gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הלכה בהירה · Halacha Behira — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: הלכה בהירה · Halacha Behira

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

הלכה בהירה · Halacha Behira — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫הלכה בהירה‬ ‫הלכה למעשה לחיי יום יום‪ ,‬שבת ומועדים‬ ‫מאת הרה"ג אפרים נייהויז שליט"א‬ ‫דומ"ץ בבית הוראה של מרן הגרמ"ש קליין שליט"א ובק"ק ויזניץ‬ ‫~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~‬ ‫גליון מח – יום כיפור תשפ"ז‬ ‫הלכות ומנהגים ליום הכיפורים תשפ"ז‬ ‫פרק ב ‪ -‬יום הכיפורים‬ ‫פרק א ‪ -‬ערב יום הכיפורים‬ ‫איסור מלאכה ‪8 ....................................‬‬ ‫השכמת הבוקר ‪1 ...................................‬‬ ‫ועניתם את נפשותיכם ‪9 ..........................‬‬ ‫מנהג כפרות ‪1 ......................................‬‬ ‫‪.‬‬ ‫איסור אכילה ושתיה ‪9 ............................‬‬ ‫כיסוי הדם ‪2 .........................................‬‬ ‫חולה ביום הכיפורים ‪10 ...........................‬‬ ‫תפילת שחרית וחלוקת לעקעך‪3 ................‬‬ ‫קטנים‪ ,‬מעוברות‪ ,‬מניקות ויולדות ‪11 ...........‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לפייס חבירו ‪3 ......................................‬‬ ‫קידוש‪ ,‬נט"י וברכות למי שאוכל ‪12 .............‬‬ ‫מצות אכילה ‪4 ......................................‬‬ ‫איסור רחיצה ‪13 ...................................‬‬ ‫טבילה במקוה ‪5 ....................................‬‬ ‫איסור סיכה ‪13 .....................................‬‬ ‫‪.‬‬ ‫תפילת מנחה‪ ,‬וידוי‪ ,‬מלקות ‪5 ....................‬‬ ‫‪.‬‬ ‫פרק ג ‪ -‬מוצאי יום הכיפורים‬ ‫סעודה המפסקת ‪6 .................................‬‬ ‫תקיעת שופר ‪14 ...................................‬‬ ‫‪.‬‬ ‫השארת מיחם ‪6 ....................................‬‬ ‫תפילת ערבית ‪14 ..................................‬‬ ‫‪.‬‬ ‫חליצת מנעלים ‪6 ..................................‬‬ ‫‪.‬‬ ‫קידוש לבנה ‪14 .....................................‬‬ ‫ברכת הבנים ‪7 ......................................‬‬ ‫תוספת יום הכיפורים ‪14 ..........................‬‬ ‫לבישת הקיטל ועטיפת הטלית ‪7 ................‬‬ ‫הבדלה ‪15 ...........................................‬‬ ‫תוספת יום הכיפורים ‪7 ...........................‬‬ ‫סעודת מוצאי יוה"כ ‪15 ...........................‬‬ ‫הדלקת נרות ‪7 ......................................‬‬ ‫פרק א ‪ -‬ערב יום הכיפורים‬ ‫סק"ז בשם הגר"א)‪ .‬ויש נוהגים שאין אומרים‬ ‫השכמת הבוקר‬ ‫כלל סליחות בערב יוה"כ‪.‬‬ ‫א‪ .‬בערב יום הכיפורים משכימים לעבודת היום‪.‬‬ ‫מנהג כפרות‬ ‫ב‪ .‬טובלים במקוה טהרה כהכנה לעבודת היום‪.‬‬ ‫ד‪ .‬נוהגים ליקח תרנגול ולעשות כפרה בערב יום‬ ‫יש נוהגים לטבול ביום זה במקוה טהרה ד'‬ ‫כיפורים‪ ,‬וכן נוהגין בכל מדינות אלו כי הוא‬ ‫פעמים‪ .‬א – לפני הסליחות ועריכת הכפרות‪.‬‬ ‫מנהג ותיקין (רמ"א סי' תרה‪ ,‬וכ"כ האר"י ז"ל בספר‬ ‫ב – לפני תפילת שחרית‪ .‬ג – במשך היום‪ .‬ד –‬ ‫הכוונות ושל"ה)‪ .‬ועיקר ענין ה'כפרה' שיחשוב‬ ‫אחר סעודה המפסקת לפני ההליכה לביהכ"נ‪.‬‬ ‫שכל מה שעושין לעוף הזה הכל היה ראוי‬ ‫ויש שטובלים ה' פעמים‪ ,‬ויש שטובלים רק‬ ‫לבוא עליו וע"י תשובתו הקב"ה מסלק‬ ‫פעמיים או פעם אחת‪ .‬וישראל קדושים הן‬ ‫הגזירה מעליו ונתקיים‬ ‫ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון‬ ‫דוגמתו בעוף הזה (משנ"ב סק"ב)‪ .‬ויחשוב בלבו‬ ‫לבו לשמים‪.‬‬ ‫שהוא חייב ד' מיתות‪ ,‬זורקו סקילה‪ ,‬שחטו‬ ‫ג‪ .‬אומרים 'סליחות' ואין מאריכים בה (רמ"א סי'‬ ‫הרג‪ ,‬תפסו בצואר חנק‪ ,‬שורפו היינו שריפה‪,‬‬ ‫תרד ס"ב)‪ .‬ואין אומרים וידוי רק פעם אחת‬ ‫וזה כפרתו (באר היטב)‪ ,‬ויאמר 'נפש תחת נפש'‬ ‫(רמ"א סי' תרב)‪ ,‬מפני שעתידין לומר ב"פ‬ ‫(טור)‪ .‬ויזרז עצמו לשוב בתשובה שלימה‪.‬‬ ‫במנחה ובמעריב‪ ,‬והוא ג"כ יום טוב (משנ"ב‬ ‫‪1‬‬ ‫לפדות הכפרה בממון ולחלק הממון לעניים‬ ‫לוקחים תרנגול לזכר ותרנגולת לנקבה (ב"י‪,‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫כדי שלא יתביישו העניים במה שנותנים להם‬ ‫רמ"א שם)‪ .‬אם טעו ולקחו תרנגול לנקבה או‬ ‫התרנגולים שלקחו לכפרה (מג"א סק"ד)‪.‬‬ ‫תרנגולת לזכר‪ ,‬אין צריך כפרה אחרת (אשל‬ ‫יג‪ .‬מי שפודה הכפרות ליתן שוויים לעניים‪ ,‬לא‬ ‫אברהם – בוטשאטש‪ ,‬מהדו"ת ריש סי' תרה)‪.‬‬ ‫יפדה במעות מעשר שיש לו (משנ"ב סק"ו)‪.‬‬ ‫לדעת הרמ"א יכולים לקחת תרנגול אחד‬ ‫ו‪.‬‬ ‫ולפי"ז ה"ה שאין לקנות כפרות בכסף מעשר‪.‬‬ ‫לכפרה לכמה זכרים ביחד‪ ,‬ותרנגולת אחת‬ ‫יד‪ .‬יסוד המנהג לעשות הכפרות בערב יום כיפור‪,‬‬ ‫לכפרה לכמה נקבות ביחד‪ .‬ולדעת האר"י‬ ‫אבל במקום שיש לחוש למכשול בדקדוק‬ ‫לוקחים כפרה לכל אחד ואחד‪ .‬ומי שאין ידו‬ ‫השחיטה הבדיקה והמליחה וכדו'‪ ,‬יש להקדים‬ ‫משגת ליקח לכל אחד בנפרד יקח לכמה ביחד‬ ‫ולעשות הכפרות בעשרת ימי תשובה‪ ,‬כי כל‬ ‫(מטה אפרים ס"ב)‪.‬‬ ‫עשרת ימי תשובה הוא זמן לכפרות (פמ"ג א"א‬ ‫גם לדעת הרמ"א היינו דוקא אם מסובבים‬ ‫ז‪.‬‬ ‫סק"א‪ ,‬הובא במשנ"ב סק"ב)‪ .‬ויש נוהגים שבני‬ ‫לכמה אנשים ביחד‪ ,‬אבל אין לעשות כפרה‬ ‫הבית עושים בעשי"ת ורק הגברים עושים‬ ‫בתרנגול אחד לכמה אנשים זה אחר זה‪.‬‬ ‫בעיו"כ (שדי חמד מערכת יוה"כ סי' א אות א בשם‬ ‫מעוברת – לדעת הרמ"א לוקחים בעבורה שני‬ ‫ח‪.‬‬ ‫ספר מועד לכל חי סי' טו מ"ז)‪ .‬ואפשר לסמוך על‬ ‫תרנגולים‪ ,‬זכר ונקבה‪ ,‬זכר ‪ -‬שמא הולד זכר‪,‬‬ ‫זה ולערוך לכתחילה הכפרות גם לפני ערב יום‬ ‫ואם היא נקבה יתכפרו האם והולד יחד (מג"א‬ ‫כיפור אם קשה להשיג עופות בערב יום‬ ‫סק"ב)‪ .‬ולפי האר"י לוקחים למעוברת שלשה‪,‬‬ ‫כיפור‪ ,‬או למי שקשה לו או לנשים וקטנים‬ ‫תרנגול ושתי תרנגולות‪ .‬ובמעוברת עם‬ ‫וכדו'‪.‬‬ ‫תאומים‪ ,‬להרמ"א סגי בשנים‪ ,‬וכנ"ל‪ ,‬ולפי‬ ‫טו‪ .‬לכתחילה ראוי שמי שעושה כפרות לאחרים‬ ‫האר"י צריכים חמשה (שו"ת קנה בושם ח"ב סי'‬ ‫יעשה קודם לעצמו‪ ,‬דיבוא זכאי ויכפר על‬ ‫כ)‪ .‬אם נתברר המין‪ ,‬לוקחים כפי מה שצריך‪.‬‬ ‫החייב‪ .‬ואם הוא רוצה לעשות באשמורת של‬ ‫בספק מעוברת אי"צ כפרה (מבית לוי עמ' לא)‪.‬‬ ‫ערב יום הכיפורים‪ ,‬יכול לעשות לבני ביתו‬ ‫זמן עשיית ה'כפרה' בערב יוה"כ‪ ,‬יש שעושים‬ ‫ט‪.‬‬ ‫לפני ערב יום הכיפורים‪.‬‬ ‫באשמורת אחר הסליחות‪ ,‬כי אז הרחמים‬ ‫טז‪ .‬מי שלא השיג עופות ל'כפרות'‪ ,‬יעשה‬ ‫גוברים (מג"א סק"א מהשל"ה הק' בשם האר"י‪ ,‬וכן‬ ‫'כפרות' עם כסף‪ ,‬שלוקח כסף ומסבב על‬ ‫מנהג רבוה"ק מויזניץ)‪ .‬ויש שעושים לפני‬ ‫ראשו ואומר‪ :‬זה חליפתי וגו'‪ ,‬זה הכסף ילך‬ ‫הסליחות (בליקוטי חבר בן חבר‪ ,‬שכן נהג החת"ס)‪.‬‬ ‫לצדקה ואני אכנס וכו'‪ .‬ויתן הכסף לצדקה‪.‬‬ ‫אומר 'לשם יחוד'‪' ,‬בני אדם' וגו' ומסבב את‬ ‫י‪.‬‬ ‫כיסוי הדם‬ ‫התרנגול על ראשו ואומר‪ :‬זה חליפתי‪,‬‬ ‫יז‪ .‬מצוה לכסות דם חיה או עוף שנשפך‪ ,‬שנאמר‬ ‫תמורתי‪ ,‬כפרתי‪ .‬ויכוון שהר"ת חת"ך כי‬ ‫(ויקרא יז‪ ,‬יג) ושפך את דמו וכסהו בעפר (יו"ד סי'‬ ‫המלאך הממונה על החיים שמו חת"ך‪ ,‬וזהו‬ ‫כח ס"א)‪ .‬ויש ענין לחזר אחר מצוה זו‪ .‬ואע"פ‬ ‫'החותך חיים לכל חי' (דרכי משה אות ג בשם‬ ‫שנחלקו הפוסקים אם מי שלא שחט יכול‬ ‫תרוה"ד)‪ .‬ועושין כן ג' פעמים‪ .‬ויש שנוהגין‬ ‫לכסות‪ ,‬נוהגים שכל אחד מכסה דם עוף‬ ‫לסמוך ידיהם על התרנגול דוגמת סמיכה‬ ‫הכפרה שלו (מבית לוי עמ' לב)‪.‬‬ ‫בקרבן‪ ,‬ושוחטין אותו מיד‪ ,‬דתיכף לסמיכה‬ ‫יח‪ .‬למצות כיסוי הדם צריך שיהיה למטה עפר‬ ‫שחיטה (שו"ע הרב ס"א)‪.‬‬ ‫תיחוח ואחר השחיטה יכסה בעפר מלמעלה‪,‬‬ ‫אם מסבב לאחרים‪ ,‬יאמרו האחרים 'בני אדם'‬ ‫יא‪.‬‬ ‫שנאמר 'וכסהו בעפר'‪ ,‬ודרשו חז"ל ב' עפר‪.‬‬ ‫וגו'‪ ,‬וכשמסבב על ראשם יאמר זה‬ ‫וצריך הזמנה לכך‪ ,‬ואם יש כבר עפר במקום‬ ‫חליפתך‪/‬כם וכו'‪.‬‬ ‫ההוא‪ ,‬צריך שיזמינו בפה‪ ,‬שיאמר קודם‬ ‫נוהגים ליתן הכפרות לעניים‪ ,‬או לפדותם‬ ‫יב‪.‬‬ ‫השחיטה‪ :‬עפר זה יהא לצורך כיסוי הדם‪ ,‬וי"א‬ ‫בממון שנותנים לעניים (רמ"א שם)‪ ,‬כמו‬ ‫שאינו צריך‪ ,‬ולכן בדיעבד אם כבר כיסה‬ ‫שכתוב 'וחטאך בצדקה פרוק'‪ .‬ויותר טוב‬ ‫‪2‬‬ ‫לעניים‪ ,‬ושני עניינים אלו נעשו (אשל אברהם ‪-‬‬ ‫מלמעלה ולא הזמין בפה את העפר שלמטה‪,‬‬ ‫בוטשאטש מהדו''ת ס''א ועו"פ)‪ .‬אך לכתחילה‬ ‫אי"צ לחזור ולכסות (שו"ע יו"ד סי' כח ס"ה‪ ,‬מג"א‬ ‫יעשה שוב על כסף ויתן לעניים (מבית לוי שם)‪.‬‬ ‫סקי"ב)‪.‬‬ ‫תפילת שחרית וחלוקת לעקעך‬ ‫יט‪ .‬המנהג בהרבה מקומות בערב יוה"כ‬ ‫כד‪ .‬בתפילת שחרית אין אומרים 'מזמור לתודה'‬ ‫ששוחטים הרבה עופות בזה אחר זה‪ ,‬והציבור‬ ‫(דבזמן הבית היה אסור להקריב בעיוה"כ שום קרבן‬ ‫מכסים בעצמם הדם‪ ,‬ואחר שחיטת עוף אחד‬ ‫הנאכל כיון דממעט זמן אכילתו‪ ,‬שהרי כל הקרבנות‬ ‫מכסים הדם בעפר‪ ,‬ותיכף שוחטים עליו עוף‬ ‫נאכלין ליום ולילה שלאחריו‪ ,‬וביוה"כ א"א לאכול‬ ‫אחר ונשפך שם הדם ומכסים שוב בעפר וכן‬ ‫ונמצא מביא לידי פסול)‪ ,‬ולא תחנון (דנוהגין לעשותו‬ ‫הלאה‪ ,‬מהנכון להדר וליתן עפר מלמטה לפני‬ ‫קצת יום טוב)‪ ,‬ולא 'אבינו מלכנו'‪ ,‬ולא 'למנצח'‬ ‫השחיטה‪ ,‬ואף אלו שלא נוהגים כן וסומכים‬ ‫(דכתיב ביה 'ביום צרה')‪( .‬שו"ע ורמ"א סי' תרד ס"ב‪,‬‬ ‫על העפר שנתנו לפני שחיטת העוף הראשון‪,‬‬ ‫משנ"ב ס"ק ג‪-‬ד)‪.‬‬ ‫קיימו המצוה להרבה פוסקים‪.‬‬ ‫כה‪ .‬איתא בסידור נהורא שלם (הו"ד באלף המגן‬ ‫כ‪ .‬אוחז העפר ביד ימינו‪ ,‬וקודם שמכסה מברך‪:‬‬ ‫סקל"ח ובטעמי המנהגים)‪ ,‬ונוהגין שהגבאי של‬ ‫ברוך אתה וכו' אשר קדשנו במצוותיו וצונו על‬ ‫בית הכנסת מחלק להציבור מיני מתיקה בערב‬ ‫כיסוי דם בעפר (שם ס"ב)‪ .‬ואע"ג דלא מצינו‬ ‫יוה"כ בבוקר אחר התפילה‪ ,‬וכל אחד שנוטל‬ ‫בשום מקום שמזכירין פרט המצוה בברכה‪,‬‬ ‫אומר‪ ,‬אם ח"ו נגזר עלי להנות מן הצדקה‬ ‫אלא דרך כלל‪ ,‬וא"כ היה די לומר 'על כיסוי‬ ‫בזאת אקיים‪ .‬ובכמה מקומות נוהגים‬ ‫דם' לחוד‪ ,‬הכא שאני שעושה שני מצוות‪,‬‬ ‫שהאדמורי"ם או הרבנים מחלקים ה'לעקעך'‬ ‫דהיינו כיסוי שלמטה מן הדם ושל מעלה וזה‬ ‫לציבור‪.‬‬ ‫נלמד מן בעפר‪ ,‬ע"כ צריך לומר בעפר‪ ,‬להורות‬ ‫התרת נדרים‬ ‫על שני המצות (ט"ז סק"ג)‪ .‬ועוד‪ ,‬דכתיב במקום‬ ‫כו‪ .‬יש נוהגים לעשות התרת נדרים בעיו"כ ולא‬ ‫אחר 'וכסינו את דמו' לשון העלמה‪ ,‬דלא תימא‬ ‫בער"ה‪ ,‬ועי' 'הלכה בהירה' לראש השנה פרטי‬ ‫דהכא נמי הכי פירושו‪ ,‬לכן אנו אומרים בעפר‬ ‫ההלכה והמנהג‪.‬‬ ‫לומר דמצוה היא לכסות בעפר‪ ,‬ונכון הוא‬ ‫לפייס חבירו‬ ‫(תבואות שור‪ ,‬הובא בפמ"ג יו"ד משב"ז סי' כח סק"ג)‪.‬‬ ‫כז‪ .‬עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים‬ ‫בדיעבד אם לא אמר בעפר יצא (חכמ"א כלל ח‬ ‫מכפר עד שיפייסנו‪ ,‬ואפי' רק הקניטו בדברים‬ ‫ס"ד)‪.‬‬ ‫צריך לפייסו (שו''ע סי' תרו ס''א)‪ ,‬שנאמר 'כי‬ ‫כא‪ .‬בחור בר מצוה שמקיים מצות כיסוי הדם פעם‬ ‫ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל‬ ‫ראשונה אינו מברך שהחיינו‪ ,‬כיון שהוא‬ ‫חטאתיכם לפני ה' תטהרו'‪ ,‬כלומר חטאתיכם‬ ‫שלוחו של השוחט לכסות‪ ,‬ואצל השוחט אין‬ ‫שהם לפני ה' לבד‪ ,‬יום הכיפורים מכפר‪ ,‬אבל‬ ‫זה פעם ראשונה‪ .‬והשוחט ומכסה פעם‬ ‫מה שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר‬ ‫ראשונה י"א שמברך שהחיינו על הכיסוי‬ ‫עד שיפייסנו‪ .‬לפיכך יתן כל אדם אל לבו‬ ‫(רמ"א יו"ד סי' כח ס"ב)‪ .‬ורוב פוסקים ס"ל דגם‬ ‫בערב יום הכיפורים לפייס לכל מי שפשע‬ ‫בזה אין לברך (פר"ח‪ ,‬פמ"ג‪ ,‬בנין עולם יו"ד סי' ט)‪.‬‬ ‫כנגדו ואפילו לא הקניטו אלא בדברים צריך‬ ‫כב‪ .‬אין ליתן לקטן לכסות הדם (דרכי תשובה‬ ‫לילך ולפייסו ולבקש ממנו שימחול לו (שו"ע‬ ‫סקס"ב)‪.‬‬ ‫הרב ס"א)‪.‬‬ ‫כג‪ .‬אם בשחיטת העוף נעשה נבילה‪ ,‬יש לקחת‬ ‫כח‪ .‬וכ"ש אם יש בידו מן הגזל ואונאה וכל דבר‬ ‫כפרה אחרת (אלף המגן סי' תרה סק"י)‪ ,‬אך אם‬ ‫הנוגע בממון יראה לתקן‪ ,‬דזהו המקטרג הגדול‬ ‫נמצא העוף טריפה אינו חייב לעשות כפרה‬ ‫על האדם‪ ,‬כמו שאחז"ל סאה מלא עונות‪ ,‬מי‬ ‫אחרת‪ ,‬כי עיקר ענין הכפרה שיתן אל לבו‬ ‫מקטרג‪ ,‬גזל מקטרג בראש‪ .‬כללו של דבר כל‬ ‫שכל המעשים שנעשו בכפרה זו היו צריכים‬ ‫דבר שבממון לא יסמוך על הוראתו כי היצה"ר‬ ‫לעשות בגופו ממש‪ .‬וגם שנותן תמורתו‬ ‫יש לו התירים הרבה (משנ"ב סק"א)‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫משל למלך שהיה לו בן יחיד וגזר עליו‬ ‫כט‪ .‬וזה כולל בני משפחתו הקרובים ביותר‪,‬‬ ‫להתענות יום אחד וצוה להאכילו ולהשקותו‬ ‫חברים‪ ,‬שכנים‪ ,‬ובפרט שונאים‪ .‬ורבים‬ ‫קודם כדי שיוכל לסבול‪ .‬וכן נוהגין להרבות בו‬ ‫מקפידים לבקש מחילה מאוהבים שלא פגעו‬ ‫בסעודה (טור סי' תרד)‪ .‬וכן נפסק בשו"ע‪ :‬מצוה‬ ‫בהם‪ ,‬ולא מאנשים שיש להם סכסוך ומריבות‬ ‫לאכול בערב יום כיפורים ולהרבות בסעודה‬ ‫עמהם‪ ,‬ובימים אלו יש לחשב ממי באמת‬ ‫(שם ס"א)‪.‬‬ ‫צריך לבקש מחילה‪.‬‬ ‫לד‪ .‬ומביא במדרש מעשה בשוטר העיר שאמר‬ ‫ל‪ .‬המבקש מחילה מחבירו צריך לפרט מה‬ ‫לעבדו קנה לי דגים ולא מצא אלא דג אחד ונתן‬ ‫שחטא לו ועל זה מבקש מחילה‪ ,‬ואם יודע‬ ‫בו זהוב‪ ,‬והיה שם יהודי חייט והוסיף עליו עד‬ ‫שחבירו יתבייש מזה כשיפרט החטא‪ ,‬לא‬ ‫שהעלוהו לחמשה ונשאר לחייט‪ .‬בא העבד‬ ‫יפרט אותו (שו"ע הרב ס"א‪ ,‬מטה אפרים סק"ב)‪.‬‬ ‫אל אדוניו וסיפר לו כל המאורע‪ ,‬שלח השוטר‬ ‫לא‪ .‬מי שפגע באחד או דיבר עליו לשון הרע והוזק‬ ‫אחר החייט ואמר לו מה מלאכתך‪ ,‬אמר לו‪,‬‬ ‫מזה וכדו'‪ ,‬וההוא אינו יודע מזה‪ ,‬י"א שצריך‬ ‫חייט‪ .‬אמר לו ולמה קנית דג שוה זהוב בה'‬ ‫להודיע לו מה שעשה לו ולבקש ממנו מחילה‬ ‫זהובים‪ ,‬ולא עוד אלא שלקחתו מיד עבדי‬ ‫(חפץ חיים כלל ד סי''ב)‪ ,‬וי"א שכיון שההוא אינו‬ ‫ששלחתיו לקנותו לי‪ ,‬השיב לו והיאך לא‬ ‫יודע עדיף שלא יגלה לו‪ ,‬כי עי"ז יצער אותו‬ ‫אקננו אפילו בי' כדי לאוכלו ביום כזה שצונו‬ ‫יותר (כך מקובל בשם הגר''י סלנטר‪ ,‬מועדים וזמנים‬ ‫הקדוש ברוך הוא לאכול ולשתות ושאנו‬ ‫ח''א סי' נ''ד)‪ .‬ולמעשה נכון לבקש ממנו מחילה‬ ‫בטוחים שהקב"ה יכפר לנו עונותינו אמר לו‬ ‫בכללות כנהוג שמתפייסים זה עם זה בלי‬ ‫א"כ יפה עשית ופטרו והלך לשלום (טור שם)‪.‬‬ ‫לפרט את העבירה שעשה כנגדו‪.‬‬ ‫לה‪ .‬וקיבלו חז"ל דאדרבא מצוה מן התורה לאכול‬ ‫לב‪ .‬המוחל לא יהא אכזרי מלמחול (רמ"א בשם‬ ‫בעיו"כ‪ ,‬ורצה הקב"ה ליתן שכר בעד האכילה‬ ‫מהרי"ל)‪ ,‬דכל המעביר על מידותיו מעבירין לו‬ ‫כאלו התענו‪ ,‬שאינו דומה מצוה שיש בו צער‬ ‫על כל פשעיו‪ ,‬ואם הוא לא ירצה למחול לא‬ ‫כמו שאמרו לפום צערא אגרא‪ ,‬אילו כתב בט'‬ ‫ימחלו לו (משנ"ב סק"ח)‪ ,‬ואם מכוין לטובת‬ ‫לחודש תאכלו לא היה לנו שכר אלא כמקיים‬ ‫המבקש מחילה‪ ,‬שיהא לבו הערל נכנע ולא‬ ‫מצותו ע"י אכילה‪ ,‬ולכן שינה הכתוב וכתב‬ ‫ירגיל בכך‪ ,‬או לטובת עצמו שירא שיהא לו‬ ‫מצות אכילה בלשון תענית שיהיה נחשב‬ ‫היזק עי"כ‪ ,‬אין צריך למחול לו‪ ,‬ומ"מ צריך‬ ‫אכילה זו לפני הקדוש ברוך הוא כאילו היה‬ ‫להסיר השנאה מלבו אחרי שבאמת ביקש‬ ‫תענית‪ ,‬כדי ליתן שכר כמקיים מצוה בצער‬ ‫ממנו מחילה (משנ"ב ס"ק ט‪-‬י)‪.‬‬ ‫עינוי (משנ"ב סק"א)‪.‬‬ ‫מצות אכילה‬ ‫לו‪ .‬בסידור האר"י ובסידור הרש"ז כתוב‪ :‬וירבה‬ ‫לג‪ .‬תני רב חייא בר רב מדיפתי‪ ,‬כתיב‪ :‬ועניתם את‬ ‫בסעודה כשיעור שני ימים‪ ,‬ערב יוה"כ ויוה"כ‪.‬‬ ‫נפשותיכם בתשעה לחדש‪ ,‬וכי בתשעה‬ ‫ובאשל אברהם [מהגה"ק מבוטשאטש] כתב‬ ‫מתענין והלא בעשרה מתענין‪ ,‬ללמדך שכל‬ ‫דהכוונה שיאכל כל שהוא יותר מאכילתו ביום‬ ‫האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב‬ ‫אחד‪ ,‬ועי"ז הוי כאילו אכל בב' ימים‪ ,‬כי מקצת‬ ‫כאילו התענה תשיעי ועשירי‪ .‬והכי קאמר‬ ‫היום ככולו‪ ,‬ויזהר שלא ימלא בטנו מאכילה‬ ‫קרא‪ :‬הכינו עצמכם בתשיעי לעינוי של מחר‪.‬‬ ‫גסה וכל מעשיו יהיו רק לשם שמים (אלף המגן‬ ‫וכיון שקרא רחמנא לאכילה בלשון עינוי‪ ,‬א"כ‬ ‫אות מג)‪.‬‬ ‫חשיב כמו עינוי כאילו התענה תשיעי ועשירי‪,‬‬ ‫לז‪ .‬י"א שגם בלילה של ערב יוה"כ יש מצות‬ ‫פירוש כאילו נצטוה להתענות בשניהם‪ .‬והוא‬ ‫אכילה (של"ה מס' יומא פרק נר מצוה אות יא‪ ,‬אשל‬ ‫מאהבת הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא‬ ‫אברהם ‪ -‬בוטשאטש)‪ ,‬וי"א דאין מצוה לאכול‬ ‫צוה להתענות אלא יום אחד בשנה ולטובתם‬ ‫בלילה (מג"א סק"א‪ ,‬ברכי יוסף סק"ב‪ ,‬ערוך השלחן‬ ‫לכפר עונותיהם‪ ,‬וצוום שיאכלו וישתו תחילה‬ ‫ס"ה)‪.‬‬ ‫כדי שיוכלו להתענות ושלא יזיק להם העינוי‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫מג‪ .‬מנהג חסידים ואנשי מעשה לאכול אף אכילות‬ ‫לח‪ .‬ברוב תפוצות ישראל נוהגים לאכול שתי‬ ‫קטנות וכן לשתות במשך היום‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫סעודות‪ ,‬סעודה אחת לפני הצהרים‪ ,‬וסעודה‬ ‫בשו"ת כתב סופר (סי קיד) שבכל אכילה‬ ‫שניה לפנות ערב‪ ,‬והיא הסעודה המפסקת‪.‬‬ ‫ושתיה אף מועטת מקיים המצוה‪.‬‬ ‫לט‪ .‬נוהגים ללבוש בגדי שבת לפני הסעודה‪.‬‬ ‫מד‪ .‬מצוה על כל אחד שיכין עצמו בערב יום‬ ‫בוצעים על חלות עגולות כמו בר"ה‪ ,‬וטובלים‬ ‫הכיפורים כדי שיוכל לצום ביום הכיפורים‪,‬‬ ‫פרוסת המוציא בדבש (מט"א סי' תרד סי"ח)‪.‬‬ ‫ולכן צריך לשתות ביום זה יותר ממה שרגיל‬ ‫בסעודה הראשונה אוכלים דגים‪ ,‬כמעשה‬ ‫לשתות בכל יום‪ ,‬וכן לאכול יותר‪ ,‬והוא חלק‬ ‫דחייט הנ"ל (עט"ז‪ ,‬הגר"א‪ ,‬מט"א סי"ח)‪ .‬מרק‪,‬‬ ‫ממצות האכילה ביום זה‪.‬‬ ‫בשר עוף (ולא בשר בהמה‪ ,‬מג"א סי' תרח סק"ז‪,‬‬ ‫מה‪ .‬מותר לקחת בערב יום הכיפורים כדורי קלי‬ ‫מט"א שם‪ ,‬ושם באלף המגן סקמ"ח הביא מהישועות‬ ‫צום וכדו'‪ ,‬ואין זה מגרע ממצות ועיניתם את‬ ‫יעקב בסי' תרח סוסק"ב שמצוה לאכול בו בשר ולא‬ ‫נפשותיכם‪.‬‬ ‫רק מנהג)‪ ,‬מעהרען צימעס‪ ,‬וקומפוט‪.‬‬ ‫טבילה במקוה‬ ‫מ‪ .‬נוהגים לאכול בסעודת עיו"כ קרעפלעך‬ ‫מו‪ .‬חייב אדם לטהר עצמו בערב יום הכיפורים‬ ‫(=כיסני בשר‪ ,‬בצק ממולא בבשר) בתוך המרק‪,‬‬ ‫ולטבול במקוה טהרה (עי' טור או''ח סי' תרו)‪ .‬י''א‬ ‫ומבשלים אותם במים או במרק‪ .‬והטעם‬ ‫שטעם טבילה זו הוא משום טומאה כדי שיהיו‬ ‫דביו"ט אין שמחה אלא בבשר‪ ,‬ועיו"כ הוא‬ ‫נקיים וטהורים ביום הכיפורים‪ ,‬ולפי טעם זה‬ ‫יו"ט דאתכסיא שמותר במלאכה‪ ,‬ולכך מכסין‬ ‫אין צריך לטבול אלא פעם אחת (רמ''א שם ס''ד‪,‬‬ ‫הבשר (ליקוטי מהרי"ח ערב יוה"כ בשם ספר גאולת‬ ‫שו"ע הרב סי"א)‪ .‬וי''א שטעם טבילה זו הוא‬ ‫ישראל בשם הרה"ק רבי פנחס מקוריץ זי"ע)‪ .‬ועוד‬ ‫משום תשובה כגר המתגייר ולפי זה יש‬ ‫טעם‪ ,‬כי בשר שהוא אדום רומז לדין‪ ,‬ובצק‬ ‫לטבול שלש פעמים (מג''א סק"ח)‪.‬‬ ‫שהוא לבן רומז לרחמים‪ ,‬ומכסים הדין‬ ‫מז‪ .‬י"א שיש לדקדק בחציצה בטבילה זו יותר‬ ‫ברחמים בימים אלו‪[ .‬ומטעמים אלו אוכלים אותן‬ ‫מבשאר טבילות‪ ,‬ולכן יטול צפרני ידיו לפני‬ ‫בערב יו"כ‪ ,‬בהושענא רבא ובפורים‪ .‬ושגור בפי העולם‬ ‫הטבילה [וצפרני רגליו עדיף ליטול יום קודם‪ ,‬ואם לא‬ ‫לומר שכשמכים אוכלים קרעפלעך‪ ,‬בערב יו"כ מכין‬ ‫נטלן יכול ליטלן גם היום]‪ ,‬וצריך לצחצח שיניים‬ ‫מלקות‪ ,‬בהושענא רבא מכין עם ההושענות‪ ,‬ובפורים‬ ‫וירחוץ כל גופו במים חמים לפני הטבילה‬ ‫מכין את המן‪ ,‬וסימנך‪ :‬הכה תכה – ר"ת – ה'ושענא‬ ‫(מטה אפרים סי''ב‪ ,‬ועי' אלף למטה שם סקי"ח‪ ,‬דעת‬ ‫כ'פור ה'מן – ת'אכלו כ'רעפלעך ה'רבה או כ'ופתאות‬ ‫ה'מוטמנות]‪.‬‬ ‫תורה סי' תרו ס"ד בשם השל"ה‪ ,‬קיצור שו"ע סי' קלא‬ ‫ס"ו‪ ,‬וכ"מ במשנ"ב סקכ"ו)‪ ,‬אמנם מדינא אין‬ ‫מא‪ .‬אם מכינים הרבה קרעפלעך ויש בבשר שיעור‬ ‫מעכב שום חציצה בטבילות היום‪.‬‬ ‫החייב הפרשת חלה (משיעור ‪ 1.200‬ק"ג)‪ ,‬צריך‬ ‫להפריש חלה בלי ברכה (כיון שנחלקו הפוסקים‬ ‫מח‪ .‬יכול לטבול מתי שירצה‪ ,‬רק שיהיה קודם‬ ‫בבצק שמבשלים אם חייב בהפרשת חלה‪ ,‬לכן‬ ‫הלילה (שו"ע שם)‪ ,‬וטוב שיטבול קודם תפלת‬ ‫מפרישים בלי ברכה‪ ,‬עי' ש"ך יו"ד סי' שכט סק"ד)‪.‬‬ ‫המנחה ששם מתודה‪ ,‬וכן נוהגין‪ .‬ומקצתן‬ ‫ומותר להכין כמות גדולה ולהשאיר להושע"ר‬ ‫נוהגין לטבול אחר סעודה המפסקת כדי‬ ‫ו‪/‬או גם לפורים‪ ,‬אע"פ שבאופן רגיל אין‬ ‫שיהיה סמוך ליום הכיפורים (משנ"ב סקי"ח)‪.‬‬ ‫לעשות כמות גדולה של פת בשרית‪ ,‬שמא‬ ‫תפילת מנחה‪ ,‬וידוי‪ ,‬מלקות‬ ‫יבא לידי מכשול לאוכלו עם חלב‪ ,‬כאן כיון‬ ‫מט‪ .‬בערב יום הכיפורים מתפללים מנחה קודם‬ ‫שהמילוי ניכר שהוא בשר‪ ,‬מותר (רמ"א יו"ד סי'‬ ‫סעודה המפסקת‪ ,‬ומתפללים בעוד היום גדול‪,‬‬ ‫צז ס"א)‪.‬‬ ‫ואין אומרים 'הודו' לפניה כשאר ערב יו"ט‪.‬‬ ‫מב‪ .‬בסעודה המפסקת אין אוכלים דגים (מט"א סי'‬ ‫ואין אומרים 'אבינו מלכנו' (אף כשחל בערב‬ ‫תרח ס"א)‪ ,‬ואוכלים שאר מאכלי יום טוב כמו‬ ‫שבת‪ ,‬מג"א סק"ב)‪ ,‬ואין אומרים 'תחנון' (רמ''א סי'‬ ‫בסעודה ראשונה‪.‬‬ ‫תרז ס''ה)‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫כדי שלא יהיה צמא ביוהכ"פ‪ ,‬אעפ"כ מברך‬ ‫נ‪ .‬אע"פ שעיקר מצות וידוי ביום הכיפורים הוא‬ ‫על השתיה (שו"ת שבט הלוי ח"ט סי' מב) ‪.‬‬ ‫משחשיכה לאחר אכילה‪ ,‬תיקנו חכמים‬ ‫נט‪ .‬אחר סעודה המפסקת יש נוהגים לטבול‬ ‫שיתוודה בתפילת מנחה קודם הסעודה‪ ,‬גזרה‬ ‫במקוה טהרה לקבל קדושת היום‪.‬‬ ‫שמא ייחנק או שתטרף דעתו בסעודה מחמת‬ ‫השארת מיחם‬ ‫שכרות ולא יוכל להתוודות בכניסת יום‬ ‫ס‪ .‬אם יש צורך במים חמים ביום כיפור‪ ,‬כגון‬ ‫הכפורים (שו"ע שם ס"א)‪.‬‬ ‫לתינוקות שצריך להאכילם בקבוקי דייסה‬ ‫נא‪ .‬היחיד אומר וידוי בגמר תפילתו אחר יהיו‬ ‫וכדו'‪ ,‬או לחולה שצריך לשתות דוקא משקה‬ ‫לרצון‪ ,‬ובחזרת הש"ץ אין אומרים וידוי (שו"ע‬ ‫חם‪ ,‬מותר להכין מערב יו"כ ולהשאיר דלוק‬ ‫ס"ה)‪.‬‬ ‫מיחם ביו"כ‪.‬‬ ‫נב‪ .‬האוחז באמצע הוידוי והש"ץ הגיע ל'קדושה'‪,‬‬ ‫סא‪ .‬אמנם להכין מיחם בעיו"כ ולהשאירו דלוק‬ ‫יכול להפסיק ולענות קדושה עם הש"ץ (מט"א‬ ‫ביו"כ כדי שיהיה לו מים חמים מיד במוצאי‬ ‫סי' תרז ס"ו)‪.‬‬ ‫יו"כ‪ ,‬הטור הביא שנחלקו בזה גדולי‬ ‫נג‪ .‬מי ששכח לומר וידוי בתפילת שמו"ע‪ ,‬יתוודה‬ ‫הראשונים‪ ,‬השו"ע (סי' תרט ס"א) פסק להיתר‪,‬‬ ‫אח"כ קודם שיאכל הסעודה המפסקת‪.‬‬ ‫אמנם הרמ"א הביא י"א שאין להטמין למוצאי‬ ‫נד‪ .‬נשים שאינן רגילות להתפלל תפילת מנחה‬ ‫יו"כ וכתב שכן נוהגין במדינות אלו‪ .‬וטעם‬ ‫בקביעות‪ ,‬אינם חייבות להתפלל בעיו"כ‬ ‫הדבר‪ ,‬שנראה שמתבשל ביוה"כ לצורך חול‪,‬‬ ‫משום הוידוי‪ .‬ומ"מ נוהגות נשים רבות‬ ‫וזה אין נכון (מג"א סק"א בשם הרדב"ז‪ ,‬פמ"ג‪.‬‬ ‫להתפלל תפילת מנחה ולהתוודות קודם‬ ‫ובשעה"צ סק"א הקשה מהגמ' בשבת יח‪ .‬וכתב‪ ,‬אולי‬ ‫סעודה המפסקת‪.‬‬ ‫משום דבעשרת ימי תשובה יש להחמיר אפילו בדבר‬ ‫נה‪ .‬אחר תפילת מנחה כל הקהל לוקים ל"ט‬ ‫המותר מדינא)‪ .‬ועוד טעם‪ ,‬משום שנראה‬ ‫מלקות‪ ,‬אע"פ שאינם מלקות ממש‪ ,‬יש‬ ‫כרעבתנות‪ ,‬שלהוט אחר האכילה ואינו רוצה‬ ‫תועלת בזה שמתוך כך יתן אל לבו לשוב‬ ‫להמתין עד שיתבשל (לבוש‪ ,‬משנ"ב סי' תרט‬ ‫מעבירות שבידו‪ .‬הנלקה מוטה ושוחה על‬ ‫סק"ב)‪ .‬ואין לעשותו אפי' בעיו"כ קודם חצות‬ ‫ברכיו‪ ,‬פניו לצפון ואחוריו לדרום‪ ,‬ונהגו‬ ‫(מט"א ס"א‪ ,‬משנ"ב שם בשם פמ"ג)‪.‬‬ ‫שהנלקה אומר וידוי (אשמנו‪ ,‬בגדנו וכו') בשעה‬ ‫סב‪ .‬אם הכין מיחם והשאירו ביוה"כ לצורך קטן או‬ ‫שנלקה‪ ,‬והמלקה אומר 'והוא רחום' וכו' ג'‬ ‫חולה‪ ,‬או ששגג והטמין למוציו"כ‪ ,‬מותר‬ ‫פעמים‪ ,‬שהם ל"ט תיבות נגד ל"ט מלקות‬ ‫לשתות ממנו מיד במוצאי יו"כ ואין צריך‬ ‫(רמ"א ס"ו‪ ,‬מטה אפרים שם ס"ז)‪ .‬והוא כנגד מה‬ ‫להמתין בכדי שיעשו (משנ"ב שם)‪.‬‬ ‫שחטא במחשבה‪ ,‬בדיבור ובמעשה‪.‬‬ ‫סג‪ .‬מותר להכין מיחם בעיו"כ לצורך אדם חלוש‬ ‫סעודה המפסקת‬ ‫שיהיה לו לשתות מיד במוצאי יוה"כ (אלף המגן‬ ‫נו‪ .‬אחר תפילת מנחה אוכלים סעודה המפסקת‬ ‫סק"א)‪ .‬ונראה דכ"ש שמותר להכין בעיו"כ‬ ‫כנ"ל‪ ,‬ומסיימים מבעוד יום‪.‬‬ ‫לצורך ציבור [לא בבית] שיהיה להם מוכן‬ ‫נז‪ .‬אם גמר לאכול סעודה המפסקת‪ ,‬י"א דבזה‬ ‫במוצאי יו"כ (הגרי"ש אלישיב זצ"ל)‪.‬‬ ‫שהפסיק הוי כאילו קיבל עליו התענית בפה‬ ‫חליצת מנעלים‬ ‫ואסור לאכול עוד (מג"א בשם מהרי"ל)‪ ,‬וי"א‬ ‫סד‪ .‬חולצים מנעלים של עור מבעוד יום‪ ,‬ומותר‬ ‫שכל זמן שלא קיבל עליו התענית בפה יכול‬ ‫לנעול מנעלים שאינם של עור (שו"ע סי' תריד‬ ‫להמשיך ולאכול (שו"ע ס"ג)‪ ,‬ולכן נכון שקודם‬ ‫ס"ב)‪ ,‬דכל שאינו של עור אינו מנעל אלא‬ ‫ברכת המזון יאמר בפירוש שעדיין אינו מקבל‬ ‫מלבוש (משנ"ב סק"ה בשם א"ר)‪ .‬ויש מאחרונים‬ ‫עליו התענית (מג"א בסי' תקנג)‪ ,‬ועכ"פ יחשוב‬ ‫שמחמירין שלא לצאת במנעל אף שאינו של‬ ‫כן בלבו (משנ"ב סקי"ב בשם ח"א)‪.‬‬ ‫עור‪ ,‬העשוי כמנעל שלנו והוא מגין על רגל‬ ‫נח‪ .‬השותה מים לאחר סעודה מפסקת או‬ ‫ואינו מרגיש כלל שהוא יחף דלאו בכלל עינוי‬ ‫כשמגיע לבית הכנסת‪ ,‬ואינו צמא‪ ,‬ושותה רק‬ ‫הוא‪ ,‬ואף שאין למחות ביד המקילין אחרי‬ ‫‪6‬‬ ‫שקיעת החמה ‪ -‬ויברך עליו (רמ"א שם בשם‬ ‫שהשו"ע ורוב אחרונים מקילין בזה מ"מ מי‬ ‫התשב"ץ‪ ,‬ועי' אלף למטה סי' תריט סקי"ב)‪ .‬ומטעם‬ ‫שאפשר לו נכון להחמיר בזה ולילך‬ ‫זה נוהגים לא להסיר הטלית במוצאי יום‬ ‫באנפלאות של בגד כנהוג (משנ"ב שם)‪ .‬והרבה‬ ‫כיפור עד אחר תפילת ערבית (א"ר סי' שיח בשם‬ ‫פוסקים מקילין כהשו"ע דכל שאינו של עור‬ ‫שיורי כנה"ג)‪.‬‬ ‫אינו מנעל‪ ,‬ולכן המקילין ללכת עם קראקס יש‬ ‫עא‪ .‬נוהגין שגם הנשים לובשים בגדים לבנים‬ ‫להם על מי לסמוך‪ .‬ונעלי בד או נעלי בית עם‬ ‫ונקיים לכבוד היום‪ ,‬אבל לא יקשטו עצמן‬ ‫שכבה דקה של גומי וכדו'‪ ,‬שמרגישים בהם‬ ‫בתכשיטין שמתקשטין בהם בשבת ויו"ט‬ ‫קושי הארץ כשהולכים בהם‪ ,‬מותר לכל‬ ‫מפני אימת יום הדין‪ .‬ואין נוהגות ללבוש קיטל‬ ‫הדעות‪.‬‬ ‫(מט"א סי' תרי ס"ט‪ ,‬ובשמו במשנ"ב סקט"ז)‪.‬‬ ‫סה‪ .‬גם תינוקות אסורים בנעילת הסנדל‪ ,‬שאין‬ ‫תוספת יום הכיפורים‬ ‫חוששים כ"כ אם לא ינעלו (שו"ע סי' תרטז‬ ‫עב‪ .‬תוספת יום הכיפורים הוא מצות עשה מן‬ ‫ס"א)‪ .‬דהיינו‪ ,‬שאין זה עינוי לקטן אם לא ינעול‬ ‫התורה‪ ,‬דילפינן בגמרא (ר"ה ט‪ ).‬מדכתיב‬ ‫(משנ"ב סק"ב)‪ .‬ואף קטן בן ב‪-‬ג שנים אם אינו‬ ‫'ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב‬ ‫ניזוק מכך יש לחנכו באיסור נעילת הסנדל‬ ‫מערב עד ערב תשבתו שבתכם'‪ ,‬יכול בתשעה‬ ‫(שו"ת שבט הלוי ח"ז סי' ריח אות ב)‪.‬‬ ‫מתענין‪ ,‬ת"ל בערב‪ ,‬אי בערב יכול משתחשך‪,‬‬ ‫ברכת הבנים‬ ‫ת"ל בתשעה‪ ,‬הא כיצד‪ ,‬מתחיל ומתענה‬ ‫סו‪ .‬נוהגים שהאב והאם מברכים את בניהם טרם‬ ‫מבעוד יום כדי להוסיף מחול על הקודש‪.‬‬ ‫לכתם לבית הכנסת‪ ,‬ומעתירים בברכה זו ג"כ‬ ‫והיינו שצריך להפסיק מלאכול ולשתות‬ ‫שיחתמו לחיים טובים ושיהיה לבם נכון‬ ‫ומלעשות מלאכה‪ ,‬ולהתחיל כל עינויי יום‬ ‫ביראת ה'‪ ,‬וישום בלבבם אהבתו ויראתו בלב‬ ‫הכיפורים כמה דקות לפני שקיעת החמה‬ ‫שלם‪ .‬וכל אחד כפי מערכי לבו ושינון לשונו‬ ‫(שו"ע סי' תרח ס"א‪ ,‬משנ"ב סק"א)‪.‬‬ ‫שופך תחנונים בבכי ובדמעות שליש למען‬ ‫עג‪ .‬תוספת יום הכיפורים הוא גם ביציאתו‪,‬‬ ‫יקים ה' את דברו ויקובל תפילתו ויעתר אל אל‬ ‫שנאמר מערב עד ערב (משנ"ב שם)‪ .‬ולכן יש‬ ‫ה' וירצהו (לשון המטה אפרים סי' תריט ס"ב)‪.‬‬ ‫להמנע ממלאכה כמה דקות אחר צאת‬ ‫לבישת הקיטל ועטיפת הטלית‬ ‫הכוכבים [וזמן מוצאי יוה"כ המופיע בלוחות כבר‬ ‫סז‪ .‬נוהגים ללבוש קיטל שהוא בגד לבן ונקי‪ ,‬כדי‬ ‫כולל גם התוספת]‪.‬‬ ‫להיות דוגמת מלאכי השרת‪ ,‬וגם שהוא בגד‬ ‫הדלקת נרות‬ ‫מתים ועי"ז נכנע לב האדם לעשות תשובה‬ ‫עד‪ .‬מדליקין נרות בזמן כניסת יום הכיפורים‪,‬‬ ‫(רמ"א סי' תרי ס"ד‪ ,‬שו"ע הרב ס"ט)‪ .‬ונוהגים‬ ‫ומדליקין מספר הנרות כמו שרגילין בכל ערב‬ ‫ללבוש הקיטל בביתו ולילך כך לבית הכנסת‪,‬‬ ‫שבת‪ ,‬ואחר שמדליקין מברכין‪ :‬ברוך אתה ה'‬ ‫שגם בדרך הילוכו לא יזוז מזכרונו שהוא הולך‬ ‫אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו‬ ‫לקבל קדושת היום באימה (מטה אפרים ס"ה)‪.‬‬ ‫וצונו להדליק נר של יום הכיפורים (שו''ע סי'‬ ‫סח‪ .‬גם אבל תוך שלשים או תוך י"ב חודש ל"ע‪,‬‬ ‫תרי סעי' א‪-‬ב‪ ,‬משנ"ב סק"ז)‪.‬‬ ‫לובש קיטל (ט"ז סי' תרי סק"ג‪ ,‬שו"ע הרב ס"ט‪,‬‬ ‫עה‪ .‬הנשים מברכות גם ברכת 'שהחיינו' בשעת‬ ‫מט"א סי"א)‪.‬‬ ‫הדלקת נרות‪ ,‬ושוב אינן מברכות שהחיינו‬ ‫סט‪ .‬מנהג רוב קהילות החסידים שגם אברך ב'שנה‬ ‫בבית הכנסת עם הציבור‪ ,‬רק שומעות‬ ‫ראשונה' ואף שאינו בן עשרים‪ ,‬לובש קיטל‬ ‫מהש"ץ ועונות 'אמן' (שעה''צ סי' תרי''ט סק''ז)‪.‬‬ ‫ביוה"כ‪.‬‬ ‫עו‪ .‬הנשים מקבלות קדושת היום כשמדליקות‬ ‫ע‪ .‬נוהגים ללבוש הטלית גם בליל יום הכיפורים‪,‬‬ ‫הנרות‪ ,‬ויש להן להסיר הנעליים לפני הדלקת‬ ‫כדי להדמות למלאכים שמעוטפים לבנים‬ ‫הנרות‪ .‬ומאז אסורות במלאכה‪ ,‬באכילה‬ ‫(רמ"א סי' יח ס"א‪ ,‬משנ"ב שם סק"ו בשם הב"ח‪ ,‬מג"א‬ ‫ובשתיה ובכל העינויים‪.‬‬ ‫סי' תריט סק"ד)‪ .‬ויתעטף מבעוד יום – לפני‬ ‫‪7‬‬ ‫מוציאה אותו בהדלקת הנרות‪ ,‬ואם יש נרות‬ ‫עז‪ .‬אשה שרוצה להדליק נרות ולנסוע אח"כ‬ ‫או תאורה במקום שישן‪ ,‬אינו צריך להדליק‬ ‫לבית המדרש‪ ,‬כי ההליכה קשה לה או שבית‬ ‫שם‪ .‬ואם אשתו אינה נשארת בביתם‬ ‫המדרש רחוק מביתה‪ ,‬או שרוצה לשתות מים‬ ‫ומתארחת בבית ההורים או בבית אחר‪ ,‬י"א‬ ‫כשתגיע לבית המדרש‪ ,‬כיון שהיא שעת‬ ‫שאינה מוציאה אותו בהדלקת הנרות‪ ,‬וצריך‬ ‫הצורך יכולה לעשות תנאי שאינה מקבלת‬ ‫להדליק במקום שנמצא ויברך‪ ,‬או להשתתף‬ ‫קדושת יוה"כ בהדלקת הנרות (סי' רסג ס"י‪,‬‬ ‫בפרוטה עם בעל הבית‪ .‬וי"א שאשתו מוציאה‬ ‫משנ"ב סקמ"ד)‪ .‬ולכתחילה צריך שהבעל או‬ ‫אותו בכל מקום שהיא מדליקה (מבית לוי‪ ,‬מו"ח‬ ‫אחד מבני הבית הגדולים יקבל קדושת יום‬ ‫הגרמ"ש קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫הכיפורים בשעת הדלקת הנרות או עד ‪10‬‬ ‫פב‪ .‬איש המדליק נרות יום הכיפורים‪ ,‬מברך לפני‬ ‫דקות אחר הדלקת הנרות‪ ,‬די"א דבלאו הכי הוי‬ ‫שמדליק ברכת 'להדליק נר של יום‬ ‫ברכה לבטלה (שו"ע הרב סי' רסג סי"א‪ ,‬ובקו"א‬ ‫הכיפורים'‪ ,‬ואינו מקבל עליו קדושת היום‪,‬‬ ‫שם)‪ .‬ובאופן זה לא תברך 'שהחיינו' בשעת‬ ‫וטוב שיתנה בפירוש שאינו מקבל קדושת‬ ‫הדלקת הנרות‪ ,‬שברכת 'שהחיינו' לא שייך רק‬ ‫היום‪ ,‬וברכת שהחיינו יברך בבית המדרש עם‬ ‫כשמקבלת על עצמה עיצומו של יום וקדושת‬ ‫כל הציבור‪.‬‬ ‫יום טוב‪ ,‬ולא כשמדלקת על תנאי‪ ,‬ותברך‬ ‫פג‪ .‬מדליקין 'נר נשמה' עבור נשמות ההורים‬ ‫אח"כ בבית המדרש עם הציבור (מבית לוי עמ'‬ ‫שנפטרו לבית עולמם (רמ"א ס"ד בשם הכל בו)‪,‬‬ ‫לו)‪.‬‬ ‫כדי לכפר עליהם (משנ"ב סקי"ב)‪.‬‬ ‫עח‪ .‬אם כל בני הבית הולכים לביהמ"ד לתפילת‬ ‫פד‪ .‬נוהגים שכל איש נשוי מדליק נר בעיו"כ (רמ"א‬ ‫'כל נדרי' ו'מעריב'‪ ,‬צריכים לראות שיהיו‬ ‫ס"ד‪ ,‬משנ"ב סקי"א)‪ ,‬ונקרא 'נר החיים' או 'נר‬ ‫הנרות גדולות או שיתנו הרבה שמן‪ ,‬שידלקו‬ ‫הבריא'‪ .‬והטעם כתב המג"א שגמר קבלת‬ ‫בשעה שחוזרים מביהמ"ד אחר התפילה‪.‬‬ ‫התורה הנקראת 'אור' היה ביום כיפור‪ ,‬בו‬ ‫עט‪ .‬אשה שמתארחת בבית ההורים וכדו' לסעודה‬ ‫ניתנו לוחות שניות‪ .‬ומהרי"ל כתב הטעם‬ ‫המפסקת‪ ,‬אינה יכולה להדליק שם נרות ולילך‬ ‫שרמ"ח איבריו של אדם ורוחו ונשמתו הם‬ ‫משם לביהכ"נ ומביהכ"נ תלך לביתה‪ ,‬דהחיוב‬ ‫כמנין נר‪.‬‬ ‫להדליק הנרות הוא דוקא בביתה‪ ,‬וצריכה לילך‬ ‫פה‪ .‬אברכים המתארחים אצל הוריהם וכדו'‪ ,‬יש‬ ‫להדליק הנרות בביתה‪ .‬ואם קשה לה או אין‬ ‫להם גם להדליק 'נר החיים' בשביל עצמם‪.‬‬ ‫לה זמן לילך לביתה‪ ,‬יכול הבעל לילך להדליק‬ ‫פו‪ .‬אשה אינה מדלקת נר החיים‪ ,‬ואפי' אם היא‬ ‫בבית‪ ,‬או שימנו שליח שידליק בביתם‪ ,‬ואם אי‬ ‫אלמנה וכדו'‪ ,‬דלא שייכי בהו טעמים הנ"ל‬ ‫אפשר בכל זה‪ ,‬תדליק בבית ההורים בלא‬ ‫(מג"א סק"ג‪ ,‬משנ"ב סק"י)‪.‬‬ ‫ברכה [ועליהם לדאוג שישאר תאורה בבית‬ ‫פז‪' .‬נר נשמה' ו'נר החיים' אין צריך להדליק דוקא‬ ‫ובחדר השינה]‪.‬‬ ‫בבית‪ ,‬ויכולים להדליקם בכל מקום‪.‬‬ ‫פ‪ .‬אשה המתארחת בבית הוריה ליום כיפור‪,‬‬ ‫פח‪ .‬ומדליקין לכתחילה 'נר' [שדולק לפחות ‪ 26‬שעות]‬ ‫ובעלה אינה נמצא אתה‪ ,‬יכולה להדליק שם‬ ‫שיוכל לברך עליו במוצאי יוה"כ "בורא מאורי‬ ‫נרות בברכה‪ ,‬אע"פ שכבר מדליקין שם‪.‬‬ ‫האש"‪ ,‬שאין מברכין רק על נר ששבת (סי'‬ ‫ולכתחילה תדליק בחדר אחר שאין שם נרות‪.‬‬ ‫תרכד ס"ה‪ ,‬ומשנ"ב סקי"ג)‪.‬‬ ‫פא‪ .‬בעל שנוסע מביתו ליום כיפור‪ ,‬ואשתו‬ ‫נשארת בביתם ומדליקה נרות בביתם‪ ,‬היא‬ ‫פרק ב ‪ -‬יום הכיפורים‬ ‫חטאת‪ ,‬וכל מה ש'פטור אבל אסור' בשבת‪,‬‬ ‫איסור מלאכה‬ ‫ביום הכיפורים גם כן כך (שו"ע סי' תריא ס"ב)‪.‬‬ ‫פט‪ .‬איסור מלאכה ביום הכיפורים הוא כמו‬ ‫צ‪ .‬פשוט שגם לעשות מלאכה לצורך אוכל נפש‪,‬‬ ‫בשבת‪ ,‬וכל מלאכה שחייבים עליה בשבת‬ ‫כגון לחמם בקבוק לתינוק וכדו'‪ ,‬אסור‪ ,‬ודינו‬ ‫חייבים עליה ביום הכיפורים‪ ,‬ובשוגג חייב‬ ‫‪8‬‬ ‫מצות עשה של הקדוש ברוך הוא בעינוי זה‬ ‫כמו בכל שבת‪ .‬וכן כל דיני שהיה וחזרה הם‬ ‫(שם)‪.‬‬ ‫כמו בשבת‪ ,‬ואסור להניח על הפלטה אוכל כדי‬ ‫צה‪ .‬כל הדברים האסורים ביום הכיפורים אסורים‬ ‫לחממו בשביל תינוק‪ ,‬גם אם הוא דבר שאין‬ ‫גם בלילה וגם ביום‪ .‬וכאמור‪ ,‬תחילתם כמה‬ ‫בו משום בישול‪.‬‬ ‫דקות לפני שקיעת החמה של ערב יום‬ ‫צא‪ .‬יש ליזהר גם באיסור הוצאה‪ ,‬שביוה"כ דינו‬ ‫הכיפורים‪ ,‬ועד צאת הכוכבים במוצאי יום‬ ‫כמו בשבת ולא כמו ביו"ט‪.‬‬ ‫הכיפורים‪.‬‬ ‫ועניתם את נפשותיכם‬ ‫צו‪ .‬ומה הם הדברים האסורים בו‪ ,‬מלאכה‪ ,‬אכילה‪,‬‬ ‫צב‪ .‬כתיב (ויקרא כג‪ ,‬כז)‪' :‬אך בעשור לחודש‬ ‫שתיה‪ ,‬רחיצה‪ ,‬סיכה‪ ,‬נעילת הסנדל‪ ,‬תשמיש‬ ‫השביעי הזה יום כפורים הוא מקרא קודש‬ ‫המטה‪ .‬ואין חיוב כרת אלא על מלאכה ואכילה‬ ‫יהיה לכם ועניתם את נפשותיכם' וגו'‪ .‬וכתיב‬ ‫ושתייה (שו"ע סי' תריא ס"א)‪ .‬אבל שאר דברים‬ ‫(שם כט)‪' :‬כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם‬ ‫אין בהם רק איסור ללא כרת‪ .‬ונחלקו‬ ‫היום הזה ונכרתה מעמיה'‪ .‬וכתיב (שם לב)‪:‬‬ ‫הראשונים אם האיסור מה"ת או מדרבנן‪ ,‬י"א‬ ‫'שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם‬ ‫שהוא מן התורה דהא ילפינן להו בש"ס‬ ‫בתשעה לחודש בערב מערב עד ערב תשבתו‬ ‫מקראי‪ ,‬וי"א שאינו אלא מדרבנן וקראי‬ ‫שבתכם'‪.‬‬ ‫אסמכתא בעלמא נינהו‪ .‬והנפק"מ לענין ספק‪.‬‬ ‫צג‪ .‬מצות עשה מן התורה להתענות ביום‬ ‫והמג"א סתם דכולהו מן התורה‪ ,‬ולמעשה‬ ‫הכיפורים בחמשה עינויים‪ ,‬שנאמר ועניתם‬ ‫ראוי להחמיר (ב"ח‪ .‬משנ"ב סק"ג ועי' שעה"צ אות‬ ‫את נפשותיכם‪ ,‬וכל מי שאינו מתענה ח"ו‬ ‫א‪-‬ג באריכות)‪.‬‬ ‫ביוה"כ‪ ,‬הרי זה ביטל מצות עשה ועובר על לא‬ ‫איסור אכילה ושתיה ביום הכיפורים‬ ‫תעשה‪ ,‬שנאמר כי כל הנפש אשר לא תעונה‬ ‫צז‪ .‬אסור מן התורה לאכול או לשתות ביום‬ ‫ונכרתה‪ ,‬ולכן בעינוי יום הכיפורים מקיים‬ ‫הכיפורים אפילו כל שהוא (שו"ע סי' תריב ס"ה‪,‬‬ ‫האדם מצות עשה ולא תעשה‪ .‬ועל ידי‬ ‫מג"א סק"א) ורק לענין חיוב כרת במזיד או‬ ‫שמקיים ביוה"כ מצות עינוי [כשהוא עם‬ ‫חטאת בשוגג צריך שיעור באכילה ובשתיה‪.‬‬ ‫תשובה דוקא] מתכפרים לו ביוה"כ כל‬ ‫צח‪ .‬שיעור אכילה שחייבים עליו ביוה"כ הוא‬ ‫עוונותיו‪ ,‬כמו שכתוב כי ביום הזה יכפר עליכם‬ ‫ככותבת הגסה (שו"ע ס"א)‪ ,‬והוא פחות מעט‬ ‫וגו'‪ .‬ומצוה זו חשובה יותר מתפילין וציצית‬ ‫מביצה בינונית (שו"ע סי' תריח ס"ז)‪ .‬ואע"ג‬ ‫וכדו'‪ ,‬כי צערא דגופא עדיף (אלף המגן בפתיחה‬ ‫דבכל איסורי התורה משערינן בכזית‪ ,‬כל זה‬ ‫לסי' תריא)‪.‬‬ ‫היכי דכתיבי אכילה‪ ,‬משא"כ ביוה"כ דלא‬ ‫צד‪ .‬וראוי לאדם לשמוח ביום הקדוש הזה שמחה‬ ‫כתיב אכילה‪ ,‬אלא מנע הכתוב את האכילה‬ ‫עצומה בכל רגע שסובל צער העינוי מאכילה‬ ‫בלשון עינוי‪ ,‬כדכתיב 'הנפש אשר לא תעונה'‬ ‫ושתיה ושאר עינויים על קיום מצות עשה מן‬ ‫וקים להו לחכמים דבאוכל פחות מככותבת‬ ‫התורה שמקיים בכל רגע שסובל צער העינוי‪,‬‬ ‫לא מייתבא דעתיה כלל ועדיין הוא רעב‬ ‫ויכניס בלבו אהבת ה'‪ ,‬ובודאי מי שתקוע בלבו‬ ‫ומעונה כבתחלה (משנ"ב סק"א)‪.‬‬ ‫אהבת השי"ת אזי חשקו ורצונו שיתארך היום‬ ‫צט‪ .‬כל האוכלים מצטרפים להשלים לשיעור זה‬ ‫צום הקדוש כפלי כפליים‪ ,‬כדי שיקיים יותר‬ ‫(שו"ע ס"ב)‪ ,‬וכל המשקים מצטרפים להשלים‬ ‫העינוי אשר הוא מצות עשה מן התורה‪ ,‬כי‬ ‫לשיעור זה (שו"ע ס"ט)‪ ,‬אבל אוכלים ומשקים‬ ‫אינו דומה מי שמקיים מצות עשה שעה‬ ‫אינם מצטרפים‪ ,‬שאם אכל פחות מכשיעור‬ ‫מועטת למי שמקיים המצות עשה כמה‬ ‫ושתה פחות מכשיעור‪ ,‬אינם מצטרפים‪ ,‬שאין‬ ‫שעות‪ .‬והנה כל מה שנעשה חלוש ביותר כגון‬ ‫הדעת מתיישבת בכך (שו"ע ס"ב)‪.‬‬ ‫בעבודה‪ ,‬במנחה‪ ,‬ובנעילה‪ ,‬יהיה בשמחה‬ ‫ק‪ .‬כל דבר הבא להכשיר את האוכל מיקרי אוכל‬ ‫יותר‪ ,‬כי לפי גודל העינוי כמו כן הוא גודל‬ ‫ולא משקה‪ ,‬ולכן פת השרוי במשקה הרי הם‬ ‫השכר‪ ,‬ובכל פעם יאמר הריני מקבל עלי‬ ‫‪9‬‬ ‫פחות מזה‪ ,‬א"כ שיעור של ‪ 40‬מ"ל אינו מגיע‬ ‫מצטרפים להשלים השיעור (ט"ז סי' תריב סק"ג‪,‬‬ ‫לרוב רביעית‪.‬‬ ‫שו"ע הרב ס"ב)‪.‬‬ ‫קה‪ .‬מותר לבלוע הרוק ביום הכיפורים‪ ,‬דאין‬ ‫קא‪ .‬אכל פחות מכשיעור ושוב אכל פחות‬ ‫כוונתו כלל לשתיה (מג"א סי' תקסז סק"ח‪ ,‬משנ"ב‬ ‫מכשיעור עד שהשלים לשיעור‪ ,‬אם שהה‬ ‫שם סקי"ג)‪ .‬וי"א דבלילה שעדיין טעם‬ ‫מתחילת אכילה ראשונה עד סוף אכילה‬ ‫המאכלים בפיו אסור (הגהות חתם סופר סי' תריב‬ ‫אחרונה יותר מכדי אכילת פרס‪ ,‬אין האכילות‬ ‫ס"ו)‪ ,‬וי"א שטוב להחמיר אפי' ביום (מט"א ס"ז)‪,‬‬ ‫מצטרפות לשיעור‪ ,‬ואם לא שהה כדי אכילת‬ ‫ומנהג העולם להקל בזה (מבית לוי עמ' מג)‪.‬‬ ‫פרס הרי כל האכילות מצטרפות לשיעור‬ ‫חולה ביום הכיפורים‬ ‫וחייב (שו"ע ס"ג‪ ,‬משנ"ב סק"ז)‪.‬‬ ‫קו‪ .‬חולה שיש בו סכנה שצריך לאכול ביום‬ ‫קב‪ .‬נחלקו הפוסקים בשיעור אכילת פרס‪ ,‬י"א‬ ‫הכיפורים עפ"י דעת הרופאים או עפ"י דעת‬ ‫שהוא ד' ביצים וי"א שהוא ג' ביצים (שו"ע סי'‬ ‫עצמו שאומר שצריך לאכול‪ ,‬אסור לו להחמיר‬ ‫תריב ס"ד‪ ,‬ובסי' תריח ס"ז הכריע שהוא ד' ביצים)‪,‬‬ ‫על עצמו ולהתענות‪ ,‬רק מאכילים אותו ואפי'‬ ‫ולהלכה יש להחמיר בשל תורה שהוא ד'‬ ‫בעל כורחו (שו"ע הרב סי"ב)‪.‬‬ ‫ביצים‪ ,‬ולהקל בדרבנן (שו"ע הרב ס"ד‪ ,‬מטה‬ ‫קז‪ .‬חולה הצריך לאכול ביום הכיפורים‪ ,‬אם די לו‬ ‫אפרים ס"ג‪ ,‬משנ"ב סק"ח)‪ .‬ונחלקו הפוסקים‬ ‫כשיאכל לשיעורים‪ ,‬מאכילים אותו בכל פעם‬ ‫בשיעורו‪ ,‬וכתב החת"ס (ח"ו סי' טז וסי' כד)‬ ‫פחות מהשיעור‪( ,‬שו"ע סי' תריח ס"ז)‪ ,‬ואם צריך‬ ‫דשיעור אכילת פרס הוא לכל הפחות ב' דקות‬ ‫לאכול יותר משיעורים הללו‪ ,‬מאכילין אותו‬ ‫ולכל היותר ט' דקות‪ ,‬ולכן לכתחילה ימתין בין‬ ‫כל צרכו‪ .‬ואף כשאוכל יותר מכשיעור‪ ,‬לא‬ ‫אכילה לאכילה עשר דקות‪ ,‬ואם הוא צריך‬ ‫יאכל רק כפי הצורך‪ ,‬ולאחר שאכל כדי צרכו‬ ‫לאכול כמות גדולה יותר ואינו יכול להמתין‬ ‫ואין צריך יותר‪ ,‬שוב אסור לו לאכול יותר‬ ‫כ"כ‪ ,‬ימתין פחות מזה‪ ,‬ובכל אופן ישתדל‬ ‫(ביאוה"ל ס"ח ד"ה ואם אמדוהו)‪.‬‬ ‫להמתין עכ"פ ב' דקות‪.‬‬ ‫קח‪ .‬חולה הצריך לשתות ביום הכיפורים‪ ,‬אם די לו‬ ‫קג‪ .‬שיעור אכילה שחייבים עליו ביום הכיפורים‪,‬‬ ‫לשתות בשיעורים‪ ,‬ישתה בשיעורים‪ ,‬ואם‬ ‫הוא כאמור‪ ,‬פחות מעט מביצה בינונית‪,‬‬ ‫צריך כמות של מים בבת אחת‪ ,‬ישתה כמה‬ ‫ושיערו הפוסקים להחמיר ששיעורו ‪30‬‬ ‫שצריך‪ .‬ואם די לו בשתיה‪ ,‬אסור לו לאכול‬ ‫סמ"ק‪ .‬ושיעור ‪ 30‬סמ"ק היינו נפח של ‪30‬‬ ‫(שו"ת חתם סופר או"ח סי' קנז)‪.‬‬ ‫סמ"ק‪ ,‬דהיינו כמות אוכל שנכנס לכוס‬ ‫קט‪ .‬חולה שצריך לאכול פחות מכשיעור‪ ,‬היינו‬ ‫שמכילה ‪ 30‬סמ"ק מים (חזון איש או"ח סי' לט‬ ‫אוכל בנפח ‪ 30‬סמ"ק כל ‪ 10‬דקות‪ .‬וחולה‬ ‫סק"ח‪ ,‬מבית לוי עמ' מו)‪ ,‬וגם האוירים שבמאכל‬ ‫שצריך לשתות פחות מכשיעור‪ ,‬היינו ‪ 40‬מ"ל‬ ‫מצטרף לשיעור (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א‬ ‫כל ‪ 5‬דקות‪ ,‬דבשתיה מקילין יותר (מו"ח‬ ‫בשם מרן בעל שבט הלוי זצ"ל)‪ .‬ולכן כדאי לחולה‬ ‫הגרמ"ש קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫הצריך לאכול פחות מכשיעור שיאכל לחמית‬ ‫קי‪ .‬חולה שצריך גם לאכול וגם לשתות‪ ,‬ואוכל‬ ‫או ביסקויט וכדו' שהוא דחוס בלי אויר‪,‬‬ ‫ושותה פחות מכשיעור‪ ,‬אינו צריך להמתין בין‬ ‫שיהיה יותר כמות אוכל בפחות מכשיעור‪.‬‬ ‫האכילה לשתיה כדי אכילת פרס‪ ,‬דאכילה‬ ‫קד‪ .‬שיעור שתיה שחייבים עליו ביום הכיפורים‬ ‫ושתיה אין מצטרפין לשיעור‪ ,‬ויוכל לאכול‬ ‫הוא כמלא לוגמיו‪ ,‬והיינו שיסלקנו לצד אחד‬ ‫ולשתות ביחד‪ ,‬כשכל אחד פחות מהשיעור‬ ‫בפיו ויראה כמלא לוגמיו‪ ,‬ושיעור זה אינו שוה‬ ‫שלו (שו"ע ס"ב‪ ,‬משנ"ב סי' תריח סקכ"א)‪.‬‬ ‫בכל‪ ,‬ותלוי בכל אחד כמלא לוגמיו שלו‪ ,‬והוא‬ ‫קיא‪ .‬חולה שצריך לאכול או לשתות‪ ,‬אין נפק"מ‬ ‫פחות מרביעית לאדם בינוני (שו"ע סי' תריב‬ ‫מה הוא אוכל ומה הוא שותה‪ ,‬דיכול לאכול‬ ‫ס"ט)‪ ,‬והוא קרוב לרביעית או רובו של רביעית‬ ‫ולשתות גם מיני מתיקה‪ ,‬והעיקר תלוי שיאכל‬ ‫(משנ"ב סקכ"ו)‪ .‬ומשערים ב‪ 40‬מ"ל‪ ,‬ד'רביעית'‬ ‫וישתה פחות מכשיעור‪.‬‬ ‫לפי השיעור הקטן הוא ‪ 86‬מ"ל‪ ,‬וי"א שמעט‬ ‫‪10‬‬ ‫גם ביוה"כ‪ .‬ולכתחילה יקח אותם בלי מים‪,‬‬ ‫קיב‪ .‬חולה שאמדוהו הרופא שצריך לשתות ביום‬ ‫ואם אינו יכול או שצריך לקחתם עם מים‪,‬‬ ‫הכיפורים‪ ,‬ודי לו בשתיה לשיעורים וכנ"ל‪,‬‬ ‫ימרר את המים ע"י תה מר וכדו'‪ ,‬כדי שיהיו‬ ‫אינו צריך לשתות כל היום‪ ,‬רק ישאל את‬ ‫משקין שאינן ראויין לשתיה שאיסורן רק‬ ‫הרופא מה הכמות שצריך‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬אם הוא‬ ‫מדרבנן‪ .‬ואם אינו יכול ליקח עם מים מרים‪,‬‬ ‫צריך לשתות ‪ 2‬ליטר נוזלים ביום‪ ,‬יכין לו ‪2‬‬ ‫יקחם עם מעט מים רגילים‪ .‬ואם הוא צריך גם‬ ‫ליטר מים‪ ,‬או כוסיות או שלוקים של ‪ 40‬מ"ל‪,‬‬ ‫לשתות עפ"י דברי הרופאים‪ ,‬יקח הכדורים‬ ‫וישתה במשך שעה כל ‪ 5‬דקות כוסית או שלוק‬ ‫עם השתיה‪.‬‬ ‫אחד‪ ,‬נמצא ששתה במשך שעה ‪ 480‬מ"ל‪,‬‬ ‫קיז‪ .‬ישנם כדורים שאין צורך לקחתם בצום‪ ,‬ויש‬ ‫ויעשה הפסקה של שעתיים‪ ,‬וישתה עוד פעם‬ ‫להתייעץ עם הרופא קודם יוה"כ‪.‬‬ ‫במשך שעה ‪ 480‬מ"ל‪ ,‬ויעשה שוב הפסקה‬ ‫קיח‪ .‬חולה שאין בו סכנה‪ ,‬כגון שיש לו כאב ראש‬ ‫ואח"כ ישתה שוב ‪ 480‬מ"ל במשך שעה‪.‬‬ ‫חזק או קצת חום מותר לו לקחת כדור בלי מים‬ ‫וכשגומר ‪ 2‬ליטר אינו צריך לשתות עוד‪.‬‬ ‫או למרר את המים‪ ,‬אבל עם מים רגילים‬ ‫קיג‪ .‬חולה שמשער בנפשו שאם ישאר בבית‬ ‫אסור‪ .‬ואם החום יותר מ‪ 38.5‬מעלות דינו‬ ‫במנוחה ולא ילך לבית הכנסת יוכל לצום כל‬ ‫כחולה שיש בו סכנה שאם אינו יכול לקחת‬ ‫היום‪ ,‬ואם ילך לבית הכנסת יחלש ויצטרך‬ ‫הכדור בלי מים מותר עם מים שמררו אותם‪,‬‬ ‫לאכילה או לשתיה או לשניהם‪ ,‬פשוט‬ ‫ואם אינו יכול יקח עם מים רגילים‪ .‬ואם יכול‬ ‫שישאר בביתו לא ילך לבית הכנסת‪ ,‬ויתפלל‬ ‫להעזר ע"י נטילת פתילות או נרות‪ ,‬עדיף‬ ‫ברוגע ובמנוחה כמה שיתאפשר לו‪ ,‬כי החיוב‬ ‫לקחתם מאשר לקחת כדור בפה‪.‬‬ ‫הראשון ביוה"כ הוא הצום (מבית לוי עמ' מט)‪.‬‬ ‫קיט‪ .‬דינים אלו של חולה ביום הכיפורים‪ ,‬רבים הם‪,‬‬ ‫קיד‪ .‬חולה שמקבל האוכל והשתיה ע"י אינפוזיה‬ ‫ואין כאן המקום לפורטם‪ ,‬וראוי לכל חולה‬ ‫וכדו'‪ ,‬ולא דרך הפה והגרון‪ ,‬אין בו איסור כלל‬ ‫וזקן‪ ,‬איש ואשה‪ ,‬לברר אצל הרופא לפני יום‬ ‫ונחשב שהוא צם‪ ,‬דאין איסור אכילה בהנאת‬ ‫הכיפורים‪ ,‬ולא ברגע האחרון‪ ,‬אם מותר להם‬ ‫מעיים אלא כשבא דרך הגרון‪ ,‬ומ"מ הורה מרן‬ ‫לצום ואיך ינהגו עם הכדורים שהם לוקחים‪,‬‬ ‫בעל שבט הלוי זצ"ל דאין להורות לחולה‬ ‫ואח"כ לשאול רב מומחה המתמצא בענינים‬ ‫שצריך לאכול ביוה"כ שיחבר עצמו‬ ‫אלו את המעשה אשר יעשון‪.‬‬ ‫לאינפוזיה‪ ,‬דאין מחייבים עבור זה לעשות‬ ‫קכ‪ .‬בנים ובנות להורים מבוגרים‪ ,‬זקנים או חולים‪,‬‬ ‫פעולות מחוץ לדרך הטבע (שבט הלוי ח"י סי'‬ ‫יקיימו מצוה גדולה בעזרה להוריהם לקראת‬ ‫צא‪ .‬מבית לוי עמ' מח)‪.‬‬ ‫הצום‪ ,‬ויבררו קודם יו"כ אצל הרופא והרב איך‬ ‫קטו‪ .‬ביוה"כ אסור מדרבנן לאכול אפי' אוכלים‬ ‫ינהגו הוריהם ביו"כ לגבי התענית ולגבי‬ ‫שאינם ראויים (שו"ע סי' תריב ס"ו)‪ ,‬ואפילו חצי‬ ‫הכדורים‪.‬‬ ‫שיעור (משנ"ב סקט"ו)‪ .‬וע"כ מי שאינו חולה‬ ‫קטנים‪ ,‬מעוברות ומניקות ויולדות‬ ‫אסור לבלוע כדורים ואפי' שאין בהם טעם‪,‬‬ ‫קכא‪ .‬קטנים הפחותים מתשע שנים‪ ,‬לא מתענים‬ ‫ואפילו בלא מים‪ .‬ולכן כדורים למניעת הריון‬ ‫כלל כדי שלא יבואו לידי סכנה‪ ,‬ואפי' אם‬ ‫אסור לבלוע ביוה"כ אפילו בלא מים‪ .‬וכן כלה‬ ‫רוצים להחמיר על עצמם מוחים בידם (שו"ע‬ ‫שלוקחת כדורים לסדר וסתה יש לסדר לה את‬ ‫ורמ"א סי' תרטז ס"ב ושו"ע הרב שם ס"י)‪ .‬ויש‬ ‫הכדורים שתקח בערב יוה"כ ובמוצאי יוה"כ‪,‬‬ ‫נוהגים לחנכם בתענית שעות‪ ,‬בלילה וכדו'‪,‬‬ ‫ולא תקח אותם ביוה"כ אפי' בלי מים (מו"ח‬ ‫אמנם צריך לדעת שאם הם מבקשים לאכול‬ ‫הגרמ"ש קליין שליט"א)‪ .‬ואם א"א בענין אחר‪,‬‬ ‫אין למנוע מהם ולצערם‪.‬‬ ‫בכלה לצורך מצוה‪ ,‬המיקל אין מזניחים אותו‬ ‫קכב‪ .‬י"א שאע"פ שמותר להאכיל לקטנים ביוה"כ‪,‬‬ ‫(שו"ת שבט הלוי ח"י סי' פט)‪.‬‬ ‫מהטעם שהם מועילים לגידול התינוק‪ ,‬הני‬ ‫קטז‪ .‬חולה שיש בו סכנה או שנוטל כדורים באופן‬ ‫מילי מאכלים משביעים וטובים שמועילים‬ ‫קבוע למנוע סכנה‪ ,‬צריך לקחת את הכדורים‬ ‫‪11‬‬ ‫קל‪ .‬ילדה בין ד' בתשרי לו' בתשרי ‪ -‬תאכל ותשתה‬ ‫לגידולם‪ ,‬אבל אין לתת להם בידים מיני‬ ‫בשיעורים‪.‬‬ ‫מתיקה כסוכריות ולקקנים וכדו'‪ ,‬כיון שאינו‬ ‫קלא‪ .‬ילדה בז' בתשרי ‪ -‬תאכל ותשתה בשיעורים‪.‬‬ ‫מועיל לגידולם‪ ,‬ויש בזה איסור ספיה לקטן‬ ‫ואם מרגישה שזה לא מספיק לה‪ ,‬עד שעת‬ ‫(הגרי"ש אלישיב‪ ,‬מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫הלידה יכולה לאכול ולשתות כרגיל (למשל‬ ‫קכג‪ .‬קטנים בריאים בני ט' שנים או כחושים בן י'‬ ‫ילדה בעשר בבוקר‪ ,‬עד עשר בבוקר ביום כיפור יכולה‬ ‫שנים‪ ,‬מחנכים אותם לתענית שעות‪ ,‬שאם‬ ‫לאכול ולשתות כרגיל אם מרגישה שצריכה לכך כנ"ל‪,‬‬ ‫רגילים לאכול בשעה שמונה‪ ,‬מאחרים קצת‬ ‫ולאחר השעה עשר רק בשיעורים)‪.‬‬ ‫זמן אכילתם ומאכילים אותו בשעה עשר‪ ,‬וכן‬ ‫קלב‪ .‬ילדה בח' או בט' בתשרי ‪ -‬תאכל ותשתה‬ ‫הלאה‪.‬‬ ‫כרגיל (חובה לציין‪ ,‬שכל הנ"ל מדובר באשה בריאה‬ ‫קכד‪ .‬בני י"א שנים‪ ,‬בין זכר ובין נקבה‪ ,‬י"א שיתענו‬ ‫וכשהלידה היתה רגילה‪ ,‬אמנם באשה שיש לה בעיות‬ ‫כל היום‪ ,‬כדי לחנכן במצוות (שו"ע שם)‪ .‬ויש‬ ‫אחרות‪ ,‬או אם יש בעיות מיוחדות אחרי לידה‪ ,‬כגון‬ ‫מקילים שיתענו רק תענית שעות ולא כל‬ ‫אנמיה‪ ,‬התעלפות‪ ,‬דימום מוגבר‪ ,‬ניתוח לידה ארוכה‬ ‫היום (רמ"א שם)‪ .‬ובזמן הזה אין מדקדקין‬ ‫או קשה במיוחד‪ ,‬יש לשאול ולהתייעץ עם הרב‬ ‫להתענות שום תינוק בשנת י"ב משום דבזמן‬ ‫והרופא)‪.‬‬ ‫הזה ירדה חולשה לעולם ומן הסתם כל קטן‬ ‫קידוש‪ ,‬נטילת ידים וברכות למי שצריך לאכול‬ ‫אינו נחשב כבריא לזה‪ ,‬אא"כ ידוע שהוא בריא‬ ‫ביוה"כ‬ ‫וחזק לסבול‪ .‬ומדברי הא"ר משמע דאפילו‬ ‫קלג‪ .‬מי שצריך לאכול ביוה"כ אינו צריך לקדש‬ ‫בשנת י"ג אין נוהגין להתענות כל זמן שלא‬ ‫לפני האכילה (מג"א סק"י‪ ,‬שו"ע הרב סי"ח‪ ,‬משנ"ב‬ ‫השלים שנת י"ג (משנ"ב סק"ט)‪.‬‬ ‫סקכ"ט‪ ,‬מטה אפרים סי"ז)‪ .‬ואם חל יוה"כ בשבת‪,‬‬ ‫קכה‪ .‬נערה בת י"ב שנה ובחור בן י"ג שנים‪ ,‬חייבים‬ ‫י"א דיקדש (רעק"א על המג"א הנ"ל) ורוב‬ ‫מן התורה להתענות כל התענית‪.‬‬ ‫הפוסקים ס"ל דלא יקדש‪ ,‬דיש בזה חשש‬ ‫קכו‪ .‬מעוברות ומניקות חייבות לצום עד לסיומו‬ ‫ברכה לבטלה ושב ואל תעשה עדיף (כף החיים‬ ‫של יום‪ .‬וטוב שיכינו עצמן וישתו הרבה לפני‬ ‫סק"ס‪ ,‬אלף המגן סקי"ח)‪.‬‬ ‫התענית‪ ,‬להקל עליהם הצום‪ ,‬ואם ההליכה‬ ‫קלד‪ .‬קטן או יולדת או חולה שאינו מתענה ואוכל‬ ‫לבית הכנסת תכביד עליהם הצום‪ ,‬ישהו בבית‬ ‫פת ביום הכיפורים‪ ,‬נוטל ידים לפני האוכל‬ ‫ממוזג במנוחה ולא ילכו לבית הכנסת‪ .‬אלו‬ ‫כרגיל עד הפרק‪ ,‬שאינו מכוין לשם רחיצה‬ ‫שיש להם בעיות נלוות או נוספות‪ ,‬ישאלו‬ ‫ותענוג אלא לשם מצות נטילה (שבט הלוי ח"ח‬ ‫לרופא ולחכם אם מותר להם להתענות‪.‬‬ ‫סי' קלט‪ ,‬להורות נתן ח"ב סי' מב)‪.‬‬ ‫קכז‪ .‬במקרה שהאשה צריכה לנוח כדי שתוכל‬ ‫קלה‪ .‬גדול שהוא חולה ואוכל ביום הכיפורים י"א‬ ‫לצום‪ ,‬ואין מי שישמור על הילדים‪ ,‬על הבעל‬ ‫שבוצע על לחם משנה (כנה"ג הובא במג"א סק"י)‪,‬‬ ‫להיות חלק מהזמן בבית כדי לשמור על ילדיו‬ ‫והכרעת הפוסקים שאינו צריך לבצוע על‬ ‫אע"פ שלא יוכל להיות בבית הכנסת כל היום‪.‬‬ ‫לחם משנה (מג"א שם‪ ,‬א"ר סקי"ב‪ ,‬שו"ע הרב‬ ‫קכח‪ .‬יולדת‪ ,‬תלוי כמה זמן עבר מהלידה עד יוה"כ‪.‬‬ ‫סי"ח)‪.‬‬ ‫ילדה עד סוף ב' בתשרי (יום ב' של ר"ה) תצום‬ ‫קלו‪ .‬חולה האוכל פחות מכשיעור‪ ,‬בהמתנת זמן‬ ‫ביוה"כ כרגיל (אם יש בעיה בהנקה תשאל שאלת‬ ‫של כדי אכילת פרס בין אכילה לאכילה‪ ,‬מברך‬ ‫חכם)‪.‬‬ ‫ברכה ראשונה רק לפני האכילה הראשונה‪,‬‬ ‫קכט‪ .‬ילדה בג' בתשרי ‪ -‬עד שעת הלידה תאכל‬ ‫ואינו צריך לברך על כל אכילה ואכילה כל זמן‬ ‫ותשתה לשיעורים‪ ,‬לאחר שעת הלידה תצום‬ ‫שלא הסיח דעתו מהאכילה‪ ,‬וכן הדין בשותה‬ ‫כרגיל (לדוגמא‪ ,‬ילדה בשתים עשרה בצהרים‪ ,‬עד‬ ‫פחות מכשיעור ושוהה בין שתיה לשתיה כדי‬ ‫שתים עשרה בצהרים ביום כיפור‪ ,‬אם מרגישה‬ ‫אכילת פרס (שו"ת מהרש"ם ח"ו סי' לח‪ ,‬שו"ת‬ ‫שצריכה לאכול ולשתות יכולה לאכול ולשתות‬ ‫שבט הלוי ח"י סי' צ‪ ,‬וכ"כ ב'מבית לוי' עמ' מז)‪.‬‬ ‫בשיעורים)‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫ד סק"י) מותר לו גם ביו"כ ליטול ד"פ (חזו"א‪,‬‬ ‫קלז‪ .‬ולגבי ברכה אחרונה‪ ,‬אם אכל בכל פעם פחות‬ ‫ארחות רבינו ח"ב עמ' רז)‪.‬‬ ‫מכזית‪ ,‬אינו מברך ברכה אחרונה‪ ,‬ואם אכל‬ ‫קמג‪ .‬מותר לנגב ידיו במפה ולהעביר את המפה על‬ ‫לפי השיעורים‪ ,‬שהוא יותר מכזית ופחות‬ ‫גבי עיניו להעביר מהם חבלי שינה (עי' רמ"א‬ ‫מככותבת‪ ,‬מברך ברכה אחרונה בסוף (שו"ע סי‬ ‫ס"ט‪ ,‬מג"א סקי"א‪ .‬שו"ע הרב ס"ב)‪ ,‬ומותר גם‬ ‫רי)‪ .‬ובשתיה כיון ששתה פחות מהשיעור אינו‬ ‫בידיו אם אין בהם מים כשיעור טופח על מנת‬ ‫מברך אחריו‪.‬‬ ‫להטפיח‪ .‬ואם יש לכלוך על גבי עיניו ודרכו‬ ‫קלח‪ .‬ואומרים יעלה ויבא בברכת המזון (שו"ע סי'‬ ‫לרחצם בכל ימות השנה רוחץ אותם כדרכו‬ ‫תריח ס"י‪ ,‬מג"א סק"י)‪ .‬ובשבת אומרים גם רצה‬ ‫ואינו חושש‪ ,‬ויזהר שלא ירחץ רק מקום‬ ‫במנוחתנו (מג"א סקי"א)‪ ,‬דכיון שאוכל בהיתר‪,‬‬ ‫הלכלוך (שו"ע הרב ס"ג‪ ,‬משנ"ב סק"ט)‪.‬‬ ‫מצוה קעביד‪ ,‬והו"ל לדידיה כמו שאר יום טוב‬ ‫קמד‪ .‬אסור לשטוף את הפה בבוקר אפי' כשהוא‬ ‫(הרא"ש‪ ,‬הובא בב"י ובט"ז סק"י)‪ .‬ואם שכח‬ ‫איסטניס (רמ"א ס"ד)‪ .‬ומי שיש לו בפיו ריח רע‬ ‫לאומרם ונזכר אחר שסיים בונה ירושלים‪,‬‬ ‫ביותר‪ ,‬כגון שהקיא וכדו'‪ ,‬מותר לשטוף פיו‪,‬‬ ‫אינו חוזר‪ ,‬כי י"א שאין אומרים יעלה ויבא‬ ‫ויכפוף עצמו כלפי מטה שלא יבלע כלום‬ ‫ורצה ביוה"כ (משנ"ב סקכ"ט)‪.‬‬ ‫מהמים‪.‬‬ ‫קלט‪ .‬קטן או יולדת או חולה שאינם מתענים‪,‬‬ ‫קמה‪ .‬אחר יציאה מבית הכסא‪ ,‬נוטל ידיו עד סוף‬ ‫כשאוכלים מיני מזונות ומברכים ברכת מעין‬ ‫קשרי אצבעותיו (שו"ע ורמ"א ס"ג)‪ .‬ואע"ג‬ ‫שלש‪ ,‬יאמרו 'וזכרנו לטובה ביום הכיפורים‬ ‫דמדינא א"צ ליטול ג"פ אחר יציאה מביה"כ‬ ‫הזה'‪ ,‬ובשבת גם 'ורצה והחליצנו ביום השבת‬ ‫(עי' משנ"ב סי' ד סקל"ט) הנוהג להחמיר וליטול‬ ‫הזה'‪.‬‬ ‫ג"פ כל ימות השנה מותר לעשות כן גם‬ ‫איסור רחיצה ביום הכיפורים‬ ‫ביוה"כ‪ ,‬אולם כיון שעיקר חיוב הרחיצה אינו‬ ‫קמ‪ .‬אסור לרחוץ ביום הכיפורים בין בחמין ובין‬ ‫רק עד סוף קשרי אצבעותיו אין להוסיף‬ ‫בצונן‪ ,‬ואפי' להושיט אצבעו במים אסור (שו"ע‬ ‫ולרחוץ יותר מזה ביום הכיפורים (מט"א ס"ה‪,‬‬ ‫סי' תריג ס"א)‪ .‬שאיסור הרחיצה הוא אחד‬ ‫אלף למטה סק"ז‪ ,‬וכ"ה בשו"ת מנחת שלמה ח"ב סי'‬ ‫מחמשה עינויים שחייבים בהם ביום‬ ‫נח אות כח)‪.‬‬ ‫הכיפורים‪.‬‬ ‫קמו‪ .‬מי שנגע במקומות המכוסים שבגופו‪ ,‬והחוכך‬ ‫קמא‪ .‬ולא אסרו אלא רחיצה של תענוג‪ ,‬אבל אם היו‬ ‫שערותיו‪ ,‬רוחץ ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו‪.‬‬ ‫ידיו או רגליו או שאר מקום בכל גופו מלוכלך‬ ‫והנוגע בנעלי בד או גומי‪ ,‬י"א שא"צ ליטול‬ ‫בטיט או בצואה או שנטף דם מחוטמו וכדו'‪,‬‬ ‫ידיו (שו"ת ערך שי או"ח סי' ד‪ ,‬חזו"א בארחות רבינו‬ ‫מותר לרחצו כיון שאינו מתכוין לתענוג‪ .‬רק‬ ‫ח"ג בהוספות לאו"ח ח"א אות ח)‪ ,‬וי"א שצריך‬ ‫שיזהר שלא ירחוץ אלא מקום המטונף בלבד‬ ‫ליטול ידיו (בן איש חי שנה א' פר' דברים אות כא)‪.‬‬ ‫(שו"ע שם‪ ,‬שו"ע הרב ס"ב)‪.‬‬ ‫קמז‪ .‬כהן העולה לדוכן נוטל ידיו עד הפרק אע"פ‬ ‫קמב‪ .‬בבוקר נוטל ידיו (שו"ע ס"ב)‪ ,‬כיון דבלא זה לא‬ ‫שהן טהורות (רמ"א ס"ג‪ ,‬משנ"ב סק"ז)‪.‬‬ ‫יכול ליגע בידיו לפה ולעינים ולאוזן משום‬ ‫איסור סיכה ביום הכיפורים‬ ‫סכנה (משנ"ב סק"ג)‪ ,‬וגם דסתם ידים מלוכלכות‬ ‫קמח‪ .‬אסור להניח או למרוח על הגוף או חלק ממנו‬ ‫הן בבוקר‪ ,‬שהרי אינו נזהר כל הלילה ממגע‬ ‫שמן או קרם סיכה וכדו'‪ .‬ואפי' אינו לתענוג רק‬ ‫בית הסתרים (שעה"צ סק"ה)‪ .‬ויזהר שלא יטול‬ ‫להעביר הזוהמא אסור (שו"ע שם ס"א)‪ ,‬דסיכה‬ ‫רק עד סוף קשרי אצבעותיו (שו"ע שם)‪ .‬ולא‬ ‫הוי תענוג טפי (מג"א סק"א)‪.‬‬ ‫יכוון להנאת רחיצה רק להעביר רוח רעה מעל‬ ‫קמט‪ .‬אם הוא חולה‪ ,‬שצריך לסיכה‪ ,‬באופן שמותר‬ ‫הידים (רמ"א שם)‪ .‬ונוטל כדרכו בכל השנה ג'‬ ‫גם בשבת‪ ,‬מותר גם ביוה"כ‪ .‬וכן תינוק הצריך‬ ‫פעמים (משנ"ב סק"ג)‪ ,‬ומי שנוהג בכל השנה‬ ‫לכך מותר גם ביוה"כ (שו"ע שם)‪.‬‬ ‫ליטול ד' פעמים (כדעת הגר"א שהובא במשנ"ב סי'‬ ‫‪13‬‬ ‫פרק ג ‪ -‬מוצאי יום הכיפורים‬ ‫ולכן יזדרז בזה והבא לטהר מסייעין לו (אלף‬ ‫תקיעת שופר‬ ‫המגן סק"ב)‪.‬‬ ‫קנ‪ .‬בסוף תפילת נעילה‪ ,‬אומרים 'שמע ישראל'‬ ‫קנה‪ .‬מי שטעה והזכיר בתפלתו 'זכרנו' ו'מי כמוך'‬ ‫פעם אחת‪ ,‬ג' פעמים 'ברוך שם כבוד מלכותו‬ ‫וכו'‪ ,‬אם נזכר קודם חתימת הברכה חוזר‬ ‫לעולם ועד'‪ ,‬ושבע פעמים ה' הוא האלקים‪.‬‬ ‫לראש הברכה‪ ,‬נזכר לאחר חתימת הברכה‬ ‫אח"כ אומר הש"ץ קדיש שלם‪ ,‬ותוקעים‬ ‫אינו חוזר‪.‬‬ ‫תשר"ת (שו"ע סי' תרכג ס"ו)‪ ,‬וי"א שאין לתקוע‬ ‫קנו‪ .‬טעה ואמר 'המלך הקדוש' או 'המלך המשפט'‪,‬‬ ‫רק תקיעה אחת וכן נוהגין במדינות אלו (רמ"א‬ ‫אם נזכר תוך כדי דיבור יתקן חתימתו‪ ,‬ואם‬ ‫שם)‪ .‬וטעם התקיעה‪ ,‬שהוא סימן לסילוק‬ ‫לאו יצא ידי חובתו ואינו חוזר ומתפלל (פר"ח‬ ‫שכינה למעלה‪ ,‬שנאמר (תהלים מז‪ ,‬ו) 'עלה‬ ‫סי' תקפב ס"א)‪.‬‬ ‫אלקים בתרועה' (משנ"ב סקי"ב)‪ .‬וזכר לתקיעות‬ ‫קנז‪ .‬אומרים 'אתה חוננתנו' בברכת 'אתה חונן'‬ ‫יובל שהיתה ביום כיפור (טור וב"ח הובאו‬ ‫(שו"ע סי' תרכד ס"א)‪.‬‬ ‫בבאה"ט)‪ .‬ותוס' כתבו להראות שהוא יום טוב‬ ‫קנח‪ .‬ואין אומרים 'ויהי נועם' 'ואתה קדוש'‪ ,‬לפי‬ ‫להרבות בסעודה (שעה"צ אות טז)‪.‬‬ ‫שאין ששת ימי המעשה עד חג הסוכות (מט"א‬ ‫קנא‪ .‬מותר לתקוע אף כשחל יוה"כ בשבת‪ ,‬ואף‬ ‫סי' תרכד ס"א ובקצה המטה שם)‪.‬‬ ‫שעדיין לא הבדילו בתפילה‪ ,‬דכיון דחכמה היא‬ ‫קידוש לבנה‬ ‫ואינה מלאכה‪ ,‬לא החמירו בה רבנן‪ .‬ואפי' בין‬ ‫קנט‪ .‬מקדשין את הלבנה במוצאי יום הכיפורים‬ ‫השמשות מותר לתקוע דהוא שבות לצורך‬ ‫(רמ"א סי' תרב) דקידוש הלבנה יותר טוב‬ ‫מצוה (משנ"ב סקי"ב)‪ .‬ואחר שתקע המנהג‬ ‫כשהוא מבושם ובשמחה‪ ,‬ובמדרש איתא‬ ‫שאומרים הש"ץ והציבור‪ :‬לשנה הבאה‬ ‫שבמוצאי יוה"כ בת קול יוצאת ואומרת לך‬ ‫בירושלים (משנ"ב סקי"ג)‪.‬‬ ‫אכול בשמחה וגו' (משנ"ב סק"י)‪.‬‬ ‫קנב‪ .‬אם תוקעים בבין השמשות‪ ,‬וכנ"ל‪ ,‬יש ליזהר‬ ‫קס‪ .‬נוהגין לקדשה מיד לאחר תפילת מעריב‪ ,‬בעוד‬ ‫לא לשתות אחר כך לפני צאת הכוכבים‪ .‬וכיון‬ ‫הם מעוטפים עדיין בטלית וקיטל בלב שמח‪,‬‬ ‫שרבים טועים בזה מקפידים בהרבה מקומות‬ ‫כדי להתחיל המצוה מיד (מט"א סי' תרכד ס"ד)‪.‬‬ ‫שלא לתקוע עד אחר צאת הכוכבים‪.‬‬ ‫קסא‪ .‬אחר קידוש לבנה פוקדין איש את רעהו‬ ‫קנג‪ .‬אין להביא את השופר ביום הכיפורים לצורך‬ ‫בשלום וברכת שנה טובה בשמחה וטוב לב‬ ‫התקיעה‪ ,‬שהוא כלי שמלאכתו לאיסור‪ ,‬ורק‬ ‫כמו ביום טוב (מט"א ס"ה)‪ .‬כי מאחר שמכופרים‬ ‫אחרי שקיעת החמה מותר להביאו‪ ,‬שלא גזרו‬ ‫לו עוונותיו ברכתו עושה פירות לכל השנה‬ ‫על שבות בבין השמשות לצורך מצוה‪.‬‬ ‫כולה (אלף המגן סק"ו בשם ספרי יראים)‪ .‬ואומרים‬ ‫תפילת ערבית‬ ‫"גוט יום טוב" כמו ביו"ט (פמ"ג משב"ז סי' תרכג‬ ‫קנד‪ .‬אין להאריך בתפילת ערבית‪ ,‬כיון שיש‬ ‫סק"ב בשם מטה משה סי' תתפה)‪.‬‬ ‫אנשים חלשים ונשים שהתענית קשה להם‪.‬‬ ‫תוספת יום הכיפורים‬ ‫ומ"מ אין להתפלל בחטיפה ובמרוצה‪ ,‬ויש‬ ‫קסב‪ .‬גם במוצאי יום הכיפורים צריך להוסיף מחול‬ ‫לגעור בקצת אנשים שמתפללים בחטיפה‬ ‫על הקודש‪ ,‬ויש להמנע מאכילה ושתיה‬ ‫רצים ושוב דחופים ומבוהלים בתפילתם‬ ‫וממלאכה קצת אחר צאת הכוכבים (שו"ע סי'‬ ‫וגומרים תפילתם בעוד שהציבור רובם‬ ‫תרכד ס"ב)‪ .‬שנאמר מערב עד ערב תשבתו‬ ‫עומדים (מט"א סי' תרכד ס"א)‪ .‬וכתבו בספרים‬ ‫שבתכם (משנ"ב סי' תרח סק"א)‪ .‬וכיון‬ ‫שיש להעמיד לפני התיבה ש"ץ שיתפלל‬ ‫שמתפללים מעריב אחר צאת הכוכבים‪ ,‬אחרי‬ ‫בנחת ובכוונה גדולה‪ ,‬כי אחרי אשר כל היום‬ ‫מעריב מותרים בכולם‪ ,‬חוץ מאכילה ושתיה‬ ‫היינו עומדים ומשרתים תוך היכלושך מלך‬ ‫שאסורים עד אחר הבדלה (משנ"ב סי' תרכד‬ ‫והראנו את גודל אהבתו עלינו‪ ,‬ואיך אחר זה‬ ‫סק"ג)‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫נתפלל בלא לב ונפש תפילה חטופה וקטופה‪,‬‬ ‫‪14‬‬ ‫במוצ"ש זה בזה‪ ,‬והוציא מהן אש‪ ,‬לכך‬ ‫הבדלה‬ ‫במוצ"ש מותר לברך על אש כזה שהוציאוהו‬ ‫קסג‪ .‬בזמן מוצאי יום הכיפורים המופיע בלוחות‬ ‫עתה‪ ,‬אבל במוצאי יוה"כ מה שמברכין על‬ ‫[שכבר כולל תוספת יוה"כ]‪ ,‬מותר לשתות מים אף‬ ‫האור הוא להורות שיום זה היה קדוש משאר‬ ‫לפני תפילת ערבית ולפני הבדלה (שו"ע סי'‬ ‫ימים טובים ונאסר להבעיר בו אש ועתה‬ ‫רצט ס"א)‪ .‬ולכתחילה יאמרו לפני ששותים‬ ‫הותר‪ ,‬והוי האש דבר חידוש ומברכין עליו‪ ,‬וזה‬ ‫'ברוך המבדיל בין קודש לחול'‪ ,‬כי י"א‬ ‫לא שייך אלא באור ששבת‪ ,‬ר"ל‪ ,‬שהיה‬ ‫שבמוצאי יום הכיפורים אסור לשתות מים‬ ‫בעולם ביוה"כ בשעת שביתה ופסקה הנאתה‬ ‫לפני הבדלה כי עד ההבדלה עדיין יום‬ ‫ממנה בו ביום ועכשיו הותר לו (שו"ע סי' תרכד‬ ‫הכיפורים הוא (שד"ח יום הכפורים ד‪ ,‬ב בשם מנחת‬ ‫ס"ד‪ ,‬משנ"ב סק"ז‪ .‬ודעת השו"ע הרב שם ס"ח שיש‬ ‫פיתים)‪.‬‬ ‫להחמיר ולברך דוקא על הנר ששבת‪ ,‬ולא על נר‬ ‫קסד‪ .‬שאר עינויים כגון רחיצה‪ ,‬נטילת ידים‪ ,‬ונעילת‬ ‫שהודלק מנר ששבת‪ ,‬ואולי יש להוכיח מכאן שאין‬ ‫הסנדל מותר בצאת השבת ויום הכיפורים אף‬ ‫צריכים לאבוקה במוצאי יום כיפור)‪.‬‬ ‫קודם הבדלה (מג"א ריש סי' תרכד)‪.‬‬ ‫קע‪ .‬אם אין לו נר שהיה דלוק מבעוד יום‪ ,‬ידליק נר‬ ‫קסה‪ .‬גם מי שנוהג כשיטת ר"ת בזמן צאת השבת‬ ‫משכנו שיש לו נר דלוק מערב יום הכיפורים‪,‬‬ ‫או אפי' רק במוצאי יום כיפור‪ ,‬יכול לשמוע‬ ‫ואם אין לו לא יברך על האש (ביאוה"ל סי' תרכד‬ ‫הבדלה ולצאת ידי חובתו ממי שנוהג כשיטת‬ ‫ד"ה ויש אומרים שמברכין)‪.‬‬ ‫הגאונים ועושה הבדלה לפני זמן ר"ת‪.‬‬ ‫קעא‪ .‬במוצאי יוה"כ מחזרים על האור‪ ,‬יותר מכל‬ ‫קסו‪ .‬דנו הפוסקים אם נשים חייבות בהבדלה‬ ‫מוצאי שבת שאין מחזרים על האור (שו"ע סי‬ ‫במוצאי יוה"כ‪ ,‬ולהלכה נקטינן שחייבות‪ .‬ואם‬ ‫רחצ ס"א)‪.‬‬ ‫קשה להן להמתין עד שהבעל יחזור מביהמ"ד‪,‬‬ ‫קעב‪ .‬המבדיל על יין או מיץ ענבים ובדעתו לשתות‬ ‫יבדילו לעצמן על מיץ ענבים (שו"ת שבט הלוי‬ ‫אח"כ משקה נוסף להרוות צמאונו‪ ,‬או שהיה‬ ‫ח"ד סי' נד אות ז)‪ .‬ואשה שעושה הבדלה יכולה‬ ‫המשקה לפניו‪ ,‬אינו מברך 'שהכל' ו'בורא‬ ‫להוציא נשים אחרות בהבדלה‪.‬‬ ‫נפשות'‪ ,‬שברכת היין פוטר שאר משקים‬ ‫קסז‪ .‬מבדילין על הכוס [וטוב להבדיל בקיטל קודם‬ ‫מברכה ראשונה ומברכה אחרונה (שו"ע סי' קעד‬ ‫שיפשיטנו מעליו‪ ,‬והוא עפ"י סוד (אלף המגן‬ ‫ס"ב)‪ .‬אמנם השומעים הבדלה ואין שותים‬ ‫סק"ח)]‪ ,‬ומתחילים בברכת בורא פרי הגפן‪.‬‬ ‫מהיין‪ ,‬צריכים לברך על המשקים‪.‬‬ ‫ומברכים בורא מאורי האש וברכת המבדיל‪.‬‬ ‫קעג‪ .‬נחלקו הפוסקים אם ברכת היין בהבדלה פוטר‬ ‫ואף שלכתחילה יש לברך על האש בשעה‬ ‫את היין שבסעודה שסועד אח"כ (שו"ע סי' קעד‬ ‫שמבדילין על הכוס‪ ,‬אם אין לו אש או שלא‬ ‫ס"ד)‪ .‬הלכך יכוין שאינו רוצה להוציא את היין‬ ‫הספיק לברך‪ ,‬יכול לברך על האש גם אח"כ‪.‬‬ ‫שבתוך הסעודה (שם)‪ ,‬ויברך ברכת מעין‬ ‫קסח‪ .‬אין מברכין על הבשמים במוצאי יוה"כ‪,‬‬ ‫שלוש "על המחיה ועל הגפן" אחרי הטעימה‬ ‫שטעם הברכה כדי להשיב את הנפש מפני‬ ‫והאכילה לפני שנוטל ידים לסעודה (משנ"ב שם‬ ‫הנשמה יתירה שהלכה לה‪ ,‬וביוה"כ לא היה בו‬ ‫סקט"ו)‪.‬‬ ‫נשמה יתירה מפני התענית (כל בו הובא בב"י)‪.‬‬ ‫סעודת מוצאי יוה"כ‬ ‫קסט‪ .‬במוצאי יום הכיפורים מברכים על האש אפי'‬ ‫קעד‪ .‬אוכלים ושמחים במוצאי יום הכיפורים דהוי קצת‬ ‫כשחל בחול‪ ,‬אבל אין מברכים על אור חדש‬ ‫יום טוב (רמ"א סי' תרכד ס"ה)‪ .‬כמו שכתוב במדרש‬ ‫שהודלק במוצאי יוה"כ‪ ,‬רק על אור ששבת‪,‬‬ ‫(קהלת רבה ט‪ ,‬ג)‪ :‬בת קול יוצאה במוצאי יום‬ ‫דהיינו שהיה דלוק מבעוד יום‪ .‬דמה שמברכין‬ ‫הכיפורים ואומרת‪' :‬לך אכול בשמחה לחמך כי‬ ‫על האור במוצאי שבת הוא לזכר שנברא האור‬ ‫רצה אלקים את מעשיך'‪.‬‬ ‫במוצ"ש‪ ,‬שאדם הראשון הקיש האבנים‬ ‫ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש‬ ‫יו"ל ע"י מכון "הלכה בהירה" – להארות והערות‪ 0504133279 :‬או בדוא"ל ‪e33279@gmail.com‬‬ ‫‪15‬‬