שרי אלפים · Sarei Alaphim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

תשפ"ז לפ"ק פרשת האזינו
בנים תלמידי חכמים" .ולכאורה איננו מובן מה פירוש האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי
"הרגיל בנר" ,ואיך יגרום זה שיהיו לו בנים תלמידי )דברים לב ,א(.
חכמים. יש לדקדק בלשון הכתוב ,שלגבי השמים אמר משה
ומבאר השם משמואל שהאופן הכי מוצלח בחינוך רבינו בלשון ציווי "האזינו השמים ואדברה" ,ואילו
הבנים הוא שתהיה עבודת ה' והתנהגות ההורים לגבי הארץ לא אמר "האזיני ארץ" ,אלא "ותשמע
באופן קבוע ותמידי ולא באופן ארעי ,פעם כך ופעם הארץ אמרי פי" ,כאילו הארץ תשמע מאליה.
כך .שאם ההתנהגות איננה תמידית ,הרי זה מבלבל וצריכים להבין ,למה צריכים השמים קריאה מיוחדת,
את מוח הבנים עד שאינם מסוגלים ללמוד איזהו דרך בזמן שהארץ שומעת ממילא.
ישרה שיבור לו האדם .אבל אליה וקוץ בה ,אם ואפשר לומר בהקדם ענין הנוגעת לעבודתנו בכל יום
מתנהגים ההורים באופן קבוע ותמידי הרי הם ויום .בברכת השחר מבקשים אנו מהשי"ת
עלולים ליפול במכמורת הרגילות ,שעבודתם "שתרגילנו בתורתך" ,שהתורה תהיה רגילות אצלינו.
ומצוותיהם ייעשו כמצות אנשים מלומדה ,וגם זה מאידך גיסא ,יודעים אנו שצריך האדם להזהר שלא
איננו מוכשר לחינוך הבנים ,שהרי עיקר גדול בחינוך תהא עבודתו בגדר 'מצות אנשים מלומדה' ,אלא
הבנים הוא שיראו הבנים שיש שמחה ,התלהבות, צריכים התורה והמצוות להיות אצלו כחדשים ,כאילו
והתחדשות בעבודת ה' .שאם אין רואים הבנים היום ניתנו .ואם כן ,למה באמת מבקשים 'שתרגילנו
הרגשת האושר שיש ביהדות ,למה ירצו להתדבק בתורתיך'.
בדרך זו .הרי שלחינוך הבנים נדרשים שני ענינים
שנראים כמעט הפכיים ,תמידיות והתחדשות. וההסבר הוא ,כי בודאי יש מעלה וצורך גדול ברגילות.
כי מבלעדי הרגילות היה האדם צריך להחליט
והנה איתא בגמרא )ברכות נג ,א( ,המוציא שלהבת ולהלחם עם יצרו בכל בוקר מחדש האם להתפלל או
לרשות הרבים פטור ,מפני שמה שעקר לא הניח ומה להניח תפילין וכדומה .ועל כן צריכה קיום התורה
שהניח לא עקר ,הרי ששלהבת אף שהיא תמידית והמצות להיות דבר קבוע ומיוסד אצל האדם ,עד
מכל מקום מתחדשת היא בכל רגע .והיינו מאמר שבאופן טבעי יעשה את המוטל עליו.
חז"ל 'הרגיל בנר' ,פירוש ,מי שהוא רגיל וקבוע
בעבודתו ,אבל לא שנעשית בהתישנות ,אלא רגיל אלא שכאמור צריך האדם להזהר בזה ,שהרי רגילות
כמו נר שמתחדש אורו בכל רגע ,וכן נעשית עבודתו זו עצמה עלולה להביא את עבודתו לידי מצות
בהתחדשות ,איש כזה והורים כאלו יהיו להם בנים אנשים מלומדה .כי אף שיעשה את כל המוטל עליו
תלמידי חכמים .כי יש בהם שני הענינים הנדרשים בפועל ,מכל מקום מתוך ההרגל יתיבש המחשבה
לחינוך הבנים כראוי ,תמידיות והתחדשות. והרגשת הלב ,עד שישכח את תכלית כל התורה
והמצוות שהם לקשרו ולדבקו בהשי"ת.
ועל פי זה אפשר לבאר הכתוב "האזינו השמים
ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי"" .השמים" מורים וכעין זה איתא בשם משמואל )מאמרי חנוכה( לפרש
מה שאמרו חז"ל )שבת כג ,ב(" ,הרגיל בנר הויין ליה
יוצא לאור על ידי בית המדרש קהל חסידים-שיקאגו
היתה התביעה על שחסרה להם ברכה קודם הלימוד על החלק הרוחני והפנימי שבעבודת האדם,
בלבד .אלא שתכלית נתינת התורה היתה שעל ידי מחשבתו והרגשת לבו והתקשרותו אל השי"ת .בזה
עסק התורה יתדבק האדם בקדושתה ובנותן התורה. לא שייך שהדבר ייעשה מאליו מתוך הרגל בלבד,
אבל כאשר עוסק אדם בתורה לצורך עצמו ,להתגדל אלא צריכים "האזינו" ,להאזין ולהתעורר בכל פעם
על ידי קנין חכמתה ,מבלי לבקש על ידה קירבת מחדש.
אלקים ,אז חסרה כל תכלית התורה .ומה שלא ברכו
אבל "ותשמע הארץ אמרי פי"" .הארץ" מורה על
בתורה תחילה היה גילוי מילתא שלא הכירו כראוי
חלק המעשה הגופני .בזה אדרבה ,העבודה היא
קדושת התורה ואת תורתו של מי הם לומדים.
להגיע למדריגה שהגוף ישמע כמעט מאליו .האדם
ולפי זה מובן למה נרמזה ברכת התורה בפרשה זו. ירגיל את עצמו לקום לתפילה בזמנו ,לבוא לסדר
אחר שלימד אותנו הכתוב שעבודת ה' צריכה להיות לימודו ,לעשות חסד ולקיים המצוות ,עד שהנהגות
תמידית ומחודשת כאחת ,מלמדת אותנו התורה אלו יעשו אצלו כטבע שני .הגוף כבר יודע לאן עליו
עצה היעוצה לשמור על ההתחדשות גם בתוך דבר ללכת ומה עליו לעשות ,ואילו הנשמה נשארת ערה
שנעשה בכל יום .והיינו שקודם שפותח אדם את להאזין בכל פעם מחדש.
הגמרא ,עליו להתבונן "כי שם ה' אקרא" ,אני עומד
והכתוב ממשיך ,יערף כמטר לקחי תזל כטל
עתה לעסוק בתורתו של הקב"ה ,וממילא" ,הבו גדל
אמרתי )דברים לב ,ב( .אחד מן החילוקים שיש בין
לאלקינו" ,תחילה אברך ואודה להשי"ת שנתן לנו את
גשם לטל הוא ,שהגשם ניכר לכל שהוא יורד מן
תורתו.
השמים ,מה שאין כן הטל ,שמוצאים אותו מונח על
הנה על ידי זה ,אף שלומד אדם תורה מדי יום ביומו, הארץ מבלי שנראהו יורד מן השמים.
לא נעשה אצלו הלימוד כמצות אנשים מלומדה,
ונראה שזה מורה על שתי בחינות הנ"ל .חלק המעשה
שהרי על ידי הברכה הוא מחדש את התקשרותו
של עבודתינו צריך להיות בבחינת 'טל' ,דבר קבוע
לנותן התורה .וכן ניתן ברכה לפני כל מצוה ומצוה,
ורגיל כל כך עד שהוא נמצא על הארץ בדרך טבע,
בכדי שלפני שיעשה אדם איזה מצוה שהוא רגיל בה,
בלי שהאדם יצטרך להילחם בכל פעם לעשות עצם
יעורר על ידי הברכה את המחשבה להתקשר מחדש
המעשה .אבל פנימיות העבודה צריכה להיות
אל מצווה המצוה .נמצא שאף על פי שהמעשה
בבחינת 'מטר' ,שתמיד יזכור ויכיר שעובד את אביו
קבוע ,מכל מקום מעוררת בו הברכה מחדש את
שבשמים ,ומתוך כך יעבדהו בשמחה ובחיות.
פנימיותו.
ועל פי זה יובן גם המשך הכתוב כי שם ה' אקרא הבו
יהי רצון שנזכה להרגיל את עצמנו בתורתו ובעבודתו
גדל לאלקינו )שם פסוק ג( .שמכאן למדו חז"ל )ברכות
יתברך בתמידיות בלי הפסק ,ובאותה שעה נזכה
כא ,א( החיוב לברך ברכת התורה .וצריכים להבין למה
שאור עבודתינו יתחדש תמיד בבחינת נר המתחדש
נרמזה ברכת התורה דוקא כאן ,אחר שאמר הכתוב
בכל רגע ,ולא תהיה עבודתינו כמצות אנשים
"האזינו השמים ואדברה וגו' יערף כמטר לקחי תזל
מלומדה .ובזכות זה נזכה לבנים תלמידי חכמים,
כטל אמרתי".
ולבנין בית המקדש בביאת משיח צדקינו במהרה
בימינו אמן. ונראה שהדברים עולים בקנה אחד .דהנה כתב הב"ח
)אורח חיים סימן מז( בביאור דברי חז"ל )נדרים פא ,א(
שאבדה הארץ על שלא ברכו בתורה תחילה ,שלא
גליון שרי אלפים | פרשת האזינו תשפ"ז לפ"ק
