gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אגישמקע ווארט · A GISHMAKE VORT — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: אגישמקע ווארט · A GISHMAKE VORT

שבוע: סוכות (2026-09-21)

אגישמקע ווארט · A GISHMAKE VORT — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫¯‪·Ç¯´´Áƽȸ±‬‬ ‫‪ÇÀ´½°´³²±¯°³º»³°É´¯¸Æ°°¾´¸Á°³ÈÇó»Á¼¸¿²½»»·´Æ¸»¼Á¸Á´°È¾´»Á‬‬ ‫גליון תת"ע חג הסכות‪ ,‬הושענא רבא‪ ,‬שמחת תורה ופרשת וזאת הברכה תשפ"ז‬ ‫עלון מורחב זה נתרם ע"י נדיבי עם החפצים בעילום שמם‬ ‫יה"ר שזכות הרבים יעמוד לכל המסייעים בהוצאת גיליון זה שהשפעת ושמחת החגים ימשך על ידיהם ועל‬ ‫זרעם כל הימים‪ .‬ויזכו לשמחה נחת ובריאות‪ .‬ולפתקא טבא ‪.‬ולשפע ישועות מקיפות ברוחניות ובגשמיות אכי"ר‬ ‫להיות שמח ז' ימים בלי הפסק‪ .‬וזכורני מלפני הרבה שנים כשז־‬ ‫כיתי להתפלל במנין ותיקין של הג"ר שרי' דבליצקי זצ"ל ובחודש‬ ‫סוכות‬ ‫אדר עורר שבקרוב יגיע חג הפסח ואנו מצווין בו ושמחת בחגך‬ ‫והיית "אך" שמח‬ ‫להיות שמח כל הזמן‪ ,‬וצריכים עכשיו כבר להכין עצמינו שנוכל‬ ‫כבר העירו המפרשים על הא דכתיב ושמחת בחגך והיית אך‬ ‫לקיים מצוה זו כתיקונה‪) .‬א"ה עי' בהקדמה לביאור הגר"א על‬ ‫שמח‪ ,‬דלשון אך הוא לשון מיעוט‪ ,‬והרי החיוב הוא להרבות בש־‬ ‫ספרא דצניעותא‪ ,‬שכ' הגר"ח מוולאזין בד"ה וגדולה מזו כו' על‬ ‫מחה‪ ,‬להיות בשמחה כל היום ממש בלי הפסק לרגע‪ .‬ובדרך‬ ‫הגר"א‪ ,‬כי זה דרכו בקודש מעולם‪ ,‬הפלגת שמחתו וחדות ה' מעוזו‬ ‫מליצה אומרים דמה שאנו שרים אך אך שמח‪ ,‬הוי כאין מיעוט‬ ‫אשר הי' שש ושמח ביו"ט כמצוות עלינו בתורתו ית"ש‪ ,‬אשר הי'‬ ‫אחר מיעוט אלא לרבות‪ .‬וי"א בענין עיקר הקושיא דמה שבדרך‬ ‫להפליא עכ"ד(‪] .‬תשע"ט[‬ ‫כלל מביא אדם שלא להיות בשמחה הוא משום שמרגיש שחסר‬ ‫א"ה בענין עיקר הקושיא מ"ט כתיב לשון "אך שמח"‪ ,‬מצאתי‬ ‫לו משהו‪ .‬והרגשה זו של חסרון נובעת מזה שאדם מעריך ומח־‬ ‫בס"ד בילקוט )אמור רמז תרכ"ו( שג"כ עמד על זה וז"ל‪ ,‬והיית אך‬ ‫שיב את עצמו וחושב שמגיע לו הכל‪ ,‬אכן מי שמכיר ערכו ומכיר‬ ‫שמח‪ .‬מהו אך שמח את מוצא אף על פי שאדם שמח בעולם הזה‬ ‫שהכל הוא חסדים מהשי"ת וכל מה שעושה השי"ת הוא לטובתו‬ ‫אין שמחתו שמחה שלמה‪ .‬היאך‪ ,‬נולדו לו בנים הוא מיצר עליהן‬ ‫אינו מרגיש עצמו כחסר כלום‪ ,‬וכמו שמברכים בכל בוקר שעשה‬ ‫לומר שמא אינן של קיימא‪ .‬אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא‬ ‫לי כל צרכי‪ ,‬ואדם כזה שפיר יכול לשמוח‪ .‬ולכן אומר לן הכ־‬ ‫מבלע את המות לנצח‪ ,‬אותה השמחה תהיה שלמה שנאמר אז‬ ‫תוב "והיית אך" אם אתה מרגיש כ"אך" היינו שאתה נכנע ומרגיש‬ ‫ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה עכ"ל‪.‬‬ ‫שאינך כלום‪ ,‬אז "שמח" תרגיש הרגשי שמחה‪.‬‬ ‫עוד ראיתי שרבי' בחיי בכד הקמח בערך השמחה ג"כ עמד על‬ ‫עוד י"א בענין קושיא זו דכתיב )בראשית ז‪ ,‬כג( וישאר "אך נח"‪,‬‬ ‫זה וז"ל‪ ,‬ויתכן לומר כי לזה כונה התורה במה שכתוב בחג הסוכות‬ ‫ורש"י הביא שם מש"כ במדרש אגדה דהיה גונח וכוהה דם מטורח‬ ‫והיית אך שמח בלשון מיעוט‪ ,‬כי מפני ששמח כבר בחג השבו־‬ ‫הבהמות והחיות‪ .‬ויש אומרים שאיחר מזונות לארי והכישו‪ ,‬ועליו‬ ‫עות שהוא זמן הקציר‪ ,‬ובחג הסוכות תגדל שמחתו יותר ויותר‬ ‫נאמר )משלי יא לא( הן צדיק בארץ ישולם עכ"ל‪ .‬וי"ל לפ"ז דהכ־‬ ‫שהוא זמן האסיף לאסוף תבואתו ושמנו ויינו ושאר פירותיו‪ ,‬על‬ ‫וונה הוא "והיית אך" אפי' אם אתה מוכה וחולה מ"מ תהי' שמח‪.‬‬ ‫כן יאמר כי בזמן ששמחתו גדולה יותר שימעיט אותה ויחזירנה‬ ‫והאופן איך לשמוח אפי' במקום צער וחולה הוא בידיעה והכרה‬ ‫לדרך המיצוע‪ ,‬זהו והיית אך שמח כו' עכ"ל‪] .‬תשע"ט[‬ ‫)המשגיח הגה"צ ר' דן סגל שליט"א(‬ ‫ברורה שהכל הוא מהשי"ת והכל הוא לטובתו ואין מקום לעצב‪.‬‬ ‫ובכתבי ח"ח כתוב דבאמת יש לשאול איך מתפללין להצילנו‬ ‫מצרה והרי מאמינים אנו דכל דעביד רחמנא לטב עביד והצרה‬ ‫בביאור גודל השמחה של ניסוך המים ]מהגראי"ל‬ ‫הוא הדבר הכי טוב בעבורנו‪ ,‬וכ' הח"ח דאעפ"כ מותר להתפלל‬ ‫זצ"ל[‬ ‫עכ"ד‪ ,‬ולא הסביר לן טעם הדבר‪ .‬ואמנם כבר עמדו הראשונים‬ ‫הנה מבואר דשיא השמחה של חג הסוכות הי' בשמחת בית‬ ‫וגדולי האחרונים על קושיא זו‪ .‬וחד מהתירוצים הוא דכשיש תי־‬ ‫השואבה‪ ,‬ואמנם במהרי"ל כתב דמשו"ה נקרא זמן שמחתינו‪,‬‬ ‫נוק שאינו רוצה לאכול א"א להסביר לו שהוא לטובתו לאכול‬ ‫וצ"ב גודל השמחה שעשו בניסוך המים‪ ,‬דבניסוך היין שלכאורה‬ ‫ולכן סוטרים לו על לחיו והוא פותח פיו ואוכל‪ .‬וכשנתגדל קצת‬ ‫חשוב טפי לא עשו כלום‪.‬‬ ‫אפשר להסביר לו דהוא לטובתו לאכול ושוב יהא לו אותה טובה‬ ‫ואעתיק מש"כ באילת השחר בזה‪ :‬והנה אין אנו יודעים את‬ ‫בלי הקושי והצער‪ .‬ולכן י"ל דודאי הצרה הוא לטובתינו אבל הוא‬ ‫טעמי התורה‪ ,‬אבל יתכן עכ"פ לפרש גם בדרך זה‪ ,‬דהנה אויר זה‬ ‫רק משום המצב שאנו נמצאים בו‪ ,‬אבל ע"י תורה ותפילה ומצוות‬ ‫הדבר הנצרך ביותר בעולם‪ ,‬דא"א לחיות בלעדי אויר‪ ,‬אז יש אויר‬ ‫אפשר לשנות מצבינו ולהגיע למצב שנקבל הטובה בלי הקושי‪.‬‬ ‫בכל העולם‪ ,‬ולאחר האויר מים זה הדבר הנצרך ביותר‪ ,‬דאדם לא‬ ‫והנה ידוע שהגר"א אמר דהמצוה הכי קשה בתורה הוא מצוה זו‬ ‫‪1‬‬ ‫בגמרא סוכה )כח‪ ,‬ב( מקשה הש"ס סתירה‪ ,‬מהא דאמר רבא‬ ‫יכול לחיות בלי מים‪ ,‬וכן בע"ח וצמחים כל אלו אינם יכולים לה־‬ ‫דמקרא ומשנה מחויב ללמוד בסוכה ואילו שמעתתא א"צ ללמוד‬ ‫תקיים בלי מים‪ ,‬וזה הדרגה השני' לאחר אויר‪.‬‬ ‫בסוכה‪ ,‬להא דתני בברייתא דגם שינון הוא בסוכה‪ ,‬ומשני בגמרא‬ ‫והנה בדרך כלל עבודת ה' אינו בדברים כ"כ פשוטים‪ ,‬וגם בסו־‬ ‫לא קשיא הא למגרס והא לעיוני‪ ,‬ורש"י פירש דלמיגרס גמרא‬ ‫כות היו מקריבים פרים אלים כבשים שהם קרבנות גדולים מאד‪,‬‬ ‫הברורה לו –צריך סוכה‪ ,‬אך לעיוני – חוץ לסוכה‪ ,‬דלימוד בעיון‬ ‫וכן ניסוך היין‪ ,‬אבל מים זה דבר פשוט ואינו עולה ביוקר‪ ,‬ואעפ"כ‬ ‫בעי צילותא וישוב הדעת‪ ,‬עי"ש‪ ,‬והוא על דרך מצטער פטור מן‬ ‫עשו כזה ענין בניסוך המים‪ ,‬דאדרבה באו ללמדנו שאין צריך‬ ‫הסוכה‪ ,‬וכעי"ז ברמב"ם )פ"ו מסוכה ה"ט(‪.‬‬ ‫דוקא דבר חשוב‪ ,‬דבר שעולה ביוקר‪ ,‬אלא גם במים שזה דבר‬ ‫ובריטב"א הביא פירוש להיפך דלמיגרס לא צריך סוכה משום‬ ‫פשוט אפשר לעבוד את ה'‪ ,‬וגם לא היו מנסכים הרבה מים אלא‬ ‫דהוי לימוד עראי ושרי חוץ לסוכה כמו אכילת עראי‪ ,‬אבל לימוד‬ ‫ג' לוגין‪ ,‬לכן היתה שמחה שא"א לתאר‪ ,‬דהדבר הזה מלמד דבדב־‬ ‫בעיון צריך סוכה כיון דמקרי קבע וחייב סוכה כמו אכילת קבע‪.‬‬ ‫רים הכי פשוטים אפשר לעבוד את ה'‪ ,‬ונלמד לנצל את כל הכחות‬ ‫ומבואר לפי פי' זה בריטב"א דרק לימוד בעיון מקרי קבע‪ ,‬ולפ"ז‬ ‫שיש בבריאה שזה שייך לו לעבוד בהם את ה'‪ ,‬ואדם ילמד מזה‬ ‫כששואלין לאדם בשעת הדין "קבעת עתים לתורה" נכלל בזה‬ ‫עד כמה לנצל את כל חייו‪ ,‬כל דבר שיש לו לנצל לעבוד את ה'‪,‬‬ ‫אם למד בעיון ובהבנה דבזה שייך לשון קביעות‪.‬‬ ‫וזה השמחה הגדולה ביותר כו' עכ"ל‪.‬‬ ‫אמנם מצאתי ב"בעל העקידה" בפרשת אמור )שער ס"ז‪,‬‬ ‫)הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל(‬ ‫קכב‪-‬א( דבר נפלא עד מאד ומצוה לפרסם‪ ,‬שכתב זה לשונו‪..." :‬‬ ‫אמנם לימוד של עיון הותר ]חוץ לסוכה[ לפי שהלמוד אשר על‬ ‫לימוד בעיון אין צריך סוכה‬ ‫זה התואר הוא עצמו גופה של סוכה וטעמה כמו שאמרנו עי"ש‬ ‫עכ"ל )וכ"כ באגור תתקפ"א(‪ ,‬וממילא א"ש שע"י השירעם לא‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫נסרח התבשיל ונשאר חייב בסוכה‪ .‬אמנם הנו"כ הרבו לתמוה‬ ‫על דבריו‪ ,‬והעירו הגר"א ומאירי לדברי הירושלמי שכ' בפי־‬ ‫בהא דישב הגרי"ז בסוכתו עם שירעם גם‬ ‫רוש דלא תסרח ממש אלא כדי שתסרח‪ ,‬ע"ש‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫כשירד גשם‬ ‫שוב שאלתי זה להגרמ"ד הלוי שליט"א ]חוה"מ סוכות‬ ‫שאל הג"ר מאיר ברלין זצוק"ל את הגרמ" דשמע שהגרי"ז‬ ‫תש"ע[‪ ,‬ואמר לי דהי' באופן שלא ירדו כ"כ שמתקלקל התב־‬ ‫כשהי' בבריסק‪ ,‬ישב בסוכה אפי' כשירדו גשמים‪ ,‬האם הוא‬ ‫שיל שבפניו אלא דעשה כן להגין על האוכל שאינה טוב כ"כ‬ ‫נכון‪ .‬והשיב לו הגרמ"ה דהוא אינו זוכר את זה אבל גם הוא‬ ‫גם בגשמים מועטים‪] .‬א"ה י"א כעי"ז‪ ,‬דלעולם לא הי' הגרי"ז‬ ‫שמע כן‪ ,‬ושאל לאחותו ]הרבנית פיינשטיין שתליט"א )ע"ה([‬ ‫ברור אם הגיע השיעור של גשמים שהוא פטור מסוכה ויש‬ ‫ואמרה לי' דאמנם כן הוא‪ ,‬וישב עם שירעם )מטריה(‪ ,‬אבל‬ ‫לו לצאת מן הסוכה‪ .‬ולכן נשאר בסוכה על צד הספק שהוא‬ ‫השירע"ם הי' מסוכך על גבי האוכל ולא על גביו עכ"ד‪ ,‬וזהו‬ ‫עדיין מחוייב‪ ,‬ומה שישב תחת מטרי' לא הי' משום איזה‬ ‫דלא כמו שהובא באיזה ירחונים שהגרי"ז הי' יושב בסוכתו‬ ‫סברא בדין אלא רק משום מציאות הדברים שרצה להגין על‬ ‫בשעת ירידת גשמים עם שירעם על גביו‪.‬‬ ‫עצמו‪] [.‬תשס"ט[‬ ‫א"ה נתקשתי בזה טובא‪ ,‬דבהדיא אי' בשו"ע תרל"ט – ה'‬ ‫א"ה ויש שרצו לפרש בטעמו של הגרי"ז דס"ל דהמטרי' לא‬ ‫ירדו גשמים הרי זה נכנס לתוך הבית‪ ,‬מאימתי מותר לפנות‪,‬‬ ‫נחשב כאהל מפסיק‪ ,‬ולכן ס"ל דכיון דע"י מטרי' לא נתקלקל‬ ‫משירדו לתוך הסוכה טפות שאם יפלו לתוך התבשיל יפסל‬ ‫המאכלים‪ ,‬שפיר קיים מצות סוכה‪ .‬אמנם עי' בשו"ת שבות‬ ‫אפילו תבשיל של פול‪ .‬וברמ"א שם ואפילו אין תבשיל לפניו‪.‬‬ ‫יעקב ח"ג סי' מ"ה ]הועתק בשערי תשובה סי' תרל"ט ס"ק‬ ‫ומי שאינו בקי בזה השיעור‪ ,‬ישער אם ירדו כ"כ גשמים לבית‬ ‫י"ג[ שבלשון השאלה הזכיר ש"יש שרצו לדחוק עצמם לאכול‬ ‫אם היה יוצא‪ ,‬יצא מסוכתו ג"כ עכ"ל‪ ,‬וכיון דפטור אפי' באין‬ ‫בסוכה אף שירדו טיפין הרבה מ"מ רצו לעשות כובע ישועה‬ ‫תבשיל לפניו‪ ,‬מאיזה סיבה ישב בסוכה בצורה זו ומה הועיל‬ ‫בראשם להציל עצמם מן הגשמים"‪ ,‬ובתשובה לא הזכיר נקו־‬ ‫לו זה שהי' לו שירעם ע"ג האוכל‪ .‬ואולי י"ל דהי' מסתפק‬ ‫דה זו להדיא‪ ,‬רק כתד על זה דבודאי לא שפיר עבדי‪ ,‬דנקרא‬ ‫אם ירד כשיעור של משתסרח המקפה‪ ,‬אלא דקשה לומר‬ ‫הדיוט ומאחר ששפך קיתון על פניו "אם יחזור למזוג בע"כ‬ ‫כן‪ ,‬דאם לא ירד כ"כ גשם שלא הי' בטוח בזה אמאי הוצרך‬ ‫בודאי יכעיס עליו יותר כיון שמסרב ועושה נגד רצונו בודאי‬ ‫לשים שירעם על גבי האוכל‪ ,‬וגם דהי' משמע דכן הי' מנהגו‬ ‫נקרא חסיד שוטה והדיוט ע"ש"‪ ,‬אלא שיתכן דכובע ישועה‬ ‫של הגרי"ז בכל אופן )היינו אפי' כשודאי היה השיעור דמש־‬ ‫שלהם לא מועיל לסלק המצטער לגמרי והוא חלוק ממטרי'‪.‬‬ ‫תסרח(‪ .‬ואולי י"ל שמנהגו הי' עפי"ד הטור שם וז"ל היה אוכל‬ ‫והגרש"מ נקט עפי"ד הגר"א דגם מטרי' לא יועיל‪ ,‬דכבר‬ ‫וירדו גשמים אם ירדו כ"כ שמתקלקל התבשיל שבפניו יכול‬ ‫יסד הגר"א דבשעת ירידת הגשמים אין שם סוכה עלה‪ ,‬וכוונ־‬ ‫לצאת‪ ,‬ובספר המצות כתב משירדו טיפות לתוך הסוכה שאם‬ ‫תו הוא דמכיון דשייך בי' פטור דמצטער לכל אדם א"כ הסו־‬ ‫ירדו תוך המקפה יתקלקל‪ ,‬ואפי' אין לו תבשיל שיתקלקל‬ ‫כה אינה מקום שראוי לדירה ולקיים בי' מצות ישיבת סוכה‪,‬‬ ‫יכול לצאת ר"ל כיון שירדו שיעור כדי שיתקלקל ואפי' אין‬ ‫ולכן אין שם סוכה עלה‪ ,‬וא"כ לא יועיל מה שיעשה פטנט‬ ‫לו תבשיל שיתקלקל יכול לצאת‪ ,‬ואין משמע כן מדלא אמר‬ ‫שלא יצטער‪ ,‬דסו"ס מצד עצם הסוכה הישיבה בה הוא בצער‪.‬‬ ‫כדי שתסרח המקפה אלא משתסרח משמע שתסרח ממש‬ ‫)הערות והארות(‬ ‫‪2‬‬ ‫בכל דבריו הנפלאים‪ ,‬וזה ביאור חדש בדברי הגמ' שלימוד בעיון‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫אינו צריך כלל סוכה‪ ,‬ואין זה פטור מן החיוב כדין מצטער וכיו"ב‪,‬‬ ‫)מבית הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל(‬ ‫אלא היא עצמה סוכה היא‪.‬‬ ‫ונראה הביאור בזה לאור האמור למעלה כי מי שעמל בתו־‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫רה ]בפרט מתוך ייסורים[ יש לו את ההנהגה והשמירה של ענני‬ ‫הכבוד‪ ,‬וכמפורש בשני התרגומים תרגום יונתן ותרגום ירושל־‬ ‫הטעם למצות סוכה זה זכר לענני כבוד א"כ מדוע‬ ‫נצטוו ישראל לקיים מצוה זו דוקא שבעה ימים הרי עם‬ ‫מי )דברים לג‪ ,‬ג( וברש"י שיר השירים )א‪ ,‬ד(‪ .‬ולפ"ז נראה דהנה‬ ‫ישראל ישבו יותר משבעה ימים‪ ,‬ועד כמה שעושים‬ ‫המבי"ט )בית אלקים שער היסודות פרק לז( צידד שבארבעים‬ ‫זאת רק זכר לאותם ענני כבוד מספיק יום אחד ומה‬ ‫שנה שהיו ישראל במדבר לא היו יושבים בסוכה עי"ש‪ ,‬והטעם כי‬ ‫הענין בשבעה ימים‬ ‫היה להם ענני כבוד‪ ,‬ולא היו צריכים 'זכר' לענני הכבוד‪ ,‬וא"כ הוא‬ ‫הדין כשאדם לומד תורה בעמל ובעיון וכל כולו מתדבק בתורה‪,‬‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫שיש לו את ההנהגה של ענני הכבוד ותו לא צריך סוכה שהרי כבר‬ ‫שבוע כולל כל השבועות‪.‬‬ ‫מוקף הוא בענני כבוד‪.‬‬ ‫ושאלני אחד דא"כ כאשר אחד עמל בתורה בעיון שלא צריך‬ ‫)שו"ת הגרח"ק(‬ ‫סוכה‪ ,‬שיהיה באותה שעה רשאי לאכול חוץ לסוכה‪ ,‬שהרי יש לו‬ ‫ענני כבוד ולא צריך סוכה‪ .‬וכעי"ז שאלוני מבני החבורה אף לרש"י‬ ‫לחמת גוג ומגוג תהיה ביום הושענא רבה במשך שלש שעות‪ ,‬וזהו‬ ‫שלימוד בעיון בעי יישוב הדעת ופטור מסוכה ע"ד מצטער‪ ,‬דא"כ‬ ‫שאומרים בסדר ההושענות )בהושענא א‪-‬ל למושעות( הושע נא‬ ‫יהא רשאי אז לאכול חוץ לסוכה‪ ,‬דאם נצריכו לילך לסוכה הוא‬ ‫שלש שעות‪ ,‬דמי שישאר בסוכה ינצל מהמלחמה‪ ,‬כדכתיב )תה־‬ ‫מצטער בלימודו‪ ,‬ומצטער פטור מן הסוכה‪ .‬אבל פשוט שאי"ז‬ ‫לים כז‪ ,‬ה( כי יצפנני בסוכה ביום רעה יסתירני בסתר אהלו וגו'‪,‬‬ ‫שאלה כלל‪ ,‬שהרי יסוד הענין שהעמל בתורה יש לו את ההנה־‬ ‫והיינו שהיקף הסוכה בכחו להציל מיום רעה שהוא מלחמת גוג‬ ‫גה של ענני הכבוד‪ ,‬משום שהוא ממית עצמו באהלה של תורה‪,‬‬ ‫ומגוג‪ ,‬וכמו שדרשו חז"ל )ילקוט שמעוני‪ ,‬אמור רמז תרנג( דיום‬ ‫וכמו שציין בעל העקידה לדבריו לעיל מינה עיי"ש‪ ,‬עיין בעקידה‬ ‫רעה קאי על לעתיד לבא שעתידין אומות העולם להכנס על ארץ‬ ‫שכתב כמו שאמרנו‪ ,‬וכוונתו למה שכתב לעיל מיניה דענין הסו־‬ ‫ישראל ולעשות מלחמה עמהם‪.‬‬ ‫כה לחסות בצילו של הקב"ה‪ ,‬ע"י שפירק מעליו כל עניני העוה"ז‬ ‫ועצם הדבר כבר הביא הטור )סי' ת"צ( שבחג הסוכות תהא‬ ‫וממית עצמו באהלה של תורה‪ ,‬ולכן כשלומד תורה הרי כבר יש‬ ‫מלחמת גוג ומגוג‪ ,‬ולכן בשבת חול המועד הסוכות מפטירין‬ ‫לו סוכה‪ ,‬ונראה הביאור כנ"ל דהוי כהנהגת ענני הכבוד‪ .‬ובשעה‬ ‫מענין מלחמת גוג ומגוג עי"ש‪ ,‬אלא שהגר"א הוסיף שיהא זה‬ ‫שאוכל אינו "ממית עצמו" באהלה של תורה‪ ,‬ופשוט‪.‬‬ ‫ביום הושענא רבה במשך ג' שעות‪ ,‬ומי שיהא בתוך הסוכה ינצל‬ ‫והנה כבר הבאנו דברי הגר"א זי"ע שמלחמת גוג ומגוג תהיה‬ ‫ממלחמה זו‪.‬‬ ‫בסוכות ביום הושענא רבה במשך שלש שעות‪ ,‬ומי שיהא בסוכה‬ ‫ונראה דכח זה נובע מענני כבוד‪ ,‬שהיו מגינים ומצילים מחיצים‬ ‫ינצל ממלחמת גוג ומגוג כדכתיב )תהלים כז‪ ,‬ה( כי יצפנני בסוכה‬ ‫ובליסטראות שהיו המצרים זורקים על ישראל‪ ,‬וכיון שהסוכה‬ ‫ביום רעה יסתירני בסתר אהלו וגו'‪ ,‬ונתבאר הטעם שכאשר אדם‬ ‫זכר לענני הכבוד‪ ,‬לכן גם לסוכה יש כח זה‪ .‬והיה רבינו מצטט‬ ‫יושב בסוכה יש לו ההיקף השמירה של ענני הכבוד‪ .‬ועתה אף‬ ‫בזה בשם דודו הג"ר בנימין ביינוש זצ"ל שאמר שהרי הסוכה‬ ‫נצרף דברי בעל העקידה והתרגומים דמי ששקוע בלימוד התורה‬ ‫אינה צריכה מחיצות שלמות ואטומות‪ ,‬אלא היא נכשרת בצורת‬ ‫בעיון כמוהו כהיקף ענני כבוד‪ ,‬נמצא דגם מי שילמד תורה באותה‬ ‫הפתח‪ ,‬ובדופן שלישית טפח‪ ,‬וכן יש בסוכה לבוד‪ ,‬וגוד אסיק‪,‬‬ ‫שעה ינצל ממלחמת גוג ומגוג‪ ,‬שהוא ג"כ זוכה להיקף ושמירה של‬ ‫וגוד אחית‪ ,‬ופי תקרה וכו'‪ ,‬וא"כ איך הסוכה תגן בשעת המלחמה‪,‬‬ ‫ענני הכבוד‪ ,‬וכל זה דוקא בלימוד בעיון שהיא גופא סוכה היא‪,‬‬ ‫ובפרט בזמנינו שיש נשק כימי‪ ,‬ונשק אטומי וכו'‪ ,‬אלא אמר רבי‬ ‫אבל לימוד בבקיאות אין זה בחינה של סוכה וענני הכבוד‪.‬‬ ‫בייניש שמזה מוכח שצורת הפתח ולבוד וכו' נחשב כסתום ממש‪,‬‬ ‫)משולחן רא"ב זצוק"ל(‬ ‫ומציאות המחיצה הסתומה בכח דין ההלכה‪ ,‬אינו פחות סתום‬ ‫מהנראה לעיני בשר‪ ,‬ושום דבר שבעולם לא יכול לחדור לסוכה‬ ‫הנהגת ענני הכבוד לדורות‬ ‫)וכלשון רבינו‪ :‬פארמאכט אין גאנצן‪ ,‬כמו "חדר אטום"(‪.‬‬ ‫הנה חג הסוכות נקבע כזכר לענני הכבוד‪ ,‬כמו שאמרה תורה‬ ‫ויש להוסיף בזה‪ ,‬דהסוכה לא רק שהיא זכר לענני הכבוד‪ ,‬אלא‬ ‫למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי‬ ‫הסוכה עצמה מהווה את המציאות של ענני הכבוד‪ ,‬דהנה אנו‬ ‫אותם מארץ מצרים וגו'‪ ,‬וכמבואר בחז"ל )סוכה יא‪ ,‬ב‪ ,‬ובתו"כ‬ ‫מוצאים שענני הכבוד לא היו רק לפי צורך שעה במדבר‪ ,‬אלא‬ ‫אמור כג‪ ,‬מז( דקאי על ענני הכבוד‪.‬‬ ‫יש לנו את מעלתם לדורות‪ ,‬וכמו שמצאנו בפרשת וזאת הברכה‬ ‫והב"ח ריש הלכות סוכה )סימן תרכה( הקשה מה נשתנה נס‬ ‫בפסוק )דברים לג‪ ,‬ג( אף חובב עמים כל קדושיו בידיך והם תכו‬ ‫ענני הכבוד שהתורה קבעה חג הסוכות זכר לנס זה יותר משאר‬ ‫לרגליך ישא מדברותיך‪ ,‬ובתרגום יונתן )שם( וכד אינון נטרין מצ־‬ ‫הנסים והחסדים שנעשו לאבותינו במדבר‪ ,‬והלא כמה מעלות טו־‬ ‫וותא דאורייתא‪ ,‬מדברין לרגל ענני יקרך נייחין ושריין כמין פיסא‬ ‫בות למקום עלינו כגון בארה של מרים וירידת המן ועוד‪ ,‬ועי"ש‬ ‫דבר עכ"ל‪ ,‬והפירוש שכאשר שומרים תורה ומצוות יש להם את‬ ‫שתירץ שזה היה הנס הראשון במדבר מיד בצאתם ממצרים‪.‬‬ ‫ההנהגה והשמירה של ענני הכבוד‪.‬‬ ‫וכבר עמד בזה גם האלשיך )ויקרא כג‪ ,‬לג‪-‬ד(‪.‬‬ ‫ובתרגום ירושלמי )שם( כתב שפסוק זה הולך על חביבות עם‬ ‫והנראה בזה‪ ,‬דהנה הגר"ח מוואלז'ין מסר בשם הגר"א זי"ע שמ־‬ ‫‪3‬‬ ‫דסד"א דקיומו תלוי בחיובו‪ ,‬וכשאין חיוב אין קיום‪ ,‬קמ"ל‪.‬‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫]והנה אם נבאר בכונת דין זה שהוא משום ביטול מצוה‬ ‫ועל כן יש להחמיר‪ ,‬העיר חכ"א שיחי' דלכאורה כל זה הוא‬ ‫כמה דינים בדיני סיכוך וישיבת סוכה‬ ‫רק במי שיש לו סוכה דבכה"ג איכא למימר שלא ישתה‬ ‫חוץ לסוכה אפילו מים‪ ,‬אבל במי שאין לו סוכה לכוארה לא‬ ‫א( איתא בשו"ע סי' תרל"א סע' ג' דרך הסיכוך להיות קל‬ ‫שיך לומר הכי ואין בו ביטול מצוה ובכה"ג אין ענין להדר‬ ‫כדי שיראו ממנו הכוכבים הגדולים‪ ,‬היתה מעובה כמין בית‬ ‫בזה‪ .‬ואמר לו רבנו זצוק"ל דמדברי הרמב"ם לא משמע‬ ‫אע"פ שאין הכוכבים נראים מתוכה כשרה‪ .‬מרן זיע"א היה‬ ‫כדבריו אלא משמע דהחומרא היא שלא לשתות כלל חוץ‬ ‫מניח הרבה סכך‪ ,‬והיה נכנס לסוכה הרבה פעמים ומעורר‬ ‫לסוכה והיינו בכל גווני[‪.‬‬ ‫שכאן צריכים להוסיף עוד סכך או שכאן יש חור ויש לשים‬ ‫והנה רש"י בריש פרק הישן כתב 'ועיקר ישיבת הסוכה‬ ‫סכך‪ ,‬והיה מסתכל בפינה אחת של הסוכה לראות אם רואה‬ ‫אכילה שתיה ושינה'‪ ,‬וצ"ע שהרי אין חיבו שתייה בסוכה‪.‬‬ ‫משם כוכבים‪.‬‬ ‫ואולי כונתו לשתיית יין דהוי קביעות יותר מסתם שתייה‬ ‫כשנכנסו אליו כמה מאנשי ירושלים והעירו על הנהגתו‬ ‫ולהכי בעי סוכה‪.‬‬ ‫שהרי צריכים לראות את הכוכבים‪ ,‬והשיב שבפינה אפשר‬ ‫במשנה ברורה תרל"ט ס"ק י"ג ובשעה"צ שם נקט דש־‬ ‫לראות כוכבים‪ ,‬ואח"כ מצאתי שכך הוא להדיא במהרי"ל‬ ‫תייה תוך הסעודה חשיב קבע וצריכה להיות בסוכה‬ ‫]והובא בדרכ"מ[‪.‬‬ ‫]יעויי"ש לענין איזה משקין[‪ ,‬אבל מרן הגר"ח זיע"א חלק‬ ‫ופ"א החרקוב'ער רב שאל את מרן זיע"א על כך‪ ,‬והשיב‬ ‫על דבריו ואחז שגם תוך הסעודה אפשר לשתות חוץ לסו־‬ ‫מרן דחמתה מרובה מצילתה יש לדון בכל מקום בסוכה‬ ‫כה‪ ,‬וכך הורה לאחרים‪.‬‬ ‫בפנ"ע עכ"ד‪ .‬אולם הדברים צריכים ביאור שהרי במקום‬ ‫ד( איתא בתוספתא מעשה רב דכשהגר"א היה בבית‬ ‫חמה תמיד יש חמה ובמקום צל הוא צל וא"כ במקום חמה‬ ‫האסורים בסוכות התאמץ בכל כוחו ורץ ממקום למקום‬ ‫לעולם נימא דהוי חמתה מרובה‪ ,‬והאיך אפשר לומר דדינינן‬ ‫והחזיק בריסי עיניו ועשה כל התחבולות כדי שלא לישן‬ ‫כל מקום בפנ"ע‪.‬‬ ‫חוץ לסוכה אפילו שינת עראי עד שהושיבוהו בסוכה ע"כ‪.‬‬ ‫ב( לענין הנידון אם צריכים שולחן בסוכה ]עיין בשו"ע‬ ‫והכונה בזה היא דאע"ג דמצטער פטור מן הסוכה הוא היה‬ ‫סי' תר"מ דבעינן סוכה הראויה לכל מילי‪ ,‬ויעויי"ש במ"ב‬ ‫רץ ממקום למקום גופא כדי שלא יהיה בכלל דין מצטער‬ ‫ס"ק כ"ז בזה[‪ ,‬בחו"ל לא ישנו בסוכה ולכן לא ראו ודקדקו‬ ‫שפטור‪.‬‬ ‫אם הקפידו בזה או לא‪ .‬אבל כאן בא"י לפני שאחי התחתנו‬ ‫ה( בגמ' סוכה דף כ"ח ב' כל שבעת הימים אדם עושה‬ ‫לא היה מקום בסוכה לכל המיטות וגם לשולחן‪ ,‬ולכן היו‬ ‫סוכתו קבע וביתו עראי כיצד וכו' אוכל ושותה ומטייל‬ ‫מוציאים את השולחן כדי להכניס עוד מיטות‪ ,‬ומרן זיע"א‬ ‫בסוכה‪ .‬הנה מה שכתוב ומטייל בסוכה כמו שעושה בביתו‬ ‫ראה ולא אמר בזה מידי‪.‬‬ ‫אין פירושו שהולך דרך טיול שם דהא גם בביתו אינו עושה‬ ‫ואולם יש לשון בפרדס הגדול )הל' תפילין סי' ל"ט( דבר־‬ ‫כן‪ ,‬אלא הכונה היא 'צו פארברענגן'‪ ,‬וכן מצינו בתשעה באב‬ ‫כת לישב בסוכה לא נקבע על ישיבת עראי אלא על ישיבה‬ ‫הלשון הזה וגם שם הכונה הוא כנ"ל‪ ,‬וכך מבואר בפוסקים‪.‬‬ ‫בשולחן ומיטה‪ ,‬דמשמע מלשונו שצריכים שולחן‪] .‬והעיר‬ ‫ו( בשו"ע תרל"ה סע' א' סוכה אף על פי שלא נעשית‬ ‫א' לרבנו זצוק"ל דלפי דברי הפרדס גם בשעת אכילה ניבעי‬ ‫לשם מצוה כשרה והוא שתהיה עשויה לצל‪ .‬ומרן זיע"א‬ ‫מיטה‪ ,‬ואמר רבנו זצוק"ל שזו הערה טובה[‪.‬‬ ‫היה אומר שבמשך כל זמן הסיכוך יאמרו שהוא לשם צל‪,‬‬ ‫ג( בשו"ע תרל"ט סע' ב' ומותר לשתות מים ויין וכו' חוץ‬ ‫ושאלתי את מרן זיע"א על כך שהרי דין זה הוא דין כוונה‬ ‫לסוכה ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו‬ ‫וא"כ למה לא סגי במחשבה דאטו איכא בזה דין דיבור‬ ‫מים הרי זה משובח‪ ,‬וכ"כ הרמב"ם בהל' סוכה פ"ו ה"ו‪.‬‬ ‫דוקא‪.‬‬ ‫מרן זיע"א לא היה מקפיד לשתות מים או לשתות תה‬ ‫והשיב מרן זיע"א‪ ,‬כן‪ ,‬כן‪ ,‬צריכים להגיד בפה דוקא‪ ,‬כי אם‬ ‫בסוכה דוקא כיון דאינו דין אלא הנהגה שמשובח‪ ,‬וכל פעם‬ ‫אומרים בפה אז יודעים שככה חושבים אבל אם רק סומ־‬ ‫שביקש לשתות תה היה אומר האם להביאו לסוכה או לא‪.‬‬ ‫כים על זה שחושבים‪ ,‬כבר א"א לדעת על מה הוא חושב‪.‬‬ ‫ומרן זיע"א ביאר בדין זה דהמצוה מן המובחר הויא לש־‬ ‫ובאמת מצינו גם לענין אזכרות בכתיבת ס"ת דאיתא‬ ‫תות בסוכה‪ ,‬אבל אין מצוה מן המובחר שלא לשתות חוץ‬ ‫בשו"ע יו"ד סי' רע"ד דכשמתחיל לכתוב יאמר הריני כותב‬ ‫לסוכה‪ ,‬דאם שותה חוץ לסוכה לאו כלום עביד ואילו אם‬ ‫לשם ס"ת‪ ,‬וצ"ע איזה דין דיבור איכא בזה ולמה לא סגי‬ ‫שותה בסוכה אית ליה קיום מצוה‪ ,‬וזהו הכונה שהמחמיר‬ ‫במחשבה ]ועיין בדברי הגר"ח בספרו הל' תפילין ובמש"נ‬ ‫שלא לשתות חוץ לסוכה הרי"ז משובח כי עי"ז יש לו עוד‬ ‫בשיעורי רבנו מאיר הלוי על זבחים ודף ב‪ :‬עמ' מ"ד בכל‬ ‫מצוה של שתייה בסוכה אבל לא שייך בזה חומרא שלא‬ ‫כונה לשמה[‪.‬‬ ‫לשתות חוץ לסוכה ואין בה צד ביטול מצוה‪.‬‬ ‫)מאורות רבינו מאיר הלוי(‬ ‫ושאל א' שיחי' דלפי"ז נתחדש בדין זה רק שיש קיום‬ ‫מצוה בסוכה ומאי אשמעינן בכך‪ .‬והשיב רבנו זצוק"ל‬ ‫‪4‬‬ ‫ישראל "דאף על גב דמייתי עליהון יסורין סגיין לא נייחין ולא‬ ‫הנהגת מרן הגרי"ז בעניין סכך הסוכה‬ ‫שדרכין מן אולפן אורייתא והא אנון מדברין ואתיין לרגל עננוי‬ ‫מנהגו של מרן זצ"ל הי' לכסות את הסוכה ברבוי סכך עד‬ ‫ונטלין ושריין על פום דבירוי' עכ"ל‪ .‬ומבואר כנ"ל שכשלומדים‬ ‫שנעשה כיסוי עבה‪ ,‬ואחד מהטעמים בזה היה כפי שמובא‬ ‫תורה עם יסורים הרי זה עצמו מהווה את השמירה של ענני הכ־‬ ‫אף על הגר"ח מוולאז'ין הי' רגיל לעשות כן משום הקור‪,‬‬ ‫בוד‪ ,‬וזו הנהגה לדורות‪.‬‬ ‫דהיינו שכדי שלא יהא מצטער מחמת הקור הקפיד לכ־‬ ‫ויסוד זה אנו רואים גם ברש"י ריש שיר השירים )א‪ ,‬ד( על‬ ‫סותו בכיסוי עבה‪ .‬ומרן אמר שאף דבמשנה )סוכה פ"ב‬ ‫הפסוק משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו וגו'‪ ,‬וז"ל רש"י‪,‬‬ ‫מ"ב( מבו' דבעינן שיהא יכול לראות מסוכתו את הכוכבים‪,‬‬ ‫ולפי דוגמתו הם מזכירים לפניו חסד נעורים אהבת כלולות‬ ‫מ"מ לזה לא בעינן דבכל חלק וחלק מהסוכה יוכלו לראות‬ ‫לכתם אחריו במדבר וכו' והם הלכו אחריו‪ ,‬והוא הביאם לתוך‬ ‫את הכוכבים אלא סגי אפי' אם בפינה אחת בסוכה רואים‬ ‫חדרי היקף ענניו עכ"ל‪ ,‬ומבואר ברש"י שבני ישראל זכו לענני‬ ‫כוכבים‪.‬‬ ‫הכבוד בשביל לכתך אחרי במדבר‪] .‬והנה איתא בגמ' )ב"מ פו‪,‬‬ ‫עוד טעם שהרבה מרן בסכך הוא משום דנקט דבעינן‬ ‫ב( שלענני הכבוד זכו בזכותו של אברהם ]בשכר והוא עומד‬ ‫בכל חלק וחלק מהסוכה שיהא צלתו מרובה מחמתו ולא‬ ‫עליהם[‪ ,‬ומאידך מצאנו בגמרא )תענית ט‪ ,‬א( שהיו בזכותו של‬ ‫סגי אם בצירוף כל הסכך יחד הוא כן‪.‬‬ ‫אהרן‪ ,‬וכתב המהרש"א )ב"מ שם( דבזכות אברהם לא היו זוכין‬ ‫)אמרי מרן ר"מ הלוי(‬ ‫בהן אלא לפי שעה אבל בזכות משה ואהרן ומרים היו נמשכין‬ ‫המן והענן והבאר כך זמן רב מ' שנה ולכך כשמת אהרן נסתלק‬ ‫הענן‪ ,‬והנה כאן מבואר ברש"י דבתרווייהו נמי לא סגי‪ ,‬וצריך גם‬ ‫שלכלל ישראל עצמם יהא זכות‪ ,‬וזהו לכתך אחרי במדבר[‪.‬‬ ‫לד‪ ,‬י( שכתב שענני כבוד הראשונים היו רק לנביאים שבישראל‬ ‫ואחר כך ממשיך רש"י שם ומוסיף וז"ל עודם היום גלים וש־‬ ‫ורק לשעתו עד הגיעם לים‪ ,‬משא"כ ענני כבוד השניים היו לכלל‬ ‫מחים בו אף לפי עניים וצרתם‪ ,‬ומשתעשעים בתורה‪ ,‬ושם מז־‬ ‫ישראל כולו ולצורך השראת השכינה בתוכם‪ ,‬ולפ"ז אתי שפיר‬ ‫כירים דודיו מיין ומישור אהבתם אותו עכ"ל‪ ,‬ונראה שענין זה‬ ‫מה שנקבע החג רק לזכר השניים‪ ,‬שבהם היתה שייכות לכל כלל‬ ‫הוא המשך לענני הכבוד וכמבואר בתרגום הנ"ל שעל ידי שיגעים‬ ‫ישראל והיה בזה דרגה אחרת של ריצוי והשראת השכינה‪ ,‬ומע־‬ ‫בתורה מתוך צער זוכים להנהגת ענני הכבוד‪ .‬וכמו שזכו אז במ־‬ ‫תה מיושב היטב גם קושית הב"ח ששאר נסים שנעשו לישראל‬ ‫דבר מכח המסי"נ של לכתך אחרי במדבר‪.‬‬ ‫במדבר לא עדיפי מנס ענני כבוד הראשונים‪ ,‬ודוק‪.‬‬ ‫)משולחן רא"ב זצוק"ל(‬ ‫ועצם הדברים שסוכה אינו רק זכר לנס ענני הכבוד אלא זה‬ ‫הנהגה שנמשכת לדורות‪ ,‬מבואר כבר ברמח"ל )דרך ד' ח"ד פ"ח(‬ ‫זה לשונו‪ :‬כי הנה ענני הכבוד שהקיף הקב"ה את ישראל מלבד‬ ‫מקור הניגון "עולם הבא איז א גוטע זאך"‬ ‫תועלתם בגשמיות שהיה לסכך עליהם ולהגן בעדם‪ ,‬עוד היתה‬ ‫]תשע"א[‬ ‫תולדה גדולה נולדת מהם בדרכי הרוחניות‪ ,‬והוא כמו שע"י הע־‬ ‫אומרים בשם הג"ר יעקב קמנצקי זצ"ל דבשנת פטירת הגר"א‬ ‫ננים ההם היו נמצאים ישראל מובדלים לבדם ונשואים מן הארץ‪,‬‬ ‫]בי"ט תשרי תקנ"ח[ נתאבלו ונתעצבו כל גדולי ווילנא‪ ,‬וכשהגיע‬ ‫כן היה נמשך להם מציאות הארה המשכנת אותם לבד נבדלים‬ ‫שמחת התורה לא היו יכולים כלל לשמוח‪ ,‬ועמד הגר"ח מוולאזין‬ ‫מכל העמים ‪ ...‬להגיעם אל המעלה העליונה הראויה להם‪ ,‬ונמ־‬ ‫]במקום שהי'[ ואמר דאיפה יושב אדמו"ר עכשיו‪ ,‬ודאי כמש"א‬ ‫שכת תולדתו זאת לכל אחד מישראל לדור דורים‪ ,‬שאמנם אור‬ ‫חז"ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשם ונהנים מזיו השכינה‪,‬‬ ‫קדושה נמשך מלפניו ית' ומקיף כל צדיק מישראל ‪ ...‬ומתחדש‬ ‫והנה אילו יצוייר שיתנו לו אפשרות לחזור לעולם הזה לכמה‬ ‫דבר זה בישראל ע"י הסוכה‪ ,‬ע"ש‪ .‬והשתא מבואר היטב שהסו־‬ ‫דקות ודאי הי' חוזר‪ ,‬שהרי אמרו חז"ל יפה שעה א' של תשובה‬ ‫כה שומרת מפני כח המזיקים כמו ענני הכבוד בשעתם‪.‬‬ ‫ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא‪ .‬והרי אנו כן‬ ‫ומעתה ניחא היטב קושיית הב"ח‪ ,‬שרק זכר לענני כבוד קבעה‬ ‫יש לנו האפשרות לקיים מצות ה' וא"כ איך לא נשמוח‪ ,‬וחיברו‬ ‫התורה חג הסוכות‪ ,‬שאין הענין רק זכר לנס‪ ,‬אלא שהנהגה זו‬ ‫אז אותו ניגון ד"עולם הבא איז א גוטע זאך לערנען תורה איז א‬ ‫באמת קיימת לדורות‪ ,‬משא"כ שאר ניסים עיקרם היה לאותה‬ ‫בעסער זאך כו'"‪.‬‬ ‫שעה לפי הצורך ]וכלשון הרמב"ם )פ"ה מיסודי התורה(‪ ,‬כל‬ ‫)הארות והערות(‬ ‫האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאן צמאו בקע להם‬ ‫את האבן צרכנו למזון הוריד לנו את המן[‪.‬‬ ‫ויש להוסיף עוד בזה‪ ,‬דהנה הגר"א )בפירושו לשיר השירים א‪,‬‬ ‫כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ]כג‪ ,‬מב[‬ ‫ד( ביאר דהטעם שעושים סוכות בתשרי ולא בניסן‪ ,‬כיון שענני‬ ‫כבוד הראשונים בטלו בחטא העגל‪ ,‬וחזרו בט"ו תשרי בתחילת‬ ‫הרשב"ם כותב‪ :‬אפילו אותן שיש להם בתים‪ ,‬ישבו בסוכות‪.‬‬ ‫הקמת המשכן ]ויבואר בדבריו להלן[‪ ,‬וכבר עמדו בזה מאי עדי־‬ ‫ותמהו עליו רבים‪ ,‬וכי היה עולה על הדעת לומר שמי שאין לו‬ ‫פותא של ענני כבוד שניים מראשונים‪ ,‬שנצטוינו לעשות זכר רק‬ ‫בית חייב בסוכה‪ ,‬ומי שיש לו בית יפטר מסוכה?‬ ‫להני השניים‪ ,‬ואי משום שהראשונים לא נתקיימו בידם‪ ,‬הרי גם‬ ‫ומתרץ בשו"ת "שם משמעון" להגאון רבי שמעון פאלאק‬ ‫ענני כבוד שניים סוף סוף נתבטלו במיתתו של אהרן‪ ,‬ובפשוטו‬ ‫זצ"ל‪ :‬שמכיון שאמרו ]סוכה כו‪ [.‬שהעוסק במצוה פטור מן המ־‬ ‫צ"ל דמ"מ הראשונים נתבטלו מפני חטא העגל‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫צוה‪ ,‬ואין לנו עוסק במצוה יותר ממי שדר בבית עם מזוזה שהיא‬ ‫אכן י"ל עפ"ד הגר"א באדרת אליהו פרשת כי תשא )שמות‬ ‫‪5‬‬ ‫יתום מאביו‪ ,‬ולא הצליח לכלוא בקרבו את תמיהתו‪ ,‬דלק הנער‬ ‫מצות עשה השווה בכל‪ ,‬וא"כ איך יעזוב את מצות מזוזה בשביל‬ ‫אחרי רבי אריה‪ ,‬וכשפגשו אמר‪" :‬יסלח לי מר על חוצפתי‪ ,‬אולם‬ ‫מצות סוכה שאינה שווה בכל ויתבטלו על ידה ממצות המזוזה‪,‬‬ ‫תורה היא וללמוד אני צריך‪ .‬מבקש אני להבין‪ ,‬מדוע האחרים‬ ‫כיון שסוכת החג הרי פטורה מן המזוזה‪ .‬וביותר – שאף ביתו‬ ‫עומדים בחנות שעה ארוכה ובוחנים את האתרוג מכל צדדיו‪,‬‬ ‫יפטר ממזוזה‪ ,‬כיוון שמזוזה חובת הדר‪ ,‬א"כ בשעה שיוצא מבי־‬ ‫ואילו אתה נטלת את האתרוג מידיו של מוכר הספרים‪ ,‬ואף לא‬ ‫תו לסוכתו נפטר הבית ממזוזה שהרי בשבעת ימי החג נעשה‬ ‫בדקת אותו לרגע אחד"? חייך רבי אריה וענה לנער בטוב לב‪,‬‬ ‫הבית ארעי ]ולא עדיף ממי שיוצא לדרך שביתו נפטר ממזוזה‪,‬‬ ‫אחר שהתעניין בשלומו ובשלום אמו האלמנה‪" :‬בשתי מצוות‬ ‫יעויין בשדי חמד מערכת מ' כלל קכ"ז[‪ ,‬וע"ז קמ"ל ש'כל האזרח‬ ‫בלבד‪ ,‬נצטוינו מן התורה לנהוג בהן הידור‪ .‬אחת היא מצות את־‬ ‫בישראל ישבו בסוכות'‪ ,‬ואף מי שיש לו בית מחוייב עכ"פ לישב‬ ‫רוג‪ ,‬שנאמר בה 'פרי עץ הדר'‪ ,‬והשניה היא מצות הידור זקנים‪,‬‬ ‫בסוכה‪.‬‬ ‫שנאמר 'והדרת פני זקן'‪ .‬רוב הבריות מהדרים באחת מהן‪ ,‬במ־‬ ‫והוסיף שם חידוש גדול‪ :‬שבאמת לאותן השיטות בשדי חמד‬ ‫צות אתרוג‪ ,‬ואילו אני הקטן‪ ,‬בחרתי במצוה האחרת"‪ ,‬ובסיימו‪,‬‬ ‫שמי שיוצא לדרך מחוייב אחר כך כשחוזר לביתו לקבוע את‬ ‫פנה אליו רבי אריה והתנצל בפני הנער הצעיר‪ ,‬על שאינו מתעכב‬ ‫המזוזה מחדש משום תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬והיה מן הראוי גם‬ ‫עמו מעט יותר‪ ,‬שכן ממהר הוא לדרכו אל מושב הזקנים שבכני־‬ ‫כשחוזר מהסוכה לביתו לקבוע מחדש את המזוזה בביתו‪ .‬וסיים‪:‬‬ ‫סה לירושלים‪ ,‬כדי לבקר שם חולה ערירי שאין מי שיסעד אותו‪.‬‬ ‫"והוא דבר חדש ומחודש שלא נתעורר עליו עוד שום אדם עד‬ ‫"ועכשיו אגלה לך סוד כמוס"‪ ,‬אמר לנער היתום‪" ,‬כי לאותו‬ ‫הנה"‪.‬‬ ‫איש גלמוד שאני הולך לבקר‪ ,‬שילם אביך המנוח מכיסו את‬ ‫)אסיפת אמרי"ם(‬ ‫הוצאות רכישת שיניו התותבות‪ ,‬ומעולם לא סיפר את הדבר‬ ‫לאיש"‪.‬‬ ‫כל האזרח בישראל ישבו בסוכות‬ ‫)אסיפת אמרי"ם(‬ ‫בגמרא ]כח‪ [:‬דבא לרבות את הגרים‪ .‬והקשו התוס' ]ד"ה לר־‬ ‫בות[ מדוע צריך קרא לרבות את הגר‪ ,‬והרי הגר דינו כיהודי‬ ‫מצות ד' המינים‬ ‫לכל דבר וחייב בכל התורה כולה‪ ,‬ומה היה הו"א בלא הדרשה‬ ‫לכם משלכם – חביבות המצוות‬ ‫המיוחדת שייפטר ממצות סוכה?‬ ‫בגמרא ]סוכה מא‪ :[:‬לכם – משלכם וכו'‪ ,‬ומעשה ברבן גמליאל‬ ‫ומפרש ב"אור תורה"‪ :‬שהנה הרי הסוכה היא זכר לענני הכ־‬ ‫ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא‪ ,‬שהיו באין בס־‬ ‫בוד שישבו בהם ישראל במדבר‪ ,‬ואיתא בזוה"ק ]כי תשא קצא‪[:‬‬ ‫פינה‪ ,‬ולא היה לולב אלא לרבן גמליאל בלבד‪ ,‬שלקחו באלף‬ ‫שהענני כבוד לא כיסו על הגרים במדבר אלא רק על בני ישראל‪,‬‬ ‫זוז וכו'‪ .‬למה לי למימר שלקחו באלף זוז‪ ,‬להודיעך כמה מצוות‬ ‫ומעתה שפיר דהו"א שיפטרו ממצות סוכה מפני שהם הרי לא‬ ‫חביבות עליהן‪.‬‬ ‫היו בענני הכבוד‪ ,‬קמ"ל שאף הם חייבים‪.‬‬ ‫שואל ה"שפת אמת" ]עהש"ס[‪ :‬לכאורה איך ראינו כמה מצוות‬ ‫ונראה לפרש זאת בלשון המקרא‪ ,‬והכי פירושו‪' :‬כל האזרח בי־‬ ‫חביבות עליהם‪ ,‬והרי מן הדין חייב לתת על כל פנים עישור נכ־‬ ‫שראל ישבו בסוכות' – ומלשון 'כל האזרח' – מרבים אף גר‪ ,‬וקשה‬ ‫סיו עבור מצות עשה?‬ ‫מדוע צריך ריבוי מיוחד לגר‪ ,‬תיפוק ליה שדינו ככל יהודי‪ ,‬ולזה‬ ‫ומיישב‪ :‬יש לומר שלא היה ]הלולב[ כל כך ביוקר‪ ,‬רק שנתן‬ ‫ממשיך הכתוב שלפיכך נצרכת דרשה מיוחדת לגר‪ ,‬מפני שה־‬ ‫רבן גמליאל מטוב לבו אלף זהובים‪ ,‬כמו שראינו באנשים גדולים‬ ‫טעם שנצטוו על הסוכה הוא 'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות‬ ‫שנתנו בעבור המצות ככל שביקש המוכר‪ ,‬ואף רבן גמליאל נתן‬ ‫הושבתי את בני ישראל' – דהיינו את בנ"י דוקא ולא את הגרים‪,‬‬ ‫מעצמו סכום גדול כזה‪ .‬ועיי"ש בהמשך דבריו‪.‬‬ ‫ואם כן הו"א שמשו"ה הגר יפטר מסוכה מפני שלא היה בענני‬ ‫שואל ה"ערוך לנר"‪ :‬איך מוכח מכאן שמצוות חביבות על‬ ‫הכבוד‪ ,‬קמ"ל קרא 'כל האזרח' – לרבות את הגרים‪.‬‬ ‫כולם‪ ,‬בו בזמן שרק רבן גמליאל הוזיל מכיסו אלף זוז למצות‬ ‫)אסיפת אמרי"ם(‬ ‫לולב?‬ ‫ועוד יש להבין‪ ,‬מדוע הוצרך רבן גמליאל לפזר סכום כזה גדול‬ ‫כ"אלף זוז" לצורך לולב‪ ,‬וכי לא היו מצויים לולבים יותר זולים‬ ‫מהות ההידור‬ ‫בשוק?‬ ‫סמוך לחג הסוכות‪ ,‬נכנס רבי אריה לוין זצ"ל אל חנות הספרים‬ ‫אולם‪ ,‬מסביר ה"ערוך לנר" זצ"ל‪ :‬מזה נראה בעליל שבאותו‬ ‫הותיקה "האור" של רבי אברהם רובינשטיין‪ ,‬בשכונת מאה שע־‬ ‫מעמד היו הרבה אנשים שרצו לקנות את הלולב‪ ,‬וכל אחד מהם‬ ‫רים בירושלים‪ ,‬שהמתה אותה שעה מקונים רבים שבאו לבחור‬ ‫הוסיף על מחירו עד הסכום‪ :‬תשע מאות תשעים ותשע זוז‪ .‬מרוב‬ ‫לעצמם אתרוג נאה ובדקוהו בשבע עינים מכל עבר‪ ,‬ופנה אל‬ ‫תשוקתו לזכות באותו לולב מהודר‪ ,‬שילם רבן גמליאל עבורו‬ ‫מוכר הספרים‪ ,‬שהיה תלמיד חכם מובהק‪" .‬האם עלה בידך לה־‬ ‫אלף זוז‪ .‬נמצא שממה שלקחו רבן גמליאל באלף זוז‪ ,‬נראה עד‬ ‫כין לי אתרוג נאה"? ורבי אברהם‪ ,‬הושיט מיד את ידו אל הארגז‬ ‫כמה מצוות חביבות עליהם – על כולם‪.‬‬ ‫שמתחת לשולחנו‪ ,‬נטל משם אתרוג אחד שהיה מכורך בפק־‬ ‫)אסיפת אמרי"ם(‬ ‫עת של פשתן‪ ,‬והושיטו לרבי אריה‪ .‬נטל רבי אריה את האתרוג‬ ‫העטוף‪ ,‬הכניסו לכיסו מבלי להציך בו אף לרגע‪ ,‬ויצא מהחנות‬ ‫והשיאנו ה"א את ברכת מועדיך‪:‬‬ ‫לדרכו‪.‬‬ ‫אומר ה"תפארת שלמה" זי"ע‪ :‬והשיאנו הוא מל' נשואין שתהיה‬ ‫באותה שעה‪ ,‬עמד שם נער אחד ממכיריו של רבי אריה‪ ,‬שהיה‬ ‫‪6‬‬ ‫נפה"ח ש"א פכ"ב(‪ .‬ומה נשתנה חג הסוכות שבו נצטוינו לעשות‬ ‫הקדושה שורה עמנו מזמן המועד הזה עד המועד הבעל"ט‪ ,‬ולא‬ ‫מעשים מיוחדים עבור תיקון הבריאה?‬ ‫יפסק כמו קידושי אשה‪ ,‬דאי' בגמ' האומר לאשה היום את אשתי‬ ‫אלא למדנו מכאן שלב נוסף ברוממות הנפלאה של ימי חג‬ ‫ולמחר אי את אשתי‪ ,‬קדושת הגוף לא פקעה בכדי‪.‬‬ ‫הסוכות‪ ,‬שאין כדוגמתן בשום זמן אחר‪ .‬דהנה האדם בטבעו‬ ‫וזה ג"כ אנו מתפללים בכל המועדים "והשיאנו" שיהיה בבחינת‬ ‫קשור עם עצמו ועם צרכיו האישיים‪ ,‬ואם הוא לא עובד על עצמו‪,‬‬ ‫נישואין שלא יופסק הקדושה‪.‬‬ ‫אזי מצד הטבע החומרי שבו‪ ,‬הוא נשאר שקוע בתוך עצמו‪ ,‬וכל‬ ‫הרבי ה"פני מנחם" אמר‪ :‬לשון "והשיאנו" יש לו עוד פירושים‪,‬‬ ‫מחשבותיו ורצונותיו והתעניינותו אך ורק סביב העיסוקים הפ־‬ ‫להתרומם ולעלות גבוה‪ ,‬ורוממתנו מכל הלשונות‪' ,‬וארוממנהו'‪.‬‬ ‫רטיים שלו‪ .‬וגם כשהוא מתעניין בזולתו‪ ,‬הכל רק לצורך עצמו‪.‬‬ ‫והשיאנו הוא ג"כ מלשון השחזה וחידוד‪ ,‬משיאה ע"ג חברתה‪,‬‬ ‫ותפקידו של האדם הוא לרומם את עצמו להסתכלות יותר‬ ‫וג"כ לשון להדליק‪ ,‬משיאין משואות‪ .‬והבן‪.‬‬ ‫רחבה‪ ,‬ולהבין שהוא וזולתו אינם סותרים במציאותם זה לזה‪,‬‬ ‫ה"יסוד העבודה" זי"ע אומר‪ :‬והשיאנו מלשון משיאין משואות‬ ‫אלא אדרבה הם משלימים זה את זה‪ ,‬שהרי האדם אינו יכול לה־‬ ‫]ר"ה כ"ב[‪ ,‬שהאור של החג יבער בנו כמו להבת אש‪.‬‬ ‫תקיים לבדו‪ ,‬והוא זקוק לזולתו בין לצרכיו הגשמיים וקל וחומר‬ ‫)אסיפת אמרי"ם(‬ ‫לצרכיו הרוחניים!‬ ‫ומתוך הסתכלות רחבה זו‪ ,‬ממילא יגיע האדם לאהבת הבריות‪,‬‬ ‫שהרי הוא רואה אותם כחלק ממנו‪ ,‬והצרכים שלהם הם צרכיו‪,‬‬ ‫הרוממות של חג הסוכות – התחסדות עם הבריאה‬ ‫והרצונות שלהם הם רצונותיו‪ ,‬ודאגתו להם היא דאגתו לעצמו!‬ ‫כולה‬ ‫ויש בזה דרגות רבות‪ ,‬עד כמה האדם הצליח להרחיב את מעגל‬ ‫ההרגשות שלו ולחוש את הסובב‪ .‬יש שכולל ברגשותיו את מש־‬ ‫והנה כל מאמרי חז"ל אלו המלמדים אותנו את גודל חביבותם‬ ‫פחתו הקרובה‪ ,‬ויש את כל אחיו לדעה‪ ,‬וכן הלאה – בני עירו‪ ,‬בני‬ ‫של כלל ישראל לפני ה'‪ ,‬שהם המרכז והתכלית של כל הבריאה‪,‬‬ ‫מדינתו‪ ,‬כל כלל ישראל‪...‬‬ ‫נאמרו כלפי מצב ישראל בכל ימות השנה‪ ,‬אולם בחג הסוכות‬ ‫והנה כאן בחג הסוכות זמן שמחתנו‪ ,‬כאשר כל כלל ישראל‬ ‫מצינו הרבה יותר מזה‪ ,‬שכלל ישראל מצוּוה להקריב קרבנות‬ ‫עלו לרגל ואיש לא אמר צר לי המקום – מגודל השמחה ורחבות‬ ‫מיוחדים לתיקון כל הבריאה – שבעים פרים כנגד שבעים אומות‬ ‫הלב שהיתה שם )ראה להלן עמ' קכ(‪ ,‬כאן התרוממו כלל ישראל‬ ‫העולם‪ .‬דבר שלא מצינו דוגמתו בכל זמן אחר בשנה!‬ ‫כל כך מהצמצום החומרי‪ ,‬עד שהם כללו בעבודתם לפני ה' את‬ ‫וזה אומר דרשני‪ ,‬במה נתייחד חג הסוכות לענין זה יותר משאר‬ ‫התשוקה להצלחת כל העולם כולו ואפילו אומות העולם! שהרי‬ ‫הזמנים‪ ,‬שהרי כאמור כל מעשינו בכל השנה כולה ג"כ פועלים‬ ‫סוף סוף כולם ברואיו של מקום‪ ,‬ולכל אחד יש חלק בהשלמת‬ ‫בכל הבריאה ובכל העולמות‪ ,‬ואעפ"כ לא מצינו בשום מקום‬ ‫הבריאה ותיקונה‪.‬‬ ‫שעלינו לעשות פעולות מיוחדות לצורך כך‪ ,‬אלא אדרבה על ידי‬ ‫ועל זה הקב"ה משבח את כלל ישראל בעלייתם לרגל‪" :‬מה‬ ‫הפעולות הרגילות שאנו עושים‪ ,‬התורה שאנו לומדים‪ ,‬התפילות‬ ‫יפו פעמיך בנעלים בת נדיב" – בני אברהם אבינו שנקרא נדיב‬ ‫שאנו מתפללים‪ ,‬המצוות שאנו מקיימים‪ ,‬ממילא זה פועל את‬ ‫)סוכה מט ב(‪ ,‬שבנדיבותו תתחסד עם כל הבריאה כולה‪ .‬ואנו בניו‬ ‫התיקונים הנצרכים‪ ,‬גם מבלי שתהיה לנו שום ידיעה בזה )עי'‬ ‫הכיפורים עד שלא התענה ביום הכיפורים ‪ -‬לא עשה כלום‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫באכילתו‪ .‬מה שאין כן לגבי שחיטה‪ ,‬גם אם לא אכל לבסוף‪,‬‬ ‫מכל מקום השחיטה שינתה את מצב הבשר‪ .‬כמו כן לגבי‬ ‫טבילת כלים ‪ -‬הטבילה שינתה את מצב הכלי‪.‬‬ ‫רבים הקשו‪ :‬מדוע אין מברכים על מצות אכילה בערב יום‬ ‫תירוץ הגרי"ש אלישיב זצוק"ל‪ :‬אכילה בערב יום הכיפורים‬ ‫הכיפורים?‬ ‫הינה מצוה בפני עצמה‪ ,‬אך הואיל והיא הכנה למצות התענית‬ ‫הנצי"ב‪ ,‬בספרו "העמק שאלה" )פרשת וזאת הברכה( תירץ‬ ‫ביום הכיפורים עצמו‪ ,‬הרי היא נחשבת כביכול ל"טפילה" למ־‬ ‫על כך‪ ,‬כי מצות אכילה בערב יום הכיפורים אינה אלא הכנה‬ ‫צוה "העיקרית"‪ ,‬ולכן לא יברך עליה‪.‬‬ ‫לקראת תענית יום הכיפורים‪ ,‬ולא תיקנו חכמים ברכה אלא‬ ‫מה שאין כן בשחיטת בהמה על מנת לאוכלה‪ ,‬ובטבילת‬ ‫על גוף המצוה ולא על ההכנה למצוה‪.‬‬ ‫כלים על מנת שיוכל להשתמש בהם‪ ,‬הרי אין מצוה באכילת‬ ‫קשה‪ :‬מדוע אם כן נתקנה ברכה על מצות שחיטה‪ ,‬והלא‬ ‫הבהמה ולא בשימוש בכלים‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬ציוונו התורה וחז"ל‬ ‫אין מצוה לשחוט‪ ,‬אלא שאם רוצים לאכול צריך להתיר את‬ ‫להקדישם מצות שחיטה ומצות טבילת כלים לפני שימושינו‬ ‫הבהמה באכילה על ידי השחיטה‪ ,‬ונמצא כי השחיטה אינה גוף‬ ‫הגשמיים‪ .‬א"כ בכי האי גוונא לא מסתבר לומר שהמצוה "טפי־‬ ‫המצוה אלא הכנה לאכילה בלבד?‬ ‫לה" לשימוש ה"עיקרי" והוא השימוש הגשמי‪ .‬אלא זה ברור‬ ‫כמו כן קשה‪ :‬מדוע נתקנה ברכה על טבילת כלים‪ ,‬הלא אין‬ ‫שבכי האי גוונא המצוה עומדת בפני עצמה והיא ה"עיקר" לע־‬ ‫כל מצוה לטבול כלים‪ ,‬אלא שאם רוצים להשתמש בכלים‬ ‫נין ברכה‪ ,‬ולכן יברך גם על השחיטה וגם על טבילת כלים‪..‬‬ ‫צריך לטובלם‪ ,‬ונמצא כי הטבילה אינה גוף המצוה אלא הכנה‬ ‫)מרפסין איגרי(‬ ‫בלבד?‬ ‫תירוץ הגרי"מ פיינשטיין והגרח"פ שיינברג זצוק"ל‪ :‬לגבי יום‬ ‫‪7‬‬ ‫שעה מכוונים בזה‪ ,‬על שעת נעילת החג‪ ,‬דאותה שעה מבקשים‬ ‫ממשיכי דרכו‪ ,‬יש בנו גם כן את הכח לצאת מהצמצום הפרטי‬ ‫מהקב"ה להטעיננו בברכת מועדיך‪.‬‬ ‫שאנו שרויים בו‪ ,‬ולראות את עצמנו יותר גדולים‪ ,‬יותר מרוממים‪,‬‬ ‫ושמעתי מהג"ר דן סגל שליט"א ]בנעילת החג תשס"ו[ דהכ־‬ ‫עד כדי תשוקה עזה להיטיב עם כל הנבראים!‬ ‫וונה של נעילת החג אינו שרוצים לנעול ולסגור את החג‪ ,‬אלא‬ ‫)עבודת ימי הסוכות(‬ ‫דצריכים לעשות סיכום על החג ולהבהיר את החג שנדע עם מה‬ ‫אנחנו יוצאים מהחג‪ ,‬וכמו שעושים סיכום מהסוגיא שיהי' ברור‬ ‫לנו מה יוצא מהסוגיא‪ .‬ונראה דבחג הסוכות עיקר הברכת מו־‬ ‫בגודל מצות ישיבת סוכה ]בדברי יסוד ושורש‬ ‫עדיך הוא ענין של עבודת ה' בשמחה‪ ,‬שזהו עיקר עבודת היום‪.‬‬ ‫העבודה‪ ,‬מהג"ר דן סגל ומהגרמ"ד שליט"א[‬ ‫והנה היום השביעי של סוכות הוא הושענא רבא‪ ,‬שהוא יום‬ ‫גדול מאד‪ ,‬וכמו שידוע שהח"ס בשמח"ת האחרון של חייו לא הי'‬ ‫ע' יסוד ושורש העבודה שער האיתון ריש פ' יב שכ' דכל רגע‬ ‫מרקד באותה שמחה‪ ,‬ושאלו ע"ז והשיב להם דבר"ה ויוה"כ עבר‬ ‫שאדם שוהה חוץ לסוכה בלתי הכרחי עובר במ"ע‪ ,‬וכ' שם "ולה־‬ ‫זכאי אך בהוש"ר נזרק מספר החיים‪ .‬ומבו' דהוש"ר הוא יום כ"כ‬ ‫משיל דבר זה אם צריך לשתי' ומוכרח לצאת מן הסוכה לבית‬ ‫גדול‪ .‬וצ"ב מהו ההכנה ליום זה‪ ,‬דהנה בר"ה איכא הכנה דאלול‪,‬‬ ‫לומר להביא לו המשקה לסוכה אסור לו לשהות בביתו רק‬ ‫וכן יוה"כ איכא עשי"ת‪ ,‬אך מה היא ההכנה להושענא רבה‪ .‬ונ'‬ ‫שיעור הדיבורים של צרכי השתי'‪ ,‬ויהי ככלותו לדבר מיד חייב‬ ‫דההכנה לזה הוא עבודת ה' בשמחה‪ ,‬והרי כתוב דבסוכות איכא‬ ‫לשוב לסוכה‪ ,‬כי אם ישהה מעט יותר מכדי צרכו בביתו עובר על‬ ‫דין שמחה יתירה ואיכא מצות ושמחתם לפני ה' אלקיכם‪.‬‬ ‫מ"ע זו דבסוכות תשבו ז' ימים"‪ .‬וע"ש שכ' לדקדק יסוד לאיסור‬ ‫והנה איכא שני סוגים במעלת השמחה א[ להיות בשמחה‪,‬‬ ‫זה מדברי האבודרהם בהל' סוכה ואעתיק לשונו "כתוב בחידושי‬ ‫ב[ עבודת ה' בשמחה‪ .‬ובשמחה דסוכות איכא שניהם‪ ,‬דאיכא‬ ‫רב"ש מפני מה מברכין על הסוכה כל ז' ובמצה אין מברכין אלא‬ ‫מצות הרגל דוהיית אך שמח – להיות בשמחה‪ ,‬וכן איכא חיוב‬ ‫לילה הראשון‪ .‬אם תאמר מפני שהלילה ראשון היא חובה ומכאן‬ ‫לעשות את מצוות החג בשמחה‪ ,‬ונמצא שבסוכות שייך לקיים‬ ‫ואילך רשות‪ ,‬סוכה ג"כ הלילה הראשון היא חובה בלבד‪ ,‬שהרי‬ ‫החיוב דעבודת ה' בשמחה באופן משונה מכל השנה‪ ,‬כי הע־‬ ‫אם רצה לאכול בשאר הימים פירות חוץ מהלילה הראשון אוכל‬ ‫בודת ה' בסוכות היא אפי' במעשים שנחשבים בד"כ למעשים‬ ‫פירות אין צריך לאכלם בסוכה‪ ,‬ואם כן מאי שנא סוכה ממצה‪.‬‬ ‫של חול שאין בהם עבודת ה'‪ ,‬שהרי בסוכה ישיבה ושינה וטיול‬ ‫ויש לומר דכי אמרינן בסוכה לילה הראשון חובה הני מילי האכי־‬ ‫ושיחה הכל הוא מצוה ועבודת ה' של ישיבת סוכה‪ ,‬ונמצא דכל‬ ‫לה‪ ,‬אבל הישיבה חובה היא בכל הימים‪ ,‬שא"א שלא יעמוד מעט‬ ‫החיים חיותו בימים קדושים אלו הוא עבודת ה' וקיום מצוה‪,‬‬ ‫בביתו או ביום או בלילה ויישן מעט‪ ,‬ואותו מעט צריך לעמוד‬ ‫וצריך להיות בשמחה בכל זה‪.‬‬ ‫בסוכה‪ ,‬הלכך על הישיבה מברך לישב מה שאין כן במצה"‪.‬‬ ‫והאופן איך שייך קיום לדברים שקיבלנו בחג הוא ע"י לימוד‬ ‫ושמעתי בנעילת החג מהגה"צ ר' דן סגל שליט"א בשם רבו‬ ‫התורה‪ ,‬שזהו האופן איך לעשות קיום על כל עליי' ורוממות‪,‬‬ ‫הגרשז"א זצ"ל שאמר שהגם דלהלכה לא נקטי' כחומרתו של‬ ‫ובלא זה יש סכנה שהמעלות שקיבלנו לא יתקיימו בידינו‪ ,‬וכמו‬ ‫יסוד ושורש העבודה‪ ,‬אך הוא מבין רעיון הדבר‪ ,‬ונצייר לעצמינו‬ ‫דבשמו"ע פעמים אדם נתרומם כ"כ אך פתאום אחר שמו"ע נופל‬ ‫אילו כל רגע ורגע שהיינו שוהים מחוץ למקום מסויים היינו מא־‬ ‫להארץ‪ ,‬והאופן איך לקיים אותה רוממות הוא ע"י לימוד התורה‪,‬‬ ‫בדים עשרת אלפי דולרים‪ ,‬כמה היינו משתדלים שלא לצאת חוץ‬ ‫ונפסק בשו"ע דמיד אחר התפלה ילמוד קצת‪ ,‬וה"נ השמירה של‬ ‫לאותו מקום לאף רגע‪.‬‬ ‫מעלת החג היא ע"י תורה‪.‬‬ ‫שוב שמעתי שגם הגרמ"ד הלוי דבר בזה בנעילת החג‪ ,‬והעיר‬ ‫]כאן מקום לציין למה ששמעתי מהגר"י גלינסקי זצ"ל תשרי‬ ‫על דברי יסוד ושורש העבודה ממש"כ הר"מ דמותר לאכול פי־‬ ‫תשס"ו‪ ,‬דחז"ל אומרים איזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו‪,‬‬ ‫רות מחוץ לסוכה‪ ,‬ולהיסושוה"ע תיפו"ל דחייב בלא"ה להיות‬ ‫והנה קיבלנו מתנות כ"כ גדולות כר"ה ויוה"כ וסוכות‪ ,‬ולא נהי'‬ ‫בסוכה‪ ,‬ותי' דאיירי בהיכ"ת דאינו מחוייב להיות בסוכה כגון‬ ‫שוטים לאבד אותם מתנות גדולות[‪.‬‬ ‫בדרך להתפלל וכיו"ב‪ ,‬ובשעה זו מותר באכילת עראי חוץ לסו־‬ ‫ע' בחת"ס עה"ת שפי' הא דכתיב הזורעים בדמעה ברנה יקצו־‬ ‫כה‪ .‬עוד העיר מהא דפטור בלימוד בעיון מלימוד בתוך הסוכה‬ ‫רו‪ ,‬דאיכא שני דרכים איך לפעול בשמים א[ בבכי ב[ בעבודת ה'‬ ‫)כמבואר בסוכה כח‪ ,(:‬ולדברי היסוד ושורש עבודה אמאי עדיף‬ ‫בשמחה‪ ,‬דזהו ענין זמירות מלשון זמירה שזומר וחותך הרקיעים‪.‬‬ ‫מצות ת"ת ממצות סוכה‪ ,‬ורק דנ' דזה ק' רק אם הפטור מסוכה‬ ‫והכוונה של הזורעים כו' הוא דבין אם יזרע בדמעה ובין אם יזרע‬ ‫כשלומד בעיון הוא מדין תשבו כעין תדורו‪ ,‬אך למש"כ רש"י‬ ‫ברנה – יקצורו‪ ,‬כי שתי הדרכים פועלות‪ .‬אך ההבדל ביניהם הוא‬ ‫שם דפטור מדין מצטער ונמצא דהוה פטור א"ש טפי עכ"ד‪ .‬ולא‬ ‫דהלוך ילך ובכה – ר"ל הזורע בבכי – נשא משך הזרע‪ ,‬את מה‬ ‫הבנתי כוונתו על בוריו‪] .‬תשס"ו[‬ ‫)המשגיח הגה"צ ר' דן סגל שליט"א(‬ ‫שהוא זרע הוא יטול‪ .‬אכן אם "בא יבא ברנה" – הזורע ברינה‪ ,‬אז‬ ‫נושא אלומותיו‪ ,‬שיקבל הרבה יותר ממה שהוא זרע‪] .‬נעילת החג‬ ‫אצל הגה"צ ר' דן תשס"ו[‬ ‫ביאור ענין דנעילת החג ]הג"ר דן סגל שליט"א[‬ ‫)הגה"צ ר"ד סגל שליט"א(‬ ‫במוסף אומרים "והשיאנו ה' אלקינו את ברכת מועדיך" וע'‬ ‫באבודרהם על סדר תפלות הפסח בד"ה והשיאנו כו' וז"ל וגם‬ ‫יתכן לפרש שהוא מלשון משא בני קהת )במדבר ד‪ ,‬טו(‪ ,‬כלומר‬ ‫הטעיננו את ברכת מועדיך עכ"ל‪ .‬ושמעתי בשם הגרא"ח סווע־‬ ‫רדלאף שליט"א בשם הגרא"ל מאלין זצ"ל שהי' אומר דעל איזה‬ ‫‪8‬‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫מי שאינו יכול לשתות מים בסוכה האם איכא ענין‬ ‫)מהגרי"ש אלישיב זצוק"ל(‬ ‫שלא לשתות מחוץ לסוכה ]תשס"ח[‬ ‫אגוד בסוכה‬ ‫במשעתי בשם הג"ר שמחה שוסטל זצ"ל דפעם נכנס עם איזה‬ ‫שאלתי לרבנו‪ :‬מה שהולך ומתישב בסוכה לאגוד הד' מי־‬ ‫בחורים לביתו של הגר"ש היימן זצ"ל בחג הסוכות והיו יושבים‬ ‫נים 'בערב סוכות''‪ ,‬האם צריך דוקא בסוכה‪ .‬והשיב יש מנהג‬ ‫בבית וכבדם עם איזה משקה ולא רצו לשתות‪ ,‬ואמר להם הגר"ש‬ ‫כזה )ערב חג הסכות תשס"ה(‪.‬‬ ‫דהוא חולק עליהם‪ ,‬דנראה דמה דאי' במי שמקפיד שלא לאכול‬ ‫ולשתות מחוץ לסוכה דהרי"ז משובח‪ ,‬הוא רק לענין אם יש לו ני־‬ ‫אמר ה'יהי רצון' שאומרים בשעה שאוגדים את הלולב ‪-‬‬ ‫דון אם לאכול בסוכה או מחוץ לסוכה‪ ,‬שיאכל בסוכה כדי לקיים‬ ‫הנדפס בכמה סדורים‪ .‬ואחר שסים ה'יהי רצון'‪ ,‬תמה רבנו‬ ‫מצות סוכה‪ ,‬אבל היכא דממנ"פ אינו אוכל בסוכה והנידון הוא‬ ‫על הנאמר שם‪' :‬ותתן לי זכות שאאגוד אותם בבית מקדשך‬ ‫אם לאכול או לא לאכול‪ ,‬לא נא' לענין זה דהרי זה משובח‪ ,‬שהרי‬ ‫במהרה בימינו אמן'‪ ,‬ע"כ‪ ,‬מה הענין לאגוד בבית המקדש?‬ ‫כשאינו אוכל אינו מרבה בישיבת סוכה‪ ,‬וכל הך ענין הוא רק דמה‬ ‫אפשר הרי לאגוד בבית‪ ,‬ולבוא אחר כך לבית המקדש‪) .‬ערב‬ ‫שמרבה ומוסיף בישיבת סוכה הרי"ז משובח ע"כ שמעתי‪] .‬מפי‬ ‫חג הסכות תשס"ה(‪.‬‬ ‫ש"ב הבה"ח א‪ .‬ב נ"י בשם דודי הג"ר ירוחם ציילברגר שליט"א‬ ‫בשם הגרש"ש זצ"ל[‪.‬‬ ‫וכדברי הגרש"ה ממש אמר גם הגרי"ד‪ ,‬שהי' פעם מחוץ לי־‬ ‫התפלה שהתפלל רבנו בשעת אגוד הלולב‬ ‫רושלים ולא הי' לו סוכה‪ ,‬והי' לו נידון אם לשתות מים או לא‪,‬‬ ‫בערב חג הסוכות‬ ‫והכריע לעצמו דכל הך ענין דהרי"ז משובח שייך רק היכא דיש‬ ‫יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלוקי אבותי‪ ,‬שיתקשרו על ידי‬ ‫לו היכולת ליכנס לסוכה והנידון הוא אם לשתות חוץ לסוכה או‬ ‫אגודת לולב זה הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד‬ ‫תוך הסוכה בזה שייך הך ענין‪ ,‬אבל היכא דאין לו סוכה והנידון‬ ‫כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה‪ .‬ועל ידי שלושה הד־‬ ‫הוא אם לשתות אם לא‪ ,‬לא שייך הך ענין‪ ,‬וכשחזר לירושלים‬ ‫סים שהם כנגד שלושה אבות אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬ועל ידי‬ ‫הסכים הגרי"ז לסברתו‪ .‬ושמעתי מהגר"א גרבוז שפעם הי' בביתו‬ ‫שני בדי ערבות שהם כנגד משה ואהרן‪ ,‬ועל ידי לולב ואת־‬ ‫של הגרי"ד ובנו ר' חיים הי' ישן בסוכה‪ ,‬וכבדו בבוטנים ואמר לו‬ ‫רוג שהם כנגד יוסף ודוד‪ ,‬יתקשרו ארבע אותיות של שמך‬ ‫דלא שייך הכא הענין דהרי זה משובח כיון דבלא"ה אינו יכול‬ ‫הגדול והקדוש‪ ,‬ועל ידי שלושה הדסים אות יו"ד של שמך‬ ‫ליכנס לסוכה‪.‬‬ ‫הגדול‪ ,‬ועל ידי שני בדי ערבות מלוי ה"א של שמך הגדול‪,‬‬ ‫עוד שמעתי מהנ"ל שפעם ביקר את הגרי"ז ביחד עם אביו ז"ל‬ ‫ועל ידי הלולב מלוי וי"ו של שמך הגדול‪ ,‬ועל ידי האתרוג‬ ‫ונתנו להגרי"ז כוס תה עם חלב והי' ניכר שהי' דן אם ליכנס לסו־‬ ‫מלוי ה"א אחרונה של שמך הגדול‪ .‬ומשם תשפיע לעבדך‬ ‫כה אם לאו‪ ,‬ואחר איזה רגעים אמר עס איז צו שווער פאר מיר‬ ‫)פלוני בן פלונית( אמתך חיים טובים שעולה כמנין 'הדס'‬ ‫אריינגיין‪ ,‬ושתהו חוץ לסוכה ע"כ‪ ,‬ואמר הגרא"ג דלמד מהמעשה‬ ‫וכמנין 'לולב' עם שתי המלות‪ ,‬ותתן לי זרע כשר וחכם וצ־‬ ‫הזה דבלא"ה הי' נכנס לסוכה ולא כמו שרגילין לומר דהגרי"ז לא‬ ‫דיק שעולה כמנין 'ערבה' עם הכולל‪ ,‬ותתן לי לב טוב וכשר‬ ‫הי' מקפיד על זה‪ ,‬וגם דכיון דממנ"פ לא הי' נכנס לסוכה שתה‬ ‫להבין תורה שעולה כמנין 'אתרוג' עם הכולל‪ ,‬ותתן לי זכות‬ ‫מחוץ לסוכה‪.‬‬ ‫שאאגוד אותם בבית מקדש במהרה בימינו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫שוב שמעתי מהג"ר זאב ברלין זצוק"ל ששמע מהגרי"ד שפעם‬ ‫)עובדות והנהגות(‬ ‫בא רב אמריקאי לבקר את הגרי"ז בסוכות‪ ,‬והגרי"ז הי' לו כוס‬ ‫תה והסתכל בסוכה וראה שבנו ר' חיים ישן שם‪ ,‬ולכן ישב בסלון‬ ‫עם האורח ושתה הכוס תה‪ ,‬וראה איך שהאורח מסתכל עליו‬ ‫אך ראיתי מובא שהג"ר נחום זצ"ל דייק מהר"מ שלא כדברי‬ ‫בתמיהא ]וכי זה הוא הגרי"ז‪ [....‬ואמר לו הגרי"ז וכי אם לא אשתה‬ ‫האחרונים הנ"ל‪ ,‬דכתב "מותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ‬ ‫הכוס תה אקיים מצות סוכה? הרי ממנ"פ איני יכול לשתותו בסו־‬ ‫לסוכה‪ ,‬ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים‬ ‫כה דאיני יכול ליכנס לשם‪ ,‬וא"כ אין סיבה שלא לשתותו חוץ‬ ‫הרי זה משובח" ומשמע דגדר החומרא הוא עצם ההמנעות מש־‬ ‫לסוכה עכ"ד‪] .‬שוב שמעתי מהגרש"מ שהוא שמע שטענה זו טען‬ ‫תיית מים‪ ,‬דלא רק כשמזומנת לפניו סוכה יקפיד לשתות מים‬ ‫הגרי"ז להגרא"ז אודות שתייה חוץ לסוכה כה"ג והגרא"ז קיבל‬ ‫דוקא בסוכה‪ ,‬אלא אפילו אם אין מזומנת לפניו סוכה יקפיד שלא‬ ‫דבריו ושתה מחוץ לסוכה[‪.‬‬ ‫לשתות מים חוץ לסוכה‪ .‬ואמנם עי' במקו"א שהארכתי מהגרש"מ‬ ‫]בשנת תשפ"א‪ :‬ראיתי בספר אמרי מרן ר"מ הלוי שיצלמ"ח‬ ‫בבי' מצות סוכה‪ ,‬ולדבריו כן יוצא לדינא‪.‬‬ ‫שכתוב שם וז"ל‪ ,‬סיפר לי א' שמרן זצ"ל הלך פעם עם הגרא"ז‬ ‫ושמעתי מדודי הגר"מ ברסלר שליט"א לפרש בזה עפ"י מה‬ ‫מלצר זצ"ל בסוכות‪ ,‬והגרא"ז לא רצה לשתות חוץ לסוכה משום‬ ‫ששמע מהג"ר משה שפירא זצ"ל לדייק מדברי הר"מ רפ"ו מסו־‬ ‫מש"כ השו"ע דהמחמיר שלא לשתות חוץ לסוכה תבא עליו‬ ‫כה דאיכא ב' קיומים בסוכה‪ ,‬א' – מה שקובע הסוכה לעיקר בית‬ ‫ברכה‪ ,‬ואמר מרן שלא לשתות כלל ולשתות חוץ לסוכה שניהם‬ ‫דירתו‪ .‬ב' – שהמעשה דירה יהא בסוכה‪ ,‬ומעתה י"ל דאפי' באופן‬ ‫שוין דבשניהם אינו שותה בסוכה‪ ,‬וממילא אין נפ"מ לשתות או‬ ‫שאינו יכול לשתות המים בסוכה ואין את הקיום השני‪ ,‬מ"מ כיון‬ ‫שלא לשתות‪[.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫לשתות חוץ לסוכה ולא להחמיר לשתות בסוכה‪ ,‬עוד העיר‬ ‫שיש בזה איזה דרגא של מעשה דירה הוי כביטול במקצת של‬ ‫דבגמ' מבו' דהחידוש בזה הוא דלא נימא דמחזי כיוהרא‪ ,‬ואם‬ ‫הדין הא' לקבוע שהסוכה הוא מקום דירתו‪ ,‬שהרי קובע במקצת‬ ‫נימא דאיכא קיום מצוה פשיטא דלא שייך בזה מיחזי כיוהרא‪.‬‬ ‫את דירתו מחוץ לסוכה‪.‬‬ ‫ולכן העלה דבע"כ הענין הוא שלא לשתות חוץ לסוכה‪ ,‬ואמר‬ ‫ועיקר יסוד הנ"ל במצות סוכה שצריך לקבוע את הסוכה לעי־‬ ‫דנפ"מ בזה הוא דמי שאינו מחמיר על עצמו שלא לשתות כלל‬ ‫קר מקום דירתו אמר גם הגרא"י הלוי שליט"א‪ ,‬ודייק כן גם מד־‬ ‫חוץ לסוכה אלא לפעמים שותה חוץ לסוכה‪ ,‬שוב אין לו ענין‬ ‫ברי הר"ן )דף כג‪ .‬מדפי הרי"ף( שכתב וז"ל‪ ,‬סוכה שבעה כיצד‬ ‫להחמיר על עצמו לפעמים לשתות בסוכה כיון דממנ"פ אין כל‬ ‫גמר לאכול לא יתיר סוכתו‪ .‬נ"ל דהיינו טעמא דכיון דאמר רחמ־‬ ‫שתייתו בסוכה‪ ,‬אכן להגרי"ד שהוא משום קיום המצוה‪ ,‬ודאי‬ ‫נא בסוכות תשבו שבעת ימים צריך שתהא לו סוכה כל שבעה‪,‬‬ ‫איכא ענין בזה‪[.‬‬ ‫והיינו דקתני סיפא אבל מוריד הוא הכלים מן המנחה ולמעלה‬ ‫וכמדומני שגם הגראי"ל שטיינמן נקט דגם כשאין לו סוכה אם‬ ‫מפני כבוד יום טוב האחרון של חג‪ ,‬כלומר שאף על פי שצריך כל‬ ‫לא שותה חוץ לסוכה הרי זה משובח‪ ,‬דהנה דעת מהר"ם מרוטנ־‬ ‫שבעה לעשות סוכתו קבע היו לו כלים נאים ומצעות נאות ראוי‬ ‫ברג )הובא בשו"ע או"ח קי‪ ,‬ו( שצריך להסמיך תפילת הדרך לב־‬ ‫שיהו בסוכה כל שבעה‪ ,‬אפילו הכי מפני כבוד יום טוב האחרון‬ ‫רכה אחרת שתהי' ברכה סמוכה לחברתה‪ ,‬ונסתפקו במי שיצא‬ ‫של חג רשאי להורידן עכ"ל‪ ,‬והדברים עתיקים‪.‬‬ ‫לדרך בחוה"מ סוכות‪ ,‬ונוהג להחמיר שלא לאכול ולשתות כלום‬ ‫]תשע"ז‪ :‬שמעתי מש"ב הבה"ח י‪ .‬א‪ .‬בוסל נ"י ששמע מהג"ר‬ ‫חוץ לסוכה‪ ,‬האם עדיף לוותר על סמיכות הברכה לחברתה או‬ ‫יעקב שיף שליט"א שהגרי"ד בי' טפי‪ ,‬דמה דאיתא דמי שהחמיר‬ ‫לוותר על שתיה או טעימה חוץ לסוכה‪ .‬וכתב הגראי"ל )ימלא פי‬ ‫על עצמו שלא לשתות חוץ לסוכה הרי"ז משובח הוא משום דכל‬ ‫תהלתך עיונים בתפילה עמ' שכט( דמסתבר דעדיף לאכול כדי‬ ‫פעם ששותה בסוכה אף אם אין לו חיוב להיות בסוכה מ"מ יש‬ ‫שיהא ברכה סמוכה לחברתה‪ ,‬דהא לדעת מהר"ם צריך לעשות‬ ‫לו קיום מצוה‪ ,‬ומחמת אותו קיום הרי"ז משובח‪ ,‬וא"כ אם ממנ"פ‬ ‫כן מעיקר הדין‪ ,‬אבל שלא לשתות ולטעום כלום חוץ לסוכה זה‬ ‫לא ישתה בסוכה ליכא סיבה שלא לשתות כמובן‪ .‬והגר"י שיף‬ ‫רק מעלה דהרי זה משובח עכ"ד‪ ,‬ולכאורה איירי בכה"ג דממנ"פ‬ ‫העיר על זה מלשון הר"מ דמשמע דהענין הוא להחמיר שלא‬ ‫והנה בימים עברו לא היו מצויים אתרוגים‪ ,‬ולא הי' אתרוג‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫לכאו"א‪ ,‬אבל רבי הערש לייב זצ"ל ורבי רפאל שפירא זצ"ל כן‬ ‫השיגו אתרוגים לעצמם‪ ,‬לרבי הערש לייב הי' אתרוג מאר"י‬ ‫שתיית מים חוץ לסוכה‬ ‫ולרבי רפאל ממרוקו‪ ,‬ומרן הגר"ח זצ"ל לא היה לו אתרוג ונהג‬ ‫כשהיו במינסק בשעת מלחמה"ע הראשונה היה אחד‬ ‫לקחת את האתרוגים שלהם במתנה על מנת להחזיר ולצאת‬ ‫שראה את מרן הגרי"ז זצ"ל שותה חוץ לסוכה אע"פ שהיה‬ ‫בו ידי חובתו‪ ,‬ובשנת מוצאי שביעית לא הלך מרן הגר"ח‬ ‫באמצע סעודה‪ ,‬והעיר לו שבמשנה ברורה מחמיר בזה‪ ,‬ומרן‬ ‫לרבי הערש לייב ליטול את האתרוג שלו כ"א אל רבי רפאל‪.‬‬ ‫הגר"ח זצ"ל שמע וצעק למרן להמשיך לשתות‪.‬‬ ‫וכשראה רבי הערש לייב שמרן הגר"ח לא בא‪ ,‬שלח לקרוא‬ ‫סיפר לי אחד שמרן הגרי"ז זצ"ל הלך פעם עם הגרא"ז‬ ‫לו ושאל אותו מדוע אינך רוצה ליטול את האתרוג שלי בשנה‬ ‫מלצר זצ"ל בסוכות‪ ,‬והגרא"ז לא רצה לשתות חוץ לסוכה‬ ‫זו‪ ,‬וענה לו הגר"ח אל תתמהו כי שנה זו היא מוצאי שביעית‬ ‫משום מש"כ השו"ע )סי' תרלט סק"ב( דהמחמיר שלא לש־‬ ‫והוא חושש אולי זה עתה מגיע זמן הביעור‪ ,‬כי בזמנם לא היו‬ ‫תות חוץ לסוכה תבא עליו ברכה‪ .‬ואמר מרן שלא לשתות‬ ‫בקיאים בזמן הביעור של אתרוגים מתי הוא‪ .‬והנה כשהלך‬ ‫כלל ולשתות חוץ לסוכה שניהם שוין דבשניהם אינו שותה‬ ‫מרן הגר"ח לישון לפנות בוקר הגיע אליו שליח מרבי הערש‬ ‫בסוכה‪ ,‬וממילא אין נפק"מ לשתות או לא לשתות‪.‬‬ ‫לייב לקרוא לו שיקום ויבוא לביתו‪ .‬כשהגיע לביתו של רבי‬ ‫הערש לייב ראה אותו יושב עם הרבה ספרים סביבו‪ ,‬והיינו‬ ‫בעניין הוצאת אתרוגים לחו"ל בשביעית‬ ‫שרבי הערש לייב לא הלך לישון אלא היה עוסק בסוגיות אלו‬ ‫כדי להוכיח מתי הוי זמן הביעור של אתרוגים באר"י‪ ,‬ואחר‬ ‫הנה במסכת שביעית )פ"ו מ"ה( איתא אין מוציאין שמן‬ ‫שמצא ראי' קרא למרן הגר"ח שיבוא אליו‪ .‬כשהתחיל רבי‬ ‫שריפה ופירות שביעית מהארץ לחוצה לארץ‪.‬‬ ‫הערש לייב להרצות לפניו את הדברים ראה מרן הגר"ח בש־‬ ‫הנה הי' פולמוס גדול לגבי האתרוגים שהיו מביאים כל‬ ‫עונו שכבר לפנות בוקר‪ ,‬ולכך הלך אל הפינה והתחיל לברך‬ ‫השנים מאר"י לחו"ל‪ ,‬האם מותר להביאם לחו"ל בשביעית‪,‬‬ ‫ברכת התורה‪ ,‬וכשרבי הערש לייב ראה את זה 'האט ער גע־‬ ‫והי' כמה עצות ואופנים איך להביאם לחו"ל באופן המותר‪,‬‬ ‫קרעכצט'‪ ,‬ואמר מה‪ ,‬הוא עדיין לא אמר ברכות התורה‪ .‬אחר‬ ‫וכמדומה דיש עצה בזה המובאת בשם רבי יהושע לייב די־‬ ‫שגמר מרן הגר"ח את הברכות פנה לשמוע את דברי רבי‬ ‫סקין זצ"ל‪ ,‬והיה עוד עצה אחרת שעשו שלא קנו הסוחרים‬ ‫הערש לייב ואת ראייתו‪ ,‬אולם בחריפותו סתר על אתר את‬ ‫את האתרוגים מהגויים שמכרו את האתרוגים רק לאחר‬ ‫הוכחתו‪ .‬וראיתי מובא שמיד אחר הסוכות ציוה רבי הערש‬ ‫שהוציאום לחו"ל‪ ,‬דאז נמצא שהגוי הוציא ושוב ליכא איסור‪.‬‬ ‫לייב שיעשו מהאתרוג מרקחת ולאכלו תיכף כי לאחר מכן‬ ‫והעצה זו היה נוגע בזמנם שלא היו פרדסים של יהודים‬ ‫כבר חשש שמא הגיע זמן הביעור‪.‬‬ ‫באר"י אלא האתרוגים היו מפרדסים של גויים בכפרים‪ ,‬ואף‬ ‫)אמרי מרן ר"מ הלוי(‬ ‫כשאנו הגענו לכאן היה כן‪ ,‬שהיה אתרוגים משכם‪ ,‬ומאום אל‬ ‫פחם‪ ,‬וקעברע‪ ,‬כנראה לעיל בעניין אתרוגים אלו(‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫מצוות סוכה – קרבת אלוקים ע"י שמארחים‬ ‫לא ישתה בסוכה ואפ"ה נקט דשייך הך כלל דהרי זה משובח‪.‬‬ ‫את הקב"ה במשך ז' ימי החג‬ ‫]תשפ"א[‬ ‫ובאלול תשפ"א יבא לאור ספר היקר שיעורי הלכה מהגר"ש‬ ‫חומרא גדולה מצאנו בגדרי קיום המצוה של ישיבת סוכה בד־‬ ‫פעלדער שליט"א‪ ,‬ושם בפרק כג דן בנידון זה‪ ,‬והעיר שם לדברי‬ ‫ברי בעל היסוד ושורש העבודה וזה לשונו‪ :‬אסור לו לשהות‬ ‫שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' צה שכנראה הבין דכל הסיבה לה־‬ ‫בביתו רק שיעור הדיבורים של צרכי שתיה‪ .‬ויהי ככלותו לדבר‬ ‫חמיר על מים ופירות חוץ לסוכה הוא רק משום מיגדר מילתא‪,‬‬ ‫מיד חייב לשוב לסוכה‪ ,‬כי אם ישהה מעט יותר מכדי צורכו‬ ‫משום חשש שמא יבוא לאכול או לשתות דבר שחייב בסוכה‬ ‫בבית עובר על מצות עשה של בסוכות תשבו‪ ...‬ועל כל רגע ורגע‬ ‫מחוץ לסוכה‪ .‬ולפי"ז י"ל דגם בנ"ד יש ענין להחמיר שלא לשתות‬ ‫ששהה בביתו חוץ לסוכה על לא דבר הכרחי כנ"ל‪ ,‬עובר על‬ ‫מים מחוץ לסוכה משום מיגדר מילתא‪.‬‬ ‫מצות עשה מן התורה‪) "...‬שער האיתון י"ב (‪.‬‬ ‫ובענין מי שיש לו פטור של הולכי דרכים או מצטער‪ ,‬אמר‬ ‫ולכאורה יש לתמוה מניין למד בעל היסוד ושורש העבודה‬ ‫הגרש"מ דאין שום ענין להחמיר לאכול רק דברים שאינן חייבים‬ ‫חומרא גדולה זו שאין לצאת מהסוכה אם לא להכרח גדול‪ ,‬ואף‬ ‫בסוכה‪ ,‬שהרי הוא פטור מן הסוכה‪ .‬אבל מי שאינו פטור מן‬ ‫זה לזמן קצר בצמצום‪ ,‬הרי גדר חיוב הישיבה בסוכה הוא תשבו‬ ‫הסוכה‪ ,‬אלא רק הי' אונס ופטור מדין אונס רחמנא פטרי' דכל‬ ‫כעין תדורו )סוכה כ"ו(‪ .‬ודרכו של כל אדם לצאת מביתו לצרכים‬ ‫התורה כולה‪ ,‬אם הי' לו ברירה לאכול רק דברים הפטורים מן‬ ‫השונים אף שאינם בגדר אונס‪ ,‬ואיננו מצמצם יציאתו בדקדוק‪,‬‬ ‫הסוכה או לאכול דברים שחייבים בסוכה‪ ,‬תליא בנידון של המר־‬ ‫ואם כן הוא הדין גם בדין הישיבה בסוכה‪ ,‬וצריך ביאור ‪ .‬ויש‬ ‫דכי גבי ציצית‪ ,‬אם אדם רשאי להכניס עצמו לחיוב מצוה במצב‬ ‫לבאר‪ :‬אדם שיזכה לארח את הגאון רבי עקיבא איגר‪ ,‬אולם ידע‬ ‫שאינו יכול לקיימה ויהא פטור מדין אונס‪ ,‬שלהמתירים ה"נ יכול‬ ‫מראש כי זוכה לזה ליום אחד בלבד‪ ,‬שבו יכול הוא לשאול את‬ ‫להכניס עצמו לחיוב סוכה אע"פ שאינו יכול לקיים את החיוב‪,‬‬ ‫רבי עקיבא איגר שאלות ועצות ללמוד עימו ולהתברך ממנו‪,‬‬ ‫ולהאוסרים להכניס עצמו לחיוב מצוה שאינו יכול לקיימה ה"נ‬ ‫ינצל את שהותו של האורח עד תום ‪.‬כל בר דעת לא יניח את‬ ‫אסור‪ .‬אמנם נראה שבדרך כלל מי שהוא אונס ואינו יכול לישב‬ ‫האורח אף לא לרגע‪ ,‬ישהה בקרבתו ככל שיוכל‪ ,‬ורק בלית ברירה‬ ‫בסוכה‪ ,‬יהא לו גט פטור של תשבו כעין תדורו‪ ,‬דהרי גם בביתו‬ ‫יוותר על האפשרות להנות ממנו עצה ותושיה‪ ,‬דעת ותבונה‪ .‬ואם‬ ‫בכה"ג שהוא אונס אינו דר בבית‪ .‬אבל אין לומר לאידך גיסא‪,‬‬ ‫יאמר לו אדם אחר כי הוא מסכן ואומלל‪ ,‬שכן כבול הוא לאורחו‬ ‫שהפטור של מצטער הוא כעין פטור אונס‪ ,‬והתורה הרחיבה הפ־‬ ‫ואיננו יכול לצאת ולבוא כרצונו‪ ,‬ילעג לו המארח ויאמר לו כי‬ ‫טור גבי סוכה‪) ,‬וממילא יהא הגדר של מצטער כאונס ולהאוסרים‬ ‫אדרבה‪ ,‬מאושר הוא מהזכות המופלגת שנפלה בחלקו ‪,‬וכלל אי‬ ‫להכניס עצמו לאונס ה"נ במצטער יהא אסור לאכול דברים המ־‬ ‫אפשר לכנות מציאות זו כעונש או חסרון ‪ .‬הוא הדין והיא המידה‬ ‫חייבים בסוכה(‪ ,‬דהא ליתא‪] .‬תשע"ג[‬ ‫ביחס לחג הסוכות‪ .‬בחג זה הקב"ה משרה את שכינתו בסוכה‪,‬‬ ‫איתא בתענית ב‪ .‬מאימתי מזכירין גבורות גשמים‪ ,‬רבי אליע־‬ ‫וכביכול מתארח אצל כל אחד ואחד מישראל למשך ז' ימי החג‪.‬‬ ‫זר אומר מיום טוב הראשון של חג‪ .‬רבי יהושע אומר מיום טוב‬ ‫וכפי שגילו חז"ל )זוה"ק רעיא מהימנא אמור ק"ג( שהסוכה היא‬ ‫האחרון של חג‪ .‬אמר לו רבי יהושע הואיל ואין הגשמים אלא‬ ‫"צילא דמהימנותא" צל האמונה המבין בשכלו ומרגיש בליבו כי‬ ‫סימן קללה בחג למה הוא מזכיר כו' ופירש"י סימן קללה בחג הן‬ ‫אכן הוא מארח כביכול את הקב"ה ‪,‬לא יעזוב את הסוכה אף‬ ‫– כדאמרינן במסכת סוכה בפרק הישן )כח‪ ,‬ב( מאימתי מותר לפ־‬ ‫לא לרגע‪ .‬לא הכרח או חיוב יאלצוהו להישאר בסוכה‪ ,‬אלא הוא‬ ‫נות משתסרח המקפה‪ ,‬משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך‬ ‫עצמו מתוך הבנה למעלות העליונות בהן יכול הוא לזכות‪ ,‬ומ־‬ ‫לו קיתון על פניו ואמר לו אי אפשי בשמושך כו' עכ"ל‪ ,‬וצ"ב מה‬ ‫תוך הכרה כי זוכה הוא לקרבת אלקים שכמעט ואי אפשר לה־‬ ‫שהזכיר רש"י משתסרח המקפה‪ ,‬דהו"ל להזכיר רק המשל לעבד‬ ‫שיגה בשאר ימות השנה‪ ,‬ירצה בכל מאודו להישאר בסוכה עד‬ ‫כו'‪ ,‬ושמעתי מגיסי האברך המצויין הר"ר אליעזר שליט"א בשם‬ ‫כמה שיכול ‪ .‬אדם שאלו הן הרגשותיו והשגותיו יצא מהסוכה‬ ‫הגרא"י הלוי שליט"א לפרש בזה עפי"ד הגר"א דפטור דירדו גש־‬ ‫רק בלית ברירה‪ ,‬ואף אם על פי גדרי הדין שהיה מחוץ לסוכה‬ ‫מים אינו מדין מצטער אלא דלאו שם סוכה עליו‪ ,‬אשר לפ"ז י"ל‬ ‫מעבר לשיעור זה זה איננה בגדר "ביטול מצות עשה" מכל מקום‬ ‫דהסימן קללה אינו בזה שהקב"ה גרם לנו להיות מצטערים‪ ,‬די"ל‬ ‫פשוט כי בעומק הדברים יש בזה משום ביטול עניינה ומהותה‬ ‫דהצער מצד עצמו )וכגון צער אחר שאינו מחמת גשמים( לא הוי‬ ‫הפנימיים של המצוה‪ ,‬שהם דביקות וקרבת אלקים )ולא עוד‬ ‫סימן קללה‪ ,‬אלא הסימן קללה הוא משום דהפקיע ממנו השם‬ ‫אלא שהיודע כי כך הם פני הדברים‪ ,‬ומרהיב עוז ויוצא מהסוכה‪,‬‬ ‫סוכה‪ .‬והנה עי' בטור שהביא שני דעות בשיעור זה דמשתס־‬ ‫מזלזל כביכול בהקב"ה‪ ,‬מבעט בשכינה ומואס במצוות‪ ,‬שהרי כל‬ ‫רח המקפה‪ ,‬אם זה נאמר דוקא כשהמקפה בפניו או לא‪ ,‬ונראה‬ ‫מעשה שעושים בסוכה נחשב למצוה‪ ,‬בעוד שאותו מעשה עצמו‬ ‫לפרש השיטה דסובר דאפי' כשאין לו מקפה מ"מ פטור עפי"ד‬ ‫שנעשה מחוץ לסוכה איננו מצוה ואין לך בזיון גדול יותר מאשר‬ ‫הגר"א הנ"ל‪ ,‬דאע"פ שאין לו מקפה ואינו מצטער מ"מ הסוכה‬ ‫היכול לחטוף מצוות של קרבת אלקים בקל‪ ,‬ואיננו עושה זאת (‬ ‫לאו סוכה היא עכ"ד‪ .‬ובעיקר דברי הגר"א שמעתי מהגרש"מ דו־‬ ‫]דולה ומשקה[‬ ‫דאי מיוסד על הדין דתשבו כעין תדורו‪ ,‬דכיון דהוא מקום שאינו‬ ‫ראוי לדירה לאו שם סוכה עלה‪.‬‬ ‫מסירות נפש בזמן המלחמה‬ ‫)הארות והערות(‬ ‫רוב הציבור כאן לא זכה לראות את קדושת אור פניו של הרב‬ ‫מבריסק זצ"ל‪ ,‬אנחנו הנמלים זכינו לראות את האיש הקדוש‬ ‫הזה שכל החובות הלבבות התגלם בו מי שראה את הבריסקר‬ ‫‪11‬‬ ‫ומעתה יש לדון מה הדין אם לא בירך על הלולב ונטלו ונ־‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫ענע בו‪ ,‬אלא שעדיין לא נענע את הנענועים שבהלל‪ ,‬אם יכול‬ ‫לברך על הלולב‪ ,‬או לא‪ .‬אם נאמר שהנענועים של הלל אינם‬ ‫בגדר נענועי הלולב בהלל‬ ‫שייכים לעיקר מצוות לולב‪ ,‬אלא זה כעין ענין בפני עצמו‬ ‫הנה בגדר הנענועים שבלולב השו"ע )סימן תרנ"א סעיף‬ ‫שצריך לנענע את הלולב בשעת ההלל‪ ,‬אם כן גמר המצווה‬ ‫ח'( כותב את המקומות ששם צריך לנענע עם הלולב‪ ,‬וכתב‬ ‫של הלולב הוא מיד כשגמר לנענע אחרי הברכה‪ ,‬ואם לא‬ ‫"ינענע בשעה שמברך‪ ,‬וכן ינענע בהודו לה' וכו'‪ ,‬וכן באנא ה'‬ ‫בירך עד עתה שוב אינו יכול לברך‪.‬‬ ‫הושיעה וכו'"‪.‬‬ ‫אבל אם כצד השני שהנענועים הם חלק ממצוות לולב‪ ,‬אם‬ ‫וכתבה משנה ברורה )סקל"ז(‪" ,‬יענענע בשעה שמברך‪,‬‬ ‫כן גם על אלו הנענועים שייכים דברי המשנה ברורה "דהא‬ ‫אפילו נוטל שלא בשעת ההלל מנענע לכל הרוחות‪ ,‬ואף על‬ ‫גם הנענוע הוא מן המצווה"‪ ,‬ואם כן אפילו אם כבר נענע‬ ‫פי שיחזור ויטלנו בשעת ההלל וכו'"‪.‬‬ ‫בשעת הברכה עדיין אפשר לברך את ברכת הלולב כל זמן‬ ‫מבואר בשו"ע ובמשנה ברורה שמלבד הנענועים שצריך‬ ‫שלא נענע בשעת ההלל‪.‬‬ ‫לנענע בלולב בשעת ההלל‪ ,‬צריך עוד לנענע בשעת נטילת‬ ‫והנה יסוד דבריו של המשנה ברורה שאפשר לברך על‬ ‫הלולב‪ ,‬שכשנוטלים את הלולב ומברכים עליו צריך לנענעו‪.‬‬ ‫הלולב כל זמן שלא נענע בו הם מדברי התוספות בסוכה )דף‬ ‫יש להסתפק מהו גדר נענועי הלולב בהלל‪ ,‬האם עיקר‬ ‫ל"ט א'‪ ,‬ד"ה עובר( שכתב "הואיל והמצווה לא נגמר עדיין לג־‬ ‫המצווה של נענועי הלולב הוא בשעת הברכה והנטילה כמו‬ ‫מרי דבעי ניענוע מברך"‪ .‬אלא שגם בדברי התוספות הללו לא‬ ‫שכתב השו"ע שצריך לנענע בשעה שמברך‪ ,‬אלא שיש עוד‬ ‫נתפרש כוונתו על איזה נענוע הוא מדבר אם על הנענועים‬ ‫הלכה שצריך גם להמשיך ולנענע בשעת ההלל‪ ,‬אבל את‬ ‫שלאחר הברכה‪ ,‬או אפילו על הנענועים שבהלל‪.‬‬ ‫עיקר מצוות הנענועים מקיימים מיד בנענועים הראשונים‬ ‫אבל בתוספות בפסחים )ד ז' ב'‪ ,‬ד"ה בעידנא( כתב לה־‬ ‫שמנענעים לאחר הברכה‪ .‬ונענועי הלולב בהלל אינם מעי־‬ ‫דיא את דבריו על הנענועים שבהלל‪ ,‬דאיתא בגמרא לגבי‬ ‫קרא מצוות לולב‪ ,‬אלא הם דין נוסף שצריך נענועים בהלל‪,‬‬ ‫לולב " בעידנא דאגבהה נפיק ביה"‪ ,‬והקשה התוספות אם‬ ‫אבל הנענועים הראשונים שמנענע בשעת הברכה שייכים‬ ‫כן איך אפשר לברך על הלולב‪ ,‬הרי תמיד מיד כשמגביהו‬ ‫לעיקר מצוות לולב‪.‬‬ ‫יצא ידי חובה‪ ,‬והרי צריך לברך עובר לעשייתן‪ .‬ותירץ "ואומר‬ ‫או דלמא דגם הנענועים של ההלל הם בכלל עיקר מצוות‬ ‫ר"י אע"ג דנפק אכתי עוסק במצווה‪ ,‬שצריך לנענע בקריאת‬ ‫לולב‪ ,‬ומצוות לולב הוא נטילת הלולב ונענועו בשעת הבר־‬ ‫הלל"‪.‬‬ ‫כה וההלל‪ .‬וכשנוטל לולב ולא מנענע אותו בהלל‪ ,‬חסר חלק‬ ‫מבואר בדברי התוספות שאם נטל את הלולב ולא בירך‬ ‫עיקרי בקיום מצוות לולב‪ .‬ואפילו שעצם מצוות נטילה הוא‬ ‫עליו‪ ,‬יכול עדיין לברך כל זמן שלא נענע בשעת ההלל‪ .‬ומפו־‬ ‫נטילת הלולב‪ ,‬וגם מי שאין לו לולב בהלל ונוטל לולב לפני‬ ‫רש כצד השני שהנענועים שבהלל הם שייכים לעיקר מצוות‬ ‫או אחרי הלל ומנענעו‪ ,‬קיים בזה מצוות לולב‪ ,‬ואפשר גם‬ ‫לולב‪ ,‬וכל זמן שלא נענע בהלל עדיין לא גמר את קיום מצוות‬ ‫לברך על זה‪ .‬מכל מקום לגבי עצם המצווה‪ ,‬השלמות של‬ ‫לולב‪ .‬ולכן פשוט שגם אם כבר נטל את הלולב ונענע בו‪ ,‬אלא‬ ‫מצוות לולב נעשה רק כשמשלים את נענועי הלולב בשעת‬ ‫שלא נענע בהלל נחשב הדבר שלא גמר את המצווה ויכול‬ ‫ההלל‪ .‬שהנענועים הללו הם חלק עיקרי במצווה‪.‬‬ ‫עדיין לברך על הלולב‪.‬‬ ‫ויש בזה כמה נפקא מינה‪ ,‬ועיקר הנפקא מינה הוא במי‬ ‫וכסברא הזו מפורש גם בהגהות מלימוניות )הלכות לולב‬ ‫שנטל את הלולב ושכח לברך‪ ,‬דהנה השו"ע‪) ,‬סימן תרנ"א‬ ‫פרק ז' הלכה ו'(‪ ,‬שכתב "אבל רשב"ם אומר שאין לברך קודם‬ ‫סעיף ח'( כתב‪" ,‬יברך על נטילת לולב ושהחיינו‪ ,‬קודם שיטול‬ ‫שיטלנו דמיחזי כך כי חוכא ואיטלולא‪ ,‬אלא יטלנו והדר יברך‬ ‫האתרוג‪ ,‬כדי שיברך עובר לעשייתו וכו'"‪ .‬וכתב המשנה ברו־‬ ‫והוי שפיר עובר לעשייתן כיון שעקיר מצותו הוא הנענוע‬ ‫רה )סקכ"ו(‪" ,‬ואם שכח לברך קודם לקיחה מברך אחר כך‪,‬‬ ‫בשעת הלל כדאיתא פרק לולב הגזול וכו'"‬ ‫דהא גם הנענוע הוא מן המצווה"‪.‬‬ ‫מפורש גם בדבריו שהנענועים שבהלל שייכים לעיקר‬ ‫ובשער הציון )סקל"ב( הוסיף מדברי הפרי מגדים שאם‬ ‫מצוות לולב‪ ,‬ואינם מצווה בפני עצמו‪ .‬ולכן דעת רשב"ם‬ ‫כבר נענע גם כן‪ ,‬אף שאוחז עדיין את הלולב בידו‪ ,‬שוב אין‬ ‫שזמן הברכה הוא בדווקא לאחר הנטילה ולפני הלל‪ ,‬שאפילו‬ ‫יכול לברך וקדשנו במצוותיו‪ .‬משום שכבר נגמר קיום המצ־‬ ‫שכבר קיים את המצווה בנטילה‪ ,‬מכל מקום את עיקר המ־‬ ‫ווה‪ .‬אמנם כתב דדעת הגר"א שאפשר לברך אפילו אחר כך‪.‬‬ ‫צווה שהוא הנענועים שבהלל עדיין לא קיים‪ ,‬ועל כן נחשב‬ ‫מבואר במשנה ברורה שכיון שצריך לברך על המצווה‬ ‫הדבר כברכה עובר לעשייתן‪.‬‬ ‫עובר לעשייתן ‪ -‬לפני קיום המצווה‪ ,‬ממילא אם נטל את‬ ‫והדברים מפורשים בשו"ע )סימן תרנ"ב סעיף א'( שכתב‪,‬‬ ‫הלולב ולא בירך צריך להיות ששוב לא יוכל לברך כיון שכבר‬ ‫"מצוות לולב ביום ולא בלילה‪ ,‬וכל היום כשר לנטילת לולב‬ ‫קיים את המצווה‪ .‬אלא שכתב שכל זמן שלא נענע את הלולב‬ ‫וכו'‪ ,‬ומכל מקום זריזים מקדימים למצוות ונוטלים אותו‬ ‫עדיין יכול לברך עליה‪ ,‬משום שגם הנענוע הוא מן המצווה‪,‬‬ ‫בבוקר‪ ,‬וזמנו הוא משתנץ החמה‪ ,‬ועיקר מצוותו בשעת ההלל‬ ‫ונחשב הדבר שעדיין לא גמר את קיום המצווה ולכן יכול‬ ‫וכו'"‪ .‬וכתב המשנה ברורה )סק"ד(‪" ,‬ועיקר מצוותו בשעת‬ ‫לברך עליה‪ .‬אבל אם כבר נענע את הלולב‪ ,‬נגמר קיום מצוות‬ ‫ההלל‪ ,‬כדי לנענע 'בהודו והושיעה נא' וכו'"‪.‬‬ ‫לולב ושוב אי אפשר לברך עליה‪.‬‬ ‫והשו"ע‪ ,‬והמשנה ברורה מדברים על עיקר מצוות לולב‪,‬‬ ‫‪12‬‬ ‫אבל בזה לא נגמר הסיפור סיפר הרב ובזה אני נזכר תמיד‬ ‫רב מבין את המעלות של החסיד בחובות הלבבות מה זה ענוה‬ ‫בסוכות וזה מאד מחייב אותנו כי כתוב בגמ' מגילה‬ ‫מה זה פרישות מה זה בטחון הבריסקר רב ישב פעם על המ־‬ ‫]כח ע"א[ שאלו תלמידיו את ר' זירא במה הארכת ימים ואחת‬ ‫רפסת אצלו בבית הבריסקר רב ישב פעם על המרפסת אצלו‬ ‫מהסיבות לא ששתי בתקלת חברי שואלים בעלי המוסר האם‬ ‫בבית אולי זה היה בסוכות והוא סיפר מסוכות שנת ת"ש הוא‬ ‫בשביל שלא ששתי בתקלת חברי מגיע אריכות ימים הרי צריך‬ ‫היה אז בורשא בתחילת מלחמת העולם והמשפחה שלו היתה‬ ‫להיות מושתת גדול כדי לשוש כשרואה את חבירו נכשל ומבא־‬ ‫בבריסק וחלק היו בדרך הגיע חג הסוכות ולרב היו ארבעה מינים‬ ‫רים שאין הכוונה בלא ששתי בתקלת חברי' שלא שמחתי בזה‬ ‫אבל לאלפי יהודים שהיו שם לא היה ארבעה מינים והמצב היה‬ ‫שהחבר שלי נכשל אלא לא ששתי בשמחה הפרטית שלי בזמן‬ ‫שהגרמנים ימח שמם נלחמו ורצו לכבוש את פולניה והפולנים‬ ‫של תקלת חברי לא שמחתי בשמחתי הפרטית כשלחברי יש‬ ‫הכריזו שעל ורשא הם ילחמו עד החייל האחרון כך הרב סיפר‬ ‫צרה גם בני אדם שהקב"ה משמח אותם צריכים לדעת שלחברי‬ ‫הגרמנים שמעו את זה והיה שבועות של הפצצות שהפציצו בלי‬ ‫אין את זה שיש הרבה שאין להם את זה זכיתם פעם לראות‬ ‫סוף והרב תיאר שבני אדם נהרגו כמו זבובים היו יורדות פצצות‬ ‫את רבי איסר זלמן האיש הקדוש הזה שכשרבי אהרן קוטלר‬ ‫ומשפחות שלמות נכחדו רח"ל ותחת מטר ההפצצות בין הפצצה‬ ‫היה מדבר בליקווד על תתן חסד לאברהם החסד של אברהם‬ ‫להפצצה באו יהודים לברך על הארבעה מינים אמר הרב כהאי‬ ‫אבינו הוא היה אומר שראו את זה אצל השווער רבי איסר זלמן‬ ‫לישנא שהיה לפני הבית שלו תור של יהודים כמו מהבית של‬ ‫אחדי מלחמת העולם רבי שניאור קוטלר זצ"ל הנכד של רבי‬ ‫הרב בירושלים עד בית הכנסת זכרון משה כזה תור ארוך של‬ ‫איסר זלמן היה בירושלים והוא נסע להתחתן לפני נסיעתו הוא‬ ‫יהודים היה וכמובן שלא נתנו לאף אחד לעשות נענועים אלא‬ ‫עלה אל הסבא רבי איסר זלמן להפרד ממנו ולקבל ברכת הדרך‬ ‫כל אחד קיבל את הארבעה מינים ובירך את הברכות והלאה הרב‬ ‫ומזל טוב לקראת החתונה רבי איסר זלמן נפרד ממנו בירך אותו‬ ‫אמר בהתרגשות אז ראו מה זה יהודים תחת מטר של הפצצות‬ ‫במזל טוב ואחר כך הוא ליוה אותו וירד אתו שתי מדרגות ונתן‬ ‫יהודים סיכנו את נפשם ממש ובאו כזה תור גדול כדי לזכות‬ ‫לו להמשיך ללכת לבד והוא חזר לביתו תלמיד חכם אחד שהיה‬ ‫לקיים את המצוה ארבעה מינים‬ ‫להפסיק בין ברכת לולב להלל‪.‬‬ ‫ובזה כתבו שעיקר מצוות לולב הוא בשעת ההלל‪ ,‬ומבאר‬ ‫ושמעתי שמרן הגרי"ז זצ"ל גם דייק בדברי הרמב"ם שהנ־‬ ‫המשנה ברורה כדי לנענע בו בהלל‪ .‬ומבואר להדיא שהנענו־‬ ‫ענועים של הלולב בהלל שייכים לעצם מצוות לולב‪ ,‬ולפי זה‬ ‫עים שבהלל שייכים לעיקר מצוות לולב‪.‬‬ ‫אמר שיש להקפיד לגמור את המצווה עם אותו לולב ואתרוג‬ ‫וברמב"ם גם יש לדייק כן‪ ,‬שכתב )הלכות לולב פרק ז'‬ ‫שבירך עליהם‪ ,‬ולנענע בהלל עם הלולב שבירך עליו ולא עם‬ ‫הלכה ט' י'( "משיגביה ארבעה מינין אלו וכו' יצא‪ ,‬ומצווה‬ ‫לולב אחר‪.‬‬ ‫כהלכתה שיגביה וכו' ויוליך ויביא ויעלה ויורדי וינענע הלולב‬ ‫והגרי"ז זצ"ל היה מקפיד על זה גם כשהיו לפניו כמה את־‬ ‫שלשה פעמים בכל רוח ורוח‪ .‬כיצד מוליך ומנענע וכו'‪ ,‬והיכן‬ ‫רוגים או לולבים‪ ,‬ונענע בכולם‪ ,‬מכל מקום בשעת ההלל נטל‬ ‫מוליך ומביא בשעת קריאת ההלל בהודו לה' כי טוב תחלה‬ ‫את הלולב והאתרוג שהחזיק בשעת הברכה‪.‬‬ ‫וסוף‪ ,‬ובאנא ה' הושיעה נא"‪.‬‬ ‫ודבר זה מצוי מאוד בבתי כנסיות שהרבה הולכים ליטול‬ ‫והנה הרמב"ם כותב בהלכה הזו את דיני קיום מצוות לולב‪,‬‬ ‫ולנענע את הלולב של הרב‪ ,‬שהוא בוודאי יותר מהודר וכשר‬ ‫ובתוך זה כתב שקיום המצווה מתקים כאשר נוטלים את‬ ‫מהלולב והאתרוג שלהם‪ .‬וצריך להקפיד שיברך בתחילה על‬ ‫הלולב ומנענעים אותו‪ ,‬והיכן מנענעים? בהלל‪ .‬ולכאורה אם‬ ‫לולבו ינענע‪ ,‬ורק אח"כ ילך לנענע את הלולב של הרב‪ ,‬שאם‬ ‫נענועי הלולב בהלל אינם שייכים לעצם מצוות לולב‪ ,‬תמוה‬ ‫בתחילה יברך על הלולב של הרב‪ ,‬שאם בתחילה יברך על‬ ‫מאוד לשם מה הרמב"ם מכניס את ענין נענועי הלולב בהלל‬ ‫הלולב של הרב ייצא שבשעת ההלל יקח לולב שלא בירך‬ ‫למצוות לולב‪.‬‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫אלא מוכח דסובר שנענועי הלולב בהלל‪ ,‬הוא מעיקר מצ־‬ ‫ויתכן עוד שלפי זה ביום הראשון שיש דין "לכם" בלולב‪,‬‬ ‫וות נטילת לולב‪ ,‬ושלימות מצוות לולב מתקיים כאשר נוטל‬ ‫וצריך שהלולב שמברך עליו יהא שלו‪ ,‬כך יש להקפיד שגם‬ ‫את הלולב ומנענע בו בשעת אמירת ההלל‪.‬‬ ‫הלולב שמנענע בו בהלל יהא שלו‪ .‬כיון שהנענועים הללו‬ ‫ונראה לפי זה כיון שהנענועים שבהלל שייכים לעצם מצ־‬ ‫שייכים לעצם מצוות לולב‪ ,‬אם כן ביום הזה שיש דין לכם‬ ‫וות לולב‪ ,‬וגמר מצוות לולב נשלם בנענועים שבהלל‪ ,‬אם כן‬ ‫במצוות לולב‪ ,‬הדין לכם הולך על כל המצווה‪ ,‬וגם הנענועים‬ ‫ראוי להסמיך את הברכה של הלולב להלל‪ ,‬ולא להפסיק בי־‬ ‫שבהלל צריכים להיות בלולב שקנוי לו‪.‬‬ ‫ניהם‪ .‬כדי שלא יהא הפסק בין הברכה לגמר המצווה‪.‬‬ ‫ואם כן מי שאין לו לולב ומבקש מחברו לנענע בלולבו‬ ‫ובאמת השו"ע בסימן תרמ"ד )סעיף א'( כותב‪" ,‬שחרית‬ ‫בשעת ההלל‪ ,‬ראוי להדר גם לקנות ממנו את הלולב‪ ,‬בכדי‬ ‫אחר חזרת תפילה‪ ,‬נוטלין הלולב ומברכין על נטילת לולב‬ ‫שיקיים את מצוות הלולב כהלכתה שיהא בו דין "לכם" גם‬ ‫ושהחיינו‪ ,‬וגומרים ההלל וכו'"‪ .‬מבואר בשו"ע שהזמן שראוי‬ ‫בשעת הנענועים שבהלל‪.‬‬ ‫לברך על הלולב הוא אחרי שחרית לפני הלל‪ ,‬שאז נוטל את‬ ‫)שלמים בציון(‬ ‫הלולב ומברך עליו ומיד גומר עליו את ההלל‪ .‬וזהו כמו שנת־‬ ‫באר שצריך לברך על הלולב סמוך לאמירת הלל‪ ,‬שלא ראוי‬ ‫‪13‬‬ ‫כב‪ [.‬המעוכה כמין בית אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה‬ ‫שם בבית שאל את רבי איסר זלמן למה הוא ירד אתו רק שתי‬ ‫כשרה דלכתחילה בעינן שיראו הכוכבים דרך הסכך וכתב הקרבן‬ ‫מדרגות למה הוא לא ירד אתו יותר הוא הרגיש שזה מדרגות‬ ‫נתנאל דהיינו מדקתגי כשרה דמשמע רק בדיעבד‪ .‬ויש להבין‬ ‫למה הוא לא ירד אתו יותר )הוא הרגיש שזה בכוונה הוא לא‬ ‫הטעם שראוי לכתחילה שיראו את הכוכבים מהסוכה‪ .‬בפרי מג־‬ ‫עשה סתם דברים( ענה לו רבי איסר זלמן המדרגות שלא ירדתי‬ ‫דים ]א"א תרל"א כ[ כתב הטעם כדי שיגיע למדת ההתבטלות‬ ‫זה בשביל כל האלפים שלא זכו להתחתן זה היה אחרי מלחמת‬ ‫בסוכה כמו שנאמר ]תהלים ח‪ ,‬ד[ כי אראה שמיך מעשי אצבע־‬ ‫העולם השניה לא ששתי בתקלת חברי‪.‬‬ ‫תיך ירח וכוכבים אשר כוננתה‪ ,‬מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי‬ ‫]רבי משה מרדכי הלוי שלוזינגר זצ"ל מח"ס 'משמר הלוי'‬ ‫תפקדנו‪ .‬והיינו כאמור לפי שתוכן מצות סוכה שירגיש את האר־‬ ‫נערך ע"י בנו הרוז"ג בצלאל שלוזינגר שליט"א[‬ ‫עיות ואפסיות האדם בעולם‪ ,‬וזה מתקיים ע"י התבוננות בצבא‬ ‫השמים עכת"ד‪.‬‬ ‫]אתה בחרתנו[‬ ‫והשם ברך את אברהם בכל – זו סוכה‬ ‫איתא במדרש וה' ברך את אברהם "בכל"‪ -‬זו סוכה"‪ ,‬וביאר‬ ‫הגר"א דתיבת "בכל" זהו ר"ת של כל הפסוקים בתורה של חג‬ ‫סגולה עצומה בהרחבת דירה ולהסיר את כל המ־‬ ‫הסוכות‪' ,‬ב'סוכות תשבו שבעת ימים 'כ'ל האזרח בישראל ישבו‬ ‫תנגדים‪.‬‬ ‫בסוכות‪' ,‬ל'מען ידעו דורותיכם וגו' ומה שדבר זה נרמז בתיבת‬ ‫סוכת החג בחג ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרין ותני עלה ר'‬ ‫בכל שמעתי מחכ"א י"ל משום דזהו מצוה שהאדם מקיים בכל‬ ‫יהודה מחייב בעירוב ובמזוזה ובמעשר ]סוכה י'[‬ ‫גופו כדלהלן אות י"ג בשם הגר"א עוד אפש"ל בבאור המדרש‬ ‫הנ"ל בדרך רמז דכידוע עיקר מצוות החג סוכות הוא סו'כ'ה‬ ‫הנה כולנו יודעים כמה קשיים נלווים לכל מי שרוצה להרחיב‬ ‫לו'ל'ב ער'ב'ה אות שלישי בכולם ר"ת "בכל"‬ ‫את דירתו ולכן כדאי לדעת את העצה הבאה מרן הגרי"ג אדל־‬ ‫תהילים ]ע"ו ג'[ ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון ומובא בשם‬ ‫שטיין זצקו"ל סיפר מעשה ששמע מבעל המעשה עצמו שרצה‬ ‫הגר"א זיע"א שביאר כוונת הפסוק דיש ב' מצוות שמקיימים‬ ‫לבנות סוכה והשכנים הערימו עליו קשיים ‪ .‬והתנגדו לבניה אותו‬ ‫בשלם דהיינו בכל הגוף "סוכו" מצוות סוכה ‪",‬ומעונתו בציון"‬ ‫אדם עלה בדעתו עצה על פי מה שאמרו חז''ל ]שבת כג[ הזהיר‬ ‫מצוות ישוב א"י ויל"ע דהא גם מצוות עליה לרגל הוי בכל הגוף‬ ‫במזוזה זוכה לדירה נאה שהלא גם סוכה הרי היא דירה אמנם‬ ‫ויתכן דג"ז בכלל ומעונתו בציון דכידוע ציון קאי או על א"י או על‬ ‫היא דירת עראי אבל היא דירה דירה של מצוה ממחשבה למ־‬ ‫ירושלים או על ביהמ"ק וא"כ י"ל דגם עליה לרגל בכלל הפסוק‬ ‫עשה הלך ובדק את המזוזות או הידור אחר במצות מזוזה ומיד‬ ‫מיהו אינו עולה יפה לפי השמועה מהגר"א דהם רק ב' מצוות‬ ‫נעלמו כל הקשיים וב"ה יש לו סוכה נאה סוכה נוחה מאד ‪.‬‬ ‫וצע"ק עוד ילה"ק ממצוות טבילה דמקיימים בכל הגוף ואולי‬ ‫משום דאפשר ומדאו' אפי' רובו אינו חוצץ בחציצה אינו חשיב‬ ‫אשרי עין ראתה זאת – מהות שמחת בית השואבה‬ ‫כל הגוף אמנם יעוין בחי' מרו רי"ז הלוי )הל' מקוואות( דלעולם‬ ‫צריך בטבילה ביאת כולו‪ .‬וגם כשחוצץ חשיב ביאת כולו יעוי"ש‬ ‫בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד‬ ‫היטב‪ ,‬ולפ"ז איכא למישדי נרגא בדברינו ואולי סובר הגר"א דט־‬ ‫משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהיה לולב ניטל‬ ‫בילה אינה מצוה אלא שאם רוצה ליטהר צריך טבילה‪.‬והדברים‬ ‫במדינה שבעה זכר למקדש‪) .‬מא ע"א(‬ ‫ארוכים‪ ,‬ויעוין בשלמי תודה מה שהעיר בשם הגרשז"א זצ"ל דמ־‬ ‫הקשה הגאון ר' יחזקאל סרנא זצ"ל ראש ישיבת חברון כיצד‬ ‫שכחת לה שהאדם יהא יושב כולו בסוכה ומ"מ אינו מקיים מצות‬ ‫נוהגים אנו לשמוח בגלות בשמחה שעושים זכר לשמחת בית‬ ‫סוכה בכל גופו רק בראשו ורובו כגון שיושב על יד שולחן שהוא‬ ‫השואבה שהיתה במקדש הרי הזכרת בית המקדש כרוכה אצ־‬ ‫גבוה מעשרה והחל לתחתיו עשרה ורגליו תחת השולחן דהוי‬ ‫לינו ביגון ובאבל ?‬ ‫השולחן חלל הפסק בין רגליו לסוכה ‪ ,‬והוה כמו שרגליו חוץ‬ ‫וביותר קשה הרי בסדר העבודה אומרים אנו "אשרי עין ראתה‬ ‫לסוכה ואינו מקיים המצוה בכל אבריו‬ ‫שמחת בית השואבה עם שואבת רוח הקודש רוח נדיבה‪ ,‬הלא‬ ‫הרה"ק ר"ב מפשיסחא אמר שמצוות סוכה היא גדולה כל כך‬ ‫למשמע אוזן דאבה נפשינו" ואמנם מן הראוי הוא שיהיה כך‪,‬‬ ‫משום שכל האדם נכנס בגופו ומלבושו בתוך הסוכה מה שלא‬ ‫ואם כן‪ ,‬לשמחה מה זו עושה? ענה ראש הישיבה ואמר משל‬ ‫נמצא בכל המצוות‪ .‬אבל הגר"של מלענטשנע זי"ע אמר שמצוות‬ ‫למה הדבר דומה לאדם שקיבל מברק ובו בשורה שזכה בהגרלה‬ ‫שבת גדולה יותר משום שאף שיוצא החוצה השבת מקיפו‪ ,‬אבל‬ ‫בסך גדול של כסף שמח האיש מאוד ומיד כינס את בני משפ־‬ ‫מצוות סוכה דוקא הוא מבפנים‪ ,‬אבל כשיוצא לחוץ אינו עם מצ־‬ ‫חתו ואת אוהביו ועשה משתה גדול בשעת המשתה ניגש אליו‬ ‫וות סוכה ‪ ,‬אבל הוסיף ‪:‬כשיושבים בסוכה בשבת הרי הם מתח־‬ ‫אחד הקרואים וביקש ממנו שיואיל בטובו להראות את שטרי‬ ‫ברים יחדיו‪ ,‬ואז הוא המצווה גדולה לאין ערוך משום שאז האדם‬ ‫הכסף שזכה בהם שכן מעולם לא זכה לראות סכום כסף גדול‬ ‫מקיים אותה מבפנים ומבחוץ יחדיו‪ ,‬מה שבאמת לא נמצא בכל‬ ‫כזה השיב לו האיש שברצון היה מראה לו אלא שלפי שעה לא‬ ‫המצוות‪.‬‬ ‫הגיע הכסף לידו תמה אותו אדם ושאל‪ :‬אם אין לך הכסף מה‬ ‫פשר השמחה הוציא הלה את המברק והראה אותו לשואל ואמר‬ ‫לו‪ :‬במברק זה בישרוני על אודות הזכיה‪ ,‬ואף על פי שלא הגיעני‬ ‫כוככים בסוכה‬ ‫עדיין הכסף‪ ,‬בטוח אני שאכן הוא יגיע בקרוב‪ ,‬לפיכך כבר מעתה‬ ‫הרא"ש ]ס"ג[ הביא שבירושלמי דייק מלשון המשנה ]סוכה‬ ‫‪14‬‬ ‫מחה זו אף בביתו וסביבתו והוא השמחה הגדולה ביותר ואפשר‬ ‫אני שמח‪ .‬הוא הדין בעניננו סיים הגר"י סרנא זצ"ל‪ ,‬הנביאים הב־‬ ‫לומר עוד דסוכות הענין הוא שמוציא את עצמו מקבע של עוה"ז‬ ‫טיחו לנו ובישרו לנו אודות הגאולה העתידה ובנין הבית השלישי‪,‬‬ ‫ומראה שכ"ז רק עראי ולכן קוראים בו קהלת להראות שכל עניני‬ ‫נמצא שאנו המאמינים בדבריהם הנאמרים באמת כבר קיבלנו‬ ‫העולם הם הבל ואחר הסוכות כשחוזרים לדירת קבע נתקן מיד‬ ‫את "המברק" המבשר שיבנה בית המקדש במהרה בימינו וב־‬ ‫חג שמחת תורה והיינו שכשמתחילים לחיות צריך להיות רק ע"י‬ ‫מיוחד בימי חג הסוכות מתחזקים אנו באמונה כאשר אנו יושבים‬ ‫תורה וזהו חלק מעצם חיותינו‪.‬‬ ‫בצילא דמהימנותא ומתעלים בבטחון עד שאנו מסוגלים כבר‬ ‫] ר' שלמה ברמן זצקו"ל[‬ ‫לשמוח בבשורות הגאולה ובבנין בית המקדש לפיכך מזכירים‬ ‫אנו בשמחה את שמחת בית השואבה וכאן סיים ראש הישיבה‬ ‫בהתפעלות עצומה ואמר אני אומר שמה ששמחים ישראל היום‬ ‫התביעה על הגויים בחג הסוכות‬ ‫בשמחת בית השואבה אין זה זכר למקדש שהיה ונחרב בעוונו־‬ ‫בהפטרה ליו"ט ראשון של סוכות אומר הנביא ]זכריה י"ד יט[‬ ‫תינו הרבים אשר עליו דאבה נפשנו אלא שמחים אנו זכר למקדש‬ ‫זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל הגויים אשר לא יעלו לחוג‬ ‫אשר ייבנה במהרה בימינו! על זה בודאי עלינו לשמוח!‬ ‫את חג הסוכות‬ ‫)מתנת חיים להגר"מ סלומון שליט"א(‬ ‫וצריך להבין הלא הגויים לא מצווים לחוג את חג הסוכות‬ ‫ואיזה חטא הוא בשבילם אשר לא עלו לחוג את חג הסוכות‪.‬‬ ‫ונראה לי לומר‪ ,‬דהנה דוד המלך אמר "נתת שמחה בליבי מעת‬ ‫הלימוד מדין אתרוג היבש‬ ‫דגנם ותירושם רבו" )תהלים ד' ח'(‪ ,‬דוד המלך הגיע למדריגה שכ־‬ ‫"לא המתים יהללו וגו" תהלים ]קטו יז[ למדו מזה ]ירושלמי‬ ‫שראה אצל הגויים שפע הוא שמח בשמחתם‪ ,‬וכך צריך להיות בן‬ ‫סוכה רפג[ שאתרוג היבש פסול כיון שאין בו לחלוחית הוא כמת‬ ‫אדם להיות שמח בהצלחת חבירו‪ .‬דוד המלך אומר‪ :‬נתת שמחה‬ ‫ואם אתרוג יבש פסול מכש"כ האדם צריך להשתדל שלא יהיה‬ ‫"בליבי"‪ ,‬לא רק שמחה חיצונית ומלאכותית‪ ,‬להראות לפני חבירו‬ ‫יבש ולהיות מהודר וחי וכל חי מרגיש ובמה ‪ -‬בדעת‪ ,‬כי זאת‬ ‫שאני שמח בשמחתו‪ ,‬אלא נתת שמחה בליבי ‪ -‬שמחה אמיתית‪.‬‬ ‫מחייה את האדם בזה ובבא על כן "כל מי שאין בו דעה אסור‬ ‫בשם הסבא מקלם מרן רבי שמחה זיסל זצ"ל אומרים‪ ,‬כי לש־‬ ‫לרחם עליו" ]ברכות לג ע"א[ כי כיון שאין בו דעה הוא כמת‬ ‫מוח בשמחת חבירו יותר קשה מלהשתתף בצרת חבירו‪ ,‬כי מי‬ ‫]רבי שמחה זיסל זיו הסבא מקלם[‬ ‫שמשתתף בצרת חבירו עוד לא יודעים אם זה יוצא מטוהר לב‪ ,‬כי‬ ‫כמו אריה שטורף‪ ,‬אחרי שהוא טורף שכבר יצא ממנו הארס נהיה‬ ‫שמחת הסוכות‬ ‫טוב מאד לכולם‪ ,‬כך יכול להיות שתיכף כששמע מצרת חבירו‬ ‫בנערינו ובזקנינו נלך כי חג ה' לנו ]שמות י ט[ ובמדרש פליאה‬ ‫שמח בליבו מאד והשתמש בכל רע שיש בו ואח"כ ממילא הוא‬ ‫איתא שזה הולך על חג הסוכות ומבואר דבחג הסוכות צריך‬ ‫טוב וגם עוזר לחבירו‪ .‬אבל אם האדם שמח בהצלחת חבירו אז‬ ‫לשתף גם נערינו וזקנינו ובאמת יתכן דזה קאי על שמחת בית‬ ‫זה בטוח שזהו מליבו הטוב‪.‬‬ ‫השואבה שאחד מסמני ההיכר והבולט בחג זה הוא אשרי יל־‬ ‫זהו החטא של הגויים‪ ,‬כשאתם רואים שאומה שלימה שמחה‬ ‫דותינו שלא ביישה את זקנותנו ]סוכה נג ע"א[ וזהו חג לנערינו‬ ‫איך לא השתתפתם איתם‪ .‬על זה לא צריכים להיות מצווים‪ ,‬מי‬ ‫וזקנינו‪ .‬ו‬ ‫שהוא לא בעל מידות רעות הוא שמח בשמחת חבירו‪ .‬אם אתם‬ ‫באמת עיקר שמחת סוכות הוא לצאת מביתו והיינו לצאת‬ ‫לא משתתפים בשמחתנו‪ ,‬אות היא שאתם שונאים אותנו ואתם‬ ‫מסביבתו כי בדרך כלל האדם כשלעצמו צריך להיות שמח ורק‬ ‫בעלי מידות רעות‪.‬‬ ‫סביבתו ושאר דברים מונעים ממנו שמחה זאת וזהו המועד של‬ ‫פעם הלכנו לטייל עם המשגיח דישיבת לומז'ה מו"ר הגה"צ‬ ‫סוכות לצאת מסביבתו ולהתייחד עם עצמו ולשמוח והדרגה של‬ ‫רבי משה רוזנשטיין זצ"ל ושמענו שבבית אחד יושבים גויים ורו־‬ ‫שמיני עצרת זה שאחר שהגיע למדרגה זו חוזר לביתו להיות בש־‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫ברכת לישב בסוכה במי שיצא ללא היסח‬ ‫הדעת‬ ‫שהיה לבוש בהם ופשט‪ .‬אותם מעליו‪ ,‬הפשיטה מעליו הוי‬ ‫כתב השו"ע )בסי' תרלט ס"ח( שאין מברכין על הסוכה אלא‬ ‫מעשה סילוק מקיום המצוה‪ ,‬וכשחוזר ומתעטף או מניח צריך‬ ‫בשעת האכילה‪ ,‬ושאלתי את מרן זצ"ל‪ ,‬מאי שנא ממה שפסק‬ ‫לחזור ולברך )לדעת המחבר(‪ .‬משא"כ בסוכה‪ ,‬שיציאתו לא‬ ‫השו"ע לענין טלית )סי' ח' סי"ד( דאם פשט טליתו אפי' היה‬ ‫הוי מעשה סילוק דלא עביד מעשה לפשוט הסוכה מעליו‪,‬‬ ‫דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד צריך לחזור ולברך כשיחזור‬ ‫אלא הוא דבר דממילא‪ ,‬דממילא הוי חוץ לסוכה ונמצא‬ ‫ויתעטף בו‪ ,‬וא"כ לכאו' ה"ה בסוכה נמי שיברך על כל כניסה‬ ‫במקום שאין קיום מצות סוכה שם‪ ,‬ולכן אפשר דמודה השו"ע‬ ‫וכניסה אפי' אם יצא ללא היסח הדעת כלל‪ ,‬דסוף סוף ע"י‬ ‫שאינו חוזר ומברך כשחוזר בלא הסיח דעתו‪.‬‬ ‫יציאתו הו"ל כפושט את הסוכה מעליו‪ ,‬דומיא דטלית‪.‬‬ ‫)מעדני שלמה(‬ ‫ואמר מרן‪ ,‬שיש לחלק בין טלית לסוכה‪ ,‬דבטלית וכן בתפילין‬ ‫‪15‬‬ ‫קדים ושמחים‪ .‬אחד מהתלמידים התחיל לקלל אותם‪ ,‬כך היינו‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫רגילים‪ .‬אמר לו רבינו זצ"ל‪ ,‬מדוע אתה מקלל אותם הלא הקב"ה‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫שמח שיצירי כפיו שמחים‪ .‬כך צריך להיראות בן אדם‪ ,‬לאהוב‬ ‫ולשמוח בהצלחת כל יציר כפיו ית'‪ .‬ולכן רואים שעם ישראל‬ ‫שהחיינו אם בירך בסוכה אחרת‬ ‫בסוכות כשהם היו שמחים הקריבו שבעים פרים בעד שבעים‬ ‫אומות‪ ,‬שכולם יהיו שמחים‪ ,‬שהשמחה תהיה מלאה‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬האם מי שאכל בלילה ראשונה בסוכה שאינה‬ ‫מורי ורבי המשגיח זצ"ל היה אומר‪ ,‬שכאשר רואה אדם עשיר‬ ‫שלו וא"כ לא בירך שהחיינו על עשיית סוכתו צריך‬ ‫שלא חסר לו כלום הוא שמח מאד שלכל הפחות עבורו הוא לא‬ ‫להדר לברך שהחיינו על פרי חדש בסוכתו כדי לפטור‬ ‫צריך לדאוג‪ ,‬כי כשרואים אדם שחסר לו הלא צריכים להצטער‬ ‫עשייתה או שמא כל החיוב של שהחיינו הוא רק בעושה‬ ‫ולדאוג בשבילו‪.‬‬ ‫סוכה שיאכל שם כזית של חובה?‬ ‫בזה אפשר לבאר הפסוקים בתהלים )קיז‪ ,‬א‪-‬ב(‪" :‬הללי את‬ ‫תשובה‪ :‬פטר גם סוכתו‬ ‫ה' כל גויים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו"‪ ,‬הגמרא‬ ‫*‬ ‫)פסחים קיח ע"ב( מקשה וכי בגלל שגבר עלינו חסדו הם צרי־‬ ‫ירדו גשמים ונפסקו והקיץ אחרי עלות אם צריך לעלות‬ ‫כים להודות לה'? אבל לפי הנ"ל יכול להיות שהקב"ה דורש‬ ‫לסוכה‬ ‫מהאומות שיגיעו למדריגה של אהבת הבריות מה שהגיע דוד‬ ‫המלך‪ ,‬כמו שדוד המלך אמר כי הוא שמח בשמחת הגויים‪ ,‬כך‬ ‫שאלה‪ :‬במחבר איתא "ישן וירדו גשמים וכו' ישן בביתו‬ ‫אתם צריכים לשמוח בשמחתנו‪ ,‬ואז יגיע העולם לשלימותו‪ ,‬ואז‬ ‫עד עלות ויעור משנתו"‪ .‬ומשמע שאם הקיץ אחרי‬ ‫תקויים הנבואה של ישעיה )ב‪ ,‬ד( "לא ישא גוי אל גוי חרב וגו' "‪.‬‬ ‫עלות צריך לעלות לסוכה‪ ,‬האם זה נכון? ואם כן מה‬ ‫זה החטא של הגויים שלא באו לחוג את חג הסוכות‪ ,‬מפני‬ ‫הדין אם באופן זה שילך לסוכה לא יצליח להירדם עוד‬ ‫שאם אתם לא עושים כן אז עומד העולם להחרב‪ .‬וקיום העולם‬ ‫והוא רגיל לישן יותר?‬ ‫הוא באהבת ריעים‪ ,‬באהבה לכל יציר כפיו של הקב"ה‪ ,‬אז יכול‬ ‫תשובה‪ :‬אחרי עלות קמים כבר‪.‬‬ ‫להיות "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם"‬ ‫)ואם כן אין הדיוק נכון דאורחא דמילתא נקט(‪.‬‬ ‫)רבי יעקב ניימן(‬ ‫)שאלת רב(‬ ‫המקיים מצות סוכה ה' מיסך עליו‬ ‫שאלה‪ :‬אם צריך לשתות יין כל יום מימי חוה"מ‪ ,‬איזה יין‬ ‫וכן איתא בדברי המדרש ]ילקוט שמעוני פרשת אמור רמז‬ ‫ומהו שיעורו?‬ ‫תרנ"ג[ בסוכות תשבו שבעת ימים זהו שאמר הכתוב וסוכה‬ ‫תשובה‪ :‬מו"ח מרן שליט"א סובר שכל יום צריך לשתות‪,‬‬ ‫תהיה לצל יומם אמר רבי לוי כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם‬ ‫ורק יין ולא מיץ ענבים‪ ,‬ורק מי שיש לו הנאה מכך‪ ,‬וצריך‬ ‫הזה אומר הקב"ה הוא קיים מצות סוכה אני מיסך עליו מחמתו‬ ‫שיעור רביעית‪ .‬ושאלתיו ממסכת עירובין )דף מ ע"ב( "מכל‬ ‫של יום הבא דבר אחר וסוכה תהיה לצל יומם כל מי שמקיים‬ ‫מקום כוס בעינן"‪ ,‬ופירש רש"י "ושאר יומי לכו"ע לית להו"‪,‬‬ ‫מצות סוכה בעולם הזה הקב"ה מיהך עליו מן המזיקין שלא יזי־‬ ‫ואם צריך כל יום יין הרי יש לו? וענה לי שמדובר בזמן‬ ‫קו אותו שכן הוא אומר באברתו יסך לך ע"כ וביאר הכתב סופר‬ ‫ביהמ"ק שאז יצאו יד"ח בקרבנות‪ .‬אכן לא משמע כן‪ ,‬כי‬ ‫]מאמר לחג סוכות[ דברי המדרש אמאי דוקא במצות סוכה יש‬ ‫זה שקלא וטריא של אמוראים בזמנם‪ .‬ולענ"ד אם אין נהנה‬ ‫שמירה כזו וז"ל "וצריך לעיין למה דוקא בשביל מצות סוכה הלא‬ ‫מיין ‪ -‬יאכל כזית בשר בהמה‪ .‬אבא זצ"ל היה שותה בחוה"מ‬ ‫כל המצות מגינים כתריס בפני פורענות? ונראה ליישב‪ .‬הנה הבו־‬ ‫כל יום מעט יין‪..‬‬ ‫טח בה' חסד יסובבנהו ומי שאינו מאמין בהשגחה באמת אינו‬ ‫)דרך שיחה(‬ ‫מושגח כדכתיב ]ויקרא כו כג [ואם תלכו עמי בקרי והלכתי אף‬ ‫אני עמכם וכו' ופי' הרמב"ם ]מו"נ ח"ג פ' ל"ו [ בקרי לשון מקרה‬ ‫שתאמרו הכל במקרה אף אני אניח אתכם וכבר אמור בספרים‬ ‫רים פסול שאז יושב בצל דפנות ולא בצל סכך לרמז על השם‬ ‫כי מצות ישיבת סוכה לרמז שאנו שוהים בצל של הקב"ה ואנו‬ ‫בטחונו שתבא לו תשועתו ע"י עניני העולם שזה פסול ולא נרצה‬ ‫מאמינים שמושגחים אנחנו מאתו ית"ש ואין תולים במקרה ומי‬ ‫לפני ה' עכ"ל שזהו הנהגת "ה' צלך"‪ ,‬כפי שיעור שפונה להשי"ת‬ ‫שמאמין בזה ועושה רמז לאמונה זו הוא באמת מושגח מאתו‬ ‫זהו השיעור שזוכה להשגחתו ומי שבוטח באמת בהשי"ת בודאי‬ ‫ית"ש וזה כוונת הילקוט מי שמקיים מצות סוכה בעוה"ז שבו‬ ‫יזכה לישועת ה' ‪ ,‬וזהו הענין של חג הסוכות להורות על "בטחון‬ ‫מראה כי מאמין שהכל בהשגחתו ית"ש הקב"ה סוכך עליו מן‬ ‫בהשי"ת" הנה כתיב ]תהלים כז ה[ כי יצפנני בסכו ביום רעה יס־‬ ‫המזיקים לא תאונה אליו רעה ואתי שפיר עכ"ל הרי להדיא‬ ‫תירני בסתר אהלו בצור ירוממני ‪ .‬ואיתא במדרש ]שם[ שזה קאי‬ ‫בדבריו שסוכה מורה על מדת הבטחון שאם אנו חוסים בצלו‬ ‫על "סוכות" ועי' במה שפי' רבינו אברהם בן הגר"א ]שם[ בא"ד‬ ‫של השי"ת זוכין להשגחתו ית' ‪ ,‬וכן האריך הערוך לנר ]סוף מס'‬ ‫"וז"ל ואגב אורחיה רמז לנו כי חג הסוכות מורה על מדריגת הב־‬ ‫סוכה[ וז"ל והנה צל ההכך מרמז לתשועת ה' ע"ד ה' צלך והד־‬ ‫טחון כמ"ש כי יצפנני בסכו עכ"ל ]וע"ע במש"כ האברבנל דברים‬ ‫פנות הם מרמזים על עניני העולם אשר עליהם מרחף צל הסכך‬ ‫כב ו וז"ל וז' ימי הסוכות המורים על הבטחון בהש"י עכ"ל וע"ע‬ ‫והם סובבים את האדם מכל צדדיו ועל כן הסכך למעלה מעש־‬ ‫‪16‬‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬היה פשוט מתחנן ומבקש מהקב"ה שיתן לו עוד‬ ‫במש"כ ר' צדוק הכהן צדקת הצדיק אות קע"א וז"ל וידוע דטעם‬ ‫ועוד מכות‪.‬‬ ‫סוכה הוא החסיון בה' והבטחון בו עכ"ל[‬ ‫)צדיק כתמר יפרח(‬ ‫השגחה אע"פ שאינו ראוי לכך‬ ‫מדוע הקריבו בחג פרים בשביל אומות העולם‬ ‫איתא בגמ' ]ב"מ פה א[ ההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה לש־‬ ‫במסבת סיום החג בישיבת גאון יעקב אמר הגראי"ל שטינ־‬ ‫חיטה אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי וקא בכי אמר ליה זיל‬ ‫מן זצ"ל‪ :‬ברוך השם עברו ימים כאלה קדושים‪ ,‬ודוקא בימים‬ ‫לכך נוצרת אמרי הואיל ולא קא מרחם ליתו עליה יסורין ע"כ‬ ‫כאלה‪ ,‬הקריבו כל יום פרים בשביל אומות העולם! וכאן נשאלת‬ ‫והקשה המשגיח ר' נתן וואכטפויגל זצ"ל ]לקט רשימות אלול‬ ‫השאלה‪ :‬מה? וכי אנחנו אמורים לדאוג לאומות העולם? והרי‬ ‫ימים נוראים עמ' קמא [ז"ל מה הטענה על רבי הא קיי"ל סוף‬ ‫הקב"ה בעצמו אמר לנו שנעשה כל יום כך וכך פרים‪ ,‬למה? בש־‬ ‫בהמה לשחיטה ]ברכות יז א[ וכי כל השוחט בהמה נידון ליסו־‬ ‫ביל אומות העולם‪ .‬האיך מבינים את זה ? האם אנו אלו שאמורים‬ ‫רין? וביאר המשגיח אע"ג דכל בהמה עומדת לשחיטה ובודאי‬ ‫לדאוג בשביל אומות העולם?‬ ‫אין טענה על מי שנוטל בהמה לשחיטה מכל מקום אם העגל‬ ‫אלא שענין זה הוא כמו מה שכתב רבי חיים ויטאל )בשערי קדושה(‬ ‫בורח ובא בצל כנפיך ומבקש רחמים שתציל אותו מדת הרחמים‬ ‫שיאהב את כל האנשים ואפילו גוים!!! א מאדנע זאך! ‪ ] -‬וזה דבר‬ ‫מחייבת שצריך לשמור אותו בצלך ולא לזרוק אותו‪ .‬לפי"ז ביאר‬ ‫תמוה[‪ .‬וכאן יוצא שהקב"ה רמז לנו שצריך לדאוג אפילו לגויים‪,‬‬ ‫המשגיח זהו ענין הסוכה שהיא "צילא דמהימנותא" כדאיתא‬ ‫ובוודאי העיקר זה כלל ישראל‪ ,‬אבל צריך לדאוג גם לגויים‪.‬‬ ‫בחז"ל וענינה החיסוי בצל ה' ואדם הזוכה לחסות בצלו ית' זוכה‬ ‫וכל זאת משום שבסוכות אנחנו נהיים יותר גבוהים‪ ,‬נכנסים‬ ‫לרחמים מיוחדים אף שעל פי דין אינו ראוי להם והיינו שאנחנו‬ ‫לסוכה‪ ,‬מאן באקומט א העכערקייט ‪]-‬מקבלים התרוממות[‪ ,‬וד־‬ ‫באים בצלו של הקב"ה ומבקשים רחמים ואף אם ח"ו נגזר עלינו‬ ‫ווקא שם‪ ,‬מהמקום הגבוה הזה‪ ,‬מלמדת אותנו התורה שצריך לא‬ ‫משהו מ"מ מדת הרחמים מחייבת שלא זורקים מי שבא לתוך‬ ‫לשכוח את אלו הכי נמוכים‪ ,‬שנזכור שיש גם גויים בעולם!‬ ‫רשותך כי אתה ה' מחסי עכ"ל הרי מבואר אע"פ שאין האדם‬ ‫נכון! הגויים הם אלו שהחריבו את הבית המקדש‪ ,‬והם הרסו‬ ‫ראוי להשגחת השי"ת מ"מ אם בא לחסות בצילו זוכה אע"פ‬ ‫לעצמם! כי בבית המקדש היה פרים שמכפר עליהם‪ ,‬ועכשיו אין‬ ‫שאינו ראוי כדברי המדרש אפילו רשע ובטוח בה' חסד יסובבנו‪.‬‬ ‫להם‪) .‬עי' סוכה נ"ה(‪ ,‬ומה נשאר להם? כלום! בעולם הבא לא יהיה‬ ‫להם כלום! ועד היום‪ ,‬בימינו אנו‪ ,‬הגויים כל מה שעושים הורסים‬ ‫לעצמם‪ ,‬בבחינת תמות נפשי עם פלישתים‪.‬‬ ‫שמחת חג למרות היסורים‬ ‫)בנתיבות ההלכה(‬ ‫יהודי בעל יסורים גדול נגש להגראי"ל שטינמן זצ"ל בשאלה‪:‬‬ ‫אברהם אבינו קיים מצות סוכה‬ ‫כיצד אוכל לקים מצות "ושמחת בחגך"? השיב לו הרב‪ :‬אם אחד‬ ‫נותן לשני מכה ואחר כך נותן לו ‪ 200‬דולר‪ ,‬המכה אמנם כואבת‬ ‫ואברהם זקן וגו' וה' ברך את אברהם בכל ]בראשית כד א[‬ ‫אבל בכל זאת הוא מרגיש שקבל על כך איזה שהוא פיצוי‪ .‬ואם‬ ‫ובמדרש פליאה מכאן שקיים אברהם אבינו מצות סוכה ופי'‬ ‫המכה יתן לו אלף דולר כפצוי‪ ,‬המוכה כנראה יבקש אחר כך‬ ‫הגר"א כי בכל הוא ראשי תיבות‪ :‬בסוכות תשבו וגו'‪ ,‬כל האדם‬ ‫עוד מכה‪ ...‬ואם הוא יתן לו מאה אלף דולר‪ ,‬אז כבר המכה יתחנן‬ ‫וגו' ‪,‬למען ידעו דורותיכם‪ ,‬ע"כ‪ .‬אכן יש להבין מה השייכות לכאן‬ ‫למכה נוספת‪ ...‬ואם יתן לו מליון דולר כפצוי על כל מכה‪ ,‬אז כבר‬ ‫‪.‬ונראה כי איתא במפרשים דלמה לא הלך אברהם אבינו בעצ־‬ ‫המוכה יפול לפני רגליו ויתחנן שיתן לו עוד מכה‪...‬‬ ‫מו לטרוח במצוה בו והרי להשיאו אשה הוא ממצוות הבן על‬ ‫כך כל בן‪-‬אדם! משום שבעולם הבא מחכה לו שכר כה גדול‬ ‫האב ]קידושין כט ע"א[ אמנם מצינו דהעקידה היתה ביוהכ"פ‪.‬‬ ‫עבור היסורים שסובל כאן בעולם הזה‪ ,‬שאם היה יודע את גודל‬ ‫וא"כ כשבא לבאר שבע ויוגד לאברהם הנה ילדה מלכה וגו' וב־‬ ‫השכר שמצפה לו שם למעלה על כל סבל או יסורים שעובר כאן‬ ‫תואל ילד את רבקה זה היה בי"ג בתשרי‪ ,‬וא"כ אם אברהם היה‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫האדמו"ר בעל "אמרי אמת" מגור אמר על כך תירוץ נפלא‪:‬‬ ‫"ארבעת מינין שבלולב‪ ,‬כשם שאין פוחתין מהן‬ ‫דוקא באתרוג אמרו שאם לא מצא אין לו להביא פרי אחר‪,‬‬ ‫‪ -‬כך אין מוסיפין עליהן‪ .‬לא מצא אתרוג ‪ -‬לא‬ ‫שכן התורה לא פירשה איזה "פרי עץ הדר" יש לקחת‪ ,‬אלא‬ ‫יביא לא פריש ולא רמון ולא דבר אחר" )סוכה‬ ‫שחז"ל אמרו זהו "פרי עץ הדר" האמור בתורה‪ .‬מעתה‪ ,‬אם‬ ‫יביא פריש או רימון‪ ,‬יטעו בני אדם לומר שאלו הם "פרי עץ‬ ‫לא‪(.‬‬ ‫הדר" שבתורה‪ ,‬וכדברי הגמרא‪" :‬דאתי למיסרך"‪ ,‬אבל בשאר‬ ‫מובא בסמ"ג‪ ,‬שפעם אחת לא הניחו האומות לקיים מצוות‪,‬‬ ‫מצוות המפורשות בתורה‪ ,‬שאין מקום לטעות בהם ‪ -‬אפשר‬ ‫וציוה לעשות סימנים לכל מצוה‪ .‬ולכאורה‪ :‬הלא כאן ראינו‬ ‫בשעת הצורך לעשות סימנים!‪.‬‬ ‫מדברי הגמרא שאין לעשות סימן‪ ,‬ואם לא מצא אתרוג ‪ -‬אין‬ ‫)אמרי אמת(‬ ‫לו להביא דבר אחר כסימן לאתרוג?‬ ‫‪17‬‬ ‫שיטת הצדיקים שישבו בסוכה בעת ירידת הגש־‬ ‫הולך היה לו בדרך היה בטל ממצות סוכה‪ ,‬ולכך שלח להעבד‬ ‫מים‬ ‫שהוא פטור מסוכה‪ .‬ולכך הקדים הפס' ורמז שאברהם אבינו‬ ‫קיים מצות סוכה‪ .‬ויש להוסיף דזה אתיא כתוס' ]גיטין ס ע"א[‬ ‫מסופר כי הג"ר חיים עוזר גרודז'נסקי ז"ל מווילנא היה פעם‬ ‫בשם המדרש ]ב"ר מ"ד[ דאחרי סמוך‪ ,‬לאחר מופלג והביאו מא־‬ ‫בחג הסוכות מוטל חולה במיטתו‪ ,‬והנה הזדמנו אליו אורחים‬ ‫חרי מות דהיה בו ביום וכן כאן דכתיב ויהי אחרי הדברים האלה‬ ‫באותה שעה‪ .‬התנצל בפניהם הגרח"ע ז"ל ואמר להם‪" :‬הנה חולה‬ ‫היה מיד ובתורה שלמה בשם מדרש אור האפלה ויוגד לאברהם‬ ‫אני ומוטל במיטה‪ ,‬אנא‪ ,‬רדו אתם לבדכם ותאכלו בסוכה‪ ...‬בני‬ ‫ברוח הקודש ולכאורה מאי נפ"מ ולפי האמור אתי שפיר ודו"ק‬ ‫הבית יכינו לפניכם סעודה שם‪ ...‬אין בכוחי לכבדכם בעצמי כפי‬ ‫והנה כשבא אליעזר כתיב ואבוא היום אל העין ]בראשית כ"ד‬ ‫הראוי‪"...‬‬ ‫מב[ ופי' רש"י‪ :‬היום יצאתי והיום באתי מכאן שקפצה לו הארץ‪,‬‬ ‫עשו האורחים כדבריו וירדו לסוכה‪ ..‬והנה לפתע לאחר זמן‬ ‫וצ"ב למאי נפ"מ‪ .‬אמנם להמבואר א"ש‪ ,‬דחשש אליעזר שישאלו‬ ‫מועט הגיע אף הוא עצמו אחריהם ונכנס לסוכה תמהו האורחים‪:‬‬ ‫לו למה לא בא אברהם בעצמו‪ ,‬והתירוץ היה משום מצות סוכה‪,‬‬ ‫הלא חולה הוא מר ופטור הוא מן הסוכה? נענה ואמר הגרח"ע‬ ‫ולכאו' הלא בעצם הוא בא ביום י"ג וא"כ ליכא הפרעה למצות‬ ‫ז"ל‪" :‬בשכבי כעת במיטתי הרהרתי לעצמי בדין זה‪ ,‬וחשבתי‬ ‫סוכה‪ ,‬וע"ז השיב שרק מצד קפיצת הדרך בא היום וזה לא היה‬ ‫שאמנם נכון הוא שחכמים פטרו את החולה והמצטער ממצות‬ ‫ידוע מראש ‪,‬וגם דאין סומכין על הנס ולכך שלחו אברהם‪.‬‬ ‫סוכה‪ ,‬אולם זאת לא מצינו שיפטרו חכמים את החולה והמצטער‬ ‫ממצות הכנסת אורחים‪ ...‬הלא כך היה אצל אברהם אבינו ע"ה‪,‬‬ ‫במעלת הישיבה בסוכה‬ ‫שאפילו שהיה חולה ומותש ‪ -‬קיבל והכניס את המלאכים במ־‬ ‫סירות נפלאה‪"...‬‬ ‫כתב בספר יסוד ושורש העבודה שאדם הנמצא מחוץ לסוכה‬ ‫מעשה זה היה רגיל בפי מרן הבית ישראל מגור זי"ע‪ ,‬שהיה‬ ‫ללא צורך עובר על מ"ע מן התורה‪ ,‬וקשה הרי נאמר‪" :‬תשבו"‬ ‫מקלס את דברי הגרח"ע ז"ל‪ ,‬ואף היה מוסיף ואומר‪" :‬לפי המ־‬ ‫כעין תדורו‪ ,‬והרי על אדם יוצא מביתו גם ללא צורך?‬ ‫צאתו המתוחכמת של הג"ר חיים עוזר ז"ל‪ ,‬ניתן להבין מה שהיה‬ ‫תירץ הגרש"ז אוירבך זצ"ל שאם יגידו לאדם שכל רגע שאתה‬ ‫מנהג הרבה מצדיקי הדורות שאפילו שבעת ירידת הגשמים המ־‬ ‫שוהה בבית תקבל מאה דולר‪ ,‬הוא לא יצא מביתו רק להכרח‬ ‫שיכו ליישב בסוכה‪ ,‬ולכאורה זה היפך מפסק הרמ"א )ס' תרלט‬ ‫גדול‪ ,‬וכל שכן מצות סוכה שמקיימים כל רגע ודאי ששוה לא‬ ‫סעי' ז'( שפטור מישיבת סוכה והיושב בה קרוי "הדיוט"‪ ...‬אמנם‪,‬‬ ‫פחות ממאה דולר‬ ‫אין הכי נמי שמצד הלכות סוכה יש פטור בעת ירידת הגשמים‪,‬‬ ‫)לבני ישראל(‬ ‫ביו"ט שרא ליה ולא בחול המועד‪ .‬ומתרץ בשו''ת מהר''ח אור‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫זרוע‪ :‬התורה לא חייבה לעשות סוכה לרוחב כל בני החופה‬ ‫ושיהא נוח לחולה לישן כמו בבית‪ ,‬שהרי מגרנך ומיקבך כתיב‬ ‫אדם שמצטער מהסוכה האם כשיכול לעשות‬ ‫דהינו פסולת גורן ויקב התירה התורה ולא הוצרך לעשות‬ ‫פעולות שלא יהא מצטער יש לו חיוב לעשות‬ ‫באופן שהוא רחב‪ .‬וכן כתב הגאון רבי שלמה זלמן אוירבעך‬ ‫כן?‬ ‫זצ''ל וז''ל והנה יש לדון בעיקר פטור זה של מצטער מיתו־‬ ‫שים וכדומה דהנה הא דאינו מחויב באותו זמן שהוא מצ־‬ ‫יש לחקור אדם שמצטער מהסוכה האם כשיכול לעשות‬ ‫טער בסוכה זו לבנות סוכה אחרת‪ ,‬אף שהרי כל רגע ורגע‬ ‫פעולות שלא יהא מצטער יש לו חיוב לעשות כן או דילמא‬ ‫משבעת הימים יש עליו מצות עשה של ישיבת סוכה‪ ,‬נראה‬ ‫אין לו חיוב לעשות פעולות להיפטר מהצער‪ .‬הנה בשו"ת‬ ‫דהוא משום דכיון שבנה את סוכתו באופן שהיא ראויה לש־‬ ‫מהר"ח אור זרוע סימן קצ''ד הקשה על הא דאמרינן בגמ'‬ ‫בעת ימים תו לא מחייבינן ליה לבנות אחרת אם נתחדש לה‬ ‫כ"ה ב' א"ר אבא בר זבדא חתן והשושבינים פטורין מן הסו־‬ ‫בה צער שלא ידע ממנו בשעת בנייתה‪ .‬ומקשה‪ :‬אבל אכתי‬ ‫כה‪ ,‬ופריך הגמ' וליעבד חופה בסוכה‪ ,‬ומתרץ הגמ' אמר רבא‬ ‫צריך עיון בפטור של צינה דלמה לא יתחייב מדינא להכניס‬ ‫גזרה משום צער חתן‪ ,‬דסוכה אינה מרווחת וחתן בעי מקום‬ ‫תנור וכדומה כדי שיוכל לישן שם‪ .‬ומתרץ‪ :‬דכללא הוא דכל‬ ‫מרווח לכנוס כל בני החופה‪ ,‬וקשה יעשה סוכה מרווחת‬ ‫שפטור ופקעה ממנו חובת הישיבה תו לא צריך לחפש טצ־‬ ‫בחדר שעושה בו חופה ומאי טעמא פטור‪ .‬ועוד הקשה‪ :‬מהא‬ ‫דקי איך ישוב להתחייב‪ .‬וכן בשו''ת מועדים וזמנים חלק ח'‬ ‫דאמרינן התם בגמ' כ"ו ע''מ א' רבא שרא ליה לרב אחא ברד־‬ ‫השמטות לחלק ב' כתב ליישב‪ :‬הא דקימ''ל דמצטער מחמת‬ ‫לא למגני לחוץ לסוכה משום סירחא דהורצאה‪ ,‬פירוש קרקע‬ ‫הקור פטור מן הסוכה‪ ,‬וקשה הרי יכול ליישב ולישון בה ע''י‬ ‫לבנה שהיו מטיחין בה רצפה של סוכה משום נוי והיתה מס־‬ ‫חימום‪ ,‬אלא כיון דחזינן שהתורה התירה לסכך בפסולת גורן‬ ‫רחת‪ ,‬ל"א עפר שקורין בלעז ארזלא שמדובקת בגופה של‬ ‫ויקב‪ ,‬ואין צורך לפעולות אלו ודי בצורת עראי‪ ,‬וא''כ יש לומר‬ ‫ערבה ומצטער מחמת סוכה הוי‪ ,‬רבא לטעמיה דאמר רבא‬ ‫דהוא הדין שאינו חייב לתקן חימום חשמלי לדירת עראי‪,‬‬ ‫מצטער פטור מן הסוכה‪ ,‬וקשה ללישנא קמא לא יטיח רצפת‬ ‫ויש גדולים שנהגו להכניס חימום לסוכה כל ימי החג‪ :‬כך היה‬ ‫הסוכה באותה קרקע לבנה ואם כבר הטיח יסיר או יעשה‬ ‫נוהג הגר''ח הלוי זצ''ל‪.‬‬ ‫לעצמו סוכה אחרת דקיימא לן כחכמים סוכה כ"ז ע''מ ב'‬ ‫]תורת המעדנים[‬ ‫דאמרו עושין סוכה בחולו של מועד‪ ,‬ודוחק לומר שדווקא‬ ‫‪18‬‬ ‫אך מצד הלכות הכנסת אורחים של האושפיזין הקדושים שנמ־‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫צאים בסוכה אין בזה כל פטור‪ ...‬הלא הכנסת אורחים נוהגת גם‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫בעת ירידת הגשמים‪ "...‬עכדה"ק‪ .‬ושפתיים יישק‪.‬‬ ‫]ליקוטי אב[‬ ‫שאלה‪ :‬אם שני אנשים לקחו ביחד את הלולב ואתרוג‪,‬‬ ‫אם יצאו שניהם יד"ח‪ ,‬או לקיחת שנים לא מהני ולא‬ ‫יצאו עד דרק אחד לבדו לוקח אותם?‬ ‫ראשון לחשבון עוונות‬ ‫תשובה‪ :‬צ"ע‪.‬‬ ‫מפני מה דוקא יו"ט סוכות נחשב כראשון לחשבון עוונות הסבר‬ ‫בשו"ת האלף לך שלמה )או"ח סי' שע"ב( כתב בזה"ל‪,‬‬ ‫נפלא על כך אמר הרה"ק בעל תפארת שלמה זי"ע בימי הדין‬ ‫ע"ד אשר נסתפק באם אחד נותן לולבו לאחר במתנה‬ ‫בשעה שהשטן מקטרג על ישראל ומפרט חטאיהם מתייצבים‬ ‫והנוטל אוחזו בידו והנותן מחזיק בו למעלה אם יצא בו‬ ‫כנגדו כל מליצי יושר וטוענים כי כל מה שחטאו במשך השנה‬ ‫המקבל‪ ,‬נראה דלא יצא בו מתרי טעמי‪ ,‬אחד דביום א'‬ ‫היה באונס כי היצר פיתה אותם בדברי תרמית והוא שגרם להכ־‬ ‫בעינן קנין וכל עוד שלא נטלו לגמרי המקבל והנותן אחזו‬ ‫שילם משיב השטן כנגדם וכי גם בעסקי ממונות מניחים היהודים‬ ‫בידו עדיין לא נחשב קנין‪ ,‬וזה תליא בדין אם יכול לנתקו‬ ‫לרמותם והרי אם יבוא מאן דהוא לרמות לחבירו בפרוטה אחת‬ ‫ולהביאו אצלו כמ"ש בחו"מ סי' קצ"ח‪ ,‬רק אף גם אם הי'‬ ‫תיכף ומיד יעצור בעדו ולא יניחנו כלל ולמה רק בדבר עבירה‬ ‫תחלה כולו בידו רק בשעת קיום המצוה אחז בו הנותן‬ ‫אפשר לבוא עליהם בערמה בתור פשרה בין שתי הטענות יצאה‬ ‫הוא או אחר נמי לא יצא‪ ,‬והדבר פשוט ממ"ש בשבת צ"א‬ ‫החלטה להמתין עוד כמה ימים ונראה מה לעשות בדינם והנה‬ ‫בפלוגתא דעשאוהו שנים עיי"ש‪ ,‬ואנן קיי"ל בזה יכול וזה‬ ‫בשעה שישראל כשרים תיכף ומיד במוצאי יום הכיפורים תרים‬ ‫יכול ועשאוהו ב' פטורין וזה א"י וזה א"י עשאוהו שנים חיב‬ ‫לחפש אחרי ארב עת המינים' מהודרים במחירים מפולפלים‬ ‫כ"א חטאת וזה יכול וזה א"י היכול חייב והשני פטור דהוי‬ ‫ללא שום משא ומתן הרי בכך נסתם טענת היצר והראיה שמש־‬ ‫מסייע ואין בו ממש‪ ,‬א"כ ה"נ אם כ"א החזיק בענין שמידו‬ ‫למים טבין ותקילין על מה שגוי לא ישלם יותר מכמה פרוטות‬ ‫לבדו בלתי אחיזת חברו נמי לא הי' נופל בידו אז נחשב‬ ‫אם כך נאמנים הם שגם בעבירות נכשלו בתרמית היצר ויצאו‬ ‫שנים שעשאוהו ואנן בעינן ולקחתם שיהי' לקיחה לכ"א‬ ‫זכאים בדין לכן ביום טוב סוכות כשנוטלים הלולב והאתרוג‬ ‫ואחד ולא בשנים יחד‪ ,‬ואם המחזיק בו למעלה לא הי'‬ ‫לברך עליהם מוכח מכך שצדקו טענת המליצי יושר ונמחקו כל‬ ‫תופסו בחזקה בענין שלולי החזקת המקבל הי' נופל מידו‬ ‫העוונות ומכאן ואילך מתחיל חשבון חדש ורישום מחדש‬ ‫אז יצא בו המקבל דהוי זה יכול וזה א"י והוי מסייע ואין‬ ‫]הגדה של פרשה[‬ ‫בו ממש ויצא בו המקבל‪ ,‬ולא מבעיא ביום א' דלא יצא‬ ‫בו דבעינן לקיחה תמה רק אף גם ביום שני דל"ב לקיחה‬ ‫תמה מ"מ בעינן שיהי' הנוטל אחד ולא ב' גם בעינן שיהי'‬ ‫רובו קיים ולא חתיכת אתרוג כמ"ש האחרונים‪ ,‬ולכך אם‬ ‫מי שבא לתוך צילו של הקב"ה זוכה לרחמים‬ ‫מחזיקין שנים לא יצא כלל‪ ,‬עכ"ל‪(.‬‬ ‫מיוחדים‬ ‫)הליכות חיים(‬ ‫חג הסוכות הוא אחד משלשת הרגלים הנקרא זמן שמחתנו‬ ‫החג מתחיל בט"ו תשרי וממשיך שבעת ימים ובענין זה יש לבאר‬ ‫גשר רופף והוא יודע שהוא רופף ויודע שנמצא בסכנה גדולה‬ ‫על פי דברי מרן הגרי"ז זצ"ל המבוארים בספר שמושה של תורה‬ ‫ועובר עליו וסומך ובוטח על ה' הוא נקרא בעל בטחון אבל מי‬ ‫דהנה איתא בגמ' ר"ה לב שאין אומרים הלל בר"ה משום שספרי‬ ‫שחושב שהגשר איתן ועובר עליו זה לא שייך למדת הבטחון‬ ‫חיים וספרי מתים פתוחים לפני הקב"ה וישראל אומרים שירה‬ ‫כלל וה' עוזר לאדם כפי מדת הבטחון בו כדכתיב כי בו ישמח‬ ‫והגרי"ז הראה את דברי הרמב"ם בפירוש המשניות למס' ר"ה‬ ‫לבנו כי בשם קדשו בטחנו כפי הבשם קדשו בטחנו כך הבו ישמח‬ ‫פ"ד מ"ז שאין אומרים הלל בראש השנה לפי שהם ימי עבודה‬ ‫לבנו ועוד כתיב יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך כפי היחלנו‬ ‫והכנעה ופחד ומורא מה' ומברח ומנוס אליו והקשה הגרי"ז מהו‬ ‫לך כך יהי חסדך ה' עלינו וכמו כן ביום הדין שבריות בו יפקדו‬ ‫מברח ומנוס אליו ותירץ במשל לאבא שמכה את בנו שאע"פ‬ ‫להזכירם לחיים ולמוות מי לא נפקד כהיום הזה אם אנו חרדים‬ ‫שהבן רוצה לברוח מן האב באותו זמן הוא נאחז באביו ומבקש‬ ‫כדבעי מאימת הדין ואז שמים אנחנו את בטחונינו בחסד ה' זה‬ ‫ממנו להציל אותו כמו כן מפני יראת הדין אנו בורחים מה' אבל‬ ‫נקרא בטחון ואז מתקיים הפסוק ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה‬ ‫גם מתקרבים אליו ומבקשים מחסה אצל הקב"ה בעצמו ומובא‬ ‫ה' מבטחו והוא מלך עוזר ומושיע ומגן וזהו כוונת הירושלמי‬ ‫שם עוד שלפני ר"ה האחרון של חיי הגרי"ז בא מרן הרב שך זצ"ל‬ ‫הנ"ל שכלל ישראל בטוחים שיעשה להם נס שיש להם חרדת‬ ‫לברכו בשנה טובה ושאל הגרי"ז אותו מה יהיה הסוף והרב שך‬ ‫הדין כדבעי ובוטחים בה' ואז ה' יעזור להם כפי מדת הבטחון‬ ‫רצה לנחמו עם דברי הגמ' ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג המובאים בטור‬ ‫והביא את דברי ר' שלמה אבן גבירול בפיוטיו כתר מלכות' אלקי‬ ‫סי' תקפ"א שכלל ישראל באים לר"ה לדין כשהם לבושים לבנים‬ ‫אם עוני גדול מה תעשה לשמך הגדול ואם לא אוחיל לרחמיך‬ ‫ועטופים לבנים ומסתפרין ומכבסין לכבוד יום הדין מפני שהם‬ ‫מי יחוס עלי חוץ ממך לכן אם תקטלני לך אייחל ואם תבקש‬ ‫בטוחים שיעשה להם נס שלא כמנהג העולם וענה על זה הגרי"ז‬ ‫לעוני אברח ממך אליך ותכסה מחמתך בצלך ומבואר שכשיש‬ ‫כל זה נכון אבל במה במה להיות בטוח והגרי"ז ביאר את שאלתו‬ ‫פחד מיום הדין ובורחים מה' גם כן מתקרבים אליו דאף שיש‬ ‫שמי שיודע ומרגיש שהוא נמצא בתוך צרה גדולה וסומך ובוטח‬ ‫על חסדי ה' הוא נקרא בעל בטחון כמו אדם שצריך לעבור על‬ ‫‪19‬‬ ‫עוזר לנו ולא עוד אלא שמי שבא לחסות בצל כנפיו של ה' זוכה‬ ‫פחד מיום הדין ובורחים אבל שמים הבטחון בה' ומתקרבים לה'‬ ‫לרחמים מיוחדים אף שאינו ראוי להם על פי דין ומדת הרחמים‬ ‫ומבקשים הצלה מה' אבל אם אין חרדים כדבעי אז הוא בגדר‬ ‫מחייבת לשמור אותו בצל כנפיו ולפי הדברים הנ"ל ולפי הדברים‬ ‫שוטה אינו מרגיש }שבת יג{ ואין זה שייך למדת הבטחון ואין‬ ‫הנ"ל יובנו היטב דברי הגר"א זצוק"ל בקול אליהו פרשת אמור‬ ‫על מה לבטוח שה' יעזור ויעשה נס וסיים מרן הגרי"ז וא"כ במה‬ ‫על המשנה בסוכה דף כח ירדו גשמים וכו' משלו משל למה‬ ‫אהיה בטוח והנה בספר לקט רשימות של ר' נתן מאיר וואכ־‬ ‫הדבר דומה לעבד שבא למזוג בוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו‬ ‫טפויגל זצוק"ל המשגיח דישיבת לייקווד מבאר את הענין של‬ ‫ופירש רש"י ושפך לו קיתון של מים על פניו וכו' וזה לשון הגר"א‬ ‫הסוכה דאיתא בגמ' ב"מ פ"ה דההוא עגלא דהוו קא ממטו לי'‬ ‫ויש לדקדק מדוע לא אמר כפשוטו משל לעבד שבא ליתן כוס‬ ‫לשחיטה אזל תליא לרישי' בכנפי' דרבי וקא בכי אמר לי' זיל‬ ‫לרבו ושפך אותו על פניו אכן יבואר עם מה שנודע כי ר"ה‬ ‫לכך נוצרת אמרי הואיל ולא קא מרחם ליתו עלי' יסורין והק־‬ ‫ויום הבפורים המה ימי הדין ואחריהם ימי החג במצות לקיחת‬ ‫שה המשגיח מה הטענה על רבי הא קיי"ל סוף בהמה לשחיטה‬ ‫הלולב וישיבת הסוכה והימים האלה המה ימי רחמים להמתיק‬ ‫]ברכות יז[ וכי כל השוחט בהמה נידון ליסורים ותירץ שאע"פ‬ ‫הדינים ע"י המצות המקיפות אותנו ואשר אנחנו ממלאים ידינו‬ ‫שכל בהמה עומדת לשחיטה ואין טענה על מי ששוחט בהמה‬ ‫ברכה בימים ההם אמנם ברדת גשמים המכריתים אותנו לבטל‬ ‫מ"מ אם העגל בורח ובא בצל כנפיך ומבקש ממך רחמים להציל‬ ‫מצות הסוכה הנה זה עד משחק נאמן כי הוא יתברך איננו חפץ‬ ‫אותו מדת הרחמים מחייבת לשמור אותו בצלך ולא לזרוק אותו‬ ‫ח"ו לפשר הדינים כי אם שישארו בתוקפם ובגבורתם כאשר היו‬ ‫ולפ"ז ביאר המשגיח הענין של הסוכה שהוא צילא דמהימנותא‬ ‫וזאת נודע כי המזיגה הוא עירוב מים ביין להמתיק את חריפו־‬ ‫כדאיתא בחז"ל והיינו לחסות בצל ה' ומי שזוכה לחסות בצלו‬ ‫תו שיהיה ראוי לשתיה וזהו ענין המשל לעבד שבא למזוג כוס‬ ‫של ה' זוכה לרחמים מיוחדים אע"פ שאינו ראוי להם על פי דין‬ ‫לרבו היינו לבטל חריפותו והאדון שפך המים הלאה וזהו ושפך‬ ‫וזהו הענין של הסוכה שאנו באים לחסות בצילה בצל ה' ומב־‬ ‫לו קיתון של מים על פניו ר"ל שאינו רוצה במזיגה ע"כ לשונו‬ ‫קשים רחמים ואע"פ שנגזר עלינו משהו מדת הרחמים מחייבת‬ ‫הקדוש ומבואר היטב בטוב טעם על פי מה שביארנו שאחרי ימי‬ ‫לשמור אותנו בצל כנפיך כי אתה ה' מחסי ועל פי זה מבואר כל‬ ‫הדין שאנו מפחדים מפני הדין ובורחים אנו לתוך הסוכה לצלו‬ ‫הענין היטב שאחרי הימים הנוראים ר"ה ויום הכפורים ימי הדין‬ ‫של הקב"ה ומבקשים ממנו רחמים להציל אותנו בזה אנו מראים‬ ‫שאנו מפחדים מפני אימת הדין ורוצים לברוח אבל שמים אנחנו‬ ‫הבטחון בו וה' עוזר להבוטח בו וגם שמי שבא לתוך צילו של‬ ‫בטחונינו בה' שרק הוא יכול לעזור לנו ובורחים אליו ומתקרבים‬ ‫הקב"ה זוכה לרחמים מיוחדים אע"פ שאינו ראוי להם על פי דין‬ ‫אליו נכנסים אנו לתוך הסוכה שהוא צילא דמהימנותא צל ה'‬ ‫וכשיורד גשמים וצריכים לצאת מן הסוכה ולצאת מתוך צלו של‬ ‫ומבקשים אנו הצלה מה' לרחם עלינו ובזה שאנו בורחים לתוך‬ ‫הקב"ה אז אין אנו זוכים עוד לאותם רחמים ונשארים אנו במדת‬ ‫הסוכה אנו מראים הבטחון שיש לנו בה' ואז כפי הבטחון כך ה'‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫"כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" )ויקרא כג‪ ,‬מב(‬ ‫הרשב"ם מפרש בזה הלשון‪" :‬אפילו אותן שיש להם בתים‪ ,‬ישבו בסוכות"‪.‬‬ ‫ותמהו עליו רבים‪ ,‬וכי היה עולה על הדעת לומר שמי שאין לו בית חייב בסוכה‪ ,‬ומי שיש לו בית יפטר מסוכה?‬ ‫יישוב נחמד יישב הגאון רבי שמעון פאללאק זצ"ל בשו"ת שם משמעון )או"ח סי' כ"ז( שמכיון שאמרו )סוכה כו‪,‬א(‬ ‫שהעוסק במצוה פטור מן המצוה' ואין לנו עוסק במצוה יותר ממי שדר בבית עם מזוזה שהיא מצות עשה השוה בכל‪ ,‬וא"כ‬ ‫איך יעזוב את מצות מזוזה בשביל מצות סוכה שאינה שוה בכל ויתבטלו על ידה ממצות מזוזה כיון שסוכת החג הרי פטורה‬ ‫ממזוזה‪ .‬וביותר ‪ -‬שאף ביתו יפטר ממזוזה‪ ,‬מכיון שמזוזה היא חובת הדר‪ ,‬א"כ בשעה שיוצא מביתו לסוכתו נפטר הבית‬ ‫ממזוזה שהרי בשעת ימי החג נעשה הבית עראי )ולא עדיף ממי שיוצא לדרך שביתו נפטר ממזוזה‪ ,‬יעויין בשדי חמד מערכת‬ ‫מ' כלל קכ"ז[ וע"ז קמ"ל ש"כל האזרח בישראל ישבו בסוכות"‪ ,‬ואף מי שיש לו בית מחוייב על כל פנים לישב בסוכה‪.‬‬ ‫והוסיף שם חידוש גדול‪ ,‬שבאמת לאותן השיטות ב"שדי חמד" שמי שיוצא לדרך מחוייב אח"כ כשחוזר לביתו לקבוע את‬ ‫המזוזה מחדש משום תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬היה מן הראוי גם כשחוזר מהסוכה לביתו לקבוע מחדש את המזוזה בביתו‪.‬‬ ‫וסיים "והוא דבר חדש ומחודש שלא נתעורר עליו עוד שום אדם עד הנה"‪.‬‬ ‫ויעוי"ש עוד ישוב‪ ,‬שמכיון שמהיום הראשון של חג הסוכות מתחיל חשבון עוונות‪ ,‬וזמן חתימת הדין הוא לאחר חג הסוכות‪,‬‬ ‫היה הו"א שתכלית מצות הסוכה היא בכדי להסתיר את האדם בימים הללו מהמשטינים והמקטרגים ]כמו שמצינו בזוהר‬ ‫הקדוש פר' ויקהל לענין הכנסת נח לתיבה במבול‪ ,‬שהיה זה כדי להסתירו ולהטמינו ממלאכי הדין[ וממילא מי שיש לו‬ ‫בית שבלאו הכי הוא נסתר מאימת הדין‪ ,‬הו"א שאינו צריך לשבת בסוכה‪ ,‬וע"ז בא הכתוב לומר "כל האזרח בישראל ישבו‬ ‫בסוכות"‪ ,‬דהיינו שאף מי שיש לו בית מחוייב לישב בסוכה משום ש"בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ‬ ‫מצרים"‪.‬‬ ‫והוסיף‪ ,‬שזהו הטעם שאנו אומרים הלל אף ביו"ט הראשון של סוכות אף שהוא ראשון לחשבון עוונות משום שכיון שאנו‬ ‫יושבים אז בסוכה יש לנו מגן ומחסה‪ ,‬ומשא"כ בר"ה וביום הכיפורים שאין לנו סוכה למסתור‪ ,‬אז אין אומרים הלל‪.‬‬ ‫)סוכות היוצרים(‬ ‫‪20‬‬ ‫הדין וזהו באמת סימן קללה רחמנא ליצלן‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫]אורות החג[‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫זקן או חולה לענין שינה בסוכה‬ ‫חוסים בצל כנפי השכינה – סדר הפסוקים‬ ‫נשאלה שאלה בזקן או חולה שאם ישן בסוכה יצטרך‬ ‫הנה בתורה בפר' אמור מוזכר קודם מצות ד' מינים ואח"כ‬ ‫לעשות צרכיו בסוכה‪ ,‬אם בכה"ג נימא שלא ישן כלל‬ ‫מצות סוכה ואילו במס' סוכה הסדר הוא להיפך קודם סוכה‬ ‫בסוכה‪.‬‬ ‫ואח"כ ד' מינים וצ"ב בטעם הדבר ויתכן דהנה ידוע בשם הקדו־‬ ‫תשובה‪ :‬ישן בסוכה‪ ,‬ומה שאסור לעשות דבר בזוי‬ ‫שת לוי מובא בס' תוספת חדשים בתחילת פסחים שחג הפסח‬ ‫בסוכה ‪ -‬אז יהיה אנוס‪ .‬ואף שבשעת עשיית ביזוי‬ ‫בתורה מוזכר בלשון חג המצות ואצלינו מוזכר בשם פסח וביאר‬ ‫בסוכה לאו סוכה היא‪ ,‬מ"מ לאחר שגומר חוזרת הסוכה‬ ‫דאנו מזכירים את השבח של ה' שהוא פסח עלינו וה' מזכיר את‬ ‫למקומה‪.‬‬ ‫השבח שלנו שלא הספיק בצקם וכו' ומעתה נראה דזהו נמי‬ ‫שאלה‪ :‬האם גם בכה"ג שאנוס הוא לעשות דבר ביזוי‬ ‫הענין כאן דהנה ד' מינים זהו שבח של ישראל שהם נצחו בדין‬ ‫בסוכה פקעה כשרות הסוכה‪.‬‬ ‫וכמבואר בחז"ל תנחומא פר' אמור ואילו סוכה הוא שבח של‬ ‫תשובה‪ :‬אין זה שייך לאיסור‪ ,‬אלא מציאות הוא‪ ,‬ורוב‬ ‫ה' שעושה לנו ענני כבוד וא"כ בתורה כתוב קודם השבח של‬ ‫פוסקים לא ס"ל כן‪.‬‬ ‫ישראל בד' מינים ואלו במש' כותבים קודם את השבח של ה'‬ ‫במצוות סוכה קודם ודוק והנה למסכת קורין סוכה ובתורה זה‬ ‫"בסוכות תשבו"‬ ‫נכתב בלשון רבים סוכות ויתכן ע"ד הנ"ל דהקב"ה קורא לחיוב‬ ‫שלנו לעשות כ"א סוכה אבל אנו קורין לזה סוכה בלשון יחיד‬ ‫שאלה‪ :‬כתב המ"ב )סי' תרלט סקט"ז( "ויכוין בשעת ברכתו‬ ‫שאנו כולנו חוסים בסוכת הקב"ה‪.‬‬ ‫'לישב בסוכה' על האכילה ועל הישיבה שאחר זה"‪ .‬וצ"ע‬ ‫]באור פניך[‬ ‫דהרי הוא יושב בשעת אכילה עצמה ולמה צריך לישב‬ ‫זמן מה אחר כך?‬ ‫תשובה‪ :‬דברנו ע"ז כמה פעמים ויש לומר דהרי מה‬ ‫כל הלכות הסוכה רומזים לתורה‬ ‫שיושב בעת האכילה אינו משום שרוצה הישיבה‪ ,‬ורק‬ ‫כ' הגר"א יונה ד"ה חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך‬ ‫שכך נוח יותר לאכול‪ ,‬וצריך שתהיה הישיבה בשביל‬ ‫מגרנך ומיקבך דברים פ"ז י"ג ואמרו סוכה י"ד בפסולת גורן ויקב‬ ‫עצמה‪.‬‬ ‫ואמרו שם כ"כ שיהא צלתה מרובה מחמתה והענין כי כל מעשה‬ ‫עוה"ז ועשרו וטובו הכל מהשמש והוא שאמרו מו"ק כ"ח במזלא‬ ‫ראשו ורובו בסוכה‪.‬‬ ‫תליא מילתא כפי אשר השמש עומדת במזלות והוא ידוע לחו־‬ ‫שאלה‪ :‬יש מי שטען שראשו ורובו בסוכה הוא לכתחילה‪,‬‬ ‫זים ולכן כתבה התורה באספך שלא תימשך אחר עוה"ז תעשה‬ ‫שאל"כ איך יושבים בסוכה ורגליו תחת השלחן‪..‬‬ ‫סוכה בפסולת גורן ויקב שכל סעודה הוא על הלחם והיין כמש"כ‬ ‫תשובה‪ :‬בכל גווני של "רוב"‪ ,‬אין זה לכתחילה‪ ,‬כגון רוב‬ ‫קהלת י לשחוק עושים לחם ויין ואמרו שלא תהנה מתם אלא‬ ‫כוס בד' כוסות שכתב המ"ב )סי' תע"ב ס"ט( שלכתחילה‬ ‫בפסולת ותפרוש מעושר עוה"ז רק תשב בצל שלא תחת השמש‬ ‫צריך כולו‪ ,‬וה"נ כן‪ .‬ורגליו תחת השולחן שאני‪ ,‬כיון שכך‬ ‫ותהיה תורתך קבע ומלאכתך ארעי וזהו צלתה מרובה מחמתה‬ ‫הוא צורת הישיבה נחשב כולו בסוכה‪..‬‬ ‫ולפי"ז מבואר דסוכה נחשבת כצל תורה דעי' ברבנו בחיי בספר‬ ‫)דרך שיחה(‬ ‫כד הקמח ערך סוכה וציינו המקו"ח לחוו"י בסי תרל"ט שכל עני־‬ ‫ני הסוכה רומזים לתורה צל סוכה צל תורה שלוש דפנות כנגד‬ ‫תורה נביאים וכתובים וגובה עשרה כנגד עשרת הדיברות ואורך‬ ‫זמן שמחתינו‬ ‫ורוחב שבעה כנגד שבעה חכמות חלל הסוכה שבעים טפחים‬ ‫כנגד שבעים חכמות כנראה כוונתו לדופן נשים פטורות מסוכה‬ ‫הנה ימי הסוכות נחשבים כזמן שמחתינו ויש להבין כיצד שמ־‬ ‫נשים פטורות מתלמוד תורה מצות סוכה יומם ולילה והגית בו‬ ‫חים ואמאי דוקא ימים אלו נקראים זמן שמחותינו והנה כל הק־‬ ‫יומם ולילה וכן כתב בבאר היטב לב' והתורה מתחיל בב' וכיון‬ ‫ללוות של פר' כי תבוא נאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך‬ ‫דסוכה מרמז לתורה מש"ה שיעור גבהה כ' דהיינו ק"כ טפחים‬ ‫בשמחה וכבר כתב הרמב"ם פ"ח מלולב הט"ו השמחה שישמח‬ ‫כנגד ג"פ מ' יום שניתנה בו תורה ושני חייו של משה רבנו ע"ה‬ ‫אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן עבודה גדולה היא‬ ‫ורחבה שבעה כנגד שבעה רקיעים עיי"ש ולהנ"ל הביאור דהרי‬ ‫וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר דברים‬ ‫מיעוט עוה"ז מביא ממילא לריבוי תורה וכדכ' התוס' כתובות קד‬ ‫כ"ח תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב‬ ‫א דאמרינן במדרש עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו‬ ‫ואאמו"ר הגאון שליט"א הביא ששמעתי מאדם שחקר אודות‬ ‫יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו וניחא דזהו אחר קבלת‬ ‫הרבי מקלוזינבורג שהיה בתקופת השואה וחקר אצל אנשים‬ ‫לוחות שניות שהיה ביוה"כ ששם נאמר דין יגיעה א"כ ממעט את‬ ‫שהיו סביב האדמו"ר ושמע מכולם שהיה האדמו"ר אומר בכל‬ ‫העוה"ז וממילא יתמלא שמחה‪.‬‬ ‫עת לסובביו תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ומשום‬ ‫]באור פניך[‬ ‫שעלינו להיות באושר ובשמחה הגדולה ביותר כאשר אנו עוב־‬ ‫‪21‬‬ ‫היה והיינו שדבר שאדם עושה והוא שמח בזה סימן שזה התפ־‬ ‫דים את ה' וסיפר הנכד של החפץ חיים הרב ר' הירש"ל זקס‬ ‫קיד שלו וכעי"ז הבאנו על מרן הגראי"ל זצ"ל שמעשה בבחור בן‬ ‫זללה"ה שכידוע בזקנותו היה הח"ח מתבודד ועושה חשבון‬ ‫שמונה עשרה שרצה ללמוד לבדו בבית מדרש והרגיש שכך‬ ‫הנפש עם עצמו ובחולשת זקנותו כבר היה פחות מסתתר בהת־‬ ‫תהיה עלייתו בתורה ואמנם רבני הישיבה ואביו לא הסכימו שי־‬ ‫בודדותו והיה עושה שוב ושוב חשבון מה כל זכויותיו בעולם‬ ‫עזוב את הישיבה וסוכם שרבנו יכריע בזה ובאו יחד לרבנו ובת־‬ ‫ועל מה ייתבע בבי"ד של מעלה ושמעוהו שחושש מאוד שמה‬ ‫חילה אמר לו מבואר בגמ' מכות י א חרב אל הבדים ונואלו ולא‬ ‫שיכריע לכף חובה זה ענין השמחה בעבודת הבורא והיה אומר‬ ‫עוד אלא שמטפשין ועוד אמר לו וכי אתה חושב שאתה כמו‬ ‫לעצמו אמנם עשית מצוות אבל איפה היתה השמחה של מצוה‬ ‫החזו"א שלמד לבד ובגמ' גיטין סה א מבואר שאדם מוכר בנכסי‬ ‫למה לא ראו שאתה הכי מאושר בעולם' כי על זה כל התוכחה‬ ‫אביו רק מגיל עשרים זאת אומרת שלהחלטה חשובה כזאת‬ ‫הנוראה ואחר כך שמעוהו מתעודד ומחזק עצמו ואומר אבל‬ ‫צריך גיל עשרים אמנם לאחר שראה רבנו שאין הבחור חפץ‬ ‫אתה עדיין חי ויכול לתקן וכמובן שזה היה לפי דרגתו שהיה‬ ‫לקבל דבריו וכנראה הרגיש שהבחור ישבר אם לא יאפשר לו‬ ‫מסופר על החפץ חיים שפעם נסע עם עגלון לבית המרחץ ביום‬ ‫זאת אמר לו רבנו אני מסכים בתנאי שתהיה שמח בלימוד‪ .‬כי‬ ‫ו' ובסוף הנסיעה הוא שילם לו את הכסף והתמלא שמחה עצו־‬ ‫לימוד התורה צריך להיות בשמחה ואם אינך שמח בלימוד אתה‬ ‫מה שזכה לקיים מצוות ביומו תתן שכרו ויש להבין אמאי אי‬ ‫חוזר לישיבה ובשפת האידיש אמר לרבני הישיבה אתם תראו‬ ‫השמחה גורם למצב כזה שהוא נענש בעונש חמור כל כך ונראה‬ ‫שיחזור בעוד תקופה ובאמת כך היה שהלך ללמוד לבד במשך‬ ‫דהנה מתי האדם שמח בדרך כלל ונראה שאדם שמח שהוא‬ ‫שלשה חודשים והכל היה בסדר אולם הבחור טען שהוא מרגיש‬ ‫מלא את תפקידו מתוקה שנת העובד ומצאנו ב' נביאים בסגנון‬ ‫שאינו שמח בלימודו והרי אמר לו רבנו שאם אינו שמח יחזור‬ ‫א' דהנה היה פעם דין תורה של ר' אריה לוין עם אשתו שאשתו‬ ‫לישיבה וכך היה שחזר לישיבה והיום הוא ת"ח גדול ב"ה ואחר‬ ‫טענה שהיא התחתנה איתו שהוא יהיה ת"ח והוא עוסק הרבה‬ ‫שזכינו להבין שהשמחה מגיעה לאדם במה שהוא מרגיש שזה‬ ‫בחסד והולך לחולים ולכאו' אי"ז תפקידו והלכו לשאול את בעל‬ ‫מתאים לו ומקיים את תקפידו והנה אם נתבונן הרי תפקיד שלנו‬ ‫הלשם ואמר להם שבאותו תפקיד בעבודת ה' שהוא מרגיש את‬ ‫בעולם זה להיות עבדי ה' ולקיים מצותיו וא"כ מוטל עלינו לש־‬ ‫הסיפוק הרב ביותר זהו תפקידו כשר' אריה ענה לו שאמנם הוא‬ ‫מוח בכל מצוה שאנחנו עושים שהרי בזה אנו ממלאים את הת־‬ ‫מאוד אוהב ללמוד אך את הסיפוק הגדול ביותר הוא חש כשהוא‬ ‫פקיד שלנו בעולם ואלא מה שאנו לא שמחים במצוות אז אנו‬ ‫עוסק בגמילות חסדים אמר לו בעל הלשם שזהו כנראה התפ־‬ ‫כביכול מראים שזה לא התפקיד שלנו בעולם רק התפקיד שלנו‬ ‫קיד שהועיד לך ה' ובע"ה בניך וחתניך יהיו גדולי תורה ואכן כך‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫"ולקחתכם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני‬ ‫ה' אלקיכם שבעת ימים" )ויקרא כג‪ ,‬מ(‬ ‫בשנות מלחמת העולם הראשונה כשנפגש מרן הגר"ח זצ"ל עם מרן החזו"א זצ"ל במינסק‪ ,‬ודנו ביניהם אם חייבים לנסוע‬ ‫לעיר אחרת כדי להשיג אתרוג‪ .‬באותה תקופה לא היה למרן הגר"ח כסף לקנות אתרוג‪ ,‬הגיעו הדברים למרן החזו"א שהיה‬ ‫לו אתרוג נקי ומהודר‪ ,‬והחליט לנסוע לסוכות למינסק כדי שמרן הגר"ח יוכל לברך על האתרוג שלו‪.‬‬ ‫מרן הגר"ח כשראה את האתרוג שמח מאד‪ ,‬אבל לקח משקפת ועיין היטב שמא נראה איזה פגם כל שהוא‪ ,‬ומרן החזו"א‬ ‫תמה מה צריך משקפת והלא אם לא נראה לעין זהו הידורו‪ ,‬ומרן הגר"ח הסכים עמו הלה‪ ,‬והוסיף דנראה לו דיש עכ"פ איזה‬ ‫הידור שהאתרוג תמים כפשוטו‪ ,‬ואין בו שום מום כלל אפילו במשקפת‪ ,‬לכן הסתכל שמא הקב"ה זיכהו לכך‪.‬‬ ‫וכן הביא מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בספרו "אגרות משה" וז"ל‪" :‬ומה שכתר"ה דן להקל באם הרופאים רואים‬ ‫תגובות בעלעקטריק ראדיאגרם לומר שאינו כלום ונחשב מת אם אך הפסיק לנשום‪ ,‬ודימה זה למה שמותרין לאכול כל‬ ‫הדברים שנתחמצו אף שידוע שמתחמצים ע"י תולעים שרואים אותם במיקרוסקופ‪ ,‬מפני שהתורה לא אסרה אלא תולעים‬ ‫ושקצים ורמשים שנראו לעינים כדשמע מפי זקנו הגאון ר' שמחה זעליג זצ"ל אשר כן אמר הגאון ר' חיים הלוי מבריסק זצ"ל‪,‬‬ ‫ובעצם לא היה צריך להביא מדברים שנתחמצו דהא כל האויר מלא משקצים ורמזים כאלו‪ ,‬ובכל נשימה ונשימה בולע האדם‬ ‫כמה אלפים ואולי מיליונים מהם ובהכרח שאינם בכלל השקצים ורמשים שנאסרו בתורה‪.‬‬ ‫וכן דימה למה שזקנו הגרש"ז ז"ל אמר שאין להתחשב במראות דמים עם מיקרוסקופ‪ ,‬וכן לא ברבוע של תפילין ופגימת‬ ‫סכין לשחיטה וכדומה‪ ,‬שג"כ הוא דין ברור ופשוט שלא שייך להסתפק כלל‪ ,‬ואף אנחנו קטני קטנים ידענו זה לדבר פשוט‬ ‫שא"צ לפנים‪ .‬כי לא הוזכר זה בגמ' וכל הדורות הכשרים הגאונים והצדיקים והחסידים לא השתמשו במיקרוסקופ‪ ,‬וברור‬ ‫שהם קיימו כל דיני התורה ולא נכשלו בשום דבר אף באונס‪.‬‬ ‫אך הביא שם את דעתו של מרן הגרי"ז זצ"ל שאינו סובר כן גבי ריבוע של תפילין‪.‬‬ ‫)נתיבות רבותינו(‬ ‫‪22‬‬ ‫זה להנות בעולם הזה ואז הקב"ה אומר לנו כך לא תקבלו עולם‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫הזה תראו מה הוא עוה"ז עולם התלאות אבל אדם ששמח במצ־‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫וות כותב הפלא יועץ ערך שמחה שמקבל שכרו בעולם הזה‬ ‫שכח לברך לישב בסוכה לפני שתיית כוס קידוש‬ ‫והחיד"א בספר יוסף תהלות על תהילים לז ד מביאו ומפרש בזה‬ ‫הפסוק והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך תתענג על ה' שיהיה‬ ‫מו"ר שליט"א שכח לברך לישב בסוכה לפני שתיית‬ ‫לך שמחה ותענוג בקיום מצוות ה בשכר זה ויתן לך משאלות‬ ‫כוס הקידוש‪ ,‬והזכירוהו‪ ,‬ובירך מיד לאחר ששתה‪ .‬ונשאל‪,‬‬ ‫לבך בעוה"ז דעל השמחה משלם השי"ת שכר בעוה"ז עוד ביאר‬ ‫כי הרי כל הטעם שמברך קודם כיון שאסור לאכול קודם‬ ‫החיד"א בס' חומת אנך עה"פ אשרי איש ירא את ה' במצותיו‬ ‫קידוש הוי התחלת הסעודה‪ ,‬א"כ כיון שכבר שתה אחר‬ ‫חפץ מאד גבור בארץ יהיה הון ועושר בביתו תהילים קי"ב דאין‬ ‫הקידוש ראוי יותר לברכה בסעודה לאחר המוציא‪ .‬והשיב‬ ‫ספק דהחפץ במצות ובפרט דכתיב מאד הוא שמח שמחה גדו־‬ ‫דכיון שזה התחלת הסעודה כבר נתחייב בברכת לישב‪.‬‬ ‫לה ואז אוכל בעולם הזה השמחה שישמח ולזה אמר גבור בארץ‬ ‫וכו' הון ועושר בביתו שהם טובות העולם הזה על השמחה שהוא‬ ‫שאלה‪ :‬במ"ב )סי' תרמג סק"ט( כתב שחלוק קידוש‬ ‫שמח שזו שכרה בעוה"ז עוד ביאר החיד"א דברי הגמ' בברכות ח‬ ‫דלילה מביום‪ ,‬וביום יש מחלוקות בזה‪ ,‬והרי גם ביום א"א‬ ‫א גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים הנהנה מיגיעו הוא ששמח‬ ‫לו לאכול קודם‪ ,‬ומ"ש מבלילה(‪.‬‬ ‫מאד בעשיית כי בשכר השמחה הוא אוכל בעוה"ז והקרן קיימת‬ ‫תשובה‪ :‬בלילה אוכלים סעודה‪ ,‬וא"א לאכול קודם קי־‬ ‫לעוה"ב והרי זה משובח היינו יותר מירא שמים דהיינו שמקיים‬ ‫דוש‪ ,‬ואילו ביום‪ ,‬לולי דעת הגר"א‪ ,‬א"צ אכילת פת‪ ,‬ויכול‬ ‫המצות בפשיטות דאילו ביר"ש כתיב אשרי איש ירא וגו' ובנהנה‬ ‫לאכול כזית מזונות‪ ,‬שא"צ לקידוש השיעור של סוכה‪.‬‬ ‫מיגיעו כתיב יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז‬ ‫ואמנם אין חילוק בדין הסעודה בין יום ללילה‪ ,‬אבל המ־‬ ‫וטוב לך לעוה"ב וכבר גילה רבינו האר"י זצ"ל כי כל מה שזכה‬ ‫נהג למעשה שביום יש הרבה שאוכלים סעודה גמורה‬ ‫בידיעתו הנפלאה היה בעבור מה שהיה שמח מאד בעשיית‬ ‫אח"כ‪ ,‬ובלילה אוכלים מיד‪.‬‬ ‫מצוה ועסק התורה וזוכה לקבל פני שכינה ע"כ ספר לב דוד פרק‬ ‫בשנה אחרת טעה מו"ר שליט"א ולא בירך לישב בסו־‬ ‫י"ד אות ג' והראוני לדברי הנתיבות בס' אמת ליעקב שם שכ'‬ ‫כה בקידוש‪ ,‬ואח"כ בהמוציא הקדים ברכת לישב לברכת‬ ‫שהעובד מיראה יש לו רק שכר בעוה"ז ולא לעולם הבא וכך‬ ‫המוציא‪ ,‬והסביר‪ ,‬כי אף שברכת המוציא קודם‪ ,‬מ"מ כאן‬ ‫משמעות דברי הרמב"ם פ"ט מתשובה ה"א והבטיחנו בתורה‬ ‫שכבר נתחייב קודם בברכת לישב‪ ,‬צריך להקדים ברכת‬ ‫שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה תמיד‬ ‫לישב להמוציא‪.‬‬ ‫שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה כגון חולי‬ ‫)דרך שיחה(‬ ‫ומלחמה ורעב וכיוצא בהן וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את‬ ‫ידינו לעשות התורה כגון שובע ושלום ורבוי כסף וזהב כדי שלא‬ ‫נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן אלא נשב פנויים‬ ‫ללמוד בחכמה ולעשות המצוה כדי שנזכה לחיי העולם הבא וכן‬ ‫ה' ובעבודת ה' אנו מראים שזה התפקיד שלנו בעולם וא"כ אם‬ ‫הוא אומר בתורה אחר שהבטיח בטובות העולם הזה וצדקה‬ ‫זה תפקידנו אז מגיע לנו שמחה לכל השנה כולה ומגיע גם כל‬ ‫תהיה לנו וגו' וכן הודיענו בתורה שאם נעזוב התורה מדעת ונע־‬ ‫עניני הגשמיות ולכן דוקא בחג הסוכות אחרי שקבלנו מלכות ה'‬ ‫סוק בהבלי הזמן כענין שנאמר וישמן ישורון ויבעט שדיין האמת‬ ‫בר"ה ויוה"כ עכשיו אנו מראים את השמחה בעבדות שלנו לה'‬ ‫יסיר מן העוזבים כל טובות העולם הזה שהן חזקו ידיהם לבעוט‬ ‫ואז זוכים לכל השפע של החג ודבר חדש כתב החזו"א בקובץ‬ ‫ומביא עליהם כל הרעות המונעים אותן מלקנות העולם הבא כדי‬ ‫אגרות ח"ב צ"ג ראוי לעשות החסד בשמחה כמו שעושה סוכה‬ ‫שיאבדו ברשעם הוא שכתוב בתורה תחת אשר לא עבדת את ה'‬ ‫וכשמוע קול שופר ושאר מצוות ועיקר עשיית מצוה הוא שמח־‬ ‫וגו' ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך נמצא פירוש כל אותן‬ ‫תה שזכינו לכך והנה בגמ' הלשון אדם גדול הוא ושמח במצות‬ ‫הברכות והקללות על דרך זו כלומר אם עבדתם את ה' בשמחה‬ ‫למה אדם ששמח במצות נהפך להיות אדם גדול ולדברנו מבואר‬ ‫ושמרתם דרכו משפיע לכם הברכות האלו ומרחיק הקללות מכם‬ ‫היטב שאם הוא שמח במצות סימן שהוא מרגיש שהמצות זה‬ ‫עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה כדי שתזכו לחיי‬ ‫התפקיד שלו בעולם וא"כ זה מראה על מהותו שהוא אדם גדול‬ ‫העולם הבא וייטב לך לעולם שכולו טוב ותאריך ימים לעולם‬ ‫ודבר נפלא מצינו במש"ח ויקרא פ"ג בזה"ל עוד יש לומר דהכ־‬ ‫שכולו ארוך וכו' ובהמשך כתב כלומר אם עבדתם את ה' בשמחה‬ ‫וונה של לימוד בלילה הוא שלומד בעת אופל לא לכבוד רק‬ ‫ושמרתם דרכו משפיע לכם הברכות האלו ונמצאתם זוכין לשני‬ ‫בסתר בצנעא בעת הדחק והלומד על מנת להתכבד או לעשות‬ ‫עולמות עכ"ד הרמב"ם והיינו שאם מקימים בשמחה את המצות‬ ‫רב או להשלים את נפשו הוא כזורע ואחרי כן כשבא לעת התו־‬ ‫זוכים לשכר למיעוט טרדות בעוה"ז והסבר הוא פשוט שהרי‬ ‫עליות נעשה כקוצר וזה הזורעים בדמעה ברינה יקצורו תהלים‬ ‫הגרי"ס אמר למה אפשר לקבל שכר בעוה"ז ולא ירד לו מהשכר‬ ‫קכו ה נאמר על כל מפעלות האדם אם לא בא עדיין התכלית‬ ‫בעולם הבא משל לאדם שנכנס למסעידה וכולם משלמים מחיר‬ ‫נעשה כזורע לאיזה פעולה ואין זה שעת רינה אבל העוסק בתו־‬ ‫גדול והוא רואה שהעובדים אוכלים מה שהם רוצים ומסבירים לי‬ ‫רה במסתרים ולבלי לאיזה תכלית רק התקשרותו לתורה הוא‬ ‫שמי שעובד במסעדה לא משלם על מה שאוכל כך בעוה"ז מי‬ ‫התכלית אם כן השכר שלו הוא משיג בעת עסקו בתורה וזה‬ ‫שעובד את ה' הוא מקבל שכר כמו שהוא מהעובדים במסעדה‬ ‫קומי רוני בלילה שתיכף בעת הלימוד ירונן מטוב לב כי קשור‬ ‫ואי"ז מוריד לו מהשכר בעולם הבא וא"כ כשאנו שמחים במצוות‬ ‫הוא להשם יתברך מדי עסקו בתורה וטועם נועם התורה האל־‬ ‫‪23‬‬ ‫ממרה שחורה שנגן דוד כן בשמחה של מצוה תעורר נפש השכ־‬ ‫קית ודוק' עכ"ד והיינו שאם המטרה שלו זה להרויח שידע את‬ ‫לי חלק אלהי ממעל עכ"ד ומעתה בימים אלו שאנו מרבים בש־‬ ‫התורה וכדו' אז השמחה שלו היא רק כשהוא יודע וזוכר אבל אם‬ ‫מחה במצוות אנו מדקדקים בכל פרט ופרט במצוות ויש דרגה‬ ‫השמחה שלו הוא מעצם הלימודף הספיוק שלו הוא מעצם זה‬ ‫גבוהה יותר ששמחים ביסורים ומוטל עלינו לקבל בשמחה כי‬ ‫שהוא לומד אז ודאי שיתמלא שמחה כבר עכשיו וגודל החיוב‬ ‫הכל מאיתו יתברך ‪ .‬ויש בזה דבר נפלא שסיפר הגאון רבי אב־‬ ‫שמחה במועד מצינו בב"י יור"ד סי' שצ"ב לגבי מי שמתה לו‬ ‫רהם יצחק ברזל זצ"ל על אביו הגה"צ ר' עזרא ברזל זצ"ל שרבנו‬ ‫אשתו שצריך לחכות ג' רגלים עד שיא אשה אחרת והביא שם‬ ‫הגראי"ל קרא לו עבד ה' לפני שלש שנים שכבו שניהם בבית‬ ‫בזה"ל כתב הרא"ש בפרק אלו מגלחין סי' מח זה לשונו ויש שהיו‬ ‫החולים הוא וידידו הגדול ר' שלום שבדרון ז"ל ושניהם היו במצב‬ ‫רוצים לומר שאם מתה אשתו קודם ראש השנה שישא אחרת‬ ‫קשה מאוד ר"ש הי' במצב עוד יותר קשה והחליטו להפגיש את‬ ‫אחר הסוכות דקיימא לן מו"ק כד דראש השנה ויום הכפורים‬ ‫שני החברים אוי מי שראה את הפגישה הזאת את העינים של ר'‬ ‫כרגלים ולא מסתבר כלל דהא דהצריכו להמתין שלש רגלים לאו‬ ‫שלום את העינים העצובות ואת ההתלהבות של אבא ואז אבא‬ ‫משום תוספת אבלות אלא כדי שתשתכח ותשקע הראשונה‬ ‫צעק לעברו בשארית כוחותיו ר' שלום למלך יש כל מיני חיילים‬ ‫מדעתו בשעה שהוא עם השניה כדתניא נדרים כ ולא תתורו‬ ‫כך הוא אמר יש חיילים שמשתמשים בטנקים ויש המשתמשים‬ ‫אחרי לבבכם במדבר טו לט מכאן אמר רבי נתן לא ישתה אדם‬ ‫במטוסים ויש חיילים של אוניות הם כולם יחד עושים את המל־‬ ‫בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר ואמר רבי אלעזר לא נצרכה אלא‬ ‫חמה למלך אנחנו כבר לא יכולים להלחם אבל יש למלך עוד סוג‬ ‫לשתי נשיו הילכך צריך הרחקת זמן ואין ראש השנה ויום הכפו־‬ ‫של חיילים והם החיילים המשוררים לפניו הם שרים למלך אמר‬ ‫רים כרגלים בדבר זה אלא קבעו הדבר והזמן ברגלים אף על פי‬ ‫אבא לר' שלום לשיר למלך אנחנו עוד יכולים אנו יכולים להגיד‬ ‫שאין הרחקת הזמן שוה בהם מכל מקום שמחת הרגלים מסייעת‬ ‫תהילים בא נעשה את זה והעומק בזה הוא שאנו צריכים לדעת‬ ‫לשכחה מדעתו עד כאן מבואר שלמרות שהצער אשה מתה‬ ‫ולהבין שהכל זה תפקידים שהקב"ה נותן לנו ובכל שנה ושנה‬ ‫אלא לבעלה אבל כוח שמחת המועד להשכיח את הצער ולכן‬ ‫צורת השמחה צריכה להיות בכל המצבים אז מוטל עלינו להת־‬ ‫אנו מוצאים גם בסוכות ענין גדול של הידור מצוה וחביב מצות‬ ‫עלות ולשמוח בזה ולדעת ולהבין שזה צורת העבודה של שנה זו‬ ‫שהנה כתב היערות דבש ח"ב דרוש ה' לחודש אלול וז"ל וכן כל‬ ‫ולשמוח בזה ורבנו הגרח"ק מובא בס' יגל יעקב עמ' שצד כתב‬ ‫המצות כולן הם נוחות לעשותן ואפילו בסוכה אמרינן במסכת‬ ‫מכתב מ בזה"ל ונראה לעינינו יש רק להתחזק בתורה וחסד‬ ‫סוכה כה ב המצטער פטור מסוכה כי לא ניתנו המצות לעול רק‬ ‫ומע"ש וח"ו לילך בעצבות רק בשמחה ושמחה מגרשת את כל‬ ‫לטובה ולנחת והנביא צועק עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך‬ ‫הדינים ודאי רבנו שרז לא אניס ליה מצא מקורו ברוך בחז"ל‬ ‫ענה בי מיכה ו ג וא"כ יש אדם לשמוח מאד מאד אבל בעוה"ר‬ ‫ובמדרשים אבל ודאי שנזכה בכח השמחה לבטל את כל המגי־‬ ‫נהפוך הוא אשר כל המצות עליהם לטורח ומשא וזהו בעוה"ר‬ ‫פות והצרות ונסיים בדברי רבנו הגר"ח מולוזין בהפרד רבי זונדל‬ ‫חולי רע ותכלית הקוץ ממאיר בגלות אשר אין מקיים מצות ה'‬ ‫מסלאנט מרבו הגר"ח מוולאזין צוה אותו לשמור על שני תמי־‬ ‫בשמחה כדכתיב דברים כ"ח מ"ז תחת אשר לא עבדת את ה'‬ ‫דים כהלכתם מחד גיסא שויתי ה' לנגדי תמיד ומאידך גיסא טוב‬ ‫אלוקיך בשמחה ובטוב לבב הלא יש לנו לשמוח על הנס הנפלא‬ ‫לב משתה תמיד בראשון פתח השולחן ערוך את חיבורו באורח‬ ‫שאנו בין האומות וה' נתן לנו חן בעיניהם להניח אותנו שומרים‬ ‫חיים ובפסוק אחרון סיימו הוסיף הגראי"ל זצ"ל ואמר שאומרים‬ ‫המצוות ובאמת עבירה גוררת עבירה על ידי שאינם שמחים במ־‬ ‫העולם אם אדם בבוקר יקום עם שויתי אז בלילה הוא יסיים את‬ ‫צות כראוי אינם משגיחים ג"כ על המצות שיהיו כראוי וכו' אבל‬ ‫היום אם טוב לב משתה תמיד הוא יקבל שמחה ואושר על עב־‬ ‫אילו היה בשמחה וחדוה וגיל כראוי מדקדקים היינו בעשייתם‬ ‫דות לה'‬ ‫בתכלית הדקדוק בכל פרטי דברים כראוי היינו מוסיפים שמחה‬ ‫]באור פניך[‬ ‫כי היא מעוררת את הנפש וכמו בשמחה של שטות מעוררת‬ ‫הנפש הבהמית שתנועת הניגון תשמח נפש כאשר שאול שנרפא‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫פטור מצטער דגשמים בעני שגר בצריף ובחורף הגג דולף ונכנסים לשם גשמים‬ ‫ראיתי בגליון מים חיים מהג"ר יהודה ארי' הלוי דינר שליט"א שהביא מהגר"נ קרליץ זצ"ל‪ ,‬שעני שגר בצריף דבחורף הגג‬ ‫דולף ונכנסים לשם גשמים ועכשיו בנה לעצמו סוכה‪ ,‬שכשיורד גשם אינו פטור מסוכה‪ ,‬שהרי כ' הרמ"א תר"מ סעי' ד' שאין‬ ‫המצטער פטור מן הסוכה אלא אם ינצל עצמו מן הצער אבל בלא"ה חייב לישב בסוכה אע"ג דמצטער‪ ,‬ומפ' המשנ"ב ס"ק‬ ‫ג' שאין אדם דר בדירה במקום צער כל שיוכל להינצל מזה בביתו וה"נ בסוכה‪ ,‬וא"כ עני זה שאינו ניצול מהצער בביתו חייב‬ ‫בסוכה‪ .‬ומסתמא צריך גם לברך שם ברכת "לישב בסוכה"‪ .‬וכ' הגריא"ד עפי"ז חידה בשני אנשים נשארים בסוכה כשיורד‬ ‫גשם‪ ,‬א' צריך לברך ולשני אסור לברך הכיצד? וכ' בעני ועשיר שיושבים בסוכה ועפ"י הנ"ל עכ"ד‪ ,‬וכשהצעתי זה להגרש"מ‬ ‫חלק על דבריו‪ ,‬ומשום דלישב בגשם אין זה מעשה דירה‪ ,‬ומה שבכל השנה יושב בביתו בגשם הביאור הוא דאצלו כל השנה‬ ‫אין לו מעשה דירה‪] .‬תשע"ח[‬ ‫)הארות והערות(‬ ‫‪24‬‬ ‫נטילת הרבה אתרוגים‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫הנה יש נהגו אחרי נטילת אתרוג ממין אחד ליטול עוד מהר־‬ ‫שאלה‪ :‬מעשה שהיה והחזאי של השרות המטראולוגי‬ ‫בה מינים שונים והנה ידוע דהאדמו"ר מראדזין זצ"ל טען לגבי‬ ‫הודיע שבליל סוכות ירדו גשמים וגם ברקים נראו מרחוק‬ ‫התכלת שהוי ספיקא דאורייתא היא ולמה לא נחוש עכ"פ בספק‬ ‫היו אנשים שנסתפקו אם חייבים לישון בסוכה מאחר‬ ‫לצובעו בתכלת והשיב הגרי"ד מבריסק זצ"ל דאימתי אמרי־‬ ‫ועדיין אין גשם ולא מצטערים‪ ,‬או שמע מכיון שבביתו‬ ‫נן ספיקא דאורייתא לחומרא רק אם כשיקיים המצוה עכשיו‬ ‫כה"ג לא היה הולך לישון בחדר שהגשמים עלולים לחדור‬ ‫מספק יצא בודאי חיובו אבל כאן גם אם ילבש תכלת מספק לא‬ ‫לתוכו ולהקיצו משנתו ה"ה דפטור מסוכה‪.‬‬ ‫יצא מידי ספק וכה"ג לא אמרינן ספיקא דאורייתא והוכיח כן‬ ‫תשובה‪ :‬לא מצינו בהדיא בפוסקים שאדם שעדיין‬ ‫מגמרא סוף ר"ה עי תשובות והנהגות ח"א סי' כ"ו וא"כ לפי סברא‬ ‫לא מצטער‪ ,‬אלא שיודע שבאמצע הלילה ירדו גשמים‬ ‫זו אין ענין ליטול עוד סוגים של אתרוגים שהרי תמיד ישאר‬ ‫ויצטער יהיה כבר כעת פטור ממצות סוכה‪ .‬אך אם כבר‬ ‫בספק וצ"ע והנה בעליות אליהו העי וי מובא על הגר"א הנה אני‬ ‫כעת מצטער בגלל כך שיודע שבאמצע שנתו יצטרך‬ ‫שמעתי טעמו מפני ספק יחוס כהני הזמן לכן פדה עצמו מכמה‬ ‫לצאת מהסוכה יתכן דפטור‪ .‬וחתני הרב ד"מ טננבוים‬ ‫כהנים ובפרט שמעתי שפדה את עצמו מן הרב ר' מאיר כהן‬ ‫שליט"א‪ ,‬הראה את דברי הריטב"א במסכת סוכה סוף‬ ‫רפאפארט על שהכהנות ראפאפרט היו מוחזקים למיוחסי כהונה‬ ‫פרק ב' והובאו ב"בכורי יעקב" תרל"ט ל' שכתב‪ :‬דלפי‬ ‫ע"ש ולכאו' יש להבין אם חשש שזה כהן ספק א"כ מה מועיל‬ ‫המבואר שם בגמרא דהאוכל בסוכה וירדו גשמים אין‬ ‫שנתן לו אם ישאר בספק אחרי הפדיון וע"כ דחלק על סברא זו‬ ‫מטריחין אותו לעלות‪" ,‬דמינה שאם ]לא[ היה אוכל עדיין‬ ‫ומורנו הגרי"א רפפורט שליט"א ר"ל דאצל הגר"א כנראה היה‬ ‫וראה גשמים באים ושמים מתקדרין בעבים‪ ,‬שאוכל‬ ‫שראה בקדושתו שנשאר עדיין שאינו פדוי וכל פעם ניסה מחדש‬ ‫חוץ לסוכה‪ ,‬ואין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור כל‬ ‫לראות אולי כבר יצא מכלל קדושת בכורה‬ ‫]באור פניך[‬ ‫סעודתו"‪ ,‬עכ"ל‪) .‬התיבה "לא" אינה כתובה בגוף דברי‬ ‫הריטב"א‪ ,‬אך לפי המובן‪ ,‬צריך להוסיפה(‪.‬‬ ‫וביאור דבריו‪ ,‬דכשם דלא הטריחוהו לשוב לסוכה‬ ‫מה היה השמחה הגדולה בניסוך המים?‬ ‫לאחר שפסקו הגשמים‪ ,‬כך אינו צריך לעלות כשרואה‬ ‫גשמים ממשמשים ובאים‪ .‬ומכאן לנדוננו דאינו חייב‬ ‫נפלא להתבונן שלעם ישראל עיקר הקרבן של חג הסוכות הוא‬ ‫לישון בסוכה כאשר נראים ברקים מרחוק והחזאי מודיע‬ ‫ניסוך המים קרבן הכי זול שיש ואמנם יש עוד קרבנות בחג אבל‬ ‫על כך‪.‬‬ ‫עיקר הריצוי הוא בניסוך המים אבל על האומות צריך פר שזה‬ ‫ואפשר שדברי הריטב"א אמורים באופן שכבר נתקדרו‬ ‫הקרבן הכי גדול שיש ורבנו הגראי"ל זצ"ל אמר בזה הנה בכל‬ ‫השמים וברור שירד הגשם מה שאין כן החזאי שמעשים‬ ‫ימות השנה הקריבו קרבנות וברובם יש נסכים אך היו מנסכים‬ ‫בכל יום שאין דבריו מדויקים‪.‬‬ ‫יין אבל בסוכות היו מנסכין מים וכתוב ושאבתם מים בששון‬ ‫וזה הי' השיא של השמחה בכל החג הי' שמחה אבל את שמחת‬ ‫בית השואבה מציינים במיוחד בילקוט יונה כתוב על יונה הנביא‬ ‫שהי' מעולי רגלים ונכנס לשמחת בית השואבה ושרתה עליו‬ ‫לעבוד בהם את השם ואדם ילמד מזה עד כמה לנצל את כל חייו‬ ‫רוה"ק שזה הדרגה הכי גבוהה ובסוכה נג א איתא אמרו עליו על‬ ‫כל דבר שיש לו לנצל לעבוד את ה' וזה השמחה הגדולה ביותר‬ ‫הלל הזקן כשהי' שמח בשמחת בית השואבה הוא אמר אם אני‬ ‫ונזכה לעבוד את ה' בכל הלב ובכל מה שיש לנו אפי' בדברים‬ ‫כאן הכל כאן ואם איני כאן מי כאן לא היו נותנים שם לאנשים‬ ‫הפשוטים וע"י זה נזכה ג"כ לגאולה האמיתית בבא"ס‬ ‫פשוטים מי רקד ועשה השמחה האנשים הכי גדולים כמו הלל‬ ‫]אילת השחר מהדורה החדשה פר' אמור[‬ ‫הזקן ובזה עשו יותר משאר דברים בניסוך היין לא עשו דבר‬ ‫מיוחד כמו לניסוך המים והנה אין אנו יודעים את טעמי התורה‬ ‫סוכות לעתיד לבא‬ ‫אבל יתכן עכ"פ לפרש גם בדרך זה דהנה אויר זה הדבר הנצרך‬ ‫בגמ' בע"ז ג' ע"א אמרינן דהגוים באים בטענה להקב"ה שלא‬ ‫ביותר בעולם דא"א לחיות בלעדי אויר אז יש אויר בכל העולם‬ ‫נתן להם את התורה נותן להם הקב"ה מצות סוכה מוציא חמה‬ ‫ולאחר האויר מים זה הדבר הנצרך ביותר דאדם לא יכול לחיות‬ ‫מנרתיקה והם בועטים בה ויוצאים והק' הגרי"פ גולדוסר שליט"א‬ ‫בלי מים וכן בע"ח וצמחים כל אלו אינם יכולים להתקיים בלי‬ ‫בספרו יצפנני בסוכה עמ' מח אמאי שהקב"ה רוצה להוציא את‬ ‫מים וזה הדרגה השניה לאחר אויר והנה בדרך כלל עבודת ה'‬ ‫הנכרים מבתיהם מוציא חמה מנרתיקה ואילו בגמ' בסוכה אמ־‬ ‫אינו בדברים כ"כ פשוטים וגם בסוכות היו מקריבים פרים אילים‬ ‫רינן דאם ירדו גשמים בחג סימן קללה הוא לישראל וא"כ למה‬ ‫כבשים שהם קרבנות גדולים מאוד וכן ניסוך היין אבל מים זה‬ ‫הקב"ה לא הוריד גשמים על הגוים כדי להוציאם מהסוכה וי"ל‬ ‫דבר פשוט ואינו עולה ביוקר ואעפ"כ עשו כזה ענין בניסוך המים‬ ‫לישראל הקב"ה מוריד גשמים בגמ בריש תענית אמרינן ג' מפ־‬ ‫דאדרבה באו ללמדנו שאין צריך דוקא דבר חשוב דבר שעולה‬ ‫תחות הם בידו של הקב"ה שהקב"ה מעניש את עם ישראל הוא‬ ‫ביוקר אלא גם במים שזה דבר פשוט אפשר לעבוד את ה' וגם‬ ‫מעניש בידו להראות את חביבותם אף שהם חוטאים נגדו לעומת‬ ‫לא היו מנסכים הרבה מים אלא ג' לוגין לכן היתה שמחה שא"א‬ ‫זאת אצל אומות העולם הקב"ה מעניש ע"י שליחים ע"י הוצאת‬ ‫לתאר דהדבר הזה מלמד דבדברים הכי פשוטים אפשר לעבוד‬ ‫השמש מנרתיקה ואאמו"ר הגאון שליט"א ביאר דידוע היסוד של‬ ‫את ה' ונלמד לנצל את כל הכחות שיש בבריאה שזה שייך לו‬ ‫‪25‬‬ ‫עין אלא גם לא הלכנו בטל שהיא כמו שינה שאפשר לראותה‬ ‫הצפנת פענח פ"ו מסוכה דסוכה שירדו גשמים איננה בכלל סוכה‬ ‫בעיניים‬ ‫משא"כ במצטער לכן באומות העולם הקב"ה מוציא חמה דאם‬ ‫]דרשות חתם סופר[‬ ‫היו יורדים גשמים לא היה נקרא שבועטים בסוכה דאיננה סוכה‪.‬‬ ‫]באור פניך[‬ ‫בהא דעתיד הקב"ה להושיב בסוכת עורו של‬ ‫חג הסוכות – ולא חג הלולב‬ ‫ליויתן‬ ‫יש לשאול מדוע נקרא חג הסוכות ולא חג הלולב או חג ארבעת‬ ‫יש לעיין מה הכוונה גבי ליויתן ונראה שליויתן הוא מלך הדגים‬ ‫המינים ובספר נחלת צבי ביאר מפני שכתוב חג הסוכות שבעת‬ ‫שבים והוא הכי מסוכן לאדם שכל אדם שנוכל לידיו לא ניצול‬ ‫ימים ומשמעו בלי הפסק כי מצות סוכה נוהגת גם בלילה משא"כ‬ ‫ודוקא הוא יהי' לעתיד לבוא לשומר על האדם דלעתיד לבוא‬ ‫שאר מצוות של חג כמו ד' מינים אינן נוהגות בלילה ולכן נקרא‬ ‫האדם יהי' על החיות עד כדי כך שמלך החיות ישמור על האדם‬ ‫החג על שם מצות סוכה ולא על שם שאר מצות הנוהגות בחג‬ ‫ומה שאמר לויתן ולא אמר ארי' דנראה שמלך שבים כוחו יותר‬ ‫זה כי רק למצות סוכה אין הפסק כל ימי החג עוד מתרצים מפני‬ ‫כיון שאדם לא יכול לחיות במים וכלל לא יכול להלחם עמו ודו־‬ ‫שמצות הסוכה נוהגת מדאוריתא בכל שבעת הימים כדכתיב‬ ‫קא הוא שכוחו כל כך גדול על האדם וגובר על האדם הוא יהי'‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים לא כן הלולב דכתיב ולקחתם לכם‬ ‫שומר על האדם‬ ‫ביום הראשון ורק לפני ה' שבעת ימים עוד נראה לענ"ד לתרץ‬ ‫]מנחה שלוחה[‬ ‫מפני שבמצות סוכה כל הגוף נמצא בסוכה ולכן היא חשובה יותר‬ ‫מאשר נטילת לולב שאין כל הגוף עושה המצוה רק מנענע בידו‬ ‫סדר לקיחת הד' מינים‬ ‫עוד נראה לומר מאחר והסוכה זכר לענני כבוד המורים על יוקרה‬ ‫וכבוד לעם ישראל לכן נקרא החג על שם הסוכה‬ ‫כתב השל"ה וזה לשונו כתב האבן שועיב בדרשת סוכות וז"ל‬ ‫]תפארת המועדים[‬ ‫ושמעתי שיש לאדם להקדים נטילת האתרוג בשמאל ואח"ב‬ ‫לולב בימין וכשמניחו או נתנו נותן הלולב תחילה ואח"כ האתרוג‬ ‫כענין התפילין וכן הקדים הפסוק פרי עץ הדר כו' וכמ"ש בת־‬ ‫אמר ר' יהושע ב"ח כשהיינו שמחים בשמחת‬ ‫פילין והיו לאות על ידך כל זמן שיהיו הטוטפות בין עיניך יהיו‬ ‫שתים וכן כל זמן שהלולב בימין כו' עכ"ל והמגן אברהם בסי'‬ ‫בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו ]סוכה נג [‬ ‫תרנא ס"ק ח' הביא את זה להלכה וגם הובא בבאר היטב שם‬ ‫יש לדקדק בלשון לא ראינו שינה בעינינו מאימתי רואים שינה‬ ‫וכן הובא בסידור ווילנא לעשות כן ואף שיש חולקים על הלכה‬ ‫בעיניים הרי כשישנים אין העיניים רואותנ ויש לומר שהרי ידוע‬ ‫זו כמובא בשערי תשובה שם והרוצה לדעת איך לעשות יעשה‬ ‫שההולך בטל כישן דמי ואמר רבי יהושע בן חנניא שבשעה‬ ‫שאלת חכם מ"מ יש ליתן טעם להלכה זו ולבאר מה הרמז בזה‬ ‫שהיינו שמחים בשמחת בית השואבה לא זו בלבד שלא עצמנו‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫הוצאת אדם ישן אל מחוץ לסוכה‬ ‫אולם לפי מה שביארנו במנחת שלמה )סי' א'( שאם התחיל‬ ‫ביאר רבינו‪ ,‬כי איסור שינה חוץ לסוכה לא נאמר אלא בעת‬ ‫ק"ש או תפילת י"ח בכונה ובאמצע רק השפתים נעות כהרגי־‬ ‫שהולך לישון‪ .‬אולם מי שישן כבר‪ ,‬אינו בר חיובא ופטור מן‬ ‫לן ומחשבתו היא בדברים אחרים לגמרי‪ ,‬ואפילו הכי יצא ידי‬ ‫המצוות‪ .‬לפיכך‪ ,‬יש לדון שמותר להוציא אותו תוך כדי שינה‬ ‫חובתו ‪ -‬אפשר דה"ה נמי במי שנתכוין למצות לפני השינה‪,‬‬ ‫מן הסוכה‪.‬‬ ‫דשפיר מקיים המצוה גם בשעה שהוא ישן‪ ,‬כי אין הבדל גדול‬ ‫גם לפי"ז מי שנרדם לאונסו חוץ לסוכה‪ ,‬אין חיוב להעיר‬ ‫בין חושב בדברים אחרים לגמרי ורק השפתים נעות לבין ישן‬ ‫אותו‪ ,‬משום דלא קעביד שום עבירה‪.‬‬ ‫ממש‪ .‬וצ"ע‪.‬‬ ‫ולא דמי לתפילין שכן חייבין להעיר את הישן בתפילין‪ ,‬שאני‬ ‫כמו כן עיין בשדי חמד )מערכת יד כלל ל"ב( שהאריך בזה‬ ‫התם משום דהוי בזיון לתפילין‪ .‬וכן אינו דומה למה שחייבים‬ ‫והביא מספר "מתת ידו" שהוכיח מזה שהישן ביום בציצית‬ ‫להעיר כהן שישן באהל המת‪ ,‬דשאני התם משום שהמשך‬ ‫אינו חוזר ומברך‪ ,‬לפי שגם הישן בר מקיים מצוות הוא‪ .‬וגם‬ ‫הטומאה הוא גם כשהאדם ישן וקעביד עבירה לאונסו‪.‬‬ ‫להדיא כתב שם דאם אחד ישן בסוכה ובא חבירו והוציאו תוך‬ ‫ולא דמי למתנמנם או שיכור‪ ,‬שאפילו אינו מיושב בדעתו‬ ‫שנתו חוץ לסוכה וישן שם שביטל את חבירו ממצוה וצ"ע‪.‬‬ ‫ולא יכול לדבר כראוי דמהני לענין ברהמ"ז‪ ,‬דשאני התם שרק‬ ‫אולם בע"פ הורה רבינו כפסק הנ"ל‪ ,‬דמן הדין מותר להוציא‬ ‫שכלו פגום‪ ,‬אבל כשמדבר הרי הדיבור לרצונו של המדבר‪,‬‬ ‫את הישן מן הסוכה‪ ,‬אלא שהוסיף דפשוט שאין לעשות כן‬ ‫משא"כ בישן ממש‪.‬‬ ‫כלל‪ ,‬אם לא במקום צורך גדול‪.‬‬ ‫לפי"ז צ"ע מה'בן איש חי' )שנה א' פרשת האזינו‪ ,‬הלכה ח'(‬ ‫)שלמי מועד(‬ ‫שמחייב להעיר למי שנרדם חוץ לסוכה‪.‬‬ ‫‪26‬‬ ‫ומה הלימוד שלוקחים מדין זה ואף שדין זה מיוסד על הפסוק‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫שהקדים האתרוג מ"מ יש לבאר טעמו של מקרא ונראה שה־‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫ביאור הוא על פי המדרש הנ"ל שהאתרוג הוא כנגד הת"ת כנ"ל‬ ‫וכל הקיום של כלל ישראל וכן קיום העולם תלוי בת"ת אבל‬ ‫שאלה‪ :‬הנמצאים בבית כנסת שמאריכים בהקפות‪,‬‬ ‫האם מחוייב לרקוד עמהם‪ ,‬או שמותר לו לעמוד בצד‬ ‫הקיום של הת"ח אינו תלוי בהם ומשום הכי צריך ליקח האתרוג‬ ‫וללמוד‪) ,‬האם נחשב בזיון כבוד התורה‪ ,‬שכולם רוקדים‬ ‫תחילה שהוא יש לו קיום בפני עצמו אבל אין ליקח הלולב קודם‬ ‫לכבוד התורה והוא אינו רוקד‪ ,‬או דלמא שאינו בזיון‬ ‫שבלי הת"ח אין להם שום קיום ורק אחרי שיש לו האתרוג בידו‬ ‫כבוד התורה‪ ,‬דאדרבה‪ ,‬אין לך כבוד התורה גדול מללמוד‬ ‫אז לוקח הלולב שע"י הת"ח יש קיום לשאר וקודם מסלק הלולב‬ ‫תורה(‪.‬‬ ‫מידו ואח"כ האתרוג שלא שייך לסלק האתרוג קודם שלשאר אין‬ ‫תשובה‪ :‬אין חייב‪.‬‬ ‫להם קיום לבדם רק ע"י הת"ח ומשום הכי מסלק הלולב קודם‬ ‫*‬ ‫ואח"כ האתרוג וזה מה שאיתא בגמ' סנהדרין צט אפיקורוס כגון‬ ‫שאלה‪ :‬בית כנסת שאין בו ילדים קטנים בשמח"ת‪,‬‬ ‫מאן אמר רב יוסף כגון הני דאמרי מאי אהנו לן רבנן לדידהו‬ ‫האם יש בו עליה של כל הנערים‪ ,‬וכן צ"ע כשיש רק ילד‬ ‫קרו לדידהו תנו ופירש רש"י בד"ה מאי אהני לן והם אינן יודעים‬ ‫אחד‪ ,‬האם הוי עליה‪ ,‬האם יתנו להם פעם שניה‪ ,‬או בכה"ג‬ ‫שעולם מתקיים עליהם וממשיכה הגמ' אמר ליה אביי האי מגלה‬ ‫יתנו לישראל‬ ‫פנים בתורה נמי הוא דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות‬ ‫תשובה‪ :‬גם ילד אחד‪.‬‬ ‫שמים וארץ לא שמתי ופירש רש"י ד"ה מגלה פנים בתורה הוא‬ ‫)דולה ומשקה(‬ ‫שכופר במה שכתוב בתורה ובד"ה אם לא בריתי יומם ולילה‬ ‫וגו' שמהנין לעולם ומקיימין אותו והוא אומר דלא מהני מידי‬ ‫וממשיכה הגמ' אמר רב נחמן בר יצחק מהבא נמי שמע מינה‬ ‫שאלה‪ :‬האם מותר לקבל כמה פעמים עליה‪ ,‬בשמחת‬ ‫שנאמר ונשאתי לכל המקום בעבורם ופירש רש"י ד"ה מהכא‬ ‫תורה‪ ,‬או לא‪.‬‬ ‫נמי שמעינן שהצדיקים מהנין לאחרים וכתב במשנת רבי אהרן‬ ‫תשובה‪ :‬אין ראוי‪.‬‬ ‫ח"א על תורה ותלמודה במאמר תכלית הבריאה שתהיו עמלים‬ ‫שאלה‪ :‬כשחוזרים וקוראים בוזאת הברכה‪ ,‬פעם שניה‬ ‫בתורה ב' וזה תוכן דבריו שהתורה היא תכלית הבריאה וכשה'‬ ‫ושלישית‪ ,‬לצורך שכולם יקבלו עליות‪ ,‬האם צריך כהן‬ ‫נתן התורה לכלל ישראל זה היה על דעת בן שכלל ישראל כולם‬ ‫ולוי‪ ,‬או לא‪.‬‬ ‫יהיו עוסקים רק בתורה ולא בדברים אחרים ויהיו קבועים לגמרי‬ ‫תשובה‪ :‬לכתחילה אם אפשר‪.‬‬ ‫לעבודת ה' במדרגה עליונה של קדושה שזהו תכלית הבריאה‬ ‫שאלה‪ :‬בשאלה הקודמת שאמר מרן שליט"א‬ ‫והמכוון בבריאה אבל אחרי חטא העגל כבר זה לא שייך שאי‬ ‫שלכתחילה צריך כהן ולוי‪ ,‬מהו הדין כשהכהן והלוי כבר‬ ‫אפשר לכלל ישראל כולם להיות במדרגה זו אבל בהכרח שחלק‬ ‫קבלו עליה‪ ,‬האם יתנו להם פעם שניה‪ ,‬או בכה"ג יתנו‬ ‫מהם צריכים להיות עוסקים רק בתורה וקבועים לגמרי בעבודת‬ ‫לישראל‪.‬‬ ‫ה' שזהו המכוון והתכלית של הבריאה ואז כשכלל ישראל מחוב־‬ ‫תשובה‪ :‬לא‪.‬‬ ‫רים יחד יש עליה גם לשאר העם שיש להם שייכות לאדם השלם‬ ‫)נזר החיים(‬ ‫ואז מתקיים התכלית במקצת גם אצלם על ידי שהם משמשים‬ ‫אותו שהוא מקיים את התכלית של הבריאה וזהו הביאור בדב־‬ ‫רי המדרש הנ"ל ומה הקב"ה עושה להם לאבדן אי אפשר אלא‬ ‫אמר הקב"ה יוקשרו כולם אגודה אחת והן מבפרין אלו על אלו‬ ‫ית' ולזכות בזכותם לכל שאר ההמון הנתלה בם להם מגיע לקיים‬ ‫^ ששאר העם שאינם מקיימים התכלית של הבריאה יש הו"א‬ ‫משנת חסידים אשר לא יוכלו לקיים האחרים הם הם סדרי הפ־‬ ‫רח"ל לאבדן וזה אי אפשר אלא יוקשרו כולם אגודה אחת והן‬ ‫רישות האלה כי בזה בחר ה' שכיון שאי אפשר לאומה שתהיה‬ ‫מכפרין אלו על אלו שהת"ח מכפרין על השאר כיון דהם בא־‬ ‫כלה שוה במעלה אחת כי יש בעם מדריגות מדריגות איש לפי‬ ‫חדות ביחד ובזה יש עליה לשאר העם שיש להם שייכות לת"ח‬ ‫שכלו הנה לפחות יחידי סגולה ימצאו אשר יכינו את עצמם הכנה‬ ‫וגם מקיימים במקצת את תכלית הבריאה שהם משמשים הת"ח‬ ‫גמורה ועל ידי המוכנים יזכו גם הבלתי מוכנים אל אהבתו יתברך‬ ‫וזהו הביאור במה שכתבנו לעיל שלשאר העם כשהם לבדם אין‬ ‫והשראת שכינתו וכענין שדרשו ז"ל בה' מינים שבלולב ויקרא‬ ‫להם קיום שאינם מקיימים תכלית הבריאה ולהת"ח יש קיום‬ ‫רבה פ' ל' יבואו אלה ויכפרו על אלה ע"כ לשונו וזהו הביאור‬ ‫שהם מקיימים תכלית הבריאה וע"י יש גם קיום לשאר העם כיון‬ ‫במדרש הנ"ל שלאבדן אי אפשר שכשהם לבדם יש הו"א חלילה‬ ‫דיש להם שייכות להת"ח שמקיימים את תכלית הבריאה ובזה‬ ‫לאבדן אבל זה אי אפשר ומה העצה שיוקשרו כולם אגודה אחת‬ ‫מתקיימת התכלית במקצת גם אצלם וכן כתב המסילת ישרים‬ ‫שיהיו כולם באחדות והן מכפרין אלו על אלו שהיחידי סגולה‬ ‫בפרק י"ג בביאור מדת הפרישות וז"ל ואם תשאל ותאמר א"כ‬ ‫שמקיימים משנת חסידים ומכינים את עצמם הכנה גמורה הם‬ ‫איפוא שזה דבר מצטרך ומוכרח למה לא גזרו עליו החכמים כמו‬ ‫מכפרים על השאר ומזכים להשאר לזכות לאהבתו ית' והשראת‬ ‫שגזרו על הסייגות ותקנות שגזרו הנה התשובה מבוארת ופשוטה‬ ‫שכינתו‬ ‫כי לא גזרו חכמים גזרה אלא א"כ רוב הציבור יכולים לעמוד בה‬ ‫]אורות החג[‬ ‫ב"ק עט ב וגורן ררב מציבור יכולים להיות חסידים אבל די להם‬ ‫שיהיו צדיקים אך השרידים אשר בעם החפצים לזכות לקרבתו‬ ‫‪27‬‬ ‫רחמנא ליצלן‪.‬‬ ‫וקדשתנו במצוותיך‬ ‫בואו ננסה לברר‪ :‬איך‪ ,‬באמת‪ ,‬אפשר להיות כ"אדם" ולהיות‬ ‫"אהבת אותנו"!‬ ‫קדושים ומרוממים כמשה רבנו וכאהרן הכהן?‬ ‫בתפלת שלוש רגלים אנחנו אומרים‪" :‬אתה בחרתנו מכל הע־‬ ‫התשובה היא ‪" -‬אשר קדשנו במצותיו וצונו!" אנחנו עושים מה‬ ‫מים‪ ,‬אהבת אותנו ורצית בנו" ‪ -‬הקדוש ברוך הוא בחר בנו מכל‬ ‫שהבורא יתברך מצוה‪ .‬ובין הצוויים נכלל ‪ -‬אשר קדשנו במצוותיו‬ ‫העמים‪ ,‬והוא אוהב אותנו‪.‬‬ ‫וצונו לאכול ולשתות‪ ,‬להקים משפחה‪...‬‬ ‫מהי אהבה?‬ ‫זהו "וקדשתנו במצוותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך"‪ .‬הבורא‬ ‫בכל יהודי ישנה נשמה גבוהה‪ ,‬והנשמה הזאת קיימת בו תמיד‪,‬‬ ‫יתברך קרב אותנו לעבודתו‪ ,‬ואנחנו עובדים אותו בכל פעולה‬ ‫גם אם התנהגותו אינה תואמת את הנשמה הפנימית שלו‪ .‬הק־‬ ‫ובכל מעשה‪ ,‬באכילה ובשתיה‪ ,‬בלינה ובדבור‪ .‬כך גם אנחנו מקי־‬ ‫דוש ברוך הוא בוחן כליות ולב‪ ,‬והוא יודע מה קורה עם כל אחד‬ ‫מים "ושמחת בחגך"‪ ,‬אנחנו משמחים את הלב בבשר וביין‪ ,‬מכ־‬ ‫מאתנו‪ ,‬בפנימיות שלו‪ .‬אהבה היא הבנה‪ .‬הקדוש ברוך הוא אוהב‬ ‫בדים את החג במטעמים ובבגדים נאים‪ ,‬אך אין זו הוללות אלא‬ ‫אותנו‪ ,‬ולא יחליף אותנו בשום עם‪ .‬לעולם‪.‬‬ ‫התקדשות לשם שמים‪.‬‬ ‫אנחנו אומרים‪ ,‬אפוא‪ ,‬לבורא העולם‪ :‬הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אנחנו‬ ‫ב"משך חכמה" כתוב‪ ,‬שהעבודה המוטלת על האדם היא להמ־‬ ‫מודים לך על ש"בחרתנו"‪ ,‬ועל כך שאתה אוהב אותנו ורוצה בנו‪.‬‬ ‫ליך את השכל על הרגש‪ ,‬בכל אחד מאתנו יש רגש ושכל‪ ,‬ובהרבה‬ ‫אתה רוממתנו מכל הלשונות‪ ,‬נתת לנו תורה וזכית אתנו במצוות‪.‬‬ ‫מקרים הרגש מאים להשתלט על השכל ולשבש את התנהלות‬ ‫ומאחר ונתת לנו את התורה והמצוות‪ ,‬התקדשנו‪ .‬המהות שלנו‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫שונה עכשיו‪ ,‬היא רוחנית ומרוממת‪ .‬ולא רק באופן חד פעמי הת־‬ ‫בן אדם אוהב יופי‪ .‬באופן טבעי בני אדם מתפעלים מיופי‪,‬‬ ‫קדשנו‪ ,‬אלא שבכל רגע ורגע אנחנו מתקדשים על ידי המצוות‬ ‫ואולי אפילו משתוקקים לו‪.‬‬ ‫שאנחנו עושים‪ ,‬כפי שאנו אומרים‪" :‬וקדשתנו במצוותיך"‪.‬‬ ‫בן אדם אוהב גבורה‪ ,‬אנשים הופכים את בעל הכח ל"מלך הג־‬ ‫לגויים ישנה טעות אחת גדולה‪ ,‬בין שאר הטעיות שלהם‪ .‬זו‬ ‫בורה"‪ ,‬אליל הגבורה‪.‬‬ ‫טעות באופן המחשבה‪ ,‬שמובילה אותם לחים של טעות‪ ,‬שרצו־‬ ‫בן אדם אוהב כסף‪ .‬הוא מעריץ את המליארדר‪ ,‬בעל ההון‪ ,‬ועו־‬ ‫פים במעשים שליליים‪.‬‬ ‫שה ממנו "אליל כסף"‪ .‬הוא מתפעל ממנו‪ ,‬מתרגש ממנו‪.‬‬ ‫למה כונתנו?‬ ‫רגע‪ ,‬בן אדם‪ ,‬למה אתה מתלהב מהכסף שלו? יצא לך משהו‬ ‫הגישה של הגויים היא‪ ,‬שבן אדם יכול להיות או מלאך או‬ ‫מהמיליארדים שלו‪ ,‬הוא יתן לך שקל או דולר או אירו?‬ ‫חמור‪ .‬מצב של נורמליות ‪ -‬הם לא מכירים ולא מבינים‪ .‬כיון שכך‬ ‫לא‪ ,‬הוא לא נותן ולא יתן‪ ,‬כי כגודל עשרו גודל קמצנותו‪ ,‬אבל‬ ‫הכמרים שלהם ‪ -‬באופן רשמי ‪ -‬לא מקימים משפחות‪ ,‬כאילו הם‬ ‫אנשים מעריצים אותו‪ ,‬נופלים שדודים לפניו‪ .‬למה? כי הם מע־‬ ‫קדושים מכדי לשאת אשה ולהוליד ילדים‪ .‬הבעיה היא " שמה‬ ‫ריצים כסף‪.‬‬ ‫שהם כן עושים הרבה יותר גרוע ממה שבן אדם ממוצע עושה‪,‬‬ ‫אלו רגשות בולטים באדם‪ ,‬אבל יש עוד רגשות‪ .‬הרבה רגשות‪.‬‬ ‫ואי אפשר להאריך מפני 'הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו'‪ .‬מצפים‬ ‫מה עושים? איך משליטים עליהם את השכל‪ ,‬כדי לעבוד עבו־‬ ‫מהם להיות מלאך‪ ,‬והם הופכים לחמור‪.‬‬ ‫דת ה'?‬ ‫אצלנו‪ ,‬ביהדות‪ ,‬המצב שונה לגמרי‪.‬‬ ‫אומר לנו הקדוש ברוך הוא‪ :‬אתם רוצים שמחה? טוב מאד‪,‬‬ ‫משה רבנו‪ ,‬מנהיגם של ישראל וגדול הנביאים שבכל הדורות‪,‬‬ ‫חשוב באמת לשמוח‪ .‬אז הנה‪ ,‬בבקשה‪ ,‬יש לכם "ושמחת בחגך"‪.‬‬ ‫מקים משפחה‪ .‬התורה אפילו כותבת לנו את השם של הרבנית‬ ‫תוכלו לשמוח גם בהכנסת ספר תורה‪ ,‬ויפה מאד יהיה לכם אם‬ ‫ואת שמות הילדים שלו‪ .‬גם אהרן הכהן מקים משפחה‪.‬‬ ‫תלכו לשמח חתן‪ ,‬ותשמחו שניכם יחד‪.‬‬ ‫נו‪ ,‬מה‪ ,‬בלעם יותר גדול ממשה רבנו?!‬ ‫אתם אוהבים יופי? ‪ -‬מצוין‪ ,‬תקנו אתרוג יפה‪" .‬התנאה לפניו‬ ‫בלעם מחשיב את עצמו "מלאך"‪ ,‬ולא מקים משפחה‪ .‬ומה‬ ‫במצוות"‪ .‬יש לאדם חוש ליופי‪ ,‬וזה נהדר‪ .‬רק אל תחפש אותו‬ ‫התוצאה? ‪ -‬המשפחה שלו זו האתון שלו‪...‬‬ ‫בזבל‪ ,‬תחפש אותו במצות ותקדש אותו‪.‬‬ ‫בא הקדוש ברוך הוא ופותח לה את הפה‪ ,‬שתספר לכולם איך‬ ‫על פי זה מבאר ה"אור שמח" את מאמרו של רבי חנניה בן‬ ‫נראה אבי אבות הנביאים של אומות העולם‪ ,‬אלו פנים יש לו‪,‬‬ ‫עקשיא‪" ,‬רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל‪ ,‬לפיכך הרבה‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫שכ"ה בגדר מצות סוכה(‪.‬‬ ‫כונת מצות ישיבה בסוכה‬ ‫עוד כתב שם לדון בזה‪ ,‬ביחס לכונה המיוחדת לסוכה‪ ,‬היינו‬ ‫רבינו העלה לחקור‪ ,‬אודות מי שאכל או ישן בסוכה ולא‬ ‫זכר ליציאת מצרים וענני כבוד ‪ -‬לאור דברי הב"ח )סי' תרכ"ה(‬ ‫נתכוין כלל למצוה‪ ,‬מי אמרינן הואיל ומצוות צריכות כונה ולא‬ ‫דצריך לכוין כונה מיוחדת זו בישיבת הסוכה‪ ,‬אלא שנחלקו‬ ‫חשיב כעושה מצוה‪ ,‬ממילא חשיב נמי כעובר על מצות עשה‪,‬‬ ‫הפוסקים האחרונים אם כונה זו נאמרה למצוה או לעכב‪ ,‬א"כ‬ ‫ודומה למי שאכל חוץ לסוכה‪ .‬או אפשר דאף שלא עשה בזה‬ ‫לדעת המחמירים יש לדון שאם לא כיון כונה זו בשעה שאוכל‬ ‫מצוה‪ ,‬הרי גם עבירה לא עשה‪ ,‬ואינו נחשב כלל כאוכל חוץ‬ ‫או הולך לישון בסוכה הרי חוץ ממה שלא קיים המצוה‪ ,‬גם‬ ‫לסוכה‪) .‬עיין שם שהביא דברי המשנ"ב סי' ס' סעי' ד' בביאור‬ ‫עבר על ביטול מצות עשה‪ ,‬עיי"ש שלא הכריע בדבר‪.‬‬ ‫הלכה שם‪ .‬כמו כן הוא דן שם בדברי המנחת חינוך מצוה‬ ‫)שלמי מועד(‬ ‫‪28‬‬ ‫להם תורה ומצוות"‪ .‬הקדוש ברוך הוא נתן לישראל תורה ומצוות‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫רבות‪ ,‬ומעתה את כל הרגשות שלנו אנחנו יכולים וצריכים לה־‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫כניס במצוות‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬יש שאינם יוצאים מסוכתם כלל‪ ,‬רק מה‬ ‫יש לך רחמנות ‪ -‬תקים מצות צדקה‪.‬‬ ‫שמוכרחים ממש‪ ,‬ויש שטענו על זה כי חסר ב"תשבו כעין‬ ‫מתעורר בך‪ ,‬לעתים‪ ,‬צד של אכזריות ‪ -‬תתאכזר על היצר‪.‬‬ ‫תדורו"‪ ,‬שהרי הוא כמו בבית הסוהר‪ ,‬ומאידך הרי באמת‬ ‫תלחם בו‪.‬‬ ‫יכול לצאת רק שרוצה את המצוה‪ ,‬ואינו כבית הסוהר‬ ‫כל מה שאתה חש ומרגיש‪ ,‬רוצה וצריך ‪ -‬אתה יכול להכניס‬ ‫ממש שבעל כרחו הוא שם‪:.‬‬ ‫במצוות‪ .‬ובעת שאתה עושה את מעשיך מחמת צווי ה'‪ ,‬הנך מת־‬ ‫תשובה‪ :‬במסכת יומא )י‪ ,‬ב'( איתא שלשכת פרהדרין‬ ‫קדש‪.‬‬ ‫עושין בה מזוזה כדי "שלא יאמרו כהן גדול חבוש בבית‬ ‫שני אנשים יכולים לאכול אותו אוכל ‪ -‬אחד מתבהם ואחד‬ ‫האסורין" אבל כאן כיון שיכול לצאת ‪ -‬אין זה כבית‬ ‫מתקדש‪ .‬אחד אכל בתאוה שווארמה וסטייק‪ ,‬ונעשה עוד יותר‬ ‫הסוהר‪.‬‬ ‫מגושם מאשר היה לפני כן‪ .‬השני ‪ -‬גם הוא אכל בתאבון‪ ,‬אבל‬ ‫היה צדיק אחד שעשה כל צרכיו בסוכה‪ ,‬ואף ביהכ"ס היה לו שם‪,‬‬ ‫הוא אכל כדי שיהיה בריא‪ ,‬שיהיה לו כח לעבוד את ה'‪ .‬האכילה‬ ‫שלא יצטרך לצאת מן הסוכה‪ ,‬ואמרתי שאינו נכון‪ ,‬כי גם כשיוצא‬ ‫הזאת אינה מרגשת אותו‪ ,‬היא מקדשת אותו‪ .‬הוא מקיים בה‬ ‫מקיים מצות סוכה‪ ,‬שהרי המצוה היא "תשבו כעין תדורו" ‪ -‬וכך דרים‪.‬‬ ‫מצוה‪ .‬ככל שאדם מכון יותר לשם שמים‪ ,‬הוא מתקדש יותר‪ ,‬עד‬ ‫בשביל זה בתפילה ובלימוד?‬ ‫שיכול אדם להיות כמלאך מאכילה של שווארמה וסטייק‪ ...‬יכול‬ ‫)דרך שיחה(‬ ‫אדם להיות כמלאך ולבנות בית‪ ,‬בעת שהוא מתנהל לפי הוראות‬ ‫בורא העולם‪ ,‬ועושה את מעשיו כדי לעשות את רצון הבורא‪.‬‬ ‫)אריה שאג(‬ ‫שבעה ימים להרגיש איך שחיים בדירה עראית בעוה"ז‪ ,‬מה‬ ‫שהיינו צריכים להרגיש כל השנה‪ .‬זה מעין מה שנתן מרוב חבי־‬ ‫בות לבנ"י שיצאו ממצרים קור של ארבעים שנה איך לחיות‬ ‫בדירה עראית כאן באוהלים במדבר שממה‪ ,‬הם היו נעים ונדים‬ ‫צא מדירת קבע ושב בדירת עראי‬ ‫ולא ידענו האם הם נשארים כאן עשר שנים או שבן לילה כבר‬ ‫מורי ורבותי‪ ,‬במשך השנה האדם מתגשם בדרך כלל‪ ,‬על כך‬ ‫הולכים למקום אחר )עי' רמב"ן במדבר ט‪ ,‬יט(‪ .‬אף פעם הם לא‬ ‫פנים בביתו‪ .‬הוא אוכל מאכלים טעימים‪ ,‬ואם זה לא מוצא חן‬ ‫ידעו‪ ,‬וכל רע היו מוכנים שהענן יזוז וכולם זזים מהמקום‪ .‬איזה‬ ‫בעיניו ‪ -‬הוא כבר נותן לאשתו ביקורת על בישול שלה‪ ,‬ומייעץ‬ ‫חיים היו אלה‪ ,‬הם חיו בעל כרחם בדירה עראית בעוה"ז‪ ,‬איזה‬ ‫לה איך לבשל מהיום והלאה‪ ...‬הילדים רואים את זה‪ ,‬וגם הם מת־‬ ‫חינוך שהם קיבלו!‬ ‫לונים על כל דבר שאינו לפי הטעם המשוגע שלהם‪ .‬אני בביתי‬ ‫ולא זו בלבד‪ ,‬אלא מצווים עלינו שאנחנו נבנה את הבית בע־‬ ‫לא הקפדתי על ילדי כמעט על שום דבר‪ ,‬חוץ מדבר אחד‪ :‬מאוד‬ ‫צמנו‪" .‬אבל אני לא ידוע איך לבנות דבר כזה‪ ,‬אני בונה בית לו־‬ ‫הקפדתי אם ילד התלונן על הטעם של האוכל! אמא בישלה הכי‬ ‫קסוס עם פאר יוקרה‪ ,‬אני לא יכול לבנות דירה עראית כמו שע־‬ ‫טרי ובריא ונקי‪ ,‬ואתה מתלונן על זה?‬ ‫שתה השונמית לאלישע המסכן הזה‪ ,‬עלית קיר קטנה עם מיטה‬ ‫לדעתי זו הדרך להיות מפונק עולמי ומגושם‪ ,‬בהמה ולא אדם‪,‬‬ ‫כסא שולחן ומנורה‪ ,‬אוי ואבוי‪ ,‬בושה לגור בדבר כזה‪ ,‬אני לא יכול‬ ‫כמו רוב הילדים שהולכים בדרך הזאת לדאבוננו‪ .‬האם ההורים‬ ‫לבנות את זה‪ ,‬אם אתה תבנה לי אולי אני אהיה מוכן לשבת!" ‪-‬‬ ‫אשמים? בודאי שהם אשמים! כל הורה בישראל‪ ,‬כל אבא ואמא‬ ‫אבל אנחנו מצווים לעשות את הסוכה בעצמנו ולשבת בה‪ ,‬זה‬ ‫כשדפקתם 'אשמנו' ‪ -‬על זה דפקתם‪ ,‬שקלקלתם את בניכם וב־‬ ‫חינוך להיות ללא גג המגן מגשם ומשאר הדברים המתרחשים‬ ‫נותיכם בפינוק של אוכל ושאר דברים שטותיים! ואם תשאלו‪:‬‬ ‫בעולם‪ ,‬וזה גלות כשיוצאים מהבית ומשנים מקום‪.‬‬ ‫"ככה אתה מדבר אלינו באמצע המועד?" ‪ -‬התשובה היא כן! כי‬ ‫היום בבוקר קמתי מהשינה בסוכה‪ ,‬וברגע הראשון הייתי‬ ‫יש לנו עוד הושענא רבה שיכולים לחזור בתשובה עד אז‪ ,‬ואני‬ ‫מטושטש ולא הבנתי היכן אני נמצא‪ ,‬האם אני בארץ ישראל או‬ ‫ידיד שלכם ורוצה שתקבלו פתק טוב‪ ,‬אם על מה שעוד לא חזר־‬ ‫בארה"ב‪ ,‬האם זה בוקר או צהריים? כזה מבולבל הייתי‪ ,‬הסת־‬ ‫תם בתשובה ביוה"כ תחזרו כעת‪.‬‬ ‫כלתי למעלה וראיתי שזה לא תקרה ‪ -‬אבל את השאר עוד לא‬ ‫לכן יסוד היסודות של היהודי הוא‪ :‬עולם הזה הוא דירה‬ ‫הבנתי‪ ...‬ומתוך הבלבול הזה צריכים להתחזק לעבודת הבורא‪.‬‬ ‫עראית ולא דירת קבע‪ .‬ויסוד היסודות של הגוי והחילוני הוא‪:‬‬ ‫אני מייעץ בהלצה למי שהולך לחפש שידוך לבנו‪" :‬אל תגיד‬ ‫עוה"ז הוא דירת קבע‪ .‬והנה רובנו מתגשמים במשך השנה‪ ,‬אז‬ ‫לשדכן את כל היחוס שלך!" ‪" -‬למה לא? אנחנו באמת מיוחסים‬ ‫מה עשה לנו הקב"ה מרוב חיבה? מכיון שבחודש אלול שיפרנו‬ ‫עם כמה דורות של רבנים!" ‪" -‬אני מתכוין לדבר אחר‪ .‬הרי היו‬ ‫את מצבנו הרוחני‪ ,‬ובר"ה קיבלנו עול מלכות שמים פעם אחר‬ ‫לך סבא‪ ,‬ואבא של אבא של סבא‪ ,‬והם גרו באהלים כמו בדואים‬ ‫פעם‪ ,‬ובעשי"ת חזרנו בתשובה שלימה לפניו ית'‪ ,‬פייסנו אחד‬ ‫במדבר‪ .‬אברהם אבינו ישב באהל‪ ,‬וכן יצחק ויעקב‪ ,‬ואם תגלה‬ ‫את חבירו והתפשרנו עם כל בית ישראל‪ ,‬וביום הכיפורים לא‬ ‫את זה אולי לא ירצו להשתדך איתך‪ ...‬איזו בושה‪ ,‬סבא שלך גר‬ ‫אכלנו ולא שתינו‪ ,‬לא לבשנו נעליים של עור ולא רחצנו‪ ,‬עמדנו‬ ‫באוהל‪ ,‬אני לא אשתדך איתך! רק אל תגיד לי שגם סבא שלי גר‬ ‫על רגלינו ודפקנו על ליבנו פעם אחר פעם‪ ,‬השפלנו את עצמנו‪,‬‬ ‫באוהל‪ "...‬אבל האבות הקדושים אכן גרו באהלים ולא התביישו‬ ‫הודינו והתודינו שחטאנו עוינו פשענו‪ ,‬וכך התחברנו שוב לקב"ה!‬ ‫בזה‪ ,‬היה להם נח לגור באהלים בעוה"ז‪ ,‬ולזה באתי הלילה להס־‬ ‫אז מה רוצה עכשיו הקב"ה לעשות בשבילנו? לתת לנו במשך‬ ‫ביר לכם מדוע נתנו לנו מצווה כזאת‪.‬‬ ‫‪29‬‬ ‫להרגיש שהוא לא קשור לגשמיות כי זו דירה עראית‪ ,‬והחמריות‬ ‫דוד המלך אומר‪" :‬אחת שאלתי מעם ה' אותה אבקש"‪ .‬מה זה‬ ‫הגשמית לא נוגעת ללבו‪ .‬כמה שנותנין לו לאכול זה מספיק לו‪,‬‬ ‫'שאלתי' ומה זה 'אבקש'? ישנם פירושים עמוקים בזה‪ ,‬אבל אני‬ ‫איזה מיני תבשילים זה לא נוגע לו‪ ,‬אם המיטה שלו רכה או לא זה‬ ‫הקטן תמיד אוהב להוסיף פירוש קל שנותן לי לי תועלת‪" :‬אחת‬ ‫לא איכפת לו‪ ,‬כי הוא חי חיים ארעיים בתוך ביתו‪ .‬למה? כי הוא‬ ‫שאלתי מאת ה'" ‪ -‬ומה עשית אח"כ? ‪" -‬הלכתי לישון‪ "...‬האם‬ ‫קשור לתורה ומצוות ולרוחניות‪ ,‬וכך הוא נמצא תמיד בבית ה'!‬ ‫זה נקרא ששאלת? אבל אם "אותה אבקש"‪ ,‬התחזקתי במרץ רב‬ ‫את זה רצו ללמדנו בחג הסוכות‪ .‬אנחנו נשארים שבעת ימים‬ ‫להשיג את הדבר שהתפללתי עליו‪ ,‬זאת 'שאלה' צודקת‪ ,‬אתה גם‬ ‫בסוכה כי זה בית ה'‪ ,‬אין לנו את כל הנוחיות ואנחנו ששים ושמ־‬ ‫'מבקש' וגם פועל להשיג את זה‪.‬‬ ‫חים על זה ושמחים בחלקנו‪ ,‬ואת זה נתנו לנו בסוכות‪ .‬לכן בא יצר‬ ‫ומהי הבקשה? "שבתי בבית ה' כל ימי חיי"‪ .‬איך זה יתכן‪ ,‬הרי‬ ‫הרע ואומר‪" :‬צא מן הסוכה ותסתובב ברחובות‪ ,‬תלך לטיולים‪,‬‬ ‫אתה צריך לאכול וללכת לישון‪ ,‬אתה לא יכול להיות בבית ה'‬ ‫תדבר דברים בטלים‪ ,‬תבטל את הזמן בחינם רק אל תשב בסו־‬ ‫כל ימי חייך‪ ,‬אז איך מבקש דוד המלך את זה? יתכן לומר בדרך‬ ‫כה!"‪.‬‬ ‫דרוש‪ ,‬שדוד המלך רצה להיות תמיד בבית ה'‪ .‬נכון שכשהוא מת־‬ ‫והנה לאחר הפסוק אחת שאלתי וכו' בא פסוק כי יצפנני בסו־‬ ‫פלל הוא בבית ה'‪ ,‬וכשהוא עוסק בתורה בבית המדרש הוא בבית‬ ‫כה וכו'‪ ,‬והגאון )מובא בביאור בנו רבי אברהם על תהילים‪ ,‬במ־‬ ‫ה'‪ ,‬אבל הוא רצה שגם בביתו הוא ירגיש שהוא בבית ה'‪ ,‬דהיינו‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫בענין סוכות במדבר‬ ‫ואמנם בכה"ג באמת הי' מקום לדון שדווקא הענני כבוד‬ ‫בס"ד יום ד' לס' "ואתם הדבקים בד' אלקיכם חיים כולכם‬ ‫הקבועים מעל מחנות הדגלים הוויין בית של כל השנה כולה‪,‬‬ ‫היום" י' מנ"א תשד"מ‪.‬‬ ‫אבל אם יעשו סוכות חוץ למקום חניית הדגלים ויימשכו‬ ‫ידידי יקירי אהובי האמיתי שליט"א!‬ ‫עליהן ענני כבוד הלא עננים אלו יהיו זמניים רק לשבעת ימי‬ ‫בקונטרס הנפלא על סוכות וענני כבוד שמביא שם ידידי‬ ‫החג‪ ,‬ולא הווין בית של כל ימות השנה‪ ,‬אין כאן סוכה תחת‬ ‫שליט"א את דברי המבי"ט זיע"א הנשגבים ב"בית אלקים"‬ ‫הבית‪ ,‬ושפיר יוכלו לקיים מצות סוכה באופן כזה?‬ ‫)שער היסודות פרק ל"ז( שמצדד שיתכן שלא קיימו מצות‬ ‫אבל באמת ז"א דאם סוכה תחת הבית לא יהי' כאן‪ ,‬אבל‬ ‫סוכה במדבר שהיו מוקפים בענני כבוד‪ ,‬וא"כ הויא סוכה‬ ‫סוכה תחת סוכה ]עליונה שצלתה מרובה מחמתה[ יהי' כאן‪,‬‬ ‫תחת הסוכה‪ ,‬ואין כעת הקונטרס תח"י‪ ,‬אבל כמדומני שכת"ר‬ ‫וגם זה פסול מדאורייתא‪.‬‬ ‫שליט"א כותב שם בסגנון של קושיא מה נשתנה מצות סוכה‬ ‫וא"כ למהלך זה של רבנו המבי"ט הלא לא הי' כאן פטור‬ ‫שלא קיימו‪ .‬עיי"ש בקונטרס‪.‬‬ ‫ממצות סוכה‪ ,‬אלא אי אפשות לקיים‪ ,‬כמו מי שדר כל ימיו‬ ‫ולענ"ד אם כך הוא הסגנון שם ]כך נשאר רשום במחשבתי‬ ‫בבית שאול שא"א לקיים מצות מזוזה דאורייתא‪ ,‬אבל אין‬ ‫מהעיון בקונטרס[ צריך תיקון‪ ,‬כי אין מקום לשאול כך‪ ,‬דהלא‬ ‫כאן פטור‪ .‬וא"כ לא שייך לשאול מה נשתנה סוכה שלא נהג‬ ‫המבי"ט מבאר שלא יכלו לקיים המצוה‪ ,‬כי היום במשך‬ ‫במדבר‪ ,‬דבאמת היו חייבים‪ ,‬אלא שבמצבם תחת ענני הכבוד‬ ‫ארבעים שנה במצב תמידי של דיור בענני כבוד‪ ,‬והענני כבוד‬ ‫לא הי' אפשר להם לקיים את המצוה בשום אופן‪.‬‬ ‫עצמם לא הי' להם דין סוכה כשרה‪ ,‬כי הוו דירה של כל השנה‬ ‫ובאמת צריך לדעת למהלך הראשון במבי"ט שם ]שכן‬ ‫כולה ]כצ"ל לכאורה[ וזה פסול לסוכה‪ ,‬כמבואר בסוכה ח'‬ ‫נהגא מצות סוכה במדבר[ איך יכלו לקיים תחת הענני כבוד?‬ ‫ב' בסוכת היוצאים הפנימית דהויא בית של כל השנה כולה‬ ‫ויל"פ בזה‪.‬‬ ‫]גם בימות החמה וגם בימות הגשמים‪ ,‬עיין במ"ב בבה"ל סי'‬ ‫יואיל נא ידידי שליט"א לעיין בדברי אלו ]הנכתבים בחפזון‬ ‫תרל"ה[ ופסול לסוכה‪ ,‬ועיין לשון רש"י בסוכה י"ד א ]ד"ה‬ ‫רב‪ ,‬ומקופיא[ ולו משפט הבחירה וההכרעה אם נכונים‬ ‫ר' מאיר[‪" :‬מה לי לישב תחת קורות ביתי‪ ,‬אף היא בנסרים‬ ‫הדברים‪.‬‬ ‫מקורה‪ ,‬וההוא ודאי פסול‪ ,‬דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של‬ ‫עכ"פ תודה רבה מאד שע"י הקונטרס שלו נתגלו לי דברי‬ ‫כל ימות השנה"‪.‬‬ ‫המבי"ט זיע"א הנפלאים הללו‪ ,‬ובזכותו של ידידי שליט"א‬ ‫וא"כ לא היה במדבר פטור ממצות סוכה‪ ,‬אלא אי אפשרות‬ ‫למדתי את כל הפרק שם במבי"ט ‪ -‬ואורו עיני לראות שם‬ ‫לקיים‪ ,‬כי כל סוכה שהיו עושים שם הלא היתה תחת הענני‬ ‫מראות אלקים בכל מה שביאר שם‪ ,‬ואכמ"ל בזה כעת‪,‬‬ ‫כבוד‪ ,‬והויא סוכה תחת הבית‪ ,‬דפסולה מן התורה‪ .‬ואין‬ ‫והשי"ת שנותינו יאריך בטוב ובנעימים להגות בחוקות דת‬ ‫אפשרות לצאת מהענני כבוד ולעשות שם סוכות‪ ,‬דהלא כבר‬ ‫משעשעים‪.‬‬ ‫הביא כת"ר בקונטרסיו הנפלאים מדברי חז"ל דכל מקום‬ ‫הנני ידידו עוז מוקירו ומכבדו כרום ערכו הנשגב דושתה"ר‬ ‫שהי' מישהו מישראל נמשך לצאת היו הענני כבוד נמשכים‬ ‫ביקרא דאורייתא באהב"ר ואה"ע‬ ‫אחריו‪ ,‬ואם היו עושים סוכות לשבת בהם חוץ לענני הכבוד ‪-‬‬ ‫משה מרדכי הלוי שולזינגר‪.‬‬ ‫מיד היו ענני הכבוד נמשכים מעל הסוכות‪ ,‬ושוב הווין סוכה‬ ‫)משמר הלוי(‬ ‫תחת הסוכה‪.‬‬ ‫‪30‬‬ ‫חזור הגר"א לימים נוראים( אומר שמדובר כאן על מצות סוכה‪.‬‬ ‫הרי ביקשת "שבתי בבית ה' כל ימי חיי"‪ ,‬וכמו שדורשים בהגדה‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫של פסח "למען תזכור את יום צאתך ממצרים כל ימי חייך" ‪-‬‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫לרבות הלילות‪ ,‬אז מכיון שביקשת לשבת בבית ה' גם בימים וגם‬ ‫בלילות‪ ,‬לכן ארבעה ימים לאחר יוה"כ אני נותן לך מצוות ישיבת‬ ‫שאלה‪ :‬מדוע האושפיזין באים רק בחג הסוכות ולא בחג‬ ‫סוכה‪ ,‬שבה תשב בבית ה' גם בימים וגם בלילות‪.‬‬ ‫הפסח‬ ‫אתה הולך לישון ונרדם וישן ‪ -‬וכל רגע אתה מקיים מצווה!‬ ‫תשובה‪ :‬זה עניני קבלה )ע"פ הזוה"ק ]פ' אמור דף קג‬ ‫האם יש עוד מצוה כזאת שאפשר לקיים בשינה? אתה נמצא‬ ‫ע"ב[ כשאדם יושב בצל הסוכה באין ז' אושפיזין לדור‬ ‫בדירה ארעית‪ ,‬בתוך ה'קורס' של הקב"ה להיות בבחינת 'אהל‬ ‫עמו וצריך לשמוח בכל יום עם האושפיזא של אותו יום‪.‬‬ ‫צדיקים' ולא 'בית רשעים'‪ ,‬כי עוה"ז אצלך אינו בבחינת דירת‬ ‫וכתוב בשל"ה הקדוש )מס' סוכה עמ' השלום( כשסועד‬ ‫קבע אלא דירה ארעית‪.‬‬ ‫בלילה או ביום‪ ,‬יש להזמין האושפיזין באמירה בפה כי‬ ‫והנה הפסוק אומר במשלי )פרק כז פסוק ח(‪" :‬כצפור נודדת‬ ‫בלא הזמנה אינם באים‪ .‬כן דייק ביסוד ושורש העבודה‬ ‫מן קנה כן איש נודד ממקומו"‪ .‬מפרש הגאון שזהו משל‪ :‬ישנה‬ ‫]שער י"א פיג[ מלשון הזוה"ק‪ .‬וכן אם אין משמח לב עניים‬ ‫ציפור שנודדת מן קינה כי מישהו גזל לה את הקן והיא נעה‬ ‫אין האושפיזין באים על כן ישתדל להזמין עניים שיצטרפו‬ ‫ונדה ולא מוצאת מנוח לכף רגלה‪ ,‬וכן ישנו איש שנודד ממקומו‪.‬‬ ‫לסעודתו בימי החג‪ ,‬ואם אין מצויים עניים להזמינם ישלח‬ ‫למשל אם הוא נסע לו בדרך מדברית להגיע לבית מלון ונתקע‬ ‫מאכלים לביתם או יפריש ממונו לצדקה עבורם‪.‬‬ ‫באמצע הלילה‪ ,‬ואף משאית או מכונית לא עוברת שם‪ ,‬וכל הלי־‬ ‫לה הוא בלי קורת גג ובלי אוכל ומפוחד מחיות המדבר‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬מי שיש לו מקום בסוכתו שיוכל ולישון גם הב־‬ ‫והנמשל הוא התפילה והתורה‪ .‬התפילה היא 'קן' שהוא דירה‬ ‫נות‪ ,‬האם ראוי שיתן להן לישון בסוכה כדי שגם הם יקי־‬ ‫לשעה‪ ,‬והתורה היא 'בית' קבוע לכל היום‪" .‬כצפור נודדת מן‬ ‫מו המצוה כמו שנוטלות לולב ואוכלות בסוכה עד שלבני‬ ‫ִקנָה" ‪ -‬זה אדם שרגיל להתפלל כהוגן כל יום‪ ,‬הוא מתעמק ומ־‬ ‫אשכנז גם מברכות על זה‪.‬‬ ‫כוין בתפילה ולא מוציא את עיניו מהסידור להציץ אנה ואנה‪,‬‬ ‫תשובה‪ :‬כן‪.‬‬ ‫זה הבית שלו לשעת התפילה‪" .‬איש נודד ממקומו" ‪ -‬מדבר על‬ ‫התורה‪ ,‬על איש שלומד ויגע בתורה שעות רבות בכל יום‪ .‬ואם‬ ‫שאלה‪ :‬יש שמארגנים בחול המועד לערוך ברכת כהנים‬ ‫יום אחד לא היתה לו את האפשרות ללמוד ולהתפלל כי הוא‬ ‫המונית בכותל המערבי‪ ,‬ואומרים שיש שם למעלה משלש‬ ‫היה טרוד באיזה עסק‪ ,‬הוא מרגיש בסוף היום כנודד ממקומו‬ ‫מאות כהנים שמברכים הן בשחרית והן במוסף‪ ,‬האם יש‬ ‫וכחבית ריקה לגמרי‪" :‬איזה יום גרוע היה לי‪ ,‬לא הייתי 'בבית'‬ ‫ענין לפחות לאנשי ירושלים להתאמץ לנסוע כדי להתברך‪.‬‬ ‫שלי! התפילה היא דירה ארעית לשעה‪ ,‬התורה היא דירת קבע‬ ‫תשובה‪ :‬אם אין ביטול תורה‪.‬‬ ‫שלי כל היום‪ ,‬ולא היו לי את שתי הדירות האלה ‪ -‬אז אני כציפור‬ ‫הנודדת וכאיש הנודד‪ ,‬כזאת הרגשה רעה יש לי!"‪ .‬אם יש לך‬ ‫הרגשה כזאת ‪ -‬זה סימן טוב!‬ ‫)שיח שלמה(‬ ‫כות‪ .‬ובאמת צריכים להבין למה באים האשפיזין אלינו דוקא‬ ‫בחג הסוכות ולא בחג אחר בפסח או בשבועות‪.‬‬ ‫שמחת בית השואבה‬ ‫אולם אם מתבוננים קצת אנו מוצאים את התשובה ‪ -‬בנוהג‬ ‫המהרי"ל דיסקין זצ"ל הי' עושה שמחת בית השואבה בביתו‬ ‫שבעולם אם מישהו מזמין אורח לבוא ולסעוד אצלו ודאי שצ־‬ ‫והיו מרקדים שם‪ ,‬והי' אומר להם כאפ אריין לרקוד בשנה זו‬ ‫ריכים להשתדל להכין מבעוד מועד ארוחה מכובדת כדי שתהא‬ ‫דלשנה הבא אפשר וועט מען ניט צולאזן )לשנה הבאה אולי כבר‬ ‫כפי כבודו של האורח המזומן‪ ,‬ולא רק הארוחה צריכה להיות לפי‬ ‫לא יתנו לרקוד(‪] ,‬והיינו משום דברי הרמב"ם )לולב פ"ח הי" ד(‬ ‫כבודו של האורח אלא שצריכים להכין את הדירה שתהא נקיה‬ ‫שבבית המקדש לא היו עושין אותה אלא גדולי חכמי ישראל[‪.‬‬ ‫ומסודרת וגם השולחן יהיה ערוך כהוגן" שאם לא כן הרי זה זל־‬ ‫שמעתי שבוולאז'ין היו עושים שמחת בית השואבה‪ ,‬והנצי"ב‬ ‫זול בכבוד האורח שמזמינים אותו לא עשו שום הכנות הראויות‬ ‫והגר"ח היו רוקדים על השולחנות‪ ,‬ובבריסק מרן זצ"ל לא היה‬ ‫לעשות‪.‬‬ ‫הולך לשמחת בית השואבה אף שהיו שם גדולי העיר‪ ,‬ואף בש־‬ ‫וכמו כן בכל ימות השנה מי יעיז להזמין לביתו את שבעת‬ ‫מחת תורה היה הולך רק להקפה אחת ואח"כ הלך וישב לו בחדר‬ ‫הרועים‪ ,‬כי מי יכול לומר שביתו מוכן ומזומן בקדושה וטהרה‬ ‫)הקפות שניות בא בכלל מהספרדים והחסידים למדו מהם(‬ ‫הראוי לקבלת אורחים חשובים כאלו‪ ,‬ועל כן בכל ימות השנה‬ ‫)אמרי מרן ר"מ הלוי(‬ ‫אין אומרים עולו אושפיזין עילאין כי חושש אולי אין ביתו מוכן‬ ‫כהוגן כראוי לכבוד אורחים חשובים אלו‪ ,‬אבל בחג הסוכות שה־‬ ‫האשפיזין באים בחג הסוכות דוקא‬ ‫סוכה שורה עליה קדושה‪ ,‬ואף סוכתו של אדם פשוט הוקצה‬ ‫למצוותו וסוכת החג אסורה בהנאה אחרת מחמת קדושתו‪ ,‬לכן‬ ‫הנה בשעת הכניסה לסוכה אומרים‪ ,‬עולו אושפיזין עילאין‪,‬‬ ‫דוקא בחג הסוכות מזמינים את האשפיזין עילאין לתוך הסוכה‪,‬‬ ‫הכנסו אורחים עילאין אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף דוד‪,‬‬ ‫כי בימי החג אף סוכתו של אדם פשוט שורה עליה קדושה וראוי‬ ‫כי שבעת הרועים שבעה אבות האומה באים כאורחים בחג הסו־‬ ‫‪31‬‬ ‫שבאים שבעה אושפיזין בסוכה‬ ‫לקבל האשפיזין עילאין קדישין‪.‬‬ ‫)להורות נתן(‬ ‫בשו"ע או"ח )סי' תרכ"ה( בסוכות תשבו שבעת ימים למען‬ ‫ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל הם ענני הכבוד‬ ‫שהקיפם לבל יכם שרב ושמש‪ .‬והב"ח שם הקשה בשם הרא"ם‬ ‫מבאר דברי המהר"ל ז"ל בא שלא נצטווינו לעשות‬ ‫)פ' בהעלותך י' ל"ד דלמה לא ציותה שיעשו דפנות בסוכה אחד‬ ‫סוכה של ו' או ז' דפונת דומיא דענני כבוד * טעם‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫פטור מצטער בסוכה‬ ‫הגאון הרגאצ'ובי ]בצפנת פענח סוכה ו‪,‬ב[ יצא לחדש שדין מצטער שנאמר בסוכה‪ ,‬הוא רק קודם שנכנס לסוכה‪ ,‬אבל אם‬ ‫כבר נכנס לסוכה כשאינו מצטער ובאמצע הסעודה נעשה מצטער אינו נפטר‪.‬‬ ‫מצאנו עוד כעין זה ב'שפת אמת' ]לד' כח ד"ה במשנה[ לחלק בין מצטער קודם שנכנס לסוכה למצטער כשהוא כבר‬ ‫בסוכה‪.‬‬ ‫בענין ברכת ליישב בסוכה‬ ‫השו"ע כותב דנהגו שאין מברכין על הסוכה אלא בשעת האכילה‪ .‬ובמ"ב ]תרלט‪ ,‬מו[ כתב‪ ,‬מנהג העולם כדעת הפוסקים‬ ‫שאין מברכין אלא בשעת האכילה‪ ,‬ואפילו אם יושבים בסוכה קודם אכילה שעה אין מברכין דס"ל שברכה שמברכים אח"כ‬ ‫על האכילה היא פוטרת הכל‪ .‬והיינו דלשיטת ר"ת צריך להמתין עם הברכה עד האכילה‪ ,‬והברכה תפטור את כל מה שקיימו‬ ‫המצווה לפני האכילה‪.‬‬ ‫ולכאורה איך שייך לברך על מה שעבר כבר ובטלה כבר המצווה‪ ,‬והרי גרע בזה יותר מברכת הנהנין דנשאר עכ"פ הנאת‬ ‫מעיו‪ ,‬אבל גבי מצוות איך שייך לברך על העבר‪ .‬וגם לא דמי להא דאמרינן בפסחים שיש מצוות שתקנו בהם לברך אחר קיום‬ ‫המצווה‪ ,‬דהתם תיקנו את כל עיקר הברכה למפרע‪ ,‬דזהו ברכתו‪ .‬אבל כאן הברכה היא ככל הברכות שהם עובר לעשייתן‪,‬‬ ‫א"כ איך יברך עליהם לאחר קיומן‪.‬‬ ‫ויש לחלק בין ברכת הנהנין לברכת המצוות‪ ,‬דדוקא בברכות הנהנין שיסודו הודאה על הטובה וההנאה‪ ,‬לפיכך צריך לברך‬ ‫כל זמן שיש לו הנאה מהדבר והיינו שלא עבר שיעור עיכול‪ ,‬אבל ברכת המצוות אין יסודו מדין הודאה כלל‪ ,‬וע"כ מסברא‬ ‫היה מקום לומר שיהני הברכה אף למפרע‪ ,‬אלא שמ"מ נאמר דין ]פסחים ז‪ [:‬שכל המצוות כולן מברך עליהן ועובר לעשייתן‪.‬‬ ‫ובזה יש לחקור האם מחמת דין זה אין מהני ברכה כלל לאחר המצווה והיא כברכה לבטלה או שלכתחילה לא תיקנו לברך‬ ‫אחריה אבל בדיעבד מהני‪ ,‬ובאמת נחלקו בזה הראשונים דעת הרמב"ם ] אישות ג‪,‬כג[ שהיא ברכה לבטלה‪ ,‬אך הגהות אשר"י‬ ‫]חולין פ"א ס"ג[ כ' דבדיעבד מהני‪.‬‬ ‫וא"כ לדעת ההג' אשר"י הנ"ל מתבאר הענין בדרך מרווחת‪ ,‬שהברכה על האכילה היא עובר לעשייתן ולכתחילה‪ ,‬וממילא‬ ‫שוב היא מועילה גם למפרע‪ ,‬שהרי מעיקר הדין ברכת המצוות מועילה גם על שעבר‪ ,‬שהרי לא היה הפסק וקיום המצווה היה‬ ‫רצוף עד לאכילה וע"כ כול הכל‪ .‬ועי' בשטמ"ק ]ברכות יד‪,‬ב[ ומשמע ממנו מפורש כנזכר לעיל‬ ‫)יחלק שלל(‬ ‫בפטור ישיבת סוכה להולכי דרכים‬ ‫בסוכה ]כו‪,‬א[ אמרו דהולכי דרכים פטרוים מן הסוכה‪ .‬ופרש"י "דכתיב בסוכות תשבו‪ ,‬כעין ישיבתו בביתו‪ ,‬כשם שכל השנה‬ ‫אינו נמנע מלכת בדרך בסחורה‪ ,‬כך כל ימות החג שאינו יום טוב לא הצריכו הכתוב למנוע"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הגר"מ פינשטיין זצ"ל באגרות משה ]או"ח ח"ג סי' צג'[ יצא בחידוש גדול דהולכי דרכים הפטורים היינו דוקא בדרך סחורה‪,‬‬ ‫שזהו דרכו כל השנה‪ ,‬אבל היוצאים לטיול ולתענוג בעלמא וכדו'‪ ,‬אינם פטורים מן הסוכה‪ .‬וכתב זאת משני טעמים‪ ,‬חדא דזה‬ ‫לא הוה בכלל "תשבו כעין תדורו"‪ ,‬דהוי כמי שבאמצע השנה ישן הרבה פעמים בחצירו‪ ,‬דודאי לא נאמר דבסוכות נמי יכול‬ ‫לעשות כן והוי "תשבו כעין תדורו"‪ ,‬וה"נ הכא‪ .‬וטעם זה לכאורה אינו מובן דמ"מ דהיום הדרך הוא לצאת לטיול‪ ,‬א"כ מאי גרע‬ ‫מסחורה‪ ,‬דכיון דהוה דרכו הוה בכלל "תשבו כעין תדורו" ופטור מן הסוכה‪.,‬‬ ‫עוד כתב מטעמא דגמ' במנחות ]מא‪,‬א[ דרב קטינא מיכסי בסדינא ואמר ליה מלאך דבזמן דאיכא ריתחא ענשינן עליה‪,‬‬ ‫הרי חזינא כיון דמפקיע עצמו ממצות עשה יש כאן דררא דאיסור דבעידן ריתחא ענשינן עליה‪ ,‬וא"כ היוצאים לטיול בעלמא‬ ‫דפטורים מן הסוכה‪ ,‬מ"מ לאו שפיר קעבדי דמפקיעים עצמם ממצות עשה‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫ולכאורה אין הנידון דומה לראייה‪ ,‬דהתם הרי לבש תקופה ארוכה סדין שפטור מציצית‪ ,‬א"כ מראה עצמו כמפקיע המצווה‪,‬‬ ‫אבל כאן היה בסוכה‪ ,‬ורק באקראי יוצא גם לטיול ו"תשבו כעין תדורו" כתיב‪ ,‬ודמי לשח עם חבירו חוץ לסוכה דלא נאמר‬ ‫דיש כאן הפקעת עשה דענשינן עליה בעידן ריתחא‪ .‬ונראה דמש‪,‬כ רש"י "הולכי בדרך סחורה" לא בא לאפוקי הולכים בטיול‬ ‫בעלמא‪ ,‬והא דנקט 'סחורה' הוא לא דוקא‪.‬‬ ‫)קובץ הערות להגרי"ש זצוק"ל(‬ ‫‪32‬‬ ‫גם יש לומר מה שאין עושין סוכה של ארבע דפונת ואחד‬ ‫למעלה ואחד למטה וארבע מארבע רוחות דומיא דענני כבוד‬ ‫מלמטה ואחד מלמעלה ‪ -‬דבאמת מצות סוכה אינה זכר על‬ ‫שהיו מארבע רוחות‪ ,‬וכפירש"י )פ' בהעלותך שם( וענן ה' עליהם‬ ‫העבר גרידא ולהודות על חסדי השי"ת שעשה לנו בשעת יציאת‬ ‫יומם‪ ,‬שבעה עננים כתובים במסעיהם‪ ,‬ארבעה מארבע רוחות‪,‬‬ ‫מצרים שעשה לנו סוכה של ענני הכבוד‪ ,‬אלא שהסוכה באה‬ ‫ואחד למעלה ואחד למטה‪ ,‬ואחד לפניהם מנמיך את הגבוה ומ־‬ ‫ללמד שאנו מוגנים תמיד בצלא דמהימנותא והקב"ה שומר‬ ‫גביה את הנמוך והורג נחשים ועקרבים עכ"ד‪ .‬ותירץ מהר"ל בגור‬ ‫עלינו תמיד‪ ,‬וענני הכבוד הוא דבר המנשך‪ ,‬דעל ידי שנכנסים‬ ‫אריה בהעלותך שם‪ ,‬כי הענן היה מן השמים‪ ,‬ובין שהיה מלמע־‬ ‫בסוכה שהיא מצוה הרי זה מגין עלינו‪ ,‬וכמו שאמרו )סוטה כא‪(.‬‬ ‫לה בין שהיה מן הצד הכל הוא נחשב למעלה‪ ,‬תדע דהא כתיב‬ ‫דמצוה בעידנא עסיק ביה מיגני ומצלי‪ ,‬ועל כן עושין סוכה של‬ ‫ועננך עומד עליהם )בהעלותך י"ד י"ד(‪ ,‬כי כולם עליהם נקרא‪,‬‬ ‫שלש דפנות שהוא פרוץ ואף על פי כן יוצאים לסוכה‪ ,‬ומראים‬ ‫וכמו שהשמים שמקיף את העולם גם מלמטה‪ ,‬ואעפ"כ נקרא‬ ‫לכל שאין מתייראין משום אויב כי המצוה מגני ומצלי‪ ,‬ואילו היו‬ ‫למעלה )וכנאמר בשמים ממעל(‪ ,‬לכן אין מצות סוכה רק למעלה‬ ‫עושין סוכה של ארבע דפנות ולמעלה ולמטה הרי זה הגנה טובה‬ ‫ולא למטה‪ .‬והכונה דכתבו תוס' )סוכה ב‪ (.‬דעיקר סוכה הוא על‬ ‫בגשמיות ואינו ניכר שהקב"ה מגין עלינו על ידי המצוה ‪ -‬ועל כן‬ ‫שם הסכך עיין שם‪ ,‬והוא מלמעלה‪ ,‬והיינו דכיון דענני הכבוד בא‬ ‫עושין סוכה של שלש דפנות שבדרך הטבע אינו מגין‪ ,‬רק המ־‬ ‫מלמעלה מתייחס הכל למעלה‪.‬‬ ‫צוה מגינה על ישראל‪ ,‬ומראים שענני הכבוד שעשה לנו הקב"ה‬ ‫ויבואר יותר על פי דאיתא )שבת לא‪ (:‬דסותר בשבת אינו חייב‬ ‫בשעת יציאת מצרים הוא דבר נמשך‪ ,‬והשי"ת שומר עלינו גם‬ ‫אלא כשהוא על מנת לבנות במקומו‪ ,‬ופריך מכדי כל המלא־‬ ‫עכשיו ולתמיד‪.‬‬ ‫כות ממשכן ילפינן והתם סותר על מנת לבנות שלא במקומו‬ ‫)להורות נתן(‬ ‫הוא‪ ,‬א"ל שאני התם כיון דכתיב על פי ה' יחנו‪ ,‬כסותר על מנת‬ ‫לבנות במקומו דמי‪ .‬וצריך ביאור‪ .‬ושמעתי לפרש בשם הג"ר‬ ‫חיים שמואלויץ ז"ל‪ ,‬משל למי שנוסע מעיר למקום אחר‪ ,‬הנה‬ ‫ברכת ה' באתרוגים ובערבות‬ ‫כשהתרחק מהלך יום אחד אז הוא אומר שכבר התרחק מהעיר‬ ‫עשר פרסאות והתקרב אל עיר חפצו עשר פרסאות‪ ,‬אבל כשת־‬ ‫כתב המשנה ברורה בסימן תרמ"ח )סקס"ה(‪" ,‬אתרוג המורכב‬ ‫נוק מונח בחיק אמו ואמו מוליכתו מעיר לעיר‪ ,‬הנה לגבי התנוק‬ ‫הסכימו הפוסקים שהוא פוסל דלא מקרי אתרוג כלל וכו'‪ .‬אמנם‬ ‫אין נפקא מינה אם הוא נמצא רחוק מעיר פלונית או קרוב לה‪,‬‬ ‫בסימן ר"ז מפקפק החתם סופר מאוד בענין הסימנים אחרי שלא‬ ‫כי תמיד הוא נמצא בחיק אמו‪ ,‬ומה לו הכא ומה לו התם‪ .‬וכמו‬ ‫נזכרו בש"ס‪ ,‬ודעתו דלמעשה אין לסמוך על סימנים כלל להקל‬ ‫כן אילו היו ישראל נוסעים במדבר על דעת עצמם אם כן ודאי‬ ‫ודינן של אתרוגים כדין עוף טהור דנאכל במסורת‪ ,‬דהיינו שאותו‬ ‫שכל מקום חנייתם היה נחשב שינוי מקום‪ ,‬אבל מכיון שנסעו רק‬ ‫המקום יהיה מוחזק מימים קדמונים שאתרוגיהם אינם מורכבים‬ ‫על פי ה' אם כן מה נפקא מינה היכן הם נמצאים‪ ,‬דגם כשנסעו‬ ‫וכו'"‪.‬‬ ‫ממקום למקום לא הוי שינוי מקום‪ ,‬דתמיד הם נמצאים בחיקו‬ ‫הנה היום יש בשוק הרבה אתרוגים שידועים כאתרוגי חזון‬ ‫של הקב"ה‪ ,‬וכי היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתא‪.‬‬ ‫איש‪ ,‬שגידלם מרן הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל בחצר ביתו‪ ,‬על פי‬ ‫ובאמת יש לסברא זו מקור בהלכה‪ ,‬דהא קיימא לן דהיוצא‬ ‫הוראת מרן החזון איש‪.‬‬ ‫חוץ לתחום בשבת אין לו אלא ארבע אמות‪ ,‬אולם מבואר בר"ה‬ ‫ושמעתי ממרן הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל את המעשה של השת־‬ ‫)כג‪ (:‬דחכמה הבאה לילך והבא להציל מן הגייס ‪ -‬וכן כל היוצא‬ ‫לשלות נטיעת העצים‪ ,‬וכך סיפר‪" ,‬באחת מהשנים הגעתי לבית‬ ‫ברשות ‪ -‬יש להם אלפים אמה לכל רוח כאנשי העיר‪ ,‬וביאר הרב‬ ‫החזון איש אחרי חג הסוכות‪ ,‬והחזון איש הוציא מהארון שבביתו‬ ‫המגיד )פכ"ז משבת הט"ז שכיון שהלכו ברשות הרי המקום שה־‬ ‫מעטפה ובתוכה היו גרעינים מהאתרוג שלו שבירך עליו בחג‬ ‫גיע אליו כאילו קנה בו שביתה בין השמשות עיין שם‪ .‬והביאור‪,‬‬ ‫הסוכות‪ .‬ואמר לי‪" ,‬קח את הגרעינים הללו וטע אותם בחצר‬ ‫דאיסור תחומין הוא משום דכתיב )בשלח ט"ז כ"ט( אל יצא איש‬ ‫ביתך"‪.‬‬ ‫ממקומו‪ ,‬אבל אם הוא יוצא ברשות על פי ציווי המקום אם כן‬ ‫אמרתי לו‪ ,‬איך אוכל לגדל אתרוגים‪ ,‬הרי בכדי שייצאו אתרו־‬ ‫אין זה נחשב כיציאה ממקומו‪ ,‬דתמיד הוא במקומו של הקב"ה‪.‬‬ ‫גים טובים ומהודרים צריך לטפל בהם הרבה‪ ,‬ואיני יודע כיצד‬ ‫ועיין שו"ת להורות נתן )ח"ד סי' ל"ו(‪ .‬והוא כענין על פי ה' יחנו‬ ‫לטפל בזה‪.‬‬ ‫דכמקומו דמי‪.‬‬ ‫ענה החזון איש ואמר‪" :‬הקב"ה יכול במשב רוח אחד לתת‬ ‫וזה מה שכתב המהר"ל דענני הכבוד אף שהקיפוהו לששה רו־‬ ‫ברכה באתרוגים‪ ,‬בלא שתצטרך לטפל בזה כלל וכלל"‪.‬‬ ‫חות מכל מקום נחשב הכל למעלה‪ ,‬דכיון שישראל היו ברשותו‬ ‫ואכן כך היה‪ ,‬כמעט ולא השקעתי בעצים כלל‪ ,‬ובכל שנה יצאו‬ ‫של הקב"ה אם כן מה לי מטה ומה לי לצדדין או למעלה‪ ,‬הכל‬ ‫הרבה אתרוגים יפים ומהודרים‪.‬‬ ‫נחשב למעלה שהוא ברשותו של הקב"ה‪.‬‬ ‫וגם החזון איש בעצמו בשנים האחרונות שלו היה קונה אתרוג‬ ‫ומכאן יש להעיר על מה שכתב בשו"ת אבני נזר )יו"ד סי'‬ ‫מהאתרוגים הללו‪ ,‬ומברך עליהם"‪.‬‬ ‫שס"ג( דגם קרקע סוכה הוי בגדר סוכה עיין שם‪ ,‬ונפקא מינה‬ ‫הברכה נמשכה שנים רבות‪ ,‬ובכל שנה היו הרבה נהנים‬ ‫שאם סותר הסוכה אסור ליהנות מקרקעו דנאסר למצותו‪ ,‬ולדב־‬ ‫מהאתרוגים הללו‪ .‬אח"כ במשך השנים באו אנשים ונטעו הרבה‬ ‫רי גור אריה דליכא דין סוכה למטה צריך עיון‪ .‬ויש לחלק‪.‬‬ ‫עצים אחרים מהאתרוגים הללו‪ ,‬ומאז שכבר לא היה צורך בברכה‬ ‫ויש לומר דזהו הטעם שבאים בסוכה שבעה אושפיזין‪ ,‬שהם‬ ‫שבעץ הזה‪ ,‬נתמעט גידול האתרוגים מהעץ שבחצר ביתו של‬ ‫כנגד שבעה עננים שהם לכבודם של ישראל‪ ,‬כמו כן באים שבעה‬ ‫הגרמי"ל זצ"ל‪.‬‬ ‫רועים לכבוד ישראל‪.‬‬ ‫והוסיף וסיפר עוד‪ ,‬שהמקור של האתרוג שהביא החזון איש‬ ‫‪33‬‬ ‫והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון‬ ‫את הגרעינים שלו היה מעץ שמצא בצפת באיזה מקום נידח ולא‬ ‫מיושב‪.‬‬ ‫וביאור דברי הזוהר דבשנת השמיטה יש שמחה למעלה‬ ‫ושאל את החזון‪ ,‬איך הוא יודע בבירור שעץ הזה אינו מורכב‪.‬‬ ‫בחג הסוכות נאמר )ראה ט"ז י" ד( ושמחת בחגך‪ .‬וצריך ביאור‪,‬‬ ‫הרי אין לו מסורת על העץ הזה‪.‬‬ ‫הלא כל החגים חייבים בשמחה‪ ,‬וכמבואר ברמב"ם )פ"ו מיו"ט‬ ‫ענה החזון איש‪" ,‬שהעץ הזה יש לו דין של מסורת‪ ,‬שאותו‬ ‫הי"ז( וכן ברמב"ם )פ"ח מלולב הי"ב(‪ ,‬ואם כן אמאי נאמרה מפו־‬ ‫מקום שנמצא העץ הוא מוחזק לאינו מורכב‪ ,‬שאף אחד לא היה‬ ‫רש בתורה מצות השמחה דוקא בחג הסוכות‪ .‬גם צריך ביאור‬ ‫מרכיב שם עץ לאתרוגים‪.‬‬ ‫אמרם )סוכה מח‪ (:‬והיית אך שמח )ראה ט"ז ט"ו לרבות לילי יו"ט‬ ‫הגאון רבי אברהם הורביץ זצ"ל‪ ,‬בספרו "אורחות רבנו" )חלק א'‬ ‫אחרון לשמחה‪ .‬מה ענין לילי יו"ט אחרון‪.‬‬ ‫עמוד שס"ו אות י"ח( מספר‪" ,‬בחצירי שתלתי עץ ערבה מהודר‪,‬‬ ‫ונראה על פי מה דאיתא בזהר הקדוש )פ' שלח קע"א ע"ב(‬ ‫שהבאתי במיוחד ממוצא בשנת תשי"ד‪ ,‬מו"ר )מרן בעל הקה־‬ ‫דבשנת השמיטה יש שמחה למעלה )והובא בס' כף החיים הלכות‬ ‫לות יעקב זצ"ל( היה נוטל ממנו כל השנים למצווה‪ ,‬וכן חלקתי‬ ‫ראש השנה סי' תקפ"א אות ע"ה(‪ .‬וצריך ביאור מה ענין השמחה‬ ‫ממנו בחינם לכל המבקש‪ .‬חצרי גבלה עם חצרו של פוקר‪ ,‬והעץ‬ ‫דוקא בשנת השמיטה‪ .‬ונראה לפרש על פי המסופר בהה"ק ר'‬ ‫עמד לא רחוק מהגדר‪ ,‬עינו הייתה צרה ביהודים שנוטלים ערבות‬ ‫זושא ז"ל שהיה עני מחוסר לחם‪ ,‬ופעם אחת בא אליו קרובו לב־‬ ‫למצווה‪ .‬מהעשה? חפר בור מחצירו אל תחת העץ ושפך נפט‬ ‫קרו ומצא את אשתו ובני ביתו יושבים ובוכים על רעבונם‪ ,‬ושאל‬ ‫לתוכו כדי שהעץ ימות‪ .‬כשמו"ר ביקר בביתו סיפרתי לו על כך‪,‬‬ ‫היכן נמצא בעלה הר"ר זושא‪ ,‬והשיבה שהוא נמצא בבית המדרש‪,‬‬ ‫מו"ר יצא לראות‪ ,‬ואמר‪" :‬עץ זה שמזכה הרבה יהודים במצוות‬ ‫וכשהלך הקרוב אחריו לבית המדרש מצא את הר"ר זושא שמח‬ ‫יגדל יותר טוב עם הנפט וכאשר יענו אותו כן יפרוץ"‪ ,‬וכך הוי‪,‬‬ ‫וטוב לה‪ ,‬ושאלו לשמחה מה זו עושה הלא אשתו ואני ביתו בוכים‬ ‫מה ששפך יותר נפט העץ גדל יותר‪ ,‬והתפשט מאוד וגבה עד‬ ‫מרעב ואלו הוא שרוי בשמחה‪ ,‬והשיב הרב הקדוש‪ ,‬כי אשתו ובני‬ ‫שעלה למעלה מגג ביתי והיו צריכים לקטוף את הערבות מהגג‪,‬‬ ‫ביתו סומכים ומצפים שהוא יפרנסם והוא עני מחוסר כל ואם כן‬ ‫והיה שפע עצום של ערבות‪ ,‬כך זה נמשך כמה שנים עד שעברתי‬ ‫בדין הוא שיבכו‪ ,‬אבל אני סומך ובוטח בהקב"ה שהוא יפרנסני‬ ‫דירה"‪.‬‬ ‫ואני סמוך ובטוח שלא יעזבני ולא יטשני ועל כן אני שמח‪.‬‬ ‫)שלמים מציון(‬ ‫ומבואר מזה‪ ,‬כי האדם הסומך על כחו ועוצם ידו שהוא יפרנסנו‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫לא דחתה שהמדובר כשהגביהו קודם עלות השחר ועל כן‬ ‫"ולקחתם לכם ביום הראשון וגו'" )ויקרא כג‪ ,‬מ(‬ ‫לא יצא אז ‪ -‬ומכאן שאף אם הגביהו קודם זמן חיובו יצא!‬ ‫רבים מהאחרונים דנו בגדר מצות "ולקחתם לכם"‪ :‬האם‬ ‫אולם בספר מקראי קודש להגאון רבי צבי פסח פראנק‪,‬‬ ‫בהחזקת הלולב בידו הוא מקיים את המצוה‪ ,‬או שמא גם‬ ‫רבה של ירושלים )סוכות ב'‪ ,‬סימן א'(‪ ,‬הביא בשם חכם אחד‬ ‫עצם הלקיחה היא מגוף המצוה? לחקירה זו יש כמה וכמה‬ ‫לדחות ראיה זו‪ :‬כי הגמרא לא יכלה להעמיד בכגון שהגביה‬ ‫השלכות הלכתיות‪ ,‬כפי שיתברר‪.‬‬ ‫את הלולב קודם עלות השחר‪ ,‬כי גם ביום טוב שלא חל‬ ‫בספר "בכורי יעקב" )לבעל "ערוך לנר"( הסתפק בענין אדם‬ ‫בשבת אסור בלילה ליטול את הלולב‪ ,‬משום מוקצה‪ ,‬שהרי‬ ‫שנטל לולב קודם עלות השחר‪ ,‬ועדיין הוא בידו עד אחר הנץ‬ ‫אז אינו זמן קיום המצוה‪ .‬אמנם נכדו‪ ,‬הגאון רבי יוסף כהן‪,‬‬ ‫החמה‪ ,‬ואחר כך הניחו מידו‪ ,‬האם צריך שוב לחזור וליטלו?‬ ‫אב"ד ירושלים‪ ,‬דחה את דברי אותו חכם ואמר שאפשר שאם‬ ‫ושורש הספק הוא‪ :‬האם נאמר שהלקיחה היא המצוה‪,‬‬ ‫מוציאו לצורך קיום המצוה ביום ‪ -‬אף שעתה לילה וטרם‬ ‫דהיינו‪ :‬שיטלו ויביאו לידו‪ ,‬ולכן צריכה הלקיחה להיעשות‬ ‫הגיע זמן המצוה‪ ,‬אין עליו שם מוקצה‪ ,‬והביא 'קצת ראיה'‬ ‫בעת החיוב דוקא‪ ,‬ואם כן בנדון שלפנינו שהלקיחה היתה‬ ‫לדבריו מן הירושלמי‪.‬‬ ‫קודם עלות השחר ‪ -‬לא יצא‪ ,‬או שמא מצות הלקיחה היא רק‬ ‫והנה‪ ,‬בשו"ת "בנין שלמה" להגאון רבי שלמה הכהן מוילנא‬ ‫שיהיה הלולב בידו‪ ,‬וכאשר הלולב נמצא בידו בזמן החיוב ‪-‬‬ ‫)סימן מח(‪ ,‬כתב בשם הגאון רבי ישראל סלנטר‪ ,‬שאם אדם‬ ‫יצא‪ ,‬אלו שני צדדי הספק‪.‬‬ ‫נטל לולב ומיניו קודם עלות השחר ונותרו בידו עד אחר‬ ‫והוא מביא ראיה מן הגמרא )סוכה מב‪ (.‬שאביי אמר על‬ ‫עלות השחר ‪ -‬לא יצא ידי חובתו‪ ,‬עד שיניח אותם מידו‬ ‫דברי רבי יוסי במשנה‪ ,‬שמי ששכח והוציא את הלולב לרשות‬ ‫ויחזור ויטול אותם לאחר הנץ החמה‪ ,‬שכן עיקר המצוה היא‬ ‫הרבים ביום ראשון של חג פטור משום שהוא טועה בדבר‬ ‫הנטילה וכאשר נטל ‪ -‬עדיין לא הגיע זמן החיוב‪.‬‬ ‫מצוה ‪ -‬שאין זה אלא לפני שיצא בו‪ ,‬אבל אם כבר יצא בו‬ ‫אך מאידך כתב הנצי"ב מוולוז'ין בשו"ת "משיב דבר" )סימן‬ ‫יהיה חייב אף לרבי יוסי‪ ,‬שהרי כבר אינו טרוד בדבר מצוה‪,‬‬ ‫א'( שיצא ידי חובה בנטילה זו‪ ,‬אף שהיתה קודם זמן החיוב‪,‬‬ ‫והקשו על אביי‪" :‬הא מדאגבהא נפיק ביה?"‪ ,‬כלומר‪ :‬איך יתכן‬ ‫ואין צריך נטילה אחרת‪ ,‬שכן אין צריך מעשה נטילה כלל‪,‬‬ ‫שיוציא את הלולב לרשות הרבים לפני שיצא ידי חובה‪ ,‬והרי‬ ‫אלא עצם זה שהמינים אחוזים בידו ‪ -‬זו ה'לקיחה'‪.‬‬ ‫ברגע שהגביה את הלולב ברשות היחיד כבר יצא?‪ ,‬והגמרא‬ ‫)כמוצא שלל רב(‬ ‫‪34‬‬ ‫הרי הוא עצב‪ ,‬כי שוא תשועת אדם‪ ,‬אבל מי ששם בה' מבטחו כי‬ ‫הוא יכלכלנו ויפרנסנו הרי הוא שמח‪ ,‬כי הקב"ה הוא כל יכול ואין‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫מעצור בידו להושיעו והיפלא מהד' דבר‪ .‬ולכן בכל ששת השנים‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫שהאדם צריך להוציא פרנסתו ממה שהוא מעבד אדמתו‪ ,‬וחורש‬ ‫שאלה‪ :‬מי שסיכך בטעות בסכך של חבירו‪ ,‬ואח"כ‬ ‫בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה‪ ,‬הרי הוא‬ ‫כשנודע לו פייסו ומחל לו האם יכול לישב בסוכה זו‪ ,‬או‬ ‫עצב‪ ,‬כי מי יכול להבטיחו שיגיעתו לא תהיה לריק‪ ,‬ושמא ישלוט‬ ‫שיש לחוש בכה"ג משום תעשה ולא מן העשוי?‬ ‫השדפון בתבואתו ויאכל הכל‪ .‬אבל בשנת השמיטה אשר הקב"ה‬ ‫תשובה לכאורה יש לחוש‪.‬‬ ‫ציונו שלא לזרוע ולא לחרוש ולא לקצור‪ ,‬והוא יתברך הבטיחנו‬ ‫טעמו של מרן הגר"ח שליט"א נראה משום שהביאור‬ ‫כי וציויתי את ברכתי )בהר כ"ה כ"א(‪ ,‬והבטיחנו לפרנס אותנו‬ ‫הלכה סימן יא' ס"ו ד"ה מצמר גזול הסתפק אי גזל ציצית‬ ‫מדיליה‪ ,‬לכן כל ישראל שמחים כי הם בוטחים בהקב"ה‪ ,‬ושמחת‬ ‫ואח"כ נתנם לו הלה במתנה‪ ,‬אי מתכשר או לא‪ .‬והביא‬ ‫ישראל בבטחונם בהקב"ה היא המעוררת שמחה בשמים‪.‬‬ ‫שכעין זה יש להסתפק לגבי לולב ולא הכריע‪ .‬אמנם לכאו'‬ ‫ומעתה יבואר גם ענין השמחה היתירה בחג הסוכות‪ ,‬כי בחג זה‬ ‫יש לדון דהכא יש מקום נוסף להתיר והיינו עפ"י מה שנס־‬ ‫נצטוינו לצאת מבתינו צא מדירת עראי ותיכנס לדירת קבע‪ ,‬אשר‬ ‫תפק הביאור הלכה בסימן תרל"ז בד"ה לא יצא‪ ,‬אם בסו־‬ ‫בדרך הטבע אין זה שמירה מעלייתא‪ ,‬אלא שבמה שאנו נכנסים‬ ‫כה גזולה באופן שהגזלן אינו יוצא‪ ,‬גם אחרים לא יצאו‬ ‫לסוכה הננו מראים לעין כל כי אנו חוסים בצלו של הקב"ה והוא‬ ‫בה‪ ,‬וכתב צד להקל משום "דהלא אינו מתכיון לגוזלו‪ ,‬וגם‬ ‫מגין עלינו מכל פגע ח"ו‪ .‬ולכן נקראת הסוכה צלא דמהימנותא‪,‬‬ ‫אפשר דדעת בעה"ב להרשות לזה האחר שישב בסוכתו‬ ‫כי כל צל אחר הוא צל עובר‪ ,‬וכדאיתא במדרש )בראשית רבה‬ ‫דניחא ליה לאיניש דליעבד מצווה בממוניה"‪ .‬וא"כ הכא‬ ‫פצ"ו ס"ב( ימינו כצל עובר כצל עוף הפורח שאין בו ממש‪ ,‬נמצא‬ ‫שלא גזלו ממש‪ ,‬אלא בטעות לקח מה שאינו שלו יש‬ ‫דכל צל אינו נאמן להגן עליו‪ ,‬אבל הסוכה היא צלא דמהימנותא‬ ‫להתיר משום האי סברות‪ ,‬ובפרט שבאמת חזינן שלב־‬ ‫הוא צל ומחסה נאמן להגן עלינו‪ .‬ועלכן בכל ימות השנה שהאדם‬ ‫סוף נתפייס הבעה"ב‪ ,‬ושדרנא כל דברי אלו קמיה דמרן‬ ‫בוטח בקורות ביתו הרי הוא עצב כי אין זו שמירה מעלייתא‪ ,‬ואף‬ ‫שליט"א והשיב לי‪ :‬יפה כתבת‪.‬‬ ‫אם יתבצר במבצרים עד לב השמים אינו מובטח שלא יגיעהו כף‬ ‫אויב ואורב‪ ,‬אבל כשישראל נמצאים בסוכה הננו בטוחים כי אנו‬ ‫שאלה‪ :‬בבהרמ"ז דסוכות האם אומר גם הרחמן ליו"ט‬ ‫בצלו של הקב"ה‪ ,‬וזה מבטח נאמן‪ ,‬ואז אנו בשמחה כי אנו שרויים‬ ‫)חוץ מהרחמן הוא יקים(‬ ‫בצלא דמהימנותא‪ ,‬ועל כן איכא בחג הסוכות שמחה יתירה‪.‬‬ ‫תשובה ‪ :‬כן‬ ‫ומעתה יובן מה דאיצטריך קרא לרבות לילי יו"ט אחרון לש־‬ ‫מחה‪ ,‬דהרי ביום טוב אחרון אנו יוצאין מן הסוכה ונכנסים לבית‪,‬‬ ‫שאלה‪ :‬מי שנוסע בחוה"מ סוכות באוטובוס בתוך העיר‬ ‫ואם כן סלקא אדעתין דשוב לא שייך שמחה שהרי יצאנו מצלא‬ ‫באופן שאין לו פטור עוברי דרכים‪ ,‬והתחילו לרדת גש־‬ ‫דמהימנותא המגין עלינו‪ ,‬קמשמע לן קרא לרבות לילי יו"ט אח־‬ ‫מים עזים שאילו היה בסוכה היה יכול לעזוב את הסוכה‬ ‫רון לשמחה‪ ,‬כי כשאנו יוצאים מן הסוכה אל הבית הננו נוטלין‬ ‫ולאכול בבית‪ ,‬האם גם כשהוא באוטובוס יהיה מותר לו‬ ‫עמנו לתוך הבית את הבטחון בהקב"ה כי הוא מגן עלינו‪ ,‬ועל כן‬ ‫לאכול ולישון כל עוד שלא פסקו הגשמים‪.‬‬ ‫צריכין אנו לשמוח גם בלילי יו"ט אחרון של חג‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬לא‬ ‫והנה בס' כף החיים שם כתב‪ ,‬דאפשר דשמחת שנת השמיטה‬ ‫ובפשיטות טעם הפסק הוא‪ ,‬שאין ירידת גשמים מתיר‬ ‫בשמים היא רק בזמן שבית המקדש היה קיים‪ ,‬אבל לא בזמן‬ ‫של אכילה חוץ לסוכה‪ ,‬אלא שהוי מצטער לאכול בסוכה‪,‬‬ ‫הזה‪ ,‬עיין שם טעמא במילתא‪ .‬אולם למאי שכתבנו דענין השמ־‬ ‫אבל הכא שבין כך אינו יכול לאכול עכשיו בסוכה‪ ,‬ובכל‬ ‫חה בשנת השמיטה היא מחמת הבטחון בהקב"ה שאנו נתונים‬ ‫זאת אסור מה שייך להתיר לו משום מצטער לאכול בסו־‬ ‫תחת השגחתו בשלימות‪ ,‬יש לומר דשמחת השמיטה היא גם‬ ‫)מחשבת עם(‬ ‫כה ודוק‪.‬‬ ‫בזמן הזה‪ ,‬דהנה בסמ"ע )חו"מ סי' ס"ז( כתב דדוקא בזמן שה־‬ ‫שמיטה והיובל נוהג מן התורה היה מקויים בהם הברכה לגדל‬ ‫בשנה הששית לשלש שנים עיין שם‪ ,‬אולם בס' שבילי דוד לחו"מ‬ ‫בהני תרי מיני חד שמיה ששון וחד שמיה שמחה‬ ‫)סי' ס"ז( כתב‪ ,‬דגם בזמן הזה דשביעית דרבנן שייכת הברכה‪,‬‬ ‫)סוכה מ"ח ע"ב(‬ ‫משום דבית דין של מעלה עושין מה שבית דין של מטה גוזרין‪.‬‬ ‫וכן כתב בס' חזון איש )שביעית סי' ח"י ד'(‪ .‬ועיין בזה בס' נתן‬ ‫בש"ס סוכה )מח‪ ,(:‬הני תרי מיני‪ ,‬חד שמיה ששון וחד שמיה‬ ‫פריו על ה' שמיטה ופרוזבול )חו"מ סי' ס"ז סק"ב(‪ .‬וכיון דגם‬ ‫שמחה‪ ,‬אמר ליה ששון לשמחה אנא עדיפנא מינך‪ ,‬דכתיב )יש־‬ ‫מצוה דרבנן בכוחה להביא ברכה לישראל שלא כדרך הטבע‪,‬‬ ‫עיה ל"ה י'( ששון ושמחה ישיגו‪ ,‬אמר ליה שמחה לששון אנא‬ ‫ואנו מקיימין כל מצוות שביעית כהלכתה והן לא נזרע ולא נק־‬ ‫עדיפנא מינך‪ ,‬דכתיב )אסתר ח' י"ז( שמחה וששון ליהודים‪ ,‬אמר‬ ‫צור ואנו סמוכים על ברכת השי"ת‪ ,‬אם כן השמחה שרויה גם‬ ‫ליה ששון לשמחה‪ ,‬חד יומא שבקוך ושויך פרוונקא‪ ,‬דכתיב )יש־‬ ‫בזמן הזה‪.‬‬ ‫עיה נ"ה י"ב( כי בשמחה תצאו‪ ,‬אמר ליה שמחה לששון‪ ,‬חד יומא‬ ‫)להורות נתן(‬ ‫בקוך ומלו בך מיא דכתיב )ישעיה י"ב ג'( ושאבתם מים בששון‬ ‫עכ"ד‪ .‬והוא מאמר פלאי אשר סתרי תורה גנוזים בו‪ .‬ומכל מקום‬ ‫נימא ביה מילתא בדרך פשוט‪.‬‬ ‫‪35‬‬ ‫את המצוה בגלוי כדי שממנו ילמדו הבנים לעבוד את ה' לדורות‬ ‫דהנה שמחה היינו בלבו‪ ,‬וכנאמר )תהלים ק"ד ט‪ (,‬ויין ישמח‬ ‫עולם‪ ,‬והיינו והנגלות הוא בשביל לנו ולבנינו לעשות את דברי‬ ‫לבב אנוש‪ ,‬וכן )שם י"ט ט'( פקודי ה' ישרים משמחי לב‪ ,‬וכן‬ ‫התורה הזאת עיין שם[‪.‬‬ ‫)משלי ט"ו ל'( מאור עיניים ישמח לב‪ ,‬וכן הרבה‪ .‬וששון היינו‬ ‫ואמר ליה שמחה לששון אדרבה חד יומא שבקוך ומלו בך מיא‪,‬‬ ‫שמחה שבגלוי וחיצונית‪ ,‬וכפירש"י )תרומה כ"ה ה'( תחשים מין‬ ‫רצה לומר שאם שמחתו בעשיית המצוה תהא רק חיצונית‪ ,‬אם‬ ‫חיה והרבה גוונים היו לה‪ ,‬לכך מתרגם סססגונא‪ ,‬ששש ומתפאר‬ ‫כן ימלאו בו מים דהיינו שפנימיותו תהא ריקן בלא שום חשיבות‬ ‫בגוונין שלו‪ .‬הרי שששון הוא בחיצוניות כענין התפארות בגוונין‬ ‫אלא כקנקן מים הנראה כקנקן מלא יין‪ .‬וחכמינו ז"ל הודיעונו‬ ‫הרבה שהוא בגלוי‪.‬‬ ‫זאת‪ ,‬כדי שנדע שהשמחה האמיתית והשלמה היא‪ ,‬אם אנו שמ־‬ ‫והנה שמחה של מצוה צריכה להיות הן בתוכיות הלב והן בחי־‬ ‫חים במצות ה' הן בפנימיות לבנו וכענין )תהלים ל"ג כ"א( כי בו‬ ‫צוניות‪ ,‬וכדחזינן בש"ס סוכה )נא‪ (.‬דחסידים ואנשי מעשה היו‬ ‫ישמח לבנו‪ ,‬והן בחיצוניות להראות שמחתינו בעשיית המצוה‬ ‫מרקדים בשמחת בית השואבה‪ .‬והרמב"ם )פ"ח מלולב הט"ו(‬ ‫לעיני כל‪ ,‬ישמח ישראל בעושיו‪.‬‬ ‫כתב "השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת הא‪-‬ל‬ ‫)להורות נתן(‬ ‫שציוה בהן עבודה גדולה היא‪ ,‬וכל המנוע עצמו משמחה זו ראוי‬ ‫להפרע ממנו‪ ,‬שנאמר )תבוא כ"ח מ"ז( תחת אשר לא עבדת את‬ ‫ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב‪ ,‬וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לע־‬ ‫ושמחת בחגך והיית אך שמח‬ ‫צמו ומתכבד בעיניו במקמות אלו חוטא ושוטה‪ ,‬ועל זה הזהיר‬ ‫שלמה ואמר )משלי כ"ה ו'( אל תתהדר לפני מלך‪ ,‬וכל המש־‬ ‫בתורה נצטוינו ושמחת בחגך והיית אך שמח‪ ,‬ונאמר כאן ציווי‬ ‫פיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו‪ ,‬הוא הגדול המכובד העובד‬ ‫על האדם שחייב להיות בשמחה בכל שבעת ימי החג‪) .‬והגם‬ ‫מאהבה‪ ,‬וכן דוד מלך ישראל אמר )שמואל ב'‪ ,‬ו' כ"ב( ונקלותי‬ ‫שאנו אומרים שמצווה גדולה להיות בשמחה תמיד‪ ,‬זה רק עצה‬ ‫עוד מזאת והייתי שפל בעיני‪ ,‬ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח‬ ‫טובה ומועילה לחיי האדם להיות בשמחה‪ ,‬אבל בחגים הוא מצות‬ ‫לפני ה'‪ ,‬שנאמר )שמואל ב'‪ ,‬ו' ט"ז( והמלך דוד מפז ומכרכר לפני‬ ‫עשה מן התורה להיות בשמחה בכל שבעה( ודורשי רשומות דו־‬ ‫ה'"‪ .‬הרי שבשמחה של מצוה צריך שישמח הן בתוכיות לבו והן‬ ‫רשים‪ ,‬ושמחת בחגיך‪ ,‬והיית אך שמח‪ ,‬כלומר‪ ,‬אם אתה שמח בחג‪,‬‬ ‫בחיצוניותו וכענין והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'‪.‬‬ ‫אזי יש בזה הבטחה‪ ,‬שוהיית אך שמח‪ ,‬כלומר‪ ,‬בזכות זה תזכה‬ ‫והנה הני תרי מיני דחד שמיה ששון וחד שמיה שמחה‪ ,‬לא זכו‬ ‫להיות בשמחה כל השנה‪ .‬וכבר אמרו בשם הגר"א‪ ,‬שמצוה זו של‬ ‫למעלת עשיית המצוות בשמחה ובששון בשלימות בחיצוניות‬ ‫להיות בשמחה כל שבעת ימים זו אחת מהמצוות הקשות ביותר‪,‬‬ ‫ובפנימיות‪ ,‬ולכן נקראו מינא דעדיין היצר שולט בהן ואין תוכן‬ ‫להיות בשמחה ז' ימים בלא הפסק ואפילו רגע אחת אסור לה־‬ ‫כברם ‪ -‬והיצר הרע נקרא מין וכאמרו )שבת קה‪ (:‬לא יהיה בך‬ ‫סיח מלהיות בשמחה‪ ,‬והנה מקשים העולם וכי איך אפשר לצוות‬ ‫אל זר )תהלים פ"א י'( זה יצה"ר‪ ,‬והתווכחו מה עדיף‪ ,‬אם להק־‬ ‫על האדם להיות בשמחה‪ ,‬הא דבר זה צריך לבוא מפנימיות נפש‬ ‫דים שמחה חיצונית ואשר על ידי הפעולות החיצוניות יתעורר גם‬ ‫האדם‪ ,‬ולא שייך לצוות עליה‪ ,‬זה לא בא בדרך ציווי‪ ,‬ואיך התורה‬ ‫לשמחה פנימית‪ ,‬או שמקודם יש לבוא לשמחה פנימית בלב ורק‬ ‫צוותה‪ ,‬ושמחת בחגיך‪ ,‬שעך האדם להיות בשמחה‪] ,‬וכבר נשאל‬ ‫אחר כך להראות שמחה חיצונית‪ ,‬אבל בלא שמחה פנימית אין‬ ‫החזו"א פעם שאלה זו וכי כיצד אפשר לצוות על מצוות שמחה‬ ‫להראות שמחה חיצונית כי אין תוכו כברו‪.‬‬ ‫בחג‪ ,‬החזו"א ענה בזה"ל‪ ,‬האם לא אמרו "ורוממתנו"‪ ,‬ומשם יסוד‬ ‫והיינו דאמר ליה ששון לשמחה אנא עדיפנא מינך דכתיב ששון‬ ‫השמחה‪ ,‬ביאור הדברים שמלת ורוממתנו‪ ,‬מסמלת ומרמות שאנו‬ ‫ושמחה ישיגו‪ ,‬שמתחלה צריכין לעשות פעולות של שמחה חיצו־‬ ‫לא נמצאים בחג במציאות רגילה‪ ,‬בשגרה קיימת‪ ,‬אנו בחג מת־‬ ‫נית היא בחינת ששון‪ ,‬ועל ידי זה יבוא לשלימות וישיג גם שמחה‬ ‫עלים ומתרוממים‪ ,‬כך מרגיש במציאות כל אחד ואחד‪ ,‬שהמוע־‬ ‫פנימית‪ ,‬דמשום הכי כתיב קודם ששון ואח"כ שמחה‪ .‬ואידך אמר‬ ‫דים והימים טובים אינם ימים רגילים ושגרתיים אלא שהם מעל‬ ‫דשמחה עדיפא מיניה דכתיב שמחה וששון ליהודים‪ ,‬שמקודם‬ ‫לשגרה‪ ,‬ושמעתי משל לדבר‪ ,‬שהיה פעם קמצן גדול שנשבר לו‬ ‫צריכין לאתערותא פנימית בשמחת הלב למצות הקב"ה‪ ,‬ורק‬ ‫כוס זכוכית‪ ,‬וכבר אי אפשר היה לעמוד במחיצתו שבוע ימים‬ ‫אחר כך רשאי להראות גם שמחה חיצונית‪ ,‬אבל כשמראה שמחה‬ ‫מרוב כעס שנפסד לו כוס יקרה‪ ,‬אולם אם לאותו קמצן ישבר‬ ‫חיצונית בלא שמחה פנימית שאין תוכו כברו אין זה מן הראוי‪.‬‬ ‫הכוס באמצע חתונת בנו‪ ,‬בודאי הוא יאמר‪ ,‬מזל‪ -‬טוב‪ ,‬סימן‬ ‫ואמר ליה ששון לשמחה חד יומא שבקוך ושויך פרוונקא‪ ,‬רצה‬ ‫ברכה‪ .‬הביאור בזה הוא‪ ,‬כאשר האדם נמצא בשעת שמחה הוא‬ ‫לומר שאם לא יראה שום שמחה חיצונית רק פנימית‪ ,‬אם כן חד‬ ‫מתרומם ונמצא בעולם אחר‪ ,‬כך שדברים פחותים אינם מדברים‬ ‫יומא תפוג השמחה מלבו‪ ,‬כי דברים שבלב בלי התפעלות חיצו־‬ ‫אליו ובעת שמחה הוא מתרומם מכל הקטנות‪ ,‬ואינו מתייחס לד־‬ ‫נית אין לה קיום‪] .‬דאיתא מהאריז"ל לפרש קרא )תהלים ס"ה ג'(‬ ‫ברים פעוטים‪ ,‬כך גם היהודי‪ ,‬בחגים ובמועדים הוא צריך להרגיש‬ ‫לך דומיה תהלה שומע תפלה עדיף כל בשר יבואו‪ ,‬כי לגבי הקב"ה‬ ‫מרומם ונעלה ושם אין מקום לקשיים שמקורם בקטנות‪ ,‬ולזה‬ ‫היה סגי בעבודה שבלב בדומיה‪ ,‬כי אחר כונת הלב הן הן הדברים‪,‬‬ ‫נתכוון החזו"א באומרו‪ ,‬הלוא אמרנו בקידוש "ורוממתנו"‪ ,‬שהרי‬ ‫ומה שצריכין שיהא שומע תפלה‪ ,‬ולא רק בלב‪ ,‬הוא למען עדיך‬ ‫בעצם מה הם המפריעים של האדם המונעים אותו מלשמוח‪ ,‬הם‬ ‫כל בשר יבואו‪ ,‬שגם אחרים ילמדו ממנו עבודת ה'‪ .‬ועל פי זה כתב‬ ‫הקשיים שיש לאדם או ברוחניות שמרגיש עצמו שאינו קשור די‬ ‫בס' מאור ושמש )נצבים כ"ט כ"ח( לפרש הנסתרות לה' אלקינו‬ ‫לעבודת השם כראוי וכיאה‪ ,‬או ח"ו קשיים בגשמיות‪ ,‬כמו קושי‬ ‫והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת‪.‬‬ ‫הפרנסה וכדומה חלילה‪ ,‬וע"ז אומרים "ורוממתנו"‪ ,‬צריך להרגיש‬ ‫כי לגבי הקב"ה היה די שיתפלל ויעשה מצוה בהסתר כי הקב"ה‬ ‫שאתה נמצא עולם מרומם שם אין מקום לכל הקשיים שבעצם‬ ‫יודע מחשבות‪ ,‬והיינו הנסתרות לה' אלקינו‪ ,‬והא דצריכין לעשות‬ ‫מקורם בקטנות‪ .‬וכר נסיים בבקשת והשיאנו ה' אלוקינו וגו'‪ ,‬שנ־‬ ‫‪36‬‬ ‫זכה השיא על גבינו את אותה שמחה ורוממות עילאית ונצחית‬ ‫זו שנפחת באפינו בימים קדושים וגדולים אלו‪ ,‬ניקח אותם ונסוב‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫אותם עלינו לכל השנה‪ ,‬למען יושפע עלינו שפע ורב טוב‪ ,‬אשר‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫צפנית ליראיך‪ ,‬בברכה והצלחה לטוב לנו כל הימים‪.‬‬ ‫)שערי אושר(‬ ‫שאלה‪ :‬אם צריך בכל יום בחול המועד לחלק ממתקים‬ ‫לבניו לשמחרם או די ביום אחד‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬לא שמענו‪) .‬בקובץ מבקשי תורה )תשנד עמ' רעד(‬ ‫שינה בסוכה בתיאבון‬ ‫הביא תשובת הגריש"א להגר"ח אע"פ שבגמ' סוכה מז כשם ששבעת‬ ‫בספר 'לקט יושר'‪ ,‬שמחברו הוא תלמידו של בעל ה'תרומת‬ ‫ימי החג טעונין קרבן ושיר וברכה ולינה אף שמיני טעון וכו'‪ .‬וקאמר‬ ‫הדשן'‪ ,‬מספר שהגיע פעם לעיר אחת אשר תושביה ביקשוהו‬ ‫הש"ס כוס כל יומא מי איכא כ"ז בזמן שביהמ"ק קיים דא עיקר הש־‬ ‫מחה הוא אכילת בשר שלמים אבל אחרי שחרב הבית שאין שמחה‬ ‫שיתאר בפניהם את הנהגותיו של רבו‪ .‬כיוון שההתנהגויות לא‬ ‫אלא ביין בודאי כל יהודי השומר תו"מ ידאג שיהי' יין כל ימות החג‪,‬‬ ‫היו מסודרות בראשו‪ ,‬לא ידע מה לספר להם‪ .‬מני אותו רגע הח־‬ ‫לקיים המצוה של ושמחת‪ .‬עכ"ד‪ .‬מ"מ יש מצוה לשמוח כל יום מימות‬ ‫ליט לרשום כל הנהגה שהוא רואה אצל ה'תרומות הדשן'‪.‬‬ ‫החג ולכאו' החיוב כלפי נשים וקטנים בכל יום‪ .‬מאידך לא מצינו חיוב‬ ‫והנה‪ ,‬אחת ההנהגות הראשונות שרשם‪ ,‬הייתה שרבו לא ישן‬ ‫לקנות כמה בגדים לאישה לכבוד החג אלא אחד‪ .‬וכן מבואר בספר‬ ‫בערב חג הסוכות‪ ,‬ואמר שכיוון שבלילה הקרוב אנחנו מתכוננים‬ ‫פסקים ותשובות ]עמ' צא[ מסתבר שצריך לתת להם שיהיה להם מיני‬ ‫מתיקה כל יום כיון שמצות השמחה היא כל יום מימי החג‪.‬‬ ‫לקיים מצוות שינה בסוכה‪ ,‬כדאי להחזיק את עצמנו בערב החג‬ ‫בלא שינה ולקיים מצוות שינה בסוכה לתיאבון‪ ,‬ויש בכך משום‬ ‫שאלה‪ :‬חילק לבניו ממתקים לכבוד החג ביום‪ ,‬האם‬ ‫"זה אלי ואנווהו"‪.‬‬ ‫צריך בלילה לחלק להם שוב‪.‬‬ ‫ומסופר על ה"בית ישראל" מגור שניגש פעם אחת לאברך‬ ‫תשובה‪ :‬יתכן‪.‬‬ ‫ושאל אותו האם הוא מבין את המבוא ב'לקט יושר' שהרי היו‬ ‫מגדולי החסידים שלא ישנו כלל בלילה ראשון של סוכות כדי‬ ‫שאלה‪ :‬נסע עם כל בני משפחתו טיול בחול המועד‬ ‫ליטול את ארבעת המינים מיד בהשכמת הבוקר‪ .‬בדומה לכך‬ ‫לשמחם לצורך החג‪ ,‬האם נחשב להוצאות יו"ט‬ ‫סיפר רבי משה שטרנבוך על רבו הרב משה שניידר שהיה יושב‬ ‫תשובה‪ :‬כן‪.‬‬ ‫ומצפה ביום טוב הראשון של סוכות זמן מה לפני הנץ מתי תבוא‬ ‫לידו מצוות ארבעת המינים‪ ,‬ומיד אחר הנץ עמד ובירך ונענע‬ ‫שאלה‪ :‬האם יש ענין לשיר הלל ביו"ט ובחול המועד‪.‬‬ ‫כדין‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬היכא דנהוג נהוג‪) .‬בספר פניני תפילה נשאל הגריש"א‬ ‫ורבי יצחק זילברשטיין תירץ בשני אופנים‪ ,‬או שה'בית ישראל'‬ ‫אם מותר לכפול מילים בהלל כששרים בו‪ ,‬וענה שלא‪ .‬והוסיף שאמי־‬ ‫יסביר שהלקט יושר דיבר במקרה שהיום הראשון של סוכות חל‬ ‫רת הלל בליל הסדר יכול לכפול‪ ,‬שהרי הלל בלילה הסדר היא שירה‪.‬‬ ‫בשבת‪ ,‬שאז לא נוטלים את ארבעת המינים‪ ,‬או שאפשר לומר‬ ‫שכל אחד עם עבודת השם שלו‪ :‬יש הרואה את העבודה שלו‬ ‫שאלה‪ :‬האם הוצאות של תזמורת לצורך שמחת בית‬ ‫בקיום מצוות שינה בסוכה ויש שעיקר עבודתו היא קיום מצוות‬ ‫השואבה נכלל בהוצאות יו"ט שחוזר‪.‬‬ ‫ארבעת המינים בהשכמה‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬כן‪.‬‬ ‫)אוצר המועדים(‬ ‫בהוצאות שבת ויו"ט שחוזרות דעת הגריש"א )שבות יצחק חשמל‬ ‫פי"ט עמ' קפח( וכן הגרח"פ שינברג )ספר זכרון דרור יקרא עמ' שעה(‬ ‫כל דבר שהוא צורך כבוד שבת ומה שדרכו בסעודות חשובות‪ .‬אבל‬ ‫העוה"ז הוא כלי להשגת העולם הבא‬ ‫הוצאות מיוחדות שאין רגיל בהם לא‪ .‬דעת הגר"ח )שם עמ' שעז(‬ ‫אך לפי שעות ספורות סיימנו את תפילות יום הכיפורים‪ .‬הדי‬ ‫שכל שמכוון לכבוד שבת אפי' דברים יקרים‪ .‬מ"מ הורה )שאלת רב‬ ‫התפילות עדין מהדהדים באוזנינו‪ ,‬השפתיים רוחשות את תפי־‬ ‫עמ' כח( שלא יקנה דברים יקרים ביותר‪ ,‬אלא שלא יורגש ששולחנו‬ ‫חסר‪.‬‬ ‫לות הימים הנוראים‪ ,‬וכבר הנה אנחנו בשערי ימי הסוכות הקדו־‬ ‫והנהגה זו שאם מוסיף מוסיפים לו‪ ,‬דעת החזו"א שנא־‬ ‫שים‪ ,‬ימים שממשיכים אתנו את הימים הנוראים ונכללים בכלל‬ ‫מרה רק במי שבאמת מאמין בכך )אמרי יושר שבת עמ'‬ ‫"ירח האיתנים"‪.‬‬ ‫קנז(‪.‬‬ ‫אחרי התעלות והתרוממות של ימי הדין‪ ,‬נראה היה כי בתפי־‬ ‫לות החג נמשיך ונתפלל אך ורק על כבוד שמים ועל השבת הש־‬ ‫שאלה‪ :‬העולם נוהג שמי שעלה בשמחת תורה לחתן‬ ‫כינה לציון‪ .‬שהבורא ישוב לציון ועיננו תחזינה זאת והנה באים‬ ‫תורה‪ ,‬וכן מי שעלה לחתן בראשית שהם עושים קידושא‬ ‫תפילות חג הסוכות ומה מבקשים? גשם! גשמיות‪ .‬על זה מתפלל‬ ‫רבה למתפללים‪ ,‬החתן תורה בשמחת תורה אחרי התפי־‬ ‫יהודי שכל כולו שאיפות רוחניות? זו הבקשה שלו‪ ,‬גשם?‬ ‫לה‪ ,‬והחתן בראשית מביא קידוש בשבת בראשית אחר‬ ‫וכך זה גם בתפילות 'הושענא'‪ ,‬שם אמנם מבקשים על כבוד‬ ‫התפלה‪ .‬האם יש מקור וטעם למנהג זה‪.‬‬ ‫שמים ועל הבית הנקדש אך עם זאת מבקשים על הגשם‪ ,‬על‬ ‫תשובה‪ :‬כמו כל חתן‪.‬‬ ‫הצמחים‪ .‬על התבואה ועל הבהמות‪ ,‬על המחיה ועל הכלכלה‬ ‫)יחלק שלל(‬ ‫גם יחד‪.‬‬ ‫אין ספק כי בראש מעיניו של כל יהודי‪ ,‬עומדים התורה והמצ־‬ ‫וות‪ .‬גם מציאות החיים היא‪ ,‬שכל אחד זקוק לפרנסה טובה ולכ־‬ ‫‪37‬‬ ‫סף‪ ,‬כיוון שאם אין קמח אין תורה‪ .‬ואולם כאשר נכנסים לעולמה‬ ‫של תורה‪ ,‬דומה הדבר כאילו כסף הוא מוקצה מחמת מיאוס‪.‬‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫וכבר העיר על כך בכתובים‪ ,‬דוד המלך אמר "טוב לי תורת פיך‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫מאלפי זהב וכסף"‪ .‬ושלמה בנו אמר בקהלת על כל מה שאדם‬ ‫שאלה‪ :‬מי שנרדם חוץ לסוכה אם יש חיוב להעיר אותו‬ ‫עמל כל ימיו‪" ,‬הבל הבלים"‪.‬‬ ‫או לא?‬ ‫ואנו תוהים‪ ,‬מה נדרש מאתנו? האם נבקש על המחיה ועל הכ־‬ ‫תשובה‪ :‬מצוה‪.‬‬ ‫לכלה ‪ ,‬או על התורה ועל העבודה?‬ ‫*‬ ‫התשובה לכך היא ברורה‪ .‬אצל היהודי כסף וממון הם אינם‬ ‫שאלה‪ :‬אם יש לפטור משינה בסוכה בלילה מי שהוא‬ ‫יעד ומטרה בפני עצמכם אצל יהודי הכסף הוא רק אמצעי כדי‬ ‫בתוך שנה ראשונה מחתונתו או לא?‬ ‫להשיג את המטרה העיקרית שלו בחיים‪ .‬יהודי צריך שיהיו לו‬ ‫תשובה‪ :‬ח"ו לפטור‪.‬‬ ‫את צרכיו הגשמיים כדי שיוכל לעבוד את ה' ללא כל מחסור‪.‬‬ ‫*‬ ‫ומכאן שכל מה שביקשנו על הגשם ועל הגשמיות הן בקשות‬ ‫שאלה‪ :‬לכאו' מי שאין לו לולב להשיג בסוכות‪ ,‬וחבירו לא‬ ‫עבור כלים לעבודת ה'‪.‬‬ ‫מסכים ליתן לו‪ ,‬למה לא יהי' מותר לו לגזול לחבירו הלולב‪,‬‬ ‫לקיים המצוה‪ ,‬דעשה דלולב דוחה ל"ת דלא תגזול‪.‬‬ ‫נמחיש זאת בעובדה נפלאה‪ .‬רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל‬ ‫תשובה‪ :‬איסור בין אדם לחבירו אין דוחה )וכ"כ חי' הגר"ש‬ ‫שהיה ידוע כסנגורן של ישראל‪ ,‬היה מוצא כל הזדמנות כדי לה־‬ ‫שקאפ נדרים סו"ס א' ועי' רבינו דוד )פסחים לו(‪.‬‬ ‫מליץ טוב על ה'‪ .‬על כל מעשה שראה‪ ,‬ידע לסנגר ולראות את‬ ‫*‬ ‫המעלה שבו‪ ,‬וכך הפך למליץ יושר לכלל ישראל‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬אם עשו אדם דופן לסוכה‪ ,‬האם גם האדם שהוא הדו־‬ ‫פעם אחת‪ ,‬בסיומה של התפילה‪ ,‬נעמד במקומו ונשא ידיו לש־‬ ‫פן יוצא י"ח סוכה?‬ ‫מים‪ .‬ידוע ידעו מתפללי בית הכנסת וחסידיו כי עתה היא עת‬ ‫תשובה‪ :‬גבו חוץ לסוכה‬ ‫רצון בו יזכו לשמוע שוב סנגוריה על ישראל‪.‬‬ ‫*‬ ‫הטו אזנכם אל רבם‪ ,‬ושמעו אותו אומר‪" :‬רבונו של עולם‪ ,‬אילו‬ ‫שאלה‪ :‬בשעה"צ סי' תרלג כתב דסכך שעשה קבוע פסול‬ ‫תיקח את תפילותיהם של בניך ותסחט אותם‪ ,‬תראה כי כל בק־‬ ‫והיינו שלא יקבע הנסרים של הסכך במסמרים‪ .‬האם לפי"ז‬ ‫שותיהן רק כסף וכסף‪ ...‬הכל כסף‪ .‬יהודי אומר 'אתה חונן' וחושב‬ ‫אסור לקשור הסכך )בחוט כשר( על הדפות כדי שלא יעוף מה־‬ ‫להצליח במסחר‪ .‬הוא מבקש סליחה‪ ,‬כדי שעוונותיו לא יגרמו‬ ‫רוח‬ ‫תשובה‪ :‬בחוט כשר מותר‪.‬‬ ‫לו להפסדים ושאדמתו חלילה לא תתן את יבולה‪ .‬כמובן שגם‬ ‫*‬ ‫ב'ברך עלינו'‪ ,‬הוא מכוון על הפרנסה וב'שמע קולנו' לא שוכח‬ ‫שאלה‪ :‬כתב המשנ"ב שגם בשעת שינה צריך ששולחנו יהיה‬ ‫להוסיף תפילה פרטנית שיתברך בשפע של פרנסה מהבריכה‬ ‫בתוך הסוכה‪ .‬האם יכול לקפל את השלחן כדי להניח שם מיטה‪,‬‬ ‫העליונה‪ .‬גם בתפילות שמדברות על ביאת המשיח‪ ,‬בסתר לבו‬ ‫דגם שולחן מקופל הוי שולחן‪.‬‬ ‫חושב כל יהודי על מצבו ומבקש שיגיע הזמן שהמצב הכלכלי‬ ‫תשובה‪ :‬יכול‪.‬‬ ‫שלו ישתפר‪...‬‬ ‫)שאלת רב ‪ -‬דולה ומשקה(‬ ‫הקהל שמע את רבי לוי‪ ,‬היה מופתע‪ .‬וכי זו סנגוריה היא? היית־‬ ‫כן שסנגור ייהפך חלילה לקטגור?‬ ‫ובעודם תוהים‪ ,‬רואים הם כי עדיין ידיו של הרבי נשואות אל‬ ‫מצות סוכה היא כדי להשריש האמונה‬ ‫על‪ ,‬הוא לא סיים את דבריו‪ .‬ואז פצח פיו ואמר‪ :‬אמנם כן‪ ,‬רבש"ע‬ ‫אם תסחט את התפילות הכל כסף‪ ,‬אבל ריבונו של עולם‪ ,‬אם‬ ‫מטרת ותכלית מצות סוכה היא להשריש אמונה ובטחון בל־‬ ‫תסחט את הכסף הזה תראה כי מי כעמך ישראל‪ .‬מה יוצא מה־‬ ‫בות בני ישראל עם הקודש וכמו שכתב הרשב"ם )פרשת אמור(‬ ‫כסף הזה? מה הם מבקשים לעשות בו? רק דברים טובים למען‬ ‫על הכתוב )ויקרא כג‪ ,‬מג( "למען ידעו דורותיכם‪ -‬למען תזכרו‪ ,‬כי‬ ‫שמך‪.‬‬ ‫בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב‬ ‫היהודי רוצה שיהיה לו כסף כדי לכלכל את בניו שיוכלו ללמוד‬ ‫ובלא נחלה‪ ,‬ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה‪ ,‬ובתים‬ ‫בשלווה‪ ,‬לשלם למלמד שילמד אותם תורה‪ ,‬ויהי חזקם בתורה‪.‬‬ ‫מלאים כל טוב‪ ,‬ואל תאמרו בלבבכם כוחי ועוצם ידי עשה לי את‬ ‫לחתן את בנותיו עם בני תורה‪ ,‬להרבות בצדקה ולהחזיק את‬ ‫החיל הזה‪ .‬ואם יאמין באמת דכל מה דעביד רחמנא לטב עביד‬ ‫הישיבות ואת מפעלי החסד‪ .‬כן רק עבור זה הם זקוקים לכסף‪.‬‬ ‫לא יתעצב לעולם על מצבו כי ידע שכל המתרחש עמו לטובה‬ ‫סנגוריה עצומה על כלל ישראל‪ ,‬ופנים חדשות להביט בהם על‬ ‫היא‪ ,‬והגם שהיא מעבודות הקשות שבמקדש‪ ,‬אך למה לא ישקיע‬ ‫חיי החומר של היהודי המאמין‪.‬‬ ‫האדם מעט מחשבה ויגיעה לבוא לכל הפחות לידי השגה קטנה‬ ‫מתוך מבט זה‪ ,‬נבין כי חשיבות רבה יש לצרכינו הגשמיים‪.‬‬ ‫באמונה זו‪ ,‬ועכ"פ לא יבא לידי עצמות מכל דבר קטן‪ ,‬הן אמת‬ ‫צרכי היהודי הגשמיים‪ ,‬הופכים לרוחניים כשמטרתם למען שמו‬ ‫שבשעת נסיון יתכן שיתקשה להאמין שהכל לטובה‪ ,‬אך כאשר‬ ‫באהבה‪.‬‬ ‫יתייגע לעלות ממדריגה למדריגה‪ ,‬וישתדל להתחזק בשעה‬ ‫עבודתנו הרוחנית עלי אדמות היא‪ ,‬להכניס את החלק הרוח־‬ ‫שיבא לידו הפסד מועט‪ ,‬ולא יתעצב אל לבו בהפסד ממון וכיו"ב‬ ‫ני עד היכן שניתן לחיינו המעשיים ולרומם כך כל מעשה גשמי‬ ‫בידעו שהכל מאת ה' הוא‪ ,‬או אז יוכל להתחזק ולעלות ממדריגה‬ ‫שנעשה‪.‬‬ ‫למדריגה‪ ,‬ויוכל לעמוד איתן מול כל הרוחות החזקות הנושבות‬ ‫)הגדתי היום(‬ ‫בעולם‪ ,‬ושום דבר לא יוכל לעקור ממנו את אמונתו באלוקים‬ ‫‪38‬‬ ‫לישנא "מתחילת ליל הושענא רבא היתה הנהגת רבינו באימה‬ ‫חיים‪ ,‬ויהא טוב חלקו גם בעולם הזה‪ ,‬כי חייו יהיו רגועים ושלווים‬ ‫ויראה כבימים נוראים‪ ,‬ומשעת צאת הלבנה עסק רוב שעות‬ ‫ויהיה בשמחה תמיד ובטוב לבב‪.‬‬ ‫הלילה באמירת תהילים בהתעוררות רבה‪ ,‬ואף בימי זקנותו קם‬ ‫והזמן גרמא לכך בחג הסוכות‪ ,‬וכמו שפרשו צדיקים מה‬ ‫ממשכבו כמה פעמים במשך הלילה והמשיך באמירת תהלים‪,‬‬ ‫ששנינו )סוכה ט‪" (:‬העושה סוכתו תחת האילן‪ ,‬כאילו עשאה‬ ‫וכן זירז לבני ביתו שירבו באמירת תהילים וכו'‪ ,‬ושנים רבות הת־‬ ‫בתוך הבית"‪ ,‬ורמזו חז"ל בלשונם ששני פסולים אלו כי אהדדי‬ ‫פלל ביום זה תפלת שחרית כוותיקין"‪ .‬והוסיף שם‪ ,‬שמא דלו הוי‬ ‫נינהו‪ ,‬כי תכלית מצות סוכה היא להביא את האדם לידי אמונה‬ ‫ניחא ליה מאנשים שעלו לביתו "ביקורי חג" לקבלת פניו בלילה‬ ‫בהשי"ת‪ ,‬ולכן צריך לשבת תחת כיפת השמים בלי שום הפסק‪,‬‬ ‫זה‪ ,‬ואף עם אלו שבאו דיבר רק בקוצר אמרים‪ ,‬ומיד בתום שיחתו‬ ‫דהיינו לדעת שהוא תלוי אך ורק בהנהגת הבורא יתב"ש‪ ,‬ולא‬ ‫עמם חזר לאמירת תהלים‪.‬‬ ‫לסמוך חלילה על כוחו ועוצם ידו של בשר ודם שהיום כאן‬ ‫ומחר בקבר‪ ,‬וממילא לא יחפש אחר מגן ומחסה על "הבית" או‬ ‫ושמחת בחגך‪ -‬זמן שמחתינו‬ ‫"האילן"‪ ,‬אלא ישליך על ה' יהבו‪ ,‬ויחפש את החלק של הכוכבים‬ ‫המאירים לתוכה‪ ,‬ולכן אמרו בירושלמי )סוכה פ"ב ה"ג( שלכ־‬ ‫סגולת מצות השמחה‬ ‫תחילה עדיף שיראו את הכוכבים מתוך הסוכה‪ ,‬שלעולם ימצא‬ ‫בין מצוות החג נצטווינו על מצות השמחה‪ ,‬כתוב )דברים טז‪,‬‬ ‫את האור מתוך החושך‪ ,‬וזו גם הבטחה לאדם שאם יכנס וישב‬ ‫יד( "ושמחת בחגך"‪ ,‬והיא מצות עשה דאורייתא כסוכה וכלו־‬ ‫בצילא דמהמנותא ויבטח בשם ה'‪ .‬יזכה לבסוף גם לראות את‬ ‫לב וביותר בחג הסוכות וכמו שכתב הרמב"ם )הלכות לולב פ"ח‬ ‫האור‪ ,‬בבחינת "טוב הנראה והנגלה"‪ ,‬כי מדת האמונה והבטחון‬ ‫הלכה יב‪-‬יד( "אע"פ שכל המועדות מצוה לשמוח בהן‪ ,‬בחג הסו־‬ ‫ממשיכה ישועות ורפואות בעולם הזה )כמבואר ב"אוהב ישראל‬ ‫כות היתה שם במקדש שמחה יתירה וכו' מצוה להרבות בשמחה‬ ‫פר' נח(‪ ,‬ואז אשרי חלקו בזה ובבא‪.‬‬ ‫זו"‪ ,‬וכלשון הזוה"ק )ח"ג קג‪ (:‬לשבת בסוכה "באנפאה נהירין"‬ ‫כבחינה זו כתב גם ה'כלי יקר' )שם פסוק מב( דהנה מדרך‬ ‫]פירוש‪ ,‬בפנים מאירות[‪ ,‬והרה"ק רבי שמואל מליובאוויטש זי"ע‬ ‫העולם‪ ,‬שכאשר בשר ודם רואה ברכה בעמלו והוא זוכה לא־‬ ‫)ספר מאמרים שנת תרנ"ה‪ ,‬עמוד תיג( הגיד‪ ,‬שהתמצית והעי־‬ ‫סוף את התבואה שעמל עליה במשך חודשים ארוכים‪ ,‬באותה‬ ‫קר של שמחה מושפעת מכח חג הסוכות וכלשון ה'שפת אמת'‬ ‫שעה ברצונו להיכנס אל ביתו ולנוח בישיבתו בדירת קבע ולה־‬ ‫)שנת תרמ"ד ד"ה בענין( "ימי החג נותנין שמחה לכל השנה‪ ,‬לכן‬ ‫תענג מהצלחותיו‪" ,‬וחששה התורה‪ ,‬אולי על ידי ישיבת קבע‬ ‫נקרא 'זמן שמחתנו' שכל השמחות נובעין מזמן זה וכו'‪ ,‬וגם עכ־‬ ‫ירום לבבו‪ ,‬כי מצאה ידו כביר ]חזק[ וישמן ויבעט"‪ ,‬ולכן אמרה‬ ‫שיו על ידי הזכירה ומצות לולב שהוא זכר למקדש‪ ,‬מה מתעורר‬ ‫תורה לשבת בצל הסוכה בחג האסיף‪ ,‬ובזה מפרש לישנא דקרא‬ ‫מעט משמחת בית השואבה"‪ ,‬ומפרש בזה מה ששנינו )סוכה‬ ‫"כל האזרח" שדיברה תורה אל האיש החפץ להיות כתושב קבע‬ ‫נא‪" (.‬מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו"‪,‬‬ ‫בעוה"ז‪" ,‬ואליו צוה ה' לצאת מדירת קבע לדירת עראי‪ ,‬כדי שי־‬ ‫כי ראיה הכוונה בעין הלב "להסתכל ולהתבונן בשמחה שהיינו‬ ‫כיר בפחיתות ערכו‪ ,‬שאינו בעוה"ז כי אם גר ולא תושב‪ ,‬ועי"ז‬ ‫שמחים בזמן המקדש‪ ,‬ומי שמעולם לא נתן לב להתבונן בזו הש־‬ ‫לא יבטח בצל קורתו כי אם בצל ש‪-‬ד‪-‬י יתלונן"‪ ,‬וזו עיקר מטרת‬ ‫מחה‪ ,‬על זה אמרו 'לא ראה שמחה מימיו'‪ ,‬דאי לאו הכי קשה‪,‬‬ ‫הסוכה‪ ,‬כי כשם שבני ישראל במדבר לא ישבו ספונין בצל קורות‬ ‫למאי נפק"מ כתבו זה"‪ ,‬פירוש כי המשנה נשנית לדורות עולם‪,‬‬ ‫בתיהם ארזים‪ ,‬אלא מוקפים בז' עננים אשר כבוד ה' היה בתוכם‪,‬‬ ‫ללמדנו שאף בזמן החורבן צריך האדם להתבונן בשמחת בית‬ ‫כן ישב בסוכה בצל כנפי השכינה‪.‬‬ ‫השואבה שהיתה בזמן שביה"ק היה קיים‪ ,‬ולקלוט משם שמחה‬ ‫והאריך בזה ה'שפת אמת' )שנת תרמ"ה ד"ה מצות( בנועם‬ ‫בחג הסוכות לכל השנה כולה‪.‬‬ ‫שיחו‪" ,‬מצות הסוכה הוא מדת הבטחון בה' יתברך‪ ,‬כמו שכתבו‬ ‫אך משום מה מדקדקין העולם יותר ארבעה מינים מהודרים‬ ‫רז"ל )סוכה ב‪' (.‬צא מדירת קבע'‪ ,‬שלא לבטוח בעושר ובנכסים‪,‬‬ ‫מאשר קיום מצות שמחה‪ ,‬כאשר לפי האמת‪ ,‬אין נטילת לולב‬ ‫רק לבטוח בה"‪ ,‬ומבאר שעל כן הוא גם זמן שמחותינו‪" ,‬כי אין‬ ‫מצוה דאורייתא במדינה כי אם ביום ראשון של חג‪ ,‬ואילו במ־‬ ‫שמחה כשמחת הבוטח בה' באמת"‪ ,‬ומציין לדברי ה'חובות‬ ‫צות שמחה מחויב האדם בכל רגע ורגע במשך שמונת ימי החג‪,‬‬ ‫מכל מקום צריך להיות בשמחה גדולה ביום הזה‪ ,‬שהרי הוא‬ ‫מספרים על אחד הצדיקים‪ ,‬שראה תלמיד שהיה מחפש ותר‬ ‫זמן שמחתינו ומצות עשה מן התורה לשמוח ביום הזה‪ ,‬ואין זו‬ ‫שעות ארוכות אחר אתרוג מהודר בערב חג הסוכות שחל בשבת‪,‬‬ ‫סתירה כלל ועיקר‪ ,‬רק עם השמחה יתחנן לפני אבינו אב הרח־‬ ‫ומאידך גיסא לא הקפיד לקיים חובת היום שאמרו )פסחים קט‪(.‬‬ ‫מן שיתן לו שנה טובה ומתוקה‪ ,‬וכפי שמביא הרה"ק רבי יואל‬ ‫"וחייב אדם לשמח בני ביתו ברגל"‪ .‬ונתבאר שם "במה משמחם‪,‬‬ ‫מסאטמאר זי"ע ב'דברי יואל' )מועדים עמ' תרנב( בשם זקינו‬ ‫אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן‪ ,‬אנשים בראוי להם ביין‪,‬‬ ‫הרה"ק בעל ה'ייטב לב' מסיגעט זי"ע‪ ,‬לפרש באופן נחמד את‬ ‫ונשים במאי‪ ,‬תני רב יוסף בבבל בבגדי צבעונין‪ ,‬בארץ ישראל‬ ‫נוסח התפילה "קרע רוע גזר דיננו"‪ ,‬כי אין אנו מבקשים שיתבטל‬ ‫בבגדי פשתן מגוהצין"‪ ,‬וכן נפסק להלכה ולמעשה בשו"ע )או"ח‬ ‫הפסק דין‪ ,‬אלא שאפילו אם חלילה נגזר עלינו פסק של "חייב"‪,‬‬ ‫סימן תקכט סעיף ב'( "כיצד משמחן‪ ,‬הקטנים נותן להם קליות‬ ‫אזי אנא ה' יפרש וישנה את המשמעות בר"ת של י'עלזו ח'סידים‬ ‫ואגוזים‪ ,‬והנשים קונה להם בגדים ותכשיטין כפי ממונו"‪ .‬לפיכך‬ ‫ב'כבוד י'רננו‪ ,‬והרמז שגם בשעת דין צריך להיות בשמחה גדולה‬ ‫ניגש אליו והעיר לו בחכמה "אתה עסוק במצוה דרבנן )דלולב‬ ‫ואז יזכה לקרוע את גזר הדין ולהפכו לטובה‪.‬‬ ‫ביו"ט ראשון של חג אינו דוחה שבת‪ ,‬ובשאר הימים נטילתו מד־‬ ‫)באר חיים(‬ ‫רבנן זכר למקדש[‪ ,‬ואילו אני שקניתי מתנה לבני ביתי קיימתי‬ ‫בספר 'הליכות שלמה' )לחג הסוכות עמוד רמא( הביאו‬ ‫מצוה מן התורה‪."...‬‬ ‫ממנהגי הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל בלילה הזה‪ ,‬בהאי‬ ‫וכבר אמר הגר"א מווילנא ז"ל שמצוה זו היא מן המצוות הק־‬ ‫‪39‬‬ ‫הקב"ה משתוקק להשרות בתחתונים‪ ,‬ורצונו יתב"ש נתמלא ביום‬ ‫שות שבמצוות החג‪ ,‬שיש וישמח בכל רגע ורגע מן היו"ט‪ ,‬ולא‬ ‫ראשון של סוכות‪ ,‬ולכן גדלה השמחה בכל העולמות העליונים[‪,‬‬ ‫יבא לידי עצבות אפילו לרגע כמימרא‪.‬‬ ‫וגם בכל דור אין לו יתברך ימי שמחה כחג הסוכות‪ ,‬כי אז נקיים‬ ‫בספרי הראשונים והאחרונים הפליגו מאד במקיים מצוה רבה‬ ‫ישראל מכל עון אשר חטאו מחמת מחילת העוונות ביום הכפו־‬ ‫זו‪ ,‬צא ולמד מלשון ה'אברבאנל' )פרשת ראה( "והיית אך שמח‪-‬‬ ‫רים‪ ,‬ועל כן יען כי כל שמחתו יתברך הוא על טהרת נפשנו‪ ,‬אם‬ ‫להבטיחו‪ ,‬שאם ישמח ויגיל בחג הסוכות יהיה שמח וטוב לב כל‬ ‫כן ראוי הוא כי זכר יעשה יתברך בחג ההוא אל השגת ישראל זה‬ ‫השנה‪ ,‬ואם תתעצב בראשית השנה‪ -‬בעצבון תאכלנה‪ ,‬כי כן טבע‬ ‫הכשרון‪ ,‬הלא הוא על ידי הסוכות"‪ ,‬ונמצא למדין מדבריו הקדו־‬ ‫המציאות‪ ,‬השמח בחלקו שמחה וששון ישיג‪ ,‬והנאנח בלי סיבה‪,‬‬ ‫שים‪ ,‬שהשמחה היא בבחינה גבוהה ונעלה עד למאד‪ ,‬והיא השמ־‬ ‫יאנק דום כל הימים"‪ ,‬וראה עוד ב'אבן עזרא' )פרשת ראה( על‬ ‫חה השורה בכל העולמות העליונים‪.‬‬ ‫הפסוק "ושמחת בחגך"‪ ,‬וסמיך ליה )פסוק טז( "כי יברכך ה' אלו־‬ ‫והשמחה בשמי מרומים גורמת לאדם שיוכל לשמוח באמת‬ ‫קיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח‪ -‬ויש אומרים‬ ‫בעוה"ז‪ ,‬וכמו שכתב רמח"ל )'אוצרות רמח"ל' פרשת כי תשא(‬ ‫כי יברכך ]לשון[ לעתיד‪ ,‬ותהיה לעולם שמח‪ ,‬וטעם 'אך' כי לא‬ ‫"לפי שבזמן שיש שמחה למעלה באורות העליונים‪ ,‬גם למטה בני‬ ‫תהיה כי אם כן"‪ ,‬היינו שבשכר מצות השמחה בחג יזכה להמשיך‬ ‫אדם יכולים לשמוח"‪ ,‬וכמו כן לאידך גיסא באתרעותא דלתתא‪,‬‬ ‫את השמחה לכל השנה כולה‪ ,‬וב'פלא יועץ' )ערך סוכה סוד"ה‬ ‫כמה "שמחה ודביקות שיש בבני אדם למטה‪ ,‬גורם גם באורות‬ ‫ועוד נלוה( כתב "וצונו לשמוח שמחה של מצוה‪ ,‬והוא סימן טוב‬ ‫העליונים אחווה ודביקות ביניהם‪ ,‬ומשפיעים ברווחה גדולה לת־‬ ‫לכל השנה‪ ,‬שכתבו גור אר"י ז"ל שמי שיהא שמח ולא יצטער‬ ‫חתונים"‪ ,‬נמצא דתרוויהו תלויין אהדדי‪ ,‬וכמה שישמח יותר בע־‬ ‫כלל בחג הקדוש הזה‪ ,‬מובטח לו שתעלה לו שנה טובה ויהיה‬ ‫למא הדין כך יעורר את השמחה והחדוה בעולם העליון‪ ,‬וממילא‬ ‫לעולם שמח‪.‬‬ ‫יושפע שפע גדול עד בלי די "ברווחה גדולה לתחתונים"‪.‬‬ ‫ובדרך צחות הגיד הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל‪ ,‬מרא דא־‬ ‫נחילי מים לתוך הסוכה‬ ‫רעא קדישא דישראל ת"ו‪ ,‬שעל כן נשתרש אצל העולם לשיר את‬ ‫באחת השנים שהה הרבי בעל 'אמרי חיים' מויז'ניץ בבלגיה‬ ‫לשון הכתוב "ושמחת בחגך והיית אך שמח" שכופלים פעמים‬ ‫בחג הסוכות‪ ,‬במהלך סעודת החג החל לרדת גשם שוטף‪ ,‬וזל־‬ ‫את תיבת "אך"‪ ,‬דהנה קיימא לן )סנהדרין מט‪" (.‬אכין ורקין מי־‬ ‫עפות המטר שדפקו בעוז על הסכך‪ ,‬הגירו נחילים של מים אל‬ ‫עוטין הן"‪ .‬וזה מה שמרמזים דאע"פ שהוא מרגיש בעצמו שאין‬ ‫תוך הסוכה‪ .‬הקור העז וגשם הזלעפות הניסו את יושבי הסוכה‬ ‫בידו לשמוח כראוי וכהוגן יעשה הוא את המיעוט שיש בידו לע־‬ ‫לתוך הבית‪ ,‬אולם הרבי לא מש ממקומו‪ .‬הוא ישב‪ ,‬כשפניו קו־‬ ‫שות‪ ,‬כי רק זה מה שהקב"ה דורש ממנו‪.‬‬ ‫רנות משמחה עילאית‪ ,‬וזימר מזמירות החג בחוזק ובהתלהבות‪.‬‬ ‫ומסוגלת היא השמחה להינצל על ידה מכל צרה וצוקה‪ ,‬וכמו‬ ‫למלוויו של הרבי קשה היה לעמוד בקור העז וברטיבות המח־‬ ‫שאומרים בשם הרה"ק בעל ה'אבני נזר' מסוכטשוב זי"ע‪ ,‬על דברי‬ ‫לחלת‪ ,‬אולם הרבי אחוז היה שמחה עצומה‪ ,‬וכאילו לא שת לבו‬ ‫רש"י בפרשת פנחס )במדבר כט‪ ,‬יח( שהביא מחז"ל‪ ,‬דהנה בש־‬ ‫לכל המתרחש סביב‪.‬‬ ‫בעת ימי חג הסוכות הקריבו כל יום י"ד כבשים‪ ,‬שהם בסך הכל‬ ‫לאחר שהתפזרו העבים והגשם חדל לרדת‪ ,‬ביקשו החסידים‬ ‫תשעים ושמונה קרבנות "לכלות מהם תשעים ושמונה קללות‬ ‫להבין את פשר הדבר‪ ,‬והרבי הסביר‪" :‬במשנה במסכת סוכה )ב‪,‬‬ ‫שבמשנה תורה"‪ ,‬ולמה עושים כן דוקא בחג הסוכות ולא בשאר‬ ‫ט'( מבואר כי כשיורדים גשמים‪ ,‬משול הדבר לעבד שבא למזוג‬ ‫ימים טובים‪ ,‬אלא מפני שכל הקללות שבמשנה תורה באים על‬ ‫כוס לרבו‪ ,‬ושפך לו רבו קיתון בפניו‪ .‬ומה עושה העבד‪ ,‬כששופך‬ ‫האדם מפני העדר השמחה‪ ,‬כדכתיבא התם להדיא )דברים כח‪,‬‬ ‫לו אדונו קיתון בפניו?" שאל הרבי ומיד השיב‪" :‬הוי אומר‪ ,‬אם‬ ‫מז( "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב ללב"‪,‬‬ ‫שוטה הוא‪ -‬בורח‪ ,‬אולם אם פיקח הוא‪ -‬נשאר כדי לרצות את‬ ‫ואם כן בסוכות שהוא זמן שמחה אפשר לבטל אותן קללות‪ ,‬הרי‬ ‫אדונו‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬שמח הוא גם כשרבו גוער בו וגם כששופך קיתון‬ ‫שעל ידי מדת השמחה אפשר לבטל כל הקללות )הובא ב'שם‬ ‫בפניו‪ ,‬שמח הוא על הקשר שיש בינו לבין אדונו‪ ,‬ומנסה לרצות‬ ‫משמואל' לסוכות שנת תרע"ג(‪.‬‬ ‫את אדונו ולהיטיב את מבטו עליו"‪.‬‬ ‫ואל ידמה לך בעיני האדם שמצות שמחה זו מילתא זוטרא‬ ‫ה"אדרת" רבה של ירושלים מתאר את חביבות מצות ישיבת‬ ‫היא‪ ,‬כי באלשי"ך הקדוש )'תורת משה' פרשת אמור( מבאר את‬ ‫הסוכה שלו וכלשונו בספרו‪" :‬ומצוות סוכה הייתה חביבה עלי‬ ‫ענין השמחה בבחינה נשגבה וגבוהה ביותר‪ ,‬שסיבת השמחה בחג‬ ‫עד מאוד וכל רוח לא הרפוני ולא גרשוני שהייתה לי עונג רב בל‬ ‫הסוכות היא מחמת גודל השמחה ששורה אצל הקב"ה כביכול‬ ‫יתואר בשבתי בה תמיד לילה ויום בלי הרף וכמסמר נטוע הייתי‬ ‫בעת הזאת‪" ,‬כי לא שמח ה' במעשיו מאז ברא העולם עד הזמן‬ ‫בה"‪.‬‬ ‫ההוא"‪ ,‬כי כל העשרים דורות שמאדם הראשון ועד אברהם אבינו‬ ‫)אוצר המועדים(‬ ‫ע"ה היו מכעיסים ובאים‪ ,‬ורק כאשר ירד אברהם אבינו "התחילה‬ ‫שכינה לרדת מרקיע שביעי לשישי"‪ ,‬ומכל מקום תכלית הבריאה‬ ‫הזכות הגדולה כארבעת המינים‪...‬‬ ‫היתה שתהיה לו יתברך דירה בתחתונים‪ ,‬ולכן כאשר קיבלו בני‬ ‫ישראל את התורה פסקה זוהמתן )עי' שבת קמו‪ ,(.‬אך זו חטאו‬ ‫היה זה לעת זקונתה של הרבנית שך‪ ,‬רעייתו של ראש ישיבה‬ ‫בעגל וחזרו למצבם הראשון והיו צריכים לכפרה‪ ,‬וביום הכיפו־‬ ‫פונביז'‪ ,‬הרב אלעזר מנחם מן שך‪ .‬הרבנית כבר הייתה מרות־‬ ‫רים ניתנה תורה למשה בלוחות שניות וידעו שכיפר הקב"ה על‬ ‫קת למיטה‪ ,‬כוחותיה לא עמדו לה עוד‪ .‬לפיכך‪ ,‬נהג בעלה‪ -‬ראש‬ ‫מעשה העגל‪" ,‬והקהיל משה את ישראל לעשות לו מקדש לשכון‬ ‫השיבה‪ ,‬ללכת מדי יום לחדר האוכל‪ ,‬ליטול מהמזון המוגש לבני‬ ‫בתוכם‪ ,‬אז שמח הוא יתברך‪ ,‬ועל כבודו צוה לחוג את חג הסוכות‬ ‫הישיבה מנה מכובדת‪ ,‬ולהביאו לרעייתו הביתה‪.‬‬ ‫כי היא שמחתו כמדובר ]היינו שמיום בריאת העולם היה כביכול‬ ‫בני הישיבה ראו את ראש הישיבה יוצא מהישיבה וצלחת אוכל‬ ‫‪40‬‬ ‫בידיו‪ ,‬והבינו כי אין זה מן הכבוד שראש הישיבה יסתובב כמלצר‪,‬‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫ועוד בחוצות קריה‪' .‬אנחנו נביא לרבנית את האוכל מדי יום‪ ,‬עד‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫הבית!‪ -‬הבטיחו תלמידיו‪' ,‬אל יטרח ויתבזה כבוד הרב בנושאו‬ ‫שאלה‪ :‬איסור ביזוי ערבה בהו"ר הוא בעלים שנשרו‬ ‫אוכל הביתה!"‪ -‬ביקשו‪.‬‬ ‫או שנשארו‪.‬‬ ‫הרב שך פער עליהם עיניים משתוממות ושאל‪' :‬אינני מבין‪,‬‬ ‫תשובה‪ :‬בשניהם‪.‬‬ ‫האם כשראיתם אותי בימי חג הסוכות נושא את ארבעת המי־‬ ‫נים‪ ,‬גם אז הצעתם את עצמכם? גם אז חשבתן כי זו טרחה או‬ ‫שאלה‪ :‬ידועה הסגולה לשמית הערבה החבוטה )לש־‬ ‫התבזות?! בוודאי שלא‪ ,‬הלא זו זכות כבירה לשאת את ארבעת‬ ‫מירה מסכנת דרכים וכדו'( האם הכוונה לעלים שנשרו‬ ‫המינים לבית הכנסת! ועתה‪ ,‬הלא עכשיו זו הזכות שלי להביא‬ ‫מהערבה או מהעלים שנשארו בידו?‬ ‫לרעייתי מזון‪ ,‬זו זכות חסד כבירה פנים‪ -‬ביתית לדאוג לה לאוכל‬ ‫תשובה‪ :‬לשארית הערבה‬ ‫להשביע את רעבונה‪ .‬האם תרצו לקחת את הזכות הגדולה הזו‬ ‫ממני!?'‪ -‬שאל בתמיהה‪...‬‬ ‫שאלה‪ :‬מאיזה גיל המנהג לתת לילדים וילדות ערבות‬ ‫)גדולי ישראל בביתם(‬ ‫בהו"ר?‬ ‫תשובה‪ :‬אין לזה גיל‪.‬‬ ‫עיקר השמחה בפשטות‬ ‫במוצאי שבת חול המועד סוכות תש"ע‪ ,‬ביקר האדמו"ר מפי־‬ ‫נסק קרלין אצל הגראי"ל שטיינמן‪ ,‬ושאל את רבינו מה הטעם‬ ‫שעיקר השמחה היא בשאיבת המים? כאמור קרא "ושאבת מים‬ ‫רית שחוזרים לבן יחיד‪ ...‬כך הרגיש מרן‪.‬‬ ‫בששון"‪ ,‬וכמבואר בסוכה 'דאזיל על שמחת שאיבת מים לניסוך‬ ‫נכדו' ר' ישעי' כהן‪ ,‬מספר שפעם ביום האחרון של חנוכה שח‬ ‫המים בחג'‪ ,‬והא היין משמח יותר‪ ,‬כלישנא דקרא "ויין ישמח‬ ‫לו מרן‪ :‬היום הדליקו בפעם האחרונה נרות חנוכה‪ ,‬יש אנשים‬ ‫לבב אנוש"‪ ,‬גם מנסכים יין בחג ככל המועדות‪ .‬ומ"ט אין עיקר‬ ‫שחושבים‪ ,‬ב"ה‪ ,‬התפטרנו מהעול הזה‪ ,‬אבל האמת הוא להיפך‪,‬‬ ‫השמחה בניסוך היין אלא בניסוך המים‪ ,‬שלכאורה הוא דבר קטן‬ ‫כמה צריך לשמוח שזוכים לקיים מצווה‪ ,‬אפילו שהיא רק מצווה‬ ‫ממנו‪ .‬ואמר רבינו בלשון זו‪" :‬דחזינן מהכא שעיקר השמחה היא‬ ‫מדרבנן‪ ,‬השכר של כל מצווה הוא נורא נוראות!‬ ‫בדבר הפשוט והטבעי‪ ,‬הבא בצורת גדילתו בלא תוספות"‪ ,‬שבפ־‬ ‫)כאיל תערוג(‬ ‫שטות יש את השמחה הכי גדולה יותר משמחת היין‪...‬‬ ‫ואין מי שמתאים לומר זאת‪ ,‬יותר מאשר רבינו שאף שדגל בפ־‬ ‫כתב האלשיך הקדוש )וכן מבוא מעי"ז ב"סדר היום" ובספר‬ ‫שטות גמורה והסתפקות במועט‪ ,‬הייתה סביבו תחושת שמחה‬ ‫"מגלה עמוקות"(‪ :‬שמעתי אומרים כי כוונת המאמר הוא מה‬ ‫תמידית‪ ,‬גם כאשר סבל מכאבים פיזיים‪ .‬כשנפל פעם ושבר את‬ ‫שאמרו חז"ל‪ ,‬שארבעה מינים אלו אין להם שר ושוטר עליהם‬ ‫רגלו‪ ,‬והוצרך לעבור ניתוח‪ ,‬מיד הרימוהו מהרצפה והושיבוהו על‬ ‫להגדילם‪ ,‬שלכל שאר המון אילנות ועשבים יש מלאך שמכה‬ ‫המיטה‪ .‬פניו היו סמוקות מעט ולא היה ניכר עליו שסובל כאבים‬ ‫ואומר לכל אחד 'גדל'! אך לאלו המינים אין להם מושל אלא‬ ‫עזים‪ ,‬אלא אמר בחיוך‪' ,‬מסתמא נשבר שם משהו'‪ .‬פעם שאלו‬ ‫הקב"ה מגדלם בעצמו‪.‬‬ ‫את מרן בעת שסבל מכאבים האם הוא מרגיש כאבים‪ .‬ואמר‪,‬‬ ‫ואמרו כי זה רצה בעל מאמר זה באמרו‪ ,‬בכל אחד 'זה הקב"ה'‪.‬‬ ‫'יש לי כאבים שהם כבר תמידיים'‪ ,‬ומי יכול להאמין שמאחורי‬ ‫כלומר שהתייחדו ארבעה מינים אלו בכך שהקב"ה מגדל אותן‬ ‫החיוך והשמחה‪ ,‬עומד אדם שסובל ייסורים תמידיים זולת ייסו־‬ ‫ומשגיח עליהן בעצמו‪ .‬ובזה התייחדו דווקא ארבעת המינים‬ ‫רים המתחדשים לבקרים‪ ,‬כאבי מעיים וכאבי שיניים ועוד כהנה‬ ‫הללו‪ ,‬לפי שהם מופקעים ומשוללים לגמרי מכל ההנהגה הרגי־‬ ‫וכהנה‪ .‬פעם אמר על ייסוריו 'זה כבר נהיה מנהג אשכנז‪"...‬‬ ‫לה שמנהיג הקב"ה את שאר הבריאה‪.‬‬ ‫השמחה שהייתה אצל הגראי"ל שטיינמן בקיום המצוות‪ ,‬אין‬ ‫וממה שהצטווינו על נטילת ארבעת המינים הללו דווקא‪ ,‬בא‬ ‫לה אח ורע‪ ,‬כשהיה מגיע אליו האתרוג המהודר‪ ,‬פיו היו קור־‬ ‫ללמד על ההשגחה הפרטית המיוחדת שיש לכלל ישראל‪ ,‬שה־‬ ‫נות מאושר‪ ,‬ובשמחתו הפורצת גבולות היה מברך את כל הנמ־‬ ‫נהגת הקב"ה עם ישראל היא השגחה פרטית‪.‬‬ ‫)הגדתי היום(‬ ‫צאים מקרב ליבו הטהור‪ .‬זהיר במצווה קלה כבחמורה‪ .‬אי אפשר‬ ‫לתאר את הנהרה שהייתה שפוכה על פניו‪ ,‬אחרי שזכה לקיים‬ ‫איזו מצווה‪ .‬לאחר תקיעת שופר היה שופע שמחה אין קץ‪ ,‬ומ־‬ ‫חוגגים שמחת בית השואבה בסוכות‪,‬‬ ‫שפיע ברכות מעומק ליבו הטהור לכל הנמצאים‪ .‬באחד מימי‬ ‫מה השמחה המיוחדת? יש על כך ב' טעמים‪ :‬בבבלי נכתב‬ ‫כיפור האחרונים‪ ,‬שהיה ספק גדול אם יוכל לצום או לא‪ ,‬ולבסוף‬ ‫משום ניסוך המים ובירושלמי נכתב‪ ,‬על שבאים לבית המקדש‬ ‫צם‪ ,‬חודשיים אח"כ עוד היה אומר לי‪' ,‬אה ברוך ה'‪ ,‬הקב"ה זיכה‬ ‫ג' פעמים בשנה לשאוב רוח הקודש‪ .‬וכי יש שמחה גדולה מזו?!‬ ‫אותי שיכולתי לצום ביום הכיפורים'‪.‬‬ ‫אולם מדוע דווקא בסוכות חוגגים זכר לרוה"ק? כתוב שמצוות‬ ‫פעם אחת כשניגש להניח תפילין באסור חג של פסח‪ ,‬ראו‬ ‫סוכה היא זכר לענני כבוד‪ .‬יש כאן דבר יותר עמוק‪ :‬מה זה ענני‬ ‫עליו התרגשות מיוחדת‪ .‬וכששאלוהו מה קרה‪ ,‬אמר‪ :‬הרי שבעה‬ ‫הכבוד? אומר רבינו בחיי‪ ,‬בספר 'כד הקמח'‪ ,‬הקב"ה נמצא בכיסא‬ ‫ימים כעת לא קיימתי מצוות תפילין שהיא גדולה מאד‪ ,‬שיש בה‬ ‫הכבוד‪ .‬עד שמגיעים לשם‪ ,‬יש שבעה רקיעים‪ ,‬אלו הם ענני הכ־‬ ‫שמונה מצוות‪ .‬והוסיף‪ :‬אני מתגעגע לבן יחיד שלי‪ .‬ומאז נעשה‬ ‫בוד‪ .‬הקב"ה בסוכות הכניס אותנו בתוך זה‪ ,‬ליד כיסא הכבוד‪ .‬הוא‬ ‫מושג בבית‪ ,‬שלאחר פסח וסוכות היו אומרים לפני תפילת שח־‬ ‫‪41‬‬ ‫ראויה לשינה ביחד לכל אחד האוכל בה – כשרה‪.‬‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫ומרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל פקפק בראיה זו )הובא בספר ‘קב‬ ‫ונקי’ לחתנו הגר”י זילברשטיין שליט”א‪ ,‬סי' קצב)‪ ,‬שאין הכונה‬ ‫כתב המרדכי )פרק הישן‪ ,‬סי’ תשמ( בשם הר”א ממיץ בספר‬ ‫שצריך שתהיה ראויה בגברא‪ ,‬אלא שמצד עצמה תהיה ראויה גם‬ ‫יראים )סי' קכג(‪ ,‬ש”אם עושה הסוכה מתחילה במקום שמצטער‬ ‫לאכילה וגם לשינה‪ ,‬וזה שיש כאן עוד שותף אין זה אומר שחסר‬ ‫באכילה ושתיה‪ ,‬או בשינה‪ ,‬או כשאי אפשר לו לעשות אחד מהם‬ ‫בחפצא של הסוכה‪ ,‬וביחס לכל אחד הסוכה כשרה מצד עצמה‪.‬‬ ‫בסוכה משום שמתיירא מגנבים או מלסטים כשהוא בסוכה‪ ,‬אינו‬ ‫ופשוט‪.‬‬ ‫יוצא בה י”ח כלל‪ ,‬אפילו בדברים שאינו מצטער בהם‪ ,‬משום דלא‬ ‫קשה‪ ,‬דדחיית הגרי”ש ‪ -‬דסגי בזה שהסוכה תהיה ראויה בחפ־‬ ‫הוי כעין דירה שיוכל לעשות בה כל צרכיו”‪ .‬והרמ”א )תרמ‪ ,‬ד ועוד‬ ‫צא ‪ -‬דוחה גם את ראיית הח”צ עצמו מהגמ' בסוכה (כז‪ ,):‬ממנה‬ ‫אחרונים) פסק דבריו להלכה‪.‬‬ ‫הוכיח דלא בעינן ראוי גם לשינת איש ואשתו‪ ,‬ואעפ”כ יוצאים בה‬ ‫החכם צבי )סי’ צד( כתב לדחות את דבריו‪ ,‬שה’תשבו כעין‬ ‫כל ישראל – די”ל דביחס לכ”א בפנ”ע החפצא של הסוכה מושלם‬ ‫תדורו’ לא על עצם הסוכה מדבר‪ ,‬באיזה ענין תהיה עשויה‪ ,‬אלא‬ ‫לישן בה עם אשתו‪ ,‬והגם שיש עוד אנשים אין זה מעכב ביחס‬ ‫על אופן הישיבה באיזה ענין תהיה וע”ז הצריכה התורה שתהא‬ ‫לסוכה אלא מצד הגברא‪ .‬וצ”ע‪ .‬ויש ליישב בדוחק‪.‬‬ ‫כעין דירה‪ ,‬ובאמת אם עשה ב’ סוכות האחת מיועדת לאכילה‬ ‫וצ”ע השערי תשובה‪ ,‬מדוע לא הוכיח מהגמ' בסוכה כז‪“ :‬‬ ‫והשניה לשינה‪ ,‬אף שאותה של אכילה לא ראויה לשינה‪ ,‬יוצא בה‬ ‫'כל האזרח בישראל ישבו בסוכות'‪ ,‬מלמד שכל ישראל ראויים‬ ‫י”ח האכילה‪ .‬וכן דעת בנו היעב”ץ בספרו מור וקציעה‪ ,‬וכן הסכים‬ ‫לישב בסוכה אחת”‪ ,‬ופירש רש”י “בזה אחר זה”‪ ,‬ומבואר של־‬ ‫בשו”ת משיבת נפש‬ ‫מרות שאין אפשרות לכל אחד לישן בסוכה ביחד כי אם בזה‬ ‫והביא לדבריו ראיה מהגמ’ בסוכה )כג‪ (.‬שר”ע עשה סוכתו‬ ‫אחר זה‪ ,‬יוצאים בה ידי חובה )והח”צ גופיה הביא ראיה מגמ' זו‬ ‫בראש הספינה‪ ,‬אף שהרוח מצויה שם ועוקרתו וכמו שאכן קרה‪,‬‬ ‫אך הוכיח באופן אחר‪ ,‬שהגם שלענין אכילה יוכלו לאכול אלף‬ ‫ומסתמא אין דרך לישן בסוכה כזו שהרוח מצויה בה ונוחה ליע־‬ ‫או ריבוא כאחד ואח”כ עוד אלף או ריבוא‪ ,‬אך כיון שלענין שינה‬ ‫קר‪ ,‬ואעפ”כ עשאה רבי עקיבא כדי לאכול שם‪ ,‬ש”מ דאף שאינה‬ ‫בסוכה המצוה היא איש ואשתו‪ ,‬וא”א לשני אנשים ונשותיהם‬ ‫ראויה לישן בה יוצא י”ח אכילה )עיין לקמן ראיה נוספת(‪ .‬וע”ע‬ ‫לישון בסוכה אחת‪ ,‬ואם מיירי בהפסק מחיצה א”כ אינה סוכה‬ ‫שם שתלה זאת במח’ רבי ורבנן בשיעור סוכה ואכמ”ל‬ ‫אחת אלא כמה סוכות‪ ,‬ולפי המרדכי אף ידי מצות אכילה לא‬ ‫ויש להקשות על דבריו‪ .‬א‪ .‬הקשה האבני נזר )שו”ת‪ ,‬סי’ תעט(‬ ‫יצאו‪ .‬וע”ע במג”א שכ”כ ]תרלט‪ ,‬ח ובמחה”ש שם[ ואדרבה‪ ,‬מוכח‬ ‫שהגמ’ בסוכה )י‪ (.‬אומרת‪ ,‬שבשתי סוכות זו על גב זו‪ ,‬והתחתו־‬ ‫מהח”צ גופיה והמג”א שגם למרדכי סגי בזה שראוי לבזה אחר‬ ‫נה אינה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה‪ ,‬תחתונה כשרה‬ ‫זה )ולכאורה בגלל שייצא שלכ”א יהיה זמן שיישב בסוכה(‪ ,‬וכל‬ ‫ומשום דעליונה פסולה )שהרי אינה ראויה לדירה דאין התחתו־‬ ‫מה שפסל זה כשלא ראוי כלל‪ ,‬וע”ז הוצרכו להביא ראיה משינת‬ ‫נה מקבלתה(‪ ,‬ופירש רש”י‪ :‬כרים – לישן‪ .‬ומוכח דכשאינה ראויה‬ ‫איש ואשתו (דשם לא שייך שכל ישראל יישנו עם נשותיהם בזה‬ ‫לישן‪ ,‬פסולה לכל מילי )דאם רק לשינה‪ ,‬תיפסל התחתונה מדין‬ ‫אחר זה(‪ .‬וצ”ע השע”ת דהוכיח להח”צ דמהני בזה אחר זה‪ ,‬והא‬ ‫סוכה תחת סוכה(‬ ‫מוכח מהח”צ דע”ז ליכא פלוגתא‪ .‬וכן צ”ע השע”ת מקו' הגרי”ש‬ ‫ב‪ .‬הוסיף להקשות האבנ”ז‪ ,‬וכה”ק החזו”א )או”ח סי’ ק”נ(‪ ,‬מד־‬ ‫אלישיב זצוק”ל וכמשנ”ל(‬ ‫ברי הרמב”ן במלחמות פ”ק דסוכה )ג‪ :‬מדפי הרי”ף( בדין סוכה‬ ‫ולהלכה‪ ,‬כותב בשער הציון )ס”ק כ”ה( ש'יש ליזהר מאד בזה‪,‬‬ ‫קטנה‪ ,‬שכתב שכ”שאין לו מקום בסוכתו להניח בו שלחנו פסו־‬ ‫כי כמה אחרונים העתיקו דברי המרדכי להלכה‪ ,‬ויישבו את קו־‬ ‫לה‪ ,‬שאם מניחה בחוצה לה ימשך אחר שלחנו‪ ,‬אפילו לישן ול־‬ ‫שיות החכם צבי‪.‬‬ ‫שנן ולטייל בה או לאכול ופתו בידו פסולה‪ ,‬שכל שאינה ראויה‬ ‫ולפי”ז יש לדון‪ ,‬בסוכות שמוקמות ע”י מסעדות שנמצאות‬ ‫לאכילה כדרכה ולכל מילי דסוכה אינה סוכה”‪ ,‬ולכאורה מפורש‬ ‫במקום מרכזי‪ ,‬ובמצבן הנוכחי אינן ראויות לשינה‪ ,‬וכן בסוכות‬ ‫כדברי המרדכי הנ”ל‪.‬‬ ‫שבבתי המלון‪ ,‬שמתארחים שם הרבה אנשים ולא כולם יתרצו‬ ‫אך יש לדחות‪ ,‬שמה שהרמב”ן פסל אין זה מטעמו של המר־‬ ‫לישון בצורה כזו‪ ,‬שלפי המרדכי ייפסלו גם לאכילה‪ .‬אך הזרע‬ ‫דכי שבעינן ראוי לכל צרכיו‪ ,‬אלא דהרמב”ן מיירי שם לגבי סוכה‬ ‫אמת ביאר )שו”ת לר' ישמעאל הכהן זצ”ל מליוורנו שבאיטליה‬ ‫קטנה שכיון שאינה ראויה לאכילה כדרכה הוי סוכה סרוחה‪ ,‬שפ־‬ ‫]סימן צא[ – הובא גם במחזיק ברכה ובחזו”ע סוכות ]עמ' קצז[(‬ ‫סולה לכל התשמישים‪ ,‬אך המרדכי חידש דאפילו כשיש מקום‬ ‫שיש להתיר בכה”ג גם למרדכי‪ ,‬מאחר ויש מיעוט אנשים שלא‬ ‫בסוכה להכל‪ ,‬אפ”ה פסולה מאחר ולא ראויה לכל תשמישיו‪.‬‬ ‫מפריע להם לישון במצב כזה )עיי”ש בראיותיו(‪ .‬ולפי”ז דייק שכל‬ ‫אך זה אינו‪ ,‬דהרמב”ן כתב דבריו בלשון “כל” – דהיינו על כל‬ ‫סיבת הפסול היא רק בכה”ג שהסוכה אינה ראויה לכל האנשים‪,‬‬ ‫סוכה‪ ,‬משמע דאפילו בראויה לאכול כדרכה אך לא לכל מילי‬ ‫ולכן נקט המרדכי “ליסטים או גנבים” בדוקא‪ ,‬שלא מסתבר‬ ‫אינה סוכה”‪ .‬וא”כ חוזרת הראיה לדברי המרדכי ודלא כהח”צ‪.‬‬ ‫שאדם יישן יוכל לינצל מהם ואינה ראויה לאף אדם‪ ,‬אך בצינה‬ ‫וסיים האבנ”ז ‘ובודאי היה זה בהעלם מהרב חכם צבי( ]וע”ע‬ ‫לדוג' – הסוכה תהיה כשרה )גם למרדכי‪ ,‬ובזה א”ש קו' האחרונים‬ ‫בחזו”א ובאבנ”ז שהוסיפו להקשות מהרי”ף בסוכה דמבואר מד־‬ ‫עליו(‪ ,‬מאחר שיש מיעוט אנשים שהקור אינו מפריע להם‪ ,‬שפיר‬ ‫בריו כהמרדכי‪ ,‬וכה”ק הבית הלוי )ח”ג‪ ,‬נג ב( ואכמ”ל[‬ ‫נחשבת הסוכה לדירה‪ .‬וכך דחה את ראיית הח”צ מהגמ' בסוכה‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬השערי תשובה )ריש סי’ תרלט( הוכיח כדברי‬ ‫)כז‪ (:‬שלא ראויה לשינת איש ואשתו – דהא ראויה לאדם שאינו‬ ‫החכם צבי מתשובת רב האי גאון )בית שערים‪ ,‬עמ’ פח( שכתב‬ ‫נשוי‪ ,‬ועע”ש שכתב שניתן לדחות את כל ראיותיו של החכ”צ‪,‬‬ ‫‘שאלת‪ ,‬אחים או שותפים שאין להם מקום לעשות סוכה גדולה‬ ‫וצידד כהמרדכי מדברי עוד ראשונים )וכעי”ז כתב בבית שערים‬ ‫ועשו סוכה קטנה שאינה מספקת לכולם‪ ,‬והשיב לענין אכילה‬ ‫]או”ח‪ ,‬סי' שלו[(‬ ‫יכול כ”א לאכול לבדו זה אחר זה‪ ,‬אבל לענין שינה זה ישן לילה‬ ‫)ע' קבלת שבת(‬ ‫ויש להאריך בזה טובא ואכמ”ל‪.‬‬ ‫אחת וזה ישן לילה אחת‪ ,‬ואם חביבה עליו המצוה תע”ב אם זה‬ ‫ישן מקצת לילה וזה מקצת וכו’ ‘‪ .‬ומוכח שגם כשהסוכה אינה‬ ‫‪42‬‬ ‫נמצא שם וגם אנחנו‪ .‬זה לא דבר רגיל‪ .‬הדבר מרומז במתן תורה‪.‬‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫כתוב‪" ,‬אתה הראית לדעת"‪ ,‬אומר רש"י‪ ,‬הקב"ה פתח שבעה‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫רקיעים וראו את כיסא הכבוד‪ .‬מה כאן היסוד‪ ,‬למה זכינו בכלל‬ ‫למצוות סוכה? אברהם אבינו קיים מצוות הכנסת אורחים‪ .‬א"ל‬ ‫נסתפק מו"ר שליט"א באלו הנרדמים באמצע התפילה‪,‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬בזכות הכנסת אורחים שלך‪ ,‬אשלם לך‪ ,‬תהיה מצוות סו־‬ ‫אם אסור כן בסוכות‪ ,‬דאולי היות ובכל השנה הוא כך‪,‬‬ ‫כות‪ .‬איזו הכנסת אורחים יש בסוכות? לכאורה זו הוצאת אורחים‪,‬‬ ‫שוב מקרי תשבו כעין תדורו‪ .‬ושאל את חמיו שליט"א‪,‬‬ ‫כל אחד יושב בביתו ואומרים לו תצא החוצה‪ ...‬התשובה היא‪ ,‬מה‬ ‫וכנראה שגם הוא היה מסופק בזה‪.‬‬ ‫זו סוכה? 'בצילא דמיהמנותא'‪ .‬זו טעות שחושבים שסוכה זה‬ ‫שאלה‪ :‬גאון א' שליט"א אמר בדרך אפשר‪ ,‬דהנה‬ ‫לצאת החוצה‪ .‬הקב"ה רצה לקיים מצוות הכנסת אורחים לכלל‬ ‫ההפלאה בספר "פנים יפות" על התורה )פ' שופטים ד"ה‬ ‫ישראל‪ .‬יביא אותנו למעלה אצלו? זה מסוכן מאוד‪ ...‬עשה סוכה‬ ‫בילקוט( הקשה איך אכלו לחם הפנים בעזרה בסוכות‪,‬‬ ‫והסוכה הזו היא בעצם בית ד'‪ .‬והראיה‪ ,‬מי נמצא שם‪ ,‬השושבי־‬ ‫הרי יש איסור לא תטע כל עץ‪ ,‬וי"א כיון שכך היא צורת‬ ‫נים‪ ,‬אברהם ויצחק וכו'‪ ,‬בסוכת הקב"ה הם האורחים הקבועים‪,‬‬ ‫מקום אכילתו שם‪ ,‬חשיב כעין תדורו‪ ,‬ואפשר שגם כאן‬ ‫וזה זכר לענני כבוד‪ .‬מי שזוכה ‪ -‬אל תחשבו שכל אחד זוכה‪ ,‬הוא‬ ‫כיון שכך היא צורת שינתו‪ ,‬מותר הדבר‪.‬‬ ‫נמצא בצל ד'‪ .‬זה נקרא ד' צילך‪ .‬הוא הצל‪ .‬איפה? איתו‪ ,‬בתוכו‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬בנחמיה )ח‪ ,‬טז( מפורש בקרא שעשו בחג‬ ‫מי שזוכה לכזו דרגה להיות קרוב אל ד' בצורה כזו‪ ,‬זוכה לשאוב‬ ‫הסוכות סוכה בחצרות בית הא'‪.‬‬ ‫רוה"ק בדרגה הגבוהה ביותר‪ .‬הקב"ה הזמין אותנו לאורחים ושם‬ ‫בשולחן פוגשים את האבות הקדושים ומשה רבינו‪ ,‬הם יושבים‬ ‫שאלה‪ :‬שאלו פעם את מרן הגרא"מ שך זצ"ל‪ ,‬כשרואים‬ ‫שם וגם אנחנו‪ .‬לכן שמחת בית השואבה היא רק בסוכות‪ .‬א"א‬ ‫אותו נרדם על הסטנדר מחוץ לסוכה‪ ,‬אם יעירוהו‪ ,‬ואמר‬ ‫להשוות כלל‪ .‬גם בכל החגים‪ ,‬שמחת בית השואבה הולך על כל‬ ‫שזה פחות משינת ארעי‪.‬‬ ‫ביהמ"ק‪ .‬אבל איך נראה לכם‪ ,‬כל מי שנכנס לעזרה שואב רוה"ק?‬ ‫תשובה‪ :‬זה טענה ואפשר כן‪.‬‬ ‫באים לכותל‪ ,‬גם שם יש שכינה‪ .‬מי זוכה לשאוב רוה"ק מהכו־‬ ‫)דרך שיחה(‬ ‫תל‪ .‬באים תיירים עם מצלמה‪ ,‬לוקחים כובע מקרטון‪ ,‬מניחים על‬ ‫הראש ועושים תמונה‪ .‬וכי הם שואבים רוה"ק? איזה רוח ואיזה‬ ‫מצוות שאדם מקיים בכל הגוף‪ ,‬אמר הגאון מוילנה‪ ,‬רק ישיבה‬ ‫קודש‪ ...‬שום דבר‪ .‬מי שזוכה לשאוב רוה"ק בכותל המערבי זה‬ ‫בארץ ישראל ומצוות הסוכה‪ .‬יש טוענים שגם מקווה‪ .‬אם כך‪,‬‬ ‫ג"כ לא פשוט‪ .‬אומר לכם סוד‪ :‬אומר הסבא רבי ירוחם‪ :‬כתוב‪,‬‬ ‫הייתי רוצה לעמוד רק על עוד נקודה אחת‪ ,‬ברעיון של צילא‬ ‫"אתה הראית לדעת כי ד' הוא האלוקים אין עוד מלבדו"‪ .‬אומר‬ ‫דמהימנותא‪ ,‬כדי לחבר לנו רעיון נוסף‪ :‬להלכה נפסק‪ ,‬שכל המ־‬ ‫רש"י‪ ,‬זה היה בזמן מתן תורה‪ .‬הקב"ה פתח שבעה רקיעים וראו‬ ‫לאכות שאדם עושה‪ ,‬צריך לעשות אותם בסוכה – אוכל בסוכה‪,‬‬ ‫את כיסא הכבוד‪ .‬אומר הסבא‪ ,‬פתח שבעה רקיעים‪ ,‬מה זה שם?‬ ‫ישן בסוכה‪ ,‬מדבר בסוכה‪ ...‬אבל שני דברים כתוב בהלכה‪ ,‬שלא‬ ‫אתה הראית לדעת – בתורה! בתוך התורה נמצא כיסא הכבוד‪.‬‬ ‫עושים בסוכה‪ ,‬מהם ? לא מתפללים בסוכה‪ ,‬ואדם שרוצה ללמוד‬ ‫אבל מי זוכה בזה? מי שמידבק בחדרי התורה‪ .‬כשעושים שמחת‬ ‫בעיון‪ ,‬שלא ילמד בסוכה‪ ,‬שילך לבית הכנסת‪ .‬כל אחד שואל את‬ ‫בית השואבה‪ ,‬איפה המקום לעשות? בתוך לומדי תורה‪.‬‬ ‫עצמו – אם לאכל בסוכה‪ ,‬ולישון בסוכה‪ ....‬אז למה לא להתפלל‬ ‫]הגרב"ד פוברסקי שליט"א[‬ ‫בסוכה ? שאלה נוספת שראיתי‪ ,‬ששואל אותו ספר‪ ,‬שנקרא שדה‬ ‫אברהם – אתה מזמין את האושפיזין לסעודה ?! תזמין אותם‬ ‫שאתה מתפלל‪ ...‬מה החגיגה הגדולה ?! הוא אומר תשובה נפלאה‬ ‫בזכות מה זכו ישראל למתנה‪ ,‬שנקראת חג הסו־‬ ‫ביותר – הקב"ה בדק אותנו כבר בראש השנה וביום הכיפורים‪,‬‬ ‫כות‬ ‫וראה באיזה דרגה אנחנו בימים האלה‪ ,‬אבל בחג הסוכות‪ ,‬אומר‬ ‫אז יש הרבה דעות‪ ,‬למה זכו לזה‪ ...‬אחד הדברים שחז"ל‬ ‫הקב"ה "בֹא נראה אותך‪ ,‬כשאתה אוכל‪ ,‬כשאתה ישן‪ ,‬כשאתה‬ ‫מביאים – כיון שאברהם אבינו‪ ,‬הושיב את האורחים שלו תחת‬ ‫מטייל‪ ,‬בא נראה שם‪ ,‬אם אתה נמצא ב – צילא דמהימנותא‪ .‬זה‬ ‫העץ‪ .‬אמר הקב"ה "אתה הושבת את האורחים שלך תחת העץ‪,‬‬ ‫שהיית דבוק בי בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים‪,‬‬ ‫חייך‪ ,‬שאני נותן לבניך מצוה שעושים אותה‪ ,‬מתחת לעץ‪ ,‬זו המ־‬ ‫כולם ראו‪ ...‬אני רוצה לראות עכשיו‪ ,‬בשבעה ימים האלה‪ ,‬שאתה‬ ‫צוה של חג הסוכות‪ ,‬שנאמר ]בראשית יח‪ ,‬ד[‪ְ ...‬ו השענו תחת‬ ‫לא נמצא איתי ביחד‪ ,‬שאתה נמצא ב – צילא דמהימנותא‪ .‬אז כל‬ ‫העץ‪ .‬אלו הדברים שמביאים חז"ל במדרש‪ .‬אם ככה‪ ,‬אומרים‬ ‫שבעת הימים האלה‪ ,‬שאתה נמצא ב ‪ -‬צילא דמהימנותא‪ ,‬שם‬ ‫רבותינו דבר נפלא ביותר – בזה שאברהם אבינו‪ ,‬הושיב את‬ ‫צריך לבדוק אותך‪ ,‬איך אתה נמצא מבחינה רוחנית‪ ,‬לכן דווקא‬ ‫האורחים שלו תחת העץ‪ ,‬בזה הוא זכה לקרב אותם לעבודת ה'‪.‬‬ ‫האכילה והשתייה והשינה‪ ,‬דוקא אז‪ ,‬צריך לראות איך אתה מת־‬ ‫הרי הוא נתן להם לאכל‪ ,‬ואמר להם "רבותי‪ ,‬או שאתם מברכים‬ ‫נהג בסוכה‪ ,‬כשאתה נמצא ב‪ -‬צ‪ -‬ילא דמהימנותא‪ .‬זאת ההקדמה‬ ‫או שאתם משלמים" אז אנשים העדיפו לברך מאשר לשלם‪ ,‬אז‬ ‫לחג הסוכות‪,‬‬ ‫הם הגיעו לידי אמונה‪ ,‬שהזכירו שם שמים‪ ,‬היו שם גם ישמ־‬ ‫]הגר"ב רוזנבלום שליט"א[‬ ‫עאלים‪ ,‬גם ערבים‪ ...‬כולם אמרו " הקב"ה‪ ,‬הוא המלך ! " יוצא‪,‬‬ ‫שבזה שהכניס אברהם אותם אליו‪ ,‬הם באו לידי אמונה‪ .‬אומרים‬ ‫חג הסוכות – בטחון בצל השכינה‬ ‫רבותינו – זה הכוח שיש במצות סוכה‪ ,‬שהיא הופכת להיות צילא‬ ‫שמעתי מהגאון רבי חזקיה מישקובסקי שליט"א‪ ,‬משגיח די־‬ ‫דמהימנותא‪ ...‬זו המצוה שאדם מקיים אותה‪ ,‬בכל הגוף שלו‪ .‬אין‬ ‫‪43‬‬ ‫את הלולבים‪ ...‬הלולב הראשון היה מהודר להפליא‪ ,‬סגור לגמרי‬ ‫שיבת "ארחות תורה"‪ ,‬שסיפר סיפור שהוא שמע מראש ישיבת‬ ‫וירוק‪ .‬הרב כמעט יצא מכליו‪ .‬הלולב השני היה מהודר לא פחות‬ ‫כפר גנים הרב גרייניימן – שכשהתקרב חג הסוכות הוא ישב וברר‬ ‫מהראשון‪ ,‬והלולב השלישי היה מהודר לא פחות מהשני הרב‬ ‫‪ 4‬מינים‪ .‬כמובן שבוררים את המהודר שבמהודר והיה שם איזה‬ ‫פשוט היה המום‪ .‬חשב לעצמו‪' :‬זה הרי לא יתכן‪ ,‬יש פה כנראה‬ ‫שהוא מו"צ רב מירושלים שברר איתו יחד‪ ,‬וסיפר לו את הסיפור‬ ‫כישוף או משהו כזה‪ ...‬הרי היהודי הרוסי לא יודע לבחור‪ ...‬איך‬ ‫הבא‪ :‬בבני ברק ארגנו מכירת ‪ 4‬מינים בזול לבני תורה הסחורה‬ ‫הוא זכה בכאלה סטים ארבעת המינים לו ולבניו?' היהודי הרוסי‬ ‫היתה לא הכי הכי יפה אך בהחלט מהודרת ונחמדה‪ ...‬מורי הצדק‬ ‫ראה שהרב היה ממש המום ממה שראה‪ ,‬ושאל אותו לגבי סיבת‬ ‫שם החליטו שיענו רק על שאלות ספציפיות כדי לחסוך זמן‪ ,‬רק‬ ‫פליאתו‪" .‬אני חי עם האלקים‪ ,‬דיברתי אל האלוקים לפני שהגעתי‬ ‫אם למישהו יש שאלה ספציפית יבוא ישאל ויענו לו‪ .‬וכך יוכלו‬ ‫לכאן‪ ,‬אמרתי‪' :‬אלוקים‪ ,‬אתה יודע שאני אוהב אותך‪ ,‬אתה יודע‬ ‫לתת מענה לכולם‪ .‬הגיע איזשהו יהודי שנראה פשוט‪ .‬דיבורו היה‬ ‫מה שאני עברתי ברוסיה – לא הרשו לי לדעת שאתה קיים‪ ,‬לא‬ ‫בעל מבטא רוסי כבד‪ ,‬שאמר‪" :‬כבוד הרב אני מבקש סליחה‪ .‬הר־‬ ‫נתנו לי ללמוד אותך‪ ,‬אם היו מרשים לי אתה יודע שאני הייתי‬ ‫בנים אמרו שיענו רק על דבר מסויים‪ .‬אני רוסי‪ ,‬אתה בטח שומע‬ ‫דבוק אליך‪ ,‬הגעתי לארץ ואני משתדל לאט לאט ללמוד ולדעת‪,‬‬ ‫לפי המבטא‪ .‬כשאני הייתי ילד‪ ,‬הרוסים לא אפשרו ליהודים לש־‬ ‫אני לא יודע הלכות‪ ,‬אני לא יודע לבחור ‪ 4‬מינים‪ .‬אני מבקש ממך‪,‬‬ ‫מור תורה ומצוות‪ ,‬אני בכלל לא ידעתי שיש אלוקים‪ ...‬כולם פחדו‬ ‫ריבונו של עולם‪ ,‬שאתה תבחר לי את ‪ 4‬המינים "‪ ...‬אומר הרב‬ ‫ולא סיפרו לי כלום על היהדות‪ ,‬ידיעותיי בנושא יהדות שאפו‬ ‫מישקובסקי‪ :‬ולמדנו‪ ,‬שאם אדם עושה את כל מה שהוא מסוגל‬ ‫לאפס‪ .‬אך נאמר לי שאני משתייך לעם היהודי‪ ,‬הגעתי לארץ‪,‬‬ ‫לעשות‪ ,‬ומתפלל להשי"ת שיעזור לו‪ ,‬השי"ת עושה את שלו‪ ,‬ומ־‬ ‫התחלתי לאט לאט להכיר את אלוקים לאט לאט אני לומד אני‬ ‫שפיע עליו שפע של הצלחה‪ .‬וזה נקרא להיות בקשר הדוק עם‬ ‫עליתי לארץ לפני ‪ 3‬שנים ולגבי ארבעת המינים אני לא יודע אפי־‬ ‫בורא עולם ‪ -‬להכיר ולדעת שהוא רוצה לעזור לנו‪ ,‬שהוא אוהב‬ ‫לו איזה שאלות לשאול‪ ...‬אני בחרתי לי מספר סטים שנראו לי‬ ‫כל יהודי‪ ,‬ובכוחו לעזור לנו‪ ,‬ואם רק נלך בדרכיו‪ ,‬ונבקש ממנו בלב‬ ‫מבחוץ יפים‪ ,‬בבקשה תגיד לי אם מה שבחרתי טוב או לא טוב‪...‬‬ ‫טהור‪ ,‬למילוי משאלותינו‪ ,‬הוא ימלא את כל משאת נפשנו‪.‬‬ ‫הרב הסכים לבדוק לו את ה‪ 3-‬סטים שהיו בידיו שלו ושל שתי‬ ‫)אמונה שלמה – דברים‪ ,‬מאת הרב צבי נקר(‬ ‫בניו‪ .‬מה אפשר לומר ליהודי רוסי שבאמת רואים את הרצון שלו‬ ‫לדעת וללמוד והכל בתמימות? הרב לקח את האתרוג הראשון‬ ‫ולא האמין למראה עיניו‪ .‬האתרוג היה מושלם! נקי לחלוטין! בלי‬ ‫על נטילת לולב‬ ‫בליטות ובלי שקיעות! חשב הרב‪" :‬נו‪ ,‬מילא‪ ,‬יכול לקרות"‪ .‬הוא‬ ‫ר' ירמיה שאל את רבי זריקא‪ ,‬מדוע מברכים רק על "לולב"‪,‬‬ ‫לקח את האתרוג השני ופליאתו היתה עצומה‪ :‬האתרוג השני היה‬ ‫ולא מברכים אף על שאר המינים? ענה לו ר' זריקא‪ ,‬מפי שה־‬ ‫מהודר ברמה גבוהה מאוד‪ ,‬לא פחות מהאתרוג הראשון! הרב היה‬ ‫לולב גבוה מכל המינים שוב שאל ר' ירמיה אם כן שיגביהוה‬ ‫המום‪ .‬הוא לקח את האתרוג השלישי‪ .‬הוא היה מהודר להפליא‪,‬‬ ‫את האתרוג ויברכו עליו? ענה לו ר' זריקא מברכים על הלולב‬ ‫ממש כמו האתרוג הראשון והשני‪ .‬הוא חשב שאולי הוא לא רואה‬ ‫מפי שמינו גבוה מכולם‪) .‬גמרא סוכה לז‪ (:‬ונשאלת השאלה‪ ,‬היכן‬ ‫טוב‪ ,‬ולכן הוא הלך להראות את הפלא הזה לשאר הרבנים שהיו‬ ‫מצאנו שמברכים על המינים הגבוהים‪ ,‬וכי יש גבהות לפני הקב"ה‪,‬‬ ‫שם‪ .‬הם הסתכלו ונדהמו מהאתרוגים המהודרים‪ ,‬ואמרו‪" :‬האת־‬ ‫הרי אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת‪ ,‬הקב"ה אוהב את‬ ‫רוגים האלה זה פסגת ההידור הלוואי שנזכה השנה לקיים את‬ ‫הענוים‪ ,‬לענוים יתן חן ? עוד קשה‪ ,‬שהרמב"ם )הלכות סוכה ולו־‬ ‫המצוה עם כאלו אתרוגים מהודרים"‪ .‬לאחר מכן המורה צדק בדק‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫בדין הדס‪ ,‬הביא ה"משנה ברורה" )סימן תרמו‪ ,‬ס"ק יח( את שיטת הרא"ה ז"ל‪ ,‬שאם נשר עלה מכל קן וקן לכל אורכו ונשארו‬ ‫שנים בכל קן ‪ -‬כשר‪ ,‬כיון שנשאר רובו של העבות ו'רובו ככולו'‪ ,‬וכתב ה"משנה ברורה" שכמה אחרונים הסכימו שבשעת הדחק‬ ‫אפשר לסמוך ולהקל כשיטת הרא"ה וסיעתו‪.‬‬ ‫והקשה הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי‪ ,‬בעל "קהלות יעקב" )סוכה סימן כו(‪ :‬אם כן‪ ,‬מדוע 'הדס שוטה' פסול אפילו‬ ‫בשעת הדחק )כמו שפסק הרמ"א‪ ,‬שם סעיף א'(‪ ,‬והרי שני עלים עומדים בשוה ואם כן יש רוב של "עבות"‪ ,‬ולמה לא נכשיר‬ ‫אף כאן מדין "רובו ככולו"?‬ ‫לא נוכל לומר שהדס שוטה גרוע יותר ‪ -‬מכיון שיש גם עלה שלישי אלא שהוא עומד למעלה או למטה מהם וניכר ביותר‬ ‫שאיננו "עבות"‪ ,‬שהרי עדיין נוכל לתלוש את כל העלים שאינם עומדים בשווה ויישאר ממש כמו ההדס שהכשיר הרא"ה‪,‬‬ ‫שנשארו שני עלים בכל קן וכשר מדין "רובו ככולו"‪ ,‬ולמה נראה מסתימת הפוסקים שהדס שוטה פסול בהחלט ואין כל תקנה‬ ‫בתלישת האחד שמעל או מתחת לשני העלים האחרים?‬ ‫אלא ‪ -‬מחדש בעל "קהלות יעקב" ‪ -‬נראה שהדס שוטה נחשב כמין אחר לגמרי‪ ,‬כיון שמתחילת גידולו אין לו שלושה עלים‬ ‫בקן אחד‪ ,‬ואם כן אין זה המין של "עץ עבות" האמור בתורה‪ ,‬שעניינו שיש בו שלושה שלושה בכל קן‪ ,‬כעין קליעה‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬ ‫כאשר מתחילתו היו שלושה עלים בכל קן‪ ,‬והרי ברור שזה המין שבו דיברה התורה‪ ,‬אלא שנשרו אחד מכל קן וחסר מציאות‬ ‫של עבות מעולה ‪ -‬בזה אמר הרא"ה שדי לנו ברוב‪ ,‬מדין "רובו ככולו"‪.‬‬ ‫)כמוצא שלל רב(‬ ‫‪44‬‬ ‫לב פ"ז ה"ו( כתב שמברכים על הלולב‪" ,‬מפני שכולן סמוכים לו‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫והקשה במגיד משנה שהרמב"ם מאוד תמוה שהרי בגמרא כתוב‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫שמברכים על הלולב מפי שגבוה מכולן‪ ,‬ומדוע נקט הרמב"ם‬ ‫טעם חדש‪ ,‬שסמוכין לו ? ולכאורה רואים כאן רעיון עצום‪ ,‬הג־‬ ‫שאלה‪ :‬המ"ב )סי' תקלט בשה"צ אות כט(‪ .‬מחמיר בשתית‬ ‫מרא אומרת )עירובין מג‪ (:‬שהרוצה למדוד גובהו של דקל‪ ,‬יחשב‬ ‫מים בתוך הסעודה שלא לשתותם חוץ לסוכה‪ ,‬ונסתפקתי‬ ‫לפי הצל שלו‪ ,‬ימדוד את הצל‪ ,‬ויעשה חשבון שהעץ כפול מהצל‬ ‫בבירך ברכת המזון‪ ,‬אבל הוא עדיין סמוך לסעודה‪ ,‬ורוצה‬ ‫כו"כ‪ .‬ותמוה מאוד מה הרעיון של הגמ' וכי הגמרא באה להשמיע‬ ‫לשתות‪ ,‬וכלפי שביעת המזון בגופו מצטרף השתיה למזון‬ ‫לו איך מודדים עצים‪ ,‬איזה רעיון מונח כאן בגמרא? רק הגמרא‬ ‫שאכל‪ ,‬האם חשיב שתיה בתוך הסעודה‪ ,‬או לא‪.‬‬ ‫אומרת כאן רעיון עצום‪ ,‬לעץ דקל יש מעלה עצומה הוא גבוה‬ ‫תשובה‪ :‬אפשר להקל‪.‬‬ ‫הוא חזק‪ ,‬ויש לו גם צל‪ ,‬המשמעות של צל‪ ,‬זה הגנה סיכוך עזרה‬ ‫מסתמא הטעם שכלפי איסור חוץ לסוכה צריך אכילה‬ ‫לזולת‪ ,‬אומרת הגמרא מי שרוצה לראות את הכח של הדקל‪ ,‬לא‬ ‫חשובה‪ ,‬ומים שבתוך המזון חשובים אגב הסעודה‪ ,‬אבל‬ ‫ימדוד את העץ‪ ,‬רק ימדוד את הצל‪ ,‬כמה צל הוא עושה לאח־‬ ‫אחר ברהמ"ז אין לו כבר חשיבות‪ ,‬אפי' שיכול להצטרף‬ ‫רים‪ ,‬גדולתו של החזק זה כמה יש בכוחו לעזור לאחרים‪ ,‬לסוכך‬ ‫לחיוב ברהמ"ז‪.‬‬ ‫עליהם לתמוך בהם‪ ,‬זהו הכח של הדקל שעוזר לאחרים‪ .‬בכל‬ ‫שאלה‪ :‬קיי"ל סוכת דירת עראי ואמרה תורה צא מדירת‬ ‫מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותונו־‬ ‫קבע לדירת עראי‪ ,‬וכן כתוב במדרשים שסוכה היא גלות‪,‬‬ ‫תו‪ ,‬הגדולה היא לא בשמים לא במקומות החזקים‪ ,‬רק כמה אתה‬ ‫ואיך מתיישב זאת עם דין תשבו כעין תדורו וכלים נאים‬ ‫יכול להשפיל את עצמך ולעזור לחלשים‪ .‬בתהילים )קמו'( אנו‬ ‫בסוכה ונוי סוכה‪ ,‬שיוצא שסוכה הוא מקום של פאר‬ ‫אומרים ה' זוקף כפופים ה' פוקח עיוורים ה' אוהב צדיקים‪ .‬ה'‬ ‫והדר‪.‬‬ ‫שומר את גרים‪ ,‬ה יעודד יתום ואלמנה וגו'‪ .‬ונשאלת השאלה איך‬ ‫תשובה‪ :‬מה קשה‪) .‬ביאור דברי רבינו "ששניהם אמת"‬ ‫מגיע ה' אוהב וצדיקים לתוך כפופים עיוורים גרים? רק התשובה‬ ‫שמצד אחד יוצאים מהבית הקבוע וזהו עצמו גלות‪,‬‬ ‫היא שהקב"ה אוהב את אותם צדיקים ששוכנים עם השבורים‬ ‫ומאידך יוצאים למקום "מפואר" אבל גם זה דגלות מיקרי‪,‬‬ ‫והרצוצים‪ ,‬שהם מנצלים את כל הגבהות המעלה שלהם לעזור‬ ‫שיוצא מבית הקרוע‪.‬‬ ‫למסכנים‪ .‬נראה שזהו כוונת הרמב"ם ששינה את הטעם של‬ ‫)דולה ומשקה(‬ ‫הגמרא‪ ,‬וכתב "שכולן סמוכים לו" הי' קשה לרמב"ם מה המעלה‬ ‫של הלולב שהוא גבוה? לכן כתב שכולם סמוכים נשענים בלו־‬ ‫לב‪ ,‬הוא מנצל את החוזק את הגבהות שלו‪ ,‬לעזור לאחרים‪ ,‬עליו‬ ‫אחרי ראש השנה וסוכות‪ ,‬אחרי שכולם חזרו בתשובה‪ ,‬הקב"ה‬ ‫ראוי לברך‪ ,‬ה' אוהב צדיקים‪ .‬הריטב"א כתוב שלולב מרמז על‬ ‫מקבל את כולם‪ ,‬כל אחד בכל מצב שהוא‪ ,‬יש אחד "לבוד"‬ ‫"צדיק יסוד עולם"‪ ,‬מידת יסוד עפי' קבלה לכן מברכים עליו‪.‬‬ ‫אחד "דופן עקומה" כל מיני צרופים וצירופי צירופים‪ ,‬כולם‬ ‫בערוך לנר כתב שכל המינים מרמזים על הקב"ה‪ ,‬רק הלולב יש‬ ‫הקב"ה מקבל‪ .‬סוכה בגימטרי' ‪ 91‬זהו המספר של שתי השמות‬ ‫לו מעלה שהוא מידת צדיק יסוד‪ .‬אפשר לומר לפי דבריו‪ ,‬שלולב‬ ‫של הקב"ה‪ .‬הרמז‪ :‬שהקב"ה אוהב את השפלים‪ ,‬את השבורים‪,‬‬ ‫זה בחינת "ה' אוהב צדיקים" זה צדיק שהחלשים נשענים עליו‪,‬‬ ‫"ראויים כל ישראל ליישב בסוכה אחת"‪.‬‬ ‫זה המעלה שלו‪ ,‬זהו צדיק יסוד עולם‪.‬‬ ‫]שאל בני[‬ ‫]שאל בני[‬ ‫שמחת עולם הבא‬ ‫מספר הגר״י לורנץ שליט׳׳א על שני סיפורים ששמע מהגרב״צ‬ ‫דיני סוכה – קולות שאין בעוד הלכות‬ ‫פלמן זצ״ל‪ ,‬אשר שניהם מובילים לשאלה אחת ובסוף גם לתירוץ‬ ‫מאוד מעניין שאנו מוצאים בדיני הסוכה כל מיני קולות‪ ,‬והל־‬ ‫אחד‪ .‬אין לי הנאה ושמחה גדולה מזו ראשיתו של דבר‪ ,‬הוא‬ ‫כות מיוחדות‪ .‬כגון‪ :‬א‪ .‬לבוד ‪ -‬אם יש הפסק בין הדפנות או‬ ‫הסיפור הראשון‪ ,‬אשר בכל שנה ושנה היה הגרב״צ רגיל לספרו‬ ‫בין הסכך פחות משלושה טפחים‪ ,‬נחשב כאילו הכל סתום‪ .‬ב‪.‬‬ ‫בשיעורו בחג הסוכות‪ .‬הסיפור הוא על הגאון רבי אברהם זצ״ל‬ ‫דופן עקומה – אם יש סכך פסול צמוד לדופן של הסוכה פחות‬ ‫אחי הגר״א בעל ״מעלות התורה״‪ ,‬שהגרב״צ היה מצאצאיו‪ ,‬והיה‬ ‫מארבע אמות‪ ,‬ולאחריו יש סכך כשר‪ ,‬הסוכה כשירה‪ ,‬כיון שאנו‬ ‫מספרו כפי ששמע בנערותו מאביו ומזקנתו שכך היה מקובל‬ ‫רואים כאילו הדופן של הסוכה ממשיך עד הסכך הכשר‪ .‬ג‪ .‬גוד‬ ‫בידם ובמשפחתם‪ .‬הגאון רבי אברהם התגורר במקום מרוחק‬ ‫אחית אם יש שיעור של דופן צמוד לסכך‪ ,‬ולמטה כלפי הקרקע‪,‬‬ ‫מווילנא‪ ,‬פעם אחת הוא מקבל מכתב מאחיו רבנו הגר״א שברצונו‬ ‫חסר בדופן‪ ,‬אנו אומרים גוד ‪ -‬תמשוך אחית – כלפי מטה ד‪.‬‬ ‫ללמוד עימו חברותא‪ ,‬ולכן הוא מבקש ממנו אם יש באפשרותו‬ ‫גוד אסיק אם יש שיעור צמוד לקרקע של הסוכה‪ ,‬והסכך גבוה‬ ‫לעבור דירה לווילנא כדי שיוכלו ללמוד שם ביחד‪ .‬רבי אברהם‬ ‫ואין הדופן צמודה לסכך‪ ,‬אנו אומרים גוד אסיק ‪ -‬תמשוך כלפי‬ ‫השיב לאחיו הגר״א‪ ,‬שהוא היה מאוד רוצה לעבור לווילנא כדי‬ ‫מעלה‪ ,‬כאילו הדופן משוכה כלפי הסכך‪ .‬ה‪ .‬הסכך דינו להעשות‬ ‫ללמוד עימו יחד‪ ,‬אלא שאשתו אינה מסכימה בשום פנים לעזוב‬ ‫מפסולת גורן ויקב‪ ,‬חומרים פשוטים‪ .‬ו‪ .‬שיעור סוכה ‪ -‬ז' טפחים‬ ‫את עיר מגורם‪ .‬ומדוע? משום מעשה שהיה‪ .‬בווילנא ובכל הערים‬ ‫על ז' טפחים‪ ,‬מקום קטן וצפוף למגורים‪ .‬ז‪ .‬גובה ‪ -‬הסוכה עשרה‬ ‫בליטא לא היו גדלים אתרוגים‪ ,‬ובכל שנה לקראת חג הסוכות היו‬ ‫טפחים‪ .‬פחות מעשרה טפחים זה דירה סרוחה‪ .‬ח‪ .‬שיעור הדפ־‬ ‫מביאים אתרוגים ממדינות רחוקות‪ .‬ומשום כן מחיר האתרוגים‬ ‫נות ‪ -‬שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח‪ .‬יש כאן רעיון עצום‬ ‫‪45‬‬ ‫היה בדרך כלל מאוד יקר‪ ,‬שעצם זה שהאתרוג הוא פרי נדיר‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫במקום הזה זה לבד גורם להעלאת מחירים‪ ,‬וכאשר נוספו לזה‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫עוד הוצאות הדרכים זה גרם להעלאה נוספת‪ .‬היחידים מתוך‬ ‫הציבור שיכלו לקנות לעצמם אתרוג במחירים הללו קנו‪ ,‬ואיל ו‬ ‫שאלה‪ :‬המתנמנם חוץ לסוכה בשעת לימודו‪ ,‬וכן הנוסע‬ ‫לשאר הציבור שלא היה לו אפשרות לקנות אתרוג היו גבאי העיר‬ ‫במכונית ומתנמנם‪ ,‬לכאורה הדבר דומה להולכי דרכים ‪-‬‬ ‫קונים אתרוג מקופת הקהל‪ ,‬ועליו היו כל הקהל מברכים בחג‪.‬‬ ‫שגם בביתו ובכל השנה נוהג כך‪ ,‬אבל ב"לוח" כתוב שאלו‬ ‫שנה אחת החורף התארך מעבר לזמן הרגיל‪ ,‬וממילא הפשרת‬ ‫הנעורים כל הלילה בהושענא רבה יזהרו שלא ינמנמו‬ ‫השלגים הי ה בזמן מאוחר יותר‪ ,‬וכך יצא שכאשר התקרב חג‬ ‫בתפילה כי הוי שינה חוץ לסוכה‬ ‫הסוכות הדרכים היו מלאות במים ולא היתה אפשרות לעבור‬ ‫תשובה‪ :‬דברתי על זה עם מו"ח מרן )שליט"א( ]זצ"ל[‬ ‫בהם‪ .‬וכאשר הדרכים חסומות אין משלוחי אתרוגים‪ ,‬ולא היה‬ ‫וצידד בזה להקל במתנמנם בדרכים‪ ,‬רק שאם כן גם הנרדם‬ ‫אפילו אתרוג אחד בכל העיר‪ .‬כמה ימים לפני סוכות הצליח‬ ‫באמצע לימודו או באמצע התפילה אינו צריך להזהר בזה‪,‬‬ ‫להביא אחד מהסוחרים אתרוג אחד לעיר‪ ,‬אלא שאם כל שנה‬ ‫כי כך גם דרכו בכל השנה‪ ,‬והפוסקים הרי הזהירו ע"ז‪ ,‬ויש‬ ‫המחירים היו גבוהים‪ ,‬הרי באותה שנה ביקש עליה מחיר כפול‬ ‫גדרים בזה‪ ,‬והנוסע לחצי שעה אפשר שאין זה בגדר "הולכי‬ ‫ומכופל‪ .‬היחידים שקנו לעצמם בכל שנה אתרוג‪ ,‬מיד התייאשו‬ ‫דרכים"‪ ,‬ורק הנוסע נסיעה ארוכה שגם בכל ימות השנה‬ ‫מלקנותו כששמעו על המחיר הגבוה‪ .‬גבאי הקהל נבהלו גם הם‬ ‫היה ישן הוה ליה תשבו כעין תדורו‪ ,‬ולכן לא רצה לפסוק‬ ‫מהמחיר‪ ,‬ומיד התכנסו כדי לדון יחדיו אם חייבים לקנות במחיר‬ ‫למעשה בזה‪ .‬והג"ר גדליה נדל זצ"ל צידד בזה להחמיר‪.‬‬ ‫כזה‪ ,‬ולאחר דיון ארוך הוחלט שאין להם אפשרות לקנות בכזה‬ ‫הנה בקשוני לבוא לברית בעיר נתניה בהושענא רבה‪,‬‬ ‫מחיר‪ .‬באותו יום חזר רבי אברהם לביתו בצער על הידיעה‬ ‫ותלוי אם מו"ח שליט"א יתיר לי לישן במכונית‪ ,‬כי כל‬ ‫שהשנה לא יהיה להם אתרוג בחג‪ .‬בבית סיפר לאשתו את החלטת‬ ‫הלילה ערים ואני ארדם ברכב‪ .‬ובכלל‪ ,‬אף אם מותר יתכן‬ ‫גבאי הקהל‪ .‬אשתו נבהלה מאוד‪ ,‬ואמרה "איך יתכן חג סוכות‬ ‫שעדיף לשבת בסוכה‪ ,‬ומצות סוכה עדיפא‪.‬‬ ‫בלי אתרוג?"‪ .‬והתחילה לחשוב מה אפשר לעשות כדי להשיג‬ ‫צריך אני רק שהדין יהיה שמותר לי לנסוע‪ ,‬ואז יתכן‬ ‫את האתרוג‪ ,‬ופתאום עלה לה רעיון‪ ,‬הבית שבו התגוררו היה‬ ‫שכבר לא אשן‪ .‬הנה בירושלמי )יומא פרק ו' הלכה ד'( אמרו‬ ‫בית נאה‪ ,‬גדול ומרווח‪ ,‬שקיבלוהו מהוריה בנדוניה של החתונה‪,‬‬ ‫שר' מנא הלך ביום הכיפורים לבקר את ר' חגי שהיה חלוש‪,‬‬ ‫ובאמת אינם צריכים בית כל כך גדול‪ ,‬וממילא הם יכולים למכור‬ ‫אמר לו ר' מנא שתה אם אתה רוצה‪ ,‬הניחו והלך לו‪ ,‬לאחר‬ ‫את הבית הזה לעבור לגור בצריף קטן כמו כל העניים‪ ,‬ובכסף של‬ ‫שעה חזר ר' מנא והלך אצלו‪ ,‬אמר לו מה עשית‪ ,‬ענה לו ר'‬ ‫הבית יקנו את האתרוג‪ .‬מיד הציעה את ההצעה הזו לבעלה‪ ,‬רבי‬ ‫חגי משהתרת לי לשתות הלך לי הצמא‪" ,‬שאין יצר הרע‬ ‫אברהם‪ ,‬והוא הסכים לדבריה‪ .‬ותכף החליטו ללוות עכשיו מיד‬ ‫תאב אלא דבר שהוא אסור לו"!‬ ‫את הכסף לקניית האתרוג ולאחר החג למכור את הבית‪ ,‬ובכסף‬ ‫כך גם ראיתי בספר אחד מהקדמונים עובדה שפ"א‬ ‫שיקבלו בעבורו יפרעו את החוב‪ .‬רבי אברהם יצא מיד ללוות את‬ ‫היתה עיר שהיתה חצויה בנהר‪ ,‬פ"א הגיע המלך למקום‬ ‫הסכום הנדרש לאתרוג‪ ,‬קנה את האתרוג‪ .‬ולשמחתם ולשמחת‬ ‫ובין מקבלי פניו היה זקן אחד שאמר כי הוא בן צ' ונולד‬ ‫כל אנשי העיר‪ ,‬זכו לברך על האתרוג הנדיר הזה ולקיי ם את‬ ‫כאן ומעולם לא חצה את הנהר‪ .‬אמר לו המלך‪ :‬גוזרני עליך‬ ‫המצווה כבכל שנה ושנה‪ .‬לאחר החג קיימו את החלטתם‪ ,‬מכרו‬ ‫שלא תעבור הנהר‪ ,‬ואם תעבור ‪ -‬אחת דתך למות‪ ,‬וכבר‬ ‫את ביתם המרווח‪ ,‬ובמקומו קנו צריף קטן‪ ,‬וביתרת הכסף פרעו‬ ‫באותו יום נטל סירה ועבר בנהר‪ .‬הביאוהו למלך‪ ,‬ושאלו‬ ‫את החוב‪ .‬וכאשר הגיע המכתב מהגר״א שמבקש מהם לעבור‬ ‫המלך למה עשית כן‪ ,‬וענהו‪ :‬מאז שאסרת עלי היתה לי‬ ‫לווילנא‪ ,‬אמרה האשה הצדקנית לבעלה רבי אברהם‪ ,‬״כל יום‬ ‫תאוה כזו גדולה לעבור עד שהייתי מוכרח לעבור למרות‬ ‫שאני עוברת ליד הבית היפה שהיה לנו‪ ,‬ואני נזכרת שבית זה‬ ‫שידעתי כי אהרג! וזהו כיסוד דברי הירושלמי הנ"ל‪) .‬ואמרתי‬ ‫היה שלנו ומכרנו אותו בשביל קיום מצוות אתרוג‪ ,‬אין לי הנאה‬ ‫להרב שליט"א דברי הגר"ח שמואלביץ זצ"ל כי שלמה המלך היה‬ ‫ושמחה גדולה מזו בעולם‪ ,‬ואת ההנאה הזו איני יכולה להפסיד״‪.‬‬ ‫מצווה להרוג את שמעי‪ ,‬ומה עשה? אסר עליו לצאת מהעיר‪ ,‬שבזה‬ ‫וממילא אמרה האשה שמשום כן אינה מסוגלת לעזוב את העיר‬ ‫היה בטוח שימיתו‪ ,‬והוא ככל הנ"ל(‪.‬‬ ‫הזו לעולם‪ .‬את התשובה הזו שלח רבי אברהם אל אחיו הגר״א‪,‬‬ ‫והוסיף הרב שליט"א שהראו לו בהגהות הגרא"מ הורביץ‬ ‫שמשום כן אפילו שהיה מאוד רוצה ללמוד עימו חברותא‪ ,‬בכל‬ ‫זצ"ל מפינסק )סוכה כו‪ ,‬א( שאם ישן מעצמו אין שום חשש‪,‬‬ ‫זאת אין לו אפשרות לעבור דירה לווילנא‪ .‬את הסיפור הזה היה‬ ‫וא"צ להעירו‪ ,‬וכל האיסור הוא רק כששוכב לישון‪.‬‬ ‫מספר הגרב״צ בשיעורים בהתרגשות רבה‪) ,‬בשנים האחרונות‬ ‫הנה שלחתי למו"ח שליט"א שאלה‪ :‬אני שותה‪ ,‬ודעתי‬ ‫היה גם בוכה מהתרגשות(‪.‬‬ ‫לשתות כל היום‪ ,‬ולפעמים אני נרדם קצת ואין זה היסח‬ ‫שנה אחת ניגש אל הגרב״צ אחד מהמתפללים‪ ,‬וסיפר לו שבחג‬ ‫הדעת‪ ,‬אלא ארע שנרדמתי וראיתי שישנתי שעה וחצי‪ ,‬היה‬ ‫סיפר את הסיפור בביתו לבני הבית‪ ,‬ואשתו שאלה על כך שאלה‪,‬‬ ‫לי ספק מהו לגבי ברכה ראשונה‪ ,‬ומו"ח שליט"א שלח לי‬ ‫״אם בשביל קיום מצוות אתרוג שנה אחת‪ ,‬האשה מסכימה למכור‬ ‫שבוודאי אף עשר דקות הוי היסח הדעת וצריך ברכה‪.‬‬ ‫את כל הבית שלהם ולעבור לגור בצריף עלוב‪ ,‬איך יתכן שבשביל‬ ‫)דרך שיחה(‬ ‫לימוד תורה יום ולילה יחד עם הגאון מווילנא‪ ,‬האשה הזו אינה‬ ‫מסכימה לוותר על ההנאה שלה‪ ,‬ואינה מסכימה לעבור לווילנא‬ ‫‪ -‬אין שום הגיון שבשביל מצוות אתרוג שנה אחת היא מוותרת‬ ‫‪46‬‬ ‫אי אפשר לומר כך‪ ,‬שהרי כל מילה של הגר״א היתה תורה‪ ,‬וכל‬ ‫על כל חיי הנוחות ומוכרת את כל הבית‪ ,‬ואילו למצוות תלמוד‬ ‫שכן כשמדובר על דברים שנכתבים על המצבה שהם נחרטים‬ ‫תורה עם הגאון מווילנא היא לא מסכימה לוותר על הנאה של‬ ‫שם לנצח בוודאי שמדקדקים בהם דקדוק רב‪ ,‬וכאשר נפטרה‬ ‫ראיית הבית״‪.‬‬ ‫אשתו של הגר״א ציווה הגר״א לחרוט על מצבתה את המילים‬ ‫הגרב״צ נהנה מאוד מהשאלה‪ ,‬חייך ואמר ״אני אספר לך‬ ‫"לא הניחה אחריה כמותה"‪ ,‬כלומר שהגאון סבר שהיא היתה‬ ‫סיפור אחר״‪ .‬וכה סיפר ‪ -‬השאגת אריה עשה הרבה שנים גלות‪,‬‬ ‫הצדיקה הגדולה ביותר באותו הדור‪ .‬וממילא איך יתכן שהצדיקה‬ ‫הוא לבש בגדים פשוטים כד י שלא יכירו אותו‪ ,‬והיה נודד מעיר‬ ‫הגדולה הזו‪ ,‬שאין יותר צדיקות ממנה‪ ,‬היא מסוגלת לא‪ .‬לוותר‬ ‫לעיר‪ ,‬ובכל עיר היה ישן בבית הכנסת ומתנהג כאחד מהעניים‪.‬‬ ‫על התענוג שלה לראות את הגר״א ומחמת כן למנוע מהשאגת‬ ‫באחד ממסעותיו הגיע לווילנא‪ ,‬הגאון מווילנא ראה אותו ומיד‬ ‫ארי ה לבוא לאכול אצלם את סעודת ליל שבת? אמר האברך‬ ‫זיהה אותו‪ ,‬והכיר שהאדם הזה אינו עני ככל העניים אלא מדובר‬ ‫להגרב״צ‪ ,‬זהו באמת שאלה חזקה על אשת הגר״א‪ ,‬אבל השאלה‬ ‫בגאון השאגת אריה‪ .‬וכאשר שני גאונים כאלו נפגשים ומדברים‬ ‫הזו אינה מיישבת את השאלה הראשונה על אשת רבי אברהם‪,‬‬ ‫ביניהם אין צורך לומר שהדיבור הוא בדברי תורה‪ ,‬וכך שניהם‬ ‫ואדרבא עכשיו יש לנו ‪ 2‬שאלות‪ ,‬ומהו התירוץ לשניהם? אמר‬ ‫עמדו זמן רב ודיברו בלימוד‪ .‬לא קשה לתאר מה היה באותו‬ ‫לו הגרב״צ‪ ,‬״באמת השאלה שאלה‪ ,‬אבל כדי לענות לאשתך‬ ‫זמן שדיברו ביחד‪ ,‬בוודאי היו שם קולות וברקים עד השמים‪,‬‬ ‫ששאלה את השאלה על אשת רבי אברהם‪ ,‬די בזה שתאמר לה‬ ‫כאשר השאגת אריה מוכיח בפלפוליו כשיטתו‪ ,‬והגאון בגאונותו‬ ‫ששאלת אותי את השאלה‪ ,‬ותספר לה את הסיפור על הגר״א‬ ‫מוכיח כדבריו‪ ,‬ובפרט שדרך לימודו של השאגת אריה שונה‬ ‫והשאגת אריה‪ ,‬ותראה שזה יספיק בעבורה‪...‬״‪ .‬האברך קיבל את‬ ‫משל הגאון‪ .‬בטח היה שם ששון ושמחה עם ויכוחים סוערים‬ ‫התשובה ‪ /‬השאלה‪ ,‬ובלית ברירה גם הוא הסתפק בזה לעת עתה‪.‬‬ ‫בלימוד‪ ,‬עד שהגיעו לעמק השווה‪ .‬לאחר שסיימו לדבר בלימוד‪,‬‬ ‫בשנה הבאה ניגש האברך שוב אל הגרב״צ‪ ,‬ואמר ״אני רוצה‬ ‫הזמין הגאון את השאגת אריה לאכול אצלו את סעודת ליל‬ ‫לשאול שאל ה שכבר שאלתי אותה בשנה שעברה‪ ,‬אלא שהפעם‬ ‫שבת‪ .‬אמר לו השאגת אריה‪ ,‬שהוא קיבל על עצמו שכאשר הוא‬ ‫אני שואל את השאלה הזו ולא אשתי״‪ .‬ושאל את התמיהה על‬ ‫בגלות ואינו נמצא יחד עם אשתו‪ ,‬שלא לאכול בשולחן שיושבת‬ ‫שתי המעשיות הללו‪ ,‬איך אפשר להבין את אשת הגר״א שאינה‬ ‫שם אשה‪ .‬ולכן הוא מוכן לבוא לאכול אצל הגאון בליל שבת‪,‬‬ ‫מוכנה לוותר על ההנאה שלה‪ ,‬בשביל כך שהשאגת אריה יוכל‬ ‫אבל בתנאי שלא תשב אשה על יד השולחן‪] .‬הוסיף הגרב״צ‬ ‫לאכול בביתם בליל שבת‪ .‬ואיך אפשר להבין את אשת רבי‬ ‫בהתפעלות‪ ,‬תראה מי זה ה״שאגת אריה״‪ ,‬כזה קדוש! כזה טהור!‬ ‫אברהם אחי הגר״א‪ ,‬שאינה מוכנה לוותר על התענוג שלה בכדי‬ ‫הוא היה בגלות מופקע מכל תענוגי העולם הזה‪ ,‬וכאשר הגאון‬ ‫שבעלה יוכל ללמוד חברותא עם אחיו הגר״א‪ .‬הגרב״צ שתק‬ ‫בכבודו ובעצמו מזמין אותו לאכול על שולחנו הוא מסכים‬ ‫וחשב זמן רב‪ ,‬ולפתע התחיל כולו לרעוד‪ ,‬ופתח את פיו ברעדה‬ ‫לוותר על התענוג הגדול הזה‪ ,‬אם יושבת על השולחן אשה‪.‬‬ ‫ואמר "מי אנחנו שנבוא להסביר את מעשיהם של אשת הגר"א‪,‬‬ ‫ובאיזה אשה מדובר? באשת הגאון‪ ,‬שהי א בעצמה היתה צדקת‬ ‫ואשת רבי אברהם אחיו‪ .‬אבל דבר אחד צריך לדעת‪ ,‬לשבת עם‬ ‫גדולה‪ ,‬והראיה שהגאון בעצמו ישב בשולחן שבו היא ן יושבת[‪.‬‬ ‫הגר״א בשולחן בליל שבת‪ ,‬זה לא תענוג של עולם הזה‪ ,‬זהו תענוג‬ ‫; אמר לו הגאון‪ ,‬בליל שבת זה הזמן היחידי בשבוע שבו אני‬ ‫של עולם הבא! אפשר לבקש מאשה לוותר על הכל‪ ,‬אבל לוותר‬ ‫יושב בשולחן יחד עם האשה‪ ,‬ולכן אני צריך לשאול אותה אם‬ ‫על עולם הבא אי אפשר לבקש ממנה‪ .‬היא לא צריכה לוותר על‬ ‫היא מסכימה בליל שבת הזה לא לשבת על יד השולחן בשעת‬ ‫עולם הבא‪ ,‬והיא לא מסוגלת לוותר על תענוג של עולם הבא‪ ,‬זה‬ ‫הסעודה‪ ,‬אני לבד לא יכול להסכים על הדבר הזה‪] .‬ושוב הוסיף‬ ‫פשוט לא שייך! וכמו כן התענוג של אשת רבי אברהם כשהיא‬ ‫הגב״צ בהתפעלות‪ ,‬תראה מי זה הגאון‪ ,‬עד שיש לו הזדמנות‬ ‫רואה את הבית שמכרו בשביל קיום מצוות אתרוג‪ ,‬זהו תענוג‬ ‫לשבת בסעודה יחד עם השאגת אריה ולדבר עימו בלימוד‪ ,‬וזה‬ ‫של עולם הבא‪ ,‬ועל עולם הבא היא לא צריכה לוותר כי אינה‬ ‫לא סתם לדבר בלימוד‪ ,‬אלא זה לימוד של הגאון עם השאגת‬ ‫מסוגלת לוותר!!!״‪.‬‬ ‫אריה ומי יכול לתאר איזה חידושים מופלגים עתידים להתחדש‬ ‫)שלמים בציון(‬ ‫בלימוד שילמדו ביחד בסעודה‪ .‬ובכל ן זאת אם זה על חשבון‬ ‫האשה‪ ,‬אז אין שום חשבונות‪ ,‬דבר ראשון צריך לשאול את‬ ‫מצטער לאחר זמן‬ ‫האשה‪ [...‬הגאון שאל את אשתו‪ ,‬והיא ענתה שהיא לא מוכנה‬ ‫לכך‪ .‬כל השבוע היא לא רואה את הגאון‪ ,‬הוא יושב בחדרו ספון‬ ‫הנה אמרינן מצטער פטור מן הסוכה‪ .‬ויש לדון מהו במי שיודע‬ ‫וטמון בתורה‪ .‬ופעם אחת בשבוע יש לה את העונג לראות את‬ ‫שאם י שן בסוכה‪ ,‬כעבור שבוע יהא מצונן‪ ,‬אבל עד אז לא יהא‬ ‫הגאון וזה בסעודת ליל שבת‪ ,‬על התענוג הזה היא לא יכולה‬ ‫לו מאומה‪ ,‬האם פטור מן הסוכה מחמת מצטער‪ .‬א‪ .‬צדדי הספק‬ ‫לוותר בשום מחיר‪ ...‬עתה פנה הגרב״צ אל האברך השואל‪ ,‬ואמר‬ ‫הנה היה נראה פשוט דבאמת פטור‪ ,‬דגם בביתו לא היה יש ן‬ ‫״אני רוצה לשאול אותך שאלה‪ , ,‬איך יתכן שאשתו של הגר״א‪,‬‬ ‫בכהאי גוונא‪ ,‬ואם כן אין זה תשבו כעין תדורו‪] .‬ויש לדון מהו אם‬ ‫שהיא יודעת מי זה הגר״א‪ ,‬והיא יודעת שאם הגר״א רוצה להזמין‬ ‫הוא מסופק אם כעבור זמן יהא מצונן‪ ,‬מי נימא דמספק חייב‪ ,‬או‬ ‫את השאגת אריה לשבת בשולחן שבת בוודאי זה לא סתם ן כך‪...‬‬ ‫דנימא דתליא היאך היה עושה בביתו בספיקא[‪ .‬ולא כתבתי זאת‬ ‫ובוודאי עתידים להתחדש ביניהם חידושים גדולים ועצומים‪ ,‬איך‬ ‫אלא ששמעתי בשם הגאון רבי שאול ברייש שליט"א דאומר‬ ‫יכולה ן למנוע מהגר״א לשבת בשולחן עם השאגת אריה? איך‬ ‫שאינו כן אלא חייב בסוכה דהשתא אינו מצטער‪ .‬אך הרי אם אינו‬ ‫יש לה את האומץ והכח‪ .‬לעשות את הדבר הזה?״‪ .‬אולי אפשר‬ ‫רוצה לישן בסוכה דירא מגנבים ויודע שהגנבי םיבואו עוד שעה‪,‬‬ ‫ליישב שאשתו של הגר״א לא היתה ן בדרגה כזו גבוהה‪ ,‬ומשום‬ ‫הרי גם עכשיו לא יישן בסוכה‪] .‬והנה לענין עינוי נפש בנודרת על‬ ‫כן העדיפה את התענוג שלה על ההזמנה ש ל השאגת אריה‪ .‬אבל‬ ‫דבר שלאחר מכן יביא לה עינוי נפש‪ ,‬ודאי יכול להפר[‪ .‬ב‪ .‬אינו‬ ‫‪47‬‬ ‫שנינו במשנה )סכה ב‪ ,‬ט(‪" :‬ירדו גשמים – מאימתי מותר לפנות?‬ ‫מחזיר שלו הנה אמרינן בגמרא בבא מציעא )ל' ב'( לענין השבת‬ ‫משתסרח המקפה‪.‬‬ ‫אבידה‪ ,‬דכל שאינו מחזיר בשלו‪ ,‬גם בשל חבירו פטור מלהחזיר‪,‬‬ ‫משלו משל למה הדבר דומה? לעבד שבא למזוג כוס לרבו‪,‬‬ ‫וכגון אם בשדה מחזיר לעצמו גם לחבירו יחזיר‪ ,‬ואם בעיר אינו‬ ‫ושפך לו קיתון על פניו"‪.‬‬ ‫מחזיר לעצמו גם לחבירו לא יחזיר‪ .‬ודיינינן בגמרא מהו כשדרכו‬ ‫העולה מדברי התנא‪ :‬שכאשר יורדים גשמים בחג הסוכות‪,‬‬ ‫להחזיר בשדה ו אין דרכו להחזי ר בעיר‪ ,‬ומוצא אבידה בשדה‬ ‫דומה הדבר לעבד הבא לשמש את רבו‪ ,‬ולמזוג לו כוס משקה‪ .‬אך‬ ‫וצריך להחזירו בעיר‪ ,‬מי אמרינן דאינו חייב להחזירו‪ ,‬דהשבה‬ ‫תחת שהרב יטול את הכוס בשמחה‪ ,‬נוטל הוא קיתון מים ושופך‬ ‫מעליא בעינן‪ ,‬והרי לאו דרכיה להחזיר בעיר‪ ,‬או דילמא חייב‬ ‫על פני העבד‪ ,‬כאומר "אין רצוני שתשמש אותי"‬ ‫להחזירו‪ ,‬דבשדה מיהת הוא דאיחייב ליה‪ ,‬וכיון דאיחייב ליה‬ ‫בדומה לכך מגלים הגשמים היורדים במהלך חג הסוכות‪ ,‬כי‬ ‫בשדה איחייב ליה בעיר‪ .‬הנה שמעינן להצד השני בגמרא דחייב‬ ‫הקב"ה אינו מקבל ברצון את מצוות הישיבה בסוכה‪ ,‬הנעשית‬ ‫להרים האבידה בשדה‪ ,‬וכיון דכבר לקחה צריך להחזירו בעיר‪.‬‬ ‫ע"י עם ישראל‪.‬‬ ‫]א״ה‪ ,‬וכך פסק המחבר בחו״מ סי' רס״ג סע' ב'[‪ .‬חזינן דאזלינן‬ ‫הבעיה היא שכולם לומדים את המשנה ומתמקדים בסיפא‪,‬‬ ‫בתר השתא‪ ,‬ולא אמרינן שכיון שאחר כך ימשיך בעיר אם כן‬ ‫בלי להתבונן ברישא שבה נאמר " "למה הדבר דומה? לעבד שבא‬ ‫פטור גם השתא‪ .‬והכי נמי נימא לענין מצטער דאזלינן בתר השתא‬ ‫למזוג כוס לרבו!"‬ ‫דאינו מצטער‪ ,‬אע״פ דאחר כך יהא מצטער‪ .‬אך לענ״ד זה איתמר‬ ‫האם חשבנו פעם מה זה מצוות סוכה? הרי היא משולה ל"עבד‬ ‫רק בדין השבת אבדה כיון דהשתא הי ה לוקח בשלו ואין ללמוד‬ ‫שבא למזוג כוס לרבו"! כביכול‪ ,‬זוכים אנו למזוג כוס לקב"ה‬ ‫מכאן לדין מצטער‪ .‬ג‪ .‬יורד גשם לאחר זמן הנה אמרינן כשיורד‬ ‫בכבודו ובעצמו ! האם הגענו אי פעם להבנה הזאת?! איזו הרגשה‬ ‫גשם פטור מן הסוכה‪ .‬והנה יש לעיין מהו כשעכשיו הגשם אינו‬ ‫נפלאה‪ ,‬לשבת בסוכה ולהרגיש‪" :‬אני מוזג כוס לבורא עולם‪ ,‬אנא‬ ‫יורד‪ ,‬אבל יודע נאמנה שעוד מעט יירד גשם‪ .‬מי אמרינן שחייב‬ ‫עבדא דקודשא בריך הוא"‪ ,‬פלאי פלאים !‬ ‫בסוכה עד שיורד גשם‪ ,‬או ימתין עד שיבוא הגשם ואז ילך לביתו‪,‬‬ ‫אמנם יתכן כי כל מצווה חשובה כמזיגת כוס לקב"ה‪ ,‬אבל‬ ‫או דילמא אמרינן שלא ילך לישן בסוכה כלל‪ ,‬דהרי גם ללכת‬ ‫דברים מפורשים נכתבו רק לגבי מצות סוכה‬ ‫לביתו באמצע השינה הוה צער‪ ,‬שהרי אמרינן )סי' תרל״ט סע'‬ ‫)יחי ‪-‬ראובן(‬ ‫ז'( דבירד גשם ובא לביתו ונכנס למטה ופסק הגשם‪ ,‬אין צריך‬ ‫לעזוב מיטתו ולחזור להסוכה‪ ,‬מפאת דגם זה מצטער‪ ,‬ואם כן‬ ‫"ושמחת בחגך"‬ ‫נימא שלא ילך כלל לישן‪ .‬והנה מפורש בבכורי יעקב )סי' תרל״ט‬ ‫סק״ל( דיש בזה פלוגתת קמאי‪ ,‬וכתב דיש להשאר בסוכה ובלא‬ ‫תורתנו הקדושה מצווה עלינו להרבות בשמחה בחג הסוכות‬ ‫ברכה‪ ,‬ואם כן נסתייע פסק הגאון רבי שאול ברייש שליט״א‪ .‬וכל‬ ‫כפי שנאמר‪" :‬ושמחת בחגך והיית אך שמח"‪ .‬וכתב הרמב"ם‪:‬‬ ‫זה צריך תלמוד‪.‬‬ ‫אף שבכל המועדים מצווה לשמוח בהם‪ ,‬אולם בחג "הסוכות"‬ ‫)הגר"א גינחובסקי זצקו"ל(‬ ‫צריכים להרבות יותר בשמחה כפי שגדולי ישראל היו שמחים‬ ‫ורוקדים ומנגנים בבית המקדש‪ .‬עד שאמרו עליהם "כל מי שלא‬ ‫ראה שמחה זו‪ ,‬לא ראה שמחה מימיו"‪ .‬ולכן תקנו לנו רבותינו‬ ‫מצות סוכה ‪ -‬כמזיגת הכוס לקב"ה בכבודו ובעצמו‬ ‫בתפילה של "חג הסוכות" להוסיף ולומר "זמן שמחתנו"! ועל‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫לקח בטעות סכך שאינו שלו‬ ‫עובדא הוה שאדם הבין בטעות מחבירו שרוצה לתת לו חריות לסכך‪ ,‬ולקחם וסיכך בהם סוכתו‪ ,‬ובאמת חבירו לא הת־‬ ‫כוין כלל לתת לו‪ ,‬ורק עכשיו מסכים לתת לו‪ .‬ויש לדון אם נפסל הסוכה משום תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬דלחד גיסא יש לדון‬ ‫דמיפסל‪ ,‬וצריך להגביה הסכך שנית‪ ,‬דהרי בשעת עשיית הסוכה היתה הסוכה פסולה‪ ,‬דכל זמן שחבירו לא נתן לו רשות‪ ,‬יש‬ ‫כאן פסול של סוכה גזולה‪ ,‬ופסול של מצוה הבאה בעבירה‪ .‬אך לאידך גיסא יש לדון בתרי אנפי‪ ,‬דסוכה גזולה לא מיפסלה‬ ‫משום תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬וממילא בנידון דידן לא צריך להגביה שנית‪ ,‬חדא‪ ,‬דכיון דסוכה גזולה פסולה רק לגזלן‪ ,‬אבל‬ ‫לנגזל כשירה‪ ,‬אם כן לא נפסלה משום תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬דהא בשעת העשייה היתה כשירה לנגזל‪ .‬תדע‪ ,‬דאם לא כן‪ ,‬הא‬ ‫כל סוכה מיפסלה לאדם אחר משום סוכה גזולה‪ ,‬ואם כן אף בנידון דידן‪ ,‬אע"פ דהדפנות דחד והסכך דחד נמי לית לן בה‪.‬‬ ‫שנית‪ ,‬דסוכה גזולה לא מיפסלה משום תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬דבשלמא בכגון סיכך במחובר‪ ,‬גוף הסכך היה פסול בשעת‬ ‫עשייתו‪ ,‬משא"כ בסכך גזול‪ ,‬כל הפסול מתחילה אינו אלא מחמת הקפידה דהנגזל‪ ,‬והרי אם הנגזל היה נותן לו רשות‪ ,‬אם כן‬ ‫אף מתחילה היתה כשירה אף לגזלן‪ .‬וכי תימא דיש לדון להכשיר מטעם נוסף‪ ,‬דהרי באמת כדי לפסול ה משום סוכה גזולה‬ ‫בעינן קניני גזילה‪ ,‬וכמו דחזינן דאם קרקע אינה נגזלת‪ ,‬הסוכה כשירה‪ .‬ואם כן הכא שגנב רק בשוגג‪ ,‬אין לו קניני גזילה‪ .‬אך‬ ‫באמת גם בגנב בשוגג יש קניני גזילה‪ ,‬דאע"פ דסברי הקצות החושן (סי' כ"ה סק"א) ונתיבות המשפט )שם ססק"א( דאין‬ ‫קניני גזילה‪ ,‬אך בשער משפט )סי' ע"ב סקל"א( סבירא ליה דיש קניני גזילה‪] .‬וכך יש ללמוד בסוגיא דצנועים )בבא קמא ס"ט‬ ‫א'( בשיט"מ בשם רבינו פרץ[‪.‬‬ ‫‪48‬‬ ‫שחושבים "מה אחרים חושבים עלי"‪ ,‬האם מחשיבים אותי‬ ‫"מעלת השמחה" מסופר על עשיר גדול שנהג לערוך לידידיו‬ ‫או שלא מחשיבים אותי‪ ,‬וכל אחד מחפש לעשות רושם כדי‬ ‫בביתו "סעודות מלכים" והיין היה נשפך בביתו כמים‪ ,‬ומרתפיו‬ ‫שיחשיבו אותו‪ ,‬עד כדי כך שיש כאלה שאינם רוצים ללמוד עם‬ ‫היו מלאים בכסף וזהב ובאבנים טובות ומרגליות‪ .‬ולמרות כל‬ ‫חברותא שהוא למדן פחות מהם‪ ,‬מפני שמפחדים שיזלזלו בהם‬ ‫העושר שהיה ברשותו‪ ,‬לא היה העשיר "שמח בחלקו"‪ .‬כל הזמן‬ ‫ולא יחשיבו אותם‪ ,‬ובאמת יכול להיות דווקא להיפך שיחשיבו‬ ‫חשש שמא ירד מנכסיו‪ ,‬ועל כן לא היה ישן בלילות ורק כאשר‬ ‫אותו שהוא עניו שמוכן ללמוד עם גם מי שאינו בעל כישרון‬ ‫הייתה השמש זורחת היה מצליח להירדם! בסמוך לביתו של‬ ‫ממנו‪ ,‬ויכבדו אותו דווקא מחמת זה שאינו חס ע ל כבודו‪ ,‬ובפרט‬ ‫העשיר היה "צריף" קטן של סנדלר עני שעבד מבוקר ועד ערב‪,‬‬ ‫שהוא עושה מצוה בזה‪ ,‬שעושה חסד עם חברו‪ ,‬וממצוה אין‬ ‫ופיו לא היה מפסיק מלשיר‪ .‬ולכן העשיר שהיה עייף מאוד במשך‬ ‫מפסידים‪.‬‬ ‫היום לא ידע את נפשו מרוב צער‪ ,‬שהרי כיצד יוכל להשתיק את‬ ‫וכן יש קנאה שמפריעה לשמחה‪ ,‬כשאחד רואה את חברו‬ ‫העני מלשיר בכדי שיוכל מעט לישון! יום אחד עלה רעיון בליבו‬ ‫שמצליח יותר ממנו‪ ,‬ומקבל מזה חלישות הדעת‪ ,‬ואכפת לו‬ ‫של העשיר‪ ,‬קרא לסנדלר ושאל לשלומו ואף התעניין במצבו‬ ‫למה הוא לא מצליח כמו חברו‪ .‬ועל פי רוב מה שמרגישים‬ ‫ובהכנסותיו‪ ,‬וכשנודע לו שפרנסתו דחוקה‪ ,‬שאלו‪ :‬כיצד אתה‬ ‫חלישות הדעת זה בטעות‪ ,‬בדרך כלל דווקא המצוינים הם אל ו‬ ‫מצליח לשיר כאשר פרנסתך דחוקה? השיבו העני‪ :‬ברוך ה' יש‬ ‫שמרגישים חלישות הדעת‪ ,‬וכבר פגשתי כמה פעמים בתלמידים‬ ‫לי משפחה ולחם לא חסר לי‪ ,‬והשמחה שרויה בביתי ומדוע לא‬ ‫שבאו אלי והתלוננו על עצמם כי אינם בעלי מדרגה‪ ,‬והרגישו‬ ‫אשמח בחלקי? שוב הקשה העשיר ושאל‪ :‬האם לא היית רוצה‬ ‫בעצמם חסרונות בכל מיני עניינים‪ ,‬וכשדיברתי איתם התברר‬ ‫שיהיה לך כסף רב? ובתוך כדי שאלתו נתן לו העשיר במתנה‬ ‫להיפך שהם בעלי מדרגה יותר מאחרים‪ ,‬ואין שום סיבה שירגישו‬ ‫"שק גדול" ובו חמש מאות דינר זהב! לקח הסנדלר בשמחה את‬ ‫חלישות הדעת‪ ,‬והם צריכים לשמוח במעלתם ובמדרגתם‪.‬‬ ‫בחזרתו לביתו "טמן" את‬ ‫השק והודה לעשיר על מתנתו!‬ ‫ולפעמים אפילו בענייני הגוף‪ ,‬יש טעויות שגורמות לאדם‬ ‫הכסף בחצרו וחזר לעבודתו‪ ,‬ומאותו היום כשהיה עובד לא היה‬ ‫שיהיה שרוי בחוסר שמחה‪ ,‬מתוך חוסר הבנה‪ ,‬ומתוך כל מיני‬ ‫"שר" כהרגלו משום שדאגות רבות נכנסו בליבו וכל רעש קטן‬ ‫מידות שגורמות לו צער וסבל‪ .‬לדוגמא יש מקרים שאדם יכול‬ ‫ששמע היה חושש שמא זה גנב‪ ,‬ולכן תמיד היה בודק במחבואו‬ ‫לקחת איזה תרופות שיועילו לבריאותו‪ ,‬ועל ידי זה ירגיש יותר‬ ‫את הכסף שמא נגנב? מרוב דאגותיו פניו השתנו מפחד ומחוסר‬ ‫טוב‪ ,‬ויהיה רגוע‪ ,‬ויוכל ללמוד כמו שצריך‪ ,‬אבל הוא מסרב לקחת‬ ‫שינה‪ .‬לימים הבין הסנדלר שהכסף גרם לו להפסיד את "שמחתו"‬ ‫את התרופות‪ ,‬מפני שאינו מוכן שאחרים יאמרו לו מה שטוב‬ ‫ואת שלוות נפשו‪ .‬מה עשה? נטל את "שק הכסף" ומיהר לביתו‬ ‫בשבילו‪ ,‬ועומד על דעתו ומתעקש שלא לקחת את התרופה‪.‬‬ ‫של העשיר ואמר לו‪ :‬קח את הכסף שלך בחזרה ואין לי צורך‬ ‫והנה ידוע בשם הגר״א שאמר כי "העקשן יצליח" )עיין כתר‬ ‫בהם‪ ,‬משום שלא אמכור את שירתי ושמחת חיי בעבור כל כסף‬ ‫רא״ש אות נ״א(‪ ,‬אבל זה נאמר לגבי התקדמות במעלות הטובות‪,‬‬ ‫ולכן בימים קדושים אלו יוצאים כל בית ישראל‬ ‫שבעולם!‬ ‫שמי שהוא עקשן ואינו מתייאש‪ ,‬וחוזר ומנסה שוב ושוב למרות‬ ‫מדירת "קבע" ועוברים לדירת "עראי" לסוכה הקטנה‪ ,‬וזאת בכדי‬ ‫שח מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א לידידו הג"ר‬ ‫שנדע ונבין שאין "השמחה" נמצאת דווקא בבית הגדול עם‬ ‫אליהו מן שליט"א‪ ,‬שאלני גיסי הג"ר יצחק זילברשטיין שליט"א‪,‬‬ ‫הכלים והרהיטים המפוארים‪ ,‬אלא השמחה "האמתית" נמצאת‬ ‫באחד שיש לו תחביב לתפוס נחשים ולהרגם‪ ,‬אם מקיים בזה‬ ‫דווקא בסוכה הקטנה שאינה תלויה בהבלי העולם הזה ועל כן‬ ‫מצוה כנאמר "ואתה תשופנו עקב"‪ .‬והראיתי לו על הפסוק הזה‬ ‫נצטווינו לשמוח בה‪.‬‬ ‫מדרש בילקוט הספורים שמשמע קצת שיש בזה מצוה‪.‬‬ ‫)ליקוטי שמואל(‬ ‫)דרך שיחה(‬ ‫דברים המפריעים לשמחה‬ ‫ופרוס עלינו סוכת שלומך‬ ‫הנה יש הרבה סיבות שמפריעות לשמחה‪ ,‬ויכול להיות אדם‬ ‫הגמ׳ אומרת‪ :‬שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני‬ ‫שהוא שמח בטבעו‪ ,‬אבל יש איזה דבר שאכפת לו‪ ,‬וזה מוציא‬ ‫הגמ׳ אומרת ׳מחיצין׳ לדוג׳ גוד‪ ,‬לבוד‪ ,‬ודופן עקומה‪ .‬הלכה למש‬ ‫ממנו את כל השמחה‪ ,‬מתוך כל מיני מידות‪ ,‬כגון מידת הכעס‪,‬‬ ‫ה מסיני‪ ,‬שמחיצה שאינה מחיצה גשמית זה ג״כ כאילו שיש‬ ‫אדם כועס על חברו‪ ,‬מפני שציער אותו ופגע בכבודו‪ ,‬והכעס‬ ‫מחיצה ]זו[ מחיצה של הלכה‪ .‬ההלכה אומרת שמחיצה שהיא‬ ‫מוציא אותו משלוותו‪ ,‬וגורם שלא יוכל להיות בשמחה כמו‬ ‫גבוהה עשרה טפחים‪ ,‬זה לא רק עשרה טפחים‪ ,‬׳גוד ׳ תמשוך‬ ‫שצריך‪.‬‬ ‫בדמיון כאילו שמגיעה המחיצה עד לגג‪...‬‬ ‫וכבר דיברנו כמה פעמים שכל כעס הוא נגד האמונה‪ ,‬כי הצער‬ ‫בשביל לשמח את הילדים היו מספרים שבסוכות היה מעשה‬ ‫מגיע לאדם מן השמים‪ ,‬ומי שציער אותו הוא שליח מן השמים‬ ‫בבן אדם שעשה סוכה ועשה מחיצה של ׳גוד אסיק׳ ועשה‬ ‫לזה‪ ,‬ואם הוא לא היה מצער אותו‪ ,‬היו שולחים מן השמים שליח‬ ‫שתיים כהילכתן שלישית אפי׳ טפח ובסוף השלישית עשה צורת‬ ‫אחר לצער אותו‪ ,‬ממילא לא שייך לכעוס על האדם המצער‪ ,‬רק‬ ‫הפתח ועשה כדת וכדי ן ואמרו לו פסק הלכה שסוכה זו כשר‬ ‫צריך לחשוב בלבו למה פסקו עלי בבית דין של מעלה שמגיע לי‬ ‫ה למהדרין וכן אמרו לו שבהלכה זה נחש ב לדופן‪ .‬כאילו סגור‬ ‫צער‪ ,‬ויתכנו שתי סיבות לזה‪ ,‬או שהוא צדיק ונותנים לו ייסורים‬ ‫באופן הרמטי‪.‬‬ ‫של אהבה כדי להגדיל שכרו בעולם הבא‪ ,‬או שהוא רשע ונותנים‬ ‫בבוקר קם אותו אדם וראה שפמוטי הכסף וגביע הכסף נגנבו‬ ‫לו ייסורים לכפרת עוונות‪ ,‬וממה נפש ך צריך לשמוח ולא לכעוס‪,‬‬ ‫והתפלא‪ ,‬איך הם נגנבו‪ ...‬׳גוד אסיק׳ הרי זה סגור‪ ,‬איך הגנב נכנס?‬ ‫כי בזה הוא זוכה לכפרת עוונות ולעולם הבא‪.‬‬ ‫הרי זה לבוד סגור‪ ,‬פלא איך שהצליח הגנב להכנס‪ ...‬ונשאר‬ ‫ויש עוד דבר שמפריע לשמחה‪ ,‬והוא מה שמצוי אצל צעירים‬ ‫‪49‬‬ ‫יעקבזון זצ"ל היה מסביר‪ :‬משל לילד שהיתה אמו צריכה להלבישו‬ ‫בצריך עיון‪...‬‬ ‫בגדי הדר כדי להשתתף בשמחה‪ ,‬הילד בא מהרחוב כשגופו‬ ‫אנו נמצאים כעת בתקופה כזו‪ ,‬שמרוב ההרגל‪ ,‬לא מרגישים!‬ ‫ובגדיו מלוכלכים‪ ,‬והלכה אמו להלבישו בגדי החג היפים על גופו‬ ‫איננו מרגישים שעשרות שנים אנו רואים שהקב״ה כל כך קרוב‬ ‫המלוכלך‪ ,‬באו ואמרו לה‪ :‬לא זו הדרך‪ ,‬אלא קודם תרחצי אותו‪,‬‬ ‫אלינו‪ ,‬׳ופרוס עלינו סוכת שלומך׳ שהקב״ה פורס עלינו סוכת‬ ‫ועל גופו הנקי ילבש בגדי יופי‪ .‬כן הוא הדבר אצל ישראל‪ ,‬בחודש‬ ‫שלומו‪ .‬כל כך הרבה גוים רשעים שאומרים בפירוש שרוצים‬ ‫אלול מטהרים את עצמנו‪ ,‬וכן בר"ה ויוהכ"פ‪ ,‬ולאחר‪-‬מכן באים‬ ‫להרוג יהודים ובכל פעם רואי ם ניסים‪ .‬מאות ואלפי סוכות‬ ‫עניני הדר ויופי‪ ,‬סוכה נאה‪ ,‬וארבעת המינים דכתיב בהם "הדר‪".‬‬ ‫שהקב״ה מסכך על עם ישראל בסוכת שלומו‪ ,‬אנחנו צריכים‬ ‫קודם ניקיון והאחר כך היופי‪ .‬ויש אומרים שסוכות הוא לקיחה‬ ‫לדעת שהקב״ה קרוב אלינו מאוד! שרואים שאם רגע אחד‬ ‫על זרועותיו של הקב"ה שנכנסים בצלא דמהימנותא‪ ,‬ואב הרוצה‬ ‫מפסיק נס‪ ,‬מיד יש הרוגים ופצועים‪ .‬כשיודעים שהאלקים קרוב‬ ‫לקחת את הילד שלו על זרועותיו מסתכל בו אם הוא נקי‪ ,‬ואם‬ ‫אלינו‪ ,‬מתנהגים כמו קרבת אלקים‪ .‬בדרך ארץ יותר‪ ,‬בזהירות‬ ‫הוא מלוכלך מקנחו ומרחיצו‪ ,‬ולכן בראש השנה ויום הכיפורים‬ ‫בשמירת הלשון‪ ,‬בזהירות בין אדם למקום ובין אדם לחברו‪ ,‬מי‬ ‫שלפניו מטהר הקב"ה את ישראל מכתמיהם וחטאותיהם‪.‬‬ ‫כה׳ אלקינו בכל קראינו אליו‪ .‬זה אחד הדברים שהקב״ה מביא‬ ‫)ע' פרפראות(‬ ‫לכלל ישראל‪.‬‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬הקב״ה מראה הרבה יות ר אהבה ולכן הסכנה‬ ‫כאן גדולה יותר‪ .‬כדי שנרויח יותר קרבת אלקים‪ ,‬וכן אומר‬ ‫ד' מינים ‪-‬כלי מלחמה‬ ‫הרשב״ם‪ ,‬למה בארץ ישראל אין לנו כמו הנילוס שיש שם תמיד‬ ‫רמזים רבים נאמרו בטעם מצוות 'נטילת לולב'‪ ,‬אחד מהטעמים‬ ‫מים‪ ,‬אלא כדי שתהיה קרבת אלקים אני נותן לכם גשם‪ ,‬ואם‬ ‫העקרים איתא בדברי המדרש )ויק"ר פר' ל‪ ,‬ב( וז"ל‪ :‬א"ר אבין‬ ‫לא תשמעו אז אין גשם ומיד מתפללים לשמי ם והקב״ה נותן‬ ‫משל לשנים שנכנסו אצל הדיין ולית אנן ידעין מאן הוא נוצח‪,‬‬ ‫חסד‪ ,‬כמו שאמר דוד הע״ה ׳קרבת אלקים לי טוב׳‪ ,‬הוא עושה טוב‬ ‫אלא מאן דנסב באיין )‪ -‬כידון ( בידיה אנן ידעין דהוא נוצחייא‪,‬‬ ‫מאוד לתושבי ארץ ישראל ירגישו קרבת אלקים‪ .‬בעניין הגשמים‬ ‫כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקב"ה בראש‬ ‫ובעניין השמירה‪ .‬וכאן השמירה מאויבי ישראל זהו נס גדול‪...‬‬ ‫השנה ולית אנן ידעין מאן נצח‪ ,‬אלא במה שישראל יוצאין‬ ‫מתרגלים לנס וחושבים שזה טבע‪ ,‬זה לא טבע!! זה לא נורמאלי!‬ ‫מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעין דישראל אינון‬ ‫יהי רצון שהחסד ימשיך על ידי שנהיה ראויים שהחסד ימשיך‬ ‫ניצוחייא‪ ,‬לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר' ולקחתם לכם ביום‬ ‫עלינו‪ ,‬אמן ואמן‪.‬‬ ‫הראשון' ע"כ‪.‬‬ ‫)הגר"י אידלשטין זצקו"ל(‬ ‫המורם מזה‪ ,‬דלקיחת הלולב בידינו הוא אות לטובה דדידן נצח‬ ‫ושיצאנו זכאין בדין‪ ,‬וכן איתא ב זוה"ק )תיקו"ז(‪.‬דארבעת המינים‬ ‫נקראין' מאני דקרבא' כלי מלחמה‬ ‫סוכות וד' מינים‪-‬הדר ויופי‬ ‫ויש להבין‪ ,‬מה הוכחה וראי' היא שהלולב בידינו‪ ,‬הלא גם‬ ‫בסוכות וד' מינים כתבה בהם התורה ענין הדר ויופי‪ .‬הרב‬ ‫שאלות בהלכה מבית הגראי"ל שטיינמן‬ ‫שאלה‪ :‬באו אורחים ויושבים בסוכה‪ ,‬ואחד מבני הבית רוצה לילך לישון ואינו יכול‪ ,‬מה דינו?‬ ‫תשובה‪ :‬נחשב הדבר דאין לו סוכה לישון‪ ,‬דמה יעשה שיאמר הבעה"ב לאורחים שילכו‪ ,‬יש בזה משום דרכי שלום‪) .‬כ׳ צדיק‬ ‫כתמר יפרח( ]א"ה‪ ,‬וכן הוא בהליכ"ש עמוד קע"א דהוי כיתושים שפוטרים מסוכה עיי"ש[‬ ‫סוכה מקושטת‬ ‫אחד שאל שיש לפניו ב׳ סוכות לילך לשם אחת מקושטת‪ ,‬ואחת לא האם עדיף‪,‬‬ ‫ואמר רבנו שיש לדון שמטעם זה קלי ואנוהו עדיף הסוכה המקושטת‪] .‬א"ה וראה בס׳ גינת אגוז עמ׳ קנ"ח דנקט בשם רבנו‬ ‫שאין בזה כ"כ מעלה[‪) .‬כ׳ צדיק כתמר יפרח (‬ ‫עושה רעש בשינה‬ ‫שאלתי לרבינו שיש משפ׳ שאחד מהם עושה רעש בשעה שישן‪ ,‬ובני הבית מופרעים ממנו בשעה שישנים איתו בסוכה‬ ‫ואינם יכולים לישון‪ ,‬ונעשה ויכוח ביניהם על מי לצאת מהסוכה‪.‬‬ ‫אמר רבינו ]בדרך מו"מ[ דתלוי בשאלה על מי להרחיק את עצמו על המזיק או על הניזק‪ ,‬והכא הוי כגירי דיליה אף ר׳ יוסי‬ ‫מודה דעל המזיק להרחיק את עצמו‪.‬‬ ‫‪50‬‬ ‫הוא מהניגון של בתמיה שבדברי הגמ'‪ :‬וכי נשי לא בעי חיי?!‬ ‫אומות העולם יכולין ליקח ד' מינים‪ ,‬ומה סימן הוא זה‪.‬‬ ‫ולכן ‪ -‬סיים ואמר‪ :‬דוחקות הן עצמן בכל מקום ששומעות ניגון‬ ‫ומבאר הרה"ק ב' מסאכטשוב השם משמואל‪ ,‬זצ"ל עפ"י‬ ‫ושירה כי כל חיותם הוא משם‪ ...‬כששמע הרבי זאת הפטיר‬ ‫דאיתא במדרש )שם( דד' מינים רומזים לד' ראשי איברים‬ ‫ואמר‪ :‬מהיכי תיתי! אין זה עיקר הטעם‪ .‬אלא הטעם הוא משום‬ ‫שבאדם( אתרוג ללב‪ ,‬לולב לשדרה – ערבה לשפתיים‪ ,‬והדס‬ ‫דאיתא במסכת סוכה )נא‪ (.‬שבעת שמחת בית השואבה תיקנו‬ ‫לעיניים ‪).‬והלולב הוא כינוס ‪ -‬לכל ראשי האיברים שבאדם‬ ‫תיקון גדול שתהיינה הנשים למעלה והאנשים למטה כדי שלא‬ ‫לאחדם להודות ולהלל לה'‪.‬‬ ‫יתערבו‪ .‬יוצא לפי זה שהנשים קרובות היו ללויים המשוררים‬ ‫והנה ידוע שהעבירות והחטאים מושכים את האדם לאחור‬ ‫יותר מישראל‪ ,‬משום שהלויים עמדו בט"ו מעלות שבין עזרת‬ ‫ואינן מניחות לו לצמצם ולייחד את מחשבתו ורצונו להשי"ת‪,‬‬ ‫נשים לעזרת ישראל במעלה עשירית והנשים עמדו בגזוזטרה‬ ‫וההסבר לזה הוא‪ ,‬כי מכל עבירה נברא מלאך משחית‪ ,‬והוא כאבן‬ ‫במקום גבוה‪ ,‬ולכן שפעה עליהן קדושת שיר הלויים‪ .‬ולכן בכל‬ ‫מונח על פתח הלב ומאפיל ומבלבל המוח ‪.‬‬ ‫מקום שיש שירה וזמרה נדחקות הן כי אז שבה ומושפעת עליהן‬ ‫אך ביום הכיפורים כשנמחלו העוונות מעבירים את המשחית‪,‬‬ ‫קדושת השיר שהלויים היו אומרים בבית המקדש‪ ...‬ולכן צריכים‬ ‫ובזה גוללין את האבן מעל פתח הלב ונקרע סגור הלב‪ ,‬ושוב יש‬ ‫רק לעשות תיקון גדול כמו במקדש והפרדה מוחלטת‪.‬‬ ‫לאדם היכולת לצמצם מחשבתו ולהלהיב את לבבו ביותר"‪ ,‬וזה‬ ‫)האדמו"ר מבעלז(‬ ‫בדוק ומנוסה לכל איש נלבב הבא ליטהר ‪".‬ובזה מובן היטב דברי‬ ‫המדרש'‪ ,‬דנסב באיין בידו' היינו ענין הלולב דמשלים‪ ,‬וזה לאות‬ ‫ולסימן כינוס כל ראשי האיברים כנ"ל דנצח דינא‪.‬‬ ‫זכרתי לך חסד נעורייך‪ ...‬כיצד זה יתכן?‬ ‫ומסיים בזה"ל‪" :‬ובאמת זה סימן מובהק מאוד‪ ,‬כל אחד לפי‬ ‫ידוע הדבר ומפורסם העניין שימים אלו של חג הסוכות הם‬ ‫ערך תשו ‪ .‬בתו בימים האלה‪ ,‬זה רב וזה מעט ומ"מ כל איש‬ ‫זכר ליציאת מצרים‪ ,‬ימים שעליהם נאמר זכרתי לך חסד נעוריך‬ ‫ישראל אי אפשר שלא הרהר בתשובה בימים אלו ‪ ,‬וכל ישראל‬ ‫אהבת כלולותיך וכו'‬ ‫מתענין ומתפללין ואומרים וידוי‪ ,‬א"כ לבו כל איש ישראל לפי‬ ‫והשאלה נשאלת‪ :‬האומנם?! ומה עם חטא העגל והמתאווים‬ ‫ערכו נפתח סגור ‪ ,‬ויש לו חלק וענין במצות לולב‪ ,‬וזהו הבאיין‬ ‫וכו'? ושמא תאמר ששם מדובר רק בערב רב‪ ,‬אזי קשה'‬ ‫בידו כי ש – נצחנו דינאי" עכ"ד )שם משמואל לסוכות נת תרע"ד(‬ ‫מהמרגלים והמעפילים' ששם הנבחרים שבעם ישראל יצאו‬ ‫ועפ"י דברי מדרש אלו‪ ,‬מבאר הגה"ק סופר ב' החתם זצ"ל הא‬ ‫כנגד משה וריננו אחריו מענייני אשת איש‪ ,‬וכפי שדרשו במדרש‬ ‫דבגבולין' נוטלין הלולב' רק ביום הראשון‪ ,‬ובמקדש כל שבעה‪,‬‬ ‫ובתלמוד על הפסוק ויאמרו כל "העדה" לרגום אותם באבנים‬ ‫דהנה אין אדם בטוח מחטא‪ ,‬וכמאמרם ז"ל )כריתות כח'( אין‬ ‫)במדבר י"ד י'(‪ ,‬ויודעים אנו "שעדה" אלו הנבחרים שבעם‪ .‬כמו‬ ‫אדם בטוח מחטא‪ ,‬ומתנדב אדם אשם תלוי בכל יום‪ ',‬ברם בד'‬ ‫כן מה עם קורח וחבריו ומאתיים חמישים ראשי סנהדריות?‬ ‫ימים שבין יוה"כ לסוכות טרודים ישראל במצוות ואין להם זמן‬ ‫מה עם זמרי ובת מלך מדיין? מה עם חטא בנות מואב ועבודת‬ ‫לחטוא‪ ,‬ועדיין ביום הראשון של סוכות הניצוח קיים‪ ,‬על כן אנו‬ ‫הפעור? מה עם המקושש? מה עם כל המרידות הנוראות שהיה‬ ‫לוקחים ד' מינים‪ ,‬אבל ביום שני דסוכות אין אנו בטוחים שכבר‬ ‫לעם ישראל כנגד ה' ומשה עבדו? כיצד בורא עולם מכריז על‬ ‫נתלכלכנו קצת בחטא‪ ,‬על כן אין מצוה בלקיחת האות והדגל‪.‬‬ ‫אותה תקופה "זכרתי לך חסד נעורייך‪ ...‬אהבת כלולותייך"‪?...‬‬ ‫משא"כ בבית המקדש ‪ -‬העולים לרגל השוהים שם ז' ימים‬ ‫התשובה פשוטה‪ :‬בשיר השירים אנו אומרים‪ :‬ליבבתיני‬ ‫פשוט הוא‪ ,‬שי' ותר בטוחים שלא יחטאו[‪ ,‬ואפי יותר ממה שאנו‬ ‫אחותי כלה‪ ,‬ליבבתיני באחד מעינייך‪ ...‬ושואלים חכמי ישראל‪:‬‬ ‫בטוחים בד' הימים שבין עשור לסוכות‪] ,‬ולכך ושמחתם' לפני ה'‬ ‫מדוע ה' מלבב אותנו ומחבב אותנו רק בעין אחת? למה לא‬ ‫אלוקיכם' שבעת ימים )דרשות חת"ס ח"א דף נה‪(.‬‬ ‫בשתי עיניים?‬ ‫)מסביב לשולחן(‬ ‫התשובה על שאלה זו טמונה בשאלה הנ"ל‪ ,‬וזה ביאורה‪:‬‬ ‫אין ספק שעם ישראל קדוש וטהור‪ .‬אך אי אפשר להתעלם מכך‬ ‫שלאורך כל ההיסטוריה יצר הרע הצליח להיאחז מעט בעם‬ ‫שמחת בית השואבה‬ ‫ישראל ולפגום מעוצמתו וקדושתו‪ ,‬כפי שראינו לעיל במעשה‬ ‫המשנה במסכת סוכה )דף נא‪ (.‬אומרת‪" :‬מי שלא ראה שמחת‬ ‫קורח והמרגלים וכו'‪ .‬אלא שלמרות אותם פגמים וכתמים‬ ‫בית השואבה‪ ,‬לא ראה שמחה מימיו‪ .‬במוצאי יום טוב הראשון‬ ‫וקמטים ‪ -‬עדיין גדולה אהבת ה' לישראל‪ ,‬אהבה עזה וחזקה‪ ,‬עד‬ ‫של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנים שם תיקון גדול"‪ .‬מסופר‪ ,‬כי‬ ‫כדי כך שה' מכריז לנצח נצחים "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת‬ ‫פעם בעת השתתף הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זי"ע בחתונה‬ ‫כלולותיך"‪ .‬מפני שה' כביכול מסתכל עלינו רק בעין אחת ‪ -‬ולא‬ ‫‪ -‬מרוב ההמון היתה המהומה רבה והנשים נדחקו לחדר בה‬ ‫בשתי עיניים‪ .‬ליבבתיני אחותי כלה ליבבתיני באחד מעינייך‪...‬‬ ‫התקיימה השמחה‪ .‬פנה הרבי בשאלה אל הנוכחים‪ :‬מדוע מנסים‬ ‫פירוש‪ :‬בורא עולם כביכול עוצם עין אחת ומתעלם מכל החלק‬ ‫תמיד הנשים לדחוק עצמן בעת שירה וזמרה? נענה חתנו הרה"ק‬ ‫הלא טוב שבנו‪ ,‬והוא מביט עלינו מהעין השנייה ‪ -‬והוא מתמקד‬ ‫רבי פנחס מאוסטילא זי"ע ואמר‪ :‬הנה אומרים בשם גדולים‬ ‫רק בדברים הטובים שבנו‪ ,‬עד כדי כך שהבורא יכול להסתכל על‬ ‫על מה דאיתא בגמ' )קידושין לד‪ (.‬לגבי חיוב נשים במזוזה‬ ‫הרשע הגדול ביותר בישראל ולחוש כלפיו אהבה עד אין קץ‪ ,‬כפי‬ ‫משום דכתיב במזוזה )דברים יא‪ .‬כא( למען ירבו ימיכם‪ .‬אומרת‬ ‫שאומר המלבי"ם על הפסוק‪ :‬הבן יקיר לי אפרים‪ ...‬כי מידי דברי‬ ‫הגמרא‪ :‬וגברא בעי חיי‪ ,‬נשי לא בעי חיי?! לשון בתמיה‪ .‬אבל אם‬ ‫בו זכור אזכרנו‪ ...‬שזה נאמר אפילו על הפושע הגדול ביותר‪ .‬כיצד‬ ‫לא יאמרו דברי הגמ' "נשי לא בעי חיי"‪ ,‬בניגון של תימה‪ ,‬היה‬ ‫זה יתכן? עם הנוסחה של "ליבבתיני באחד מעינייך"‪ .‬כן כן‪ ,‬ה'‬ ‫משתמע כאילו ח"ו נשי לא בעי חיי‪ .‬נמצא דכל חיות השנים‬ ‫‪51‬‬ ‫לב מ‪-‬ל‪,‬ג‪-‬ב‪ ( ,‬ונקבל את המילה "גם" )הבאה לרבות( להורות‬ ‫עוצם עין מהרע והשלילי‪ ,‬ומתרכז רק בחיובי שבנו‪ ,‬והרי אין לך‬ ‫שהמרבה את עצמו – גאוותן‪ ,‬טיפש הוא ותמיד יתעצב אל ליבו‪....‬‬ ‫אפילו פושע גדול בישראל שאינו מלא מצוות כרימון‪ .‬אם כן יוצא‬ ‫אחד האדמו''רים מבאר את הפסוק ‪' ':‬ושמחת בחגך והיית‬ ‫שה' אוהב כל יהודי‪ ,‬ואפילו החוטא הגדול ביותר‪.‬‬ ‫אך שמח" בדרך מיוחדת – אם תמעיט את עצמך )המילה אך באה‬ ‫אם הבנו כל זאת‪ ,‬קל לנו מאוד לכוון בתפילה את המילים‬ ‫למעט( ממילא תהיה שמח ‪...‬‬ ‫הנשגבות בברכת אתה בחרתנו‪ ...‬המילים "אהבת אותנו ורצית‬ ‫הבה נשכיל כולנו להבין את מיעוט ערכנו ונגיע לחג מלאי‬ ‫בנו"‪ ...‬כל הזמן‪ ...‬כן כן‪ ,‬גם בזמנים שהתנהגנו בצורה הכי לא‬ ‫שמחה שתלווה אותנו לכל השנה הבעל''ט‪.‬‬ ‫ראויה‪.‬‬ ‫)אחד האדמורי"ם(‬ ‫)הגר"א לוי שליט"א(‬ ‫חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך‬ ‫ושמחת בחגך והיית אך שמח‬ ‫אחר שמלא האדם את אוצרותיו לכל השנה עם שפע של‬ ‫ישנו רעיון נפלא על הפסוק‪' ':‬לב חכם לימינו ולב כסיל‬ ‫תבואה שגדל במשך הקיץ ללמד אותו איך להתנהג כשיש לו שפע‬ ‫לשמאלו" )קהלת י''א (‪ ,‬וכך ביאור הפסוק‪' ':‬לב חכם לימינו" ניקח‬ ‫רב מן השמים‪ ,‬הנה אמרו חז"ל )בחגיגה ט'( יאה עניותא ליהודאי‬ ‫את האותיות שמימין לאותיות היוצרות את המילה לב )כ‪-‬ל‪,‬א‪-‬ב(‬ ‫כי ברזא סומקא לסוסיא חיורא ואמר הרה"צ מרפימישלאן זי"ע‬ ‫ונקבל את המילה "אך" )הבאה למעט( להורות שהממעט עצמו‬ ‫הרי המנהג לקשט את הסוסים רק כשיוצאים אתם לרחוב אבל‬ ‫חכם הוא ותמיד ישמח‪ ....‬וממשיך הפסוק "ולב כסיל לשמאלו‬ ‫בתוך הרפת שלהם אין מקשטים אותם בקישוט האדום וכך צריך‬ ‫" ניקח את האותיות שמשמאל לאותיות היוצרות את המילה‬ ‫מילי צער דממילא וכו' הכי קאמר הני מילי צער דממילא‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫דכיון דממילא בא לו הצער בסוכה דרך מקרה בצאתו ינצל‬ ‫אבל הכא כיון דאיהו הוא דקא מצטער נפשיה בצאתו לא‬ ‫מצטער בסוכה שאף כשיצא הסוכה לא ינצל‬ ‫ינצל מן הצער מאי אמרת בצאתו יתובי קא מייתיב דעתיה‬ ‫מהצער האם אינו נפטר מלישב בסוכה?‬ ‫בסוכה נמי איבעי ליה ליתובי דעתיה‪ .‬ובשו"ת מגן שאול‬ ‫כתב המרדכי הובא ברמ"א סימן תר"מ ס"ד בשם רבינו‬ ‫לג"ר חנניה בן יעקב סימן ל''א כתב באופן אחר וז''ל שישיבת‬ ‫אליעזר ממיץ דאין המצטער פטור מן הסוכה אלא דוקא‬ ‫סוכה תרבה עליו צער אבלו לסיבות רבות אם מפני שהאבל‬ ‫כשהצער בא לו מן הסוכה ובצאתו מן הסוכה ינצל מן הצער‬ ‫כשעושה שינוי והולך לסוכה‪ ,‬אז באותה שעה נהפכים עליו‬ ‫אזי הוא דפטור משום דלא הוי כעין תדורו‪ ,‬אבל בלא"ה חייב‬ ‫צריו וזוכר באבידתו שנאבד בנו או בתו או אביו ואמו או אחיו‬ ‫לישב בסוכה אף על גב דמצטער‪ .‬ובט"ז אורח חיים סימן‬ ‫שמת‪ ,‬ומתאנח עליהם הרבה שאומר האיך מתו ולא זכו גם‬ ‫תר''מ ס"ק ז' הקשה פשיטא למה יפטר כשאין לו צער בסו־‬ ‫הם כמותו להיותם חיים לעשות גם הם המצוה הזאת‪ ,‬וכדומה‬ ‫כה טפי מביתו דלמה יבטל מצות סוכה בחנם‪ .‬ומתרץ‪ :‬דס"ד‬ ‫באלה הדברים‪ .‬משא"כ כשהוא בביתו ולא עושה כ"כ שינוי‬ ‫דטעמיה דפטור במצטער משום דעיקר מצות סוכה להזכיר‬ ‫אז אין מתחדשים עליו היגונים‪ .‬ואם מפני שכשהולך לישב‬ ‫ענין הסוכה שנ' כי בסוכות הושבתי וזה המצטער הוא טרוד‬ ‫בסוכה מסתמא יש שכנים שעושים סוכות והם ששים וש־‬ ‫בצערו ואינו שם על לבו לזה על כן הוא פטור‪ ,‬קמ"ל דה־‬ ‫מחים כל אחד ואחד בסוכתו‪ ,‬בשמחת הרגל והרי הוא עיניו‬ ‫טעם אינו בשביל זה אלא שכעין דירה בעינן ואין אדם דר‬ ‫רואות וכלות אליהם‪ .‬וכתבו באחרונים דחידוש זה של המר־‬ ‫במקום צער כל שיוכל להנצל מזה בצאתו ה"נ בסוכה‪ .‬אבל‬ ‫דכי תלוי במקור דילפינן דמצטער פטור מהסוכה‪ :‬דתוס' ד"ה‬ ‫המהרי"ק שורש קע"ו ענף ב' כותב לחלוק על דברי הרא"מ‬ ‫הולכי דרכים סוכה כ''ו ע''מ א' כתבו דילפינן ליה מדלא כתיב‬ ‫הנ"ל וסבירא ליה דמצטער פטור מן הסוכה אפילו כשהצער‬ ‫בסוכות תהיו שבעת ימים אלא‬ ‫לא בא לו מחמת סוכה‪ .‬ומביא ראיה‪ :‬מהא דאיתא בגמ' סוכה‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים‪ ,‬דבעינן תשבו כעין תדורו לא־‬ ‫כ''ה ע"ב אבל חייב בסוכה‪ ,‬שואלת הגמרא פשיטא‪ ,‬משי־‬ ‫פוקי מצטער‪ ,‬לפי הנ''ל אתי שפיר דלא נפטר משום שאם‬ ‫בה הגמרא מהו דתימא הואיל ואמר רבא מצטער פטור מן‬ ‫היה לו בבית צער שלא היה ניצול ממנו ע"י יציאתו מבי־‬ ‫הסוכה‪ ,‬הא נמי מצטער הוא‪ ,‬קמ"ל דאיבעי ליה לאיתובי דע־‬ ‫תו‪ ,‬הרי היה נשאר בביתו‪ ,‬א"כ ה"ה בסוכה לא נפטר מסוכה‬ ‫תיה‪ .‬ולדברי המרדכי מאי איריא משום דאיבעי ליה ליתובי‬ ‫אם לא ינצל מהצער ע"י יציאתו מהסוכה‪ ,‬אבל לפי טעם מה‬ ‫דעתיה‪ ,‬תיפוק ליה דבצאתו מן הסוכה לא יחשך כאבו‪ ,‬ולא‬ ‫שכתב הריטב"א הביא בשם הרמב"ן דילפינן ליה מדכתיב‬ ‫ינצל מן הצער‪ ,‬אלא ש''מ דאפילו כשלא יפטר בחוץ מהצער‬ ‫כל האזרח בישראל ישבו בסוכות‪ ,‬אזרח מלשון רעננות וכמו‬ ‫נמי פטור‪ .‬והב"ח אורח חיים סימן תר''מ תמה על המהרי''ק‪:‬‬ ‫שנאמר אזרח רענן תהלים ל"ז ל"ה והיינו שנהנה בישיבתו‬ ‫וז''ל ואישתמיטתיה להרב מה שכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו‬ ‫בסוכה לאפוקי המצטער בישיבתו‪ ,‬א"כ בכל צער שיהי' נפטר‬ ‫סוכה פרק ב' סימן ז' וזה לשונו האי נמי מצטער הוא בישיבת‬ ‫מישיבת סוכה‪ ,‬אף שאינו ניצול מצער זו בחוץ‪ ,‬דסוכו"ס איננו‬ ‫סוכה יותר מבישיבת הבית דאבל חפץ להיות מתבודד ויושב‬ ‫אזרח רענן‪ ,‬כך כתב במרומי שדה סוכה כ''ו ע''מ א'‪ ,‬וכן בח־‬ ‫במקום צער ואפילה כדי להיות טרוד בצערו קא משמע לן‪.‬‬ ‫לקת יואב דיני אונס סימן ז' בהגה''ה‪.‬‬ ‫ועוד כותב הב''ח‪ :‬דמאי דקאמר תלמודא קא משמע לן הני‬ ‫]תורת המועדים[‬ ‫‪52‬‬ ‫להיות מש"כ שהעניות יפה לישראל רק כלפי חוץ שהאנשים‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫מבחוץ יחשבו שעניות שורה בישראל אבל באמת כלפי פנים‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫בתוך הבית צריך להיות שפע רב וכל טוב ולזה מרמז מצות‬ ‫סוכה מבחוץ רואים הסכך שהוא מפסולת גורן ויקב וגם הדפנות‬ ‫שח מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א לידידו הג"ר‬ ‫עשויות מדברים קלים ‪ -‬קרשים ‪ -‬אבל מבפנים היא מקושטת‬ ‫אליהו מן שליט"א‪ ,‬שאלני גיסי הג"ר יצחק זילברשטיין‬ ‫וממולאת בשבעת המינים שהשתבחו בהם ארץ ישראל וכל‬ ‫שליט"א‪ ,‬באחד שיש לו תחביב לתפוס נחשים ולהרגם‪ ,‬אם‬ ‫מיני קישוטים נוספים‪ ,‬וזה לדעת כי ברכת ה' היא תעשיר דווקא‬ ‫מקיים בזה מצוה כנאמר "ואתה תשופנו עקב"‪ .‬והראיתי‬ ‫בפנים ולא כלפי חוץ כי אז ח"ו עושר שמור לבעליו לרעתו‬ ‫)מדבר יהודה(‬ ‫לו על הפסוק הזה מדרש בילקוט הספורים שמשמע קצת‬ ‫שיש בזה מצוה‪.‬‬ ‫)דרך שיחה(‬ ‫פרי עץ הדר‪-‬והדרת פני זקן‬ ‫איך יישבו בסוכת עראי לעתיד לבוא‬ ‫מספרים שערב סוכות אחד הגיע הגה"צ רבי אריה לוין זיע"א‬ ‫לשכונת מאה שערים בירושלים‪ ,‬ונכנס לאחת החנויות שעברה‬ ‫איתא בבא בתרא דף ע"ה א' שלעתיד לבוא עתידין‬ ‫הסבה לסוכות‪ ,‬ובמקום ספרים‪ ,‬מוכרים ארבעת המינים‪ .‬ביקש‬ ‫ישראל שיהיו גבוהין כל אחד מאה אמה‪ .‬והקשה רבינו איך‬ ‫הצדיק מהמוכר לקנות אתרוג‪ ,‬המוכר מסר לו אתרוג‪ ,‬וללא‬ ‫יישבו בסוכה והרי סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה‬ ‫בדיקה הכניס אותו למעיל הארוך שלבש‪ ,‬שילם ויצא החוצה‪.‬‬ ‫פסולה )כדתנן ריש סוכה( ואמר דאפשר על ידי שיעשו‬ ‫יהודי חשוב שראה את הדבר‪ ,‬התפלא מאוד‪ ,‬ניגש לר' אריה‬ ‫ברצפת הסוכה חור להניח שם את הרגלים (א"ה‪ ,‬יעוי'‬ ‫שהכיר אותו‪ ,‬ואמר לו‪ :‬כל צעיר פה בודק את האתרוג בזכוכית‬ ‫בספר פסקי תשובה ח"ג סוף סי' שנ"ג סק"ד‪ ,‬בדפו"י דף‬ ‫מגדלת‪ ,‬ואתה הצדיק והתלמיד חכם‪ ,‬הכנסת את זה לכיס המעיל‬ ‫מ"ב א'(‪ .‬אך בפעם אחרת שאלו את רבינו למ"ד ביומא‬ ‫שלך ללא בדיקה? אמר לו ר' אריה לוין‪ :‬יש שני הידורים שכתובים‬ ‫כ"ח ב' קיים אברהם אבינו כל התורה כולה‪ ,‬והרי היה‬ ‫בתורה‪ :‬אחד "והדרת פני זקן" )ויקרא י"ט ‪ -‬ל"ב( ואחד "פרי עץ‬ ‫גובהו כמו שבעים וארבע אנשים )מסכת סופרים פכ"א‪,‬‬ ‫הדר" )ויקרא כ"ג ‪ -‬מ'( ויהודים מוכנים להוציא על זה הרבה כסף‪,‬‬ ‫ט' (ואיך קיים אברהם אבינו מצות סוכה בדירה גבוהה כל‬ ‫וזה יפה ומהודר מאוד‪ .‬אבל אני לקחתי על עצמי את ההידור‬ ‫כך‪ ,‬והשיב דהרי סוכה גבוהה פסול כי אין זו דירת עראי‬ ‫של "והדרת פני זקן"‪ ,‬ואני ממהר מכאן לבית החולים למצורעים‬ ‫)לאחד הטעמים‪ ,‬וכך נפסק במ"ב סי' תרל"ג סק"ג( וא"כ‬ ‫בטלביה‪ ,‬ושם אני מהדר את מצות "והדרת פני זקן" שאני לקחתי‬ ‫זה אצל כל אדם אבל אצל מי שגבוה מאוד‪ ,‬ודאי עושים‬ ‫על עצמי את זה‪ ,‬ואני מקווה שאני עושה את זה באמת ובאמונה‪.‬‬ ‫דירת עראי בגובה שיתאים לו }וכן אם מטעם שבגבוהה לא‬ ‫)סיפורי צדיקים גליון ד' תשע''ה(‬ ‫שלטא ביה עינא י"ל דכיון שאברהם אבינו הי ' גבוה שלטא‬ ‫ביה עינא ביותר מכ'{‪.‬‬ ‫ושאבתם מים בששון‬ ‫)שיח הסוכות(‬ ‫במוצאי שבת חול המועד סוכות תש"ע ביקר כ"ק האדמו׳׳ר‬ ‫מפינסק קרלין שליט"א אצל רבנו‪ ,‬ושאל את רבנו שליט"א מה‬ ‫טעם עיקר השמחה היא בשאיבת המים כאמור בקרא ׳ושאבתם‬ ‫לבקתתו‪ ,‬בה יגדל מעט תבואה וירקות כדי חייו‪.‬‬ ‫מים בששון׳ כמבואר בסוכה דאזיל על שמחת שאיבת המים‬ ‫אולם המלך חשש שמא הפועלים ישימו את כל מעיינם‬ ‫לניסוך המים בחג‪ ,‬והא היין משמח יותר כלישנא דקרא ויין‬ ‫בטיפוח גן הירק ויזניחו את עיקר ייעודם‪ ,‬כריית הזהב‪ .‬וזאת‪,‬‬ ‫ישמח לבב אנוש והיו גם מנסכים יין בחג ככל המועדות‪ ,‬ומ"ט‬ ‫משתי סיבות‪ :‬ראשית‪ ,‬שדה המניב פירות וירקות טובים למאכל‪,‬‬ ‫אין עיקר השמחה בניסוך היין אלא בניסוך המים שלכאו׳ הוא‬ ‫תועלתו מידית וניכרת לעין‪ .‬מה שאין כן בעבודת הכרייה‪,‬‬ ‫דבר קטן ממנו‪ .‬ואמר רבנו שליט׳׳א‪ ,‬בלשון זו' דחזינן מהכא‬ ‫שאמנם שכרה רב‪ ,‬אך השכר לא ישולם כי אם בתום התקופה‪,‬‬ ‫שעיקר השמחה היא בדבר הפשוט והטבעי הבא בצורת גדילתו‬ ‫עם שובם לארץ מגורם‪ .‬הסיבה השנייה‪ ,‬הגינה פרטית היא‪,‬‬ ‫בלא תוספות‪ ,‬שבפשטות יש את השמחה הכי גדולה וזה יותר‬ ‫לכל אחד גינתו וירקותיו‪ ,‬בהן הוא גאה והן תוצרתו ופרי יגיעו‪.‬‬ ‫משמחת היין׳‪ .‬עכ"ד‪.‬‬ ‫ואילו הכרייה מתבצעת בצוותא‪ ,‬בעמל משותף‪ ,‬וחלקו של‬ ‫)מפי אחד השומעים(‬ ‫היחיד נבלע בעבודת הרבים‪ .‬בעקבות כך‪ ,‬עלול האדם להעדיף‬ ‫את עבודתו שלו‪ ,‬להדגיש את ייחודו ולשמוח בבעלותו‪ ,‬ולבכר‬ ‫מטרת הסוכה – דירת עראי – מטרת ארבעת‬ ‫את עבודת שדהו על עמל הכרייה‪ .‬מתוך חששות אלו‪ ,‬הורה‬ ‫המינים – אגודה אחת לעשות רצונו בלבב שלם‬ ‫המלך שתי הוראות‪ .‬האחת‪ ,‬שהפועלים יגורו בדירות עראי‪,‬‬ ‫באי מרוחק גילו מרבצי זהב‪ .‬שלח המלך קבוצת עובדים לכרות‬ ‫וחלק משכרם תמורת הכרייה יהיה‪ ,‬שהמלך יורה לבנות עבורם‬ ‫את הזהב ולהטעינו על ספינות‪ ,‬כדי להביאו למדינתו במטרה‬ ‫טירות מפוארות בשכונת יוקרה בעיר הבירה‪ .‬כך ידעו שאין‬ ‫לזקקו‪ ,‬ע"י כך יתעשר אוצר הממלכה לרווחת כל התושבים‪ .‬דעת‬ ‫לטפח את הגינה הצמודה לבקתתם הארעית‪ ,‬כיון שאינה אלא‬ ‫המלך הייתה לגמול לפועלים ביד רחבה מיד עם סיום עבודתם‪.‬‬ ‫אמצעי ביניים לקיום זמני עד שובם לארצם והתנחלותם בטירה‬ ‫אך במה יתפרנסו הפועלים בזמן כרייתם? שלח אפוא המלך‬ ‫החדשה הממתינה להם‪ .‬הוראה השנייה הייתה שיהיו בקביעות‬ ‫עימם שקי זרעים‪ ,‬והורה שכל פועל יעבד חלקת אדמה סמוך‬ ‫‪53‬‬ ‫כשהם באים ביום הראשון של סוכות לבתי הכנסת ואתרוגיהם‬ ‫בחבורה מגובשת‪ .‬כך יידעו שעיקר משימתם בעבודת צוות‪ .‬וכל‬ ‫ולולביהם בידיהם‪ ,‬מראים לשטן כי גם בדיני הממונות מניחים‬ ‫הימצאותם כאן היא כדי לכרות יחדיו את הזהב‪ ,‬ולא כדי לפנות‬ ‫היהודים שירמו אותם‪ ,‬והראיה‪ ,‬מארבעת המינים הללו‪ ,‬ששילמו‬ ‫איש איש לחלקת אדמתו‪ .‬ואמנם‪ ,‬אם ימלאו את תפקידם כיאות‬ ‫בעדם מחירים גבוהים כל כך‪ ,‬למרות שלמצרכים אלו יש ערך‬ ‫וישביעו את רצון המלך‪ ,‬יישאו חן בעיניו‪ ,‬וכל אחד מהם יקבל‬ ‫מועט ביותר‪ ,‬וגוי לא היה נותן בעדם אפילו עשר פרוטות‪ ...‬ואם‬ ‫שכר רב‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬הרי זו ראיה ניצחת שגם בעבירות הניחו ליצר הרע לרמות‬ ‫נצטווינו בשתי מצוות שינחו אותנו בדרכנו בתחילת השנה‬ ‫אותם‪ ...‬לאחר ההוכחה המשכנעת הזו‪ ,‬שלשטן אין מה לטעון‬ ‫החדשה הבאה עלינו לטובה‪ :‬שבו בסוכה‪ ,‬בדירת ארעי‪ ,‬כדי לדעת‬ ‫כנגדה‪ ,‬כל החבילות הקודמות של העבירות נמחקות ומתבטלות‬ ‫שדירת הקבע נבנית לנו שם‪ ,‬למעלה‪ .‬וטלו את ארבעת המינים‬ ‫– ומן היום מתחיל חשבון חדש‪" ,‬ראשון לחשבון עוונות"‪...‬‬ ‫המסמלים את כל שדרות העם‪ ,‬אגדו אותם יחדיו כדי שנדע‬ ‫)פנינים(‪.‬‬ ‫שהעיקר הוא להעשות אגודה ולעשות את רצון ה' בלב שלם!‬ ‫)המלקט(‬ ‫אתרג ר"ת א'מונה‪ ,‬ת'שובה‪ ,‬ר'פואה‪ ,‬ג'אולה‬ ‫"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר" )ויקרא‬ ‫מדוע מקפידים כל כך באתרוג יותר מבשאר מינים? כי בכל‬ ‫כג‪ ,‬מ(‬ ‫הארבעה דברים המרומזים בר"ת אתרוג‪ ,‬חייב להיות שלימות‬ ‫וכמו שאנו מבקשים ואומרים אני מאמין באמונה שלימה‪ ,‬וכן‬ ‫מובא במדרש תנחומא‪" :‬ולקחתם לכם ביום הראשון ‪ -‬וכי יום‬ ‫בתשובה אנו מבקשים החזירנו בתשובה שלימה‪ ,‬וכן ברפואה‬ ‫הראשון הוא‪ ,‬והלא יום ט"ו הוא‪ ,‬אלא ראשון לחשבון עוונות"‪.‬‬ ‫והעלה רפואה שלימה לכל מכותינו‪ ,‬וכן בגאולה וגאלינו גאולה‬ ‫הקשו המפרשים‪ ,‬והלא מיום הכיפורים ועד חג הסוכות ישנם‬ ‫שלימה מהרה למען שמך‪ ,‬כי בכל הדברים האלה יש גם לחצאין‬ ‫כמה ימים‪ ,‬וכבר אז מתחיל חשבון המצוות והעבירות‪ ,‬וכיצד‬ ‫אבל אנו מבקשים שיהיה הכול שלימות הגמורה‪.‬‬ ‫המדרש אומר שבסוכות מתחיל החשבון? ביאור נפלא על כך‬ ‫)בלבת אש(‬ ‫אמר הרה"ק בעל ה"תפארת שלמה" מרדומסק זיע"א‪ :‬בשעה‬ ‫שהשטן בא בימים הנוראים לקטרג על עם ישראל‪ ,‬הוא מביא‬ ‫לכם משלכם ‪ -‬אתרוג במתנה‬ ‫עמו את הצרורות הכבדים של העבירות שחטא כל אחד ומתחיל‬ ‫לפרט את העוונות של כל יהודי ויהודי‪ .‬מיד מתייצבים מליצי‬ ‫בשו"ע )סימן תרנ"ח סעיף ג'( כתב‪" ,‬אין אדם יוצא ידי חובתו‬ ‫היושר וטוענים‪ ,‬שכל אותם חטאים לא חטאו ישראל אלא בשוגג‪,‬‬ ‫ביום ראשון בלולב של חברו שהשאילו‪ ,‬דבעינן לכם ‪ -‬משלכם‪.‬‬ ‫ועל כן ראוי למחול להם‪ ,‬שכן אינם אשמים בכך – אלא השטן‬ ‫ואפילו אמר לו יהא שלך עד שתצא בו‪ ,‬ואח"כ יהא שלי כבתחילה‬ ‫הוא זה שפיתה אותם לכך‪ ,‬בשקרים ודברי תרמית שונים להאמין‬ ‫לא יצא‪ ,‬דהוי כמו שאול‪ ,‬ואם נתנו לו במתנה‪ ,‬מותר"‪.‬‬ ‫כי העבירות האלה אינן עבירות כלל‪ ,‬והם האמינו לו ונתפתו‬ ‫סיפר הגרב"צ זצ"ל‪ ,‬ששמע מרבי דוד פרנקל זצ"ל‪ ,‬איש סודם‬ ‫לשקריו‪ ...‬משיב על כך השטן‪ :‬מפני מה מניחים לרמות אותם‬ ‫ואמונם של מרנן החזון איש והגרי"ז מבריסק זצ"ל‪ ,‬שפעם אחת‬ ‫דווקא בשעה שמסיתים אותם לרעה? האם בעסקי ממון שלהם‬ ‫לפני חג סוכות הגיע אדם שהיה ברשותו פרדס אתרוגים‪ ,‬עם את־‬ ‫הם גם תמימים כאלה ומאמינים לכל אחד על דברתו? אם ידרוש‬ ‫רוג מאוד יפה ומהודר אל החזון איש כדי לתת לו את האתרוג‬ ‫אחד מהם מחברו‪ ,‬שיתן לו בעד חפץ ששוויו עשר פרוטות‬ ‫שיצא בו ידי חובה בחג‪.‬‬ ‫כפליים מזה‪ ,‬וכי יתן לו‪ ...‬ובתורת פשרה בין שתי הטענות הללו‬ ‫החזון איש לקח את האתרוג‪ ,‬בדק אותו מכל הצדדים‪ ,‬והתפעל‬ ‫מחליטים‪ ,‬שימתינו כמה ימים ויערכו נסיון בשביל לקבוע‪ ,‬האם‬ ‫רבות מיופיו והידורו‪ .‬וכאשר רצה לשלם בעבורו‪ ,‬לא הסכים אותו‬ ‫היהודים הם קלי דעת רק בשעה שהם באים ’לקנות‘ את עבירותיו‬ ‫אדם לקבל תשלום‪ ,‬ואמר שהוא נותן לו את האתרוג במתנה‪ ,‬וזה‬ ‫של יצר הרע‪ ,‬או שקלות הדעת הזאת מתגלה גם בענייני מסחר‬ ‫זכות בשבילו שהחזון איש יברך על אתרוג שהוא נתן לו‪.‬‬ ‫אחרים‪ ...‬והנה‪ ,‬בשעה שהיהודים יוצאים לאחר יום כיפור לקנות‬ ‫החזון איש לא רצה לקחת את האתרוג בחינם‪ ,‬משום שחשש‬ ‫את ארבעת המינים‪ ,‬הם משלמים בעדם מחירים גבוהים‪ .‬וכך‪,‬‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫ישיבה בעת ההקפות בשמחת תורה‬ ‫שאלתי‪ ,‬אם רשאים לשבת בעת ההקפות עם הספרי תורה‪ ,‬שיש הנוהגים לשבת ויש מחמירים לצאת ולשבת‪.‬‬ ‫ואמר מרן בזה‪ ,‬שראה גדולים וטובים שנהגו לשבת‪ ,‬ויש בזה כמה סברות להקל‪ ,‬ומהם‪ ,‬שאם רוקדים בעיגול סביב הס"ת‪,‬‬ ‫י"ל דהרוקדים נחשבים מחיצה סביב הס"ת‪.‬‬ ‫ואמר עוד‪ ,‬דאף אי ליכא עיגול‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬מותר לשבת‪ .‬והטעם‪ ,‬משום שבשעת ההקפות שבשמחת תורה‪ ,‬כל הבי תהכ־‬ ‫נסת נקרא "מקומו של הספר"‪ ,‬וכאילו מונח במקום אחד דמי‪.‬‬ ‫והוסיף שאף אם יהיה בין הרוקדים אדם גדול שכולם חייבים לעמוד לפניו כשהוא מרקד סביב בבית הכנסת בשמחת‬ ‫תורה‪ ,‬כל החדר הוא מקום ריקודיו וא"צ לעמוד כל פעם שעובר‪ ,‬וה"ה בנידו"ד לענין הס"ת גופיה‪.‬‬ ‫)מעדני שלמה(‬ ‫‪54‬‬ ‫ללמוד בחברותא הרבה שנים עם הגרב"צ זצ"ל‪ ,‬שנה אחת בחו־‬ ‫שאותו אדם אינו נותן לו את האתרוג במתנה בלב שלם‪ ,‬ולהפך‬ ‫דש אלול לאחר שסיימו ללמוד באותו יום‪ ,‬אמר הגרב"צ שיש לו‬ ‫אולי הוא רוצה שהאתרוג ישאר בבעלותו כדי שיהיה לו חלק‬ ‫בעבורו אתרוג יפה מאוד מושלם בתכלית השלמות גם במראה‬ ‫במצווה שעושה החזון איש על האתרוג‪ ,‬ואינו בקי כל צרכו בדיני‬ ‫וגם בגידול‪ ,‬אשר לא נראה כבושם הזה שנים רבות‪.‬‬ ‫"לכם ‪ -‬משלכם" שכדי לצאת ידי חובה במצווה חייבים להקנות‬ ‫אבל‪ ,‬הוסיף הגרב"צ‪" ,‬כיון שזה כל כך מהודר איני רוצה להביא‬ ‫את האתרוג במתנה גמורה‪ .‬ולכן היה חשוב לחזון איש בדווקא‬ ‫את האתרוג לכולל בכדי שאחרים לא יראו את זה ויקנאו‪ ,‬אלא‬ ‫לשלם על האתרוג שבאופן זה בטוח שיקנה את האתרוג‪ ,‬ובכך‬ ‫בא לביתי ואתן לך את האתרוג"‪.‬‬ ‫בוודאי יוכל לקיים בזה את המצווה ללא חשש‪.‬‬ ‫כמובן ר' משה מגיע לביתו של הגרב"צ‪ ,‬הגרב"צ זצ"ל מוציא‬ ‫אבל ככל שהחזון איש ניסה לשכנע אותו לקחת תשלום" לא‬ ‫אתרוג מתוך קופסה עטוף בפשתן‪ ,‬ובדחילו ורחימו פותח את‬ ‫הסכים אותו אדם לקבל‪.‬‬ ‫האתרוג‪ ,‬ומראה ונותן לו את האתרוג השלם הזה‪.‬‬ ‫כשראה החזון איש שכך הוא המצב‪ ,‬ואדם זה בתמימותו אינו‬ ‫החברותא מביט ומתפעל‪ ,‬כזה אתרוג באמת מעולם לא ראה‪,‬‬ ‫מבין את רצונו מדוע רוצה לשלם‪ ,‬אמר לו החזון איש "תראה אני‬ ‫ובוודאי שלא העלה על דעתו שיזכה שנה אחת ליטול ולברך על‬ ‫מבין אותך שאתה רוצה להנות אותי ומשום כן אתה לא מוכן‬ ‫כזה אתרוג‪.‬‬ ‫לקבל תשלום על האתרוג‪ ,‬אבל אני רוצה לשלם על המצווה ובלי‬ ‫אבל חושב בליבו‪ ,‬כזה אתרוג יפה לא יתכן שיש לרב שני את־‬ ‫זה אני לא רוצה לקחת את האתרוג בחג‪ .‬ואם לא תקח תשלום אז‬ ‫רוגים כאלו‪ ,‬בוודאי הגרב"צ מביא לו את האתרוג המהודר הזה‪,‬‬ ‫שנינו נפסיד אני אפסיד שלא אטול את האתרוג‪ ,‬ואתה תפסיד‬ ‫ולעצמו הוא מסתפק באתרוג פחות יפה‪ 0‬ופחות מהודר‪ .‬ופונה‬ ‫שלא נהניתי ממך‪ .‬אז לטובתנו כדי ששנינו נהנה כדאי לך לקחת‬ ‫להגרב"צ ושואלו‪ ,‬ומה עם הרב איזה אתרוג יש לו? הגרב"צ עונה‪,‬‬ ‫את התשלום"‪ .‬ואכן אדם זה התרצה וקיבל את התשלום‪.‬‬ ‫לא‪ ,‬את האתרוג הזה ייחדתי בשבילך‪ ,‬אני מסודר כבר באתרוג‬ ‫לאחר מכן הגיע אותו אדם אל מרן הגרי"ז עם אתרוג כקוד־‬ ‫אחר‪ .‬החברותא מבין שהאתרוג הזה הוא יותר מהודר ויפה‪ ,‬ומ־‬ ‫מו ‪ -‬נאה ומהודר‪ ,‬כדי לתת לו בעבור מצוות ארבע מינים‪ .‬וגם‬ ‫נסה להתנגד ולסרב‪ ,‬אבל הגרב"צ החלטי בדעתו שהאתרוג הזה‬ ‫כאן חזר הסיפור על עצמו שהגרי"ז‪ ,‬ביקש לשלם בעבורו‪ ,‬ובעל‬ ‫יהיה לחברותא‪.‬‬ ‫האתרוג לא הסכים לקבל תשלום בעבורו‪.‬‬ ‫לאחר כל הדין ודברים‪ ,‬עוטפים שוב את האתרוג‪ ,‬מניחים אותו‬ ‫אבל כאן הסיפור הסתיים בצורה אחרת‪ ,‬כאשר הגרי"ז ראה‬ ‫שוב בקופסה‪ ,‬והגרב"צ נותנה לחברותא‪.‬‬ ‫שבשום אופן אינו רוצה לקבל תשלם‪ ,‬התחיל לחשוש שמא‬ ‫והנה לפתע פונה הגרב"צ אליו ולחש לו באוזנו ואומר‪" ,‬ר'‬ ‫יכשל כאן בנטילת אתרוג שאינו שלו‪ ,‬וכשיקח את האתרוג הזה‬ ‫משה אל תברך על האתרוג הזה בסוכות"‪ .‬החברותא נבהל ומת־‬ ‫לא ייצא בו ידי חובה‪ ,‬ומשום כן לא הסכים לקבל את האתרוג‬ ‫פלא‪ ,‬למה? הרי על כזה אתרוג ודאי שראוי לברך בחג‪.‬‬ ‫בשום אופן‪.‬‬ ‫אומר לו הגרב"צ‪" ,‬זה מורכב!"‪.‬‬ ‫ושכסיפר רבי דוד פרנקל את המעשה הגדיר זאת שהחזון איש‬ ‫החברותא היה בהלם‪ ,‬מה‪ ,‬זה מורכב? אם כן למה הרב מביא‬ ‫היה בבחינת "אהבה"‪ ,‬ואילו הגרי"ז היה בבחינת "יראה"‪ .‬וכא־‬ ‫לו את זה‪.‬‬ ‫שר היראה היא כל רגע ממול העינים‪ ,‬הרי הפחד שמא לא יוכל‬ ‫הגרב"צ משיב ואומר‪" ,‬רציתי ללמד אותך לפעמים אדם נראה‬ ‫לקיים את המצווה היא מוחשית‪ ,‬ומתוך כך לא יכול היה לסבול‬ ‫מבחוץ הדור ונאה אבל בפנים הוא מורכב!" האדם יראה לעינים‬ ‫שאתרוג כזה ישאר אצלו אפילו רגע אחד‪ ,‬והחזירו מיד לבעליו‪.‬‬ ‫ונראה לו שהאדם הזה שמתנהג כך הוא שלם בתכלית השלמות‪,‬‬ ‫)שלמים מציון(‬ ‫אבל ה' יראה ללבב ואם הלב מורכב אינו שווה כלום‪.‬‬ ‫"רחמנא ליבא בעי"‪ ,‬עיקר הדגש שצריך להקפיד בעבודת ה'‬ ‫אתרוג מהודר‬ ‫הוא שהלב יהיה שלם‪ ,‬כמו שכתוב "ומצאתו את לבבו נאמן לפ־‬ ‫כידוע מצוות לולב ואתרוג וכל שאר הד' מינים הם מהמצוות‬ ‫ניך"‪ ,‬אל תבט אל מראהו‪ ,‬אל תתפעל מחיצוניות‪ ,‬העיקר תקפיד‬ ‫החביבות על כל עם ישראל בכלל ועל עוסקי התורה בפרט‪ ,‬וכל‬ ‫על הפנימיות להיות מרוצה לפני השי"ת‪.‬‬ ‫אחד משתדל בכל כוחו ויכולתו להשיג לולב ואתרוג מהודרים‬ ‫)שלמים מציון(‬ ‫בתכלית ההידור‪.‬‬ ‫המדקדקים כבר מתחילים מחודש אב לחפש אתרוג מהודר‬ ‫עבד שבא למזוג כוס לרבו וכו'‬ ‫ונאה לכבוד חג הסוכות ומצוות ארבע מינים‪.‬‬ ‫בגמ' סוכה כח ע"ב מבואר ההלכה שאם ירדו גשמים מפנים‬ ‫שנים רבות היה הגרב"צ זצ"ל נוסע לנוח בימי בין הזמנים שב־‬ ‫את הסוכה‪ ,‬ומובא במ"ש שם "משל למה הדבר דומה‪ ,‬לעבד‬ ‫חודש אב במושב "בית מאיר" הסמוך לירושלים‪ ,‬ובקצה המושב‬ ‫שבא למזוג כוס לרבו‪ ,‬שפך לו את הקיתון על פניו"‪.‬‬ ‫התגורר אדם שגידל בחצר ביתו אתרוגים‪ ,‬והיה הגרב"צ טורח‬ ‫שואל הגר"א‪ :‬לכאורה קשה‪ ,‬פתח בכוס וסיים בקיתון‪ .‬ומדוע‬ ‫בכל שנה והולך לביתו לחפש אם יש שם אתרוג יפה ומהודר‪.‬‬ ‫המשנה אינה אומרת בפשטות‪" :‬משל לעבד שבא ליתן כוס לרבו‬ ‫מצד שני אתרוג מרמז על הלב‪ ,‬וכשם שמדקדקים אחר את־‬ ‫ושפך אותו על פניו"?‬ ‫רוג מהודר כך ראוי וצריך גם להדר שהלב‪ ,‬לבו של אדם‪ ,‬יהיה‬ ‫נסביר את עניין הכוס והמזיגה‪ .‬בעבר היין היה חריף ביותר‬ ‫נאה ומהודר בעבודת ה' בבין אדם למקום אדם לחבירו‪ .‬והרבה‬ ‫ובלתי ניתן לשתיה כמות שהוא‪ .‬כדי לשתותו היו מוהלים אותו‬ ‫פעמים כאשר היו שואלים את הגרב"צ שאלות על אתרוג‪ ,‬לאחר‬ ‫במים‪ ,‬פעולה הנקראת למזוג את הכוס‪ ,‬כלומר היה מתקבל יין‬ ‫שהשיב היה אומר‪" ,‬אבל לא לשכוח את העיקר לקנות ולהשיג‬ ‫מזוג וראוי לשתיה‪ .‬ובמשל‪ :‬הרב מחזיק בידו כוס עם יין חריף‪,‬‬ ‫לב מהודר"‪.‬‬ ‫בלתי מזוג‪ ,‬והעבד מגיע עם כלי של מים )קיתון( כדי למזוג אותן‬ ‫מעשה מופלא סיפר בזה הגאון רבי משה קפלן שליט"א שזכה‬ ‫‪55‬‬ ‫אז מפנים את הסוכה‪ ,‬היא מדגישה שיש חשיבות גם לסעודה‬ ‫לכוס ולהכשיר את היין לשתיה‪.‬‬ ‫ולשמחת יום‪-‬טוב‪ .‬תמיד יהיה מי ש'יחמיר' על עצמו לשבת‬ ‫עכשיו מסביר הגר"א‪ :‬כידוע ראש השנה ויום הכיפורים הם‬ ‫בסוכה גם כשיורד גשם ולקלקל לו ולבני משפחתו את שמחת‬ ‫ימי דין‪ ,‬ואחריהם באים ימי חג הסוכות שמרובה במצוות כמו‬ ‫החג‪ .‬אומרת המשנה‪ ,‬הקב"ה לא חפץ בישיבה כזאת בסוכה‪,‬‬ ‫שמחה‪ ,‬נטילת לולב וישיבת הסוכה‪ ,‬ואת חריפות הימים הנוראים‬ ‫ולכן מובא המשל של העבד והרב‪ .‬העבד‪ ,‬אחרי ששופכים לו את‬ ‫ממתקים מצוות חג הסוכות‪ .‬אבל כאשר יורדים גשמים המונעים‬ ‫הקיתון על פניו‪ ,‬לא יעלה על דעתו בכל אופן לנסות ולמזוג בכוח‬ ‫מאתנו לקיים מצות הסוכה‪ ,‬היא עדות נאמנה שהקב"ה אינו‬ ‫את הכוס לרבו‪ .‬הוא מבין שמעשיו לא רצויים ושהוא צריך לחדול‬ ‫חפץ לפשר את ימי הדין‪ ,‬אלא להשאירם בתוקפם וגבורתם‪ .‬וזה‬ ‫מהם‪ .‬כך גם מי שיורד לו גשם‪ ,‬אין לו מה לכפות עצמו עם הסוכה‬ ‫כדברי המשל‪ ,‬שכוס היין החריף )המקביל לימי הדין( הוא בידי‬ ‫שלו על הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שאינו חפץ בכך‪.‬‬ ‫הרב )הקב"ה(‪ ,‬והעבד )ישראל( בא למזוג את הכוס לרבו‪ ,‬כלומר‬ ‫)הגר"א(‬ ‫להוסיף מים לכוס היין לבטל את חריפותו‪ .‬אבל האדון שופך את‬ ‫קיתון המים שביד העבד שלא ימתקו את חריפות היין שבכוס‪,‬‬ ‫ושמחת בחגך והיית אך שמח‬ ‫שהיין יישאר בחריפותו‪ .‬והנמשל הוא‪ ,‬בעוד אנו רוצים למתק‬ ‫"ושמחת בחגך והיית אך שמח"‪ ,‬זהו חג הסוכות אשר הוא החג‬ ‫את הדינים של הימים הנוראים במצוות ישיבתנו בסוכה מוריד‬ ‫בו יורדת לאדם שמחה ופרנסה לכל השנה‪ .‬אמרו רבותינו ז"ל‪:‬‬ ‫הקב"ה גשמים שאינם מאפשרים לנו לקיים כהלכה את מצוות‬ ‫"כל הקדוש מחברו – חרב מחברו"‪ ,‬כלומר‪ ,‬ככל שהדבר מקודש‬ ‫הסוכה‪ ,‬מה שגורם לחריפות הדינים להמשיך ללא המתקה‪.‬‬ ‫יותר וחשוב יותר בשמיים‪ ,‬כך גם הקושי שבו גדול והאפשרות‬ ‫בעקבות זה כדאי לשאול שאלה נוספת )שהגר"א לא שואל‬ ‫לנפילתו וכישלונו גדולה יותר‪ .‬לכן‪ ,‬אמר הגאון מווילנא שהמצווה‬ ‫אותה(‪ .‬המשנה בד"כ מלמדת אותנו הלכות בצורה פשוטה‬ ‫הקשה ביותר בשבילו היא מצוות השמחה‪ ,‬כיוון שעל האדם יש‬ ‫וישירה‪ .‬מדוע כאן‪ ,‬בהלכה האומרת שיש לפנות את הסוכה‬ ‫חיוב להיות בשמחה של מצווה בכל רגע במשך שבוע ימים‪ .‬לכן‪,‬‬ ‫ולחזור הביתה‪ ,‬מוסיפה המשנה 'משל למה הדבר דומה'‪ ,‬מדוע‬ ‫גם היצר אורב בחג זה לכעוס ולהתעצבן יותר מכל זמן‪ ,‬כיוון‬ ‫לא להגיד בפשטות שההלכה היא שחוזרים הביתה?‬ ‫שקדושת הזמן ומעלת השמחה שבו‪ ,‬גדולה יותר מכל יום אחר‬ ‫המשנה מלמדת אותנו כלל חשוב מאוד לגבי קיום המצוות‪.‬‬ ‫בשנה‪ .‬על האדם להיות מוכן לניסיונות ולקבל על עצמו להיות‬ ‫כאשר היא מלמדת אותנו שאם הגשם מקלקל את המאכלים‬ ‫שמח מדברי הירושלמי הנ"ל‪.‬‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫ובקובץ הערות כתב לבאר את דברי הרמב"ם‪ ,‬דפריה ורביה‬ ‫לא נחשבת מצוה עוברת‪ ,‬משו"ה אינה דוחה ת"ת‪,‬‬ ‫העוסק במצוה פטור מן הסוכה‬ ‫ובירושלמי איירי דוקא במצוה עובתר עיי"ש בדבריו‪.‬‬ ‫שוב הראוני את דברי המאירי בשבת )ט ע"א( ובמועד קטן‬ ‫תנן במתני' סוכה )כה‪ ,‬א( שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה‪.‬‬ ‫)ט ע"א(‪ ,‬שכתב בביאור דברי הירושלמי‪ ,‬שבלימוד תורה אינו‬ ‫וברש"י‪ ,‬הולכי בדרך מצוה כגון ללמוד תורה וכו' עכ"ל‪ .‬ובאור‬ ‫נחשב עוסק במצוה לענין שיהיה פטור ממצוות אחרות‪ ,‬ויש‬ ‫שמח בהלכות תלמוד תורה )פרק א' הלכה ט'( הקשה‪ ,‬דאיתא‬ ‫החולקים על המאירי‪.‬‬ ‫בירושלמי )פ"א משבת ה"ב(‪ ,‬הלומד ע"מ שלא לעשות‪ ,‬נוח‬ ‫ומענין לענין באותו ענין‪ ,‬בגדר הדין של עוסק במצוה פטור‬ ‫לו שלא נברא‪ ,‬ומשו"ה מפסיקין למצוה עוברת‪ ,‬וא"כ קשה‪,‬‬ ‫מן המצוה‪ ,‬נסתפקו האם הוא דין קדימה‪ ,‬והיינו‪ ,‬כיון שעסוק‬ ‫מפני מה עוסק במצוה דהיינו ללמוד תורה פטור מן הסוכה‪,‬‬ ‫במצוה‪ ,‬ממילא קודמת מצוה זו שעסוק בה לשאר המצוות‪,‬‬ ‫הרי הוא לומד תורה ולא מקיים את המצוות‪ ,‬ועליו נאמר נוח‬ ‫או כיון שעושה עכשיו מצוה ממילא פטור הוא משאר מצוות‪.‬‬ ‫לו שלא נברא‪.‬‬ ‫)וכבר עמד בזה בשער הציון בהל' פסח סי' תע"ה ס"ק ל"ט‪,‬‬ ‫וכתב שם לתרץ וז"ל‪ ,‬ונחה דעתי מדברי הר"י מקורביל‬ ‫בנידון שאכל מצה כשהיה עסוק במצוה אחרת שלא יצא‬ ‫בתוס' )כתובות יז ע"א( דפירש‪ ,‬דשימשו ת"ח גדולה מת"ת‪,‬‬ ‫יד"ח(‪.‬‬ ‫ושימשו פירושו הוא הנבת טעמי המשנה וסברתו הנקרא‬ ‫ובריטב"א בסוגי' דסוכה שם )כ"ה ע"א( מבואר כצד השני‪,‬‬ ‫בשם גמרא וכו' עכ"ל‪ .‬הרי בדבריו דללימוד סתם באמת‬ ‫שפטור משאר המצות והם כרשות לגביו‪ ,‬דכתב וז"ל‪ ,‬וכיון‬ ‫מפסיק כדי לקיים את המצוות‪ ,‬ורק שימוש תלמיד חכם‬ ‫דלא מיפטר אלא בעודו עוסק במצוה זו למ"ל קרא פשיטא‪,‬‬ ‫שאני‪.‬‬ ‫למה יניח מצוה זו מפני מצוה אחרת‪ ,‬וי"ל דהא קמ"ל דאפילו‬ ‫אמנם יש לעיין דהנה כתב הרמב"ם )בהלכות אישות פרק‬ ‫בעי להניח מצוה זו לעשות מצוה אחרת גדולה הימנה אין‬ ‫ט"ו ה"ב( וז"ל‪ ,‬עבר עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר‬ ‫הרשות בידו‪ ,‬סד"א איפטורי הוא דמיפטר מינה‪ ,‬אבל אי בעי‬ ‫ומבטל מצות עשה‪ ,‬ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה וכו'‪,‬‬ ‫למשבק הא ולמיעבד אידך הרשות בידו‪ ,‬קמ"ל דכיון דפטור‬ ‫הרי זה מותר להתאחר‪ ,‬שהעוסק במצוה פטור מן המצוה‬ ‫מן האחרת הרי היא אצלו עכשיו כדבר של רשות‪ ,‬ואסור‬ ‫וכ"ש בתלמוד תורה וכו' עכ"ל‪ .‬הרי להדי' דבתלמוד תורה‬ ‫להניח מצותו מפני דבר של רשות עכ"ל‪ .‬הרי להדיא בדבריו‬ ‫גופא איתא לדינא דעוסק במצוה פטור מן המצוה‪ ,‬ודלא‬ ‫כצד השני )עיין בתשובות משיב דבר מש"כ בענין זה(‪.‬‬ ‫כהאור שמח שכתב‪ ,‬שרק בשימוש תלמיד חכם אומרים כן‬ ‫)דביר קדשו(‬ ‫ולא בתלמוד תורה‪ ,‬ומאידך קשה לרמב"ם מה שהקשה האור‬ ‫‪56‬‬ ‫בספרי הצדיקים שעל ידי מצוות ישיבה בסוכה‪ ,‬מושך האדם‬ ‫בשמחה רבה‪ .‬מסופר שבכפר אחד‪ ,‬לא הרחק מהעיר 'לומז'ה'‪,‬‬ ‫ברכה וקדושה לדירה שלו לכל השנה‪ .‬וכדברי הבעש"ט הקדוש‪,‬‬ ‫איבד אחד התושבים את ההכרה בפתע פתאום‪ ,‬והיה תלוי בין‬ ‫שככל שירבה האדם בישיבה בסוכה וישן בה‪ ,‬כאמור בהלכה‪,‬‬ ‫חיים למוות‪ .‬לאחר שלושה ימים‪ ,‬געשה ורעשה כל העיירה –‬ ‫)באר יעקב(‬ ‫כך זוכה הוא לשמחה לכל השנה‪.‬‬ ‫היהודי הכפרי חזר להכרה והבריא לגמרי ממיטת משכבו‪ .‬הדבר‬ ‫היה לפלא גדול לכל אנשי העיר והשמועה פרסה לה כנפיים‪.‬‬ ‫כאשר שמע על כך הגרי''ל דיסקין זצ''ל‪ ,‬הוא ביקש לבקר את‬ ‫סוכה תהיה למסתור ממטר‬ ‫אותו יהודי ולשמוע ממנו מה עבר עליו באותם שלושה יממות‪:‬‬ ‫כפרי הגיע לראשונה בחייו לעיר הגדולה‪ .‬הלך מוקסם‬ ‫מה ראה באותו זמן וכיצד חזר פתאום לחיים‪ .‬הכפרי‪ ,‬שהיה‬ ‫ברחובותיה‪ ,‬והבחין שאנשי העיר נושאים בידיהם מוטות משונים‪,‬‬ ‫יהודי פשוט‪ ,‬קיבל בכבוד רב את הגרי"ל דיסקין זצ"ל‪ ,‬וסיפר‬ ‫מלופפים בד‪ .‬בדרכו‪ ,‬הבחין בחנות המציגה לראווה מוטות רבים‬ ‫לו בחרדת כבוד‪" :‬בזמן שהייתי מחוסר הכרה‪ ,‬עלתה נשמתי‬ ‫כאלו‪ ,‬בשלל צבעים‪ .‬פנה הכפרי אל בעל החנות ושאל‪" :‬סלח לי‪,‬‬ ‫לשמיים להתייצב לפני בית דין של מעלה‪ .‬בית הדין העליון‬ ‫אדוני‪ .‬מוטות אלו‪ ,‬מה טיבם?"‬ ‫החל לשקול בפלס המאזניים את כל מעשיי בזמן שהותי בעולם‬ ‫משנוכח הלה שלפניו כפרי תמים‪ ,‬הסביר לו באורך רוח‪" :‬מוט‬ ‫הזה‪ ,‬המצוות והעבירות‪ .‬אני‪ ,‬שהנני יהודי כפרי פשוט שכמעט‬ ‫זה מכונה בפי הבריות בשם מטריה‪ ,‬מטרתו להגן בפני הגשם"‪.‬‬ ‫ולא עושה מצוות‪ ,‬נחרדתי בעולם האמת כשראיתי שהמצוות‬ ‫השתאה הכפרי להמצאה מחוכמת זו‪" :‬האמנם‪ ,‬כל מי שירכוש‬ ‫היו מועטות מאוד‪ ,‬לעומת העבירות המרובות שהכריעו את‬ ‫מוט זה מחוסן מפני הגשם?"‬ ‫הכף לרעתי‪ ,‬לפני הפסיקה הנוראית לחיי הנצח של הנשמה‪.‬‬ ‫צחק המוכר‪" :‬לא ולא‪ ,‬אין זו תעודת ביטוח לנזקי גשמים‪...‬‬ ‫ואז‪ ,‬לפתע ממש‪ ,‬הגיחו מלאכים לבנים עם חבילה כבדה והניחו‬ ‫הלא תראה כי כל האנשים נושאים את המטריות בידם למקרה‬ ‫אותה על כף המצוות‪ ,‬וראו איזה פלא – הכריעה הכף של המצוות‬ ‫שירד מטר! אין די לרוכשה‪ ,‬יש לשאתה עמך לכל אשר תלך"‪.‬‬ ‫את המאזניים‪ ,‬ואז מיד התעוררתי לחיים"‪ .‬הרב דיסקין שאל את‬ ‫זוהרה של ההמצאה הועם מעט‪ ,‬אבל היא עדיין קסמה לכפרי‪.‬‬ ‫הכפרי‪ :‬מה היתה אותה חבילה גדולה שהכריעה את הכף?‪ ...‬אך‬ ‫קנה מטריה צבעונית בכסף מלא‪ ,‬כדי להתפאר בה בפני חבריו‬ ‫גם הוא בעצמו אמר שאין הדבר ידוע לו‪ .‬ביקש הרב דיסקין זצ"ל‬ ‫בכפר‪.‬‬ ‫מהכפרי שיספר לו מעט על חייו ועל דברים מיוחדים שאירעו‬ ‫שב הכפרי לכפרו‪ ,‬והאיכרים סבבוהו לשמוע על פלאי העיר‬ ‫לו‪ ,‬והוא פתח ואמר‪" :‬יהודי פשוט אני‪ ,‬בור ועם הארץ שאינו‬ ‫הגדולה‪.‬‬ ‫יודע להתפלל ולברך כלל‪ ,‬ולא טעם מאודו טעם של חיים‬ ‫"לא תאמינו להמצאה החדשה"‪ ,‬אמר‪" ,‬הרואים אתם מוט זה?‬ ‫יהודיים‪ .‬באחת השנים‪ ,‬שמעתי יהודים המדברים על מצוות‬ ‫בני העיר מכנים אותו מטריה! היודעים אתם מדוע? משום שהוא‬ ‫הסוכה המתקרבת ובאה‪ .‬והתחלתי להתעניין כיצד מקיימים את‬ ‫מגן ממטר!"‬ ‫המצווה‪ ,‬עד אשר החלטתי שגם אני אקיים השנה את המצווה‬ ‫"מגן? הכיצד?"‪ ,‬שאלוהו בני הכפר שעמדו סביבו‪.‬‬ ‫היקרה‪ ,‬בפעם הראשונה בחיי‪.‬‬ ‫הכפרי נחפז להסביר‪" :‬יש לשאתו‪ ,‬ואז יגן ממטר!"‬ ‫קניתי קרשים והחלתי לטפל בהקמת הסוכה‪ .‬כאשר ניגשתי‬ ‫"אכן‪ ,‬פלאי פלאים!"‪ ,‬אמרו‪" ,‬הבה נראה‪ .‬הנה התחילו לרדת‬ ‫למדוד את גובהם של הקרשים‪ ,‬נשכבתי על אחת הקורות כדי‬ ‫גשמים ‪ -‬צא החוצה‪ ,‬וניווכח!"‬ ‫לסמן בה את גובהי‪ ,‬ואז אירע דבר לא נעים‪ .‬קבוצה של צעירים‬ ‫לבש הכפרי ארשת חשיבות‪ ,‬תלה את המטריה על זרועו‬ ‫לצים שעברה במקום הבחינה בי‪ ,‬ומיד כשראו אותי שוכב על‬ ‫כמנהג אנשי העיר ביום מעונן‪ ,‬ויצא החוצה‪ .‬כעבור רגע שב על‬ ‫הקרש ומסמן את גובהי‪ ,‬רצו לעבר והרימו אותי יחד עם הקורה‬ ‫עיקבותיו חפוי ראש‪ ,‬רטוב עד לשד עצמותיו‪ ...‬לעגו לו חבריו‪,‬‬ ‫ונשאו אותי ברחובה של עיר בהתלוצצות צחוק‪ ,‬כמו אדם מת‬ ‫והוא חרק את שיניו‪ .‬עליו לשוב העירה‪ ,‬ולתבוע לדין את המוכר‬ ‫הנישא בארון קבורה לעבר קברו"‪" .‬ואני"‪ ,‬המשיך הכפרי‪" ,‬לא‬ ‫הרמאי שעשאו ללעג ולקלס‪.‬‬ ‫הגבתי מאומה‪ ,‬לא כעסתי ולא צעקתי עליהם‪ ,‬אלא פשוט‬ ‫התפרץ לחנות ונופף במוט שהכזיב‪" :‬רמאי‪ ,‬נוכל‪ ,‬הפלתני‬ ‫החלטתי שאם כבר נעשו לי הביזיונות הגדולים הללו‪ ,‬אשתוק‬ ‫בפח!"‬ ‫ואקבל אותם באהבה עד שיגמרו‪ ,‬וכך סבלתי בשקט וקיבלתי‬ ‫שמע המוכר ותמה‪" :‬כלום היה חור במטריה?"‬ ‫הביזיונות והבושה באהבה‪ .‬לאחד זמן מה של תהלוכה מבישה‬ ‫"חור? מנין לי לדעת? תליתי את המוט על זרועי‪ ,‬ונרטבתי עד‬ ‫ברחובה של עיר‪ ,‬החזירו אותי הנערים למקומי ושבו לדרכם‪.‬‬ ‫לשד עצמותי!"‬ ‫למרות הביזיונות שנעשו לי ע"י הסוכה‪ ,‬החלטתי לא להישבר‬ ‫המוכר פרץ בצחוק רם‪ ,‬ולא יכול היה להרגע‪" :‬שוטה שכמוך!‬ ‫ולא להתעצב‪ ,‬וחזרתי מיד להמשך בניית הסוכה‪ ,‬עד אשר‬ ‫הלכת עם מטריה סגורה‪ ,‬ונרטבת?! הן מטריה סגורה אין בה‬ ‫השלמתי אותה לחלוטין בשמחה רבה"‪ .‬כששמע זאת הגרי"ל‬ ‫מועיל! יש לפתחה ולחסות תחתיה‪ ,‬ואז לא נרטבים"‪.‬‬ ‫דיסקין זצ"ל‪ ,‬קבע מיד ואמר‪" :‬כעת הכל מובן‪ .‬כאשר נשמתך‬ ‫עלתה לשמיים‪ ,‬ושקלו במאזניים את כל מעשיך‪ ,‬סאת הבזיונות‬ ‫אמר הבורא‪ :‬בני! אם רצונכם לזכות בהגנתי על חייכם‪ ,‬על‬ ‫והייסורים של מצות סוכה שהיו לך‪ ,‬הכריעו את הכף והוסיפו לך‬ ‫בריאותיכם‪ ,‬על רכושכם ועל משפחתכם‪ ,‬חייבים אתם "לפתוח‬ ‫שנות חיים"‬ ‫את המטריה" ולחסות תחת צילה כל העת! החיים בצל הקדושה‪,‬‬ ‫כי כמות קטנה של בזיונות‪ ,‬גדולה היא בשמיים לאין ערוך‬ ‫גם בעת העיסוק בענייני החולין‪ ,‬הם הערובה לחיים טובים ולגמר‬ ‫ולאין שיעור‪ ,‬ובפרט אם היא נעשית על ידי מצווה קדושה ויקרה‬ ‫חתימה טובה!‬ ‫כמצוות הסוכה‪ ,‬אשר מגינה עלינו ומצילה אותנו מכל דבר רע‪,‬‬ ‫)עניני סוכות(‬ ‫ובזכות זה זוכה כל יהודי להרגיש את אור השכינה‪ .‬וכתב כתבו‬ ‫‪57‬‬ ‫י"ל דכיון שאברהם אבינו הי' גבוה שלטא ביה עינא ביותר מכ'[‪.‬‬ ‫איך יישבו בסוכת ארעי לעתיד לבוא‬ ‫)דברי שי"ח הגר"ח קניבסקי שליט"א(‬ ‫איתא בבא בתרא דף ע"ה א' שלעתיד לבוא עתידין ישראל‬ ‫שיהיו גבוהין כל אחד מאה אמה‪ .‬והקשה הגר"ח קנייבסקי שליט"‬ ‫תצפנם בסוכה מריב לשונות‬ ‫איך יישבו בסוכה והרי סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה‬ ‫פסולה )כדתנן ריש סוכה( ואמר דאפשר על ידי שיעשו ברצפת‬ ‫דורנו נקרא דור עקבתא דמשיחא‪ ,‬וב"ה נזכה אנו למה שלא זכו‬ ‫הסוכה חור להניח שם את הרגלים )א"ה‪ ,‬יעוי' בספר פסקי‬ ‫דורות רבים‪ .‬אולם לעת עתה )נכון למועד כתיבת שורות אלו‪(...‬‬ ‫תשובה ח"ג סוף סי' שנ"ג סק"ד‪ ,‬בדפו"י דף מ"ב א'(‪ .‬אך בפעם‬ ‫עדיין לא זכינו לגאולה ועינינו מייחלות לחזות בבנין בית המקדש‬ ‫אחרת שאלו את רבינו למ"ד ביומא כ"ח ב' קיים אברהם אבינו כל‬ ‫ושיבת ציון‪.‬‬ ‫התורה כולה‪ ,‬והרי היה גובהו כמו שבעים וארבע אנשים )מסכת‬ ‫הבה ונתבונן‪ ,‬לו היו מודיעים לנו משמים שהרשות בידינו‬ ‫סופרים פכ"א‪ ,‬ט'( ואיך קיים אברהם אבינו מצות סוכה בדירה‬ ‫לבנות את בית המקדש‪ ,‬ולהביא בכך את הגאולה‪ ,‬מה היה קורה?‬ ‫גבוהה כל כך‪ ,‬והשיב דהרי סוכה גבוהה פסול כי אין זו דירת‬ ‫האמת שכעין זה אירע בדור המדבר‪ ,‬שלמחרת יוה"כ שירד‬ ‫עראי )לאחד הטעמים‪ ,‬וכך נפסק במ"ב סי' תרל"ג סק"ג( וא"כ זה‬ ‫משה מן ההר נצטוו "ועשו לי מקדש"‪ .‬ובי"א וי"ב בתשרי אספו‬ ‫אצל כל אדם אבל אצל מי שגבוה מאוד‪ ,‬ודאי עושים דירת עראי‬ ‫את התרומה‪ ,‬וביד' נטלו חכמי לב את התרומה כדי להקים את‬ ‫בגובה שיתאים לו ]וכן אם מטעם שבגבוהה לא שלטא ביה עינא‬ ‫המשכן‪ ,‬ובטו' חזרו ענני הכבוד שלזכרם אנו עושים את הסוכות‬ ‫ובפרי מגדים )סי' תר"מ א"א סקט"ו( מצדד כהצד הראשון‪,‬‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫אך בביכורי יעקב )שם סקכ"ה( הכריע כהצד השני‪ ,‬מדחזינן‬ ‫דעוסק במצוה פטור מסוכה‪ ,‬והרי מפאת דינא דעוסק במצוה‬ ‫עובדא שנתן כל ממונו לבנות סוכה‬ ‫לא פטרינן אלא מלקיים מצוה‪ ,‬ולא לעבור על איסור‪ ,‬אלא על‬ ‫שמעתי עובדא מנכד של נכד של הגאון רבי ישעיה ברדקי‬ ‫כרחך שמעינן דהאוכל מחוץ להסוכה רק מבטל מצוה‪ ,‬אבל‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שהג"ר ישעיה היה בפינסק‪ ,‬ורצה לעלות לארץ ישראל‪,‬‬ ‫אינו עובר על איסור‪.‬‬ ‫ועלה בספינה הוא ובנו ובתו הקטנים בני תשע ועשר‪[ ,‬והיה‬ ‫ב‪ .‬להאמור‪ ,‬אמאי הוציא כל ממונו ולהאמור יש לעיין בעו־‬ ‫אלמן]‪ ,‬והספינה היתה אמורה להגיע לפני סוכות‪ ,‬אך התעכבה‬ ‫בדא הנ"ל‪ ,‬היאך נתן כל ממונו למצוות סוכה‪ ,‬הרי המבזבז אל‬ ‫הספינה‪ ,‬והגר"י בנה סוכה בספינה‪ ,‬ונתן כל כספו עבור בניית‬ ‫יבזבז יותר מחומש‪] .‬ואין להקשות גם מהא דהולכי דרכים‬ ‫הסוכה‪.‬‬ ‫פטורים מסוכה‪ ,‬דהא חזינן בגמרא סוכה )כ"ג א'( דר' עקיבא‬ ‫וכשנתקרבו לארץ ישראל וכבר ראו החוף‪ ,‬היתה סערה‬ ‫בנה סוכה בספינה‪ ,‬ורק דיינינן אם צריכה לעמוד ברוח מצויה‬ ‫גדולה והספינה נשברה‪ ,‬וקפצו הנוסעים לים לשחות‪ ,‬וכן הוא‬ ‫דים או דיבשה[‪ .‬ונראה דיש לומר דהיה להגאון רבי ישעיה‬ ‫קפץ ובנו ובתו על שכמו‪ ,‬והנה הוא חש שאינו בכוחותיו עם‬ ‫ברדקי בית דירה וקרקעות וספרים במקום אחר‪ ,‬ולענין חומש‬ ‫השנים על כתפיו‪ ,‬ואמר לבתו קריינדל שתעזוב אותו‪[ ,‬והוא‬ ‫לא אזלינן רק בתר הכסף הנמצא בידו‪ ,‬אלא בתר כל הנכסים‬ ‫מדין איש קודם לאשה‪ ,‬ושמעינן לפי זה דגם קטנים]‪ ,‬ואמרה‬ ‫שבבעלותו‪.‬‬ ‫הבת לאביה שיחכה שתי דקות‪ .‬והנה בשארית כוחותיו חיכה‬ ‫]והעירו‪ ,‬דיש לומר דלא היה פטור דחומש‪ ,‬דהרי לאחר‬ ‫שתי דקות‪ ,‬והנה ככלות השתי דקות‪ ,‬ראה את חלק הסוכה צף‬ ‫הסוכות היה יכול ימכור העצים ויקבל החומש בחזרה‪ .‬אך יש‬ ‫בים‪ ,‬ותפסו‪ ,‬ואמר לבנים גם כן לתפסו‪ ,‬והגיעו היבשה‪] .‬עד‬ ‫לומר שהא דעלה ביוקר‪ ,‬היה כדי לעצור הספינה להשיג הע־‬ ‫כאן שמעתי מהגאון הרב דוד בריטקופף[‬ ‫צים להסוכה[‪.‬‬ ‫]ולאחר כן שמעתי תוספת על הסיפור‪ ,‬שככלות שתי הד־‬ ‫ג‪ .‬לפ"ז מיושב קושיית המשנה ברורה ואם נימא כך‪ ,‬יש‬ ‫קות הבת צעקה טאטע‪ ,‬ואז ראה הסוכה‪ ,‬ובהגיעו לירושלים‪,‬‬ ‫ליישב קושיית המשנה ברורה )ביאור הלכה סי' תרנ"ו ד"ה‬ ‫כינס הציבור לחורבת ר' יהודה החסיד‪ ,‬וסיפר להם הנ"ל‪ ,‬ואמר‬ ‫אפילו( בהא דאמרינן בגמרא קידושין )ל' ב'( דמי שיש לו‬ ‫שצעקת טאטע בוקעת‪ .‬וללמוד מזה לצעוק לה'[‬ ‫מספיק מעות או לפדיון הבן או לעליה לרגל‪ ,‬מסברא אמרינן‬ ‫חזינן מהאי עובדא‪ ,‬דהג"ר ישעיה ברדקי זצ"ל נתן כל ממונו‬ ‫דעליה לרגל קודמת מכיון דהוה דמצוה עוברת‪] .‬אך מפקינן‬ ‫כדי לקיים מצוות סוכה‪ .‬ויש לעיין היאך נתן יותר מחומש‪,‬‬ ‫מקרא דפדיון הבן קדים[ ותיקשי‪ ,‬היאך יעלה לרגל הא הוה‬ ‫וכדהלן‪:‬‬ ‫יותר מחומש ממונו‪ .‬וכי תימא דהנידון מה יעשה עם החומש‪,‬‬ ‫א‪ .‬קום ועשה או שב ואל תעשה הנה יש לדון בגדר האיסור‬ ‫אינו כן‪ ,‬דאם כן יקיים שניהם‪ ,‬דיתן חומש כדי לעלות לרגל‪,‬‬ ‫אכילה מחוץ לסוכה‪ ,‬מי אמרינן דאכילה מחוץ לסוכה הוי‬ ‫והיותר מחומש יתן לפדיון הבן‪] ,‬דהרי לפדיון הבן חייב אף‬ ‫איסור בקום ועשה‪ ,‬דהאסור הוה גוף האכילה מחוץ לסוכה‪,‬‬ ‫ביותר מחומש‪ ,‬דהוה חוב ממון[‬ ‫או דלמא אינו אלא איסור בשב ואל תעשה‪ ,‬דבאכילתו מבטל‬ ‫ולהאמור יש ליישב‪ ,‬דאיירי דיש לו נכסים במקום אחר‪,‬‬ ‫מצוות ישיבת סוכה‬ ‫ומכל מקום אין לו מעות כדי לעלות לרגל מכיון דאינו יכול‬ ‫ונפקא מינה‪ ,‬דאי הוה איסור בקום ועשה‪ ,‬חייב לתת כל‬ ‫למכור הנכסים‪ ,‬ואם כן חייב לתת בשביל המצוה כל הממון‬ ‫ממונו כדי שלא לאכול חוץ לסוכה‪ ,‬משא"כ אי הוה רק ביטול‬ ‫הנמצא בידו‪.‬‬ ‫מצוה בשב ואל תעשה‪ ,‬אינו חייב לתת אלא חומש ממונו‪ ,‬דה־‬ ‫מבזבז אל יבזבז יותר מחומש‪.‬‬ ‫‪58‬‬ ‫]גר"א שה"ש א‪ ,‬ד[‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫ונמצא שבימים הבודדים שבין יום הכפורים לסוכות אספו בני‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫ישראל את כל התרומה האדירה שנצרכה למלאכת המשכן‪ .‬כי‬ ‫כשהמטרה היא לבנות בית לה' כל אחד נותן את כל אשר לו גם‬ ‫שאלה‪ :‬אדם שחולה ר"ל שפטור ממצות סוכה‪ ,‬האם יש‬ ‫אם מדובר בהון עתק‪ .‬אז נכון שבנין הבית עולה הון תועפות‪,‬‬ ‫לו מצוה לבנות סוכה‪.‬‬ ‫הזהב והכסף‪ ,‬אבני החושן ועוד ועוד‪ .‬ונכון גם שבדור ההוא היו‬ ‫תשובה‪ :‬כן יש לו מצוה‬ ‫לכל אחד ואחד הון רב ושלל שנטלו ממצרים‪ .‬אבל גם אנו שאין‬ ‫האמצעים העומדים לרשותנו רבים כל כך‪ ,‬ודאי שנעשה כל‬ ‫שאלה‪ :‬מה הדין במוצאי יו"ט של סוכות האם בהבדלה‬ ‫שביכולתנו לסיים את הגלות הארוכה והנוראה‪ ,‬ובעיקר נרצה‬ ‫צריך לברך לישב או לא‪ ,‬והאם צריך לאכול מזונות או שמ־‬ ‫לזכות להשראת השכינה בתוכנו ולבנין הבית‪ .‬ומן הסתם שכל‬ ‫ספיק ששותה את ההבדלה‪.‬‬ ‫ועדות הצדקה יתאגדו להתרמה כללית למען בנין הבית‪ ,‬מכח‬ ‫תשובה‪ :‬כן צריך לברך‪ ,‬ויברך לישב על מלוה מלכה‪,‬‬ ‫הידיעה שבבא הגאולה יפתרו כל הצרות הקיימות כיום לצערנו‬ ‫שכך אני עושה גם במוצאי יו"ט אוכל מלוה מלכה שכך‬ ‫לרוב‪ .‬ועל כך אומר החפץ חיים זצ"ל בספר "שמירת הלשון"‬ ‫כתוב ביעב"ץ‪.‬‬ ‫שלאמיתו של דבר כדי לזכות לכל זה אין אנו צריכים להוציא‬ ‫מכיסנו אפילו שקל אחד בודד! וכל שמוטל עלינו הוא לסגור את‬ ‫שאלה‪ :‬האם יש להשתדל‪) ,‬לגרים סמוך לכותל(‪ ,‬ללכת‬ ‫הפה ולחסום את חרצובות הלשון‪ .‬כל כך פשוט וכל כך קל‪ .‬לא‬ ‫בכל יום בחג הסוכות לכותל המערבי ליטול שם את הד'‬ ‫מליונים ולא זהב וכסף‪ ,‬פשוט לנצור את הלשון מכל רע‪ .‬כי סיבת‬ ‫מינים‪.‬‬ ‫הגלות היתה מחמת שנאת חינם ולשון הרע‪ ,‬וכשיתוקן חטא זה‬ ‫תשובה‪ :‬כן‪ ,‬יש ענין‪.‬‬ ‫מיד תבוא הגאולה ונזכה לבנין בית המקדש!‬ ‫והגר"א )דברי אליהו( ביאר‪ ,‬שלמצות סוכה יש סגולה מיוחדת‬ ‫שאלה‪ :‬לגבי המנהג שנוטלים את הד' מינים מול מקום‬ ‫להכניע את יצר לשון הרע שבאדם‪ ,‬וכנרמז בפסוק )תהלים‬ ‫המקדש האם יש ענין לא לעשות במקום של עליון כגון‬ ‫פל"א( "תצפנם בסוכה מריב לשונות"‪ .‬ודבר זה רמוז בתיבת‬ ‫על גג "אש התורה" כיון שעליות לא נתקדשו‪ ,‬או שאין לזה‬ ‫"סוכה"‪ ,‬שארבע אותיותיה הם מד' מוצאות הפה‪ :‬ס' מאותיות‬ ‫קשר עם ד' מינים‪.‬‬ ‫זסשר"ץ שהן מהשיניים‪ ,‬ו' מבומ"ף שהן מהשפתיים‪ ,‬כ' מגיכ"ר‬ ‫תשובה‪ :‬יותר טוב למטה‪.‬‬ ‫שהן מהחיך‪ ,‬ה' מאהחע"א שהן מהגרון‪ .‬ולעומת זאת‪ ,‬לא מופיעה‬ ‫במילה "סוכה" אף אחת מאותיות דטלנ"ת שהן ממוצא הלשון‪,‬‬ ‫שאלה‪ :‬והאם יש ענין לבוא בשביל ענין הנ"ל ביום ולא‬ ‫וזהו רמז לכך שהסוכה מבטלת את יצר לשון הרע‪ .‬וכתב על‬ ‫בלילה היות ולילה זה לא זמן של קרבן ממילא האם כך‬ ‫כך הנחלת דוד "הדברים ראויים למי שאמרן‪ .‬ויש להוסיף‪ ,‬שלכן‬ ‫צריך לנהוג‪.‬‬ ‫סוכות הוא כנגד הגאולה האחרונה‪ ,‬מפני שאז יתוקן עוון לשון‬ ‫תשובה‪ :‬דברתי ע"ז עם הרב אלישיב )זצוק"ל( והוא אמר‬ ‫הרע כמבואר בדברי חכמי האמת"‪ .‬יהי רצון שנזכה לכך במהרה‬ ‫שיש שיטה כזו )ערוך לנר( לבוא רק ביום‪.‬‬ ‫בימינו‪.‬‬ ‫)הגר"א(‬ ‫שאלה‪ :‬האם יש ליטול את הלולב בסוכה בביתו לפני‬ ‫התפילה‪ ,‬או בביהכנ"ס לפני הלל‪.‬‬ ‫תשבו כעין תדורו‬ ‫תשובה‪ :‬על פי קבלה‪ ,‬ואין מנהגינו כן‪.‬‬ ‫ישנה מחלוקת מפורסמת האם מצוות צריכות כוונה או לא‪.‬‬ ‫ישנם שני סוגים של כוונות‪ :‬כוונה לביצוע המעשה וכוונה לקיום‬ ‫המצווה‪ .‬להלכה נקבע כי יש צורך בשתי הכוונות ‪ -‬גם לקיום‬ ‫הישיבה בסוכה‪ .‬אם לא יירדם )מרוב כוונות!(‪ ,‬יוצא שברך ברכה‬ ‫המעשה וגם לשם המצווה‪ .‬למשל תקיעת שופר‪ :‬חייבים שתהיה‬ ‫)המלקט(‬ ‫לבטלה!‬ ‫כוונה לתקוע‪ ,‬סתם מישהו שמשחק בשופר ופתאום יצאה‬ ‫תקיעה‪ ,‬לא עשה שום דבר‪ .‬אם לא התכוון לתקוע לשם מצווה‬ ‫אלא סתם בשביל המנגינה‪ ,‬ואח"כ נזכר שבעצם לא שמע שופר‪,‬‬ ‫המשנה במסכת סוכה )דף נא‪ (.‬אומרת‪" :‬מי שלא ראה‬ ‫לא יכול לצאת בתקיעה זו‪.‬‬ ‫שמחת בית השואבה‪ ,‬לא ראה שמחה מימיו‪ .‬במוצאי יום טוב‬ ‫אבל יש מצווה אחת שבה אין שום אפשרות לצאת ידי חובה‪,‬‬ ‫הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנים שם תיקון גדול"‪.‬‬ ‫אלא רק שלא בכוונה‪ ,‬ללא שתי הכוונות‪ ,‬מהי?‬ ‫מסופר‪ ,‬כי פעם בעת השתתף הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא‬ ‫זוהי מצוות שינה בסוכה‪ .‬עיקר מצוות הסוכה "תשבו כעין‬ ‫זי"ע בחתונה ‪ -‬מרוב ההמון היתה המהומה רבה והנשים נדחקו‬ ‫תדורו" היא דווקא השינה ולא האכילה‪ .‬הראיה היא שאכילת‬ ‫לחדר בה התקיימה השמחה‪ .‬פנה הרבי בשאלה אל הנוכחים‪:‬‬ ‫ארעי מותרת מחוץ לסוכה‪ ,‬ורק אכילת קבע חייבת בסוכה‪.‬‬ ‫מדוע מנסים תמיד הנשים לדחוק עצמן בעת שירה וזמרה?‬ ‫לעומת זאת שינה‪ ,‬גם של ארעי‪ ,‬חייבת להיות בסוכה‪ .‬אבל‬ ‫נענה חתנו הרה"ק רבי פנחס מאוסטילא זי"ע ואמר‪ :‬הנה אומרים‬ ‫האפשרות היחידה לצאת ידי חובת שינה בסוכה הוא רק כשאינו‬ ‫בשם גדולים על מה דאיתא בגמ' )קידושין לד‪ (.‬לגבי חיוב נשים‬ ‫מתכוון‪ ,‬כי כשישנים אי אפשר לכוון לשם מצוות סוכה‪ .‬זו גם‬ ‫במזוזה משום דכתיב במזוזה (דברים יא‪ .‬כא( למען ירבו ימיכם‪.‬‬ ‫הסיבה שלא מברכים על מצווה זו‪ ,‬למרות שהשינה היא עיקר‬ ‫‪59‬‬ ‫רק לעשות תיקון גדול כמו במקדש והפרדה מוחלטת‪ ,‬אך לא‬ ‫אומרת הגמרא‪ :‬וגברא בעי חיי‪ ,‬נשי לא בעי חיי?! לשון בתמיה‪.‬‬ ‫ללכת עם ראש בקיר!‪.‬‬ ‫אבל אם לא יאמרו דברי הגמ' "נשי לא בעי חיי"‪ ,‬בניגון של‬ ‫)פנינים(‬ ‫תימה‪ ,‬היה משתמע כאילו ח"ו נשי לא בעי חיי‪ .‬נמצא דכל חיות‬ ‫השנים הוא מהניגון של בתמיה שבדברי הגמ'‪ :‬וכי נשי לא בעי‬ ‫חיי?! ולכן ‪ -‬סיים ואמר‪ :‬דוחקות הן עצמן בכל מקום ששומעות‬ ‫ֹש ְב ִּתי ֶאת ְּבנֵי‬ ‫ׁ‬ ‫יכם ִּכי ַב ֻּס ּכוֹת הו ַ‬ ‫"ל ַמ ַען י ְֵדע ּו דֹר ֵֹת ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ניגון ושירה כי כל חיותם הוא משם‪ ...‬כששמע הרבי זאת הפטיר‬ ‫יאי או ָֹתם ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִם"‪,‬‬ ‫ׂ ָר ֵאל ְּבהו ִֹצ ִ‬ ‫ִי ְש‬ ‫ואמר‪ :‬מהיכי תיתי! אין זה עיקר הטעם‪ .‬אלא הטעם הוא משום‬ ‫בפסוק זה התורה נותנת טעם למצות הישיבה בסוכה אך דא‬ ‫דאיתא במסכת סוכה )נא‪ (.‬שבעת שמחת בית השואבה תיקנו‬ ‫עקא שאיננו יודעים בבירור מהם אותם סוכות שאליה מתכוין‬ ‫תיקון גדול שתהיינה הנשים למעלה והאנשים למטה כדי שלא‬ ‫הפסוק‪,‬‬ ‫יתערבו‪ .‬יוצא לפי זה שהנשים קרובות היו ללויים המשוררים‬ ‫לדעת ר' אליעזר )סוכה יא‪ ,‬ב( הכוונה היא לענני הכבוד שליוו‬ ‫יותר מישראל‪ ,‬משום שהלויים עמדו בט"ו מעלות שבין עזרת‬ ‫את בני ישראל בעת נדודיהם במדבר‪ ,‬ואילו ר' עקיבא סובר‬ ‫נשים לעזרת ישראל במעלה עשירית והנשים עמדו בגזוזטרה‬ ‫שהכוונה היא לסוכות ממש שעשו בני ישראל לעצמם‪ .‬לכאורה‬ ‫במקום גבוה‪ ,‬ולכן שפעה עליהן קדושת שיר הלויים‪ .‬ולכן בכל‬ ‫יש כאן שני ניגודים‪ :‬ר' אליעזר אומר שאנחנו צריכים לזכור את‬ ‫מקום שיש שירה וזמרה נדחקות הן כי אז שבה ומושפעת עליהן‬ ‫מה שעשה הקב"ה – ענני הכבוד‪ ,‬ולדעת ר' עקיבא אנחנו צריכים‬ ‫קדושת השיר שהלויים היו אומרים בבית המקדש‪ ...‬ולכן צריכים‬ ‫דה המצוה דליל ט"ו מהמצוה דבסוכות תשבו שבעת ימים‪ ,‬מלבד‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫שבליל ט"ו זה מצוה חיובית‪ ,‬ובשאר ימים רשות‪ ,‬והוא שהמצוה‬ ‫דבסוכות תשבו שבעת ימים‪ ,‬עיקר המצוה היא ישיבה של קבע‬ ‫מצות סוכה כל שבעה‬ ‫בסוכה‪ ,‬והאכילה אינה אלא היכי תמצי לאשוויי' ישיבה של קבע‪,‬‬ ‫בספק המשנ"ב אם יש מצוה קיומית באכילת פת כל שבעה‬ ‫משא"כ המצוה דט"ו ט"ו‪ ,‬ביסודה הוא מצות אכילת פת‪ ,‬ורק שדי־‬ ‫א‪ .‬כתב המשנה ברורה )תרלט‪ ,‬כד( וז"ל נסתפקתי לפי מה שי־‬ ‫נה שתיאכל בסוכה‪.‬‬ ‫דוע דעת הגר"א דמצוה לאכול מצה כל שבעת ימי הפסח כפשטיה‬ ‫והבאנו כמה נפק"מ בזה‪ ,‬א‪ .‬לענין שנצטרך אכילה בתאוה‪ .‬ב‪.‬‬ ‫דקרא שבעת ימים תאכל מצות‪ ,‬אלא דמצות עשה הוא רק בערב‪,‬‬ ‫שנצטרך דוקא פת ולא מיני תרגימא‪ .‬ג‪ .‬שיתחייב אף בכזית‪ ,‬ולא‬ ‫משא"כ אחר כך הוא רק מצוה בעלמא‪ ,‬אפשר דה"ה הכא ]בסוכות[‬ ‫נצטרך יותר מכביצה שזה השעור שטעון סוכה ]ורק שבראשונים‬ ‫מצוה לכתחילה לאכול פת כל שבעה ימים ולברך לישב בסוכה‪,‬‬ ‫כתבו דשאני ליל א' דאחשביה בכזית[‪ .‬ד‪ .‬שלא יאכלנו עם דבר‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫הרשות‪ ,‬דאתי טעם דרשות ומבטל לטעם דמצוה‪ .‬ה‪ .‬שבפת גזול‬ ‫ודבריו צ"ע‪ ,‬דהא אף במצה בפסח להגר"א ליכא מצוה חיובית‬ ‫לא יצא ידי חובה מטעם מצוה הבאה בעבירה‪ .‬ו‪ .‬שיהא שיעור‬ ‫כל שבעה‪ ,‬אלא מצוה קיומית הוא דאיכא‪ ,‬ואילו גבי סוכה לית מאן‬ ‫האכילה תלוי בכדי אכילת פרס‪ .‬ז‪ .‬וכן נפק"מ למצוות צריכות‬ ‫דפליג דאיכא מצוה קיומית כל שבעה‪ ,‬וכדחזינן שמברך כל שבעה‬ ‫כוונה אי בעינן כוונה על האכילה אי על הישיבה‪.‬‬ ‫'אקב"ו לישב בסוכה'‪ ,‬ומצוה זו ידעינן בלי ההיקש דט"ו ט"ו לחג‬ ‫וכל דינים אלו נובעים מהחיוב אכילה של ליל ט"ו הנלמד מט"ו‬ ‫המצות‪] ,‬ואף שזה מצוה של ישיבה גרידא‪ ,‬וכולל שינה ושינון וטיול‬ ‫ט"ו מחג המצות‪ ,‬אבל משום מצות ישיבת סוכה לא היה כל דינים‬ ‫בסוכה וכיו"ב‪ ,‬ואילו המ"ב איירי שיש מצות אכילת פת כל שבעה‪,‬‬ ‫אלו‪.‬‬ ‫אבל כיון שעיקר הישיבה הוא באכילה‪ ,‬כדחזינן שקבעו הברכה על‬ ‫אשר לפ"ז נראה דשורש ספיקו של המשנה ברורה‪ ,‬אינו לענין‬ ‫האכילה‪ ,‬א"כ ודאי איכא קיום מצוה באכילה בסוכה כל שבעה[‪.‬‬ ‫המצוה של בסוכות תשבו שבעת ימים‪ ,‬שבזה ודאי יש קיום מצוה‬ ‫והיה מקום לפרש כונתו‪ ,‬שהרי להגר"א במצה כל שבעה‪ ,‬יש‬ ‫כל שבעה בישיבה בסוכה‪ ,‬ולא חקר המ"ב אלא לגבי המצוה הנוס־‬ ‫קצת חיוב לכתחילה להדר אחר קיום המצוה‪ ,‬וכלשון המשנ"ב‬ ‫פת של אכילה בסוכה‪ ,‬הנלמד מגז"ש דט"ו ט"ו‪ ,‬שלולי דברי הגר"א‬ ‫דאיכא מצוה לכתחלה בזה ]וכ"כ במעשה רב )הלכות פסח‪ ,‬סימן‬ ‫ודאי הילפותא מלמדת אותנו רק חיוב לליל ט"ו‪ ,‬משא"כ לדעת‬ ‫קפה( דדעת הגר"א שאיכא מצוה לכתחלה לאכול מצה כל שבעה‪,‬‬ ‫הגר"א יש מקום לומר שאנו למידים מהילפותא גם לשאר הימים‪,‬‬ ‫אלא שאינו חובה‪ ,‬ואין קורא לה רשות אלא לגבי לילה ראשונה‬ ‫שיהיה מצוה נוספת של אכילה מלבד המצוה של ישיבה‪.‬‬ ‫שהיא חובה‪ ,‬ומצוה לגבי חובה רשות קרי לה )ובזה הגר"א חידש‬ ‫ונמצא שבאכילת כל שבעה יהיו לו שני קיומים‪ ,‬א' של ישי־‬ ‫יותר מד' החזקוני פרשת בא שכתב רק שאם אוכל מצה בשאר‬ ‫בת סוכה‪ ,‬ב' להגר"א גם מצוה נוספת של אכילה בסוכה‪ ,‬ויש בזה‬ ‫ימים מקבל שכר מצוה([‪ ,‬ונימא שמצוה זו אינה קיימת בסוכה‬ ‫הרבה נפק"מ כנ"ל‪ ,‬וזהו שהדגיש המשנה ברורה דאיכא מצוה לכ־‬ ‫לולי ההיקש דט"ו ט"ו לחג המצות‪ ,‬ולכן הדגיש המשנ"ב בספיקו‬ ‫תחילה לאכול פת כל שבעה ימים‪ ,‬והיינו דוקא פת ולא מידי תר־‬ ‫אם איכא מצוה לכתחילה לאכול פת כל שבעה‪ .‬אולם דבר זה גופא‬ ‫גימא‪ ,‬ויברך על זה לישב בסוכה‪ ,‬והיינו שכולל בברכה גם המצוה‬ ‫צ"ב‪ ,‬מה הצד שבמצה כל שבעה יש יותר חיוב מסוכה כל שבעה‪.‬‬ ‫המיוחדת הזאת‪.‬‬ ‫וביותר קשה במה שמסיים המשנ"ב ולברך 'לישב בסוכה'‪ ,‬ות־‬ ‫ובאמת איכא עוד נפק"מ דיקיים מצוה להגר"א אפילו באכי־‬ ‫מוה בתרתי‪ ,‬א‪ .‬דודאי אף לולי שיטת הגר"א יש חיוב לברך כל‬ ‫לת כזית פת כמו בליל ט"ו שפסק השו"ע דסגי בכזית‪ ,‬ולאותו צד‬ ‫שבעה לישב בסוכה‪ ,‬ב‪ .‬אדרבה מצד המצוה של אכילת מצה כל‬ ‫במ"ב בשיטת הגר"א יוכל לברך לישב בסוכה אפילו על כזית פת‬ ‫שבעה להגר"א ליכא חובת ברכה‪ ,‬וא"כ ה"ה מצוות סוכה אפילו‬ ‫בחוה"מ‪.‬‬ ‫נקישנה למצה‪ ,‬לא עדיף מינה‪ ,‬וצע"ג‪.‬‬ ‫)משולחן רא"ב זצוק"ל(‬ ‫ב‪ .‬והנראה בזה לבאר‪ ,‬לאור מה שכבר הארכנו‪ ,‬שחלוקה ביסו־‬ ‫‪60‬‬ ‫ויונק ממי התהום‪ ,‬וגם ההדס – שגדל ממי הגשמים‪ ,‬וגם האתרוג –‬ ‫לזכור את המעשים שלנו – הסוכות שהקמנו‪.‬‬ ‫שהאדם צריך להשקות ולטפל בו במסירות רבה‪ ,‬כולם מאוגדים‬ ‫ואולם‪ ,‬שני הפירושים אינם ברורים‪ ,‬לכאורה‪ :‬אם מדובר בענני‬ ‫יחד‪ .‬בחג זה‪ ,‬שבו אנחנו נידונים על המים‪ ,‬אנחנו מבינים שאין‬ ‫הכבוד‪ ,‬לא ברור למה צריך לזכור אותם דוקא עכשיו – בחודש‬ ‫הבדל בין מה שאנחנו עושים בעצמנו‪ ,‬כביכול‪ ,‬לבין מה שהקב"ה‬ ‫תשרי – שהרי ענני הכבוד ליוו את בני ישראל מיציאת מצרים‪,‬‬ ‫נותן לנו במתנה‪ :‬הכל ניתן לנו בחסדו יתברך‪ ,‬כמו הסוכות‬ ‫בחודש ניסן‪ ,‬ועד הכניסה לארץ‪ ,‬שהיתה גם היא בחודש ניסן‪.‬‬ ‫שהקמנו במדבר‪ ,‬אבל הכל גם תלוי במעשים שלנו‪ ,‬כמו ענני‬ ‫ואם מדובר בסוכות שעשו בני ישראל לעצמם‪ ,‬הרי שמלבד אותה‬ ‫הכבוד שליוו אותנו במשך ארבעים השנים‪ .‬ויהי רצון שבזכות‬ ‫שאלה לא ברור גם למה – מכל החוויות שהיו במשך ארבעים‬ ‫ההבנה הזו נזכה לשנה ברוכה בגשמים ובמעשים טובים‪.‬‬ ‫השנים במדבר ‪ -‬אנחנו צריכים לזכור דוקא את האוהלים שבנינו‬ ‫)הגר"א – המלקט(‬ ‫לעצמנו‪.‬‬ ‫יכול להיות שהתשובה לשתי השאלות האלה היא שאין כאן‬ ‫מחלוקת אלא שתי בחינות בחג הסוכות‪ .‬הגאון מוילנא )בפירושו‬ ‫כי מוצאי מצא חיים‬ ‫לשיר השירים א‪ ,‬ד( כותב שבספר שמות חג הסוכות נקרא 'חג‬ ‫עוד חשבתי לפרש ענין זה שמצות הסוכה יש בה סגולה‬ ‫האסיף'‪ ,‬ואילו השם 'חג הסוכות' ניתן רק אחרי שבני ישראל‬ ‫לאריכות ימים בהקדם הידוע שכל כמה שאדם מדבק ומקרב‬ ‫חטאו בחטא העגל‪ .‬כך הוא מסביר גם את העובדה שאנחנו‬ ‫עצמו יותר להשי"ת הוא מביא על עצמו אריכות ימים וריבוי‬ ‫חוגגים את החג הזה בתאריך טו בתשרי דוקא‪ :‬הסיבה היא‬ ‫שנים‪ ,‬ומקרא מלא דיבר הכתוב )דברים ד ד( "ואתם הדבקים‬ ‫שלאחר חטא העגל נסתלקו ענני הכבוד‪ ,‬והם חזרו רק אחרי‬ ‫בה' אלוקיכם חיים כולכם היום" וכן הוא אומר )תהלים לו י(‪" ,:‬כי‬ ‫שבני ישראל התחילו בבניית המשכן ‪ -‬שנועד לכפר על החטא‬ ‫עמך מקור חיים"‪.‬‬ ‫הזה‪ .‬כשירד משה מהר סיני היה זה בתאריך יא בתשרי‪ ,‬ואז הוא‬ ‫והאריכו בזה רבים וטובים כהקדמה נאמנה ויסוד איתן‬ ‫הכריז על איסוף התרומות למשכן‪ ,‬ובמשך יומיים הביאו לו‬ ‫לדוכתי טובא שמצאתי בהם סגולה לאריכות ימים שהוא מפני‬ ‫תרומות‪) ,‬שהרי כתוב 'בבוקר בבוקר'(‪ ,‬כך שבתאריך יד בתשרי‬ ‫זה שנתקרבו ונתדבקו בהשי"ת‪ .‬ולדוגמא בעלמא אציין שהגה"ק‬ ‫נתנו את חומרי הגלם לחכמים‪ ,‬ובטו בתשרי התחילו במלאכת‬ ‫רבי אליהו הכהן מאיזמיר בספרו 'מגילת אליהו' )מגילה ז א(‬ ‫הבניה‪ .‬חג הסוכות‪ ,‬אם כן‪ ,‬אינו מציין את ענני הכבוד שקיבלנו‬ ‫כתב כזאת לפרש הא דכתיב )משלי טו כז( 'ושונא מתנות יחיה'‬ ‫במתנה מאת ה' ביציאת מצרים בחודש ניסן‪ ,‬אלא דוקא את ענני‬ ‫שהוא לפי שהמקבל מתנות מחניף למי שנתן לו‪ ,‬והרי ידוע‬ ‫הכבוד שחזרו בזכות תשובתם של ישראל‪ .‬מהבחינה הזו גם‬ ‫)סוטה מב א( שכת חנפים הם מהארבע כיתות שאינם מקבלים‬ ‫העובדה שאנו חוגגים את חג הסוכות מיד לאחר יום הכיפורים‬ ‫פני השכינה‪ ,‬והשונא מתנות שהוא מתרחק מן החנופה זוכה‬ ‫מבטאת את השמחה שלאחר התשובה‪ ,‬כמאמר הפסוק )קהלת‬ ‫ורואה פני השכינה‪ ,‬ובאור פני מלך חיים והיינו טעמא שזוכה‬ ‫ֶך ִּכי ְכ ָבר ָר ָצה‬ ‫ּש ֵתה ְב ֶלב טוֹב יֵינ ָ‬ ‫"ל ְך ֱאכֹל ְּב ִשׂ ְמ ָחה ַל ְח ֶמ ָך וֲׁ‬ ‫ט‪ ,‬ז(‪ֵ :‬‬ ‫לאריכות ימים‪.‬‬ ‫יך"‪.‬‬ ‫ָה ֱא‪-‬ל ִֹקים ֶאת ַמ ֲע ֶשׂ ָ‬ ‫מנגד‪ ,‬סובר ר' עקיבא שלא מדובר פה בענני הכבוד כלל‪ ,‬אלא‬ ‫דוקא בסוכות שעשו בני ישראל‪ .‬ההסבר הוא כזה‪ :‬במשך ארבעים‬ ‫המקיים מצות סוכה כאילו נעשה שותף להקב"ה‬ ‫השנים במדבר הקב"ה עשה נסים גלויים לכל אורך הדרך‪ .‬ענני‬ ‫במעשה בראשית‬ ‫יך ו ְַרגְ ְל ָך לֹא‬ ‫כבוד‪ָ ,‬מן‪ְ ,‬שׂ ָלו‪ ,‬באר מרים‪ִ " ,‬שׂ ְמ ָל ְת ָך לֹא ָב ְל ָתה ֵמ ָע ֶל ָ‬ ‫המהר"י וייל בתשובותיו כתב )סימן קצא‪ ,‬דיני סוכה(‪" :‬המקיים‬ ‫ָב ֵצ ָקה"‪ ,‬וכו'‪ .‬אם היינו רוצים לזכור את אחד מהנסים התמידיים‬ ‫מצות סוכה כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית"‪,‬‬ ‫שליוו אותנו‪ ,‬לא היינו נזקקים דוקא לסוכות האלה‪ .‬מטרת חג‬ ‫והעתיקו ה'באר היטב' בהלכות סוכה )או"ח סי' תרלט סק"א(‬ ‫הסוכות היא להבין שגם את הדבר היחיד שעשו ישראל בעצמם‬ ‫ומכיון שאין לך קרבה להקב"ה כמי שנעשה שותף להקב"ה‬ ‫במדבר – הסוכות ‪ -‬גם את זה הם קיבלו במתנה מאת ה'‪ .‬עלינו‬ ‫במעשה בראשית‪ ,‬הרי שבדין הוא שהתדבקות זו בחי העולמים‬ ‫להבין שגם הדברים שאנחנו עושים בידינו‪ ,‬הם מתנה מאת ה'‪.‬‬ ‫תברכו באורך ימים ושנות חיים‪.‬‬ ‫יך ִמן‬‫ׁשנָה‪ְּ ,‬ב ָא ְס ְּפ ָך ֶאת ַמ ֲע ֶשׂ ָ‬ ‫"ב ֵצאת ַה ָּ‬ ‫בסוף השנה החקלאית ְּ‬ ‫ומידי דברי בו ‪ -‬בחידושו של המהר"י וייל‪ -‬אמרתי לסיים‬ ‫ַה ָּשׂ ֶדה" )שמות כג‪ ,‬טז( עליך לזכור שלא מדובר במעשיך‪ ,‬אלא‬ ‫בפרפרת נאה על דרך הצחות ליתן טעם לשבח במה שמצאנו‬ ‫במתנתו של הקב"ה‪ .‬גם אם אתה זרעת‪ ,‬השקית‪ ,‬קצרת‪ ,‬שתלת‪,‬‬ ‫כי תנאי מזג אויר קיצוניים בחג הסוכות הם סימן מובהק לחוסר‬ ‫דישנת וקטפת – אל תשכח שכל הדברים האלה הם מאת ה'‪ ,‬וזה‬ ‫שביעות רצון שמימית מהיושבים בסוכה‪ .‬טמפרטורות גבוהות‬ ‫הזמן להודות לו על כל הפירות האלה‪.‬‬ ‫במיוחד או נמוכות ביותר מאפיינות את מורת רוחו של הקב"ה‬ ‫שתי בחינות‪ ,‬אם כן‪ ,‬יש לחג הזה‪ :‬בניגוד למה שנראה במבט‬ ‫מבאים אל סוכת שלומו‪.‬‬ ‫ראשון‪ ,‬שענני הכבוד הם מה שעשה ה' והסוכות הם מה שעשו‬ ‫כך שנינו במסכת סוכה )כח ב( שהגשמים בחג סימן קללה הם‪,‬‬ ‫בני ישראל – המצב הוא הפוך‪ :‬ענני הכבוד שניתנו מהקב"ה ניתנו‬ ‫ומשלו לכך חכמים משל למה הדבר דומה‪ :‬לעבד שבא למזוג‬ ‫בזכות מעשי ישראל‪ ,‬והסוכות שנבנו ע"י בני ישראל הם מתנה‬ ‫כוס לרבו; שפך לו רבו קיתון של מים על פניו ואמר לו אי אפשי‬ ‫של הקב"ה‪ .‬כל השפע בעולם בא מאת ה'‪ ,‬וכל מה שבא מאת ה'‬ ‫בשימושך‪.‬‬ ‫תלוי במעשים שלנו‪.‬‬ ‫כיוצא בזה איתא במסכת עבודה זרה )ג א( שלעתיד לבוא‬ ‫זו‪ ,‬אולי‪ ,‬גם הסיבה לכך שאנחנו מאגדים את ארבעת המינים‬ ‫יבואו אומות העולם ויתבעו מהקב"ה שיתן להם את המצות‬ ‫בידנו בחג זה‪ :‬גם הערבה‪ ,‬שזקוקה להרבה מים שאותם היא‬ ‫לקיימן‪ .‬אומר להם הקב"ה‪ :‬מצוה קלה יש לי וסוכה שמה‪ ,‬לכו‬ ‫מקבלת מהנחל הזורם לידה‪ ,‬וגם התמר – שגדל בנוה המדבר‬ ‫‪61‬‬ ‫בשמחה גדולה‪ ,‬שמחת בית השואבה‪ ,‬ואח"כ מנסכים את המים‬ ‫ועשו אותה‪ .‬ואכן הם יבנו סוכות בראשי הגגות‪ ,‬והקב"ה מקדיר‬ ‫על גבי המזבח‪ .‬ובספרי החסידות מקשים הרי בראש השנה עשינו‬ ‫עליהם חמה בתקופת תמוז‪ ,‬וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא‪.‬‬ ‫תשליך והשלכנו את כל העוונות שלנו למים א"כ איך עתה אנו‬ ‫רואים אנו את הקשר ההדוק בין הטמפרטורה הקיצונית של‬ ‫לוקחים את המים האלה עם כל העוונות ומנסכים על גבי המזבח‪,‬‬ ‫הקור והגשמים לכך שהרב אי אפשר לו בשימושו של העבד‪ .‬כך‬ ‫אומנם עשינו תשובה‪ ,‬אך התשובה הייתה מיראה וזדונות הפכו‬ ‫גם הגויים שבאים ליטול שכר שלא בצדק‪ ,‬יוצאים מהסוכה עקב‬ ‫לשגגות‪ ,‬אך עדיין ישנם שגגות באלו הימים‪ ,‬ואיך אנו מנסכים‬ ‫החום הכבד והבלתי נסבל‪ .‬והלא דבר הוא שדווקא מזג האויר‬ ‫אותם על גבי המזבח?‬ ‫הוא הברומטר שבו אנו בודקים האם ישיבתינו בסוכה רצויה‬ ‫והתשובה היא‪ ,‬עד סוכות היו שגגות במים‪ ,‬אך כשמגיע חג‬ ‫במרום‪ ,‬ועלינו להבין את טעמו של דבר‪.‬‬ ‫הסוכות התשובה היא מאהבה כמו שביארנו‪ ,‬ממילא בתשובה‬ ‫ועלה ברעיוני לפרש בהקדם שיחה נאה שהביא המאסף הנודע‬ ‫מאהבה הכל נהפך לזכיות‪ ,‬וכששאובים מים שואבים מים מלאים‬ ‫הרב אברהם איטינגא בספרו 'אוצר שיחות צדיקים )מהדורת‬ ‫במצוות‪.‬‬ ‫'מאורות' שנת תשנ"ג‪ ,‬עמ' רמב‪ ,‬וציין ששמע זאת מנכד הגאון‬ ‫ידוע חידושו של הגאון מווילנא‪ ,‬על המשנה באבות )ג‪ ,‬א(‬ ‫הנ"ל‪ ,‬הרב שמואל מאיר הולנדר דומ"צ בטשערנוביץ(‪:‬‬ ‫"ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" והקשה הגאון מהי‬ ‫"הגאון מורינו זאב וואלף בלומענפעלד ז"ל ראב"ד קהילת‬ ‫הכפילות שבדברי התנא "דין וחשבון"?‬ ‫לבוב הלך פעם אחת מבי דינא לביתו באחד מימות הקיץ‪ .‬והיה‬ ‫וביאר הגאון מווילנא שהם שני עניינים נפרדים‪ ,‬אדם שח"ו‬ ‫מזג היום ההוא ממוצע‪ ,‬לא קר ואל חם ביותר‪ .‬אמר הנ"ל בדרך‬ ‫עשה עברה ראשית כל ידונו אותו בבית דין של מעלה על גוף‬ ‫צחות‪ :‬שהאויר רומז שפסק היום בדין תורה היה לאמיתו‪ ,‬דהנה‬ ‫העברה כיצד עבר על ציווי ה'‪ ,‬ואח"כ עושים חשבון על הזמן‬ ‫אמרו חז"ל )שבת י(‪' :‬כל דיין שדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף‬ ‫כמה זמן לקח לו לעשות את העבירה‪ ,‬אם אורכה היה עשר דקות‬ ‫להקב"ה במעשה בראשית'‪ ,‬ואמרו חז"ל )עירובין ג ב( שקדירא‬ ‫יתבעו אותו בשמים גם על עשר דקות האלה בהן הוא יכל ללמוד‬ ‫דבי שותפי לא קרירי ולא חמימי‪ ,‬על כן היום לא חם ולא קר"‪.‬‬ ‫תורה ולעשות מצוות‪ ,‬ולא עשה‪ .‬וזה "דין וחשבון"‪" ,‬דין" זה על‬ ‫אמור מעתה‪ :‬שותפות במעשה בראשית‪ ,‬מביאה בכנפיה מזג‬ ‫גוף העבירה‪" ,‬וחשבון" על זמן העברה‪.‬‬ ‫אויר ממוצע ונח לבריות‪ .‬כשהשותפות אינה עולה יפה‪ ,‬מפני‬ ‫וביאר הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל הנה כשמגיע יום‬ ‫שהדיין אינו דן דין אמת לאמיתו‪ ,‬הרי שמזג האויר חם ביותר או‬ ‫כיפור אדם עושה תשובה מיראה וממילא העבירה שעשה במזיד‬ ‫קר ביותר‪.‬‬ ‫הופכת להיות שוגג‪ ,‬אך עדיין יש תביעה עליו על "הזמן" שהרי על‬ ‫עוד יש להקדים את חידושו של מהר"י וייל שהזכרנו לעיל‪,‬‬ ‫אף שהעברה הפכה לשוגג אך הזמן הלך לריק והיה באפשרותו‬ ‫שכל "המקיים מצות סוכה כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה‬ ‫בזמן הזה לעשות מצווה ולא עשה כך ש"החשבון" – הזמן‪ ,‬לא‬ ‫בראשית" נמצא שהמקיים מצות סוכה ונעשה שותף במעשה‬ ‫מתכפר לו‪.‬‬ ‫בראשית‪ ,‬מביא שמזג האויר בימי הסוכות יהיה לא קרירא ולא‬ ‫אך כשאדם עושה תשובה מאהבה הרי העברה הופכת למצווה‬ ‫חמימא אלא ממוצא ושוה לכל נפש‪ .‬אולם באם אין הקב"ה שבע‬ ‫ולזכיות וא"כ לא רק ש"הדין" – העבירה עצמה נהפכה לזכות‪ ,‬הרי‬ ‫רצון מן העבד שכביכול בא למזוג לו כוס‪ ,‬או שמן השמים באים‬ ‫גם ה"חשבון" – זמן העברה מתכפר‪ ,‬היות והעברה הפכה למצווה‬ ‫להוכיח את חוסר הרצינות של הגויים בבואם לקיים מצות סוכה‪,‬‬ ‫ונמצא שבזמן הזה עשה מצווה‪.‬‬ ‫הרי שמודיעים להם שהם אינם שותפים במעשה בראשית‪ ,‬וזאת‬ ‫)מאוצרותיהם של מגידים(‬ ‫על ידי המזג האויר שאינו ממוצע‪.‬‬ ‫)יחלק שלל(‬ ‫ושאבתם מים בששון‬ ‫רעיון מתוק ונפלא אומר רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל‪,‬‬ ‫מעלת חג הסוכות‬ ‫בראש השנה אנו עושים תשליך כנאמר "ותשליך במצולות ים כל‬ ‫מובא בספרים הקדושים‪ ,‬שמעלת חג הסוכות גדולה עד‬ ‫חטאתם" ומשליכים את כל העבירות לים‪ .‬אך בימי חג הסוכות‬ ‫למאוד‪ ,‬מכיוון שחג זה הוא בבחינת "תשובה מאהבה" שבימים‬ ‫בשמחת הימים הללו עושים עם ישראל תשובה מאהבה‪ .‬ואמרו‬ ‫אלו ישנם מצוות לרוב ועם ישראל עובד את בוראו מתוך אהבה‪.‬‬ ‫רבותינו )יומא פו‪ (:‬שהשב בתשובה מאהבה‪ .‬זדונות נהפכים לו‬ ‫עד לפני ימים מועטים היינו בעיצומו של היום הקדוש‪ ,‬יום‬ ‫לזכויות אם כן כל העוונות שהושלכו בראש השנה למצולות ים‪,‬‬ ‫הכיפורים‪ ,‬וודאי שכל יהודי ביום כה קדוש ונשגב עשה תשובה‪,‬‬ ‫כעת נהפכו לזכויות‪ .‬על כן שואבים אנו בחג הסוכות את המים‬ ‫אך דא עקא שכל התשובה שעשינו הייתה תשובה מיראה ופחד‬ ‫בששון ‪ -‬ומבקשים את אותם עבירות שהושלכו כי מעתה זכויות‬ ‫מהדין כדי שיכתבנו ה' בספרי חיים שנזכה לשנה טובה‪ ,‬ואיתא‬ ‫הם‪...‬‬ ‫בגמ' יומא )פו‪ (:‬שבתשובה מיראה כל הזדונות הופכים לשגגות‪.‬‬ ‫)תוכו רצוף אהבה(‬ ‫אך עתה שכבר נחתמנו ועבר יום הכיפורים ומגיע חג הסוכות‬ ‫מוקפים אנחנו במצוות עשה בלקיחת ארבעת מינים‪ ,‬ובבניית‬ ‫יצפנני בסכה‬ ‫סוכה‪ ,‬וכידוע שמצוות עשה נובעת מאהבה ולא תעשה מיראה‪.‬‬ ‫דוד המלך אמר בתהילים "לדוד ה' אורי וישעי" – אורי זה ראש‬ ‫ממילא עתה התשובה היא תשובה מאהבה‪ ,‬ועל תשובה מאהבה‬ ‫השנה וישעי זה יום הכיפורים‪ ,‬אולם עבודת הימים הנוראים‬ ‫אומרת הגמ' שהזדונות לא רק שנמחקים אלא הופכים לזכיות‪.‬‬ ‫אינה מסתיימת ביום הכיפורים‪ ,‬אלא "כי יצפנני בסכה ביום רעה‬ ‫ובזה מיושבת קושיה מענינת‪ ,‬בחג הסוכות בזמן המקדש‬ ‫יסתרני" – חג הסוכות הוא ההמשך הטבעי של הימים הנוראים‬ ‫הייתה מצוות ניסוך המים‪ ,‬היו יורדים לנחל ושואבים מים‬ ‫‪62‬‬ ‫ואינו נפרד מהם‪.‬‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫יתרה מזאת מרן הרב שך זצ"ל היה אומר‪ ,‬שסוכות אינו רק‬ ‫)מבית הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל(‬ ‫המשך לימים הנוראים‪ ,‬אלא הוא שיא חדש של קרבה לבורא‬ ‫עולם‪ ,‬ופסגתו היא בסוף – שמחת תורה‪ .‬בכל ימי הסליחות‬ ‫מורביות‬ ‫בחדש אלול פתחו את ארון הקדש בכל יום פעם אחת ב"שמע‬ ‫שאלה‪ :‬רצונינו לדעת‪ ,‬מהו המקור של מנהג זה שמביאים‬ ‫קולינו"‪ ,‬ואחרי אמירת ארבעה פסוקים סגרו אותו‪ .‬כשהגיע ראש‬ ‫בהושענא רבא מורביות ארוכות מאד לבית הכנסת ועושים‬ ‫השנה פתחו וסגרו אות ושוב ושוב‪ .‬בעשרת ימי תשובה פתחו‬ ‫בהם את החבטה‪ .‬ונראה לי שהוא מרש"י בסוכה )דף מ"ד‬ ‫בכל יום את ארון הקודש שלש פעמים‪" :‬בשמע קולנו" ‪ ,‬באמירת‬ ‫ע"ב סוף ד"ה עלה אחד( שכתב‪ ,‬והשתא נהגו להביא מור־‬ ‫"אבינו מלכנו" של שחרית ושל מנחה –אבל לא הוציאו ספר תורה‬ ‫ביות ענפים ארוכים ויפים שמנכרא מצוה בעין יפה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כשהגיע יום הכיפורים פתחו וסגרו ושוב פתחו וסגרו במשך כל‬ ‫ואם כן לפי דעת הגר"ח נאה שאמה היא ארבעים ושמונה‬ ‫היום ובנעילה –פתחו לא סגרו‪.‬‬ ‫סנטימטר‪ ,‬הרי שמרביות אלו היו באורך של חמש מטר וע־‬ ‫מגיע חג הסוכות‪ ,‬שוב פותחים את ארון הקודש‪ ,‬אך הפעם‬ ‫שרים ושמונה סנטימטר‪ ,‬אם לא שנשער לדעת החזון איש‪.‬‬ ‫הקרבה כל כך התגברה עד שאנו מוצאים ספר תורה‪ ,‬מניחים‬ ‫וכן בחיי אדם )חלק ב' ג' הלכות שבת ומועדים כלל קנ"ג‬ ‫אותו על הבימה וכולנו מקיפים את הבימה עם לולבינו‪ .‬בהושענא‬ ‫סעיף ג'( כתב‪ ,‬מנהג נביאים שכל אחד יטול ערבה ביום זה‬ ‫רבה – מוצאים את כל ספרי התורה ומקיפים שבע פעמים עם‬ ‫וכו'‪ ,‬ויש נוהגין ליקח ערבה ארוכה וגסה‪ ,‬שהרי בבית המק־‬ ‫הלולבים‪.‬‬ ‫דש היו לוקחין ערבה גבוה י' אמות )עי' א"ר(‪ .‬ומזה תראה‬ ‫אך שיא השיאים של חמשים ואחד הימים הוא בשמחת תורה‪.‬‬ ‫כמה טועים המנתקים העלין מן הבדים וחותכין אותו מל־‬ ‫או אז פותחים את ארון הקודש מוצאים את כל ספרי התורה ולא‬ ‫מטה שלא יהיה ארוך‪ ,‬דאדרבה יותר מצוה בארוכה ובעלין‬ ‫מניחים אותם! נושאים אותם בידיים‪" ,‬הושע נא חבוקה ודבוקה‬ ‫הרבה שהוא מצוה מן המובחר ונוי מצוה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ואם כן הרי‬ ‫בך הושע נא" – ריבונו של עולם‪ ,‬אנחנו אתך ביחד‪ ,‬איננו נפרדים‪.‬‬ ‫)הרב שך זצוק"ל(‬ ‫שכל שאתה עושה בארוך יותר הרי שאתה מדמה אותו יותר‬ ‫למורביות שהיו נוהגים‪.‬‬ ‫אבל עתה ראיתי לערוך לנר במסכת סוכה )דף מ"ה עמוד‬ ‫סוכות ‪ -‬זכר ליציאת מצרים‬ ‫א' ד"ה וזוקפין(‪ ,‬שכתב‪ ,‬מפרש הרמב"ם‪ ,‬דלאחר שזקפו‬ ‫אותה באים העם ונטלו ממנה ונענעו אותה‪ ,‬אבל המורביות‬ ‫ידועה ומפורסמת השאלה‪ :‬הרי הסוכות הם זכר ליציאת‬ ‫עצמם לא נטלום מצדי המזבח רק ענפים קטנים מהם‪ ,‬וכזה‬ ‫מצרים – "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני‬ ‫נראה גם דעת רש"י בתשובה )מחזור ויטרי תמ"ד‪ ,‬או"ז סי'‬ ‫ישראל בהוצאי אותם מארץ מצרים" ואם כך‪ ,‬נחג את חג הסוכות‬ ‫שט"ו( שהזכיר הכסף משנה והכפות תמרים לעיל ריש פר־‬ ‫בחודש הגאולה‪ ,‬חודש ניסן!‬ ‫קין‪ ,‬וחזר ממה שכתב בפירושו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הטור מתרץ שאם היו בונים סוכה בניסן היה זה נראה כיציאה‬ ‫הרי שלפי דבריו אלו‪ ,‬כלל לא היו עושים עם המורביות‬ ‫לבית הקיץ‪ ,‬מה שאין כן שיוצאים לסוכה בתשרי‪ ,‬מוכח שהיציאה‬ ‫עצמם‪ ,‬אלא עם ענפים כענפי הערבה שבלולב שהם קט־‬ ‫נעשית עבור קיום המצווה‪.‬‬ ‫נים‪ .‬ולכאורה הרי שהיום מה שנוהגים לעשות עם מרוביות‬ ‫ישנו הסבר נוסף של הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל‪.‬‬ ‫ארוכות לא ידענו מה מקורו‪ ,‬אם רש"י עצמו שהוא חידש‬ ‫מסופר בגמרא על יהודי אחד שלקח לו גויה‪ ,‬ורבא גזר עליו‬ ‫זאת‪ ,‬חזר בו‪.‬‬ ‫מלקות‪ .‬כתוצאה מהמלקות‪ ,‬פרחה נשמתו של החוטא‪ .‬נשמעו‬ ‫תשובת מרן ‪ -‬רש"י לא חזר בו‪ ,‬אלא מהמזבח לא סילקו‪,‬‬ ‫הדברים בבית שבור המלך והוא החליט להתנקם ברבא‪.‬‬ ‫אבל היום מצוה ליטלו ארוכים כמו במזבח‪.‬‬ ‫נודע איפא לאיפרא הורמיז‪ ,‬אמו של שבור המלך‪ ,‬שבנה‬ ‫)שו"ת הגרח"ק(‬ ‫מתכוון לעשות צרות לרבא אמרה לו‪" :‬הוד מלכותו‪ ,‬בני היקר‪,‬‬ ‫אל תפגע ביהודים‪ ,‬מסוכן להתחיל איתם" למה? כי הם רק‬ ‫מתפללים והאלוקים שלהם נותן להם את בקשתם" למשל? אם‬ ‫לא יורד גשם‪ ,‬הם מבקשים ממנו והוא מוריד גשם‪.‬‬ ‫אותם מקבלים גשם בקיץ!" שלחה איפרא הורמיז לרבא שיתפלל‬ ‫סיפר לי פעם מורי תימני‪ ,‬יהודי קשיש שעבר גיל תשעים‪ ,‬והוא‬ ‫עכשיו בתמוז שירד גשם כדי לעצור את הגזרות של בנה‪.‬‬ ‫זוכר עוד מהתקופה שהיה ילד בחידר בתימן‪ .‬הייתה אז בצורת‬ ‫רבא התפלל ולא נענה אמר לפניו‪" :‬ריבונו של עולם 'אלוקים‪,‬‬ ‫קשה והישמעאלים הודיעו ליהודיים‪" :‬אם עד מחר לא ירד גשם‬ ‫באוזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פעל פעלת בימיהם בימי קדם'‬ ‫אנו שוחטים את כולכם‪ .‬מדוע? כי רק אתם יכולים להוריד גשם"‪.‬‬ ‫לאבותינו פעלת מעל הטבע‪ ,‬ואנו בעינינו לא ראינו‪ .‬התקבלה‬ ‫וידוע כשהערבי מבטיח הוא מקיים‪ .‬בפרט כשמדובר בשחיטת‬ ‫תפילתו וירד גשם כהגן‪ ,‬עד שמהמרזבים של מחוזר שרמו מים‬ ‫יהודיים‪ .‬הוא מספר‪ ,‬כי המורי אסף את כל הילדים אל ה'מדרש'‬ ‫לנהר החידקל"‪.‬‬ ‫ואמר להם‪ :‬אנחנו עכשיו אומרים תהילים עד שירד גשם‪ ,‬אוי לו‬ ‫בלילה בא אביו של רבא אליו בחלום והזהיר אותו‪" :‬אתה‬ ‫למי שלא‪ ..‬ולא יצאו מה'מדרש' עד שכל תימן נעשתה בוץ‪.‬‬ ‫הטרחת את הקב"ה להוריד גשם שלא בזמנו‪ ,‬שלא כדרך הטבע‪,‬‬ ‫זהו מה שאמרה איפרא הורמיז לבנה‪" :‬לא מתחילים עם‬ ‫יש עליך כעס‪ ,‬המזיקים רוצים לטפל בך! הלילה אל תישן‬ ‫יהודיים"‪.‬‬ ‫במיטתך"‪ .‬בבוקר בא רבא וראה את מיטתו קרועה מהחרבות‬ ‫אמר לה‪" :‬היהודים מבקשים גשם בחורף ואז יורד גשם נראה‬ ‫של השדים‪.‬‬ ‫‪63‬‬ ‫ביום טוב מאחרים לבוא וממהרים לצאת‬ ‫אומר רבי שלמה קלוגר‪ :‬התחלנו את השנה עם הימים הנוראים‬ ‫– ראש השנה ויום כיפור‪ .‬מי ודע איזו גזירות היא צריכות לבוא‪.‬‬ ‫בגמ' מגילה )כג‪ (.‬כתוב שביום טוב עולים חמישה אנשים‬ ‫ואנחנו‪ ,‬בימי התשובה‪ ,‬בכינו התחננו אל ה' שירחם עלינו‪ ,‬שיבטל‬ ‫לתורה‪ ,‬ביום כיפור ששה ובשבת שבעה‪.‬‬ ‫את הגזרות הרעות וישנה את התוכנית לטובה‪.‬‬ ‫מדוע ביום טוב עולים לתורה רק חמשה אנשים?‬ ‫הטרחנו את הקב"ה לשנות את טבע העולם‪ ,‬לבטל את האמור‬ ‫אומרת הגמ' משום שביום טוב מאחרין לבוא וממהרין לצאת‪.‬‬ ‫להיות כפי מעשינו‪ .‬כעת מי יודע איזה סכנה נשקפת לנו כתוצאה‬ ‫פרש רש"י‪ :‬ביום טוב מאחרין לבוא לבית הכנסת‪ ,‬שצריך לטרוח‬ ‫מכך‪ .‬יש חשש גדול שהשדים כבר הגישו עתירה ובינתים‬ ‫בסעודת יום טוב וממהרין לצאת משום שמחת יום טוב‪.‬‬ ‫מצחצחים חרבות‪.‬‬ ‫ביום טוב הרי מבשלים בבוקר‪ ,‬צריכים לתקן סעודת יום טוב‪,‬‬ ‫אומר לנו הקב"ה‪ :‬צאו מביתיכם‪ ,‬אל תשנו במיטה הקבועה‪,‬‬ ‫לכן מאחרים להגיע לבית הכנסת‪.‬‬ ‫לכו תסתתרו בסכה‪, .‬כי יצפנני בסכה ביום רעה יסתירנו בסתר‬ ‫מי מבשל את סעודת יום טוב?‬ ‫אהלו" כאן תהיו מוגנים מהפגעים הרעים‪.‬‬ ‫היא‬ ‫)ומתוק האור(‬ ‫זהו המהלך של רבי שלמה קלוגר‪.‬‬ ‫ומי בא לבית הכנסת?‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫מה הפשר הדבר שהבעל מגיע לבית הכנסת מאוחר כי היא‬ ‫מה לאיוב בהכשר סוכה?‬ ‫מבשלת‪ ,‬מה הוא עושה שם בבית?‬ ‫"איוב היה קורא תגר על היסורין כיון שראה סוכה של‬ ‫את הקושיה הזו הקשה רבי יעקב עמדין זצ"ל‪,‬‬ ‫שתי דפנות ושלישית טפח נתקררה דעתו" )מדרש‬ ‫ותרץ‪ :‬שהבעלים "צריכים לשמור הבית והבנים בעוד‬ ‫פליאה(‬ ‫שנשותיהם עסוקות בצורכי סעודה"‪.‬‬ ‫התמיהה הגדולה וגלויה לעין כל – מה כל כך מרגיע בסוכה‬ ‫בשעה שהיא עוסקת בהכנת התבשילים‪ ,‬הוא שומר על הילדים‪.‬‬ ‫של שני דפנות וטפח‪ ,‬עד שאפילו איוב המיוסר נתקררה דעתו‬ ‫לכן ביום טוב מאחרים לבוא לבית הכנסת‪ .‬כמו כן‪ ,‬יוצאים מוקדם‬ ‫מיסוריו כשראה סוכה זו?‬ ‫מבית הכנסת משום שמחת יום טוב‪ ,‬צריכים לאכול סעודה‪ .‬ולכן‬ ‫והנה ידוע משמו של הגר"א מווילנא שצורה המילה סוכה כפי‬ ‫משתדלים למהר ככל האפשר בקריאת התורה ומעלים רק‬ ‫שהיא מופיעה בתורה סכה‪ ,‬כלומה המראה החזותי שלה‪ ,‬צופן‬ ‫חמשה אנשים ולא יותר‪.‬‬ ‫בתוכו את צורתן של שלוש סוכות כשירות‪.‬‬ ‫ללמדנו עד כמה מחויב הבעל לסייע לאישתו בכל אשר יוכל‪.‬‬ ‫)ומתוק האור(‬ ‫לאות ס' יש ארבע צלעות‪ ,‬והיא מרמזת לסוכה שיש לא‬ ‫ארבע דפנות; לאות כ' יש שלוש צלעות והיא מרמזת לסוכה‬ ‫בת שלוש דפנות; ולאות ה' יש רק שתי צלעות עוד צלע קטנה‬ ‫אנא ה' הושיעה נא‬ ‫שאינה מחוברת אליה‪ ,‬והיא מרמזת לסוכה בת שתי דפנות ודופן‬ ‫שלישית שרחבה טפח שאף היא כשירה‪.‬‬ ‫מה פרוש "אנא ה' הושיעה נא"? שמעתי מתלמיד חכם פרוש‬ ‫וע"פ זה כתה המהרש"ם מבערזאן בספרו תכלת מרדכי לבאר‪,‬‬ ‫נאה על כך‪ :‬מראש חודש אלול ועד הושענא רבה ישנם חמישים‬ ‫מה גרם לאיוב להירגע כשראה את הלכה שסוכה כשרה בשתי‬ ‫ואחד יום‪ .‬והנה‪ ,‬בימי הסליחות והרחמים‪ ,‬אין יהודי שלא הזיל‬ ‫דפנות וטפח‪ .‬כי מובא בגמ' מנחות )כט‪ (:‬שהסיבה שאות ה'‬ ‫דמעות בימים הללו‪ ,‬לכל הפחות ברגעים הגדולים של ראש‬ ‫פתוחה משני כיוונים היא‪ ,‬מפני שהשי"ת ברא את עולמו באותיות‬ ‫השנה ויום הכיפורים‪ .‬כל אחד השתדל בודאי לשפר את מעשיו‬ ‫י‪-‬ה' שנאמר "כי ביה ה' צור עולמים"‪ ,‬כלומר באתיות י‪-‬ה' נבראו‬ ‫ודרכיו וקיבל על עצמו קבלות טובות שיעשו נחת רוח לבורא‪,‬‬ ‫שני עולמים‪ -‬העולם הזה והעולם הבא‪ .‬עם האות י' ברא ה' את‬ ‫אלא שרק עברו הימים הקדושים הללו‪ ,‬מיד לאחד הושענא רבה‪,‬‬ ‫העולם הבא‪ ,‬ועם האות ה' ברא את העולם הזה‪ .‬ומדוע דוקא‬ ‫הכל חוזר למקומו‪ .‬ומה עם כל הרכוש שרכשנו בחמישים ואחד‬ ‫ע"י האות ה' נברא העולם הזה? התשובה לכך היא שהעולם הזה‬ ‫הימים הללו‪ .‬על כך אנו מתחננים להשי"ת ומבקשים‪" :‬אנא ה'‬ ‫נברא בדומה לאות ה' כשם שהיא פתוחה למטה‪ ,‬כך העולם הזה‬ ‫הושיעה נא"‪ ,‬ריבונו של עולם‪" ,‬אנא" הושיעה את כל קנינינו‬ ‫פתוח לכיוון למטה – הוי אומר שאדם שרוצה לצאת לתרבות‬ ‫הרוחנים שרכשנו ב"נא" ימים ולילות‪.‬‬ ‫רעה היכולת בידו‪ .‬וכשם שרגלה של האות ה' תלוייה ואינה‬ ‫משה רבנו רמז על כך כשעמד בסנה ואמר‪" :‬אסורה נא ואראה‪...‬‬ ‫מחוברת לגגה כך העולם הזה פתוח גם לכיוון למעלה הוי אומר‬ ‫מדוע לא יבער הסנה" כלומר כיצד יתכן ש"אסורה נא" שאחרי‬ ‫שאדם שרוצה לשוב בתשובה מקבלים אותו ומחזירים אותו דרך‬ ‫נ"א ימים הכל שב למקומו‪ ,‬מה הסיבה לכך ש"לא יבער הסנה?"‬ ‫הפתח העליון‪.‬‬ ‫הבעיה היא שהרגש שלנו הולך במשך השנים‪ ,‬והשפעתם של‬ ‫והנה אדם הסובל ייסורים אם לא ידוע לו מזור למכאוביו‪ ,‬אין‬ ‫נ"א ימים הללו הולכת ופוחתת‪ .‬מה הפלא? אם כל פעם עוקרים‬ ‫ספק כי כח סבלו ילך וימעט עד שרגליו לא ישאוהו עוד‪ .‬מה‪,‬‬ ‫מחדש את ההשפעה הזאת‪ ,‬אם כל שנה מכבים את האש של‬ ‫אם כן נסך כח באיוב למוד הסבל והייסורים? הידיעה כי על ידי‬ ‫חמישים ואחד ימי התבערה איך נוכל לחזור ולהתלהב אחרי‬ ‫שיעשה תשובה ויבקש רחמים על עצמו‪ ,‬ה' ירחם עליו‪ ,‬ויגאל‬ ‫שכמה וכמה פעמים פסקה ההתלהבות‪ .‬ועל כך אנו מבקשים‬ ‫אותו מיסוריו‪ ,‬היא זו שהעניקה לו את הכח הסבל העצום‪ .‬וזהו‬ ‫ומתחננים‪" :‬אנא ה' הושיעה נא" – הושיעה את נ"א הימים‪ ,‬כדי‬ ‫שאומר המדרש לא נתקררה דעתו של איוב עד שראה סוכה של‬ ‫שהשפעתם לא תפסק‪.‬‬ ‫שתי דפנות וטפח‪.‬‬ ‫)תכלת מרדכי(‬ ‫‪64‬‬ ‫מחיצות‪ ,‬ואם אין לו ארבעה מחיצות מותר לעשותה כאות כ'‬ ‫הושע נא למענך אלוקינו הושע נא‬ ‫בעלת שלוש מחיצות שלימות‪ ,‬ואם אין לו גם זה דיה לעשותה‬ ‫בקשה זו חוזרת ונשנית בהושענות‪ .‬משמעות הבקשה – בעיקר‬ ‫כאת ה'‪ ,‬דהיינו שתי מחיצות ולחי אחד אפילו טפח‪.‬‬ ‫ביום הושענה רבה‪ ,‬והיותה האפשרות לזכות לישועה על אף‬ ‫)החיד"א(‬ ‫דלות מעשינו‪ ,‬התבארה בספר "תורות ועבדות מבית רבותינו"‬ ‫באמצעות משל נאה‪ ,‬שאמר האדמו"ר מסאטמר זצ"ל בעל‬ ‫"בסכות תשבו שבעת ימים"‬ ‫הדברי יואל בשם אביו‪.‬‬ ‫כתוב בספר "חשק שלמה" )מודפס בש"ס וילנא דף ב‪ :(.‬מובא‬ ‫מלך גדול נסע לזמן מה לעיר בממלכתו‪ .‬בטרם בואו פרסם כי‬ ‫בספר "פרי עץ חיים" )שער חג הסוכות פ"ד( ועוד ספרי מקובלים‪,‬‬ ‫הוא עתיד להגיע לשם לזמן מוגבל ולכל אחד מבני העיר תינתן‬ ‫ד'סוכה' בכתיב מלא‪ ,‬בגיטמריא ‪ ,91‬כמנין הוי"ה אדנות‪.‬‬ ‫אפשרות לבוא‪ ,‬ולבקש את צרכיו‪ ,‬אנשי העיר שמחו על מזלם‬ ‫ודבריהם תמוהים מאוד היכן נמצא סוכה מלא בכל התנ"ך?‬ ‫הטוב וניצלו היטב את ההזדמנות הנדירה‪ .‬מדי יום באו אל המלך‬ ‫אכן שוב ראיתי שדבר ה' בפיהם אמת‪ ,‬ידעתי ומצאתי בעזרת‬ ‫וביקשו את כל אשר ליבם חפץ‪.‬‬ ‫ה' ומצאתי בתהלים )פרק עו( שכתוב "ויהי בשלם סוכו ומעונתו‬ ‫הגיע היום האחרון לשהות המלך בעיר‪ .‬כרוז עבר והודיע‪:‬‬ ‫בציון"‪ ,‬וכתוב שם סוכו עם ו' אחר הסמך‪ .‬א"כ יש לומר על פי‬ ‫"המלך נוסע" הכל התכוננו לעזיבה ולפרדה‪ ,‬אלא שאז נדחק‬ ‫דרך הרמז שבדוקא נכתב בכל התנ"ך בכתיב חסר‪ ,‬לרמוז למה‬ ‫אל המלך אדם אחד שעוד לא ביקש את בקשתו‪ .‬כשראה אותו‬ ‫שאמרו חז"ל שבעוה"ז אין השם שלם ואין הכסא שלם‪ ,‬אבל‬ ‫המלך נתמלא חמה ורגז עליו‪ :‬מדוע התרשלת והתמהמת לבוא‪,‬‬ ‫לעתיד לבוא שיתמלא השם במלאו אז יהיה באמת סוכה מלא‪.‬‬ ‫עד היום האחרון‪ ,‬ובאת רק כאשר אני ופמלייתי עומדים ליסוע?‬ ‫וזה שרמז הכתוב "ויהי בשלם סוכו"‪ ,‬כלומר אימתי יהיה סוכו‬ ‫העובדה שהותרת את בקשותיך ליום האחרון מעידה על עצלות‬ ‫בשלימות‪ ,‬בזמן שיהיה "מעונתו בציון"‪ ,‬ואז יהיה השם שלם‬ ‫וזלזול בכבוד המלכות!‬ ‫)חשק שלמה(‬ ‫והכסא שלם‪.‬‬ ‫נענה האיש ואמר‪ :‬אדוני המלך‪ ,‬אל יחר אפך בעבדך‪ ,‬כי דרכי‬ ‫ומחשבותי אינן כשאר בני אדם‪ .‬הללו באו לפני המלך לבקש‬ ‫את מבוקשם וטובתם לטובת עצמם‪ ,‬לא כן אני עבדך‪ ,‬לא באתי‬ ‫"רב אחא בר יעק בממטי ליה ומייתי ליה‪ ,‬אמר דין‬ ‫לבקש בעד עצמי כי אם בעד המלך וטובתו שלו‪.‬‬ ‫גירא בעיניה דשטנא" )סוכה לח‪ ,‬א(‬ ‫שמע המלך את הדברים שנאמר באמת ובתמים‪ ,‬והענין נשא‬ ‫ופרש"י‪ :‬הרי זה לחץ בעיניו של שטן שרואה בעיניו שאין בו כח‬ ‫חן בעיניו‪ .‬תחת הרוגז באה מידת הרחמים ומיד עמד והשפיע‬ ‫לנתק מעלינו עול מצוות‪.‬‬ ‫עליו שפע ברכה‪.‬‬ ‫וכבר תמהו על דברי רב אחא בר יעקב אלו‪ ,‬למה דוקא בשעה‬ ‫כן הדבר עימנו –‬ ‫שקיים את מצות ארבעת המינים שמח ואמר דין גירא בעיניה‬ ‫בראש חדש אלול הופיע ובא אלינו מלכנו מלך הכבוד יתברך‬ ‫דשטנא? במה זכות המצוה הזאת גדולה מזכות שאר המצוות‬ ‫שמו‪ ,‬ומני אז נתנה לנו האפשרות להיות דורשי ה' בהיותו‬ ‫כולן? ובמה כחה גדול לנקר עיני השטן? ]ועי' בספר "רמת‬ ‫קרוב‪ .‬דלתות שמים נפתחו והכל יכולים לשפוך לב כמים אל‬ ‫שמואל" דף י"ג[‪.‬‬ ‫קל בשמים‪ .‬אלא שבעוונותינו הרבים במשך כל ימי הסליחות‬ ‫ופירש בזה רבי דוד שלמה סלאסטש‪ ,‬מגיד מישרים ומו"ץ‬ ‫איננו נותנים את הדעת לכך‪ .‬כך חולפים להם הימים ר"ה ימי‬ ‫באדעססא‪ ,‬על פי מאמר חז"ל )ויקרא רבה פ"ל סי"ב( "פרי עץ‬ ‫כיפור וימי סוכות שלאחר מכן שאף בהם לא הטבנו מספיק את‬ ‫הדר אלו ישראל‪ ,‬מה אתרוג יש בו טעם ויש בו ריח‪ ,‬כך ישראל‬ ‫מעשינו‪.‬‬ ‫יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים‪ ,‬כפות‬ ‫רק ביום האחרון של ימי הרחמים שבהם המלך עודנו איתנו‪,‬‬ ‫תמרים אלו ישראל‪ ,‬מה התמרה הזו יש בה טעם ואין בה ריח‪,‬‬ ‫ביום השוענא רבה בהוא יום מסירת הפתקים‪ ,‬לפתע אנו‬ ‫כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים‬ ‫מתעוררים‪ .‬אנו באים לשערי המלך ברגעים האחרונים בטרם הם‬ ‫טובים‪ ,‬וענף עץ עבות אלו ישראל‪ ,‬מה הדס יש בו ריח ואין בו‬ ‫ננעלים ומייחלים את פניו‪.‬‬ ‫טעם כך ישראל יש בהם וכו'‪ ,‬ומה הקב"ה עושה להן? לאבדן אי‬ ‫אך לא תכסה הבושה פנינו בעת הזאת? איך נוכל לבקש‬ ‫אפשר‪ ,‬אלא אמר הקב"ה ייקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין‬ ‫סליחה כשבמקום להיות זריזים זלזלנו והתעצלנו?‬ ‫אלה על אלה"‪.‬‬ ‫תשובה אחת בפינו – לא למעננו באנו לבקש‪ ,‬כי אם למענך‬ ‫ומבואר מדברי חז"ל אלו שמטרת נטילת ארבעת המינים‬ ‫אלוקינו!‬ ‫אגודים יחד היא לעוררנו להתאגד ולהתאחד עם כל איש ואיש‬ ‫ובכן הושע נא אלוקינו הושע נא!‬ ‫לקיים המצוות שבין אדם לחבירו‪.‬‬ ‫)תורות ועובדות מבית רבותינו(‬ ‫וזוהי כוונת רב אחא בר יעקב באומרו בשעה שקיים את מצות‬ ‫ארבעת המינים "דין גירא בעיניה דשטנא"‪ ,‬שהרי כבר שבו‬ ‫הלכות הדפנות נרמזים בתיבת 'סכה'‬ ‫ישראל בתשובה בר"ה ויוהכ"פ מהעבירות שבינם למקום‪ ,‬ורק‬ ‫מהעבירות שבין אדם לחבירו לא שמו עדיין לב לשוב עליהם‪,‬‬ ‫אמרו חז"ל )סוכה ו‪ (:‬תנו רבנן‪ ,‬שתים כהלכתן ושלישית‬ ‫אפילו טפח‪.‬‬ ‫והיה מקום לשטן לקטרג עוד על ישראל‪ .‬אך עכשיו שמקיימין‬ ‫גם את המצוה הזו ומקבלים עליהם הלתאגד ולהתאחד ולקיים‬ ‫הגאון החיד"א זצ"ל )בספרו "דבש לפי" סי' לג( כתב בשם‬ ‫אף את המצוות שבין אדם לחבירו‪ ,‬לעשות שלום ביניהם‪ ,‬ושלא‬ ‫ספר קדמון כתב יד‪ ,‬בתיבה סכה שבה ג' אותיות נרמזו הלכות‬ ‫הדפנות‪ .‬דהנה מצוה מן המובחר לעשותה כאות ס' בעלת ד'‬ ‫‪65‬‬ ‫כתוב‪ ,‬בסוכות תשבו שבעת ימים‪ ,‬ואם תאמר למה עושים‬ ‫ירעו זה לזה‪ ,‬מיד נסתמו פיות המסטינים והמקטריגים‪.‬‬ ‫זכר רק לענני כבוד ולא למן ולבאר‪ ,‬ממשיכה התורה‪ :‬כי בסכות‬ ‫ועל כן אמר "דין גירא בעיניה דשטנא"‪ ,‬דוקא אז בשעת‬ ‫הושבתי ‪ -‬פירוש מעצמי בלי שאלה ובקשה כטעם של רבי ישועה‬ ‫הנענועים‪.‬‬ ‫זיין‪ .‬את בני ישראל‪ -‬רק בני ישראל זכו לענני כבוד ולא הערב רב‪,‬‬ ‫)קונטרס "ראשית לשנה" ‪ -‬דרושים‪ ,‬נדפס בירחון "תורה מציון"(‬ ‫וזהו כאב שנותן לבניו‪ ,‬ולכן עושים זכר רק לענני כבוד‪ ,‬כטעם של‬ ‫רבי יהודה חאבילייו‪ .‬אני ה' אלוקיכם ‪ -‬שאני אדונכם וכביכול‬ ‫מדוע אין הבן שואל מה נשתנה בסוכות‬ ‫חייב לפרנסכם בלחם ובמים‪ ,‬משא"כ בענני כבוד שזה היה מתנה‬ ‫ידוע המעשה ברבינו יונתן אייבשיץ זיע"א שאביו שאלו‬ ‫גמורה‪ ,‬ולכן עושים רק לענני כבוד‪ ,‬כטעם של רבי חיים כפוסי‪.‬‬ ‫בילדותו למה בחג סוכות הילד לא שואל "מה נשתנה" שעוזבים‬ ‫)חיים של ברכה(‬ ‫את הבית ויוצאים לדירת עראי‪ ,‬וכמו שהילד שואל בליל פסח‪,‬‬ ‫והשיב לו ר' יונתן דהילד הורגל שעם ישראל בגלות ולכן על‬ ‫"למען ידעו דורותיכם"‬ ‫סוכות שגולים מהבית הוא לא שואל‪ ,‬אבל בפסח שנוהגים כבני‬ ‫חג הסוכות שונה מכל המועדים והרגלים בכך שהוא מתייחד‬ ‫חורין‪ ,‬על זה הילד תמה מה נשתנה‪.‬‬ ‫במצות השמחה‪ ,‬וכפי שכותב הרמב"ם בסוף הלכות לולב )פ"ח‬ ‫והנה ברבינו חננאל )סוכה ב‪ (.‬מבואר שהילד כן שואל‪ ,‬דז"ל‬ ‫הלכה יב( אף על פי שכל המועדות מצווה לשמוח בהן‪ ,‬בחג‬ ‫הר"ח‪" :‬ההוא ידיעה לדורות‪ ,‬כלומר הדורות הבאין כיון שרואין‬ ‫הסוכות היתה במקדש שמחה יתרה‪ ,‬שנאמר "ושמחתם לפני ה'‬ ‫שעושין סוכות ומניחין בית דירתן ויושבין בימות החג בסוכה‪,‬‬ ‫אלקיכם שבעת ימים" )ויקרא כג‪ ,‬מ(‬ ‫שואלין מפני מה עושין כן‪ ,‬ומגידין להן אבותיהם מעשה יציאת‬ ‫בחג הסוכות היו עושים בבית המקדש שמחת בית השואבה‪,‬‬ ‫מצרים"‪.‬‬ ‫בשונה מכל החגים והרגלים‪ .‬אמנם בכל החגים יש מצות "ושמחת‬ ‫)והאר עינינו(‬ ‫בחגך" )דברים טז‪ ,‬יד(‪ ,‬אבל חג הסוכות מתייחד בשמחה יתירה‪.‬‬ ‫וצריך להבין‪ ,‬במה שונה חג הסוכות מכל החגים‪ ,‬ומדוע יש בו‬ ‫סוכה ‪ -‬זכר לענני כבוד‬ ‫שמחה יתרה יותר מכל הרגלים‪.‬‬ ‫נאמר בתורה"ק פרשת אמור )ויקרא כג‪ ,‬מג( ְל ַמ ַען י ְֵדע ּו‬ ‫בתורה נאמר מהי הסיבה של מצות ישיבה בסוכה‪ַּ :‬ב ֻּס ּכֹת‬ ‫יאי או ָֹתם ֵמ ֶא ֶרץ‬ ‫ֹׁש ְב ִּתי ֶאת ְּבנֵי ִי ְשׂ ָר ֵאל ְּבהו ִֹצ ִ‬ ‫יכם ִּכי ַב ֻּס ּכוֹת הו ַ‬ ‫דֹר ֵֹת ֶ‬ ‫ֵשב ּו ַּב ֻּס ּכֹת‪ְ :‬ל ַמ ַען י ְֵדע ּו‬ ‫ָמים ָּכל ָה ֶאזְ ָרח ְּב ִי ְשׂ ָר ֵאל יְׁ‬ ‫ֵּתְׁשב ּו ִׁש ְב ַעת י ִ‬ ‫ִמ ְצ ָריִם"‪ .‬ואיתא בגמרא סוכה )יא‪ ,‬ב( "תניא‪ ,‬בסוכות הושבתי את‬ ‫יאי או ָֹתם ֵמ ֶא ֶרץ‬ ‫ֹׁש ְב ִּתי ֶאת ְּבנֵי ִי ְשׂ ָר ֵאל ְּבהו ִֹצ ִ‬‫יכם ִּכי ַב ֻּס ּכוֹת הו ַ‬‫דֹר ֵֹת ֶ‬ ‫בני ישראל‪ ,‬ענני כבוד היו‪ ,‬דברי ר' אליעזר‪ .‬וכך נפסק להלכה‬ ‫יכם )ויקרא כג‪ ,‬מב‪-‬מג(‪ .‬נחלקו תנאים אילו‬ ‫ִמ ְצ ָריִם ֲאנִ י יְהוָה ֱאל ֵֹה ֶ‬ ‫בטוש"ע )ס' תרכה( וכמו שגם פירש רש"י ז"ל על הפסוק הנ"ל‬ ‫סוכות היו לישראל במדבר‪ :‬רבי אליעזר אומר ענני כבוד היו‪ ,‬ורבי‬ ‫"כי בסוכות הושבתי ‪-‬ענני כבוד" ע"ש‪.‬‬ ‫עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם )תורת כהנים שם‪ ,‬סוכה דף‬ ‫ונשאלת השאלה למה התורה קבעה זכר דוקא לענני הכבוד‬ ‫יא ע"ב(‪.‬‬ ‫שהיו בעת יציאתם ממצרים‪ ,‬ולא קבעה זכר לניסים אחרים שהיו‬ ‫ומבאר הרמב"ן )בפירושו על התורה שם( שלפי האומר שהיו‬ ‫במדבר כמו ירידת המן או הבאר שעל אלה לא נקבע שום מעשה‬ ‫ענני הכבוד‪ ,‬מובן היטב מדוע צריך לציין דבר זה בכל שנה ושנה‬ ‫זכרון לניסים מופלאים אלו‪ .‬ובגמרא מסכת תענית )ט‪ ,‬א( מבואר‪:‬‬ ‫ולהודיע זאת לדורות עולם‪ ,‬כדי שידעו את כל מעשי ה' הגדול‬ ‫"ג' מתנות טובות ניתנו‪ ,‬באר וענן ומן"‪ ,‬וא"כ למה רק לענני הכבוד‬ ‫אשר עשה עמהם להפליא‪ ,‬ששיכן אותם בענני כבוד כמו בתוך‬ ‫אנו עושים זכר ע"י עשיית הסוכה‪ .‬וכבר עמד על כך רבינו החיד"א‬ ‫סוכה כדי להגן עליהם‪ ,‬אולם לפי האומר שהיו סוכות ממש‪ ,‬שבני‬ ‫ז"ל וכפי שיבואר להלן‪.‬‬ ‫ישראל בנו לעצמם סוכות בהיותם במדבר‪ ,‬מדוע צריך לציין זאת‪,‬‬ ‫בספר 'ראש דוד' )פרשת אמור( מביא החיד"א שלשה טעמים‬ ‫והרי אין בכך שום נס ופלא של הקב"ה‪ ,‬ואת מה מציינים‪ .‬ומסביר‬ ‫לזה משלשה חכמים‪ :‬בשם רבי חיים כפוסי‪ ,‬ההבדל בין ענני‬ ‫הרמב"ן‪ ,‬שהזכרון הוא כדי שיזכרו וידעו שהיו במדבר ולא באו‬ ‫הכבוד לבאר ולמן הוא‪ ,‬שמן ובאר הם צורך קיומי‪ ,‬וכיכול הקב"ה‬ ‫בבית ובעיר מושב במשך ארבעים שנה‪ ,‬והשם היה עמהם ולא‬ ‫חייב לכלכלם‪ ,‬אבל ענני הכבוד זה תוספת שמירה‪ ,‬כי הולכי‬ ‫חסרו דבר‪.‬‬ ‫מדבריות הולכים גם בשמש ובקור‪ ,‬ולכן עושים זכר רק לענני‬ ‫מתבאר מתוך דברי הרמב"ן‪ ,‬שמצות סוכה נועדה להעיר‬ ‫הכבוד כי זה מראה על חיבה יתירה‪.‬‬ ‫ולהאיר את עיני האדם על חסדי ה' הסובבים אותו ואופפים אותו‬ ‫בשם רבי יהודה חאבילייו כתוב שההבדל הוא מפני שענני‬ ‫תדיר בכל עת ובכל שעה על כל צעד ושעל‪ ,‬כפי שבא לידי ביטוי‬ ‫הכבוד היו רק לישראל ולא לערב רב‪ ,‬כי הענן פלט את הערב רב‬ ‫בסוכות שבנו בני ישראל לעצמם במדבר‪ ,‬והתגוררו שם במשך‬ ‫)זוה"ק ח"ב קצא( ומן ובאר היו גם לערב רב‪ ,‬ולכן עושים זכר רק‬ ‫ארבעים שנה ולא חסרו דבר‪.‬‬ ‫למה שהיה מיוחד לישראל‪.‬‬ ‫אך נשאלת השאלה‪ ,‬הרי חסד ה' מלאה הארץ‪ ,‬וכל הבריאה‬ ‫בשם רבי ישועה זיין ההבדל הוא מפני שענני כבוד ניתנו‬ ‫כולה בכל מקום שהוא‪ ,‬מלאה חסד ה'‪ ,‬וכל קיום הבריאה‬ ‫לישראל בלי בקשה‪ ,‬משא"כ מן ובאר ניתנו ע"י שאלה בתלונה‬ ‫והנבראים הוא על ידי שלוש עשרה מידות של רחמים‪ ,‬וכל סוד‬ ‫ובתרעומת‪ ,‬ולכן עושים זכר רק למה שניתן להם בטובו הגדול‬ ‫הבריאה נובע ממידת החסד‪ ,‬כפי שכתוב "כי אמרתי עולם חסד‬ ‫בלי שאלה ותרעומת‪.‬‬ ‫יבנה" )תהלים פט‪ ,‬ג(‪ ,‬כי היות שחוק הטוב להיטיב‪ ,‬לכן רצה הקל‬ ‫החיד"א מוסיף שלכל שלושת הטעמים האלו יש רמז בפסוקים‪.‬‬ ‫הטוב לברוא את הבריאה שיהיה מקום שאפשר להעניק שם את‬ ‫ֵשב ּו ַּב ֻּס ּכֹת‪ְ :‬ל ַמ ַען‬ ‫ָמים ָּכל ָה ֶאזְ ָרח ְּב ִי ְשׂ ָר ֵאל יְׁ‬ ‫ַּב ֻּס ּכֹת ֵּתְׁשב ּו ִׁש ְב ַעת י ִ‬ ‫כל טוב לבריותיו )רמח"ל במאמר דרך עץ החיים(‪.‬‬ ‫יאי או ָֹתם‬ ‫ֹׁש ְב ִּתי ֶאת ְּבנֵי ִי ְשׂ ָר ֵאל ְּבהו ִֹצ ִ‬ ‫יכם ִּכי ַב ֻּס ּכוֹת הו ַ‬ ‫י ְֵדע ּו דֹר ֵֹת ֶ‬ ‫ומכיון שכן‪ ,‬מדוע צריך לציין במיוחד את החסדים שעשה‬ ‫יכם )ויקרא כג‪ ,‬מב‪-‬מג(‬ ‫ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִם ֲאנִ י יְהוָה ֱאל ֵֹה ֶ‬ ‫‪66‬‬ ‫"הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת"‬ ‫הקב"ה עם דור המדבר‪ ,‬שלא חסרו דבר בהיותם במדבר‪ ,‬והרי‬ ‫בחול המועד סוכות התש"ס‪ ,‬שמעתי מהגאון הגדול‬ ‫חסדי ה' ממלאים את הבריאה כולה כל הזמן‪ ,‬ואין מציינים‬ ‫רבי מאיר הלוי סאלאווייציק שליט"א‪ ,‬בן מרן הגרי"ז זצ"ל‬ ‫ומדגישים את זה במיוחד‪ ,‬ומדוע את החסדים שהיה במדבר‬ ‫כדלהלן‪:‬‬ ‫מדגישים ומציינים‪.‬‬ ‫שאל אחד להגאון הגדול רבי מאיר הלוי שליט"א‪ ,‬מדוע‬ ‫אלא אדרבה‪ ,‬היא הנותנת‪ ,‬היות שהבריאה כולה מלאה חסדי‬ ‫אנו מזכירים בברכת המזון דוקא בחג הסוכות "הרחמן הוא‬ ‫ה'‪ ,‬האדם מטבעו מתרגל לזה ואינו מרגיש בהם‪ ,‬היות שהחסדים‬ ‫יקים לנו את סוכת דוד הנופלת" ומה הקשר בין "הרחמן"‬ ‫הם תמידיים ואינם פוסקים אף לרגע קט‪ .‬אנשים מתרגלים‬ ‫הנ"ל לסוכות‪ ,‬וכי בגלל שמוזכר ב"הרחמן" את התיבה‬ ‫וחושבים שהם דברים טבעיים והכרחיים‪ ,‬וממילא אינם שמים‬ ‫"סוכת דוד"?‪...‬‬ ‫לב ואינם מתבוננים לראות בזה את טובת ה' ולהכיר טובה על‬ ‫והשיב לי הגאון רבי מאיר הלוי שליט"א עפ"י מה שהובא‬ ‫כך‪.‬‬ ‫בטור‪ ,‬הטעם שבשבת חול הועד פסח מפטירין מהנביא‬ ‫לכן באה מצות סוכה להוציא את האדם מן השגרה ולהזכיר‬ ‫יחזקאל )לז( אודות תחיית המתים‪ ,‬ואילו בשבת חול המועד‬ ‫לו שכל קיומו בעולם וסוד קיום האומה הישראלית כאומה‪ ,‬וכל‬ ‫סוכות מפטירין ג"כ מהביא יחקאל )לח‪-‬לט( אודות מלחמת‬ ‫יחיד ויחיד בפני עצמו הם אך ורק על ידי חסדי ה'‪ .‬מצות סוכה‬ ‫גוג ומגוג "והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל"‬ ‫פוקחת עיני עוורים לראות בצורה ישרה ונכונה את מצב האדם‬ ‫וגו'‪ .‬כי זמן תחיית המתים יהיה בחודש ניסן‪ ,‬וזמן מלחמת‬ ‫לאמיתו‪.‬‬ ‫גוג ומגוג יהיה בחודש תשרי‪.‬‬ ‫זו הסיבה של השמחה היתרה שיש בחג הסוכות‪ .‬השמחה‬ ‫ויעויין בגמ' ברכות ]ז' ע"ב[ "גבי מלחמת גוג ומגוג כתיב‬ ‫שבכל החגים היה על הניסים שעשה הקב"ה לאבותינו‪ ,‬אבל בחג‬ ‫למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק" וכו'‪ ,‬ולהלן שם בתהלים‬ ‫הסוכות מציינים את העובדה שבני ישראל היו במדבר במשך‬ ‫)פרק ב( כתיב "יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה'‬ ‫ארבעים שנה ולא חסרו דבר‪ ,‬ודבר זה מאיר את עיני האדם‬ ‫ועל משיחו"‪ .‬ומבואר כי עיקר המלחמה בזמן מלחמת גוג‬ ‫להבין ולהשכיל שכל מציאותו התמידית‪ ,‬מלאה חסדי ה' על כל‬ ‫ומגוג יהיה "על ה' ועל משיחו"‪.‬‬ ‫צעד ושעל‪ .‬ועל כך באה השמחה היתרה‪ ,‬על העובדה שאנחנו‬ ‫לפי"ז מבואר היטב מה שאנו מבקשים דוקא בזמן חג‬ ‫שרויים כל הזמן בחסדי השם‪.‬‬ ‫הסוכות "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת"‪ ,‬כי‬ ‫ושונה מכל החגים‪ ,‬שהשמחה בהם היא רק על הניסים שנעשו‬ ‫בזמן חג הסוכות יהיה מלחמת גוג ומגוג‪ ,‬והמלחמה אז תהיה‬ ‫באותו זמן לאבותינו‪ ,‬ולא על דבר תמידי שיש בכל עת‪ ,‬ולכן‬ ‫"על ה' ועל משיחו" והמשיח הרי הוא מבית דוד‪ ,‬ועל כן אנו‬ ‫יש בהם מצות שמחה גרידא‪ ,‬אבל חג הסוכות המבטא את חסד‬ ‫מתפללים "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת"‪.‬‬ ‫השם בכל עת ובכל שעה יש בו שמחה יתירה‪.‬‬ ‫)עובדות והנהגות לבית בריסק ח"ג(‬ ‫)דעת שרגא(‬ ‫"ולקחתכם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר" )כג‪,‬‬ ‫הסוכה מגינה מג' פורעניות‬ ‫מא(‬ ‫בסוכות יש עשרה מצות‪ .‬ג' דפנות בסוכה‪ ,‬ג' הדסים‪ ,‬ב' ערבות‪,‬‬ ‫בגמרא במסכת סוכה )לו‪ ,‬ע"א( מבואר‪ ,‬שאתרוג כושי כשר‪ ,‬אך‬ ‫לולב אחד‪ ,‬אתרוג אחד‪ ,‬הם עשרה‪ .‬והמה נחלקים לשלשה‬ ‫הדומה לכושי פסול‪.‬‬ ‫ושבעה‪ .‬סוכה בפני עצמה ג'‪ .‬ושבעה בלולב‪ .‬והשבעה נכללים‬ ‫מה ההבדל ביניהם?‬ ‫בארבעה מינים של לולב‪.‬‬ ‫אתרוג כושי בא מכוש‪ ,‬הוא שחור כי כך נראים האתרוגים‬ ‫והשלש דפנות של סוכה הם למחסה משלש פורעניות מזרם‬ ‫שם‪ .‬הדומה לכושי הוא אתרוג הגדל בארץ ישראל‪ ,‬ושונה מכל‬ ‫מחורב וממטר‪ .‬מפני שבמכת ברד אמר אני שולח את כל מגפתי‪.‬‬ ‫האתרוגים הגדלים בה‪ ,‬ולפיכך הוא פסול‪.‬‬ ‫והלא הרבה שלוחים להקדוש ברוך הוא אבל בברד היו שלשה‬ ‫וכתב ה"חתם סופר" )שו"ת ח"ו( לבאר את הענין בדרך מליצה‪,‬‬ ‫דלעיל והם רוח אש ומים‪ .‬וז"ל רז"ל מי שפרע מדור המבול ומדור‬ ‫על פי דברי רבו בעל "ההפלאה" על האמור בגמרא )ברכות לה‬ ‫הפלגה ומאנשי סדום וממצרים בים‪ .‬מדור המבול פרע במים‪.‬‬ ‫ע"ב( שרבי ישמעאל ורבי שמעון בר יוחאי נחלקו‪ ,‬איזו דרך‬ ‫ומדור הפלגה ברוח שנאמר ויפץ ה' אותם‪ .‬ומאנשי סדום באש‬ ‫נכונה יותר להנהגה‪ :‬לדעת רבי ישמעאל‪ ,‬יש לנהוג מנהג דרך‬ ‫וגפרית‪ .‬ובמצרים פרע בכל שלש אלה במכת ברד‪ .‬שנאמר ואש‬ ‫ארץ ‪ -‬לחרוש‪ ,‬לקצור‪ ,‬ולזרוע‪ ,‬כל דבר בעתו‪ ,‬ובד בבד לעסוק‬ ‫מתלקחת בתוך הברד שם אש ומים‪ .‬ונאמר וה' נתן קולות וברד‪.‬‬ ‫בתורה‪ .‬ואילו רבי שמעון בר יוחאי סובר שיש להתמסר ללימוד‬ ‫קולות הוא מאויר כמ"ש בספר יצירה‪ ,‬ולכן אמר במכת ברד את‬ ‫התורה‪ ,‬וכשזוכים לכך‪ ,‬מלאכתם נעשית על ידי אחרים‪.‬‬ ‫כל מגפתי והמה שלש לגיונותיו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ומי שאינו‬ ‫אמר על כך אביי‪ :‬הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם‪,‬‬ ‫עומד בדיבורו כולל הג'‪ ,‬כי הדיבור הוא מורכב משלש אלה אש‬ ‫כלומר הם הצליחו בדרכם‪ ,‬ואלה שעשו כרבי שמעון בר יוחאי‪,‬‬ ‫מים ואויר‪ ,‬ולכן יבוא עליו ג' פורעניות אלו‪ .‬והיושב בסוכה ינצל‬ ‫לא עלתה בידם‪ ,‬כלומר נכשלו ולא השיגו את מבוקשתם‪.‬‬ ‫מג' פורעניות אלו‪ ,‬כי מזרם הוא מרוח‪ .‬מחורב הוא חום השמש‬ ‫לפי זה מובן מדוע אתרוג הדומה לכושי פסול‪ ,‬אומר ה"חתם‬ ‫והאש‪ .‬ומטר הוא מים‪.‬‬ ‫זסופר"‪ .‬הוא לא יכול לגדול בארץ ישראל‪ ,‬במקום שגדלים‬ ‫)הגר"א מוילנא(‬ ‫אתרוגים רגילים‪ ,‬להתנהג כאתרוג מארץ כוש ‪ -‬וגם להיות כשר‪...‬‬ ‫)ומתוק האור(‬ ‫‪67‬‬ ‫דמחשיבים את כותלי הבית עולים למעלה עד הסכך והם הדפנות‬ ‫"תשבו שבעת ימים כל האזרח"‬ ‫של הסוכה‪ .‬ומסיקה הגמרא דמה שמועיל סוכה בד' כלונסאות‬ ‫רבותינו ז"ל אמרו‪ ,‬שביציאת האדם מביתו לישב בסוכה‪ ,‬עליו‬ ‫הוא דווקא בראש הגג אבל בארץ לא‪.‬‬ ‫לכוון שאם נתחייב חובת גלות יחשב לו כאילו גלה מביתו‪ ,‬והלא‬ ‫לפי שיטה זו מובן היטב‪ ,‬העכו"ם שאינם רוצים בטירחת המצוה‬ ‫"גלות מכפרת עוון"‪ .‬רמז לכך‪ ,‬מצא הרב אורח מישור זצ"ל‪ ,‬כי‬ ‫להם נותן הקב"ה "מצוה קלה" שהרי יכולים לעשות סוכה בנקל‬ ‫סופי תיבות של "תשבו שבעת ימים כל אזרח"‪ ,‬הם‪" :‬תמחול"‪.‬‬ ‫ע"י ד' כלונסאות‪ ,‬ומיד כל אחד עושה סוכה "בראש גגו" שרק על‬ ‫)אורח מישור(‬ ‫ראש הגג מועיל כזו סוכה הנבנית ע"י ד' קרשים בלבד‪ .‬והקב"ה‬ ‫מקדיר עליהם חמה‪ ,‬ואז כולם בורחים מהסוכה‪ ,‬כיון שאין להם‬ ‫כתוב בגמרא )ע"ז ג‪ (.‬לעתיד לבוא יאמרו אומות העולם לפני‬ ‫דפנות‪ ,‬אבל אם היו עושים סוכתם עם דפנות לא היו צריכים‬ ‫הקב"ה כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה וכו' אמר להם‬ ‫לברוח מהסוכה‪.‬‬ ‫הקב"ה מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה מיד כל‬ ‫)אוצרות התורה(‬ ‫אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו והקב"ה מקדיר‬ ‫עליהם חמה בתקופת תמוז וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא‪.‬‬ ‫סוכות כנגד יעקב אבינו‬ ‫מקשים העולם למה סוכה נקראת מצוה קלה? עוד יש לדקדק‬ ‫מהו שאמר מיד כל אחד עושה סוכה "בראש גגו"‪ ,‬מפני מה עושין‬ ‫"ושמעתי מאחי הר"י טעם לדבר לפי שהמועדים נתקנו‬ ‫את סוכתם בראש הגג ולא על הארץ? גם יוקשה למה אחרי‬ ‫כנגד אבות‪ ,‬פסח כנגד אברהם דכתיב לושי ועשי עוגות‬ ‫פסח היה‪ ,‬שבועות כנגד יצחק שתקיעת שופר של מתן‬ ‫שהקב"ה מקדיר להם חמה כולם בורחין מן הסוכה הרי אדרבה‬ ‫תורה היה בשופר מאילו של יצחק‪ ,‬סוכות כנגד יעקב‬ ‫הסוכה תהיה לצל יומם?‬ ‫דכתיב ולמקנהו עשה סוכות" )טור או"ח הל' ר"ח סימן‬ ‫אלא כתב בספר "זקן אהרן"‪ :‬קושיא אחת מתורצת בחברתא‪,‬‬ ‫תי"ז(‬ ‫הנה כתוב בגמרא )סוכה ד‪ (:‬העושה ד' כלונסאות על שפת הגג‬ ‫ומסכך על גבן ר' יעקב מכשיר דאמרינן גוד אסיק מחיצתה‪,‬‬ ‫בים בכל הסוכה ושיוכלו גשמים להיכנס בכל משך הסוכה‪,‬‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫שכדי להפקיעו משם בית סגי אם במקצת מן הסוכה נכנסים‬ ‫הגשמים ונראים הכוכבים‪ .‬אמנם עי' בזה בפמ"ג סי' תרל"א‬ ‫במנהגו של הגרי"ז לכסות הסוכה בהרבה סכך‬ ‫א"א ס"ק ב שחילק בין כוכבים לגשמים וז"ל‪ ,‬ויראה דלכתח־‬ ‫מנהגו של הגרי"ז הי' לכסות הסוכה בריבוי סכך עד שנע־‬ ‫לה שיהא כוכבים נראים מתוכו אפשר די בכל הסוכה במקום‬ ‫שה כיסוי עבה‪ ,‬ואחד מהטעמים בזה הי' כפי שמובא שהגר"ח‬ ‫אחד סגי‪ ,‬שיזכור מי ברא אלה ולהיות גר בארץ‪ ,‬כמו שכתוב‬ ‫מוולאז'ין הי' רגיל לעשות כן משום הקור‪ ,‬דהיינו שכדי שלא‬ ‫]תהלים ח‪ ,‬ד[ ירח וכוכבים אשר כוננת‪ ,‬מה שאין כן באין גשם‬ ‫יהא מצטער מחמת הקור הקפיד לכסות בכיסוי עבה‪ .‬והגרי"ז‬ ‫יכול לירד למאן דאמר דפסולה‪ ,‬כל שיש ד' טפחים סכך פסול‬ ‫אמר דאף דבמשנה )פ"ב מ"ב( מבו' דבעי' לכתחילה שיהא‬ ‫מיקרי‪ ,‬כבסימן תרל"ב סעיף א'‪ .‬ומיהו אם נטל אחר כך מקצת‬ ‫יכול לראות מסוכתו את הכוכבים‪ ,‬מ"מ לזה לא בעי' דבכל‬ ‫עובי הסכך מעליו‪ ,‬אין צריך לנענע הנשאר אפילו הניחו בבת‬ ‫חלק וחלק מהסוכה יוכלו לראות את הכוכבים‪ ,‬אלא סגי אפי'‬ ‫אחת‪ ,‬כי אין שם סכך פסול ממש עליו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועי' בביכורי‬ ‫אם בפינה אחת בסוכה רואים הכוכבים‪.‬‬ ‫יעקב שם ס"ק ה' שכתב שאין לחלק בהכי‪ ,‬ובשניהם צריכים‬ ‫עוד טעם שהרבה הגרי"ז בסכך הוא משום דנקט דבעי'‬ ‫לדקדק שלא יהא כן במשך כל הסוכה‪ ,‬וז"ל ולענ"ד אין לחלק‬ ‫בכל חלק וחלק מהסוכה שיהא צלתו מרובה מחמתו ולא סגי‬ ‫בזה‪ ,‬דהא גם באין הכוכבים נראים הטעם דהוי כמין בית ואין‬ ‫אם בצירוף כל הסכך יחד הוא כן‪] .‬א"ה בספר פאר עץ חיים‬ ‫שם סכך עליו לכתחלה‪ ,‬כמ"ש הלבוש‪ .‬וטעם דפמ"ג שיזכור‬ ‫)סי' כט( להגאון רבי חיים קאזער זצ"ל מו"ץ בקובנא‪ ,‬כתב‬ ‫מי ברא אלה טעם חלוש הוא‪ ,‬ולא ראיתיו בשום מקום‪ .‬ולכן‬ ‫וז"ל‪ ,‬הנה לפי"ז יש לדון בדבר חדא‪ ,‬והוא דסגי במעט כו־‬ ‫גם לענין כוכבים ידקדק שלא יהיה ד' טפחים על פני משך כל‬ ‫כבים‪ ,‬והיינו אפילו בשני כוכבים דמיעוט רבים שנים‪ ,‬ובהכי‬ ‫הסוכה משום סכך פסול‪ .‬ואפשר דבין לענין לכתחלה באין‬ ‫סגי דהא כשיסתכל בשני כוכבים נמי מינכר דזהו לא הוי כעין‬ ‫כוכבים נראים‪ ,‬ובין לענין דיעבד באין מטר יורד‪ ,‬יש להקפיד‬ ‫בית‪ .‬וא"כ יכול להתנהג לכתחילה באופן זה‪ ,‬והוא שיניח אותן‬ ‫ג"כ שלא יהי' ז"ט על ז"ט במקום א' אם יושב תחתיו‪ ,‬כמו לע־‬ ‫ב' כוכבים סמוך לפתח במקום שאין משתמשין שם כלל‪ ,‬ולא‬ ‫נין חמתה מרובה מצלתה בס"ב‪ .‬אבל באין מפסיק רוחב ד"ט‬ ‫יזיק שם הגשמים‪ ,‬ושאר כל הסכך באמת יהיה מעובה כל כך‬ ‫בכל הסוכה ובאין ז"ט על ז"ט במקום א'‪ ,‬אין קפידא בסכך‬ ‫עד שלא יהיו גשמים יורדין שם כלל‪ ,‬ובזה לא יתבטל לעולם‬ ‫עב מאוד אפילו יושב תחת העב עכ"ל‪ .‬הרי לן ג' שיטות בזה‪,‬‬ ‫מישיבת הסוכה על ידי הגשמים‪ ,‬וגם איכא הכירא מי וכנז־‬ ‫דעת הפאר עץ חיים דבשניהם כשר לכתחילה ע"י מקום א'‬ ‫כר‪ .‬וזה שנים רבות שמעתי שאמרו כך בשמו של הגאון ר"ח‬ ‫בסוכה‪ ,‬והפמ"ג חילק בין גשם לכוכבים‪ ,‬והביכו"י ס"ל דצריך‬ ‫מוולאזין ז"ל‪ ,‬ואיני יודע אם שמועה אמיתי היא מה שיכולים‬ ‫להקפיד בשניהם שיהיו בכל הסוכה‪ ,‬ומרן הגרמ"ה אמר בשם‬ ‫לסמוך עליה‪ ,‬אבל לפי דברינו הנ"ל סברא נכונה היא מאד‪,‬‬ ‫הגרי"ז רק לענין כוכבים‪ ,‬ולא ידוע לי לענין גשמים מה ס"ל‪[.‬‬ ‫זולת דברי הגאון ז"ל‪ ,‬ולענ"ד יכולין לסמוך ע"ז ולהתנהג כך‬ ‫]תשע"ה[‬ ‫הלכה למעשה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומבואר שג"כ נקט דא"צ שיראו הכוכ־‬ ‫)הארות והערות(‬ ‫‪68‬‬ ‫לאחר חטא העגל ‪ -‬נאמר "תקופת השנה" היינו תחילת השנה‪.‬‬ ‫תמה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט"א‪ ,‬דבשלמא פסח‬ ‫)פנינים יקרים(‬ ‫כנגד אברהם ניחא‪ ,‬שהיה זה בזכות מדת חסדו של אברהם אבינו‬ ‫שמסר את נפשו בהיותו חולה ביום השלישי למילתו‪ ,‬וע"כ זכו‬ ‫ישראל לפסח‪ .‬וכמו"כ חג השבועות הוא כנגד יצחק‪ ,‬בזכות אילו‬ ‫"צלא דמהימנותא" ‪ -‬מדת הרחמים‬ ‫של יצחק המרמז על מסירות נפשו בעקידה‪ ,‬וע"כ זכו ישראל‬ ‫הסוכה היא "צלא דמהימנותא"‪ ,‬כפי שנקראת בזוהר הקדוש‪,‬‬ ‫לקבל את התורה‪ .‬אך מהי המעלה שיש אצל יעקב אבינו של‬ ‫וענינה לחסות בצל ה'‪ .‬אדם הזוכה לחסות בצלו יתברך זוכה‬ ‫"ולמקנהו עשה סוכות" שבזכותה זכו ישראל וקיבלו את חג‬ ‫לרחמים מיוחדים‪ ,‬אף שעל פי דין‪ ,‬אינו ראוי להם‪.‬‬ ‫הסוכות?‬ ‫וכך שנינו בגמ' )ב"מ פה ע"א(‪ :‬ההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה‬ ‫אלא יישב‪ ,‬בבאור תמיהה אחרת בפסוק‪ ,‬שהרי נאמר "ויבן‬ ‫לשחיטה ]מעשה בעגל שנלקח לשחיטה[‪ ,‬אזל תליא לרישיה‬ ‫לו בית ולמקנהו עשה סוכות‪ ,‬על כן קרא שם המקום סוכות"‬ ‫בכנפיה דרבי וקא בכי ]ברח והכניס ראשו תחת זרועו של רבי‬ ‫)בראשית לג‪ ,‬יז(‪ ,‬ולכאורה קשה‪ ,‬שהרי לעצמו הוא בנה בית ורק‬ ‫ובכה[‪ .‬אמר ליה‪" :‬זיל‪ ,‬לכך נוצרת" ]אמר לו רבי ‪ -‬לך‪ ,‬כי לכך‬ ‫למקנהו עשה סוכות‪ ,‬וא"כ מדוע קרא יעקב אבינו את שם‬ ‫נוצרת![ אמרי‪ ,‬הואיל ולא קא מרחם‪ ,‬ליתו עלה יסורין ]אמרו‬ ‫המקום על שם בניית הסוכה למקנהו? אלא היישוב הוא‪ ,‬שיעקב‬ ‫בשמים‪ ,‬כיון שלא רחם על העגל‪ ,‬יבואו עליו יסורים[‪ .‬ולכאורה‪,‬‬ ‫אבינו אכן דאג למקנהו ובנה להם סוכות‪ ,‬ואילו לעצמו הוא בנה‬ ‫מה פגם היה במעשהו של רבי? והלוא כלל נקוט בידינו‪" :‬סוף‬ ‫בית מדרש ולא בית‪ ,‬כמו שמפורש בדברי התרגום בן עוזאיל‬ ‫בהמה לשחיטה" )ברכות יז ע"א(‪ ,‬וכך גם אמר רבי כלפי העגל‪:‬‬ ‫"ואתעכב תמן תריסר ירחי שתא ובנה ליה בי מדרשא ולגילוי‬ ‫"זיל‪ ,‬לכך נוצרת"‪ .‬כלום כל הנוטל בהמה לשחיטה נדון ליסורין?‬ ‫עבד מטלן‪ ,‬בגין כן קרא שמא דאתרא סוכות"‪ .‬ואכן בעולם הזה‬ ‫אלא יש לומר‪ ,‬שאף ש"סוף בהמה לשחיטה"‪ ,‬ובודאי שאין‬ ‫שהוא עולם עראי והאדם בו אינו אלא אורח‪ ,‬לא היה צריך יעקב‬ ‫לתבוע אדם הנוטל בהמה לשחיטה‪ ,‬ובא לחסות בצלך ומבקש‬ ‫אבינו בית אלא בית מדרש שהוא היה הבית בעבורו‪.‬‬ ‫את רחמיך שתצילהו מן השחיטה ‪ -‬מדת הרחמים צריכה‬ ‫וזהו שנאמר "על כן קרא שם המקום סוכות" ‪ -‬לרמז ולהשמיע‬ ‫להתעורר אצלך ולגרום לך להגן עליו‪ ,‬אף ש"לכך נוצר"‪.‬‬ ‫שיעקב אבינו לא בנה לעצמו בית אלא בית מדרש‪.‬‬ ‫זוהי‪ ,‬אפוא‪ ,‬סגולת הסוכה ומעלתה‪ .‬כאשר בא האדם לחסות‬ ‫וזהו א"כ יסודו של חג הסוכות‪ ,‬שנצטוינו בו לצאת מדירת‬ ‫בצל השכינה‪ ,‬הריהו מעורר עליו את מדת הרחמים המיוחדת‪ ,‬אף‬ ‫קבע לדירת עראי‪ ,‬כדי להשריש בנפשינו שהעולם הזה אינו אלא‬ ‫שעל פי מדת הדין אין הוא ראוי לה‪.‬‬ ‫עראי‪ ,‬וע"כ מקומו של האדם הוא בבית המדרש דוקא לקיים‬ ‫)הגה"צ רבי נתן וכטפויגל זצ"ל(‬ ‫את חוקות התורה ואת מצוותיה‪ ,‬כדי לזכות לדירת קבע בעולם‬ ‫הבא‪ ,‬ועל כן זכו ישראל לחג הסוכות כנגד יעקב אבינו‪ ,‬שנאמר‬ ‫"ולמקנהו עשה סוכות"‪.‬‬ ‫)שערי אורה ‪ -‬סוכת היוצרים(‬ ‫סוכות הוא זמן של רצון‬ ‫"וחג האסיף בצאת השנה" )דברים כג‪ ,‬טז(‬ ‫לכאו' יש לבאר הטעם שסוכות זה זמן שמחתינו‪ ,‬דהנה בשיח‬ ‫יצחק על סדור הגר"א‪ ,‬בתפילת אתה בחרתנו בשלש רגלים כתב‬ ‫יש לתמוה‪ ,‬בתורה מוזכר ב' פעמים חג סוכות‪ ,‬במקום אחד‬ ‫שאתה בחרתנו מכל העמים זה כנגד חג הפסח‪ ,‬שה' הוציא אותנו‬ ‫כתוב שהחג בתחילת השנה‪ ,‬ובמקום אחר בסוף השנה‪ .‬בפרשת‬ ‫ממצרים ובחר אותנו להיות לו לעם‪ .‬אהבת אותנו הוא כנגד חג‬ ‫משפטים )כג‪ ,‬טז( נאמר "וחג האסיף בצאת השנה באספך את‬ ‫השבועות ‪ ,‬שה' נתן לנו את התורה מפני שאוהב אותנו‪ .‬ורצית‬ ‫מעשיך מן השדה"‪ .‬ובפרשת כי תשא )לד‪ ,‬כב( נאמר "וחג האסיף‬ ‫בנו כנגד חג הסוכות‪ ,‬שרצון הוא יותר מאהבה‪ ,‬שלאהבה יש גבול‬ ‫תקופת השנה"‪ ,‬ופירש רש"י תקופת השנה ‪ -‬בתחלת השנה‬ ‫ויש טעם אבל לרצון אין גבול ואין טעם‪ .‬וכתב שרצון הוא אחר‬ ‫הבאה‪.‬‬ ‫הכעס‪ ,‬וכן הכונה כאן כי גם אחר שעשו את העגל נתרצה להם‬ ‫אלא כתב בספר "פנינים יקרים"‪ :‬מצאתי בספר הקדמון "קנה‬ ‫הקב"ה ביוה"כ והשרה שכינתו בתוכם‪ .‬וכתב עוד שם וז"ל‪ ,‬ורצית‬ ‫חכמה" להמקובל הגאון רבי יודא פוחוביצר זצ"ל שכתב‪ ,‬שמעתי‬ ‫בנו הוא כפרת עון העגל והשראת השכינה‪ ,‬ואז בא חג הסוכות‪,‬‬ ‫מפי המנוח הרב הגאון ר' יהודה ליב )אב"ד בק"ק ברהין( ביאור‬ ‫וע"כ נאמרה בו שמחה יתירה יתר מכל המועדים‪ .‬ע"כ לשונו‪.‬‬ ‫נפלא‪ ,‬כתוב במדרש שקודם שעשו ישראל את חטא העגל‪ ,‬אמר‬ ‫מבואר שחזרת השכינה לישראל אחרי חטא העגל זה מורה‬ ‫הקב"ה שרצונו לתת חג בכל חודש בשנה‪ ,‬וכשעשו את העגל‬ ‫על ענין הרצון שה' רוצה אותנו‪ ,‬וזה עוד יותר חזק מענין האהבה‪,‬‬ ‫בחודש תמוז‪ ,‬ביטל להם את החגים‪ ,‬עד שמשה עלה למרום‬ ‫וזהו הזמן של סוכות שה' רוצה אותנו‪ ,‬ובגלל זה שמחתו של‬ ‫לבקש מחילתם‪ ,‬ונתרצה הקב"ה והשלים להם את כל החגים‬ ‫חג הסוכות היא יותר מכל המועדים‪ .‬ומובן היטב שאחרי ימי‬ ‫שנתבטלו בחודשים תמוד אב אלול‪ ,‬והשלימם בחודש תשרי ‪-‬‬ ‫התשובה שה' אוהב אותנו‪ ,‬ובחג הסוכות גם רוצה בנו‪ ,‬וחזרה‬ ‫ר"ה יוכ"פ וסוכות‪ ,‬אמר הקב"ה חג שלו לא אתן בו‪ ,‬הוסיף שמחת‬ ‫השכינה לישראל‪ ,‬והקב"ה קרוב אלינו ורוצה להיות עמנו‪ ,‬ע"כ‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫האהבה והקירבה שיש לה' כלפי ישראל היא אז בתוקף‪ ,‬וזה‬ ‫נמצא שקודם חטא העגל חג הסוכות היה צריך להיות בחודש‬ ‫סיבת השמחה בחג הסוכות‪ ,‬ומשום הכי הוא זמן שמחתינו‪.‬‬ ‫אלול שהוא סוף השנה‪ ,‬ולאחר חטא העגל חג הסוכות ניתן‬ ‫)זמן שמחתינו(‬ ‫בתשרי שהוא בתחילת השנה החדשה‪ .‬על כן בפסוק בפרשת‬ ‫משפטים המדבר עוד קודם חטא העגל נאמר ‪" -‬בצאת השנה"‪,‬‬ ‫היינו סוף השנה חודש אלול‪ ,‬ובפסוק בפרשת כי תשא המדבר‬ ‫‪69‬‬ ‫"והיית אך שמח"‬ ‫ושמחת בחגך ‪ /‬על ידי ששמח בחג יזכה לשמחה‬ ‫כתב הרמב"ם )סוף הלכות לולב(‪ :‬השמחה שישמח האדם‬ ‫בכל ימות השנה‬ ‫בעשיית המצוות ובאהבת האל שציוה בהם ‪ -‬עבודה‬ ‫מספר ימי השנה‪ ,365 :‬ומספר ימי החגים מהתורה‪] 17 :‬שבעת‬ ‫גדולה היא‪ .‬וכל המונע עצמו משמחה זו ‪ -‬ראוי להפרע‬ ‫ימי פסח‪ ,‬שמונת ימי סוכות‪ ,‬יום א' של ר"ה‪ ,‬וחג שבועות[‪ .‬הרי‬ ‫ממנו‪ ,‬שנאמר "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך‬ ‫מתוך ‪ 365‬של ימי השנה נותרו ‪ 348‬ימים כמנין "שמח"‪ .‬הוי אומר‪:‬‬ ‫בשמחה"‪ .‬ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה'‪.‬‬ ‫אם תקיים "ושמחת בחגך" בימי החג‪ ,‬תזכה לאך "שמח"‪ ,‬עוד‬ ‫בימי חול המועד‪ ,‬כשהיו עולים למעון קדשו של מרן הרב שך‬ ‫‪ 348‬יום של שמחה‪ .‬ויש להוסיף בזה כי על ידי זה מקרב גם את‬ ‫זצ"ל‪ ,‬זקני ישראל והמוני תלמידים להקביל פניו ברגל‪ ,‬היה מראה‬ ‫בניין בהמ"ק‪ ,‬שגם יום ט' באב בכלל שיהיה יום שמחה בבנין בית‬ ‫ומקריא מתוך השתוקקות ומתיקות עצומה‪ ,‬את דברי הרמב"ם‪,‬‬ ‫המקדש השלישי במהרה בימינו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫ומעמיק במשמעות הדברים הנשגבים‪ .‬הלא אמרו חז"ל )ד"ר א‪,‬‬ ‫)נועם שיח(‬ ‫ה( על הפסוק "הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל"‪,‬‬ ‫אילו אדם אחר היה אומר כן ולא שלמה המלך‪ ,‬היו הכל אומרים‪:‬‬ ‫יסוד השמחה ‪ -‬אחדות‬ ‫זה אין לו מה לאכול והוא אומר "הבל הבלים"‪ .‬כלומר‪ ,‬כיון שאין‬ ‫לו ידיעות בתענוגות העולם מדבר כן‪ ,‬אך אם היה אותו אדם‬ ‫מה מקורה של "שמחה יתירה" זו דוקא בחג הסוכות‪.‬‬ ‫מכיר את תענוגות העולם והנאותיו‪ ,‬היה מתייחס לקנייני העולם‬ ‫אמרו חז"ל )ויקרא ל(‪ ,‬כי מצות ארבעת המינים הנאגדים יחד‬ ‫בכבוד‪ ,‬אבל מאחר ושלמה המלך שנאמר בו‪" :‬ויתן שלמה את‬ ‫מסמלת את אחדות ישראל‪.‬‬ ‫הכסף בירושלים כאבנים" )מלכים א‪ ,‬י(‪ ,‬ולא היה חסר לו דבר‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬יסוד "האחדות" קיים במיוחד בחג הסוכות‪ ,‬אשר‬ ‫מהנאות ותענוגות העולם ‪ -‬הוא זה שאמר הבל הבלים על כל‬ ‫בו יוצאים ישראל מדירת הקבע שלהם ובכך מבטלים את ערך‬ ‫קנייני העוה"ז‪ ,‬שוב אין יכולים להפריך את הדברים‪.‬‬ ‫הגשמיות וקובעים בלבם את ארעיות העולם הזה‪ .‬וכאשר‬ ‫אף כאן ‪ -‬המשיך רבינו ‪ -‬אילו היה אדם אחר כותב כי "אין‬ ‫מתבטלים הרצונות הגשמיים‪ ,‬ממילא מתאחדים הלבבות‪ ,‬וכפי‬ ‫הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה'"‪ ,‬היה ניתן לומר שמא אין לו‬ ‫שביאר רבינו יונה על הפסוק "לתאוה יבקש נפרד" )משלי יח‪ ,‬א(‪:‬‬ ‫השגה בחכמות ותענוגות העולם‪ ,‬אין לו השגה בגדולה וכבוד‪ .‬אך‬ ‫"מי שמבקש ללכת אחר תאוותו ורצונו‪ ,‬נפרד מכל חבר ועמית‪,‬‬ ‫דברים אלו כתב הרמב"ם שהיה מבאי ארמונו של מלך מצרים‪,‬‬ ‫כי ירחקו ממנו אוהב ורע‪ ,‬כי תאות בני אדם ומידותם חלוקות"‬ ‫שר ונגיד‪ ,‬יועצו ורופאו האישי‪ ,‬חכם בכל מיני חכמה ומדע‪ ,‬והיה‬ ‫)שע"ת שער ראשון(‪.‬‬ ‫משופע בכבוד וממון‪ ,‬והגדולה חיזרה אחריו ‪ -‬לו נאה ולו יאה‬ ‫והנה‪ ,‬בלא "אחדות ישראל" לא יתכן שתשרור השמחה‪ .‬ועל‬ ‫לכתוב שאין שמחה בשום דבר אחר‪ ,‬הכל הבל מלבד השמחה‬ ‫כן‪ ,‬זכה חג הסוכות שיש בו "שמחה יתירה"‪ ,‬על שום ה"אחדות"‬ ‫בתורה ובמצוות‪ .‬והרי זה עדות נאמנה שאין שום שמחה בעולם‬ ‫המסמלת את יסודו ומהותו של החג‪.‬‬ ‫כלל מלבד שמחת התורה והמצוות ואהבת ה' יתברך‪.‬‬ ‫)רבי שמואל רוזובסקי(‬ ‫והוסיף להעיד על עצמו בערגה‪ ,‬שבכל פעם הינו מתרגש‬ ‫בהיזכרו בדברים אלו‪.‬‬ ‫"והיית אך שמח" )דברים טז(‬ ‫והיה מסיים בדברי ה"מגיד משנה" שמבאר את דברי הרמב"ם‪:‬‬ ‫ש"השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה‪ ,‬ובאהבת ה' שציוה‬ ‫פירש רש"י לפי פשוטו אין זה ציווי אלא הבטחה‪ .‬וכן פירש‬ ‫בהן‪ ,‬עבודה גדולה היא"‪ .‬וכתב בתוך דבריו "וכשהוא עושה מה‬ ‫האבן עזרא "והיית אך שמח"‪ :‬אם תהיה שמח בחג הסוכות‪ ,‬תזכה‬ ‫שנברא בשבילו‪ ,‬ישמח ויגיל‪ ,‬לפי ששמחת שאר דברים תלויים‬ ‫כי יברכך לעתיד ותהיה לעולם שמח!‬ ‫בדברים בטלים שאינן קיימים‪ ,‬אבל השמחה בעשיית המצוות‬ ‫וכן כתב אברבנאל זצ"ל‪ :‬וכלל כאן להבטיחו שאם ישמח ויגיל‬ ‫ובלמידת התורה והחכמה‪ -‬היא השמחה האמיתית"‪.‬‬ ‫בחג הסוכות‪ ,‬יהיה שמח וטוב לב כל השנה‪ .‬ואם תתעצם בראשית‬ ‫פעם בערב החג‪ ,‬נשאל מרן הרב שך זצ"ל כיצד מגיעים לשמחת‬ ‫השנה‪ ,‬בעצבון תאכלנה‪ ,‬כי כן טבע המציאות‪ ,‬השמח בחלקו ‪-‬‬ ‫יום טוב‪ ,‬שהיא מצוה מדאורייתא‪ .‬וענה‪" :‬בקידוש תדע"‪ .‬תמה‬ ‫ששון ושמחה ישיג‪ .‬והנאנח בלי סיבה ‪ -‬יאנח דום כל הימים‪.‬‬ ‫השואל על התשובה‪ .‬הסביר לו מרן "הלא ישמעו אזניך מה שפיך‬ ‫בספר "פלא יועץ" )ערך סוכה( כתב‪ :‬וציונו לשמוח בחג הסוכות‬ ‫מדבר‪ ,‬כשאתה נותן שבח והודיה לבורא עולם אשר בחר בנו מכל‬ ‫שמחה של מצוה‪ ,‬והוא סימן טוב לכל השנה‪ ,‬שכתבו גורי האר"י‬ ‫עם‪ ,‬ורוממנו מכל לשון‪ ,‬וקידשנו במצוותיו ונתן לנו באהבה! ‪-‬‬ ‫ז"ל שמי שיהא שמח וטוב לב ולא יצטער כלל בחג הקדוש הזה‬ ‫מועדים לשמחה‪ ,‬חגים וזמנים לששון‪ .‬אני‪ ,‬כשאני חושב על כך‪,‬‬ ‫מובטח לו שתעלה לו שנה טובה ויהיה לעולם שמח! אי לזאת‪ ,‬כי‬ ‫חפץ אני לרקוד‪ ,‬ואתה שואל כיצד מגיעים לשמחת יום טוב?‪...‬‬ ‫לא בכח יגבר איש לשכח עצבו ורוגזו וכל דבר המצערו‪ ,‬ולשמוח‬ ‫)רמב"ם ‪ -‬הגרא"מ שך זצוק"ל(‬ ‫בכל יום שמחה חדשה‪ ,‬שמחה של מצוה כמו שכתוב בזוה"ק וכו'‪,‬‬ ‫עיין שם עוד בדבריו הנפלאים‪.‬‬ ‫הרי לנו דבר נפלא‪ ,‬אדם ששמח בחג הסוכות מתברך בברכה‬ ‫"ושמחת בחגך‪ ...‬והיית אך שמח"‬ ‫עצומה מאין כמוה ‪ -‬להיות שמח לעולם! הרי זה אומר שיהיה‬ ‫מדוע דוקא חג הסוכות נקרא 'זמן שמחתנו'‪ ,‬הלא גם בשאר‬ ‫לו כל הדברים המביאים את השמחה‪ ,‬פרנסה בריאות וכל טוב‬ ‫החגים אנו שמחים כיון שנעשו לנו ניסים‪ ,‬ומה המיוחד בסוכות‬ ‫עולם הזה‪.‬‬ ‫שמביא שמחה יותר משאר המועדים )עי' רמב"ם סוף הלכות‬ ‫)פלא יועץ(‬ ‫סוכה(?‬ ‫‪70‬‬ ‫שמובא ב"מעשה רב" על רבינו הגר"א שבשמחת תורה "היה‬ ‫אלא ללמדנו ולאלפנו בינה‪ ,‬הנה מקובל בדעות אנשי העולם‬ ‫הולך לפני הספר תורה שמח מאד ברוב עוז וחדוה‪ ,‬וחכמת אדם‬ ‫שלשמחה אפשר להגיע רק בריבוי נכסים‪ ,‬ובקנינים חומריים‪ ,‬ואז‬ ‫תאיר פניו כלפיד אש בוערת ומספק כף אל כף ומפזז ומכרכר‬ ‫נהפכים למאושרים ושמחים‪ ,‬על זה ציותה התורה דווקא בחג‬ ‫בכל עוז לפני הספר תורה‪ ...‬וכשהוחזר הספר תורה לארון קודש‬ ‫הסוכות המסמלת את עראיות העוה"ז בישיבה באהל ובצל ענפי‬ ‫שוב לא היה שמח כל כך‪ ,‬רק כמו שאר יום טוב"‪.‬‬ ‫הדקל‪ ,‬להיות מאושר ושמח בחלקו‪ .‬ללמד ‪ -‬שהשמחה באה‬ ‫הנה‪ ,‬בשעה שהוציאו את ספר התורה הרי זה זמן של "לפני ה'"‪,‬‬ ‫בהסתפקות במועט‪ ,‬ובבריחה מתענוגות עוה"ז‪ ,‬ואדרבה מרבה‬ ‫על כן אז יש דין של שמחה גם על ידי פעולה חיצונית‪ .‬לעומת‬ ‫נכסים מרבה דאגה‪.‬‬ ‫זאת‪ ,‬כשהחזירו את ספר התורה לארון‪ ,‬שוב אין זה "לפני ה'"‪ ,‬על‬ ‫*‬ ‫כן שמח "כמו שאר יום טוב"‪ ,‬אשר "חייב אדם להיות בהן שמח‬ ‫מסופר על אחד ממושלי ערב שלא היה מאושר בחייו‪ ,‬הלך‬ ‫וטוב לב" ‪ -‬שמחה פנימית גרידא‪.‬‬ ‫ליועץ מיוחד וביקש ממנו עצה‪ ,‬השיב לו הלה שעצתו היא שילך‬ ‫)קונטרס אש התמיד(‬ ‫לחפש אדם מאושר ושילבש את חולצתו‪ .‬הלך המושל מעיר‬ ‫לעיר לחפש אדם כזה‪ ,‬לבש בגדי מלכים‪ ,‬נסיכים ושרים אך‬ ‫הכל ללא הועיל‪ ,‬אח"כ הלך ולבש חולצות של אמנים‪ ,‬מפקדים‪,‬‬ ‫"ושמחת בחגך"‬ ‫סוחרים‪ ,‬אך ללא תוצאות‪ ,‬עד שהחליט לחזור לביתו‪ ,‬בדרכו פגש‬ ‫שאלו את הגר"א מוילנא זצ"ל איזו מצוה קשה לקיימה יותר‬ ‫איכר עני שעסק בחרישת שדהו‪ ,‬כשהוא נותן את קולו בשיר‬ ‫מכל מצוות התורה? השיב הגאון‪ :‬המצוה הקשה ביותר היא‬ ‫ושמחתו על פניו‪ ,‬שאלו המושל האם מאושר אתה? ענה לו‪ :‬כן‪.‬‬ ‫"שמחת החג"! כי מוטל על האדם להיות שמח וטוב לב כל ימי‬ ‫אינך חסר דבר? לא‪ .‬האם היית מוכן למכור לי את חולצתך? ענה‬ ‫החג לרבות הימים והלילות‪ ,‬ללא הפסק אף לרגע‪ ,‬ולא עוד אלא‬ ‫לו האיכר‪ ,‬אין לי חולצה‪ ,‬חולצתי שאני לובש שאולה היא!‪...‬‬ ‫אסור שיעלה בדעתו שום מחשבה והרהור של דאגה בכל ענין‬ ‫)אוצרות התורה(‬ ‫שבעולם‪ ,‬ולא יתערב שום צער ויגון בשמחת החג‪.‬‬ ‫וחובה זו לא להתעצב כלל על שום דבר בעולם‪ ,‬ולהיות אך‬ ‫שמח ללא הפסקה כלל בכל ימי החג‪ ,‬שמונה ימים רצופים‪ ,‬מאה‬ ‫"והיאך היתה שמחה זו‪ ,‬החליל מכה‪ ...‬ורוקדין‬ ‫תשעים ושתים שעות‪ ,‬אחת עשרה וחצי אלף ועשרים דקות! אכן‬ ‫ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין כל אחד‬ ‫מצוה קשה היא עד מאוד!‬ ‫ואחד כמו שיודע‪ ...‬מצוה להרבות בשמחה זו‪...‬‬ ‫*‬ ‫כל תלמידי הגר"א ומקורביו ידעו שבימי החג לובשות פניו‬ ‫ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין‬ ‫ארשת שונה לחלוטין‪ .‬ואף שמצוות "ושמחת בחגך" היא מן‬ ‫ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות‪ ...‬ואין הגדולה‬ ‫המצוות הקשות ביותר‪ ,‬שהרי צריכים לשמוח בלא הפסק שבעה‬ ‫והכבוד אלא לשמוח לפני ה'‪ ,‬שנאמר 'ודוד מפזז‬ ‫ימים רצופים‪ ,‬קיימה הגאון בהידור‪ .‬פני קדשו הוארו בזיו יקרות‬ ‫ומכרכר לפני ה'" )רמב"ם הל' לולב פ"ח‪ ,‬הי"ב(‬ ‫ולא הועם זוהרם במשך כל שבעת ימי החג‪.‬‬ ‫משמע מדברי הרמב"ם כי שמחת בית השואבה שהיתה‬ ‫פעם נכנסו תלמידיו להקביל פניו ברגל‪ ,‬והתפלאו מאוד לראותו‬ ‫במקדש בחג הסוכות היתה משום דין שמחת יום טוב‪ .‬ולכאורה‪,‬‬ ‫בפנים חתומות ועצובות‪ .‬כששאלוהו על כך וביקשו לשתף אותם‬ ‫במה נתייחד חג הסוכות משאר ימים טובים‪ ,‬שלא מצינו שמחה‬ ‫בצערו‪ ,‬לא רצה הגאון לגלות להם את סיבת עצבונו‪ ,‬אך מאחר‬ ‫זו שהיו מספקין ומרקדין ומטפחין‪.‬‬ ‫והתלמידים ביקשו מאוד‪ ,‬גילה את הסוד‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬בכל המועדים חיוב שמחה הוא מדין "וחייב אדם להיות‬ ‫וכה סיפר להם‪ ,‬בלילה הקודם היה לו בחלומו גילוי על הפסוק‬ ‫בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו" )רמב"ם הל' יום טוב פ"ו‪,‬‬ ‫"עלו זה בנגב וראיתם את ההר" הנאמר בפרשת המרגלים‪,‬‬ ‫הי"ז(‪ .‬נמצינו למדים‪ ,‬שגדר השמחה ביום טוב היא שמחת הלב‪,‬‬ ‫וכשקם בבוקר‪ ,‬עקב חביבות הגילוי‪ ,‬לא יכול היה להתאפק‬ ‫שמחה פנימית‪ .‬משום כך לא מצינו דין זה שצריך לרקוד ולספק‬ ‫והירהר בדברים שגילו לו‪ ,‬למרות שהגאון עצמו פוסק שלפני‬ ‫ולטפח‪ ,‬שהלא זהו ביטוי לשמחה חיצונית‪.‬‬ ‫ברכות התורה אסור אף להרהר בדברי תורה‪ ,‬ולפתע ‪ -‬נשכח‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬בחג הסוכות שבו נאמר "ושמחתם לפני ה'‬ ‫הימנו כל הגילוי ונעלם‪ .‬ועל דא קא בכינא‪ ,‬סיים הגר"א‪.‬‬ ‫אלוקיכם שבעת ימים"‪ ,‬משמע שמלבד שמחת הלב יש חיוב‬ ‫והוסיף הגאון‪ :‬גילוי זה כלל אלפיים ומאתים וששים )‪(2260‬‬ ‫גם בשמחה חיצונית‪ ,‬כי כדי לשמוח "לפני ה'" לא די בשמחה‬ ‫פירושים על אותו פסוק‪ ,‬וגם בפירוש אחד מכל אלה‪ ,‬אמר הגאון‬ ‫פנימית ויש צורך ברקידה ושמחה‪ ,‬שכן לא שייך לרקוד ולשמוח‬ ‫לתלמידיו יכולתי לראות כל סודות הבריאה‪ ,‬מתחילתם ועד סו‬ ‫אלא לפני מי ששמחים בו‪ .‬וכמו ששנינו‪" :‬כיצד מרקדין לפני‬ ‫פם‪.‬‬ ‫הכלה" )כתובות טז‪ (:‬שכיון שהוא לפני הכלה‪ ,‬יש דין של רקידה‪.‬‬ ‫)גאון מוילנא(‬ ‫וזהו שחותם הרמב"ם את דבריו‪" :‬ואין הגדולה והכבוד אלא‬ ‫לשמוח לפני ה'‪ ,‬שנאמר 'ודוד מפזז ומכרכר לפני ה'" כיון שהיה‬ ‫"כי בסוכות הושבתי את בני ישראל"‬ ‫דוד המלך לפני הארון‪ ,‬על כן היה רוקד ומפזז‪ ,‬כי כאשר הוא‬ ‫"לפני ה'" לא די בשמחת הלב גרידא‪.‬‬ ‫כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ‪ -‬ענני כבוד היו דברי‬ ‫)הגרי"ד סולובייצ'יק‪ ,‬ר"י בריסק(‬ ‫רבי אליעזר‪ ,‬ר"ע אומר סוכות ממש עשו להם‪) .‬סוכה יא‪(:‬‬ ‫וכשהציע הגרי"ד את הדברים לפני אביו‪ ,‬מרן הגרי"ז מבריסק‪,‬‬ ‫נתקשו בזה מפרשים‪ ,‬דבשלמא לרבי אליעזר דאמר ענני‬ ‫קילסם מאד והסכים להם‪ .‬והוסיף ואמר‪ ,‬כי לפי זה מבואר מה‬ ‫‪71‬‬ ‫יש בהם בני אדם בעלי תורה ובעלי מעשים טובים‬ ‫הכבוד היו‪ ,‬ודאי מוטל עלינו לעשות זכר להנס הגדול שעשה‬ ‫וכו' )ויק"ר ל(‬ ‫הקב"ה לנו‪ ,‬אבל לר"ע דאמר סוכות ממש‪ ,‬הלא לא היה בזה שום‬ ‫נס ולמה עושים זכר לזה בכל שנה? ובלבוש )סי' תרכ"ה( משמע‬ ‫מכל ארבעת המינים האתרוג הוא המובחר שבהם‪ ,‬שיש בו‬ ‫דמשום הכי סבר ר"א שהיו ענני הכבוד‪.‬‬ ‫טעם ויש בו ריח‪ ,‬ואלו הם תלמידי החכמים‪ ,‬המובחרים שבעם‪.‬‬ ‫אולי יש לומר דלמ"ד סוכות ממש‪ ,‬עושים זכר למדרגה‬ ‫והנה‪ ,‬דרך העולם לאגוד את שלושת המינים האחרים יחדיו‪,‬‬ ‫הגדולה של כלל ישראל ביציאתם ממצרים ששמו כל בטחונם‬ ‫ואילו האתרוג לא נאגד עמהם אלא רק בשעת קיום המצוה‪ .‬מיד‬ ‫בהקב"ה‪ .‬יצאו למדבר שממה מסובבים בשונאים נחש שרף‬ ‫לאחר קיום המצוה שב האתרוג למקומו‪ ,‬בעוד שלושת המינים‬ ‫ועקרב מכל צד‪ ,‬וכל המחסה שלהם‪ ,‬ע"פ דרך הטבע‪ ,‬היו רק‬ ‫האחרים מוסיפים להיות מאוגדים וקשורים יחדיו‪.‬‬ ‫סוכות אלו‪ .‬וכלשון הפסוק )ירמיה ב ‪ -‬ב( "כה אמר ה' זכרתי‬ ‫אם תמצי‪ ,‬רמז יש כאן להנהגתו הרצויה והראויה של התלמיד‬ ‫לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה"‪.‬‬ ‫חכם עם המון העם‪ .‬כל העת עליו להיות בפני עצמו וברשות‬ ‫ובמה שיושבים בסוכות בחג הזה מראים ששואפים אנו להגיע‬ ‫עצמו‪ ,‬ורק לשם קיום מצוה הריהו מתאגד וקושר עצמו‪ ,‬לפי‬ ‫למדרגות אלו בבטחון וחסיון בהקב"ה‪ .‬ובההנהגה של דירת‬ ‫שעה‪ ,‬עם המון העם‪ ,‬ומיד אחר כך שב למקומו‪.‬‬ ‫עראי בימים אלו משתדלים אנו לחיות באופן זה כדי שישאר‬ ‫)חפץ חיים(‬ ‫בנו ההשפעה להתחזק בה' ולהרגיש "כי לך לבד עינינו תלויות"‪.‬‬ ‫)נחלת פנחס(‬ ‫"אמר ר' יוסי בר חנינא‪ ,‬מוליך ומביא כדי לעצור‬ ‫רוחות רעות‪ ,‬מעלה ומוריד כדי לעצור טללים‬ ‫רעים" )סוכה לז‪(:‬‬ ‫"ולקחתם לכם‪ ...‬בסכת תשבו שבעת ימים" )ויקרא‬ ‫כג‪ ,‬מ‪-‬מב(‬ ‫כיצד זה נעצרים הרוחות הרעות והטללים הרעים ע"י נענועי‬ ‫מפני מה הקדים הכתוב את מצות נטילת ארבעת מינים‬ ‫הלולב לארבע רוחות השמיים‪.‬‬ ‫למצות ישיבה בסוכה‪ ,‬והלא מן הראוי היה להקדים ולפרש את‬ ‫ביאר רבי יחזקאל אברמסקי‪:‬‬ ‫מצות סוכה‪ ,‬ורק לאחריה ‪ -‬את ארבעה מינים‪.‬‬ ‫כשמנענע האדם בלולב לצד מסויים‪ ,‬הריהו מודה ומהלל את‬ ‫ברם‪ ,‬יום הכיפורים הוא עת מלחמה של כלל ישראל עם שרי‬ ‫הקב"ה על כל החסד והטוב שמטיב ומשפיע הקב"ה לעולמו‬ ‫מעלה )עיין העמק דבר ויקרא טז‪ ,‬כט(‪.‬‬ ‫מאותה רוח‪.‬‬ ‫ואמרו חז"ל‪ ,‬כי המנצחים השבים מן המלחמה היה מנהגם‬ ‫הכרת הטובה וההודיה להשי"ת היא מעלה כה גדולה‪ ,‬עד‬ ‫לצאת ולנענע בלולבים‪ ,‬וכמו שמצינו בהולכת הארון בימי דוד‪:‬‬ ‫שבזכותה ומכוחה ניתן למנוע רוחות רעות וטללים רעים מלבוא‬ ‫"ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני ה'‪ ...‬ובמנענעים" )ש"ב ו‪,‬‬ ‫לעולם ותחת זאת להשפיע על העולם אך טוב וחסד מאת‬ ‫ה(‪ .‬וכשם שכך היה מנהגם של המנצחים השבים מן המלחמה‪,‬‬ ‫השי"ת מקור הברכה‪.‬‬ ‫ציותה תורה על נטילת ארבעה מינים‪ ,‬מיד לאחר יום הכיפורים‪,‬‬ ‫נמצא שלא פעולת הנענועים כשלעצמה היא הגורמת לכך‪,‬‬ ‫להורותנו כי גם אנו כמנצחים השבים מן המלחמה‪.‬‬ ‫אלא המחשבה והכוונה שנלוות למעשה‪ .‬ואם במחשבה ובכוונה‬ ‫והנה‪ ,‬דרך שבי המלחמה בשמחה להשתמש בדרכם באהלים‪,‬‬ ‫תלוי הדבר ‪ -‬אין לך כוונה גדולה וטובה יותר מאשר הכרת‬ ‫כשם שעשו בעת שיצאו אל המלחמה‪ .‬ולפיכך נצטווינו לישב‬ ‫הטובה וההודיה להשי"ת‪.‬‬ ‫)פניני רבינו יחזקאל(‬ ‫בסוכה‪ ,‬לאחר יום הכיפורים‪ ,‬להורות על נצחוננו במלחמה עם‬ ‫שרי מעלה‪.‬‬ ‫"כי בסוכות הושבתי" ‪ -‬כשם שבצאת ישראל ממצרים הלכו‬ ‫ארבעת המינים‬ ‫הם כבני חייל‪ ,‬חמושים ומזויינים למלחמה‪ ,‬כך נצטווינו לישב‬ ‫הקשו הראשונים‪ ,‬לכאו' למה נבחרו דווקא אלו ארבעת המינים‬ ‫בסוכה לאחר יום הכיפורים‪ ,‬אלא שכאן מעשה זה מורה על‬ ‫שאותם יקחו בחג הסוכות?‬ ‫נצחוננו‪.‬‬ ‫הרמב"ן )פר' אמור כג‪ ,‬א( כתב טעם לארבעה מינים‪... :‬ועל דרך‬ ‫)הנצי"ב מוולואז'ין(‬ ‫האמת‪" ,‬פרי עץ הדר" הוא הפרי שבו רוב התאוה‪ ,‬ובו חטא אדם‬ ‫אמרו משמו של הסבא מקלם‪:‬‬ ‫הראשון‪ ,‬שנאמר )בראשית ג‪ ,‬ו( ‪" :‬ותרא כי טוב העץ למאכל וכי‬ ‫כל מצבו ומדרגתו של האדם תלויים בגישתו וביחסו כלפי‬ ‫תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל"‪,‬‬ ‫העולם הזה‪ .‬אדם הרואה בעולם הזה קבע ועיקר‪ ,‬על נקלה יבוא‬ ‫והנה החטא בו לבדו ואנחנו נרצה לפניו עם שאר המינים‪.‬‬ ‫לידי חטא‪ .‬על כן‪ ,‬כדי להינצל מן החטא‪ ,‬ראשית כל על האדם‬ ‫וכן בספר "יסוד יוסף" )פרק עה( כתב‪ :‬ידוע שהלולב עם מיניו‬ ‫לקבוע בנפשו כי העולם הזה ארעי ובר‪-‬חלוף‪.‬‬ ‫באים לכפר עוון אכילת עץ הדעת שנעשה על ידי פיתוי הנחש‬ ‫לפיכך נקבע חג הסוכות מיד לאחר יום הכיפורים‪ ,‬כדי להורותנו‬ ‫שנתקלל בל"ט קללות‪ ,‬והוא וחיליו גורמים הבאת מקורות רעות‬ ‫שהדרך להינצל מן החטא‪ ,‬שהוא עיקר של יום הכיפורים‪ ,‬היא‬ ‫על שונאי ישראל בעבור העוון‪ .‬ועל כן כשמנענע יכוין לעצור‬ ‫על ידי עשיית העולם הזה ל"ארעי"‪ ,‬שהוא יסודו ועיקרו של חג‬ ‫טללים רעים‪ ,‬כי בחודש זה שזוכין ישראל להרבה מצוות‪ ,‬יש‬ ‫הסוכות‪.‬‬ ‫את היכולת להתיש כוחו של הסט"א‪ ,‬ואל זה באים פרי החג‬ ‫)המשגיח מפוניבז'(‬ ‫המתמעטים בכל יום‪ ,‬להורות כי כך מתמעטים חובות של‬ ‫ישראל‪ ,‬וכן מתמעטים מלאכי החבלה הנעשים מעבירות‪ ,‬כמו‬ ‫מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח‪ ,‬כך ישראל‬ ‫‪72‬‬ ‫על תיקונה‪ ,‬ולולי זה צריך להתגלגל שוב לעולם כדי להשלים‬ ‫שאמרו חז"ל )אבות ד‪ ,‬יא(‪ :‬עשה עבירה אחת קנה לו קטיגור‬ ‫את החסר לו‪.‬‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫הקשו רבותינו ז"ל איך יתכן שאדם יוכל לקיים כל המצוות‬ ‫וכן כתב בספר "פנים יפות" )פר' אמור(‪ :‬אמרו חז"ל )בר"ר טו‪,‬‬ ‫כולם‪ ,‬הרי חלקם שייכים רק לכהנים‪ ,‬חלקם שייכים ללויים‪,‬‬ ‫ח( כי עץ הדעת הוא אתרוג שעל ידו נטרד מגן עדן‪ ,‬וכו'‪ .‬ושמעתי‬ ‫לישראלים‪ ,‬לנשים‪ ,‬ולא יתכן אדם אחד שיוכל לבדו לקיים את‬ ‫רמז למה שנאמר )תהלים לו(‪" :‬אל תבואני רגל גאוה"‪ ,‬ר"ת אתרג‪,‬‬ ‫כל תרי"ג המצוות? ותרצו‪ ,‬כאשר עם ישראל באחדות נחשבים‬ ‫"ויד רשעים אל תנידני"‪ ,‬היינו שלא אצטרך להיות נטרד בארץ‬ ‫לגוף אחד‪ ,‬וכמו שאדם מניח תפילין בזרועו נחשב שכל גופו‬ ‫נוד‪ ,‬קדמת עדן‪ ,‬כפירוש רש"י שם וכו'‪.‬‬ ‫מניח תפילין‪ ,‬כן כאשר יהודי אחד מקיים מצוה‪ ,‬נחשב כאילו כל‬ ‫ויש רמז בכל ארבעת המינים שבאו לתקן חטא עץ הדעת‬ ‫ישראל קיימו את המצוה ההיא‪.‬‬ ‫‪ -‬כתוב "עץ הדעת טוב ורע"‪ ,‬כשתסיר מספר "רע" ‪ 270‬מ"עץ‬ ‫והנה‪ ,‬לאחר יום כיפור שכל אחד חזר בתשובה‪ ,‬וקיבל על‬ ‫הדעת" ישאר מספר "עץ הדר"‪ ,‬שהוא טוב בלא רע כלל‪ .‬וכן "עץ‬ ‫עצמו לקיים כל התורה כולה‪ ,‬כאשר נוטל את ארבעת המינים‬ ‫הדעת" הוא מספר ‪" -‬ערבי נחל" )ע"ה(‪ ,‬ומספר "עץ אבות" )ע"ה(‪.‬‬ ‫המסמלים את אחדות עם ישראל‪ ,‬כפי שדרשו חז"ל שכל מין‬ ‫וכן כפות תמרים‪" ,‬תמר" הוא מספר "עץ הדעת" )ע"ה(‪.‬‬ ‫מסמל חלק מעם ישראל‪ ,‬בזה גורם לעצמו שהמצוות שאחרים‬ ‫וזה שכתבו רבותינו )שעה"כ ענין סוכות דרוש ה(‪" :‬עץ עבות"‬ ‫מקיימים כאילו הוא קיים‪ .‬וזוהי הכוונה ‪" -‬כאילו קיים כל התורה‬ ‫הוא רמז לג' אבות‪ ,‬כי "עץ" הוא גימטריא "אברהם יצחק ויעקב"‬ ‫כולה"‪.‬‬ ‫)עם הכולל( שהם תיקון חטא עץ הדעת‪ .‬הרי שד' מינים אלו הם‬ ‫)אוצרות התורה(‬ ‫רומזים בתיקון חטא עץ הדעת‪ ,‬כן שלשה מצות סוכה ושמחה‬ ‫וחגיגה עם הכולל עולה כמספר דעת וכו'‪...‬‬ ‫בספר "שיח יצחק" )פר' אמור( כתב‪ :‬כתוב בפסוק "ולקחתם‬ ‫"ולקחתם לכם ביום הראשון"‬ ‫לכם ביום הראשון פרי עץ הדר" שואל המדרש וכי ראשון הוא‬ ‫כידוע‪ ,‬נוטלים ארבעה מינים‪ ,‬וכוללים אותם יחד בברכת "על‬ ‫והלא ט"ו הוא? נראה לתרץ‪ ,‬הנה אמרו רבותינו‪ ,‬שהעץ שאכל‬ ‫נטילת לולב"‪ .‬ומדוע מזכירים בברכה את הלולב לבדו? משום‬ ‫אדם הראשון ממנו אתרוג היה‪ ,‬שכתוב באבות דר' נתן )פ"א(‬ ‫שהוא הגבוה והניכר מכולם‪ .‬ועוד‪ ,‬שאמרו חז"ל שכמו שהתמר‬ ‫בשעה שרצה אדם הראשון לאכול מן העץ‪ ,‬צווח העץ‪" :‬אל‬ ‫יש לו רק לב אחד )גזע אחד‪ ,‬בלי פיצול ענפים(‪ ,‬כך ישראל יש‬ ‫תבואני רגל גאוה" )תהלים לו(‪ ,‬שהוא ר"ת אתרג‪ .‬וכתוב בשל"ה‬ ‫להם לב אחד לאביהם שבשמים‪.‬‬ ‫)מסכת יומא(‪ ,‬שחובה על כל אדם לתקן חטא אבותיו‪) ,‬עיין‬ ‫וכתב הרב "אורחות חיים" זצ"ל‪ ,‬שהתורה הקדושה רמזה‬ ‫בדבריו על דברי הגמרא ]ברכות ג‪ [:‬כינור היה תלוי למעלה‬ ‫שהברכה תהיה על נטילת לולב לבדו‪ .‬כי "ולקחתם לכם ביום"‪,‬‬ ‫ממיטתו של דוד(‪ .‬והיות שבפרי הלזה חטא אדם הראשון‪ ,‬על‬ ‫ראשי תיבות לולב!‬ ‫כן ניתן לדורותיו מצוה זו לתקן חטא הראשון שחטא אדם ביום‬ ‫)אורחות חיים(‬ ‫הראשון‪.‬‬ ‫וזה פירוש הכתוב‪" :‬ולקחתם לכם ביום הראשון" ‪ -‬בשביל יום‬ ‫"ולקחתם לכם ביום הראשון"‬ ‫הראשון של אדם‪ ,‬והאות ב' של תיבת "ביום" פירושו 'בעבור'‪,‬‬ ‫כלומר בעבור שחטא בפרי זה ביום הראשון‪ ,‬ובו בדבר צריכים‬ ‫חז"ל דרשו "ביום הראשון ‪ -‬ראשון לחשבון עוונות"‪ .‬ותמוה‪,‬‬ ‫לתקן‪ ,‬על כן תקחו "פרי עץ הדר"‪ .‬ומיושב קושיית המדרש למה‬ ‫וכי מיום הכיפורים ועד חג הסוכות לא היה רגע אחד של בטלה‪,‬‬ ‫נאמר ראשון‪) .‬ומסיים שוב ראיתי בספר "מאמר השכל" להראב"ן ז"ל‬ ‫לא היה דיבור אחד שאינו הגון‪ ,‬לא נעברה חלילה כל עבירה?‬ ‫במצות האתרוג שכתב כן‪ ,‬וכן בהקדמת שו"ת "בית אפרים" או"ח(‪.‬‬ ‫ואם אמנם היו הימים קודש להתעלות ולהכנה לחג‪ ,‬מדוע דווקא‬ ‫)אוצרות התורה(‬ ‫בחג הקדוש ייעשו חטאים ועוונות?‬ ‫ופירש הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל בספרו "קדושת‬ ‫לוי"‪ :‬כידוע‪ ,‬בתשובה מיראה זדונות נעשות כשגגות‪ ,‬ובתשובה‬ ‫המקיים ד' מינים כאילו קיים כל התורה כולה‬ ‫מאהבה נעשות זדונות כזכויות‪ .‬מתחילת חודש אלול החל‬ ‫תהליך של תשובה מיראה‪ ,‬מפחד יום הדין הממשמש ובא‪ ,‬אשר‬ ‫בעל ה"רוקח" כותב‪ :‬באותיות "לולב" יש רמז לתורה‪ .‬תורה‬ ‫בו "מלאכים יחפזון‪ ,‬וחיל ורעדה יאחזון‪ ,‬ויאמרו הנה יום הדין‪,‬‬ ‫שבכתב מתחילה באות ב ‪" -‬בראשית" ומסיימת באות ל "לעיני‬ ‫לפקוד כל צבא מרום בדין‪ ,‬כי לא יזכו בעיניך בדין" ‪ -‬ומה יאמרו‬ ‫כל ישראל"‪ .‬והנ"ך מתחיל באות ‪ -‬ו "ויהיה אחרי מות משה"‪,‬‬ ‫בני האדם קרוצי חומר! והתשובה מיראה הגיע לשיא בחרדת‬ ‫ומסיים באות ל' "ויעל" ‪ -‬הרי אותיות "לולב"‪ .‬ולזה לולב גימטריא‬ ‫תקיעת השופר‪ ,‬והעפילה לגבהים ברעדת יום הכיפורים‪.‬‬ ‫חיים ‪ -‬דאין חיים אלא תורה‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬בתשובה מיראה הזדונות נחשבות כשגגות‪ ,‬ואנו‬ ‫בשו"ת מהרי"ל וויל )סי' קצא‪ .‬הובא ב"באר היטב" תרמ"ה‪ ,‬ט(‬ ‫מבקשים ביום הכיפורים שהקדוש ברוך הוא ישליך במצולות‬ ‫כתב‪ :‬אתרוג גימטריא תר"י‪ ,‬בצירוף ג' מינים האחרים עולה תרי"ג‪.‬‬ ‫ים כל חטאותינו‪ ,‬ולא יסתכל גם אל אותן שגגות‪ ,‬יתעלם מהן‬ ‫לומר לך כל המקיים מצות ד' מינים כאילו קיים כל התורה כולה‪.‬‬ ‫ולא יפקדן‪.‬‬ ‫*‬ ‫ברם‪ ,‬בסוכות מגיע "זמן שמחתנו"‪ .‬זהו חג האסיף‪ ,‬בו אנו מודים‬ ‫יש להתבונן‪ ,‬מדוע המקיים מצות ארבעת מינים כאילו קיים‬ ‫ומהללים לה' על הזכיה בדין‪ ,‬ועל כל הטובות אשר גמלנו‪ .‬למול‬ ‫כל התורה כולה?‬ ‫אותן טובות חשים אנו בושה על התנהגותינו וכפיות טובתינו‪,‬‬ ‫נראה לבאר‪ ,‬הנה ידוע כי חובת כל איש ישראל לקיים את כל‬ ‫ושבים בתשובה מאהבה‪ .‬ובתשובה מאהבה‪ ,‬כאמור‪ ,‬הזדונות‬ ‫מצוות התורה‪ ,‬כולל כל תרי"ג מצוות‪ ,‬ואז נשמתו מושלמת ובאה‬ ‫‪73‬‬ ‫אלא ביאר רבי חיים זייצ'יק זצ"ל )בספרו אור חדש(‪ :‬השאלה‬ ‫נחשבות לזכויות‪ .‬לפיכך‪ ,‬מבקשים אנו שישלו אותם ממצולות‬ ‫השניה היא ישוב לשאלה הראשונה‪ ,‬כי היא הנותנת‪ ,‬כיון שאז‬ ‫ים‪ ,‬ויוסיפו אותם למנין זכויותינו‪ .‬לכן זהו "ראשון לחשבון‬ ‫בימות המשיח‪ ,‬תתרבה הדעת ואור ה' יאיר על פני כל העולם‬ ‫עוונות!"‪...‬‬ ‫כולו‪ ,‬ואור זה ישפיע על כל יושבי תבל‪ ,‬ולכן החיוב להשתחוות‬ ‫)ר' לוי יצחק מברדיצ'וב(‬ ‫למלך עליו חל אף על אלו שאינם מצווים בהלכה‪ ,‬כי הם מצווים‬ ‫הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל סיפר על יהודי שהיה‬ ‫עתה מצד ההכרה בו יתברך‪.‬‬ ‫מגיע לבית הכנסת בחג הסוכות והיה מראה אתרוגו לאחרים‬ ‫אלא שהשאלה השניה טעונה ביאור רב‪ ,‬אחר שמכירים הם‬ ‫ושואלם כמה שילם עליו‪ ,‬ולאחר שענו לו שבודאי שילם עליו‬ ‫את האמת‪ ,‬מדוע אין הם באים להכנע לפניו ולהשתחוות אליו‪.‬‬ ‫הון מפולפל‪ ,‬היה מתפאר בפניהם ששילם עבורו סכום פעוט‪,‬‬ ‫ביאר הדבר‪ ,‬כיון שהתרגלו לחיות כל ימיהם בשגיאות‬ ‫וכששאלוהו היאך הוא השיג במחיר נמוך כ"כ אתרוג יפה זה‪,‬‬ ‫ובטעויות‪ ,‬לכלכו את גופם ואת נפשם בכל דבר מאוס‪ ,‬נעדרת‬ ‫ענה שהוא ממתין עם קניית האתרוג עד ערב החג כשהסוחרים‬ ‫כבר מהם הברירה לבחור בטוב‪ ,‬רוצים הם לשוב ואינם יכולים‪,‬‬ ‫דחוקים לסיים למכור את הסחורה שנותרה ברשותם‪ ,‬ומחיר‬ ‫רוצים לשלוט על גופם ונפשם ואינם מסוגלים‪ ,‬כל אבריהם‬ ‫האתרוגים אז נמוך ביותר‪.‬‬ ‫נתחנכו לרוץ למקומות עבירה‪ ,‬הרגל נעשה לטבע‪ ,‬ואינם יכולים‬ ‫מעשה זה חרה להגרש"ז זצ"ל מאד‪ ,‬עד שפעם אחת ניגש אליו‬ ‫להשתנות!?‬ ‫ואמר לו כך‪ :‬הגמ' מספרת במס' ביצה )טז‪ ,‬א( על שמאי הזקן‬ ‫ולכן כאשר לעתיד יתבעו אומות העולם לקבל שכר‪ ,‬יצוום‬ ‫שמיום ראשון בשבוע כבר היה מתכונן לשבת‪ ,‬מצא בהמה נאה‬ ‫הקב"ה לקיים מצות סוכה‪ ,‬והולכים הם לקיים והקב"ה מקדיר‬ ‫היה קונה אותה לשבת‪ ,‬ואח"כ אם מצא בהמה אחרת נאה הימנה‬ ‫חמה כתקופת תמוז‪ ,‬ומי כל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא‪.‬‬ ‫היה מניח את השניה לשבת ואוכל את הראשונה‪" ,‬אבל הלל‬ ‫הם רוצים באמת לקיים מצוות‪ ,‬כי רואים הם את האמת‪ ,‬אך‬ ‫הזקן מדה אחרת היתה לו"‪ ,‬שהיה אומר ברוך ה' יום יום‪ ,‬ובוטח‬ ‫כיון שהתרגלו בעבירות‪ ,‬התרגלו לפנק את יצרם בעוה"ז‪ ,‬אינם‬ ‫בה' שימציא לו בערב שבת בהמה נאה לשבת‪.‬‬ ‫יכולים להפרד בנקל ממה שהתרגלו אליו‪.‬‬ ‫והנה הדבר לכאורה צריך ביאור‪ ,‬מדוע לא נהג הלל כמנהגו‬ ‫וזהו כוונת חז"ל "רשעים אפילו על פתחו של גהינום אינם‬ ‫של שמאי‪ ,‬שלכאורה הנהגתו נראית טובה יותר? אלא‪ ,‬לכשנדייק‬ ‫חוזרים בתשובה" )ערובין יט‪ ,(.‬אין הכוונה שאינם רואים את‬ ‫בדברי הגמ' "מדה אחרת היתה לו" נראה שמנהג זה של הלל לא‬ ‫האמת‪ ,‬אלא רואים הם בעיניהם את הגהינום המר והאיום‪ ,‬אולם‬ ‫היה אך ורק במצוות אלא אף בעניני עצמו וכגון שכשהיה קונה‬ ‫הגוף והטבע שהורגל לרע מונעים מהם את האפשרות והיכולת‬ ‫לעצמו חפצים לא היה מתכונן לכך מראש אלא רק כשהיה צריך‬ ‫לחזור‪ ,‬וכבר אינם שולטים בעצמם‪.‬‬ ‫לכך‪ ,‬וזהו הלשון "היתה לו" גם בענינים גשמיים‪ .‬וזו גם הכוונה‬ ‫)אוצרות התורה(‬ ‫בלשון מדה אחרת היתה לו‪ ,‬שהיה זה אצלו בגדר מידה שנהג‬ ‫בה לאורך כל הדרך‪ .‬ולכן אצלו היה מותר לעשות כן אף בעניני‬ ‫מצוות ולא היה צריך לנהוג בדרכו של שמאי‪.‬‬ ‫שבת חול המועד‬ ‫אולם מי שבצרכיו האישיים דואג להכין הכל מראש‪ ,‬ורק‬ ‫איתרמי פעם )בארה"ב( שישב רבינו )כ"ק מרן אדמו"ר‬ ‫בעניני המצוות משאיר הכל לרגע האחרון‪ ,‬זהו זלזול במצוות‪.‬‬ ‫מסאטמאר זצוק"ל( בשולחנו הטהור )בחוה"מ סוכות( ונתעוררה‬ ‫)מפי השמועה‪ ,‬נדפס בספר הזכרון "מבקשי תורה"(‬ ‫השאלה בשבת שחל בסוכות אם יש להקדים ולומר קודם "שלום‬ ‫עליכם" או להקדים ולומר "תיבו תיבו אושפיזין עליאין" ורב‬ ‫"והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלים‬ ‫אחד שישב שם רצה לומר שבודאי אומרים קודם "שלום עליכם"‬ ‫ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה' צבאות‬ ‫כיון שהמלאכים באים בכל ליל שבת משא"כ האושפיזין באין‬ ‫ולחוג את חג הסכות‪ .‬והיה אשר לא יעלה מאת‬ ‫רק בחג הסוכות‪ ,‬והוי כמו שאמרו ז"ל תדיר ושאינו תדיר תדיר‬ ‫משפחות הארץ אל ירושלים להשתחות למלך‬ ‫קודם‪ .‬וענה רבינו על זה "וכי מה אתם חושבים שהן המה אותם‬ ‫המלאכים הבאים בכל ליל שב"ק‪ ,‬לא כן הדבר כ"א לפי התנהגות‬ ‫ה' צבאות ולא עליהם יהיה הגשם ואם משפחת‬ ‫האדם בכל משך ימי השבוע כן הם המלאכים ששולחים אליו"‪,‬‬ ‫מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם תהיה‬ ‫)וואס מיינט איר יעדע וואך קומען די זלעבע מלאכים‪ ,‬ווי אזוי‬ ‫המגפה אשר יגף ה' את הגוים אשר לא יעלה‬ ‫דער מענטש פירט זיך אויף א גאנצע וואך אזעלכע מלאכים‬ ‫לחוג את חג הסוכות‪ .‬זאת תהיה חטאת מצרים‬ ‫שטעלט מען אים צו(‪.‬‬ ‫וחטאת כל הגוים אשר לא יעלו לחוג את חג‬ ‫אגב‪ ,‬כדאי לציין שמנהגו של רבינו )כ"ק מרן האדמו"ר‬ ‫הסכות" )זכריה יד ‪ -‬הפטרה(‬ ‫מסאטמאר זצוק"ל( היה להקדים ולומר "תיבו תיבו אושפיזין‬ ‫עילאין" קודם שאמ רהחרוז "שלום עליכם"‪ ,‬ורבינו ז"ל אמר דבר‬ ‫יש להתבונן‪ :‬הלא אין הגויים מצווים לחוג את חג הסוכות‪,‬‬ ‫נחמד בטעמא דמילתא‪ ,‬כי אנן קיימ"ל )סנהדרין צ"ג גדולים‬ ‫מדוע א"כ הם יענשו שלא יעלו לחוג את חג הסוכות?‬ ‫צדיקים יותר ממלאכי השרת‪ ,‬ולכן מהראוי להקדים לקבל את‬ ‫ועוד‪ ,‬הלא נבואה זו מדברת על ביאת המשיח‪ ,‬באחרית הימים‪,‬‬ ‫הצדיקים לפני המלאכים ודפח"ח‪.‬‬ ‫שאז יתגלה כבוד שמים‪ ,‬ומלכותו בכל משלה‪ ,‬ומלאה הארץ‬ ‫)מושיען של ישראל ‪ -‬סאטמאר(‬ ‫דעה את ה' וכל בני בשר יקראו בשמו הגדול ‪ -‬אם כן כיצד יתכן‬ ‫שהאומות לא יבואו לחוג את חג הסוכות‪ ,‬למה יסרבו וימאנו‬ ‫להשתחוות למלך ה' צבאות?‬ ‫‪74‬‬ ‫עולם‪ ,‬כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם תקנתם שווקים‬ ‫בין שבילי המוסר‬ ‫להושיב בהן זונות‪ ,‬מרחצאות לעדן בהן עצמכם‪ ,‬כסף וזהב שלי‬ ‫הוא שנאמר לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבקות"‪ .‬דהיינו‪ :‬תשתקו‬ ‫"צא מדירת קבע ושב בדירת עראי"‬ ‫שקרנים שכמותכם‪ ,‬לא התכוונתם אפילו חצי אחוז פעם אחת‬ ‫הגמ' אומרת במסכת עבודה זרה )ב‪ (:‬דבר שקשה להבינו‪:‬‬ ‫לטובת ישראל שיעסקו בתורה‪,‬‬ ‫"דרש ר' חנינא בר פפא ואיתימא ר' שמלאי‪ :‬לעתיד לבא מביא‬ ‫אח"כ נכנסת מלכות פרס‪ ,‬וגם הם דורשים שכר תורה ושכר‬ ‫הקדוש ברוך הוא ס"ת‪ ,‬ומניחו בחיקו ואומר‪ :‬למי שעסק בה יבא‬ ‫מצוות ועוד שטויות כאלה‪ ,‬וסו"ס טוענים הגויים כך‪" :‬אם היית‬ ‫ויטול שכרו‪ .‬מיד מתקבצין ובאין עובדי כוכבים בערבוביא‪ ,‬שנא־‬ ‫נותן לנו את התורה היינו מקיימים אתה ומקבלים שכר!‪ ,‬ועונה‬ ‫מר‪ :‬כל הגוים נקבצו יחדיו וגו'"‪ .‬האם אנחנו מבינים גמרא כזו?‬ ‫להם הקב"ה שהציעו להם והם לא רצו לקבל את התורה‪ ,‬ועוד‬ ‫איך יתכן שהגויים מעיזים לבוא ולדרוש שכר על "עסק התורה"?!‬ ‫שטויות הם טוענים‪ ,‬עד שהם אומרים‪" :‬תן לנו עכשיו את התורה‬ ‫ממשיכה הגמ'‪ ,‬שאומר להם הקב"ה‪" :‬רבותי‪ ,‬לא בערבוביא!‬ ‫ונקיימנה!"‪.‬‬ ‫כל אומה עם סופריה!"‪ .‬מפרש רש"י שאלו הם החכמים שיכו־‬ ‫עונה להם הקב"ה בסוף פסוק‪" :‬תשמעו גוים‪ .‬היתה תקופה של‬ ‫לים לטעון‪ .‬איזו אומה באה ראשונה? בני הדודים שלנו‪ ,‬מלכות‬ ‫קיום התורה ומצוותיה‪ ,‬ובתום התקופה ההיא מגיעה התקופה‬ ‫אדום בני עשו הדוד שלנו‪ ,‬הם אלו שבאים‪ ...‬שואל אותם הקב"ה‪:‬‬ ‫של מתן שכר לעסק בתורה והמצוות‪ .‬התקופה של קיום התורה‬ ‫האם אתם עסקתם בתורה? מה עשיתם בשביל התורה? אומרים‬ ‫ומצוותיה עברה‪ ,‬ועכשיו זו תקופת מתן השכר‪ ,‬אם אתם רוצים‬ ‫לפניו‪" :‬רבוש"ע‪ ,‬הרבה שווקים תיקנו‪ ,‬הרבה מרחצאות עשינו‪,‬‬ ‫לקיים עכשיו את מצוות התורה ‪ -‬איחרתם את המועד!"‪ .‬והוא‬ ‫הרבה כסף וזהב הרבינו‪ ,‬וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל‬ ‫מוסיף להם משל‪" :‬מי שרוצה לאכול בשבת מאכל מבושל חם‬ ‫כדי שיתעסקו בתורה!"‪ .‬אתם שומעים איזו חוצפה? כאילו כל‬ ‫חייב לבשלו בערב שבת כי בשבת אסור לבשל‪ ,‬מי שלא בישל‬ ‫מה שבנו הגויים‪ ,‬כל כביש מהיר בעולם‪ ,‬כל גשר בעולם‪ ,‬גשר‬ ‫בערב שבת אין לו מה לאכול מבושל בשבת‪ .‬אתם לא קיימתם‬ ‫בעולם‪ ,‬כל שוק וכל בורסה הכל כדי שיהיה כסף בעולם בשביל‬ ‫מצוות 'בערב שבת'‪ ,‬בתקופה של קיום המצוות‪ ,‬ועכשיו אתם‬ ‫ישראל שיעסקו בתורה! איך זה יתכן?‬ ‫רוצים לקיים? עכשיו זה כמו 'שבת' ואיחרתם את המועד!"‪.‬‬ ‫מרן הרב מבריסק זצ"ל מפרש את דבריהם‪ .‬הוא מביא את‬ ‫והנה בכל זאת הגויים לא הולכים משם‪ ,‬ולמרות שכבר הפריכו‬ ‫הרמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים שאומר שתכלית כוונתו יתב"ש‬ ‫אותם וטענו טענה ניצחת כנגדם ‪ -‬הם לא הולכים‪ .‬יש לי על זה‬ ‫בבריאת האדם היתה כדי שהאדם יהיה 'חכם וטוב'‪ ,‬דהיינו שיגיע‬ ‫דרשה מיוחדת למה הם לא הולכים‪ ,‬אבל הלילה אני רוצה להגיע‬ ‫עד כמה שבכוחו להגיע לידיעת השם ית' ע"י לימוד כל התו־‬ ‫לענין של חג הסוכות‪ .‬הרי מקודם 'חגגנו' את יסוד האוניברסי־‬ ‫רה כולה‪ .‬ובמעשים ובמידות יהיה טוב מאין כמוהו בכל מידה‬ ‫טה העברית בהר הצופים‪ ,‬שקראו לזה אז 'תורה לשמה'‪ ,‬והרב‬ ‫טובה‪ ,‬ביראת שמים‪ ,‬בדביקות ואהבה‪ .‬כמה כאלה ישנם בעולם?‬ ‫הראשי בירך ברכת שהחיינו‪ ,‬אז שכחתי לרגע שעכשיו זה סו־‬ ‫אומר הרמב"ם שאולי אחד בכמה דורות‪ .‬א"כ בשביל מה ברא‬ ‫כות כי אין מערבין שמחה בשמחה‪ ...‬אבל עכשיו נחזור לסוכות‪.‬‬ ‫הקב"ה את שאר בני האדם שאינם חכמים ואינם טובים? אתם‬ ‫לכן אמר הקב"ה לגויים‪" :‬אני רואה שאתם לא עוזבים כאן‪ ,‬מה‬ ‫יודעים כמה הוא ברא? מליארדי אנשים‪ ,‬במדינת סין לבדה יש‬ ‫אפשר לעשות איתכם? טוב‪ ,‬אני אתפשר איתכם ואעשה דבר‬ ‫יותר ממליארד‪ ,‬גם בהודו יש יותר ממליארד‪ ,‬אז בשביל מה ברא‬ ‫יוצא מהכלל‪ .‬אני נותן לכם עכשיו 'מצווה קלה'‪ .‬למה היא קלה?‬ ‫אותם הקב"ה? הרי אין שם 'חכם וטוב'‪ ,‬יש רק 'רשעים ואכזרים'‬ ‫כי אין בה חסרון כיס‪ ,‬והיא מצוות סוכה‪ .‬תקיימו אותה ותקבלו‬ ‫בכל המדינות האלה!‬ ‫שכר הרבה"‪.‬‬ ‫מתרץ הרמב"ם שלולא כל האנשים בעולם שעובדים יומם‬ ‫למה אין בסוכה חסרון כיס? אני גר היום בירושלים ולא יודע‬ ‫ולילה בבניית בנינים‪ ,‬בחקלאות‪ ,‬באריגת בגדים כו'‪ ,‬אז כשמגיע‬ ‫מה קורה ברחובות של בני ברק‪ ,‬אבל בירושלים אתה יכול לע־‬ ‫הצדיק לעולם אם לא היו את כל אלה שמסדרים את הכלכלה‬ ‫בור ברחוב והכל כזה 'נקי' עד שאדם יכול למצוא כל מה שצ־‬ ‫בעולם היה צריך הצדיק לנטוע בעצמו עצי פרי ולזרוע חיטים‬ ‫ריך כדי לבנות סוכה‪ ,‬דפנות וסכך ומעמידים‪ ,‬את כל מה שצריך‬ ‫ושעורים וכו'‪ ,‬ולקצרו ולעסוק בכל י"א מלאכות הפת בעצמו‪.‬‬ ‫אפשר למצוא שם‪ ...‬אמנם לולב לא מוצאים שם‪ ,‬אבל סוכה כן‪,‬‬ ‫לארוג בגדים לעצמו ולבנות את הבית שלו‪ ,‬להיות אינסטלטור‬ ‫אז אפשר להקים סוכה ללא שום הוצאות‪.‬‬ ‫וחשמלאי וכו' וכו'‪ ,‬ולא היה לו פנאי אפילו רגע אחד ללמוד כל‬ ‫זה באמת יפה מאוד מצידו יתב"ש‪ ,‬אבל אני כידוע לכם נוד־‬ ‫ימי חייו! בשביל זה נמצאים מליארדי בני אדם בעולם‪ ,‬שכל‬ ‫ניק ותמיד מגיע עם ההערות הדוקרות שלי‪ .‬גם כאן אני אעמוד‬ ‫אחד מהם חשוב רק על עצמו ורוצה להרויח ועובד כמו חמור‬ ‫ואשאל‪" :‬רבוש"ע‪ ,‬תן להם מצוות לולב ואתרוג שיוציאו שש‬ ‫עם שעות נוספות‪ ,‬והם לא יודעים שהם נמצאים כאן בעולם רק‬ ‫מאות או אלף שקלים עליהם‪ ,‬וצריך עוד לולב אחד כי יש ספק‬ ‫בשביל שכשיבוא הצדיק יהיו לו אוכל וקורת גג ובגדים וכל מה‬ ‫אם הראשון לגמרי סגור או הימנק וכו'‪ ,‬אז צריך לזה עוד מאה‬ ‫שצריך! הרמב"ם כותב שכל העולם משתגעים לגמרי‪ ,‬כי הם לא‬ ‫וגם צריך עוד אתרוג מרוקאי שנטעו אותו כאן בארץ‪ ,‬ועוד אחד‬ ‫יודעים למה הם חיים כאן‪ ,‬הם עובדים ועובדים ועושים שטויות‬ ‫מקזבלנקה‪ ,‬וגם תימני תימני‪ ,‬ותימני ישראלי‪ ,‬תן להם לקנות‬ ‫‪ -‬והכל כדי שיהיה מוכן לצדיקים כאן בעולם‪.‬‬ ‫הרבה אתרוגים עד שיכנסו לבית הכנסת עם מנין לולבים ושי־‬ ‫עפי"ז מפרש הרב מבריסק‪ ,‬שהגויים אנשי אדום מבססים את‬ ‫שים אתרוגים‪ ...‬למה נתת להם רק מצוות סוכה?"‬ ‫דבריהם על הרמב"ם הזה‪ .‬בנינו הרבה שווקים ומרחצאות בשביל‬ ‫עונה לי הקב"ה‪" :‬האם אתה חשוב שגוי ישלם משהו על מצ־‬ ‫הבריאות‪ ,‬הרבינו כסף וזהב‪ ,‬ותכלית הכל האמיתי הוא שישראל‬ ‫ווה?"‪ ...‬הגוי בטבעו לא יתן פרוטה מכיסו לדבר שבקדושה!‬ ‫יעסקו בתורה‪ .‬הגויים ילמדו בישיבות ויביאו את הרמב"ם הזה‪...‬‬ ‫לטומאה‪ ,‬לספורט‪ ,‬לתאוה ולע"ז הוא יתן הרבה כסף‪ ,‬בארה"ב‬ ‫מה יענה להם הקב"ה? "אמר להם הקדוש ברוך הוא‪ :‬שוטים שב־‬ ‫‪75‬‬ ‫לשלם אלפים ורבבות‪ ,‬אבל לדבר שבקדושה הגוי לא יכול לתת‪,‬‬ ‫למשל כדי לראות 'משחק גמר' בספורט נותנים חמשת אלפים‬ ‫ומכיון שהקב"ה מכיר אותם והא נותן להם מצווה שלא תעלה‬ ‫דולר למקום‪ ,‬ויש מקומות שקונים בעשרים וחמשה אלף דולר‪,‬‬ ‫להם כסף‪.‬‬ ‫כדי לראות איך שאיזה כושי אכזר לוקח מקל ונותן מכה לכ־‬ ‫אספר לכם סיפור‪ :‬לפני שנים רבות כשהייתי עוד בחור‪ ,‬עמדתי‬ ‫דור הזה‪ ,‬וכדור החף מפשע עף לו‪ ,‬ומיד קמים חמישים אלף‬ ‫בשוק מאה שערים שהיה אז השוק היחידי בירושלים שמוכרים‬ ‫איש ונובחים כמו כלבים "יעלה ויבוא הכדור"‪ ...‬לזה הם מוכנים‬ ‫והיינו דשעת עשי' הוי רק ראיה דלא צריך לעצם מעשה המ־‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫צוה‪ ,‬אבל לא צריך שיהא שום היכ"ת של עשי' בפועל‪ .‬וכיון‬ ‫דשהחיינו דשעת עשיי' הוי שהחיינו על המצוה‪ ,‬חזינן דגם‬ ‫בענין שהחיינו על שעת עשייה‬ ‫שעת עשי' הוי זמן השייך למצוה לברך אז שהחיינו על המצוה‪,‬‬ ‫שמעתי מש"ב הבה"ח י‪ .‬ב נ"י שאכל אצלי בלילה הראשונה‬ ‫וא"כ כ"ש דשעת קיום המצוה עצמה הוי זמן לברכת שהחיינו‪,‬‬ ‫של סוכות שהורה לו הג"ר משה אלישיב שליט"א בשם אביו‬ ‫והרי הישיבה לא גרע משעת עשיה עכ"ד‪.‬‬ ‫הגריש"א דכיון דעיקר דין שהחיינו על הסוכה הוא בשעת‬ ‫]ויש מקום לקיים דבריהם לפי מה שהעלה האבני נזר דע־‬ ‫עשיי' אלא דאנו ממתינין מלברך עד קידוש‪ ,‬א"כ אם אינו‬ ‫שיית סוכה הוא עצמה מצוה‪ ,‬והביא מהזוהר דגם עשיית לולב‬ ‫אוכל בסוכה שלו כדאי כשחוזר לסוכתו לישן שיקח פרי חדש‬ ‫הוא מצוה‪ ,‬ולפי"ז יש מקום לקיים צד זה שהברכה דשעת‬ ‫ויברך עליו שהחיינו ויכוון לפטור גם את הסוכה מספק‪ ,‬וכן‬ ‫עשייה היא על העשייה עצמה ולא על הישיבה‪ ,‬אך כל הפו־‬ ‫שמע מהג"ר אהרן פישר שליט"א רב דשכונת זכרון משה‪.‬‬ ‫סקים נחלקו עליו בזה‪ .‬וע"ע בביכורי יעקב תרסב –ב שנראה‬ ‫והיה תמיהא בעיני‪ ,‬דלפו"ר נ' דהדין שהחיינו בשעת עשיי'‬ ‫מדבריו ג"כ שהברכה דשעת עשייה שייכא להעשייה עצמה‬ ‫אינו משום דעשיית סוכה מחייב ברכה אלא דישיבת סוכה‬ ‫וז"ל‪ ,‬ונסתפקתי אם בירך בשעת עשייה על לולב ושוב נטל‬ ‫מחייב ברכה‪ ,‬אך הזמן לברך הוא בשעת עשיי'‪ ,‬וכיון שכן אם‬ ‫לולב אחר‪ ,‬אם יוצא בזה בזמן שבשעת עשייה‪ .‬דבגמרא )דף‬ ‫אוכל בלילה הראשונה בסוכת חבירו וקיים מצות ישיבת סוכה‬ ‫מו ע"א( לא איירי רק מאותה סוכה ומאותו לולב‪ ,‬שוב לא‬ ‫א"כ פשיטא דיכול לצאת שם חובה ברכת שהחיינו‪ .‬והבה"ח‬ ‫יברך על מצוה אחרת שבאותו דבר שהרי עשייה אתחלתא‬ ‫הנ"ל סיפר לגיסי הר"ר אליעזר שליט"א שקו"ט הנ"ל‪ ,‬ובליל‬ ‫דמצוה היא‪ ,‬דבמה שהכין הסוכה ואגד הלולב לעשות בו המ־‬ ‫ב' דחוה"מ נכנס גיסי אצל הגרא"י הלוי שליט"א ושאל לו אם‬ ‫צוה התחילה קיום המצוה‪ ,‬וכן אם נטל היום לולב ולמחר לולב‬ ‫הברכת שהחיינו בשעת עשיי' הוא מחמת העשיי' או מחמת‬ ‫אחר‪ ,‬י"ל כיון שכבר בירך על מצות נטילה זמן שוב לא יברך‪.‬‬ ‫ישיבת הסוכה‪ ,‬ואמר לו דודאי הוא מחמת ישיבת סוכה‪ ,‬ושוב‬ ‫אבל אם היום עשה לולב זה ולמחר נטל לולב אחר‪ ,‬דלא אותו‬ ‫אמר לו פסק הנ"ל‪ ,‬והי' תמיהא גדול בעיניו ואמר לו שפשוט‬ ‫דבר איכא ולא אותה מצוה איכא‪ ,‬אפשר דצריך לברך שוב‬ ‫שאינו נכון‪ ,‬וכן שמעתי מי‪ .‬ב‪ .‬בשם הג"ר משה הלוי שליט"א‬ ‫זמן לכו"ע‪ ,‬שהרי לא התחילה אז המצוה במה שאגד הלו־‬ ‫שכן נקט בפשיטות‪.‬‬ ‫לב‪ ,‬שהרי לא נטלו ולא קיים בו המצוה‪ ,‬וברכתו הוי לבטלה‪.‬‬ ‫שוב שאלתי זה להגרש"מ שליט"א ואמר לי ג"כ בפשיטות‬ ‫ואף שנטלו חבירו‪ ,‬מ"מ הרי כבר כתבו התוס' בסוכה )שם ד"ה‬ ‫דאי"צ לברך ומטעם הנ"ל‪ ,‬והי' מתמה על הפוסקים שלא‬ ‫העושה סוכה לעצמו( דדוקא עשה סוכה ולולב לעצמו מברך‬ ‫נקטו כן‪ ,‬והרחיב בזה דהנה כתב השו"ע )תרסב‪ ,‬ב( שאין‬ ‫על עשייה‪ ,‬אבל על של חבירו לא‪ ,‬ולפי זה‪ ,‬גם אם ביום שני‬ ‫לברך שהחיינו על הלולב ביו"ט שני‪ ,‬ופי' המשנ"ב שם ס"ק‬ ‫נטל לולב אחר שלא נטל בראשון יש להסתפק כן‪ .‬וכן לע־‬ ‫ב' וז"ל‪ ,‬דממ"נ יצא במה שאמר ביום ראשון זמן אף אם הוא‬ ‫נין סוכה‪ ,‬כגון אם בליל שני לא קדש בסוכה וביום שני אוכל‬ ‫חול‪ ,‬דלא גרע ממה שאמר זמן בשעת עשיית הלולב דיצא‬ ‫בסוכה אחרת שלא קדש בה בלילה ראשונה‪ ,‬אם שוב יברך בה‬ ‫כו'‪ ,‬ואף על גב דגבי שופר מנהגינו לומר זמן אפילו ביום שני‪,‬‬ ‫זמן‪ ,‬וצ"ע‪ .‬ונ"ל דאף דספק ברכה להקל‪ ,‬מ"מ לכתחלה אפשר‬ ‫שאני התם דלפעמים עיקר הקדושה הוא ביום שני כמ"ש שם‬ ‫דיש לחזור על זה לטול ביום שני הלולב שבירך עליו ביום‬ ‫בסימן ת"ר עכ"ל‪ .‬ומבואר דהמשנ"ב נתקשה דמאי שנא לולב‬ ‫ראשון‪ ,‬שלא לבא לידי ספק שהחיינו עכ"ל‪ ,‬ולכאורה פוסקים‬ ‫משופר שמברך שהחיינו אף ביו"ט שני‪ .‬ולפו"ר קושיתו צ"ב‬ ‫הנ"ל סמכו עצמם על דבריו‪ ,‬וכבר תמהו רבים על עיקר דבריו‬ ‫שהרי בשופר באמת ליכא דין שהחיינו בשעת עשיית השופר‪,‬‬ ‫ואכמ"ל‪) [.‬תש"פ(‬ ‫ורק לגבי סוכה דיש דין שהחיינו בשעת עשיה אפשר לומר‬ ‫וראיתי בשלמי תורה להגרב"צ פלמן זצ"ל בסי' ח' שהסתפק‬ ‫דלא גרע משעת עשייה‪ ,‬וא"כ מה שייך בשופר לומר דלא גרע‬ ‫בנידון הנ"ל‪ ,‬והביא מהגראי"ל שאין צריך להקפיד על זה‪ ,‬אך‬ ‫משעת עשיי'‪.‬‬ ‫הגראי"ל נקט דעצם הברכת שהחיינו קאי על עשיית הסוכה‬ ‫אך ודאי שזו לא קשה כלל‪ ,‬דאע"ג שאין מברכים שהחיינו‬ ‫אך נפטר בזה ממנ"פ בברכה שבירך על הכוס ע"ש בטעמא‬ ‫על שעת עשיית שופר‪ ,‬אכתי אפשר לומר דלא גרע יום א'‬ ‫דמילתא‪ ,‬והגרב"צ פלפל לומר דכל הדין שהחיינו בשעת הע־‬ ‫משעת עשי'‪ ,‬שיסוד הסברא של לא גרע משעת עשי' היא דלא‬ ‫שיי' הוא משום המצוה דישיבת סוכה‪ ,‬ודן טובא בזה‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫צריך להחפצא של קיום המצוה כדי לברך שהחיינו על המצוה‪,‬‬ ‫וכן הובא בספר הליכות שלמה )פ"ט ס"ק יב( בשם הגרשז"א‬ ‫אלא כל דבר השייך למצוה סגי לברך אז שהחיינו‪ ,‬ועשיית‬ ‫שנקט הכי‪ ,‬וע"ע בזה בספר מקראי קודש )סי' כה(‪] .‬תשפ"א[‬ ‫המצוה ביו"ט ראשון כלפי יו"ט שני הוי מספיק שייכות למצוה‬ ‫)הארות והערות(‬ ‫לברך אז שהחיינו‪ ,‬כמו דשעת עשי' הוי זמן השייך להמצוה‪.‬‬ ‫‪76‬‬ ‫זה עבד השם יתברך!‬ ‫בו ד' מינים‪ .‬המוכרים צועקים "לבלוב‪ ,‬לבלוב‪ ,‬לבלוב" על הער־‬ ‫הגוי לא מסוגל לסבול בשביל מצוות‬ ‫בות‪ ,‬והגיע לשם מדריך תיירים אחד שהביא כמה גויים עשירים‬ ‫מארה"ב עם נשותיהם לראות איך 'המשוגעים היהודים'‪ ,‬הבלתי‬ ‫ונחזור לגויים‪ .‬הם יושבים ומתלוצצים איך שהיהודים מסרו‬ ‫מתורבתים‪ ,‬ממש אנאלפביתיים‪ ,‬קונים ד' מינים‪...‬‬ ‫את נפשם ממש לקיים מצוות סוכה במשך דורי דורות‪ ,‬ואנחנו‬ ‫על ידי עמד תייר אמריקאי‪ ,‬ולא ידע שגם אני אמריקאי‪ .‬עס־‬ ‫נשב שעה קלה בסוכה שבנינו מסמרטוטים ושברי כלים ונקבל‬ ‫קתי אז בבדיקת הערבות והוצאתי כסף מכיסי לשלם עבורם‪,‬‬ ‫שכר גדול‪ ,‬וזה נקרא 'צדק'‪ .‬אתם שומעים איך שגוים מתלוצצים!‬ ‫והגוי ראה כמה שאני משלם‪ ,‬אז הוא אמר למדריך‪" :‬האם האיש‬ ‫מה עושה הקב"ה? הוא לוחץ על איזה כפתור שם למעלה ומגביר‬ ‫הזה ירד מדעתו‪ ,‬הוא משלם כסף בשביל כמה עלים! ועכשיו הוא‬ ‫את החום‪ ...‬נהיה עשרים וכמה מעלות‪ ,‬שלושים מעלות‪ ,‬שלושים‬ ‫הולך לקנות 'לימון'‪ ,‬כמה הוא ישלם בשבילו?! בוא נלך מכאן‪,‬‬ ‫וחמש מעלות‪ ,‬ארבעים מעלות‪ ,‬ארבעים ומכה ‪ -‬ודי! זה נהיה‬ ‫אם נעמוד כאן עוד כמה רגעים אנחנו עלולים להשתגע"‪ ...‬לכן‬ ‫יותר חם מבני ברק‪ ,‬אם שיך דבר כזה‪...‬‬ ‫אומר הקב"ה שלא נתחיל עם הגוים במצוות ד' מינים‪ ,‬אלא אתם‬ ‫הבעל מסתכל על אשתו ואומר לה‪" :‬למה לא התקנת כאן‬ ‫הגויים תקיימו מצוות ישיבת סוכה ואתן לכם שכר גדול‪.‬‬ ‫מזגן?!" ‪ -‬והיא עונה‪" :‬בעלי היקר‪ ,‬האם אמרת לי שבאוקטובר‬ ‫יהיו יותר מארבעים מעלות?!" ואז הוא קם וצועק‪" :‬אני לא מוכן‬ ‫לסבול אפילו רגע חום בחיים שלי בלי מזגן! לא!!" ‪ -‬והוא בועט‬ ‫הגויים לועגים על מסירות הנפש של היהודים‬ ‫בסוכתו ויוצא‪ ,‬וגמרנו איתם‪ .‬ישוב בשמים ישחק עליהם‪" :‬הת־‬ ‫ממשיכה הגמרא‪" :‬מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה‬ ‫פטרתי מהגויים‪ ,‬הם כבר לא רוצים שכר מצוות ולא שום דבר‪,‬‬ ‫בראש גגו"‪ .‬הוא נוטל מהרחוב את החתיכות שזרקו שם‪ ,‬ועלה‬ ‫הם לא יכולים לסבול להוציא כסף אז לא דרשתי מהם כדי שלא‬ ‫על ראש גגו ועושה סוכה‪ .‬למה דוקא על ראש הגג? כדי להראות‬ ‫יתאבדו‪ ,‬ביקשתי רק צער הגוף שיסבלו לשעה ‪ -‬וגם את זה הם‬ ‫לעולם‪" :‬היהודים כשהיו בגלות בין הגויים התביישו מהמצוות‪,‬‬ ‫לא רוצים לתת"‪ .‬זה גויים‪.‬‬ ‫הם לא רצו שידעו שהם מקיימי מצוות‪ ,‬איפה בנו סוכות? במקום‬ ‫מקשה הגמרא קושיא‪ :‬מה רוצים מהגויים המסכנים האלה‪,‬‬ ‫סמוי מן העין‪ ,‬מאחורי ביתם בגינה כדי שלא יראו‪ ,‬או באיזה‬ ‫הלא גם אצלנו בני ישראל ישנה הלכה שמצטער פטור מן הסו־‬ ‫מרפסת אחורית שלא יודעים שיש שם סוכה‪ .‬אבל אנחנו הגוים‬ ‫כה! מה זה 'מצטער'? או שהגשמים יורדים לתוך הסוכה‪ ,‬או שה־‬ ‫גאים לקיים את מצוות ה' ועושים אותה בראש הגג!"‪.‬‬ ‫חום נהיה בלתי נסבל‪ .‬אני זוכר שפעם היה לי אורח בסוכות‪ ,‬הוא‬ ‫והנה הקשיתי עליהם קושיא‪" :‬הרי הגגות שלהם מלאים אנ־‬ ‫למד בפוניבז'‪ ,‬ואח"כ היה משגיח בישיבה בחו"ל‪ ,‬ורצה לפגוש‬ ‫טנות של הטלויזיה‪ ,‬אז איך אפשר לבנות שם סוכה?" ולץ אחד‬ ‫שוב את מרן המשגיח רבינו יחזקאל זצ"ל‪ .‬הוא התארח אצלי‬ ‫כמוני ענה לי‪" :‬הם מכניסים את זה לסוכה משום תשבו כעין‬ ‫והסוכה שלי לצערי היתה בצד דרום מערב‪ ,‬אז היה לי חום בני‬ ‫תדורו!"‪ .‬את כל שלשת העבירות החמורות שרואים בבית הם‬ ‫ברקי כל היום‪ ...‬הדופן היתה עשויה מסנדוויץ' בלי שום צבע‪,‬‬ ‫רואים גם בסוכה‪ ,‬וגם את החזיר הם אוכלים שם כעין תדורו‪ .‬וכך‬ ‫והיא התחממה מאוד‪ ,‬אבל האורח לא ידע שלא נוגעים בדופן‬ ‫יושבים להם הגויים כמה רגעים בסוכה‪ ,‬הבעל מסתכל על אשתו‬ ‫הזאת ‪ -‬והוא נגע וכמעט נשרף! הוא הסתכל עלי ואמר‪" :‬האם זה‬ ‫הגויה‪ ,‬מצד זה יושב הבן ומצד שני הבת‪ ,‬וכולם לועגים וצוחקים‬ ‫עשוי למגורים של בני אדם?!"‬ ‫על היהודים שמסרו את נפשם אלפי שנים לקיים מצוות סוכה‪.‬‬ ‫לכן שואלים חז"ל שאם גם אנחנו יוצאים מהסוכה כשמצט־‬ ‫עוד כשהייתי בחו"ל‪ ,‬סיפרו לי שני יהודים בנפרד איך שבנו‬ ‫ערים‪ ,‬למה הקב"ה שוחק על הגויים? עונה הגמרא שנכון שגם‬ ‫סוכות סמויות במחנות ההשמדה של הגרמנים‪ ,‬שאם הם היו‬ ‫אנחנו יוצאים מהסוכה כשמצטערים‪ ,‬אבל אנחנו לא בועטים‬ ‫מגלים את זה היו הורגים תוך חמשה רגעים את כל היהודים‬ ‫בסוכה כשאנחנו יוצאים‪ .‬ובכך אנו מצהירים‪" :‬רבוש"ע‪ ,‬יצאנו‬ ‫במחנה‪ .‬הגזרה הראשונה של היטלר היתה שאף יהודי לא יקיים‬ ‫מביתנו שהוא דירת קבע כדי לגור בדירת ארעית‪ ,‬הסוכה האת‬ ‫שום מצווה אף פעם וזה היה בעונש מוות‪ ,‬ואעפ"כ הם בנו סוכה‪,‬‬ ‫שאין לה את הנוחיות והבטחון של הבית‪ ,‬אין לה גג שמגן מגשם‬ ‫וביום הראשון של החג כל יהודי נכנס לשם בסכנת נפשות ממש‬ ‫ומחום גדול‪ ,‬היא דבר זמני שלא נוח כלל וכלל כמו בית‪ .‬ידענו‬ ‫ואכל כזית בסוכה!‬ ‫את זה ואנו מוכנים לסבול‪ ,‬ורצינו לסבול למען המצווה הזאת"‪.‬‬ ‫לפני כחמשיים שנה היה כאן בא"י גאון גאוני הדור‪ ,‬הרב מטש־‬ ‫עבין זצ"ל שהגיע בסוף המלחמה לירושלים‪ .‬הוא היה בקי בש"ס‬ ‫ופוסקי בעל פה‪ ,‬והיה צדיק יסוד עולם בעל מידות טובות מאין‬ ‫דוגמאות מהקושי במצוות סוכה‬ ‫כמוהו‪ .‬היה הוא בן זקונים להוריו‪ ,‬והיה לו אח שהיה מבוגר ממנו‬ ‫בארבעים שנה‪ .‬כל העולם חשבו שהאח הזה הוא הדוד שלו‪ ,‬עד‬ ‫אתם יודעים איזה סבל יש לנו בסוכה‪ .‬אתאר לכם לילה אחד‪:‬‬ ‫שנודע שהוא אחיו‪ .‬והנה הרב מטשעבין היה חלש בטבעו עד יום‬ ‫אני הולך לישון בסוכה‪ ,‬ופתאום באמצע הלילה אני מתעורר‪,‬‬ ‫מותו‪ ,‬והגלו אותו לסיביר למקום קרח עם עשרות מעלות מתחת‬ ‫כי הסוכה נמצאת בחוץ ושומעים איך שתינוק אחד צורח מי־‬ ‫לאפס‪ ,‬וסיפרו לו שבסוכות הוא בנה לו שם סוכה ולא זז ממנה‬ ‫מין והשני משמאל‪ ,‬ואשה אחת צועקת לבעלה‪" :‬שמעון‪ ,‬עכשיו‬ ‫כל ימי החג! כולם חשבו שהוא יצא משם חתיכת קרח ממש‪,‬‬ ‫תורך לגשת לתינוק!"‪ ,‬והבעל חוזר וצועק‪" :‬אבל אני בסוכה!"‪,‬‬ ‫אדם חלש כמוהו‪ ,‬אבל זה הכח של כלל ישראל‪ ,‬ולכן אם מישהו‬ ‫אבל היא מלומדת שגמרה סמינר ואומרת לו "תשבו כעין תדו־‬ ‫מכם יתעצל לקום בבוקר חול המועד לתפילה בזמנה עם המנין‬ ‫רו! כל מה שנוהג בבית נוהג בסוכה‪ ,‬אז תקום!"‪ ...‬ואני מתפלל‬ ‫הטוב ביותר‪ ,‬תחשבו על הרב מטשעבין איך שישב קפוא מקרח‬ ‫בשקט‪" :‬עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עליהם‪ ,‬וירשו‬ ‫יומם ולילה ולא זז מהסוכה ותתביישו לכם‪ .‬הוא הראה לנו מה‬ ‫לי ללכת לישון"‪ ...‬עד שלבסוף הם מתפשרים ואני שוב נרדם‪,‬‬ ‫‪77‬‬ ‫מהבית‪ ,‬וזה קשה מאוד‪ .‬אבל בסוכות המצווה היא יותר קשה‪ ,‬כי‬ ‫ברוך ה'‪.‬‬ ‫התורה אומרת לאדם‪" :‬תזרוק את עצמך מהבית!"‪.‬‬ ‫והנה לשכנים שממש על ידי יש תאומים‪ ,‬שני 'חזנים'‪ .‬לפתע‬ ‫שניהם קמים ביחד‪ ,‬ועכשיו כבר אין ויכוח בין הבעל לאשתו מי‬ ‫נס שלא אמר לנו הקב"ה לחיות כמו חיה על פני השדה שבעת‬ ‫יקום‪ ,‬רק הבעל אומר‪" :‬את תקחי את התינוקת ואני את התינוק"‪,‬‬ ‫ימים‪ ,‬אלא אמר לנו תבנו סוכה עם דופן אחת‪ ,‬ועוד דופן אחת‪,‬‬ ‫והיא אומרת‪" :‬לא‪ ,‬התינוקת יותר מלוכלכת ואתה תיקח אותה"‪,‬‬ ‫ועוד דופן כזה שע"פ למדנות הוא נחשב לדופן‪ ,‬אבל אני לא‬ ‫אז יש לנו כבר ארבעה חזנים ‪ -‬שני התינוקות ושני הורים‪ ,‬ואני‬ ‫חושב שרוח מצויה תכבד את הלמדנות שלי עם הלבוד וצורת‬ ‫אומר פעמיים "עושה שלום במרומיו"‪.‬‬ ‫הפתח‪ ,‬היא ודאי תכנס לשם‪ ...‬ולמעלה צריכים לשים הרבה‬ ‫פעם קם אחד השכנים‪ ,‬הבעל 'הצדיק הנשגב הפרוש'‪ ,‬ורצה‬ ‫סכך שצילתו מרובה מחמתו‪ ,‬יותר צל משמש‪ ,‬יש כאן משהו‬ ‫לשמוע דברי חיזוק באמצע הלילה‪ .‬יש לו קלטת מאיזה צדיק‬ ‫של צורת בית אבל יותר משבעה ימים לא הייתי סובל דבר כזה‪.‬‬ ‫והוא מפעיל אותה‪ ,‬ואני מתעורר ושומע צעקות‪" :‬ש‪-‬ו‪-‬בו ש‪-‬ו‪-‬‬ ‫עכשיו זה קצת נסבל‪ ,‬ואנחנו יודעים מזה ומכונים לזה‪.‬‬ ‫ב‪-‬ו ב‪-‬נ‪-‬י‪-‬ם ש‪-‬ו‪-‬ב‪-‬ב‪-‬י‪-‬ם" בקולי קולות‪ ,‬לא ידעתי מה לעשות‬ ‫"אהל ישרים יפריח"‬ ‫אז צעקתי מהסוכה שלי‪" :‬כבר שבתי ביום הכיפורים!"‪ ...‬עד שא־‬ ‫ונחזור לתירוץ של הגמרא‪ :‬יום אחד עושה הקב"ה כזה חום‪,‬‬ ‫שתו באה לסוכה וצעקה עליו‪" :‬השתגעת לגמרי? תפסיק את‬ ‫עד שהבי"ד שולחים שליחים בכל העיר ואומרים שאסור לה־‬ ‫זה!" ‪" -‬אבל רציתי חיזוק!" ‪" -‬אז תיכנס לבית ותתחזק שם!"‪...‬‬ ‫שאר יותר בסוכה כי זה נקרא 'הדיוט'‪ .‬אנחנו קמים בבושת פנים‬ ‫את כל זה אני סובל‪ ,‬וישנם עוד כמה מקרים שאני לא יכול לספר‬ ‫ובראש כפוף ואומרים‪" :‬רבוש"ע‪ ,‬רצינו לעבדך בלבב שלם בכל‬ ‫לכם מה שצעקו שם‪...‬‬ ‫לבבנו ובכל נפשנו ובכל מאודנו‪ ,‬ולהקריב ולנדב ולתת מכוחנו‬ ‫והנה לפנות בוקר באות הציפורים‪ .‬אני דוקא אוהב את השי־‬ ‫ומהנוחיות שלנו‪ .‬אנחנו מוכנים להקריב ולהקריב‪ ,‬אז למה גרשת‬ ‫רה שלהם‪ ,‬אבל לפעמים הן עושות עוד משהו חוץ מלשיר‪ ...‬אני‬ ‫אותנו? למה אמרת לנו 'אי אפשי בשימושך'‪ ,‬אינני רוצה בעבו־‬ ‫שומע איך שהן מטפסות על הסכך שלי‪ ,‬ואני כזה פחדן ומתכסה‬ ‫דתכם ואני לא שמח איתכם?" וכך אנו יוצאים כאבלים מהסוכה‬ ‫בעוד כמה שמיכות ליתר בטחון‪ ...‬לפעמים אני דופק על משהו‬ ‫בבושת פנים ובשברון לבב‪.‬‬ ‫כדי להפחידן‪ ,‬אז יש ציפורים פחדניות שבורחות‪ ,‬אבל ישנן כאלו‬ ‫אבל אצל הגויים זה להיפך‪" :‬רבוש"ע‪ ,‬אם כדי לקיים מצווה‬ ‫שלא מפחדות‪...‬‬ ‫ולזכות לשכרה צריכים לסבול ‪ -‬אנחנו לא מוכנים לסבול אפילו‬ ‫לאחר שעה נוספת קמים 'אנשי הויתיקין'‪ .‬אחד מהם הולך לו‬ ‫רגע אחד! אנחנו מוכנים לקבל שכר בחינם‪ ,‬אבל אם זה יעלה לנו‬ ‫ברחוב מלא בלולבים ואתרוגים כמנהג המחמירים‪ ,‬ולפתע הוא‬ ‫משהו אנחנו לא מוכנים לשלם כלום‪ ,‬לא כסף‪ ,‬לא כח ולא סבל!"‪.‬‬ ‫נזכר שהוא שכח בבית לולב מיוחד‪ ,‬כ"כ סגור שכנראה קיבל במ־‬ ‫זה החילוק בין יהודי לגוי‪.‬‬ ‫תנה ממצורע מוסגר‪ ...‬אז הוא צועק לבנו‪" :‬ד‪-‬ו‪-‬ד!!" ‪ -‬הילד מת־‬ ‫הדבר הזה עמוק מאוד‪ ,‬מורי ורבותי‪ .‬הפסוק במשלי אומר‬ ‫עורר מהשינה‪" :‬כן אבא‪ ,‬כן אבא" ‪" -‬שכחתי לולב אחד בבית!"‪.‬‬ ‫יש ֵמד‪ ,‬ואהל ישרים יפריח"‪ .‬אומר על‬ ‫)פרק יד‪ ,‬יא(‪" :‬בית רשעים ָ‬ ‫"אבא‪ ,‬יש עוד הרבה לולבים כאן בבית‪" - "...‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬ההוא בפינה‬ ‫זה הגאון בפירושו שהרשעים עושים מעוה"ז בית קבוע‪ ,‬כי זה‬ ‫עם השפיץ הסגור המיוחד עם הזיגזג!"‪" .‬אבא‪ ,‬יש כאן הרבה סגו־‬ ‫עולמם ולא יותר‪ ,‬והם מבצרים בו את עצמם‪ ,‬בונים וילות עם כל‬ ‫רים מיוחדים עם זיגזג‪ "...‬והאבא מתרגז‪" :‬טיפש אחד בעולם!"‬ ‫הנוחיות האפשרית כאילו שישארו כאן לאלף שנה‪ ,‬אבל כשתגיע‬ ‫ואני מתפלל‪" :‬רבוש"ע‪ ,‬אנא עשה שהילד יהיה חכם ולא מטומ־‬ ‫עת צרה ‪ -‬הבית הזה לא יגן עליהם רגע אחד אלא ישמד‪.‬‬ ‫טם וימצא כבר את הלולב‪ ,‬אני רוצה כבר לישון איזה שעה!"‪ .‬עד‬ ‫אבל "אהל ישרים" ‪ -‬הצדיקים עושים מעוה"ז דירה עראית‬ ‫שהם מתפשרים‪ ,‬ואני שוב נרדם לשינה עריבה ‪ -‬ולפתע השונא‬ ‫כמו ישוב אהל שנע ונד בלי נוחיות‪ ,‬הוא לא משבחים את העוה"ז‬ ‫הגדול שיש לי בעולם בכל מקום שאני נוסע‪ ,‬השעון המעורר‪,‬‬ ‫ומתכונים בכל מעשיהם רק כדי להגיע ע"י תורה ומצוות לעוה"ב‪,‬‬ ‫מצלצל‪ ...‬איזה אויב בנפש‪ ,‬הוא לא מפרגן לי לישון ואני חייב‬ ‫ובעוה"ז הוא מזלזל ומוותר עליו ולא עושה ממנו עסק‪" ,‬יפריח"‬ ‫לקום‪.‬‬ ‫‪ -‬כשתבוא צרה הוא ינצל‪ ,‬כי הצרה באה לאנשי עוה"ז אבל הוא‬ ‫מה אני רוצה לומר לכם בכל זה? הסוכה היא דירה ארעית‬ ‫שאינו קשור לעוה"ז ינצל‪.‬‬ ‫שסובלים בה‪ ,‬ודאי שסובלים בה ומוכנים לסבול‪ .‬אתם יודעים‬ ‫במקום אחר חוזר הגאון על אותו רעיון‪ ,‬ואומר שהרשע עושה‬ ‫למה? כי בעשרת ימי תשובה חזרנו בתשובה אל הקב"ה‪ ,‬שברנו‬ ‫מעוה"ז בית עיקרי בחושבו שכאן ישאר לתמיד‪ ,‬אבל הצדיק לא‬ ‫את כל המחיצות שהיו בינינו אליו יתב"ש‪ ,‬ויום שלם לא אכלנו‬ ‫אכפת לו ממה שמגיע לו בעוה"ז כי העיקר אצלו שהוא עובד‬ ‫ולא שתינו ודפקנו על לבנו "אשמנו‪ ,‬בגדנו‪ ,‬גזלנו" כל יום‪ ,‬השפ־‬ ‫בתורה ומצוות‪ ,‬גמ"ח ותיקון המידות ותפילה בכוונה‪ ,‬וזה כל מה‬ ‫לנו את עצמנו ובסוף צעקנו‪" :‬ה' הוא האלוקים"‪" ,‬שמע ישראל"‪,‬‬ ‫שאיכפת לו‪.‬‬ ‫וזכינו לכפרת עוונות‪ .‬אנחנו יוצאים מיוה"כ כל כך חרדים עד‬ ‫והנה בעל 'מסילת ישרים' ניחן בכשרון כתיבה נדיר להבהיר‬ ‫שמכונים אפילו לצאת ולגור בדירה ארעית! אני לא יודע אם כל‬ ‫עינים שלא כ"כ ברורים‪ ,‬היה לו כח כזה עד שהגר"א אמר שהגיע‬ ‫השנה היינו מסכימים למצוה כזאת‪ ,‬אבל לאחר יוה"כ אנחנו כ"כ‬ ‫עד פרק מסוים במסילת ישרים ולא ראה שום מילה מיותרת! אז‬ ‫צדיקים עד שכל מה שמצווים עלינו אנחנו מסכימים‪.‬‬ ‫אפשר לתאר איזה ספר הוא המסילת ישרים‪ .‬והוא אומר )בפרק‬ ‫הגמ' אומרת )סוכה ב‪ (.‬ששבעת ימים אמרה תורה‪" :‬צא מדירת‬ ‫א( שהאדם צריך לדעת שהוא לא נמצא כאן בשביל מצבו בעוה"ז‬ ‫קבע ושב בדירת עראי"‪ ,‬אז אנחנו יודעים שזו מצווה קשה‪ .‬אני‬ ‫אלא בשביל מצבו בעולם הבא‪ ,‬ואסור לו להסיח דעת מזה אף‬ ‫אומר בהלצה‪ :‬מה בין פסח לסוכות? בפסח ישנה מצוה קשה‪:‬‬ ‫רגע בחיים‪ ,‬אלא שמצבו בעוה"ז בתורה ומצוות ועמידה בפני‬ ‫לזרוק מהבית את האוכל הכי שכיח בכל בית בעולם‪ ,‬החמץ‪.‬‬ ‫נסיונות ומכשולים כל ימי חייו ‪ -‬זו הדרך היחידה להגיע למצבו‬ ‫חייבים לבדוק את כל הבית וכל פירור של תערובת חמץ לזרוק‬ ‫‪78‬‬ ‫יביאו לי עצים לסוכתי‪ ,‬באמת לא יכולתי לבנות סוכה‪ ,‬ולכן לא‬ ‫בעולם הבא‪ ,‬ואין דרך אחרת איך להגיע לשם רק דרך עולם הזה‪.‬‬ ‫היה לי מה לעשות והסתובבתי ב טל מרוב צער‪ ,‬בלילה שלפני‬ ‫)שיח שלמה(‬ ‫החג אני מטייל ברחוב‪ ,‬ופתאום את מי אני רואה? את ידידי‬ ‫הוותיק מלאך המוות! ואני אומר לו שלום לך אחי‪ ,‬ידידי מלאך‬ ‫ושמחת בחגך והיית אך שמח‬ ‫המוות! איזה כבוד לראותך‪ ,‬מה אתה עושה כאן בעירנו? והוא‬ ‫בכל שנה בעת "שמחת בית השואבה" שנערכה בבית מדרשו‪.‬‬ ‫אומר לי ‪ :‬אהה אני כאן בשליחות מיוחדת‪" .‬באתי להרוג את‬ ‫היה מספר הרה"ק רבי אהרון מקרלין זי"ע את הסיפור הבא‪:‬‬ ‫הגביר הזה"! אז אמרתי למלאך המוות אל תהרוג אותו‪ .‬אל תבזבז‬ ‫בעיירה אחת לא רחוק מקרלין‪ ,‬חיו שני אנשים‪ .‬האחד "מתנגד"‬ ‫את האנרגיה שלך על האיש הזה‪ .‬הוא כבר מת‪ ,‬הוא יותר ממת!‬ ‫עשיר מופלג‪ .‬היה לו הכל ולא היה חסר שום דבר‪ ,‬רק דבר אחד‬ ‫הוא מת מיתה משונה אלף פעמים ביום‪ ,‬הלא הוא מלא כעס‪.‬‬ ‫אין לו‪ :‬אין לו שמחה בלב! הוא תמיד מלא מרירות וכעס‪ ,‬ובשבת‬ ‫אין לו טיפת שמחה בעצמות‪ .‬זה מתחת מכבודך להתעסק עם‬ ‫קודש עת היה יושב עם משפחתו היו נשמעים מביתו צעקות‬ ‫סחורה כזאת‪ .‬אמר לי מלאך המוות‪" :‬אני מודה לך מעומק הלב‬ ‫וטרוניות‪ ,‬וכמובן הם לא שרים זמירות‪ ,‬מפני שלא מוכרחים‪ .‬הרי‬ ‫ח ‪ ,‬סכת לי עבודה ואנרגיה‪ .‬ולאות הוקרה‪ ,‬אני נותן לך במתנה‬ ‫זה לא דין‪ ...‬והשני באותו הרחוב‪ ,‬מול ביתו של העשיר התגורר‬ ‫את העצים של בית הקברות" הנה אתה רואה‪ :‬פ"נ‪ ,‬פ"נ‪.‬‬ ‫ה"חסיד" עני ואביון‪ ,‬בקושי יש לו מה לאכול‪ ,‬אבל תמיד הוא‬ ‫כמו חיצים חדרו דברי החסיד לליבו של הגביר‪ ,‬והוא התחיל‬ ‫בשמחה‪ .‬ובביתו היה תמיד נשמעים שירות ותשבחות‪ ,‬וזמירות‬ ‫לבכות מעומק הלב‪ ...‬לבסוף הוא אמר לחסיד‪ :‬מה אני יכול‬ ‫שבת שהיו ערבים ומגיעים לאזני כל הרחוב ‪ ,‬המתנגד הזה חוץ‬ ‫לעשות? אני לא יכול להוציא את העצבות מהלב שלי‪ .‬תסביר לי‪:‬‬ ‫מכך שהיה במרירות עצמית וללא שמחה‪ ,‬כאב וחרה לו מאד איך‬ ‫לי יש הכל ואין לי שום שמחה‪ .‬ואתה‪ ,‬אין לך כלום‪ .‬אז מאיפה‬ ‫יכול להיות שכזה עני מרוד כל הזמן שמח‪ ,‬ואילו אני שיש לי כל‬ ‫את לוקח את כל השמחה הזאת? אמר לו החסיד בוא איתי מחר‬ ‫טוב‪ ,‬הנני מלא כעס ומרירות‪.‬‬ ‫"לשמחת בית השואבה" אצל הרבי ושם תילמד מה היא שמחה‬ ‫בכל ימות השנה הצליח איכשהו המתנגד להעביר מליבו את‬ ‫אמיתית‪ ,‬ובפרט בחג הסוכות‪ ,‬הגיעו הם למחרת לרבי בעת‬ ‫הרהורי הקנאה בחסיד זה‪ ,‬אך עם הגיע חג הסוכות כשכולם‬ ‫השמחה‪ ,‬פנה אליו הרבי ואמר‪ :‬ושמחת בחגיך ‪ -‬בחג חייבים‬ ‫יושבים בסוכותיהם בחצרות הבתים‪ .‬הדבר לא נתן לו מנוח‪,‬‬ ‫לשמוח‪ .‬והיית אך – אבל מה עושה אדם שהוא כעוס וזעוף וכל‬ ‫בסוכתו אווירת נכאים‪ ,‬ואילו ממול בסוכת שכינו העני‪ ,‬אווירת‬ ‫היום הוא מתענה‪ :‬אך אך ! שמח – חייבים להיכנס כל כך בשמחה‬ ‫יום טוב ושמחה עד לב השמים‪ .‬שנה אחת החליט מרוב קנאה‬ ‫עד שמימלא כל העצבות ומרירות מסתלקין ובטילים ממנו‪....‬‬ ‫ושנאה‪ :‬אין לי כוח לעבור עוד פעם "סוכות" כזה ‪ ,‬אני מוכרח‬ ‫)ספה"ק(‬ ‫לעשות משהו כנגדו‪ ,‬אני לא אתן שלחסיד זה יהיה סוכה ‪ .‬ומכיוון‬ ‫שהוא היה עשיר גדול מאד‪ ,‬וכמעט כל פרנסת אנשי העיר הייתה‬ ‫לא יראו פני ריקם‬ ‫תלויה בו‪ ,‬אמר הוא לכולם‪" :‬מי שייתן אפילו חתיכת עץ אחת‬ ‫לחסיד – העני ‪ ,‬יפסיד את עבודתו"‪ .‬ומפני שלעני זה לא היה אף‬ ‫בשלושת הרגלים מצווים ישראל במצוה מיוחדת‪ :‬שלוש‬ ‫פעם כסף לקנות עצים לסוכה‪ ,‬ומידי שנה היה אוסף מכל שכניו‬ ‫פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון ה'" עליהם לעלות‬ ‫ומכריו עוד קרש ועוד קרש‪ ,‬בשנה זו לא הצליח להשיג אף לא‬ ‫לרגל ולהראות לפני ה' שלוש פעמים בשנה‪.‬‬ ‫קרש אחד! לכל מי שהיה מבקש בעירו הייתה בקשתו חוזרת‬ ‫אולם תנאי הוסיף להם הקב"ה לקיום מצווה זו‪" ,‬ולא יראה פני‬ ‫ריקם מכיוון שאף אחד לא רצה לסבך את עצמו ופרנסתו בגלל‬ ‫ריקם" כלומר‪" :‬אין לבוא בידים ריקות"‪.‬‬ ‫הוראתו של העשיר‪.‬‬ ‫נסו לתאר לעצמכם שיש לכם מכרים שבכל שמחה שאתם‬ ‫הולכים ומתקרבים הימים לחג‪ ,‬והחסיד אינו יודע מה לעשות!‬ ‫עורכים‪ ,‬הם מגיעים מעניקים לכם מתנה מכובדת‪ .‬כשהם מגיעים‬ ‫איפה הוא יישב עם משפחתו בחג בעוד הוא חושב ומהרהר‬ ‫לבר מצוה הם אינם מניחים במעטפה רק עשרים שקלים אלא‬ ‫לעצמו‪ ,‬פתאום הבריק לו רעיון‪ :‬בפאתי העיר עומדת לה "בית‬ ‫אלף דולר‪ ,‬וכשהם באים בשבת להתארח הם מביאים כמה ארגזי‬ ‫הקברות" ושם בחצר מונחים בערימה מאות קרשים ועליהם‬ ‫יין מתנה‪.‬‬ ‫כתוב פ"נ‪ ,‬פ"נ‪ . :‬מוכנים הם לעת הצורך ר"ל‪ ,‬חשב הוא בליבו‬ ‫והנה באחד הימים נולד בן לאותם מכרים‪ ,‬והם מזמינים אתכם‬ ‫הרי לא ימותו כל כך הרבה אנשים בסוכות‪ ,‬אלך אני ואקח את‬ ‫לשמחת הברית שלו‪ .‬אתם מתכוננים לברית וברגע האחרון‬ ‫אותם קרשים ויבנה מהם סוכה‪ ,‬ולאחר החג אחזירם למקומם‪,‬‬ ‫נזכרת עקרת הבית שהיא שכחה לקנות מתנה‪ .‬אני לא הולכת‬ ‫וכך הווה‪ ,‬הלך העני ובנה מכל אותם הקרשים סוכה – כך שבכל‬ ‫היא מכריזה‪ ,‬אני מתביישת‪ ...‬איך אגיע לשם בידים ריקות? איך?‬ ‫דפנות הסוכה מכל צדדיו הופיע המילים‪ :‬פ"נ‪ ,‬פ"נ‪.‬‬ ‫אינני מסוגלת לראות את פניהם‪ ,‬כשידי ריקות?‪...‬‬ ‫בהגיע ליל יו"ט‪ ,‬שש ושמח העני ובני משפחתו על הזכות‬ ‫נקל להבין את ההרגשה הזו אכן כן‪ ,‬לבוא בידיים ריקות זו‬ ‫שהם זוכים שוב לשבת בסוכה כשירה‪ ,‬ופיזמו לעצמם זמירות‬ ‫התנהגות שאינה ראוייה‪ ,‬בפרט כאשר מתארחים יושבים‬ ‫ותשבחות כמידי שנה ושנה‪ .‬והנה ממול יושב לו העשיר וצופה‬ ‫ומתענגים על הסעודה‪ ,‬אוכלים את כל המנות לפחות פעמים‬ ‫מבעד לחלונו ורואה כי העני יושב כרגיל ושר ושמח כאילו לא‬ ‫ומזמינים גם עוף וגם בשר‪ ...‬ועל אחת כמה וכמה‪ ,‬כאשר‬ ‫קרה כלום‪ ,‬לא יכל העשיר להתאפק ולא שלט בעצמו‪ ,‬פרץ הוא‬ ‫המארחים רומזים שהם מצפים למתנה כלשהי על ידי חלוקת‬ ‫לס כו תו של העני‪ ,‬ושאלו‪" :‬מי נתן לך את העצים?!" אמר לו‬ ‫מעטפות ריקות או קופה מרכזית‪...‬‬ ‫החסיד‪ :‬תירגע תירגע‪ .‬אני שמח שבאת לבקרני בסוכתי‪ ,‬בא‬ ‫כעת חישבו לרגע הקב"ה הגיע לכל השמחות שלנו‪ ,‬ולא זו‬ ‫ותשב ואספר לך את השתלשלות הענינים‪:‬‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא שגם עשה אותן! הוא שנותן לנו חיים‪ ,‬ונותן ילדים‪,‬‬ ‫כפי שקיווית שיקרה‪ ,‬מאחר שציווית על כל היהודים שלא‬ ‫‪79‬‬ ‫מהי התשובה האמיתית לשאלה הגורלית הזו?‬ ‫מספק לנו מקום לישון בו ודואג לבריאות שלנו‪ ,‬ומעל לכל – הוא‬ ‫ה"מסילת ישרים" כותב בפרק א'‪" :‬שהאדם לא נברא אלא‬ ‫יתן לנו עולם הבא ובורא עולמות שלמים עבורינו – והנה מגיע‬ ‫להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו‪ ,‬שזהו התענוג האמיתי והעידון‬ ‫הזדמנות נדירה‪ ,‬שבה מזמין אותנו הבורא ית' לבוא לשמחה שלו‪...‬‬ ‫הגדול מכל העידונים שיכולים להימצא"‪.‬‬ ‫הבה נתבונן מתי זוכה אדם לבוא לשמחתו של בורא עולם?‬ ‫חז"ל אומרים כי לעתיד לבא "עתיד הקב"ה לעשות מחול‬ ‫הזדמנות מעין זו באה לידינו רק לאחר מלאות ימינו ושנותינו‪,‬‬ ‫לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן"‪ ,‬כלומר‪ ,‬הוא יעמיד את‬ ‫כאשר אנו באים לעולם הבא‪ ,‬שכן כל עוד אדם חי הגוף הגשמי‬ ‫כל הצדיקים במעגל סביב והוא ישב באמצע‪" ,‬וכל אחד ואחד‬ ‫שלו מפריע לו לראות את הבורא‪ ,‬רק מרגע בו הוא מת והוא‬ ‫מראה באצבעו שנאמר 'ואמר ביום ההוא הנה אלוקינו זה וכו'‪ .‬כל‬ ‫מסוגל לזכות להיות במחיצת הבורא‪ ,‬אך רק אם במשך כל חייו‬ ‫הצדיקים יאמרו‪ :‬הנה הקב"ה‪ ,‬הנה אלוקינו!‬ ‫זיכך וטיהר את עצמו בלי הרף‪.‬‬ ‫על מנת לשבר את אוזנינו בהנאה שיחוש מי שיזכה לכך‪ ,‬כותב‬ ‫אולם מצווה אותנו הקב"ה אל תראו פני ריקם‪ ,‬אל תבואו לשם‬ ‫הרמב"ן‪ ,‬שאם יקבץ אדם את כל תענוגות העולם הזה לרגע אחד‪,‬‬ ‫– בידיים ריקות!‬ ‫של שיא התענוג שאותו אפשר להעלות על הדעת‪ ,‬אין הוא שוה‬ ‫ומהן המתנות שלהן ממתין ומצפה בורא עולם? – המצוות‬ ‫לרגע אחד בגן עדן‪.‬‬ ‫והמעשים הטובים שאספנו בימי חיינו בעולם הזה‪.‬‬ ‫אין לנו מושג ברמות התענוג של גן עדן‪ ,‬אך לא רק לנו אין‬ ‫אנא מכם הוא מבקש מאיתנו אל תבואו ריקנים אל תגיעו‬ ‫הבנה בכך כי גם לנביאים לא הייתה אפשרות להשיג בעודם‬ ‫לכאן‪ ,‬לעולם הבא בלי להביא איתכם מצוות ומעשים טובים!!‬ ‫בעולם הזה את הטוב המושלם הזה‪ .‬והנה כדי שנזכה לחוש את‬ ‫כשם שמצוות ביכורים צריכה להעשות מן הפירות המושלמים‬ ‫אותו תענוג – יצר אותנו הבורא העולם‪.‬‬ ‫ביותר‪ ,‬כך – מלמד אותנו הזוהר הקדוש – מצפה מאיתנו הקב"ה‬ ‫ככל שאדם זוכה להתקרב אליו יותר‪ ,‬כך הוא נהנה ומתענג יוצר‪,‬‬ ‫למצוות שלימות ומהודרות‪ ,‬ולשם כך עלינו להשתדל למלא את‬ ‫אולם כל עבירה שעושה עדם מהוה מעין מסך מבדיל ומרחיקה‬ ‫הטנא שלנו בחיים שלמים ובמעשים מושלמים‪ ,‬שיעשו נחת רוב‬ ‫את האדם מתענוג זה‪.‬‬ ‫לבורא עולם‪ ,‬ויזכו אותנו לשבת עם מלך מלכי המלכים‪.‬‬ ‫כמה נורא לחשוב על כך שיש כאלו‪ ,‬שלעולם לא יזכו לראות‬ ‫באחד הימים הבחנתי בילדה קטנה המתכוננת לקראת מסיבת‬ ‫את הקב"ה בגלל העברות שעשו!‬ ‫יום ההולדת של חברתה‪ .‬היא לקחה קופסא ענקית‪ ,‬ולמען האמת‬ ‫על מנת שחלילה לא נמנה עליהם‪ ,‬דואג הקב"ה לתת לנו‬ ‫די חששתי מפני המתנה שהיא מתכוונת לתת לה‪ ...‬מתנה בסדר‬ ‫ייסורים וסבל וצרות‪ ,‬וכל אלו נועדו לזכך את הגוף שלנו‪ ,‬על מנת‬ ‫גודל כזה‪ ,‬עלולה לעלות חמש מאות דולר‪" ...‬מה את מביאה לה?"‬ ‫שניזכה לראות את הקב"ה ולהסתופף בצילו‪.‬‬ ‫שאלתי "ש"ס? מכונת כביסה?"‪...‬‬ ‫"ולא יראו פני ריקם" אמר הקב"ה אם האדם חלילה וחס ריקני‬ ‫"מה פתאום" השיבה הילדה – אני מביאה לה בסה"כ סיכת ראש‬ ‫– אין הוא מסוגל לשבת במחיצתו של הבורא או לראות אותו‪.‬‬ ‫קטנה אבל אני ממלא הכל בעיתונים כדי שמתנה תרדים אותה‪..‬‬ ‫כדי לזכות להראות לפני ה'‪ ,‬מוכרח האדם למלא כל רגע ורגע‬ ‫נסו לתאר לעצמכם שאדם מגיע לשמחה של ידידו כשבידו‬ ‫מחייו במצוות ובמעשים טובים! הכתוב אומר "שלוש פעמים‬ ‫מתנה ענקית "מי יודע מה יש שם?" מלחששים המארחים‪" ,‬טוב‬ ‫בשנה יראה כל זכורך"‪ ,‬ורמז נפלא יש בדבר זה להזדמנות שניתנת‬ ‫שתמיד נתנו לו‪ ,‬כעת הוא מחזיר לנו כגמולנו הטוב"‪.‬‬ ‫לנו לחזות באור ה'‪:‬‬ ‫הם עומדים ומכבדים אותו לפתוח‪ ,‬והנותן‪ ,‬מסמיק מבושה‬ ‫שלוש פעמים ניתנת לנו האפשרות הכבירה לראות את פני ה'‪,‬‬ ‫פותח ומתחיל להוציא ערימות של עיתונים‪ ....‬ולבסוף שולף‬ ‫שכן כל אדם זוכה לשלוש הזדמנויות לתקן את מה שעיות‪ :‬אם‬ ‫סיכת ראש קטנה‪..‬‬ ‫בעומדו לדין ביום הדין הגדול והנורא מתברר שקלקל – מחזירים‬ ‫אלו בושות איומות! כל המתנה שלו מכילה אך ורק דברי הבל‬ ‫אותו בגלגול לעולם הזה‪ ,‬ואם בפעם השלישית קלקל ולא נצא‬ ‫וריק ורעות רוח!‬ ‫אל ההזדמנות‪ ,‬פעמים שנשאר לנצח במקום שאליו הוא הגיע‪.‬‬ ‫הזהר הקדוש מקשה על הפסוק "ויקרבו ימי ישראל למות" וכי‬ ‫הבה נתחזק כדי שלא נבוא לשם ריקים!‬ ‫ימיו מתים או שהוא מת? לכאורה מתאים לכתוב? ויקרב ישראל‬ ‫כל אחד מאיתנו יודע היטב כמה ימים ריקים יש לנו וכמה‬ ‫למות‪.‬‬ ‫רגעים ריקים הוא צובר בימי חייו‪ ...‬כמה לילות התרוקנו לנו על‬ ‫אלא כאשר האדם הולך לבית עולמו כל ימיו באים איתו או אז‬ ‫שטויות והבלים? כמה כעסנו על הבל וריק?‪ ...‬האם יכול מישהו‬ ‫כל לעיני כל הצדיקים כולם‪ ,‬אומר הקב"ה הניחו לפנינו את היום‬ ‫לשער כמה מתוך הזמן שניתן לו בזבז בריקנות?!‬ ‫הראשון לאחר הבר מצווה הבה נבדוק אם הוא מלא או חלילה‬ ‫הבה נטה אוזנינו לצו האלוקי שנתן לנו ה' – בואו אלי‪ ,‬להתענג‬ ‫ריק‪..‬‬ ‫ולמלא את תכלית הבריאה‪ ,‬אך לא ריקם‪ ,‬כי לא תוכלו ראות פני‬ ‫מה גדולה הבושה‪ ,‬כאשר מגלים שהיום מלא אך ורק באוויר‪...‬‬ ‫בעודכם ריקים מתוכן!!‬ ‫ושום דבר רוחני לא התמלא בו!‬ ‫זוהי עבודתינו בעולם הזה‪ ,‬וחבל על כל יום שחומק מאיתנו‬ ‫היום השני נראה דומה למדי‪..‬‬ ‫לבלי שוב‪ ,‬מבלי שננצל אותו להתקדמות בענין זה‪.‬‬ ‫ימים ריקים כאלו מסיים הזוהר הקדוש אינם רוצים לבוא לפני‬ ‫ה'!‬ ‫בנ"י קיימו במדבר "בכל ללבך ובכל נפשך ובכל‬ ‫הבה נקדיש רגע אחד למחשבה אודות השאלה הקיומית שלנו‪:‬‬ ‫מאודך"‬ ‫לשם מה באנו לעולם? היתכן שבאנו כדי לאכול ולשתות??!‬ ‫קיבוצניק אחד השיב לי‪" :‬באתי להיות חבר אגד‪ "...‬ואם אגד‬ ‫הגאון כותב שכדי להוריד את השכינה כדי שתגורר בינינו‬ ‫בשביתה" – החזרתי לו – "אז אין לך תכלית ועליך למות מיד"‬ ‫בקביעות זקוקים‪ ,‬כל האומה ביחד‪ ,‬לקיים את הפסוק‪" :‬ואהבת‬ ‫‪80‬‬ ‫והנה מי שהוא קמצן בטבע‪ ,‬יסכים לקנות דבר שיקיים‬ ‫את ה' אלוקיך בכל לבבך וכו'" איך קיימנו את זה? ע"י שכל אחד‬ ‫לחמישים שנה‪ ,‬ממתכת חזקה כדי שלא ישבר וישאר לתמיד‪.‬‬ ‫שנתן נדבה היה מוכרח להיות נדיב לב‪ ,‬שהלב שלו רוצה לתת‬ ‫אבל לומר לקמצן להוציא כסף על דבר זמני – זה סוף העולם‬ ‫הוא לא נותן בגלל ששמעון חבירו נתן‪ ,‬אלא בגלל שליבו רוצה‬ ‫בשבילו! והנה ד' מינים הם גידולי קרקע בסך הכל‪ ..‬כמה זמן‬ ‫לבנות בית לה' יתב"ש כאן בעולם‪" .‬אני רוצה לתת חתיכות‬ ‫לאחר סוכות הם ישרדו? הם מתייבשים או נרקבים‪ .‬במצווה זו‬ ‫גדולות של זהב!"‬ ‫משתמשים בכלים זמניים ביותר שיש בכל המצוות‪ ..‬שקמצן‬ ‫תשמעו דבר נפלא‪ :‬ידוע שמשה רבינו לא נתן נדבה למשכן‪,‬‬ ‫יקנה דברים כאלו? הייתי חושב שהוא יתמוטט‪ .‬והנה אנחנו‬ ‫והמפרים שאולים מדוע‪ ,‬אחיו של הגאון רבי אברהם זצ"ל‪ ,‬חידש‬ ‫רואים שכל אחד מישראל לא מקמץ בד' מינים! זה פלא שאין‬ ‫פעם בדרשה טעם לזה‪ :‬כתוב בתורה "כל נדיב לב אשר ידבנו‬ ‫כמוהו‪ ,‬ישנם בנים שיודעים שאבא לא מוציא פרוטה מהכיס רק‬ ‫ליבו"‪ ,‬דהיינו המצווה היתה שהלב יתן משהו משלך להקב"ה‪.‬‬ ‫לדבר אחד הלולב הכי מהודר האתרוג הכי יקר ההדסים הכי‬ ‫אבל משה רבנו היה כ"כ פרוש מגשמיות בעוה"ז עד שלא הרגיש‬ ‫משולשים וההערבות עם כל ההידורים‪ .‬אף אחד לא מסביר טעם‬ ‫שום בעלות על רכושו! הוא היה פשוט מופשט מכל רגש של‬ ‫לזה‪.‬‬ ‫בעלות על נכסים בעוה"ז‪ ,‬אז אפילו אם הוא יתן למשכן‪ ,‬הוא לא‬ ‫היה עשיר קמצן בחו"ל‪ ,‬שחתנו שהוא ת"ח הגיע אליו מארץ‬ ‫ירגיש בלבו שנתו משהו‪ ,‬כי לכתחילה הוא לא הרגיש שזה שלו‪,‬‬ ‫רחוקה‪ ,‬ונכנסתי לבקרו‪ .‬כשאני כבר יוצר ניגש אלי העשיר הגדול‬ ‫ולכן חסר בזה התנאי של 'נדיב לב'‪ ,‬הוא יודע שהוא נותן אבל זה‬ ‫הזה הוא ניגש אלי ואומר לי כך "אני רוצה להראות לכבוד הרב‬ ‫לא נדיב לב‪ .‬אכן ראויים הדברים למי שאמרם‪.‬‬ ‫משהו"‪ .‬הוא מכניס אותי לחדר בתוך חדר‪ ,‬מוציא קופסא מוציא‬ ‫נמצא שכל ישראל היו צריכים לתת נדבות למשכן‪ ,‬וכך קיימו‬ ‫מתוכה אתרוג‪ ,‬ושואל "ראית פעם אתרוג כזה מהודר?" הוא יוצא‬ ‫"בכל לבבך" ונתנו כסף וכו' – זה "בכל מאודך" ואלה שהתנדבו‬ ‫מכליו ממש‪ ,‬ומספר לי שהוציא עליו הון רב‪ .‬אני לא יודע מה‬ ‫לעסוק בגופם ולטרוח במלאכת המשכן – "בכל נפשך"‪ ,‬כי‬ ‫זה הון רב אבל הוא יודע כל מספר אצלו עם הרבה אפסים‪..‬‬ ‫הפירוש הפשוט של "בכל נפשך" אינו דוקא למות על קידוש‬ ‫ואני רואה שהוא שמח שהוא הוציא כ"כ הרבה כסף! אני עומד‬ ‫ה'‪ ,‬אלא שתתאמץ בכל גופך לעשות מצוות והעוסקים במלאכת‬ ‫ומשתומם הייתי חושב שהוא ישכב על הארץ ויתאבל על כספו‬ ‫המשכן התייגעו בכל כוחם יום יום‪ ,‬עד שסיימו בהצטיינות‪.‬‬ ‫אבל לא! הוא שמח שהוציא את הכסף‪ ,‬מה קורה כאן?‬ ‫הפסוק אומר שצריך לתת לקב"ה את הלב וכלל ישראל קיימו‬ ‫התשובה על זה היא‪ ,‬שאת הכל הזה קיבלנו ממה שעשו‬ ‫את זה בייחד‪ ,‬אלה נתנו את כל לבבם ומאודם‪ ,‬ואלה נתנו את‬ ‫אבותינו באותם ימים במדבר וזה נתן לנו את כל התנופה הזאת‪.‬‬ ‫כל נפשם‪ ,‬וההתקבצות של כולם יחד קיימה את הפסוק הזה‬ ‫מה עשו בנ"י מיוה"כ ועד טו' בתשרי? "ואהבת בכל לבבך ובכל‬ ‫בשלימות‪ ,‬כי בפחות מזה לא היה השכינה שורה בישראל‪.‬‬ ‫נפשך ובכל מאודך"‪ .‬לשני בקרים הביאו כ"כ הרבה כסף זהב‬ ‫מגיעים הימים שלאחר יו"כ‪ ,‬ומתכוננים לסוכות‪ .‬ויש כאן‬ ‫ועורות אילים מאודמים‪ .‬מה לא הביאו‪ ,‬פשוט זרקו עוד ועוד‪ ,‬עד‬ ‫דבר פלא‪ .‬אנחנו צריכים לעשות שני דברים‪ :‬דבר ראשון‪ ,‬לבנות‬ ‫שזה הכניס תחושה בכלל ישראל לדורותיו שבארבעה ימים אלו‬ ‫סוכה‪ ,‬היום קונים סוכה מוכנה אם יש כסף‪ ,‬וכל שנה מחדשים‬ ‫אנחנו נותנים נדבות למצוות בלי שום יוצא מן הכלל‪ ,‬ועושים את‬ ‫כל מיני סוכות כאלה‪ ,‬עד שעוד מעט לא ישאר מהלוויתן שום‬ ‫זה בכל לבבנו נפשנו ומאודנו‪ .‬זה המקור לכך שכל אחד מחפש‬ ‫דבר בשביל לעשות סוכה‪ ...‬אבל פעם היו צריכים להתאמץ‪ .‬אני‬ ‫את הלולב הכי טוב ויקר‪ ,‬ולא אכפת לו מהמחיר‪ .‬וזה המקור שכל‬ ‫זוכר כשהייתי בונה סוכה‪ ,‬לא גמרתי כמעט עד הרגע האחרון‬ ‫אחד שכל השנה לא יכול לעשות כלום פתאום בונה סוכה כמו‬ ‫עוד מסמר עוד משהו לתקן‪ ,‬ובסוף הכל מתנדנד‪ ..‬נשים מעידות‬ ‫מהנדס הראשי והנגר המומחה ביותר‪ ,‬כמו שאומר הפסוק "ראה‬ ‫שיש בעלים עם שתי ידיים שמאליות‪ ,‬שבמשך השנה שום דבר‬ ‫קראתי בשם" כמו שהקב"ה נתן חכמה בינה ודעת במדבר‪ ,‬כך‬ ‫הם לא יכולים לעשות‪ ,‬אפילו בורג הם מכניסים הפוך‪ .‬והנה‬ ‫הוא נותן לאלה שבונים את הסוכות‪ ,‬וכמו שגם הנשים השתתפו‬ ‫מגיע חג הסוכות – וכל בעל נהיה מהנדס הראשי של העיריה‪.‬‬ ‫במשכן‪ ,‬גם להן נותן הקב"ה את הרוח לעסוק בקישוט הסוכה‬ ‫אשתו עומדת שם ומשתוממת‪ :‬פתאום אתה יכול להחזיק פטיש‬ ‫למעלה משכל אנושי‪ .‬מילא על דירה שנשארת חמישים שנה‪,‬‬ ‫ביד? חשבתי שתה לא יכול! אל תפריעי לי עכשיו‪ ,‬אני באמצע‬ ‫אבל איך משקיעים בדבר כ"כ זמני‪ ,‬על דירה של שבעת ימים? כן‪,‬‬ ‫המצווה!‪ .‬וכך הוא מזיע‪ ,‬הולך וקונה את הדפנות והקרשים הכי‬ ‫את זה ירשנו מאבותינו בימים שבין יוה"כ לסוכות‪.‬‬ ‫טובים‪ ,‬שיחזיקו אלף שנה‪ .‬אח"כ הוא נותן כסף לאישתו לקנות‬ ‫)ירח האיתנים(‬ ‫קישוטים לסוכה‪ ,‬עד שיכולים לחשוב שזה ארמונו של שלמה‬ ‫המלך‪ ,‬והבנות העצלניות האלה קמות לתחיה‪ ,‬והאמא מטפסת‬ ‫על סולם באמצע הבישולים‪ ,‬והבנתו אומרות תהילים שהיא‬ ‫הושענא רבה‬ ‫לא תיפול‪ ,‬ומדריכות אותה לתלות עוד פרח ווד אחד שם‪ ...‬הרי‬ ‫זה רק לשבעת ימים‪ ,‬ואח"כ מחריבים את הכל ולא נשאר זכר‬ ‫כח כפרה – יותר מיום הכיפורים‬ ‫מהסוכה‪ ,‬אז מה קורה כאן?‬ ‫בכף החיים )סי' תרסד סק"א( הביא דברים נשגבים על מעלת‬ ‫דבר שני צריכים כסף רב לארבעת המינים‪ ,‬כבר שנים אני‬ ‫יום זה‪ ,‬שניתן להשיג בו כפרת עוונות עוד יותר מיום הכיפורים‪.‬‬ ‫מקשה‪ ,‬שבמשך השנה אנו רואים בין אחינו בנ"י טיפוסים שונים‪:‬‬ ‫וזה לשונו )בשם ספר מטה משה סי' תתקנז(‪:‬‬ ‫ישנם נדיבי לב‪ ,‬יש בינונים ויש קמצנים‪ .‬קמצן הוא אדם שלא‬ ‫למה נקרא שמו הושענא רבה? אמר הקב"ה לאברהם‪ ,‬אני יחיד‬ ‫שלוט ברוחו‪ ,‬וכשצריך להוציא פרוטה מכיסו – הוא מרגיש‬ ‫ואתה יחיד‪ ,‬אתן לבניך יום המיוחד לכפר בו עוונותם‪ ,‬וזהו הוש־‬ ‫שהולך למות‪ ..‬אוי ואבוי לאישתו זה אדם קצת חולה‪ ...‬ורבנו תם‬ ‫ענא רבה!‬ ‫בספר הישר קורא לו בשם מסויים‪.‬‬ ‫‪81‬‬ ‫עוד יש ללמוד על הכח העצום של יום זה‪ ,‬דהנה הפוסקים‬ ‫פלאי פלאים‪ .‬אחרי כל הכפרה והטהרה והנקיון של יום‬ ‫שמסדרי הלוח‬ ‫ַ‬ ‫הביאו בהלכות סדר קביעת המועדים )סי' תכח(‪,‬‬ ‫הכיפורים‪ ,‬החודרים כל כך עמוק ומטהרים את האדם אפילו‬ ‫סידרו את קביעות השנים באופן שלעולם לא יחול הושענא רבה‬ ‫מה'בליעות' שנבלעו בגופו מהחטא )עי' שו"ת בית הלוי‪ ,‬דרוש‬ ‫בשבת‪ .‬ונתחבטו הפוסקים בטעמו של דבר‪ ,‬יש שכתבו שאסור‬ ‫טו(‪ ,‬שייך עדיין להשיג כפרה יותר מושלמת‪ .‬ומתי משיגים‬ ‫לחבוט הערבה בשבת‪ ,‬ויש שטענו כנגדם שאין בזה איסור‪ ,‬ויש‬ ‫אותה? ביום הגדול שלפנינו‪ ,‬יום הושענא רבה‪.‬‬ ‫שדנו האם יש בזה גזירה שמא יעביר ד' אמות ברה"ר‪ ,‬יעויין ארי־‬ ‫והנה ידוע מה שהתבטא החתם סופר על עצמו בשנתו האח־‬ ‫כות דברים בזה במגן אברהם ומחצית השקל ועוד‪ ,‬שלא מצאו‬ ‫רונה‪ ,‬שאת הדין של ראש השנה הוא עבר בשלום‪ ,‬וכן את הדין‬ ‫טעם ברור לזה‪.‬‬ ‫של יום הכיפורים‪ ,‬אבל את הושענא רבה הוא לא הצליח לעבור!‬ ‫והאליה רבה שם הביא בשם הרוקח‪ ,‬שהטעם לזה הוא מפני‬ ‫]ואכן נפטר מספר ימים אחרי שמחת תורה[‪ .‬ואם כן למדנו מד־‬ ‫שבהושענא רבה היו בוכים ומתחננים על המים‪ ,‬וזה לא יתכן‬ ‫בריו שיתכן מציאות כזאת שהדין של הושע"ר ישנה את גזר דינו‬ ‫לעשות בשבת‪ .‬והו"ד במחצית השקל שם‪.‬‬ ‫של האדם ח"ו מטוב למוטב‪ .‬ומעתה הלוא מידה טובה מרובה‪,‬‬ ‫ויש להשתומם עד מאד‪ ,‬דהנה כשחל יום א' דראש השנה‬ ‫ועל אחת כמה וכמה שניתן ביום זה לשנות את הגזר דין לטובה‪,‬‬ ‫בשבת מבטלים מצות תקיעת שופר דאורייתא‪ ,‬למרות גודל‬ ‫וכפי שמבקשים‪" :‬ותיטיב לנו החתימה"‪.‬‬ ‫הסכנה שנוצרת מאיבוד כל הסגולות הנוראות שיש בשופר לע־‬ ‫וכן מביא בכף החיים )שם(‪:‬‬ ‫רבב את השטן ולזכותנו בדין‪ .‬וכן מבטלים באותה שנה מצות‬ ‫אמר לו הקב"ה לאברהם‪ ,‬אם אין כפרה לבניך בראש השנה‪,‬‬ ‫לולב דאורייתא ביו"ט ראשון של סוכות‪ .‬וכל זה עדיין לא מהוה‬ ‫יהיה ביום הכיפורים‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬יהיה בהושענא רבה!‬ ‫סיבה לתקן ולסדר את קביעות החדשים באופן שלא יחולו ר"ה‬ ‫הרי לפנינו הכח העצום הטמון ביום זה‪ ,‬שגם מי שלא הצליח‬ ‫וסוכות בשבת‪ .‬ואילו כשנופל הושענא רבהבשבת‪ ,‬שעי"ז יפסידו‬ ‫להשיג כפרה בראש השנה ויום הכיפורים‪ ,‬יתכן שעל ידי הכוחות‬ ‫את התפילות והתחנונים שמתחננים על המים‪ ,‬על זה כבר אי‬ ‫המיוחדים של היום הזה יתכפרו לו עוונותיו!‬ ‫אפשר לוותר בשום אופן‪ ,‬ומוכרחים לסדר שלא יחול בשום פעם‬ ‫ועוד מביא בכף החיים ממה שגילו המקובלים על הנעשה בש־‬ ‫בשבת!‬ ‫מים ביום זה )שם סקי"ח(‪:‬‬ ‫האם אין די בכך כדי ללמדנו על גדלותו העצומה של יום זה‪,‬‬ ‫עיקר הדין שנידון העולם עתה ]‪-‬בהו"ר[ הוא להימסר הפתקין‬ ‫ועד כמה התפילה והתשובה שביום זה אין להם שום תחליף‬ ‫שנחתמו בנעילת יום הכיפורים‪ ,‬אותם שלא חזרו בתשובה כל‬ ‫בעולם?!‬ ‫הימים שמן יום הכיפורים עד הושענא רבה‪ ,‬ונמסרין ביד הש־‬ ‫עוד מצינו בקדמונים כמה וכמה מנהגים מיוחדים שהיו נוהגים‬ ‫לוחין לפעול הדין והמשפט למי שנתחייב‪ .‬אבל אע"פ שנמסרו‬ ‫ביום הושענא רבה‪ ,‬שמהם נוכל ללמוד על גודל קדושת היום‪,‬‬ ‫הפתקים בידם‪ ,‬לא ניתן רשות לפעול המשפט והעונש הכתוב‬ ‫והיחס כלפיו שהשווהו ממש לימים הנוראים בכמה וכמה חל־‬ ‫באותם הפתקים עד שמיני עצרת כדי לתת עוד זמן אל החו־‬ ‫קים‪ ,‬וכדלהלן‪:‬‬ ‫טאים שישובו בתשובה ביום ההוא של הושענא רבה – יום אחרון‬ ‫* היו אומרים ה' הוא האלוקים שבע פעמים‪ ,‬כמו בסיום תפי־‬ ‫של לולב וסוכה‪ ,‬ואם ישובו‪ ,‬יחזרו לקחת הפתקים מידם וכו'‪,‬‬ ‫לת נעילה ביום הכיפורים )תוס' ברכות לד‪ ,‬א ד"ה אמר פסוקא(‪.‬‬ ‫אבל ודאי שאם יזדמן מי שישוב‪ ,‬ודאי שיקרעו גזר דינו ויחזרו‬ ‫* מהר"ם היה אומר בו המלך הקדוש והמלך המשפט‪ ,‬כמו‬ ‫לקחת הפתקה שלו מיד השלוחים‪ .‬וראיה לזה ממה שכתב בספר‬ ‫בראש השנה ויום הכיפורים )מובא בתפארת שמואל על הרא"ש‬ ‫הראקאנטי )פר' שלח( כי נעשה הדבר הזה באדם אחד שנסתכל‬ ‫ספ"ק דברכות‪ ,‬שמצא כן במחזור כ"י בשם ויטרי(‪.‬‬ ‫באור הלבנה ולא מצא צל על ראשו‪ ,‬וחזר בלילה והתפלל ובכה‬ ‫* בשו"ע )סי' תרסד ס"א( מובא שנוהגים להרבות בנרות‪ ,‬כמו‬ ‫ושב בתשובה וחזר וראה צל על ראשו וחזר הצלם למקומו‪ .‬ולכן‬ ‫ביום הכיפורים‪) .‬ועי' בס' המנהיג הלכ' אתרוג סעיפים לח‪-‬ט(‪.‬‬ ‫כל יום הושענא רבה יש בו קצת דינין וכו'‪ ,‬לפי שעדיין הדין תלוי‬ ‫* הרמ"א )שם( מביא שהמדקדקים נוהגים לטבול קודם עלות‬ ‫עד יום שמיני עצרת לראות אם ישובו בתשובה‪.‬‬ ‫השחר‪ ,‬כמו בערב יוה"כ )ועי' במשנ"ב סק"ח(‪.‬‬ ‫]וע"ש שביאר השייכות של הושע"ר לאברהם אבינו‪ ,‬מפני‬ ‫* עוד הביא הרמ"א )שם( שיש נוהגים ללבוש קיטל‪ ,‬כמו ביום‬ ‫שהושע"ר הוא היום הכ"א בחודש תשרי‪ ,‬כמנין שם אקי"ק‪ ,‬ואב־‬ ‫הכיפורים )ועי' משנ"ב סק"ט(‪.‬‬ ‫רהם אבינו הוא הדור הכ"א מבריאת העולם‪ ,‬כי ימי נח נחשבים‬ ‫* בכף החיים )שם סק"ט( הביא בשם ספר פרי האדמה‪ ,‬שהיה‬ ‫לשני דורות – קודם המבול ואחר המבול‪ ,‬יעו"ש[‪.‬‬ ‫מנהג ותיקין בכמה מקומות לתקוע בשופר‪.‬‬ ‫ועל דרך זה נמצא בכמה וכמה מהקדמונים‪ ,‬ונעתיק כאן מה‬ ‫* בבית הכנסת הגדול בווילנא היו נוהגים ומר בו סליחות‪ ,‬עד‬ ‫שכתב בספר ראשית חכמה )שער הקדושה פי"ד(‪:‬‬ ‫שבא הגר"א וביקש לבטל המנהג משום שמחת יו"ט )עי' עליות‬ ‫ימי הסוכות הם ]ימי[ דין‪ ,‬והעד כי בליל הושענא הוא חותם‬ ‫אליהו‪ ,‬קונ' מעלות הסולם(‪.‬‬ ‫הדין‪ ,‬וימים אלו צריכין שיהיו בתשובה ורעדה‪ ,‬שימים אלו ניתנו‬ ‫עוד מצינו על גדולת יום זה בספר כד הקמח לרבינו בחיי )ערך‬ ‫כדי להאריך על האדם שישוב בתשובה‪ ,‬ואין פתקות הגזירות‬ ‫ערבה(‪ ,‬ונעתיק מעט מלשונו‪:‬‬ ‫נמסרים ביד השלוחים עד ליל שמיני עצרת כדפירש בזוהר וכו'‪.‬‬ ‫וצריך אדם שיתבונן בגודל כח היום הזה‪ ,‬שהוא‪ :‬א( יום כ"א‬ ‫ובספר שמחת הרגל להחיד"א )על סוכות‪ ,‬לימוד ג'( מביא ג"כ‬ ‫]לחודש תשרי[ ב( ויום כ"ו ]לבריאת העולם[ ג( ויום תשלום ]‪-‬גמר‬ ‫בשם גורי האר"י‪:‬‬ ‫הקרבת[ שבעים פרים כנגד שרי האומות‪ ,‬כי כל כוחות עתידין‬ ‫מאד צריך לדקדק במעשיו ביום הזה‪ .‬ובכן השתונן והכונן ביום‬ ‫שישובו לסיבתם הראשונה ד( והוא גם כן 'יום החותם הגדול' הע־‬ ‫זה של הושענא רבה לילו כיומו‪ ,‬הכון לקראת אלוקיך לעובדו‬ ‫ליון מלבד החתימה הראשונה של יום הכיפורים‪ ,‬כי כל הדברים‬ ‫בלב שלם בתורה ובמצוות בדקדוק עצום‪.‬‬ ‫‪82‬‬ ‫גוונא שהסוכ כשרה כיון שבנאה קודם החג‪ .‬וכן הסכימו הגאון‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א והגאונים רבי מנדל שפרן‬ ‫ורבי שמאי גרוס שליט"א‪.‬‬ ‫האם יוצא ידי חובתו בסוכה שחייבים לפרק‬ ‫]בספר קב ונקי סימן קצט הובא מעשה הנוגע לעניננו אודות‬ ‫אותה בתוך ימי החג?‬ ‫הגאון הצדיק רבי חיים יעקב רוטנברג זצ"ל‪ ,‬רב הקהילה החר־‬ ‫שאלה‪ :‬בעיר אנטוורפן שבבלגיה קיים חוק עזר עירוני שאוסר‬ ‫דית בפריז‪ ,‬שבהיותו במחנה ההשמדה אצל הנאצים ימ"ש הקים‬ ‫לבנות אפילו מבנה עראי במרפסת הפתוחה לרחוב‪ ,‬כך שאלו‬ ‫סוכה בערב החג כדאי לקיים מצות אכילת בליל סכות‪ ,‬ומיד‬ ‫שמרפסותיהם פונות לרחוב אינם יכולים לבנות בהן סוכה‪ ,‬ורק‬ ‫לאחר שאכל בה כזית פירק אותה בליל סכות מחשש פקוח נפש‪.‬‬ ‫בעלי מרפסות אחוריות יכולים לבנות סוכה במרפסת‪ .‬ורבים מנ־‬ ‫ושאל הגר"י זילברשטיין את מו"ח גאון ישראל הגרי"ש אלי־‬ ‫סים את מזלם ובונים סוכה סמוך לכניסת החג‪ ,‬ומקוים שהנכ־‬ ‫שיב זצוק"ל דשמא הסוכה פסולה דדמיא לסוכה שמתייראים‬ ‫רים לא ישימו לבם לסוכה עד שיעבור החג‪ ,‬ואף אם הם דורשים‬ ‫לשבת בה מפני הליסטים שכתב הרמ"א סימן תר"מ ס"ד דאם‬ ‫לפרק אותה בתוך החג הם מנסים לדחות את הפורענות בכל מיני‬ ‫עשה מתחילה סוכה במקום שמצטער באכילה או בשינה אינו‬ ‫תואנות והתחמקויות עד שיעברו ימי החג‪ .‬אולם פעמים שאין‬ ‫יוצא באותה סוכה כלל‪ .‬עוד צ"ע אולי אין זו סוכה הראויה לש־‬ ‫הדבר עולה בידם והשוטר משאיר צו המורה לפרק את הסוכה‬ ‫בעה‪ .‬וענה לו שמכיון שבמשך זמן קצר לא היה צריך לחשוש‬ ‫בתוך ‪ 24‬שעות‪ ,‬ובאם לא יעשו כן הרי הם צפויים למשפט ולק־‬ ‫מהרוצחים כי עשו אותה סמוך לשקיעה ומיד לאחר צאת הכו־‬ ‫נסות וכו'‪ .‬והשאלה היא האם ניתן לקיים מצות סוכה בסוכה כזו‬ ‫כבים פרקוה‪ ,‬א"כ היתה הסוכה ראויה למשך אותה שעה ושפיר‬ ‫שחייבים לפרק אותה בתוך ימי החג‪.‬‬ ‫קיים בה מצות סוכה‪ ,‬ומוכח מדבריו שמכיון שהסוכה מצד עצמה‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫היתה ראיה לעמוד כל שבעה אלא שמחמת סיבה צדדית נאלץ‬ ‫קודם שנביא את דברי הרבנים שליט"א נקדים את יסוד הדין‪.‬‬ ‫לפרקה אין זה פוסל את הסוכה[‪.‬‬ ‫בגמ' סוכה כז‪ .‬א‪-‬ב איתא‪ :‬תניא‪ ,‬רבי אליעזר אומר‪ ,‬אין יוצאין‬ ‫והגר"ש גרוס אמר לי שכבר עמד בשאלהזו בשבט הקהתי‬ ‫מסוכה לסוכה ואין עושין סוכה בחולו של מועד‪ .‬וחכמים אומ־‬ ‫לענין סוכה שעומדת בשכנות לילדים שובבים‪ ,‬ומי שבנאה יודע‬ ‫רים‪ ,‬יוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחולו של מועד כו'‪ .‬מאי‬ ‫מראש שהילדים לא יניחו את הסוכה על עמדה כל ימי החג‪ ,‬ובו־‬ ‫טעמא דרבי אליעזר? אמר קרא "חג הסכת תעשה לך שבעת‬ ‫דאי בתוך ימי החג יפרקוה ברוב פחזותם‪ .‬ומסיק דבודאי יוצאים‬ ‫ימים" – עשה סוכה הראויה לשבעה‪ .‬ורבנן‪ ,‬הכי קאמר רחמנא‬ ‫בסוכה כזו ידי חובה מכיון שאין החסרון מצד הסוכה עצמה אלא‬ ‫עשה סוכה בחג‪.‬‬ ‫בסיבה צדדית‪ .‬ואמר דכעין זה יש לפסוק לענין נר חנוכה שמד־‬ ‫]והואיל ואתא מחלוקת זו לידן ראוי להביא עליה את ביאורו‬ ‫ליקים בערב שבת כדי שידלוק בליל שבת בזמן המצוה‪ ,‬דאף אם‬ ‫הנפלא של הפנים יפות בפרשת אמור‪ ,‬שרבי אליעזר ורבנן הול־‬ ‫מצויים באותו מקום ילדים קטנים ומסתבר שיפילו את הנרות‬ ‫כים בזה לשיטתם‪ ,‬דאיתא בסוכה יא‪ ,‬ב‪ :‬תניא‪" ,‬כי בסכות הושבתי‬ ‫ויכבום קודם צאת הכוכבים‪ ,‬מכל מקום יכול לברך על הדלקת‬ ‫את בני ישראל" – ענני כבוד היו‪ ,‬דברי רבי אליעזר‪ .‬רבי עקיבא‬ ‫הנרות ויצא בזה ידי חובתו מכיון שהנרות מצד עצמם ראויים‬ ‫אומר‪ ,‬סוכות ממש עשו להם‪ .‬והנה לרבי אליעזר שהסוכות היו‬ ‫להדליק כל משך זמן החיוב ורק יש כאן גורם חיצוני שבא ומכבה‬ ‫ענני הכבוד א"כ לא יצאו ישראל מסוכה לסוכה כל מ' שנה‪ ,‬ולכן‬ ‫את הנרות‪.‬‬ ‫דמיא דהכי אין יוצאין מסוכה לסוכה בחג‪ .‬ואילו רבנן ס"ל כרבי‬ ‫אמנם הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א פקפק בזה‪ ,‬ואמר דבו־‬ ‫עקיבא שסוכות ממש עשו להם‪ ,‬ובודאי יצאו מסוכה לסוכה‪,‬‬ ‫דאי כל זמן שלא נתנה המשטרה צו פירוק לסוכה‪ ,‬אף אם יודע‬ ‫שהרי בכל מקום חנייתן היו בונים סוכה מחדש‪ ,‬וא"כ אף לנו‬ ‫שהדבר עלול לקרות בכל עת ומסתבר שיקרה בתוך ימי החג‪,‬‬ ‫מותר לצאת מסוכה לסוכה בחג[‪.‬‬ ‫מכל מקום לעת עתה הסוכה ראויה לעמוד כל שבעה ויוצא בה‬ ‫והנה גם רבנן שמכשירים שעשאוה בחול המועד לצורך הימים‬ ‫ידי חובתו‪ .‬אבל לאחר שכבר נתקבל הצו פירוק י"ל שבאמת אין‬ ‫הנותרים עד סוף החג‪ ,‬מודים שאם בנה קודם החג סוכה שאינה‬ ‫הסוכה ראויה לעמוד יתר על הזמן שהוקצב לו ע"י המשטרה‪.‬‬ ‫ראויה לעמוד כל ימי החג לא יצא ידי חובתו‪ ,‬שהרי בדף כג‪ ,‬א‬ ‫ובפרט דבחו"ל אמרינן דינא דמלכותא דינא ואסור לו לקיים את‬ ‫איתא‪ :‬תניא‪ ,‬העושה סוכתו על גבי בהמה‪ ,‬רבי מאיר מכשיר ורבי‬ ‫הסוכה נגד צו המלכות והוא מחוייב לפרק אותה כמו שנצטוה‪.‬‬ ‫יהודה פוסל‪ .‬ומפרש‪ :‬מאי טעמא דרבי יהודה? אמר קרא "חג‬ ‫והוסיף הגר"מ גרוס‪ ,‬דאף בארץ ישראל יש לדון בכעין זה במי‬ ‫הסכת תעשה לך שבעת ימים" – סוכה הראויה לשבעה שמה‬ ‫שבונה את הסוכה במקום שמזיק לשכנו‪ ,‬והלכו לדין תורה ופסק‬ ‫סוכה‪ ,‬סוכה שאינה ראויה לשבעה לא שמה סוכה‪ .‬ורבי מאיר‪,‬‬ ‫בית דין שהוא מחוייב לפרק את סוכתו לאלתר‪ ,‬די"ל דמאז שנ־‬ ‫הא נמי מדאורייתא מחזא חזיא‪ ,‬ורבנן הוא דגזרו בה‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי‬ ‫תפרסם הפסק שוב אינו יוצא ידי חובתו בסוכה זו‪ ,‬מכיון שהוא‬ ‫שאם לא היתה ראויה לשבעה מדאורייתא‪ ,‬היתה פסולה לכו"ע‪,‬‬ ‫מצווה ומחויב לפרקה‪.‬‬ ‫והמחלוקת היא רק בסוכה כזו שפסולה מדרבנן‪.‬‬ ‫והגר"מ שפרן השיב על טענה זו‪ ,‬דקי"ל קרקע אינה נגזלת‪ ,‬ומי‬ ‫ובנידון דידן הורו הגאונים הגדולים רבי חיים קניבסקי ורבי‬ ‫שבונה סוכתו על קרקע של רה"ר אף שעשה איסור בדבר מכל‬ ‫נסים קרליץ זצוק"ל שהסוכה כשרה לכתחילה‪ ,‬דהפסול של‬ ‫מקום לא חשיב סוכה גזולה ויוצא בה ידי חובתו כמ"ש הרמ"א‬ ‫סוכה שאינה ראויה לשבעה הוא כשהסוכה מצד עצמה אינה יכו־‬ ‫סימן תרלד ס"ג‪ .‬ומי שבונה סוכה במקום האסור על פי צו בית‬ ‫לה להחזיק מעמד כל ימי החג‪ ,‬אבל כאן הסוכה יכולה לעמוד זמן‬ ‫דין או על פי דינא דמלכותא לא גרע מעושה סוכתו ברה"ר‪ ,‬ויוצא‬ ‫ארוך אלא שיש כאן גורם חיצוני שמחייב לפרק את הסוכ בתוך‬ ‫ידי חובתו‪.‬‬ ‫)וישמע משה(‬ ‫החג‪ ,‬ואין זה פוסל את הסוכה‪ ,‬ואפילו רבי אליעזר מודה בכהאי‬ ‫האלה‬ ‫‪83‬‬ ‫בחג נידונין על המים ואדם נידון בראש השנה‬ ‫יש ויש עיקרים גדולים ושרשים עצומים לא יכילם לב חושב‬ ‫וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים ]ר"ה ט"ז[‬ ‫ולא יעלו בידו מצד עיונו‪ ,‬אלא אם כן קיבלם וכו'‪.‬‬ ‫ועוד הוא כותב‪:‬‬ ‫הרבה דיו נשפך וקולמוסים רבים נשברו בספרי הקודש ליישב‬ ‫ונקרא היום הזה 'יום החותם הגדול' כנגד השם הגדול שבו‬ ‫הסתירה אימתי גמר דינו של האדם דמדברי הגמרא משמע‬ ‫נברא העולם‪ ,‬ולכך נקרא 'הושענא רבה'‪ .‬וידוע כי היום הזה הוא‬ ‫דגמר דינו של אדם הוא ביום הכיפורים ואידך בזוה"ק ]ויקרא‬ ‫תכלית החג ותכלית ההקפה וכו'‪ ,‬וההקפה שאנו עושין בזמן הזה‬ ‫לא[ אמרו שהוא בהושענא רבה לו ובספר מגיד משרים' כותב‬ ‫הוא סימן ורמז לעתיד וכו'‪.‬‬ ‫עוד דגמר הכפרה הוא בהושענא רבה והא כיצד‬ ‫וברוקח )הלכ' סוכות( הוסיף עוד מעלה מיוחדת שיש ביום‬ ‫ו'בארץ צבי' הקשה עוד דבשלמא גמר דין הוא ביום כיפור או‬ ‫זה‪ ,‬שבזמן שבית המקדש היה קיים היה יום זה מרובה בקרב־‬ ‫בהושענא רבה שפיר אלא גמר כפרה מאי איכא למימר שהרי‬ ‫נות יותר מכל ימות השנה‪ ,‬שהרי כל מי שנדר ונדב קרבנות ולא‬ ‫אם נתכפר ונטהר מחטאיו ביוהכ"פ מה צריך עוד לסיים ולהוסיף‬ ‫הקריבם עדיין‪ ,‬היה צריך להקריבם ביום זה שלא יעבור על בל‬ ‫בכפרה ועוד קשה לדברי הגמרא למה נקרא יום הכיפורים כיון‬ ‫תאחר!‬ ‫שהוא יום הדין‬ ‫***‬ ‫ולבאר כל זה מקדים את הידוע שבן ישראל הוא חלק אלוקי‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬למדנו בפרק זה מעט על גדולת היום‪ ,‬שבו‪ :‬א[‬ ‫ממעל ונקרא ריעו של הקב"ה עי' רש"י שבת לא ד"ה כל מה‬ ‫נוהגים כל ישראל לדרוש את ה' גדולים וקטנים; ב[ זמן החיתום‬ ‫דעלך סני ואם נכשל ח"ו ועובר על גזירת המלך בזה הוא מנתק‬ ‫הסופי וההזדמנות האחרונה לתשובה שלימה לפני יציאת השלי־‬ ‫את הקשר בינו לבין קונו והרבה צריך לעמול להחזיר ולהדק את‬ ‫חים; ג[ כפרת עוונות יתירה על כפרת יום הכיפורים; ד[ הבכיות‬ ‫הקשר כמו שהיה מעיקרא ולזה נתן לנו השי"ת את יום הכיפורים‬ ‫והתחנונים שביום זה אי אפשר לוותר עליהם בשום אופן ולכן‬ ‫דכתיב ביה ]ויקרא טז[ "לפני ה' תטהרו" שביום זה יורד ממנו‬ ‫סידרו שלעולם לא יחול בשבת; ה[ השוו אותו ליום הכיפורים‬ ‫הכתם והלכלוך הנגרם ע"י העון אמנם אף שהקב"ה מוחק את‬ ‫בכמה וכמה מנהגים‪ ,‬באמירת המלך הקדוש‪ ,‬ריבוי נרות‪ ,‬טבי־‬ ‫החטא לגמרי מכל מקום זוקף עליו את העונש במלוה למשך‬ ‫לה‪ ,‬לבישת קיטל‪ ,‬תקיעות‪ ,‬אמירת סליחות; ו[ כל ענייניו רומזים‬ ‫השנה שיקבל עליה עונשים ויסורים ר"ל ובכל זאת בני ישראל‬ ‫לדברים גדולים ונשגבים עד מאד‪ ,‬ובו השלמת השבעים פרים‪,‬‬ ‫שמחים הם בזה שהקב"ה מסיר את החטאים אע"פ שיודעים‬ ‫השלמת ההקפות‪ ,‬וכו' וכו'‪.‬‬ ‫שיענשו אכן ע"י שאדם שב בתשובה מאהבה בזה נהפכים הח־‬ ‫ובזה ניתן לקרב להבנתנו מעט את המימרא המופלאה שנ־‬ ‫טאים לזכיות ושוב אין עליו לפרוע ולקבל עונשים ויסורים על‬ ‫מסרה ע"י הגה"צ רבי גדליה אייזמן זצ"ל המשגיח דישיבת קול‬ ‫עוונותיו ולכן בחג הסוכות זמן שמחתינו עושים תשובה מאהבה‬ ‫תורה‪ ,‬ששמע מהגה"צ רבי אליהו לאפיאן זצ"ל‪ ,‬בשמו של מורנו‬ ‫ונמחקים כל מה שנגזר עלינו ביום כיפורים לסבול מיסורים וח־‬ ‫הסבא מקלם זצ"ל‪ ,‬שהיה אומר שמצד תוקף הדין‪ ,‬דרגת הוש־‬ ‫לאים רעים ר"ל באמצע השנה וזמן מוכשר לכך הוא דוקא בחג‬ ‫ענא רבה היא כדרגת יום הכיפורים! וההפרש ביניהם מסתכם‬ ‫הסוכות כי בזמן השמחה ואהבה להשי"ת אז הוא הזמן הנכון‬ ‫רק בצורה החיצונית של הנהגתנו בהם‪ ,‬כי ביום הכיפורים ציותה‬ ‫להתבונן על מה שהקניט את קונו דמחמת האהבה והגעגועים‬ ‫התורה להתענות ובהושענא רבה מצוה לאכול )הובא בבית קלם‬ ‫שיש לו בקרבו מתמלא לבו בחרטה על כל מה שעשה כי לת־‬ ‫שבת ומועדים עמ' שס(‪.‬‬ ‫שובה מאהבה לאו כל אדם זוכה ומסיים שם וזהו "דרך נכון לכל‬ ‫אולם אחרי כל זאת עדיין הדברים רחוקים מהרגשתנו‪ ,‬כי כא־‬ ‫אדם" ומשום הכי צריך לבקש בתפלת הושענא רבה לאחר שבע‬ ‫מור הצורה החיצונית של אופי היום אינו תואם ליום דין‪ ,‬והאוירה‬ ‫ימי אהבה ושמחה מחג הסוכות שימחוק הקב"ה ברחמיו הרבים‬ ‫המקובלת ביום זה אינה מתאימה לרוח הדברים האמורים‪.‬‬ ‫את כל שטרי חובותינו שנגזר עלינו ביוהכ"פ שהרי מאהבה עשו‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬כי אחרי שאת מקומם של היראה והרעדה ועבודת‬ ‫תשובה ושוב נעשין הכל כזכיות‬ ‫התשובה כבר תפסו השמחה והעליצות של החג ומצוותיו‪ ,‬קשה‬ ‫]מפי ספרים וסופרים[‬ ‫עלינו לחזור בפתע פתאום אל ההרגשות של הימים הנוראים‬ ‫במלוא עוצמתן‪ ,‬יחד עם שמחת החג‪.‬‬ ‫הושענא רבה בהיכלו של מלך‬ ‫כדי ליישב את הדברים על ליבנו‪ ,‬עלינו לשוב ולהתבונן בקשר‬ ‫ההדוק שבין חג הסוכות לימים הנוראים‪ ,‬שלמרות שבמבט‬ ‫בכל יום מקיפים את הטובח פעם אחת וכו' אותו היום‬ ‫שטחי הם נראים לא קשורים ואפילו הפוכים זה מזה‪ ,‬באמת הם‬ ‫שביעי של סוכות מקיפים את המזבח שבע פעמים )מה‬ ‫ע"א(‬ ‫מהוים המשך אחד ומהלך רצוף של המלכת ה' עלינו ועל כל הב־‬ ‫ריאה כולה ]וכפי שנתבאר בשער הקודם[‪ ,‬ועל פי זה ננסה להבין‬ ‫יום שביעי של סוכות שהוא כידוע יום חתימת הדין נקרא‬ ‫הושענה רבה ומדוע הוא נקרא כך?‬ ‫מהי עבודתנו וכיצד נוכל למשוך על עצמנו את הכוחות הגדולים‬ ‫שביום זה‪ ,‬מכח השילוב של שמחת הסוכות עם התשובה של יום‬ ‫תשובה על שאלה זו מביא האדמו"ר מסלונים זצ"ל בספרו‬ ‫הכיפורים‪ ,‬וכפי שיתבאר בס"ד בפרק הבא‪.‬‬ ‫נתיבות שלום ח"ב עמי רי"ג‪,‬‬ ‫)עבודת ימי הסוכות(‬ ‫בההקדימו משל ידוע מהרה"ק מרוזי'ן זצ"ל על בן המלך שגו־‬ ‫רש מהיכל אביו והתחבר עם חבר פוחזים עד שברבות הימים‬ ‫תנא דבי רבי ישמעאל בארבעה פרקים העולם‬ ‫נהיה דומה להם במראהו ובכל הליכותיו משגברו געגועי המלך‬ ‫נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן‬ ‫לבנו שלח את אחד השרים כדי לראות מה שלומו ולברר אם‬ ‫‪84‬‬ ‫שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים‪ .‬ומה הקב"ה עושה להם‪,‬‬ ‫חסר לו משהו כאשר הגיע השר אל הנער הוא נדהם ממראהו‬ ‫לאבדן אי אפשר‪ ,‬אלא אמר הקב"ה יוקשרו כולם אגודה אחת והן‬ ‫ומהליכותיו ונתמלא צער כאשר התחוור לו מי הם ידידיו של בן‬ ‫מכפרים אלו עם אלו‪ .‬הרי שאף כי ה"ערבה" המסמלת את אלו‬ ‫המלך כאשר שאלו אם יש לו בקשה כל שהיא מן המלך השיב‬ ‫שאין בהם תורה ומעשים טובים‪ ,‬אינם ראוים לקיום‪ ,‬מכל מקום‬ ‫שמגפיו נקרעו ואם על המלך טוב יואיל נא לשלוח לו מגפים‬ ‫כאשר מתחברים עם שאר המינים זוכים להיות מושפעים מזיו‬ ‫חדשים לשמע הדברים פרץ השר בבכי על מצבו השפל והירוד‬ ‫התורה הקדושה‪ ,‬ואז גם בחינת "ערבה" יש לה חשיבות‪.‬‬ ‫של הנער שכן בה בשעה שיכול לבקש שישיבנו אל אביו ויחזור‬ ‫אולם כל זה כאשר הערבה מאוגדת באגד יחד עם כל המינים‪,‬‬ ‫להיות בן המלך הצטמצמה בקשתו בזוג מגפיים ‪ ,‬כך גם אנו בי־‬ ‫אולם כאשר הערבה רוצה להיות לה לעצמה‪ ,‬אזי אין לה זכות‬ ‫מים הנוראים בתפילות הימים הנעלים האלה כמעט אין מוזכרים‬ ‫קיום וחובטים אותה בקרקע‪.‬‬ ‫עניניו הפרטיים של האדם וכל תוכן התפילה מוקדש לבקשה‬ ‫)חתם סופר(‬ ‫על כבוד מלכותו יתברך אנו מבקשים ובכן תן פחדך ותמלוך‬ ‫אתה ה' לבדך על כל מעשיך מלוך על כל העולם כולו בכבודך‬ ‫הטעם שאומרים הושענא ומקיפין את המזבח‬ ‫כל הבקשות האלו מביעות את המשאלה היחידה שצריך האדם‬ ‫שבעה פעמים ביום השביעי‬ ‫היהודי לבקש בראש השנה לעומת נוסח זה שתקנו חז"ל מה הם‬ ‫הדברים שבאמת מעיקים על לב האדם בימים גדולים אלה על‬ ‫הטעם שביום השביעי מקיפין את המזבח שבעה פעמים‬ ‫כך כבר נאמר בזוהר דאינון צווחין ככלבין הב הב הב בני הב חיי‬ ‫ואומרים הושענא‪ ,‬ענינו יש לומר על פי מה שכתב מהר"ל מפראג‬ ‫הב מזוני ופי' בזה האדמו"ר מקוברין זצ"ל שאמנם בודאי צריך‬ ‫ז"ל בס' נר מצוה על חנוכה )עמוד ס"ח( דמספר שבעה רומז‬ ‫היהודי לבקש על בני חיי ומזוני אך אל יבקש זאת ככלבים אלא‬ ‫על הנהגה בדרך הטבע‪ ,‬כי העולם נברא בשבעה ימים‪ ,‬וכדכתיב‬ ‫כפי שיהודי צריך לבקש דהיינו יאמר שהוא זקוק לכל אלה לצו־‬ ‫)משלי ט' א'( חצבה עמודיה שבעה )ועיין תוס' סנהדרין לח‪.(.‬‬ ‫רך עבודת ה' שלו ומה רבה היא הבושה כאשר נבוא אל המלך‬ ‫והנה זה העוסק במלאכתו בדרך הטבע‪ ,‬מעלה על דעתו כי הכל‬ ‫כבני מלכים ונבקש אך ורק מגפים לכן נקרא יום זה בשם הוש־‬ ‫תלוי בכחו ועוצם ידו ובחכמתו‪ .‬ועל כן מקיפין את המזבח דוקא‬ ‫ענה רבה יום של גדלות כי בהגיע היום האחרון יום החתימה‬ ‫שבעה פעמים ומבקשים הושיעה נא והצליחה נא‪ ,‬להורות כי גם‬ ‫יש להתעורר ביתר שאת שלא לבקש על דברים פחותים כמג־‬ ‫כשעושה הכל בדרך הטבע הנרמז במספר שבעה‪ ,‬מכל מקום‬ ‫פיים אל לנו להסתפק בקטנות אלא הבקשה תהיה הושענה רבה‬ ‫הוא זקוק לסייעתא דשמיא ולא יסמוך על כחו ועוצם ידו‪ ,‬וצריך‬ ‫ישועה רבתי ישועה גדולה לכלל ולפרט ובאמת מובא בספרים‬ ‫לבקש ישועה והצלחה מהקב"ה‪.‬‬ ‫הקדושים להקדיש יום קדוש זה לבקשה שיתגדל ויתקדש שמו‬ ‫וזהו ענין מצות שמיטה בשנה השביעית היא תוקף דרך הטבע‪,‬‬ ‫הגדול כי זהו יום של בקשות וישועות גדולות‬ ‫כי נשלם העולם בתכלית שלימותו כדוגמת בריאת שמים וארץ‬ ‫]נתיבות שלום[‬ ‫שנגמרה ביום השביעי‪ ,‬ואם כן סלקא אדעתין שמכיון שכבר‬ ‫חדש וזרע וקצר ששת השנים והגיע לשנת השביעית‪ ,‬אם כן‬ ‫ודאי שיצליח במלאכתו ויאסוף עושר ונכסים שהרי עשה הכל‬ ‫נוהגים להתיר אגודו של לולב )סימן תרס"ד ס"ב(‬ ‫כדרך הטבע בתכלית השלימות‪ .‬ועל כן צוה הקב"ה לשבות מכל‬ ‫הטעם שבהושענא רבה מורידים את הטבעות מהלולב‪ ,‬שכ־‬ ‫מלאכה בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נקצור ולהפקיר פירותיו‬ ‫תוב "כפת" חסר ו' לרמז שו' ימים יהיה כפות וביום הז' לא‪ ,‬וצריך‬ ‫ומעותיו‪ ,‬עד שבדרך הטבע לא יהא לו ממה להתפרנס‪ ,‬אלא‬ ‫לומר שחוסר ה‪-‬ו' מרמז על ששה ימים שרק בהם יהיה הלולב‬ ‫שיצטרך לסמוך על ברכת הקב"ה למעלה מדרך הטבע שהבטיח‬ ‫כפת‪ ,‬כך כתב הבאר הגולה בס' תרס"ד ס"ק ב'‪ ,‬וכן מצאנו גם‬ ‫)בהר כ"ה כ"א( וצויתי את ברכתי‪ ,‬וכל זה להורות בא‪ ,‬שדוקא‬ ‫באות הקשת שנאמר בו לדורות עולם )בראשית פרק ט'‪ ,‬י"ב(‬ ‫שיש מקום לתוקף ההצלחה בדוקא אז צריך להראות לעין כל כי‬ ‫וברש"י שם נכתב חסר שיש דורות שלא הוצרכו לאות‪ ,‬הרי שה־‬ ‫הוא זקוק לסייעתא דשמיא ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו‪.‬‬ ‫חוסר מרמז על מה שלא יהיה‪.‬‬ ‫וזהו ענין מצות הקהל בשנה השמינית אחר שמיטה‪ ,‬דהקהל‬ ‫בסימן תרס“ד ס"א כתב הרמ"א ואומרים קדיש שאחרי מוסף‬ ‫הוא כענין קבלת התורה וכמו שכתב הרמב"ם )ה' חגיגה פ"ג ה"ו(‬ ‫בניגון יום טוב ע"ש‪ ,‬ולא ראיתי נוהגים כן‪ ,‬ואולי הרמ"א לשיטתו‬ ‫שחייבין לשמוע התורה מפי המלך באימה ויראה כיום שניתנה‬ ‫שאת ההושע – נא אומרים רק לאחר מוסף ואז שייך לומר את‬ ‫בו בסיני‪ .‬והנה אמרו חכמינו ז"ל )מכילתא בשלח י"ז( לא נינתה‬ ‫הקדיש שלאחר מוסף בניגון יום טוב‪.‬‬ ‫תורה לדרוש אלא לאוכלי המן‪ .‬והכונה‪ ,‬שאין אדם זוכה לתורה‬ ‫)לבני ישראל(‬ ‫אלא אם כן מאמין שהקב"ה יזמין לו פרנסתו ולא ידאג עליה‪ ,‬אלא‬ ‫שיאמין שהקב"ה משגיח עליו ומספק צרכיו ועל ידי זה יתן כל‬ ‫אמר הגה"צ רבי יצחק שלמה אונגר זצ"ל )גאב"ד חוג חת"ס(‪:‬‬ ‫מעיינו ומחשבתו בתורה‪ ,‬והוא מפקיר עצמו כדי לזכות בתורה‪,‬‬ ‫שמעתי בשם מרן ה"חתם סופר" זי"ע טעם לחביטת הערבה‪ ,‬כי‬ ‫וכמו שאמרו )ברכות סג‪ (:‬זאת התורה אדם כי ימות באהל )חוקת‬ ‫הנה חז"ל אמרו )ויק"ר ל‪ ,‬יב( טעם איגוד ארבעת המינים‪ ,‬כי לולב‬ ‫י"ט י" ד(‪ ,‬אין דברי התורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו‬ ‫יש בו טעם‪ ,‬ואין בו ריח‪ ,‬כך הם ישראל יש בהם בעלי תורה ואין‬ ‫עליה‪ ,‬והיינו שהוא מפקיר עצמו כמת שאין לו צורך בשום דבר‬ ‫בהם מעשים טובים‪ .‬האתרוג יש בו טעם וריח‪ ,‬כך הם ישראל יש‬ ‫גשמי‪ ,‬וכמו שכתב הרמב"ם )ה' שמיטה ויובל פי"ג הי"ג( אשר‬ ‫בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים‪ .‬ההדס יש‬ ‫שבט לוי והדומים להם פרקו מעליהם עול החשבונות הרבים‬ ‫בו ריח ואין בו טעם‪ ,‬כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים‬ ‫אשר בקשו בני אדם ועל ידי זה נתקדשו בקודש הקדשים עיין‬ ‫ואין בהם תורה‪ .‬הערבה אין בה טעם ואין בה ריח‪ ,‬כן יש בהם‬ ‫‪85‬‬ ‫הושענא רבא‬ ‫שם‪ .‬והיינו כאוכלי המן‪ ,‬שישראל במדבר סמכו עצמם לגמרי‬ ‫על הקב"ה בלא חשבונות‪ .‬ועל כך דוקא אחרי שנת השמיטה‬ ‫מדוע לא כתוב בספרים על הושענא רבא שהוא יום דין?‬ ‫שאז הראו כל ישראל כי הם מפקירים עצמם להקב"ה וסמכו‬ ‫שאלו את הגראי"ל שטיינמן‪ :‬מדוע לא כתוב בספרים על הוש־‬ ‫על שולחן גבוה כאוכלי המן‪ ,‬או אז הוא הזמן להקהיל את כל‬ ‫ענא רבא שהוא יום דין? ואמנם הביא המ"ב שכתב שבהושענא‬ ‫ישראל אנשים ונשים וטף לשמוע תורה מפי מלך אשר דבריו הם‬ ‫רבא דנים על המים‪ ,‬וחיי האדם תלויים במים‪ ,‬והכול הולך אחר‬ ‫כנתינתן בסיני‪.‬‬ ‫החיתום‪ ,‬אולם רואים שבספרי הפוסקים לא מודגש שזה יום‬ ‫ובסוכה )מו‪ (:‬הביא רש"י בשם מדרש‪ ,‬מעשה בחסיד אחד‬ ‫הדין שנמסרים הפתקים וכו'‪.‬‬ ‫שנתן דינר לעני והקניטתו אשתו וברח‪ ,‬ולא היה לו במה‬ ‫אמר רבינו‪ ,‬שיש שאמרו שהטעם לכך על מנת שלא לקל־‬ ‫להתפרנס‪ ,‬בשביעי של ערבה הלך ושמט אתרוגין מיד התנוקות‪,‬‬ ‫קל את שמחת החג בעוצמת חרדת הדין‪ ,‬ורבינו אמר שיש עוד‬ ‫והיה אותו חסיד עובר בספינה דרך כרך אחד‪ ,‬והוצרכו לבית‬ ‫חשובים שלא כותבים‪ .‬למשל מעלת הסנדק‪ -‬לא כתובה בשם‬ ‫המלך לאתרוגין דמצוה לרפואה‪ ,‬ומכרן ביוקר גדול וחזר לביתו‬ ‫מקום‪ ,‬לא בש"ס בבלי‪ ,‬לא בירושלמי‪ ,‬לא ברמב"ם‪ ,‬ונזכר רק‬ ‫עכ"ד‪ .‬ומשמע דמעשה זה היה סמוך לימי הושענות‪ ,‬ועל כן נתן‬ ‫בילקוט תהילים רמז תשכ"ג‪ ,‬ובהשגת הראב"ד הל' מילה פ"ג‪,‬‬ ‫חסיד זה את הדינר האחרון שהיה לו לעני‪ ,‬כי סמך עצמו לגמרי‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬רואים את החשיבות שגדולי הדורות הקודמים למשל‬ ‫על הקב"ה כענין אנא ה' הושיעה נא וכנ"ל‪ ,‬אבל אשתו שלא‬ ‫החזון איש‪ ,‬בעל הקהילות יעקב‪ ,‬נתנו לדבר זה‪ .‬ועל אותו משקל‬ ‫היתה במדרגה זו הקניטתו‪.‬‬ ‫הושענא רבא‪.‬‬ ‫)להורות נתן(‬ ‫)כאיל תערוג(‬ ‫באור מיוחד באמירת "אנא הושיעה נא" בהושענא‬ ‫עוצמת יום הושענא רבא‬ ‫רבא‬ ‫אף מי שאין בו מעשים‪ ,‬והוא דומה לערבה שאין לה לא טעם‬ ‫ולא ריח‪ .‬יכול לבקש ולהיענות ביום הזה‪ ,‬ו"יום ערבה" מסוגל‬ ‫ה''דברי שמואל'' מפרש את סדר ההושענות‪ ,‬שמתחילה‬ ‫לכך ביותר‪ ,‬ואדרבה על ידי שיזכור מך ערכו ויבקש מתנת חנם‬ ‫אומרים אנא הושיעה נא‪ ,‬ואחר כך מוסיפים ומבקשים אנא‬ ‫יזכה שיתהפך מ"ערבה" ל"ערבה" ]מלשון ערב מתוק כלשון הת־‬ ‫א‪-‬ל נא הושענא והושיעה נא‪ ,‬ושוב אחר כך מבקשים אנא א'‬ ‫פילה‪" :‬והערב נא השם אלוקינו"[ ובזה מתרץ ה'ארץ צבי' )סוכות‬ ‫נא הושענא והושיעה נא אבינו אתה‪ ,‬על דרך משל לבן מלך‬ ‫תרפ"ט ד"ה בגמרא( הא דמבואר )ר"ה טז‪ (.‬שגמר הדין ביום הכי־‬ ‫שנתרחק מאביו ונתערב בין אנשים פשוטים עד שנעשה לעני‬ ‫פורים‪ ,‬ואילו בזוה"ק ובכתבי האר"י כתבו שגמר הדין בהושענא‬ ‫המחזר על הפתחים‪ ,‬וברבות הימים נתן אל לבו לשוב אל אביו‬ ‫רבא‪ ,‬ואיך אפשר לפרנס שתי מימרות אלו שלא יהיו סותרות‬ ‫המלך‪ ,‬אך התבייש להייצב לפניו במצבו הבזוי ובבגדיו הקרועים‪,‬‬ ‫זו את זו‪ ,‬אך להאמור אתי שפיר‪ ,‬כי בראש השנה ויום הכיפו־‬ ‫לכן לא גילה מיהו ונכנס לארמון המלך כסתם עני המחזר על‬ ‫רים דנים את האדם כפי מעשיו ואז באמת כבר נגמר הדין‪ ,‬אבל‬ ‫הפתחים וביקש נדבה‪ ,‬ונתנו לו נדבה רגילה כמו שנותנים לכל‬ ‫בהושענא רבא שהוא "יום ערבה" אזי מבקש מי שיודע שאין בו‬ ‫אחד‪ ,‬וביקש עוד שאין זה מספיק‪ ,‬ונתנו לו עוד‪ ,‬אך הוא המשיך‬ ‫לא טעם ולא ריח‪ ,‬והוא מרבה בתפילה לזכות במתנת חנם‪ ,‬ומ־‬ ‫בשלו שרוצה עוד‪ ,‬והמלך היה רחמן והבין שיש דברים בגו‪ ,‬לכן‬ ‫שום הכי הגם שפסקו עליו הדין ולקבל יותר מן הראוי לו‪ ,‬כי הוא‬ ‫שאל הרי נתנו לך כל כך הרבה מדוע אינך מסתפק בזה‪ ,‬והשיב‬ ‫נהנה ויונק מאוצר מתנת חנם שהוא הגדול שבאוצרות‪ ,‬וממילא‬ ‫שהוא קרוב משפחתו ומגיע לו יותר‪ ,‬וכשקיבל עוד שוב חזר‬ ‫יזכה לשנה טובה ומתוקה‪.‬‬ ‫ואמר שהוא קרוב מאד אל המלך וגם זה עדיין אינו מספיק‪ ,‬עד‬ ‫והגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל תירץ את הסתירה באופן אחר‪,‬‬ ‫שלא היה יכול להתאפק עוד והתפרץ בבכייה גדולה ויקרא הרי‬ ‫דהנה כל מלך בשר ודם חייב לקיים את חוקי המדינה‪ ,‬ורק לפ־‬ ‫בנך אני ואתה אבי‪ ,‬ובתור בן המלך כמה שתתן לי אינו יותר‬ ‫עמים יוכל להוציא כתב חנינה כדי להקל על עונש החוטא‪ ,‬והכי‬ ‫מדי‪ .‬וכך גם כן הוא סדרם של ההושענות‪ ,‬בתחילה אנו מבקשים‬ ‫נמי בר"ה ויוה"כ פוסקים את הדינים וכותבים בספרים‪ ,‬כמאמרם‬ ‫אנא הושיעה נא כסתם עניים‪ ,‬ואחר כך אנא א' נא הושענא‬ ‫)ר"ה טז‪" (:‬שלשה ספרים נפתחין בראש השנה‪ ,‬אחד של רשעים‬ ‫והושיעה נא‪ ,‬עד אשר אי אפשר יותר להתאפק וצועקים אנא א'‬ ‫גמורין ואחד של צדיקים גמורין ואחד של בינונים"‪ ,‬וכן בנוסח‬ ‫נא הושענא והושיעה נא אבינו אתה‪ ,‬ומאחר שאבינו אתה הלא‬ ‫התפלה אומרים )פיוט 'ונתנה תוקף'( "ותפתח את ספר הזיכרו־‬ ‫כמה שתתן לנו אין בזה די‪ .‬והנה בשעה שהיהודי מגיע להרגשה‬ ‫נות"‪ ,‬ובספר החוקים יעמיד המלך את הארץ בדין ובמשפט כפי‬ ‫האמיתית בלבבו כי אבינו אתה‪ ,‬ולא די שאומר כן בפיו‪ ,‬כי הרי‬ ‫חוקי המלכות אבל בהושענא רבא שנשלחות הפתקאות בלא‬ ‫כל לבבות דורש ה' היודע תעלומות לב‪ ,‬אלא שמרגיש באמת כן‬ ‫ספר‪ ,‬אזי יש ביד הנידון לבקש חנינה וחסד‪ .‬ובזה מבאר הטעם‬ ‫בלבבו כי אבינו אתה‪ ,‬אזי אין בקשה שאינו יכול לבקש בשעה‬ ‫שלא נרמז בתורה שיום זה גדול ונשגב‪ ,‬רק קוראים בתורה "ביום‬ ‫זו‪ ,‬ובודאי יכול הוא לבקש את הבקשה העיקרית‪ :‬ותמלוך אתה‬ ‫השביעי" כמו בשאר ימי חול המועד‪ ,‬והיינו כי בספר אין שום‬ ‫ה' אלוקינו מהרה לבדך‪ ,‬שכל עולם התלאות והצרות יגיע כבר‬ ‫חילוק ביניהם‪ ,‬ורק ב'פתקין' יש שינוי‪ ,‬ועל כן יכולים לבטל ולה־‬ ‫לתיקונו הגמור במלכות ש‪-‬ד‪-‬י‪ ,‬הבקשה העיקרית של הימים‬ ‫מתיק הדינים‪ .‬מיהו בודאי שדברי ה'ארץ צבי' משלימים את זה‪,‬‬ ‫הנוראים‪.‬‬ ‫)דברי שמואל ‪ -‬נתיבות שלום(‬ ‫כי על ידי שבשר ודם יודע שאין בו מאומה‪ ,‬וכל בקשתו אינה‬ ‫אלא במתנת חינם עי"ז זוכה לשנות את ה'פתקין' לטובה ולברכה‬ ‫והרבה יותר לפנים משורת הדין‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫‪86‬‬ ‫העלימו חז"ל ממנו?" ותורף תשובתו‪" :‬חכמי ישראל הבינו שבאם‬ ‫עוד הביא השפתי צדיק' )הושענא רבא אות לב( בשם זקי־‬ ‫יפרסמו שהיום השביעי של חג הסוכות הנהו יום הדין של כל‬ ‫נו הרה"ק בעל ה'חידושי הרי"ם' מגור זי"ע‪ ,‬דמצינו בנערה‬ ‫אחד ואחד‪ ,‬וכל אחד ידע כי עתידה של השנה הבאה תלוי ביום‬ ‫המאורסת שחייבה התורה בעונש )דברים כב‪ ,‬כד( "על דבר אשר‬ ‫זה‪ -‬יטרדו ההמונים ותתבטל עי"ז שמחת החג‪ ,‬ולפיכך החליטו‪..‬‬ ‫לא צעקה"‪ ,‬נמצאנו למדין מכאן "כשהאדם יכול לצעוק ואינו‬ ‫להעלים דבר זה‪..‬ולא מסרו זה רק לחסידים ואנשי מעשה‪..‬והללו‬ ‫צועק מקרי רצון ]ולא אונס[‪ ,‬וכן תקנו חז"ל שכל איש ישראל‬ ‫היו מרקדין בשמחת בית השואבה אע"פ שידעו את טיב היום‬ ‫יצעק היום הושענא'‪ ,‬משמע שאם יצעק יענה לו בוודאי וכו'‪ ,‬ומ־‬ ‫וכך נמשך הדבר עד קרוב לסוף האלף החמישי שאז ירדו הדורות‬ ‫חויב כל אחד לצעוק אף שאינו יודע מה הוא צריך ומה חסר לו‪,‬‬ ‫וראו חכמי הדור שאף שידעו שהוא יום דין לא תופרע שמחת‬ ‫אעפ"כ יצעק סתם הושענא"‪.‬‬ ‫החג מפני שאין אימת הדין מרובה כ"כ ואז גילו את האמת ע"י‬ ‫וב'אמרי נעם' )להוש"ר( מרמז כן במה שנהגו להסיר הטבעות‬ ‫הזוה"ק"‪ .‬כיוון חשיבה דומה מופיע בפחד יצחק )סוכות קי"א(‬ ‫שבלולב ביום הושענא רבא‪ ,‬שהוא ע"ד דרך הכתוב )ח‪ ,‬ב( "ויסר‬ ‫בתוך דיון על ההנהגה הראויה בסוכות תשל"ד בעת מלחמת‬ ‫המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי"‪ ,‬ומכאן שה־‬ ‫יוה"כ בתשובה לשאלה מדוע לא אמרו תהילים בביהמ"ד ענה‪:‬‬ ‫חותם הוא בטבעת המלך כמו שכתוב )פסוק ח'( "וחתמו בטבעת‬ ‫"לא שאנו מפחדים מאמירת תהילים הלוא בהגיע לנו הידיעה‬ ‫המלך"‪ ,‬וידוע שמלך הנזכר במגילה רומז למלך מלכי המלכים‪,‬‬ ‫הראשונה על המאורע ביו"כ אמרנו תהילים באמצע תפילת‬ ‫"שנותן החותם להצדיקים‪ ,‬ואומר להם 'כתבו על היהודים וחתמו‬ ‫מוסף‪ ,‬אלא שהיום לא נהגנו כך והטעם הוא לאור השאלה שבה‬ ‫כטוב בעיניכם'‪ ,‬ונותן הממשלה אל הצדיקים"‪ ,‬והנה אמרו חז"ל‬ ‫פנו כמה אנשים לפני פרוס החג אם יש עניין למעט השנה‬ ‫)ויק"ר פרשה ל‪ ,‬ט'( שכל ארבעת המינים רומזים להקב"ה‪" ,‬על‬ ‫בשמחת החג התשובה הייתה שלילית‪ .‬הנה בקהל המתאסף‬ ‫כן לוקחין ממנו הטבעת להראות אשר חותם הטוב של הושענא‬ ‫בביהמ"ד ישנם כאלו שא"א להם לומר תהילים בחג בלי שיצא‬ ‫רבא‪ ,‬הן לזכות והן לחוב‪ ,‬הכל מסור הקב"ה לישראל לעשות‬ ‫מזה גרעון בשמחת יו"ט‪ ...‬וזה בניגוד למכוון ולומר תהילים‬ ‫כרצונם וחפצם"‪.‬‬ ‫שלא על חשבון השמחה ‪ -‬לא כל מוחא סביל דא'"‪ .‬והלוא זהו‬ ‫והאמת שגם בדרך הפשט כך הוא‪ ,‬שהרי הטעם לתקנת חז"ל‬ ‫בדיוק השיקול להעלמת ענינו של הושע"ר בימים עברו כדי לא‬ ‫)סוכה לז‪ (:‬לנענע את הלולב הוא משום "לעצור רוחות רעות"‪,‬‬ ‫לפגוע בשמחת החג הנתפסת כסותרת את אימת הדין‪) .‬אך נראה‬ ‫ובזה מבאר הב"ח )או"ח סימן תרסד עי"ש( בשם הראבי"ה טעם‬ ‫שיש להבדיל ‪ -‬לדעת הגר"י קמינצקי לגבי הושע"ר הסתירה‬ ‫המנהג שמסירים הטבעות "משום דכשסותר אגודו מנענע בו‬ ‫מתבקשת ותתקיים גם בליבם של אנשים גדולים‪ ,‬ואילו אמירת‬ ‫יותר‪ ,‬וכיון שעכשיו הוא גמר החתימה למים‪ -‬מתירין אגודו כדי‬ ‫תהילים עקב המלחמה ‪ -‬נתפסת כסתירה רק להמון העם‪.‬‬ ‫לנענע בו היטב"‪ ,‬היינו שיש בכח הנענועים לעצור רוחות רעות‬ ‫בשם הגרש"ז אויערבך נמסרה התייחסות לשאלה זו‪ ,‬הדומה‬ ‫ולהמתיק הדינים‪ ,‬לכן יחד עם הסרת הטבעות צריך להתעורר‬ ‫מחד לקודמתה בראיית הבדל הדורות כסיבה לדבר‪ ,‬אך מאידך‬ ‫ולהתפלל מעומק הלב להעביר רוע גזר דיננו‪.‬‬ ‫שונה בגוף התירוץ‪ .‬וכך כתב חתנו הגר"י בורודיאנסקי )הליכות‬ ‫בגמרא )שם( איכא תרי טעמי למה מוליך ומביא ומנענע עם‬ ‫שלמה מועדים א' עמ' ת"ל(‪" :‬שמעתי מאדמו"ח הגאון זצוק"ל‬ ‫הלולב‪ ,‬חדא "מוליך ומביא למי שהארבע רוחות שלו‪ ,‬מעלה ומו־‬ ‫שמה שבפוסקים לא נזכר דבר מכל זה וביארו כל הנעשה ביום‬ ‫ריד למי שהשמים והארץ שלו"‪ ,‬ועוד "כדי לעצור רוחות רעות‪,‬‬ ‫הזה משום שדנים על המים וביאר שבדורות הקודמים די היה‬ ‫מעלה ומוריד‪ ,‬כדי לעצור טללים רעים"‪ .‬ובפמ"ג )משב"ז סימן‬ ‫להם לישראל בהתעוררות ממה שנדונין על המים‪ ,‬כדי לעוררם‬ ‫תרנא סקי"ב( כתב נפק"מ בין הטעמים‪ ,‬ופותח וכותב "לי הנעי‬ ‫להתחזק כראוי בתפילות ומעשים טובים‪ ,‬וכיון שהתחזקו‬ ‫יש בכאן רמז"‪ ,‬דלהטעם שמנענע כדי להעיד שכל ארבע רוחות‬ ‫והתפללו הועיל זה ממילא גם לעניין הגמר דין הנעשה ביום הזה‪,‬‬ ‫שלו ית"ש אם כן אינו צריך כי אם הולכה והבאה ולא לכסכס‬ ‫אבל בדורות האחרונים שהיראת שמים צריכה יותר חיזוק ולא‬ ‫בעלים‪ ,‬אבל לטעם "כדי לעצור" צריך טירוף וכסכוס כדי לנענע‬ ‫היה די בדין על המים כדי לעורר ולחזק כראוי‪ ,‬נסתובב ממרומים‬ ‫כוחו של קטיגור‪ ,‬והגם שהוא איירי בנענועים בכל ימי סוכות‪,‬‬ ‫שיתגלה לנו ענין הגמר דין שנעשה ביום הזה כדי שנתעורר עי"ז‬ ‫מיהו מדבריו למדנו טעמא רבא למה בהוש"ר נוהגים להוריד‬ ‫ביתר שאת וביתר עוז"‪ .‬הוסיף הגר"י בורודיאנסקי וחידד‪" :‬כמו‬ ‫ולהסיר הטבעות‪ ,‬שהרי ביום הזה צריך להשתיק הקיטגור ויקח‬ ‫ששמעתי ממנו שמה שלא נוהגים בדורותינו בתפילות והודאות‬ ‫הסניגור מקומו‪ ,‬ועל ידי הסרת הטבעות מתנענע הלולב חזק‬ ‫על הגשמים בכל המבואר במסכת והלכות תענית‪ ,‬מאחר שבימים‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫ההם היו המים ממש חיי האדם שהכל היה תלוי בגשמים‪ ,‬אבל‬ ‫)באר חיים(‬ ‫בזמננו שישנן דרכים חילופיות להבאת מים ואין המים חיי האדם‬ ‫ממש ולכן לא נהגו בתפילות‪ ..‬ככל חומר כבדורות הקדמונים‬ ‫וא"כ הן הן הדברים שבדורות הקודמים‪ ..‬היה די בזה להתחזק‬ ‫הושענא רבא – לא בבבלי ולא בירושלמי‬ ‫ולהתעורר"‪.‬‬ ‫הגר"י קמינצקי )בספרו אמת ליעקב על התורה( מביא שאלה‬ ‫]האוצר[‬ ‫שנשאל על ענינו של יום הושענא רבה‪" :‬היאך יתכן שהושע"ר‬ ‫שהוא יום חיתום הדין לכל העולם כולו והוא קרוב ליום הדין של‬ ‫ר"ה ויוה"כ‪ ,‬וחז"ל לא הזכירו את זה לא בבבלי ולא בירושלמי‪,‬‬ ‫טעם שאנו קוראים ליום החתימה ע"ש הושענא‬ ‫ובמדרשים הוזכר כי בהושע"ר באים אנשים ונשים לביהכנ"ס‬ ‫טעם שאנו קוראים ליום החתימה על שם הושענא? ‪ -‬כי‬ ‫לחבוט ערבה‪ ,‬אבל לא הוזכר שום דבר שהוא יום הדין של השנה‬ ‫כללות הימים הנוראים מתחילת אלול עד גמר החתימה הן נ"א‬ ‫הבאה עד שנתגלו דברי הזוה"ק ואיך יתכן שעניין רציני כזה‬ ‫‪87‬‬ ‫הרים את הספסל הרחב שעליו היה רגיל לשבת וללמוד תוך‬ ‫יום‪ .‬והכוונה היא‪ :‬הושע נא שיתקבלו תפילותינו בנ"א ימים הללו‬ ‫שהוא כותב חידושי תורה‪ ,‬ונשא אותו על כתפו‪ .‬פתאום התחיל‬ ‫וגם שייטיב לנו החתימה ביום הנ"א‪.‬‬ ‫לרוץ איתו את המדרגות עד הגג שבו היה המנין בימים הנוראים‪,‬‬ ‫)בני יששכר(‬ ‫ורקד עמו בהתלהבות‪ .‬ספסל שלמדו עליו תורה שלימה ראוי‬ ‫לרקוד איתו!!!‬ ‫שנים מאוחר יותר נזכרתי באותו ריקוד‪ ...‬ליד וינה נערך סמינר‬ ‫שמיני עצרת ושמחת תורה‬ ‫בהשתתפות שבעים משפחות‪ .‬בין המרצים היו הרב יגן זצ"ל‬ ‫הגה"צ רבי אריה שכטר זצ"ל‪ :‬בחג סוכות מכניס אותנו הקדוש‬ ‫ולהבדיל בין חיים לחיים רבי דן סגל שליט"א‪ .‬היינו צריכים ויזה‬ ‫ברוך הוא לתוך ביתו‪ ,‬למקום שבו אף אחד לא יוכל לפגוע בנו‪,‬‬ ‫ולא הצלחנו לקבל‪ .‬לא ידענו מה לעשות‪ .‬הרב יגן קבע‪" :‬נעשה‬ ‫'ואזבחה באהלו זבחי תרועה' )תהלים כז‪ ,‬ו(‪ .‬אותם ששמרו על‬ ‫'כוונות' ונעבור בלי ויזה‪ ."...‬הוא הורה לנהג הגוי להתקדם‪ ,‬והלה‬ ‫עצמם בכל הימים הללו אומר להם הקדוש ברוך הוא‪" :‬היה כל‬ ‫עבר את כל הגבולות בלי שאף אחד עצר אותו‪ ...‬הגענו לבית‬ ‫כך נפלא אתכם‪ .‬שחררתי אתכם מכל העוונות‪ ,‬כתבתי אתכם‬ ‫הכנסת של המהר"ל‪ ,‬ושאלנו אם יש שם משהו שהמהר"ל עצמו‬ ‫לחיים טובים‪ ,‬שלחתי לכם פיתקא טבא – תישארו איתי עוד יום‬ ‫השתמש בו‪ .‬הראו לנו סטנדר שעליו הוא למד והתפלל‪ .‬ההת־‬ ‫אחד‪ ,‬יום שמיני עצרת – שמחת תורה‪ ,‬כי קשה עלי פרידתכם‪.‬‬ ‫רגשות היתה גדולה‪ .‬תפסנו את הסטנדר ורקדנו אתו שלושת‬ ‫תשמחו איתי שמחה אמיתית ורצינית‪ .‬ואתם יודעים מה תהיה‬ ‫רבעי שעה – "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה‪ ,‬צדיק כתמר‬ ‫הסיבה שלכם לשמחה הזו? – הרי כולכם אוהבים את התורה‪,‬‬ ‫יפרח‪ ."...‬הרגשנו שאנו רוקדים עם המהר"ל עצמו‪ ...‬באותו רגע‬ ‫אני מכיר אתכם שאתם אוהבים אותה כל כך‪ .‬לא רק אותי אתם‬ ‫נזכרתי בריקוד של ה'חזון איש' עם הספסל שלו‪ .‬עמל התורה על‬ ‫אוהבים אלא גם את התורה שלי‪ .‬תביעו את אהבתכם לתורה‪,‬‬ ‫ספסל שנה שלמה גורם שהספסל הזה יהיה שווה‪ .‬זה לא סתם‬ ‫קחו אותה‪ ,‬תנשקו אותה‪ ,‬תרקדו אתה – ותתרוממו"‪ .‬באותה‬ ‫עצים‪ ,‬זה ספסל של 'עמל התורה'‪ .‬יום שמחת תורה חותם את‬ ‫שעה מראה הקדוש ברוך הוא לכל הפמליא של מעלה‪" :‬ראו את‬ ‫הימים הנוראים הנותנים לנו כוחות וחשק לעבודת ה' למשך כל‬ ‫בני! כל אחד מהם שוכח את כל הצער הפרטי שלו ושמח בשמ־‬ ‫השנה כולה‪.‬‬ ‫חת התורה"‪ .‬אלו הם דברי הזוהר שהיו שרים אצל הגאון מוילנא‬ ‫)מתוך 'אריה שאג'(‬ ‫ואצל מרן ה'חזון איש'‪' .‬כד יתבין ישראל ועסקין בשמחת התו־‬ ‫רה' – כשעם ישראל יושבים ועוסקים בשמחת התורה‪' ,‬קודשא‬ ‫שמיני עצרת – קדושתו ורוממותו‬ ‫בריך הוא אומר לפמליא דיליה' – הקדוש ברוך הוא לפמליא שלו‪:‬‬ ‫רבי שלום שבדרון היה מספר על מרן בעל הבית הלוי שבצ־‬ ‫"חזו חזו" – "בואו תראו בני חביבי‪ ,‬ששוכחים את הצרות שלהם‬ ‫עירותו נסע לברודי לדבר בלימוד עם הגאון רבי שלמה קלוגר‪,‬‬ ‫ועסוקים בשמחה שלי‪ .‬בואו תראו כמה הם שמחים אתי!"‪ .‬את‬ ‫ולאחר שלושה חדשים כשרצה לחזור לבריסק בא להפרד מרבו‬ ‫השיר הזה בניגון המפורסם שלו אני זוכר את ה'חזון איש' שר‪.‬‬ ‫ואמר לו‪ :‬עד עכשיו כשבאתי לדבר בלימוד והקשיתי קושיות‪,‬‬ ‫זהו השיר היחיד שאני זוכר שהוא שר אותו‪ .‬מי שלא ראה את‬ ‫על הכל קיבלתי תשובות‪ .‬אבל עכשיו יש אצלי קושי אחד שיותר‬ ‫ה'חזון איש' שמח בשמחת תורה לא ראה שמחה מימיו‪ ...‬הוא‬ ‫קשה מכל הקושיות‪ ,‬ועליו בוודאי לא אקבל תשובה‪ .‬שאל אותו‬ ‫היה אדם צנום‪ ,‬שקט וצנוע‪ ,‬וביום הזה כאילו הפך לאיש אחר‪.‬‬ ‫רבו בפליאה‪ :‬מנין לך? ענהו הבית הלוי‪ ,‬כי ברור לי שקושי זה‬ ‫זכורני שבשנת תש"ט הגיע מרן הרב מבריסק זצ"ל לבני ברק‪,‬‬ ‫קשה גם עליכם לא פחות מאשר הוא קשה לי‪ .‬שאל הגרש"ק‬ ‫וה'חזון איש' זצ"ל ארגן לו אכסניה בישיבת 'תפארת ציון'‪ .‬אחרי‬ ‫בהשתוממות‪ :‬מהו הקושי? השיב לו הבית הלוי‪ ,‬הקושי הוא‪:‬‬ ‫ההקפות הלך ה'חזון איש' כדרכו להשתתף בהקפה אחת בפוני־‬ ‫"קשה עלי פרידתכם"‪...‬‬ ‫בז'‪ ,‬ובשנה ההיא המשיך משם לבקר את הרב מבריסק‪ .‬בדרכו‬ ‫***‬ ‫ליוו אותו כמה בחורים‪ ,‬וביניהם הייתי גם אני‪ .‬הפגישה ביניהם‬ ‫חז"ל הגדירו לנו את מהות היום של שמיני עצרת‪ ,‬שכביכול‬ ‫היתה מעניינת מאד – ה'חזון איש' עמד במרחק שלשה‪-‬ארבעה‬ ‫הקב"ה אומר לישראל "קשה עלי פרידתכם"‪ ,‬ולכן אנא תתעכבו‬ ‫מטרים ואמר לו‪" :‬גוט יום טוב!" הבריסקער רב ענה לו‪" :‬גוט יום‬ ‫אצלי יום נוסף‪ .‬וכך מביא רש"י בפרשת אמור )ויקרא כג‪ ,‬לו( על‬ ‫טוב!" הם התבוננו זה בזה במשך עשר דקות‪ ,‬ושוב אמר ה'חזון‬ ‫הפסוק "עצרת היא"‪:‬‬ ‫איש'‪" :‬גוט יום טוב"‪ ,‬והרב מבריסק ענה לו‪" :‬גוט יום טוב"‪ .‬לאחר‬ ‫עצרת היא‪ ,‬עצרתי אתכם אצלי‪ ,‬כמלך שזימן את בניו לסעודה‬ ‫מכן חזר ה'חזון איש' הביתה‪ .‬כשהגענו לביתו יצא ה'חזון איש'‬ ‫לכך וכך ימים‪ ,‬כיון שהגיע זמנן להפטר אמר‪ ,‬בנַי בבקשה מכם‬ ‫מגדרו והתחיל להרקיד אותנו סביב הבימה‪ ,‬יותר מהר ויותר‬ ‫עכבו עימי עוד יום אחד‪ ,‬קשה עלי פרידתכם‪.‬‬ ‫מהר‪ .‬לא יכולנו לנשום‪ ...‬הייתי אז ילד בן שתים עשרה וחצי‪ ,‬אני‬ ‫וכך גם בפרשת פינחס‪ ,‬כשהתורה מונה את קרבנות המוספין‪,‬‬ ‫זוכר שחשבתי לעצמי‪' :‬מה הוא כל כך שמח?' והבנתי‪ ,‬כי ככל‬ ‫שבכל ימות החג הביאו קרבנות רבים יותר מכל המועדים‪ ,‬כנגד‬ ‫הנראה הוא התרגש מזה שזכה לראות את הנסיך של שלשלת‬ ‫שבעים אומות וכו'‪ ,‬ואילו בשמיני עצרת בדיוק להיפך – פר אחד‪,‬‬ ‫מלכות התורה שבראשה עמד רבי חיים מוואלוז'ין‪ ,‬והוא שמח‬ ‫איל אחד‪ ...‬ומביא על כך רש"י )במדבר כט‪ ,‬לו(‪:‬‬ ‫על הזכות שלו לזכות לראות את מלכות התורה – מאן מלכי‬ ‫"פר אחד איל אחד"‪ ,‬אלו כנגד ישראל‪] .‬אמר הקב"ה[ התעכבו‬ ‫רבנן‪ .‬הרגשתי שזו היתה נקודת ההתרגשות שלו‪ ,‬ולכן הוא הר־‬ ‫לי מעט עוד‪ .‬ולשון חיבה הוא זה‪ ,‬כבנים הנפטרים מאביהם והוא‬ ‫קיד אותנו מהר יותר ומהר יותר‪.‬‬ ‫אומר להם קשה עלי פרידתכם‪ ,‬עכבו עוד יום אחד‪.‬‬ ‫אחר הצהרים הוא שוב עשה ריקוד‪ .‬באמצע פנה לנוכחים‬ ‫ובאמת ענין זה צריך ביאור מכמה וכמה פנים‪.‬‬ ‫ואמר לכל אחד‪" :‬נכון שאתה לא תרקוד אתי‪ ,‬ואתה – בטח לא‬ ‫תרקוד אתי‪ ,‬ואתה ודאי שלא‪ ...‬הספסל הזה ירקוד איתי!" הוא‬ ‫‪88‬‬ ‫הגאון ז"ל היה שמח מאד בחג הסוכות‪ ,‬וביותר בשמיני עצרת‪,‬‬ ‫ראשית‪ ,‬מה שייך לומר "פרידתכם"‪ ,‬וכי יש ח"ו פרידה‬ ‫כי הוא יותר יום שמחה מכל ימי החג על פי הסוד וכו'‪.‬‬ ‫מהקב"ה? אמנם נפרדים מהיו"ט‪ ,‬מהקרבנות‪ ,‬ממצוות החג‪ ,‬אבל‬ ‫***‬ ‫לא מהקב"ה!‬ ‫ובבינה לעיתים )ח"א דרוש יז לשמע"צ( ביאר רבי עזריה פיגו‬ ‫שנית‪ ,‬הרי הקושי שבפרידה נוצר מכח הקשר והאהבה שנתח־‬ ‫]בעל גידולי תרומה[‪ ,‬מה שאמרו בגמ' )סוכה נה‪ ,‬ב(‪:‬‬ ‫זקה בהיותם יחד‪ ,‬וא"כ מה יועיל להתעכב יום נוסף‪ ,‬והרי אדרבה‬ ‫א"ר אלעזר‪ ,‬הני שבעים פרים ]של חג הסוכות[ כנגד מי? – כנגד‬ ‫על ידי זה הקשר יגדל ויתחזק עוד יותר‪ ,‬וממילא גם קושי הפ־‬ ‫שבעים אומות‪ .‬פר יחידי ]של שמיני עצרת[ למה? – כנגד אומה‬ ‫רידה יגדל וילך?!‬ ‫יחידה‪ .‬משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדו־‬ ‫שלישית‪ ,‬אם כל מהותו של שמיני עצרת הוא רק להתעכב יום‬ ‫ֲשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה‬ ‫לה‪ .‬ליום אחרון אמר לאוהבו ע ֵ‬ ‫נוסף‪ ,‬א"כ היה מן הראוי לכאורה להוסיף עוד יום לחג הסוכות‪,‬‬ ‫ממך‪.‬‬ ‫ולא להוסיף רגל בפני עצמו‪ ,‬ומדוע קיי"ל )סוכה מח‪ ,‬א( ששמיני‬ ‫וצריך להבין מדוע המלך אומר לאוהבו לעשות לו רק סעו־‬ ‫עצרת הוא רגל בפ"ע?‬ ‫דה קטנה‪ ,‬ומדוע לא יכין לו סעודה גדולה כראוי וכיאות לכבוד‬ ‫***‬ ‫המלך? אלא התשובה היא‪ ,‬אומר הבינה לעיתים‪ ,‬שכאשר מגיע‬ ‫ובאמת לא זו בלבד ששמיני עצרת הוא רגל בפני עצמו‪ ,‬אלא‬ ‫זמן שבו המלך רוצה ליהנות ולהשתעשע עם אוהבו‪ ,‬הוא אינו‬ ‫שדרגתו היא עליונה עד מאד למעלה מכל המועדים‪ ,‬כפי שמצי־‬ ‫מעוניין בסעודה שיש בה ריבוי אכילה ושתיה‪ ,‬כי עיקר תכליתו‬ ‫נו בדברי כמה וכמה מרבותינו‪.‬‬ ‫סעדוה זו הוא לא עצם הסעודה אלא הישיבה בצוותא עם אוהבו‪,‬‬ ‫וכך נמצא בדרשות חתם סופר )ח"א עמ' מז טור ד( בשם‬ ‫וריבוי האכילה והשתיה עלול להפריע לזה‪.‬‬ ‫הרמ"ע מפאנו בספרו עשרה מאמרות‪ ,‬מדוע לא מצינו בשום‬ ‫וזוהי ההגדרה של שמיני עצרת‪ ,‬סעודה קטנה שכל תכליתה‬ ‫מקום בתורה דנקרא שמיני עצרת "חג"‪:‬‬ ‫היא עצם הקירבה והידידות כביכול של כלל ישראל עם הקב"ה‪,‬‬ ‫לשון "חג" מורה על חוגה ועיגול הסובב על איזה מרכז‪ ,‬כמו‬ ‫שזוהי הדרגה הגבוהה ביותר ששייך‪ ,‬וכדוגמת שמחת העולם‬ ‫שאר ימים טובים שכולם סובבים על נקודת שמיני עצרת‪ .‬אבל‬ ‫הבא‪.‬‬ ‫שמיני ]עצרת[ איהו גופא הנקודה קדושה העליונה מכל הקדו־‬ ‫***‬ ‫שות אפילו מקדושת יום הכיפורים‪ ,‬ולא שייך לקרותו "חג"‪.‬‬ ‫ויש להוסיף בזה‪ ,‬דהנה כבר נתבאר לעיל )עמ' קיז( שהש־‬ ‫פלאי פלאים‪ .‬כל המועדים סובבים סביב נקודה אחת מרכזית‪,‬‬ ‫מחה הגדולה של חג הסוכות היא על הכפרה והטהרה שזכינו‬ ‫שהיא השורש והתכלית של כולם‪ .‬ומהי הנקודה המרכזית הזו‬ ‫ביום הכיפורים‪ ,‬ועל הריצוי שהקב"ה נתרצה לנו לשוב ולשכון‬ ‫שהכל סובב סביבה? – שמיני עצרת!‬ ‫בתוכנו גם אחרי שנכשלנו בחטא‪ .‬אולם גם אחרי הכפרה של‬ ‫ומוסיף החת"ס ומבאר‪ ,‬שבאמת שמיני עצרת מצד עצמותו‬ ‫יום הכיפורים עדיין אין השמחה שלימה לגמרי‪ ,‬שהרי יש עוונות‬ ‫הוא כיום הכיפורים‪ ,‬וכפי שרואים בקרבנות המוספין ששוין בש־‬ ‫שהתשובה ויום הכיפורים תולין ויסורים ממרקין‪ ,‬וא"כ עדיין לא‬ ‫ניהם ]פר‪ ,‬איל‪ ,‬שבעה כבשים ושעיר[‪ ,‬אלא דקדושת יוהכ"פ היא‬ ‫נשלמה הכפרה‪.‬‬ ‫ע"י עינוי נפש‪ ,‬וקדושת שמיני עצרת היא ע"י שמחה‪ ,‬ולכן קדו־‬ ‫אבל אחרי שנמסרו הפתקים לשלוחים בהושענא רבה‪ ,‬ויש‬ ‫שתו יתירה על יום הכיפורים‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬ ‫כאן כבר בחינה של "כל העומד ליעשות כעשוי דמי"‪ ,‬שכאילו‬ ‫כי אהבת השם על ידי עינוי כמו יום הכיפורים‪ ,‬למטה ממדריגת‬ ‫כבר נתקיים הגזר דין בפועל‪ ,‬מעתה נתכפרו העוונות כפרה מו־‬ ‫אהבת שמיני עצרת שהיא על ידי שמחה‪ .‬ויום השמיני הוא בעצ־‬ ‫שלמת‪ ,‬ואנו נקיים וטהורים וזכים לגמרי מכל שמץ של חטא‪,‬‬ ‫מו כמו יום הכיפורים‪ ,‬לכן שווין בקרבן מוסף כמו יום הכיפורים‪,‬‬ ‫ולכן השמחה ביום זה היא לאין ערוך‪] .‬וראה עוד להלן )עמ' קנה(‬ ‫ואפילו הכי קדושתו יותר מיום הכיפורים על ידי שמחה חדוותא‬ ‫מה שהבאנו מספר המנהיג[‪.‬‬ ‫דמלכא עם ישראל‪.‬‬ ‫ולא עוד‪ ,‬אלא שהרי הנפש הישראלית מצד עצמה משתוקקת‬ ‫***‬ ‫היא לבוראה ודבוקה בו‪ ,‬ורק החטאים הם המבדילים בין הנפש‬ ‫ומוסיף החת"ס לבאר היחודיות של שמחת שמיני עצרת‪ ,‬מפני‬ ‫הישראלית לבוראה‪ ,‬ואוטמים את הלב מלהרגיש ולחוש את‬ ‫שבכל הימים‪-‬טובים השמחה מיוסדת על מצוות החג‪ ,‬קרבן פסח‬ ‫האהבה והקירבה לאבינו האב הרחמן‪ .‬אבל לאחר שזכינו להיות‬ ‫בפסח‪ ,‬שתי הלחם בשבועות‪ ,‬שופר בר"ה‪ ,‬עינוי ביוה"כ‪ ,‬נטילת‬ ‫טהורים לגמרי יותר ויותר מיום הכיפורים וכנ"ל‪ ,‬ממילא הקירבה‬ ‫לולב בסוכות‪ .‬מה שאין כן השמחה של שמיני עצרת אינה תלויה‬ ‫והאהבה והדביקות שביום זה אין לתאר ואין לשער כלל!‬ ‫בדבר נוסף‪ ,‬אלא עצם השמחה היא היא עיקר מצות היום‪ ,‬וכפי‬ ‫*‬ ‫שהוא ממשיך וכותב‪:‬‬ ‫לאור כל זאת‪ ,‬מתעצמת ביתר שאת השאלה שעמדנו בה‪ ,‬כיצד‬ ‫אבל קדושת שמיני אינה אלא על ידי שמחת האדם שמתענג‬ ‫התוספת של יום שמיני עצרת מהוה פתרון לקושי של "קשה עלי‬ ‫על ה' וחדוותו ית'‪ ,‬ואינה עומדת על מצוה מיוחדת‪ .‬ויש במקרא‬ ‫פרידתכם"‪ ,‬והרי אדרבה ביום זה כלל ישראל מגיעים לדרגות‬ ‫זה של "אך שמח" ]שבו נתרבה שמחת ליל שמיני עצרת[ רמז‬ ‫הרבה יותר גבוהות של דביקות ואהבה וחיבור לקב"ה‪ ,‬יותר מכל‬ ‫גדול של עוצם קדושת שמיני וכו'‪ .‬לכך הוא קדוש יותר מיום‬ ‫המועדים! ובמה השהות הנוספת ִעם ה' תקל על הפרידה? וית־‬ ‫הכיפורים‪ ,‬ולא על ידי שום עסק מצוה רק "אך שמח" – על ידי‬ ‫באר בס"ד בפרק הבא‪.‬‬ ‫שמחה לכבוד שמו הגדול‪.‬‬ ‫***‬ ‫ולכן גם עצם השמחה של שמיני עצרת גדולה הרבה יותר מה־‬ ‫והנה במעמד הר סיני‪ ,‬כלל ישראל התרוממו לדרגת אדם הרא־‬ ‫שמחה של כל המועדים‪ ,‬וכפי שמובא במעשה רב מהגר"א ז"ל‬ ‫שון קודם החטא‪ ,‬והקב"ה פתח להם שבעה רקיעים וראו בחוש‬ ‫)סי' רלג(‪:‬‬ ‫‪89‬‬ ‫נהיה מאושרים בעוה"ז ובעוה"ב‪.‬‬ ‫"כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו" )דברים ד‪ ,‬לה; וברש"י שם(‪,‬‬ ‫)עבודת ימי הסוכות(‬ ‫והגיעו לדרגה של "רואים את הנשמע" )רש"י שמות כ‪ ,‬טו; עה"פ‬ ‫"וכל העם רואים את הקולות"(‪ ,‬כלומר שאפילו הקולות הרוח־‬ ‫ניים היו אצלם בדרגת חוש‪ ,‬כראייה ממש‪.‬‬ ‫שמיני עצרת – נגילה ונשמחה בך‬ ‫אך גם לאחר כל זה‪ ,‬עדיין היתה לדור המדבר עבודה רוחנית‬ ‫יום יומית‪ ,‬וכנאמר "אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים אשר הם‬ ‫בגמרא סוכה )מח‪ ,‬א( דרשו דחייב אדם בהלל ושמחה ובכבוד‬ ‫חיים על האדמה" )דברים ד‪ ,‬י(‪ ,‬כי עיקר מעלת האדם היא שגם‬ ‫יום טוב האחרון של חג כשאר כל ימות החג מקרא דוהיית אך‬ ‫כאשר אומרים לו "שובו לכם לאהליכם" )שם ה‪ ,‬כז(‪ ,‬גם כשהוא‬ ‫שמח לרבות לילי יום טוב האחרון‪ ,‬וכבר הקשו בזה המפרשים‬ ‫כבר לא עומד למרגלות ההר ורואה קולות וברקים‪ ,‬עדיין הוא‬ ‫דהא אכין ורקין מיעוטא‪] ,‬וברש"י מבואר דבאמת הדרשה לאו‬ ‫מתאמץ להמשיך "לראות את הנשמע"‪ .‬דהיינו שהוא משתדל‬ ‫מאך אלא מוהיית שמח דהוא יתורא דכבר כתיב ושמחת בחגיך‪,‬‬ ‫לחיות ולהחיות אצלו את אותם לימודים שראו עיניו‪ ,‬ואינו מניח‬ ‫ואה"נ דתיבת אך דרשינן למיעוטא ליל יו"ט ראשון[‪.‬‬ ‫לעצמו לשכוח את האמת שנגלתה אליו באופן כל כך ברור‪.‬‬ ‫ומובא בשם הגר"א לתרץ דהדרשה היא על דרך מיעוט‪,‬‬ ‫וכך הוא גם בענייננו‪.‬‬ ‫דממעטינן מ'אך' שאר מצוות החג‪ ,‬לבד ממצות שמחה‪ .‬ובפ־‬ ‫הנה זכינו בחודשי אלול‪-‬תשרי להתעלות ולהתרומם‪ ,‬ולחוש‬ ‫שוטו ר"ל דשמיני עצרת שייך בהדי סוכות‪ ,‬אלא דנתמעט מכל‬ ‫את הקשר הפנימי שלנו עם עולמנו הרוחני‪ ,‬עם קירבת ה'‪ ,‬עם‬ ‫עניניו ולא נשאר בו אלא השמחה‪ ,‬ומיהו ענין השמחה שבו שוה‬ ‫המשאלה הפנימית היחידה שלנו‪" :‬שבתי בביתה' כל ימי חיי"‪.‬‬ ‫ביסודו לסוכות‪.‬‬ ‫וכעת עם סיומם של ימי חג הסוכות‪ ,‬כשחוזרים אל חיי היום‪-‬יום‪,‬‬ ‫אמנם נראה דהאי מיעוטא ריבויא הוא‪ ,‬והיינו דמה שאין ביום‬ ‫כל אחד ואחד למקומו ולעיסוקיו‪ ,‬הרי זה מחייב עבודה בפני‬ ‫זה אלא מצות שמחה אין זה בגדר 'שיריים' מסוכות‪ ,‬אלא ענין‬ ‫עצמה‪ ,‬איך להכניס את כל הרוחניות שרכשנו לתוך חיי המעשה!‬ ‫לייחד כל היום למצות השמחה שלא תהא עם תערובת עוד עני־‬ ‫ולזה נתנה לנו התורה יום מיוחד – "עצרת"‪ .‬יום שתפקידנו בו‬ ‫נים‪ ,‬ומצות שמחה זו כמבו' במדרש )שה"ש א( בהא דאמר דוד‬ ‫תוכנו את‬ ‫'לעצור' בקרבנו ו'לסחוט' ]'עצירה' מלשון סחיטה[ אל ֵ‬ ‫)תהלים קי"ח( זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו‪ ,‬ואמרו שם‬ ‫תכליתם של המועדים!‬ ‫אמר רבי אבין אין אנו יודעים במה לשמוח אם ביום אם בהקב"ה‪,‬‬ ‫תפקידנו ביום זה הוא לראות כיצד הלימודים הגדולים שה־‬ ‫עד שבא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך‪ ,‬בך בהקב"ה‪ ,‬בך בתו־‬ ‫פקנו מהמועדים לא ישארו רק לזמנים מיוחדים שבהם הלב‬ ‫רתך‪ ,‬בך ביראתך‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫פתוח‪ ,‬אלא גם אח"כ כשחוזרים למסלול החיים השוטף‪ ,‬גם אז‬ ‫והיינו דמה שאין בשמיני עצרת ]וכן בחג השבועות[ מצוה‬ ‫לא להרפות ולא לסגת‪ ,‬לא להשאיר מאחורינו את כל הדרגות‬ ‫מיוחדת כמו סוכה ולולב ומצה וכדו'‪ ,‬הוא משום מעלת הזמן‬ ‫הגבוהות‪ ,‬אלא לראות עד כמה שניתן להמשיך 'לחיות' בחוש את‬ ‫דאין בו אלא נגילה ונשמחה בך‪ ,‬בך בהקב"ה‪ ,‬בך בתורתך‪ .‬כי בכל‬ ‫הלימודים הגדולים האלו‪ ,‬ולהקטין את המרחק בין הבנת השכל‬ ‫יו"ט המצוות הם היכי תמצי להתקדש ולהתקרב להקב"ה‪ ,‬אבל‬ ‫להרגש החושי ולעשייה‪.‬‬ ‫ביום שמיני עצרת ובחג מתן תורה‪' :‬והיית אך שמח'‪ ,‬ע"י נגילה‬ ‫זוהי המהות של היום הקדוש "שמיני עצרת"‪ ,‬יום שאוצר בתו־‬ ‫ונשמחה בך‪ ,‬שמתקשרין מיד להקב"ה ושמחים בו בעצמותו‪,‬‬ ‫כו את כל המתנות הנפלאות שקיבלנו‪ .‬יום שיש בו את הכוחות‬ ‫כביכול‪ ,‬ובתורתו שהיא עצמותו‪.‬‬ ‫להוציא אל הפועל ולהפוך אצלנו ל'קנין' את כל אותם לימו־‬ ‫וכבר כתב הנפש החיים )שער ד( שבכל המצוות צריך לייחד‬ ‫דים נפלאים שזכינו להשתייך אליהם‪ .‬האמונה‪ ,‬הבטחון‪ ,‬היראת‬ ‫המצוה לשם פעלם ע"י שחושב על הבורא עולם מתקיים ענין‬ ‫שמים‪ ,‬החביבות למצוות‪ ,‬הכל נכלל ביום הזה‪.‬‬ ‫המצוה‪ ,‬משא"כ בתורה שזה דעת השם הרי הלימוד עצמו זהו‬ ‫ועל זה אומר לנו הקב"ה‪ :‬קשה עלי פרידתכם‪ .‬הקשר המיוחד‬ ‫הדביקות בו יתב'‪.‬‬ ‫שנוצר בינינו לקב"ה בראש השנה‪ ,‬ביום הכיפור‪ ,‬וביותר בחג‬ ‫ולכן בשמיני עצרת תקנו לסיים את התורה‪ ,‬כי כל מהות החג‬ ‫הסוכות‪ ,‬שבו כל אחד ואחד זכה להתרומם ולהכיר את מקומו‬ ‫והיית אך שמח בו יתברך‪ ,‬וצירפו לזה שמחת התורה‪ ,‬ואין כאן‬ ‫האמיתי בבריאה‪ ,‬חבל שהקשר הזה ישאר בבחינת קשר שאינו‬ ‫מערבין שמחה בשמחה‪ ,‬שהכל עולה לענין אחד דגם שמחת‬ ‫הרגל נחזור שוב לחיי השיגרה‬ ‫של קיימא‪ .‬חבל אם ח"ו לאחר ֶ‬ ‫היום וגם שמחת התורה הוא שמחה והתקשרות ישירה עם הבו־‬ ‫מבלי שישאר רושם ממשי ומעשי מהימים המיוחדים הללו‪ .‬וכ־‬ ‫רא יתברך‪ ,‬וגם בחו"ל שאין שמחת תורה ביום שמיני‪ ,‬מ"מ ענין‬ ‫ביכול אומר הקב"ה‪ ,‬קשה לי לסבול דבר כזה‪ ,‬שאחרי קשר כל כך‬ ‫השמחה בו הוא אחד‪.‬‬ ‫נפלא עם בנַי האהובים‪ ,‬שוב יתרחקו ויפרדו ממני ח"ו‪ .‬אבל כדי‬ ‫וזהו עומק דברי הגר"א‪ ,‬שריבוי השמחה בשמיני עצרת‪ ,‬נאמר‬ ‫שהקשר הזה אכן יהפוך לקשר של קיימא‪ ,‬וכדי שאכן לא תהיה‬ ‫בדרך מיעוט למעט שאר מצוות בלתי השמחה עם התורה‬ ‫כאן שום 'פרידה' חלילה‪ ,‬גילתה לנו התורה כי הדרך היחידה היא‬ ‫והקב"ה‪.‬‬ ‫על ידי קביעת רגל בפני עצמו‪ .‬רגל שכל מהותו היא התקש־‬ ‫ותנא דמסייע לדרך זו הם דברי התרגום יונתן בפרשת פינחס‬ ‫רות נצחית לקב"ה‪ .‬התקשרות של אהבה שאינה תלויה בעשיית‬ ‫עה"פ ביום השמיני עצרת תהיה לכם ז"ל ביומא תמינאה כני־‬ ‫מצוה מסויימת )עי' לעיל סוף עמ' קלז(‪.‬‬ ‫שין תהוי בחדוא מן מטליכון לבתיכון כנישת חדוא‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי‬ ‫נמצא איפוא‪ ,‬כי עבודתנו ביום זה היא לקבוע בלבבנו באופן‬ ‫מבואר שמהותו של יום הוא מן מטליכון לבתיכון‪ ,‬והיינו היציאה‬ ‫חושי ומוחלט שקירבת ה' היא כל תכלית חיינו‪ ,‬ואין לנו בעולמנו‬ ‫מן הסוכה וחזרה לבית‪ ,‬ובפשוטו הוא דבר פלא שהזכיר התרגום‬ ‫מאומה מלבדה‪ .‬ועל ידי זה יהיה לנו את הכח גם בחיי היום יום‬ ‫פרט זה שלכאורה אינו אלא ענין מעשי‪ ,‬שכיון שנסתיים חג הסו־‬ ‫לחיות תמיד עם הקב"ה‪ ,‬ולזכור את השגחתו עלינו בכל עת‪ ,‬ובזה‬ ‫‪90‬‬ ‫כות חוזרים אל הבתים‪ ,‬אך אין זה ענין בפ"ע שיהא נזכר לפרש‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫עצמו של יום‪ ,‬אכן להמבואר הרי הן הן הדברים דעיצומו של‬ ‫)מבית הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל(‬ ‫יום הוא היציאה משאר מצוות של חג הסוכות ולייחד כל היום‬ ‫ברכת 'לישב' בסוכה פסולה‬ ‫לשמחה בך ובתורתך וביראתך‪.‬‬ ‫ועל דרך זה יש גם לדקדק בדברי רש"י בסוכה )מח‪ ,‬א( דפי'‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫הא דשמיני עצרת רגל בפני עצמו שאינו יושב בסוכה‪ .‬דמה שאין‬ ‫משנה ברורה )תרלט ס"ק מח( כתב בשם ביכורי יעקב‪,‬‬ ‫יושבין בסוכה הוא מייחד את מצוות שמיני עצרת שלא יהיו בו‬ ‫שמי שקידש בליל סוכות‪ ,‬והתחיל לאכול ואחר כך ראה‬ ‫עוד מצוות מבלעדי השמחה‪] ,‬ומה דנקט רש"י דוקא סוכה י"ל‬ ‫שהגג היה על הסוכה באופן שהסוכה פסולה‪ ,‬חייב לאכול‬ ‫משום דלולב אין זה היכר אלא במקדש דבמדינה גם בסוכות‬ ‫שוב כזית ולברך שנית לישב בסוכה ]אבל קידוש ו'שהחיינו'‬ ‫בשאר ימים אינו אלא מדרבנן‪ ,‬או משום שסוכה היא מצוה המ־‬ ‫אין צריך לברך שנית[‪.‬‬ ‫תמשכת כל היום וגם בלילה‪ ,‬וכל מצותה היא הדיורין והקביעות‬ ‫וצ"ב‪ ,‬אמאי צריך לברך שנית‪ ,‬הלא ברכתו הראשונה היתה‬ ‫שם‪ ,‬וה"נ השמחה מ