gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מהר סיני אל חיי היום יום · Me'har Sinai el Chai Hayom Yom — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: מהר סיני אל חיי היום יום · Me'har Sinai el Chai Hayom Yom

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מהר סיני אל חיי היום יום · Me'har Sinai el Chai Hayom Yom — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת האזינו שבת תשובה שנת תשפ"ז‬ ‫מה עושים כשמבינים שהחלום הגדול שלנו לא יתגשם בחיינו?‬ ‫יש רגעים שבהם אדם מבין שהחיים לא ייתנו לו את התמונה שעליה חלם‪ .‬לא מפני שלא ניסה‪ ,‬לא מפני שהתעצל‪ ,‬ולא מפני שבחר‬ ‫בדרך הלא נכונה‪ .‬לפעמים הוא עשה כמעט הכול נכון‪ ,‬השקיע שנים‪ ,‬הקריב‪ ,‬בנה‪ ,‬נשא אחרים על גבו‪ ,‬ובכל זאת מגיע רגע שבו‬ ‫מתברר לו שהוא עצמו לא יזכה לעמוד בקצה הדרך‪ .‬זה יכול להיות אדם שהקים עסק במשך שלושים שנה ומבין שמי שייהנה מן‬ ‫הבשלות האמיתית שלו יהיו ילדיו‪ .‬זה יכול להיות הורה שהשקיע את חייו בילד ומגלה שהוא לא יראה את הילד הופך בדיוק למה‬ ‫שקיווה‪ .‬זה יכול להיות אדם שחלה ונאלץ להיפרד מתוכנית חיים שבנה במשך שנים‪ .‬לפעמים זו קריירה שלא תגיע אל הפסגה‪,‬‬ ‫לפעמים בית שלא יושלם‪ ,‬ולפעמים שליחות שאדם מבין לפתע שהוא היה רק אחד מן הבונים שלה‪ ,‬לא מי שיניח את האבן האחרונה‪.‬‬ ‫פרשת האזינו מביאה את משה רבנו אל אחד הרגעים הקשים ביותר שאפשר לדמיין‪ .‬אחרי ארבעים שנה של הנהגה‪ ,‬מאבק‪ ,‬תפילה‪,‬‬ ‫נשיאה בעול של עם שלם והליכה אל יעד אחד‪ ,‬אומר לו הקב"ה‪" :‬כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נתן‬ ‫לבני ישראל" (דברים לב‪ ,‬נב)‪ .‬המילים קשות דווקא מפני שהארץ איננה רחוקה‪ .‬משה יראה אותה‪ .‬הוא יעמוד מולה‪ .‬הוא יידע שכל‬ ‫הדרך אכן הובילה למקום הנכון‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬המרחק האחרון יישאר סגור בפניו‪.‬‬ ‫רבי שלמה יצחקי‪ ,‬רש"י (שם) ‪ ,‬מבאר שהראייה עצמה היתה חלק מן החסד שניתן למשה‪ ,‬אף שלא זכה להיכנס‪ .‬יש כאן מתח עמוק‬ ‫מאוד‪ .‬מצד אחד‪ ,‬הוא אינו מקבל את מה שביקש‪ .‬מצד אחר‪ ,‬הוא זוכה לראות שהדרך לא היתה לשווא‪ .‬לפעמים אדם אינו מקבל‬ ‫את ההשלמה‪ ,‬אבל הוא מקבל ידיעה שהדבר שאליו הקדיש את חייו אכן ממשיך להתקיים מעבר לו‪ .‬רבי משה בן נחמן‪ ,‬הרמב"ן‬ ‫(שם) ‪ ,‬מעמיד את הפסוק בתוך גזרת מיתתו של משה והעברת ההנהגה לדור הבא‪ .‬בזה טמון רעיון קשה אך גדול‪ :‬יש שליחויות‬ ‫שבנויות מראש כך שאדם אחד אינו יכול להשלים אותן‪ .‬לא משום שהשליח נכשל‪ ,‬אלא משום שהמשימה גדולה יותר מחייו של‬ ‫שליח יחיד‪.‬‬ ‫המשנה במסכת אבות אומרת‪" :‬לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה" (אבות ב‪ ,‬טז)‪ .‬רבי טרפון אינו אומר לאדם‬ ‫שאין חשיבות לסיום‪ ,‬אלא שהוא מבטל את ההנחה שלפיה ערכו של המאמץ תלוי רק בשאלה אם האדם עצמו הגיע לקו הסיום‪ .‬יש‬ ‫עבודות שהאדם מחויב להתחיל‪ ,‬להעמיק‪ ,‬לקדם ולהעביר הלאה‪ ,‬גם אם הוא יודע מראש שלא יראה את השלמתן‪ .‬העיקרון הזה‬ ‫מופיע כבר אצל דוד המלך‪ .‬דוד ביקש לבנות את בית המקדש‪ ,‬הכין חומרים‪ ,‬ייסד תשתיות והכין את הדרך‪ ,‬אך נמסר לו ששלמה‬ ‫בנו הוא שיבנה את הבית (דברי הימים א כח‪ ,‬ב‪ -‬ו)‪ .‬דוד אינו יוצא מן הסיפור מפני שלא הוא שבנה בפועל‪ .‬להפך‪ .‬עצם ההכנה שלו‬ ‫נעשית חלק בלתי נפרד מן הבניין‪ .‬זו נקודה שאינה קלה לעיכול‪ ,‬מפני שאנחנו חיים בתרבות שמודדת כמעט הכול בתוצאות‪ .‬מי‬ ‫סיים‪ ,‬מי הגיע‪ ,‬מי זכה‪ ,‬מי רשם את שמו על ההצלחה‪ .‬אבל התורה מציבה מולנו דמויות שהערך שלהן אינו נמדד רק במה שהספיקו‬ ‫להשלים בעצמן‪.‬‬ ‫ייתכן שהכאב הגדול ביותר איננו עצם העובדה שלא הגענו‪ .‬הכאב העמוק יותר הוא המחשבה שאם לא הגענו‪ ,‬כל מה שעשינו איבד‬ ‫את ערכו‪ .‬כאן פרשת האזינו מתחילה לערער על ההנחה הזאת‪ .‬משה אינו נכנס לארץ‪ ,‬ובכל זאת אי אפשר לדמיין את הכניסה אליה‬ ‫בלעדיו‪.‬‬ ‫ואז עולה שאלה קשה בהרבה מן השאלה אם החלום התגשם‪ :‬האם אנחנו מסוגלים להכיר בערכה של דרך גם כאשר איננו אלה‬ ‫שזוכים לראות את הסוף שלה?‬ ‫הקושי הוא שהנפש האנושית אינה נפרדת בקלות ממטרות שהיא השקיעה בהן שנים‪ .‬ככל שהשקענו יותר זמן‪ ,‬מאמץ‪ ,‬כסף‪ ,‬תפילה‬ ‫וזהות‪ ,‬כך קשה יותר לומר לעצמנו שאולי הדרך שהיתה נכונה במשך שנים כבר אינה יכולה להסתיים כפי שדמיינו‪ .‬לפעמים האדם‬ ‫ממשיך לרדוף אחרי מטרה לא מפני שהיא עדיין אפשרית‪ ,‬אלא מפני שהוויתור עליה מרגיש לו כאילו הוא מוחק חלק מעצמו‪.‬‬ ‫הפסיכולוגיה מבחינה כאן בין שני תהליכים חשובים‪ :‬היכולת להתנתק ממטרה שאינה ניתנת עוד להשגה‪ ,‬והיכולת להפנות את‬ ‫הכוחות למטרה חדשה‪ .‬אין מדובר בכניעה מהירה לקושי‪ .‬כל הישג משמעותי דורש התמדה‪ ,‬ולעיתים דווקא מי שמחזיק מעמד‬ ‫במקום שאחרים מוותרים הוא שמצליח‪ .‬השאלה מתחילה במקום אחר‪ :‬מה קורה כאשר האדם כבר אינו עומד מול קושי גדול‪ ,‬אלא‬ ‫מול גבול ממשי שאין בכוחו לשנות?‬ ‫‪ Carsten Wrosch, Michael Scheier, Gregory Miller, Richard Schulz‬ו‪ Charles Carver‬בחנו את השאלה הזאת במחקר‬ ‫שפורסם בשנת ‪ 2003‬בכתב העת ‪ .Personality and Social Psychology Bulletin‬בשלושה מחקרים שונים הם בדקו את היכולת‬ ‫של אנשים להרפות ממטרות שאינן ניתנות להשגה ולכוון את מאמציהם אל מטרות חלופיות‪ .‬בין המשתתפים היו סטודנטים‪ ,‬צעירים‬ ‫ומבוגרים‪ ,‬וכן הורים לילדים חולי סרטן והורים לילדים בריאים‪ .‬הממצאים הצביעו על קשר בין גמישות בהתאמת המטרות לבין‬ ‫מדדים גבוהים יותר של רווחה נפשית‪ .‬החידוש חשוב מפני שהוא מערער על מסר פופולרי מאוד שלפיו אסור לעולם לוותר‪ .‬לפעמים‬ ‫ההתמדה היא גבורה‪ ,‬אבל לפעמים אותה התמדה עצמה נעשית מלכודת‪ .‬אם המטרה כבר אינה אפשרית‪ ,‬אדם יכול להשקיע שנים‬ ‫בניסיון לפתוח דלת שאינה יכולה להיפתח‪ ,‬ובתוך כך לא לראות דלתות אחרות שכבר נפתחו לידו‪.‬‬ ‫במחקר נוסף שפורסם בשנת ‪ 2007‬בכתב העת ‪ Personality and Social Psychology Bulletin‬בחנו ‪Carsten Wrosch,‬‬ ‫‪ Gregory Miller, Michael Scheier‬ו‪ Stephanie Brun de Pontet‬את הקשר שבין ההתמודדות עם מטרות בלתי ניתנות להשגה‬ ‫לבין מדדים של בריאות גופנית‪ .‬בשלושה מחקרים נמצא שהיכולת להתנתק ממטרות שאינן ניתנות עוד להשגה היתה קשורה‬ ‫לבריאות מדווחת טובה יותר ולדפוסים תקינים יותר של הפרשת קורטיזול לאורך היום‪ .‬גם כאן אין מדובר בהוכחה שכל ויתור‬ ‫משפר בריאות‪ ,‬אלא בקשר המלמד עד כמה המחיר של מאבק ממושך במציאות שאינה ניתנת לשינוי עלול לחדור עמוק אל הגוף‬ ‫והנפש‪.‬‬ ‫וזו בדיוק הנקודה שבה דמותו של משה מקבלת עומק אחר‪ .‬משה אינו חדל לרצות את הארץ מפני שהרצון נחלש‪ .‬בפרשת ואתחנן‬ ‫הוא מתאר כיצד התחנן‪" :‬אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן" (דברים ג‪ ,‬כה)‪ .‬הוא אינו מוותר בקלות‪ .‬הוא‬ ‫מתפלל‪ .‬הוא מבקש‪ .‬הוא נאבק‪ .‬אבל מגיע רגע שבו נאמר לו‪" :‬רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" (דברים ג‪ ,‬כו)‪ .‬מכאן ואילך‬ ‫האתגר משתנה‪ .‬עד אותו רגע היה עליו לבקש‪ .‬מן הרגע הזה עליו לדעת כיצד להמשיך לחיות‪ ,‬להנהיג ולהכין את העם גם כאשר‬ ‫התשובה שקיבל אינה התשובה שרצה‪.‬‬ ‫זהו הבדל עמוק בין ייאוש לבין קבלה‪ .‬ייאוש אומר שאין עוד טעם לעשות דבר‪ .‬קבלה אומרת שיש דבר מסוים שאינני יכול עוד‬ ‫לשנות‪ ,‬ולכן עלי לברר מה עדיין מוטל עלי לעשות‪ .‬ואכן‪ ,‬מיד לאחר שהקב"ה מודיע למשה שלא יעבור את הירדן‪ ,‬הוא אינו אומר‬ ‫לו שהשליחות הסתיימה‪ .‬להפך‪" :‬וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו כי הוא יעבר לפני העם הזה והוא ינחיל אותם את הארץ אשר‬ ‫תראה" (דברים ג‪ ,‬כח)‪ .‬משה מתבקש להשקיע עכשיו בכוחו של האדם שיעשה את הדבר שהוא עצמו רצה לעשות‪ .‬זה אולי אחד‬ ‫המבחנים הקשים ביותר של מנהיגות‪ .‬לא רק להסכים שלא להיות זה שמגיע לקו הסיום‪ ,‬אלא גם לחזק באמת את מי שיגיע אליו‬ ‫במקומך‪.‬‬ ‫רבי משה בן מימון‪ ,‬הרמב"ם‪ ,‬מנסח עיקרון יסודי ביחס למעשיו של האדם‪" :‬רשות לכל אדם נתונה" לבחור את דרכו המוסרית‬ ‫ולעשות את המוטל עליו (משנה תורה‪ ,‬הלכות תשובה ה‪ ,‬א)‪ .‬האחריות שלנו לבחירה גדולה מאוד‪ ,‬אך היא אינה כוללת שליטה‬ ‫מוחלטת בתוצאה‪ .‬אדם יכול לבחור לפעול‪ ,‬להת אמץ‪ ,‬להכשיר‪ ,‬ללמד ולהכין‪ .‬הוא אינו יכול להבטיח שכל מה שבנה יבשיל דווקא‬ ‫בזמנו ובדיוק בצורה שתכנן‪ .‬מכאן אפשר להבין מחדש את דברי רבי טרפון‪" :‬לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל‬ ‫ממנה" (אבות ב‪ ,‬טז)‪ .‬שני חלקי המשפט מוכרחים להישאר יחד‪ .‬אם אדם שומע רק "לא עליך המלאכה לגמור"‪ ,‬הוא עלול להפוך‬ ‫זאת לתירוץ שלא להתאמץ‪ .‬אם הוא שומע רק "לא אתה בן חורין ליבטל ממנה"‪ ,‬הוא עלול לדמיין שכל תוצאה מוטלת על כתפיו‪.‬‬ ‫רבי טרפון מציב את האדם בדיוק באמצע‪ :‬האחריות שלך למעשה גדולה‪ ,‬אבל אינך בעל הבית על השלמת המציאות‪.‬‬ ‫אולי לכן משה אינו רק הדמות שממנה לומדים כיצד להגשים שליחות‪ .‬בסוף חייו הוא נעשה גם הדמות שממנה אפשר ללמוד כיצד‬ ‫להיפרד מן הצורך להיות האדם שמשלים אותה‪ .‬הדבר נעשה קשה במיוחד כאשר המטרה איננה עוד יעד חיצוני אלא חלק מן‬ ‫הזהות‪ .‬אדם אומר לעצמו במשך שנים‪ :‬אני אבנה את העסק הזה‪ ,‬אני אגיע לתפקיד הזה‪ ,‬אני אראה את הילד הזה עומד במקום‬ ‫מסוים‪ ,‬אני אשלים את הספר הזה‪ ,‬אני אחזור לבריאות שהיתה לי‪ ,‬אני אהיה האדם הזה‪ .‬ואז‪ ,‬כשהמציאות משתנה‪ ,‬הוא אינו נפרד‬ ‫רק מתוכנית‪ .‬הוא נפרד מגרסה של עצמו‪.‬‬ ‫כאן נבחנת היכולת להבחין בין המטרה לבין המשמעות שהיתה חבויה בתוכה‪ .‬אדם רצה להגיע לתפקיד מסוים מפני שחיפש‬ ‫השפעה‪ .‬אם התפקיד כבר אינו אפשרי‪ ,‬אולי עדיין אפשר להשפיע‪ .‬הוא רצה לבנות עסק כדי ליצור יציבות למשפחתו‪ .‬אם העסק‬ ‫השתנה‪ ,‬אולי היציבות עדיין יכולה לקבל צורה א חרת‪ .‬הוא רצה שילדיו ילכו בדיוק בדרך מסוימת‪ ,‬מפני שרצה בטובתם‪ .‬כאשר הם‬ ‫בוחרים אחרת‪ ,‬השאלה היא האם הוא מסוגל להיפרד מן התסריט בלי להיפרד מן האהבה‪.‬‬ ‫ספר קהלת אומר‪" :‬טוב אחרית דבר מראשיתו" (קהלת ז‪ ,‬ח)‪ .‬אבל החיים עצמם מלמדים שלא תמיד האדם זוכה לראות את האחרית‬ ‫במו עיניו‪ .‬לעיתים הוא רק מניח יסוד‪ ,‬מגדל אדם‪ ,‬פותח אפשרות‪ ,‬מחנך‪ ,‬מלמד או בונה משהו שמישהו אחר ימשיך‪ .‬אם ערכה של‬ ‫פעולה תלוי רק בכך שאדם עצמו יעמוד ב סופה‪ ,‬חלק גדול מן הדברים החשובים ביותר בחיים ייראו פתאום חסרי טעם‪.‬‬ ‫הרעיון הזה מופיע גם בדברי הגמרא במסכת תענית על חוני המעגל שפגש אדם הנוטע חרוב‪ .‬כאשר שאל אותו לאחר כמה שנים‬ ‫יניב העץ‪ ,‬השיב לו אותו אדם שהחרוב נותן פירות לאחר שבעים שנה‪ .‬כששאל חוני אם הוא מצפה לחיות עד אז‪ ,‬השיב לו‪" :‬אני‬ ‫מצאתי את העולם בחרובים‪ ,‬כשם שנטעו אבות י לי כך אני נוטע לבני" (תענית כג ע"א)‪ .‬כאן ערכה של הפעולה נובע דווקא מן‬ ‫הנכונות לפעול למען תוצאה שאולי לעולם לא תהיה שייכת לעושה עצמו‪ .‬המקור הזה משנה את השאלה‪ .‬אולי לא כל חלום נועד‬ ‫להיגמר בתוך תחומי החיים שלנו‪ .‬יש חלומות שתפקידם אינו להעניק לנו תחושת השלמה‪ ,‬אלא להפוך אותנו לחוליה בשרשרת‪ .‬זו‬ ‫עמדה שקשה מאוד לתרבות שמודדת הכול לפי בעלות‪ ,‬הישג אישי והכרה‪ .‬אבל היא מעניקה לאדם חירות עמוקה‪ :‬הוא אינו חייב‬ ‫להיות בעליה של התוצאה כדי להיות שותף אמיתי ביצירתה‪.‬‬ ‫גם בהורות זה אחד המבחנים הגדולים‪ .‬הורה משקיע שנים בילד‪ ,‬מחנך‪ ,‬מלמד‪ ,‬מתפלל‪ ,‬מציב גבולות ומעניק כלים‪ .‬אבל בשלב‬ ‫מסוים הילד נעשה אדם בפני עצמו‪ .‬ההורה כבר אינו מחבר את הסיפור‪ .‬הוא יכול להשפיע‪ ,‬אך אינו יכול להחזיק בעט‪ .‬אם ידרוש‬ ‫לראות בילד את התמונה המדויקת שצייר במשך שנים‪ ,‬כל סטייה עלולה להיראות לו ככישלון‪ .‬אם יבין שתפקידו היה להניח יסודות‬ ‫ולא לכתוב כל פרק‪ ,‬הוא יוכל להמשיך להיות אבא גם כאשר הדרך של הילד אינה העתק של הדרך שתכנן עבורו‪.‬‬ ‫כך גם בקריירה‪ .‬יש אנשים שממשיכים שנים בתפקיד שכבר רוקן אותם‪ ,‬רק מפני שקשה להם להודות שהמסלול שעליו בנו את‬ ‫זהותם השתנה‪ .‬יש מי שממשיך להשקיע בפרויקט שכבר אינו יכול להצליח‪ ,‬מפני שהמחשבה לעצור מרגישה לו כהודאה שכל‬ ‫השנים היו לשווא‪ .‬אבל השנים אינן נמחקות מפני שה יעד השתנה‪ .‬הניסיון‪ ,‬היכולת‪ ,‬האנשים שפגש‪ ,‬הכוחות שבנה והטוב שעשה‬ ‫בדרך אינם מתאפסים יחד עם המטרה המקורית‪.‬‬ ‫וזו אולי אחת המתנות העמוקות של דמות משה בסוף התורה‪ .‬משה אינו נכנס לארץ‪ ,‬אבל הוא גם אינו מבלה את ימיו האחרונים‬ ‫באבל על עצמו‪ .‬הוא מלמד‪ ,‬מוכיח‪ ,‬מברך‪ ,‬מכין את יהושע‪ ,‬מעביר את התורה‪ ,‬מוסר את השירה ומסדר את העם לקראת היום שבו‬ ‫ימשיך בלעדיו‪ .‬דווקא לאחר שהתברר לו מ ה לא יהיה‪ ,‬הוא מפנה את מלוא כוחו אל מה שעדיין אפשר לעשות‪.‬‬ ‫המעבר הזה איננו קטן‪ .‬הוא דורש מן האדם לוותר על האפשרות להיות הגיבור של הסיום ולהסכים להיות נאמן למשמעות‪ .‬לפעמים‬ ‫זו גבורה גדולה יותר מן ההתמדה עצמה‪ .‬להילחם כל עוד יש על מה להילחם‪ ,‬ואז לזהות את הרגע שבו ההיאחזות כבר אינה נאמנות‬ ‫אלא פחד להיפרד‪.‬‬ ‫יש חלומות שצריך להילחם עליהם עד הסוף‪ .‬יש חלומות שצריך לשנות‪ .‬ויש חלומות שהתפקיד שלנו בהם הוא להכין את הדרך‬ ‫למי שיבוא אחרינו‪ .‬החכמה איננה לוותר מהר‪ ,‬אלא לדעת איזה מן המצבים עומד לפנינו‪.‬‬ ‫משה עומד מנגד ורואה את הארץ‪ .‬הוא אינו נכנס אליה‪ ,‬אבל כל מי שנכנס אחריו עושה זאת על דרך שהוא סלל‪ .‬אולי זה מלמד‬ ‫שהחיים אינם נמדדים רק בשאלה האם זכינו לעמוד בתוך התוצאה‪ ,‬אלא גם בשאלה כמה מן התוצאה נעשתה אפשרית מפני שהיינו‬ ‫כאן‪ .‬ולפעמים אדם אינו נכשל מפני שלא הגיע אל הארץ‪ .‬לפעמים עצם העובדה שאחרים יכולים להגיע אליה בזכותו היא ההצלחה‬ ‫הגדולה ביותר שלו‪.‬‬ ‫האם אנחנו מגינים על הילדים שלנו‪ ,‬או מונעים מהם ללמוד לעוף?‬ ‫הטלפון מצלצל בשעת ערב‪ .‬בצד השני נמצא מחנך הכיתה‪ .‬הילד שכח להגיש עבודה‪ ,‬וההורה מיד נכנס לפעולה‪ .‬הוא מסביר‪,‬‬ ‫מתנצל‪ ,‬מבקש הארכה‪ ,‬מנסה לסדר את המצב‪ .‬למחרת מתרחש עימות חברתי‪ ,‬ושוב ההורה מתערב‪ .‬אחר כך מגיע מבחן‪ ,‬ואז ראיון‪,‬‬ ‫אחר כך החלטה על מסלול לימודים‪ ,‬ובכל צומת הוא שם כדי למנוע כאב‪ ,‬טעות‪ ,‬מבוכה או כישלון‪ .‬מבחוץ זו נראית אהבה ללא‬ ‫גבול‪ .‬אבל בתוך הילד עלול להיבנות מסר אחר לגמרי‪ :‬העולם מסוכן‪ ,‬ואני כנראה לא מסוגל להתמודד איתו לבד‪.‬‬ ‫פרשת האזינו בוחרת דווקא בדמותו של הנשר כדי לתאר את הנהגת הקב"ה‪" :‬כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו‬ ‫ישאהו על אברתו" (דברים לב‪ ,‬יא)‪ .‬יש בפסוק הזה תנועה כפולה ומדויקת מאוד‪ .‬מצד אחד‪ ,‬הנשר מרחף‪ ,‬שומר‪ ,‬נושא‪ .‬מצד אחר‪,‬‬ ‫הוא "יעיר קנו"‪ .‬הוא אינו מאפשר לג וזלים להישאר לנצח במקום המוגן שבו אין צורך להתמודד‪.‬‬ ‫רבי שלמה יצחקי‪ ,‬רש"י‪ ,‬מבאר שהנשר אינו נכנס אל הקן בבת אחת‪ ,‬אלא מרחף מעל בניו כדי שלא להבעיתם‪ ,‬ורק אחר כך נוטל‬ ‫אותם ונושא אותם על כנפיו (דברים לב‪ ,‬יא)‪ .‬זו תמונה עדינה מאוד של חינוך‪ .‬ההורה אינו זורק את הילד אל המציאות‪ ,‬אבל גם אינו‬ ‫קופא מעליו כמגן קבוע‪ .‬הוא מ תקרב במידה‪ ,‬מכין‪ ,‬מרגיע‪ ,‬ואז מאפשר תנועה‪.‬‬ ‫הספרי דורש את דימוי הנשר כמשל להגנה מיוחדת‪ ,‬משום שהנשר נושא את גוזליו באופן שמגן עליהם מן הסכנה המגיעה מלמטה‬ ‫(ספרי דברים‪ ,‬האזינו‪ ,‬פיסקא שיד)‪ .‬גם כאן עולה אותה נקודה‪ :‬ההגנה קיימת‪ ,‬אבל היא אינה מבטלת תנועה‪ .‬הגוזל נישא‪ ,‬אך הוא‬ ‫חלק ממסע‪ .‬הקן אינו היעד הסופי‪.‬‬ ‫החכמה הזאת מופיעה גם בספר משלי‪" :‬חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כב‪ ,‬ו)‪ .‬הפסוק אינו אומר רק לחנך‬ ‫את הנער‪ ,‬אלא "על פי דרכו"‪ .‬החינוך אינו אמור לבטל את דרכו של הילד ולהחליף אותה בדרכו של ההורה‪ .‬הוא אמור להכיר את‬ ‫כוחותיו‪ ,‬את מזגו‪ ,‬את נקודת ההתפתחות שלו‪ ,‬ולבנות בו יכולת שתמשיך לפעול גם כאשר ההורה כבר אינו לידו‪.‬‬ ‫חז"ל במסכת קידושין מרחיבים את חובת האב מעבר ללימוד תורה בלבד‪ .‬הם אומרים שאב חייב ללמד את בנו תורה‪ ,‬אומנות‪ ,‬ויש‬ ‫אומרים אף להשיטו במים‪ ,‬משום שהיכולת לשחות עשויה להציל את חייו (קידושין כט ע"א)‪ .‬יש כאן עיקרון חינוכי עמוק‪ :‬אחריות‬ ‫הורית איננה רק לשמור על הילד מפ ני הסכנה של היום‪ ,‬אלא לתת לו כלים שיגנו עליו ביום שבו ההורה עצמו לא יהיה שם כדי‬ ‫להציל אותו‪.‬‬ ‫וזו נקודה שמכאיבה דווקא להורים טובים‪ .‬ככל שאדם אוהב יותר‪ ,‬כך קשה לו יותר לעמוד מן הצד ולראות את ילדו מתאמץ‪ ,‬נכשל‪,‬‬ ‫מתבייש או מגלה שלא הכול הולך לפי רצונו‪ .‬הדחף הטבעי הוא להיכנס‪ ,‬לסדר‪ ,‬להסביר‪ ,‬לדבר עם מי שצריך‪ ,‬לחסוך ממנו את‬ ‫החוויה הקשה‪ .‬אבל לפעמים כאשר ההור ה מציל את הילד מן הקושי‪ ,‬הוא מציל אותו גם מן ההזדמנות לגלות שיש בו כוחות‬ ‫להתמודד איתו‪.‬‬ ‫אפשר לראות זאת בדברים קטנים מאוד‪ .‬ילד ששכח מחברת ולומד שההורה תמיד יביא אותה לבית הספר אינו פוגש את המחיר‬ ‫של חוסר האחריות שלו‪ .‬מתבגר שמסתכסך עם חבר וכל פעם אביו מתקשר להורי החבר אינו לומד כיצד מנהלים קונפליקט‪ .‬בחור‬ ‫שכל החלטה משמעותית מתקבלת עבורו עלול להגי ע לבגרות כשהוא יודע היטב מה הוריו חושבים‪ ,‬אבל הרבה פחות מה הוא‬ ‫עצמו מסוגל לבחור‪.‬‬ ‫דווקא כאן משל הנשר נעשה חד‪ .‬הנשר אינו אוהב את גוזליו פחות מפני שהוא מעיר את הקן‪ .‬להפך‪ .‬הוא מבין שאם ישאיר אותם‬ ‫במקום המוגן ביותר‪ ,‬הם לעולם לא יגלו למה נועדו הכנפיים‪.‬‬ ‫אולי משום כך אחת השאלות הקשות ביותר בהורות איננה כמה אנחנו מוכנים לעשות למען הילדים שלנו‪ ,‬אלא האם אנחנו יודעים‬ ‫לזהות את הרגע שבו העזרה שלנו מפסיקה לבנות אותם ומתחילה להחליף אותם‪.‬‬ ‫הפסיכולוגיה מכירה היטב את המתח הזה בין תמיכה לבין שליטה‪ .‬אחד המושגים המרכזיים בתחום הוא "תמיכה באוטונומיה"‪ .‬אין‬ ‫פירושו שההורה נסוג מחיי הילד או מאפשר לו לעשות כל מה שירצה‪ .‬המשמעות היא שההורה נשאר נוכח‪ ,‬מעניק מסגרת‪ ,‬מציב‬ ‫גבולות ומציע עזרה‪ ,‬אבל אינו לוקח מן הילד את החוויה שהוא עצמו פועל‪ ,‬בוחר‪ ,‬מנסה ונושא בתוצאות‪.‬‬ ‫‪ Wendy Grolnick‬ו‪ Richard Ryan‬פרסמו בשנת ‪ 1989‬בכתב העת ‪ Journal of Educational Psychology‬מחקר שבחן סגנונות‬ ‫הורות אצל הורים לילדים בכיתות ג עד ו‪ .‬החוקרים בדקו שלושה מרכיבים מרכזיים‪ :‬תמיכה באוטונומיה‪ ,‬מעורבות הורית ומתן‬ ‫מבנה‪ .‬הם מצאו שתמיכה הורית באוטונומיה היתה קשורה בין השאר לוויסות עצמי עצמאי יותר של הילדים‪ ,‬להערכות טובות יותר‬ ‫של מסוגלות והס תגלות מצד המורים‪ ,‬וכן להישגים לימודיים‪ .‬חשוב לדייק‪ :‬המחקר מצא קשרים בין סגנון ההורות לבין המדדים‬ ‫הללו‪ ,‬ולא הוכיח שכל התערבות הורית היא הגורם הישיר לכל קושי או הצלחה‪ .‬אבל הממצא מעורר שאלה גדולה‪ .‬כאשר הילד‬ ‫מצליח לאחר שההורה סידר עבורו את הכול‪ ,‬למי הוא מייחס את ההצלחה? לעצמו או למבוגר שחילץ אותו? וכאשר הדבר חוזר‬ ‫שוב ושוב‪ ,‬איזו אמונה פנימית נבנית בו ביחס ליכולת שלו לעמוד מול קושי?‬ ‫כאן נכנס מושג נוסף שהתפתח מאוד בשיח המחקרי בעשורים האחרונים‪" :‬הורות הליקופטר"‪ .‬הכוונה להורות שבה המעורבות‬ ‫אינה מסתיימת בדאגה‪ ,‬הקשבה והכוונה‪ ,‬אלא ממשיכה אל תוך תחומים שהילד או הצעיר כבר אמורים להתחיל לנהל בעצמם‪.‬‬ ‫ההורה מרחף מעל כל החלטה‪ ,‬מתערב בכל קושי ומנסה לסלק מראש את המחיר של טעויות‪.‬‬ ‫‪ Terri LeMoyne‬ו‪ Tom Buchanan‬פרסמו בשנת ‪ 2011‬בכתב העת ‪ Sociological Spectrum‬מחקר שבו השתתפו ‪317‬‬ ‫סטודנטים‪ .‬הם מצאו קשר בין דיווח על הורות הליקופטר לבין רווחה פסיכולוגית נמוכה יותר‪ ,‬וכן קשרים למדדים נוספים של‬ ‫מצוקה והתנהגות בריאותית‪ .‬גם כאן אסור להפוך קשר סטטיסטי לסיפור סיבתי פשוט‪ ,‬אבל הממצא מציב סימן שאלה חשוב‪ :‬האם‬ ‫מעורבות שנועדה להגן יכולה‪ ,‬כאשר היא חורגת מגבולות מסוימים‪ ,‬להיות קשורה דווקא לפחות ביטחון ופחות רווחה?‬ ‫‪ Holly Schiffrin‬ועמיתיה העמיקו בשאלה הזאת במחקר שפורסם בשנת ‪ 2014‬בכתב העת ‪Journal of Child and Family‬‬ ‫‪ .Studies‬במחקר השתתפו ‪ 297‬סטודנטים‪ ,‬והחוקרים בחנו את הקשר בין הורות הליקופטר לבין רווחתם של הצעירים באמצעות‬ ‫עקרונות מתיאוריית ההכוונה העצמית‪ .‬הממצאים הצביעו על קשר בין הורות מסוג זה לבין רמות נמוכות יותר של סיפוק הצרכים‬ ‫הפסיכולוגיים באוטונומיה ובמסוגלות‪ ,‬וכן לבין מדדים נמוכים יותר של רווחה נפשית‪.‬‬ ‫המילה "מסוגלות" חשובה במיוחד‪ .‬ילד אינו בונה מסוגלות מכך שאומרים לו שוב ושוב שהוא מסוגל‪ .‬הוא בונה אותה בעיקר מתוך‬ ‫חוויות שבהן משהו היה קשה‪ ,‬הוא ניסה‪ ,‬טעה‪ ,‬תיקן ובסופו של דבר גילה שהוא יכול להתמודד‪ .‬אם אנחנו מוחקים עבורו כל קושי‬ ‫לפני שפגש אותו‪ ,‬אנחנו עלולים למחוק גם את אחת הדרכים המרכזיות שבאמצעותן נבנה הביטחון העצמי‪.‬‬ ‫חז"ל במסכת קידושין אומרים שהאב חייב ללמד את בנו אומנות‪ ,‬ורבי יהודה מוסיף שמי שאינו מלמד את בנו אומנות כאילו מלמדו‬ ‫ליסטות‪ ,‬מפני שאדם זקוק ליכולת לעמוד ברשות עצמו ולהתפרנס (קידושין כט ע"א)‪ .‬בהמשך מובאת גם החובה ללמדו לשוט‬ ‫במים משום שיש בכך צורך להצלת חייו (קידושין ל ע"ב)‪ .‬החינוך איננו רק העברת ערכים‪ .‬הוא גם הכנה למציאות שבה הילד יצטרך‬ ‫להסתדר כאשר היד של אביו כבר לא תהיה לידו‪.‬‬ ‫יש כאן הבדל עמוק בין ביטחון לבין תלות‪ .‬ביטחון אומר לילד‪ :‬אני כאן‪ ,‬ואם יהיה קשה לא תישאר לבד‪ .‬תלות אומרת לו‪ ,‬גם בלי‬ ‫מילים‪ :‬בלי שאפתור עבורך את הדברים‪ ,‬לא תסתדר‪ .‬שני המסרים יכולים להיראות מבחוץ כמעט זהים‪ ,‬מפני שבשניהם ההורה‬ ‫מעורב ואוהב‪ .‬אבל בתוך נפשו של הילד הם בונים שני עולמות שונים לחלוטין‪.‬‬ ‫פרשת האזינו אינה מתארת נשר הנוטש את גוזליו‪ .‬להפך‪" .‬על גוזליו ירחף"‪ .‬הוא קרוב‪ .‬הוא רואה‪ .‬הוא מגן‪ .‬אבל הוא גם "יעיר קנו"‪.‬‬ ‫דווקא שני חלקי הפסוק יחד יוצרים את התמונה השלמה‪ .‬חינוך בריא אינו בחירה בין נוכחות לבין עצמאות‪ .‬הוא נוכחות שבונה‬ ‫עצמאות‪.‬‬ ‫וזה אולי אחד הדברים הקשים ביותר להורה לקבל‪ .‬לפעמים הדרך לעזור לילד אינה להעלים את הקושי‪ ,‬אלא להיות מספיק קרוב‬ ‫כדי שיוכל להתמודד איתו בעצמו‪ .‬לא כל נפילה היא תקלה בחינוך‪ .‬לעיתים היא המקום שבו הילד מגלה בפעם הראשונה שהרגליים‬ ‫שלו מסוגלות לשאת אותו‪.‬‬ ‫הקושי הגדול הוא לדעת היכן עובר הגבול‪ .‬הרי יש מצבים שבהם ילד באמת זקוק להתערבות‪ .‬יש מצבים שבהם שתיקה של ההורה‬ ‫אינה חינוך לעצמאות אלא הפקרה‪ .‬ילד שסובל מחרם‪ ,‬נער שנמצא בסיכון‪ ,‬צעיר שנקלע לחוב מסוכן או בן שמתמודד עם מצוקה‬ ‫נפשית אינם זקוקים להרצאה על עצמאות אלא לנוכחות ממשית ולעיתים גם להתערבות ברורה‪.‬‬ ‫לכן השאלה איננה האם לעזור‪ ,‬אלא איך לעזור‪ .‬עזרה בונה אינה רק פותרת את הבעיה של הרגע‪ ,‬אלא גם מגדילה את היכולת של‬ ‫הילד להתמודד עם הבעיה הבאה‪ .‬אם בכל משבר ההורה הופך למנהל האירוע‪ ,‬הילד אולי יוצא מן הקושי הנוכחי‪ ,‬אבל נשאר תלוי‬ ‫במי שניהל אותו‪ .‬אם ההורה נשאר נוכח ‪ ,‬שואל‪ ,‬חושב יחד‪ ,‬נותן כלים ומאפשר לילד לבצע את הצעד בעצמו‪ ,‬הוא עושה דבר עמוק‬ ‫יותר‪ .‬הוא אינו רק מגן עליו מן העולם‪ .‬הוא מכין אותו אליו‪.‬‬ ‫רבי שמשון רפאל הירש מעמיד את מצוות החינוך על התאמה לטבעו ולדרכו של הילד‪ ,‬ולא על יצירת העתק של ההורה‪ .‬בפירושו‬ ‫לפסוק "חנך לנער על פי דרכו" הוא מדגיש שעבודת החינוך צריכה להתחשב בנטיותיו ובכוחותיו המיוחדים של הנער‪ ,‬כדי שהדרך‬ ‫שתיבנה בו תוכל להמשיך גם בבגרותו (מ שלי כב‪ ,‬ו)‪ .‬זהו הבדל יסודי בין חינוך לשליטה‪ .‬שליטה שואלת כיצד לגרום לילד לעשות‬ ‫עכשיו את הדבר הנכון בעיניי‪ .‬חינוך שואל איזה אדם אני בונה בו ליום שבו כבר לא אהיה לידו‪.‬‬ ‫גם רבי שלמה וולבה עמד פעמים רבות על כך שחינוך אינו שבירה של רצונו העצמי של הילד אלא בנייתו‪ ,‬והזהיר מפני מצב שבו‬ ‫הילד מתרגל לפעול רק מתוך לחץ חיצוני ואינו מפתח עולם פנימי משלו (עלי שור‪ ,‬חלק ראשון‪ ,‬שער שלישי‪ ,‬פרק החינוך)‪ .‬הרעיון‬ ‫הזה נוגע בדיוק במתח של ההורות המודרנית‪ .‬אפשר לגדל ילד ממושמע מאוד ועדיין לא ללמד אותו לבחור‪ .‬אפשר לגדל ילד‬ ‫שמצליח לעמוד בכל דרישה‪ ,‬אך כאשר הדרישה החיצונית נעלמת הוא אינו יודע מה הוא עצמו רוצה לעשות‪.‬‬ ‫המציאות המודרנית אפילו מחריפה את הקושי‪ .‬להורים יש היום יכולת לדעת הרבה יותר ממה שהיה אפשר בעבר‪ .‬הם יכולים לראות‬ ‫היכן הילד נמצא‪ ,‬לקרוא כמעט בזמן אמת מה קורה בקבוצת הכיתה‪ ,‬לבדוק ציונים במערכת‪ ,‬להזכיר משימות באמצעות הודעות‪,‬‬ ‫להתקשר בכל רגע ולפתור מרחוק בעיות שפעם ילד היה חייב להתמודד איתן בעצמו‪.‬‬ ‫הטכנולוגיה מעניקה ביטחון‪ ,‬אבל גם פיתוי‪ .‬העובדה שהורה יכול להתערב אינה אומרת שהוא תמיד צריך להתערב‪ .‬לפעמים‬ ‫המרחק שהיה פעם כפוי על ההורים יצר עבור הילדים מרחב טבעי להתנסות‪ .‬היום צריך לייצר את המרחב הזה באופן מודע‪.‬‬ ‫כאן כדאי להבחין בין שלושה מצבים שונים‪ .‬יש קושי שמסכן את הילד ודורש התערבות‪ .‬יש קושי שהילד אינו יכול עדיין לשאת‬ ‫לבדו ודורש ליווי‪ .‬ויש קושי שהוא כבר מסוגל להתמודד איתו‪ ,‬גם אם ההתמודדות תהיה לא נעימה‪ .‬דווקא הסוג השלישי מבלבל‬ ‫אותנו‪ ,‬מפני שהלב ההורי רוצה למנוע כאב גם כאשר הכאב עצמו הוא חלק מתהליך הגדילה‪.‬‬ ‫ילד שאיחר פעם ונאלץ להתמודד עם התוצאה לומד משהו על אחריות‪ .‬נער שניסה לפתור קונפליקט חברתי ולא הצליח מיד לומד‬ ‫משהו על יחסים‪ .‬צעיר שקיבל החלטה לא מושלמת ונאלץ לתקן אותה לומד משהו שאי אפשר ללמד בהרצאה‪ .‬החיים אינם רק‬ ‫המקום שבו אנחנו משתמשים בכישורים‪ .‬הם גם המקום שבו הכישורים נוצרים‪.‬‬ ‫זו אולי הסיבה שדימוי הנשר כל כך מדויק‪ .‬אם מטרת ההורות היתה רק להגן‪ ,‬הקן היה המקום הבטוח ביותר‪ .‬אפשר היה להשאיר‬ ‫את הגוזלים בו לנצח‪ .‬אבל הקן נועד להיות התחלה‪ ,‬לא יעד‪ .‬הוא המקום שבו מתחזקים מספיק כדי לעזוב אותו‪.‬‬ ‫הורה טוב אינו נמדד רק במספר הפעמים שבהן הצליח למנוע מן הילד כאב‪ .‬הוא נמדד גם בשאלה אם הילד יודע מה לעשות כאשר‬ ‫הכאב מגיע ואין לידו מי שיסלק אותו‪ .‬האם הוא יודע לבקש עזרה בלי להתפרק? האם הוא יודע לקבל החלטה בלי שמישהו יחליט‬ ‫במקומו? האם הוא יודע לשאת תוצאה‪ ,‬לתקן טעות ולהתחיל מחדש?‬ ‫ואולי זה אחד הפרדוקסים הגדולים של אהבה הורית‪ .‬ככל שאנחנו רוצים להיות משמעותיים יותר בחיי הילדים שלנו‪ ,‬כך עלינו‬ ‫לבנות בהם בהדרגה את היכולת להזדקק לנו פחות‪.‬‬ ‫הנשר בפרשת האזינו אינו נעלם מן השמים‪ .‬הוא עדיין מרחף‪ .‬הוא עדיין שומר‪ .‬אבל הוא יודע שאהבה אמיתית איננה להחזיק את‬ ‫הגוזל על הכנף לנצח‪ .‬אהבה אמיתית היא לשאת אותו מספיק זמן כדי שיום אחד יוכל לפרוש את הכנפיים שלו‪.‬‬ ‫למה אנחנו מבקשים סליחה גם על דברים שאף אחד אחר לא יודע שעשינו?‬ ‫חלק גדול מן החיים שלנו מתרחש במקום שאיש אינו רואה‪ .‬מחשבות‪ ,‬הודעות פרטיות‪ ,‬החלטות קטנות‪ ,‬מניעים‪ ,‬מבטים‪ ,‬דברים‬ ‫שאפשר להסתיר מצוין מאנשים אחרים‪ .‬אבל עשרת ימי תשובה בנויים על מפגש עם אמת שאינה תלויה בקהל‪.‬‬ ‫הרמב"ם כותב שהווידוי נעשה לפני ה'‪ ,‬והאדם אומר בפיו את מה שעשה ומכיר בחטאו (משנה תורה‪ ,‬הלכות תשובה א‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫פרשת האזינו אומרת‪" :‬הלא הוא כמס עמדי חתום באוצרתי" (דברים לב‪ ,‬לד)‪.‬‬ ‫רבי שלמה יצחקי‪ ,‬רש"י‪ ,‬מפרש שהמעשים אינם אבודים ואינם נשכחים‪ ,‬אלא שמורים לפני הקב"ה (דברים לב‪ ,‬לד)‪ .‬אנחנו יכולים‬ ‫לבנות תדמית מושלמת ועדיין לדעת היטב מה קורה בחדרים הפנימיים שלנו‪ .‬הפער הזה הוא אחד הדברים המתישים ביותר בנפש‪.‬‬ ‫לשמור על אדם אחד כלפי חוץ ועל אדם אחר כאשר אין עדים‪ .‬תשובה איננה רק ניסיון להיראות טוב יותר‪ .‬היא ניסיון לצמצם את‬ ‫המרחק בין האדם שאנחנו מציגים לבין האדם שאנחנו כאשר אף אחד אינו רואה‪.‬‬ ‫אולי החופש הגדול ביותר איננו שאיש לא יגלה את הדברים שאנחנו מסתירים‪ ,‬אלא שלא נצטרך יותר להסתיר אותם מפני שהפסקנו‬ ‫לחיות חיים כפולים‪.‬‬