gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‪ ,‬גליון קכ"ד | יום כיפור תשפ"ז‬ ‫נשים לעניין אמירת 'יזכור' בבית הכנסת‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫הוריהם לאחר פטירתם‪ ,‬ואילו הנשים אינן צריכות להקפיד על כך‪ .‬ויש לברר מנהג זה‬ ‫מאז פטירת אמה‪ ,‬לפני כמה שנים‪ ,‬מקפידה מרת חנה להגיע לבית הכנסת בכל‬ ‫וטעמו‪ ,‬והאם יש ענין לאמרו בבית הכנסת עם מניין דווקא?‬ ‫פעם שאומרים ‘יזכור’‪ .‬בשאר תפילות החג אין הדבר מתאפשר לה תמיד‪ ,‬מפני הטיפול‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫בילדיה הקטנים‪ ,‬אבל לקראת הזכרת הנשמות היא משתדלת למצוא מי שישגיח‬ ‫הזכרת הנשמות ‪ -‬תפילה וצדקה בעד הנפטרים‬ ‫עליהם לזמן קצר‪.‬‬ ‫בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תרכא סעיף ו) נפסק‪‘ :‬נהגו לידור צדקות ביום הכיפורים‬ ‫לקראת יום כיפור סיכמה עם אחת משכנותיה שתשגיח על הילדים בשעת ‘יזכור’‪.‬‬ ‫בעד המתים’‪ .‬וברמ”א (שם) הוסיף שמזכירים את נשמותיהם‪ ,‬משום שגם למתים יש‬ ‫אלא שבבוקר היום הקדוש התברר שהשכנה אינה יכולה להגיע‪ .‬בעלה עדיין היה בבית‬ ‫כפרה ביום הכיפורים‪ .‬נמצא ששורש המנהג הוא תפילה ובקשת רחמים‪ ,‬בצירוף זכות‬ ‫הכנסת‪ ,‬והיא נותרה בבית עם הילדים ואת תפילת ה’יזכור’ אמרה בביתה‪ ,‬אך אחר כך‬ ‫הצדקה הניתנת בעד הנפטר‪.‬‬ ‫הצטערה‪ :‬שמא לא נהגה כראוי‪ ,‬כי עיקר ההזכרה היא בבית הכנסת עם הציבור ובשעה‬ ‫בלבוש (אורח חיים סימן תצ סעיף ט) ביאר מדוע מזכירים נשמות בשלושת הרגלים‪ :‬מה‬ ‫שספר התורה מחוץ לארון הקודש‪ ,‬ולכן אין להשוות אמירה בבית לאמירה בציבור‪,‬‬ ‫שמזכירין נשמות ביום אחרון דפסח הוא משום שרוצין לפסוק צדקה‪ ,‬מפני שקורין‬ ‫והיה עליה להתאמץ יותר ולמצוא דרך להגיע לבית הכנסת לכבוד אמה‪.‬‬ ‫בו פרשת כל הבכור שכתובה בה איש כמתנת ידו וגו’‪ ,‬וכיון שפסקו צדקה נהגו ליתן‬ ‫המזַ ּכִ ים את‬ ‫אחת מידידותיה אמרה לה שאמירת ‘יזכור’ שייכת בעיקר לבנים‪ ,‬שהם ְ‬ ‫המשך בעמ' ג'‬ ‫אמירת סליחות מול צורת מנורה‬ ‫ואני התנגדתי מסיבות שונות‪ .‬לאחר תקופה‬ ‫אותו שכן חלה במחלה קשה‪ ,‬וכעבור כמה‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫לכבוד אמירת הסליחות‪ ,‬שכרה קהילה גדולה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א‬ ‫חודשים נפטר לבית עולמו‪ ,‬מבלי שהספיק‬ ‫רשות שימוש בבית כנסת גדול‪ ,‬הנמצא בסמוך‬ ‫לשכונה‪ .‬בבית כנסת זה‪ ,‬על לוח עמוד החזן‬ ‫לבנות‪ .‬אני עדיין סבור שטענותיי לגוף‬ ‫העניין היו מוצדקות‪ ,‬אך עם זאת לקראת יום‬ ‫נמצא התרנגול טריפה לאחר הכפרות‬ ‫ישנו תבליט בצורת מנורה ומעליה צורת‬ ‫כתר‪ ,‬כמו העיטורים המצויים בפרוכות ובבתי‬ ‫הכיפורים אני רוצה לפייסו‪ ,‬ולבקש את סליחתו‬ ‫מנהגי להדר בעריכת כפרות במקום שיש בו‬ ‫כנסת‪ .‬בתפילת מנחה הבחין אחד המתפללים‪,‬‬ ‫על המריבה ועל הצער שאולי גרמתי לו‪ .‬האם‬ ‫שוחט‪ ,‬השוחט מיד לאחר מכן‪ ,‬ואת הבשר אני‬ ‫ששליח הציבור המדקדק במצוות אינו נעמד‬ ‫יש דרך לעשות זאת לאחר פטירתו? האם‬ ‫לוקח ונותן לעניים‪ .‬אירע שבבדיקת העוף הוא‬ ‫במרכז העמוד‪ ,‬אלא נוטה מעט הצידה‪ ,‬כדי‬ ‫לימוד משניות או נתינת צדקה לעילוי נשמתו‬ ‫נמצא טריפה‪ .‬האם צריך לערוך שוב כפרות?‬ ‫שלא להתפלל כשצורת המנורה והכתר כנגד‬ ‫מועילים לכך?‬ ‫ת‪ .‬אין צריך לעשות כפרות פעם נוספת‪ ,1‬ויש‬ ‫פניו‪ .‬האם יש איסור להתפלל כנגד צורות אלו?‬ ‫ת‪ .‬הדרך השלמה לבקש מחילה מן השכן היא‬ ‫שהחמירו בזה‪.2‬‬ ‫ומה הדין להתפלל כנגד צורת מנורה העשויה‬ ‫לעלות לקברו עם עשרה אנשים ולבקש שם את‬ ‫מאותיות מזמור 'למנצח בנגינות'? והאם גם‬ ‫מחילתו‪ .3‬בנתינת צדקה ולימוד לעילוי נשמתו יש‬ ‫בשעת אמירת סליחות יש להקפיד שלא לעמוד‬ ‫זכות גדולה לנשמת הנפטר‪ ,‬אך הם אינם מהווים‬ ‫בקשת מחילה מנפטר‬ ‫כנגד צורה?‬ ‫תחליף לבקשת המחילה על הקבר‪.4‬‬ ‫אחד משכניי לבניין רצה להרחיב את דירתו‪,‬‬ ‫ליורשים‪ ,‬בקשת המחילה על הקבר אינה‬ ‫ואומר שחטא לה' ולנפטר‪ .‬וכן כתב השו"ע‬ ‫טריפות בגלוי‪ ,‬לא אריך למיעבד לכפרה‪,‬‬ ‫‪ 1‬כ"כ באלף המגן (סי' תרה) שאם התברר‬ ‫במשנה‬ ‫מסלקת את החיוב הממוני‪ .‬וראה‬ ‫המשך בעמ' ב'‬ ‫(או"ח סי' תרו ס"ב) 'אם מת אשר חטא לו‪,‬‬ ‫אך זה הטריפות בפנים לא מאיס ונראה‬ ‫לאחר השחיטה שהתרנגול היה טריפה אין‬ ‫ברורה (שם סק"א) שכתב שבכל עניין הנוגע‬ ‫מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו‪,‬‬ ‫דיועיל ואין צריך אחר‪ ,‬דהרי גם שעיר‬ ‫צריך לחזור ולעשות כפרה אחרת‪ ,‬אלא יתן‬ ‫לממון אין לאדם לסמוך על הכרעת עצמו‪,‬‬ ‫ואומר‪ ,‬חטאתי לאלהי ישראל ולפלוני זה‬ ‫המשתלח אפשר דאית ביה טריפות בפנים‬ ‫דמי הכפרה לעניים‪ ,‬והטעם הוא שעיקר‬ ‫אלא עליו לפרש פרטי המעשה לפני רב או‬ ‫שחטאתי לו'‪ .‬ובמשנה ברורה (שם ס"ק יד‬ ‫דמי בדוק לה בפנים‪ ,‬ועם כל זה התיקון‬ ‫טעם הכפרה הוא השחיטה כדי שיתן אל‬ ‫מורה הוראה ולברר כיצד לנהוג‪ .‬לפיכך‪,‬‬ ‫וס"ק טו) כתב שצריך לילך אל הקבר יחף‬ ‫נעשה בה וה"ה הכא‪ ,‬כי כל התיקון נעשה‬ ‫לבו כל המעשים שעושים עם התרנגול‪,‬‬ ‫אם לא נותרה כל תביעה ממונית והעניין‬ ‫ולפרט את החטא‪ ,‬ולאחר בקשת המחילה‬ ‫ע"י השחיטה דווקא‪ .‬אמנם בספר מועדים‬ ‫אולם חילק שאם נתנבלה הכפרה בשחיטה‪,‬‬ ‫הסתיים עם פטירתו‪ ,‬די בבקשת המחילה‬ ‫משיבים עשרת הנוכחים‪' :‬מחול לך‪,‬‬ ‫וזמנים (ח"א סי' נב בהגהה) הסתפק בשוחט‬ ‫נמצא שלא היה כאן שחיטה‪ ,‬צריך לחזור‬ ‫ובמעשים לעילוי נשמתו‪ .‬אך אם נותרה‬ ‫מחול לך'‪ ,‬שלוש פעמים‪ .‬עוד כתב שאם‬ ‫תרנגול לכפרה ונמצא טריפה אם יצא‪ ,‬וכתב‬ ‫ולעשות כפרה אחרת‪ .‬וכ"כ באשל אברהם‬ ‫זכות ממונית השייכת לעיזבון או ליורשים‪,‬‬ ‫הקבר רחוק יותר משלוש פרסאות‪ ,‬רשאי‬ ‫להחמיר בזה שלא מהני משום שטריפה לא‬ ‫(בוטשאטש מהדו"ת סי' תרה ס"א) שאין צריך‬ ‫יש לבררה בנפרד‪.‬‬ ‫לשלוח שליח‪ ,‬והשליח עולה לקבר עם‬ ‫מקרי חי כלל‪ ,‬ולכן פסול לשעיר המשתלח‬ ‫לעשות שנית כפרות כשנמצא טריפה‬ ‫‪ 4‬נתינת צדקה לעילוי נשמת מת היא דבר‬ ‫עשרה אנשים ואומר שהוא מבקש מחילה‬ ‫וכמבואר ברמב"ם‪ ,‬דכתיב (ויקרא טז‪ ,‬י) "יעמד‬ ‫עי"ש‪ ,‬וכ"כ בס" חוט שני (יו"כ סי' תר"ה) שיצא‪,‬‬ ‫ראוי מאוד‪ ,‬ובפרט לעת יום הכיפורים‪,‬‬ ‫בשליחות מי שחטא לו‪ .‬וכתב הקיצור שו"ע‬ ‫חי"‪ ,‬וטריפה אינו חי‪ ,‬וכן מבואר ברמב"ם‬ ‫שהרי אומר "זה התרנגול ילך למיתה"‪ .‬וכ"כ‬ ‫וכמו שכתב השו"ע (או"ח סי' תרכא ס"ו)‪:‬‬ ‫(סי' קלא ס"ה) שאם על ידי פירוט החטא יגרם‬ ‫(נזקי ממון פ"י ה"ז) שטריפה חשוב כמת‪ ,‬וא"כ‬ ‫בשו"ת אור לציון (ח"ד פ"ח ס"ד) שבנמצא‬ ‫'נהגו לידור צדקות ביום הכיפורים‬ ‫בזיון לנפטר אינו צריך לפרט את החטא‪.‬‬ ‫לא מועיל טריפה לכפרות‪ ,‬וכתב טעם נוסף‬ ‫טריפה יצא ידי חובה ואין צריך ליקח אחר‪.‬‬ ‫בעד המתים'‪ .‬והרמ"א הוסיף‪' :‬ומזכירין‬ ‫ובטעם הדבר שצריך עשרה בני אדם כתב‬ ‫שלא יועיל‪ ,‬שהאחרונים הוכיחו דשחיטה‬ ‫‪ 2‬אחד הטעמים שהביאו הפוסקים למנהג‬ ‫נשמותיהם‪ ,‬דהמתים גם כן יש להם כפרה‬ ‫הפרי מגדים (א"א סק"ז) שמאחר שאומר‬ ‫אינה מועילה כלל בטריפה ורק לטומאה‬ ‫הכפרות הוא שיהא דוגמת כפרת שעיר‬ ‫ביום הכיפורים'‪ .‬ובמשנה ברורה (שם ס"ק‬ ‫'חטאתי לאלוקי ישראל' הרי זה כזימון של‬ ‫בלבד מיקרי שחיטה‪ ,‬ולכן משני טעמים‬ ‫המשתלח שהיה מכפר על כל ישראל‪,‬‬ ‫יט) ביאר שנתינת הצדקה מועילה לנפטר‪,‬‬ ‫ברכת המזון שצריך עשרה‪ .‬ובערוך השולחן‬ ‫אלו הסיק שלא מועיל לכפרות גם בדיעבד‬ ‫כמבואר במחזור ויטרי (סי' שלט) ובקצה‬ ‫משום שאומרים שאילו היה בחיים היה‬ ‫(ס"ד) ביאר שכיון שיש עשרה השכינה שורה‬ ‫כשנמצא טריפה‪ .‬וכ"כ בספר תורת אביגדור‬ ‫המטה (על המטה אפרים סי' תרד ותרה סקי"ב)‬ ‫נותן אף הוא צדקה‪ .‬נמצא שנתינת הצדקה‬ ‫שם‪ ,‬ומשום כבוד השכינה ודאי שהמת‬ ‫(הגרא"מ כ"ץ אב"ד אסטרין סי' תרה) שאם נמצאה‬ ‫וכ"כ בספר ילקוט הגרשוני (סי' תרה סק"ב)‪.‬‬ ‫היא זכות לעילוי נשמתו‪ .‬כמו כן לימוד‬ ‫מוחל‪ .‬וברב פעלים (ח"ב סי' סב) כתב שעל‬ ‫הכפרה טריפה אחר השחיטה צריך לקחת‬ ‫ולפי טעם זה יש להחמיר בנמצא התרנגול‬ ‫משניות‪ ,‬גמרא‪ ,‬תהילים או כל דבר תורה‬ ‫ידי העשרה הדבר מתפרסם‪ .‬וראה בערוך‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫טריפה‪ ,‬שהרי כתב הרמב"ם (הלכות עבודת‬ ‫לעילוי נשמת המת הוא זכות גדולה לנפטר‪.‬‬ ‫השולחן (שם) שאם נותר מן המחלוקת עניין‬ ‫‪ 3‬בגמרא (יומא פז‪ ).‬מבואר שמי שפגע‬ ‫יום הכיפורים פ"ה הי"ח) שטריפה פסול‬ ‫אולם כפי שמבואר בשו"ע עיקר פיוס המת‬ ‫ממוני ממשי‪ ,‬כגון חוב‪ ,‬נזק‪ ,‬הוצאה כספית‪,‬‬ ‫בחברו והנפגע מת לפני שהספיק לפייסו‪,‬‬ ‫לשעיר המשתלח‪ .‬ובשו"ת תורה לשמה‬ ‫הוא על ידי בקשת מחילה על קברו‪ ,‬ודברים‬ ‫זכות בנייה או התחייבות השייכת כעת‬ ‫מביא עשרה בני אדם‪ ,‬מעמידם על קברו‬ ‫(סי' קנ"ה) מחלק בין הטריפות‪ ,‬וכתב‪ :‬ודאי‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫א‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' א'‬ ‫נעלי עור ביום כיפור‪ ,‬הרי הן 'מוקצה'‬ ‫לחינוך יש לחנכם במצווה זו‪ ,‬שאין להוציא דין‬ ‫ת‪ .‬בחריטת צורת מנורה על עמוד העץ אין‬ ‫ואסורות בטלטול?‬ ‫מכוח אחד מטעמי המצוה‪ .9‬ובפרט נכון הדבר‬ ‫איסור עשיית מנורת שבעה קנים‪ .5‬כשנגד עיני‬ ‫ת‪ .‬אם הנעליים מפריעות למעבר או לשימוש‬ ‫במי שיאכל ביום הכיפורים ב'שיעורים'‪ ,‬דהיינו‬ ‫המתפלל ישנו ציור או עיטור העלול למשוך‬ ‫במקום‪ ,‬מותר לפנותן‪ ,‬כי אף אם הן 'מוקצה'‬ ‫בכל אכילה פחות מכשיעור‪.10‬‬ ‫את מבטו ולהפריע לכוונתו‪ ,‬די שישפיל או‬ ‫ככלי שמלאכתו לאיסור‪ ,‬מותר לטלטלן לצורך‬ ‫יעצום את עיניו‪ ,‬או שיתפלל מתוך הסידור‪,‬‬ ‫מקומן‪ .‬אבל פינוי לשם סידור הבית בלבד אינו‬ ‫ברכה על שתיה מרובה לצורך הכנת‬ ‫ואין צורך להסיט את גופו מן הכיוון הראוי‬ ‫בהכרח צורך מקומו‪ .‬אך אם הנעליים מונחות‬ ‫הגוף לצום‬ ‫לתפילה‪ .6‬דין זה נאמר לעניין תפילת שמונה‬ ‫במרפסת ורוצה להכניסן רק שלא יתקלקלו מן‬ ‫עשרה‪ .‬עם זאת‪ ,‬גם בעת אמירת הסליחות‬ ‫השמש או הגשם‪ ,‬נחלקו הפוסקים אם הנעליים‬ ‫ביום שלפני הצום אני שותה הרבה‪ ,‬כדי‬ ‫ודאי מן הנכון שלא להביט בעיטור או בציור‪,‬‬ ‫להימנע מצמא ומהתייבשות בצום‪ .‬אני‬ ‫אם הדבר מפריע לכוונה‪.7‬‬ ‫הן 'מוקצה' או שאינן מוקצה כיון שראויות‬ ‫שותה למרות שאיני מרגיש צמא כלל‪ ,‬רק‬ ‫לחולה‪ ,‬ויש על מי לסמוך לטלטל נעלי עור‬ ‫כדי למלא את הגוף בנוזלים‪ .‬האם עלי‬ ‫ביום הכיפורים‪.12‬‬ ‫לברך ברכה ראשונה כאשר אין לי כל הנאה‬ ‫ילדים וחולים במצוות אכילה בערב‬ ‫מהשתייה?‬ ‫יום כיפור‬ ‫קידוש לחולה שאוכל ביום כיפור‬ ‫האם יש מצווה לחנך ילדים במצוות אכילה‬ ‫ת‪ .‬אם שותה מים לבד לא יברך‪ .‬אך מהראוי‬ ‫בערב יום הכיפורים אף שאינם צמים‪ ,‬והרי‬ ‫ביום הכיפורים התפללתי חלק מהתפילות‬ ‫עם סבי המתגורר בבית אבות‪ .‬לאחר תפילת‬ ‫שיוסיף טעם ממתיק למים ויברך עליהם‪.11‬‬ ‫טעם האכילה הוא כדי להקל את הצום? כמו‬ ‫שחרית נערכה הפסקה ובמהלכה יצא סבי‬ ‫כן חולה שחייב לאכול ביום כיפור‪ ,‬האם יש‬ ‫לאכול‪ .‬רציתי לברר האם הוא צריך לעשות‬ ‫טלטול נעלי עור ביום כיפור‬ ‫לו מצוות אכילה בערב יום הכיפורים?‬ ‫קידוש לפני האכילה?‬ ‫כשחזרתי מתפילת מעריב בליל יום‬ ‫ת‪ .‬יש שכתבו שמי שאינו עתיד להתענות‬ ‫ת‪ .‬חולה או קטן האוכלים ביום הכיפורים‬ ‫הכיפורים‪ ,‬הבחנתי שנעלי העור של הילדים‬ ‫בעשירי אינו בכלל מצות האכילה בתשיעי‪.8‬‬ ‫אינם צריכים לקדש‪ .13‬אם אכלו כזית פת‪,‬‬ ‫נשארו פזורות באמצע הסלון‪ .‬האם מותר‬ ‫אולם למעשה הכריעו הפוסקים שגם חולים‬ ‫יאמרו בברכת המזון 'יעלה ויבוא' בנוסח 'ביום‬ ‫לפנותן מפני שהן מפריעות לסדר הבית‬ ‫שאינם מתענים מצווים להרבות באכילה‬ ‫הכיפורים הזה'‪ ,‬וכשחל בשבת יאמרו גם 'רצה'‪.‬‬ ‫וכבוד היום‪ ,‬או שמא מאחר שאסור לנעול‬ ‫ובשתייה כפי יכולתם‪ ,‬ובנים קטנים שהגיעו‬ ‫המשך בעמ' ד'‬ ‫ששותה כדי שלא יצמא לאחר זמן ועתה‬ ‫שמי שאינו עתיד להתענות בעשירי אינו‬ ‫לעמוד בצורה משונה או לעבור למקום‬ ‫אלו אינם באים במקום בקשת המחילה‪.‬‬ ‫אינו צמא‪ ,‬כמו שבערב יום כיפור שותים‬ ‫בכלל מצות האכילה בתשיעי‪.‬‬ ‫אחר‪ ,‬רק ינהג כפי שכתב השו"ע 'יעלים‬ ‫ויש להעיר כי אין בקשת המחילה על‬ ‫הרבה כדי שלא יהיו צמאים למחרת‪ ,‬וכמו‬ ‫‪ 9‬ראה בשו"ת כתב סופר (או"ח סימן קיב)‪,‬‬ ‫עיניו'‪ ,‬דהיינו שלא יביט בציור‪ .‬ולכן שליח‬ ‫טענות שהוא סבור שהיו נכונות‪ ,‬אלא‬ ‫שמצינו בפסוק (מלכים א' יט ח) 'ויקם ויאכל‬ ‫שנסתפק אם חולה שאינו יכול להתענות‬ ‫ציבור המתפלל מתוך הסידור‪ ,‬או שעיניו‬ ‫על דברים שאולי נאמרו שלא כהוגן ועל‬ ‫וילך בכח האכילה ההיא' וגו'‪ ,‬או דבזה‬ ‫ביום הכיפורים חייב במצות אכילה בערב‬ ‫מושפלות ואינן מתבוננות בצורת המנורה‪,‬‬ ‫הצער שנגרם מכך לשני‪.‬‬ ‫גם כן מיקרי לצמאו‪ ,‬ונראה דגם בכהאי‬ ‫יום הכיפורים‪ .‬וכתב שמסתבר שחייב‪,‬‬ ‫יכול לעמוד במקומו הרגיל‪ ,‬ואין מן הראוי‬ ‫‪ 5‬בשו"ע (יו"ד סי' קמא ס"ח)‪ :‬לא יעשה מנורה‬ ‫גוונא צריך לברך'‪ .‬אכן בדעת תורה (סי' רד‬ ‫שכן אף שאין בידו לקיים את המצוה‬ ‫לעמוד באלכסון כיון שהתפילה צריכה‬ ‫תבנית מנורה‪ ,‬אבל עושה של חמשה קנים‬ ‫סק"ז) הביא את דברי האשל אברהם וכתב‬ ‫בשלמותה ולהתענות בעשירי‪ ,‬מכל מקום‬ ‫להיות מכוונת כלפי ארץ ישראל‪ ,‬ירושלים‬ ‫או של ששה או שמונה‪ ,‬אבל של שבעה לא‬ ‫שהעיקר נוטה שצריך לברך רק כשהוא‬ ‫יכול הוא לקיים מקצתה באכילה בתשיעי‪,‬‬ ‫ומקום המקדש‪ ,‬וכמבואר בשו"ע (או"ח סי'‬ ‫יעשה אפילו משאר מיני מתכות‪ ,‬ואפילו‬ ‫צמא כבר‪ .‬ובשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' מב‬ ‫ותיחשב לו אכילה זו כאילו התענה‬ ‫צד סעיפים א‪-‬ג)‪ .‬ויש להעיר לגבי צורת מנורה‬‫בלא גביעים וכפתורים ופרחים‪ ,‬ואפילו‬ ‫אות יב‪ ,‬וכעי"ז בח"ט סי' מב) כתב שלבו נוטה‬ ‫בתשיעי‪ .‬אולם לפי טעמם של רש"י‬ ‫העשויה ממילות מזמור ס"ז שבתהלים‪,‬‬ ‫אינה גבוהה י"ח טפחים'‪ .‬ומקור האיסור‬ ‫שגם השותה כדי שלא יצמא אחר כך צריך‬ ‫והטור‪ ,‬שמצות האכילה בתשיעי נועדה‬ ‫שמנהג קדום הוא לכתוב מזמור זה בצורת‬ ‫הוא בגמרא (ע"ז מג‪ ).‬שאמרה תורה (שמות‬ ‫לברך‪ .‬וראה בחוט שני (ברכות עמ' קצד)‬ ‫לתת לו כח להתענות בעשירי‪ ,‬יש מקום‬ ‫מנורה‪ ,‬וכבר הובא בשם הרוקח (ספר יראת‬ ‫כ כ) 'לא תעשון אתי'‪ ,‬ודרשו לא תעשון‬ ‫שכתב שאם מרגיש קצת הנאה בשתיה‬ ‫לומר שחולה שאינו יכול להתענות אינו‬ ‫אל) והאבודרהם (תפילת שחרית ופירושה‪,‬‬ ‫כדמות שמשי המשמשים לפני‪ .‬אך דין‬ ‫וכגון בימים חמים שצריך לברך‪ ,‬אבל אם‬ ‫בכלל מצוה זו‪ .‬ומכל מקום‪ ,‬אף שטעם זה‬ ‫למנצח בנגינות) שיש קשר בין שבעת פסוקי‬ ‫זה נאמר רק במנורה שהיא כלי‪ ,‬הראויה‬ ‫אינו מרגיש הנאה כלל לא יברך‪ .‬ולכן‬ ‫מוכרח מדרשת הכתוב‪ ,‬התקשה לסמוך‬ ‫המזמור וארבעים ותשע תיבותיו לבין‬ ‫להיקרא מנורה כדוגמת מנורת המקדש‪,‬‬ ‫באופן שאינו מרגיש הנאה כלל משתיית‬ ‫עליו למעשה ולפטור את החולה‪ ,‬שהרי זו‬ ‫שבעת קני המנורה וקישוטיה‪ .‬ואף מובא‬ ‫אולם ציור או חריטה של מנורה על לוח‬ ‫המים‪ ,‬ראוי להוסיף משהו שימתיק את‬ ‫מצוה מן התורה‪ ,‬וקשה להקל בה על סמך‬ ‫בספרי מנהגים להעמיד את ציור המנורה‬ ‫אינם מנורה שניתן להשתמש בה‪ ,‬ואינם‬ ‫המים כדי לצאת מידי ספק‪.‬‬ ‫דרישת טעמה‪ ,‬עיי"ש‪ .‬עוד יש להוסיף‪,‬‬ ‫לפני האדם ולומר את המזמור מתוך‬ ‫בכלל איסור זה‪ .‬ובפרט באופן שלפנינו‬ ‫‪ 12‬לדעת הגרי"ש אלישיב‪ ,‬נעלי עור של‬ ‫כי לטעם מצווה זו מצאנו כמה דרכים‬ ‫צורתה‪ .‬וממילא אין זה דומה לציור של‬ ‫שאין כל חשש כיון שכתבו הש"ך (ס"ק לה)‬ ‫אדם בריא ביום הכיפורים נחשבות כלי‬ ‫בראשונים‪ ,‬ומלבד מה שהובא בשם רש"י‬ ‫בעל חיים או תמונה שנועדה להסתכלות‪.‬‬ ‫והלבוש (ס"ח) שמותר לעשות מנורה של‬ ‫שמלאכתו לאיסור‪ ,‬שהרי שימושן הרגיל‪,‬‬ ‫והרא"ש‪ ,‬רבינו יונה בשערי תשובה (שער‬ ‫אמנם אם ציור המנורה גדול וצבעוני עד‬ ‫עץ בת ז' קנים‪ ,‬שהאיסור הוא דווקא בדבר‬ ‫שהוא נעילה‪ ,‬אסור לו ביום זה‪ .‬ולכן‬ ‫ד אות ח עד י) כתב עוד שלושה טעמים‬ ‫שהוא מושך את העין ומפריע לכוונת‬ ‫הראוי להיות במנורת המקדש‪ ,‬ומנורה של‬ ‫מותר לטלטלן לצורך גופן או מקומן‪ ,‬אבל‬ ‫בטעם האכילה‪ :‬א‪ .‬להראות את השמחה‬ ‫שמונה עשרה‪ ,‬יזהר שלא להביט בו‪ ,‬שהרי‬ ‫עץ אינה ראויה לעבודת המקדש‪.‬‬ ‫לא כדי לשומרן בלבד‪ ,‬כגון להעבירן מן‬ ‫על הגעת זמן הכפרה ותהיה לו לעדה על‬ ‫עיקר הטעם הוא שלא תתבטל הכוונה‪.‬‬ ‫‪ 6‬בשו"ע (או"ח סי' צ סכ"ג)‪' :‬הבגדים‬ ‫השמש כדי שלא יתקלקלו‪ .‬כך הובא בשמו‬ ‫דאגתו לאשמותיו ויגונותיו לעוונותיו‪ .‬ב‪.‬‬ ‫‪ 7‬הדין שבשולחן ערוך (שם) שלא להתפלל‬ ‫המצויירים‪ ,‬אף על פי שאינם בולטות‪,‬‬ ‫בספר שלמי יהודה (פרק ד סעיף ט)‪ .‬ואף‬ ‫שיום כיפור הרי הוא חג והיה ראוי לעשות‬ ‫כנגד בגדים המצוירים נאמר בתוך הלכות‬ ‫אין נכון להתפלל כנגדם‪ ,‬ואם יקרה לו‬ ‫שהנעליים ראויות לחולה או ליולדת‪ ,‬אין‬ ‫בו סעודה אלא שציוותה התורה להתענות‬ ‫תפילה‪ ,‬ועיקר לשון 'להתפלל' בסימנים‬ ‫להתפלל כנגד בגד או כותל מצויר‪ ,‬יעלים‬ ‫בכך די‪ ,‬משום שבדרך כלל אדם אינו נועל‬ ‫בו וסעודת יו"ט הרי היא מוקדמת במקום‬ ‫אלו הוא בתפילת שמונה עשרה‪ .‬אמירת‬ ‫עיניו'‪ .‬ובמשנה ברורה (סק"ע) כתב הטעם‬ ‫נעליים של אחר‪ .‬אבל הגרש"ז אויערבאך‬ ‫יום עשירי‪ .‬ג‪ .‬שעי"ז יוכל להתחזק בתפלה‬ ‫סליחות‪ ,‬אף שהיא תפילה‪ ,‬תחנונים‬ ‫כדי שלא יהא מביט בציורם ולא יכוין‬ ‫סבר שנעלי עור אינן מוקצה כלל ביום‬ ‫ולשוב בתשובה ביוה"כ‪ .‬וטעמים אלו אינם‬ ‫ובקשת רחמים‪ ,‬אינה כתפילת שמונה‬ ‫בתפילתו‪ .‬והביא מהמגן אברהם (שם ס"ק‬ ‫הכיפורים‪ ,‬מפני שיש להן שימוש המותר‬ ‫קשורים דוקא למי שצם‪ .‬ובחוט שני (יו"כ‬ ‫עשרה לעניינים אלו‪ .‬ואף שבוודאי גם‬ ‫לז) שכתב מטעם זה שלא לצייר בכותל‬ ‫ביום זה‪ ,‬כגון לחולה‪ ,‬במקום סכנת עקרב‪,‬‬ ‫פ"א סק"א) הוסיף עוד כי על ידי שאוכל‬ ‫בסליחות יש לכוון את הלב ולא לעסוק‬ ‫בית הכנסת כנגד פני המתפללים‪ ,‬אלא‬ ‫וכן במקום רפש וטינופת באופן שהותרה‬ ‫בערב יו"כ עד סמוך לערב‪ ,‬חוסך החולה‬ ‫בדברים המסיחים את הדעת‪ ,‬ובפרט‬ ‫למעלה מקומת אדם‪ .‬אולם אין משמעות‬ ‫שם הנעילה‪ .‬כך הובא בשלמי מועד (עמוד‬ ‫עצמו מלאכול בלילה‪ ,‬וכל מה שאפשר‬ ‫בשעת י"ג מידות‪ ,‬וידוי ותחנונים‪ ,‬מכל‬ ‫הדברים שכל קישוט‪ ,‬פס עיטור או סמל‬ ‫עח)‪ ,‬וכן נפסק בחזון עובדיה (ימים נוראים‪,‬‬ ‫לחסוך בעצמו שלא יאכל ביו"כ עדיף‪ ,‬ואם‬ ‫מקום אין צריך שליח הציבור שלא לעמוד‬ ‫קטן הנמצא על עמוד החזן מחייב את‬ ‫דיני חמשה עינויים סעיף כג‪ ,‬עמוד שכ) ובילקוט‬ ‫כן מקיים מצוות האכילה בשביל מעט‬ ‫מול הציור‪.‬‬‫המתפלל להתרחק מן העמוד‪ ,‬שהרי כל‬ ‫יוסף (הלכות יום הכיפורים‪ ,‬סימן תריד סעיף ו)‪:‬‬ ‫הזמן שמתענה‪ .‬והשדי חמד (מערכת יוהכ"פ‬ ‫‪ 8‬בגמרא (ברכות ח‪ :‬ר"ה ט‪ ).‬דרשו‪' :‬ועניתם‬ ‫טעם הדין הוא שלא יביט בזה בתפילה‬ ‫נעלי עור אינם מוקצים ביום הכפורים‪,‬‬ ‫סימן א אות ג) כתב עוד סברא לגבי חולה‪,‬‬ ‫את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב'‪ ,‬וכי‬ ‫ותימנע כוונתו‪ ,‬ולפיכך יש הבדל גדול בין‬ ‫ומותר לטלטלם‪ .‬וכן מובא בשם הגר"נ‬ ‫שיתכן וירחם ה ויתרפא למחר‪.‬‬ ‫בתשעה מתענים והלא בעשירי מתענים‪,‬‬ ‫תמונה מפורטת של אדם‪ ,‬נוף או בעל חיים‪,‬‬ ‫קרליץ שנעלי עור אינן מוקצה‪ ,‬משום‬ ‫‪ 10‬מקראי קודש (להגרצ"פ פראנק‪ ,‬ימים‬ ‫אלא לומר שכל האוכל ושותה בתשיעי‬ ‫שהעין נמשכת לעסוק בפרטיה‪ ,‬לבין צורת‬ ‫שהן ראויות לחולה או למקום שיש צורך‬ ‫נוראים סימן לז)‪ ,‬שאף האוכל פחות מכשיעור‬ ‫מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי‬ ‫כתר או מנורה פשוטה המשמשת עיטור‬ ‫מיוחד בנעילתן‪ .‬לכן למעשה‪ ,‬מעיקר הדין‬ ‫נחשב בכלל המתענים לעניין זה‪.‬‬ ‫ועשירי‪ .‬וכתב הרא"ש (יומא פ"ח סכ"ב)‬ ‫קבוע של העמוד ואין המתפלל נותן אליה‬ ‫יש על מי לסמוך לטלטל נעלי עור ביום‬ ‫‪ 11‬בשו"ע (או"ח סי' רד ס"ז‪-‬ח) 'השותה‬ ‫שהטעם הוא כדי שהאדם יתחזק באכילה‬ ‫את דעתו‪ .‬אמנם לכתחילה גם עיטור כזה‬ ‫הכיפורים כרגיל‪ ,‬כמו שפסקו הגרש"ז‬ ‫מים לצמאו מברך שהכל ולאחריו בורא‬ ‫ושתיה ויוכל לצום למחר בבריאות‬ ‫עדיף שלא יהיה ממש מול עיני המתפלל‬ ‫אויערבאך והגר"ע יוסף‪.‬‬ ‫נפשות'‪ ,‬ובאשל אברהם (בוטשאטש‪ ,‬תנינא‬ ‫ובקלות‪ ,‬משל למלך שציוה תענית על בנו‬ ‫בשעת שמונה עשרה‪ ,‬וכמו שכתב הערוך‬ ‫‪ 13‬המגן אברהם (או"ח סי' תריח סק"י) הביא‬ ‫סי' רד) כתב שגם באופן ששותה כעת כדי‬ ‫השולחן (סי' צ סכ"ח) 'שהתפילה היותר‬ ‫וכו'‪ .‬וכ"כ רש"י (ברכות שם ויומא פא‪ .):‬וכ"כ‬ ‫מהשבלי הלקט (סי' שיב) שהביא מרבינו‬ ‫שלא יצמא אחר כך הרי זה בגדר לצמאו‪.‬‬ ‫הטור (סי' תרד) ועוד‪ ,‬ועפ"ז כתבו הנצי"ב‬ ‫נאותה שתהיה נגד כותל חלקה‪ ,‬ולא‬ ‫אביגדור כ"ץ שכתב שחולה האוכל‬ ‫וכתב באמרי אמת (ליקוטים ברכות מד)‬ ‫יהיה כנגדו שום דבר גדול וקטן'‪ .‬אולם (העמק שאלה פרשת וזאת הברכה שאילתא קסז‬ ‫ביום הכיפורים אינו צריך לקדש‪ ,‬ולפי‬ ‫'יש להסתפק האם בא לאפוקי גם כן מי‬ ‫במקום שכך בנוי עמוד הש"ץ‪ ,‬אין צריך אות יב)‪ ,‬ובשו"ת קרן לדוד (סי' סא אות ט)‪,‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ב‬ ‫ליבון דהלכתא‬ ‫הרה"ג אברהם שלום מושקוביץ‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫המשך מעמ' ג'‬ ‫חולה שרוצה להחמיר לצום‬ ‫ביו"כ ‪ -‬האם מותר לו להחמיר‬ ‫מעלת ההליכה לבית הכנסת‬ ‫בעבור הזכרת הנשמות שיזכור אותם אלקים‪ ,‬ואגבן יזכור‬ ‫על עצמו ולהתענות‬ ‫בשולחן ערוך (אורח חיים סימן צ סעיף ט) נפסק שיש להשתדל‬ ‫אותנו עמהם לטובה בזכותם‪ ,‬לכך מזכירים נשמות בכל‬ ‫להתפלל בבית הכנסת עם הציבור‪ .‬עוד נתבאר שם שאף מי‬ ‫הרגלים ביום שקורין בו כל הבכור‪ ,‬וביום כיפורים מזכירים‬ ‫שנאנס ולא התפלל בשעה שהציבור התפללו‪ ,‬ראוי שיתפלל‬ ‫מפני שהוא יום הדין אף על פי שאין קורין בו כל הבכור‪.‬‬ ‫הנה יש לברר מה הדין בחולה שמחמת‬ ‫עיי”ש‪.‬‬ ‫מצב בריאותו יבוא לידי סכנה אם יצום‬ ‫בבית הכנסת גם כשהוא מתפלל ביחיד‪ .‬הרי שמלבד מעלת‬ ‫ביום כיפור‪ ,‬האם הוא רשאי להחמיר על‬ ‫הציבור‪ ,‬יש מעלה גם למקום המיוחד לתפילה‪ .‬ובגמרא‬ ‫בקרב בני אשכנז בארץ ישראל נוהגים לומר 'יזכור' ביום‬ ‫עצמו ולצום עד כדי מסירות נפש‪ ,‬או שמא‬ ‫(ברכות ח‪ ).‬נתבארה מעלת שעת תפילת הציבור‪‘ :‬אימתי עת‬ ‫הכיפורים‪ ,‬בשביעי של פסח‪ ,‬בחג השבועות ובשמיני עצרת‪,‬‬ ‫מאחר שהדבר מסוכן עבורו‪ ,‬הרי הוא מחוייב‬ ‫רצון? בשעה שהצבור מתפללין’‪.‬‬ ‫שהוא גם יום שמחת תורה‪ .‬בחוץ לארץ אומרים באחרון‬ ‫לאכול ביום כיפור כדי לשמור על גופו מדין‬ ‫ומצינו מקור מפורש שגם הליכת אישה לבית הכנסת‬ ‫של פסח‪ ,‬ביום השני של שבועות ובשמיני עצרת‪ ,‬מלבד‬ ‫"ונשמרתם מאד לנפשותיכם"‪.‬‬ ‫היא דבר שיש בו מעלה‪ .‬בגמרא (סוטה כב‪ ).‬מסופר על אלמנה‬ ‫יום הכיפורים‪ .‬לפיכך‪ ,‬אין לדייק מן הביטוי 'היום האחרון‬ ‫אחת שבית כנסת היה בשכונתה‪ ,‬ואף על פי כן הייתה‬ ‫של כל רגל' שבחוץ לארץ אומרים ביום התשיעי של חג‬ ‫אסור להחמיר‬ ‫הסוכות‪ .‬דברי הלבוש על קריאת 'כל הבכור' מתייחסים‬ ‫כתוב בספר איסור והיתר הארוך (כלל ס‬ ‫הולכת להתפלל בבית מדרשו של רבי יוחנן‪ .‬כששאל אותה‬ ‫מדוע אינה מתפללת בבית הכנסת הקרוב‪ ,‬השיבה‪‘ :‬ולא‬ ‫לסדר הקריאה בחוץ לארץ‪ .‬בארץ ישראל נוהגים בהזכרת‬ ‫ס"ח)‪' :‬אם החולה עצמו רוצה להחמיר עליו‪,‬‬ ‫הנשמות גם כשאין קוראים באותו יום פרשה זו‪.‬‬ ‫אחרי שיודע שצריך לכך‪ ,‬עליו נאמר 'ואך‬ ‫שכר פסיעות יש לי’‪ .‬רבי יוחנן למד ממנה עניין קבלת שכר‪.‬‬ ‫את דמכם לנפשותיכם אדרוש' (בראשית ט ה)‪,‬‬ ‫הרי שאין לראות בטרחתן של נשים לבוא לבית הכנסת‬ ‫זכות הבנים — ואף זכות הבנות‬ ‫ו'אל תהי צדיק הרבה' (קהלת ז טז)'‪ .‬ומסיים‪:‬‬ ‫טרחה שאין בה תועלת‪.‬‬ ‫בגמרא (סנהדרין קד‪ ).‬נתבאר העניין של ‘ברא מזכי אבא’‪,‬‬ ‫באהבת השם אותנו וחפץ לזכותינו בתורה‬ ‫לפיכך‪ ,‬אף שהדברים הללו לא נאמרו במיוחד על ‘יזכור’‪,‬‬ ‫שם ביארו מדוע לא נמנה אמון עם המלכים שאין להם חלק‬ ‫ובמצות לעוה"ב הזהרנו על בריאותינו‬ ‫יש ללמוד מהם על מעלת ההשתתפות בהזכרת הנשמות‬ ‫לעולם הבא שהוא מפני כבודו של בנו יאשיהו‪ .‬ועל השאלה‬ ‫להיות מקיימים לפניו בגוף חזק ובריא‬ ‫בבית הכנסת עם הציבור‪ .‬ובסידור בית יעקב להיעב”ץ (סדר‬ ‫מדוע לא תועיל זכות חזקיהו גם לבנו מנשה‪ ,‬מבואר שם‪:‬‬ ‫ולעובדו בעוה"ז ולזכותינו לעוה"ב שנאמר‬ ‫הוצאת וקריאת ספר תורה‪ ,‬בפתח ‘בריך שמיה’) הובאו דברי הזוהר (ויקהל‬ ‫‘ברא מזכי אבא‪ ,‬אבא לא מזכי ברא’‪ .‬כלומר‪ ,‬זכות הבן יכולה‬ ‫'ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר‬ ‫רו‪ ,).‬שבשעת הוצאת ספר התורה בציבור לקריאה נפתחים‬ ‫להועיל לאביו‪ ,‬אף שאין בכוח זכותו של האב להציל באותה‬ ‫יעשה אותם האדם וחי בהם'‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫שערי רחמים‪ ,‬ויש בכך יסוד למעלת מעמד אמירת יזכור‬ ‫דרך את בנו‪ .‬ומכוח יסוד זה ביארה הגמרא גם את זכותו של‬ ‫ודבריו הובאו להלכה באליה רבה (סי' תריח‬ ‫הסמוך לקריאת התורה‪ .‬ואף שאכן מדברים אלו נלמד על‬ ‫אחז מחמת בנו חזקיהו‪ .‬נתבאר העניין של ‘ברא מזכי אבא’‪,‬‬ ‫סק"ב)‪ ,‬שו"ע הרב (סי"א)‪ ,‬מטה אפרים (סט"ו)‪,‬‬ ‫מעלת ה’עת רצון’ שיש בשעה שספר התורה מחוץ לארון‬ ‫אך יש לברר מה הוא לגבי בנות‪.‬‬ ‫משנה ברורה (סק"ה)‪.‬‬ ‫הקודש‪ ,‬אך אין בהם כדי ללמד שאמירת ‘יזכור’ מועילה רק‬ ‫בשו”ת חוות יאיר (סימן רכב)‪ ,‬בתוך תשובה העוסקת‬ ‫מאי שנא ממסירת נפש‬ ‫בשעה שהספר תורה מחוץ לארון הקודש‪.‬‬ ‫באמירת קדיש בידי בת‪ ,‬כתב‪‘ :‬דבר זר נעשה באמסטרדם‬ ‫והגם שלגבי מצות מסירת נפש כשיש‬ ‫לכן‪ ,‬כאשר הדבר מתאפשר‪ ,‬נכון לאשה לקיים את מנהגה‬ ‫ומפורסם שם‪ .‬שאחד נעדר בלי בן‪ ,‬וציווה לפני פטירתו‬ ‫גוי המכריח לעבור על המצוות‪ ,‬יש דיעות‬ ‫ולהצטרף לתפילת הרבים‪ ,‬ובמיוחד שבזמן זה הוא עת רצון‬ ‫שילמדו עשרה כל יום תוך י”ב חודש בביתו בשכרם‪ ,‬ואחר‬ ‫הסוברים שחסיד מותר להחמיר למסור‬ ‫והזמן גרמא בשעה שהספר תורה מחוץ להיכל‪ ,‬שתהיה‬ ‫הלימוד תאמר הבת קדיש‪ ,‬ולא מיחו בידה חכמי הקהילה‬ ‫נפשו גם באופנים שעפ"י הלכה אין חיוב‬ ‫התפילה מקובלת לרצון‪ .‬אמנם‪ ,‬כמו בכל תפילה אין הדבר‬ ‫והפרנסים‪ .‬ואף כי אין ראיה לסתור הדבר‪ ,‬כי גם אשה מצווה‬ ‫(ראה שו"ע ונו"כ יו"ד קנז ס"א)‪ ,‬שאני התם שיש‬ ‫מעכב‪ ,‬ובוודאי שאם אין לה אפשרות להשתתף במניין‪,‬‬ ‫על קידוש השם‪ ,‬גם יש מניין זכרים מקרי בני ישראל‪ ,‬ואף‬ ‫בזה המסי"נ קידוש ה'‪ ,‬משא"כ בחולה שבא‬ ‫יכולה לומר ‘יזכור’ גם ביחידות בביתה‪.‬‬ ‫כי מעשה דרבי עקיבא שממנו מקור אמירת יתומים קדיש‬ ‫מן השמים אין כאן קידוש ה' אלא להיפך‬ ‫בבן זכר היה‪ ,‬מכל מקום יש סברא דגם בבת יש תועלת‬ ‫התורה ציוותה לעבור על המצוה להציל‬ ‫לא לשכוח את הצדקה‬ ‫ונחת רוח לנפש כי זרעו היא’‪ .‬אולם להלכה לא התיר החוות‬ ‫נפשו‪ ,‬כן מבואר בכל הפוס' (איסור והיתר הנ"ל‪,‬‬ ‫אך יש לה לדעת שעיקר בתפילה זו הוא עניין הצדקה‪,‬‬ ‫יאיר לבת לומר קדיש‪ ,‬וכתב‪‘ :‬מכל מקום יש לחוש שעל ידי‬ ‫רדב"ז ח"ד סי' סז וח"ג סי' תמד‪ ,‬שו"ת מהר"ם שיק או"ח‬ ‫וכמו שכתב בקיצור שולחן ערוך (סימן קלג סעיף כא)‪ :‬מזכירין‬ ‫כך יחלשו כוח המנהגים של בני ישראל שגם כן תורה הם‪,‬‬ ‫סי' רס ד"ה וכל‪ ,‬וביתר הרחבת ביאור בשו"ת פרי השדה‬ ‫נשמות ביום הכיפורים‪ ,‬משום דזכירת המתים משבר‬ ‫ויהיה כל אחד בונה במה לעצמו’‪.‬‬ ‫ח"ב סי' ס‪ ,‬וצ"ע בשפת אמת ליקוטים פר' כי תשא ד"ה‬ ‫ומכניע ליבו של אדם‪ .‬ועוד‪ ,‬לפי שגם המתים צריכין כפרה‪,‬‬ ‫ובשו”ת חזון נחום (סימן קיז) כתב להדיא‪‘ :‬ובודאי גם בת‬ ‫ושמרו שכתב שיש לחקור זה‪ ,‬וכן בשו"ת עונג יו"ט סי'‬ ‫כדאיתא בספרי‪‘ :‬כפר לעמך ישראל’ (דברים כא ח)‪ ,‬אלו החיים‪.‬‬ ‫מזכה אבא’‪ ,‬וביאר שאף הבת בכלל הציווי המוטל על האב‬ ‫מא ד"ה ויש נראה שלא הבין כן)‪.‬‬ ‫‘אשר פדית’‪ ,‬אלו המתים‪ .‬מלמד שהמתים צריכין כפרה‪.‬‬ ‫להדריך את ילדיו בדרך הישר‪ .‬הרי שאין לומר שתפילת‬ ‫ונודרים צדקה בעבורם (ועיין לעיל סי’ ס”ז סעיף ג’ שיש לומר בלי‬ ‫הבת וצדקתה הן עניין של רגש בלבד‪ ,‬ואילו זיכוי ההורים‬ ‫עפ"י רופא‬ ‫נדר)‪ .‬וסמך לזה‪ ,‬בסוף פרשת תצוה כתיב ‘אחת בשנה יכפר’‬ ‫והנה במדויק לשון האיסור והיתר מבואר‬ ‫מסור לבנים דווקא‪.‬‬ ‫(שמות ל י)‪ ,‬וסמיך ליה ‘ונתנו איש כופר נפשו לה’’ (שם פסוק יב)‪.‬‬ ‫ומצינו בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רמ סעיף יז) שעיקר‬ ‫דחולה אסור להחמיר על עצמו רק באופן‬ ‫שהוא עצמו יודע בנפשו שצריך לאכול‪ ,‬אבל‬ ‫לפיכך‪ ,‬כשאומרים בנוסח ההזכרה שמקבלים לתת צדקה‬ ‫מצוות כבוד ומורא אב ואם שווה באיש ובאשה‪ ,‬וכן כתב‬ ‫אם הוא מרגיש בעצמו שיוכל להתענות אך‬ ‫בעד הנשמה‪ ,‬נכון להוסיף 'בלי נדר'‪ ,‬ולאחר יום טוב לתת‬ ‫(שם סעיף ט) שחובת הכיבוד נמשכת אף לאחר הפטירה‪ .‬ומזה‬ ‫הרופאים הבקיאין בדבר קבעו לו שצריך‬ ‫בפועל את הצדקה שקיבלו לתת‪.‬‬ ‫יש ללמוד שם לבת יש לפעול ולעשות לעילוי נשמת הוריה‪.‬‬ ‫לאכול‪ ,‬אזי למרות שהדין עפ"י שו"ע‬ ‫כשאחד ההורים בחיים‬ ‫ויש להעיר שאין ללמוד מדברי הגמרא ‘אבא לא מזכי‬ ‫שמאכילין אותו‪ ,‬מ"מ מותר לו להחמיר על‬ ‫בשערי אפרים (שער י סעיפים לא–לב) הובא המנהג שהשמש‬ ‫ברא’ שלעולם אין תפילת האב מועילה לבנו‪ ,‬וכמבואר‬ ‫עצמו‪ .‬וכן משמע בלשון השו"ע הרב שם‪.‬‬ ‫מכריז על אמירת ‘יזכור’‪ ,‬ומי שאביו ואמו בחיים יוצא מבית‬ ‫בתוספות סוטה (י‪ :‬ד”ה דאייתיה)‪ ,‬בביאור תפילת דוד על‬ ‫אמנם במשנה ברורה וביותר במטה‬ ‫הכנסת בשעת ההזכרה‪ .‬וכן הובא בקיצור שולחן ערוך (סימן‬ ‫אבשלום‪ ,‬שחילקו באחד מתירוציהם בין הצלה מחמת כבוד‬ ‫אפרים שם לא מבואר דיוק זה אלא להיפך‬ ‫קלג סעיף כא)‪ .‬והכוונה היא למי ששני הוריו בחיים‪ .‬אולם‬ ‫האב בלא תפילה‪ ,‬לבין בקשת רחמים מפורשת‪ ,‬שיכולה‬ ‫משמע שבכל אופן שעפ"י הלכה מותר‬ ‫מי שאחד מהוריו נפטר‪ ,‬נשאר ומזכיר את נשמת ההורה‬ ‫להועיל‪ .‬ולפי זה‪ ,‬יש מקום להזכרת נשמותיהם של קרובים‬ ‫לאכול אסור להחמיר‪.‬‬ ‫שנפטר בלבד‪.‬‬ ‫אחרים‪ .‬אלא שלזכות הצאצאים בעד הוריהם יש מעלה‬ ‫להאכילו בעל כרחו‬ ‫בפתחי שערים (שער י‪ ,‬בביאור דין היציאה שבסעיף לב) נידונו‬ ‫מיוחדת‪.‬‬ ‫והנה הגם שכתב שו"ע הרב (סי"ב עפ"י רדב"ז‬ ‫טעמי המנהג‪ ,‬ובכללם החשש לעין הרע והטעם שאין ראוי‬ ‫גם במקום שהנפטר זקוק לכפרה‬ ‫וא"ר) שכל מקום שמותר לאכול ואינו רוצה‬ ‫שיהיו הכול עסוקים בהזכרה ואחרים יישארו שותקים‪.‬‬ ‫במשנה ברורה (סימן תרכא ס”ק יט) הביא בשם המגן אברהם‬ ‫מאכילין אותו בעל כרחו‪ ,‬אין זה סתירה‬ ‫ובתוספות חיים על חיי אדם (הלכות שבת‪ ,‬כלל ז ס”ק כד) הובא‬ ‫(סק”ו) ושאר פוסקים‪ ,‬שיסוד תועלת הצדקה בעד הנפטר‬ ‫למה שכתבנו‪ ,‬כי למרות שמצדנו מכריחין‬ ‫גם החשש שמא מי שהוריו בחיים יטעה ויאמר עמהם את‬ ‫הוא שאנו אומרים שאילו היה חי היה נותן צדקה בעצמו‪.‬‬ ‫אותו מ"מ מצד החולה אינו מחויב‪ .‬ויש‬ ‫נוסח ההזכרה‪ ,‬וברית כרותה לשפתיים‪ .‬ואפשר עוד שיש‬ ‫ואף אם היה עני‪ ,‬ייתכן שהיה טהור לב ורוצה ליתן‪ .‬משום‬ ‫לציין שמשנה ברורה אינו מביא כלל דין זה‬ ‫בזה גם משום מצות כיבוד אב ואם‪ ,‬שלא תהיה להם ח”ו‬ ‫כך כתבו שאין צדקה זו מועילה בעד רשע‪ .‬עוד הביא בשם‬ ‫שמאכילין בע"כ‪ ,‬אלא להיפך כתב (בסי' תרי"ז‬ ‫חלישות הדעת‪.‬‬ ‫הפרי מגדים (א”א שם)‪ ,‬שאם התוודה קודם מותו‪ ,‬יש לומר‬ ‫סק"י בשם מג"א ושאר אחרונים‪ ,‬לגבי יולדת) שרק‬ ‫להלכה‪:‬‬ ‫שיש לו כפרה ונחשב כצדיק לעניין זה‪.‬‬ ‫'אומרין לה אכלי'‪ .‬ובאמת יתכן שמאכילין‬ ‫גם בת ְמזַ ּכָ ה את הוריה בתפילתה‪ ,‬בצדקתה ובמעשיה‬ ‫אולם המשנה ברורה (שם) הוסיף מדעתו‪ ,‬שכאשר הבן‬ ‫בע"כ היינו כפיה בדיבור ושיכנוע (ראה תוס'‬ ‫הטובים‪ .‬ראוי שגם הבת תקיים את מנהג אמירת ‘יזכור’‪ ,‬ויש‬ ‫נותן צדקה בעד אביו‪ ,‬מסתבר שבכל אופן היא מועילה‬ ‫ב"ב ח‪ :‬ועוד)‪ ,‬ראה דברי המשנה ברורה (בסי'‬ ‫מעלה באמירתו בבית הכנסת עם הציבור‪ .‬אולם אין אמירתו‬ ‫להקל את דינו‪ ,‬מכוח ‘ברא מזכה אבא’‪ .‬יש לדייק בלשונו‬ ‫שכח סק"ו בשם רדב"ז לגבי חילול שבת) שכתב‪' :‬אם‬ ‫טעונה מניין‪ ,‬וכשקשה לאשה להגיע לבית הכנסת‪ ,‬היא‬ ‫שיש תועלת להקל את הדין‪ ,‬ולא שכל המעשים מתכפרים‬ ‫החולה בעצמו מתיירא שיעברו עליו את‬ ‫יכולה לאומרו בביתה‪ .‬אין לראות באמירה זו ביטול של עצם‬ ‫ממילא בלא גבול‪ .‬ולפי מה שנתבאר בדברי החוות יאיר‬ ‫השבת 'כופין אותו ומדברים על לבו' שהוא‬ ‫חסידות של שטות'‪ .‬ויל"ע‪.‬‬ ‫הזכרת הנשמות‪ ,‬ובלבד שתיתן דעתה גם לצדקה הנלווית‬ ‫והחזון נחום על כוח זכותה של הבת‪ ,‬גם הבת יכולה להקל‬ ‫לתפילה‪ ,‬ולא לאמירת המילים בלבד‪.‬‬ ‫את הדין של הוריה‪ ,‬על ידי תפילה וצדקה בעדם‪.‬‬ ‫המשך בעמ' ו'‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ג‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' ב'‬ ‫לכרוע על הארץ‪ .‬יש שמעמידים את‬ ‫ברכות‪ .‬לאחר כמה זמן מן הברכה הראשונה‬ ‫אך אם שכחו להזכיר‪ ,‬אינם חוזרים‪.14‬‬ ‫הספסלים כדי לפנות מקום לכריעה‪ ,‬אולם‬ ‫ניתן לברך שוב על הבשמים? והאם בכלל‬ ‫הדבר כרוך בטרחה ובדוחק‪ .‬אחד המתפללים‬ ‫קיימת חובת מאה ברכות ביום הכיפורים?‬ ‫הציע לכרוע על גבי מושב הספסל עצמו‪,‬‬ ‫ברכה על הטלית לאחר ההפסקה שבין‬ ‫ת‪ .‬חובת מאה ברכות נוהגת גם ביום הכיפורים‪,16‬‬ ‫מוסף למנחה‬ ‫במקום לכרוע על הרצפה‪ .‬האם אפשר לקיים‬ ‫ומותר להשלים את המניין באמצעות ברכות‬ ‫את מנהג הכריעה באופן זה‪ ,‬או שמא אין זו‬ ‫הריח‪ .17‬אולם לאחר שבירך והריח‪ ,‬אינו יכול‬ ‫ביום הכיפורים יש בבית הכנסת שלנו הפסקה‬ ‫כריעה כצורתה‪ ,‬וההשתחוויה צריכה להיות‬ ‫לחזור ולברך עד שיצא לחוץ לזמן מרובה ויסיח‬ ‫של שעה בין תפילת מוסף לתפילת מנחה‪.‬‬ ‫על הארץ? והאם יש לחלק בין מחצלת‬ ‫את דעתו‪ .‬ואם לא יצא לזמן מרובה‪ ,‬אף אם עבר‬ ‫במהלך ההפסקה אני פושט את הטלית‪ ,‬הולך‬ ‫המונחת על הרצפה כדי להפסיק בין הפנים‬ ‫לביתי ושוכב לנוח מעט‪ .‬כשאני חוזר לבית‬ ‫זמן רב מהברכה הקודמת‪ ,‬ואפילו אם יצא לחוץ‬ ‫לאבנים‪ ,‬לבין ספסל הגבוה מן הארץ?‬ ‫הכנסת ומתעטף שוב בטלית לפני תפילת‬ ‫אך לזמן קצר אינו מברך‪ ,‬כיון שהבשמים לפניו‬ ‫ת‪ .‬יש להסדיר מקום שיוכלו המתפללים לכרוע‬ ‫מנחה‪ ,‬האם עליי לברך פעם נוספת?‬ ‫ודעתו לחזור ולהריח בהם‪.18‬‬ ‫כנהוג על הרצפה‪ ,‬בהפסק הראוי‪.19‬‬ ‫ת‪ .‬אין צריך לברך פעם נוספת‪.15‬‬ ‫כריעה על ספסל בבית הכנסת בשעת‬ ‫אכילה לפני הבדלה לנשים‬ ‫הדחק‬ ‫השלמת מאה ברכות ביום הכיפורים‬ ‫נשים שבעליהן מתעכבים בבית הכנסת‬ ‫בבית כנסת שמתפלליו מרובים שוררת‬ ‫באמצעות בשמים‬ ‫במוצאי יום כיפור‪ ,‬האם יכולות להקל לאכול‬ ‫צפיפות גדולה‪ ,‬וכשמגיעים לאמירת 'ואנחנו‬ ‫ביום הכיפורים אני משתדל להריח בשמים‬ ‫לפני הבדלה?‬ ‫כורעים ומשתחווים' מתקשים המתפללים‬ ‫שונים ולברך עליהם‪ ,‬כדי להשלים מאה‬ ‫◄◄‬ ‫והחכמת שלמה (ס"י) והבן איש חי (שנה‬ ‫וברכת כהנים פ"ז הי"ד) פסק‪' :‬חייב אדם לברך‬ ‫לעניין ברכת אשר יצר‪ ,‬וכן כתבו בשו"ת‬ ‫שמצד קדושת היום אסור לאכול‪ ,‬ורק‬ ‫א‪ ,‬וילך אות יט)‪ .‬אך לדעת הרמ"א (סי' תריב‬ ‫מאה ברכות בין היום והלילה'‪ .‬וכן פסק‬ ‫רב פעלים (ח"ב סי' ה) ובשו"ת יביע אומר‬ ‫מצד פיקוח נפש מותר לו לאכול ונמצא‬ ‫ס"י) והאליה רבה (סק"ו) והט"ז (סק"ח) ועוד‬ ‫השולחן ערוך (או"ח סימן מו סעיף ג)‪' :‬חייב‬ ‫(ח"ח או"ח סי' ב אות ה) בשם כמה פוסקים‪.‬‬ ‫שאכילתו היא כאכילת חול‪ ,‬וכן כתב החיי‬ ‫הרבה מהפוסקים אין איסור לגעת באוכל‬ ‫אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות'‪,‬‬ ‫ובדעת הרמ"א כתב המשנה ברורה (שם‬ ‫אדם (כלל קמה ס"ק לב) וכן כתב המשנה‬ ‫ביום הכיפורים‪ ,‬ולפי שהוא מובדל מכל‬ ‫נמצא אפוא‪ ,‬כי אף ביום הכיפורים יש‬ ‫ס"ק לז‪-‬לח) שאם בשעת הפשיטה התכוון‬ ‫ברורה (ס"ק כט) שלא יקדש משום חשש‬ ‫אכילה ושתיה‪ ,‬ועוד שאימת הדין עליו‪ ,‬וכן‬ ‫להשתדל להשלים מאה ברכות‪ .‬אלא‬ ‫לחזור ולהתעטף באותה טלית מיד‪ ,‬אינו‬ ‫ברכה לבטלה‪ .‬ובחידושי רעק"א (על‬ ‫כתב המשנה ברורה (ס"ק לב)‪.‬‬ ‫שביום הכיפורים חסרות ברכות רבות‪,‬‬ ‫חוזר ומברך‪ ,‬אפילו שינה את מקומו והלך‬ ‫השו"ע ס"י) כתב שלדברי מהר"א כ"ץ נמצא‬ ‫‪ 18‬בשו"ע (או"ח סי' ריז ס"א) מבואר לגבי‬ ‫הן מחמת שאין אוכלים ושותים‪ ,‬הן מפני‬ ‫למקום אחר‪ ,‬אולם אם בשעת הפשיטה‬ ‫שביום כיפור שחל בשבת מחויב מן הדין‬ ‫הנכנס לחנות בשמים‪' :‬ישב שם כל היום‪,‬‬ ‫שבתפילות היום יש שבע ברכות בלבד‪.‬‬ ‫לא הייתה דעתו לחזור וללובשה אלא‬ ‫לקדש‪ ,‬כיון שמצד קדושת שבת יש עליו‬ ‫אינו מברך אלא אחת‪ .‬נכנס ויוצא‪ ,‬נכנס‬ ‫לפיכך יש לכוון לשמוע את ברכות העולים‬ ‫לאחר זמן‪ ,‬צריך לברך כשחוזר ומתעטף‪.‬‬ ‫חובת קידוש‪ .‬אולם המטה אפרים (אלף‬ ‫ויוצא‪ ,‬מברך על כל פעם‪ ,‬ודוקא שלא‬ ‫לתורה ואת ברכות ההפטרה‪ ,‬ולענות‬ ‫ובשיעור הזמן הנחשב להפסק כתב בשו"ע‬ ‫המגן סק"ד) כתב ששב ואל תעשה עדיף‪,‬‬ ‫היה דעתו לחזור‪ ,‬אבל היה דעתו לחזור‪,‬‬ ‫אחריהן אמן‪ .‬וכמו שכתב השו"ע (או"ח סי'‬ ‫הרב (או"ח סי' ח ס"כג)‪' :‬אבל אם כשפשטו לא‬ ‫שהיאך יבדה מלבו נוסח קידוש חדש אשר‬ ‫לא יברך'‪ .‬ומבואר שאם הריח נשאר לפניו‪,‬‬ ‫רפד ס"ג)‪' :‬צריך לכוין לברכות הקוראים‬ ‫היה דעתו לחזור וללבוש עד לאחר כמה‬ ‫לא שערום רז"ל‪ ,‬וכתב שהוא קורא על זה‬ ‫או שבשעת הברכה הייתה דעתו לחזור‬ ‫בתורה ולברכות המפטיר‪ ,‬ויענה אחריהם‬ ‫שעות‪ ,‬אזי אפילו אם אחר כך נמלך ללבשו‬ ‫(קהלת ז טז) 'אל תהי צדיק הרבה'‪ ,‬והוסיף‬ ‫ולהריח בו במשך היום‪ ,‬הברכה הראשונה‬ ‫אמן‪ ,‬ויעלו לו להשלים מנין מאה ברכות'‪.‬‬ ‫תיכף ומיד‪ ,‬צריך לחזור ולברך עליו'‪,‬‬ ‫שאם ירצה יהרהר בלבו איזה נוסח קידוש‬ ‫פוטרת את כל ההרחות הבאות‪ ,‬אף כאשר‬ ‫וראה במשנה ברורה (סי' מו ס"ק יד) שכתב‬ ‫ומשמע מדבריו שהפסק של שעה בלבד‬ ‫אבל לא יוציאנו בשפתיו‪ .‬וכן כתבו בשו"ת‬ ‫יצא לחוץ‪ ,‬אם לא חלף זמן רב‪ .‬וכתב‬ ‫כי גם ביום הכיפורים ניתן לצרף את‬ ‫אינו נחשב להפסק גמור‪ ,‬כאשר הייתה‬ ‫הר צבי (ח"א סי' קנה) ובשו"ת אגרות משה‬ ‫המשנה ברורה (סק"ו) שהוא הדין לאגודות‬ ‫הברכות ששומעים מן העולים לתורה ומן‬ ‫דעתו לחזור ולהתעטף‪ .‬וכן הביא בהליכות‬ ‫(חו"מ ח"א סי' לט)‪.‬‬ ‫של בשמים המונחות לפניו על השולחן‪,‬‬ ‫המפטיר‪ .‬עוד כתב כי לאחר כל החשבון‬ ‫שלמה (תפילה פ"ג ס"ז) מהגרש"ז אויערבאך‬ ‫‪ 14‬בשו"ע (או"ח סי' תריח ס"י)‪ :‬חולה שאכל‬ ‫שאם נטלן להריח ודעתו לחזור ולהריח‬ ‫עדיין חסרות כמה ברכות‪ ,‬וניתן להשלימן‬ ‫שאם לא הפסיק כמה שעות לא יחזור‬ ‫ביום הכפורים ונתיישב דעתו בענין שיכול‬ ‫בהם שאינו צריך לחזור ולברך כשחוזר‬ ‫באמצעות ברכות הריח‪ ,‬או בברכת 'אשר‬ ‫ויברך‪ ,‬וכן מובא בשם הגר"נ קרליץ שרק‬ ‫לברך צריך להזכיר של יום הכפורים‬ ‫ומריח בהם אפילו יצא לחוץ‪ .‬אך אם יצא‬ ‫יצר' כאשר נתחייב בה‪ .‬בשעת הדחק‬ ‫לאחר הפסק של כשלוש שעות יש לברך‬ ‫בברכת המזון שאומר יעלה ויבא בבונה‬ ‫לעסקיו או הלך לבית הכנסת לזמן מרובה‬ ‫אפשר לצרף אף את הברכות ששומעים‬ ‫שוב‪ .‬אמנם בשו"ת יביע אומר (שם) כתב‬ ‫ירושלים‪ .‬ובמשנה ברורה (ס"ק כט) הוסיף‬ ‫הרי זה הפסק ומברך שנית כאשר חוזר‬ ‫בחזרת הש"ץ‪ ,‬כאשר מכוון לשמען ועונה‬ ‫שבהפסק של כחצי שעה חוזר ומברך על‬ ‫שהוא הדין שאם חל יום הכיפורים בשבת‬ ‫ומריח בהם‪ .‬אולם מבואר בשער הציון‬ ‫אחריהן אמן‪.‬‬ ‫הטלית‪ .‬וראה בפסקי תשובות (סי' ח אות כג‬ ‫שאומר רצה והחליצנו‪ ,‬שכיון שהוא אוכל‬ ‫(ס"ק יב) שכל זה דוקא כאשר מריח אותם‬ ‫‪ 17‬במגן אברהם (או"ח סי' מו סק"ח) הביא‬ ‫ואות כז) שכתב שעיקר הגדר הוא ההיסח‬ ‫בהיתר הרי סעודת יום הכיפורים אצלו‬ ‫הבשמים שהריח בתחילה‪ ,‬אך אם יצא‬ ‫מחלוקת בין האחרונים האם מותר להריח‬ ‫הדעת‪ ,‬ולכן אפילו בהפסק של כמה שעות‬ ‫כסעודת שאר יום טוב שצריך להזכיר‬ ‫לחוץ ורוצה להריח בשמים אחרים ממה‬ ‫בשמים ביום הכיפורים‪ :‬דעת הסדר היום‬ ‫אם בעת הפשיטה דעתו כחובה מוחלטת‬ ‫'רצה' ו'יעלה ויבא'‪ .‬ובמגן אברהם (סק"י)‬ ‫שהריח תחילה צריך לחזור ולברך אפילו‬ ‫(חיוב מאה ברכות) שמותר להריח בשמים‬ ‫לחזור וללבוש הטלית בזמן מסוים אינו‬ ‫הביא ממהר"א כץ הנ"ל שאכילת חולה‬ ‫כאשר יצא לזמן מועט‪ ,‬ואפילו שדעתו‬ ‫ביום הכיפורים‪ ,‬ולפי שהוא תענוג של‬ ‫מברך עליו‪ .‬ולפי זה כיון שמוטל עליו‬ ‫ביום הכיפורים היא רק מצד פיקוח נפש‬ ‫היתה עליהם בברכתו הראשונה‪ .‬ולפי זה‬ ‫הנשמה ולא תענוג הגוף‪ ,‬ואף שכתוב‬ ‫לחזור וללבוש את הטלית מחמת מה‬ ‫והרי היא כאכילת חול‪ ,‬ולכך אינו צריך‬ ‫נמצא שהמברך ביום הכיפורים על בשמים‬ ‫בתורה 'כי כל הנפש אשר לא תעונה' היינו‬ ‫שנהגו להתפלל ביום הכיפורים את תפילת‬ ‫להזכיר 'רצה' ו'יעלה ויבא' בברכת המזון‪.‬‬ ‫שלו אינו חוזר ומברך עליהם אפילו כאשר‬ ‫בחמשה עינויים שהם מענים את הנפש‬ ‫מנחה ונעילה מעוטפים בטלית‪ ,‬נראה‬ ‫אך כתב שלמעשה אין להקל בזה כיון‬ ‫יצא וחזר‪ ,‬אלא אם כן יצא לחוץ לזמן רב‬ ‫הבהמית‪ ,‬אבל הבשמים מענגים רק את‬ ‫שאין לו לברך שנית אף כשההפסקה‬ ‫שהטור כתב שצריך להזכיר‪ .‬וכן בט"ז‬ ‫והסיח את דעתו‪ .‬אך אם בירך על בשמים‬ ‫הנשמה‪ .‬אך השל"ה (מסכת תענית) כתב‬ ‫התארכה‪ ,‬שהרי בדעתו כל הזמן לחזור‬ ‫(סק"י) הקשה על דברי השו"ע שעצם היום‬ ‫ויצא לחוץ אפילו לזמן מועט‪ ,‬וכעת רוצה‬ ‫שנראה לו פשוט שאסור להריח בשמים‬ ‫למצותו מחמת החובה המוטלת עליו‪.‬‬ ‫אינו גורם לברכת המזון‪ ,‬ואדרבה מצד‬ ‫להריח בשמים אחרים יכול לברך עליהם‪.‬‬ ‫ביום הכיפורים ובכל תענית ציבור משום‬ ‫ואף אם נשכב לישון במהלך ההפסקה‬ ‫קדושת היום אינו אוכל כלל‪ ,‬והחיוב לברך‬ ‫כמובן שכל זה רק כאשר מריח מין בשמים‬ ‫שזה תענוג‪ .‬וראה במהרש"א (יומא ח"א פב‪.‬‬ ‫גם כן לא יברך‪ ,‬שהרי המשנה ברורה (סי'‬ ‫ברכת המזון הוא רק משום האונס שיש לו‬ ‫שברכתו שוה לברכה הקודמת‪ ,‬אך אם‬ ‫ד"ה האי) שכתב שביום כיפור הותר הריח‬ ‫ח ס"ק מב) הביא שיש דעות בין הפוסקים‬ ‫שמחייבו לאכול‪ ,‬ואם כן מה שייך להזכיר‬ ‫מריח כעת מין בשמים שברכתו שונה ודאי‬ ‫כיון שהוא כח רוחני ולא כח גופני‪ .‬וכן כתב‬ ‫האם שינת צהרים היא בכלל היסח הדעת‪,‬‬ ‫'יעלה ויבא'‪ .‬ולהלכה כתב המשנה ברורה‬ ‫שחייב לברך אפילו אם לא זז ממקומו‬ ‫להלכה המשנה ברורה (שם ס"ק יד‪ ,‬ובסי'‬ ‫ונמצא שאין הכרעה ברורה ששינת‬ ‫שיזכיר 'רצה' ו'יעלה ויבא'‪ ,‬ואם שכח לא‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫תריב ס"ק יח) 'מותר להריח למלאות מנין‬ ‫יום נחשבת הפסק‪ .‬ומכל מקום נראה‬ ‫יחזור משום חשש ברכה לבטלה‪ .‬ולפי זה‬ ‫‪ 19‬הרמ"א (סי' תרכא ס"ד) כתב‪' :‬ונוהגין‬ ‫מאה ברכות'‪ .‬וכן כתב הערוך השולחן (או"ח‬ ‫שלכתחילה כדי להימנע מהספק מהראוי‬ ‫גם בנזכר מיד אחר 'בונה ברחמיו ירושלים'‬ ‫ליפול על פניהם כשאומרים והכהנים‬ ‫סימן תריב סעיף ו)‪' :‬ואדרבא מצוה להריח‬ ‫לכוון בפירוש בשעה שמברך על הטלית‬ ‫קודם ברכת הטוב והמטיב לא יברך שם‬ ‫והעם‪ ,‬גם בעלינו לשבח'‪ .‬ומקור המנהג‬ ‫ביום הכיפורים כדי למלאות מאה ברכות'‪,‬‬ ‫בשחרית של יום הכיפורים שהברכה תחול‬ ‫את הברכה למי ששכח רצה או יעלה ויבא‪.‬‬ ‫הוא מהראב"יה (יומא סי' תקל) והמרדכי‬ ‫ולכן מותר להריח בשמים ביום הכיפורים‬ ‫גם אם יפשוט את הטלית בהפסקה שאחר‬ ‫‪ 15‬בשו"ע (או"ח סי' ח סי"ד) 'ואם פשט טליתו‬ ‫(יומא רמז תשכז) שכתבו שאנו נוהגים לכרוע‬ ‫ולברך עליהם‪ ,‬ואין הריח נחשב לסתירה‬ ‫מוסף ויחזור להתעטף בה לפני מנחה‪,‬‬ ‫אפילו היה דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד‬ ‫וליפול על פנינו לזכר מה שהיו עושים‬ ‫למצוות העינוי‪ .‬וראה במטה אפרים (סי'‬ ‫כיון שהביאור הלכה (שם ד"ה אם פשט) כתב‬ ‫צריך לברך כשיחזור ויתעטף בו‪ .‬הגה‪:‬‬ ‫כן בבית המקדש‪ .‬וכן כתב הט"ז (או"ח סי'‬ ‫תרכב אלף למטה סק"ב) שכתב שזה רק‬ ‫שאם כבר בשעת הברכה הייתה דעתו‬ ‫ויש אומרים שאין מברכין אם היה דעתו‬ ‫קיג סק"ד) שבכריעות שבסדר העבודה‬ ‫בבשמים שאינם ראוים לאכילה‪ ,‬אבל‬ ‫לפשוט את הטלית ולחזור וללובשה‪ ,‬אינו‬ ‫לחזור ולהתעטף בו'‪ .‬ומבואר שלדעת‬ ‫אנו עושים זכר למקדש‪ ,‬ומדמים עצמנו‬ ‫אסור לקחת פרי הראוי לאכילה כדי לברך‬ ‫צריך לברך פעם נוספת‪.‬‬ ‫השו"ע כל שפשט הטלית אפילו על‬ ‫לאותם הכהנים והעם שהיו משתחווים‬ ‫עליו הנותן ריח טוב בפירות שיש לחשוש‬ ‫‪ 16‬בגמרא (מנחות מג‪ ):‬אמרו שחייב אדם‬ ‫דעת לחזור וללבשה חוזר ומברך‪ ,‬ולדעת‬ ‫בעת הזכרת השם‪ ,‬וכן הביא המטה אפרים‬ ‫שמא יבא לאכול ממנו‪ .‬אך יש לציין שהוא‬ ‫לברך מאה ברכות בכל יום‪ ,‬ולפי שנאמר‬ ‫הרמ"א אינו מברך כאשר דעתו לחזור‬ ‫(סי' תרכא סט"ז)‪ .‬ונמצא שיש בהשתחוויה‬ ‫דוקא לשיטתו שחשש לשיטת מהרי"ל‬ ‫(דברים י יב) בפסוק 'ועתה ישראל מה ה'‬ ‫וללובשה‪ .‬והנה אף בני ספרד הפוסקים‬ ‫זו זכר להשתחוויה שבמקדש‪ ,‬ובמקדש‬ ‫שכתב לא לגעת באוכלים ביום הכיפורים‬ ‫אלהיך שואל מעמך' אל תקרי 'מה' אלא‬ ‫בכל העניינים כדעת השו"ע מקילים‬ ‫היו כורעים ומשתחווים על הארץ‪ ,‬וכמו‬ ‫מחשש שיבא לאוכלם‪ ,‬וכן כתבו המאמר‬ ‫'מאה'‪ .‬הלשון בכל יום כולל גם שבת‪ ,‬יום‬ ‫באופן זה שלא לברך כיון ש'ספק ברכות‬ ‫שמבואר ברמב"ם (עבודה זרה פ"ו ה"ו‪-‬ז)‪' :‬וכן‬ ‫מרדכי (סי' תריב סק"ט) והדגול מרבבה (ס"י)‬ ‫טוב ויום הכיפורים‪ .‬הרמב"ם (הלכות תפילה‬ ‫להקל'‪ ,‬וכמו שכתב הברכי יוסף (סי' ז סק"ג)‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ד‬ ‫◄◄‬ ‫זכה ב'מפטיר יונה' ולא הגיע לתפילה‬ ‫ליד בניין מגורים‪ ,‬אולם הדבר גורם ללכלוך‬ ‫ת‪ .‬אין לנשים לאכול ולשתות במוצאי יום‬ ‫ולריח רע הנשאר ימים רבים‪ .‬האם רשאים‬ ‫הכיפורים קודם הבדלה‪ .‬אך אפשר להקל לאחר‬ ‫בבית הכנסת נמכרה עליית 'מפטיר יונה'‬ ‫הדיירים לעכב‪ ,‬או שמא מאחר שהדבר נעשה‬ ‫בחמש מאות דולר‪ .‬הזוכה הלך לנוח לאחר‬ ‫צאת הצום בשתיית מים בלבד‪ .20‬אם קשה לה‬ ‫שנים אחדות‪ ,‬קנתה הקופה 'חזקה' ואין ביד‬ ‫מוסף‪ ,‬התעורר באיחור ולא הגיע למנחה‪.‬‬ ‫להמתין‪ ,‬לכתחילה תשמע הבדלה מאדם אחר‬ ‫השכנים למחות?‬ ‫הגבאים כיבדו בעלייה את מי שהציע במכירה‬ ‫שכבר נמצא במקום‪ .21‬אם אין אפשרות לשמוע‬ ‫ת‪ .‬כאשר הריח והלכלוך גורמים נזק ממשי‬ ‫מאחר וההמתנה קשה לה‪ ,‬יכולה להבדיל‬ ‫ארבע מאות דולר‪ ,‬בלי לומר לו שעליו לשלם‪.‬‬ ‫שאינו נסבל‪ ,‬הדיירים רשאים למנוע את עריכת‬ ‫בעצמה על יין או מיץ ענבים ולאכול לאחר‬ ‫האם אפשר לחייבו בתשלום‪ ,‬ומה דינו של‬ ‫הכפרות ליד בניינם‪ .23‬העובדה שנהגו כך כמה‬ ‫הזוכה הראשון?‬ ‫שתשתה מן הכוס כשיעור‪.22‬‬ ‫שנים אינה מקנה 'חזקת נזיקין'‪ ,‬ועל הקופה‬ ‫ת‪ .‬העולה לתורה נכון שישלם ארבע מאות‬ ‫למצוא מקום חלופי שאינו גורם נזק וצער‬ ‫דולר‪ .25‬לגבי הזוכה הראשון‪ ,‬נראה שיש לו‬ ‫לשכנים‪.24‬‬ ‫מניעת עריכת כפרות ליד הבניין‬ ‫לשלם את ההפרש‪.26‬‬ ‫קופת השכונה עורכת מדי שנה מנהג כפרות‬ ‫משני טעמים‪ .‬האחד‪ ,‬על פי התירוץ השני‬ ‫‪ 23‬כאשר הריח והלכלוך הם נזק שאינו‬ ‫לשתות קודם הבדלה‪ ,‬לאחר שכבר יצא‬ ‫אבן משכית האמורה בתורה אף על פי‬ ‫בתוספות (קידושין כט‪ .‬ד"ה משכו)‪ ,‬שדין‬ ‫נסבל‪ ,‬מבואר בשולחן ערוך (חו"מ סימן קנה‬ ‫יום הכיפורים כדין‪ ,‬כמו שהתיר בהשולחן‬ ‫שהוא משתחוה עליה לשם לוקה‪ ,‬שנאמר‬ ‫'אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט' נאמר‬ ‫סעיפים לו‪ ,‬לט ומא) שאין להם חזקה‪ .‬ואולם‬ ‫ערוך לשתות מים קודם הבדלה‪ .‬אולם‬ ‫(ויקרא כו א) 'ואבן משכית לא תתנו בארצכם‬ ‫כשמוותר מממונו להקדש‪ .‬בקניית עלייה‪,‬‬ ‫אין ללמוד מכאן שכל לכלוך קל מאפשר‬ ‫שאר משקים‪ ,‬ואף קפה או תה‪ ,‬אינם בכלל‬ ‫להשתחות עליה'‪ ,‬מפני שהיה דרך עובדי‬ ‫שאין לה שווי קבוע לכל אדם‪ ,‬המציע‬ ‫למחות‪ .‬ולעניין עשן שאינו תדיר מצינו‬ ‫היתר זה‪.‬‬ ‫כוכבים להניח אבן לפניה להשתחות‬ ‫נותן את הסכום שהיא שווה בעיניו מחמת‬ ‫נחלקו השולחן ערוך והרמ"א (שם סעיף‬ ‫‪ 21‬השולחן ערוך (אורח חיים סימן רצו סעיף‬ ‫עליה‪ ,‬לפיכך אין עושין כן לה'‪ .‬במה דברים‬ ‫המצווה והכבוד‪ ,‬ואין זו בהכרח נדבה‬ ‫לז) אם אפשר למחות בו לכתחילה‪ ,‬והש"ך‬ ‫ח) הביא שתי דעות אם נשים חייבות‬ ‫אמורים בשאר הארצות אבל במקדש‬ ‫מעבר לתמורה שהוא מקבל‪ .‬השני‪ ,‬שאין‬ ‫(סקי"ט) פסק כדעת השו"ע שיכולים‬ ‫בהבדלה כשם שחייבות בקידוש‪ ,‬ומדבריו‬ ‫מותר להשתחוות על האבנים‪ ,‬שנאמר‬ ‫ללמוד את כל דיני צדקה מהקדש‪ ,‬ולכל‬ ‫לעכב‪ .‬ובשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' קעח)‬ ‫משמע שפוסק שחייבות‪ ,‬שכתב בסתם‬ ‫'בארצכם' בארצכם אי אתם משתחוים על‬ ‫הפחות אין להוציא ממון מכוח דמיון זה‪.‬‬ ‫כתב שמנהג האשכנזים כהרמ"א‪ ,‬ואינו‬ ‫שחייבות ואחר כך יש מי שחולק‪ .‬וראה‬ ‫האבנים אבל אתם משתחוים על האבנים‬ ‫ולכן מי שהוסיפו על הצעתו אינו מתחייב‬ ‫ראיה מחכמי הספרדים שנגררים אחר‬ ‫בשו"ת יביע אומר (ח"ד או"ח סי' כ"ג) שכן‬ ‫המפוצלות במקדש‪ .‬ע"כ‪ .‬וראה באור‬ ‫באמירתו בלבד לקבל את העלייה במחיר‬ ‫פסקי מרן הבית יוסף אבל אנו כהרמ"א‪,‬‬ ‫הוא להלכה למעשה גם על פי גדולי‬ ‫שמח (שם) שכתב שכן מבואר בפסוק (דברי‬ ‫שהציע‪ .‬אלא שבנידון דידן השני קיבל‬ ‫וכ"כ בשו"ת שמש צדקה (חו"מ סי' ב) שכל‬ ‫הפוסקים הספרדים כשיטת הראשונים‬ ‫הימים ב' ז ג) שהשתחוו במקדש על הארץ‬ ‫בפועל את העלייה‪ ,‬ולכן יש לדון בחיובו‬ ‫הרבנים האשכנזים פוסקים כדברי הרמ"א‬ ‫והפוסקים שאשה חייבת בהבדלה וכדעה‬ ‫ממש‪ ,‬וכלשון הכתוב‪' :‬וכל בני ישראל‬ ‫מצד ההנאה שקיבל‪ .‬וברמ"א (חו"מ סי' רסד‬ ‫זולת הש"ך ע"ש‪ .‬אולם בספר חושן אהרן‬ ‫ראשונה שבשו"ע‪ .‬אולם הרמ"א חשש‬ ‫רואים ברדת האש וכו' ויכרעו אפים‬ ‫ס"ד) מבואר שמי שעשו עבורו פעולה‬ ‫(שם‪ ,‬הביא דבריו בשו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן‬ ‫לשיטה שאינן חייבות בהבדלה‪ ,‬והכריע‬ ‫ארצה על הרצפה וישתחוו'‪ .‬ולפי זה נראה‬ ‫או טובה אינו נפטר מתשלום רק משום‬ ‫לט) כתב שכל מחלוקת המחבר והרמ"א‬ ‫שהנשים לא יבדילו לעצמן רק ישמעו‬ ‫שההשתחוויה ביום הכיפורים שהיא זכר‬ ‫שלא ביקש שיעשוה‪ .‬ולפי סברת הפנים‬ ‫היא רק כשאין ניכר הנזק לעת עתה‪ ,‬אבל‬ ‫הבדלה מן האנשים‪.‬‬ ‫לכריעה שהיתה במקדש‪ ,‬צריכה שתהיה‬ ‫מאירות‪ ,‬שהסכום שהציע אדם בעד‬ ‫אם הנזק הוא במציאות לפנינו‪ ,‬גם עשן כל‬ ‫‪ 22‬אף שפסק הרמ"א שנשים לא יבדילו‪,‬‬ ‫על הארץ ממש‪[ .‬אמנם מצינו אצל שלמה‬ ‫המצווה מבטא את שוויה בעיניו‪ ,‬יש מקום‬ ‫שהוא יודו כולם שיכול למחות‪ .‬ובנידון זה‬ ‫כתב המשנה ברורה (שם ס"ק לה) שכאשר‬ ‫המלך שעשה כיור נחושת‪ ,‬חמש אמות‬ ‫לשום כאן את הנאתו בארבע מאות דולר‪.‬‬ ‫הרי הנזק הוא במציאות לפנינו‪ ,‬כי הריח‬ ‫אין לה ממי לצאת‪ ,‬תבדיל לעצמה ותשתה‬ ‫אורכו וחמש אמות רוחבו‪ ,‬וגובהו שלוש‬ ‫אלא שלפי שהצעתו נדחתה והגבאים‬ ‫ולכלוך התרנגולים הם וודאי מפריעים‬ ‫מן הכוס‪ .‬וכן פסקו רבים מהפוסקים (ראה‬ ‫אמות‪ ,‬ונאמר (שם ו יג)‪' :‬ויעמד עליו ויברך‬ ‫כיבדוהו לאחר מכן בלי להזכיר תשלום‪,‬‬ ‫ומזיקים‪ ,‬לפיכך יכולים לעכב‪.‬‬ ‫שו"ע הרב שם סי'ט‪ ,‬אשל אברהם בוטשאטש‬ ‫על ברכיו נגד כל קהל ישראל'‪ .‬ובמצודת‬ ‫יש לדון אם משמעות הכיבוד לפי המנהג‬ ‫‪ 24‬כמ"ש בשו"ע (חו"מ סי' קנה סל"ו)‪ :‬במה‬ ‫שם‪ ,‬אורחות חיים ספינקא סק"ו‪ ,‬ודעת תורה‬ ‫ציון (שם) פירש שתיבת 'ויברך' היא לשון‬ ‫הייתה מסירת העלייה בתשלום‪ ,‬ואם‬ ‫דברים אמורים‪ ,‬בשאר נזקים‪ ,‬חוץ מארבע‬ ‫שם)‪ .‬אמנם יש שנהגו להחמיר כהכרעת‬ ‫כריעה‪ ,‬הרי ששלמה כרע על ברכיו על‬ ‫הצעתו הקודמת אכן מלמדת על שיעור‬ ‫שהם העשן וריח בית הכסא ואבק וכיוצא‬ ‫הרמ"א שנשים לא יבדילו כלל‪ ,‬וכן משמע‬ ‫גבי משטח מוגבה‪ ,‬ולא על רצפת העזרה‪.‬‬ ‫הנאתו בשעת העלייה‪.‬‬ ‫בו ונדנוד הקרקע‪ ,‬שכל אחד מאלו אין‬ ‫במטה אפרים (סי תרכד ס"ז)‪ ,‬וכתבו (שו"ת‬ ‫אלא שאין משם ראיה לפרטי ההשתחוויה‬ ‫‪ 26‬לעניין הזוכה הראשון‪ ,‬בשו"ת פנים‬ ‫לו חזקה‪ ,‬ואפילו שתק כמה שנים‪ ,‬הרי‬ ‫שמן רוקח מהדו"ג סי' יא‪ ,‬כף החיים סי' רצו סקנ"ח‪,‬‬ ‫בפישוט ידים ורגלים‪ ,‬כיון ששם היתה‬ ‫מאירות (ח"ב סי' כה‪ ,‬בסוף התשובה) סיים‬ ‫זה חוזר וכופהו להרחיק‪ .‬ואף אם נעשה‬ ‫שו"ת דברי יציב ח"א סי' קלה)‪ ,‬שאם אין להן‬ ‫כריעה בלא השתחוויה]‪ .‬וכתב שם‬ ‫שאם לא הוסיף אחר על הצעתו‪ ,‬אינו יכול‬ ‫השימוש בקרקע השותפים‪ ,‬אין מכאן‬ ‫ממי לשמוע הבדלה‪ ,‬יבדילו רק באמירת‬ ‫הרמב"ם‪' :‬ומפני זה נהגו כל ישראל להציע‬ ‫לחזור בו‪ ,‬ונוהגים לגבות ממנו‪' ,‬ודברים‬ ‫היתר להמשיך בנזק‪ ,‬שאע"פ שמבואר‬ ‫ברוך המבדיל בין קודש לחול‪ ,‬ויאמרו‬ ‫מחצלאות בבתי כנסיות הרצופות באבנים‬ ‫כאלו הולכין אחר המנהג'‪ .‬נמצא שהדין‬ ‫בשולחן ערוך (שם סעיף מב) שכאשר‬ ‫נוסח ההבדלה בלא שם ומלכות ובלא‬ ‫או מיני קש ותבן להבדיל בין פניהם ובין‬ ‫במציע שהפסיד במכירה אינו מלמד‬ ‫שהחזיקו בקרקע של הניזק יש חזקה‪,‬‬ ‫ברכת הנר ובלא כוס‪ .‬וכן פסק הגרמ"א‬ ‫האבנים‪ ,‬ואם לא מצא דבר מבדיל בינו‬ ‫לפטור את מי שכבר זכה בה‪ .‬וראה במגן‬ ‫נראה כי מאחר שלא החזיקו בקביעות‬ ‫פריינד ואמר שכן הקבלה בידו לפסוק‬ ‫ובין האבן הולך למקום אחר ומשתחוה‪,‬‬ ‫אברהם (סי' קנד סקכ"ג‪ ,‬בשם שו"ת הרמ"ע‬ ‫אלא רק לכמה ימים בשנה‪ ,‬אינו חזקה‬ ‫(מובא בספר מרא דשמעתא אות קיב)‪ .‬ובשו"ת‬ ‫או שוחה על צדו ומטה כדי שלא ידביק‬ ‫מפאנו סי' סד)‪ ,‬שדן במי שקנה מצווה לשנה‬ ‫כלל‪ ,‬כמו בהחזיקו בסוכת עראי שאי"ז‬ ‫דברי יציב (ליקוטים והשמטות סי' נ) כתב לגבי‬ ‫פניו באבן'‪ ,‬וכן כתב הרמ"א (או"ח סי' קלא‬ ‫ולאחר מכן גירש המלך את היהודים‪ ,‬וכתב‬ ‫חזקה‪ .‬והגם שלסוכה גופה יש חזקה‪,‬‬ ‫צום תשעה באב שחל ביום ראשון‪ ,‬שאינה‬ ‫ס"ח) שנהגו להציע עשבים על הארץ‬ ‫שאם כבר נשמעה הגזירה בשעת הקנייה‬ ‫כאן לעניין נזקין נראה שלדברי הכל אינו‬ ‫צריכה להמתין לבעלה בלילה אלא תאכל‬ ‫כשנופלים על פניהם ביום הכיפורים‬ ‫ולא התנה‪ ,‬עליו לשלם‪ .‬ובנידון דידן‪,‬‬ ‫חזקה‪ .‬ועוד שהרי החזיקו בלא טענה‪,‬‬ ‫ע"י אמירת ברוך המבדיל‪ ,‬עיין שם‪ .‬וכבר‬ ‫כדי להפסיק בין הפנים לקרקע‪ ,‬וכתבו‬ ‫אף שנאנס בשינה‪ ,‬מכל מקום כשהלך‬ ‫וחזקת נזיקין בחצר חבירו בעי טענה‪.‬‬ ‫כתב היתר זה לכל מוצאי שבת‪ ,‬הגאון‬ ‫הפוסקים שאם אין לו עשבים יכול‬ ‫לישון לאחר שקנה‪ ,‬היה עליו לקחת‬ ‫‪ 25‬ראה בשו"ת צמח צדק הקדמון (סי'‬ ‫מבוטשאטש (בספרו עזר מקודש אבהע"ז סי'‬ ‫להפסיק בטליתו ולהשתחוות‪ .‬וראה‬ ‫זאת בחשבון‪ .‬בעיקר הנידון כבר הרחבנו‬ ‫עב)‪ ,‬שנשאל במי שהציע מאה פרוטות‬ ‫סב ס"ח)‪ .‬אולם כתב בפסקי תשובות (סי' רצו‬ ‫במשנה ברורה (סק"מ וסקמ"א) שביאר‬ ‫ב'מכתלי בית הדין' (ח"א סי' יז) בגדר קניית‬ ‫בעד מפטיר‪ ,‬ואחר הציע מאה וחמישים‪.‬‬ ‫הערה ‪ )191‬כי רבים מגדולי הדורות הכריעו‬ ‫שמן התורה האיסור הוא בפישוט ידים‬ ‫עליות אם זה מדין 'נדר' או שהם בגדר‬ ‫הגבאים חששו שהשני לא ישלם‪ ,‬ולכן‬ ‫לחייב אשה בהבדלה לעצמה כשאין‬ ‫ורגלים על רצפת אבנים‪ ,‬וחכמים אסרו‬ ‫'קנין' והובאו שם דעות הפוסקים בזה‪,‬‬ ‫ביקשו למסור את העלייה לראשון‬ ‫בידה לשמוע מפי איש‪ ,‬ועכ"פ נמצא שיש‬ ‫גם בפישוט ידים ורגלים שלא על רצפת‬ ‫ואם זהו קנין וודאי יש לחייבו לשלם‬ ‫תמורת מאה‪ .‬הראשון טען שלאחר‬ ‫לאשה לעשות כל טצדקי לשמוע הבדלה‬ ‫אבנים אטו רצפת אבנים‪ ,‬וכן אסרו קידה‬ ‫ההפרש‪ ,‬וכן מובא בספר דרך שיחה (ח"ב‬ ‫שהוסיפו על הצעתו שוב אינו רוצה בה‪.‬‬ ‫מאיש ולא להבדיל בעצמה‪ ,‬ואסור לה‬ ‫על רצפת אבנים אטו השתחוויה‪ ,‬אך אם‬ ‫עמ' שסז) בשם הגר"ח קנייבסקי שפסק‬ ‫ופסק שאפשר לכופו לקיים דבריו‪ ,‬ולמד‬ ‫לאכול ולשתות לפני שתבדיל או שתשמע‬ ‫משתחווה בדרך קידה שלא על רצפת‬ ‫לחייב‪ ,‬וכ"פ הגר"י זילברשטיין (ברכי נפשי‬ ‫מדין פדיון הקדש שבמשנה (ערכין כז‪,).‬‬ ‫מאחר‪.‬‬ ‫אבנים ואפילו על רצפת אבנים אך נוטה‬ ‫ח"א עמ' תריז‪-‬תריח)‪ .‬גם אם הוא מדין 'נדרי‬ ‫שהמציעים מתחייבים בדיבורם ואין‬ ‫בפסקי תשובות (סי' תרכד אות ד) כתב‬ ‫קצת על צידו מותר שלא גזרו באופנים‬ ‫צדקה' לבית הכנסת‪ ,‬נראה שאין לפוטרו‬ ‫הצעת המאוחר מפקיעה לגמרי את חיוב‬ ‫שבאופן זה שהאשה מבדילה לעצמה‬ ‫אלו‪ .‬ועוד ביאר שהדין האמור בקידה נוגע‬ ‫מצד מה שבסוף לא קיבל את העליה‪ ,‬כי‬ ‫הקודם‪ .‬ולדעתו‪ ,‬כשגבאי הצדקה הם‬ ‫ובעלה עתיד לחזור‪ ,‬תאמר רק 'בורא‬ ‫להדבקת הפנים בקרקע‪ ,‬ולא לשחייה‬ ‫באופן זה אינו יכול לומר שעל דעת כן לא‬ ‫שדחו את השני‪ ,‬הראשון חייב בסכום‬ ‫פרי הגפן' וברכת 'המבדיל'‪ ,‬ותשמע אחר‬ ‫בתפילה כשהפנים אינן נוגעות בה‪.‬‬ ‫נדר‪ .‬וראה בשו"ע (או"ח סי' קנג סי"ד) ראובן‬ ‫שהציע‪ .‬ובמגן אברהם (סי' קנד סקכ"ג) הביא‬ ‫כך מבעלה את ברכת מאורי האש‪ ,‬על פי‬ ‫‪ 20‬לאחר צאת היום‪ ,‬אף שמותר לעשות‬ ‫שאמר קרקע זו אני נותן לבנות עליה בית‬ ‫את דבריו באופן שהמציע השני חזר בו‪,‬‬ ‫הספק שבביאור הלכה (סי' רצו ס"ח ד"ה לא‬ ‫מלאכה לאחר אמירת 'המבדיל בין קודש‬ ‫הכנסת ולא רצו עובדי כוכבים להניחן‬ ‫וסיים 'ולא נהגו כן'‪ .‬אולם באליה רבה (סי'‬ ‫יבדילו) בחיוב נשים בברכת הנר‪ ,‬ואין בכך‬ ‫לחול'‪ ,‬מכל מקום אסור לאכול עד‬ ‫לבנות בית הכנסת‪ ,‬והקהל אומרים‬ ‫קמז סק"ב) חילק בין חזרת הזוכה‪ ,‬שבזה‬ ‫מניעה מלאכול‪ ,‬שכן ברכת הנר אינה‬ ‫שמבדילים על הכוס‪ .‬בשולחן ערוך (סימן‬ ‫לבנות עליו בית לתלמוד תורה‪ ,‬וראובן‬ ‫נוהגים לגבות מן האחרון‪ ,‬לבין הנידון‬ ‫מעכבת את ההבדלה‪ .‬אולם אין זו הוראה‬ ‫רצט סעיף א) נפסק‪' :‬אסור לאכול שום דבר‬ ‫אומר אדעתא דהכי לא נדרי‪ ,‬לא מצי‬ ‫של הצמח צדק‪ ,‬שהגבאים אינם רוצים‬ ‫מוסכמת‪ .‬בתשובות והנהגות (ח"ב סי' שג)‬ ‫או אפילו לשתות יין או שאר משקין חוץ‬ ‫ראובן הדר ביה‪ .‬וראה שו"ת שואל ומשיב‬ ‫למכור לשני מפני שאינו בטוח בתשלום‪,‬‬ ‫כתב שיש לחלק בין מוצאי שבת למוצאי‬ ‫ממים משתחשך עד שיבדיל'‪ .‬ואף אם‬ ‫(תליתאה ח"א סימן רצט) ובשדי חמד (אסיפת‬ ‫שבכהאי גוונא צידד שאפשר לחייב את‬ ‫יום הכיפורים‪ ,‬שבו גם הנשים שייכות‬ ‫כבר הבדיל בתפילה‪ ,‬אין זה מתיר אכילה‬ ‫דינים מערכת ביהכנ"ס אות מג)‪ .‬ועל כן‪ ,‬נראה‬ ‫הראשון‪ .‬וראה גם במחצית השקל (סי' קנד‬ ‫בטעם ברכת הנר על האש שנאסרה ביום‬ ‫קודם הבדלה על הכוס‪ .‬וכן הדין במוצאי‬ ‫שיש לו לשלם את ההפרש‪ ,‬ועכ"פ גם על‬ ‫סקכ"ג)‪ ,‬שעמד על חילוק זה והפנה לדעת‬ ‫והותרה עתה‪ .‬לכן המברכת בעצמה יש‬ ‫יום הכיפורים‪ .‬בשולחן ערוך (סימן תרכד‬ ‫צד הספק בדיני שמים ראוי שישלם את‬ ‫הפנים מאירות החולק‪ .‬בשו"ת פנים‬ ‫לה על מי לסמוך‪ ,‬ותברך על נר ששבת‬ ‫סעיפים ג‪-‬ה) נפסק שמבדילים על הכוס‬ ‫ההפרש ולא יגרום נזק לבית הכנסת‪.‬‬ ‫מאירות (ח"ב סי' כה) חלק על הצמח צדק‬ ‫כדין‪.‬‬ ‫ומברכים על נר ששבת‪ .‬מים בלבד מותר‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ה‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ליבון דהלכתא‬ ‫הרה"ג אברהם שלום מושקוביץ‬ ‫המשך מעמ' ג'‬ ‫ולא למעשה‪.‬‬ ‫סכנה ולסמוך על 'שומר מצוה לא ידע דבר רע'‪ ,‬ע"ש‬ ‫מצוה לאכול‬ ‫עובדא דריב"א‬ ‫נימוקיו‪[ .‬ויש להדגיש שיש קצת חילוק בין לא לאכול מצה‬ ‫ויש לחולה לידע שלא רק שאינו עושה שום איסור‬ ‫בפסקי ריקאנטי (סימן קסו) מביא‪' :‬ושמעתי כי ריב"א‬ ‫וכדו' לבין לאכול ביו"כ‪ ,‬כי אכילה ביו"כ הוי איסור כרת בקום‬ ‫באכילה וא"צ על כך לא תשובה ולא כפרה (משנ"ב תריח‬ ‫[מבעלי התוס'] חלה חוליו שמת בו‪ ,‬וחל יוה"כ באותם‬ ‫ועשה ואילו מניעת אכילת מצה הוי רק מצות עשה בשב‬ ‫סק"ה ועוד פוס')‪ ,‬אלא שעושה מצוה גדולה להציל את‬ ‫הימים וא"ל הרופאים אם לא תאכלו ודאי תמות ואם‬ ‫וא"ת‪ ,‬ולכן יש להקל טפי להחמיר ביו"כ]‪.‬‬ ‫נפשו (ב"י ולבוש סוס"י תריח)‪ ,‬ואין לו אפי' להצטער על‬ ‫תאכל שמא לא תחיה‪ ,‬והוא ז"ל אמר ברי ושמא ברי‬ ‫ובאמת כבר מצינו היתר כזה בקודמים‪ ,‬ראה פתחי‬ ‫כך [כדרך הנשים ואנשים שאינם ת"ח] (שו"ת אגרות משה ד‬ ‫עדיף ולא רצה לאכול ומת תנצב"ה' ע"כ‪ .‬והנה לכאו'‬ ‫תשובה (יו"ד סיד קנז סק"ג) שמביא מספר תפארת ישראל‬ ‫קכא)‪ ,‬ולהיפך אם יתענה לא ברור שמקיים בזה מצוה‬ ‫עובדא זו סותר למה שנתבאר שחולה אסור להחמיר‪,‬‬ ‫(ברכות פ"א מ"ג) דמותר להכניס עצמו לספק סכנה היכא‬ ‫(עי' שו"ת עונג יו"ט סי' מא‪ ,‬שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' רס ד"ה‬ ‫וכמה מהלכים נאמרו בזה באחרונים‪:‬‬ ‫דלא שכיח היזיקא כי מצוה דעסיק בה אגוני מגני‪,‬‬ ‫ואם‪ ,‬שו"ת שרגא המאיר ח"ה סוס"י פד‪ ,‬לגבי חולה מסוכן שאכל‬ ‫א‪[ .‬ספק הצלה] בשיירי כנסת הגדולה (הגהות טור סי'‬ ‫ומביא ראיה מר' עקיבא (ראה להלן)‪.‬‬ ‫מצה‪ ,‬ואכמ"ל)‪.‬‬ ‫תריח אות ב) מבאר דהפוס' שאסרו להחמיר מיירי באופן‬ ‫וכן מצינו דעת הגרש"ק (שו"ת האלף לך שלמה או''ח סי'‬ ‫וראה דברי המור וקציעה (סימן קצו) שכתב‪' :‬ואצלי‬ ‫שאם לא יאכל ימות או שמא ימות אבל אם יאכל יחיה‬ ‫שנא) שמיקל והעלה דבחשש ספק סכנה מותר לאדם‬ ‫שוה הוא האוכל ביום הכפורים מפני הסכנה כמתענה‬ ‫בודאי‪ ,‬אבל בנדון הריב"א שגם אם יאכל לא היו החיים‬ ‫להחמיר על עצמו ולהתענות בדאורייתא כגון ביוה"כ‪,‬‬ ‫בו‪ ,‬כי מי שציוה על התענית הוא יתברך ציוה על‬ ‫ברורים אלא מסופקין רצה להחמיר על עצמו דבריא‬ ‫ולאדם חשוב אף ראוי להחמיר על עצמו‪ ,‬ומציין‬ ‫האכילה בו לצורך פקוח נפש‪ ,‬ד'וחי בהם' כתיב‪ ,‬על כן‬ ‫עדיף‪.‬‬ ‫לתשובה אחרת שהוכיח הדבר בראיות‪ .‬וראה עוד‬ ‫אכילת דבר איסור למסוכן מצוה רבה היא בלי הרהור‬ ‫והנה דעת רוב הפוס' שגם במקום ספק סכנה אסור‬ ‫להלן בסמוך‪.‬‬ ‫ופקפוק בעולם‪ ,‬ולא די שאינו צריך כפרה אלא שאם‬ ‫להחמיר ע"ע (עי' רדב"ז ח"ג סי' תמד‪ ,‬שו"ת מהר"ם שיק או"ח‬ ‫עובדא דרבי עקיבא‬ ‫נמנע עבירה בידו' ע"כ‪.‬‬ ‫סי' רס‪ ,‬שש"כ הנ"ל‪ ,‬תשובות והנהגות הנ"ל‪ ,‬ובאמת כן נראה במג"א‬ ‫הנה מצינו (בגמ' עירובין כא‪ :‬ובתוס' שם) אצל התנא ר'‬ ‫וראה עוד מכתב בעל 'שם משמואל' לחתנו (נדפס‬ ‫סי' קד סק"א‪ ,‬ודלא כפוס' שהו' לעיל שנראה מהם להקל)‪ ,‬אמנם‬ ‫עקיבא שהחמיר ע"ע ולא רצה לאכול בלי נטילת ידיים‬ ‫בסוף חלק מועדים)‪' :‬הנני להזהירך מאוד לבל תצדק‬ ‫כאן נתחדש שאם אין ספק בסכנה [אלא ודאית היא]‬ ‫כשהי' חבוש בבית אסורים‪ ,‬ויש לשאול הרי נתבאר‬ ‫הרבה בדבר הצום‪ ,‬כי מי שציוה לצום ביום הכפורים‬ ‫אלא הספק הוא בהצלה‪ ,‬בזה הי' דעת הריב"א דמותר‬ ‫שאסור להחמיר בזה ולהסתכן‪ ,‬ומתרץ התורת חיים‬ ‫הוא ציוה לשמוע לרופא ושלא לצום‪ ,‬ובטח זכור תזכור‬ ‫להחמיר ע"ע (ועי' שו"ת דבר יהושע ח"ב סי' צד שמבארו היטיב)‪.‬‬ ‫(עירובין שם) דשאני התם דספיקא הוה שהרי לסוף‬ ‫מה שכבר שמעת ממני הרבה פעמים שעיקר היהדות‬ ‫אכן לדינא גם בזה דעת שאר הפוס' לאסור (כמ"ש שם‬ ‫הביא לו מים‪ ,‬ועל דרך זה מתרץ גם מהר"ץ חיות‬ ‫להיות האדם בטל לדעת התורה וחכמי' ואפילו‬ ‫בדבר יהושע) כי בכל חולה אין ודאי שיחי'‪ ,‬ראה אליה‬ ‫(שם) דמכיון דהסכנה לא היתה גלויה דדילמא יזדמן לו‬ ‫שיאמרו לך על שמאל שהוא ימין‪ ,‬וזה שאדם מבטל‬ ‫רבה (תריח סק"ב) ומטה אפרים (אלף למטה סק"ה)‪.‬‬ ‫מים אחרים כאשר קרה לו באמת ולכן היה לו מותר‬ ‫דעתו לדעת התורה וכוף אזניך לשמוע לדברי חכמים‪,‬‬ ‫ב‪[ .‬חיי שעה] באליה רבה (שם) מפרש דריב"א הי'‬ ‫להחמיר על עצמו‪ .‬וכן מבאר התפארת ישראל הנ"ל‬ ‫הוא שוה יותר מהכל‪ ,‬ועל כן אין לך להצטער אם לא‬ ‫מותר להחמיר משום דכבר נטה ממש למות ר"ל‪ ,‬וכן‬ ‫שר"ע סמך את עצמו שלא יניחו שומר האסורים למות‬ ‫תצום ביוהכ"פ‪ ,‬כי במה שתשמע לדעת חכמי התורה‬ ‫נפסק במטה אפרים (ס"ז‪ ,‬אך באלף למטה שם מצדד שגם זה‬ ‫בצמא‪.‬‬ ‫הוא שוה יותר מעיקר הצום‪ ,‬ובכן 'אכול בשמחה‬ ‫מותר רק במקום ספק הצלה‪ ,‬כמ"ש להלן בסמוך)‪ .‬וראה גם בשפת‬ ‫אכן יש אחרונים המיישבים מעשה דר"ע באופנים‬ ‫לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלקים את‬ ‫אמת (ליקוטים פר' כי תשא ד"ה ושמרו) שמבאר דעת האור‬ ‫אחרים‪ ,‬וגם יש צד לומר דשאני התם שהי' קידוש ה'‬ ‫מעשיך'‪ ,‬וידוע שפסוק זה הוא בת קול בימי שלמה על‬ ‫החיים הק' שמותר לחולה להחמיר ע"ע בחיי שעה‪ ,‬כיון‬ ‫במסירת נפשו כי המניעה באה אליו ע"י אונס גוי ולא‬ ‫שאכלו ביום הכפורים בבנין הבית (עי' במדב"ר פרק יז סוף‬ ‫דלא שייך הסברא (יומא פה‪ ):‬שישמור שבתות הרבה‪.‬‬ ‫ע"י חולי וכבר נתבאר שבזה יש צד יותר להחמיר (וכ"כ‬ ‫אות ב)' ע"כ‪.‬‬ ‫ג‪[ .‬ספק חיי שעה] במטה אפרים (אלף למטה שם)‬ ‫ציץ אליעזר ח"י סי' כה פי"ד אות ו) ולפי"ז אין ללמוד משם‬ ‫וכן כתב גם הרה"ק ר' יהושע מבעלזא לבעל‬ ‫ובספר מתא ירושלים (ירושלמי יומא פ"ח ה"ה) מבארים‬ ‫היתר לעניננו‪.‬‬ ‫ה'צמח צדיק' מויזניץ כשהיה חולה מסוכן וז"ל‪' :‬הלא‬ ‫דשם הי' ספק חיי שעה בלבד ולכן הי' מותר להחמיר‪.‬‬ ‫מידת חסידות‬ ‫מרועה אחד מצווים אנחנו ועומדים לבלתי אכול‬ ‫[ובעצם הדין אי מחללין על ספק חיי שעה‪ ,‬כתב לדון בספר‬ ‫ברם יש לציין דעת כמה אחרונים דס"ל דממידת‬ ‫ביום הכפורים‪ ,‬ובמקום הצורך נאמר 'ונשמרתם‬ ‫החיים (להגרש"ק או"ח סי' שכט פ"ח) ומדייק דעת הטור ושו"ע‬ ‫חסידות להחמיר לקיים המצות אפי' במקום סכנה‪ :‬כך‬ ‫לנפשותיכם'‪ ,‬זכרתי בעת שאאמו"ר [השר שלום‬ ‫דמחללין ולרמב"ם לא מחללין ומסיק בצ"ע‪ ,‬ובשו"ת ציץ‬ ‫כתב זקיני היעב"ץ בספרו לחם שמים (ברכות פ"א מ"ג)‬ ‫מבעלזא] היה חולה וכו'‪ ,‬תיכף אחר כל נדרי מיהר‬ ‫אליעזר (ח"ח סי' טו פ"ג אות ז) מסיק להלכה דמחללין]‪.‬‬ ‫מעובדא דר' טרפון שהסכין עצמו בקרי"ש לקיים דברי‬ ‫וציוה ליתן לו לאכול וכו'‪ ,‬ואמר בזה הלשון 'הריני‬ ‫ד‪[ .‬ודאי ימות] בשו"ת רדב"ז (ח"ג סי' תמד) מבאר דלא‬ ‫ב"ש‪ ,‬וכן מוכח מעובדא דר"ע בבית האסורין הנ"ל‪ ,‬וכן‬ ‫מוכן ומזומן לקיים מצות בוראי כפי שאמרו חז"ל'‪,‬‬ ‫הי' ספק כלל לריב"א ז"ל שיחי' כי הרגיש בעצמו דאפי'‬ ‫דעתו לענין איסור אכילה ביוה"כ‪ ,‬דאע"ג דקיי"ל ספק‬ ‫ואכל בשמחה יתירה‪ ,‬כמעט לא ראינו שמחה כזאת רק‬ ‫שיאכל ימות ד'לב יודע מרת נפשו'‪ ,‬והיינו דקאמר 'ברי‬ ‫נפשות להקל היינו מדינא אבל אינה משנת חסידים‬ ‫בעת אכילת מצה ונטילת לולב' ע"כ‪.‬‬ ‫ע"ש‪ .‬וכ"כ בעל הקרבן העדה (שיירי קרבן סוטה פ"ט ה"י)‬ ‫במקום חשש רחוק‬ ‫ושמא ברי עדיף' כלומר הברי שלי עדיף משמא שלכם‪,‬‬ ‫ובשו"ת אבני נזר (חו"מ סי' קצב תשובה מאביו אבד"ק ביאלא)‬ ‫בשמירת שבת כהלכתו (פל"ט הע' ד) מביא דעת‬ ‫ולפיכך לא רצה לאכול‪ .‬ולפי"ז מסיק הרדב"ז דאין‬ ‫ללמוד משם כלל לשאר מקרים‪ ,‬וכן מסיק בשו"ת ציץ‬ ‫לגבי עובדא דחסיד אחד שהי' גונח מלבו (ב"ק פ‪[ ).‬אך‬ ‫הגרש"ז אוירבאך שמתיר לחולה להחמיר על עצמו‬ ‫אליעזר (ח"י שם סוף אות ה)‪ .‬ועי' בספר עלי תמר (ירושלמי‬ ‫יש דוחים ומבארים דאותו חסיד לא הי' מסוכן]‪.‬‬ ‫באופן שיש רק חשש מיעוט [שאינו מצוי] שיבוא לידי‬ ‫יומא פ"ח סוף ה"ד) שמסתפק לדינא אם כל אדם שמרגיש‬ ‫ולכאורה צריך לומר שגם לדעתם אין הנהגה זו‬ ‫סכנה ע"י הצום [למרות שמותר לאכול כי אין הולכין‬ ‫כן ר"ל אם יכול לנהוג כריב"א‪.‬‬ ‫אלא בצדיקים גדולים וחסידים ראשונים‪ ,‬וכעין שכתב‬ ‫בנפשות אחר הרוב]‪ ,‬אבל כאשר הדבר ספק אסור‬ ‫ה‪[ .‬מידת חסידות] היעב"ץ בספרו לחם שמים (הובא‬ ‫היעב"ץ עצמו בספרו מגדל עוז (אבן בוחן פ"א אות כג)‪,‬‬ ‫להחמיר‪.‬‬ ‫למעלה) מבאר ליישב עפ"י דרכו דמידת חסידות היא‬ ‫דאל"כ יסתור היעב"ץ דברי עצמו במור וקציעה‬ ‫וכן בתשובות והנהגות (ח"ב סי' רמא לגבי אכילת מצה‬ ‫להחמיר גם במקום שאין חיוב עיי"ש‪ ,‬אך כבר נתבאר‬ ‫המובא לעיל שאסור להחמיר‪.‬‬ ‫לחולה) מסיק להחמיר בספק ולהקל בחשש מיעוט‪,‬‬ ‫שאין זו הוראה למעשה לכל אדם‪.‬‬ ‫עוד יש לציין דרך אגב‪ ,‬שגם לפי דעת שו"ת אבני‬ ‫ובלבד אם כוונתו לשם שמים וראוי לכך‪ ,‬ומציין שכן‬ ‫לדינא‪:‬‬ ‫נזר (שם) שמיקל באופן כללי לחולה שלא רוצה‬ ‫שמענו צדיקים וקדושי עליון שנסתכנו לקיים מצוות‬ ‫לדרוש ברופאים ובפרט לגבי מאכלות אסורות‪ ,‬ע"ש‬ ‫ואין להרהר אחריהם‪ ,‬אבל לכתחלה אין ליכנס לחשש‬ ‫אם החולה מרגיש בעצמו שצריך ומוכרח לאכול‪,‬‬ ‫נימוקיו באריכות‪ ,‬אין ענינו לכאן לגבי אכילה‬ ‫בודאי אסור לו להחמיר על עצמו‪.‬‬ ‫ביו"כ‪ ,‬כי אכילה ביו"כ אינו בגדר סם‬ ‫אם רק הרופאים קבעו לו שמוכרח לאכול‪ ,‬אפי'‬ ‫או מעשה 'רפואה' [שבזה אין‬ ‫רק מסתפקים בדבר‪ ,‬ג"כ נקטינן להלכה שאסור‬ ‫הרופאים מומחים לדעתו] אלא‬ ‫להחמיר על עצמו‪.‬‬ ‫הרופא רק אומד וקובע‬ ‫אך אם כפי מצבו אין חשש סכנה אלא על צד‬ ‫את גוף החולה אם‬ ‫המועט [שאינו מצוי]‪ ,‬למרות שמותר לו לאכול‬ ‫יוכל לעמוד ולסבול‬ ‫[דאין הולכין בנפשות אחר רוב] מ"מ בכה"ג מותר לו‬ ‫התענית‪ .‬ומלבד‬ ‫להחמיר על עצמו ולא לאכול‪.‬‬ ‫זה נראה שאין‬ ‫יש עוד אופנים ומקרים חריגים שמותר להחמיר‬ ‫דעתו מוסכם‬ ‫על עצמו ולא לאכול‪ ,‬כפי שהתבאר בפנים‪ ,‬אך אין‬ ‫להלכה (עי' ב"ח‬ ‫זו הוראה רגילה אל הכלל‪.‬‬ ‫וט"ז יו"ד סי' שלו)‬ ‫כל זה כפי הנראה להלכה ולא למעשה ובכל מקרה‬ ‫וגם הוא עצמו‬ ‫לגופו יש להתייעץ עם מורה הוראה מובהק וחכם‪.‬‬ ‫כתבו להלכה‬ ‫לשליחת מאמרים ובירורים הלכתיים‪ ,‬ניתן לשלוח למייל‪9917936@gmail.com :‬‬ ‫להצטרפות לקבלת העלון במייל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ו‬