gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

טיב הקהילה · TIV HAKEHILAH — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: טיב הקהילה · TIV HAKEHILAH

שבוע: סוכות (2026-09-21)

טיב הקהילה · TIV HAKEHILAH — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‪ 0 || 8:15‬חלק'‬ ‫תורה‬‫שמחתחמישי‬ ‫הסוכות|‪-‬המולד יום‬ ‫לרגליוםחגחמישי‪-‬שישי‬ ‫מוגדל‬ ‫גליוןמברכים‬ ‫| שבת‬ ‫טיב ה˜הילה‬ ‫שבת מברכים‬ ‫אב | ר"ח‬ ‫בס"ד‬ ‫סוכות‬ ‫ט"ו תשרי תשפ"ז‬ ‫◄ הזמנים לפי אופק ירושלים ►‬ ‫זמני הדלקת הנרות ומוצ”ש‬ ‫יו"ל ע"י ˜היל˙ ˘ב˙י בבי˙ ד'‬ ‫‪5:56‬‬ ‫הדה"נ‬ ‫בנ˘יאו˙ מורנו ורבנו הרה"ˆ‬ ‫‪7:07‬‬ ‫מוצש"ק‬ ‫‪7:43‬‬ ‫ר"ת‬ ‫רבי גמליאל הכהן רבינובי‪˘ ı‬ליט"א‬ ‫סוף זמן קריאת שמע ותפילה‬ ‫סוז"ת א' ‪10:00‬‬ ‫סוזק"ש א' ‪8:45‬‬ ‫>הבנין‬ ‫סוז"ת ב' ‪10:30‬‬ ‫סוזק"ש ב' ‪9:30‬‬ ‫כי‬ ‫‪500‬‬ ‫גליון מס'‪:‬‬ ‫לצאת ידי חובת זכר לענני כבוד‪ ,‬כי ענין זה הוא‬ ‫זכר לענני הכבוד‬ ‫התכלית העיקרית בכל קיום מצוה זו‪ ,‬לזכור‬ ‫מצות סוכה היא זכר לענני כבוד שהיו על‬ ‫‪854‬‬ ‫בסוכות‬ ‫שאנו עושים הכל כענין ענני כבוד שיהיה כל‬ ‫מעשינו לשם שמים בכל עת וזמן ובכל עשיה‬ ‫ישראל ארבעים שנה בלכתם במדבר כשאדם‬ ‫הכל יהיה נעשה על פי ה’‪.‬‬ ‫יושב בסוכה הוא מקיים בכל רגע מצוה של‬ ‫הושבתי‬ ‫הישיבה בסוכה ‪ -‬מצוה‬ ‫בסוכות תשבו – כי בסוכות הושבתי את בני‬ ‫בכל רגע שאנו יושבים בחג הסוכות תחת עצי‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫>המערכ>>ת‬ ‫כאן הבן שואל‪ ,‬איזו מצוה קיימו ישראל במשך‬ ‫הסוכה אנו מקיימים מצות עשה מדאורייתא‪- .‬‬ ‫אאמו”ר הגה”צ זצ”ל בעל מעדני השלחן היה‬ ‫כל הארבעים שנים שהלכו במדבר תחת ענני‬ ‫• ושמחת בחגך •‬ ‫הכבוד?‬ ‫ראש השנה כבר עבר‪ ,‬גם יום כיפור חלף‬ ‫אומר שמעלה גדולה יש בחג הסוכות יותר‬ ‫המצוה שקיימו ישראל במדבר היה מצות האמונה בה’ כל‬ ‫עבר‪ ,‬ועכשיו הגיע חג הסוכות הנקרא‬ ‫משאר המועדים היות ובכל רגע שהנך נמצא בסוכה יש‬ ‫הארבעים שנים הם קיימו את המצוה של על פי ה’ יסעו‬ ‫‘זמן שמחתנו’‪ ,‬וכשם שביררנו כיצד‬ ‫בידך קיום מצוה מדאו’ בין מי שיושב ולומד‪ .‬או מי שאוכל‬ ‫ועל פי ה’ יחנו הם האמינו בה’ ובמשה עבדו וכל פעם‬ ‫לנצל את ימי התשובה‪ ,‬כך אנחנו רוצים‬ ‫או אפילו כשאין ישנים בסוכה הננו מקיימים בכל רגע‬ ‫שנצטוו היו נוסעים או חונים‪ ,‬גם אז הם זכו לכל רגע של‬ ‫לדעת כיצד צריכים לנצל את ימי חג‬ ‫מצות עשה מדאורייתא‪.‬‬ ‫מסע או כל רגע של חניה למצוה וענני הכבוד היו עבורם‬ ‫הסוכות‪ ,‬והרי ידוע לנו המשל שמשלו‬ ‫אמונה שלימה‬ ‫כמתנה בשביל שקיימו את המצוה של על פי ה’ יחנו ועל‬ ‫המושלים על מלך אחד שהודיע שביום‬ ‫פלוני הוא פותח את כל אוצרותיו וכל‬ ‫להבנת הדברים עשרת ימי תשובה‪ .‬עליהם נאמר דרשו ה’‬ ‫פי ה’ יסעו‪ .‬מצוה זו קיימו ישראל במדבר בכל רגע גם בעת‬ ‫בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב‪ .‬ביום כיפור שהוא היום‬ ‫שישנו או אכלו‪ ,‬כל רגע בזמן שהותם במדבר היה בקיום‬ ‫הרוצה יבוא ויטול‪ ,‬כמובן שכל אחד‬ ‫האחרון מהעשרה ימי תשובה‪ .‬בו ביום מוחל לנו הקב”ה‬ ‫עשה של על פי ה’‪.‬‬ ‫רצה לבוא ולקחת כמה שיותר‪ ,‬אבל‬ ‫בהגיע היום הגדול וכל האנשים באו‬ ‫וסולח לכל עוונותינו כמו שאנו אומרים בלשון הברכה‪:‬‬ ‫הדברים עולים בקנה אחד עם דברי מרן החזון איש זיע”א מלך מוחל וסולח לעוונותינו ולעוונות עמו בית ישראל‬ ‫על פי ה’‬ ‫לחטוף מאוצרות המלך‪ ,‬מצאו שם‬ ‫כל מיני ההנאות שבעולם‪ ,‬כל סוגי‬ ‫באגרותיו שכותב שבכל דבר שהוא עושה הוא מתייעץ ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה‪ .‬כי עצם יום הכיפורים‬ ‫המנגנים‪ ,‬וכל מיני אמנים שמקסימים‬ ‫אצל השולחן ערוך ונושאי כליו‪ .‬על פיהם הוא נוהג ועושה מכפר‪.‬‬ ‫את עיני כל רואיהם בדברים נפלאים‪,‬‬ ‫וגם הרבה מאכלים שכאשר רק מריחים מעשיו‪ .‬בני ישראל בשהותם במדבר עשו הכל על פי ה’ הם הכפרה ביום כיפור שייך לאמונה‪ .‬אדם צריך להאמין בכך‬ ‫שאכן ביום כיפור הקב”ה מכפר לו על כל העוונות רק מי‬ ‫אותם אי אפשר לעמוד בפניהם‪ ,‬וכמובן לא זזו ממקומם בלא שיהיה על כך ציווי וקריאה מאת ה’‪.‬‬ ‫שכל אחד שהגיע למקום בכדי לחטוף כשנוהגים באופן זה זוכים לענני כבוד‪ ,‬שתפקידם היה שמאמין בזה רואים עליו שינוי גדול בין לפני יום כיפור‬ ‫אוצרות‪ ,‬התעכב בין כל הדוכנים ושכח לסלק את כל הנחשים והעקרבים‪ .‬הם ישרו את הדרך לבית הימים שלאחריו‪ .‬כי המאמין בכפרת יום הכיפורים‬ ‫לגמרי את מטרת בואו‪ ,‬ורק מעטים והורידו והסירו את כל המעקשים והיה העקוב למישור‪ .‬אינו ממהר לחטוא שוב וללכלך את נפשו ונשמתו‬ ‫הצליחו להתגבר על כל הבילבולים כל הבלבולים והקליפות נעלמים אצל מי שעושה כל דבריו בעבירות‪.‬‬ ‫על פי ה’‪ .‬כל גדולי ישראל בכל הדורות שנהגו והלכו בכל המציאות הנראית לעינינו שרובא דעלמא נוהגין במוצאי‬ ‫ולהגיע לאוצר המלך‪.‬‬ ‫התורה אומרת ‘ולקחתם לכם ביום דבר וענין על פי ה’ זכו לענני כבוד שהלך לפניהם להאיר יום הכיפורים בדיוק כמנהגם בערב יום הכיפורים‪ .‬זו‬ ‫הראשון’‪ ,‬וחז”ל דרשו על כך‪‘ :‬ראשון להם ולהדריכם בדרך ישרה‪ .‬לשרוף לפניהם את כל תוצאה ברורה והוכחה לכך שאנו לא מאמינים כל כך‬ ‫טיב הנחשים הם הקליפות והסט”א תולדותיהם של הנחש שעצם יום הכיפורים מכפר והקב”ה מוחל וסולח לנו על‬ ‫לחשבון עוונות’‪ ,‬והרבה שואלים מדוע‬ ‫כל עוונותינו‪ .‬אילו היינו מאמינים בזה במאה האחוזים‬ ‫מסבירדעותהקדמוני‪.‬‬ ‫נצרכת כעת ספירת עוונות? ההו‬ ‫ה’קדושת לוי’ שאמנם בימי הדין חזרנו זה הלימוד והמוסר שצריכים אנו ללמוד מימי הסוכות ברור שלא היינו נשארים על מקומנו‪ .‬ודאי שהיינו‬ ‫ה‬ ‫דמהימנותא ימים בהם אנו משתפרים ומתחזקים הרבה בעבודת ה’‪ .‬והיינו יראים‬ ‫בתשובה‪ ,‬אבל היתה זו תשובה מיראה‪ ,‬הימים שאנו יושבים בצילא‬ ‫יו"ר הוועדה הרוחנית‪ :‬ר' יעקב רבינוביץ | עורך‪ :‬ש‪ .‬גולדשטיין‬ ‫אבל עכשיו חוזרים שוב בתשובה‪ ,‬מקיימים זכר לענני כבוד‪ .‬בימים אלו נדרשים אנו לעורר מחטאים עד יום ראשון של סוכות כמו שדורשים חז”ל אך‬ ‫והפעם תשובה מאהבה‪ ,‬והרי אמרו עצמנו שרצון השי”ת הוא שיהיו כל מעשינו לשם שמים‪ ,‬ביום הראשון ראשון לחשבון עוונות‪.‬‬ ‫תבואנה בהיכל מלך‬ ‫חז”ל שבתשובה מיראה מהפכים על פי ה’‪ ,‬יסעו או יחנו‪ ,‬בכל דבר צריך לברר ולשאול‬ ‫כעת‪ ,‬אחר שאנו יצאנו זכים ונקיים מעוונות לאור האמונה‬ ‫זדונות לשגגות‪ ,‬אבל בתשובה מאהבה הייטב בעיני ה’‪.‬‬ ‫הזדונות נהפכים לזכויות‪ ,‬ולכן עכשיו‬ ‫שאנו מאמינים בה שנמחל ונסלח לנו כל חטאינו הרי שבא‬ ‫חג הסוכות בה אנו זוכים להכנס בצלא דקודשא בריך הוא‪,‬‬ ‫וכל מעשיו יהיו לשם שמים‬ ‫צריכים לערוך שוב ‘חשבון עוונות’‪ ,‬כי‬ ‫בגלל התשובה מאהבה נוספו הרבה‬ ‫אנו יכולים להכנס לביתו של הקב”ה‪ .‬כי נקיים אנו מכל‬ ‫לפני‬ ‫מתבונן‬ ‫היה‬ ‫השלחן‬ ‫מעדני‬ ‫בעל‬ ‫זצ”ל‬ ‫הגה”צ‬ ‫אאמו”ר‬ ‫זכויות וצריכים לספור הכל מתחילה‪.‬‬ ‫כל פעולה‪ ,‬האם יהיה להקב”ה נחת רוח ממעשי‪ ,‬כי זה חטא ועוון וראויים אנו להכנס להיכל המלך הקב”ה‪.‬‬ ‫וזה‬ ‫בלבד‪,‬‬ ‫ה’‬ ‫פי‬ ‫על‬ ‫מעשיו‬ ‫כל‬ ‫שיהיו‬ ‫ישראל‬ ‫איש‬ ‫של‬ ‫דרכו‬ ‫נכון שסוכות הוא חג מאוד שמח‪,‬‬ ‫סוכ”ה בגימטריה שם הוי”ה ואדנ”י שעולים לחשבון צ”א‪.‬‬ ‫וכך אנחנו אוהבים אותו‪ ,‬אבל נזכור‬ ‫כמו שנפסק בשו”ע (או”ח סי’ רל”א) שיהיו כל מעשיו לשם והסוכה היא צילא דמהימנותא‪ .‬צל האמונה דומה הדבר‬ ‫בשיחה‬ ‫ובשתיה‪,‬‬ ‫באכילה‬ ‫דעהו‪,‬‬ ‫דרכיך‬ ‫בכל‬ ‫כדכתיב‬ ‫ה’‪,‬‬ ‫שהמטרה האמיתית שלנו היא להמשיך‬ ‫לסינר של האמא‪ ,‬שהילדים נחבאים ונסתרים תחתיה‪ .‬כך‬ ‫את התשובה שעשינו בימים הנוראים‪,‬‬ ‫אנו בסוכה‪.‬‬ ‫לענני‬ ‫בימינו‬ ‫גם‬ ‫אדם‬ ‫יזכה‬ ‫זה‬ ‫באופן‬ ‫וברחיצה‪,‬‬ ‫ובהליכה‬ ‫ועכשיו תשובה מאהבה‪ ,‬וזה לא סותר כבוד שישמרו עליו וסייעו לו לילך בדרך ישרים‪.‬‬ ‫בכתבי האריז”ל מובא שיש שש צדדים לסוכה בארבע‬ ‫בכלל את מצוות ‘ושמחת בחגך’‪ ,‬אלא‬ ‫אדרבה‪ ,‬כשאנחנו ממשיכים את דרך ואכן להלכה כשמקיימים מצות סוכה צריכים לחשוב רוחות ומעלה ומטה‪ .‬וכל צד הוא כנגד שם אחד משמותיו‬ ‫ולכוין לקיים מצות עשה של מצות סוכה ובנוסף יש לכוון‬ ‫התשובה יחד עם השמחה‪ ,‬בכך אנחנו‬ ‫ניתן לשמוע את שיחותיו של מורנו ורבנו שליט"א ○ במספר מיוחד וישיר‬ ‫מראים לקב”ה שתשובתנו לא היתה רק‬ ‫מן השפה ולחוץ‪ ,‬ולא רק כדי שניכתב‬ ‫באידיש‪ ○ 073-2951321 :‬בלשון הקודש‪073-2951320 :‬‬ ‫טיב‬ ‫בספר החיים‪ ,‬אלא מעומק לבבנו אנו‬ ‫ההודעות‬ ‫שבים בתשובה‪ ,‬ורצוננו לזכות לקרבת‬ ‫אלוקים בכל זמן ובכל מצב‪.‬‬ ‫עדכוני שיחות‪0534-100024 :‬‬ ‫יו"ר הוועדה הרוחנית‪ :‬ר' יעקב רבינוביץ | עורך‪ :‬ש‪ .‬גולדשטיין‬ ‫(ע”פ‪‘ :‬טיב הפנינים’ סוכות )‬ ‫א‬ ‫של הקב”ה‪ .‬לפי זה כשאנו נכנסים לסוכה אנו‬ ‫לא כיון‪ ,‬ואפילו אנסוהו לאכול ואכל יצא‪,‬‬ ‫ומ”מ כדי שיעשה המצוה כתקונה‪ ,‬יש‬ ‫נכתב ע"י הר"ר מאיר רבינוביץ שליט"א‬ ‫השלום בסוכות תשבו שבעת ימים כל‬ ‫האזרח בישראל ישבו בסוכות‪ ,‬למען ידעו‬ ‫>הלכה‬ ‫למעשה דורכים על שם של קוב”ה‪.‬‬ ‫הרה”ק בעל דברי חיים מצאנז זיע”א היה‬ ‫לו לחזור ולאכול בכוונה‪ ,‬ואם אינו רוצה‬ ‫דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני‬ ‫מתיירא מלהיכנס לתוך הסוכה ונימוקו עמו‪,‬‬ ‫איך אני להיכנס למקום קדוש המלא בשמותיו‬ ‫להתעכב שם יאכל בלא ברכה (מט”א סי’ תרכ”ה‬ ‫ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים‪ ,‬שגם‬ ‫הלכות סוכה דיני ישיבת סוכה‬ ‫יתברך שמו‪ .‬גם טלית מקיפה את האדם אך‬ ‫סעי’ נ”ג)‪.‬‬ ‫לפי דעת הפוסקים יש חיוב לפרש פסוק זה‬ ‫כולו בפיו במצוה זו (בא”ח האזינו ס”ז)‪.‬‬ ‫‪.‬אכיצד מצות ישיבה בסוכה‪ ,‬שיהיה‬ ‫שלא תחת רגליו של אדם בסוכה אנו דורכים‬ ‫לא יעסוק בשיחה בטילה בשעת הסעודה‬ ‫‪.‬דאחר שיכנס לסוכה והשולחן ערוך‬ ‫אוכל ושותה וישן ומטייל ודר בסוכה כל‬ ‫בכף רגלינו על שמותיו של הקב”ה בשביל זה‬ ‫והכל מתוקן לסעדה‪ ,‬אין לעשות שהות‬ ‫שבעת הימים‪ ,‬בין ביום ובין בלילה‪ ,‬כדרך‬ ‫צריכים אמונה תמימה שביום כיפור נתכפרו‬ ‫‪.‬טיש מאנשי מעשה שמדקדקים על‬ ‫שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה‪ ,‬וכן‬ ‫לנו כל עוונותינו‪ ,‬לכן היה הרה”ק מצאנז זיע”א‬ ‫אפילו בענין לימוד‪ ,‬אלא יעשה קידוש מיד‬ ‫עצמם שלא לשיח שום שיחה בטלה בסוכה‬ ‫אם ירצה לספר עם חברו יספר בסוכה‪,‬‬ ‫מתרץ עצמו שהוא נכנס לסוכתו בזכות מעשה‬ ‫(מט”א סי’ תרכ”ה סמ”ד)‪.‬‬ ‫רק בדברי תורה‪ ,‬ומכל שכן בשעת הסעודה‪,‬‬ ‫‪.‬היש לו לענג את היו”ט בדגים ובשר‬ ‫דסוכתו צריך להיות כביתו כל השנה‪ .‬ולפי‬ ‫הצדקה שהיה עושה כמפורסם שהיה מפזר‬ ‫וראוי ונכון לעשות כן אם בני ביתו ואורחיו‬ ‫שקדושת הסוכה גדולה מאד ראוי למעט‬ ‫מעות רבים לצדקה‪.‬‬ ‫ושאר המטעמים ויינות משובחים כפי‬ ‫הם בעלי תורה‪ ,‬ואף בעל הבית שהוא‬ ‫בה בדברי חול ושלא לדבר בה כ”א דברי‬ ‫עושרו ויכולתו‪ ,‬ואע”פ שגם בכל שאר יום‬ ‫על פי הדברים האלו‪ ,‬נבין שבימי חג הסוכות‬ ‫מיסב עם אשתו ובני ביתו ואין ביניהם‬ ‫קדושה ותורה‪ ,‬וכ”ש שיהיה זהיר מלספר‬ ‫טוב מצוה לאכל ולשתות ולשמוח‪ ,‬מ”מ‬ ‫אנו קרובים הרבה יותר להקב”ה מעשרת ימי‬ ‫דברי תורה‪ ,‬עכ”פ יש להם ליזהר משיחה‬ ‫שם לשה”ר ורכילות ושאר דיבורים‬ ‫בחג הזה יש לו לשמוח ביותר‪ ,‬ולכן אומרים‬ ‫תשובה‪ .‬כי בעשי”ת נאמר קראוהו בהיותו‬ ‫בטלה‪ ,‬וידברו מעסק החג הקדוש להודיעם‬ ‫האסורים‪ ,‬ומ”מ כשצריך לדבר מעניני עסק‬ ‫בתפלה ובקידוש זמן שמחתנו‪ ,‬ומ”מ צריך‬ ‫קרוב‪ .‬כאן בחג הסוכות אנו נכנסים בפלטרין‬ ‫טעם מצוה זו כדכתיב למען ידעו דורותיכם‬ ‫לא יצא מן הסוכה בשביל זה‪ ,‬דע”י עצם‬ ‫ליזהר משחוק וקלות ראש ח”ו (מט”א שם סעי’‬ ‫של המלך אנו בביתו הפרטי של המלך עצמו אנו‬ ‫כי בסכות הושבתי את בי ישראל‪ ,‬ומצות‬ ‫ישיבתו שם אף בעת דיבורו הרי הוא מקיים‬ ‫ארבע מינים וכיוצא בדברים אלו של עונג‬ ‫ס”ה)‪.‬‬ ‫דורכים ועומדים על שמותיו וחוסים בצלו‪.‬‬ ‫מצות ישיבה בסוכה (שו”ע סי’ תרל”ט ס”א ומ”ב‬ ‫וגם שמחה של מצוה‪ .‬אבל מי שהוא יושב‬ ‫כוונת המצוה‬ ‫ושעה”צ שם)‪.‬‬ ‫ארבעת המינים ‪ -‬שמו של הקב”ה‬ ‫ודומם לגמרי אין לו שכר טוב בשביל זה‪ ,‬כי‬ ‫‪.‬ו“בסוכות תשבו שבעת ימים וגו’ כי‬ ‫כתב בספר יסוד ושורש העבודה (שער‬ ‫‪.‬ב‬ ‫בנוסף אנו מצווים ליטול ארבעה מינים‬ ‫זה גורם בטול מצות שמחת יום טוב‪ ,‬שעל‬ ‫בסוכות הושבתי את בני ישראל” ‪ -‬הם ענני‬ ‫האיתון פי”ב) וז”ל‪ :‬על כל רגע ורגע ששוהה‬ ‫כשהארבעה מינים גם רומזים לשם הוי”ה‪ .‬כל‬ ‫ידי זה בני ביתו יושבים ודוממים כאבלים‬ ‫כבוד שהקיפם הקב”ה בהם לבל יכם שרב‬ ‫בביתו חוץ לסוכה על לא דבר הכרחי וכו’‬ ‫מין רומז לאחד מאותיות שם הוי”ה ב”ה‪ .‬כשאנו‬ ‫ומנודים‪ ,‬ומצטערים כי פה להם ולא ידברו‪,‬‬ ‫ושמש‪ ,‬ודוגמא לזה ציונו לעשות סוכות‬ ‫עובר על מצות עשה מה”ת ע”כ‪ .‬וכ”כ‬ ‫מנענעים את ארבעת המינים בסוכה או בבית‬ ‫ואם הם המדברים והוא כאלם לא יפתח‬ ‫כדי שנזכור נוראותיו ונפלאותיו‪ ,‬ואע”פ‬ ‫בסידור יעב”ץ וז”ל‪ :‬על כל רגע שיהא בביתו‬ ‫הכנסת הרי שאנו מחזיקים בידינו כביכול את‬ ‫פיו‪ ,‬ה”ז דומה לאבל בין החתנים‪ ,‬והרבה‬ ‫שיצאנו ממצרים בחודש ניסן‪ ,‬לא ציונו‬ ‫בלי הכרע עובר בעשה‪ ,‬ובכל רגע ששוהה‬ ‫קוב”ה ומנענעים בו לכל הששה צדדים‪.‬‬ ‫חשו חכמים למניעת שמחת יום טוב‪ ,‬וגם כי‬ ‫בסוכה מקיים מצות עשה ע”כ (ועי’ במנחת‬ ‫ומלאה הארץ דעה‬ ‫לעשות סוכות באותו הזמן‪ ,‬לפי שהוא ימות‬ ‫אין לו לעלות במעלות ומדות של חסידות‬ ‫הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכות לצל ולא‬ ‫שלמה (ח”ב סי’ נ”ח) מה שהאריך בזה דלכאורה הוא תמוה‬ ‫אם אינו מאנשי השם בענין שהוא נראה‬ ‫היתה ניכרת עשייתנו שהם במצות השי”ת‪,‬‬ ‫דמאחר והחיוב הוא משום תשבו כעין תדורו‪ ,‬אם כן מאיזה‬ ‫בסוכות נאמר למען ידעו דורותיכם כי בסוכות‬ ‫כגבר יהיר‪ ,‬אלא יאחז מדה כמדתו הכל לפי‬ ‫ולכן ציונו שנעשה בחודש השביעי שהוא‬ ‫הושבתי את בני ישראל כי בסוכות יש את טעם יתחייב לישב בסוכה בכל עת ובכל שעה‪ ,‬הרי גם בכל‬ ‫מה שהוא אדם‪ ,‬ועל כיו”ב אמרו כל השם‬ ‫זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו‬ ‫הבחינה הנפלאה של ומלאה הארץ דעה את ה’ ימות השנה דרכו לשהות מחוץ לביתו ג”כ‪ ,‬ואם כי י”ל דיש‬ ‫אורחותיו זוכה ומקבל פני השכינה (מט”א שם‬ ‫יש כאן בחינת דעת‪ .‬ידיעה ברורה שאנו אוחזים בזה משום הידור מצוה‪ ,‬אך קשה למה יחשב כעובר ממש‬ ‫לביתו ואנחנו יוצאים מהבית לישב בסוכה‪,‬‬ ‫סעי’ ס”ה)‪.‬‬ ‫ממש בידינו וברגלינו את השי”ת כביכול מכל על מ”ע‪ ,‬עיי”ש מה שהאריך הרבה בזה‪ ,‬וכתב שם דעכ”פ‬ ‫בזה מראה שהוא עושה לשם מצות השי”ת‬ ‫‪.‬יהסוכה היא צילא דמהימנותא זכר‬ ‫זה אפשר לומר שכל הבא לעשות דבר שהוא רגיל לעשותו‬ ‫(שו”ע סי’ תרכ”ה ס”א ומ”ב שם)‪.‬‬ ‫הצדדים מסובבים אנו בשמותיו הקדושים ב”ה‪.‬‬ ‫‪.‬זויכוין בישיבתה שציונו הקב”ה לישב לענני כבוד‪ ,‬ולכן צריך ליזהר שלא ינהוג‬ ‫תמיד בבית ולא בחוץ‪ ,‬וגם עכשיו אין שום סיבה שמונעתו‬ ‫בה שחוק וקלות ראש (בא”ח האזינו ס”ט)‪.‬‬ ‫על כן צריכים אנו לעשות חשבון נפשנו שאך‬ ‫בסוכה זכר ליציאת מצרים‪ ,‬וגם זכר לענני‬ ‫מלעשותו בסוכה‪ ,‬דשפיר חייב בסוכה מעיקר הדין של תשבו‬ ‫כבוד שהקיפן אז עלינו להגן עלינו מהשרב ‪.‬אימצוה על כל איש ישראל להושיב‬ ‫לפני כמה ימים היינו מלאכים בחטאים ועוונות‬ ‫והשמש‪ ,‬וכל זה כדי לצאת ידי המצוה אשתו ובני ביתו עמו בסוכה‪ ,‬להיותם‬ ‫טיב‬ ‫כעין תדורו‪ ,‬ולא רק משום דבעידן ריתחא ענשינן על מניעת‬ ‫עשה עיי”ש‪ .‬ומ”מ לכו”ע בכל רגע שיושב בסוכה מקיים ה”ז‬ ‫ופשעים וכעת זוכים אנו להיכנס להיכל מלך‬ ‫כתיקונה‪ ,‬אבל בדיעבד יצא אפילו לא כיון מסתופפים בצילא דמהימנותא לטהר‬ ‫את נפשותם ולהודיע אליהם חסדי ה’ עם‬ ‫ההודעות‬ ‫רק לצאת ידי המצוה לבד (מ”ב שם סק”א)‪.‬‬ ‫מצות עשה וכמש”כ בסוכות תשבו שבעת ימים)‪.‬‬ ‫קידוש וסעודת הלילה‬ ‫להיות אחוזים ואוחזים בשמותיו הקדושים‪,‬‬ ‫משום כן צריך האדם להתנהג בהתאם להשוות‬ ‫‪.‬חיש לכוין דעתו שהוא אוכל כזית או ישראל עמו ונחלתו תמיד כל הימים‪ ,‬בעבור‬ ‫מעשיו למקום בו הוא נמצא‪ .‬הנהגותיו של אדם‬ ‫יותר מכביצה פת לצאת בו ידייו"רחובת מצות תהיה יראתו ואהבתו על פניהם לבלתי‬ ‫גולדשטיין‬ ‫ש‪.‬‬ ‫עורך‪:‬‬ ‫|‬ ‫רבינוביץ‬ ‫יעקב‬ ‫ר'‬ ‫הרוחנית‪:‬‬ ‫הוועדה‬ ‫‪.‬גקודם שיכנס לסוכה‪ ,‬יאמר לשם‬ ‫בחג הסוכות ובתוך הסוכה צריכים להיות‬ ‫תחטאו (כה”ח סי’ תר”מ סק”ה בשם יפה ללב)‪.‬‬ ‫תואמים לכך שהוא נמצא במקום ובבית המלך יחוד קודשא בריך הוא וכו’‪ ,‬כמו שציונו‬ ‫אכילת לילה ראשונה בסוכה‪ .‬ובדיעבד אם‬ ‫ה’ אלוקינו על ידי משה רבינו עליו‬ ‫הגדול‪.‬‬ ‫>הלכה‬ ‫לישב בסוכה של לויתן (שו”ע סי’ תרס”ז)‪.‬‬ ‫יום הו”ר יש בו קצת דינין לפי שעדיין הדין תלוי עד יום‬ ‫‪.‬איכתב השל”ה ראיתי בני עליה שמנשקין הסוכה‬ ‫השמיני עצרת לראות אם ישובו בתשובה‪ ,‬וצריך ליזהר‬ ‫בכניסתו וביציאתו‪ ,‬וכן ד’ מינין שבלולב לחיבוב המצוה‪,‬‬ ‫לכוין האדם דעתו במאוד מאוד בתפלת יום הו”ר ובכל‬ ‫ואשרי מי שעובד ה’ בשמחה‪.‬‬ ‫שמיני עצרת – שמחת תורה‬ ‫מעשיו ביום ההוא‪ ,‬כיון שעדיין יש לו תקנה אז כי אח”כ‬ ‫אין לו עוד תקנה כנ”ל ע”כ‪.‬‬ ‫הלכות הושענה רבה‬ ‫‪.‬ביליל שמיני עצרת אומר בתפלה ותתן לנו את‬ ‫‪.‬דנוהגים להרבות במזמורים כמו ביו”ט‪ ,‬דהיינו למנצח‬ ‫‪.‬אביום שביעי שהוא הושענא רבה הוא גמר החתימה‪,‬‬ ‫יום שמיני חג העצרת הזה‪ ,‬ואם שכח ואמר את יום חג‬ ‫ונוהגים ישראל להיות ניעורים בליל ערבה (שו”ע סי’ תרס”ד‬ ‫מזמור לדוד השמים מספרים ושארי מזמורים‪ ,‬ואומרים‬ ‫הסוכות הזה ועקר רגליו‪ ,‬יש דיעות בין האחרונים אם‬ ‫ס”א ומ”ב שם)‪.‬‬ ‫מזמור לתודה‪ ,‬ואין אומרים נשמת אלא ישתבח (שם)‪.‬‬ ‫צריך לחזור‪[ ,‬ולענין מעשה א”צ לחזור (הלי”ש פי”ב ס”ח‪ ,‬מבית לוי)]‪.‬‬ ‫‪.‬הנהגו לקרות ספר משנה תורה (שער הכוונות)‪.‬‬ ‫‪.‬בכתבו הראשונים ז”ל שיש סימן בצל הלבנה בליל‬ ‫ולכו”ע אם לא סיים הברכה צריך לחזור לותתן לנו (שו”ע‬ ‫‪.‬וביום הו”ר יקרא פרשת וזאת הברכה שמו”ת‪ ,‬ואם‬ ‫הושענא רבה מה שיקרה לו או לקרוביו באותה השנה‪,‬‬ ‫סי’ תרס”ח ס”א ומ”ב שם)‪.‬‬ ‫קרא ביום שמ”ע לא הפסיד (מ”ב סי’ רפ”ה סקי”ח)‪.‬‬ ‫ויש מי שכתב שאין לדקדק בזה‪ ,‬כדי דלא ליתרע מזליה‪,‬‬ ‫תקנו להרבות בסעודה ביו”ט האחרון של חג (מ”ב סי’‬ ‫‪.‬גי‬ ‫‪.‬זצריך לנענע את הערבה קודם החבטה‪ .‬ואח”כ חובט‬ ‫גם כי רבים אינם מבינים הענין על בוריו‪ ,‬ויותר טוב‬ ‫להיות תמים ולא לחקור עתידות (שו”ע שם)‪.‬‬ ‫תקכ”ט סקי”א)‪.‬‬ ‫בה על הקרקע או על הכלי פעמיים או שלש‪ ,‬ובשם‬ ‫‪.‬דיאומרים ברכת שהחיינו בקידוש‪ ,‬דשמיני עצרת‬ ‫האריז”ל כתבו דוקא על הקרקע‪ ,‬ויחבוט ה’ חבטות‪ ,‬וטוב‬ ‫‪.‬גכתב בספר שער הכוונות וז”ל‪ :‬כי הנה עיקר הדין‬ ‫רגל בפני עצמו הוא (שו”ע סי’ תרס”ח ס”א ובמ”ב שם)‪.‬‬ ‫לחבוט תחילה על הקרקע ה’ חבטות ואח”כ על הכלים‬ ‫נידון ונגמר בחצות הראשונה של ליל הו”ר‪ ,‬ואז בעת‬ ‫‪.‬וטכתב הא”ר שיש להרבות בנרות בבהכ”נ בליל‬ ‫להסיר העלין‪ ,‬וא”צ להסיר כל העלין (שו”ע סי’ תרס”ד ס”ד‬ ‫חצות לילה נגמר החותם‪ ,‬ואמנם עיקר הדין שנידון‬ ‫שמחת תורה ויומו לכבוד התורה שמוציאין (מ”ב סי’ תרס”ט‬ ‫ובמ”ב שם)‪.‬‬ ‫העולם עתה הוא להימסר הפתקין שנחתמו בנעילת‬ ‫סק”ד)‪.‬‬ ‫‪.‬חי”א שהושענא שבלולב אע”פ שנזרקה אין לפסוע‬ ‫יוה”כ אותם שלא חזרו בתשובה כל הימים שבינתיים‬ ‫‪.‬זטכתבו הפוסקים שבליל שמחת תורה יקרא הפרשה‬ ‫עליה‪ ,‬וכן ערבה של הושענא אין לזלזל בה ולזורקה‬ ‫שמן יוה”כ עד הו”ר‪ ,‬ונמסרין ביד השלוחים לפעול הדין‬ ‫שנים מקרא ואחד תרגום של פרשת וזאת הברכה (שם‪ ,‬ויש‬ ‫לאשפה‪ ,‬ונהגו להצניע ההושענות לאפיית מצות‪ ,‬כדי‬ ‫והמשפט למי שנתחייב‪ ,‬אבל אע”פ שנמסרו הפתקים‬ ‫לעיין דבמ”ב סי’ רפ”ה סקי”ח כתב דזמנו לכתחילה בהושענה רבא‪ ,‬ובשו”ת‬ ‫לעשות בה עוד מצוה (שו”ע שם סעי’ ח’ ט’ ומ”ב ושעה”צ שם)‪.‬‬ ‫בידם לא ניתן להם רשות לפעול המשפט והעונש הכתוב‬ ‫קנה בשם ח”א סי’ ט”ז האריך בדבר זה)‪.‬‬ ‫‪.‬טכתב בספר מנורת המאור (קנ”ג) שמעתי שיש בערבה‬ ‫באותם הפתקין עד יום שמיני עצרת‪ ,‬כדי לתת עוד זמן‬ ‫‪.‬זימאוד מאוד יזהר בתפילות שמיני עצרת לאומרם‬ ‫של הו”ר סגולת שמירה למתכוין בה בסכנת דרכים‪,‬‬ ‫אל החוטאים שישובו בתשובה ביום ההוא של הו”ר‪ ,‬ואם‬ ‫בכוונה גדולה‪ ,‬כי מלבד שכל תיקון של הימים מיום ר”ה‬ ‫והכל לפי כושר מעשיו וטוב כוונתו‪ ,‬והבוטח בה’ בצל‬ ‫ישובו יחזרו לקחת הפתקים מהם‪ ,‬ואם לאו אין עוד תקנה‬ ‫עד שמיני עצרת הוא נשלם והכל תלוי ביום הזה‪ ,‬עוד בה‬ ‫ש‪-‬ד‪-‬י יתלונן‪ .‬ובספר יפה ללב כתב שהירא מפחד לילה‬ ‫בתשובה מאז ואילך‪ ,‬ואע”פ שאמרו בזוהר כיון דנפקי‬ ‫כי אין בכל אלו הימים יום רצון לה’ לשמוע ה’ תפילתו‬ ‫וחלומות רעים יניחם בכר תחת מראשותיו שישן עליו‪.‬‬ ‫פתקין מבי מלכא תו לא הדרי‪ ,‬דיבר בהווה‪ ,‬כי בלי ספק‬ ‫בכל מה דצריך כיום הזה‪ ,‬כמ”ש בזוה”ק‪ ,‬וכל מה ששואל‬ ‫וכתב בספר ככר לאדן להחיד”א דה”ה כל הד’ מינים‬ ‫שמי שלא נתעורר לשוב בתשובה מעת נעילת יוה”כ עד‬ ‫מהקב”ה מתקבל תפילתו ועושה בקשתו (מל”ח סי’ כ”ה‬ ‫מועילין לשמירה‪.‬‬ ‫הו”ר לא ישוב ביום ההוא‪ ,‬וכיון שלא ישוב בו ביום תו לא‬ ‫ס”א)‪.‬‬ ‫‪.‬ייש נוהגין כשיוצאין מן הסוכה אומרים יה”ר שנזכה‬ ‫הדרי‪ ,‬אבל ודאי שאם יזדמן מי שישוב ודאי שיקרעו גזר‬ ‫| המשך בעמוד הבא |>‬ ‫דינו ויחזרו לקחת פתקא שלו מיד השלוחים וכו’‪ ,‬ולכן כל‬ ‫ב‬ ‫ולא יצטער כלל בחג הקדוש הזה מובטח‬ ‫לשונו‪ ,‬ואידך פירושא זיל גמור‪.‬‬ ‫(דברים טז‪ ,‬י)‪ .‬ואילו בחג הפסח לא נזכר‬ ‫לו שתעלה לו שנה טובה ויהיה לעולם‬ ‫כלל לשון של שמחה‪ .‬ומכאן אתה למד‬ ‫>ההתחזקות‬ ‫שמח”‪.‬‬ ‫שמחת הגוף והנשמה‬ ‫שמצוות השמחה בחג הסוכות עולה על‬ ‫גם יש לפרש את הכתוב בדרך רמז‪ ,‬דהנה‬ ‫בשנה רגילה ישנם שס”ה ימים‪ ,‬ומתוכם‬ ‫י”ז ימים של מועדים שיש בהם מצווה של‬ ‫טעמים שונים נאמרו מדוע חג הסוכות‬ ‫הוא זמן של שמחה יותר משאר המועדים‪,‬‬ ‫והטעם הפשוט יש לומר‪ ,‬שבחג הסוכות‬ ‫כולנה‪ ,‬והשמחה בזמן זה צריכה להיות‬ ‫עשרות מונים משאר כל הזמנים‪ .‬וזהו גם‬ ‫הטעם שמכל המועדים רק חג הסוכות‬ ‫זמן שמחתנו‬ ‫שמחה‪ ,‬ואלו הם‪ :‬ח’ ימים של סוכות (ז’ של‬ ‫ישנו שמחה כפולה‪ ,‬ברוחניות ובגשמיות‪,‬‬ ‫נקרא ‘זמן שמחתינו’‪ ,‬וכפי שאנו מזכירים‬ ‫חג הסוכות הוא עיקר הזמן של שמחה‬ ‫סוכות ועוד אחד של שמיני עצרת)‪ ,‬ז’ ימים של פסח‪,‬‬ ‫שכן חג הפסח הוא בעיקרה שמחת הגוף‪,‬‬ ‫זאת בכל התפילות וקידושי היום של חג‬ ‫ומשפיע שמחה לכל הימים‬ ‫יום אחד של שבועות‪ ,‬ויום אחד של ראש‬ ‫היות שבאותו הזמן יצאו בני ישראל‬ ‫הסוכות‪.‬‬ ‫שמחת הרגל‬ ‫השנה (היום השני של ראש השנה אינו מן התורה)‪.‬‬ ‫מעבדות לחרות ונגאלו משעבוד הגוף‪,‬‬ ‫כך כתב הרמב”ם מפורש בהלכות שופר‬ ‫על אף שהמצוה להיות בשמחה נוהגת‬ ‫כעת‪ ,‬אם תפחית י”ז ימים של שמחה מתוך‬ ‫ולעומת זה חג השבועות הוא שמחת‬ ‫וסוכה ולולב (פרק ח הלכה יב)‪“ :‬אף על פי‬ ‫תמיד‪ ,‬בכל עת ובכל שעה‪ ,‬כמו שכבר‬ ‫סך כל שס”ה ימות השנה‪ ,‬ישתייר בידך‬ ‫הנפש‪ ,‬כי בזמן זה קיבלו בני ישראל את‬ ‫שכל המועדות מצוה לשמוח בהן‪ ,‬בחג‬ ‫ביארנו בארוכה‪ ,‬מכל מקום מצוה‬ ‫שמ”ח ימים שאין בהם מצווה מפורשת‬ ‫התורה הקדושה‪.‬‬ ‫הסוכות היתה שם במקדש שמחה יתירה‪,‬‬ ‫מיוחדת של שמחה ישנו במועדים‬ ‫של שמחה‪ .‬וזהו מה שבא הכתוב לומר‬ ‫שנאמר ‘ושמחתם לפני ה’ אלקיכם שבעת‬ ‫וברגלים‪ ,‬שהתורה הקדושה ציוותה עלינו‬ ‫לך‪ ,‬אם תקיים את הציווי של ‘ושמחת‬ ‫אבל בחג הסוכות ישישו וישמחו‬ ‫ימים’‪ .‬וכיצד היו עושין‪ ,‬ערב יום טוב‬ ‫להיות בהם בשמחה‪ ,‬כדכתב הרמב”ם‬ ‫בחגך’ כראוי וכנכון‪ ,‬ובימי המועדים תגיל‬ ‫שניהם יחדיו‪ ,‬הנפש שמחה היות‬ ‫הראשון היו מתקנין במקדש מקום לנשים‬ ‫בהלכות יום טוב (פרק ו הלכה יז)‪“ :‬שבעת ימי ‬ ‫ותשמח כפי שהתורה הקדושה מצווה‬ ‫שעתה מתגלה שיצאו ישראל נוצחין‬ ‫מלמעלה ולאנשים מלמטה כדי שלא‬ ‫הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים‬ ‫אותך‪ ,‬אזי תזכה שיתקיים בך גם הכתוב‬ ‫וזכאין בדין של ראש השנה ויום‬ ‫יתערבו אלו עם אלו‪ ,‬ומתחילין לשמוח‬ ‫טובים‪ ,‬כולם אסורים בהספד ותענית‪,‬‬ ‫בהמשך ‘והיית אך שמ”ח’‪ ,‬והיינו שתזכה‬ ‫הכיפורים‪ ,‬אך גם הגוף שמח עתה‪,‬‬ ‫ממוצאי יום טוב הראשון‪ ,‬וכן בכל יום‬ ‫וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ‬ ‫להיות בשמחה גם בשאר שמ”ח ימות‬ ‫מפני שזהו זמן האסיף‪ ,‬שמאספים את‬ ‫ויום מימי חולו של מועד מתחילין מאחר‬ ‫ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו‪,‬‬ ‫השנה האחרים‪.‬‬ ‫התבואות מן השדה אל תוך הבית פנימה‬ ‫שיקריבו תמיד של בין הערבים לשמוח‬ ‫שנאמר (דברים טז‪ ,‬יד) ושמחת בחגך וגו’”‪.‬‬ ‫ומתמלאים האוצרות והאסמים‪ .‬ועל כן‬ ‫שאר היום עם כל הלילה”‪.‬‬ ‫מעיקר הדין של שמחה בחג היינו צריכים‬ ‫המתקת הדינים על ידי‬ ‫נקרא חג הסוכות ‘זמן שמחתנו’‪ ,‬היות‬ ‫להקריב קרבן חגיגה לפני השי”ת ולשמוח‬ ‫השמחה בחג הסוכות‬ ‫שהוא שמחה כפולה ומכופלת‪ ,‬שמחת‬ ‫זהירות מקלות ראש ושמחת כריסו‬ ‫בו לפניו יתברך שמו באהבה ובתענוגים‪,‬‬ ‫נשלים את דברינו אלו במאמר נפלא‬ ‫אולם גם עתה כשחרבה בית מקדשנו לפיכך‪ ,‬כותב ה’מטה אפרים’ (סימן תרכה סעיף הגוף ושמחת הנפש‪.‬‬ ‫שהביא בספר ‘שם משמואל’ (סוכות תרע”ג –‬ ‫ובספר ה’חינוך’ (מצוה שכד מצות נטילת לולב)‬ ‫ותפארתנו ואין אנו יכולים לעלות סה)‪“ :‬יש לו לענג את היום טוב בדגים ובשר‬ ‫תרע”ח) בשם אביו מרן בעל ‘אבני נזר’ זי”ע‪,‬‬ ‫וליראות ולהקריב לפניו קרבנות שלמים ושאר המטעמים ויינות משובחים כפי ביאר‪ ,‬שהיות והתקופה הזאת הוא בלאו‬ ‫דהנה בכל יום משבעת ימי חג הסוכות‬ ‫וחגיגה‪ ,‬עדיין נותר לנו החובה לשמוח עושרו ויכולתו‪ .‬ואף על פי שכל שאר יום הכי זמן של שמחה גדולה לישראל‪ ,‬לפי‬ ‫היו מקריבין בבית המקדש ארבעה עשר‬ ‫בשמחת הרגל‪ ,‬והולך הרמב”ם ומפרש את טוב מצוה לאכול ולשתות ולשמוח‪ ,‬בחג שהזמן הנוכחי הוא עת אסיפת התבואות‬ ‫כבשים‪ ,‬וסך כל הכבשים שהוקרבו במשך‬ ‫הזה יש לו לשמוח ביותר‪ ,‬ולכן אומרים ופירות האילן אל תוך הבית‪ ,‬ומדרך‬ ‫אופני השמחה ואת גדר המחויבים בה‪.‬‬ ‫ימי המועד הגיע למספר הכולל של‬ ‫הבריות לשמוח בתקופה זו בשמחה‬ ‫וכך הוא כותב‪“ :‬אף על פי שהשמחה בתפלה וקידוש – זמן שמחתנו”‪.‬‬ ‫האמורה כאן היא קרבן שלמים‪ ,‬כמו שאנו אך יחד עם זה הוא מזהיר שלא להיגרר רבה‪ ,‬לפיכך ציווה הקב”ה לעשות לפניו‬ ‫תשעים ושמונה‪ ,‬כתב על זה ברש”י (במדבר‬ ‫כט‪ ,‬יח)‪ ,‬כי צ”ח הכבשים שהיו מקריבים‬ ‫מבארין בהלכות חגיגה‪ ,‬יש בכלל אותה אחר החלק החומרי של השמחה‪ ,‬וממשיך חג באותו העת‪ ,‬בכדי לזכות את עמו‬ ‫טיב‬ ‫בחג הסוכות באו לכלות ולהמתיק את‬ ‫בלשונו‪“ :‬ואף על פי שהמצוה להיות ישראל ולהעלות את השמחה הגשמית‬ ‫שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו הכלהודעות‬ ‫צ”ח הקללות המנויות בפרשת ‘כי תבא’‬ ‫אחד ואחד כראוי לו‪ .‬כיצד‪ ,‬הקטנים נותן בשמחה‪ ,‬מכל מקום צריך לזהר בהרבות אל הרוחניות‪ ,‬שישמחו ישראל בו יתברך‬ ‫שבמשנה תורה‪.‬‬ ‫מאנשי גולדשטייןבשמחה דקדושה‪.‬‬ ‫ויש| עורך‪ :‬ש‪.‬‬ ‫רבינוביץ‬ ‫הרוחנית‪ :‬ר' יעקב‬ ‫ושלום‪.‬‬ ‫ראש חס‬ ‫להם קליות ואגוזים ומגדנות‪ ,‬והנשים קונה שחוק וקלות‬ ‫יו"ר הוועדה‬ ‫וצריך להבין את הקשר שבין שני‬ ‫להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו‪ ,‬מעשה שמדקדקים על עצמם שלא לשיח ‬ ‫הדברים‪ ,‬מה השייכות בין צ”ח הקרבנות‬ ‫והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שום שיחה בטלה בסוכה רק בדברי ‬ ‫של חג הסוכות לצ”ח הקללות שבפרשת‬ ‫והיית אך שמ”ח‬ ‫תורה‪ ,‬ומכל שכן בשעת הסעודה‪ .‬וראוי‬ ‫שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין”‪.‬‬ ‫כי תבא‪.‬‬ ‫כך גם פסק ה’שולחן ערוך’ (הלכות יום טוב ונכון לעשות כן אם בני ביתו ואורחיו הם בעת הזאת של חג הסוכות מושפעים‬ ‫אלא אומר ה’אבני נזר’‪ ,‬שכל הסיבה‬ ‫תקכט ס”ב) להלכה ולמעשה‪ ,‬שחובה גמורה בעלי תורה‪ .‬ואף בעל הבית שהוא מסב עלינו ממרום מעיינות של שמחה וחדוה‬ ‫שבאו הקללות על ‘שונאיהם של ישראל’‬ ‫לקנות לצורך החג דברים המשמחים לכל עם אשתו ובני ביתו ואין ביניהם דברי מנהר היוצא מעדן‪ ,‬שהלא התורה‬ ‫אינם אלא בעוון שלא עבדו את השי”ת‬ ‫אחד ואחד מבני הבית כפי ערכו‪ ,‬בין אם תורה‪ ,‬יש להם לזהר משיחה בטלה רק הקדושה ציוותה עלינו לשמוח בימים‬ ‫מתוך שמחה וטוב לבב‪ ,‬כמו שכתוב שם‬ ‫זה במאכל ובמשתה ובין אם זה בכסות לדבר מעסק החג הקדוש להודיעם טעם האלה‪ ,‬כמו שנאמר (דברים טז‪ ,‬טו) “והיית‬ ‫(דברים כח‪ ,‬מה‪-‬מז)‪“ ,‬ובאו עליך כל הקללות‬ ‫מצוה זו כדכתיב ‘למען ידעו דורותיכם אך שמח”‪ ,‬אולם רש”י על אתר ביאר‬ ‫נאה ומלבוש חדש‪.‬‬ ‫האלה‪ ...‬תחת אשר לא עבדת את ה’‬ ‫כי בסוכות הושבתי וגו’’ (ויקרא כג‪ ,‬מג)‪ ,‬ומצות את מאמר הכתוב וכתב “לפי פשוטו ‬ ‫אלקיך בשמחה ובטוב לבב”‪ ,‬לפיכך‬ ‫ארבע מינים וכיוצא בדברים אלו של עונג אין זה לשון ציווי אלא לשון הבטחה”‪,‬‬ ‫חג הסוכות – שמחה יתירה‬ ‫יבואו עבודת צ”ח קרבנות הנקרבים‬ ‫דהיינו שהקב”ה בכבודו ובעצמו מבטיח‬ ‫ואם כי מצוות שמחת הרגל הוא מצוה וגם שמחה של מצוה”‪.‬‬ ‫מתוך שמחה וטוב לבב בחג הסוכות‬ ‫השייכת בכל המועדים והרגלים‪ ,‬אבל בפרט צריך לזכור ולשמח בימים האלה לנו שנהיה שמחים‪ ,‬והיית אך שמח –‬ ‫שהוא ‘זמן שמחתינו’‪ ,‬ויתקנו את כל‬ ‫יותר מהכל היא נוהגת בחג הסוכות‪ ,‬את האומללים ומרי הנפש שלא שפר כפשוטו‪.‬‬ ‫המצוות ועבודת השי”ת משאר ימות‬ ‫שהרי על חג הסוכות שנתה התורה עליהם חלקם‪ ,‬לפקוח עין שגם להם יהיה ולא זו בלבד‪ ,‬אלא כל מי ששמח באמת‬ ‫השנה שהיו בלי שמחה‪ ,‬וממילא בטלין‬ ‫הקדושה ואף שילשה את הציווי על לאכול ולשתות בהילולים די צרכם‪ ,‬כי בימים האלה‪ ,‬זוכה להמשיך עליו השפעה‬ ‫ומבוטלין כל הצ”ח קללות שבאו בגין‬ ‫השמחה‪ ,‬וכדלהלן‪ :‬א‪ .‬בפרשת ראה (דברים מי שמשמח רק את עצמו ושוכח מאותם של שמחה לכל השנה כולה‪ ,‬כדכתב‬ ‫חסרון השמחה‪.‬‬ ‫טז‪ ,‬יד) כתיב‪“ :‬חג הסוכות תעשה לך וכו’ נדכאים ושבורי לב‪ ,‬אין כל תועלת בכל כאן ה’אברבנאל’‪“ :‬והיית אך שמח –‬ ‫אמור מעתה שבחג הסוכות ישנו המתקת‬ ‫ושמחת בחגך”‪ .‬ב‪ .‬כך גם כתוב שם (פסוק השמחה ששמח‪ ,‬ואין זה שמחה של להבטיחו שאם ישמח ויגיל בחג הסוכות‬ ‫הדינים לכל השנה כולה‪ ,‬ומן הזמן הזה‬ ‫יהיה שמח וטוב לב כל השנה”‪ ,‬ויותר‬ ‫טו)‪“ :‬והיית אך שמח”‪ .‬ג‪ .‬ובפרשת אמור מצוה כלל וכלל‪.‬‬ ‫נשפעים נהרות של שמחה לכל ימות‬ ‫(ויקרא כג‪ ,‬מ) כתוב‪“ :‬ולקחתם לכם ביום כדכתב הרמב”ם (פרק ו הלכה יח)‪“ :‬וכשהוא מכן כתב ה’אבן עזרא’ בפסוק זה מפורש‪,‬‬ ‫השנה‪ ,‬והחכם עיניו בראשו משקיע‬ ‫הראשון פרי עץ הדר וכו’ ושמחתם לפני אוכל ושותה חייב להאכיל (דברים טז) כי מי שיקיים את מצוות שמחת החג‬ ‫לעת הזאת את כל כולו לבקש ולהתפלל‬ ‫לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים כראוי יזכה להיות שמח לעולם‪.‬‬ ‫ה’ אלקיכם שבעת ימים”‪.‬‬ ‫בדרך זה כתב גם בספר ‘פלא יועץ’ (ערך‬ ‫להקב”ה אשר עוז וחדוה במקומו‪,‬‬ ‫הרי לנו ג’ פעמים שמחה בחג הסוכות‪ ,‬האומללים‪ ,‬אבל מי שנועל דלתות חצרו‬ ‫שישפיע עלינו שמחה ורחמים מאלו‬ ‫בעוד שבחג השבועות לא נכתב שמחה ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו סוכה)‪“ :‬וציוונו לשמוח שמחה של מצוה‬ ‫הימים לכל ימי השנה ללא הפסק כלל‬ ‫אלא פעם אחת בלבד‪“ ,‬ועשית חג שבועות מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש‪ ,‬אין זו והוא סימן טוב לכל השנה‪ ,‬שכתבו גורי‬ ‫וכלל‪ ,‬אמן כן יהי רצון‪.‬‬ ‫לה’ אלקיך וכו’‪ ,‬ושמחת לפני ה’ אלקיך” שמחת מצוה אלא שמחת כריסו”‪ .‬עד כאן האר”י ז”ל‪ ,‬שמי שהוא שמח וטוב לב‬ ‫בדמים מרובים‪ ,‬וראוי להדר אם באפשר שיהיו הקונים‬ ‫היה חטא מיכל בת שאול שהשיב לה דוד המלך עליו‬ ‫| המשך מעמוד הקודם |> ‪.‬חיכתב מהרי”ק בשם רב האי‬ ‫מוכתרים בתורה או עכ”פ מגדולי הקהל (מ”ב סק”א)‪.‬‬ ‫השלום ונקלותי עוד מזאת (מ”ב סי’ תרס”ט סקי”א ושעה”צ שם)‪.‬‬ ‫גאון יום זה רגילים אצלנו לרקד‬ ‫ ‪.‬בכאף מי שעלה כבר בפרשה וזאת הברכה יכול‬ ‫‪.‬טילכבוד התורה מותר לרקד ביו”ט ולהכות כף אל‬ ‫בו אפילו כמה זקנים בשעה שאומרים קילוסים לתורה‬ ‫לעלות לחתן תורה או לחתן בראשית‪ ,‬אבל חתן תורה‬ ‫כף בשעה שאומרים קילוסין לתורה‪ ,‬אבל אסור לקשקש‬ ‫וכו’‪ ,‬ולכן יש להתאמץ בזה לרקד ולזמר לכבוד התורה‪,‬‬ ‫לא יקרא פרשת חתן בראשית‪ ,‬והטעם כיון דליכא הפסק‬ ‫בפעמונים וזגים‪ ,‬וכ”ש שאר כלי שיר דאסור (מ”ב שם סק”ה‬ ‫כמו שכתוב גבי דוד המלך ע”ה מפזז ומכרכר בכל עוז לפני‬ ‫ביניהם שייך פגם לס”ת הראשונה שיאמרו פסולה היתה‬ ‫ובשעה”צ‪ ,‬ובסי’ של”ט סק”ח)‪.‬‬ ‫ד’‪ ,‬וכ”כ משם האר”י ז”ל‪ ,‬והעידו על האר”י ז”ל שאמר‬ ‫ולכן קורא מיד בשניה‪ ,‬וכ”ז באותה בהכ”נ אבל מי שקרא‬ ‫‪.‬ככתב הח”א נכון הדבר שיבחרו עשרה אנשים‬ ‫שהמעלה העליונה שהשיג באה לו ע”י שהיה משמח בכל‬ ‫חתן תורה בבהכ”נ זו ודאי שמותר לקרות חתן בראשית‬ ‫שישמעו בברכת התורה ויענו אמן‪ ,‬כי נוהגים קלות גדול‬ ‫עוז בשמחה של מצוה‪ ,‬וגם על הגר”א ז”ל כתבו שהיה‬ ‫בבהכ”נ אחרת‪ .‬וכתב במהרי”ל שכהן או לוי יכול להיות‬ ‫שאין עשרה ששומעים בקריאת התורה (מ”ב סי’ תרס”ט סקי”ב)‪.‬‬ ‫מרקד לפני הס”ת בכל כחו‪ ,‬ואל יאמר האדם אין זה כבודי‬ ‫חתן תורה או חתן בראשית (מ”ב סק”ב)‪.‬‬ ‫ ‪.‬אכנהגו למכור חתן תורה וחתן בראשית‪ ,‬וקונים‬ ‫וכבוד התורה לרקד לפני העם כאחד הריקים‪ ,‬שהרי זה‬ ‫ג‬ ‫טיב ה˜הילה‬ ‫בס"ד‬ ‫שמחת תורה‬ ‫כ"ב תשרי תשפ"ז‬ ‫◄ הזמנים לפי אופק ירושלים ►‬ ‫זמני הדלקת הנרות ומוצ”ש‬ ‫יו"ל ע"י ˜היל˙ ˘ב˙י בבי˙ ד'‬ ‫‪5:47‬‬ ‫הדה"נ‬ ‫‪6:47‬‬ ‫מוצש"ק‬ ‫בנ˘יאו˙ מורנו ורבנו הרה"ˆ‬ ‫‪7:34‬‬ ‫ר"ת‬ ‫רבי גמליאל הכהן רבינובי‪˘ ı‬ליט"א‬ ‫סוף זמן קריאת שמע ותפילה‬ ‫סוז"ת א' ‪10:00‬‬ ‫סוזק"ש א' ‪8:46‬‬ ‫סוז"ת ב' ‪10:30‬‬ ‫סוזק"ש ב' ‪9:31‬‬ ‫‪500‬‬ ‫גליון מס'‪:‬‬ ‫>הבנין‬ ‫‪855‬‬ ‫דסטי פומיה למלה בישא – וכל מי שמטה פיו לדבר לשון‬ ‫הרע הא ודאי ההוא מלה בישא עליה – שורה אותו דיבור‬ ‫מדרגות‬ ‫ֹא ה ִּכיר וְ ֶאת‬ ‫ת א ָחיו ל ִ‬‫יתיו וְ ֶא ֶ‬ ‫ית ָך יִנְ צֹרוּ‪( :‬לג‪ ,‬ט)‬ ‫ֹא ר ִא ִ‬ ‫הָ א ֵֹמר לְ ָא ִביו וּלְ ִא ּמוֹ ל ְ‬ ‫ּ א ְמ ָר ֶת ָך ו ְּב ִר ְ‬ ‫י ש ְמרו ִ‬ ‫ָּבנָו לֹא י ָָדע ִּכ ׁ ָ‬ ‫הקדושה‬ ‫רע עליו להענישו‪ ,‬ואי לאו‪ - ,‬ואם אין גוף הדיבור מענישו‬ ‫•••‬ ‫הא נגעים או צרעת דמוקדן כחויא עליה – באים על האדם‬ ‫איתא בספר יצירה (פ”ו מ”ח) שברית המעור מכוון לברית‬ ‫דברים השורפים כנחשים כנגעים או צרעת‪ .‬ומסיים הזוהר‬ ‫הלשון‪ ,‬וככל שהאדם שומר על קדושת הדיבור‪ ,‬כך הוא גם‬ ‫בזכות‬ ‫הק’ והא אוקמוה – כבר גילו חכמינו ז”ל אלו הדברים‬ ‫שמור מלפגום בברית הקדושה‪.‬‬ ‫במקום אחר‪ .‬עד כאן דברי הזוהר הקדוש‪ .‬הרי לך מדבריו‬ ‫רמז לזה מצאנו במקרא שלפנינו בו נאמר ‘כי שמרו‬ ‫מה רב טובו של הזהיר בלשונו‪ ,‬וחומרת עונשו של זה‬ ‫אמרתך ובריתך ינצרו’‪ ,‬כי ‘אמרתך’ – זה דיבור‪‘ ,‬ובריתך’‬ ‫שמירת‬ ‫המחלל את דיבורו‪.‬‬ ‫– זה שמירת הברית‪ .‬ואמר הכתוב ‘כי שמרו אמרתך’ –‬ ‫אם כבר מעוררים על חובת שמירת הדיבור‪ ,‬מן הראוי גם‬ ‫כששומרים על אמרי הפה‪ ,‬שיהיו בתכלית הקדושה‪ ,‬זוכים‬ ‫לעורר לבני אדם שישימו דעתם לכך‪ ,‬שבשמירת הדיבור‬ ‫ל’ובריתך ינצורו’ שגם הברית הידוע הוא ברית המעור‪,‬‬ ‫הדיבור‬ ‫יש איסור ‘חפצא’ וגם איסור ‘גברא’‪ ,‬כלומר‪ ,‬מודעים אנו‬ ‫יהיה נצור בקדושה‪.‬‬ ‫שישנם דיבורים שאסורים הם מצד גופן‪ ,‬האיסור להגותם‬ ‫וזהו שאמר שלמה המלך (קהלת ה‪ ,‬ה) ‘אל תתן את פיך‬ ‫הא מפני שהם עצמם אסורים‪ ,‬וכגון‪ ,‬לשון הרע‪ ,‬שקר‪,‬‬ ‫לחטיא את בשרך’‪ ,‬האדם מתאוה לתת דרור לפיו ולדבר‬ ‫הוצאת שם רע‪ ,‬והונאת דברים‪ ,‬ונבלות פה‪ ,‬וכל כיוצא בהן‬ ‫כל אשר חפץ מבלי להבחין בין טוב לרע‪ ,‬ולזה מזהירו‬ ‫שהאיסור הוא מצד אמירת הדברים‪ ,‬אבל אין אנו שמים לב‬ ‫שלמה אל תתן את פיך למלא את משאלתך‪ ,‬כי בכך אתה נותן לו גם כן‬ ‫גם שישנם דיבורים כאלו שאינם אסורים מצד עצמן‪ ,‬אבל אסורים הם‬ ‫היכולת להחטיא את בשרך רח”ל‪ ,‬וביכולתך להיכשל בהעוון החמור‬ ‫על האדם מצד השעה שהוא עומד בה‪ ,‬וכגון שיחה בשעה שהציבור‬ ‫ביותר‪.‬‬ ‫מתפללים ובפרט כשעונים ‘אמן’‪ ,‬ו’יהי שמיה רבה’ וגו’‪ ,‬וכפי שרואים‬ ‫רבות שבני אדם מזלזלים ומדברים בזמנים כעין אלו‪ .‬צריכים אנו לדעת‬ ‫וידועים דבריו של הרה”ק רבי יוחנן מראחמסטריווקא לפרש על ענין‬ ‫שמדובר באיסור חמור מאוד‪ ,‬ולדברי רשב”י בזוהר הקדוש (חלק ב‬ ‫זה את החמש סימני הסדר הראשונים‪ ,‬וכך אמר‪‘ :‬קדש’ – אם ברצונו‬ ‫קלא‪ ):‬נחשב זה המדבר בשעת התפילה ככופר ר”ל‪.‬‬ ‫של האדם להיות שמור בקדושה‪‘ ,‬ורחץ’ – וגם לזכות להתרחץ מחלאת‬ ‫עוונותיו‪ ,‬העצה היא ‘כרפס’ – ראשי תיבות כ’לל ר’אשון פ’ה ס’גור‪,‬‬ ‫מובא בספרו של רבי ישמעאל כהן גדול (זהו ספר שבו כתב רבי‬ ‫כלומר‪ ,‬שיסגור פיו מלדבר דיבורים אסורים‪ .‬וכדי לזכות לזה צריך‬ ‫ישמעאל כה”ג את עליותיו בעולמות עליונים‪ ,‬ומה שהשיג אז בדברו עם‬ ‫האדם להרגיל את עצמו למעט בדיבורו ככל שאפשר גם במה שמותר‪,‬‬ ‫מלאכי השרת) שבאחד מעליותיו בגבהי מרומים מצא מלאך מסויים‪,‬‬ ‫וזהו ‘יחץ’ – הוא השבירה לחצאין ‘מגיד’ – מה שאתה מדבר בפיך‪,‬‬ ‫וזה המלאך אמר לו בוא ואראך איזה דבר‪ ,‬והוליכו לאיזה מקום‪ ,‬ושם‬ ‫כלומר‪ ,‬גם ממה שמותר לך לדבר עליך להשתדל למעט ככל שאפשר‪,‬‬ ‫ראה גזירות נוראות ומשונות שנגזרו על האומה הישראלית‪ ,‬וגעה רבי‬ ‫ולא לדבר כי אם מה שמוכרח באמת‪ .‬בכך אכן זוכים להיות שמור‬ ‫ישמעאל בבכי‪ ,‬באמרו האיך תהיה ביכולתם של ישראל לסבול צרות‬ ‫בקדושה ובטהרה‪.‬‬ ‫משונות כעין אלו‪ ,‬אך עדיין לא הסתפק המלאך בזה‪ ,‬וביקש מרבי‬ ‫ישמעאל להופיע שוב למחרת‪ ,‬למחרת כשרבי ישמעאל הגיע לשם‬ ‫ותא חזי בזוהר הקדוש (ח”ג דף קפג‪ ):.‬שמביא דברים המעוררים על‬ ‫הראה לו עוד צרות משונות גרועות פי כמה מאלו שהראה לו מאתמול‪,‬‬ ‫חומר עוונו של זה שאינו משגיח על ענין הדיבור‪ ,‬ומאידך מדבר על‬ ‫וכשנודע לו לרבי ישמעאל שגם אלו מיועדים לישראל געה שוב בבכי‬ ‫המדרגה הקדושה לה זוכה מי שהוא כן זהיר מלהיכשל בכל האיסורים‬ ‫גדול‪ ,‬ואמר לו המלאך דע לך‪ ,‬כי בכל יום ויום נגזרים על ישראל גזירות‬ ‫התלויים בדיבור‪ ,‬והא לך לשונו בתוספת ביאור‪ :‬רבי יצחק פתח לפרש‬ ‫משונות כעין אלו‪ ,‬אך כשבאים הם לבית הכנסת ועונים ‘אמן’ ואומרים‬ ‫את הכתוב ‘וידבר העם באלקים ובמשה’ (במדבר כא‪ ,‬ה)‪ ,‬וכהקדמה לכך‬ ‫‘יהי שמיה רבה’ נועלים את השערים ואין מניחים את אלו הצרות לצאת‬ ‫ראה לנכון לבאר כוונת הכתוב שבמגילת אסתר (אסתר ה‪ ,‬א) ‘ויהי ביום‬ ‫בפועל‪ .‬אלו הדברים מכוונים למאמר הגמרא (שבת קיט‪ ):‬כל העונה אמן‬ ‫השלישי ותלבש אסתר מלכות’ וקודם שפירשה הקדים ואמר‪ :‬הלוא‬ ‫הה‬ ‫יהא שמיה רבה’ קורעים לו גזר דינו‪.‬‬ ‫מגילת אסתר ברוח הקודש נאמרה‪ ,‬ובגין כך כתובה בין הכתובים‪,‬‬ ‫ומאחר שהיא בכלל הכ”ד ספרים‪ ,‬יש בו בהכרח לימוד לדורות‪ ,‬ועל‬ ‫ואפשר כי אלו הגזירות מתחדשות ר”ל מידי יום ביומו‪ ,‬כי כל עבירה‬ ‫כן יש לפרש הכתוב כך‪ :‬ויהי ביום השלישי לתעניתה דאתחלש חילא ‬ ‫שהאדם נכשל בה הרי הוא בגדר מורד במלכות שמים‪ ,‬ואין צורך‬ ‫דגופא – אז נחלש כח הגוף והא קיימא ברוחא בלא גופא ‪ -‬אז היתה‬ ‫לבאר גודל עונשו של המורד‪ ,‬ועל כן נגזרים על שונאיהם של ישראל‬ ‫במצב של ביטוש הגוף‪ ,‬וכאילו נעשית כבעלת רוח בלא גוף כדין – אז‬ ‫גזירות משונות‪ ,‬אך כשבאים בבית הכנסת‪ ,‬ועונים ‘אמן’‪ ,‬מגלים הם‬ ‫זכתה למעלה רוחנית‪ ,‬ולמעלה זו מכוון הכתוב באמרו ותלבש אסתר‬ ‫בכך שחפצים הם שיתגדל ויתקדש שמיה רבה‪ ,‬וכן הוא כשאומרים ‘יהי‬ ‫מלכות‪.‬‬ ‫שמיה רבה’ מגלים הם שחפצים שיתגלה כבודו‪ ,‬ואם כן הוכחה הוא‬ ‫שאין החטא בסיבת העדר החשש לכבוד מלכות שמים‪ ,‬אלא מפני היצר‬ ‫ומבאר שבהכרח יש צורך לומר שהמכוון הוא למעלה רוחנית‪ ,‬כי מאי ‬ ‫המתגרה בהם ומכניס בהם רוח שטות ר”ל‪ ,‬וכיון שכן נמתקים הדינים‪,‬‬ ‫מלכות – מה הכונה במלת מלכות אי תימא בלבושי יקר וארגוונא –‬ ‫אך היצר הרע הזה‪ ,‬שאין הוא חפץ בטובת ישראל‪ ,‬מנסה להכשילם‪,‬‬ ‫לבושים יקרים וארגמן הא לאו הכי אקרי – אין הדרך לקרוא לאלו‬ ‫שדוקא בבואם לבית הכנסת בשעה שהציבור עונים יהא שמיה רבה‬ ‫הלבושים בשם ‘מלכות’ אלא בהכרח יש לומר‪ ,‬שכוונת הכתוב ותלבש‬ ‫יכשלו בדיבורם‪ ,‬ואז הרי זה גופא הוא מרידה במלכות שמים‪ ,‬ועל כן לא‬ ‫אסתר מלכות הוא דאתלבשת במלכות עלאה קדישא שהיא לבוש‬ ‫די בכך שאין הדינים נמתקים‪ ,‬אלא עוד מוסיף הוא בכך חטא על פשע‪,‬‬ ‫רוחני וקדוש‪ ,‬וכפי שאמרנו מקודם ודאי לבשה רוח הקודש‪.‬‬ ‫ודין על דין ר”ל‪.‬‬ ‫מאי טעמא זכתה להאי אתר – מהו הטעם שזכתה לזה המעלה רק לעת‬ ‫על כן ראוי לשים לב על זה הדבר להיות מאוד זהיר מלשוח בבית‬ ‫עתה בהיותה בבית אחשורוש? בגין דנטרא פומא דלא לחווא מידי ‬ ‫הכנסת בשעה שהציבור מתפללים‪ ,‬ובזכות זה נזכה למנוע כל הצרות‪,‬‬ ‫– לזאת זכתה בזכות היותה שומרת את פיה מלהוציא דיבורים בלתי‬ ‫ולזכות גם למעלת רוח הקודש‪.‬‬ ‫רצויים הדא הוא דכתיב‪ :‬אין אסתר מגדת מולדתה וגו’‪ ,‬ואוליפנא –‬ ‫ולמדנו מכאן דכל מאן דנטיר פומיה ולישניה – כל השומר פיו ולשונו‬ ‫זכי לאתלבשא ברוח דקודשא – זוכה להתלבש ברוח הקודש‪ ,‬וכל מאן‬ ‫ד‬ ‫>המעשיו>ת‬ ‫חיזוק ללימוד שמו”ת ופרש”י‬ ‫וּפְ ר ֹו ֹש עָ לֵ ינ ּו סֻ ּ ַכת‬ ‫תכלית עבודת אלול ותשרי להשיג ההכרה שאין עוד מלבדו‬ ‫ידוע מה שאמרו צדיקים שתכלית כל היגיעה שבחודש אלול ובחגי תשרי הוא להגיע‬ ‫ׁ ְשלוֹמֶ ָך‬ ‫לאותה שעה של ‘שמיני עצרת’ שבו פותחים את הארון הקודש ומכריזים ‘אתה‬ ‫הראת לדעת כי ה’ הוא האלקים אין עוד מלבדו’! כלומר‪ ,‬כל אותה יגיעה היתה כדי‬ ‫לזכך את נשמותינו ולהסיר את כל המסכים המונעים את ההכרה הבהירה שהקב”ה‬ ‫ש עָ לֵינ ּו סֻ ּכַת ׁ ְשלו ֶֹמ ָך‪ ,‬וְ ַת ְ ּקנֵנ ּו ְ ּבעֵ צָה‬ ‫“וּפְ ר ֹו ֹ‬ ‫בורא ומנהיג לכל הברואים‪ ,‬והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים‪.‬‬ ‫ֶיך‪ ,‬וְ הו ׁ ִֹשיעֵ נ ּו ְמהֵ ָרה לְ מַ עַ ן ׁ ְש ֶמ ָך”‬‫טוֹבָ ה ִמ ּ ְל ָפנ ָ‬ ‫ענין ה’שמחה’ על ‘גומרה של תורה’ ב’שמיני עצרת’‬ ‫(ברכת השכיבנו)‬ ‫לאור דבריהם יש לומר שלכך נקבע יום ‘שמיני עצרת’ ליום שמחה על גומרה של‬ ‫תורה‪ ,‬כי לימוד התורה שבכתב הוא גם כן אמצעי לחיזוק האמונה‪ ,‬כמו שכתב‬ ‫הגה”ק מרן בעל ה’חפץ חיים’ זי”ע (בספרו זכור למרים’) וז”ל‪‘ :‬והעצה היעוצה שתתחזק‬ ‫ש עָ לֵינ ּו סֻ ּ ַכת ׁ ְשלו ֶֹמ ָך’ – היא על‬ ‫העצה הטובה שיתקיים בנו ‘וּפְ ר ֹו ֹ‬ ‫האמונה בלב האדם‪ ,‬הוא שילמוד פרשת השבוע בכל שבוע עם פי’ רש”י ויעיין‬ ‫ֶיך’‪ ,‬כאשר חושבים ומחשבים ‘עצה‬ ‫ידי ‘וְ ַת ְ ּקנֵנ ּו ְ ּבעֵ צָה טוֹבָ ה ִמ ּ ְלפָ נ ָ‬ ‫היטב‪ ,‬כדכתיב (שמות טו‪ ,‬כו)‪‘ :‬והאזנת למצוותיו’‪ ,‬פירוש רש”י תטה אזנים לדקדק בהם‪,‬‬ ‫טובה’ בכל דבר‪ ,‬נעשה שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו‪.‬‬ ‫ולאפוקי‪ ,‬אם קורא אותם מהשפה ולחוץ’ עכ”ל‪.‬‬ ‫טבעה של מחלוקת לפרוץ בהעדר המחשבה והמתינות‪ ,‬כאשר‬ ‫וכעין דבריו מקובל גם מהרה”ק רבי מרדכי מנדבורנא זי”ע שאמר להגה”ק בעל‬ ‫היצרים בוערים והמחלוקת נדלקת באין חושב‪ – .‬אבל כאשר‬ ‫ה’דברי יואל’ מסאטמאר זי”ע בילדותו‪ ,‬שאם לומדים חומש עם פי’ רש”י אז מכירים‬ ‫את הבורא ית’‪ ,‬וכן הוא להיפך אם לא לומדים חומש ופירש”י אין מכירים את‬ ‫מתרגל האדם להתנהג במתינות‪ ,‬סוף מעשה במחשבה תחילה‪,‬‬ ‫הבורא ברוך הוא‪ ,‬וכפי שראיתי בעצמי כמה גדולים שלא הכירו את הבורא כי לא‬ ‫הרי הוא עוצר בנפשו שלא להתסיס את אש המחלוקת‪ ,‬רק חושב‬ ‫למדו חורש”י‪.‬‬ ‫ומחשב ‘עצה טובה’ בכל דבר‪.‬‬ ‫לאור דבריהם יש לומר שסיומה של תורה אחר שלמדו כל שבוע הפרשה עם פירש”י‬ ‫זו היא אם כן העצה היעוצה לזכות אל ‘סוכת שלום’ – על ידי‬ ‫היא בחינה של ‘שלימות האמונה’ ולכן ראוי לקבוע השמחה לכך ביום ‘שמיני עצרת’‬ ‫‘ותקננו בעצה טובה’‪.‬‬ ‫שבו אנו זוכים גם מכח העבודה לבהירות האמונה‪.‬‬ ‫העבודה התמידית להרחיב את הדעת והאמונה‬ ‫‘מ ּ ְלפָ נ ָ‬ ‫ֶיך’‪ ,‬כשנשכיל ונדע‬ ‫ומוסיף ומפרש מה היא ‘עצה טובה’ – ִ‬ ‫אמנם לבהירות האמונה אין גבול וסוף‪ ,‬וכל עוד שהאדם בעולם הזה יכול הוא‬ ‫שאנו עומדים ‘מלפניך’‪ ,‬והכל נעשה ונשפע מלפניו יתברך‪,‬‬ ‫להרחיב דעתו ואמונתו יותר ויותר‪ ,‬ועל כן גם אחר שזכינו לגומרה של תורה‪,‬‬ ‫ואין שום דבר נעשה ונפעל מעצמו‪ ,‬ותולים עינינו לפניו יתברך‬ ‫ולבהירות בהכרת הא‪-‬ל יתברך‪ ,‬מתחילים אנו שוב מבראשית‪ ,‬כדי לחזור שוב על‬ ‫שיעשה הכל לטובה‪.‬‬ ‫התורה כולה‪ ,‬כי על דברי תורה נאמר ‘דדיה ירווך בכל עת’ (משלי ה‪ ,‬יט) ודרשו חז”ל‬ ‫(עירובין נד‪‘ ):‬מה דד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב אף דברי תורה כל זמן‬ ‫והרי העומד לפני המלך מתנהג בזהירות ובעדינות‪ ,‬ואין נותן‬ ‫שאדם הוגה בהם מוצא בהם טעם חדש’ עכ”ל‪ .‬וללא ספק שטעם חדש זה הוא בכל‬ ‫לרגש לפרוץ בלא שליטה‪ .‬כמ”ש רבינו הרמ”א זצוק”ל בפתח‬ ‫הקשור לאור התורה‪ ,‬הן בהבנת התורה‪ ,‬והן באור האמונה המתעורר באדם מתוך‬ ‫השולחן ערוך (או”ח סי’ א ס”א) על פי ספר המורה (ח”ג פרק‬ ‫יגיעו בה‪ ,‬וגם אם כבר למד את התורה כולה‪ ,‬אם יחזור וימשמש בה ימצא בה תוספת‬ ‫נב)‪“ :‬שויתי ה’ לנגדי תמיד (תהילים טז‪ ,‬ח)‪ ,‬הוא כלל גדול בתורה‬ ‫אור ובהירות יתירה באמונה‪.‬‬ ‫ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים‪ ,‬כי אין ישיבת‬ ‫אי לכך כעת שהציבור מתחיל שוב את התורה מבראשית מן הראוי שגם כל אחד‬ ‫האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו‪ ,‬כישיבתו ותנועותיו‬ ‫בפרט יקבל על עצמו להתחיל שוב מבראשית‪ ,‬וללמוד מידי שבוע את ‘פרשת‬ ‫טיב‬ ‫ועסקיו והוא לפני מלך גדול‪ ,‬ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא‬ ‫עם אנשי ביתו וקרוביו‪ ,‬כדבורו במושב המלך‪ .‬כל שכן כשישים‬ ‫השבוע’ עם פירוש רש”י‪ ,‬ועל האדם להחשיב מאוד זה הלימוד ולהקדיש לו זמנים‬ ‫טובא‪ ,‬כדי שאכן יזכה לעיין היטב בכל פרטי התורה ולהחדיר היטב היטב בנפשנו‬ ‫ההודעות‬ ‫האדם אל ליבו שהמלך הגדול הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אשר מלא כל‬ ‫הארץ כבודו‪ ,‬עומד עליו ורואה במעשיו וכו’”‪.‬‬ ‫את האמונה הבהירה‪.‬‬ ‫נחיצות הלימוד התורה עם פירש”י‬ ‫יו"ר הוועדה ה‬ ‫ויתרה מזו יבין ויידע שעצם גוף ה’עצה טובה’ – היא עצמה‬ ‫ומן הראוי לציין שגם מצד ההלכה ראוי ונכון לעבור על פרשת השבוע עם פירש”י‪,‬‬ ‫‘מלפניך’‪ ,‬כי השם יתברך הוא החונן לאדם דעת‪ ,‬והוא הנותן‬ ‫שכן איתא בשו”ע (או”ח סימן רפה סעיף ב)‪‘ :‬ירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש”י’‪,‬‬ ‫‘עצה טובה’ בליבו של אדם‪ ,‬כיצד להתנהג בהשכל ובחכמה בכל‬ ‫ושם ב’משנה ברורה’ (סק”ו) כתב בזה”ל‪‘ :‬כי התרגום יש לו מעלה שניתן בסיני‪ ,‬וגם‬ ‫ענין‪.‬‬ ‫הוא מפרש כל מילה ומילה‪ ,‬ופירוש רש”י יש לו מעלה שהוא מפרש את הענין על פי‬ ‫מדרשי חז”ל‪ ,‬יותר מהתרגום‪ .‬ובאמת כן ראוי לנהוג לכל אדם‪ ,‬שילמוד בכל השבוע‬ ‫וכן הוא אומר (דברים ח‪ ,‬יח) “וְ זָכַ ְר ּ ָת אֶ ת ה’ אֱ ל ֶֹק ָ‬ ‫יך‪ִּ ,‬כי הוּא הַ ּנ ֵֹתן‬ ‫הסדרה עם פירוש רש”י לבד התרגום‪ .‬כי יש כמה פרשיות בתורה ובפרט בחלק‬ ‫שוֹת חָ יִל”‪ .‬ובתרגום אונקלוס על אתר‪“ :‬הוא יהב לך‬ ‫לְ ָך כּ ֹחַ ַל ֲע ׂ‬ ‫ויקרא‪ ,‬שאי אפשר להבינם כלל על ידי תרגום לחוד’ עכ”ל‪.‬‬ ‫עצה למקני נכסין”‪ – .‬הרי‪ ,‬שהשם יתברך הוא הנותן את העצה‬ ‫במעלת הזהיר בלימוד שמו”ת‬ ‫בליבו של אדם‪ .‬ולפיכך אף על העצה הטובה יש לבקש מלפניו‬ ‫עוד ראוי לעורר בימים אלו כשמתחילים שוב את התורה מבראשית‪ ,‬להתחזק‬ ‫יתברך‪ ,‬שיחון הוא אותנו בעצה טובה‪ .‬כדרך שמתפללים בברכת‬ ‫ולהימנות עם אלו המשלימים פרשיותיהם עם הציבור‪ ,‬שעליהם אמרו חז”ל (ברכות‬ ‫אש ֹונָה וְ י ֹו ֲעצֵינ ּו ְּכבַ ְּת ִחלּ ָה” –‬ ‫השיבה‪“ :‬הָ ׁ ִשיבָ ה ׁשוֹפְ טֵ ינ ּו ְּכבָ ִר ׁ‬ ‫ח‪‘ :):‬כל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכים לו ימיו ושנותיו’‪.‬‬ ‫וממילא על ידי שישובו יועצנו‪ ,‬ויחון אותנו השם יתברך בעצה‬ ‫ומידי דברי ממאמר חז”ל זה אזכיר מה שאמר מו”ר הגאון הצדיק רבי בנימין‬ ‫טובה מלפניו‪ ,‬יתקיים בנו אז ‘וְ הָ סֵ ר ִמ ּ ֶמ ּנ ּו יָגוֹן וַאֲ נָחָ ה’‪.‬‬ ‫רבינוביץ זצ”ל שדייק בדברי חז”ל אלו ואמר‪ ,‬שאם הבטיחו חז”ל ‘אריכות ימים’‬ ‫בודאי כיוונו לימים שיש בהם רצון‪ ,‬היינו ימים שיזכה בהם האדם במילוי משאלותיו‬ ‫ש עָ לֵ ינוּ סֻ ּכַת‬ ‫על כך אנו מבקשים בחג הסוכות דנן‪‘ :‬וּפְ ר ֹו ֹ‬ ‫ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬כי אם מדובר בימים שהאדם קץ בהם‪ ,‬מה טובה היא זו‪.‬‬ ‫ה מ ְּל ָפנ ָ‬ ‫ֶיך‪ ,‬וְ הו ׁ ִֹשיעֵ נוּ ְמהֵ ָרה לְ ַמעַ ן‬ ‫ׁ ְשלו ֶֹמ ָך‪ ,‬וְ ַת ְ ּקנֵנו ְ ּ‬ ‫ּ בעֵ ָצה טוֹבָ ִ‬ ‫עוד אמר‪ ,‬שיש לדייק בלשונם‪ ,‬שלא אמרו שהשלמת הפרשיות היא רק ‘סגולה’‬ ‫ׁ ְש ֶמ ָך’ – אמן‪.‬‬ ‫לאריכות ימים‪ ,‬אלא בלשון ‘ודאות’ שנו דבריהם‪ ,‬והרי זה הבטחה שבודאי כך יהיה‪,‬‬ ‫שאם נקפיד להשלים את הפרשיות נזכה לאריכות ימים‪ .‬ונמצא לפי שני דיוקים אלו‬ ‫שהמשלים פרשיותיו עם הציבור מובטח לו שיזכה ‘לאריכות ימים’ טובים ונעימים‪.‬‬ ‫הלנת הכעס לטיכוס ‘עצה טובה’ שהצילה‬ ‫לענין זמן קריאת שמו”ת לפרשת ‘וזאת הברכה’‬ ‫ממוות לחיים‬ ‫אגב‪ ,‬לענין זמן קריאת שמו”ת על פרשת ‘וזאת הברכה’ שאנו קוראין ביום ‘שמחת‬ ‫תורה’ אנו מוצאים סתירה ב’משנה ברורה’‪ ,‬שכן בהלכות קריאת שמו”ת (סימן רפה‬ ‫סקי”ח) מביא בשם ‘שערי תשובה’ שביום ‘הושענא רבה’ יקרא ‘שניים מקרא ואחד‬ ‫באחת הערים הרחוקות במדינת הים התגורר איש יהודי חכם‪,‬‬ ‫תרגום’‪ ,‬ואם קרא ב’שמיני עצרת’ לא הפסיד‪ ,‬הרי לנו מזה שדעתו שזמן קריאת‬ ‫שבצוותו את בנו לפני מותו ביקש ממנו להיזהר מאוד באם‬ ‫שמו”ת בפרשה זו היא כמו בשאר הפרשיות שצריכים לקראתן ביום שלפני‬ ‫מכעיסים ומרגיזים אותו לישון על כך לילה אחד‪[ ,‬איבער‬ ‫קריאתה בביה”כ‪ ,‬רק שמאחר ושמיני עצרת הוא כחדא יומא עם יום ‘שמחת תורה’‬ ‫שלאפען א’נאכט]‪ .‬ושלא לעשות שום פעולה מיידית בפזיזות‪,‬‬ ‫שלאחריו‪ ,‬לכן ראוי לכתחילה להקדימה ביום שלפניו הוא יום ‘הושענא רבה’‪.‬‬ ‫ורק לאחר שיעבור עליו הלילה יוכל לחשב ולכלכל את צעדיו‬ ‫ואילו גבי הלכות סדר ליל שמחת תורה (סימן תרסט סק”ד) הביא בתוך דבריו שהפוסקים‬ ‫היטב‪ ,‬וכך לא יתחרט על תגובות בלתי רצוניות המתפרצות‬ ‫ככתבו שבליל שמחת תורה יקרא הפרשה שמו”ת‪ ,‬כי אז הוא זמנה‪ .‬ואשרי המיישב‬ ‫בשעת כעס‪ .‬כמ”ש שהסגולה ל’סוכת שלום’ היא ב’עצה ‬ ‫סתירה זו‪.‬‬ ‫טובה’ מלפניך‪ ,‬לחשוב ולהתבונן בטרם יגיב באש כעסו להצית‬ ‫השי”ת יזכנו לקיים הלכה זו של קריאת שמו”ת כדבעי‪ ,‬ונזכה בזכותה לאריכות‬ ‫המחלוקת‪.‬‬ ‫ימים ושנים בטוב ובנעימים‪.‬‬ ‫ה‬ ‫את תשובת הרבי ואת טעמו ואת נימוקו‪ ,‬אבל זאת‬ ‫שהצילה את אשתו ואת בנו מן החרב שבידו‬ ‫ואכן על צוואתו של אביו שמר הבן מכל משמר‪,‬‬ ‫כן הבין מתוך דבריו שלבינתיים לא לעשות כלום‬ ‫בעצמו! שכן אילו לא היה נשמע למצות אביו‬ ‫והרגיל את עצמו תמיד שלא להניח לפרוץ בו את‬ ‫לאותו קצב‪ ,‬ויש להתבונן ולהמציא ‘עצה טובה’‬ ‫נמצא שהיה הורג במו כפיו הן את אשתו שלו והן‬ ‫הכעס‪ ,‬רק היה ‘מקפיא’ כל מקרה מרגיז עד אחר‬ ‫בדבר‪.‬‬ ‫את בנו הנחמד‪.‬‬ ‫עבור עליו הלילה‪ ,‬ולאחר שהתבונן בעצה טובה‬ ‫כדת מה לעשות‪.‬‬ ‫חזר אפוא ר’ אברהם חיים זלאטשובה‪ ,‬והמשיך‬ ‫וכך נמצאה אותה צוואה של הלנת הכעס‬ ‫לסבול בדומיה מתעלוליו של הקצב צרות יגון‬ ‫מצילה את כל משפחתו ממוות לחיים! – לא ‬ ‫לימים נעשה אותו הבן סוחר גדול‪ ,‬ובגודל עסקיו‬ ‫ואנחה‪.‬‬ ‫בכדי אמרו בעלי המוסר‪ ,‬שלעולם אין לקפוץ‬ ‫המסועפים היה נע ונד על פני מדינות רבות‪,‬‬ ‫ולעשות מתוך כעס ולחץ חס ושלום‪ ,‬כי אם‬ ‫ונעדר מביתו לתקופות ארוכות ביותר‪.‬‬ ‫כך חזר הדבר ונשנה כמה פעמים‪ ,‬ובכל‬ ‫‘סוף מעשה במחשבה תחילה’‪ ,‬ויש להתבונן‬ ‫פעם שהזכיר הרב אצל הרבי את צרת הקצב‬ ‫היטב במנוחת הדעת מכל הצדדים וצידי צדדים‪.‬‬ ‫פעם יצא כדרכו למסחרו והתגלגל ממדינה‬ ‫מזלאטשוב‪ ,‬חזר הרבי על אותה תשובה בדיוק‪:‬‬ ‫ובוודאי אם חש האדם שמתערב הכעס והקפידה ‬ ‫למדינה במדינת הים‪ ,‬עד שבהגיעו אל אחת‬ ‫אצלי אף יהודי אינו מיותר!‪...‬‬ ‫במחשבות חשבונותיו‪ ,‬ימתין עד שינוח כעסו ‬ ‫המדינות התפרצה שם בפתאומיות מלחמה קשה‬ ‫וישקוט‪ ,‬וישקול את צעדיו הדק היטב‪ ,‬היטב ‬ ‫בין אותה מדינה ושכנתה ונסגרו כל הגבולות‬ ‫יום אחד הגיע אותו הקצב בעצמו לפני הרבי‬ ‫באין יוצא ואין בא‪ .‬אותה מלחמה קשה נמשכה‬ ‫הקדוש מסאסוב‪ ,‬ושאלתו בפיו‪ ,‬הוא סיפר לרבי‬ ‫הדק‪.‬‬ ‫כשבע עשרה שנים רצופות‪ ,‬ובכל אותם שנים‬ ‫שהוא הקצב האחראי על ה’אטליז’ שבעיירה‬ ‫ש עָ לֵ ינוּ סֻ ּכַת ׁ ְשלו ֶֹמ ָך – וְ ַת ְ ּקנֵנו ְ ּ‬ ‫ּ בעֵ ָצה טוֹבָ ה ‬ ‫וּפְ ר ֹו ֹ‬ ‫לא היתה שום אפשרות לסוחר העשיר לצאת מן‬ ‫זלוטשוב‪ ,‬אבל משום מה פרנסתו אינה מבורכת‬ ‫ִמ ְּל ָפנ ָ‬ ‫ֶיך!‬ ‫המדינה ולחזור לביתו‪ .‬הוא לא הצליח ליצור שום‬ ‫שם‪ ,‬כי לפי דברי הרב המרא דאתרא שם ישנם‬ ‫קשר עם ביתו להודיע על עיכובו‪ ,‬כשגם קישורי‬ ‫בהמות טריפות רבות‪ ...‬ולכן ברצונו לעבור אל‬ ‫המכתבים ושאר דרכי ההתקשרות עם שליחים‬ ‫העיר ‘בראדי’ שהיא עיר גדולה עם יהודים רבים‪,‬‬ ‫ובלדרים פסקו בעקבות אותה מלחמה וסגירת‬ ‫ואולי שם תתברך יותר פרנסתו‪.‬‬ ‫הגבולות‪.‬‬ ‫הרבי נתן את ברכתו למהלך זה‪ ,‬ובירכו בהצלחה‬ ‫המתינות והסבלנות שהביאו את‬ ‫רק כעבור שבע עשרה שנה (!) שככה המלחמה‬ ‫בעסקי הבשר של בראדי! ואכן עבר לו אותו קצב‬ ‫הישועה‬ ‫ותשקוט הארץ‪ ,‬ויצא האיש הסוחר בשמחה לשוב‬ ‫לבראדי‪ ,‬ולהגאון רבי אברהם חיים היתה הרווחה‬ ‫לביתו‪ ,‬אחר שנות גלות רבות‪.‬‬ ‫הגדולה‪ ,‬והשקט והשלום חזר לשרור בזלטאשוב‪.‬‬ ‫הרה”ק רבי אברהם חיים בעל ‘אורח לחיים’‬ ‫זצוק”ל‪ ,‬רבה של זלאטשוב‪ ,‬היה תלמיד מובהק‬ ‫ויהי בהגיעו קרוב וסמוך אצל ביתו‪ ,‬ראה בעיניו‬ ‫אולם לא לעולם חוסן‪ ,‬כעבור כמה שנים הגיע שוב‬ ‫של הגה”ק רבי משה לייב מסאסוב זצוק”ל‪.‬‬ ‫בחור צעיר נאה ונעים הליכות צועד מעדנות ונכנס‬ ‫אותו קצב מבראדי לסאסוב‪ ,‬כשבאותה עת היה‬ ‫אל תוככי ביתו פנימה‪ ,‬הוא המתין זמן מועט שמא‬ ‫שם גם רבי אברהם חיים עצמו‪ ,‬והנה הציע הקצב‬ ‫הקצב של זלאטשוב היה גבר אלים‪ ,‬בור ועם‬ ‫ייצא הבחור בחזרה‪ ,‬אך לשווא תוחלתו הבחור‬ ‫את שאלתו‪ ,‬בהיות שלאחרונה גם בבראדי אין כל‬ ‫הארץ‪ ,‬ובכל שבוע בעת שחיטת הבהמות לכבוד‬ ‫נשאר שם בבית ואינו יוצא‪ .‬הוא נבהל מאוד על‬ ‫כך פרנסה‪ ,‬מחמת שגם שם יש רב המטריף את‬ ‫שבת קודש כשהיה מביא את ‘שאלותיו’ לפני‬ ‫נפשו‪ ,‬כי היה חושד באשתו שנישאת לו לבחור‬ ‫הטריפות‪ ...‬ולפיכך חושב הוא אולי לחזור חזרה‬ ‫רב העיר‪ ,‬כפי שהורה לו השוחט‪ ,‬באם לא קיבל‬ ‫זה כשראתה שחלפו שנים רבות ואין שום ידיעה‬ ‫אל זלאטשוב עירו מימים ימימה‪ ,‬הסכים עימו‬ ‫תשובה של פסק ברור שהכל כאן גלאט – כשר!‬ ‫מבעלה‪ .‬זעמו ורוגזו בערו בו‪ ,‬כיצד נתנה אשתו‬ ‫הרבי הק’ מסאסוב ונתן לו את ברכתו בהקמת‬ ‫היה מחמיץ מאוד את פניו‪...‬‬ ‫לעצמה דרור לבגוד בו‪ ,‬והרי זו עבירה נוראה!‬ ‫העסק בחזרה בזלאטשוב‪.‬‬ ‫ומתוך שעלה כעסו עד לב שמים גמלה ההחלטה‬ ‫הרב הגאון מרא דאתרא לא חת ולא פחד ממראה‬ ‫כששמע הרב ר’ אברהם חיים מתשובתו של הרבי‬ ‫בליבו לצאת בנקמה אדירה‪ ,‬ולהרוג הן את אשתו‬ ‫פניו של אותו קצב‪ ,‬ולא חשש להגיד ולפסוק‬ ‫לאותו קצב רע מעללים‪ ,‬שהעניק לו את ברכתו‬ ‫הבוגדנית והן את אותו הנער שנכנס כך לביתו‪.‬‬ ‫בכל בהמה ובהמה כפי דת של תורה‪ ,‬וכשנצרך‬ ‫להחזרתו זלאטשובה חשש מאוד שמא ימשיך‬ ‫להטריף היה פוסק בנחרצות‪ְ :‬ט ֵרף! ובמקום‬ ‫אולם ברגע אחרון‪ ,‬בטרם יצא ברתיחת כעסו‬ ‫עתה לרדוף אותו כדרכו‪ ,‬ומיהר להיכנס אל הרבי‬ ‫שהכשיר רק בדיעבד‪ ,‬או משום הפסד מרובה‪,‬‬ ‫לבצע את זממו‪ ,‬נזכר לפתע בצוואת אביו שציווה‬ ‫בדאגת ליבו והחל בוכה לפניו‪ ,‬הלא זה הקצב‬ ‫היה פוסק בבירור‪ :‬ניט גלאט! [לא חלק]‪ ,‬וכך היה‬ ‫עליו לפני מותו להלין את כעסו לכל הפחות לילה‬ ‫שירד לחיי והציק לי ולבני ביתי תמיד‪ ,‬ומדוע‬ ‫חורץ פסק של תורה בכל שאלה כהלכתה‪.‬‬ ‫אחד‪ ,‬ושלא לעשות שום דבר בכעס וחמה לפני‬ ‫בירכו הרבי על חזרתו לעירנו?‬ ‫שיעבור עליו הלילה‪ .‬ובהיות שהיה מקפיד לקיים‬ ‫אך הקצב המקומי לא ‘הסכים’ כל כך עם פסקיו‬ ‫אך מה מאוד הופתע לנוכח תשובתו החוזרת‬ ‫צוואה זו תמיד התגבר גם הפעם בגבורה עצומה‬ ‫של הרב‪ ,‬אשר נתנו את אותותיהם היטב בצמצום‬ ‫ונשנית של הרבי גם הפעם באותו משפט בדיוק‪:‬‬ ‫לעצור ברוחו‪ ,‬והחליט לחכות עד למחר ולחשוב‬ ‫הכנסותיו‪ ,‬והוא החל ‘לאיים’ על הרב שיזהר על‬ ‫אצלי אף יהודי אינו מיותר! אולם הפעם הוסיף‬ ‫‘עצה טובה’ כיצד לנקום את נקמתו‪.‬‬ ‫נפשו וישנה תיכף את כל פסקיו לטובתו‪ ...‬אך‬ ‫הרבי בלשון שפתי קדשו עוד כמה מילים‪ :‬און דו‬ ‫כמובן כל איומיו לא הועילו מאומה‪ ,‬והרב הבהיר‬ ‫ויהי ממחרת התקרב שוב אל הבית‪ ,‬והנה שוב‬ ‫וועסט נאך דארפען צוקמען צו עהם! [ואתה עוד‬ ‫בתוקף שאי אפשר לזוז מדין של תורה‪ ,‬אף לא‬ ‫לנגד עיניו אותו בחור נכנס ויוצא אל ביתו‪,‬‬ ‫תצטרך אליו]‪ – ...‬סתם ולא פירש‪.‬‬ ‫תזוזה קטנה!‬ ‫ומתנהג כדרך בעל הבית‪ ...‬זעמו עלה שוב‪ ,‬ומתוך‬ ‫קיבל אפוא הרב את גזירת רבו‪ ,‬הבין שעדיין לא‬ ‫כעס עצור החל להתקרב בלאט הביתה‪ ,‬כדי‬ ‫בראות הקצב כי כלתה אליו הרעה‪ ,‬והרב המקומי‬ ‫הגיע ה’עצה טובה’ הנכונה עבורו‪ ,‬ועליו להמתין‬ ‫להתנפל בפתאום על שני הבוגדים יחדיו‪.‬‬ ‫אינו ‘ממושמע’ לו‪ ,‬החליט ללמדו לקח‪ ,‬ולהוכיח‬ ‫בסבלנות ובמתינות‪ .‬הוא חזר אפוא לכהונת‬ ‫לו מי כאן ‘בעל בית’‪ ...‬הוא החל ‘לרדוף’ את חיי‬ ‫אך בעמדו קרוב ממש אל חלון הבית‪ ,‬שמע את‬ ‫רבנותו בזלאטשוב‪ ,‬ויחד עימו חזר גם אותו קצב‬ ‫הרב ולהציק לו בכל דרך אפשרית‪ ,‬הוא ירד לחייו‬ ‫אשתו אומרת לאותו בחור‪ :‬מיין טייערע קינד!‬ ‫בישא‪ ,‬חזר למלאכתו וחזר להצקותיו‪ ,‬כמעשהו‬ ‫ולחיי בני משפחתו‪ ,‬ועשה להם צרות צרורות‪.‬‬ ‫[בני היקר]‪ ,‬הרי באם אביך היה יודע שיש לו ‬ ‫בראשון כן מעשהו בשני‪ ,‬רודף ומציק מייסר‬ ‫בן בחור גדול שכזה‪ ,‬עם טוב לב נבון ומשכיל‬ ‫ומקלל‪...‬‬ ‫כשראה הרב כי כלתה אליו הרעה מאותו הקצב‬ ‫שכמוך בוודאי כבר היה חוזר מהר הביתה‪ ,‬הרי ‬ ‫החליט שעליו להתייעץ על כך עם רבו הקדוש‬ ‫אותה תקופה היתה עת צרה ליעקב‪ ,‬בגזירה‬ ‫כבר מלאו לנו שבע עשרה שנה תמימות ואין‬ ‫מסאסוב‪ ,‬ואכן ב’נסיעה’ שנסע לקבל פני רבו‬ ‫הקשה שניחתה על עם בני ישראל בכל רחבי‬ ‫שומעים עדיין ממנו כלום!‬ ‫הציע לפניו את צרתו הגדולה ואת סבלו וסבל‬ ‫רוסיה‪ ,‬הלא היא ‘גזירת הקנטוניסטים’‪ ,‬הקוזקים‬ ‫בני משפחתו מאותו קצב רע מעללים‪ ,‬אשר רודף‬ ‫האיש נדהם והשתומם למשמע אוזניו ותיכף נסוג‬ ‫האכזריים היו מגיעים בפתע פתאום אל תוככי‬ ‫אותם כל העת‪.‬‬ ‫אחורנית‪ ,‬הוא תפס מיד שהיתה לו כאן טעות‬ ‫קהילות הקודש וחוטפים את הילדים הקטנים‬ ‫נוראה! הבחור הזה שחשד בו כבוגד הוא בעצם‬ ‫מחיק אימותיהם היישר אל הצבא הרוסי לעשרים‬ ‫תשובתו של הרבי על כך היתה תמוהה מאוד‪:‬‬ ‫בנו שלו‪ ...‬שכשעזב את הבית הניח את אשתו‬ ‫וחמש שנות עבדות קשה ונוראה לגוף לנפש‬ ‫אצלי אף יהודי אינו מיותר! [ביי מיר איז קיי’ן‬ ‫מעוברת‪ ,‬והנה עתה מתברר לו שהיא ילדה בן‬ ‫ולנשמה‪ ,‬רחמנא ליצלן‪.‬‬ ‫יוד נישט איבעריק]‪ ...‬לא כדאי למהר בדבר‪ ,‬יש‬ ‫מושלם עלם חמודות‪ ,‬שגדל עם השנים ונעשה‬ ‫להתבונן היטב לפני שננקוט בצעד כל שהוא – כך‬ ‫והנה חודשים ספורים לאחר שחזר אותו קצב‬ ‫בחור מופלג ומצוין בכל מידה נכונה‪.‬‬ ‫חתם הרבי את נושא שיחה זו‪ ,‬סתם ולא פירש‪,‬‬ ‫לזלאטשוב‪ ,‬הופיעו יום אחד אותם חיילים‬ ‫ובירך את תלמידו לשלום‪.‬‬ ‫הוא נכנס היישר אל ביתו בשמחה ואהבה גדולה‬ ‫בחיפושם אחר ילדי העיר‪ ,‬תיכף ומיד ‘נעלמו’‬ ‫ועצומה‪ ,‬ונתן תודה לאלוקיו על אותה צוואה‬ ‫להם כל הילדים כולם‪ ,‬כשהם נסים על נפשם‬ ‫הרב הצדיק המרא דאתרא‪ ,‬הגם שלא הבין כלל‬ ‫נפלאה שהשאיר לו אביו‪ ,‬שהתבררה עתה כמי‬ ‫ו‬ ‫וארוכים‪.‬‬ ‫ומתחבאים בכל מקומות המסתור שהוכנו מראש בדיוק‬ ‫>ההשגחה‬ ‫או אז הבין ר’ אברהם חיים למפרע את דברי הרבי‬ ‫לרגעים אלו‪.‬‬ ‫סיפורי השגחה פרטית‬ ‫הקדוש על אותו קצב שחזר כל העת ואמר‪ :‬אצלי אף‬ ‫החיילים חיפשו וחיפשו ולאחר שלא מצאו ולא כולם‬ ‫שנש_לחו _למערכת ע"י הקוראים‬ ‫יהודי אינו מיותר! – עתה היה הכל נהיר וברור‪ ,‬הרבי‬ ‫התמלאו בחמת זעם‪ ,‬ואיימו ‘לנקום’ בעיר כזו שאין בה‬ ‫ראה ברוח קדשו שיהודי זה תפקידו מיועד להציל את‬ ‫אף לא ילד אחד‪...‬‬ ‫‘’שלח לחמך‪ ..‬כי ברוב ‬ ‫עם בני ישראל בבוא העת‪ ,‬ואף כי סבל ממנו הרב שנים‬ ‫והנה בטרם צאתם מן העיר‪ ,‬הגיח לפניהם רשע מוסר‬ ‫מספר‪ ,‬בסופו של דבר הוא בעצמו היה זה שהציל את‬ ‫הימים תמצאנו’’‬ ‫הרב ובני קהילתו בהצלה גדולה‪ ,‬וזכה למות על קידוש‬ ‫אחד‪ ,‬ולחש באוזניהם שאם ברצונם ‘לתפוס’ כאן את‬ ‫השם‪ ,‬כרבי עקיבא בשעתו ביום הכיפורים‪ ,‬להצלתם‬ ‫כל הילדים בבת אחת‪ ,‬כדאי שיפתיעו את היהודים‬ ‫כבר הייתי בחור מבוגר ותאריך חתונתי‬ ‫ביום הכיפורים! שכן בזה היום מכונסים כל בני העיר‬ ‫של עם בני ישראל‪.‬‬ ‫התקרבה‪ .‬שמחתי על עבודה טובה שזימן‬ ‫ביחד עם ילדיהם בבית הכנסת הגדול בתפילותיהם‪,‬‬ ‫לי הקב’’ה בתחום השיפוץ של בית כנסת‬ ‫ללמדך‪ ,‬שאין לך אדם שאין לו שעה‪ ,‬ואפילו קל‬ ‫וכשיפתיעו אותם בהגיעם בחייל גדול היישר אל בית‬ ‫שבסיומה יישאר לי די כסף לממן את‬ ‫שבקלים ואיש פשוט שבישראל נכון לו תפקיד מיוחד‬ ‫הכנסת יוכלו לתפוס בבת אחת את כל הילדים יחדיו!‬ ‫הוצאות החתונה ברווח גדול‪.‬‬ ‫שבשבילו נשלח לעולם‪ ,‬ואין שום איש בישראל שיכול‬ ‫אך אבוי‪ ,‬נכונה לי הפתעה לא נעימה‬ ‫למלאות תפקיד זה‪ ,‬שכן אף יהודי אינו מיותר! ובכך‬ ‫הקוזקים הרשעים שמעו וקיבלו‪ ,‬ואכן בעיצומו של יום‬ ‫והתשלום האחרון לא שולם‪.‬‬ ‫זכה להגיע אל תיקון נפשו ונשמתו‪ ,‬ותכלית ביאתו לזה‬ ‫הגדול והנורא‪ ,‬יום הכיפורים‪ ,‬התנפלו לפתע פלוגה‬ ‫אדם נוכל גנב את המזוודה של המזומנים‪,‬‬ ‫העולם להצלת עדת הקודש‪.‬‬ ‫שלמה של חיילים‪ ,‬ופרצו פנימה אל תוך בית הכנסת‬ ‫ובתוכה שלוש מאות אלף דולר שהיה‬ ‫הגדול‪ ,‬שם עמדו כל היהודים לובשי לבן עטופים‬ ‫מיועד עבורי‪.‬‬ ‫ש עָ לֵ ינוּ סֻ ּכַת ׁ ְשלו ֶֹמ ָך – וְ ַת ְ ּקנֵנו ְ ּ‬ ‫ּ בעֵ ָצה טוֹבָ ה ‬ ‫וּפְ ר ֹו ֹ‬ ‫בטליותיהם ומחזוריהם בידיהם‪.‬‬ ‫הרב והתורם שתרם את התרומה טענו‬ ‫ִמ ְּל ָפנ ָ‬ ‫ֶיך!‬ ‫שהם עצמן נעקצו ואין להם מהיכן להביא‬ ‫בהלה גדולה נעשתה בבית הכנסת‪ ,‬ברעש גדול החלו‬ ‫את הכסף‪.‬‬ ‫החיילים בהכרזותיהם‪ ,‬אף אחד לא יזוז ממקומו! כל‬ ‫כל התקוות שלי התנפצו לרסיסים ובלית‬ ‫המתנה בסבלנות לבחירת האתרוג‬ ‫הילדים לגשת למרכז בית הכנסת!‬ ‫ברירה בהרבה בושה‪ ,‬התקשרתי אל מכר‬ ‫עשיר מאוד ובקשתי את עזרתו‪.‬‬ ‫למצוה‬ ‫יהודי המקום לא אמרו נואש‪ ,‬והחליטו לצאת למאבק‬ ‫קשה כנגד אותם חיילים כדי להציל את בניהם מן‬ ‫הוא שמע את הסיפור שלי ואמר‪“ :‬תשלח‬ ‫הגזירה הנוראה‪.‬‬ ‫לי את כל החשבוניות לתשלום ואדאג‬ ‫מנהגו של סוחר האתרוגים בעיר ‘צאנז’ הגדולה‬ ‫לשלם אותם”‪.‬‬ ‫לאלקים‪ ,‬להביא תחילה את כל האתרוגים שבאמתחתו‬ ‫עשיתי‪ ,‬העברתי לו את כל טיב‬ ‫כך אכן‬ ‫אל לשכת הגזית בביתו של רב אב”ד המרא דאתרא מרן‬ ‫ברגע אחד נעשה בית הכנסת כבוקה ומבולקה‪ ,‬כסאות‬ ‫ושולחנות נזרקו מכל מקום לעבר החיילים הקוזקים‪,‬‬ ‫ההודעות‬ ‫החשבונות של האולם והתזמורת וכל‬ ‫הגה”ק בעל דברי חיים זצוק”ל‪ ,‬ורק לאחר שבחר לו‬ ‫והם בחמתם היכו את כולם מכות קשות ונאמנות‪.‬‬ ‫הנלווה והוא בלי להשמיע קול‪ ,‬בשקט‬ ‫הרב מתחילה את ה’אתרוג’ המשובח בשבילו‪ ,‬יצאו כל‬ ‫הסטנדרים [עמודי התפילה] שבבית הכנסת גם הם‬ ‫בשקט שילם את כל החתונה בצורה הכי‬ ‫שאר האתרוגים למכירה לבני העיר‪.‬‬ ‫הועפו ביעף היישר על ראשי החוטפים‪ ,‬ובסיומו של‬ ‫מכובדת שאפשר לדמיין‪.‬‬ ‫אותו מאבק קשה יצא חייל אחד פצוע קשה משולחן‬ ‫כעבור שנתיים התקשרתי אליו שברוך ה’‬ ‫פעם לכבוד חג הסוכות הגיע לצאנז אחד מנכדיו של‬ ‫הרבי‪ ,‬אברך תלמיד חכם וירא אלקים‪ .‬וכראותו בבית‬ ‫כבד שנזרק לעברו‪.‬‬ ‫יש לי את יכולת להחזיר את ההלוואה של‬ ‫הוצאות החתונה‪ .‬אבל הוא ענה נחרצות‪:‬‬ ‫זקנו את כל הסחורה המשובחת של האתרוגים הנאים‬ ‫מעשה חמור שכזה להכות כך את חיילי הצאר‪ ,‬ואף‬ ‫“אצלי זה לא היה הלוואה כי אם מתנה‬ ‫החל לבודקם אחד לאחד‪ ,‬ובהיות שידע את מנהג‬ ‫לפצוע קשה את אחד מהם‪ ,‬הספיק בכדי להתסיס את כל‬ ‫לחתונה!!!” בזאת נגמרה השיחה‪.‬‬ ‫זקנו הצדיק לברר לו ראשון את האתרוג המובחר‬ ‫המחוז כולו‪ ...‬עד מהרה הגיעו לזלוטשוב מאות חיילים‬ ‫כעבור שנים אחדות זכיתי לעלות ולכונן‬ ‫ביותר‪ ,‬הניח את האתרוג הטוב ביותר בשביל הסבא‪,‬‬ ‫וקצינים רמי דרג‪ ,‬כדי ‘לחקור’ את האירוע הקשה‪.‬‬ ‫את עפרה של ארץ ישראל עם משפחתי‬ ‫ובחר לעצמו אתרוג אחר שאף כי היה מהודר ביותר‪,‬‬ ‫והקשר עמו נותק כמעט לחלוטין‪.‬‬ ‫למהדרין מן המהדרין‪ ,‬לא היה מובחר שבמובחרים‪,‬‬ ‫המפקד העליון של המחוז הוציא פקודה נחרצת‪ ,‬להביא‬ ‫עשרים שנה אחרי‪ ,‬קבלתי טלפון מאותו‬ ‫שאותו השאיר לזקנו הצדיק‪.‬‬ ‫לפניו את האיש שזרק את השולחן הכבד על ראש החייל‬ ‫יהודי ובפיו בקשה אם אני יכול לעזור‬ ‫הפצוע‪ ,‬משום שאחת דינו להמית!‬ ‫והנה כשנודע הדבר לרבי הקדוש קרא לנכדו הלז‬ ‫לו למכור שטח שבבעלותו‪ .‬התעניינתי‬ ‫במצבו והתברר שירד מרכושו וכמעט‬ ‫שיבוא לפניו‪ ,‬ובהגיעו החל לגעור בו בקול גדול‪ :‬מדוע‬ ‫היהודים מצידם לא הסגירו בשום אופן את האיש‬ ‫הגיע לפת לחם ובכל מקום עבודה‪,‬‬ ‫שלחת ידך אל האתרוגים‪ ,‬והרי ידעת שמקפיד אני‬ ‫האשם‪ ,‬ולפיכך הורו השופטים לאסור עשרה אנשים‬ ‫אומרים לו שהוא זקן מדי ולא מעוניינים‬ ‫לברור לעצמי תחילה את האתרוג המתאים לי מתוך כל‬ ‫מנכבדי הקהל‪ ,‬ובראשם את רב העיר הגאון ר’ אברהם‬ ‫להעסיק אותו למרות הכישרונות‬ ‫האתרוגים כולם!‬ ‫חיים‪ ,‬וחרצו את משפטם באיום ברור‪ ,‬שבאם תוך‬ ‫הנדירים שלו‪.‬‬ ‫שלושת ימים אין מסגירים לידם את האיש האשם‪,‬‬ ‫הצטדק הנכד‪ ,‬והחל לתרץ את עצמו‪ ,‬שבכוונה תחילה‬ ‫הרי הם מוציאים מיד להורג את כל עשרת היהודים‬ ‫אמרתי לו‪’‘ :‬במקום למכור את הבית‪,‬‬ ‫לא נגע בפרי עץ הדר הנאה והמובחר שבכולם שאותו‬ ‫נמצא לך מישהו שיעריך את היכולות‬ ‫העצורים‪ ,‬ביחד עם הרב הגדול מרא דאתרא!‬ ‫השאיר אכן בשביל הסבא‪.‬‬ ‫שלך”!!!‬ ‫פחד גדול נפל על כל בני העיר‪ ,‬כולם התהלכו שפופים‬ ‫פניתי לחבר מולטי מליונר‪ ,‬שבירר עליו‪,‬‬ ‫אבל תירוצו לא התקבל‪ ...‬והצאנזער רב המשיך לגעור‬ ‫ונבוכים‪ ,‬כשהם מתפללים ובוכים לפני אב הרחמים‬ ‫והתברר לו שאכן מדובר בכישרון נדיר‬ ‫בו ולצעוק עליו‪ ,‬מדוע לא המתנת בסבלנות‪ ,‬ומיהרת‬ ‫לביטול הגזירה הנוראה שניחתה עליהם בעיצומו של‬ ‫בתחום עיסוקו‪.‬‬ ‫לשלוח ידך אל ארגז האתרוגים‪.‬‬ ‫יום הכיפורים‪.‬‬ ‫הוא קלט את הפוטנציאל ופתח חברה‬ ‫חדשה בתחום כאשר הוא ממנה אותו‬ ‫שוב התנצל הנכד ותירץ את עצמו בכך שחשש שלא‬ ‫והנה לפתע התעורר הזיק היהודי והנקודה הפנימית‬ ‫לנשיא החברה ומשכורת של שותף‪ ,‬מה‬ ‫יהיה לו מספיק זמן אחר כך לברור ולחפש אתרוג נאה‪,‬‬ ‫בליבו של אותו קצב‪ ,‬רוח טהרה התעוררה בו בעקבות‬ ‫שאומר שתוך זמן קצר הוא יחזור בעזרת‬ ‫ולכן מיהר לברור מתוך הסחורה את מה שניתן לו‬ ‫התפילות הנוראות של יום הכיפורים‪ ,‬וכראותו את גודל‬ ‫ה’ להיות עשיר עוד יותר מבעבר!!!‬ ‫ממילא לקחת אחר כך‪.‬‬ ‫הצרה של יהודי העיר ושל הרב הזקן ושאר הדיינים‬ ‫תנאי ההעסקה כוללים בית ומחיה‬ ‫והרבנים‪ ,‬החליט למסור את נפשו ולהציל את עם בני‬ ‫מפוארים צמוד למשרדים כך שהוא‬ ‫ברם גם תירוץ זה לא התקבל על הרב‪ ,‬ולא נחה דעתו‪,‬‬ ‫והמשיך בגערותיו על האברכים הצעירים שאין להם‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫אפילו לא צריך לקחת הלוואות לשכירות‬ ‫עד לקבלת המשכורות והרווחים‪...‬‬ ‫סבלנות ומתינות להמתין יפה עד שתגיע שעתם‪...‬‬ ‫הוא הופיע בפני המפקד העליון והקצינים‪ ,‬ואמר בקול‬ ‫הרגשתי סגירת מעגל‪ ,‬והודיה לה’ שזיכה‬ ‫כראות הנכד שכל ‘תירוציו’ אינם עוזרים כלום‪ ,‬ניגש‬ ‫גדול‪ :‬עד מתי תענו את הרב הזקן הזה? וכי איש זקן‬ ‫לי שהישועה שלו תעבור דרכי!!!‬ ‫אל הסבא בהכנעה ובשברון לב‪ ,‬והחל להתנצל ולבקש‬ ‫וחלוש כמוהו יכול להרים שולחן כבד שכזה?! בפרט‬ ‫את סליחתו ואת מחילתו‪ ,‬כשהוא מבטיח לפניו שלשנה‬ ‫בעומדו בצום ובתענית‪ ...‬הוציאו נא אותו ואת כל עשרת‬ ‫בעל המעשה מ‪.‬פ‪.‬‬ ‫הבאה יתנהג יותר במתינות‪ ,‬ולא ימהר ‘לחטוף’ את‬ ‫העצורים לחפשי‪ ,‬אני הוא שזרקתי את השולחן על‬ ‫אתרוגו לפני שיגישו את כולם לפני הרב כרצונו‪.‬‬ ‫ראש החייל! כפי שהנכם רואים בעיניכם אני אדם חזק‬ ‫•••••••••••••••••••••••••••‬ ‫וגיבור‪ ,‬קצב במלאכתי‪ ,‬והנני מודה באשמתי!‬ ‫המעונין לזכות את הרבים בסיפור של השגחה‬ ‫שמח הצאנזער רב לשמוע את דברי נכדו‪ ,‬נתרצה לו‬ ‫פרטית מוזמן לשלוח אל ר' שמחה סמואלס‬ ‫ואמר‪ ,‬אם אתה אומר שתשנה את דרכך ותתנהג יותר‬ ‫תיכף באותו היום הובל הקצב אל הגרדום‪ ,‬והרב וכל‬ ‫בפקס‪15326517922 :‬‬ ‫שאר הרבנים נכבדי הקהל יצאו ממוות לחיים טובים‬ ‫או ל‪o.y.wines@gmail.com :‬‬ ‫| המשך בעמוד הבא |>‬ ‫ז‬ ‫‪855‬‬ ‫גליון מס'‪:‬‬ ‫במתינות וסבלנות‪ ,‬אשמור גם אנכי את‬ ‫הדבר‪ ,‬ולא אמהר לצעוק עליך ולגעור‬ ‫בך‪...‬‬ ‫ותיכף הוסיף הרב ואמר‪ ,‬שזו היא ‬ ‫התשובה המעולה והטובה ביותר‪,‬‬ ‫גליון מס'‪:‬‬ ‫כאשר במקום לבקש ‘תירוצים’ ותואנות‬ ‫שווא‪ ,‬מודים בפה מלא על המכשול‪,‬‬ ‫ובקבלה על להבא להמתין ולהתבונן‬ ‫בכל דבר כיצד ואיך נכון להתנהג‪ ,‬ובכך‬ ‫בוודאי נזכה לשנה טובה ומתוקה‪.‬‬ ‫ש עָ לֵ ינוּ סֻ ּכַת ׁ ְשלו ֶֹמ ָך – וְ ַת ְ ּקנֵנוּ‬ ‫וּפְ ר ֹו ֹ‬ ‫ה מ ְּל ָפנ ָ‬ ‫ֶיך!‬ ‫ְ ּבעֵ ָצה טוֹבָ ִ‬ ‫*‬ ‫הוצאת הממון להחזקת‬ ‫הגמ”ח כהוצאת ממון על‬ ‫אתרוג מהודר‬ ‫מורנו הגה”צ רבי זונדל קרוזר זצוק”ל‬ ‫בעל ‘אור החמה’‪ ,‬היה מחזיק בביתו‬ ‫כמה מיני ‘גמחי”ם’‪ ,‬שהיו לעזרה וסיוע‬ ‫לבני ירושלים קרתא דשופריא בהרבה‬ ‫ועוד]‪.‬‬ ‫בהזדמנות אחרת שאלו אותו על האחריות הכבדה‬ ‫תחומים‪ .‬אחד מהם היה גמ”ח לפריטת שיקים‪,‬‬ ‫שנוטל על עצמו בפרטית השיקים‪ ,‬ואם הצ’יק‬ ‫כדי לעזור לאברכים המקבלים בישיבה מלגה‬ ‫בבית הכנסת שלנו ‘תורה ויראה’ שבשכונת מאה ‬ ‫יחזור מה תעשה?‬ ‫שערים ת”ו לא היו באותה עת הרבה ילדים‪,‬‬ ‫חודשית הניתנת בשיק‪ ,‬ונצרכו לפרוע את השיק‬ ‫והגבאים המסורים נתנו את הסכמתם לקיים מנהג‬ ‫התחייך רבי זונדל וענה בחריפותו‪ ,‬הנה להגאון‬ ‫למזומן‪ ,‬היה רבי זונדל חוסך מהם את טרחת‬ ‫קודש זה‪ ,‬שאף הילדים הגדולים יעלו לתורה‪.‬‬ ‫רבי מנדל אטיק [זצ”ל] עולה אתרוג אלף דולר‬ ‫ההליכה אל הבנק‪ ,‬ופורט להם את השיקים לכסף‬ ‫[‪ ]!$1000‬זו המצוה שלו! ולי יעלה הגמ”ח אלף‬ ‫מזומן‪ – .‬וזה מלבד הגמ”ח הגדול של הלוואת‬ ‫והנה בהגיע עת ה’עליה’ שלי‪ ,‬נפל מעט מורך‬ ‫דולר‪ ,‬זו המצוה שלי‪...‬‬ ‫הכספים שהיה מלווה לכל נזקק‪.‬‬ ‫בלבבי כדרך הילדים שמתביישים בדבר‪ ,‬ובפרט‬ ‫בהיותי ילד נמוך מעט‪.‬‬ ‫כידוע היה מנהגו לקחת ארבעה מינים כשרים‬ ‫‘גמ”ח’ נוסף שהיה בביתו של רבי זונדל‪ ,‬ה”ה‬ ‫ומהודרים‪ ,‬אבל לא לקח אתרוג בכסף רב‪.‬‬ ‫‘גמ”ח כלים’ לשמחות‪ ,‬כאשר נהוג היה בזמנים‬ ‫אולם מה מאוד נפלאתי‪ ,‬שכאשר הכריז הגבאי‬ ‫ההם לערוך השמחות בבית או באולם שעל יד בית‬ ‫את שמי לעלות אל התורה‪ ,‬ניגש הגאון רבי אהרן‬ ‫ובכך היה מרבה גמילות חסדים בישראל‪,‬‬ ‫הכנסת‪ ,‬ובטרם עידן ה’כלים חד פעמיים’ כבימינו‬ ‫קצנלנבויגן זצ”ל מייסד ומנהל ‘תורה ויראה’ ונטל‬ ‫שהשפעתה גדולה מאוד להביא שלום בישראל‪,‬‬ ‫היו שואלים כלים מן הגמ”ח לעריכת השמחה‪,‬‬ ‫סטנדער אחד והפכו לארץ כדי שאוכל לעלות‬ ‫כדרכם של תלמידי חכמים להרבות שלום‬ ‫היו לו בביתו שתי ארונות מלאים כלים שונים מכל‬ ‫ולעמוד גבוה על הסטנדר‪ ,‬ולאחר מכן הסיר את‬ ‫בעולם‪.‬‬ ‫הנצרך לעריכת השמחות – כך היה משתדל תדיר‬ ‫טליתו הקדושה ועטף אותי באותה טלית‪ ,‬וסידר‬ ‫לעסוק בצדקה וגמילות חסדים בכל מיני דרכים‬ ‫אותה היטב על כתפי‪ ,‬וכך יכולתי לגשת כראוי‬ ‫ש עָ לֵ ינוּ סֻ ּכַת ׁ ְשלו ֶֹמ ָך – וְ ַת ְ ּקנֵנו ְ ּ‬ ‫ּ בעֵ ָצה טוֹבָ ה ‬ ‫וּפְ ר ֹו ֹ‬ ‫ואופנים‪.‬‬ ‫ִמ ְּל ָפנ ָ‬ ‫ֶיך!‬ ‫לעליה לתורה‪.‬‬ ‫והנה מטבע הדברים בעריכת שמחות גדולות‬ ‫וכל זאת לא טרח אותו צדיק כי אם כדי להנעים‬ ‫שכאלה‪ ,‬נחסרו פעמים רבות כמה כלים שנאבדו‬ ‫עלי את ה’עליה לתורה’ שאגש אל התורה באהבה‬ ‫הגבהת הילד הנמוך לעליה לתורה‬ ‫או נשברו‪ ,‬ותדיר כשחזרו הכלים נצרך רבי זונדל‬ ‫ובחיבה ושלא אעלה לתורה בהרגשה לא נוחה‬ ‫להשלים את הכלים החסרים‪ ,‬כמה כוסות או‬ ‫ולא נעימה‪.‬‬ ‫בשמחת תורה‬ ‫צלחות או סכו”ם‪ ,‬שכמובן היה כרוך בתשלום לא‬ ‫מועט‪.‬‬ ‫עד היום בכל עת שאני נזכר באותה ‘עליה ‬ ‫זכורני מימי ילדותי שהייתי ילד נמוך מעט לעומת‬ ‫לתורה’ חש אני בטעם הטוב והשמחה שגאתה ‬ ‫שאר הילדים בני גילי‪ ,‬וביום טוב אחרון של חג‬ ‫בהזדמנות אחת שאלתי אותו‪ ,‬מדוע אינו גובה‬ ‫בלבבי באותו ‘טיפול’ מסור שטיפל והתעסק‬ ‫‘שמחת תורה’ כאשר נוהגים ישראל לעלות כל‬ ‫מן האנשים את תשלום הכלים החסרים? כנהוג‬ ‫עמי אותו צדיק זכור לטוב‪ ,‬כדי לקבל את התורה ‬ ‫אחד ואחד לתורה‪ ,‬קיבלתי גם אני עליה בילדותי‪,‬‬ ‫בהרבה גמחי”ם של כלים‪ ,‬והרי עדיף לחנך את‬ ‫באהבה‪ ,‬ובכך הרבה אהבה ושלום בישראל‪.‬‬ ‫ולפי כבודו של כ”ק אאמו”ר הגה”צ בעל ‘מעדני ‬ ‫הציבור שצריכים לשלם‪ ,‬שבכך יזהרו יותר בדבר‪.‬‬ ‫ש עָ לֵ ינוּ סֻ ּכַת ׁ ְשלו ֶֹמ ָך – וְ ַת ְ ּקנֵנו ְ ּ‬ ‫ּ בעֵ ָצה טוֹבָ ה ‬ ‫ִמ ְּל ָפנ ָ‬ ‫ֶיך!‬ ‫וּפְ ר ֹו ֹ‬ ‫על הברכה יעמדו‬ ‫השלחן’ זצוק”ל נתנו לי עליה בין שאר העליות‪,‬‬ ‫כדי שאעלה בעצמי לתורה ולא לסמוך רק על‬ ‫עליית ‘כל הנערים’‪ .‬כמנהג הרבה קהילות‬ ‫התחייך ר’ זונדל ואמר‪ :‬הנה ישנם צדיקים יראים‬ ‫ושלמים שכשמחפשים אחר אתרוג נאה ומהודר‪,‬‬ ‫לקבלת העלון במייל )דוא"ל( נא לשלוח למייל המצו"ב‬ ‫התורמים להפצת העלון‬ ‫שבישראל שנותנים אף לילדים הגדולים יותר‬ ‫כדוגמתליארצייט‬ ‫הגה”צ‬ ‫והצלחה או‬ ‫לברכה‬ ‫מאוד‪,‬‬ ‫לשמחות‪,‬יקר‬ ‫העלון כך הון‬ ‫ניתן להנציח את‬ ‫מוציאים על‬ ‫נשגרה נא בזה ברכת ‘חג שמח’ לקדם כ”ק מרן‬ ‫רבי מענדל אטיק‪ ,‬ועוד תלמידי חכמים ידועים‪– .‬‬ ‫רבינו הגה”צ שליט”א‪ ,‬לו ולביתו ולבניו שליט”א‪,‬‬ ‫עליה פרטית לתורה בשמחת תורה‪ ,‬ויש בדבר‬ ‫גם אני מרשה לעצמי להוציא הוצאות על הידור‬ ‫ולכל בית ישראל‪.‬‬ ‫כמה סמוכין ומקורות‪[ .‬עיין מגילה כג‪ .‬ורמב”ם‬ ‫מצות ‘גמילות חסדים’ בכך שאינני גובה תשלום‬ ‫פי”ב מהל’ תפלה הי”ז‪ ,‬ושו”ע ונושאי כלים או”ח‬ ‫ בחַ ּג ָ‬ ‫ֶך’ (דברים טז‪ ,‬יד)‬ ‫תשפ”ז – בגימטריא‪‘ :‬וְ ָׂש ַמ ְח ּ ָת ְ ּ‬ ‫על הברכה יעמדו‬ ‫סי’ רפ”ב‪ ,‬ובשו”ת דברי חכמים או”ח סי’ נט‪,‬‬ ‫על הכלים החסרים‪...‬‬ ‫לקבלת העלון במייל )דוא"ל( נא לשלוח למייל המצו"ב‬ ‫התורמים להפצת העלון‬ ‫ניתן להנציח את העלון לשמחות‪ ,‬לברכה והצלחה או ליארצייט‬ ‫האחים היקרים העומדים תמיד לימין רבינו הרב יהודה בן שרה שיינדל והרב שאול יחזקאל בן שרה שיינדל וכל משפחתם ‪ -‬להצלחה בכל העניינים • יוסף בן טילה רוזא לרפו"ש • שרה שיינדל בת טילה רוזה להצלחה בכל העניינים‬ ‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד' | רח' ישעיהו ‪ 7‬ירושלים טל‪shivti11@gmail.com | 05276-10455 078-3331109 :‬‬ ‫יהודי יקר! אל תחזיק טובה לעצמך‪ ,‬הנך מוזמן להדפיס ולהפיץ את העלון באזור מגוריך ולהיות שותף לזיכוי הרבים‪ .‬המעוניינים יקבלו את העלון במייל (אפשר גם ישירות לדפוס) בקובץ להדפסה‪.‬‬ ‫‪Anyone Interested in receiving Tiv Hakehila weekly in Hebrew or English should Email - Sheldon@hpins.net Or‬‬ ‫|‬ ‫‪zeligk@gmail.com or text 718-249-7173‬‬ ‫ח‬