משנת החסידות · mishnas hachsidus — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

בעזהשי”ת
משנת
החסידות
מאסופת תורתו של המשפיע
הגה”ח רבי
אשר זעליג
לוסטיגמן
שליט”א
המאמר השבועי:
סגולת ועבודת
עשרת ימי תשובה
פרשת האזינו ‘שבת שובה’ תשפ”ז
שהתשובה והצעקה יפה לעולם, הרה"ק ר' דוד שלמה אייבשיץ
בעשרה ימים שבין ראש השנה זי"ע בספרו "ערבי נחל":
ויום הכיפורים היא יפה ביותר, הניצוצות של עשרת ימי
ומתקבלת היא מיד ,שנאמר" :דרשו תשובה הם אבר שהנשמה
ה' בהמצאו" .במה דברים אמורים תלויה בהם
ביחיד ,אבל צבור כל זמן שעושים
תודה להשי"ת מלך מלכי המלכים
תשובה וצועקין בלב שלם ,הן נענין,
הקב"ה ,זכינו בימי "ראש השנה"
שנאמר" :כה' אלקינו בכל קראנו
לקבל עלינו עול מלכותו על כל
אליו" ,עכ"ד.
השנה ,ואנו בעיצומם של עשרת
מבואר בדבריהם הק' ,שעשרה ימי תשובה ,שאחר ההמלכה ,אנו
ימים אלו -הם מיוחדים במינם, זוכים לזמן של תיקון העבר ,והוא
שהתשובה והתפלה של כל יחיד ,יש זמן מיוחד מכל השנה ,של קירוב
בה כח של צבור ,ומיד היא מתקבלת. גדול אל השי"ת ,זמן של :דרשו
והכוונה של ציבור הוא נורא מאד, ה' "בהמצאו" ,ואנו מגיעים ליום
וכל יחיד נחשב כאילו כל ישראל הקדוש והמקודש מכל ימות השנה
שבכל העולם מתפללים עבורו .וכמה "יום הכיפורים" ,זמן של ביטול אליו
צריך כל אחד לנצל מתנה נשגבה זו, לגמרי ,כמבואר בקדושת לוי (שבת
ולהתמסר בימים אלו לעבודת הבורא תשובה) .נבאר בעזה"י במאמר זה
יתברך ,להתקרב אליו ולהתפלל שורש וגדולת ימים אלו.
ולבקש כל צרכינו.
לכל יחיד יש כח של צבור
ניתן קורת רוח בעשרת ימי מובא בחז"ל (ראש השנה יח ,א):
תשובה אמר רב שמואל בר איניא משמיה
וכמים קרים על נפש עיפה ,הם דרב ,מניין לגזר דין של צבור ,אע"ג
דברי אליהו הנביא ז"ל (תנא דבי אליהו שנחתם נקרע ,שנאמר" :כי מי גוי
זוטא פרק כ"ב) :רבי נהוראי אומר: גדול אשר לו אלקים קרובים אליו
מפני מה ניתנה קורת רוח [מפני מה כה' אלקנו בכל קראנו אליו" (דברים
הקב"ה מצוי וקרוב יותר לישראל], ד ,ז) .והכתיב (ישעיה נה ,ו)" :דרשו ה'
בעשרת הימים מראש השנה ועד בהמצאו"? התם ביחיד הכא בצבור.
יום הכיפורים? כנגד עשרה נסיונות ביחיד אימת? אמר רבה בר אבוה:
שנתנסה אברהם אבינו ,ונמצא שלם "אלו עשרה ימים שבין ראש השנה
בכולן כו' .וכנגד עשרה הדיברות ליום הכיפורים".
שקבלו ישראל בסיני ,שאם יעשו
תשובה שלימה ,בעשרת הימים התפלה מתקבלת מיד
מראש השנה עד יום הכיפורים, וכן פסק רבנו הרמב"ם ז"ל (הלכות
שיקבלם בתשובה שלימה לפניו. תשובה פ"ב הלכה ו') ,וז"ל :אע"פ
בימים הנוראים ימי הדין והמשפט, למחול זה לזה
ואינם יודעים מה יהיה משפטם ,הלא
(ערך ומובא בפסיקתא רבתי
לאחותם יהגה לבם ביום שידבר בה.
שובה ישראל פ"ג בהוספה) :יתברך שמו
וראוי לכל ירא אלקים למעט בעסקיו,
ויתעלה זכרו ,שהוא [הקב"ה] מחבב
ולהיות רעיוניו נחתים ,ולקבוע ביום
את ישראל ,ותיקן להם עשרת ימי
ובלילה עתים ,להתבודד בחדריו,
תשובה ,שאפילו יחיד עושה בהן
ולחפש דרכיו ולחקר ,ולקדם
תשובה ,מקבלין תשובתו כתשובת
אשמורות ,ולהתעסק בדרכי התשובה
ציבור .לפיכך צריכין כל ישראל
וכשרון המעשה ,ולשפוך שיח ולשאת
להחזיק בתשובה ,ולעשות שלום בין
תפלה ורנה ,ולהפיל תחנה .והעת עת
אדם לחבירו ,ולמחול זה לזה בערב
רצון ,והתפלה נשמעת בה ,כענין
יום כפורים ,כדי שיתקבל תשובתם
שנאמר :בעת רצון עניתיך וביום
ותפלתם ,לפני הקב"ה בשלום
ישועה עזרתיך (ישעיה מט ,ח) .ואמרו
ובחיבה יתירה.
רבותינו ז"ל :דרשו ה' בהמצאו ,אלו
עשרה ימים שבין ראש השנה ליום לנצל כל רגע מעשרת ימי תשובה
הכפורים (ר"ה יח ,ב) .ומצות עשה מן
התורה להעיר אדם את רוחו לחזור ומה נוראים הם דבריו הק'
בתשובה ביום הכפורים ,שנאמר: של רבנו יונה ז"ל ,בספרו "שערי
"מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" תשובה" (שער שני אות י"ד) ,בחשיבות
(ויקרא טז ,ל) .על כן הזהירנו הכתוב עשרת ימי תשובה .וז"ל:
שנטהר לפני ה' בתשובתנו ,והוא בעשרת ימי תשובה הירא את
יכפר עלינו ביום הזה לטהר אותנו, דבר ה' ,לבו יחיל בקרבו ,בדעתו -
עכ"ד. כי כל מעשיו בספר נכתבים ,ובעת
ההיא האלקים יביא במשפט את כל
כהפרש האור מן החושך מעשה ,על כל נעלם אם טוב ואם
ומה מעודדים ומחייבים דבריו רע ,כי האדם נדון בראש השנה ,וגזר
הקדושים והנוראים ,של רבנו רבי דין שלו נחתם ביום הכפורים ,ובעת
אליעזר פאפו זי"ע ,המלמדנו גדולת אשר ידע האדם כי יביאו את דינו
חשיבות עשרת ימי תשובה .ויש לפני מלך בשר ודם ,הלא יחרד חרדה
הפרש גדול בין עשרת ימי תשובה גדולה ,וישת עצות בנפשו ,ובכל דרכי
לשאר ימי השנה ,לענין תשובה חריצות יחיש מפלט לו ,ולא תעלה
ותפלה ,כהפרש האור מן החושך. על רוחו לפנות על ימין או שמאל,
וכדבריו בספרו "פלא יועץ" (ערך ולהתעסק ביתר חפציו ,ולא ישגיח
תשובה) ,וזל"ק :ואם כל השנה הלך לפתח ולשדד אדמתו ,ולא יפנה דרך
בשרירות לבו ויצרו הפיל עליו כרמים ,ולא יתרפה ביום צרה מהכין
תרדמה ,הנה בהגיע ימי חפץ ימי רצון, לב להנצל כצבי מיד .לכן מה נואלו
חודש רחמים ועשרת ימי תשובה, היוצאים לפעלם ולעבודתם עדי ערב
כלומר אהיה מצוי לו ,ע"כ .והאריך לא עת לנום ולישן ,כי מלך במשפט
בדברי כיבושים איך כביכול הקב"ה יעמיד ארץ ,וחרדה ילבש ,ויתעורר
משפיל עצמו לישראל להיות אוחזים כאיש אשר יעור משינתו ...וכתוב
בו וכו' ,ובאומרו דבורים אלו אלפי בספרים :שהפרש יש בין עשרת ימי
ישראל הורידו כנחל דמעה ,והלואי תשובה לשאר הימים ,לענין תשובה
שארגיש עוד התעוררות תשובה כל ותפלה ,כהפרש האור מן החושך.
ימי חיי ,עכלה"ק. ויפה שעה בתשובה ומעשים טובים
בימים האלה ,מימים שלמים בשאר
התשובה עתה קלה ביותר הימים ,אשר על כן ראוי לחוש על כל
רגע של ימים אלו שלא לאבדו ,ע"כ.
ועד היכן הדברים מגיעים ,עלינו
להביא דברי ה"בני יששכר" זי"ע, הקב"ה משפיל עצמו לישראל
בספרו במאמרי חודש תשרי (מאמר
וכמים קרים על נפש עייפה ,הם
ד' דרוש ו) ,וז"ל :במדרש -שובה
הדברים שאמר הרה"ק כ"ק מרן ר'
ישראל עד הוי"ה אלקיך ,בשם רבי
ישכר דוב מבעלזא זי"ע ,על חשיבות
מאיר תני ,עד הוי"ה עד שהוא במדת
עשרת ימי תשובה ,שבקל יכול כל
רחמים ,ואם לאו אלקי"ך ,עד לא
אחד להתקרב אל השי"ת ,היות והוא
יתעביד סנגורייא קטגורייא .רבי משפיל עצמו כביכול אלינו ,כענפים
מאיר בא לבאר דברי הנביא האומר: של הברוש הנכפפים עד למטה,
"שובה ישראל עד ה' אלקיך" ,וצריך ומהצורך רק לאחוז בהם .וכמובא
להבין וכי יש תשובה שאינה מגעת בהקדמה לספר "ויגד יעקב" חלק
עד הוי"ה? אלא כונת הנביא לומר: מועדים (ששמע מאביו זצ"ל) ,וז"ל:
דיש חילוק גדול בין עשיית תשובה
וכמה פעמים זכיתי להיות בצל
באמצע השנה ,לבין עשייתה בימי
קדשו (של מרן הרה"ק ר' ישכר דוב
הרחמים והרצון ,כי אז יותר קל
מבעלזא) ביום טוב ובימים נוראים.
לחזור בתשובה ,היות ושערי רחמים
והתעוררות התשובה שהרגשתי שם,
פתוחים ,מה שאין כן בכל השנה
אי אפשר להעלות על הכתב ,ממש
יותר קשה ,מחמת התגברות הדינים. היינו שוכחים שאנחנו בעולם הזה.
וכוונת הנביא בתיבת עד מלשון ופעם אחת זכיתי לשבות שם בשבת
בעוד ,היינו -בזמן ששולט מדת תשובה ,ובסעודה ג' אמר תורה על
הוי"ה מדת הרחמים .וזה " -שובה הפסוק" :שובה ישראל עד ה' אלקיך
ישראל עד הוי"ה" ,היינו שעוד מאיר וגו' ,אפרים מה לי עוד לעצבים ,אני
מדת הרחמים ,כי אם תתעצל חס עניתי ואשורנו ,אני כברוש רענן ממני
ושלום בזמן הרחמים ,הרי כשיתהווה פריך נמצא"( ,הושע י"ד ,ב' ט') .ופירש
ח"ו פעולת הדין ,המרומז בתיבת רש"י ז"ל :אני כברוש רענן ,אני לו
אלקיך ,מי יודע אם יהיה לך סייעתא נכפף להיות אוחז ידו בי ,כברוש רענן
דשמיא כל כך לתשובה. הנכפף לארץ ,שאדם אוחז בענפיו,
שעל ידי זה מכתש ומזכך החומר, הסיגופים אינם חלק מהתשובה
ואז יוכל אור הנפש -אור השכל,
וממשיך :דהנה ידוע ,שכמה
להאיר ולהשפיע על הלב ועל הגוף.
וכמה בני אדם ,טועים בענין מצות
ולפי זה יובן ,שאין הסיגופים מעיקרי
התשובה ,יש מי שסובר כי מצות
התשובה ,אלא אמצעי לזכך החומר,
התשובה הוא בריבוי התעניתים
ואז יוכל להתבונן במצבו ,ולעורר את
וסיגופים ,ויש מי שסובר בריבוי
לבו -נגד מי חטא ,במה עברו עליו
אמירת תהלים וסליחות וכיוצא,
ימיו ושנותיו וכדומה ,וענין זה נוהג
הנה כל אלה טועים בזה מאד( ,וכן
בכל השנה.
מבואר בתניא אגרת התשובה פרק א') ,כי
כל אלה המה רק סעיפים וסניפים
בדיבורים לבד נפתח הלב
לתשובה .אבל עיקר התשובה היא,
אבל בימים הנוראים ששערי חרטה גמורה בלב גונח ומתמרמר
רחמים ורצון פתוחים ,אין מהצורך מעומקא דלבא ,על כל פרט חטא
לזכך החומר ע"י סיגופים ותעניות, ועון ופשע ,אשר חטא והעוה והכעיס
מכיון דימינו פשוטה לקבל שבים, את בוראו ,והוא מודה ומתוודה
הנה אז יש להשב סייעתא דשמיא לפני בוראו על כל פרט ,ועוזב את
מיוחדת ,ותיכף כשיוגמר בדעתו העונות אשר בידו ,ומקבל על עצמו
לשוב אל ה' ,לקבל עליו להיטיב באמת שלא ישוב עוד לכסלה בשום
דרכיו מכאן ולהבא ,ויתחיל להתודות אופן שבעולם ,אפילו יגיע הדבר עד
ולהתנצל לפני בוראו .הנה השי"ת נפשו .אבל הרי זה צריך להיות באמת
ממקומו יפן אליו ברחמים ,להאיר ובתמים מעומק הלב ,וכדי שתהיה
אור הנפש בחומר הגוף ,ויתפעל הלב התשובה אמיתית ,הן החרטה על
ואברי הגוף ,ותהיה תשובתו תשובה העבר והן הקבלה על העתיד ,צריך
שלימה ואמיתית מעומקא דלבא ,ולא שההתבוננות במחשבתו תשפיע
יצטרך לייסר הגוף בסיגופים שונים. על הלב ,ומכיון שחטא האדם הרי
ואומר רבי מאיר שדבר זה אומר שנסתם מוחו ולבו ,והחשיך עיני
הנביא לישראל" :שובה ישראל עד השכל ,ואור הנפש המשכלת אינה
ה'" ,היינו -בזמן ששולט שם הוי"ה מאירה אצלו ,מחמת עביות החומר.
מדת הרחמים .ומעלת התשובה בזמן כמו הנר שאינו יכול להאיר אל
זה הוא " -קחו עמכם דברים ושובו הפתילה ,כשנדבק בה זוהמא ,וכדי
אל ה'" ,בזמן הרחמים והרצון ,תוכל שיוכל להאיר בה ,צריך לנער ולכתש
לעורר הלב לשוב באמת .בדברים הזוהמא מן הפתילה ,עד שישוב האור
-היינו שיספיק לך להתעורר ,ע"י ויתאחז בפתילה .כן הוא הענין בנפש
תפלות ותחנונים ,ודברי וידוי ודברי האדם ,שע"י העונות נתעבה ונתגשם
כיבושים .כי אז ימינו פשוטה לקבל החומר ,ואין אור הנפש המשכלת
שבים ומסייעים מן השמים ,ולא מאירה בו ,וכדי שתוכל להאיר בו,
תצטרך לעוררו ע"י יסורים .אבל מהצורך לעשות סיגופים ותעניות,
הלא ישפטו בעשרת ימי תשובה ,על אם לא תנצל הזמן ,ויעברו ימים
מה שאכלו גם בחודש כסלו ,ואם אינו הנוראים ,הרי שאז יהיה "אלקיך"
עבירה ,מדוע לא יאכלנו בעשרת ימי היינו ההנהגה של מדת הדין ,ואז לא
תשובה? כמו כן צריך להבין מאמרי תוכל לעורר הלב לשוב ע"י דיבורים,
חז"ל ,על כמה דברים שהנכשל בהם, אלא תצטרך לסיגופים ותעניתים,
אין לו חלק לעולם הבא ,כגון "המכנה לזכך החומר שלא יפריע לאור השכל
שם לחברו" ,אפילו דדש ביה בשמיה להאיר ולעורר את הלב ,עכ"ד.
(אפילו הורגל בכינוי זה) ,או "המלבין
פני חבירו ברבים" וכדומה .וכאשר זהירות בפת עכו"ם בעשי"ת
ישכיל האדם ,יראה כי מעט מזעיר בדברינו עד עתה ,נתבאר גדולת
אנשים ,נזהרים בכל אלה ,במשך ימי ומעלת ימים קדושים אלו ,שבקל
חייהם .ומי שנכשל בזה אפילו פעם אפשר בהם להתקרב אל מלכנו מלכו
אחת ,יפסיד כל עבודתו במשך כל של עולם ית"ש ,שומה עלינו עתה
ימי חייו ,עבור עבירה אחת ,ואין לו להתבונן עומק הענין ,מה הוא הטעם
חלק לעולם הבא ,אתמהה? הפנימי ,שימים אלו כוחם ומעלתם
רבה ונשגבה ,להתרצות לפני הבורא
בכל יום עולה ניצוץ מהנשמה
ב"ה ,ומה הטעם שאם ננצל אותם
וכדי להבין דברים הנ"ל ,נקדים כראוי בעבודה הרצויה ,הרי שזה
דברי רבנו האר"י הק' ז"ל (בספר קהלת ישפיע על מצבנו בכל השנה הבאה.
יעקב) האומר :כי כל נשמה יש לה מובא בשו"ע או"ח הלכות עשרת ימי
ניצוצות לאלפים ורבבות ,כפי מספר תשובה (סימן תר"ג) :אף מי שאינו נזהר
השנים אשר קצוב לו לחיות בעולם, מפת של עכו"ם ,בעשרה ימי תשובה
וכל ניצוץ מיוחד לו יום א' מימי צריך ליזהר ע"כ .ואומר ה"ערבי
חייו של האדם ,וכאשר עובד את ה' נחל" זי"ע (פרשת ויחי ד"ה ויקרבו):
ביום ההוא ,אזי מתוקן אותו הניצוץ, הייתי תמה לעולם ,מה שהחמירו
ועולה למעלה בהארה נפלאה ,אך רז"ל בהנהגת האדם בעשרת ימי
אינו מסתלק לגמרי ,רק נשאר מעט תשובה ,יותר מהנהגתו בכל השנה.
דבוק בגוף ,ואם יחטא ביום ההוא, ודבר זה איננו קרוב לשכל כלל ,כי זה
יצא הניצוץ ההוא פגום ,ע"כ דברי יצדק במלך בשר ודם ,אשר רואה רק
האריז"ל. מה שנגד עיניו ,לכן בעת אשר יקרא
עמו לדין ,יתנאו אז לפניו ,וימצאו חן
ניצוץ של אותו היום בעיניו ויוצאין בדימוס ,ובעבור זמן
וכתב רבנו האור החיים הק' זי"ע, משפטן יעשו מה שלבם חפץ .לא כן
(פרשת ויחי ד"ה ויקרבו) :שע"י הקדמה א-ל חי ,אשר אין דבר נעלם ממנו,
זו מובנים כמה דברים ,ואחד מהם והוא יביא במשפט על מעשי כל
להבין ענין השינה .והוא -כי אז השנה ,וכאילו ביום ההוא נעשה .ואם
מסתלק הניצוץ של הנשמה ,המתיחס כן אם אכילת פת עכו"ם היא עבירה,
שיש אברים שהנשמה תלויה בהם, לאותו היום ועולה למעלה ,ויש
כהמוח והלב ,ויש אברים שאין לו תקומה ועליה .ועשה ה' ככה,
הנשמה תלויה בהם ,כשאר אברי שיסתלק כל ניצוץ ביומו ,משום שאז
הגוף .וכמובן שאם יקבל מכה במוח הוא רחוק מהפסד .שאף אם יחטא
או בלב ,הוא בסכנה גדולה ,מה שאין האדם אח"כ ,לא יתן פגם בניצוץ
כן אם יקבל מכה בשאר אברי הגוף, ההוא ,עבור שכבר נסתלק .ומחסד
וידוע שמה שיש בנפש ,יש גם בשנה, ה' הוא ,שאע"פ שהניצוץ עולה
ולכן יום ראש השנה -הוא בחינת למעלה ,אעפ"כ עדיין הניצוץ ההוא
הראש בשנה ,ולכן נמשך קדושתו נסבך ונסרך בנפש .וזה -כדי שאם
עשרה ימים .כי כן אבר הראש הגופני, חטא ,והניצוץ עלה פגום ,יכול הוא
בנוי ומשוכלל מעשר ספירות ,כמו להיתקן ,ע"י שיעשה תשובה ,ואז
כלל הגוף( ,כמבואר בספר עץ חיים). ישוב הניצוץ אל תוך הנפש ,ויתוקן
וממילא הניצוצות של הנשמה ,אשר בתשובה זו .נמצא שכל ניצוץ העולה
יתייחסו אל עשרת ימי תשובה ,המה ביומו ,הוא רחוק מהפסד וקרוב
בחינת הראש בנפש. לשכר .ולפי זה יוצא ,שאין האדם
נפטר מהעולם בפעם אחת ,אלא בכל
הניצוצות בעש"ת יום נפטר חלק מנשמתו ,רק בעת
הם בחינת ראש פטירתו הכללית ,מתקבצים כל חלקי
וכאשר האדם נפטר מעולם הזה, נשמתו שהלכו ממנו בכל יום ,ובאים
אזי יתקבצו כל אלו הניצוצות ,ונבנה ומתאספים כולם יחד ויוצאים ,והוא
ונשתכלל מהם ראש של הנפש ,וכן בסוד תוסף רוחם יגועון ,ע"כ.
כולם עד שנשתכלל כל קומת הנפש.
ולכן בעשרת ימי תשובה יפגום האדם
נכרת הניצוץ
בדבר קל ,כי אותן הניצוצות של אותן ואומר ה"ערבי נחל" ,שעם האמור
הימים ,הם בחינת ראש אשר הנשמה יובן ,כי אותם הדברים שאמרו חז"ל
תלויה בו ,ובנקב מיטרפא .מה שאין עליהם ,שאין להם חלק לעולם הבא.
כן הניצוצות שבכל השנה ,הם אברים הכוונה -כי הניצוץ השייך לאותו יום
שאין הנשמה תלויה בו ,ולכן לא שנכשל בו ,נכרת ונאבד ואין לו חלק
יפגום כ"כ בדבר קל .אכן גם באמצע לעוה"ב .מה שאין כן שאר הניצוצות
השנה אם יעשה העבירה הרבה אינם נפגמים בזה ,ויהיה ענין הנשמה
פעמים בהרבה ימים ,עד שבהצטרף ההוא ,כבעל מום או מחוסר אבר,
ריבוי האברים אז הנשמה תלויה בו, בהכרת הניצוץ ההוא הימנה ,ואף על
וכענין נשתברו רוב הצלעות ,דברובו פי כי בא תבא לגן עדן.
מיטרף ,ע"כ.
עשי"ת ניצוצות שהנשמה
לעשות כלי להתעוררות תלויה בהם
נתבאר לנו מדבריהם הק' ,כי והנה כמו שבאברי האדם ,ידוע
ולהבא ,אנו זוכים בימים שבנתיים, הניצוצות של הנשמה שעולים בימים
גם לתקן את העבר ,שהקב"ה מעביר אלו ,הם ניצוצות מיוחדים שהנשמה
המסך המבדיל שנעשה בינינו ובינו, תלויה בהם ,הצריכים שמירה ביותר.
במשך השנה הקודמת מהעונות. ולכן עשרה ימים אלו ,הם ימים
וביום הכיפורים אנו זוכים להגיע שרשיים על כל השנה ,כי הם בחינת
למדריגה הגדולה של" :וזרקתי הראש של השנה ,ושאר ימי השנה
עליכם מים טהורים וטהרתם מכל הם בחינת הגוף ,וגופא בתר רישא
חטאתיכם" .וכדברי רבנו האר"י ז"ל גרירא ,כל השנה נמשכת אחר הראש.
ב"פרי עץ חיים" (שער השופר פרק ה'): ולכן קבע הבורא ית"ש את ימים
ובימים האלה יעשה תשובה גמורה, אלו ,לימי ריצוי והתקרבות אליו,
כי בכל יום מוחלים לו מה שחטא והוא עוזר לנו באופן מיוחד ביותר,
ביום ההוא לעולם ,ויתנהג בטהרה בזה שממציא עצמו אלינו ,ומבקש
בכל מה דאפשר בימים אלו ,עכ"ד. מאתנו לנצל מתנה נפלאה זאת,
ולשוב ולהתקרב אליו .ואחר העבודה
וכן מבאר הרה"ק ר' יחזקאל
של חודש אלול ,זכינו בראש השנה
משינוא זי"ע ,החשבון של עשרת
להמליכו עלינו ועל כל הבריאה,
ימי תשובה .ויש בהם ג' שלבים:
ותקענו בשופר ונעשינו בריה חדשה.
"ראש השנה" -קבלה מכאן להבא.
ואז באה העבודה של עשרת ימי
וז' הימים שלאחריו ,הן ימים של
תשובה ,בה אנו עושים ב' פעולות,
תיקון העבר .ויום הכיפורים האדם
פעולה אחת -כלי להתעוררות
נטהר לגמרי .וכדבריו בספרו "דברי לקבלות שקבלנו עלינו .וכדברי
יחזקאל" (לעשי"ת): רבנו הרמב"ן ז"ל" :אם תעירו ואם
מבואר בסידור האר"י ז"ל שבכל תעוררו את האהבה עד שתחפץ",
יום דעשרת ימי תשובה יכולים לתקן שלכל התעוררות צריך לעשות
בכל יום ויום מה שפגם כל ימי חייו חפץ ,שיחזיק אותה שתשאר אצל
ביום זה .והנה לפי זה היה די שבעה האדם ,וזה ע"י שמתחיל מיד לעבוד
ימי תשובה נגד שבעת ימי השבוע. את הבורא ,ולא נותן להתעוררות
ויש לומר :דהנה בראש השנה ,העיקר להתקרר .ולכן צריך להרבות בימים
להמליך הבורא יתברך שמו ,דאז אין אלו ,בתורה ותפלה ועבודת הבורא,
לחשוב בחטאים ,רק צריכים להעשות כדי שתשאר ההתעוררות של ראש
עצמו כקטן שנולד ,ולהמליך הבורא השנה לכל השנה.
יתברך .ולאחר שהמלכנו את הבורא,
ניתן לנו שבעה ימי תשובה ,להתחיל מתקן מה שחטא ביום
לפשפש בכל מעשינו מיום הולדנו ההוא לעולם
ולתקנם ,וביום הכיפורים לבא כולו ובעשרה ימים אלו -אחר שקיבלנו
נקי. עלינו הקבלה להתנהג כראוי מכאן
יו”ל ע”י מכון משנת החסידות
להערות והארות ולכל ענייני הגליון ניתן לפנותMishnasHachasidus@gmail.com | 03-722-9580 :
