הואיל משה · Hoil Moshe — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פרשת האזינו
שנת תשפ"ז
הרב יצחק מאטצען
הואיל משה
מח"ס הואיל משה ושא"ס
התורה המה קיי מים ,ועכצ"ל דאין העולם עומד בזכות התורה האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי :ואיתא
דהקרא אם לא בריתי וגו' קאי על מצוות מילה ,ומהשתא אין במדרש רבה (פרשה י -א) ,הלכה ,אדם מישראל שהיה חושש
ללמוד ממילה דפקוח נפש דוחה שבת ,ולכן נסתפק בד"ז אם באזניו מהו שיהא מותר לרפאותו בשבת ,כך שנו
ספק נפשות דוחה שבת עכ"ד ,וכ"כ החת"ס בספר תורת משה חכמים כל שספק נפשות דוחה את השבת וכו' עיי"ש,
(מה שדרש בבר מצוה ש לו). ותמוה השייכות לפרשתן.
ועפ"י דרכו אפשר לומר באו"א ,דבתוס' יו"ט במסכת נדרים והנבס"ד ,עפי מש"כ בספר כסף נבחר (בפרשתן) לבאר שייכות
(שם) הקשה ,אהא דאמרינן דהפסוק אם לא בריתי יומם ולילה (דף שאלת המדרש לקרא דהאזינו השמים ,דאיתא במסכת יומא
וגו' קאי על מצות מילה ,דהא קיי"ל אין מלין אלא ביום ,ואיך פ"ה , ).וכבר היה ר' ישמעאל ור"ע וראב"ע מהלכין בדרך וכו',
קאמר אם לא בריתי יומם ולילה עיי"ש ,וכתב בספר חוט נשאלה שאלה זו בפניהם ,מנין לפקוח נפש שדוחה את השבת,
המשולש פרשת לך (שער ה מים) לתרץ ,דאי ס"ל דמילה שלא נענה ר' ישמעאל ואמר אם במחתרת וכו' ,נענה ר"ע ואמר וכי
בזמנה נוהגת בין ביום ובין בלילה א"ש ,כיון דעכ"פ אשכחן יזיד איש על רעהו וגו' ,נענה ר" א ואמר ומה מילה שהיא אחד
מצוה זו גם בלילה דהיינו במילה שלא בזמנה ,שפיר שייך מרמ"ח איברים שבאדם דוחה את השבת ק"ו לכל גופו שדוחה
לומר אם לא בריתי יומם ולילה וגו' ,משא"כ למ"ד דס"ל את השבת וכו' עיי"ש.
דמילה שלא בזמנה אינה נוהגת אלא ביום ,א"א לומר דקאי על
מילה עיי"ש. ולכאורה יש להקשות דהיאך מצינו למילף ממילה ,הא איתא
במסכת נדרים (דף ל"ב ,).גדולה מילה שאלמלא מילה לא נתקיי מו
ולכאורה יש להכרי ח כהמ"ד דס"ל דמילה שלב"ז נוהגת אף שמים וארץ ,שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים
בלילה ,דאיתא במסכת קידושין (דף כ" ט ,).דנשים פטורות ממ" ע וארץ לא שמתי עיי"ש ,וא"כ י"ל דרק מילה גדול כוחה לדחות
דמילה דכתיב וי מל אברהם את יצחק בנו כאשר צוה אותו את השבת שהרי עליה העולם עומד ,משא"כ בשאר אברים אין
אלקים ודרשינן אותו ולא אותה ,והקשו התוס' דלמ"ל קרא מחללין עליהם שבת.
דנשים פטורות תיפ"ל דהוה מ"ע שהז"ג שני מול בשמיני
ללידתו ונשים פטורות ,וי"ל דכיון דמיום השמיני והלאה אין אמנם בגמרא (שם) איתא ופליגא דרבי אליעזר ,דר' אליעזר
לה הפסק לאו זמן גרמא הוא ,וא"ת אכתי מעשהז"ג הוא דאין דריש להאי קרא דקאי על התורה דאלמלא תורה לא נתקיי מו
מלין אלא ביום ,וי"ל דאתיא כמ"ד התם דמילה שלא בזמנה שמים וארץ ,ולדידיה דלא קאי קרא על מילה שפיר מצינן
נוהגת בין ביום ובין בלילה ,עכ"ד ,הרי לן דמילה שלב"ז למילף ק"ו ממילה.
נוהגת אף בלילה ,וי"ל דהקרא אם לא בריתי קאי אמילה.
ואיתא במסכת עבודה זרה (דף ג ,).דלעתיד לבוא יעמדו אומות
אך התוס' במסכת מגילה (דף כ ).ד"ה דכתיב תירצו ,דלכן צריכין העולם לפני הקב"ה וי טענו ,ישראל שקיבלוה היכן קיי מוהו,
הקרא דאותו למעט נשים ממצ"ע דמילה ,דאי לאו אותו הו"א אמר להם הקב"ה ,אני מעיד בהם שקיי מו את התורה ,אומרים
דהא דאמרינן דנשים פטורות ממצות עשה שהז"ג היינו היכא לפניו ,כלום יש אב שמעיד על בנו דכתיב בני בכורי ישראל,
דליכא כרת ,דומיא דמצה ושמחה והקהל דלית בהו כרת אמר להם הקב"ה ,שמים וארץ יעידו בהם שקיי מו את התורה
ומנייהו ממעטינן נשים ,אבל מילה שיש בה כרת ונכרתו עליה כולה ,אומרים לפניו ,רבש"ע ,שמים וארץ נוגעים בעדותן
י"ג בריתות הו"א דנשים חייבות למול את בנייהו אף היכא שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי
דהוא מצות עשה שהז"ג ,קמ"ל קרא דאותו דפטורות עיי"ש, וכו' עיי"ש.
ומעתה אין הכרח לומר דמילה שלב"ז נוהגת אף בלילה ,דאף
אי ס"ל דנוהג רק ביום ,צריכין קרא אותו ולא אותה ,משום והשתא מבואר ,דכיון דאמר קרא האזינו השמים ואדברה וגו'
דבמילה ליכא פטור מטעם דהוא מצות עשה שהז"ג ,כיון היינו דהמה יהיו עדים בדבר כמש"כ רשיז"ל ,וקשה היאך
דהוא עשה שיש בו כרת. יוכלו להעיד הלא נוגעין בעדותן הן שהרי בזכות שמקיי מים
א
א"כ י" ל דמעיקר הדין החיוב דוחי בהם קאי על החולה בעצמו והנה מקור הך דינא דנשים פטורות ממצות עשה שהז"ג מהיכא
שצריך להציל נפשו ,דהא בלשון י חיד הוא דכתיב אשר יעשה ילפינן לה ,איתא במסכת קידושין (דף ל"ה ).דתליא בפלוגתא ,דאי
אותם האדם וחי בהם ,דנצטווה החולה בעצמו שישמור נפשו ,ורק ס"ל דשני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין ,אז ילפינן ממצה
היכא שאינו יכול להציל את עצמו בלבדו ,אז אמרינן דגם אחרים והקהל דנשים חייבות אף דהוי מ"ע שהז"ג ,והוי מצה והקהל שני
חייבים להצילו ,אבל אם הוא מלאכה קלה מאוד שאפשר להחולה כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין ,ורק התם חייבות משא"כ
לעשות בעצמו בלי טירחא כלל ,מחוייב החולה לעשות בעצמו בכה"ת אמרינן דנשים פטורות במ"ע שהז"ג ,משא"כ למאן דס"ל
עיי"ש ,והוא חידוש גדול ולא הוזכר בפוסקים כלל ,ומסתי מת לשון דשני כתובים הבכ"א מלמדין ילפינן דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג
השו"ע והפוסקים מחללין שבת עבור חולה ,משמע שלכתחלה מדהוקשה כל התורה כולה לתפילין ,מה תפילין מעשהז"ג ונשים
מחללים אחרים בעבורו[ ,ועיין בספר תוספת יוהכ"פ (ד"ה אמר ש מוא ל) פטורות ,אף כל מעשהז"ג נשים פטורות עיי"ש.
מש"כ בזה עיי" ש] ,וכתב שם די"ל דזה תליא בהלי מודים שם
דפקוח נפש דוחה שבת ,דלמ"ד דיליף מוחי בהם י"ל דקאי על וכתב בספר אור חדש עמ" ס קידושין (שם) ,דמה שכתבו התוס'
החולה עצמו ,משא"כ אי ילפינן מלי מודים אחרים י"ל דקאי על דבעשה שיש בו כרת נשים חייבות אף דהוי עשהז"ג ,א"ש רק אי
אחרים ,וכתב די"ל שבזה נסתפק המדרש אם כשיכול להציל עצמו ילפינן פטורא דמצות עשה שהז"ג ממצה והקהל ומשום דהוי שני
רשאים אחרים לחלל בשבילו ,ולכן נקט שאלתו בחולה באזנו, כתובים הבכ"א ואין מלמדין ,משא"כ למ"ד דשני כתובים הבאים
שבריא בשאר אברי הגוף ויכול לעשות בעצמו עיי"ש. כאחד מלמדין וילפינן דנשים פטורות ממעשהז"ג משום דאיתקש
כה"ת כולה לתפילין ,וכיון דקיי"ל דאין היקש למחצה ל"ש לחלק
אך עיין בספר תוספת יוהכ"פ (ד"ה אמר ש מוא ל) שכתב וז"ל ,וקשה דמה ולומר דבעשה שיש בו כרת נשים חייבות ,רק אמרינן דאף היכא
ראיה יש מקרא דוחי בהם דפיקו"נ דוחה שבת ,דילמא הקרא מיירי דהוא עשה שיש בו כרת נשים פטורות היכא דהוי זמן גרמא עיי"ש.
על האדם עצמו דאינו חייב לקיים המצות אם הוא אנוס והולך
למות בעבור שמירת המצות אלא יעבור עליהם ,אבל שי חלל שבת ובדברי תורה (שנה ד') כתב לבאר מה דאיתא בספרי (בפרשתן) ,עתידה
ישראל זה על ישראל חבירו מנ"ל ,וי"ל דמדיוקא דקרא ילפינן לה, כנסת ישראל שתאמר לפני הקב" ה ,רבש"ע ,הרי עדי קיי מין
דהול"ל אשר תעשו אותם ותחיו בהם דהוי לשון רבים ,כעין רישא שנאמר העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ ,אמר לה הרי אני
דקרא דכתיב ושמרתם את חקותי ,השתא דשני קרא בדיבוריה מעבירן שנאמר כי הנני בורא השמים החדשים וכו' עיי"ש ,ויבואר
משמע דבא ללמד שי חללו שבת שאר אנשים להציל לחבריהם, עפי"מ דאיתא במסכת סנהדרין (דף מ"ה ,):אמר שמואל ,נקטעה יד
וקרא הכי קאמר אי מתי אני אומר ושמרתם את חקותי ,כלומר שלא העדים פטור ,מאי טעמא דבעינן יד העדים תהיה בו בראשונה
תחללו את השבת בעבור חבריכם ,רק כאשר וחי בהם היינו במקום וליכא וכו' ,ומי בעינן קרא כדכתיב ,והתניא ,מות יומת המכה רוצח
שחבריכם אינו מסוכן ,אבל אם חבריכם לא י חיה דהיינו במקום הוא ,אין לי (אי לא כתיב אלא יומת) אלא במיתה הכתובה בו (סייף) ,מנין
סכנת נפשות לא תשמרו את חקותי ,וביאר בזה הא דאמרינן שם שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה ממיתו בכל
אמר רבא לכולהו אית ליה פירכא לבר מדשמואל וכו' וחזר ואמר מיתה שאתה יכול להמיתו ,ת"ל מות יומת המכה (ריבוייא הוא) מכל
דשמואל ודאי לית ליה פירכא ,דרצה לרמוז בזה דגם בדברי מקום ,ומשני שאני התם דאמר קרא מות יומת ,וליגמור מיניה,
שמואל לכאורה יש פירכא ,אבל לפי האמת לי"ל פירכא דהקרא ומשני משום דהוה רוצח (הני דון בבית דין) וגואל הדם (כלומר מיתה שגואל הדם
מדוקדק לשמואל כדפרישית עכ"ד. ממיתו לרוצח שוגג שיצא חוץ לעיר מקלטו) שני כתובין הבכ"א ואין מלמדין ,רוצח
הא דאמרן ,גואל הדם מאי היא ,דתניא גואל הדם י מית את הרוצח
ובזה יבואר שאלת המדרש ,דכיון שאמר הכתוב האזינו השמים מצוה בגואל הדם ,ומנין שאם אין לו גואל שבית דין מעמידין לו
ואדברה וגו' ,ולכאורה היאך נישא פנינו לעתיד לבוא והרי העדים גואל ,שנאמר בפגעו בו מכל מקום עיי"ש .מבואר מזה דדוקא
קיי מים ,והתשובה לזה דהקב"ה יעבירן דהו"ל כנקטעה יד העדים ברוצח וגואל הדם לא בעינן קרא כדכתיב ,משא"כ בשאר מיתות
דפטור ,דנקטינן כשמואל דלא ילפינן מרוצח וגואל הדם ,משום האמורות בתורה בעינן קרא כדכתיב ,וכיון דכתיב יד העדים תהיה
דשכ הבכ"א אין מלמדין ,ולפי"ז ילפינן פטורא דנשים ממעשהז"ג בו בראשונה ,לכך אם נקטע יד העדים וליכא יד העדים בראשונה
ממצה והקהל ,ולפי"ז י"ל דבעשה שיש בו כרת נשים חייבות פטור ,ועפי"ז יובנו דברי הספרי ,שישיב הקב"ה לכנסת ישראל
במעשהז"ג ,וי"ל דמילה שלא בזמנה אינו נוהג אלא ביום ,ומעתה הריני מעבירן לעדים שנאמר הנני בורא השמים החדשים ,ובהיות
הקרא אם לא בריתי וגו' לא קאי על מצות מילה ,ומעתה שפיר כן תהא כנסת ישראל פטורה מן הדין דהו"ל כנקטעה יד העדים
מצינו למיגמר מינה דפקוח נפש דוחה שבת ,וכיון דילפינן ממילה דפטור עכ"ד ,מבואר מזה דשני כתובים הבכ"א אין מלמדין.
ולא מוחי בהם ,מעתה י"ל דגם כשהחולה בעצמו מסוגל להציל
עצמו רשאין אחרים לחלל השבת בעבורו ,ולכן נתעורר המדרש ובספר שפע חיים לירח האיתנים (ח"ב דף ע" ט) כתב לפרש שאלת
לשאול בחולה באזנו ,שבריא בשאר אברי הגוף ויכול לעשות המדרש ,עפי מש"כ בספר החיים מהגאון ר' שלמה קלוגר זצ"ל (סי'
בעצמו אם דוחה שבת ,והשיב כך שנו חכמים כל שספק נפשות שכ"ח קונטרס חיי נפש פ"ב) לחדש ,כיון דפיקו"נ דוחה שבת ילפינן במסכת
דוחה את השבת ,שמצות שבת נדחה לגמרי בשביל החולה ודו"ק. יומא (דף פ"ה ):מהקרא דוחי בהם ,ודרשינן וחי בהם ולא שי מות בהם,
הואיל משה פרשת האזינו תשפ"ז דף ב
לדידיה שפיר יוכל לקחת האם ולהשתמש בה לצורך המשולחת ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור
דחובת צרעתו. תהפכת המה בנים לא אמן בם :ואיתא בילקוט (ר מז תתקמ"ה),
הכנסתי אתכם אל ארץ אבותיכם ובניתי לכם בית
ואיתא במסכת שבת (דף פ" ח ,).ויתיצבו בתחתית ההר ,מלמד שכפה הבחירה ,אמרתי לכם לא תהיו גולין ממנה לעולם ,כיון
הקב"ה עליהם ההר כגיגית ואמר להם ,אם אתם מקבלים התורה שאמרתם (ש מואל ב' כ-א) אין לנו חלק בדוד ,אף אני אמרתי
מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם ,והקשו התוס' (ד"ה כפה) ,למה לכם (ע מוס ז -י"א) וישראל גלה יגלה מעל אדמתו עיי"ש.
הוצרך כפיית ההר והלא כבר הקדי מו נעשה לנשמע עיי"ש,
וכתב המהר"ל בתפארת ישראל (פל"ב) בשם המדרש ,דטעמא והנבס"ד ,דאיתא במדרש רבה (ו -ז) עה"פ לא תקח האם על הבנים
דמילתא דכפיית ההר משום דהקב"ה דורש טוב לעמו וחשב שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך וגו' ,מהו שלח תשלח
מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ,ולכן כיון שישראל נתקדשו את האם ,אם קיי מת מצוה זו את ממהר לבוא מלך המשי ח שכתוב
לקדושתו של מקום בתורת קידושין ,ובאונס אשה כתיב לא יוכל בו שילוח ,מנין ,שנאמר (ישעיה ל"ב -כ) משלחי רגל השור והחמור (ודרש
לשלחה כל י מיו ,לכן כפה עליהם ההר כגיגית כדי שיקבלו התורה ביה שור זה משיח בן יוסף וחמור זה משיח בן דוד רד" ל) וכו'.
מאונס ,וכיון שכן הרי כנסת ישראל דכלה קרואה הו"ל בבחינת
אנוסתו של הקב"ה ,ושייך בנו אזהרת הכתוב ולו תהיה לאשה לא וכתב בספר יד אבי שלום לבאר דברי המדרש שע"י מצות
יוכל לשלחה כל י מיו. שילוח הקן ממהרין ביאת המשי ח ,דבמסכת מכות (דף ט"ו ):פליגי
ריו"ח ור"ל לגבי לאו הניתק לעשה ,אם עונש המלקות תלוי
אך לפי"ז תקשי היאך עבר כביכול הקב"ה על לאו דלא יוכל בבי טלו ולא בי טלו או בקיי מו ולא קיי מו ,דמ"ד בי טלו ולא בי טלו
לשלחה כל י מיו ,וגירש את עשרת השבטים ושילחם מעל פניו ס"ל דאינו לוקה על הלאו אא"כ בי טל את העשה שלא יוכל לקיי מו
בתורת גירושין ,כדכתיב בירמיה (פרק ג -ח) שלחתיה ואתן את ספר עוד ,וכל זמן שעדיין בידו לקיים העשה אינו לוקה על הלאו,
כריתתיה אליה וגו' ,אולם י"ל דהקב"ה ס"ל כמ"ד בי טלו ולא שהלאו אינו נגמר עד שיבטל את העשה שלא יוכל להתקיים עוד,
בי טלו ,וכל זמן שאפשר לקיים העשה לחזור וליקח אותם ,לא עבר ולכן ס"ל לגבי אונס שגירש שאינו לוקה כיון דכל י מיו בעמוד
על הלאו דלא יוכל לשלחה כל י מיו ,דכל י מיו בעמוד והחזר קאי, והחזר קאי ,ואינו לוקה אלא אם הדירה ממנו בנדר על דעת רבים
ולכן שפיר היו ישראל יכולים לצאת לגלות. שאין לו הפרה ,ולמ"ד דקיי מו ולא קיי מו ,מיד כשעבר על הלאו
לוקה ,אלא דאם יקיים העשה נפטר ממכות ,דאין הלאו תלוי
ובזה מבואר דברי המדרש ,אם קיי מת מצות שלוח הקן דכתיב ביה בבי טול העשה ,דמשעה שעבר הלאו נתחייב מיד ,רק דהעשה הוה
שלח תשלח את האם ,ומרבינן תשלח אף לדבר מצוה ,דאין לקחת תיקונו של הלאו ,ובכה"ג דאונס שגירש מיד לכשיבוא לבי"ד
האם על הבנים לטהר המצורע אפילו לצפור המשולחת ,והיינו ילקוהו עיי"ש.
כמ"ד קיי מו ולא קיי מו ,ומעתה באונס שגירש עובר מיד על הלאו,
ובכך תתעורר בחינה זו בשמים ממעל אשר הקב"ה ג"כ כביכול והנה בהא דדרשינן משלח תשלח דאפילו לדבר מצוה אין לקחת
חייב מיד להחזיר את ישראל דהרי עבירת הלאו הוי גם כשלא האם על הבנים כדי לטהר המצורע ,כתב המהרש"ל בים של שלמה
בי טל העשה ,ובכל רגע איתא ללאו דלא יוכל לשלחה ,ולכן בקיום בחידושיו עמ"ס חולין (פי"ב אות י) וז"ל ,ונראה בעיני ,דלא מיבעיא
מצות שלוח הקן ממהרין ביאת מלך המשי ח. להאי דשחוטה דמבטלינן למצוה דשלוח לגמרי ,אלא אפילו להאי
דשלוח ,ואע"ג דלא מבטלינן למצוה דשלוח לגמרי ,שהרי עתידין
ואם לחשך אדם לומר דהרי הקב"ה כהן הוא כדאיתא במסכת אחר כך לשלוח על פני השדה ,ולקיים בה מצות שלוח ,אפילו הכי
סנהדרין (דף ל" ט , ).והרי בכהן שגירש אנוסתו אינו מחזיר מפני איסור לא מבטלינן מצות שלוח בשעתה ,לצורך מצוה אחרת ,כדילפינן
גרושה לכהן ,אף אתה השיב אמריו דלא דמי כלל ,דרק גבי בני משלח תשלח עיי"ש.
אדם איתא במסכת כתובות (דף מ ,).ובמסכת מכות (דף ט"ו ).בתוס' ד"ה
אם כהן ,דלא אתי עשה דולו תהיה לאשה ודחי לל"ת ,משום דאי אמנם נראה דתליא בפלוגתא אי בי טלו ולא בי טלו או קיי מו ולא
אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל ,משא"כ בני ישראל מושבעים קיי מו ,שהרי עשה דשלח תשלח מנתק ללאו דלא תקח האם על
ועומדים ואינם יכולין לומר להקב"ה לא בעינן לך כדכתיב בחי מה הבנים ,וכמבואר בגמ' שם ,ולכך היכא דשקליה לאם ,אי ס"ל
שפוכה אמלוך עליכם ,ולכן אתי עשה לו תהיה לאשה ודחי ל"ת קיי מו ולא קיי מו עבר על הלאו מיד כשלקחה ,משא"כ אי ס"ל
של גרושה לא יקח עכ"ד עיי"ש. בי טלו ולא בי טלו לא נגמר עבירת הלאו בלקי חת האם ,שהרי עדיין
יכול לשלחה ולנתק הלאו ,עיי"ש בחולין בהמשך הגמ' ,ולפי"ז
ובשו"ת נובי"ת (חאו"ח סי' צ"א) בתשובת בן המחבר האריך בביאור למ"ד קיי מו ולא קיי מו דמיד כשלקח האם על הבנים עבר על
פלוגתת ריו"ח ור"ל בקיי מו ולא קיי מו או בי טלו ולא בי טלו, הלאו ,אליבא דידיה שפיר אסור לקחת האם אפילו כשכוונתו
ותו"ד ,דהרמב"ם בהל' חמץ ןמצה (פ"א -ה"ג) כתב ,אינו לוקה משום לשלחה אח"כ לחובת צרעתו שהרי מיד עובר ,אבל למ"ד דבי טלו
לא יראה ולא י מצא אלא א"כ קנה חמץ בפסח או חי מצו כדי ולא בי טלו דכל זמן שלא בי טל העשה לגמרי לא עבר על הלאו,
הואיל משה פרשת האזינו תשפ"ז דף ג
יראה איסור ח"ש ולא הוי דבר בטל ובודאי לא קפדה התורה שיעשה בו מעשה ,אבל אם היה לו חמץ קודם הפסח ובא הפסח
בככותבת רק לענין מלקות ,וכן משמע במג"א (סי' תמ"ד סק"י) שיהיה ולא ביערו אלא הני חו ברשותו ,אעפ"י שעבר על שני לאוין אינו
דגם לענין ב"י אמרינן חצ"ש אסור מה"ת ,וכן הוכי ח אאמ"ו הגאון לוקה מה"ת מפני שלא עשה בו מעשה וכו' עיי"ש ,והקשה שם
בספרו צל"ח מהתוס' (פס חים דף כ"ט ):ד"ה רב אשי. המל"מ דהרי גם כשעשה מעשה אינו לוקה על בל יראה דהו"ל
לאו הניתק לעשה כדאיתא במסכת פסחים (דף צ"ה ,).עיי"ש במל"מ
אמנם באמת לריו"ח לשי טתו לק"מ ,דריו"ח ס"ל במסכת מכות (שם) ובכל המפ'.
קיי מו ולא קיי מו( ,לפי גירסת הרי"ף והרמב"ם ודלא כרש"י ותוס' שם) ,וא"כ שפיר
פליגי ב"ש וב"ה בשיעור חמץ דב"י לענין מלקות ,דהרי מיד ואין לתרץ דמ" מ שפיר יתכן דלוקה בגווני דבי טל העשה באופן
כשאינו מקיים העשה לוקה ,והיינו דאף דלא שייך בי טול העשה, ששוב אינו יכול לקיי מה ,דהא ליתא ,דבמצות עשה דהשבתת חמץ
מ"מ ריו"ח קאי לשי טתו דס"ל קיי מו ולא קיי מו ,ולפי"ז פלוגתת לא שייך בי טול העשה בידים ,דממנ"פ אי מבטל העשה ע"י
ריו"ח ור"ל בבי טלו ולא בי טלו או קיי מו ולא קיי מו ,תליא ששורפו או משליכו לים או פוררו וזורה לרוח בזה גופא קא מקיים
בפלוגתתם אי חצ"ש אסור מה"ת או מותר מה"ת ,דלריו"ח העשה דתשביתו ,דהלא משביתו מן העולם ,וכבר העיר בזה בספר
דחצ"ש אסור מה"ת ,עכצ"ל קיי מו ולא קיי מו ,דאל"כ תקשי במאי שאג"א (סי' פ') עיי"ש ,ואפילו לר"י דעשה דתשביתו הוא בשריפה
פליגי ב"ש וב"ה בשיעור בל יראה ,והא מלקות בכל גוונא ליכא דייקא ,מ"מ הרי לשי טת רש"י במסכת פסחים (דף י"ב ,):בהא דאמר
דהו"ל להנל"ע ,ואיסורא בכל גוונא איכא דחצ"ש אסור מה"ת, ר"י אי מתי שלא בשעת ביעורו אבל בשעת ביעורו השבתתו בכל
ועכצ"ל דשפיר איכא נפק"מ לענין מלקות כיון דקיי מו ולא קיי מו, דבר ,דאי מתי צריך שריפה שלא בשעת ביעורו בתחלת שש וכל
אמנם לר"ל דס"ל חצ"ש מותר מה"ת שפיר י"ל דפליגי לענין שש דאכתי מדאורייתא שריא ,אבל בשעת ביעורו בשבע שהוא
איסורא דאורייתא ,דהא בפחות מכשיעור ליכא איסורא ,אבל לענין מוזהר מה"ת השבתתו בכל דבר עיי"ש ,וא"כ אם כבר עבר על
מלקות באמת ליכא נפקותא ושפיר י"ל דבי טלו ולא בי טלו עיי"ש הלאו דבל יראה שהוא לאחר שבע לא מצינו ביה בי טול העשה
שהאריך בזה. בידים הואיל וגם לר"י השבתתו בכל דבר ,ואמנם להרמב"ם
לשי טתו שפוסק בהל' נערה (פ"א -ה"ז) ובהל' סנהדרין (פ"ו -ה" ד) ,דאם
ובשו"ת חמדת שלמה בפתח השער (ד"ה אך לפמ"ש במק"א) ,האריך דר"ל לא קיים העשה לוקה וכמ"ד דקיי מו ולא קיי מו ,א"כ ממילא לא
דס"ל חצ"ש מותר מה"ת הו"ל לשי טתו ,ותו"ד דהנה הפר"ח (סי' ק"י) קשיא מידי דשפיר פסק הרמב"ם דאם עשה מעשה לוקה על לאו
כתב להוכי ח דספד"א מה"ת לקולא מדהוצרכו לרבויי לאסור כוי, דב"י והיינו אם לא קיים העשה ,וכגון שבי"ד הזהירו להשבית
וע"כ דבלא"ה הוי מקילין מספק עיי"ש ,והנה הרשב"א במסכת והוא לא עשה כן לוקה.
קידושין (דף ע"ג ).והר"ן (שם דף ט"ו :מדפי הרי"ף) הקשו ,לשי טת הרמב"ם
דספד"א מה"ת לקולא דילפינן ממה שהתורה התירה ספק ממזר, ואמנם אף שמתורץ הקושיא הי טב על שי טת הרמב"ם ,מ" מ קושיא
דהא בגמ' בעי תרי קהלי בממזר חד להתיר ממזר בשתוקי וחד זו לאו על הרמב"ם לבד סובבת והולכת ,כי גם על סוגית הגמ'
להתיר שתוקי בישראל ,ומוכח דגזירת הכתוב הוא ולא ילפינן בביצה קשה קושיא זו ,דבמסכת ביצה (דף ב ).פליגי ב"ש וב"ה,
מיניה לעלמא ,והני תרי קהלי פירש"י משום דכתיב לא יבוא ממזר דב"ש ס"ל שאור בכזית וחמץ בככותבת ,וב"ה ס"ל זה וזה בכזית,
בקהל ה' גם דור עשירי לא יבוא לו בקהל ה' ,לא יבוא עמוני ואיתא בגמ' (דף ז , ):דלענין אכילה כו"ע לא פליגי דבכזית כי פליגי
ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם, לענין ביעור ,ב"ש סברי לא ילפינן ביעור מאכילה וב"ה סברי
והול"ל תרווייהו בי חד ,לא יבוא ממזר עמוני ומואבי בקהל ה' גם ילפינן עיי"ש ,והשתא קשה לענין מה פליגי ב"ש וב"ה ,דהא לענין
דור עשירי עד עולם ,ולא לחלקם לשני פסוקים עיי"ש. איסור שהיית חמץ ליכא נפקותא בשיעורו אם הוא בכזית או
בככותבת דהא גם בפחות משיעור איכא איסור מה"ת לריו"ח דחצי
ואיתא במסכת יבמות (דף ע"ח ,):ממזרין ונתינין (גבעונים שנתגיירו בערמה בי מי שיעור אסור מה"ת ,ואם לענין מלקות הא ליכא מלקות בלאו דבל
יהושע ונתנם עב דים לחוטבי עצים ושואבי מים) אסורין ואיסורן איסור עולם אחד יראה דהא הלאו דבל יראה הוא ניתק לעשה.
זכרים ואחד נקבות ,ובגמ' ,אמר ר"ל ממזרת לאחר עשרה דורות
מותרת ,יליף עשירי עשירי מעמוני ומואבי מה להלן נקבות וכבר הרגיש בזה הפני יהושע בחידושיו על מסכת ביצה ,וכתב
מותרות אף כאן נקבות מותרות ,אי מה להלן מיד אף כאן מיד ,כי לתרץ דלענין בל יראה לא שייך לומר חצי שיעור אסור מה"ת,
אהני גז"ש מעשירי ואילך ,והא אנן תנן ממזרין וכו' ואחד נקבות, דדוקא לענין אכילה איכא הנאת גרונו אף בפחות מכשיעור ,אבל
לא קשיא הא כמ"ד דון מינה ומינה הא כמ"ד דון מינה ואוקי בלאו דבל יראה אי ליכא שיעור שלם לא חשיב כלל והוי כפרורין
באתרה( ,ופרש"י ר"ל ס"ל כמאן דאמר דון מינה ו מינה ,מה לה לן עד עולם אף כאן עד עולם ,ו מינה ,מה דבטלי ,ואני אומר שאין בסברא זו ממש ,דאיך נאמר דלב"ש
מדור עשירי ואילך הוא דגמרינן דהא כל עשירי לא לה לן זכרים ולא נקבות אף כאן זכרים ולא נקבות, הואיל והתורה קפיד שיהיה בככותבת אם הוא בכזית שהוא פחות
איצטריך לן למילף בגז"ש ,ותנא די דן ס"ל כמ"ד דון מינה ואוקי באתרה ,דון מינה מה לה לן עד עולם אף מככותבת לא יהיה חשיב כלל ויהיה כפרורין ,דכיון שהוא כזית לא
ממזר עד עולם ,ואוקי באתרה כדמעיקרא ,י' דורות דקרא אחד זכרים ואחד נקבות דכתיב ממזר מום זר ה"נ שייך לומר שאינו חשוב והוי כפרורין כיון שהוא חשוב לענין
עד עולם דמייתינן בגז"ש אחד זכרים ואחד נקבות) עיי"ש. אכילה דמודה ב"ש שהוא בכזית ובודאי שייך ביה לומר לענין בל
הואיל משה פרשת האזינו תשפ"ז דף ד
בלאו ,דמכח איסור סוטה ליכא אלא איסור עשה גרידא ,משא"כ וא"כ לפי"ז לדברי ר"ל ע"כ צריך לכתוב ממזר בפני עצמו ,ולא
במחזיר גרושתו איכא לאו עיי"ש ,ולפי"ז אינו מוכח כלל החילוק היה יכול לכתוב בהדדי דאינך ,דאי הוה כתב ממזר בחדא מחתי
לחלק בין היכא דגרשה מדעתה או דגרשה בע"כ ,ואף מדעתה ס"ל בהדי עמוני ומואבי ,הו"א דממזרת אסורה לעולם כממזר ,ולא
לב"ש דלא יגרש אא"כ מצא בה דבר ערוה ,והדקל"ד היאך נשא ילפינן דממזרת מותרת לאחר עשרה דורות ,משא"כ עכשיו
דוד את בת שבע כיון דגט דאוריה לא הוי גט. ה דכתיב בממזר רק עד דור עשירי ולא כתיב עד עולם ,ואנו למדים
מדור עשירי דעמוני דכתיב עד עולם ,ממילא ילפינן נמי דכמו
אך במסכת יבמות (דף י"א ):ד"ה מאי כתבו התוס' דאפילו בספק בעמוני ממעטינן עמונית ה"נ בממזרת לאחר עשרה דורות דדון
סוטה נמי איכא לאו להחמיר ,דאם בא עליה בעלה בדרך לוקה, מינה ומינה.
לפי"ז הדרא הקושיא דלמ"ל קרא לאסור מחזיר גרושתו ,כיון
דבלא"ה אסורה משום איסור סוטה ,וע"כ דצ"ל כמש"כ הפנ"י ולפי"ז יבואר דר"ל קאי לשי טתו דס"ל ספד"א מה"ת לקולא,
לחלק דהיכא דמגרשה מדעתה ס"ל לב"ש דמותר לגרשה אף דלא משום דשפיר ילפינן מספק ממזר ,דאין להקשות דא"כ למה
מצא בה דבר ערוה . איצטריך תרי קהלי ,שהרי הא דחלקם הכתוב לתרי פסוקים
ללמד דממזרת לאחר עשרה דורות מותרת וכנ"ל ,ולכן איצטריך
ובספר הדרת בני מין (הדרן עמ"ס גי טין) כתב ,דזה אי בסוטה ספק איכא קרא לרבויי כוי דבלא"ה הוי מקילין מספק ,ולית לן קרא לאסור
איסור עשה או איסור לאו ,תליא בפלוגתת הרמב"ם והרשב"א ,אי חצי שיעור עיי"ש.
בספיקא דאורייתא מה"ת אזלינן לקולא או לחומרא ,דאי ס"ל
דאזלינן לקולא ,י"ל דבסוטה ספק ליכא אלא איסור עשה ,דהא אי ואיתא במסכת שבת (דף נ"ו ,).אמר רב ,רבי דאתי מדוד מהפך ודריש
לאו דחידשה התורה דאסור הו"א דמותרת לגמרי ,וע"כ אין לך בו בזכותיה דדוד ,כתיב (ש מואל ב -י"ב) ואת אשתו לקחת לך לאשה,
אלא חידושו דאיכא בה איסורא דאורייתא אבל מנ"ל לרבות לאו, לקוחין יש לך בה (ק דושין תופסת בה שאינה אשת איש) ,דא"ר שמואל בר נחמני
משא"כ אי ס"ל דספיקא מה"ת לחומרא ,א"כ על איסור בעלמא לא א"ר יונתן כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו,
בעינן קרא ,דמי גרע משאר ספיקא דאסור מה"ת ,וע"כ דקרא אתיא (על תנאי שאם י מות תהא מגורשת מעכשיו) שנאמר (ש מואל א -י"ז) ואת עשרת חריצי
לאיסור לאו עיי"ש. חלב האלה תביא לשר האלף ,ואת אחיך תפקוד לשלום ואת
ערובתם תקח ,מאי ערובתם ,תני רב יוסף דברים המעורבין בינו
היוצא לנו מזה דאי ס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא ,ובסוטה לבינה( ,היינו קי דושין תקח תבטל ע"י גט שתביא להם מן המלחמה) עיי"ש .והקשו המפ'
ספק איכא איסור לאו ,אז ל"ש לתרוצי דלכן צריך קרא לאסור מהא דאיתא במסכת גי טין (דף צ ,).בית שמאי אומרים לא יגרש אדם
מחזיר גרושתו ,כי היכא דלעבור עליו בלאו ,דהא גם בסוטה איכא את אשתו אלא א"כ מצא בה דבר ערוה ,שנאמר כי מצא בה ערות
איסור לאו ,ועכצ"ל כמש"כ הפנ"י לחלק בין היכא דמגרשה דבר עיי"ש ,ולפי"ז לא מהני הגט שנתן אוריה ,כיון דהתם לא היה
מדעתה למגרשה בע"כ ,דאז גם ב"ש ס"ל דמותר לגרש את אשתו שום ערות דבר ,וא"כ תקשי איך נשאה דוד לאשה עכ"ק.
אף דלא מצה בה דבר ערוה ,משא"כ אי ס"ל דספיקא דאורייתא
מה"ת לקולא ,ובספק סוטה ליכא אלא איסור עשה ,שפיר י"ל כמו ובספר חידוד ופלפול (אות י') כתב לתרץ ,דהנה התוס' במסכת גי טין
שמתרץ הירושלמי דהקרא אתיא לעבור עליו בלאו ,ואף היכא (שם) ד"ה מה מביאין קושית הירושלמי ,דאי אין מגרשין אלא א"כ
דמגרשה מדעתה ס"ל לב"ש דלא יגרש את אשתו אלא א"כ מצא מצא בה דבר ערוה ,א"כ למה איצטריך קרא דלא יוכל בעלה
בה דבר ערוה . הראשון לשוב לקחתה ,תיפ"ל דבלא"ה אסורה לו משום סוטתו
עכ"ק ,אך י"ל לפי מש"כ הפנ"י דבית שמאי ס"ל דרק כשמגרשה
ומעתה יבואר דברי הילקוט ,הכנסתי אתכם אל ארץ אבותיכם בעל כרחה אז לא מהני אלא א"כ מצא בה דבר ערוה ,משא"כ אם
ובניתי לכם בית הבחירה ,אמרתי לכם לא תהיו גולין ממנה לעולם, מגרשה מדעתה גם בית שמאי ס"ל דאפשר לגרשה אפילו בלי דבר
כיון דקבלת התורה היתה על ידי כפייה ,ובאונס אשה כתיב לא ערוה עכ"ד ,ולפי"ז שפיר נשא דוד את בת שבע ,כיון דאוריה גירש
יוכל לשלחה כל י מיו ,אך במה שאמרתם אין לנו חלק בדוד ,ע"כ את בת שבע מדעתה ,דבשעת מלחמה היה ,ושפיר אמרינן כל
דס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ,ובספק סוטה ליכא אלא האומר דוד חטא אינו אלא טועה עיי"ש.
איסור עשה ,ושפיר י"ל כמו שמתרץ הירושלמי דהקרא אתיא
לעבור עליו בלאו ,ואף היכא דמגרשה מדעתה ס"ל לב"ש דלא אך כ"ז א"ש אם נחלק בין מדעתה לבע"כ ,דמדעתה מודה ב"ש
יגרש את אשתו אלא א"כ מצא בה דבר ערוה ,ומעתה לא חלו דאפשר לגרשה גם בלא מצא בה ערות דבר ,אבל אם לא נחלק
הגי טין שנתנו במלחמת בית דוד ,ומעתה דס"ל ספיקא דאורייתא ואמרינן שב"ש ס"ל דאפילו מדעתה לא יגרש אלא במצא בה ערות
לקולא ,א"כ ס"ל חצי שיעור מותר מה"ת ,וס"ל בי טלו ולא בי טלו, דבר ,חזרא הקושיא למקומה דגט דאוריה ל"ה גט ,וא"ת הא
וכל זמן שאפשר לקיים העשה לחזור וליקח אותם ,לא עבר על מוכרח לנו לחלק בין מדעתה לבע"כ מכח קושיא הנ"ל ,דלמ"ל
הלאו דלא יוכל לשלחה כל י מיו ,דכל י מיו בעמוד והחזר קאי ,ולכן קרא דלא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה ,תיפ"ל דאסורה משום
אמרתי לכם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו ודו"ק. זונה ,ע"ז י"ל כמו שתירץ הירושלמי ,דהקרא אתיא לעבור עליו
הואיל משה פרשת האזינו תשפ"ז דף ה
(ערךוהטעם דמשה לא נכנס לארץ ישראל איתא בילקוט חדש וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה לאמר :עלה אל הר
משה) בשביל שקיבל גרים עיי"ש ,והנה יש חילוקי דעות אי העברים הזה הר נבו אשר בארץ מואב אשר על פני
מקבלין גרים או לא ,דבמד"ר בראשית (פרשה א -ה) איתא ששה ירחו וראה את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל
קדמו לעולם וקחשיב ישראל ,ובמסכת פסחים (דף נ"ד ):לא לאחזה :ואיתא במדרש ( מובא בספר זכרון מנחם) ,א"ר יודן ,אתמול
קחשיב ישראל ,וכתב בספר כסף נבחר (פרשת לך) בשם היפה נאמר לו עלה אל ה' ,ועכשיו נאמר לו עלה אל הר
תאר ,דהגמרא סבר דמקבלין גרים ,וא"כ איך אפשר שיהיו העברים ע"כ ,ותמוה הענין שתולה זה בזה.
ישראל במחשבה ,והרי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים,
דלמא יתוספו הגרים ויהיו ישראל יותר ,והמדרש סבר דאין והנבס"ד ,דאיתא במסכת שבת (דף פ" ח ,).דרש ההוא גלילאה
מקבלי ן גרים עיי"ש. עליה דרב חסדא (לפני רב חסדא) ,בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי
(תורה נביאים וכתובים) ,לעם תליתאי (כהנים לוים וישרא לים) ,על ידי תליתאי
ובספר זרע יצחק על משניות מסכת ידים (פ"ג -מ"ב) הביא (משה ת ליתאי לב טן מרים אהרן ומשה) ,ביום תליתאי (לפרישה) ,בירחא תליתאי
מהגאון מוהר"ר העשיל זצ"ל וז"ל ,תנן טעם למה הפסיק בין עיי"ש ,ובספר פתח האהל (ערך חזקה דף כ"ו ).הביא מש"כ היפה
פורעניות ,ומה בכך אם המה סמוכות ,ותו בעי טעמא למה תואר ,דלכן השלישי חביב כי בג' הוי חזקה ,דאיתא במסכת
הפסיק דוקא בזה הפרשה ויהי בנסוע וגו' ,אך י"ל עפי"מ יבמות (דף ס" ד , ):מלה הראשון ומת ,שנח ומת ,שלישי לא תמול
דאיתא במדרש רע ירוע כי ערב זר רעה אחר רעה תבוא דברי רבי (דבשני פע מים הוי חזקה) ,רבן שמעון בן גמליאל אומר ,שלישי
למקבלי גרים ,למה שקשה גרים לישראל כספחת, תמול ,רביעי לא תמול (דבשלש ה פע מים הוי חזקה) עיי"ש.
והטעם כתבו התוס' במסכת קידושין (דף ע ):ד"ה קשים גרים,
לפי שאין הקב"ה משרה שכינתו אלא על משפחות מיוחסות ואיתא בשבת (קט"ו ,):תנו רבנן ,ויהי בנסוע הארון ויאמר משה,
בישראל ,וגר זה שמערב את עצמו עם ישראל גורם לשכינה פרשה זו עשה לה הקב"ה סי מניות (להב דילה מן הס מו כות לה) מלמעלה
שתסתלק מישראל. ומלמטה (בתחלה ובסוף ויהי בנסוע הארון) ,לומר שאין זה מקומה (שאינה ראויה
לכאן דלאו בה לי כות מסעות משתעי לעיל מיניה אלא בדג לים היתה ראויה ליכתב בפרשת במדבר סיני),
אך במדרש איתא להיפך ,תנו רבנן ובנחה יאמר שובה ה' רבי אומר לא מן השם הוא זה (לא זה השם של טע מי הסי מניות דמקומה היא דפרשה
רבבות אלפי ישראל אין השכינה שורה אלא על שני אלפים זו בתחלת מסע שנסעו מהר סיני דאיירי לעיל מיניה ויהי ב חודש השני בשנה השנית בעשרים לחדש
ושני רבבות ,הרי שהיו ישראל כאן חסר אחד ובא גר זה נעלה הענן וגו') ,אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו ,כמאן אזלא
והשלים נמצא גורם לשכינה שתשרה בישראל ע"כ ,ולפי"ז הא דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן ,חצבה עמודיה שבעה
מוכח מהך קרא ובנחה וגו' דראוי לקבל גרים ,דהלא הם תורה (דפרשה זו ספר לעצ מו נמצא שלמעלה ספר לעצ מו ושלמטה ספר אלו שבעה ספרי
גורמים שתשרה שכינה בישראל ,והנה פרשה שלמעלה הי מנו לעצ מו הואיל וזה מקומה נמצא ספר וידבר נחלק לג' ספרים) .כמאן כר' ,מאן תנא דפליג
כתיב ,ויאמר משה לחובב וגו' ויאמר אליו לא אלך כי אם אל עליה דר' ,רשב"ג הוא ,דתניא רשב"ג אומר ,עתידה פרשה זו
ארצי ואל מולדתי אלך ,ויאמר אל נא תעזוב אותנו וגו' ,א"כ (לעתיד שיהו כל הפורעניות בטלין ולא ידאגו לפורענות ויצר הרע בטל) שתיעקר מכאן
לא הני חו את יתרו לשוב לארצו ,ובתר הכי כתיב ויסעו מהר ה' ותכתב במקומה ,ולמה כתבה כאן כדי להפסיק בין פורענות
וגו' ,וא"כ אי לא הוי מפסיק בין ויסעו וגו' למתאוננים והיו ראשונה לפורענות שנייה ,פורענות שנייה מאי היא ויהי העם
סמוכין תרי פורעניות שבא על ישראל אהדדי ,הו"א דמשו"ה כמתאוננים ,פורענות ראשונה ויסעו מהר ה' וא"ר חמא בר'
היו שני פורעניות על ישראל מחמת דקבלו את יתרו ולא הני חו חנינא שסרו מאחרי ה' (בתוך ג' י מים למסעם התאוו האספסוף תאוה להתרעם על הבשר
אותו לפרוש מהם ,רע ירוע וגו' רעה אחר רעה על מקבלי גרים כדי למרוד בהקב"ה) ,והיכן מקומה ,אמר רב אשי בדגלים עיי"ש.
דגורם שתסתלק שכינה מישראל ,ולכן הפסיקו הכתוב בפרשת
ויהי בנסוע וגו' ובנחה וגו' ,דמכאן מוכח דהגר גורם שישרה ובספר דרשות רבינו יוסף מסלוצק (פרשת בהע לות ך) עה"פ ויהי
שכינה בישראל ורשאי לקבל גרים ,ולאו מהאי טעמא בא שתי בנסוע הארון ויאמר משה וגו' כתב,עיין ברמב"ן שפירש מה
פורעניות עכ"ד .מבואר מזה דאי ס"ל דאיכא ה' ספרי תורות אז דאמרינן בפרק כל כתבי כדי להפסיק בין פורעניות לפורעניות,
י"ל דמקבלין גרים ,משא"כ אי ס"ל דאיכא ז' ספרי תורות אז היינו כדי שלא יהיה שלש פורעניות סמוכות זו לזו ונמצאו
אין מקבלי ן גרים. מוחזקים בפורעניות ,ועפי"ז אני אומר ,דרבי ורשב"ג אזלי
לשי טתייהו ,דרשב"ג אזיל לשי טתו דבשלש פעמים הוי חזקה,
ובזה יבואר המדרש ,דר' יודן שאל ממנ"פ ,אתמול נאמר לו לכן אמר כדי להפסיק בין פורעניות ראשונה לשניה ,אבל רבי
למשה עלה אל ה' כדי לקבל התורה ,והטעם דרק משה יקבל לשי טתו דבתרי זי מני הוי חזקה ,לכן לא היה יכול לומר
התורה משום דהוא תליתאי ,והשלישי חביב דבשלש פעמים כרשב"ג ,דהא לדידיה בתרי זי מנא הוי חזקה ,א"כ בלא"ה גם
הוי חזקה ,ולפי"ז ס"ל דאיכא ה' ספרי תורות ,ומקבלין גרים, עתה הוי תרי פורעניות ,והוי חזקה בפורעניות ,ולכן אמר משום
ולכן תקשי אמאי נאמר לו עלה אל העברים הזה ודו"ק. שבעה ספרים עכ"ד.
הואיל משה פרשת האזינו תשפ"ז דף ו
מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך הרי ששה ,ובשביעי ב ) עוי"ל ,דאיתא במסכת שבת (דף פ"ח ,):אמר ר' יהושע בן לוי,
אמר לו שלח נא ביד תשלח ,אמר לו הקב"ה ,משה את אומר שלח בשעה שעלה משה למרום ,אמרו מלאה"ש לפני הקב"ה ,רבש"ע
נא ביד תשלח ,חייך שאני צוררה לך בכנפיך ,אי מתי פרע לו ,ר' מה לילוד אשה בינינו ,אמר להם לקבל תורה בא ,אמרו לפניו
ברכיה אמר ר' לוי ור' חלבו ,ר' לוי אמר כל ז' י מי אדר היה משה חמדה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם
מבקש תפלה ותחנונים שיכנס לארץ ישראל ,ובשביעי אמר לו כי שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם ,מה אנוש כי תזכרנו
לא תעבור את הירדן הזה עיי"ש ,ועיין במדרש תנחומא פרשת ובן אדם כי תפקדנו ,ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר
ואתחנן (סי' ו') ,דששה פגמים היו למרע"ה דבשבילם נמנע הי מנו תנה הודך על השמים וכו' ,עיי"ש ,והמפ' כתבו (עיין ספר ראש דוד פרשת
לבוא לאר"י וחד מינייהו על מה שאמר שלח נא ביד תשלח עיי"ש. בשלח ,ובספר שמע יעקב פרשת במדבר ,ובספר בני יששכר במאמרים לחג השבועות מאמר ב' אות י" ט),
דטענת המלאכים היתה שהם צריכים לקבל התורה מכח דינא דבר
וכבר האריכו המפ' להמליץ על משרע"ה דלכן לא רצה לילך מיצרא ,דכיון דהשראת השכינה הוא בגבהי מרומים ,ע"כ יש להם
למצרים ,משום דס"ל דאכתי לא הגיע הזמן ,דהגזירה להיות בגלות דין מצרנים וזוכים בהתורה עפ"י שורת הדין עיי"ש.
היתה על ארבע מאות שנה ,כדכתיב בפרשת לך (ט"ו -י"ג) ,כי גר יהיה
זרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה ואכתי לא הגיע הזמן. ובספר מאמר מרדכי (פרשת תשא) כתב ,דלכן ניתנה התורה ע"י
משרע"ה ,משום דמלאה"ש היו טוענין דינא דבר מצרא ,ולכן ניתן
אך י"ל ,דבספר קרבן שבת (פרק א' סי' ד') כתב ,דלכן יצאו בני התורה ע"י משה שהוא נקרא ג"כ מלאך ,שנאמר וישלח מלאך
ישראל אחר היותם במצרים רק רד"ו שנים ,דאי ני מא דישמעאל ויוציאנו ממצרים עיי"ש.
הוה בנו של אאע"ה א"כ גם הוא בכלל הגזירה דכי גר יהיה
זרעך ,א"כ חל חובת הגלות על כל זרע אברהם דהיינו יצחק ואיתא במדרש הובא בדעת זקנים לבעלי התוספות
(פרשת וירא)
וישמעאל ,ובדין שיהא כל אחד מהם משלם מחצית החוב דד' כשרצה הקב"ה ליתן התורה לישראל ,אמרו המלאכים תנה הודך
מאות שנה ,ונמצא דשפיר השלי מו בני ישראל את חלקם על השמים ,אמר להם כתיב בתורה לא תבשל גדי בחלב אמו,
בגזירת השעבוד ,ולא יצאו ישראל ממצרים קודם הזמן ,אך כ"ז ואתם כשירדתם למטה אכלתם בשר בחלב ,שנאמר ויקח חמאה
הוא דווקא אי אאע"ה שחרר את הגר וגם ישמעאל מתיי חס וחלב ובן הבקר אשר עשה ,מיד הודו להקב"ה ,והיינו דכתיב כי על
אחר אאע"ה ,משא"כ אי לא נשתחררה הגר והו"ל ישמעאל בן פי הדברים האלה כרתי עמך ברית וגו' ,ולעיל מיניה כתיב לא
האמה דוולדה כמותה שאין מתיי חס אחר האב ,לא שייך לומר תבשל גדי בחלב אמו עיי"ש.
על ישמעאל כי גר יהיה זדעך עכ"ד.
ובהואיל משה (שנת תשע"ו אות ע"א) כתבנו ,דלכאורה יש להעיר,
ובספר אור תורה פרשת לך (אות מ" ט) כתב ,לפי המבואר במסכת לפי מש"כ הרבינו בחיי (פרשת משפ טים) וז"ל ,וע"ד הפשט טעם המצוה
קידושין (דף ס"ח ):דשפחה ולדה כמותה ,וכיון דהגר היתה שפחה, הזאת לפי שהוא מטמטם את הלב שהרי החלב נעשה מן הדם
הוי ישמעאל בנה כמותה ,ולא מקרי זרע אברהם ,אך הא קיי"ל והדם מזגו רע ,ואחד מטעמי האסור שבו שאינו מקבל שנוי
ביור"ד (סי' רס"ז סס" ט) דאם בא על שפחתו הוי הולד בן חורין לכל והתפעלות בגוף כשאר הדברים הנאכלים ולכך טבעו הרע נשאר
דבר ,דחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ,ולפי"ז בודאי בתוכו מבלי שנוי ,ואעפ"י שנשתנה עכשיו מדם לחלב וקבל שנוי
שחרר אאע"ה את הגר וישמעאל נחשב לזרע אברהם וגם על והתפעלות שהועתק לד"א ,מכל מקום כשחוזר ומערבו עם הבשר
ישמעאל חל הגזירה ,אמנם י"ל דאברהם לא שחררה ,מ"מ כיון הרי חוזר לכח הדם וטבעו הראשון כבתחלה והתערבם בי חד
דעדיין לא קיים מצות פו"ר ,אמרינן דאתי עשה דפו"ר ודחי הל"ת מטמטם הלב עיי"ש ,ועיין באבן עזרא (ש מות כ"ג -י" ט) שכתב וז"ל,
דלא יהיה קדש עכ"ד. והנה הוא מזיק על כן לא יאכל עכ"ל ,וטעם זה לא שייך גבי
מלאכים ,ולפי"ז תקשי אמאי לא קבלו המלאכים התורה משום
היוצא לנו מזה ,דאי ני מא דאברהם נשא את הגר משום עשה דוחה שאכלו בשר בחלב ,הלא לגבייהו ליכא איסור בשר בחלב.
ל"ת ,א"כ לא שחרר את הגר ,וישמעאל לא נקרא זרע אברהם ,ולא
שייך לומר דהגזירה חל גם על ישמעאל ,משא"כ אי ס"ל דלא אך כ"ז א"ש אי ס"ל דרשינן טעמא דקרא ,אז שפיר י"ל דאצל
אמרינן עשה דוחה ל"ת ,אז עכצ"ל דאברהם שחרר את הגר, המלאכים דלא שייך בהם טמטום הלב והיזק הגוף ,י"ל דליתא
וישמעאל נקרא זרע אברהם ,ושפיר י"ל דחצי הגזירה של הגלות לגבייהו איסור בשר בחלב ,משא"כ אי ס"ל דלא דרשינן טעמא
חל על ישמעאל. דקרא ,ולפי"ז איסור דבשר בחלב הוא גזירת התורה ,וגם
להמלאכים אסור לאכול בשר בחלב.
ולכאורה בע"כ צ"ל דאאע"ה שחרר את הגר ,דהמהרש"א במסכת
יבמות (דף ק ):הקשה ,דהיאך נשא אאע"ה את הגר שהיתה מצרית והטעם דנגזר על משרע"ה שלא יכנס לאר"י ,איתא במד"ר פרשת
דעתידה תורה לאסור ,ואאע"ה קיים כל התורה כולה ,וכתיב לא שמיני (פרשה י"א -ס"ו) ,אמר רב שמואל בר נחמן ,כל שבעת י מי הסנה
יבוא מצרי בקהל ה' עכ"ק ,ובפשי טות י"ל דכיון דלא קיים מצות היה הקב"ה מפתה את משה שילך בשלי חותו למצרים ,הה"ד גם
הואיל משה פרשת האזינו תשפ"ז דף ז
שהמלאכים השלי מו הזמן עיי"ש ,וכיון דהמלאכים היו במצרים פו"ר י"ל דעשה דפו"ר דחי הל"ת דלא יבוא מצרי ,אמנם אי ני מא
שוב נופל טענת משה כלום למצרים ירדתם ,דהא לפי"ז היו דלא שחרר את הגר ,א"כ איכא גם הלאו דלא יהיה קדש ,והלא
במצרים ,והדרא טענת המלאכים דהתורה שייכת להם . קיי"ל דאין עשה דוחה ב' לאוין ,וא"כ איך אפשר לומר דנשא
אאע"ה את הגר משום עשה דוחה ל" ת ,כיון דאיכא כאן שני לאוין,
אך איתא במד"ר פרשת בא (פרשה ט"ו -א) ,אמרו ישראל לפני הקב"ה, לאו דלא יהיה קדש ולאו דלא יבוא מצרי ,ועכצ"ל דשחרר את הגר
רבון העולמים ,ארבע מאות שנה אמרת לנו להשתעבד ועדיין לא וליכא רק הלאו דלא יבוא מצרי ,וע"ז שפיר י"ל עשה דוחה ל"ת.
שלמו ,אמר להם כבר שלמו שנאמר (שה"ש ב -י"א) הנה הסתיו עבר,
ופי' ביפה תואר (שם) דקושי השעבוד הדומה לסתיו השלים הגלות אך י"ל דבאמת לא נשתחררה ,והא דנשאה להגר הוא משום
עיי"ש ,ולפי"ז י"ל דהמלאכים לא היו במצרים. דאמרינן עשה דוחה ל"ת ,ואי דתקשי הא איכא כאן שני לאוין לאו
דלא יבא מצרי והלאו דלא יהיה קדש ,והא קיי"ל דאין עשה דוחה
אך איתא במסכת שבת (דף י ,):אמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר ב' לאוין ,י"ל כמש"כ בנזר הקודש ,דהלא טעם איסורן הוא מכח
גוריא אמר רב ,לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים ,שבשביל שהיו בני ישראל שם ,ובי מי אברהם לא הוי שייך טעם זה עיי"ש,
משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, א"כ ליכא רק חד לאו דלא יהיה קדש .וכתב בס' חכמת התורה (פר'
נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים עיי"ש, לך דף תצ"א ,):דכ"ז א"ש אי ס"ל דרשינן טעמא דקרא ,אז שפיר י"ל
וכתבו התוס' (ד"ה ה"ג) ,ואע"ג דבלא"ה נגזר דכתיב ועבדום וענו דהטעם דלא יבוא מצרי הוא משום שבני ישראל היו שם ,וכיון
אותם ,שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כ"כ אלא ע"י זה עכ"ד ,הרי דבי מי אברהם לא שייך זה ,הותר לו ליקח מצרית ,משא"כ אי ס"ל
דקושי השעבוד הוא בשביל חטא דמכירת יוסף ,וא"כ לא היה יכול לא דרשינן טעמא דקרא אז אין לחלק עיי"ש.
להשלים הזמן דד' מאות שנה ,ועכצ"ל דהמלאכים השלי מו הזמן.
ובזה יבואר המדרש ,דר' יודן שאל ממנ"פ ,אתמול אמרת עלה אל
ובספר בנין דוד (פרשת וישב אות נ"ג) כתב ,דהשבטים חלקו על יוסף על ה' כדי לקבל התורה כדי לבטל טענת המלאכים משום דינא דבר
אמרו כי הוא אשר י מלוך עליהם ,וסברו דזה לא יתכן כיון שיוסף מיצרא ,ולכאורה הלא בלא"ה ליכא טענת בר מיצרא כיון דאכלו
בא מביאה פסולה ,שהרי יעקב נשא את רחל באיסור שתי אחיות, בשר בחלב ,וע"כ דס"ל דרשינן טעמא דקרא וי"ל דלהמלאכים
ואינו הגון למלכות דכתיב מקרב אחיך תשים עליך מלך ודרשינן ליתא לגבייהו איסור בשר בחלב ,וא"כ י"ל דאאע"ה נשא את הגר
במסכת ב"ק (דף פ" ח ).ממובחר שבאחיך[ ,וכן איתא במסכת יבמות מכח עשה דוחה ל" ת ,כיון דליכא רק חד לאו דלא יבוא קדש,
(דף ע"ו ):דאמר דואג האדומי לשאול עד שאתה משאיל על דוד אם ומעתה ישמעאל אינו נקרא זרעו של אברהם ,ולא שייך לומר דחצי
הוא הגון למלכות אם לאו שאל עליו אם ראוי לבוא בקהל מ"ט הגלות חל על ישמעאל ,ולא נשלם הזמן ,ולפי"ז בדין סירב מרע"ה
דקאתי מרות המואביה וכו' עיי"ש] ,וה"נ ביוסף שבא מביאת ללכת למצרים ,ולא היה לו להיענש על כך ,ולכן שואל המדרש
איסור אינו ראוי להיות מלך ,וזה היה טענת השבטים על יוסף על א"כ אמאי נאמר לו עלה אל הר העברים ודו"ק.
מה שאמר על עצמו שיהיה מלך ,דאין מן הראוי שיהיה מלך.
ג ) עוי"ל ,דאיתא במסכת שבת (דף פ"ח ,):אמר ר' יהושע בן לוי,
ובספר כסף נבחר (פרשת וישלח) ד"ה איתא בצרור המור כתב ליישב בשעה שעלה משה למרום ,אמרו מלאה"ש לפני הקב"ה ,רבש"ע
קושית המפ' איך נשא יעקב שתי אחיות ,עפי מש"כ הרמב"ן מה לילוד אשה בינינו ,אמר להם לקבל תורה בא וכו' ,אמר לפניו,
בפרשת אחרי (פרשה י"ח-י" ח) עה"פ ואשה אל אחותה לא תקח לצרור רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה ,אנכי ה' אלקיך אשר
וגו' וז"ל ,ובכאן יפרש הכתוב טעם האיסור ,יאמר שאינו ראוי הוצאתיך מארץ מצרים ,אמר להן כלום למצרים ירדתם לפרעה
שתקח אשה אל אחותה לצרור אותן זו לזו ,כי הן ראויות שתהיינה השתעבדתם תורה למה תהא לכם וכו' עיי"ש.
אוהבות זו את זו לא שתהיינה צרות עכ"ל ,ולפי"ז י "ל דהיכא
דליכא לצרור שאינה צרה לחברתה שרי ,וא"כ אצל רחל ולאה לא ולכאורה יש להעיר ,דהנה המפ' הקשו דהיאך יצאו ישראל
היה שום חשש שיהיו צרות זל"ז ,שהרי רחל עצמה מסרה הסי מנים ממצרים קודם הזמן ,דהגזירה היתה ועבדום וענו אותם ארבע
ללאה כדאיתא במסכת מגילה (דף י"ג ,):ובודאי שלא היתה שנאה מאות שנה ,והם לא היו במצרים כ"א רד"ו שנים ,ובספר ילקוט
ביניהם ,וליכא לצרור לגבייהו ,ובכה"ג שרי גם ב' אחיות עיי"ש. ראובני השלם פרשת בא (אות ק" ד) הביא מספר ציוני (פרשת לך לך) עה"פ
והכנעני אז בארץ וז"ל ,בברית בין הבתרים כשנגזר גלות על
וכתב בספר יושב אהלים (פרשת מקץ ופרשת משפ טים) ,דזהו רק למאן אבותינו ,ירדו מלאכי השרת למצרים ,ושהו שם עד שבאו ישראל
דס"ל דרשינן טעמא דקרא ,אז יש לומר דהטעם דאסרה תורה שתי לשם ויצאו משם ,כל אותו זמן היו המלאכים שם ,וכשנגאלו
אחיות הוא משום שלא יהיו צרות זו לזו ,והיכא דלא שייך הטעם ישראל יצאו המלאכים אתם ,ולכן התחיל חשבון הגאולה מברית
לא שייך האיסור ,משא"כ למאן דס"ל דלא דרשינן טעמא דקרא, בין הבתרים שהרי המלאכים נשתעבדו מאותה שעה ,והיינו דכתיב
אין לחלק וגם היכא שי"ל דאוהבות זו את זו ,ג"כ יש איסור דב' יצאו כל צבאות ה' אלו המלאכים עכ"ל ,ועיין בספר בגדי אהרן
אחיות עיי"ש. (פרשת מסעי דף קי"ד מדהפ"ס) בשם הזוה"ק ,ביום ההוא יצאו צבאות ה'
הואיל משה פרשת האזינו תשפ"ז דף ח
ויוציאנו ממצרים ,ועי"ז לא יהיה להמלאכים טענת דינא דבר ובספר עשרה מאמרות הובא בספר יושב אהלים (דף קס" ד) ,ובספר
מצרא עכ"ד. כסף נבחר (סו"פ בחקתי) הביא זאת מספר חסד לאברהם כתב ,דלכן
לא נכנס משה לארץ ישראל ,לפי שפירש מן האשה ,ולא קיים
ובזה יבואר דברי המדרש ,אתמול נאמר לו עלה אל ה' לקבל מצות פו"ר ,דקיי"ל כבית הלל במסכת יבמות (דף ס"ב ):דמצות
התורה כדי שלא יהיה להמלאכים טענת בר מיצרא ,ולכאורה הא פו"ר מקיי מין בבן ובת ,ומשה רבינו פירש מן האשה כשלא היו
בלא"ה ליכא טענת בר מיצרא כיון דלא היו במצרים ,ועכצ"ל דהם לו עדיין בת עכ"ד.
השלי מו הזמן ,דאי"ל דקושי השעבוד השלים הזמן ,דזה בא לכפר
על חטא דמכירת יוסף ,דהצדק הוא עם יוסף דאינו בא מביאה והבעל הטורים (סוף פרשת בחקתי) עה"פ אלה המצות כתב וז"ל ,דמצות
פסולה ,דיעקב לא עבר על איסור דשתי אחיות דס"ל דרשינן טעמא במילוי כזה מ"ם צד"י ו"ו תי"ו עולה תרי"ב ,והוא בגי מטריא
דקרא ,ולפי"ז מי שעוסק בתורה פטור ממצוות פו"ר ,וא"כ אמאי תלמידי חכמים ע"ש חכם לב יקח מצות עכ"ד ,ולכאורה הא טעמא
לא נכנס משה לארץ ישראל ודו"ק. בעי היאך פירש משה מאשתו ובי טל מ"ע דפו"ר ,וכתב בספר
מעשה רוקח (פרשת בחקותי) ,עפי"מ דקיי"ל באבהע"ז (סי' א') ,דמי
שנפשו חשקה בתורה כבן עזאי אינו חייב לישא אשה עיי"ש ,א"כ
ד ) עוי"ל ,ד הבאנו מש"כ בספר מאמר מרדכי ,דלכן נתן הקב"ה את י"ל דמשה רבינו שהיה עמוד התורה היה רשאי לבטל ממצות פו"ר
התורה ע"י משרע"ה ,משום שהוא מלאך כדכתיב (במדבר כ-ט"ז) מחמת שנפשו חשקה בתורה ,וכתב עוד ,דהרי משה לי מד תורה
וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים ,ועי"ז לא יהיה להמלאכים טענת לבני ישראל ,וכל המלמד בן חבירו תורה כאלו ילדו כדאיתא
דינא דבר מצרא עכ"ד. במסכת סנהדרין (דף י"ט ,):א"כ קיים בכך מצות פו"ר עיי"ש.
אך בספר שארית יעקב (פרשת במדבר) כתב להשיב על טענת המלאכים, אך י"ל דהנה הטור בחו"מ (סי' א') כתב וז"ל ,רבן שמעון בן גמליאל
דאיתא במסכת שבת (שם) ,אמר ר"ל ,מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר אומר ,על שלשה דברים העולם קיים ,על הדין על האמת ועל
יום הששי ,ה"א יתירה למ"ל (מאי שנא דכתיב ה"א ביום גמר מעשה בראשית) ,מלמד השלום ,פי' ה"ר יונה ז"ל אין פירושו שבסיבת אלו נברא העולם,
שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר אם מקבלין ישראל את שהרי בתחילת הפרק אומר על שלשה דברים העולם עומד ,ולא
התורה אתם מתקיי מין ואם לאו אחזיר אתכם לתוהו ובוהו[ ,הששי הזכיר אלו שזכר כאן ,אלא הפירוש שבתחילה ברא העולם בשביל
משמע הששי המיוחד במקום אחר ,כדאמרינן בחולין (דף צ"א ).הירך אלו הג' התורה והעבודה וגמילות חסדים ,אבל אחר שבראו הוצרך
המיומנת ,אף כאן ויהי ערב ויהי בקר של גמר מעשה בראשית תלוי לג' אלו הדין האמת והשלום בשביל קיום העולם וכו' עיי"ש,
ביום הששי והוא ששה בסיון שנתנה בו תורה] עיי"ש ,ולפי"מ ובב"י שם כ' ע"ז וא"ת והלא בג' שנברא העולם יספיק לקיי מו,
דקיי"ל בחו"מ (סי' קע"ה סכ"ו) דאם הלוקח רוצה לבנות בה בתים ,ובן שמי שהוא סיבה להוות את הדבר כ"ש שיקיי מנו עיי"ש.
המיצר רוצה לזורעה ,הלוקח זוכה משום ישוב הארץ ואין בה דין
בן המיצר ,וכיון דתנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית אם מקבלים וכתב בספר יושב אהלים פרשת משפטים (דף קס" ד) וז"ל ,למדנו
ישראל התורה מוטב ואם לאו י חזרו לתוהו ובהו ,א"כ שפיר קבלו מדבריו ז"ל שמי שהוא סיבה להוות דבר ,כ"ש שיועיל לקיי מו,
ישראל התורה דישוב הארץ עדיפא מבן המיצר עכ"ד. ועפי"ז נלענ"ד טעם נכון למה שפסק מרן בשו"ע אהע"ז (סי' א' סעיף
ד') ,דמי שחשקה נפשו בתורה כבן עזאי פטור מפריה ורביה ,והיינו
אמנם מצינו במד"ר (פרשה י"ט-י" ד) ויהי ערב ויהי בקר יום הששי ,א"ר משום שיש בידו דבר שבשבילו נברא העולם ,וא"כ כל שכן שאותו
יודן זו שעה יתירה שמוסיפין מחול על הקודש ,ובה נגמרה מלאכת דבר יקיי מנו ,וכיון דכל מצות פריה ורביה הוא לקיום העולם ,דלא
העולם ,ע"כ כתיב יום הששי עיי"ש ,ופירשו המפ' דה"א יתירה לתוהו בראה לשבת יצרה ,וזה יש בידו תורה שבשבילה נברא
לרבות שעה ראשונה ,אחרונה ליום ששי ראשונה לשבת עכ"ד, העולם ,כל שכן שבה מתקיים העולם ,ואין צריך עוד למצות פריה
ולפי"ז לא מוכח מכאן דתנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית. ורביה שאינה אלא לקיום העולם בלבד ,ולענ"ד יראה דבזה פליגי
חכמים ובן עזאי ,דבן עזאי ס"ל כך ,ומשו"ה לא עסק בפריה
ואיתא במכילתא פרשת יתרו (פ"ז -ס" ד) ,זכור את יום השבת לקדשו, ורביה ,וחכמים שאמרו לו נאה דורש ואין נאה מקיים ,סברי דלא
זכור מלפניו ושמור מלאחריו ,מכאן אמרו דמוסיפין מחול על דרשינן טעמא דקרא ,וגזירת הכתוב הוא פרו ורבו ,ואף מי שיש
הקודש ,וכתב במרכבת המשנה ,דדריש ליה מדכתיב את יתירה, בידו תורה אינו פטור מפריה ורביה עכ"ד ,ולפי"ז י"ל דמשה ס"ל
לרבות דמוסיפין מחול על הקודש עיי"ש ,ולפי"ז אי ס"ל דדרשינן דדרשינן טעמא דקרא ,וכיון דהוא עמוד התורה שפיר מותר לו
את אז ילפינן תוספת שבת מקרא זכור את יום ,וי"ל דהה' יתירה לפרוש מן האשה.
אתיא דתנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית ,משא"כ אי ס"ל דלא
דרשינן את ,איצטריך הה' לתוספת שבת ,וי"ל דלא היתה תנאי ו הבאנו מש"כ בספר מאמר מרדכי ,דלכן נתן הקב"ה את התורה
במעשה בראשית. ע"י משרע"ה ,משום שהוא מלאך כדכתיב (במדבר כ-ט"ז) וישלח מלאך
הואיל משה פרשת האזינו תשפ"ז דף ט
ובספר דת ודין (פרשת וישב דף י"ב ).כתב ,דמחלוקת יוסף והשבטים היה והבאנו הטעם על מה שנגזר על משרע"ה שלא יכנס לארץ ישראל,
במה שקראו השבטים לבני השפחות עבדים ,דיוסף סבר דהשפחות דהוא בשביל שסירב ללכת למצרים ואמר שלח נא ביד תשלח,
הם נשי אביו ,דבודאי שי חררם קודם שבא עליהם ,ולכן בניהם ובספר לקט יוסף (ערך משה אות י"ב) כתב ,דלכן לא רצה משה רבינו לילך
אינם עבדים ,וטעם פלוגתתם דהם סברו קנין פירות ל"ה כקנין בשלי חות המקום ,שהיה ירא מפרעה שלא יהרגנו ,אך ע"ז קשה
הגוף ,ולכן בלהה וזלפה שהיו נכסי מלוג ,לא היה לו ליעקב הלא איתא במסכת פסחים (דף ח ,):איסי בן יהודה אומר ,כלפי
בשפחות הללו כי אם פירות ,ולא היה יכול לשחרר אותם ,ולכן היו שאמרה תורה ולא י חמוד איש את ארצך ,מלמד שתהא פרתך רועה
קוראים לבניהם עבדים ,אבל יוסף היה נער את בני בלהה ובני באפר ואין חיה מזיקתה ,תרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה
זלפה ,דסבר דקנין פירות הוי כקנין הגוף ,והיה יעקב יכול מזיקתה ,והלא דברים ק"ו ומה אלו שדרכן לזוק אינן ניזוקין ,בני
לשחררם ,לכן היה סבור דאינם שפחות ובניהם אינם עבדים עכ"ד. אדם שאין דרכן לזוק על אחת כמה וכמה עיי"ש ,הרי דלאיסי בן
יהודה גם בפרה ותרנגולת שדרכן ליזוק והו"ל שכי ח הזיקא,
ומעתה שפיר ממנ"פ שאל ר' יודן ,אתמול נאמר לו למשה עלה אל נקטינן דשלוחי מצוה אינן ניזוקין ,אך זה ילפינן ממה דכתיב לא
ה' לקבל התורה ,ולכאורה המלאכים יש להם טענת בר מיצרא, י חמוד איש את ארצך ,את הטפל לארצך,
וע"כ דס"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ,ובמוכר לזמן ליכא
דין בר מיצרא ,ומעתה הצדק הוא עם השבטים ,וליכא חטא ובזה יבואר המדרש ,דר' יודן שאל ממנ"פ ,אתמול אמרת עלה אל
דמכירת יוסף ,ולכן שואל המדרש א"כ אמאי נאמר לו עלה אל הר ה' כדי לקבל התורה כדי לבטל טענת המלאכים משום דינא דבר
העברים ודו"ק. מיצרא ,ולכאורה הלא בלא"ה ליכא טענת בר מיצרא כיון דתנאי
התנה הקב"ה במעשה בראשית ,וע"כ דהקרא דהיום הששי אתיא
ו) עוי"ל ,דהבאנו מש"כ בספר שארית יעקב דלכן ליכא טענת בר לתוס' שבת ,דלא ילפינן לה מזכור את יום השבת ,דס"ל דלא
מיצרא ,דקיי"ל בחו"מ (סי' קע"ה סכ"ו) דאם הלוקח רוצה לבנות בה דרשינן את ,ומעתה לא ילפינן ממה דכתיב את אצרך ,דשלוחי
בתים ,ובן המיצר רוצה לזורעה ,הלוקח זוכה משום ישוב הארץ מצוה אינן ניזוקין ,וא"כ יש למשה אמתלא על מה שסירב
ואין בה דין בן המיצר ,וכיון דתנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית בשלי חות המקום ,ולכן תקשי אמאי נאמר לו עלה אל העברים הזה
אם מקבלים ישראל התורה מוטב ואם לאו י חזרו לתוהו ובהו ,א"כ ודו"ק.
שפיר קבלו ישראל התורה דישוב הארץ עדיפא מבן המיצר עכ"ד.
ובספר נחלת בני מין (מצוה ל"ו אות ז') הקשה אהא דאמרינן דתנאי התנה ה ) עוי" ל ,דבספר קולו של יעקב פרשת בראשית (אות ט') הביא מש"כ
הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלין התורה אתם בספר לחם עוני (דף ס"ח ):תירוץ על טענת המלאכים דהתורה שייכה
מתקיי מין וכו' ,דהאיך חל התנאי בשעת בריאת העולם ,הרי בדיני להם מכח דינא דבר מיצרא ,עפי מש"כ הרשב"א מובא בחו"מ (סי'
התנאים צריך שיקדים התנאי למעשה ,ואם הקדים המעשה לתנאי קע"ה סעיף ס"ג בהג"ה) ,דמי שמכר שדה לזמן ולא לחלוטין לית בה דינא
תנאי בטל ומעשה קיים ,ואחז"ל דבמאמר ראשון נברא העולם, דבר מצרא עיי"ש ,ולפי"מ דאיתא במסכת נדה (דף ס"א ,):דמצות
ובהכרח דהתנאי היה לאחר שכבר נבראו שמים וארץ והו"ל מעשה בטילות לעת"ל עיי"ש ,א"כ הקב"ה מכר את התורה רק לזמן קצוב,
קודם לתנאי ובכה"ג לא מהני תנאי עכ"ק. ולא שייך בה דינא דבר מיצרא עכ"ד.
וכתב לתרץ ,דאיתא במסכת חגיגה (דף י"ב ,).תנו רבנן ,בית שמאי וכתב בספר יושב אהלים פרשת בשלח (דף קנ"א מדהפ"ס) דמכר לזמן
אומרים ,שמים נבראו תחלה ואח"כ נבראת הארץ ,שנאמר דינו כקנין פירות ,ולכן דעת הרשב"א הוא רק למ"ד דקנין פירות
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ ,ובית הלל אומרים, לא הוי כקנין הגוף ,אבל להמ"ד דס"ל דהוה כקנין הגוף ,אז אף
ארץ נבראת תחלה ואח"כ שמים ,שנאמר ביום עשות ה' אלקים במוכר לזמן אית ביה דינא דבר מצרא כיון דהוה כקנין הגוף
ארץ ושמים וכו' עיי"ש ,ומעתה אליבא דהמ"ד דס"ל דהשמים עיי"ש.
נבראו מתחלה ואח"כ היה בריאת הארץ ,וא"כ י"ל דבמאמר ראשון
נברא שמים ,ומיד התנה הקב"ה התנאי טרם בריאת הארץ ,וא"כ ובספר מגלה עמוקות (סוף אופן קצ"ג) כתב ,דהטעם שנענש משה רבינו
לגבי הארץ שפיר חל התנאי ,דהו"ל תנאי קודם למעשה עכ"ד. ולא זכה ליכנס לא"י ,הוא בשביל חטא דמכירת יוסף ,כיון דעיקר
הגורם במכירת יוסף היה לוי ,ומשה בא משבט לוי לכן נענש
היוצא לנו מזה דהך מילתא דתנאי התנה הקב"ה עם מעשה משרע"ה על חטא לוי עיי"ש[ ,ועיין בספר שער החצר (סי' תל"ז)
בראשית וכו' ,תליא בפלוגתא אי שמים נבראו תחילה או הארץ שכתב ,דאע"ג דגם שמעון היה בעצת המכירה עם לוי ,מ"מ
נבראת תחילה ,דלמ"ד דס"ל דהארץ נבראת תחילה ליכא למי מר משמעון כבר נפרע ממנו יוסף בעצמו ,כמו שנאמר ויקח מאתם את
דתנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית ,דהא לא מצי לחול התנאי שמעון וגו' ולוי לא נענש עוד ע"ז ,לכן נענש מרע"ה שלא נכנס
דהו"ל מעשה קודם לתנאי. לא"י עיי"ש].
הואיל משה פרשת האזינו תשפ"ז דף י
רמז שבכור נוטל פי שנים ,וכמו שהאותיות אלו הם כפל להאותיות ובספר חסד לאברהם (פרשת האזינו) כתב ,דפלוגתתם תליא אי העולם
שלפניו ולא להאותיות שלאחריו ,ה"נ בכור נוטל פי שנים במוחזק נברא דרך אבג"ד או דרך תשר"ק ,דכתיב כי בי -ה ה' צור עולמים,
ולא בראוי ע"כ. היינו עם היו"ד נברא השמים ,ועם ההי"א נברא הארץ ,ומעתה אי
ס"ל דבדרך אבג"ד נברא העולם ,אז ההי"א קדמה והארץ נברא
ובמדרש איתא פלוגתא אם האותיות המה כסדר אבג"ד ,או בדרך תחילה ,משא"כ אי ס"ל דרך תשר"ק נברא אז היו"ד קדמה
תשר"ק ,ולפי"ז נמצא אם האותיות כסדר נאמרו היינו אבג"ד, והשמים נברא תחילה עכ"ד ,ולפי"ז ב"ש דס"ל שמים נברא תחילה
שפיר הוי האותיות בכ"ר כפולות להאותיות שלפניו ,אבל אי ני מא משום דס"ל דרך תשר"ק נברא העולם ,וב"ה דס"ל ארץ נברא
דהאותיות ניתנו בדרך תשר"ק ,א"כ נמצא דהאותיות בכ"ר המה תחילה משום דס"ל העולם נברא דרך אבג"ד.
כפולות להאותיות שלאחריהן ,והיינו להאותיות העתידות לבוא,
וא"כ ממילא נסתר הנ"ל ,ואדרבה צריכין לומר דבכור נוטל פי והבאנו הטעם על מה שנגזר על משרע"ה שלא יכנס לארץ ישראל,
שנים גם בראוי ,וממילא גם יעקב נוטל פי שנים בגלות ,ולפי"ז דהוא בשביל שסירב ללכת למצרים ואמר שלח נא ביד תשלח,
אכתי לא נשלם הזמן במצרים ,נמצא לפי"ז דאם הולכין בסדר וכבר כתבו המפ' דמרע"ה טעם גדול היה לו בסירובו לילך
אבג"ד אז הבכור אינו נוטל חלק בראוי ,דהרי אותיות בכ"ר אינו למצרים ,כי רצה שהקב"ה בעצמו יגאלם דבכך יהיה גאולת עולם,
כפולות כי אם להאותיות שהיו ,וא"כ ישראל אין נוטלין פי שנים שהרי מעשי הקב"ה המה נצחיים ודבר אלוקינו יקום לעולם,
בגלות מצרים ,ושפיר יצאו בזמנם עכ"ד. וכדכתיב בישעיה (פרק מ"ח-י"ז) ישראל נושע בה' תשועת עולמים,
ולכן אמר שלח נא ביד תשלח ,ועיין בתרגום יונתן בן עוזיאל
ובזה יבואר המדרש ,דר' יודן שאל ממנ"פ ,אתמול אמרת עלה אל שכתב דהיינו ביד פנחס דחמי למשתלחא בסוף יומיא ,שהתחנן
ה' כדי לקבל התורה כדי לבטל טענת המלאכים משום דינא דבר שיהא גאולת עולם ע"י אליהו כפי שעתיד להיות בקץ הגאולה.
מיצרא ,ולכאורה הלא בלא "ה ליכא טענת בר מיצרא כיון דתנאי
התנה הקב"ה במעשה בראשית ,וע"כ דס"ל דלא היה תנאי דס"ל ועיין במד"ר שמות (פרשה ג -ס" ד) עה"פ ויאמר משה אל האלקים מי
ארץ נבראת תחילה ,ומעתה ס"ל דבדרך אבג"ד נברא העולם, אנכי ,א"ר יהושע בן לוי משל למלך שהשיא את בתו ופסק ליתן
ולפי"ז הבכור אינו נוטל חלק בראוי ,דהרי אותיות בכ"ר אינו לה מדינה ושפחה אחת מטרונית ,ונתן לה שפחה כושית ,א"ל
כפולות כי אם להאותיות שהיו ,וא"כ ישראל אין נוטלין פי שנים חתנו לא שפחה מטרונית פסקת ליתן לי ,כך אמר משה לפני
בגלות מצרים ,ושפיר יצאו בזמנם ,ולפי"ז בדין סירב מרע"ה ללכת הקב"ה ,רבון העולמים כשירד יעקב למצרים לא כך אמרת לו אנכי
למצרים ,ולא היה לו להיענש על כך ,ולכן שואל המדרש א"כ ארד עמך מצרים ואנכי אעלך גם עלה ,ועכשיו אתה אומר לי לכה
אמאי נאמר לו עלה אל הר העברים ודו"ק. ואשלחך אל פרעה ,לא אנכי הוא שאמרת לו ואנכי אעלך גם עלה
עיי"ש ,וכוונת המדרש דמשה טען דכיון דהקב"ה הבטי ח דהוא
ז) עוי"ל ,דאיתא במסכת מגילה (דף כ"א ):ובמסכת מנחות (דף צ" ח ,).אל יגאלם ,ממילא דבכך הו"ל גאולת עולם ,וזה הדמיון לשפחה
מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ,מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מטרונית ,משא"כ אם הגאולה יהיה על ידי שלי ח ,הו"ל רק גאולה
מערבי ונר מערבי כלפי שכינה ,ואמר ר' יוחנן מכאן שאמצעי זמנית ובבחינת שפחה כושית ,ולפי"ז בדין סירב מרע"ה ללכת
משובח עיי"ש ,וכתב בספר הליקוטים מבעל סדר הדורות ערך למצרים ,ולא היה לו להיענש על כך.
תורה (אות כ" ט) וז"ל ,אי אמצעי או שלישי משובח פליגי אי משה
שהיה שלישי מרים אהרן ומשה ,או אמצעי שהוא אהרן משובח, ולכאורה הרי לא היה אפשר שהקב"ה יגאלם בעצמו כיון דעדיין
ותלוי בזה אי חמשה ספרים הם ,דאיתא במסכת ברכות (דף י"ח,): לא נשלם הזמן ,וההבטחה דאנכי אעלך גם עלה חל כאשר יתקיים
והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג ,דתנא סיפרא דבי רב (תורת בהם הגזרה ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ,ולפי"ז לאו שפיר
כהנים) ביומא דסיתוא ,וכתבו התוס' (ד"ה סיפרא) וז"ל ,מהארי דריש עשה משה בסירובו ללכת בשלי חותו של מקום.
שהוא חמור שבספרים ,בתוך הבור ,שהוא באמצע הספרים עכ"ל,
ותורת כהנים הוא באמצע ה' ספרים ,ואז אמרינן אמצעי משובח, ובהגדה של פסח בית אברהם פיסקא מה נשתנה (דף י"ט ):כתב ,דלכן
משא"כ אי ס"ל דשבעה ספרים הם ,מוכח דשלישי משובח ,דהלא יצאו ישראל ממצרים קודם זמנם ,לפי שמגיע חלק גם לעשיו ,אך
תורת כהנים הוא הספר שלישי עכ"ל. הקשה כיון דיעקב קנה הבכורה מעשיו ,וכיון דבכור נוטל פי שנים,
וא"כ עדיין לא נשלם הזמן ,דהרי לא היה שני חלקים מגזירת ארבע
והנה כתבו המפ' דמה שנחלקו שבטי י -ה על יוסף ויקנאו בו אחיו מאות שנה ,אך י"ל ,דהלא קיי"ל בחו"מ (סי' רע"ח סעיף ד') דהבכור אינו
על שעשה לו אביו כתונת פסים ,דלא עלתה על דעתם לחלוק עליו נוטל פי שנים בראוי כבמוחזק ,וא"כ ה"נ לא היה צריך לי טול פי
על שתי סלעים כלי מילת שעשה לו יעקב ,חס מלהזכיר ,אלא כיון שנים בגלות ,דהרי הגלות בי מי יצחק ראוי היה ,ולא עדיף משאר
שעד שלא נבנה המשכן היתה עבודה בבכורות ויעקב זכה בבכורה ירושות ,והביא בשם האריז"ל רמז שהבכור נוטל פי שנים ,לפי
כשקנאה מעשיו ,ומסר יעקב את הבכורה ליוסף ועל כן הלבישו שהאותיות בכ"ר הם כפולות להאותיות שלפניו ,הב' הוא כפל הא',
כתונת פסים שהם בגדי כהונה. הכ' הוא כפל היו"ד' ,הר' הוא כפל הק' ,ובתורה כתיב בכר חסר,
הואיל משה פרשת האזינו תשפ"ז דף יא
ללכת למצרים ,ולא היה לו להיענש על כך ,ולכן שואל המדרש וכן איתא בידי משה על המדרש בראשית רבה (פרשה פ"ד-ט"ז) בשם
א"כ אמאי נאמר לו עלה אל הר העברים ודו"ק. הזוה" ק שיוסף לבש ד' בגדים כנגד ד' בגדי כהונה עיי"ש ,ולכן
הרע לשבטים על שנבחר יוסף לעמוד לשרת לפני ה' מדין בכור
ח ) עוי"ל ,עפי מש"כ בספר אשד הנחלים (נחל איתן דף י" ח ,).דטענת שהרי לא היה לו משפט הבכורה ,ומה"ט נחלקו עליו.
המלאכים דהתורה שייכת להם ולא לבני ישראל היתה ,משום שהם
נבראים בשני וישראל בששי ,והקב"ה השיב להם ,דבני ישראל היו ולכאורה הרי שפיר עביד יעקב ליתן הבכורה ליוסף ,דכיון שירד
במחשבה ליבראות קודם כל מעשי בראשית ,ולכן ניתנה התורה ראובן מאותה איצטלא כדכתיב בפרשת וי חי (פרשה מ"ט-ד) פחז כמים
לישראל משום דאזלינן בתר מחשבה עכ"ד. אל תותר וכתיב בדברי הי מים א' (פרק ה -א) ובחללו יצועי אביו ניתנה
בכורתו לבני יוסף וגו' ,היה בדין לעטר את יוסף במעלת הבכורה
ובספר ציונים לתורה (כלל ג' דף ה ,):כתב לבאר פלוגתת אביי ורבא שהרי היה בכור לאמו רחל שהיתה עקרת הבית.
במסכת תמורה (דף ד ,):לגבי כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד
ועבר ועבד אם מהני ,דאביי ס"ל דאי עביד מהני ,דאי לא מהני והרמב"ן עה"ת בראשית (ל"ה -כ"ב) כתב ,ועל דרך הפשט יתכן,
אמאי לקי ,ורבא ס"ל דלא מהני והאי דלקי משום דעבר שראובן בלבל יצועי אביו מפחדו שלא תלד ליעקב עוד ,כי הוא
אמי מרא דרחמנא עיי"ש ,וביאר פלוגתתם ,דאביי ס"ל דחומר הבכור ,וחשב לקחת שני חלקים ויפסיד יותר מכל האחים ,ולא
העבירה הוא בעצם המעשה ,ועל עצם מעשיו הרי הוא לוקה פחד מאמו כי זקנה היתה ,ואולי מתה זלפה ,ולכן נטלה ממנו
ולא על המחשבה והזדון הרע ,וע"כ ההכרח לומר שתועיל הבכורה מדה כנגד מדה עכ"ד ,ולכאורה קשה דהא יעקב כבר קיים
מעשיו ,דאי לא מהני מעשיו לא עשה כלום ,דעיקר המעשה מצות פו"ר לכל הדיעות במסכת יבמות (דף ס"א ,):וא"כ מה חטאו
הוא תועלתו ופעולתו ,וכל דלא אהני מעשיו אין במעשהו כלום של ראובן במה שבלבל יצועי אביו.
ואין ראוי שילקה ,ורבא ס"ל דעיקר העבירה והמלקות בא על
המחשבה והזדון הרע ,אלא דאם אינו עושה מעשה כלל הו"ל אמנם י"ל ,דאיתא במסכת שבת (דף קט"ו ,):דשבעה ספרי תורות יש
לאו שאין בו מעשה ולא לקי ,משא"כ כאשר היתה שם מעשה ופרשת ויהי בנסוע הוה ספר בפני עצמה ,וכתב בכלי יקר ,דלכאורה
עם המחשבה אף שלא הועילה המעשה ,מ"מ שפיר לקי על יפלא לומר דפרשת ויהי בנסוע הוה ספר בפני עצמה כיון דאין בה
המחשבה והזדון הרע לבד במה שעבר אמי מרא דרחמנא ,ולזה רמז לשום מצוה ,וכתב די"ל שעשה ספר בשביל מצות פו"ר כי
שפיר די כל שעושה מעשה כל דהו אף שאין במעשהו כלום. במצוה זו תלוי קיום העולם וגורם השראת השכינה ,כדאיתא
במסכת יבמות (דף ס" ד ,).דכל מי שאינו עוסק בפו"ר גורם לשכינה
ובספר מאמר מרדכי (פרשת כי תשא דף מ"ט ):ד"ה הראה לו ליהושע כתב, שתסתלק מישראל דאין השכינה שורה בפחות משני אלפים ושני
דמשה לא נכנס לארץ ישראל משום שקבל הערב רב ,והחטא שלו רבבות מישראל שנאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל עיי"ש.
בקבלת הערב רב הוא שתרם מהרע על היפה ,משום שהמצריים
היו יותר רעים משאר אומות ,כדכתיב כמעשה ארץ מצרים ובספר תפארת צבי פרשת תצוה (דף כ ).כתב ,דלכאורה מצות
וכמעשה ארץ כנען ,מתחיל במצרים תחילה שהם היו יותר רעים, פו"ר מבראשית נפקא דכתיב פרו ורבו ,ותי' דמבראשית נשמע
מכח זה מוכח כמ"ד כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד ,אי עביד רק ב' זכרים או זכר ונקיבה ,ומפרשת ויהי בנסוע נשמע
מהני ,דלמ"ד דס"ל אי עביד לא מהני ,הלא איתא במסכת קידושין דצריכין יותר עיי"ש ,ולכן י"ל דאע"ג דיעקב כבר קיים מצות
(דף מ"ו ):דלמ"ד התורם מרעה על היפה אין תרומתו תרומה וי חזור פו"ר ,מ"מ נחשב לחטא לראובן במה שבלבל יצועי אביו ,דהא
ויתרום עיי"ש ,א"כ לא חטא משה ,ולמה לא בא לארץ ישראל, עי "ז לא יולד ליעקב עוד ,ומפרשת ויהי בנסוע מוכח דכל אחד
אלא ממה דקא חזינן שלא בא לארץ ישראל מוכח דכל מילתא מישראל צריך להיות זהיר במצוה זו כדי למלאות המספר דזה
דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני עכ"ד. גורם השראת השכינה עכ"ד.
ומעתה שפיר ממנ"פ שאל ר' יודן ,אתמול נאמר לו למשה עלה אל ובזה יבואר המדרש ,דר' יודן שאל ממנ"פ ,אתמול אמרת עלה אל
ה' לקבל התורה ,ולכאורה המלאכים יש להם טענת בר מיצרא, ה' כדי לקבל התורה ,והטעם הוא משום דמשה הוא שלישי,
וע"כ כיון דבני ישראל עלו במחשבה ליבראות תחילה ניתנה ושלישי משובח ,ומינה דאיכא ז' ספרי תורות ,ומפרשת ויהי בנסוע
התורה להם ,ומינה דאזלינן בתר מחשבה ,ולפי"ז ס"ל אי עביד לא מוכח דכל אחד מישראל צריך להיות זהיר במצות פו"ר ,ונחשב
מהני ,ולפי" ז לא חטא משה בקבלת הערב רב ,ולכן שואל המדרש חטא לראובן במה שבלבל יצועי אביו ,והיה בדין לעטר את יוסף
א"כ אמאי נאמר לו עלה אל הר העברים ודו"ק. במעלת הבכורה.
בברכת גמר חתימה טובה! ומעתה אי"ל דקושי השעבוד השלים הזמן ,דהלא זה בא על חטא
להערותhoilmoshe@gmail.com: דמכירת יוסף ,וכיון דלא נשלם הזמן ,ולפי"ז בדין סירב מרע"ה
הואיל משה פרשת האזינו תשפ"ז דף יב
