gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בית עובד · Beis Oived — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: בית עובד · Beis Oived

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

בית עובד · Beis Oived — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת האזי‪ð‬ו‬ ‫עשרת ימים של תשובה‬ ‫הדין על הבי‪ð‬ו‪ð‬יים וקושיית ה"לחם‬ ‫הכ‪ð‬ה והתעלות בספירות לקראת קבלת‬ ‫מש‪ð‬ה"‬ ‫אור יום הכיפורים‬ ‫עד כדי כך הימים האלו כל כך ימים גדולים‪ ,‬ה"לחם מש‪ð‬ה" על‬ ‫הרמב"ם )בהלכות תשובה‪ ,‬פרק ג' הלכה ג'(‪,‬הרמב"ם‬ ‫רבי יעקב סקילי‪ ,‬שהיה תלמיד הרשב"א‪ ,‬כותב בספר "תורת‬ ‫כותב‪:‬שבעשרת הימים האלו א‪ð‬ח‪ð‬ו כול‪ð‬ו ‪ð‬קראים בי‪ð‬ו‪ð‬יים‪.‬‬ ‫המ‪ð‬חה" )בדרשה ע''ד( לגבי עשרת ימי תשובה‪ .‬הוא אומר‬ ‫צדיקים ‪ð‬חתמו לחיים‪ ,‬רשעים חס ושלום למיתה‪ ,‬וא‪ð‬ח‪ð‬ו‬ ‫שמעלות אלו של עשרת ימי תשובה‪ ,‬הן כ‪ð‬גד עשר ספירות שביום‬ ‫בי‪ð‬ו‪ð‬יים‪ .‬ובעזרת השם כול‪ð‬ו ‪ð‬יכתב ו‪ð‬חתם לחיים טובים‪ .‬זה‬ ‫הכיפורים‪ .‬כלומר‪ ,‬יש ל‪ð‬ו את עשרת ימי תשובה שמהימים האלו‬ ‫פשוט‪ ,‬רק שהשם עשה ל‪ð‬ו מין מהלך כזה כדי להכריח אות‪ð‬ו‬ ‫א‪ð‬ח‪ð‬ו אמורים להיכ‪ð‬ס איתם כהכ‪ð‬ה ליום הכיפורים‪ .‬הם ימים‬ ‫לתשובה‪.‬אז הרמב"ם כותב‪ :‬מי ש‪ð‬מצא צדיק ‪ð‬כתב לחיים‪ ,‬מי‬ ‫גדולים וקדושים בפ‪ð‬י עצמם‪ ,‬אבל צריך את עשרת הימים האלו‬ ‫ש‪ð‬מצא רשע ‪ð‬כתב למיתה‪ ,‬ובי‪ð‬ו‪ð‬יים תולים אותם עד יום‬ ‫כדי ש‪ð‬וכל להיכ‪ð‬ס איתם לאור הגדול של יום הכיפורים‪.‬זה כ‪ð‬גד‬ ‫הכיפורים‪ .‬אם עשה תשובה ‪ð‬כתב לחיים‪ ,‬ואם לאו למיתה‪.‬‬ ‫אותם עשרה גלגלים שהם עשר מעלותיו של האדם השפל ועשר‬ ‫שואל ה"לחם מש‪ð‬ה" שאלה‪ :‬אם עשה תשובה ‪ð‬כתב לחיים‪,‬‬ ‫מעלות עליו‪ð‬ות‪ .‬כלומר‪ ,‬האדם השפל‪ ,‬כך הוא קורא לאדם‪ ,‬אי‪ð‬ו‬ ‫ואם לאו למיתה? הרי אם לא עשה תשובה‪ ,‬הוא ‪ð‬שאר מחצה על‬ ‫יכול להיכ‪ð‬ס כמו שהוא ליום הכיפורים‪ ,‬כי ביום הכיפורים‬ ‫מחצה‪ ,‬וכתוב "ורב חסד מטה כלפי חסד"‪ .‬הרי הוא ‪ð‬שאר חצי‪-‬‬ ‫מאיר עלי‪ð‬ו אור הבי‪ð‬ה‪ ,‬אימא עילאה‪.‬כל הספירות שיש‪ð‬ן זה כדי‬ ‫חצי‪ ,‬מה אתה רוצה ממ‪ð‬ו? "רב שמואלביץ'" שואל יותר מזה‪:‬‬ ‫ש‪ð‬וכל לקבל את האור‪.‬כמו שאומר רב‪ð‬ו האר''י‪ ,‬למה היה‬ ‫הרי הוא ה‪ð‬יח תפילין‪ ,‬התעטף בציצית‪ ,‬עשה ברכת המזון‪ ,‬איפה‬ ‫ספירות ופרצופים וכולי? כי האור של השם יתברך הוא כל כך‬ ‫כל המצוות האלה?ואז מביא הרב תירוץ זה מה שכותב הרב‪:‬‬ ‫גדול שלא ‪ð‬וכל להכיל אותו‪ ,‬וזה סוד שבירת הכלים‪ .‬אז עשרת‬ ‫משום שבתוך עשרת ימי תשובה הוא חייב לעשות תשובה‪ ,‬ואם‬ ‫הימים האלו‪ ,‬א‪ð‬ח‪ð‬ו בכל יום מכוו‪ð‬ים ומתעלים בספירה אחת‪,‬‬ ‫לא עשה – הרי עוון אחד ‪ð‬וסף על עוו‪ð‬ותיו‪,‬ועל זה הוא ‪ð‬ידון לכף‬ ‫כדי ש‪ð‬וכל לקבל את האור הגדול של יום הכיפורים‪.‬‬ ‫חובה בר מי‪ð‬ן‪.‬‬ ‫עבודת הימים והתע‪ð‬יות‬ ‫חשיבות הבושה והווידוי‬ ‫‪ð‬תן ל‪ð‬ו השם יתברך עשרה ימים מראש הש‪ð‬ה עד יום הכיפורים‪,‬‬ ‫כמה חשוב שאדם בימים האלו יתפוס לו כמה דקות לתשובה?‬ ‫לשוב ולזכור ימי עולם הבא‪ ,‬כדי לעזוב תאוות העולם הזה‪ .‬ויש‬ ‫שזה וידוי בפה‪ ,‬חרטה וקבלה לעתיד‪ .‬רב‪ð‬ו יו‪ð‬ה כותב על הבושת‪.‬‬ ‫מן הצדיקים והחסידים שמתע‪ð‬ים בכולם‪ .‬מה הסיבה? כדי‬ ‫מסביר רב‪ð‬ו יו‪ð‬ה‪ ,‬אם אדם לא מתבייש בעוון‪,‬יש לזה משל למה‬ ‫שאדם יזכה באמת לאור הגדול של יום הכיפורים‪ ,‬הוא צריך‬ ‫הדבר דומה? יש אבא שהסתכל על הבן שלו בחדר‪ ,‬ראה את הילד‬ ‫להשתדל כמה שהוא יכול לבטש את הגוף‪.‬עכשיו‪ ,‬הרב עובדיה‬ ‫הולך למכ‪ð‬סיים שלו‪ ,‬מוציא את האר‪ð‬ק שלו‪ ,‬והוא תמיד היה‬ ‫כותב שעשרת ימי תשובה‪ð ,‬כון שכתוב בקדמו‪ð‬ים שמי שיכול‬ ‫משפיע על הילד‪ð ,‬ותן לו מה שהוא רוצה‪ .‬הילד ילד טוב‪ ,‬אוהב‬ ‫להתע‪ð‬ות שיתע‪ð‬ה‪ ,‬אבל בדור של‪ð‬ו א‪ð‬ח‪ð‬ו דור חלש מאוד‪ .‬אם‬ ‫אותו‪ ,‬חברים טובים‪ .‬הוא הולך לאר‪ð‬ק‪ ,‬מוציא משם ‪300-400‬‬ ‫אדם יתע‪ð‬ה עשרה ימים‪ ,‬הוא עלול ביום הכיפורים לא להיות‬ ‫שקל‪ ,‬שם בכיס ומחזיר את האר‪ð‬ק‪ .‬אבא ‪ð‬פגע ממ‪ð‬ו‪ ,‬מה זה‬ ‫מסוגל לסבול את התע‪ð‬ית‪ .‬אז יעשה בחוכמה‪ .‬הבן איש חי מביא‬ ‫‪ð‬פגע‪ ,‬הוא גו‪ð‬ב אותי? כל מה שהוא מבקש הוא מקבל ממ‪ð‬י‪ ,‬מה‬ ‫ב"תורה לשמה" שהם היו מתע‪ð‬ים עשרה ימים ואוכלים בלילה‪,‬‬ ‫מלמדים אותו בבית ספר? ככה הוא לומד? לא לימדו אותו לא‬ ‫כדי לא לעשות תע‪ð‬ית הפסקה שלא יפגע בגוף‪ .‬אבל בדור‪ð‬ו הדור‬ ‫לגזול?‪,‬אבא הצטער‪.‬או ראה את השותף שלו‪ ,‬הם שותפים‬ ‫מאוד חלש‪ ,‬וגם מי שלא מתע‪ð‬ה יום שלם‪ ,‬ימעיט קצת באכילה‪,‬‬ ‫‪ð‬אמ‪ð‬ים אחד לש‪ð‬י‪ ,‬והוא רואה את השותף שלו הולך לאר‪ð‬ק‬ ‫ימעיט קצת בתע‪ð‬וגים‪ ,‬ירבה בהתבודדות‪ .‬אלו ימים קדושים‬ ‫וגו‪ð‬ב לו כסף‪ .‬זה פוגע‪ .‬אתה גו‪ð‬ב אותי? אתה לא מתבייש? עכשיו‬ ‫ו‪ð‬וראים‪.‬‬ ‫הילד או השותף קלט שהוא ג‪ð‬ב אותו‪ ,‬שהוא גזל אותו‪ .‬מה הוא‬ ‫בא ועושה לו? קח את הכסף‪ ,‬ה‪ð‬ה‪ ,‬החזרתי לך את הכסף‪ ,‬מה‬ ‫הבעיה? א‪ð‬י מצטער‪ ,‬קח את הכסף‪ .‬זה לא הכסף‪ ,‬הכסף זה לא‬ ‫הע‪ð‬יין פה‪ .‬המעשה שעשית‪ ,‬מה‪ ,‬אתה גו‪ð‬ב אותי? א‪ð‬י מחסיר‬ ‫ממך משהו שאתה גוזל אותי? הפגיעה היא העיקר‪ .‬איך‬ ‫] ‪[1‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא בא לקראת‪ð‬ו בעשרת ימי‬ ‫מפייסים אותו על הפגיעה?אז זה כותב רב‪ð‬ו יו‪ð‬ה‪ ,‬הוא אומר‪:‬‬ ‫הבושה‪ .‬ש‪ð‬אמר "בשתי וגם ‪ð‬כלמתי‪ð ,‬שאתי חרפת ‪ð‬עוריי"‪ .‬הרי‬ ‫תשובה‬ ‫אדם יבוש מאוד לעבור עבירה לפ‪ð‬י ב‪ð‬י אדם‪,‬ועל אחת כמה‬ ‫אומרים רבותי‪ð‬ו המפרשים‪ :‬זה עשרת ימי תשובה‪ .‬הגמרא‬ ‫וכמה לפ‪ð‬י הבורא יתברך‪ .‬וזו מדרגה עליו‪ð‬ה בתשובה – שיכלם‬ ‫במסכת ברכות אומרת‪ ,‬שהקדוש ברוך הוא בעצם מגיע אלי‪ð‬ו‪,‬‬ ‫האדם על עוו‪ð‬ותיו‪ .‬עיקר התשובה‪ ,‬זה כמובן מה שהרמב"ם‬ ‫לא א‪ð‬ח‪ð‬ו צריכים לבוא אליו‪ ,‬הוא בא לפה‪ ,‬הוא בשדה‪ .‬עד כדי‬ ‫כותב‪ :‬וידוי בפה‪ ,‬חרטה וקבלה לעתיד‪ ,‬אבל רב‪ð‬ו יו‪ð‬ה כותב שזה‬ ‫כך שהגמרא בברכות אומרת )דף י"ז(‪ ,‬שבעשרת ימי תשובה‬ ‫החזרת הגזילה‪ ,‬זה בסדר‪ ,‬אבל צריך לפייס את המלך‪ ,‬וזה על‬ ‫אדם ‪ð‬ידון כציבור‪ .‬השכי‪ð‬ה שרויה פה‪ ,‬השכי‪ð‬ה ‪ð‬מצאת פה‪.‬למה‬ ‫ידי הבושה‪,‬בורא עולם לא יודע איך עשיתי דבר כזה א‪ð‬י‬ ‫השם יתברך מגיע לפה בעשרת ימי תשובה? בשביל מה הוא בא‬ ‫מתבייש‪,‬לא ‪ð‬וח לי עם זה‪,‬לא טוב לי‪,‬וזה עיקר התשובה‪.‬‬ ‫לפה? רבותי‪ð‬ו‪ ,‬זה כמו המעשה עם רב‪ .‬הוא בא לפה כדי שא‪ð‬ח‪ð‬ו‬ ‫דברי המאירי על המתרשל בתשובה‬ ‫‪ð‬בקש ממ‪ð‬ו סליחה‪ .‬הוא דופק ל‪ð‬ו בדלת‪ .‬מגיע‪ ,‬מה אתה רוצה?‬ ‫באתי שתבקש סליחה‪ .‬אתה יכול להגיד א‪ð‬י לא רוצה לבקש‬ ‫המאירי כותב לשון יותר קשה מזאת על מי ש‪ð‬מ‪ð‬ע מתשובה‬ ‫סליחה?! הוא בא לפה‪ ,‬הוא בא אלי‪ð‬ו‪ ,‬הוא הגיע לכאן‪ .‬שא‪ð‬ח‪ð‬ו‬ ‫בימים האלו‪ .‬המאירי מביא בראש הש‪ð‬ה )דף ט"ז(‪ :‬אף על פי‬ ‫לא ‪ð‬צטרך לחפש אותו‪" .‬דרשו ה' בהמצאו"‪ ,‬הוא ‪ð‬מצא פה‪ .‬טוב‪,‬‬ ‫שבכל יום ראוי לאדם לפשפש במעשיו ולשוב מדרכו הרעה‪ ,‬כפי‬ ‫למה הוא ‪ð‬מצא פה? בשביל מה הוא ירד לכאן? אומרים‬ ‫שאמרו חז"ל "שוב יום אחד לפ‪ð‬י מיתתך"‪ ,‬מכל מקום בזמן‬ ‫רבותי‪ð‬ו‪ :‬כדי לבקש ממ‪ð‬ו סליחה‪.‬‬ ‫הזה‪ ,‬עשרת ימי תשובה‪ ,‬ראוי להתעורר ביותר‪ .‬אמרו רבותי‪ð‬ו‬ ‫ז"ל ששלושה ספרים ‪ð‬פתחים בראש הש‪ð‬ה‪ :‬על רשעים‪ ,‬על‬ ‫מעלת הימים ותיקון הש‪ð‬ים‬ ‫צדיקים ועל בי‪ð‬ו‪ð‬יים‪ ,‬וכל אחד ‪ð‬ידון לפי מעשיו‪ .‬ויתעורר‬ ‫ידוע שרב‪ð‬ו האר"י כותב בשער הכוו‪ð‬ות‪),‬בדף צ' עמודה ג'(‪,‬‬ ‫לפשפש במעשיו ולחזור ממה שבידו מן העבירות‪ .‬ועכשיו שימו‬ ‫ומביא את זה גם המש‪ð‬ה ברורה‪ ,‬המש‪ð‬ה ברורה מביא את זה‬ ‫לב ללשון של המאירי‪" :‬והמתרשל בזמן הזה מן התשובה‪ ,‬אין‬ ‫בשם ה"יערות דבש" )בסימן תר"ג(‪ .‬בשער הכוו‪ð‬ות‪ ,‬המהרח"ו‬ ‫לו חלק בהשם אלוקי ישראל"‪.‬המאירי הוא אחד הראשו‪ð‬ים‪,‬‬ ‫בשם הרמ"ק‪ ,‬הוא כותב שבעשרת ימי תשובה‪ ,‬כל יום בימות‬ ‫והם כתבו לשו‪ð‬ות קשים‪ .‬מה הסיבה ללשון הקשה הזאת? "שכל‬ ‫השבוע‪ ,‬מה שאדם צריך לתקן ביום הזה בתשובה‪ ,‬לא מתקן את‬ ‫הש‪ð‬ה אין התעוררות מצויה כל כך‪ ,‬ואף מידת הדין מתייאשת‬ ‫הש‪ð‬ה האחת‪ ,‬מתקן כל ימיו‪.‬שמעתם מה השם ‪ð‬תן ל‪ð‬ו? עשרת‬ ‫ממ‪ð‬ו וממת‪ð‬ת לו עד זמן זה‪ ,‬עשרת ימי תשובה"‪ .‬וזה מה‬ ‫ימי תשובה‪ ,‬יש ל‪ð‬ו יום ש‪ð‬י‪ ,‬היום היה תע‪ð‬ית‪ð .‬כון? אם אדם‬ ‫שאמרו‪ :‬אין בית דין של מעלה ‪ð‬כ‪ð‬סים לדין עד שיקדשו בית דין‬ ‫היום שמר על הלשון‪ ,‬שמר על העי‪ð‬יים‪ ,‬שמר על המחשבה‪ ,‬קבע‬ ‫של מטה את החודש‪ .‬זה זמן של עשרה ימים שממתי‪ð‬ים כל‬ ‫עתים לתורה‪ ,‬השתדל בעבודת השם – כל ימי חייך מה שהיה לך‬ ‫הש‪ð‬ה לבן אדם לתשובה – להתעורר על הכעסים‪ ,‬על הגאווה‪,‬‬ ‫ביום ש‪ð‬י‪ ,‬תיק‪ð‬ת הכול‪ .‬הכול ‪ð‬תקן לך‪ ,‬זהו‪.‬הרב יהודה פתיה‬ ‫על רדיפת הכבוד והממון‪,‬רדיפה אחר העולם הזה‪,‬על זלזול‬ ‫כותב‪ ,‬שאם אדם היה יודע מעלת התשובה‪ ,‬שעד כדי כך כשאדם‬ ‫במצוות‪ .‬מחכים לאדם שיתעורר לזה‪.‬‬ ‫עושה תשובה‪ ,‬וידוי‪ ,‬חרטה‪ ,‬קבלה לעתיד – בית דין של מעלה‬ ‫דברי ה"חיי אדם"‬ ‫כבר לא רואים את החטאים שלו‪ ,‬אין חטאים‪ ,‬הכול ‪ð‬מחק‪ .‬ועל‬ ‫זה הגמרא ביומא )דף פ"ו(‪" :‬שגדולה תשובה שמביאה רפואה‬ ‫יש ספר "חיי אדם" )בחלק ב'‪ ,‬כלל קמ"ג סעיף א'( שם הוא שואל‬ ‫לעולם"‪ .‬מה זה הרפואה הזאת שמביאה לעולם? אדם מתרפא‬ ‫שאלה‪ :‬הרמב"ם כותב מחצה על מחצה אז צריך לדון אותו לכף‬ ‫מכל החולאים‪ ,‬ב‪ð‬פש ובגוף שלו גם‪ .‬ידוע רב‪ð‬ו האר"י כותב‬ ‫זכות אז למה אדם ‪ð‬ידון לכף חובה? אם עשה תשובה – כף זכות‪,‬‬ ‫בשער רוח הקודש‪ ,‬שכל הייסורים שיש לאדם בעולם הזה זה‬ ‫לא עשה תשובה – הוא מחצה על מחצה‪ ,‬וכתוב "מטה כלפי‬ ‫מהחטאים‪ .‬כתוב אין ייסורים בלא חטא‪ ,‬אין ייסורים בלא עוון‪.‬‬ ‫חסד"‪ .‬הוא מחדש ביאור חדש‪ .‬הוא אומר שכל מה שכתוב‬ ‫למה בן אדם בייסורים? יש לו עוו‪ð‬ות‪ .‬העוו‪ð‬ות האלה מייסרים‬ ‫"מטה כלפי חסד" זה כשאדם ‪ð‬פטר מן העולם והגיע לעולם‬ ‫אותו‪ .‬אדם עשה תשובה – ‪ð‬יצול מהייסורים גם‪ .‬זה הכוח הגדול‬ ‫הבא‪ ,‬ושם אין תשובה‪ .‬אז הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אל רחום וח‪ð‬ון‪,‬‬ ‫של התשובה‪.‬‬ ‫מטה כלפי חסד‪.‬אבל בעולם הזה‪ ,‬שיש לך אפשרות לעשות‬ ‫תשובה‪ ,‬אין "מטה כלפי חסד" בעולם הזה‪ .‬כך מתרץ ה"חיי‬ ‫תיקון הספירות בעשרת ימי תשובה‬ ‫אדם"‪ .‬למה? כי ‪ð‬תתי בידך את האפשרות לברוח ולהי‪ð‬צל‪ ,‬ת‪ð‬צל‬ ‫עכשיו‪ ,‬למה חז"ל כל כך התעקשו אית‪ð‬ו ודיברו לשו‪ð‬ות קשים?‬ ‫את זה‪ .‬אה‪ ,‬לא ‪ð‬יצלת את זה? זו בעיה שלך‪ .‬לכן הימים האלו‬ ‫המאירי כותב‪ :‬אין לו חלק באלוקי ישראל‪ ,‬עד כדי כך‪ .‬לשון‬ ‫הם ימים שאדם חייב להתעורר בהם בתשובה‪ ,‬כל אחד לפי‬ ‫קשה‪ ,‬לאדם ש‪ð‬מ‪ð‬ע מהתשובה בעצם‪ .‬מה הסיבה? תראו‪ ,‬השם‬ ‫הכוחות שלו‪ .‬רבע שעה‪ ,‬עשרים דקות‪ ,‬חצי שעה‪ ,‬לא מש‪ð‬ה כמה‬ ‫יתברך כל כך אוהב אות‪ð‬ו‪ ,‬אין ל‪ð‬ו מושג כמה הוא אוהב אות‪ð‬ו‪,‬‬ ‫זמן‪.‬החיד"א כותב שעשרת ימי תשובה אדם לא יצא למלאכה‪,‬‬ ‫כמה הוא חפץ להיטיב אית‪ð‬ו‪.‬א‪ð‬ח‪ð‬ו בראש הש‪ð‬ה‪ ,‬מה עשי‪ð‬ו‬ ‫אבל א‪ð‬ח‪ð‬ו א‪ð‬וסים ויוצאים לעבוד‪ ,‬לפחות שישאיר לעצמו חצי‬ ‫בראש הש‪ð‬ה? המלכ‪ð‬ו את המלך‪,‬וא‪ð‬ח‪ð‬ו קרא‪ð‬ו בתפילה‪,‬‬ ‫שעה‪ .‬וגם תדעו לכם‪ ,‬בסליחות‪ ,‬אדם לא יתבלבל – א‪ð‬ח‪ð‬ו לא‬ ‫"זכר‪ð‬ו"‪ ,‬ביום הראשון א‪ð‬ח‪ð‬ו תיק‪ð‬ו תיקון ספירת הכתר‪ .‬יש ל‪ð‬ו‬ ‫עושים תשובה בסליחות‪ .‬אין שם תשובה‪ ,‬אין שם וידוי דברים‪,‬‬ ‫אחת עשרה תיבות ב"זכר‪ð‬ו"‪ ,‬זה כ‪ð‬גד האחת עשרה ספירות‬ ‫אין חרטה ואין קבלה לעתיד‪ .‬זה דבר ‪ð‬פלא הסליחות‪ ,‬אבל אין‬ ‫שבכתר‪ ,‬ושמה תיק‪ð‬ו ספירת הכתר‪ .‬ביום הש‪ð‬י של ראש הש‪ð‬ה‬ ‫שם את ההלכות של התשובה‪ .‬אדם לא עומד שם ומתבייש לפ‪ð‬י‬ ‫מה תיק‪ð‬ו? ספירת החוכמה‪.‬עכשיו יש ל‪ð‬ו עשרת ימי תשובה‪,‬‬ ‫הבורא יתברך‪ .‬לכן אדם צריך לדעת שיש ל‪ð‬ו שלושה דברים‬ ‫א‪ð‬ח‪ð‬ו אמורים בכל יום לתקן ספירה אחת‪ ,‬כדי ש‪ð‬וכל להגיע‬ ‫שהם עיקר התשובה‪ :‬וידוי‪ ,‬חרטה וקבלה לעתיד‪ .‬ואדם ירשום‬ ‫ליום הכיפורים לקבל את האור הגדול שהשם זורק עלי‪ð‬ו‪:‬‬ ‫את הדברים‪ ,‬ירשום כל אחד ואחד את הפגמים שלו‪ ,‬את‬ ‫"וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם"‪ .‬אדם‪ ,‬רבותיי‪ ,‬יוצא‬ ‫הקשיים שלו בעבודת השם‪.‬יש גמרא מפורסמת בסוף מסכת‬ ‫בימים האלה בריה חדשה‪ ,‬ממש בריה חדשה כפשוטו‪ .‬מה עם‬ ‫יומא‪ ,‬שמספרת שרב הסתכסך עם איזה קצב‪ .‬היה לו סכסוך‬ ‫העוו‪ð‬ות של הבן אדם? לא רואים אותם בשמיים יותר‪.‬‬ ‫איתו‪ ,‬והקצב הזה פגע ברב‪,‬ערב יום הכיפורים‪ ,‬רב אמר‪ :‬א‪ð‬י ילך‬ ‫אליו‪ ,‬לקצביה שמה‪ ,‬כדי שהוא יבקש סליחה ו‪ð‬יכ‪ð‬ס ליום‬ ‫עבירות שבין אדם לחברו‬ ‫הכיפורים ‪ð‬קיים בלב‪.‬אז רב הלך לכיוון הקצב‪ ,‬פגש אותו רב‬ ‫עד כדי כך‪ ,‬מרן כותב‪ ,‬תראו כמה מעלת התשובה‪ .‬מרן מביא‬ ‫הו‪ð‬א‪ .‬אמר לו‪ :‬איפה רב הולך? אמר לו‪ :‬לקצב‪,‬ואז רב הו‪ð‬א ידע‬ ‫בסימן תר"ו‪ ,‬אדם שפגע בחברו‪ ,‬יום הכיפורים לא מכפר עד‬ ‫שהקצב עקשן‪ ,‬אדם קשה מאוד‪ ,‬והוא ידע שהוא לא יבקש‬ ‫שירצה את חברו‪.‬לא מוצא אותו‪ ,‬לא רואה אותו‪ ,‬לא תפס אותו‪,‬‬ ‫סליחה מרב‪ .‬רב הו‪ð‬א אמר‪ :‬אזל רב למיקטליה‪ ,‬הולך רב כדי‬ ‫לא מצא אותו‪ ,‬מה הדין? מה יעשה הבן אדם הזה מסכן? א‪ð‬שים‬ ‫להרוג אותו‪ ,‬כי הוא ידע שהוא אדם קשה ולא יבקש‬ ‫לפעמים שבורים מזה‪ ,‬מסכ‪ð‬ים‪ .‬למה הם שבורים מזה? אתה‬ ‫סליחה‪.‬באמת רב הגיע לשמה‪ ,‬והקצב אמר לרב‪ :‬מה אתה‬ ‫אומר לו‪ :‬תשמע‪ ,‬מעלת התשובה‪ ,‬תשובה‪ ,‬תשובה‪ .‬אומר‪ :‬אתה‬ ‫רוצה? אמר לו‪ :‬אתה יודע‪ ,‬היה סכסוך בי‪ð‬י‪ð‬ו בוא ‪ð‬סיים את‬ ‫יודע כמה פגעתי בא‪ð‬שים? מיררתי להם את החיים‪ ,‬עשיתי להם‬ ‫הסיפור‪ .‬אמר לו‪ :‬לך‪ ,‬יאללה‪ ,‬לך מפה‪ ,‬צא מפה! ככה אמר לרב‪.‬‬ ‫צרות‪ ,‬מתייאשים מהתשובה‪ .‬ציערתי את השכן‪ ,‬אשתי לא רוצה‬ ‫רב יצא משם‪.‬אומרת הגמרא תוך כדי שהקצב המשיך לעבוד‬ ‫למחול לי‪ ,‬הילד שלי ככה‪ ,‬היה לי פועל אחד הייתי מצער אותו‪,‬‬ ‫בזעם ובחוסר תשומת לב‪ð ,‬שמטה העצם מידו‪ ,‬פגעה בגרו‪ð‬ו‬ ‫והרגה אותו במקום‪ ,‬בר מי‪ð‬ן‪.‬‬ ‫] ‪[2‬‬ ‫ראיית החתם סופר על כוח התשובה‬ ‫הוא לא רוצה למחול לי‪ ,‬לא מצליח לתפוס אותו‪ .‬יש תשובה על‬ ‫זה או אין תשובה על זה?‬ ‫חתם סופר מביא ראיה לזה ראיה הלכתית‪ .‬הוא כותב כך‪ ,‬הוא‬ ‫דברי ה"אורחות צדיקים" על תיקון עוו‪ð‬ות‬ ‫מביא את זה בפרק 'אלו ‪ð‬ערות' בגמרא כתובות )דף ל' עמוד א'(‪.‬‬ ‫אומר החתם סופר‪ :‬כאשר החוטא מתחייב מיתה בפ‪ð‬י בית דין‪,‬‬ ‫חמורים‬ ‫‪ð‬כון? הוא יתחייב לפ‪ð‬י בית דין מיתה‪ ,‬באו ש‪ð‬י עדים העידו עליו‬ ‫כותב בספר "אורחות צדיקים"‪ ,‬בשער התשובה‪ :‬יש עבירות‬ ‫שעשה עבירה שחייב מיתה על זה‪ ,‬מה בית דין פוסקים עליו?‬ ‫שבין אדם לחברו‪,‬הוא מצטער מזה‪ ,‬אומר‪ :‬איך א‪ð‬י אפייס‬ ‫חייב מיתה‪ .‬אומר החתם סופר‪ :‬אבל אם עשה תשובה? ‪ð‬גיד הוא‬ ‫אותו? איך א‪ð‬י אפייס אותה? לא רוצה למחול לי‪ .‬אשר הם קשות‬ ‫חילל שבת‪ ,‬באו ש‪ð‬י עדים‪ ,‬מה העידו עליו? שהוא חילל שבת‪,‬‬ ‫מאוד לתקן ולעשות תשובה‪ .‬כגון אדם שהורגל בגזל כל‬ ‫‪ð‬כון? ואז הביאו אותו לבית דין‪ ,‬חילול שבת – סקילה‪ ,‬ד‪ð‬ו אותו‬ ‫ימיו‪,‬אדם היה לו מכולת‪ ,‬והיה גוזל את כל הלקוחות‪ .‬עכשיו לך‬ ‫לסקילה‪ .‬הוא אמר להם‪" :‬רבותיי‪ ,‬איך אתם ד‪ð‬ים אותי‬ ‫תחפש אותם‪ .‬איפה תמצא אותם‪ ,‬את כל הלקוחות האלה? היה‬ ‫לסקילה? א‪ð‬י עשיתי תשובה! בית דין של מעלה מחלו לי‪ ,‬איך‬ ‫לו עסק‪ ,‬לא היה לקוח שלא היה גוזל אותו‪ .‬גם אם ימכור את‬ ‫אתם ד‪ð‬ים אותי לסקילה?"‪.‬חתם סופר מביא ראיה שהוא לא‬ ‫כל מה שיש לו‪ ,‬לא יצליח להחזיר את כל הגזל הזה‪.‬ואי‪ð‬ו יודע‬ ‫עשה תשובה‪ .‬מה הראיה של החתם סופר שברור ל‪ð‬ו שהוא לא‬ ‫ממי גזל‪ ,‬ואי‪ð‬ו יודע היכן הוא דר‪ ,‬או שמא הלך למדי‪ð‬ת הים‪ ,‬או‬ ‫עשה תשובה?אומר‪":‬קא משמע לן גליא ששב בכל ליבו‪ ,‬מ‪ð‬לן‬ ‫אבדו המעות‪ .‬וכן שֶׁ נָּהַ ג בעברות כל ימיו‪ :‬לימדו לשו‪ð‬ם שקר‬ ‫דבטל עו‪ð‬ש מיתה? היכי מוכחא האי מילתא? דטע‪ð‬ה ‪ð‬כו‪ð‬ה‬ ‫ורמאות‪ .‬אפילו רמאי‪ ,‬תראו מה זה‪ ,‬זה פלא פלאות‪.‬או יש בר‬ ‫בליבו"‪ .‬אומר הרב‪ :‬אם הגיעו העדים והעידו עליו שחטא‪ ,‬ולא‬ ‫מי‪ð‬ן מי שהביא ממזר לעולם‪ ,‬יש תשובה על זה?‬ ‫‪ð‬מצא שום הכחשה בעדותם‪ ,‬סימן מובהק שלא שב בתשובה‪.‬‬ ‫ומי שהרגיל בדברי כזב‪ ,‬או בעל אשת איש ואסרה על בעלה‪ ,‬או‬ ‫הוא אומר‪ :‬כי אלמלא היה שב בתשובה‪ ,‬היה הקדוש ברוך הוא‬ ‫מי שהדיח ב‪ð‬י אדם והטעה אותם‪ ,‬רבותיי‪ ,‬מחטיא הרבים‪ .‬היה‬ ‫– לשון החתם סופר – היה הקדוש ברוך הוא מסובב כל הסיבות‬ ‫מרקיד מעורב‪ ,‬מאכיל ‪ð‬בלות ואיסורים‪ .‬ויש מי שרואה ב‪ð‬י אדם‬ ‫שהעדים לא יכלו לבוא להעיד‪ ,‬ואם יבואו לא יעמדו בחקירתם‪,‬‬ ‫הולכים בדרך רעה‪ ,‬ובטוח בדרך ישרה והיה יכול להוכיחם‪.‬‬ ‫כי ירשיע השם ‪ð‬פש צדיק? ומאחר ש‪ð‬תקבלה עדותם בבית דין‪,‬‬ ‫ואז הוא אומר‪ :‬בכל אלה קשה מאוד התשובה‪ ,‬אומ‪ð‬ם יש תק‪ð‬ה‬ ‫סימן מובהק שלא עשה תשובה‪.‬‬ ‫גדולה לתקן הכול‪.‬‬ ‫מעלת ימי התשובה ויום הכיפורים‬ ‫הדרך המעשית לתשובה שלמה‬ ‫שמעתם מה זה? איזה כוח יש ל‪ð‬ו בימים האלה‪ ,‬איזה כוח יש‬ ‫בין אדם למקום‪ ,‬כמה זמן לוקח למחוק עבירה בין אדם‬ ‫לתשובה‪ .‬אפילו על עבירות שבין אדם לחברו‪ ,‬יש כוח לאדם‬ ‫למקום? וידוי‪ ,‬לפרט את החטא‪,‬חרטה‪ ,‬קבלה לעתיד‪ .‬ארבע‪-‬‬ ‫לעשות תשובה מעומק הלב‪ ,‬השם מקבל את התשובה הזאתי‪,‬‬ ‫חמש ש‪ð‬יות‪ ,‬אתה צדיק גמור‪ .‬כל עבירה‪ .‬אם זה כריתות ומיתות‬ ‫כי אתה אמיתי איתו‪ ,‬אתה רוצה תשובה‪.‬ולכן הימים האלה‪ ,‬לא‬ ‫בית דין‪ ,‬תשובה ויום הכיפורים תולים‪ ,‬וייסורים מכפרים‪ .‬אבל‬ ‫לפספס אותם‪ ,‬לא לאבד אותם‪ .‬כל הימים האלה זה המשך‬ ‫יקבל על עצמו ייסורים‪ .‬איזה? תע‪ð‬ית חצי יום‪ ,‬צדקה‪ ,‬יקבל על‬ ‫ההארה של ראש הש‪ð‬ה‪ .‬ראש הש‪ð‬ה התחל‪ð‬ו בכתר יום ראשון‪,‬‬ ‫עצמו לאחר את הסעודה בשעתיים‪,‬תע‪ð‬ית של שתייה קצת‪,‬‬ ‫חכמה יום ש‪ð‬י וכו'‪ .‬וכל יום‪ ,‬כל יום יורדים‪ ,‬יורדים ויורדים‪,‬‬ ‫תע‪ð‬ית שי‪ð‬ה‪ ,‬יום חמישי יעשה תע‪ð‬ית שי‪ð‬ה שעתיים‪-‬שלוש‪.‬‬ ‫יורדים ההארות‪ ,‬עד שערב יום הכיפורים הושלמו כל העשר‬ ‫במקום לישון ב‪ ,12:00 ,11:00-‬יישן ב‪ ,02:30 ,02:00-‬יקום‬ ‫ספירות של‪ð‬ו‪ ,‬וא‪ð‬ח‪ð‬ו ‪ð‬כ‪ð‬סים לכיפורים מהארה‪.‬תדעו‪ ,‬מי שלא‬ ‫מוקדם‪.‬ילך לחכם‪ ,‬יגיד לו‪ :‬על עוון כזה צריך כך וכך‪ ,‬עוון כזה‬ ‫יעבוד בימים האלה לקבל את ההארה הזאתי‪ ,‬כשהוא ייכ‪ð‬ס‬ ‫כך וכך‪ ,‬ואז גם את הייסורים הוא מוחק לו‪ .‬אבל בתשובה הוא‬ ‫ליום הכיפורים – או שתהיה לו שבירת כלים‪ ,‬כי הוא לא יכול‬ ‫צדיק‪ ,‬בשמיים הוא צדיק‪ .‬הוא עשה חמש ש‪ð‬יות תשובה – צדיק‬ ‫להכיל את האור הזה‪ ,‬או שהוא בא בלי כלים אז הוא לא יכול‬ ‫גמור בשמיים‪ .‬הרמב"ם פוסק את זה להלכה‪ :‬כתי‪ð‬וק ש‪ð‬ולד‬ ‫לקבל את האור‪ .‬למה א‪ð‬ח‪ð‬ו ביום הכיפורים אין ל‪ð‬ו באמת‬ ‫עכשיו‪ ,‬כאילו עכשיו הוא ‪ð‬ולד‪.‬‬ ‫דבקות אמיתית? יום הכיפורים זה הארה אדירה של אימא‬ ‫כל זה בין אדם למקום‪ .‬מה עם בין אדם לחברו? אומר הרב‪ :‬אך‬ ‫עילאה‪ ,‬זה ‪ð‬קודה חמישית שמתגלה רק ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫יש תק‪ð‬ה גדולה‪ .‬יתחיל לשוב החוטא בכל ע‪ð‬יי‪ð‬י התשובה‪,‬‬ ‫ההארה הזאתי מגיעה רק למי שעשה הכ‪ð‬ה בימים האלה‪ .‬אתם‬ ‫ויראה ויבין כל חלקי התשובה‪ ,‬וימסור ‪ð‬פשו לעשות הכול לשם‬ ‫מבי‪ð‬ים?לכן‪ ,‬עד כדי כך הלשון של המאירי לשון קשה‪ ,‬שמי שלא‬ ‫שמיים‪ .‬אומר‪ :‬ואז הקדוש ברוך הוא מקל עליו ע‪ð‬יי‪ð‬י התשובה‪,‬‬ ‫עסק בתשובה בימים‪ ...‬לשון המאירי בראש הש‪ð‬ה ט"ז‪ :‬אין לו‬ ‫מדריכו לדרך ישרה‪ .‬כגון‪ :‬אם הוליד בן מהעריות‪ ,‬בר מי‪ð‬ן‪,‬‬ ‫חלק באלוקי ישראל‪ ,‬השם ירחם‪ .‬ה'לחם מש‪ð‬ה' פוסק להלכה‬ ‫אומר הרב‪ ,‬יכרית אותו מן העולם‪.‬הביא ממזר‪ ,‬יכרית את‬ ‫שאי‪-‬עשיית תשובה בימים האלה ‪ð‬חשבת עוון להטות לכף חובה‪,‬‬ ‫הממזר הזה‪ .‬זה לשון הרב‪ .‬וישתכח הדבר כאילו לא היה‪.‬‬ ‫אדם ש‪ð‬מ‪ð‬ע מתשובה בימים האלה‪ .‬לכן ‪ð‬תחזק בזה‬ ‫ואם הוא גזל ממון‪ :‬מאיפה א‪ð‬י אחזיר את כל הממון הזה‪ ,‬הוא‬ ‫מאוד‪.‬התשובה זה דבר לא מובן בעולם‪ ,‬זה לא מובן‪ .‬אדם שבר‪,‬‬ ‫אומר?‪ :‬רגע‪ ,‬אם א‪ð‬י לא יכול להחזיר את כל הממון‪ ,‬אין לי‬ ‫הרס‪ ,‬שרף‪ ,‬השמיד‪ ,‬אומר‪" :‬סליחה"‪ð .‬ו‪ ,‬מה ‪ð‬עשה עם הסליחה‬ ‫תק‪ð‬ה‪ ,‬עזבו אותי‪ .‬לא‪ ,‬אומר הרב‪ ,‬לא‪ .‬או שהקדוש ברוך הוא‬ ‫שלך? התורה אמרה‪ :‬ימות‪ ,‬ה‪ð‬בואה אמרה‪:‬ימות‪,‬אמרו יביא‬ ‫יזמין לו ממון להחזיר ל‪ð‬גזל‪ ,‬או שייתן בליבו של ה‪ð‬גזל למחול‬ ‫קורבן‪ ,‬אחרים אמרו‪" :‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬יעשה רק תשובה"‪ .‬למה רק‬ ‫לו‬ ‫תשובה? כי התשובה ‪ð‬בראת לפ‪ð‬י בריאת העולם‪ ,‬זה משהו‬ ‫שבשכל לא ‪ð‬תפס‪ ,‬התשובה‪.‬ללמדך כוח ומעלת התשובה‪.‬אדם‬ ‫מחילת ה‪ð‬גזל וכוחה של תשובה‬ ‫אכן שעושה את התשובה זוכה לצאת ‪ð‬קי כלפי השם‪ ,‬ומסיר‬ ‫הוא בוכה כל הלילה‪" :‬ריבו‪ð‬ו של עולם‪ ,‬גזלתי אותם‪ ,‬לא יודע‬ ‫מעליו את כל המזיקים ואת כל המסטי‪ð‬ים‪ ,‬וזוכה להיכ‪ð‬ס‬ ‫מה לעשות"‪ ,‬בוכה‪ ,‬בוכה‪ ,‬בוכה‪ .‬השם אומר לו‪" :‬אל תדאג"‪.‬‬ ‫לחיים טובים‪.‬‬ ‫הוא שולח את ה‪ð‬גזלים לדרשה‪ ,‬ואז הדרשן אומר בדרשה‪" :‬מי‬ ‫שלא מוחל על מה שעשו לו‪ ,‬השם לא מוחל לו"‪ .‬זה מש‪ð‬ה ברורה‬ ‫פוסק את זה בסימן תר"ו‪ ,‬שער הציון כותב‪" :‬אתה לא מוחל‪,‬‬ ‫השם לא מוחל לך"‪ .‬אז ה‪ð‬גזל בא לדרשה‪ ,‬שמע‪ ,‬אמר‪" :‬וואי‬ ‫וואי‪ ,‬וואי עליי‪ ,‬מה‪ ,‬א‪ð‬י לא אמחול לו?"‪ .‬אומר‪" :‬בורא עולם‪,‬‬ ‫א‪ð‬י מוחל לו מחילה גמורה"‪.‬‬ ‫עלתה לו התשובה‪".‬ואם הראה לאדם בגופו מו‪ð‬ע‪ ,‬יכ‪ð‬יס לו‬ ‫הבורא יתברך רצון ואהבה בליבו עד שימחל לו"‪ ,‬לשון הרב‪" .‬כי‬ ‫ברצות ה' דרכי איש‪ ,‬גם אויביו ישלים איתו"‪.‬‬ ‫גם מביא את זה ספר 'סידורו של שבת'‪ ,‬מביא את זה בשם‬ ‫'חובות הלבבות'‪.‬‬ ‫] ‪[3‬‬ ‫ט‪.‬אדם שמחלל שבת בפרהסיא כגון ש‪ð‬וסע ברכב בשבת‪,‬‬ ‫הרב אברהם ישראל‪-‬אין למו מכשול‬ ‫אין להזמי‪ð‬ו להתארח ביום טוב‪ ,‬מפ‪ð‬י שאסור לבשל‬ ‫בשבילו ביום טוב‪ ,‬וגזרו רבותי‪ð‬ו שאם יזמי‪ð‬והו‪ ,‬יש לחוש‬ ‫הלכות גמילות חסדים‬ ‫שיבשלו בשבילו בחג‪.‬‬ ‫אולם אם בעל הבית מבשל לעצמו כמות גדולה של מזון‪,‬‬ ‫א‪.‬אם יבאו אורחים לביתו של אדם‪ ,‬יכבדם כפי כוחו ויותר‬ ‫כדי שתספיק לו וגם ישאר לאורח‪ ,‬מותר לארח מחלל שבת‬ ‫מיכולתו‪ .‬ואל יראה להם שהוא ע‪ð‬י‪ ,‬אלא יראה להם שלא‬ ‫בביתו‪ ,‬ולתת לו לאכול מאותו תבשיל‪.‬‬ ‫חסר לו כלום ]אף על פי שהוא באמת ע‪ð‬י[‪ ,‬וישכיבם במיטב‬ ‫י‪.‬אסור לג‪ð‬וב דעת הבריות‪ ,‬כלומר שמראה לחבירו כאילו‬ ‫מיטותיו‪.‬‬ ‫עושה לו איזו טובה או כבוד‪ ,‬ובאמת אי‪ð‬ו עושה בעבורו‬ ‫ויחשוב בלבו כאילו הוא אורח‪ ,‬והאורח הוא בעל הבית‪.‬‬ ‫כלום‪ .‬ולכן אין להפציר בחבירו שיתארח בביתו‪ ,‬כשיודע‬ ‫ויאמר לעצמו‪ :‬אילו הייתי א‪ð‬י מתארח אצל האורח הזה‪,‬‬ ‫שחבירו יסרב לכך‪.‬‬ ‫הייתי רוצה שיכבד‪ð‬י ויאכיל‪ð‬י וישק‪ð‬י כראוי‪ ,‬לכן גם א‪ð‬י‬ ‫אמ‪ð‬ם אם מזמין אותו בלי להפציר בו‪ ,‬מותר לבקש ממ‪ð‬ו‬ ‫אעשה לו כן‪ .‬וגלגל הוא שחוזר בעולם‪.‬‬ ‫פעם ופעמים‪ ,‬אף על פי שיודע שיסרב‪ ,‬מפ‪ð‬י שזוהי מידת‬ ‫דרך ארץ לכבד את חבירו בהזמ‪ð‬ה‪.‬‬ ‫ב‪.‬אין האדם חייב להאכיל את אורחיו בשר ולהשקותם יין‪,‬‬ ‫אלא כל אחד יכבד את אורחיו כפי מה שיש באפשרותו‬ ‫יא‪.‬אדם ש‪ð‬זדמ‪ð‬ו לביתו אורחים‪ ,‬ואין בבית מי שידאג‬ ‫לכבד‪ .‬והעיקר שיקבל את אורחיו בספר פ‪ð‬ים יפות ובמאור‬ ‫להם ויארח להם חברה‪ ,‬והוא עדיין לא יתפלל‪ ,‬ואם י‪ð‬יח‬ ‫פ‪ð‬ים‪.‬‬ ‫את האורחים וילך להתפלל‪ ,‬עלולים האורחים להפגע מכך‪,‬‬ ‫ולפעמים קורה שהאדם ‪ð‬מ‪ð‬ע מלהזמין אורחים לביתו‪,‬‬ ‫יתפלל בביתו ולא ילך להתפלל בציבור‪.‬‬ ‫מפ‪ð‬י שחושב שאין לו מספיק דברים כדי לכבדם‪ ,‬וגם‬ ‫קשה לו להוציא כסף כדי לק‪ð‬ות דברים בעבורם‪ .‬וצריך‬ ‫יב‪.‬קיומה של מצות הכ‪ð‬סת אורחים בתקופת‪ð‬ו‪ ,‬יכולה‬ ‫לדעת שזאת עצת היצר שרוצה למ‪ð‬וע אותו מלקיים מצה‬ ‫להתקיים גם בהכ‪ð‬סת אורחים אל תוך הרכב‪ ,‬כגון שלוקח‬ ‫יקרה זו‪ .‬ולכן יזמין אורחים‪ ,‬ויכבדם כפי מה שמתאפשר‬ ‫ברכבו חבר או טרמפיסט וכיוצא בזה‪.‬‬ ‫לו‪.‬‬ ‫יג‪.‬מצוה ללוות את האורחים כשיוצאים מביתו והולכים‬ ‫ג‪.‬אותם ה‪ð‬והגים להזמין זוגות לשבת כדי לקרבם ליהדות‬ ‫לדרכם‪ ,‬ומצוה זו גדולה וחשובה יותר ממצות הכ‪ð‬סת‬ ‫או מסיבות אחרות‪ ,‬צריכים לדעת‪ ,‬שאם בעל הבית פוגם‬ ‫אורחים‪.‬‬ ‫בעי‪ð‬יו ו‪ð‬כשל בהסתכלות על האורחות‪ ,‬אין לו להזמי‪ð‬ם‬ ‫ואמרו רבותי‪ð‬ו בתלמוד‪ :‬כל מי שאי‪ð‬ו מלוה את חבירו‪,‬‬ ‫כלל‪ ,‬ואם מזמ‪ð‬ם לביתו‪ ,‬יצא שכרו בהפסדו‪.‬‬ ‫כאילו שופך דמים‪,‬ואם ליוהו‪ ,‬הרי זו סגולה שחבירו לא‬ ‫י‪ð‬זק בדרך‪.‬ואמרו בדרך רמז‪" :‬לויה" ראשי תיבות ‪ -‬לחיים‬ ‫ד‪.‬אדם שמזמין אורחים‪ ,‬והם ‪ð‬שארים לישון בביתו‪ ,‬יש‬ ‫וּלְשלום ילך האורח‪.‬‬ ‫להקפיד ולשמור על כללי הצ‪ð‬יעות‪ .‬ולכן לא יש‪ð‬ו כמה‬ ‫משפחות בחדר אחד‪ ,‬אלא כל משפחה ב‪ð‬פרד‪ .‬ואם אין‬ ‫יד‪.‬יש אומרים שמצות לויה אין לה שיעור‪ ,‬וככֹל שמלוה‬ ‫אפשרות לתת חדר לכל משפחה‪ ,‬יסדר להם לי‪ð‬ה במקום‬ ‫את אורחו יותר‪ ,‬שכרו גדול יותר‪ ,‬והעיקר שלא יפחות‬ ‫אחר‪ .‬ואם לא עשה כן‪ ,‬יצא שכרו בהפסדו‪.‬‬ ‫מללוותו ארבע אמות ]כ‪ (2) -‬מטר[‪.‬‬ ‫ואף שכיום ‪ð‬הגו להקל במצות לויה‪ ,‬מפ‪ð‬י שהאורחים‬ ‫ה‪.‬אסור לאשה ]בן פ‪ð‬ויה בין ‪ð‬שואה[ להציעה ולסדר לגבר‬ ‫מוחלים על כבודם‪ .‬עם כל זה יקפיד בעל הבית ללוות את‬ ‫את מיטתו לפ‪ð‬יו‪ .‬ולכן כשיש אורחים‪ ,‬צריכות ב‪ð‬ות הבית‬ ‫אורחו לכל הפחות ארבע אמות מביתו‪ ,‬משום שיש בזה‬ ‫להיזהר שלא להציע ולסדר להם את המיטות בפ‪ð‬יהם‪ ,‬כדי‬ ‫סגולה שלא יארע לאורח ‪ð‬זק בדרך‪ ,‬וגם משום שמלוה את‬ ‫שלא יגרמו להם הרהורי עבירה‪.‬‬ ‫השכי‪ð‬ה ההולכת עמו‪.‬‬ ‫יש להזהיר את ב‪ð‬ות הבית‪ ,‬שלא יגביהו את קולן בשעה‬ ‫ששרים "שלום עליכם" לפ‪ð‬י הקידוש‪ ,‬וכששרים שירי‬ ‫טו‪.‬אדם שמלוה את חבירו לתח‪ð‬ת האוטובוס‪ ,‬או שמלוהו‬ ‫שבת‪ ,‬מפ‪ð‬י שקוֹל באשה ערוה‪ ,‬ואסור לאורחים לשמוע את‬ ‫לרכבו‪ ,‬יעמוד המלוה עד שיעלם חבירו מעי‪ð‬יו‪ ,‬ואחר כך‬‫ִ‬ ‫קולן‪.‬‬ ‫ישוב המלַוה לביתו‪.‬‬ ‫ו‪.‬לא טוב עושים אותם שמזמי‪ð‬ים ל"שבת חתן" בחורי‬ ‫טז‪.‬ראובן שמֵ לַוה את שמעון‪ ,‬ואין ברצו‪ð‬ו של שמעון‬ ‫ישיבה מצד החתן‪ ,‬או חברות של הכלה לסעודת שבת‪ ,‬מפ‪ð‬י‬ ‫להטריח את ראובן‪ ,‬לא יאמר לו שיחזור לביתו‪ ,‬כי‬ ‫ששבת חתן מיועד לקרובי המשפחה בלבד‪ .‬ואלו דברים‬ ‫בהתלוותו אליו‪ ,‬גורם שתדבק עמו השכי‪ð‬ה הקדושה‪ ,‬ואם‬ ‫שהצ‪ð‬יעות יפה להם‪.‬‬ ‫יאמר לו שיחזור‪ ,‬כאילו מפריד ממ‪ð‬ו השכי‪ð‬ה‪.‬‬ ‫לפיכך אם אין רצו‪ð‬ו של שמעון להטריח את ראובן‪ ,‬לאחר‬ ‫ז‪.‬עצה טובה‪ ,‬שלא להזמין אורחים לבית כשהב‪ð‬ים‬ ‫שראובן ליוהו מעט‪ ,‬יאמר לו‪" :‬אין רצו‪ð‬י להטריחך עוד"‪,‬‬ ‫היקרים באים לשבת מהישיבה הקדושה‪ ,‬כדי שעיקר‬ ‫ובזה אי‪ð‬ו מפריד השכי‪ð‬ה ממ‪ð‬ו‪.‬‬ ‫תשומת הלב תהיה רק להם‪.‬‬ ‫וכן כשבאים החתן והכלה לשבת קודש‪ ,‬אין להזמין עוד‬ ‫יז‪.‬יש ליזהר שלא להיפרד מחבירו או מקרובו מתוך בכייה‪,‬‬ ‫אורחים‪ ,‬כדי שהחתן והכלה ירגישו שעושים הכל לכבודם‪,‬‬ ‫כי יש בזה סכ‪ð‬ה גדולה‪ .‬ואם אי‪ð‬ו יכול לעצור את עצמו‬ ‫וזה יסוד חשוב בה‪ð‬הגת הבית‪.‬‬ ‫מלבכות‪ ,‬יבכה קודם הפרידה‪.‬‬ ‫ח‪.‬הורים שמזמי‪ð‬ים לאירוח את חת‪ð‬ם שהשתדך עם בתם‬ ‫)"מאורס"(‪ ,‬אין לחתן לישון באותו בית שבו ‪ð‬מצאת‬ ‫ארוסתו‪ ,‬אלא ילך לישון אצל השכ‪ð‬ים או אצל ידידים‬ ‫בקרבת מקום‪ .‬ואם אין לחתן מקום אחר לישון‪,‬‬ ‫הגרים ִ‬ ‫ימ‪ð‬ע מלעשות שבת אצל ארוסתו‪.‬‬ ‫] ‪[4‬‬