gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

כתב מרדכי · Ktav Mordechai — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: כתב מרדכי · Ktav Mordechai

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

כתב מרדכי · Ktav Mordechai — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס''ד‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫פרשת האזינו – שבת שובה‬ ‫ערב יום הקדוש‬ ‫ה'תשפ"ז‬ ‫שנה ב' גליון ל"ה‬ ‫פרשת האזינו – שבת שובה‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫ב‬ ‫הגליון השבוע מוקדש לעילוי נשמת אדוני זקני‬ ‫הרב החסיד רודף צדקה וחסד רבי יוסף ב"ר‬ ‫משה גראזינגער זצ"ל שנסתלק בעיצומו של‬ ‫יום הקדוש‪.‬‬ ‫זכותו יגן עלינו ויהיה מליץ יושר בעדנו‬ ‫ֲֲ‬ ‫‪KESAVMORDCHAI@GMAIL.COM‬‬ ‫להארות והערות ניתן לפנות למייל‪:‬‬ ‫פרשת האזינו – שבת שובה‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫ג‬ ‫פנים לתורה‬ ‫כ"ב ימים כנגד כ"ב אותיות הבריאה‬ ‫הננו עומדים בתוככי ימי הרחמים והסליחות‪ ,‬הימים המסוגלים ביותר‬ ‫שבכל השנה לתקן את אשר פגמנו‪ ,‬ולהעביר מעלינו רוע הגזירה‪.‬‬ ‫ובאמת‪ ,‬כאשר מתבוננים בפנימיות הדברים‪ ,‬מגלים שאין הימים הללו‬ ‫רק עת רצון לתשובה‪ ,‬כדרך שיש עתים מוצלחות לעסק זה או אחר‪,‬‬ ‫אלא שהם עצמם עצם וגוף ענין הבריאה מחדש‪ .‬ואיתא בתפילת‬ ‫הימים הנוראים‪ ,‬ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה‪.‬‬ ‫ולכאורה היה מקום להתבונן בטעם הדבר‪ ,‬שהרי מכל הדרכים הרבות‬ ‫לעבודת ה'‪ ,‬נבחרו דווקא שלושת אלו‪ ,‬תשובה תפילה וצדקה‪ ,‬להיות‬ ‫הכח המבטל את הגזירה‪ ,‬עד שיוצא הדין מדין קשה לדין רך‪ ,‬ומגזרה‬ ‫לרחמים‪.‬‬ ‫אך כד נעיין בעומק פנימיות הדברים‪ ,‬מובן הדבר על בוריו‪ .‬לא בחרו‬ ‫חז"ל שלושה דברים טובים מני רבים‪ ,‬אלא גילו לנו סוד נשגב‪,‬‬ ‫ששלושת הדברים הללו הם עצמם היסודות שעליהם עומד העולם‬ ‫כולו‪ ,‬כמאמר המשנה באבות‪ ,‬על שלושה דברים העולם עומד‪ ,‬על‬ ‫התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים‪ .‬וכנראה שתשובה מכוונת כנגד‬ ‫"תורה"‪ ,‬ותפלה כנגד "עבודה"‪ ,‬וצדקה כנגד "גמילות חסדים"‪ .‬וממילא‪,‬‬ ‫כאשר האדם מחדש ומחזק את היסודות הללו בקרבו‪ ,‬הריהו כביכול‬ ‫מחדש ומכונן מחדש את העולם כולו על מכונו‪ ,‬ואין גזירה שתוכל‬ ‫לעמוד כנגד עולם שנברא ונתחדש מחדש ברגע זה ממש‪.‬‬ ‫כ"ב אותיות יסוד הבריאה‬ ‫ידוע ומפורסם‪ ,‬וכן מבואר בספר יצירה‪ ,‬שהעולם נברא באמצעות כ"ב‬ ‫אותיות התורה‪ .‬ואין הכוונה בזה לצורת האות הגשמית‪ ,‬כי אם לכח‬ ‫הגנוז בתוך כל אות ואות‪ ,‬שכל אות ואות היא כלי וצינור מיוחד שדרכו‬ ‫נמשך ניצוץ מסוים מן האור האלוקי האינסופי‪ ,‬ומתלבש ומצטמצם‬ ‫עד שנעשה ממנו יש‪ .‬וזהו סוד בראשית ברא‪ ,‬שבכ"ב האותיות‪ ,‬שהם‬ ‫כ"ב צינורות ההשפעה‪ ,‬נמשך האור העליון ונתהווה ממנו כל הנמצא‪.‬‬ ‫פרשת האזינו – שבת שובה‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫ד‬ ‫ומכאן מובן מה שאמרו חז"ל על בצלאל‪ ,‬שהיה יודע לצרף אותיות‬ ‫שנבראו בהן שמים וארץ‪ .‬שידיעת צירוף האותיות לא היתה חכמת‬ ‫מלאכה גרידא‪ ,‬אלא ידיעת סוד הבריאה ממש‪ ,‬שכן מי שיודע כיצד‬ ‫צירופי האותיות מזרימים שפע ומהווים יש‪ ,‬יכול לצרף אותם שוב‬ ‫ולבנות עולם קטן‪ ,‬את המשכן‪ ,‬שהוא עולם קטן כנגד העולם הגדול‪,‬‬ ‫ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם‪ .‬וכן איתא אסתכל באורייתא וברא‬ ‫עלמא‪ ,‬שהקדוש ברוך הוא הביט‪ ,‬כביכול‪ ,‬בתורה הקדומה‪ ,‬ובכח כ"ב‬ ‫האתוון דאורייתא ברא ויצר את העולם כולו‪ .‬וידוע גם שכל המשך‬ ‫קיום העולם‪ ,‬בכל רגע ורגע‪ ,‬אינו אלא חידוש מתמיד הנמשך מכח‬ ‫ברית התורה‪ ,‬שהיא המחיה את העולם בכל עת‪.‬‬ ‫כ"ב ימים אלו יסוד הבריאה‬ ‫ומעתה‪ ,‬בעומק פנימיות הענין‪ ,‬ראוי להתבונן‪ ,‬שמראש השנה ועד‬ ‫שמיני עצרת ישנם בדיוק כ"ב ימים‪ .‬ואין זה מקרה בעלמא‪ ,‬כי אם רמז‬ ‫עמוק המגלה יסוד גדול‪ ,‬שכשם שהעולם הגדול‪ ,‬הבריאה כולה על כל‬ ‫פרטיה‪ ,‬נברא בכ"ב אותיות‪ ,‬כך גם בכל שנה ושנה‪ ,‬מתגלגל ומתחדש‬ ‫אותו כח בריאה ממש בתוך כ"ב הימים המקבילים הללו‪ .‬וכל יום ויום‬ ‫מכ"ב הימים הללו הוא כביכול אות אחת מכ"ב אותיות הבריאה‪,‬‬ ‫שדרכה יכול העולם‪ ,‬ויכול האדם היושב בתוכו‪ ,‬להיברא מחדש ממש‪.‬‬ ‫ואין הכוונה בזה רק לתיקון פרטי זה או אחר‪ ,‬חלילה‪ ,‬לתקן חטא זה‪,‬‬ ‫לשפר מידה זו‪ ,‬אלא לחידוש הבריאה כולה מיסודה‪ ,‬חידוש הנוגע‬ ‫בשורש קיומו של העולם ממש‪ .‬שכן כשם שבתחילת הבריאה נמשך‬ ‫האור מאין ליש דרך כ"ב האותיות‪ ,‬כך בכל שנה ושנה‪ ,‬בכ"ב ימים אלו‪,‬‬ ‫שב ונמשך אותו אור עצמו‪ ,‬ומחדש את היש מחדש‪ ,‬הן ביש הכללי‬ ‫של העולם כולו‪ ,‬והן ביש הפרטי של כל נפש ונפש מישראל‪.‬‬ ‫ראש השנה עמוד העבודה‪ ,‬המלכת המלך‬ ‫בראש השנה עומד האדם‪ ,‬ועמו כל הבריאה כולה‪ ,‬דומם צומח חי‬ ‫ומדבר‪ ,‬לפני מלכו‪ ,‬ומכריז‪ ,‬המלך הקדוש‪ ,‬מלוך על כל העולם כולו‬ ‫בכבודך‪ .‬וראוי להתבונן בטעם הדבר‪ ,‬שהרי הקדוש ברוך הוא מלך‬ ‫העולם מאז ומקדם‪ ,‬ולכאורה אין חידוש במלכותו‪ ,‬ומכל מקום נצרך‬ ‫חידוש המלכה בכל שנה ושנה‪ .‬אלא הסוד בזה הוא‪ ,‬שמלכות אינה‬ ‫כשאר המידות‪ .‬שכל שאר המידות‪ ,‬חכמה בינה חסד גבורה‪ ,‬הן מצד‬ ‫פרשת האזינו – שבת שובה‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫ה‬ ‫עצמו יתברך‪ ,‬שייכות ומצויות מצד עצמן‪ ,‬בלא צורך בזולת‪ .‬אבל‬ ‫מלכות אינה כן‪ ,‬לית ליה מגרמיה כלום‪ ,‬אין למידת המלכות מאומה‬ ‫משלה‪ ,‬אלא כל מהותה תלויה בקבלת עול מצד המקבלים‪ .‬מלך בלא‬ ‫עם אינו מלך בפועל‪ ,‬אף שהוא ראוי למלוכה בכח‪.‬‬ ‫וזהו שיש בו חידוש עצום בכל שנה‪ .‬בראש השנה איננו רק מזכירים‬ ‫שהקדוש ברוך הוא מלך‪ ,‬אלא אנו עצמנו‪ ,‬בקבלת עול מלכות שמים‬ ‫מחודשת מעומק הלב‪ ,‬ממשיכים וגורמים לגילוי מלכותו יתברך בעולם‬ ‫מחדש‪ ,‬וכביכול ממליכים אותו מחדש‪ .‬לא שהוא נעשה למלך שלא‬ ‫היה‪ ,‬אלא שגילוי מלכותו בעולם‪ ,‬הנמשך על ידי קבלת עול המקבלים‪,‬‬ ‫מתחדש ונולד מחדש ממש‪.‬‬ ‫וזהו עניינה הפנימי של העבודה‪ ,‬שהיא עבודה שבלב‪ ,‬זו תפילה‪ .‬שהרי‬ ‫עצם התפי לה‪ ,‬בפנימיותה האמיתית‪ ,‬איננה רק בקשת צרכים גשמיים‪,‬‬ ‫כדרכו של האדם בכל תפילה ותפילה במשך השנה‪ ,‬אלא היא הכרה‬ ‫והמלכה עמוקה‪ ,‬הכרה במלכותו של הקדוש ברוך הוא על העולם כולו‪,‬‬ ‫ומתוך כך‪ ,‬ורק מתוך כך‪ ,‬גם על חיי האדם הפרטיים‪ .‬וזהו שאנו אומרים‬ ‫בראש השנה שהיום הרת עולם‪ ,‬לשון הריון ולידה‪ ,‬שהרי בכל שנה‬ ‫ושנה מתחדשת ההריון והלידה מחדש של העולם ממש‪ ,‬ולידה זו‬ ‫תלויה ועומדת בהמלכתנו את הקדוש ברוך הוא באותו היום‪ .‬ולפי זה‬ ‫יובן עומק נוסף‪ ,‬שכשם שלידה גשמית קודמת לה חדשי הריון בהעלם‪,‬‬ ‫כך גילוי מלכותו בעולם בפועל‪ ,‬בגלוי ובאורה‪ ,‬תלוי בהמלכה הפנימית‪,‬‬ ‫הנעלמת‪ ,‬שבלב האדם‪.‬‬ ‫יום הכיפורים עמוד התורה‪ ,‬יום התשובה‬ ‫לאחר ימי הדין באים ימי התשובה‪ ,‬שעיקרם ותכליתם הוא יום‬ ‫הכיפורים‪ .‬ותשובה זו‪ ,‬כידוע‪ ,‬קדמה לעולם עצמו‪ ,‬כמאמר חז"ל‬ ‫שהתשובה נבראה קודם בריאת העולם‪ ,‬ומנו אותה במנין הדברים‬ ‫שקדמו לעולם‪ .‬ומאמר נפלא זה ראוי להתבונן בו היטב‪ ,‬שהרי קדימה‬ ‫עצמה היא ענין הקשור בזמן‪ ,‬והזמן הוא חלק מן הבריאה‪ ,‬ואף על פי‬ ‫כן נמנתה התשובה בין הדברים שקדמו לעולם‪.‬‬ ‫אלא ביאור הדברים הוא כך‪ .‬לא ניתן היה לברוא עולם של בני אדם‬ ‫בעלי בחירה‪ ,‬הנתונים מצד עצם טבעם לנפילה ולחטא‪ ,‬אלמלא הוכנה‬ ‫כבר בתכנית הבריאה‪ ,‬עוד לפני שנתלבשה בפועל‪ ,‬הדרך לתקן‪ .‬עולם‬ ‫פרשת האזינו – שבת שובה‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫ו‬ ‫שאין בו כלל אפשרות תשובה אין בו קיום מלכתחילה‪ ,‬שהרי בהכרח‬ ‫ייכשל האדם בבחירתו‪ ,‬ובלא תשובה היה דינו דין כלייה‪ .‬נמצא‬ ‫שהתשובה איננה תוספת מאוחרת המצטרפת אל הבריאה בדיעבד‪,‬‬ ‫לאחר החטא‪ ,‬אלא היא תנאי מוקדם והכרחי‪ ,‬שורשי‪ ,‬לעצם אפשרות‬ ‫קיומה של הבריאה מלכתחילה‪ .‬וזהו סוד היותה קודמת לעולם‪ ,‬לא‬ ‫בזמן‪ ,‬אלא במעלה ובשורש‪.‬‬ ‫ומכאן מובן גם מדוע יום הכיפורים משול לחיבור מחודש בין התורה‬ ‫לתשובה‪ ,‬ואף נקרא עמוד התורה‪ .‬שהרי התורה עצמה‪ ,‬בעומק‬ ‫פנימיותה‪ ,‬איננה רק ספר חוקים ודינים הבא לשפוט את האדם‬ ‫ולהרשיעו על מעשיו‪ ,‬אלא היא המלמדת את האדם‪ ,‬בראש ובראשונה‪,‬‬ ‫שגם לאחר נפילה וירידה יש דרך של תיקון ושיבה‪ .‬וזהו "על התורה"‪,‬‬ ‫לא רק לימוד ההלכות למעשה‪ ,‬אלא גילוי היסוד העמוק שהעולם כולו‬ ‫בנוי ומיוסד על האפשרות לתקן את אשר עוות‪ ,‬ושמקום שבעלי‬ ‫תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו‪.‬‬ ‫ויש לרמוז זאת גם בפסוק "ימים יוצרו ולו אחד בהם"‪ ,‬שיש בו כפל‬ ‫משמעות נפלא‪ .‬מחד‪ ,‬שכל ימות השנה כולם נוצרו ונמשכו מכח היום‬ ‫האחד המיוחד הזה‪ ,‬יום הכיפורים‪ ,‬שהוא שורש ומקור לכל שאר‬ ‫הימים‪ .‬ומאידך‪ ,‬שביום זה עצמו‪" ,‬יום אחד"‪ ,‬יכול האדם להיברא‬ ‫מחדש כאילו לא היה קודם לכן כלל‪ ,‬לא רק מחילה חלקית על עוונות‬ ‫העבר‪ ,‬אלא בריאה חדשה ממש של ההווה והעתיד‪ ,‬יש מאין‪.‬‬ ‫ועוד זאת‪ ,‬יום הכיפורים הוא זמן מתן תורה‪ ,‬לוחות שניות‪ ,‬שניתנו‬ ‫ביום זה לאחר חטא העגל ולאחר התשובה‪ .‬ומכאן שיום הכיפורים‬ ‫מכוון ממש כנגד עמוד התורה‪ ,‬וכידוע עיקרו של תיקון התשובה נעשה‬ ‫בכח התורה הקדושה דווקא‪ ,‬שהיא הממתיקה את הדינים ומעלה את‬ ‫הניצוצות שנפלו‪ .‬ואזלי כחדא‪ ,‬תשובה ותורה‪ ,‬שתיהן קדמו לעולם‬ ‫בשורשן‪ ,‬ושתיהן נפגשות ומתאחדות ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫סוכות עמוד גמילות החסדים‪ ,‬זמן שמחתנו‬ ‫ולאחר שהומלך הקדוש ברוך הוא בראש השנה‪ ,‬ולאחר שנטהר האדם‬ ‫ונברא מחדש ביום הכיפורים‪ ,‬מגיע חג הסוכות‪ ,‬זמן שמחתנו‪ .‬ובו אנו‬ ‫נכנסים תחת צילו של הקדוש ברוך הוא ממש‪ ,‬אל תוככי הסוכה‪,‬‬ ‫ומגלים גילוי נפלא‪ ,‬שהחיים החומריים עצמם‪ ,‬האכילה והשתייה‬ ‫פרשת האזינו – שבת שובה‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫ז‬ ‫והשינה‪ ,‬דברים הנראים גשמיים וארציים ביותר‪ ,‬יכולים ואף צריכים‬ ‫להתקיים בצל השכינה ממש‪ ,‬בקדושה ובטהרה‪.‬‬ ‫וזהו עניינה הפנימי של גמילות החסדים‪ .‬כשם שהקדוש ברוך הוא‬ ‫גומל עמנו חסד ומקיף אותנו בצילו‪ ,‬בלא שקדם לכך שום זכות מצדנו‪,‬‬ ‫אלא חסד חינם גמור‪ ,‬כך מצווים אנו ללכת בדרכיו‪ ,‬מה הוא רחום אף‬ ‫אתה היה רחום‪ ,‬ולהרבות חסד ואהבה בישראל‪ ,‬גם ובעיקר כלפי מי‬ ‫שאינו זכאי לכך לפי שורת הדין‪ .‬ומכאן מובן גם ענין השמחה המיוחד‬ ‫של חג זה‪" ,‬ושמחת בחגך"‪ .‬אין השמחה נשארת ברשות היחיד‪,‬‬ ‫כשמחה פרטית וסגורה‪ ,‬אלא היא מתפשטת ומקיפה גם את הזולת‪,‬‬ ‫"ושמחת אתה וביתך"‪ .‬ובכך היא עצמה‪ ,‬השמחה‪ ,‬גילוי של חסד‬ ‫ואהבת ישראל‪.‬‬ ‫שלושת העמודים בפרשת האזינו‬ ‫ופלא נוסף נגלה לעינינו‪ ,‬שגם בפרשתנו‪ ,‬פרשת האזינו‪ ,‬הנקראת תמיד‬ ‫בימים אלו שבין ראש השנה ליום הכיפורים‪ ,‬נרמזים שלושת העניינים‬ ‫גם יחד‪ ,‬בזה אחר זה‪ ,‬ממש כסדרם‪.‬‬ ‫נאמר בפתיחת השירה‪" ,‬האזינו השמים ואדברה‪ ,‬יערוף כמטר לקחי‪,‬‬ ‫תיזל כטל אמרתי"‪ ,‬הרי זו התורה‪ ,‬היורדת אל האדם כטל וכמטר‪ ,‬בנחת‬ ‫ובהדרגה‪ ,‬ומחייה אותו‪ .‬מיד לאחר מכן נאמר‪" ,‬כי שם ה' אקרא‪ ,‬הבו‬ ‫גודל לאלוקינו" ‪ ,‬הרי זו העבודה והתפילה‪ ,‬קריאה בשם ה' והכרה‬ ‫במלכותו‪ ,‬כעין ההמלכה של ראש השנה‪ .‬ובסמוך לכך נאמר‪" ,‬הצור‬ ‫תמים פעלו‪ ,‬אל אמונה ואין עוול‪ ,‬צדיק וישר הוא"‪ ,‬הרי זו מידת חסדו‬ ‫וצדקתו של מקום‪ ,‬המנהיג את עולמו באמונה וביושר וברחמים‪.‬‬ ‫נמצא שבפסוקים הראשונים ממש של פרשתנו‪ ,‬בזה אחר זה‪ ,‬טמונים‬ ‫שלושת היסודות שעליהם עומד העולם כולו‪ ,‬תורה עבודה וגמילות‬ ‫חסדים – תשובה תפלה וצדקה‪ ,‬כנגד יום הכיפורים ראש השנה וסוכות‪.‬‬ ‫ואין זה מקרה‪ ,‬שהרי התורה מעוררת אותנו לקרוא פרשה זו דווקא‬ ‫בימים אלו‪ ,‬כדי לרמוז לנו את סוד הימים שאנו עומדים בתוכם‪.‬‬ ‫חידוש הבריאה בכ"ב הימים‬ ‫ומעתה מיושבת היטב‪ ,‬ובעומק נפלא‪ ,‬ההקבלה שפתחנו בה‪ ,‬כ"ב ימים‬ ‫כנגד כ"ב אותיות‪ .‬שכן העולם נברא בכ"ב אותיות‪ ,‬שהן כ"ב צינורות‬ ‫פרשת האזינו – שבת שובה‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫ח‬ ‫המשכת האור מאין ליש‪ ,‬ובכל שנה ושנה‪ ,‬בימים הקדושים הללו‪,‬‬ ‫מראש השנה עד שמיני עצרת‪ ,‬ניתנת לנו מחדש‪ ,‬בחסד עליון‪ ,‬אותה‬ ‫אפשרות ממש‪ ,‬לחדש את הבריאה כולה מתחילתה‪ .‬בראש השנה‬ ‫מחדש הקדוש ברוך הוא‪ ,‬יחד עם עם ישראל המכתירו‪ ,‬את מלכותו‬ ‫בעולם‪ .‬ביום הכיפורים נותן הוא לאדם אפשרות להיברא מחדש‬ ‫מבפנים‪ ,‬בכח התורה והתשובה שקדמו לעולם‪ .‬ובסוכות נותן הוא לאדם‬ ‫להיכנס אל חיים חדשים לגמרי‪ ,‬חיים של אמונה שמחה וחסד‪,‬‬ ‫המקיפים אותו מכל צד כענני הכבוד‪.‬‬ ‫וזהו עומק מה שאנו אומרים בתפילת הימים הנוראים‪ ,‬ותשובה ותפילה‬ ‫וצדקה מעבירין את רוע הגזירה‪ .‬אין אלו שלושה מעשים טובים‬ ‫בעלמא‪ ,‬אמצעים חיצוניים לביטול גזירה שנקבעה מלמעלה‪ ,‬אלא‬ ‫שלושה כוחות יסודיים ועצמיים שעליהם עומד העולם כולו מששת‬ ‫ימי בראשית‪ ,‬ומתוכם‪ ,‬ורק מתוכם‪ ,‬יכול האדם לבנות ולחדש את‬ ‫עולמו הפרטי‪ ,‬ועמו את העולם כולו‪ ,‬מחדש ממש‪ .‬תפילה‪ ,‬להכיר‬ ‫במלכותו יתברך‪ .‬תשובה‪ ,‬לתקן את עצמו מן היסוד‪ .‬וצדקה וחסד‪,‬‬ ‫להמשיך את טובו וחסדו האינסופי של הקדוש ברוך הוא אל הבריות‪.‬‬ ‫ואין גזירה‪ ,‬יהיה אשר יהיה חמורה‪ ,‬שתוכל לעמוד כנגד עולם שכל‬ ‫יסודותיו התחדשו זה עתה‪ ,‬ברגע זה ממש‪ ,‬מכח כ"ב האותיות‬ ‫הקדושות‪ ,‬כ"ב הימים הללו‪ ,‬שבהם שבה ונמשכת אותה בריאה‬ ‫ראשונה עצמה‪ ,‬החדשה כביום הראשון‪.‬‬ ‫יהי רצון שנזכה לנצל ימים קדושים אלו כראוי‪ ,‬להרבות בתורה‪,‬‬ ‫בתפילה‪ ,‬ובגמילות חסדים‪ ,‬ומתוך כך יימשך עלינו ועל כל ישראל‬ ‫שפע רב של רחמים‪ ,‬ישועה‪ ,‬ברכה ושמחה‪ ,‬ונזכה כולנו להיכתב‬ ‫ולהיחתם לחיים טובים ולשלום‪ ,‬לשנה טובה ומתוקה‪ ,‬ולגאולה‬ ‫השלמה במהרה בימינו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫התורה והמצוה‬ ‫בשבת שובה זו‪ ,‬שבין ראש השנה ליום הכיפורים‪ ,‬אנו עומדים לפני‬ ‫היום הגדול והנורא‪ ,‬יום הכפרה‪ .‬ומכל עניני התשובה שראוי להתעורר‬ ‫בהם בימים אלו‪ ,‬יש ענין אחד שהוא יסוד ושורש לכל עבודת יום‬ ‫פרשת האזינו – שבת שובה‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫ט‬ ‫הכיפורים‪ ,‬והוא ענין המחילה והפיוס שבין אדם לחבירו‪ ,‬שבלעדיו‪,‬‬ ‫כפי שיתבאר‪ ,‬אין כפרת היום שלמה‪.‬‬ ‫עבירות שבין אדם לחבירו אין יוהכ"פ מכפר‪ ,‬להלכה‬ ‫ולמעשה‪ ,‬ובטעם הדבר‬ ‫והכי איפסקא ברמב"ם (פ"ב מהל' תשובה ה"ט)‪ ,‬אין התשובה ולא יום‬ ‫הכיפורים מכפרין אלא עבירות שבין אדם למקום‪ ,‬כגון מי שאכל דבר‬ ‫אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן‪ .‬אבל עבירות שבין אדם‬ ‫לחבירו‪ ,‬כגון חובל חבירו או המקלל את חבירו או גוזל וכיוצא בהן‪,‬‬ ‫אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב וירצהו‪ .‬אע"פ‬ ‫שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאל ממנו שימחל לו‪.‬‬ ‫ואפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים צריך לפייסו ולפגע בו עד‬ ‫שימחול לו‪ ,‬עי"ש‪ .‬ועי' בשו"ע או"ח (סי' ת"ו)‪.‬‬ ‫ובטעמא דמילתא נראה בפשטות‪ ,‬שבכל עבירה שבין אדם לחבירו‪,‬‬ ‫הרבש"ע קבע בגופם של המצוות שהעבירה היא נגד חבירו‪ ,‬דהיינו‬ ‫מלבד כל עבירה שהיא נגד המקום ב"ה שהוא ציווה אותנו בהן‪,‬‬ ‫בעבירות שבין אדם לחבירו יש גם עבירה 'בין אדם לחבירו' ממש‬ ‫כפשטא דלישנא‪ .‬וממילא התשובה היא נמי כלפי חבירו‪ ,‬ולא מועיל‬ ‫מה שהשי"ת מוחל לו‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫האם יש חיוב למחול‬ ‫כתב השו"ע חו"מ (סי' תכ"ב)‪ ,‬החובל בחבירו אע"פ שנתן לו ה' דברים‬ ‫אינו מתכפר לו עד שיבקש ממנו וימחול לו‪ ,‬אסור לנחבל להיות אכזרי‬ ‫מלמחול‪ ,‬כי אין זה דרך זרע ישראל‪ ,‬אלא כיון שבקש ממנו החובל‬ ‫ונתחנן לו פעם ראשונה ושניה וידוע שהוא שב מחטאו וניחם מרעתו‪,‬‬ ‫ימחול לו‪ .‬וכל הממהר למחול הרי זה משובח‪ ,‬ורוח חכמים נוחה הימנו‪.‬‬ ‫ובדרך זה כתב הרמ"א או"ח (סי' תר"ו סעי' א')‪ ,‬והמוחל לא יהיה אכזרי‬ ‫מלמחול‪ .‬ועי' עוד בשו"ע חו"מ (סי' תכ"ו ובנו"כ שם)‪.‬‬ ‫הרי מבואר בשו"ע שאחרי שהפוגע נתחנן לנפגע שתי פעמים והוא‬ ‫מתחרט על מה שהוא עשה‪ ,‬יש לו חיוב למחול‪ .‬אמנם יש כמה אופנים‬ ‫שמותר לא למחול‪ ,‬א‪ .‬אם הוא הוציא עליו שם רע‪ ,‬כמבואר בפוסקים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כאשר מכוין לטובתו של הפוגע‪ ,‬ועי' בשו"ע או"ח (ריש סי' תר"ו)‪ .‬ג‪.‬‬ ‫פרשת האזינו – שבת שובה‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫י‬ ‫באופן שאין ידוע שהפוגע מכיר בחטאו ולא שב ואינו מתחרט על‬ ‫רעתו‪ ,‬כמדויק בלשון השו"ע הנ"ל‪ .‬ד‪ .‬באופן שהוא משתדל למחול‪,‬‬ ‫אולם הפוגע אינו משתדל בכל יכולתו לרצות ולפייס את הנפגע‪ ,‬כמו‬ ‫שיתבאר‪.‬‬ ‫כלומר שאין הכוונה ח"ו להפוך את הנפגע לפוגע‪ ,‬ולומר שאם אינו‬ ‫יכול למחול‪ ,‬או שהפוגע אינו מבקש מחילה כראוי‪ ,‬אז הנפגע נהפך‬ ‫להיות אכזרי‪ .‬אלא שלפעמים חלק ממידת האדם האכזרי הוא שהוא‬ ‫נפגע והפוגע בו מכיר באמת בחטאו ונכנע ומתחנן בבכי ובתחנונים‪,‬‬ ‫ומראה חרטה גמורה‪ ,‬ומקבל על להבא לא לעשותו עוד והוא באמת‬ ‫עוזב החטא‪ ,‬אולם הנפגע בדווקא אינו רוצה למחול לו‪ .‬אבל כשאדם‬ ‫נפ גע והפוגע רק רוצה לחיות טוב עם הנפגע ורוצה 'לקבל' ממנו כל‬ ‫מיני טובות והוא באמת אינו מכיר בחטאו ואינו מתחרט‪ ,‬ולפעמים‬ ‫הוא ממשיך לפגוע אפילו והוה כמו טובל ושרץ בידו‪ ,‬בכה"ג אין שום‬ ‫תביעה מן הנפגע למחול לו‪ ,‬ואינו צריך להיות במדריגה עליונה למחול‬ ‫לו כשהוא אינו מס וגל למחול לו‪ .‬ובעניינים אלו של עבירות בין אדם‬ ‫לחבירו שהן מן החמורות שבחמורות‪ ,‬יש להתייעץ בכל גוונא ולשאול‬ ‫רב ומורה דרך לילך בדרך התורה והנכונה‪.‬‬ ‫אבל זה ברור שלפי שרוב הפוסקים מחילה בפה גרידא בלי מחילה‬ ‫בלב‪ ,‬אינה מחילה‪ .‬ובאופן שהנפגע אינו מצליח להתפייס אסור לו‬ ‫לומר לחבירו שהוא אכן מוחל לו‪ ,‬כי זה שקר וגניבת דעת‪ .‬אלא יאמר‬ ‫לו שזה מדי קשה לו ושיחזור אליו שוב בעוד פרק זמן‪ .‬ואם הפוגע חסר‬ ‫דעה וכו' צריך לשאול רבו איך להתנהג‪.‬‬ ‫הוכח תוכיח את עמיתך‬ ‫ועל הנפגע מוטל החיוב להשתדל לא להכשיל את חבירו בחטא‪ ,‬דהיינו‬ ‫שאם הוא שומר את השנאה והטינא בלב אזי נמצא שהפוגע אינו יודע‬ ‫מזה‪ ,‬ונמצא שהפוגע נענש‪ .‬ועל זה באה התורה הקדושה ומצווה אותנו‬ ‫לרחם על הפוגע ולהוכיח לו לאמר מדוע עשית עמדי כך וכך‪ ,‬ואז יכול‬ ‫לקרות אחת מג' דברים‪ ,‬א‪ .‬שהפוגע באמת מתחרט על מה שהוא עשה‬ ‫ומודה ועוזב ומתנצל‪ .‬ב‪ .‬שהפוגע מפרש ומסביר איך שהוא בכלל לא‬ ‫התכוון לפגוע ובאמת לא פגע בו‪ ,‬וממילא הנפגע מבין שבטעות חשב‬ ‫שהוא פגע בו‪ ,‬וכמובן שאין הכוונה שהפוגע מתחמק ומוסיף רשע על‬ ‫רשעתו ומתווכח עם הנפגע‪ ,‬ואומר לו שהוא לא צודק והוא אף פעם‬ ‫פרשת האזינו – שבת שובה‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫יא‬ ‫לא פגע בו‪ ,‬וכנ"ל‪[ .‬אגב‪ ,‬עצה טובה שכשהפוגע יש לו ג"כ טענות על‬ ‫הנפגע שלא ישמיע להם בעת שהנפגע מוכיח אותו‪ ,‬ודו"ק‪ ].‬ג‪ .‬שהפוגע‬ ‫באמת אינו מוכן לשוב בתשובה‪ ,‬והוא לא מקבל ח"ו התוכחה‪.‬‬ ‫וכך הורה לנו הרמב"ם (פ"ב מהל' דעות ה"ו)‪ ,‬כשיחטא איש לאיש לא‬ ‫ישטמנו וישתוק‪ ,‬כמו שנאמר ברשעים ולא דבר אבשלום עם אמנון‬ ‫למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון‪ ,‬אלא מצוה עליו להודיעו‬ ‫ולומר לו למה עשית לי כך וכך ולמה חטאת לי בדבר פלוני‪ ,‬שנ' הוכח‬ ‫תוכיח את עמיתך‪ .‬ואם חזר ובקש ממנו למחול לו צריך למחול לו‪.‬‬ ‫ולא יהא המוחל אכזרי שנ' ויתפלל אברהם אל האלוקים וגו'‪.‬‬ ‫וכעין זה כתב הרמב"ן (ויקרא יט‪ ,‬יז)‪ ,‬לא תשנא את אחיך בלבבך‪.‬‬ ‫בעבור שדרך השונאים לכסות את שנאתם בלבם כמו שאמר (משלי‬ ‫כו‪ ,‬כד) בשפתיו ינכר שונא‪ ,‬הזכיר הכתוב בהווה‪ .‬ואמר הוכח תוכיח‬ ‫את עמיתך‪ ,‬מצוה אחרת‪ ,‬ללמדו תוכחת מוסר‪ ,‬ולא תשא עליו חטא‬ ‫שיהיה עליך אשם כאשר יחטא ולא הוכחת אותו‪ .‬ולזה יטה לשון‬ ‫אונקלוס שאמר‪ ,‬ולא תקבל על דיליה חובא‪ ,‬שלא תקבל אתה עונש‬ ‫בחטא שלו‪ .‬ואחרי כן צוה שתאהוב אותו‪ .‬והנה השונא את רעהו עובר‬ ‫בלאו‪ ,‬והאוהב לו מקיים עשה‪ .‬והנכון בעיני‪ ,‬כי הוכח תוכיח‪ ,‬כמו‬ ‫והוכיח אברהם את אבימלך (בראשית כא‪ ,‬כה)‪ .‬ויאמר הכתוב‪ ,‬אל‬ ‫תשנא את אחיך בלבבך בעשותו לך שלא כרצונך‪ ,‬אבל תוכיחנו מדוע‬ ‫ככה עשית עמדי‪ ,‬ולא תשא עליו חטא לכסות שנאתו בלבך ואל תגיד‬ ‫לו‪ ,‬כי בהוכיחך אותו יתנצל לך‪ ,‬או ישוב ויתודה על חטאו‪ ,‬הרי שצריך‬ ‫תשובה ווידוי‪ ,‬ותכפר לו‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫וכך כתב הרשב"ם (שם)‪ ,‬לא תשנא את אחיך בלבבך‪ .‬אם גמלך רע לא‬ ‫תתראה לפני כאוהב‪ ,‬בפיו שלום את רעהו ידבר‪ ,‬וברבו ישים ארבו‪ ,‬לא‬ ‫טוב‪ ,‬הדבר אשר אתה עושה‪ ,‬אל תשנאהו בלבך אלא הוכיח תוכיחהו‬ ‫על מה שעשה ומתוך כך יהיה שלום‪ .‬ועי' גם שם באוה"ח‪.‬‬ ‫תוכחה רק לחכם וצדיק‬ ‫אמנם עי' בכלי יקר שכבר כתב שם‪ ,‬הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא‬ ‫עליו חטא‪ ,‬דווקא עמיתך במצות תוכיח‪ ,‬לאפוקי שלש כיתות שאינן‬ ‫מקבלין תוכחה והם רשעים‪ ,‬כסילים‪ ,‬לצים‪ .‬וסימנך רכ"ל כמו שנאמר‬ ‫(משלי ט‪ ,‬ח) אל תוכח לץ‪ ,‬וכתוב (שם כג‪ ,‬ט) באזני כסיל אל תדבר‪,‬‬ ‫פרשת האזינו – שבת שובה‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫יב‬ ‫וכתיב (שם ט‪ ,‬ז) ומוכיח לרשע מומו‪ ,‬עכ"ד‪ .‬כלומר בין כשמוכיחים‬ ‫אדם בענייני רוחניות‪ ,‬ובין כשמוכיחים כנ"ל כדי לגלות השנאה ולתקן‬ ‫אותה כדברי הראשונים הנ"ל‪ ,‬יש להיות 'חכם' ולדעת שאין כל תועלת‬ ‫להוכיח 'רשע'‪ ,‬או 'שוטה'‪ ,‬או לץ‪ ,‬בן אדם בלתי רגיש‪ ,‬או בנאדם חולה‬ ‫נפש בלשון ימינו‪ ,‬כי הוא ימצא אלף תירוצים למה הוא מתנהג כמו‬ ‫שהוא מתנהג‪ ,‬וזה רק יוסיף שנאה‪ ,‬ובודאי לא יבא לפייס כראוי‪.‬‬ ‫ובמקרה שכזה אין לנו אלא כוח התפלה להתפלל עליהם שיבריאו וה'‬ ‫יאיר עיניהם‪ ,‬ועל כגון דא נאמר‪ ,‬שלום לרחוק ולקרוב‪ .‬וקל להבין‪.‬‬ ‫חזק ואמץ‬ ‫יסוד התשובה בין אדם לחבירו‪ ,‬הכנעה ורגישות‬ ‫בספר חובות הלבבות בריש שער התשובה מבאר שהיסוד והבסיס‬ ‫לתשובה הוא ההכנעה והשפלות‪ .‬וכנראה שבתשובה על עבירות שבין‬ ‫אדם לחבירו נדרשת ההכנעה ביותר‪ ,‬כי זה לא פשוט ולא קל להשפיל‬ ‫א"ע בפני חבירו וכ"ש כשחבירו באמת קטן ממנו‪ ,‬ולהודות על האמת‬ ‫ועל הטעות שעשה לו‪ ,‬ממילא בלי מידת ההכנעה אי אפשר להגיע‬ ‫לתשובה שלמה‪ .‬ולעתים הסיבה שהאדם פוגע בחבירו היא מכוח 'חוסר‬ ‫רגישות לזולת' וחוסר רגישות בכלל‪ ,‬כי הוא לא מודע שאפילו שבעיניו‬ ‫נראה לו שאפשר לעשות עם חבירו כך וכך‪ ,‬המעשה הזה יפגע בסופו‬ ‫של דבר בחבירו‪ .‬כלומר שכדי להיות נזהר שלא לפגוע בחבירו צריך‬ ‫להיכנס ללב של 'החבר' ולהבין מה פוגע בו‪ .‬ולעתים יש מעשה שמצד‬ ‫עצם החפצא הוא מעשה רע‪ ,‬והאדם הכסיל אינו מודע למעשיו‪ ,‬ואני‬ ‫מכיר בחומרת ועוצמת המעשים‪ ,‬וממילא פוגע מכח זה בחביריו‪.‬‬ ‫ובאמת בעומק הענין‪ ,‬זה גופא הטעם למה בד"כ אדם כזה אינו מבקש‬ ‫סליחה מחבירו א חרי שכבר פגע בו‪ ,‬כי הוא לא רגיש‪ ,‬וממילא הוא‬ ‫חושב שהוא לא צריך לבקש מחילה‪ ,‬או שהוא שוכח ממה שהוא עשה‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫מחילה רק כשהפוגע השתדל בכל האמצעיים לפייס ולרצות את הנפגע‬ ‫עי' בגמ' יומא (פו‪ ,):‬אמר רבי יצחק‪ ,‬במערבא משמיה דרבה בר מרי‪,‬‬ ‫בא וראה‪ ,‬שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם‪ ,‬מדת בשר ודם‬ ‫פרשת האזינו – שבת שובה‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫יג‬ ‫מקניט את חבירו בדברים ספק מתפייס הימנו ספק אינו מתפייס הימנו‪,‬‬ ‫ואם תאמר מתפייס הימנו ספק מתפייס בדברים ספק אין מתפייס‬ ‫בדברים‪ .‬ועי' שם בעין יעקב ובמהרש"א שהכוונה דאולי יתפייס רק‬ ‫בממון‪ ,‬דהיינו שלפעמים לא די לפייס בדברים‪ ,‬אלא אם רואה הפוגע‬ ‫שהנפגע אינו מתרצה בכך ישתדל בממון‪ ,‬וכן הלאה‪ .‬והחכם עיניו‬ ‫בראשו שלא לדרוש מן הנפגע ולומר לו‪ ,‬אם אתן לך כך וכך כסף תמחל‬ ‫לי‪ ,‬כי מחילה הוה דבר שבלב ולאו דווקא בפה‪ ,‬וכנ"ל‪ .‬וכל בר דעת‬ ‫מבין את זה ולא צריך לפנים‪.‬‬ ‫ועי' עוד שם בגמ' (פז‪ ,).‬אמר רבי יצחק‪ ,‬כל המקניט את חבירו אפילו‬ ‫בדברים [וכ"ש אם יש לחבירו תביעת ממון אצלו‪ ,‬רבינו חננאל שם]‬ ‫צריך לפייסו‪ ,‬שנאמר בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך נוקשת‬ ‫באמרי פיך‪ ,‬עשה זאת אפוא בני והנצל‪ ,‬כי באת בכף רעך לך התרפס‬ ‫ורהב רעיך‪ .‬אם ממון יש בידך התר לו פסת יד‪ ,‬ואם לאו הרבה עליו‬ ‫ריעים‪.‬‬ ‫ובספר הליקוטים על הרמב"ם הנ"ל מביא מספר שבית שבי בזה"ל‪,‬‬ ‫אסור לאדם שיהיה אכזרי ולא יתפייס וכו'‪ ,‬וכן הוא אומר על הגבעונים‬ ‫לפי שלא מחלו ולא נתפייסו והגבעונים לא מבני ישראל המה‪ .‬נראה‬ ‫לפרש הלשונות השונים שנקט רבנו בזו ההלכה‪ ,‬דהיינו פיוס ובקשת‬ ‫מחילה‪ ,‬עפ"י מה דאיתא בגמ' יבמות (עט‪ ).‬נתינים ניקרינהו‬ ‫וניפייסינהו‪ .‬ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם מה אעשה לכם‬ ‫ובמה אכפר וגו'‪ ,‬ויאמרו לו הגבעונים אין לנו כסף וזהב עם שאול וגו'‪,‬‬ ‫מיפייס ולא פייסינהו‪ .‬אמר‪ ,‬שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים וכו'‬ ‫ע"כ‪ ,‬דמשמע דמה דאמר שאול ניקרינהו ונפייסינהו היינו ע"י ממון‪,‬‬ ‫ומכיון שהם לא נתפייסו ראה בזה מדת האכזריות וחסרון במדת‬ ‫הרחמנות שהיא מסימני אומה זו‪ .‬ועפי"ז מה דפתח רבנו דאסור לאדם‬ ‫להיות אכזרי ולא יתפייס‪ ,‬היינו דאם לא מועיל אצלו אפילו אמצעיים‬ ‫של פיוס‪ ,‬הרי זה אכזרי‪ .‬אמנם הוסיף רבנו דגם בלא פיוס רק בבקשת‬ ‫מחילה בעלמא כבר צריך האדם להשתדל למחול בלב שלם ובנפש‬ ‫חפיצה‪ ,‬אמנם אם לא מחל בזה עדיין לא נקרא אכזרי‪ .‬וע"ז מביא‬ ‫הקרא דהגבעונים לא מבני ישראל המה‪ ,‬דהוא לפי שלא די להם שלא‬ ‫מחלו דהיינו בבקשת מחילה‪ ,‬אלא דגם לא נתפייסו אפי' ע"י כסף וזהב‪,‬‬ ‫ומזה ראיה דהגבעונים לא מבני ישראל המה דאכזרים הם‪.‬‬ ‫פרשת האזינו – שבת שובה‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫יד‬ ‫נפלאות התורה‬ ‫ביאור כפל הלשון בקרא שובה ישראל וגו'‪ ,‬דקודם הדביקות צריך‬ ‫למרק החטאים ובפרט‪ ,‬בין אדם לחבירו‬ ‫נפתח עם דבריו הקדושים של א"ז מרן החתם סופר זי"ע (בדרשות‪,‬‬ ‫דרוש א' שבת שובה)‪ ,‬שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעוניך‬ ‫קחו עמכם דברים ושובו אל ה' (הושע י"ד‪ ,‬ב'‪-‬ג')‪ .‬הוא כפל ענין במלות‬ ‫שונות‪ ,‬י"ל קצת על דרך הלצה‪ ,‬דהנה עיקרן של ימים הללו להוסיף‬ ‫דבקות בה' ממה שהיה בשנה העברה‪ ,‬אך כל זה להאדם השלם‪ ,‬ומה‬ ‫חסר כי אם הוספת הדבקות יום יום‪ ,‬אבל אותן המלוכלכים בחטאים‬ ‫מכל השנה המה צריכים מריקה ושטיפה תחלה מחלאת עונותיהם‪,‬‬ ‫ואחר כך להתדבק אל ה'‪ .‬ועל זה כתיב (ישעי' נ"ה‪ ,‬ז') יעזוב רשע דרכו‬ ‫תחלה ואחר כך וישוב אל ה'‪ ,‬ומכל שכן כשצריך לרחוץ תחלה מכתמי‬ ‫עונות שבין אדם לחבירו המרובים שלא יראה פני ה' קודם לזה (כיומא‬ ‫פה‪.):‬‬ ‫וזהו (דברים ד'‪ ,‬ד') ואתם הדבקים‪ ,‬ואחר כך בה' אלוקיכם חיים כלכם‬ ‫היום‪ ,‬פירוש שלא יתואר חיותכם חלק אלוק ממעל באופן שיהיה נקרא‬ ‫חיי ה'‪ ,‬כי אם שתהיו תחלה דבוקים זה בזה ולא זולת‪ .‬והיינו דקאמר‬ ‫להו נביא ליש ראל שובה ישראל עד ה' אלוקיך‪ ,‬בתחלה צריכים אתם‬ ‫לשוב בדברים שמגיעים רק עד ה'‪ ,‬ולא אליו ממש כי אם עד ה' ולא‬ ‫עד בכלל‪ ,‬והיינו דברים שבין אדם לחבירו‪ ,‬כי כשלת בעוניך שאתה‬ ‫נכשל בעוניך דייקא הנוגע לאדם וחברו‪ ,‬ואחר כך קחו עמכם דברים‬ ‫ושובו אל ה'‪ .‬עד כאן דבריו הקדושים‪.‬‬ ‫הכפרה של יום הכיפורים תלויה במחילת האדם על העבירות שבין‬ ‫אדם לחבירו‬ ‫מאמר זה נדפס גם בחי' סוגיות (ירושלים תשכ"ט‪ ,‬סי' י"א בשלהי‬ ‫השמעתתא דשבת שובה דהאי שתא) בשינוי לשון קצת‪ .‬ושם הוסיף‬ ‫מרן עוד מענין הנ"ל‪ ,‬וכתב לבאר הא דכתיב (ויקרא ט"ז‪ ,‬ל') כי ביום‬ ‫הזה יכפר על יכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו‪ ,‬שבת‬ ‫שבתון היא לכם‪ ,‬ובמדרש (ילקוט רמז תקע"ז) דריש שבת שבתון לאסור‬ ‫פרשת האזינו – שבת שובה‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫טו‬ ‫רכיבה על גבי בהמה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬יובן ע"פ מה שכתבו תלמידי האר"י ז"ל‬ ‫(ראה שער הגלגולים הקדמה ל"ח ד"ה גם מורי‪ ,‬ושם אמר כן על‬ ‫המרח"ו) שהיה נזהר מלהרוג שום בריה בעולם‪ ,‬כי אמר שבגלגול‬ ‫ראשון היה מוהל והרג לתינוק‪ ,‬ותשובתו להיות נזהר מהריגת שום‬ ‫בריה בעולם (ועיין שאילת יעב"ץ ח"א סי' ק"י)‪ ,‬הנה כי כן בלי ספק‬ ‫כן הוא תשובת גזל ואונאה וציער את חבירו להיות נזהר מלצער שום‬ ‫בריה בעולם‪ ,‬וכיון דאין כפרה לחצאין אין יוהכ"פ מכפר להשב ממחצה‬ ‫עוונותיו וממחצה לא שב‪ ,‬על כן ימחול כל אחד לחבירו צערו כדי‬ ‫שימחול הקב"ה שארי עוונותיו‪ .‬ועל כן ביום הזה לא יתכן לצער שום‬ ‫בריה כנ"ל‪ ,‬ולכן מצווה על שביתת בהמתו שהוא בכלל צער בעלי חיים‬ ‫(עיי"ש מש"כ מרן קודם לזה)‪ .‬וזהו 'תענו את נפשותיכם'‪ ,‬וכתיב לכן‬ ‫'כל מלא כה לא תעשו' וכו'‪ ,‬ומבאר הטעם 'כי ביום הזה יכפר עליכם‬ ‫לטהר אתכם מכל חטאתיכם' דוקא‪ ,‬ולא לחצאין‪ ,‬וכיון שדברים שבין‬ ‫אדם לחבירו לא נמסר למחול כי אם לחבירו שציערו‪ ,‬לכן 'לפני ה'‬ ‫תטהרו'‪ ,‬פירוש טרם בואכם לפני ה'‪ ,‬ביום הזה לפני זה הזמן תטהרו‬ ‫אתם בעצמכם‪ ,‬לכן 'שבת שבתון יהיה לכם'‪ ,‬ושפיר דרש המדרש שבת‬ ‫שבתון שלא ירכוב על הבהמה‪ ,‬וא"ש ודו"ק‪.‬‬ ‫עיון בדברי החתם סופר‬ ‫מרן החת"ס מחדש לנו חידוש נפלא שמי שעבירות בין אדם לחבירו‬ ‫בידו‪ ,‬אזי אפילו על העבירות שבין אדם למקום אין יוהכ"פ מכפר לו‪.‬‬ ‫ועצם היסוד שמי ששב מעבירות מסיומות‪ ,‬ואינו שב ממחצה עוונותיו‪,‬‬ ‫אזי התשובה אינה מועילה‪ ,‬כבר כתוב מקמאי‪ .‬והטעם הוא לפי‬ ‫המבואר בספר חובות הלבבות שיש שני חלקי התשובה‪ ,‬א‪ .‬תשובה על‬ ‫עצם החטא שעבר עבירה‪ ,‬ב‪ .‬תשובה על המרידה בה' ופריקת עול‪,‬‬ ‫ובאופן ששב רק ממחצה עוונותיו‪ ,‬נמצא שהוא עדיין פורק עול‪ .‬אמנם‬ ‫החת"ס מחדש לנו שאפי' שעשה תשובה של מה לפני השי"ת על כל‬ ‫העוונות‪ ,‬אבל יש לו עדיין עבירה אחת שבין אדם לחבירו שלא פייס‬ ‫את חבירו על כך או שחבירו אינו מוחל לו‪ ,‬אזי הוי כאילו כל היום‬ ‫כיפור לא שווה מאומה‪ ,‬כי אין כפרה לחצאין‪.‬‬ ‫ומעיקרא סברתי שלמד המשנה ביומא (פה‪ ):‬עבירות שבין אדם לחבירו‬ ‫אין יוהכ"פ מכפר עד שירצה את חבירו‪ ,‬שהכוונה שעד שירצה את‬ ‫חבירו אין יוהכ"פ מכפר לו בכלל‪ .‬אמנם פשטות המשנה התם מבואר‬ ‫להדיא שהכוונה שעל העבירות שבין אדם לחבירו דייקא אין יוהכ"פ‬ ‫פרשת האזינו – שבת שובה‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫טז‬ ‫מכפר‪ .‬אלא שצ"ל לפי"ד מרן החת"ס שדברי המשנה קאי באופן שאין‬ ‫לו 'רק' עבירות שבין אדם לחבירו‪ ,‬ועל כגון דא מחדשת המשנה דאין‬ ‫יוהכ"פ מכפר לו‪ .‬אולם באמת באופן שיש לו גם עבירות שבין אדם‬ ‫למקום‪ ,‬אין יוהכ"פ מכפר לו כלל אפי' על העבירות שבין אדם למקום‪,‬‬ ‫ואפי' שעשה תשובה שלימה לפני ה' על כל העבירות‪ ,‬אבל בגלל שלא‬ ‫פייס את חבירו‪ ,‬אין לו כפרה‪ .‬וזה חידוש עצום שהכפרה של השי"ת‬ ‫לעמו ישראל שהוא קבע בעיצומו של יוהכ"פ‪ ,‬מתלי תלי בהכפרה‬ ‫וההתרצות והמחילה של אדם לחבירו‪.‬‬ ‫הגם שהיה מקום לפרש דבריו באופן שונה‪ ,‬שהרי ידוע שבכל מצוה‬ ‫שבין אדם לחבירו איכא ב' חלקים‪ ,‬א‪ .‬מצוה בין אדם למקום‪ ,‬ב‪ .‬חיוב‬ ‫בין אדם לחבירו‪ .‬דהיינו לדוגמא המל"ת של "לא תגנוב" כוללת בתוכה‬ ‫ב' ענינים הנ"ל‪ ,‬האדם מחויב להימנע מלגנוב את חבירו‪ ,‬א‪ .‬מכוח‬ ‫ציווי הקב"ה שציווה אותו שלא לגנוב את חבירו‪ ,‬ב‪ .‬מכח המחויבות‬ ‫לחבירו (שזה גם תולדה של הציווי של הקב"ה) שלא לגנוב אותו‪ ,‬חושן‬ ‫משפט'דיג‪ .‬וממילא היה אפשר לפרש שכוונת מרן החת"ס ז"ל שמי‬ ‫שרק עשה תשובה לפני השי"ת על העבירות שבין אדם לחבירו‪ ,‬אין‬ ‫לו כפרה כלל וכלל‪ ,‬כל זמן שעדיין לא עשה תשובה כלפי חבירו‪ ,‬אבל‬ ‫לא נראה שזה כוונת החת"ס‪.‬‬ ‫משיבת נפש‬ ‫עינינו הרואות מכל האמור‪ ,‬שאין ענין המחילה שבין אדם לחבירו‬ ‫ענין צדדי הבא להוסיף על עבודת היום‪ ,‬אלא הוא עצמו השער שדרכו‬ ‫נכנסים אל תוככי הכפרה‪ .‬אדם השב אל ה' בכל לבו‪ ,‬המפשפש‬ ‫במעשיו‪ ,‬המתוודה על חטאיו‪ ,‬ומכל מקום נושא בלבו קורת רוח כלפי‬ ‫מי שפגע בו‪ ,‬או משאיר פתוח פצע ישן שלא פייס עליו את חבירו‪,‬‬ ‫נכנס ליום הקדוש כשהוא נושא עדיין עול שלא הונח מעליו‪ .‬וכפי‬ ‫שנתבאר‪ ,‬אין כפרה לחצאין‪ ,‬ומידת הרחמים שהקדוש ברוך הוא נוהג‬ ‫בה עם עמו ביום הזה‪ ,‬תלויה במידה שבה אנו נוהגים ברחמים איש‬ ‫עם רעהו‪.‬‬ ‫וזהו סוד גדול הטמון בסדר הימים‪ ,‬שבין ראש השנה ליום הכיפורים‬ ‫ניתנו לנו עשרה ימים‪ ,‬ולא הוקבע יום הכיפורים מיד לאחר ראש‬ ‫פרשת האזינו – שבת שובה‬ ‫כתב מרדכי‬ ‫יז‬ ‫השנה‪ ,‬כדי שיהיה לאדם פנאי ושהות לפנות אל חבירו‪ ,‬לרצותו‪,‬‬ ‫לפייסו‪ ,‬ולתקן את אשר עיוות‪ .‬וכל המקדים לעשות כן קודם היום‬ ‫הקדוש‪ ,‬פותח לעצמו את שערי הכפרה בטרם עוד יבוא לבית הכנסת‪,‬‬ ‫וזוכה להתפלל תפילת יום הכיפורים כשלבו נקי מכל מעצור‪.‬‬ ‫ותורת ה' תמימה משיבת נפש‪ ,‬שהרי אין דבר המשיב את נפש האדם‬ ‫ומניח את דעתו כשלום שהושג עם חבירו‪ ,‬כשלב שהיה קרוע מתאחה‪,‬‬ ‫וכשמריבה ישנה מתפוגגת‪ .‬ומי שזוכה להשלים עם חבריו קודם היום‬ ‫הקדוש‪ ,‬מרגיש בעצמו קלות והשלמה שאין דומה לה‪ ,‬ומשם עולה‬ ‫הוא ובא לפני מלך מלכי המלכים כשהוא שלם עם עצמו ועם סביבתו‪.‬‬ ‫יהי רצון שנזכה כולנו לפתוח את יום הכיפורים כשאנו נקיים מכל‬ ‫טינה ומשטמה‪ ,‬ושנזכה לפייס ולהתפייס‪ ,‬למחול ולהמחל‪ ,‬ומתוך כך‬ ‫תעלה ת פילתנו לפני כסא הכבוד רצויה ומקובלת‪ ,‬ונזכה כולנו לכפרה‬ ‫שלמה‪ ,‬לחיים טובים ולשלום‪ ,‬לשנה טובה ומתוקה‪ ,‬ולגאולה השלמה‬ ‫במהרה בימינו‪.‬‬ ‫גמר חתימה טובה!‬