gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת האזינו –שבת שובה‬ ‫תשפ"ז‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת האזינו שבת שובה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫קונטרס זה‬ ‫נערך ונאסף ע"י‬ ‫אחד מבני החבורה‬ ‫למען זיכוי הרבים‬ ‫בכל עניני קונטרס זה‬ ‫להערות והארות‬ ‫ניתן לפנות למייל‬ ‫‪R5708580@gmail‬‬ ‫‪kolmenachem12@gmail.com‬‬ ‫‪2‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת האזינו שבת שובה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הפסוקים א' ב' וג' שכתובים כאן‪.‬‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫הרה"ק ה"יסוד העבודה" מסלונים זי"ע כותב‪ :‬טעם‬ ‫שנקרא שבת תשובה‪ ,‬כי עיקר זמן התשובה הוא‬ ‫כותב רבי אברהם סבע זי"ע בפירושו "צרור המור"‬ ‫בשבת קודש‪ .‬שכן בחול ע"י תשובתו שמשבר את לבו‬ ‫במעלת "שירת האזינו"‪:‬‬ ‫בתכלית המרירות‪ ,‬יש חשש שלא יפול ח"ו בעצבות‬ ‫"‪ ...‬להורות על מעלת השירה הזאת‪ ,‬לפי שידוע כמו‬ ‫המטמטמת את הלב‪ ,‬משא"כ כשהתשובה הוא‬ ‫שכתבתי [לעיל סוף פ' וילך] שזאת השירה היא עיקר‬ ‫מש"ק‪ ,‬שמגודל קדושת השבת נמשך בה אור עליון‬ ‫כל התורה‪ ,‬וכל הנביאים מכאן ינקו ולמדו‪ ,‬ובה רמוזים‬ ‫ותענוג עליון‪ ,‬אזי יכול לעורר את לבו לתשובה מצד‬ ‫כל הדברים העתידים עד בא זמן האסיף [הגאולה‬ ‫אחד‪ ,‬ומאידך גיסא תוכו שמח וטוב לב ע"י קדושת‬ ‫השלימה]‪ ,‬וזה פלא גדול‪ ,‬שבפרשה קטנה כזאת‪,‬‬ ‫השבת‪.‬‬ ‫שאין בה אלא מ"ב פסוקים‪ ,‬יהיו בה עיקרים גדולים‬ ‫וסודות נעלמים‪ ,‬וכל הדברים העתידים‪ ,‬אלא שלפי‬ ‫האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי‪( :‬לב‬ ‫קוצר השגתינו אין אנו מגיעים לפשטן של דברים לרוב‬ ‫א)‬ ‫העלמם ‪ .‬ועל תתמה על זה‪ ,‬אחר שהוא שם ה' הגדול‬ ‫הרה"ק מסדיגורה זי"ע היה מפרש עפ"י דברי חז"ל‪ :‬כל‬ ‫והנורא מאד‪ ,‬מי יכילנו‪ ,‬וזהו‪' :‬כי שם ה' אקרא'‪ ...‬כי‬ ‫מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין‪ ,‬וזהו‪' :‬האזינו‬ ‫זהו שם של מ"ב וכו'‪ ,‬ולכן יש בזאת השירה מ"ב‬ ‫השמים' – קודם כל שהשמים יאזינו לדבריו‪' ,‬ותשמע‬ ‫פסוקים‪ ,‬כנגד זה השם של מ"ב אותיות‪ ,‬שהוא עיקר‬ ‫הארץ אמרי פי' – אז גם הבריות יקבלו את דבריו‪.‬‬ ‫התורה כולה וכו'‪.‬‬ ‫הרבי מקאצק זי"ע שאל‪ :‬משה רבינו היה עניו מכל‬ ‫הרמב"ן כותב [בסוף הפרשה]‪ ..." :‬השירה הזאת‬ ‫האדם‪ ,‬וכיצד הרהיב לומר "האזינו השמים"? והשיב‪:‬‬ ‫הבטחה מבוארת בגאולה העתידה על כרחן של מינין‪.‬‬ ‫כל כמה שאדם יותר שפל בעיניו‪ ,‬יש לו זכות יתר‬ ‫וכך הזכירו בספרי‪' :‬גדולה שירה זו שיש בה עכשיו‬ ‫לתבוע מהשמים שיצייתו לו‪.‬‬ ‫ויש בה לשעבר‪ ,‬ויש בה לעתיד לבוא ויש בה בעוה"ז‬ ‫ויש בה לעוה"ב‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"יסוד העבודה" זי"ע אומר‪ :‬רצונך בהאזנה‬ ‫ולזה רמז הכתוב שאמר 'ויבא משה וידבר את "כל"‬ ‫שמימית‪ ,‬בהשגת רוחניות‪ ,‬אזי התנאי לכך היא‬ ‫דברי השירה הזאת באזני העם'‪ ,‬הזכיר "כל" להגיד‬ ‫"ותשמע הארץ אמרי פי" – הגוף שלך יזדקק קודם‬ ‫שהיא כוללת כל העתידות למו‪ ,‬ואם היא קטנה‬ ‫ויציית אמרי פי – בעניני ארץ‪...‬‬ ‫בדיבור‪ ,‬כי ביאר להם עניניה הרבים וכו'‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"תולדות יעקב יוסף" כותב‪ :‬האזינו וגו' היינו‬ ‫גדולי החסידות היה אצלם לימוד פרשת האזינו ענין‬ ‫יאזינו תלמידי החכמים לקול התוכחה והמוסר‪ ,‬ואף‬ ‫גדול וחשוב בפני עצמו‪ .‬המהר"ש מליובאויטש זי"ע‬ ‫המוני העם הארציים ישמעו אמרי פי‪.‬‬ ‫מביא מהמגיד ממעזריטש זי"ע‪ :‬שאמר ללמוד פר' זו‬ ‫ושמעתי בשם הרב ר' גרשון מקיטוב [גיסו של‬ ‫בעל פה‪.‬‬ ‫הבעש"ט הק']‪ :‬על הכתוב [ישעיה מב יח] "החרשים‬ ‫ומביאים בשם המהר"ל‪ :‬שראה בקריאת פרשה זו‬ ‫שמעו והעוורים הביטו לראות"‪ .‬וקשה‪ :‬אם הוא חרש‬ ‫סגולה לטהרת המוח והלב – והוא גם סגולה להצלחה‬ ‫איך ישמע ועיוור כיצד יראה? אך החרשים הם תלמידי‬ ‫ואריכות ימים‪.‬‬ ‫חכמים‪ ,‬החרש והמסגר‪ ,‬שהם ישמעו‪ ,‬כי העוורים –‬ ‫המוני העם מביטים עליהם‪ ,‬ואם התלמידי חכמים‬ ‫ובס' איגרא דפרקא כתב‪ :‬שסגולה ללמוד כל יום פ'‬ ‫שומעים טוב‪ ,‬אף הם יעשו כן‪.‬‬ ‫האזינו כדי להנצל מאפיקורסות ודעות כוזבות‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"אוהב ישראל" [בליקוטים] כותב‪' :‬האזינו'‬ ‫והרב החיד"א כתב בספר "עבודת הקודש"‪ :‬שסגולה‬ ‫מלשון אזנים לתורה ע"ד שלמה עשה אזנים לתורה‬ ‫לחן והצלחה לומר אחרי תפילת שמונה עשרה את‬ ‫‪3‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת האזינו שבת שובה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫המדה שהאדם מכין עצמו לשמוע ולקבל כן אפשר‬ ‫ומשלים הרבה שעל ידיהם יובנו הנמשל ולזה משה‬ ‫להשמיעו‪.‬‬ ‫רבינו ע"ה איש האלקים היה רחוק מאד מדרכי בני‬ ‫אדם וכשרצה למסור התורה לישראל היה צריך‬ ‫שואל ה"ילקוט האורים"‪ :‬מדוע נאמר לשמים לשון‬ ‫להלבישה בכמה לבושים ובכמה משלים כדי שיוכלו‬ ‫נוכח "האזינו" ולארץ לשון נסתר "ותשמע"?‬ ‫לשמוע ולהבין דבריו‪ ,‬וז"א 'האזינו השמים' צריך אני‬ ‫אלא‪ ,‬לפי דברי חז"ל‪ :‬נקיי הדעת בירושלים לא היו‬ ‫לעשות אזנים לתורה כדי ש'תשמע הארץ' היינו בני‬ ‫חותמין על שטר אלא אם כן היו יודעים מי חותם עמהם‬ ‫אדם 'אמרי פי'‪.‬‬ ‫[סנהדרין כג‪ .].‬כאשר הזמין משה את השמים להיות‬ ‫עדים שהוא מתרה בישראל אמר להם‪ :‬גם הארץ תעיד‬ ‫בספה"ק "תפארת עוזיאל" כותב‪ :‬כי כאשר אדם‬ ‫עמכם – "ותשמע הארץ" – כך אמר משה לשמים‪ :‬גם‬ ‫מבקש מהשי"ת על עניני תורה ותפילה ושאר דברים‬ ‫הארץ תעיד‪.‬‬ ‫רוחניים‪ ,‬יכול לבקש ולתבוע בחוזק שיתנו לו משאלתו‪,‬‬ ‫משא"כ כאשר מבקש על גשמיות‪ ,‬אז צריך לבקש‬ ‫הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד שאל‪ :‬איך משה‬ ‫בדברי ריצוי ותחנונים‪.‬‬ ‫רבינו שתורתנו הקדושה מעידה עליו שהיה עניו מכל‬ ‫וזה שאמר 'האזינו השמים'‪ ,‬ר"ל כאשר האדם מבקש‬ ‫האדם אשר על פני האדמה‪ ,‬איך הגיע לדבר בנוסח‬ ‫על עניני שמים‪ ,‬היינו רוחניות‪' ,‬ואדברה'‪ ,‬כל דיבור‬ ‫"האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" ?‬ ‫לשון קשה אז יכול לבקש בחוזק‪ ,‬אבל 'ותשמע הארץ'‬ ‫הוא‪ ,‬בשר ודם בן תמותה‪ ,‬יקח לו עדים שיהיו חיים‬ ‫– כאשר מבקש שישמעו לו בעניני ארציות‪' ,‬אמרי פי'‪,‬‬ ‫וקיימים לעולם? אלא‪ ,‬משה רבינו בנשימה אחת מתרץ‬ ‫אז צריך לבקש בלשון אמירה רכה‪.‬‬ ‫את עצמו "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו" – אינני‬ ‫אומר לכם אפילו דבר אחד משלי‪ ,‬רק משל הקב"ה‪,‬‬ ‫הרה"ק ה"תפארת שלמה" זי"ע כתב לבאר הפסוק‬ ‫ובשביל כבודו יתברך רשאי אני לקחת אפילו עדים חיים‬ ‫עפ"י מה ששמע על הרה"ק המגיד הק' מקוזניץ זי"ע‬ ‫וקיימים לעולם‪.‬‬ ‫אשר להיותו פועל ישועות היו באים אליו הרבה אנשים‬ ‫עם דיבוקים ל"ע והיה מצוה לדיבוקים שיצאו והיו‬ ‫יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירם עלי דשא‬ ‫שומעים לפקודתו‪ ,‬והיה הדבר לפלא כיצד יש לו כח זה‬ ‫וכרביבים עלי עשב‪( :‬לב ב)‬ ‫שיוכל לצוות לדיבוקים וישמעו לו‪ ,‬אך הוא היה אומר‬ ‫אומר היה הרבי מקאצק זי"ע‪ :‬כשם שהמטר והטל‬ ‫שאין זה חידוש‪ ,‬כי למעלה בשמים יודעים כח‬ ‫חודרים לתוך העצמות‪ ,‬כך דברי תורה צריכים להיכנס‬ ‫הצדיקים‪ ,‬כפי דברי הזוה"ק שמכריזים בשמים כל יום‬ ‫לא רק לתוך השכל אלא גם לתוך הגוף ממש‪...‬‬ ‫"הבו יקר לדיוקנא דמלכא"‪ ,‬ממילא אחרי שהדיבוקים‬ ‫שמעו וראו בשמים גודל הצדיקים הנה הם מתייראים‬ ‫בשם הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע דברי התורה הק'‬ ‫מהם ומצייתים לכל דבריהם‪.‬‬ ‫כמוהם כגשם‪ ,‬מה הגשם בשעה שהוא יורד עדיין אין‬ ‫וזה רמז הכתוב‪' :‬האזינו השמים ואדברה' – אם‬ ‫רואים את השפעתו על הצמחים‪ ,‬ורק לאחר זמן כאשר‬ ‫מאזינים קולי בשמים וכו'‪ ,‬אזי גם בעולם הזה דבריו‬ ‫השמש מגיחה וזורחת על האדמה‪ ,‬אזי רואים את‬ ‫יעשו פרי 'ותשמע הארץ אמרי פי'‪.‬‬ ‫תוצאות הגשם‪ ,‬כך גם דברי תורה‪ ,‬אף כי בשעה‬ ‫ששומעים אותם אין מבחינים מיד בהשפעתם‪ ,‬בכל‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע מביא את האור החיים הק'‬ ‫זאת סופם לעשות פעולתם‪.‬‬ ‫שמדקדק‪ :‬למה אמר 'ואדברה' ולא אמר 'האזינו‬ ‫השמים דברי'‪ ,‬ואפשר שכפי שמיעת השומע כן אפשר‬ ‫אומר האברבנאל‪' :‬יערף כמטר לקחי' – עצם הלימוד‬ ‫לומר‪ ,‬זהו 'האזינו השמים ואדברה'‪ ,‬כפי מדת האזנה‬ ‫שלי‪ ,‬תורתי‪ ,‬יהיו בשפע כמטר‪ ,‬אבל – 'תזל כטל‬ ‫וההשגה והקליטה כן אדברה‪ ,‬וכן כתי' 'יערוף כמטר‬ ‫אמרתי' – הלשון והדיבור יהיו קצר – לפי עצת חז"ל‪:‬‬ ‫לקחי'‪ ,‬כמו המטר שמרוה הקרקע ומועיל בה כפי‬ ‫לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה‪.‬‬ ‫ההכנה והחריש לקליטת הזריעה‪ ,‬כן גם 'לקחי' שכפי‬ ‫‪4‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת האזינו שבת שובה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שואל הרה"ק הרשנ"נ מלעלוב זי"ע‪ :‬לכאורה י"ל כיצד‬ ‫כתוב בספה"ק "תפארת שלמה"‪ :‬הנראה לרמז בזה‬ ‫נמשלה התורה למטר וטל‪ ,‬הלא במטר כתב הרש"י‬ ‫עפ"י דברי הספה"ק "נועם אלימלך" שכ' על מה שאנו‬ ‫שיש בריות אשר עצבים בו‪ ,‬ותורתו הקדושה כולה טוב‬ ‫רואים הצדיקים המה רופאי חולים וכדומה‪ ,‬ומתרץ כי‬ ‫היא‪ ,‬אלא י"ל דהנה כל ההתחלות קשות‪ ,‬וכך היא‬ ‫ע"י לימודם בתורה ומחדשים חידושי אורייתא המה‬ ‫דרכה של תורה בתחילתה‪ ,‬ביגיעה ועמל ללא טעם ואין‬ ‫בוראים דברים חדשים‪ ,‬לכן אף שנגזר על אדם ח"ו‬ ‫מרגישים בעריבות ומתיקות התורה עדיין‪ ,‬אבל אחר כך‬ ‫איזה גזירה המה בתורתם ובעבודתם מביאים האדם‬ ‫מי שזכה והגיע להרגיש טעמה של תורה המשמחת‬ ‫בזה בעולם חדש והוא כאיש אחר‪ ,‬כי על אותו העולם‬ ‫לבו של אדם‪ ,‬ו'כל חפציך לא ישוו בה'‪.‬‬ ‫לא נגזר הגזירה הזו וממילא נתרפא החולה‪.‬‬ ‫וזהו יערוף כ'מטר' היינו בתחילתה נמשלה התורה‬ ‫וזה פירוש 'יערוף כמטר לקחי' – פי' הלימוד שלי יהי'‬ ‫למטר שיש בריות שעצבים בו‪ ,‬והם הולכי דרכים היינו‬ ‫בקדושה ואז 'תזל כטל אמרתי'‪ ,‬טל העתיד להחיות‬ ‫אותם שהם באמצע דרכם ובאמצע עבודתם להשגת‬ ‫מתים טל של תחיה‪ .‬גם 'אמרתי' יהיה בכח כטל‬ ‫מתיקות התורה‪ ,‬וכן מי שהיה בורו מלא יין רומז למי‬ ‫להחיות ולרפאות אנוש אדם‪.‬‬ ‫ששקוע עדיין בגשמיות וכמאמר הכתוב‪' :‬אל תהי‬ ‫בסובאי יין'‪ ,‬שהתורה באה אצלו עדיין בעמל ויגיעה‬ ‫הרה"ק המהר"ש מבעלזא זי"ע אמר לבאר עפ"י מה‬ ‫ללא טעם‪.‬‬ ‫ששמע מהרבי מלובלין זי"ע אשר לימוד דף גמרא שעה‬ ‫אבל אחריתה תשגה מאד‪' ,‬תזל כטל אמרתי' ‪ -‬כטל‬ ‫אחת קודם התפילה היא עצה לקבלת התפילה‪ ,‬כי‬ ‫הזה שכולם שמחים בו‪ ,‬שלאחר שמשיגים את עריבות‬ ‫לימוד התורה מכרית את כל המקטריגים ומשבר כל‬ ‫מתיקותה‪ ,‬הכל שמחים בה‪.‬‬ ‫הקליפות‪ ,‬ובזה עושה האדם שביל ודרך לעליית‬ ‫התפילה‪ ,‬ויוכל להמשיך בתפילתו כל השפעות טובות‪,‬‬ ‫עו"א‪ :‬וי"ל דהנה אם האדם לא יחרוש ויזרע ויעבוד את‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫האדמה‪ ,‬אפילו שירדו גשמים לרוב לא תתן האדמה את‬ ‫וזהו שאמר הכתוב‪' :‬יערוף כמטר לקחי' ‪ -‬יערוף הוא‬ ‫פריה‪ ,‬כן היא תורתנו הקדושה‪ ,‬אשר נמשלה למטר‪,‬‬ ‫לשון שבירה והריגה כמו 'וערפו שם את העגלה בנחל'‪,‬‬ ‫שללא יגיעת האדם ועבודתו‪ ,‬לא יוכל האדם להשיג את‬ ‫'לקחי' היא התורה כמו שנאמר 'כי לקח טוב נתתי לכם‬ ‫התוה"ק‪ ,‬וגם לא תהא לתורה כל קיום והשפעה על‬ ‫תורתי אל תעזובו'‪ ,‬הרמז שעל ידי לימוד התורה הורגים‬ ‫פנימיותו של האדם‪.‬‬ ‫את כל הקליפות והמקטריגים‪ ,‬ואז – 'תזל כטל אמרתי'‪,‬‬ ‫וכן מסופר על הרה"ק ה"דעת משה" מקאזניץ זי"ע‪,‬‬ ‫מתקבלת התפילה לרצון לפני הקב"ה‪ ,‬וממשיכים על‬ ‫אשר כדרכו בקודש הסתיר את עבודתו הקדושה‬ ‫ידה כל מיני השפעות טובות‪.‬‬ ‫בלימוד התורה מעיני הכל‪ ,‬והכל חשבו כי אין רב כוחו‬ ‫בהתורה‪ ,‬לאחר שהוכתר בכתר ההנהגה ומילא את‬ ‫שואל הגרח"ק זצ"ל ב"טעמא דקרא"‪ :‬בגמרא [תענית‬ ‫מקום אביו הק'‪ ,‬נוכחו החסידים לדעת כי גם גדול‬ ‫ז‪ ].‬אם תלמיד הגון הוא כטל‪ ,‬ואם תלמיד שאינו הגון‬ ‫בתורה הוא‪ ,‬שאלו החסידים את הרה"ק בעל ה"חידושי‬ ‫עורפהו כמטר‪ .‬ויל"ע למה הקדימה התורה התלמיד‬ ‫הרי"ם" זי"ע לפשר הדבר‪ ,‬שהלא גמרא מפורשת היא‪:‬‬ ‫שאינו הגון לפני ההגון‪ .‬וי"ל דכל זמן שהתלמיד שאינו‬ ‫לא יגעתי ומצאתי אל תאמין‪ ,‬והאיך אפשר שהרה"ק‬ ‫הגון נמצא אי אפשר ללמד גם את ההגון – שהאינו הגון‬ ‫מקאזניץ שלא ראוהו ביגיעת התורה מעולם השיג את‬ ‫יקלקלנו‪ ,‬לכך בתחילה מוכרח לערוף את השאינו הגון‬ ‫התוה"ק ורב כוחו בה?‬ ‫ולהסירו ואחר כך יוכל ללמד את ההגון‪.‬‬ ‫השיב להם ה"חידושי הרי"ם"‪ :‬פירוש המימרא כך הוא‪,‬‬ ‫"לא יגעתי" אדם אשר לא ראיתיו מתייגע בתורה‪,‬‬ ‫ברש"י‪' :‬יערוף כמטר לקחי' – תורה שנתתי לישראל‬ ‫"ומצאתי" ונמצא שהוא גדול בתורה‪ ,‬אזי "אל תאמין"‬ ‫שהיא חיים לעולם‪ ,‬כמטר הזה שהוא חיים לעולם‪' .‬תזל‬ ‫שלא התייגע בדברי תורה‪ ,‬אלא ודאי וודאי שהתייגע‬ ‫כטל אמרתי' – שהכל שמחים בו‪ ,‬לפי שהמטר יש בו‬ ‫בתורה אלא שהסתיר זאת מעיני הכל‪ ,‬כן הוא הרה"ק‬ ‫עצבים לבריות‪ ,‬כגון הולכי דרכים‪ ,‬ומי שהיה בורו מלא‬ ‫מקאזניץ ודאי התייגע אלא שהסתיר זאת מזולתו‪.‬‬ ‫יין‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת האזינו שבת שובה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הבור'‪ .‬כן לענין הגאולה העתידה‪ ,‬כיון שתבוא העת‪ ,‬לא‬ ‫במדרש‪ :‬מה שעירין באין על חטאים ומכפרים – כך‬ ‫תתאחר אף לרגע‪.‬‬ ‫תורה מכפרת על כל חטאים‪.‬‬ ‫בשם הרה"ק המהר"א מבעלזא זי"ע‪ :‬ידוע שיש ד'‬ ‫הגה"ק מקוז'יגלוב זצוק"ל בספרו "ארץ צבי" כותב‪:‬‬ ‫חילוקי כפרה‪ ,‬והחמור מכולם הוא חילול ה'‪ ,‬שאין לו‬ ‫ופירשו בו דמלך בשר ודם אם גוזר גזירה להעניש אדם‬ ‫כפרה מחיים‪ .‬ואולם‪ ,‬מבואר ברמב"ם שזהו דוקא‬ ‫במשפט מוות על עוון אשר פעל‪ ,‬אי אפשר לו לשפוט‬ ‫כאשר אין ביהמ"ק‪ ,‬אבל בזמן ביהמ"ק כיפר השעיר‬ ‫בקו המשפט רק את הנידון עצמו‪ ,‬אבל לא מה שאשתו‬ ‫המשלח גם על חילול ה'‪.‬‬ ‫ובניו קרוביו ואוהביו יסבלו מכאב ויסורים עבור עונש‬ ‫זו כוונת המדרש‪ :‬לחדש שד"ת מכפרים כשעירים‪,‬‬ ‫האיש הזה על לא חמס בכפם‪ ,‬כי הם חפים ונקיים‬ ‫דהיינו‪ :‬כמו שעיר המשתלח שמכפר גם על חילול ה'‪.‬‬ ‫מכל פשע ומכל מקום לוקחים חבל בעונש האיש‬ ‫והפסוק עצמו נותן טעם בדבר‪' :‬כי שם ד' אקרא' –‬ ‫הנידון‪ .‬אבל מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אם‬ ‫שהרי כל התורה של הקב"ה כידוע‪ ,‬וממילא על ידי‬ ‫רוצה להעניש איזה אדם יש משפט בשמים לכל‬ ‫לימוד התורה 'הבו גודל לאלקינו' – ונמצא שע"י לימוד‬ ‫האנשים הנלווים אליו‪ ,‬אשתו ובניו ואוהביו‪ ,‬אם מגיע‬ ‫התורה עושים קידוש ה'‪ ,‬ומבואר ב"שערי תשובה"‬ ‫להם לסבול מכאב וצער מחמת עונש הנידון‪ ,‬הכל הוא‬ ‫לרבינו יונה [שער רביעי אות ה] שקידוש ה' מכפר על‬ ‫במשפט ובמידה ובמשקל מצומצם‪ ,‬כי ראוי הוא לאותו‬ ‫חילול ה'‪.‬‬ ‫צער‪ ,‬ואם לא כן אין מענישים אותו‪ .‬וזה 'כי כל דרכיו‬ ‫משפט'‪ ,‬שכל דבריו המסתעפים מן עונש הנידון‪ ,‬הכל‬ ‫כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו‪( :‬לב ג)‬ ‫הוא במשפט ובמידה ובמשקל מצומצם‪ ,‬כי ראוי הוא‬ ‫אומר ה"באר מים חיים" זי"ע‪ :‬בעד החסד שזכינו‬ ‫לאותו חלק צער ויסורים שיגיע לו מעונש של האיש‬ ‫לקרוא בשם ה'‪ ,‬ללמוד את תורתו (כל התורה שמותיו‬ ‫הנשפט‪ =[ .‬כמדומה לי שאי' מהרבי ר' בונם זי"ע כן‪,‬‬ ‫של הקב"ה) – "הבו גדל לאלקינו"‪ ,‬ניתן שבח והודיה‬ ‫והיינו דכתיב‪' :‬משפטי ה' אמת צדקו יחדיו'‪ ,‬דהיינו הכל‬ ‫לה'‪ .‬וכן פירש רבינו יונה‪ ,‬זה שאנו אומרים במודים‬ ‫מסביב ביחד]‪.‬‬ ‫דרבנן "על שאנו מודים לך – ברוך קל ההודאות"‪ ,‬זה‬ ‫גופו שאנו זוכים "להודות לך"‪ ,‬מחייב אותנו לברך‬ ‫שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל‪( :‬לב ה)‬ ‫ולהודות לך‪.‬‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר‪ :‬רבים מתקשים להבין‬ ‫פשט בפסוק זה‪ ,‬ובפרט זה שכתוב פעמיים 'לו' ‪ -‬פעם‬ ‫ה"אבני נזר" זי"ע אומר‪ :‬חז"ל למדו מהפסוק הזה‬ ‫עם וא"ו ופעם עם אל"ף‪.‬‬ ‫שצריכים לברך ברכת התורה לפניה‪ ,‬אמר ר' יהודה‬ ‫באים אלי אנשים ממקומות שונים המתמרמרים‬ ‫מנין לברכת התורה לפניה מן התורה שנאמר‪' :‬כי שם‬ ‫שבניהם כבר נהיו לגמרי גוים‪ ,‬תשובתי אליהם היא‪,‬‬ ‫ה' אקרא הבו גדל לאלקינו' [ברכות כא‪ ,].‬ולמה לא‬ ‫היכן הייתם לפני מספר שנים‪ ,‬מדוע אז לא הבאתם‬ ‫מצינו בכל התורה כולה שמשה בירך לפניה אלא כאן‬ ‫אותם אלי בעודם בצעירותם‪.‬‬ ‫בפרשת האזינו?‬ ‫וזה גם הפשט כאן בפסוק‪ ,‬מש"ר הוכיח את אנשי דורו‪,‬‬ ‫ותירץ‪ ,‬לפי חז"ל שאמרו ששכינה היתה מדברת מתוך‬ ‫עליכם אני לא מפחד כל כך‪ ,‬וכמו שמובא ברש"י‬ ‫גרונו של משה‪ ,‬ממילא היה פטור מברכה‪ ,‬אבל שירת‬ ‫בקיצור מהספרי‪ ,‬שכל ימי יהושע והזקנים לא חטאו‬ ‫האזינו אמר משה בעצמו לפני מותו‪ ,‬והיה צריך לברך‬ ‫עדיין – אתם אפילו אם תחטאו‪ ,‬הרי שאתם עוד יכולים‬ ‫עליה‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫לחזור בתשובה‪ ,‬אבל הבנים שלכם‪ ,‬הם כבר יכולים‬ ‫לגמרי להתקלקל – ללכת לאיבוד‪ ,‬יכולים להיות לגמרי‬ ‫הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט א‪-‬ל אמונה ואין‬ ‫גוים‪.‬‬ ‫עול צדיק וישר הוא‪( :‬לב ד)‬ ‫וזה מש"כ‪' :‬שחת לו – לא'‪ ,‬האבות עצמם אם הם‬ ‫אמר ה"חפץ חיים" זצ"ל‪ :‬אינו מתאחר העונש אפילו‬ ‫חוטאים אין זה כ"כ נורא‪ ,‬הם יכולים עדיין לעשות‬ ‫רגע‪ .‬ותראה גבי יוסף‪ ,‬כשבאה העת המיועדת להוציאו‬ ‫תשובה‪ ,‬הם קצת מסתובבים אצל מש"ר קצת לא‪ ,‬בכל‬ ‫מהבור‪ ,‬תיכף הוציאוהו‪ .‬כמו שכתוב‪' :‬ויריצוהו מן‬ ‫‪6‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת האזינו שבת שובה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ידוע דאות ה' מרמז על התשובה כרש"י 'בהבראם' רמז‬ ‫אופן הם עוד נאחזים קצת‪ ,‬אבל 'בניו – מומם'‪ ,‬הילדים‬ ‫כמו שה"א פתוחה מלמטה כך העולם פתוח לשבים‬ ‫שלהם כבר לגמרי אבודים‪ ,‬שהם כבר נהיים גוים‬ ‫בתשובה עי"ש‪ ,‬ובמדרש‪ :‬דהחלון מן הצד רמז לבעלי‬ ‫גמורים‪.‬‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫וזהו הענין‪ :‬ה' זעירא – מרמז על התשובה מצד האדם‪,‬‬ ‫אומר ה"פרדס יוסף"‪ :‬אף הגרוע שבישראל רוצה שבניו‬ ‫לכך ה' זעירא על תשובה כחודו של מחט‪ ,‬וה' רברבא‬ ‫יהיו טובים וישרים‪' .‬וזה שחת לו' – מה שהוא נשחת‬ ‫דפסוק 'הלה'' – הוא פתיחת התשובה כפתחו של‬ ‫בעבירות‪' ,‬לא' – זה לא כלום בעיניו‪ ,‬אבל – 'בניו‬ ‫אולם אשר מצד הקב"ה‪ ,‬וזה"פ הלה' ‪ -‬אותה ה' רבתי‬ ‫מומם'‪ ,‬מה שבניו אינם הולכים בדרך הישרה זה מום‬ ‫הוא לה' מה שהקב"ה פותח כפתחו של אולם והבן‪.‬‬ ‫אצלו‪ ,‬ורוצה שיהיו ישרים ונאמנים‪.‬‬ ‫עו"א בשם אביו הרה"ק ה"דברי ישראל" זי"ע על מה‬ ‫בספר "נפתלי שבע רצון" מאב"ד מאד זצ"ל כתב שיש‬ ‫שתרגם אונקלוס‪ :‬עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו –‬ ‫לרמז בזה מה דאמרי אינשי‪ ,‬דבניו ותלמידיו של אדם‬ ‫הפירוש שקבלו התורה בלא חכמות רק באמונה עכ"ל‪.‬‬ ‫המה עדות נאמנה עליו‪ ,‬ז"ש 'שחת‪ ,‬לו לא'‪ ,‬דיש‬ ‫משחית נפשו והוא צבוע במעשיו וממנו בעצמו אין‬ ‫אומרים בשם ה"חפץ חיים" זצ"ל‪ :‬העולם רגיל לאמור‪:‬‬ ‫להכיר השחתתו‪ ,‬אבל 'בניו מומם' יעידון ויגידון על מום‬ ‫כל טיפש חכם לעצמו‪ ,‬ואני אומר‪ :‬כל חכם טיפש‬ ‫הטמון בתוכו‪ .‬ומביא בשם ה"שפת אמת" זי"ע על‬ ‫לעצמו‪...‬‬ ‫תהלים שפי' "תוכו כברו" – מלשון 'וזה ברי'‪ ,‬תוכו של‬ ‫אדם ומהותו כמו שנראה מבנו בעליל‪ ,‬ויש לרמז בזה‬ ‫הרה"ק ה"מאור ושמש" זי"ע כתב לבאר רמז הפסוק‪:‬‬ ‫כמחז"ל במס' יבמות 'בנים הרי הן כסימנים' וק"ל‪.‬‬ ‫כי כאשר איש ישראל עומד להתפלל ולבקש לפני‬ ‫השי"ת מעומק הלב‪ ,‬הגם שאינו ידוע הכוונות והשמות‬ ‫מספרים שהרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע‪ ,‬היה פעם‬ ‫כלל‪ ,‬הנה מכח זה בלבד שמדבר דיבורים היוצאים מן‬ ‫בברלין ושבת באכסניא של סוחרים‪ .‬בליל שבת‪,‬‬ ‫הלב‪ ,‬דיבוריו עולים למעלה ונעשים מהם יחודים‬ ‫כשהסוחרים הסבו על יד השולחן ונהנו מסעודת שבת‪,‬‬ ‫עילאים בעולמות העליונים‪ ,‬וכמו כן בימי הרחמים‬ ‫הזמין סוחר אחד בשביל החבורה כמה בקבוקי יין‬ ‫והרצון האלו אשר ישראל שבים בהן בתשובה שלימה‪,‬‬ ‫משובח‪ ,‬שלח בעל האכסניא את שני משרתיו‪ ,‬אחד גוי‬ ‫נעשים מתשובתם יחודים גבוהים ורמים למעלה בגנזי‬ ‫ואחד יהודי‪ ,‬שיביאו מהמרתף יין מיוחד‪.‬‬ ‫מרומים‪.‬‬ ‫לתמהונו ראה הרבי שהמשרתים חזרו מן המרתף‬ ‫וזהו רמז הכתוב‪' ,‬עם נבל'‪ ,‬נבל רומז לנ' שערי בינה‬ ‫והמשרת היהודי אוחז בנר הדלוק בידו והמשרת הגוי‬ ‫ול"ב נתיבות החכמה‪ ,‬כלומר בתשובתם ולימוד תורתם‬ ‫נושא את היין‪.‬‬ ‫המה דבוקים בנ' שערי בינה ול"ב נתיבות חכמה‪ .‬ואמר‬ ‫עכשיו – אמר הרבי – הובן לי פירוש הפסוק "דור עקש‬ ‫עוד 'ולא חכם' – היינו שאעפי"כ לאחר כל זה‪ ,‬אינם‬ ‫ופתלתל"‪ ,‬לו היה הגוי אוחז את הנר והיהודי את היין‪,‬‬ ‫מחזיקים עצמם לחכמים‪ ,‬אלא הם שפלים בעיני‬ ‫היה הכל כשר וישר‪ ,‬אבל כשהיהודי אוחז בנר דולק‬ ‫עצמם‪.‬‬ ‫בליל שבת‪ ,‬והגוי נושא את היין‪ ,‬הרי זה "עקש‬ ‫ופתלתל"‪.‬‬ ‫מסופר שפעם נסע הרה"ק רבי צבי הירש הכהן‬ ‫מרימנוב זי"ע להרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע‪ ,‬ובדרך‬ ‫הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלא הוא אביך‬ ‫נסיעתו עבר בעיר לעמברג‪ ,‬ונכנס למרא דאתרא הגאון‬ ‫קנך הוא עשך ויכוננך‪( :‬לב ו)‬ ‫ה"ישועות יעקב" זצ"ל‪ ,‬שאלו הישועות יעקב מפני מה‬ ‫הרה"ק ה"אמרי שאול" ממודז'יץ זי"ע מביא את דברי‬ ‫הוא נוסע לרוז'ין‪ ,‬הרי לא נשמע עליו שהוא יודע ללמוד‪.‬‬ ‫הזוה"ק [ח"ג רצז‪ ]:‬שכתב 'בהבראם' ‪ -‬ה' זעירא‪,‬‬ ‫ענה הרה"ק מרימנוב זי"ע ואמר‪ :‬הנה בפרשת האזינו‬ ‫ו'הלה'' ה' רברבא עיי"ש‪ .‬ואינו מובן מה ענין זה לזה‪.‬‬ ‫על הפסוק "עם נבל ולא חכם"‪ ,‬כתיב בתרגום‪ :‬עמא‬ ‫אכן עפ"י דאיתא במדרש‪ :‬פתחו לי פתח של תשובה‬ ‫דקבילו אורייתא ולא חכימו‪ .‬ולכאורה יפלא‪ ,‬וכי בשביל‬ ‫כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם‪ ,‬וגם‬ ‫‪7‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת האזינו שבת שובה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אאמוז"ל דאי' שם תורה מחזרת על אכסניא שלה‪ ,‬זה‬ ‫שקיבלו את התורה נקראים 'עם נבל'‪ ,‬אדרבא‪ ,‬הסברא‬ ‫רק כשנותנים לה להכנס‪.‬‬ ‫נותנת שמטעם זה יהיו נקראים חכמים – הרמב"ן ז"ל‬ ‫כתב לבאר לפי פשוטו שהתרגום מפרש על נבל מלשון‬ ‫עו"א הרבי ה"לב שמחה" זי"ע‪ :‬הואיל והכתוב מצוה‬ ‫'נבול תבול'‪ ,‬שנלאו בקיום התורה‪' ,‬ולא חכם' ‪ -‬לדעת‬ ‫'זכור וגו' בינו' וגו' להתבונן ב'שנות דור ודור'‪ ,‬ב' דורות‪,‬‬ ‫שקיום התורה הוא לטוב לו – ואמר הרה"ק מרימנוב‬ ‫ע"כ 'שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך'‪ ,‬כי לא די‬ ‫זי"ע לבאר כי הנה אמרו חז"ל שהאבות הק' קיימו את‬ ‫בשאלת האב שהוא רק דור אחד מקודם‪ ,‬אלא 'שאל‬ ‫התורה עד שלא ניתנה‪ ,‬ולכאורה קשה כיצד ידעו איך‬ ‫וגו' זקניך ויאמרו לך' ‪ -‬שהם יוכלו לספר על שנות דור‬ ‫לקיים את התורה קודם שניתנה‪ ,‬אכן הענין הוא כי‬ ‫ודור‪.‬‬ ‫רמ"ח מצוות עשה הם כנגד רמ"ח איברים ושס"ה‬ ‫מצוות לא תעשה הם כנגד שס"ה גידין‪ ,‬על כן האבות‬ ‫עו"א‪ :‬אצל אביך כתי' 'ויגדך' ובזקניך כתי' 'ויאמרו לך'‪,‬‬ ‫הק' שקידשו את כל איבריהם וגידיהם‪ ,‬הנה השיגו‬ ‫אולי ע"ד אמרם ז"ל עה"כ 'כה תאמר לבית יעקב ותגיד‬ ‫מעצמם ע"י איבריהם וגידיהם את כל הרמ"ח מצוות‬ ‫לבני ישראל'‪ ,‬תאמר בלשון רכה ותגיד דברים הקשים‬ ‫עשה ושס"ה ל"ת‪ ,‬ולזאת לא היו הם צריכים לקבל את‬ ‫כגידין‪ ,‬כמו כן כאן‪ ,‬שאצל האב נאמר 'ויגדך' דברים‬ ‫התורה‪ ,‬כי ידעו הכל מאליהם‪ ,‬אבל הדורות שאחריהם‬ ‫קשים‪ ,‬כי תוכחת האב חמורה יותר מתוכחת 'זקניך‬ ‫שלא היו עוד במדריגה זו הנה הם היו צריכים לקבל‬ ‫אשר יאמרו לך' ‪ -‬באמירה רכה‪ ,‬אבל האב יגדך דברים‬ ‫התורה‪ ,‬וזהו שכתב התרגום 'עמא דקבילו אוריתא'‪,‬‬ ‫הקשים כגידין‪ ,‬דברים הקשים כגידין היינו שיכנסו‬ ‫היינו שהוצרכו לקבל התורה‪' ,‬ולא חכימו'‪ ,‬כי ירדו ונפלו‬ ‫הדברים בגידין‪.‬‬ ‫ממדריגתם ולא היו חכמים עוד להיות יכולים להשיג‬ ‫את התורה מאליהם‪.‬‬ ‫ה"דעת סופר" אומר‪ :‬הכוונה בזה‪' ,‬בינו' – התבוננו‪,‬‬ ‫וסיים הרה"ק מרימנוב זי"ע ואמר‪ :‬הרה"ק מרוז'ין הוא‬ ‫'שנות' – בשינויים הנעשים בין דור הקודם לדור הזה‪,‬‬ ‫איש קדוש כזה שמשיג כל התורה מאליו על ידי איבריו‬ ‫שבכל דור נעשים בני אדם פחותים ויורדים‪.‬‬ ‫וגידיו !‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע שואל‪ :‬מדוע נכתב 'אביך'‬ ‫זכר ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך‬ ‫בלשון יחיד‪ ,‬ואילו 'זקניך' בלשון רבים? ופשוט בדרך‬ ‫זקניך ויאמרו לך‪( :‬לב ז)‬ ‫הלצה אפשר לומר‪ ,‬שאבא יכול להיות רק אחד‪ ,‬ואילו‬ ‫ב"ליקוטי יהודה" מביא דבכתבי חסידים איתא‬ ‫סבא יכולים להיות יותר מאחד – משני הצדדים‪.‬‬ ‫מה"חידושי הרי"ם" זי"ע שאמר‪ :‬רש"י ז"ל פירש שיש‬ ‫עוד אפשר‪' ,‬שאל אביך' – מיינט מען אברהם אבינו‪,‬‬ ‫לזכור את דור המבול ואת דור הפלגה‪ ,‬דכתיב 'הן עם‬ ‫האבא הראשון האבא של כולם‪' ,‬זקניך ויאמרו לך' –‬ ‫אחד ושפה אחת' וגו'‪" ,‬עם אחד" אלו בני ישראל‪,‬‬ ‫עולה על יצחק אבינו ע"ה ויעקב אבינו ע"ה‪ ,‬שהם הורו‬ ‫ו"שפה אחת" שאומרים שמע ישראל בכל יום‪ .‬בני‬ ‫את הדרך לתשובה‪ ,‬וכדאי' הפותח שער לדופקי‬ ‫ישראל היו כלולין בין האומות ופירד אותם השי"ת‬ ‫בתשובה דקאי על האבות‪.‬‬ ‫והבדילם מהגוים כדי שיישאר כח האחדות ולשון‬ ‫עוד אפשר‪' ,‬שאל אביך' – קאי על אדם הראשון‪' ,‬זקניך‬ ‫הקודש לעולם לבני ישראל‪ ,‬וצריכים איפא להכיר את‬ ‫ויאמרו לך' – קאי על האבות‪ .‬אדם הראשון כן חטא או‬ ‫טובתו יתברך ולזכור זאת‪.‬‬ ‫לא חטא – בכל אופן תשובה הוא עשה‪ ,‬לא רק בשבילו‬ ‫אלא בשביל כל העולם ג"כ‪ ,‬אנחנו כולם נכדים שלו‪.‬‬ ‫כתב בעל הטורים‪' :‬שאל אביך ויגדך זקניך' הוי ג'‬ ‫דורות‪ ,‬וסמיך ליה 'בהנחל' לומר כל שהוא ובנו ובן בנו‬ ‫ת"ח הרי היא לו כנחלה שאין לו הפסק‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי חיים מאיר מויז'ניץ זי"ע אומר‪ :‬אם אתה‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע מביא שהחפץ חיים זצ"ל‬ ‫מבקש מהקב"ה כבן אל אב‪ ,‬ואתה מרצהו "טאטע‬ ‫שאל את אביו הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬אם כן צריך‬ ‫טאטע העלף מיר"‪ ,‬אז 'ויגדך' – ל' המשכה‪ ,‬ימשוך‬ ‫שלא תהא התורה פוסקת אצל כל ישראל שהרי כולם‬ ‫אותך אליו‪.‬‬ ‫בני אברהם יצחק ויעקב האבות הק'‪ ,‬והשיב לו כ"ק‬ ‫‪8‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת האזינו שבת שובה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫כמאמר הכתוב‪' :‬ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים‬ ‫הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל אמר בדרך‬ ‫ירשו'‪ ,‬כדי שנוכל לעבוד את השי"ת בשמחה ובטוב‬ ‫מליצה‪' :‬שאל אביך ויגדך' ומה יגיד לך אביך – 'זקניך‬ ‫לבב מרוב כל‪.‬‬ ‫ויאמרו לך'‪ ,‬שתדבק במסורת אבותיך מדור דור‪.‬‬ ‫הרה"ק מרוז'ין זי"ע פירש‪ :‬שהתיבה 'למספר' היא‬ ‫הגה"ק רבי מאיר אריק זצ"ל פירש‪ :‬מנהיג ישראל נקרא‬ ‫מלשון זיכוך ובהירות – כמו 'ספיר ויהלום'‪ .‬וביאר‪ :‬כי‬ ‫בבחינת אב‪ ,‬כמו שנאמר‪' :‬אבי אבי רכב ישראל'‪ .‬א"כ‬ ‫הקושי שיש לבנ"י ובפרט לחסידים הנוסעים‬ ‫פירוש הפסוק הוא כך‪ :‬אם יש לך שאלה שאין אתה‬ ‫לרבותיהם במעבר הגבולות בין המדינות‪ ,‬הוא כדי לזכך‬ ‫יודע הדרך לילך בה‪ ,‬שאל את שאלתך למנהיג כזה‬ ‫את בני ישראל‪.‬‬ ‫שתשובתו תהיה "זקניך ויאמרו לך"‪ ,‬כך היה אומר זקנך‬ ‫על שאלה כזו‪ .‬אבל אם תפגוש מנהיג שיאמר "זקני‬ ‫בשם הרה"ק רבי אברהם משה מראספשי זי"ע [בן‬ ‫אמר כך‪ ,‬ואני אומר אחרת"‪ ,‬יש להתרחק ממנו יהיה מי‬ ‫הרה"ק רבי עמנואל מפשעדבוז זי"ע]‪ :‬דהנה מצינו‬ ‫שיהיה‪ ,‬כי אם מתרחק מהזקנים‪ ,‬אז מתרחקים מרחק‬ ‫שבאם ח"ו הפירוד בבני ישראל‪ ,‬אזי יש ח"ו מעמד‬ ‫רב מדרך האמת‪.‬‬ ‫ומצב בהגוים‪ ,‬ואם ח"ו יש פירוד בבני ישראל אזי יש‬ ‫מספר בבני ישראל‪ ,‬שאם כולם הם באחדות אזי אין‬ ‫הרה"ק ה"שפע חיים" זי"ע דבר בקדשו‪ :‬בעיני ראיתי‬ ‫להם מספר‪" .‬בהנחל עליון גוים" ר"ל למה יש להגוים‬ ‫בבארא פארק לפני שנים רבות שישב לידי יהודי זקן‬ ‫מעמד ומצב‪" ,‬בהפרידו בני אדם" מפני שיש פירוד ח"ו‬ ‫עם בנו ונכדו והנכד לא הבין מה שהסבא אומר לו‬ ‫בבני ישראל שהם קרוים אדם‪ ,‬כמו שאיתא אתם קרוין‬ ‫וביקש מהאבא שיסביר לו באנגלית מה שהסבא אומר‪,‬‬ ‫אדם‪" .‬יצב גבולות עמים"‪ ,‬מפני מה יש להם מצב‬ ‫ולאחר מכן כשנשאתי דברים אמרתי לפרש מש"כ‬ ‫בגבולותם‪" ,‬למספר בני ישראל"‪ ,‬מפני שהפירוד בבני‬ ‫'שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך'‪ ,‬אלא שלעיתים‬ ‫ישראל גורם להם שיהיה להם מספר וח"ו תקומה‬ ‫קורה שהסבא אינו מבין את שפת הנכד והנכד אינו‬ ‫בעכו"ם‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫מבין את שפת הסבא‪ ,‬ואחז"ל שהדרך הנכונה היא‬ ‫כאשר 'זקניך ויאמרו לך' שלא יצטרכו להמליץ‬ ‫כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו‪( :‬לב ט)‬ ‫בינותם‪...‬‬ ‫בשם הרה"ק רבי משה מקוברין זי"ע‪ :‬היינו כמו חוט‪,‬‬ ‫כאשר הוא יחידי אינו מתקיים ואין לו שום כח‪ ,‬אבל אם‬ ‫בספר "מקדש הלוי" אומר מפני מה נאמר אצל האב‬ ‫שוזרים הרבה חוטים יחד נעשים חבל עב וחזק‬ ‫לשון הגדה‪ ,‬דברים הקשים כגידים‪ ,‬ואילו אצל הסב‬ ‫ומתקיים‪ ,‬כך אצל ישראל‪ ,‬אף פשוטי העם שלעצמם‬ ‫לשון אמירה רכה ? מפני שכך דרכו של עולם‪ ,‬שהאב‬ ‫אין כוחם גדול‪ ,‬הנה כאשר מתאגדים ומתאחדים יחד‬ ‫מדבר קשות עם בנו ומייסרו בתוכחת מגולה הטובה‬ ‫כוחם גדול ונשגב‪ ,‬וזהו 'יעקב חבל נחלתו'‪ ,‬יעקב רמז‬ ‫מאהבה מוסתרת‪ ,‬ואילו הסב מאיר פנים לנכדו ‪...‬‬ ‫לאנשים פשוטים‪ ,‬היינו אפילו כאשר יהיו במדריגה‬ ‫נמוכה בחינת יעקב‪ ,‬אם יתאגדו יחד כמו חבל‪ ,‬יתחזקו‬ ‫בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים‬ ‫ויהיה כוחם עצום‪.‬‬ ‫למספר בני ישראל‪( :‬לב ח)‬ ‫הרה"ק ה"נועם אלימלך" זי"ע כתב לפרש הכתוב‪ :‬כי‬ ‫הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות זצ"ל כותב לפרש את‬ ‫אנו רואים עתה בגלות אשר אומות העולם יש להם‬ ‫הפסוק‪ :‬עפ"י מה שאמרו חז"ל כי חלק ה' עמו‪ ,‬שמסר‬ ‫מנוחה ונחלה ויושבים שלווים ושקטים‪ ,‬ואילו ישראל‬ ‫האומות לשרים שלמעלה ובחר לו ישראל לסגולתו‬ ‫נמצאים בגלות וגולה‪ ,‬ולכאורה יש להבין למה יגרע‬ ‫ומייחד שמו עליהם‪ ,‬כמ"ש 'ישגבך שם אלקי יעקב'‪.‬‬ ‫גורל ישראל מגורל כל אוה"ע‪ ,‬לזה אמר‪' ,‬יצב גבולות‬ ‫ושמעתי בשם הגה"ח האבד"ק קארעץ זצ"ל‪ ,‬שפי'‬ ‫עמים'‪ ,‬היינו כל מה שרואים עכשיו שיש לעמים ארץ‬ ‫הפסוק 'ה' צבקות עמנו משגב לנו אלקי יעקב סלה'‪,‬‬ ‫וגבול ונחלה‪ ,‬תכלית הכל הוא 'למספר בני ישראל'‪,‬‬ ‫עפ"י מה דאי' שישראל משתבחים בעצמם ששם ה'‬ ‫היינו הגוים מכינים את ארצם עבור ישראל‪ ,‬כי במהרה‬ ‫נקרא עליהם‪ ,‬והמלאכים אומרים כי גם עליהם מייחד‬ ‫יגאלנו השי"ת מן הגלות ואז יתן לנו את כל נחלתם‪,‬‬ ‫‪9‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת האזינו שבת שובה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אמנם דבר גדול דיבר רש"י בזה‪ .‬להורות לנו‪ ,‬שהאב‬ ‫ה' שמו ה' צבקות‪ .‬ועל זה משיבים ישראל שגם הם‬ ‫המקיץ את בנו לתורה ולעבודה ומזרז את הנער‬ ‫נכללו בשם צבקות‪ ,‬משא"כ מה שנקראים בשם אלקי‬ ‫להרחיקו ממדת העצלות‪ ,‬זהו באמת רחמי האב על‬ ‫יעקב או אלקי ישראל‪ ,‬בזה מייחד שמו עלינו בלבד‪.‬‬ ‫הבן‪ .‬כי הסיבה הראשונה המביאתו לידי עבודתו ית"ש‬ ‫וזש"כ ה' צבקות – עמנו – ר"ל גם אנו נכללים בזה‪,‬‬ ‫היא הזריזות‪ ,‬וההורים המונעים את עצמם מלהקיץ את‬ ‫משגב לנו – ר"ל התפארת שלנו – אלקי יעקב סלה‪,‬‬ ‫בניהם לעבודת השם‪ ,‬אין בזה לא אהבה ולא רחמנות‪.‬‬ ‫שמייחד שמו על ישראל לבדם‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫ולכן שפיר נקט רש"י כאן מה שהנשר מקיץ את בניו‪,‬‬ ‫לרמז על האמור‪ ,‬כי מה שהאב מקיץ את בנו לעבודת‬ ‫ימצאהו בארץ מדבר ילל ישמון יסובבנהו יבוננהו‬ ‫הקודש‪ ,‬בזה טמון הרחמנות‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫יצרנהו כאישון עינו‪( :‬לב י)‬ ‫איתא בספה"ק "אור לשמים"‪ :‬רמז הפסוק כי האדם‬ ‫צריך לדעת שהוא תמיד קרוב אל השי"ת‪ ,‬אף בשעה‬ ‫ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר‪( :‬לב יב)‬ ‫שמרגיש עצמו כמדבר שהוא ריק ושמם‪ ,‬מקום נחש‬ ‫בספה"ק "נועם מגדים" מביא מה דאיתא בילקוט‪' :‬ה'‬ ‫שרף ועקרב‪ ,‬היינו שמרגיש בעצמו שאינו שוה מאומה‪,‬‬ ‫בדד ינחנו'‪ ,‬עתיד אני להוריש אתכם מסוף העולם ועד‬ ‫גם אז יוכל למצוא את השי"ת‪ ,‬וזהו אומרו 'ימצאהו‬ ‫סופו‪ ,‬ו'אין עמו אל נכר'‪ ,‬שלא יהו בכם בני אדם‬ ‫בארץ מדבר'‪ ,‬כלומר תמיד יכול האדם למצוא את‬ ‫שעובדין עבודה זרה‪.‬‬ ‫השי"ת‪ ,‬גם כאשר הוא במצב שדומה למדבר שממה‪.‬‬ ‫ושואל כמה שאלות‪ :‬חדא‪ ,‬מה קישור יש להבטחה זו‬ ‫שלא יהיו בכם בני אדם שעובדין ע"ז לזה שהבטיחם‬ ‫הרה"ק מוהר"י מרחמסטריווקא י‪-‬ם זי"ע פירש את‬ ‫להוריש מסוף העולם ועד סופו? וגם מה הרבותא‬ ‫הפסוק‪' :‬ימצאהו בארץ'‪ ,‬ר"ל העצה למצוא את השי"ת‬ ‫דהבטחה זו שלא יהיו עובדי ע"ז בישראל לעתיד בעת‬ ‫בארץ‪ ,‬היא 'מדבר'‪ ,‬לדבר דיבורי תורה ותפילה‪ ,‬על ידי‬ ‫הגאולה‪ ,‬בוודאי יהיו כל ישראל קדושים כולם‪ ,‬ופשיטא‬ ‫זה יכולים למצוא אותו יתברך‪' ,‬ובתוהו ילל ישימון' רמז‬ ‫שלא יהיה בהם עון החמור דע"ז? וגם הא הכל בידי‬ ‫ליצר הרע‪ ,‬היינו שגם היצה"ר חפץ למנוע את האדם‬ ‫שמים חוץ מיראת שמים‪ ,‬ואיך הבטיחם על דבר הנוגע‬ ‫מלעסוק בתורה ובמצוות‪ ,‬עם כל זה 'יסובבנהו יבוננהו‬ ‫ומוטל על האדם לעשותו?‬ ‫יצרנהו כאישון עינו'‪ ,‬הקב"ה יסובבנהו וישמרהו מכל‬ ‫וכתב לבאר הענין כי באמת יש להבין מה היא הטובה‬ ‫רע‪ ,‬לכך אין לירא מן היצה"ר‪ ,‬אלא יש להתחזק בתורה‬ ‫בזה שעתיד הקב"ה להוריש לנו את כל העולם‪ ,‬הלא‬ ‫ובמצוות‪.‬‬ ‫אמרו חז"ל כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודה זרה‪ ,‬א"כ‬ ‫מה נרוויח מזה שיהיה לנו את כל העולם‪ ,‬אם לא יהיה‬ ‫הרה"ק ה"תפארת שלמה" זי"ע אומר‪ :‬שהקב"ה שומר‬ ‫אפשר לדור שם? אולם התירוץ הוא‪ ,‬כי איתא במדרש‬ ‫על האדם באותה מדה שהאדם שומר על אישון עינו‬ ‫שכל העולם עתיד להתקדש בקדושת ארץ ישראל‪ ,‬א"כ‬ ‫דהיינו מדת שמירת העיניים‪.‬‬ ‫ודאי טובה גדולה יש במה שינחיל לנו אל כל העולם‪ ,‬כי‬ ‫אז כאשר יתקדש כל העולם בקדושת ארץ ישראל לא‬ ‫כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף‪( :‬לב יא)‬ ‫יהיה שום חשש לגור בכל מקום בעולם‪.‬‬ ‫ברש"י‪ :‬נהגם ברחמים ובחמלה כנשר הזה רחמני על‬ ‫וזהו שאמר הקב"ה 'עתיד אני להוריש אתכם מסוף‬ ‫בניו ואינו נכנס לקנו פתאום עד שהוא מקשקש ומטרף‬ ‫העולם ועד סופו'‪ ,‬ולא תחושו שלא לדור בחוץ לארץ‬ ‫על בניו בכנפיו בין אילן לאילן וכו'‪ ,‬כדי שיעורו בניו ויהא‬ ‫מפני שהדר בחו"ל כאילו עובד ע"ז‪ ,‬כי 'לא יהו בכם בני‬ ‫בהן כח לקבלו‪.‬‬ ‫אדם שעובדין ע"ז'‪ ,‬ממילא יהיה אז בכל העולם קדושת‬ ‫שואל כ"ק המהר"ש מבובוב זי"ע‪ :‬ולכאורה יש‬ ‫ארץ ישראל‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫להפליא‪ ,‬דמאחר דמדברים כאן ממדת רחמנותו של‬ ‫הנשר על בניו‪ ,‬מדוע נקט רש"י מה שהנשר מעיר‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע מעיר פה דבר פלא‪ :‬שתרגום‬ ‫ומקיץ את בניו משנתם‪ ,‬שיש בזה מדת אכזריות להקיץ‬ ‫יונתן שדרכו לפרש בדרך דרוש – תרגם הפסוק 'ה' בדד‬ ‫את בניו‪ ,‬ויותר הו"ל לנקוט כשהנשר בא להאכילם‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת האזינו שבת שובה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫מפרש הרה"ק ה"שפע חיים" זי"ע‪' :‬צור ילדך תשי' –‬ ‫ינחנו' בדרך פשט‪ ,‬מימרא דה' בלחודיהון ישרינון‬ ‫ה' הרי מיטיב עם האדם ללא שיעור‪' ,‬ותשכח אל' –‬ ‫בארעהון ולא משרי ביניהון פולחי פולחנא נוכראה‪.‬‬ ‫ואילו האדם "שוכח" מכל טובותיו וממרה רצונו‪ .‬ואף על‬ ‫ואונקלוס שדרכו בדרך כלל בפשט‪ ,‬מפרש כאן בדרוש‪:‬‬ ‫פי כן‪' ,‬מחוללך' – ה' "מוחל" לו על אותם עבירות שהן‬ ‫ה' בלחודיהון עתיד לאשריותהון בעלמא דהוא עתיד‬ ‫כנגדו‪ ,‬היינו בין אדם למקום‪ .‬אך‪' ,‬וירא ה' וינאץ' – על‬ ‫לאתחדתא ולא יתקיים קדמוהי פולחן טעון‪.‬‬ ‫מה הוא אינו מוחל‪' ,‬מכעס בניו ובנותיו' – על מה‬ ‫ש"מכעיסים" ומכאיבים ל"בניו" ול"בנותיו"‪ ,‬היינו‬ ‫וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית ויטש אלוק‬ ‫עבירות שבין אדם לחבירו‪.‬‬ ‫עשהו וינבל צור ישעתו‪( :‬לב טו)‬ ‫אומר ה"חידושי הרי"ם" זי"ע‪ :‬לכאורה ישורון הוא‬ ‫וירא ה' וינאץ בניו ובנותיו‪( :‬לב יט)‬ ‫מדרגה יותר גבוהה מישראל‪ ,‬ולמה דווקא כאן‬ ‫ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור‬ ‫כשמזכירים חסרונותיהם של ישראל קוראים אותם‬ ‫תהפוכות המה‬ ‫ישורון?‬ ‫בנים לא אמון בם‪( :‬לב כ)‬ ‫אלא הכתוב מרמז בזה‪ ,‬שאפילו כשבני ישראל הם‬ ‫השב שמעתתא בפתיחה מפרש‪ :‬בהקדם דברי חז"ל‪,‬‬ ‫במדרגה גבוהה‪ ,‬אם הם מתחילים להתגאות‬ ‫כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת‪,‬‬ ‫ולהתרברב‪ ,‬הדבר מביא אותם ל"ויבעט"‪.‬‬ ‫וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו‬ ‫מתקיימת‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי נחום מטשרנוביל זי"ע אמר‪ :‬מתיירא אני‬ ‫והנה בתיקוני זוהר כינה את היראה בשם "בת מלך"‪,‬‬ ‫יותר מן המצוות שאני נהנה מהם‪ ,‬מאשר מפני‬ ‫ואת התורה בשם "ב"ן"‪ .‬וזהו כוונת הפסוק‪ :‬וירא ה' וגו'‬ ‫העבירות שאין לי כל הנאה מהן‪.‬‬ ‫מכעס "בניו ובנותיו" – ממה שמקדימין את ה"בן"‬ ‫ל"בת"‪ ,‬היינו את התורה ליראה‪' .‬ויאמר וגו' מה‬ ‫אלקים לא ידעום חדשים מקרוב באו לא שערום‬ ‫אחריתם כי דור תהפכות המה' – שמהפכין הסדר‪,‬‬ ‫אבותיכם‪( :‬לב יז)‬ ‫"בנים" לא אמון בם‪ ,‬שלבסוף גם התורה שנקראת‬ ‫ב"מעינה של תורה" מביא בשם ה"חתם סופר" זצ"ל‪:‬‬ ‫"בן" לא תתגדל ותתקיים בהם‪.‬‬ ‫מאז ומתמיד היה הבדל בין הדור הקשיש והדור הצעיר‬ ‫ביהדות‪ ,‬הדור הצעיר רופף הוא במקצת לעומת הדור‬ ‫אומר הרבי ר' זושא זי"ע‪ :‬הקב"ה אומר‪" :‬אסתיר‪ ,‬לרגע‬ ‫הקשיש‪ .‬ברם‪ ,‬תמיד היה ההבדל הזה תקין‪ ,‬כפי‬ ‫קט‪ ,‬פני מהם"‪ ,‬אתן להם להשתובב – "אראה מה‬ ‫שצריך דור אחד להיות נבדל ממשנהו‪ ,‬וכה גדול הוא‬ ‫אחריתם"‪ ,‬אחכה לראות מה יהיה בסופו של דבר‪" .‬כי‬ ‫המרחק‪ ,‬עד שלא יתכן לשערו מראש‪ ,‬אין להכיר כלל‬ ‫דור תהפכת המה" – קל להם להתהפך‪ ,‬וכהרף עין הם‬ ‫הדור הצעיר שהוא יצא מחלציו של הדור הקודם‪ ,‬אלא‬ ‫משתנים‪ ,‬הנה הם רעים‪ ,‬וחיש מהר הם מסוגלים‬ ‫נראה הוא כעם חדש‪ ,‬בעל רעיונות ואלילים חדשים‪,‬‬ ‫להתהפך ולעשות תשובה‪.‬‬ ‫שכמעט אין לו כל זיקה אל הדור שלפניו‪.‬‬ ‫'חדשים מקרוב באו' – קם דור חדש‪' ,‬אשר לא שערום‬ ‫הרה"ק רבי שמואל אבא מזיכלין זי"ע ביאר הכתובים‬ ‫אבותיכם' – הם לא יכלו לשער מראש כי כך יהיו פני‬ ‫האלו בדרך מליצה טובה על ישראל‪:‬‬ ‫הדברים‪.‬‬ ‫דהנה כאשר יבוא המקטרג וקטרג על ישראל‬ ‫שמתנהגים בדרך לא טוב ח"ו‪ ,‬ומעורר דינים עליהם‬ ‫צור ילדך תשי ותשכח א‪-‬ל מחוללך‪( :‬לב יח)‬ ‫ח"ו‪ ,‬אז מתעורר השי"ת במידת רחמיו כרחם אב על‬ ‫אומר הרבי מקאצק זי"ע‪ :‬הקב"ה הטביע בך האופי‬ ‫בנים וממליץ בעצמו ית' מליצה טובה בעד ישראל‪ ,‬וזהו‬ ‫והתכונה של "תשי"‪ ,‬של שכחה‪ ,‬שתשכח צרות‬ ‫'וירא ה''‪ ,‬היינו מידת הרחמים‪ ,‬היינו שרואה מה‬ ‫ופגעים העוברים עליך‪ ,‬וזה לטובתך למען תוכל‬ ‫שמקטרגים על ישראל והמקטרג רוצה לעורר כעס ה'‬ ‫להתקיים ולהמשיך בחיים‪ .‬לבסוף "ותשכח קל‬ ‫על ישראל‪ ,‬אכן 'וינאץ מכעס בניו ובנותיו'‪ ,‬היינו‬ ‫מחוללך"‪ ,‬אתה משתמש בתכונת נפש זו לשכוח את‬ ‫שהשי"ת ממאס מלכעוס על ישראל שהם בניו ובנותיו‪,‬‬ ‫ה'‪...‬‬ ‫‪11‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת האזינו שבת שובה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫כל עיקר‪ ,‬ואם לאו 'ישכילו זאת'‪ ,‬והיה עכ"פ מדת‬ ‫ואדרבה ממליץ עליהם‪' ,‬ויאמר אסתירה פני מהם'‪,‬‬ ‫השכל 'ויבינו לאחריתם' לעשות תשובה לאחר החטא‪.‬‬ ‫היינו 'שאסתיר ואעלים את כעסי מהם ואמתין ואראה‬ ‫מה אחריתם'‪ ,‬כלומר שאני מצפה ומקוה שאחריתם‬ ‫כ"ק אדמו"ר שליט"א מויז'ניץ לרפו"ש פירש בשם אביו‬ ‫ודאי יהיה טוב כי יטיבו את מעשיהם ולמה לי לכעוס‬ ‫הרה"ק ה"ישועות משה" זי"ע‪ :‬ע"ד מה דאי' בספה"ק‬ ‫עליהם‪' ,‬כי דור תהפוכות המה'‪ ,‬היינו אינם עומדים‬ ‫"אמרי נועם"‪' ,‬לו חכמו' רומז לשופר‪ ,‬ע"ד חכמה היא‬ ‫תמיד על הרגל אחד רק פעם כך ופעם כך‪ ,‬ואם אפי'‬ ‫ואינה מלאכה‪' ,‬ישכילו זאת' – הכתוב בא לומר‬ ‫שאם יהיה עתה האמת עם המקטרג הלא בודאי‬ ‫שהנסיון אם עבודת ר"ה ותקיעת שופר היתה אמיתית‬ ‫יתהפכו לטוב‪ ,‬כי הבחירה בידם ובפרט שטבעם‬ ‫בלבב שלם‪' ,‬יבינו לאחריתם' – יראו איך עורך ומסדר‬ ‫להתהפך וכמו שנהפכו מטובים ללא טובים‪ ,‬כן יתהפכו‬ ‫האדם את הימים הבאים‪ ,‬ימי זמן שמחתנו סוכות‬ ‫עתה מלא טובים לטובים וכהנ"ל‪ ,‬ולכן 'בנים' המה לי‪,‬‬ ‫ושמע"צ‪.‬‬ ‫'לא אמון' המקטרג 'בם'‪ ,‬היינו שלא אאמין לו כלל‬ ‫ועוד הוסיף לפרש שהכוונה 'יבינו לאחריתם' היא גם‬ ‫להמקטרג ולא אקבל את דבריו‪ ,‬רק אעורר עליהם מדת‬ ‫איך נראה האדם בעבור הימים הנוראים והקדושים‪,‬‬ ‫הרחמים כן יהי רצון אמן‪.‬‬ ‫ירח האיתנים‪ ,‬האיך הוא נראה בצאתו לימי החול – ימי‬ ‫החורף והקיץ הבאים אחריהם לשלום‪ ,‬שבהיות‬ ‫אומר ה"חתן סופר" זצ"ל‪ :‬הכוונה אפשר לומר על דרך‬ ‫התעוררות האדם בר"ה ויוהכ"פ כנה ואמיתית רישומה‬ ‫המוסר‪ :‬כי דרך האנשים להימנע מן הצדקה באומרם‬ ‫ניכר על כל השנה‪ ,‬הרגשת התקרבותו להקב"ה‬ ‫שאין להם ליתן‪ ,‬אבל באמת הוא להיפך‪ ,‬מפני שאינם‬ ‫שבר"ה מורגשת אצלו במשך כל השנה כולה‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫נותנים – אין להם ליתן‪ ,‬כי הצדקה היא המפתח‬ ‫לשפע‪ ,‬ובאם זורק את המפתח במה יפתח האוצר? וזה‬ ‫הגה"צ רבי שאול בראך מקאשוי זצ"ל בספרו "בהיות‬ ‫'כי דור תהפוכות המה' – הם מהפכים הסדר‪ ,‬ומונעים‬ ‫הבוקר" מפרש‪' :‬לו חכמו ישכילו' – ילמדום לאחרים‪,‬‬ ‫עצמם מן הצדקה‪ ,‬מפני שאין להם‪ ,‬והיה טוב יותר ליתן‬ ‫והם יאמרו אחר כך דברי תורה בשם מלמדיהם‪ ,‬ועי"ז‬ ‫ואז היה השי"ת משפיע להם כפל כפלים‪ ,‬אבל המה‬ ‫'יבינו לאחריתם' – שגם אחרי קצם יהיו שפתותיהם‬ ‫'לא אמון בם' – אין בהם אמונה להאמין שבזכות‬ ‫דובבות בקבר‪ ,‬שהרי כל ת"ח שאומרים דבר שמועה‬ ‫הצדקה יעזרם ה' ויפתח להם אוצרו הטוב‪.‬‬ ‫מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר [יבמות צז‪.].‬‬ ‫כי גוי אבד עצות המה‪( :‬לב כח)‬ ‫כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד‬ ‫אומר החיד"א‪ :‬המה אבודים מרוב עצות ויועצים‪...‬‬ ‫ואפס עצור ועזוב‪( :‬לב לו)‬ ‫ואמר אי אלהימו צור חסיו בו‪( :‬לב לז)‬ ‫לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם‪( :‬לב כט)‬ ‫אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרכם‬ ‫אומר הרה"ק ה"אמרי שאול" ממודז'יץ זי"ע‪ :‬חכמה‬ ‫יהי עליכם סתרה‪( :‬לב לח)‬ ‫הוא כמ"ש חז"ל איזהו חכם הרואה את הנולד‪ ,‬היינו‬ ‫ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי אני אמית‬ ‫הזהירות קודם החטא‪ ,‬והשכל – הוא מה שאחר החטא‬ ‫ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל‪( :‬לב לט)‬ ‫כי יבין וישכיל בדעו ובשכלו לתקן מעשיו ורוע מעלליו‪,‬‬ ‫בספר "אמרי יצחק" מביא בשם הרה"ק ה"ייטב לב"‬ ‫היינו בינה ותשובה‪ .‬זה שאמר 'ראשית חכמה יראת‬ ‫זי"ע בדרוש לשבת תשובה‪ :‬שלכאורה כיצד יכול‬ ‫ה''‪ ,‬ר"ל העיקר לכל לראש‪ ,‬הוא בחינת החכמה‪,‬‬ ‫הקב"ה לדון את עמו‪ ,‬והלא קיי"ל דאין עד נעשה דיין‪,‬‬ ‫החכם עיניו בראשו ביראת חטא להיות נזהר מן‬ ‫והקב"ה דן עפ"י מה שראה בעצמו? ומתרץ‪ :‬דכל‬ ‫העבירה‪ ,‬ויש בחינת שכל‪ ,‬זה דרכו כי טוב לכל‬ ‫הטעם דאין עד נעשה דיין‪ ,‬היינו משום שהרואה במו‬ ‫עושיהם‪ ,‬פי' אחר המעשה בא אל השכל להטיב מעשיו‬ ‫עיניו את המעשה אינו יכול להפך בזכותו‪ ,‬אבל הקב"ה‬ ‫ולהיות חוזר בתשובה‪.‬‬ ‫צדיק וישר‪ ,‬ואף כשרואה את מעשה העבירה אומר אני‬ ‫וי"ל על זה נאמר 'לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם'‪,‬‬ ‫גרמתי לו שבראתי יצה"ר כפי שאחז"ל [סוכה נב‪,].‬‬ ‫הרי זה כפל לשון‪ ,‬אלא הפירוש 'לו חכמו'‪ ,‬הלואי היה‬ ‫ולפיכך יכול אף הוא עצמו להיות דיין כיוון שיהפך‬ ‫להם החכמה‪ ,‬להיות נזהרים מראשיתם שלא יחטאו‬ ‫‪12‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת האזינו שבת שובה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ונכדו כ"ק האדמו"ר מזוטשקא שליט"א אמר בשם זקנו‬ ‫בזכותו‪.‬‬ ‫ה"נחל יצחק" זי"ע לבאר‪ :‬שע"י שהאדם נכנסת‬ ‫עפי"ז יש לפרש הפסוק‪' :‬כי ידין ה' עמו' – דה' אף‬ ‫לבחינת 'אין' הוא מגיע לתכלית שהיסורים היו מביאין‬ ‫שהיה עד גם כן דן‪ ,‬כיון ש'על עבדיו יתנחם כי יראה כי‬ ‫אותו ושוב אינו צריך ליסורים שיכניעו אותו‪ ,‬נמצא‬ ‫אזלת יד' – כמו שפירש"י‪ :‬יתנחם הקב"ה על עבדיו‬ ‫שבחינת ה"אין" מצילה אותו ממידת הדין‪.‬‬ ‫לשוב ולרחם עליהם‪ ,‬כיון שיודע שידם קצרה ובאונס‬ ‫יצרם חטאו‪.‬‬ ‫בגמרא [ע"ז כט‪ :]:‬למדו מכאן שיין נסך אסור בהנאה‪,‬‬ ‫מה זבח אסור בהנאה – אף יין אסור בהנאה‪.‬‬ ‫נכדו של הרה"ק ה"תפארת אי"ש" מנובומינסק זי"ע‬ ‫בספה"ק "קב וישר" וז"ל‪" :‬ושמעתי מפי מורי הגאון‬ ‫הגה"ח רבי אהרן פרלוב שליט"א מביא את דברי סבו‬ ‫אבי ז"ל [בעל "ברכת הזבח"] ששמע מפי הקדוש ר'‬ ‫שדרש את הפסוקים ופירש זה על המנהיגים שפרקו‬ ‫יעקב תעמריליש ז"ל שכל מי שנכשל בעוון יין נסך‪ ,‬על‬ ‫מעליהם עול המצוות אשר אמרו לעזרכם‪ ,‬ואחר כך‬ ‫כרחו יהיה אחר כך מגולגל בחמור‪ ,‬כי לשון נופל על‬ ‫כאשר 'יראו כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב'‪ ,‬כאשר יווכחו‬ ‫לשון‪ ,‬כי תרגום של יין הוא חמר‪ ,‬על כן יראה האדם‬ ‫לדעת שאזלת יד המנהיגים הללו מלהושיע‪ ,‬אז יאמרו‬ ‫ויפריש עצמו מאיסור יין נסך‪ ,‬ומיין שרף שעושים‬ ‫ישראל 'אי אלהימו צור חסיו בו'‪ ,‬היכן הם אלה אשר‬ ‫משמרים של יין נסך‪ ,‬שהוא ג"כ אסור כמו יי"נ וכל‬ ‫אמורים היו להיות צור לחסות בו‪' .‬אשר חלב זבחימו‬ ‫הפורש מאיסור זה נקרא קדוש‪ ,‬וקדוש יאמר לו"‪.‬‬ ‫יאכלו ישתו יין נסיכם'‪ ,‬אותם האוכלים חלב זביחת‬ ‫עכו"ם ושותים יין נסך‪ ,‬וכי מאלו אנו מצפים לעזרה‪ .‬ואז‬ ‫ראו עתה כי אני אני הוא וגו' אני אמית ואחיה מחצתי‬ ‫יווכחו לדעת 'כי אני אני הוא‪ ,‬אני אמית ואחיה מחצתי‬ ‫ואני ארפא‪( :‬לב לט)‬ ‫ואני ארפא'‪ ,‬כי אין לשים מבטחם אלא בהקב"ה לבדו‪,‬‬ ‫מפרש ה"נחל קדומים"‪ :‬בהקדם מאמר חז"ל אין ועתה‬ ‫שהוא הוא הממית והמחיה המוחץ והמרפא‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫אלא תשובה [ב"ר כא ו]‪ ,‬ובידוע‪,‬שצריך האדם לשוב‬ ‫בתשובה‪ ,‬כדי לקרב את הגאולה‪ ,‬לפי שהשכינה‬ ‫אומר ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬יש לומר‪ ,‬כי בתחילת גאולת‬ ‫בגלות‪ .‬וזהו הרמז בפסוק‪' :‬ראו עתה' – מהרו לשוב‬ ‫ישראל ממצרים‪ ,‬אמר הקב"ה למשה‪' :‬אהיה אשר‬ ‫בתשובה‪' ,‬כי אני אני הוא' – מפני שהשכינה בגלות‪.‬‬ ‫אהיה'‪ ,‬ומפרש רש"י בשם חז"ל‪" :‬אהיה עמם בצרה‬ ‫ואז‪ ,‬בכח התשובה‪' ,‬אני אמית' – לסטרא אחרא‪,‬‬ ‫זאת‪ ,‬אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות"‪ .‬והנה‬ ‫'ואחיה' – לנצוצי הקדושה שיעלו אל מקום הקדושה‪.‬‬ ‫בשירת האזינו מדובר על הגאולה העתידה‪ ,‬אומר‬ ‫השי"ת‪ ,‬עכשיו הגיע אותו הזמן אשר אני אני הוא‪ ,‬אז‬ ‫עוד מפרש החיד"א ב"נחל קדומים"‪ :‬בהקדם דברי‬ ‫דיברתי בלשון עתיד‪" ,‬אהיה"‪ ,‬ועכשיו שהגיע הזמן אני‬ ‫חז"ל שבתחיית המתים‪ ,‬מי שהלך חיגר‪ ,‬יקום חיגר‬ ‫מדבר בלשון הווה‪' ,‬אני אני הוא'‪.‬‬ ‫וכו'‪ .‬וטעמא דמילתא שיקומו בתחיית המתים במומן‪,‬‬ ‫כדי שכל רואיהם יכירום‪ ,‬ורק אחר כך יתרפאו‪ .‬וזהו‬ ‫סיפר הרה"ק הרמ"ח מסלונים זי"ע‪ :‬פעם דפק אחד‬ ‫הרמז בפסוק‪' :‬אני אמית ואחיה' – בתחיית המתים כפי‬ ‫בדלתו של המגיד ממעזריטש זי"ע‪ ,‬ושאל מי שם‪,‬‬ ‫שהיו בחייהן – מבלי שום שינוי‪ ,‬ורק אחר כך 'מחצתי‬ ‫והשיב‪" :‬איך" [אני]‪ .‬ואמר המגיד‪ :‬ווי קען א מענטש‬ ‫ואני ארפא'‪.‬‬ ‫זאגען איך‪ ,‬נאר דער רבש"ע אליין קען זאגען אני – "כי‬ ‫אני אני הוא"‪ ,‬וא"ל החסיד זייט געזונט‪ ,‬כי נכנסו‬ ‫ב"פני דוד" מפרש‪ :‬בהקדם הא דקיי"ל שהחובל לא‬ ‫הדברים בלבו ונסע‪.‬‬ ‫מצי לומר לנחבל אני ארפאך‪ ,‬כי הנחבל יכול לומר‬ ‫שהוא דומה בעיניו כמו אריה העומד עליו [ב"ק פה‪.].‬‬ ‫'ואין מידי מציל' – שואל הרה"ק רבי מרדכי'לה‬ ‫והנה‪ ,‬זה שייך לומר רק בין אדם לחבירו‪ ,‬לא כן כלפי‬ ‫מנדבורנה זי"ע‪ :‬והרי הצדיק יכול להציל שהרי הקב"ה‬ ‫שמיא‪ ,‬מי פתי יעז לומר כך כלפי המקום ב"ה‪.‬‬ ‫גוזר גיזרה וצדיק מבטלה‪ ,‬ותירץ‪ ,‬דאה"נ זהו שמרמז‬ ‫וז"ש הכתוב‪' :‬מחצתי ואני ארפא' – אף שאני 'מחצתי'‬ ‫הכתוב 'ואין מידי מציל'‪ ,‬שהצדיק שהוא בבחינת 'אין'‬ ‫מכל מקום 'ואני' עצמי 'ארפא'‪ ,‬כי 'אין מידי מציל'‬ ‫בעיניו ‪ -‬הוא יכול להציל ממדת הדין‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת האזינו שבת שובה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הרה"ק רבי משה'ניו מבויאן זי"ע הי"ד‪ ,‬דלפי דברי רש"י‬ ‫וממילא אף אחד לא יעז לומר שאני נדמה כנ"ל‪.‬‬ ‫הנ"ל א"ש דהיינו טעמא דהנמוק"י דנחשב כאילו‬ ‫נעשה הכל מעכשיו‪ ,‬משום שאינו יכול להשיבו‪ ,‬אבל‬ ‫אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשיב נקם‬ ‫אצל הקב"ה שיש בידו להשיבו בכל רגע א"כ כשהצית‬ ‫לצרי ולמשנאי אשלם‪( :‬לב מא)‬ ‫ה' אש בציון נחשבת העשיה רק בשעת השריפה‪ ,‬ולכן‬ ‫מפרש הרה"ק ה"עטרת ישועה" זי"ע‪ :‬רבותינו ז"ל נתנו‬ ‫א"ש מה דאמר ר' יוחנן שהיה קובע התענית בעשירי‬ ‫שלש עצות במה ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע‬ ‫ודפח"ח‪.‬‬ ‫[ברכות ח‪" :]:‬יעסוק בתורה וכו'‪ ,‬יקרא ק"ש וכו'‪ ,‬יזכור‬ ‫לו יום המיתה"‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ופירשו בספרים‪ ,‬שהכוונה‬ ‫הרנינו גוים עמו וכפר אדמתו עמו‪( :‬לב מג)‬ ‫להזכיר לו‪ ,‬ליצה"ר‪ ,‬את יום מיתתו‪ ,‬דהיינו לעתיד‬ ‫ברש"י‪ :‬לאותו הזמן ישבחו האומות את ישראל‪ ,‬ראו מה‬ ‫כאשר הקב"ה ינקום ממנו‪ ,‬ובמחשבה זו יוכל האדם‬ ‫שבחה של אומה זו שדבקו בהקב"ה בכל התלאות‬ ‫להכניע את היצר‪.‬‬ ‫שעברו עליהם ולא עזבוהו‪ ,‬יודעים היו בטובו ובשבחו‪.‬‬ ‫וזהו הרמז‪' :‬כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי‬ ‫אומר הרה"ק ה"אמרי אש" ממודז'יץ זי"ע‪ :‬אא"ז‬ ‫לעולם' – אם אתה רוצה לעלות בגרם המעלות לנחול‬ ‫הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זי"ע היה אומר‪ :‬עה"כ אז‬ ‫חיים הנצחיים‪ ,‬העוה"ב‪ ,‬והיינו ע"י שתבטל את‬ ‫ימלא שחוק פינו‪ ,‬מדוע "שחוק"? היה צריך לומר אז‬ ‫היצה"ר מכל וכל‪ ,‬אזי העצה היעוצה‪' :‬אם שנותי ברק‬ ‫ישמח לבנו‪ ,‬וכדומה?‬ ‫חרבי' – על ידי קריאת שמע שנקראת 'חרב פיפיות'‬ ‫אלא היו דורות של תנאים ואמוראים‪ ,‬גאונים‪ ,‬מקובלים‬ ‫[ברכות שם]‪' .‬ותאחז במשפט ידי' – ע"י התעסקות‬ ‫וצדיקים – ומשיח לא בא בדורותיהם‪ ,‬ולבסוף יבא בדור‬ ‫בתורה‪ ,‬שנקראת 'משפטי ה' אמת' [תהלים יט י]‪.‬‬ ‫שפל כזה‪ ,‬האם זה לא יהיה שחוק בעיני כל ???‬ ‫ו'אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם'‪ ,‬היינו הזכרת יום‬ ‫המיתה של היצר‪ ,‬איך שלעתיד ינקום ממנו השי"ת‬ ‫ברש"י‪ :‬ויפייס אדמתו ועמו על הצרות שעברו עליהם‪.‬‬ ‫וישלם למשנאיו כפעלם‪ ,‬ובשלושת אלו יבטל היצר‪,‬‬ ‫אומר הרבי הרמ"מ מליובאויטש זי"ע‪ :‬המלים "וכפר‬ ‫ועי"ז 'וחי אנכי לעולם' – חיים נצחיים לעוה"ב‪.‬‬ ‫אדמתו עמו" מופיעות בסוף "שישי"‪ ,‬רמז לכך שהפיוס‬ ‫הזה יהיה בסוף האלף השישי‪.‬‬ ‫ברש"י‪ :‬למדו רבותינו באגדה מתוך לשון המקרא‬ ‫ואין רש"י מפרש "וכפר" מלשון כפרה שהקב"ה יכפר‬ ‫ותאחז במשפט ידי – לא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה‪.‬‬ ‫על חטא ישראל‪ ,‬שכן היסורים הנוראים שעברו וסבלו‬ ‫מדת בשר ודם זורק חץ ואינו יכול להשיבו‪ ,‬והקב"ה‬ ‫בנ"י במשך כל הגלויות כבר כיפרו על החטאים‪ ,‬ונשאר‬ ‫זורק חציו ויש בידו להשיבם כאילו אוחזן בידו‪ ,‬שהרי‬ ‫רק "לפייס" את עם ישראל על צרות הגלות‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫ברק הוא חצו‪ ,‬שנאמר כאן ברק 'חרבי' ותאחז במשפט‬ ‫ידי וכו'‪.‬‬ ‫ויבא משה וגו' הוא והושע בן נון‪( :‬לד מד)‬ ‫ידוע קושית הרבי מקאצק זי"ע על דברי הגמרא‬ ‫הגאון רבי יהושע בוימל זצ"ל [תלמידו של רבי מאיר‬ ‫במסכת תענית [כט‪ :].‬דאמר ר' יוחנן‪ ,‬אי הוינא התם‬ ‫שפירא זצ"ל] אמר‪ :‬כשמסופר בתורה על הכתרת‬ ‫הוי עבדי התענית בעשרה ולא בט'‪ ,‬משום שאז נשרף‬ ‫יהושע כממלא מקום של משה רבינו‪ ,‬מזכירו הכתוב‬ ‫העיקר וכו'‪ .‬והקשה‪ ,‬הא ר' יוחנן ס"ל בב"ק [כב‪ ].‬אשו‬ ‫בשם "הושע בן נון" ולא בשמו המלא "יהושע" מה‬ ‫משום חציו‪ ,‬אם כן מיקרי דנשרף בט'‪ ,‬כמש"כ בנמוקי‬ ‫טעם?‬ ‫יוסף‪ ,‬דלמ"ד אשו משום חציו הכל הולך אחר תחילת‬ ‫אלא‪ ,‬בשעתו קרא משה רבינו בשם זה ליהושע בדרך‬ ‫המעשה‪ .‬דאל"כ היה אסור להדליק נר בעש"ק‪ ,‬וכיון‬ ‫תפילה‪" :‬י‪-‬ה יושיעך מעצת מרגלים"‪ ,‬כדי שלא יתפתה‬ ‫שכן נחשב הכל כאילו נעשה העיקר בט' ומאי אמר ר'‬ ‫למזימתם ויצטרף חלילה למוציאי דיבת הארץ‪ .‬ברם‪,‬‬ ‫יוחנן ?‬ ‫עכשיו שנתמנה הוא עצמו‪ ,‬יהושע‪ ,‬למנהיג העם‪,‬‬ ‫וידידי מנוער הרה"ג ר' דוד אברהם מנדלבום שליט"א‬ ‫אפשר לסמוך ולבטוח שמוציאי דיבה למיניהם לא‬ ‫כתב לתרץ מה ששמע מהגאון רבי ברוך שמעון‬ ‫יזדקקו עוד לחפש פגמים בארץ ישראל ולהבאיש את‬ ‫שניאורסון זצ"ל [ראש ישיבת טשעבין] שאמר בשם‬ ‫‪14‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת האזינו שבת שובה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫על ידם יונקים תומכי התורה מהגויל והקלף הסמוך‬ ‫ריחה‪ ,‬כי טרודים יהיו בחיפוש מומין ומתיחת ביקורת‬ ‫להאותיות‪.‬‬ ‫על מנהיגם החדש ‪...‬‬ ‫ועל פי זה יתפרש יפה גם מה שאמר משרע"ה לבנ"י‬ ‫"כי לא דבר ריק הוא מכם"‪ ,‬ואיתא בירושלמי‪' ,‬אם ריק‬ ‫ויאמר אליהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי‬ ‫הוא מכם'‪ ,‬ולפי הנ"ל יובן‪ ,‬שהגיד להם משרע"ה‬ ‫מעיד בכם היום אשר תצום את בניכם לשמר לעשות‬ ‫שהכל תלוי בהאדם עצמו‪ ,‬אם יושב והוגה בתורה‬ ‫את כל דברי התורה הזאת‪( :‬לב מו)‬ ‫בשקידה‪ ,‬אז יהיו האותיות שלו מאותיות הכתובים‪,‬‬ ‫כי לא דבר ריק הוא מכם כי הוא חייכם וגו'‪( :‬לב מז)‬ ‫אבל אם יבלה זמנו ויסתפק בזה שתומך לומדי תורה‪,‬‬ ‫ה"אמרי שפר" מפרש‪ :‬דהנה אמרו חז"ל כל המניח בן‬ ‫אז יהיו האותיות שלו ממקום הריק‪ ,‬דהיינו מהגויל‬ ‫כמותו כאילו לא מת‪ .‬וזה שאמר הכתוב 'שימו לבבכם‬ ‫סביב‪ ,‬וז"פ "אם ריק הוא מכם"‪ ,‬שהכל תלוי בכם‪,‬‬ ‫לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצום את‬ ‫ובידכם הבחירה אם תהיה האות שלכם מאותיות‬ ‫בניכם וגו' כי לא דבר ריק הוא מכם' – כי אין הלימוד‬ ‫הכתובות או מאותיות הריקות‪.‬‬ ‫עם בניכם דבר שהוא כריק ובלי שייכות לכם‪' ,‬כי הוא‬ ‫חייכם' – שזה יעשה אתכם בחיים אף אחר המיתה כיון‬ ‫וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה לאמר וגו'‪( :‬לב‬ ‫שיתנהגו כמותכם‪ ,‬אבל אם לא יתנהגו כמותכם‪ ,‬אז לא‬ ‫מח)‬ ‫תחשבו כחיים אחר המיתה‪ ,‬ובכן חייכם הוא זה‪.‬‬ ‫ברש"י‪ :‬לפי שהיו ישראל אומרים בכך וכך אם אנו‬ ‫מרגישין בו אין אנו מניחין אותו‪.‬‬ ‫האלשיך הק' אומר‪ :‬נראה הביאור‪ ,‬דהנה אם חסר‬ ‫שואל הרה"ק רבי שמעון מאמשינוב זי"ע‪ :‬וכי יש‬ ‫לאיש חכמת הכתב שאינו יכול לכתוב יפה‪ ,‬או שחסר‬ ‫אפוטרופסים על המיתה?‬ ‫לו ידיעת לשונות‪ ,‬וכיוצא בזה‪ ,‬אומרים עליו שהוא ריק‬ ‫ונראה‪ ,‬שישראל עשו להם עצה כדי שמשה לא יהיה לו‬ ‫מחוכמות הללו‪.‬‬ ‫השלמה ולא יבא עוד קיצו‪ ,‬ויבקשו ממנו שילמד אתם‬ ‫אבל איש ישראל שהוא בער מהתורה הקדושה‪ ,‬אין‬ ‫סודות התורה‪ ,‬ויאיר להם עיניהם כמו עיצומו של יום‪,‬‬ ‫לומר עליו שהוא ריק מחכמת התורה‪ ,‬אלא כיון שאין לו‬ ‫מה עשה הקב"ה‪ ,‬האיר להם עינים בכל הסודות עד‬ ‫תורה הרי הוא כגוף בלי נשמה‪ ,‬וחסר לו כל חיותו‬ ‫שלא היה להם מה לבקש‪.‬‬ ‫ומהותו כולה‪.‬‬ ‫וז"ש הכתוב‪' :‬שימו לבבכם לכל הדברים וגו' כי לא דבר‬ ‫הרב מבריסק זצ"ל מתרץ‪ :‬דמכיוון שנאמר לו 'ומת בהר‬ ‫ריק הוא מכם' כי אין זה דבר אשר נוכל לומר על החסר‬ ‫אשר אתה עולה שמה' – הרי לנו דהעליה להר היא‬ ‫אותו שהוא ריק מזה‪ ,‬כי הוא חייכם‪ ,‬אלא הוא עיקר‬ ‫תנאי הכרחי למיתת משה רבינו‪ ,‬והיה בידם למנוע‬ ‫החיות של האדם‪ ,‬ואם אין לו זאת אין לו כלום‪.‬‬ ‫ממנו לעלות להר ובכך היו מעכבין את מיתתו‪.‬‬ ‫הרה"ק מהרנ"צ מבאבוב זי"ע אמר‪ :‬ידוע שאין ששים‬ ‫עלה אל הר העברים הזה וגו'‪( :‬לב מט)‬ ‫אותיות לתורה‪ ,‬אלא מבואר בספרים‪ ,‬דהרי נפסק‬ ‫הרב מבריסק זצ"ל שאל‪ :‬לחד מ"ד שח' פסוקים‬ ‫בשו"ע שכל אות הכתובה בס"ת צריכה להיות מוקפת‬ ‫אחרונים מש"ר כתבן‪ ,‬והיה הקב"ה אומר לו לכתוב‬ ‫גויל‪ ,‬ובכן גם מקום הגויל נחשב לאות‪ ,‬וחזי לאיצטרופי‬ ‫ומשה כותב בדמע‪ ,‬וא"כ מדוע בפרשתנו כשאומר‬ ‫יחד לחשבון ששים אותיות לתורה‪ .‬ואיתא שמן‬ ‫הקב"ה למשה 'עלה אל הר העברים' וגו' מדוע שם לא‬ ‫האותיות בתורה נמשך שפע חיים ללומדי התורה‬ ‫נאמר שמשה כתב דברים אלו בדמע?‬ ‫המקדישים את ימיהם לתורה ועבודת השי"ת‪ ,‬ומן‬ ‫ותירץ‪ ,‬שבפ' האזינו נאמרו הדברים למשה דרך ציווי‪,‬‬ ‫הגויל הריק נמשך השפע לתומכי התורה‪ ,‬והשפעתם‬ ‫'עלה אל הר העברים הזה'! וכיון שהיתה בזה מצוה אזי‬ ‫של תומכי התורה באה באמת מלומדי התורה‪ ,‬וכידוע‬ ‫כדי לעשותה בשלימות עשה בשמחה‪ .‬ובסוף התורה‬ ‫השותפות של יששכר העוסק בתורה וזבולון העוסק‬ ‫זה לא ציווי אלא סיפור דברים בעלמא‪ ,‬וע"כ בשעת‬ ‫בפרקמטיא ונותן מכספו לחיזוק התורה‪ ,‬כי בכח לומדי‬ ‫כתיבת הדברים היה כותב בדמע‪.‬‬ ‫התורה הממשיכים השפעתם מהאותיות שהם בכתב‪,‬‬ ‫‪15‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת האזינו שבת שובה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫וחמדת אותה‪ ,‬שהפשיט משה את אהרן בגד ראשון‬ ‫הרבי ה"פני מנחם" זי"ע אמר שאביו הרבי ה"אמרי‬ ‫והלבישו לאלעזר‪ ,‬וכן שני וכן שלישי וראה בנו בכבודו‪,‬‬ ‫אמת" זי"ע היה רגיל להראות את דברי התרגום יונתן‪:‬‬ ‫אמר לו משה אהרן אחי עלה למטה ועלה‪ ,‬פשוט ידיך‬ ‫שבשעה שאמר הקב"ה למשה עלה אל הר העברים‬ ‫ופשט‪ ,‬פשוט רגלך ופשט‪ ,‬עצום עינך ועצם‪ ,‬קמוץ פיך‬ ‫הזה חשב בליביה ואמר דלמא דמיא מסוקתא דא‬ ‫וקפץ‪ ,‬והלך לו‪ ,‬אמר משה אשרי מי שמת במיתה זו‪.‬‬ ‫למסוקתא דטורא דסיני‪ ,‬שסבר שעתיד הוא לקבל עתה‬ ‫שואל הגרי"ש כהנמן זצ"ל ראש ישיבת פונביז'‪ :‬מה‬ ‫שוב את התורה‪ .‬וקשה להבין על פי פשוטו‪ ,‬וביאר‬ ‫בדיוק חמד משה במיתת אהרן ?‬ ‫שקודם פטירת הצדיק מתאספים האורות מאשר פעל‬ ‫ונראה‪ ,‬דהלוא האדם בהיותו בעולם חייב לחיות ע"פ ה'‬ ‫כל ימי חייו‪ ,‬וקודם הסתלקותו של משרע"ה באו אורות‬ ‫ולשמור את כל מצוותיו‪ ,‬ואולם כשמת נעשה חפשי מן‬ ‫רבים כל כך וגם האור של מתן תורה‪ ,‬ולכך חשב בלבו‬ ‫המצוות‪ ,‬ואולם במיתת אהרן מצינו דאף המיתה היתה‬ ‫שעומד להיות כעת שוב מתן תורה‪ .‬והוסיף ואמר‪ :‬לשם‬ ‫ע"פ ה'‪ ,‬דקיים את צווי המיטה אחד לאחד‪ ,‬דנצטוה‬ ‫מה הודיעו לנו זאת‪ ,‬אלא כדי שנקבל ונקבל מה מתוך‬ ‫לעלות למטה וקיים ועלה‪ ,‬נצטוה לפשוט את ידיו ופשט‬ ‫זה [עיי"ש בפני מנחם פר' דברים תשנ"ה לש"ק‬ ‫וכו'‪ .‬אל כך נתאוה משה רבינו שאף מיתתו תהיה על‬ ‫ובדרשות פנ"מ]‪.‬‬ ‫פי ה'‪ ,‬ואכן זכה לכך כדכתי' 'ומות בהר' – דאף על‬ ‫מיתתו מצטוה‪ ,‬וכדסיים הכתוב ואמר‪' :‬וימת שם משה‬ ‫ומת בהר אשר אתה עולה שמה והאסף אל עמיך‬ ‫עבד ה' בארץ מואב על פי ה''‪.‬‬ ‫כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל עמיו‪( :‬לב‬ ‫נ)‬ ‫על אשר מעלתם בי וגו' על אשר לא קדשתם אותי‪:‬‬ ‫מדוע תחילה כשנאמר למשה שלא יכנס לארץ‪,‬‬ ‫(לב נא)‬ ‫התפלל‪' :‬אעברה נא ואראה את הארץ הטובה'‪ ,‬ועכשיו‬ ‫ה"משך חכמה" כותב‪ :‬שידועים דברי הגר"א על דברי‬ ‫לא ניסה אפילו להתפלל‪ ,‬לבטל את הגזירה? והרי‬ ‫התנא 'ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון'‪ ,‬וביאר‬ ‫אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע‬ ‫הגר"א‪ :‬כי 'דין' – זהו על העבירה עצמה‪' ,‬וחשבון' –‬ ‫עצמו מן הרחמים?‬ ‫זהו החשבון שיעשו עם החוטא על המצוה שיכול היה‬ ‫אלא הענין הוא‪ :‬כששמע מהקב"ה "ומת בהר אשר‬ ‫לקיים בעת שעשה את העבירה‪.‬‬ ‫אתה עולה שמה" ראה בזה מצות עשה וקיבלה‬ ‫גם התביעה על משה ואהרן היתה כפולה‪' ,‬על אשר‬ ‫באהבה‪ ,‬ולא רצה לדחותה לאחר זמן‪.‬‬ ‫מעלתם בי' – זהו ה'דין'‪ .‬היינו עצם מעשה העבירה‪,‬‬ ‫'על אשר לא קדשתם אותי' – זהו ה'חשבון'‪ ,‬על שיכלו‬ ‫הרה"ק ה"דברי חיים" מצאנז זי"ע פירש‪ :‬שרמזה‬ ‫באותה עת לקדש את שמו יתברך‪.‬‬ ‫התורה שהאושפיזין של משה ואהרן הוא קודם‬ ‫לאושפיזין של יוסף‪ ,‬כי בכל שנה באותו יום מימי‬ ‫השבוע שחל יום המיתה שלו אז בסוכות של אחריו‬ ‫אמרות טהורות שנאמרו ע"י צדיקים זי"ע‬ ‫באותו יום עצמו חל אושפיזין שלו‪ .‬ואהרן הכהן מת‬ ‫בענינים שונים‪:‬‬ ‫בר"ח אב ואותו יום הקביעות של ר"ח אב בימי השבוע‬ ‫באותו יום בשבוע חל האושפיזין שלו‪ .‬וכן משרע"ה מת‬ ‫בז' באדר ואותו יום שחל הקביעות של ז' אדר בימי‬ ‫הרמב"ם בספר המצוות [מצוה קצד] כתב‪ :‬שהזהירנו‬ ‫השבוע חל האושפיזין שלו בסוכות‪ .‬וז"ש "ומות"‬ ‫מלשתות יין נסך וזה לא בא כתוב נגלה בביאור‪ ,‬אבל‬ ‫"והאסף אל עמיך" פי' בחג האסיף יהיו האושפיזין שלך‬ ‫אמרו בעבודה זרה [ט‪' :]:‬אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו‬ ‫באותו יום שחל יום המיתה בימי השבוע‪" .‬כאשר מת‬ ‫יין נסיכם' [האזינו ל"ב לח] – מה זבח אסור אף יין‬ ‫אהרן אחיך ויאסף אל עמיו" באותו יום שמת בו באותו‬ ‫אסור‪.‬‬ ‫יום חל האושפיזין שלו בחג האסיף כמו כן במשרע"ה‪.‬‬ ‫***‬ ‫ברש"י‪ :‬כאשר מת אהרן אחיך – באותה מיתה שראית‬ ‫‪16‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת האזינו שבת שובה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫באהבה"‪.‬‬ ‫מסופר על ה"בית הלוי" מבריסק זצ"ל‪ ,‬ששאלו אותו‬ ‫מדוע "שירת הים" ששרו על הנס בקרי"ס וטביעת‬ ‫המצרים‪ ,‬כוללת רק שמונה עשר פסוקים‪ ,‬וביותר‬ ‫***‬ ‫קצרה שירת "הבאר" ששרו בנ"י במדבר‪ ,‬ואין בה אלא‬ ‫רבי שמואל שטראשון – הרש"ש זצ"ל‪ ,‬הציג פעם לפני‬ ‫ארבעה פסוקים בלבד‪ ,‬ושירת האזינו הגדולה ביותר‪.‬‬ ‫הנצי"ב מוולוז'ין זצ"ל שאלה קשה שהתחבט בה‪ .‬עיין‬ ‫הנצי"ב בדבר‪ ,‬ותוך כדי דיבור מצא לכך תשובה‬ ‫השיב הרב לשואלים בבדיחות הדעת‪ :‬רבים מכם‬ ‫הולמת‪ ,‬שהפליאה את הרש"ש‪" ,‬כיצד עלה בידך‬ ‫מכירים בוודאי את הפתגם העממי‪ :‬הרבי לבדו יודע‬ ‫למצוא תשובה כה הולמת יותר ממני"? שאל‪ .‬והנצי"ב‬ ‫הרבה מאד‪ ,‬הרי עם תלמידיו יודעים ג"כ לא מעט‪ ,‬ואילו‬ ‫השיב‪" :‬מפני שהרב לומד מתוך הרחבה‪ ,‬ואני לומד‬ ‫התלמידים לבדם אינם יודעים אלא מעט מאד‪.‬‬ ‫מתוך צער ויגיעה‪ ,‬וכבר דרשו חז"ל בירושלמי את‬ ‫הפסוק 'כי לא דבר ריק הוא' – שאם ריק הוא – מכם‪.‬‬ ‫לפי מאמר זה מתיישבת היטב השאלה שנשאלה‪,‬‬ ‫למה? מפני שאין אתם יגעים בו"‪.‬‬ ‫שירת "האזינו" שר משרע"ה לבדו‪ ,‬ולכן היא שירה‬ ‫גדולה ומקיפה‪ .‬שירת הים שעליה נאמר 'אז ישיר משה‬ ‫והרש"ש הזכיר את הדבר במסכת יבמות בשם הנצי"ב‬ ‫ובני ישראל' קטנה משירת "האזינו" שמשה שר לבדו‪.‬‬ ‫וכתב עליו "ושפתים ישק"‪.‬‬ ‫אך כיוון שמשה מצרף את קולו בשירה זו‪ ,‬היא עדיין‬ ‫גדולה למדי‪ .‬ואילו לגבי שירת "הבאר" שבספר במדבר‪,‬‬ ‫***‬ ‫נאמר במפורש 'אז ישיר ישראל' שירה זו שרים אפוא‬ ‫התלמידים בלי הרבי‪ ,‬משום כך היא קטנה ומצומקת‬ ‫בניו יורק היה "הרב הכולל" הגאון רבי יעקב יוסף זצ"ל‪,‬‬ ‫מאד‪...‬‬ ‫שהיה גאון עצום‪ .‬לגאונותו‪ ,‬חריפותו ובעיקר לכושר‬ ‫ההסברה שלו יצאו שם ותהילה‪.‬‬ ‫***‬ ‫אולם את עיקר כוחו ומרצו השקיע בדרשות הימים‬ ‫פעם נסע הרה"ק רבי אלעזר זי"ע בנו של הרבי ר'‬ ‫הנוראים‪ ,‬לעורר את לב העם לתשובה‪ .‬היו אלו דרשות‬ ‫אלימלך מליז'ענסק זי"ע‪ ,‬אל הרבי ר' ברוך ממז'בוז'‬ ‫מסוג אחר‪ :‬חוט של מוסר וחשבון נפש היה שזור בהן‪,‬‬ ‫זי"ע ושבת אצלו‪ .‬בעת שהסב הרבי ר' ברוך לסעודת‬ ‫ורבי יעקב יוסף‪ ,‬שהיה מתרגש עד דמעות בדרשותיו‪,‬‬ ‫השבת‪ ,‬נאנח לפתע הרה"ק ר' אלעזר ואמר‪" :‬אוי‪ ,‬אבא‬ ‫סחף עימו את השומעים לאוירת הימים הנוראים‪.‬‬ ‫שבשמים"‪ .‬פנה אליו הרבי ר' ברוך‪ ,‬ואמר בלשון‬ ‫הגמרא בחולין‪" :‬דלמא לאו אביו הוא"? דהיינו‪ ,‬אולי אין‬ ‫בשנת תרמ"ו‪ ,‬פנו יהודי ניו יורק במכתבים לגאוני אותו‬ ‫אתה במדרגה כה רמה וקרוב לה'‪ ,‬עד שאין אתה יכול‬ ‫הדור‪ :‬רבי יצחק אלחנן מקובנה‪ ,‬הגאב"ד דבריסק‪ ,‬רבי‬ ‫לקרוא לו בתואר 'אבא'? הצטער רבי אלעזר לשמע‬ ‫אליהו חיים מייזל‪ ,‬רבי חיים ברלין וגדולי ישראל אחרים‪,‬‬ ‫הדברים‪ ,‬וכשחזר לאביו וסיפר לו על כך‪ ,‬אמר לו הרבי‬ ‫ובקשתם שטוחה‪ :‬אנו זקוקים בדחיפות לרב גדול‬ ‫ר' אלימלך‪" :‬ומדוע לא השבת לו‪ ,‬כי הדבר מפורש‬ ‫בתורה‪ ,‬איש ברוך כשרונות ומרץ‪ ,‬שירים את קרן‬ ‫בפרשת האזינו‪ ,‬שנאמר 'שאל אביך'‪ ,‬דהיינו אפשר‬ ‫התורה באמריקה‪ ,‬שהושפל אז עד דכדוכה של נפש‪.‬‬ ‫ליטול את האב בתורה שאלה והלואה"‪ .‬ופירש הרה"ק‬ ‫גדולי הדור פנו לרבי יעקב יוסף והטילו עליו את משימת‬ ‫המהר"ש מסלונים ה"דברי שמואל" זי"ע‪ :‬שיש כאן‬ ‫הקודש‪ .‬הוא ציית להוראתם ועזב הכל – את משרתו‬ ‫דרך בעבודת השם‪ .,‬כי כל יהודי‪ ,‬אף שהוא חש מרוחק‬ ‫הרמה בוילנא‪ ,‬ויצא לעבר הלא נודע‪ ,‬אל הישימון‬ ‫מהשי"ת‪ ,‬צריך לחוש שהוא כבן אצל אביו‪ ,‬והקב"ה‬ ‫הרוחני של אמריקה‪" .‬רב הכולל לאמריקה" – כך נקרא‬ ‫מצפה ומייחל שבני ישראל יתקרבו אליו ויחושו כבניו‬ ‫התפקיד החדש ש"נתפר" למידותיו הגדולות‪.‬‬ ‫אהוביו‪ .‬וכן היה המגיד ממעזריטש זי"ע רגיל לומר‪:‬‬ ‫"צריך אדם לצעוק אל ה' יתברך ולפנות אליו כאבא‪ ,‬עד‬ ‫בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות‪ ,‬חיכתה לו קבלת‬ ‫שיעשה לו כבן‪ ,‬ויהיו בבחינת אב ובן הדבוקים יחד‬ ‫‪17‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת האזינו שבת שובה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫יעקב יוסף ציווה להביאו על כסאו לביהכ"נ הגדול‪ ,‬כדי‬ ‫פנים מלכותית מאין כמותה‪ ,‬מאות מרכבות מפוארות‬ ‫שיוכל לשאת את דרשת התשובה המסורתית‪.‬‬ ‫יצאו לקבל את פניו‪ ,‬עשרות אלפים המתינו לו ואף‬ ‫נשאו אותו על כפיים‪.‬‬ ‫בעיר כולה התפרסם‪ ,‬ש"הרב הכולל" ידרוש בבית‬ ‫הכנסת‪ ,‬אחר שתיקה שגזר על עצמו חודשים רבים‪.‬‬ ‫אולם מהר מאד‪ ,‬למעשה תוך ימים ספורים‪ ,‬נמוגו הדי‬ ‫אלפים רבים התדפקו על שערי בית הכנסת‪ ,‬צבאו על‬ ‫ההתלהבות‪ ,‬ובמקומם באו הימים הקשים‪ ,‬ימים של‬ ‫פתחיו‪ ,‬עמדו על החלונות‪ ,‬מילאו את כל מבואותיו‪,‬‬ ‫צער ויגון‪.‬‬ ‫כאילו הרגישו שזו דרשתו האחרונה של המגיד הנודע‬ ‫מוילנא לשעבר‪.‬‬ ‫המונים פקרו ופרקו כל עול‪ ,‬יהודים שבארצות מוצאם‬ ‫הקפידו על קלה כבחמורה‪ ,‬נאלצו בין לילה לעבוד‬ ‫השקט מלך בכיפה כאשר הועלה הכסא ובו רבי יעקב‬ ‫בשבת קודש‪ ,‬ובעקבות הסרת השלט היהודי – השליכו‬ ‫יוסף אל הבימה שלפני ארון הקודש‪ .‬הוא גייס את‬ ‫מעליהם גם את יתר "הסחורה"‪ .‬אפילו את סממני‬ ‫שארית כוחותיו כדי להתייצב בכסאו‪ ,‬ובכוחותיו‬ ‫הזיהוי הבסיסיים של בית אבא‪ ,‬מחקו באחת‪ .‬ימים‬ ‫האחרונים החל לשאת את הדרשה‪" .‬הרמב"ם אומר‬ ‫נוראים וחשוכים היו אלו‪ .‬ימי חושך וצלמוות‪.‬‬ ‫בהלכות תשובה‪ "...‬זו היתה הפתיחה‪ ,‬והקהל ציפה‬ ‫ומול כל זאת אמור היה רבי יעקב יוסף לעמוד‪ ,‬כמו‬ ‫לשמוע מה אומר הרמב"ם‪.‬‬ ‫מציל בודד בחוף סוער שהמוני בני אדם טובעים בו‪.‬‬ ‫הוא לא הרים ידיים‪ ,‬אלא הגה תוכניות רבות שנועדו‬ ‫אבל הדרשן המופלג נדם‪ .‬כוחתיו עזבוהו‪ .‬הוא שכח‬ ‫להחזיר את העטרה ליושנה‪ ,‬אך מולו ניצבו גורמים רבי‬ ‫מה כתב הרמב"ם‪ .‬הוא ניסה שוב‪ ,‬בקול חלוש‪:‬‬ ‫עוצמה‪ ,‬שעתה היה להם גם אוייב בשר ודם להילחם‬ ‫"הרמב"ם אומר בהלכות תשובה"‪ ,‬ושוב לא הצליח‬ ‫בו‪ .‬והוא‪ ,‬בכוחותיו הדלים‪ ,‬לא הצליח להשיב מלחמה‬ ‫להשלים את המשפט‪ .‬כך היה גם בפעם השלישית‬ ‫שערה‪.‬‬ ‫והרביעית‪.‬‬ ‫והוא נשבר לרסיסים‪.‬‬ ‫ברגע זה נשבר רבי יעקב יוסף לרסיסים‪ .‬לפתע לפת‬ ‫בכח את ידיות הכסא‪ ,‬קם בשארית כוחו על רגליו‪,‬‬ ‫תוצאות עוגמת הנפש לא איחרו מלבוא‪ .‬רבי יעקב‪,‬‬ ‫והחל לזעוק לעבר הקהל ההמום בקול רם‪ ,‬כדוב שכול‪:‬‬ ‫הגאון והדרשן הנערץ מליטא‪ ,‬קיבל שיתוק באבריו‪ ,‬כל‬ ‫"שכחתי מה שהרמב"ם רוצה לומר! אני‪ ,‬שהייתי‬ ‫גופו נפגע והוא שכב עטוף ביסורים נוראים‪ .‬עולמו חרב‬ ‫מפורסם כבקי וחריף בכל חדרי תורה‪ ,‬נהפכתי לשבר‬ ‫עליו‪ ,‬כל רעיו בגדו בו‪ ,‬והזכרונות הקסומים מימים עברו‬ ‫כלי‪ .‬ראו מה סופו של אדם! דוגמא חיה לפניכם‪ ,‬קחו‬ ‫דיכאו אותו עד עפר‪" .‬אני הגבר ראה עני"‪ ,‬קרא על‬ ‫ממני מוסר בצלמות‪ ,‬חזרו תשובה בעוד מועד‪ ,‬כי‬ ‫עצמו בכאב‪.‬‬ ‫בכוחכם עדיין לשוב" !‬ ‫מרוב יגון‪ ,‬ספג גם מוחו הגאוני מכה אנושה‪ .‬כל מה‬ ‫והוא פרץ בכי חסר מעצורים‪.‬‬ ‫שהיה אצור בו התפזר לכל עבר‪ .‬אותיות פורחות באויר‪.‬‬ ‫פיו שהפיק מרגליות רבות כל כך‪ ,‬השתתק באחת‪,‬‬ ‫ועימו התייפח כל הקהל‪ ,‬קטנים כגדולים‪ .‬עין אחת לא‬ ‫והוא הסתגר בביתו‪ ,‬שפל ומיוסר‪.‬‬ ‫נשארה יבישה לנוכח הלוחות שהפכו לשברי לוחות‪.‬‬ ‫ואז הגיעה שבת – שובה‪ ,‬אותו שבת נוראה שזיעזעה‬ ‫וזו היתה דרשתו האחרונה עלי אדמות‪ ,‬דרשה‬ ‫את הלבבות‪.‬‬ ‫שהצליחה לחולל את הזעזוע שלא חולל בעוד כוחותיו‬ ‫רבי יעקב יוסף כבר לא היה יכול לעמוד על רגליו‪ ,‬אך‬ ‫עימו‪ .‬דרשה שלקחה מהדהד לדורות‪ :‬חזרו בתשובה‬ ‫הלא לומר "דרשת שבת שובה" צריך‪ .‬מצבו היה אנוש‪,‬‬ ‫בעוד מועד! כל עוד הכוחות במותניים!‬ ‫והרופאים הזהירו שהוא לא יעמוד במשימה זו‪ ,‬אך רבי‬ ‫‪18‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת האזינו שבת שובה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫היה זה בסוף שנות מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬כאשר‬ ‫קברו של רבי יעקב יוסף זצ"ל "הרב הכולל" נמצא בניו‬ ‫הגאון רבי יוסף רוזין מרוגטשוב זצ"ל נמלט מאימי‬ ‫יורק‪ ,‬והוא מקום ידוע להיפקד בדבר ישועה ורחמים‪.‬‬ ‫הקרבות והתגורר בפטרבורג כפליט מלחמה‪ .‬באחד‬ ‫זכותו תגן עלינו‪.‬‬ ‫הימים נכנס לבקרו אורח (הרב אברהם דב ריינס ז"ל)‪,‬‬ ‫והשניים דיברו על מצבו כפליט בגלות‪ .‬אמר לו האורח‪:‬‬ ‫אמנם יתכן שגם אילו נשאר רבינו בדווינסק לא היה‬ ‫***‬ ‫נפגע מהמלחמה‪ ,‬אולם הרי רבינו עשה מה שעשה על‬ ‫לפני כמה שנים הגיע פוסק הדור ה"שבט הלוי" זצ"ל‪,‬‬ ‫פי דין‪.‬‬ ‫למעמד הכנסת ס"ת לבית מדרשו באחוזת ברכפלד‬ ‫במודיעין – עילית‪ .‬הוא נשא מדברותיו לכבוד המעמד‬ ‫"כדין? לאיזה דין אתה מכוון?" שאלו הגאון הרוגטשובי‬ ‫המרומם‪ ,‬ובסיום דבריו דיבר על כך שהתורה היא‬ ‫בסקרנות‪.‬‬ ‫בחינת "שירה"‪ ,‬כלשון הפסוק‪" :‬ועתה כתבו לכם את‬ ‫השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם‪,‬‬ ‫השיבו האורח‪ :‬הלא חז"ל הזהירו אותנו [שבת לב‪].‬‬ ‫למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל'‪.‬‬ ‫"לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו‬ ‫נס‪ ,‬שמא אין עושין לו נס"‪.‬‬ ‫ההבדל בין בני ישראל לאומות העולם‪ ,‬ביאר הרב‬ ‫וואזנר זצ"ל‪ :‬הוא שגם בין אוה"ע היו שלמדו תורה –‬ ‫הפסיקו הגאון הרוגטשובי בשאלה‪ :‬האם יודע אתה את‬ ‫אבל זו לא היתה בפיהם כ'שירה'‪ ,‬שירה היא דבר‬ ‫הפירוש הנכון של מאמרם זה? שהרי יש לחקור האם‬ ‫שקשור לנשמה‪ ,‬ונשמה אין להם!‬ ‫כוונתם שאל יעמיד אדם את עצמו במקום שיש סכנה‪,‬‬ ‫אבל אם היה שם לפני הסכנה מותר לו להשאר על‬ ‫הסיבה שמצוה גדולה זו ניתנה ונאמרה רק בסופם של‬ ‫מקומו‪ ,‬או שמא כוונתם שאסור גם להישאר עומד‬ ‫חמשת חומשי תורה – הוסיף הרב וואזנר לבאר – היא‬ ‫במקום שהתרגשה בו סכנה?‬ ‫כי רק אחרי שמשה רבינו סיים לפרש את התורה נעשו‬ ‫הדברים ערבים ומתוקים בפיהם‪ ,‬אזי נעשו הדברים‬ ‫ומיד כדרכו הנודעת‪ ,‬החל להביא ראיות ממקורות‬ ‫אצלם בחינת שירה‪ ,‬ויכול היה לצוותם 'שימה בפיהם'‪.‬‬ ‫שונים‪ ,‬והמקור הראשון היה מהתפילה של הכהן גדול‬ ‫ביום הכיפורים על אנשי השרון "שלא יעשו בתיהם‬ ‫קבריהם"‪ ,‬ואם נאמר שאסור להישאר לגור במקום‬ ‫***‬ ‫סכנה – איך התפלל עליהם הכהן הגדול ביום הקדוש?‬ ‫הגאון המהר"י אסאד זצ"ל כתב בשם ה"הפלאה"‪,‬‬ ‫שמה שאמרו חז"ל הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט‬ ‫ניסה האורח לדחות את הראיה בטענה זו‪ :‬אולי עשו‬ ‫השערה – הטעם הוא כדי שכאשר ישובו בתשובה –‬ ‫אנשי השרון בענין זה כנגד רצון חכמים?‬ ‫יהיו להם החטאים לזכויות‪...‬‬ ‫***‬ ‫הפסיקו הגאון הרוגטשובי‪ :‬אם כך‪ ,‬יהיה הדבר תלוי‬ ‫במחלוקת המובאת בירושלמי אם רשאים להתפלל‬ ‫הגאון רבי מאיר דן ה"כלי חמדה" זצ"ל כותב‪:‬‬ ‫בעד עבריינים‪ ,‬והוא המשיך כדרכו להביא עוד ועוד‬ ‫"שמעתי מפ"ק אדמו"ר הגאון הקדוש מגור זצוקללה"ה‬ ‫ראיות לפתור את חקירתו ממקורות שונים בש"ס‪ ,‬עד‬ ‫בעל "שפת אמת"‪ ,‬שאמר שכיון שבתשובה מאהבה‬ ‫שהאורח – כך הודה לימים – כבר לא הצליח לעקוב‬ ‫קיי"ל זדונות נעשות לו כזכויות‪ ,‬וליכא כאן קטיגור כלל‪,‬‬ ‫אחר שטף הדברים‪...‬‬ ‫לכן יכל אהרן להקריב פר ועגל לכפר על חטא העגל‪,‬‬ ‫כיון דהיה תשובה מאהבה‪."...‬‬ ‫***‬ ‫***‬ ‫‪19‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת האזינו שבת שובה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫באחד הלילות שלפני יום הדין‪ ,‬ראש השנה‪ ,‬התעוררתי‬ ‫סיפר מו' רה"י שליט"א‪:‬‬ ‫משנתי לשמע קולות רחש בחדר‪ ,‬והנה מבחין אני‬ ‫שמרן ה"חפץ חיים" יורד ממטתו ומתחיל להתלבש‬ ‫עובדא היה עם הרה"ק רבי אברהם מקאליסק זי"ע‪,‬‬ ‫לבדו‪ ,‬למרות זקנתו המופלגת כל כך‪ ,‬כמובן שברצוני‬ ‫שבזמנו עשו מוכרי הדגים יד אחת לייקר את מחיר‬ ‫היה להמשיך הלאה בשנתי בשעה כה מוקדמת של‬ ‫הדגים‪ ,‬ובעשי"ת נכנסו אליו ממכובדי העיר לשאול‬ ‫לפנות בוקר ולכן הסתובבתי לצד השני שלא יבחין מרן‬ ‫חוות דעתו מה לעשות‪ ,‬והשיב להם שוודאי צדקו בצורך‬ ‫בהקיצי‪ ,‬אולם הח"ח‪ ,‬שכנראה שכבר הבחין בכך‪,‬‬ ‫הענין‪ ,‬אבל נשגב מבינתי האיך עלה בדעתכם בימי‬ ‫ניגש לעבר מיטתי וקרא אלי‪ :‬ר' נתן האם אתה ישן‪,‬‬ ‫התשובה לחשוב אודות זה‪ ,‬תאמינו לי‪ ,‬שעל אף גודל‬ ‫כמובן שעניתי את האמת שאיני ישן‪ .‬א"ל הח"ח‪ :‬אם‬ ‫הדחקות השורר אתנו כעת‪ ,‬אם הייתי מוצא כיס מלא‬ ‫לא ישנים‪ ,‬בוא ללמוד‪ ,‬קמתי מיד והתחלנו ללמוד‪,‬‬ ‫מעות לא הייתי מגביהו‪ ,‬בעת הזאת שצריך לחפש‬ ‫כשבחוץ עדיין שוררת החשיכה של לפני עלות השחר‪.‬‬ ‫עצות ותחבולות במה יתרצה עבד אל אדוניו‪.‬‬ ‫והחפץ חיים נטל גמרא מסכת ערכין‪ ,‬ופתח בה בדף י‪:‬‬ ‫והחל ללמוד לשון הגמרא שם‪ ..." :‬ר"ה ויוהכ"פ דאיקרו‬ ‫מועד ואיקדוש בעשיית מלאכה לימא הלל? משום דר'‬ ‫***‬ ‫אבהו‪ ,‬דאמר רבי אבהו‪ ,‬אמרו מלאכי השרת לפני‬ ‫בספה"ק "עקידת יצחק" מהרה"ק מאלכסנדר זי"ע –‬ ‫הקב"ה‪ ,‬רבוש"ע‪ ,‬מפני מה אין ישראל אומרים שירה‬ ‫הי"ד‪:‬‬ ‫לפניך בר"ה וביוהכ"פ‪ ,‬אמר להן‪ :‬אפשר מלך יושב על‬ ‫כסא הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו‪,‬‬ ‫הרה"ק המגיד מטריסק זי"ע שאל את זקנו הרבי ר'‬ ‫וישראל אומרים שירה לפני‪."...‬‬ ‫יחיאל מאלכסנדר זי"ע‪ :‬למה דרכו של צדיק שהעבירות‬ ‫תמיד נגד עיניו‪ ,‬שמדמה בנפשו כי עובר עבירות ח"ו‪,‬‬ ‫לאחר מכן השתתק והשתהה קצת‪ ,‬ואמר‪ :‬מה כתוב‬ ‫והרשע להיפך‪ ,‬שמדמה בנפשו שהוא מלא מצוות‬ ‫פה בגמרא "ספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו" –‬ ‫ומעשים טובים‪ ,‬כי המצוות והמעש"ט צריכים‬ ‫בשלמא ספרי חיים מובן על מה ולמה פותחים אותם‪,‬‬ ‫להיעשות בדחילו ורחימו אז לא פרחת לעילא‪ ,‬ואם‬ ‫שכעת היא שעת הדין‪ ,‬לדון את החיים האם יזכו‬ ‫אינם נעשים בדחילו ורחימו אז לא פרחת לעילא‪ ,‬ולזאת‬ ‫להמשיך לחיות או שיעברו מן העולם‪ ,‬אך לשם מה‬ ‫הצדיק שעושה המצוות בדחילו ורחימו ופרחת לעילא‪,‬‬ ‫נפתחים גם ספרי מתים‪ ,‬הרי הם כבר מתו‪ ,‬נעשה‬ ‫א"כ המצוות אינם נגד עיניו ואינו רואה אותם‪ ,‬אבל אם‬ ‫ונחתך כבר גזר דינם וענשם למיתה‪ .‬אלא התירוץ הוא‬ ‫הצדיק נכשל ח"ו בעבירה היא בלי כוונה‪ ,‬בלי דחילו‬ ‫– הסביר הח"ח – רק ישנם שני סוגי מצוות‪ ,‬יש מצוה‬ ‫ורחימו‪ ,‬לזאת עומדת תמיד נגד עיניו‪ ,‬אבל הרשע הוא‬ ‫שלמרות שהיא מצד עצמה גדולה מאד‪ ,‬אולם אין היא‬ ‫להיפך המצוות המה בלא דחילו ורחימו‪ ,‬ולא פרחת‬ ‫מצוה שנושאת פירות מעבר לעצם קיומם‪ ,‬ולעומת‬ ‫לעילא וממילא המה תמיד נגד עיניו‪ ,‬אבל העבירות‬ ‫זאת יש מצוה שמצד עצמה היא לא כל כך גדולה‪,‬‬ ‫שעושה המה בדחילו ורחימו ופרחת לעילא ולכן לא‬ ‫אמנם היא מצוה כזאת שנושאת פירות ופירי פירות‬ ‫רואה אותם‪.‬‬ ‫במשך הזמן הרבה מעבר לשעת קיומה‪.‬‬ ‫מצות חינוך למשל הרי היא מצוה שנושאת פירות‬ ‫סיפורי השבוע‬ ‫תמיד‪ ,‬אדם לוקח נער יתום עזוב ואוספו לתוך ביתו‪,‬‬ ‫מגדלו ומחנכו לתורה ומצוות‪ ,‬הרי בהגיע זמנו נושא‬ ‫בעיר בראזר‪ ,‬ששכנה בין ברנוביץ לבריסק‪ ,‬התגוררה‬ ‫הוא אשה ומקים משפחה‪ ,‬שאף את כל בני משפחתו‬ ‫משפחתו של הבחור נתן מושקוביץ ז"ל‪ ,‬שזכה לשרת‬ ‫מגדל כעת היתום הזה בדרך התורה בה חונך וגודל ע"י‬ ‫בקודש אצל ה"חפץ חיים" זצ"ל במשך שנים רבות‬ ‫מאמצו‪ ,‬הרי לך הפירות של אותו חינוך שחינך הלה‪.‬‬ ‫ובלילות אף ישן עמו בחדר אחד‪ ,‬פעם אחת כשהגיע‬ ‫המשב"ק לבית הוריו בבין הזמנים‪ ,‬שח לי את העובדא‬ ‫ולפעמים במשך הזמן פותח יתום זה ישיבה שבה‬ ‫דלהלן‪:‬‬ ‫‪20‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת האזינו שבת שובה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫בטענותיכם הרי כבר מסרתם דיניכם לשמים‪ ,‬ואין לדיין‬ ‫לומדים אחר כך מאתיים בחורים‪ ,‬נמצא אם כן‬ ‫אלא מה שעיניו רואות‪ ,‬אבל"‪ ,‬הרעים בקולו בשאגת‬ ‫שלמאמצו ומגדלו של היתום יש כעת חלק ונטל שכרו‬ ‫ארי‪" ,‬אם הצדק אתנו והוצאנו דין לאמתו‪ ,‬הרי אז‪."...‬‬ ‫בכל התורה שלומדים מאות הבחורים הללו‪ ,‬תלמידי‬ ‫היתום אותו אסף לביתו‪ ,‬וכשם שלהרמב"ם נותנים‬ ‫מיד החווירו פני המתפרצים ויחרדו איש אל אחיו‪ ,‬ורבי‬ ‫שכר על מה שאנו היום בדורותינו לומדים רמב"ם‪ ,‬אמר‬ ‫יוסף חיים המשיך בתוקף‪" ,‬הרי אז אני סולח ומוחל‬ ‫ה"חפץ חיים"‪.‬‬ ‫לכם במחילה גמורה‪ ,‬והריני מברך אתכם שתכתבו‬ ‫ותחתמו לחיים טובים ולשלום"‪.‬‬ ‫ומעתה מובן‪ ,‬שזה הפירוש באותו ספרי מתים‬ ‫שנפתחים לפני ה' בימי הדין‪ ,‬שכן כעת דנים על אותו‬ ‫אחד הבנים שנכח במקום‪ ,‬פנה אחרי כן אל רבי יוסף‬ ‫שכר שמגיע לו עבור פירות מעשיו שעשה בעודו‬ ‫חיים בשאלה "מילא אם בליבו מחל‪ ,‬ניחא‪ ,‬אבל לשם‬ ‫בחיותו לפני כמה שנים‪ ,‬האם וכמה להוסיף לו שכרו‬ ‫מה הודיע להם על המחילה‪ ,‬הכי לא טוב יותר‬ ‫עבור פירות מעשיו הטובים‪.‬‬ ‫שיתייסרו בעוונם עד שיבואו לבקש מחילה כדין"‪.‬‬ ‫ואותו דבר בדיוק גם להיפך‪ ,‬סיים הח"ח דבריו באוזני‬ ‫ענה לו רבי יוסף חיים‪" :‬יום הדין מתקרב‪ ,‬וחששתי‬ ‫משמשו‪ ,‬דהיינו‪ ,‬אם אחד עושה עבירה שנושאת‬ ‫שיכשלו בעוונם ויצדיקו את מעשיהם בעיניהם‪ ,‬ומתוך‬ ‫פירות‪ ,‬למשל כותב ספר מינות‪ ,‬הרי כל שנה צריכים‬ ‫כך לא יבקשו מחילה וחלילה ייענשו בסיבתי ביום הדין‪,‬‬ ‫להוסיף לו לחשבון עבירותיו את פרי הפעולה‬ ‫לכן הכרזתי מראש שאני מוחל להם‪ ,‬כך ייקל להם‬ ‫וההשפעה הרעה שנעשתה מעבירתו שעבר בחייו‪.‬‬ ‫לחזור בתשובה ומיד יסלח להם‪.‬‬ ‫אלה היו דברי הח"ח באותו לילה שלפני יום הדין ר"ה‪,‬‬ ‫כפי שסיפר משמשו הנ"ל להגר"ש הכהן רוזובסקי‬ ‫***‬ ‫זצ"ל מירושת"ו‪.‬‬ ‫מספר הגה"ח ר' יאיר וינשטוק שליט"א [בחוברת‬ ‫"אהל מועד"]‪:‬‬ ‫***‬ ‫בעת כהונתו של הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד רבה של‬ ‫מעשה באברך חסידי צעיר‪ ,‬שנקלע לעיר בעלזא‪ ,‬היה‬ ‫ירושלים זצ"ל בבית הדין של ירושלים‪ ,‬הזדמן לפניו‬ ‫זה לפני למעלה ממאה שנה‪ ,‬בימי כהונתו של הרה"ק‬ ‫סכסוך קשה בין שני בעלי דין‪ ,‬אחר שמיעת כל הצדדים‬ ‫רבי יששכר דב זי"ע‪ .‬עם בואו לקבל את ברכת השלום‬ ‫במשך זמן ארוך‪ ,‬פסק בית הדין כראות עיני הדיינים‬ ‫מהרבי שאל אותו הרבי מיד "האם כבר אכלת"?‪.‬‬ ‫ושיקול דעתם הברורה‪.‬‬ ‫הייתה זו שאלה במקומה‪ ,‬כמנהג הימים ההם‪ ,‬אנשים‬ ‫בני משפחת אחד הצדדים שראו עצמם נפגעים מפסק‬ ‫באו מדרכים רחוקות‪ ,‬ולבם חלל בקרבם‪ .‬בטנם ריקנית‬ ‫הדין‪ ,‬ירדו במדרגות המובילות לבית רבי יוסף חיים‬ ‫והרעב נוגס בהם בכל פה‪ .‬הרבי ידע היטב מה‬ ‫אשר בבתי מחסה שבעיר העתיקה‪ ,‬והתפרצו פנימה‬ ‫לשאול‪...‬‬ ‫בצעקות ובגידופים‪.‬‬ ‫היה זה בשבוע שלפני ראש השנה‪ ,‬רבי יוסף חיים ישב‬ ‫"לא" ענה האורח בכנות‪.‬‬ ‫במקומו בשלווה נפשית והמשיך לעיין בתלמודו‪ ,‬אך‬ ‫משגברו המהומה והצעקות ואף הרבנית פרצה בבכי‪,‬‬ ‫"אם כך‪ ,‬לך אל בני הצדיק הרב אהרן‪ .‬הוא כבר ייתן לך‬ ‫הזדקף מלוא קומתו ופנה אל המתפרצים בתקיפות‬ ‫לאכול" אמר הרבי לחסיד הצעיר‪ ,‬וזה לא איחר לעשות‬ ‫ואמר‪" :‬שמעו נא מה שברצוני להגיד לכם"‪:‬‬ ‫כדבריו ולאחר כמה דקות הקיש על דלת ביתו של‬ ‫האברך הצעיר‪ ,‬מי שלימים נודע כאהרן קדוש ה'‪ .‬הרבי‬ ‫בחדר הושלך הס‪ ,‬ורבי יוסף חיים המשיך‪" ,‬אם צדקתם‬ ‫‪21‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת האזינו שבת שובה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫סופו של דבר‪ :‬האורח אכל שבע ודשן‪ ,‬ואילו המארח‬ ‫מבעלזא זי"ע‪.‬‬ ‫"עדיין לא הרוויח את הזכות לאכול"‪...‬‬ ‫קבלו רבי אהרן בשמחה‪ ,‬לאותו אברך צעיר ומיד ערך‬ ‫לפניו את השולחן עם מיני מאכלים‪ .‬אלא שהאורח לא‬ ‫***‬ ‫היה "בטלן"‪ ,‬עמד על טיבו של בעל האכסניה שלו‬ ‫עוד מספר שם‪:‬‬ ‫שהוא אינו איש פשוט‪ ,‬וביקש מאת האורח בכנות‪,‬‬ ‫"אני אשמח לאכול‪ ,‬אבל רק עם כבודו יצטרף אלי"‪.‬‬ ‫רבי יעקב יוסף הרמן זצ"ל ["הכל לאדון הכל"] היה‬ ‫כידוע אדם ישר כסרגל ואמיץ לב בגיבורים‪ .‬הוא לא‬ ‫"בוודאי שאני אצטרף" נענה רבי אהרן‪" ,‬אבל זה ייקח‬ ‫נשא פני איש‪ ,‬ויהא זה הגדול שבגדולים כידוע‬ ‫לי מעט זמן‪ ,‬ובינתיים הרי אתה רעב וחבל על זמנך‪,‬‬ ‫וכמפורסם‪ .‬לאחר שלחם כארי בארה"ב על מניעת‬ ‫אנא במטותא‪ ,‬נא שב לסעוד ואני אצטרף אליך יותר‬ ‫חתונות מעורבות ועוד כמה פרצות שהיו נפוצות בזמן‬ ‫מאוחר"‪.‬‬ ‫ההוא‪ ,‬עלה לארץ ישראל [בשנת תרצ"ט] כדי לחיות‬ ‫בה את שארית חייו‪ .‬כמה שנים אחריו הגיע הרבי‬ ‫האורח שאכן לא יכול היה לחכות יותר‪ ,‬נטל ידיו ואכל‬ ‫מבעלזא כפליט שואה וקמעא קמעא הלך והתפרסם‬ ‫בתאבון ובינתיים הסתובב מארחו בבית כשהוא שקוע‬ ‫שמו בכל הארץ‪.‬‬ ‫כולו בעבודתו הקדוש‪ .‬עד כי לא יכול היה לסרב‬ ‫להפצרות האורח‪ ,‬וניגש גם הוא אל הנטלה‪ .‬הניח את‬ ‫דבר אחד לא יכול היה הרב הרמן להבין‪ .‬מה זאת‬ ‫האלונטית לידו ועמד ליטול את ידיו שעה שלפתע שמע‬ ‫שהרבי מבעלזא מתפלל בשעות מאוחרות?! לאחר זמן‬ ‫האורח את רבי אהרן ממלמל חרישית‪:‬‬ ‫תפילה ואפילו לאחר חצות היום‪ .‬הוא בירר את הדבר‪,‬‬ ‫האם לא חלה טעות‪ ,‬וכששמע כי נכון הדבר‪ ,‬החליט‬ ‫"אתה הולך ליטול ידיים‪ .‬לאכול? האם מגיע לך‬ ‫להיכנס בכבודו ובעצמו אל הרבי מבעלזא ולמחות‬ ‫לאכול?"‬ ‫בפניו על התפילה המאוחרת שאינה עולה בקנה אחד‬ ‫עם זמני ההלכה‪.‬‬ ‫הניח את הספל והמים ושב לעבודתו‪.‬‬ ‫מכיוון שסיפר את מחשבתו לכמה ממכריו‪ ,‬גערו בו‬ ‫עברו כמה רגעים והמארח שכל כולו משועבד לאורח‬ ‫ואמרו לו‪" ,‬מה חושב אתה‪ ,‬שהרבי מבעלזא‪ ,‬הוא אדם‬ ‫המפציר בו לסעוד גם הוא‪ ,‬ניגש שוב אל הספל ושוב‬ ‫מן השורה? זהו אדמו"ר גדול‪ ,‬ואי אפשר להיכנס אליו‬ ‫הוא שואל את עצמו‪:‬‬ ‫עם שאלות כאלה"‪.‬‬ ‫"איך אתה יכול ליטול ידיים‪ .‬כלום "הרווחת" את האוכל‬ ‫אבל רבי יעקב יוסף‪ ,‬פלס מים – עקום הוא לידו‪" ...‬זמני‬ ‫הזה?"‬ ‫ההלכה חלים גם על משה רבינו"‪ .‬מודיע הוא לכל‬ ‫מכריו כי בקרוב כאשר הרבי יבוא לשהות בירושלים‬ ‫ושוב מניח את הספל וחוזר להלך בבית כשהוא שקוע‬ ‫בימי הקיץ‪ ,‬כדרכו מדי שנה‪ ,‬ייכנס אל הרבי וישאל אותו‬ ‫בשרעפי קודש‪ ,‬עד שנזכר שהרי הבטיח לאורח לסעוד‬ ‫"הייתכן"?!‬ ‫עמו ביחד‪ .‬ניגש בשלישית אל הספל‪ .‬שוקע במחשבות‬ ‫ואחריהן הוא מייסר את עצמו‪:‬‬ ‫כאשר הבינו מקורביו של ג'יי ג'יי (כינויו המפורסם של‬ ‫הרב הרמן בארה"ב) שכלה ונחרצה עמו להיכנס אל‬ ‫"באיזו זכות מגיע לך לאכול? האם עשית משהו‬ ‫הרבי ללא משוא פנים וללא מורא‪ ,‬ניסו למזער את‬ ‫שבגללו יש לך זכות לאכול?"‬ ‫התקרית הדיפלומטית הצפויה‪ ,‬והבהירו לו כי אל רבי‬ ‫גדול כזה‪ ,‬אין נכנסים סתם כך‪ ,‬אלא יש להכין פתקא‬ ‫וחוזר חלילה‪.‬‬ ‫‪22‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת האזינו שבת שובה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫"שמעתי שהרבי שיחי' מתפלל בכל יום בשעות‬ ‫דרחמי‪ ,‬קוויטל‪ .‬לכתוב את שמו ואת שמות בני‬ ‫מאוחרות‪ ,‬הרבה לאחר זמן תפילה‪ ,‬כיצד ייתכן הדבר‪.‬‬ ‫משפחתו‪ ,‬ואז לאחר שתיקרא פרשת "ואלה שמות"‬ ‫מאיפה הרבי לוקח היתר להתפלל מאוחר?"‬ ‫תגיע גם "פרשת התוכחה"‪...‬‬ ‫נהנה הרבי מבעלזא מדבריו של רבי יעקב יוסף שדיבר‬ ‫סבר וקיבל‪ .‬הכין קוויטל וכתב עליו את שמות בני‬ ‫במורא וכבוד‪ ,‬אבל את המקום הראשון בסולם הערכים‬ ‫המשפחה‪ .‬בהגיע היום נכנס אל הקודש פנימה‪,‬‬ ‫שלו שמר לתורה‪ ,‬והוא פתח ואמר‪:‬‬ ‫והגבאי רבי שלום פויגל החל קורא את השמות בפני‬ ‫"שאלת כעניין‪ ,‬ואשיב לך‪ .‬האמת היא שאתה צודק‪ ,‬אין‬ ‫הרבי‪.‬‬ ‫לי שום היתר על הדבר הזה‪ ,‬להתפלל מאוחר‪ .‬דע לך‬ ‫הרבי ישב בראש מורכן כדרכו‪ ,‬ומיד לשמע השמות‬ ‫שבכל יום אני מתכונן להתפלל תפילה בזמנה‪ ,‬ואני‬ ‫הגיב בקריאתו המפורסמת‪" ,‬איי‪ ,‬איי"‪ ,‬בה היה‬ ‫עושה כל שיבכולתי להוציא את מחשבתי אל הפועל‪.‬‬ ‫משתמש כאשר השמות בקוויטל לא היו נכונים‪ .‬החל‬ ‫אלא מאי‪ ,‬שאני איני אדם בריא‪ .‬וסדר יומי משתבשים‬ ‫הגבאי לקרוא את השמות מחדש ושוב מרמז הרבי‬ ‫עלי‪ .‬למעשה מצד ההלכה‪ ,‬אני פטור לגמרי מן‬ ‫לאות של אי שביעות רצון‪.‬‬ ‫התפילה כדין חולה מעיים‪ .‬ולכן מתוקף הנסיבות‬ ‫הגבאי כבר ידע כי חלה טעות בשמות‪ ,‬כפי שקרה‬ ‫המיוחדות‪ ,‬מתעכב העניין והולך עד שבסופו של דבר‬ ‫הרבה פעמים‪ ,‬והרבי היה חש בדבר תיכף ומיד‪ .‬פנה‬ ‫אני מתפלל בשעות מאוחרות‪ .‬ואני קונס את עצמי מדי‬ ‫אל רבי יעקב יוסף ואמר לו‪" ,‬בדוק נא את הקוויטל‬ ‫יום בקנסות כספיים על תפילתי המאוחרת‪ .‬אבל מצד‬ ‫וראה‪ ,‬האם לא חלה כאן טעות"?‬ ‫הדין אתה צודק לגמרי‪ ,‬אין לי ולשום אדם אחר‪ ,‬שום‬ ‫לקח רבי יעקב יוסף את הנייר והחל קורא את השמות‬ ‫היתר להתפלל תפילה שלא בזמנה‪ .‬ואכן אני מקווה כי‬ ‫מחדש‪ ,‬ואכן מיד הרגיש בטעות כאשר כמה שמות‬ ‫למחר אתפלל תפילה בזמנה"‪...‬‬ ‫נכתבו על ידו בסדר הפוך‪ ,‬וכיו"ב‪ .‬מיד כתב קוויטל‬ ‫חדש עם השמות בצורה מתוקנת‪ ,‬והנה כאשר קרא‬ ‫זכותם תגן עלינו‬ ‫הגבאי מחדש את השמות שנכתבו כהלכה‪ ,‬מיד נחה‬ ‫דעתו של הרבי והוא ענה לפי העניין‪.‬‬ ‫רבי יעקב יוסף היה עמודא דפרזלא בכל הנוגע ליסודות‬ ‫ידידי חביבי‬ ‫היהדות‪ ,‬אבל מוחו היה חריף ונשמתו מרגישה‪ .‬בראותו‬ ‫את רוח קדשו הגלויה של הרבי‪ ,‬התחרט מיד על‬ ‫נמצאים אנו בימים המסוגלים לתשובה‬ ‫מחשבתו המקורית‪ ,‬והחליט בו במקום כי בזאת תם‬ ‫וצריכים להרבות בתורה ותפילה‬ ‫הביקור והוא ייצא וישוב לביתו‪.‬‬ ‫אולם כשביקש לסיים וללכת‪ ,‬לא הניח לו הרבי‪ ,‬ושאלו‪:‬‬ ‫ולבקש סליחה מחילה וכפרה‬ ‫"אנטשולדיג‪ ,‬האם לא היה לך איזה נושא שרצית לדבר‬ ‫יעזור השי"ת ונזכה לחתימה טובה‬ ‫עמי?"‬ ‫ולשנה טובה בריאה ומאושרה‬ ‫רבי יעקב יוסף נבהל מול הופעתה השניה של רוח‬ ‫פרנסה טובה והרבה הצלחה‬ ‫הקודש של הרבי שידע הכל‪ ,‬והחל מגמגם‪ ,‬שאמנם‬ ‫שמחה ונחת מכל צאצאינו המפארים את‬ ‫רצה לדבר משהו‪ ,‬אבל כבר חזר בו‪ ,‬וכבר אינו רוצה‬ ‫המשפחה‬ ‫לדבר על שום דבר‪...‬‬ ‫אבל הרבי לא הניח לו והאיץ‪" ,‬נו‪ ,‬אדרבה‪ ,‬אם באת‬ ‫לכאן עם מחשבה לדבר על איזה נושא‪ ,‬ברצוני לשמוע‬ ‫המעתיר בעדכם‬ ‫את דבריך"‪.‬‬ ‫ידידכם אוהבכם‬ ‫למרות המבוכה והבושה‪ ,‬לא נותרה בפניו ברירה‪ ,‬והוא‬ ‫גמר חתימה טובה!‬ ‫העלה אכן את הנושא על השולחן‪ .‬אך כשהגיע לעניין‬ ‫ההלכתי‪ ,‬החלה היראת השמים שלו בוערת בו והוא‬ ‫שאל בנימה שממוזגת בה יראת שמים עם הדרת כבוד‪:‬‬ ‫‪23‬‬