gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הואיל משה · Hoil Moshe — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: הואיל משה · Hoil Moshe

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

הואיל משה · Hoil Moshe — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת האזינו‬ ‫שנת תשפ"ז‬ ‫הרב יצחק מאטצען‬ ‫הואיל משה‬ ‫מח"ס הואיל משה ושא"ס‬ ‫התורה המה קיי מים‪ ,‬ועכצ"ל דאין העולם עומד בזכות התורה‬ ‫האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי‪ :‬ואיתא‬ ‫דהקרא אם לא בריתי וגו' קאי על מצוות מילה‪ ,‬ומהשתא אין‬ ‫במדרש רבה (פרשה י ‪-‬א)‪ ,‬הלכה‪ ,‬אדם מישראל שהיה חושש‬ ‫ללמוד ממילה דפקוח נפש דוחה שבת‪ ,‬ולכן נסתפק בד"ז אם‬ ‫באזניו מהו שיהא מותר לרפאותו בשבת‪ ,‬כך שנו‬ ‫ספק נפשות דוחה שבת עכ"ד‪ ,‬וכ"כ החת"ס בספר תורת משה‬ ‫חכמים כל שספק נפשות דוחה את השבת וכו' עיי"ש‪,‬‬ ‫(מה שדרש בבר מצוה ש לו)‪.‬‬ ‫ותמוה השייכות לפרשתן‪.‬‬ ‫ועפ"י דרכו אפשר לומר באו"א‪ ,‬דבתוס' יו"ט במסכת נדרים‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬עפי מש"כ בספר כסף נבחר (בפרשתן) לבאר שייכות‬ ‫(שם) הקשה‪ ,‬אהא דאמרינן דהפסוק אם לא בריתי יומם ולילה‬ ‫(דף‬ ‫שאלת המדרש לקרא דהאזינו השמים‪ ,‬דאיתא במסכת יומא‬ ‫וגו' קאי על מצות מילה‪ ,‬דהא קיי"ל אין מלין אלא ביום‪ ,‬ואיך‬ ‫פ"ה‪ , ).‬וכבר היה ר' ישמעאל ור"ע וראב"ע מהלכין בדרך וכו'‪,‬‬ ‫קאמר אם לא בריתי יומם ולילה עיי"ש‪ ,‬וכתב בספר חוט‬ ‫נשאלה שאלה זו בפניהם‪ ,‬מנין לפקוח נפש שדוחה את השבת‪,‬‬ ‫המשולש פרשת לך (שער ה מים) לתרץ‪ ,‬דאי ס"ל דמילה שלא‬ ‫נענה ר' ישמעאל ואמר אם במחתרת וכו'‪ ,‬נענה ר"ע ואמר וכי‬ ‫בזמנה נוהגת בין ביום ובין בלילה א"ש‪ ,‬כיון דעכ"פ אשכחן‬ ‫יזיד איש על רעהו וגו'‪ ,‬נענה ר" א ואמר ומה מילה שהיא אחד‬ ‫מצוה זו גם בלילה דהיינו במילה שלא בזמנה‪ ,‬שפיר שייך‬ ‫מרמ"ח איברים שבאדם דוחה את השבת ק"ו לכל גופו שדוחה‬ ‫לומר אם לא בריתי יומם ולילה וגו'‪ ,‬משא"כ למ"ד דס"ל‬ ‫את השבת וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫דמילה שלא בזמנה אינה נוהגת אלא ביום‪ ,‬א"א לומר דקאי על‬ ‫מילה עיי"ש‪.‬‬ ‫ולכאורה יש להקשות דהיאך מצינו למילף ממילה‪ ,‬הא איתא‬ ‫במסכת נדרים (דף ל"ב‪ ,).‬גדולה מילה שאלמלא מילה לא נתקיי מו‬ ‫ולכאורה יש להכרי ח כהמ"ד דס"ל דמילה שלב"ז נוהגת אף‬ ‫שמים וארץ‪ ,‬שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים‬ ‫בלילה‪ ,‬דאיתא במסכת קידושין (דף כ" ט‪ ,).‬דנשים פטורות ממ" ע‬ ‫וארץ לא שמתי עיי"ש‪ ,‬וא"כ י"ל דרק מילה גדול כוחה לדחות‬ ‫דמילה דכתיב וי מל אברהם את יצחק בנו כאשר צוה אותו‬ ‫את השבת שהרי עליה העולם עומד‪ ,‬משא"כ בשאר אברים אין‬ ‫אלקים ודרשינן אותו ולא אותה‪ ,‬והקשו התוס' דלמ"ל קרא‬ ‫מחללין עליהם שבת‪.‬‬ ‫דנשים פטורות תיפ"ל דהוה מ"ע שהז"ג שני מול בשמיני‬ ‫ללידתו ונשים פטורות‪ ,‬וי"ל דכיון דמיום השמיני והלאה אין‬ ‫אמנם בגמרא (שם) איתא ופליגא דרבי אליעזר‪ ,‬דר' אליעזר‬ ‫לה הפסק לאו זמן גרמא הוא‪ ,‬וא"ת אכתי מעשהז"ג הוא דאין‬ ‫דריש להאי קרא דקאי על התורה דאלמלא תורה לא נתקיי מו‬ ‫מלין אלא ביום‪ ,‬וי"ל דאתיא כמ"ד התם דמילה שלא בזמנה‬ ‫שמים וארץ‪ ,‬ולדידיה דלא קאי קרא על מילה שפיר מצינן‬ ‫נוהגת בין ביום ובין בלילה‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬הרי לן דמילה שלב"ז‬ ‫למילף ק"ו ממילה‪.‬‬ ‫נוהגת אף בלילה‪ ,‬וי"ל דהקרא אם לא בריתי קאי אמילה‪.‬‬ ‫ואיתא במסכת עבודה זרה (דף ג‪ ,).‬דלעתיד לבוא יעמדו אומות‬ ‫אך התוס' במסכת מגילה (דף כ‪ ).‬ד"ה דכתיב תירצו‪ ,‬דלכן צריכין‬ ‫העולם לפני הקב"ה וי טענו‪ ,‬ישראל שקיבלוה היכן קיי מוהו‪,‬‬ ‫הקרא דאותו למעט נשים ממצ"ע דמילה‪ ,‬דאי לאו אותו הו"א‬ ‫אמר להם הקב"ה‪ ,‬אני מעיד בהם שקיי מו את התורה‪ ,‬אומרים‬ ‫דהא דאמרינן דנשים פטורות ממצות עשה שהז"ג היינו היכא‬ ‫לפניו‪ ,‬כלום יש אב שמעיד על בנו דכתיב בני בכורי ישראל‪,‬‬ ‫דליכא כרת‪ ,‬דומיא דמצה ושמחה והקהל דלית בהו כרת‬ ‫אמר להם הקב"ה‪ ,‬שמים וארץ יעידו בהם שקיי מו את התורה‬ ‫ומנייהו ממעטינן נשים‪ ,‬אבל מילה שיש בה כרת ונכרתו עליה‬ ‫כולה‪ ,‬אומרים לפניו‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬שמים וארץ נוגעים בעדותן‬ ‫י"ג בריתות הו"א דנשים חייבות למול את בנייהו אף היכא‬ ‫שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי‬ ‫דהוא מצות עשה שהז"ג‪ ,‬קמ"ל קרא דאותו דפטורות עיי"ש‪,‬‬ ‫וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫ומעתה אין הכרח לומר דמילה שלב"ז נוהגת אף בלילה‪ ,‬דאף‬ ‫אי ס"ל דנוהג רק ביום‪ ,‬צריכין קרא אותו ולא אותה‪ ,‬משום‬ ‫והשתא מבואר‪ ,‬דכיון דאמר קרא האזינו השמים ואדברה וגו'‬ ‫דבמילה ליכא פטור מטעם דהוא מצות עשה שהז"ג‪ ,‬כיון‬ ‫היינו דהמה יהיו עדים בדבר כמש"כ רשיז"ל‪ ,‬וקשה היאך‬ ‫דהוא עשה שיש בו כרת‪.‬‬ ‫יוכלו להעיד הלא נוגעין בעדותן הן שהרי בזכות שמקיי מים‬ ‫א‬ ‫א"כ י" ל דמעיקר הדין החיוב דוחי בהם קאי על החולה בעצמו‬ ‫והנה מקור הך דינא דנשים פטורות ממצות עשה שהז"ג מהיכא‬ ‫שצריך להציל נפשו‪ ,‬דהא בלשון י חיד הוא דכתיב אשר יעשה‬ ‫ילפינן לה‪ ,‬איתא במסכת קידושין (דף ל"ה‪ ).‬דתליא בפלוגתא‪ ,‬דאי‬ ‫אותם האדם וחי בהם‪ ,‬דנצטווה החולה בעצמו שישמור נפשו‪ ,‬ורק‬ ‫ס"ל דשני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין‪ ,‬אז ילפינן ממצה‬ ‫היכא שאינו יכול להציל את עצמו בלבדו‪ ,‬אז אמרינן דגם אחרים‬ ‫והקהל דנשים חייבות אף דהוי מ"ע שהז"ג‪ ,‬והוי מצה והקהל שני‬ ‫חייבים להצילו‪ ,‬אבל אם הוא מלאכה קלה מאוד שאפשר להחולה‬ ‫כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין‪ ,‬ורק התם חייבות משא"כ‬ ‫לעשות בעצמו בלי טירחא כלל‪ ,‬מחוייב החולה לעשות בעצמו‬ ‫בכה"ת אמרינן דנשים פטורות במ"ע שהז"ג‪ ,‬משא"כ למאן דס"ל‬ ‫עיי"ש‪ ,‬והוא חידוש גדול ולא הוזכר בפוסקים כלל‪ ,‬ומסתי מת לשון‬ ‫דשני כתובים הבכ"א מלמדין ילפינן דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג‬ ‫השו"ע והפוסקים מחללין שבת עבור חולה‪ ,‬משמע שלכתחלה‬ ‫מדהוקשה כל התורה כולה לתפילין‪ ,‬מה תפילין מעשהז"ג ונשים‬ ‫מחללים אחרים בעבורו‪[ ,‬ועיין בספר תוספת יוהכ"פ (ד"ה אמר ש מוא ל)‬ ‫פטורות‪ ,‬אף כל מעשהז"ג נשים פטורות עיי"ש‪.‬‬ ‫מש"כ בזה עיי" ש]‪ ,‬וכתב שם די"ל דזה תליא בהלי מודים שם‬ ‫דפקוח נפש דוחה שבת‪ ,‬דלמ"ד דיליף מוחי בהם י"ל דקאי על‬ ‫וכתב בספר אור חדש עמ" ס קידושין (שם)‪ ,‬דמה שכתבו התוס'‬ ‫החולה עצמו‪ ,‬משא"כ אי ילפינן מלי מודים אחרים י"ל דקאי על‬ ‫דבעשה שיש בו כרת נשים חייבות אף דהוי עשהז"ג‪ ,‬א"ש רק אי‬ ‫אחרים‪ ,‬וכתב די"ל שבזה נסתפק המדרש אם כשיכול להציל עצמו‬ ‫ילפינן פטורא דמצות עשה שהז"ג ממצה והקהל ומשום דהוי שני‬ ‫רשאים אחרים לחלל בשבילו‪ ,‬ולכן נקט שאלתו בחולה באזנו‪,‬‬ ‫כתובים הבכ"א ואין מלמדין‪ ,‬משא"כ למ"ד דשני כתובים הבאים‬ ‫שבריא בשאר אברי הגוף ויכול לעשות בעצמו עיי"ש‪.‬‬ ‫כאחד מלמדין וילפינן דנשים פטורות ממעשהז"ג משום דאיתקש‬ ‫כה"ת כולה לתפילין‪ ,‬וכיון דקיי"ל דאין היקש למחצה ל"ש לחלק‬ ‫אך עיין בספר תוספת יוהכ"פ (ד"ה אמר ש מוא ל) שכתב וז"ל‪ ,‬וקשה דמה‬ ‫ולומר דבעשה שיש בו כרת נשים חייבות‪ ,‬רק אמרינן דאף היכא‬ ‫ראיה יש מקרא דוחי בהם דפיקו"נ דוחה שבת‪ ,‬דילמא הקרא מיירי‬ ‫דהוא עשה שיש בו כרת נשים פטורות היכא דהוי זמן גרמא עיי"ש‪.‬‬ ‫על האדם עצמו דאינו חייב לקיים המצות אם הוא אנוס והולך‬ ‫למות בעבור שמירת המצות אלא יעבור עליהם‪ ,‬אבל שי חלל שבת‬ ‫ובדברי תורה (שנה ד') כתב לבאר מה דאיתא בספרי (בפרשתן)‪ ,‬עתידה‬ ‫ישראל זה על ישראל חבירו מנ"ל‪ ,‬וי"ל דמדיוקא דקרא ילפינן לה‪,‬‬ ‫כנסת ישראל שתאמר לפני הקב" ה‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬הרי עדי קיי מין‬ ‫דהול"ל אשר תעשו אותם ותחיו בהם דהוי לשון רבים‪ ,‬כעין רישא‬ ‫שנאמר העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ‪ ,‬אמר לה הרי אני‬ ‫דקרא דכתיב ושמרתם את חקותי‪ ,‬השתא דשני קרא בדיבוריה‬ ‫מעבירן שנאמר כי הנני בורא השמים החדשים וכו' עיי"ש‪ ,‬ויבואר‬ ‫משמע דבא ללמד שי חללו שבת שאר אנשים להציל לחבריהם‪,‬‬ ‫עפי"מ דאיתא במסכת סנהדרין (דף מ"ה‪ ,):‬אמר שמואל‪ ,‬נקטעה יד‬ ‫וקרא הכי קאמר אי מתי אני אומר ושמרתם את חקותי‪ ,‬כלומר שלא‬ ‫העדים פטור‪ ,‬מאי טעמא דבעינן יד העדים תהיה בו בראשונה‬ ‫תחללו את השבת בעבור חבריכם‪ ,‬רק כאשר וחי בהם היינו במקום‬ ‫וליכא וכו'‪ ,‬ומי בעינן קרא כדכתיב‪ ,‬והתניא‪ ,‬מות יומת המכה רוצח‬ ‫שחבריכם אינו מסוכן‪ ,‬אבל אם חבריכם לא י חיה דהיינו במקום‬ ‫הוא‪ ,‬אין לי (אי לא כתיב אלא יומת) אלא במיתה הכתובה בו (סייף)‪ ,‬מנין‬ ‫סכנת נפשות לא תשמרו את חקותי‪ ,‬וביאר בזה הא דאמרינן שם‬ ‫שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה ממיתו בכל‬ ‫אמר רבא לכולהו אית ליה פירכא לבר מדשמואל וכו' וחזר ואמר‬ ‫מיתה שאתה יכול להמיתו‪ ,‬ת"ל מות יומת המכה (ריבוייא הוא) מכל‬ ‫דשמואל ודאי לית ליה פירכא‪ ,‬דרצה לרמוז בזה דגם בדברי‬ ‫מקום‪ ,‬ומשני שאני התם דאמר קרא מות יומת‪ ,‬וליגמור מיניה‪,‬‬ ‫שמואל לכאורה יש פירכא‪ ,‬אבל לפי האמת לי"ל פירכא דהקרא‬ ‫ומשני משום דהוה רוצח (הני דון בבית דין) וגואל הדם (כלומר מיתה שגואל הדם‬ ‫מדוקדק לשמואל כדפרישית עכ"ד‪.‬‬ ‫ממיתו לרוצח שוגג שיצא חוץ לעיר מקלטו) שני כתובין הבכ"א ואין מלמדין‪ ,‬רוצח‬ ‫הא דאמרן‪ ,‬גואל הדם מאי היא‪ ,‬דתניא גואל הדם י מית את הרוצח‬ ‫ובזה יבואר שאלת המדרש‪ ,‬דכיון שאמר הכתוב האזינו השמים‬ ‫מצוה בגואל הדם‪ ,‬ומנין שאם אין לו גואל שבית דין מעמידין לו‬ ‫ואדברה וגו'‪ ,‬ולכאורה היאך נישא פנינו לעתיד לבוא והרי העדים‬ ‫גואל‪ ,‬שנאמר בפגעו בו מכל מקום עיי"ש‪ .‬מבואר מזה דדוקא‬ ‫קיי מים‪ ,‬והתשובה לזה דהקב"ה יעבירן דהו"ל כנקטעה יד העדים‬ ‫ברוצח וגואל הדם לא בעינן קרא כדכתיב‪ ,‬משא"כ בשאר מיתות‬ ‫דפטור‪ ,‬דנקטינן כשמואל דלא ילפינן מרוצח וגואל הדם‪ ,‬משום‬ ‫האמורות בתורה בעינן קרא כדכתיב‪ ,‬וכיון דכתיב יד העדים תהיה‬ ‫דשכ הבכ"א אין מלמדין‪ ,‬ולפי"ז ילפינן פטורא דנשים ממעשהז"ג‬ ‫בו בראשונה‪ ,‬לכך אם נקטע יד העדים וליכא יד העדים בראשונה‬ ‫ממצה והקהל‪ ,‬ולפי"ז י"ל דבעשה שיש בו כרת נשים חייבות‬ ‫פטור‪ ,‬ועפי"ז יובנו דברי הספרי‪ ,‬שישיב הקב"ה לכנסת ישראל‬ ‫במעשהז"ג‪ ,‬וי"ל דמילה שלא בזמנה אינו נוהג אלא ביום‪ ,‬ומעתה‬ ‫הריני מעבירן לעדים שנאמר הנני בורא השמים החדשים‪ ,‬ובהיות‬ ‫הקרא אם לא בריתי וגו' לא קאי על מצות מילה‪ ,‬ומעתה שפיר‬ ‫כן תהא כנסת ישראל פטורה מן הדין דהו"ל כנקטעה יד העדים‬ ‫מצינו למיגמר מינה דפקוח נפש דוחה שבת‪ ,‬וכיון דילפינן ממילה‬ ‫דפטור עכ"ד‪ ,‬מבואר מזה דשני כתובים הבכ"א אין מלמדין‪.‬‬ ‫ולא מוחי בהם‪ ,‬מעתה י"ל דגם כשהחולה בעצמו מסוגל להציל‬ ‫עצמו רשאין אחרים לחלל השבת בעבורו‪ ,‬ולכן נתעורר המדרש‬ ‫ובספר שפע חיים לירח האיתנים (ח"ב דף ע" ט) כתב לפרש שאלת‬ ‫לשאול בחולה באזנו‪ ,‬שבריא בשאר אברי הגוף ויכול לעשות‬ ‫המדרש‪ ,‬עפי מש"כ בספר החיים מהגאון ר' שלמה קלוגר זצ"ל (סי'‬ ‫בעצמו אם דוחה שבת‪ ,‬והשיב כך שנו חכמים כל שספק נפשות‬ ‫שכ"ח קונטרס חיי נפש פ"ב) לחדש‪ ,‬כיון דפיקו"נ דוחה שבת ילפינן במסכת‬ ‫דוחה את השבת‪ ,‬שמצות שבת נדחה לגמרי בשביל החולה ודו"ק‪.‬‬ ‫יומא (דף פ"ה‪ ):‬מהקרא דוחי בהם‪ ,‬ודרשינן וחי בהם ולא שי מות בהם‪,‬‬ ‫הואיל משה פרשת האזינו תשפ"ז דף ב‬ ‫לדידיה שפיר יוכל לקחת האם ולהשתמש בה לצורך המשולחת‬ ‫ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור‬ ‫דחובת צרעתו‪.‬‬ ‫תהפכת המה בנים לא אמן בם‪ :‬ואיתא בילקוט (ר מז תתקמ"ה)‪,‬‬ ‫הכנסתי אתכם אל ארץ אבותיכם ובניתי לכם בית‬ ‫ואיתא במסכת שבת (דף פ" ח‪ ,).‬ויתיצבו בתחתית ההר‪ ,‬מלמד שכפה‬ ‫הבחירה‪ ,‬אמרתי לכם לא תהיו גולין ממנה לעולם‪ ,‬כיון‬ ‫הקב"ה עליהם ההר כגיגית ואמר להם‪ ,‬אם אתם מקבלים התורה‬ ‫שאמרתם (ש מואל ב' כ‪-‬א) אין לנו חלק בדוד‪ ,‬אף אני אמרתי‬ ‫מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם‪ ,‬והקשו התוס' (ד"ה כפה)‪ ,‬למה‬ ‫לכם (ע מוס ז ‪-‬י"א) וישראל גלה יגלה מעל אדמתו עיי"ש‪.‬‬ ‫הוצרך כפיית ההר והלא כבר הקדי מו נעשה לנשמע עיי"ש‪,‬‬ ‫וכתב המהר"ל בתפארת ישראל (פל"ב) בשם המדרש‪ ,‬דטעמא‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דאיתא במדרש רבה (ו ‪-‬ז) עה"פ לא תקח האם על הבנים‬ ‫דמילתא דכפיית ההר משום דהקב"ה דורש טוב לעמו וחשב‬ ‫שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך וגו'‪ ,‬מהו שלח תשלח‬ ‫מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח‪ ,‬ולכן כיון שישראל נתקדשו‬ ‫את האם‪ ,‬אם קיי מת מצוה זו את ממהר לבוא מלך המשי ח שכתוב‬ ‫לקדושתו של מקום בתורת קידושין‪ ,‬ובאונס אשה כתיב לא יוכל‬ ‫בו שילוח‪ ,‬מנין‪ ,‬שנאמר (ישעיה ל"ב ‪-‬כ) משלחי רגל השור והחמור (ודרש‬ ‫לשלחה כל י מיו‪ ,‬לכן כפה עליהם ההר כגיגית כדי שיקבלו התורה‬ ‫ביה שור זה משיח בן יוסף וחמור זה משיח בן דוד רד" ל) וכו'‪.‬‬ ‫מאונס‪ ,‬וכיון שכן הרי כנסת ישראל דכלה קרואה הו"ל בבחינת‬ ‫אנוסתו של הקב"ה‪ ,‬ושייך בנו אזהרת הכתוב ולו תהיה לאשה לא‬ ‫וכתב בספר יד אבי שלום לבאר דברי המדרש שע"י מצות‬ ‫יוכל לשלחה כל י מיו‪.‬‬ ‫שילוח הקן ממהרין ביאת המשי ח‪ ,‬דבמסכת מכות (דף ט"ו‪ ):‬פליגי‬ ‫ריו"ח ור"ל לגבי לאו הניתק לעשה‪ ,‬אם עונש המלקות תלוי‬ ‫אך לפי"ז תקשי היאך עבר כביכול הקב"ה על לאו דלא יוכל‬ ‫בבי טלו ולא בי טלו או בקיי מו ולא קיי מו‪ ,‬דמ"ד בי טלו ולא בי טלו‬ ‫לשלחה כל י מיו‪ ,‬וגירש את עשרת השבטים ושילחם מעל פניו‬ ‫ס"ל דאינו לוקה על הלאו אא"כ בי טל את העשה שלא יוכל לקיי מו‬ ‫בתורת גירושין‪ ,‬כדכתיב בירמיה (פרק ג ‪-‬ח) שלחתיה ואתן את ספר‬ ‫עוד‪ ,‬וכל זמן שעדיין בידו לקיים העשה אינו לוקה על הלאו‪,‬‬ ‫כריתתיה אליה וגו'‪ ,‬אולם י"ל דהקב"ה ס"ל כמ"ד בי טלו ולא‬ ‫שהלאו אינו נגמר עד שיבטל את העשה שלא יוכל להתקיים עוד‪,‬‬ ‫בי טלו‪ ,‬וכל זמן שאפשר לקיים העשה לחזור וליקח אותם‪ ,‬לא עבר‬ ‫ולכן ס"ל לגבי אונס שגירש שאינו לוקה כיון דכל י מיו בעמוד‬ ‫על הלאו דלא יוכל לשלחה כל י מיו‪ ,‬דכל י מיו בעמוד והחזר קאי‪,‬‬ ‫והחזר קאי‪ ,‬ואינו לוקה אלא אם הדירה ממנו בנדר על דעת רבים‬ ‫ולכן שפיר היו ישראל יכולים לצאת לגלות‪.‬‬ ‫שאין לו הפרה‪ ,‬ולמ"ד דקיי מו ולא קיי מו‪ ,‬מיד כשעבר על הלאו‬ ‫לוקה‪ ,‬אלא דאם יקיים העשה נפטר ממכות‪ ,‬דאין הלאו תלוי‬ ‫ובזה מבואר דברי המדרש‪ ,‬אם קיי מת מצות שלוח הקן דכתיב ביה‬ ‫בבי טול העשה‪ ,‬דמשעה שעבר הלאו נתחייב מיד‪ ,‬רק דהעשה הוה‬ ‫שלח תשלח את האם‪ ,‬ומרבינן תשלח אף לדבר מצוה‪ ,‬דאין לקחת‬ ‫תיקונו של הלאו‪ ,‬ובכה"ג דאונס שגירש מיד לכשיבוא לבי"ד‬ ‫האם על הבנים לטהר המצורע אפילו לצפור המשולחת‪ ,‬והיינו‬ ‫ילקוהו עיי"ש‪.‬‬ ‫כמ"ד קיי מו ולא קיי מו‪ ,‬ומעתה באונס שגירש עובר מיד על הלאו‪,‬‬ ‫ובכך תתעורר בחינה זו בשמים ממעל אשר הקב"ה ג"כ כביכול‬ ‫והנה בהא דדרשינן משלח תשלח דאפילו לדבר מצוה אין לקחת‬ ‫חייב מיד להחזיר את ישראל דהרי עבירת הלאו הוי גם כשלא‬ ‫האם על הבנים כדי לטהר המצורע‪ ,‬כתב המהרש"ל בים של שלמה‬ ‫בי טל העשה‪ ,‬ובכל רגע איתא ללאו דלא יוכל לשלחה‪ ,‬ולכן בקיום‬ ‫בחידושיו עמ"ס חולין (פי"ב אות י) וז"ל‪ ,‬ונראה בעיני‪ ,‬דלא מיבעיא‬ ‫מצות שלוח הקן ממהרין ביאת מלך המשי ח‪.‬‬ ‫להאי דשחוטה דמבטלינן למצוה דשלוח לגמרי‪ ,‬אלא אפילו להאי‬ ‫דשלוח‪ ,‬ואע"ג דלא מבטלינן למצוה דשלוח לגמרי‪ ,‬שהרי עתידין‬ ‫ואם לחשך אדם לומר דהרי הקב"ה כהן הוא כדאיתא במסכת‬ ‫אחר כך לשלוח על פני השדה‪ ,‬ולקיים בה מצות שלוח‪ ,‬אפילו הכי‬ ‫סנהדרין (דף ל" ט‪ , ).‬והרי בכהן שגירש אנוסתו אינו מחזיר מפני איסור‬ ‫לא מבטלינן מצות שלוח בשעתה‪ ,‬לצורך מצוה אחרת‪ ,‬כדילפינן‬ ‫גרושה לכהן‪ ,‬אף אתה השיב אמריו דלא דמי כלל‪ ,‬דרק גבי בני‬ ‫משלח תשלח עיי"ש‪.‬‬ ‫אדם איתא במסכת כתובות (דף מ‪ ,).‬ובמסכת מכות (דף ט"ו‪ ).‬בתוס' ד"ה‬ ‫אם כהן‪ ,‬דלא אתי עשה דולו תהיה לאשה ודחי לל"ת‪ ,‬משום דאי‬ ‫אמנם נראה דתליא בפלוגתא אי בי טלו ולא בי טלו או קיי מו ולא‬ ‫אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל‪ ,‬משא"כ בני ישראל מושבעים‬ ‫קיי מו‪ ,‬שהרי עשה דשלח תשלח מנתק ללאו דלא תקח האם על‬ ‫ועומדים ואינם יכולין לומר להקב"ה לא בעינן לך כדכתיב בחי מה‬ ‫הבנים‪ ,‬וכמבואר בגמ' שם‪ ,‬ולכך היכא דשקליה לאם‪ ,‬אי ס"ל‬ ‫שפוכה אמלוך עליכם‪ ,‬ולכן אתי עשה לו תהיה לאשה ודחי ל"ת‬ ‫קיי מו ולא קיי מו עבר על הלאו מיד כשלקחה‪ ,‬משא"כ אי ס"ל‬ ‫של גרושה לא יקח עכ"ד עיי"ש‪.‬‬ ‫בי טלו ולא בי טלו לא נגמר עבירת הלאו בלקי חת האם‪ ,‬שהרי עדיין‬ ‫יכול לשלחה ולנתק הלאו‪ ,‬עיי"ש בחולין בהמשך הגמ'‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫ובשו"ת נובי"ת (חאו"ח סי' צ"א) בתשובת בן המחבר האריך בביאור‬ ‫למ"ד קיי מו ולא קיי מו דמיד כשלקח האם על הבנים עבר על‬ ‫פלוגתת ריו"ח ור"ל בקיי מו ולא קיי מו או בי טלו ולא בי טלו‪,‬‬ ‫הלאו‪ ,‬אליבא דידיה שפיר אסור לקחת האם אפילו כשכוונתו‬ ‫ותו"ד‪ ,‬דהרמב"ם בהל' חמץ ןמצה (פ"א ‪-‬ה"ג) כתב‪ ,‬אינו לוקה משום‬ ‫לשלחה אח"כ לחובת צרעתו שהרי מיד עובר‪ ,‬אבל למ"ד דבי טלו‬ ‫לא יראה ולא י מצא אלא א"כ קנה חמץ בפסח או חי מצו כדי‬ ‫ולא בי טלו דכל זמן שלא בי טל העשה לגמרי לא עבר על הלאו‪,‬‬ ‫הואיל משה פרשת האזינו תשפ"ז דף ג‬ ‫יראה איסור ח"ש ולא הוי דבר בטל ובודאי לא קפדה התורה‬ ‫שיעשה בו מעשה‪ ,‬אבל אם היה לו חמץ קודם הפסח ובא הפסח‬ ‫בככותבת רק לענין מלקות‪ ,‬וכן משמע במג"א (סי' תמ"ד סק"י)‬ ‫שיהיה‬ ‫ולא ביערו אלא הני חו ברשותו‪ ,‬אעפ"י שעבר על שני לאוין אינו‬ ‫דגם לענין ב"י אמרינן חצ"ש אסור מה"ת‪ ,‬וכן הוכי ח אאמ"ו הגאון‬ ‫לוקה מה"ת מפני שלא עשה בו מעשה וכו' עיי"ש‪ ,‬והקשה שם‬ ‫בספרו צל"ח מהתוס' (פס חים דף כ"ט‪ ):‬ד"ה רב אשי‪.‬‬ ‫המל"מ דהרי גם כשעשה מעשה אינו לוקה על בל יראה דהו"ל‬ ‫לאו הניתק לעשה כדאיתא במסכת פסחים (דף צ"ה‪ ,).‬עיי"ש במל"מ‬ ‫אמנם באמת לריו"ח לשי טתו לק"מ‪ ,‬דריו"ח ס"ל במסכת מכות (שם)‬ ‫ובכל המפ'‪.‬‬ ‫קיי מו ולא קיי מו‪( ,‬לפי גירסת הרי"ף והרמב"ם ודלא כרש"י ותוס' שם)‪ ,‬וא"כ שפיר‬ ‫פליגי ב"ש וב"ה בשיעור חמץ דב"י לענין מלקות‪ ,‬דהרי מיד‬ ‫ואין לתרץ דמ" מ שפיר יתכן דלוקה בגווני דבי טל העשה באופן‬ ‫כשאינו מקיים העשה לוקה‪ ,‬והיינו דאף דלא שייך בי טול העשה‪,‬‬ ‫ששוב אינו יכול לקיי מה‪ ,‬דהא ליתא‪ ,‬דבמצות עשה דהשבתת חמץ‬ ‫מ"מ ריו"ח קאי לשי טתו דס"ל קיי מו ולא קיי מו‪ ,‬ולפי"ז פלוגתת‬ ‫לא שייך בי טול העשה בידים‪ ,‬דממנ"פ אי מבטל העשה ע"י‬ ‫ריו"ח ור"ל בבי טלו ולא בי טלו או קיי מו ולא קיי מו‪ ,‬תליא‬ ‫ששורפו או משליכו לים או פוררו וזורה לרוח בזה גופא קא מקיים‬ ‫בפלוגתתם אי חצ"ש אסור מה"ת או מותר מה"ת‪ ,‬דלריו"ח‬ ‫העשה דתשביתו‪ ,‬דהלא משביתו מן העולם‪ ,‬וכבר העיר בזה בספר‬ ‫דחצ"ש אסור מה"ת‪ ,‬עכצ"ל קיי מו ולא קיי מו‪ ,‬דאל"כ תקשי במאי‬ ‫שאג"א (סי' פ') עיי"ש‪ ,‬ואפילו לר"י דעשה דתשביתו הוא בשריפה‬ ‫פליגי ב"ש וב"ה בשיעור בל יראה‪ ,‬והא מלקות בכל גוונא ליכא‬ ‫דייקא‪ ,‬מ"מ הרי לשי טת רש"י במסכת פסחים (דף י"ב‪ ,):‬בהא דאמר‬ ‫דהו"ל להנל"ע‪ ,‬ואיסורא בכל גוונא איכא דחצ"ש אסור מה"ת‪,‬‬ ‫ר"י אי מתי שלא בשעת ביעורו אבל בשעת ביעורו השבתתו בכל‬ ‫ועכצ"ל דשפיר איכא נפק"מ לענין מלקות כיון דקיי מו ולא קיי מו‪,‬‬ ‫דבר‪ ,‬דאי מתי צריך שריפה שלא בשעת ביעורו בתחלת שש וכל‬ ‫אמנם לר"ל דס"ל חצ"ש מותר מה"ת שפיר י"ל דפליגי לענין‬ ‫שש דאכתי מדאורייתא שריא‪ ,‬אבל בשעת ביעורו בשבע שהוא‬ ‫איסורא דאורייתא‪ ,‬דהא בפחות מכשיעור ליכא איסורא‪ ,‬אבל לענין‬ ‫מוזהר מה"ת השבתתו בכל דבר עיי"ש‪ ,‬וא"כ אם כבר עבר על‬ ‫מלקות באמת ליכא נפקותא ושפיר י"ל דבי טלו ולא בי טלו עיי"ש‬ ‫הלאו דבל יראה שהוא לאחר שבע לא מצינו ביה בי טול העשה‬ ‫שהאריך בזה‪.‬‬ ‫בידים הואיל וגם לר"י השבתתו בכל דבר‪ ,‬ואמנם להרמב"ם‬ ‫לשי טתו שפוסק בהל' נערה (פ"א ‪-‬ה"ז) ובהל' סנהדרין (פ"ו ‪ -‬ה" ד)‪ ,‬דאם‬ ‫ובשו"ת חמדת שלמה בפתח השער (ד"ה אך לפמ"ש במק"א)‪ ,‬האריך דר"ל‬ ‫לא קיים העשה לוקה וכמ"ד דקיי מו ולא קיי מו‪ ,‬א"כ ממילא לא‬ ‫דס"ל חצ"ש מותר מה"ת הו"ל לשי טתו‪ ,‬ותו"ד דהנה הפר"ח (סי' ק"י)‬ ‫קשיא מידי דשפיר פסק הרמב"ם דאם עשה מעשה לוקה על לאו‬ ‫כתב להוכי ח דספד"א מה"ת לקולא מדהוצרכו לרבויי לאסור כוי‪,‬‬ ‫דב"י והיינו אם לא קיים העשה‪ ,‬וכגון שבי"ד הזהירו להשבית‬ ‫וע"כ דבלא"ה הוי מקילין מספק עיי"ש‪ ,‬והנה הרשב"א במסכת‬ ‫והוא לא עשה כן לוקה‪.‬‬ ‫קידושין (דף ע"ג‪ ).‬והר"ן (שם דף ט"ו‪ :‬מדפי הרי"ף) הקשו‪ ,‬לשי טת הרמב"ם‬ ‫דספד"א מה"ת לקולא דילפינן ממה שהתורה התירה ספק ממזר‪,‬‬ ‫ואמנם אף שמתורץ הקושיא הי טב על שי טת הרמב"ם‪ ,‬מ" מ קושיא‬ ‫דהא בגמ' בעי תרי קהלי בממזר חד להתיר ממזר בשתוקי וחד‬ ‫זו לאו על הרמב"ם לבד סובבת והולכת‪ ,‬כי גם על סוגית הגמ'‬ ‫להתיר שתוקי בישראל‪ ,‬ומוכח דגזירת הכתוב הוא ולא ילפינן‬ ‫בביצה קשה קושיא זו‪ ,‬דבמסכת ביצה (דף ב‪ ).‬פליגי ב"ש וב"ה‪,‬‬ ‫מיניה לעלמא‪ ,‬והני תרי קהלי פירש"י משום דכתיב לא יבוא ממזר‬ ‫דב"ש ס"ל שאור בכזית וחמץ בככותבת‪ ,‬וב"ה ס"ל זה וזה בכזית‪,‬‬ ‫בקהל ה' גם דור עשירי לא יבוא לו בקהל ה'‪ ,‬לא יבוא עמוני‬ ‫ואיתא בגמ' (דף ז‪ , ):‬דלענין אכילה כו"ע לא פליגי דבכזית כי פליגי‬ ‫ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם‪,‬‬ ‫לענין ביעור‪ ,‬ב"ש סברי לא ילפינן ביעור מאכילה וב"ה סברי‬ ‫והול"ל תרווייהו בי חד‪ ,‬לא יבוא ממזר עמוני ומואבי בקהל ה' גם‬ ‫ילפינן עיי"ש‪ ,‬והשתא קשה לענין מה פליגי ב"ש וב"ה‪ ,‬דהא לענין‬ ‫דור עשירי עד עולם‪ ,‬ולא לחלקם לשני פסוקים עיי"ש‪.‬‬ ‫איסור שהיית חמץ ליכא נפקותא בשיעורו אם הוא בכזית או‬ ‫בככותבת דהא גם בפחות משיעור איכא איסור מה"ת לריו"ח דחצי‬ ‫ואיתא במסכת יבמות (דף ע"ח‪ ,):‬ממזרין ונתינין (גבעונים שנתגיירו בערמה בי מי‬ ‫שיעור אסור מה"ת‪ ,‬ואם לענין מלקות הא ליכא מלקות בלאו דבל‬ ‫יהושע ונתנם עב דים לחוטבי עצים ושואבי מים) אסורין ואיסורן איסור עולם אחד‬ ‫יראה דהא הלאו דבל יראה הוא ניתק לעשה‪.‬‬ ‫זכרים ואחד נקבות‪ ,‬ובגמ'‪ ,‬אמר ר"ל ממזרת לאחר עשרה דורות‬ ‫מותרת‪ ,‬יליף עשירי עשירי מעמוני ומואבי מה להלן נקבות‬ ‫וכבר הרגיש בזה הפני יהושע בחידושיו על מסכת ביצה‪ ,‬וכתב‬ ‫מותרות אף כאן נקבות מותרות‪ ,‬אי מה להלן מיד אף כאן מיד‪ ,‬כי‬ ‫לתרץ דלענין בל יראה לא שייך לומר חצי שיעור אסור מה"ת‪,‬‬ ‫אהני גז"ש מעשירי ואילך‪ ,‬והא אנן תנן ממזרין וכו' ואחד נקבות‪,‬‬ ‫דדוקא לענין אכילה איכא הנאת גרונו אף בפחות מכשיעור‪ ,‬אבל‬ ‫לא קשיא הא כמ"ד דון מינה ומינה הא כמ"ד דון מינה ואוקי‬ ‫בלאו דבל יראה אי ליכא שיעור שלם לא חשיב כלל והוי כפרורין‬ ‫באתרה‪( ,‬ופרש"י ר"ל ס"ל כמאן דאמר דון מינה ו מינה‪ ,‬מה לה לן עד עולם אף כאן עד עולם‪ ,‬ו מינה‪ ,‬מה‬ ‫דבטלי‪ ,‬ואני אומר שאין בסברא זו ממש‪ ,‬דאיך נאמר דלב"ש‬ ‫מדור עשירי ואילך הוא דגמרינן דהא כל עשירי לא‬ ‫לה לן זכרים ולא נקבות אף כאן זכרים ולא נקבות‪,‬‬ ‫הואיל והתורה קפיד שיהיה בככותבת אם הוא בכזית שהוא פחות‬ ‫איצטריך לן למילף בגז"ש‪ ,‬ותנא די דן ס"ל כמ"ד דון מינה ואוקי באתרה‪ ,‬דון מינה מה לה לן עד עולם אף‬ ‫מככותבת לא יהיה חשיב כלל ויהיה כפרורין‪ ,‬דכיון שהוא כזית לא‬ ‫ממזר עד עולם‪ ,‬ואוקי באתרה כדמעיקרא‪ ,‬י' דורות דקרא אחד זכרים ואחד נקבות דכתיב ממזר מום זר ה"נ‬ ‫שייך לומר שאינו חשוב והוי כפרורין כיון שהוא חשוב לענין‬ ‫עד עולם דמייתינן בגז"ש אחד זכרים ואחד נקבות) עיי"ש‪.‬‬ ‫אכילה דמודה ב"ש שהוא בכזית ובודאי שייך ביה לומר לענין בל‬ ‫הואיל משה פרשת האזינו תשפ"ז דף ד‬ ‫בלאו‪ ,‬דמכח איסור סוטה ליכא אלא איסור עשה גרידא‪ ,‬משא"כ‬ ‫וא"כ לפי"ז לדברי ר"ל ע"כ צריך לכתוב ממזר בפני עצמו‪ ,‬ולא‬ ‫במחזיר גרושתו איכא לאו עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז אינו מוכח כלל החילוק‬ ‫היה יכול לכתוב בהדדי דאינך‪ ,‬דאי הוה כתב ממזר בחדא מחתי‬ ‫לחלק בין היכא דגרשה מדעתה או דגרשה בע"כ‪ ,‬ואף מדעתה ס"ל‬ ‫בהדי עמוני ומואבי‪ ,‬הו"א דממזרת אסורה לעולם כממזר‪ ,‬ולא‬ ‫לב"ש דלא יגרש אא"כ מצא בה דבר ערוה‪ ,‬והדקל"ד היאך נשא‬ ‫ילפינן דממזרת מותרת לאחר עשרה דורות‪ ,‬משא"כ עכשיו‬ ‫דוד את בת שבע כיון דגט דאוריה לא הוי גט‪.‬‬ ‫ה דכתיב בממזר רק עד דור עשירי ולא כתיב עד עולם‪ ,‬ואנו למדים‬ ‫מדור עשירי דעמוני דכתיב עד עולם‪ ,‬ממילא ילפינן נמי דכמו‬ ‫אך במסכת יבמות (דף י"א‪ ):‬ד"ה מאי כתבו התוס' דאפילו בספק‬ ‫בעמוני ממעטינן עמונית ה"נ בממזרת לאחר עשרה דורות דדון‬ ‫סוטה נמי איכא לאו להחמיר‪ ,‬דאם בא עליה בעלה בדרך לוקה‪,‬‬ ‫מינה ומינה‪.‬‬ ‫לפי"ז הדרא הקושיא דלמ"ל קרא לאסור מחזיר גרושתו‪ ,‬כיון‬ ‫דבלא"ה אסורה משום איסור סוטה‪ ,‬וע"כ דצ"ל כמש"כ הפנ"י‬ ‫ולפי"ז יבואר דר"ל קאי לשי טתו דס"ל ספד"א מה"ת לקולא‪,‬‬ ‫לחלק דהיכא דמגרשה מדעתה ס"ל לב"ש דמותר לגרשה אף דלא‬ ‫משום דשפיר ילפינן מספק ממזר‪ ,‬דאין להקשות דא"כ למה‬ ‫מצא בה דבר ערוה ‪.‬‬ ‫איצטריך תרי קהלי‪ ,‬שהרי הא דחלקם הכתוב לתרי פסוקים‬ ‫ללמד דממזרת לאחר עשרה דורות מותרת וכנ"ל‪ ,‬ולכן איצטריך‬ ‫ובספר הדרת בני מין (הדרן עמ"ס גי טין) כתב‪ ,‬דזה אי בסוטה ספק איכא‬ ‫קרא לרבויי כוי דבלא"ה הוי מקילין מספק‪ ,‬ולית לן קרא לאסור‬ ‫איסור עשה או איסור לאו‪ ,‬תליא בפלוגתת הרמב"ם והרשב"א‪ ,‬אי‬ ‫חצי שיעור עיי"ש‪.‬‬ ‫בספיקא דאורייתא מה"ת אזלינן לקולא או לחומרא‪ ,‬דאי ס"ל‬ ‫דאזלינן לקולא‪ ,‬י"ל דבסוטה ספק ליכא אלא איסור עשה‪ ,‬דהא אי‬ ‫ואיתא במסכת שבת (דף נ"ו‪ ,).‬אמר רב‪ ,‬רבי דאתי מדוד מהפך ודריש‬ ‫לאו דחידשה התורה דאסור הו"א דמותרת לגמרי‪ ,‬וע"כ אין לך בו‬ ‫בזכותיה דדוד‪ ,‬כתיב (ש מואל ב ‪-‬י"ב) ואת אשתו לקחת לך לאשה‪,‬‬ ‫אלא חידושו דאיכא בה איסורא דאורייתא אבל מנ"ל לרבות לאו‪,‬‬ ‫לקוחין יש לך בה (ק דושין תופסת בה שאינה אשת איש)‪ ,‬דא"ר שמואל בר נחמני‬ ‫משא"כ אי ס"ל דספיקא מה"ת לחומרא‪ ,‬א"כ על איסור בעלמא לא‬ ‫א"ר יונתן כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו‪,‬‬ ‫בעינן קרא‪ ,‬דמי גרע משאר ספיקא דאסור מה"ת‪ ,‬וע"כ דקרא אתיא‬ ‫(על תנאי שאם י מות תהא מגורשת מעכשיו) שנאמר (ש מואל א ‪-‬י"ז) ואת עשרת חריצי‬ ‫לאיסור לאו עיי"ש‪.‬‬ ‫חלב האלה תביא לשר האלף‪ ,‬ואת אחיך תפקוד לשלום ואת‬ ‫ערובתם תקח‪ ,‬מאי ערובתם‪ ,‬תני רב יוסף דברים המעורבין בינו‬ ‫היוצא לנו מזה דאי ס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא‪ ,‬ובסוטה‬ ‫לבינה‪( ,‬היינו קי דושין תקח תבטל ע"י גט שתביא להם מן המלחמה) עיי"ש‪ .‬והקשו המפ'‬ ‫ספק איכא איסור לאו‪ ,‬אז ל"ש לתרוצי דלכן צריך קרא לאסור‬ ‫מהא דאיתא במסכת גי טין (דף צ‪ ,).‬בית שמאי אומרים לא יגרש אדם‬ ‫מחזיר גרושתו‪ ,‬כי היכא דלעבור עליו בלאו‪ ,‬דהא גם בסוטה איכא‬ ‫את אשתו אלא א"כ מצא בה דבר ערוה‪ ,‬שנאמר כי מצא בה ערות‬ ‫איסור לאו‪ ,‬ועכצ"ל כמש"כ הפנ"י לחלק בין היכא דמגרשה‬ ‫דבר עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז לא מהני הגט שנתן אוריה‪ ,‬כיון דהתם לא היה‬ ‫מדעתה למגרשה בע"כ‪ ,‬דאז גם ב"ש ס"ל דמותר לגרש את אשתו‬ ‫שום ערות דבר‪ ,‬וא"כ תקשי איך נשאה דוד לאשה עכ"ק‪.‬‬ ‫אף דלא מצה בה דבר ערוה‪ ,‬משא"כ אי ס"ל דספיקא דאורייתא‬ ‫מה"ת לקולא‪ ,‬ובספק סוטה ליכא אלא איסור עשה‪ ,‬שפיר י"ל כמו‬ ‫ובספר חידוד ופלפול (אות י') כתב לתרץ‪ ,‬דהנה התוס' במסכת גי טין‬ ‫שמתרץ הירושלמי דהקרא אתיא לעבור עליו בלאו‪ ,‬ואף היכא‬ ‫(שם) ד"ה מה מביאין קושית הירושלמי‪ ,‬דאי אין מגרשין אלא א"כ‬ ‫דמגרשה מדעתה ס"ל לב"ש דלא יגרש את אשתו אלא א"כ מצא‬ ‫מצא בה דבר ערוה‪ ,‬א"כ למה איצטריך קרא דלא יוכל בעלה‬ ‫בה דבר ערוה ‪.‬‬ ‫הראשון לשוב לקחתה‪ ,‬תיפ"ל דבלא"ה אסורה לו משום סוטתו‬ ‫עכ"ק‪ ,‬אך י"ל לפי מש"כ הפנ"י דבית שמאי ס"ל דרק כשמגרשה‬ ‫ומעתה יבואר דברי הילקוט‪ ,‬הכנסתי אתכם אל ארץ אבותיכם‬ ‫בעל כרחה אז לא מהני אלא א"כ מצא בה דבר ערוה‪ ,‬משא"כ אם‬ ‫ובניתי לכם בית הבחירה‪ ,‬אמרתי לכם לא תהיו גולין ממנה לעולם‪,‬‬ ‫מגרשה מדעתה גם בית שמאי ס"ל דאפשר לגרשה אפילו בלי דבר‬ ‫כיון דקבלת התורה היתה על ידי כפייה‪ ,‬ובאונס אשה כתיב לא‬ ‫ערוה עכ"ד‪ ,‬ולפי"ז שפיר נשא דוד את בת שבע‪ ,‬כיון דאוריה גירש‬ ‫יוכל לשלחה כל י מיו‪ ,‬אך במה שאמרתם אין לנו חלק בדוד‪ ,‬ע"כ‬ ‫את בת שבע מדעתה‪ ,‬דבשעת מלחמה היה‪ ,‬ושפיר אמרינן כל‬ ‫דס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא‪ ,‬ובספק סוטה ליכא אלא‬ ‫האומר דוד חטא אינו אלא טועה עיי"ש‪.‬‬ ‫איסור עשה‪ ,‬ושפיר י"ל כמו שמתרץ הירושלמי דהקרא אתיא‬ ‫לעבור עליו בלאו‪ ,‬ואף היכא דמגרשה מדעתה ס"ל לב"ש דלא‬ ‫אך כ"ז א"ש אם נחלק בין מדעתה לבע"כ‪ ,‬דמדעתה מודה ב"ש‬ ‫יגרש את אשתו אלא א"כ מצא בה דבר ערוה‪ ,‬ומעתה לא חלו‬ ‫דאפשר לגרשה גם בלא מצא בה ערות דבר‪ ,‬אבל אם לא נחלק‬ ‫הגי טין שנתנו במלחמת בית דוד‪ ,‬ומעתה דס"ל ספיקא דאורייתא‬ ‫ואמרינן שב"ש ס"ל דאפילו מדעתה לא יגרש אלא במצא בה ערות‬ ‫לקולא‪ ,‬א"כ ס"ל חצי שיעור מותר מה"ת‪ ,‬וס"ל בי טלו ולא בי טלו‪,‬‬ ‫דבר‪ ,‬חזרא הקושיא למקומה דגט דאוריה ל"ה גט‪ ,‬וא"ת הא‬ ‫וכל זמן שאפשר לקיים העשה לחזור וליקח אותם‪ ,‬לא עבר על‬ ‫מוכרח לנו לחלק בין מדעתה לבע"כ מכח קושיא הנ"ל‪ ,‬דלמ"ל‬ ‫הלאו דלא יוכל לשלחה כל י מיו‪ ,‬דכל י מיו בעמוד והחזר קאי‪ ,‬ולכן‬ ‫קרא דלא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה‪ ,‬תיפ"ל דאסורה משום‬ ‫אמרתי לכם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו ודו"ק‪.‬‬ ‫זונה‪ ,‬ע"ז י"ל כמו שתירץ הירושלמי‪ ,‬דהקרא אתיא לעבור עליו‬ ‫הואיל משה פרשת האזינו תשפ"ז דף ה‬ ‫(ערך‬‫והטעם דמשה לא נכנס לארץ ישראל איתא בילקוט חדש‬ ‫וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה לאמר‪ :‬עלה אל הר‬ ‫משה) בשביל שקיבל גרים עיי"ש‪ ,‬והנה יש חילוקי דעות אי‬ ‫העברים הזה הר נבו אשר בארץ מואב אשר על פני‬ ‫מקבלין גרים או לא‪ ,‬דבמד"ר בראשית (פרשה א ‪-‬ה) איתא ששה‬ ‫ירחו וראה את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל‬ ‫קדמו לעולם וקחשיב ישראל‪ ,‬ובמסכת פסחים (דף נ"ד‪ ):‬לא‬ ‫לאחזה‪ :‬ואיתא במדרש ( מובא בספר זכרון מנחם)‪ ,‬א"ר יודן‪ ,‬אתמול‬ ‫קחשיב ישראל‪ ,‬וכתב בספר כסף נבחר (פרשת לך) בשם היפה‬ ‫נאמר לו עלה אל ה'‪ ,‬ועכשיו נאמר לו עלה אל הר‬ ‫תאר‪ ,‬דהגמרא סבר דמקבלין גרים‪ ,‬וא"כ איך אפשר שיהיו‬ ‫העברים ע"כ‪ ,‬ותמוה הענין שתולה זה בזה‪.‬‬ ‫ישראל במחשבה‪ ,‬והרי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים‪,‬‬ ‫דלמא יתוספו הגרים ויהיו ישראל יותר‪ ,‬והמדרש סבר דאין‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דאיתא במסכת שבת (דף פ" ח‪ ,).‬דרש ההוא גלילאה‬ ‫מקבלי ן גרים עיי"ש‪.‬‬ ‫עליה דרב חסדא (לפני רב חסדא)‪ ,‬בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי‬ ‫(תורה נביאים וכתובים)‪ ,‬לעם תליתאי (כהנים לוים וישרא לים)‪ ,‬על ידי תליתאי‬ ‫ובספר זרע יצחק על משניות מסכת ידים (פ"ג ‪-‬מ"ב) הביא‬ ‫(משה ת ליתאי לב טן מרים אהרן ומשה)‪ ,‬ביום תליתאי (לפרישה)‪ ,‬בירחא תליתאי‬ ‫מהגאון מוהר"ר העשיל זצ"ל וז"ל‪ ,‬תנן טעם למה הפסיק בין‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ובספר פתח האהל (ערך חזקה דף כ"ו‪ ).‬הביא מש"כ היפה‬ ‫פורעניות‪ ,‬ומה בכך אם המה סמוכות‪ ,‬ותו בעי טעמא למה‬ ‫תואר‪ ,‬דלכן השלישי חביב כי בג' הוי חזקה‪ ,‬דאיתא במסכת‬ ‫הפסיק דוקא בזה הפרשה ויהי בנסוע וגו'‪ ,‬אך י"ל עפי"מ‬ ‫יבמות (דף ס" ד‪ , ):‬מלה הראשון ומת‪ ,‬שנח ומת‪ ,‬שלישי לא תמול‬ ‫דאיתא במדרש רע ירוע כי ערב זר רעה אחר רעה תבוא‬ ‫דברי רבי (דבשני פע מים הוי חזקה)‪ ,‬רבן שמעון בן גמליאל אומר‪ ,‬שלישי‬ ‫למקבלי גרים‪ ,‬למה שקשה גרים לישראל כספחת‪,‬‬ ‫תמול‪ ,‬רביעי לא תמול (דבשלש ה פע מים הוי חזקה) עיי"ש‪.‬‬ ‫והטעם כתבו התוס' במסכת קידושין (דף ע‪ ):‬ד"ה קשים גרים‪,‬‬ ‫לפי שאין הקב"ה משרה שכינתו אלא על משפחות מיוחסות‬ ‫ואיתא בשבת (קט"ו‪ ,):‬תנו רבנן‪ ,‬ויהי בנסוע הארון ויאמר משה‪,‬‬ ‫בישראל‪ ,‬וגר זה שמערב את עצמו עם ישראל גורם לשכינה‬ ‫פרשה זו עשה לה הקב"ה סי מניות (להב דילה מן הס מו כות לה) מלמעלה‬ ‫שתסתלק מישראל‪.‬‬ ‫ומלמטה (בתחלה ובסוף ויהי בנסוע הארון)‪ ,‬לומר שאין זה מקומה (שאינה ראויה‬ ‫לכאן דלאו בה לי כות מסעות משתעי לעיל מיניה אלא בדג לים היתה ראויה ליכתב בפרשת במדבר סיני)‪,‬‬ ‫אך במדרש איתא להיפך‪ ,‬תנו רבנן ובנחה יאמר שובה ה'‬ ‫רבי אומר לא מן השם הוא זה (לא זה השם של טע מי הסי מניות דמקומה היא דפרשה‬ ‫רבבות אלפי ישראל אין השכינה שורה אלא על שני אלפים‬ ‫זו בתחלת מסע שנסעו מהר סיני דאיירי לעיל מיניה ויהי ב חודש השני בשנה השנית בעשרים לחדש‬ ‫ושני רבבות‪ ,‬הרי שהיו ישראל כאן חסר אחד ובא גר זה‬ ‫נעלה הענן וגו') ‪ ,‬אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו‪ ,‬כמאן אזלא‬ ‫והשלים נמצא גורם לשכינה שתשרה בישראל ע"כ‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫הא דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן‪ ,‬חצבה עמודיה שבעה‬ ‫מוכח מהך קרא ובנחה וגו' דראוי לקבל גרים‪ ,‬דהלא הם‬ ‫תורה (דפרשה זו ספר לעצ מו נמצא שלמעלה ספר לעצ מו ושלמטה ספר‬ ‫אלו שבעה ספרי‬ ‫גורמים שתשרה שכינה בישראל‪ ,‬והנה פרשה שלמעלה הי מנו‬ ‫לעצ מו הואיל וזה מקומה נמצא ספר וידבר נחלק לג' ספרים)‪ .‬כמאן כר'‪ ,‬מאן תנא דפליג‬ ‫כתיב‪ ,‬ויאמר משה לחובב וגו' ויאמר אליו לא אלך כי אם אל‬ ‫עליה דר'‪ ,‬רשב"ג הוא‪ ,‬דתניא רשב"ג אומר‪ ,‬עתידה פרשה זו‬ ‫ארצי ואל מולדתי אלך‪ ,‬ויאמר אל נא תעזוב אותנו וגו'‪ ,‬א"כ‬ ‫(לעתיד שיהו כל הפורעניות בטלין ולא ידאגו לפורענות ויצר הרע בטל) שתיעקר מכאן‬ ‫לא הני חו את יתרו לשוב לארצו‪ ,‬ובתר הכי כתיב ויסעו מהר ה'‬ ‫ותכתב במקומה‪ ,‬ולמה כתבה כאן כדי להפסיק בין פורענות‬ ‫וגו'‪ ,‬וא"כ אי לא הוי מפסיק בין ויסעו וגו' למתאוננים והיו‬ ‫ראשונה לפורענות שנייה‪ ,‬פורענות שנייה מאי היא ויהי העם‬ ‫סמוכין תרי פורעניות שבא על ישראל אהדדי‪ ,‬הו"א דמשו"ה‬ ‫כמתאוננים‪ ,‬פורענות ראשונה ויסעו מהר ה' וא"ר חמא בר'‬ ‫היו שני פורעניות על ישראל מחמת דקבלו את יתרו ולא הני חו‬ ‫חנינא שסרו מאחרי ה' (בתוך ג' י מים למסעם התאוו האספסוף תאוה להתרעם על הבשר‬ ‫אותו לפרוש מהם‪ ,‬רע ירוע וגו' רעה אחר רעה על מקבלי גרים‬ ‫כדי למרוד בהקב"ה) ‪ ,‬והיכן מקומה‪ ,‬אמר רב אשי בדגלים עיי"ש‪.‬‬ ‫דגורם שתסתלק שכינה מישראל‪ ,‬ולכן הפסיקו הכתוב בפרשת‬ ‫ויהי בנסוע וגו' ובנחה וגו'‪ ,‬דמכאן מוכח דהגר גורם שישרה‬ ‫ובספר דרשות רבינו יוסף מסלוצק (פרשת בהע לות ך) עה"פ ויהי‬ ‫שכינה בישראל ורשאי לקבל גרים‪ ,‬ולאו מהאי טעמא בא שתי‬ ‫בנסוע הארון ויאמר משה וגו' כתב‪,‬עיין ברמב"ן שפירש מה‬ ‫פורעניות עכ"ד‪ .‬מבואר מזה דאי ס"ל דאיכא ה' ספרי תורות אז‬ ‫דאמרינן בפרק כל כתבי כדי להפסיק בין פורעניות לפורעניות‪,‬‬ ‫י"ל דמקבלין גרים‪ ,‬משא"כ אי ס"ל דאיכא ז' ספרי תורות אז‬ ‫היינו כדי שלא יהיה שלש פורעניות סמוכות זו לזו ונמצאו‬ ‫אין מקבלי ן גרים‪.‬‬ ‫מוחזקים בפורעניות‪ ,‬ועפי"ז אני אומר‪ ,‬דרבי ורשב"ג אזלי‬ ‫לשי טתייהו‪ ,‬דרשב"ג אזיל לשי טתו דבשלש פעמים הוי חזקה‪,‬‬ ‫ובזה יבואר המדרש‪ ,‬דר' יודן שאל ממנ"פ‪ ,‬אתמול נאמר לו‬ ‫לכן אמר כדי להפסיק בין פורעניות ראשונה לשניה‪ ,‬אבל רבי‬ ‫למשה עלה אל ה' כדי לקבל התורה‪ ,‬והטעם דרק משה יקבל‬ ‫לשי טתו דבתרי זי מני הוי חזקה‪ ,‬לכן לא היה יכול לומר‬ ‫התורה משום דהוא תליתאי‪ ,‬והשלישי חביב דבשלש פעמים‬ ‫כרשב"ג‪ ,‬דהא לדידיה בתרי זי מנא הוי חזקה‪ ,‬א"כ בלא"ה גם‬ ‫הוי חזקה‪ ,‬ולפי"ז ס"ל דאיכא ה' ספרי תורות‪ ,‬ומקבלין גרים‪,‬‬ ‫עתה הוי תרי פורעניות‪ ,‬והוי חזקה בפורעניות‪ ,‬ולכן אמר משום‬ ‫ולכן תקשי אמאי נאמר לו עלה אל העברים הזה ודו"ק‪.‬‬ ‫שבעה ספרים עכ"ד‪.‬‬ ‫הואיל משה פרשת האזינו תשפ"ז דף ו‬ ‫מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך הרי ששה‪ ,‬ובשביעי‬ ‫ב ) עוי"ל‪ ,‬דאיתא במסכת שבת (דף פ"ח‪ ,):‬אמר ר' יהושע בן לוי‪,‬‬ ‫אמר לו שלח נא ביד תשלח‪ ,‬אמר לו הקב"ה‪ ,‬משה את אומר שלח‬ ‫בשעה שעלה משה למרום‪ ,‬אמרו מלאה"ש לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע‬ ‫נא ביד תשלח‪ ,‬חייך שאני צוררה לך בכנפיך‪ ,‬אי מתי פרע לו‪ ,‬ר'‬ ‫מה לילוד אשה בינינו‪ ,‬אמר להם לקבל תורה בא‪ ,‬אמרו לפניו‬ ‫ברכיה אמר ר' לוי ור' חלבו‪ ,‬ר' לוי אמר כל ז' י מי אדר היה משה‬ ‫חמדה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם‬ ‫מבקש תפלה ותחנונים שיכנס לארץ ישראל‪ ,‬ובשביעי אמר לו כי‬ ‫שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם‪ ,‬מה אנוש כי תזכרנו‬ ‫לא תעבור את הירדן הזה עיי"ש‪ ,‬ועיין במדרש תנחומא פרשת‬ ‫ובן אדם כי תפקדנו‪ ,‬ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר‬ ‫ואתחנן (סי' ו') ‪ ,‬דששה פגמים היו למרע"ה דבשבילם נמנע הי מנו‬ ‫תנה הודך על השמים וכו'‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬והמפ' כתבו (עיין ספר ראש דוד פרשת‬ ‫לבוא לאר"י וחד מינייהו על מה שאמר שלח נא ביד תשלח עיי"ש‪.‬‬ ‫בשלח‪ ,‬ובספר שמע יעקב פרשת במדבר‪ ,‬ובספר בני יששכר במאמרים לחג השבועות מאמר ב' אות י" ט)‪,‬‬ ‫דטענת המלאכים היתה שהם צריכים לקבל התורה מכח דינא דבר‬ ‫וכבר האריכו המפ' להמליץ על משרע"ה דלכן לא רצה לילך‬ ‫מיצרא‪ ,‬דכיון דהשראת השכינה הוא בגבהי מרומים‪ ,‬ע"כ יש להם‬ ‫למצרים‪ ,‬משום דס"ל דאכתי לא הגיע הזמן‪ ,‬דהגזירה להיות בגלות‬ ‫דין מצרנים וזוכים בהתורה עפ"י שורת הדין עיי"ש‪.‬‬ ‫היתה על ארבע מאות שנה‪ ,‬כדכתיב בפרשת לך (ט"ו ‪-‬י"ג)‪ ,‬כי גר יהיה‬ ‫זרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה ואכתי לא הגיע הזמן‪.‬‬ ‫ובספר מאמר מרדכי (פרשת תשא) כתב‪ ,‬דלכן ניתנה התורה ע"י‬ ‫משרע"ה‪ ,‬משום דמלאה"ש היו טוענין דינא דבר מצרא‪ ,‬ולכן ניתן‬ ‫אך י"ל‪ ,‬דבספר קרבן שבת (פרק א' סי' ד') כתב‪ ,‬דלכן יצאו בני‬ ‫התורה ע"י משה שהוא נקרא ג"כ מלאך‪ ,‬שנאמר וישלח מלאך‬ ‫ישראל אחר היותם במצרים רק רד"ו שנים‪ ,‬דאי ני מא דישמעאל‬ ‫ויוציאנו ממצרים עיי"ש‪.‬‬ ‫הוה בנו של אאע"ה א"כ גם הוא בכלל הגזירה דכי גר יהיה‬ ‫זרעך‪ ,‬א"כ חל חובת הגלות על כל זרע אברהם דהיינו יצחק‬ ‫ואיתא במדרש הובא בדעת זקנים לבעלי התוספות‬ ‫(פרשת וירא)‬ ‫וישמעאל‪ ,‬ובדין שיהא כל אחד מהם משלם מחצית החוב דד'‬ ‫כשרצה הקב"ה ליתן התורה לישראל‪ ,‬אמרו המלאכים תנה הודך‬ ‫מאות שנה‪ ,‬ונמצא דשפיר השלי מו בני ישראל את חלקם‬ ‫על השמים‪ ,‬אמר להם כתיב בתורה לא תבשל גדי בחלב אמו‪,‬‬ ‫בגזירת השעבוד‪ ,‬ולא יצאו ישראל ממצרים קודם הזמן‪ ,‬אך כ"ז‬ ‫ואתם כשירדתם למטה אכלתם בשר בחלב‪ ,‬שנאמר ויקח חמאה‬ ‫הוא דווקא אי אאע"ה שחרר את הגר וגם ישמעאל מתיי חס‬ ‫וחלב ובן הבקר אשר עשה‪ ,‬מיד הודו להקב"ה‪ ,‬והיינו דכתיב כי על‬ ‫אחר אאע"ה‪ ,‬משא"כ אי לא נשתחררה הגר והו"ל ישמעאל בן‬ ‫פי הדברים האלה כרתי עמך ברית וגו'‪ ,‬ולעיל מיניה כתיב לא‬ ‫האמה דוולדה כמותה שאין מתיי חס אחר האב‪ ,‬לא שייך לומר‬ ‫תבשל גדי בחלב אמו עיי"ש‪.‬‬ ‫על ישמעאל כי גר יהיה זדעך עכ"ד‪.‬‬ ‫ובהואיל משה (שנת תשע"ו אות ע"א) כתבנו‪ ,‬דלכאורה יש להעיר‪,‬‬ ‫ובספר אור תורה פרשת לך (אות מ" ט) כתב‪ ,‬לפי המבואר במסכת‬ ‫לפי מש"כ הרבינו בחיי (פרשת משפ טים) וז"ל‪ ,‬וע"ד הפשט טעם המצוה‬ ‫קידושין (דף ס"ח‪ ):‬דשפחה ולדה כמותה‪ ,‬וכיון דהגר היתה שפחה‪,‬‬ ‫הזאת לפי שהוא מטמטם את הלב שהרי החלב נעשה מן הדם‬ ‫הוי ישמעאל בנה כמותה‪ ,‬ולא מקרי זרע אברהם‪ ,‬אך הא קיי"ל‬ ‫והדם מזגו רע‪ ,‬ואחד מטעמי האסור שבו שאינו מקבל שנוי‬ ‫ביור"ד (סי' רס"ז סס" ט) דאם בא על שפחתו הוי הולד בן חורין לכל‬ ‫והתפעלות בגוף כשאר הדברים הנאכלים ולכך טבעו הרע נשאר‬ ‫דבר‪ ,‬דחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות‪ ,‬ולפי"ז בודאי‬ ‫בתוכו מבלי שנוי‪ ,‬ואעפ"י שנשתנה עכשיו מדם לחלב וקבל שנוי‬ ‫שחרר אאע"ה את הגר וישמעאל נחשב לזרע אברהם וגם על‬ ‫והתפעלות שהועתק לד"א‪ ,‬מכל מקום כשחוזר ומערבו עם הבשר‬ ‫ישמעאל חל הגזירה ‪ ,‬אמנם י"ל דאברהם לא שחררה‪ ,‬מ"מ כיון‬ ‫הרי חוזר לכח הדם וטבעו הראשון כבתחלה והתערבם בי חד‬ ‫דעדיין לא קיים מצות פו"ר‪ ,‬אמרינן דאתי עשה דפו"ר ודחי הל"ת‬ ‫מטמטם הלב עיי"ש‪ ,‬ועיין באבן עזרא (ש מות כ"ג ‪-‬י" ט) שכתב וז"ל‪,‬‬ ‫דלא יהיה קדש עכ"ד‪.‬‬ ‫והנה הוא מזיק על כן לא יאכל עכ"ל‪ ,‬וטעם זה לא שייך גבי‬ ‫מלאכים‪ ,‬ולפי"ז תקשי אמאי לא קבלו המלאכים התורה משום‬ ‫היוצא לנו מזה‪ ,‬דאי ני מא דאברהם נשא את הגר משום עשה דוחה‬ ‫שאכלו בשר בחלב‪ ,‬הלא לגבייהו ליכא איסור בשר בחלב‪.‬‬ ‫ל"ת‪ ,‬א"כ לא שחרר את הגר‪ ,‬וישמעאל לא נקרא זרע אברהם‪ ,‬ולא‬ ‫שייך לומר דהגזירה חל גם על ישמעאל‪ ,‬משא"כ אי ס"ל דלא‬ ‫אך כ"ז א"ש אי ס"ל דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬אז שפיר י"ל דאצל‬ ‫אמרינן עשה דוחה ל"ת‪ ,‬אז עכצ"ל דאברהם שחרר את הגר‪,‬‬ ‫המלאכים דלא שייך בהם טמטום הלב והיזק הגוף‪ ,‬י"ל דליתא‬ ‫וישמעאל נקרא זרע אברהם‪ ,‬ושפיר י"ל דחצי הגזירה של הגלות‬ ‫לגבייהו איסור בשר בחלב‪ ,‬משא"כ אי ס"ל דלא דרשינן טעמא‬ ‫חל על ישמעאל‪.‬‬ ‫דקרא‪ ,‬ולפי"ז איסור דבשר בחלב הוא גזירת התורה‪ ,‬וגם‬ ‫להמלאכים אסור לאכול בשר בחלב‪.‬‬ ‫ולכאורה בע"כ צ"ל דאאע"ה שחרר את הגר‪ ,‬דהמהרש"א במסכת‬ ‫יבמות (דף ק‪ ):‬הקשה‪ ,‬דהיאך נשא אאע"ה את הגר שהיתה מצרית‬ ‫והטעם דנגזר על משרע"ה שלא יכנס לאר"י‪ ,‬איתא במד"ר פרשת‬ ‫דעתידה תורה לאסור‪ ,‬ואאע"ה קיים כל התורה כולה‪ ,‬וכתיב לא‬ ‫שמיני (פרשה י"א ‪-‬ס"ו) ‪ ,‬אמר רב שמואל בר נחמן‪ ,‬כל שבעת י מי הסנה‬ ‫יבוא מצרי בקהל ה' עכ"ק‪ ,‬ובפשי טות י"ל דכיון דלא קיים מצות‬ ‫היה הקב"ה מפתה את משה שילך בשלי חותו למצרים‪ ,‬הה"ד גם‬ ‫הואיל משה פרשת האזינו תשפ"ז דף ז‬ ‫שהמלאכים השלי מו הזמן עיי"ש‪ ,‬וכיון דהמלאכים היו במצרים‬ ‫פו"ר י"ל דעשה דפו"ר דחי הל"ת דלא יבוא מצרי‪ ,‬אמנם אי ני מא‬ ‫שוב נופל טענת משה כלום למצרים ירדתם‪ ,‬דהא לפי"ז היו‬ ‫דלא שחרר את הגר‪ ,‬א"כ איכא גם הלאו דלא יהיה קדש‪ ,‬והלא‬ ‫במצרים‪ ,‬והדרא טענת המלאכים דהתורה שייכת להם ‪.‬‬ ‫קיי"ל דאין עשה דוחה ב' לאוין‪ ,‬וא"כ איך אפשר לומר דנשא‬ ‫אאע"ה את הגר משום עשה דוחה ל" ת‪ ,‬כיון דאיכא כאן שני לאוין‪,‬‬ ‫אך איתא במד"ר פרשת בא (פרשה ט"ו ‪-‬א)‪ ,‬אמרו ישראל לפני הקב"ה‪,‬‬ ‫לאו דלא יהיה קדש ולאו דלא יבוא מצרי‪ ,‬ועכצ"ל דשחרר את הגר‬ ‫רבון העולמים‪ ,‬ארבע מאות שנה אמרת לנו להשתעבד ועדיין לא‬ ‫וליכא רק הלאו דלא יבוא מצרי‪ ,‬וע"ז שפיר י"ל עשה דוחה ל"ת‪.‬‬ ‫שלמו‪ ,‬אמר להם כבר שלמו שנאמר (שה"ש ב ‪-‬י"א) הנה הסתיו עבר‪,‬‬ ‫ופי' ביפה תואר (שם) דקושי השעבוד הדומה לסתיו השלים הגלות‬ ‫אך י"ל דבאמת לא נשתחררה‪ ,‬והא דנשאה להגר הוא משום‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז י"ל דהמלאכים לא היו במצרים‪.‬‬ ‫דאמרינן עשה דוחה ל"ת‪ ,‬ואי דתקשי הא איכא כאן שני לאוין לאו‬ ‫דלא יבא מצרי והלאו דלא יהיה קדש‪ ,‬והא קיי"ל דאין עשה דוחה‬ ‫אך איתא במסכת שבת (דף י‪ ,):‬אמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר‬ ‫ב' לאוין‪ ,‬י"ל כמש"כ בנזר הקודש‪ ,‬דהלא טעם איסורן הוא מכח‬ ‫גוריא אמר רב‪ ,‬לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים‪ ,‬שבשביל‬ ‫שהיו בני ישראל שם‪ ,‬ובי מי אברהם לא הוי שייך טעם זה עיי"ש‪,‬‬ ‫משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו‪,‬‬ ‫א"כ ליכא רק חד לאו דלא יהיה קדש‪ .‬וכתב בס' חכמת התורה (פר'‬ ‫נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים עיי"ש‪,‬‬ ‫לך דף תצ"א‪ ,):‬דכ"ז א"ש אי ס"ל דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬אז שפיר י"ל‬ ‫וכתבו התוס' (ד"ה ה"ג)‪ ,‬ואע"ג דבלא"ה נגזר דכתיב ועבדום וענו‬ ‫דהטעם דלא יבוא מצרי הוא משום שבני ישראל היו שם‪ ,‬וכיון‬ ‫אותם‪ ,‬שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כ"כ אלא ע"י זה עכ"ד‪ ,‬הרי‬ ‫דבי מי אברהם לא שייך זה‪ ,‬הותר לו ליקח מצרית‪ ,‬משא"כ אי ס"ל‬ ‫דקושי השעבוד הוא בשביל חטא דמכירת יוסף‪ ,‬וא"כ לא היה יכול‬ ‫לא דרשינן טעמא דקרא אז אין לחלק עיי"ש‪.‬‬ ‫להשלים הזמן דד' מאות שנה‪ ,‬ועכצ"ל דהמלאכים השלי מו הזמן‪.‬‬ ‫ובזה יבואר המדרש‪ ,‬דר' יודן שאל ממנ"פ‪ ,‬אתמול אמרת עלה אל‬ ‫ובספר בנין דוד (פרשת וישב אות נ"ג) כתב‪ ,‬דהשבטים חלקו על יוסף על‬ ‫ה' כדי לקבל התורה כדי לבטל טענת המלאכים משום דינא דבר‬ ‫אמרו כי הוא אשר י מלוך עליהם‪ ,‬וסברו דזה לא יתכן כיון שיוסף‬ ‫מיצרא‪ ,‬ולכאורה הלא בלא"ה ליכא טענת בר מיצרא כיון דאכלו‬ ‫בא מביאה פסולה‪ ,‬שהרי יעקב נשא את רחל באיסור שתי אחיות‪,‬‬ ‫בשר בחלב‪ ,‬וע"כ דס"ל דרשינן טעמא דקרא וי"ל דלהמלאכים‬ ‫ואינו הגון למלכות דכתיב מקרב אחיך תשים עליך מלך ודרשינן‬ ‫ליתא לגבייהו איסור בשר בחלב‪ ,‬וא"כ י"ל דאאע"ה נשא את הגר‬ ‫במסכת ב"ק (דף פ" ח‪ ).‬ממובחר שבאחיך‪[ ,‬וכן איתא במסכת יבמות‬ ‫מכח עשה דוחה ל" ת‪ ,‬כיון דליכא רק חד לאו דלא יבוא קדש‪,‬‬ ‫(דף ע"ו‪ ):‬דאמר דואג האדומי לשאול עד שאתה משאיל על דוד אם‬ ‫ומעתה ישמעאל אינו נקרא זרעו של אברהם‪ ,‬ולא שייך לומר דחצי‬ ‫הוא הגון למלכות אם לאו שאל עליו אם ראוי לבוא בקהל מ"ט‬ ‫הגלות חל על ישמעאל‪ ,‬ולא נשלם הזמן‪ ,‬ולפי"ז בדין סירב מרע"ה‬ ‫דקאתי מרות המואביה וכו' עיי"ש]‪ ,‬וה"נ ביוסף שבא מביאת‬ ‫ללכת למצרים‪ ,‬ולא היה לו להיענש על כך‪ ,‬ולכן שואל המדרש‬ ‫איסור אינו ראוי להיות מלך‪ ,‬וזה היה טענת השבטים על יוסף על‬ ‫א"כ אמאי נאמר לו עלה אל הר העברים ודו"ק‪.‬‬ ‫מה שאמר על עצמו שיהיה מלך‪ ,‬דאין מן הראוי שיהיה מלך‪.‬‬ ‫ג ) עוי"ל‪ ,‬דאיתא במסכת שבת (דף פ"ח‪ ,):‬אמר ר' יהושע בן לוי‪,‬‬ ‫ובספר כסף נבחר (פרשת וישלח) ד"ה איתא בצרור המור כתב ליישב‬ ‫בשעה שעלה משה למרום‪ ,‬אמרו מלאה"ש לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע‬ ‫קושית המפ' איך נשא יעקב שתי אחיות‪ ,‬עפי מש"כ הרמב"ן‬ ‫מה לילוד אשה בינינו‪ ,‬אמר להם לקבל תורה בא וכו'‪ ,‬אמר לפניו‪,‬‬ ‫בפרשת אחרי (פרשה י"ח‪-‬י" ח) עה"פ ואשה אל אחותה לא תקח לצרור‬ ‫רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה‪ ,‬אנכי ה' אלקיך אשר‬ ‫וגו' וז"ל‪ ,‬ובכאן יפרש הכתוב טעם האיסור‪ ,‬יאמר שאינו ראוי‬ ‫הוצאתיך מארץ מצרים‪ ,‬אמר להן כלום למצרים ירדתם לפרעה‬ ‫שתקח אשה אל אחותה לצרור אותן זו לזו‪ ,‬כי הן ראויות שתהיינה‬ ‫השתעבדתם תורה למה תהא לכם וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫אוהבות זו את זו לא שתהיינה צרות עכ"ל‪ ,‬ולפי"ז י "ל דהיכא‬ ‫דליכא לצרור שאינה צרה לחברתה שרי‪ ,‬וא"כ אצל רחל ולאה לא‬ ‫ולכאורה יש להעיר‪ ,‬דהנה המפ' הקשו דהיאך יצאו ישראל‬ ‫היה שום חשש שיהיו צרות זל"ז‪ ,‬שהרי רחל עצמה מסרה הסי מנים‬ ‫ממצרים קודם הזמן‪ ,‬דהגזירה היתה ועבדום וענו אותם ארבע‬ ‫ללאה כדאיתא במסכת מגילה (דף י"ג‪ ,):‬ובודאי שלא היתה שנאה‬ ‫מאות שנה‪ ,‬והם לא היו במצרים כ"א רד"ו שנים‪ ,‬ובספר ילקוט‬ ‫ביניהם‪ ,‬וליכא לצרור לגבייהו‪ ,‬ובכה"ג שרי גם ב' אחיות עיי"ש‪.‬‬ ‫ראובני השלם פרשת בא (אות ק" ד) הביא מספר ציוני (פרשת לך לך) עה"פ‬ ‫והכנעני אז בארץ וז"ל‪ ,‬בברית בין הבתרים כשנגזר גלות על‬ ‫וכתב בספר יושב אהלים (פרשת מקץ ופרשת משפ טים)‪ ,‬דזהו רק למאן‬ ‫אבותינו‪ ,‬ירדו מלאכי השרת למצרים‪ ,‬ושהו שם עד שבאו ישראל‬ ‫דס"ל דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬אז יש לומר דהטעם דאסרה תורה שתי‬ ‫לשם ויצאו משם‪ ,‬כל אותו זמן היו המלאכים שם‪ ,‬וכשנגאלו‬ ‫אחיות הוא משום שלא יהיו צרות זו לזו‪ ,‬והיכא דלא שייך הטעם‬ ‫ישראל יצאו המלאכים אתם‪ ,‬ולכן התחיל חשבון הגאולה מברית‬ ‫לא שייך האיסור‪ ,‬משא"כ למאן דס"ל דלא דרשינן טעמא דקרא‪,‬‬ ‫בין הבתרים שהרי המלאכים נשתעבדו מאותה שעה‪ ,‬והיינו דכתיב‬ ‫אין לחלק וגם היכא שי"ל דאוהבות זו את זו‪ ,‬ג"כ יש איסור דב'‬ ‫יצאו כל צבאות ה' אלו המלאכים עכ"ל‪ ,‬ועיין בספר בגדי אהרן‬ ‫אחיות עיי"ש‪.‬‬ ‫(פרשת מסעי דף קי"ד מדהפ"ס) בשם הזוה"ק‪ ,‬ביום ההוא יצאו צבאות ה'‬ ‫הואיל משה פרשת האזינו תשפ"ז דף ח‬ ‫ויוציאנו ממצרים‪ ,‬ועי"ז לא יהיה להמלאכים טענת דינא דבר‬ ‫ובספר עשרה מאמרות הובא בספר יושב אהלים (דף קס" ד)‪ ,‬ובספר‬ ‫מצרא עכ"ד‪.‬‬ ‫כסף נבחר (סו"פ בחקתי) הביא זאת מספר חסד לאברהם כתב‪ ,‬דלכן‬ ‫לא נכנס משה לארץ ישראל‪ ,‬לפי שפירש מן האשה‪ ,‬ולא קיים‬ ‫ובזה יבואר דברי המדרש‪ ,‬אתמול נאמר לו עלה אל ה' לקבל‬ ‫מצות פו"ר‪ ,‬דקיי"ל כבית הלל במסכת יבמות (דף ס"ב‪ ):‬דמצות‬ ‫התורה כדי שלא יהיה להמלאכים טענת בר מיצרא‪ ,‬ולכאורה הא‬ ‫פו"ר מקיי מין בבן ובת‪ ,‬ומשה רבינו פירש מן האשה כשלא היו‬ ‫בלא"ה ליכא טענת בר מיצרא כיון דלא היו במצרים‪ ,‬ועכצ"ל דהם‬ ‫לו עדיין בת עכ"ד‪.‬‬ ‫השלי מו הזמן‪ ,‬דאי"ל דקושי השעבוד השלים הזמן‪ ,‬דזה בא לכפר‬ ‫על חטא דמכירת יוסף‪ ,‬דהצדק הוא עם יוסף דאינו בא מביאה‬ ‫והבעל הטורים (סוף פרשת בחקתי) עה"פ אלה המצות כתב וז"ל‪ ,‬דמצות‬ ‫פסולה‪ ,‬דיעקב לא עבר על איסור דשתי אחיות דס"ל דרשינן טעמא‬ ‫במילוי כזה מ"ם צד"י ו"ו תי"ו עולה תרי"ב‪ ,‬והוא בגי מטריא‬ ‫דקרא‪ ,‬ולפי"ז מי שעוסק בתורה פטור ממצוות פו"ר‪ ,‬וא"כ אמאי‬ ‫תלמידי חכמים ע"ש חכם לב יקח מצות עכ"ד‪ ,‬ולכאורה הא טעמא‬ ‫לא נכנס משה לארץ ישראל ודו"ק‪.‬‬ ‫בעי היאך פירש משה מאשתו ובי טל מ"ע דפו"ר‪ ,‬וכתב בספר‬ ‫מעשה רוקח (פרשת בחקותי)‪ ,‬עפי"מ דקיי"ל באבהע"ז (סי' א')‪ ,‬דמי‬ ‫שנפשו חשקה בתורה כבן עזאי אינו חייב לישא אשה עיי"ש‪ ,‬א"כ‬ ‫ד ) עוי"ל‪ ,‬ד הבאנו מש"כ בספר מאמר מרדכי‪ ,‬דלכן נתן הקב"ה את‬ ‫י"ל דמשה רבינו שהיה עמוד התורה היה רשאי לבטל ממצות פו"ר‬ ‫התורה ע"י משרע"ה‪ ,‬משום שהוא מלאך כדכתיב (במדבר כ‪-‬ט"ז)‬ ‫מחמת שנפשו חשקה בתורה‪ ,‬וכתב עוד‪ ,‬דהרי משה לי מד תורה‬ ‫וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים‪ ,‬ועי"ז לא יהיה להמלאכים טענת‬ ‫לבני ישראל‪ ,‬וכל המלמד בן חבירו תורה כאלו ילדו כדאיתא‬ ‫דינא דבר מצרא עכ"ד‪.‬‬ ‫במסכת סנהדרין (דף י"ט‪ ,):‬א"כ קיים בכך מצות פו"ר עיי"ש‪.‬‬ ‫אך בספר שארית יעקב (פרשת במדבר) כתב להשיב על טענת המלאכים‪,‬‬ ‫אך י"ל דהנה הטור בחו"מ (סי' א') כתב וז"ל‪ ,‬רבן שמעון בן גמליאל‬ ‫דאיתא במסכת שבת (שם)‪ ,‬אמר ר"ל‪ ,‬מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר‬ ‫אומר‪ ,‬על שלשה דברים העולם קיים‪ ,‬על הדין על האמת ועל‬ ‫יום הששי‪ ,‬ה"א יתירה למ"ל (מאי שנא דכתיב ה"א ביום גמר מעשה בראשית)‪ ,‬מלמד‬ ‫השלום‪ ,‬פי' ה"ר יונה ז"ל אין פירושו שבסיבת אלו נברא העולם‪,‬‬ ‫שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר אם מקבלין ישראל את‬ ‫שהרי בתחילת הפרק אומר על שלשה דברים העולם עומד‪ ,‬ולא‬ ‫התורה אתם מתקיי מין ואם לאו אחזיר אתכם לתוהו ובוהו‪[ ,‬הששי‬ ‫הזכיר אלו שזכר כאן‪ ,‬אלא הפירוש שבתחילה ברא העולם בשביל‬ ‫משמע הששי המיוחד במקום אחר‪ ,‬כדאמרינן בחולין (דף צ"א‪ ).‬הירך‬ ‫אלו הג' התורה והעבודה וגמילות חסדים‪ ,‬אבל אחר שבראו הוצרך‬ ‫המיומנת‪ ,‬אף כאן ויהי ערב ויהי בקר של גמר מעשה בראשית תלוי‬ ‫לג' אלו הדין האמת והשלום בשביל קיום העולם וכו' עיי"ש‪,‬‬ ‫ביום הששי והוא ששה בסיון שנתנה בו תורה] עיי"ש‪ ,‬ולפי"מ‬ ‫ובב"י שם כ' ע"ז וא"ת והלא בג' שנברא העולם יספיק לקיי מו‪,‬‬ ‫דקיי"ל בחו"מ (סי' קע"ה סכ"ו) דאם הלוקח רוצה לבנות בה בתים‪ ,‬ובן‬ ‫שמי שהוא סיבה להוות את הדבר כ"ש שיקיי מנו עיי"ש‪.‬‬ ‫המיצר רוצה לזורעה‪ ,‬הלוקח זוכה משום ישוב הארץ ואין בה דין‬ ‫בן המיצר‪ ,‬וכיון דתנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית אם מקבלים‬ ‫וכתב בספר יושב אהלים פרשת משפטים (דף קס" ד) וז"ל‪ ,‬למדנו‬ ‫ישראל התורה מוטב ואם לאו י חזרו לתוהו ובהו‪ ,‬א"כ שפיר קבלו‬ ‫מדבריו ז"ל שמי שהוא סיבה להוות דבר‪ ,‬כ"ש שיועיל לקיי מו‪,‬‬ ‫ישראל התורה דישוב הארץ עדיפא מבן המיצר עכ"ד‪.‬‬ ‫ועפי"ז נלענ"ד טעם נכון למה שפסק מרן בשו"ע אהע"ז (סי' א' סעיף‬ ‫ד') ‪ ,‬דמי שחשקה נפשו בתורה כבן עזאי פטור מפריה ורביה‪ ,‬והיינו‬ ‫אמנם מצינו במד"ר (פרשה י"ט‪-‬י" ד) ויהי ערב ויהי בקר יום הששי‪ ,‬א"ר‬ ‫משום שיש בידו דבר שבשבילו נברא העולם‪ ,‬וא"כ כל שכן שאותו‬ ‫יודן זו שעה יתירה שמוסיפין מחול על הקודש‪ ,‬ובה נגמרה מלאכת‬ ‫דבר יקיי מנו‪ ,‬וכיון דכל מצות פריה ורביה הוא לקיום העולם‪ ,‬דלא‬ ‫העולם‪ ,‬ע"כ כתיב יום הששי עיי"ש‪ ,‬ופירשו המפ' דה"א יתירה‬ ‫לתוהו בראה לשבת יצרה‪ ,‬וזה יש בידו תורה שבשבילה נברא‬ ‫לרבות שעה ראשונה‪ ,‬אחרונה ליום ששי ראשונה לשבת עכ"ד‪,‬‬ ‫העולם‪ ,‬כל שכן שבה מתקיים העולם‪ ,‬ואין צריך עוד למצות פריה‬ ‫ולפי"ז לא מוכח מכאן דתנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית‪.‬‬ ‫ורביה שאינה אלא לקיום העולם בלבד‪ ,‬ולענ"ד יראה דבזה פליגי‬ ‫חכמים ובן עזאי‪ ,‬דבן עזאי ס"ל כך‪ ,‬ומשו"ה לא עסק בפריה‬ ‫ואיתא במכילתא פרשת יתרו (פ"ז ‪-‬ס" ד)‪ ,‬זכור את יום השבת לקדשו‪,‬‬ ‫ורביה‪ ,‬וחכמים שאמרו לו נאה דורש ואין נאה מקיים‪ ,‬סברי דלא‬ ‫זכור מלפניו ושמור מלאחריו‪ ,‬מכאן אמרו דמוסיפין מחול על‬ ‫דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬וגזירת הכתוב הוא פרו ורבו‪ ,‬ואף מי שיש‬ ‫הקודש‪ ,‬וכתב במרכבת המשנה‪ ,‬דדריש ליה מדכתיב את יתירה‪,‬‬ ‫בידו תורה אינו פטור מפריה ורביה עכ"ד‪ ,‬ולפי"ז י"ל דמשה ס"ל‬ ‫לרבות דמוסיפין מחול על הקודש עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז אי ס"ל דדרשינן‬ ‫דדרשינן טעמא דקרא‪ ,‬וכיון דהוא עמוד התורה שפיר מותר לו‬ ‫את אז ילפינן תוספת שבת מקרא זכור את יום‪ ,‬וי"ל דהה' יתירה‬ ‫לפרוש מן האשה‪.‬‬ ‫אתיא דתנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית‪ ,‬משא"כ אי ס"ל דלא‬ ‫דרשינן את‪ ,‬איצטריך הה' לתוספת שבת‪ ,‬וי"ל דלא היתה תנאי‬ ‫ו הבאנו מש"כ בספר מאמר מרדכי‪ ,‬דלכן נתן הקב"ה את התורה‬ ‫במעשה בראשית‪.‬‬ ‫ע"י משרע"ה‪ ,‬משום שהוא מלאך כדכתיב (במדבר כ‪-‬ט"ז) וישלח מלאך‬ ‫הואיל משה פרשת האזינו תשפ"ז דף ט‬ ‫ובספר דת ודין (פרשת וישב דף י"ב‪ ).‬כתב‪ ,‬דמחלוקת יוסף והשבטים היה‬ ‫והבאנו הטעם על מה שנגזר על משרע"ה שלא יכנס לארץ ישראל‪,‬‬ ‫במה שקראו השבטים לבני השפחות עבדים‪ ,‬דיוסף סבר דהשפחות‬ ‫דהוא בשביל שסירב ללכת למצרים ואמר שלח נא ביד תשלח‪,‬‬ ‫הם נשי אביו‪ ,‬דבודאי שי חררם קודם שבא עליהם‪ ,‬ולכן בניהם‬ ‫ובספר לקט יוסף (ערך משה אות י"ב) כתב‪ ,‬דלכן לא רצה משה רבינו לילך‬ ‫אינם עבדים‪ ,‬וטעם פלוגתתם דהם סברו קנין פירות ל"ה כקנין‬ ‫בשלי חות המקום‪ ,‬שהיה ירא מפרעה שלא יהרגנו‪ ,‬אך ע"ז קשה‬ ‫הגוף‪ ,‬ולכן בלהה וזלפה שהיו נכסי מלוג‪ ,‬לא היה לו ליעקב‬ ‫הלא איתא במסכת פסחים (דף ח‪ ,):‬איסי בן יהודה אומר‪ ,‬כלפי‬ ‫בשפחות הללו כי אם פירות‪ ,‬ולא היה יכול לשחרר אותם‪ ,‬ולכן היו‬ ‫שאמרה תורה ולא י חמוד איש את ארצך‪ ,‬מלמד שתהא פרתך רועה‬ ‫קוראים לבניהם עבדים‪ ,‬אבל יוסף היה נער את בני בלהה ובני‬ ‫באפר ואין חיה מזיקתה‪ ,‬תרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה‬ ‫זלפה‪ ,‬דסבר דקנין פירות הוי כקנין הגוף‪ ,‬והיה יעקב יכול‬ ‫מזיקתה‪ ,‬והלא דברים ק"ו ומה אלו שדרכן לזוק אינן ניזוקין‪ ,‬בני‬ ‫לשחררם‪ ,‬לכן היה סבור דאינם שפחות ובניהם אינם עבדים עכ"ד‪.‬‬ ‫אדם שאין דרכן לזוק על אחת כמה וכמה עיי"ש‪ ,‬הרי דלאיסי בן‬ ‫יהודה גם בפרה ותרנגולת שדרכן ליזוק והו"ל שכי ח הזיקא‪,‬‬ ‫ומעתה שפיר ממנ"פ שאל ר' יודן‪ ,‬אתמול נאמר לו למשה עלה אל‬ ‫נקטינן דשלוחי מצוה אינן ניזוקין‪ ,‬אך זה ילפינן ממה דכתיב לא‬ ‫ה' לקבל התורה‪ ,‬ולכאורה המלאכים יש להם טענת בר מיצרא‪,‬‬ ‫י חמוד איש את ארצך‪ ,‬את הטפל לארצך‪,‬‬ ‫וע"כ דס"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי‪ ,‬ובמוכר לזמן ליכא‬ ‫דין בר מיצרא‪ ,‬ומעתה הצדק הוא עם השבטים‪ ,‬וליכא חטא‬ ‫ובזה יבואר המדרש‪ ,‬דר' יודן שאל ממנ"פ‪ ,‬אתמול אמרת עלה אל‬ ‫דמכירת יוסף‪ ,‬ולכן שואל המדרש א"כ אמאי נאמר לו עלה אל הר‬ ‫ה' כדי לקבל התורה כדי לבטל טענת המלאכים משום דינא דבר‬ ‫העברים ודו"ק‪.‬‬ ‫מיצרא‪ ,‬ולכאורה הלא בלא"ה ליכא טענת בר מיצרא כיון דתנאי‬ ‫התנה הקב"ה במעשה בראשית‪ ,‬וע"כ דהקרא דהיום הששי אתיא‬ ‫ו) עוי"ל‪ ,‬דהבאנו מש"כ בספר שארית יעקב דלכן ליכא טענת בר‬ ‫לתוס' שבת‪ ,‬דלא ילפינן לה מזכור את יום השבת‪ ,‬דס"ל דלא‬ ‫מיצרא‪ ,‬דקיי"ל בחו"מ (סי' קע"ה סכ"ו) דאם הלוקח רוצה לבנות בה‬ ‫דרשינן את‪ ,‬ומעתה לא ילפינן ממה דכתיב את אצרך‪ ,‬דשלוחי‬ ‫בתים‪ ,‬ובן המיצר רוצה לזורעה‪ ,‬הלוקח זוכה משום ישוב הארץ‬ ‫מצוה אינן ניזוקין‪ ,‬וא"כ יש למשה אמתלא על מה שסירב‬ ‫ואין בה דין בן המיצר‪ ,‬וכיון דתנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית‬ ‫בשלי חות המקום‪ ,‬ולכן תקשי אמאי נאמר לו עלה אל העברים הזה‬ ‫אם מקבלים ישראל התורה מוטב ואם לאו י חזרו לתוהו ובהו‪ ,‬א"כ‬ ‫ודו"ק‪.‬‬ ‫שפיר קבלו ישראל התורה דישוב הארץ עדיפא מבן המיצר עכ"ד‪.‬‬ ‫ובספר נחלת בני מין (מצוה ל"ו אות ז') הקשה אהא דאמרינן דתנאי התנה‬ ‫ה ) עוי" ל‪ ,‬דבספר קולו של יעקב פרשת בראשית (אות ט') הביא מש"כ‬ ‫הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלין התורה אתם‬ ‫בספר לחם עוני (דף ס"ח‪ ):‬תירוץ על טענת המלאכים דהתורה שייכה‬ ‫מתקיי מין וכו'‪ ,‬דהאיך חל התנאי בשעת בריאת העולם‪ ,‬הרי בדיני‬ ‫להם מכח דינא דבר מיצרא‪ ,‬עפי מש"כ הרשב"א מובא בחו"מ (סי'‬ ‫התנאים צריך שיקדים התנאי למעשה‪ ,‬ואם הקדים המעשה לתנאי‬ ‫קע"ה סעיף ס"ג בהג"ה)‪ ,‬דמי שמכר שדה לזמן ולא לחלוטין לית בה דינא‬ ‫תנאי בטל ומעשה קיים‪ ,‬ואחז"ל דבמאמר ראשון נברא העולם‪,‬‬ ‫דבר מצרא עיי"ש‪ ,‬ולפי"מ דאיתא במסכת נדה (דף ס"א‪ ,):‬דמצות‬ ‫ובהכרח דהתנאי היה לאחר שכבר נבראו שמים וארץ והו"ל מעשה‬ ‫בטילות לעת"ל עיי"ש‪ ,‬א"כ הקב"ה מכר את התורה רק לזמן קצוב‪,‬‬ ‫קודם לתנאי ובכה"ג לא מהני תנאי עכ"ק‪.‬‬ ‫ולא שייך בה דינא דבר מיצרא עכ"ד‪.‬‬ ‫וכתב לתרץ‪ ,‬דאיתא במסכת חגיגה (דף י"ב‪ ,).‬תנו רבנן‪ ,‬בית שמאי‬ ‫וכתב בספר יושב אהלים פרשת בשלח (דף קנ"א מדהפ"ס) דמכר לזמן‬ ‫אומרים‪ ,‬שמים נבראו תחלה ואח"כ נבראת הארץ‪ ,‬שנאמר‬ ‫דינו כקנין פירות‪ ,‬ולכן דעת הרשב"א הוא רק למ"ד דקנין פירות‬ ‫בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‪ ,‬ובית הלל אומרים‪,‬‬ ‫לא הוי כקנין הגוף‪ ,‬אבל להמ"ד דס"ל דהוה כקנין הגוף‪ ,‬אז אף‬ ‫ארץ נבראת תחלה ואח"כ שמים‪ ,‬שנאמר ביום עשות ה' אלקים‬ ‫במוכר לזמן אית ביה דינא דבר מצרא כיון דהוה כקנין הגוף‬ ‫ארץ ושמים וכו' עיי"ש‪ ,‬ומעתה אליבא דהמ"ד דס"ל דהשמים‬ ‫עיי"ש‪.‬‬ ‫נבראו מתחלה ואח"כ היה בריאת הארץ‪ ,‬וא"כ י"ל דבמאמר ראשון‬ ‫נברא שמים‪ ,‬ומיד התנה הקב"ה התנאי טרם בריאת הארץ‪ ,‬וא"כ‬ ‫ובספר מגלה עמוקות (סוף אופן קצ"ג) כתב‪ ,‬דהטעם שנענש משה רבינו‬ ‫לגבי הארץ שפיר חל התנאי‪ ,‬דהו"ל תנאי קודם למעשה עכ"ד‪.‬‬ ‫ולא זכה ליכנס לא"י‪ ,‬הוא בשביל חטא דמכירת יוסף‪ ,‬כיון דעיקר‬ ‫הגורם במכירת יוסף היה לוי‪ ,‬ומשה בא משבט לוי לכן נענש‬ ‫היוצא לנו מזה דהך מילתא דתנאי התנה הקב"ה עם מעשה‬ ‫משרע"ה על חטא לוי עיי"ש‪[ ,‬ועיין בספר שער החצר (סי' תל"ז)‬ ‫בראשית וכו'‪ ,‬תליא בפלוגתא אי שמים נבראו תחילה או הארץ‬ ‫שכתב‪ ,‬דאע"ג דגם שמעון היה בעצת המכירה עם לוי‪ ,‬מ"מ‬ ‫נבראת תחילה‪ ,‬דלמ"ד דס"ל דהארץ נבראת תחילה ליכא למי מר‬ ‫משמעון כבר נפרע ממנו יוסף בעצמו‪ ,‬כמו שנאמר ויקח מאתם את‬ ‫דתנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית‪ ,‬דהא לא מצי לחול התנאי‬ ‫שמעון וגו' ולוי לא נענש עוד ע"ז‪ ,‬לכן נענש מרע"ה שלא נכנס‬ ‫דהו"ל מעשה קודם לתנאי‪.‬‬ ‫לא"י עיי"ש]‪.‬‬ ‫הואיל משה פרשת האזינו תשפ"ז דף י‬ ‫רמז שבכור נוטל פי שנים‪ ,‬וכמו שהאותיות אלו הם כפל להאותיות‬ ‫ובספר חסד לאברהם (פרשת האזינו) כתב‪ ,‬דפלוגתתם תליא אי העולם‬ ‫שלפניו ולא להאותיות שלאחריו‪ ,‬ה"נ בכור נוטל פי שנים במוחזק‬ ‫נברא דרך אבג"ד או דרך תשר"ק‪ ,‬דכתיב כי בי ‪-‬ה ה' צור עולמים‪,‬‬ ‫ולא בראוי ע"כ‪.‬‬ ‫היינו עם היו"ד נברא השמים‪ ,‬ועם ההי"א נברא הארץ‪ ,‬ומעתה אי‬ ‫ס"ל דבדרך אבג"ד נברא העולם‪ ,‬אז ההי"א קדמה והארץ נברא‬ ‫ובמדרש איתא פלוגתא אם האותיות המה כסדר אבג"ד‪ ,‬או בדרך‬ ‫תחילה‪ ,‬משא"כ אי ס"ל דרך תשר"ק נברא אז היו"ד קדמה‬ ‫תשר"ק‪ ,‬ולפי"ז נמצא אם האותיות כסדר נאמרו היינו אבג"ד‪,‬‬ ‫והשמים נברא תחילה עכ"ד‪ ,‬ולפי"ז ב"ש דס"ל שמים נברא תחילה‬ ‫שפיר הוי האותיות בכ"ר כפולות להאותיות שלפניו‪ ,‬אבל אי ני מא‬ ‫משום דס"ל דרך תשר"ק נברא העולם‪ ,‬וב"ה דס"ל ארץ נברא‬ ‫דהאותיות ניתנו בדרך תשר"ק‪ ,‬א"כ נמצא דהאותיות בכ"ר המה‬ ‫תחילה משום דס"ל העולם נברא דרך אבג"ד‪.‬‬ ‫כפולות להאותיות שלאחריהן‪ ,‬והיינו להאותיות העתידות לבוא‪,‬‬ ‫וא"כ ממילא נסתר הנ"ל‪ ,‬ואדרבה צריכין לומר דבכור נוטל פי‬ ‫והבאנו הטעם על מה שנגזר על משרע"ה שלא יכנס לארץ ישראל‪,‬‬ ‫שנים גם בראוי‪ ,‬וממילא גם יעקב נוטל פי שנים בגלות‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫דהוא בשביל שסירב ללכת למצרים ואמר שלח נא ביד תשלח‪,‬‬ ‫אכתי לא נשלם הזמן במצרים‪ ,‬נמצא לפי"ז דאם הולכין בסדר‬ ‫וכבר כתבו המפ' דמרע"ה טעם גדול היה לו בסירובו לילך‬ ‫אבג"ד אז הבכור אינו נוטל חלק בראוי‪ ,‬דהרי אותיות בכ"ר אינו‬ ‫למצרים‪ ,‬כי רצה שהקב"ה בעצמו יגאלם דבכך יהיה גאולת עולם‪,‬‬ ‫כפולות כי אם להאותיות שהיו‪ ,‬וא"כ ישראל אין נוטלין פי שנים‬ ‫שהרי מעשי הקב"ה המה נצחיים ודבר אלוקינו יקום לעולם‪,‬‬ ‫בגלות מצרים‪ ,‬ושפיר יצאו בזמנם עכ"ד‪.‬‬ ‫וכדכתיב בישעיה (פרק מ"ח‪-‬י"ז) ישראל נושע בה' תשועת עולמים‪,‬‬ ‫ולכן אמר שלח נא ביד תשלח‪ ,‬ועיין בתרגום יונתן בן עוזיאל‬ ‫ובזה יבואר המדרש‪ ,‬דר' יודן שאל ממנ"פ‪ ,‬אתמול אמרת עלה אל‬ ‫שכתב דהיינו ביד פנחס דחמי למשתלחא בסוף יומיא‪ ,‬שהתחנן‬ ‫ה' כדי לקבל התורה כדי לבטל טענת המלאכים משום דינא דבר‬ ‫שיהא גאולת עולם ע"י אליהו כפי שעתיד להיות בקץ הגאולה‪.‬‬ ‫מיצרא‪ ,‬ולכאורה הלא בלא "ה ליכא טענת בר מיצרא כיון דתנאי‬ ‫התנה הקב"ה במעשה בראשית‪ ,‬וע"כ דס"ל דלא היה תנאי דס"ל‬ ‫ועיין במד"ר שמות (פרשה ג ‪-‬ס" ד) עה"פ ויאמר משה אל האלקים מי‬ ‫ארץ נבראת תחילה‪ ,‬ומעתה ס"ל דבדרך אבג"ד נברא העולם‪,‬‬ ‫אנכי‪ ,‬א"ר יהושע בן לוי משל למלך שהשיא את בתו ופסק ליתן‬ ‫ולפי"ז הבכור אינו נוטל חלק בראוי‪ ,‬דהרי אותיות בכ"ר אינו‬ ‫לה מדינה ושפחה אחת מטרונית‪ ,‬ונתן לה שפחה כושית‪ ,‬א"ל‬ ‫כפולות כי אם להאותיות שהיו‪ ,‬וא"כ ישראל אין נוטלין פי שנים‬ ‫חתנו לא שפחה מטרונית פסקת ליתן לי‪ ,‬כך אמר משה לפני‬ ‫בגלות מצרים‪ ,‬ושפיר יצאו בזמנם‪ ,‬ולפי"ז בדין סירב מרע"ה ללכת‬ ‫הקב"ה‪ ,‬רבון העולמים כשירד יעקב למצרים לא כך אמרת לו אנכי‬ ‫למצרים‪ ,‬ולא היה לו להיענש על כך‪ ,‬ולכן שואל המדרש א"כ‬ ‫ארד עמך מצרים ואנכי אעלך גם עלה‪ ,‬ועכשיו אתה אומר לי לכה‬ ‫אמאי נאמר לו עלה אל הר העברים ודו"ק‪.‬‬ ‫ואשלחך אל פרעה‪ ,‬לא אנכי הוא שאמרת לו ואנכי אעלך גם עלה‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וכוונת המדרש דמשה טען דכיון דהקב"ה הבטי ח דהוא‬ ‫ז) עוי"ל‪ ,‬דאיתא במסכת מגילה (דף כ"א‪ ):‬ובמסכת מנחות (דף צ" ח‪ ,).‬אל‬ ‫יגאלם‪ ,‬ממילא דבכך הו"ל גאולת עולם‪ ,‬וזה הדמיון לשפחה‬ ‫מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות‪ ,‬מלמד שמצדד פניהם כלפי נר‬ ‫מטרונית‪ ,‬משא"כ אם הגאולה יהיה על ידי שלי ח‪ ,‬הו"ל רק גאולה‬ ‫מערבי ונר מערבי כלפי שכינה‪ ,‬ואמר ר' יוחנן מכאן שאמצעי‬ ‫זמנית ובבחינת שפחה כושית‪ ,‬ולפי"ז בדין סירב מרע"ה ללכת‬ ‫משובח עיי"ש‪ ,‬וכתב בספר הליקוטים מבעל סדר הדורות ערך‬ ‫למצרים‪ ,‬ולא היה לו להיענש על כך‪.‬‬ ‫תורה (אות כ" ט) וז"ל‪ ,‬אי אמצעי או שלישי משובח פליגי אי משה‬ ‫שהיה שלישי מרים אהרן ומשה‪ ,‬או אמצעי שהוא אהרן משובח‪,‬‬ ‫ולכאורה הרי לא היה אפשר שהקב"ה יגאלם בעצמו כיון דעדיין‬ ‫ותלוי בזה אי חמשה ספרים הם‪ ,‬דאיתא במסכת ברכות (דף י"ח‪,):‬‬ ‫לא נשלם הזמן‪ ,‬וההבטחה דאנכי אעלך גם עלה חל כאשר יתקיים‬ ‫והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג‪ ,‬דתנא סיפרא דבי רב (תורת‬ ‫בהם הגזרה ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה‪ ,‬ולפי"ז לאו שפיר‬ ‫כהנים) ביומא דסיתוא‪ ,‬וכתבו התוס' (ד"ה סיפרא) וז"ל‪ ,‬מהארי דריש‬ ‫עשה משה בסירובו ללכת בשלי חותו של מקום‪.‬‬ ‫שהוא חמור שבספרים‪ ,‬בתוך הבור‪ ,‬שהוא באמצע הספרים עכ"ל‪,‬‬ ‫ותורת כהנים הוא באמצע ה' ספרים‪ ,‬ואז אמרינן אמצעי משובח‪,‬‬ ‫ובהגדה של פסח בית אברהם פיסקא מה נשתנה (דף י"ט‪ ):‬כתב‪ ,‬דלכן‬ ‫משא"כ אי ס"ל דשבעה ספרים הם‪ ,‬מוכח דשלישי משובח‪ ,‬דהלא‬ ‫יצאו ישראל ממצרים קודם זמנם‪ ,‬לפי שמגיע חלק גם לעשיו‪ ,‬אך‬ ‫תורת כהנים הוא הספר שלישי עכ"ל‪.‬‬ ‫הקשה כיון דיעקב קנה הבכורה מעשיו‪ ,‬וכיון דבכור נוטל פי שנים‪,‬‬ ‫וא"כ עדיין לא נשלם הזמן‪ ,‬דהרי לא היה שני חלקים מגזירת ארבע‬ ‫והנה כתבו המפ' דמה שנחלקו שבטי י ‪-‬ה על יוסף ויקנאו בו אחיו‬ ‫מאות שנה‪ ,‬אך י"ל‪ ,‬דהלא קיי"ל בחו"מ (סי' רע"ח סעיף ד') דהבכור אינו‬ ‫על שעשה לו אביו כתונת פסים‪ ,‬דלא עלתה על דעתם לחלוק עליו‬ ‫נוטל פי שנים בראוי כבמוחזק‪ ,‬וא"כ ה"נ לא היה צריך לי טול פי‬ ‫על שתי סלעים כלי מילת שעשה לו יעקב‪ ,‬חס מלהזכיר‪ ,‬אלא כיון‬ ‫שנים בגלות‪ ,‬דהרי הגלות בי מי יצחק ראוי היה‪ ,‬ולא עדיף משאר‬ ‫שעד שלא נבנה המשכן היתה עבודה בבכורות ויעקב זכה בבכורה‬ ‫ירושות‪ ,‬והביא בשם האריז"ל רמז שהבכור נוטל פי שנים‪ ,‬לפי‬ ‫כשקנאה מעשיו‪ ,‬ומסר יעקב את הבכורה ליוסף ועל כן הלבישו‬ ‫שהאותיות בכ"ר הם כפולות להאותיות שלפניו‪ ,‬הב' הוא כפל הא'‪,‬‬ ‫כתונת פסים שהם בגדי כהונה‪.‬‬ ‫הכ' הוא כפל היו"ד'‪ ,‬הר' הוא כפל הק'‪ ,‬ובתורה כתיב בכר חסר‪,‬‬ ‫הואיל משה פרשת האזינו תשפ"ז דף יא‬ ‫ללכת למצרים‪ ,‬ולא היה לו להיענש על כך‪ ,‬ולכן שואל המדרש‬ ‫וכן איתא בידי משה על המדרש בראשית רבה (פרשה פ"ד‪-‬ט"ז) בשם‬ ‫א"כ אמאי נאמר לו עלה אל הר העברים ודו"ק‪.‬‬ ‫הזוה" ק שיוסף לבש ד' בגדים כנגד ד' בגדי כהונה עיי"ש‪ ,‬ולכן‬ ‫הרע לשבטים על שנבחר יוסף לעמוד לשרת לפני ה' מדין בכור‬ ‫ח ) עוי"ל‪ ,‬עפי מש"כ בספר אשד הנחלים (נחל איתן דף י" ח‪ ,).‬דטענת‬ ‫שהרי לא היה לו משפט הבכורה‪ ,‬ומה"ט נחלקו עליו‪.‬‬ ‫המלאכים דהתורה שייכת להם ולא לבני ישראל היתה‪ ,‬משום שהם‬ ‫נבראים בשני וישראל בששי‪ ,‬והקב"ה השיב להם‪ ,‬דבני ישראל היו‬ ‫ולכאורה הרי שפיר עביד יעקב ליתן הבכורה ליוסף‪ ,‬דכיון שירד‬ ‫במחשבה ליבראות קודם כל מעשי בראשית‪ ,‬ולכן ניתנה התורה‬ ‫ראובן מאותה איצטלא כדכתיב בפרשת וי חי (פרשה מ"ט‪-‬ד) פחז כמים‬ ‫לישראל משום דאזלינן בתר מחשבה עכ"ד‪.‬‬ ‫אל תותר וכתיב בדברי הי מים א' (פרק ה ‪-‬א) ובחללו יצועי אביו ניתנה‬ ‫בכורתו לבני יוסף וגו'‪ ,‬היה בדין לעטר את יוסף במעלת הבכורה‬ ‫ובספר ציונים לתורה (כלל ג' דף ה‪ ,):‬כתב לבאר פלוגתת אביי ורבא‬ ‫שהרי היה בכור לאמו רחל שהיתה עקרת הבית‪.‬‬ ‫במסכת תמורה (דף ד‪ ,):‬לגבי כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד‬ ‫ועבר ועבד אם מהני‪ ,‬דאביי ס"ל דאי עביד מהני‪ ,‬דאי לא מהני‬ ‫והרמב"ן עה"ת בראשית (ל"ה ‪-‬כ"ב) כתב‪ ,‬ועל דרך הפשט יתכן‪,‬‬ ‫אמאי לקי‪ ,‬ורבא ס"ל דלא מהני והאי דלקי משום דעבר‬ ‫שראובן בלבל יצועי אביו מפחדו שלא תלד ליעקב עוד‪ ,‬כי הוא‬ ‫אמי מרא דרחמנא עיי"ש‪ ,‬וביאר פלוגתתם‪ ,‬דאביי ס"ל דחומר‬ ‫הבכור‪ ,‬וחשב לקחת שני חלקים ויפסיד יותר מכל האחים‪ ,‬ולא‬ ‫העבירה הוא בעצם המעשה‪ ,‬ועל עצם מעשיו הרי הוא לוקה‬ ‫פחד מאמו כי זקנה היתה‪ ,‬ואולי מתה זלפה‪ ,‬ולכן נטלה ממנו‬ ‫ולא על המחשבה והזדון הרע‪ ,‬וע"כ ההכרח לומר שתועיל‬ ‫הבכורה מדה כנגד מדה עכ"ד‪ ,‬ולכאורה קשה דהא יעקב כבר קיים‬ ‫מעשיו‪ ,‬דאי לא מהני מעשיו לא עשה כלום‪ ,‬דעיקר המעשה‬ ‫מצות פו"ר לכל הדיעות במסכת יבמות (דף ס"א‪ ,):‬וא"כ מה חטאו‬ ‫הוא תועלתו ופעולתו‪ ,‬וכל דלא אהני מעשיו אין במעשהו כלום‬ ‫של ראובן במה שבלבל יצועי אביו‪.‬‬ ‫ואין ראוי שילקה‪ ,‬ורבא ס"ל דעיקר העבירה והמלקות בא על‬ ‫המחשבה והזדון הרע‪ ,‬אלא דאם אינו עושה מעשה כלל הו"ל‬ ‫אמנם י"ל‪ ,‬דאיתא במסכת שבת (דף קט"ו‪ ,):‬דשבעה ספרי תורות יש‬ ‫לאו שאין בו מעשה ולא לקי‪ ,‬משא"כ כאשר היתה שם מעשה‬ ‫ופרשת ויהי בנסוע הוה ספר בפני עצמה‪ ,‬וכתב בכלי יקר‪ ,‬דלכאורה‬ ‫עם המחשבה אף שלא הועילה המעשה‪ ,‬מ"מ שפיר לקי על‬ ‫יפלא לומר דפרשת ויהי בנסוע הוה ספר בפני עצמה כיון דאין בה‬ ‫המחשבה והזדון הרע לבד במה שעבר אמי מרא דרחמנא‪ ,‬ולזה‬ ‫רמז לשום מצוה‪ ,‬וכתב די"ל שעשה ספר בשביל מצות פו"ר כי‬ ‫שפיר די כל שעושה מעשה כל דהו אף שאין במעשהו כלום‪.‬‬ ‫במצוה זו תלוי קיום העולם וגורם השראת השכינה‪ ,‬כדאיתא‬ ‫במסכת יבמות (דף ס" ד‪ ,).‬דכל מי שאינו עוסק בפו"ר גורם לשכינה‬ ‫ובספר מאמר מרדכי (פרשת כי תשא דף מ"ט‪ ):‬ד"ה הראה לו ליהושע כתב‪,‬‬ ‫שתסתלק מישראל דאין השכינה שורה בפחות משני אלפים ושני‬ ‫דמשה לא נכנס לארץ ישראל משום שקבל הערב רב‪ ,‬והחטא שלו‬ ‫רבבות מישראל שנאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל עיי"ש‪.‬‬ ‫בקבלת הערב רב הוא שתרם מהרע על היפה‪ ,‬משום שהמצריים‬ ‫היו יותר רעים משאר אומות‪ ,‬כדכתיב כמעשה ארץ מצרים‬ ‫ובספר תפארת צבי פרשת תצוה (דף כ‪ ).‬כתב‪ ,‬דלכאורה מצות‬ ‫וכמעשה ארץ כנען‪ ,‬מתחיל במצרים תחילה שהם היו יותר רעים‪,‬‬ ‫פו"ר מבראשית נפקא דכתיב פרו ורבו‪ ,‬ותי' דמבראשית נשמע‬ ‫מכח זה מוכח כמ"ד כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד‪ ,‬אי עביד‬ ‫רק ב' זכרים או זכר ונקיבה‪ ,‬ומפרשת ויהי בנסוע נשמע‬ ‫מהני‪ ,‬דלמ"ד דס"ל אי עביד לא מהני‪ ,‬הלא איתא במסכת קידושין‬ ‫דצריכין יותר עיי"ש‪ ,‬ולכן י"ל דאע"ג דיעקב כבר קיים מצות‬ ‫(דף מ"ו‪ ):‬דלמ"ד התורם מרעה על היפה אין תרומתו תרומה וי חזור‬ ‫פו"ר‪ ,‬מ"מ נחשב לחטא לראובן במה שבלבל יצועי אביו‪ ,‬דהא‬ ‫ויתרום עיי"ש‪ ,‬א"כ לא חטא משה‪ ,‬ולמה לא בא לארץ ישראל‪,‬‬ ‫עי "ז לא יולד ליעקב עוד‪ ,‬ומפרשת ויהי בנסוע מוכח דכל אחד‬ ‫אלא ממה דקא חזינן שלא בא לארץ ישראל מוכח דכל מילתא‬ ‫מישראל צריך להיות זהיר במצוה זו כדי למלאות המספר דזה‬ ‫דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני עכ"ד‪.‬‬ ‫גורם השראת השכינה עכ"ד‪.‬‬ ‫ומעתה שפיר ממנ"פ שאל ר' יודן‪ ,‬אתמול נאמר לו למשה עלה אל‬ ‫ובזה יבואר המדרש‪ ,‬דר' יודן שאל ממנ"פ‪ ,‬אתמול אמרת עלה אל‬ ‫ה' לקבל התורה‪ ,‬ולכאורה המלאכים יש להם טענת בר מיצרא‪,‬‬ ‫ה' כדי לקבל התורה‪ ,‬והטעם הוא משום דמשה הוא שלישי‪,‬‬ ‫וע"כ כיון דבני ישראל עלו במחשבה ליבראות תחילה ניתנה‬ ‫ושלישי משובח‪ ,‬ומינה דאיכא ז' ספרי תורות‪ ,‬ומפרשת ויהי בנסוע‬ ‫התורה להם‪ ,‬ומינה דאזלינן בתר מחשבה‪ ,‬ולפי"ז ס"ל אי עביד לא‬ ‫מוכח דכל אחד מישראל צריך להיות זהיר במצות פו"ר‪ ,‬ונחשב‬ ‫מהני‪ ,‬ולפי" ז לא חטא משה בקבלת הערב רב‪ ,‬ולכן שואל המדרש‬ ‫חטא לראובן במה שבלבל יצועי אביו‪ ,‬והיה בדין לעטר את יוסף‬ ‫א"כ אמאי נאמר לו עלה אל הר העברים ודו"ק‪.‬‬ ‫במעלת הבכורה‪.‬‬ ‫בברכת גמר חתימה טובה!‬ ‫ומעתה אי"ל דקושי השעבוד השלים הזמן‪ ,‬דהלא זה בא על חטא‬ ‫להערות‪hoilmoshe@gmail.com:‬‬ ‫דמכירת יוסף‪ ,‬וכיון דלא נשלם הזמן‪ ,‬ולפי"ז בדין סירב מרע"ה‬ ‫הואיל משה פרשת האזינו תשפ"ז דף יב‬