לב המועדים · Lev Hamoadim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

+לב המועדי+ם
עלון חודשי בענייני הלכה ומנהגים ,מתוך סדרת הספרים "לב המועדים"
גיליון קנ"ח ביאור סדר עבודת כהן גדול ביום כיפור ,על סדר פיוט "אמיץ כח"
"מזים עליו מי חטאת לטהרו" ביאור סדר עבודת כה"ג ביום כיפור
הזאה במי פרה אדומה :ביום השלישי להפרשתו שהוא יום ה' (ע"פ משניות יומא)
"על כן באתי לעורר לב האדם לטוב לו שיזהר קודם יו"כ ללמוד בתשרי וביום השביעי להפרשתו שהוא ט' בתשרי היו מזים
פירוש המילים של כל סדר עבדות יום כיפורים בכדי שיהא מי פרה לטהרו שמא נטמא מטומאת מת והוא אינו יודע מכך
רגיל ביו"כ בפירוש המילות ואם כן שומא עלינו להבין היטב את ושחלילה עבודתו לא תיפסל (יומא ח ,א ,רמב"ם עבודת יו"כ א ד).
מקום הפרשה -לשכת פלהדרין – בולווטין (א א) הנעשה בסדר העבודה" (יסוד ושורש העבודה שער יא פרק ט).
במוסף אומר השליח ציבור והקהל סדר העבודה (טושו"ע תרכא ד) מפרישים אותו ללשכת פלהדרין ,הטעם שנקרא כן :לפי שהכהנים
הטעם שאומרים במוסף משום שעיקר עבודתו של הכהן הגדול הגדולים בזמן בית שני אחרי תקופתו של שמעון הצדיק היו
היתה במוסף ,ולכן אנו אומרים גם כן במוסף ,כדי לקיים (הושע נותנים ממון כדי לשמש בתפקיד כהן הגדול ומתוך שרשעים
היו לא היו משלימים שנתם והיו מתחלפים כל י"ב חודש כפקדי יד ג) "ונשלמה פרים שפתינו" (משנ"ב תרכא ס"ק יג).
המלך שנקראים פלהדרין שהמלך מחליפם כל שנה לכן היו
נוסח סדר העבודה
קוראים אותם לשכת פלהדרין (יומא ח ,ב רע"ב א א ד"ה ללשכת),
וזאת כדי להזכיר לכהן זה הענין ואולי יזהר (תפאר"י יכין פ"א ב)
"אמיץ כח" – מנהג בני אשכנז לומר את נוסח "אמיץ כח" לרבינו
משולם קלונימוס ורמז שמו בסוף הפיוט שגרו ביד איש עיתי
הכנת סגן לכה"ג ,ואשה תחתיו "משלם ברבי קלונימוס חזק" (מהרי"ל בסדר מוסף יו"כ ,לבוש
ומתקינין לו כהן אחר תחתיו ,והטעם :שמא יארע בו פסול ,כגון תרכא ד ,מטה אפרים תרכא י).
"אתה כוננת" – מנהג בני ספרד לומר את נוסח "אתה כוננת" קרי או שאר טומאה (רע"ב שם ד"ה ומתקנין) ,ר' יהודה אומר אף
המיוחס ליוסי בן יוסי הכהן הגדול (נודע ביהודה מהדורה תנינא אשה מתקינין לו.
או"ח סו"ס קיג) שהוא הקדום יותר וגם הנוסח כתוב בלשון ברור
מעשה הכה"ג בשבעת ימים אלו (א ב) (הראשון שהביא את הנוסח הזה הוא רב עמרם גאון בסידורו).
"זורק מקטיר ומטיב להתרגל בעבודה ככתוב בתורתך"... "אמיץ כח"
סדר אמירת "אמיץ כח" פותח את דבריו בסדר בריאת העולם הקרבת קרבנות של הכה"ג בשבעת ימים אלו
וחטאו של אדם הראשון ,מעשה קין והבל ,דור אנוש ,דור כל שבעת הימים הוא זורק את הדם של קרבן תמידים (רע"ב
המבול ודור הפלגה ,ומזכיר מעשה אבות עד בחירת לוי ואהרן ד"ה הוא) ,והטעם :כדי שיהא רגיל בעבודה (רע"ב ד"ה הוא) ויהיה
לעבודת המקדש ולאחר מכן מתחיל בסדר העבודה והוידויין .מוכן לעבוד ביו"כ ותקל מעליו המלאכה (רמב"ם פירוש המשניות
א ב) ,ומקטיר את הקטורת ,ומטיב את הנרות מסיר בבוקר את
הדשן של הפתילות שנמצא במנורה (רע"ב ד"ה ומדשן) ,ומקריב שבעת ימים לפני יו"כ (א א)
את הראש ואת הרגל של איברי התמיד שקרב ראשון ,והטעם:
כדי שיתרגל בעבודת יו"כ. "מחזיקי אמנה שבוע קודם לעשור מפרישין כהן הראש
כדת המלואים"
עשיית חפינה שבעת ימים קודם יו"כ מפרישים כה"ג מביתו ,והטעם :משום
שכל עבודת יום כיפור אינם כשרות אלא בו ,ולומדים כמו כל שבעת הימים היה הכהן נמצא בלשכת פלהדרין ולומד
שאהרן הכהן ובניו היו צריכים הפרשה בשבעת ימי המילואים איך עושים חפינה שהוא צריך לעשות בקודש קודשים כמו
כדי להכין עצמם בטהרה כך הכה"ג צריך להכין עצמו לעבודת שיתבאר בהמשך ולאחר מכן נכנס למקדש ועובד וחוזר
ללשכת פלהדרין (יומא יט ,א). היום הקדוש (רע"ב א א).
העלון נתרם לע"נ דב בן חיים אליעזר וינברגר נלב"ע מוצאי יו"כ תשפ"א
1
את המחתה הניח עם הגחלים על הרצפה ,עכשיו צריך להעביר לימוד הכהן גדול בשבעת הימים (א ג)
את כל הקטורת מהכף לתוך ידיו בלי לפזר אפילו משהו ,כדי
"נלוים אליו נבונים ישישי שער ,נואמים לו קרא נא בפיך"
שיהיו שתי ידיו מלאות קטורת.
מסרו לו זקנים מזקני ב"ד בכל יום וקוראין לפניו בסדר היום
כיצד היה עושה או שהיה מניח את הכף שעל גבה הקטורת
פרשת אחרי מות כדי ללמדו סדר עבודה (רע"ב ד"ה וקורין),
בשיניו או שהיה מחזיק באצבעותיו והיה צריך להערות
ואומרים לו אישי אדוני (רע"ב ד"ה אישי) ,כהן גדול קרא אתה
בזהירות את הקטורת באגודל לתוך חופניו (יומא נג ,ב).
בפיך שמא שכחת ואתה עלול לבוא לידי מכשול כי על ידי
וחכמים (יומא מט ,ב) אמרו שחפינה היא אחת מהעבודות אמירה בפה זוכר טוב ומבין אותם יותר (עיין גמ' עירובין נד ,ב),
הקשות שבמקדש ולכן זקני כהונה למדוהו כדי שידע לעשות או שמא לא למדת בזמן בית המקדש השני היו מוסיפים "שמא
כן ביו"כ. לא למדת" לפי שהיו מעמידים כה"ג שאינם מהוגנים על פי
שבועת הכהן הגדול (א ה) המלכות (יומא יח ,א רע"ב ד"ה שמא) וקראו הפרשה בכל יום עם
והשביעהו שלא ינהג כמנהג הצדוקים שמפזרים את הקטורת ביאור ודקדוקי דינה (תפא"י יכין יג).
על המחתה בחוץ ואחר כך נכנסים עמה לקודש הקודשים,
ערב יום כיפור (א ג)
לפי שהם דורשים את הפסוק (ויקרא לז א) "כי בענן אראה על
הכפורת" שצריך להיכנס כשהוא נושא עימו את ענן הקטורת, "נגה תשיעי יעמידוהו בשער קדים ,נוי זבחי יום לפניו יעבירו"
שחרית של יום השביעי היו מעמידים אותו בשער מזרח ולכן היה נותן את הקטורת על גבי גחלים בחוץ ,אבל רבנן
ומעבירים לפניו פרים ואלים וכבשים ,שהם סוגי הבהמות למדו שהרי הכתוב אומר ונתן את הקטרת על האש לפני ה'
שיקריב מחר ביום כיפור (מהרש"א חידושי אגדות יומא יח ,דהיינו שיכנס תחילה ורק אחר כך יתן הקטורת על גבי גחלים
א) ,והטעם :כדי שיהיה רגיל בעבודה ,והיה מתבונן בבהמות (יומא יט ,ב).
העוברות לפניו לתת אל ליבו הלכות סדר היום (רע"ב ד"ה שיהא ,ונפטרהו להם זקני ב"ד הזקנים שלימדוהו סדר היום ,והטעם:
רש"י יומא יח ,א) ,הטעם שלא מעבירים לפניו שעירים :כיון שבא כדי שלא יראו בבושתו כשיבכה על שחשדהו (תפאר"י יכין כה).
לכפר על חטאי בני ישראל חלשא דעתיה (יומא יח ,א ,תוי"ט ד"ה
"סמר בשרו והדמיע כי נחשד ,סרו גם הם ובכה הגירו"
ומעבירין) ,שמא לא תתקבל תפילתו (מאירי יח ,א ד"ה עיו"כ) ופר
שבא לכפר עליו ועל אחיו הכהנים מעבירים ,והטעם :משום ומהי השבועה :אמרו לו אישי כה"ג אנו שלוחי ב"ד ואתה שלוחינו
שאם יש אחד מהכהנים שחטא מידע ידע ליה ומהדר ליה ושליח ב"ד משבעים אנו עליך במי ששכן שמו בבית הזה שלא
תשנה מכל מה שאמרנו לך ,הוא פורש ובוכה שחשדוהו לצדוקי בתשובה (תוי"ט שם).
(יומא יט ,ב) והם פורשים ובוכים שחשדוהו שאינו כשר ושנינו
(שבת צז ,א) החושד בכשרים לוקה בגופו (יומא יט ,ב רע"ב ד"ה והן). דברים האסורים באכילה לכהן ( א ד).
"סמך ביאת שמש צידו ימעיטו ,סאב לבן פן ברדם יקרהו"
ליל יו"כ ( א ו)
כל שבעת הימים לא היו מונעים ממנו מאכל ושתיה ,והטעם:
"שיח מדרש בפה ובכתב הגיון ,סביביו ישננו לעוררו עד חצות" שאף אם היה נטמא בקרי אינו נטמא אלא לאותו היום ולאחר
בליל יום הכיפור היה הכהן הגדול נשאר ער כל הלילה ,אם היה שטובל במקווה והעריב שמשו טהור לגמרי (מאירי יומא יז ,ב).
הכהן הגדול חכם דורש בדבר הלכה כל ליל יו"כ כדי שלא ישן ערב יו"כ היו מונעים ממנו מלאכול הרבה (יומא א ד) ,והטעם:
ויבוא לידי טומאה (רע"ב ד"ה א) ,ואם לאו תלמידי חכמים דורשים משום שהאכילה מביאה לידי שינה ושמא יבוא לידי טומאה
לפניו ואם רגיל לקרות קורא ,ואם לאו קורין לפניו ,ובמה ...באיוב ולא סמכו על הנס (תפא"י יכין כ).
ובעזרא ובדברי הימים שהם דברים המושכים את לב השומע
ואין שינה חוטפתו (רע"ב ד"ה באיוב). השבעת כה"ג (א ה)
בקש להתנמנם (א ז יט ,ב) "סבי שבטו ללמד חפן יוליכוהו סמים לתמר בפנים
בקש להתנמנם אם ראו שהוא עומד להתנמנם ,פרחי כהונה אותו ישביעו"
צעירי הכהונה בחורים שמתחיל שער זקנם לפרוח נקראים מסרהו זקני ב"ד שלמדהו סדר העבודה ,לזקני כהונה ללמוד
פרחי (רע"ב ד"ה פרחי) ,מכין לפניו באצבע צרידה באצבע הסמוכה חפינת הקטרת ועבודה קשה היא (רע"ב ד"ה לזקני) ,והעלוהו
לאגודל ועל ידי חיבור האצבע לאגודל וכששומטה נוצר רעש לעלית בית אבטינס שהם היו מכינים את הקטורת וכותשים
של מכה ומשמיעים קול כדי שלא ישן ,ואומרים לו אישי כה"ג אותה ומערבבים בה סימנים כדי ללמדו את עבודת חפינת
עמד והפג אחת על הרצפה אומרים לכה"ג להניח את רגליו הקטורת (רע"ב ד"ה בית ,יומא יט ,א רש"י שם) ,מהו חפינת הקטורת
היחפות על הרצפה הקרה שעשויה משיש כדי להפיג החום הכהן היה צריך להניח מלא חפניו דהיינו שתי כפות ידיו
משום שהקור מבטל את השינה (רע"ב ד"ה והפג) ,ר' יצחק אומר מלאות בקטורת על גבי גחלים בתוך קודש הקודשים לכן
אומרים לו שיראה להם מהו קידה סוג של השתחוויה מיוחדת נכנס כשבידו האחת גחלים על גבי מחתה וביד השניה כף
שהיה נועץ את אגודליו בקרקע בעודו עומד ומתכופף רק עם שבה הקטורת שתמלא את שתי ידיו.
2
שלא ללכלך את בגדי הכהונה (תפאר"י יכין כא ,עיין משך חכמה גבו ומנשק את הרצפה ונעמד וכיון שהיא פעולה גופנית קשה
ויקרא טז ד) ,טעם אחר :כדי שלא יהיה חציצה בין גופו לבגדי היה מתעורר (יומא יט ,ב).
ומעסיקים אותו עד שיגיע זמן שחיטה מעסיקים אותו על ידי כהונה שמא נדבק בו לכלוך מהמים או אפילו המים עצמם
שירה בפה שהיו שרים (תהילים קכז ב) "אם ה' לא יבנה בית נחשבים כחציצה (משנה למלך הלכות עבודת יו"כ ב ב).
שוא עמלו בוניו בו" וכונתם לומר שיזהר בעבודתו שתהא
"ערה סותו טבל ועט זהבים ,עמד וקדש וקרץ תמיד השחר פקד
לשם שמים שתהא רצויה לפני הקב"ה שאם לא כן אין כל
למרקו והוא קבל וזרק"
הטירחא עולה כלום (יומא יט ,ב רש"י ד"ה אם).
הביאו לפניו בגדי זהב שמונה בגדים שבהם משמש בכל ימות
השנה ולבש וקדש ידיו ורגליו ,הביאו לו קרבן תמיד של שחר, יו"כ בבוקר (א ח)
קרצו שחטו ברוב סימנים דהיינו הכשר שחיטה בלבד ,ומירק
אחר שחיטה על ידו נתן לכהן אחר לגמור השחיטה ,והטעם: "עלצו תרם דשן בפיס ראשון"..
עבודה ראשונה שבמקדש תרומת הדשן בכל יום בבוקר היה כיון שכל עבודת יום כיפור כשרה רק על ידי כה"ג ומיד אחר
עולה כהן על גבי המזבח והיה חותה במחתה של כסף מן הדשן השחיטה צריך לקבל את דמו לכן לאחר ששחט שיעור
דהיינו אפר של הקרבנות שנשארו על גבי המזבח מאתמול המספיק להכשר שחיטה ממשיך כהן אחר את השחיטה שאם
והיה יורד ומניח על רצפת העזרה ממזרח לכבש המזבח והיה היה שוחט ב' הסימנים לא היה מספיק ליטול את הכלי לקבל
את כל הדם מפני שהדם ממהר לצאת לכן אחר גומר והכהן הדשן נבלע שם דרך נס (רע"ב ד"ה תורמים ,רש"י יומא כד ,א).
זמן התרומה ביו"כ מחצות -בכל בוקר תורמים את המזבח הגדול יכול לקבל את הדם וזורקו על גבי המזבח.
הקטרת קטורת של שחר בקריאת הגבר או סמוך לו וביו"כ מחצות ,והטעם :מפני חולשת
הכה"ג שעליו לבד מוטלת כל עבודת היום לכן צריך להשכים
הקטרת קטורת של שחר קרבה בין זריקת הדם של קרבן
יותר (יומא כ ,ב).
תמיד להקרבת אבריו.
בדיקת זמן הקרבת קרבן של תמיד (ג א)
"פרש הקטיר והיטיב ,הקריב ונסך ,פעלת כליל השלים
ועש כסדר" "עלה ברק השחר כנם הצופה"
נכנס להיכל להקטיר קטורת של שחר שהיו מקריבים בכל אמר להם הממונה שהוא הסגן של הכהן הגדול (רע"ב ד"ה אמר),
יום בבוקר ובין הערבים על המזבח הפנימי ,ולהטיב הנרות צאו וראו על מקום גבוה שהיה במקדש (רע"ב ד"ה צא) ,אם הגיע
יש אומרים :תיקון הנרות שהם הבזיכים של המנורה שהכהן זמן שחיטה לפי שהשחיטה פסולה בלילה דכתיב (ויקרא יט ו)
מנקה אותם מהאפר של הפתילות שכבו ומן הפסולת של "וביום זבחכם" (רע"ב ד"ה זמן) ,אם הגיע הרואה אומר ברקאי,
השמן ונותן לתוכם שמן ופתילות חדשות (רשב"א בתשובותיו מתתיא בן שמואל אומר שאומרים לו העומדים בעזרה האיר
ח"א שט ,חינוך מצוה צח) ,ויש אומרים :שהכוונה גם להדליק את פני כל המזרח עד שבחברון כלומר שצריך שהאור יתפשט על
הנרות (עיין רמב"ם תמידין ומוספים פ"ג ה"י) ,ולהקריב את הראש פני כל האופק המזרחי ולא מספיק שרואים רק במקום אחד,
אחר הטבת הנרות היה חוזר למזבח להקטיר ואת האברים של ואומרים עד חברון כדי להזכיר זכות ישני חברון ,והוא אומר הן.
קרבן תמיד את הראש והרגל שתי הידים (עיין יומא ב ג) ,ואחר טבילה ראשונה של הכה"ג -הקרבת קרבן התמיד של יו"כ (ג ב)
כך היה מקטיר ואת החביתין מנחת חביתין שהיה הכהן מקריב
טבילה ראשונה :אחרי שאמר הן הורידו את הכה"ג לבית
בכל יום מחציתה בבוקר ומחציתה בין הערביים ,ואחר כך
הטבילה לפי שטעון טבילה לפני שחיטת תמיד של שחר (רע"ב
מנסך את היין של קרבן תמיד אל יסוד המזבח.
ד"ה הורידו).
[יש אומרים :שהיה מקריב את קרבנות המוספים את הפר איל
ושבעת הכבשים ושעיר אחד ומנחותיהם (יומא ז ג דעת ר"ע ,וכן מקום הטבילה (ג ג).
דעת הרמב"ם שפוסק כר"ע) ובסדר אמיץ כח הסדר כדעת רבי כל הטבילות היו בקודש בבית הפרווה מכשף ששמו פרווה בנאה
אליעזר שכל המוספים היו קרבים לאחר עבודת היום]. ונקראת על שמו (רע"ב ד"ה על בית ,עיין מידות ה ג) ,חוץ מזו בלבד
אחרי שגמר את עבודת המקדש שבכל יום ,היה צריך להחליף שהיתה בחול על גבי שער המים ובצד לשכתו היתה (רע"ב שם).
את בגדי הזהב וללבוש בגדי לבן לעשות בהם את העבודות הקרבת קרבן תמיד (ג ד)
המיוחדות ליום כיפור.
"עליו פרשזו מסך בוץ להצניע"
"פרשו סדין לבן עוד כבראשונה ,פרוה בקדש שם קדש ופשט" פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם משום צניעות (עיין משנה למלך
הביאו לבית הפרווה מכשף ששמו פרווה בנאה ונקראת על שמו פ"ד ה"א מהלכות עבודת יו"כ) ,והטעם שפרשו סדין מבוץ :כדי
שיכיר היום שעבודת היום בבוץ לפי שרגיל כל יום לשמש (רע"ב ד"ה על בית) ובקודש היתה שטבילה זו ושאר הטבילות
בבגדי זהב (יומא לא ,ב ,רע"ב ד"ה סדין) ,פשט את בגדי החול שלו ,מלבד הראשונה טעונה במקום קדוש דכתיב (ויקרא טז כד)
ירד טבל עלה ונסתפג נגב את עצמו ,הטעם בצורך הניגוב :כדי "ורחץ את בשרו במים במקום קדוש".
3
"פשעיו הודה ובחבו לא טמן" "פסע וטבל ,לבנים עט וקדש"
וידוי הכה"ג [וידוי ראשון מתוך ג' הוידויים] פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם ,קדש ידיו ורגליו מקיתון של
וכך היה אומר "אנא השם חטאתי ..אני וביתי אנה השם כפר נא... זהב ולא מן הכיור כבכל יום והטעם :מפני כבודו של כה"ג (יומא
לפני ה'" והם עונים אחריו "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". ד גמ' מד ,ב) ,ופשט את בגדי הזהב ,רבי מאיר אומר פשט קדש
"והכהנים והעם העומדים בעזרה ,כשהיו שומעים את השם... ידיו ורגליו ,ירד וטבל זוהי טבילה שניה עלה ונסתפג ,הביאו לו
מפורש יוצא מפי כהן גדול" שכינה מדברת מתוך גרונו (הגר"א) בגדי לבן לבש ד' בגדים כתונת ,מכנסים ,אבנט ,מצנפת (רע"ב
"היו כורעים ומשתחווים ומודים ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו ד"ה בגדי) ,וקדש ידיו ורגליו להתחיל בעבודת היום.
לעולם ועד" ,והוא על פי הפסוק (דברים לב ג) "כי שם ה' אקרא
הבו גודל לאלהינו" ודרשו חז"ל (יומא לז ,א) אמר להם משה בגדי כה"ג ביו"כ ( ב ז)
לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא אתם "פלוסים ערכם מנים שמונה עשר פאורים לשרת בם
הבו גודל ולכן כל פעם ששמעו את השם יוצא מפי כה"ג למלך הכבוד"
בעזרה היו נופלים על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו... בשחר היה לובש פלוסין בגד דק ויפה שמגיע מארץ רעמסס
וכשהיה מסיים את הפסוק "כי ביום הזה יכפר וגו' לפני השם" (רע"ב ד"ה פלוסין) של י"ב מנה ,בין הערביים הנדויין בגדים
עמהם ביחד ,היה אומר להם "תטהרו" שהוא סיום הפסוק. הבאים מארץ הודו של שמונה מאות זוז ,חכמים אומרים בשחר
היה לובש של י"ח מנה ובין הערביים של י"ב מנה ס"ה ל' אלו
שעירי יום כיפור (ו א -ד ,יומא סב ,א).
משל ציבור ואם רצה להוסיף מוסיף משלו.
צורת העמדת הכהן גדול וראש בית אב
בגדי לבן ובגדי זהב :הכה"ג הגדול היה עובד ביו"כ בשני סוגי
"צעד לילך לו למזרח העזרה צמד שעירים שם מהון עדה" בגדים בגדי זהב [שמונה בגדים כתונת ,מכנסיים ,מצנפת,
אחר שהתודה הכהן על פרו שהיה בצפון העזרה ,היה בא ואבנט ,מעיל ,חושן ,אפוד ,וציץ] אותם הוא לבש בעבודות
לשער ניקנור שהיה במזרח העזרה בצפון המזבח ,הכהן הגדול שאינם מיוחדות ליום הזה ואינם נעשים בקודש הקודשים כגון
היה מגיע כשהסגן מימינו וראש בית אב משמאלו ,ושני הקרבת קרבן תמיד ,קטורת של שחר הטבת הנרות והקרבת
השעירים עומדים לפניו אחד בימינו ואחד בשמאלו ,השעירים המוספים.
היו עומדים פניהם למערב ואחוריהם למזרח. בגדי לבן [כתונת ,מכנסיים ,מצנפת ,ואבנט שהם היו עשויים
מבד לבן של פשתן] בגדי לבן היה לובש בעבודות המיוחדות
"צמודים אחוים שוים בתאר ובקומה צגים לכפר עון
בת השובבה" ליום הכיפורים כגון הקרבת הפר ,שני השעירים ,הקרבת
קטורת (רמב"ם עבודת יו"כ ב א).
השעירים צריכים להיות שווים במראה דהיינו בצבע לבנים או
שחורים או סחופים (רש"י סב ,א ד"ה במראה) ,בקומה שיהיו גניזת בגדי הלבן :בגדי הלבן שעבד עימהם הכהן ביום כיפור
באותו גובה ,שווים בדמים שנקנו באותו מחיר ,ובלקיחתם אסורים בשימוש והנאה לאחר יו"כ אף לאותו כהן גדול דבר
כאחד דהינו צריך שיקנו אותם יחד .והם באים כדי לכפר על זה נלמד מדכתיב (ויקרא טז כג) "ופשט את בגדי הבד ...והניחם
העונות של עם ישראל. שם" מלמד שטעונים גניזה אחר שכלתה העבודה בהם (יומא
ס ,א).
עלית הגורלות
הקרבת פר חטאת של הכה"ג (ו א)
"צהוב חלשים טרף והעלה מקלפי ,צנח והגריל לשם
גבוה ולצוק" "פרו מוצב בין אולם למזבח פניו ימה וראשו נגבה מעקם פגש
היה הכהן מכניס ידו אל הקלפי ומוציא את הגורלות בבת וסמך ידי על ראשו"
בא לו הכהן אצל פרו שצריך להביא פר משלו -ממונו (תפא"י אחת ,אם הגורל עלה בימין ,ראש בית אב אומר לכה"ג הגבה ידך,
יכין מ) ,ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח בצפון העזרה (תפא"י כדי שידעו העם שאותו של ימין עלה לשם ,ואם עלה בשמאלו
יכין שם) ראשו של הפר לדרום ופניו למערב ,והטעם :אף אמר לו ראש בית אב אישי כהן גדול הגבה שמאלך.
שראוי שיהיה ראשו להיכל שהוא מערב ואחריו למזבח מכיון
הנחת הגורלות
שחוששים שמא יטיל גללים וגנאי הוא להראות בית הרעי
אחר ההגרלה יש מצווה להניח את הגורלות על השעירים שלו (רע"ב ד"ה ראשו).
וכיון שהמצווה היא להניח ,לכן מיד אחר ההנחה יכול להסירם
הכהן עומד בצד הפר אחריו ,במזרח ופניו למערב לצד ההיכל,
מהשעירים (יומא לט ,ב).
אף שכל צפון העזרה היה כשר להעמיד את הפר ולא היו
"צעק בקול רם לה' חטאת ,צותתיו ענו לו וברכו את השם" מעמידים הפר במקום זה אלא משום חולשא דכה"ג שלא
כשמניח את הגורל של שם על שעיר החטאת אומר "להשם יטרח עליו ויכבד עליו טורח משא מזרק הדם למרחוק.
וסומך שתי ידיו עליו מניח ידיו על ראש הפר בין שתי קרניו חטאת" (ד א) והיה מזכיר את השם ככתבו והכהנים והעם
שבעזרה היו משתחווים ונופלים על פניהם ואומרים בשכמל"ו. (תפא"י יכין מג).
4
כניסה לקודש הקודשים (ה א) מקום קשירת הלשונית
"קרבו לו בזך וגדושה דקה ,קלט וחפן והורק לתוך בזך קפץ "צבע זהורית קשר בראש המשתלח"
מחתה בימין ובזך בשמאל" על השעיר של חטאת שעלה בגורל להשם קושר בצוואר ,ועל
השעיר המשתלח קושר בין קרניו ,הטעם שמשנה את הקשרים :הוציאו לו מלשכת הכלים (רע"ב ד"ה הוציאו) ,את הכף ריקה
מזהב והמחתה שמלאה קטורת מלשכת הקטורת (יומא מה ,א), כדי שלא יתערבבו זה בזה (יומא מא ,ב רש"י שם ד"ה שפיר).
וחפן מלא חפניו מילא ב' ידיו ונותן את הקטורת שבידיו לתוך
הכף הריקנית ,שיעור חפינת הקטורת :הגדול לפי גודלו והקטן "צגתו אמן נגד בית שלוח"
מקום עמידתו אחר הגרלה :שעיר המשתלח מעמיד כשפניו לפי קוטנו כלומר שאין שיעור לקטורת אלא כל כהן לפי גודל
כלפי שער מזרח ,והטעם :לפי שמשם היו משלחים אותו חפניו ,לאחר מכן נטל את המחתה עם הגחלים שהיתה מונחת
על הרובד הרביעי ביד בימין לפי שהיא כבידה וחמה מוליכה לעזאזל המדברה (רש"י יומא סו ,א ד"ה בא).
בימין (רע"ב ד"ה נטל) ,ואת הכף בשמאלו לפי שכף הקטורת
"צלח ובא אצל פרו שנית ,צחן מטהו פני צור התודה"
קלה יותר לכן נטל בידו השמאלית .והחל לפסוע אל קודש
הקודשים. וידוי שני ושחיטת הפר (משנה יומא ,גמ' יומא סו ,א).
"בא לו הכהן אל פרו השני וסומך קודם השחיטה שתי ידיו עליו
"קיש צעדיו לפרכות וקרב לבדים"
בדין הוא שאין סומכים על קרבנות ציבור ורק על קרבנות של
יחיד סומכים וכאן הוא קרבן של ציבור וגזרת הכתוב שהכהן היה מהלך בהיכל מעזרה עד שמגיע לבין שתי הפרכות המבדילות
הגדול יסמוך עליו ומנין מדכתיב (ויקרא טז כא) "וסמך אהרן בין הקודש ובין קודש הקודשים וביניהן אמה ,ר' אסי אומר לא
את שתי ידיו על ראש השעיר החי והתודה" ,ומתודה "וכך היה היה אלא פרוכת אחת בלבד היתה הפרוכת תחילה מן הדרום
אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן והפרוכת הפנימית מהצפון נכנס בצד דרום ומהלך עד שמגיע
עם קדושיך" ומוסיף בוידוי את אחיו הכהנים" .והכהנים והעם לצפון הגיע לצפון הפך פניו לדרום מהלך לשמאל עם הפרוכת עד
שמגיע לארון למקום הארון ולא ארון ממש לפי שבבית שני וכו'...
לא היה ארון (רע"ב ד"ה עד).
שחיטת הפר (פרק ד ג ,לט ,א)
"קטרת שם בינימו ועשן ויצא"
הגיע למקום הארון נותן את המחתה בין שני הבדים בבית ראשון "קח מאכלת חדה ושחטו כסדר ,קבל דם במזרק ונתנו לממרס,
קרישתו ימס עד עת הזיה ,קפוי פן יהי ותעדר סליחה"
שהיה ארון היה מניח בין שני הבדים ,ובבית שני שלא היה
ארון ובמקומו היה אבן הנקראת שתיה שהארון היה מונח לאחר הסמיכה והוידוי השני על הפר ,היה הכהן שחטו וקבל
עליה בבית ראשון ועליה הכהן היה נותן את המחתה והקטורת במזרק את דמו לפי שכל עבודת יו"כ אינה כשרה אלא על
(יומא ה ב) ,צבר את הקטורת ע"ג גחלים הכה"ג היה שופך את ידי הכהן הגדול ולכן הוא שוחט ומקבל את הדם ,ונתנו למי
הקטורת שנמצא בכף לתוך חפניו -ידיו ומחפניו היה מניח על שהוא ממרס בו ..כדי שלא יקרוש נותן לכהן לערבב את הדם
גבי גחלים [חפינת הקטורת התבאר לעיל] ,ונתמלא כל הבית כדי שלא יקרוש ויפסל להזאה ,והטעם :לפי שהכה"ג צריך
בעשן כלומר המתין בקודש הקודשים עד שנתמלא כל הבית בינתיים להקטיר את הקטורת המיוחדת של יו"כ בקודש
עשן ואז היה יוצא (תיו"ט ה א ד"ה ונתמלא). הקודשים ורק לאחר מכן לזרוק את הדם ולכן הכהן שומר
על הדם שלא יקרוש ,הכהן שממרס את הדם עומד על הרובד
בשעה שהיה הכהן הגדול נכנס לבית המקדש כל העם היו
הרביעי שבהיכל על השורה הרביעית של אבני הרצפה בעזרה
פורשים ויוצאים מן ההיכל שאסור שימצא שם אדם (יומא).
(רע"ב ד"ה על).
יציאה מקודש הקודשים :יצא ובא לו בדרך בית כניסתו בין
הפרוכת ויוצא בהילוך אחורנית שפניו לכיון קודש הקודשים הכנת הגחלים לעבודת הקטורת (ד ג ,מג ,ב)
(רע"ב ד"ה דרך).
"קוח לחשות חת במחתת פרוים ..קדר לתוכה שלשת קבין
ומתפלל תפילה קצרה בבית החיצון ולא היה מאריך בתפילה שלא גחלים"
להבעית את ישראל שיהיו סבורים שהוא מת (רע"ב ד"ה שלא), הכהן לוקח מחתה והא כלי להעביר את הגחלים העשויה
שהרבה כהנים היו מתים בקודש הקודשים אם לא היו ראויים מזהב ,ועלה לראש המזבח החיצון באמצעו של הכבש עד
לתפקיד (תוי"ט שם ד"ה שלם) ומה היה מתפלל "יהי רצון שאם שמגיע לראש המזבח ופינה גחלים אילך ואילך וחותה מן
שנה זו שחונה [חמה] שתהא גשומה ,ולא יעדי עבד שולטן המעוכלות הפנימיות לוקח [שלשה קבין] גחלים לוחשות שהם
מדבית יהודה ,ולא יהיו עמך ישראל צריכים פרנסה זו מזה וכו' בלי להבה אך לא כבויות (פסחים עה ,ב) ,וירד מהמזבח באמצעו
(רע"ב ד"ה מתפלל ,בב"ב קמז ,א). של הכבש ,והניחה על הרובד הרביעי שבעזרה מניח את המחתה
עם הגחלים במקום שעומד הכהן הממרס את הדם.
5
לפני מזבח הפנימי מבחוץ והיה סופר כמו שהזה בפנים אחת, הזאה מדם הפר בקודש הקודשים (ה ג)
אחת ואחת ,וכו' אחת ושבע. "רובה ממרס מנו נטל דם ,רצף ונכנס קם בין שדים ,רצוי הזיות
נטל דם השעיר ...והזה ממנו על הפרוכת בגמר ההזאות של טבל והצליף במנין ,רום מעלה אחת ומטה שבע"
דם הפר היה חוזר ומניח את המזרק עם דם הפר על כן הזהב אחרי שסיים את עבודת הקטורת ותפילתו בהיכל נטל את הדם
היכן שהיה מונח לפני כן ונוטל מעל הכן השני את המזרק עם ממי שהיה ממרס מהכהן שהיה מערבב את דם הפר כדי שלא
דם השעיר ומזה אף ממנו כן על הפרוכת כנגד הארון שמונה יקרוש ,נכנס למקום שנכנס קודש הקודשים (רע"ב ד"ה למקום),
הזאות אחת למעלה ושבעה למטה. ועמד במקום שעמד בין שני הבדים (רע"ב ד"ה במקום) והזה
"שב ובללם וחטא מזבח סגור"
ממנה באצבעו כנגד הפרוכת אחת מעלה ושבע למטה הזאה
אחת למעלה ושבע הזאות למטה ולא היה מתכון להזות לא
אחר שגמר הכהן הגדול את ההזאות ערה דם הפר לתוך דם
למעלה שתהא אחת למעלה מגיעה לחודה העליון של הכפורת
השעיר שפך את דם הפר לתוך דם השעיר דכתיב (ויקרא טז
(רע"ב ד"ה ולא) ,ולא למטה לא היה מתכון שיגיעו הדמים בעובי
יח) "ולקחת מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח"
הכפורת מאמצע ולמטה שהרי לא היו נוגעים בכפורת אלא
ונתן את המלא בריקן חוזר ושופך מזרק מלא לתוך הריקן כדי
למטה (רע"ב ד"ה ולא) ,אלא כמצליף כמו שליח ב"ד שמלקה
שיתערבו הדמים יפה יפה (רע"ב ד"ה ונתן) ונותן את המלא ברקן
ברצועה שמתחיל בין הכתפיים ויורד למטה (יומא נה ,א) ,כך
מחזיר הכל לכלי שהיה בו דם הפר ,והטעם :כדי שיתערבו יפה היה מתכון שתהיינה שמונה הזאות הללו בארץ בשורה רצופה
יפה. הזאה למעלה במקום רחוק ושבע הזאות למטה קרובות יותר
"שבע על טהרו ובקרניו ארבע" מהקודם (רע"ב ד"ה אלא).
וכך היה מונה את הראשונה אחת ,אחת ואחת ,אחת ושנים...
הזאת הדם על קרנות המזבח (ה ה)
אחת ושבע היה חוזר ומזכיר את ההזאה הראשונה עם כל אחת
אחרי ששפך את דם הפר ודם השעיר היה יוצא ויצא אל המזבח מן השבע שלמטה ,והטעם :כדי שלא יטעה בהזאות שאם
אשר לפני ה' את דם של השעיר והפר זורק על מזבח הזהב לא יספור הזאה ראשונה שלמעלה לעצמה ..למטה לפעמים
וארבע הזאות על ארבע קרנות המזבח נחלקו התנאים מהיכן שיטעה ויספור הזאה ראשונה שלמעלה עם שבע שלמטה
הוא מתחיל את הזריקה מקרן מזרחית צפונית צפונית מערבית ובהזאה ראשונה שלמטה הימנה שתים (רש"י נה ,א ד"ה שלא
מערבית דרומית דרומית מזרחית הולך לקרן צפונית מזרחית יטעה).
נותן את המתנות לכל הקרנות משם היה גומר על מזבח הפנימי,
ר' אליעזר אומר במקומו היה עומד ומחטא ולא היה סובב את "רץ והניחו בכן ושחט שעיר"
לאחר שהכהן הגדול גמר לעשות הזאות אלו יצא מקודש המזבח ברגליו וזורק על כל קרן וקרן כת"ק ,ועל כולן היה נותן
הקודשים עם המזרק עם הדם שנשאר בתוכו והניחו את המזרק מלמטה למעלה חוץ מזו שהיתה לפניו שעליה היה נותן מלמעלה
עם הדם על כן הזהב שהיה בהיכל בסיס מזהב שהיה עומד למטה.
בהיכל והיה עשוי כדי להניח עליו את המזרק (מאירי נד ,א).
הזאה על המזבח עצמו (ה ו)
שחיטת השעיר לה' – שחיטה והזאת דמו בקודש הקודשים (ה ד) אחר הזאות על קרנות המזבח הזה על טהרו של מזבח שבע
פעמים היה מזה על זהבו של המזבח על ידי שמפנה האפר
"ריצה וקבל דמו באגן קדש ,רגל ועמד מקום ועוד ארון ,רצה
והגחלים לצדדים עד שנגלה זהב המזבח בצד דרומו ומזה עוד הזיות כמעשה דם פר"
שבע הזאות על גג המזבח (רע"ב ד"ה על טהרו) ,ויוצא מהיכל.
הביאו לו את השעיר ,שעלה עליו הגורל לה' שחטו וקבל במזרק
את דמו ,נכנס עם הדם למקום שנכנס קודש קודשים ועמד ושירי הדם הדם שנשאר במזרק היה שופך על יסוד מערבי של
במקום שעמד בין שתי הבדים והזה ממנו אחת למעלה ושבע מזבח החיצון שבו פוגע תחילה כשיוצא מהיכל ואין מעבירין
למטה ולא היה מתכוין להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף על המצוות (מאירי נד ,א ,תוס') ושל מזבח החיצון היה שופך על
יסוד דרומי ,אלו ואלו דמים החיצונים והפנימים (רע"ב ד"ה אלו) וכך היה מונה אחת ,אחת ואחת ,אחת ושתים ,וכו'.
מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננין לזבל ומועלין
יצא והניחו הניח את המיזרק עם הדם שנשאר על כן השני
בהן אסור להנות בהם בלי דמים (רע"ב ד"ה ומועלין).
שהיה בהיכל רבי יהודה אומר לא היה שם אלא כן אחד בלבד.
וידוי על גבי שעיר המשתלח ושילחו לעזאזל (ו ב)
"רהט והניחו ודם פר נטל ,רגליו הריץ וצג חוץ לבודלת ,רקמי
"שקד ובא אצל שעיר החי ,שגיון עם וזדונו יודה לאל" פרכת יז כמשפט כפרת ,רגש ושנה והזה מדם שעיר"
אחר שגמר לעשות הזאות מדם הפר ודם השעיר בקודש אחר שסיים ליתן דם הפר והשעיר כמצותו בא לו לכיון שעיר
המשתלח (רע"ב ד"ה בא ,רש"י יומא סו ,א ד"ה בא) ,שעלה עליו הקודשים
נטל את דם הפר ...והזה ממנו על הפרוכת המבדלת בין ההיכל הגורל לעזאזל .מקום עמידתו העומד לאחר הגרלה כנגד הפתח
לקודש הקודשים כנגד מקום הארון ובין הבדים ,כשהוא עומד שמשם היו משלחים אותו (רע"ב ד"ה בא).
6
הגעת המשלח לעזאזל (ו ח) סומך הכהן הגדול את ידיו על ראש השעיר ,ומתוודה את כל
עונות בני ישראל ,וכל מי שהיה ליבו נוקפו מהעם העומדים כמבואר הכהן הגדול אסור לו להתחיל בעבודה אחרת עד
בעזרה היה מתוודה עמו (מאירי בחיבור התשובה שלו מאמר ב שיגיע השיעור למדבר כשהגיע השעיר לעזאזל אמרו לו לכהן
הגדול ,הגיע השעיר למדבר ,ומניין היו יודעין שהגיע שעיר עמוד .)566
למדבר ,דרכיות מגדלים היו עושין בערב יום כיפור ומניפין וכך היה אומר אנא השם חטאו עוו פשעו לפניך עמך בית
בסודרין כשהגיע למדבר היה האחרון שבהם מניף בסודרו ישראל וכו'.
וכן חברו עד ירושלים ויודעין שהגיע שעיר למדבר (רע"ב ד"ה
דורכיאות). אחרי הוידוי מוסר את השעיר לשליח שייקח אותו לעזאזל (ו ג)
"שגרו ביד איש עתי למדבר עז ,שמץ כתמי זו שאת לגזרה"
קריאת התורה על ידי הכהן הגדול (ז א)
מי מוליך מעיקר הדין אף ישראל יכול להיות שליח לקחת את
"שאג סדרי יום קדש ופשט" השעיר לעזאזל ,אלא שתיקנו שרק הכהנים יוליכו אותו (יומא ו
בא לו כהן גדול לקרות פרשת היום (רע"ב ד"ה בא לו) ,והיה ג סו ,א) ,והוא נקרא "איש עתי".
קורא בעזרת נשים ,אם רצה לקרות בבגדי בוץ קורא אף על דרך השעיר לעזאזל (ו ד)
יציאה מבית המקדש -וכבש כעין גשר שהוא גבוה ויוצא דרך פי שקריאת התורה לא נחשבת עבודה יכול הכהן לעשות
הכבש מחוץ לעזרה (רע"ב ד"ה וכבש) ,היו עושים לו מערב אותה בבגדי כהונה משום שמותר לכהנים ללבוש בגדי כהונה
יום כיפור היו מכינים את הגשר ,והטעם :מפני הבבלים שהיו גם שלא בשעת עבודתם (רע"ב ד"ה בבגדי בוץ) ,ואם לא קורא
מושכים בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא (משנה פרק ו ד) באצטלית חלוק לבן משלו.
ואל תשהה עוונותינו אצלינו עוד (רש"י שם ד"ה וכבש) ,שחשבו חזן הכנסת שהוא השמש (רע"ב ד"ה חזן) ,נוטל ספר תורה ונותנו
לראש הכנסת לגבאי שעל פיו נחתכים כל צורכי בית הכנסת מי שהשעיר בפועל נושא על עצמו את עוונות כל עם ישראל.
מפטיר מי עולה לתורה (רע"ב ד"ה חזן) ,וראש הכנסת נותנו לסגן
דחיפת השעיר (ו ו)
והסגן נותנו לכהן גדול וכהן גדול עומד ומקבל ,הטעם במסירת
הספרים מאחד לשני משום כבודו של הכהן הגדול להראות "שן סלע הדפו וגלגל וירד ,שברו עצמיו כנפץ כלי יוצר"
דוחפו לאחוריו והוא מתגלגל ויורד ,והטעם שדוחפו לאחוריו :שיש תחתיו שררות הרבה (רע"ב ד"ה ראש).
שאם היה דוחף את השעיר לפניו היה יכול השעיר לעצור וקורא עומד וקורא בפרשת אחרי מות את סדר עבודת יום כיפור
(ויקרא טז א לד) וכן פרשת ו"אך בעשור" (שם כג כו לב) שמדברת נפילתו ברגליו ולא היה מתגלגל ונופל (יומא סז ,א).
ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים( ,ו ו) וזה בענין איסור מלאכה ומצות תענית ביו"כ ,וגולל ספר תורה
תכלית השלימות וסימן טוב היה להם כשהיה מתפרק יפה ומניחו בחיקו ואומר יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן כוונתו
שגם מה שיקרא להם בעל פה כתוב בספר הזה שזה פרשת ואומר כך ימחו עונות עמך בית ישראל.
לאחר מסירת השעיר בשעה שהיה המשלח מוליך את השעיר ובעשור שבחומש הפקודים הטעם שקורא בעל פה לפי שהיא
לעזאזל לא היה הכהן הגדול מתחיל שום עבודה אלא היה רחוקה שנמצאת בחומש במדבר ואין גוללים לשם מפני כבוד
מתעסק בפר ושעיר הנשרפים [המרחק היה י"ב מיל כאחד הציבור שימתינו בשעת הגלילה ,וספר תורה אחר לא מביאים
עשר קילומטר וחצי וזמן שליח השעיר עד הגעתו לצוק מפני פגמו של ראשון שלא יגידו ראשון פגום (יומא ע ,א רע"ב
ד"ה ובעשור) ,ומברך עליה שמנה ברכות וכו'. כשעתים וחצי עד שלוש שעות] (מראה כהן עמוד .)408
באותו זמן שהיה הכהן הגדול קורא בתורה היו שורפים את
בשר הפר והשעיר בבית השריפה ובזה נסתיימו העבודות שריפת פר ושעיר (ו ז)
הנקראות עבודת היום (יומא פרק ז משנה ב). "שחוזה אחז פר ושעיר קרע ,שלף אמורים וגויות קלע לשרוף"
בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין אחרי שמסר הכהן הגדול את הרואה כהן גדול כשהוא קורא בתורה אינו רואה פר ושעיר
השעיר המשתלח למשלח בא לפר ושעיר העומדים לישרף הנשרפים ,והרואה פר ושעיר הנשרפים אינו רואה כהן גדול
(רע"ב בא לו) ,קרען והוציא את אימוריהן ,נתנן במגיס בקערה של כשהוא קורא ,והסיבה לכך לא מפני שאינו רשאי שהיה צד
כלי שרת (רע"ב ד"ה ונתנם) והכין אותם כדי שאחרי שיחליף לומר שהרואה עבודה אחת אינו רשאי להניח כדי לראות
לבגדי זהב והשעיר יגיע לעזאזל (יומא סז ,ב) יכול להקטירן על עבודה אחרת משום שאין מעבירין על המצוות (יומא ע ,א ,רע"ב
גבי המזבח (רע"ב ד"ה והקטירם) קלען במקלעות לא היה חותכם ד"ה לא) אלא שהיתה דרך רחוקה הפר והשעיר הנשרפים מחוץ
ומפרקן לגמרי אלא היו נשארים מחוברות ומעורות זו לזו לירושלים ומלאכת שניהן שוה כאחת ובאותו זמן היו קוראים
כמין קליעה ולאחר מכן מניחין על שני מוטות (רע"ב ד"ה קלען) .בתורה בעזרה ואין אפשרות להפסיק שניהם (ז ב).
והוציאן ארבעה כהנים היו נושאים אותם שנים מלפנים ושנים אחר שגמר הכהן לקרוא היו מחזירים את ספר התורה למקומו
מאחור לבית השריפה שהיה מחוץ לירושלים (רע"ב ד"ה והוציאן) .והכהן הגדול היה יוצא מעזרת הנשים לבית הטבילה.
7
נרות וכותב שסיפרו לו הכהנים שהיו הרבה שנים שלא היה עבודת המוספים וקרבנות היום (ז ג)
יכול הכהן הגדול להגיע לביתו קודם חצות לילה מדוחק וריבוי
"שלש מטבל פזים עט וקדש ,תכף ועש אילו ואיל עם ,תרב
העם שאף על פי שהיו כולם מתענים לא היו הולכים לבתיהם חטאת ומוספין הקריב כחק"
עד שיראו אם יצליחו להגיע לנשק ידי הכהן הגדול (מובא בספר
אם בבגדי בוץ קורא ,קדש ידיו ורגליו פשט את בגדיו ירד וטבל
שבט יהודה עמוד .)108
זוהי טבילה שלישית עלה ונסתפג ,הביאו לו בגדי זהב ,ולבש,
ויו"ט היה עושה למחרת ביום שלאחריו היה עושה יו"ט לפי וקדש ידיו ורגליו ,ועושה את עבודת המוספים ויצא ,ועשה את
שיצא בשלום מן המקדש. שאר קרבנות היום את אילו האיל שהכהן הגדול מביא משלו
כתיבה על טס מזהב ששימש לפני ולפנים :ולאחר מכן היה מצוה ואת איל העם ,ואת שבעת כבשים תמימים בני שנה דברי רבי
לצורף שיעשה לו לוח מזהב ויכתוב בו זה הלשון "אני פלוני אליעזר [רבי עקיבא אומר עם תמיד של שחר היו קרבין] ואחר כך
כהן גדול בן פלוני הכהן הגדול שמשתי בכהונה גדולה בבית היה מקריב את אמורי פר העולה ושעיר הנעשה בחוץ היו קרבין
הגדול והקדוש לעבוד מי ששכן שמו והיה זה שנת כך וכך עם תמיד של בין הערבים.
ליצירה מי שזיכני בעבודה זו הוא יזכה את בני אחרי לעמוד
לשרת לפני ה' (מובא בספר שבט יהודה עמוד .)108 הוצאת הכף והמחתה מקודש הקודשים (ז ד).
"תר וקדש פשט טבל וקדש ,תכריך בדים עט ונכנס לדביר,
תכונת כלי קטורת הוציא וקדש"..
קדש הכהן ידיו ורגליו ופושט את בגדי הזהב ,וירד וטבל זוהי
טבילה רביעית ועלה ונסתפג ,הביאו לו בגדי לבן ולבש וקדש ידיו
ורגליו אחרי הלבישה נכנס לקודש הקודשים להוציא את הכף
ואת המחתה שהכניסם שם להקטרת הקטורת בוקר ונשארו
שם ויוצא .והטעם שלא הוציאו מיד לאחר הקטרתם לפי
שהקטורת לא הספיקה עדיין להישרף כולה לכן לא הוציאו
(מאירי יומא לא ,ב ד"ה ולענין).
לב ‰מוע„ים
"תרגל וטבל חרוצים עט וקדש ,תמיד הסדיר ותמר ונרות העלה,
תכל עבודות ,יד ורגל קדש ,תמם טבילות חמש וקדושים
עשרה ...תקף ודץ עטה בגדי הונו"
מקדש הכהן ידיו ורגליו ופשט את בגדי הלבן ,וירד וטבל זוהי
טבילה חמישית ,עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש
o
ידיו ורגליו ונכנס להיכל לסיים את עבודת היום להקטיר קטורת
של בין הערבים על המזבח הפנימי ולהטיב את הנרות להדליק
את הנרות כשאר הימים (רע"ב ד"ה ולהטיב) אחר שסיים הכהן
את כל העבודות ויצא מהיכל ,וקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי
‡רבע˙ ‰מינים
הזהב ,הביאו לו בגדי עצמו ולבש ויוצא לביתו.
יציאת הכהן הגדול לביתו אחר העבודה
סוכו˙
"תמה תלוה ציר נאמן לבית"
המחבר
אצל ומלוין אותו כל העם עד ביתו ומסופר בשם שליח ממלכות
ניתן להשיג 052-7
66-86 רומי שהיה בירושלים בימי הבית ותיאר באגרת לבני עמו את
08
גדול כבוד הכהן הגדול ועבודתו ביום הכיפורים שהיו כל העם
עוברין לפניו ורובם באבוקות של שעוה לבנה דולקות בידיהם
וכולם לובשים לבנים ,וכל החלונות מעוטרות ברקמה ומלאות
לע"נ אבי מורי הגאון ר' מאיר אריה בן הרב ר' יוסף לב זצ"ל
בעל "עבודת היום" בעומק העיון על מסכת יומא
בעל תפילה עשרות בשנים בהיכל ישיבת "קול תורה"
להערות ,תרומות והנצחות :י .לב ,ראב"ד | 052-7668608 ,5לקבלת העלון במיילlev17382@gmail.com :
8
