אור פנימי · Ohr Pnimi — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

בס"ד
גליון י'
משוכתב מתוך שיעורים
קרוב אצל הבורא .אחריו עולם הבריאה -מלשון "בַּ ר" -
מבחוץ .עולם היצירה -עולם נמוך יותר ,ולבסוף עולם העשיה.
תמצית הגליונות הקודמים
העולם הזה אינו עולם העשיה :עולם העשיה הוא עולם רוחני בגליונות הקודמים למדנו שמטרת הבריאה היא להיטיב
ואילו העולם הזה הוא עולם גשמי ,חומרי ,שנמצא מתחת לנבראיו .לשם כך ברא הקב"ה בנבראים את ה"רצון לקבל",
לעולם העשיה. שהוא הכלי הראוי לקבל את השפע האלוקי .ככל שהרצון
גדול יותר ,כך גדלה גם האפשרות ליהנות מן הטוב שהוכן
מדוע העולם הזה נקרא לפעמים "עולם העשיה"? כיון שההשגה
לנבראים במחשבת הבריאה.
הרוחנית הראשונה שאדם יכול להשיג בעולם היא עולם העשיה.
בדומה לנשמה המלובשת בגוף ,כך ה"נשמה" של העולם הזה עוד למדנו ,כי הרצון לקבל הוא החידוש שבבריאה – "יש
החומרי ,היא עולם העשיה. מאין" – והוא המהות הפנימית של כל הנבראים .אולם דווקא
מה הסיבה בעצם שיש צורך בעולם הזה ,החומרי? משום שהבורא הוא משפיע והנברא מטבעו רוצה לקבל,
נוצרה ביניהם הופכיות הצורה ,והיא שורש
למדנו שמטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו.
עיקר הטבת הבורא היא רוחנית, הריחוק שלנו מן הבורא.
ברור שעיקר ההטבה היא לא גלידה ...גם לא
א"כ מהו הצורך בעולם הגשמי? בגליון האחרון התבוננו בדברי בעל הסולם
מדובר בריבוי כסף וזהב ,ולא בשאר תענוגות
העולם הזה .עיקר ההטבה של הבורא היא הטבה רוחנית: המבאר כיצד ברא הקב"ה שתי מערכות מקבילות – אבי"ע
להודיע אלוקותו לנבראים. דקדושה ואבי"ע דטומאה – שהן בבחינת "זה לעומת זה עשה
אלוקים" .למדנו שהרצון לקבל לעצמו נמשך דרך מערכת
אם כך ,לכאורה היה מן הראוי שנהיה בגן עדן ,ושם נקבל את
הטומאה ,ולכן הקליפות נקראות "מתים" ,ואילו הקדושה היא
ההטבה הרוחנית הזו ,ונחיה בדבקות עילאית בבורא ית' .מה
הצורך בעולם הגשמי הזה ובגוף החומרי שלנו? איזו תועלת השוואת הצורה לבורא ית' ,שהיא הדבקות בו.
יש בהם? בגליון זה נבאר את הסיבה לכך שמקום עבודתנו הוא דווקא
מבאר רבינו שהעולם הזה נברא כדי ש"תהיה בו מציאות גוף בעולם החומרי ,ונתחיל לפרט את שלבי התפתחות האדם
בעבודתו מול הרצון לקבל.
ונשמה ,וכן זמן קלקול ותיקון".
הבורא רצה שיהיה מקום של קלקול ,על מנת שהנבראים
יבצעו בו תיקון .לצורך כך חייבת להיות מציאות של זמן.
מה המשמעות של זמן? זמן פירושו שהמציאות הקודמת
פרק א'
חלפה ואיננה ,וכעת יש לפנינו מציאות חדשה .אם המצב הצורך בעולם הזה הגשמי
הקודם נשאר בדיוק כמות שהוא ללא שום שינוי ,לא שייך
לומר שחלף זמן ,וכמו שכותב רבינו (תע"ס ח"א הסתכ"פ "ונשתלשלו העולמות עד למציאות עולם הזה הגשמי,
ט"ז)" :שאם היה האדם עם סביבתו במצב של מנוחה דהיינו למקום שתהיה בו מציאות גוף ונשמה ,וכן זמן קלקול
מוחלטת ,לא היה יודע אז ממושג הזמן ולא כלום". ותקון".
בעולמות הרוחניים אין מציאות של זמן ,מפני ש'אין העדר (מרן בעל הסולם ,הקדמה לספר הזוהר ,סעיף י"א)
ברוחניות' .דבר אינו נעלם ואינו מתחלף ,כיוון שכל דבר רוחני מהם העולמות הרוחניים?
הוא נצחי .לכן לא קיימת שם מציאות של זמן כפי שאנחנו
העולמות הרוחניים הם ארבעת העולמות אבי"ע :העולם
מכירים אותה .ממילא אין בעולמות רוחניים מציאות של
העליון ביותר הוא עולם האצילות ,שנקרא כך מלשון "אצלו",
א
עם אותו רצון לקבל לעצמו ,בלי שום מחשבה אמיתית על קלקול ותיקון .המצב הוא 'קבלה' מוחלטת במערכת עולמות
זולתו ,ואפילו לא על אשתו או על ילדיו. אבי"ע דטומאה ,ולעומתו 'השפעה' מוחלטת במערכת
הוא רואה את כולם דרך המשקפיים של עצמו בלבד :מה עולמות אבי"ע דקדושה .משום כך ,שתי המערכות הללו
ההוא יכול לתת לי? כדאי לי לחייך אליו? אם כן ,אתייחס אליו כשלעצמן אינן יכולות להביא לידי מימוש מטרת הבריאה,
יפה .אם לא -אתעלם ממנו... וכפי שיתבאר בהמשך.
אם הוא לא יעבוד על הרצון לקבל שלו ולא יתפתח ,הוא עלול לכן הביא אותנו הבורא לעולם הזה ,החומרי :כדי שנוכל
להישאר כל החיים במצב של "עד י"ג שנה". לחיות במסגרת של זמן ולהיות בתחילה במצב של קלקול,
ואחר כך לעבור מקלקול לתיקון ,שבזאת תלויה כל מטרת
וכפי ששמעתי פעם ,שבי"ג שנה הבחור נקרא "בר מצוה" ,כי
הבריאה.
אז מתחילה אצלו האפשרות לקבל את הנשמה הקדושה על
ידי היגיעה בתורה ומצוות ,כפי שיבואר להלן ,אבל אין פירוש
הדבר שזה מוכרח לקרות.
נקודות קצרות
גם בגיל ארבעים ,חמישים או שישים ,האדם עלול להישאר • עיקר הטבת הבורא לאדם היא הטבה רוחנית.
עם אותה נפש בהמית ...במקרה זה ,גם כאשר הוא יחליט • העולם הזה נברא כדי שתהיה בו מציאות של גוף ונשמה וזמן
לתת הטבה למישהו ,הכל יהיה במסגרת של רצון לקבל קלקול ותיקון.
לעצמו ,ולצורך המטרה הזו. • זמן פירושו שינוי ,ולכן רק בעולם הזה אפשר לעבור מקלקול
בשביל להמחיש זאת ,נביא כדוגמה את "מבחן המרשמלו" לתיקון.
המפורסם ,שנערך לפני למעלה מחמישים שנה • ברוחניות אין העדר ואין מציאות של זמן ,ולכן מימוש מטרת
באוניברסיטת סטנפורד. הבריאה שייך דווקא לעולם הזה.
בניסוי הוכנסה קבוצת ילדים קטנים לחדר ריק ,ובמרכזו הונח
על השולחן מרשמלו .החוקרים אמרו לילדים שהם יכולים
לאכול את המרשמלו מיד ,אבל אם יתאפקו כרבע שעה ולא פרק ב'
יאכלו אותו עד שהחוקר יחזור ,יקבלו מרשמלו נוסף.
חלק מהילדים לא התאפקו ואכלו את המרשמלו מיד .אחרים
מצב הקלקול – עד י"ג שנה
התאמצו מאוד להתגבר על הפיתוי :סובבו את הראש ,עצמו " כי הגוף ,שהוא הרצון לקבל לעצמו ,נמשך משורשו
את העיניים ,שרו לעצמם או שיחקו בידיים כדי להסיח את שבמחשבת הבריאה ,ועובר דרך המערכה של העולמות
דעתם ,עד שהצליחו להמתין ולקבל מנה כפולה של מרשמלו. דטומאה ,כמו שכתוב "עיר פרא אדם יוולד".
האם ניתן לקרוא לזה התגברות על הרצון לקבל? הילדים (המשך סעיף י"א)
הקטנים התגברו על תאוות האכילה? על המשיכה
אדם נולד במצב של "עיר פרא" – כלומר ,רצון לקבל גולמי ולא
למרשמלו? ממש לא .כל המהות כאן היא רצון לקבל .כל
מפותח .תינוק משעה שנולד רואה את עצמו כמרכז העולם.
העבודה שנעשתה כאן היא בתוך מסגרת ה"רצון לקבל":
הוא מכיר את אמא שלו רק באותה מידה שהיא מאכילה אותו
הילד לא ויתר על המרשמלו מפני שרצה להיטיב למישהו
ומטפלת בו .כשמשהו קורה לא לפי רצונו ,הוא צורח ,מכה,
אחר ,אלא מפני שהוא עשה חשבון פשוט :אם אמתין מעט,
לוקח כלבבו ,ובאופן כללי בטוח שכל העולם שייך לו .זהו 'רצון
ארוויח יותר.
לקבל' בטהרתו.
זה סוג של מסחר :לוותר על רצון לקבל קטן ,בשביל רצון
ככל שעובר הזמן הוא לומד שיש עוד אנשים בעולם ,ואז הוא
לקבל גדול .התגברות על תאווה קטנה כדי לקבל תאווה
מבין שלפעמים כדאי לו לוותר כדי להשיג את רצונותיו .הוא
גדולה .אין כאן יציאה מן הרצון לקבל ,אלא רק שימוש מושכל
נעשה 'סוחר' ומחשב" ,אם אני אסכים לתת לו ,אני ארוויח
יותר בו.
כך וכך ,וזה כדאי לי ".זה עדיין נקרא שהוא תחת שליטת
היציאה מהרצון לקבל היא רק אם האדם בוחר להתפתח - הרצון לקבל.
וכאן אנו עוברים לשלב הבא.
ממשיך רבינו" :ונשאר משועבד תחת המערכה ההיא עד
נקודות קצרות י"ג שנה ,והוא זמן הקלקול".
בעל הסולם מסביר שאדם משועבד למערכת הרצון לקבל עד
• אדם נולד במצב של רצון לקבל לעצמו.
י"ג שנה .אבל חשוב להבין שי"ג שנה אינן בהכרח בגיל שלוש
• מצב זה של שליטת הרצון לקבל נקרא עד י"ג שנה.
עשרה .אדם יכול להגיע גם לגיל שבעים ושמונים ולהישאר
ב
לעשות בהם נחת רוח ליוצרו ולא לתועלת עצמו ,אין שום
תחבולה שבעולם מועילה לנו להפוך טבעו .ומכאן תבין את פרק ג'
גודל החומרה של העסק בתורה ומצוות לשמה ,כי אם גם
כוונתו בתורה ומצוות אינה לתועלת הקב"ה אלא לתועלת זמן התיקון – מי"ג שנה
עצמו ,הרי לא בלבד שלא יהפך טבע הרצון לקבל שבו ,אלא " ועל ידי עסק התורה והמצוות מי"ג שנים ואילך ,שעוסק על
אדרבה הרצון לקבל שבו ,הוא יהיה הרבה יותר ממה שיש לו
מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו ,הוא מתחיל לטהר הרצון
מטבע בריאתו" ...עכ"ל.
לקבל לעצמו המוטבע בו ,ומהפכו לאט לאט על מנת
אמנם בהקדמה לתלמוד עשר הספירות מבאר רבינו שתחילת להשפיע"...
העבודה מוכרחת להיות בבחינת "שלא לשמה" ,ומתוך כך
(המשך סעיף י"א)
זוכה האדם לבוא ל"לשמה" ,כפי שיתבאר ויורחב בהמשך
ההקדמה (סעיפים ל' – ל"א). רבינו מבאר כאן ,שעל ידי העסק בתורה ובמצוות מי"ג שנה
ואילך ,המאור שבתורה מתחיל להשפיע על האדם.
כן מובא בספר הק' 'שמעתי' שרבינו אמר" :בכדי לבוא לשמה
צריכין ללמוד הרבה שלא לשמה ,היינו שיתייגע ויעמול מדברי רבינו ניתן ללמוד נקודה יסודית :האדם עלול לחשוב
בהשלא לשמה ,ואז יכול לראות האמת שעדיין לא זכה שיוכל לשנות את טבעו בכל מיני דרכים ,אך אין הדבר כן .גם
ללשמה .משא"כ כשלא מתייגעין קודם עם הרבה כוחות ,אין אם ירגיל את עצמו שוב ושוב ,אלף פעמים ביום ,לעשות
לו האפשרות לראות האמת" ...עכ"ל. מעשי השפעה ,לא יוכל להפוך את טבע הרצון לקבל בכוחות
עצמו ,אלא רק על ידי העמל והיגיעה בתורה ומצוות.
עוד כותב רבינו בהסולם (בראשית חלק ג' דף ס"ד)" :שאם
יעסוק אדם בתורה ומצות אפילו להנאת עצמו ,מ"מ ע"י וכפי שסיפר כ"ק הרבי מקלויזנבורג זצ"ל ,בשם אביו ששמע
המאור שבה ירגיש הפחיתות והשחיתות הנוראה ,שיש מדו"ז הרה"ק רבי אביגדור מדוקלא זי"ע שאמר על עצמו:
בטבע הקבלה לעצמו ,ואז יתן אל לבו לפרוש את עצמו מטבע "צמתי משבת לשבת ,הלכתי לערוך גלות ,קיבצתי נדבות
הקבלה הזו ,ויתמסר לגמרי לעבוד רק להשפיע נחת רוח וישנתי בחוצות ,משך חצי שנה לא החלפתי כותנתי וישנתי
ליוצרו וכו' ואז יפקח ה' את עיניו ויראה לפניו עולם מלא על הארץ ,שברתי את הקרח שעל גבי הנהר וירדתי לטבול
מתכלית השלימות ,שאין בו כל חסרון כל שהוא"... שם עד שקפאתי ,עשיתי גלגולי שלג והלקיתי גופי עם
בריעכ"ץ (מין עשב השורף) ,ואני אומר לך ,שאת הבחור הזה
אולם עכ"ז כבר כאן מלמד אותנו רבינו מהי התכלית שאליה
(היצר הרע) יכולים לנצח רק על ידי דף גמרא ותוספות"...
עלינו לשאוף :לעסוק בתורה ובמצוות על מנת להשפיע נחת
רוח ליוצרו ולהגיע ל'השוואת הצורה' ,לדבקות בבורא ב"ה. נמצאנו למדים ,שהאדם אינו יכול בכוחות עצמו להגיע
את הדבקות הזאת יוכל האדם להשיג רק על ידי עמל בתורה להשפעה ודבקות בבורא .רק ע"י עמל ויגיעה בתורה ,המאור
ובמצוות על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו ולא מתוך כוונה שבה יטהר את הרצון לקבל ויהפוך אותו בהדרגה לעל מנת
לתועלת עצמו. להשפיע.
את המטרה הזו האדם צריך להציב מול עיניו כבר בתחילת באיזה אופן המאור שבתורה מתחיל להשפיע על האדם?
הדרך ,אחרת לעולם לא יגיע למטרתו ,וכלשון רבינו בכתביו: מדגיש כאן רבינו שמדובר דווקא "שעוסק על מנת להשפיע
"במלחמת ה' צריך להזהר בכל פנותיו אשר פונה ,להשים נחת רוח ליוצרו" .עיקר התיקון הוא בעבודה בתורה ובמצוות
כנגד עיניו את המטרה .על דרך משל ברובה קשת ,אם על מנת להשפיע נחת רוח לבורא ,ולא לתועלת עצמו כלל.
מסתכל על המטרה ,יכול להיות שלא יחטיא אותה .ואם לא וכך לשון הרמב"ם" :אמרו חכמים הראשונים שמא תאמר
יסתכל עליה ,אז בלי ספק שיחטיא את המטרה ועבודתו הריני למד תורה בשביל שאהיה עשיר ,בשביל שאקרא רבי,
בחנם .כמו כן במלחמת השי"ת ,אם לא יהי' בעת העבודה בשביל שאקבל שכר בעולם הבא .תלמוד לומר 'לאהבה את
המטרה ׂשּומַּ ה נגד עיניו ,אז ודאי יהיה יגיעו לריק" .עכ"ל. ה'' .כל מה שאתם עושים ,לא תעשו אלא מאהבה .ועוד אמרו
חכמים :במצותיו חפץ מאד -ולא בשכר מצותיו .וכן היו גדולי
נקודות קצרות החכמים מצוים לנבוני תלמידיהם ומשכיליהם ביחוד :אל תהיו
כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס" ,עכ"ל.
• המאור שבתורה מטהר את הרצון לקבל כאשר האדם עוסק
בתורה ובמצוות על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. (המדע ,הלכות תשובה)
• תחילת העבודה היא בהדרגה ,אך תכליתה להגיע ללשמה. כן כותב רבינו (במשא לסיום הזהר)" :לפיכך נתן לנו השי"ת
תורה ומצוות ,שנצטוינו לעשותן רק על מנת להשפיע נחת
• מטרת העבודה היא השוואת הצורה ודבקות בבורא.
רוח להקב"ה .ולולא העסק בתורה ובמצוות לשמה ,דהיינו,
ג
וכך כתב בקצרה הרה"צ רבי יוסף ויינשטוק זצ"ל בשם רבינו:
" משל לאחד ששם אוצר גדול בחדר חשוך .והבן אשר יושב פרק ד'
בחדר החשוך ,מה חסר לו? רק להדליק נר שיראה את
האוצר". נפש דקדושה
כך נוהג הקב"ה עם האדם :בתחילה כל הטוב מכוסה ,האדם ממשיך רבינו" :שבזה הולך וממשיך נפש קדושה משורשה
"עַּ יִׂר פֶּ ֶּרא יוולד" -נמצא במצב של 'נפש הבהמית' ואינו יכול במחשבת הבריאה והיא עוברת דרך המערכה של העולמות
להשיג כלום ,לטובתו .אחר כך ככל שהכלים שלו מתפתחים דקדושה והיא מתלבשת בגוף .והוא הזמן של התיקון"...
ומתתקנים ,כך יכולים להתגלות אליו דרגות נשמתו והאורות
(המשך סעיף י"א)
האלוקיים.
את המשמעות של "נפש קדושה" ,ואת עניין המעבר דרך
ככל שהכלי שלו יהיה מתוקן יותר בהשוואת הצורה ליוצרו ,כך
העולמות דקדושה עד התלבשותה בגוף ,יבאר רבינו בסעיפים
יהיה ראוי ומסוגל יותר לקבל את השפע שהוכן עבורו
הבאים.
במחשבת הבריאה.
רבינו מבאר שע"י עבודת האדם בתורה ומצוות ,הוא הולך
וממשיך את מדרגות נשמתו ,והאורות הקדושים של חלקי
נשמתו מתגלים ומאירים לו .כפי שיבאר להלן ,הדבר תלוי
נקודות קצרות בכמות ובאיכות העבודה ,אך כל עוד לא יתייגע האדם בעמל
• באמצעות עבודת התורה והמצוות האדם הולך וממשיך התורה והמצוות ,יישאר בדרגת נפש הבהמית כל ימיו.
את מדרגות נשמתו.
וכך המתיק פעם כ"ק הרבי הרב"ש אשלג זצ"ל בנועם שיחו:
• ככל שהכלים מתפתחים ומתתקנים ,כך יכולים להתגלות
"מיום בריאת העולם יש כביכול 'ויכוח' בין הבורא ב"ה
בהם אורות הנשמה.
לנבראים .הנבראים מבקשים מהקב"ה" :תן לנו אורות" ,ואילו
• בזמן התיקון עבודת האדם היא לרכוש כלי השפעה ,כדי הקב"ה אומר" :תנו כלים"...
להיות ראוי לקבל את השפע שהוכן עבורו במחשבת הבריאה.
משמעות הדברים :העבודה שלנו היא לפתח בעצמינו את כלי
ההשפעה והנתינה .ממילא ,ככל שיתוקנו הכלים ,יוכלו
להתגלות בהם באופן טבעי האורות של נשמתנו.
האוצר הגדול כבר כאן.
אורות אלו כבר קיימים ,אבל אינם יכולים להתגלות בנשמת
עבודתנו היא להדליק את הנר!
האדם ,כל עוד שאין לו את הכלים המתאימים עבורם.
רבינו בעל הסולם מביא באגרותיו משל למלך בעל אוצרות
לקראת הגליון הבא... נפלאים .למלך נולד בן ,והמלך חשש שכל עוד בנו לא עמד
על דעתו ,לא ידע להשתמש באותם אוצרות .הוא עלול היה
בגליון זה התחלנו לברר את דרכו של האדם אל תיקון הרצון לבזבז אותם על מיני מתיקה ושטויות חסרי ערך.
לקבל .למדנו שהאדם נולד עם רצון לקבל לעצמו .דווקא בתוך
מה עשה המלך? הכניס את בנו לחדר האוצרות ,אבל עשה
העולם הזה ,שבו יש מציאות של זמן ,ניתנת לו האפשרות
שם חושך מוחלט .הבן גדל בחדר האוצרות החשוך ,וזה היה
להתחיל את המעבר מקלקול לעבודת התיקון.
כל עולמו .הוא לא ידע מאומה על האוצרות שסביבו בחדר,
ראינו שהדרך לכך היא ע"י העסק בתורה ומצוות לשמה ,וכי ולא הכיר בהם .הוא רק חשב והרגיש שהכול סביבו חשוך.
המאור שבתורה הוא המטהר את הרצון לקבל והופך אותו
לאט לאט ,ככל שהתפתח ִׂׂשכְ לֹו ,כך האיר לו אביו מעט מעט.
בהדרגה לרצון להשפיע .אמנם תחילת העבודה היא בבחינת
פתח חריץ קטן .עוד נקב זעיר ועוד אחד ,עד שיום אחד גילה
"שלא לשמה" ,אך זו אינה תכלית העבודה.
הבן פתאום שהוא מוקף באוצרות! הם היו כאן כל השנים,
בגליון הבא נעמוד על ארבעה שלבים יסודיים בתהליך עבודתו לידו .הוא חשב שכל כך חשוך לו ,חסר לו ואין לו .אבל האמת
של האדם ,מתחילת העבודה ועד התכלית הסופית .נמשיך היא שהוא היה עשיר גדול כל השנים הללו!
להרחיב בדרכי תיקון הרצון לקבל ,דרך משלים ומעשיות
ולמה נהג כך המלך? מפני שאילו היה מגלה לבנו את
מאירות שבע"ה יאירו לנו את עבודתנו באור פנימי מחודש.
האוצרות בתחילה ,כשהיה עדיין צעיר ,היה הנסיך מבזבז
אותם על דברים חסרי ערך .נמצא שההסתרה הגדולה ,היתה
לטובתו בלבד.
להערות והארות ולקבלת הגליונות במייל ניתן לשלוח בקשה לichud.ashlag@gmail.com:
ד
