מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מצורפים העלונים:
בס"ד
חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י „ˆ‰י˜ים
ופעול˙ם ‰ליכו˙י‰ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל
מרנן ˙למי„י ‰בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם
אורות של אמונה
‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ ‰מסו„ר וערוך מ˙וך
˘יחו˙ ‡‚‰ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ˘ ıליט"‡
לדרך החיים
מלוקט מדברות
קדשו ותורתו של
האדמו"ר רבי דוד חי
אביחצירא שליט"א
עמ' י"ג עמ' י"א
בס"ד
ובחר˙ בחיים
בס"ד ,גיליון רצ"ח | פרשת יתרו | תשפ"ה
משיעורי
רבי מנחם מנדל ‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡
גליון ש”ו | האזינו
גיליון א'
בראשית תשפ"ו
ע úה˙ורה והמוע„ים
עמ'החייםי"ט
פומרנץ שליט"א
הפרדת רשויות – האדם ובעלי
)בראשית תשפ"ג(
˙ור˙ חיים
נו˘‡ ˙ורני מר˙˜
עמ' ט"ו
-יום הכיפורים
תשפ”ז
ל‡ור „ברי ה‡ור החיים ˘ולחן ˘ב˙ עם ה‡ור החיים
האכילה קודם החטא ולאחריה ולאחר דור המבול
טרם מתן תורה נצטוו ישראל מפי
אותו ליל הסדר לא יישכח במהרה מבני המשפחה ,קטנים
וגדולים גם יחד.
איך שרק תסתכלו על זה ,היה יחיאל מיכל חביב הקהל.
ממרום גילו המופלג וזקנו שופע ההדר ,מקומו הקבוע אי
מוֹע
הגבורה )יט ,ה(” :וְ ַע ָתּה ִאם ָשׁ ַ
ולאשתו נתן הבורא יתברך את כל עשב זורע זרע
וכל פרי עץ .אולם לחית הארץ ולעוף השמים נתן
מובן ,כי לכאורה כאן במעשה בראשית מדברת
התורה על דרך פעולת גוף האדם והבהמה ,וכי
ויהי האדם לנפש חיה יתיוּשׁ ַמ ְר ֶתּם ֶאת ְבּ ִר ִ ִתּ ְשׁ ְמעוּ ְבּקֹלִ י ְ
יתם לִ י ְסגֻ לָּ ה ִמכָּ ל ָה ַע ִמּים כִּ י לִ י כָּ לוִ ְהיִ ֶ
עד סמוך לעלות השחר ישב סבא וסיפר ,בכה וקונן .על
הצרת צעדיהם ועל האקציות ההמוניות ,על השאגות
שם בכותל המזרח בבית הכנסת השכונתי וקורות חייו
שהותירו את חותמם בפניו משופעות הקמטים והתלמים,
רק את כל ירק עשב ,ולא את פרי העץ והזרעים. שניהם מקרה אחד להם עד שיאכלו מאכל אחד בריאת האדם ושלטונו בברואים ָה ָא ֶרץ“.
מקפיאות הדם והכלבים האימתניים ,על המגלבים שהכו
בבשר החי ועל הנסיעות הממושכות בתת-תנאים בקרונות
ירד מיכל‘ה אל העם והואיל בטובו להעניק להם עצה
ותושייה ,חיוך חם וגם כוס תה מפעם לפעם ,חלוט ביד
ואין מאכלם יחד כולם בשווה. ויהיו ניזונים בשווה? ’בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‘. האור החיים מבאר את פשר הציווי הבקר. אוהבת וגדוש קוביות סוכר.
ברם ,לענין מה שכתב רש“י בדבר איסור אכילת אם כן ,לשון רש“י ’השוה להם הכתוב בהמות הזה ,וכותב” :וְ כַ ֲא ֶשׁר ָר ָצה ֵא-ל ֶעלְאיןיוֹןלך יפה מן ההתחלה -בריאת מעשה בראשית הוא נזכר ,בקול ,בפניו של השטן שחרץ את גורלם בהינף הגדרתו המדויקת שנויה היתה במחלוקתַ .זקן הקהל ,ניצול
בשר לאדם הראשון ,מודה הרמב“ן ,וכותב כי כך וחיות‘ צריך ביאור. דוּשּׁה וּב ָרה ,יְ סוֹד ַה ְקּ ָ
תּוֹרה זַ כָּ ה ָ
לָ ֵתת ַה ָ המשך בעמוד הבא בס“ד
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים
בששה ימים ,ולבסוף שבת קודש ,בה כלו מעשה יד וקבע מי לחיים ומי למוות .ביכּה מרות ,לראשונה מזה שואה ,סבא חביב או שכן אדיב ,כל אלה הינם רק חלק
היא דעת רבותינו ז“ל ,והוא פשוטו של מקרא. ובפרט יש להבין מה שכתב לאחר מכן ’ולא הרשה השמים והארץ וכל צבאם ,וישבות אלקים ביום רוּחנִ יּוֹתִ ,צוָּ ה לָ ֶהם
רוּחנִ יּוּת ָה ָוְ ַה ָטּ ֳה ָרה וְ ָ עשורים ,את גורלה של משפחתו הענפה וקהילתו הפורחת מאותו רצף ארוך של תארים שהוצמדו לו והפכו לחלק
עולה אם כן ,כי לדברי הרמב“ן לא קשה הקושיא לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר‘ .לשון שׁוּבה ֲא ִפלּוּ ֵמ ֵח ְטא ַקל.
השביעי. ֶשׁיַּ ְחזְ רוּ ִבּ ְת ָ שעלו על המוקד ,חלקם מול עיניו .צירל וחווהל‘ה ,משה- מתדמיתו ,חלק ממסכת חייו.
וּכְ ָבר ָק ַדם לָ נוּ ַמ ֲא ָמ ָרם זַ “ל )קידושין
מרגליות יקרות ואבני מט,
הראשונה שהקשינו על דברי רש“י ,בדבר זו אינה מצויה ,כי מן התורה יודעים אנו על מרדכי ויידל ,אבא ואמא .החברים לשטיבל והשכנים ,הרבי
חושן,
ביום השישי לבריאה ,ברא הקדוש ברוך הוא את שרוליק נכדו ,אשר חש קרוב מספיק לסבא הגדול ,החליט
ב( ְבּ ִדין ַה ְמ ַק ֵדּשׁ ֶאת ָה ִא ָשּׁה ַעל וגבאי ,המלמד והבלן.
השוואת האדם והבהמה .אך עדיין שומה עלינו האסור והמותר ,ומדברי חז“ל למדנו על הכשר האדם .האדם הוא נזר הבריאה ,ונברא אחרון לעשות שימוש מועיל בכובע אותו חבש מיכל‘ה בחיק
נפלאיםעליהם פניו הוצפו דם כשנזכר במפקדפנינים
ְמנָ ת ֶשׁהוּא ַצ ִדּיק גָּ מוּר ,וְ נִ ְמ ָצא ָר ָשׁע,
צדיקיםיו ִק ִוסיפורי ֶשׁ ִקּ ָ
להבין את הלשון שנקט רש“י ,ש‘לא הרשה‘ לאדם והפסול ,אולם מהו ’לא הרשה‘? האם איסור גמור למעשה בראשית ,אחר כל בעלי החיים ,כדי הסדיסט שכפה המשפחה -כובע הסבא החביב.
ישׁינַ ן ֶשׁ ָמּא ידּוּשׁין ,כִּ י ַחיְ ִ ידּוּשׁ לרוץ ריצה חסרת תכלית על השלג ,ועטו ארשת סלידה
ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר .מדוע נוקט באותו ליל הסדר עליו נסוב סיפורנו ,החליט שרוליק כי
הגות ורעיון ָע ָשׂה ְתּ ָ דברי
הוא? הלא על עץ הדעת הזהיר הקדוש ברוך הוא שישלוט בכולם. שׁוּבתוֹ וּב ֶא ְמ ָצעוּת ְתּ ָשׁוּבהְ ,
רש“י בביטוי זה ,החורג מלשון התורה בכל מקום. את אדם הראשון בפירוש ,ואמר לו )בראשית ב יז( במשורה. כשתיאר את מרק-הפיגולים שחולק להם די לו להחשות .הוא מוכרח להתחקות אחר סיפור חייו
בסיום מעשה בראשית אמר אלקים לאדם יִ ָקּ ֵרא ַצ ִדּיק“.
מדוע נאסר הבשר לאדם והותר לנח?
”וּ מֵעֵץ ה ַּדַעַת טוֹב וָר ָע לֹא תֹאכ ַל מ ִּמ ֶּנוּ“ ,אך מה ולאשתו )פסוקים כט-ל(” :ה ִּנ ֵה נָת ַּתִי לָכ ֶם אֶת ּכ ָל אכן נפסק בשלחן ערוך )אה“ע לח, החסידות
כך תורת
לא
מאוצרות
ההתרגשות לפתה אותו כששיתף בסיפורי הגבורה
האמיתית ,היהודית .השופר שהושג מאי-שם בדרך
של סבא ,להעשיר בפרטים שעוד לא ראו אור עולם וטרם
שמעתם אוזן ולמלא את נרתיקו בסיפורים נוטפי נוסטלגיה
ביאור הנוסח ’לא הרשה‘? מנתֶב זֹרֵעַ זֶר ַע אֲׁשֶר עַל ּפ ְנ ֵי כ ָל הָאָר ֶץ וְאֶת ּכ ָל לא(]” :המקדש את האשה[ על עֵשׂ משובצות מיד
זהבליד
המחנה.ומסודרות דרך ,התפילין שהוחבאו במסירות נפש והועברו מעברו הנסתר של סבא.
קודם שנבוא לביאור הדברים ,נציגה נא בזה את הריעזוֵץ אֲׁשֶר ּבוֹ פְר ִי עֵץ זֹרֵעַ זָר ַע לָכ ֶם יִהְי ֶה לְאָכְל ָה: שאני צדיק ,אפילו רשע גמור ,ה ָ
המשך דברי הרמב“ן ,העוסק בביאור החילוק בין כבהמות נדמו ַשמַי ִם וּ לְכֹל רוֹמֵשׂ עַל
תשובהָל חַ ּי ַת הָאָר ֶץ וּ לְכ ָל עוֹף הׁ ּ ָ
מקודשת מספק ,שמא הרהר וּ לְכ ושיחותיו של
בהתרגשות ,ספר תהלים בלוי אותו חלקו בני
משיעוריו
תכנית מורכבת נטוותה מבעוד מועד ,וכך מצא את עצמו
הריקודים תפילות הימים הנוראים והבכיות המזעזעות, שרוליק בוהה בסבו משך כל הסדר ,עוקב בדריכות אחר
דורו של אדם הראשון וזרעו אחריו ,ובין נח ובניו על מנת לשנות פרק זה ,שומה עלינו לחקור
רבי מנחם מנדל פומרנץ ’הרי זו
לדגש:ר ֶץ אֲׁשֶר ּבוֹ נֶפֶׁש חַ ּי ָה אֶת ּכ ָל יֶר ֶק עֵשֶׂב לְאָכְל ָה, בלבו“ .עם זאת יש לשים לב הָאָ
-להם הותרה אכילת בשר. ולפרש את פשר היחס בין אדם לבהמה. הרהר כ ֵן“ .ובזה מסתיימת מלאכת היום השישי מקודשת מספק ,שמא ו ַיְה ִי שליט“א בשמחת תורה ,שיעורי התורה המחתרתיים והחיזוק
ההדדי באמונה.
מעשיו ומצפה לרגע הגורלי בו תשתנה המשוואה .הרגע בו
הוא יוכל לדרוש ,ולעמוד על שלו.
וכתב ,כי בעלי החיים יש בהם נפש התנועה, הנה ,כל אדם יש בו נפש בהמית מלבד הנפש עם כל מלאכת השמים והארץ )פסוק לא(” ,ו ַּיַר ְא תשובה בלבו‘. קולו התאושש מעט ,התייצב ,כשהגיע לשלב בו הופיע ’נו? אז מי גנב את האפיקומן? ‘...הפנה סבא מבט חמים
אשר יש בה קצת מעלה בדומה לנפש המשכלת, המשכלת ,וכדברי הכתוב )קהלת ג יט( ּ
”כ ִי מִקְר ֶה האםקִים אֶת ּכ ָל אֲׁשֶר עָשָׂה וְה ִּנ ֵה טוֹב מְאֹד ו ַיְה ִי עֶר ֶב נידון מעניין כשלעצמו הוא -אֱלֹ הצבא האדום בשערי המחנה וכבש אותו ,שחרר את שלדי לנכדים ,בקולו נשמעת היטב שמחת החג אך לצד זאת
ואף כח הבחירה ניתן בהם במידה ידועה ,לבחור ב ְנ ֵי הָאָד ָם וּ מִקְר ֶה ה ַּבְהֵמָה וּ מִקְר ֶה אֶחָד לָה ֶם תשובה ,בֹקֶר יוֹם הׁ ַּשׁ ִּשִי“.
ו ַיְה ִי ניתן להניח שהעבריין עשה האדם שבו ואפשר להם לשוב לארץ החיים. מעיד רעד קל כי השנים לא פסחו עליו.
עמ' כ"ג
בחיים על פני המוות ולבחור את הראוי להם ּכ ְמוֹת ז ֶה ּכ ֵן מוֹת ז ֶה ו ְרוּ חַ אֶחָד ל ַּכֹל וּמוֹתַר הָאָד ָם ובכך להחזיק את הקידושין כתקפים
עמ' כ"ז
’ואז נמלטתי לארץ הקודש ,השתקעתי בבני ברק והנה אני נדמה לו שהוא שמע משהו .מי?
מאכל האדם ,ואיסור הבשר
שבת קודש על התורה
למזונם ,ובכח זה בורחים הם מן הצער והמיתה מִן ה ַּבְהֵמָה אָי ִן ּכ ִי ה ַּכֹל הָב ֶל“ .כי אכן מאכל האדם מספק ,גם בשעה שאנו עודנו רואים - ’אני‘ נשמע שוב הקול ,צלול וצעיר ,מפיו של שרוליק’ ,אני כאן‘ סיים באחת ,נותן סביבו מבט אוהב ,חם.
ומבקשים את מזונם וטובתם .וכמו שאמר הכתוב והבהמה שווה ,ויכול אדם לאבד ולהפקיר את והואנתינת עשב הארץ למאכל לאדם ולכל הבהמה לדוגמה -את החפץ הגנוב בידו ,על זהו? הנכדים היו המומים. גנבתי את האפיקומן!‘
)קהלת ג כא( ”מִי יוֹדֵעַ רוּ חַ ּב ְנ ֵי הָאָד ָם הָעֹל ָה ה ִיא שליחותו בעולם ,עד שיהא נמשל כבהמות נדמה. כתב רש“י דבר אשר יש בו ענין לענות בו ,וז“ל: טרם החזירו לבעליו.
בענין זה נחלקו הראשונים והאחרונים
לאחרשבתנועם לפתע אכסוף חכמההחיפזון הפתאומי של סבא לסיים ,לקצר קודש והגיונות מה זמן.שלהבות
’ומה תרצה בתמורה?‘ סבא לא בזבז
לְמָעְל ָה ו ְרוּ חַ ה ַּבְהֵמָה הַיֹּרֶד ֶת ה ִיא לְמ ַּטָה לָאָר ֶץ“. ואמרו חז“ל כי האדם הוא ממוצע בין מלאכי ”לכם יהיה לאכלה .ולכל חית הארץ -השוה להם ’אבקש את אשר חפצתי‘ הבהיר שרוליק בטון עסקי שאינו האריכות הרבה ולוותר על פירוט העלייה לארץ ,חבלי
ומשום כך ראוי גם לבני האדם לנהוג ברחמים השרת לבהמת הארץ ,וכלשונם )חגיגה טז” :(.ששה וסגולתה)עיי‘ נו“כ שם( ,יש הסבורים כי אכן
הכתוב בהמות וחיות למאכל“. בוער השבת ועוד? מה בקדושת השבועלי הקליטה והקמת המשפחה ,שיקומו האישי מפרשת
משתמע לשתי פנים’ ,אך ורק אם יואיל הסבא להבטיח
בבעלי החיים ולא לגרום להם צער. דברים נאמרו בבני אדם ,שלשה כמלאכי השרת, ניתן להאמין בכך ,אך זאת כמובן רק לו? נאמנה כי יגשים את משאלתי‘.
מבואר ,כי על אף היות האדם נזר הבריאה
מטעם זה ,מדרכי המוסר ראוי היה תחילה שלא שלשה כבהמה“ .בחלק הרוחני שבו נוהג האדם ותכליתה ,מכל מקום לענין מאכלו הושווה לחית
הרבילהשיב
וסבורים
עצמו בתנאי שהוא קיבל על
עצמו את על ההנהגה ,ובטרם לקח
החולקים ה‡הבה מ˜ל˜ל˙ ‡˙ ה˘ורהכוס ישועות אשא -גביע את השמש ושאלו על מאן-דהוא שפגש כבשן האש
’במה כבר יכול להיות מדובר? ‘...סבא הפך משועשע,
תמיהה מתבקשת תמה רבינו בעל ’אור החיים’ היעדרותו ,סיפר שהלה גמגם על עיסוק חשוב
ויש בכדי הגזילה, את את
הקדוש
לאכול מבשר בעלי החיים .אולם כאשר השחית כמלאכי מרומים ,אולם בצרכיו הגופניים אינו ובהמת הארץ ,ומאכל כולם מעשב הארץ. לקדש בו, הגביע לידו מקוצק ’אוסף הבולים היקר שלי? הכרך העתיק של סלאוויטא?‘
קידושיו אינם
אלאסטוטשינר די ,נתן אין רבי אחדאף בכך
מהחסידים, קם כי שנקלע אליו שלא בטובתו .התורה הקדושה מספרת לנו אודות המעמד נורא ההוד - הקדוש בפרשת ויגש (בראשית מה)
שרוליק:
כל אדם את דרכו על הארץ ,וגם הארץ הנה שונה מן הבהמה .ומשום כך ,אם לא ישגיח על ועוד הוסיף רש“י וכתב” :ולא הרשה לאדם ולאשתו בראשו.יוסף ביום השלישי ,הם כבר ממשמעמד ’לא ולא‘ הניד
נשחתה ,ובעלי החיים השחיתו דרכם ברעת קיום תפקידו בזה העולם ,ידמה לבהמה ,כי האדם
והעמידו השיב
כל עוד לא הגביע מספק אף את ולקח קידושיןמוורשה, פותחת בפסוקים סוד הגביע כעסו.הר סיני וקבלת התורה ,והפרשה
השמש שלנצפה
כיצד ייתכן שכל אותן שנים שהיה
הגזילה.יצחק מאיר באמרו לו :להמית בריה ולאכול בשר ,אך כל ירק עשב יאכלו את של רבי הרב על ידו שלר ֵאללפטירתויִ ְשׂ ָ
השבעהאת ְבּנֵ י ישׁי לְ ֵצ ימי ִ
כלותה ְשּׁלִעם ֶֹדשׁ ַ ”בּחכהרגלו ,ב(ַ : בעיר )יט ,א - סבא .משוטט הבאים נרמזה בקולו רוחחי? קוצרהוא להודיע של
לאביו כי נימה קלה ’נו?‘שלחבמצרים ,לא
והמתפללים של
האדם ,נגזרה כליה על תבל וכל יושבי בה ,והיו אשר אינו מקיים את התכלית אשר בעבורה בא בראשונים כלם ,וכשבאו בני נח התיר להם בשר ,שנאמר
לכן יקדש יחד לשמוע קדוש,
מוקדשת רוצהנרחבת
זי”ע “העולם
יריעה ידים בונםְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִ
מפשיסחא שמחהי :וַ יִּ רבי ַבּר ִסינָ סיפרויּוֹם ַהזֶּ ה ָבּאוּ
הקדוש ִמ ְד המנינים ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָ
המאוחריםריִ ם ַבּ ובשנות כליאתו בבית לי ,סבא‘. ’תבטיח
עבדותו, אם בשנות
לעולם הזה ,עליו אמרו חז“ל )עירובין יג” (:נוח חלק נא רבנו”. הסוהר ,ייתכן שלא היה באפשרותו ,אך לאחר שלקראת השעה שמונה; הוא נראה מגיח סוף
ראויים כולם למות במבול .אלא שנח איש צדיק )להלן ט ג( ’כל רמש אשר הוא חי וגו‘ ,כירק עשב‘ -
נוספתאלא -האם לנקודה ובאחרונים וגמרור“.
נמנו ד ָה ָה תקפ”זֵ ,אל נֶ גֶשׁם יִ ְשׂ ָר י”בוַ יִּ ַחן ָ
באלול ביוםד ָבּר
ותפליור ִסינַ י וַ יַּ ֲחנוּ ַבּ ִמּ ְ
תחת
כשטליתוֹאוּ ִמ ְד ַבּשריר וַ יָּ ב מביתו’והכל
בנינוחות והתפייט, נו ,אני מתחייב בזאת‘ נעתר סבא סוף ’נו
ענה כלום, הרי”מ’ לא בעל ‘חדושי שעלה לגדולה,
תמים היה ,ואותו ראה ה‘ צדיק לפניו בדור הזה, לו לאדם שלא נברא יותר משנברא“ .אך לעולם שהתרתי לאדם הראשון ’ -נתתי לכם את כל‘“.
בתשובה, הגביע הרהר שהוא בשתיקה את העובדהכי לקחאמירתו בצל הקדש הסתופפוועל הפסוקים סדראשר מהחסידיםהאור החיים הקדוש על וקיים‘.הלא חלפו תשע שנים תמימות בית שחיו ,והוא צועד לביתעומד
הכנסת.
והעמידו על הנוראים בימים אביו?נעץ עבור מה עד שבאו אחיו ,וכיצד לא חש לצערו של
ובזכותו הציל הקדוש ברוך הוא שנים שנים מכל בוודאי שם אדם עליו ,ויוכל לחזור אל מעלתו. יש מבואר ,כי לא הותר לאדם הראשון לשחוט בתשובה.הרי ודאי שב מקוצק .ואף הרביכי אכן קובעת ידו של
תקפ”ח
המציין כי תחלת שנת לאחרשלהפסוק נאמר שהפסוק ’וַ יִּ ְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִידים‘ הסיכה תשלום? מקבל השמש שרוליק את אושוויץ ,סבא!‘ ַ’ס ֵפּר לנו על
הרבי מקוצק יפל דבר בהנהגת חסידי והתאבל האם הרי כל אותן שנים ישב יעקב אבינו
מין ,ושבעה שבעה מן הטהורים .ומעתה ואילך ולאכול בשר בהמה ,ואף על ידי שחיטה -כשאינו אדם נאמן שמואל( כי הסוברים מעריב ,הביט על פשיסחא.לָ ָמּה
”ק ֶשׁה, מ ְד ַבּר ִסינָ י‘ ,וקושייתו איתנהָ : בתנאיזֶּ ה ָבּאוּ ִ
המשרה במפורש ַ’בּיּוֹם ַה נכלל סביב,ששררה המשועשעת לא שפוצצה באחת את הבועה
שיטת הרמב"ן בהבדל שבין מאכל אדם ובהמה ואמר לו: )ביתרבי נתקי החסיד בליל ראש השנה ,לאחר תפילת על בנו אהובו.
הקדושסוּקקוֹדם ָפּ הרב ֶ אלק ִדּים החסידים לְ ַה ְ
נגשוה ָהיָ ה לוֹ הכנסתכִּ י ָפּסוּק זֶ מּוּק ָדּם, בית ְ אתר ַה יח ולהכיןא ֵ
ִ להשכים קום
הניסים והאתגרים,והתשובה ’ספר לנו על החוויה .על הקשייםשעליו
נתן ה‘ רשות לבני האדם לשחוט ולאכול ,כי כל בתשובה,
נבלה וטריפה ,אלא רק לנח ובניו הותר הדבר ,ואז שהרהרבכדי בפוזמקאות עצמותבוא אלי להעיד על רבי “נתקי ,עוד מרעידה:
פנינים ואמרות
סינַ י‘“. ֶשׁלְּ ָפנָ יו ֶשׁ ָא ַמר ָ’בּאוּ ִמ ְד ַבּר ִ נמנע יוסףוהישועות ,הגבורה וההצלה ,אנא!‘ למתפללים?
קיום המין -בעבור נח וזרעו. והנה ,הרמב“ן על אתר הביא את דברי רש“י, לדעות אחרות )טיב קידושין ועוד(
נאסר להם בשר מן החי ואבר מן החי ודם. נזיפה”... מוורקא זי”ע ואחלו לו ‘גוט יום לקבלאכן יצחק
השמש הקהילהכךבפני כשהטיח אחד מנכבדי רצה שלא מפני לאביו, מלהודיע
שקדושי עליון ואף ממעשים אלו למדנו לרבם,שכל לוהטות חסידים במילים הקדוש אצל טוב’ ,כנהוג האור החיים משיב על חטאם .האפירו. באחת ,פניו אחיוהרצין
ולפרסם את לבייש אתסבא
ועם כל זאת ,גם אחר היתר אכילת הבשר ,לא נתן וכתב שכן פירש גם בסנהדרין )נט :ד“ה ’לא הותר‘( בעדות של נתונה לו רק הנאמנות האחים הרי סיפרו ליעקב שחיה רעה אכלתהו ,את האשמה ,שתק הלה במבוכה ופניו הסמיקו.
מהי ההשוואה בין אדם ובהמה? השלחן קיבלו על עצמם את עול הנהגת
חדש בהיכל ›››
צדיקים כי התבטאויערך את אודותם ממנו כי הוסיפו ובקשו אש יוקדת, שלהבת
ה‘ יתברך לאדם רשות בנפש הבהמה ,ואסר להם בזה הלשון” :לא הותר בשר באכילה ,דכתיב ’הנה עדים.הגביע ,ויש שניהחזקת שלידי ממש,על החסידים טוב. לכבוד יום הטהור לאיש כולןהבטיח כשורה” יהיה לא
מדברים,לא הכל “ממחר זהו טאבו ,ידעו הכל .על הנושא הזה
שיוסף
ולא חי, יעקב וכאשר ישמע
ל ע ַ הוּא שׁ ֶ י אוּלַ ”וְ קדשו: לשון וזו באש‘, בוערות ’התיבות ולא הנושא על שאלות
הזועם. בו .הוא
אין עלולדשים אותו מזכירים
אבר מן החי ,והוסיף להם לישראל איסור אכילת נתתי לכם את כל עשב‘ וגו‘ -לכם ולחיות נתתי והנה השוואה זו בין אדם ובהמה צריכה תלמוד. שראויהשלכה לנידון זה שלישהגביע הראשונה,
לדעהמהו סודו נענה להם הרבי מוורקא ואכן נכנס להתבונן אירע. שאכן לחשוד באחים שידם במעל – כפי
שּׁוּרה“, ”א ֲה ָבה ְמ ַקלְ ֶקלֶ ת ַה ָ )סנהדרין קה ,ב(ַ : לחלונות בית אוֹמ ָרם מבעדְ נראו ֶדּ ֶר מקטנותו ,וזהו.
אבלנכדלמחרת ,לא ידע כל ’משם‘, הגיע רמזים ,כלום .סבא
דם ,כי הדם הוא הנפש .ורק את גוף בעלי החיים העשבים והאילנות ואת כל ירק עשב לאכלה ,אבל הביתגם אם נקבל את עצם הדבר שהאדם והבהמה לכך? הנידון הקודם שהוזכר .כי לעריכת השלחן ,עמד בראש השלחן הוא על וכך אמרו חכמינו (ב”מ נט“ ).נוח לו לאדם
זרחר. אוּח
ור’מּ ָ ים ַה ְ משתף .הכנסת קרני אורן של לְ ַה ְק ִדּ
פנינים חכמים ואמרות
את -האם להשיגהנ“ל בשאלה יכולים מסתפק שמואלאנחנו והתכונן לקדש .על ימינו עמד בנו של אמנם אין העששיות, הוא לא מדבר על כך ולא
התיר הבורא ,ולא את נפשו .וציוה ה‘ על השחיטה לא חית הארץ נתונה לכם“. ניזונים מדבר אחד ,יש להבין מהו שהושווה האופה שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו
להחזיק אתישהגביע עודנהענינו
בידושל דברים ,אולם כשהגזילה אברהם סודם של רבי עוֹלָ ם, תּוֹרה ,לָ הרבא ,לַ ָ
הקדוש בּוֹר
הקודם,לַ ֵה ְמּ ֻקוֶּ וה הוּא זֶ ה יוֹם ַ
הרבי במילוי זמנו כִּ י את ְהיוֹת ”שׁלִּ לכלות ֶ נאלץנאנחשובוסבאחושש, ברבים”’ .הבטחה זו הבטחה‘ הזכיר שרוליק בטון
למעט צער הבעל חי .וזהו אשר אנו מברכים אמנם הרמב“ן עצמו כתב כי אכן חילק הכתוב האדם להם ,כאילו תורה אחת להם .וגם עצם מגדולי בתורה מצאנו בענין גביע וּמ ַצ ִפּים עודִבים ְ יוֹשׁ
עמו ְ ואתווְ ֵהםיאה, זי”ע,ר ָ
יּוֹם ַה ְבּ ִ וּמ
תּוֹנִ יםִ , שהואיוֹנִ ים וְ לַ ַ
משפשףתּ ְחאת תוך לָ ֶעלְ ההסקהאת
התנור בעצי
”אשר קדשנו במצוותיו וציונו על השחיטה“. בין האדם ואשתו לחיה והבהמה ,ופירש כי לאדם הדבר שהאדם וחמורו יאכלו מאבוס אחד אינו של מכריע הכסףוהוא הקידושין כחלים מספק, רבים משה והחליט לקיים בפי על כסאו ,לקח נשימה ארוכה
הבריות כדוגמא עד היכן ידיו מחמת הקור,
והתרווח
מאמר זה שגור
החסידים,ינַ י.הרב הקדוש רבי יעקב אריה יוסף הצדיק ,המלמד אותנו כי הצדיק פרקישׂ ָר ֵאל ִמ ְד ַבּר ִס את ְבּנֵ י יִ ְ לומרבוֹאוּ במקום ָמ ַתי יָ לא לנבור בפצעים הישנים ומעולםנאלץ חברו ,בחייו
לראשונה יש להזהרהבטחתו.
מהלבנת פני
במקרה בו הוא טוען שהרהר מרדזימין זי”ע ,רבי אלכסנדר זושא משולכילגביע. התהלים הקבועים שהיה רגיל לומר לפני
הקדוש כך.יש להניח בתשובה -שלודאי ועוד לעשות זאת ”לָ זֶ ה כְּ ֶשׁ ִהגִּ יעוּ ָשׁ ָמּה א ָע ְצרוּ כּ ַֹח לְ ַס ֵפּר ֵס ֶדר ַה ָדּ ָבר ,וְ ֵתכֶ ף התפלה.לדוש בהם הפוגה,עצמולהפיל את דעתוללא שיעלה על
המדממים מצאנו אדםההם,
א רבי המגיד מפלוצק זי”ע ,רבי שרגא פייבל מגריצא וכדברי קדשו לכבשן האש ובלבד
נפלאות על פרשת השבוע
יע ָחשׁוּק אוֹמרוֹ ַ’בּיּוֹם ַהזֶּ ה ָבּאוּ‘ וגו‘ִ ,הגִּ ַ רגיל ְבּ ְ הוֹד ָעה המהבילה ַה ָ
שהיה בפומבי .שלא ילבין פני חברו ,מלבד שלא לדבר על כוס התה ָק ְד ָמ
ישראל מקוזניץ זי”ע ,בספרו ’נזר ישראל’ זי”ע ועוד.
קם רבי אברהם משה ומזג מלא היין שכתב שהצדיק משול הוא כגביע של תמר שבעקבותיה דרש רבי יוחנן משמו של לשתות.
הב‡ ◄ רבי שמעון בר יוחאי מאמר הזה,
מווארקא יוסף ,כי הצדיק אינו אלא כגביע שמקבל המ˘ך בעמו„
בתוך הגביע שעמד לפני הרבי אבל אצל אחד המתפללים קרא לפטר את השמש
הגאון הצדיק רבי ישראל יעקב
ואף הרימו ונתנו על ידו .ברב שרעפיו בתוכו להשפיע לכל ישראל כל טוב. ליובצ’אנסקי – ממשרתו ,ואחרים תבעו לקצץ במשכורתו.
אנו מה “עבור מושג היה לא דמו המשגיח מברנוביץ’ ה’ יקום
בקרבו התעכב הרבי מוורקא מלהתחיל ובודאי ענין הגביע אשר נתן על ידי משלמים לו? על שנת החורף
בסדר הקדוש ,עיניו זלגו דמעות רותחות הצדיקים הוא לאות ולסימן שעל ידי כך שכזה ,מאמר חז”ל בעלמא ,ואם כך אמרו המתוקה שלו?!”
חכמינו – כך יש לנהוג!
וכלו היה אש להבה .ואז ,לפתע פתאום ,יהיה בידם הצנורות להשפיע שפע ברכה ואחרי תפלת המנחה התגודדו כמה מותיקי חורף כבד היה
בזעם: השמש סביב המנין זה.
התנער ממחשבותיו ,הושיט את ידו בה והצלחה על כל המסתופפים בצלם. השלג נערם
לילות ארוכים ,וקור עז שרר “כיצד אינך מתבייש לישון על מיטתך?!”
גביע האבות היה נתון גביע הקדוש ,והניחו על ידו
השמש השפיל עיניו ושתק. ברחובות.
של רבי אברהם משה ,ואמר לו בחרדת בספרו ’מגלה עמקות’ (פר’ ויגש) כתב באפשרותו העדיף להתכרבל אזניו בערו מבושה ,והוא ייחל שהאדמה תבלע
כל מי שהיה
המקובל הקדוש רבינו נתן נטע שפירא קדש:
תחת לשמיכות המחממות ,ולא לצאת אל אותו.
“עשו אתם קדוש ,שכן אתם זכיתם בנזר זי”ע כי תבת ‘גביע’ בנויה מהאותיות: “אתם צודקים ,אמצא לכך פתרון” אמר ,ונמלט
הרחוב הסוער.
ג-י-ב-ע ,הרומזות ל-ג’ אבות ,י”ב שבטים, הנהגת הצבור”.
וכך נהג גם השמש העירוני ,שבמקום להתייצב מהמקום.
לא סרב רבי אברהם משה ומיד קדש וע’ נפש ,וכל אלו הם היסודות האיתנים משמרתו בבית הכנסת הגדול עם שחר ,אלא שכאשר קרא התרנגול בעלות השחר הבא,
על
על היין ,ובכך היה למנהיג החסידים עליהם עם ישראל נשען ועומד.
ולהעלות את האש בתנור הגדול ,נותר מחופר התהפך השמש על מיטתו והמשיך לישון.
שנותרו בפשיסחא ,כשהרבי מווארקא ,ויש להשלים זאת עם המבאר בספרים, על יעלה לא שכזה בקור במיטתו.
הדעת להוציא אף
שהיה מבגר ממנו ,מתבטל אליו כתלמיד שהאות ע’ רומזת לשבעים הזקנים ,על
שבטי ישראל -צום יום כיפור ( 2כר')
לפני רבו. בתחילה ,כשהגיעו ראשוני מנין ‘ותיקין’ לא את האצבע הקטנה אל מחוץ לשמיכה,
ידם נמסרה התורה אשר קבל משה
שהתגברו כארי לעמוד ממיטתם ,ומצאו את הרהר מוחו המנומנם ,שלא אבה לחשוב על
כך היה גם אצל חלק הארי של חסידי מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים, ההשלכות. השמש שנאנס בית הכנסת קר וחשוך ,חשבו
כמו ששנינו בתחלת מסכת אבות (פ”א פשיסחא אשר קבלו על עצמם את ולא יכול היה לבוא.
מרותו של הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מ”א). את העלבונות שספג אמש ,העדיף לשכוח.
“ממחר” החליט בלבו ב’החלטה נחושה’ תוך שמא חלה והצטנן.
מקוצק זי”ע ,כפי שמספר בספר ’מאיר הרי לנו מן האמור ,כי בבחינת הגביע אך למחרת ,שוב היה ההיכל קפוא וריק.
עיני הגולה’ (אות קפח): כדי ששמורות עיניו נעצמות שוב.
נרמזים שרשי בני ישראל ,שעל ידם קיום
בליל שבת קדש ,כאשר עמד הרבי אומתינו ומהם יצאו הענפים להנחיל דת בחוץ שאגה הרוח ,פתותי השלג כיסו את כעבור שעתיים ,כשהזדחל מהמטה ,וראה את
מקוצק לערך את שלחנו ,עמד בסמוך מורשה לדורות הבאים. החלונות ,ואך בקושי הצליחו לתחוב את השעון ,כמעט ופרח לבו בקרבו.
המנהג לומר הפיוטים בניגון בימים הנוראים
וכעת עלול השינה, תאות עליו גברה פעם שוב המנעול. בחור המפתח
אליו הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר כעין דברים אלו יש בדברי הרב הקדוש
דיום הכיפורים ,ואדרבה באופן נעלה יותר,
שלא לדבר על הזמן הרב שבוזבז בהכנסת הוא להיות מפוטר ממשרתו...
מגור זי”ע ,בעל ’חדושי הרי”מ’ ,ובכבודו רבי יהודה אריה לייב מגור זי”ע בספרו
העצים ועל הנסיונות להצית את האש בתנור מאין יביא לחם לעולליו?
ובעצמו פתח את בקבוק היין ומזג את ’שפת אמת’ (במדבר תרל”ד) ,שביאר את
הגביע של הקדוש עבור הרבי מקוצק ,הכתוב וְ ָהיָ ה ִמ ְס ּ ַפר ְ ּבנֵ י יִ ְ ׂ
ש ָר ֵאל ְּכחוֹל
המגושם ,על מנת שיוכלו הבאים לפשוט את וכיצד יישא את פניו בבית הכנסת?
מעשה חסיד לרבו. הגערות שספג אמש יהיו כאין וכאפס לעומת מעיליהם.
ַה ָיּם ֲא ֶׁשר ל ֹא יִ ּ ַמד וְ ל ֹא יִ ָּס ֵפר (הושע ב א)
בין הנוכחים היו כאלה שלא השלימו בדרך הראויה לעבודת הבורא ,שעיקר ומים חמים עבור הבאים להשיב את הנפש מה שעלול הוא לספוג היום...
עם כך שרבי יצחק מאיר אינו מקבל על הרצון אצל יהודי הוא להיות דבק ונמשך מהקור כמו בימים הטובים ,מאן דכר שמייהו? כמעט והחליט להישאר בבית ,אלא שזמן
המשך בעמוד ב’ המשך בעמוד ב’
ספר שבטי ישראל על צום יום כיפור מאת רבי יוסף מכיון שנפעלים על ידי אכילה ושתיה גשמית, גם בעניני עבודת השם יתברך צריך האדם
ישראל אייזענבערגער שליט"א דומ"ץ שיכון סקווירא מצינו אצל הנזהרים במשך כל השנה לאכול להיות שמח וטוב לב .אצל כמה צדיקים
ובעל שו"ת שבטי ישראל .מדריך ביד אחד בלבד ,שבערב יום הכיפורים היו נהגו לזמר בניגון את הוידויים ,אשמנו ועל
מהדרים לאכול בשתי ידים דוקא ,כפי שראיתי חטא .באור הדברים ,כי אכן צריכים לבכות
מפורט להלכה ולמעשה בכל
אצל אבי אדוני מורי ורבי (התוועדויות תשמ"ה ח"א
עניני התענית ,ובמיוחד בנוגע ולהתעורר בתשובה על שחטאנו להשם
עמ' :)15 יתברך והרבינו להכעיסו ,אבל בו בזמן
לחולים ומצבי סכנה ,לאור (ליקוטי שיחות ,הרה"ק רבי מנחם מנדל מליובאוויטש זיע"א)
צריכים לשמוח שאנו לכל הפחות מכירים
המציאות בתחומי הרפואה
בחטאינו ומצטערים עליהם ,ואנו לא בגדר
המקובלת בזמנינו .בתוספת פרקי
ערכי רפואה ,ידיעות והסברים
אכילת ערב יום הכיפורים – כאכילת הכתוב (משלי ל כ) 'אכלה ומחתה פיה ואמרה
מפי טובי הרופאים ומומחים.
הבעלים בקרבן לא פעלתי און'.
"ירצה צום עמך אשר דמו לך מזה ,חשוב עצם זה שהאדם יודע שחטא ומתעורר
סידור כוונות הרש"ש הושענות סוכות חלבו כעת זבח" (פייט לערב יום כיפור) .נראה
לפרש ,כי זבח סתם בכל מקום הוא שלמים,
לתשובה זהו חסד עליון .זהו נקודת השמחה
בתוככי בכית התשובה ,ולכן אומרים את
ספרד ושלמים יש בהם לבעלים ולגבוה ,ותענית הלשון חטאנו 'לפניך' ,שגם בעת החטאים
סידור כוונות הרש"ש הושענות סוכות נוסח ספרד היא במקום זבח ,אבל בזבח הזה אין חלק היינו 'לפניך' ,לפני ה' ,ולא מרדנו בו חלילה.
כולל את כוונות אריז"ל והרש"ש ,מסודרות באופן לבעלים ,לכן אוכלים בערב יום הכיפורים, גם כשגונחים ומייללים על החטאים ,מכסים
דהוי לבעלים וגבוה ,כקרבן שלמים. אותם בשמחה על שלא נכבה אצלנו נקודת
ברור בהיר ומדויק .משולבים עם היהדות ,ועם כל שפלותנו עשינו הכנה
כל הכוונות והמקורות והקדמות וזו כוונת הפייט :חשוב חלבו כעת זבח –
שהוא שלמים שיש בו לבעלים לקראת יום המשפט ,קנינו מחזורים וחיזרנו
חשובות .מבוסס על כתבי וסידורי אחר אתרוג כשר ,ועל זה לבד צריכים לתת
(מהר"י מבעלזא ,הרה"ק רבי יהושע מבעלזא זיע"א)
המקובלים לפי המסורת המקובלת שבח והודיה לה' יתברך.
מדור דור .כולל נוסחאות תפילה מטעם זה נהוג אצלנו לזמר קדיש תתקבל
ותיקונים מיוחדים לכל ברכה וברכה יראת שמיים עצומה מכוח היום הקדוש בימים הנוראים ,בניגון של שמחה .גם בתוך
ותיקונה .עם מנהגי האריז"ל והרש"ש אוצר של יראת שמיים מוכן ומזומן לכל התפילה מזמרים כמה פיוטים וכו' ,לא
מספרי המקובלים. יהודי ביום קדוש זה הדבר נלמד מהגמרא מרבים בבכי או בניגון עצוב ,להורות שגם
במסכת שבת (י ):אמר לו הקדוש ברוך כשמתפללים לפני השם יתברך בלב נשבר
ביאורי התוספות יבמות ב (לה-:פד). הוא למשה ,מתנה טובה יש לי בבית גנזיי ונדכה מתוך התבוננות על המרחק העצום
ו’שבת’ שמה ,ואני מבקש ליתנה לישראל ,לך בינינו לצד הקדושה ועל השגתנו הקלושה
כל דברי התוספות עם ביאור משולב בתוך לשונם,
והודיעם .לכאורה יש להקשות הלוא מצינו כי ביהדות ,צריכים בסוף התפילה לזמר את
ובסוף כל דיבור נערך סיכום הענין ,לתועלת הלומדים. רק יראת שמיים היא זו הנמצאת באוצרו של הקדיש ולהתחזק בשמחה שלכל הפחות זכינו
בסוף כל כרך נסדר מדור 'שינון מלך ,ככתוב (ישעיה לג ו) ‘יראת ה’ היא אוצרו’, להתפלל אל השם יתברך מקרב הלב .אף
התוספות' ,להועיל לחזרה וזכירת ואמרו חז”ל (ברכות לג ):אין לו לקדוש ברוך שלא התפללנו בכוונה ראויה ,אבל נענענו
דברי התוספות .בנוסף הובא הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמיים, בשפתינו ,ומבקשים שעקימת השפתים יעלו
גם ביאור רש"י על המסכת, שנאמר ‘יראת ה’ היא אוצרו’ ,משמע שרק ויתקבלו לרצון (דרשות חומש רש"י תשמ"ב):
להיטיב את ההבנה בדברי התוס' יראת שמיים נמצאת שם ,היא ואין בלתה, (שפע חיים ,הרה"ק רבי יקותיאל יהודה מצאנז זיע"א)
ובמחלוקתם על רש"י .כל אלו שהרי אמרו ‘אין לו לקדוש ברוך הוא’ ,כלומר,
נסדרו במהדורה מפוארת כמיטב אין בבית גנזיו מאומה מלבד ‘אוצר של יראת
שמיים’ .אלא מבאר הרה”ק רבי דב בער המגיד מעלת ערב יום הכיפורים על יום הכיפורים
ספרי 'ממלכת התורה – עוז והדר'. ממעזריטש ע”ה (הובא באמרי נועם פר’ תולדות אות בערב יום הכיפורים ישנה מעלה גם לגבי
לז)‘ :מתנה טובה יש לי בבית גנזיי’ ,אשר רומז יום הכיפורים ,מכיון שאז נפעלים עניני יום
להזמנות ספרים עד הבית1800-22-55-66 : כי עיקר ההשגה בשבת קודש היא לבוא אל הכיפורים על ידי אכילה ושתיה גשמית,
יראת שמיים ,והיא המתנה טובה ,שכן אמרו שענין זה מורה על המשכה ממקום עליון
אקטואלי: השבוע בגליון: חשיפה: חז”ל ‘אין לקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא
אוצר של יראת שמיים’ ,ועל כן אמרו צדיקים
יותר ,ועל דרך המעלה דפורים לגבי יום
הכיפורים ,כדאיתא בתיקוני זהר ש'כיפורים'
שהסימן להיות האדם שומר שבת הוא אם לא פירושו כ-פורים ,מכיון שבפורים נפעלים
ניקוי האור החיים הק’: בניית הסיח דעתו במשך כל השבת מיראתו יתברך, אותם הענינים שנפעלים ביום הכיפורים ,על
המשקפיים הסוכה כי ירא ה’ באמת הוא שמרגיש את קדושת ידי אכילה ושתיה גשמית .ונמצא שמעלה זו
בשבת מחילת עוונות אחרי יום השבת. ישנה גם בערב יום הכיפורים.
| עמ’ ז' | – כי רב הוא... הכיפורים (האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א -מילתא חדתא ומפני גודל מעלת האכילה ושתיה דערב
| עמ’ ב' | | עמ’ ג' | -ירח האיתנים) יום הכיפורים שעל ידה נפעלים הענינים
עמ' ה' פניני אביר יעקב
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים א מחוברים
פנינים חכמים ואמרות
נפלאות על פרשת השבוע פנינים ואמרות
בוחרים להם ממילות התוכחות בפרשת כי שירת האזינו
דבר האמונה תבוא או בפרשת האזינו. ּכִ י ֶא ָּׂשא ֶאל ָׁש ַמיִ ם יָ ִדי וְ ָא ַמ ְר ִּתי ַחי ָאנֹכִ י
אך הנה כתב הרמב”ן בפרשתנו (דברים
ה’ יתברך עזב כל העולמות העליונים ובחר בעמו ישראל לב מ) כי מלבד כל התוכחות והיסורים
לְ עֹלָ ם (לב מ)
כשמעלים אנו במוחנו ומכירים בגודל מעלתנו קרוצי חומר פרשת האזינו נקראת שירה ,וכן נכתבת
שנתבשרו עליהם ישראל בפרשת האזינו, היא בתורה בצורת שירה ,אריח על גבי
המאמינים בו בכל חושך והסתר ,מתעצמת אהבת ה’ בלבנו יש בה גם הבטחה לישראל שלא ישבית ה’ אריח ולבינה על גבי לבינה .אך כאשר
רשפיה רשפי אש בכלות הנפש ,כי היתכן כזאת אשר כל זכרם חלילה ,ונצח ישראל לא ישקר .אכן, מתבוננים בעניני הפרשה ,מוצאים כי
העולמות העליונים והגבוהים אינם מעלים נחת רוח כמו שאנו כפי שעבר עלינו במשך הדורות ,יסבלו עם כולה מלאה בתוכחות נוראות וקשות,
זוכים ,כלשון קדשו של הרה”ק בעל התניא ע”ה בספר התניא ישראל מגלויות קשות ומלחמות נוראות, דברים קשים כגידים ורעות רבות וצרות
(פמ”ו) ,אשר מומלץ לכל איש משכיל להתבונן בהם למרות הרג ושמד חלילה ,וכפי שהיה במלחמה העתידות לפקוד את ישראל אם יחטאו
אריכותם. האחרונה ,בה נספו ביד אויב ששת אלפי לפני ה’ ולא ישובו בתשובה .ואם כן
וזה לשון קודשו :ויש דרך ישר לפני איש שוה לכל נפש וקרוב אלפים מבני עמנו .אולם גם אחר כל זאת עומדים אנו ותמהים ,וכי בזה בחר ה’
הדבר מאד מאד לעורר ולהאיר אור האהבה התקועה ומסותרת ישובו ישראל ויקומו מתוך האפר ,ויזכו להיות לשירה לישראל.
בלבו ,להיות מאירה בתוקף אורה כאש בוערה בהתגלות לבו לגאולה שלימה. והנה ,היה מקום איתנו לדמות ענין זה
ומוחו ,למסור נפשו לה’ וגופו ומאודו בכל לב ובכל נפש ומאד אמור מעתה ,כי בשירה זו נאמרה לדבר דומה אשר מצינו ביום הכפורים
מעומקא דלבא באמת לאמיתו .והוא כאשר ישים אל לבו מה הבטחה על נצחיות ישראל ,ועל הגאולה שעבר עלינו לטובה זה עתה ,וגם בו
שאמר הכתוב (משלי כז יט) ‘כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל העתידה .ואחר כל הגלויות והצרות מנגנים ישראל באומרם ‘אשמנו ,בגדנו’,
האדם’ ,פירוש ,כמו שכדמות וצורת הפנים שהאדם מראה במים הקשות ,יזכו ישראל לגאולה .בפרשה זו או ‘חטאנו לפניך’ .וכבר מילתנו אמורה
כן נראה לו שם במים אותה צורה עצמה ,ככה ממש לב האדם נרמזו כל דברי ימי עולם ,אם כן ודאי גם במקום אחר לפרש טעם הדבר ,כי יש בזה
הנאמן באהבתו לאיש אחר ,הרי האהבה זו מעוררת אהבה בלב המאורעות הטובות העתידות לבוא נרמזו משום הבעת דביקות גם אחר החטא ,ויש
חבירו אליו גם כן להיות אוהבים נאמנים זה לזה ,בפרט כשרואה בה ,ויש בה מן השירה. בכח הניגון לעורר רחמים .אולם עדיין,
אהבת חבירו אליו. (עינים מאירות -להגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ היכן מצינו ניגון לתוכחות .וכל אותם
(האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א -מילתא חדתא -אמונה וביטחון) שליט”א) הממציאים ניגונים חדשים בימינו ,וכי
היא כרב דמודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור, הוא” ממנו.
ווארט מהאור החיים הק'
ולכך תועיל לנו בקשת המחילה עתה קודם ועל דרך דרוש שמעתי לפרש ,כי הנה בפרק
שיעידו בנו העדים ביום הדין... מרובה (ב”ק עד ,ב) סבירא ליה לרב דמודה בקנס מחילת עוונות – כי רב הוא...
ונראה שזה הטעם המבואר בספרים להכין ואחר כך באו עדים פטור ,והכי קיימא לן (חו”מ סי’ (נוסח הסליחות בימים וְ ָסלַ ְח ָּת לַ ֲעוֹנֵ נּו ּכִ י ַרב הּוא
עצמו בתשובה קודם שילך לישן בכל לילה ,כדי א וסי’ שפח) ,והנה איתא בחגיגה טז ,א“ :שמא תאמר הנוראים).
להקדים בתשובתו את עדות נשמתו המעידה בו מי מעיד בי? אבני ביתו וקורות ביתו של אדם בתכריך כתביו של הג”ר חיים נחום ליכטנשטיין
בעת שינתו... הם מעידין בו ...וחכמים אומרים נשמתו של אדם ז”ל כתב:
וכעין זה כתב בספר “שיח שרפי קודש” בזה מעידה בו ...רבי זריקא אמר שני מלאכי השרת בנוסח השליחות מבקשים הרבה פעמים “למען
מâאי . . . . . .ו יõתר ִ ַ àפרנסה ֵ נפָ ָ ְ ַ ְ õŁ ëטריד ַ ְ
מäסר אõדõת ַה ַ ְ ִ âברי ָ הëאיר | ִ ְ ֵ אõר ַ ֵ ִ אוצר פניני החסידות
àרוח . . . . . . . . . . . .ו לפרנסה ְ ֶ ַ
זõכה ְ ַ ְ ָ ָ האכילה ֶàתאוõת ָ ֲ ִ ָ המצמצם ְ ַ ֲנעם | ַ ְ ַ ְ ֵ אמרי ֹ ַ ִ ְֵ Łעלהבטחה ֶ ַ הŁáמäçת | ַ ְ ָ ָ טרדõת ַ ַ ְ ִ õתיה' – ִ ְ וקלל ֶ ָ Łנה ְ ִ ְ 'ôכלה ָ ָ יłראל | ִ ְ ֶ ֵàית ִ ְ ָ ֵ
הלשון: המלוין אותו הן מעידין בו” ,הרי שכמה וכמה
מŁיכõת ָ ŁçŁלִ ְ ã éŁן ֶ ֵ מéל ֶ ֵ ôאוõת ִ ָ מŁיכõת ַל ַ ֲ ìפִ ְ Ł ַ ŁçŁלֶ ֶ
לקרבת ה' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
Łéם ֶ ֵ אמת | ְ ֵ łפת ֱ ֶ
äדרכים ְ ִ ְ ַ
ְ ַ
ְָ ִ
ïרנסה . . . . . . . . . . . . . . . . . .א
Łאין
מïני ֶ ֵàהס ֵôר ִ ְ ֵ ìŁאמרְ ֶ ְ ä
טר ַâת ַה ַ ְ ָ ָ
àרכõת ֶא ָêא ֶ ֶ ֶ ְ
מהאדם ִ ְ
הõôכחה ֵהם ְ ָ
äôסר ֵ ָ ָ ָ
עניני ַ ֵ ָ
õôרה ַ על ָ
לäñטי ִłיחõת | ָéל ִ ְ ְ ֵ
קàלת ֹ ידי ַ ָ ַ
ִ ֵ
ְֵ
שמך ה’ וסלחת לעוונינו כי רב הוא” ,ויש להבין
àרכõת ְáדõלõת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
לעםéברכõת ִויäŁעõת ְ ַ הõôכחה ִ ְ ָ
âברי ַ ֵ ָ äמפר ִŁים ֶאת ִ ְ ֵ
מרëזים ְ ָõôàכחõת ְ ֻ ָ ִ
ïכים ְ ָ ְ מה ְ ִ
ïנחס | ַ ֵ
âיקים ְ ַ àינה | ַצ ִ ִ
אמרי ִ ְ ָ
âברי ִ ָ
ִ ְֵ
ִ ְֵ
àגäêי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .א
áŁםàאפן ֶ ַàאדם ְ ֹ ֶ טבäע ָ ָ ָלהיõת ָ ַ צריכה ִ ְיתàרָ ִ ְ ü ה⁄ם ִ ְ ָ ַ מציאäת ַ ֵ אõריתא | ְ ִ
àיכל ָôן ָלבõא ְ ִ
ïתáמי ַ ְ ָ
ִ ְָ
ִ ְֵָ
“שמעתי מאיש חסיד ישיש וותיק ונאמן ששמע עדים מעידין על האדם ביום הדין הגדול.
łראל . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
äברכõת . . . . . . . . . . . . . . .ו
מהי נתינת הטעם “כי רב הוא” ,והלא אדרבא אם
וזõכים
מע ָłיו ְ ִ להיטיב ַ ֲעצמִ ֵ ְ õ
ôרים טõבõת ְ ָ
מקàל ַעל ַ ְ אחד ְ ַ ֵ
äמס ָ ִ
õכáְ ãנ ִäזים ֻ ְ
õôכחה ָéל ֶ ָ
õôרה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
àקריאת ַה ֵ ָ
àמôן ָ
יäŁעה | ְàת ָ
אמת | ִ ְ ִ ַ
Łàלמäת ְ ַ ַ
עטרת ְ ָ
õôרת ֱ ֶ
להתקֵ ְ ִ Łâ
ִי ְ ָ ֵ
ֲ ֶֶ
ְִ ְֵַ
ַ
יתàר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . üב
éתיבה' . . . . . . . . . . . .ב
ההïŁעõת . . . . . . . .ג
ההתח ְäŁâתàחינת ַ ִ ְ ַ
ו'אõתõçת ַה ְ ִ ָ
לכל ַ ַ ְ ָ
äלגõêת ֶאת ְ ִ ַ
זõכים ְ ָ
החקיקה' ְ ִ
הàרית ִ
להאמין ְ ַ
מאַ ָ ְ ִ õô
õתõçת ַ ֲ ִ ָ
Łàמירת ַ ְ ִ
õôציאִ ֲ ַ ְ – 'ä
יéŁח ֵ ִ
הåהירäת ִ ְ ִ ַ
חדִ Ł
àהלה ֹלא ִ ְ ַ
àחינת 'א ִ
מïני ָ ָ
éפי ַ ְ ִ
'ויŁן ִ ְ ֵ
àמðב ֶŁל ֶ ָ ָ
õôרה | ְ ִ ַ
מŁה | ְ ִ
לäñטי ָ
àאר ֹ ֶ
עין | ְ ָ ָ
ְַָ
ִ ֵ
ַàת ַ ִ
ֵֵ
בשם הגה”ק מופת הדור הרבי מוהרש”ב זי”ע äפõסקים . .ו
נŁמתõ
ְִ
האדם ֶאת ִ ְ ָ
áמרא ללäëד ְ ָ ָ
מעלה ָ ָ ָ
וחסידäת ְ ִ
לאט ַ ֲ ֶ לאט ְ ַ
מäסר ַ ֲ ִ ספרי ָ החäêק ֵàין ִלäëד ִ ְ ֵ
àכל יõם ְויõם ִéי ְ ַ הôפêה ְ ָ
טעם ַ ְ ִ ָ
âוד | ַ ִ
מŁה | ַ ַ
חמâת ָ ִ
àאר ֹ ֶ
ֶ ְַ
ֵֵ
àŁכל יõם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ג
האדםהנהגת ָ ָ ָôהיה ַ ְ ָ ַ
êŁא ִ ְ ֶ זקäפה' – ֶ ֹ 'àקõמה ְ ָ קõממäçת ְ ָ אתכם ֲ ִ ואõלֶ ְ ֶ ü õôרת ָאבõת | ָ ֵ
ֶ ְָ
ַ
והנה כאשר שב איש ישראל בתשובה ומתוודה רבים הם העוונות יש יותר רוגז וכעס רח”ל.
לŁר ָ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ãŁו
õספת . . . . . .ו מצוה נ ֶ ֶ לקçם ִ ְ ָäמõôŁקק ְ ַ ֵ
àמצוה ִ ְ ֵ õסק ְ ִ ְ ָ łכרŁֶ õל ָהע ֵ יõסף | ְ ָ âברי ֵ
ְְָ
ִ ְֵ
àהמה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ד
יŁרäת . . . . . . . . . . .ד ëŁהäתְ ַ õ אבינַ ֶ ä מçעקב ָ ִעמלק ָהפֹ ֲ ַ ִ üä מ⁄מäאל | ֲ ָ ֵ
àבחינת ְ ֵ ָ
ֵŁם ִ ְ ֵ
ְִִ ַ
מפרשיסחא ,שיחה נאה שאמר בדרך הלציי :מה àŁàת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
łביעה . . . . . .ז éדי ְ ִ ָ Łאõכלים ְ ֵ
Łáמים ְ ַ ָ
ליłראל ַאף ַעל ִïי ֶ ְ ִ
ירידת ְ ָ ִ הôר ְ ִ ַ
ïנים ְ ִ ְ ָ ֵ
ìŁי | ֶ ֵ
łיאת ָ ִ
הáר ֻ ִ
נבחר | ְנ ִ ַ
ילקäט ַ ֵ ְ
éסף ִ ְ ָ
ְַ
ֶֶ
⁄כינה . . . . . . . . . . . . .ד
łראל . . . . . . . . . . . . .ה
Łàביל ַה ְ ִ ָ
נŁמõת ִי ְ ָ ֵ
łראל ִ ְ ִ
לערְ ִ ü
יגאל ֶאת ִי ְ ָ ֵ
קצבה ְ ֵ ֶ ואין ִ ְ ָ
הêבן | הקב"ה ִ ְ ַ
ערֵ ְ ü הêבן | ֵאין ֵ ֶ
מחłף ַ ָ ָ
מחłף ַ ָ ָ
ְַ ֹ
ְַ ֹ
על חטאו הרי הוא בבחינת “מודה בקנס” ,אמנם ה⁄לõם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ז
והנה ברש”י על תהלים (כה ,יא) בפסוק “לְ ַמ ַען
אלçה . . . . . . . . . . . . . . äז ידי ֵ ִ ָ
מביאה ֶאת ַ ָ
àכל יõם ַעל ְ ֵ ôמידים ְ ָ
õôרה ְ ִ ָ
הקרבת ְ ִ ִ
מלכים | ַה ָ
קדäמים | ַ ְ ָ ַ
מäסר ְ ָ ִ
נחל ְ ִ
ַ
ַַ
הõàרא . . . . . . . . . . . .ה
äמתäקים ֵהם õתם ְ ִ ëקçמים א ָ
לעבõדת ַ ֵ
הנאה ַל ְ ַ ְ ִ
õàערה ַ ֲ ַ
טעם יֵָ ָ ֲ Ł
éאָ ֵ Ł
להם ַ ַ
התלהבäת ְ ֵ
ֶ ָ ŁçŁ
מים ַח ִçים | ִ ְ ַ ֲ
ëצõת ֶ ֵ קדַ | Łה ִ ְ
àאר ַ ִ
ֶַזרע ֶֹ
ְֵ
שכתוב (תהלים כה ,יא) וסלחת לעווני כי רב הוא ,כי ìביא ז אלָçהַ äהָ ִ
ידי ֵ ִ àכל יõם ַעל ְ ֵ
לה ָàא ֵאינְ õכלäם . . . . . .ח
ôמידים ְ ָ
וקàלה ְ ַ
להקרבת ְ ִ ִ
äŁôבה ְ ַ ָ ָàלא ְ ָ
הéתäב ְ ַ ְ ָ ַ רמז ַ ָ
הõôרה | ִוäâי ְ ֹ
וçאמר ָŁאäל | ֶ ֶ
חפץ ַח ִçים ַעל ַ ָ
ַֹ ֶ
ֵָ
מאד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
äלדàר ִäàâר õôàרה ְ ַ ֵ לעסק ַ ָ çŁכõל ַ ֲ ֹ אהבה ֶ ָ מרב ַ ֲ ָ àעפר ֵ ֹ להתáלáל ֶ ָ ָ אביב | ֵיֵ ְ ַ ְ ִ ְ Ł ִֵäéàרי ָ ִ
ְ ֹ
לכאורה לא יועיל תשובה כלל ,מצד כיון דנדחה אם הוה סבירא לן דמודה בקנס ואחר כך באו äŁôבה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
ִׁש ְמָך ה’ וְ ָסלַ ְח ָּת לַ ֲעוֹנִ י ּכִ י ַרב הּוא” ,כתב לפרש על
ëôה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
àעõלם
להõריו ָ ָ רäח ְ ָ נחת ַ õáרם ַ ַ àŁàת ֵ
ידי ְ ָ
õôרה ְ ַ ָ
äíçרים ַעל ְ ֵ
לא ַ ָ
המחִ Łâחָ Łäâ
ïéרת ַה ִ ִ
àרית ָאבõת ֹ
ִŁיר ָמעõן | ַ ָ ַ
יהõנתן | ְ ִ
קדäמים | ַ ְ ַ ֵ
ַה ָàא . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
מדרָ ָ ְ Ł
נחל ְ ִ
ִ ְַ
ַַ
יתàר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . üה
łמחהיתמêא ִ ְ ָ
למעלה
לא ִ ְ ַ ֵ
האלקי ֶŁהäא ְ ַ ְ ָ
ïתי ֹ õôרה ִמי ֶ ִ
הäàâק ָ ֱ ֹ ִ
טעמי ָ
האדם ֶאת ַ ִ
לטעם ַ ֲ ֵ
מפסיד ָ ָ ָ
õåŁכין ִ ְ ֹ
העברה ַ ְ ִ
אחר ֶ ִ
וחדוה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
ידי ָ ֲ ֵ ָ
לפני ַה ֵ⁄ם ִ ְ ָ ַ
אמת | ַ ַ
מ⁄מäאל | ַעל ְ ֵ
אחד ִ ְ ֵ
łפת ֱ ֶ
ֵŁם ִ ְ ֵ
ֶָ
ְ ַ
ְ ְֶָ
אינו חוזר ונראה? אך רב סבירא ליה (יומא סד ,א)
עדים חייב ,לא היה נפטר האדם בתשובתו הà⁄ת . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
דרך הפשט“ :כי רב הוא” – כי נאה לרב לסלוח
õלם ַהֶåה . . . .ח לłכר ַאף ָàע ָ זõכה ְ ָ ָ
הõôרה ְàיõם ַ ַ ָ
äבמצõת ֶ
הארץ | ִע ַñר ִלäëד ַ ָ
àŁàת ְàת ָõרה ְ ִ ְ העõסק ְ ַ ָ
מעשי צדיקים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ט
ספיר ויהלום | הארה חסידית מן הפרשה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יב
מåמרת ָ ָ ֶ
âוד | ָ ֵ
ִ ִ ְַ
àנין ָ ִִ ְַ
àŁעõלם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
לאחר
האדם ַאף ְ ַ ַ ä⁄מַ ãעל ָ ָ ָ ⁄çŁאר ִר ָ àאפן ֶ ִ ָ ֵ
ìŁדמה לŁֶ õהäא ָרחõק ֵמהשי"ת הäא ָקרõב . . . . . . . . .ה
ëצוה ְ ֹ ֶ
וłמחה ֶ ָ ָ
לקçם ַה ִ ְ ָ
וענג ְ ִ ְ ָ
אדם | ֵיֵ ַ ְ Ł
קäçמ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ãה
äŁע ְ ֶֹ
אלימלִ | üמי ֶ ִ ְ ֶ
Łע ַ מéל ַ ֲ
õôלדõת ָ ָ
נעם ֱ ִ ֶ ֶ
ְ
ִ ָ
ִָ
ַֹ
זוהר הקדוש | עם פרוש הכתר והכבוד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יד êŁא
רחמים ֶ ֹ יבִ ֲ ַ Łñ ïרנסתֵ ַ ְ õàצרכי ַ ְ ָ ָלהתע ֵíק ְ ָ ְ ֵ קדם ֵצאתַ ְ ִ ְ õ הרמ"ל | ֶֹ מŁנת ָ ַ ַ ִ ְַ
בעלי חיים אינן נדחין ,וזה שנאמר וסלחת לעווני ווידויו ,לאשר אחר הודאתו באו העדים הנזכרים עוון רב ,והאור החיים הקדוש כותב בפרשת כי יŁéל . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה ִָ ֵ
בס"ד
‘כי רב הוא’ ,דהלכה כרב שבעלי חיים אינן נדחין, וחייבוהו. תבוא (דברים כו ,ה) בשם האר”י ז”ל שזהו התנצלות
ושוב מועיל תשובה להיות חוזר ונראה” .עכלה”ק. ולפיכך מזכירים אנו בתפילותינו ובקשותינו: האדם על עוונו ,שלא היה ביכולת לכבוש את
(ליקוטי אב לימים הנוראים עמ’ )37 וסלחת לעוונינו “כי רב הוא” ,היינו שהלא ההלכה יצרו הגדול שפיתהו לדבר עבירה – כי היצר “רב
לשאלות הלכתיות בבית ההוראה הקש 8
מחוברים ניתן להשיג את הגיליון
מתחילים
את היום!
עיצוב ועימוד :שוקי קנר
מדי שבוע בכל סניפי
להצטרפותnewsletter.mechubarim@gmail.com : ישירות למייל האישי
קו מענה הלכה
עיצוב ועימוד עלונים :שוקי קנר
העלון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים "ספרי אור החיים"
ירושלים :ירמיהו | 13שאולזון | 49הפסגה | 45בר אילן | 4חבקוק • 2בית שמש :שדרות
האמוראים | 63נחל ניצנים | 3יהודה הנשיא • 6בני ברק :רבי עקיבא | 152רבי עקיבא 68
| הרב שך | 8אהרנוביץ | 12נחמיה | 28כהנמן • 64מודיעין עילית :שד' יחזקאל | 2חפץ
02-803-9999
חיים 7אלעד :יהודה הנשיא • 94אשדוד :יהודה הנשיא | 8אליעזר בן הורקנוס 8ביתר
או במיילrav@abiryaakov.com :
עילית :הרן • 9חיפה :מיכאל 27נתיבות :הרמב"ם 1נתניה :הס 18פתח תקוה :רוטשילד 75
קו השיעורים – קול הלשון03-6171077 :
לתגובות ולהצטרפות לקבלת הגליון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ב מחוברים
מעשיות ולקחים מאלפים
מצדיקי הדורות סיפורי צדיקים
היהודי הבני ברקי התלבט קמעה אבל בסופו של דבר היה מוכן גם לכך,
הרבה דמעות זלגו מעיני הנוכחים באותו מעמד של מחילה ,שנעשה בקו הטלפוני שבין מונטריאול לבני ברק...
שפגע בו לא נפקד מזה שנים רבות בילדים ,והוא בטוח שמענישים אותו בענין מחילה בין אדם לחבירו סיפר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט”א
מהשמיים על שפגע בך ,והוא מתחרט על מעשיו ומבקש מחילה גמורה על סיפור נורא“ :הסיפור דלהלן הגיע לאוזנינו ממש מקור ראשון ,מהרב פנחס
כך .אבל הנפגע מסרב עדיין לדון בבקשה ,ומצהיר שמבחינתו הדבר לא בא כ – .האדם שנבחר מן שמיא להיות המתווך בסיפור זה ,בין הפוגע לנפגע,
בחשבון ,והוא אינו מוכן לסלוח בשום אופן. והוא זה שהעביר לנו את כל הפרטים המדויקים של המעשה המזעזע.
אחד המשולחים העיז בכל זאת את פניו ,ופנה אליו ואמר :תראה ,הרי גם הרב פנחס הוא אחד משני משולחים הנוסעים מדי שנה לחוץ לארץ
אתה יודע שאנחנו לא קשורים כלל לסיפור ,ולכן קח ברצינות את הדברים בשליחותו של אחד ממוסדות התורה החשובים ביותר בבני ברק ,על מנת
שאנחנו אומרים לך ,כי אין לנו שום מטרה אחת אלא לדאוג לטובתך ,ולטובת לאסוף כספים לאחזקתו של המוסד .באחת מנסיעותיהם הם פקדו את בתי
האיש במונטריאול .בעוד מספר דקות ,ממשיך המשולח ואומר ,נפנה איש הגבירים היהודים במונטריאול שבקנדה .והנה בשבתם בטרקלינו של אחד
איש לביתו ,וכל אחד יילך לעסקיו .אבל בוא יבוא היום ,אחרי 120שנותינו, הגבירים הידועים ,שח בפניהם בעל הבית על צרה המצויה בביתו ,המעיקה
וכולנו נעלה לשמיים ,ונעמוד לפני בית דין של מעלה כדי לתת דין וחשבון עליו קשות .כפי שאתם רואים ,הקדוש ברוך הוא בירכני בעושר רב ,ולא
על כל מה שעשינו בעולם הזה .והנה ,פשוט וברור שהאיש שפגע בך ,קיבל חסר לי מאומה במילוי הצרכים הגשמיים ,אבל כל זה אינו שווה לי ,אם אני
עונש על מה שעשה ,ואולי אפילו בגלל ורעייתי לא נפקדנו בילדים ,והדבר הזה מדיר שינה מעינינו .אנחנו נשואים
זה הוא ייצא נקי בעולם הבא כי קיבל מזה שנים רבות ,וברור שכל העושר הרב המצוי בביתנו ,איננו שווה מאומה,
"כאחד הבחורים שהיו כבר את עונשו כאן בעולם הזה ,אבל אז אם לא יהיה לנו דור המשך.
יפנו ויבואו אליך בטענות קשות ,ויאמרו מעורים בחברה ,עליתי הגביר המשיך להשיח את ליבו ,ואמר שלאחר שפשפש במעשיו הוא חושב
– הרי בגללך לא היו לאדם הזה ילדים! על הבימה בליל פורים שהעונש הגיע לו משמיים בגין מעשה שעשה בימי בחרותו ,בעת שלמד
אחד ,ו”התלבשתי” על יזכירו לך את בואנו אליך ,ויעלו את באחת הישיבות בבני ברק .כאחד הבחורים שהיו מעורים בחברה ,עליתי על
אחד הבחורים ,ביזיתי זכר התחנונים וההפצרות שהפצרנו בך הבימה בליל פורים אחד ,ו”התלבשתי” על אחד הבחורים ,ביזיתי והעלבתי
למחול לו ,ויטענו נגדך מדוע לא היית והעלבתי אותו לעין כל, אותו לעין כל ,וסיפרתי את קלונו ברבים .הבחור ההוא הסמיק והחוויר
מוכן להתפייס ,אך ורק כדי להיטיב לאיש וסיפרתי את קלונו ברבים. חליפות ,ופניו האדימו מרוב בושה .גם לאחר שהחברים רמזו לי שאני מגזים,
הבחור ההוא הסמיק ההוא ,כדי שיזכה בפרי בטן .האם תהיה המשכתי להעליב אותו ,ולא נחה דעתי עד שעיניו של הבחור ההוא נשטפו
והחוויר חליפות ,ופניו לך תשובה לטענות אלו שבוודאי יטענו בדמעות.
בפניך? האם אתה מוכן לקחת על עצמך האדימו מרוב בושה .גם לי אישית אין ספק ,שח הגביר בפני אורחיו המשולחים ,שהעונש בא עלי
אחריות נוראה שכזו ,בפני בית דן של לאחר שהחברים רמזו בגלל המעשה המחפיר הזה שעשיתי בנעוריי.
לי שאני מגזים ,המשכתי מעלה? ישבנו ושמענו את הסיפור בזעזוע רב ,מספר הרב פנחס כ .אבל לא הבנו
הדברים הללו צבטו את ליבו ,והוא להעליב אותו ,ולא נחה מה הוא בדיוק רוצה מאתנו .שאלנו אותו על כך ,והוא השיב שכיוון שהוא
דעתי עד שעיניו של ביקש לחשוב כמה דקות .האיש ישב מתגורר בקנדה ,אין לו כל מושג היכן נמצא כיום הבחור ההוא שפגע בו ,הוא
הבחור ההוא נשטפו וחשב ,התבונן והעמיק בעניין ,עד שקם מאוד מבקש מאתנו כשנחזור לארץ ישראל ,נעשה כל מאמץ לאתר אותו,
בדמעות" ממקומו ואמר :אני מוכן לסלוח לו .האם ולבקש ממנו מחילה בשמו.
הינך מוחל וסולח לו בלב שלם? שאלו. הגביר הוסיף שהוא מוכן כמובן גם לשלם לנפגע ככל שידרש ,וכראיה לכך
כן ,אני סולח בלב שלם ,השיב .שני המשולחים שכבר היו מאושרים מאוד הוציא מגנזיו סכום גדול של כסף ,ומסרו לידי המשולחים ,שימסרוהו לידי
על הצלחת השליחות החשובה שהוטלה עליהם ,ביקשו מבעל הבית דבר הנפגע .האורחים הבטיחו שיעשו מצידם כל מאמץ לסדר את העניין.
נוסף .אם אנחנו כבר נמצאים אצלך בבית ,הנה יש לנו את מספר הטלפון חזרנו ארצה ,סיפר הרב פנחס וכשפתחתי את ספר הטלפונים של בני ברק,
במונטריאול של האיש שפגע בך ,בוא ונתקשר אליו ,ונקשר בין שניכם ,ותגיד גיליתי לשמחתי את השם שמסר לנו הגביר הקנדי .צלצלנו לשם ,ושאלנו
לו בפה מלא שהינך מוחל לו. האם למד בישיבה ההיא בבני ברק באותה תקופה ,ומשהתברר שהוא הוא
היהודי הבני ברקי התלבט קמעה אבל בסופו של דבר היה מוכן גם לכך, האיש ,ביקשנו לקבוע עימו פגישה .והנה בבואנו לפגישה ,רק הזכרנו את
הרבה דמעות זלגו מעיני הנוכחים באותו מעמד של מחילה ,שנעשה בקו שמו של האיש שפגע בו ,נרתע בעל הבית ואמר “אל תזכירו לי את השם
הטלפוני שבין מונטריאול לבני ברק. הזה ...הוא ביזה אותי בצורה מחרידה”...
כעבור שנה מהביקור הקודם בקנדה ,מספר הרב פנחס כ .ביקרנו שוב “אבל בדיוק למטרה זו באנו אליך” ,המשיכו השניים ,וסיפרו שזה עתה
בביתו של הגביר .והנה ,רק ראה אותנו הגביר ,ומיד התנפל עלינו והזמיננו הם חוזרים ממונטריאול ,ופגשנו את האיש שפגע בך ,והוא בוכה ומיילל על
אחר כבוד לאחד מחדרי ביתו ,שם עמדה כבר עריסה עם תינוק“ ,לפני כך ,וממש מורט את שערות ראשו ,ומבקש סליחה ומחילה על מה שעשה.
שלושה שבועות בדיוק ,עשינו לו ברית מילה” – סיפר הגביר ,אשר פרץ בבכי לא בא בחשבון ,לעולם לא אוכל לסלוח לו על מה שעשה לי ,השיב האיש.
נסער!... ואז סיפרו לו שני המשולחים שהסיבה לבקשת הסליחה היא מפני שהאיש
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ג מחוברים
מעשיות ולקחים מאלפים
מצדיקי הדורות סיפורי צדיקים
כמה פעמים שאל אם נראתה הלבנה ,אך השמים המושל שלח לרובע היהודי שוטרים אשר על פי פקודתו
התקדרו בעבים עד שאי אפשר היה כלל לחשוב קנו את כל הקנה-סוף ,ולא עוד ,אלא שגם גזר ואסר על כל היהודים
שעוד תצא הלבנה מבין עביה באותו הלילה... לקנות קנה סוף דקל או כל חומר אחר
היה זה במוצאי יו”ט לאחר הסתופפות חסידים וקהל בתקופה בה כהן הגאון רבי יעקב בירדוגו עליו השלום כרבה של העיר מקנאס במרוקו,
רב בצל הרה”ק רבי דוד משה מטשארטקוב זצ”ל .הרגשה משל בעיר מושל רשע רע מעללים ,ששנא בתכלית השנאה את כל יהודי העיר ,ובכל עת
מרוממת ונעלית אחז בחסידים ,ואלו יצאו בריקוד נלהב – ושעה רק הציק להם ,הצר את צעדיהם משבת וממגורים בעיר ,וככל שיכול גזר עליהם
מחול של שמחה בבית החיצון שלפני היכל הצדיק .חסיד אחד גזרות קשות ,רעות ואכזריות ביותר.
המקורב לרבי ,לא נתן לו לבו להשתתף בריקודי החסידים, פעם ,באחת השנים חלה המושל ביום הכפורים ,ואז הזמין אליו לביתו רופא יהודי
הוא עמד בצד בעצב מה ,והרהר במשפט הקשה בדיני נפשות מבית הכנסת היהודי ,אלא שהרופא ,מכיון והיה עסוק אז באמצע תפלות היום הקדוש,
המצפה לו .תחושת עגמת נפש שרתה עליו. סירב להגיע לביתו של המושל ,ואף קילל את המושל באומרו “הלואי וימות” ,ובשום אופן
“אולי עכשיו הזמן ועת רצון להיכנס אל הקודש פנימה, לא הלך לבקר את המושל בחליו מפאת קדושת היום.
ולהתברך מפה קדשו של הרבי” .נכנס החסיד לפנים ,לחדר בינתים חלפה מחלתו של המושל .הוא הבריא מחליו, וממחשבה למעשה.
הצדיק ,לעורר רחמים על עצמו בשעת שמחת הצדיק - .שאל אבל בשל הסירוב של הרופא היהודי להגיע אליו ,שמר
אותו הרה”ק מטשארטקוב - :מדוע לא תלך גם אתה לרקוד עם בלבו טינה ליהודים ,עד שרצה להתנהג אליהם כמו (סבו)
המושל שלח לרובע
החסידים? כשענהו החסיד ותינה בפניו צרתו המתרגשת עליו, המן הרשע .הוא לא רצה לשלח יד רק ביהודי הרופא לבדו, אשר היהודי שוטרים
אמר לו הרבי מטשארטקוב הט אזניך ושמע עובדה מאלפת אלא רצה להתנכל ולהזיק לכל היהודים .ואז אמר‘ :בחג על פי פקודתו קנו
שהתרחשה אצל מרן הבעל שם טוב הק’ ,הנוגע לעניינך: הסוכות אקנה את כל הקנים של הסוף שמהם היהודים את כל הקנה-סוף,
“פעם אחת ביום במוצאי יום הכפורים לא נראתה הלבנה
מקימים כל שנה את הסכות שלהם ,וכך ,לא יהיה להם
ממה להקים סוכות ,ועל ידי זה תתבטל מהם לגמרי מצות
ולא עוד ,אלא שגם
לקדשה ,עננים עבים ושחורים הסתירו אותה .הבעל שם
הסוכה’. גזר ואסר על כל
טוב ראה ברוח קדשו ,שאם תחסר מצוה זו תיכף אחר יום
וממחשבה למעשה .המושל שלח לרובע היהודי שוטרים היהודים לקנות קנה
הכפורים ,אז חס ושלום לא יהיה טוב לישראל .נצטער מאוד סוף דקל או כל חומר
אשר על פי פקודתו קנו את כל הקנה-סוף ,ולא עוד ,אלא
הבעש”ט ,וניסה לפעול במוחין דגדלות שלו שתצא הלבנה.
ושאל כמה פעמים אם נראתה הלבנה ,אך השמים התקדרו
שגם גזר ואסר על כל היהודים לקנות קנה סוף דקל או כל אחר שאפשר לעשות
בעבים עד שאי אפשר היה כלל לחשוב שעוד תצא הלבנה
חומר אחר שאפשר לעשות ממנו סוכה .ואם לא די בכך, ממנו סוכה .ואם לא
באם חשבו יהודים שיש להם קנה סוף משנה שעברה,
מבין עביה באותו הלילה.
להשתמש בהם ,הרי שהמושל גם אסר על היהודים להקים
די בכך ,באם חשבו
מאידך ,החסידים לא ידעו מאומה עד היכן הדברים מגיעים לגמרי סוכה אחרי יום כפור. קנה יהודים שיש להם
-מהצורך שתתראה הלבנה אז במוצאי יום הכפורים .וכאשר בצר להם פנו הקהל לרבם רבי יעקב בירדוגו עליו סוף משנה שעברה,
נהגו לשמוח תמיד ולעשות ‘יום-טוב’ בצאתם בשלום מן השלום ,וספרו לו את הצרה אשר הנחית על ראשם המושל להשתמש בהם ,הרי
הקודש ,בעבודתם ועבודת רבם הבעש”ט ביום הקדוש ,אשר
היתה ממש דוגמת עבודת הכהן הגדול .לכן גם הפעם היו
הרשע .נענה ואמר להם הרב‘ :אל תדאגו .עד חג הסכות שהמושל גם אסר
שמחים מאוד בריקודין בהתלהבות אש קודש .תחילה רקדו
רחמי שמים מרבים’ .וכך היה. על היהודים להקים
בבית החיצון של מרן הבעש”ט ואחר כן מגודל התלהבותם
יום לפני התקדש חג הסוכות חלם המושל חלום,
ובחלומו עומד זקן אחד לידו בתוך המחסן בו אכסן את כל
יום לגמרי סוכה אחרי
בשמחה ,דחקו עצמם ונכנסו אל הקודש פנימה ורקדו ושמחו הקנה סוף שקנה ,והוא עומד לחנק אותו למות ואף רוצה כפור
לפני הבעל שם טוב .ויהי כאשר גבר עוצם התלהבות נפשם לשורפו .בבוקר התעורר המושל משנתו מבהל כלו.
בריקודין של שמחה ,הרהיבו עוז לבקש שגם רבם הבעש”ט באותו יום בערב ,התקימה אסיפה של ועד הקהילה ,בה החליטו ראשי הקהילה יחד
בעצמו ירקוד עמהם ,ולקחו אותו בתווך והוא רקד עמהם. עם רבם הגאון רבי יעקב בירדוגו עליו השלום לפנות למחרת היום אל המושל בבקשה
ויהי בתוך הריקוד הקדוש הזה .נשמע קול בין החסידים, לבטל את הגזרה .ראשי הקהילה ובראשם הרב הגיעו לביתו של המושל ,ואז ,אך ראה
שהלבנה היא בטהרתה ,והלכו תיכף ומיד לקדש את הלבנה. המושל את הרב נבהל ביותר ואמר לעבדיו‘ :זהו האיש שחנק אותי בחלום ,ואף רצה
התבטא אז מרן הבעש”ט הק’ שמה שרצה הוא לפעול בעבודה לשרוף אותי’.
ומוחין שלו ולא פעל ,פעלו החסידים רק בשמחה בלבד. תכף ומיד נעמד המושל מכסאו ,ובקש מחילה מכבוד הרב ,כשהוא גם מקבל על עצמו
ומכאן נראה -סיים הרה”ק מטשארטקוב לאותו חסיד - באותו מעמד לספק לכל יהודי מתושבי העיר את הכמות הדרושה לו של קנה סוף חנם
שצריך האדם לבטוח בה’ ולשמוח בשמחה של מצוה ,ואף אין כסף ,כדי להקים את סוכתו .ויחד עם זה מקבל על עצמו שלא להציק יותר ליהודי
בעת צרה חס ושלום ,הבאה על האדם יוכל לפעול לישועתו העיר.
כשהוא שרוי בשמחה. (ילקוט שבע מועדים אב)
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ד מחוברים
מעשיות ולקחים
מאלפים מצדיקי
הדורות סיפורי צדיקים
פנינים על הפרשה: עצות וסגולות:
ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת ַה ּסוֹ ְב ִבים אוֹ ָת ּהָ .וּבא לוֹ ַמרּ ִ ,דכְ ׁ ֶש ִ ּישְׂ ָר ֵאל כל העולמות נבראו בשביל ישראל
עוֹ שִׂ ים ְרצוֹ נוֹ ׁ ֶשל ָמקוֹ םַ ,ה ְ ּקלִ ּפוֹ ת ׁ ֶש ֵהם ַה ָ ּבמוֹ ת עיקר הבירורים הם למלכות
ַה ּסוֹ ְב ִבים ֶאת ָה ָא ֶרץ ַה ּזֹאתֵ ,הם נִ כְ נָ ִעים ַּת ְח ֵּת ֶיהם. שיעשו רצון ה’
ְוזֶ הוּ יַ ְר ִּכ ֵבהוּ ַעל ָ ּב ֳמ ֵתי ָא ֶרץֶ ׁ ,ש ֵהם רוֹ כְ ִבים ַעל ַעם נָ ָבל ְול ֹא ָח ָכם ֲהלוֹ א הוּ א ָא ִביָך ָ ּקנֶ ָך הוּ א ְוזֶ הוּ ׁ ֵש ׁש ׁ ָשנִ ים ִּתזְ ַרע שָׂ ֶדָךִ ,ה ֵ ּנה ַּכ ָּמה ּ ְפ ָע ִמים ָּכ ַת ְבנוּ ְּד ׁ ָ’שנָ ה’
ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת ַה ּסוֹ ְב ִבים ַה ּׁ ְשכִ ינָ הְ ,ו ֵאינָ ם יְ כוֹ לִ ים ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת ָעשְׂ ָך וַ יְ כֹנְ נֶ ָך .זְ כֹר יְ מוֹ ת עוֹ לָ ם ִּבינוּ ׁ ְשנוֹ ת ּדֹר וָ דֹר ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ְ‘ס ִפ ָירה’ְ ,וּב ָכל ׁ ָשבוּ ַע ְו ׁ ָשבוּ ַע ִמ ְת ָ ּב ֵרר ִמ ּׁ ִש ּׁ ָשה ְס ִפירוֹ ת
לְ ַה ְפ ִריד ֵ ּבין יִ שְׂ ָר ֵאל לַ ּׁ ְשכִ ינָ הֶ ,א ָּלא ְקרוֹ ִבים ָל ּה (לב ו-ז). ֵמ ֶח ֶסד ַעד יְ סוֹ ד ְּכנֶ ֶגד ׁ ֵש ׁ ֶשת יְ ֵמי ַה ּׁ ָשבוּ ַעָּ ,כל יוֹ ם ְּכנֶ ֶגד ְס ִפ ָירה,
ָּכ ַת ְבנוּ ׁ ֶש ּמ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם ָ ּבא לְ הוֹ ִציא ְו ַעל זֶ ה ָא ַמר ׁ ֵש ׁש ׁ ָשנִ ים ֵהם ׁ ִש ּׁ ָשה ְס ִפירוֹ ת ׁ ֶש ִּמ ְת ָ ּב ְר ִרים ְּב ׁ ֵש ׁ ֶשת
ִוּמ ְת ַּד ְּב ִקים ָ ּב ּה ֶל ֱאכֹל ִמ ּ ִפ ְריָ ּה ְולִ שְׂ בּ ַֹע ִמ ּט ָוּב ּה ְּבלִ י
יְ ֵמי ַה ּׁ ָשבוּ ַעְ .ו ָא ַמר ְּב ׁ ֵש ׁ ֶשת יְ ֵמי ַה ּׁ ָשבוּ ַע ִּתזְ ַרע שָׂ ֶדָךְּ ,ד ַהיְ נוּ ַּת ֲעשֶׂ ה
ֹאכל ְּתנוּ בֹת שָׂ ָדי( :פיתוחי ׁשוּ ם ְמ ַע ֵּכבְ ,וּבאוֹ תוֹ זְ ַמן וַ ּי ַ ִמ ֵּלב יִ שְׂ ָר ֵאל ׁ ֶשלּ ֹא לִ ְהיוֹ ת חוֹ ׁ ְש ִבים ַמ ֲח ׁ ָש ָבה זָ ָרה
ִמ ְצוֹ ת ַוּמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים וּ ְת ִפ ָּלה ָּכ ָראוּ י ְו ֵע ֶסק ַה ּתוֹ ָרהֶ ׁ ,ש ַעל יְ ֵדי
חותם) לוֹ ַמר ׁ ֶש ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א ַחס ְו ׁ ָשלוֹ ם ָ ּג ַרם ָל ֶהם
זֶ ה ִמ ְת ָ ּב ְר ִרים ַה ִ ּניצוֹ צוֹ ת ְועוֹ לִ יםְ .ו ִה ֵ ּנה ִע ַ ּקר ַה ֵ ּברוּ ִרים ֵהם לְ צ ֶֹרְך
ִמ ְּת ִח ַּלת ְּב ִר ַיאת ָהעוֹ ָלם לַ ֲחטֹאֶ ׁ ,ש ֵאין ָה ֱא ֶמת ֵּכן,
ַה ַּמלְ כוּ תְּ ,ד ָל ּה נֶ ֱא ַמר (חולין ס ):לְ כִ י ַוּמ ֲע ִטי ֶאת ַע ְצ ֵמְךְ ,ויָ ְר ָדה
ִ ּדלְ עוֹ ָלם ַ‘ה ּצוּ ר ָּת ִמים ּ ָפ ֳעלוֹ ’ ,וּכְ מוֹ ׁ ֶש ָּכ ַת ְבנוְּ .ו ַעכְ ׁ ָשו ֹאש לַ ּׁשוּ ָעלִ ים ׁ ְשל ֹ ׁ ָשה עוֹ לְ מוֹ ת ְּב ִר ָיאה יְ ִצ ָירה ֲעשִׂ ָ ּיה,
מבטיח לישראל על הגאולה ְונַ ֲעשֵׂ ית ר ׁ
ָ ּבא לוֹ ַמר ָל ֶהםְּ ,דעוּ ׁ ֶש ִאם ַא ֶּתם חוֹ ׁ ְש ִבים ָּכְך ַא ֶּתם ְּד ׁ ָשם ֵמ ִע ָ ּק ָרא נָ ְפלוּ ׁ ְש ָב ֶר ָיהְ ,ו ַה ּׁ ְש ִב ָירה ֵמ ִע ָ ּק ָרא ְּב ׁ ָש ְר ׁ ָש ּה ָהיָ ה ׁ ֶשהוּ א
העתידה ַעם נָ ָבל ְול ֹא ָח ָכםְּ ,דזֶ הוּ ַה ּ ִט ּ ְפ ׁשוּ ת ׁ ֶש ֵאין ַא ֲח ֶר ָיה ׁ ֵשם ב”ןְ ,ו ָל ֵכן ָּכל ִע ַ ּקר ַה ֵ ּברוּ ִרים ֵהם לַ ַּמלְ כוּ ת:
ֲהל ֹא הוּ א ָּכ ֻמס ִע ָּמ ִדי ָח ֻתם ְּבאוֹ ְצר ָֹתי (לב לד). ִט ּ ְפ ׁשוּ תֶ ׁ ,ש ֲה ֵרי ֵּת ְדעוּ ׁ ֶש ָהעוֹ ָלמוֹ ת ׁ ֶש ֶה ֱא ִציל ֲאדוֹ ן
ַה ּכֹל ָוּב ָרא ְויָ ַצר ְו ָעשָׂ הֵ ,אין ָל ֶהם ֵקץ ְו ִק ְצ ָבהְ ,ו ָכל ע”י המעש”ט חוזרת המלכות מ’שדה’ ל’כרם’
ֶא ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹזְּ ,דמ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם ַא ַחר
ַמה ּׁ ֶש ָ ּב ָרא הוּ א ַעל ְמנָ ת ׁ ֶש ָּתבוֹ אוּ ַא ֶּתם ְּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל ְו ַה ַּמלְ כוּ ת נִ ְק ֵראת ‘שָׂ ֶדה’ ְונִ ְק ֵראת ֶּ‘כ ֶרם’ ,וּכְ ׁ ֶש ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת נֶ ֱא ָחזִ ים ָ ּב ּה
ָּכל ַה ְ ּק ָללוֹ ת ְו ַה ּתוֹ ֵכחוֹ ת ׁ ֶש ָא ַמר לְ יִ שְׂ ָר ֵאלּ ָ ,בא לְ נַ ֲח ָמם
ְו ַת ֲעשׂ וּ ְרצוֹ נוֹ ,זֶ הוּ ִס ַ ּבת ְּב ִר ַיאת ָּכל ָהעוֹ ָלמוֹ תְ .וזֶ הוּ נִ ְק ֵראת ‘שָׂ ֶדה’ ,וּכְ ׁ ֶש ִ ּנ ְת ֶקנֶ ת ָּכ ָראוּ י נִ ְק ֵראת ֶּ‘כ ֶרם’ְּ ,ד ֶ’כ ֶרם’ ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא
וּ לְ ַה ְב ִט ָיחם ׁ ֶש ַא ֲח ִר ָיתם ִּת ְהיֶ ה לְ טוֹ ָבה ,וַ ה’ יִ ׁ ְש ּפְֹך ׁ ֶש ָא ַמר ֲהלוֹ א הוּ א ָא ִביָך ָ ּקנֶ ָךְּ ,כלוֹ ַמרָּ ,כל ִע ַ ּקר ֲעשָׂ ָרה ֲהוָ יוֹ ”תּ ִ ,דכְ ׁ ֶש ִּת ְהיֶ ה ַה ַּמלְ כוּ ת ׁ ְש ֵל ָמה ְּב ֶעשֶׂ ר ְס ִפירוֹ ת נִ ְק ֵראת
ֲח ָמתוֹ ַעל ַהגּ וֹ יִ ם ֲא ׁ ֶשר ל ֹא יְ ָדעוּ הוּ ְו ָה ִר ׁ ְש ָעה ֻּכ ָּל ּה ַה ְּב ִר ָיאה ִהיא ַּד ְו ָקא ַעל זֶ ה ַה ָּד ָברְּ ,ד ַהיְ נוּ ,הוּ א ָא ִביָך ֶּ‘כ ֶרם’ְ .וזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר ׁ ֵש ׁש ׁ ָשנִ יםְּ ,ד ַהיְ נוּ ְּב ׁ ֵש ׁ ֶשת יְ ֵמי ַה ּׁ ָשבוּ ַעִּ ,תזְ ַרע
ְּב ָע ׁ ָשן ִּתכְ ֶלה ְויִ שְׂ ָר ֵאל יִ ׁ ְש ּכֹן ָל ֶב ַטח: לְ ַב ְּדָךְ ,ול ֹא ָקנָ ה ִּכי ִאם ַא ָּתהְּ ,ד ַהיְ נוּ ,ל ֹא יֵ ׁש לוֹ ְּב ָכל שָׂ ֶדָךְּ ,ד ַהיְ נוּ ְּת ַס ֵ ּגל ַמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים ׁ ֶש ּיוֹ ִעילוּ ַ ּב ּ ָׂ’ש ֶדה’ ׁ ֶש ִהיא ַה ַּמלְ כוּ ת
שורש יניקת הסטרא אחרא מצירופי ‘אלהים’ ַמה ּׁ ֶש ָ ּב ָרא ׁשוּ ם ִקנְ יָ ן ׁ ֶש ִּב ׁ ְש ִבילוֹ ָ ּב ָרא ְו ָקנָ הִּ ,כי ִאם ְּדזוֹ ִהיא זְ ִר ָיע ָת ּהְ ,וּב ׁ ֵש ׁ ֶשת ַה ָ ּי ִמים ָה ֵא ֶּלה ַעל יְ ֵדי ַה ַּמ ֲעשִׂ ים ַה ּטוֹ ִבים
ְו ִה ֵ ּנה יָ דוּ ַע ְּדיֵ ׁש ֵמ ָאה ְו ֶעשְׂ ִרים ֵצ ֵ
רוּפי ֱ‘אל ִֹהים’ ַא ָּתה הוּ א ָה ִע ָ ּקרְ .ו ֵכיוָ ן ְּד ָהכִ י הוּ א ,ל ֹא ְּב ָר ֲאָך ַעד ׁ ֶש ְּת ַס ֵ ּגל ָ ּב ֶהם ַּת ֲחזֹר ֶּ‘כ ֶרם’ְ .וּבכ ַֹח ַמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים ׁ ֶש ַּת ֲעשֶׂ ה ַא ָּתה
ְקדוֹ ׁ ִשיםֵ ,וּמ ֶהם יוֹ נְ ִקים ֱ‘אל ִֹהים ֲא ֵח ִרים’ְ ,ו ׁש ֶֹר ׁש ׁ ֶש ָעשָׂ ה לְ ָך ִּת ּקוּ ן ְו ִה ְת ּכוֹ נְ נוּ ת ְּכ ֵדי ׁ ֶש ִּת ָ ּנ ֵצל ִמ ָּכל ּכֹחוֹ ת ְמ ַכ ֶּלה ַה ּקוֹ ִצין ִמן ַה ֶּכ ֶרם ׁ ֶש ִהיא ַה ַּמלְ כוּ תְּ ,ד ַהיְ נוּ ַה ֵ ּברוּ ִרים ׁ ֶש ָּל ּה
ִּתגְ בּ ֶֹרת ַה ִ ּדין ָ ּבזֶ ה ָּתלוּ י ,וּכְ מוֹ ׁ ֶש ָּכ ַת ְבנוּ זֶ ה ַה ָּד ָבר ַה ִחיצוֹ נִ ים ִאם ִּת ְד ַ ּבק בּ וֹ ְ ,וזֶ הוּ הוּ א ָעשְׂ ָך וַ יְ כֹנְ נֶ ָך. ׁ ֶש ַ ּי ֲעלוָּ .וּבזֶ ה ְו ָא ַס ְפ ָּת ֶאת ְּתבוּ ָא ָת ּהֵ ,הם ַה ֵ ּברוּ ִרים ׁ ֶש ַּת ֲע ֶלה ְּב ׁ ֵש ׁ ֶשת
ַּכ ָּמה ּ ְפ ָע ִמים: ֹאשָךְ ,ו ַא ָּתה ִא ַ ּב ְד ָּתְו ִאם ל ֹא ׁ ָש ַמ ְע ָּת ְּבקוֹ לוֹ ָּד ְמָך ְּבר ׁ ְ יְ ֵמי ַהחֹל:
בפסוק ‘אהיה אשר אהיה’ נרמזה הגאולה ֶאת ַע ְצ ְמָך: ‘שבת’ הוא מנוחה ועונג בכל העולמות
העתידה מעלתם של ישראל ְו ָאז ַוּב ּׁ ָשנָ ה ַה ּׁ ְש ִב ִיעת ׁ ֶשהוּ א יוֹ ם ַה ּׁ ַש ָ ּבתַ ,ה ְּס ִפ ָירה ַה ּׁ ְש ִב ִיעית
ְו ִה ֵ ּנה ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א ְּכ ׁ ֶש ִ ּנגְ ָלה לְ מ ׁ ֶֹשה ַ ּב ְּסנֶ ה ְו ָכל זֶ ה ׁ ֶש ָא ַמ ְר ִּתי לְ ָךָּ ,ד ָבר ָ ּגלוּ י ְונִ ְר ֶאה לְ ֵעין ׁ ֶש ִהיא ַה ַּמלְ כוּ תְ ,ו ִהיא עוֹ ָלה ִעם ַה ֵ ּברוּ ִריןָ ,אז ַ ּב ּיוֹ ם ַההוּ א ׁ ַש ַ ּבת
ָא ַמר לוֹ (שמות ג יד) ֶ‘א ְהיֶ ה ֲא ׁ ֶשר ֶא ְהיֶ ה’ ,וּכְ מוֹ ּכֹלֶ ׁ ,ש ֲה ֵרי זְ כֹר יְ מוֹ ת עוֹ ָלם וּ ׁ ְשנוֹ ת ּדֹר וָ דֹרְ ,ו ֵת ַדע ׁ ַש ָ ּבתוֹ ן יִ ְהיֶ ה ָל ָא ֶרץֶ ׁ ,ש ִהיא עוֹ ָלה ִעם ַה ֵ ּברוּ ִרים ְוכֻ ָּלם ָקנוּ ׁ ְש ִב ָיתה
ׁ ֶש ָּד ְר ׁשוּ ַרבּ וֹ ֵתינוּ זִ כְ רוֹ נָ ם לִ ְב ָר ָכה (ברכות טֶ :):א ְהיֶ ה ִה ׁ ְש ַּתלְ ׁ ְשלוּ ת ָהעוֹ ָלם ֵאיְך ָהיְ ָתה ַעד ׁ ֶש ָ ּב ַחר ַ ּב ֲאבוֹ ת ְּבעוֹ לַ ם ָה ֲא ִצילוּ תְ ,ו ָאז ָהוֵ י ׁ ַש ָ ּבת לַ ה’ְּ ,ד ַהיְ נוּ ׁ ֶש ַה ַּמלְ כוּ ת ׁ ֶש ִהיא
ִע ָּמם ְּב ָצ ָרה זוֹ ֶ ,א ְהיֶ ה ִע ָּמם ְּב ָצ ָרה ַא ֶח ֶרתְ .ו ָכל ׁ ֵשם ָהעוֹ ָלם ְו ָק ָרא לְ יַ ֲעקֹב ֶ‘ח ֶבל נַ ֲח ָלתוֹ ’ .וּכְ ׁ ֶש ִּת ְתבּ וֹ נֵ ן ְּב ָכל נִ ְק ֵראת ‘ש’ ַ ּבת’ יֵ ׁש ָל ּה זִ וּ וּ ג ִעם זְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפיןֶ ׁ ,ש ְּביוֹ ם ַה ּׁ ַש ָ ּבת הוּ א
ֶא ְהיֶ ”ה הוּ א ַר ֲח ִמיםָ ,וּבא מ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם ֵא ֶּלה ֵּת ַדע ַמ ֲע ָל ְתָך ִאם ִּת ְד ַ ּבק בּ וֹ יִ ְת ָ ּב ַרְך ַעד ֵה ָיכן ֹאשוֹ ְו ַעד סוֹ פוֹ ְ ,וזֶ הוּ ׁ ַש ָ ּבת זִ וּ וּ ג ָר ֵחל ִעם זְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין ִּב ׁ ְש ֵלמוּ ת ֵמר ׁ
לְ הוֹ ִד ַיע לְ יִ שְׂ ָר ֵאל ׁ ֶש ַאל יְ ַפ ֲחדוּ ְו ַאל יִ ְיראוֶּ ׁ ,ש ַה ָ ּקדוֹ ׁש יעהַ ,רק ֲחזַ ק וֶ ֱא ַמץ( :פיתוחי חותם) ִה ִ ּג ָ לַ ֲהוָ יָ ”הַ ׁ ,ש ָ ּבת ׁ ֶש ִהיא ַה ַּמלְ כוּ ת ִמזְ ַּד ֶ ּו ֶגת ִעם ֲהוָ יָ ”ה ׁ ֶשהוּ א זְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין.
ָ ּברוּ ְך הוּ א יֵ ִיטיב ָל ֶהם ַ ּב ּסוֹ ףְ .וּב ֵעת ׁ ֶש ְ ּי ַר ֵחם ה’ ַעל ְוּביוֹ ם זֶ ה ֵאין ַא ָּתה ָצ ִריְך לַ ֲעשׂ וֹ ת זְ ִר ָיעה ְּבעוֹ לְ מוֹ ת ְּב ִר ָיאה יְ ִצ ָירה
רוּפי ֱ‘אל ִֹהים’ ַעד ַע ּמוֹ ְמ ַמ ֵּתק ַה ֵּמ ָאה ְו ֶעשְׂ ִרים ֵצ ֵ ֲעשִׂ ָ ּיה ְּכ ֵדי לִ ְברֹר ִמ ּׁ ָשם ַה ֵ ּברוּ ִריםְ ,ול ֹא לְ ַכלּ וֹ ת ַה ּקוֹ ִצים ִמן ַה ֶּכ ֶרם,
ׁ ֶש ִ ּי ְת ַ ּב ּ ְטלוּ ַה ִ ּדינִ יםִ ,וּמ ּתוּ ָקם הוּ א ְּב ׁ ָש ְר ׁ ָשםְ ,והוּ א קבלת השפע שמשפיעה השכינה ִּכי ָּכל זֶ ה נַ ֲעשֶׂ ה ְּב ׁ ֵש ׁ ֶשת ַה ָ ּי ִמיםְ ,ו ַה ּיוֹ ם ַה ֶּזה ְמנוּ ָחה וָ עֹנֶ ג ְּבעוֹ לַ ם
ׁ ֶש ִ ּי ְת ַרבּ וּ ׁ ְשמוֹ ת ֶא ְהיֶ ”ה ׁ ֶש ַ ּב ּ ָפנִ ים ְּב ִא ָּמא ְויֵ ְצאוּ תלויה במעשיהם של ישראל ָה ֲא ִצילוּ תְ ,ו ֵאין ָצ ִריְך ׁשוּ ם ֵ ּברוּ ר ַרק ְו ָהיְ ָתה ׁ ַש ַ ּבת ָה ָא ֶרץ לְ ָאכְ ָלה,
ִו ַימ ְּתקוּ ֶאת ֱ‘אל ִֹהים’ ׁ ֶש ָ ּב ֲאחוֹ ַריִ םְּ ,בא ֶֹפן ׁ ֶשלּ ֹא ֹאכל ְּתנוּ בֹת שָׂ ָדי יַ ְר ִּכ ֵבהוּ ַעל ָ ּב ֳמ ֵתי ָא ֶרץ וַ ּי ַ ְּד ַהיְ נוּ ְמנוּ ָחה וָ עֹנֶ ג ְּב ָכל ָהעוֹ ָלמוֹ תֲ ,א ִצילוּ ת ְּב ִר ָיאה יְ ִצ ָירה ֲעשִׂ ָ ּיה,
ִּת ּׁ ָש ֵאר יְ נִ ָיקה לַ ִחיצוֹ נִ ים ׁ ֶש ֵהם ֱ‘אל ִֹהים ֲא ֵח ִרים’ְ ,ו ָאז וַ ֵ ּינִ ֵקהוּ ְד ַב ׁש ִמ ֶּסלַ ע ְו ׁ ֶש ֶמן ֵמ ַחלְ ִמ ׁיש צוּ ר (לב יג). וּ שְׂ ָר ִפים ְו ַח ּיוֹ ת ְואוֹ ַפ ֵ ּני ַה ּק ֶֹד ׁשְ .וזֶ הוּ ּ ֵפרוּ ׁש ַעל ׁ ֵש ׁ ֶשת יְ ֵמי ַה ּׁ ָשבוּ ַע:
ִּ‘ב ַּלע ַה ָּמוֶ ת ָלנֶ ַצח’ (ישעיה כה ח): ֶא ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹזְּ ,ד ִה ֵ ּנה יָ דוּ ַע ִ ּד ׁ ְשכִ ינַ ת ֻע ֵּזנוּ ִהיא ֵ ּבין התפילות בימי החול ,בשבת ובשביעית
לעתיד לבוא יתמתקו צירופי ‘אלהים’ בשם ַה ְ ּקלִ ּפוֹ תְּ ,ד ָע ֶל ָיה נֶ ֱא ַמר (משלי ה ה) ַ‘רגְ ֶל ָיה י ְֹרדוֹ ת ְו ַעל ִענְ יַ ן ׁ ְשנֵ י ַה ּׁ ְש ִמ ּ ָטה ִּכ ְפ ׁשוּ טוֹ ׁ ֶש ֲע ֵל ֶיהם ְמ ַד ֵ ּברְ ,וגַ ם ֵהם ַעל
אהי”ה והסט”א תתבטל ָמוֶ ת’ְ ,ו ֵכן אוֹ ֵמר ׁ ְשלֹמֹה ַה ֶּמ ֶלְך ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם (שיה”ש ִענְ יַ ן ַה ֵ ּברוּ ִריםַ ,אְך יֵ ׁש ִחלּ וּ ק ֵ ּבין ַה ּׁ ְש ִב ִיעית לְ ׁ ַש ָ ּבת ְּכמוֹ ׁ ֶש ָא ַמר
ְוזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר ֲהל ֹא הוּ א ָּכ ֻמס ִע ָּמ ִדיָּ ,כ ֻמס ב ב) ְּ‘כ ׁשוֹ ׁ ַש ָ ּנה ֵ ּבין ַהחוֹ ִחים ֵּכן ַר ְעיָ ִתי ֵ ּבין ַה ָ ּבנוֹ ת’. ַר ֵ ּבנוּ זלה”ה ְּב ׁ ַש ַער ַה ִּמ ְצוֹ ת (פרשת בהר)ֶ ׁ ,ש ִה ְק ׁ ָשה ׁ ָשם ֵמ ַא ַחר
רוּפי ֱ‘אל ִֹהים’ ,וּ ְד ַהיְ נוַּ ,אל ִּת ְיראוּ ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ק”כ ֵצ ֵ וּכְ ׁ ֶש ִ ּישְׂ ָר ֵאל עוֹ שִׂ ים ְרצוֹ נוֹ ׁ ֶשל ָמקוֹ ם נִ ְד ִחים ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת ִ ּד ְב ׁ ַש ָ ּבת ַוּב ּׁ ְש ִב ִיעית ֵאין ֵ ּברוּ רִ ,אי ָהכִ י ְּת ִפ ָּלה ַמה זּוֹ עוֹ שָׂ ה ׁ ֶש ָאנוּ
ֹאמרוּ ׁ ֶש ַ ּגם ְּב ַא ֲח ִריתרוּפים ְות ְ ִמ ַ ּצד ֵמ ָאה ְו ֶעשְׂ ִרים ֵצ ִ ִמ ְּס ִביבוֹ ת ַה ּׁ ְשכִ ינָ הְ ,וּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל אוֹ כְ לִ ים ִמ ּט ָוּב ּה ִמ ְת ּ ַפ ְּללִ יןְּ ,ד ַה ְּת ִפ ָּלה לְ עוֹ ָלם לְ ַה ֲעלוֹ ת ַה ֵ ּברוּ ִריןְ ,וּב ׁ ַש ָ ּבת ַוּב ּׁ ְש ִב ִיעית
ַה ָ ּי ִמים יִ ינְ קוּ ֱ‘אל ִֹהים ֲא ֵח ִרים’ ֵמ ֶהםֵ .אין ַה ָּד ָבר ֵּכן, ְּבלִ י ׁשוּ ם ְמ ַע ֵּכב .וּכְ ׁ ֶש ֵאינָ ם עוֹ שִׂ ים ְרצוֹ נוֹ ׁ ֶשל ָמקוֹ ם ְּד ֵאין ֵ ּברוּ ר ָל ָּמה ִמ ְת ּ ַפ ְּללִ יןְ .ו ָכ ַתב ַר ֵ ּבנוּ זלה”הּ ִ ,ד ְב ׁ ַש ָ ּבת ִע ַ ּקר
ׁ ֶש ְּבאוֹ תוֹ זְ ַמן יִ ְת ַמ ְּתקוּ ַה ִ ּדינִ ים ְול ֹא ִּת ּׁ ָש ֵאר ׁשוּ ם טוּב ּה נִ ׁ ְש ָאר ָטמוּ ן ָ ּב ּה,ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת ִמ ְת ַּד ְּב ִקים ָ ּב ּה ,רֹב ָ ַה ְּת ִפ ָּלה הוּ א לְ ַה ֲעלוֹ ת ָהעוֹ ָלמוֹ ת ִמ ָּמקוֹ ם לְ ָמקוֹ ם ֵוּמעוֹ ָלם לְ עוֹ ָלם,
יְ נִ ָיקה לַ ִחיצוֹ נִ יםְ ,ו ַה ִּמ ּתוּ ק יִ ְהיֶ ה ַעל יְ ֵדי ׁ ְשמוֹ ת ְו ַה ְּמ ַעט טוֹ ב ׁ ֶש ַּמ ׁ ְש ּ ַפ ַעת לוֹ ְק ִחים אוֹ תוֹ ַה ִחיצוֹ נִ ים, ְּד ַה ּכֹל ְמ ֻת ָ ּקן ְּב ׁ ַש ָ ּבתּ ֵ ,בין ָאחוֹ ר ְּב ָאחוֹ ר ֵ ּבין ּ ָפנִ ים ְּב ָפנִ יםְ ,ו ֵאין ָצ ִריְך
ֶא ְהיֶ ”ה ׁ ֶש ַ ּב ּ ָפנִ יםֶ ׁ ,ש ִ ּי ְרבּ וּ ָ ּב ֶהם אוֹ רוֹ ת ֲח ָס ִדים ְויֵ ְצאוּ ְו ַעל זֶ ה נֶ ֱא ַמר (ישעיה נט ב) ִּ‘כי ִאם ֲעוֹ נ ֵֹת ֶיכם ָהיוּ ָלזֶ ה ְּת ִפ ָּלה ְּכ ָללְ ,ו ִע ַ ּקר ַה ְּת ִפ ָּלה ִהיא לְ ַה ֲעלוֹ ת ָהעוֹ ָלמוֹ ת ִמ ַּמ ְד ֵר ָגה
רוּפיםְ .וזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר לַ חוּ ץ ִו ַימ ְּתקוּ ַה ֵּמ ָאה ְו ֶעשְׂ ִרים ֵצ ִ ַמ ְב ִ ּדלִ ים ֵ ּבינֵ ֶכם לְ ֵבין ֱאל ֵֹה ֶיכם’ְ ,וּבאוֹ תוֹ זְ ַמן יִ שְׂ ָר ֵאל לְ ַמ ְד ֵר ָגהַ ,וּב ּׁ ְש ִב ִיעית ֵאין נִ ְת ָקן ֵ[מ ַ]ע ְצמוֹ ַרק ָאחוֹ ר ְּב ָאחוֹ רְ ,ו ָצ ִריְך
ֲהל ֹא הוּ א ָּכ ֻמס ִע ָּמ ִדיְּ ,ד ַהיְ נוְּּ ,באוֹ תוֹ זְ ַמן ׁ ֶשהוּ א ֵעת ְרחוֹ ִקים ִמן ַה ּׁ ְשכִ ינָ הְ .ו ִה ֵ ּנה ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת ַה ּסוֹ ְב ִבים ֶאת ְּת ִפ ָּלה ַ ּגם לַ ֲחזָ ַרת ּ ָפנִ ים ְּב ָפנִ יםְ .וזֶ הוּ ַה ִחלּ וּ ק ׁ ֶש ֵ ּבין ׁ ַש ָ ּבת לִ ׁ ְש ִב ִיעית
רוּפיםַה ְ ּג ֻא ָּלהׁ ,ש ֶֹר ׁש ַה ִ ּדין ׁ ֶשהוּ א ֵמ ָאה ְו ֶעשְׂ ִרים ֵצ ִ ַה ּׁשוֹ ׁ ַש ָ ּנה ָה ֶעלְ יוֹ נָ ה ֵהם ְּכמוֹ ָה ִרים ָוּבמוֹ ת ַה ַּמ ִ ּקיפוֹ ת ַ ּב ְּת ִפ ָּלהּ ִ ,ד ְב ׁ ַש ָ ּבת ֵאין ָצ ִריְך ְּת ִפ ָּלה ל ֹא לְ ָאחוֹ ר ְול ֹא לְ ָפנִ יםְּ ,ד ַה ּכֹל
ׁ ֶש ֵהם ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ָּכ ֻמסֲ ,ה ֵרי הוּ א ָּכמוּ ׁש ְו ָכבוּ ׁש ֶאת ָה ִעיר ,וּכְ מוֹ ׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר (תהלים קכה ב) ‘יְ רוּ ׁ ָשלַ יִ ם נִ ְת ָקן ֵמ ַע ְצמוֹ ְ ,ו ַה ְּת ִפ ָּלה ִהיא לַ ֲעלִ ַ ּית ָהעוֹ ָלמוֹ תַ ,וּב ּׁ ְש ִב ִיעית ָה ָאחוֹ ר
ַּת ַחת יָ ִדיְ ,ול ֹא יִ ְת ּ ַפ ּׁ ֵשט לַ ִחיצוֹ נִ ים ְּכ ָללְ .ו ֵת ַדע ָה ִרים ָס ִביב ָל ּה’ּ ַ ,גם זֶ ה רוֹ ֵמז לַ ְ ּקלִ ּפוֹ ת: הוּ א ׁ ֶש ִ ּנ ְת ָקן ֵמ ַע ְצמוֹ ְ ,ו ָצ ִריְך ְּת ִפ ָּלה ַ ּגם לַ ֲחזָ ַרת ּ ָפנִ יםְ .ו ִה ֵ ּנה ִע ַ ּקר
ישתוֹ ַ ,על יְ ֵדי חוֹ ָתם ׁ ֶשהוּ א ָחתוּ ם ֵּכ ַיצד ִהיא ְּכ ִמ ׁ ָ כשעושים רצון ה’ הקליפה נכנעת והשפע ַה ֵ ּברוּ ר הוּ א לְ ִת ּקוּ ן ָה ָאחוֹ רְ ,ו ֵכיוָ ן ְּד ָה ָאחוֹ ר נִ ְת ָקן ַ ּגם ַ ּב ּׁ ְש ִב ִיעית
ְּבאוֹ ְצר ָֹתיְּ ,ד ַהיְ נוַּ ,על יְ ֵדי ׁ ְשמוֹ ת ֶא ְהיֶ ”ה ׁ ֶש ַ ּב ּ ָפנִ ים יורד ִמ ּׁשוּ ם ָהכִ י ֵאין ֵ ּברוּ ר ַ ּגם ֵּכן ַ ּב ּׁ ְש ִב ִיעיתְ ,ו ַעל זֶ ה נִ ְק ֵראת ׁ ַש ָ ּבת לַ ה’,
רוּפי ֱ‘אל ִֹהים’ ׁ ֶש ֵהם ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ‘חוֹ ָתם’ ,יִ ְת ַמ ְּתקוּ ַה ֵ ּצ ֵ ְוזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר יַ ְר ִּכ ֵבהוּ ַעל ָ ּב ֳמ ֵתי ָא ֶרץ ,א ֶָרץ זוֹ ֵּכיוָ ן ׁ ֶש ֵאין ָ ּב ּה ֵ ּברוּ ר:
רוֹ ֶמזֶ ת לִ ׁ ְשכִ ינַ ת ֻע ֵּזנוּ ַה ִ ּנ ְק ֵראת ֶ‘א ֶרץ’ָ ,וּב ֳמ ֵתי ֵהם (מחשוף הלבן פר’ בהר)
ְויִ ְת ַ ּב ּ ְטלוּ ַה ִ ּדינִ יםְ ,וזֶ הוּ ָחתוּ ם ְ ּבאוֹ ְצר ָֹתי( :פיתוחי חותם)
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ה מחוברים
אוצרות הפרשה
הגאון הצדיק רבי יעקב מאיר שכטר שליט”א
ואף על משה רבינו כתב
רבינו (בתורה ד׳) שגם אצלו היתה
ומובא בשם הבעל שם טוב זי”ע כי מיד
כשאדם חושב לעשות תשובה נעשה
עצם הרצון לשוב עושה
הבחינה של רצוא ושוב ,אמנם יחוד למעלה. ייחוד
הוא היה במדריגה הגדולה והנה רביה”ק ורבי נתן לחמו בחרב במשנה בסנהדרין איתא :דכל
ביותר בבחי׳ ׳אין’ ,אך אי ובחנית נגד היאוש ,ומן הסתם מיליון ישראל יש להם חלק לעולם הבא
אפשר להיות בבחינה זו תמיד, אנשים אבדו טוב נצחי עבור שלא ידעו חוץ משלשה מלכים וארבעה
כי הוא היה עלול להתבטל לגמרי ,לכן הוכרח ההתחזקות של רבי נתן ,כי הבעל דבר הדיוטות ,והגמ’ שם מקשה על
שתהיה לו שהיו לו אז הבחינה של רצוא ושוב, רעדט איין די מענטש אחר שח”ו נכשל כמה וכמה למה לא נמנו בין
בבחינות עליות וירידות ,ועי״ז צמח ועלה והתעלה ארכיון 'עוז והדר' בחטא ,כי כבר אבדה תקוותו ער האט אלו שאין להם חלק לעולם הבא,
ממדריגה למדריגה כמידתו של משה רבינו שאין פארלוירן דעם רבש”ע (וזה הסוד הבעל דבר והגמ’ מפרש על כל אחד איזה
לנו בו השגה כלל… אינו מגלה להאדם קודם החטא ,רק אח”כ אומר היצה”ר את זאת שאין זה בכלל אינו זכות היה לו אשר בשביל זה
לפי זה מבאר רבי צדוק את הפסוק הנאמר לו חלק לעולם הבא ,עכ”פ היוצא מזה איך שזכות להאדם) ,אבל על זה צעק רביה”ק קיין יאוש איז
לפני הסתלקות משה רבינו “בן מאה ועשרים שנה אחד וכדו’ הצילם מעונש הקשה הזה שלא יהא נישט פארהאדען ,כי איך שהוא‘ ,הקב”ה איז ביי
אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא” (דברים לא, חלקם בעולם הבא ,וזה יסוד גדול שצריכין לזכור דיר ,מיט דיר ,נעבן דיר’ [ הקב”ה אצלך ,עמך,
ב) ־ כלומר ,כבר אין לי עליות וירידות ,ואיני יכול תמיד לחטוף עוד טוב ועוד טוב ,עוד אנחה ועוד וקרוב אליך] ,וכל אחד יזכה לתיקון ,כי לא ידח
לעלות מדרגא לדרגא ,וא״כ אין לי כבר מה לעשות קרעכטץ ,ועוד הלכה בדיני התורה ,כי כל הלכה ממנו נידח.
(צפרא דשבתא וישלח שנת תשע”ד לפ”ק)
הוא הוא עוד השגה בהקב”ה ,וכמבואר בדברי
בהאי עלמא ,כבר סיימתי את תפקידי בהאי עלמא, רבינו בהמאמר ימי חנוכה (ליקוטי מוהר”ן ח”ב סי’ ב)
והוא מוכרח כבר לעלות לעלמא דאתי. שובו אל ה’ כי כל מה שיודעין ומכירין אותו יתברך ביותר,
היוצא מכל הנ״ל שלא שייך במציאות לחיות מצינו בחז”ל שכל הנביאים דברו על תשובה, סמוכים אליו ביותר ,וההלכות שזוכין ללמוד,
בעולם הזה ללא עליות וירידות ,וזה אחת מטעותי בפרט מי שזוכה לחדש בהם ,זה בחינת שעשוע אך לא גילו כיצד שבים בתשובה ,עד שבא הושע
עולם הגדולים ,שאפשר לחיות תמיד במצב של עולם הבא ,בבחינת (נדה עג) ‘כל השונה הלכות בן בארי ואמר (הושע יד ג) “קחו עמכם דברים ושובו
רצוא ,כך שאין שייך להתלונן שאין לו מתיקות בכל יום ,מובטח לו שהוא בן העולם הבא’ .כי אל ה’” ,שעיקר התשובה על ידי דיבורים .שכל
“געשמאק” אין לערנען ,כי אדרבה היא הירידה, כשנתחדש הלכה ,נתחדש שכל וידיעה ,והדעת אלו הדיבורים יש בהם אמירה להשי”ת – שאנו
שכשמתגברין עליה צומחים וגדלים בדרך ה׳, הוא עיקר שעשוע עולם הבא“ .ווייל זיי וועלן מחלקו ,וכמובא בחיי מוהר”ן ,שעל האדם לצעוק
כי רק עי״ז נעשין התיקונין ,ורק כך מכירים את שטיין דעם מענטש צוהילף בעת בא יומו ,די תמיד אל השי”ת “יהיה מה שיהיה ,איני עוזב את
השי״ת היטב פעם מירידה זו ופעם מירידה אחרת, חטאים וועלן איהם נישט שטיין צוהילף” ,ע”כ השי”ת” .זהו מהות התשובה ,קחו עמכם דברים
וכך הולכים וצומחים .ועולים ומתגדלים ובונים ישתדל להוסיף כמה יותר שיכול מצוות ומעשים ושובו אל ה’.
ונבנים בכל העולמות. (אוסף אמרים אלול ר”ה סוכות – מאמר דברי חיזוק) טובים בסור מרע ועשה טוב ,והם יעמדו לזכותו,
הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן שליט”א
אין טהרה כתורה -ע”י הרר”א מליז’ענסק זי”ע (ד”ה זכור)
האזינו -שבת שובה
בלשון הכתוב בפרשתן (לב ז) ‘שאל
לימוד התורה תטהר נפשו אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך’ ,כי אמון בם -אמונה בכח התפילה
של אדם הקב”ה אומר לאדם ‘שאל’ ממני ובפרט בימים האלו
בפרשתן‘ ,ויאמר אליהם שימו כל משאלות ליבך כי אני ‘אביך’, בפרשתן‘ ,צור ילדך תשי ותשכח (לב יח–
(לב מו–מז) לבבכם לכל הדברים וגדול כוחה של תפילה לפעול כ) קל מחוללך וכו’ ,כי דור תהפוכות המה
אשר אנכי מעיד בכם היום וגו’ ,כי לא דבר רק ולהמשיך כל ההשפעות הטובות, בנים לא אמון בם’ ,ופירש הרה”ק ה’אורח
הוא מכם’ ,ופירש רש”י‘ ,שימו לבבכם – צריך אדם וזהו ‘ויגדך’ מלשון המשכה (כמו לחיים’ מזלאטשוב זי”ע (ד”ה צור) כי הנה
שיהיו עיניו ולבו ואזניו מכוונים לדברי תורה וכו’, גוד אחית) ,שמא תאמר מנין אדע ובעשייתו האדם ‘צריך להאמין בתפילתו
ארכיון 'עוז והדר'
כי לא דבר רק הוא מכם – לא לחינם אתם יגעים שאכן אהיה נענה בתפילותיי ,לזה שפועל למעלה וכו ’,ויחשוב שהוא עולם
בה ,כי הרבה שכר תלוי בה’ .לעומת זאת מצינו אמר ‘זקניך ויאמרו לך’ ,שהרי גם קטן ונכלל בו כל העולמות מרום המעלות ,על
לרבינו האור החיים הק’ זי”ע על הא דכתיב בריש כן כאשר יפשפש במעשיו ומתחרט עליהם יכול הצדיקים הנקראים ‘זקנים’ בידם לפעול עבורך
פרשתן (לב ב) ‘יערוף כמטר לקחי’ ,שמבאר מהו לפעול בעולמות העליונים עד מקום שורש ישועות‘ ,על אחת כמה וכמה כשתתפללו מקירות
דמיון ה’מטר’ והגשם ל’לקחי’ ולתורה – שהוא על נשמתו ,ויוכל להפוך מדת הדין למדת הרחמים ,לבכם להבורא ב”ה’.
דרך מה שאמרו חז”ל (אבות ג יז) ‘אם אין קמח אין
תורה’ ,ועל פי זה יתפרש שיעור הכתוב כאילו שובה ישראל -יעשה כפי כוחו וה’ יגמור ונותן כח ועוז למעלה כמו שנאמר (תהילים סח לה)
נאמר יערוף לקחי כמטר‘ ,שאין הקב”ה שואל בעדו תנו עוז לאלוקים’ .ושלא יהא ח”ו בכלל האמור
מהאדם ללמוד תורה עד שמכין לו כדי פרנסתו’, כתיב‘ ,שובה ישראל עד ה’ (הושע יד ב) אלוקיך’, ‘צור ילדך תשי ותשכח קל מחוללך’ ,כלומר
וממשיך האוה”ח בזה”ל ,וממוצא דבר אתה למד, איתא בפסיקתא (פיסקא שובה ישראל פ”ט) ,וז”ל שובה ששוכח שהקב”ה מחולל ויוצר אותו מהעולמות
שאם לא יטיפו מפיהם טיפי תורה אין חפץ ה’ ישראל עד ה’ אלוקיך( ,משל) לבן מלך שהיה רחוק העליונים למען יוכל לפעול בתפילותיו ובמעשיו
לתת להם מטר ,והוא מה שפירשנו במאמר התנא מאביו מהלך מאה יום ,אמרו לו אוהביו ,חזור אצל הטובים .ועל כך אמר הכתוב כי דור תהפוכות
אם אין קמח אין תורה ,פירוש אם ראית שאין קמח אביך ,אמר להם איני יכול ,שלח אביו ואמר לו המה – שיש בידם לזעזע את כל העולמות ,ולהפוך
דע שאין תורה .עכ”ל. הלוך מה שאתה יכול לפי כחך ,ואני בא אצלך מידת הדין בשורשה לרחמים גלויים ומרובים,
ואם אמרו חז”ל ‘דברי תורה (ברכות לב ):צריכין בשאר הדרך ,כך אמר הקב”ה לישראל שובו אלי אלא שלא אמון בם – שאינם מאמינים בעצמם
חיזוק בכל יום’ ,על אחת כמה וכמה בימים אלו – ואשובה אליכם ,עכ”ל .וכך כתב רבינו יונה (בתחילת ובכוחות האדירים שיש בהם...
ימי התשובה ,וכדאיתא במדרש (שמו”ר לח ד) לבאר שערי תשובה) ‘והתבאר בתורה ,כי יעזור ה’ לשבים כלל הדברים ,לדעת ולהאמין בכח הגדול שנתן
את האמור בנבואת ‘שובה ישראל’ – ‘קחו עמכם כאשר אין יד טבעם משגת ויחדש בקרבם רוח לנו הקב”ה להתפלל אליו בכל עת מצוא ,ומובטחנו
דברים ושובו אל ה’’ (הושע יד ג) ,שאמרו בני ישראל טהור להשיג מעלות אהבתו’. שאין תפילה החוזרת ריקם .וכך פירש הרה”ק
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ו מחוברים
אוצרות הפרשה
עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר מטהרין’ – שמתחילה יטהר עצמו ואז יזרוק אל הקב”ה‘ ,עניים אנו ואין לנו להביא קרבנות,
עד שירצה את חברו .וכן נפסק להלכה (שו”ע תרו הקב”ה עליו מים טהורים ויטהרהו. אמר להם דברים אני מבקש ,שנאמר קחו עמכם
ס”א ובמ”ב סק”א) שיש חיוב בערב יום הכיפורים דברים ושובו אל ה’ ,ואני מוחל על כל עונותיכם
לפייס ולרצות את מי שפגע בו כדי שיוכל להיות
כל האוכל ושותה בתשיעי -מצות אכילה
יב ,ואין דברים אלא דברי תורה ,שנאמר (דברים א
נקי וזך ביוה”כ מכל שמץ עוון ואשמה. בערב יוהכ”פ א) אלה הדברים אשר דבר משה’ .וכן אמרו (ויק”ר
נפלאות מצינו ב’ענף יוסף’ (יומא דף פא :בעין יעקב)
(ויקרא כג לב)כתיב‘ ,ועניתם את נפשותיכם כה א) ‘אם נכשל אדם בעברה וכו’ מה יעשה ויחיה,
לבאר עפי”ז מצוות האכילה בערב יום הכיפורים, בתשעה לחודש’ ,והקשו חז”ל (ר”ה ט‘ ).וכי בתשעה אם היה למוד (רגיל) לקרות דף אחד קורא שני
וכמו שכתב בזה”ל ,ובספר ‘שפת אמת’ (הקדמון)
מתענין והלא בעשירי מתענין ,אלא לומר לך כל דפים ,ואם היה למוד לשנות ’.פרק אחד ישנה
כתב וז”ל ,ולי נראה כי לענין כפרת עון יותר תלוי האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו שנים.
ביום הט’ מיום העשירי ,כי בט’ צריכין ישראל התענה תשיעי ועשירי’.
וכבר כתב ה’אור החיים’ הק’ זי”ע (לעיל ל ו)
לתווך השלום ביניהם וכמו שאמר רבי אלעזר בן וביאר הרה”ק רבי יהושע מבעלזא זי”ע את על הפסוק (שם ב)‘ ,ושבת עד ה’ אלוקיך ושמעת
עזריה (יומא פה ):דעבירות שבין אדם לחבירו אין מצות האכילה ביום זה ,כי מטבע האדם הוא שעל בקולו’ ,וזל”ק‘ ,ושמעת בקולו שהוא תלמוד
יוה”כ מכפר עד שירצה את חברו ,ומטעם זה נתן ידי הצום מתמעט חלבו ודמו שנוצרו מן האכילה תורה ,ולא הזכיר עמו דבר אחר ,וזו היא התחלת
הקב”ה מצוה זו לאכול ולשתות ביום זה שיהיה שאכל ביום אתמול ,וכנגד זה אנו מתפללים בכל התשובה ’.שצריך השב עשות.
לאדם לב אחד תענית (ומקורו בברכות יז‘ ).שיהא מעוט חלבי ודמי
על כן ,חזקו ונתחזקה בלימוד התורה טו
שנתמעט היום ,כחלב מונח על גבי המזבח לפניך
קודם ביותר צריך להיזהר ושמח ,כי
שיאכל האדם יש ותרצני’ ,על כן אין מן הראוי לאכול בערב יום
והמאור שבה יחזירנו למוטב (איכ”ר פתיחתא ב)
לו ב’ לבבות כי אז שלא יבוא לידי כעס, כיפור אכילה של ‘רשות’ ,כי איך יקריב חלב ודם
וכדאיתא במדרש (ילקוט ירמיה רמז רפב) ‘רב הונא
כי השטן משתדל יש לו לב רגז ,ולכן זה לקרבן מן המובחר ,לפיכך אמרה תורה לאכול
ורבי ירמיה ורבי חייא בר אבא ,כתיב (ירמיה
טז יא) ‘אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו’ ,הלואי
אמר הכתוב (ישעיה בכל כוחותיו להביא בתשיעי כדי שיווצר חלב ודם מאכילת ‘מצוה’,
אותי עזבו ותורתי שמרו [– שהקב”ה מתאונן
נח ד) ‘הן לריב לידי כעס ומחלוקת, וממילא יהא חשוב כאילו הקריב חלב ודם של
ואומר על ישראל שהלוואי שהיו עוסקים בתורה
וכאותם דברים ומצה תצומו’ ,כי מצוה על גבי המזבח.
למרות שחטאו] ,שאילו תורתי שמרו מתוך שהיו
כדרבונות שאמר ביום הצום תתגבר ולפי דבריו הקדושים הוסיף בנו הרה”ק רבי
מתעסקין בה היתה מחזירתן למוטב’.
הגה”ק ה’נודע המרה המחרחרת ישכר דוב מבעלזא זי”ע לפרש הפיוט שאומרים
וכה ביאר הרה”ק רבי בונם מפרשיסחא זי”ע
ביהודה’ זי”ע וז”ל. כל ריב וכל נגע, בסליחות בערב יום כיפור ‘ירצה צום עמך אשר
בלשון הכתוב (תהילים יט ח) ‘תורת ה’ תמימה משיבת
והנה מעשה שטן ולכן צוה ה’ לאכול דמו לך מזה ,חשוב חלבו פעל זבח וקרבנו אל
נפש’ ,כי הנה בשעה שאדם חוטא מסתלקת נשמתו
ולשתות ולהתענג ביום הקדוש – ערב תבזה ,חתום עליו אות חיים ותפלתו תחזה,
ממנו ,אמנם התורה היא ‘משיבת נפש’ ,ותחזיר לו
יוה”כ ,רובם באים בדשן ,אז לב מחר יהיה האות הזה’ ,כי הצום והתענית ביום
נשמתו וכל כוחות נפשו שנאבדו מחמת חטאיו
שמח ייטיב פנים לידי כעס עבור דבר הכיפורים חשוב כהקרבת קרבן והזאת הדם על
(מובא בספר ביכורי אביב פרשת כי תצא).
שטות ...וגם הנר נזעמים אל פנים המזבח ,לכן מן הראוי להחשיב את האכילה של
אינו צריך (שהרי לחבר את האהל עכשיו ‘כעל זבח’ שלמים ,וממילא וקרבנו של
הכל ממהרים ויאסוף כל ישראל מחר לא תבזה ,ויעלה לריח ניחוח אשה לה’ ואז יום הכיפורים
יקבל תפילתו שיתפלל למחר ביום הקדוש.
חברים ברגל יחף לביהמ”ד עם ‘נרות שבעת ימים קודם -ענין ההכנה לקראת
עומדים לפני ה’ ומעתה דעת לנבון נקל שהאכילה בעיוה”כ
חיים’ בידיהם ,כדי ע”כ. צריכה להיות בקדושה ובטהרה ,שהרי עומד יוה”כ
להדליקם כנהוג להקריבה למחר לריח ניחוח. כה רמז הרה”ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב
צריך ביותר
משום סימן טוב, זי”ע (תורת המגיד מזלאטשוב יוה”כ) בלשון המשנה
עיי’ רמ”א תרי שלא להיזהר עד שירצה את חברו -פיוס וריצוי (יומא נג ):שם נתבאר כל ענין עבודת כה”ג ביום
יבוא לידי כעס,
כי השטן משתדל ס”ד)‘ ,שכבר הגדיל בערב יוה”כ ,וזהירות יתירה מן הכעס הכיפורים ,נכנס למקום שנכנס ועמד במקום
המדורה מדורת כוחותיו בכל ומהמחלוקת שעמד ,שאף אם יכנס למקום הקדוש ביותר אינו
להביא לידי כעס גיהנם ,שכל הכועס כתיב‘ ,שובה ישראל עד (הושע יד ב–ג) ה’ אלוקיך נכנס אלא ‘למקום שנכנס’ מתחילה ,כלומר מה
ומחלוקת ,וכאותם כל מיני גיהנם שולטין כי כשלת בעונך ,קחו עמכם דברים ושובו אל ה’’, שהכין את עצמו מבעוד מועד ,וכך ‘עמד במקום
בו ע”כ. דברים כדרבונות ולכאורה צריך ביאור מדוע האריך הכתוב בלשונו שעמד’ במדרגה שהכין את עצמו להתייצב מראש.
הגה”ק שאמר עד שנראה כ’כפל’ הלשון – ‘שובה ישראל’ וכן הנה במשנה דימה התנא רבי (סוף יומא) עקיבא
ה’נודע ביהודה’ זי”ע (דרשות הצל”ח לשבת שובה ,דרוש כד ‘ושובו אל ה’’ ,ומבאר הרה”ק ה’חתם סופר’ זי”ע את ‘טהרת יוהכ”פ’ לטהרת המקוה ,וביאר ב’ילקוט
אות יב) וז”ל .והנה מעשה שטן ביום הקדוש – ערב (דרשות לשבת תשובה תקנ”ה יז ).שבתחילה דיבר הנביא הגרשוני’ (קונט”א ערך תשובה) שכשם בטהרת המקוה
יוה”כ ,רובם באים לידי כעס עבור דבר שטות... לשוב ע ל עוונות שבין אדם לחברו ,וזהו שאמר מצינו ברמב”ם (מקוואות פ”א ה”ט) ש הקופץ למקוה
וגם הנר אינו צריך (שהרי הכל ממהרים לביהמ”ד עם ‘נרות שובה ישראל עד ה’ אלוקיך ,ר”ל על החטאים הרי זה מגונה ,כך גם לגבי טהרת יוהכ”פ נאמר כן
חיים’ בידיהם ,כדי להדליקם כנהוג משום סימן טוב ,עיי’ רמ”א המגיעים עד ה’ אלוקיך ולא עד בכלל ,והם דברים הקופץ לטהרת זה היום ללא הכנה הרי”ז מגונה,
תרי ס”ד)‘ ,שכבר הגדיל המדורה מדורת גיהנם, שבין אדם לחברו (ועיי”ש עוד) ,ורק לאחר מכן ‘קחו אלא יתחיל בהכנה קודם לכן דרגא בתר דרגא,
שכל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו ע”כ .והיינו עמכם דברים ושובו אל ה’ – בדברים שבין אדם ולא ‘יקפוץ’ בריגעא חדא.
שכבר הבעיר אש להבה של מדורה וכבר אינם למקום. עוד ביאר ב’בינה לעיתים’ כי (דרוש יא) כמו
זקוקים עוד להדליק אור של נר ,ואוי שכך עלתה ואכן שנו חכמים בלשון המשנה (יומא פה): שבטהרת מעיין ומקוה הרי מעיין ובור מים לפניך
בידם רח”ל. עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, ומ”מ לעולם לא יטהר האדם אם לא עשה תחילה
ואדרבה מחובת היום להרבות באהבת ישראל עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים איזה פעולה לטובה – שהכניס כל גופו תחת המים
כה ,וכמו שאומרים בתפילת מוסף (אחר סדר מכפר עד שירצה את חברו ,דרש ר’ אלעזר בן המטהרים ,כך הוא בטהרת יוהכ”פ ,אף שהקב”ה
העבודה) ‘יום שימת אהבה ורעות ,יום עזיבת קנאה עזריה’מכל חטאותיכם לפני ה’ תטהרו’ (ויקרא טז ל), בא לטהר את בני ישראל ,מ”מ על האדם לנקות
ותחרות’ ,ולהוסיף בצדקה וחסד. עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, ולטהר עצמו תחילה ,וזהו אומרו ‘לפני מי אתם
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ז מחוברים
אקטואליות תשובות
מבית הוראה אביר יעקב
הגאון הגדול רבי מאיר סירוטה שליט"א
מותר לעשותו .דהנה מצאנו
שהתירו לקנח אפי’ בהרבה מים
דהלכלוך הוא מבחוץ ואינו בלוע
בתוך העדשה ,והוה כשטיפת כלים
הנחת עדשות בתמיסה בשבת
שנשפכו על השולחן בסמרטוט דמבואר להדיא בשו”ע (סי’ שכג סעי’ האם מותר להכניס עדשות מגע שאלה.
שאינו מקפיד על מימיו (עי’ ו) דמותר לשטוף אותם ולנקותם. רכות בנוזל ניקוי – תמיסה.
ואף בנוזל מיוחד המחטא ג”כ מותר
במשנ”ב סקנ”א בסופו) ,והוא הדין
לשוטפן ,כדין כלים שמותר לנקותם לכתחילה יזהר לנקות את העדשות תשובה.
כאן שאין שום איסור בזה, סמוך לכניסת השבת .ובאופן שניקה את העדשות
גם בחומרי ניקוי .אמנם לשפשף
ומיקרי שפיר שאינו מקפיד על בידיו אסור ,דאפי’ אם נאמר מותר להכניסם גם בנוזל חיטוי – תמיסה .אמנם
מימיו ,ולפיכך אין חשש שמא שדינם כעורות ,הרי מבואר בביאור אם לא ניקה את העדשות קודם השבת ,מותר
יבוא לידי סחיטה ,וכמבואר גם הלכה (ד”ה זע”ז) דבעורות אסור להכניסם רק בנוזל שאין מעורב בו חומרי ניקוי
בסוף סי’ ש”א (סעי’ מו) .ובפרט לשפשפן בידיו .ולגבי אם מותר רק חומר המשמר את העדשות [ונמכר כהיום
ארכיון 'עוז והדר' כ”תמיסה מיוחדת לשבת”].
בנידו”ד שבדרך כלל הוא רק לשרותם בנוזל נקיוי [תמיסה] אחר
מים מועטים (עי’ משנ”ב סקנ”א). שנתלכלכו ,נסתפק בזה מו”ר דאולי ולכתחילה ,גם כשמשתמש עם חומר שאינו
יש להתיר כיון דהלכלוך אינו בלוע בתוך העדשה. רק משמר ואינו מחטא ,יזהר לנקות את העדשות
ולהלכה למעשה ,הורה מו”ר דלא יכניסנו במים סמוך לכניסה השבת .
ניקוי מוצץ או פיטמת בקבוק במים רק יעשה כמבואר בתשובה בפנים. ובעדשות קשיחות מותר בכל גוונא אף להניחם
בחומר מחטא ,דדינם ככלים שאין בהם שום חשש
קרים או חמים [וכמבואר בשו”ע סי’ שכג סעי’ ו).
האם מותר לרחוץ מוצץ או פיטמה שאלה. ניקוי המשקפיים ע”י ספריי ומטלית
של בקבוק ,במים קרים או במים חמים מהמיחם האם מותר לנקות משקפיים עם שאלה. ניקוי עדשות שנפלו על הרצפה
[כדי לחטאות היטב]. ספריי ניקוי – המיוחד לניקוי המשקפיים ,ולקנחו
לאחר מכן במטלית המיוחדת לכך או בטישיו.
ונתלכלכו
תשובה.
מותר גם במים חמים מהמיחם. נפלו העדשות על הרצפה בשבת שאלה.
מותר ,ואין שום חשש בזה .ועי’ תשובה.
הרחבת הדברים .הנה מוצץ ופיטמה
ונתלכלכו ,כיצד מותר לנקותם בשבת .והאם
בהערה. מותר להכניסם כך [כשהוא מלוכלך] בשבת לתוך
של בקבוק ,וכן פיטמות של השדיים וכדומה
דינם ככלים מחמת עוביים ,ולפיכך מותר לרחוץ
הנה העדשה של הרחבת הדברים. נוזל.
ולשפשפם במים יחד עם חומר ניקוי ,וכמבואר
המשקפיים [העשוי מפלסטיק או מזכוכית] דינו
ככלי ,ומבואר בשו”ע (סי’ שכג סעי’ ו) דמותר לשטוף
מותר לשוטפן ולהסיר בידו את תשובה.
בסי’ שכ”ג (סעי’ ו) .ומה שכבתנו שמותר גם במים הלכלוך מן העדשות ,אמנם אסור לשפשפם בידו
כלים אפי’ אם חומרי ניקוי ,כיון דאין שום סיבה כדי לנקותן .וכן לא יכניסנו כך [עם הלכלוך]
חמים (אפי’ כשהם לחים ממים וכדומה) יתבאר בארוכה לאוסרו ,רק יזהר שלא יסחטנו .ובנידו”ד ,כשמקנח לתוך התמוסה ,ועי’ בהערה.
אי”ה בסי’ שיח (סעי’ יא) ,עיי”ש .וע”ע בסי’ ש”ח ס”ג העדשה (אפי’ בסמרטוט המיוחד לזה) וכוונתו להעביר
שו”ת ג’ בענין ניקוי הרשת של מזגן. וליקח המים מכאן [ולא להביא המים לכאן], הנה לשוטפו מותר כיון הרחבת הדברים.
הגאון רבי אהרן מרדכי גרין שליט”א
מתענים? תלמוד לומר בערב ,אם בערב יכול
משתחשך? תלמוד לומר בתשעה ,הא כיצד
שהעולם לא נהגו כשיטת הרמב”ן,
לענין מעשה כתבו השו”ע הרב
אמירת וידוי בערב יום
מתחיל ומתענה מבעוד יום כדי להוסיף מחול והמשנה ברורה [שם] שנכון כיפור
על הקודש ,וגם ביציאתו מוסיף דכתיב מערב עד להחמיר ולהתוודות ממש סמוך א .בגמרא [יומא פז :]:תנו רבנן
ערב. לשקיעה כשיטת הרמב”ן[ .במטה מצות וידוי ערב יום הכיפורים
ב .ההוספה צריך להיות מעט קודם בין אפרים סי’ תריט ס”ח כתב ,שסמוך עם חשיכה ,אבל אמרו חכמים
השמשות כדי שיהא עדיין ודאי יום ,כי מבין לחשיכה יאמר נוסח אשמנו וכו’ יתודה קודם שיאכל וישתה שמא
ביחידות ובלחש ,וכבר תמה עליו תיטרף דעתו בסעודה ,ואף על
השמשות נכנסים לספק לילה.
הגה”ק ממונקטש בנימוקי או”ח פי שהתודה קודם שאכל ושתה,
ג .בזמן בין השמשות יש כמה שיטות ,לשיטת מתודה לאחר שיאכל וישתה ,שמא
ארכיון 'עוז והדר' דמדוע שלא יאמרוהו בציבור
רבינו תם זמן בין השמשות מתחיל שלש ורבע אירע דבר קלקלה בסעודה ,ואף על
ובקול ,כי בפשטות לשון הגמרא
מיל לאחר שקיעה הראשונה שאז מתחיל שקיעה משמע כשיטת הרמב”ן .ע”ש]. פי שיתודה ערבית יתודה שחרית,
שניה ,ונמשך שלש רבעי מיל עד לצאת הכוכבים. במנחה, יתודה שחרית יתודה במוסף ,במוסף
ג .את הוידוי צריך לומר דווקא בעמידה[ .ותנאי
ולשיטת הגאונים מתחיל זמן בין השמשות מיד הגמרא לשון כאן במנחה יתודה בנעילה ,וכו’[ .עד
העמידה יתבאר להלן בהלכות יום הכיפורים
לאחר השקיעה .ולשיטת היראים מתחיל זמן בין שם].
ס”ב].
השמשות שלש רבעי מיל קודם השקיעה. ב .רוב הראשונים [הו”ד בב”י סימן תרז] ,למדו
ד .כתב המשנה ברורה [בסימן רסא ס”ב במ”ב בפירוש הגמרא ,דהוידוי שקודם האכילה היינו
ובה”ל שם] דזמן התוספת אינו מבורר בגמרא ,אך מצות תוספת שבת ביום כיפור בתפלת מנחה ,והוידוי שלאחר האכילה היינו
לא סגי בזמן כל שהוא ,אלא שצריך קצת יותר, א .מצות עשה מן התורה להוסיף מחול על בתפלת מעריב ,אולם הרמב”ן למד כפשטות לשון
ושיעור התוספת עם בין השמשות ביחד עולה הגמרא ,דחוץ ממה שמתודים במנחה ובמעריב הקודש ביום כיפור בין בכניסתו ובין ביציאתו,
כמעט חצי שעה ,דהיינו שאם נחשב זמן בין צריך להתודות לאחר האכילה סמוך לבין השמשות ולמדוהו בגמרא ראש השנה [ט ].מהפסוק
השמשות לשלש עשרה וחצי דק’ [לפי החשבון ממש לפני השקיעה כדי שיהיה נקי מכל חטא “ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב
ששיעור מיל הוא ח”י דק’] ,נמצא שזמן תוספת מיד בכניסת יום הקדוש .והגם שכתב הבית יוסף מערב עד ערב תשבתו שבתכם” ,יכול בתשעה
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ח מחוברים
אקטואליות תשובות
מבית הוראה אביר יעקב
שבת בהדלקת הנרות ,ממילא לא תוכל לשתות ה .מאידך עיין בשו”ת ארץ צבי [סי’ ס] שכתב שבת הוא שש עשרה וחצי דק’ ,ואם נחשב זמנה
לאחר ההדלקה אלא אם כן תתנה שאינה מקבלת דזמן תוספת שבת הוא שני דק’ .ובשו”ת אבני נזר בח”י דק’ [לפי החשבון ששיעור מיל הוא כ”ד דק’],
שבת בהדלקתה ,דבמקום צורך גדול מקילים בזה, [סי’ תצח] כתב בשם סידור הרב ,ששיעור תוספת נמצא שזמן תוספת שבת הוא י”ב דק’ ,וכתב עוד
אך באופן זה לא תברך שהחיינו בהדלקת הנרות שבת הוא ארבע דק’ .ויש מורים להתחיל התוספת המשנה ברורה“ ,ואשרי מי שיפרוש ממלאכה ויקבל
כי לאחר שתברך שהחיינו לא תוכל לשתות ולא שבת חמש דק’ לפני השקיעה ,לפי שקשה לסמוך עליו שבת חצי שעה קודם השקיעה או שליש שעה,
יועיל התנאי ,רק תברך שהחיינו בבית הכנסת לגמרי על השעונים ,ועל זמן השקיעה המופיע שהוא עשרים דק’ ,שבזה יוצא דעת כל הראשונים”,
יחד עם הציבור ,והנשים שברכו כבר שהחיינו בלוחות ,וכן ראוי לנהוג למעשה בערב יום כיפור. וכוונתו לצאת שיטת היראים שזמן בין השמשות
בהדלקת נרות לא יברכו בשניה[ .ע”פ שו”ע רמ”א ו .אשה שמדלקת נרות ארבעים דק’ קודם מתחיל ח”י דק’ [לפי שיטה אחת] קודם השקיעה,
ומ”ב סי’ רסא]. השקיעה ,כיון שהמנהג הוא שהנשים מקבלות ולתוספת שבת מוסיף שני דק’.
הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט”א
רבה של שכונת רמת אלחנן בבני ברק ובעמח"ס 'חשוקי חמד'
עובר על איסור תורה ,דלא גרע
ממשיאו עצה שאינה הוגנת,
כרת ,משא”כ תפילין ,בכל זאת
יתכן שאין לנו אלא מה שלפנינו
האוכל ושותה בתשיעי
ומסיק שהא דאסור להאכיל והיא מצות הנחת תפילין ,ואם החזון יחזקאל ,שוחרר בסעודה
למי שלא נטל ידיו היינו רק כשיגיע יום הכיפורים יהיה אנוס, המפסקת ,ובמקום לאכול ,הניח תפילין
כשנותן לו משלו ,דאז הוי כתרי
עברי דנהרא דאינו יכול ליטלו
ויצטרך לאכול בגלל פקוח נפש,
יאכל .וראיה לכך מדברי השדי
בספר “מלך ביופיו” (תולדות חייו של מרן שאלה.
הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ”ל) מסופר שהוא שוחרר
מעצמו ,אבל כשהאורח יכול חמד (מערכת יום הכיפורים סימן א אות י)
מכלאו במוסקבה בערב יוהכ”פ תרצ”ב ,הוא
לקנות במחיר מלא פת בכל שדן מה דינו של אדם שאם יצום
הגיע לביתו בערוב היום ,כשבני המשפחה סיימו
מקום ליכא איסורא ,דבדרבנן בצום גדליה לא יוכל לצום ביום
כבר לאכול את ה”סעודה מפסקת” .את הרגעים
היכא דלא קאי בתרי עברי הכיפורים .מה יעשה באיזה צום
המועטים שנותרו עד סמוך לשקיעת החמה,
ארכיון 'עוז והדר' דנהרא ליכא איסורא כלל. יבחר? והביא חבל נביאים הסוברים
הוא ניצל לא לצורך אכילה ,כי אם כדי לקיים
ואפילו אם תמצא לומר שגם שיצום בצום גדליה כי היא המצוה
את המצוה של הנחת תפילין ,אחרי שבבית כלאו
בזה יש איסור ,יש לחלק בין איסור דרבנן שאסרו העומדת לפנינו ,ואין מעבירין על המצוות,
לא התירו לו הרשעים לקיים דתו ,והטוטפות
בהחלט ויש תורת איסור על אותו דבר ,לבין היכא ואעפ”י שצום גדליה היא רק מצוה מדרבנן .אך
היקרות נלקחו ממנו ,בתואנה שהוא עלול לחנוק
שחכמים גזרו חיוב על האדם כמו נטילת ידים יש לחלק דלאכול בצום גדליה [לאדם בריא] הוא
חטא ,ואסור לאכול כדי שיוכל לצום ,הגע עצמך את עצמו ברצועות הקדושות ,ע”כ .ומעתה נדון
ואין על הפת שם איסור כלל ,בכה”ג ודאי שרי. מה דינו של אדם שלא טעם מאומה במשך היום
ומה שלא יברך אח”כ ברכת המזון הרי בשעת האם מותר לאכול בשר עוף בחלב כדי שיהיה לו
כח לצום ביוכ”פ?! אבל להניח תפילין היא מצוה, ט’ בתשרי ,ולפנות ערב נזדמנו לפניו מזון לטעום
אכילה אין כאן איסור ,יעו”ש. לפני הצום או תפילין ,ולא יכול לקיים את שניהם
ונראה דבערב יום הכיפורים חייב להאכילו, וכעת עומדת לפנינו גם מצות יום הכיפורים וגם
המצוה לאכול בערב יוכ”פ ,ואם יניח תפילין לא במה יבחר ,במצות אכילה בערב יוכ”פ ,או במצות
אף במקום שאינו יכול להשיג אוכל במקום הנחת תפילין[ ,אין ראיה מהמסופר לעיל ,כי יתכן
אחר ,מאחר והמצוה דאורייתא והמזון כשר ,ומה יוכל לקיים ועניתם את נפשותיכם ,אולי בכה”ג
עדיף שיאכל כדי שיוכל לקיים את מצות העינוי שטעם במשך היום]?
שהאורח לא מברך ולא נוטל ידיו אין זה מעניננו,
ובשלמא כל השנה אמרינן ליה מה לך לתת לו העומדת לפנינו .עוד יש לדון על פי דברי החיי לכאורה מצות תפילין עדיפה ,מכיון תשובה.
לאכול ,משא”כ בערב יום הכיפורים התורה אדם (כלל סח ס”א ,ציינו המשנ”ב סימן צ ס”ק כח) שכל מה שיש אומרים שהמצוה לאכול בערב יום הכיפורים
חייבתו מטעם ערבות ליתן לו ומה שאינו נוטל שחוטפים את המצוה הקלה יותר ,היינו דוקא היא רק מדרבנן ,כמבואר בשו”ע (או”ח סימן תקע ס”ג),
ידיו האיסור שלו ולא איכפת ליה לבעה”ב .וכעין כשהמצוה החמורה תגיע לידו לאחר כמה ימים, ואילו מצות תפילין ודאי שהיא מהתורה .ואפילו
זה כתוב בשו”ת מנחת שלמה (ח”א סימן לה א) בענין אבל אם באותו יום [או מהלילה עד הבוקר] ,תגיע אם החיוב לאכול בערב יום הכיפורים הוא חיוב
אדם שבא אליו אורח חשוב שאיננו שומר תורה לידו המצוה החמורה יותר ,יש לו להמתין ולא מהתורה ,וכמו שכתב המשנ”ב (שם ס”ק יד) ,מכל
ומצוות ,אבל עדיין יש לו אהבה לבני תורה וכו’, לקיים את המצוה הקלה ,כדי שיוכל לקיים את מקום אין מצוה זו מפורשת בתורה ,כמו מצות
ואם בעה”ב לא יתנהג עמו בנמוס המקובל לכבדו המצוה החמורה .ואם כן בנידוננו שהמצוה של תפילין ,שהרי היא רק נלמדת מדרשה ,ומצוה
במידי דמיכל ,בגלל שאינו מברך ,וכמו”כ אפי’ אם עינוי ביום הכיפורים תגיע מיד למחרת אולי יש מפורשת עדיפה ,כמבואר בדובב מישרים (ח”ג
יבקש ממנו בצורה מכובדת ליטול ידים ולברך, להעדיף לקיים מצוה זו ,אפילו שמצוות תפילין סימן פב) על פי התוס’ במסכת יבמות (דף ז ע”ב
יראה הדבר כפגיעה ועלבון בכבודו ,ויתכן שבגלל מונחת לפניו קודם ,וצ”ע. ד”ה ואמר)[ ,ויעו”ש שהקשה בשם בנו ,קושיה על
הדבר הזה יתרחק חו”ש ביותר מהתורה וגם יבא יסוד זה ,ועיין מש”כ לעיל דף לד ע”א בענין עבר
לידי כעס ושנאה על כל ההולכים בדרך התורה, האם מותר לתת אוכל בערב יום בשגגה על אב מלאכה ותולדה ואין לו מעות
דבכה”ג ראוי כן לכבדו באכילה ,כיון שאם לא יתן
לו יכשל האורח באיסור חמור יותר ,דאף שאין
הכיפורים למי שאינו נוטל ידיו בשביל שני קרבנות] .ויעוין בדרשות הר”ן (דרוש
ה) שכתב שאף שכל גזרות דרבנן ,עובר בעשה
אומרים לאדם לעשות איסורא זוטא כדי להציל ומברך ול”ת ,מ”מ מצוות עשה חמורה יותר ,כי כתובה
אחרים מאיסורא רבה ,ואסור ודאי להפריש
תרומות ומעשרות בשבת כדי להציל בכך אחרים
מסעדה שנכנסים אליה יהודים שאלה. מפורש .וב”טל תורה” יומא דף לד ע”ב ובקונטרס
דברי סופרים ,הוכיחו כן ממסכת זבחים (פרק
שאוכלים בלי נטילת ידים ובלי ברכה ,האם מותר
מאיסור חמור של טבל ,מ”מ בנידון זה ,הואיל וכל י מ”ב) דחטאת קודמת לאשם ,מפני שדמה ניתן
לארח אותם? ומה הדין בערב יום הכיפורים האם
האיסור של הנותן לו לאכול הוא רק עבירה של על ד’ קרנות ויסוד ,ובתוי”ט כתב אף דגם אשם
מותר לתת להם לאכול כדי שיוכלו לצום?
נתינת מכשול ,וכיון שאם לא יתן לו לאכול הרי צריך יסוד ,בחטאת מפורש היסוד בתורה ,לעומת
יכשל האורח באיסור יותר גדול ,נמצא דליכא כלל דן בזה בשו”ת תורת חסד (סימן ה) תשובה. האשם שאינו מפורש .וכך משמע מתוס’ קדושין
שום עבירה ,כיון דליכא הכא שום נתינת מכשול, וכתב בשו”ע (סימן קסג סעיף ב) כתוב שאסור להאכיל (דף טו ע”ב ד”ה אמר קרא) ומיומא דף מד ע”א (ד”ה מאי).
אלא אדרבה יש כאן הצלה ממכשול גדול מאד מי שלא נטל ידיו דיש בזה לפני עור ,וכך נפסק ואעפ”י שאם לא יאכל בסעודה המפסקת
ע”י זה שהחליף אותו בקום ועשה במכשול יותר גם בשו”ע (סימן קסט ס”ב) שלא יתן לאכול אלא למי יצטרך לאכול ביוכ”פ ,והרי יום הכיפורים חמור
קטן ,עיין שם. שיודע שיברך .ולכאורה המכשיל חבירו בדרבנן יותר מתפילין ,שהאוכל ביום הכיפורים ענשו
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ט מחוברים
ב ס " ד
מנענעים
את כל העולמות
דור עקבתא דמשיחא
מהיום יכול כל יהודי לנגוע ברזי
עולם ולהיות מאוחד עם כוונות
צדיקי עולם בנסתרות חג הסוכות
ובסדר הנענועים
לשנות סדרי העולם לטובה ולברכה
אוצר האריז"ל -חג הסוכות
לכל מי שחפץ לטעום ולהנות מפרד"ס האריז"ל
בחג הסוכות -גם למי שאין לו עסק בנסתרות
מנהגי ורמזי האריז"ל השווים לכל נפש | הלל "מתיבתא" |
הקדמה לכוונות הנענועים | לקט נפלא מכל כתבי וסידורי
האריז"ל להבנת כוונות המצוות והתפילות | סדר הנענועים
עם כוונת הרש"ש בסדר נאה ומשובח ונעים לעין המתפלל
-
-
אור הגאולה לישרי לב
ארה״ב | )718( 437-0054 :אירופה 44-20-8806-0176
להשיג בחנויות הספרים המובחרות מרכז הזמנות1800-22-55-66 :
בס"ד
אורות של אמונה
לדרך החיים
מלוקט מדברות
קדשו ותורתו של
האדמו"ר רבי דוד חי
אביחצירא שליט"א
גיליון כו
יום הכיפורים תשפ"ז
נְ ִﬣ ִיﬧין
פניני דעת לנתיבות חיי היום
חליצת הנעליים
פרקי חיזוק לחיים
של רוגע ושלווה ְ ּב ֵצל ָה ֱאמוּנָ ה
חיבור לאדמת הקודש אסתירה פני – לראות את החסד העצום הגנוז בתוך ההסתר
ביום הכיפורים אברהם כי ישתעבדו בניו בגלות לא ביקש על כך מאומה ,כי ראה סוד ההסתרות והייסורין
שהדבר הוא אך ורק לטובתם. בפרשת האזינו שאנו קוראים בסמוך ליום הכיפורים מופיע
טעם איסור נעילת סנדל ביום
הכיפורים גם כאשר נראה אלוקים בחינת דין הרי הוא הפסוק וְ ָאנ ִֹכי ַה ְס ֵּתר ַא ְס ִּתיר ּ ָפנַ י ַ ּביּוֹ ם ַההוּא )דברים לא ,יח( ,ובהמשך
נאמר ַא ְס ִּת ָירה ָפנַ י ֵמ ֶהם ֶא ְר ֶאה ָמה ַא ֲח ִר ָיתם )דברים לב ,כ( .פסוקים
אמרו חז"ל )שבת קכט ,א( לעולם ימכור מידת הרחמים אלו מעוררים את האדם להתבונן בהנהגת הבורא ,במיוחד בימים
אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו ,ובביאור ועל יסוד זה רבו הפסוקים שרמזו בהם רבותינו הקדושים נוראים אלו בהם אנו מבקשים חיים וחסד .פעמים שהאדם או
דבריהם כתב הבני יששכר ע"ה )אגרא דפרקא ולימדונו שבכל הנהגה ,בין דין ובין רחמים ,חסד עצום טמון בתוכה. הציבור מרגישים בהסתר פנים ,אך גדולי החסידות לימדונו כי
אות דש( דברים יקרים .ובהקדם מביא מה וכנאמר ַא ָּתה ָה ְר ֵא ָת ָל ַד ַעת ִּכי ה' הוּא ָה ֱאל ִֹקים )דברים ד ,לה( ,וכן דווקא בתוך עומק ההסתר ,שם בדיוק גנוז החסד הגדול ביותר
שכתב מהר"ם חאגיז ע"ה בספרו משנת חכמים כתוב וְ יָ ַד ְע ָּת ַהיּוֹ ם וַ ֲ ׁה ֵשב ָֹת ֶאל ְל ָב ֶב ָך ִּכי ה' הוּא ָה ֱאל ִֹקים )שם ד ,לט(, ומשם צומחת הישועה.
בשם חכמי הרמז ,שעניין לבישת המנעלים הוא וכן בהרבה פסוקים בתנ"ך נאמר לשון זה ה' הוא האלקים .ללמדנו מובא פירוש נפלא בשם האוהב ישראל מאפטא זי"ע ,שבימיו
כדי שלא יגע בשרו באדמה ,כי בחטאו של אדם שגם כאשר נראה אלוקים שהוא מידת הדין ,עלינו לדעת כי ה' היה דור הגון אשר קיימו את שלושת עמודי העולם ,תורה ועבודה
הראשון נתקללה כדכתיב )בראשית ג ,יז( ֲארו ָּרה שהוא מידת הרחמים הוא האלוקים ,והוא מה שנראה לנו כמידת וגמילות חסדים .ואף על פי כן הייתה שנת יוקר וחולי רב רחמנא
ָה ֲא ָד ָמה ַ ּב ֲעבו ֶּר ָך ,על כן עושים הפסק בין הרגל הדין ,כי באמת הכול רחמים גמורים. ליצלן ,וביותר סבלו עם ישראל המדוכאים השם ירחם .והיה הדבר
לאדמה .וכתב דבעבור זה במקום אדמת קודש
שיצאה האדמה מכלל ארור לכלל ברוך יש
גם מידת הגבורה חסד הוא לפלא בעיני הרב הקדוש מה פשעם של ישראל שהקדוש ברוך הוא
ובספר אור המאיר )פרשת וירא ד"ה בפסוק ויקומו( ביאר בדרך שולח עליהם ייסורים כהנה .ותוך כדי הרהוריו נטה אחד מתלמידיו
לילך יחף ,וזהו שאמר השם יתברך למשה ׁ ַשל החשובים למות ,ולקח ממנו רבו תקיעת כף שיבוא אליו מעולם
נְ ָע ֶל ָיך ֵמ ַעל ַרגְ ֶל ָיך ִּכי ַה ָּמקוֹ ם ֲ ׁ
א ֶשר ַא ָּתה עוֹ ֵמד זו את הנאמר בתהלים )קיז ,ב( ִּכי גָ ַבר ָע ֵלינ ּו ַח ְס ּדוֹ .וכה דיבר
בקודשו ,שאפילו בדבר הנראה כגבורה מאיתו יתברך ,עם כל זה האמת לגלות לו את טעם הדבר ומפני מה נגזר עליהם דין קשה
ָע ָליו ַא ְד ַמת ק ֶ ֹׁדש הוּא. כזה.
יאמין האדם שבוודאי זה גופא הם חסדיו יתברך ,וכך גזרה חכמתו
ברכת שעשה לי כל צרכי על יתברך לטובתו ולעניינים הצריכים לפעול עימו במידה כזו .והכתוב המתין הרב הקדוש עד תום השלושים ,ומשלא בא התלמיד
הלך הרב אל קברו ואמר לו מדוע אינו מקיים את תקיעת כפו.
המנעלים וטעם איסור לבישתם וְ ֵעת ָצ ָרה ִהיא ְליַ ֲעקֹב ו ִּמ ֶּמ ָנּה יִ ָ ׁו ֵּש ַע )ירמיה ל ,ז( רומז על כך ,כלומר
שמתוך הצרה עצמה מגיעה הישועה .אמנם אדם המלובש בגוף אך סיים דיבורו ונפלה עליו תרדמה ,והנה נגלה אליו התלמיד
ביום כיפור עכור אין נפשו יודעת מהטובה המלובשת בצרה עצמה .אך דוד בחלומו ואמר לו שמדברים נסתרים שבעולם העליון אסור לגלות,
בהקדמה זו מבאר הבני יששכר בטוב טעם המלך עליו השלום ,לרוב בהירותו ועוצם הכרתו במידותיו יתברך, ורק פסוק אחד יפרש לו .דוד המלך אמר )תהלים מח ,י( ִ ּד ִּמינ ּו
את מאמר רבותינו ז"ל הנזכר לעיל ,שהחשיבו אמר אפילו על דבר הנראה לכאורה שהבורא מתנהג עם בריותיו ֱאל ִֹקים ַח ְס ֶ ּד ָך ְ ּב ֶק ֶרב ֵה ָיכ ֶל ָך .ויש להבין שהרי שם אלוקים הוא דין
כל כך עניין לבישת המנעלים עד כדי שימכור במידת הגבורהִּ ,כי גָ ַבר ָע ֵלינ ּו ַח ְס ּדוֹ .שאפילו במידות הגבורה עלינו והאיך יאמר אחר כך חסדך .אלא הפירוש הוא כךּ ִ ,ד ִּמינ ּו ֱאל ִֹקים,
אדם כל מה שיש לו בעבור קניית מנעלים לידע שזהו בוודאי חסדו ,ורחמנותו עודפת על בני ישראל כרחמי כשהאדם מצוי כאן בעולם הדמיון יראה לו שהנהגת השם היא
לרגליו ,מכיוון שההפסק הוא בכדי להפסיק אב העודפים על בניו ,כי הדין אינו הולך בעצמו בלתי הרחמים. בחינת דין ,אבל ַח ְס ֶ ּד ָך ְ ּב ֶק ֶרב ֵה ָיכ ֶל ָך ,כלומר בבואו לעולם האמת
ולחצוץ בין האדם לקללה .ולכן מברכים על ששם הוא היכל האמת אז יבין שהכול חסד גמור.
המנעלים כל יום ברכת שעשה לי כל צרכי ,כי גם בהסתר הגדול ביותר נמצא השם יתברך
כל צרכיו של האדם לחפוץ בברכה ולהפסיק א ֶשר ׁ ָשם ָה ֱאל ִֹקים )שמות כ,
מ ֶֹשה נִ ַ ׁגּש ֶאל ָה ֲע ָר ֶפל ֲ ׁ
וכתיב עוד ּו ׁ תכלית הגלות לתקן הנשמות שקומטו בלא עת
הקללה. יח( ,וביאר קושט דברי אמת אור בהיר מרן רבי נחמן מברסלב זי"ע ומעט מזעיר מסוד טובת הגלות גילה לנו בספר הקדוש גליא
ועל דרך זה יבואר כפשוטו טוב טעם איסור בליקוטי מוהר"ן )תורה קטו( שהכוונה שניגש אל תוך בחינת הערפל רזיא )עמוד כ ,והובא בילקוט ראובני ערך מצרים אות ב( על הפסוק יָ ד ַֹע
נעילת סנדל ביום הכיפורים ,כי ביום הקדוש שהוא ההסתר והמניעה הבאים מחמת הדין ,וידע אשר שם הוא ֵּת ַדע ִּכי גֵ ר יִ ְהיֶ ה זַ ְר ֲע ָך )בראשית טו ,יג( .וכתב שדבר זה יראה קשה
ביותר אף נתקדשה הארץ בקדושת היום האלוקים ,שאף בהסתר הגדול ביותר נמצא הקדוש ברוך הוא. והעולם תמהים על כך ,אך יש בו סודות נוראים והקדוש ברוך הוא
ויוצאת אז מן הקללה לברכה ,ואין צורך להפסק. וכתב שם לבאר הטעם בזה ,שלפעמים אין מנוס מלהזמין לאדם הגיד כל אלו הסודות לאברהם בין הבתרים .ולכן שתק אברהם
וכן בתשעה באב ,יום המקווה לישועה שנולד מניעות בדרכו לחיים כי הקדוש ברוך הוא אוהב משפט ,אך אהבתו ולא התפלל לביטול גלות מצרים ולא אמר מאומה ,מתוך שידע
בו משיח בן דוד ,גם כן נאסר בנעילת סנדל, לישראל גוברת וגדולה יותר מאהבתו את המשפט .לכן נותן השם שאותה גלות נועדה לטובתם של ישראל ולהצלת נפשם מיד
להורות שעל ידי משיח בן דוד תצא האדמה יתברך רשות להזמין לו מניעות ,אבל הוא יתברך בעצמו מסתיר הסטרא אחרא שהיו תפוסים בידו מקדמת דנא.
מקללתה לברכה. את עצמו כביכול בתוך המניעות .ומי שהוא בר דעת יכול למצוא כי כל הנפשות שנולדו מיעקב עד שעמדו בהר סיני ,כולם היו
את השם יתברך בתוך המניעות בעצמן ,כי באמת אין שום מניעה מנשמות תתקע"ד דורות שקומטו בלא עת ,והוצרכו להתגלגל בתוך
הוראה למעשה: בעולם כלל ,ועל ידי המניעות בעצמן דייקא יכולין להתקרב להשם מצרים ולהתעסק בלבנים כדי שיתלבנו ויחזרו למקורם הראשון.
ביום הכיפורים אנו מתהלכים ללא מנעלים, יתברך. ועל כן נתגלגלו במדבר ארבעים שנה עד שתמו כל אותם שנולדו
ויש לראות זאת לא כעינוי בלבד אלא כזכות במצרים ,ואלו שעלו לארץ ישראל שהיו בני עשרים שנה זכו
גדולה של התקרבות .כשאנו דורכים על הארץ מטרת ההסתר להטיבנו באחריתנו לעלות בשביל שהיו נפשות חדשות .ובהיות שהקדוש ברוך הוא
ביום הקדוש ,נזכור שאנו דורכים על אדמת וצריך איש ישראל להכניס דברים אלו לליבו ולעורר בקרבו חפץ שלא תאבד שום נפש מישראל ,כיוון שהם זרעו של אברהם,
קודש מבורכת ,שכן קדושת היום מטהרת את ירושת אבותינו ,וידע נאמנה שכל אלו ההסתרות המניעות וצער רצה תחילה שיטהרו ויתלבנו אלו שקומטו בלא עת בשביל חטאם
העולם כולו .זוהי קריאה פנימית עבורנו להסיר עול הגלות הכל למען הטיבנו באחריתנו .וכך כתב הבאר מים ויחזרו למקורם הראשון ,ובניהם יעלו ויירשו את הארץ .ומחמת
את המחיצות ,להתחבר אל הקדושה הסובבת חיים זי"ע על הפסוק ַא ְס ִּת ָירה ָפנַ י ֵמ ֶהם ֶא ְר ֶאה ָמה ַא ֲח ִר ָיתם ,שאף כן ,אף שעל סדום ועמורה התפלל להצילם ,בכל זאת כאשר ראה
אותנו ,ולספוג את הברכה והטהרה שמקיפות
אותנו מכל עבר ביום סליחת העוונות. המשך בעמוד הבא
מו ָּסר ָא ֹבות
הדרכה מעשית בפרשת השבוע
מ ּ ֻש ְל ָחן ַה ְּמ ָל ִכים
ִׁ
עובדות והנהגות מגדולי הדורות
כפרת עוונות החמורים כלות הנפש – לעמוד לפני ולפנים ביום הקדוש מבלי להתבטל
בכוח לימוד תורה את כל החיות שלו במצווה כנאמר וָ ַחי ָ ּב ֶהם )ויקרא יח ,ה( .וכן כתוב בדוד פטירת הרמ"ע מפאנו ע"ה על ידי שלא עוררוהו
להשלים את התשובה מלך ישראל ע"ה ָצ ְמ ָאה ְל ָך נַ ְ ׁפ ִשי )תהלים סג ,ב( ,כי דוד המלך ע"ה היה
מדביקותו
יום הכיפורים הוא יום סליחת העוונות בהתפשטות הגשמיות וכמעט שלא נשאר בחיים ,וזאת כי כאשר עשה
והיטהרות הנפש .אולם ,ישנם פגמים עמוקים מצווה עשאה בדבקות עצומה בהתפשטות הגשמיות בבחינת ֵא ֶל ָיך ה' המושג של דבקות בהשם יתברך ,עד כדי כך שהנשמה משתוקקת
נַ ְ ׁפ ִשי ֶא ּ ָׂשא )שם כה ,א(. לעזוב את הגוף מרוב עונג רוחני ,היה נחלתם של קדושי עליון .כך נודע
שתשובה ותענית בלבד אינם מספיקים כדי
על הרה"ק הרמ"ע מפאנו ע"ה בעל עשרה מאמרות שהוצרך לשמירה
למרקם .דברי חז"ל והספרים הקדושים
מגלים לנו את כוחו העצום של עסק התורה
להיכנס אל הקודש ולא להתבטל מרוב דבקות שלא תיפרד נפשו מגופו מרוב דבקות והתפשטות הגשמיות בעת שהיה
על פי יסוד זה של כלות הנפש ,מבאר רבינו בעל בני יששכר ע"ה בספרו קורא קריאת שמע .ולכן בכל יום ויום קודם כניסתו לחדר המיוחד שהיה
לשם שמיים ,אשר יש בכוחו להשלים את
אגרא דכלה )פרשת אחרי ד"ה וידבר( עומק נפלא .הוא עומד על כך שלא מתבודד בו ומקשר נשמתו בחי העולמים מאהבתו ודבקותו בו יתברך ,היה
הכפרה ולנקות את האדם גם מהעוונות
מצינו בתחילת פרשת אחרי מות מה דיבר אליו השם ,ומבאר שנראה דזה נוהג לקבוע זמן למשמשו שיבוא ויעוררו עד שיפסיקנו מדבקותו.
החמורים ביותר שנידונים ביום הדין.
הוא הקדמה וטעם למשה אדונינו סיבת המצווה שיצווה לאהרן שלא יבוא פעם אחת נפלה דליקה בעיר ,ומחמת הבהלה שכח המשמש ולא בא
כוחה של התורה למרק עוון בכל עת אל הקודש .שלא יחשוב משה שחס ושלום איזה שמץ נמצא בזמן שקבע לו רבו .ולאחר זמן מועט כשנזכר מיד בא ונכנס לחדרו ,אולם
באהרן שאינו ראוי לגשת אל הקודש כי אם ביום המקודש שנתכפר העוון. מצא את רבו שכבר נצרר בצרור החיים ויצאה נשמתו הקדושה באחד על
חילול השם לזה הקדים השם יתברך דיבורו למשה ַא ֲח ֵרי מוֹ ת ׁ ְשנֵ י ְ ּבנֵ י ַא ֲהרֹן ,ומה היה ידי מיתת נשיקה.
אף שישנן עבירות חמורות כחילול השם הדיבור ,הוא שהודיעו השם יתברך סיבת מיתתם שהייתה ְ ּב ָק ְר ָב ָתם ִל ְפנֵ י
שעל פי חז"ל )יומא פו ,א( התשובה ויום ה' וַ ָי ֻּמתוּ .היינו שנתקרבו מאוד אל פני השם ונתבטלו ממציאותם מרוב אדם מגושם הוא שיכול להפסיק מדביקות הרה"ק
הכיפורים תולים ומיתה ממרקת ,מכל מקום השגתם וחשקם להידבק במקורם ,וגעלה נפשם את בשרם ונדבקו בקונם. מליז'ענסק
כתב רבנו יונה בשערי תשובה )שער ד אות
ומזה הבין משה אדונינו דסיבת המניעה לאהרן מגשת בכל עת אל גם עבודתו בקודש של הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק ע"ה כרוכה
טז( שרפואתו שיתמיד להגות ביגיעת התורה.
הקודש הוא לבל יתבטל ממציאותו מרוב תשוקתו ,רק ביום הכיפורים הייתה תדיר במסירות נפש ,כשכל רצונו ותשוקתו להיפרד מעולם הזה
וסמך לדבר ממה שנאמר באלי הכהן )שמואל
שישנו בו תוספת נשמה יתירה מבחינת חיה ,ויש בו כוח לסבול בהירות החומרי ולעמוד במקור הקדושה מבלי לבוש החומר העב .ובשל כך
א ג ,יד( ִאם יִ ְת ַּכ ּ ֵפר ֲעוֹן ֵ ּבית ֵע ִלי ְ ּבזֶ ַבח ו ְּב ִמנְ ָחה,
יותר ולעמוד בהיכל ולא יתבטל .עד כאן דברי קודשו. כשהרגיש מתיקות גדולה בעת שאמר קדושת כתר בשבת קודש היה ירא
ודרשו בגמרא )ראש השנה יח ,א( שבזבח
שלא תיפרד הנפש בכלות נפשו לגודל מתיקות אור הנערב ,ולקח שעון
ובמנחה אין מתכפר ,אבל מתכפר בדברי ביום הכיפורים הכהן מתעלה למעלה מדרגת בידו והביט עליו כדי שעל ידי זה יוכל להחזיק את הנפש בתוך הגוף.
תורה .וכן הובא בספר עיר בנימין )ירושלמי
יומא פ"ח ה"ד( שעל ידי עסק התורה נשלמת המלאכים באחד הימים ,תוך כדי עבודתו הקדושה בדבקות בחי העולמים,
כפרתו של האדם באופן מיידי ,שכן תלמיד ואפשר לבאר זאת ,בידוע מאמר הכתוב וְ ָכל ָא ָדם ל ֹא יִ ְהיֶ ה ְ ּבא ֶֹהל מוֹ ֵעד התעלף הרבי ר' אלימלך וכל הפעולות שעשו להעירו לא הועילו מאומה.
חכם שעבר עבירה ודאי עשה תשובה ותורתו דש ַעד ֵצאתוֹ )שם טז ,יז( .ודרשו חז"ל )ירושלמי יומא פ"א ְ ּבבֹאוֹ ְל ַכ ּ ֵפר ַ ּב ּקֹ ֶ ׁ נבוכים ואובדי עצות קמו החסידים ונסעו להרה"ק ר' משה מפשעווארסק
מסייעת בידו למרק את הכפרה. ה"ה( אפילו מלאך שהנביא קרא אותם בדמות אדם שנאמר ו ְּדמוּת ּ ְפנֵ ֶיהם ע"ה לשאול את פיו כדת מה לעשות ,ויעץ להם שיביאו אדם מגושם
ּ ְפנֵ י ָא ָדם )יחזקאל א ,י( .ורק הכהן הגדול שמגיע באותו יום לפסגת המדרגה חוטא ומחלל שבת ויבקשו ממנו לגעת בידו הקדושה של הרבי .כששבו
עיקר עסק התורה כשהוא שאינו נקרא אדם ,ורק כשהוא בבחינה זו שהוא למעלה מדרגת מלאך אז מנסיעתם עשו כעצתו ,ויהי אך נגע המחלל שבת בידו של הרבי ומיד
נתעורר מדבקותו העילאית.
בבחינת מיתה יכול להיכנס ולכפר בקודש ולהישאר בחיים מבלי שתתנתק נפשו .ולכן יום
טוב היה עושה לאוהביו בצאתו בשלום מן הקודש )יומא ע ,א( שהיה בכוחו
ויש להבין כיצד התורה משלימה את
להיכנס למקום שלהבת אש ולא התנתקה נפשו מדביקות. יסוד הדביקות – כלות הנפש לאלוקיה
כפרת המיתה .אלא שהעוסק בתורה הרי הוא סיפורים אלו הם מקצת דמקצת משבחם של קדושי עליון צדיקי הדורות
כמו בשעת מיתה ,כדרשת חז"ל )ברכות סג ,ב( נקודה לחיים: אשר כל ימי חייהם מקיימים כל מצווה ומצווה בדבקות עצומה וקרבת
על הפסוק ָא ָדם ִּכי יָ מוּת ְ ּבא ֶֹהל )במדבר יט, יך ה ַֹרגְ נ ּו ָכל ַהיּוֹ ם )תהלים מד, אלוקים עד כלות נפשם ממש בבחינת ִּכי ָע ֶל ָ
ביום הכיפורים ,בו אנו נדמים למלאכי השרת שאינם אוכלים ואינם
יד( שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית שותים ,מתנוצצת בנו אותה הארה של דבקות עילאית .אמנם איננו כג( .זהו יסוד הדבקות שהשתוקקו אליה בני ישראל בכל הדורות בבחינת
עצמו עליה .התורה היא שכל רוחני זך ואינה במדרגתם של קדושי עליון ,אך יכולים אנו לכוון בתפילותינו להתנתק מעט לך אלי תשוקתי ,וכמו שכתוב אֹתוֹ ַת ֲעבֹד וּבוֹ ִת ְד ָ ּבק )דברים י ,כ(.
יכולה להתקיים בשלמות בתוך הגוף הגשמי מטרדות החומר והגוף ,ולהרגיש את הצמא וההשתוקקות של הנשמה וכפי שאנו רואים כי כל התורה כולה מזכירה הרבה את המצווה
החומרי ,ולכן התנאי לקניינה הוא מסירות לדבק בבוראה באהבה ובשמחה ,ובזכות כך נזכה לכפרה שלמה ולשנה להידבק בו יתברך ,וכן נאמר וְ ַא ֶּתם ַה ְ ּד ֵב ִקים ַ ּבה' ֱאל ֵֹק ֶיכם ַח ִיּים ֻּכ ְּל ֶכם ַהיּוֹ ם
נפש וסילוק החומריות. טובה. )שם ד ,ד( .וכמו שביארו צדיקים כי כשמקיים אדם מצווה יש לו להכניס
כאשר האדם ממית את תאוות גופו ועושה
את התורה לעיקר ואת הגוף לטפל ,הרי זו
ְ ּב ֵצל ָה ֱאמוּנָ ה
בחינה של מיתה המכפרת .ועל פי זה מובנת
תשובת זקני הנגב לאלכסנדר מוקדון )תמיד
המשך מעמוד קודם
לב ,א( שכדי שהאדם יחיה חיי נצח אמיתיים
עליו להמית את חומריות גופו ,שכן אם שלפעמים צריך להסתיר עצמו כנאמר אסתירה פני מהם ,אבל כל זאת בשביל שאראה מה אחריתם ,כי על ידי זה ודאי תהיה להם אחרית טובה
יחיה את תאוותיו יגרום חלילה מיתה לחיים כפולה ומכופלת .והעניין הוא כמו שאמר הדברי חיים זלה"ה שתכלית כל הצרות והייסורין היא להסיר בדיל וזוהמת העבירות ,ותכלית הגלות היא
הרוחניים שהם התורה הקדושה המוגדרת ֵעץ להסיר מהם כל סיג ופגם ולזקקם שבעתיים והכל לטובה.
ַח ִיּים ִהיא ַל ַּמ ֲחזִ ִיקים ָ ּב ּה )משלי ג ,יח(.
אין לנו לחקור ולהבין מדוע עשה השם ככה
הכפרה נמצאת כאשר עוסק ועוד זאת צריך לידע שאין איתנו יודע עד מה ואין בכוחנו לדעת ולהבין על מה עשה השם ככה .ואף משה רבינו אשר ידעו השם פנים אל פנים
בתורה לשמה מ ֶֹשה ּ ָפנָ יו ִּכי יָ ֵרא ֵמ ַה ִ ּביט ֶאל ָה ֱאל ִֹקים )שמות ג ,ו( .ופירש
והגיעה למעלה הגדולה ביותר שיכול בר אנוש להעפיל אליה ,בכל זאת נאמר בו וַ ַי ְּס ֵּתר ׁ
אולם תנאי הכרחי הוא שיהיה לימוד בתפארת שלמה )פרשת חיי שרה ד"ה ויקם( ,שזהו כלל גדול במעלות הצדיקים המתהלכים לפני אלוקים בתמים ,שאף אם חלילה באה אליהם מידת
התורה לשם שמיים וללא נגיעות אישיות. הדין לאיזה יחיד או רבים לא יתנו ליבם להתבונן מהות הצרה ההיא רחמנא ליצלן ,ולא ייפול לבבם להקשות מדוע עשה השם ככה לארץ הזאת.
כאשר האדם מטהר את כוונתו ,תסייע בידו שצ ִ ּדיק וְ יָ ׁ ָשר הוּא ֵקל ֱאמוּנָ ה וְ ֵאין ָעוֶ ל )דברים לב ,ד( ,ונהפוך הוא כי מפי עליון לא יצאו הרעות רק כולם מכוונים לטובה. כי ליבם נכון ובטוח בהשם ַ
התורה למרק את עוונו .וכן כתב החיד"א ולכך כאשר ראה משה רבינו ע"ה מראה הסנה המורה על הגלות ,לא רצה להתבונן מה זה ועל מה זה ,אלא ויסתר פניו כי ירא מהביט ומלהסתכל
שהלומד תורה לשמה זוכה מיד לכפרה אל בחינת האלוקים והדינים פן יקשה בעיניו הדבר.
שלמה בכוח התורה ,כנרמז בפסוק ְקח ּו ִע ָּמ ֶכם
ְ ּד ָב ִרים וְ ׁשוּב ּו ֶאל ה' ִא ְמר ּו ֵא ָליו ָּכל ִּת ּ ָׂשא ָעוֹן בקשתנו שנראה את החסדים מגולים לעינינו
)הושע יד ,ג( .המילה ְ ּד ָב ִרים רומזת לדברי דרש הרה"ק בעל הדברי חיים זי"ע שמשה רבינו ביקש מהקדוש ברוך הוא וָ ֶא ְת ַח ַנּן ֶאל ה' ָ ּב ֵעת ַה ִהוא ֵלאמֹר וכו' ֶא ְע ְ ּב ָרה ָנּא וְ ֶא ְר ֶאה ֶאת ָה ָא ֶרץ
תורה ,ועל ידי לימוד התורה זוכים לבקשה ַה ּטוֹ ָבה )דברים ג ,כג-כה( ,ואמר לבאר שבקשת משה רבינו הייתה שאף שבוודאי הגזירה שלא ייכנס לארץ ישראל היא לטובתו ולטובת ישראל,
של ָּכל ִּת ּ ָׂשא ָעוֹן לרבות כל מיני העוונות ומשה האמין בכך ללא שום ספק ,אך אף על פי כן התחנן אעברה נא ואראה את הארץ הטובה שיהיו החסדים מגולים ונראים לעין כל.
החמורים ביותר. וכן איתא באמרי נועם )פרשת בא ד"ה א"י בא( ונביאו בלשונו ,פירשתי בתפילת ר' נחוניא ָא ָנּא ְ ּבכ ַֹח ְגּדו ַּּלת יְ ִמינְ ָך ַּת ִּתיר ְצרו ָּרה .היינו כי כתיב ִמ ּ ִפי
ֶע ְליוֹ ן ל ֹא ֵת ֵצא ָה ָרעוֹ ת )איכה ג ,לח( ,וכל הדינים הם מלאים חסדים במקורם ובפנימיותם ,ורק בהתגלות לעיני בשר נראה כאילו הם דינים חס ושלום.
הוראה למעשה: אך אנו מבקשים כי אין בנו כוח לסבול הדינים ועל כן ַה ְר ֵאנ ּו ה' ַח ְס ֶ ּד ָך )תהלים פה ,ח( ,שגם לעינינו יהיה מלא חסדים בלי שום תערובת דין כלל .וזהו
ביום הקדוש ,יום סליחת העוונות ,בידינו ָא ָנּא ְ ּבכ ַֹח ְגּדו ַּּלת יְ ִמינְ ָך ,היינו שכל העניינים שהם בכוח וגבורה ובפנימיות שלהם הם בבחינת ימין שהוא חסד ,ואף שלעינינו יתראה שהם קצת בחינת
לקיים את הציווי ְקח ּו ִע ָּמ ֶכם ְ ּד ָב ִרים וְ ׁשוּב ּו דין ,עם כל זה צרור וצפון בתוכו כוח החסד שהוא כולו טוב .ואך אנו מבקשים ַּת ִּתיר ְצרו ָּרה שתפתח הצרור בתוכו שהם החסדים ,שגם לעיני בשר
ֶאל ה' על ידי שנקבל על עצמנו קבלה טובה יראה שהוא הכל בחסד.
ומוחלטת לקראת השנה החדשה ,לקבוע
עיתים לתורה ולהקפיד על לימוד יומי קבוע. מכאן ניקח לעבודתנו בבואנו לפני השם ביום הכיפורים .אמת נכון שהכול לטובה ואנו מאמינים בני מאמינים שכל העובר עלינו לטובה ,אך אין
החלטה איתנה זו ביום הדין פועלת את בנו כוח לסבול ולכן מתחננים אנו הראנו השם חסדך .נשנן לעצמנו את בקשתו של דוד המלך ִה ְס ַּת ְר ָּת ָפנֶ ָיך ָהיִ ִיתי נִ ְב ָהל ,ואף שאנו מאמינים שבכל
פעולתה ,נחשבת לאדם כאילו עסק בתורה הסתרת פנים הינך שם והכול לטובה ,עם כל זה נבקש ַאל ַּת ְס ֵּתר ּ ָפנֶ ָיך ִמ ֶּמ ִנּי )תהלים קב ,ג( כדי שנזכה לראות את החסדים מגולים .כן יזכנו השם
ממש ,משלימה את כפרתנו ומזכה אותנו יתברך ברחמיו בקרוב לראות בעיני בשר חסדיו המרובים ,ושנתבשר כולנו בגמר חתימה טובה.
לשנה של חיים ,אורה וכפרה שלמה.
חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י „ˆ‰י˜ים
ופעול˙ם ‰ליכו˙י‰ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל
מרנן ˙למי„י ‰בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם
‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ ‰מסו„ר וערוך מ˙וך
˘יחו˙ ‡‚‰ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ˘ ıליט"‡
‰ר ˜"‰רבי ‡בר‰ם י‰ו˘ע
‰ע˘יל ממכנוב˜‡ זי"ע
יומ‡ „‰ילול‡:
יו"‰כ ˙˘מ"ח
משא אבותיו .לא ייפלא גם ,בהתאם לאורח חייו המצטנע וסלידתו מן ’יהודי של מסירות נפש‘ הצביעו אבות ,לחשו לבניהם כשהם מחווים
הכבוד והשררה ,כי סרב האברך הקדוש בכל תוקף להיענות לבקשה. כלפי הדמות המאירה ,הסגפנית משהו ,החריגה כל כך על רקע הווי החולין
רק כאשר נחלץ דודו הרה“ק ר‘ דוד מסקווירא לענין ולחץ עליו להיעתר שסביב’ .אדם קדוש‘ נכרכו אך לפני עשורים בהתרפקות על הדמות ששתל
לכך ,ניאות בלית ברירה לעלות על כס אביו ולמלא את מקומו בהנהגת הקב“ה בדור האחרון ונראית היתה כלקוחה מדורות הראשונים כמלאכים.
העדה .אולם החל מרגע זה והלאה ,כמו נועד לכך משכבר הימים ,היה רבנו ’איש אלקים‘ התבטאו גדולי ישראל.
כרועה נאמן ואב רחום לצאן מרעיתו וכל מגמתו היתה להיטיב עמם הן ברוח זכתה בני ברק ,ועוד הרבה קודם לכן זכתה ברית המועצות הרחוקה
והן בגשם. ומנוכרת מכל זיק של קדושה ,בשכון בהן הרב הדומה למלאך ,אותה דמות
בעלת הוד קדומים שבעצם הווייתה הדגימה מהו ’גירי בעינא דשטנא‘
בחזי˙ מלחמ˙ ˙„‰ והבהירה לכל מאן דבעי כי אכן ניתן לחיות כאן ,בעולם השקר ,אך להיות
תקופתו ,סוערת ורוגשת היתה .מחוץ תשכל חרב השלטונות המבקשים מנותק ממנו עד הקצה ,סולם מוצב ארצה ומהלך בין בני אנוש ,אך השגותיו
לעשות כלה ומחדרים אימת המתחדשים והנאורים למיניהם שאיימו להמיט ומדרגותיו בשמי שמים ,גבוה מעל גבוה.
שואה על כרם בית ישראל ,ורבנו חש אל החזית ועמד בתווך ,מקרב לבבות
ישראל לאביהם שבשמים ופועל בכל מחיר ,במסירות נפש של ממש, רום ‰יחס ו‰מעל‰
להעמדת הדת על תילה. מחצרות הקודש וענפי החסידות המאירים את דרכם של רבבות חסידים
לשם כך עשה רבנו בשנת תרצ“ב את דרכו למוסקבה ,מעוז הקומוניזם ואנשי מעשה בכל אתר ואתר ,עוד משחר ימי תנועת החסידות ועד עצם
ובירת הכפירה ,כשהוא אינו נרתע מאף איום או סכנה המבקשים למנוע היום הזה ,הלא היא שושלת הזהב חסידות טשערנאביל.
ממנו לקום את הריסות הדת ,לגדור פרצות ולחזק את בדק בית ישראל. ראשיתה בצל הרה“ק ר‘ מנחם נחום בעל ’מאור עיניים‘ ,אשר עוד היה
’מסירות נפש‘ אמרנו ,כי אכן כן .רבנו ,בנחישות שאין כדוגמתה ותוך מרואי פני קדשו של מרן אור שבעת הימים הבעל שם טוב הקדוש ונמנה על
שהוא מקומם עליו את שלטונות רוסיה ,חתר תחת שלטון הכפירה וקרא בני החבריא קדישא תלמידיו הקרובים והבחירים ,כמו גם אצל בנו וממשיך
תיגר על הרס הדת שביקשו הללו להנציח .בין ’עוונותיו‘ ו‘אשמתו‘ בחתירה דרכו הרה“ק המגיד ר‘ מרדכי ,אשר ממנו נבעו ופיכו בעוז כמה וכמה נהרות
תחת יסודות המולדת ניתן היה למנות רשימה ארוכה שכל אחד מהם של קדושה ועבודת הבורא.
משמעותו הרת אסון. ממקור נביעה קדושה זו יצא גזע התרשישים שושלת בית סקווירא,
הוא ייסד תלמודי תורה והעמיד תלמידים לרוב ,בנה מקוואות ופתח בתי ומחוטרהּ צמח והיה אילנא רברבא אשר ענפיו סיככו על ישראל כסוכה והיו
כנסיות ,דאג לשחיטה כשרה ופעל לחיזוק גדרי הטהרה ,ועוד כהנה וכהנה לטללי אורות עבורם ,הלא היא חצר הקודש מכנובקא.
שהיו לצנינים בעיני שונאי הדת מבית ומחוץ ,עד שביום מן הימים פקעה ביום כ“ד אדר תרנ“ה ניטע אילן נוספת בפרדס מלבלב זה ,בהיוולד
סבלנותם והוא נאסר והוגלה לארץ גזירה ,אל מרחבי הכפור האינסופיים להרה“ק ר‘ יוסף מאיר ממכנובקא ,בנו של הרה“ק ר‘ אברהם יהושע העשיל
בסיביר ,שם נידון לעבודת פרך. מסקווירא ,בן יניק שהאיר את בית אביו בלידתו ,וייקרא שמו בישראל על
רק לאחר שתדלנות נמרצת והפעלת קשרים מרובים מצד שאר בשרו שם זקנו הקדוש :אברהם יהושע העשיל.
הרה“ק ר‘ יעקב יוסף מסקווירא ניאותו השלטונות לשחררו ואף העניקו לו
את האישור הנכסף לעזוב את ’גן העדן‘ הסובייטי ,אולם רבנו מצדו הפתיע ‡˘ר ˘מע ‡בר‰ם ב˜ולי
כשהוא מסרב נחרצות לעזוב את ברית המועצות ולנטוש מאחור את אחיו
כבר משחר ילדותו ניכר היה בחוש כי אמון הוא על דברי הנביאֲ :
”עשׂוֹת
הנימוקים ונרדפים בה.
קי) “מיכה ו ח( ,תוך שימת דגש מיוחד
ִמ ְשׁ ָפּט ְו ַא ֲה ַבת ֶח ֶסד ְו ַה ְצנֵ ַע ֶל ֶכת ִעם ֱא ֶ
רק כעבור שנים ארוכות ,בתום מסכת מופלאה של פעילות דתית תחת על ’הצנע לכת‘ והתרחקות עקבית ונחושה מעיני הבריות ואור הזרקורים.
עינה הפקוחה של הבולשת הרוסית ולאחר תקופה ממושכת של הפצת אור
אם כי הדבר לא בא לו בקלות ,הן משום ייחוסו הרם ובעיקר בשל
היהדות בתנאים הקשים ביותר ,בשנת תשכ“ה הצליחו בני דודיו הרה“ק
העובדה שקידש את כל חושיו ועשה לילות כימים בעבודת הבורא ,יראתו
ר‘ יעקב יוסף מסקווירא והרה“ק ר‘ יוחנן מרחמסטריווקא לפעול ,הן אצל
ואהבתו .ביקש הוא מצדו לשבת בשלווה תחת גפנו ותאנתו הרוחניים,
השלטונות והן אצל רבנו עצמו ,והוא עלה לחונן עפר ציון וקבע את משכנו
לעבוד את קונו בינו לבין עצמו ולטפח את קומתו הרוחנית הרחק מעין
בעיר בני ברק.
רואים ,אולם חזקה על ישראל קדושים שהם מכירים בטיבם של הקדושים
בבני ברק היתה דמותו למופת ,כשהוא מהווה דוגמה לחיים של מסירות השורים בתוכם וחזקה על צלוחית של אפרסמון שריחה נודף.
נפש של ממש ומעניק לבני דורו את ההזדמנות להתבונן בחד מן קמאי
ידעו אפוא החסידים ובני העלייה ואף המון העם ,בני עדת מכנובקא ואף
שהעפיל לדרגות הנשגבות ביותר אליהן מסוגל בן אנוש להגיע.
מחוצה לה ,כי קדוש בקרבם וכי האברך המצטנע בקרן זווית אינו אלא מלאך
בליל היום הקדוש יום הכיפורים תשמ“ח ,בעוד נתקיים בו האמור:
בגוף אנושי ומורם שכמו ומעלה מעל כל העם.
ְ’ו ַא ְב ָר ָהם זָ ֵקן ָבּא ַבּיָּ ִמים‘ )בראשית כד א( והוא כבן תשעים ושתים ,נתבקשה
נשמתו הטהורה לישיבה של מעלה ועלתה בסערה השמימה ,כשהוא נטמן כי ‡ב ‰מון ‚וים נ˙˙יך
באהל אדמו“רי רחמסטריווקא בהר הזיתים שבירושלים.
לא פלא ,כי בשנת תרע“ז ,בעודו עול ימים ובקושי חתימת זקן מעטרת
רבנו לא הותיר אחריו זרע של קיימא ,אולם מעשיהם של צדיקים הם
את פניו ,לאחר הסתלקות אביו הגדול לישיבה של מעלה ועוד טרם נישא
תולדותם ,ודמותו נחקקה בלבבות בני ישראל כנאמר באברהם אבינו ע“ה:
לבתו הצדקנית של שאר בשרו הרה“ק ר‘ דוד אהרן מז‘וריק ,תלו בו בני העדה
שׁ ְמרוּ ֶדּ ֶר ה‘‘ )בראשית יח יט(.
’כּי יְ ַד ְע ִתּיו ְל ַמ ַען ֲא ֶשׁר יְ ַצ ֶוּה ֶאת ָבּנָ יו ְו ֶאת ֵבּיתוֹ ַא ֲח ָריו ְו ָ
ִ
את עיניהם בציפייה כי יטול את שרביט ההנהגה לידו וישא על שכמו את
’לא אחתום‘ הוא מציין בפשטות’ ,שבת היום‘. ’אה ,זה בסדר‘ הניף הפקיד ידו בביטול’ ,אין לנו
צורך ברב עם תעודות ,אחד כמוך יספיק‘.
‚בור ‰בערבו˙ סיביר
’מה אמרת?!‘ התקרב הפקיד אל הרבי ומבע
ברית המועצות .ארץ הקרח והשיממון הרוחני
רצחני בעיניו ,אך הרבי מגיב בשלווה’ :דתי אוסרת הרבי נותר בעמדתו .הוא אינו יכול ואינו חפץ
בה רדפו עד חורמה את הרבנים וכלי הקודש ,ניגחו
עליי לחתום ביום השבת ,אוכל לשוב היום בלילה, לקחת על עמו את התפקיד המדור ,על אף היותו
את חומות הדת ופעלו ,למרבה הצער הצלחה לא
בצאת השבת ,לחתום על נוכחותי‘. מפתה מבחינה חומרית ולמרות העובדה שעצם
מבוטלת ,להכחדת כל סממן יהודי מחיי החברה.
תיכף נקרא למקום קצין בכיר ,ולנוכח סירובו הסירוב עורר עליו את חמת הדוב הרוסי הידוע
תחת ידם הקשה נסגרו בתי הכנסיות ,הודפו
העיקש של רבנו עלתה בו חמתו עד להחריד. באכזריותו .במשך תקופה ניסו שליחי הממסד
דלתות מקוואות על מנעול ובריח ,תלמודי תורה
ורידים השתרגו על פני הקצין ,פניו ירקו להבות, לשכנעו ,לפתותו בהבטחות קורצות ומאידך
וישיבות נותרו שוממים והשבת הקדושה חוללה
תערובת של כעס ושטנה’ .כאן בסיביר‘ התיז לאיים וללחוץ בדרך שרק הם יודעים ,אך לשווא.
ונרמסה בריש גלי רח“ל.
בקשיחות’ ,אין דת אחרת מלבד עקרונות המפלגה‘. או אז זומן הרבי למשרד הדתות הסובייטי,
מנגד ,ניצבו להם אבוקות האש האנושיות
לתוספת המחשה נלוו אליו צמד כלבים אימתניים, והפעם :למשרד הראשי הממוקם במוסקבה,
לפגישה עם לא אחר מאשר שר הדתות בכבודו שהאירו בשיממון הרוחני הנורא ולא נרתעו
ניביהם חשופים ועצם המראה שלהם יש בכוחו
ובעצמו ,אשר הבהיר בשפה שאינה משתמעת מפניהם ,הלא המה פעילי היהדות שמסרו נפשם
להכניע את האמיצים שבבני האדם.
לשתי פנים כי סירוב אינו אופציה מבחינתו ,תוך למען תורת ישראל ומצוותיה ועשו כל שבכוחם
אך על הרבי ,מסתבר ,זה לא משפיע כהוא זה. כדי להשיב את הצעירים שנהו זה מכבר אחר
’שבת היום‘ הוא מסביר באורך רוח’ ,לא אחתום‘. המחשה מרומזת לתהליך אותו עוברים אי אלו
אמיצים בברית המועצות אשר מסרבים לקבל אלילי כזב -אל אביהם שבשמים ותורתו הקדושה.
בחמה ,שולף את
’בן מוות אתה!‘ ירק הקצין ֵ בשתי ידיים את מתנותיה האדיבות של אמא קרוב ליובל שנים כיהן רבנו הרה“ק ר‘ אברהם
אקדחו הטעון ומכוון לעבר הרבי. רוסיה. יהושע העשיל ממכנובקא בהנהגת העדה ,תחת
אם חשב שבכך ינצח את רוחו של הרבי ,עד ראה הרבי שהשר אינו מתכוון להרפות ,נשא שלטון האימים ,ולא חת ולא זע מפני כל נסיונות
מהרה התבדה .התברר לו כי השלהבת הרוחנית עיניו ושלח אליו מבט עז’ .אסביר לך מדוע אני השלטונות להצר את צעדיו ואף להגותו מהמסילה.
המפעמת בלבו של רבנו חזקה היא מהכפור מסרב לתפקיד‘ מילותיו מדודות ,חצובות בסלע, סביבו נאסרו רבנים ואדמו“רים ,הוכו ועונו,
הסיבירי ,חיי שעה שווים בעיניו כקליפת השום ’רב מהסוג שהנכם מחפשים -אינני מוכן להיות, נאסרו ,הוגלו ואף הוצאו להורג ,אך הוא בשלו.
לעומת חיי עולם ולדידו ישמח להקריב את חייו ואילו רב מהסוג שאני מוכן להיות -אינכם רוצים אחת היא לו ולא יסור ממנה ,נחוש הוא ועיקש
ולקדש שם שמים .אין ,הבין הקצין בחרונו ,כיצד לאפשר לי להיות!‘... לחתות בגחלת הלוחשת בלב כל יהודי ,להצית את
לאיים על הראבין היהודי. האש היוקדת בלבבות אחיו בני ישראל.
פני השר סמקו ,עיניו הוצפו דם והוא הטיח
אדרבה ,הרבי הישיר מבט אל הקצין ,פתח את בזעם’ :עוד תשלם על כך ביוקר!‘ בית מדרשו בצ‘רקיזב ,פרוורה של מוסקבה,
הכפתור העליון בחולצתו ופנה אל הקצין כשקור פעיל היה דבר יום ביומו .תפילות התקיימו בו
מילותיו של שר הדתות לא נאמרו לשווא .חלפו
רוח אופף אותו וקולו שלו’ :תירה בי! לא אחתום במניינים תמידים כסדרם ,שיעורי תורה נמסרו
ימים ספורים ,ובעיצומה של סעודת ליל שבת
בשבת קודש!‘ באין מפריע ,חצר קודש חסידית התנהלה ,מכפה
הלמו קציני הבולשת -הנ.ק.ו.ד .על דלת ביתו של
סבלנותו של הקצין תמה .הוא דרך את האקדח, ’חבר טברסקי‘ ,הלא הוא רבנו ,שכאזרח הקדיח בעוז ומרווה את צימאונם הרוחני של יהודי האזור,
כיוון ,וירה. את תבשילו וקרא תיגר על רוסיה. וכל זה תוך התעלמות מופגנת מחרב הצורר
זעקה חדה נשמעה ,ואחריה קול גוף נופל ארצה. המאיימת לפגוע בהם בכל רגע.
’בית המשפט גזר את דינכם‘ עדכנו הקצינים
שוטר שניצב בסמוך קרס ,מתבוסס בדמו ופניו בקצרה ,בשמחה לאיד’ ,לעבודת פרך של עשר שנים נכחו הסובייטים בפעילותו של הרבי ,עקבו
מיוסרות בכאב .יד נעלמה ,כך נראה ,הסיטה את בסיביר!‘ מקרוב אחר המתרחש בבית מדרשו ועל אפם
הקליע ממסלולו. וחמתם נוכחו לראות כי אין בידם למגר את
על אתר נכבלו הרבי והרבנית באזיקים ,נגררו
פניו של הקצין חוורו ,צבען אזל והוא רעד ללא התופעה וספק אם יצליחו לצמצמה בכהוא זה.
בברוטליות אל הרכב שחור-החלונות שבחוץ
שליטה .אך בקושי נפלטו מפיו שברי משפטים. היטב ידעו כי גבורת נפשו של הרבי ,מסירות
ונלקחו למקום לא ידוע ,כשלא ניתנת להם
’רבי ,איך בין א ייד! יהודי אני ,סלח לי!‘ פרץ בבכי הנפש שלו ,שמים ללעג את כל כוחם ועוצמתם.
האפשרו להיפרד מאי-מי ,לארוז את מטלטליהם
ונפל לרגליו של הרבי ,כשהוא מתחנן למחילתו או לקחת מעט מזון או ביגוד חם לדרך. ’אם אינך יכול לנצח את אויבך‘ גורס פתגם
ומבטיח לדאוג לכל מחסורו בעת שהותו במחנה, נושן’ ,התחבר אליו‘ .גם הרוסים ידעו זאת היטב,
קודם להגלייתו לארץ גזירה ,עוד ניסו אנשי
ובלבד שהרבי יעביר על מידותיו וימחל לו על מסתבר ,ובפרט אנשי ה‘יבסקציה‘ ,אותו גוף נורא
הבולשת לחלץ מפיו אי אלו פיסות מידע אודות
איוולתו. שהילך אימים על יהודי ברית המועצות ועצם
הפעילות היהודית המחתרתית ברוסיה ,והם
לרבי היתה בקשה אחת ,ותו לא’ .דאג לי לשופר עשו זאת כפי שרק הם יודעים לעשות .הוא אזכור שמו היה מעורר חלחלה בקרב כל מי שההין
כשר עבור ראש השנה‘ ביקש ,ואכן -באותה שנה נכלה בצינוק ,הוכה קשות ועונה בדרכים שקשה לקרוא תיגר על הסובייטים ומורשתם והעז לעסוק
זכה הרבי ,כנגד כל הסיכויים ,לשמוע קול שופר להעלות בדמיון ,אך פיו נותר חתום והוא לא אבה בפעילות דתית כלשהי.
בערבות סיביר הקפואה .למותר לציין כי החל להסגיר אף אדם או פעילות שהם. ביום בהיר נקרא הרבי אל שלוחת משרד
מאותו רגע התהפך לבו של הקצין בקרבו ,וכך זכה הדתות המקומי .הצעה מפתה נחה על השלחן:
משנוכחו הללו לראות כי כל ניסיונותיהם
הרבי לפטור גורף מעבודה בשבת ובימים טובים. מינוי לתפקיד הרב הראשי ברוסיה כולה .תפקיד
עולים בתוהו ,המשיכו בתוכנית המקורית ושילחו
אותו ואת רעייתו במסע מפרך ובתת-תנאים אל הכולל תנאי שכר מעולים ,אחוזת מגורים רחבת
מדבר הקרח הנורא ,שם נידונו לעבודה מאומצת ידיים ורכב שרד צמוד.
בסער˙ ˜ו„˘ של חטיבת עצי ענק מצאת החמה ועד צאת אליה וקוץ בה ,משום שהתפקיד המדובר
ידוע היה רבנו כאדם מאופק למראית עין ,אוצר הנשמה ,כשלעורם בגדים דקיקים ובטמפרטורה טומן בחובו ’רק‘ להיות באופן שוטף תחת עינה
בקרבו רגשות קודש ושלהבת יוקדת של אהבת ה‘ של עשרות מעלות מתחת לאפס. הפקוחה של הבולשת ,אשר כל מטרתה בהצעה זו,
יתברך וקרבתו אך עוצר את רגשותיו לבל יפרצו אלא שאם הסכין הרבי למאמץ המפרך ,לכפור למותר לציין ,היתה כדי להפסיק אחת ולתמיד את
ממנו .אותות התרגשות חיצוניים לא ניבטו עליו, הנורא ולרעב המכרסם בכל פה ,לא היה הוא פעילותו של הרבי.
פניו שלוות דרך קבע. מסוגל לעמוד בייסורי הנפש הכרוכים בחילולי ’הצעה‘ כינה זאת נציג הממשל ,אך לאמיתו של
אולם אחת לשנה ,בזמן המיוחד והנורא של השבת שנכפו ללא רחם על האסירים המעונים. דבר היא לא כללה סימן שאלה כלשהו .היתה זו
אמירת ’אקדמות מילין‘ ,היה הרבי הקדוש נותן ואם במשך תקופת מה הצליח לחמוק מכך ,כל פעם הנחתה ,קביעה שרירותית שהבהירה לרבנו כי
דרור לסערת רגשותיו ,ללהבה המלהטת בלבו, באמתלה כלשהי ,בסופו של דבר נדרש להתמודד עליו להיענות לכך ,אם חפץ חיים הוא.
כשעל פניו נסוכה ארשת עילאית וכל כולו נרגש. חזיתית עם הנסיון הנורא ולעמוד בו בגבורה.
’אינני רב‘ משך רבנו בכתפיו ,מנסה להתחמק
ואף בשנה האחרונה לחייו ,בגילו המופלג וכשזה כל עציר במחנה נדרש היה להתייצב אחת מגזריה שנחתה עליו’ ,לא הוסמכתי לתפקיד,
מכבר חצה את גיל הגבורות ,זלגו הדמעות ללא לזמן-מה במשרד הנ.ק.ו.ד .שבמחנה ,לחתום על ולפיכך לא אוכל -עם כל הכבוד -לשאת בעול
הפוגה מעיניו במשך אמירת האקדמות. נוכחותו .ויהי היום ,חל מועד ההתייצבות של רבנו המשרה המדוברת‘ .זאת ,אגב ,כשלמעשה היה
כשסיפרו זאת לפני שאר בשרו ,הרה“ק ר‘ ביום שבת קודש ,והוא שירך רגליו בעל כרחו הרבי היחיד בכל אזרחי רוסיה שבדרכונו מוטבע
ישראל מרדכי מרחמסטריווקא ,הגיב’ :אך מתבקש והתייצב מול הפקיד האחראי. היה התואר ’רבי‘ ,אולם משום מה חמקה עובד זו
כן! וכי אינכם מבינים את רום מעלת האקדמות?!‘ הטופס הייעודי הוגש לו ,אך הוא מושך בכתפיו. מידיעת שר הדתות.
קו השיעורים -קול הלשון03-6171077 :
ובחר˙ בחיים
בס"ד ,גיליון שפ"א | יום כיפור | תשפ"ז
‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡
ב‡ור החיים
˙ול„ו˙ רבנו ה˜' פניני ‡ור החיים
פר˜ ˘ביעי :רבינו בס‡לי ונשמרתם לנפשותיכם מודה ועוזב ירוחם
חכם ע„יף...
אפס ,היו מקרים בהם נזקק רבינו להכריע בסכסוכים 'נפש כי תחטא בשגגה') .ויקרא ד ב( 'ותכחש שרה לאמור לא צחקתי כי יראה,
שהתגלעו בין איש לרעהו ,ועיתים שבחכמתו כי רבה דברים מבהילים כותב האור החיים הקדוש: ויאמר לא כי צחקת') .בראשית יח טו(
נמנע מלהגיע לכדי דין תורה של ממש ,בהכריעו בצורה כשאדם חוטא אפילו בשוגג ,נחסרת ממנו חלק דבר גדול יש לנו ללמוד משיחה זו ,אומר לנו האור
חד משמעית את הויכוח. מנפשו .ועל ידי הקרבן הוא זוכה נפשו להאיר החיים הקדוש:
יעיד על כך הסיפור הבא: כבתחילה. עבד שהוא נאמן לרבו מאוד ,ובשוגג עשה דבר
מעשה היה באחד מסוחריה האמידים של מרוקו ,שנקלע אמנם זה רק בשוגג .ונפש כי תחטא בשגגה. בלתי מתוקן ,כשיבוא רבו להוכיח אותו ,הרי שמרוב
בערב שבת לסאלי וחיפש אכסניה הגונה בה יוכל לעשות אך במזיד חלילה ,נחסרת כל הנפש ,אפילו קרבן לא יראה הוא יכחיש את המעשה.
את השבת כדת וכדין .פגש באחד מעשירי הקהילה עוזר .אין דרך לתקן .זה נורא. בהכחשה הוא בעצם אומר ,אני ירא ממך מאוד
שהכירו מלפנים ושאלו אם יוכל להתארח בביתו .שמח אדוני ,עשיתי כך וכך ואני לא מסוגל אפילו לומר זאת
רק יום הכיפורים יכול להועיל לו' .עד אשר ישוב
העשיר לקראת ידידו זה ונענה בחפץ לב. בפניך .ההכחשה עצמה -כשהיא מגיעה מתוך מורא
ויעבור עליו יום הכיפורים ויחיה'.
כיון שכך ,ביקשו האורח בקשה נוספת .היו ת ועדיין עצום שיש לעבד הנאמן -היא עצמה ההודאה.
וכמאמר הכתוב 'והשיבו וחיו'.
יש עליו לסדר כמה עניינים דחופים בסאלי ,ותרמילו
ותכחש שרה ,ומדוע ,כי יראה!
מלא ועמוס בכסף ,אין רצונו להסתובב בחוצות עיר
על כך השיב אברהם אבינו:
עם סכומים רבים כל כך .מבקש הוא איפוא את המארח
הנדיב כי ישא את תרמילו אל ביתו ויצניענו בו עד אחרי
המיאוס שבעבירה! נכון שההכחשה מגיעה מתוך מורא ,אך הדרך היותר
שבת. נעלה ורצויה היא – להודות!
'ונתן אהרן על שני השעירים גורלות ,גורל
הסכים המארח ברצון .קיבל את התרמיל והלך לביתו רצון ה' הוא שהאדם יתוודה ויאמר בפירוש ,עשיתי
אחד לה' וגורל אחד לעזאזל') .ויקרא טז ח(
בעוד האורח נפנה לסדר עת ענייניו הוא. כך וכך .הכוונה בהכחשה היא טובה ,אבל הדרך
בעבודת יום הכיפורים המובאת בפרשה ,יש מצוה
אלא שגבר עליו יצרו של בעל הבית ,מול התרמיל שהיה הרצויה היא ,להתוודות בדברים ,חטאתי.
להביא שני שעירים ,אחד יעלה לקרבן ,והשני ישלח
גדוש בסכום כסף רב מאד ,והוא חמד את הממון לעצמו. וכמו שאומר הנביא' :ומודה ועוזב – ירוחם'!
לעזאזל.
במוצאי שבת ,כאשר נפרד ממנו האורח לשלום ובקש
את תרמילו ,הכחיש המארח הכל .לא היו דברים מעולם, מביא על כך האור החיים הקדוש משל נאה ,למלך
שבדק את בגדי בניו.
טען ,לא תרמיל ולא כלום ואך שקר מדבר פיו של האורח.
ראה המלך כתם באחד הבגדים ,שפשף המלך את
כל זמן שהנר דולק
לא הועילו לו לאורח הנדהם כל טענותיו ומענותיו.
הכתם והעבירו מעל הבגד .אך מה עושה המלך
המארח לא הודה בכלום .להד“ם וזהו זה .לא נותרה
כשרואה בגד שהוא מלוכלך בלכלוך רב .במקרה
'אם חבול תחבול שלמת רעך ,עד בוא
ברירה בפני האורח הנבוך ,הוא חיפש מקום בסאלי השמש תשיבנו לו') .שמות כב כה(
לעשות בו את הלילה ,ולמחרת בבוקר התייצב בפני כזה ,נותן המלך את הבגד לאחד מעבדיו ,אדם
רבינו והזמין את מארחו לדין תורה .שמע רבינו את שני שרחוק מהממלכה וגינוניה ,לכזה אחד לא יפריע גם הקב"ה מפקיד ביד האדם את הנשמה.
לכלוך רב. נפש האדם מגיעה ממקום גבוה מאוד ,מאורו של
הצדדים וידע את אשר לפניו.
”ההיו לך עדים בשעה שמסרת לו את התרמיל?“ שאל המלך -הוא הקב"ה .השעיר שעלה עליו הגורל לה', הקב"ה ,וכפי שנאמר בתהילים 'נוטה אור כשלמה'.
את האורח. מכפר על טומאת מקדש וקדשיו .עוונות אלו זקוקות ומכאן שנפש האדם משולה לבגד.
לכפרה ,אך אינן בדרגת מיאוס.
”לא ,עמדנו לבדנו ליד עץ ונתתי לו את תרמיל הכסף!“. אומר האור החיים הקדוש דברי מוסר נוקבים:
אך השעיר שעלה עליו הגורל לעזאזל ,נושא את כל
”לך איפוא והזמן את העץ כי יבוא להעיד!“ אמר לו רבינו, אם חבול תחבול שלמת רעך .קורה ואדם ממשכן
עוונות בני ישראל ,קלות וחמורות ,ועבירות הן מיאוס
והאיש שנחון באמונה באמונת חכמים עזה מיהר לצאת את נפשו ,נעשה בעל חוב בגלל חטאיו.
גדול!!
אל העץ ,סמוך ובטוח כי אולי יחולל כאן רבינו נס והעץ 'עד בוא השמש תשיבנו לו' ,כל זמן שלא באה
יבוא לבית הדין... הכפרה תהיה על ידי אחד מהרחוקים מהמלוכה,
אחד שהוא אכן עבד המלך והמלך משתמש בו ,אך השמש ,כל זמן שהאדם חי ,יש לו הזדמנות לעשות
חלפו כמה דקות מתוחות ,כאשר לפתע פנה רבינו אל
לא בארמון ,כי אם הרחק הרחק. תשובה.
בעל הדין בשאלה” :מה נראה לך ,האם הוא כבר הגיע עד בוא השמש ,שלא יהיה חלילה מאוחר מדי!
אל העץ?“. ומה אנו למדים מהמשל שמביא האור החיים:
שעבירה אינה סתם דבר אסור .זה מאוס ומבוזה כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן .תשב אנוש עד
המארח שלא שם לב למלכודת שהונחה לרגליו מיהר
לפני הקב"ה. דכא ,עד דכדוכה של נפש.
לענות כי העץ רחוק מכאן ואי אפשר להגיע אליו כל כך
מהר... אוהבי ה' – שנאו רע! ברוך אתה ה' ,הרוצה בתשובה!
”יודע אתה אם כן איפה נמצא העץ המדובר?!“ נתן בו המ˘ך בעמו„ ‚' ◄
רבינו את עיניו ,והמארח שנתפס בקלקלתו השפיל עיניו
לקרקע ,הודה והתוודה כי לא עמד בפני הפיתוי של
נטילת הכסף .הוא מיהר לביתו כדי להביא את התרמיל
הנעלם לבית הדין וקבל על עצמו לבל ישוב עוד לכסלה.
המ˘ך ב˘בוע הב‡
ספיר ויהלום
פניני מוסר ויר‡˙ ˘מים בפר˘ה
וזה ענין שני השעירים :ביום הכיפורים הבורא מעוון חמור מאוד וצעד לפניו .אותו קיללתי“...
יתברך נושא עוון ועובר על פשע ומקבל בתשובה בעל הבית שמע את הדברים ומפני כבודו של מל‡כי החבלה
בין את השוגגים ובין את המזידים .ועל כן ,שעיר האורח לא הגיב ,אך בלבו פקפק בהם ,ורק ביקש היה זה בליל י“ד בשבט שנת תש“ל .ביום זה
אחד קרב בבית המקדש ומכפר על החטאים שוב רשות ללכת להזמין את הנשיא כדי שלא חל יום ההלולא של המקובל הקדוש רבי יצחק
הקלים עליהם ציווה הבורא שיתכפרו על ידי קרבן, יקפיד עליהם. אביחצירא הי“ד ,צעיר בניו של מרן הגאון הקדוש
כגון אדם שנכנס בטומאה לבית המקדש או אכל הסכים רבי יצחק ,והמשלחת יצאה לבית הנשיא. רבי יעקב אביחצירא בעל ’אביר יעקב‘ ,שנרצח
בטומאתו מבשר הקרבנות. כשהגיעו לביתו החלו להפציר בו שלא יכעס על במסעו לאיסוף כספים להחזקת הישיבה הקדושה
ואילו השעיר השני ,מכפר על העוונות שנעשו בני העיר. בתאפיללאת.
במזיד ,ואין מן הדין שיקרב במקדש ,על כן נשלח ”חכמי העיר תאפיללאת ,ממנה הגיע רבי יצחק, לכבוד ההלולא ערך בן אחיו ,הגאון הקדוש רבי
למות בריסוק איברים במורד העזאזל ולכפר על אינם מתונים ושקולים כחכמי עירנו“ ,הסבירו לו, ישראל אביחצירא זי“ע ,ה‘בבא סאלי‘ ,סעודה בבית
כל עוונותיהם של בית ישראל ,השוגגים והמזידים ”כל המאורע קרה בשגגה“. מדרשו יחד עם תלמידים ומקורבים.
כאחד. נשיא הקהילה שמע את דבריהם באורך רוח שלא בעצומה של הסעודה נפתחה הדלת ,ויהודי הדור
פנים ,עטור זקן ארוך ופאות עבותות ,נכנס בעדה.
לב נ˘בר כהרגלו ,ואמר להם” :ידידי היקרים ,אין לי שום
לתדהמתם של הנוכחים קם הבבא סאלי ממקומו
אין לך תפילה ששבה ריקם ,כל תפילה פועלת כעס עליכם ,החכם רבי יצחק יודע את מי ומדוע
קילל“... וצוה על הנכנס לעזוב את המקום תיכף ומיד!
פעלתה לטובה.
נכבדי הקהילה החניקו אנחת רווחה על כך שיושבו למרות התדהמה לא העז איש לשאול את פי הבבא
גילו לנו רבותינו ,כי גם תפילות כאילו שהיו בהן סאלי לפשר ההתרחשות המוזרה שהיו עדים לה,
פגמים וחסרונות ,כגון שלא באו מתוך כוונה ההדורים ,והתפזרו איש איש לביתו בלב קל .רק
בעל הבית בו התארח רבי יצחק ,שהסתקרן לדעת וכך המשיכה הסעודה להתנהל כסדרה כשבחלל
טהורה ויצאו מן הפה כמצוות אנשים מלומדה מרחפת התמיהה הגדולה.
בלא שהאדם הקדיש להן תשומת לב מספקת ,אף במה דברים אמורים ומדוע לא הקפיד הנשיא
שלעת עתה עדיין לא עלו תפילות אלו למקומן כדרכו ,התעכב מללכת והפציר בו שיגלה לו את זמן מה חלף ,ובעת שירת פיוטים וזמירות נפנה
ברקיע העליון ולא פעלו מאומה ,מכל מקום גם סודו. הבבא סאלי לחתנו שישב לצדו וסיפר לו:
הן יזכו בסופו של דבר להגיע אל תקונן המושלם, לבסוף אמר לו הנשיא” :אתמול התאחרתי מלבוא ”דודי רבי יצחק ,בעל ההלולא ,הזדמן פעם לעיר
לעלות ולפעול את פעלתן הטובה בשלמות. לסעודה ,כי בדרכי לשם פיתה אותי השטן קזבלנקה שבמרוקו ,ארץ מכורתנו ,לצורך איסוף
אחד מתלמידי אור שבעת הימים הבעל שם טוב ונכשלתי בעבירה חמורה ,ראה זאת החכם בעיני תרומות לישיבתנו הקדושה.
הקדוש ,שהתגורר באחד הכפרים שבסביבת קדשו וקילל קללה נמרצת“. יהודי העיר שחרדו לכבודו ,ערכו סעודה גדולה
מז‘יבוז‘ ,היה רגיל לבוא אליו ליום הכיפורים בכל נוכח בעל הבית לדעת שאכן כך היה ומדברי רבי בנוכחות כל רבני העיר ונכבדיה ,ובין המוזמנים
שנה. יצחק לא נפל דבר. היה גם נשיא הקהילה שהיה ידוע כאיש שחצן
נוהג היה אותו תלמיד לבוא כבר מבעוד לילה ,ליל סיים הבבא סאלי את סיפורו והבליע כבדרך אגב ורודף כבוד ,אדם אלים ומסוכן המסוגל לנקום
לחתנו” :אם רבי יצחק צעק וגידף על מלאך חבלה ולנטור עד כדי מסירה לשלטונות.
ערב יום הכיפורים ,על מנת לערוך את הכפרות
בצל רבו. אחד ,מה אעשה אני שראיתי חמש מאות מלאכי כאשר הגיעה שעת הסעודה ,הופיעו כל המוזמנים
חבלה? וכי לא אצעק?!“ וישבו במקומותיהם ,חוץ מאותו נשיא שמשום מה
השנים חלפו והתלמיד הזקין ,עד שבאחת השנים
קשתה עליו הנסיעה מבעוד ליל ,והחליט לחרוג התמהמה והתעכב מלבוא .אנשי הקהילה ,שחששו
אחת מן העבודות החשובות בבית המקדש ביום מקנאתו היתרה לכבוד עצמו ,רצו להמתין ולחכות
ממנהגו ולצאת למז‘יבוז‘ רק בערב יום הכיפורים
הכיפורים היא הטלת הגורל בין שני השעירים, עד שיגיע גם הוא ,אך רבי יצחק מנע בעדם וצוה
בבוקר.
הקרבת האחד לה‘ ושלוחו של האחר ,עליו התוודה עליהם ליטול ידים ולהסב לסעודה .רק בשעת
הדרך בת ארבע או חמש הפרסאות שהפרידה לילה מאוחרת התייצב הנשיא במקום בו נערכה
בין עירו למז‘יבוז‘ לא היתה אמורה לארוך יותר הכהן הגדול את עוונות בני ישראל לעזאזל שיכפר
עליהם במותו. הסעודה ,שכבר כמעט והסתיימה.
משעתיים ,וזמנו היה בידו להגיע למז‘יבוז‘ בעוד לחרדתם של הנוכחים ,החל רבי יצחק לצעוק על
היום גדול. סוד עבודה זו נתבאר על ידי רבנו חיים בן-עטר
זי“ע בפירושו ’אור החיים‘ הקדוש )ויקרא טז ז( הנשיא” :רשע ,טמא ,ברח והסתלק מפה!“
ערב יום הכיפורים שחרית צרר היהודי את טליתו ראש הקהל המבויש והנכלם שב על עקבותיו וחזר
ומחזורו בתרמיל ,הכניס לתוכו את הקיטל ועלה על לאורם של דברי חכמינו במסכת אבות )פ“ד מי“א(,
שהעושה מצווה בורא לעצמו סנגור שימליץ לביתו.
סוסו לכיוון מז‘יבוז‘.
טוב בעדו ,והעושה עבירה בורא לעצמו קטגור המשתתפים בסעודה לא יכלו לכבוש את השמחה
הדרך הקצרה ביותר למז‘יבוז‘ עוברת בתוך אחד שחשו בליבם למראה אידו של הנשיא התקיף ,אבל
שמקטרג ומשטין עליו.
מאותם יערות שפודוליה משופעת בהם ,והתלמיד, חשש כבד פעם בקרבם כשהרהרו במה שהוא
ששמו לא פורש ,כיוון את סוסו בינות לעצים בדרך משנה זו באר רבנו האריז“ל על פי דברי הזוהר
הקדוש )ח“ג פג ,(:שהעוון הנולד ממעשה העבירה מסוגל לעולל להם כנקמה על ביזיונותיו הגדולים.
המוכרת לו היטב.
הוא עצמו הקטגור המייסר את האיש החוטא, למחורת בבוקר ניגש אל רבי יצחק בעל הבית
אך הפעם היה דבר מה שונה. המארח עם נכבדי הקהילה ,וביקשו ממנו רשות
כדברי הנביא )ירמיה ב יט( ’תייסרך רעתך‘.
הוא חש בעייפות הנופלת עליו ,שמורות עיניו ללכת לפייס את הנשיא ולהזמינו לסעוד את סעודת
אך עלה הרצון מלפני אב הרחמן לתת לאדם
כמעט נעצמו והוא לא הצליח להמשיך בדרך. הצהריים יחד עם רבי יצחק עצמו ,אולי הזמנה זו
אפשרות לשוב בתשובה ועל ידי כפרת חטאו
השמש עוד עשתה את דרכה במעלה הרקיע .היום להכרית את המזיקים שנבראו ממעשיו ומצערים תפייס את דעתו ותניח את זעפו על אנשי הקהילה
עוד גדול ,וטרם חלפה מחציתו. אותו ,ותיקן דרך תשובה על ידי הקרבת קרבנות. שלא מחו על כבודו.
נמלך התלמיד בדעתו ,קשר את סוסו לאחד העצים וצוה הבורא שהמביא קרבן יסמוך את ידיו על ”אני קיללתי את נשיא הקהילה בקללות נמרצות?“
ושכב לתנומה קצרה על מרבד עלים תחת אחד ראש הבהמה ויתוודה על חטאו ,ולאחר שהתוודה התפלא רבי יצחק” ,אינני מקלל יהודים ,חלילה לי,
האילנות. והקריב את הקרבן ,יסיר ויסלק ממנו הבורא יתברך כנראה חלמתם זאת באישון לילה!“
התנומה התארכה לה שעות ארוכות .החמה טיפסה את כוחות החיצונים שהתהוו ממעשיו הרעים הנכבדים ניסו להזכיר לרבי יצחק את מאורעות יום
לרום הרקיע והחלה לנטות מערבה ,והחסיד נם ויעקור מקרבו את הרושם הרע עד שיהיה נקי האתמול ,אך הוא התעקש שלא היו דברים מעולם,
בשלווה. כבתחילה וללא רבב. ועמד על דעתו שלא קילל את הנשיא כלל.
הציפורים לא הפריעו את מנוחתו ,והסוס עסוק כל זאת בחטא שנעשה בשוגג .אולם חטא שנעשה לאחר שחזר בעל הבית והזכיר לרבי יצחק שוב את
היה בקיום מצוות האכילה בערב יום כיפור ולא במזיד עוונו גדול ואין הקרבן מכפר עליו ,כמאמר הקללות בהן קילל את הנשיא אמש ,לחש לו רבי
הקיץ את בעליו. הכתוב ’זבח רשעים תועבה‘ )משלי כא כז( ,ואין יצחק באזנו:
רק כעבור כמה שעות ארוכות התעורר החסיד הבורא חפץ שיוקרב על מזבחו קרבן מאוס ”צודק אתה שיצאו קללות מפי ,אבל הן לא היו
בבהלה .הוא נשא את עיניו השמימה ופניו חורו. ומתועב. מכוונות לנשיא הקהילה ,אלא למלאך חבלה שנוצר
◄◄◄
◄◄◄
פניני ‡ור החיים
נוסע היה הרב הקדוש רבי דוד ממיקולייב זי“ע, קו האופק נצבע למלא ארכו בכתום עז ,וגלגל החמה
◄ המ˘ך מעמו„ ‡' מתלמידי רבנו הקדוש הבעל שם טוב זי“ע ,אל הרב כבר מוסתר היה מאחורי צמרות העצים.
הקדוש רבי פנחס מקוריץ זי“ע. המשמעות חדרה להכרתו במהירות .נותרו דקות
ליישר את הלב ואת המעשים שנה אחת בערב יום הכיפורים היה רבי פנחס מקוריץ
טרוד מאוד מחמת קטרוג גדול שהיה על כלל ישראל.
בודדות עד לכניסת היום ,והוא תקוע כאן ביער בינות
לעצים ולבעלי החיים.
באותה שנה נסע רבי דוד לרבי פנחס מקוריץ ליום קשה לתאר את עגמת הנפש של היהודי ,שבמקום
'והשבות אל לבבך… ושבת עד ה' הכיפורים ,בהגיעו לשם בערב היום הקדוש ,הביא להתעלות בבית מדרשו של הבעל שם טוב הקדוש
אלוקיך ושמעת בקולו') .דברים ל א-ב( עמו אברך אחד שמעולם לא היה אצל רבי פנחס ,אך ביום הנעלה ביותר ,מצא את עצמו ללא מניין ,ללא
בפרק ל ,פסוק א' כתוב 'והשבות אל לבבך', היה ניכר עליו שהוא אדם קדוש ומורם מעם. בית כנסת וללא נפש חיה נוספת...
ובפסוק ג' כתוב שוב 'ושבת עד ה' אלוקיך'. קירב רבי פנחס מאוד את האברך ,וכיבד אותו בכוס ברירה אחרת לא היתה לו .הוא קשר במהירות את
משקה ,ומיד כשסיים לשתות הגיש לו רבי פנחס כוס חפצי המוקצה לאחד הענפים ,לבש את הקיטל
אומר האור החיים הקדוש ,שתי משמעויות יש שנייה ולאחריה כוס נוספת ,עד שהשקהו בחמש והתעטף בטלית ,והוציא מן הצרור את המחזור.
כאן. כוסות יי“ש. במהירות עצומה התפלל את תפילת המנחה של ערב
יש ליישר את הלב מהדעות הפסולות .כשאדם חש האברך בעייפות רבה מחמת השכר ששתה ,והלך היום הקדוש ,טרם תשקע השמש ,ואחר ניסה לזמזם
הולך בדרך הרעה -לבו טועה ,ומזה צריך לשוב. לאכסניה לנוח מעט לפני ’כל נדרי‘ ,אך נפלה עליו בקול מרוסק את מילות תפילת ’כל נדרי‘ בנעימה
להכיר ולדעת שלא טוב עשה' .והשבות אל תרדמה עמוקה. המסרתית לאור הלבנה ,על רקע נהמותיהם של בעלי
לבבך'. ניסה רבי דוד להעיר את האברך ,אך הוא ישן עמוקות החיים שיצאו לבקש טרף.
ולא עלה בידו. כך התפלל את תפילות הלילה ,כשהוא אינו מדלג על
וכמובן להיטיב את הדרכים ולשוב בפועל לדרך מאום .שיר הייחוד ,ומשניות יומא ,ומזמורי תהלים,
בלית ברירה הותיר אותו רבי דוד ישן ,והלך להתפלל
הטובה' .ושבת עד ה' אלוקיך'. לבדו ,כשהוא אפוף צער על האורח שלא הגיע בדיוק כמנהגו במז‘יבוז‘ ,אך לבו שבור היה לרסיסים.
להכיר בדרך הטובה ,וללכת בה. לתפילה. יום כיפור שכזה...
בשובו מן התפילה שב רבי דוד לאכסניה וראה אותו יום כיפור קיים בהידור את מנהג חסידים ואנשי
שהאברך עדיין ישן .בבוקר ,כשהלך לתפילת שחרית מעשה שלא לישון כל הלילה ,ככהן הגדול בבית
בזרועו יקבץ עדיין ישן האברך ,וגם אז לא עלה בידו להעירו. המקדש.
רק לפני תפילת נעילה ,התעורר האברך ובא לבית כל הלילה התהפך על המצע המאולתר שמצא לעצמו
בקרחת היער .כל רחש הקפיץ אותו ממקומו ,וקשה
'ושב ה' אלוקיך את שבותך ,ורחמך, הכנסת.
היה לו שלא לדמיין חרקים ורמשים הרוחשים סביבו.
עוד לפני שפצה רבי דוד את פיו להשמיע באוזניו
ושב וקבצך') .דברים ל ג( יללות הזאבים וצרחות עופות הלילה אף הן לא תרמו
דברי מוסר על כך שישן במשך כל היום הקדוש ,פרץ
לו היינו יודעים מה מעשינו עושים וגורמים. האברך בבכי גדול ובכאב לב על זה שעבר עליו היום לשלווות נפשו ,ורק כשעלה עמוד השחר נרדם לזמן
הקדוש באופן כזה שישן כל הזמן. קצר ,אך מייד הקיץ וקם לתפילות היום.
חושב אדם לעצמו ,נכשלתי בעבירה ,מה כבר
הוא שפך את נפשו בתפילת שחרית ,וניסה למצוא
קרה .הוא לא מרגיש שקרה כאן משהו בפועל. כראות רבי פנחס מקוריץ את לבבו הנשבר והנדכה
פנה אליו” :דע לך ,כי בערב יום הכיפורים ראיתי שיש תחליף לקריאת התורה בקריאת הפסוקים מתוך
נשבר או התקלקל משהו .מקסימום לא עשיתי המחזור .אחר אימץ את מיתרי קולו ואת חושיו
מה שאמרו לי. קטרוג גדול על כלל ישראל ,ולא היה בידי לבטלו כיוון
שלא היה ביכלתי לבוא ללב נשבר ונדכה בתכלית. המוזיקליים בנעימת סדר העבודה ,שנשמעת היתה
חס וחלילה לחשוב כך .האור החיים הקדוש כשראיתי אותך נתתי לך בכוונה לשתות כדי שתישן לאזניו כצרמוניה נלעגת.
מבאר בכמה מקומות ,כי כאשר נכשל אדם במשך יום הכיפורים ,ותבוא לידי לב נשבר ונדכה, לבו נמס והיה למים ,והדמעות זלגו מעיניו ללא
בעבירה ,נופלים חלקי קדושה בשבי הקליפות ועל ידי זה באמת נמתקו כל הדינים ונהפכו לחסדים“. הפוגה ,עד שנפשו כמעט וכלתה.
רחמנא ליצלן. כאן המקום להביא את שהקשה הרב הקדוש רבי בפעם הראשונה בחייו מצא את עצמו נושא את
שמחה בונם מפרשיסחא זי“ע )’רמתים צופים‘ א יט( עיניו השמימה בתפילת נעילה בציפייה לסיום היום
כעת הוא שב בתשובה .מה יהא על אותם חלקי
על הפסוק )תהלים קמז ג( ’הרופא לשבורי לב ומחבש הקדוש ,וברגע שבו נצנצו לעומתו שלשה כוכבים
קדושה שנפלו בשבי?! בינוניים ,מיהר להתפלל ערבית ,עלה על סוסו ודהר
לעצבותם‘ ,כי לכאורה ,אם הוא מרפא – שוב אין כאן
אומר האור החיים הקדוש ,זה מדויק בפסוק: לב נשבר ,והלא ידועה מעלת הלב נשבר בעבודת ה‘. למז‘יבוז‘.
בהפרש של מספר מילים כתוב כאן פעמיים את אכן ,הפרוש שמרפא לב נשבר היינו שלא יהיה בית המדרש במז‘יבוז‘ מואר היה באור יקרות.
המילה 'ושב'. בעצבות ,שכן אי אפשר להגיע ללב נשבר בלא המתפללים עטופי הלבן שהתעלו לפסגות של
עצבות ,אבל מאידך העצבות היא אבן נגף בעבודת רוממות ,התקשו להיפרד מקדושת היום אותו האריכו
ה'ושב' הראשון פירושו שה' ישיב מהשבי את ה‘ .על כן מה עושה הקדוש ברוך הוא? הוא ברחמיו כמידת האפשר ,ומעיינות הדמעה נפתחו מחדש
חלקי הקדושה שנשבו מצד המעשים הרעים. הרבים ’מחבש לעצבותם‘ -מסיר העצבות מן הלב, כשנכנס פנימה .הניגוד בין היום הקדוש שעבר עליו
וכנגד החלק הנגלה ,היציאה מהגלות בה אנו ומה שנשאר הוא ’שבורי לב‘ -לב נשבר מתוך שמחה. ליום הקדוש שרגיל היה לו מדי שנה הכה בו.
נמצאים' ,ושב וקבצך'. נמצא שהרפואה היא בניקוי הלב נשבר מן העצבות, הבעל שם טוב האיר אליו פנים” :אל תבכה ואל
אבל הלב עדיין נותר בשברונו. תצטער ממה שעבר עליך ,כי הכול היה מן השמיים
לטובה.
)עטרת ישועה פר‘ קרח מאמר ו( ,על הכתוב )תהלים נא כתב רבנו חיים בן-עטר זי“ע בפירושו ’אור החיים‘ דע לך ,לא במקרה קרה לך כל זאת .ההשגחה העליונה
יט( ’לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה‘ :אם ’נשבור‘ הקדוש לפסוק ’ואתחנן אל ה‘ בעת ההוא לאמור‘ היא שהוליכה את פעמיך לאותו יער ,ותפקיד גדול
את תבת לב לשניים ,יהיה בידינו מספר ששה-עשר )דברים ג כג( ,שהתנאי הראשון לקבלת התפילה הוא הוטל עליך .אותן התפילות שהתפללת בשעת הדחק,
כמניין ’איה מקום כבודו‘ ,רמז לכך שהיכן שישנו לב שיתפלל האדם כעני הדופק על הפתח ,וכמאמר מתוך צער ושברון לב ,פעלו פעולה עצומה ופתחו את
נשבר ונדכה ,שם שוכן הקדוש ברוך הוא ,כמו שאמר החכם מכל אדם )משלי יח כג(’ :תחנונים ידבר רש‘. כל שערי שמים.
הכתוב )ישעיה נז טו(’ :כי כה אמר רם ונישא שוכן עד רמז לכך שהתפילה מתקבלת אם מתפלל האדם שום מקטרג לא יכול היה לתפילות אלו ,אשר עלו
וקדוש שמו :מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל כעבד לפני רבו ומדבר בתחנונים ,כתב הגאון הקדוש מעלה מעלה בעולמות העליונים והגיעו עד כיסא
רוח‘ .וזה הוא מקום כבודו של הבורא יתברך ששוכן רבי יעקב אביחצירא זי“ע בספרו ’פיתוחי חותם‘ על הכבוד ,ולא זו בלבד ,אלא הועילה תפילתך ,אשר
כביכול בלב הנשבר והנדכה. הפסוק הסמוך )דברים שם פסוק כד( ’אדני אלהים אתה התפללת ביער ובלא מניין ,להעלות אתה יחד את
הוסיף על כך הרב הקדוש רבי יעקב יוסף מספינקא החלות להראות את עבדך‘ -משה רבנו אמר ,שבזכות כל התפילות של היהודים אשר מתפללים בשדות
זי“ע בספרו ’שיח יעקב יוסף‘ )דרשות עמ‘ שסו( ,פרוש שקרא עצמו עבד ,זכה שהחל הקדוש ברוך הוא וביערות“.
על הפסוק )תהלים קב יח( ’פנה אל תפילת הערער להראותו את גדלו ואת ידו החזקה. הרי לנו עד היכן מגיע כוחה של תפילה שבאה מתוך
ולא בזה את תפילתם‘ ,אותו פרש רש“י ,שערער הוא רמז אחר לכך שצריך האדם לראות את עצמו כעני הדחק ,ההכנעה ושברון הלב ,עד שעל ידה נעשית
הזועק זעקת שבר .כי כאשר האדם הוא ’לב נשבר‘, העומד בפתח בעת התפילה ,כתב בספרו ’אלף בינה‘ עלייה לעוד תפילות רבות נוספות.
הבורא יתברך שוכן אצלו ,כי שם מקום כבודו ,ו‘לב )אות צ( על מילות הפסוק הנאמרות לפני תפילת גם לצדיקים ניתן הכוח להעלות עם תפילתם את
נשבר ונדכה אלהים לא תבזה‘ ,וממילא אינו בוזה את העמידה ’ופי יגיד‘ ,העולות בגימטריא כמניין ’עני‘. תפילות שאר עמך בית ישראל ,כפי שנראה לקמן.
תפילתו אלא מקבלה. רמז נוסף כתב הרב הקדוש רבי יהושע מדז‘יקוב זי“ע
)מאוצרותיו ושיחותיו של הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א(
מ˙יב˙‡ ‡ור החיים
אבל מ'אין עול' דריש הא דכל מעשיו נפרעין כו' והוא כך וכך עשית ביום פלוני וכך וכך עשית ביום פלוני, כתב רבינו )דברים לב ד( :הצור תמים פעלו .פירוש
אומר הן כו' .וזהו כהספרי. אתה מאמין בדברים הללו ,והוא אומר הן ,אומרים לו לפי שקדם ואמר שעסק התורה יסובב טל ומטר ,לזה
ורבינו כאן פירש כרש"י ,וי"ל דדבריהם א"ש עם הא חתום ,שנאמר )איוב לז ז( 'ביד כל אדם יחתום לדעת העיר שאם האדם עסק בתורה ומזונותיו קשים ולחם
דאיתא בתענית ,דמהא דאיתא בתענית לדרוש 'אל כל אנשי מעשהו'' .צדיק וישר הוא' ,והוא מצדיק את אין ,או שרואה אדם שאין עליו עול תורה ומואס
אמונה' ,דנפרעין מן הצדיקים בעולם הזה על עבירה הדין ואומר יפה נידנתי ,וכן הוא אומר )תהלים נא ו( בלומדיה ומודדין לו במדה גסה אכול ושבוע והותר
קלה שעושין ,מובן שיש צדיקים שאיננו רואים 'למען תצדק בדברך'. כיעודים שנאמרו ללומדי תורה ונהפוך הוא ,לא מפני
בעולם הזה שילום שכרם ,כי בעולם הזה נפרעים ובתענית )יא (.איתא' :אל אמונה' ,כשם שנפרעין מן זה יבעט ותולד בו ח"ו מינות אלא יצדיק הדין עליו
מהם ,וזהו שפירש רש"י הפסוק 'אל אמונה' לשלם הרשעים לעולם הבא אפילו על עבירה קלה שעושין, ויאמר ה' אמת ודינו דין אמת ,והוא אומרו הצור
לצדיקים לעולם הבא ,כי בעולם הזה הלא נפרעין כך נפרעין מן הצדיקים בעולם הזה על עבירה קלה פירוש לשון תוקף וחוזק וזה יגיד אל יד ה' הרודה
מהם .והגם שבפשטות נראה כוונת הש"ס ד'אל שעושין' .ואין עול' ,כשם שמשלמין שכר לצדיקים באדם אף על פי כן תצדיק ותאמר תמים פעלו ,זה
אמונה' היינו שהוא נאמן להיפרע בעולם הזה גם מן לעולם הבא אפילו על מצוה קלה שעושין ,כך כנגד מה שרואה את שדרכו למדוד בגסה של טובה
הצדיקים על עבירות קלות שעשו ,מ"מ יתכן לפרש משלמין שכר לרשעים בעולם הזה אפילו על מצוה ומדדו בדקה ,וגמר אומר כי כל דרכיו משפט כלל בזה
על דרך זה גם שהאמונה היא על מה שמאמת דבריו קלה שעושין. גם את שדרכו למדוד טובה בדקה ומדדו לו בגסה,
לשלם שכרם לעולם הבא .וא"כ מקור הדברים א"ש והמהרש"א בחידושי אגדות העיר דבתענית דריש כי כל דרכיו משפט כי לא הביא יסורין על הצדיק
מהגמרא בתענית. העונש לשניהם מ'אל אמונה' ושכר לשניהם מ'אין עד שנתחייב בהם ולא הביא טובה על הרשעים אלא
ובמהרש"א שם הקשה עוד דלכאורה תלה תניא עול' ,ואילו רש"י בחומש מפרש שניהם לענין שכר, אם זכו לה כפי מעשיהם .וגמר אומר אל אמונה וגו'
בדלא תניא ,שהרי נפרעין מן הצדיקים בעוה"ז אנו 'אל אמונה' לשלם לצדיקים שכרם לעולם הבא כו', ואמרו רבותינו ז"ל )ספרי( אל אמונה לשלם לצדיקים
רואין ,ונפרעין מן הרשעים בעולם הבא אין אנו 'ואין עול' לשלם לרשעים צדקתם בעולם הזה .וכתב צדקתם לעולם הבא ואין עול לשלם לרשעים צדקתם
רואין עכשיו ,והיה ראוי שיאמר בהיפך כשם שאנו שם :ויותר נכון גירסת הילקוט בסוגיא דשמעתין דבין בעולם הזה ,והכונה במאמר זה על פי דבריהם
רואין שנפרעין מן הצדיקים בעולם הזה כך נפרעין שכר לצדיקים ובין שכר לרשעים ובין עונש לצדיקים שאמרו )מדרש תהלים ד( בפסוק נתת שמחה בלבי
מן הרשעים בעוה"ב .וכה"ג יש לדקדק גבי 'ואין עול' ובין עונש לרשעים ,כולה מילתא יליף מ'אל אמונה', מעת דגנם ותירושם רבו שאמר דוד כי מעת שראה
כשם שמשלם שכר כו' .וכתב לפרש דמשום שאנו שלות הרשעים נשא קל וחומר בעצמו ומה לאלו
רואין צדיק ורע לו בעוה"ז ,לכן קאמר אל תתמה שהם עוברי רצונו כך וכו' ,והוא אומרו אל אמונה
על כך ,ד'אל אמונה' הוא ,דכשם שנפרעין מרשעים פירוש יצדיק הצדיק אמונת שכרו בה' כשיראה
לעוה"ב אפילו על עבירה קלה ,כך נפרעין מהצדיקים מדת ואין עול שהוא שכר הרשעים שבעולם הזה על
בעוה"ז אפילו על עבירה קלה ,דאין אדם צדיק בארץ מיעוט זכותם:
וגו' ולא יחטא .וכה"ג אמר 'ואין עול' כשם שמשלמים ומה שכתב רבינו שאמרו ז"ל אל אמונה לשלם
כו' ,שאל תתמה על רשע וטוב לו בעולם הזה ,דכשם לצדיקים וכו' ,כן הוא בספרי' :אל אמונה' ,כשם
שמשלמין שכר טוב לצדיקים לעולם הבא אפילו על שמשלם לצדיק גמור שכר מצוה שעשה בעולם
מצוה קלה ,כך משלמין שכר לרשעים בעולם הזה על הזה לעולם הבא ,כך משלם לרשע גמור שכר מצוה
מצוה קלה שעשו. קלה שעשה בעולם הזה בעולם הזה .וכשם שנפרע
וראה מה שכתב רבינו בפרשת וילך )לעיל לא יח(: מרשע גמור על עבירה שעשה בעולם הזה לעולם
כי אמר הנביא )ישעיה כז ח( 'בסאסאה בשלחה' וגו', הבא ,כך נפרע מצדיק גמור על עבירה קלה שעשה
ואמרו רבותינו ז"ל )סוטה ח (:במדה שאדם מודד בה בעולם הזה בעולם הזה' .ואין עול' ,כשאדם נפטר מן
מודדין לו ,והוא ישפוט בצדק' ,אל אמונה ואין עול'. העולם באים כל מעשיו ונפרטים לפניו ואומרים לו
‚ם ‡˙ם זכי˙ם לי˘ועה
בזכו˙ רבנו ה‡ור החיים ה˜„ו˘? ‡ור הי˘ועו˙
כ˙בו לנו מכ˙בי הלומ„ים
למייל המערכ˙ m028039999@gmail.com
‡ו לפ˜ס 02-5385689
‡ו ב'נ„רים פלוס' -ב‡ר י˘ר‡ל
ממינוס לפלוס +
היות ואני קורא מידי שבוע את העלון לכבודו של האור החיים הקדוש וראיתי שאתם מביאים סיפור ישועה בזכות בעל האור החיים הק‘ ,על
כן לא אמנע טוב מבעליו ואספר מה דבדידי הוי עובדא:
שכששמעתי את הסגולה שמי שיסיים מידי שבוע את הלימוד בספר אור החיים הק‘ יזכה לישועה ,קיבלתי על עצמי בלי נדר לסיים מידי שבוע.
מצבי הכלכלי היה קצת בדוחק ,והנה הפלא ופלא מתאריך טו תמוז ביום היארצייט של האור החיים בו קיבלתי על עצמי את הלימוד בספרו אור
החיים ,חשבון הבנק שלי נכנס למצב פלוס +והיתה הרווחה ,לאחר תקופה קצרה התרשלתי בלימוד ולא סיימתי מידי שבוע עד הסוף ,וחשבוני
בבנק נתן לי תזכורת משמים ונכנסתי שוב למינוס בראותי את זאת ,קיבלתי ע“ע שוב שלא להפסיד את הלימוד ולהתאמץ על כך במיוחד
ומאז ב“ה פרנסתי התרחבה ב“ה והוכפלה.
זו ההזדמנות לפרסם את הסגולה ללמוד בספרו וכל הזקוק לכל ישועה ,ייוושע בקרוב בעז“ה.
ב .ל.
הפרטים המלאים שמורים במערכת
לחיים מחוברים
ל˘מיע˙ ˘יעורים ו„ר˘ו˙
חיי‚ו03-617-1077 :
בס"ד
דברי תורה מאת
רבי מנחם מנדל
פומרנץ שליט"א
גיליון מ"ח )ימים נוראים
יום כיפור ע úה˙ורה והמוע„ים תשפ"ג -ביהמ"ד
באר ישראל(
תשפ"ז
למי החותמת
את כל הנוכחים .אותם החיילים הזקנים ,הביטו בו נטל הרבי מיד בסיום הצום גמרא מסכת סוכה ,ועסק כי פנה יום
בהשתאות ,ועיניהם מלאו דמעות .והחסידים מצידם בתורה בשקיקה עצומה כל הלילה ,אחר יום שלם
סייעו להם בתפילתם ,הורו להם היכן אוחזים במחזור, שהיה עסוק בתפילה ובעבודה ,וממילא לא ניתן בעת נעילת שער בטרם פנה יום ,עומדים
ולימדום כיצד יענו הקהל אחר השליח ציבור. היה לשואלו דבר .וגם לאחר מכן לא העזו החסידים כל ישראל בתפילה ובתחנונים לפני ה' ,בתפילה
החמישית שביום הכפורים ,היא תפילת 'נעילה' .הכל
להזכיר את הדבר ללא שיזכירו הרבי ,וממילא לא עלה
פנה אל תפילת הערער בידם לחקור פשר דבר.
מרגישים את גודל קדושת הזמן ,והשעה דוחקת ,אין
והנה מגיע זמן תפילת נעילה ,והכל מצפים כי פנאי להכנות רבות ,אך באמת אין ישראל צריכים
יפתח הרבי ויפלל 'אשרי יושבי ביתך' ,אך לפליאת מארץ מרחקים להכנות כלל ,כי כל עבודתם בכל הימים הנוראים
הכל ,הסתובב הרבי לעבר הנוכחים ,פנה ממקומו לשנה הבאה ,כמה ימים קודם היום הקודש ,הודיע עומדת לנגד עיניהם ,הלב פתוח כאולם באהבה
אשר ליד עמוד התפילה ,ניגש לאחד החיילים הרבי במפתיע לתלמידיו הקרובים ,כי השתא מתעתד וביראה ,חרטה גמורה ממלאת את הלבבות על כל
העומדים הכן ,וביקש מאיתו כי ייגש הוא לפני התיבה, הוא להרחיק ממקומו ומבני קהילתו לקראת יום דבר פשע ,ומייחלים לסליחה ומחילה .וה' מלא רחמים
פוקד לטובה את בניו אהוביו ,וחותם גזר דינם לטובה.
ויהיה שליח ציבור לתפילת נעילה. הכפורים ,לנסוע לכפר נידח במדינת רוסיה -אשר את
האיש הביט ברבי בפליאה .הן לתפילה רגילה שימעו לא שמעו מעולם -ולערוך שם את תפילות באין מליץ יושר
של יום חול אינו יודע לגשת ,ודווקא עתה בתפילת היום.
אצל סניגורן של ישראל ,הרה"ק רבי לוי יצחק
נעילה אשר צריך החזן להיות זקן ורגיל ,יוציא הוא את בהיותם בדרך ,פנה רבי לוי יצחק לתלמידיו מברדיטשוב זיע"א ,היו כל ימות השנה ימי סניגוריה
הרבים ידי חובתם? והבטיחם נאמנה ,כי בכפר זה יבינו את אשר היה ביום ולימוד זכות על ישראל ,לעורר מידת הרחמים
אך הרבי לא הניח לאותו היהודי ,והתעקש כי על הכפורים בשנה שעברה ,כיצד נרגע המתח הגדול עליהם .ואם בכל השנה כך ,לקראת יום הכפורים -על
אף הכל ,מבקש הוא במפגיע כי הוא יהיה החזן. אשר שרר באותו הזמן. אחת כמה וכמה .הן זהו היום הקדוש ביותר בשנה ,ומי
האיש ניסה שוב לגרום לוותר על בקשתו בהגיעם אל הכפר נוכחו לראות ,כי המדובר הוא כבעל ה'קדושת לוי' המכיר בגודל קדושת היום ושפע
הנמרצת ,ובלשון רוסית מתובלת במעט אידיש אשר בכפר קטן ,אשר בו מתגוררים חיילים קנטוניסטים, ים הרחמים המתעורר בו ,אשר יבוא אל המלך לספר
זכר מילדותו ,ניסה להסביר כי הדבר לא יתכן ,הן איננו יהודים אשר נחטפו בילדותם מביתם על פי גזירת בשבחם של ישראל.
יודע כלל את מילות התפילה ,וגם לקרוא מן המחזור הצאר הרשע ,ונלקחו לעבודת הצבא ,שם סבלו אולם ,באחת השנים ביום הכפורים ,נראה היה
כמעט ואיננו מצליח ,וכי רוצה הרבי לבזותו? מבקש חרפות ויסורים קשים ביותר ,ועם כל זאת לא אבד כי מניעות עצומות וקושי גדול עומדים בפני הרבי
הוא לשמוע אותו מגמגם לפני התיבה? ובפסקנות מהם זכר ישראל ,ולמרות שלא ידעו הרבה מן התורה בעבודתו בקודש ,ומידת הדין תובעת את שלה באין
חזר על דבריו ,כי לא יוכל להיות שליח ציבור בשום והמצוות ,השתדלו לקיים כפי יכולתם. מליץ יושר מול מגיד פשע .בבית המדרש שררה
מקום ,ובוודאי לא אצל הרה"ק מברדיטשוב. לאחר כחצי יובל שנים בהם עמדו הכן לפקודת מועקה גדולה ,באשר הכירו הכל במראה פני הרבי כי
אולם הרבי לא ויתר ,ואמר לאותו יהודי זקן הצאר ,שוחררו מן הצבא הרוסי ,והלכו יחד להתגורר איננו כתמול שלשום ,עננה מרחפת על פניו המאירים
בנחרצות" :גש אתה! אינני מבקש מאיתך כי תתפלל בכפר זה .זקנים ושבורים היו כבר ,ומשפחה לא זכו בדרך כלל ,ותפילתו באה לו בקושי רב .מתח רב שרר
תפילה שאינך יודע! כל בקשתי היא שתחזור שנית להקים ,מיטב שנותיהם נגזלו מהם בעבור הצאר בבית המדרש ,ונראה היה כי הרבי חושש מפני דבר
ותתפלל באותו אופן שבו התפללת בשנה שעברה, הרוסי ,על כן היו יושבים יחד באותם הכפרים מה ,אימה חשיכה גדולה נופלת עליו ,דומה היה כי
ותשוב על תפילתך דאשתקד!" העזובים ,ומבלים בהם את אחרית ימיהם. ננעלו שערי שמים חלילה.
יתגדל ויתקדש שמיה רבא! וישמעו רחוקים ויבואו כך נמשך הדבר במשך כמעט כל היום כולו .לפני
התיבה ניגש הרבי להשמיע את כל תפילות היום,
לכך כבר לא יכול היה האיש לסרב ,ושירך את כאשר ראו החיילים את מראה פניו הקדושות של וכולן נאמרו בחרדה עצומה .חיוך לא נראה על פני
רגליו לעבר העמוד ,כאשר חבריו תומכים בו משני הרבי ,ושמעו מפי תלמידיו כי זהו הרבי הגדול והידוע, קדשו ,ואפילו מעט שמחה של מצוה חסרה ממראהו,
צידיו .ושוב חזר ה'קדושת לוי' והזכירו כי מבקש הוא רבי לוי יצחק מברדיטשוב ,לא היה קץ להתרגשותם וניכרה רק עבודה גדולה ומאומצת.
לשמוע את תפילת השנה שעברה בדיוק כפי שאמר ולשמחתם" .רבן של ישראל בא במיוחד אלינו!" היתה
אז. זו הפעם הראשונה בחייהם שזכו לכבוד כה גדול לעת נעילת שער
נזכר האיש בדבריו ,נעמד לפני התיבה כאשר ועצום ,כי אחד מצדיקי הדור יבוא לשהות במחיצתם אולם לעת ערב כאשר פנה יום ,והחמה נראתה
כל חבריו מסביבים אותו כחומה ,ואמר כך" :ריבונו ביום הגדול והנורא -הוא יום הכפורים. בראשי האילנות בזמן תפילת נעילה ,ננסכה רגיעה
של עולם ,גלוי וידוע לפניך שאין אני יודע כיצד בציפייה רבה ובהתרגשות עצומה המתינו לכניסת על פני הרבי ,וחיוך של תקוה נראה עליהן .בזמן
מתפללים .ולא זו בלבד ,אלא שאני וכל קהלך היום הקדוש ,וקיוו שיזכו לתפילות נאדרות ביותר ,כי תפילת נעילה כבר חזר ה'קדושת לוי' להיות אחוז
העומדים לפניך ,אף איננו יודעים על מה נתפלל .וכי בפעם הזאת יעלו תפילותיהם יחד עם תפילת סניגורן באש קודש המלהטת סביביו כדרכו ,אשר השפיעה
נבקש מאיתך על בנים? הן זקננו כבר מלשאת אשה של ישראל. על כל המתפללים להגביר בקרבם רגשי כיסופין
ולהוליד בנים" -ובאומרו כך נענעו כל חבריו הזקנים וכך היה ,בתפילת כל נדרי ניגש הרבי לפני התיבה והשתוקקות לקרבת אלקים ,והדאגה שהיתה קודם
את ראשם כשדמעות זולגות מעיניהם .המשיך האיש והתפלל בקול נעים המעורר את הלבבות ,וכך גם לכן -פרחה ונעלמה לה.
וזעק" :על חיים נבקש? וכי חיים כאלו חיים הם? לאחר מכן לאורך כל תפילות היום הקדוש ,היה במוצאי הצום הקדוש ,היו התלמידים תאבים
יושבים אנו בכפר ומזדקנים ,ומצפים ליום מותנו!" הקדושת לוי מתפלל בהתלהבות עצומה ,ומשך אחריו מאוד לדעת את פשר הדבר ,אולם כדרכו בקודש
א
עינים מאירות
הטבעת והחותם מכאן עולה כי שלושה זמני דין יש; ראש השנה וגם על זאת הסכימו חבריו בנענוע ראש ובכי גובר
שבו זמן הכתיבה ,יום הכפורים שהוא זמן החתימה, והולך .המשיך הזקן ותינה" :שמא על מזוני נבקש ,על
דברים נשגבים אלו ,מכבשונו של עולם הן שכיסה והושענא רבה שבו נחתמים פעם שניה. אודות הפרנסה? הן פרנסתנו מצויה לנו ביד רחבה
עתיק יומין ,אך אנו ניקח את חלק העבודה שבהם
ואכן ,זכר לדבר מצינו בתפילות יום הכפורים, מן הפנסיה שמשלם לנו הצאר הרוסי!" והכל החרו
הנוגע לנו ,אשר בפרט בעומדנו בשעת נעילה ראוי
שבשעת נעילה מזכירים באמירת הסליחות ,שתי החזיקו אחריו ,הודו לדבריו בפיהם והסכימו עמו.
לנו להעלות על ליבנו את כל תוקף הדברים האלה.
'הושענות' הנאמרות בהושענא רבה ,ואלו הן" :רַחֶם בתחילה היו מתפללים עמו בהנעת השפתיים בלבד,
כי הנה עמד שם האריז"ל על נקודה נוספת ,כי נ ָא קְהַל ֲעד ַת יׁ ְשֻרוּ ן .סְל ַח וּ מְחַל ֲעוֹנ ָם .ו ְהוֹׁשִיעֵנוּ אֱלֹקֵי וקולם לא ישמע ,אך אט אט גבר קולם ,והיו אומרים
בנוהג שבעולם כי החתימה נעשית על ידי חותמת, שמַי ִם ּפְתַח .ו ְאוֹצָרְך ָ ה ַּטוֹב ל ָנוּ תִפ ְּתַח. ש ֲער ֵי ׁ ָיׁ ְִשעֵנוּ ַ ׁ : בקול יחד כדברי חברם .סיכם היהודי את דבריו וסיים
ובזמנם היתה הרגילות ליתן את החותמת בטבעת, ּתוֹׁשִיעַ וְר ִיב אַל ּתִמ ְּתַח .ו ְהוֹׁשִיעֵנוּ אֱלֹקֵי יׁ ְִשעֵנוּ" .וכן את תפילתו כשהכל נענים אחריו בקול רם" :רק דבר
וחותם המלך נחתם בטבעת המלך .והנה ,עיקר ידוע מה שאמרו בזוהר הקדוש )ראה ח"ג דף לא ,(:כי בזמן אחד נבקש ממך ריבונו של עולם; שכל העולם יכירו
החותם הוא הטבעת עצמה ,אשר בה נמצאת תבנית זה נשלחים הפתקים מבית המלך ,ואם עושה אדם את מלכותך! ויאתיו כל לעבדך ,ויברכו שם כבודך!
החתימה ,ואילו החותם הרשום על גבי השעוה או תשובה כראוי נקרעים הפתקים. הלואי וידעו הכל כי יש מנהיג לבריאה ,וממך אנו
הקלף וכדומה ,אינו אלא בבחינת רושם מן הטבעת מבקשים רק ,כי יתגדל ויתקדש שמיה רבא!"
שהיא העיקר .ושם ביאר כיצד משפיעים הדברים כאן חותם לאה וחותם רחל את תפילתם זו ,אמרו הקנטוניסטים בלשונם
בעולם. ומפרש האריז"ל ,כי ראש השנה הוא יום הדין, המבוללת ברוסית ואידיש ולשון הקודש ,ועם סיום
אך הנוגע לענייננו על דרך העבודה הוא ,כי יש זמן שליטת הדינים והגבורות ,ומשום כך הדין שבו דבריו הסתובב האיש כלפי הרבי ,ואמר לו" :זו היתה
הזוכה לחתימה טובה ,וישנו הזוכה הרבה יותר, קשה מאוד ,ורק הצדיקים הגמורים יכולים לעמוד תפילתי בשנה שעברה!"
לקבל את טבעת המלך עצמה ,שהיא שורש החתימה בו ולהיכתב לחיים .משום כך הוסיף ה' יתברך ברוב
ועיקרה. ואילו רבי לוי יצחק ,פניו קרנו משמחה
רחמיו עוד שני זמני חיתום ,האחד ביום הכפורים, ומהתרגשות עצומה .בדבקות ובהתלהבות דקדושה,
ונחתם בטבעת המלך שגם הוא זמן דין אך אינו דין קשה אלא רפה ,בעבור
הבינונים התלויים ועומדים הנחתמים לחיים בזמן
פנה אל חסידיו בעינים מלאות דמעות ,ואמר להם:
הנה ,בשני מקומות בכתובים מצינו את ענין טבעת "השומעים אתם? תפילה משתפכת זו ,כנסת ישראל
נעילה .ולאחר מכן בליל הושענא רבה זהו זמן החותם
המלך .פעם אחת אצל יוסף הצדיק ,אחר שנוכח פרעה המתרפקת על דודה ,היא שהצילה את כלל ישראל
בתוך חותם ,ובו יוכלו הכל להיחתם לטובה .והאריך
לראות כי אין נבון וחכם כמוהו היודע לפתור חלומות, בשנה שעברה מגזירה קשה ונוראה שנתרגשה
שם רבינו לפרש את הדברים על פי סוד.
ואמר לו כי על פיו ישק כל עמו ,נאמר )בראשית מא מב( עליהם! זו היא התפילה שבקעה רקיעים ,תפילה
עוד הוסיף האר"י שם להמתיק סוד ,כי החותם עצומה ,יתגדל ויתקדש שמיה רבא“.
"ו ַּיָסַר ּפַרְעֹה אֶת ט ַּבַע ְּתוֹ מֵעַל י ָדוֹ ו ַּי ִּתֵן אֹת ָּה עַל י ַד שביום הראשון של ראש השנה נקרא 'חותם לאה',
יוֹסֵף" ,ובזה נעשה למשנה למלך מצרים. אשר מבחינת הספירות מקומה גבוה יותר אצל יעקב למענך אלקים חיים
ופעם נוספת נמצא הדבר אצל מרדכי היהודי, אבינו ,ואילו החותם השני שבזמן נעילת יום הכפורים, והנה ביום הכפורים ,באים ישראל קדושים
ככתוב במגילת אסתר שבתחילה ניתנה טבעת הוא 'חותם רחל' ,וכן זמן החיתום של הושענא רבה ומתחננים לפני ה' על בני חיי ומזוני .וכיצד יוכלו
אחשורוש להמן ,והוא הרשע השתמש בה כדי לכתוב הוא 'חותם בתוך חותם דרחל'. לחבר עצמם לתפילה כגון זו? אך באמת יוכל כל אחד
אגרות להשמדת ישראל רח"ל ,ולבסוף כשנתלה המן
מישראל לעשות כן ,שהרי מתפללים אנו "זכרנו לחיים
נאמר )אסתר ח ב(" :ו ַּיָסַר ה ַּמֶלֶך ְ אֶת ט ַּבַע ְּתוֹ אֲׁשֶר הֶעֱב ִיר
מלך חפץ בחיים ,וכתבנו בספר החיים" ,ברם מיד
ונפלא הדבר ,כי בשני מקומות אלו ,היו אלה בניה
מֵהָמָן ו ַּי ִּתְנ ָּה לְמָר ְּדֳכ ָי".
מתפללים אנו "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים, מסיימים אנו ואומרים ,כי כל בקשתנו היא "למענך
של רחל אימנו שזכו לטבעת המלך; יוסף הצדיק בנה וכתבנו בספר החיים" ,ברם מיד מסיימים אנו אלקים חיים" ,למען יתרבה כבוד שמים בעולם ,ובזה
נזכה כי תהיה תפילתנו מתקבלת.
של רחל ,ומרדכי היהודי משבט בנימין בן רחל .ואף כי ואומרים ,כי כל בקשתנו היא "למענך אלקים זו היא עיקר עבודת ההכנה קודם יום הכפורים.
מקומה הרוחני של רחל אימנו הוא במידת המלכות,
אשר אין לה משל עצמה כלום וכולה מקבלת הארות חיים" ,למען יתרבה כבוד שמים בעולם ,ובזה הנה היהודים בדורות הקודמים ,היו מכוונים את כל
מלמעלה ,דווקא כאן זכו בניה של רחל לקבל את נזכה כי תהיה תפילתנו מתקבלת ליבם ואומרים בטהרה" :כי אנו בניך ואתה אבינו,
אנו עבדיך ואתה מלכנו" .בתמימות וביושר ,עם כל
טבעת החותם אשר היא המשפיעה טובה בזמן
חתימת הדין .וכך גם חותם יום הכפורים ותפילת הקשיים הנוראים שהיו מנת חלקם בימי חייהם,
הנעילה ,הכל הוא ענינה של רחל אימנו. והנה ,בדרך פנימיות הדברים ,פירש רבינו האר"י מסרו את נפשם על יהדותם בכל הדורות ,והמשיכו
זיע"א מה שפירש .אך בדרך העבודה הנוגעת אלינו, להתפלל בעבור ריבוי כבוד שמים .ואנו מבקשים על
כפרת חטא מכירת יוסף שומה עלינו להבין מהו אותו 'חותם' בכלל ,ו'חותמה עצמנו כי נזכה גם אנו לדבקות בה' ולכוונות טהורות
והנה ,אחר סדר העבודה שבחזרת תפילת מוסף של רחל' בפרט ,שהיא בחינה מיוחדת ונפלאה, כאלו ,ולואי שנוכל ליטול עימנו לכל השנה כולה את
ליום הכפורים ,מזכירים אנו את עשרה הרוגי מלכות, חותמת של גאולה .בתוך דבריו מציין האר"י שם ,כי רוממות הרוח של הרגעים הנשגבים ביותר בשנה,
"אלה אזכרה ונפשי עלי אשפכה ...לעשרה הרוגי תיבת 'חותם' היא אותיות 'תחום'' ,חומת' ,וגם 'חומת', הרגעים הטהורים של תפילות יום הכפורים.
מלוכה" .ואף כי יש קהילות שנמנעו מאמירת הפיוט, וכידוע צירופי האותיות משפיעים על המציאות
עצמה ,ועלינו להתעורר בדברים הנוגעים לנו מזה.
כתיבה וחתימה
כדי שלא להזכיר את הצער הנורא בעיצומו של יום
טוב ביום הכפורים ,אך בוודאי ממנהג אמירתו מבואר והנה ידוע שינוי הנוסח בתפילת נעילה ,אשר
כי הרוגי המלכות שייכים בענינם ליום כפורים .כל סביב רשעים יתהלכון בכל מקום בתפילה בו נזכר בכל תפילות הימים
עשרת הצדיקים באו לכפר עוון מכירת יוסף בידי ראשית כל נוכל לעורר בזה את זכרון הימים הנוראים ענין ה'כתיבה' ,משנים אנו ומבקשים על
השבטים ,כמבואר בפיוט שאמר להם אותו רשע הקדושים ,כי 'תחום' מרמז על איסור הוצאה חוץ אודות ה'חתימה'; 'חתמנו בספר החיים'' ,וחתום לחיים
שׂרָאֵל "כ ִי י ִּמָצ ֵא א ִׁיש ּגוֹנ ֵב נֶפֶׁש מֵאֶחָיו מ ִּב ְנ ֵי י ִ ְ
ההגמוןּ : לתחום בשבת קודש ,ו'חומת' מרמז על חומת העזרה טובים'' ,ניזכר ונחתם' ,הכל בלשון חותמת חתימה
וְהִתְע ַּמֶר ּבוֹ וּ מְכ ָרוֹ .ה ֵם ּכְעָנוּ לוֹ וּ מֵת ה ַּג ַּנ ָב הַהוּא .נ ָם אַ ּי ֵה והמקדש ,וכן שאר כל צירופי האותיות מרמזים וחיתום .והדבר צריך ביאור ,מהי אותה החתימה?
אֲבוֹתֵיכ ֶם אֲׁשֶר ֲאחִיה ֶם מְכ ָרוּהוּ .לְאֹרְחַת יׁ ְִשמְעֵאל ִים לפתגמין קדישין ,כאשר בא הכל על מכונו בדברי מדוע לא די ב'כתיבה טובה' ,ונצרכים אנו גם ל'חתימה
שמַי ִם סְחָרוּהוּ .וּ בְעַד נ ַ ֲעל ַי ִם נְתָנוּהוּ :וְא ַּתֶם ק ַּב ְלוּ ד ִין ׁ ָ רבינו האר"י. טובה'?
ֲעל ֵיכ ֶםּ .כ ִי מִימֵי אֲבוֹתֵיכ ֶם לֹא נִמְצ ָא ּכָכ ֶם .וְאִם ה ָיוּ אך עיקר דבריו שם לבאר ,כי חותמת החיים מקור הדברים בדברי חז"ל ,שאמרו )ראש השנה טז(:
בַחַ ּי ִים ה ָי ִיתִי ד ָנ ָם לִפ ְנ ֵיכ ֶם .וְא ַּתֶם ּתִשְׂאוּ ֲעוֹן אֲבוֹתֵיכ ֶם". שבשעת נעילה ,היא 'חותם רחל' .בזמן נעילה ננעלים וז"ל" :אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן ,שלשה
ובאמת יש שהתקשו בדבר זה ,אחר שיש כאן שערי ההיכל העליון ,כמו שאמרו חז"ל )ירושלמי ברכות ספרים נפתחין בראש השנה ,אחד של רשעים גמורין,
מזכרת עוון לבני ישראל ,מדוע נעורר דינים ביום פרק ד הלכה א ,דף לא (.כי לדעת רבי יוחנן זמן נעילה הוא ואחד של צדיקים גמורין ,ואחד של בינוניים .צדיקים
הכפורים? אך התשובה הברורה לזה ,כי באמת אין כאן בנעילת שערי ההיכל ,וכך הוא להלכה ,וידוע אשר גמורין -נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים ,רשעים
אלא התעוררות של רחמים גמורים ,וכמו שיתבאר. 'היכל' עולה בגימטריא 'אדנ"י' ) ,(65וזהו שמה של רחל גמורין -נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה ,בינוניים -
בבחינת הספירות ,ובשעה זו נחתמת השפעתה של תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים .זכו -
ואביון בעבור נעליים רחל שלא ישלטו בה זרים. נכתבין לחיים ,לא זכו -נכתבין למיתה".
כי הנה כל ענין המכירה כמוס הוא מאיתנו ואין הנה כי כן ,מלבד ההבנה הפשוטה כי החתימה וכתב בזה רבינו האריז"ל )שער הכוונות דרושי יום
לו בו שום השגה ,אחר שכך עשו שבטי י-ה בצירוף היא על גזר הדין לטוב או למוטב ,בא בדברי רבינו הכפורים דרוש ה( ,כי מלבד שני זמנים אלו של ראש
השכינה ,ומה גם כפרת הצדיקים עליהם ,שאמרו האריז"ל גילוי נורא ,כי החותם בא ממקום שאין לכח השנה ויום הכפורים ,עוד נוסף ליל הושענא רבה,
הקדמונים כי בהם התגלגלו נפשות השבטים )ראה הרע שליטה בו ,ועל ידו נדחים כל הקטרוגים והדינים שגם הוא זמן שבו נידונים ונחתמים ,ולכן נקרא ליל
בסדר הדורות ערך 'רבי ישמעאל' ,ובמגלה עמוקות על ואתחנן אופן וכל המניעות כנגד טובתן של ישראל ,כי חתום הוא החותם ,כפי שכבר הביא הרמב"ן בפירושו על התורה
ע"ג ,ועוד( ,ואין איתנו יודע עד מה. בחותמה של רחל המונע כניסת כל הדינים. )במדבר יד ט(.
ב
עינים מאירות
נשיקת ארץ ושמים יפו פעמיך בנעלים בת נדיב' -מה יפו פעמותיהן של אך הדבר ברור בכתובים ,כי יוסף הצדיק נמכר
ישראל בשעה שעולין לרגל' ,בת נדיב' -בתו של "כֹה אָמַר בעבור נעליים ,וכמו שהנביא אומר )עמוס ב ו(ּ :
עתה נשוב אל הראשונות ,לבאר מעלת יום שׂרָאֵל וְעַל אַר ְּבָעָה לֹא אֲׁשִיב ֶּנוּ ִשעֵי י ִ ְשלֹׁשָה ּפׁ ְ ה' עַל ׁ ְ
אברהם אבינו שנקרא נדיב ,שנאמר )תהלים מז י( 'נדיבי
הכפורים ושעת נעילה .כך מספרים חז"ל באגדתות עַל מִכְר ָם ּב ַּכֶסֶף צ ַּד ִיק וְאֶב ְיוֹן ּבַעֲבוּ ר נ ַ ֲעל ָי ִם" .ומחיר
עמים נאספו עם אלקי אברהם'" .הרי שעם אותן
רבה בר בר חנה במסכתא בבא בתרא )דף עג-:עד :(.פעם המכירה היה עשרים כסף ,כפי שנתפרש גם זה בכתוב
הנעליים שחלצו ישראל ביום הכפורים ,יזכו לעלות
אחת היה רבה בר בר חנה מהלך במדבר ,והתלוה שׂר ִים )בראשית לז כח(" :ו ַּיִמ ְּכ ְרוּ אֶת יוֹסֵף ל ַ ּיׁ ְִשמְעֵאל ִים ּבְעֶ ְ
לרגל בחג הסוכות לשאוב מקדושת המקדש.
אליו סוחר ישמעאלי ,אשר גילה לו סודות עמוקים ּכָסֶף" .ואמרו חז"ל בפרקי דרבי אליעזר )פרק לח( ,כי מנין
מכבשונו של עולם .לכן מכן הציע הערבי" :בוא ואראה כל שתה תחת רגליו עשרים כסף מכוון כנגד עשרת השבטים שהשתתפו
לך מקום גבוה שבו מתחברת הארץ לרקיע" .לקח במכירה ,אשר כל אחד מהם לקח לו נעליים בשני
והנה ,כתב השל"ה הקדוש )סידור שער השמים לשל"ה,
רבה את סל הלחם שהיה עמו והניחו בחלון הרקיע, כסף ,דהיינו נעל אחת בכסף אחד ,ושתי נעליים בשני
ביאור ברכת 'שעשה לי כל צרכי'( בשם המהרש"ל ,לפרש
ועמד להתפלל .אך לאחר התפילה לא מצא את הסל. כסף ,ולעשרה אחים בעשרים כסף.
מה טעם דווקא על המנעלים מברכים ברכה זו,
שאל את הישמעאלי" ,האם יש כאן גנבים" - .אמר לו:
"זהו גלגל הרקיע הסובב והולך אשר הרחיק את הסל,
כמבואר בגמרא )ברכות ס (:שזמנה "כד סיים מסאניה"
-אחר שנועל נעליו .וז"ל" :צריך לתת טוב טעם
של נעליך מעל רגליך
בוא לכאן מחר בשעה זו ותמצא את אבידתך". והדבר תמוה ,וכי מפני שנמכר יוסף הצדיק,
ודעת השייכות לנעילת מנעלים ברכה זו .וקבלתי
השפעת הקדושה גם אחר הצום ממורי הגאון החסיד מהרש"ל ,שהענין הוא כפי מה נצטרכו השבטים הקדושים לנעליים? וכי עד עתה
הלכו יחפי רגליים ,או שמא נקרעו נעליהם?
שאמר דוד המלך עליו השלום במעלת האדם )תהלים
ועומק הדברים הוא ,כי אימתי הוא הזמן שבו
ח ז-ח( 'ותחסרהו מעט מאלקים וגו' תמשילהו במעשה אך הנה מצינו ,כי בכל מקום בו שורה הקדושה,
השמים והארץ מתחברים יחד ,ויוכל האדם לחבר
ידיך כל שתה תחת רגליו צונה ואלפים' וגו' ,הכוונה אין צריכים למנעלים .כאשר נתגלה הקדוש ברוך הוא
עצמו לשמימיות גם בהיותו בתוך הארציות -הוי
כי הקדוש ברוך הוא ברא ד' מדרגות בעולם הזה זו אל משה רבינו במעמד הסנה הבוער ,אמר לו )שמות ג
אומר זה יום הכפורים .ובפרט בשעת נעילה ,שהוא ה( ׁ"שַל נְעָל ֶיך ָ מֵעַל ר ַגְל ֶיךָּ ,כ ִי ה ַּמָקוֹם אֲׁשֶר א ַּתָה עוֹמֵד
הזמן הגדול ביותר בשנה ,זמן החיתום שהוא החותם למעלה מזו; א' הדומם ,ב' הצומח עולה עליו ויונק
ממנו ,ג' בעלי חיים עולים על הצומח ואוכלים אותו, עָל ָיו אַדְמַת קֹדֶׁש הוּ א" .כך גם אמר המלאך ליהושע
את כל קדושת הימים .ביום זה ,נעלם 'סל הלחם' כאשר היה ביריחו )יהושע ה טו("ׁ :שַל נַעַלְך ָ מֵעַל ר ַגְלֶך ָ ּכ ִי
מן העין ,כי ציוותה בו התורה הקדושה )ויקרא טז לא( ד' חי מדבר הוא האדם המושל בבעלי חיים ואוכלם
ומשתמש בהם ועולה .וזהו שאמר 'הכל שתה תחת ה ַּמָקוֹם אֲׁשֶר א ַּתָה עֹמֵד עָל ָיו קֹדֶׁש הוּ א".
"וְע ִּנ ִיתֶם אֶת נַפְׁשֹתֵיכ ֶם" ,כי ביום הקדוש הזה אין
רגליו צונה ואלפים' ,רצה לומר מאחר שמושל בבעלי בדומה לזה ,אין נכנסים להר הבית בנעלים )ברכות
ישראל נצרכים לאכילה כלל.
חיים צונה ואלפים ,מכל שכן שמושל בצומח ודומם נד ,(.ועבודת בית המקדש נעשית על ידי הכהנים
אך הנה ,כפי שאמר ההוא טייעא ,זמן זה שבו נעלם כשהם יחפים )ראה ירושלמי שקלים פרק ה הלכה א(.
הלחם אינו ארוך כלל ,וכל יום הכפורים כולו אינו אלא שתחתיהם ,נמצא שהכל תחת רגלי האדם .וכשלוקח
האדם העור מהבהמה לעשות מנעלים למדרך כף ועומק הדבר ,כי הנעל מעלה את האדם טפח מעל
עשרים וארבע שעות ,ולמחר באותה שעה יחזיר גלגל
רגליו ,מראה ביותר מבואר שהוא המושל והכל תחת גבי קרקע ,וחוצצת בינו ובין החומר העכור .לעומת
השמים את סל הלחם למקומו .אם כן עומדים ישראל
רגליו ממש ,ומצד הממשלה הזאת נמצא מבואר זאת יוסף הצדיק שהיה עמוד הקדושה ,לא נזקק
ושואלים" :הכיצד נוכל לשמר בקרבנו את השפעות
לנעליים כלל ,שהרי אפילו בהיותו במצרים ערות
היום הגדול? היאך תשרה עלינו הקדושה גם בשאר
הארץ ,החזיק בתומתו ושמר עצמו בקדושה נשגבה.
ימות השנה ,אשר בהם עוסקים אנו גם בענייני הגוף
כאכילה ושתייה?" החותם שביום הראשון של ראש השנה נמצא כי בכל מקום בו היה מהלך ,היתה האדמה
נקרא 'חותם לאה' ,אשר מבחינת הספירות אדמת קודש ,והשפיע הדבר גם על אחיו הקדושים
בנפשו יביא לחמו מקומה גבוה יותר אצל יעקב אבינו ,ואילו
שלא יוצרכו לחציצה זו .אך כאשר מכרו את יוסף
הצדיק ואיבדו את השפעתו הטובה ,שוב נצרכו
תשובה לדבר נאמר על פי מעשה.
בהיות בני ישראל בגלות במדינת רוסיה ,גזרו
החותם השני שבזמן נעילת יום הכפורים, לנעליים אשר קנו בעשרים כסף.
עליהם גזירות רבות וקשות ,אשר מחמתן היתה הוא 'חותם רחל' ,וכן זמן החיתום של שתיקה יפה ושכרה
פרנסתן של ישראל בקושי רב ,כי כמעט לא יכלו הושענא רבה הוא 'חותם בתוך חותם והנה ,מלבד מידתו של יוסף בקדושה ,עוד החזיק
לעסוק בכל מלאכת עבודה ,מלבד כמה מלאכות
שפלות ובזויות כרוכלות או הלוואה בריבית ,אשר
דרחל' בפלך השתיקה ,כמו שאמרו חז"ל )בראשית רבה פד י(
וז"ל'" :ויחלום יוסף חלום ויאמר אליהם שמעו נא' וכו',
הגבירה את שנאת העמים כלפיהם. 'והנה אנחנו מאלמים אלומים' ,אתם כונסין פירות
באשר לכך ,היו אשר סיכנו עצמם ועסקו בהברחת שנעשה לו כל הצרכים ,שהרי מושל הוא בכל מה ואני כונס פירות ,שלכם רקיבים ושלי עומדין' .והנה
סחורות .בימים ההם היה השלטון גובה מכס בסכום שיש בעולם ,על כן כשנעל מנעליו מברך 'שעשה לי קמה אלומתי וגם נצבה' וכו' ,אמר רבי אחא ,עתידים
גבוה על כל סחורה הנכנסת למדינה ,והיו מאחינו כל צרכי'". אתם להעלים עלי דברים לפני אבא ,לומר חיה רעה
בני ישראל אשר היו מבריחים את הגבול ,קונים אכלתהו ,ומאן קאים ליה ,משתיקותא דאימא".
מעתה מובן היטב ,כי האדם הנוטל עור בהמה
סחורה בזול ומוכרים אותה במדינתם ביוקר ,וכך היו מבואר בדברי המדרש ,כי כוחו של יוסף לעמוד בכל
ועושה ממנו מנעלים לרגליו ,מורה ובא כי הוא
מרוויחים את פת לחמם .ואף שסכנה גדולה היתה הנסיונות ,היה בכח שתיקתה של אמו רחל.
השולט על אותה בהמה ,ובזה ראוי שיברך 'שעשה לי
בדבר ,הן כבר אמר הפייטן )פיוט 'ונתנה תוקף'(" :בנפשו ומהי אותה השתיקה? הלא ידוע הדבר ,כי שבע
כל צרכי' ,כי זהו הסימן לכך שהוא רודה בדגת הים
יביא לחמו". שנים המתינה רחל אימנו בציפייה עצומה ליום בו
ובעוף השמים ובכל חיה ,וקל וחומר בכל אשר דרגתם
מובן מאליו ,כי השלטונות לא ראו מעשים אלו פחותה ממעלת הבעלי חיים. תזכה להקים את כרם בית ישראל יחד עם יעקב אבינו
בעין יפה כלל ,כי הדבר גרם להם להפסדים כבדים שישאנה לאשה .ולסוף שבע שנים ,נטל לבן הרשע
מתוך מה שחישבו לקחת מאזרחיהם ,ועל כן היו וגם ניתן להוסיף עוד ולבאר על פי זה מדוע נצרך
את לאה ושיגרה אל יעקב במקום רחל .יעקב אבינו
שוטרים רבים הממונים לתפוס את מבריחי הגבול האדם לנעליים כלל ,כי מאחר והאדם המדבר עומד
אשר ידע את רשעתו ורמאותו של לבן הארמי ,נתן
ולהענישם בחומרה .רגילים היו לסובב בין המשפתיים במדרגה העליונה ,לעומת האדמה שהיא בבחינת
לרחל סימנים כדי שיכיר בה ,אולם רחל לא יכלה
ולחפש את הנראים בעיניהם כזרים המבקשים להם דומם השפל ביותר ,נצרך האדם להפסקה בדמות עור
לראות את אחותה יוצאת בבושת פנים ,על כן הלכה
פירצה בגבולות. בעלי חיים ,שהוא הדרגה האמצעית בין שתי הדרגות וגילתה לה את הסימנים.
הללו.
גנובתי לילה העולה מן הדברים ,כי שני עניינים שוכנים יחד
וויתור עצום זה אשר אין לשערו כלל ,הוא אשר
עמד ליוסף בנה של רחל בכל נסיונותיו במצרים ,אשר
לילה אחד ,באחת העיירות הסמוכות לספר ,אשר בנעליים; מחד גיסא ,מורות הן על מעלת האדם עמד בהם בגבורה.
הגבול עבר ביער הסמוך לה ,הגיע יהודי אחד אשר המושל בכל הבריאה ובחיות הארץ ומכין מעורותיהן
ביקש לעבור אל המדינה השכנה .סחורה רבה קנה מנעלים לרגליו ,ומאידך גיסא יש בזה חיסרון ,שאין מה יפו פעמייך בנעלים
כאן ,ומילא שני שקים כבדים בסחורתו ,נשא אותם האדם יכול לילך על האדמה עצמה ,שלא ישקע והנה ,כשם שיוסף בקדושתו לא נצרך לנעליים ,כך
על שכמו ופסע בדממה לעבר היער .היתה זו שעת בחומריות ובגסות הדומם. גם ישראל ביום כיפור חולצים נעליהם ואינם צריכים
חצות לילה ,ורק ירח קלוש האיר לו את דרכו .מרחוק דבר זה לא הרגישו השבטים הקדושים בהיותם להם .ומה עוד ,כי תכלית קדושת היום היא בתפילת
נשמעו קולות חיות היער ,אך יותר ממה שחשש במחיצת יוסף צדיקא ,אולם משעה שנפרדו ,הוצרכו 'נעילה' ,אותיות 'נעל י-ה' ,כי ביום זה אין ישראל
מהן ,היה רב פחדו פן יתפסנו אחד משומרי הגבולות לקנות נעליים בעשרים 'כסף' ,כלומר ,שכל כיסופיהם צריכים לנעליים ,כי קדושת ה' היא החוצצת ביניהם
האורבים למבריחים שכמותו. הרוחניים היו לנעליים אלו ,כי הרגישו פתאום את ובין החומר .ואחר יום הכפורים ,זוכים ישראל לעלות
אחר כמה דקות של הליכה מאומצת ,שמע גשמיות האדמה בוערת תחתיהם ,ונצרכו להבדלה. ברגל בחג הסוכות ,אשר על מצוה זו אמר הכתוב )שיר
היהודי לפתע קול עלה נידף העולה מבין השיחים. וכמו שאמרו חז"ל )שבת קכט" :(.לעולם ימכור אדם השירים ז ב(" :מַה ּי ָפוּ פְעָמַיִך ְ ּב ַּנְעָל ִים ּב ַת נָד ִיב" ,וכמו
תחילה נשמע הקול מרחוק ,אך אט אט התקרב הקול, קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו". שדרשו חז"ל )סוכה מט" :(:דרש רבא ,מאי דכתיב 'מה
ג
עינים מאירות
"בשבילך רחל אני מחזירם למקומם!" על דא ועל הא ,ולא נזהרו בדבריהם שלא יבואו לידי ונשמעו בבירור פסיעות כבדות של אדם ההולך
דיבורים אסורים .וכך אמר" :היצר הרע ,הוא אותו בעקבותיו .ברור היה לאותו יהודי ,כי איש זה ההולך
ויתור על הכל! השוטר האכזר .במשך יום שלם שתק ,הניח לכם מאחוריו אינו יכול להיות אלא או מבריח או שוטר,
אם נתבונן בדבר ,הרי מסירת הסימנים היתה לצום ולהתפלל את כל התפילות הארוכות ,לענות ובגודל פחדו ,מיד השליך את השקים למרחק ,כדי
מעשה נעלה ביותר אשר אין לתארו כלל .שהרי את הגוף בחמישה עינויים ,עד שסברתם כי הנה שלא יאשימוהו בקשר אל הסחורה המוברחת.
במעשה זה סיכנה רחל את כל עתידה הרוחני ,את הצלחתם במעשיכם וניצחתם את יצרכם הרע .אך בפחד גדול עמד והמתין שיתקרב ההלך אליו.
הזכות העצומה להינשא ליעקב אבינו המובחר הנה הסתיימה תפילת נעילה ,ומיד הוא בא וחוטף כאשר נפגשו מבטיהם ,הבחין כי מדובר אמנם באדם
שבאבות ולהעמיד את שבטי ישראל! הרי לא העלתה הכל בגלל כמה דיבורים אסורים .היזהרו והישמרו שאינו יהודי ,אך גם מדי שוטר לא לבש .שמא מבריח
רחל על דעתה שישא יעקב אבינו שתי אחיות ,אלא לכם מפניו!" הוא? הרי אין לו שקים בזרועותיו! אך אולי הוא
עלולה היתה ליפול לחלקו של עשו הרשע ,או והדברים מבהילים .גם בזמן קדוש כזה ,שבו מבריח יהלומים וכדומה ,סחורה אשר ניתן להטמינה
להישאר ערירית וגלמודה! נושקת הארץ לרקיע ,ברגעים מיוחדים כל כך בכיסי הבגדים? ואולי בכלל שוטר סמוי הוא ,הבולש
והנה הרמב"ן כתב )ויקרא יח כה( כי עיקר שמירת שדבקים ישראל בה' בכל כוחם ,לא נח היצר הרע אחר המבריחים כשבגדים רגילים לגופו?
האבות את התורה היה בארץ ישראל ,ומשום כך מיד לרגע ,ומבקש להכשילם בעבירה ולחטוף מהם את איש מבין השנים לא דיבר ,אך עיניהם דיברו זו עם
כשנכנס יעקב אבינו לארץ ישראל נפטרה רחל אימנו, הרגעים הקדושים. זו יותר מכל דיבור שבפה .אזר היהודי אומץ ,התקרב
ואפילו לא נקברה לצידו במערת המכפלה )ראה גם אך אנו מנגד לא ננוח ולא נשקוט ,לא נניח ליצר אל הזר ,והביט היטב בעיניו .הלה לא נע ולא זע
ברמב"ן בראשית מח ז בסופו( .הרי כאן ויתור עצום עד לב הרע לעשות בנו כרצונו ,אלא נשמור בכל כוחנו את ממקומו ,ועמד שם כגולם .באותו רגע החליט היהודי,
השמים ,שויתרה רחל על כל עולמה ברוח ובגשם. הזמנים הקדושים והרגעים הנשגבים שזכינו להם כי בוודאי אדם תמהוני הוא ,איש מוכה גורל אשר
זכות עצומה זאת ,היא העומדת להם לישראל ביום הכפורים ,כדי שיישארו עימנו לכל השנה כולה, אין לו אח ורע ,ומשוטט לו בלא טעם וללא סיבה.
בכל הדורות ,ובעבורה ישובו לגבולם ויזכו לגאולה גם אחר שיחזור סל הלחם והאכילה תהא מותרת. וכאשר הגיע לכלל הכרעה ,מיד הלך ונטל את השקים
השלימה .וזכות זו גדולה היא אפילו יותר מזכות
עקידת יצחק. שתי זכויותיהם של ישראל והעמיסם על כתפיו כבתחילה .הן חבל על כל רגע!
וכיצד היא הדרך לכך? זהו שגילה לנו רבינו ולא קרב זה אל זה כל הלילה
זכות החתימה האריז"ל ,כי הכל תלוי בשמירת חותמה של רחל כך הלך היהודי בדרכו ,אולם אותו האיש המוזר
בגלל כל זאת ,נעילה היא זמן חותמה של רחל. אימנו .סוד זמן הנעילה המלא ברחמים ,נעוץ בכח המשיך להלך אחריו .עכשיו כבר לא היתה הברירה
דווקא בזכות רחל שויתרה כל חייה ,זכו בניה יוסף השתיקה והויתור של רחל אימנו ,אשר על ידו זוכים ביד המבריח ,הן השקים על כתפיו ,ולא יוכל להכחיש
הצדיק ומרדכי היהודי לחותם אשר בטבעת המלך ,כי ישראל בדין. את זיקתו אליהם ,ואין תועלת בעצירתו .משום כך
בזה נודע שלא החתימה לבדה ניתנה לישראל ,אלא כי שתי זכויות גדולות מצאנו לישראל; זכות לא נותר לו אלא להתפלל ולקוות כי איש זה מבקש
את כח החותם בעצמו. העקידה ,אותה מזכירים בכל יום ויום בתפילת רק להלך ותו לא .כך הילכו להם השנים כל הלילה,
וכמו שמצינו בבני אדם הכותבים דין ודברים היהודי מזיע ממאמץ וליבו דואג בקרבו ,והשני
ביניהם ,אשר גם אם יכתבו הרבה ,לא יחולו הדברים המהלך בעקבותיו כצל .משנקפו הרגעים והשעות
עד זמן החתימה -כך הוא גם כביכול בין ישראל שני עניינים שוכנים יחד בנעליים; חזרה השלוה אל לב היהודי ,באשר סבר כי אם עד
לאביהם שבשמים ,שנתן להם את הכח לחתום אותם מחד גיסא ,מורות הן על מעלת האדם עתה לא דיבר עמו האיש מאומה ולא עשה לו דבר,
המושל בכל הבריאה ובחיות הארץ
לחיים טובים. הסברא נותנת כי אין הוא שוטר .שמא תעה בדרכו,
ומבקש לצאת מן היער ,ולדבר -איננו חפץ.
קבלת החותמת -בזכות אחדות ישראל ומכין מעורותיהן מנעלים לרגליו, אחר שעות ארוכות מלאות בתהפוכות לב ונפש,
מה נאמר ומה נדבר ,כל מה שנוכל לבקש ולחנן ומאידך גיסא יש בזה חיסרון ,שאין הגיע סוף סוף היהודי אל העיירה אשר מן העבר
מלפניו יתברך הוא "ותיטיב לנו החתימה" ,שיחתמנו
ה' בספר החיים .אך לא חתימה פשוטה אנו מבקשים,
האדם יכול לילך על האדמה עצמה, השני של הגבול ,לאחר שכבר האיר השחר .ליבו
אלא את חותמה של רחל דווקא ,אשר בו נוכל לזכות שלא ישקע בחומריות ובגסות הדומם עלץ בקרבו; הנה אחר כל הדאגה והפחד ,עוד מעט
יראה שכר לפעולתו ,וממון הרבה יטול בעד הסחורה
הן לחותם והן לטבעת החותמת .החתימה איננה רק היקרה.
הרושם הנוצר על המכתב ,אלא 'למי החותמת ולמי
הפתילים' -נוכל לזכות ולקבל את החותמת עצמה.
שחרית ,ובפרט ביום ראש השנה ,שם היא נזכרת הן
על ידי התקיעות בשופר אילו של יצחק ,והן בקריאת
לקה בכפליים
ומי הוא הזוכה לזה? זהו איש ישראל ההולך התורה ובתפילות היום -ועקידת יצחק לזרעו היום חשב היהודי לנוח מעט ,והניח את השקים בסמוך.
בדרכיו של מקום ,וכמו שאמרו בגמרא )שבת קלג:(: ברחמים תזכור .אך מלבד זאת מעוררים ישראל את אך משרצה להתיישב ולפוש מטורח הדרך ,שמע
"אבא שאול אומר' ,ואנוהו' -הוי דומה לו ,מה הוא זכותה של רחל אימנו ,אשר בפרט בזמן הגלות באה לפתע קול צעקה חזקה מאחוריו" :יהודי! מה חבוי לך
חנון ורחום -אף אתה היה חנון ורחום" .כל איש היא לבכות על בניה כי איננו ,ותפילתה נשמעת יותר בשקיך? פתח מיד והראני את תוכן השקים!" בפליאה
ישראל יוכל להידמות למלך מלכי המלכים ,וממילא מכל התפילות שבעולם. הביט המבריח לעבר הקול ,והנה אותו הלך תמהוני,
יהיה הוא עצמו חתום בטבעת המלך ,ויזכה לקבל מביט בו במשטמה ובידו מגיש לו תעודת שוטר.
את בחינת הטבעת ,להיחתם לחיים טובים ולשלום, בשבילך רחל עתה נפל לב היהודי בקרבו .ידוע ידע כי העונש
בבחינת 'ויוסף הוא המשביר'. כך אמרו חז"ל במדרש איכה )איכה רבה פתיחתא כד(, על הברחה חמור הוא מאוד .את ממונו שוב לא יראה,
זהו שאמרה אסתר המלכה למרדכי היהודי בעל כי בזמן החורבן הלך ירמיהו הנביא וקונן על חורבן הסחורה תוחרם כולה ,ומי יודע מה עוד מצפה לו
הטבעת )אסתר ד טז( "לֵך ְ ּכ ְנוֹס אֶת ּכ ָל הַ ּי ְהוּ ד ִים" ,כי כח ביתו של הקדוש ברוך הוא ,וקרא אבות העולם להחנן במרתפי השלטון רח"ל .בגודל צערו על השעות
האחדות וההשפעה ,זהו עיקר בקשת המלך מעבדיו לפני ה' על בניו .אך גם אחר כל זאת לא נענה ה' לרועי הארוכות שבילה לחינם בנשיאת השקים ,לא יכל
בימים האלה ,שיתקנו אותם כראוי ויזכו להבטחה ישראל לרחם על ישראל ולהחזירם לארצם .עד להתאפק ,וזעק לעבר הגוי" :רשע! רשע מרושע! תינח
שהבטיח הקדוש ברוך הוא לרחל אימנו ' -ושבו בנים שקפצה רחל אימנו לפני ה' ואמרה :ריבונו של עולם, שמבקש אתה לעוצרני ,הן זהו תפקידך .אך מדוע
לגבולם'. גלוי וידוע לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה, המתנת עד עכשיו? מדוע לא תפסתני כבר בתחילת
מטעם זה ,אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את ועבד בשבילי שבע שנים אצל לבן אבא ,וכששלמו הדרך ,והנחת לי לאבד את כוחותי לריק בנשיאת
חבירו )ראה יומא פה ,(:כי המחסיר בנקודה שבין אדם אותן שבע שנים והגיע זמן החתונה ,הלך אבי השקים הכבדים?! לילה שלם כיליתי את כוחי במתח
לחבירו ,חיסר בכל מהות היום ,שהוא חותמה של והחליפני באחותי ,והיה הדבר קשה בעיני מאוד .סימן נורא ,מדוע התעללת בי?!"
רחל ,חותם הויתור המביא לידי קיום כל המצוות שבין היה ביני ובין יעקב כדי שלא יוכלו להחליף אותי ,אך והרשע עומד כנגדו ומחייך לעומתו ,ומשיב לו
אדם לחבירו ,לאחדות בין בני ישראל ולשפע טובה. נכמרו רחמי על אחותי שלא תצא לחרפה ,ומסרתי לה באכזריות ובשנאה כבושה" :וכי חשבת שאקח את
הוא אשר אמרנו; אחריות גדולה מוטלת בשעות את הסימנים .ולא עוד אלא שבלילה התחבאתי תחת השקים בעבורך?"
אלו על כל אחד מישראל .אם יפעל כראוי -יוכל המיטה שהיתה לאה שוכבת עליה ,ועל כל שאלה
לזכות לטבעת החותם לכוחה של רחל שבזמן ששאל יעקב השבתי במקום אחותי ,כדי שיכיר את שמירה מאיבוד ההשפעות
הנעילה ,אשר בו ננעלים השערים בפני כל החיצונים קולי ויחשוב כי אני היא .ואתה ריבונו של עולם ,לא מעשה זה ,רגיל היה לספר רבי בנימין המגיד
וכוחות הרע ,ונפתח השפע ליהודים ולצדיקים ,אשר תרחם על בני?! מראדין ,בראותו יהודים עומדים במוצאי יום
יזכו לראות פני המלך ולכתיבה וחתימה טובה. מיד נתגללו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ,ואמר: הכפורים אחר תפילת ערבית ,ומשוחחים זה עם זה
לשמיעת השיעורים -קול הלשון | 03-6171077 :לקבלת הגיליון בדוא"לnewsletter.mechubarim@gmail.com :
ד
מרגליות יקרות ואבני חושן,
פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים
דברי הגות ורעיון
מאוצרות תורת החסידות
משובצות זהב ומסודרות
משיעוריו ושיחותיו של
רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט“א
פרשת האזינו-שובה
שבת קודש על התורה
אכסוף נועם שבת שלהבות קודש והגיונות חכמה
בקדושת השבת וסגולתה מפרשת השבוע
כי מיד הכיר דוד המלך בחטאו בדרך ישר והביט כה וכה כמבולבל .ניכר היה שהוא הסתלקות הצדיק מתוך דברי
ובחסרונו ,וברוב מרירות התבטא על
עצמו ‘חטאתי’ ,דהיינו ,הרי אני אבוד,
בדרך אחרת כתב הרב הקדוש שב ברגע זה ממחוזות רחוקים. תורה
רבי שמואל משינאווא זי”ע בספרו עננה עלתה על פניו של הרבי ,ועצב מחלתו של הרב הקדוש האדמו”ר
כחץ שנורה והחטיא את המטרה ’רמתיים צופים’ (תנדבא”ר פ”ב אות קד), ננסך בהן .אנחה כבדה נעקרה מלבו. ’האמצעי’ מליובאוויטש זיע”א לא שככה.
שאין בו כל תועלת עוד .ואין אני ראוי את ששמע בליל שבת שובה מפי ‘נראה שמשמים לא רוצים שאגלה’ ,אמר חולשתו הלכה וגברה מיום ליום עד
עוד למלוכה ,אלא ליסורים וענשים רבו הרב הקדוש רבי שמחה בונים ולאחר השתהות קלה פתח לדבר בנושא שהרופאים נאלצו להזהירו כי לא יאמר
קשים ומרים. מפשיסחא זי”ע בלהב אש בוערה. אחר ,על אודות אנשי החייל שהתחילו כלל דרושי חסידות .אזהרה זו הייתה
ובו ברגע שאמר דוד המלך בעת השמעת הדברים עמד הרבי לקחת מתוך קהילות ישראל לעבודה למורת רוחו של הרבי שכל חייו הוקדשו
‘חטאתי’ במרירות כה גדולה ,נתקבלה וזעק מקירות לבו את הדברים בצבא הרוסי .הרחיב הרבי בנושא וכדרכו לאמירת חסידות .עננה של עצב עמוק
תשובתו .כי ראה הקדוש ברוך הוא הבאים: בקודש ביאר זאת על פי חסידות. עלתה על פניו של הרבי ,והוא גנח ונאנח
שמגודל מרירותו על החטא לא יוכל לימים הזכירו החסידים מעמד זה מעומק לבו הטהור.
לחיות עוד אפילו שעה אחת ,ומיד “שמעו ואלמדכם דרך תשובה!”
אמר הרבי. וגנחו בעיצבון לב‘ .מי יודע מה היה בתחילתו של חודש כסלו של שנת
שלח נבואה בפי נתן הנביא ,שאמר מגלה בשעה זו ,רזי דרזין וסתרי סתרים, תקפ״ח הגיעה חולשתו לשיא .הרופאים
לו (שמואל ב’ שם) ‘גם ה’ העביר חטאתך “מנהגם של בני אדם הוא שתכף
ברם מה׳ יצא הדבר כדי שלא יגלה שביקרוהו מצאו כי הרבי שוכב ללא
לא תמות’. אחר שמתחרטים על מעשיהם ושבים
את הדברים הנסתרים’ ,אמרו חסידים קורטוב של חיות גופנית בקרבו ,עד שלא
זהו הוידוי האמיתי על החטאים, בתשובה ,מתיצבים לבקש שלל
בתחושה של הפסד... היה אפשר לגעת בו ,שכן היה מתעלף
שיכיר האדם שנגרע ערכו באמת בשל בקשות מאת הבורא.
ליל יום רביעי ,ט׳ בכסלו .הרבי על מיד .כדי להקיצו בכל זאת ,היו מניחים
חטאיו ואין הוא ראוי לשום טובה כי תשובה מימין זה כמובן אינה מיטתו ,חיוור וחלש .שפתיו מרחשות לפניו מיני סממנים ותרופות חריפות.
אם לענשים וליסורים קשים ,ורק מועילה ,והראיה ,שאומרים אנו משניות סדר קדשים כשעל פניו הבעת
שלוש וארבע פעמים וידוי בכל יום, מהיכן הוא שואב את חיותו? לא
הקדוש ברוך הוא מחיה אותו בחסדו דבקות נפלאה .אחד מבני הבית מבקש הסתיר אחד הרופאים הבכירים את
בכל רגע מהעולמות העליונים. ועדיין לא בא בן דוד. לתקן לו את מקום משכבו ,להיטיב תדהמתו .נענה לו חברו ,אף הוא רופא
זו היא מצות עשה של התשובה!” הדרך הראויה היא שיכיר המתודה ולסדר .די בכך כדי לגרום לעלפונו של נכבד וחשוב‘ :אראה לך כעת דבר פלא.
הוסיף רבי שמואל משינאוא והעיד שבשל מעשיו אינו ראוי עוד לשום הרבי ,ורק בקושי רב משיבים את רוחו... הרי אתה רואה כיצד הוא שוכב כעת ללא
כי לשמע דברי הרבי נמס לבם של כל טובה שבעולם ,ומן הדין שיבואו עליו משהתאושש מעט ,ביקש הרבי טיפת חיות גופנית .אולם ,אם רק נרשה
החסידים כמים ממש ,ועם כל זאת, ענשים ויסורים קשים. להלבישו בכתונת לבנה .לובש לבנים לו לומר חסידות ,יקום מיד כאילו נולד
שרתה עליהם שמחה גדולה ועצומה ובעקבות כך מקבל השב על עצמו ומתעטף בלבנים ,עד שנדמה באותה מחדש’...
עד אין שיעור. את כל הייסורים שבעולם לכפרה על שעה למלאך ה׳ צבאות .סומק קל מכסה אך אמר זאת הרופא ,והרבי פקח את
בדבריו חשף רבי שמואל טפח עונותיו ,ומוסר את עצמו ואת נפשו את חיוורון פניו ,והוא פותח בדברי עיניו ,התגבר על חולשתו בבת אחת ,קם
ממשנתם הלוהטת של חסידי לבורא יתברך שיעשה בדינו מה סנגוריה על עם ישראל כמליץ יושר. ממיטתו כשפניו נוהרות ,וסימן להכין
פרשיסחא ,והסביר כי זהו ‘רבי’ שיעשה. מרבה בשבחם כיצד הם נזהרים עד מאוד לו את כיסאו .החסידים וגם הרופאים
– מלשון ‘רבה קשת’ (בראשית כא כ) ואם אכן ישוב האדם באופן זה במצוות מעשיות. ידעו היטב את פשר רצונו של הרבי .מיד
שמשמעותו יריה. בלב שלם ואמיתי ,בודאי יאיר עליו החסידים מקשיבים לדבריו בקשב נשלחו שליחים זריזים לקרוא לחסידים,
כי רבי הוא מי שדבריו קולעים תכף אור חדש מאת הבורא יתברך, רב .קל להיווכח כי הרבי מתאמץ לסנגר ואלו בתוך שעה קלה מילאו את הבית
לליבות השומעים וקורעים את ויזכה שתקוים בו בקשת דוד המלך על עם ישראל ולהיפרד ממנו בעודו מקצה לקצה.
סגור לבם לטהרם בתשובה ,כחיצים ‘לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון מעורר עליהם רחמים רבים .כשמסיים ‘אומר לכם עתה חידושים שלא גיליתי
ובליסטראות החודרים לגוף ,ועם כל חדש בקרבי’ (תהלים נא יב) ,כיון שבטל הרבי ,שתיקה עמוקה נופלת בחלל מימיי’ ,התבטא הרבי בביטוי לא שגרתי,
זה יהיו השומעים בשמחה ,ויתקים הוא בעיני עצמו כאין וכאפס ממש החדר .לרגעים קלים עוצם את עיניו ומיד הרכין ראשו והתעמק במחשבותיו,
בהם מקרא שכתוב( :ירמיה לא ח) ‘בבכי ומצדיק על עצמו את הדין. ואחר פוקחן ,מביט סביבו וכמו מבחין בהכינו עצמו לומר דברי חסידות .הס
יבואו ובתחנונים אובילם אוליכם אל זהו האור שהאיר על דוד המלך לראשונה בכל החסידים שממלאים את הושלך בבית ,אף שהיה מלא וגדוש.
נחלי מים בדרך ישר לא יכשלו בה’. לאחר שחטא ובא נתן הנביא להוכיחו. המקום. החסידים ,ששמעו על מצבו של
רושם אדיר עשו הדברים על רבי לא ניסה להצדיק את מעשהו ,אלא ארבע שעות לפני שמאיר פני המזרח, הרבי ,לא האמינו כי ‘תחיית המתים’ כזו
שמואל עצמו ,שכתב“ :מעיד אני עלי התודה ואמר ‘חטאתי’ (שמואל ב’ יב יג) אומר הרבי :בניי ,היו שמחים בלילה אפשרית .הרבי ,ששכב על ערש דווי ,קם
שמים וארץ שכל ליל שבת היה בוער והצדיק עליו את הדין. הזה ,כי שמחה ממתקת דינים .ומורה ומתיישב בכיסאו ,ומתכונן לומר דברי
בלבבי הדברים ,עד שביום השבת תבת ‘חטאתי’ תתפרש גם בלשון לקרוא לכמה מכבירי הדעת שבעדת חסידות .עוד החסידים מצפים שהרבי
התפללתי ולא הסחתי דעתי מאותן חיסרון ,כפי שפרש רש”י את דברי החסידים ,שכן ברצונו לומר חסידות .זו יפתח בדברים ,המתח בשיאו ,כשלפתע
הדברים! בת שבע (מלכים א’ א כא) ‘והייתי אני הפעם הראשונה שדוק של שמחה עולה נשמט כובעו של אחד החסידים שעמדו
ואחר התפילה נכנסתי לחדרו, ובני שלמה חטאים’ – חסרים מן על פניהם של בני הבית .הם חשים כי בסמוך לרבי והתגלגל על גופו של הרבי.
ושאל מי כאן ,ואמרו לו שמי ,ואמר המלוכה. באופן פלאי ,אפילו שמימי ,הרבי חוזר הרבי הקיץ באחת מהרהוריו המפליגים
המשך בעמוד ד’ המשך בעמוד ב’
המשך מעמוד א’ על התורה
התעכב על עברות שבין אדם למקום דעליהם ראוי’ לומר ‘את כל אשר לו’, כי הרבי אינו נמצא עוד בעלמא דין. לעצמו אט אט ,ואם הוא מבקש לומר
שהמוני העם לוקים בהן מדעת ושלא דמי שעשיר בתורה ובסודותיה זוהי וכך ,בטרם סיים את המילה ‘החיים’ חסידות ,כהרגלו בקודש מאז ומקדם,
מדעת. העשירות האמיתית ,ועליה אמר ‘ויתן האחרונה ,פרחה רוחו ונשמתו לשמי הרי שמצבו הולך ומשתפר‘ .ונתמלא
בתום הדרשה ,אמר רבי לוי יצחק אברהם את כל אשר לו ליצחק’ ,והנה רום בהפקידו את נשמתו הטהורה הבית כולו אורה ושמחה ,והיה שמח
למגיד האורח“ :אחרי שהשמעת באזני ‘את כל אשר לו’ עם הכולל גימטריא בנחל עדנים -בחד קטירא אתקטר ביה בחסידים כבשעת חתונת דודים’ ,ציינו
הקהל הקדוש דברי מוסר והוכחת את ‘אלין רזין דאורייתא’ ,להורות דהסודות בקודשא בריך הוא. רושמי קורות דברי הימים ההם.
אנשי ברדיטשוב על עוונותיהם כלפי הם שמסר לו. ‘זה ראו כולם שהיה ממש כמו בעוד בני הבית מזעיקים את
אבינו שבשמים ,הגיע הזמן לזעוק כלפי וכן מצינו בשעת פטירת יצחק אבינו בחינת נשיקה כהסתלקות אהרן’ ,סיפר החסידים לשמוע חסידות ,מכין הרבי
מעלה על הצער והייסורים שסובלים ע”ה נאמר ‘ויבא יעקב אל יצחק אביו אחד החסידים שנכחו במקום .על את עצמו לומר חסידות .אחר הוא
עם בני ישראל בגלות הארוכה עד ממרא קרית הארבע היא חברון אשר הסתלקותו הפלאית העיד גם חתנו, מורה לאחד הניצבים לידו :בשעה
שיתעוררו רחמיו של הבורא יתברך על גר שם אברהם ויצחק’ ,דלכאורה מה אדמו״ר ה’צמח צדק’ .באחד מימי שאומר חסידות ,השגח עליי בעין
עמו ישראל ויושיענו מן הגלות הזה”. שאמר ‘היא חברון אשר גר שם אברהם ה׳שבעה’ ,לאחר שסיים לומר ׳קדיש’ פקוחה ,כי יכול להיות שאתנמנם ואז
סיפר הרב הקדוש רבי מרדכי ויצחק’ יתרים ,דמה בא ללמדנו בזה, פנה לחזור למקומו .פתאום נעצר ליד תיגע בי בידך ואתעורר.
מקוזמיר זיע”א ,כי פעם אחת בא לפני דמדקאמר קרית הארבע כולי עלמא הדלת ואמר לנוכחים :הסתלקות כזו פותח הרבי ומתחיל לדרוש דברי
אביו הקדוש הרב הקדוש רבי אברהם ידעו שהיא חברון אשר גר שם אברהם לא הייתה מאז הסתלקות הרשב״י. חסידות עמוקים כהרגלו .שלוש
מטריסק זיע”א בחג הסוכות ,כשהיה ויצחק ומה בא ללמדנו בזה ,אלא בא הרבי אומר כעת חסידות בגן עדן פעמים הוא דורש דרושי חסידות,
אביו הקדוש יושב לבדו בחדרו ,ושמע להשמיענו דיצחק מסר ליעקב סודות ונשמות מקשיבות לו. פעמיים על הפסוק ‘אחרי הוי”ה תלכו’
כי מדבר אל עצמו והבין שאינו רואה התורה ,דמלת ‘חברון’ ע״ה גימטריא החסידים ששמעו זאת הבינו כי ופעם אחת על הפסוק ‘זכר רב טובך’.
אותו ,ויתייצב אחורי הכסא ושמע ‘רזין’ ,לרמוז דבחברון נתחברו האבות הצמח צדק מכוון דבריו לתיאור המובא הרבי אף מוסיף ומציין בצלילות דעת
דבריו הקדושים מלהבות אש בזה ומסרו סודות התורה זה לזה כאמור, ב׳אידרא זוטא’ שמילותיו האחרונות טהורה כי אף שדרוש זה כבר נדפס
הלשון: ‘אשר גר שם’ ,מלת ‘גר’ ר״ת ג׳ילוי ר׳זין. של התנא הגדול רבי שמעון בר יוחאי בסידור ,אבל אני אהיה ה׳מלמד׳
רבונו של עולם ,מה אתה מבקש והוסיף רמז בה ,לומר דאברהם לפני הסתלקותו היו ‘כי שם צוה ה׳ את שלכם ,ואלמד זאת אתכם עם תוספת
מבניך ,האם לנצח תשכחם ח”ו?! ויצחק הם שגילו סודות התורה הברכה חיים’ ובטרם סיים לומר את ביאור .על אף חולשתו הכבירה ,לא
הלא אין בכוחם עוד לסבול עול בחברון ,אברהם מסרם ליצחק שם המילה ‘חיים׳ פרחה נשמתו לשמי רום. מניח הרבי לעצמו ,והוא אומר דברי
הגלות והצרות והשיעבוד שיש להם. בחברון ,ויצחק מסרם גם כן ליעקב שם אף האדמו״ר האמצעי נפטר באותה חסידות עמוקים.
ואם תאמר ,שאינם מקיימים התורה כמו שכתבנו .אמנם יעקב מסרם לבניו צורה -שניהם היו עסוקים בגילוי “ובטרם הלקחו מאתנו בעינינו ראינו
הקדושה כראוי ,אדרבה הם מקיימים במצרים בחו״ל ,ועל זה אמר בלשון סודות התורה ורזיה ,כאשר פרחה
זה ‘היא חברון אשר גר שם אברהם כי אפסו ותמו כוחותיו הטבעים לגמרי
יותר ממה שמחוייבים ,כי הדין הוא נשמתם לעילא (‘אסתלק יקרא’ עמוד .)99 בהתפשטות הגשמיות והתגברות כוח
ויצחק’ ,והכי הכוונה ,היא חברון ששם
באשה תחת בעלה פטורה מכיבוד אב השכלי יוצא מפיו ,ולכולם בשמות
דרשות אחרים עליה (כמבואר בקידושין ל:
נתחברו האבות ומסרו סודות התורה
הרמוזים במלת חברון כאמור זה לזה, על הפסוק (דברים לב א) ’האזינו יקרא שיעמדו לפניו” ,מספר בנו רבי
וברמב”ם הלכות ממרים פ”ו ה”ו ,וביו”ד סי’ רמ
ובירר ואמר דדוקא אברהם מסר ליצחק השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי מנחם נחום בהקדמתו לספר ״תורת
סי”ז) ,וישראל מסורים תחת רשות ועול פי’ ,כותב הרה”ק האביר יעקב זיע”א חיים״.
ויצחק מסר ליעקב שם ,וזהו שסיים
גליות ,ואף על פי כן אינם משגיחים על בספרו ‘מחשוף הלבן’ דברים נפלאים: קולו של הרבי הולך וגובר משעה
‘אשר גר שם אברהם ויצחק’‘ ,גר’ ר״ת
זה ומקיימים מצוותיך ומכבדין אותך. יש לרמוז אם אפשר ובעיני ה׳ יכשר, לשעה ,והתלהבותו מתעצמת ,ממש
ג׳ילוי ר׳זין כאמור ,דהיינו אברהם גילה
וכי כן מדתך?! הלא ידעת כי יש ליצחק שם ויצחק גילה ליעקב שם, דמשה רבינו ע״ה גילה סוד האצילות כמו בימי האור הגדולים ,כשהיה בשיא
ביכלתנו לצאת ולריב עמך ולבטל אמנם יעקב גילה לבניו בחו״ל .ויעקב מתחילתו ,והודיע לישראל סודות כוחו‘ .והחל לדרוש דברים עתיקים
גזירתך ,כמאמרם ז”ל הקב”ה גוזר בשעת פטירתו כתיב בו ‘ויקרא יעקב התורה ועל מה העולם עומד ,וכמה ונפלאים ,לא ברוחו כי אם ברוח ה׳
והצדיק מבטל ,רק אין אנו רוצים לבניו ויאמר האספו ואגידה לכם’ ,דכל פעמים גורם החוטא ח״ו ,הכל ביאר אשר דיבר בו ,ודבריו שמענו מתוך
לעמוד נגדך כמאמר זוהר הקדוש ,וכי לשון הגדה היא על הסוד כמו שכתב להם בפרשה זו. האש שלהבת יה המתלקחת מתוך
צדיקי עבדי קטגוריא עם קודשא בריך בזוה״ק ,והנה ‘האספו ואגידה לכם’ דבשעה שהצדיק רוצה להסתלק מן הקרח הנורא אשר יצא מפיו ,כי אפס
הוא?! ע״ה גימטריא ‘הרזין’ ,להורות שמסר העולם מגלה הסודות הטמונים בלבו, ממנו חום הטבעי לגמרי וקול דממה
לזאת אתה נוהג כן ,לכן אומר לך: להם סודות התורה ,נמצא שאבות כדי שלא ימנע טוב מבעליו ,ואפשר דקה ישמע ודרש כשעה ויותר’ ,הוסיף
אם לא תרחם על בניך ח”ו ,אבוא עמך העולם ע״ה כל אחד בשעת פטירתו דלזה רמז שלמה המלך ע״ה שאמר בנו וסיפר.
במשפט לפני פמליא של מעלה ,עד גילה סודות התורה. (משלי ג כז) ‘אל תמנע טוב מבעליו בהיות גדולי החסידים שעמדו במקום
כאן דבריו הקדושים. וכן עשה משה רבינו ע״ה ,בשעת לאל ידך לעשות’. העידו לאחר מכן כי מעולם לא שמעו
ועל פי זה פירש הצדיק מקוזמיר פטירתו גילה סודות התורה בפרשה הכוונה בהגיע זמנך ללכת לאותו מפי הרבי רזין כמוסין שכאלו‘ .ודרש
את הפסוק (דברים לב א) ‘האזינו השמים זו של האזינו ,ומלת ‘האזינו’ גימטריא עולם ,ששם עיקר מקום מושבך, לפנינו כמה פעמים כמו שעה וחצי
ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי’, ‘הסוד’ עם ארבע אותיותיו ,והנה והיינו ‘בהיות לאל ידך לעשות’‘ ,ידך’ בדברי אלוקים חיים המאירים לנפש
‘האזינו השמים ואדברה’ ,דיבור הוא כוונת משה רבינו ע״ה במה שאמר הוא מקומך כמו ‘ויד תהיה לך’ ,דהיינו כל חי ,רזין דאורייתא ממש ,בשמחה
לשון קשה ,כי הבעלי דעת וצדיקים ‘האזינו השמים’ וכו’‘ ,האזינו השמים’ בעת שהאל מכין לך מקומך באותו וחדוות ה׳ היא מעוזו’.
הגדולים שהם בבחינת השמים יכולים הם הנר״ן ,דמלת ‘השמים’ גימטריא עולם ללכת לו ,והיינו בעת פטירתך, כשעתיים נשא הרבי דברי חסידות
לדבר לפניו יתברך שמו דיבורים קשים. נשמה ,וכל הנר״ן בכללותם נקראים באותה שעה אל תמנע טוב מבעליו, עמוקים ואך מדי פעם עצר בשטף
‘ותשמע הארץ אמרי פי’ מרמז להמון נשמה או רוח או נפש ,נמצא ‘השמים’ כל מה שיש בלבך גנוז מסתרי התורה תורתו ,פנה אל הנוכחים ושאלם אם
עם שהם בבחינת ארץ ,הם מוכרחים שהוא גימטריא נשמה משתמשת על ומצפונותיה גלה אותו ליראי ה׳ כבר האיר השחר .שעה קלה לפני עלות
לדבר אמרים רכים ולהתחנן על נפשנו הנר״ן ,ואמר משה רבינו ע״ה לפניהם, ולחושבי שמו. השחר ,לקראת סוף אשמורה שלישית,
ממנו ית”ש ,אמנם חטאתי אכן אתה תנו דעתכם והכינו נר״ן שלכם לשמוע וכן מצינו שעשו אבות העולם ע״ה, כשחוט של חסד וטהרה משוך בעולם,
ברחמיך הרבים עזור על דבר כבוד סודות התורה‘ .ותשמע הארץ אמרי דבאברהם ע״ה כתוב בשעת פטירתו, הגיע בדרושו למילים‘ :כי עמך מקור
שמך ואז השי”ת בודאי ירחם עליהם פי’ ,הארץ היא הגוף. ‘ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק’, חיים באורך נראה אור’ – ‘מחיי החיים’.
וישמע תפילתם. דברים כלפי מעלה וזה מיירי על סודות התורה ,שהרי אם משאמר מילים אלו ,משתתק הרבי
פעם נכנס הרב הקדוש רבי לוי תפרש הפסוק כפשוטו שנתן ליצחק כל ומשתהה כשעיניו עצומות .החסידים
פירש הרב הקדוש רבי ישכר דב יצחק מברדיטשוב זיע”א לבית המדרש מה שקנה בעולם הזה ,הרי כתיב אחר מבינים כי הרבי אוסף את כוחותיו
מבעלזא זיע”א את הפסוק ‘האזינו הגדול בברדיטשוב ומצא שם מגיד כך ‘ולבני הפילגשים אשר לאברהם כדי להמשיך הלאה ,וממתינים אפוא
השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי אורח שעמד על הבימה ודרש באזני נתן אברהם מתנות’ ,והרי נתן הכל בדומיה להמשך דבריו .אך הדקות
פי’‘ ,האזינו השמים ואדברה’ היינו הקהל .כדרך מגידים הוכיח האיש את ליצחק ,אלא הכוונה דנתינה הזאת חולפות ,ואין תנועה .רוכן אחד מבני
דלהשמים יכולים לדבר קשה ,אבל קהל השומעים בדברים קשים ,ובייחוד שנתן אברהם ליצחק הם סודות התורה הבית לעבר הרבי ולתדהמתו מבחין
תפילה לאנשי עולם הזה ‘ותשמע הארץ אמרי פי’
דאמירה היא לשון רכה ,היינו דהנהגה יהיה
פנינים ומרגליות בעניני במידת הרחמים.
צידוק הדין
עבודה שבלב זו תפילה כתב מרן החתם סופר זיע”א באחת
מאגרותיו“ :והנה ביצקי מים על ידו [של
פסוקה ,כי על ידי זה “מברר השכל” ויוכל אחר כך עם הספר ישוב מחשבתו הגאון הקדוש רבי נתן אדלר זיע”א] בתחלת
בואו לבאסקאוויטץ ,ולא היה לו כי אם בן
להתפלל כראוי .ומטעם זה מקדימים לפני התפילה את שח הרב הקדוש רבי נתן דוד משידלובצא זי”ע ,בשם
אמירת פרק ‘איזהו מקומן של זבחים’ ,שכן מובאות בו קטן ובת אחת כמו בת י”ב שנה ,אהובה לו
זקנו ‘היהודי הקדוש’ מפשיסחא (‘תפארת היהודי’ אות כט): במעשיה ,כאמה כן בתה ,אי אפשר לספר
הלכות פסוקות. ההכנה לתפילה באופן שיעמוד להתפלל בכונה
ענין ברור השכל הוא ,שמחשבות האדם הן זכות שבחה ,ובעוונותינו הרבים מתה שם ,ולא
וביראה ,בבחינת ‘כל עצמותי תאמרנה’ ,היא על ידי שני דמע עינו ,והיה מצדיק הדין בשמחה גדולה
וטהורות ,והוא מכון דעתו כראוי למה שמוציא מפיו, ענינים :א .נקיון הגוף ,שבכך מסיר הפסולת והמותרות ונפלאה אשר לא ראיתי ממנו דוגמתו בתפלת
מתוך רגש חם ובלא שיטרידוהו מחשבות זרות .הלימוד מאיתו ,והוא בבחינת ‘סור מרע’ .ב .ואחר כך לימוד שמחת תורה .אך ביום השבת פרשת וירא,
המסוגל ביותר לברור השכל הוא לימוד הלכות פסוקות, גמרא ותוספות שסגולתו לטהר את המוח ,וזה הוא והוא היה רגיל לעלות לכהן ולמפטיר בכל
כלומר לימוד שאין בו קושיות ותרוצים ודחיות וכדומה, בחינת ‘ועשה טוב’. שבת ,וגם באותו השבת שבתוך השבעה לא
אלא רק דבר הלכה פסוקה. והוסיף ,שכמו כן הלימוד ,וביותר לימוד בעיון מנע מהנ”ל ,אז באמרו ההפטרה זלג דמע
והוסיף עוד רבי אהרן מקרלין ,בשם הרב הקדוש וביגיעה קודם התפילה ,כולל בתוכו שתי בחינות אלו – אחד מעיניו וקבלו בידו ,ומיד חזר ונהפך
רבי שלמה מקרלין זי”ע ,כי כיון שהאלוקים עשה את סור מרע ,ועשה טוב. לאחר ,ושוב לא נראה בו שום רמז עצבות
האדם ישר (קהלת ז כט) ,ואחר כך עיקם האדם את דרכיו, ענין זה נרמז במאמר הכתוב (אסתר ט כה) ’עם ולא הזכיר שמה כלל.
מוטל עליו לחזור ולהתישר .ועיקר ישרות השכל טמונה הספר ישוב מחשבתו הרעה’ – הרי שהספר מסלק את
בתורה .נמצא כשהאדם לומד בעיון קודם התפילה, המחשבות הרעות ,שהן ’מותרות הראש’ ,וזהו ’סור מרע’.
נתיישר השכל אצלו ,ואז תפילתו כראוי. כתב בספר חרדים (מ”ע פ”א לא) :להצדיק
ובנוסף הלימוד הוא בחינת ’ועשה טוב’ ,שמוסיף הדין על המאורע בין בגופו בין בבניו בין
למדנו אם כן ,כי לימוד תורה מישר ומברר את השכל, בעצמו קדושת התורה ,וכפי הידוע שאין ’טוב’ אלא בממונו ,שנאמר ‘וידעת עם לבבך כי כאשר
ולכן כשלומד לפני התפילה ,תהא תפילתו מתוך כוונה תורה ,כמו שנאמר (משלי ד ב) ’כי לקח טוב נתתי לכם, ייסר איש את בנו ה’ אלהיך מיסרך’ .ויקבע
וטהרת הלב. תורתי אל תעזובו’. זה בלבו ויכוף ראשו וישתוק שנאמר ‘וידום
בעומק הדברים ,עקמומית השכל ,שהיא הגורמת את נמצא ,שהלימוד ביגיעה הוא ההכנה האמיתית אהרן’ .ולא יצדיק נפשו מאלהים גם לא
חוסר הריכוז והכונה בתפילה ,נגרמת מחמת התאוות לתפילה ,שעל ידי זה ניצל ממחשבות זרות ,וכל כולו יאמר מקרה הוא ,כי אז ילך עמו השי”ת
הגשמיות שהאדם משוקע בהן .לימוד התורה מזכך את מרוכז במילות התפילה ודבוק בבוראו. בחמת קרי אלא יפשפש במעשיו וישוב
הנפש ,וכשמתפלל מתוך טהרת הנפש ,ממילא באה וכפי שכתב הרב הקדוש רבי קלונימוס קלמן הלוי בתשובה וזה חלק עיקרי ממצות ואהבת את
תפילתו מתוך כוונה זכה ורגשי קודש. מקראקא זי”ע בספרו ’מאור ושמש’ (פר’ בראשית) ,כי ה’ דכתיב ‘בכל מאדך’ ,ודרשו ז”ל בכל מדה
אנו משכימים והם משכימים מי שלא תיקן מידותיו כראוי ולא עידן את תאוותיו ומדה שהוא מודד לך בין טוב ובין יסורין
בכל הדורות הפליגו צדיקים בגודל מעלת הלימוד הגשמיות ,לא יהא בכוחו לקרוא פסוק ראשון של קריאת לקבל בשמחה.
קודם התפילה ,שסגולה גדולה הוא ענין זה ,שתתקבל שמע ולומר ‘אחד’ בכונה ברורה וראויה ,כי המחשבות
התפילה ברצון. הזרות עדיין שולטות בו ומבלבלות אותו. על הפסוק (דברים לב ד) ’הצור תמים פעלו
מרבה היה הרב הקדוש רבי יוסף גרינוולד מפאפא וכפי המידה שהוא מזכך עצמו ,כן ממליך אותו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול
זי”ע בעל ’ויחי יוסף’ לזרז את בני ישיבתו שישכימו יתברך שמו בשעת אמירת “שמע ישראל”. צדיק וישר הוא’ ,פירש רבינו האור החיים
ללמוד כל יום באשמורת הבוקר לפני התפילה. והעצה היעוצה לאדם ,שיוכל לומר ’אחד’ בלא הקדוש זיע”א שבא הכתוב ללמדנו שעל
והזכיר את דבריו של הרב הקדוש רבי צבי הירש שיבלבלו אותו המחשבות זרות ,היא ללמוד קודם האדם להצדיק עליו את הדין :לזה העיר
מזידיטשוב זי”ע ,שהיה מביא הוכחה לכך ממאמר התפילה הרבה משניות ,גמרא וזוהר ,ולכון בלימודו שאם האדם עסק בתורה ומזונותיו קשים
רבותינו ז”ל (בבא מציעא קז ):שאכילת פת שחרית מבטלת לתכלית זו שעל ידי לימודו יוכל לומר “שמע ישראל ה’ ולחם אין ,או שרואה אדם שאין עליו עול
תשעים ושלושה חלאים התלויים במרה. אלקינו ה’ אחד” כדת וכנכון. תורה ומואס בלומדיה ומודדין לו במדה
פירש הצדיק מזידיטשוב שהכוונה על לימוד תורה את דבריו סים המאור ושמש בהבטחה מיוחדת“ :ואם גסה אכול ושבוע והותר ,כיעודים שנאמרו
קודם התפילה ,שהלא ‘פת’ בגימטריא עולה ארבע מאות ילמד בכונה זו ,בודאי יזכה להמליך הקדוש ברוך הוא ללומדי תורה ונהפוך הוא ,לא מפני זה יבעט
ושמונים ,בדיוק כמנין ‘תלמוד’ ,וגם לימוד התלמוד יש על כל העולמות עליונים ותחתונים”. ותולד בו ח”ו מינות אלא יצדיק הדין עליו
בו סגולה לבטל מהאדם חלאים רעים. דבר זה רמז הרב הקדוש רבי שלום מבעלזא זי”ע ויאמר ה’ אמת ודינו דין אמת ,והוא אומרו
בכתוב (דברים לב ב) ‘יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי הצור פירוש לשון תוקף וחוזק וזה יגיד אל יד
עוד היה הרבי מפאפא רגיל לספר מעשה שהיה:
כשעירם עלי דשא וכרביבים עלי עשב’ ,בשם רבו החוזה ה’ הרודה באדם אף על פי כן תצדיק ותאמר
ממול ביתו של הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מרימנוב תמים פעלו ,זה כנגד מה שרואה את שדרכו
זי”ע התגורר גוי אחד ,שהיה נפח במקצועו .הלה היה הקדוש מלובלין זי”ע (‘אבני זכרון’ אות תקנב) ,שאדם הלומד
דף גמרא לשם שמים לפני התפילה ,הרי הוא מזמר בכך למדוד בגסה של טובה ומדדו בדקה ,וגמר
קם בהשכמה בכל בוקר ,ומכה בקורנסו על הסדן לצורך אומר כי כל דרכיו משפט כלל בזה גם את
פרנסתו. את הקליפות ,כלומר מכרית את המקטרגים הרוחניים
המשטינים ומונעים את התפילה מילעלות ,ועושה לו שדרכו למדוד טובה בדקה ומדדו לו בגסה,
באחד הימים הבחין הרבי רבי מנדלי שהגוי הקדים כי כל דרכיו משפט כי לא הביא יסורין על
אותו והשכים לפניו לעבודתו .מיד נשא הצדיק קל דרך בשמים לעליית התפילה.
הצדיק עד שנתחייב בהם ולא הביא טובה
וחומר בנפשו“ :מה אם גוי זה לצורך חיי שעה מקצר כל והטעם הוא ,כי המאור שבתורה שבעל פה מעורר על הרשעים אלא אם זכו לה כפי מעשיהם.
כך בשנה ,אני שנבראתי לעבודת בוראי – על אחת כמה לבו של האדם לתשובה ,וכוח התשובה יפה לזמר
עריצים ושתתקבל תפילתו. שאל אביך ויגדך
וכמה!”
וזו כונת הכתוב‘ :יערף’ ,לשון עריפה והכרתה‘ .כמטר כתב הרב הקדוש ה’תפארת שלמה’
התחיל אפוא להשכים בשעה יותר מוקדמת ,אלא מראדומסק זיע”א (פרשת ויגש) :וכן כתיב
שהגוי השכן נתקנא בו וניסה להתחרות בו ולהשכים לקחי’ ,היא התורה שנקראת (משלי ד ב) ‘לקח טוב’ .ועל
ידי כך ‘תזל כטל אמרתי’ – תתקבל התפילה לרצון. (דברים לב ז) ’שאל אביך ויגדך’ ,לשון שאלה
לפניו .להבדיל ,הרבי רבי מנדלי הוסיף אומץ והקדים מאבא עילאה’ ,ויגדך’ לשון המשכה לך .וזהו
עוד יותר ...כך המשיכו להתחרות זה בזה ,עד שלא ליישר את השכל שנאמר ‘אדני שאל’ לשון שאלה‘ .את עבדיו’,
נותר לגוי זמן לשנה כי אים שעה אחת ,ולא היה מסוגל דברים דומים מצינו אצל הרב הקדוש רבי אהרן פירוש ,העבדות‘ .היש לכם אב’ מבחינת יש
לעמוד בזה ,ומת. מקרלין זי”ע בספרו ’בית אהרן’ (פסח) ,שהזהיר מאוד על לנו אב זקן היא הארה מבחינת זקן מלא
או אז גילו משמים לרבי רבי מנדלי ,ששר הטומאה, לימוד גמרא עם תוספות קודם התפילה בעיון ,כל אחד רחמים מי”ג מכילין דרחמי ‘וילד זקונים’
המלאך ס”מ בעצמו ,הוא אשר נתלבש בגוי זה על מנת לפי כשרון עיונו וכפי הכמות שהוא מסוגל ללמוד. הוא התולדה מההארה מעולמות העליונים
לנסותו ,ויהי הדבר לפלא. אכן ,סמוך לתפילה ממש ,יש לעמוד מתוך הלכה
המשך בעמוד ד’
המשך מעמוד ג’ על התורה המשך מעמוד א’ שבת קודש
בהשכינה להאיר על הארץ קדושה וברכה רבי חיים אלעזר ממונקאטש זי”ע ובעל הבית הנרגש התרוצץ ברחבי קרב אלי .ושאל אותי מה נעשה עמך
וכל טוב אמן סלה. סיפור זה בדרשתו בשבת שובה, ביתו בקדחתנות ,מפקח על ההכנות היום? כי בכל דף ודף מהתפילה שלי
תוך שהוא מציין שבכוונה תחילה לביקור. היית אתה עומד...
ואילו הרב הקדוש בעל ’בית אברהם’ לא הסביר הצדיק מטורטשין את כאשר נראתה מרחוק כרכרתו של וכפל הדברים ,ופטר אותי לילך.
מסלונים זיע”א אמר (פרשת בשלח) :זה אלי הנמשל ,מפני שלא רצה להזכיר הרב ,אץ הגביר לקראתה ובכבוד ומעיד אני על עצמי שעל ידי
וכו’ אלהי אבי וכו’ .יש מי שהוא בבחינה חטא ועוון בראש השנה ,ורק רמז גדול הוביל את הרב הנכבד אל התורה הזאת דבקה נפשי אחריו ולא
שיכול לומר ‘זה אלי’ ,ומי שאינו בבחינה את התוכחה במשלו. הטרקלין המואר באור יקרות. יכולתי להסיח דעתי רגע אחד!
זו יכול לומר ‘אלקי אבי’. “אמנם כעת עומדים אנו בשבת הרב התיישב בראש השולחן, וכאשר התפללתי תפילת שחרית
וסיפר על הרב הקדוש רבי אלעזר שובה ,ויש להזכיר את החטאים כדי ובעל הבית נטל בידו את הגביע היו נובעים הדברים בעומק לבי
מליז’נסק ,התארח פעם על שולחן לשוב עליהם בתשובה” ,אמר הרבי שהוכן לרב ותר בעיניו אחר בקבוק ומוחי בכל התפילה ,ולבי נפתח כמו
הרב הקדוש רבי ברוך ממעז’יבוז’ זי”ע, ממונקאטש ,ופרש את הנמשל: יין משובח למזוג לברכת ‘לחיים’. שאומרים ‘פתח לבי בתורתך’...
ובאמצע עריכת השולחן צעק רבי אלעזר בעל הבית הוא הקדוש ברוך פניו החמיצו כאשר הבחין במבחר וכיון שראיתי זאת נדבקתי בו
מתוך התרגשות :טאטע! הוא ,והביקור הנכבד הוא יום ראש שהונח על השולחן. באמת ,ולא חיפשתי עוד רבי אחר!”
אמר לו הרבי רבי ברוך בלשון הגמרא: השנה ,יום המלכתו על כל הברואים, “רד נא אל מרתף היינות ומלא נא מי יתן ונזכה כולנו לתשובה
‘ודילמא לאו אביו הוא?’ והבורא יתברך שולח את משרתיו, את הצלוחית ביין המשובח ביותר”, שלמה כזו.
כשבא אחר כך רבי אלעזר לפני אביו אלו ישראל ,להביא את היין הטוב, פנה למשרתו שניצב הכן“ .מזוג
וסיפר לו הדבר אמר לו אביו :היה לך אלו מעשיהם הטובים שהם מקור מחיר יין
מהחבית הממוקמת בירכתי המרתף. מגדולי החסידים שבדורו היה הרב
להשיבו‘ :שאל אביך’ לעתים ,יש לאדם ההשפעות בעולם. יין עתיק ביותר מכילה היא ,ודעת
לשאול לו אב... הקדוש רבי צבי הירש מפרצובה זי”ע.
הרבים, שבעונותינו אלא זקנים נוחה הימנו”. רבי צבי הירש האריך ימים ,ובמשך
וכה הגיד הגאון הקדוש בעל ’דברי מקלקלים בני ישראל בחטאיהם את המשרת פנה למלא את פקודת למעלה מששים שנה הסתופף בצל
יחזקאל’ משינאווא זיע”א (הפטרת פרשת צינורות הקדושה המשפיעים על אדונו ,ובעל הבית החל לגלגל עם קדשם של שבעה צדיקים.
מסעי)“ :שמעתי שהרב הקדוש רבי ר’ הארץ ,ופותחים את הברזים לשפכם הרב שיחה תורנית עד שישוב הנער.
אלימלך זי”ע אמר :מי שמכיר את הצדיק בצעירותו נסע לחוזה הקדוש
לריק במעשיהם הגורמים שירד שפע עברו השניים מענין לענין,
הקדוש רבי פנחס מקוריץ זי”ע הוא מסוגל מלובלין ולבנו הרב הקדוש רבי יוסף
לסטרא-אחרא חלילה. וכדרכה של תורה נמשכו בשיחה זמן מטורטשין זכותם תגן עלינו ,לאחר
ליראת שמים .וכאשר שמע זאת בנו ואמנם יש להמליץ עליהם רב ,והמשרת טרם הופיע.
הקדוש ר’ אלעזר זי”ע נסע לרבי פנחס. מכן נסע לפשיסחא אל הרבי רבי
שנעשות העברות כאשר הם לפתע התנער בעל הבית ממקומו שמחה בונים מפשיסחא זי”ע ,אחריו
ובעת שישב על יד שולחנו של רבי שיכורים ,שהרי “אין אדם עובר עברה באי-נעימות“ .יסלח נא לי רבנו. אל ממשיך דרכו ה’שרף’ מקוצק,
פנחס ,הפטיר טאטע ,ואמר רבי פנלס אלא אם כן נכנס בו רוח שטות” (סוטה אלך לראות מדוע מתעכב המשרת עם פטירתו החל לנסוע לגור לבעל
“ודילמא לאו אביו הוא?” ג ,).אך כאשר לאחר כל מעללים אלו מלשוב עם היין” ,התנצל. ה’חידושי הרי”מ’ ,לאחר מכן נסע
ובשובו לביתו אמר לו אביו :היה לך באים בני ישראל ומבקשים ביום זה לאלכסנדר אל הרב הקדוש רבי חנוך
להשיבו ‘שאל אביך’ שיש לו לאדם לשאול ירד הגביר במדרגות המרתף וריח
מאת הבורא בקשות גשמיות ,הרי עז היכה באפו .ריח משכר של יין העניך הכהן ,ובערוב ימיו אל בעל
לו אב. הם כאותו משרת שיכור ,שלא די ה’שפת אמת’ מגור.
שפשט בחלל המרתף.
ועל פי דברי קדשו פירש את הפסוק במעשהו הנורא ,עוד מעז לתבוע פעם בקשו רבו החמישי ,הגאון
(ירמיה ב ד-ה) ‘הלא מעתה קראת לי אבי’, “היכן אתה?” קרא .לרגע נחרד.
העלאה בשכרו... הקדוש רבי יצחק מאיר מגור זי”ע,
הגם שאינו עוד במדרגה זו שיקרא שמא ארע למשרת דבר מה?
ומטעם זה הזהירו מאוד בתיקוני לומר בפניו דבר תורה ששמע מרבו
להקב”ה אבי ,אם בכל כחו יתחזק ויקרא במקום תשובה שמע קול משקה
הזוהר הקדוש (תקון ו’ כב ).על אלו רבי יוסף מטורטשין.
אבי יעזור לו הקב”ה שיגיע לבחינת ‘אלוף זורם .הברז פתוח...
הצווחים ככלבים ‘הב הב’ ,וכל התנצל רבי צבי הירש שדבר
נעורי אתה. תפילתם היא בבקשות מאת הבורא, בזהירות ירד במדרגות ,ולחרדתו
הבחין בשלולית-ענק של יין משובח תורה איננו זוכר ,אך זוכר הוא
שהיא עזות פנים כעזות הכלב. שפעם אחת נכנס הרבי בראש השנה
וכתב בספר ’שיר חדש’ להגאון רבי המתפשטת על רצפת המרתף.
אמנם ,המשיך הרב ממונקאטש לפני התקיעות להיכל בית המדרש,
שמואל יעקב ראטה מקליינוראדיין הי”ד ואמר ,יש להמליץ זכות על ישראל ברזי כמה מהחביות פתוחים היו,
וכאשר פתח את פיו לומר דברי
(ענייני בין המצרים) :ונראה לפי עניות דעתי אף לפי משל זה. והיין הטוב זרם בעדם בששון .על-
כיבושין כנהוג ,אמר:
לפרש שכוונתו הקדושה היתה גם על ידם התגוללו בקבוקים ריקים.
כי אילו היו ישראל יושבים “היום לא אשמיע דברי תוכחה.
תיבות ‘ויגדך’ ,והוא על דרך הגמרא (שבת ובפינת המרתף ,שרוע היה על
בשלום ובשלוה בארצם איש תחת אספר לכם מעשה בלבד”.
פז‘ ).ויגד משה’ ,דברים שמושכין לבו של הארץ הנער המשרת ,שיכור ומבוסם.
אדם כאגדה ,זהו נמי כאן ‘שאל אביך’ גפנו ותאנתו ,וחוטאים כנגד הבורא המעשה התרחש בביתו של אחד
כאותו נער משרת ,אכן היתה חומרת בידו אחוז קנקן הכסף ,והוא לוגם
שאל לך אב ,ואם תשאל לך ,אז ‘ויגדך’, מתוכו בהנאה רבה. הנגידים המפורסמים .תורה וגדולה
כלומר ,ימשוך אותך כאגדה ,שיהיה לך המעשה שלהם כמותו. התאחדו על שולחנו של הגביר דנן.
אך כיון שישראל דוויים וסחופים מרוב תדהמה לא יכול היה הגביר רגיל היה בספרי התלמוד והפוסקים
באמת לאב. להוציא מפיו מילה.
בגלות המרה זה אלפי שנים, ותורתו שעשועיו ,ומלבד זאת זכה
מוכים נענים ונרדפים ,הרי הם “היק ...היק ...טוב שבאת” ,גרגר שעסקיו פרצו לרוב ועושר רב
ובספר ’תורת אלף’ להגאון רבי שמעון לעומתו המשרת שהבחין במטושטש
ישראל פאזען זצ”ל משאפראן( ,ענייני פסח)
דומים למשרת מוכה יסורים ואפוף התעשר.
מכאובים ,שברדתו אל מרתף היין בדמותו של בעל הבית מבעד לענן באותו היום עליו נסוב המשל,
כתב :וזה הוא מה שאנו אומרים בהגדה השכרות.
של פסח ‘וכאן הבן שואל’ ,כלומר ,השתא שתה מעט מהיין על מנת להשתיק רבתה התכונה בבית הגביר.
על ידי התגלות אור בהיר בשחקים אנו את מכאוביו ולשכוח את יגונו. “כבר מזמן רציתי לבקש תוספת הבית הגדול והמפואר צוחצח
רואים האיך אנו רחוקים מבחינת בן ואם היה משרת זה מתנפל לרגלי על שכרי הזעום”... ומורק ,האור בנברשות הכסף
האמיתי ,אבל גדול מאד בנו החשק אדונו ומבקש את סליחתו על הפשע ובמילים אלו החל רבי יוסף היקרות העלה ,והמשרתות עמלו
להקרא בנים לו יתברך ,על כן כל אחד שביצע בשוגג ,אין ספק כי היה נענה באמירת ‘למנצח לבני קרח מזמור’ במטבח על הכנת מיני תופינים
ואחד ‘שואל’ לעצמו בחינה זו של בן .וזה לו ומוחל לו על מעשהו. הנהוג לומר לפני תקיעת שופר. ותקרובת עשירה.
הוא ‘הבן שואל’ ,כלומר ,ששואל בחינה וכך אומרים אנו לפני הקדוש התפעל בעל ה’חידושי הרי”מ’ אחד מרבני המדינה המפורסמים
זו להקרא ‘בן’ ,ואף שני תלמידי חכמים ברוך הוא ,שכל עונותינו וחטאינו הם מאוד מהמשל ,וקרא“ :משל זה נאמר הודיע על כונתו לבקר בבית הגביר,
המחדדים זה את זה בהלכה עדיין צריכין תוצאה של יסורי הגלות ,ולכשיגאלנו בחכמה נפלאה!” (‘שארית ישראל’ לר’ על מנת לכבדו כהוקרה על מעשי
לשאול ,כלומר ,לשאול בחינה זו. נעבוד אותו בלבב שלם (‘שער יששכר’ ישראל הכהן גורז’יצאנסקי מטומשוב ,עמ’ )182 הצדקה והחסד המרובים ועל
חודש תשרי ,מאמר ‘שובה ישראל’ אות יט). באחת השנים ,סיפר הרב הקדוש תמיכתו הרחבה בלומדי התורה,
לשמיעת השיעורים -קול הלשון:
03-6171077
בס"ד ,גליון קכ"ד | יום כיפור תשפ"ז
נשים לעניין אמירת 'יזכור' בבית הכנסת מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט“א
הוריהם לאחר פטירתם ,ואילו הנשים אינן צריכות להקפיד על כך .ויש לברר מנהג זה מאז פטירת אמה ,לפני כמה שנים ,מקפידה מרת חנה להגיע לבית הכנסת בכל
וטעמו ,והאם יש ענין לאמרו בבית הכנסת עם מניין דווקא? פעם שאומרים ’יזכור’ .בשאר תפילות החג אין הדבר מתאפשר לה תמיד ,מפני הטיפול
תשובה: בילדיה הקטנים ,אבל לקראת הזכרת הנשמות היא משתדלת למצוא מי שישגיח
הזכרת הנשמות -תפילה וצדקה בעד הנפטרים עליהם לזמן קצר.
בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תרכא סעיף ו) נפסק‘ :נהגו לידור צדקות ביום הכיפורים לקראת יום כיפור סיכמה עם אחת משכנותיה שתשגיח על הילדים בשעת ’יזכור’.
בעד המתים’ .וברמ”א (שם) הוסיף שמזכירים את נשמותיהם ,משום שגם למתים יש אלא שבבוקר היום הקדוש התברר שהשכנה אינה יכולה להגיע .בעלה עדיין היה בבית
כפרה ביום הכיפורים .נמצא ששורש המנהג הוא תפילה ובקשת רחמים ,בצירוף זכות הכנסת ,והיא נותרה בבית עם הילדים ואת תפילת ה’יזכור’ אמרה בביתה ,אך אחר כך
הצדקה הניתנת בעד הנפטר. הצטערה :שמא לא נהגה כראוי ,כי עיקר ההזכרה היא בבית הכנסת עם הציבור ובשעה
בלבוש (אורח חיים סימן תצ סעיף ט) ביאר מדוע מזכירים נשמות בשלושת הרגלים :מה שספר התורה מחוץ לארון הקודש ,ולכן אין להשוות אמירה בבית לאמירה בציבור,
שמזכירין נשמות ביום אחרון דפסח הוא משום שרוצין לפסוק צדקה ,מפני שקורין והיה עליה להתאמץ יותר ולמצוא דרך להגיע לבית הכנסת לכבוד אמה.
בו פרשת כל הבכור שכתובה בה איש כמתנת ידו וגו’ ,וכיון שפסקו צדקה נהגו ליתן המזַ ּכִ ים את
אחת מידידותיה אמרה לה שאמירת ’יזכור’ שייכת בעיקר לבנים ,שהם ְ
המשך בעמ' ג'
אמירת סליחות מול צורת מנורה ואני התנגדתי מסיבות שונות .לאחר תקופה
אותו שכן חלה במחלה קשה ,וכעבור כמה הלכה למעשה
לכבוד אמירת הסליחות ,שכרה קהילה גדולה תשובות ממורינו הרב שליט“א
חודשים נפטר לבית עולמו ,מבלי שהספיק
רשות שימוש בבית כנסת גדול ,הנמצא בסמוך
לשכונה .בבית כנסת זה ,על לוח עמוד החזן לבנות .אני עדיין סבור שטענותיי לגוף
העניין היו מוצדקות ,אך עם זאת לקראת יום נמצא התרנגול טריפה לאחר הכפרות
ישנו תבליט בצורת מנורה ומעליה צורת
כתר ,כמו העיטורים המצויים בפרוכות ובבתי הכיפורים אני רוצה לפייסו ,ולבקש את סליחתו מנהגי להדר בעריכת כפרות במקום שיש בו
כנסת .בתפילת מנחה הבחין אחד המתפללים, על המריבה ועל הצער שאולי גרמתי לו .האם שוחט ,השוחט מיד לאחר מכן ,ואת הבשר אני
ששליח הציבור המדקדק במצוות אינו נעמד יש דרך לעשות זאת לאחר פטירתו? האם לוקח ונותן לעניים .אירע שבבדיקת העוף הוא
במרכז העמוד ,אלא נוטה מעט הצידה ,כדי לימוד משניות או נתינת צדקה לעילוי נשמתו נמצא טריפה .האם צריך לערוך שוב כפרות?
שלא להתפלל כשצורת המנורה והכתר כנגד מועילים לכך?
ת .אין צריך לעשות כפרות פעם נוספת ,1ויש
פניו .האם יש איסור להתפלל כנגד צורות אלו? ת .הדרך השלמה לבקש מחילה מן השכן היא שהחמירו בזה.2
ומה הדין להתפלל כנגד צורת מנורה העשויה לעלות לקברו עם עשרה אנשים ולבקש שם את
מאותיות מזמור 'למנצח בנגינות'? והאם גם מחילתו .3בנתינת צדקה ולימוד לעילוי נשמתו יש
בשעת אמירת סליחות יש להקפיד שלא לעמוד זכות גדולה לנשמת הנפטר ,אך הם אינם מהווים בקשת מחילה מנפטר
כנגד צורה? תחליף לבקשת המחילה על הקבר.4 אחד משכניי לבניין רצה להרחיב את דירתו,
ליורשים ,בקשת המחילה על הקבר אינה ואומר שחטא לה' ולנפטר .וכן כתב השו"ע טריפות בגלוי ,לא אריך למיעבד לכפרה, 1כ"כ באלף המגן )סי' תרה( שאם התברר
במשנה מסלקת את החיוב הממוני .וראה
המשך בעמ' ב' )או"ח סי' תרו ס"ב( 'אם מת אשר חטא לו, אך זה הטריפות בפנים לא מאיס ונראה לאחר השחיטה שהתרנגול היה טריפה אין
ברורה )שם סק"א( שכתב שבכל עניין הנוגע מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו, דיועיל ואין צריך אחר ,דהרי גם שעיר צריך לחזור ולעשות כפרה אחרת ,אלא יתן
לממון אין לאדם לסמוך על הכרעת עצמו, ואומר ,חטאתי לאלהי ישראל ולפלוני זה המשתלח אפשר דאית ביה טריפות בפנים דמי הכפרה לעניים ,והטעם הוא שעיקר
אלא עליו לפרש פרטי המעשה לפני רב או שחטאתי לו' .ובמשנה ברורה )שם ס"ק יד דמי בדוק לה בפנים ,ועם כל זה התיקון טעם הכפרה הוא השחיטה כדי שיתן אל
מורה הוראה ולברר כיצד לנהוג .לפיכך, וס"ק טו( כתב שצריך לילך אל הקבר יחף נעשה בה וה"ה הכא ,כי כל התיקון נעשה לבו כל המעשים שעושים עם התרנגול,
אם לא נותרה כל תביעה ממונית והעניין ולפרט את החטא ,ולאחר בקשת המחילה ע"י השחיטה דווקא .אמנם בספר מועדים אולם חילק שאם נתנבלה הכפרה בשחיטה,
הסתיים עם פטירתו ,די בבקשת המחילה משיבים עשרת הנוכחים' :מחול לך, וזמנים )ח"א סי' נב בהגהה( הסתפק בשוחט נמצא שלא היה כאן שחיטה ,צריך לחזור
ובמעשים לעילוי נשמתו .אך אם נותרה מחול לך' ,שלוש פעמים .עוד כתב שאם תרנגול לכפרה ונמצא טריפה אם יצא ,וכתב ולעשות כפרה אחרת .וכ"כ באשל אברהם
זכות ממונית השייכת לעיזבון או ליורשים, הקבר רחוק יותר משלוש פרסאות ,רשאי להחמיר בזה שלא מהני משום שטריפה לא )בוטשאטש מהדו"ת סי' תרה ס"א( שאין צריך
יש לבררה בנפרד. לשלוח שליח ,והשליח עולה לקבר עם מקרי חי כלל ,ולכן פסול לשעיר המשתלח לעשות שנית כפרות כשנמצא טריפה
4נתינת צדקה לעילוי נשמת מת היא דבר עשרה אנשים ואומר שהוא מבקש מחילה וכמבואר ברמב"ם ,דכתיב )ויקרא טז ,י( "יעמד עי"ש ,וכ"כ בס" חוט שני )יו"כ סי' תר"ה( שיצא,
ראוי מאוד ,ובפרט לעת יום הכיפורים, בשליחות מי שחטא לו .וכתב הקיצור שו"ע חי" ,וטריפה אינו חי ,וכן מבואר ברמב"ם שהרי אומר "זה התרנגול ילך למיתה" .וכ"כ
וכמו שכתב השו"ע )או"ח סי' תרכא ס"ו(: )סי' קלא ס"ה( שאם על ידי פירוט החטא יגרם )נזקי ממון פ"י ה"ז( שטריפה חשוב כמת ,וא"כ בשו"ת אור לציון )ח"ד פ"ח ס"ד( שבנמצא
'נהגו לידור צדקות ביום הכיפורים בזיון לנפטר אינו צריך לפרט את החטא. לא מועיל טריפה לכפרות ,וכתב טעם נוסף טריפה יצא ידי חובה ואין צריך ליקח אחר.
בעד המתים' .והרמ"א הוסיף' :ומזכירין ובטעם הדבר שצריך עשרה בני אדם כתב שלא יועיל ,שהאחרונים הוכיחו דשחיטה 2אחד הטעמים שהביאו הפוסקים למנהג
נשמותיהם ,דהמתים גם כן יש להם כפרה הפרי מגדים )א"א סק"ז( שמאחר שאומר אינה מועילה כלל בטריפה ורק לטומאה הכפרות הוא שיהא דוגמת כפרת שעיר
ביום הכיפורים' .ובמשנה ברורה )שם ס"ק 'חטאתי לאלוקי ישראל' הרי זה כזימון של בלבד מיקרי שחיטה ,ולכן משני טעמים המשתלח שהיה מכפר על כל ישראל,
יט( ביאר שנתינת הצדקה מועילה לנפטר, ברכת המזון שצריך עשרה .ובערוך השולחן אלו הסיק שלא מועיל לכפרות גם בדיעבד כמבואר במחזור ויטרי )סי' שלט( ובקצה
משום שאומרים שאילו היה בחיים היה )ס"ד( ביאר שכיון שיש עשרה השכינה שורה כשנמצא טריפה .וכ"כ בספר תורת אביגדור המטה )על המטה אפרים סי' תרד ותרה סקי"ב(
נותן אף הוא צדקה .נמצא שנתינת הצדקה שם ,ומשום כבוד השכינה ודאי שהמת )הגרא"מ כ"ץ אב"ד אסטרין סי' תרה( שאם נמצאה וכ"כ בספר ילקוט הגרשוני )סי' תרה סק"ב(.
היא זכות לעילוי נשמתו .כמו כן לימוד מוחל .וברב פעלים )ח"ב סי' סב( כתב שעל הכפרה טריפה אחר השחיטה צריך לקחת ולפי טעם זה יש להחמיר בנמצא התרנגול
משניות ,גמרא ,תהילים או כל דבר תורה ידי העשרה הדבר מתפרסם .וראה בערוך אחר. טריפה ,שהרי כתב הרמב"ם )הלכות עבודת
לעילוי נשמת המת הוא זכות גדולה לנפטר. השולחן )שם( שאם נותר מן המחלוקת עניין 3בגמרא )יומא פז (.מבואר שמי שפגע יום הכיפורים פ"ה הי"ח( שטריפה פסול
אולם כפי שמבואר בשו"ע עיקר פיוס המת ממוני ממשי ,כגון חוב ,נזק ,הוצאה כספית, בחברו והנפגע מת לפני שהספיק לפייסו, לשעיר המשתלח .ובשו"ת תורה לשמה
הוא על ידי בקשת מחילה על קברו ,ודברים זכות בנייה או התחייבות השייכת כעת מביא עשרה בני אדם ,מעמידם על קברו )סי' קנ"ה( מחלק בין הטריפות ,וכתב :ודאי
לתגובות: לשאלות בהלכה:
א 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' א'
נעלי עור ביום כיפור ,הרי הן 'מוקצה' לחינוך יש לחנכם במצווה זו ,שאין להוציא דין ת .בחריטת צורת מנורה על עמוד העץ אין
ואסורות בטלטול? מכוח אחד מטעמי המצוה .9ובפרט נכון הדבר איסור עשיית מנורת שבעה קנים .5כשנגד עיני
ת .אם הנעליים מפריעות למעבר או לשימוש במי שיאכל ביום הכיפורים ב'שיעורים' ,דהיינו המתפלל ישנו ציור או עיטור העלול למשוך
במקום ,מותר לפנותן ,כי אף אם הן 'מוקצה' בכל אכילה פחות מכשיעור.10 את מבטו ולהפריע לכוונתו ,די שישפיל או
ככלי שמלאכתו לאיסור ,מותר לטלטלן לצורך יעצום את עיניו ,או שיתפלל מתוך הסידור,
מקומן .אבל פינוי לשם סידור הבית בלבד אינו ברכה על שתיה מרובה לצורך הכנת ואין צורך להסיט את גופו מן הכיוון הראוי
בהכרח צורך מקומו .אך אם הנעליים מונחות הגוף לצום לתפילה .6דין זה נאמר לעניין תפילת שמונה
במרפסת ורוצה להכניסן רק שלא יתקלקלו מן עשרה .עם זאת ,גם בעת אמירת הסליחות
השמש או הגשם ,נחלקו הפוסקים אם הנעליים ביום שלפני הצום אני שותה הרבה ,כדי ודאי מן הנכון שלא להביט בעיטור או בציור,
להימנע מצמא ומהתייבשות בצום .אני אם הדבר מפריע לכוונה.7
הן 'מוקצה' או שאינן מוקצה כיון שראויות
שותה למרות שאיני מרגיש צמא כלל ,רק
לחולה ,ויש על מי לסמוך לטלטל נעלי עור
כדי למלא את הגוף בנוזלים .האם עלי
ביום הכיפורים.12
לברך ברכה ראשונה כאשר אין לי כל הנאה
ילדים וחולים במצוות אכילה בערב
מהשתייה? יום כיפור
קידוש לחולה שאוכל ביום כיפור האם יש מצווה לחנך ילדים במצוות אכילה
ת .אם שותה מים לבד לא יברך .אך מהראוי בערב יום הכיפורים אף שאינם צמים ,והרי
ביום הכיפורים התפללתי חלק מהתפילות
עם סבי המתגורר בבית אבות .לאחר תפילת שיוסיף טעם ממתיק למים ויברך עליהם.11 טעם האכילה הוא כדי להקל את הצום? כמו
שחרית נערכה הפסקה ובמהלכה יצא סבי כן חולה שחייב לאכול ביום כיפור ,האם יש
לאכול .רציתי לברר האם הוא צריך לעשות טלטול נעלי עור ביום כיפור לו מצוות אכילה בערב יום הכיפורים?
קידוש לפני האכילה? כשחזרתי מתפילת מעריב בליל יום ת .יש שכתבו שמי שאינו עתיד להתענות
ת .חולה או קטן האוכלים ביום הכיפורים הכיפורים ,הבחנתי שנעלי העור של הילדים בעשירי אינו בכלל מצות האכילה בתשיעי.8
אינם צריכים לקדש .13אם אכלו כזית פת, נשארו פזורות באמצע הסלון .האם מותר אולם למעשה הכריעו הפוסקים שגם חולים
יאמרו בברכת המזון 'יעלה ויבוא' בנוסח 'ביום לפנותן מפני שהן מפריעות לסדר הבית שאינם מתענים מצווים להרבות באכילה
הכיפורים הזה' ,וכשחל בשבת יאמרו גם 'רצה'. וכבוד היום ,או שמא מאחר שאסור לנעול ובשתייה כפי יכולתם ,ובנים קטנים שהגיעו
המשך בעמ' ד'
ששותה כדי שלא יצמא לאחר זמן ועתה שמי שאינו עתיד להתענות בעשירי אינו לעמוד בצורה משונה או לעבור למקום אלו אינם באים במקום בקשת המחילה.
אינו צמא ,כמו שבערב יום כיפור שותים בכלל מצות האכילה בתשיעי. אחר ,רק ינהג כפי שכתב השו"ע 'יעלים ויש להעיר כי אין בקשת המחילה על
הרבה כדי שלא יהיו צמאים למחרת ,וכמו 9ראה בשו"ת כתב סופר )או"ח סימן קיב(, עיניו' ,דהיינו שלא יביט בציור .ולכן שליח טענות שהוא סבור שהיו נכונות ,אלא
שמצינו בפסוק )מלכים א' יט ח( 'ויקם ויאכל שנסתפק אם חולה שאינו יכול להתענות ציבור המתפלל מתוך הסידור ,או שעיניו על דברים שאולי נאמרו שלא כהוגן ועל
וילך בכח האכילה ההיא' וגו' ,או דבזה ביום הכיפורים חייב במצות אכילה בערב מושפלות ואינן מתבוננות בצורת המנורה, הצער שנגרם מכך לשני.
גם כן מיקרי לצמאו ,ונראה דגם בכהאי יום הכיפורים .וכתב שמסתבר שחייב, יכול לעמוד במקומו הרגיל ,ואין מן הראוי 5בשו"ע )יו"ד סי' קמא ס"ח( :לא יעשה מנורה
גוונא צריך לברך' .אכן בדעת תורה )סי' רד שכן אף שאין בידו לקיים את המצוה לעמוד באלכסון כיון שהתפילה צריכה תבנית מנורה ,אבל עושה של חמשה קנים
סק"ז( הביא את דברי האשל אברהם וכתב בשלמותה ולהתענות בעשירי ,מכל מקום להיות מכוונת כלפי ארץ ישראל ,ירושלים או של ששה או שמונה ,אבל של שבעה לא
שהעיקר נוטה שצריך לברך רק כשהוא יכול הוא לקיים מקצתה באכילה בתשיעי, ומקום המקדש ,וכמבואר בשו"ע )או"ח סי' יעשה אפילו משאר מיני מתכות ,ואפילו
צמא כבר .ובשו"ת שבט הלוי )ח"י סי' מב ותיחשב לו אכילה זו כאילו התענה צד סעיפים א-ג( .ויש להעיר לגבי צורת מנורהבלא גביעים וכפתורים ופרחים ,ואפילו
אות יב ,וכעי"ז בח"ט סי' מב( כתב שלבו נוטה בתשיעי .אולם לפי טעמם של רש"י העשויה ממילות מזמור ס"ז שבתהלים, אינה גבוהה י"ח טפחים' .ומקור האיסור
שגם השותה כדי שלא יצמא אחר כך צריך והטור ,שמצות האכילה בתשיעי נועדה שמנהג קדום הוא לכתוב מזמור זה בצורת הוא בגמרא )ע"ז מג (.שאמרה תורה )שמות
לברך .וראה בחוט שני )ברכות עמ' קצד( לתת לו כח להתענות בעשירי ,יש מקום מנורה ,וכבר הובא בשם הרוקח )ספר יראת כ כ( 'לא תעשון אתי' ,ודרשו לא תעשון
שכתב שאם מרגיש קצת הנאה בשתיה לומר שחולה שאינו יכול להתענות אינו אל( והאבודרהם )תפילת שחרית ופירושה, כדמות שמשי המשמשים לפני .אך דין
וכגון בימים חמים שצריך לברך ,אבל אם בכלל מצוה זו .ומכל מקום ,אף שטעם זה למנצח בנגינות( שיש קשר בין שבעת פסוקי זה נאמר רק במנורה שהיא כלי ,הראויה
אינו מרגיש הנאה כלל לא יברך .ולכן מוכרח מדרשת הכתוב ,התקשה לסמוך המזמור וארבעים ותשע תיבותיו לבין להיקרא מנורה כדוגמת מנורת המקדש,
באופן שאינו מרגיש הנאה כלל משתיית עליו למעשה ולפטור את החולה ,שהרי זו שבעת קני המנורה וקישוטיה .ואף מובא אולם ציור או חריטה של מנורה על לוח
המים ,ראוי להוסיף משהו שימתיק את מצוה מן התורה ,וקשה להקל בה על סמך בספרי מנהגים להעמיד את ציור המנורה אינם מנורה שניתן להשתמש בה ,ואינם
המים כדי לצאת מידי ספק. דרישת טעמה ,עיי"ש .עוד יש להוסיף, לפני האדם ולומר את המזמור מתוך בכלל איסור זה .ובפרט באופן שלפנינו
12לדעת הגרי"ש אלישיב ,נעלי עור של כי לטעם מצווה זו מצאנו כמה דרכים צורתה .וממילא אין זה דומה לציור של שאין כל חשש כיון שכתבו הש"ך )ס"ק לה(
אדם בריא ביום הכיפורים נחשבות כלי בראשונים ,ומלבד מה שהובא בשם רש"י בעל חיים או תמונה שנועדה להסתכלות. והלבוש )ס"ח( שמותר לעשות מנורה של
שמלאכתו לאיסור ,שהרי שימושן הרגיל, והרא"ש ,רבינו יונה בשערי תשובה )שער אמנם אם ציור המנורה גדול וצבעוני עד עץ בת ז' קנים ,שהאיסור הוא דווקא בדבר
שהוא נעילה ,אסור לו ביום זה .ולכן ד אות ח עד י( כתב עוד שלושה טעמים שהוא מושך את העין ומפריע לכוונת הראוי להיות במנורת המקדש ,ומנורה של
מותר לטלטלן לצורך גופן או מקומן ,אבל בטעם האכילה :א .להראות את השמחה שמונה עשרה ,יזהר שלא להביט בו ,שהרי עץ אינה ראויה לעבודת המקדש.
לא כדי לשומרן בלבד ,כגון להעבירן מן על הגעת זמן הכפרה ותהיה לו לעדה על עיקר הטעם הוא שלא תתבטל הכוונה. 6בשו"ע )או"ח סי' צ סכ"ג(' :הבגדים
השמש כדי שלא יתקלקלו .כך הובא בשמו דאגתו לאשמותיו ויגונותיו לעוונותיו .ב. 7הדין שבשולחן ערוך )שם( שלא להתפלל המצויירים ,אף על פי שאינם בולטות,
בספר שלמי יהודה )פרק ד סעיף ט( .ואף שיום כיפור הרי הוא חג והיה ראוי לעשות כנגד בגדים המצוירים נאמר בתוך הלכות אין נכון להתפלל כנגדם ,ואם יקרה לו
שהנעליים ראויות לחולה או ליולדת ,אין בו סעודה אלא שציוותה התורה להתענות תפילה ,ועיקר לשון 'להתפלל' בסימנים להתפלל כנגד בגד או כותל מצויר ,יעלים
בכך די ,משום שבדרך כלל אדם אינו נועל בו וסעודת יו"ט הרי היא מוקדמת במקום אלו הוא בתפילת שמונה עשרה .אמירת עיניו' .ובמשנה ברורה )סק"ע( כתב הטעם
נעליים של אחר .אבל הגרש"ז אויערבאך יום עשירי .ג .שעי"ז יוכל להתחזק בתפלה סליחות ,אף שהיא תפילה ,תחנונים כדי שלא יהא מביט בציורם ולא יכוין
סבר שנעלי עור אינן מוקצה כלל ביום ולשוב בתשובה ביוה"כ .וטעמים אלו אינם ובקשת רחמים ,אינה כתפילת שמונה בתפילתו .והביא מהמגן אברהם )שם ס"ק
הכיפורים ,מפני שיש להן שימוש המותר קשורים דוקא למי שצם .ובחוט שני )יו"כ עשרה לעניינים אלו .ואף שבוודאי גם לז( שכתב מטעם זה שלא לצייר בכותל
ביום זה ,כגון לחולה ,במקום סכנת עקרב, פ"א סק"א( הוסיף עוד כי על ידי שאוכל בסליחות יש לכוון את הלב ולא לעסוק בית הכנסת כנגד פני המתפללים ,אלא
וכן במקום רפש וטינופת באופן שהותרה בערב יו"כ עד סמוך לערב ,חוסך החולה בדברים המסיחים את הדעת ,ובפרט למעלה מקומת אדם .אולם אין משמעות
שם הנעילה .כך הובא בשלמי מועד )עמוד עצמו מלאכול בלילה ,וכל מה שאפשר בשעת י"ג מידות ,וידוי ותחנונים ,מכל הדברים שכל קישוט ,פס עיטור או סמל
עח( ,וכן נפסק בחזון עובדיה )ימים נוראים, לחסוך בעצמו שלא יאכל ביו"כ עדיף ,ואם מקום אין צריך שליח הציבור שלא לעמוד קטן הנמצא על עמוד החזן מחייב את
דיני חמשה עינויים סעיף כג ,עמוד שכ( ובילקוט כן מקיים מצוות האכילה בשביל מעט מול הציור.המתפלל להתרחק מן העמוד ,שהרי כל
יוסף )הלכות יום הכיפורים ,סימן תריד סעיף ו(: הזמן שמתענה .והשדי חמד )מערכת יוהכ"פ 8בגמרא )ברכות ח :ר"ה ט (.דרשו' :ועניתם טעם הדין הוא שלא יביט בזה בתפילה
נעלי עור אינם מוקצים ביום הכפורים, סימן א אות ג( כתב עוד סברא לגבי חולה, את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב' ,וכי ותימנע כוונתו ,ולפיכך יש הבדל גדול בין
ומותר לטלטלם .וכן מובא בשם הגר"נ שיתכן וירחם ה ויתרפא למחר. בתשעה מתענים והלא בעשירי מתענים, תמונה מפורטת של אדם ,נוף או בעל חיים,
קרליץ שנעלי עור אינן מוקצה ,משום 10מקראי קודש )להגרצ"פ פראנק ,ימים אלא לומר שכל האוכל ושותה בתשיעי שהעין נמשכת לעסוק בפרטיה ,לבין צורת
שהן ראויות לחולה או למקום שיש צורך נוראים סימן לז( ,שאף האוכל פחות מכשיעור מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי כתר או מנורה פשוטה המשמשת עיטור
מיוחד בנעילתן .לכן למעשה ,מעיקר הדין נחשב בכלל המתענים לעניין זה. ועשירי .וכתב הרא"ש )יומא פ"ח סכ"ב( קבוע של העמוד ואין המתפלל נותן אליה
יש על מי לסמוך לטלטל נעלי עור ביום 11בשו"ע )או"ח סי' רד ס"ז-ח( 'השותה שהטעם הוא כדי שהאדם יתחזק באכילה את דעתו .אמנם לכתחילה גם עיטור כזה
הכיפורים כרגיל ,כמו שפסקו הגרש"ז מים לצמאו מברך שהכל ולאחריו בורא ושתיה ויוכל לצום למחר בבריאות עדיף שלא יהיה ממש מול עיני המתפלל
אויערבאך והגר"ע יוסף. נפשות' ,ובאשל אברהם )בוטשאטש ,תנינא ובקלות ,משל למלך שציוה תענית על בנו בשעת שמונה עשרה ,וכמו שכתב הערוך
13המגן אברהם )או"ח סי' תריח סק"י( הביא סי' רד( כתב שגם באופן ששותה כעת כדי השולחן )סי' צ סכ"ח( 'שהתפילה היותר
וכו' .וכ"כ רש"י )ברכות שם ויומא פא .(:וכ"כ
מהשבלי הלקט )סי' שיב( שהביא מרבינו שלא יצמא אחר כך הרי זה בגדר לצמאו. הטור )סי' תרד( ועוד ,ועפ"ז כתבו הנצי"ב נאותה שתהיה נגד כותל חלקה ,ולא
אביגדור כ"ץ שכתב שחולה האוכל וכתב באמרי אמת )ליקוטים ברכות מד( יהיה כנגדו שום דבר גדול וקטן' .אולם )העמק שאלה פרשת וזאת הברכה שאילתא קסז
ביום הכיפורים אינו צריך לקדש ,ולפי 'יש להסתפק האם בא לאפוקי גם כן מי במקום שכך בנוי עמוד הש"ץ ,אין צריך אות יב( ,ובשו"ת קרן לדוד )סי' סא אות ט(,
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ב
ליבון דהלכתא
הרה"ג אברהם שלום מושקוביץ מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט“א
המשך מעמ' ג'
חולה שרוצה להחמיר לצום
ביו"כ -האם מותר לו להחמיר מעלת ההליכה לבית הכנסת בעבור הזכרת הנשמות שיזכור אותם אלקים ,ואגבן יזכור
על עצמו ולהתענות בשולחן ערוך (אורח חיים סימן צ סעיף ט) נפסק שיש להשתדל אותנו עמהם לטובה בזכותם ,לכך מזכירים נשמות בכל
להתפלל בבית הכנסת עם הציבור .עוד נתבאר שם שאף מי הרגלים ביום שקורין בו כל הבכור ,וביום כיפורים מזכירים
שנאנס ולא התפלל בשעה שהציבור התפללו ,ראוי שיתפלל מפני שהוא יום הדין אף על פי שאין קורין בו כל הבכור.
הנה יש לברר מה הדין בחולה שמחמת עיי”ש.
מצב בריאותו יבוא לידי סכנה אם יצום בבית הכנסת גם כשהוא מתפלל ביחיד .הרי שמלבד מעלת
ביום כיפור ,האם הוא רשאי להחמיר על הציבור ,יש מעלה גם למקום המיוחד לתפילה .ובגמרא בקרב בני אשכנז בארץ ישראל נוהגים לומר 'יזכור' ביום
עצמו ולצום עד כדי מסירות נפש ,או שמא (ברכות ח ).נתבארה מעלת שעת תפילת הציבור‘ :אימתי עת הכיפורים ,בשביעי של פסח ,בחג השבועות ובשמיני עצרת,
מאחר שהדבר מסוכן עבורו ,הרי הוא מחוייב רצון? בשעה שהצבור מתפללין’. שהוא גם יום שמחת תורה .בחוץ לארץ אומרים באחרון
לאכול ביום כיפור כדי לשמור על גופו מדין ומצינו מקור מפורש שגם הליכת אישה לבית הכנסת של פסח ,ביום השני של שבועות ובשמיני עצרת ,מלבד
"ונשמרתם מאד לנפשותיכם". היא דבר שיש בו מעלה .בגמרא (סוטה כב ).מסופר על אלמנה יום הכיפורים .לפיכך ,אין לדייק מן הביטוי 'היום האחרון
אחת שבית כנסת היה בשכונתה ,ואף על פי כן הייתה של כל רגל' שבחוץ לארץ אומרים ביום התשיעי של חג
אסור להחמיר הסוכות .דברי הלבוש על קריאת 'כל הבכור' מתייחסים
כתוב בספר איסור והיתר הארוך (כלל ס הולכת להתפלל בבית מדרשו של רבי יוחנן .כששאל אותה
מדוע אינה מתפללת בבית הכנסת הקרוב ,השיבה‘ :ולא לסדר הקריאה בחוץ לארץ .בארץ ישראל נוהגים בהזכרת
ס"ח)' :אם החולה עצמו רוצה להחמיר עליו, הנשמות גם כשאין קוראים באותו יום פרשה זו.
אחרי שיודע שצריך לכך ,עליו נאמר 'ואך שכר פסיעות יש לי’ .רבי יוחנן למד ממנה עניין קבלת שכר.
את דמכם לנפשותיכם אדרוש' (בראשית ט ה), הרי שאין לראות בטרחתן של נשים לבוא לבית הכנסת זכות הבנים — ואף זכות הבנות
ו'אל תהי צדיק הרבה' (קהלת ז טז)' .ומסיים: טרחה שאין בה תועלת. בגמרא (סנהדרין קד ).נתבאר העניין של ‘ברא מזכי אבא’,
באהבת השם אותנו וחפץ לזכותינו בתורה לפיכך ,אף שהדברים הללו לא נאמרו במיוחד על ‘יזכור’, שם ביארו מדוע לא נמנה אמון עם המלכים שאין להם חלק
ובמצות לעוה"ב הזהרנו על בריאותינו יש ללמוד מהם על מעלת ההשתתפות בהזכרת הנשמות לעולם הבא שהוא מפני כבודו של בנו יאשיהו .ועל השאלה
להיות מקיימים לפניו בגוף חזק ובריא בבית הכנסת עם הציבור .ובסידור בית יעקב להיעב”ץ (סדר מדוע לא תועיל זכות חזקיהו גם לבנו מנשה ,מבואר שם:
ולעובדו בעוה"ז ולזכותינו לעוה"ב שנאמר הוצאת וקריאת ספר תורה ,בפתח ‘בריך שמיה’) הובאו דברי הזוהר (ויקהל ‘ברא מזכי אבא ,אבא לא מזכי ברא’ .כלומר ,זכות הבן יכולה
'ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר רו ,).שבשעת הוצאת ספר התורה בציבור לקריאה נפתחים להועיל לאביו ,אף שאין בכוח זכותו של האב להציל באותה
יעשה אותם האדם וחי בהם' .ע"כ. שערי רחמים ,ויש בכך יסוד למעלת מעמד אמירת יזכור דרך את בנו .ומכוח יסוד זה ביארה הגמרא גם את זכותו של
ודבריו הובאו להלכה באליה רבה (סי' תריח הסמוך לקריאת התורה .ואף שאכן מדברים אלו נלמד על אחז מחמת בנו חזקיהו .נתבאר העניין של ‘ברא מזכי אבא’,
סק"ב) ,שו"ע הרב (סי"א) ,מטה אפרים (סט"ו), מעלת ה’עת רצון’ שיש בשעה שספר התורה מחוץ לארון אך יש לברר מה הוא לגבי בנות.
משנה ברורה (סק"ה). הקודש ,אך אין בהם כדי ללמד שאמירת ‘יזכור’ מועילה רק בשו”ת חוות יאיר (סימן רכב) ,בתוך תשובה העוסקת
מאי שנא ממסירת נפש בשעה שהספר תורה מחוץ לארון הקודש. באמירת קדיש בידי בת ,כתב‘ :דבר זר נעשה באמסטרדם
והגם שלגבי מצות מסירת נפש כשיש לכן ,כאשר הדבר מתאפשר ,נכון לאשה לקיים את מנהגה ומפורסם שם .שאחד נעדר בלי בן ,וציווה לפני פטירתו
גוי המכריח לעבור על המצוות ,יש דיעות ולהצטרף לתפילת הרבים ,ובמיוחד שבזמן זה הוא עת רצון שילמדו עשרה כל יום תוך י”ב חודש בביתו בשכרם ,ואחר
הסוברים שחסיד מותר להחמיר למסור והזמן גרמא בשעה שהספר תורה מחוץ להיכל ,שתהיה הלימוד תאמר הבת קדיש ,ולא מיחו בידה חכמי הקהילה
נפשו גם באופנים שעפ"י הלכה אין חיוב התפילה מקובלת לרצון .אמנם ,כמו בכל תפילה אין הדבר והפרנסים .ואף כי אין ראיה לסתור הדבר ,כי גם אשה מצווה
(ראה שו"ע ונו"כ יו"ד קנז ס"א) ,שאני התם שיש מעכב ,ובוודאי שאם אין לה אפשרות להשתתף במניין, על קידוש השם ,גם יש מניין זכרים מקרי בני ישראל ,ואף
בזה המסי"נ קידוש ה' ,משא"כ בחולה שבא יכולה לומר ‘יזכור’ גם ביחידות בביתה. כי מעשה דרבי עקיבא שממנו מקור אמירת יתומים קדיש
מן השמים אין כאן קידוש ה' אלא להיפך בבן זכר היה ,מכל מקום יש סברא דגם בבת יש תועלת
התורה ציוותה לעבור על המצוה להציל
לא לשכוח את הצדקה ונחת רוח לנפש כי זרעו היא’ .אולם להלכה לא התיר החוות
נפשו ,כן מבואר בכל הפוס' (איסור והיתר הנ"ל,
אך יש לה לדעת שעיקר בתפילה זו הוא עניין הצדקה, יאיר לבת לומר קדיש ,וכתב‘ :מכל מקום יש לחוש שעל ידי
רדב"ז ח"ד סי' סז וח"ג סי' תמד ,שו"ת מהר"ם שיק או"ח
וכמו שכתב בקיצור שולחן ערוך (סימן קלג סעיף כא) :מזכירין כך יחלשו כוח המנהגים של בני ישראל שגם כן תורה הם,
סי' רס ד"ה וכל ,וביתר הרחבת ביאור בשו"ת פרי השדה נשמות ביום הכיפורים ,משום דזכירת המתים משבר ויהיה כל אחד בונה במה לעצמו’.
ח"ב סי' ס ,וצ"ע בשפת אמת ליקוטים פר' כי תשא ד"ה ומכניע ליבו של אדם .ועוד ,לפי שגם המתים צריכין כפרה, ובשו”ת חזון נחום (סימן קיז) כתב להדיא‘ :ובודאי גם בת
ושמרו שכתב שיש לחקור זה ,וכן בשו"ת עונג יו"ט סי' כדאיתא בספרי‘ :כפר לעמך ישראל’ (דברים כא ח) ,אלו החיים. מזכה אבא’ ,וביאר שאף הבת בכלל הציווי המוטל על האב
מא ד"ה ויש נראה שלא הבין כן). ‘אשר פדית’ ,אלו המתים .מלמד שהמתים צריכין כפרה. להדריך את ילדיו בדרך הישר .הרי שאין לומר שתפילת
ונודרים צדקה בעבורם (ועיין לעיל סי’ ס”ז סעיף ג’ שיש לומר בלי הבת וצדקתה הן עניין של רגש בלבד ,ואילו זיכוי ההורים
עפ"י רופא נדר) .וסמך לזה ,בסוף פרשת תצוה כתיב ‘אחת בשנה יכפר’
והנה במדויק לשון האיסור והיתר מבואר מסור לבנים דווקא.
(שמות ל י) ,וסמיך ליה ‘ונתנו איש כופר נפשו לה’’ (שם פסוק יב). ומצינו בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רמ סעיף יז) שעיקר
דחולה אסור להחמיר על עצמו רק באופן
שהוא עצמו יודע בנפשו שצריך לאכול ,אבל לפיכך ,כשאומרים בנוסח ההזכרה שמקבלים לתת צדקה מצוות כבוד ומורא אב ואם שווה באיש ובאשה ,וכן כתב
אם הוא מרגיש בעצמו שיוכל להתענות אך בעד הנשמה ,נכון להוסיף 'בלי נדר' ,ולאחר יום טוב לתת (שם סעיף ט) שחובת הכיבוד נמשכת אף לאחר הפטירה .ומזה
הרופאים הבקיאין בדבר קבעו לו שצריך בפועל את הצדקה שקיבלו לתת. יש ללמוד שם לבת יש לפעול ולעשות לעילוי נשמת הוריה.
לאכול ,אזי למרות שהדין עפ"י שו"ע כשאחד ההורים בחיים ויש להעיר שאין ללמוד מדברי הגמרא ‘אבא לא מזכי
שמאכילין אותו ,מ"מ מותר לו להחמיר על בשערי אפרים (שער י סעיפים לא–לב) הובא המנהג שהשמש ברא’ שלעולם אין תפילת האב מועילה לבנו ,וכמבואר
עצמו .וכן משמע בלשון השו"ע הרב שם. מכריז על אמירת ‘יזכור’ ,ומי שאביו ואמו בחיים יוצא מבית בתוספות סוטה (י :ד”ה דאייתיה) ,בביאור תפילת דוד על
אמנם במשנה ברורה וביותר במטה הכנסת בשעת ההזכרה .וכן הובא בקיצור שולחן ערוך (סימן אבשלום ,שחילקו באחד מתירוציהם בין הצלה מחמת כבוד
אפרים שם לא מבואר דיוק זה אלא להיפך קלג סעיף כא) .והכוונה היא למי ששני הוריו בחיים .אולם האב בלא תפילה ,לבין בקשת רחמים מפורשת ,שיכולה
משמע שבכל אופן שעפ"י הלכה מותר מי שאחד מהוריו נפטר ,נשאר ומזכיר את נשמת ההורה להועיל .ולפי זה ,יש מקום להזכרת נשמותיהם של קרובים
לאכול אסור להחמיר. שנפטר בלבד. אחרים .אלא שלזכות הצאצאים בעד הוריהם יש מעלה
להאכילו בעל כרחו בפתחי שערים (שער י ,בביאור דין היציאה שבסעיף לב) נידונו מיוחדת.
והנה הגם שכתב שו"ע הרב (סי"ב עפ"י רדב"ז טעמי המנהג ,ובכללם החשש לעין הרע והטעם שאין ראוי גם במקום שהנפטר זקוק לכפרה
וא"ר) שכל מקום שמותר לאכול ואינו רוצה שיהיו הכול עסוקים בהזכרה ואחרים יישארו שותקים. במשנה ברורה (סימן תרכא ס”ק יט) הביא בשם המגן אברהם
מאכילין אותו בעל כרחו ,אין זה סתירה ובתוספות חיים על חיי אדם (הלכות שבת ,כלל ז ס”ק כד) הובא (סק”ו) ושאר פוסקים ,שיסוד תועלת הצדקה בעד הנפטר
למה שכתבנו ,כי למרות שמצדנו מכריחין גם החשש שמא מי שהוריו בחיים יטעה ויאמר עמהם את הוא שאנו אומרים שאילו היה חי היה נותן צדקה בעצמו.
אותו מ"מ מצד החולה אינו מחויב .ויש נוסח ההזכרה ,וברית כרותה לשפתיים .ואפשר עוד שיש ואף אם היה עני ,ייתכן שהיה טהור לב ורוצה ליתן .משום
לציין שמשנה ברורה אינו מביא כלל דין זה בזה גם משום מצות כיבוד אב ואם ,שלא תהיה להם ח”ו כך כתבו שאין צדקה זו מועילה בעד רשע .עוד הביא בשם
שמאכילין בע"כ ,אלא להיפך כתב (בסי' תרי"ז חלישות הדעת. הפרי מגדים (א”א שם) ,שאם התוודה קודם מותו ,יש לומר
סק"י בשם מג"א ושאר אחרונים ,לגבי יולדת) שרק להלכה: שיש לו כפרה ונחשב כצדיק לעניין זה.
'אומרין לה אכלי' .ובאמת יתכן שמאכילין גם בת ְמזַ ּכָ ה את הוריה בתפילתה ,בצדקתה ובמעשיה אולם המשנה ברורה (שם) הוסיף מדעתו ,שכאשר הבן
בע"כ היינו כפיה בדיבור ושיכנוע (ראה תוס'
הטובים .ראוי שגם הבת תקיים את מנהג אמירת ’יזכור’ ,ויש נותן צדקה בעד אביו ,מסתבר שבכל אופן היא מועילה
ב"ב ח :ועוד) ,ראה דברי המשנה ברורה (בסי'
מעלה באמירתו בבית הכנסת עם הציבור .אולם אין אמירתו להקל את דינו ,מכוח ‘ברא מזכה אבא’ .יש לדייק בלשונו
שכח סק"ו בשם רדב"ז לגבי חילול שבת) שכתב' :אם
טעונה מניין ,וכשקשה לאשה להגיע לבית הכנסת ,היא שיש תועלת להקל את הדין ,ולא שכל המעשים מתכפרים
החולה בעצמו מתיירא שיעברו עליו את
יכולה לאומרו בביתה .אין לראות באמירה זו ביטול של עצם ממילא בלא גבול .ולפי מה שנתבאר בדברי החוות יאיר
השבת 'כופין אותו ומדברים על לבו' שהוא
חסידות של שטות' .ויל"ע. הזכרת הנשמות ,ובלבד שתיתן דעתה גם לצדקה הנלווית והחזון נחום על כוח זכותה של הבת ,גם הבת יכולה להקל
לתפילה ,ולא לאמירת המילים בלבד. את הדין של הוריה ,על ידי תפילה וצדקה בעדם.
המשך בעמ' ו'
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ג 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' ב'
לכרוע על הארץ .יש שמעמידים את ברכות .לאחר כמה זמן מן הברכה הראשונה אך אם שכחו להזכיר ,אינם חוזרים.14
הספסלים כדי לפנות מקום לכריעה ,אולם ניתן לברך שוב על הבשמים? והאם בכלל
הדבר כרוך בטרחה ובדוחק .אחד המתפללים קיימת חובת מאה ברכות ביום הכיפורים?
הציע לכרוע על גבי מושב הספסל עצמו, ברכה על הטלית לאחר ההפסקה שבין
ת .חובת מאה ברכות נוהגת גם ביום הכיפורים,16 מוסף למנחה
במקום לכרוע על הרצפה .האם אפשר לקיים ומותר להשלים את המניין באמצעות ברכות
את מנהג הכריעה באופן זה ,או שמא אין זו הריח .17אולם לאחר שבירך והריח ,אינו יכול ביום הכיפורים יש בבית הכנסת שלנו הפסקה
כריעה כצורתה ,וההשתחוויה צריכה להיות לחזור ולברך עד שיצא לחוץ לזמן מרובה ויסיח של שעה בין תפילת מוסף לתפילת מנחה.
על הארץ? והאם יש לחלק בין מחצלת את דעתו .ואם לא יצא לזמן מרובה ,אף אם עבר במהלך ההפסקה אני פושט את הטלית ,הולך
המונחת על הרצפה כדי להפסיק בין הפנים לביתי ושוכב לנוח מעט .כשאני חוזר לבית
זמן רב מהברכה הקודמת ,ואפילו אם יצא לחוץ
לאבנים ,לבין ספסל הגבוה מן הארץ? הכנסת ומתעטף שוב בטלית לפני תפילת
אך לזמן קצר אינו מברך ,כיון שהבשמים לפניו
ת .יש להסדיר מקום שיוכלו המתפללים לכרוע מנחה ,האם עליי לברך פעם נוספת?
ודעתו לחזור ולהריח בהם.18
כנהוג על הרצפה ,בהפסק הראוי.19 ת .אין צריך לברך פעם נוספת.15
כריעה על ספסל בבית הכנסת בשעת
אכילה לפני הבדלה לנשים הדחק השלמת מאה ברכות ביום הכיפורים
נשים שבעליהן מתעכבים בבית הכנסת בבית כנסת שמתפלליו מרובים שוררת באמצעות בשמים
במוצאי יום כיפור ,האם יכולות להקל לאכול צפיפות גדולה ,וכשמגיעים לאמירת 'ואנחנו ביום הכיפורים אני משתדל להריח בשמים
לפני הבדלה? כורעים ומשתחווים' מתקשים המתפללים שונים ולברך עליהם ,כדי להשלים מאה
◄◄
והחכמת שלמה )ס"י( והבן איש חי )שנה וברכת כהנים פ"ז הי"ד( פסק' :חייב אדם לברך לעניין ברכת אשר יצר ,וכן כתבו בשו"ת שמצד קדושת היום אסור לאכול ,ורק
א ,וילך אות יט( .אך לדעת הרמ"א )סי' תריב מאה ברכות בין היום והלילה' .וכן פסק רב פעלים )ח"ב סי' ה( ובשו"ת יביע אומר מצד פיקוח נפש מותר לו לאכול ונמצא
ס"י( והאליה רבה )סק"ו( והט"ז )סק"ח( ועוד השולחן ערוך )או"ח סימן מו סעיף ג(' :חייב )ח"ח או"ח סי' ב אות ה( בשם כמה פוסקים. שאכילתו היא כאכילת חול ,וכן כתב החיי
הרבה מהפוסקים אין איסור לגעת באוכל אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות', ובדעת הרמ"א כתב המשנה ברורה )שם אדם )כלל קמה ס"ק לב( וכן כתב המשנה
ביום הכיפורים ,ולפי שהוא מובדל מכל נמצא אפוא ,כי אף ביום הכיפורים יש ס"ק לז-לח( שאם בשעת הפשיטה התכוון ברורה )ס"ק כט( שלא יקדש משום חשש
אכילה ושתיה ,ועוד שאימת הדין עליו ,וכן להשתדל להשלים מאה ברכות .אלא לחזור ולהתעטף באותה טלית מיד ,אינו ברכה לבטלה .ובחידושי רעק"א )על
כתב המשנה ברורה )ס"ק לב(. שביום הכיפורים חסרות ברכות רבות, חוזר ומברך ,אפילו שינה את מקומו והלך השו"ע ס"י( כתב שלדברי מהר"א כ"ץ נמצא
18בשו"ע )או"ח סי' ריז ס"א( מבואר לגבי הן מחמת שאין אוכלים ושותים ,הן מפני למקום אחר ,אולם אם בשעת הפשיטה שביום כיפור שחל בשבת מחויב מן הדין
הנכנס לחנות בשמים' :ישב שם כל היום, שבתפילות היום יש שבע ברכות בלבד. לא הייתה דעתו לחזור וללובשה אלא לקדש ,כיון שמצד קדושת שבת יש עליו
אינו מברך אלא אחת .נכנס ויוצא ,נכנס לפיכך יש לכוון לשמוע את ברכות העולים לאחר זמן ,צריך לברך כשחוזר ומתעטף. חובת קידוש .אולם המטה אפרים )אלף
ויוצא ,מברך על כל פעם ,ודוקא שלא לתורה ואת ברכות ההפטרה ,ולענות ובשיעור הזמן הנחשב להפסק כתב בשו"ע המגן סק"ד( כתב ששב ואל תעשה עדיף,
היה דעתו לחזור ,אבל היה דעתו לחזור, אחריהן אמן .וכמו שכתב השו"ע )או"ח סי' הרב )או"ח סי' ח ס"כג(' :אבל אם כשפשטו לא שהיאך יבדה מלבו נוסח קידוש חדש אשר
לא יברך' .ומבואר שאם הריח נשאר לפניו, רפד ס"ג(' :צריך לכוין לברכות הקוראים היה דעתו לחזור וללבוש עד לאחר כמה לא שערום רז"ל ,וכתב שהוא קורא על זה
או שבשעת הברכה הייתה דעתו לחזור בתורה ולברכות המפטיר ,ויענה אחריהם שעות ,אזי אפילו אם אחר כך נמלך ללבשו )קהלת ז טז( 'אל תהי צדיק הרבה' ,והוסיף
ולהריח בו במשך היום ,הברכה הראשונה אמן ,ויעלו לו להשלים מנין מאה ברכות'. תיכף ומיד ,צריך לחזור ולברך עליו', שאם ירצה יהרהר בלבו איזה נוסח קידוש
פוטרת את כל ההרחות הבאות ,אף כאשר וראה במשנה ברורה )סי' מו ס"ק יד( שכתב ומשמע מדבריו שהפסק של שעה בלבד אבל לא יוציאנו בשפתיו .וכן כתבו בשו"ת
יצא לחוץ ,אם לא חלף זמן רב .וכתב כי גם ביום הכיפורים ניתן לצרף את אינו נחשב להפסק גמור ,כאשר הייתה הר צבי )ח"א סי' קנה( ובשו"ת אגרות משה
המשנה ברורה )סק"ו( שהוא הדין לאגודות הברכות ששומעים מן העולים לתורה ומן דעתו לחזור ולהתעטף .וכן הביא בהליכות )חו"מ ח"א סי' לט(.
של בשמים המונחות לפניו על השולחן, המפטיר .עוד כתב כי לאחר כל החשבון שלמה )תפילה פ"ג ס"ז( מהגרש"ז אויערבאך 14בשו"ע )או"ח סי' תריח ס"י( :חולה שאכל
שאם נטלן להריח ודעתו לחזור ולהריח עדיין חסרות כמה ברכות ,וניתן להשלימן שאם לא הפסיק כמה שעות לא יחזור ביום הכפורים ונתיישב דעתו בענין שיכול
בהם שאינו צריך לחזור ולברך כשחוזר באמצעות ברכות הריח ,או בברכת 'אשר ויברך ,וכן מובא בשם הגר"נ קרליץ שרק לברך צריך להזכיר של יום הכפורים
ומריח בהם אפילו יצא לחוץ .אך אם יצא יצר' כאשר נתחייב בה .בשעת הדחק לאחר הפסק של כשלוש שעות יש לברך בברכת המזון שאומר יעלה ויבא בבונה
לעסקיו או הלך לבית הכנסת לזמן מרובה אפשר לצרף אף את הברכות ששומעים שוב .אמנם בשו"ת יביע אומר )שם( כתב ירושלים .ובמשנה ברורה )ס"ק כט( הוסיף
הרי זה הפסק ומברך שנית כאשר חוזר בחזרת הש"ץ ,כאשר מכוון לשמען ועונה שבהפסק של כחצי שעה חוזר ומברך על שהוא הדין שאם חל יום הכיפורים בשבת
ומריח בהם .אולם מבואר בשער הציון אחריהן אמן. הטלית .וראה בפסקי תשובות )סי' ח אות כג שאומר רצה והחליצנו ,שכיון שהוא אוכל
)ס"ק יב( שכל זה דוקא כאשר מריח אותם 17במגן אברהם )או"ח סי' מו סק"ח( הביא ואות כז( שכתב שעיקר הגדר הוא ההיסח בהיתר הרי סעודת יום הכיפורים אצלו
הבשמים שהריח בתחילה ,אך אם יצא מחלוקת בין האחרונים האם מותר להריח הדעת ,ולכן אפילו בהפסק של כמה שעות כסעודת שאר יום טוב שצריך להזכיר
לחוץ ורוצה להריח בשמים אחרים ממה בשמים ביום הכיפורים :דעת הסדר היום אם בעת הפשיטה דעתו כחובה מוחלטת 'רצה' ו'יעלה ויבא' .ובמגן אברהם )סק"י(
שהריח תחילה צריך לחזור ולברך אפילו )חיוב מאה ברכות( שמותר להריח בשמים לחזור וללבוש הטלית בזמן מסוים אינו הביא ממהר"א כץ הנ"ל שאכילת חולה
כאשר יצא לזמן מועט ,ואפילו שדעתו ביום הכיפורים ,ולפי שהוא תענוג של מברך עליו .ולפי זה כיון שמוטל עליו ביום הכיפורים היא רק מצד פיקוח נפש
היתה עליהם בברכתו הראשונה .ולפי זה הנשמה ולא תענוג הגוף ,ואף שכתוב לחזור וללבוש את הטלית מחמת מה והרי היא כאכילת חול ,ולכך אינו צריך
נמצא שהמברך ביום הכיפורים על בשמים בתורה 'כי כל הנפש אשר לא תעונה' היינו שנהגו להתפלל ביום הכיפורים את תפילת להזכיר 'רצה' ו'יעלה ויבא' בברכת המזון.
שלו אינו חוזר ומברך עליהם אפילו כאשר בחמשה עינויים שהם מענים את הנפש מנחה ונעילה מעוטפים בטלית ,נראה אך כתב שלמעשה אין להקל בזה כיון
יצא וחזר ,אלא אם כן יצא לחוץ לזמן רב הבהמית ,אבל הבשמים מענגים רק את שאין לו לברך שנית אף כשההפסקה שהטור כתב שצריך להזכיר .וכן בט"ז
והסיח את דעתו .אך אם בירך על בשמים הנשמה .אך השל"ה )מסכת תענית( כתב התארכה ,שהרי בדעתו כל הזמן לחזור )סק"י( הקשה על דברי השו"ע שעצם היום
ויצא לחוץ אפילו לזמן מועט ,וכעת רוצה שנראה לו פשוט שאסור להריח בשמים למצותו מחמת החובה המוטלת עליו. אינו גורם לברכת המזון ,ואדרבה מצד
להריח בשמים אחרים יכול לברך עליהם. ביום הכיפורים ובכל תענית ציבור משום ואף אם נשכב לישון במהלך ההפסקה קדושת היום אינו אוכל כלל ,והחיוב לברך
כמובן שכל זה רק כאשר מריח מין בשמים שזה תענוג .וראה במהרש"א )יומא ח"א פב. גם כן לא יברך ,שהרי המשנה ברורה )סי' ברכת המזון הוא רק משום האונס שיש לו
שברכתו שוה לברכה הקודמת ,אך אם ד"ה האי( שכתב שביום כיפור הותר הריח ח ס"ק מב( הביא שיש דעות בין הפוסקים שמחייבו לאכול ,ואם כן מה שייך להזכיר
מריח כעת מין בשמים שברכתו שונה ודאי כיון שהוא כח רוחני ולא כח גופני .וכן כתב האם שינת צהרים היא בכלל היסח הדעת, 'יעלה ויבא' .ולהלכה כתב המשנה ברורה
שחייב לברך אפילו אם לא זז ממקומו להלכה המשנה ברורה )שם ס"ק יד ,ובסי' ונמצא שאין הכרעה ברורה ששינת שיזכיר 'רצה' ו'יעלה ויבא' ,ואם שכח לא
כלל. תריב ס"ק יח( 'מותר להריח למלאות מנין יום נחשבת הפסק .ומכל מקום נראה יחזור משום חשש ברכה לבטלה .ולפי זה
19הרמ"א )סי' תרכא ס"ד( כתב' :ונוהגין מאה ברכות' .וכן כתב הערוך השולחן )או"ח שלכתחילה כדי להימנע מהספק מהראוי גם בנזכר מיד אחר 'בונה ברחמיו ירושלים'
ליפול על פניהם כשאומרים והכהנים סימן תריב סעיף ו(' :ואדרבא מצוה להריח לכוון בפירוש בשעה שמברך על הטלית קודם ברכת הטוב והמטיב לא יברך שם
והעם ,גם בעלינו לשבח' .ומקור המנהג ביום הכיפורים כדי למלאות מאה ברכות', בשחרית של יום הכיפורים שהברכה תחול את הברכה למי ששכח רצה או יעלה ויבא.
הוא מהראב"יה )יומא סי' תקל( והמרדכי ולכן מותר להריח בשמים ביום הכיפורים גם אם יפשוט את הטלית בהפסקה שאחר 15בשו"ע )או"ח סי' ח סי"ד( 'ואם פשט טליתו
)יומא רמז תשכז( שכתבו שאנו נוהגים לכרוע ולברך עליהם ,ואין הריח נחשב לסתירה מוסף ויחזור להתעטף בה לפני מנחה, אפילו היה דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד
וליפול על פנינו לזכר מה שהיו עושים למצוות העינוי .וראה במטה אפרים )סי' כיון שהביאור הלכה )שם ד"ה אם פשט( כתב צריך לברך כשיחזור ויתעטף בו .הגה:
כן בבית המקדש .וכן כתב הט"ז )או"ח סי' תרכב אלף למטה סק"ב( שכתב שזה רק שאם כבר בשעת הברכה הייתה דעתו ויש אומרים שאין מברכין אם היה דעתו
קיג סק"ד( שבכריעות שבסדר העבודה בבשמים שאינם ראוים לאכילה ,אבל לפשוט את הטלית ולחזור וללובשה ,אינו לחזור ולהתעטף בו' .ומבואר שלדעת
אנו עושים זכר למקדש ,ומדמים עצמנו אסור לקחת פרי הראוי לאכילה כדי לברך צריך לברך פעם נוספת. השו"ע כל שפשט הטלית אפילו על
לאותם הכהנים והעם שהיו משתחווים עליו הנותן ריח טוב בפירות שיש לחשוש 16בגמרא )מנחות מג (:אמרו שחייב אדם דעת לחזור וללבשה חוזר ומברך ,ולדעת
בעת הזכרת השם ,וכן הביא המטה אפרים שמא יבא לאכול ממנו .אך יש לציין שהוא לברך מאה ברכות בכל יום ,ולפי שנאמר הרמ"א אינו מברך כאשר דעתו לחזור
)סי' תרכא סט"ז( .ונמצא שיש בהשתחוויה דוקא לשיטתו שחשש לשיטת מהרי"ל )דברים י יב( בפסוק 'ועתה ישראל מה ה' וללובשה .והנה אף בני ספרד הפוסקים
זו זכר להשתחוויה שבמקדש ,ובמקדש שכתב לא לגעת באוכלים ביום הכיפורים אלהיך שואל מעמך' אל תקרי 'מה' אלא בכל העניינים כדעת השו"ע מקילים
היו כורעים ומשתחווים על הארץ ,וכמו מחשש שיבא לאוכלם ,וכן כתבו המאמר 'מאה' .הלשון בכל יום כולל גם שבת ,יום באופן זה שלא לברך כיון ש'ספק ברכות
שמבואר ברמב"ם )עבודה זרה פ"ו ה"ו-ז(' :וכן מרדכי )סי' תריב סק"ט( והדגול מרבבה )ס"י( טוב ויום הכיפורים .הרמב"ם )הלכות תפילה להקל' ,וכמו שכתב הברכי יוסף )סי' ז סק"ג(
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ד
◄◄
זכה ב'מפטיר יונה' ולא הגיע לתפילה ליד בניין מגורים ,אולם הדבר גורם ללכלוך ת .אין לנשים לאכול ולשתות במוצאי יום
ולריח רע הנשאר ימים רבים .האם רשאים הכיפורים קודם הבדלה .אך אפשר להקל לאחר
בבית הכנסת נמכרה עליית 'מפטיר יונה' הדיירים לעכב ,או שמא מאחר שהדבר נעשה
בחמש מאות דולר .הזוכה הלך לנוח לאחר צאת הצום בשתיית מים בלבד .20אם קשה לה
שנים אחדות ,קנתה הקופה 'חזקה' ואין ביד
מוסף ,התעורר באיחור ולא הגיע למנחה. להמתין ,לכתחילה תשמע הבדלה מאדם אחר
השכנים למחות?
הגבאים כיבדו בעלייה את מי שהציע במכירה שכבר נמצא במקום .21אם אין אפשרות לשמוע
ת .כאשר הריח והלכלוך גורמים נזק ממשי מאחר וההמתנה קשה לה ,יכולה להבדיל
ארבע מאות דולר ,בלי לומר לו שעליו לשלם.
שאינו נסבל ,הדיירים רשאים למנוע את עריכת בעצמה על יין או מיץ ענבים ולאכול לאחר
האם אפשר לחייבו בתשלום ,ומה דינו של
הכפרות ליד בניינם .23העובדה שנהגו כך כמה
הזוכה הראשון? שתשתה מן הכוס כשיעור.22
שנים אינה מקנה 'חזקת נזיקין' ,ועל הקופה
ת .העולה לתורה נכון שישלם ארבע מאות למצוא מקום חלופי שאינו גורם נזק וצער
דולר .25לגבי הזוכה הראשון ,נראה שיש לו לשכנים.24 מניעת עריכת כפרות ליד הבניין
לשלם את ההפרש.26 קופת השכונה עורכת מדי שנה מנהג כפרות
משני טעמים .האחד ,על פי התירוץ השני 23כאשר הריח והלכלוך הם נזק שאינו לשתות קודם הבדלה ,לאחר שכבר יצא אבן משכית האמורה בתורה אף על פי
בתוספות )קידושין כט .ד"ה משכו( ,שדין נסבל ,מבואר בשולחן ערוך )חו"מ סימן קנה יום הכיפורים כדין ,כמו שהתיר בהשולחן שהוא משתחוה עליה לשם לוקה ,שנאמר
'אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט' נאמר סעיפים לו ,לט ומא( שאין להם חזקה .ואולם ערוך לשתות מים קודם הבדלה .אולם )ויקרא כו א( 'ואבן משכית לא תתנו בארצכם
כשמוותר מממונו להקדש .בקניית עלייה, אין ללמוד מכאן שכל לכלוך קל מאפשר שאר משקים ,ואף קפה או תה ,אינם בכלל להשתחות עליה' ,מפני שהיה דרך עובדי
שאין לה שווי קבוע לכל אדם ,המציע למחות .ולעניין עשן שאינו תדיר מצינו היתר זה. כוכבים להניח אבן לפניה להשתחות
נותן את הסכום שהיא שווה בעיניו מחמת נחלקו השולחן ערוך והרמ"א )שם סעיף 21השולחן ערוך )אורח חיים סימן רצו סעיף עליה ,לפיכך אין עושין כן לה' .במה דברים
המצווה והכבוד ,ואין זו בהכרח נדבה לז( אם אפשר למחות בו לכתחילה ,והש"ך ח( הביא שתי דעות אם נשים חייבות אמורים בשאר הארצות אבל במקדש
מעבר לתמורה שהוא מקבל .השני ,שאין )סקי"ט( פסק כדעת השו"ע שיכולים בהבדלה כשם שחייבות בקידוש ,ומדבריו מותר להשתחוות על האבנים ,שנאמר
ללמוד את כל דיני צדקה מהקדש ,ולכל לעכב .ובשו"ת מהרש"ם )ח"א סי' קעח( משמע שפוסק שחייבות ,שכתב בסתם 'בארצכם' בארצכם אי אתם משתחוים על
הפחות אין להוציא ממון מכוח דמיון זה. כתב שמנהג האשכנזים כהרמ"א ,ואינו שחייבות ואחר כך יש מי שחולק .וראה האבנים אבל אתם משתחוים על האבנים
ולכן מי שהוסיפו על הצעתו אינו מתחייב ראיה מחכמי הספרדים שנגררים אחר בשו"ת יביע אומר )ח"ד או"ח סי' כ"ג( שכן המפוצלות במקדש .ע"כ .וראה באור
באמירתו בלבד לקבל את העלייה במחיר פסקי מרן הבית יוסף אבל אנו כהרמ"א, הוא להלכה למעשה גם על פי גדולי שמח )שם( שכתב שכן מבואר בפסוק )דברי
שהציע .אלא שבנידון דידן השני קיבל וכ"כ בשו"ת שמש צדקה )חו"מ סי' ב( שכל הפוסקים הספרדים כשיטת הראשונים הימים ב' ז ג( שהשתחוו במקדש על הארץ
בפועל את העלייה ,ולכן יש לדון בחיובו הרבנים האשכנזים פוסקים כדברי הרמ"א והפוסקים שאשה חייבת בהבדלה וכדעה ממש ,וכלשון הכתוב' :וכל בני ישראל
מצד ההנאה שקיבל .וברמ"א )חו"מ סי' רסד זולת הש"ך ע"ש .אולם בספר חושן אהרן ראשונה שבשו"ע .אולם הרמ"א חשש רואים ברדת האש וכו' ויכרעו אפים
ס"ד( מבואר שמי שעשו עבורו פעולה )שם ,הביא דבריו בשו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן לשיטה שאינן חייבות בהבדלה ,והכריע ארצה על הרצפה וישתחוו' .ולפי זה נראה
או טובה אינו נפטר מתשלום רק משום לט( כתב שכל מחלוקת המחבר והרמ"א שהנשים לא יבדילו לעצמן רק ישמעו שההשתחוויה ביום הכיפורים שהיא זכר
שלא ביקש שיעשוה .ולפי סברת הפנים היא רק כשאין ניכר הנזק לעת עתה ,אבל הבדלה מן האנשים. לכריעה שהיתה במקדש ,צריכה שתהיה
מאירות ,שהסכום שהציע אדם בעד אם הנזק הוא במציאות לפנינו ,גם עשן כל 22אף שפסק הרמ"א שנשים לא יבדילו, על הארץ ממש] .אמנם מצינו אצל שלמה
המצווה מבטא את שוויה בעיניו ,יש מקום שהוא יודו כולם שיכול למחות .ובנידון זה כתב המשנה ברורה )שם ס"ק לה( שכאשר המלך שעשה כיור נחושת ,חמש אמות
לשום כאן את הנאתו בארבע מאות דולר. הרי הנזק הוא במציאות לפנינו ,כי הריח אין לה ממי לצאת ,תבדיל לעצמה ותשתה אורכו וחמש אמות רוחבו ,וגובהו שלוש
אלא שלפי שהצעתו נדחתה והגבאים ולכלוך התרנגולים הם וודאי מפריעים מן הכוס .וכן פסקו רבים מהפוסקים )ראה אמות ,ונאמר )שם ו יג(' :ויעמד עליו ויברך
כיבדוהו לאחר מכן בלי להזכיר תשלום, ומזיקים ,לפיכך יכולים לעכב. שו"ע הרב שם סי'ט ,אשל אברהם בוטשאטש על ברכיו נגד כל קהל ישראל' .ובמצודת
יש לדון אם משמעות הכיבוד לפי המנהג 24כמ"ש בשו"ע )חו"מ סי' קנה סל"ו( :במה שם ,אורחות חיים ספינקא סק"ו ,ודעת תורה ציון )שם( פירש שתיבת 'ויברך' היא לשון
הייתה מסירת העלייה בתשלום ,ואם דברים אמורים ,בשאר נזקים ,חוץ מארבע שם( .אמנם יש שנהגו להחמיר כהכרעת כריעה ,הרי ששלמה כרע על ברכיו על
הצעתו הקודמת אכן מלמדת על שיעור שהם העשן וריח בית הכסא ואבק וכיוצא הרמ"א שנשים לא יבדילו כלל ,וכן משמע גבי משטח מוגבה ,ולא על רצפת העזרה.
הנאתו בשעת העלייה. בו ונדנוד הקרקע ,שכל אחד מאלו אין במטה אפרים )סי תרכד ס"ז( ,וכתבו )שו"ת אלא שאין משם ראיה לפרטי ההשתחוויה
26לעניין הזוכה הראשון ,בשו"ת פנים לו חזקה ,ואפילו שתק כמה שנים ,הרי שמן רוקח מהדו"ג סי' יא ,כף החיים סי' רצו סקנ"ח, בפישוט ידים ורגלים ,כיון ששם היתה
מאירות )ח"ב סי' כה ,בסוף התשובה( סיים זה חוזר וכופהו להרחיק .ואף אם נעשה שו"ת דברי יציב ח"א סי' קלה( ,שאם אין להן כריעה בלא השתחוויה[ .וכתב שם
שאם לא הוסיף אחר על הצעתו ,אינו יכול השימוש בקרקע השותפים ,אין מכאן ממי לשמוע הבדלה ,יבדילו רק באמירת הרמב"ם' :ומפני זה נהגו כל ישראל להציע
לחזור בו ,ונוהגים לגבות ממנו' ,ודברים היתר להמשיך בנזק ,שאע"פ שמבואר ברוך המבדיל בין קודש לחול ,ויאמרו מחצלאות בבתי כנסיות הרצופות באבנים
כאלו הולכין אחר המנהג' .נמצא שהדין בשולחן ערוך )שם סעיף מב( שכאשר נוסח ההבדלה בלא שם ומלכות ובלא או מיני קש ותבן להבדיל בין פניהם ובין
במציע שהפסיד במכירה אינו מלמד שהחזיקו בקרקע של הניזק יש חזקה, ברכת הנר ובלא כוס .וכן פסק הגרמ"א האבנים ,ואם לא מצא דבר מבדיל בינו
לפטור את מי שכבר זכה בה .וראה במגן נראה כי מאחר שלא החזיקו בקביעות פריינד ואמר שכן הקבלה בידו לפסוק ובין האבן הולך למקום אחר ומשתחוה,
אברהם )סי' קנד סקכ"ג ,בשם שו"ת הרמ"ע אלא רק לכמה ימים בשנה ,אינו חזקה )מובא בספר מרא דשמעתא אות קיב( .ובשו"ת או שוחה על צדו ומטה כדי שלא ידביק
מפאנו סי' סד( ,שדן במי שקנה מצווה לשנה כלל ,כמו בהחזיקו בסוכת עראי שאי"ז דברי יציב )ליקוטים והשמטות סי' נ( כתב לגבי פניו באבן' ,וכן כתב הרמ"א )או"ח סי' קלא
ולאחר מכן גירש המלך את היהודים ,וכתב חזקה .והגם שלסוכה גופה יש חזקה, צום תשעה באב שחל ביום ראשון ,שאינה ס"ח( שנהגו להציע עשבים על הארץ
שאם כבר נשמעה הגזירה בשעת הקנייה כאן לעניין נזקין נראה שלדברי הכל אינו צריכה להמתין לבעלה בלילה אלא תאכל כשנופלים על פניהם ביום הכיפורים
ולא התנה ,עליו לשלם .ובנידון דידן, חזקה .ועוד שהרי החזיקו בלא טענה, ע"י אמירת ברוך המבדיל ,עיין שם .וכבר כדי להפסיק בין הפנים לקרקע ,וכתבו
אף שנאנס בשינה ,מכל מקום כשהלך וחזקת נזיקין בחצר חבירו בעי טענה. כתב היתר זה לכל מוצאי שבת ,הגאון הפוסקים שאם אין לו עשבים יכול
לישון לאחר שקנה ,היה עליו לקחת 25ראה בשו"ת צמח צדק הקדמון )סי' מבוטשאטש )בספרו עזר מקודש אבהע"ז סי' להפסיק בטליתו ולהשתחוות .וראה
זאת בחשבון .בעיקר הנידון כבר הרחבנו עב( ,שנשאל במי שהציע מאה פרוטות סב ס"ח( .אולם כתב בפסקי תשובות )סי' רצו במשנה ברורה )סק"מ וסקמ"א( שביאר
ב'מכתלי בית הדין' )ח"א סי' יז( בגדר קניית בעד מפטיר ,ואחר הציע מאה וחמישים. הערה (191כי רבים מגדולי הדורות הכריעו שמן התורה האיסור הוא בפישוט ידים
עליות אם זה מדין 'נדר' או שהם בגדר הגבאים חששו שהשני לא ישלם ,ולכן לחייב אשה בהבדלה לעצמה כשאין ורגלים על רצפת אבנים ,וחכמים אסרו
'קנין' והובאו שם דעות הפוסקים בזה, ביקשו למסור את העלייה לראשון בידה לשמוע מפי איש ,ועכ"פ נמצא שיש גם בפישוט ידים ורגלים שלא על רצפת
ואם זהו קנין וודאי יש לחייבו לשלם תמורת מאה .הראשון טען שלאחר לאשה לעשות כל טצדקי לשמוע הבדלה אבנים אטו רצפת אבנים ,וכן אסרו קידה
ההפרש ,וכן מובא בספר דרך שיחה )ח"ב שהוסיפו על הצעתו שוב אינו רוצה בה. מאיש ולא להבדיל בעצמה ,ואסור לה על רצפת אבנים אטו השתחוויה ,אך אם
עמ' שסז( בשם הגר"ח קנייבסקי שפסק ופסק שאפשר לכופו לקיים דבריו ,ולמד לאכול ולשתות לפני שתבדיל או שתשמע משתחווה בדרך קידה שלא על רצפת
לחייב ,וכ"פ הגר"י זילברשטיין )ברכי נפשי מדין פדיון הקדש שבמשנה )ערכין כז,(. מאחר. אבנים ואפילו על רצפת אבנים אך נוטה
ח"א עמ' תריז-תריח( .גם אם הוא מדין 'נדרי שהמציעים מתחייבים בדיבורם ואין בפסקי תשובות )סי' תרכד אות ד( כתב קצת על צידו מותר שלא גזרו באופנים
צדקה' לבית הכנסת ,נראה שאין לפוטרו הצעת המאוחר מפקיעה לגמרי את חיוב שבאופן זה שהאשה מבדילה לעצמה אלו .ועוד ביאר שהדין האמור בקידה נוגע
מצד מה שבסוף לא קיבל את העליה ,כי הקודם .ולדעתו ,כשגבאי הצדקה הם ובעלה עתיד לחזור ,תאמר רק 'בורא להדבקת הפנים בקרקע ,ולא לשחייה
באופן זה אינו יכול לומר שעל דעת כן לא שדחו את השני ,הראשון חייב בסכום פרי הגפן' וברכת 'המבדיל' ,ותשמע אחר בתפילה כשהפנים אינן נוגעות בה.
נדר .וראה בשו"ע )או"ח סי' קנג סי"ד( ראובן שהציע .ובמגן אברהם )סי' קנד סקכ"ג( הביא כך מבעלה את ברכת מאורי האש ,על פי 20לאחר צאת היום ,אף שמותר לעשות
שאמר קרקע זו אני נותן לבנות עליה בית את דבריו באופן שהמציע השני חזר בו, הספק שבביאור הלכה )סי' רצו ס"ח ד"ה לא מלאכה לאחר אמירת 'המבדיל בין קודש
הכנסת ולא רצו עובדי כוכבים להניחן וסיים 'ולא נהגו כן' .אולם באליה רבה )סי' יבדילו( בחיוב נשים בברכת הנר ,ואין בכך לחול' ,מכל מקום אסור לאכול עד
לבנות בית הכנסת ,והקהל אומרים קמז סק"ב( חילק בין חזרת הזוכה ,שבזה מניעה מלאכול ,שכן ברכת הנר אינה שמבדילים על הכוס .בשולחן ערוך )סימן
לבנות עליו בית לתלמוד תורה ,וראובן נוהגים לגבות מן האחרון ,לבין הנידון מעכבת את ההבדלה .אולם אין זו הוראה רצט סעיף א( נפסק' :אסור לאכול שום דבר
אומר אדעתא דהכי לא נדרי ,לא מצי של הצמח צדק ,שהגבאים אינם רוצים מוסכמת .בתשובות והנהגות )ח"ב סי' שג( או אפילו לשתות יין או שאר משקין חוץ
ראובן הדר ביה .וראה שו"ת שואל ומשיב למכור לשני מפני שאינו בטוח בתשלום, כתב שיש לחלק בין מוצאי שבת למוצאי ממים משתחשך עד שיבדיל' .ואף אם
)תליתאה ח"א סימן רצט( ובשדי חמד )אסיפת שבכהאי גוונא צידד שאפשר לחייב את יום הכיפורים ,שבו גם הנשים שייכות כבר הבדיל בתפילה ,אין זה מתיר אכילה
דינים מערכת ביהכנ"ס אות מג( .ועל כן ,נראה הראשון .וראה גם במחצית השקל )סי' קנד בטעם ברכת הנר על האש שנאסרה ביום קודם הבדלה על הכוס .וכן הדין במוצאי
שיש לו לשלם את ההפרש ,ועכ"פ גם על סקכ"ג( ,שעמד על חילוק זה והפנה לדעת והותרה עתה .לכן המברכת בעצמה יש יום הכיפורים .בשולחן ערוך )סימן תרכד
צד הספק בדיני שמים ראוי שישלם את הפנים מאירות החולק .בשו"ת פנים לה על מי לסמוך ,ותברך על נר ששבת סעיפים ג-ה( נפסק שמבדילים על הכוס
ההפרש ולא יגרום נזק לבית הכנסת. מאירות )ח"ב סי' כה( חלק על הצמח צדק כדין. ומברכים על נר ששבת .מים בלבד מותר
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ה 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
ליבון דהלכתא
הרה"ג אברהם שלום מושקוביץ
המשך מעמ' ג'
ולא למעשה. סכנה ולסמוך על 'שומר מצוה לא ידע דבר רע' ,ע"ש מצוה לאכול
עובדא דריב"א נימוקיו[ .ויש להדגיש שיש קצת חילוק בין לא לאכול מצה ויש לחולה לידע שלא רק שאינו עושה שום איסור
בפסקי ריקאנטי (סימן קסו) מביא' :ושמעתי כי ריב"א וכדו' לבין לאכול ביו"כ ,כי אכילה ביו"כ הוי איסור כרת בקום באכילה וא"צ על כך לא תשובה ולא כפרה (משנ"ב תריח
[מבעלי התוס'] חלה חוליו שמת בו ,וחל יוה"כ באותם ועשה ואילו מניעת אכילת מצה הוי רק מצות עשה בשב סק"ה ועוד פוס') ,אלא שעושה מצוה גדולה להציל את
הימים וא"ל הרופאים אם לא תאכלו ודאי תמות ואם וא"ת ,ולכן יש להקל טפי להחמיר ביו"כ]. נפשו (ב"י ולבוש סוס"י תריח) ,ואין לו אפי' להצטער על
תאכל שמא לא תחיה ,והוא ז"ל אמר ברי ושמא ברי ובאמת כבר מצינו היתר כזה בקודמים ,ראה פתחי כך [כדרך הנשים ואנשים שאינם ת"ח] (שו"ת אגרות משה ד
עדיף ולא רצה לאכול ומת תנצב"ה' ע"כ .והנה לכאו' תשובה (יו"ד סיד קנז סק"ג) שמביא מספר תפארת ישראל קכא) ,ולהיפך אם יתענה לא ברור שמקיים בזה מצוה
עובדא זו סותר למה שנתבאר שחולה אסור להחמיר, (ברכות פ"א מ"ג) דמותר להכניס עצמו לספק סכנה היכא (עי' שו"ת עונג יו"ט סי' מא ,שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' רס ד"ה
וכמה מהלכים נאמרו בזה באחרונים: דלא שכיח היזיקא כי מצוה דעסיק בה אגוני מגני, ואם ,שו"ת שרגא המאיר ח"ה סוס"י פד ,לגבי חולה מסוכן שאכל
א[ .ספק הצלה] בשיירי כנסת הגדולה (הגהות טור סי'
ומביא ראיה מר' עקיבא (ראה להלן). מצה ,ואכמ"ל).
תריח אות ב) מבאר דהפוס' שאסרו להחמיר מיירי באופן וכן מצינו דעת הגרש"ק (שו"ת האלף לך שלמה או''ח סי' וראה דברי המור וקציעה (סימן קצו) שכתב' :ואצלי
שאם לא יאכל ימות או שמא ימות אבל אם יאכל יחיה שנא) שמיקל והעלה דבחשש ספק סכנה מותר לאדם שוה הוא האוכל ביום הכפורים מפני הסכנה כמתענה
בודאי ,אבל בנדון הריב"א שגם אם יאכל לא היו החיים להחמיר על עצמו ולהתענות בדאורייתא כגון ביוה"כ, בו ,כי מי שציוה על התענית הוא יתברך ציוה על
ברורים אלא מסופקין רצה להחמיר על עצמו דבריא ולאדם חשוב אף ראוי להחמיר על עצמו ,ומציין האכילה בו לצורך פקוח נפש ,ד'וחי בהם' כתיב ,על כן
עדיף. לתשובה אחרת שהוכיח הדבר בראיות .וראה עוד אכילת דבר איסור למסוכן מצוה רבה היא בלי הרהור
והנה דעת רוב הפוס' שגם במקום ספק סכנה אסור להלן בסמוך. ופקפוק בעולם ,ולא די שאינו צריך כפרה אלא שאם
להחמיר ע"ע (עי' רדב"ז ח"ג סי' תמד ,שו"ת מהר"ם שיק או"ח עובדא דרבי עקיבא נמנע עבירה בידו' ע"כ.
סי' רס ,שש"כ הנ"ל ,תשובות והנהגות הנ"ל ,ובאמת כן נראה במג"א הנה מצינו (בגמ' עירובין כא :ובתוס' שם) אצל התנא ר' וראה עוד מכתב בעל 'שם משמואל' לחתנו (נדפס
סי' קד סק"א ,ודלא כפוס' שהו' לעיל שנראה מהם להקל) ,אמנם עקיבא שהחמיר ע"ע ולא רצה לאכול בלי נטילת ידיים בסוף חלק מועדים)' :הנני להזהירך מאוד לבל תצדק
כאן נתחדש שאם אין ספק בסכנה [אלא ודאית היא] כשהי' חבוש בבית אסורים ,ויש לשאול הרי נתבאר הרבה בדבר הצום ,כי מי שציוה לצום ביום הכפורים
אלא הספק הוא בהצלה ,בזה הי' דעת הריב"א דמותר שאסור להחמיר בזה ולהסתכן ,ומתרץ התורת חיים הוא ציוה לשמוע לרופא ושלא לצום ,ובטח זכור תזכור
להחמיר ע"ע (ועי' שו"ת דבר יהושע ח"ב סי' צד שמבארו היטיב). (עירובין שם) דשאני התם דספיקא הוה שהרי לסוף מה שכבר שמעת ממני הרבה פעמים שעיקר היהדות
אכן לדינא גם בזה דעת שאר הפוס' לאסור (כמ"ש שם הביא לו מים ,ועל דרך זה מתרץ גם מהר"ץ חיות להיות האדם בטל לדעת התורה וחכמי' ואפילו
בדבר יהושע) כי בכל חולה אין ודאי שיחי' ,ראה אליה (שם) דמכיון דהסכנה לא היתה גלויה דדילמא יזדמן לו שיאמרו לך על שמאל שהוא ימין ,וזה שאדם מבטל
רבה (תריח סק"ב) ומטה אפרים (אלף למטה סק"ה). מים אחרים כאשר קרה לו באמת ולכן היה לו מותר דעתו לדעת התורה וכוף אזניך לשמוע לדברי חכמים,
ב[ .חיי שעה] באליה רבה (שם) מפרש דריב"א הי' להחמיר על עצמו .וכן מבאר התפארת ישראל הנ"ל הוא שוה יותר מהכל ,ועל כן אין לך להצטער אם לא
מותר להחמיר משום דכבר נטה ממש למות ר"ל ,וכן שר"ע סמך את עצמו שלא יניחו שומר האסורים למות תצום ביוהכ"פ ,כי במה שתשמע לדעת חכמי התורה
נפסק במטה אפרים (ס"ז ,אך באלף למטה שם מצדד שגם זה
בצמא. הוא שוה יותר מעיקר הצום ,ובכן 'אכול בשמחה
מותר רק במקום ספק הצלה ,כמ"ש להלן בסמוך) .וראה גם בשפת אכן יש אחרונים המיישבים מעשה דר"ע באופנים לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלקים את
אמת (ליקוטים פר' כי תשא ד"ה ושמרו) שמבאר דעת האור אחרים ,וגם יש צד לומר דשאני התם שהי' קידוש ה' מעשיך' ,וידוע שפסוק זה הוא בת קול בימי שלמה על
החיים הק' שמותר לחולה להחמיר ע"ע בחיי שעה ,כיון במסירת נפשו כי המניעה באה אליו ע"י אונס גוי ולא שאכלו ביום הכפורים בבנין הבית (עי' במדב"ר פרק יז סוף
דלא שייך הסברא (יומא פה ):שישמור שבתות הרבה. ע"י חולי וכבר נתבאר שבזה יש צד יותר להחמיר (וכ"כ אות ב)' ע"כ.
ג[ .ספק חיי שעה] במטה אפרים (אלף למטה שם)
ציץ אליעזר ח"י סי' כה פי"ד אות ו) ולפי"ז אין ללמוד משם וכן כתב גם הרה"ק ר' יהושע מבעלזא לבעל
ובספר מתא ירושלים (ירושלמי יומא פ"ח ה"ה) מבארים היתר לעניננו. ה'צמח צדיק' מויזניץ כשהיה חולה מסוכן וז"ל' :הלא
דשם הי' ספק חיי שעה בלבד ולכן הי' מותר להחמיר. מידת חסידות מרועה אחד מצווים אנחנו ועומדים לבלתי אכול
[ובעצם הדין אי מחללין על ספק חיי שעה ,כתב לדון בספר ברם יש לציין דעת כמה אחרונים דס"ל דממידת ביום הכפורים ,ובמקום הצורך נאמר 'ונשמרתם
החיים (להגרש"ק או"ח סי' שכט פ"ח) ומדייק דעת הטור ושו"ע חסידות להחמיר לקיים המצות אפי' במקום סכנה :כך לנפשותיכם' ,זכרתי בעת שאאמו"ר [השר שלום
דמחללין ולרמב"ם לא מחללין ומסיק בצ"ע ,ובשו"ת ציץ כתב זקיני היעב"ץ בספרו לחם שמים (ברכות פ"א מ"ג) מבעלזא] היה חולה וכו' ,תיכף אחר כל נדרי מיהר
אליעזר (ח"ח סי' טו פ"ג אות ז) מסיק להלכה דמחללין]. מעובדא דר' טרפון שהסכין עצמו בקרי"ש לקיים דברי וציוה ליתן לו לאכול וכו' ,ואמר בזה הלשון 'הריני
ד[ .ודאי ימות] בשו"ת רדב"ז (ח"ג סי' תמד) מבאר דלא ב"ש ,וכן מוכח מעובדא דר"ע בבית האסורין הנ"ל ,וכן מוכן ומזומן לקיים מצות בוראי כפי שאמרו חז"ל',
הי' ספק כלל לריב"א ז"ל שיחי' כי הרגיש בעצמו דאפי' דעתו לענין איסור אכילה ביוה"כ ,דאע"ג דקיי"ל ספק ואכל בשמחה יתירה ,כמעט לא ראינו שמחה כזאת רק
שיאכל ימות ד'לב יודע מרת נפשו' ,והיינו דקאמר 'ברי נפשות להקל היינו מדינא אבל אינה משנת חסידים בעת אכילת מצה ונטילת לולב' ע"כ.
ע"ש .וכ"כ בעל הקרבן העדה (שיירי קרבן סוטה פ"ט ה"י) במקום חשש רחוק
ושמא ברי עדיף' כלומר הברי שלי עדיף משמא שלכם,
ובשו"ת אבני נזר (חו"מ סי' קצב תשובה מאביו אבד"ק ביאלא) בשמירת שבת כהלכתו (פל"ט הע' ד) מביא דעת
ולפיכך לא רצה לאכול .ולפי"ז מסיק הרדב"ז דאין
ללמוד משם כלל לשאר מקרים ,וכן מסיק בשו"ת ציץ לגבי עובדא דחסיד אחד שהי' גונח מלבו (ב"ק פ[ ).אך הגרש"ז אוירבאך שמתיר לחולה להחמיר על עצמו
אליעזר (ח"י שם סוף אות ה) .ועי' בספר עלי תמר (ירושלמי
יש דוחים ומבארים דאותו חסיד לא הי' מסוכן]. באופן שיש רק חשש מיעוט [שאינו מצוי] שיבוא לידי
יומא פ"ח סוף ה"ד) שמסתפק לדינא אם כל אדם שמרגיש ולכאורה צריך לומר שגם לדעתם אין הנהגה זו סכנה ע"י הצום [למרות שמותר לאכול כי אין הולכין
כן ר"ל אם יכול לנהוג כריב"א. אלא בצדיקים גדולים וחסידים ראשונים ,וכעין שכתב בנפשות אחר הרוב] ,אבל כאשר הדבר ספק אסור
ה[ .מידת חסידות] היעב"ץ בספרו לחם שמים (הובא
היעב"ץ עצמו בספרו מגדל עוז (אבן בוחן פ"א אות כג), להחמיר.
למעלה) מבאר ליישב עפ"י דרכו דמידת חסידות היא דאל"כ יסתור היעב"ץ דברי עצמו במור וקציעה וכן בתשובות והנהגות (ח"ב סי' רמא לגבי אכילת מצה
להחמיר גם במקום שאין חיוב עיי"ש ,אך כבר נתבאר המובא לעיל שאסור להחמיר. לחולה) מסיק להחמיר בספק ולהקל בחשש מיעוט,
שאין זו הוראה למעשה לכל אדם. עוד יש לציין דרך אגב ,שגם לפי דעת שו"ת אבני ובלבד אם כוונתו לשם שמים וראוי לכך ,ומציין שכן
לדינא: נזר (שם) שמיקל באופן כללי לחולה שלא רוצה שמענו צדיקים וקדושי עליון שנסתכנו לקיים מצוות
לדרוש ברופאים ובפרט לגבי מאכלות אסורות ,ע"ש ואין להרהר אחריהם ,אבל לכתחלה אין ליכנס לחשש
אם החולה מרגיש בעצמו שצריך ומוכרח לאכול, נימוקיו באריכות ,אין ענינו לכאן לגבי אכילה
בודאי אסור לו להחמיר על עצמו. ביו"כ ,כי אכילה ביו"כ אינו בגדר סם
אם רק הרופאים קבעו לו שמוכרח לאכול ,אפי' או מעשה 'רפואה' [שבזה אין
רק מסתפקים בדבר ,ג"כ נקטינן להלכה שאסור הרופאים מומחים לדעתו] אלא
להחמיר על עצמו. הרופא רק אומד וקובע
אך אם כפי מצבו אין חשש סכנה אלא על צד את גוף החולה אם
המועט ]שאינו מצוי[ ,למרות שמותר לו לאכול יוכל לעמוד ולסבול
]דאין הולכין בנפשות אחר רוב[ מ"מ בכה"ג מותר לו התענית .ומלבד
להחמיר על עצמו ולא לאכול. זה נראה שאין
יש עוד אופנים ומקרים חריגים שמותר להחמיר דעתו מוסכם
על עצמו ולא לאכול ,כפי שהתבאר בפנים ,אך אין להלכה (עי' ב"ח
זו הוראה רגילה אל הכלל. וט"ז יו"ד סי' שלו)
כל זה כפי הנראה להלכה ולא למעשה ובכל מקרה וגם הוא עצמו
לגופו יש להתייעץ עם מורה הוראה מובהק וחכם. כתבו להלכה
לשליחת מאמרים ובירורים הלכתיים ,ניתן לשלוח למייל9917936@gmail.com : להצטרפות לקבלת העלון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ו
