gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לב המועדים · Lev Hamoadim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: לב המועדים · Lev Hamoadim

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

לב המועדים · Lev Hamoadim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‪+‬לב המועדי‪+‬ם‬ ‫עלון חודשי בענייני הלכה ומנהגים‪ ,‬מתוך סדרת הספרים "לב המועדים"‬ ‫גיליון קנ"ח‬ ‫ביאור סדר עבודת כהן גדול ביום כיפור‪ ,‬על סדר פיוט "אמיץ כח"‬ ‫"מזים עליו מי חטאת לטהרו"‬ ‫ביאור סדר עבודת כה"ג ביום כיפור‬ ‫הזאה במי פרה אדומה‪ :‬ביום השלישי להפרשתו שהוא יום ה'‬ ‫(ע"פ משניות יומא)‬ ‫"על כן באתי לעורר לב האדם לטוב לו שיזהר קודם יו"כ ללמוד בתשרי וביום השביעי להפרשתו שהוא ט' בתשרי היו מזים‬ ‫פירוש המילים של כל סדר עבדות יום כיפורים בכדי שיהא מי פרה לטהרו שמא נטמא מטומאת מת והוא אינו יודע מכך‬ ‫רגיל ביו"כ בפירוש המילות ואם כן שומא עלינו להבין היטב את ושחלילה עבודתו לא תיפסל (יומא ח‪ ,‬א‪ ,‬רמב"ם עבודת יו"כ א ד)‪.‬‬ ‫מקום הפרשה ‪ -‬לשכת פלהדרין – בולווטין (א א)‬ ‫הנעשה בסדר העבודה" (יסוד ושורש העבודה שער יא פרק ט)‪.‬‬ ‫במוסף אומר השליח ציבור והקהל סדר העבודה (טושו"ע תרכא ד) מפרישים אותו ללשכת פלהדרין‪ ,‬הטעם שנקרא כן‪ :‬לפי שהכהנים‬ ‫הטעם שאומרים במוסף משום שעיקר עבודתו של הכהן הגדול הגדולים בזמן בית שני אחרי תקופתו של שמעון הצדיק היו‬ ‫היתה במוסף‪ ,‬ולכן אנו אומרים גם כן במוסף‪ ,‬כדי לקיים (הושע נותנים ממון כדי לשמש בתפקיד כהן הגדול ומתוך שרשעים‬ ‫היו לא היו משלימים שנתם והיו מתחלפים כל י"ב חודש כפקדי‬ ‫יד ג) "ונשלמה פרים שפתינו" (משנ"ב תרכא ס"ק יג)‪.‬‬ ‫המלך שנקראים פלהדרין שהמלך מחליפם כל שנה לכן היו‬ ‫נוסח סדר העבודה‬ ‫קוראים אותם לשכת פלהדרין (יומא ח‪ ,‬ב רע"ב א א ד"ה ללשכת)‪,‬‬ ‫וזאת כדי להזכיר לכהן זה הענין ואולי יזהר (תפאר"י יכין פ"א ב)‬ ‫"אמיץ כח" – מנהג בני אשכנז לומר את נוסח "אמיץ כח" לרבינו‬ ‫משולם קלונימוס ורמז שמו בסוף הפיוט שגרו ביד איש עיתי‬ ‫הכנת סגן לכה"ג‪ ,‬ואשה תחתיו‬ ‫"משלם ברבי קלונימוס חזק" (מהרי"ל בסדר מוסף יו"כ‪ ,‬לבוש‬ ‫ומתקינין לו כהן אחר תחתיו‪ ,‬והטעם‪ :‬שמא יארע בו פסול‪ ,‬כגון‬ ‫תרכא ד‪ ,‬מטה אפרים תרכא י)‪.‬‬ ‫"אתה כוננת" – מנהג בני ספרד לומר את נוסח "אתה כוננת" קרי או שאר טומאה (רע"ב שם ד"ה ומתקנין)‪ ,‬ר' יהודה אומר אף‬ ‫המיוחס ליוסי בן יוסי הכהן הגדול (נודע ביהודה מהדורה תנינא אשה מתקינין לו‪.‬‬ ‫או"ח סו"ס קיג) שהוא הקדום יותר וגם הנוסח כתוב בלשון ברור‬ ‫מעשה הכה"ג בשבעת ימים אלו (א ב)‬ ‫(הראשון שהביא את הנוסח הזה הוא רב עמרם גאון בסידורו)‪.‬‬ ‫"זורק מקטיר ומטיב להתרגל בעבודה ככתוב בתורתך‪"...‬‬ ‫"אמיץ כח"‬ ‫סדר אמירת "אמיץ כח" פותח את דבריו בסדר בריאת העולם הקרבת קרבנות של הכה"ג בשבעת ימים אלו‬ ‫וחטאו של אדם הראשון‪ ,‬מעשה קין והבל‪ ,‬דור אנוש‪ ,‬דור כל שבעת הימים הוא זורק את הדם של קרבן תמידים (רע"ב‬ ‫המבול ודור הפלגה‪ ,‬ומזכיר מעשה אבות עד בחירת לוי ואהרן ד"ה הוא)‪ ,‬והטעם‪ :‬כדי שיהא רגיל בעבודה (רע"ב ד"ה הוא) ויהיה‬ ‫לעבודת המקדש ולאחר מכן מתחיל בסדר העבודה והוידויין‪ .‬מוכן לעבוד ביו"כ ותקל מעליו המלאכה (רמב"ם פירוש המשניות‬ ‫א ב)‪ ,‬ומקטיר את הקטורת‪ ,‬ומטיב את הנרות מסיר בבוקר את‬ ‫הדשן של הפתילות שנמצא במנורה (רע"ב ד"ה ומדשן)‪ ,‬ומקריב‬ ‫שבעת ימים לפני יו"כ (א א)‬ ‫את הראש ואת הרגל של איברי התמיד שקרב ראשון‪ ,‬והטעם‪:‬‬ ‫כדי שיתרגל בעבודת יו"כ‪.‬‬ ‫"מחזיקי אמנה שבוע קודם לעשור מפרישין כהן הראש‬ ‫כדת המלואים"‬ ‫עשיית חפינה‬ ‫שבעת ימים קודם יו"כ מפרישים כה"ג מביתו‪ ,‬והטעם‪ :‬משום‬ ‫שכל עבודת יום כיפור אינם כשרות אלא בו‪ ,‬ולומדים כמו כל שבעת הימים היה הכהן נמצא בלשכת פלהדרין ולומד‬ ‫שאהרן הכהן ובניו היו צריכים הפרשה בשבעת ימי המילואים איך עושים חפינה שהוא צריך לעשות בקודש קודשים כמו‬ ‫כדי להכין עצמם בטהרה כך הכה"ג צריך להכין עצמו לעבודת שיתבאר בהמשך ולאחר מכן נכנס למקדש ועובד וחוזר‬ ‫ללשכת פלהדרין (יומא יט‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫היום הקדוש (רע"ב א א)‪.‬‬ ‫העלון נתרם לע"נ דב בן חיים אליעזר וינברגר נלב"ע מוצאי יו"כ תשפ"א‬ ‫‪1‬‬ ‫את המחתה הניח עם הגחלים על הרצפה‪ ,‬עכשיו צריך להעביר‬ ‫לימוד הכהן גדול בשבעת הימים (א ג)‬ ‫את כל הקטורת מהכף לתוך ידיו בלי לפזר אפילו משהו‪ ,‬כדי‬ ‫"נלוים אליו נבונים ישישי שער‪ ,‬נואמים לו קרא נא בפיך"‬ ‫שיהיו שתי ידיו מלאות קטורת‪.‬‬ ‫מסרו לו זקנים מזקני ב"ד בכל יום וקוראין לפניו בסדר היום‬ ‫כיצד היה עושה או שהיה מניח את הכף שעל גבה הקטורת‬ ‫פרשת אחרי מות כדי ללמדו סדר עבודה (רע"ב ד"ה וקורין)‪,‬‬ ‫בשיניו או שהיה מחזיק באצבעותיו והיה צריך להערות‬ ‫ואומרים לו אישי אדוני (רע"ב ד"ה אישי)‪ ,‬כהן גדול קרא אתה‬ ‫בזהירות את הקטורת באגודל לתוך חופניו (יומא נג‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫בפיך שמא שכחת ואתה עלול לבוא לידי מכשול כי על ידי‬ ‫וחכמים (יומא מט‪ ,‬ב) אמרו שחפינה היא אחת מהעבודות‬ ‫אמירה בפה זוכר טוב ומבין אותם יותר (עיין גמ' עירובין נד‪ ,‬ב)‪,‬‬ ‫הקשות שבמקדש ולכן זקני כהונה למדוהו כדי שידע לעשות‬ ‫או שמא לא למדת בזמן בית המקדש השני היו מוסיפים "שמא‬ ‫כן ביו"כ‪.‬‬ ‫לא למדת" לפי שהיו מעמידים כה"ג שאינם מהוגנים על פי‬ ‫שבועת הכהן הגדול (א ה)‬ ‫המלכות (יומא יח‪ ,‬א רע"ב ד"ה שמא) וקראו הפרשה בכל יום עם‬ ‫והשביעהו שלא ינהג כמנהג הצדוקים שמפזרים את הקטורת‬ ‫ביאור ודקדוקי דינה (תפא"י יכין יג)‪.‬‬ ‫על המחתה בחוץ ואחר כך נכנסים עמה לקודש הקודשים‪,‬‬ ‫ערב יום כיפור (א ג)‬ ‫לפי שהם דורשים את הפסוק (ויקרא לז א) "כי בענן אראה על‬ ‫הכפורת" שצריך להיכנס כשהוא נושא עימו את ענן הקטורת‪,‬‬ ‫"נגה תשיעי יעמידוהו בשער קדים‪ ,‬נוי זבחי יום לפניו יעבירו"‬ ‫שחרית של יום השביעי היו מעמידים אותו בשער מזרח ולכן היה נותן את הקטורת על גבי גחלים בחוץ‪ ,‬אבל רבנן‬ ‫ומעבירים לפניו פרים ואלים וכבשים‪ ,‬שהם סוגי הבהמות למדו שהרי הכתוב אומר ונתן את הקטרת על האש לפני ה'‬ ‫שיקריב מחר ביום כיפור (מהרש"א חידושי אגדות יומא יח‪ ,‬דהיינו שיכנס תחילה ורק אחר כך יתן הקטורת על גבי גחלים‬ ‫א)‪ ,‬והטעם‪ :‬כדי שיהיה רגיל בעבודה‪ ,‬והיה מתבונן בבהמות (יומא יט‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫העוברות לפניו לתת אל ליבו הלכות סדר היום (רע"ב ד"ה שיהא‪ ,‬ונפטרהו להם זקני ב"ד הזקנים שלימדוהו סדר היום‪ ,‬והטעם‪:‬‬ ‫רש"י יומא יח‪ ,‬א)‪ ,‬הטעם שלא מעבירים לפניו שעירים‪ :‬כיון שבא כדי שלא יראו בבושתו כשיבכה על שחשדהו (תפאר"י יכין כה)‪.‬‬ ‫לכפר על חטאי בני ישראל חלשא דעתיה (יומא יח‪ ,‬א‪ ,‬תוי"ט ד"ה‬ ‫"סמר בשרו והדמיע כי נחשד‪ ,‬סרו גם הם ובכה הגירו"‬ ‫ומעבירין)‪ ,‬שמא לא תתקבל תפילתו (מאירי יח‪ ,‬א ד"ה עיו"כ) ופר‬ ‫שבא לכפר עליו ועל אחיו הכהנים מעבירים‪ ,‬והטעם‪ :‬משום ומהי השבועה‪ :‬אמרו לו אישי כה"ג אנו שלוחי ב"ד ואתה שלוחינו‬ ‫שאם יש אחד מהכהנים שחטא מידע ידע ליה ומהדר ליה ושליח ב"ד משבעים אנו עליך במי ששכן שמו בבית הזה שלא‬ ‫תשנה מכל מה שאמרנו לך‪ ,‬הוא פורש ובוכה שחשדוהו לצדוקי‬ ‫בתשובה (תוי"ט שם)‪.‬‬ ‫(יומא יט‪ ,‬ב) והם פורשים ובוכים שחשדוהו שאינו כשר ושנינו‬ ‫(שבת צז‪ ,‬א) החושד בכשרים לוקה בגופו (יומא יט‪ ,‬ב רע"ב ד"ה והן)‪.‬‬ ‫דברים האסורים באכילה לכהן ( א ד)‪.‬‬ ‫"סמך ביאת שמש צידו ימעיטו‪ ,‬סאב לבן פן ברדם יקרהו"‬ ‫ליל יו"כ ( א ו)‬ ‫כל שבעת הימים לא היו מונעים ממנו מאכל ושתיה‪ ,‬והטעם‪:‬‬ ‫"שיח מדרש בפה ובכתב הגיון‪ ,‬סביביו ישננו לעוררו עד חצות"‬ ‫שאף אם היה נטמא בקרי אינו נטמא אלא לאותו היום ולאחר‬ ‫בליל יום הכיפור היה הכהן הגדול נשאר ער כל הלילה‪ ,‬אם היה‬ ‫שטובל במקווה והעריב שמשו טהור לגמרי (מאירי יומא יז‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫הכהן הגדול חכם דורש בדבר הלכה כל ליל יו"כ כדי שלא ישן‬ ‫ערב יו"כ היו מונעים ממנו מלאכול הרבה (יומא א ד)‪ ,‬והטעם‪:‬‬ ‫ויבוא לידי טומאה (רע"ב ד"ה א)‪ ,‬ואם לאו תלמידי חכמים דורשים‬ ‫משום שהאכילה מביאה לידי שינה ושמא יבוא לידי טומאה‬ ‫לפניו ואם רגיל לקרות קורא‪ ,‬ואם לאו קורין לפניו‪ ,‬ובמה‪ ...‬באיוב‬ ‫ולא סמכו על הנס (תפא"י יכין כ)‪.‬‬ ‫ובעזרא ובדברי הימים שהם דברים המושכים את לב השומע‬ ‫ואין שינה חוטפתו (רע"ב ד"ה באיוב)‪.‬‬ ‫השבעת כה"ג (א ה)‬ ‫בקש להתנמנם (א ז יט‪ ,‬ב)‬ ‫"סבי שבטו ללמד חפן יוליכוהו סמים לתמר בפנים‬ ‫בקש להתנמנם אם ראו שהוא עומד להתנמנם‪ ,‬פרחי כהונה‬ ‫אותו ישביעו"‬ ‫צעירי הכהונה בחורים שמתחיל שער זקנם לפרוח נקראים‬ ‫מסרהו זקני ב"ד שלמדהו סדר העבודה‪ ,‬לזקני כהונה ללמוד‬ ‫פרחי (רע"ב ד"ה פרחי)‪ ,‬מכין לפניו באצבע צרידה באצבע הסמוכה‬ ‫חפינת הקטרת ועבודה קשה היא (רע"ב ד"ה לזקני)‪ ,‬והעלוהו‬ ‫לאגודל ועל ידי חיבור האצבע לאגודל וכששומטה נוצר רעש‬ ‫לעלית בית אבטינס שהם היו מכינים את הקטורת וכותשים‬ ‫של מכה ומשמיעים קול כדי שלא ישן‪ ,‬ואומרים לו אישי כה"ג‬ ‫אותה ומערבבים בה סימנים כדי ללמדו את עבודת חפינת‬ ‫עמד והפג אחת על הרצפה אומרים לכה"ג להניח את רגליו‬ ‫הקטורת (רע"ב ד"ה בית‪ ,‬יומא יט‪ ,‬א רש"י שם)‪ ,‬מהו חפינת הקטורת‬ ‫היחפות על הרצפה הקרה שעשויה משיש כדי להפיג החום‬ ‫הכהן היה צריך להניח מלא חפניו דהיינו שתי כפות ידיו‬ ‫משום שהקור מבטל את השינה (רע"ב ד"ה והפג)‪ ,‬ר' יצחק אומר‬ ‫מלאות בקטורת על גבי גחלים בתוך קודש הקודשים לכן‬ ‫אומרים לו שיראה להם מהו קידה סוג של השתחוויה מיוחדת‬ ‫נכנס כשבידו האחת גחלים על גבי מחתה וביד השניה כף‬ ‫שהיה נועץ את אגודליו בקרקע בעודו עומד ומתכופף רק עם‬ ‫שבה הקטורת שתמלא את שתי ידיו‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫שלא ללכלך את בגדי הכהונה (תפאר"י יכין כא‪ ,‬עיין משך חכמה‬ ‫גבו ומנשק את הרצפה ונעמד וכיון שהיא פעולה גופנית קשה‬ ‫ויקרא טז ד)‪ ,‬טעם אחר‪ :‬כדי שלא יהיה חציצה בין גופו לבגדי‬ ‫היה מתעורר (יומא יט‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫ומעסיקים אותו עד שיגיע זמן שחיטה מעסיקים אותו על ידי כהונה שמא נדבק בו לכלוך מהמים או אפילו המים עצמם‬ ‫שירה בפה שהיו שרים (תהילים קכז ב) "אם ה' לא יבנה בית נחשבים כחציצה (משנה למלך הלכות עבודת יו"כ ב ב)‪.‬‬ ‫שוא עמלו בוניו בו" וכונתם לומר שיזהר בעבודתו שתהא‬ ‫"ערה סותו טבל ועט זהבים‪ ,‬עמד וקדש וקרץ תמיד השחר פקד‬ ‫לשם שמים שתהא רצויה לפני הקב"ה שאם לא כן אין כל‬ ‫למרקו והוא קבל וזרק"‬ ‫הטירחא עולה כלום (יומא יט‪ ,‬ב רש"י ד"ה אם)‪.‬‬ ‫הביאו לפניו בגדי זהב שמונה בגדים שבהם משמש בכל ימות‬ ‫השנה ולבש וקדש ידיו ורגליו‪ ,‬הביאו לו קרבן תמיד של שחר‪,‬‬ ‫יו"כ בבוקר (א ח)‬ ‫קרצו שחטו ברוב סימנים דהיינו הכשר שחיטה בלבד‪ ,‬ומירק‬ ‫אחר שחיטה על ידו נתן לכהן אחר לגמור השחיטה‪ ,‬והטעם‪:‬‬ ‫"עלצו תרם דשן בפיס ראשון‪"..‬‬ ‫עבודה ראשונה שבמקדש תרומת הדשן בכל יום בבוקר היה כיון שכל עבודת יום כיפור כשרה רק על ידי כה"ג ומיד אחר‬ ‫עולה כהן על גבי המזבח והיה חותה במחתה של כסף מן הדשן השחיטה צריך לקבל את דמו לכן לאחר ששחט שיעור‬ ‫דהיינו אפר של הקרבנות שנשארו על גבי המזבח מאתמול המספיק להכשר שחיטה ממשיך כהן אחר את השחיטה שאם‬ ‫והיה יורד ומניח על רצפת העזרה ממזרח לכבש המזבח והיה היה שוחט ב' הסימנים לא היה מספיק ליטול את הכלי לקבל‬ ‫את כל הדם מפני שהדם ממהר לצאת לכן אחר גומר והכהן‬ ‫הדשן נבלע שם דרך נס (רע"ב ד"ה תורמים‪ ,‬רש"י יומא כד‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫זמן התרומה ביו"כ מחצות ‪ -‬בכל בוקר תורמים את המזבח הגדול יכול לקבל את הדם וזורקו על גבי המזבח‪.‬‬ ‫הקטרת קטורת של שחר‬ ‫בקריאת הגבר או סמוך לו וביו"כ מחצות‪ ,‬והטעם‪ :‬מפני חולשת‬ ‫הכה"ג שעליו לבד מוטלת כל עבודת היום לכן צריך להשכים‬ ‫הקטרת קטורת של שחר קרבה בין זריקת הדם של קרבן‬ ‫יותר (יומא כ‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫תמיד להקרבת אבריו‪.‬‬ ‫בדיקת זמן הקרבת קרבן של תמיד (ג א)‬ ‫"פרש הקטיר והיטיב‪ ,‬הקריב ונסך‪ ,‬פעלת כליל השלים‬ ‫ועש כסדר"‬ ‫"עלה ברק השחר כנם הצופה"‬ ‫נכנס להיכל להקטיר קטורת של שחר שהיו מקריבים בכל‬ ‫אמר להם הממונה שהוא הסגן של הכהן הגדול (רע"ב ד"ה אמר)‪,‬‬ ‫יום בבוקר ובין הערבים על המזבח הפנימי‪ ,‬ולהטיב הנרות‬ ‫צאו וראו על מקום גבוה שהיה במקדש (רע"ב ד"ה צא)‪ ,‬אם הגיע‬ ‫יש אומרים‪ :‬תיקון הנרות שהם הבזיכים של המנורה שהכהן‬ ‫זמן שחיטה לפי שהשחיטה פסולה בלילה דכתיב (ויקרא יט ו)‬ ‫מנקה אותם מהאפר של הפתילות שכבו ומן הפסולת של‬ ‫"וביום זבחכם" (רע"ב ד"ה זמן)‪ ,‬אם הגיע הרואה אומר ברקאי‪,‬‬ ‫השמן ונותן לתוכם שמן ופתילות חדשות (רשב"א בתשובותיו‬ ‫מתתיא בן שמואל אומר שאומרים לו העומדים בעזרה האיר‬ ‫ח"א שט‪ ,‬חינוך מצוה צח)‪ ,‬ויש אומרים‪ :‬שהכוונה גם להדליק את‬ ‫פני כל המזרח עד שבחברון כלומר שצריך שהאור יתפשט על‬ ‫הנרות (עיין רמב"ם תמידין ומוספים פ"ג ה"י)‪ ,‬ולהקריב את הראש‬ ‫פני כל האופק המזרחי ולא מספיק שרואים רק במקום אחד‪,‬‬ ‫אחר הטבת הנרות היה חוזר למזבח להקטיר ואת האברים של‬ ‫ואומרים עד חברון כדי להזכיר זכות ישני חברון‪ ,‬והוא אומר הן‪.‬‬ ‫קרבן תמיד את הראש והרגל שתי הידים (עיין יומא ב ג)‪ ,‬ואחר‬ ‫טבילה ראשונה של הכה"ג ‪ -‬הקרבת קרבן התמיד של יו"כ (ג ב)‬ ‫כך היה מקטיר ואת החביתין מנחת חביתין שהיה הכהן מקריב‬ ‫טבילה ראשונה‪ :‬אחרי שאמר הן הורידו את הכה"ג לבית‬ ‫בכל יום מחציתה בבוקר ומחציתה בין הערביים‪ ,‬ואחר כך‬ ‫הטבילה לפי שטעון טבילה לפני שחיטת תמיד של שחר (רע"ב‬ ‫מנסך את היין של קרבן תמיד אל יסוד המזבח‪.‬‬ ‫ד"ה הורידו)‪.‬‬ ‫[יש אומרים‪ :‬שהיה מקריב את קרבנות המוספים את הפר איל‬ ‫ושבעת הכבשים ושעיר אחד ומנחותיהם (יומא ז ג דעת ר"ע‪ ,‬וכן‬ ‫מקום הטבילה (ג ג)‪.‬‬ ‫דעת הרמב"ם שפוסק כר"ע) ובסדר אמיץ כח הסדר כדעת רבי‬ ‫כל הטבילות היו בקודש בבית הפרווה מכשף ששמו פרווה בנאה‬ ‫אליעזר שכל המוספים היו קרבים לאחר עבודת היום]‪.‬‬ ‫ונקראת על שמו (רע"ב ד"ה על בית‪ ,‬עיין מידות ה ג)‪ ,‬חוץ מזו בלבד‬ ‫אחרי שגמר את עבודת המקדש שבכל יום‪ ,‬היה צריך להחליף‬ ‫שהיתה בחול על גבי שער המים ובצד לשכתו היתה (רע"ב שם)‪.‬‬ ‫את בגדי הזהב וללבוש בגדי לבן לעשות בהם את העבודות‬ ‫הקרבת קרבן תמיד (ג ד)‬ ‫המיוחדות ליום כיפור‪.‬‬ ‫"עליו פרשזו מסך בוץ להצניע"‬ ‫"פרשו סדין לבן עוד כבראשונה‪ ,‬פרוה בקדש שם קדש ופשט"‬ ‫פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם משום צניעות (עיין משנה למלך‬ ‫הביאו לבית הפרווה מכשף ששמו פרווה בנאה ונקראת על שמו‬ ‫פ"ד ה"א מהלכות עבודת יו"כ)‪ ,‬והטעם שפרשו סדין מבוץ‪ :‬כדי‬ ‫שיכיר היום שעבודת היום בבוץ לפי שרגיל כל יום לשמש (רע"ב ד"ה על בית) ובקודש היתה שטבילה זו ושאר הטבילות‬ ‫בבגדי זהב (יומא לא‪ ,‬ב‪ ,‬רע"ב ד"ה סדין)‪ ,‬פשט את בגדי החול שלו‪ ,‬מלבד הראשונה טעונה במקום קדוש דכתיב (ויקרא טז כד)‬ ‫ירד טבל עלה ונסתפג נגב את עצמו‪ ,‬הטעם בצורך הניגוב‪ :‬כדי "ורחץ את בשרו במים במקום קדוש"‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫"פשעיו הודה ובחבו לא טמן"‬ ‫"פסע וטבל‪ ,‬לבנים עט וקדש"‬ ‫וידוי הכה"ג [וידוי ראשון מתוך ג' הוידויים]‬ ‫פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם‪ ,‬קדש ידיו ורגליו מקיתון של‬ ‫וכך היה אומר "אנא השם חטאתי ‪ ..‬אני וביתי אנה השם כפר נא‪...‬‬ ‫זהב ולא מן הכיור כבכל יום והטעם‪ :‬מפני כבודו של כה"ג (יומא‬ ‫לפני ה'" והם עונים אחריו "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"‪.‬‬ ‫ד גמ' מד‪ ,‬ב)‪ ,‬ופשט את בגדי הזהב‪ ,‬רבי מאיר אומר פשט קדש‬ ‫"והכהנים והעם העומדים בעזרה‪ ,‬כשהיו שומעים את השם‪...‬‬ ‫ידיו ורגליו‪ ,‬ירד וטבל זוהי טבילה שניה עלה ונסתפג‪ ,‬הביאו לו‬ ‫מפורש יוצא מפי כהן גדול" שכינה מדברת מתוך גרונו (הגר"א)‬ ‫בגדי לבן לבש ד' בגדים כתונת‪ ,‬מכנסים‪ ,‬אבנט‪ ,‬מצנפת (רע"ב‬ ‫"היו כורעים ומשתחווים ומודים ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו‬ ‫ד"ה בגדי)‪ ,‬וקדש ידיו ורגליו להתחיל בעבודת היום‪.‬‬ ‫לעולם ועד"‪ ,‬והוא על פי הפסוק (דברים לב ג) "כי שם ה' אקרא‬ ‫הבו גודל לאלהינו" ודרשו חז"ל (יומא לז‪ ,‬א) אמר להם משה‬ ‫בגדי כה"ג ביו"כ ( ב ז)‬ ‫לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא אתם‬ ‫"פלוסים ערכם מנים שמונה עשר פאורים לשרת בם‬ ‫הבו גודל ולכן כל פעם ששמעו את השם יוצא מפי כה"ג‬ ‫למלך הכבוד"‬ ‫בעזרה היו נופלים על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו‪...‬‬ ‫בשחר היה לובש פלוסין בגד דק ויפה שמגיע מארץ רעמסס‬ ‫וכשהיה מסיים את הפסוק "כי ביום הזה יכפר וגו' לפני השם"‬ ‫(רע"ב ד"ה פלוסין) של י"ב מנה‪ ,‬בין הערביים הנדויין בגדים‬ ‫עמהם ביחד‪ ,‬היה אומר להם "תטהרו" שהוא סיום הפסוק‪.‬‬ ‫הבאים מארץ הודו של שמונה מאות זוז‪ ,‬חכמים אומרים בשחר‬ ‫היה לובש של י"ח מנה ובין הערביים של י"ב מנה ס"ה ל' אלו‬ ‫שעירי יום כיפור (ו א ‪ -‬ד‪ ,‬יומא סב‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫משל ציבור ואם רצה להוסיף מוסיף משלו‪.‬‬ ‫צורת העמדת הכהן גדול וראש בית אב‬ ‫בגדי לבן ובגדי זהב‪ :‬הכה"ג הגדול היה עובד ביו"כ בשני סוגי‬ ‫"צעד לילך לו למזרח העזרה צמד שעירים שם מהון עדה"‬ ‫בגדים בגדי זהב [שמונה בגדים כתונת‪ ,‬מכנסיים‪ ,‬מצנפת‪,‬‬ ‫אחר שהתודה הכהן על פרו שהיה בצפון העזרה‪ ,‬היה בא‬ ‫ואבנט‪ ,‬מעיל‪ ,‬חושן‪ ,‬אפוד‪ ,‬וציץ] אותם הוא לבש בעבודות‬ ‫לשער ניקנור שהיה במזרח העזרה בצפון המזבח‪ ,‬הכהן הגדול‬ ‫שאינם מיוחדות ליום הזה ואינם נעשים בקודש הקודשים כגון‬ ‫היה מגיע כשהסגן מימינו וראש בית אב משמאלו‪ ,‬ושני‬ ‫הקרבת קרבן תמיד‪ ,‬קטורת של שחר הטבת הנרות והקרבת‬ ‫השעירים עומדים לפניו אחד בימינו ואחד בשמאלו‪ ,‬השעירים‬ ‫המוספים‪.‬‬ ‫היו עומדים פניהם למערב ואחוריהם למזרח‪.‬‬ ‫בגדי לבן [כתונת‪ ,‬מכנסיים‪ ,‬מצנפת‪ ,‬ואבנט שהם היו עשויים‬ ‫מבד לבן של פשתן] בגדי לבן היה לובש בעבודות המיוחדות‬ ‫"צמודים אחוים שוים בתאר ובקומה צגים לכפר עון‬ ‫בת השובבה"‬ ‫ליום הכיפורים כגון הקרבת הפר‪ ,‬שני השעירים‪ ,‬הקרבת‬ ‫קטורת (רמב"ם עבודת יו"כ ב א)‪.‬‬ ‫השעירים צריכים להיות שווים במראה דהיינו בצבע לבנים או‬ ‫שחורים או סחופים (רש"י סב‪ ,‬א ד"ה במראה)‪ ,‬בקומה שיהיו‬ ‫גניזת בגדי הלבן‪ :‬בגדי הלבן שעבד עימהם הכהן ביום כיפור‬ ‫באותו גובה‪ ,‬שווים בדמים שנקנו באותו מחיר‪ ,‬ובלקיחתם‬ ‫אסורים בשימוש והנאה לאחר יו"כ אף לאותו כהן גדול דבר‬ ‫כאחד דהינו צריך שיקנו אותם יחד‪ .‬והם באים כדי לכפר על‬ ‫זה נלמד מדכתיב (ויקרא טז כג) "ופשט את בגדי הבד‪ ...‬והניחם‬ ‫העונות של עם ישראל‪.‬‬ ‫שם" מלמד שטעונים גניזה אחר שכלתה העבודה בהם (יומא‬ ‫ס‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫עלית הגורלות‬ ‫הקרבת פר חטאת של הכה"ג (ו א)‬ ‫"צהוב חלשים טרף והעלה מקלפי‪ ,‬צנח והגריל לשם‬ ‫גבוה ולצוק"‬ ‫"פרו מוצב בין אולם למזבח פניו ימה וראשו נגבה מעקם פגש‬ ‫היה הכהן מכניס ידו אל הקלפי ומוציא את הגורלות בבת‬ ‫וסמך ידי על ראשו"‬ ‫בא לו הכהן אצל פרו שצריך להביא פר משלו ‪ -‬ממונו (תפא"י אחת‪ ,‬אם הגורל עלה בימין‪ ,‬ראש בית אב אומר לכה"ג הגבה ידך‪,‬‬ ‫יכין מ)‪ ,‬ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח בצפון העזרה (תפא"י כדי שידעו העם שאותו של ימין עלה לשם‪ ,‬ואם עלה בשמאלו‬ ‫יכין שם) ראשו של הפר לדרום ופניו למערב‪ ,‬והטעם‪ :‬אף אמר לו ראש בית אב אישי כהן גדול הגבה שמאלך‪.‬‬ ‫שראוי שיהיה ראשו להיכל שהוא מערב ואחריו למזבח מכיון‬ ‫הנחת הגורלות‬ ‫שחוששים שמא יטיל גללים וגנאי הוא להראות בית הרעי‬ ‫אחר ההגרלה יש מצווה להניח את הגורלות על השעירים‬ ‫שלו (רע"ב ד"ה ראשו)‪.‬‬ ‫וכיון שהמצווה היא להניח‪ ,‬לכן מיד אחר ההנחה יכול להסירם‬ ‫הכהן עומד בצד הפר אחריו‪ ,‬במזרח ופניו למערב לצד ההיכל‪,‬‬ ‫מהשעירים (יומא לט‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫אף שכל צפון העזרה היה כשר להעמיד את הפר ולא היו‬ ‫"צעק בקול רם לה' חטאת‪ ,‬צותתיו ענו לו וברכו את השם"‬ ‫מעמידים הפר במקום זה אלא משום חולשא דכה"ג שלא‬ ‫כשמניח את הגורל של שם על שעיר החטאת אומר "להשם‬ ‫יטרח עליו ויכבד עליו טורח משא מזרק הדם למרחוק‪.‬‬ ‫וסומך שתי ידיו עליו מניח ידיו על ראש הפר בין שתי קרניו חטאת" (ד א) והיה מזכיר את השם ככתבו והכהנים והעם‬ ‫שבעזרה היו משתחווים ונופלים על פניהם ואומרים בשכמל"ו‪.‬‬ ‫(תפא"י יכין מג)‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫כניסה לקודש הקודשים (ה א)‬ ‫מקום קשירת הלשונית‬ ‫"קרבו לו בזך וגדושה דקה‪ ,‬קלט וחפן והורק לתוך בזך קפץ‬ ‫"צבע זהורית קשר בראש המשתלח"‬ ‫מחתה בימין ובזך בשמאל"‬ ‫על השעיר של חטאת שעלה בגורל להשם קושר בצוואר‪ ,‬ועל‬ ‫השעיר המשתלח קושר בין קרניו‪ ,‬הטעם שמשנה את הקשרים‪ :‬הוציאו לו מלשכת הכלים (רע"ב ד"ה הוציאו)‪ ,‬את הכף ריקה‬ ‫מזהב והמחתה שמלאה קטורת מלשכת הקטורת (יומא מה‪ ,‬א)‪,‬‬ ‫כדי שלא יתערבבו זה בזה (יומא מא‪ ,‬ב רש"י שם ד"ה שפיר)‪.‬‬ ‫וחפן מלא חפניו מילא ב' ידיו ונותן את הקטורת שבידיו לתוך‬ ‫הכף הריקנית‪ ,‬שיעור חפינת הקטורת‪ :‬הגדול לפי גודלו והקטן‬ ‫"צגתו אמן נגד בית שלוח"‬ ‫מקום עמידתו אחר הגרלה‪ :‬שעיר המשתלח מעמיד כשפניו לפי קוטנו כלומר שאין שיעור לקטורת אלא כל כהן לפי גודל‬ ‫כלפי שער מזרח‪ ,‬והטעם‪ :‬לפי שמשם היו משלחים אותו חפניו‪ ,‬לאחר מכן נטל את המחתה עם הגחלים שהיתה מונחת‬ ‫על הרובד הרביעי ביד בימין לפי שהיא כבידה וחמה מוליכה‬ ‫לעזאזל המדברה (רש"י יומא סו‪ ,‬א ד"ה בא)‪.‬‬ ‫בימין (רע"ב ד"ה נטל)‪ ,‬ואת הכף בשמאלו לפי שכף הקטורת‬ ‫"צלח ובא אצל פרו שנית‪ ,‬צחן מטהו פני צור התודה"‬ ‫קלה יותר לכן נטל בידו השמאלית‪ .‬והחל לפסוע אל קודש‬ ‫הקודשים‪.‬‬ ‫וידוי שני ושחיטת הפר (משנה יומא‪ ,‬גמ' יומא סו‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫"בא לו הכהן אל פרו השני וסומך קודם השחיטה שתי ידיו עליו‬ ‫"קיש צעדיו לפרכות וקרב לבדים"‬ ‫בדין הוא שאין סומכים על קרבנות ציבור ורק על קרבנות של‬ ‫יחיד סומכים וכאן הוא קרבן של ציבור וגזרת הכתוב שהכהן היה מהלך בהיכל מעזרה עד שמגיע לבין שתי הפרכות המבדילות‬ ‫הגדול יסמוך עליו ומנין מדכתיב (ויקרא טז כא) "וסמך אהרן בין הקודש ובין קודש הקודשים וביניהן אמה‪ ,‬ר' אסי אומר לא‬ ‫את שתי ידיו על ראש השעיר החי והתודה"‪ ,‬ומתודה "וכך היה היה אלא פרוכת אחת בלבד היתה הפרוכת תחילה מן הדרום‬ ‫אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן והפרוכת הפנימית מהצפון נכנס בצד דרום ומהלך עד שמגיע‬ ‫עם קדושיך" ומוסיף בוידוי את אחיו הכהנים‪" .‬והכהנים והעם לצפון הגיע לצפון הפך פניו לדרום מהלך לשמאל עם הפרוכת עד‬ ‫שמגיע לארון למקום הארון ולא ארון ממש לפי שבבית שני‬ ‫וכו'‪...‬‬ ‫לא היה ארון (רע"ב ד"ה עד)‪.‬‬ ‫שחיטת הפר (פרק ד ג‪ ,‬לט‪ ,‬א)‬ ‫"קטרת שם בינימו ועשן ויצא"‬ ‫הגיע למקום הארון נותן את המחתה בין שני הבדים בבית ראשון‬ ‫"קח מאכלת חדה ושחטו כסדר‪ ,‬קבל דם במזרק ונתנו לממרס‪,‬‬ ‫קרישתו ימס עד עת הזיה‪ ,‬קפוי פן יהי ותעדר סליחה"‬ ‫שהיה ארון היה מניח בין שני הבדים‪ ,‬ובבית שני שלא היה‬ ‫ארון ובמקומו היה אבן הנקראת שתיה שהארון היה מונח‬ ‫לאחר הסמיכה והוידוי השני על הפר‪ ,‬היה הכהן שחטו וקבל‬ ‫עליה בבית ראשון ועליה הכהן היה נותן את המחתה והקטורת‬ ‫במזרק את דמו לפי שכל עבודת יו"כ אינה כשרה אלא על‬ ‫(יומא ה ב)‪ ,‬צבר את הקטורת ע"ג גחלים הכה"ג היה שופך את‬ ‫ידי הכהן הגדול ולכן הוא שוחט ומקבל את הדם‪ ,‬ונתנו למי‬ ‫הקטורת שנמצא בכף לתוך חפניו ‪ -‬ידיו ומחפניו היה מניח על‬ ‫שהוא ממרס בו‪ ..‬כדי שלא יקרוש נותן לכהן לערבב את הדם‬ ‫גבי גחלים [חפינת הקטורת התבאר לעיל]‪ ,‬ונתמלא כל הבית‬ ‫כדי שלא יקרוש ויפסל להזאה‪ ,‬והטעם‪ :‬לפי שהכה"ג צריך‬ ‫בעשן כלומר המתין בקודש הקודשים עד שנתמלא כל הבית‬ ‫בינתיים להקטיר את הקטורת המיוחדת של יו"כ בקודש‬ ‫עשן ואז היה יוצא (תיו"ט ה א ד"ה ונתמלא)‪.‬‬ ‫הקודשים ורק לאחר מכן לזרוק את הדם ולכן הכהן שומר‬ ‫על הדם שלא יקרוש‪ ,‬הכהן שממרס את הדם עומד על הרובד‬ ‫בשעה שהיה הכהן הגדול נכנס לבית המקדש כל העם היו‬ ‫הרביעי שבהיכל על השורה הרביעית של אבני הרצפה בעזרה‬ ‫פורשים ויוצאים מן ההיכל שאסור שימצא שם אדם (יומא)‪.‬‬ ‫(רע"ב ד"ה על)‪.‬‬ ‫יציאה מקודש הקודשים‪ :‬יצא ובא לו בדרך בית כניסתו בין‬ ‫הפרוכת ויוצא בהילוך אחורנית שפניו לכיון קודש הקודשים‬ ‫הכנת הגחלים לעבודת הקטורת (ד ג ‪ ,‬מג‪ ,‬ב)‬ ‫(רע"ב ד"ה דרך)‪.‬‬ ‫"קוח לחשות חת במחתת פרוים‪ ..‬קדר לתוכה שלשת קבין‬ ‫ומתפלל תפילה קצרה בבית החיצון ולא היה מאריך בתפילה שלא‬ ‫גחלים"‬ ‫להבעית את ישראל שיהיו סבורים שהוא מת (רע"ב ד"ה שלא)‪,‬‬ ‫הכהן לוקח מחתה והא כלי להעביר את הגחלים העשויה‬ ‫שהרבה כהנים היו מתים בקודש הקודשים אם לא היו ראויים‬ ‫מזהב‪ ,‬ועלה לראש המזבח החיצון באמצעו של הכבש עד‬ ‫לתפקיד (תוי"ט שם ד"ה שלם) ומה היה מתפלל "יהי רצון שאם‬ ‫שמגיע לראש המזבח ופינה גחלים אילך ואילך וחותה מן‬ ‫שנה זו שחונה [חמה] שתהא גשומה‪ ,‬ולא יעדי עבד שולטן‬ ‫המעוכלות הפנימיות לוקח [שלשה קבין] גחלים לוחשות שהם‬ ‫מדבית יהודה‪ ,‬ולא יהיו עמך ישראל צריכים פרנסה זו מזה וכו'‬ ‫בלי להבה אך לא כבויות (פסחים עה‪ ,‬ב)‪ ,‬וירד מהמזבח באמצעו‬ ‫(רע"ב ד"ה מתפלל‪ ,‬בב"ב קמז‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫של הכבש‪ ,‬והניחה על הרובד הרביעי שבעזרה מניח את המחתה‬ ‫עם הגחלים במקום שעומד הכהן הממרס את הדם‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫לפני מזבח הפנימי מבחוץ והיה סופר כמו שהזה בפנים אחת‪,‬‬ ‫הזאה מדם הפר בקודש הקודשים (ה ג)‬ ‫אחת ואחת‪ ,‬וכו' אחת ושבע‪.‬‬ ‫"רובה ממרס מנו נטל דם‪ ,‬רצף ונכנס קם בין שדים‪ ,‬רצוי הזיות‬ ‫נטל דם השעיר‪ ...‬והזה ממנו על הפרוכת בגמר ההזאות של‬ ‫טבל והצליף במנין‪ ,‬רום מעלה אחת ומטה שבע"‬ ‫דם הפר היה חוזר ומניח את המזרק עם דם הפר על כן הזהב‬ ‫אחרי שסיים את עבודת הקטורת ותפילתו בהיכל נטל את הדם‬ ‫היכן שהיה מונח לפני כן ונוטל מעל הכן השני את המזרק עם‬ ‫ממי שהיה ממרס מהכהן שהיה מערבב את דם הפר כדי שלא‬ ‫דם השעיר ומזה אף ממנו כן על הפרוכת כנגד הארון שמונה‬ ‫יקרוש‪ ,‬נכנס למקום שנכנס קודש הקודשים (רע"ב ד"ה למקום)‪,‬‬ ‫הזאות אחת למעלה ושבעה למטה‪.‬‬ ‫ועמד במקום שעמד בין שני הבדים (רע"ב ד"ה במקום) והזה‬ ‫"שב ובללם וחטא מזבח סגור"‬ ‫ממנה באצבעו כנגד הפרוכת אחת מעלה ושבע למטה הזאה‬ ‫אחת למעלה ושבע הזאות למטה ולא היה מתכון להזות לא‬ ‫אחר שגמר הכהן הגדול את ההזאות ערה דם הפר לתוך דם‬ ‫למעלה שתהא אחת למעלה מגיעה לחודה העליון של הכפורת‬ ‫השעיר שפך את דם הפר לתוך דם השעיר דכתיב (ויקרא טז‬ ‫(רע"ב ד"ה ולא)‪ ,‬ולא למטה לא היה מתכון שיגיעו הדמים בעובי‬ ‫יח) "ולקחת מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח"‬ ‫הכפורת מאמצע ולמטה שהרי לא היו נוגעים בכפורת אלא‬ ‫ונתן את המלא בריקן חוזר ושופך מזרק מלא לתוך הריקן כדי‬ ‫למטה (רע"ב ד"ה ולא)‪ ,‬אלא כמצליף כמו שליח ב"ד שמלקה‬ ‫שיתערבו הדמים יפה יפה (רע"ב ד"ה ונתן) ונותן את המלא ברקן‬ ‫ברצועה שמתחיל בין הכתפיים ויורד למטה (יומא נה‪ ,‬א)‪ ,‬כך‬ ‫מחזיר הכל לכלי שהיה בו דם הפר‪ ,‬והטעם‪ :‬כדי שיתערבו יפה‬ ‫היה מתכון שתהיינה שמונה הזאות הללו בארץ בשורה רצופה‬ ‫יפה‪.‬‬ ‫הזאה למעלה במקום רחוק ושבע הזאות למטה קרובות יותר‬ ‫"שבע על טהרו ובקרניו ארבע"‬ ‫מהקודם (רע"ב ד"ה אלא)‪.‬‬ ‫וכך היה מונה את הראשונה אחת‪ ,‬אחת ואחת‪ ,‬אחת ושנים‪...‬‬ ‫הזאת הדם על קרנות המזבח (ה ה)‬ ‫אחת ושבע היה חוזר ומזכיר את ההזאה הראשונה עם כל אחת‬ ‫אחרי ששפך את דם הפר ודם השעיר היה יוצא ויצא אל המזבח‬ ‫מן השבע שלמטה‪ ,‬והטעם‪ :‬כדי שלא יטעה בהזאות שאם‬ ‫אשר לפני ה' את דם של השעיר והפר זורק על מזבח הזהב‬ ‫לא יספור הזאה ראשונה שלמעלה לעצמה‪ ..‬למטה לפעמים‬ ‫וארבע הזאות על ארבע קרנות המזבח נחלקו התנאים מהיכן‬ ‫שיטעה ויספור הזאה ראשונה שלמעלה עם שבע שלמטה‬ ‫הוא מתחיל את הזריקה מקרן מזרחית צפונית צפונית מערבית‬ ‫ובהזאה ראשונה שלמטה הימנה שתים (רש"י נה‪ ,‬א ד"ה שלא‬ ‫מערבית דרומית דרומית מזרחית הולך לקרן צפונית מזרחית‬ ‫יטעה)‪.‬‬ ‫נותן את המתנות לכל הקרנות משם היה גומר על מזבח הפנימי‪,‬‬ ‫ר' אליעזר אומר במקומו היה עומד ומחטא ולא היה סובב את‬ ‫"רץ והניחו בכן ושחט שעיר"‬ ‫לאחר שהכהן הגדול גמר לעשות הזאות אלו יצא מקודש המזבח ברגליו וזורק על כל קרן וקרן כת"ק‪ ,‬ועל כולן היה נותן‬ ‫הקודשים עם המזרק עם הדם שנשאר בתוכו והניחו את המזרק מלמטה למעלה חוץ מזו שהיתה לפניו שעליה היה נותן מלמעלה‬ ‫עם הדם על כן הזהב שהיה בהיכל בסיס מזהב שהיה עומד למטה‪.‬‬ ‫בהיכל והיה עשוי כדי להניח עליו את המזרק (מאירי נד‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫הזאה על המזבח עצמו (ה ו)‬ ‫שחיטת השעיר לה' – שחיטה והזאת דמו בקודש הקודשים (ה ד) אחר הזאות על קרנות המזבח הזה על טהרו של מזבח שבע‬ ‫פעמים היה מזה על זהבו של המזבח על ידי שמפנה האפר‬ ‫"ריצה וקבל דמו באגן קדש‪ ,‬רגל ועמד מקום ועוד ארון‪ ,‬רצה‬ ‫והגחלים לצדדים עד שנגלה זהב המזבח בצד דרומו ומזה עוד‬ ‫הזיות כמעשה דם פר"‬ ‫שבע הזאות על גג המזבח (רע"ב ד"ה על טהרו)‪ ,‬ויוצא מהיכל‪.‬‬ ‫הביאו לו את השעיר‪ ,‬שעלה עליו הגורל לה' שחטו וקבל במזרק‬ ‫את דמו‪ ,‬נכנס עם הדם למקום שנכנס קודש קודשים ועמד ושירי הדם הדם שנשאר במזרק היה שופך על יסוד מערבי של‬ ‫במקום שעמד בין שתי הבדים והזה ממנו אחת למעלה ושבע מזבח החיצון שבו פוגע תחילה כשיוצא מהיכל ואין מעבירין‬ ‫למטה ולא היה מתכוין להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף על המצוות (מאירי נד‪ ,‬א‪ ,‬תוס') ושל מזבח החיצון היה שופך על‬ ‫יסוד דרומי‪ ,‬אלו ואלו דמים החיצונים והפנימים (רע"ב ד"ה אלו)‬ ‫וכך היה מונה אחת‪ ,‬אחת ואחת‪ ,‬אחת ושתים‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננין לזבל ומועלין‬ ‫יצא והניחו הניח את המיזרק עם הדם שנשאר על כן השני‬ ‫בהן אסור להנות בהם בלי דמים (רע"ב ד"ה ומועלין)‪.‬‬ ‫שהיה בהיכל רבי יהודה אומר לא היה שם אלא כן אחד בלבד‪.‬‬ ‫וידוי על גבי שעיר המשתלח ושילחו לעזאזל (ו ב)‬ ‫"רהט והניחו ודם פר נטל‪ ,‬רגליו הריץ וצג חוץ לבודלת‪ ,‬רקמי‬ ‫"שקד ובא אצל שעיר החי‪ ,‬שגיון עם וזדונו יודה לאל"‬ ‫פרכת יז כמשפט כפרת‪ ,‬רגש ושנה והזה מדם שעיר"‬ ‫אחר שגמר לעשות הזאות מדם הפר ודם השעיר בקודש אחר שסיים ליתן דם הפר והשעיר כמצותו בא לו לכיון שעיר‬ ‫המשתלח (רע"ב ד"ה בא‪ ,‬רש"י יומא סו‪ ,‬א ד"ה בא)‪ ,‬שעלה עליו‬ ‫הקודשים‬ ‫נטל את דם הפר‪ ...‬והזה ממנו על הפרוכת המבדלת בין ההיכל הגורל לעזאזל‪ .‬מקום עמידתו העומד לאחר הגרלה כנגד הפתח‬ ‫לקודש הקודשים כנגד מקום הארון ובין הבדים‪ ,‬כשהוא עומד שמשם היו משלחים אותו (רע"ב ד"ה בא)‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫הגעת המשלח לעזאזל (ו ח)‬ ‫סומך הכהן הגדול את ידיו על ראש השעיר‪ ,‬ומתוודה את כל‬ ‫עונות בני ישראל‪ ,‬וכל מי שהיה ליבו נוקפו מהעם העומדים כמבואר הכהן הגדול אסור לו להתחיל בעבודה אחרת עד‬ ‫בעזרה היה מתוודה עמו (מאירי בחיבור התשובה שלו מאמר ב שיגיע השיעור למדבר כשהגיע השעיר לעזאזל אמרו לו לכהן‬ ‫הגדול‪ ,‬הגיע השעיר למדבר‪ ,‬ומניין היו יודעין שהגיע שעיר‬ ‫עמוד ‪.)566‬‬ ‫למדבר‪ ,‬דרכיות מגדלים היו עושין בערב יום כיפור ומניפין‬ ‫וכך היה אומר אנא השם חטאו עוו פשעו לפניך עמך בית‬ ‫בסודרין כשהגיע למדבר היה האחרון שבהם מניף בסודרו‬ ‫ישראל וכו'‪.‬‬ ‫וכן חברו עד ירושלים ויודעין שהגיע שעיר למדבר (רע"ב ד"ה‬ ‫דורכיאות)‪.‬‬ ‫אחרי הוידוי מוסר את השעיר לשליח שייקח אותו לעזאזל (ו ג)‬ ‫"שגרו ביד איש עתי למדבר עז‪ ,‬שמץ כתמי זו שאת לגזרה"‬ ‫קריאת התורה על ידי הכהן הגדול (ז א)‬ ‫מי מוליך מעיקר הדין אף ישראל יכול להיות שליח לקחת את‬ ‫"שאג סדרי יום קדש ופשט"‬ ‫השעיר לעזאזל‪ ,‬אלא שתיקנו שרק הכהנים יוליכו אותו (יומא ו‬ ‫בא לו כהן גדול לקרות פרשת היום (רע"ב ד"ה בא לו)‪ ,‬והיה‬ ‫ג סו‪ ,‬א)‪ ,‬והוא נקרא "איש עתי"‪.‬‬ ‫קורא בעזרת נשים‪ ,‬אם רצה לקרות בבגדי בוץ קורא אף על‬ ‫דרך השעיר לעזאזל (ו ד)‬ ‫יציאה מבית המקדש ‪ -‬וכבש כעין גשר שהוא גבוה ויוצא דרך פי שקריאת התורה לא נחשבת עבודה יכול הכהן לעשות‬ ‫הכבש מחוץ לעזרה (רע"ב ד"ה וכבש)‪ ,‬היו עושים לו מערב אותה בבגדי כהונה משום שמותר לכהנים ללבוש בגדי כהונה‬ ‫יום כיפור היו מכינים את הגשר‪ ,‬והטעם‪ :‬מפני הבבלים שהיו גם שלא בשעת עבודתם (רע"ב ד"ה בבגדי בוץ)‪ ,‬ואם לא קורא‬ ‫מושכים בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא (משנה פרק ו ד) באצטלית חלוק לבן משלו‪.‬‬ ‫ואל תשהה עוונותינו אצלינו עוד (רש"י שם ד"ה וכבש)‪ ,‬שחשבו חזן הכנסת שהוא השמש (רע"ב ד"ה חזן)‪ ,‬נוטל ספר תורה ונותנו‬ ‫לראש הכנסת לגבאי שעל פיו נחתכים כל צורכי בית הכנסת מי‬ ‫שהשעיר בפועל נושא על עצמו את עוונות כל עם ישראל‪.‬‬ ‫מפטיר מי עולה לתורה (רע"ב ד"ה חזן)‪ ,‬וראש הכנסת נותנו לסגן‬ ‫דחיפת השעיר (ו ו)‬ ‫והסגן נותנו לכהן גדול וכהן גדול עומד ומקבל‪ ,‬הטעם במסירת‬ ‫הספרים מאחד לשני משום כבודו של הכהן הגדול להראות‬ ‫"שן סלע הדפו וגלגל וירד‪ ,‬שברו עצמיו כנפץ כלי יוצר"‬ ‫דוחפו לאחוריו והוא מתגלגל ויורד‪ ,‬והטעם שדוחפו לאחוריו‪ :‬שיש תחתיו שררות הרבה (רע"ב ד"ה ראש)‪.‬‬ ‫שאם היה דוחף את השעיר לפניו היה יכול השעיר לעצור וקורא עומד וקורא בפרשת אחרי מות את סדר עבודת יום כיפור‬ ‫(ויקרא טז א לד) וכן פרשת ו"אך בעשור" (שם כג כו לב) שמדברת‬ ‫נפילתו ברגליו ולא היה מתגלגל ונופל (יומא סז‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים‪( ,‬ו ו) וזה בענין איסור מלאכה ומצות תענית ביו"כ‪ ,‬וגולל ספר תורה‬ ‫תכלית השלימות וסימן טוב היה להם כשהיה מתפרק יפה ומניחו בחיקו ואומר יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן כוונתו‬ ‫שגם מה שיקרא להם בעל פה כתוב בספר הזה שזה פרשת‬ ‫ואומר כך ימחו עונות עמך בית ישראל‪.‬‬ ‫לאחר מסירת השעיר בשעה שהיה המשלח מוליך את השעיר ובעשור שבחומש הפקודים הטעם שקורא בעל פה לפי שהיא‬ ‫לעזאזל לא היה הכהן הגדול מתחיל שום עבודה אלא היה רחוקה שנמצאת בחומש במדבר ואין גוללים לשם מפני כבוד‬ ‫מתעסק בפר ושעיר הנשרפים [המרחק היה י"ב מיל כאחד הציבור שימתינו בשעת הגלילה‪ ,‬וספר תורה אחר לא מביאים‬ ‫עשר קילומטר וחצי וזמן שליח השעיר עד הגעתו לצוק מפני פגמו של ראשון שלא יגידו ראשון פגום (יומא ע‪ ,‬א רע"ב‬ ‫ד"ה ובעשור)‪ ,‬ומברך עליה שמנה ברכות וכו'‪.‬‬ ‫כשעתים וחצי עד שלוש שעות] (מראה כהן עמוד ‪.)408‬‬ ‫באותו זמן שהיה הכהן הגדול קורא בתורה היו שורפים את‬ ‫בשר הפר והשעיר בבית השריפה ובזה נסתיימו העבודות‬ ‫שריפת פר ושעיר (ו ז)‬ ‫הנקראות עבודת היום (יומא פרק ז משנה ב)‪.‬‬ ‫"שחוזה אחז פר ושעיר קרע‪ ,‬שלף אמורים וגויות קלע לשרוף"‬ ‫בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין אחרי שמסר הכהן הגדול את הרואה כהן גדול כשהוא קורא בתורה אינו רואה פר ושעיר‬ ‫השעיר המשתלח למשלח בא לפר ושעיר העומדים לישרף הנשרפים‪ ,‬והרואה פר ושעיר הנשרפים אינו רואה כהן גדול‬ ‫(רע"ב בא לו)‪ ,‬קרען והוציא את אימוריהן‪ ,‬נתנן במגיס בקערה של כשהוא קורא‪ ,‬והסיבה לכך לא מפני שאינו רשאי שהיה צד‬ ‫כלי שרת (רע"ב ד"ה ונתנם) והכין אותם כדי שאחרי שיחליף לומר שהרואה עבודה אחת אינו רשאי להניח כדי לראות‬ ‫לבגדי זהב והשעיר יגיע לעזאזל (יומא סז‪ ,‬ב) יכול להקטירן על עבודה אחרת משום שאין מעבירין על המצוות (יומא ע‪ ,‬א‪ ,‬רע"ב‬ ‫גבי המזבח (רע"ב ד"ה והקטירם) קלען במקלעות לא היה חותכם ד"ה לא) אלא שהיתה דרך רחוקה הפר והשעיר הנשרפים מחוץ‬ ‫ומפרקן לגמרי אלא היו נשארים מחוברות ומעורות זו לזו לירושלים ומלאכת שניהן שוה כאחת ובאותו זמן היו קוראים‬ ‫כמין קליעה ולאחר מכן מניחין על שני מוטות (רע"ב ד"ה קלען)‪ .‬בתורה בעזרה ואין אפשרות להפסיק שניהם (ז ב)‪.‬‬ ‫והוציאן ארבעה כהנים היו נושאים אותם שנים מלפנים ושנים אחר שגמר הכהן לקרוא היו מחזירים את ספר התורה למקומו‬ ‫מאחור לבית השריפה שהיה מחוץ לירושלים (רע"ב ד"ה והוציאן)‪ .‬והכהן הגדול היה יוצא מעזרת הנשים לבית הטבילה‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫נרות וכותב שסיפרו לו הכהנים שהיו הרבה שנים שלא היה‬ ‫עבודת המוספים וקרבנות היום (ז ג)‬ ‫יכול הכהן הגדול להגיע לביתו קודם חצות לילה מדוחק וריבוי‬ ‫"שלש מטבל פזים עט וקדש‪ ,‬תכף ועש אילו ואיל עם‪ ,‬תרב‬ ‫העם שאף על פי שהיו כולם מתענים לא היו הולכים לבתיהם‬ ‫חטאת ומוספין הקריב כחק"‬ ‫עד שיראו אם יצליחו להגיע לנשק ידי הכהן הגדול (מובא בספר‬ ‫אם בבגדי בוץ קורא‪ ,‬קדש ידיו ורגליו פשט את בגדיו ירד וטבל‬ ‫שבט יהודה עמוד ‪.)108‬‬ ‫זוהי טבילה שלישית עלה ונסתפג‪ ,‬הביאו לו בגדי זהב‪ ,‬ולבש‪,‬‬ ‫ויו"ט היה עושה למחרת ביום שלאחריו היה עושה יו"ט לפי‬ ‫וקדש ידיו ורגליו‪ ,‬ועושה את עבודת המוספים ויצא‪ ,‬ועשה את‬ ‫שיצא בשלום מן המקדש‪.‬‬ ‫שאר קרבנות היום את אילו האיל שהכהן הגדול מביא משלו‬ ‫כתיבה על טס מזהב ששימש לפני ולפנים‪ :‬ולאחר מכן היה מצוה‬ ‫ואת איל העם‪ ,‬ואת שבעת כבשים תמימים בני שנה דברי רבי‬ ‫לצורף שיעשה לו לוח מזהב ויכתוב בו זה הלשון "אני פלוני‬ ‫אליעזר [רבי עקיבא אומר עם תמיד של שחר היו קרבין] ואחר כך‬ ‫כהן גדול בן פלוני הכהן הגדול שמשתי בכהונה גדולה בבית‬ ‫היה מקריב את אמורי פר העולה ושעיר הנעשה בחוץ היו קרבין‬ ‫הגדול והקדוש לעבוד מי ששכן שמו והיה זה שנת כך וכך‬ ‫עם תמיד של בין הערבים‪.‬‬ ‫ליצירה מי שזיכני בעבודה זו הוא יזכה את בני אחרי לעמוד‬ ‫לשרת לפני ה' (מובא בספר שבט יהודה עמוד ‪.)108‬‬ ‫הוצאת הכף והמחתה מקודש הקודשים (ז ד)‪.‬‬ ‫"תר וקדש פשט טבל וקדש‪ ,‬תכריך בדים עט ונכנס לדביר‪,‬‬ ‫תכונת כלי קטורת הוציא וקדש‪"..‬‬ ‫קדש הכהן ידיו ורגליו ופושט את בגדי הזהב‪ ,‬וירד וטבל זוהי‬ ‫טבילה רביעית ועלה ונסתפג‪ ,‬הביאו לו בגדי לבן ולבש וקדש ידיו‬ ‫ורגליו אחרי הלבישה נכנס לקודש הקודשים להוציא את הכף‬ ‫ואת המחתה שהכניסם שם להקטרת הקטורת בוקר ונשארו‬ ‫שם ויוצא‪ .‬והטעם שלא הוציאו מיד לאחר הקטרתם לפי‬ ‫שהקטורת לא הספיקה עדיין להישרף כולה לכן לא הוציאו‬ ‫(מאירי יומא לא‪ ,‬ב ד"ה ולענין)‪.‬‬ ‫לב ‪‰‬מוע„ים‬ ‫"תרגל וטבל חרוצים עט וקדש‪ ,‬תמיד הסדיר ותמר ונרות העלה‪,‬‬ ‫תכל עבודות‪ ,‬יד ורגל קדש‪ ,‬תמם טבילות חמש וקדושים‬ ‫עשרה‪ ...‬תקף ודץ עטה בגדי הונו"‬ ‫מקדש הכהן ידיו ורגליו ופשט את בגדי הלבן‪ ,‬וירד וטבל זוהי‬ ‫טבילה חמישית‪ ,‬עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש‬ ‫‪o‬‬ ‫ידיו ורגליו ונכנס להיכל לסיים את עבודת היום להקטיר קטורת‬ ‫של בין הערבים על המזבח הפנימי ולהטיב את הנרות להדליק‬ ‫את הנרות כשאר הימים (רע"ב ד"ה ולהטיב) אחר שסיים הכהן‬ ‫את כל העבודות ויצא מהיכל‪ ,‬וקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי‬ ‫‡רבע˙ ‪‰‬מינים‬ ‫הזהב‪ ,‬הביאו לו בגדי עצמו ולבש ויוצא לביתו‪.‬‬ ‫יציאת הכהן הגדול לביתו אחר העבודה ‬ ‫סוכו˙‬ ‫"תמה תלוה ציר נאמן לבית"‬ ‫המחבר‬ ‫אצל‬ ‫ומלוין אותו כל העם עד ביתו ומסופר בשם שליח ממלכות‬ ‫ניתן להשיג ‪052-7‬‬ ‫‪66-86‬‬ ‫רומי שהיה בירושלים בימי הבית ותיאר באגרת לבני עמו את‬ ‫‪08‬‬ ‫גדול כבוד הכהן הגדול ועבודתו ביום הכיפורים שהיו כל העם‬ ‫עוברין לפניו ורובם באבוקות של שעוה לבנה דולקות בידיהם‬ ‫וכולם לובשים לבנים‪ ,‬וכל החלונות מעוטרות ברקמה ומלאות‬ ‫לע"נ אבי מורי הגאון ר' מאיר אריה בן הרב ר' יוסף לב זצ"ל‬ ‫בעל "עבודת היום" בעומק העיון על מסכת יומא‬ ‫בעל תפילה עשרות בשנים בהיכל ישיבת "קול תורה"‬ ‫להערות‪ ,‬תרומות והנצחות‪ :‬י‪ .‬לב‪ ,‬ראב"ד ‪ | 052-7668608 ,5‬לקבלת העלון במייל‪lev17382@gmail.com :‬‬ ‫‪8‬‬