ליקוטים וביאורים על הפרשה וענייני דיומא · Likutim U'viurim ak Haparsha V'inyanei D'yoma — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

בס"ד
ליקוטים וביאורים על פרשת האזיו
ועייי יום הכיפורים
-שיר המעלות ממעמקים ליקוטים וביאורים על פרשת
-ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד
-זכרו לחיים -וכתוב לחיים טובים האזיו
-תכליתם של חלאים כדי לירש גן עדן
-על חטאים שאו חייבים עליהם אשם תלוי -האם זה שבח ,שאין עול בדיים של הקב"ה?
-י"ג מידות ויום הכיפורים -בזכות עוון העגל -צדיקים וחסידים ועמלי תורה ,אך לא ישרים
-קל ארך אפים /קל מלך יושב על כסא רחמים -בל -כפוי טובה
-י"ג מידות -סגולתן -הכל מרומז בפרשת האזיו
-ושם אמר ויאמר יהוה סלחתי כדברך -בעצם היום הזה -איך מועים מיתה מבן
-או מלאי עון ואתה מלא רחמים אדם?
-שעיר לעזאזל -וּמֻ ת בהר -איך מצווים למות?
-פר החטאת ושעיר החטאת ושעיר לעזאזל -הק"ו אם היו מדברים אל הסלע
מטמאין
-וכל אדם לא יהיה באהל מועד
הפטרה
הפטרה יום הכיפורים -לסמוך רק על אביו שבשמים
-באין מליץ יושר
-ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רע ליקוטים וביאורים בעייי יום
הגזירה
-קטרת לפי ולפים
הכיפורים
-בעין עשרה הרוגי מלכות -האם הם הרגו? יום הכיפורים -יום הרחמים
מפטיר יוה -ראש השה לעומת יום הכיפורים
-צדקה בעבור אדם רשע שפטר איו מועיל -ברכת הדלקת הרות
-למה שישתה משהו בההגה שלו? -אדון עולם
-פחות מבן עשרים פטור מדיי שמים? -הכעה
-שמחה לאחר יום הכיפורים -בגלל כפרת -המתפלל בעד חבירו עה תחילה -גם אם זו
עוות היא כוותו?
לקט וערך בעזרת ה' ע"י ירמיהו יצחק דושיסקי
הערות והארות אפשר לשלוח ל-
3810060@gmail.com
או להתקשר ל 053-3177381
אפשרות לקבל את הגליון במייל
יתת האפשרות לכל המעוייים לקחת חלק
בהוצאות ,ולדב לזכות ולעילוי שמה.
גליון 16
בס"ד
ליקוטים וביאורים על פרשת האזיו
האם זה שבח ,שאין עול בדיים של הקב"ה?
ל"ב ד' הצור תמים פעלו כי כל־דרכיו משפט אל אמוה ואין עול צדיק וישר הוא .איזה שבח זה להקב"ה
שאין עול במשפטו? והאור החיים מפרש בזה"ל :מדת ״ואין עול״ ,שהוא שכר הרשעים שבעולם הזה על
מיעוט זכותם ,עכ"ל .פירוש ,על אף שזכות הרשעים בטל ומבוטל בתוך כל החטאים שלהם ,אבל הקב"ה
משלם לכולם על כל פרט ופרט .אם לא היה משלם להם על מיעוט זכותם ,גם זה היה מוצדק ,מרוב
רשעותם ,ובכל זאת ,מכיוון שהקב"ה מסתכל כביכול בזכוכית מגדלת ,אין דבר שהוא מדאי קטן אצלו,
ומשלם לרשע הכי גדול על הדברים הטובים שעשה ,וזה מדת האמת וישר.
הג"ר חיים שאול קויפמן זצ"ל בספרו משחת שמן מביא בשם הג"ר ישראל סלטר זצ"ל ,שכל עוש
שהקב"ה ותן ,הוא מדויק מאוד .פירוש ,בדרך כלל אם מישהו סובל ,אז כל הסביבה שלו סובלת איתו.
והה גם זה כלל בתוך החישובים של הקב"ה כשמעיש ח"ו' .ואין עול' ,אפילו על הסביבה שסובלת
בעקיפין .וכמה יותר חברים יש לאדם ,גם יש יותר סיכויים להיצל מיסורים ,דרך הצער של הסביבה.
ומשום כך ,אמרו חז"ל בשבת ק"ו .אחד מבי החבורה שמת ,תדאג כל החבורה כולה ,פירוש ,שכולם היו
ראויים לצער מיתת חבירם.וזה עיין כח התפלה של צדיקים ,כי הצדיק מצטער על צרתם של כלל ישראל.
וכן אומר דוד המלך בתהלים ל"ה י"ג :ואי בחלותם לבושי שק עיתי בצום פשי ותפלתי על־חיקי תשוב.
כשהיו ישראל חולים ,היה דוד המלך בשק ותעית והצטער על זה והתפלל .והקב"ה שולח רפואה כדי
שהצדיק לא יסבול.
)ובדרך הזה אפשר לפרש למה מתעים ב'יאהרצייט' ,וכן מה שאומרת הגמרא מועד קטן כ"ז :אמר רבי לוי,
אבל ,שלשה ימים הראשוים יראה את עצמו כאילו חרב מוחת לו בין שתי יריכותיו .משלשה עד שבעה -
כאילו מוחת לו כגדו בקרן זוית ,מכאן ואילך -כאילו עוברת כגדו בשוק ,ע"כ .כי בדין יצא שהפטר היה
חייב למות ,אבל גם הסביבה שלו היו איתו בדין ,ויצאו חייבים לסבול את האבילות ,והם לא היו יכולים
למוע בדין הזה ,את מיתת קרוביהם בזכותם(.
צדיקים וחסידים ועמלי תורה ,אך לא ישרים
ל"ב ד' הצור תמים פעלו כי כל־דרכיו משפט אל אמוה ואין עול צדיק וישר הוא .עי' בספר העמק דבר של
הצי"ב בהקדמתו על ספר בראשית וז"ל :זה הספר הקרא ספר בראשית .קרא בפי הביאים ספר הישר
כדאיתא במסכת עבודת כוכבים )כ״ה ע״א( על שי מקראות בס' יהושע )י׳ י״ג( הלא היא כתובה על ספר
הישר .ובס' שמואל ב׳ )א׳ י״ח( ויאמר ללמד בי יהודה קשת הה כתובה על ספר הישר .ומפרש ר׳ יוחן זה
ספר אברהם יצחק ויעקב שקראו ישרים שאמר תמות פשי מות ישרים.
ויש להבין הטעם למה קרא בלעם את אבותיו בשם ישרים ביחוד ולא צדיקים או חסידים וכדומה .וגם
למה מכוה זה הספר ביחוד בכוי ישרים .ובלעם התפלל על עצמו שיהא אחריתו כמו בעלי זה הכוי.
והעין דתבאר בשירת האזיו עה״פ הצור תמים פעלו וגו' צדיק וישר הוא .דשבח ישר הוא אמר להצדיק
דין הקב״ה בחרבן בית שי שהיה דור עקש ופתלתל .ופירשו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה .אך לא
היו ישרים בהליכות עולמים .ע״כ מפי שאת חם שבלבם זה את זה חשדו את מי שראו שוהג שלא
כדעתם ביראת ה׳ שהוא צדוקי ואפיקורס .ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות
שבעולם עד שחרב הבית .ועל זה היה צדוק הדין .שהקב״ה ישר הוא ואיו סובל צדיקים כאלו אלא באופן
שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות אף על גב שהוא לשם שמים דזה גורם חרבן
הבריאה והריסות ישוב הארץ.
וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה׳ באופן היותר אפשר .עוד היו ישרים .הייו
שהתהגו עם אומות העולם אפילו עובדי אלילים מכוערים .מ״מ היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר
היא קיום הבריאה .כמו שאו רואים כמה השתטח אברהם אביו להתפלל על סדום .אע״ג שהיה שא
אותם ואת מלכם תכלית שאה עבור רשעתם כמבואר במאמרו למלך סדום .מ״מ חפץ בקיומם .וברבה פ׳
וירא )פמ״ט( איתא ע״ז שאמר הקב״ה לא״א אהבת צדק ותשא רשע .אהבת להצדיק את בריותי ותשא
להרשיען ע״כ וכו' .והייו ממש כאב המון גוים שאע״ג שאין הבן הולך במישרים מ״מ שוחר שלומו וטובו.
וכן הוצק חן וד״א פלא על דבר אברם את לוט כמו שתבאר פ׳ לך .וכן ראיו כמה ח היה יצחק אביו
להתפייס ממשאיו ובמעט דברי פיוס מאבימלך ומרעיו תפייס באופן היותר ממה שבקשו ממו כמבואר
במקומו .ויעקב אביו אחר שהיטב חרה לו על לבן שידע שביקש לעקרו לולי ה׳ .מ״מ דבר עמו דברים רכים
עד שאמרו ע״ז בב״ר )פע״ד( קפדותן של אבות ולא עותותן של בים ע״ש .ותפייס עמו מהר .וכן הרבה
למדו מהליכות האבות בד״א .מה ששייך לקיום העולם המיוחד לזה הספר שהוא ספר הבריאה .ומש״ה
קרא כמ״כ ספר הישר על מעשה אבות בזה הפרט .ובלעם בשעת רוה״ק לא היה יכול להתפלא על רוע
מעשיו שאיו צדיק וחסיד כאברהם יצחק ויעקב אחרי שהוא ביא אוה״ע .וראשו במקור הטומאה.
אכן התפלא על רוע הילוכו בד״א שאם שראוי היה לו לשוא את ישראל תכלית שאה באשר שהמה בי
אברהם יצחק ויעקב וראשם במקור הקדושה .אבל מ״מ לא היה ראוי לפיו לבקש לעקר אומה שלימה.
ואיו דרך ישרה בקיום העולם .וע״ז צעק תמות פשי מות ישרים .הייו מקיימי הבריאה.
ובדברו תיישב יפה על מה קרא זה הספר ספר הישר שהוא ספר הבריאה.
בל -כפוי טובה
ועי' ברמב"ן ל"ב ו' וז"ל :ולפי דעתי העושה טובת חם יקרא דיב ,ומשלם רעה למי שהטיב עמו יקרא בל,
והוא שאמר )ישעיהו לב ה( לא יקרא עוד לבל דיב ,כי הוא הפכו .ולכך אמרו על בל הכרמלי )שמואל א כה
כה( ,כשמו כן הוא בל שמו ובלה עמו ,כי דוד עשה עמו טובה גדולה ושמר את כל אשר לו ,והוא לא רצה
לשלם לו גמול ויעט במלאכיו ויבזהו ,וכו' ,אם כן יאמר הכתוב ,הזאת תגמלו את השם על הטובות שעשה
עמכם ,עם בל שהוא משלם רעה תחת טובה ,ולא חכם לדעת כי לפשם גמלו הרעה הזאת ,לא לאל ,כעין
שאמר )איוב לה ו ז( ,אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו ,אם צדקת מה תתן לו או מה מידך
יקח ,הלא האל הוא אביך ,כי הולידך וגדלך ,והוא קך ,ששמך קין ,כי הוציאך מאין והיית יש ,וכל יש יש
לו קין ,כעין שאמר ה' קי ראשית דרכו )משלי ח כב( ,וכן קוה שמים וארץ )בראשית יד יט( ,כאשר
פרשתיו .והוא צור עשך ויכך ,כלשון ויכו ברחם אחד )איוב לא טו(.
ואומר הסבא מקלם שתכלית האדם בעולם הוא להכיר בטובתו של הקב"ה ואם הוא כפוי טובה ,אז הוא
פספס את תכליתו בעולם והוא כמו מת -בלה -בל.
הכל מרומז בפרשת האזיו
עי' בסדר הדורות ד"א תתקד בזה"ל :וקבלתי שהיה לרמב"ן תלמיד אחד ר' אבר היה שמו ועשה מומר
ומזלו גרם שעלה במעלה ויהי ורא בכל הארץ ,אחרי הימים ביום כפור שלח והביא לפיו את הרמב"ן רבו
ובפיו הרג בעצמו חזיר א' ויתחהו ויבשלהו ויאכלהו ואחר אכלו שאל את הרב על כמה בריתות עבר והשיב
הרב שהיו ד' והוא אמר שהיו ה' והיה רוצה לחלוק עם רבו והרב תן עייו בו דרך כעס ויאלם האיש כי
עדיין שאר עליו מעט יראה מאת רבו ,ולבסוף שאל הרב מי הביאו אל ההמרה והשיב כי בפעם א' שמע
שדרש בפרשת האזיו שבפרשה ההיא כלולים כל המצות וכל הדברים שבעולם ולהיות אצלו זה מן המע
הפך לאיש אחר.
ויען הרב ואמר עדיין אי אומר זה ושאל מה שתרצה ,ויתמה האיש מאד ויאמר לו אם כן הוא הראי א אם
תמצא שמי כתוב שם ,ויאמר הרמב"ן כן דברת מידי תבקשו ,ותכף הלך לו בקרן זוית ויתפלל ויבא בפיו
פסוק )ל"ב כ"ו( אמרתי אפאיהם אשביתה מאוש זכרם ,כי אות שלישי של כל תיבה יש שם האיש שהיה ר'
אבר ,כששמע הדבר הזה פלו פיו וישאל לרבו אם יש תרופה למכתו ,ויאמר הרב אתה שמעת דברי
הפסוק ,וילך הרב לדרכו ,ותכף לקח האיש ספיה בלי מלח ומשוט ויכס בה וילך באשר הוליכו הרוח ולא
ודע ממו מאומה )ועיין עמק המלך שער ראשון פ"ד(.
ואחר כך הרבה הרב בתפילה ,שיהיה לו מקצת כפרה ,ואחר זמן בא להרב בחלום ,והחזיק לו טובה שגרמה
תפילתו להוליכו להתלמיד לגהיום ,והיו דין אותו דיין הרבה בגהיום ,ואחר שים עשר חודש יהיה לו
מזור ותרופה ,לא להוליכו לגן עדן ולא לדון אותו בגהיום ,כי עד אותו הפעם היה התלמיד בכף הקלע,
עכ"ל.
3
ועי' ברמב"ן ל"ב מ' וז"ל :וכך הזכירו בספרי )האזיו מג( ,גדולה שירה זו שיש בה עכשו ויש בה לשעבר ויש
בה לעתיד לבוא ,ויש בה בעולם הזה ויש בה לעולם הבא .ולזה רמז הכתוב שאמר )דברים ל"ב:מ"ד( ,ויבא
משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזי העם ,הזכיר "כל" להגיד שהיא כוללת כל העתידות למו ואם
היא קטה בדבור ,כי באר להם עייה הרבים .ואלו היתה השירה הזאת מכתב אחד מן החוזים בכוכבים
שהגיד מראשית אחרית כן היה ראוי להאמין בה ,מפי שתקיימו כל דבריה עד הה ,לא פל דבר אחד ,ואף
כי אחו אמין וצפה בכל לב לדברי האלהים מפי ביאו האמן בכל ביתו ,אשר לא היה לפיו ואחריו
כמוהו ,עליו השלום ,עכ"ל הרמב"ן.
בעצם היום הזה -איך מועים מיתה מבן אדם?
ל"ב מ"ח וידבר יהוה אל־משה בעצם היום הזה לאמר .וברש"י שם וז"ל :וידבר ה' אל משה בעצם היום
הזה .בשלושה מקומות אמר בעצם היום הזה ,אמר בח "בעצם היום הזה בא ח וגו'" )בראשית ז'( -
במראית אורו של יום ,לפי שהיו בי דורו אומרים בכך וכך אם או מרגישין בו ,אין או מיחין אותו לכס
בתבה ,ולא עוד אלא או וטלין כשילין וקרדמות ומבקעין את התבה ,אמר הקב"ה הריי מכיסו בחצי
היום וכל מי שיש בידו כח למחות יבא וימחה; במצרים אמר "בעצם היום הזה הוציא ה'" )שמות י"ב( ,לפי
שהיו מצריים אומרים בכך וכך אם או מרגישין בהם ,אין או מיחין אותם לצאת ,ולא עוד אלא או
וטלין סיפות וכלי זין והורגין בהם ,אמר הקב"ה הריי מוציאן בחצי היום וכל מי שיש בו כח למחות יבא
וימחה; אף כאן במיתתו של משה אמר "בעצם היום הזה" ,לפי שהיו ישראל אומרים בכך וכך אם או
מרגישין בו -אין או מיחין אותו ,אדם שהוציאו ממצרים וקרע לו את הים והוריד לו את המן והגיז לו
את השלו והעלה לו את הבאר ותן לו את התורה ,אין או מיחין אותו ,אמר הקב"ה הריי מכיסו בחצי
היום וכו' )ספרי(.
באוצר המדרשים מביא :בארבעה מקומות הוא אומר בעצם היום הזה :בח ,ובאברהם ,ובמצרים ,ובמשה.
שאל השאלה ,איך רצו למוע מיתת משה רביו? איך עוצרים מלאך המות? ותירץ החידושי הרי"ם מובא
בספר משחת שמן של הג"ר חיים שאול קויפמן זצ"ל שהיו בי ישראל אומרים ,רבה ופציר בתפילות
ותחוים לאין סוף ושיעור ,ועל ידי התפלה יהיה בכוחם למוע את מיתתו ,ובאמת צדקו בכך שיש בכח
התפלה לשות סדרי בראשית ,אלא דכאן גזרה חכמתו יתברך שלא תועיל התפלה.
ועל דרך הזה אמר הג"ר חיים שמואלביץ זצ"ל )שיחות מוסר תשל"ב מאמר י"ג( כיון שהרגישו בי ישראל
בלבם הכרת הטוב גדולה ועצומה לאיש האלוקים ,ובכח הרגשה כזו בודאי היו משים עליו סדרי בראשית.
וכתב הג"ר חיים ש .קויפמן זצ"ל ששמע מהגאון רבי משה אהרן שטרן זצ"ל משגיח דישיבת קמיץ
ירושלים ,שהיה וכח בעת הלווית הגאון רבי זיידל סמטיצקי זצ"ל ועמד לצד מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל
ובשעת שהספיד הגר"ח שמואלביץ אמר בתוך דבריו את הרעיון הזה ,ועה הגרי"ז ואמר שאין ראיה מכאן
ליסוד הדברים ויש לפרש דברי רש"י כפשוטם ,שהרי הקב"ה אמר למשה 'ומת בהר אשר אתה עולה שמה',
כלומר שהתאי למיתתו היה 'בהר אשר אתה עולה שמה' ,ואם כן היו בי ישראל יכולים למועו מלעלות
ההרה.
וּמֻ ת בהר -איך מצווים למות?
ל"ב 'וּמֻ ת בהר אשר אתה עלה שמה.
רש"י באיוב ב' ט' אומר ָומֻ תְ :לשׁוֹן צִ וּוּי ,כְּ מוֹ ״וּמֻ ת בָּ ָהר״ )דברים לב .(:וצריך ביאור איך מצווים למות,
הרי זה איו בידו?
האבן עזרא בראשית א' כ"ב על הפסוק פְּ רוּ ְוּרבוּ מפרש :טעם פרו ורבו ,תפרו ותרבו וכן ומות בהר )דברים
ל"ב ('כי אין זה בכחו ובידו.
וכאן האבן עזרא מפרש :ומות .לתקן עצמו ,כי הוא יקבור את עצמו כאשר אפרש וכבר רמזתי מה שאמר
אחד מחכמי הדור במלת ויאסף.
ובספורו מפרש :ומת בהר .קבל עליך המיתה לכפרה על אשר מעלתם .והאסף אל עמיך .ובזה תאסף בצרור
החיים עם הכשרים כמוך.
האור החיים כאן מפרש :ומת בהר .פירוש ,התרצה למות ,שאין הקדוש ברוך הוא לוקח פשות חסידיו אלא
לרצום .ואמרו ״והאסף אל עמיך״ על דרך אמרם )כתובות קד (.שיוצאים הצדיקים להקביל פי צדיק,
4
ולזה אמר ה׳ אליו שיאסף אל עמיו הבאים לקראתו .וכן האור החיים בפרשת פחס כ"ז י"ג מבאר :ואמרו
כאשר אסף אהרן וגו׳ ,פירוש על דרך אמרם זכרום לברכה )ילקוט שם( שאמר לו משה לאהרן :״אהרן
אחי ,מקבל עליך למות?״ אמר לו :״הן״ .אמר לו :״עלה להר״ ,מיד עלו וכו׳ ,עד כאן .והוא מה שרמז
במאמר כאשר אסף אהרן ,פירוש ,שהסכים גם הוא על האסיפה .וטעם הדבר שעושה ה׳ כסדר זה ,לפי
שאיו חפץ לטול פש הצדיק אלא ברצוו לרוב חבת ידידיו ,גם שבזה ישלמו האושר השלם ,כאמור )דברים
ו:ה( ״ובכל פשך״.
אפשר להסמיך על זה מה שהובא בספר דברי חה להרה"ק מקאלשיץ זצ"ל בפרשת ויקרא ,שהדיבור
האחרון של זקו הרה"ק מצאז זצ"ל טרם פטירתו היה על הפסוק אדם כי יקריב מכם קרבן לה' ,ואמר,
שכל יהודי כלולה שמתו באדם הראשון וכדי לכפר על חטאו של אדם הראשון צריך כל כל אדם להקריב
עצמו קרבן לה' ולמסור פשו להשי"ת .וביאר הרה"ק רבי איציקל מפשעווארסק זצ"ל שכוותו היתה,
שכאשר ירגיש שקרובה שעתו להסתלק מן העולם ,יכוון למסור פשו לה' כקרבן העולה לרצון ובזה חשב
לו כמסירות פש כיון שמסכים למיתתו ברצון) .הג"ר חיים שאול קויפמן זצ"ל(
הק"ו אם היו מדברים אל הסלע
ברש"י האזיו ל"ב "א על אשר לא קדשתם אותי .גרמתם לי שלא אתקדש ,אמרתי לכם "ודברתם אל
הסלע" )במדבר כ'( והם הכוהו והצרכו להכותו פעמים ,ואלו דברו עמו ותן מימיו בלא הכאה ,היה מתקדש
שם שמים ,שהיו ישראל אומרים ומה הסלע שאיו לשכר ולא לפרעות ,אם זכה אין לו מתן שכר ואם חטא
איו לוקה ,כך מקים מצות בוראו ,או לא כל שכן .וברש"י פרשת חקת כ' י"ב להקדישי .שאלו דברתם אל
הסלע והוציא ,הייתי מקודש לעיי העדה ,ואומרים מה סלע זה שאיו מדבר ואיו שומע ואיו צריך
לפרסה מקים דבורו של מקום ,קל וחמר או.
העיר לי הג"ר יוסף הערץ שליט"א ,שאין שתי הק"ו האלו שווים? מה סלע זה שאיו מדבר ואיו שומע
ואיו צריך לפרסה לעומת ומה הסלע שאיו לשכר ולא לפרעות ,אם זכה אין לו מתן שכר ואם חטא איו
לוקה? למה משה רש"י את הק"ו בהאזיו?
ותירץ לי הג"ר ישראל דוד שלזיגר שליט"א רב דקהילת שערי תפלה במוסי ,שבכל מקום הוא מביא ק"ו
מהעין שמדובר שם .בחקת היו צריכים לדבר אל הסלע כי היו צריכים מים לשתיה לכן מביא 'שאיו מדבר
ואיו שומע ואיו צריך לפרסה' ובהאזיו כשמשה מקבל את עשו הוא מביא 'שאיו לשכר ולא לפרעות,
אם זכה אין לו מתן שכר ואם חטא איו לוקה') .תשע"ח(
הפטרה שבת שובה
לסמוך רק על אביו שבשמים
הושע י"ד ג' ד' ושובו אל־יהוה וגו' אשור לא יושיעו על־סוס לא רכב ולא־אמר עוד אלהיו למעשה ידיו
אשר־בך ירחם יתום.
אביי היה יתום כדאשכחן בכמה מקומות בתלמוד .וזה רמז בשמו ,כי אביי וטריקון 'אשר 'בך 'ירוחם
'יתום )הושע יד ד( )מגלה עמוקות ואתחן קצ"ב(.
איך שבים אל ה'? אם מפסיקין לסמוך על כל מיי השתדלויות שלו אלא אך ורק על הקב"ה .וכך אומר
המלבי"ם שם :אשר בך ירוחם יתום ,שמי שאין לו שום עוזר וסומך מצד הטבע אתה תרחם עליו מצד
רחמיך וכן אחר שאין לו בטחון ותקוה על שום דבר מצא רחמים אצלך .וגם האבן עזרא מפרש דומה לזה:
כי אין מי שיעזור ,מי שאין כח לו כמו היתום ,רק אתה וכתוב :אבי יתומים.
וכן היה הג"ר מרדכי דרוק זצ"ל אומר ,שיעקב אביו התפלל מאין יבוא עזרי ,פירוש מאין ,אין מהיכן לבוא
עזרה רק ממך ,וזה חייב להיות הקדמה לכל תפלה .ורק כך היא עוזרת.
5
ליקוטים וביאורים בעייי יום הכיפורים
יום הכיפורים -יום הרחמים
ראש השה לעומת יום הכיפורים
ראש הישיבה הג"ר יצחק דוב קופלמן זצ"ל היה אומר ,אחו לא יכולים אף פעם לדעת איך היה הראש
השה ,כי לפעמים דים את האדם לכמה שים או לעולם הבא וזה אי אפשר לדעת מה כתבו עליו .אבל יום
הכיפורים שמהותו הוא כפרה ,אפשר לדעת איך היה .כמו שהיתה התשובה ,כך היתה הכפרה .כמה זמן
יחזיק התשובה לאחר יום הכיפורים כן היתה הכפרה.
הג"ר מתתיהו סלומון זצ"ל היה מגדיר ההבדל בין ראש השה ליום הכיפורים ,שראש השה הוא כמו
שהולכים לצלם לעשות תמוות .כל אחד יסה ליראות במצב הכי טוב .זה לא רמאות .רק מכסים את
הפצעים ואת כל החסרוות .מסים להראות את הצד הכי טוב .לכן לא מזכירים חטא .אולם יום הכיפורים
הוא כמו ביקור אצל רופא ,וכל מכה ופצע שהרופא לא רואה ,רוצים להראות לו כדי שיוכל לרפאות -
ולמחול על כל העבירות -שזו הרפואה האמיתית שלו.
ברכת הדלקת הרות
יש ג' וסחאות בברכת הדלקת הר :ר של שבת ,ר של יו"ט ור של יום הכיפורים .כראה שיום הכיפורים
הוא בודאי לא שבת אבל גם לא יו"ט .אולי בגלל שבת שבתון שכתוב בו או בגלל איסור אכילה?
אדון עולם
כתב באליה רבה סי' מ"ו :מצאתי כל מי שמכווין בעת התחלת אדון עולם ,כתב רב יהודה החסיד ורב האי
גאון ורב שרירא גאון ,ערב אי בדבר שתפלתו שמעת ואין שטן מקטרג על תפלתו ,ואין לו שטן ופגע רע
בראש השה ויום הכיפורים בתפלתו ואויביו ופלין לפיו .ויש אומרים אף יצר הרע משלים אתו ע"כ.
הכעה
המשה ברורה סי' תקפ"ו ס"ק ה' מביא בזה"ל :והה המחבר סתם ולא ביאר איל פשוט וכפוף משאר
מיים איזה מהן עדיף אכן מסקת רוב הפוסקים דמעלת כפוף עדיף לפיכך אם זדמן לו של יעל כפוף ושל
כבש פשוט יתקע בשל יעלים וכפוף דתקון רבן לתקוע בכפוף לסימן שיכפפו לבם למקום בתפלה משא"כ
שופר של איל איו תיקון רבן לתקוע דוקא בשל איל אלא מהג שהגו כל ישראל מעולם לזכר עקידה
ואיכא בזה מצוה מן המובחר ,ע"כ .מצא הכעה מועילה יותר מאשר זכר לעקידת יצחק!!!
והה כתיב במגילת אסתר ו' י"ג אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לפל לפיו לא־תוכל לו כי־פול תפול
לפיו ומפרש המלבי"ם בזה"ל :וא"כ לא תוכל לו רק אם פל תפול לפיו ,ר"ל רק באופן הזה תוכל בו אם
תפול ותכיע עצמך לפיו ,עכ"ל .ואם להמן הרשע היה עוזר אם הוא מכיע את עצמו כדי להיצל ממרדכי
הצדיק ,על אחת כמה וכמה לו ולכל ישראל.
וכן אצל אחאב כתיב ,מלכים א' כ"א כ"ה רק לא־היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיי יהוה .ובפסוק
כ"ז כתיב ויקרע בגדיו וישם־שק על־בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אט .ובפסוק כ"ט כתיב הראית כי־כע
אחאב מלפי יען כי־כע מפי לא־אבי ]אביא[ הרעה בימיו בימי בו אביא הרעה על־ביתו .אפילו אחאב
שהרבה להרע אבל עם התשובה וההכעה יצל מהרעה.
ואם היה עושה תשובה בשלמות היה מבטל את הרעה לגמרי ,גם מבו ,כמו שכתב שם המלבי"ם בזה"ל :כי
כע אחאב מלפי יש הבדל בין מלפי ובין מפי ,שמלפי הוא מפי גדלו ורוממתו ומפי הוא מפי יראת
העוש ,הכע מלפיו ישתדל להתקרב אל ה' ולעבדו ויכע מרוממתו ,והכע מפיו יתחבא ויברח מפיו
להצל מעשו ,ר"ל הגם שידמה לך שכע מלפי איו כן כי רק כע מפי מיראת העוש ,ולכן ע"י שכע
6
מפי לא אביא הרעה בימיו וע"י שלא כע מלפי אביא הרעה בימי בו ולא תבוטל הגזרה בהחלט ,ומבואר
שאם לא היה אחאב כע אז היה מחויב שימשח יהוא תיכף בעת ההיא ע"י אליהו והיה הורג את אחאב עם
ביתו תיכף ,שעז"א ה' לאליהו ואת יהוא תמשח למלך ,וע"י תשובתו תאחר הדבר עד אחר לקיחת אליהו
ומות אחאב ומשח יהוא ע"י אלישע ,וכן היה ראוי שימשח אליהו אז את חזאל ושיתקיים תיכף מ"ש והיה
פשך תחת פשו ועמך תחת עמו ,וגם זה דחה מפי תשובתו ,ועז"א בסימן הבא וישבו שלש שים אין
מלחמה בין ארם ,שכ"ז משך ע"י תשובתו ,ודחה משיחת חזאל עד ימי אלישע) .חלק גדול מזה מהג"ר
מרדכי דרוק זצ"ל(
המתפלל בעד חבירו עה תחילה -גם אם זו היא כוותו?
וירא כ"א א' וה' פקד את שרה כאשר אמר .מביא הג"ר חיים קיבסקי זצ"ל בטעמא דקרא אי' בב"ק צ"ב.
כאשר אמר ,אברהם על אבימלך ,דאמור רבן כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא עה
תחילה ,הובא ברש"י כאן .יש לעיין אם זהו דווקא כשמתכוין רק לטובת חבירו אז עה תחילה או דגם אם
מתפלל על חבירו ומתכוין כדי שהוא יעה תחילה אמרין הכי? ומדברי המגן אברהם בס"ס ר"ל סק"ו
מבואר דגם אם מכוין שהוא עצמו יעה תחילה אמרין הכי.
שיר המעלות ממעמקים
שאל השאלה למה קרא זה הפרק 'שיר' ,כשצועק ממעמקים? כעין זה מביא תוס' בקידושין ל"א :מזמור
לאסף קיה לאסף מיבעי ליה? ושמעתי פעם הסבר דרך משל ,אם מישהו ופל לתוך בור וצועק לעזרה אבל
לא שומעים אותו .הוא כבר חשב שזהו זה וישאר שם .פתאום מישהו עובר ורואה אותו והולך לקרוא
לעזרה כדי להוציאו מבור כ"כ עמוק עם כלים מיוחדים .כל הזמן מאז שהשי ראה אותו עד שיבוא עזרה,
הראשון בתוך הבור הוא כבר שמח ,כי היאוש שלו הפך בין רגע לתחושת תקווה ושמחה ,על אף שהוא
עדיין בתוך הבור .כל אחו ,מאחר שאו יודעים שהקב"ה איתו ,גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי
אתה עמדי ,והוא כבר יוציא אותו משם .לכן ,גם אם אחו עדיין לא רואים את הישועה ,אבל יודעים
שהיא בדרך אליו ,לכן אפשר לשיר 'שיר' אפילו ממעמקים) .מפי השמועה(
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד
הג"ר מרדכי דרוק זצ"ל היה שואל ,בליל יו"כ עם בטן מלאה ,אומרים בשכמל"ו בקול רם כי אחו כמו
מלאכים .ובמוצאי יו"כ אחרי יום שלם בלי אוכל אחו אומרים בשכמל"ו בלחש ,כי חזרו להיות בי אדם?
והסביר ,שמתחשבים איפה המחשבה שלו ,בליל יו"כ ,על אף שיש לו בטן מלאה אבל הראש שלו הוא
ביו"כ ,בבקשת סליחה וודוי ,לכן אחו כמו מלאכים .במוצאי יו"כ ,על אף שאחו עדיין צמים ,אבל הראש
שלו עזב כבר את הבקשת מחילה מהקב"ה ,וחזרו אל עצמו להיות בי אדם.
זכרו לחיים -וכתוב לחיים טובים
איך מוסיפין בקשות באבות ובהודאה? זו שאלה שעסקו בה כבר רבים ,הטור בסי' תקפ"ב כבר הביא שיש
מהגאוים שמעו מלומר הזכרות אלו מטעם זה שלא מבקשים בג' ברכות ראשוות .בשם הבה"ג הביא
הטור שצרכי רבים התירו .ויש שכתבו על פי הגר"א שמדובר על חיים לעוה"ב וזה לא בכלל שאילת צרכיו.
במשיב דבר ח"א סי' י"ג כתב שמשום אפושי רחמים הקלו ,כמו שהתירו תעית חלום בשבת.
ואולי אפשר להסביר ,למעך אלוקים חיים ,אחו צריכים חיים כדי לעשות קידוש ה' -למעך ,וכן האבות
הלכו ממקום למקום כדי לפרסם שמו בעולם )חת"ס ארמי אובד אבי( ולכן מתאים הבקשה לברכת אבות.
ולגבי 'וכתוב' אפשר לפרש על פי הראשוים על הפסוק מהלל אקרא ומאיבי אושע )תהלים י"ח שמואל כ"ב(
שבזכות הודאה -מהלל אקרא ,מקבלים ישועה -ומאיבי אושע ,ולכן מבקשים בהודאה) .תשפ"ו(
7
תכליתם של חלאים כדי לירש גן עדן
ומה שחטאתי לפיך מחוק ברחמיך הרבים אבל לא על ידי יסורים וחליים רעים.
כתיב בתהלים ל"ט ט' חרפת בל אל־תשימי ורש"י שם חרפת בל .חרפת הבל אל תשימי ,הבא גם עליו
געים ומכאובות ,שלא יוכל לומר לי :אתם לוקים ואו אין או לוקים .והתפלה הזאת גרמה להביא יסורי
חלאים עליהם )בראשית רבה פח:א( .שמעתי מהג"ר מתתיהו סלומון זצ"ל ,שבעצם רק יהודי חייב להיות
חולה ,כי צריך לזכות בזה לגן עדן ,אבל גוי שאין לו גן עדן לא צריך להיות חולה ,ויצא מזה שרק היהודים
הם החולים ואין גוי חולה ,לכן בקש דוד המלך :חרפת בל אל תשימי ,שלא יגידו שרק היהודים הם
החולים והם פחותים ,לכן בקש שגם הגויים שלא צריכים את החולאים לקבל דרך זה גן עדן ,שגם הם יהיו
לפעמים חולים.
והה כאן מבקשים שימחוק הקב"ה את החטאים אבל לא על ידי יסורים .איך? הבאו במקום אחר בגליון
הזה את הגמ' בברכות כ"ח :ואיי יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון .ובמהרש"א בחידושי אגדות שם
מביא :בעוה"ז יכולין לפייסו בדברים שהיא התפלה וכן לשחדו בממון בצדקה וכו' עכ"ל .וא"כ בזכות ה'יהי
רצון' הזה אפשר למחוק חטאים בלי יסורין ,וזה לא וויתור אלא דלת אחורית.
על חטאים שאו חייבים עליהם אשם תלוי
מי שחייב ספק חטאת מכיון שלא יכול להקריב קרבן מספק ,יש לו אשם תלוי שמכפרת על ספק חטאת.
אבל להכות על חטא על ספק חטאת בודאי יכול ,ולמה הוא חייב להכות על אשם תלוי? שיכה על חטאת,
וממה פשך יצא ידי חובתו ,כי אם חטא הרי אמר חטאת ואם לא חטא הרי לא חייב לומר על זה ודוי .ועל
אף שמצב הספק מחייב אותו קרבן אשם תלוי ,אבל כשתברר אחרי זה שהוא לא עבר ,ועוד לא הספיק
להקריב את האשם תלוי ,שוב איו מקריב?
ובמחבר סי' תר"ג וז"ל :אף מי שאיו זהר מפת של עכו"ם ,בעשרת ימי תשובה צריך ליזהר .הגה ויש לכל
אדם לחפש ולפשפש במעשיו ולשוב מהם בי' ימי תשובה וספק עבירה צריך יותר תשובה מעבירה ודאי כי
יותר מתחרט כשיודע שעשה משאיו יודע ולכן קרבן אשם תלוי הוצרך להיות יותר ביוקר מחטאת) .ד"ע
ורביו יוה ריש ברכות(
י"ג מידות ויום הכיפורים -בזכות עוון העגל
רואים בפרשת כי תשא ,שרק אחרי העגל כשהקב"ה מחל להם ,קיבל משה רביו את הי"ג מידות עם כל
המראה שהיה שם .ומשמע מתוכן הפרשה ,שבלי זה לא היה מקבל אותם .ובדעת זקים מבעלי התוס' שלח
לך י"ד כ' כתוב :על ששיו שתרצה הקב"ה לישראל ביום הכפורים ואמר לו סלחתי כדבריך ולכך הוקבע
אותו יום למחילה ולכפרה לדורות .עכ"ל .משמע ,שאם לא היה חטא העגל לא היה יום הכיפורים לסליחה.
ואת"ל ,שבלי העגל הייו כבר בתיקון השלם כמו שכתוב בתהלים אי אמרתי אלוקים אתם וגו' ,א"כ למה
אומרת הגמ' ע"ז ד :לא היו ישראל ראוין לאותו מעשה אלא כדי ללמד תשובה לרבים ,ואם היו במצב של
תיקון השלם לא היו צריכים ללמוד תשובה? )תשפ"ו(
קל ארך אפים /קל מלך יושב על כסא רחמים
בכל הסליחות חוץ מיו"כ אומרים פיוט לפי הי"ג מידות ,בפעם ראשוה קל ארך אפים ואחרי זה כל פעם
קל מלך יושב על כסא רחמים .ביו"כ מתחילים כבר בפעם ראשוה עם הפיוט של קל מלך יושב .והטעם לזה
הסביר הג"ר מרדכי דרוק זצ"ל כי אחרי הי"ג מידות הקב"ה עובר מכסא דין לרחמים ,לכן מפעם השי
מתחילין בפיוט קל מלך יושב על כסא רחמים מה שאין כן בפעם ראשוה כשהקב"ה יושב עדיין על כסא
דין .אולם ביו"כ ,הקב"ה יושב מצד סגולת יו"כ על כסא רחמים גם לפי הי"ג מידות לכן מתחילין כבר
בפעם ראשוה עם הפיוט 'קל מלך יושב על כסא רחמים'.
מה שצריכין להבין עדיין ,למה ביו"כ קטן זה הפוך ,מתחילין עם 'קל מלך יושב על כסא רחמים' ורק בפעם
האחרוה אומרים 'קל ארך אפים'?
8
י"ג מידות -סגולתן
אי' בגמרא ר"ה י"ז :״ויעבור ה׳ על פיו ויקרא״ .אמר רבי יוחן :אלמלא מקרא כתוב ,אי אפשר לאומרו.
מלמד שתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור ,והראה לו למשה סדר תפלה .אמר לו :כל זמן שישראל
חוטאין ,יעשו לפי כסדר הזה ואי מוחל להם .אמר רב יהודה :ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאין
חוזרות ריקם ,שאמר :״הה אכי כורת ברית״.
כתב רביו בחיי וצריך אתה לדעת כי כל המבין שלש עשרה מדות ויודע פירושן ועקרן ומתפלל בהם בכווה
אין תפלתו חוזרת ריקם אלא אם כן היו בידו עבירות שמעכבות זה ,והה בזמן הזה שאחו שרויים בגלות
ואין לו כהן גדול לכפר על חטאתיו ולא מזבח להקריב עליו קרבות ולא בית המקדש להתפלל בתוכו לא
שאר לו לפי ה' בלתי אם תפלתו וי"ג מדותיו ומתוך י"ג מדות אלה למדו סדרי תפלה ובקשת רחמים
מאת אדון הכל יתעלה.
בראשית חכמה שער העווה פרק א' אות י"ד כתב :והדבר קשה שהרי או רואים כמה פעמים או מזכירים
י"ג מידות ואים עים? אלא אומרים הגאוים כי כוות "יעשו לפי כסדר הזה" אין הכווה לבד על עטיפת
הטלית והאמירה לחוד אלא שיעשו סדר המידות שלמד הקב"ה את משה שהוא "אל רחום וחון" דהייו
מה הוא רחום אף אתה תהיה רחום ,מה הוא חון אף אתה תיהיה חון וכו' וכן לכל י"ג מידות.
כתוב בשערי תשובה סי' תקפ"א ס"ק א' :ואסור להזכיר י"ג מידות שלא בכווה.
ושם אמר ויאמר יהוה סלחתי כדברך
סלח־א לעון העם הזה כגדל חסדך וכאשר שאתה לעם הזה ממצרים ועד־הה ושם אמר ויאמר יהוה
סלחתי כדברך .ובדעת זקים מבעלי התוס' שם בפרשת שלח מפרש בזה"ל :על ששיו שתרצה הקב"ה
לישראל ביום הכפורים ואמר לו סלחתי כדבריך ולכך הוקבע אותו יום למחילה ולכפרה לדורות מקשים
העולם היכן מציו שאמר לו הקב"ה למשה סלחתי כדברך במעשה העגל אלא כאן במרגלים .וי"ל דהאי
קרא אדלעיל קאי והכי קאמר ,כאשר שאת לעם הזה ממצרים ועד הה ,אז אמרת סלחתי כדבריך וכן סלח
א לעמך ועוד י"ל כדברך משמע כאשר בקשת ממי שאסלח להם עתה כמו ששאתי להם ביציאת מצרים
בעשיית העגל וא"כ גם שם אמר סלחתי ,עכ"ד.
וא"כ מה שאומרים בסליחות' :ושם אמר' זה פירוש הפסוק לפי הדעת זקים ,ששם בעגל אמר "סלחתי
כדבריך".
או מלאי עון ואתה מלא רחמים
גם אם אחו מלאי עון אבל אחו כל כך קטים ,ואתה שמלא כל הארץ כבודו ,אתה מלא רחמים ,אם כן
יש המון רחמים גד כמות קטה של עון) .מפי השמועה(
שעיר לעזאזל
אחרי מות ט"ז כ"א ביד איש עתי המדברה .עי' בחזקוי ,מצא במדרש :עתי .שהגיע זמו למות תוך אותה
שה שהרי הושא את השעיר איו עובר שתו לכך היו בוררין איש שהגיע זמו למות תוך אותה שה וחכמת
המזלות היתה קלה בעייהם.
והדברים הללו צריכים ביאור ,הרי או עומדים בעיצומו של יוה"כ ומתפללים זכרו לחיים וכו' וכתוב
לחיים טובים וכו' בספר חיים וכו' למה אין לו שום סיכוי לחיות יותר משה?
וחוץ מזה הרי אין מזל לישראל?
ויותר תמוה ,למה זה שעושה עבודה ומביא את השעיר לעזאזל צריך למות באותו שה? האם זהו השכר על
העבודה הזאת?
וראה לי ,שכל אדם אחר שמילא את תפקידו בעולם הזה שהוא רק פרוזדור וצער לשמה ,יכולה השמה
לחזור לשורשה אל תחת כפי שכיה .מי שמביא כפרה לכל כלל ישראל עשה בזה דבר שגב עד מאוד
והשלים את תפקידו בעולם הזה ויכולה שמתו לשוב אל מקורה וליהות מזיו השכיה .כשרואים במזלות
על מישהו שצריך למות באותו שה ,הרי אחו לא יודעים ,אם כבר מילא את תפקידו בזה העולם או
9
שיצטרך לשוב שוב לעולם הזה בגלגול אחר ,לכן ותים לו את העבודה הזאת להביא כפרה לכל עם ישראל
ולצאת מכל ספק ,שאז בודאי מילא את תפקידו בזה העולם.
ודומה לזה מביא החתם סופר על דב ואביהוא במדבר ג' ד' כי מתו בקרבתם לפי ה' תכלית הקירוב ולא
היו צריכים עוד להיות בעולם הזה כי תקו כל צרכם וכו' ולא היו צרכים לעולם הזה על כן סתלקו
בקדושה תקצ"א עכ"ל.
וכן מביא החתם סופר בתורת משה בשם הרמב"ם :והותירך ה' לטובה בפרי בטך )כי תבא כ"ח י"א( י"ל
עפ"י דברי הרמב"ם )אגרת הרמב"ם לבו ד"ה ודע( שכתב לבו אשרי אדם שחתם ימיו במהרה ,שלכל אדם
קצבה מה הוא צריך לתקן בתורת ובמצות ומי שגמר הקצבה ההיא השלים ימיו .אמם הייו אם הוא
לעצמו אבל אם יש לו בים או אחרים הפועל עליהם להטיבם אז אין קצבה לזה .ועל זה אמר והותירך ה',
שיתן לך מותרות חיים לטובה ,בפרי בטך ,כדי שתוכל לפעול עליהם.
והחיד"א בחומת אך שמואל א' ב' ו' מפרש בזה"ל :ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל .אפשר דרמז סוד
הגלגול דזמין דתכף שקבר מחזירו בגלגול כמ"ש בזהר הקדוש וז"ש ממית ומחיה ואמר ה' מדת רחמים
להשלים פשו אז יתעג על ה' וכן גלגול גימטריא חסד וה' ממית ואח"כ מחיה ומביאו בגלגול ולפעמים הוא
תכף מוריד שאול לקבר ויעל בגלגול .ורז"ל אמרו דהתבאה על קרח מוריד שאול ויעל ואמרו רז"ל דבזכות
שמואל יעלה ואפשר לרמוז כי תיבות מוריד שאול ויעל הם צירוף תיבות ירדו ושמואל יעל.
פר החטאת ושעיר החטאת ושעיר לעזאזל מטמאין
אחרי מות ט"ז כ"ו ואחרי כן יבוא אל המחה ,ט"ז כ"ח ואחרי כן יבוא אל המחה .עי' במלבי"ם ואחר כן
יבא אל המחה :לא זכר בכל טומאות שיבא אחר כך "אל המחה" ,כי הוא דבר שאין צריך לומר ,שכבר
כתיב "וישלחו מן המחה כל צרוע וכל זב וכל טמא לפש"] .לבד מצורע צריך לומר שיוכל לבא תיכף אחר
חלוטו הגם שהוא עדיין בימי ספרו[ .אמם במשלח לעזאזל ובשורף פרים ושעירים השרפים ובשורף את
הפרה הוצרך לומר זה כי וכל לטעות שאיו משום טומאה וכיבוס בגדים הוא חק וגזרת מלך ,לכן הוצרך
לבאר שלא יבוא אל המחה עד אחר טהרתן.
ועי' באבן עזרא פסוק כ"ה-כ"ז ורחץ את בשרו במים :ודי לו כי לא יטמא עד הערב .ושרפו :הכהים וכל
אחד מהשורפים ירחץ במים ומיד יבא אל המחה והעד שאמר ואחרי כן יבא אל המחה כי מה צורך
לאמרו.
אולי הטעם למה פר ושעיר של יוה"כ ופרים ושעירים השרפים צריכים לשרוף מחוץ למחה ,כי עיקר
העבודה והכפרה היא עם זריקת הדם ,שיש כמה זריקות והם בפים ,ולא עם הקרבת האימורים ,משא"כ
בכל הקרבות הזריקה היא רק חלק מן העבודה והכפרה אבל גם הקרבת האימורים הוא חלק מזה.
מעיין אם יש טעם ידוע לו למה פר ושעיר של יוה"כ ופרים ושעירים השרפים מטמאים את השורף אותם.
וכל אדם לא יהיה באהל מועד
ויקרא רבה כ"א י"ב וכל אדם לא יהיה באהל מועד ,בשה שמת בה שמעון הצדיק ,אמר להם בשה זו הוא
מת ,אמרו לו מין אתה יודע ,אמר להם בכל שה ושה היה זקן אחד לבוש לבים ומעטף לבים כס עמי
ויצא עמי ,שה זו כס עמי ולא יצא עמי.
אמר רבי אבהו ומי יאמר שאדם היה והלוא הקדוש ברוך הוא בכבודו היה כס עמו ויוצא עמו .אמר רבי
אבהו וכהן גדול לא אדם היה ,אלא כההוא דאמר רבי פחס בשעה שהיה רוח הקדש שרוי עליו היו פיו
בוערות כלפידים עליו ,הדא הוא דכתיב )מלאכי ב ,ז( :כי שפתי כהן ישמרו דעת.
ועי' בעץ יוסף וכה"ג לא אדם היה .שר' אבהו ס"ל וכל אדם לא יהיה כפשוטו אדם ממש .והא דקאמר ר'
אבהו לעיל הקב"ה בכבודו היה .הוא לתרץ אפי' אליבא דהי דמפרשים אפילו אותם שכתיב בהם ודמות
פיהם פי אדם .אבל הוא ס"ל כפשוטו .לכן מקשה וכ"ג לאו אדם הוא כלומר שאין לשון הכתוב מתוקן
שכולל כל אדם וזה ראה הפך האמת כיון דכ"ג היה שם .ולא היה לו לומר אלא וכל אדם מבלעדו .או וכל
אדם אחר.
10
הפטרה יום הכיפורים
רואים בכל ההפטרה ,שעיקר התשובה היא בין אדם לחבירו .והג"ר מרדכי דרוק זצ"ל היה מאריך בזה
הרבה .רואים הרבה אשים שמאוד מקפידים על בין אדם למקום אבל בבין אדם לחבירו לא מצליחים כל
כך להחמיר .והרמב"ם בפירוש המשיות על מסכת פאה במשה הראשוה מביא ,שהמצוות שבין אדם
לחבירו יותר חשובים כי יש בהם גם עיין שבין אדם למקום.
באין מליץ יושר
באין מליץ יושר וכו' וצדקו במשפט .אין מובן מה טעם הוא זה? ויש לומר דהכי פירושו מתחלה אמר
שתזכור לו זכות אברהם זכות יצחק זכות יעקב ואחר כך אמר אם אין שום מליץ יושר מול המקטרג
תפסוק לו כפי ההלכה דסהדרין שראו כולם לחובה פוטרין אותו וזהו תגיד ליעקב דבר חק ומשפט ולכן
וצדקו במשפט ,עכ"ל הטעמא דקרא של הג"ר חיים קיבסקי זצ"ל.
ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רע הגזירה
על ותשובה ותפילה וצדקה כתוב צום ממון קול .כל אחד מהם בגמטריא 136וביחד ' .408זאת' גם כן
בגמטריא .408ב'זאת' יבוא אהרן אל הקודש .ב'צום' 'ממון' 'קול' אפשר לבוא אל הקודש .ושמעתי מר'
יצחק דזיאלאשיסקי שיחי' ,איש 'בער' לא יידע ,בער בגמטריא פעמיים ,136צריכים את שלושתם -צום
ממון קול ,ולא די בשתיים -לא יידע.
והיום חשבתי שאולי אפשר לפרש גם את הפסוק ב'לדוד אורי וישעי' אם תקום אלי מלחמה ב'זאת' אי
בוטח ,בדרך הזה.
ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רע הגזירה
הגמרא בברכות כ"ח :אומרת :ועכשיו שמוליכים אותי לפי מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ,שהוא חי
וקיים לעולם ולעולמי עולמים וכו' ואיי יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון .ובמהרש"א בחידושי
אגדות שם מביא :בעוה"ז יכולין לפייסו בדברים שהיא התפלה וכן לשחדו בממון בצדקה שאמר וצדקה
תציל ממות אלא בדין לעוה"ב קאמר דאז אי אפשר לפייסו ולא לשחדו בממון ,עכ"ל.
קטרת לפי ולפים
אי' בגמ' יומא י"ט :תו רבן :מעשה בצדוקי אחד שהתקין מבחוץ והכיס .ביציאתו היה שמח שמחה
גדולה .פגע בו אביו ,אמר לו :בי ,אף על פי שצדוקין או ,מתיראין או מן הפרושים .אמר לו :כל ימי הייתי
מצטער על המקרא הזה :״כי בען אראה על הכפורת״ ,אמרתי :מתי יבוא לידי ואקיימו ,עכשיו שבא לידי
— לא אקיימו?! אמרו :לא היו ימים מועטין עד שמת והוטל באשפה ,והיו תולעין יוצאין מחוטמו .רש"י
שם :מחוטמו -שהוא ראשון לאברים ליכס לבית לפי שהוא בולט לפיו כדאמר מי במס' שבועות )דף יז(:
הכס לבית המוגע דרך אחוריו ואפילו כס כולו חוץ מחוטמו טהור אלמא הבא דרך אחוריו כס חוטמו
אחרון.
ועי' בתוספות ישים :והיו תולעים יוצאין מחוטמו .מדה כגד מדה שהריח שלא לצורך ובקוטרס פירש
שחוטמו כס קודם לפי ולפים מיהו ידיו שטלו הכף והמחתה כסו קודם.
ומבאר הבן יהוידע בזה"ל :לא היו ימים מעטים עד שמת ,והטל באשפה והיו תולעים יוצאות מחטמו .פירש
רש"י 'לפי שהחוטם בולט וכס לבית ראשון לאיברים' ומקשים והלא ידיו שאוחזים במחתה מוכרח שהם
יוצאים ובולטים לחוץ יותר מן החוטם ובפרט שכבר תן גחלים על הקטורת בחוץ שמוכרח להרחיק
המחתה מגופו יותר?
11
ותירץ בי ידידי כה"ר יעקב הי"ו דאין הכי מי היד כסה קודם החוטם ,אך אם היה לוקה בידיו לא היה
ודע שזה היה צדוקי והקטיר בחוץ והכיס ,אלא יש לומר זה חטא בדבר אחר שתפס המחתה על ידי בגד
בשביל שהיתה חמה ועשה חציצה שפוסלת בעבודה ולכך לקה בידיו על דרך שמצא ביששכר איש כפר
ברקאי )כריתות כח (.דהוה כריך ידיה בשראי ועביד עבודה וגזר עליו מן השמים שקצצו ידיו וכזכר
בגמרא דפסחים )פסחים ז (.לכן לקה בחוטמו שהוא כס אחר היד קודם לשאר איברים כדי שידעו שזה
לקה בעבור חטא שהיה לו בכיסה שלו שכס על דרך הצדוקים בעשן שהקטיר מבחוץ עד כאן דבריו ר"ו,
עכ"ל.
בעין עשרה הרוגי מלכות -האם הרגו?
עי' ברביו בחיי פרשת מקץ מ"ד י"ז וז"ל :וכבר ידעת כי כתות הפסים היה תחלת הסבות וראשית גלגול
הדברים וחשב להם לאכזריות גדול מה שטבלו הכתות בדם השעיר ואמרו לאביהם זאת מצאו ,לפיכך
היה העוש בהם בגופם שהתחיל השעבוד בהם אחרי מות יוסף מיד ,ואחר זמן בהרוגי מלכות שדוו
בגופותם ,כי הגוף כתות לפש ,ועל כן תמצא בפרשה זו י' פעמים האשים לרמוז על עשרה הרוגי מלכות.
והיה לו לומר אחי יוסף או בי יעקב ,ואלו הם ויקחו האשים את המחה הזאת ,הבא את האשים ,כי אתי
יאכלו האשים ,ויבא האיש את האשים ,וייראו האשים ,ויבא האיש את האשים ,ויתמהו האשים,
אמתחות האשים ,והאשים שלחו ,אחרי האשים ,הרי עשר פעמים אשים.
ואלו הם עשרה הרוגי מלכות .רבן שמעון בן גמליאל ,רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול ,רבי עקיבא בן יוסף,
רבי יהודה בן בבא ,רבי חיא בן תרדיון ,רבי ישבב הסופר ,רבי אלעזר בן דמא ,רבי חיא בן חכיאי ,רבי
חוצפית המתורגמן ,ר"א בן שמוע .עליהם ,אמר דוד ע"ה )תהילים ט׳:י״ג( כי דורש דמים אותם זכר לא
שכח צעקת עוים .ויש לך לדעת שלא היו בזמן אחד ולא דוו כולן ביחד.
וכן תמצא בפרקי היכלות אמר רבי ישמעאל אותו היום חמישי בשבת היה כשבאת השמועה מכרך גדול
שברומי שצוה לופיוס קיסר ותפשו ארבעה אשים אלו מאבירי ישראל רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל
בן אלישע ורבי אלעזר בן דמא ורבי יהודה בן בבא ומאתים ושמוה אלפים תלמידי חכמים מירושלים פדיון
שלהם .וכיון שראה ר' חויא בן הקה גזרה זו עמד והורידי למרכבה ובקשתי שאלה מסוריאל שר הפים
ואמר לי עשרה כתבו בבית דין של מעלה ותו לו לסמא"ל הרשע שרו של עשו ואמרו לו לך והכחד מאבירי
ישראל כל תח טוב ירך וכתף להשלים גזרת )שמות כ״א:ט״ז( וגוב איש ומכרו ומצא בידו מות יומת
ושמורה לו להקם ממו עד שתגיע )ישעיהו כ״ד:כ״א( יפקד ה' על צבא המרום במרום ,בגדיים וכבשים של
יום הבכורים .אמר רבי ישמעאל כל ההתראות הללו וכל התאין הללו התרו בו והתו עם סמא"ל הרשע,
והוא אמר קבלתי עלי ויבחר עשרה מאבירי ישראל .אמר רבי ישמעאל מה עשה זהוריאל ה' אלהי ישראל
באותה שעה ,לא הספיק לומר לסופר כתוב גזרות ומכות גדולות קשות ועזות ומבוהלות ווראות וכבדות על
רומי מפי חמה שתמלא על סמאל הרשע שקבל עליו כל התאים הללו ,אלא מיד טל ייר וכתב עליו קמה
זו עתידה ושמורה לרומי הרשעה ,תעלה ען אחד ותעמוד למעלה מרומי ששה חדשים וירד שחין לח על
האדם ועל הבהמה ועל הכסף ועל הזהב ועל הפירות וכל מיי מתכות ,ואחרי כן תעלה ען אחרת ותדחה את
חברתה ותעמוד במקומה ששה חדשים אחרים ,וירד גע צרעת וספחת ובהרת וכל מיי געים על רומי
הרשעה עד שתבא שעה שיאמר אדם לחברו הילך רומי הרשעה בפרוטה היא וכל אשר בה ויאמר לו איה
מתבקשת לי ,עד כאן בפרקי היכלות.
אבל יש לתמוה ממה שכתוב כי רבי חיא בן תרדיון הוחלף בלופיוס קיסר ולופיוס קיסר הוא ששרף,
וכן כל השאר כי כן כתוב שם וכמדה זאת לכל חכמי ישראל .ושמעתי בזה כי כשם שהוחלף יצחק באיל
והוקבע לו שכר כאלו הוקרב וכאלו עפרו צבור על גבי המזבח ,כן הוחלפו חכמי ישראל באחרים ,וכיון
שטעמו טעם מיתה במה שתפשו וגמר דים לכך הם קבלו עשם והרי זה כאלו הרגו .ומה שאמר הכתוב
ושים כסף איש בפי אמתחתו ,ירמוז אל העין הזה ,כי הכתוב המשיל את הפש לכסף צרור והגוף לאמתחת
כי הוא אמתחת הפש .וכן לפי דעתי מה שהזכיר למעלה כי עתה שבו זה פעמים ,רמז למה שאמר הכתוב
)איוב ל״ד:ל״ו( על תשובות באשי און ,וכתיב )איוב ל״ג:כ״ט( פעמים שלש עם גבר ,והוא מאמר יהודה
שהתחיל במצות יבום תחלה .והבן היטב כי מזה הזכיר בסוף וישובו העירה והיה אפשר לומר וישובו
מצרימה ,אבל הוא מלשון עיר קטה והמשכיל יבין .ומפי זה חתמה הפרשה.
ואתם עלו לשלום אל אביכם .והיה יכול לומר לכו לשלום לדרככם ,אבל הפרשה מבוארת באחי יוסף לשעה,
ורומזת לעשרה הרוגי מלכות לדורות אשר עלו לשלום אל אביהם שבשמים .וכן דרשו רז"ל חכמי האמת
ז"ל עשרה הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן ,וכן הכתוב אומר )ישעיהו ס״ד:ג׳( עין לא
ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.
12
מפטיר יוה
א' י"ב ויאמר אליהם שאוי והטילי אל־הים .לא רק להטילו לים אלא שאוי ואז יש לי עוד חצי דקה
לחיות וזה חשוב מאוד) .הג"ר מתתיהו סלומון זצ"ל(
שמחה לאחר יום הכיפורים -בגלל כפרת עוות
המחבר סי' תרכ"ד ה' ואוכלים ושמחים במוצאי יום כיפורים דהוי קצת יום טוב )טור ומהרי"ו א"ז(.
השמחה היא על הכפרה שיש לו ביום הכיפורים ,אבל על מה שהולך להיות בשה הבאה אי אפשר לשמוח
כשלא יודעים מה כתבו עליו .אבל כפרה בודאי יש לו .וכן רואים שירושלים קרא משוש כל הארץ שכל
אחד הקריב קרבו והלך לישון בלי חטא .במדבר רבה ח' א' רבי שמעון בן יוחאי אומר שכל הלבבות שמחים
בו ,הדא הוא דכתיב )תהלים מח ,ג( :יפה וף משוש כל הארץ.
צדקה בעבור אדם רשע שפטר איו מועיל
עי' במחבר או"ח תרכ"א ו' הגו לידור צדקה ביום הכפורים בעד המתים ומזכירין שמותיהם דהמתים ג"כ
יש להם כפרה ביה"כ )מרדכי( .המג"א כפרה ביוה"כ .כשודרין בעבורם דאומרים אילו היה חי היה ותן
ג"כ צדקה אבל בעבור רשע איו מועיל ,ב"י רוקח וכ"מ במרדכי וע' בספר חסידים.
ועי' בבית יוסף יו"ד רמ"ז ח' כתב הרוקח בסי' רי"ז מה שפוסקים צדקה עבור המתים ביה"כ יש להם
אסמכתא שכתוב בסוף פרשת תצוה הכפורים אחת בשה יכפר וסמיך ליה ותו איש כופר פשו ותן טעם
לדבר מה מועיל למת שהחי ותן צדקה בעבורו וכתב שאם תן בעבור רשע איו מועיל לו וכתבתיו באורך
בטור א"ח סימן תרכ"א.
ובבית יוסף או"ח תרכ"א ט"ו וז"ל :כתב המרדכי מה שהורגלו לידור צדקה ביה"כ עבור המתים יש להביא
ראיה מספרא דתיא בפרשת עגלה ערופה כפר לעמך ישראל אלו החיים אשר פדית אלו המתים מלמד
שהמתים צריכין כפרה .וכתב הרוקח מה שפוסקין צדקה עבור המתים ביה"כ יש להם אסמכתא שכתב
בסוף פרשת תצוה 'הכיפורים אחת בשה יכפר' וסמיך ליה 'ותו איש כופר פשו לה'' ומה מועיל למת
שהחי ותן צדקה בעבורו אלא ה' בוחן לבות החיים והמתים אם אותו המת בחיים היה ותן צדקה ואם
היה עי אותו המת אך לבו בטוב והיה ותן אם היה לו אז תועיל לו קצת כי החי יכול לבקש להקל דין המת
כדוד על אבשלום )סוטה י (:וכר"י על אחר אבל אם תן בעבור רשע אין מועיל .וותים לכבוד המתים
שהצדיקים מליצים על צאצאיהם עד כאן.
וצריך ביאור ,למה רק על צדקה אומרים שאם היה רשע ,לא יועיל לו הצדקה שותים בעבורו ,אבל ללמוד
לעילוי שמת רשע או להגיד קדיש על רשע כן אפשר? ומה יהיה הדין ,אם לא היה רשע אבל היה קמצן,
האם אומרים שבחיים היה ותן או לא?
ועי' במסכת כלה רבתי פ"ב דר׳ עקיבא פק לההוא אתרא אשכחיה לההוא גברא דהוי דרי טוא אכתפיה
ולא הוה מצי לסגויי ביה והוה צוח ומתאח ,א״ל מאי עבידתיך א״ל לא שבקא איסורא דלא עבידא
בההיא עלמא ועכשיו איכא טורין עילוון ולא שבקין לי דאיוח א״ל רבי עקיבא שבקת ברא א״ל בחייך לא
תשלין דדחילא ממלאכי דמחו לי בפולסי דורא ואמרין לי אמאי לא תיתי בפריע א״ל אימא ליה דקא
יחותך ,א״ל שבקית אתתא מעברתא אזל ר׳ עקיבא עאל לההיא מדיתא ,אמר להו בריה דפלוי היכא
)ליה( אמרו ליה יעקר זכרו דההוא שחיק עצמות א״ל אמאי אמרו ליה ההוא לסטים אכל אישי ומצער
בריתא ולא עוד אלא שבא על ערה המאורסה ביום הכפורים .אזל לביתיה אשכח אתתיה מעוברתא טרה
עד דילדה ,אזל מהליה לכי גדל אוקמי׳ בבי כישתא לברוכי בקהלא לימים אזל ר׳ עקיבא לההוא אתרא
איתחזי ליה א״ל תוח דעתך שהחת את דעתי.
ובתירגום ללשון הקודש :רבי עקיבא יצא למקום ההוא .מצא שם אדם שהיה ושא משא כבד על כתפיו,
ולא היה יכול להתקדם בו ,והיה צועק ואח.
אמר לו רבי עקיבא" :מה היה מעשיך?"
אמר לו" :לא השארתי עבירה שלא עשיתי בעולם ההוא ,ועכשיו יש שומרים המופקדים עליי ואים מיחים
לי לוח".
אמר לו רבי עקיבא" :השארת בן?"
13
אמר לו" :בחייך ,אל תתעכב; אי מפחד מן המלאכים שמכים אותי בשוטים של אש ואומרים לי' :מדוע
איך בא מיד?'"
אמר לו רבי עקיבא" :אמור לי ,ואי אביא לך מוחה".
אמר לו" :השארתי אישה מעוברת".
הלך רבי עקיבא וכס לאותה מדיה .אמר להם" :היכן בו של פלוי?"
אמרו לו" :יימחה זכרו של אותו רשע ,שיישחקו עצמותיו".
אמר להם" :מדוע?"
אמרו לו" :אותו אדם היה ליסטים ,אכל בי אדם והיה מצער את הבריות ,ולא זו בלבד ,אלא שבא על ערה
מאורסה ביום הכיפורים".
הלך רבי עקיבא לביתו של אותו אדם ,ומצא את אשתו מעוברת .המתין עד שילדה.
הלך ומל את הילד ,וכאשר גדל העמיד אותו בבית הכסת כדי שיברך בתוך הקהל.
לאחר ימים הגיע רבי עקיבא לאותו מקום .ראה אליו אותו אדם ואמר לו:
"תוח דעתך ,שהחת את דעתי".
פחות מבן עשרים פטור מדיי שמים?
אי' בתשובות חתם סופר יו"ד סי' ק"ה וז"ל :ומה שרמזת והיא לא הגיעה לעשרים שה ראה דעתך
שאיה בת עושים למעלה זה לא מצא בש"ס רק בדרושי אגדה וכבר כתבו מזה האחרוים שאין לסמוך על
זה כלל ובאמת בתוס' יבמות פ' ע"א גבי אכל חלב מבן י"ב עד י"ח כ' התוס' הא הוה התראת ספק וק'
אמאי לא ימא לעין חטאת ובשוגג מיירי אע"כ משום דקודם עשרים שה לא שייך כרת וחטאת וע"כ א"א
לפרשו אלא לעין מלקות אבל באמת זה ליתא ושערי תירוצים לא עלו כאשר בארתי במקום אחר אבל
האמת משעשו בי מצוה בשים וסימים מתחייבים בכל חיובי תורה בב"ד של מעלה ושלמטה דאלת"ה
למ"ד יולדת ומצורע וזיר חוטאים הם לא מייתי קרבם קודם עשרים וישתקע הדבר.
וכדמות ראי' "ל דבשבועות ח' ע"א שקיל וטרי אי שעיר בפים מכפר על ע"ז ג"ע וש"ד ופריך אי בשוגג בר
קרבן הוא ומאי פריך דלמא מבן י"ג עד עשרים דבר קרבן לא הוה ומ"מ לא ימלט מעוש שיעש אחר
עשרים דלא גרע ממי שחטא בקטות ממש שיש לו עוש קצת בגדלותו כמ"ש בש"ע א"ח סי' שמ"ג מהא
דרפרם אכפיי' לרב אשי וא"כ ק"ו בן בו של ק"ו בחטא של בין י"ג לעשרים שעשו יותר מרובה ודיא רבה
ודיא זוטא א"ב ואס"ד שעכ"פ לכלל כרת וחטאת לא הגיע ימא דשעיר העשה בפים מכפר על אלו
בשלמא הא לא קשי' דימא דיכפר על חטא של קטים דודאי לא יעלה על הדעת להצריך עבוריהם חטאת
לפי ולפים והכתוב אומר לכפר על הקדש מטומא' ב"י ומפשעיהם לכל חטאתם וכתיב ועל כל עם הקהל
יכפר ואין אלו בכלל אבל אלו שמבי י"ג עד עשרים עם קהל גדול הוא אימא עליהם בא לכפרה אע"כ בי
חטאת הם.
ולפע"ד כי לא אמרו שיעורים הללו במדרשות שבי כ' עשו בי עושים למעלה אלא בעושים על חטאים
המחודשים לשעה כגון עושי דור המדבר וכן בשרה אמר בת עשרים כבת ז' בלא חטא התם קודם מ"ת
הוה והכל אצלה כמצות שכליות וע"ז אמרו שיעורי' הללו אבל עושי התורה אין שום חלוק כי שיעורים
הלכה למ"מ בין למלקות בין לקרבן ובן י"ג שהביא ב' שערות שוה לכל עושים שבתורה ואין צריך לפים.
והה ברוקח כ' בבועל דה להתעות מ' יום ומשמע אפי' בעל במזיד ובתשובות מהר"ם שבמרדכי דשבועות
סי' תש"ד ה"ל כ' מיום עשירי לאייר עד ר"ה יתעה יום בכל שבוע והוא פחות הרבה מארבעים יום והי'
ראה דבשוגג מיירי משו"ה הקיל אך בכתבי מהרא"י סי' ס' כתב ששיעורא דמהר"ם מאייר עד ר"ה הוא
ממש שיעור מ' יום ע"ש וצ"ל דהי' בגירסתו ב' יום בשבוע ואז עולה החשבון בקרוב דוק ותשכח ומי כהחכם
ויודע והמקובלים כ' להתעות ע"ב יום גמטרי' דה עם האותיו' מיהו הם דברו במזיד לכן "ל אם חטא
הבעל יתעה מ' יום אים רצופים ואם חטא ב"פ בכיסה ויציאה יתעה ב"פ ככה והאשה אעפ"י שכתבתי
שחטאה גדול משלו מ"מ שים תשושי כח הן יש להקל עלי' בתעית ועכ"פ לא יהגו עידוין באותן הימים
ולא יאכל בשר ולא ישתה יין ומיד יפרוש לצדקה כשיעור שעיר לחטאת בזמיו אם לו או לה או שים
לשיהם ויתן ללומדי תורה וכל יום התעית שקשה עליהם יפדו להאכיל ללומדי תורה וב"ב טפלי התלוי
בהם ועכ"פ לא יהגו החוטא עידוין בפשו והיות הוא בעל תורה לפי מכתבך יוסף אומץ הרבה בתורה
ללמוד איזה דפים מש"ס בכל יום ולחזור עליו מבלי פלפול ההוג רק להכיסו לקיום.
ואם א' מהם פטור באופן שכתבתי לעיל מ"מ יתעה ב' ימים או יפדה כ"ל דלא יהי' אלא תכוין לבשר טלה
ועלתה בידו בשר חזיר ע"ז ידוה כל הדווי' עיי' פ' עשרה יוחסי' פ"א ע"ב והעיקר להתוודות בכל יום ויום
מימי התשובה ולפרוט החטא ולקרות פ' חטאת אבל בלי יה"ר כי לא תברר לו אם תחייב חטאת מי מהם.
ועיקר גדול בתשובה אשר לע"ד וכבר קבעתי כן לאחד אשתקד בכיוצא בזה והוא מה שכ' ד"המ ע"ה
14
וחטאתי גדי תמיד ע"כ יהי' לזכרון בין עיי שיהם יום החטא ויהי' בעייהם כיום )יארצייט( שבכל שה
ושה כל ימי חייהם יהיה אותו היום יום תשובה ווידוי להם ואם א"א בתעית עכ"פ ירבו בתשובה ומע"ט
למען יהי' לזכרון בין עייהם וה' הטוב יכפר בעדו והה כל מה שהאשה מתחייבת פשוט שצריך ליתן הבעל
עבורה ועיין בא"הע סי' צ"ג סעי' ד' ועיי' י"ד סי' רמ"ט ובש"ך ס"ק יו"ד ואין להאריך יותר הלע"ד כתבתי
בחפזי הכ"ד החותם משה"ק סופר מפפד"מ.
למה שישתה משהו בההגה שלו?
אחו אומרים כל שה אותו וידוי עם אותם על חטא ,למה שישתה משהו בההגה שלו .ואולי אפשר
להסביר בדרך משל :מי שפגע בי ובייש אותי ואי כועס עליו -ובצדק ,אחרי שה אי פוגש אותו והוא היה
חולה סופי ,רואים עליו שהוא ממש בשבועות האחרוות שלו ,אי מרחם עליו ושוכח מה שהוא עשה לי.
למה? כי עכשיו הוא חלש ממי ואי לא מרגיש מאויים ממו ,וגם הוא סובל עכשיו ואי מרחם עליו .ואם
רק קרה החלק הראשון של הסיפור ,מי שפגע בי ובייש אותי ואי כועס עליו ,למה הוא חייב להיות חולה
כדי שאי אוותר לו? אולי גם הוא סובל הרבה ,אלא שאי לא יודע מזה? לפעמים שיוי בתודעה ובהילוך
המחשבה מביא הרבה מעבר קבלות שספק אם יקיימו אותם לאורך זמן?
אחד ספר לי ,שהוא היה הולך כל יום אחרי שחרית לבקר את אמא שלו שהיתה קרוב לבת מאה .פעם אחת
הוא התלבט אם לאכול קודם ארוחת בוקר כמו כל יום או קודם לבקר אותה .הרי אין חיוב ללכת לבקר
אותה לפי האוכל .הוא הלך מיד אחרי התפלה והוא כס ממש בשעת יציאת שמה והספיק להגיד איתה
שמע ושמות וכו' .תאר לעצמו שהוא היה הולך רק אחרי האוכל והיה מפספס אותה ...אולי כל פעם
שהולכים לעשות כיבוד הורים חשוב שזה ההזדמות האחרוה שלו ואז כל המצווה הזאת יקבל פים
חדשות .וכן בכל מצווה ,אם משים את התודעה ,אז מעריכים אותה הרבה יותר ועושים הכל אחרת,
ואפשר לשות המון) .חומר למחשבה(
בברכת גמר חתימה טובה
לעילוי שמת אבי מורי ר' יוסף מאיר בן ר' יצחק זצ"ל לב"ע כ"ז כסלו תשמ"ט
לעילוי שמת ר' משה יצחק בן ר' פתלי אלימלך "האדמו"ר מפשעווארסק" זצ"ל לב"ע י' תשרי תשל"ז
)מברכתו-הבטחתו ולדתי(
יתת האפשרות לכל המעוייים לקחת חלק בהוצאות ולדב לזכות
ולעילוי שמה.
15
