gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בעקבי הראשונים · B'Ikvei Harishoinim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: בעקבי הראשונים · B'Ikvei Harishoinim

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

בעקבי הראשונים · B'Ikvei Harishoinim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעקבי הראשונים‬ ‫"לצאת בעקבי הראשונים אריות שבחבורה ‪ ‬גאוני הדורות בעלי גבורה" (לשון הרמב"ן בהקדמה לפירושו)‬ ‫● גליון צ"ה‬ ‫עיון בפשוטו של מקרא בעקבות רבותינו‪ ,‬רש"י ובעלי מחלוקתו‬ ‫האזינו תשפ"ז ●‬ ‫א‪ .‬האם עונים 'ברוך שם' דווקא על שם הנקרא ככתבו‬ ‫כלומר‪ ,‬שם הוי"ה בגבולין אינו‬ ‫אחר 'ברכה שבמקדש'‬ ‫ל ֵׁקינו‪( :‬לב‪ ,‬ג)‬ ‫ִּכי ֵׁשם ה' אֶ ְק ָרא הָ בו ג ֶֹדל לֵׁ א ֹ‬ ‫נקרא ככתבו‪ ,‬וכמו שאמרו‬ ‫בפסחים (נ‪ ,‬א) ובקידושין (עא‪,‬‬ ‫פשטות כוונת רש"י בפירוש‬ ‫כי שם ה' אקרא‪ :‬הרי כי משמש בלשון כאשר‪,‬‬ ‫א )‪:‬‬ ‫הפסוק הוא‪ ,‬שמשה אמר‬ ‫כמו‪ ,‬כי תבאו אל הארץ (ויקרא כג‪ ,‬י)‪ ,‬כשאקרא‬ ‫לישראל‪ ,‬שבכל פעם שהוא‬ ‫"זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר‬ ‫ואזכיר שם ה'‪ ,‬אתם הבו גודל לאלקינו וברכו‬ ‫יזכיר את שם ה' בתוך דברי‬ ‫(שמות ג‪ ,‬טו)‪ ,‬אמר הקדוש ברוך‬ ‫שמו‪ .‬מכאן אמרו‪ ,‬שעונין ברוך שם כבוד מלכותו‬ ‫השירה שהוא עומד לומר‪ ,‬יתנו‬ ‫הוא‪ ,‬לא כשאני נכתב אני נקרא‪,‬‬ ‫אחר ברכה שבמקדש‪.‬‬ ‫הם שבח לה'‪ ,‬ויאמרו‪ ,‬ברוך שם‬ ‫אני נכתב ביו"ד ה"א‪ ,‬ונקרא‬ ‫כבוד מלכותו‪ .‬ומוסיף רש"י‪,‬‬ ‫באל"ף דל"ת‪".‬‬ ‫שמכאן למדו חכמים‪ ,‬שאף על כל ברכה שבמקדש‪ ,‬עונים‬ ‫ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‪.‬‬ ‫אבל במקדש אומרים את השם ככתבו‪ ,‬ביו"ד ה"א‪ ,‬וכמו‬ ‫שלמדו בסוטה (לח‪ ,‬א) מהפסוק (במדבר ו‪ ,‬כז) 'ושמו את‬ ‫ויש להקשות בדברי רש"י מספר קושיות‪ :‬א) אם למדים‬ ‫שמי'‪ ,‬עיין שם‪ .‬ולפי זה‪ ,‬הטעם שדוקא בברכה שבמקדש‬ ‫מכאן שהזכרת שם ה' מחייבת ענייה של 'ברוך שם'‪ ,‬היה‬ ‫עונים ברוך שם וכו' ולא בברכות שבגבולין‪ ,‬הוא משום‬ ‫לנו ללמוד כן גם על ברכות שבגבולין ולא רק על ברכה‬ ‫שרק הברכות שבמקדש נאמרות בשם ככתבו‪ .‬והדרשה‬ ‫שבמקדש‪ ,‬שהרי הזכרת השם שהייתה כאן לא הייתה‬ ‫שבפסוק כאן היא‪ ,‬כי 'שם ה'' אקרא‪ ,‬כלומר כשאזכיר את‬ ‫במקדש‪ .‬ב) הרי בשירת משה לא נאמרה ברכה כלל‪ ,‬אלא‬ ‫שם ה' בפירוש‪ ,‬אז הבו גודל לאלוקינו‪ .‬אבל שאר הברכות‬ ‫הזכרת שם בעלמא‪ ,‬ואם כן מדוע נלמד מכאן שעונין אחר‬ ‫שבגבולין שאין מזכירים בהם את השם אלא בכינויו‪ ,‬אין‬ ‫'ברכה שבמקדש'‪ ,‬ולא נלמד שכל הזכרת שם מחייבת‬ ‫הזכרת שם כזו מחייבת עניית ברוך שם‪ .‬וכדברים האלה‬ ‫ענייה‪ .‬ג) לשם מה הביא רש"י בכלל את דין עניית שם‬ ‫כתב הרע"ב גם בפירושו למשנה בתענית (פ"ב מ"ה)‪ ,‬עיין‬ ‫אחר הברכות‪ ,‬הרי בשביל פירוש הפסוק כאן די לבאר‪,‬‬ ‫שם [וראה כעין זה במאירי בתענית (טז‪ ,‬ב)]‪.‬‬ ‫שמשה אמר לישראל‪ ,‬בעת שאזכיר שם ה' אתם תשבחו‬ ‫לאלוקינו‪.‬‬ ‫אלא שיש לתמוה‪ ,‬אם כדבריהם שאין עניית ברוך שם אלא‬ ‫בהזכרת שם המפורש‪ ,‬אם כן איך אמר משה לישראל‬ ‫עניית ברוך שם רק על השם ככתבו‬ ‫'הבו גודל לאלוקינו' על דברי השירה‪ ,‬הרי לכאורה אף‬ ‫והנה כבר דברו מפרשי רש"י‪ ,‬מדוע עונין 'ברוך שם' דוקא‬ ‫משה לא היה יכול להזכיר את שם ה' אלא בכינויו‪ ,‬וכהדין‬ ‫על 'ברכה שבמקדש'‪ .‬בברטנורא (עמר נקא כאן)‪ ,‬גור אריה‬ ‫המבואר בפסחים ובקידושין שם‪ ,‬ואם משה עצמו לא‬ ‫ומשכיל לדוד‪ ,‬כוונו שניהם לדבר אחד‪ ,‬ופירשו על פי הדין‬ ‫הזכיר שם המפורש‪ ,‬מדוע נפרש 'כי שם ה' אקרא' רק‬ ‫המבואר במשנה בסוטה (לז‪ ,‬ב) ובתמיד (פ"ז מ"ב)‪:‬‬ ‫בשם ככתבו‪ .‬וצריך עיון‪.‬‬ ‫"במקדש‪ ,‬אומר את השם ככתבו‪ ,‬ובמדינה‪ ,‬בכנויו‪".‬‬ ‫ב‪ .‬סתירה במקורות‪ ,‬מנין לומדים את חובת עניית 'ברוך שם'‬ ‫ובגמרא (לז‪ ,‬א) איתא על זה‪:‬‬ ‫מקור דברי רש"י שמהפסוק 'כי שם' למדים על חובת‬ ‫"והן עונין אחריו‪ .‬תניא‪ ,‬רבי אומר‪ ,‬כי שם ה' אקרא הבו‬ ‫עניית 'ברוך שם'‪ ,‬לכאורה הוא מהסוגיא ביומא‪ .‬שבמשנה‬ ‫שם (לה‪ ,‬ב) נאמר‪:‬‬ ‫גדל לאלקינו‪ ,‬אמר להם משה לישראל‪ ,‬בשעה שאני‬ ‫מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אתם הבו גדל‪ .‬חנניה‬ ‫"וסומך שתי ידיו עליו ומתודה‪ ,‬וכך היה אומר‪ ,‬אנא השם‬ ‫בן אחי רבי יהושע אומר‪ ,‬זכר צדיק לברכה (משלי י‪ ,‬ז)‪,‬‬ ‫עויתי פשעתי חטאתי וכו'‪ ,‬ככתוב בתורת משה עבדך‬ ‫אמר להם נביא לישראל‪ ,‬בשעה שאני מזכיר צדיק‬ ‫(ויקרא טז‪ ,‬ל)‪ ,‬כי ביום הזה יכפר וגו'‪ ,‬והן עונין אחריו‪,‬‬ ‫עולמים‪ ,‬אתם תנו ברכה‪".‬‬ ‫ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‪".‬‬ ‫להערות והארות‪ ,‬ולהצטרפות לרשימת המנויים‪ :‬שמעון גומבו ‪ss025322898@gmail.com - 0527152244 -‬‬ ‫בפשטות היה נראה ליישב הסתירה‪ ,‬שבאמת נאמרו‬ ‫גם הרמב"ם (עבודת יוהכ"פ פ"ב ה"ז) הביא מקור בספרו‬ ‫בעניין זה שני דינים שונים‪ .‬בגמרא ביומא למדנו מהפסוק‬ ‫להלכה זו‪ ,‬כדברי רבי‪:‬‬ ‫'כי שם ה' אקרא'‪ ,‬שכל הזכרת שם ה' מחייבת עניית 'ברוך‬ ‫"כל הכהנים והעם העומדים בעזרה כשהם שומעים את‬ ‫שם'‪ ,‬ועניה זו אינה במקום עניית אמן‪ ,‬אלא היא דין בפני‬ ‫השם המפורש יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה‪ ,‬היו‬ ‫עצמו‪ ,‬שעצם הזכרת השם מחייבת אמירת שבח של 'ברוך‬ ‫שם'‪ .‬ומה שדרשו בגמרות הנזכרים מהפסוק‪' ,‬ויברכו שם‬ ‫כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים בשכמל"ו‪,‬‬ ‫כבודך'‪ ,‬הוא דין אחר הנאמר רק לענין ברכות‪ ,‬שבמקדש‬ ‫שנאמר‪ ,‬כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו‪".‬‬ ‫אין מספיק לענות אמן על הברכות‪ ,‬אלא יש לענות בברכה‬ ‫אלא שיש להקשות בענין זה סתירה מסוגיא אחרת‪ .‬שכך‬ ‫בפני עצמה‪ ,‬וזהו שעונים ואומרים 'ברוך שם וכו''‪.‬‬ ‫אמרו בתענית (טז‪ ,‬ב)‪:‬‬ ‫והטעם שאנו צריכים את שני הדינים‪ .‬הנה הדין הראשון‬ ‫"תניא‪ ,‬בגואל ישראל מאריך‪ ,‬ובחותמה הוא אומר‪ ,‬מי‬ ‫הנלמד מ'כי שם ה' אקרא'‪ ,‬פשוט שהוא נצרך‪ ,‬שכן הוא‬ ‫שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע‬ ‫נאמר אף במקום שאין בו ברכה‪ ,‬ואין מהותו ענייה על‬ ‫הברכה‪ ,‬אלא ענייה על השם הנאמר אף שלא בתוך‬ ‫בקול צעקתכם היום הזה ברוך גואל ישראל‪ ,‬והן עונין‬ ‫הברכה‪ .‬ולכן הוא נלמד כאן מהפסוק 'כי שם ה' אקרא'‪,‬‬ ‫אחריו אמן וכו'‪ ,‬במה דברים אמורים‪ ,‬בגבולין‪ ,‬אבל‬ ‫שלא נזכר בפסוק זה ברכה כלל‪ ,‬ומשה לא בירך ברכה‬ ‫במקדש אינו כן‪ ,‬לפי שאין עונין אמן במקדש‪ .‬ומנין שאין‬ ‫אלא אמר שירה‪.‬‬ ‫עונין אמן במקדש‪ ,‬שנאמר (נחמיה ט‪ ,‬ה)‪ ,‬קומו ברכו את ה'‬ ‫ומה שאנו צריכים לדין השני הנדרש מהכתוב בנחמיה‪,‬‬ ‫אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבדך וגו'‪ .‬יכול‬ ‫והרי כבר ידענו מדברי תורה שכל הזכרת שם מחייבת‬ ‫על כל ברכות כולן לא תהא אלא תהלה אחת‪ ,‬תלמוד‬ ‫אמירת 'ברוך שם'‪ ,‬ואיזה חיוב נוסף בענייה על הברכה‪.‬‬ ‫לומר (שם)‪ ,‬ומרומם על כל ברכה ותהלה‪ ,‬על כל ברכה‬ ‫יש לומר שחלוקה אמירת 'ברוך שם' הנאמרת בהזכרה‬ ‫תן לו תהלה‪ .‬ואלא במקדש מהו אומר‪ ,‬ברוך ה' אלהים‬ ‫לאמירת 'ברוך שם' האמורה בברכה‪ .‬שאמירת 'ברוך שם'‬ ‫אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל‪,‬‬ ‫הנאמרת בהזכרה‪ ,‬הרי אומרים אותה בשעה שהמזכיר‬ ‫והן עונין אחריו‪ ,‬ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‪".‬‬ ‫אומר את שם ה'‪ ,‬וכמו שאמרו בכהן גדול ביום הכיפורים‪,‬‬ ‫שבשעה שהכהן הזכיר את השם‪ ,‬אז היו העם עונים 'ברוך‬ ‫ומובאת דרשה זו גם בברכות (סג‪ ,‬ב) ובסוטה (מ‪ ,‬ב)‪ .‬ועיין‬ ‫שם'‪ .‬אבל עניית 'ברוך שם' האמורה בברכות‪ ,‬אינה‬ ‫ברש"י בכל המקומות הנ"ל שמבואר להדיא‪ ,‬שמהפסוק‬ ‫נאמרת בעת אמירת השם‪ ,‬אלא היא נאמרת בסוף‬ ‫'ויברכו שם כבודך'‪ ,‬למדים לעונים שיש להם לענות על‬ ‫הברכה‪ ,‬וכענייה על הברכה עצמה‪ .‬וכמו שאמרו להדיא‬ ‫הברכה‪' ,‬ברוך שם כבוד וגו''‪ .‬ולכאורה יש כאן סתירה‬ ‫בברייתא הנ"ל‪ ,‬שהחזן אומר 'ברוך ה' וכו' גואל ישראל'‪,‬‬ ‫מפורשת‪ ,‬שבגמרא ביומא משמע שדין זה נלמד מדברי‬ ‫ואז עונין אחריו 'ברוך שם וכו''‪[ .‬וראה בתוספות בסוטה‬ ‫תורה‪ ,‬שבהזכרת שם ה' צריך להביא גודל לאלוקינו‪.‬‬ ‫(מ‪ ,‬ב ד"ה וכל כך) שמבואר בתוך דבריו חילוק זה‪].‬‬ ‫ומאידך בברכות ובתענית ובסוטה משמע‪ ,‬שהוא נלמד‬ ‫מדברי קבלה מהפסוק בנחמיה‪.‬‬ ‫מרש"י כאן נראה שהוא דין אחד‬ ‫היה אפשר לומר שיש כאן מחלוקת בין הסוגיות‪,‬‬ ‫אלא שמדברי רש"י שבפרשתנו נראה לכאורה שלא כיסוד‬ ‫והברייתא בתענית וכו' אינה הולכת לשיטת רבי הדורש כן‬ ‫זה‪ ,‬שכן רש"י מביא על הפסוק 'כי שם ה' אקרא'‪' ,‬מכאן‬ ‫מהפסוק 'כי שם ה' אקרא'‪ .‬אבל אין זה מסתבר‪ ,‬שאם כן‬ ‫אמרו שעונין ברוך שם על ברכה שבמקדש'‪ .‬ולפי מה‬ ‫לא היה לרמב"ם להביא את דברי רבי‪ ,‬שאינם עולים יפה‬ ‫שנתבאר‪ ,‬הדין של ענייה על ברכה שבמקדש הוא דין אחר‬ ‫עם שלושה סוגיות בש"ס‪[ .‬אלא שכבר כתבו הרבה ממפרשי‬ ‫הנלמד מהפסוק בנחמיה‪ ,‬ולא מהפסוק כאן‪ ,‬ויותר היה‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬שבענין הדרשות לא הקפיד הרמב"ם כל כך‪ ].‬וכמו‬ ‫לרש"י להביא את הענייה על השם של הכה"ג ביו"כ‪.‬‬ ‫כן בדעת רש"י אין זה נראה‪ ,‬שאם כן לא היה לרש"י‬ ‫[ואפשר‪ ,‬שבכל ענייה על ברכה‪ ,‬מתקיים גם הדין הראשון‬ ‫להכניס עצמו כאן במחלוקת ולכתוב 'מכאן אמרו'‪,‬‬ ‫הנלמד מהפסוק‪' ,‬כי שם ה' אקרא‪ ,‬ודו"ק‪ .‬עוד אפשר שיש‬ ‫כשבגמרא בכמה מקומות דרשו זאת ממקום אחר‪,‬‬ ‫רק דין אחד הנלמד מ'כי שם'‪ ,‬אבל עדיין לא ידענו מהי‬ ‫ובעיקר‪ ,‬כשאין דרשה זו מוסיפה לפירוש הכתוב‪.‬‬ ‫הענייה‪ ,‬ומנחמיה למדו שיש לענות 'ברוך שם'‪ .‬אך ברש"י‬ ‫שני דינים ‪ -‬ענייה בהזכרה וענייה על ברכה‬ ‫לא משמע כן‪ .‬ואכמ"ל‪].‬‬ ‫העולה מן הדברים בקצרה‪:‬‬ ‫א] הקשו מנין לרש"י שמכאן למדנו דוקא בעניה על ברכה שבמקדש‪ .‬הרע"ב והגו"א מתרצים‪ ,‬שמהפסוק 'כי שם ה'‬ ‫אקרא' דורשים שרק על שם הנאמר ככתבו יש לענות 'ברוך שם'‪ .‬וקשה‪ ,‬הרי משה עצמו בשירתו לא אמר שם ככתבו‪.‬‬ ‫ב] צ"ע שביומא דרשו עניית ברוך שם מ'כי שם וגו''‪ ,‬ובתענית ועוד‪ ,‬דרשוהו מהפסוק בנחמיה‪ .‬יש לומר שיש שני דינים‪,‬‬ ‫דין 'הבו גודל' בכל הזכרת שם‪ ,‬ודין 'ויברכו שם כבודך'‪ ,‬כענייה על הברכות‪ ,‬אך ברש"י כאן משמע שהכל דין אחד‪.‬‬ ‫להערות והארות‪ ,‬ולהצטרפות לרשימת המנויים‪ :‬שמעון גומבו ‪ss025322898@gmail.com - 0527152244 -‬‬