gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

א ליכטיגן תמיד · A LICHTIGEN TUMID — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: א ליכטיגן תמיד · A LICHTIGEN TUMID

שבוע: סוכות (2026-09-21)

א ליכטיגן תמיד · A LICHTIGEN TUMID — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫הקודש‬ ‫לשון‬ ‫טעימה קלה פון די 'לעכטיגע גוט מארגן – אשב"ש' שמועסן‬ ‫יום ב האזינו תשפ"ג‬ ‫פנינים יקרים‬ ‫המדרש‪ ,‬במקום שאין שום אחד דוחק ויש‬ ‫החשיבות של לא לדחוק יהודי אחר‬ ‫מקום רחב‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי צבי הירש מליסקא זצ"ל בא‬ ‫אמרו לו החסידים להרה"ק מליסקא‪:‬‬ ‫בשנה אחת להרה"ק רבי מאיר'ל‬ ‫"וכי ידעת במה כיבדך הרבי? הוא ישב‬ ‫מפרעמישלאן זצ"ל על חג הסוכות‪ .‬בליל‬ ‫אותך על הכסא שמיוחד להאושפיזין‪,‬‬ ‫ראשון של חג אחר התפילה כיבדו רבי‬ ‫מקום שלא כיבד בו אדם מעולם לישב‬ ‫מאיר'ל מאוד‪ ,‬והראה לו לישב סמוך לו על‬ ‫שם!"‪.‬‬ ‫כסא מכובד‪ ,‬ואמר לו שמכבדו מפני‬ ‫המחשבה שהיה לו באמצע התפילה‪.‬‬ ‫כי הרה"ק רבי מאיר'ל מפרעמישלאן‪,‬‬ ‫לאחר מכן שאלו החסידים את רבי‬ ‫ראה האיך שיהודי ירא וחרד לדחוק יהודי‬ ‫הירשעלע מליסקא מה היתה מחשבתו‬ ‫אחר‪ ,‬סבירא ליה שהוא ראוי לישב על‬ ‫באמצע התפילה‪ ,‬שנראה לו כל כך לרבם‬ ‫כסא המיוחד להאושפיזין‪ .‬געוואלדיג!‬ ‫רבי מאיר'ל?‬ ‫מורא'דיג!‬ ‫אמר להם כדלהלן‪ :‬בתחילת התפילה‬ ‫ירא שמים אינו בוחר רק אם מונח‬ ‫כשבאתי לבית המדרש‪ ,‬העמדתי סמוך‬ ‫ממש להרבי‪ ,‬במקום שהציבור דוחקים‬ ‫בדבר ענין לחשוב מהזולת‬ ‫מאוד בכדי לראות צורת קדשו של הצדיק‪.‬‬ ‫איש חסיד היה ושמו רבי נחמן יוסף‬ ‫לאחר מכן חשבתי‪ ,‬שאם אני נשאר עומד‬ ‫ווילהעלם זצ"ל‪ ,‬קודם שנסע לארצינו‬ ‫כאן‪ ,‬אכן אני נדחק מאחר‪ ,‬אבל חושש אני‬ ‫הקדושה‪ ,‬נסע לקבל ברכת קדשם של‬ ‫שגם אני מדחיק אנשים אחרים עי"ז‪ .‬לכן‬ ‫צדיקי דורו‪ .‬וביניהם הגיע להרה"ק רבי‬ ‫עברתי ממקום הזה לצד המערבי מבית‬ ‫א‬ ‫מזומן‪ ,‬אם אך תכנס ידך לכיסך תמצא‬ ‫ישראל מסטאלין הנקרא הפראנפורטער‬ ‫תמיד ממון‪.‬‬ ‫זצ"ל‪ ,‬כשהגיע להפראנקפורטער מצא‬ ‫שהדלת פתוח לרווחה‪ .‬והביט בחדר‪ ,‬ומצא‬ ‫וענה אותו הזקן להרבי‪ :‬אני רוצה‬ ‫שהפראנקפורטער יושב על מקומו וסמוך‬ ‫עשירות‪ ,‬והוסיף להפראנקפורטער‪:‬‬ ‫לו יושב יהודי זקן אחד‪ ,‬ואותו הזקן מספר‬ ‫הברכה של זקינך הצדיק נתקיים במילואו‪,‬‬ ‫להרבי‪ ,‬ענינים שזוכר מנעוריו‪ ,‬ובין הדברים‬ ‫לא חסר לי מעולם כלום!‬ ‫סיפר‪ ,‬מעשה שהיה עמו ועם זקינו של‬ ‫מספר החסיד רבי נחמן יוסף ווילהעלם‪:‬‬ ‫הפראנפורטער הרה"ק הבית אהרן‬ ‫כששמעתי המעשה‪ ,‬לא הבנתי את אותו‬ ‫זצוק"ל‪.‬‬ ‫הזקן‪ .‬איזה טיפשות הוא זה? היה ביכולתו‬ ‫שנה אחת הגיע ימי הקור בזמן קדום‪,‬‬ ‫להיות בגן עדן במחיצתו של הבית אהרן‪,‬‬ ‫וכבר בראש השנה היה גשמים חזקים‪,‬‬ ‫והוא וויתר עליה בעבור קצת עשירות?!‬ ‫רוחות עזות‪ ,‬וקור נורא‪ ,‬ועוד קודם ימי חג‬ ‫שנים רבים עברו‪ ,‬וסיפר את המעשה‬ ‫הסוכות כבר היה הגגים בעיר קרלין‬ ‫לאחד מזקני חסידי בעלז‪ ,‬רבי יוסף‬ ‫מכוסים בשלג‪ ,‬עומדים קודם סוכות ואין‬ ‫קנאבלעך ז"ל‪ ,‬ואמר לו רבי יוסף‪ :‬טוב ענה‬ ‫רואים אפשריות כיצד לבנות סוכה‪.‬‬ ‫הזקן בזה שבחר עשירות – יהודים יקרים‬ ‫היהודים כבר בנו סוכותיהם‪ ,‬אבל על כל‬ ‫תשמעו! – אם ישאלו אותי‪ ,‬גם אני הייתי‬ ‫הגגות היה מכוסה עם כפור‪ ,‬והשלא"ק‬ ‫בוחר עשירות‪ ,‬ולמה? כי להיות בעולם‬ ‫היה מכוסה עם כפור‪ ,‬ולא היה אפשריות‬ ‫הבא בגן עדן בחלקו ומחיצתו של הבית‬ ‫לזוזה ממקומה‪.‬‬ ‫אהרן‪ ,‬בזה חושבים מעצמו‪ ,‬אבל אם‬ ‫אותו זקן מספר‪ :‬הוא החליט‪ ,‬שיעשה‬ ‫בוחרים עשירות‪ ,‬אז חושבים גם מהזולת‪.‬‬ ‫כל מה שביכולתו‪ ,‬רק שהבית אהרן יוכל‬ ‫לעושר באפשריותו לתת מממונו‬ ‫לקיים מצוות סוכה כתיקונו‪ .‬עלה על גג‬ ‫ללבבות נשברים‪ ,‬לצדקה וחסד‪ ,‬להכנסת‬ ‫הסוכה‪ ,‬ועמל שעות וימים כדי לשבר‬ ‫כלה‪ ,‬יכולין לפעול הרבה בממון‪ .‬וירא‬ ‫הכפור‪ ,‬עוד חתיכה ועוד חתיכה כפור‪ ,‬עד‬ ‫שמים אינו בוחר בדבר שהוא רק לעצמו‪,‬‬ ‫שהיה יכול לפתוח השלא"ק של הסוכה‪,‬‬ ‫ירא שמים בוחר רק דבר שיוכל גם לתת‬ ‫וכיסה הסוכה בסכך כשר‪ ,‬וכשגמר העבודה‬ ‫לאחרים‪.‬‬ ‫הקשה היה כבר ערב סוכות ואז נתפזרו‬ ‫העננים‪ ,‬וחמה יוצאות‪ ,‬וכבר נעשה יותר‬ ‫אכן‪ ,‬אחד מחשובי אנ"ש פנים מאירות‬ ‫חמה‪ ,‬ולא היה עוד שלגים ולא גשמים‪,‬‬ ‫שליט"א סיפר לנו‪ ,‬שהוא עוד זוכר בחצר‬ ‫סידר ביופי את הסוכה‪ ,‬ונכנס לרבו הבית‬ ‫הקודש פשעווארסק‪ ,‬אצל הרה"ק רבי‬ ‫אהרן‪ ,‬ובישר לו הבשורה טובה‪" :‬רבי!‬ ‫איציק'ל זצוק"ל‪ ,‬נהגו לתת אחר התפילה‬ ‫עשיתי להרבי סוכה כשרה‪ ,‬ב"ה!"‪ .‬הבית‬ ‫לקח ויי"ש‪ ,‬ורבי איציק'ל נהג לישאר בבית‬ ‫אהרן יצא אל הסוכה‪ ,‬וראה את הסוכה‪,‬‬ ‫המדרש והיה עוסק בעבודת קדשו‪ ,‬וזוכר –‬ ‫ופניו האירה מגודל שמחתו‪ ,‬ואמר לאותו‬ ‫אומר לנו אותו יהודי – האיך שרבי‬ ‫יהודי‪ :‬יכול אתה לבחור אחת משניהם‪ .‬או‬ ‫איציק'ל נהג להביט אם נשאר מהיי"ש‪,‬‬ ‫שתהיה עמי בחלקי בעולם הבא‪ ,‬או‬ ‫ואם נשאר היה לו הנאה רבה‪ ,‬כי יהודים‬ ‫עשירות לך ולזרעך אחריך‪ ,‬ולא יחסר לך‬ ‫אינם גומרים הבקבוק‪ ,‬כי זה מראה כי כל‬ ‫כלום מעולם‪ .‬ועוד הוסיף הרבי ואמר לו‪:‬‬ ‫אפילו אם תהיה על הדרך ולא יהיה לך‬ ‫ב‬ ‫ולאכול‪ ,‬כי באם לאו שיש על זה חשבון‬ ‫אחד דאג שישאר גם לאחרים‪ ,‬זה היתה‬ ‫פרטי‪ ,‬הרי בדרך הטבע הייתי עתה עושר‬ ‫להפשעווארסקער שמחה רבה‪.‬‬ ‫גדול‪ .‬זה הסיבה של רקידתי‪ ,‬כי אני שמח‬ ‫שהקב"ה עמי!‬ ‫לשמוח באמונתו שהיסורים באים‬ ‫מהקב"ה‬ ‫זהו המהלך החיים במה שיהודי צריך‬ ‫לחיות‪ .‬להיות בשמחה תמיד‪ ,‬כי הוא חי‬ ‫הרה"ק רבי שמואל פרענקל מדאראג‬ ‫עם הקב"ה‪.‬‬ ‫זצוק"ל סיפר‪ :‬פעם אחת נסעתי לעסקיי‬ ‫לעיר טריעסט‪ ,‬ועשיתי שמה עסקים‬ ‫וסיים הרה"ק רבי שמואל פרענקל‬ ‫לצורך פרנסה‪ ,‬אבל אחר כמה ימים‬ ‫זצוק"ל את הסיפור‪ :‬אז הבנתי למה הייתי‬ ‫ששהיתי שמה ולא מצאתי במה לעסוק‪,‬‬ ‫צריך לנסוע לאותו העיר‪ ,‬אפילו שחזרתי‬ ‫חשבתי שאסובב עוד פעם אחת לראות‬ ‫משם בידים ריקניות‪ ,‬אבל אני נסעתי‬ ‫אם אוכל להרויח כלום להביא דבר מה‬ ‫לביתי עם כיסים מלאים של אמונה‬ ‫קודם נסעתי הביתה‪.‬‬ ‫ושמחה‪ .‬רעיון נפלא ויסוד בעבודת האדם‬ ‫באמונה ושמחה נתוועדיתי שם‪,‬‬ ‫ובדרכי הבחנתי ביהודי שעל פניו ראיתי‬ ‫שהשמחה במצב קשה צריך להיות חזק כל‬ ‫פנים של מרירות ועצבות‪ ,‬דבר אינו בסדר‬ ‫כך‪ ,‬עד שמרוב אמונה שיהודי יש לו‪,‬‬ ‫עמו‪ ,‬קראתי לו בצד הדרך‪ ,‬ושאלתי מה‬ ‫שעכשיו ממש הבורא כל עולמים דואג‬ ‫קרה עמו‪ ,‬אולי אוכל לעזור לו‪ .‬אותו יהודי‬ ‫עלי בפרטיות‪ ,‬כי בדרך הטבע הרי אני איש‬ ‫סיפר לי‪ ,‬שהוא סוחר של ד' מינים לחג‬ ‫מוצלח‪ ,‬מזה גופא נתמלא האדם שמחה‬ ‫הסוכות‪ ,‬ועכשיו כבר אחר החג‪ ,‬והוא סובב‬ ‫עצומה‪.‬‬ ‫כאן בעיר ולא אכל כמה ימים‪ ,‬הוא מתענה‬ ‫ממש‪ .‬קראתי לו לחדרי‪ ,‬וצויתי שיבשלו דג‬ ‫כמה שיכולים לפעול בלומר דבר טוב‬ ‫גדול וישבתי לאכול עמו‪.‬‬ ‫או להיפך‬ ‫בשעת הסעודה היהודי אכל קצת‪,‬‬ ‫בליל שני של ראש השנה‪ ,‬הולך לו יהודי‬ ‫ואח"כ קם לרקוד‪ .‬ישב עוד פעם אוכל‬ ‫שאקרא לו בשמו 'ראובן'‪ ,‬ברחוב‪ ,‬ויהודי‬ ‫קימעה‪ ,‬ואח"כ קם עוד פעם לרקוד‪ ,‬כך חזר‬ ‫אחר ‪ -‬נקרא לו 'שמעון' ‪ -‬אמר לו‪ :‬יש לי‬ ‫הדבר פעמים אחדות‪ .‬ישב קצת וקם‬ ‫בשורה טובה‪ ,‬הגיע לי מזל טוב‪ ,‬שנולד לי‬ ‫לרקוד‪ ,‬אכל ורקד‪...‬‬ ‫בתי בשעה טובה! "מזל טוב! תגדלה לבעל‬ ‫תורה לחופה ולמעשים טובים! אבל מה‬ ‫שאלתי אותו‪ :‬ר' איד‪ ,‬מה פשר של‬ ‫השייכות יש לי עמך מהיכן אתה מכיר‬ ‫התנהגתך?!‬ ‫אותי?!"‪ .‬אמר לו שמעון‪" :‬וכי לא יודעת‪,‬‬ ‫ענה אותו יהודי‪ :‬אני סוחר עם כשרונות‬ ‫אני בא עתה מבית החולים?!"‪" .‬לא איני‬ ‫הרבה‪ ,‬יש לי מח חריף וטוב‪ ,‬בדרך הטבע‬ ‫מכיר אותך!"‪ .‬הוא היה בשמחה כל כך‬ ‫הייתי עושר גדול‪ ,‬אבל למעשה שלא כדרך‬ ‫שהוא היה הראשון למי שיכול לספר את‬ ‫הטבע אין לי פרוטה לפורטה‪ ,‬וכבד‬ ‫הבשורה‪.‬‬ ‫התעניתי כמה ימים‪ .‬עד שהקב"ה שלח‬ ‫אמר לו שמעון‪ :‬אספר לך‪ ,‬בשנה‬ ‫אותך להנות לי‪ ,‬הרי זה‪ ,‬שהקב"ה הביט‬ ‫שעברה בשמחת תורה‪ ,‬התפללתי בבית‬ ‫עלי‪ ,‬יש לו חשבון פרטי עלי‪ ,‬והוא דואג‬ ‫המדרש שאתה מתפלל‪ ,‬ובשעת הפסקה‪,‬‬ ‫עלי‪ ,‬ויש לו חשבון למה לא שלח לי מעות‬ ‫ג‬ ‫שמחים‪ ,‬וכל היום לחזור‪ :‬תלמידי! יש לנו‬ ‫ישבו אבריכים ושוחחו מהמעדנים שנתנו‬ ‫כתה טוב‪ ,‬כתה מאירה‪ ,‬אנו עמלים על‬ ‫להילדים‪ ,‬מהריקודים של הילדים‪ ,‬מעליות‬ ‫שמחה‪ .‬מותר לומר מוסר‪ ,‬אבל בשמחה‬ ‫של הילדים‪ ,‬מה'כל הנערים'‪ ,‬מכל דברים‬ ‫ובמאירות‪ ,‬להקריא‪ :‬תלמידי! נא לשמוח!‬ ‫שיפה שאבות ידברו מבניהם‪ .‬ואתה קרא‬ ‫אותי וראית אברך זר ורציתי לקרב אותי‬ ‫לחנך את התלמידים שיהדות הוא‬ ‫ואמרתי לי‪ :‬בא שב עמני‪ ,‬תרגיש‬ ‫מתוק!‬ ‫בנעימה!"‪.‬‬ ‫ואומר בבידוחותא‪ .‬אב הלך פעם אחת‬ ‫אבל מה שלא ידעת הוא‪ ,‬כי אני כבר‬ ‫לבנו ואמר לו‪ :‬בערעלע‪ ,‬אהבת אותי?‬ ‫שבע שנים מהנשואין שלי‪ ,‬ועדיין לא‬ ‫בערעלע‪" :‬לא אבי!"‪.‬‬ ‫נושעתי בזש"ק‪ ,‬וצער גדול היה לשמעון‬ ‫שמושכים אותו לשיחה כזה‪ ,‬ולכן אכן‬ ‫האב נותן מכה רבה על לחיו ושאלו‪:‬‬ ‫אמר לראובן‪" ,‬אין לי מה להשתתף‬ ‫"בערעלע‪ ,‬עכשיו כבר אהבת אותי?!"‪.‬‬ ‫בהשיחה מפני שאין לי בנים!"‪.‬‬ ‫בערעלע‪" :‬כן אבי‪ ,‬עכשיו אהבתי אותך‬ ‫וראובן ראה שגרם לשמעון צער גדול‪,‬‬ ‫מאוד!"‪...‬‬ ‫וביקש ממנו בדמעות בעיניו‪ :‬תמחול לי‪,‬‬ ‫לא ידעתי לא רציתי כלום!" ופתאום עמד‬ ‫לא כן‪ .‬רק בשמחה‪ ,‬בשמחה אמיתית‪.‬‬ ‫ראובן‪ ,‬ואמר להקב"ה‪ ":‬רבוש"ע! איני יכול‬ ‫ההורים והמחנכים‪ ,‬כולם צריכין לחנך עם‬ ‫להיות בשמחה‪ ,‬אין לי מנוחה‪ ,‬עזור את‬ ‫שמחה והתרוממות! עליכם העבודה לתת‬ ‫שמעון שיזכה לבנים‪ ,‬קח את שברון לבבי‪,‬‬ ‫יהדות מתוקה‪ ,‬יהדות מאירות‪ ,‬למכור להם‬ ‫קח את בזיונות של שמעון‪ ,‬הצער שנגרום‬ ‫אמונה ובטחון‪.‬‬ ‫עכשיו‪ ,‬ותן לו זש"ק!"‪.‬‬ ‫להחיות אחרים אפילו על חשבון של‬ ‫בלב נכון ובשמחה ביקשת‪ ,‬ועכשיו אני‬ ‫בזיונות‬ ‫חוזר מבית החולים‪ ,‬מזל טוב! עכשיו הוא‬ ‫הגה"ק בעל נודע ביהודה זצ"ל היה‬ ‫שנה אחרת בראש השנה!" סיים שמעון‬ ‫אב"ד בעיר פראג‪ ,‬שם היה המנהג שביום‬ ‫את סיפורו‪.‬‬ ‫כיפור בתפילת נעילה היה האב"ד מתפלל‬ ‫המעשה הזה לימד אותנו הרבה‪ .‬זה‬ ‫אצל העמוד‪ .‬הנודע ביהודה לא היה בעל‬ ‫לימד אותנו פירושו להתפלל בעד חבירו‪,‬‬ ‫תפלה‪ ,‬לא היה יכול לזמר ולא ידע בטיב‬ ‫פירוש לתת את הלב להאחרים‪ .‬הקב"ה‬ ‫הנגינה‪ ,‬אבל הראשי קהילה לא היה רוצים‬ ‫אוהב מאוד כשאחד נותן את עצמו‬ ‫לוותר על מנהג המקום שהאב"ד יתפלל‬ ‫לחבירו‪ ,‬בתפילה ושמחה‪ .‬ועוד רואים כאן‬ ‫נעילה אצל העמוד‪.‬‬ ‫כיצד יכולים לגרום צער בשוגג ובאונס‪,‬‬ ‫אכן היה מתפלל אצל העמוד‪ ,‬אבל היה‬ ‫ומאידך גיסא‪ ,‬מה מאוד יכולין לעזור את‬ ‫מתפלל כמו מי שאינו יכול לנגן‪ ,‬כשהיה‬ ‫חבירו ולשמחו‪ ,‬ולהביא אמונה ושמחה‬ ‫צריך לזמר "מכלכל חיים בחסד" היה עמל‬ ‫וחמימות ומאירות בבנים ובתלמידים‪.‬‬ ‫מאוד עם הנוסח‪ ,‬כי לא היה יכול לזמר‪,‬‬ ‫המחנכים צריכין לפתוח את יומם‬ ‫ויצא מפיו הק' ניגון מטושטש‪...‬‬ ‫באימרא מאירה‪ ,‬מוטב לפתוח את היום‬ ‫בניגון‪ ,‬לנגן ולומר בשמחה‪ :‬תלמידי! אנו‬ ‫ד‬ ‫ישב בין המציבות‪ ,‬בתוכו בית החיים‬ ‫בין המתפללים היה איזה עני שהיה‬ ‫דרכו לסובב אצל הפתחים לנדבות‪ ,‬והוא‬ ‫כפשוטו – בית מלא חיות‪...‬‬ ‫חזר לעצמו את הניגון כמו שהאב"ד זימר‬ ‫מעשה בעושר אדיר‪ ,‬שבנה מדי שנה‬ ‫אותו בכל התנועות‪.‬‬ ‫בשנה סוכה נהדרה‪ ,‬בכל נוי שהיה אפשר‬ ‫בימים ההם‪ ,‬מכוסה הריצפה עם סחורה‬ ‫וממחרת יום הכיפורים‪ ,‬יצא העני‬ ‫יפה‪ ,‬גגו מכוסה יפה עם הרבה סכך‪,‬‬ ‫להשוק לקבל נדבות להוצאות החג‪ ,‬הרי‬ ‫הדפנות היו מציורת מעשה ידי אומן‪.‬‬ ‫נתקרב ובא חג הסוכות‪ ,‬והלך בין העולם‬ ‫ובשעת הסעודה‪ ,‬הוכנסו משרתיו מכל‬ ‫וזימר את המכלכל חיים עם כל התנועות‬ ‫טוב אדונם‪ ,‬כל מיני יינות וכמה מיני בשר‪,‬‬ ‫של הרב‪ ,‬והעולם נהנה כמו שצריך‪,‬‬ ‫אבל‪ ,‬היה חסר ה'שמחה'‪ .‬היה שורה בתוך‬ ‫ושילמו לו לכבוד זה כמה פרוטות‪[ ,‬כן הוא‬ ‫סוכתו איזה עצבות ומרה שחורה‪ ,‬וגם‬ ‫טבע הדברים העולם נהנה ושמחים על‬ ‫קנטרו בני ביתו זה עם זה‪ ,‬וכמו שאומרים‪:‬‬ ‫חשבון של הרב‪.]...‬‬ ‫לא היה מרגישין בהאויר את ה'ושמחת‬ ‫בחגיך'‪.‬‬ ‫הראשי קהילה נתרגזו עליו‪ ,‬סבירא להו‬ ‫שזה זלזול גדול במרא דאתרא הקדוש‬ ‫לאותו עושר‪ ,‬היה שכן‪ ,‬שהיה מהיפך‬ ‫הנודע ביהודה‪ ,‬ואיימו עליו שאם לא‬ ‫להיפך‪ ,‬עני ואביון נורא‪ .‬ממחרת יום‬ ‫יפסיק ממעשיו יגרשו אותו מהעיר‪.‬‬ ‫הכיפורים היה נוהג ללכת מסוחר לסוחר‬ ‫ללקט עצים‪ ,‬יתדות‪ ,‬קצת סכך‪ ,‬עד שהקים‬ ‫בא העני אל הנודע ביהודה בעצמו‬ ‫איזה סוכה לחג‪ .‬אמנם‪ ,‬בליל סוכות‪ ,‬וכן כל‬ ‫וסיפר לו‪ :‬אני מזמר את המכלכל חיים‬ ‫ימי החג‪ ,‬היו מרקדין שם‪ ,‬מזמרין כל ניגוני‬ ‫שלך והעולם נהנה‪ ...‬אבל הרבי צריך להבין‬ ‫שמחה‪ ,‬ובפרט ניגוני שמחת בית‬ ‫שזה פרנסתי‪ ,‬אני מקבץ על ידי זה מעות‬ ‫השואבה‪ ,‬ניגוני אמונה ובטחון‪ ,‬וכדומה‪.‬‬ ‫הרבה‪ ,‬ואין כוונתי לבזות את הרבי‪ ,‬אני‬ ‫רוצה רק לשמח את הציבור ולקבץ קצת‬ ‫לדאבונינו‪ ,‬העושר לא היה יכול לסבול‬ ‫על הוצאות יום טוב‪."!...‬‬ ‫את אוירה של שמחה שמרגישין בסוכתו‬ ‫של שכינו העני‪ .‬כיצד ילדיו האומללים חיו‬ ‫מיד כששמע הנודע ביהודה את דבריו‬ ‫ממש בלחם צר‪ ,‬וקצת משקאות ומאכלים‪,‬‬ ‫לא נתכעס‪ ,‬ולא הקפיד‪ ,‬רק להיפך‪ ,‬הוא‬ ‫ולעומת זה‪ ,‬הקדושה והשמחה הוא על‬ ‫אמר לו‪" :‬לך והמשך במעשיך‪ ,‬ואל תישע‬ ‫דרגא גבוהה‪ ,‬זהו לא יכול העושר לסבול‪.‬‬ ‫אל דברי ראשי הקהילה!" ועוד כתב לו על‬ ‫הכתב‪" :‬אני מרשה להמחזיק כתב זה‬ ‫ויהי השנה‪ ,‬הכריז לכל אנשי העיר‪ ,‬לכל‬ ‫ל'כלכל עצמו' עם ה'מכלכל חיים' שלי!‬ ‫בעלי מסחר‪ ,‬לכל השכנים‪ ,‬שלא יעיז איש‬ ‫ליתן כלום לאותו העני‪ ,‬בכדי שלא יוכל‬ ‫נורא נוראות! מזה אנו רואים כוחות של‬ ‫לבנות סוכתו‪ .‬וכיון שהוא היה הראש‬ ‫צדיקי קדם שעמלו שיוכלו לחיה את‬ ‫הקהל‪ ,‬שכבר המליצו עליו‪ ,‬שהוא ה'מורה‬ ‫הזולת אפילו על חשבון של בזיונות‬ ‫מורינו' שאפילו האב"ד מתיירא ממנו‪...‬‬ ‫עצמם! ובוודאי למחול לאחרים ולהראות‬ ‫ולכן כולם שמעו לדבריו מחמת מורא‪ ,‬ולא‬ ‫להזולת פנים מסבירות‪ ,‬ולהראות להם‬ ‫נתנו להעני כלום‪.‬‬ ‫שאין נגדם כלום‪.‬‬ ‫ה‬ ‫טוב! אבל בפנים‪ ,‬האוירה הוא כבבית‬ ‫העני ראה שכבר הגיע ערב סוכות‪ ,‬ואין‬ ‫הקברות‪ ,‬ל"ע כבבית הקברות! אבל אצלי‪,‬‬ ‫לו אף דף אחד ממה לבנות סוכתו הדלה‪.‬‬ ‫הדפנות אכן הם כבבית הקברות‪ ,‬אבל‬ ‫החליט בצר לו‪ ,‬שילך לבית הקברות לחפש‬ ‫האווירה‪ ,‬יש לה חיות! ואתם הדבקים בה'‬ ‫שם דפי עץ לבנות סוכות‪ ...‬בא לו לחדר‬ ‫אלקיכם‪ ,‬חיים כולכם היום! מלא חיות!‬ ‫של החברה קדישא‪ ,‬ומצא שם הרבה‬ ‫מלא תענוג! זהו‪ :‬ושמחת בחגיך והיית אך‬ ‫מציבות של עץ! מכיון שלבני עניים לא‬ ‫שמח!‬ ‫היה להם לשלם עבור מציבות של אבן‪,‬‬ ‫היה מכינם דפי‪-‬עצים שבראש כתבו 'פ"נ'‪,‬‬ ‫כך אנו צריכין ליכנס בתוך החג הקדוש‪,‬‬ ‫ומתחתיו 'תנצב"ה'‪ ,‬ואם מת רח"ל איש‬ ‫בשמחה עילאה! במנוחה עצומה! לשאוב‬ ‫עני‪ ,‬החברה קדישא לקחו חד מן העצים‬ ‫שמחה מכל רגע של החג! ולגרום מנוחה‬ ‫ומלאו את שמו‪ ,‬ולכן היה להם מן המוכן‬ ‫ושמחה אצל הבני‪-‬בית‪.‬‬ ‫הרבה מציבות כזה‪.‬‬ ‫לא כאותו שנים‪ ,‬שהיינו גורמים אווירה‬ ‫אמר העני בלבו‪ :‬כמה יהודים כבר יומתו‬ ‫לחיצה בתוך הסוכה‪ ,‬מעירין כסדר את‬ ‫במשך ימי החג? קיווה שלא יומתו אף‬ ‫הילדים‪ :‬הסוכה מנענע!‪ ...‬אל תיגע בנוי‬ ‫אחד‪ ,‬אבל בוודאי לא יומתו כל כך‪ ,‬כפי‬ ‫סוכה!‪ ..‬לא זו הדרך! אל תלחץ את הילדים‪.‬‬ ‫כמות העצים המונחים שם‪ .‬הלך ולקח‬ ‫הנוי של היום‪-‬טוב הוא כשכל אחד מרגיש‬ ‫כמות גדול של העצים‪ ,‬ובנה מזה סוכה‪.‬‬ ‫את עצמו כחלק מן היום‪-‬טוב‪ ,‬חלק מן‬ ‫סוכתו היה נבנה עם הרבה דפי‪-‬עץ שעל‬ ‫הסוכה‪ ,‬חלק מן המצוה‪ .‬תדברו מאמונה‪,‬‬ ‫ראש כל אחת מהם חרץ 'פ"נ' ומתחתיו‬ ‫מישועות‪ ,‬מעניני הודאה‪ .‬בכל סעודה‬ ‫'תנצב"ה'‪.‬‬ ‫וסעודה צריכין לזמר את מזמור לתודה‪,‬‬ ‫וכל ניגוני הודאה ועניני חסד של הקב"ה‪.‬‬ ‫ליל התקדש חג‪ ,‬בא לו העני בתוך‬ ‫לדבר מ'אידישקייט'‪ .‬להסביר להילדים‬ ‫סוכתו‪ ,‬הביא לשם סעודתו הדלה‪ ,‬וקורא‬ ‫שהשמחה של חג הוא קדושתה של החג‪.‬‬ ‫לילדיו‪ ,‬ומתחילין לרקד בשמחה עצומה‪,‬‬ ‫ובזה אווירה תאמרו את ההלל‪ ,‬תקיים‬ ‫ממש‪ ,‬היה שמחה שלא ראו אצלו מימיו!‬ ‫מצוות ארבעה מינים‪ .‬בשמחה והתלהבות‬ ‫עצומה‪ .‬אין נפק"מ מתי נסתיים התפילה‪,‬‬ ‫העשיר לא האמין לצלצלי אזניו‪ ,‬מה‬ ‫ואפילו נתאחר השעה‪ .‬בלי נפקא מינה‪,‬‬ ‫קרה? מאין המציא לעני עצים לסוכה?‬ ‫באיזה שעה הולכין לישן‪ ,‬הכל לעשות‬ ‫יצא מתוך סוכתו העשירה‪ ,‬דפק על דלת‬ ‫במנוחה! בשמחה רבה ואמרו כולם‪ ,‬לזמר‬ ‫סוכתו של שכינו העני‪ ,‬והשחיר לו את‬ ‫אף בלב‪ ,‬הפנים יהיה מאירות!‬ ‫עיניו‪ ...‬ראה מכל הצדדים‪ :‬פ"נ – תנצב"ה‪...‬‬ ‫אינו יודע באיזה עולם הוא נמצא‪ ,‬ניגש‬ ‫כח התפילה מעימקא דליבא‬ ‫לשכינו העני‪ :‬מה קרה? במה בנית סוכתך?‬ ‫יהודי אחד שבונה בתים לאחרים‪,‬‬ ‫הסביר לו העני‪ :‬התבונן‪ ,‬העצים באים‬ ‫בתים; חדרים; הכל מה שצריכים לבנות‪.‬‬ ‫מבית הקברות‪ .‬אבל אסביר לך‪ ,‬בסוכתך‬ ‫פעם אחת ביקש לו יהודי אחד והפציר בו‪,‬‬ ‫העשירה‪ ,‬הדפנות אכן חיות הנה‪ ,‬המה‬ ‫שיבא לבנות לו מרפסת עם סוכה‪ .‬הוא‬ ‫מציורת יפה מאוד‪ ,‬הנחת נוי סוכה יפים‪.‬‬ ‫אמר לו שאינו יכול‪ ,‬הוא כבר מלא בעסקיו‪,‬‬ ‫הכנסת מדורה להחם לך‪ ,‬הכנסת צינור‬ ‫אותו יהודי הפציר לו מאוד‪ ,‬עד שהסכים‬ ‫להביא לך מים בתוך הסוכה‪ ,‬יש לך מכל‬ ‫לו‪ ,‬שערב שבת שובה יכול לבנות לו‪.‬‬ ‫ו‬ ‫היותר גדול שיש לי הוא אצלך‪ ,‬אבי‬ ‫וכן הוה בער"ש שובה הוא בא לבנות לו‬ ‫בשמים! רבוש"ע! אתה יודע שאני מקפיד‬ ‫הסוכה‪ .‬בשעה שעמד שם ובנה‪ ,‬ניגשו‬ ‫ליתן מעשר‪ ,‬אתה גם יודע שנתתי את בתי‬ ‫אליו שני אנשים‪ ,‬ושאלו לו‪ :‬אנו רואים‬ ‫לאברך תלמוד חכם ואני מחזיק ידיו שיוכל‬ ‫שאתה בונה יפה מאוד‪ ,‬מה שמך? מה‬ ‫לישב וללמוד‪ ,‬וגם ידעת שאני סייע לאותו‬ ‫האדרעס שלך? אנו רוצים שתבוא אצלינו‬ ‫יהודי לבנות את סוכתו‪ ,‬מה עשיתי? אני‬ ‫אחר סוכות לבנות לנו דבר חשוב‪.‬‬ ‫קרא את שמעון ראובן ויענקל ומשה‪,‬‬ ‫שהם יעזרו אותי?! איני צריך עזר משום‬ ‫לבסוף נתגלה שהם היו מבקרים מטעם‬ ‫בר נש‪ ,‬אני סומך רק עליך אבי שבשמים!‬ ‫הממשלה‪ ,‬שבאו לראות האיך שבנה‬ ‫וצלצל לכל אנשי הקשורת ואמר לכולם‪:‬‬ ‫ליהודי בלי אישור‪ ,‬וציווה לו שצריך לבוא‬ ‫אני כבר נושעתי‪ ,‬ואיני צריך לעזרתכם‪,‬‬ ‫במשרד של הממשלה ימים אחר סוכות‪,‬‬ ‫אינכם צריכים לעשות מאומה!‬ ‫ויצטרך לשלם קנס‪ ,‬ולגשת לבית המשפט‪.‬‬ ‫בא היום שהיה צריך לישב להבחינה‪,‬‬ ‫מתחילה נשבר לבו בקרבו‪ ,‬ממש זה‬ ‫והממונה הגדול על ענינים אלו מקבלו‪,‬‬ ‫בלבלו את שמחת יום טוב‪ ,‬הרי הוא עזר‬ ‫ושואלו שאלה אחר שאלה‪ ,‬והוא יושב‬ ‫ליהודי לבנות סוכה‪ ,‬והיכן אני עומד‪,‬‬ ‫ממולו במנוחות הנפש‪ ,‬כי ה' עמו‪.‬‬ ‫מעשה כזה?! ובין כך ובין כך אמר לו מאן‬ ‫דהו‪ :‬אני יודע משמעון‪ ,‬הוא קרוב לאחד‬ ‫באמצע אמר לו החוקר‪" :‬איני יודע‬ ‫מהמשרד‪ ,‬תבקש ממנו שהוא יעזור לך!‪...‬‬ ‫פשר הדבר‪ ,‬הרגישי הפנימי שלי אין מניח‬ ‫אותו יענקל‪ ,‬הוא קרוב להמשרד‪ ,‬תבקשו‬ ‫לי לעשות לך רע‪ ,‬נראה לי‪ ,‬כאילו על מצחך‬ ‫שהוא יעזור לך!‪ ...‬אה‪ ,‬יש לי אח שעובד‬ ‫כתב‪ ,‬אל תעשה לו מאומה‪ ,‬כי לא יוטב לך!‬ ‫במשרד סמוך למשרד הממשלה‪ ,‬ויש לו‬ ‫נתייראתי להרע לך‪ ,‬אני סוגר את התיק‪,‬‬ ‫שם חבר טוב‪ ,‬תתקשר אליו שהוא יעזור‬ ‫ואתה תתפלל להקב"ה שלא נתוודע הדבר‬ ‫לך!‪...‬‬ ‫לכלום‪ ,‬לחיים ולשלום! כי הפראטעקציע‬ ‫היותר גדול שיהודי יש לו‪ ,‬הוא אצל‬ ‫וציית לכל העוזרים שלו‪ ,‬והתקשר אל‬ ‫הקב"ה!‬ ‫כל הקשרים‪.‬‬ ‫ביום אחד חושב לעצמו‪" :‬רבוש"ע‪,‬‬ ‫אתה יודע כל החוקים‪ ,‬הפראטעקציע‬ ‫לקבל גליון זה או שאר הגליונות מהמערכת תפנו ל‪:‬‬ ‫‪gilyonospm@gmail.com‬‬ ‫ז‬ ‫אור לנתיבתי‬ ‫שעורין של תורה‬ ‫דופן סוכה‪ :‬צריך להיות גבוהה י' טפחים‪ ,‬שהוא לשיטת הגרא"ח נאה לפחות‬ ‫‪ 33‬אינט"ש‪ ,‬ולשיטת החזו"א לפחות בערך ‪ 39‬אינט"ש‪.‬‬ ‫סוכה קטנה‪ :‬הוא ז' טפחים על ז' טפחים‪ ,‬שהוא לשיטת הגרא"ח נאה‬ ‫לפחות ‪ 23‬על ‪ 23‬אינט"ש‪ ,‬ולשיטת החזו"א לפחות בערך ‪ 28‬על ‪ 28‬אינט"ש‪.‬‬ ‫שדרו של לולב‪ :‬מלבד העלים היוצאים בראשו‪ ,‬צריך להיות גבוהה ד'‬ ‫טפחים (כשיטת הרמ"א שהוא ד' גודלים) שהוא לשיטת הגרא"ח נאה ‪ 13‬אינט"ש‬ ‫ולשיטת החזו"א קרוב ל‪ 16 -‬אינט"ש‪[ .‬בדיעבד באין ברירה יש לסמוך על שיטת רבי‬ ‫טרפון שהטפחים הם פחות קצת ויוצאים להגרא"ח נאה בגובהה של ‪ 11‬אינט"ש ולחזו"א ‪13‬‬ ‫אינט"ש ואין לסמוך ע"ז לכתחלה]‪.‬‬ ‫הדס וערבה‪ :‬צריכים להיות ג' טפחים‪ ,‬שהוא להגרא"ח נאה ‪ 9.65‬אינט"ש‬ ‫ולהחזו"א ‪ 12‬אינט"ש‪[ ,‬וכדלעיל בדיעבד גדול באין ברירה יש להקל על גובהה להגרא"ח‬ ‫נאה ‪ 8‬אינט"ש ולהחזו"א ‪ 10‬אינט"ש]‪.‬‬ ‫אתרוג‪ :‬שיעור גודל אתרוג קטן הוא כביצה (שו"ע תרמ"ח סעי' כ"ב) וכתב‬ ‫בביאור הלכה דנכון לבעל נפש להדר לכתחלה אחר אתרוג שגדול כשני ביצים‪,‬‬ ‫[ובזמנינו שב"ה בקל יכולים להשיג אתרוג מהודר כשיעור שני ביצים יש להחמיר יותר‪ ,‬אבל‬ ‫בכל אופן מותר לברך על אתרוג שאין בו רק כשיעור ביצה]‪ ,‬ושיעורו תלוי בנפח‪ ,‬דהיינו‬ ‫כמות המים הנשפכים כאשר מכניסים את האתרוג בהם‪ ,‬לשיטת הגרא"ח נאה‬ ‫הוא ‪ 2.03‬אונ"ס ולהחזו"א ‪ 3.53‬אונ"ס‪ ,‬ולמעשה צריך האתרוג להיות קצת גדול‬ ‫מזה‪ ,‬א' מטעם דאם נצטמק האתרוג באמצע יו"ט ועמד על פחות מכשיעור‬ ‫האתרוג פסול‪ ,‬משום שאינו הדר (ביאור הלכה תרמ"ח ד"ה פסול‪ ,‬וכתב‪ ,‬דאם אין לו אחר‬ ‫יטלנו בלא ברכה)‪ ,‬ב' שהרי י"א דהפיטמא והעוקץ אינם בכלל השיעור‪( ,‬תורת ד'‬ ‫מינים סימן כ"ו א)‪.‬‬ ‫אין שיעור לאורך ורוחב האתרוג דבכל במקום שלא נזכר שיעור אורך ורוחב‬ ‫מצטרף האורך להרוחב‪ ,‬וגם שהרי ביצים בינונים יש ביניהם שהם ארוכים יותר‬ ‫ויש שעבים‪( ,‬שו"ת מהרש"ם חלק ב סימן קכט)‪.‬‬ ‫שעור ד' אמות [כגון לענין בית לחיוב מזוזה] להגרא"ח נאה ‪ 6.30‬פי"ס ולהחזו"א‬ ‫הוא קרוב ל‪ 8‬פי"ס‪.‬‬ ‫ליל ראשון של חג‪:‬‬ ‫צריכים לאכול מדאורייתא בסוכה לילה ראשונה לכתחלה [כדי לצאת כל‬ ‫הדיעות] יותר מכביצה פת ובדיעבד להרבה פוסקים יוצא באכילת כזית פת בתוך‬ ‫שיעור אכילת פרס‪ ,‬שהוא לשיטת החת"ס שני מינוטין‪ ,‬וי"א ד' מינוטין‪ ,‬וי"א ט'‬ ‫ח‬ ‫מינוטין‪( ,‬שו"ע סימן תרל"ט סעי' ג' ונו"כ)‪ ,‬ולא יאכל עמו דגים שהרי צריך לאכול‬ ‫הפת בזה השיעור‪ ,‬וגם אין להפסיק בדיבור מתחלת אכילת המוציא עד תשלום‬ ‫אכילת כביצה‪( ,‬כה"ח תרל"ט נ)‪.‬‬ ‫כוונת מצוות סוכה‬ ‫מי שרוצה לקיים כל השיטות בענין כוונת המצוה בסוכה‪" ,‬צריך לכוין" בשעת‬ ‫אכילת קצת יותר מכביצה פת [שהוא השעור אכילת קבע שחייב בסוכה] (עיין מט"א‬ ‫תרכ"ה נא ואלף למטה שם)‪:‬‬ ‫"הנני מכוין בישיבת סוכה זו‪ ,‬לצאת חובת מצות סוכה‪ ,‬כאשר צונו הבורא ית"ש‪,‬‬ ‫שצונו לישב בסוכה‪ ,‬וטעם מצוה זו כתוב בתורה‪ ,‬שהוא זכר ליציאת מצרים‪ ,‬וגם זכר‬ ‫לענני כבוד‪ ,‬שהקיפן עלינו במדבר‪ ,‬להגן מן השרב והשמש"‪.‬‬ ‫ובדיעבד יצא אפילו לא כיון רק לצאת המצות עשה מן התורה לישב בסוכה‬ ‫(משנ"ב תרכה א)‪ ,‬ויש פוסקים דס"ל דבמצות סוכה אם לא כיון טעם המצוה אפילו‬ ‫בדיעבד לא יצא‪ ,‬ואם לא כיון צריך לחזור ולאכול כזית פת (ב"ח‪ ,‬בכורי יעקב‪ ,‬דרך‬ ‫פקודיך הקדמה א אות ה' ועוד)‪  ,‬ע"כ ראוי לכל אחד קודם קידוש ללמוד עם בני ביתו‬ ‫כוונת המצוה כנ"ל‪ ,‬ובזה יוצא ידי כולם‪.‬‬ ‫אם באמצע הסעודה או אחר הסעודה ראה שהשלא"ק הי' סגור בשעת קידוש‬ ‫ואכילת המוציא‪ ,‬צריך לחזור ולאכול כביצה או כזית פת‪ ,‬ולברך לישב בסוכה‪,‬‬ ‫אבל קידוש ושהחיינו אינו צריך לחזור לברך (משנ"ב תרל"ט ס"ק מח)‪.‬‬ ‫אפשר לשמוע התשובות על כפתור‪.511 :‬‬ ‫להתשובות בעניני שלום בית‪ ,‬על כפתור‪220 :‬‬ ‫להתשובות בעניני שידוכים‪ ,‬על כפתור‪513 :‬‬ ‫ט‬ ‫גליון‬ ‫מאמר‪ :‬התיקונים הנעלים‬ ‫שפועלים בחג הסוכות‬ ‫יצא לאור‬ ‫על ידי מערכת פנים‬ ‫מאירות סיקסא‬ ‫ב‬ ‫שיעור הכנה לחג‬ ‫הסוכות; התיקונים הנעלים‬ ‫שפועלים בחג הסוכות‬ ‫המצוה הוא לקיחה ביד‪ ,‬ובזה מתקנין‬ ‫כל החושים חוץ מחוש הריח נפגמו מפגם עץ הדעת‬ ‫חוש המישוש‪[ .‬ואע"ג שלא אסרה‬ ‫איתא בכתבי אריז"ל שבימים‬ ‫רחמנא על אדם הראשון לנוגע בעץ‬ ‫מראש השנה עד אחר סוכות‪ ,‬מתקנים‬ ‫הדעת‪ ,‬א"כ לכאורה למה נפגם חוש‬ ‫הד' חושים שנפגמו בחטא עץ הדעת‪.‬‬ ‫המישוש‪ ,‬מבאר מרן החתם סופר זי"ע‬ ‫חוש השמיעה נפגם במה ששמע חוה‬ ‫שכיון שאדם הראשון אסר על עצמו‬ ‫בקולו של הנחש‪ ,‬ואדם הראשון במה‬ ‫ליגע בעץ הדעת‪ ,‬קיבל הנגוע גדר של‬ ‫ששמע בקול אשתו‪ .‬חוש הראיה נפגם‬ ‫איסור דרבנן ואיסור דרבנן תורה שבעל‬ ‫במה שהעץ הדעת היה נחמד למראה‪,‬‬ ‫פה היא‪ ,‬וגם כן ניתן מסיני‪ ,‬ויש איסור‬ ‫ונתפעלו בראיית העץ‪ ,‬וכן כתיב וכי‬ ‫דאורייתא מלא תסור‪ ,‬וצריכין לקיימה‪,‬‬ ‫תאוה הוא לעינים‪ .‬חוש המישוש‪ ,‬נפגם‬ ‫ולכן נפגם חוש המישוש]‪.‬‬ ‫במה שלקחה חוה את הפרי בידיה‪ ,‬כמו‬ ‫שנאמר ותיקח בידיה‪ .‬חוש הטעם‪ ,‬במה‬ ‫חוש הראיה מתקנין ע"י מצוות‬ ‫שאכלו ונהנו‪ ,‬בזה נפגם חוש הטעם‪.‬‬ ‫אתרוג שהוא פרי עץ הדר‪ ,‬וענין הדר‬ ‫אבל חוש הריח לא נפגם‪ ,‬ולכן יהיה‬ ‫ונוי יכולין להבחין רק על ידי העינים‪,‬‬ ‫משיח מורח ודאין‪.‬‬ ‫ולכן תראו בהפוסקים שכל הפיסולים‬ ‫בחודש תשרי מתקנים הפגמים מפגמי עץ הדעת‬ ‫של הד' מינים מיתלי תליא ב'נראה‬ ‫ומבאר הרמ"ע מפאני ז"ל ועוד‪,‬‬ ‫לעינים'‪ ,‬רק אם יש להבחין בעינים אזי‬ ‫כיצד מתקנין את הפגמים בחודש‬ ‫נפסל המינים על ידי פיסולים הנזכרים‬ ‫תשרי‪ .‬חוש השמועה שנפגם מתקנין‬ ‫בפוסקים כי בזה מתקנין חוש הראיה‪.‬‬ ‫ע"י המצוה של שמיעת קול שופר‪,‬‬ ‫והברכה שמברכין הוא‪ :‬לשמוע קול‬ ‫חוש הטעם מתקנין על ידי‬ ‫שופר‪ ,‬כי המצוה הוא לשמוע דוקא‪ ,‬וכן‬ ‫שאוכלין י"ד סעודות בסוכות לרבי‬ ‫כתבו הראשונים כי עיקר המצוה הוא‬ ‫אליעזר‪ ,‬ולחכמים על ידי אכילת יום‬ ‫שמיעת הקול‪ ,‬ובזה מתקנין הפגם של‬ ‫ראשון של סוכות בתוך הסוכה‪ ,‬שהוא‬ ‫חוש השמועה במה ששומעין שמועה‬ ‫לכולי עלמא מצוות עשה דאורייתא‪.‬‬ ‫של מצוה‪.‬‬ ‫ובימות המשיח יותקנו כל החושים‪ ,‬כי‬ ‫חוש הריח לא נפגם כלל‪ ,‬עכתו"ד‪.‬‬ ‫חוש המישוש מתקנין במה‬ ‫שמקיימין מצוות ארבעה מינים שהוא‬ ‫על כל פנים‪ ,‬רואין אנחנו עד היכן‬ ‫מצוה של ולקחתם לכם‪ ,‬הוא מצוה של‬ ‫הדברים מגיעים על ידי המצוות שבחג‪,‬‬ ‫לקיחה ומישוש‪ ,‬כיון שנטלו יצא‪,‬‬ ‫אנו מתקנין חטא עץ הדעת‪ ,‬לכן צריכין‬ ‫מקיימין המצוה בלי נענוע‪ ,‬כי עיקר‬ ‫ג‬ ‫הושענא רבה מסבבין את הבימה ז'‬ ‫לעשותו בשלימות‪ ,‬בשמחה‪ .‬ולשם‬ ‫פעמים עם הד' מינים‪ ,‬כי מידת מלכות‬ ‫שמים‪.‬‬ ‫כוללת את כל השבע מידות‪ .‬שמיני‬ ‫עצרת הוא למעלה מכל המידות והוא‬ ‫בחודש תשרי מתקנין הי' ספירות עליונות‬ ‫ויתירה מזה‪ ,‬הרמח"ל מביא‪:‬‬ ‫כתר כביכול של הקב"ה ולכן ליכא שום‬ ‫הקב"ה ברא עולמו בעשרה ספירות‬ ‫מצוה מעשית‪ ,‬רק 'והתהלכתי בתוככם'‪,‬‬ ‫עליונים‪ ,‬חב"ד חג"ת נהי"מ [חכמה בינה‬ ‫'אטייל עמכם בגן עדן'‪ ,‬הקב"ה עם בניו‬ ‫ודעת‪ ,‬חסד גבורה ותפארת‪ ,‬נצח הוד‬ ‫משמחים ביחד‪ ,‬בשמחה של מצוה‬ ‫יסוד מלכות]‪ .‬ובחודש תשרי מתקנין‬ ‫שאנו בנים ועבדים למקום‪.‬‬ ‫את הספירות העליונות‪.‬‬ ‫בכל שנה העבודה הוא במקום גבוה יותר‬ ‫וחידש הרמח"ל‪ ,‬כי בכל שנה‬ ‫בראש השנה מתקנין ספירת‬ ‫עושים שוב ושוב את אותו התיקן ממש‪,‬‬ ‫החכמה‪ ,‬כדאיתא בלשון חכמינו ז"ל על‬ ‫כי הוא משל למי שיש לו עץ עבה‪,‬‬ ‫תקיעת שופר שהיא 'חכמה ואינה‬ ‫ורוצה לשברו‪ ,‬לא יכה בכל פעם על‬ ‫מלאכה'‪ .‬ובשעת שמיעת תקיעת שופר‬ ‫מקום אחר‪ ,‬רק יכה באותו מקום בדיוק‬ ‫מתקנין ספירות החכמה שנפגם בפגם‬ ‫שוב ושוב‪ ,‬עד שישבר‪ .‬כן אנחנו עושים‬ ‫עץ הדעת‪.‬‬ ‫שוב ושוב את אותו התיקון‪ ,‬אבל בכל‬ ‫שנה הוא במקום עמוק יותר‪ ,‬במקום‬ ‫ביום כיפור מתקנין ספירת הבינה‪,‬‬ ‫גבוה יותר‪ ,‬בכל שנה תוקעין בהשופר‪,‬‬ ‫כי מתפללין חמשה תפילות מעריב‬ ‫מתענים ומתפללים ביום כיפור‪ ,‬יושבין‬ ‫שחרית מוסף מנחה ונעילה‪.‬‬ ‫בסוכה ולוקחין הארבעה מינים‪ ,‬אבל‬ ‫ובסוכות מתקנין ספירת הדעת‪ ,‬כי‬ ‫הוא בהתעלות יותר ומדריגה עמוקה‬ ‫על הסוכה כתוב בתורה‪ :‬למען ידעו‪,‬‬ ‫יותר‪ .‬ותיקונים עמוקים יותר בפגם אדם‬ ‫שצריך ליהות לאדם דעת‪ ,‬ובדעת זה‪,‬‬ ‫הראשון ובזה מבררין הטוב מרע‪.‬‬ ‫מתקנין את הספירת הדעת שנפגם‬ ‫ויש לבאר האיך מתקנין הפגם עץ‬ ‫בפגם עץ הדעת‪ .‬ובכל יום מימי הסוכות‬ ‫הדעת על ידי מידות הקדושים של‬ ‫מתקנין ספירה אחת משבע ספירות‬ ‫השבעה רועים‪ .‬על פי דאיתא בליקוטי‬ ‫האחרות‪ ,‬ביום ראשון שהוא נגד‬ ‫מוהר"ן‪ ,‬הוא כותב דבר נורא‪ :‬בסוכה‬ ‫אברהם‪ ,‬מתקנין מידת חסד‪ .‬ביום שני‬ ‫באין האושפיזין קדישין‪ ,‬שנקראין‬ ‫שהוא נגד יצחק‪ ,‬מתקנין מידת הגבורה‪.‬‬ ‫שבעה הרועים‪' .‬רועה' אינה 'שומר'‬ ‫ביום שלישי שהוא נגד יעקב מתקנין‬ ‫גרידא‪ ,‬רק מרעה את הבהמה בעשבים‬ ‫מדת תפארת‪ .‬ביום רביעי שהוא נגד‬ ‫ובמרעה וכדומה‪ .‬ויש להבין‪ ,‬אם‬ ‫משה מתקנין מדת נצח‪ .‬ביום חמישי‬ ‫האושפיזין המה רועים‪ ,‬במה מרעין‬ ‫שהוא נגד אהרן מתקנין מידת הוד‪ .‬ביום‬ ‫אותנו‪ ,‬מה מהנה אותנו הרועים‪.‬‬ ‫חמישי שהוא נגד יוסף מתקנין מידת‬ ‫יסוד‪ .‬וביום שביעי שהוא נגד דוד‪,‬‬ ‫מתקנין מידת מלכות‪ .‬ולכן ביום‬ ‫ד‬ ‫מגיעין לידי אמונה‪ .‬כי אמונה הוא הוי"ה‬ ‫רק איתא בחז"ל – דברים שאי‬ ‫במילוי אלפין‪.‬‬ ‫אפשר לאומרים רק אומרים מה שכתבו‬ ‫– שאדם הראשון היה נכשל‬ ‫וזהו מה ששואלין את הציבור‪:‬‬ ‫באפיקורסות‪ ,‬מפני שסבר שאפשר‬ ‫"צאן קדשים?" אתם הצאן או הרועה‪,‬‬ ‫ליקח מה שהקב"ה לא נתן‪ ,‬זהו בגדר‬ ‫וכי מבינים אתם שאתם רק מקבלים‬ ‫חסרון באמונה‪ ,‬כי אדם לא לוקח‬ ‫ואין לכם רק מה שהרועה – הקב"ה נותן‬ ‫מעצמו כלום‪ ,‬מה שהקב"ה נתן זה הוא‬ ‫לכם‪ ,‬או חושבים את עצמכם ח"ו גם‬ ‫מה שיש לו‪ .‬וכיון שלקח מעצמו זהו‬ ‫בבחינת רועה‪ ,‬על זה משיבין‪' :‬מה!' אנו‬ ‫בגדר אפיקורסת‪ ,‬וזהו מה שאנו צריכין‬ ‫חשובין מאומה‪ ,‬וגם הוא מרמז לשם‬ ‫לתקן‪ .‬ואח"כ באו האבות הקדושים והם‬ ‫מ"ה‪ ,‬שם של אמונה‪ ,‬שיש לנו אמונה‪,‬‬ ‫היו שבעת הרועים‪ ,‬ועשאו תיקונים‬ ‫ואין בנו ח"ו האפיקורסות שיוכל לקבל‬ ‫באמונה‪ ,‬על ידי הנסיונות שהיה להם‬ ‫מה שאין הקב"ה נותן לנו‪.‬‬ ‫בעניני אמונה‪ ,‬ואמונה זו מביאין הם לנו‬ ‫בהסוכה‪ ,‬בכל יום מימי סוכות‪ ,‬מביא כל‬ ‫ובפרט באלו הימים‪ ,‬אחר שקיימו‬ ‫אחד מהאושפיזין את מדריגתו בענין‬ ‫כל המצוות רבות של חודש זה‪ ,‬תקיעת‬ ‫אמונה‪ .‬ואפשר לומר כי על ידי מידתם‬ ‫שופר‪ ,‬ועינוי ביום כיפור‪ ,‬ישיבה בסוכה‪,‬‬ ‫במדריגת אמונה מתקנים את הפגמים‬ ‫ד' מינים וכו' וכו'‪ ,‬יוכל לגנוב בלבו של‬ ‫שבי' ספירות שהמה חסרונות בעניני‬ ‫אדם איזה גיאות וגדלות‪ ,‬לזה חוזרין‬ ‫אמונה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫שוב ושוב 'מה' 'מה'‪ ,‬אין אנו חשובין‬ ‫לכלום‪ .‬אנו נשארין הצאן קדשים של‬ ‫ובזה יובן המנהג ישראל‪ ,‬בשעת‬ ‫הקב"ה ומלאין באמונה‪ ,‬אנו רק מקבלין‬ ‫שמחת בית השואבה‪ ,‬שצועקין‪' :‬צאן‬ ‫מהקב"ה ומהשבעה רועים‪ ,‬אין אנו‬ ‫קדשים' וציבור עונה‪' :‬מעע'‪ .‬וי"ל‬ ‫הרועה אנו רק הצאן קדשים‪ ,‬ולכן‬ ‫הכוונה‪ ,‬כי 'מעע' מרומז לשם מ"ה‪,‬‬ ‫צועקין מה‪.‬‬ ‫[הפירוש של 'מה' הוא מאומה‪ ,‬כלום‪,‬‬ ‫אבל שם מ"ה מרומז לשם הוי"ה במילוא‬ ‫והכח של אמונה‪ ,‬זהו מה שמביאין‬ ‫אלפין‪ ,‬כזה‪ :‬יו"ד ה"א וא"ו ה"א בגימטרי'‬ ‫לנו השבעה רועים‪ ,‬ובזה צריכין‬ ‫מ"ה]‪.‬‬ ‫להעמיק‪.‬‬ ‫ונקדים מה שכתב החיד"א ז"ל‬ ‫האדם צריך לסבול את עצמו ואת עבודתו‬ ‫במקום אחר כתב הליקוטי מוהר"ן‬ ‫צוית צדק עדותיך ואמונה מאד‪ .‬אמונה‬ ‫בשם הרמ"ק‪ ,‬כתיב הדבקו במידותיו‪,‬‬ ‫נרמז בתיבת 'מאד' שהוא גימטרי' מ"ה‪.‬‬ ‫שצריכין לדבק במידותיו של הקב"ה‪,‬‬ ‫כי אמונה יש לה שייכות לשם מ"ה‪ .‬ועוד‬ ‫ונאמר זה קלי ואנוהו‪' ,‬ואנוהו' נוטריקון‬ ‫כתב החיד"א ז"ל על הפסוק‪ :‬בטח בה'‬ ‫'אני' 'והוא'‪ ,‬שצריך להיות דומה‬ ‫ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה‪' .‬בטח'‬ ‫להקב"ה‪ .‬ולפי דרכו של האריז"ל‬ ‫גימטרי' י"ט‪ ,‬וצרפו עם הוי"ה‪ ,‬שהוא‬ ‫מחשבין את הי"ג מידות רק משם 'א‪-‬ל'‪,‬‬ ‫גימטרי' כ"ו‪ ,‬וביחד באים למספר‪ :‬מ"ה‪,‬‬ ‫על ידי זה‪ :‬שכן ארץ ורעה אמונה‪ .‬בזה‬ ‫ה‬ ‫ובעצבות‪ .‬הוא רוצה לייאש עצמו‬ ‫וב' שמות הוי"ה הראשונות אינם‬ ‫מעבודת השם‪.‬‬ ‫מהחשבון‪.‬‬ ‫כתב רבי נחמן זצ"ל‪ ,‬אזי יש החיוב‬ ‫בין הי"ג מידות כתיב‪ :‬נושא עון‬ ‫לדבק עצמו במדתו של הקב"ה של ארך‬ ‫ועובר על פשע‪ ,‬וכיון שצריכין לדבק‬ ‫אפים‪ .‬יש לך רוגזא על היצר הרע‪ ,‬יש‬ ‫במידותיו‪ ,‬לכן כמו שהקב"ה מעביר על‬ ‫לך רוגזא על עבודתך‪ .‬מאריך אפך‪ ,‬עוד‬ ‫מדותיו כן צריך האדם ליהות מעביר על‬ ‫יהיה זמן שתתגבר עליו‪ ,‬אל תתייאש‪,‬‬ ‫מה שפשעו נגדו‪ ,‬וכתיב גם כן‪ ,‬ארך‬ ‫אל תתייאש מעבודתך‪ ,‬תתחיל בכל יום‬ ‫אפים‪ ,‬שאם אדם חטא ח"ו‪ ,‬ויש רוגזא‬ ‫מחדש‪ ,‬אל תעמוד מלעבוד‪ ,‬עשה עוד‬ ‫מהקב"ה עליו‪ ,‬אזי הקב"ה מאריך אפו‬ ‫מעט ועוד מעט‪ ,‬ולבסוף תצליח דרכך‪.‬‬ ‫אולי ישוב‪ ,‬וגם שולח לו יסורים‬ ‫שיתעורר מזה לשוב‪ .‬והקשה הרמ"ק‬ ‫בעבודת זריעת זרע באדמה‪ ,‬איתא‬ ‫מה שייך זה אצל אדם‪ ,‬לכאורה האדם‬ ‫בחז"ל שיש י"א מלאכות עד שרואין‬ ‫אין לו לילך לישן עד שיסיר כל כעס‬ ‫תבואה‪ .‬וחוץ מזה צריך לגשמים‪ ,‬והרבה‬ ‫מאף אדם‪ .‬וארך אפים‪ ,‬פירש‪ ,‬כי יש לו‬ ‫סייעתא דשמיא צריכין עד שרואין‬ ‫אף‪ ,‬אך מאריכו‪ ,‬ולכאורה אסור להיות‬ ‫ברכה במעשה ידיו‪ .‬וגם צריך סייעתא‬ ‫בכעס כלל‪ .‬צריך ליהות מוחל על‬ ‫דשמיא שלא יניח תבלין יותר‬ ‫עלבונו‪ ,‬וא"כ למה כתב בתוך המידות‬ ‫מהשיעור‪ ,‬או פחות מהשיעור‪ ,‬וגם שלא‬ ‫שהאדם צריך להידמות אליה‪ ,‬ארך‬ ‫ישרוף התנור את כל עמלו‪ .‬סוף דבר‪,‬‬ ‫אפים‪.‬‬ ‫צריך עבודה ויגיעה רבה עד שיוכל‬ ‫לאכול מיגיעת כפו‪.‬‬ ‫ותירץ הליקוטי מוהר"ן‪ ,‬שהעבודה‬ ‫של ארך אפים‪ ,‬הוא בעבודת האדם‬ ‫וכמו כן הוא לענין עבודת ה'‪ ,‬צריך‬ ‫בעצמו‪ ,‬שיאריך אפו על עצמו ועל‬ ‫ארך אפים לעבוד ביגיעה עד שתראה‬ ‫עבודתו‪ .‬לדוגמא‪ ,‬מתחילין עכשיו שנה‬ ‫פירות‪ .‬הרבה יגיעה צריך להשקיע‪ ,‬וחוץ‬ ‫חדשה‪ ,‬ומקבלין קבלות חדשות‪,‬‬ ‫מזה צריך לצפות על גשמי ברכה‬ ‫ולמעשה מוצא האדם את עצמו‪ ,‬שהוא‬ ‫משמים‪ ,‬דהיינו על סייעתא דשמיא‪,‬‬ ‫עומד על המקום מדויק ממה שהיה‬ ‫שיעזור לו השי"ת שיצליח בעבודת ה'‪.‬‬ ‫בשנה שעברה‪.‬‬ ‫ואמונה זו מביאין לנו השבעה‬ ‫בחודש חשוון‪ ,‬הוא נכנס לחנותו‪,‬‬ ‫רועים ביום טוב זו‪ ,‬חג הסוכות‪.‬‬ ‫או למקום העבודה‪ ,‬ויש לו בדיוק אותו‬ ‫הקשויים בשמירת עינים וכדומה‪.‬‬ ‫אין להתייאש כי לבסוף יהיה טוב ויתוקן הכל‬ ‫במדרש (ויק"ר פ"ל מ"ג) ד"א‬ ‫נסיונות לדבר לשון הרע‪ .‬רוצה ללמוד‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון הה"ד פנה‬ ‫שיעוריו‪ ,‬והיצר חוזר כל הבלבולים‬ ‫אל תפלת הערער ולא בזה את תפילתם‪,‬‬ ‫שהיה לו בשנה שעברה‪ .‬אזי נשבר לב‬ ‫שנצחו ישראל בדין ונמחלו עונותיהן‬ ‫האדם‪ ,‬נופל שוב במרה שחורה‬ ‫ו‬ ‫לסולייתה‪ ,‬מ"מ צריכה שמירה גדולה‬ ‫וכו'‪ ,‬וא"ר אבין אין אנו יכולין לעמוד על‬ ‫לבל תגרום ליאוש הנורא‪ ,‬שהוא גרוע‬ ‫אפיו של דוד‪ ,‬פעמים שקורא עצמו עני‪,‬‬ ‫מהכל‪ ,‬ועל זה בא ר' אלכסנדרי ופירש‬ ‫פעמים שקורא עצמו מלך‪ ,‬הא כיצד‬ ‫סיפא דקרא‪ ,‬כי יעטוף‪ ,‬שפירושו‬ ‫בשעה שהיה צופה ומביט שצדיקים‬ ‫שמצפה ושומר לסוף מלאכתו‪ .‬וכן דוד‬ ‫עתידין לעמוד ממנו‪ ,‬כגון אסא וכו' היה‬ ‫המע"ה בכל עת שהביט בשפלותו‬ ‫קורא עצמו מלך וכו'‪ ,‬ובשעה שצופה‬ ‫ושרשעים יוצאין ממנו‪ ,‬הביט נמי לסוף‬ ‫רשעים יוצאים ממנו כגון אחז מנשה‬ ‫כל המעשים‪ ,‬ומה תהיה אחרית דבר‬ ‫אמון‪ ,‬היה קורא עצמו עני‪ ,‬שנאמר‪,‬‬ ‫שעתיד לעמוד ממנו מלך המשיח‪ ,‬והוא‬ ‫תפלה לעני כי יעטוף‪ .‬ר' אלכסנדרי פתר‬ ‫יתקן את כל העולם ובימיו יתקיימו כל‬ ‫קרי' בפועל הזה‪ ,‬מה פועל הזה יושב‬ ‫היעודים הטובים‪ ,‬ומובן שזה היה לו‬ ‫ומשמר לכשיפליג מלאכתו קמעה‬ ‫למשיב נפש להחליף כח‪ ,‬וללבוש עוז‬ ‫וילקישנה בסוף‪ ,‬כד"א והיו העטופים‬ ‫ותעצומות בעבודתו עבודת הקודש"‪.‬‬ ‫ללבן וכו'‪ ,‬והמדרש דורש ביאור‪.‬‬ ‫הרי לן כי דוד המלך החזיק עצמו‬ ‫ומבאר בספה"ק שם משמואל‬ ‫למלך‪ ,‬לא מפני גדלותו‪ ,‬רק מפני שיהיה‬ ‫(סוכות שנת תרע"ו)‪" :‬דהנה דוד המע"ה‬ ‫לו בנים כשרים והגונים‪ ,‬ואם מביט על‬ ‫היה מוצא תמיד חסרונות בנפשו‬ ‫בניו‪ ,‬סיבה זו בעצמה שבר לבו‪ ,‬כי יהיה‬ ‫כמשפט השלמים‪ ,‬שכל מה שהם‬ ‫לו גם כן בנים רשעים‪ ,‬היה קורא את‬ ‫צדיקים יותר נדמה בעיניהם שלא עשו‬ ‫עצמו עני‪ ,‬שפל אנשים‪ .‬ובמה סוף כל‬ ‫כלום‪ ,‬והיה בעיניו חרפת אדם ובזוי עם‪,‬‬ ‫סוף החזיק את נפשו? כי לבסוף יהיה‬ ‫מה גם להיות מלך ישראל‪ ,‬משיח אלקי‬ ‫ממנו אך בנים טובים‪ .‬וכמו שפועל‬ ‫יעקב‪ ,‬בודאי לא מצא את עצמו ראוי‬ ‫שאפילו יש לו קשויים בשעת העבודה‪,‬‬ ‫לזה‪ ,‬ע"כ לא הרהיב עוז בנפשו לקרוא‬ ‫אבל לבסוף יגמור ארון נאה ומתוקן‪ .‬כך‬ ‫א"ע מלך‪ ,‬אך בשעה שהיה צופה ומביט‬ ‫חיזק דוד המלך את עצמו‪ ,‬כי לבסוף‬ ‫שצדיקים יוצאים ממנו‪ ,‬היה תולה‬ ‫יבוא משיח ויתקן העולם‪ ,‬וזה יהיה‬ ‫המלוכה בזכות בניו‪ ,‬וע"כ אז דוקא קרא‬ ‫מבניו‪.‬‬ ‫א"ע מלך‪ .‬ולהיפוך נמי כשהיה צופה‬ ‫שרשעים יוצאין ממנו היה תולה‬ ‫מסיים השם משמואל‪" :‬ובאמת זה‬ ‫החסרון בעצמו‪ ,‬שמחמתו ובשבילו הם‬ ‫לימוד גדול לכל איש ואיש‪ ,‬שעליו‬ ‫רשעים‪ ,‬וע"כ היה אז קורא את עצמו‬ ‫לזכור היטב מה יהיה סוף כל המעשים‪,‬‬ ‫עני‪ ,‬שפירושו שפל‪ ,‬שהיה בעיני עצמו‬ ‫ומה עתיד להיות ממנו‪ ,‬שאף שכעת‬ ‫שפל שבאנשים"‪.‬‬ ‫איננו ראוי‪ ,‬מ"מ סוף כל סוף עתיד‬ ‫להזדכך ע"י סיבות שונות‪ ,‬או ע"י‬ ‫"והנה מדה זו להיות בעיני עצמו‬ ‫גלגולים‪ ,‬עד שעתיד לאשתאבא בגופא‬ ‫שפל שבאנשים‪ ,‬האומנם שהיא מדה‬ ‫דמלכא‪ ,‬וזה נותן עוז ותעצומות‪,‬‬ ‫טובה שאין כמוה‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל‬ ‫להחזיק בעבודת ה'‪ ,‬ולא ירף"‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫(ירושלמי פ"א דשבת ה"ג) מה שעשתה‬ ‫חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב‬ ‫ז‬ ‫אין התיבה קולטתו‪ .‬והיא כמו ארץ‬ ‫בראש השנה תקעו והריעו‬ ‫ישראל שנאמר בה (ויקרא י"ח כ"ח)‬ ‫בשופר‪ ,‬יום כיפור בכו ושברו את הגוף‬ ‫כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם‪ ,‬שא"י‬ ‫בעינוי התענית‪ ,‬ונשברו ליבות בני אדם‪,‬‬ ‫אינה מקיימת עוברי עבירה‪ ,‬אלא ששם‬ ‫עד שחושבין שליכא תקנה לנפשו‪ ,‬אזי‬ ‫הוא בפועל‪ ,‬וכאן הוא בפנימיות"‪.‬‬ ‫בבוא סוכות‪ ,‬אמר הקב"ה ולקחתם לכם‬ ‫ביום הראשון‪ ,‬כגבור שניצח במלחמה‪,‬‬ ‫ההוכחה אם הסוכה קולטתו היא לפי ערך הקורת רוח‬ ‫מזמר פסוקי הלל‪ ,‬ולמה‪ ,‬כי לבסוף אחר‬ ‫"וע"כ באה מצות סוכה אחר‬ ‫ראש השנה ויום כיפור‪ ,‬דע לך כי יש לנו‬ ‫יוהכ"פ‪ ,‬שנטהרו נפשות ישראל בהכרח‬ ‫נשמות קדושות‪ ,‬ובאין לסוכת כל אחד‬ ‫ברב או במעט‪ ,‬ואז אפשר לסוכה לקלוט‬ ‫ואחד האבות הקדושים השבעה רועים‪,‬‬ ‫אותם‪ .‬והסימן לזה‪ :‬כי מי שהסוכה‬ ‫וזה מראה שאנו מתקנין החטא של אדם‬ ‫קולטתו הוא מוצא קורת רוח מאד מאד‬ ‫הראשון‪ ,‬בכל אופנים שזכרנו לעיל‪ ,‬וזה‬ ‫בסוכה‪ ,‬ולהיפוך ח"ו מי שאין הסוכה‬ ‫הוא הוכחה גמורה שלבסוף נהיה‬ ‫קולטתו אינו מוצא בה קורת רוח‪ .‬וזה‬ ‫קדושים וטהורים‪ ,‬אנו עושין תיקונים‪,‬‬ ‫לאו לכל אדם בשוה‪ ,‬אלא מי שמוצא‬ ‫ויהיה לנו בודאי תיקון לנפשינו‪ .‬וזה הוא‬ ‫בה קורת רוח ביותר הוא לעד שקולטתו‬ ‫חיזוק גדול לנפשינו בימים אלו בפרט‪,‬‬ ‫ביותר‪ ,‬ובאשר זה תלוי במחשבת הלב‬ ‫ולכל השנה בכלל‪.‬‬ ‫אינו גלוי וידוע אלא להיודע תעלומות‪,‬‬ ‫והוא היודע ועד בזה"‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫ובזה יובן קטע אחר מספה"ק שם‬ ‫משמואל (סוכות שנת תרע"ג)‪" :‬בפייט‬ ‫ולכן צריכין להכין את עצמינו‬ ‫בסילוק ליום ב'‪ :‬ואנכי היודע ועד כי‬ ‫היטב בתשובה שלימה‪ ,‬ובאמונה‬ ‫עמי קיימו מצותי' (על מצות סוכה)‪ .‬ויש‬ ‫שלימה‪ ,‬שיהיו ראוין ליכנס לסוכה‪,‬‬ ‫להבין הלוא מצות סוכה היא בגלוי‬ ‫והסוכה יקלוט אותנו‪ ,‬אם אדם יושב‬ ‫ובפרהסיא‪ ,‬והכל רואין‪ ,‬והכל יודעין‪,‬‬ ‫בסוכה והוא מרגיש מרה שחורה‪ ,‬או‬ ‫ואין מי שיכול להכחישא‪ ,‬ואפילו‬ ‫שברון לב‪ ,‬יש לו דאגות‪ ,‬אם חם או קר‪,‬‬ ‫אומה"ע יודעין מזה‪ ,‬ומפורסם ביניהם‪,‬‬ ‫הסכך‪ ,‬השמש‪ ,‬העננים‪ ,‬הוא סימן שיש‬ ‫ולמה צריכין שהקב"ה יעיד בזה"‪.‬‬ ‫לו עוד לעשות איזה תיקון‪ ,‬כי הסוכה‬ ‫אינה קולטת אותו‪ .‬יהודי שיושב‬ ‫אין הסוכה קולטת את כולם‬ ‫בשמחה בתוך הסוכה‪ ,‬הוא סימן‬ ‫"ונראה כי אף שבפועל כולם‬ ‫שהסוכה רוצה בישיבתו בה‪.‬‬ ‫מקיימים מצווה סוכה בשוה‪ ,‬אבל אין‬ ‫הסוכה קולטת את כולם בשוה‪ ,‬והיא‬ ‫דברים נוראים עד היכן הדברים‬ ‫כדמיון תיבת נח שכל הראוי להכנס‬ ‫מגיעים‪.‬‬ ‫לתיבה‪ ,‬התיבה קולטתו‪ ,‬וכל שאינו ראוי‬ ‫א אדרבה‪ ,‬תנוח עצמך לישן בליל שני‪ ,‬ותאמר לי‬ ‫אח"כ‪ ,‬אם תוכל לישן‪ ,‬או המשוררים בסוכות‬ ‫של כל השכנים אינם מניחים לישן‪...‬‬ ‫ח‬ ‫שיבנה הסוכה עם כל הקשויים ואף עם‬ ‫וכמו שהבאנו משל לזה מסוכת‬ ‫עצי מציבות שיכתוב על דפנות הסוכה‬ ‫העני שנבנה מעצי המציבותב כי יתכן‬ ‫"פ"נ – תנצב"ה"‪ ,‬אבל הסוכה יקלוט‬ ‫אותו‪ ,‬וירגיש הרגשה נעימה‪ .‬ויתכן‬ ‫שישב בסוכה עשירה מאוד עם כל‬ ‫מעשה בעושר אדיר‪ ,‬שבנה מדי שנה בשנה‬ ‫ב‬ ‫סוכה נהדרה‪ ,‬בכל נוי שהיה אפשר בימים ההם‪,‬‬ ‫מכוסה הריצפה עם סחורה יפה‪ ,‬גגו מכוסה יפה‬ ‫עם הרבה סכך‪ ,‬הדפנות היו מציורת מעשה ידי‬ ‫אומן‪ .‬ובשעת הסעודה‪ ,‬הוכנסו משרתיו מכל‬ ‫ליל התקדש חג‪ ,‬בא לו העני בתוך סוכתו‪ ,‬הביא‬ ‫טוב אדונם‪ ,‬כל מיני יינות וכמה מיני בשר‪ ,‬אבל‪,‬‬ ‫לשם סעודתו הדלה‪ ,‬וקורא לילדיו‪ ,‬ומתחילין‬ ‫היה חסר ה'שמחה'‪ .‬היה שורה בתוך סוכתו‬ ‫לרקד בשמחה עצומה‪ ,‬ממש‪ ,‬היה שמחה שלא‬ ‫איזה עצבות ומרה שחורה‪ ,‬וגם קנטרו בני ביתו‬ ‫ראו אצלו מימיו!‬ ‫זה עם זה‪ ,‬וכמו שאומרים‪ :‬לא היה מרגישין‬ ‫העשיר לא האמין לצלצלי אזניו‪ ,‬מה קרה? מאין‬ ‫בהאויר את ה'ושמחת בחגיך'‪.‬‬ ‫המציא לעני עצים לסוכה? יצא מתוך סוכתו‬ ‫לאותו עושר‪ ,‬היה שכן‪ ,‬שהיה מהיפך להיפך‪,‬‬ ‫העשירה‪ ,‬דפק על דלת סוכתו של שכינו העני‪,‬‬ ‫עני ואביון נורא‪ .‬ממחרת יום הכיפורים היה‬ ‫והשחיר לו את עיניו‪ ...‬ראה מכל הצדדים‪ :‬פ"נ –‬ ‫נוהג ללכת מסוחר לסוחר ללקט עצים‪ ,‬יתדות‪,‬‬ ‫תנצב"ה‪ ...‬אינו יודע באיזה עולם הוא נמצא‪,‬‬ ‫קצת סכך‪ ,‬עד שהקים איזה סוכה לחג‪ .‬אמנם‪,‬‬ ‫ניגש לשכינו העני‪ :‬מה קרה? במה בנית סוכתך?‬ ‫בליל סוכות‪ ,‬וכן כל ימי החג‪ ,‬היו מרקדין שם‪,‬‬ ‫הסביר לו העני‪ :‬התבונן‪ ,‬העצים באים מבית‬ ‫מזמרין כל ניגוני שמחה‪ ,‬ובפרט ניגוני שמחת‬ ‫הקברות‪ .‬אבל אסביר לך‪ ,‬בסוכתך העשירה‪,‬‬ ‫בית השואבה‪ ,‬ניגוני אמונה ובטחון‪ ,‬וכדומה‪.‬‬ ‫הדפנות אכן חיות הנה‪ ,‬המה מציורת יפה מאוד‪,‬‬ ‫לדאבונינו‪ ,‬העושר לא היה יכול לסבול את‬ ‫הנחת נוי סוכה יפים‪ .‬הכנסת מדורה להחם לך‪,‬‬ ‫אוירה של שמחה שמרגישין בסוכתו של שכינו‬ ‫הכנסת צינור להביא לך מים בתוך הסוכה‪ ,‬יש‬ ‫העני‪ .‬כיצד ילדיו האומללים חיו ממש בלחם‬ ‫לך מכל טוב! אבל בפנים‪ ,‬האוירה הוא כבבית‬ ‫צר‪ ,‬וקצת משקאות ומאכלים‪ ,‬ולעומת זה‪,‬‬ ‫הקברות‪ ,‬ל"ע כבבית הקברות! אבל אצלי‪,‬‬ ‫הקדושה והשמחה הוא על דרגא גבוהה‪ ,‬זהו לא‬ ‫הדפנות אכן הם כבבית הקברות‪ ,‬אבל האווירה‪,‬‬ ‫יכול העושר לסבול‪.‬‬ ‫יש לה חיות! ואתם הדבקים בה' אלקיכם‪ ,‬חיים‬ ‫ויהי השנה‪ ,‬הכריז לכל אנשי העיר‪ ,‬לכל בעלי‬ ‫כולכם היום! מלא חיות! מלא תענוג! זהו‪:‬‬ ‫מסחר‪ ,‬לכל השכנים‪ ,‬שלא יעיז איש ליתן כלום‬ ‫ושמחת בחגיך והיית אך שמח!‬ ‫לאותו העני‪ ,‬בכדי שלא יוכל לבנות סוכתו‪ .‬וכיון‬ ‫כך אנו צריכין ליכנס בתוך החג הקדוש‪ ,‬בשמחה‬ ‫שהוא היה הראש הקהל‪ ,‬שכבר המליצו עליו‪,‬‬ ‫עילאה! במנוחה עצומה! לשאוב שמחה מכל‬ ‫שהוא ה'מורה מורינו' שאפילו האב"ד מתיירא‬ ‫רגע של החג! ולגרום מנוחה ושמחה אצל הבני ‪-‬‬ ‫ממנו‪ ...‬ולכן כולם שמעו לדבריו מחמת מורא‪,‬‬ ‫בית‪.‬‬ ‫ולא נתנו להעני כלום‪.‬‬ ‫לא כאותו שנים‪ ,‬שהיינו גורמים אווירה לחיצה‬ ‫העני ראה שכבר הגיע ערב סוכות‪ ,‬ואין לו אף‬ ‫בתוך הסוכה‪ ,‬מעירין כסדר את הילדים‪ :‬הסוכה‬ ‫דף אחד ממה לבנות סוכתו הדלה‪ .‬החליט בצר‬ ‫מנענע!‪ ...‬אל תיגע בנוי סוכה!‪ ..‬לא זו הדרך! אל‬ ‫לו‪ ,‬שילך לבית הקברות לחפש שם דפי עץ‬ ‫תלחץ את הילדים‪ .‬הנוי של היום‪-‬טוב הוא‬ ‫לבנות סוכות‪ ...‬בא לו לחדר של החברה קדישא‪,‬‬ ‫כשכל אחד מרגיש את עצמו כחלק מן היום‪-‬‬ ‫ומצא שם הרבה מציבות של עץ! מכיון שלבני‬ ‫טוב‪ ,‬חלק מן הסוכה‪ ,‬חלק מן המצוה‪ .‬תדברו‬ ‫עניים לא היה להם לשלם עבור מציבות של‬ ‫מאמונה‪ ,‬מישועות‪ ,‬מעניני הודאה‪ .‬בכל סעודה‬ ‫אבן‪ ,‬היה מכינם דפי‪-‬עצים שבראש כתבו 'פ"נ'‪,‬‬ ‫וסעודה צריכין לזמר את מזמור לתודה‪ ,‬וכל‬ ‫ומתחתיו 'תנצב"ה'‪ ,‬ואם מת רח"ל איש עני‪,‬‬ ‫ניגוני הודאה ועניני חסד של הקב"ה‪ .‬לדבר‬ ‫החברה קדישא לקחו חד מן העצים ומלאו את‬ ‫מ'אידישקייט'‪ .‬להסביר להילדים שהשמחה של‬ ‫שמו‪ ,‬ולכן היה להם מן המוכן הרבה מציבות‬ ‫חג הוא קדושתה של החג‪ .‬ובזה אווירה תאמרו‬ ‫כזה‪.‬‬ ‫את ההלל‪ ,‬תקיים מצוות ארבעה מינים‪ .‬בשמחה‬ ‫אמר העני בלבו‪ :‬כמה יהודים כבר יומתו במשך‬ ‫והתלהבות עצומה‪ .‬אין נפק"מ מתי נסתיים‬ ‫ימי החג? קיווה שלא יומתו אף אחד‪ ,‬אבל‬ ‫התפילה‪ ,‬ואפילו נתאחר השעה‪ .‬בלי נפקא מינה‪,‬‬ ‫בוודאי לא יומתו כל כך‪ ,‬כפי כמות העצים‬ ‫באיזה שעה הולכין לישן‪ ,‬הכל לעשות במנוחה!‬ ‫המונחים שם‪ .‬הלך ולקח כמות גדול של העצים‪,‬‬ ‫בשמחה רבה ואמרו כולם‪ ,‬לזמר אף בלב‪ ,‬הפנים‬ ‫ובנה מזה סוכה‪ .‬סוכתו היה נבנה עם הרבה‬ ‫יהיה מאירות!‬ ‫דפי‪-‬עץ שעל ראש כל אחת מהם חרץ 'פ"נ'‬ ‫ומתחתיו 'תנצב"ה'‪.‬‬ ‫ט‬ ‫ועובד את הש"י‪ ,‬ואינו משגיח על עצמו‬ ‫ההנאות‪ ,‬אבל יקנטרו את עצמם ולא‬ ‫כלל‪ ,‬וזוהי מעלה גדולה מאד‪ .‬ומ"מ‬ ‫ירגישו שום תענוג בו‪.‬‬ ‫הפגם צריך תיקון‪ ,‬וע"כ צדיק כזה יוכל‬ ‫להיות לפעמים שיצטרך ללכת לגיהנם‪,‬‬ ‫סוכה צריך להביא שמחה ונעימות‬ ‫למרק ולתקן את הפגם‪ .‬וצדיק גדול כזה‬ ‫ליהודי‪ ,‬ואם אינו מרגיש‪ ,‬אזי הוא סימן‬ ‫הי' ריב"ז‪ ,‬ע"כ אמר איני יודע באיזה‬ ‫שצריך עוד לעשות תיקונים‪ .‬כי סוכה‬ ‫דרך מוליכין אותי‪ ,‬עכת"ד (של הרה"ק‬ ‫יוכל אך ורק לשמח‪ ,‬וזה סימן אם‬ ‫רבי אברהם המלאך זי"ע)"‪.‬‬ ‫הסוכה קלט אותך‪.‬‬ ‫"וכעין זה הי' יהודה‪ ,‬שלא השגיח‬ ‫לא להעמיד מלעבוד לתקן הפגמים‬ ‫בספה"ק שם משמואל (פר' וישב‬ ‫על עצמו לתקן את הפגם‪ ,‬רק לעבוד‬ ‫שנת תרע"ב) הביא המדרש (מד"ר פ'‬ ‫עבודתו צורך גבוה‪ ,‬להעמיד אומה‬ ‫פ"ה)‪ :‬רשב"ג פתח‪ ,‬כי אנכי ידעתי את‬ ‫ישראלית קוראת בשם ה'‪ .‬וזהו אורו של‬ ‫המחשבות‪ ,‬שבטים היו עסוקים‬ ‫מלך המשיח שאינו משגיח על תיקון‬ ‫במכירתו של יוסף‪ ,‬ויוסף הי' עסוק‬ ‫עצמו רק על תיקון ישראל"‪ ,‬עכדה"ק‪.‬‬ ‫בשקו ובתעניתו‪ ,‬ראובן הי' עסוק בשקו‬ ‫אכן עבר עלינו חודש אלול‪,‬‬ ‫ובתעניתו‪ ,‬ויעקב הי' עסוק בשקו‬ ‫סליחות‪ ,‬ראש השנה‪ ,‬עשרת ימי‬ ‫ובתעניתו‪ ,‬ויהודה הי' עסוק ליקח לו‬ ‫תשובה‪ ,‬יום כיפור‪ ,‬ועכשיו עומדים כבר‬ ‫אשה‪ ,‬והקב"ה הי' עוסק בורא אורו של‬ ‫בסוכות‪ ,‬ומעט עומדין כבר אחר חג‬ ‫משיח‪ .‬יש על זה הרבה פשטים‪ ,‬והוא‬ ‫הסוכות‪ ,‬אל תעמוד‪ ,‬ואל תביט אחריך‪:‬‬ ‫הביא פירש נוראה מהרה"ק רבי אברהם‬ ‫אוי‪ ,‬היכן היה נראה הראש השנה שלי‪,‬‬ ‫המלאך זי"ע‪.‬‬ ‫היום כיפור שלי‪ ,‬יום ראשון של סוכות‬ ‫"איתא בגמרא (ברכות כח‪ ):‬שרבן‬ ‫שלי‪ ,‬יום שני של סוכות שלי‪ .‬לפעמים‬ ‫יוחנן בן זכאי בכה ואמר איני יודע‬ ‫מוצא האדם עצמו אשר בעיצומו של‬ ‫באיזה דרך מוליכין אותי וכו'‪ ,‬ותמוה‪ ,‬כי‬ ‫יום טוב היה חוטפין את הסעודה‪ ,‬ומיד‬ ‫ח"ו לומר שרבן יוחנן בן זכאי לא הי'‬ ‫הולכין לישן ומשם קמו לתפלת שחרית‬ ‫ממארי דחושבנאג‪ .‬ואמר ז"ל‪ ,‬שיש שני‬ ‫ומשם לסעודה‪ .‬וחושבין לעצמו‪ :‬לא‬ ‫מיני צדיקים‪ ,‬יש צדיק אשר אם ח"ו פגם‬ ‫למדתי היום די‪ ,‬היצר כבר מצא אופנים‬ ‫בדבר מה‪ ,‬אינו זז משם עד שמתקן‬ ‫הרבה ודרכים הרבה כיצד יוכל להעמיד‬ ‫תיכף הפגם‪ .‬ויש צדיק עוד גבוה מזה‬ ‫האדם מעבודתו הקדושה‪.‬‬ ‫שאפילו אם ח"ו פגם בדבר אינו פונה‬ ‫השם משמואל אמר‪ ,‬שיש צדיקים‬ ‫מעבודתו לתקן את הפגם‪ ,‬כי באותו רגע‬ ‫שעומדים עצמן בכדי לתקן כל פגם‪,‬‬ ‫שהוא עוסק לתקן את עצמו‪ ,‬הרי הוא‬ ‫ומתקנין אותן מיד‪ .‬אין לנו כח לעבודה‬ ‫עובד את עצמו‪ ,‬אלא הוא הולך הלאה‬ ‫זו‪ ,‬יש לאדם רק הכח לילך הלאה‪ ,‬ואם‬ ‫ג ותו‪ ,‬רבן יוחנן בן זכאי היה ממצילי הדור אחר‬ ‫תירא‪ ,‬שתקבל גהינם לזה‪ ,‬אל תעמוד‪,‬‬ ‫החורבן‪ ,‬כמה תקנות התקין רבן יוחנן בן זכאי‪,‬‬ ‫תן לי יבנה וחכמיה וכו' וכו'‪.‬‬ ‫י‬ ‫חסידים ואנשי מעשה‪ ,‬שאר האנשים‬ ‫ואפילו שתקבל גהינם‪ .‬תלך להלאה‪,‬‬ ‫היו רק עומדין‪ ,‬ראו‪ ,‬ושמעו‪ .‬הקשה‬ ‫ואל תבט אחריך‪ .‬יתכן שמכיון שלא‬ ‫הג"ר נתן געשטעטנער זצ"ל בספרו‬ ‫תקנת את הפגם‪ ,‬כדי שיהיה לך היכולת‬ ‫להורות נתן‪ ,‬שלכאורה האיך היו‬ ‫לילך להלאה‪ ,‬תקבל עוד שכר על‬ ‫החסידים ואנשי מעשה נכנסין‪ ,‬וכי‬ ‫הפרישה מלתקן‪ ,‬כי זהו גופא היתה‬ ‫אמרו לשומר הפתח‪ ,‬הניחו לי ליכנס‬ ‫עבודה בשבילך‪.‬‬ ‫שאני מן החסידים ואנשי מעשה‪ ,‬הרי‬ ‫אם אמרו כן‪ ,‬זהו סימן ברורה שאינם‬ ‫בדור זה‪ ,‬עוד לא שייך העבודה‬ ‫מחסידים ואנשי מעשה‪ ,‬רק אנשי גאה‪.‬‬ ‫של העמדה לצורך תיקונים‪ ,‬צריכין‬ ‫לילך ולילך להלאה בלי חשבונות‪ ,‬לנו‬ ‫ותירץ‪ ,‬כי גם בבית המקדש היה‬ ‫נאמר העבודה של לילך בלי חשבונות‪,‬‬ ‫כעין הסוכה וארץ ישראל‪ ,‬הנזכר לעיל‬ ‫העבודה לעמוד ולתקן ואח"כ עוד‬ ‫שלא קלטו כולם‪ .‬כי מי שהרגיש בעצמו‬ ‫להמשיך לעבוד זהו נאמר רק לאנשים‬ ‫בנפשו שאינו יכול להתאפק מלרקוד‪,‬‬ ‫גדולים‪.‬‬ ‫והתחיל מאליו לרקוד‪ ,‬אזי ידעו שהוא‬ ‫מחסידים ואנשי מעשה‪ ,‬ולכן הכניסו‬ ‫ולכן ציווה הקב"ה שתיכף אחר‬ ‫אותו להריקודין‪.‬‬ ‫ראש השנה ויום כיפור‪ .‬תשב בסוכה‪,‬‬ ‫ושימח בו‪ .‬ואם תאמר מי יימר שכבר‬ ‫ובזה מבאר מאמר הלל הזקן‪ :‬אם‬ ‫מוכן אני לשמוח בסוכה? אולי צריך אני‬ ‫אני כאן הכל כאן‪ .‬כי הלל תמה בנפשו‬ ‫עוד כמה ימים להכין עצמי‪ ,‬אולי צריך‬ ‫האיך רוקד הוא כל כך עד שאין לו‬ ‫אני עוד מעט לתקן?‬ ‫מעצור לנפשו‪ ,‬הלא ידע כי אינו מן‬ ‫החסידים ואנשי מעשה‪ .‬אך במקום‬ ‫התירוץ הוא‪ :‬לא‪ ,‬עבודתינו הוא‬ ‫המקדש התחילו לרקוד‪ ,‬ולא היה‬ ‫לילך להלאה‪ ,‬תגמור! עשית ככל‬ ‫צריכין לאמור מדעת עצמו אם הוא‬ ‫המצוה‪ ,‬שמעת שופר‪ ,‬דפקת על חטא‪,‬‬ ‫חסיד או לא‪ ,‬והיה כמו בעל תפילה‪,‬‬ ‫עכשיו קנה לך ארבעה מינים ורקוד‬ ‫שאומר להגבאי‪ ,‬כי יוכל להתפלל בכי‬ ‫בסוכה!‪...‬‬ ‫טוב‪ ,‬אין זה גאווה‪ ,‬רק זהו חוש שיש לו‪,‬‬ ‫כן היה הילל אומר‪ :‬אם אני כאן הכל‬ ‫כמו כן ביום שמחת תורה‪ ,‬האדם‬ ‫כאן‪ ,‬כאן אין אני צריך לומר מדעתי‬ ‫חושב לעצמו‪ :‬וכי למדתי כל כך הרבה‪,‬‬ ‫שאני חסיד‪ ,‬כי רואין כולם שאני איני‬ ‫עד שאשמח עם התורה? למדת! עכשיו‬ ‫יכול לעצור בנפשי מלרקוד‪ .‬והיה‬ ‫רוקדים! הלך להלאה‪.‬‬ ‫התפשטות הגשמיות‪ ,‬שלא אוכל לפתות‬ ‫וכן צריך לדעת בכל אורך השנה‪.‬‬ ‫שום אדם‪ ,‬שאיני איש חסיד‪ .‬רק‬ ‫ברחובות אני יכול להנהיג עצמי‬ ‫אויר ביהמ"ק עורר וגילה הפנימיות‬ ‫בעניוות‪ .‬ובבית המקדש יצא האמת‪,‬‬ ‫כתב הרמב"ם כי לא כל אחד היה‬ ‫והנשמה‪.‬‬ ‫יכול לרקוד אצל שמחת בית השואבה‪,‬‬ ‫רק גדולי חכמי ישראל הסנהדרין זקנים‬ ‫יא‬ ‫אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא‬ ‫צריך לשמוח מפנימיות אויר הסוכה‬ ‫ימחול לו"‪ ,‬לא היה בבית המקדש שלט‬ ‫ולעניננו‪ ,‬כשנכנסין בסוכה‪ ,‬אין‬ ‫עם תיבות אלו‪ ,‬רק אמרו כן מעצמן‪.‬‬ ‫השמחה יתעורר על ידי אכילת בשר‬ ‫ושתיית יין‪ ,‬בודאי צריכין לזה גם כן‪ ,‬כי‬ ‫פקודי ה' ישרים משמחי לב‪ ,‬על‬ ‫זהו ממצוות שמחת יום טוב‪ ,‬אבל‬ ‫ידי היציאה מדירת קבע בתוך דירת‬ ‫השמחה צריך להיות מפנימיות אויר‬ ‫עראי‪ ,‬יצאו מכל הגשמיות‪ ,‬אל פנימיות‬ ‫הסוכה‪ .‬אנו עושין תיקונים לפגם עץ‬ ‫הרוחניות‪ ,‬עד שתאמרו מעצמן דברי‬ ‫הדעת‪ ,‬ומבררין הטוב מן הרע‪ ,‬ועל ידי‬ ‫תורה‪ ,‬ודברי אמונה ובטחון‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬האדם רוקד מעצמו‪ ,‬שמח מעצמו‪,‬‬ ‫יהיה בבחינת נכנס יין יצא סוד‪,‬‬ ‫התפשטות הגשמיות‪ ,‬כמו "אלו ואלו‬ ‫יב‬