gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נהורה חדתא · Nehoira Chadeta — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: נהורה חדתא · Nehoira Chadeta

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

נהורה חדתא · Nehoira Chadeta — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס”ד‬ ‫אורות של אמונה‬ ‫לדרך החיים‬ ‫מלוקט מדברות‬ ‫קדשו ותורתו של‬ ‫האדמו”ר רבי דוד חי‬ ‫אביחצירא שליט”א‬ ‫גיליון כו‬ ‫יום הכיפורים תשפ”ז‬ ‫נְ ‪ִ+‬ה ִי‪+‬רין‬ ‫פניני דעת לנתיבות חיי היום‬ ‫חליצת הנעליים‬ ‫פרקי חיזוק לחיים‬ ‫של רוגע ושלווה‬ ‫ְ ּב ֵצל ָה ֱאמוּנָ ה‬ ‫חיבור לאדמת הקודש‬ ‫אסתירה פני – לראות את החסד העצום הגנוז בתוך ההסתר‬ ‫ביום הכיפורים‬ ‫אברהם כי ישתעבדו בניו בגלות לא ביקש על כך מאומה‪ ,‬כי ראה‬ ‫סוד ההסתרות והייסורין‬ ‫שהדבר הוא אך ורק לטובתם‪.‬‬ ‫בפרשת האזינו שאנו קוראים בסמוך ליום הכיפורים מופיע‬ ‫טעם איסור נעילת סנדל ביום‬ ‫הכיפורים‬ ‫גם כאשר נראה אלוקים בחינת דין הרי הוא‬ ‫הפסוק וְ ָאנ ִֹכי ַה ְס ֵּתר ַא ְס ִּתיר ּ ָפנַ י ַ ּביּוֹ ם ַההוּא (דברים לא‪ ,‬יח)‪ ,‬ובהמשך‬ ‫נאמר ַא ְס ִּת ָירה ָפנַ י ֵמ ֶהם ֶא ְר ֶאה ָמה ַא ֲח ִר ָיתם (דברים לב‪ ,‬כ)‪ .‬פסוקים‬ ‫אמרו חז”ל (שבת קכט‪ ,‬א) לעולם ימכור‬ ‫מידת הרחמים‬ ‫אלו מעוררים את האדם להתבונן בהנהגת הבורא‪ ,‬במיוחד בימים‬ ‫אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו‪ ,‬ובביאור‬ ‫ועל יסוד זה רבו הפסוקים שרמזו בהם רבותינו הקדושים‬ ‫נוראים אלו בהם אנו מבקשים חיים וחסד‪ .‬פעמים שהאדם או‬ ‫דבריהם כתב הבני יששכר ע”ה (אגרא דפרקא‬ ‫ולימדונו שבכל הנהגה‪ ,‬בין דין ובין רחמים‪ ,‬חסד עצום טמון בתוכה‪.‬‬ ‫הציבור מרגישים בהסתר פנים‪ ,‬אך גדולי החסידות לימדונו כי‬ ‫אות דש) דברים יקרים‪ .‬ובהקדם מביא מה‬ ‫וכנאמר ַא ָּתה ָה ְר ֵא ָת ָל ַד ַעת ִּכי ה’ הוּא ָה ֱאל ִֹקים (דברים ד‪ ,‬לה)‪ ,‬וכן‬ ‫דווקא בתוך עומק ההסתר‪ ,‬שם בדיוק גנוז החסד הגדול ביותר‬ ‫שכתב מהר”ם חאגיז ע”ה בספרו משנת חכמים‬ ‫כתוב וְ יָ ַד ְע ָּת ַהיּוֹ ם וַ ֲ ׁה ֵשב ָֹת ֶאל ְל ָב ֶב ָך ִּכי ה’ הוּא ָה ֱאל ִֹקים (שם ד‪ ,‬לט)‪,‬‬ ‫ומשם צומחת הישועה‪.‬‬ ‫בשם חכמי הרמז‪ ,‬שעניין לבישת המנעלים הוא‬ ‫וכן בהרבה פסוקים בתנ”ך נאמר לשון זה ה’ הוא האלקים‪ .‬ללמדנו‬ ‫מובא פירוש נפלא בשם האוהב ישראל מאפטא זי”ע‪ ,‬שבימיו‬ ‫כדי שלא יגע בשרו באדמה‪ ,‬כי בחטאו של אדם‬ ‫שגם כאשר נראה אלוקים שהוא מידת הדין‪ ,‬עלינו לדעת כי ה’‬ ‫היה דור הגון אשר קיימו את שלושת עמודי העולם‪ ,‬תורה ועבודה‬ ‫הראשון נתקללה כדכתיב (בראשית ג‪ ,‬יז) ֲארו ָּרה‬ ‫שהוא מידת הרחמים הוא האלוקים‪ ,‬והוא מה שנראה לנו כמידת‬ ‫וגמילות חסדים‪ .‬ואף על פי כן הייתה שנת יוקר וחולי רב רחמנא‬ ‫ָה ֲא ָד ָמה ַ ּב ֲעבו ֶּר ָך‪ ,‬על כן עושים הפסק בין הרגל‬ ‫הדין‪ ,‬כי באמת הכול רחמים גמורים‪.‬‬ ‫ליצלן‪ ,‬וביותר סבלו עם ישראל המדוכאים השם ירחם‪ .‬והיה הדבר‬ ‫לאדמה‪ .‬וכתב דבעבור זה במקום אדמת קודש‬ ‫שיצאה האדמה מכלל ארור לכלל ברוך יש‬ ‫גם מידת הגבורה חסד הוא‬ ‫לפלא בעיני הרב הקדוש מה פשעם של ישראל שהקדוש ברוך הוא‬ ‫ובספר אור המאיר (פרשת וירא ד”ה בפסוק ויקומו) ביאר בדרך‬ ‫שולח עליהם ייסורים כהנה‪ .‬ותוך כדי הרהוריו נטה אחד מתלמידיו‬ ‫לילך יחף‪ ,‬וזהו שאמר השם יתברך למשה ׁ ַשל‬ ‫החשובים למות‪ ,‬ולקח ממנו רבו תקיעת כף שיבוא אליו מעולם‬ ‫נְ ָע ֶל ָיך ֵמ ַעל ַרגְ ֶל ָיך ִּכי ַה ָּמקוֹ ם ֲ ׁ‬ ‫א ֶשר ַא ָּתה עוֹ ֵמד‬ ‫זו את הנאמר בתהלים (קיז‪ ,‬ב) ִּכי גָ ַבר ָע ֵלינ ּו ַח ְס ּדוֹ ‪ .‬וכה דיבר‬ ‫בקודשו‪ ,‬שאפילו בדבר הנראה כגבורה מאיתו יתברך‪ ,‬עם כל זה‬ ‫האמת לגלות לו את טעם הדבר ומפני מה נגזר עליהם דין קשה‬ ‫ָע ָליו ַא ְד ַמת ק ֶ ֹׁדש הוּא‪.‬‬ ‫כזה‪.‬‬ ‫יאמין האדם שבוודאי זה גופא הם חסדיו יתברך‪ ,‬וכך גזרה חכמתו‬ ‫ברכת שעשה לי כל צרכי על‬ ‫יתברך לטובתו ולעניינים הצריכים לפעול עימו במידה כזו‪ .‬והכתוב‬ ‫המתין הרב הקדוש עד תום השלושים‪ ,‬ומשלא בא התלמיד‬ ‫הלך הרב אל קברו ואמר לו מדוע אינו מקיים את תקיעת כפו‪.‬‬ ‫המנעלים וטעם איסור לבישתם‬ ‫וְ ֵעת ָצ ָרה ִהיא ְליַ ֲעקֹב ו ִּמ ֶּמ ָנּה יִ ָ ׁו ֵּש ַע (ירמיה ל‪ ,‬ז) רומז על כך‪ ,‬כלומר‬ ‫שמתוך הצרה עצמה מגיעה הישועה‪ .‬אמנם אדם המלובש בגוף‬ ‫אך סיים דיבורו ונפלה עליו תרדמה‪ ,‬והנה נגלה אליו התלמיד‬ ‫ביום כיפור‬ ‫עכור אין נפשו יודעת מהטובה המלובשת בצרה עצמה‪ .‬אך דוד‬ ‫בחלומו ואמר לו שמדברים נסתרים שבעולם העליון אסור לגלות‪,‬‬ ‫בהקדמה זו מבאר הבני יששכר בטוב טעם‬ ‫המלך עליו השלום‪ ,‬לרוב בהירותו ועוצם הכרתו במידותיו יתברך‪,‬‬ ‫ורק פסוק אחד יפרש לו‪ .‬דוד המלך אמר (תהלים מח‪ ,‬י) ִ ּד ִּמינ ּו‬ ‫את מאמר רבותינו ז”ל הנזכר לעיל‪ ,‬שהחשיבו‬ ‫אמר אפילו על דבר הנראה לכאורה שהבורא מתנהג עם בריותיו‬ ‫ֱאל ִֹקים ַח ְס ֶ ּד ָך ְ ּב ֶק ֶרב ֵה ָיכ ֶל ָך‪ .‬ויש להבין שהרי שם אלוקים הוא דין‬ ‫כל כך עניין לבישת המנעלים עד כדי שימכור‬ ‫במידת הגבורה‪ִּ ,‬כי גָ ַבר ָע ֵלינ ּו ַח ְס ּדוֹ ‪ .‬שאפילו במידות הגבורה עלינו‬ ‫והאיך יאמר אחר כך חסדך‪ .‬אלא הפירוש הוא כך‪ּ ִ ,‬ד ִּמינ ּו ֱאל ִֹקים‪,‬‬ ‫אדם כל מה שיש לו בעבור קניית מנעלים‬ ‫לידע שזהו בוודאי חסדו‪ ,‬ורחמנותו עודפת על בני ישראל כרחמי‬ ‫כשהאדם מצוי כאן בעולם הדמיון יראה לו שהנהגת השם היא‬ ‫לרגליו‪ ,‬מכיוון שההפסק הוא בכדי להפסיק‬ ‫אב העודפים על בניו‪ ,‬כי הדין אינו הולך בעצמו בלתי הרחמים‪.‬‬ ‫בחינת דין‪ ,‬אבל ַח ְס ֶ ּד ָך ְ ּב ֶק ֶרב ֵה ָיכ ֶל ָך‪ ,‬כלומר בבואו לעולם האמת‬ ‫ולחצוץ בין האדם לקללה‪ .‬ולכן מברכים על‬ ‫ששם הוא היכל האמת אז יבין שהכול חסד גמור‪.‬‬ ‫המנעלים כל יום ברכת שעשה לי כל צרכי‪ ,‬כי‬ ‫גם בהסתר הגדול ביותר נמצא השם יתברך‬ ‫כל צרכיו של האדם לחפוץ בברכה ולהפסיק‬ ‫א ֶשר ׁ ָשם ָה ֱאל ִֹקים (שמות כ‪,‬‬ ‫מ ֶֹשה נִ ַ ׁגּש ֶאל ָה ֲע ָר ֶפל ֲ ׁ‬ ‫וכתיב עוד ּו ׁ‬ ‫תכלית הגלות לתקן הנשמות שקומטו בלא עת‬ ‫הקללה‪.‬‬ ‫יח)‪ ,‬וביאר קושט דברי אמת אור בהיר מרן רבי נחמן מברסלב זי”ע‬ ‫ומעט מזעיר מסוד טובת הגלות גילה לנו בספר הקדוש גליא‬ ‫ועל דרך זה יבואר כפשוטו טוב טעם איסור‬ ‫בליקוטי מוהר”ן (תורה קטו) שהכוונה שניגש אל תוך בחינת הערפל‬ ‫רזיא (עמוד כ‪ ,‬והובא בילקוט ראובני ערך מצרים אות ב) על הפסוק יָ ד ַֹע‬ ‫נעילת סנדל ביום הכיפורים‪ ,‬כי ביום הקדוש‬ ‫שהוא ההסתר והמניעה הבאים מחמת הדין‪ ,‬וידע אשר שם הוא‬ ‫ֵּת ַדע ִּכי גֵ ר יִ ְהיֶ ה זַ ְר ֲע ָך (בראשית טו‪ ,‬יג)‪ .‬וכתב שדבר זה יראה קשה‬ ‫ביותר אף נתקדשה הארץ בקדושת היום‬ ‫האלוקים‪ ,‬שאף בהסתר הגדול ביותר נמצא הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫והעולם תמהים על כך‪ ,‬אך יש בו סודות נוראים והקדוש ברוך הוא‬ ‫ויוצאת אז מן הקללה לברכה‪ ,‬ואין צורך להפסק‪.‬‬ ‫וכתב שם לבאר הטעם בזה‪ ,‬שלפעמים אין מנוס מלהזמין לאדם‬ ‫הגיד כל אלו הסודות לאברהם בין הבתרים‪ .‬ולכן שתק אברהם‬ ‫וכן בתשעה באב‪ ,‬יום המקווה לישועה שנולד‬ ‫מניעות בדרכו לחיים כי הקדוש ברוך הוא אוהב משפט‪ ,‬אך אהבתו‬ ‫ולא התפלל לביטול גלות מצרים ולא אמר מאומה‪ ,‬מתוך שידע‬ ‫בו משיח בן דוד‪ ,‬גם כן נאסר בנעילת סנדל‪,‬‬ ‫לישראל גוברת וגדולה יותר מאהבתו את המשפט‪ .‬לכן נותן השם‬ ‫שאותה גלות נועדה לטובתם של ישראל ולהצלת נפשם מיד‬ ‫להורות שעל ידי משיח בן דוד תצא האדמה‬ ‫יתברך רשות להזמין לו מניעות‪ ,‬אבל הוא יתברך בעצמו מסתיר‬ ‫הסטרא אחרא שהיו תפוסים בידו מקדמת דנא‪.‬‬ ‫מקללתה לברכה‪.‬‬ ‫את עצמו כביכול בתוך המניעות‪ .‬ומי שהוא בר דעת יכול למצוא‬ ‫כי כל הנפשות שנולדו מיעקב עד שעמדו בהר סיני‪ ,‬כולם היו‬ ‫את השם יתברך בתוך המניעות בעצמן‪ ,‬כי באמת אין שום מניעה‬ ‫מנשמות תתקע”ד דורות שקומטו בלא עת‪ ,‬והוצרכו להתגלגל בתוך‬ ‫הוראה למעשה‪:‬‬ ‫בעולם כלל‪ ,‬ועל ידי המניעות בעצמן דייקא יכולין להתקרב להשם‬ ‫מצרים ולהתעסק בלבנים כדי שיתלבנו ויחזרו למקורם הראשון‪.‬‬ ‫ביום הכיפורים אנו מתהלכים ללא מנעלים‪,‬‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫ועל כן נתגלגלו במדבר ארבעים שנה עד שתמו כל אותם שנולדו‬ ‫ויש לראות זאת לא כעינוי בלבד אלא כזכות‬ ‫במצרים‪ ,‬ואלו שעלו לארץ ישראל שהיו בני עשרים שנה זכו‬ ‫גדולה של התקרבות‪ .‬כשאנו דורכים על הארץ‬ ‫מטרת ההסתר להטיבנו באחריתנו‬ ‫לעלות בשביל שהיו נפשות חדשות‪ .‬ובהיות שהקדוש ברוך הוא‬ ‫ביום הקדוש‪ ,‬נזכור שאנו דורכים על אדמת‬ ‫וצריך איש ישראל להכניס דברים אלו לליבו ולעורר בקרבו‬ ‫חפץ שלא תאבד שום נפש מישראל‪ ,‬כיוון שהם זרעו של אברהם‪,‬‬ ‫קודש מבורכת‪ ,‬שכן קדושת היום מטהרת את‬ ‫ירושת אבותינו‪ ,‬וידע נאמנה שכל אלו ההסתרות המניעות וצער‬ ‫רצה תחילה שיטהרו ויתלבנו אלו שקומטו בלא עת בשביל חטאם‬ ‫העולם כולו‪ .‬זוהי קריאה פנימית עבורנו להסיר‬ ‫עול הגלות הכל למען הטיבנו באחריתנו‪ .‬וכך כתב הבאר מים‬ ‫ויחזרו למקורם הראשון‪ ,‬ובניהם יעלו ויירשו את הארץ‪ .‬ומחמת‬ ‫את המחיצות‪ ,‬להתחבר אל הקדושה הסובבת‬ ‫חיים זי”ע על הפסוק ַא ְס ִּת ָירה ָפנַ י ֵמ ֶהם ֶא ְר ֶאה ָמה ַא ֲח ִר ָיתם‪ ,‬שאף‬ ‫כן‪ ,‬אף שעל סדום ועמורה התפלל להצילם‪ ,‬בכל זאת כאשר ראה‬ ‫אותנו‪ ,‬ולספוג את הברכה והטהרה שמקיפות‬ ‫אותנו מכל עבר ביום סליחת העוונות‪.‬‬ ‫המשך בעמוד הבא‬ ‫מו ָּסר ָא ֹבות‬ ‫הדרכה מעשית בפרשת השבוע‬ ‫מ ּ ֻש ְל ָחן ַה ְּמ ָל ִכים‬ ‫ִׁ‬ ‫עובדות והנהגות מגדולי הדורות‬ ‫כפרת עוונות החמורים‬ ‫כלות הנפש – לעמוד לפני ולפנים ביום הקדוש מבלי להתבטל‬ ‫בכוח לימוד תורה‬ ‫את כל החיות שלו במצווה כנאמר וָ ַחי ָ ּב ֶהם (ויקרא יח‪ ,‬ה)‪ .‬וכן כתוב בדוד‬ ‫פטירת הרמ”ע מפאנו ע”ה על ידי שלא עוררוהו‬ ‫להשלים את התשובה‬ ‫מלך ישראל ע”ה ָצ ְמ ָאה ְל ָך נַ ְ ׁפ ִשי (תהלים סג‪ ,‬ב)‪ ,‬כי דוד המלך ע”ה היה‬ ‫מדביקותו‬ ‫יום הכיפורים הוא יום סליחת העוונות‬ ‫בהתפשטות הגשמיות וכמעט שלא נשאר בחיים‪ ,‬וזאת כי כאשר עשה‬ ‫והיטהרות הנפש‪ .‬אולם‪ ,‬ישנם פגמים עמוקים‬ ‫מצווה עשאה בדבקות עצומה בהתפשטות הגשמיות בבחינת ֵא ֶל ָיך ה’‬ ‫המושג של דבקות בהשם יתברך‪ ,‬עד כדי כך שהנשמה משתוקקת‬ ‫נַ ְ ׁפ ִשי ֶא ּ ָׂשא (שם כה‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫לעזוב את הגוף מרוב עונג רוחני‪ ,‬היה נחלתם של קדושי עליון‪ .‬כך נודע‬ ‫שתשובה ותענית בלבד אינם מספיקים כדי‬ ‫על הרה”ק הרמ”ע מפאנו ע”ה בעל עשרה מאמרות שהוצרך לשמירה‬ ‫למרקם‪ .‬דברי חז”ל והספרים הקדושים‬ ‫מגלים לנו את כוחו העצום של עסק התורה‬ ‫להיכנס אל הקודש ולא להתבטל מרוב דבקות‬ ‫שלא תיפרד נפשו מגופו מרוב דבקות והתפשטות הגשמיות בעת שהיה‬ ‫על פי יסוד זה של כלות הנפש‪ ,‬מבאר רבינו בעל בני יששכר ע”ה בספרו‬ ‫קורא קריאת שמע‪ .‬ולכן בכל יום ויום קודם כניסתו לחדר המיוחד שהיה‬ ‫לשם שמיים‪ ,‬אשר יש בכוחו להשלים את‬ ‫אגרא דכלה (פרשת אחרי ד”ה וידבר) עומק נפלא‪ .‬הוא עומד על כך שלא‬ ‫מתבודד בו ומקשר נשמתו בחי העולמים מאהבתו ודבקותו בו יתברך‪ ,‬היה‬ ‫הכפרה ולנקות את האדם גם מהעוונות‬ ‫מצינו בתחילת פרשת אחרי מות מה דיבר אליו השם‪ ,‬ומבאר שנראה דזה‬ ‫נוהג לקבוע זמן למשמשו שיבוא ויעוררו עד שיפסיקנו מדבקותו‪.‬‬ ‫החמורים ביותר שנידונים ביום הדין‪.‬‬ ‫הוא הקדמה וטעם למשה אדונינו סיבת המצווה שיצווה לאהרן שלא יבוא‬ ‫פעם אחת נפלה דליקה בעיר‪ ,‬ומחמת הבהלה שכח המשמש ולא בא‬ ‫כוחה של התורה למרק עוון‬ ‫בכל עת אל הקודש‪ .‬שלא יחשוב משה שחס ושלום איזה שמץ נמצא‬ ‫בזמן שקבע לו רבו‪ .‬ולאחר זמן מועט כשנזכר מיד בא ונכנס לחדרו‪ ,‬אולם‬ ‫באהרן שאינו ראוי לגשת אל הקודש כי אם ביום המקודש שנתכפר העוון‪.‬‬ ‫מצא את רבו שכבר נצרר בצרור החיים ויצאה נשמתו הקדושה באחד על‬ ‫חילול השם‬ ‫לזה הקדים השם יתברך דיבורו למשה ַא ֲח ֵרי מוֹ ת ׁ ְשנֵ י ְ ּבנֵ י ַא ֲהרֹן‪ ,‬ומה היה‬ ‫ידי מיתת נשיקה‪.‬‬ ‫אף שישנן עבירות חמורות כחילול השם‬ ‫הדיבור‪ ,‬הוא שהודיעו השם יתברך סיבת מיתתם שהייתה ְ ּב ָק ְר ָב ָתם ִל ְפנֵ י‬ ‫שעל פי חז”ל (יומא פו‪ ,‬א) התשובה ויום‬ ‫ה’ וַ ָי ֻּמתוּ‪ .‬היינו שנתקרבו מאוד אל פני השם ונתבטלו ממציאותם מרוב‬ ‫אדם מגושם הוא שיכול להפסיק מדביקות הרה”ק‬ ‫הכיפורים תולים ומיתה ממרקת‪ ,‬מכל מקום‬ ‫השגתם וחשקם להידבק במקורם‪ ,‬וגעלה נפשם את בשרם ונדבקו בקונם‪.‬‬ ‫מליז’ענסק‬ ‫כתב רבנו יונה בשערי תשובה (שער ד אות‬ ‫ומזה הבין משה אדונינו דסיבת המניעה לאהרן מגשת בכל עת אל‬ ‫גם עבודתו בקודש של הרה”ק הרבי ר’ אלימלך מליז’ענסק ע”ה כרוכה‬ ‫טז) שרפואתו שיתמיד להגות ביגיעת התורה‪.‬‬ ‫הקודש הוא לבל יתבטל ממציאותו מרוב תשוקתו‪ ,‬רק ביום הכיפורים‬ ‫הייתה תדיר במסירות נפש‪ ,‬כשכל רצונו ותשוקתו להיפרד מעולם הזה‬ ‫וסמך לדבר ממה שנאמר באלי הכהן (שמואל‬ ‫שישנו בו תוספת נשמה יתירה מבחינת חיה‪ ,‬ויש בו כוח לסבול בהירות‬ ‫החומרי ולעמוד במקור הקדושה מבלי לבוש החומר העב‪ .‬ובשל כך‬ ‫א ג‪ ,‬יד) ִאם יִ ְת ַּכ ּ ֵפר ֲעוֹן ֵ ּבית ֵע ִלי ְ ּבזֶ ַבח ו ְּב ִמנְ ָחה‪,‬‬ ‫יותר ולעמוד בהיכל ולא יתבטל‪ .‬עד כאן דברי קודשו‪.‬‬ ‫כשהרגיש מתיקות גדולה בעת שאמר קדושת כתר בשבת קודש היה ירא‬ ‫ודרשו בגמרא (ראש השנה יח‪ ,‬א) שבזבח‬ ‫שלא תיפרד הנפש בכלות נפשו לגודל מתיקות אור הנערב‪ ,‬ולקח שעון‬ ‫ובמנחה אין מתכפר‪ ,‬אבל מתכפר בדברי‬ ‫ביום הכיפורים הכהן מתעלה למעלה מדרגת‬ ‫בידו והביט עליו כדי שעל ידי זה יוכל להחזיק את הנפש בתוך הגוף‪.‬‬ ‫תורה‪ .‬וכן הובא בספר עיר בנימין (ירושלמי‬ ‫יומא פ”ח ה”ד) שעל ידי עסק התורה נשלמת‬ ‫המלאכים‬ ‫באחד הימים‪ ,‬תוך כדי עבודתו הקדושה בדבקות בחי העולמים‪,‬‬ ‫כפרתו של האדם באופן מיידי‪ ,‬שכן תלמיד‬ ‫ואפשר לבאר זאת‪ ,‬בידוע מאמר הכתוב וְ ָכל ָא ָדם ל ֹא יִ ְהיֶ ה ְ ּבא ֶֹהל מוֹ ֵעד‬ ‫התעלף הרבי ר’ אלימלך וכל הפעולות שעשו להעירו לא הועילו מאומה‪.‬‬ ‫חכם שעבר עבירה ודאי עשה תשובה ותורתו‬ ‫דש ַעד ֵצאתוֹ (שם טז‪ ,‬יז)‪ .‬ודרשו חז”ל (ירושלמי יומא פ”א‬ ‫ְ ּבבֹאוֹ ְל ַכ ּ ֵפר ַ ּב ּקֹ ֶ ׁ‬ ‫נבוכים ואובדי עצות קמו החסידים ונסעו להרה”ק ר’ משה מפשעווארסק‬ ‫מסייעת בידו למרק את הכפרה‪.‬‬ ‫ה”ה) אפילו מלאך שהנביא קרא אותם בדמות אדם שנאמר ו ְּדמוּת ּ ְפנֵ ֶיהם‬ ‫ע”ה לשאול את פיו כדת מה לעשות‪ ,‬ויעץ להם שיביאו אדם מגושם‬ ‫ּ ְפנֵ י ָא ָדם (יחזקאל א‪ ,‬י)‪ .‬ורק הכהן הגדול שמגיע באותו יום לפסגת המדרגה‬ ‫חוטא ומחלל שבת ויבקשו ממנו לגעת בידו הקדושה של הרבי‪ .‬כששבו‬ ‫עיקר עסק התורה כשהוא‬ ‫שאינו נקרא אדם‪ ,‬ורק כשהוא בבחינה זו שהוא למעלה מדרגת מלאך אז‬ ‫מנסיעתם עשו כעצתו‪ ,‬ויהי אך נגע המחלל שבת בידו של הרבי ומיד‬ ‫נתעורר מדבקותו העילאית‪.‬‬ ‫בבחינת מיתה‬ ‫יכול להיכנס ולכפר בקודש ולהישאר בחיים מבלי שתתנתק נפשו‪ .‬ולכן יום‬ ‫טוב היה עושה לאוהביו בצאתו בשלום מן הקודש (יומא ע‪ ,‬א) שהיה בכוחו‬ ‫ויש להבין כיצד התורה משלימה את‬ ‫להיכנס למקום שלהבת אש ולא התנתקה נפשו מדביקות‪.‬‬ ‫יסוד הדביקות – כלות הנפש לאלוקיה‬ ‫כפרת המיתה‪ .‬אלא שהעוסק בתורה הרי הוא‬ ‫סיפורים אלו הם מקצת דמקצת משבחם של קדושי עליון צדיקי הדורות‬ ‫כמו בשעת מיתה‪ ,‬כדרשת חז”ל (ברכות סג‪ ,‬ב)‬ ‫נקודה לחיים‪:‬‬ ‫אשר כל ימי חייהם מקיימים כל מצווה ומצווה בדבקות עצומה וקרבת‬ ‫על הפסוק ָא ָדם ִּכי יָ מוּת ְ ּבא ֶֹהל (במדבר יט‪,‬‬ ‫יך ה ַֹרגְ נ ּו ָכל ַהיּוֹ ם (תהלים מד‪,‬‬ ‫אלוקים עד כלות נפשם ממש בבחינת ִּכי ָע ֶל ָ‬ ‫ביום הכיפורים‪ ,‬בו אנו נדמים למלאכי השרת שאינם אוכלים ואינם‬ ‫יד) שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית‬ ‫שותים‪ ,‬מתנוצצת בנו אותה הארה של דבקות עילאית‪ .‬אמנם איננו‬ ‫כג)‪ .‬זהו יסוד הדבקות שהשתוקקו אליה בני ישראל בכל הדורות בבחינת‬ ‫עצמו עליה‪ .‬התורה היא שכל רוחני זך ואינה‬ ‫במדרגתם של קדושי עליון‪ ,‬אך יכולים אנו לכוון בתפילותינו להתנתק מעט‬ ‫לך אלי תשוקתי‪ ,‬וכמו שכתוב אֹתוֹ ַת ֲעבֹד וּבוֹ ִת ְד ָ ּבק (דברים י‪ ,‬כ)‪.‬‬ ‫יכולה להתקיים בשלמות בתוך הגוף הגשמי‬ ‫מטרדות החומר והגוף‪ ,‬ולהרגיש את הצמא וההשתוקקות של הנשמה‬ ‫וכפי שאנו רואים כי כל התורה כולה מזכירה הרבה את המצווה‬ ‫החומרי‪ ,‬ולכן התנאי לקניינה הוא מסירות‬ ‫לדבק בבוראה באהבה ובשמחה‪ ,‬ובזכות כך נזכה לכפרה שלמה ולשנה‬ ‫להידבק בו יתברך‪ ,‬וכן נאמר וְ ַא ֶּתם ַה ְ ּד ֵב ִקים ַ ּבה’ ֱאל ֵֹק ֶיכם ַח ִיּים ֻּכ ְּל ֶכם ַהיּוֹ ם‬ ‫נפש וסילוק החומריות‪.‬‬ ‫טובה‪.‬‬ ‫(שם ד‪ ,‬ד)‪ .‬וכמו שביארו צדיקים כי כשמקיים אדם מצווה יש לו להכניס‬ ‫כאשר האדם ממית את תאוות גופו ועושה‬ ‫את התורה לעיקר ואת הגוף לטפל‪ ,‬הרי זו‬ ‫ְ ּב ֵצל ָה ֱאמוּנָ ה‬ ‫בחינה של מיתה המכפרת‪ .‬ועל פי זה מובנת‬ ‫תשובת זקני הנגב לאלכסנדר מוקדון (תמיד‬ ‫המשך מעמוד קודם‬ ‫לב‪ ,‬א) שכדי שהאדם יחיה חיי נצח אמיתיים‬ ‫עליו להמית את חומריות גופו‪ ,‬שכן אם‬ ‫שלפעמים צריך להסתיר עצמו כנאמר אסתירה פני מהם‪ ,‬אבל כל זאת בשביל שאראה מה אחריתם‪ ,‬כי על ידי זה ודאי תהיה להם אחרית טובה‬ ‫יחיה את תאוותיו יגרום חלילה מיתה לחיים‬ ‫כפולה ומכופלת‪ .‬והעניין הוא כמו שאמר הדברי חיים זלה”ה שתכלית כל הצרות והייסורין היא להסיר בדיל וזוהמת העבירות‪ ,‬ותכלית הגלות היא‬ ‫הרוחניים שהם התורה הקדושה המוגדרת ֵעץ‬ ‫להסיר מהם כל סיג ופגם ולזקקם שבעתיים והכל לטובה‪.‬‬ ‫ַח ִיּים ִהיא ַל ַּמ ֲחזִ ִיקים ָ ּב ּה (משלי ג‪ ,‬יח)‪.‬‬ ‫אין לנו לחקור ולהבין מדוע עשה השם ככה‬ ‫הכפרה נמצאת כאשר עוסק‬ ‫ועוד זאת צריך לידע שאין איתנו יודע עד מה ואין בכוחנו לדעת ולהבין על מה עשה השם ככה‪ .‬ואף משה רבינו אשר ידעו השם פנים אל פנים‬ ‫בתורה לשמה‬ ‫מ ֶֹשה ּ ָפנָ יו ִּכי יָ ֵרא ֵמ ַה ִ ּביט ֶאל ָה ֱאל ִֹקים (שמות ג‪ ,‬ו)‪ .‬ופירש‬ ‫והגיעה למעלה הגדולה ביותר שיכול בר אנוש להעפיל אליה‪ ,‬בכל זאת נאמר בו וַ ַי ְּס ֵּתר ׁ‬ ‫אולם תנאי הכרחי הוא שיהיה לימוד‬ ‫בתפארת שלמה (פרשת חיי שרה ד”ה ויקם)‪ ,‬שזהו כלל גדול במעלות הצדיקים המתהלכים לפני אלוקים בתמים‪ ,‬שאף אם חלילה באה אליהם מידת‬ ‫התורה לשם שמיים וללא נגיעות אישיות‪.‬‬ ‫הדין לאיזה יחיד או רבים לא יתנו ליבם להתבונן מהות הצרה ההיא רחמנא ליצלן‪ ,‬ולא ייפול לבבם להקשות מדוע עשה השם ככה לארץ הזאת‪.‬‬ ‫כאשר האדם מטהר את כוונתו‪ ,‬תסייע בידו‬ ‫שצ ִ ּדיק וְ יָ ׁ ָשר הוּא ֵקל ֱאמוּנָ ה וְ ֵאין ָעוֶ ל (דברים לב‪ ,‬ד)‪ ,‬ונהפוך הוא כי מפי עליון לא יצאו הרעות רק כולם מכוונים לטובה‪.‬‬ ‫כי ליבם נכון ובטוח בהשם ַ‬ ‫התורה למרק את עוונו‪ .‬וכן כתב החיד”א‬ ‫ולכך כאשר ראה משה רבינו ע”ה מראה הסנה המורה על הגלות‪ ,‬לא רצה להתבונן מה זה ועל מה זה‪ ,‬אלא ויסתר פניו כי ירא מהביט ומלהסתכל‬ ‫שהלומד תורה לשמה זוכה מיד לכפרה‬ ‫אל בחינת האלוקים והדינים פן יקשה בעיניו הדבר‪.‬‬ ‫שלמה בכוח התורה‪ ,‬כנרמז בפסוק ְקח ּו ִע ָּמ ֶכם‬ ‫ְ ּד ָב ִרים וְ ׁשוּב ּו ֶאל ה’ ִא ְמר ּו ֵא ָליו ָּכל ִּת ּ ָׂשא ָעוֹן‬ ‫בקשתנו שנראה את החסדים מגולים לעינינו‬ ‫(הושע יד‪ ,‬ג)‪ .‬המילה ְ ּד ָב ִרים רומזת לדברי‬ ‫דרש הרה”ק בעל הדברי חיים זי”ע שמשה רבינו ביקש מהקדוש ברוך הוא וָ ֶא ְת ַח ַנּן ֶאל ה’ ָ ּב ֵעת ַה ִהוא ֵלאמֹר וכו’ ֶא ְע ְ ּב ָרה ָנּא וְ ֶא ְר ֶאה ֶאת ָה ָא ֶרץ‬ ‫תורה‪ ,‬ועל ידי לימוד התורה זוכים לבקשה‬ ‫ַה ּטוֹ ָבה (דברים ג‪ ,‬כג‪-‬כה)‪ ,‬ואמר לבאר שבקשת משה רבינו הייתה שאף שבוודאי הגזירה שלא ייכנס לארץ ישראל היא לטובתו ולטובת ישראל‪,‬‬ ‫של ָּכל ִּת ּ ָׂשא ָעוֹן לרבות כל מיני העוונות‬ ‫ומשה האמין בכך ללא שום ספק‪ ,‬אך אף על פי כן התחנן אעברה נא ואראה את הארץ הטובה שיהיו החסדים מגולים ונראים לעין כל‪.‬‬ ‫החמורים ביותר‪.‬‬ ‫וכן איתא באמרי נועם (פרשת בא ד”ה א”י בא) ונביאו בלשונו‪ ,‬פירשתי בתפילת ר’ נחוניא ָא ָנּא ְ ּבכ ַֹח ְגּדו ַּּלת יְ ִמינְ ָך ַּת ִּתיר ְצרו ָּרה‪ .‬היינו כי כתיב ִמ ּ ִפי‬ ‫ֶע ְליוֹ ן ל ֹא ֵת ֵצא ָה ָרעוֹ ת (איכה ג‪ ,‬לח)‪ ,‬וכל הדינים הם מלאים חסדים במקורם ובפנימיותם‪ ,‬ורק בהתגלות לעיני בשר נראה כאילו הם דינים חס ושלום‪.‬‬ ‫הוראה למעשה‪:‬‬ ‫אך אנו מבקשים כי אין בנו כוח לסבול הדינים ועל כן ַה ְר ֵאנ ּו ה’ ַח ְס ֶ ּד ָך (תהלים פה‪ ,‬ח)‪ ,‬שגם לעינינו יהיה מלא חסדים בלי שום תערובת דין כלל‪ .‬וזהו‬ ‫ביום הקדוש‪ ,‬יום סליחת העוונות‪ ,‬בידינו‬ ‫ָא ָנּא ְ ּבכ ַֹח ְגּדו ַּּלת יְ ִמינְ ָך‪ ,‬היינו שכל העניינים שהם בכוח וגבורה ובפנימיות שלהם הם בבחינת ימין שהוא חסד‪ ,‬ואף שלעינינו יתראה שהם קצת בחינת‬ ‫לקיים את הציווי ְקח ּו ִע ָּמ ֶכם ְ ּד ָב ִרים וְ ׁשוּב ּו‬ ‫דין‪ ,‬עם כל זה צרור וצפון בתוכו כוח החסד שהוא כולו טוב‪ .‬ואך אנו מבקשים ַּת ִּתיר ְצרו ָּרה שתפתח הצרור בתוכו שהם החסדים‪ ,‬שגם לעיני בשר‬ ‫ֶאל ה’ על ידי שנקבל על עצמנו קבלה טובה‬ ‫יראה שהוא הכל בחסד‪.‬‬ ‫ומוחלטת לקראת השנה החדשה‪ ,‬לקבוע‬ ‫***‬ ‫עיתים לתורה ולהקפיד על לימוד יומי קבוע‪.‬‬ ‫מכאן ניקח לעבודתנו בבואנו לפני השם ביום הכיפורים‪ .‬אמת נכון שהכול לטובה ואנו מאמינים בני מאמינים שכל העובר עלינו לטובה‪ ,‬אך אין‬ ‫החלטה איתנה זו ביום הדין פועלת את‬ ‫בנו כוח לסבול ולכן מתחננים אנו הראנו השם חסדך‪ .‬נשנן לעצמנו את בקשתו של דוד המלך ִה ְס ַּת ְר ָּת ָפנֶ ָיך ָהיִ ִיתי נִ ְב ָהל‪ ,‬ואף שאנו מאמינים שבכל‬ ‫פעולתה‪ ,‬נחשבת לאדם כאילו עסק בתורה‬ ‫הסתרת פנים הינך שם והכול לטובה‪ ,‬עם כל זה נבקש ַאל ַּת ְס ֵּתר ּ ָפנֶ ָיך ִמ ֶּמ ִנּי (תהלים קב‪ ,‬ג) כדי שנזכה לראות את החסדים מגולים‪ .‬כן יזכנו השם‬ ‫ממש‪ ,‬משלימה את כפרתנו ומזכה אותנו‬ ‫יתברך ברחמיו בקרוב לראות בעיני בשר חסדיו המרובים‪ ,‬ושנתבשר כולנו בגמר חתימה טובה‪.‬‬ ‫לשנה של חיים‪ ,‬אורה וכפרה שלמה‪.‬‬