עושה שלום - ממונות · Oiseh Shaloim - Mamoinus — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

31
פרשת האזינו
שאלה :לראובן נהיה נזילה בצינור פרטי שלו וגרם לרטיבות לשמעון שגר תחתיו. שאלה :ראובן היה מעוניין למכור את רכבו לשמעון ,אמר לו שמעון אני מוכן לשלם לך מחיר טוב
ראובן יש לו ביטוח דירה לכן פנה לביטוח. כמחיר השוק ,ובלבד שתעשה לי טובה מסויימת ואם לא תצליח איני קונה את הרכב.
הביטוח שלחו אינסטלטור ותיקן אך לאחר זמן מועט שוב חזרה הנזילה .שוב שלחו ראובן אמר לשמעון קח את הרכב אצלך ונעשה שטר מכר [יש לציין כי בפועל לא נעשה שטר
בעל מקצוע אך לא הצליח .שמעון כבר לא יכל להמתין לכן הזמין אינסטלטור ערבי מכר] ובעזהי"ת אני אעשה לך את הטובה ,ואם לא אצליח תחזיר לי את הרכב ותשלם לי שכירות
עבור הימים האלו [יש לעיין בעניין זה שלכאורה יש בכך בעיה של ריבית אם הייתה העסקה יוצא
מומחה בלי להודיע לראובן ואכן תיקן את הנזילה .הערבי פנה לראובן שישלם לו,
בפועל].
וראובן ביקש חשבונית כדי שיוכל לקבל החזר מהביטוח .אך הערבי השיב שעובד
שמעון אשר יש לו מספר רכבים בבעלותו פנה אליו לוי חברו וביקש ממנו אם יש לו רכב לכמה
בשחור ואין לו חשבוניות .פנה הערבי לשמעון שהזמין אותו ,ושמעון טען שהעבודה ימים עבורו ,שמעון הסכים ונתן את רכבו של ראובן לשימושו.
הייתה אצל ראובן וראובן חייב לשלם .אך ראובן טוען שהיו צריכים להביא לוי שראה שיש כמה דברים לתיקון ברכב חשב שהרכב שייך לשמעון ומחמת חברותם לקח את
אינסטלטור שעובד עם חשבוניות ,עם מי הדין? הרכב למוסך ותיקן את התקלות[ ,ראובן ידע כי דברים אלו צריכים תיקון].
תשובה :האינסטלטור הערבי עבד עבור ראובן על פי בקשת שמעון .א"כ תביעת למעשה ראובן לא הצליח לעשות את הטובה עבור שמעון ,ולכן ביקש שמעון מלוי להחזיר את
הערבי כלפי ראובן היא מדין יורד לתוך שדה חבירו בלי בקשתו ,שהדין הוא שחייב הרכב לראובן ,כעת מבקש לוי מראובן את הוצאות התיקון שהוציא על הרכב בסך ,₪ 1,100ראובן
ראובן לשלם כפי מה שנהנה .והרי ראובן יכול לטעון שלא נהנה כלום מהערבי שהרי לעומתו טוען אמת שהדברים היו צריכים תיקון ,אך אני רגיל לתקן בכפר ערבי והעלות שם זולה
בהרבה .האם ראובן צריך לשלם ללוי עבור התיקון ,וכמה צריך לשלם?
היה יכול להביא אינסטלטור מומחה עם חשבונית ולקבל החזר.
תשובה :יש לדון בזה מדין היורד לשדה חברו והשביחה .כתב השו"ע (חו"מ סי' שע"ה סעיף א')
[בשו"ע (חו"מ סימן שע"ה ס"א) מבואר שהיורד לתוך שדה חבירו ונטע עצים בלי
וז"ל 'היורד לשדה חברו ונטעה ,אם הייתה שדה העשויה ליטע אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה
בקשת בעל השדה אך השדה היתה עומדת לכך ,חייב בעל השדה לשלם כפי מה זו לנוטעה ונוטל מבעה"ב ,ואם אינה עשויה וכו'' עיי"ש.
שהיה מוכן לשלם עבור כך ,והרמ"א הוסיף (בסימן ד') שאם בעל השדה הוא עצמו וכל זה דווקא בידע שזה של חברו ,אבל אם חשב שהשדה שלו אינו נוטל בשבח יתר על ההוצאה
אריס ישלם רק כפי מה שהיה רוצה ליתן שלא לטרוח בעצמו .וא"כ בנ"ד לא יצטרך אפילו אם עשויה ליטע ,כ"כ הרמב"ן (ב"מ ל"ח ,):והובאה סברא זו בשו"ת הריב"ש (סי' תקט"ו)
ראובן לשלם כלום לערבי שהיה יכול להביא אינסטלטור מומחה גם באופן מיידי עיי"ש ,א"כ אינו נוטל אלא את ההוצאה.
שעובד עם חשבונית]. אלא שיש לדון אם יגיע לו את ההוצאה עפ"י מה שכתבו התוס' והרא"ש (ב"ק ק"א ).שדווקא
מעתה יוכל הערבי לתבוע את שמעון ,שהרי שמעון הזמין אותו והוא חייב לשלם מדין כשגופו נהנה ע"י אחר או ממונו נהנה ע"י מעשה של ממונו ,אבל אם ממונו נהנה ע"י אחר (כגון
תחב לבהמת חברו אוכלין לתוך פיה) פטור ,ובש"ך (סי' שצ"א ס"ק ב') כתב שדברי התוס' שנויים
שכירות פועלים שהרי לא אמר לו מראש שרק ראובן ישלם.
בפלוגתא בין שני תירוצי תוס' ,והוי ספיקא דדינא וא"א להוציא ממון.
כעת יש לדון אם יוכל שמעון לגבות מראובן .דהנה שמעון היה מוכרח להביא
ועיי"ש בש"ך מה שמסיק דמ"מ נ"ל דמיירי שתחב אוכלין של אחרים וכו' אבל אם תחב אוכלין
אינסטלטור כדי לעצור את הנזק ,ואין דין שמעון כיורד שלא ברשות ,שהרי היה שלו חייב לשלם לו דלא גרע מיורד שלא ברשות עיי"ש.
מוכרח לכך ,וכיון שסוף סוף שמעון תיקן את הצינור של ראובן ע"י הערבי ,חייב ראובן א"כ מבואר בש"ך שגם בדמי ההוצאות צריך שיהיה כוונתו להשביח ,שאל"כ כיון שההשבחה לא
לשלם לו. באה מממונו בעצמו רק ממעשה אחרים אינו חייב לשלם הוצאותיו ,ועכ"פ הוי ספיקא דדינא.
אלא שמצד שני שמעון נהג בפזיזות שהיה צריך לפחות להודיע לראובן שלא סובל לפי"ד כתבו האחרונים במשביח שהייתה כוונתו לעצמו יש לדון אם יקבל הוצאותיו ,אמנם י"ל
דיחוי וא"א להמתין לביטוח ,וראובן היה אומר לו שיביא בעל מקצוע שנותן חשבונית. שרק בהשבחה שאינה בעין ,אבל אם הדבר בעין מוכח מהתוס' שחייב ,וכ"כ באולם המשפט (סי'
ומדלא עשה כן הרי גרם נזק לראובן שמצד אחד מחוייב ראובן לשלם על התיקון שצ"א) על דברי הש"ך.
אלא שיש לדון לחייבו אפילו אם אין השבח בעין מדין נהנה או משתרשי ליה ,ועיין או"ש (נזקי
ומצד שני הפסיד את המימון מהביטוח.
ממון פ"ג) ובשערי יושר (ש"ג פכ"ה) שיש לחלק בין משתרשי ליה לבין נהנה ,שכ' תוס' בנהנה אם
ואמנם לכאורה נחשב נזק בגרמי בשוגג ,שגרם לראובן להפסיד החזר מהביטוח,
אינו בעין לא צריך לשלם ובמשתרשי ליה חייב ,וכ"כ המחנה אפרים (נזקי ממון סי' י"ב) ,וא"כ יש
ופטור מלשלם על כך ואילו החיוב של ראובן לשלם לשמעון הוא חיוב ברור ובמקומו לחייבו מדין משתרשי ליה.
עומד. אמנם הקצוה"ח (סי' רמ"ו ס"ק ב') והנתיבות (שם) ס"ל שכל שנהנה אינו יכול לפטור את עצמו,
אך יותר נראה שאף שהמזיק בגרמי בשוגג פטור מלשלם ,מ"מ לתבוע את ראובן שלא רצה הנאה זו כי סו"ס הרי נהנה ,עכ"פ יש שני סוגי הנאות יש הנאה שחיובה משום שנהנה,
עבור תשלום האינסטלטור הערבי נראה שגם לא יוכל כיון שהוא זה שגרם לו הפסד. ויש הנאה משום משתרשי ליה .בממון שאין לו תובעים חיובו משום משתרשי ליה ,אבל בממון
והוא הפסיד את עצמו שגרם לעצמו שלא יוכל לתבוע את ראובן. שיש לו תובעים חייב שהרי נהנה.
[וכפי שמצאנו בשו"ע (חו"מ סימן רל"ב סי"ח) בדין המוכר שור בלי שיניים והמוכר לא עכ"פ לפי דברי האו"ש והשערי יושר חיובו מדין משתרשי ליה ,וחיובו אפילו בהנאה שלא באה
ע"י מעשה הנהנה או מממונו ,כיון שמנע ממנו הוצאת ממון ויש בזה אריכות הרבה.
ידע שאין לו שיניים והקונה לא בדק ולכן לא האכילו אוכל טחון והשור מת ,דלכאורה
לעניינינו כיון שהוציאו ממון על תיקון שאין בו הכחשה שהיה צריך לתקנו ,יש לחייב עבור
מעיקר הדין הוא מקח טעות וצריך המוכר להחזיר כספו ,ואף שהקונה גם יש לו
ההוצאה מדין משתרשי ליה ,אלא שטענת ראובן היא שהיה עושה כן בזול יותר ,ובודאי שא"א
אשמה שלא בדק ,מ"מ לא הזיק בידיים אלא בגרמא ,אך השו"ע פסק שאף שהקונה לחייבו יותר מאשר משתרשי ,לכן יכול לפטור עצמו בזול.
פטור מלשלם מ"מ הפסיד את עצמו שלא יוכל לתבוע .ועיין בנין שלם (הלכות הלואה אלא שראוי קצת לפשר ביניהם ,כיון שיש לו גם רווח שלא טרח בתיקון ,וראוי להתחשב בכך .אך
עמ' תקל"ד) שבדרך זו הלך הש"ך בכמה מקומות]. מ"מ מעיקר הדין א"א לחייבו יותר מהמחיר הזול שיכל לתקן.
העולה להלכה :למעשה נראה שלא יוכל שמעון לגבות מראובן על התיקון אלא כפי העולה להלכה :חייב ראובן לשלם ללוי את הוצאות התיקונים כפי עלות המוסך בכפר ערבי.
מה שהיה צריך ראובן לשלם השתתפות עצמית בלבד. אולם יש לפשר ביניהם מאחר וחסך לוי לראובן את הטרחה.
תשובה :הנה אף דמבואר בשו"ע (חו"מ סי' קנ"ו סעי' ג') שאין השכנים יכולים למחות במלמד שאלה :לראובן היתה נזילה בבית ומחמתה ניזוק השכן התחתון וביה"ד פטר אותו מדין גרמא ,כעת
תינוקות בתוך ביתו ,ולומר אין אנו יכולים לישן מקול התינוקות של בית רבן ,וה"ה לכל דבר מצוה בעומדו לפני יוה"כ שואל האם צריך לבקש מהשכן מחילה על כך או לשלם לו על הנזק?
שאינם יכולים למחות. תשובה :יש מחלוקת בחייב בדיני שמים אם הוא חיוב ממוני או שהוא רק דין כפרה ותשובה ,המאירי
מכל מקום תקיעת שופר בסליחות אין בה מצוה אלא מנהג ,וכמבואר בכה"ח (תקפ"א אות י"ג), (ב"ק נ"ו ).כתב שחייב בד"ש פסול לעדות ונקרא גזלן ,מאידך היש"ש (ב"ק פ"ו סי' ו') כתב שצריך
ממילא יכולים השכנים למחות שלא יתקעו בשופר. להודיעו דינך מסור לשמים .לכן איך שלא יהיה נראה שיש חיוב לרצות את חבירו לפני יוה"כ אם יש
אולם בראש השנה שתקיעת שופר מצוה ,אין השכנים יכולים למחות שלא יתפללו בנץ החמה ,כיון לו קפידא עליו ולא פייסו.
שתפילת ותיקין מצוה היא. ונראה אפילו בגזלת קרקע שאין דין גזילה ,מ"מ איסור לא תגזול יש בזה וכמבואר בשו"ע (חו"מ סי'
ומיהו יעשו המתפללים כל אשר בידם למנוע הפרעה מחמת קול השופר ,דאף דבשופר גזול אין שע"ו סעי' א') ,ואם בנה בגג משותף ולא שילם לשכן שדרש או שיודע שיש לו קפידא עליו ולא מחל,
חסרון של מצוה הבאה בעבירה דאין גזל בקול ,אבל בגזל שינה שיש בהפרעת הקול ודאי איכא מצוה עליו לפייסו ולרצותו.
הבאה בעבירה. שאלה :האם כשאומרים י"ג מידות יש עניין למנות אותם באצבעות?
שאלה :מי שטעה בתפילה ואמר "האל הקדוש" במקום "המלך הקדוש" ועוד לא התחיל בברכה תשובה :אכן מצאנו לכמה מגדולי הדורות שנהגו כך ,אמנם מחמת שיש בזה כמה שיטות מהם הי"ג
הבאה ,האם יכול לתקן או צריך לחזור לראש התפילה? מידות ומהיכן להתחיל למנות ,לכן שב ואל תעשה עדיף( .עיין חזו"ע ימים נוראים עמ' ל"ג).
תשובה :אם נזכר בתוך כדי דיבור 'שלום עליך רבי' יכול לתקן ולומר המלך הקדוש ,אבל אם עבר זמן שאלה :מה שנהגו להוסיף ולומר בעשי"ת עושה השלום ,האם נוהגים כך גם בעושה שלום שאומרים
תוכ"ד ועוד לא התחיל את הברכה הבאה רק שהה בשתיקה ,יש שרצו לומר שיכול לתקן כמו שכתב בקדישים?
בשו"ע (או"ח ס' ר"ו) ששהייה בשתיקה בין ברכה להנאה לא הוי הפסק .אבל יש לחלק דשאני התם תשובה :נראה שלא צריך לומר( .עיין חזו"ע ימים נוראים עמ' פ"ב).
שהברכה הייתה כתקנה משא"כ כאן ששינה ממטבע הברכה. שאלה :העיריה הציבה קרוואן לביה"כ מול בניין מגורים ,ובביה"כ אומרים סליחות קודם הנץ החמה
לכן להלכה רק אם תיקן תוכ"ד יכול להמשיך ,אבל אם עבר הזמן צריך לחזור לראש. עם שופר ,האם אפשר להתנגד לכך משום שמפריע לילדים שמתעוררים בלילה?
לשאלות ובירורים ניתן לפנות
ללשכה לממונות – 'זכור לאברהם'
בשבוע שעבר דנו ביזם אשר שילם הוצאות מרובות בגין מלחמה שפרצה ותובע את הרכישה שנחתם בין היזם לבין הרוכשים נכתב כי היזם מתחייב לבנות ולמסור את הדירה
הרוכשים להשתתף בהוצאות ,והעלנו שבדין קבלן יש לחלק בין אם נמצא באמצע הבניה לרוכש ע"פ הסכם הבנייה שנחתם בין היזם לבין הקבלן ,הרי שיש התחייבות מצידו לבנות
ולמסור את הדירה ,ומעתה נחשב לקבלן המתחייב לבנות ולמכור ,ואינו נחשב כמתווך או לבין אם סיים את הבניה ,כעת נדון אם אפשר לדמות את דין היזם לדין קבלן.
אמנם בנדון השאלה יש לדון היאך נדון את היזם – כמתווך או כקבלן המתחייב לבנות ,או שותף ,ויש עליו חיוב גמור למסור את הדירות.
שמא כשותף שהרי הוא לא היה רוכש את הדירות ואפי' לא את הדירה המקורית ,אלא היה ומכיוון שהמחירים עלו ,יש לתלות במחלוקת שהבאנו בשבוע שעבר ,וכן ישנן השלכות
בתחילה משדך רוכש אחד או שנים ע"מ לקנות את הדירה המקורית ,ולאחר מכן מתחיל נוספות בהגדרתו כך וכדלהלן.
ברם עדיין יש לדון ,מאחר ויש דירות שהעסקה אינה רשומה בשום מקום ,וגם לאחר סיום לבנות ולמכור לאחרים את הדירות שבתכנון.
בנוסף לאמור לעיל טען היזם כי למעשה מאחר והיה אנוס בפריצת המלחמה ,ע"פ שורת הבנייה יכול היזם לומר דכל עוד לא משלמים לו את הוצאותיו אינו מוסר את הדירות,
הדין היה יכול להמתין עד שהמצב יירגע ויחזור לקדמותו ,או לפחות למצב יציב ושפוי ,ורק ולעולם הוא מוחזק.
לאחר מכן היה חוזר לבנות (וגם אם המחירים עלו אחרי המלחמה ,עדיין לא כמו שעלו אמנם במקום שכספי הרוכשים נמצאים בחשבון נאמנות ,ולא ביד היזם הרי זה כנמצא ביד
בתחילת המלחמה) ורק מחמת לחצי הרוכשים התאמץ מאוד ושכר פועלים יקרים ע"מ שליש.
לסיים את הבנייה ולמסור את הדירות ,כך שלדרוש ממנו לממן את העלויות הגדולות מאוד אלא דינו דשליש גופא נידון באחרונים ,ראה בספר דברי הגאונים (כלל ק"ז סימן ג')
(ובכך למעשה לא נשאר לו שום רווח) הרי זו כפיות טובה ,וגם אינו נכון ע"פ דין שהרי הוא שהביא מתשובת בית שלמה (חו"מ סי' ע"ג ,ע"ד) שהסתפק בדין אחד שהפקיד ביד שליש
עד שיתבררו טענותיו ,ונשאר הדבר בספיקא דדינא .ולמסקנת דבריו שהוא בחזקת מרי נחשב כיורד לשדה חברו ברשות ,המקבל את כל יציאותיו ואף מקבל רווח.
הגדרת מעמד היזם הייתה ההכרעה הראשונה שהכריע הבורר ,והחליט שמכיוון ובחוזה קמא ,ומעתה בנד"ד א"א להוציא מיד הנאמן תשלום נוסף מסיבת עליית מחירים.
הרה"ג תמיר ישי אסולין שליט"א
לא יסמוך על שום דבר ,ואם סמך צ"ע אם יחזור ויתודה. שאלה :כיצד יש להתנהג לכתחילה באמירת הפיוט 'לך אלי תשוקתי'?
תשובה :הנה בגמ' ביומא (דף פ"ז ):איתא' ,חכמים אומרים צריך שיתודה קודם שיאכל וישתה שמא מעתה כיון דראוי לכתחילה לצאת בזה ידי חובת וידוי יש לעמוד בפיוט זה .וכ"כ הפרי חדש (ס"א) דיש
יארע דבר קלקלה בסעודה ,ואף על פי שהתודה קודם שיאכל וישתה ,מתודה לאחר שיאכל וישתה לקום בפיוט זה כדי לצאת ידי סברת הרמב"ן .וכ"כ בשו"ע הרב (סימן תר"ז) ראוי לכל אדם להחמיר על
עצמו כסברא השניה וכשרואה בין השמשות ממשמש ובא יעמוד ויתוודה ,עכ"ל .מבואר דהזהיר תרתי שמא אירע דבר קלקלה בסעודה ,וכו' ,ע"כ.
ונחלקו הראשונים בפירוש דברי הברייתא ,דעת הרמב"ם (פ"ב מתשובה ה"ז) והרא"ש (בתוספותיו לאומרו קודם חשיכה ובעמידה וכמו שנתבאר .וכ"כ בכה"ח (סימן תר"ז ס"ק ב') דהגם דבב"י כתב דלא
שם) ,שמתוודה לאחר שיאכל וישתה היינו בתפילת ערבית .אבל דעת הרמב"ן (שם) שמתוודה לאחר נהגו בזה מ"מ כמה אחרונים כתבו דכן ראוי לנהוג ,ע"ש.
שיאכל וישתה היינו לאחר אכילה קודם חשיכה ,וטעם תקנה זו כדי שיכנס ליום הכיפורים כשהוא אלא שלא נהגו בזה ומי שיעמוד יש לחוש ליוהרא ,ובפרט שכן העיד הב"י שלא נהגו כהרמב"ן .מ"מ
בתשובה ,ולכן מלבד מה שצריך להתוודות קודם סעודה משום חשש קלקלה בסעודה צריך גם לאחר כיון שכתבו רבים מן האחרונים דראוי להחמיר בזה ,ובפרט שכן נהגו לומר את פיוט לך אלי תשוקתי,
ובפשיטות הוא כדי לצאת ידי הרמב"ן ,ממילא נראה דיש אפשרות לקיים זאת בדרך שלא יהיה ניכר הסעודה קודם חשיכה .וברמב"ן הוכיח את דבריו וגם הביא סייעתא לדבריו מדברי התוספתא.
להלכה בב"י כתב דהעולם לא נהגו בזה כדברי הרמב"ן ,וכן בשו"ע (או"ח סימן תר"ז ס"א) כתב צריך ולא יהיה חשש יוהרא -א .אפשר לעמוד שלא במתכוין בשעת קטעי אמירת הוודוי ולכוין בזה לצאת
להתוודות במנחה קודם סעודה המפסקת ,ע"כ .ולא הזכיר שצריך להתוודות גם קודם חשיכה ,זאת ידי דעת הרמב"ן .ב .אפשר לומר את המילים 'חטאנו עוינו פשענו' קודם בואו לבית הכנסת סמוך
לשקיעה ובזה יוצא ידי חובת הרמב"ן [שהרי זהו עיקר הוודוי כמו שכתב הרמב"ם ,וכמבואר בשו"ע משום דלא ס"ל כהרמב"ן.
אבל במשנ"ב (שם ס"ק א') כתב בשם השל"ה שראוי להחמיר כדעת הרמב"ן ,וכן נהגו בזמנינו או"ח סימן תרכ"ב ס"ה].
שאומרים אז תפילה זכה ,עכ"ל ,והוא מה שנוהגים הספרדים לומר פיוט לך אלי תשוקתי שיש בו ויש בתי כנסיות שמתאחרים באמירת פיוט לאחר חשיכה ובאותם המקומות ,הרוצה להחמיר לצאת
ידי דעת הרמב"ן יצטרך לומר את הוידוי בינו לבין עצמו קודם חשיכה. אמירת וידוי (אשמתי בגדתי וכו').
והנה כדי לצאת באמירת פיוט זה ידי חובת הרמב"ן ,יש להיזהר בתרתי -א .יש לומר פיוט זה קודם העולה להלכה :בפיוט לך אלי תשוקתי שיש קטעי וידוי אפשר לצאת בזה ידי חובת וידוי לדעת
חשיכה ,שכן זהו עיקר המצוה לדעת הרמב"ן וכמו שנתבאר .ב .יש לומר את קטעי הוודוי בעמידה ,הרמב"ן ,אבל יש להקפיד לאומרו קודם חשיכה ,וגם לאומרו בעמידה .ובמקומות שלא נהגו לעמוד
שכן בשו"ע (שם ס"ג) איתא שצריך להתודות מעומד .וכתב המשנ"ב (שם ס"ק י') שאף אין לעמוד משום יוהרא ,אבל ראוי לעשות כן בינו לבין עצמו בעמידה.
להנצחת העלון לשכה לממונות 'זכור לאברהם' בית הוראה 'עושה שלום'
רחוב אש קודש 6ביתר עילית
או לקבלתו במייל 055-6743601 02-3750741
BeitHoraaOsehShalom@gmail.com Zachor123456@gmail.com ניתן מענה לשאלות בהלכה בין השעות 8:00-00:00
