מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

בס"ד ,גליון קכ"ד | יום כיפור תשפ"ז
נשים לעניין אמירת 'יזכור' בבית הכנסת מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א
הוריהם לאחר פטירתם ,ואילו הנשים אינן צריכות להקפיד על כך .ויש לברר מנהג זה מאז פטירת אמה ,לפני כמה שנים ,מקפידה מרת חנה להגיע לבית הכנסת בכל
וטעמו ,והאם יש ענין לאמרו בבית הכנסת עם מניין דווקא? פעם שאומרים ‘יזכור’ .בשאר תפילות החג אין הדבר מתאפשר לה תמיד ,מפני הטיפול
תשובה: בילדיה הקטנים ,אבל לקראת הזכרת הנשמות היא משתדלת למצוא מי שישגיח
הזכרת הנשמות -תפילה וצדקה בעד הנפטרים עליהם לזמן קצר.
בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תרכא סעיף ו) נפסק‘ :נהגו לידור צדקות ביום הכיפורים לקראת יום כיפור סיכמה עם אחת משכנותיה שתשגיח על הילדים בשעת ‘יזכור’.
בעד המתים’ .וברמ”א (שם) הוסיף שמזכירים את נשמותיהם ,משום שגם למתים יש אלא שבבוקר היום הקדוש התברר שהשכנה אינה יכולה להגיע .בעלה עדיין היה בבית
כפרה ביום הכיפורים .נמצא ששורש המנהג הוא תפילה ובקשת רחמים ,בצירוף זכות הכנסת ,והיא נותרה בבית עם הילדים ואת תפילת ה’יזכור’ אמרה בביתה ,אך אחר כך
הצדקה הניתנת בעד הנפטר. הצטערה :שמא לא נהגה כראוי ,כי עיקר ההזכרה היא בבית הכנסת עם הציבור ובשעה
בלבוש (אורח חיים סימן תצ סעיף ט) ביאר מדוע מזכירים נשמות בשלושת הרגלים :מה שספר התורה מחוץ לארון הקודש ,ולכן אין להשוות אמירה בבית לאמירה בציבור,
שמזכירין נשמות ביום אחרון דפסח הוא משום שרוצין לפסוק צדקה ,מפני שקורין והיה עליה להתאמץ יותר ולמצוא דרך להגיע לבית הכנסת לכבוד אמה.
בו פרשת כל הבכור שכתובה בה איש כמתנת ידו וגו’ ,וכיון שפסקו צדקה נהגו ליתן המזַ ּכִ ים את
אחת מידידותיה אמרה לה שאמירת ‘יזכור’ שייכת בעיקר לבנים ,שהם ְ
המשך בעמ' ג'
אמירת סליחות מול צורת מנורה ואני התנגדתי מסיבות שונות .לאחר תקופה
אותו שכן חלה במחלה קשה ,וכעבור כמה הלכה למעשה
לכבוד אמירת הסליחות ,שכרה קהילה גדולה תשובות ממורינו הרב שליט”א
חודשים נפטר לבית עולמו ,מבלי שהספיק
רשות שימוש בבית כנסת גדול ,הנמצא בסמוך
לשכונה .בבית כנסת זה ,על לוח עמוד החזן לבנות .אני עדיין סבור שטענותיי לגוף
העניין היו מוצדקות ,אך עם זאת לקראת יום נמצא התרנגול טריפה לאחר הכפרות
ישנו תבליט בצורת מנורה ומעליה צורת
כתר ,כמו העיטורים המצויים בפרוכות ובבתי הכיפורים אני רוצה לפייסו ,ולבקש את סליחתו מנהגי להדר בעריכת כפרות במקום שיש בו
כנסת .בתפילת מנחה הבחין אחד המתפללים, על המריבה ועל הצער שאולי גרמתי לו .האם שוחט ,השוחט מיד לאחר מכן ,ואת הבשר אני
ששליח הציבור המדקדק במצוות אינו נעמד יש דרך לעשות זאת לאחר פטירתו? האם לוקח ונותן לעניים .אירע שבבדיקת העוף הוא
במרכז העמוד ,אלא נוטה מעט הצידה ,כדי לימוד משניות או נתינת צדקה לעילוי נשמתו נמצא טריפה .האם צריך לערוך שוב כפרות?
שלא להתפלל כשצורת המנורה והכתר כנגד מועילים לכך?
ת .אין צריך לעשות כפרות פעם נוספת ,1ויש
פניו .האם יש איסור להתפלל כנגד צורות אלו? ת .הדרך השלמה לבקש מחילה מן השכן היא שהחמירו בזה.2
ומה הדין להתפלל כנגד צורת מנורה העשויה לעלות לקברו עם עשרה אנשים ולבקש שם את
מאותיות מזמור 'למנצח בנגינות'? והאם גם מחילתו .3בנתינת צדקה ולימוד לעילוי נשמתו יש
בשעת אמירת סליחות יש להקפיד שלא לעמוד זכות גדולה לנשמת הנפטר ,אך הם אינם מהווים בקשת מחילה מנפטר
כנגד צורה? תחליף לבקשת המחילה על הקבר.4 אחד משכניי לבניין רצה להרחיב את דירתו,
ליורשים ,בקשת המחילה על הקבר אינה ואומר שחטא לה' ולנפטר .וכן כתב השו"ע טריפות בגלוי ,לא אריך למיעבד לכפרה, 1כ"כ באלף המגן (סי' תרה) שאם התברר
במשנה מסלקת את החיוב הממוני .וראה
המשך בעמ' ב' (או"ח סי' תרו ס"ב) 'אם מת אשר חטא לו, אך זה הטריפות בפנים לא מאיס ונראה לאחר השחיטה שהתרנגול היה טריפה אין
ברורה (שם סק"א) שכתב שבכל עניין הנוגע מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו, דיועיל ואין צריך אחר ,דהרי גם שעיר צריך לחזור ולעשות כפרה אחרת ,אלא יתן
לממון אין לאדם לסמוך על הכרעת עצמו, ואומר ,חטאתי לאלהי ישראל ולפלוני זה המשתלח אפשר דאית ביה טריפות בפנים דמי הכפרה לעניים ,והטעם הוא שעיקר
אלא עליו לפרש פרטי המעשה לפני רב או שחטאתי לו' .ובמשנה ברורה (שם ס"ק יד דמי בדוק לה בפנים ,ועם כל זה התיקון טעם הכפרה הוא השחיטה כדי שיתן אל
מורה הוראה ולברר כיצד לנהוג .לפיכך, וס"ק טו) כתב שצריך לילך אל הקבר יחף נעשה בה וה"ה הכא ,כי כל התיקון נעשה לבו כל המעשים שעושים עם התרנגול,
אם לא נותרה כל תביעה ממונית והעניין ולפרט את החטא ,ולאחר בקשת המחילה ע"י השחיטה דווקא .אמנם בספר מועדים אולם חילק שאם נתנבלה הכפרה בשחיטה,
הסתיים עם פטירתו ,די בבקשת המחילה משיבים עשרת הנוכחים' :מחול לך, וזמנים (ח"א סי' נב בהגהה) הסתפק בשוחט נמצא שלא היה כאן שחיטה ,צריך לחזור
ובמעשים לעילוי נשמתו .אך אם נותרה מחול לך' ,שלוש פעמים .עוד כתב שאם תרנגול לכפרה ונמצא טריפה אם יצא ,וכתב ולעשות כפרה אחרת .וכ"כ באשל אברהם
זכות ממונית השייכת לעיזבון או ליורשים, הקבר רחוק יותר משלוש פרסאות ,רשאי להחמיר בזה שלא מהני משום שטריפה לא (בוטשאטש מהדו"ת סי' תרה ס"א) שאין צריך
יש לבררה בנפרד. לשלוח שליח ,והשליח עולה לקבר עם מקרי חי כלל ,ולכן פסול לשעיר המשתלח לעשות שנית כפרות כשנמצא טריפה
4נתינת צדקה לעילוי נשמת מת היא דבר עשרה אנשים ואומר שהוא מבקש מחילה וכמבואר ברמב"ם ,דכתיב (ויקרא טז ,י) "יעמד עי"ש ,וכ"כ בס" חוט שני (יו"כ סי' תר"ה) שיצא,
ראוי מאוד ,ובפרט לעת יום הכיפורים, בשליחות מי שחטא לו .וכתב הקיצור שו"ע חי" ,וטריפה אינו חי ,וכן מבואר ברמב"ם שהרי אומר "זה התרנגול ילך למיתה" .וכ"כ
וכמו שכתב השו"ע (או"ח סי' תרכא ס"ו): (סי' קלא ס"ה) שאם על ידי פירוט החטא יגרם (נזקי ממון פ"י ה"ז) שטריפה חשוב כמת ,וא"כ בשו"ת אור לציון (ח"ד פ"ח ס"ד) שבנמצא
'נהגו לידור צדקות ביום הכיפורים בזיון לנפטר אינו צריך לפרט את החטא. לא מועיל טריפה לכפרות ,וכתב טעם נוסף טריפה יצא ידי חובה ואין צריך ליקח אחר.
בעד המתים' .והרמ"א הוסיף' :ומזכירין ובטעם הדבר שצריך עשרה בני אדם כתב שלא יועיל ,שהאחרונים הוכיחו דשחיטה 2אחד הטעמים שהביאו הפוסקים למנהג
נשמותיהם ,דהמתים גם כן יש להם כפרה הפרי מגדים (א"א סק"ז) שמאחר שאומר אינה מועילה כלל בטריפה ורק לטומאה הכפרות הוא שיהא דוגמת כפרת שעיר
ביום הכיפורים' .ובמשנה ברורה (שם ס"ק 'חטאתי לאלוקי ישראל' הרי זה כזימון של בלבד מיקרי שחיטה ,ולכן משני טעמים המשתלח שהיה מכפר על כל ישראל,
יט) ביאר שנתינת הצדקה מועילה לנפטר, ברכת המזון שצריך עשרה .ובערוך השולחן אלו הסיק שלא מועיל לכפרות גם בדיעבד כמבואר במחזור ויטרי (סי' שלט) ובקצה
משום שאומרים שאילו היה בחיים היה (ס"ד) ביאר שכיון שיש עשרה השכינה שורה כשנמצא טריפה .וכ"כ בספר תורת אביגדור המטה (על המטה אפרים סי' תרד ותרה סקי"ב)
נותן אף הוא צדקה .נמצא שנתינת הצדקה שם ,ומשום כבוד השכינה ודאי שהמת (הגרא"מ כ"ץ אב"ד אסטרין סי' תרה) שאם נמצאה וכ"כ בספר ילקוט הגרשוני (סי' תרה סק"ב).
היא זכות לעילוי נשמתו .כמו כן לימוד מוחל .וברב פעלים (ח"ב סי' סב) כתב שעל הכפרה טריפה אחר השחיטה צריך לקחת ולפי טעם זה יש להחמיר בנמצא התרנגול
משניות ,גמרא ,תהילים או כל דבר תורה ידי העשרה הדבר מתפרסם .וראה בערוך אחר. טריפה ,שהרי כתב הרמב"ם (הלכות עבודת
לעילוי נשמת המת הוא זכות גדולה לנפטר. השולחן (שם) שאם נותר מן המחלוקת עניין 3בגמרא (יומא פז ).מבואר שמי שפגע יום הכיפורים פ"ה הי"ח) שטריפה פסול
אולם כפי שמבואר בשו"ע עיקר פיוס המת ממוני ממשי ,כגון חוב ,נזק ,הוצאה כספית, בחברו והנפגע מת לפני שהספיק לפייסו, לשעיר המשתלח .ובשו"ת תורה לשמה
הוא על ידי בקשת מחילה על קברו ,ודברים זכות בנייה או התחייבות השייכת כעת מביא עשרה בני אדם ,מעמידם על קברו (סי' קנ"ה) מחלק בין הטריפות ,וכתב :ודאי
לתגובות: לשאלות בהלכה:
א 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' א'
נעלי עור ביום כיפור ,הרי הן 'מוקצה' לחינוך יש לחנכם במצווה זו ,שאין להוציא דין ת .בחריטת צורת מנורה על עמוד העץ אין
ואסורות בטלטול? מכוח אחד מטעמי המצוה .9ובפרט נכון הדבר איסור עשיית מנורת שבעה קנים .5כשנגד עיני
ת .אם הנעליים מפריעות למעבר או לשימוש במי שיאכל ביום הכיפורים ב'שיעורים' ,דהיינו המתפלל ישנו ציור או עיטור העלול למשוך
במקום ,מותר לפנותן ,כי אף אם הן 'מוקצה' בכל אכילה פחות מכשיעור.10 את מבטו ולהפריע לכוונתו ,די שישפיל או
ככלי שמלאכתו לאיסור ,מותר לטלטלן לצורך יעצום את עיניו ,או שיתפלל מתוך הסידור,
מקומן .אבל פינוי לשם סידור הבית בלבד אינו ברכה על שתיה מרובה לצורך הכנת ואין צורך להסיט את גופו מן הכיוון הראוי
בהכרח צורך מקומו .אך אם הנעליים מונחות הגוף לצום לתפילה .6דין זה נאמר לעניין תפילת שמונה
במרפסת ורוצה להכניסן רק שלא יתקלקלו מן עשרה .עם זאת ,גם בעת אמירת הסליחות
השמש או הגשם ,נחלקו הפוסקים אם הנעליים ביום שלפני הצום אני שותה הרבה ,כדי ודאי מן הנכון שלא להביט בעיטור או בציור,
להימנע מצמא ומהתייבשות בצום .אני אם הדבר מפריע לכוונה.7
הן 'מוקצה' או שאינן מוקצה כיון שראויות
שותה למרות שאיני מרגיש צמא כלל ,רק
לחולה ,ויש על מי לסמוך לטלטל נעלי עור
כדי למלא את הגוף בנוזלים .האם עלי
ביום הכיפורים.12
לברך ברכה ראשונה כאשר אין לי כל הנאה
ילדים וחולים במצוות אכילה בערב
מהשתייה? יום כיפור
קידוש לחולה שאוכל ביום כיפור האם יש מצווה לחנך ילדים במצוות אכילה
ת .אם שותה מים לבד לא יברך .אך מהראוי בערב יום הכיפורים אף שאינם צמים ,והרי
ביום הכיפורים התפללתי חלק מהתפילות
עם סבי המתגורר בבית אבות .לאחר תפילת שיוסיף טעם ממתיק למים ויברך עליהם.11 טעם האכילה הוא כדי להקל את הצום? כמו
שחרית נערכה הפסקה ובמהלכה יצא סבי כן חולה שחייב לאכול ביום כיפור ,האם יש
לאכול .רציתי לברר האם הוא צריך לעשות טלטול נעלי עור ביום כיפור לו מצוות אכילה בערב יום הכיפורים?
קידוש לפני האכילה? כשחזרתי מתפילת מעריב בליל יום ת .יש שכתבו שמי שאינו עתיד להתענות
ת .חולה או קטן האוכלים ביום הכיפורים הכיפורים ,הבחנתי שנעלי העור של הילדים בעשירי אינו בכלל מצות האכילה בתשיעי.8
אינם צריכים לקדש .13אם אכלו כזית פת, נשארו פזורות באמצע הסלון .האם מותר אולם למעשה הכריעו הפוסקים שגם חולים
יאמרו בברכת המזון 'יעלה ויבוא' בנוסח 'ביום לפנותן מפני שהן מפריעות לסדר הבית שאינם מתענים מצווים להרבות באכילה
הכיפורים הזה' ,וכשחל בשבת יאמרו גם 'רצה'. וכבוד היום ,או שמא מאחר שאסור לנעול ובשתייה כפי יכולתם ,ובנים קטנים שהגיעו
המשך בעמ' ד'
ששותה כדי שלא יצמא לאחר זמן ועתה שמי שאינו עתיד להתענות בעשירי אינו לעמוד בצורה משונה או לעבור למקום אלו אינם באים במקום בקשת המחילה.
אינו צמא ,כמו שבערב יום כיפור שותים בכלל מצות האכילה בתשיעי. אחר ,רק ינהג כפי שכתב השו"ע 'יעלים ויש להעיר כי אין בקשת המחילה על
הרבה כדי שלא יהיו צמאים למחרת ,וכמו 9ראה בשו"ת כתב סופר (או"ח סימן קיב), עיניו' ,דהיינו שלא יביט בציור .ולכן שליח טענות שהוא סבור שהיו נכונות ,אלא
שמצינו בפסוק (מלכים א' יט ח) 'ויקם ויאכל שנסתפק אם חולה שאינו יכול להתענות ציבור המתפלל מתוך הסידור ,או שעיניו על דברים שאולי נאמרו שלא כהוגן ועל
וילך בכח האכילה ההיא' וגו' ,או דבזה ביום הכיפורים חייב במצות אכילה בערב מושפלות ואינן מתבוננות בצורת המנורה, הצער שנגרם מכך לשני.
גם כן מיקרי לצמאו ,ונראה דגם בכהאי יום הכיפורים .וכתב שמסתבר שחייב, יכול לעמוד במקומו הרגיל ,ואין מן הראוי 5בשו"ע (יו"ד סי' קמא ס"ח) :לא יעשה מנורה
גוונא צריך לברך' .אכן בדעת תורה (סי' רד שכן אף שאין בידו לקיים את המצוה לעמוד באלכסון כיון שהתפילה צריכה תבנית מנורה ,אבל עושה של חמשה קנים
סק"ז) הביא את דברי האשל אברהם וכתב בשלמותה ולהתענות בעשירי ,מכל מקום להיות מכוונת כלפי ארץ ישראל ,ירושלים או של ששה או שמונה ,אבל של שבעה לא
שהעיקר נוטה שצריך לברך רק כשהוא יכול הוא לקיים מקצתה באכילה בתשיעי, ומקום המקדש ,וכמבואר בשו"ע (או"ח סי' יעשה אפילו משאר מיני מתכות ,ואפילו
צמא כבר .ובשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' מב ותיחשב לו אכילה זו כאילו התענה צד סעיפים א-ג) .ויש להעיר לגבי צורת מנורהבלא גביעים וכפתורים ופרחים ,ואפילו
אות יב ,וכעי"ז בח"ט סי' מב) כתב שלבו נוטה בתשיעי .אולם לפי טעמם של רש"י העשויה ממילות מזמור ס"ז שבתהלים, אינה גבוהה י"ח טפחים' .ומקור האיסור
שגם השותה כדי שלא יצמא אחר כך צריך והטור ,שמצות האכילה בתשיעי נועדה שמנהג קדום הוא לכתוב מזמור זה בצורת הוא בגמרא (ע"ז מג ).שאמרה תורה (שמות
לברך .וראה בחוט שני (ברכות עמ' קצד) לתת לו כח להתענות בעשירי ,יש מקום מנורה ,וכבר הובא בשם הרוקח (ספר יראת כ כ) 'לא תעשון אתי' ,ודרשו לא תעשון
שכתב שאם מרגיש קצת הנאה בשתיה לומר שחולה שאינו יכול להתענות אינו אל) והאבודרהם (תפילת שחרית ופירושה, כדמות שמשי המשמשים לפני .אך דין
וכגון בימים חמים שצריך לברך ,אבל אם בכלל מצוה זו .ומכל מקום ,אף שטעם זה למנצח בנגינות) שיש קשר בין שבעת פסוקי זה נאמר רק במנורה שהיא כלי ,הראויה
אינו מרגיש הנאה כלל לא יברך .ולכן מוכרח מדרשת הכתוב ,התקשה לסמוך המזמור וארבעים ותשע תיבותיו לבין להיקרא מנורה כדוגמת מנורת המקדש,
באופן שאינו מרגיש הנאה כלל משתיית עליו למעשה ולפטור את החולה ,שהרי זו שבעת קני המנורה וקישוטיה .ואף מובא אולם ציור או חריטה של מנורה על לוח
המים ,ראוי להוסיף משהו שימתיק את מצוה מן התורה ,וקשה להקל בה על סמך בספרי מנהגים להעמיד את ציור המנורה אינם מנורה שניתן להשתמש בה ,ואינם
המים כדי לצאת מידי ספק. דרישת טעמה ,עיי"ש .עוד יש להוסיף, לפני האדם ולומר את המזמור מתוך בכלל איסור זה .ובפרט באופן שלפנינו
12לדעת הגרי"ש אלישיב ,נעלי עור של כי לטעם מצווה זו מצאנו כמה דרכים צורתה .וממילא אין זה דומה לציור של שאין כל חשש כיון שכתבו הש"ך (ס"ק לה)
אדם בריא ביום הכיפורים נחשבות כלי בראשונים ,ומלבד מה שהובא בשם רש"י בעל חיים או תמונה שנועדה להסתכלות. והלבוש (ס"ח) שמותר לעשות מנורה של
שמלאכתו לאיסור ,שהרי שימושן הרגיל, והרא"ש ,רבינו יונה בשערי תשובה (שער אמנם אם ציור המנורה גדול וצבעוני עד עץ בת ז' קנים ,שהאיסור הוא דווקא בדבר
שהוא נעילה ,אסור לו ביום זה .ולכן ד אות ח עד י) כתב עוד שלושה טעמים שהוא מושך את העין ומפריע לכוונת הראוי להיות במנורת המקדש ,ומנורה של
מותר לטלטלן לצורך גופן או מקומן ,אבל בטעם האכילה :א .להראות את השמחה שמונה עשרה ,יזהר שלא להביט בו ,שהרי עץ אינה ראויה לעבודת המקדש.
לא כדי לשומרן בלבד ,כגון להעבירן מן על הגעת זמן הכפרה ותהיה לו לעדה על עיקר הטעם הוא שלא תתבטל הכוונה. 6בשו"ע (או"ח סי' צ סכ"ג)' :הבגדים
השמש כדי שלא יתקלקלו .כך הובא בשמו דאגתו לאשמותיו ויגונותיו לעוונותיו .ב. 7הדין שבשולחן ערוך (שם) שלא להתפלל המצויירים ,אף על פי שאינם בולטות,
בספר שלמי יהודה (פרק ד סעיף ט) .ואף שיום כיפור הרי הוא חג והיה ראוי לעשות כנגד בגדים המצוירים נאמר בתוך הלכות אין נכון להתפלל כנגדם ,ואם יקרה לו
שהנעליים ראויות לחולה או ליולדת ,אין בו סעודה אלא שציוותה התורה להתענות תפילה ,ועיקר לשון 'להתפלל' בסימנים להתפלל כנגד בגד או כותל מצויר ,יעלים
בכך די ,משום שבדרך כלל אדם אינו נועל בו וסעודת יו"ט הרי היא מוקדמת במקום אלו הוא בתפילת שמונה עשרה .אמירת עיניו' .ובמשנה ברורה (סק"ע) כתב הטעם
נעליים של אחר .אבל הגרש"ז אויערבאך יום עשירי .ג .שעי"ז יוכל להתחזק בתפלה סליחות ,אף שהיא תפילה ,תחנונים כדי שלא יהא מביט בציורם ולא יכוין
סבר שנעלי עור אינן מוקצה כלל ביום ולשוב בתשובה ביוה"כ .וטעמים אלו אינם ובקשת רחמים ,אינה כתפילת שמונה בתפילתו .והביא מהמגן אברהם (שם ס"ק
הכיפורים ,מפני שיש להן שימוש המותר קשורים דוקא למי שצם .ובחוט שני (יו"כ עשרה לעניינים אלו .ואף שבוודאי גם לז) שכתב מטעם זה שלא לצייר בכותל
ביום זה ,כגון לחולה ,במקום סכנת עקרב, פ"א סק"א) הוסיף עוד כי על ידי שאוכל בסליחות יש לכוון את הלב ולא לעסוק בית הכנסת כנגד פני המתפללים ,אלא
וכן במקום רפש וטינופת באופן שהותרה בערב יו"כ עד סמוך לערב ,חוסך החולה בדברים המסיחים את הדעת ,ובפרט למעלה מקומת אדם .אולם אין משמעות
שם הנעילה .כך הובא בשלמי מועד (עמוד עצמו מלאכול בלילה ,וכל מה שאפשר בשעת י"ג מידות ,וידוי ותחנונים ,מכל הדברים שכל קישוט ,פס עיטור או סמל
עח) ,וכן נפסק בחזון עובדיה (ימים נוראים, לחסוך בעצמו שלא יאכל ביו"כ עדיף ,ואם מקום אין צריך שליח הציבור שלא לעמוד קטן הנמצא על עמוד החזן מחייב את
דיני חמשה עינויים סעיף כג ,עמוד שכ) ובילקוט כן מקיים מצוות האכילה בשביל מעט מול הציור.המתפלל להתרחק מן העמוד ,שהרי כל
יוסף (הלכות יום הכיפורים ,סימן תריד סעיף ו): הזמן שמתענה .והשדי חמד (מערכת יוהכ"פ 8בגמרא (ברכות ח :ר"ה ט ).דרשו' :ועניתם טעם הדין הוא שלא יביט בזה בתפילה
נעלי עור אינם מוקצים ביום הכפורים, סימן א אות ג) כתב עוד סברא לגבי חולה, את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב' ,וכי ותימנע כוונתו ,ולפיכך יש הבדל גדול בין
ומותר לטלטלם .וכן מובא בשם הגר"נ שיתכן וירחם ה ויתרפא למחר. בתשעה מתענים והלא בעשירי מתענים, תמונה מפורטת של אדם ,נוף או בעל חיים,
קרליץ שנעלי עור אינן מוקצה ,משום 10מקראי קודש (להגרצ"פ פראנק ,ימים אלא לומר שכל האוכל ושותה בתשיעי שהעין נמשכת לעסוק בפרטיה ,לבין צורת
שהן ראויות לחולה או למקום שיש צורך נוראים סימן לז) ,שאף האוכל פחות מכשיעור מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי כתר או מנורה פשוטה המשמשת עיטור
מיוחד בנעילתן .לכן למעשה ,מעיקר הדין נחשב בכלל המתענים לעניין זה. ועשירי .וכתב הרא"ש (יומא פ"ח סכ"ב) קבוע של העמוד ואין המתפלל נותן אליה
יש על מי לסמוך לטלטל נעלי עור ביום 11בשו"ע (או"ח סי' רד ס"ז-ח) 'השותה שהטעם הוא כדי שהאדם יתחזק באכילה את דעתו .אמנם לכתחילה גם עיטור כזה
הכיפורים כרגיל ,כמו שפסקו הגרש"ז מים לצמאו מברך שהכל ולאחריו בורא ושתיה ויוכל לצום למחר בבריאות עדיף שלא יהיה ממש מול עיני המתפלל
אויערבאך והגר"ע יוסף. נפשות' ,ובאשל אברהם (בוטשאטש ,תנינא ובקלות ,משל למלך שציוה תענית על בנו בשעת שמונה עשרה ,וכמו שכתב הערוך
13המגן אברהם (או"ח סי' תריח סק"י) הביא סי' רד) כתב שגם באופן ששותה כעת כדי השולחן (סי' צ סכ"ח) 'שהתפילה היותר
וכו' .וכ"כ רש"י (ברכות שם ויומא פא .):וכ"כ
מהשבלי הלקט (סי' שיב) שהביא מרבינו שלא יצמא אחר כך הרי זה בגדר לצמאו. הטור (סי' תרד) ועוד ,ועפ"ז כתבו הנצי"ב נאותה שתהיה נגד כותל חלקה ,ולא
אביגדור כ"ץ שכתב שחולה האוכל וכתב באמרי אמת (ליקוטים ברכות מד) יהיה כנגדו שום דבר גדול וקטן' .אולם (העמק שאלה פרשת וזאת הברכה שאילתא קסז
ביום הכיפורים אינו צריך לקדש ,ולפי 'יש להסתפק האם בא לאפוקי גם כן מי במקום שכך בנוי עמוד הש"ץ ,אין צריך אות יב) ,ובשו"ת קרן לדוד (סי' סא אות ט),
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ב
ליבון דהלכתא
הרה"ג אברהם שלום מושקוביץ מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א
המשך מעמ' ג'
חולה שרוצה להחמיר לצום
ביו"כ -האם מותר לו להחמיר מעלת ההליכה לבית הכנסת בעבור הזכרת הנשמות שיזכור אותם אלקים ,ואגבן יזכור
על עצמו ולהתענות בשולחן ערוך (אורח חיים סימן צ סעיף ט) נפסק שיש להשתדל אותנו עמהם לטובה בזכותם ,לכך מזכירים נשמות בכל
להתפלל בבית הכנסת עם הציבור .עוד נתבאר שם שאף מי הרגלים ביום שקורין בו כל הבכור ,וביום כיפורים מזכירים
שנאנס ולא התפלל בשעה שהציבור התפללו ,ראוי שיתפלל מפני שהוא יום הדין אף על פי שאין קורין בו כל הבכור.
הנה יש לברר מה הדין בחולה שמחמת עיי”ש.
מצב בריאותו יבוא לידי סכנה אם יצום בבית הכנסת גם כשהוא מתפלל ביחיד .הרי שמלבד מעלת
ביום כיפור ,האם הוא רשאי להחמיר על הציבור ,יש מעלה גם למקום המיוחד לתפילה .ובגמרא בקרב בני אשכנז בארץ ישראל נוהגים לומר 'יזכור' ביום
עצמו ולצום עד כדי מסירות נפש ,או שמא (ברכות ח ).נתבארה מעלת שעת תפילת הציבור‘ :אימתי עת הכיפורים ,בשביעי של פסח ,בחג השבועות ובשמיני עצרת,
מאחר שהדבר מסוכן עבורו ,הרי הוא מחוייב רצון? בשעה שהצבור מתפללין’. שהוא גם יום שמחת תורה .בחוץ לארץ אומרים באחרון
לאכול ביום כיפור כדי לשמור על גופו מדין ומצינו מקור מפורש שגם הליכת אישה לבית הכנסת של פסח ,ביום השני של שבועות ובשמיני עצרת ,מלבד
"ונשמרתם מאד לנפשותיכם". היא דבר שיש בו מעלה .בגמרא (סוטה כב ).מסופר על אלמנה יום הכיפורים .לפיכך ,אין לדייק מן הביטוי 'היום האחרון
אחת שבית כנסת היה בשכונתה ,ואף על פי כן הייתה של כל רגל' שבחוץ לארץ אומרים ביום התשיעי של חג
אסור להחמיר הסוכות .דברי הלבוש על קריאת 'כל הבכור' מתייחסים
כתוב בספר איסור והיתר הארוך (כלל ס הולכת להתפלל בבית מדרשו של רבי יוחנן .כששאל אותה
מדוע אינה מתפללת בבית הכנסת הקרוב ,השיבה‘ :ולא לסדר הקריאה בחוץ לארץ .בארץ ישראל נוהגים בהזכרת
ס"ח)' :אם החולה עצמו רוצה להחמיר עליו, הנשמות גם כשאין קוראים באותו יום פרשה זו.
אחרי שיודע שצריך לכך ,עליו נאמר 'ואך שכר פסיעות יש לי’ .רבי יוחנן למד ממנה עניין קבלת שכר.
את דמכם לנפשותיכם אדרוש' (בראשית ט ה), הרי שאין לראות בטרחתן של נשים לבוא לבית הכנסת זכות הבנים — ואף זכות הבנות
ו'אל תהי צדיק הרבה' (קהלת ז טז)' .ומסיים: טרחה שאין בה תועלת. בגמרא (סנהדרין קד ).נתבאר העניין של ‘ברא מזכי אבא’,
באהבת השם אותנו וחפץ לזכותינו בתורה לפיכך ,אף שהדברים הללו לא נאמרו במיוחד על ‘יזכור’, שם ביארו מדוע לא נמנה אמון עם המלכים שאין להם חלק
ובמצות לעוה"ב הזהרנו על בריאותינו יש ללמוד מהם על מעלת ההשתתפות בהזכרת הנשמות לעולם הבא שהוא מפני כבודו של בנו יאשיהו .ועל השאלה
להיות מקיימים לפניו בגוף חזק ובריא בבית הכנסת עם הציבור .ובסידור בית יעקב להיעב”ץ (סדר מדוע לא תועיל זכות חזקיהו גם לבנו מנשה ,מבואר שם:
ולעובדו בעוה"ז ולזכותינו לעוה"ב שנאמר הוצאת וקריאת ספר תורה ,בפתח ‘בריך שמיה’) הובאו דברי הזוהר (ויקהל ‘ברא מזכי אבא ,אבא לא מזכי ברא’ .כלומר ,זכות הבן יכולה
'ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר רו ,).שבשעת הוצאת ספר התורה בציבור לקריאה נפתחים להועיל לאביו ,אף שאין בכוח זכותו של האב להציל באותה
יעשה אותם האדם וחי בהם' .ע"כ. שערי רחמים ,ויש בכך יסוד למעלת מעמד אמירת יזכור דרך את בנו .ומכוח יסוד זה ביארה הגמרא גם את זכותו של
ודבריו הובאו להלכה באליה רבה (סי' תריח הסמוך לקריאת התורה .ואף שאכן מדברים אלו נלמד על אחז מחמת בנו חזקיהו .נתבאר העניין של ‘ברא מזכי אבא’,
סק"ב) ,שו"ע הרב (סי"א) ,מטה אפרים (סט"ו), מעלת ה’עת רצון’ שיש בשעה שספר התורה מחוץ לארון אך יש לברר מה הוא לגבי בנות.
משנה ברורה (סק"ה). הקודש ,אך אין בהם כדי ללמד שאמירת ‘יזכור’ מועילה רק בשו”ת חוות יאיר (סימן רכב) ,בתוך תשובה העוסקת
מאי שנא ממסירת נפש בשעה שהספר תורה מחוץ לארון הקודש. באמירת קדיש בידי בת ,כתב‘ :דבר זר נעשה באמסטרדם
והגם שלגבי מצות מסירת נפש כשיש לכן ,כאשר הדבר מתאפשר ,נכון לאשה לקיים את מנהגה ומפורסם שם .שאחד נעדר בלי בן ,וציווה לפני פטירתו
גוי המכריח לעבור על המצוות ,יש דיעות ולהצטרף לתפילת הרבים ,ובמיוחד שבזמן זה הוא עת רצון שילמדו עשרה כל יום תוך י”ב חודש בביתו בשכרם ,ואחר
הסוברים שחסיד מותר להחמיר למסור והזמן גרמא בשעה שהספר תורה מחוץ להיכל ,שתהיה הלימוד תאמר הבת קדיש ,ולא מיחו בידה חכמי הקהילה
נפשו גם באופנים שעפ"י הלכה אין חיוב התפילה מקובלת לרצון .אמנם ,כמו בכל תפילה אין הדבר והפרנסים .ואף כי אין ראיה לסתור הדבר ,כי גם אשה מצווה
(ראה שו"ע ונו"כ יו"ד קנז ס"א) ,שאני התם שיש מעכב ,ובוודאי שאם אין לה אפשרות להשתתף במניין, על קידוש השם ,גם יש מניין זכרים מקרי בני ישראל ,ואף
בזה המסי"נ קידוש ה' ,משא"כ בחולה שבא יכולה לומר ‘יזכור’ גם ביחידות בביתה. כי מעשה דרבי עקיבא שממנו מקור אמירת יתומים קדיש
מן השמים אין כאן קידוש ה' אלא להיפך בבן זכר היה ,מכל מקום יש סברא דגם בבת יש תועלת
התורה ציוותה לעבור על המצוה להציל
לא לשכוח את הצדקה ונחת רוח לנפש כי זרעו היא’ .אולם להלכה לא התיר החוות
נפשו ,כן מבואר בכל הפוס' (איסור והיתר הנ"ל,
אך יש לה לדעת שעיקר בתפילה זו הוא עניין הצדקה, יאיר לבת לומר קדיש ,וכתב‘ :מכל מקום יש לחוש שעל ידי
רדב"ז ח"ד סי' סז וח"ג סי' תמד ,שו"ת מהר"ם שיק או"ח
וכמו שכתב בקיצור שולחן ערוך (סימן קלג סעיף כא) :מזכירין כך יחלשו כוח המנהגים של בני ישראל שגם כן תורה הם,
סי' רס ד"ה וכל ,וביתר הרחבת ביאור בשו"ת פרי השדה נשמות ביום הכיפורים ,משום דזכירת המתים משבר ויהיה כל אחד בונה במה לעצמו’.
ח"ב סי' ס ,וצ"ע בשפת אמת ליקוטים פר' כי תשא ד"ה ומכניע ליבו של אדם .ועוד ,לפי שגם המתים צריכין כפרה, ובשו”ת חזון נחום (סימן קיז) כתב להדיא‘ :ובודאי גם בת
ושמרו שכתב שיש לחקור זה ,וכן בשו"ת עונג יו"ט סי' כדאיתא בספרי‘ :כפר לעמך ישראל’ (דברים כא ח) ,אלו החיים. מזכה אבא’ ,וביאר שאף הבת בכלל הציווי המוטל על האב
מא ד"ה ויש נראה שלא הבין כן). ‘אשר פדית’ ,אלו המתים .מלמד שהמתים צריכין כפרה. להדריך את ילדיו בדרך הישר .הרי שאין לומר שתפילת
ונודרים צדקה בעבורם (ועיין לעיל סי’ ס”ז סעיף ג’ שיש לומר בלי הבת וצדקתה הן עניין של רגש בלבד ,ואילו זיכוי ההורים
עפ"י רופא נדר) .וסמך לזה ,בסוף פרשת תצוה כתיב ‘אחת בשנה יכפר’
והנה במדויק לשון האיסור והיתר מבואר מסור לבנים דווקא.
(שמות ל י) ,וסמיך ליה ‘ונתנו איש כופר נפשו לה’’ (שם פסוק יב). ומצינו בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רמ סעיף יז) שעיקר
דחולה אסור להחמיר על עצמו רק באופן
שהוא עצמו יודע בנפשו שצריך לאכול ,אבל לפיכך ,כשאומרים בנוסח ההזכרה שמקבלים לתת צדקה מצוות כבוד ומורא אב ואם שווה באיש ובאשה ,וכן כתב
אם הוא מרגיש בעצמו שיוכל להתענות אך בעד הנשמה ,נכון להוסיף 'בלי נדר' ,ולאחר יום טוב לתת (שם סעיף ט) שחובת הכיבוד נמשכת אף לאחר הפטירה .ומזה
הרופאים הבקיאין בדבר קבעו לו שצריך בפועל את הצדקה שקיבלו לתת. יש ללמוד שם לבת יש לפעול ולעשות לעילוי נשמת הוריה.
לאכול ,אזי למרות שהדין עפ"י שו"ע כשאחד ההורים בחיים ויש להעיר שאין ללמוד מדברי הגמרא ‘אבא לא מזכי
שמאכילין אותו ,מ"מ מותר לו להחמיר על בשערי אפרים (שער י סעיפים לא–לב) הובא המנהג שהשמש ברא’ שלעולם אין תפילת האב מועילה לבנו ,וכמבואר
עצמו .וכן משמע בלשון השו"ע הרב שם. מכריז על אמירת ‘יזכור’ ,ומי שאביו ואמו בחיים יוצא מבית בתוספות סוטה (י :ד”ה דאייתיה) ,בביאור תפילת דוד על
אמנם במשנה ברורה וביותר במטה הכנסת בשעת ההזכרה .וכן הובא בקיצור שולחן ערוך (סימן אבשלום ,שחילקו באחד מתירוציהם בין הצלה מחמת כבוד
אפרים שם לא מבואר דיוק זה אלא להיפך קלג סעיף כא) .והכוונה היא למי ששני הוריו בחיים .אולם האב בלא תפילה ,לבין בקשת רחמים מפורשת ,שיכולה
משמע שבכל אופן שעפ"י הלכה מותר מי שאחד מהוריו נפטר ,נשאר ומזכיר את נשמת ההורה להועיל .ולפי זה ,יש מקום להזכרת נשמותיהם של קרובים
לאכול אסור להחמיר. שנפטר בלבד. אחרים .אלא שלזכות הצאצאים בעד הוריהם יש מעלה
להאכילו בעל כרחו בפתחי שערים (שער י ,בביאור דין היציאה שבסעיף לב) נידונו מיוחדת.
והנה הגם שכתב שו"ע הרב (סי"ב עפ"י רדב"ז טעמי המנהג ,ובכללם החשש לעין הרע והטעם שאין ראוי גם במקום שהנפטר זקוק לכפרה
וא"ר) שכל מקום שמותר לאכול ואינו רוצה שיהיו הכול עסוקים בהזכרה ואחרים יישארו שותקים. במשנה ברורה (סימן תרכא ס”ק יט) הביא בשם המגן אברהם
מאכילין אותו בעל כרחו ,אין זה סתירה ובתוספות חיים על חיי אדם (הלכות שבת ,כלל ז ס”ק כד) הובא (סק”ו) ושאר פוסקים ,שיסוד תועלת הצדקה בעד הנפטר
למה שכתבנו ,כי למרות שמצדנו מכריחין גם החשש שמא מי שהוריו בחיים יטעה ויאמר עמהם את הוא שאנו אומרים שאילו היה חי היה נותן צדקה בעצמו.
אותו מ"מ מצד החולה אינו מחויב .ויש נוסח ההזכרה ,וברית כרותה לשפתיים .ואפשר עוד שיש ואף אם היה עני ,ייתכן שהיה טהור לב ורוצה ליתן .משום
לציין שמשנה ברורה אינו מביא כלל דין זה בזה גם משום מצות כיבוד אב ואם ,שלא תהיה להם ח”ו כך כתבו שאין צדקה זו מועילה בעד רשע .עוד הביא בשם
שמאכילין בע"כ ,אלא להיפך כתב (בסי' תרי"ז חלישות הדעת. הפרי מגדים (א”א שם) ,שאם התוודה קודם מותו ,יש לומר
סק"י בשם מג"א ושאר אחרונים ,לגבי יולדת) שרק להלכה: שיש לו כפרה ונחשב כצדיק לעניין זה.
'אומרין לה אכלי' .ובאמת יתכן שמאכילין גם בת ְמזַ ּכָ ה את הוריה בתפילתה ,בצדקתה ובמעשיה אולם המשנה ברורה (שם) הוסיף מדעתו ,שכאשר הבן
בע"כ היינו כפיה בדיבור ושיכנוע (ראה תוס'
הטובים .ראוי שגם הבת תקיים את מנהג אמירת ‘יזכור’ ,ויש נותן צדקה בעד אביו ,מסתבר שבכל אופן היא מועילה
ב"ב ח :ועוד) ,ראה דברי המשנה ברורה (בסי'
מעלה באמירתו בבית הכנסת עם הציבור .אולם אין אמירתו להקל את דינו ,מכוח ‘ברא מזכה אבא’ .יש לדייק בלשונו
שכח סק"ו בשם רדב"ז לגבי חילול שבת) שכתב' :אם
טעונה מניין ,וכשקשה לאשה להגיע לבית הכנסת ,היא שיש תועלת להקל את הדין ,ולא שכל המעשים מתכפרים
החולה בעצמו מתיירא שיעברו עליו את
יכולה לאומרו בביתה .אין לראות באמירה זו ביטול של עצם ממילא בלא גבול .ולפי מה שנתבאר בדברי החוות יאיר
השבת 'כופין אותו ומדברים על לבו' שהוא
חסידות של שטות' .ויל"ע. הזכרת הנשמות ,ובלבד שתיתן דעתה גם לצדקה הנלווית והחזון נחום על כוח זכותה של הבת ,גם הבת יכולה להקל
לתפילה ,ולא לאמירת המילים בלבד. את הדין של הוריה ,על ידי תפילה וצדקה בעדם.
המשך בעמ' ו'
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ג 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' ב'
לכרוע על הארץ .יש שמעמידים את ברכות .לאחר כמה זמן מן הברכה הראשונה אך אם שכחו להזכיר ,אינם חוזרים.14
הספסלים כדי לפנות מקום לכריעה ,אולם ניתן לברך שוב על הבשמים? והאם בכלל
הדבר כרוך בטרחה ובדוחק .אחד המתפללים קיימת חובת מאה ברכות ביום הכיפורים?
הציע לכרוע על גבי מושב הספסל עצמו, ברכה על הטלית לאחר ההפסקה שבין
ת .חובת מאה ברכות נוהגת גם ביום הכיפורים,16 מוסף למנחה
במקום לכרוע על הרצפה .האם אפשר לקיים ומותר להשלים את המניין באמצעות ברכות
את מנהג הכריעה באופן זה ,או שמא אין זו הריח .17אולם לאחר שבירך והריח ,אינו יכול ביום הכיפורים יש בבית הכנסת שלנו הפסקה
כריעה כצורתה ,וההשתחוויה צריכה להיות לחזור ולברך עד שיצא לחוץ לזמן מרובה ויסיח של שעה בין תפילת מוסף לתפילת מנחה.
על הארץ? והאם יש לחלק בין מחצלת את דעתו .ואם לא יצא לזמן מרובה ,אף אם עבר במהלך ההפסקה אני פושט את הטלית ,הולך
המונחת על הרצפה כדי להפסיק בין הפנים לביתי ושוכב לנוח מעט .כשאני חוזר לבית
זמן רב מהברכה הקודמת ,ואפילו אם יצא לחוץ
לאבנים ,לבין ספסל הגבוה מן הארץ? הכנסת ומתעטף שוב בטלית לפני תפילת
אך לזמן קצר אינו מברך ,כיון שהבשמים לפניו
ת .יש להסדיר מקום שיוכלו המתפללים לכרוע מנחה ,האם עליי לברך פעם נוספת?
ודעתו לחזור ולהריח בהם.18
כנהוג על הרצפה ,בהפסק הראוי.19 ת .אין צריך לברך פעם נוספת.15
כריעה על ספסל בבית הכנסת בשעת
אכילה לפני הבדלה לנשים הדחק השלמת מאה ברכות ביום הכיפורים
נשים שבעליהן מתעכבים בבית הכנסת בבית כנסת שמתפלליו מרובים שוררת באמצעות בשמים
במוצאי יום כיפור ,האם יכולות להקל לאכול צפיפות גדולה ,וכשמגיעים לאמירת 'ואנחנו ביום הכיפורים אני משתדל להריח בשמים
לפני הבדלה? כורעים ומשתחווים' מתקשים המתפללים שונים ולברך עליהם ,כדי להשלים מאה
◄◄
והחכמת שלמה (ס"י) והבן איש חי (שנה וברכת כהנים פ"ז הי"ד) פסק' :חייב אדם לברך לעניין ברכת אשר יצר ,וכן כתבו בשו"ת שמצד קדושת היום אסור לאכול ,ורק
א ,וילך אות יט) .אך לדעת הרמ"א (סי' תריב מאה ברכות בין היום והלילה' .וכן פסק רב פעלים (ח"ב סי' ה) ובשו"ת יביע אומר מצד פיקוח נפש מותר לו לאכול ונמצא
ס"י) והאליה רבה (סק"ו) והט"ז (סק"ח) ועוד השולחן ערוך (או"ח סימן מו סעיף ג)' :חייב (ח"ח או"ח סי' ב אות ה) בשם כמה פוסקים. שאכילתו היא כאכילת חול ,וכן כתב החיי
הרבה מהפוסקים אין איסור לגעת באוכל אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות', ובדעת הרמ"א כתב המשנה ברורה (שם אדם (כלל קמה ס"ק לב) וכן כתב המשנה
ביום הכיפורים ,ולפי שהוא מובדל מכל נמצא אפוא ,כי אף ביום הכיפורים יש ס"ק לז-לח) שאם בשעת הפשיטה התכוון ברורה (ס"ק כט) שלא יקדש משום חשש
אכילה ושתיה ,ועוד שאימת הדין עליו ,וכן להשתדל להשלים מאה ברכות .אלא לחזור ולהתעטף באותה טלית מיד ,אינו ברכה לבטלה .ובחידושי רעק"א (על
כתב המשנה ברורה (ס"ק לב). שביום הכיפורים חסרות ברכות רבות, חוזר ומברך ,אפילו שינה את מקומו והלך השו"ע ס"י) כתב שלדברי מהר"א כ"ץ נמצא
18בשו"ע (או"ח סי' ריז ס"א) מבואר לגבי הן מחמת שאין אוכלים ושותים ,הן מפני למקום אחר ,אולם אם בשעת הפשיטה שביום כיפור שחל בשבת מחויב מן הדין
הנכנס לחנות בשמים' :ישב שם כל היום, שבתפילות היום יש שבע ברכות בלבד. לא הייתה דעתו לחזור וללובשה אלא לקדש ,כיון שמצד קדושת שבת יש עליו
אינו מברך אלא אחת .נכנס ויוצא ,נכנס לפיכך יש לכוון לשמוע את ברכות העולים לאחר זמן ,צריך לברך כשחוזר ומתעטף. חובת קידוש .אולם המטה אפרים (אלף
ויוצא ,מברך על כל פעם ,ודוקא שלא לתורה ואת ברכות ההפטרה ,ולענות ובשיעור הזמן הנחשב להפסק כתב בשו"ע המגן סק"ד) כתב ששב ואל תעשה עדיף,
היה דעתו לחזור ,אבל היה דעתו לחזור, אחריהן אמן .וכמו שכתב השו"ע (או"ח סי' הרב (או"ח סי' ח ס"כג)' :אבל אם כשפשטו לא שהיאך יבדה מלבו נוסח קידוש חדש אשר
לא יברך' .ומבואר שאם הריח נשאר לפניו, רפד ס"ג)' :צריך לכוין לברכות הקוראים היה דעתו לחזור וללבוש עד לאחר כמה לא שערום רז"ל ,וכתב שהוא קורא על זה
או שבשעת הברכה הייתה דעתו לחזור בתורה ולברכות המפטיר ,ויענה אחריהם שעות ,אזי אפילו אם אחר כך נמלך ללבשו (קהלת ז טז) 'אל תהי צדיק הרבה' ,והוסיף
ולהריח בו במשך היום ,הברכה הראשונה אמן ,ויעלו לו להשלים מנין מאה ברכות'. תיכף ומיד ,צריך לחזור ולברך עליו', שאם ירצה יהרהר בלבו איזה נוסח קידוש
פוטרת את כל ההרחות הבאות ,אף כאשר וראה במשנה ברורה (סי' מו ס"ק יד) שכתב ומשמע מדבריו שהפסק של שעה בלבד אבל לא יוציאנו בשפתיו .וכן כתבו בשו"ת
יצא לחוץ ,אם לא חלף זמן רב .וכתב כי גם ביום הכיפורים ניתן לצרף את אינו נחשב להפסק גמור ,כאשר הייתה הר צבי (ח"א סי' קנה) ובשו"ת אגרות משה
המשנה ברורה (סק"ו) שהוא הדין לאגודות הברכות ששומעים מן העולים לתורה ומן דעתו לחזור ולהתעטף .וכן הביא בהליכות (חו"מ ח"א סי' לט).
של בשמים המונחות לפניו על השולחן, המפטיר .עוד כתב כי לאחר כל החשבון שלמה (תפילה פ"ג ס"ז) מהגרש"ז אויערבאך 14בשו"ע (או"ח סי' תריח ס"י) :חולה שאכל
שאם נטלן להריח ודעתו לחזור ולהריח עדיין חסרות כמה ברכות ,וניתן להשלימן שאם לא הפסיק כמה שעות לא יחזור ביום הכפורים ונתיישב דעתו בענין שיכול
בהם שאינו צריך לחזור ולברך כשחוזר באמצעות ברכות הריח ,או בברכת 'אשר ויברך ,וכן מובא בשם הגר"נ קרליץ שרק לברך צריך להזכיר של יום הכפורים
ומריח בהם אפילו יצא לחוץ .אך אם יצא יצר' כאשר נתחייב בה .בשעת הדחק לאחר הפסק של כשלוש שעות יש לברך בברכת המזון שאומר יעלה ויבא בבונה
לעסקיו או הלך לבית הכנסת לזמן מרובה אפשר לצרף אף את הברכות ששומעים שוב .אמנם בשו"ת יביע אומר (שם) כתב ירושלים .ובמשנה ברורה (ס"ק כט) הוסיף
הרי זה הפסק ומברך שנית כאשר חוזר בחזרת הש"ץ ,כאשר מכוון לשמען ועונה שבהפסק של כחצי שעה חוזר ומברך על שהוא הדין שאם חל יום הכיפורים בשבת
ומריח בהם .אולם מבואר בשער הציון אחריהן אמן. הטלית .וראה בפסקי תשובות (סי' ח אות כג שאומר רצה והחליצנו ,שכיון שהוא אוכל
(ס"ק יב) שכל זה דוקא כאשר מריח אותם 17במגן אברהם (או"ח סי' מו סק"ח) הביא ואות כז) שכתב שעיקר הגדר הוא ההיסח בהיתר הרי סעודת יום הכיפורים אצלו
הבשמים שהריח בתחילה ,אך אם יצא מחלוקת בין האחרונים האם מותר להריח הדעת ,ולכן אפילו בהפסק של כמה שעות כסעודת שאר יום טוב שצריך להזכיר
לחוץ ורוצה להריח בשמים אחרים ממה בשמים ביום הכיפורים :דעת הסדר היום אם בעת הפשיטה דעתו כחובה מוחלטת 'רצה' ו'יעלה ויבא' .ובמגן אברהם (סק"י)
שהריח תחילה צריך לחזור ולברך אפילו (חיוב מאה ברכות) שמותר להריח בשמים לחזור וללבוש הטלית בזמן מסוים אינו הביא ממהר"א כץ הנ"ל שאכילת חולה
כאשר יצא לזמן מועט ,ואפילו שדעתו ביום הכיפורים ,ולפי שהוא תענוג של מברך עליו .ולפי זה כיון שמוטל עליו ביום הכיפורים היא רק מצד פיקוח נפש
היתה עליהם בברכתו הראשונה .ולפי זה הנשמה ולא תענוג הגוף ,ואף שכתוב לחזור וללבוש את הטלית מחמת מה והרי היא כאכילת חול ,ולכך אינו צריך
נמצא שהמברך ביום הכיפורים על בשמים בתורה 'כי כל הנפש אשר לא תעונה' היינו שנהגו להתפלל ביום הכיפורים את תפילת להזכיר 'רצה' ו'יעלה ויבא' בברכת המזון.
שלו אינו חוזר ומברך עליהם אפילו כאשר בחמשה עינויים שהם מענים את הנפש מנחה ונעילה מעוטפים בטלית ,נראה אך כתב שלמעשה אין להקל בזה כיון
יצא וחזר ,אלא אם כן יצא לחוץ לזמן רב הבהמית ,אבל הבשמים מענגים רק את שאין לו לברך שנית אף כשההפסקה שהטור כתב שצריך להזכיר .וכן בט"ז
והסיח את דעתו .אך אם בירך על בשמים הנשמה .אך השל"ה (מסכת תענית) כתב התארכה ,שהרי בדעתו כל הזמן לחזור (סק"י) הקשה על דברי השו"ע שעצם היום
ויצא לחוץ אפילו לזמן מועט ,וכעת רוצה שנראה לו פשוט שאסור להריח בשמים למצותו מחמת החובה המוטלת עליו. אינו גורם לברכת המזון ,ואדרבה מצד
להריח בשמים אחרים יכול לברך עליהם. ביום הכיפורים ובכל תענית ציבור משום ואף אם נשכב לישון במהלך ההפסקה קדושת היום אינו אוכל כלל ,והחיוב לברך
כמובן שכל זה רק כאשר מריח מין בשמים שזה תענוג .וראה במהרש"א (יומא ח"א פב. גם כן לא יברך ,שהרי המשנה ברורה (סי' ברכת המזון הוא רק משום האונס שיש לו
שברכתו שוה לברכה הקודמת ,אך אם ד"ה האי) שכתב שביום כיפור הותר הריח ח ס"ק מב) הביא שיש דעות בין הפוסקים שמחייבו לאכול ,ואם כן מה שייך להזכיר
מריח כעת מין בשמים שברכתו שונה ודאי כיון שהוא כח רוחני ולא כח גופני .וכן כתב האם שינת צהרים היא בכלל היסח הדעת, 'יעלה ויבא' .ולהלכה כתב המשנה ברורה
שחייב לברך אפילו אם לא זז ממקומו להלכה המשנה ברורה (שם ס"ק יד ,ובסי' ונמצא שאין הכרעה ברורה ששינת שיזכיר 'רצה' ו'יעלה ויבא' ,ואם שכח לא
כלל. תריב ס"ק יח) 'מותר להריח למלאות מנין יום נחשבת הפסק .ומכל מקום נראה יחזור משום חשש ברכה לבטלה .ולפי זה
19הרמ"א (סי' תרכא ס"ד) כתב' :ונוהגין מאה ברכות' .וכן כתב הערוך השולחן (או"ח שלכתחילה כדי להימנע מהספק מהראוי גם בנזכר מיד אחר 'בונה ברחמיו ירושלים'
ליפול על פניהם כשאומרים והכהנים סימן תריב סעיף ו)' :ואדרבא מצוה להריח לכוון בפירוש בשעה שמברך על הטלית קודם ברכת הטוב והמטיב לא יברך שם
והעם ,גם בעלינו לשבח' .ומקור המנהג ביום הכיפורים כדי למלאות מאה ברכות', בשחרית של יום הכיפורים שהברכה תחול את הברכה למי ששכח רצה או יעלה ויבא.
הוא מהראב"יה (יומא סי' תקל) והמרדכי ולכן מותר להריח בשמים ביום הכיפורים גם אם יפשוט את הטלית בהפסקה שאחר 15בשו"ע (או"ח סי' ח סי"ד) 'ואם פשט טליתו
(יומא רמז תשכז) שכתבו שאנו נוהגים לכרוע ולברך עליהם ,ואין הריח נחשב לסתירה מוסף ויחזור להתעטף בה לפני מנחה, אפילו היה דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד
וליפול על פנינו לזכר מה שהיו עושים למצוות העינוי .וראה במטה אפרים (סי' כיון שהביאור הלכה (שם ד"ה אם פשט) כתב צריך לברך כשיחזור ויתעטף בו .הגה:
כן בבית המקדש .וכן כתב הט"ז (או"ח סי' תרכב אלף למטה סק"ב) שכתב שזה רק שאם כבר בשעת הברכה הייתה דעתו ויש אומרים שאין מברכין אם היה דעתו
קיג סק"ד) שבכריעות שבסדר העבודה בבשמים שאינם ראוים לאכילה ,אבל לפשוט את הטלית ולחזור וללובשה ,אינו לחזור ולהתעטף בו' .ומבואר שלדעת
אנו עושים זכר למקדש ,ומדמים עצמנו אסור לקחת פרי הראוי לאכילה כדי לברך צריך לברך פעם נוספת. השו"ע כל שפשט הטלית אפילו על
לאותם הכהנים והעם שהיו משתחווים עליו הנותן ריח טוב בפירות שיש לחשוש 16בגמרא (מנחות מג ):אמרו שחייב אדם דעת לחזור וללבשה חוזר ומברך ,ולדעת
בעת הזכרת השם ,וכן הביא המטה אפרים שמא יבא לאכול ממנו .אך יש לציין שהוא לברך מאה ברכות בכל יום ,ולפי שנאמר הרמ"א אינו מברך כאשר דעתו לחזור
(סי' תרכא סט"ז) .ונמצא שיש בהשתחוויה דוקא לשיטתו שחשש לשיטת מהרי"ל (דברים י יב) בפסוק 'ועתה ישראל מה ה' וללובשה .והנה אף בני ספרד הפוסקים
זו זכר להשתחוויה שבמקדש ,ובמקדש שכתב לא לגעת באוכלים ביום הכיפורים אלהיך שואל מעמך' אל תקרי 'מה' אלא בכל העניינים כדעת השו"ע מקילים
היו כורעים ומשתחווים על הארץ ,וכמו מחשש שיבא לאוכלם ,וכן כתבו המאמר 'מאה' .הלשון בכל יום כולל גם שבת ,יום באופן זה שלא לברך כיון ש'ספק ברכות
שמבואר ברמב"ם (עבודה זרה פ"ו ה"ו-ז)' :וכן מרדכי (סי' תריב סק"ט) והדגול מרבבה (ס"י) טוב ויום הכיפורים .הרמב"ם (הלכות תפילה להקל' ,וכמו שכתב הברכי יוסף (סי' ז סק"ג)
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ד
◄◄
זכה ב'מפטיר יונה' ולא הגיע לתפילה ליד בניין מגורים ,אולם הדבר גורם ללכלוך ת .אין לנשים לאכול ולשתות במוצאי יום
ולריח רע הנשאר ימים רבים .האם רשאים הכיפורים קודם הבדלה .אך אפשר להקל לאחר
בבית הכנסת נמכרה עליית 'מפטיר יונה' הדיירים לעכב ,או שמא מאחר שהדבר נעשה
בחמש מאות דולר .הזוכה הלך לנוח לאחר צאת הצום בשתיית מים בלבד .20אם קשה לה
שנים אחדות ,קנתה הקופה 'חזקה' ואין ביד
מוסף ,התעורר באיחור ולא הגיע למנחה. להמתין ,לכתחילה תשמע הבדלה מאדם אחר
השכנים למחות?
הגבאים כיבדו בעלייה את מי שהציע במכירה שכבר נמצא במקום .21אם אין אפשרות לשמוע
ת .כאשר הריח והלכלוך גורמים נזק ממשי מאחר וההמתנה קשה לה ,יכולה להבדיל
ארבע מאות דולר ,בלי לומר לו שעליו לשלם.
שאינו נסבל ,הדיירים רשאים למנוע את עריכת בעצמה על יין או מיץ ענבים ולאכול לאחר
האם אפשר לחייבו בתשלום ,ומה דינו של
הכפרות ליד בניינם .23העובדה שנהגו כך כמה
הזוכה הראשון? שתשתה מן הכוס כשיעור.22
שנים אינה מקנה 'חזקת נזיקין' ,ועל הקופה
ת .העולה לתורה נכון שישלם ארבע מאות למצוא מקום חלופי שאינו גורם נזק וצער
דולר .25לגבי הזוכה הראשון ,נראה שיש לו לשכנים.24 מניעת עריכת כפרות ליד הבניין
לשלם את ההפרש.26 קופת השכונה עורכת מדי שנה מנהג כפרות
משני טעמים .האחד ,על פי התירוץ השני 23כאשר הריח והלכלוך הם נזק שאינו לשתות קודם הבדלה ,לאחר שכבר יצא אבן משכית האמורה בתורה אף על פי
בתוספות (קידושין כט .ד"ה משכו) ,שדין נסבל ,מבואר בשולחן ערוך (חו"מ סימן קנה יום הכיפורים כדין ,כמו שהתיר בהשולחן שהוא משתחוה עליה לשם לוקה ,שנאמר
'אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט' נאמר סעיפים לו ,לט ומא) שאין להם חזקה .ואולם ערוך לשתות מים קודם הבדלה .אולם (ויקרא כו א) 'ואבן משכית לא תתנו בארצכם
כשמוותר מממונו להקדש .בקניית עלייה, אין ללמוד מכאן שכל לכלוך קל מאפשר שאר משקים ,ואף קפה או תה ,אינם בכלל להשתחות עליה' ,מפני שהיה דרך עובדי
שאין לה שווי קבוע לכל אדם ,המציע למחות .ולעניין עשן שאינו תדיר מצינו היתר זה. כוכבים להניח אבן לפניה להשתחות
נותן את הסכום שהיא שווה בעיניו מחמת נחלקו השולחן ערוך והרמ"א (שם סעיף 21השולחן ערוך (אורח חיים סימן רצו סעיף עליה ,לפיכך אין עושין כן לה' .במה דברים
המצווה והכבוד ,ואין זו בהכרח נדבה לז) אם אפשר למחות בו לכתחילה ,והש"ך ח) הביא שתי דעות אם נשים חייבות אמורים בשאר הארצות אבל במקדש
מעבר לתמורה שהוא מקבל .השני ,שאין (סקי"ט) פסק כדעת השו"ע שיכולים בהבדלה כשם שחייבות בקידוש ,ומדבריו מותר להשתחוות על האבנים ,שנאמר
ללמוד את כל דיני צדקה מהקדש ,ולכל לעכב .ובשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' קעח) משמע שפוסק שחייבות ,שכתב בסתם 'בארצכם' בארצכם אי אתם משתחוים על
הפחות אין להוציא ממון מכוח דמיון זה. כתב שמנהג האשכנזים כהרמ"א ,ואינו שחייבות ואחר כך יש מי שחולק .וראה האבנים אבל אתם משתחוים על האבנים
ולכן מי שהוסיפו על הצעתו אינו מתחייב ראיה מחכמי הספרדים שנגררים אחר בשו"ת יביע אומר (ח"ד או"ח סי' כ"ג) שכן המפוצלות במקדש .ע"כ .וראה באור
באמירתו בלבד לקבל את העלייה במחיר פסקי מרן הבית יוסף אבל אנו כהרמ"א, הוא להלכה למעשה גם על פי גדולי שמח (שם) שכתב שכן מבואר בפסוק (דברי
שהציע .אלא שבנידון דידן השני קיבל וכ"כ בשו"ת שמש צדקה (חו"מ סי' ב) שכל הפוסקים הספרדים כשיטת הראשונים הימים ב' ז ג) שהשתחוו במקדש על הארץ
בפועל את העלייה ,ולכן יש לדון בחיובו הרבנים האשכנזים פוסקים כדברי הרמ"א והפוסקים שאשה חייבת בהבדלה וכדעה ממש ,וכלשון הכתוב' :וכל בני ישראל
מצד ההנאה שקיבל .וברמ"א (חו"מ סי' רסד זולת הש"ך ע"ש .אולם בספר חושן אהרן ראשונה שבשו"ע .אולם הרמ"א חשש רואים ברדת האש וכו' ויכרעו אפים
ס"ד) מבואר שמי שעשו עבורו פעולה (שם ,הביא דבריו בשו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן לשיטה שאינן חייבות בהבדלה ,והכריע ארצה על הרצפה וישתחוו' .ולפי זה נראה
או טובה אינו נפטר מתשלום רק משום לט) כתב שכל מחלוקת המחבר והרמ"א שהנשים לא יבדילו לעצמן רק ישמעו שההשתחוויה ביום הכיפורים שהיא זכר
שלא ביקש שיעשוה .ולפי סברת הפנים היא רק כשאין ניכר הנזק לעת עתה ,אבל הבדלה מן האנשים. לכריעה שהיתה במקדש ,צריכה שתהיה
מאירות ,שהסכום שהציע אדם בעד אם הנזק הוא במציאות לפנינו ,גם עשן כל 22אף שפסק הרמ"א שנשים לא יבדילו, על הארץ ממש[ .אמנם מצינו אצל שלמה
המצווה מבטא את שוויה בעיניו ,יש מקום שהוא יודו כולם שיכול למחות .ובנידון זה כתב המשנה ברורה (שם ס"ק לה) שכאשר המלך שעשה כיור נחושת ,חמש אמות
לשום כאן את הנאתו בארבע מאות דולר. הרי הנזק הוא במציאות לפנינו ,כי הריח אין לה ממי לצאת ,תבדיל לעצמה ותשתה אורכו וחמש אמות רוחבו ,וגובהו שלוש
אלא שלפי שהצעתו נדחתה והגבאים ולכלוך התרנגולים הם וודאי מפריעים מן הכוס .וכן פסקו רבים מהפוסקים (ראה אמות ,ונאמר (שם ו יג)' :ויעמד עליו ויברך
כיבדוהו לאחר מכן בלי להזכיר תשלום, ומזיקים ,לפיכך יכולים לעכב. שו"ע הרב שם סי'ט ,אשל אברהם בוטשאטש על ברכיו נגד כל קהל ישראל' .ובמצודת
יש לדון אם משמעות הכיבוד לפי המנהג 24כמ"ש בשו"ע (חו"מ סי' קנה סל"ו) :במה שם ,אורחות חיים ספינקא סק"ו ,ודעת תורה ציון (שם) פירש שתיבת 'ויברך' היא לשון
הייתה מסירת העלייה בתשלום ,ואם דברים אמורים ,בשאר נזקים ,חוץ מארבע שם) .אמנם יש שנהגו להחמיר כהכרעת כריעה ,הרי ששלמה כרע על ברכיו על
הצעתו הקודמת אכן מלמדת על שיעור שהם העשן וריח בית הכסא ואבק וכיוצא הרמ"א שנשים לא יבדילו כלל ,וכן משמע גבי משטח מוגבה ,ולא על רצפת העזרה.
הנאתו בשעת העלייה. בו ונדנוד הקרקע ,שכל אחד מאלו אין במטה אפרים (סי תרכד ס"ז) ,וכתבו (שו"ת אלא שאין משם ראיה לפרטי ההשתחוויה
26לעניין הזוכה הראשון ,בשו"ת פנים לו חזקה ,ואפילו שתק כמה שנים ,הרי שמן רוקח מהדו"ג סי' יא ,כף החיים סי' רצו סקנ"ח, בפישוט ידים ורגלים ,כיון ששם היתה
מאירות (ח"ב סי' כה ,בסוף התשובה) סיים זה חוזר וכופהו להרחיק .ואף אם נעשה שו"ת דברי יציב ח"א סי' קלה) ,שאם אין להן כריעה בלא השתחוויה] .וכתב שם
שאם לא הוסיף אחר על הצעתו ,אינו יכול השימוש בקרקע השותפים ,אין מכאן ממי לשמוע הבדלה ,יבדילו רק באמירת הרמב"ם' :ומפני זה נהגו כל ישראל להציע
לחזור בו ,ונוהגים לגבות ממנו' ,ודברים היתר להמשיך בנזק ,שאע"פ שמבואר ברוך המבדיל בין קודש לחול ,ויאמרו מחצלאות בבתי כנסיות הרצופות באבנים
כאלו הולכין אחר המנהג' .נמצא שהדין בשולחן ערוך (שם סעיף מב) שכאשר נוסח ההבדלה בלא שם ומלכות ובלא או מיני קש ותבן להבדיל בין פניהם ובין
במציע שהפסיד במכירה אינו מלמד שהחזיקו בקרקע של הניזק יש חזקה, ברכת הנר ובלא כוס .וכן פסק הגרמ"א האבנים ,ואם לא מצא דבר מבדיל בינו
לפטור את מי שכבר זכה בה .וראה במגן נראה כי מאחר שלא החזיקו בקביעות פריינד ואמר שכן הקבלה בידו לפסוק ובין האבן הולך למקום אחר ומשתחוה,
אברהם (סי' קנד סקכ"ג ,בשם שו"ת הרמ"ע אלא רק לכמה ימים בשנה ,אינו חזקה (מובא בספר מרא דשמעתא אות קיב) .ובשו"ת או שוחה על צדו ומטה כדי שלא ידביק
מפאנו סי' סד) ,שדן במי שקנה מצווה לשנה כלל ,כמו בהחזיקו בסוכת עראי שאי"ז דברי יציב (ליקוטים והשמטות סי' נ) כתב לגבי פניו באבן' ,וכן כתב הרמ"א (או"ח סי' קלא
ולאחר מכן גירש המלך את היהודים ,וכתב חזקה .והגם שלסוכה גופה יש חזקה, צום תשעה באב שחל ביום ראשון ,שאינה ס"ח) שנהגו להציע עשבים על הארץ
שאם כבר נשמעה הגזירה בשעת הקנייה כאן לעניין נזקין נראה שלדברי הכל אינו צריכה להמתין לבעלה בלילה אלא תאכל כשנופלים על פניהם ביום הכיפורים
ולא התנה ,עליו לשלם .ובנידון דידן, חזקה .ועוד שהרי החזיקו בלא טענה, ע"י אמירת ברוך המבדיל ,עיין שם .וכבר כדי להפסיק בין הפנים לקרקע ,וכתבו
אף שנאנס בשינה ,מכל מקום כשהלך וחזקת נזיקין בחצר חבירו בעי טענה. כתב היתר זה לכל מוצאי שבת ,הגאון הפוסקים שאם אין לו עשבים יכול
לישון לאחר שקנה ,היה עליו לקחת 25ראה בשו"ת צמח צדק הקדמון (סי' מבוטשאטש (בספרו עזר מקודש אבהע"ז סי' להפסיק בטליתו ולהשתחוות .וראה
זאת בחשבון .בעיקר הנידון כבר הרחבנו עב) ,שנשאל במי שהציע מאה פרוטות סב ס"ח) .אולם כתב בפסקי תשובות (סי' רצו במשנה ברורה (סק"מ וסקמ"א) שביאר
ב'מכתלי בית הדין' (ח"א סי' יז) בגדר קניית בעד מפטיר ,ואחר הציע מאה וחמישים. הערה )191כי רבים מגדולי הדורות הכריעו שמן התורה האיסור הוא בפישוט ידים
עליות אם זה מדין 'נדר' או שהם בגדר הגבאים חששו שהשני לא ישלם ,ולכן לחייב אשה בהבדלה לעצמה כשאין ורגלים על רצפת אבנים ,וחכמים אסרו
'קנין' והובאו שם דעות הפוסקים בזה, ביקשו למסור את העלייה לראשון בידה לשמוע מפי איש ,ועכ"פ נמצא שיש גם בפישוט ידים ורגלים שלא על רצפת
ואם זהו קנין וודאי יש לחייבו לשלם תמורת מאה .הראשון טען שלאחר לאשה לעשות כל טצדקי לשמוע הבדלה אבנים אטו רצפת אבנים ,וכן אסרו קידה
ההפרש ,וכן מובא בספר דרך שיחה (ח"ב שהוסיפו על הצעתו שוב אינו רוצה בה. מאיש ולא להבדיל בעצמה ,ואסור לה על רצפת אבנים אטו השתחוויה ,אך אם
עמ' שסז) בשם הגר"ח קנייבסקי שפסק ופסק שאפשר לכופו לקיים דבריו ,ולמד לאכול ולשתות לפני שתבדיל או שתשמע משתחווה בדרך קידה שלא על רצפת
לחייב ,וכ"פ הגר"י זילברשטיין (ברכי נפשי מדין פדיון הקדש שבמשנה (ערכין כז,). מאחר. אבנים ואפילו על רצפת אבנים אך נוטה
ח"א עמ' תריז-תריח) .גם אם הוא מדין 'נדרי שהמציעים מתחייבים בדיבורם ואין בפסקי תשובות (סי' תרכד אות ד) כתב קצת על צידו מותר שלא גזרו באופנים
צדקה' לבית הכנסת ,נראה שאין לפוטרו הצעת המאוחר מפקיעה לגמרי את חיוב שבאופן זה שהאשה מבדילה לעצמה אלו .ועוד ביאר שהדין האמור בקידה נוגע
מצד מה שבסוף לא קיבל את העליה ,כי הקודם .ולדעתו ,כשגבאי הצדקה הם ובעלה עתיד לחזור ,תאמר רק 'בורא להדבקת הפנים בקרקע ,ולא לשחייה
באופן זה אינו יכול לומר שעל דעת כן לא שדחו את השני ,הראשון חייב בסכום פרי הגפן' וברכת 'המבדיל' ,ותשמע אחר בתפילה כשהפנים אינן נוגעות בה.
נדר .וראה בשו"ע (או"ח סי' קנג סי"ד) ראובן שהציע .ובמגן אברהם (סי' קנד סקכ"ג) הביא כך מבעלה את ברכת מאורי האש ,על פי 20לאחר צאת היום ,אף שמותר לעשות
שאמר קרקע זו אני נותן לבנות עליה בית את דבריו באופן שהמציע השני חזר בו, הספק שבביאור הלכה (סי' רצו ס"ח ד"ה לא מלאכה לאחר אמירת 'המבדיל בין קודש
הכנסת ולא רצו עובדי כוכבים להניחן וסיים 'ולא נהגו כן' .אולם באליה רבה (סי' יבדילו) בחיוב נשים בברכת הנר ,ואין בכך לחול' ,מכל מקום אסור לאכול עד
לבנות בית הכנסת ,והקהל אומרים קמז סק"ב) חילק בין חזרת הזוכה ,שבזה מניעה מלאכול ,שכן ברכת הנר אינה שמבדילים על הכוס .בשולחן ערוך (סימן
לבנות עליו בית לתלמוד תורה ,וראובן נוהגים לגבות מן האחרון ,לבין הנידון מעכבת את ההבדלה .אולם אין זו הוראה רצט סעיף א) נפסק' :אסור לאכול שום דבר
אומר אדעתא דהכי לא נדרי ,לא מצי של הצמח צדק ,שהגבאים אינם רוצים מוסכמת .בתשובות והנהגות (ח"ב סי' שג) או אפילו לשתות יין או שאר משקין חוץ
ראובן הדר ביה .וראה שו"ת שואל ומשיב למכור לשני מפני שאינו בטוח בתשלום, כתב שיש לחלק בין מוצאי שבת למוצאי ממים משתחשך עד שיבדיל' .ואף אם
(תליתאה ח"א סימן רצט) ובשדי חמד (אסיפת שבכהאי גוונא צידד שאפשר לחייב את יום הכיפורים ,שבו גם הנשים שייכות כבר הבדיל בתפילה ,אין זה מתיר אכילה
דינים מערכת ביהכנ"ס אות מג) .ועל כן ,נראה הראשון .וראה גם במחצית השקל (סי' קנד בטעם ברכת הנר על האש שנאסרה ביום קודם הבדלה על הכוס .וכן הדין במוצאי
שיש לו לשלם את ההפרש ,ועכ"פ גם על סקכ"ג) ,שעמד על חילוק זה והפנה לדעת והותרה עתה .לכן המברכת בעצמה יש יום הכיפורים .בשולחן ערוך (סימן תרכד
צד הספק בדיני שמים ראוי שישלם את הפנים מאירות החולק .בשו"ת פנים לה על מי לסמוך ,ותברך על נר ששבת סעיפים ג-ה) נפסק שמבדילים על הכוס
ההפרש ולא יגרום נזק לבית הכנסת. מאירות (ח"ב סי' כה) חלק על הצמח צדק כדין. ומברכים על נר ששבת .מים בלבד מותר
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ה 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
ליבון דהלכתא
הרה"ג אברהם שלום מושקוביץ
המשך מעמ' ג'
ולא למעשה. סכנה ולסמוך על 'שומר מצוה לא ידע דבר רע' ,ע"ש מצוה לאכול
עובדא דריב"א נימוקיו[ .ויש להדגיש שיש קצת חילוק בין לא לאכול מצה ויש לחולה לידע שלא רק שאינו עושה שום איסור
בפסקי ריקאנטי (סימן קסו) מביא' :ושמעתי כי ריב"א וכדו' לבין לאכול ביו"כ ,כי אכילה ביו"כ הוי איסור כרת בקום באכילה וא"צ על כך לא תשובה ולא כפרה (משנ"ב תריח
[מבעלי התוס'] חלה חוליו שמת בו ,וחל יוה"כ באותם ועשה ואילו מניעת אכילת מצה הוי רק מצות עשה בשב סק"ה ועוד פוס') ,אלא שעושה מצוה גדולה להציל את
הימים וא"ל הרופאים אם לא תאכלו ודאי תמות ואם וא"ת ,ולכן יש להקל טפי להחמיר ביו"כ]. נפשו (ב"י ולבוש סוס"י תריח) ,ואין לו אפי' להצטער על
תאכל שמא לא תחיה ,והוא ז"ל אמר ברי ושמא ברי ובאמת כבר מצינו היתר כזה בקודמים ,ראה פתחי כך [כדרך הנשים ואנשים שאינם ת"ח] (שו"ת אגרות משה ד
עדיף ולא רצה לאכול ומת תנצב"ה' ע"כ .והנה לכאו' תשובה (יו"ד סיד קנז סק"ג) שמביא מספר תפארת ישראל קכא) ,ולהיפך אם יתענה לא ברור שמקיים בזה מצוה
עובדא זו סותר למה שנתבאר שחולה אסור להחמיר, (ברכות פ"א מ"ג) דמותר להכניס עצמו לספק סכנה היכא (עי' שו"ת עונג יו"ט סי' מא ,שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' רס ד"ה
וכמה מהלכים נאמרו בזה באחרונים: דלא שכיח היזיקא כי מצוה דעסיק בה אגוני מגני, ואם ,שו"ת שרגא המאיר ח"ה סוס"י פד ,לגבי חולה מסוכן שאכל
א[ .ספק הצלה] בשיירי כנסת הגדולה (הגהות טור סי'
ומביא ראיה מר' עקיבא (ראה להלן). מצה ,ואכמ"ל).
תריח אות ב) מבאר דהפוס' שאסרו להחמיר מיירי באופן וכן מצינו דעת הגרש"ק (שו"ת האלף לך שלמה או''ח סי' וראה דברי המור וקציעה (סימן קצו) שכתב' :ואצלי
שאם לא יאכל ימות או שמא ימות אבל אם יאכל יחיה שנא) שמיקל והעלה דבחשש ספק סכנה מותר לאדם שוה הוא האוכל ביום הכפורים מפני הסכנה כמתענה
בודאי ,אבל בנדון הריב"א שגם אם יאכל לא היו החיים להחמיר על עצמו ולהתענות בדאורייתא כגון ביוה"כ, בו ,כי מי שציוה על התענית הוא יתברך ציוה על
ברורים אלא מסופקין רצה להחמיר על עצמו דבריא ולאדם חשוב אף ראוי להחמיר על עצמו ,ומציין האכילה בו לצורך פקוח נפש ,ד'וחי בהם' כתיב ,על כן
עדיף. לתשובה אחרת שהוכיח הדבר בראיות .וראה עוד אכילת דבר איסור למסוכן מצוה רבה היא בלי הרהור
והנה דעת רוב הפוס' שגם במקום ספק סכנה אסור להלן בסמוך. ופקפוק בעולם ,ולא די שאינו צריך כפרה אלא שאם
להחמיר ע"ע (עי' רדב"ז ח"ג סי' תמד ,שו"ת מהר"ם שיק או"ח עובדא דרבי עקיבא נמנע עבירה בידו' ע"כ.
סי' רס ,שש"כ הנ"ל ,תשובות והנהגות הנ"ל ,ובאמת כן נראה במג"א הנה מצינו (בגמ' עירובין כא :ובתוס' שם) אצל התנא ר' וראה עוד מכתב בעל 'שם משמואל' לחתנו (נדפס
סי' קד סק"א ,ודלא כפוס' שהו' לעיל שנראה מהם להקל) ,אמנם עקיבא שהחמיר ע"ע ולא רצה לאכול בלי נטילת ידיים בסוף חלק מועדים)' :הנני להזהירך מאוד לבל תצדק
כאן נתחדש שאם אין ספק בסכנה [אלא ודאית היא] כשהי' חבוש בבית אסורים ,ויש לשאול הרי נתבאר הרבה בדבר הצום ,כי מי שציוה לצום ביום הכפורים
אלא הספק הוא בהצלה ,בזה הי' דעת הריב"א דמותר שאסור להחמיר בזה ולהסתכן ,ומתרץ התורת חיים הוא ציוה לשמוע לרופא ושלא לצום ,ובטח זכור תזכור
להחמיר ע"ע (ועי' שו"ת דבר יהושע ח"ב סי' צד שמבארו היטיב). (עירובין שם) דשאני התם דספיקא הוה שהרי לסוף מה שכבר שמעת ממני הרבה פעמים שעיקר היהדות
אכן לדינא גם בזה דעת שאר הפוס' לאסור (כמ"ש שם הביא לו מים ,ועל דרך זה מתרץ גם מהר"ץ חיות להיות האדם בטל לדעת התורה וחכמי' ואפילו
בדבר יהושע) כי בכל חולה אין ודאי שיחי' ,ראה אליה (שם) דמכיון דהסכנה לא היתה גלויה דדילמא יזדמן לו שיאמרו לך על שמאל שהוא ימין ,וזה שאדם מבטל
רבה (תריח סק"ב) ומטה אפרים (אלף למטה סק"ה). מים אחרים כאשר קרה לו באמת ולכן היה לו מותר דעתו לדעת התורה וכוף אזניך לשמוע לדברי חכמים,
ב[ .חיי שעה] באליה רבה (שם) מפרש דריב"א הי' להחמיר על עצמו .וכן מבאר התפארת ישראל הנ"ל הוא שוה יותר מהכל ,ועל כן אין לך להצטער אם לא
מותר להחמיר משום דכבר נטה ממש למות ר"ל ,וכן שר"ע סמך את עצמו שלא יניחו שומר האסורים למות תצום ביוהכ"פ ,כי במה שתשמע לדעת חכמי התורה
נפסק במטה אפרים (ס"ז ,אך באלף למטה שם מצדד שגם זה
בצמא. הוא שוה יותר מעיקר הצום ,ובכן 'אכול בשמחה
מותר רק במקום ספק הצלה ,כמ"ש להלן בסמוך) .וראה גם בשפת אכן יש אחרונים המיישבים מעשה דר"ע באופנים לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלקים את
אמת (ליקוטים פר' כי תשא ד"ה ושמרו) שמבאר דעת האור אחרים ,וגם יש צד לומר דשאני התם שהי' קידוש ה' מעשיך' ,וידוע שפסוק זה הוא בת קול בימי שלמה על
החיים הק' שמותר לחולה להחמיר ע"ע בחיי שעה ,כיון במסירת נפשו כי המניעה באה אליו ע"י אונס גוי ולא שאכלו ביום הכפורים בבנין הבית (עי' במדב"ר פרק יז סוף
דלא שייך הסברא (יומא פה ):שישמור שבתות הרבה. ע"י חולי וכבר נתבאר שבזה יש צד יותר להחמיר (וכ"כ אות ב)' ע"כ.
ג[ .ספק חיי שעה] במטה אפרים (אלף למטה שם)
ציץ אליעזר ח"י סי' כה פי"ד אות ו) ולפי"ז אין ללמוד משם וכן כתב גם הרה"ק ר' יהושע מבעלזא לבעל
ובספר מתא ירושלים (ירושלמי יומא פ"ח ה"ה) מבארים היתר לעניננו. ה'צמח צדיק' מויזניץ כשהיה חולה מסוכן וז"ל' :הלא
דשם הי' ספק חיי שעה בלבד ולכן הי' מותר להחמיר. מידת חסידות מרועה אחד מצווים אנחנו ועומדים לבלתי אכול
[ובעצם הדין אי מחללין על ספק חיי שעה ,כתב לדון בספר ברם יש לציין דעת כמה אחרונים דס"ל דממידת ביום הכפורים ,ובמקום הצורך נאמר 'ונשמרתם
החיים (להגרש"ק או"ח סי' שכט פ"ח) ומדייק דעת הטור ושו"ע חסידות להחמיר לקיים המצות אפי' במקום סכנה :כך לנפשותיכם' ,זכרתי בעת שאאמו"ר [השר שלום
דמחללין ולרמב"ם לא מחללין ומסיק בצ"ע ,ובשו"ת ציץ כתב זקיני היעב"ץ בספרו לחם שמים (ברכות פ"א מ"ג) מבעלזא] היה חולה וכו' ,תיכף אחר כל נדרי מיהר
אליעזר (ח"ח סי' טו פ"ג אות ז) מסיק להלכה דמחללין]. מעובדא דר' טרפון שהסכין עצמו בקרי"ש לקיים דברי וציוה ליתן לו לאכול וכו' ,ואמר בזה הלשון 'הריני
ד[ .ודאי ימות] בשו"ת רדב"ז (ח"ג סי' תמד) מבאר דלא ב"ש ,וכן מוכח מעובדא דר"ע בבית האסורין הנ"ל ,וכן מוכן ומזומן לקיים מצות בוראי כפי שאמרו חז"ל',
הי' ספק כלל לריב"א ז"ל שיחי' כי הרגיש בעצמו דאפי' דעתו לענין איסור אכילה ביוה"כ ,דאע"ג דקיי"ל ספק ואכל בשמחה יתירה ,כמעט לא ראינו שמחה כזאת רק
שיאכל ימות ד'לב יודע מרת נפשו' ,והיינו דקאמר 'ברי נפשות להקל היינו מדינא אבל אינה משנת חסידים בעת אכילת מצה ונטילת לולב' ע"כ.
ע"ש .וכ"כ בעל הקרבן העדה (שיירי קרבן סוטה פ"ט ה"י) במקום חשש רחוק
ושמא ברי עדיף' כלומר הברי שלי עדיף משמא שלכם,
ובשו"ת אבני נזר (חו"מ סי' קצב תשובה מאביו אבד"ק ביאלא) בשמירת שבת כהלכתו (פל"ט הע' ד) מביא דעת
ולפיכך לא רצה לאכול .ולפי"ז מסיק הרדב"ז דאין
ללמוד משם כלל לשאר מקרים ,וכן מסיק בשו"ת ציץ לגבי עובדא דחסיד אחד שהי' גונח מלבו (ב"ק פ[ ).אך הגרש"ז אוירבאך שמתיר לחולה להחמיר על עצמו
אליעזר (ח"י שם סוף אות ה) .ועי' בספר עלי תמר (ירושלמי
יש דוחים ומבארים דאותו חסיד לא הי' מסוכן]. באופן שיש רק חשש מיעוט [שאינו מצוי] שיבוא לידי
יומא פ"ח סוף ה"ד) שמסתפק לדינא אם כל אדם שמרגיש ולכאורה צריך לומר שגם לדעתם אין הנהגה זו סכנה ע"י הצום [למרות שמותר לאכול כי אין הולכין
כן ר"ל אם יכול לנהוג כריב"א. אלא בצדיקים גדולים וחסידים ראשונים ,וכעין שכתב בנפשות אחר הרוב] ,אבל כאשר הדבר ספק אסור
ה[ .מידת חסידות] היעב"ץ בספרו לחם שמים (הובא
היעב"ץ עצמו בספרו מגדל עוז (אבן בוחן פ"א אות כג), להחמיר.
למעלה) מבאר ליישב עפ"י דרכו דמידת חסידות היא דאל"כ יסתור היעב"ץ דברי עצמו במור וקציעה וכן בתשובות והנהגות (ח"ב סי' רמא לגבי אכילת מצה
להחמיר גם במקום שאין חיוב עיי"ש ,אך כבר נתבאר המובא לעיל שאסור להחמיר. לחולה) מסיק להחמיר בספק ולהקל בחשש מיעוט,
שאין זו הוראה למעשה לכל אדם. עוד יש לציין דרך אגב ,שגם לפי דעת שו"ת אבני ובלבד אם כוונתו לשם שמים וראוי לכך ,ומציין שכן
לדינא: נזר (שם) שמיקל באופן כללי לחולה שלא רוצה שמענו צדיקים וקדושי עליון שנסתכנו לקיים מצוות
לדרוש ברופאים ובפרט לגבי מאכלות אסורות ,ע"ש ואין להרהר אחריהם ,אבל לכתחלה אין ליכנס לחשש
אם החולה מרגיש בעצמו שצריך ומוכרח לאכול, נימוקיו באריכות ,אין ענינו לכאן לגבי אכילה
בודאי אסור לו להחמיר על עצמו. ביו"כ ,כי אכילה ביו"כ אינו בגדר סם
אם רק הרופאים קבעו לו שמוכרח לאכול ,אפי' או מעשה 'רפואה' [שבזה אין
רק מסתפקים בדבר ,ג"כ נקטינן להלכה שאסור הרופאים מומחים לדעתו] אלא
להחמיר על עצמו. הרופא רק אומד וקובע
אך אם כפי מצבו אין חשש סכנה אלא על צד את גוף החולה אם
המועט [שאינו מצוי] ,למרות שמותר לו לאכול יוכל לעמוד ולסבול
[דאין הולכין בנפשות אחר רוב] מ"מ בכה"ג מותר לו התענית .ומלבד
להחמיר על עצמו ולא לאכול. זה נראה שאין
יש עוד אופנים ומקרים חריגים שמותר להחמיר דעתו מוסכם
על עצמו ולא לאכול ,כפי שהתבאר בפנים ,אך אין להלכה (עי' ב"ח
זו הוראה רגילה אל הכלל. וט"ז יו"ד סי' שלו)
כל זה כפי הנראה להלכה ולא למעשה ובכל מקרה וגם הוא עצמו
לגופו יש להתייעץ עם מורה הוראה מובהק וחכם. כתבו להלכה
לשליחת מאמרים ובירורים הלכתיים ,ניתן לשלוח למייל9917936@gmail.com : להצטרפות לקבלת העלון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ו
