gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עמודי העולם · Amidai HaOilam — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: עמודי העולם · Amidai HaOilam

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

עמודי העולם · Amidai HaOilam — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫חודש תשרי‬ ‫גליון מספר ‪7‬‬ ‫יום כיפור ‪ -‬אמונה בה' ובמעשיו‬ ‫הרה''ג הרב דוד שוויקה שליט׳א ראש מוסדות ארם צובא‬ ‫החידוש שלמדת שם?"‪ ,‬ענה הבן‪" :‬היא רק אומרת שיש בורא עולם‪ ,‬אך‬ ‫אנו נמצאים ימים ספורים לפני יום הכיפורים וכולנו יודעים כי עלינו‬ ‫אני יודע‪ ."...‬כי גדול ההבדל בין ידיעה ברורה לאמירה גרידא שאיננה‬ ‫להתכונן לקראת יום הקדוש הזה‪ .‬כמובן שהדבר הראשון כדי להתחזק‬ ‫בעלת הרגשה אלא ידיעה בעלמא בלבד‪.‬‬ ‫בו‪ ,‬הוא חיזוק בלימוד התורה‪ ,‬כי אנו יודעים כי התורה מגנא ומצלא‪,‬‬ ‫זה ברור כי אם אדם יחיה עם הידיעה הזאת שיש אלוקים וירגיש זאת‬ ‫והיינו כי היא מכח קדושתה עוזרת לאדם להשמר מכל חטא ועון והיא‬ ‫בחוש‪ ,‬כל חייו ישתנו‪ .‬ידוע הסיפור עם החפץ חיים שנסע עם עגלון יהודי‬ ‫התבלין שהקב"ה ברא כנגד יצר הרע‪ ,‬ואף אם האדם לא מרגיש זאת‪ ,‬מכל‬ ‫מחוץ לעיר והגיעו למקום שדות שלא היה שם איש‪ .‬העגלון עצר את‬ ‫מקום לאט לאט לימוד התורה יעזור לו להתגבר על מידותיו ולתקן את‬ ‫העגלה ולקח אלומת תבן שהיתה באחד השדות‪ ,‬והמשיך לנסוע‪ .‬החפץ‬ ‫דרכיו‪ .‬אמנם גם מי שלא מרגיש שהתורה עוזרת לו לתקן את מידותיו‬ ‫חיים פתאום צעק לו‪" :‬תזהר רואים רואים!!!"‪ .‬העגלון מיהר לזרוק את‬ ‫יכול ללמוד מוסר ואז התורה תשפיע עליו ביתר שאת ויתר עוז‪.‬‬ ‫האלומה לאותה שדה ולהדהיר את הסוס‪ ,‬והסתובב לחפש מי ראהו‬ ‫אמנם לימוד התורה הינו דבר שיש להתחזק בו תמיד‪ ,‬אנו רוצים כרגע‬ ‫אך לא ראה אף אחד בסביבה‪ .‬הוא אמר לחפץ חיים‪" :‬למה אמרת לי‬ ‫להציע שתי נקודות החשובות לקראת השנה הבאה כדי שנקבל על עצמנו‬ ‫שרואים אותנו הרי אין אף אחד כאן?"‪ .‬ענה החפץ חיים‪" :‬מה פירוש‪ ,‬הרי‬ ‫להתחזק בהן בלי נדר עוד לפני יום כיפור‪ ,‬כדי להגיע ליום זה עם קבלות‬ ‫הקב"ה רואה הכל ואיך לא תפחד ממנו?"‪ .‬העגלון ניסה להצטדק בכל מיני‬ ‫חשובות לשנה הבאה‪.‬‬ ‫הוראות היתר‪ ,‬אך החפץ חיים לא הסכים לו ודחה לו את כל ההיתרים‪.‬‬ ‫א‪ .‬להתחזק באמונה‬ ‫החפץ חיים חי בצורה כזו שבה הוא חש כי רואים אותו בכל רגע ורגע‪.‬‬ ‫בודאי שישנם אנשים שלא מבינים מה יש להתחזק באמונה‪ ,‬הרי פשוט‬ ‫בזמננו נתרבו הגילויים המדהימים של החכמה האלקית בטבע‪ ,‬וזה‬ ‫שאני מאמין‪ ,‬אם לא הייתי מאמין לא הייתי כאן‪ ,‬הייתי אולי במקומות‬ ‫לבד צריך לחזק אותנו מאוד באמונה‪ ,‬אם נתבונן ונעמיק‬ ‫אחרים‪ ...‬אמנם יש לדעת כי האמונה אינה כה קלה ופשוטה‬ ‫בזה‪ .‬אמרו מדענים שבתא אחד של בן אדם יש יותר‬ ‫כפי שהיא נראית בשטחיות‪ .‬הבעיה היא‪ ,‬כמו שאמר‬ ‫ממאה אלף ריאקציאות כימיות שונות‪ ,‬וכולן נצרכות‬ ‫הסבא מקלם‪ ,‬כי את האמונה אנו קבלנו עוד כשהיינו‬ ‫לגוף‪ ,‬ומתאימות זו לזו ומחזקות זו את זו ואינן‬ ‫קטנים; בבית ובגן לימדונו כי יש בורא לעולם‪ ,‬אמנם‬ ‫נכנסות אחת בתחום השניה להפריע להן‪ .‬היש‬ ‫כשגדלנו נשארה האמונה באותה רמה נמוכה אותה‬ ‫בר דעת שיכול עדיין לומר שהֹּכּל נתהווה‬ ‫קיבלנו אז‪ ,‬ואיננו חושבים שיש לטפח ולגדל את‬ ‫על ידי "מקרה"? וכן על זה הדרך יש אלפי‬ ‫אותה האמונה‪ ,‬לישבה על ליבנו לפי כל גיל ושלב‬ ‫גילויים שונים‪ ,‬רק צריך לעיין קצת בספרי‬ ‫מחיינו כדי שתגדל עימנו ותחדור למוחינו לפי‬ ‫מדע (כשרים)‪ .‬נקודה חשובה היא להתחזק‬ ‫דרגתינו השכלית העכשוית‪ .‬ואנו מסתפקים‬ ‫באמונה‪ ,‬כך יקל עלינו להתחזק בכל מיני‬ ‫באותם היבטים נמוכים של אותו גיל צעיר‪,‬‬ ‫מצוות בהם פעמים אנו נוטים להקל כשאין‬ ‫כך נמצא כי האמונה שלנו היא כשל ילד קטן‬ ‫מי שרואה אותנו‪ ,‬ואם נדע כי הכל צפוי וגלוי‬ ‫בלבד ולא מיושמת בחיי היום יום‪ ,‬היא לא חלק‬ ‫לא תהיה בעיה זאת כלל ונתחזק גם בחדרי‬ ‫מחיינו‪ ,‬ולא חיים אותה כמו שצריך‪.‬‬ ‫חדרים‪.‬‬ ‫ידוע כי החזו"א התבטא פעם כי לר' אליהו דסלר‬ ‫ב‪ .‬להתחזק בבין אדם לחברו‬ ‫היתה אמונה בשכל (הוא אמר מאמרים בעלי‬ ‫לעבוד על מידת ההקפדה פעמים שקורה משהו‬ ‫הגיון בין השאר גם באמונה ונלקטו בספר מכתב‬ ‫בין אדם לחברו ואחד נפגע והוא לא מוותר ונלחם‬ ‫מאליהו)‪ ,‬לר' אליהו לופיאן היתה אמונה בלב (מאמריו‬ ‫על איך יכלו לעשות לו כן או למה אמר לי כך וכך‬ ‫נלקטו בספר לב אליהו) ור' יחזקאל לוינשטיין המשגיח‬ ‫וכו'‪ ,‬ואדם פעמים רבות מחמת כן עושה מלחמות לאורך‬ ‫של פוניבז' יש לו אמונה בידים (זאת אומרת שהוא מרגיש‬ ‫שנים‪ ,‬או שומר טינה בלב‪ ,‬והכל על דברים של מה בכך‪.‬‬ ‫זאת בחושיו ממש)! כידוע כי ר' יחזקאל היה מרבה לדבר על‬ ‫ופעמים רבות אם היה מדבר על כך עם חברו היו מגיעים להבנה מסויימת‬ ‫אמונה ועל יציאת מצרים במשך שנים רבות‪ ,‬למרות שכולם יודעים כי‬ ‫והכל היה נרגע הרבה יותר מאשר כששומרים את הכל בלב‪.‬‬ ‫היתה יציאת מצרים‪ ,‬הוא עבד שנים על חיזוק האמונה בה' באופן חושי‪.‬‬ ‫כידוע זכה דוד המלך להיות רגל רביעית במרכבה‪ ,‬ולמה זכה לכך? כי‬ ‫כל אחד מג' גדולים אלו התחזק והקרין את האמונה בדרכו שלו‪ .‬העיקר‬ ‫כשהוא יצא מירושלים מחמת שאבשלום בנו רדף אחריו‪ ,‬יצא שמעי בן‬ ‫הוא להתחזק בזה ולהרגיש את האמונה; כמובן לא קל להגיע לדרגותיהם‬ ‫גרא שהיה ת"ח גדול וחשוב‪ ,‬אך היה ממשפחת שאול המלך וכאב לו‬ ‫באמונה ובפרט שתהיה בידיים ממש‪ ,‬אך צריך להתחזק ככל האפשר‪.‬‬ ‫כל השנים כי דוד מלך במקום שאול‪ ,‬וכאן מצא מקום לקלל את דוד‬ ‫ידוע שכשאומרים לילד לא לנגוע בתנור חם‪ ,‬זה לא מרתיע אותו‪ ,‬ורק‬ ‫ולהשפילו בעת צרתו‪ ,‬עד שאבישי בן צרויה רצה לחתוך לו את הראש‬ ‫כשנשרף קצת אז הוא "מבין" שחם‪ .‬וכן כשרוצים להיגמל מהרגל העישון‪,‬‬ ‫מחמת כי הוא נחשב מורד במלכות‪ ,‬אמנם דוד לא הניחו ואמר לו כי‬ ‫אחת הטכניקות היא להראות צילומי ריאות של מעשנים שהן שחורות‪,‬‬ ‫הרי ה' אמר לו קלל‪ ,‬ואין זה שמעי המקלל אלא הוא שליח ההשגחה‬ ‫או מכווצות ונראות נורא לעומת ריאות בריאות‪ .‬והגם ששמעו מאות‬ ‫ואין טעם להמיתו מחמת כן‪ .‬באותה שעה זכה דוד להיות רגל רביעית‬ ‫פעמים שזה מזיק‪ ,‬ויודעים שאין כל הרופאים שקרנים או מגזימים‪ ,‬אלא‬ ‫במרכבה כי הוא לא הקפיד והבין שהכל מה'‪ ,‬ואף כשחזר לירושלים אחר‬ ‫שבכל זאת אין להם כח להתגבר על התאוה‪ ,‬אך בראותם בחוש את הנזק‬ ‫מות אבשלום הוא הבטיח לו כי לא יהרגהו‪ .‬וכבר המשילו גדולי המוסר‬ ‫לגוף‪ ,‬הם מרגישים "זה מה שקורה לי"‪ ,‬וזה נותן להם את הכח להתגבר‪.‬‬ ‫כי הדבר דומה למי שהכה את חברו במקל וחברו מרגיש צורך לשבור‬ ‫כי ידיעה חושית היא הרבה יותר חזקה מידיעה שכלית גרידא‪ ,‬כי החוש‬ ‫את המקל במקום להבין ממי באה לו מכה זו‪ ,‬וכן הוא בכל בושה שאדם‬ ‫משפיע על הנפש הבהמית‪ ,‬שהיא כח עצום בנפש האדם ואינה מושפעת‬ ‫עובר הוא מסתכל על המבייש כאילו הוא עשה לו משהו‪ ,‬כשהאמת היא‬ ‫מטיעונים שכליים‪.‬‬ ‫שהקב"ה שלח לו זאת‪.‬‬ ‫היה מקרה בו בחור ישיבה מבריק בשכלו החריף‪ ,‬אשר היה מתעמק‬ ‫אם נצליח להתחזק בנקודות אלו אנו נזכה לעבור בשלום הרבה מכשולים‬ ‫הרבה בתורה‪ ,‬הלך ללמוד אצל אדמו"ר חסידי לתקופה מסויימת‪ .‬כשחזר‪,‬‬ ‫ולינצל מעבירות ומידות רעות שיכולות להתגבר עלינו‪ ,‬ובכח החיזוק‬ ‫הקניטו אביו שלא היה בדרך החסידות‪" :‬נו‪ ,‬מה למדת שם אצל הרבי?"‪.‬‬ ‫באלו הדברים נצליח לעבור מכשולים אלו‪ ,‬ולהיות בכלל המתקרבים לה'‬ ‫ענה לו הבן‪" :‬למדתי שיש בורא עולם‪ ."...‬האב צחק‪ ,‬וקרא למשרתת‬ ‫לעשות רצונו ונזכה יחד עם כל בית ישראל לגמר חתימה טובה לישועות‬ ‫היהודיה הצעירה ששירתה בבית ושאלה‪" :‬תגידי‪ ,‬מי ברא את העולם?"‪.‬‬ ‫ובשורות טובות בקרוב אמן‪.‬‬ ‫היא מיד השיבה‪" :‬ה' יתברך כמובן"‪ .‬שאל האב את בנו‪" :‬נו‪ ,‬אם כן מה‬ ‫האם אפשר לסכך בזכוכית?‬ ‫הרב זורי חילו שעיו‬ ‫סתום אבל מאחר שלא עושה צל חסר בדין‬ ‫יעוי' ברש"י שפי' דהיכא שמלמעלה הקנים‬ ‫כתב הפרי מגדים (משב"ז תרכ"ט‪ ,‬א') וז"ל‬ ‫צלתה מרובה והסוכה פסולה‪ ,‬אבל לשי'‬ ‫והאויר הם מחצה על מחצה הסוכה פסולה‬ ‫וא"כ אותן שמשימין חלונות מחיצה מזכוכית‬ ‫התוס' מובן היטב ד' הפרמ"ג דהפסול דחמתה‬ ‫משום דהחמה שנכנסת דרך האויר מתפשטת‬ ‫יש לומר בשעת הדחק מסככין בזכוכית וכו'‪,‬‬ ‫מרובה אי"ז משום שהחמה נכנסת ברובה‬ ‫יותר ונמצא שיש יותר חמה מצל‪ ,‬והיכא‬ ‫הרי דלשיטת הפרמ"ג אפשר לסכך בזכוכית‬ ‫אלא משום שהסוכה אינה סתומה כי יש‬ ‫דלמטה בסוכה הוי מחצה על מחצה הסוכה‬ ‫דחשיב גידולו מן הארץ‪ ,‬ועי' בזה במור וקציעה‬ ‫יותר אויר מקנים‪ ,‬ולכן נקטו התוס' דבמחצה‬ ‫כשרה משום דלמעלה יש רוב קנים‪.‬‬ ‫(שם) ובביכורי יעקב (תרל"ב‪ ,‬ז') שחלקו עליו‬ ‫על מחצה מלמעלה דנחשב סתומה לר' פפא‬ ‫והק' התוס' דלמה היכא דהוי מחצה על מחצה‬ ‫דנחשב סכ"פ משום דבא מן החול או דחשיב‬ ‫כשר אף שהחמה נכנסת יותר‪ ,‬וא"כ היכא‬ ‫מלמעלה הסוכה פסולה והלא שיטת ר' פפא‬ ‫דבר המקבל טומאה ואכמ"ל‪.‬‬ ‫שהסוכה סתומה לגמרי בזכוכית יהיה כשר‬ ‫בעירובין (טו‪ ).‬דפרוץ כעומד כשר דאם גדר‬ ‫אלא דעיקר ד' הפרמ"ג צ"ע טובא דנהי דמצד‬ ‫דאף שהחמה נכנסת ברובה ואין כאן צל מ"מ‬ ‫מקום ויש בה פרצות כל שיש מחצה פרצות‬ ‫דיני הסכך נחשב סכך ממין כשר אבל אכתי‬ ‫מאחר שהסוכה סתומה תו לא איכפ"ל במה‬ ‫ומחצה גדר כשר‪ ,‬וה"ה בסוכה כל שיש מחצה‬ ‫יפסל משום דהזכוכית לא מונעת הכנסת‬ ‫שחמתה מרובה‪ ,‬ולא דמי לקנים קנים פחות‬ ‫סכך כשר הסוכה כשרה כמבואר בגמ' בסוכה‬ ‫החמה לסוכה וא"כ אם יסכך בזכוכית תהיה‬ ‫מלבוד דהתם הסתימה של לבוד לא הוי בסכך‬ ‫(טו‪ ,):‬וא"כ היכא שיש מחצה סכך כשר ומחצה‬ ‫הסוכה חמתה מרובה מצלתה‪ ,‬ולהדיא תנן‬ ‫ממין כשר אבל הכא דהזכוכית הוא ממין כשר‬ ‫אויר הי"צ להיות כשר מדין פרוץ כעומד מותר‬ ‫במשנה (ב‪ ).‬דסוכה שחמתה מרובה מצלתה‬ ‫שפיר נחשב שהסכך סתום ממין כשר ותו לא‬ ‫ולכן פי' בשם ר"ת דאם יש מחצה אויר ומחצה‬ ‫פסולה‪.‬‬ ‫איכפ"ל בחמתה מרובה‪.‬‬ ‫קנים למעלה הסוכה כשרה משום דינא דר'‬ ‫והיה מקום לומר דאה"נ מדובר באופן שיש‬ ‫אלא דמהלך זה לא יתכן דהרי להדיא פסק‬ ‫פפא דפרוץ כעומד מותר‪ ,‬והא דפסלו במע"מ‬ ‫הרבה סכך כשר מקנים ושאר דברים שמונעים‬ ‫השו"ע (תרלא‪ ,‬א) דסוכה שחמתה וצלתה‬ ‫מלמטה היינו שאם רואה הקנים והאויר‬ ‫החמה ועי"ז הוי הסוכה צלתה מרובה מחמתה‬ ‫שוים מלמעלה פסולה לפי שהחמה מתפשטת‬ ‫מלמטה בסוכה והוי מע"מ הסוכה פסולה‬ ‫ורק שהניח ד' טפחים סכך מזכוכית‪ ,‬דאילו‬ ‫יותר‪ ,‬הרי להדיא דפסק כשי' רש"י דמחצה על‬ ‫משום דהאמת הוא שיש יותר אויר מקנים‪,‬‬ ‫היה חשיב סכך פסול הרי היה פוסל בזה‬ ‫מחצה מלמעלה פסולה‪ ,‬וא"כ מבואר מזה דגדר‬ ‫אבל אם ידוע בודאי שיש מחצה אויר ומחצה‬ ‫הסוכה כמבואר בגמ' בסוכה (יט‪ ).‬ובשו"ע‬ ‫הצל אינו שהסכך יהיה סתום בקנים ולא פרוץ‬ ‫קנים הסוכה כשרה‪.‬‬ ‫(תרל"ב‪ ,‬א') דסכך פסול פוסל בד' טפחים‪ ,‬וע"ז‬ ‫באויר אלא שהקנים יעשו צל בסוכה‪ ,‬והדק"ל‬ ‫ובדעת רש"י ידוע לבאר דס"ל דדין צל סוכה‬ ‫קמ"ל דזכוכית הוי מין סכך כשר ואינו פוסל‬ ‫דכמו שמחצה קנים ומחצה אויר דחשיב סתום‬ ‫אינו נמדד באויר ובקנים עצמם אלא בפעילות‬ ‫הסוכה‪ ,‬וא"כ נהי דהזכוכית לא עושה צל אבל‬ ‫לר' פפא דפרוץ כעומד מותר אפ"ה פסול‬ ‫שלהם דהקנים עושים צל והאויר עושה חמה‬ ‫מאחר שבסוכה כבר יש צלתה מרובה אז כל‬ ‫משום דהחמה נכנסת ברובה א"כ ה"ה בזכוכית‬ ‫וא"כ הנושא של פרוץ ועומד לא יהיה נמדד‬ ‫הסוכה כשרה‪.‬‬ ‫דנחשב סתום יהיה פסול משום דיש יותר‬ ‫בקנים ובאויר אלא בצל ובחמה בסוכה‪ ,‬ולכן‬ ‫אלא דיש להעיר דהרי מבואר ברמ"א (תרל"א‪,‬‬ ‫חמה מצל‪.‬‬ ‫אף שיש מחצה על מחצה למעלה מ"מ כיון‬ ‫ב') בשם הר"ן (יט‪ ).‬דאם יש מקום בסוכה ז' על‬ ‫ולכן נראה לבאר באופ"א שיטת רש"י בהא‬ ‫שבכה"ג נכנסת יותר חמה מהאויר ממה‬ ‫ז' טפחים דחמתה מרובה מצלתה אותו מקום‬ ‫דמע"מ מלמעלה כשר משום דהחמה נכנסת‬ ‫שהקנים עושים צל נמצא שיש כאן פרוץ‬ ‫פסול‪ ,‬וא"כ אי נימא כנ"ל דזכוכית נחשבת‬ ‫ברובה‪ ,‬דלעולם ס"ל דגדר צל הוא דין בעצם‬ ‫מרובה על העומד ולכן הסוכה פסולה אף‬ ‫מקום דחמתה מרובה א"כ היה צריך הפרמ"ג‬ ‫הקנים ולא במה שעושה צל בסוכה‪ ,‬אלא‬ ‫לר' פפא‪ ,‬אבל כשיש למטה בסוכה מחצה צל‬ ‫להדגיש דאם סיכך בזכוכית בז' טפחים יהיה‬ ‫דס"ל דהא דפרוץ כעומד מותר זה משום דכל‬ ‫ומחצה חמה שפיר הסוכה כשרה משום דהוי‬ ‫אסור לשבת תחתיו משום שאותו מקום הוי‬ ‫כמה שהפרצה אינה חשובה יותר אז העומד‬ ‫פרוץ כעומד‪.‬‬ ‫חמתה מרובה‪.‬‬ ‫קיים לעצמו ומאחר דיש כאן עומד מחצה‬ ‫אמנם התוס' חולקים ע"ז וס"ל דדין צל סוכה‬ ‫ועוד טען החזו"א (ארחות רבינו ח"ג סוכות‬ ‫נחשב המקום גדור‪ ,‬אבל אם מאיזה סיבה היה‬ ‫הוא לא דין בסוכה דצריך שתהיה מוצלת‬ ‫אות כ"א) דעד כמה שהזכוכית לא מונעת כלל‬ ‫יותר חשיבות לפרצה מלגדר העומד אז בכה"ג‬ ‫וכו' אלא זה דין בקנים ובאויר עצמם דצריך‬ ‫החמה א"כ נחשב כמו אויר (ועיי"ש שהסתפק‬ ‫לא היינו או' פרוץ כעומד מותר‪.‬‬ ‫שהסוכה לא תהיה פרוצה באויר אלא מסוככת‬ ‫אם יכול להניח כולו זכוכית ועל גבו סכך‬ ‫וא"כ י"ל דאף שעיקר דין סכך הוא שיחשב‬ ‫בקנים‪ ,‬ולכן אליבא דר' פפא דפרוץ כעומד‬ ‫כשר)‪ ,‬וא"כ באויר הרי דינו דבג' טפחים פוסל‬ ‫סתום ע"י הקנים וכשיש מחצה על מחצה‬ ‫מותר כל שיש מחצה אויר ומחצה קנים‬ ‫בסוכה כמבואר בגמ' (יט‪ ).‬ובשו"ע (תרל"ב‪ ,‬ב')‬ ‫הי"צ להחשב כסתום‪ ,‬אבל מאחר שדרך‬ ‫הסוכה כשרה אף שנכנסת יותר חמה מצל‪.‬‬ ‫האויר נכנס יותר חמה ממה שהקנים עושים‬ ‫ויעוי' ברא"ש (ב‪ ,‬ג) שהק' על שיטת התוס'‬ ‫יסוד הגרי"ז‬ ‫צל נמצא דהאויר פועל יותר בהך סוכה ממה‬ ‫דהרי אם עושה סכך בקנים קנים פחותים‬ ‫וייסד הגרי"ז (שיעורי רבי אליהו ברוך אות י"ב)‬ ‫שהקנים פועלים וא"כ יש חשיבות יתירה‬ ‫מג' דאמרי' לבוד אם"ה הסוכה פסולה‪ ,‬דאף‬ ‫'דבמקום שהסכך נחשב כסתום לא איכפת לן‬ ‫לאויר הפרוץ מלקנים העומדים‪ ,‬ושוב לא שייך‬ ‫דנחשב מדין לבוד כסתום מ"מ כיון שנכנס‬ ‫במה שחמתה מרובה מצלתה'‪ ,‬והיינו דכל הדין‬ ‫לדון בזה פרוץ כעומד מותר דהפרוץ והעומד‬ ‫יותר חמה פסול משום דהוי חמתה מרובה‬ ‫המבואר במשנה דחמתה מרובה מצלתה פסול‬ ‫אינם שוים כי יש מעלה בפרוץ משום שדרכו‬ ‫וא"כ למה מחצה על מחצה כשר הרי עדיין‬ ‫הוא משום דיש בסכך יותר אויר מקנים ולכן‬ ‫נכנס יותר חמה וכל כה"ג אין חשיבות לעומד‬ ‫הוי חמתה מרובה‪ ,‬וכבר תי' השפת אמת שם‬ ‫נכנס יותר חמה אבל אם הסכך נחשב כסתום‬ ‫מחצה כנגד הפרוץ ולא מהני על ידו להחשיב‬ ‫דהתוס' ס"ל דאף דלבוד הוי כסתום אבל‬ ‫תו לא איכפ"ל בהא דחמתה מרובה מצלתה‪,‬‬ ‫המקום סתום וגדור‪.‬‬ ‫אינו נחשב כסתום בסכך כשר דסו"ס אין כאן‬ ‫ולפ"ז ניחא היטב ד' הפרמ"ג כפשוטם דמדובר‬ ‫ולפ"ז מיושב היטב דרק בגוונא שפסק השו"ע‬ ‫פסולת גורן ויקב‪ ,‬ולכן טעם הפסול בקנים‬ ‫שסיכך הכל בזכוכית ומאחר שנחשב הסכך‬ ‫דהוי מחצה קנים ומחצה אויר מלמעלה אז‬ ‫קנים פחות מג' הוא לא משום חמתה מרובה‬ ‫כסתום תו לא איכפ"ל אם נכנסת בזה חמתה‬ ‫אם נכנסת רוב חמה יש יותר חשיבות לפרוץ‬ ‫אלא משום דאין כאן עומד של סכך כשר אבל‬ ‫מרובה‪.‬‬ ‫מלעומד ולא מהני‪ ,‬אבל הפרמ"ג דיבר היכא‬ ‫במחצה על מחצה שיש מחצה עומד סכך כשר‬ ‫שסתם הסוכה בזכוכית הן ברובה הן בכולה‬ ‫הרי לר"פ פרוץ כעומד מותר ושפיר הוי סכך‬ ‫חקירה בגדר צל‬ ‫ובכה"ג אף שנכנס יותר חמה מ"מ הרי יש‬ ‫כשר‪.‬‬ ‫ולברר הענין נבוא לדון בגדר דין צל סוכה‪,‬‬ ‫כאן עומד מרובה וכל כה"ג הזכוכית תופסת‬ ‫דהנה בגמ' בסוכה (כב‪ ):‬שאלו סתירה בין‬ ‫יותר חשיבות ביחס לסתימת הסכך ונחשב‬ ‫ביאור ד' הפרמ"ג והגרי"ז ע"פ הנ"ל‬ ‫המשניות‪ ,‬דבמשנה (ב‪ ).‬כתוב חמתה מרובה‬ ‫הסכך ככולו סתום‪ ,‬והן הן ד' הגרי"ז 'דבמקום‬ ‫ומעתה נראה לבאר טענת הגרי"ז ע"פ כל‬ ‫מצלתה פסול ומשמע דבמחצה על מחצה‬ ‫שהסכך נחשב כסתום לא איכפת לן במה‬ ‫הנ"ל‪ ,‬דאה"נ לשיטת רש"י יתבאר דגדר דין‬ ‫כשר ואילו במשנה (כב‪ ).‬כתוב צלתה מרובה‬ ‫שחמתה מרובה מצלתה'‪.‬‬ ‫צל הוא שהקנים יעשו צל וכל כמה שלא‬ ‫מחמתה כשרה הא מחצה על מחצה פסולה‪,‬‬ ‫עושים צל הרי אין בזה הדין צלתה שבסוכה‪,‬‬ ‫ותי' הגמ' לא קשיא כאן מלמעלה וכאן מלמטה‬ ‫וא"כ באופן שסיכך בזכוכית נכון שהסכך‬ ‫ונח' הראשונים בבי' הסוגיא‪.‬‬ ‫בענין תוספת אורה במקום שאינו אוכל שם‬ ‫הרב זורי משען משען‬ ‫שמדליקה זה רק כדי שאחרים יסייעו אותה‬ ‫והביאור הוא דאע"פ שאם יש לו חדר מיוחד‬ ‫כתב הרמ"א בסימן רס"ג (סעי' י')‪ ,‬ועיקר‬ ‫שלא תיכשל‪ ,‬וכיון שבלא"ה יש שם אורה‬ ‫יכול האורח להדליק בברכה‪ ,‬היינו בחדר‬ ‫הדלקה תלויה בנרות שמדליקין על השולחן‪,‬‬ ‫אין טעם לומר שתדליק עם ברכה כיון שלא‬ ‫שצריך לנר כדי שלא יכשל‪ ,‬אולם אם אותו‬ ‫אבל לא בשאר הנרות שבבית‪ .‬וכתב המג"א‬ ‫יכשלו שם‪ ,‬וש"מ דמשום תוספת אורה כדי‬ ‫חדר הוא אכסדרא שאורה רב אין להדליק‬ ‫בס"ק כ"א‪ :‬עיין מה שכתבתי סעיף ו' בשם‬ ‫שלא יכשל אסור? ותירץ שם דאם הוא‬ ‫שם‪ ,‬ואפי' שאין לו אפשרות להדליק במקום‬ ‫מהרי"ל דמ"מ מברכין עליהם ואפילו מדליק‬ ‫רק תוספת אורה במקום שרק עוברים ולא‬ ‫אחר‪ ,‬וזה כיון שכל הטעם שיכול להדליק‬ ‫בחדרים שאין משתמשין בהם לצורך אכילה‬ ‫שוהים שם אז י"ל דתוספת אורה במקום‬ ‫בחדר המיוחד הוא שלא יכשל‪ ,‬אבל אם‬ ‫דלא גרע מיום הכיפורים‪ ,‬ומיהו דוקא כשיש‬ ‫שרק עוברים לא מהני‪ ,‬משא"כ במקום שגם‬ ‫המקום מואר כדי הצורך ולא יכשל‪ ,‬אין טעם‬ ‫לו חדר מיוחד ולא בירך על נר אחר‪ ,‬אבל‬ ‫יושב שם אפילו שלא אוכל‪ ,‬בכה"ג כל אור‬ ‫להדליק שם כלל‪ .‬ורק אם מדליק במקום‬ ‫אותן המדליקין בבית האכסדרא אין מברכין‬ ‫שמתווסף הוי עונג‪.‬‬ ‫שאוכלים או משמש קצת לצורך אכילה אז‬ ‫אפילו לא בירך על נר אחר‪ ,‬שאין זה מצוה‬ ‫עוד הוכיח מהא דמדליקין ביום כיפור את‬ ‫אפשר להדליק כיון ששם הוא עיקר התקנה‪,‬‬ ‫המוטלת עליו‪ ,‬וגם אין משתמשין שם לצורך‬ ‫הנר אפילו במקום שיש חשמל אפילו שאין‬ ‫ולכן יכול לברך שם‪.‬‬ ‫אכילה‪ ,‬אבל במקום שמשתמשים לצורך‬ ‫אוכלים כלל אפ"ה נהגו להדליק וא"כ ה"ה‬ ‫עוד אפשר לבאר את דברי הפמ"ג דהוא‬ ‫אכילה אפילו אחר רשאי לברך כמש"כ‬ ‫בנדון דידן‪ ,‬ורק הסמ"ג הוא דסבר דאין מברך‬ ‫מטעם סברת הרמ"א דמותר לברך על תוספת‬ ‫בסעיף ט'‪ ,‬וטוב ליזהר לכתחילה להדליק‬ ‫אבל שאר הפוסקים לא סברו כך‪.‬‬ ‫אורה‪ ,‬משום דכל מה שמוסיף אורה במקום‬ ‫במקום אכילה‪ ,‬ומיהו נראה לי דדי כשעומד‬ ‫ועוד כתב דכן הורה החזו"א לבחורים‬ ‫אכילה הוא עדיף טפי‪ ,‬אבל אם התוספת‬ ‫נר אחד שם עכ"ל‪.‬‬ ‫השוהים בישיבה שיברך כל אחד בחדרו‬ ‫אורה נעשית במקום שאין אוכלים‪ ,‬ובין‬ ‫ביאור דברי המגן אברהם‬ ‫אף אם נכנס לחדר קצת אור מאור החשמל‬ ‫כך יש אור מספיק כדי שלא יכשל‪ ,‬אז כה"ג‬ ‫ומש"כ המג"א אבל אותן המדליקין בבית‬ ‫שברחוב‪ ,‬ומבואר מדבריו שאפשר לברך על‬ ‫כתב המג"א דאין רשאי לברך‪ .‬ואפי' בבעל‬ ‫האכסדרא אין מברכין וכו'‪ ,‬נחלקו בזה‬ ‫תוספת אורה אף שלא במקום סעודה‪ ,‬וכ"כ‬ ‫הבית שאינו אוכל בביתו ורק ישן שם‪ ,‬יש‬ ‫המחצית השקל והפמ"ג בביאורו ויוצא לפ"ז‬ ‫בשם הגר"ח קניבסקי זצ"ל‪.‬‬ ‫לו להדליק במקום דהנר יהיה לתועלת שלא‬ ‫נפק"מ גדולה לדינא‪:‬‬ ‫וכדי שלא יסתור את דברי הפמ"ג הנ"ל‪,‬‬ ‫יכשל‪ ,‬אבל אם הוא רק תוספת אין לו רשות‬ ‫המחצית השקל ביאר דמיירי באורח שאין‬ ‫כתב בארחות שבת שם‪ ,‬דמש"כ הפמ"ג דאין‬ ‫להדליק בברכה שם‪.‬‬ ‫לו חדר מיוחד‪ ,‬ולכן כתב דאפילו לא בירך‬ ‫להדליק משום תוספת אורה באכסדרא‬ ‫ובמקבציאל (שנה ב' נח הלכה כ'; לבעל הבן‬ ‫על נר אחר‪ ,‬דעל השולחן מברך בעל הבית‪,‬‬ ‫שאורה רב‪ ,‬היינו דוקא משום דשם איירי‬ ‫איש חי) כתב כהפמ"ג שאינו יכול לברך על‬ ‫אעפ"כ לא יברך האורח בבית האכסדרא‪,‬‬ ‫שלא ישהה שם רק יהלך בה‪ ,‬אא"כ משמש‬ ‫הנר במקום שיש אור הלבנה אם הוא אינו‬ ‫דאין המצוה מוטלת על האורח להדליק‬ ‫לצורך אכילה שאז מותר להדליק בה‪ .‬ולי‬ ‫אוכל שם‪.‬‬ ‫בבית האכסדרא משום דאין האכסדרא‬ ‫היה נראה לחלק בין הא דהוכיח מהמהרי"ל‬ ‫ויוצא דלפי ביאור הפמ"ג והבן איש חי‪,‬‬ ‫מיוחדת לאורח‪ ,‬וא"כ מוטלת ההדלקה על‬ ‫דגם תוספת אורה שלא במקום אכילה מותר‪,‬‬ ‫אשה ההולכת לבית ההורים בשבת ומדליקה‬ ‫בעל הבית‪ .‬ולדבריו‪ ,‬לא מדובר דהאכסדרא‬ ‫ואילו בפמ"ג משמע דשלא במקום אכילה‬ ‫בחדר מיוחד‪ ,‬אם כבר יש שם אור חשמל‬ ‫יש לה אור גם בלי הדלקת הנר‪ ,‬אלא הכוונה‬ ‫אסור‪ ,‬די"ל דהציור של הפמ"ג שאני דכתב‬ ‫ובין כך לא יכשלו בו‪ ,‬אין לה רשות להדליק‬ ‫באכסדרא היינו מקום בבית שכל הדרים שם‬ ‫שבאכסדרא שאורה רב אז אמרינן דשרגא‬ ‫ולברך שם (כיון שאין לה שום תועלת שלא‬ ‫משתמשים ולא הוי חדר מיוחד לאורח‪ ,‬לכן‬ ‫בטיהרא מאי אהני לכן שם א"א לברך אם‬ ‫יכשלו)‪ ,‬אלא א"כ לא הדליקו שם אור והחדר‬ ‫אין לאותו אורח רשות להדליק שם בברכה‪.‬‬ ‫לא לצורך אכילה‪ .‬ונפק"מ במקום שיש אור‬ ‫חשוך‪ ,‬או שמכבים את האור לפני ההדלקה‪,‬‬ ‫וממשיך המחצה"ש לבאר‪ ,‬דמש"כ המג"א‬ ‫חשמל דיש אור רב אז בכה"ג אפשר דלא‬ ‫דאז יהיה מותר לה להדליק בברכה‪ .‬וכן זה‬ ‫"אבל במקום שמשתמשים לצורך אכילה‬ ‫נוכל לברך שם‪.‬‬ ‫נפק"מ למי שהולך לאכול בבית חברו ומדליק‬ ‫אפילו אחר רשאי לברך וכו'" ר"ל‪ ,‬אפילו‬ ‫והנה כך ביאר הארחות שבת בדעת הפמ״ג‪,‬‬ ‫נרות בביתו ולא יאכל כלל באותו מקום‬ ‫הוא אינו אוכל שם רשאי לברך‪ ,‬ולא אמרינן‬ ‫אולם מלשון הבן איש חי דלעיל‪ ,‬משמע שלא‬ ‫שנמצאים הנרות‪ ,‬אם יש שם אור חשמל‪,‬‬ ‫דאין המצוה מוטלת עליו‪ .‬דהיינו שיש חילוק‬ ‫מועיל כלל אלא דוקא במקום אכילה בלבד‪.‬‬ ‫לא יוכל לברך‪ ,‬אם לא שיכבה אותו וכשיבוא‬ ‫בין האכסדרא שאינה מקום אכילה שרק‬ ‫והמנהג הוא כהארחות שבת‪ ,‬וצ״ב מלשון‬ ‫לביתו ישב שם וישתמש לאורה‪.‬‬ ‫בעל הבית יכול לברך בה ולא אורח‪ ,‬אבל‬ ‫הבן איש חי‪.‬‬ ‫דיון בדברי הפמ"ג‬ ‫אם הוא מקום אכילה גם אחר יכול לברך‪,‬‬ ‫עוד יש לדייק כהפמ"ג דאין להדליק במקום‬ ‫והנה בספר ארחות שבת חלק ד' אות ק"ו‬ ‫משום דבמקום אכילה ששם עיקר התקנה‬ ‫שרק יש תוספת אורה שלא במקום אכילה‪,‬‬ ‫בנידון של "תוספת אורה שלא במקום‬ ‫גם אחר יכול להדליק‪ ,‬עכת"ד‪ .‬ויוצא דכוונת‬ ‫ממש"כ המשנ"ב בסעיף ט' בציור שנכבו‬ ‫הסעודה" הביא שדייקו מדברי המהרי"ל‬ ‫המג"א היא לגבי מי שאין לו מקום להדליק‬ ‫הנרות לפני שהגיע לביתו הוי ברכה לבטלה‪,‬‬ ‫בציור של סעיף ט' גבי מדליקין בבית‬ ‫נרות היות שאין לו חדר מיוחד‪ ,‬אז יש קולא‬ ‫וכתב בזה הלשון‪ :‬ואם בבית שהדליק היה‬ ‫ואוכלים בחצר‪ ,‬דאם אין הנרות ארוכות‬ ‫שידליק באיזה מקום אכילה שיהיה‪ ,‬אבל‬ ‫קצת חשך ומשתמש שם שום דבר לאור‬ ‫שדולקות עד הלילה הרי זה ברכה לבטלה‪,‬‬ ‫מקום אחר בבית אין לו לברך היות דשם‬ ‫הנרות לצורך סעודה ליכא איסורא אף שאין‬ ‫וכתב המהרי"ל דאם בבית שמדליקין הוא‬ ‫החיוב רק מוטל על בעל הבית ולא עליו‪.‬‬ ‫דולקת עד הלילה עכ"ל‪ .‬ומשמע דדוקא דבר‬ ‫קצת חשוך ויש תועלת מהנר שדולק מותר‪,‬‬ ‫אולם הפמ"ג ביאר את דברי המג"א אחרת על‬ ‫לצורך אכילה‪ ,‬אלא שכתב בשער הציון אות‬ ‫ומבואר דיכולים להדליק גם משום תוספת‬ ‫מש"כ אבל אותן המדליקין בבית האכסדרא‬ ‫דכ"כ הדרך החיים‪ ,‬וכתב דשאר אחרונים‬ ‫אורה אף שאין אוכלים שם‪ .‬והקשה שם‬ ‫אין מברכין וכו'‪ ,‬וז"ל‪ :‬אבל המדליק באכסדרא‬ ‫סתמו בזה‪ ,‬דהיינו משמע דלא הצריכו צורך‬ ‫בארחות שבת מהא דכתב המג"א בס"ק ט'‬ ‫שאורה רב לאור הלבנה וכדומה‪ ,‬ואין אוכל‬ ‫אכילה אלא סגי רק שישתמש איזה תשמיש‬ ‫על אשה סומא שאין לה להדליק במקום‬ ‫שם‪ ,‬אין מברך‪ ,‬ואם משמש שם קצת לצורך‬ ‫שגם נשים אחרות הדליקו‪ ,‬כיון שכל מה‬ ‫אכילה‪ ,‬מברך‪ ,‬עיין אות י"ז‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בענין תשובה‬ ‫הרב ארטורו חנונו לוי‬ ‫בעצמך עד יום מותך‪ ,‬כל שכן האיש אשר נצחו‬ ‫יש אפשרות לעשות תשובה באותן העבירות‬ ‫הימים האלה מיוחדים ומסוגלים לתשובה‬ ‫לבו כבר‪ ,‬כי ראוי להשמר מן היצר האורב בכל‬ ‫במצבים שלא יהיה לנו קשה כ”כ‪ ,‬וע”ז שפיר‬ ‫כמש”כ הרמב”ם בהל' תשובה פ”ב‪ ,‬ואכן בדרך‬ ‫עת‪ ,‬ולהוסיף בנפשו יראת השם יום יום‪ ,‬ותהיה‬ ‫אפשר להתחרט באמת ולקבל לעתיד לא לחזור‬ ‫כלל עושים חשבון הנפש ותשובה כפי יכולתנו‪,‬‬ ‫לו למעוז בעבור עליו כל משברי היצר המתחדש‬ ‫לאותם החטאים במצבים אלו‪.‬‬ ‫אמנם לפעמים יש הרגשה דאלו הדברים‬ ‫לעתיד'‪.‬‬ ‫אולם עדיין חסר לנו להתבונן איך נקיים את‬ ‫שצריכים להתחזק בהם ביותר הם באמת קשים‬ ‫ופשוט שכל תוספת ביראת שמים לא רק מועילה‬ ‫הקבלות האלה באופן שנוכל לעמוד בהן ולא‬ ‫מדי בשבילנו‪ ,‬ומחשבה זו נוגעת בפרט לבני‬ ‫לקיום הקבלות‪ ,‬אלא שאז נמצאים בדרגה אחרת‬ ‫לחזור לעבירות‪ ,‬ומתי נגיע ליזהר גם בבחינות‬ ‫תורה‪ ,‬שהרי בדברים שאינם קשים באופן מיוחד‪,‬‬ ‫והדברים הקשים לנו יהיו קלים‪.‬‬ ‫הקשות בשבילנו‪.‬‬ ‫אנו נזהרים‪.‬‬ ‫וכמובן שהעצה לזה היא לימוד המוסר כמו שיסד‬ ‫אכן נראה דלזה התכוון ר' יונה בשערי תשובה‬ ‫ולדוגמא‪ ,‬ביטול תורה או לשון הרע שהם‬ ‫ר' ישראל סלנטר‪ ,‬שרק ע”י התבוננות בחומר‬ ‫(ש"א אות ד') 'וכאשר יאחר לשוב‪ ,‬בבא החטא‬ ‫איסורים חמורים מאד‪ ,‬ומ”מ לרוב האנשים‬ ‫העבירות ועונשן יכולים לישמר מהן‪ ,‬ואין סוף‬ ‫לידו יפול במוקשו כנפול בתחלה‪ ,‬ויגדל עוונו‬ ‫קשה ליזהר באופן מוחלט (וכמובן יש הרבה‬ ‫לדרגות שיכולים להשיג‪ ,‬וכל עבודת ה' תלויה‬ ‫האחרון מאד‪ ,‬ותעלה רעתו לפני השם‪ ,‬כי‬ ‫דרגות בזה)‪.‬‬ ‫בזה כמו שהאריך תלמידו הגר”י בלאזר במאמר‬ ‫מראשית לא חשב כי פתאום יבוא היצר השודד‬ ‫ואפשר להוסיף דמחשבה זו לא רק מקשה עלינו‬ ‫'שערי אור' שבס' אור ישראל‪ ,‬והוסיף דיראת ה'‬ ‫עליו אך אחרי אשר ראה דלות כחו ואשר גברה‬ ‫את עזיבת החטא‪ ,‬אלא גם החרטה והיגון אינם‬ ‫היא מצוה בפנ”ע ואין אפשרות לקיים אותה בלי‬ ‫יד יצרו עליו וכי עצום הוא ממנו‪ ,‬היה עליו‬ ‫בשלמות‪ ,‬דהרי יש דברים דקשה לנו באופן‬ ‫לימוד מוסר‪.‬‬ ‫לראות כי פרוע הוא ולשית עצות בנפשו להוסיף‬ ‫שמרגישים שכמעט לא הייתה לנו אפשרות‬ ‫ונסיים בדבריו הנפלאים של המכתב מאליהו‬ ‫בה יראת ה' ולהפיל פחדו עליה ולהצילה ממארב‬ ‫להתנהג באופן הראוי‪.‬‬ ‫(ח”א קונטרס הבחירה פ”ה) "וזוהי עיקר עבודת‬ ‫יצרו ולהשתמר מעונו'‪.‬‬ ‫אמנם נראה דבאמת כל אחד בדרגה שבה הוא‬ ‫האדם לצאת מן החפשיות מן הבחירה מן המצב‬ ‫ומבואר מדבריו דעיקר העבודה בעשיית התשובה‬ ‫נמצא יכול לחשוב כך‪ ,‬וגם מי שמחלל שבת‪,‬‬ ‫אשר האמת והשקר שוים לפניו אל ההכרח‬ ‫היא להוסיף יראת ה'‪ ,‬דבלאו הכי‪ ,‬כמו שעבר על‬ ‫קשה לו מאד להיות היחיד במשפחתו או בין‬ ‫שיכיר בלבבו השתעבדותו אליו יתברך וחיובו‬ ‫העבירה פעם אחת שוב יחזור על כך פעם אחרת‬ ‫חבריו שיתחיל לשמור שבת‪ ,‬וכן בהרבה איסורים‬ ‫לישא העול הזה כמאמרם ז”ל המצוות אינן אלא‬ ‫ורק אם יוסיף ביראת ה' תהיה אפשרות לינצל‬ ‫חמורים‪.‬‬ ‫גזירות"‪.‬‬ ‫מהיצה”ר‪.‬‬ ‫ונראה דע”ז דאג ר' ישראל סלנטר (איגרת ח')‬ ‫יה”ר שנזכה לחזור בתשובה שלמה ונכתב‬ ‫וחזר על הדברים להלן (אות י"ז) 'ועוד ידאג‬ ‫כשחידש דאפשר לחזור בתשובה בבחינות‬ ‫ונחתם לחיים טובים ותהיה לכולנו שנה טובה‬ ‫בעל תשובה פן יתגבר עליו יצרו‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫הקלות‪ ,‬כלומר דאכן הרבה דברים שלא נזהרים‬ ‫ומבורכת‪.‬‬ ‫רבותינו זכרונם לברכה (אבות ב'‪ ,‬ד')‪ :‬אל תאמין‬ ‫מהם הם באמת מאד קשים בשבילנו ומ”מ‬ ‫ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה‬ ‫⁩הרב עבוד זוננא חנונו‬ ‫תפלה וצדקה‪ .‬ולכן ביאר דמיירי בגוונא שיש גזירה‬ ‫עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של‬ ‫איתא בירושלמי (תענית פ"ב ה"א) א"ר לעזר ג'‬ ‫על הכלל ונמצא הצדיק בתוך האומה או המדינה‪,‬‬ ‫מצות‪ ,‬וקשו נמי קראי טובא‪ ,‬דהא כתיב "בחסד‬ ‫דברים מבטלין את הגזירה קשה‪ ,‬ואלו הן תפלה‬ ‫ולולי התפלה והצדקה היה נתפס עמהן בלי עון‪ ,‬ועל‬ ‫ואמת יכופר עון"‪ ,‬וכתיב "וחטאיך בצדקה פרוק"‬ ‫וצדקה ותשובה‪ ,‬ושלשתן בפסוק אחד "ויכנעו עמי‬ ‫זה מהני תפלה וצדקה להצילו‪.‬‬ ‫וכל דכותה‪ .‬לא תקשי לך מידי‪ ,‬דההיא בשב מרשעו‬ ‫אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו" זו תפלה‪" ,‬ויבקשו‬ ‫עוד תירץ היפ"מ דבאמת אפי' לרשעים יאריך ה'‬ ‫וחטאתו ודאי מועילין להגין בעד היסורין‪ ,‬ולעמוד‬ ‫פני" זו צדקה כמה דאת אמר אני בצדק אחזה‬ ‫אפו להם ע"י תפלה וצדקה‪ ,‬כענין נבוכדנצר שכיפר‬ ‫כתריס בפני הפורענות‪ ,‬כמו שכתוב "ולכן נשבעתי‬ ‫פניך‪" ,‬וישובו מדרכיהם הרעים" זו תשובה‪ ,‬אם‬ ‫חטאו בצדקה‪ ,‬וכמו דאיתא בסנהדרין קג‪ :‬גדולה‬ ‫לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה"‪,‬‬ ‫עשו כן מה כתיב תמן "ואני אשמע השמים ואסלח‬ ‫לגימה שמעלמת עין מן הרשעים‪.‬‬ ‫ואמרו חז"ל אבל מתכפר הוא בתורה ובגמ"ח‪.‬‬ ‫לחטאתם וארפא את ארצם"‪.‬‬ ‫ולפי העיקרים צ"ל דהקרא לצדדים קתני‪ ,‬דעל‬ ‫וקראי דלא יקח שוחד בעומד ברשעו ומחזיק‬ ‫יש לעיין איך מהני תפלה וצדקה בלי תשובה כדי‬ ‫"ויכנעו עמי" דהיינו תפלה כתיב "ואני אשמע‬ ‫בטומאתו‪ ,‬וסבור לפייס מדת הדין בעשיית מצות‬ ‫לקרוע הגזר דין‪ ,‬הלא הגזרה הרעה נגזרה עליו‬ ‫השמים"‪ ,‬ועל "וישובו מדרכיהם" דהיינו תשובה‬ ‫כנגד העבירות‪ ,‬ועם כל זה אינו עוזב דרכו הרעה‪,‬‬ ‫משום החטא‪ ,‬ואיך בלי סילוק החטא ישתנה הגזרה‪,‬‬ ‫כתיב "ואסלח לחטאתם"‪ .‬ומסתברים דבריו דהלא‬ ‫זהו השוחד שנותן להטות דינו לזכותו‪ ,‬שאינו מועיל‬ ‫וכבר כתב הרלב"ג (במלכים סופי"א בתועלת הכ"ט)‬ ‫הא דאמרי' ושלשתן בפסוק אחד ע"כ או או קתני‪,‬‬ ‫לו‪ ,‬כי עליו נאמר "ולרשע אמר אלהים מה לך לספר‬ ‫וז"ל להודיע שלא תועיל התפלה על הדברים הבאים‬ ‫דלא בעינן שלשתן כדי לכפר‪.‬‬ ‫חוקי"‪ ,‬אבל לשב ודאי טוב לו לרדוף אחר מעשים‬ ‫בסבת החטא אם לא תקדם לה התשובה בכל לב‬ ‫ואולם יעויין בלח"מ (בפ"ג מהל' תשובה ה"ב)‬ ‫טובים שהם רפואות מסוגלות להעביר חלאת‬ ‫ובכל נפש‪ ,‬ולזה אמר "אשר יחטאו לך ושבו אליך‬ ‫שהקשה כיון דסדום היה עיר שרובה עונות למה‬ ‫העבירות‪ ,‬וביחוד תורה וגמ"ח שהם ודאי מרפא‬ ‫והודו את שמך והתפללו והתחננו התפלה והתחנה"‬ ‫הקב"ה היה מוחל להם בשביל החמשים צדיקים‬ ‫וחיים לנפש ולעצם‪ ,‬עכ''ל‪.‬‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫דדינה ליאבד‪ .‬ותירץ דמפני תפלת אברהם היה‬ ‫אולם בדברי הירושלמי אי אפשר לומר דמיירי‬ ‫הנה בהא דאיתא בב"ב י‪ .‬דצדקה מצלת מדינה‬ ‫מוחל אעפ"י שאין הדין כך‪ .‬ומבואר דס"ל דלא כנ"ל‬ ‫שעשה תשובה‪ ,‬דהלא מונה תשובה וצדקה כב'‬ ‫של גיהנם‪ ,‬הקשה בקוב"ש (אות נ"ב) דהרי כתיב‬ ‫אלא דתפלה מועלת אף כשהעונש הוא מפני החטא‪.‬‬ ‫דברים שונים‪ ,‬ועוד דא"כ למה לא הביא גם תורה‪,‬‬ ‫"ולא יקח שוחד" בשוחד של מצוה דאין אומרים‬ ‫ועיי"ע באור ה' (מ"ג ח"ב כלל א' פ"א) שביאר‬ ‫כמו שפירש רבינו יונה דאמת היינו תורה‪.‬‬ ‫יצא זה בזה‪ ,‬אלא יקבל שכר בעד המצוה ועונש‬ ‫איך יהיה ה' נעתר לבקשת המתפלל אעפ"י שאינו‬ ‫ובספר העיקרים (מ"ד פ"ד) כתב דמאמר זה לא‬ ‫בשביל העבירה‪ ,‬וכל המצוות הן בכלל זה‪ .‬ותירץ‬ ‫ראוי להשיג בקשתו בזולת תפלה‪ ,‬כי הנה בתפלה‬ ‫מיירי במי שנגזר עליו רעה משום חטאו‪ ,‬אלא במי‬ ‫עפ"י מש"כ רבינו יונה (בשע"ת ש"ד אות י"א) עה"פ‬ ‫מלבד שכר המצוה יתכן שישיגהו אחר שהוא תולה‬ ‫שמורה עליו המזל לרעה‪ ,‬דבזה אמרינן דע"י תפלה‬ ‫"בחסד ואמת יכופר עון" דמיירי שעשה תשובה‪,‬‬ ‫בטחונו על דרך האמת והוא סוד הבטחון כולו וזה‬ ‫וצדקה משתנה הגזרה‪ ,‬וכמש"כ רש"י (בשבת קנו‪).‬‬ ‫אלא דעדיין צריך יסורין לגמור הכפרה‪ ,‬ובכה"ג‬ ‫שבתפלה יכללו כמה מפינות התורה אם ידיעתו אם‬ ‫דהא דאין מזל לישראל‪ ,‬היינו שע"י תפלה וצדקה‬ ‫מועיל חסד ואמת שלא יצטרך יסורין לכפרתו‪.‬‬ ‫השגחתו האישיית אם היותו הפועל המשפיע ברצון‪,‬‬ ‫משתנה המזל‪.‬‬ ‫ובאמת עיי"ש ברבינו יונה דמבואר דכן מסביר‬ ‫ולכן התפלה מהניא אף למי שאינו ראוי עיי"ש‪ ,‬ועי'‬ ‫אולם ביפה מראה כתב דזה אינו‪ ,‬דהרי בקרא‬ ‫הענין ד"וצדקה תציל ממות"‪.‬‬ ‫ביפ"ת (בראשית פר' מ"ד סי' ט') שהאריך בזה‪.‬‬ ‫שממנו המקור מיירי בגזירה שע"י חטאים כדכתיב‬ ‫ושו''ר שכ''כ היעב''ץ (בלח"ש אבות פ''ד משנה‬ ‫"ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם"‪ ,‬ומ"מ מהניא‬ ‫כ''ב) וז''ל ואי קשיא מהא דאיתא במדרש אם‬ ‫עלון זה נתרם לעילוי נשמתו של יוסף בן זהייה חילו ז"ל‬ ‫תורתכם היא חלק מאיתנו! מאמרים‪ ,‬הארות ותגובות למערכת יתקבלו בברכה בכתובת‪alonamudehaolam@gmail.com :‬‬