כתב מרדכי · Ktav Mordechai — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

בס''ד
כתב מרדכי
פרשת האזינו – שבת שובה
ערב יום הקדוש
ה'תשפ"ז
שנה ב' גליון ל"ה
פרשת האזינו – שבת שובה כתב מרדכי
ב
הגליון השבוע מוקדש לעילוי נשמת אדוני זקני
הרב החסיד רודף צדקה וחסד רבי יוסף ב"ר
משה גראזינגער זצ"ל שנסתלק בעיצומו של
יום הקדוש.
זכותו יגן עלינו ויהיה מליץ יושר בעדנו
ֲֲ KESAVMORDCHAI@GMAIL.COM להארות והערות ניתן לפנות למייל:
פרשת האזינו – שבת שובה כתב מרדכי
ג
פנים לתורה
כ"ב ימים כנגד כ"ב אותיות הבריאה
הננו עומדים בתוככי ימי הרחמים והסליחות ,הימים המסוגלים ביותר
שבכל השנה לתקן את אשר פגמנו ,ולהעביר מעלינו רוע הגזירה.
ובאמת ,כאשר מתבוננים בפנימיות הדברים ,מגלים שאין הימים הללו
רק עת רצון לתשובה ,כדרך שיש עתים מוצלחות לעסק זה או אחר,
אלא שהם עצמם עצם וגוף ענין הבריאה מחדש .ואיתא בתפילת
הימים הנוראים ,ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה.
ולכאורה היה מקום להתבונן בטעם הדבר ,שהרי מכל הדרכים הרבות
לעבודת ה' ,נבחרו דווקא שלושת אלו ,תשובה תפילה וצדקה ,להיות
הכח המבטל את הגזירה ,עד שיוצא הדין מדין קשה לדין רך ,ומגזרה
לרחמים.
אך כד נעיין בעומק פנימיות הדברים ,מובן הדבר על בוריו .לא בחרו
חז"ל שלושה דברים טובים מני רבים ,אלא גילו לנו סוד נשגב,
ששלושת הדברים הללו הם עצמם היסודות שעליהם עומד העולם
כולו ,כמאמר המשנה באבות ,על שלושה דברים העולם עומד ,על
התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים .וכנראה שתשובה מכוונת כנגד
"תורה" ,ותפלה כנגד "עבודה" ,וצדקה כנגד "גמילות חסדים" .וממילא,
כאשר האדם מחדש ומחזק את היסודות הללו בקרבו ,הריהו כביכול
מחדש ומכונן מחדש את העולם כולו על מכונו ,ואין גזירה שתוכל
לעמוד כנגד עולם שנברא ונתחדש מחדש ברגע זה ממש.
כ"ב אותיות יסוד הבריאה
ידוע ומפורסם ,וכן מבואר בספר יצירה ,שהעולם נברא באמצעות כ"ב
אותיות התורה .ואין הכוונה בזה לצורת האות הגשמית ,כי אם לכח
הגנוז בתוך כל אות ואות ,שכל אות ואות היא כלי וצינור מיוחד שדרכו
נמשך ניצוץ מסוים מן האור האלוקי האינסופי ,ומתלבש ומצטמצם
עד שנעשה ממנו יש .וזהו סוד בראשית ברא ,שבכ"ב האותיות ,שהם
כ"ב צינורות ההשפעה ,נמשך האור העליון ונתהווה ממנו כל הנמצא.
פרשת האזינו – שבת שובה כתב מרדכי
ד
ומכאן מובן מה שאמרו חז"ל על בצלאל ,שהיה יודע לצרף אותיות
שנבראו בהן שמים וארץ .שידיעת צירוף האותיות לא היתה חכמת
מלאכה גרידא ,אלא ידיעת סוד הבריאה ממש ,שכן מי שיודע כיצד
צירופי האותיות מזרימים שפע ומהווים יש ,יכול לצרף אותם שוב
ולבנות עולם קטן ,את המשכן ,שהוא עולם קטן כנגד העולם הגדול,
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם .וכן איתא אסתכל באורייתא וברא
עלמא ,שהקדוש ברוך הוא הביט ,כביכול ,בתורה הקדומה ,ובכח כ"ב
האתוון דאורייתא ברא ויצר את העולם כולו .וידוע גם שכל המשך
קיום העולם ,בכל רגע ורגע ,אינו אלא חידוש מתמיד הנמשך מכח
ברית התורה ,שהיא המחיה את העולם בכל עת.
כ"ב ימים אלו יסוד הבריאה
ומעתה ,בעומק פנימיות הענין ,ראוי להתבונן ,שמראש השנה ועד
שמיני עצרת ישנם בדיוק כ"ב ימים .ואין זה מקרה בעלמא ,כי אם רמז
עמוק המגלה יסוד גדול ,שכשם שהעולם הגדול ,הבריאה כולה על כל
פרטיה ,נברא בכ"ב אותיות ,כך גם בכל שנה ושנה ,מתגלגל ומתחדש
אותו כח בריאה ממש בתוך כ"ב הימים המקבילים הללו .וכל יום ויום
מכ"ב הימים הללו הוא כביכול אות אחת מכ"ב אותיות הבריאה,
שדרכה יכול העולם ,ויכול האדם היושב בתוכו ,להיברא מחדש ממש.
ואין הכוונה בזה רק לתיקון פרטי זה או אחר ,חלילה ,לתקן חטא זה,
לשפר מידה זו ,אלא לחידוש הבריאה כולה מיסודה ,חידוש הנוגע
בשורש קיומו של העולם ממש .שכן כשם שבתחילת הבריאה נמשך
האור מאין ליש דרך כ"ב האותיות ,כך בכל שנה ושנה ,בכ"ב ימים אלו,
שב ונמשך אותו אור עצמו ,ומחדש את היש מחדש ,הן ביש הכללי
של העולם כולו ,והן ביש הפרטי של כל נפש ונפש מישראל.
ראש השנה עמוד העבודה ,המלכת המלך
בראש השנה עומד האדם ,ועמו כל הבריאה כולה ,דומם צומח חי
ומדבר ,לפני מלכו ,ומכריז ,המלך הקדוש ,מלוך על כל העולם כולו
בכבודך .וראוי להתבונן בטעם הדבר ,שהרי הקדוש ברוך הוא מלך
העולם מאז ומקדם ,ולכאורה אין חידוש במלכותו ,ומכל מקום נצרך
חידוש המלכה בכל שנה ושנה .אלא הסוד בזה הוא ,שמלכות אינה
כשאר המידות .שכל שאר המידות ,חכמה בינה חסד גבורה ,הן מצד
פרשת האזינו – שבת שובה כתב מרדכי
ה
עצמו יתברך ,שייכות ומצויות מצד עצמן ,בלא צורך בזולת .אבל
מלכות אינה כן ,לית ליה מגרמיה כלום ,אין למידת המלכות מאומה
משלה ,אלא כל מהותה תלויה בקבלת עול מצד המקבלים .מלך בלא
עם אינו מלך בפועל ,אף שהוא ראוי למלוכה בכח.
וזהו שיש בו חידוש עצום בכל שנה .בראש השנה איננו רק מזכירים
שהקדוש ברוך הוא מלך ,אלא אנו עצמנו ,בקבלת עול מלכות שמים
מחודשת מעומק הלב ,ממשיכים וגורמים לגילוי מלכותו יתברך בעולם
מחדש ,וכביכול ממליכים אותו מחדש .לא שהוא נעשה למלך שלא
היה ,אלא שגילוי מלכותו בעולם ,הנמשך על ידי קבלת עול המקבלים,
מתחדש ונולד מחדש ממש.
וזהו עניינה הפנימי של העבודה ,שהיא עבודה שבלב ,זו תפילה .שהרי
עצם התפי לה ,בפנימיותה האמיתית ,איננה רק בקשת צרכים גשמיים,
כדרכו של האדם בכל תפילה ותפילה במשך השנה ,אלא היא הכרה
והמלכה עמוקה ,הכרה במלכותו של הקדוש ברוך הוא על העולם כולו,
ומתוך כך ,ורק מתוך כך ,גם על חיי האדם הפרטיים .וזהו שאנו אומרים
בראש השנה שהיום הרת עולם ,לשון הריון ולידה ,שהרי בכל שנה
ושנה מתחדשת ההריון והלידה מחדש של העולם ממש ,ולידה זו
תלויה ועומדת בהמלכתנו את הקדוש ברוך הוא באותו היום .ולפי זה
יובן עומק נוסף ,שכשם שלידה גשמית קודמת לה חדשי הריון בהעלם,
כך גילוי מלכותו בעולם בפועל ,בגלוי ובאורה ,תלוי בהמלכה הפנימית,
הנעלמת ,שבלב האדם.
יום הכיפורים עמוד התורה ,יום התשובה
לאחר ימי הדין באים ימי התשובה ,שעיקרם ותכליתם הוא יום
הכיפורים .ותשובה זו ,כידוע ,קדמה לעולם עצמו ,כמאמר חז"ל
שהתשובה נבראה קודם בריאת העולם ,ומנו אותה במנין הדברים
שקדמו לעולם .ומאמר נפלא זה ראוי להתבונן בו היטב ,שהרי קדימה
עצמה היא ענין הקשור בזמן ,והזמן הוא חלק מן הבריאה ,ואף על פי
כן נמנתה התשובה בין הדברים שקדמו לעולם.
אלא ביאור הדברים הוא כך .לא ניתן היה לברוא עולם של בני אדם
בעלי בחירה ,הנתונים מצד עצם טבעם לנפילה ולחטא ,אלמלא הוכנה
כבר בתכנית הבריאה ,עוד לפני שנתלבשה בפועל ,הדרך לתקן .עולם
פרשת האזינו – שבת שובה כתב מרדכי
ו
שאין בו כלל אפשרות תשובה אין בו קיום מלכתחילה ,שהרי בהכרח
ייכשל האדם בבחירתו ,ובלא תשובה היה דינו דין כלייה .נמצא
שהתשובה איננה תוספת מאוחרת המצטרפת אל הבריאה בדיעבד,
לאחר החטא ,אלא היא תנאי מוקדם והכרחי ,שורשי ,לעצם אפשרות
קיומה של הבריאה מלכתחילה .וזהו סוד היותה קודמת לעולם ,לא
בזמן ,אלא במעלה ובשורש.
ומכאן מובן גם מדוע יום הכיפורים משול לחיבור מחודש בין התורה
לתשובה ,ואף נקרא עמוד התורה .שהרי התורה עצמה ,בעומק
פנימיותה ,איננה רק ספר חוקים ודינים הבא לשפוט את האדם
ולהרשיעו על מעשיו ,אלא היא המלמדת את האדם ,בראש ובראשונה,
שגם לאחר נפילה וירידה יש דרך של תיקון ושיבה .וזהו "על התורה",
לא רק לימוד ההלכות למעשה ,אלא גילוי היסוד העמוק שהעולם כולו
בנוי ומיוסד על האפשרות לתקן את אשר עוות ,ושמקום שבעלי
תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו.
ויש לרמוז זאת גם בפסוק "ימים יוצרו ולו אחד בהם" ,שיש בו כפל
משמעות נפלא .מחד ,שכל ימות השנה כולם נוצרו ונמשכו מכח היום
האחד המיוחד הזה ,יום הכיפורים ,שהוא שורש ומקור לכל שאר
הימים .ומאידך ,שביום זה עצמו" ,יום אחד" ,יכול האדם להיברא
מחדש כאילו לא היה קודם לכן כלל ,לא רק מחילה חלקית על עוונות
העבר ,אלא בריאה חדשה ממש של ההווה והעתיד ,יש מאין.
ועוד זאת ,יום הכיפורים הוא זמן מתן תורה ,לוחות שניות ,שניתנו
ביום זה לאחר חטא העגל ולאחר התשובה .ומכאן שיום הכיפורים
מכוון ממש כנגד עמוד התורה ,וכידוע עיקרו של תיקון התשובה נעשה
בכח התורה הקדושה דווקא ,שהיא הממתיקה את הדינים ומעלה את
הניצוצות שנפלו .ואזלי כחדא ,תשובה ותורה ,שתיהן קדמו לעולם
בשורשן ,ושתיהן נפגשות ומתאחדות ביום הכיפורים.
סוכות עמוד גמילות החסדים ,זמן שמחתנו
ולאחר שהומלך הקדוש ברוך הוא בראש השנה ,ולאחר שנטהר האדם
ונברא מחדש ביום הכיפורים ,מגיע חג הסוכות ,זמן שמחתנו .ובו אנו
נכנסים תחת צילו של הקדוש ברוך הוא ממש ,אל תוככי הסוכה,
ומגלים גילוי נפלא ,שהחיים החומריים עצמם ,האכילה והשתייה
פרשת האזינו – שבת שובה כתב מרדכי
ז
והשינה ,דברים הנראים גשמיים וארציים ביותר ,יכולים ואף צריכים
להתקיים בצל השכינה ממש ,בקדושה ובטהרה.
וזהו עניינה הפנימי של גמילות החסדים .כשם שהקדוש ברוך הוא
גומל עמנו חסד ומקיף אותנו בצילו ,בלא שקדם לכך שום זכות מצדנו,
אלא חסד חינם גמור ,כך מצווים אנו ללכת בדרכיו ,מה הוא רחום אף
אתה היה רחום ,ולהרבות חסד ואהבה בישראל ,גם ובעיקר כלפי מי
שאינו זכאי לכך לפי שורת הדין .ומכאן מובן גם ענין השמחה המיוחד
של חג זה" ,ושמחת בחגך" .אין השמחה נשארת ברשות היחיד,
כשמחה פרטית וסגורה ,אלא היא מתפשטת ומקיפה גם את הזולת,
"ושמחת אתה וביתך" .ובכך היא עצמה ,השמחה ,גילוי של חסד
ואהבת ישראל.
שלושת העמודים בפרשת האזינו
ופלא נוסף נגלה לעינינו ,שגם בפרשתנו ,פרשת האזינו ,הנקראת תמיד
בימים אלו שבין ראש השנה ליום הכיפורים ,נרמזים שלושת העניינים
גם יחד ,בזה אחר זה ,ממש כסדרם.
נאמר בפתיחת השירה" ,האזינו השמים ואדברה ,יערוף כמטר לקחי,
תיזל כטל אמרתי" ,הרי זו התורה ,היורדת אל האדם כטל וכמטר ,בנחת
ובהדרגה ,ומחייה אותו .מיד לאחר מכן נאמר" ,כי שם ה' אקרא ,הבו
גודל לאלוקינו" ,הרי זו העבודה והתפילה ,קריאה בשם ה' והכרה
במלכותו ,כעין ההמלכה של ראש השנה .ובסמוך לכך נאמר" ,הצור
תמים פעלו ,אל אמונה ואין עוול ,צדיק וישר הוא" ,הרי זו מידת חסדו
וצדקתו של מקום ,המנהיג את עולמו באמונה וביושר וברחמים.
נמצא שבפסוקים הראשונים ממש של פרשתנו ,בזה אחר זה ,טמונים
שלושת היסודות שעליהם עומד העולם כולו ,תורה עבודה וגמילות
חסדים – תשובה תפלה וצדקה ,כנגד יום הכיפורים ראש השנה וסוכות.
ואין זה מקרה ,שהרי התורה מעוררת אותנו לקרוא פרשה זו דווקא
בימים אלו ,כדי לרמוז לנו את סוד הימים שאנו עומדים בתוכם.
חידוש הבריאה בכ"ב הימים
ומעתה מיושבת היטב ,ובעומק נפלא ,ההקבלה שפתחנו בה ,כ"ב ימים
כנגד כ"ב אותיות .שכן העולם נברא בכ"ב אותיות ,שהן כ"ב צינורות
פרשת האזינו – שבת שובה כתב מרדכי
ח
המשכת האור מאין ליש ,ובכל שנה ושנה ,בימים הקדושים הללו,
מראש השנה עד שמיני עצרת ,ניתנת לנו מחדש ,בחסד עליון ,אותה
אפשרות ממש ,לחדש את הבריאה כולה מתחילתה .בראש השנה
מחדש הקדוש ברוך הוא ,יחד עם עם ישראל המכתירו ,את מלכותו
בעולם .ביום הכיפורים נותן הוא לאדם אפשרות להיברא מחדש
מבפנים ,בכח התורה והתשובה שקדמו לעולם .ובסוכות נותן הוא לאדם
להיכנס אל חיים חדשים לגמרי ,חיים של אמונה שמחה וחסד,
המקיפים אותו מכל צד כענני הכבוד.
וזהו עומק מה שאנו אומרים בתפילת הימים הנוראים ,ותשובה ותפילה
וצדקה מעבירין את רוע הגזירה .אין אלו שלושה מעשים טובים
בעלמא ,אמצעים חיצוניים לביטול גזירה שנקבעה מלמעלה ,אלא
שלושה כוחות יסודיים ועצמיים שעליהם עומד העולם כולו מששת
ימי בראשית ,ומתוכם ,ורק מתוכם ,יכול האדם לבנות ולחדש את
עולמו הפרטי ,ועמו את העולם כולו ,מחדש ממש .תפילה ,להכיר
במלכותו יתברך .תשובה ,לתקן את עצמו מן היסוד .וצדקה וחסד,
להמשיך את טובו וחסדו האינסופי של הקדוש ברוך הוא אל הבריות.
ואין גזירה ,יהיה אשר יהיה חמורה ,שתוכל לעמוד כנגד עולם שכל
יסודותיו התחדשו זה עתה ,ברגע זה ממש ,מכח כ"ב האותיות
הקדושות ,כ"ב הימים הללו ,שבהם שבה ונמשכת אותה בריאה
ראשונה עצמה ,החדשה כביום הראשון.
יהי רצון שנזכה לנצל ימים קדושים אלו כראוי ,להרבות בתורה,
בתפילה ,ובגמילות חסדים ,ומתוך כך יימשך עלינו ועל כל ישראל
שפע רב של רחמים ,ישועה ,ברכה ושמחה ,ונזכה כולנו להיכתב
ולהיחתם לחיים טובים ולשלום ,לשנה טובה ומתוקה ,ולגאולה
השלמה במהרה בימינו ,אמן.
התורה והמצוה
בשבת שובה זו ,שבין ראש השנה ליום הכיפורים ,אנו עומדים לפני
היום הגדול והנורא ,יום הכפרה .ומכל עניני התשובה שראוי להתעורר
בהם בימים אלו ,יש ענין אחד שהוא יסוד ושורש לכל עבודת יום
פרשת האזינו – שבת שובה כתב מרדכי
ט
הכיפורים ,והוא ענין המחילה והפיוס שבין אדם לחבירו ,שבלעדיו,
כפי שיתבאר ,אין כפרת היום שלמה.
עבירות שבין אדם לחבירו אין יוהכ"פ מכפר ,להלכה
ולמעשה ,ובטעם הדבר
והכי איפסקא ברמב"ם (פ"ב מהל' תשובה ה"ט) ,אין התשובה ולא יום
הכיפורים מכפרין אלא עבירות שבין אדם למקום ,כגון מי שאכל דבר
אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן .אבל עבירות שבין אדם
לחבירו ,כגון חובל חבירו או המקלל את חבירו או גוזל וכיוצא בהן,
אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב וירצהו .אע"פ
שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאל ממנו שימחל לו.
ואפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים צריך לפייסו ולפגע בו עד
שימחול לו ,עי"ש .ועי' בשו"ע או"ח (סי' ת"ו).
ובטעמא דמילתא נראה בפשטות ,שבכל עבירה שבין אדם לחבירו,
הרבש"ע קבע בגופם של המצוות שהעבירה היא נגד חבירו ,דהיינו
מלבד כל עבירה שהיא נגד המקום ב"ה שהוא ציווה אותנו בהן,
בעבירות שבין אדם לחבירו יש גם עבירה 'בין אדם לחבירו' ממש
כפשטא דלישנא .וממילא התשובה היא נמי כלפי חבירו ,ולא מועיל
מה שהשי"ת מוחל לו ,ודו"ק.
האם יש חיוב למחול
כתב השו"ע חו"מ (סי' תכ"ב) ,החובל בחבירו אע"פ שנתן לו ה' דברים
אינו מתכפר לו עד שיבקש ממנו וימחול לו ,אסור לנחבל להיות אכזרי
מלמחול ,כי אין זה דרך זרע ישראל ,אלא כיון שבקש ממנו החובל
ונתחנן לו פעם ראשונה ושניה וידוע שהוא שב מחטאו וניחם מרעתו,
ימחול לו .וכל הממהר למחול הרי זה משובח ,ורוח חכמים נוחה הימנו.
ובדרך זה כתב הרמ"א או"ח (סי' תר"ו סעי' א') ,והמוחל לא יהיה אכזרי
מלמחול .ועי' עוד בשו"ע חו"מ (סי' תכ"ו ובנו"כ שם).
הרי מבואר בשו"ע שאחרי שהפוגע נתחנן לנפגע שתי פעמים והוא
מתחרט על מה שהוא עשה ,יש לו חיוב למחול .אמנם יש כמה אופנים
שמותר לא למחול ,א .אם הוא הוציא עליו שם רע ,כמבואר בפוסקים.
ב .כאשר מכוין לטובתו של הפוגע ,ועי' בשו"ע או"ח (ריש סי' תר"ו) .ג.
פרשת האזינו – שבת שובה כתב מרדכי
י
באופן שאין ידוע שהפוגע מכיר בחטאו ולא שב ואינו מתחרט על
רעתו ,כמדויק בלשון השו"ע הנ"ל .ד .באופן שהוא משתדל למחול,
אולם הפוגע אינו משתדל בכל יכולתו לרצות ולפייס את הנפגע ,כמו
שיתבאר.
כלומר שאין הכוונה ח"ו להפוך את הנפגע לפוגע ,ולומר שאם אינו
יכול למחול ,או שהפוגע אינו מבקש מחילה כראוי ,אז הנפגע נהפך
להיות אכזרי .אלא שלפעמים חלק ממידת האדם האכזרי הוא שהוא
נפגע והפוגע בו מכיר באמת בחטאו ונכנע ומתחנן בבכי ובתחנונים,
ומראה חרטה גמורה ,ומקבל על להבא לא לעשותו עוד והוא באמת
עוזב החטא ,אולם הנפגע בדווקא אינו רוצה למחול לו .אבל כשאדם
נפ גע והפוגע רק רוצה לחיות טוב עם הנפגע ורוצה 'לקבל' ממנו כל
מיני טובות והוא באמת אינו מכיר בחטאו ואינו מתחרט ,ולפעמים
הוא ממשיך לפגוע אפילו והוה כמו טובל ושרץ בידו ,בכה"ג אין שום
תביעה מן הנפגע למחול לו ,ואינו צריך להיות במדריגה עליונה למחול
לו כשהוא אינו מס וגל למחול לו .ובעניינים אלו של עבירות בין אדם
לחבירו שהן מן החמורות שבחמורות ,יש להתייעץ בכל גוונא ולשאול
רב ומורה דרך לילך בדרך התורה והנכונה.
אבל זה ברור שלפי שרוב הפוסקים מחילה בפה גרידא בלי מחילה
בלב ,אינה מחילה .ובאופן שהנפגע אינו מצליח להתפייס אסור לו
לומר לחבירו שהוא אכן מוחל לו ,כי זה שקר וגניבת דעת .אלא יאמר
לו שזה מדי קשה לו ושיחזור אליו שוב בעוד פרק זמן .ואם הפוגע חסר
דעה וכו' צריך לשאול רבו איך להתנהג.
הוכח תוכיח את עמיתך
ועל הנפגע מוטל החיוב להשתדל לא להכשיל את חבירו בחטא ,דהיינו
שאם הוא שומר את השנאה והטינא בלב אזי נמצא שהפוגע אינו יודע
מזה ,ונמצא שהפוגע נענש .ועל זה באה התורה הקדושה ומצווה אותנו
לרחם על הפוגע ולהוכיח לו לאמר מדוע עשית עמדי כך וכך ,ואז יכול
לקרות אחת מג' דברים ,א .שהפוגע באמת מתחרט על מה שהוא עשה
ומודה ועוזב ומתנצל .ב .שהפוגע מפרש ומסביר איך שהוא בכלל לא
התכוון לפגוע ובאמת לא פגע בו ,וממילא הנפגע מבין שבטעות חשב
שהוא פגע בו ,וכמובן שאין הכוונה שהפוגע מתחמק ומוסיף רשע על
רשעתו ומתווכח עם הנפגע ,ואומר לו שהוא לא צודק והוא אף פעם
פרשת האזינו – שבת שובה כתב מרדכי
יא
לא פגע בו ,וכנ"ל[ .אגב ,עצה טובה שכשהפוגע יש לו ג"כ טענות על
הנפגע שלא ישמיע להם בעת שהנפגע מוכיח אותו ,ודו"ק ].ג .שהפוגע
באמת אינו מוכן לשוב בתשובה ,והוא לא מקבל ח"ו התוכחה.
וכך הורה לנו הרמב"ם (פ"ב מהל' דעות ה"ו) ,כשיחטא איש לאיש לא
ישטמנו וישתוק ,כמו שנאמר ברשעים ולא דבר אבשלום עם אמנון
למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון ,אלא מצוה עליו להודיעו
ולומר לו למה עשית לי כך וכך ולמה חטאת לי בדבר פלוני ,שנ' הוכח
תוכיח את עמיתך .ואם חזר ובקש ממנו למחול לו צריך למחול לו.
ולא יהא המוחל אכזרי שנ' ויתפלל אברהם אל האלוקים וגו'.
וכעין זה כתב הרמב"ן (ויקרא יט ,יז) ,לא תשנא את אחיך בלבבך.
בעבור שדרך השונאים לכסות את שנאתם בלבם כמו שאמר (משלי
כו ,כד) בשפתיו ינכר שונא ,הזכיר הכתוב בהווה .ואמר הוכח תוכיח
את עמיתך ,מצוה אחרת ,ללמדו תוכחת מוסר ,ולא תשא עליו חטא
שיהיה עליך אשם כאשר יחטא ולא הוכחת אותו .ולזה יטה לשון
אונקלוס שאמר ,ולא תקבל על דיליה חובא ,שלא תקבל אתה עונש
בחטא שלו .ואחרי כן צוה שתאהוב אותו .והנה השונא את רעהו עובר
בלאו ,והאוהב לו מקיים עשה .והנכון בעיני ,כי הוכח תוכיח ,כמו
והוכיח אברהם את אבימלך (בראשית כא ,כה) .ויאמר הכתוב ,אל
תשנא את אחיך בלבבך בעשותו לך שלא כרצונך ,אבל תוכיחנו מדוע
ככה עשית עמדי ,ולא תשא עליו חטא לכסות שנאתו בלבך ואל תגיד
לו ,כי בהוכיחך אותו יתנצל לך ,או ישוב ויתודה על חטאו ,הרי שצריך
תשובה ווידוי ,ותכפר לו ,עי"ש.
וכך כתב הרשב"ם (שם) ,לא תשנא את אחיך בלבבך .אם גמלך רע לא
תתראה לפני כאוהב ,בפיו שלום את רעהו ידבר ,וברבו ישים ארבו ,לא
טוב ,הדבר אשר אתה עושה ,אל תשנאהו בלבך אלא הוכיח תוכיחהו
על מה שעשה ומתוך כך יהיה שלום .ועי' גם שם באוה"ח.
תוכחה רק לחכם וצדיק
אמנם עי' בכלי יקר שכבר כתב שם ,הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא
עליו חטא ,דווקא עמיתך במצות תוכיח ,לאפוקי שלש כיתות שאינן
מקבלין תוכחה והם רשעים ,כסילים ,לצים .וסימנך רכ"ל כמו שנאמר
(משלי ט ,ח) אל תוכח לץ ,וכתוב (שם כג ,ט) באזני כסיל אל תדבר,
פרשת האזינו – שבת שובה כתב מרדכי
יב
וכתיב (שם ט ,ז) ומוכיח לרשע מומו ,עכ"ד .כלומר בין כשמוכיחים
אדם בענייני רוחניות ,ובין כשמוכיחים כנ"ל כדי לגלות השנאה ולתקן
אותה כדברי הראשונים הנ"ל ,יש להיות 'חכם' ולדעת שאין כל תועלת
להוכיח 'רשע' ,או 'שוטה' ,או לץ ,בן אדם בלתי רגיש ,או בנאדם חולה
נפש בלשון ימינו ,כי הוא ימצא אלף תירוצים למה הוא מתנהג כמו
שהוא מתנהג ,וזה רק יוסיף שנאה ,ובודאי לא יבא לפייס כראוי.
ובמקרה שכזה אין לנו אלא כוח התפלה להתפלל עליהם שיבריאו וה'
יאיר עיניהם ,ועל כגון דא נאמר ,שלום לרחוק ולקרוב .וקל להבין.
חזק ואמץ
יסוד התשובה בין אדם לחבירו ,הכנעה ורגישות
בספר חובות הלבבות בריש שער התשובה מבאר שהיסוד והבסיס
לתשובה הוא ההכנעה והשפלות .וכנראה שבתשובה על עבירות שבין
אדם לחבירו נדרשת ההכנעה ביותר ,כי זה לא פשוט ולא קל להשפיל
א"ע בפני חבירו וכ"ש כשחבירו באמת קטן ממנו ,ולהודות על האמת
ועל הטעות שעשה לו ,ממילא בלי מידת ההכנעה אי אפשר להגיע
לתשובה שלמה .ולעתים הסיבה שהאדם פוגע בחבירו היא מכוח 'חוסר
רגישות לזולת' וחוסר רגישות בכלל ,כי הוא לא מודע שאפילו שבעיניו
נראה לו שאפשר לעשות עם חבירו כך וכך ,המעשה הזה יפגע בסופו
של דבר בחבירו .כלומר שכדי להיות נזהר שלא לפגוע בחבירו צריך
להיכנס ללב של 'החבר' ולהבין מה פוגע בו .ולעתים יש מעשה שמצד
עצם החפצא הוא מעשה רע ,והאדם הכסיל אינו מודע למעשיו ,ואני
מכיר בחומרת ועוצמת המעשים ,וממילא פוגע מכח זה בחביריו.
ובאמת בעומק הענין ,זה גופא הטעם למה בד"כ אדם כזה אינו מבקש
סליחה מחבירו א חרי שכבר פגע בו ,כי הוא לא רגיש ,וממילא הוא
חושב שהוא לא צריך לבקש מחילה ,או שהוא שוכח ממה שהוא עשה
וכו'.
מחילה רק כשהפוגע השתדל בכל האמצעיים לפייס ולרצות את הנפגע
עי' בגמ' יומא (פו ,):אמר רבי יצחק ,במערבא משמיה דרבה בר מרי,
בא וראה ,שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם ,מדת בשר ודם
פרשת האזינו – שבת שובה כתב מרדכי
יג
מקניט את חבירו בדברים ספק מתפייס הימנו ספק אינו מתפייס הימנו,
ואם תאמר מתפייס הימנו ספק מתפייס בדברים ספק אין מתפייס
בדברים .ועי' שם בעין יעקב ובמהרש"א שהכוונה דאולי יתפייס רק
בממון ,דהיינו שלפעמים לא די לפייס בדברים ,אלא אם רואה הפוגע
שהנפגע אינו מתרצה בכך ישתדל בממון ,וכן הלאה .והחכם עיניו
בראשו שלא לדרוש מן הנפגע ולומר לו ,אם אתן לך כך וכך כסף תמחל
לי ,כי מחילה הוה דבר שבלב ולאו דווקא בפה ,וכנ"ל .וכל בר דעת
מבין את זה ולא צריך לפנים.
ועי' עוד שם בגמ' (פז ,).אמר רבי יצחק ,כל המקניט את חבירו אפילו
בדברים [וכ"ש אם יש לחבירו תביעת ממון אצלו ,רבינו חננאל שם]
צריך לפייסו ,שנאמר בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך נוקשת
באמרי פיך ,עשה זאת אפוא בני והנצל ,כי באת בכף רעך לך התרפס
ורהב רעיך .אם ממון יש בידך התר לו פסת יד ,ואם לאו הרבה עליו
ריעים.
ובספר הליקוטים על הרמב"ם הנ"ל מביא מספר שבית שבי בזה"ל,
אסור לאדם שיהיה אכזרי ולא יתפייס וכו' ,וכן הוא אומר על הגבעונים
לפי שלא מחלו ולא נתפייסו והגבעונים לא מבני ישראל המה .נראה
לפרש הלשונות השונים שנקט רבנו בזו ההלכה ,דהיינו פיוס ובקשת
מחילה ,עפ"י מה דאיתא בגמ' יבמות (עט ).נתינים ניקרינהו
וניפייסינהו .ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם מה אעשה לכם
ובמה אכפר וגו' ,ויאמרו לו הגבעונים אין לנו כסף וזהב עם שאול וגו',
מיפייס ולא פייסינהו .אמר ,שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים וכו'
ע"כ ,דמשמע דמה דאמר שאול ניקרינהו ונפייסינהו היינו ע"י ממון,
ומכיון שהם לא נתפייסו ראה בזה מדת האכזריות וחסרון במדת
הרחמנות שהיא מסימני אומה זו .ועפי"ז מה דפתח רבנו דאסור לאדם
להיות אכזרי ולא יתפייס ,היינו דאם לא מועיל אצלו אפילו אמצעיים
של פיוס ,הרי זה אכזרי .אמנם הוסיף רבנו דגם בלא פיוס רק בבקשת
מחילה בעלמא כבר צריך האדם להשתדל למחול בלב שלם ובנפש
חפיצה ,אמנם אם לא מחל בזה עדיין לא נקרא אכזרי .וע"ז מביא
הקרא דהגבעונים לא מבני ישראל המה ,דהוא לפי שלא די להם שלא
מחלו דהיינו בבקשת מחילה ,אלא דגם לא נתפייסו אפי' ע"י כסף וזהב,
ומזה ראיה דהגבעונים לא מבני ישראל המה דאכזרים הם.
פרשת האזינו – שבת שובה כתב מרדכי
יד
נפלאות התורה
ביאור כפל הלשון בקרא שובה ישראל וגו' ,דקודם הדביקות צריך
למרק החטאים ובפרט ,בין אדם לחבירו
נפתח עם דבריו הקדושים של א"ז מרן החתם סופר זי"ע (בדרשות,
דרוש א' שבת שובה) ,שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעוניך
קחו עמכם דברים ושובו אל ה' (הושע י"ד ,ב'-ג') .הוא כפל ענין במלות
שונות ,י"ל קצת על דרך הלצה ,דהנה עיקרן של ימים הללו להוסיף
דבקות בה' ממה שהיה בשנה העברה ,אך כל זה להאדם השלם ,ומה
חסר כי אם הוספת הדבקות יום יום ,אבל אותן המלוכלכים בחטאים
מכל השנה המה צריכים מריקה ושטיפה תחלה מחלאת עונותיהם,
ואחר כך להתדבק אל ה' .ועל זה כתיב (ישעי' נ"ה ,ז') יעזוב רשע דרכו
תחלה ואחר כך וישוב אל ה' ,ומכל שכן כשצריך לרחוץ תחלה מכתמי
עונות שבין אדם לחבירו המרובים שלא יראה פני ה' קודם לזה (כיומא
פה.):
וזהו (דברים ד' ,ד') ואתם הדבקים ,ואחר כך בה' אלוקיכם חיים כלכם
היום ,פירוש שלא יתואר חיותכם חלק אלוק ממעל באופן שיהיה נקרא
חיי ה' ,כי אם שתהיו תחלה דבוקים זה בזה ולא זולת .והיינו דקאמר
להו נביא ליש ראל שובה ישראל עד ה' אלוקיך ,בתחלה צריכים אתם
לשוב בדברים שמגיעים רק עד ה' ,ולא אליו ממש כי אם עד ה' ולא
עד בכלל ,והיינו דברים שבין אדם לחבירו ,כי כשלת בעוניך שאתה
נכשל בעוניך דייקא הנוגע לאדם וחברו ,ואחר כך קחו עמכם דברים
ושובו אל ה' .עד כאן דבריו הקדושים.
הכפרה של יום הכיפורים תלויה במחילת האדם על העבירות שבין
אדם לחבירו
מאמר זה נדפס גם בחי' סוגיות (ירושלים תשכ"ט ,סי' י"א בשלהי
השמעתתא דשבת שובה דהאי שתא) בשינוי לשון קצת .ושם הוסיף
מרן עוד מענין הנ"ל ,וכתב לבאר הא דכתיב (ויקרא ט"ז ,ל') כי ביום
הזה יכפר על יכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו ,שבת
שבתון היא לכם ,ובמדרש (ילקוט רמז תקע"ז) דריש שבת שבתון לאסור
פרשת האזינו – שבת שובה כתב מרדכי
טו
רכיבה על גבי בהמה ,וז"ל ,יובן ע"פ מה שכתבו תלמידי האר"י ז"ל
(ראה שער הגלגולים הקדמה ל"ח ד"ה גם מורי ,ושם אמר כן על
המרח"ו) שהיה נזהר מלהרוג שום בריה בעולם ,כי אמר שבגלגול
ראשון היה מוהל והרג לתינוק ,ותשובתו להיות נזהר מהריגת שום
בריה בעולם (ועיין שאילת יעב"ץ ח"א סי' ק"י) ,הנה כי כן בלי ספק
כן הוא תשובת גזל ואונאה וציער את חבירו להיות נזהר מלצער שום
בריה בעולם ,וכיון דאין כפרה לחצאין אין יוהכ"פ מכפר להשב ממחצה
עוונותיו וממחצה לא שב ,על כן ימחול כל אחד לחבירו צערו כדי
שימחול הקב"ה שארי עוונותיו .ועל כן ביום הזה לא יתכן לצער שום
בריה כנ"ל ,ולכן מצווה על שביתת בהמתו שהוא בכלל צער בעלי חיים
(עיי"ש מש"כ מרן קודם לזה) .וזהו 'תענו את נפשותיכם' ,וכתיב לכן
'כל מלא כה לא תעשו' וכו' ,ומבאר הטעם 'כי ביום הזה יכפר עליכם
לטהר אתכם מכל חטאתיכם' דוקא ,ולא לחצאין ,וכיון שדברים שבין
אדם לחבירו לא נמסר למחול כי אם לחבירו שציערו ,לכן 'לפני ה'
תטהרו' ,פירוש טרם בואכם לפני ה' ,ביום הזה לפני זה הזמן תטהרו
אתם בעצמכם ,לכן 'שבת שבתון יהיה לכם' ,ושפיר דרש המדרש שבת
שבתון שלא ירכוב על הבהמה ,וא"ש ודו"ק.
עיון בדברי החתם סופר
מרן החת"ס מחדש לנו חידוש נפלא שמי שעבירות בין אדם לחבירו
בידו ,אזי אפילו על העבירות שבין אדם למקום אין יוהכ"פ מכפר לו.
ועצם היסוד שמי ששב מעבירות מסיומות ,ואינו שב ממחצה עוונותיו,
אזי התשובה אינה מועילה ,כבר כתוב מקמאי .והטעם הוא לפי
המבואר בספר חובות הלבבות שיש שני חלקי התשובה ,א .תשובה על
עצם החטא שעבר עבירה ,ב .תשובה על המרידה בה' ופריקת עול,
ובאופן ששב רק ממחצה עוונותיו ,נמצא שהוא עדיין פורק עול .אמנם
החת"ס מחדש לנו שאפי' שעשה תשובה של מה לפני השי"ת על כל
העוונות ,אבל יש לו עדיין עבירה אחת שבין אדם לחבירו שלא פייס
את חבירו על כך או שחבירו אינו מוחל לו ,אזי הוי כאילו כל היום
כיפור לא שווה מאומה ,כי אין כפרה לחצאין.
ומעיקרא סברתי שלמד המשנה ביומא (פה ):עבירות שבין אדם לחבירו
אין יוהכ"פ מכפר עד שירצה את חבירו ,שהכוונה שעד שירצה את
חבירו אין יוהכ"פ מכפר לו בכלל .אמנם פשטות המשנה התם מבואר
להדיא שהכוונה שעל העבירות שבין אדם לחבירו דייקא אין יוהכ"פ
פרשת האזינו – שבת שובה כתב מרדכי
טז
מכפר .אלא שצ"ל לפי"ד מרן החת"ס שדברי המשנה קאי באופן שאין
לו 'רק' עבירות שבין אדם לחבירו ,ועל כגון דא מחדשת המשנה דאין
יוהכ"פ מכפר לו .אולם באמת באופן שיש לו גם עבירות שבין אדם
למקום ,אין יוהכ"פ מכפר לו כלל אפי' על העבירות שבין אדם למקום,
ואפי' שעשה תשובה שלימה לפני ה' על כל העבירות ,אבל בגלל שלא
פייס את חבירו ,אין לו כפרה .וזה חידוש עצום שהכפרה של השי"ת
לעמו ישראל שהוא קבע בעיצומו של יוהכ"פ ,מתלי תלי בהכפרה
וההתרצות והמחילה של אדם לחבירו.
הגם שהיה מקום לפרש דבריו באופן שונה ,שהרי ידוע שבכל מצוה
שבין אדם לחבירו איכא ב' חלקים ,א .מצוה בין אדם למקום ,ב .חיוב
בין אדם לחבירו .דהיינו לדוגמא המל"ת של "לא תגנוב" כוללת בתוכה
ב' ענינים הנ"ל ,האדם מחויב להימנע מלגנוב את חבירו ,א .מכוח
ציווי הקב"ה שציווה אותו שלא לגנוב את חבירו ,ב .מכח המחויבות
לחבירו (שזה גם תולדה של הציווי של הקב"ה) שלא לגנוב אותו ,חושן
משפט'דיג .וממילא היה אפשר לפרש שכוונת מרן החת"ס ז"ל שמי
שרק עשה תשובה לפני השי"ת על העבירות שבין אדם לחבירו ,אין
לו כפרה כלל וכלל ,כל זמן שעדיין לא עשה תשובה כלפי חבירו ,אבל
לא נראה שזה כוונת החת"ס.
משיבת נפש
עינינו הרואות מכל האמור ,שאין ענין המחילה שבין אדם לחבירו
ענין צדדי הבא להוסיף על עבודת היום ,אלא הוא עצמו השער שדרכו
נכנסים אל תוככי הכפרה .אדם השב אל ה' בכל לבו ,המפשפש
במעשיו ,המתוודה על חטאיו ,ומכל מקום נושא בלבו קורת רוח כלפי
מי שפגע בו ,או משאיר פתוח פצע ישן שלא פייס עליו את חבירו,
נכנס ליום הקדוש כשהוא נושא עדיין עול שלא הונח מעליו .וכפי
שנתבאר ,אין כפרה לחצאין ,ומידת הרחמים שהקדוש ברוך הוא נוהג
בה עם עמו ביום הזה ,תלויה במידה שבה אנו נוהגים ברחמים איש
עם רעהו.
וזהו סוד גדול הטמון בסדר הימים ,שבין ראש השנה ליום הכיפורים
ניתנו לנו עשרה ימים ,ולא הוקבע יום הכיפורים מיד לאחר ראש
פרשת האזינו – שבת שובה כתב מרדכי
יז
השנה ,כדי שיהיה לאדם פנאי ושהות לפנות אל חבירו ,לרצותו,
לפייסו ,ולתקן את אשר עיוות .וכל המקדים לעשות כן קודם היום
הקדוש ,פותח לעצמו את שערי הכפרה בטרם עוד יבוא לבית הכנסת,
וזוכה להתפלל תפילת יום הכיפורים כשלבו נקי מכל מעצור.
ותורת ה' תמימה משיבת נפש ,שהרי אין דבר המשיב את נפש האדם
ומניח את דעתו כשלום שהושג עם חבירו ,כשלב שהיה קרוע מתאחה,
וכשמריבה ישנה מתפוגגת .ומי שזוכה להשלים עם חבריו קודם היום
הקדוש ,מרגיש בעצמו קלות והשלמה שאין דומה לה ,ומשם עולה
הוא ובא לפני מלך מלכי המלכים כשהוא שלם עם עצמו ועם סביבתו.
יהי רצון שנזכה כולנו לפתוח את יום הכיפורים כשאנו נקיים מכל
טינה ומשטמה ,ושנזכה לפייס ולהתפייס ,למחול ולהמחל ,ומתוך כך
תעלה ת פילתנו לפני כסא הכבוד רצויה ומקובלת ,ונזכה כולנו לכפרה
שלמה ,לחיים טובים ולשלום ,לשנה טובה ומתוקה ,ולגאולה השלמה
במהרה בימינו.
גמר חתימה טובה!
