'על חטא'‪ .‬אולם‬ ‫קבלה על להבא‪ ,‬ווידוי‬ ‫שנותנים עיקר דגש התשובה על‬ ‫מצד עיקר הדין‪ ,‬פעם אחת שאמר‬ ‫ראשית דבר צריך לדעת כי‬ ‫החרטה על העבר‪ ,‬ואין נותנים עיקר‬ ‫"חטאתי עויתי פשעתי"‪ ,‬כבר יצא‬ ‫התשובה נחלקת לג' חלקים‪ :‬חלק‬ ‫הדגש על הקבלה להבא‪ .‬וכאשר‬ ‫ידי מצוות וידוי‪.‬‬ ‫החרטה‪ ,‬חלק הקבלה על העתיד‪,‬‬ ‫יודעים זאת‪ ,‬מאיר כל הלב‪.‬‬ ‫וחלק הוידוי‪( .‬אמנם ישנם כמה וכמה‬ ‫שברון הלב והיאוש של‬ ‫חלקים בתשובה המבוארים ברמב"ם ובאריכות‬ ‫חמשה משלים מדוע צריך‬ ‫האדם מפני שאינו נותן עיקר‬ ‫ב'שערי תשובה' לרבינו יונה‪ ,‬אך הכל נכלל בג'‬ ‫האדם לרקד בשמחה בעשותו‬ ‫הדגש על ה'קבלה להבא'‬ ‫חלקים אלו‪ ,‬ועוד חזון למועד)‪.‬‬ ‫תשובה‬ ‫ועתה יש לשאול‪ :‬איזה חלק‬ ‫ענין 'חרטה' הוא‪ :‬שדואב לבו על‬ ‫מחלקי התשובה הוא המעכב?‬ ‫אשר ציער את הבורא יתברך‪ .‬ואין‬ ‫נבוא עתה לבאר יותר ענין‬ ‫ענין החרטה שיפול האדם ליאוש‪,‬‬ ‫ה'קבלה להבא'‪ .‬אך קודם לכן‪,‬‬ ‫היינו‪ ,‬איזה חלק מן החרטה‪,‬‬ ‫ואין ענינה שיאמר האדם שאינו‬ ‫נתבונן מעט כביכול 'במבט ראשון'‬ ‫הקבלה או הוידוי‪ ,‬מעכב כל כך עד‬ ‫שוה כלום‪ ,‬כי אין זו חרטה‪ .‬אלא‬ ‫בענין התשובה ונראה כמה נעים‬ ‫שאם לא עשאו אין זו תשובה כלל?‬ ‫חרטה היא שצר לו על אשר הכעיס‬ ‫הוא‪ .‬נאמר עתה חמש נקודות‬ ‫ואיזה מהם הוא למצוה בעלמא?‬ ‫לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה‪.‬‬ ‫מעניני עולם הזה‪ ,‬לראות כיצד‬ ‫הנה מבואר ב'שערי תשובה'‬ ‫ובוודאי שיש בזה כמה וכמה‬ ‫האדם מרקד בשמחה בצאתו‬ ‫לרבינו יונה כי העיקר הוא ה'קבלה‬ ‫מדרגות‪ ,‬כגון 'חלק הבושה' ושאר‬ ‫מאפילה לאורה‪ .‬ומזה יוכל האדם‬ ‫להבא' ‪ -‬לקבל על עצמו שלא‬ ‫מדרגות הנכללות בחרטה‪.‬‬ ‫לעשות קל וחומר פשוט‪ ,‬שבמצוות‬ ‫לעשות העבירה עוד‪ .‬וכתב הרבינו‬ ‫התשובה בוודאי שצריך הוא לרקד‬ ‫הדבר השני הוא 'קבלה על‬ ‫יונה שאם עושה חרטה ווידוי אך‬ ‫העתיד'‪ :‬וזהו עיקר התשובה ‪-‬‬ ‫בשמחה‪.‬‬ ‫אינו מקבל על להבא הרי הוא‬ ‫שיקבל עליו האדם מהיום ולהבא‬ ‫כטובל ושרץ בידו‪ ...‬ובוודאי שצריך‬ ‫לחדול מן העבירה‪ ,‬כפשוטו ממש‪.‬‬ ‫משל א'‬ ‫גם חרטה ווידוי‪ ,‬ובפרט ביום כיפור‬ ‫ועל זה אמרו בגמרא‪ ,‬שרשע גמור‬ ‫נצייר בדעתנו מעשה באדם‬ ‫שיש מצוות וידוי‪ ,‬אך מכל מקום‬ ‫שקידש אשה "על מנת שאני צדיק‬ ‫שהיה עשיר גדול‪ ,‬מולטי‪-‬מיליונר‪,‬‬ ‫אין זה מעכב את הכפרה‪ .‬היינו‪,‬‬ ‫גמור"‪ ,‬הרי זו מקודשת‪ ,‬שמא הרהר‬ ‫ובלילה אחד איבד בעוונותיו כל‬ ‫שכבר נחשב הוא ל'בעל תשובה'‪.‬‬ ‫תשובה בדעתו‪.‬‬ ‫רכושו‪ .‬אין לשער גודל שברון הלב‬ ‫וכפי שמדייק ה'בני יששכר'‪,‬‬ ‫וכתב על זה ה'בני יששכר' זי"ע‪,‬‬ ‫של אדם כזה‪ ,‬ונוסף על צערו הרי‬ ‫שכאשר הרשע קידש אשה ואמר‬ ‫דבפשטות אין לומר שהכוונה על‬ ‫הוא עלול לסכן את נפשו ממש‪.‬‬ ‫"הרי את מקודשת לי על מנת שאני‬ ‫חרטה‪ ,‬שהרי החרטה היא דבר‬ ‫ופתאום בא אליו אוהבו‪ ,‬ונותן לו‬ ‫צדיק גמור"‪ ,‬הרי היא מקודשת‪.‬‬ ‫עמוק מאד ואינה נעשית ברגע‬ ‫המחאה (טשעק) ואומר לו‪" :‬הרי לך‬ ‫והרי אפילו וידוי לא אמר‪ ,‬ואף על‬ ‫אחד‪ .‬אלא קבלה על העתיד יכולה‬ ‫כל הסכום שאיבדת!" ‪ -‬האם ניתן‬ ‫פי כן היא מקודשת‪ ,‬לפי שעיקר‬ ‫להיות ברגע אחד! וזהו הנעשה‬ ‫לצייר בדעת שלא היה אדם זה‬ ‫התשובה לעיכובה אינו אלא חלק‬ ‫בשעה שהאדם מהרהר בתשובה ‪-‬‬ ‫מרקד בשמחה?‬ ‫הקבלה לעתיד‪ ,‬וזאת יוכל האדם‬ ‫שמעתה ואילך הוא פוסק מלעשות‬ ‫והרי זה קל וחומר בן בנו של קל‬ ‫לעשות ב'רגע אחד'‪.‬‬ ‫את העבירה‪.‬‬ ‫וחומר‪:‬‬ ‫כאשר שומע האדם יסוד זה‪ ,‬מיד‬ ‫ואחר כך ישנו החלק השלישי‬ ‫כאשר האדם עושה עבירות‬ ‫נעשה לו קל על הלב‪ ,‬כי מתחיל‬ ‫בתשובה והוא ה'וידוי'‪ :‬שצריך‬ ‫רחמנא ליצלן‪ ,‬ובפרט כשהוא מדבר‬ ‫הוא לראות שעיקר התשובה אינו‬ ‫לומר "חטאתי עויתי פשעתי"‪.‬‬ ‫לשון הרע ורכילות‪ ,‬הרי נוטלים‬ ‫להרהר בעבר ולהכנס לשברון לב‬ ‫והנה נחלקו בגמרא רבי עקיבא‬ ‫ממנו מיליונים ממש!‬ ‫נורא‪ ,‬אלא עיקר התשובה הוא‬ ‫וחכמים אם צריך לפרט את החטא‪,‬‬ ‫הנה ידוע נדע כי אין שום מצוה‬ ‫להבא‪ .‬וזהו היסוד הראשון שצריך‬ ‫ופסקנו להלכה שאין הדבר מעכב‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪16‬‬ ‫משל ד'‬ ‫כפי שחז"ל והספרים הקדושים‬ ‫או דבר טוב נאבד ח"ו‪ ,‬אולם בעת‬ ‫מתארים‪ ,‬שאין אלו דברים נעימים‬ ‫אשר האדם עדיין לא עשה תשובה‬ ‫אדם שחלה ל"ע‪ ,‬עד שמצאו‬ ‫כלל מה שנעשה עבור עבירה‬ ‫על חטאיו‪ ,‬הנה כל השפע שלו‬ ‫סוף סוף את הרופא הטוב ביותר‬ ‫אחת‪ ...‬ואפילו מה שנראה בעינינו‬ ‫נמצא אצל הסטרא אחרא ‪ -‬כי‬ ‫שקיבל על עצמו לעשות את‬ ‫כ'עבירה קלה'‪ ,‬ה"י אילו עונשים‬ ‫המה גזלו וחטפו הכל אצלם‪.‬‬ ‫הניתוח‪ .‬אך הלא צריכים שהניתוח‬ ‫יש עליה‪.‬‬ ‫והנה הוא נהפך בעוונותיו מעשיר‬ ‫יצליח‪ ,‬ומתפללים על כך‪ ,‬ותולים‬ ‫מופלג למצב נורא אשר אין הפה‬ ‫מודעות בכל בתי המדרשות‪,‬‬ ‫נמצא‪ ,‬שכאשר האדם עושה‬ ‫תשובה‪ ,‬עליו לצאת בריקודים‪,‬‬ ‫יכול לדבר ואין הלב יכול להרהר‪,‬‬ ‫והופכים עולמות ומקבלים‬ ‫רחמנא לצלן‪.‬‬ ‫קבלות טובות‪ ,‬ותינוקות של בית‬ ‫שהרי מחקו לו כל חובותיו! כאשר‬ ‫הוא הולך לתפלת שחרית ואומר‬ ‫אך הנה באה מצוות התשובה‪:‬‬ ‫רבן אומרים תהלים‪ ,‬ומחלקים‬ ‫"סלח לנו"‪ ,‬הנה בצאתו מתפלת‬ ‫האדם קם בבוקר‪ ,‬הולך לביהמ"ד‪,‬‬ ‫צדקה ושולחים מניינים למקומות‬ ‫שמונה עשרה עליו להתחיל‬ ‫מברך ברכות התורה‪ ,‬טובל במקוה‪,‬‬ ‫הקדושים‪ ,‬וכל העולם רועש כדי‬ ‫לרקוד עם הטלית והתפילין בתוך‬ ‫לומד קודם התפלה‪ ,‬ואחר כך‬ ‫שהניתוח יצליח‪ .‬וב"ה הניתוח‬ ‫ביהמ"ד‪ ...‬ואם יביטו עליו בני אדם‬ ‫מתפלל ואומר "סלח לנו אבינו כי‬ ‫הצליח‪.‬‬ ‫ויתמהו‪ :‬האם הוא בקו הבריאות?‬ ‫חטאנו"‪ ,‬אומר "השיבנו אבינו"‪,‬‬ ‫השמחה היא לאין לשער‪ ,‬ואחר‬ ‫אומר "אשמנו בגדנו"‪ ,‬ופתאום חזר‬ ‫האם הוא 'נארמאלער מענטש'?‬ ‫חודשים מספר עושים 'סעודת‬ ‫להיות עשיר ומיליונר ממש ברגע‬ ‫‪ -‬לא ישיב להם דבר ולא יתחשב‬ ‫הודאה' גדולה בריקודים ומחולות‪,‬‬ ‫כמימרא‪ .‬האם אין על האדם לרקוד‬ ‫וכל העיר שמחה עמו על שחזר‬ ‫בהם כלל‪ ,‬כי הוא מלא שמחה על‬ ‫שמחלו לו כל חובותיו!!!‬ ‫מרוב שמחה?!‪...‬‬ ‫לבריאותו‪.‬‬ ‫וקל וחומר בן בנו של קל וחומר‪,‬‬ ‫משל ג'‬ ‫משל ב'‬ ‫אדם הולך בכל יום לביהמ"ד‪ ,‬אומר‬ ‫משל לאדם שחלה ל"ע‪,‬‬ ‫משל לאדם ששקע בחובות‬ ‫"אשמנו" אחר התפלה‪ ,‬והקב"ה‬ ‫ומחפשים עבורו רופאים‪ ,‬והולכים‬ ‫עצומים של עשרה מיליון דולר‬ ‫‪ -‬הרופא הנאמן ‪ -‬הולך ומרפא‬ ‫מעסקן אחד למשנהו‪ ,‬ומנסים‬ ‫ל"ע‪ ,‬עד שאינו יכול להראות פניו‬ ‫אותו‪ ,‬ואינו נוטל פרוטה עבור זה‪,‬‬ ‫בחוץ‪ .‬הוא בבושת פנים גדולה‪,‬‬ ‫אלא אומר‪" :‬קיבלתי תשובתך‬ ‫להגיע לרופא גדול ואין מצליחים‪.‬‬ ‫מתבייש לבוא לביהמ"ד‪ ,‬מתבייש‬ ‫והנך בריא"‪ .‬האם לא ראוי לעשות‬ ‫עד שסוף סוף הגיעו לרופא‬ ‫להופיע בשמחות‪ ,‬מתבייש‬ ‫'סעודת הודאה' בכל יום אחר תפלת‬ ‫מומחה‪ ,‬והוא מסכים לעשות את‬ ‫להראות בין בני משפחתו וחבריו‪.‬‬ ‫שחרית?!‪...‬‬ ‫הניתוח‪ .‬מיד התחילו החולה ובני‬ ‫משפחתו לרקוד מרוב שמחה‪.‬‬ ‫ופתאום בא אליו אוהבו ואומר‬ ‫הלוא כל החולאים והצרות‬ ‫לו‪" :‬הנני מוחק את כל חובותיך!"‬ ‫והיסורים באים מהחטא!! ועכשיו‬ ‫עמד אדם מן הצד ושאל‪" :‬על‬ ‫‪ -‬האם אפשר להסביר זאת?‬ ‫יש לנו רופא נאמן שעשה ניתוח‬ ‫מה אתה רוקד? הרי עדיין אינך‬ ‫האם שייך לתאר את גודל שמחת‬ ‫של תשובה שהצליח כמובן!‬ ‫בריא‪ ,‬ועדיין אינך מרגיש בטוב‪,‬‬ ‫האיש ההוא? הלא יצא בריקודים‬ ‫וזקוק אתה לישועה גדולה?" השיב‬ ‫ברחובות! מרוב שמחה אינו‬ ‫משל ה'‬ ‫לו החולה‪" :‬אמת הדבר‪ ,‬אבל כבר‬ ‫מתבייש מאף אדם בראותו כי יצא‬ ‫ידוע לכל כי גם אחר שהניתוח‬ ‫מצאנו את הרופא!"‬ ‫מאפילה לאורה ומגלות מצרים כזו‪,‬‬ ‫מצליח אצל הרופא הטוב ביותר‪,‬‬ ‫כאשר אדם מתעורר בבוקר‬ ‫ואינו רואה איש לנגד עיניו אלא‬ ‫נמשך זמן הרפואה חודשים‬ ‫והולך לביהמ"ד להתפלל שחרית‪,‬‬ ‫רוקד בחוצות ומודה להשם יתברר!‬ ‫ארוכים‪ ,‬והייסורים הם נוראים‬ ‫ועומד לומר "סלח לנו" ו"ברוך‬ ‫כך ממש הוא בענין התשובה‪,‬‬ ‫וצריכים ללכת למרכזי שיקום‬ ‫אתה ה' חנון המרבה לסלוח"‪ ,‬הרי‬ ‫שצריך האדם לרקוד בחוצות‬ ‫ולעשות טיפולים שונים‪.‬‬ ‫כבר בדרכו לביהמ"ד עליו לרקוד‬ ‫ולהודות להשם יתברר‪ ,‬כי הסטרא‬ ‫אולם בא רופא אחד ואומר‪:‬‬ ‫בשמחה‪ ,‬כי עתה הולכים לרפא‬ ‫אחרא עושה את האדם לבעל‬ ‫"הנני עושה ניתוח בלי שום‬ ‫אותו מחוליו!‪...‬‬ ‫חוב נורא ה"י‪ ,‬שעל כל עבירה יש‬ ‫ייסורים‪ ,‬ואין צורך בשיקום כלל‪.‬‬ ‫שהרי כל מיני חולאים באים‬ ‫עונשים בזה ובבא‪ ,‬ואין לשער גודל‬ ‫מיד אחר הניתוח תתעורר ותוכל‬ ‫מהחטא! וע"י תשובה נתרפא‬ ‫העונשים כי אין אנו יודעים מה‬ ‫לשוב לביתך! תוכל ללכת לביהמ"ד‬ ‫לגמרי‬ ‫נעשה בשמי מרום‪ .‬אך ידוע לכל‬ ‫‪17‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫רבן של כל בני הגולה‪ ,‬מורינו ורבינו‬ ‫אין האדם מעריך כראוי את ענין‬ ‫ללמוד‪ ,‬לשבת בכולל בהתמדה‬ ‫פלוני שליט"א!"‬ ‫התשובה‪ ,‬הוא מפני שלא עסק‬ ‫רבה‪ ,‬ואינך צריך לשום שיקום"‪.‬‬ ‫ואתה תמה בדעתך‪ :‬מה פשר‬ ‫מעולם בלימוד סוגיא זו ולא התבונן‬ ‫כמה שמחה וכמה ריקודים היה‬ ‫הדבר? מדוע הכל מביטים עלי‬ ‫בה כדבעי‪ .‬הרי זה דומה למי שבא‬ ‫האדם רוקד כשפוגש רופא כזה?‬ ‫ומכבדים אותי כל כך? ומה‬ ‫אצל חברו ושואלו‪" :‬כיצד עושין‬ ‫הנה בכל יום אנו נכנסים‬ ‫משמעות בת קול זו מן השמים?‬ ‫קרבן מנחה?" או "האם יכול אני‬ ‫לביהמ"ד ואומרים "סלח לנו"‪.‬‬ ‫והתשובה היא‪ :‬לפי שזה עתה‬ ‫לשאול אותך שאלה בהלכות‬ ‫ובביהמ"ד יש חום בימות החורף‬ ‫אמרת "סלח לנו" בתפילת שמונה‬ ‫בכורות?"‪ .‬אף אם אותו חבר תלמיד‬ ‫וקרירות בימות הקיץ‪ ,‬ויש קפה‬ ‫עשרה! עשית תשובה!‬ ‫חכם מופלג הוא בהלכות שבת‪,‬‬ ‫קודם התפלה ומקום נוח לשבת‪.‬‬ ‫מכל מקום הלכות בכורות מנין לו‬ ‫ב"ה המקום מאיר פנים‪ ,‬וביהמ"ד‬ ‫וזהו שאמרה הגמרא‪" :‬אמר רבי‬ ‫לדעת אם לא למדן מעולם?‬ ‫פתוח לרווחה‪ ,‬ואין צורך להמתין‬ ‫מאיר‪ ,‬בשביל יחיד שעשה תשובה‬ ‫כן הוא הדבר ממש בענין הלכות‬ ‫לשמש שיפתח את הדלת כמקדם‪,‬‬ ‫מוחלין לכל העולם כולו‪ ,‬שנאמר‬ ‫תשובה‪ .‬רוב העולם "עמי הארץ"‬ ‫ואפשר להישאר עד מאוחר בלי‬ ‫"א ְר ּ ָפא ְמ ׁשו ָּב ָתם א ֲֹה ֵבם‬ ‫(הושע יד‪ ,‬ה) ֶ‬ ‫פחד שמא ינעל השמש את הדלת‪.‬‬ ‫הם בהלכות תשובה‪ .‬אין יודעים‬ ‫נְ ָד ָבה ִּכי ׁ ָשב ַא ּ ִפי ִמ ֶּמ ּנוּ"‪' .‬מהם' לא‬ ‫מהותה של תשובה מה היא‪,‬‬ ‫בתי המדרשות פתוחים כ"ד‬ ‫נאמר אלא 'ממנו'"‪ .‬אתה כיחיד‬ ‫לא עיינו בה בדברי הראשונים‪,‬‬ ‫שעות ביממה עם קפה‪ ,‬חימום‬ ‫התחרטת על מעשיך‪ ,‬וכל העולם‬ ‫לא למדו דברי צדיקים ולא‬ ‫ומיזוג אוויר‪ ,‬ואתה אומר בנחת‬ ‫כולו נהנה מכך‪ .‬אומר הקב"ה‪:‬‬ ‫התבוננו כראוי במאמרי חז"ל‪ .‬אך‬ ‫כזו "סלח לנו"‪ ,‬וכל הניתוח נעשה‬ ‫"א ְר ּ ָפא ְמ ׁשו ָּב ָתם א ֲֹה ֵבם נְ ָד ָבה"‬ ‫ֶ‬ ‫כאשר פותח האדם את הגמרות‪,‬‬ ‫בנעימות כזו‪ .‬אתה פוסע לאחוריך‬ ‫‪ -‬אני מרפא את כל העולם כולו‪.‬‬ ‫המדרשים ודברי חז"ל‪ ,‬ורואה‬ ‫בסיום שמונה עשרה‪ ,‬גומר התפלה‪,‬‬ ‫ומפני מה? לפי שאתה היחיד‪ִּ ,‬‬ ‫"כי‬ ‫מה שכתבו הצדיקים על מעלת‬ ‫הולך לביתך לאכול פת שחרית‬ ‫ׁ ָשב ַא ּ ִפי ִמ ֶּמ ּנוּ" ‪ -‬אתה היחיד שבת‬ ‫התשובה‪ ,‬נפתח לפניו עולם חדש‪,‬‬ ‫והולך לכולל או לעסקיך בטוב טעם‬ ‫בתשובה‪ ,‬ועל ידי כך נמחל העון‬ ‫עולם מאיר ובהיר‪.‬‬ ‫ודעת‪...‬‬ ‫לכל העולם כולו!‬ ‫איתא בגמרא במסכת יומא (פו‪ ,‬ב)‪,‬‬ ‫"זוהי תשובה!"‬ ‫כאשר שומע אדם מאמר חז"ל‬ ‫שאם אדם רואה סוגיית התשובה‬ ‫תשובה פירושה שמחזירים לך‬ ‫כזה‪ ,‬מתחיל הוא להביט על סוגיית‬ ‫מתוך חשיכה וערפול‪ ,‬יכתוב לו‬ ‫את כל המיליונים שאיבדת!‬ ‫התשובה באופן שונה לחלוטין‪.‬‬ ‫גמרא זו על פתק‪ ,‬יניחנו בכיסו‪,‬‬ ‫תשובה פירושה שמוחקים לך‬ ‫הרי שתשובתי גדולה וחשובה כל‬ ‫ויהיה בריה חדשה‪ .‬נחזה מה נאמר‬ ‫את כל החובות!‬ ‫כך‪ ,‬עד שכל העולם כולו עומד‬ ‫באותה גמרא קדושה‪:‬‬ ‫להתכפר בזכותי!‬ ‫תשובה פירושה שמצאת את‬ ‫"תניא"‪ ,‬שנינו בברייתא‪" ,‬רבי‬ ‫הרופא הטוב ביותר!‬ ‫פסק הרמב"ם‪ :‬להכריע את כל‬ ‫מאיר אומר‪ ,‬גדולה תשובה" ‪ -‬האם‬ ‫תשובה פירושה שהרופא הטוב‬ ‫העולם לכף זכות‬ ‫חפץ אתה לידע עד היכן מגיע גודל‬ ‫ביותר עשה את הניתוח וב"ה‬ ‫מעלת התשובה? "שבשביל יחיד‬ ‫הצליח!‬ ‫נחזה עתה דברי הרמב"ם שפסק‬ ‫שעשה תשובה" ‪ -‬מחמת אדם אחד‬ ‫כן להלכה‪ .‬הרמב"ם בהל' תשובה‬ ‫בלבד ששב בתשובה‪ .‬יחיד אחד!‬ ‫ותשובה פירושה ניתוח שהוא‬ ‫(פרק ג'‪ ,‬הלכה ד') מביא פסק הלכה‪,‬‬ ‫בלי שום ייסורים כלל!‬ ‫תאר לעצמך‪ ,‬הלכת להתפלל‪,‬‬ ‫ובו נראה את חשיבות התשובה‪,‬‬ ‫ואמרת בתפילת שמונה עשרה‬ ‫אם כן‪ ,‬האם אין על האדם לרקוד‬ ‫חשיבות האדם והכח העצום‬ ‫"סלח לנו אבינו כי חטאנו"‪ ,‬ולאחר‬ ‫מרוב שמחה?‪ ...‬על כן‪ ,‬כאשר אנו‬ ‫שבידו‪.‬‬ ‫מכן פוסע אתה לאחוריך וממתין‬ ‫מביטים על ענין התשובה‪ ,‬עלינו‬ ‫לחזרת הש"ץ‪ .‬פתאום כל בני‬ ‫להביט במבט אחר‪ ,‬מבט חדש‪,‬‬ ‫אומר הרמב"ם שאם יכתוב‬ ‫ביהמ"ד מביטים עליך‪ ,‬ומוליכים‬ ‫כפי שהביטו על כך חז"ל והספרים‬ ‫האדם דברים אלו וישמרם אצלו‪,‬‬ ‫אותך בכבוד אל כותל המזרח‪,‬‬ ‫הקדושים‪.‬‬ ‫יהיו כל חייו חיים חדשים‪ .‬וזה לשון‬ ‫הרמב"ם‪" :‬לפיכך צריך כל אדם‬ ‫ואתה תמה בלבך‪ :‬מה הבריות‬ ‫רוצים ממני? ולפתע יוצאת בת‬ ‫גודל כוחו של יחיד שעושה‬ ‫שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו‬ ‫קול מן השמים ומכרזת בשמך‪:‬‬ ‫תשובה‬ ‫חציו זכאי וחציו חייב"‪ .‬צריך האדם‬ ‫להחזיק בדעתו תמיד שהוא עומד‬ ‫"הרב הגאון‪ ,‬צדיק יסוד עולם‪,‬‬ ‫הטעם הפשוט והברור מדוע‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪18‬‬ ‫הסליחות כדרך האומרים בחצות‬ ‫ולהם תשועה והצלה"‪ .‬עשית עתה‬ ‫במצב של מחצה זכאי ומחצה חייב‬ ‫הלילה (כידוע ברוסלאנד בוואלין הי' אומרים‬ ‫מצוה אחת או שבת בתשובה על‬ ‫‪ -‬מחצה מצוות ומחצה עבירות‪.‬‬ ‫סליחות באשמורה ראשונה וכן בחצות)‪,‬‬ ‫עבירותיך? דע לך שבמעשה זה‬ ‫(ויש להדגיש‪ ,‬שאין הכוונה‬ ‫וממשיכים בהן כדי לקיים המנהג‬ ‫שעשית‪ ,‬הצלת את כל העולם‬ ‫שבמאזניים ישנן בדיוק חמישים‬ ‫גם עבור העומדים באשמורת‬ ‫כולו מחורבן! הצלת את כל העולם‬ ‫מצוות כנגד חמישים עבירות‪,‬‬ ‫הבוקר (כדאי' בטור ובשו"ע לומר בשמורת‬ ‫ממלחמה נוראה‪.‬‬ ‫שהרי הרמב"ם בתחילת הפרק‬ ‫הבוקר קרוב לעלות השחר)‪ ,‬ובזה יצאו‬ ‫השלישי מסביר שאין הקב"ה‬ ‫ידי חובת "אלו ואלו דברי אלקים‬ ‫הרמב"ם מכנה אותך "צדיק‬ ‫שוקל מצוות ועבירות לפי שכלנו‪,‬‬ ‫חיים"‪ ,‬הן לומר סליחות בחצות והן‬ ‫יסוד עולם"!‬ ‫אלא שוקלן לפי עומק המצוה‬ ‫באשמורת הבוקר‪.‬‬ ‫וטיב הרצון שהיה לאדם בעשיית‬ ‫כאשר ניגשים אנו לסוגיית‬ ‫ועכ"פ‪ ,‬המבואר בדברי הרמב"ם‬ ‫התשובה‪ ,‬האם סבור אתה שזהו‬ ‫העבירה‪ .‬ולשון הרמב"ם הוא‪" :‬אין‬ ‫הוא‪ ,‬שצריך האדם לחשוב תמיד‪:‬‬ ‫ענין קודר או מפחיד? אין זה‬ ‫שוקלין אלא בדעתו של קל דעות"‪,‬‬ ‫שמא ברגע זה ממש עומד כל‬ ‫אלא מחמת חסרון ידיעה‪ .‬כאשר‬ ‫שרק הבורא יתברך יודע כיצד‬ ‫העולם כולו על כף המאזנים‪ ,‬ואני‬ ‫יודע אתה שבתשובתך עתה הולך‬ ‫לשקול‪" ,‬והוא היודע היאך עורכין‬ ‫הוא זה שעתיד להכריע את העולם‬ ‫אתה להציל את כל העולם כולו‪,‬‬ ‫הזכיות כנגד העונות" ‪ -‬הוא היודע‬ ‫כולו לזכות‪.‬‬ ‫תגש אל התשובה בחשק כזה‪,‬‬ ‫חשבון המצוות כנגד העבירות‪.‬‬ ‫והנה הרמב"ם קבע דבר זה‬ ‫בשמחה ובהתחזקות‪ ,‬ממש כשם‬ ‫ממילא יתכן אדם שלפי‬ ‫כ'פסק הלכה' פסוק‪ :‬שחייב אתה‬ ‫שאתה רץ אל הסוכה לקיים מצוות‬ ‫דעתו אינו עושה עבירות כמעט‪,‬‬ ‫לחשוב כן תמיד!‬ ‫"לישב בסוכה"‪ ,‬או באותה שמחה‬ ‫ותשעים ותשעה אחוזים מחייו הם‬ ‫של אכילת כזית מצה‪ ,‬אמירת‬ ‫מצוות‪ ,‬אך במאזני שמים יחשב‬ ‫העיקר הוא שתדע את כוחך‬ ‫"שהחיינו"‪ ,‬או בעריכת הקידוש‬ ‫הדבר כמחצה על מחצה‪ .‬לפי‬ ‫ויבוא אדם וישאל‪ :‬הן אמת‪,‬‬ ‫בליל הסדר‪...‬‬ ‫שבמאזניים מחשיבים שהיה לו קל‬ ‫אם היה העולם במצב של מחצה‬ ‫וממשיך הרמב"ם הקדוש‪:‬‬ ‫לעשות מצוות אלו‪ ,‬שנולד בבית‬ ‫זכאי ומחצה חייב‪ ,‬ובאותה שעה‬ ‫"שנאמר (משלי י‪ ,‬כה)‪ ,‬וצדיק יסוד‬ ‫טוב ובסביבה הגונה‪ ,‬וממילא אותו‬ ‫ששבתי בתשובה הכרעתי את‬ ‫עולם" ‪ -‬הרמב"ם מכנה אותך‬ ‫אחוז אחד של עבירות נחשב הרבה‬ ‫העולם לטובה‪ ,‬אזי ראוי אני לתואר‬ ‫בתואר "צדיק יסוד עולם"! ‪" -‬זה‬ ‫יותר‪ .‬אין אנו יודעים את החשבון‪.‬‬ ‫זה‪ .‬אך אם לא היה העולם במצב של‬ ‫שצידק הכריע את כל העולם לזכות‬ ‫לכן אומר הרמב"ם שכל אדם צריך‬ ‫מחצה על מחצה‪ ,‬מי יאמר שאני‬ ‫והצילו"‪.‬‬ ‫לחשוב בדעתו שהוא חציו זכאי‬ ‫זוכה לתואר 'צדיק יסוד עולם'?‬ ‫וחציו חייב)‪.‬‬ ‫ומוסיף הרמב"ם‪" :‬ומענין‬ ‫אך באמת‪ ,‬השואל כן אינו‬ ‫זה נהגו כל בית ישראל להרבות‬ ‫וממשיך הרמב"ם ואומר‪" :‬וכן‬ ‫אלא מפני שאינו יודע דרך לימוד‬ ‫בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק‬ ‫כל העולם חציו זכאי וחציו חייב"‪.‬‬ ‫הגמרא‪ ...‬שהרי כולנו יודעים‬ ‫במצוות מראש השנה ועד יום‬ ‫כאן מחדש הרמב"ם חידוש עצום‪.‬‬ ‫שהקב"ה הוא בוחן כליות ולב‪,‬‬ ‫הכפורים יתר מכל השנה"‪ .‬לפי‬ ‫המשנה במסכת סנהדרין (פ"ד‪,‬‬ ‫ו"רחמנא ליבא בעי"‪ .‬והעיקר הוא‬ ‫שהרמב"ם מסביר שם‪ ,‬שמעשיו‬ ‫משנה ה') אומרת שחייב אדם לומר‬ ‫שתדע את כוחך ומעלתך; שאם‬ ‫של אדם בעשרת ימי תשובה כוחם‬ ‫"בשבילי נברא העולם"‪ .‬פעמים‬ ‫עשית תשובה עתה‪ ,‬ובמצב שאם‬ ‫גדול ורב יותר מכל ימות השנה‪.‬‬ ‫רבות כשלומדים אנו משנה זו‪,‬‬ ‫היה העולם מחצה על מחצה היית‬ ‫וכתב הרמב"ם שם עוד‪" :‬ונהגו‬ ‫סבורים אנו שאין זה אלא בבחינת‬ ‫מכריע את כל העולם‪ ,‬שוב אין‬ ‫כולם לקום בלילה בעשרה ימים‬ ‫רעיון נאה אך לא מציאות ממשית‪.‬‬ ‫נפקא מינה אם היה העולם במצב‬ ‫אלו להתפלל בבתי כנסיות בדברי‬ ‫בא הרמב"ם ואומר‪:‬‬ ‫כזה בפועל אם לאו‪.‬‬ ‫תחנונים ובכיבושין עד שיאיר‬ ‫טעות בידך! משנה זו היא‬ ‫וזה שהעולם אינו עומד עתה‬ ‫היום"‪ .‬הנה בימי הרמב"ם היו‬ ‫"הלכה למעשה"! דע לך שצריך‬ ‫במצב של מחצה על מחצה‪ ,‬כי‬ ‫רגילים לעמוד בלילה ‪ -‬ולא נתפרש‬ ‫אדם לחשוב בכל רגע שכל העולם‬ ‫ברוך השם רובו זכויות הוא‪ ,‬אין‬ ‫בדיוק באיזו שעה‪ ,‬אך משמע‬ ‫כולו הוא "חציו זכאי וחציו חייב"!‬ ‫זה גורע מאומה מכוחך מלהיקרא‬ ‫שהיה זה בעומק הלילה ‪ -‬והיו‬ ‫ומוסיף ואומר‪" :‬עשה מצוה‬ ‫"צדיק יסוד עולם"‪ ...‬התואר נשאר‬ ‫מרבים בסליחות עד עלות השחר‪.‬‬ ‫אחת‪ ,‬הרי הכריע את עצמו ואת‬ ‫אצלך‪ ,‬הכוח נשאר אצלך‪ ,‬וכל‬ ‫היינו‪ ,‬שהיו מתחילים באמירת‬ ‫כל העולם כולו לכף זכות‪ ,‬וגרם לו‬ ‫‪19‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫כמימרת התנא הקדוש רבי מאיר‪,‬‬ ‫שמוחלים לו לאדם על‬ ‫‪-‬‬ ‫הזכויות נשארות אצלך‪.‬‬ ‫וכפי שסיימנו בפסק ההלכה של‬ ‫כל חובותיו‪,‬‬ ‫וכל זה נאמר כדי להכניס‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬שהאדם מכריע את כל‬ ‫וחשבון הבנק שלו‬ ‫‪-‬‬ ‫את האדם לענין התשובה‪ ,‬שלא‬ ‫העולם כולו לכף זכות‪.‬‬ ‫מתמלא מחדש‪,‬‬ ‫יכנס בה חס ושלום מתוך עצבות‬ ‫והשי"ת יעזור שנזכה לשוב‬ ‫והרי זה כעין ניתוח‬ ‫‪-‬‬ ‫וחשכות‪ ,‬או מתוך כבדות‪ ,‬אלא‬ ‫בתשובה שלימה מתוך שמחה‬ ‫ללא יסורים הנעשה על ידי הרופא‬ ‫אדרבה‪ ,‬שיכנס בה בחיות ובשמחה‬ ‫‪ -‬שהרי היא 'מצוות עשה' מן‬ ‫המומחה ביותר‪.‬‬ ‫גדולה‪.‬‬ ‫התורה ‪ -‬בחיות‪ ,‬ברעננות ובלהט‬ ‫וכפי שאנו מדברים‬ ‫‪-‬‬ ‫וכפי שביארנו היסודות כמה‬ ‫דקדושה!‬ ‫עתה‪ ,‬שאתה משפיע על כל העולם‬ ‫מאירה היא התשובה‪:‬‬ ‫וכולם מקבלים‬ ‫גודל ועוצם כח קבלה קטנה לשבר ולמגר כח היצר הרע‬ ‫יום ויום‪.‬‬ ‫הכיפורים"‪ .‬אין לך יום טוב גדול‬ ‫לשבר כבלי היצר הרע‬ ‫רבי ישראל משתמש שם בלשון‬ ‫כיום הכיפורים‪ ,‬שבו האדם שב‬ ‫בתשובה ומתטהר‪ ,‬ובפרט כאשר‬ ‫בענין התשובה ישנו דבר נפלא‬ ‫כזו‪ :‬כאשר אדם מקבל על עצמו‬ ‫השי"ת בעצמו מטהרו – וכי יש‬ ‫והוא ענין עשיית ה'קבלה'‪ .‬כידוע‪,‬‬ ‫קבלה קטנה ביום הכיפורים‪ ,‬הרי‬ ‫דבר טוב מזה? הלא אם היה לאדם‬ ‫עשיית קבלה‪ ,‬ואפילו קבלה קטנה‪,‬‬ ‫זה דבר ש"אין ערוך לו בעניני‬ ‫חוב של עשרה מיליון דולר והיה‬ ‫היא עצה מופלאה לשבר ולנתק‬ ‫תבל"‪ .‬הוא מגלה לנו שאין עסק‬ ‫טוב יותר בכל העולם ובכל הבריאה‬ ‫בא פלוני ומוחק לו את כל חובו‪,‬‬ ‫כבלי היצר הרע‪.‬‬ ‫כולה‪ ,‬כעשיית קבלה קטנה ביום‬ ‫ודאי לא היה יום טוב גדול מזה‪.‬‬ ‫כפי שהיה רגיל לומר הרה"ק‬ ‫הכיפורים!‬ ‫והנה שאל שם רבי ישראל‬ ‫האלטער מסטאלין זי"ע‪" :‬היצר‬ ‫שאלה‪ :‬מהו ה'מקסימום' שיכול‬ ‫הרע דומה ל'שרשרת'‪ .‬ברגע‬ ‫עבודת רבי ישראל מסלנט‬ ‫אדם להוציא ולהשיג בדרגה‬ ‫שנותנים לה ניתוק אחד‪ ,‬כל‬ ‫ושליחותו לזכות את הרבים‬ ‫העליונה והמאושרת ביותר מיום‬ ‫השרשרת כולה מתפרקת!" כבר‬ ‫הכיפורים? מהו ה"עסק" (הביזנעס‬ ‫הארכנו וביארנו כח קבלה קטנה‬ ‫הבה נתבונן בדבריו שכתב שם‪,‬‬ ‫במאמרים אחרים‪ ,‬אולם כעת נדבר‬ ‫שהקבלה הקטנה הטובה ביותר‬ ‫דיעל) הגדול ביותר שיכול אדם‬ ‫לעשות ביום הקדוש הזה?‬ ‫אודות קבלה קטנה שהיא דבר‬ ‫היא לימוד מוסר בכל יום‪ ,‬ונראה‬ ‫השווה לכל נפש‪ ,‬ובכוחה לשנות‬ ‫גודל מעלת הדבר‪.‬‬ ‫והשיב על כך רבי ישראל דבר‬ ‫ממש את כל חיי האדם מן הקצה‬ ‫נספר מעשה שהיה אצל רבי‬ ‫מופלא‪" :‬ואין לנו מסחר הנושא‬ ‫אל הקצה‪.‬‬ ‫ישראל מסאלאנט‪ .‬כידוע‪ ,‬רבי‬ ‫פרי ורוח כמו לעשות הכנה בלימוד‬ ‫ישראל לא היה צדיק המסתגר‬ ‫המוסר ולהתבונן להיטיב דרכיו עד‬ ‫רבי ישראל מסאלאנט‪:‬‬ ‫בד' אמותיו בלבד‪ ,‬אלא היה מחזר‬ ‫אשר יבא לאיזה קבלה להבא מיום‬ ‫ה'עסק' הגדול ביותר ביום‬ ‫מעיר לעיר לעורר לבבם של‬ ‫הכיפורים"‪ .‬מלמדנו רבי ישראל‬ ‫הכיפורים‬ ‫ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬וכן‬ ‫יסוד גדול‪ :‬המסחר הגדול ביותר‬ ‫לראות היכן נמצאים כוחות גדולים‬ ‫ביום הכיפורים‪ ,‬והשכר הגדול‬ ‫הגה"ק רבי ישראל סאלאנטער‬ ‫שיוכלו להמשיך בדרך המוסר‪.‬‬ ‫ביותר שאדם יכול ליטול עמו‪ ,‬הוא‬ ‫זי"ע כותב באגרותיו (אור ישראל אגרת‬ ‫בתחילה רצה להיות צדיק נסתר‬ ‫שיגיע לכל הפחות לקבלה אחת‬ ‫ז') ומביא דברי חז"ל בסוף מסכת‬ ‫ולנהוג במידת ה'גלות'‪ ,‬שכן מובא‬ ‫קטנה‪ .‬ומהי אותה קבלה קטנה?‬ ‫תענית‪" :‬לא היו ימים טובים‬ ‫בספרים הקדושים שדבר זה מביא‬ ‫— ללמוד דקות ספורות 'מוסר' בכל‬ ‫לישראל כחמישה עשר באב וכיום‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪20‬‬ ‫רש"י הקדוש‪.‬‬ ‫ללמוד אותן עשר דקות מוסר‪,‬‬ ‫למדרגות נוראות‪.‬‬ ‫ועתה שמעו המעשה‪:‬‬ ‫פתאום הבנתי כמה זמן מיותר יש‬ ‫ומפני כך החל לשנן את כל‬ ‫הנהגתו של רבי יוסף שמואל‬ ‫לי באמת‪"...‬‬ ‫הש"ס עם ד' חלקי שולחן ערוך‬ ‫בישיבתו היתה‪ ,‬כי ביומם ישבו כל‬ ‫בעל פה‪ ,‬כדי שכאשר ילך בגלות‬ ‫המעשה הנורא מבעל 'מסורת‬ ‫כצדיק נסתר‪ ,‬לא יצטרך להסיח‬ ‫התלמידי חכמים בבית המדרש‬ ‫ועסקו בלימוד הסוגיא בעיון רב‪,‬‬ ‫הש"ס' והשל"ה הקדוש‬ ‫דעתו מלימודו‪.‬‬ ‫ועם דמדומי חמה היה רבי יוסף‬ ‫אמרנו שרבי ישראל סובר‬ ‫החל לשנן הש"ס בעל פה וכבר‬ ‫שמואל מוסר שיעור על הסוגיא‪,‬‬ ‫שהמסחר הטוב ביותר ביום‬ ‫אחז בחצי הש"ס‪ ,‬אולם לפתע‬ ‫וכך היה המנהג מדי לילה בלילה‪.‬‬ ‫הכיפורים הוא קבלה קטנה‪ ,‬וראינו‬ ‫הפסיק ממשנתו‪ .‬ומדוע? מפני‬ ‫ויהי כאשר נסתלק רבי יוסף‬ ‫מהמעשה שהקבלה הטובה ביותר‬ ‫שלמד מאמרי חז"ל בענין "מזכה‬ ‫שמואל ועלתה נשמתו למרום‪,‬‬ ‫היא לימוד מוסר‪.‬‬ ‫את הרבים" – כפי שידוע מאמר‬ ‫הגיע הלילה שלאחריו וחפצו‬ ‫נספר על כך מעשה נורא‬ ‫הזוהר הקדוש בזה‪ ,‬שאילו היה‬ ‫כל התלמידי חכמים להמשיך‬ ‫המובא בספר 'באר יצחק'‪ .‬מובא‬ ‫האדם יודע מהו ענין החזרת אדם‬ ‫בפלפולא דאורייתא‪ .‬אך אך החלו‬ ‫שם מעשה נורא בענין לימוד‬ ‫אחד בתשובה‪ ,‬היה רודף אחרי‬ ‫לסדר השיעור‪ ,‬והנה רואים הם‬ ‫המוסר‪ ,‬שיקבל על עצמו האדם‬ ‫הבריות בשוקים כדי לעשות זאת‪.‬‬ ‫פתאום את רבם‪ ,‬רבי יוסף שמואל‪,‬‬ ‫ביום הכיפורים – ובכלל בעת‬ ‫באותה שעה החליט רבי‬ ‫יושב על כסאו‪ .‬פחד ורעדה אחזה‬ ‫שעושה תשובה – לקבוע עת‬ ‫ישראל‪ :‬מה נחת רוח יש להקב"ה‬ ‫בכל הקהל‪ ,‬מה זה ועל מה זה?‬ ‫ללמוד מוסר בכל יום; אפילו עשר‬ ‫מכך שאהיה "צדיק בפרווה"?‬ ‫הנשמה נתלבשה בגוף וחזרה לבית‬ ‫דקות‪ ,‬חמש דקות‪ ,‬ואפילו רק שתי‬ ‫והחליט להיות מזכה את הרבים‪,‬‬ ‫המדרש! והיה הפחד נורא מאד‪.‬‬ ‫דקות‪ ,‬ובלבד שיהיה בקביעות‪.‬‬ ‫ואז החל להפיץ תורת המוסר שלו‪.‬‬ ‫פתח רבי יוסף שמואל ואמר‬ ‫וזהו סדר המעשה‪ :‬ידוע שבכל‬ ‫להם‪" :‬אל תיראו‪ ,‬כי הנה אנוכי‬ ‫ש"ס‪ ,‬על כל דף גמרא‪ ,‬מודפס‬ ‫המעשה בגביר ועשר דקות‬ ‫חוזר לגן עדן‪ ,‬ולא ירדתי לכאן‬ ‫'מסורת הש"ס'‪ .‬בעל מסורת הש"ס‬ ‫של לימוד המוסר‬ ‫אלא לסיבה מיוחדת ואספרה‬ ‫היה רב בפראג ובפרנקפורט‪,‬‬ ‫לכם"‪ .‬סיפר להם כי כאשר נפטר‬ ‫הגאון רבי יוסף שמואל מקראקא‬ ‫פעם אחת שהה רבי ישראל‬ ‫מן העולם ועלה למתיבתא דרקיע‪,‬‬ ‫זי"ע‪ .‬הגאון החיד"א כותב עליו‬ ‫מסאלאנט אצל גביר גדול ועוררו‬ ‫יצא כרוז בשמים ואמר‪" :‬פנו מקום‬ ‫ב'שם הגדולים' (מערכת הגדולים אות‬ ‫מאד לתשובה ותיקון המעשים‪.‬‬ ‫לרבי יוסף שמואל מקראקא!" ונתנו‬ ‫י' סימן קפ"א) שעבר על כל הש"ס‬ ‫הסכים הגביר ואמר‪" :‬הנני מוכן‬ ‫לו מקום סמוך להשל"ה הקדוש‪.‬‬ ‫מ"ב פעמים! ואין הכוונה ללימוד‬ ‫לקבל על עצמי ללמוד‪ ,‬אך אין‬ ‫אולם‪ ,‬כפי שסיפר‪ ,‬לא אבה‬ ‫בקיאות בלבד‪ ,‬שאותה ודאי עשה‬ ‫ביכולתי לתת אלא עשר דקות בכל‬ ‫השל"ה הקדוש שישב אצלו‪.‬‬ ‫מאות פעמים‪ ,‬אלא הכוונה ללימוד‬ ‫יום‪ ,‬ולא יותר"‪ .‬שאל הגביר‪" :‬מה‬ ‫ולמה? לפי שהשל"ה הקדוש חיבר‬ ‫בעיון‪.‬‬ ‫אלמד באותן עשר דקות? גמרא?‬ ‫ספר מוסר בדמעות שליש‪" ,‬ואילו‬ ‫שולחן ערוך?" ענה לו רבי ישראל‪:‬‬ ‫החיד"א אומר שם שרבי יוסף‬ ‫אתה‪ ,‬רבי יוסף שמואל"‪ ,‬כך טען‬ ‫שמואל קיים בעצמו "ודברת בם"‪,‬‬ ‫"אין אתה צריך ללמוד גמרא או‬ ‫השל"ה‪" ,‬הן לימדת את כל הש"ס‬ ‫שכן "בם" בגימטריא מ"ב‪ .‬ומסיים‬ ‫שולחן ערוך; רצוני שתלמד מוסר‬ ‫ברבים‪ ,‬אך מוסר לא למדת אף פעם‬ ‫שקיים גם "ויקדש בם"‪ ,‬שהיה איש‬ ‫במשך עשר דקות"‪.‬‬ ‫אחת"‪.‬‬ ‫קדוש ונורא‪ .‬עוד מספר החיד"א‬ ‫שמח הגביר מאד ואמר‪" :‬מה‬ ‫הלכו לדין תורה בבית דין של‬ ‫שלמשך כ"ה שנים למד תורה‬ ‫טוב חלקי! אילו היה מורה לי‬ ‫מעלה‪ ,‬ויצא הפסק כך‪ :‬המקום‬ ‫בעמידה בלבד! היה רגיל ללמוד‬ ‫ללמוד גמרא או שולחן ערוך הייתי‬ ‫אצל השל"ה הקדוש אכן ראוי לו‬ ‫י"ח שעות ביממה על רגליו בלא‬ ‫צריך להתייגע בהבנתם‪ ,‬אולם‬ ‫ואין ליטלו ממנו‪ ,‬אך עליו לעשות‬ ‫לשבת‪.‬‬ ‫לימוד מוסר דבר קל הוא"‪.‬‬ ‫תיקון על ענין לימוד המוסר‪ .‬אמר‬ ‫ומסיים שלמד "תורה לשמה"‪,‬‬ ‫עברה שנה‪ ,‬וכאשר חזר רבי‬ ‫רבי יוסף שמואל לפני בית דין של‬ ‫ודבריו נשמעו בשמים כדברי אחד‬ ‫ישראל מסלנט לאותו מקום‪ ,‬ראה‬ ‫מעלה כי מוכן הוא לתקן הדבר‪,‬‬ ‫מן הראשונים – והיה בבחינת‬ ‫שהגביר נעשה אדם אחר לגמרי‪.‬‬ ‫וקיבל על עצמו לרדת שוב לעולם‬ ‫"צדיק גוזר והקב"ה מקיים"‪ ,‬ממש‬ ‫שאלו רבי ישראל‪" :‬מה אירע?"‬ ‫הזה לעורר את תלמידיו‪ ,‬אשר להם‬ ‫כהריטב"א‪ ,‬הרשב"א‪ ,‬הרמב"ן או‬ ‫ענה הגביר‪" :‬כאשר התחלתי‬ ‫‪21‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫וכל אשר למד עם המגיד העלה הכיפורים‪ ,‬וחפץ לקבל עליו קבלה‬ ‫הרביץ ש"ס ברבים‪ ,‬שיקבעו זמן‬ ‫על הכתב בספרו 'מגיד מישרים'‪ .‬קטנה בלי נדר ללמוד מוסר בכל‬ ‫בכל יום ללמוד דברי מוסר קודם‬ ‫הלימוד‪.‬‬ ‫ושם אומר לו המגיד כי שלחוהו יום‪ ,‬זוכה לחיים חדשים ומאירים‪.‬‬ ‫בשליחות מן השמים שיזהירנו‬ ‫וביקש מכל הקהל שיקבלו זאת‬ ‫בזכות כל הצדיקים הללו‪,‬‬ ‫ללמוד בכל יום בספר 'חובת‬ ‫עליהם‪ ,‬כדי שיוכל להגיע למנוחתו‬ ‫הלבבות' ובספרי 'רבינו יונה'‪ .‬הנה ובזכות אשר נקבל על עצמנו‬ ‫אצל השל"ה הקדוש‪ .‬מיד קיבלו‬ ‫רבן של כל בני הגולה‪ ,‬הבית יוסף ללמוד מוסר‪ ,‬ודאי יעמדו לימיננו‬ ‫עליהם הקהל את הדבר‪ ,‬וברגע‬ ‫אשר כל בית ישראל נשען עליו‪ ,‬כל אותם צדיקים אשר תבעו‬ ‫שעשו כן‪ ,‬עלה שוב לגן עדן‪ .‬זכותו‬ ‫תגן עלינו ועל כל ישראל‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫אומר לו המגיד שחפצו מן השמים לימוד המוסר‪ .‬כאשר אדם קובע‬ ‫שילמד בכל יום חובת הלבבות‬ ‫קביעות בספר מוסר‪ ,‬נעשה אותו‬ ‫ורבינו יונה‪( .‬כמובא בספר מגיד מישרים‪,‬‬ ‫המגיד של הבית יוסף ומעלת‬ ‫צדיק לרבו והוא לו למליץ יושר‬ ‫פרשת אמור)‪.‬‬ ‫ספרי המוסר‬ ‫המעשיות אשר סיפרנו צריכות בגן עדן‪ .‬והמה יעמדו בודאי ויהיו‬ ‫מוסר השכל עצום הוא מהו ענין‬ ‫להביא לאדם התעוררות גדולה‪ ,‬כי מליצי יושר שנזכה לפעול כל טוב‪,‬‬ ‫לימוד המוסר‪.‬‬ ‫כאשר עושה תשובה‪ ,‬ובפרט ביום אמן!‬ ‫כידוע‪ ,‬לה'בית יוסף' היה 'מגיד'‪,‬‬ ‫יארצייטן‬ ‫י"א תשרי ‪ -‬יומא דהילולא קדישא של הרה"ק רבי צבי‬ ‫הערש מ'אליק זי"ע‬ ‫תעניתה‪ .‬התפללה ואמרה‪" :‬בני‪,‬‬ ‫דבריה‪ .‬אולם לאחר זמן נתברר‬ ‫מעשי פלא מאמו של רבי‬ ‫הנה יום קדוש בא‪ ,‬אל תבלבל עלי‬ ‫הדבר‪ ,‬שנולד במוצאי יום הקדוש‪,‬‬ ‫הערש לייב‬ ‫את קדושת היום"‪ .‬ונענה לה העובר‬ ‫ובמלאת לו חמשים ושתים שנה‪,‬‬ ‫ולא נולד אלא במוצאי יום הקדוש‪.‬‬ ‫במוצאי יום הקדוש‪ ,‬נסתלק לגנזי‬ ‫יום י"א בתשרי‪ ,‬מוצאי יום‬ ‫מרומים‪ .‬אז ראו הכל והוברר הדבר‬ ‫הקדוש‪ ,‬הוא יום הילולא קדישא‬ ‫זכר צורת קדשו של הבעש"ט‬ ‫למפרע מה היתה כוונתה באמרה‬ ‫של הרה"ק רבי הערש לייב‬ ‫הקדוש‬ ‫שנושאת היא את שמואל הנביא‪,‬‬ ‫מאליק‪ ,‬רבינו צבי אריה בן רבי‬ ‫לפי שחי בדיוק כמנין שנותיו של‬ ‫גדליה זי"ע‪ .‬היה מתלמידי המגיד‬ ‫רבי הערש לייב מאליק היה‬ ‫שמואל הנביא – ‪ 52‬שנה‪.‬‬ ‫הקדוש מזלוטשוב והמגיד הקדוש‬ ‫מספר‪ ,‬שזוכר הוא את צורת קדשו‬ ‫ממעזריטש זי"ע‪.‬‬ ‫עוד סיפר שם מעשה ששמע‬ ‫של הבעל שם טוב הקדוש‪.‬‬ ‫מפי האליקער רבי זי"ע ‪ -‬נכד רבי‬ ‫טהורות'‬ ‫'אמרות‬ ‫בספר‬ ‫לכאורה יפלא הדבר‪ ,‬שהרי נולד‬ ‫הערש לייב ‪ -‬בעת שסיפר המעשה‬ ‫(סחפורי קודש ח"א) סיפר הרה"ק‬ ‫בשנת תק"כ במוצאי יום הקדוש‪,‬‬ ‫לפני חותנו הרה"ק מסקווירא זי"ע‪:‬‬ ‫מרחמיסטריווקא זי"ע דבר פלא‪:‬‬ ‫וכידוע נסתלק הבעל שם טוב‬ ‫כשעמדה אמו של רבי הערש‬ ‫אמו של רבי הערש לייב‬ ‫הקדוש בחג השבועות שנת תק"כ‪.‬‬ ‫לייב לילד והגיע זמן לידתה‪ ,‬היה זה‬ ‫צדיקת גדולה היתה‪ ,‬ובעת שהיתה‬ ‫וא"כ‪ ,‬איך יתכן שיזכור את תואר‬ ‫בעיצומו של יום הקדוש‪ ,‬והרגישה‬ ‫מעוברת בו‪ ,‬היתה מסבבת בין‬ ‫פניו?‬ ‫שצריכה לילד בתוך היום‪ .‬ולא‬ ‫הצדיקים לקבל ברכותיהם‪ ,‬והיתה‬ ‫אלא שרבי הערש לייב היה‬ ‫רצתה שיצטרכו לחלל עליה את‬ ‫אומרת‪" :‬שמואל הנביא אני נושאת‬ ‫מספר המעשה כך‪ :‬הבעל שם‬ ‫יום הקדוש‪ ,‬ואף לא רצתה להפסיק‬ ‫בקרבי!"‪ .‬ולא הבינו הבריות כוונת‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪22‬‬ ‫עליהם אימה גדולה עד שלא יכלו‬ ‫ריטב"א ועוד) שאם דר בעיר רבו צריך‬ ‫טוב הקדוש היה מסבב בעיירות‬ ‫לעשות לו כל רע‪.‬‬ ‫להקביל פניו 'בכל יום'‪ .‬וגם המגן‬ ‫ובכפרים לחפש נשמות קדושות‬ ‫זהו כח יראת השמים של‬ ‫אברהם (או"ח סי' תקנ"ד סקי"ב) כתב בזה‪.‬‬ ‫ולקרב בני ישראל לאביהם‬ ‫הצדיקים‪ ,‬שאפילו רוצחים‬ ‫המעשה שנספר יפתח לנו פתח‬ ‫שבשמים‪ .‬פעם אחת עבר‬ ‫ושודדים יראו מהם‪ .‬וקל וחומר‬ ‫להבין מה פועלת ראיית צורת‬ ‫הבעש"ט בכפר שגרה בו אמו בעת‬ ‫בן בנו של קל וחומר‪ ,‬התלמידים‬ ‫צדיק ומה השפעתה‪.‬‬ ‫שהיתה מעוברת בו‪ .‬אמר הבעש"ט‬ ‫והחסידים שנסעו אליו‪ ,‬כמה‬ ‫רבי הערש לייב היה פעם‬ ‫לתלמידיו שמרגיש הוא נשמה‬ ‫יראת שמים שאבו רק מהסתכלות‬ ‫בדרך‪ ,‬ונכנס ללון באכסניה אחת‪.‬‬ ‫גבוהה מאד בכפר זה‪ ,‬עד שהגיע‬ ‫בצורת הצדיק‪.‬‬ ‫מיד בבואו ראה את האנשים שם‬ ‫לבית הוריו של רבי הערש לייב‪.‬‬ ‫משחיזים סכיניהם‪ ,‬והבין שנקלע‬ ‫באותה שעה היתה אמו‬ ‫תשובת הגנבים והתקשרותם‬ ‫לבית של שודדים ורוצחים‪.‬‬ ‫הצדקת עומדת בחוץ ומכבסת‬ ‫רבי הערש לייב‪ ,‬שיראת שמים‬ ‫בגדים‪ .‬שאלוה אם רשאי הבעש"ט‬ ‫למעשה זה יש המשך‪:‬‬ ‫להכנס לבית כי רוצה הוא לראות‬ ‫שלו היתה במדרגה עליונה‪ ,‬לא‬ ‫לאחר זמן‪ ,‬בעת שישב רבי‬ ‫את הילד‪ .‬נתנה רשותה‪ ,‬ונכנס‬ ‫נתיירא מהם כלל‪ .‬פנה לקרן זוית‪,‬‬ ‫הערש לייב בביתו ועסק בתורה‪,‬‬ ‫הבעש"ט ושהה בבית זמן מה‪,‬‬ ‫קרא קריאת שמע על המטה‪,‬‬ ‫ראה פתאום את אחד מאותם‬ ‫ואחר הלך לדרכו‪.‬‬ ‫ואמר‪" :‬רבונו של עולם‪ ,‬עזרני‬ ‫שודדים! ניגש האיש‪ ,‬הניח פדיון‬ ‫אמר רבי הערש לייב‪ ,‬שבאותה‬ ‫שאוכל לישון במנוחה"‪ .‬כלומר‪ ,‬רבי‬ ‫של מאה רובל בתוך הגמרא שלו‪,‬‬ ‫שעה נחקקה בקרבו צורת פניו של‬ ‫הערש לייב המשיך בעבודתו‪ ,‬וכיון‬ ‫ומיד ברח לחוץ‪ .‬הרי שלא זו בלבד‬ ‫הבעש"ט‪ ,‬והיה מצייר לפניו בדיוק‬ ‫שצריך לסגור עיניו לשעה קלה‬ ‫שנפל עליהם פחד‪ ,‬אלא אף קשר‬ ‫איך היה נראה‪ .‬ותלמידי הבעש"ט‬ ‫כדי לקום לעבודת הבורא בתיקון‬ ‫ואהבה נתנו בלבו‪ ,‬שבא במיוחד‬ ‫חצות וללמוד קודם התפלה‪ ,‬על כן‬ ‫העידו שאכן כך ממש היתה צורת‬ ‫להביא פדיון‪ .‬זוהי גדולת הצדיקים‪.‬‬ ‫מוכרח הוא לנוח‪ .‬אף שהיה מוקף‬ ‫קדשו‪ .‬מכאן רואים גודל קדושת‬ ‫דבר זה צריך להאיר בקרבנו‬ ‫רוצחים‪ ,‬לא היה לזה שייכות אליו‪.‬‬ ‫הצדיק עוד מימי ינקותו‪.‬‬ ‫אמונת צדיקים גדולה‪ ,‬להבין מה‬ ‫הוסיף תפלה שישן במנוחה‪ ,‬ושכב‬ ‫פועלת נסיעה לצדיק המשפיע‬ ‫לישון‪.‬‬ ‫מעלת ראיית פני צדיק‬ ‫כל כך‪ ,‬שבמבט בלבד יכלו להטיל‬ ‫כשניעור לעבודתו הקדושה‬ ‫נבוא כאן לספר מעשה שתוכנו‬ ‫פחד‪ ,‬ופעלו התקשרות כזו‬ ‫בתיקון חצות ולימוד‪ ,‬ראה פתאום‬ ‫להבין ענין הנסיעה לצדיקים‬ ‫שאפילו גנבים חפצו להביא מעות‬ ‫את אותם אנשים אומרים לו‪" :‬רבי‪,‬‬ ‫והקבלת פני רבו‪ ,‬כדאיתא בגמרא‬ ‫לפדיונות‪.‬‬ ‫אינך יודע איזה רבי אתה‪ ,‬ואינך‬ ‫(ר"ה טז‪ ,‬ב‪ ,‬וסוכה כז‪ ,‬ב) "חייב אדם‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל‪,‬‬ ‫יודע איזה רב אתה!"‪ .‬אמרו לו‪:‬‬ ‫להקביל פני רבו ברגל"‪ ,‬וכפי‬ ‫אמן‪.‬‬ ‫"לך לחיים ולשלום"‪ .‬כלומר‪ ,‬נפלה‬ ‫שכתבו הראשונים (רבינו חננאל‪,‬‬ ‫= פרנסי חודש תשרי =‬ ‫יון בלשה"ק‬ ‫נתנדב‬ ‫ליון באידיש‬ ‫נתנדב‬ ‫עורים על הטע‬ ‫גל‬ ‫הג‬ ‫לעפאון‬ ‫השי‬ ‫ע"‬ ‫ע"‬ ‫ליין‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫הרה"ח ר' חיים צבי הירש הי"ו‬ ‫נתנדב ע"י‬ ‫הרה"ח ר' שמעון‬ ‫לע"נ אמו האה"ח חנצי ע"ה‬ ‫הרה"ח ר' חיים מנחם‬ ‫דרוממער הי"ו‬ ‫בת יבלחט"א ר' מרדכי הי"ו‬ ‫ראזינגער הי"ו‬ ‫לזכות ברכה והצלחה‬ ‫נלב"ע א' תשרי ‪ -‬ראש השנה‬ ‫לזכות ברכה והצלחה‬ ‫בכל הענינים‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫בכל הענינים‬ ‫זכות לימוד התורה דרבים תגן בעדם להתברך בכל מילי דמיטב‪ ,‬וישלם ה' פעלם הטוב ותהי משכורתם שלימה מעם ה’‬ ‫קול‬ ‫אלע נייע‬ ‫חיזוק יומי ‪ -‬צו א‬ ‫וועכנטליכע‬ ‫שיעורים פון‬ ‫שיעורים‬ ‫גליקליכע לעבן‬ ‫שיעורים‬ ‫הגה"צ ר' יודא‬ ‫קול‬ ‫אלע נייע‬ ‫חיזוק יומי ‪ -‬צו א‬ ‫וועכנטליכע‬ ‫שיעורים פון‬ ‫שליט"א‬ ‫מאנדעל‬ ‫‪00‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪33‬‬ ‫שיעורים‬ ‫גליקליכע לעבן‬ ‫שיעורים‬ ‫הגה"צ ר' יודא‬ ‫מאנדעל שליט"א‬ ‫‪23‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫עמוד יומי‬ ‫סדר הש"ס‬ ‫עמוד יומי‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫פיל מיט חיזוק‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫קברי צדיקים ‪-‬‬ ‫יארצייט צדיקים‬ ‫קברי צדיקים ‪-‬‬ ‫שיעורים על‬ ‫שבת קודש‬ ‫שיעורים על‬ ‫פרדס‬ ‫פרדס‬ ‫סדר הש"ס‬ ‫פיל מיט חיזוק‬ ‫יארצייט צדיקים‬ ‫שבת קודש‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪24‬‬