אברך · AVUREICH — סוכות (2026-09-21)

בס"ד
חג הסוכות תשפ"ז • שנה ו' -גליון רצ"ב • מכון "אוהבי תורה" להוצאת ספרי רבינו זי"ע
תפארת יוסף
פנינים בענינא דיומא
כל הימים טובים ,רק אלילה ראשונה דפסח ודסכות ולא
יותר ,וצריך עיון.
פנינים בעניני
סוכה חג הסוכות ומצוותיו
בהלכה ואגדה
ארבע דפנות אין מבטלות ענין וכוונת
הסוכה שעיקרן בב' דפנות וטפח ~ מתוך :אוצרות יוסף דרשות; בית האוצר; גליוני הש"ס ~
בעניין מה שכתב בפרי עץ חיים (שער חג הסוכות פרק ד ד"ה
ונבאר) כל כוונת הסוכה על שתי דפנות וטפח (ראה סוכה ו.):
וקשה ,דכשעושין ארבע דפנות כמו שעושין הכל ,האם על שנגזר עליו גלות קרי ליה 'פשרה' ' -עשיתי תשובה
אין הכוונה אז. ונתפשרתי' ,ודו"ק. חג הסוכות
וצריך לומר ,דתמיד עניין הסוכה רק בשתי דפנות
וטפח מהשלישית ,והשאר הוא רק הוספה ,ואינה נגד אהרן ולכן יש בו ענין גלות דהוא פשרה
חיוב אכילת פת ביום טוב סוכות הנה מבואר בילקוט אמור (רמז תרנג ד"ה אמור) ,דסכות הוא
מקלקלת המכוון ,כמבואר ברא"ש שלהי ראש השנה (פ"ד
סימן ג) דהוספה אינו מקלקל המכוון ,ועיין שב דנחמתא תוספות ברכות (מט :ד"ה אי) כתבו :אבל ביום טוב צריך עניין גלות ,שגולין מבתיהן לסוכה.
(אות ג פיסקא יב) א ,אבל עצם עניין הסוכה תמיד הוא רק לאכול פת .ותימה ,דאמרינן בסוכה (כז ,).אי בעי אכיל
בשני דפנות וטפח מהשלישית. ויש לבאר העניין מה דראש השנה הוא יום הדין ,ואי בעי לא אכיל ,חוץ מלילה הראשונה דיליף ט"ו ט"ו
וסכות הוא זמן גלות .וזה על פי המבואר בבראשית רבה מחג המצות.
ויש ראיה לזה מירושלמי סוכה (פ"א ה"א) ,דפריך אהך (כב ,יג) על הכתוב (בראשית ד ,טז) 'ויצא קין מלפני ד'' כו',
(שם) דסוכה שהיא למעלה מעשרים אמה פסולה" ,אילו עיין שו"ת רד"ך (בית יז חדר ה) ,דהביא בשם שו"ת פגע בו אדם הראשון ,אמר לו ,מה נעשה בדינך .אמר
בית שהוא גבוה מכמה ,שמא אינו חייב במעקה כו'", לו ,עשיתי תשובה ונתפשרתי .ופירש שם בידי משה ,הרשב"א (ח"א סימן תריד) ,דאיסור תענית בשבת דאורייתא,
ומשני במסקנא" ,אלא בית מגופף ואין סוכה מגופפת", דהכוונה דנגזר עליו גלות ' -נע ונד תהיה בארץ' (שם שם ,מדאמרינן בברכות (שם) ,שבתות וימים טובים דעל
ופירש בקרבן עדה (ד"ה אלא הב') ,דבית יש לו ארבע דפנות, יב) ,וגלות מכפרת עון -מחצה (סנהדרין לז ,):וזהו 'עשיתי כרחך אכיל הכי נמי ,אלמא בשבתות צריך לאכול פת
וסוכה כשירה בשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ,עיין תשובה ונתפשרתי' ,לשון 'פשרה' ,דדרך פשרה הוא מדאורייתא -דומיא דימים טובים ,דהיינו ראשון של
שם היטב. פסח ,דכתיב (שמות יב ,יח) 'בערב תאכלו מצות' ,וכן ליל לפשר למחצה ,עיין שם.
וקשה ,דאם כן העושה סוכה מארבע דפנות תיתכשר ראשון של סכות ,עכ"ל.
אפילו ביותר מעשרים אמה גובה ,וזה וודאי אינו ,דאם והנה ראש השנה הוא יום בריאת העולם (עיין ראש
ומוכח דאין חיוב באמת בסכות לאכול פת משום יום השנה כז' - ).זה היום תחלת מעשיך' ,ומתחדש בו עניין
כן לא הוה ליה לתנא ריש פרק קמא דסוכה למיסתם הבריאה בכל ראש השנה (ראה פרי עץ חיים שער ראש השנה טוב ,רק בלילה ראשונה מקרא ד'חמשה עשר' (ויקרא כג,
וכמובן .ועל כרחך כנ"ל ,דתמיד עניין ומכוון הסוכה פרק א ד"ה אלא) .והנה בריאת העולם היתה בזכות משה ,לד) ,וכן בפסח החיוב רק בלילה ראשונה מקרא ד'בערב
בשתי דפנות וטפח ,והשאר הוא רק הוספה ,ועל כן וכמבואר בבראשית רבה (א ,ד) על הכתוב (בראשית א ,א) תאכלו מצות' ,וזולת זה אין חיוב .וימים טובים דאמרינן
בגבוה מעשרים אמה ,דאילו היה רק שתי דפנות וטפח 'בראשית ברא אלקי"ם' ,בזכות משה שנקרא 'ראשית' ,בברכות (שם) דלא סגי דלא אכיל ,הכוונה באמת לא על
(המשך בעמוד הבא) » » »
שנאמר (דברים לג ,כא) 'וירא ראשית לו כי שם חלקת
מחוקק ספון' .והנה סכות הוא זכר לענני כבוד (ראה סוכה
מרגניתא דיוסף יא ,):דהיו בזכות אהרן ,כמבואר בש"ס תענית (ט.).
ענינים מופלאים ,פניני חכמה ודעת ושכיות חמדה מתורת רבינו זי"ע
והנה בש"ס סנהדרין (ו ):איתא ,רבי אליעזר בנו של
האדמה מתייחסת אל האדם כנקיבה המתייחסת אל הזכר רבי יוסי הגלילי אומר ,אסור לבצוע כו' ,אלא יקוב הדין
בספר יד אליהו להגר"א ז"ל ברכות (ראה ביאורי אגדות שם ו :אות כ ד"ה א"ר) כתב אהא דכל הקובע מקום את ההר ,שנאמר (דברים א ,יז) 'כי המשפט לאלקי"ם
לתפלתו אלקי אברהם בעזרו (ברכות שם) ,וז"ל :ענין הקביעות מקום ,כי יש לאדם שתי נשים ,האשה, הוא' ,וכן משה היה אומר ,יקוב הדין את ההר ,אבל
אהרן אוהב שלום ורודף שלום ,ומשים שלום בין אדם
והבית -שהוא מקום ,כי האדם והאשה הם דכורא ,ועיקר הנוקבא הוא המקום .וכן הארץ ,כי על כן לחבירו .היינו ,שהיה מפשר בין הבעלי דינים ומתווך
'חכָ ָמה' מן 'חכם' (כך צריך לומר ,ומה שכתוב בנדפס תיבת 'חכמה' תחת
נקראת 'אדמה' שהיא נוקבא ,על משקל ֲ ביניהם ,עיין שם בתוספות (ד"ה אבל) .הרי כי משה רבינו
תיבת 'חכם' ,הוא טעות דמוכח) כו' ,עכ"ל ז"ל. ע"ה -מדתו הדין ,שהיה אומר יקוב הדין את ההר,
הנה כתב ז"ל ,כי 'אדם' הוא דכר ד'אדמה' ,כי יש אל האדמה ייחוס לעומת האדם כייחוס הנקיבה אל ואהרן -מדתו הפשרה.
הזכר ,וכמה דברים מצינו מתייחסים ייחוס זכר ונקיבה ,כמו החומר והצורה ,שכינו הפילסופים הראשונים
עוד את החומר בשם נקיבה ואת הצורה בשם זכר ,כמבואר במורה (ח"א פרק יז) .וכן כל משפיע ומקבל ועל כן ראש השנה -יום התחדשות הבריאה,
דהבריאה היתה בזכות משה דמדתו הדין ,שהיה אומר
יכונו בזכר ונקיבה וכנודע (ראה זוה"ק ויחי רלב ;.שם שמות ד .):ומצינו גם בכלים ענין זכרות ונקבות ,עיין יקוב הדין את ההר ,לכן הוקבע ראש השנה ליום הדין.
סוכה (יב ,):סיככה בחצין זכרים -כשירה ,בנקיבות -פסולה כו' ,עיין שם. ומה שאין כן סכות דהוא זכר לענני כבוד ,דהיו בזכות
ועל כן כתב הגר"א ז"ל גם כן כזה ,כי האדמה והמקום של האדם -שהם המקבלים את האדם והנושאים אהרן דמדתו הפשרה ,לכן גם כן בסכות יש בו עניין
אותו -הם נוקבין דיליה ,ועל שם זה נקראת 'אדמה' ,על משקל 'חכמה' מן 'חכם' ,דכמו דמן 'חכם' זכר הגלות ,דפועל הפשרה דמכפרת עון -מחצה ,וכמו דקין
יאמר על הנקיבה 'חכמה' ,כן מן 'אדם' זכר יהיה שם הנוקבא דידיה 'אדמה' ,וכנודע (ראה רש"י מנחות לז.
א ד"ה מידכה; ראב"ע פרשת האזינו לב ,מג ד"ה וכפר) דהה"א לבסוף הוא סימן הנקיבה. )א בדברי הרא"ש וראייתו בארוכה ,ראה שם.
תפארת יוסף
פנינים בענינא דיומא
(המשך מעמוד הקודם)
»»»
ד' צהלו ִמ ּיָם' (ישעיה כד ,יד) ,לפירוש המהרש"א בחידושי
אגדות שם ג ,עיין שם. ד' מינים היה פסול ,וכל ההכשר רק מפאת שיש יותר ,אם כן בטל
ריצוי על המים כן מכוון ועניין הסוכה -דהוא בשתי דפנות וטפח ,ועל
פסולה לגמרי ,מפני שאין בה מכוון ועניין הסוכה ,דו"ק
בתענית (ב ,):הואיל וארבעת מינין הללו אינן באין אלא מאוד כי עמוק הוא.
הושענא רבה לרצות על המים.
בספר הפרדס לרש"י (סימן קפט) כתב ,כדאמרינן ארבע
ברכה על מנהג ערבה מינין אלו מרצים על המים -כברכת כהנים של ישראל, טעם פטור חולין ומשמשיהן
בגמרא סוכה (מד ,):אמר אייבו ,הוה קאימנא קמיה דרבי בסוכה (כה ).במשנה ,חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה .עכ"ל .ועיין שם שכתב משום זה ,דצריך להיות ששים עלים
אלעזר בר צדוק ,ואייתי ההוא גברא ערבה קמיה ,שקיל ובגמרא (שם כו ,).תנו רבנן ,חולה שאמרו ,לא חולה שיש בו בלולב כנגד ששים אותיות דברכת כהנים .ועיין שם (סימן
חביט חביט ולא בריך ,קסבר מנהג נביאים הוא. קעא) דכתב גם בתקיעות דראש השנה דהם כנגד ברכת סכנה ,אלא אפילו חולה שאין בו סכנה כו'.
פירוש ,מנהג נביאים הוא שלא לברך ,יריאים (סימן קכד;
עיין בלבוש (סימן תרס סעיף ג) דכתב טעם חולה דפטור כהנים ,עיין שם.
במהדו"ח סימן תכב ד"ה וצריך) ,ועיין שם .ועיין שו"ת רדב"ז מן הסוכה ,משום 'וחי בהם' (ויקרא יח ,ה) -ולא שימות בהם
(ח"ג סימן תתקיד) ד .ושוב ראיתי שדברי היריאים הובאו בספר (יומא פה ,):עיין שם ,ודבריו צריכים עיון.
תניא רבתי (סימן פו ד"ה ואין) ,עיין שם. בטעם שאין מברכים קודם הנטילה והטעם ,ד'תשבו' (ויקרא כג ,מב) -כעין תדורו (סוכה כו,).
וכמו שאין אדם דר בדירה המזקת לחליו -ואפילו חולי בספר תניא רבתי בהלכות לולב בעניין אתרוג (סימן פה עמוד
ועיין כל בו (סימן עב עמוד תיב ד"ה ואין) שהביא עוד דיעה
(ראה חידושי הרא"ה ברכות יד .ד"ה ותמה) ,דמנהג נביאים דערבה שס) כתב :ורבינו יעקב ז"ל אמר ,עיקר הברכה לאחר נטילה שאין בו סכנה ,כך אין לו לישב בסוכה.
היינו דנביאים נהגו לעצמם כן ,ואחרים למדו מהם ,ועל כן הוא ,ואי קודם נטילה ,דילמא פשע וברך לבטלה ,עכ"ל.
ומה שכתב שם בלבוש ,דטעם משמשי חולה דפטורין,
אין טעון ברכה ,ומה שאין כן הלל דראש חודש ,דהוקבע וצריך עיון מגמרא פסחים (ז ,):דלא חיישינן דילמא משום דעוסק במצוה פטור מן המצוה (שם כה ,).לענ"ד
המנהג מיד אל הציבור ,שפיר טעון ברכה. גם במשמשין יש לומר טעם הפטור משום 'כעין תדורו' ,מיקלקלא תקיעה ,עיין שם .ויש ליישב ,דכשעוסק
ועיין ספר הישר לרבינו תם (חידושים ,סימן תקלז ד"ה ולא), דכמו שישראל גומלי חסדים יוצאים מביתם כדי לשמש במצוה לא חיישינן שמא יתקלקל ,אבל כל זמן שאין
דכתב עוד לסתור הראיה מכאן דלא מברכינן אמנהגא, את החולה ,כך יש לו לצאת גם מסוכתו ,והוא כמו הולכי המצוה מזומנת בידו ,יש לחוש שפיר דילמא פשע ולא
וז"ל :ועוד ,דלא מייתי ראיה דלא מברכינן אמנהג ,אלא ׁשם שמים לבטלה ,וכי היכא דרכים דפטורים (שם כו ,).משום דכמו שאין אדם נמנע יעשה ,ונמצא שהזכיר ֵ
מדלא בירך מייתי ראיה דמנהג הוא ,עכ"ל. מלצאת מביתו כשצריך לצאת לדרך לחפצו -כך אין לו דאסור לומר 'לד' קרבן' ,רק 'קרבן לד'' מהאי טעמא
להמנע מלצאת מסוכתו (ראה רש"י שם ד"ה הולכי) ,וכמו (ראה נדרים י ,).הכי נמי יש להסמיך הברכה לקיום המצוה
נראה כוונתו ,דהש"ס מייתי ראיה דעל כרחך דהוא רק שכתבו הראשונים (ראה תלמיד הרמב"ן שם ד"ה וחייבין; בית יוסף כל האפשר ,שתהיה המצוה מזומנת לו מיד אחר הברכה,
מנהג ,דאילו היה יסוד נביאים (ראה סוכה מד ,).פשיטא שהיה או"ח סימן תרמ סעיף ח) לעניין ללכת לכפרים בסכות ב ,והכי מחשש שמא לא תעלה המצוה בידו ונמצא שהזכיר שם
לו לברך ,ועל כרחך דהוא רק מנהג נביאים ,וסבירא ליה נמי לעניין לשמש חולה שרי ,כיון שהיה יוצא עבור זה גם שמים לבטלה.
לרבי אלעזר בר צדוק דאמנהגא לא מברכינן ,ובהא דסבירא
ליה דאמנהגא לא מברכינן ,בזה באמת אין הלכה כמותו. מביתו ,וזה פשוט ,וניחא טפי ,כי היכי דתיהוי טעם חולים
ולפי זה ,לפי ההלכה צריך לברך גם על חביטת ערבה ,ודו"ק. ומשמשיהם אחד.
בענין האיסור שיהא האתרוג באגודה אחת
בסוכה (לד ,):יכול יהא אתרוג עמהן באגודה .אמרת ,וכי
נאמר 'פרי עץ הדר וכפת תמרים' (ויקרא כג ,מ) ,והלא לא סכך
שמיני עצרת נאמר אלא 'כפת'.
עיין שולחן ערוך אורח חיים (סימן תרנא; ראה בית יוסף מחלוקת בסכך למעלה מעשרים אם
פירוש אות ר' ד'פז"ר' שם סעיף יב ד"ה וכתב עוד) ,דהכוונה דאסור להיות באגודה איסור מקומי הוי איסור חפצא
ביומא (ב-.ג ,).שמיני רגל בפני עצמו הוא וכו' ,לענין פז"ר כו' ,ואם עשה כן -לא יצא ידי חובתו ,עיין שם .אולם איסורים מקומיים ,כגון מעשר שני וביכורים דאסורין
קש"ב. ביריאים (סימן קכד) כתב :ומניין לנו שהאתרוג אינו צריך חוץ לחומה (מכות יז ,).יש לספק ,אם הם איסורי חפצא
עיין רש"י (שם ג .ד"ה לענין) ותוספות (שם ד"ה פז"ר) להיות עמהם באגודה ,דתניא רבי אליעזר אומר כו' .ומבואר או איסורי גברא .דכי היכי דכתבו האחרונים (ראה מהרי"ט
ותוספות ישינים (שם ד"ה רגל) מה שפירשו באות ר' דהוא דמפרש ,דרק אין צריך להיות באגודה כו'. אלגאזי בכורות פ"ח אות סה [הראשון] ס"ק ו ד"ה ויל"ע; שו"ת
'רגל'. וכן בדין ,דכיון דלולי קרא היה צריך להיות באגודה ,אי תורת חסד או"ח סימן לא אות א; שו"ת בית יצחק או"ח סימן צט
ולולי דבריהם ,יש לומר הכוונה לעניין 'בל תאחר' ,דאין לרבי יהודה -לעכב (ראה סוכה לג ,).אי לרבנן -למצוה משום אות ב) דאיסורים זמניים רק איסורי גברא נינהו ,מפאת
שמיני רגל אחד עם סוכות כי היכי דעבירת 'בל תאחר' 'זה קלי' וגו' (שמות טו ,ב; סוכה שם) ,אם כן לית לן למילף דיומא הוא דקגרים ,ואילו היה החפץ אסור בעצם ,היה
תהיה בעבור שמיני ,רק הוא רגל בפני עצמו ,ובעבור שביעי מקרא רק דאין צריך ,אבל לא דאסור ,עיין זבחים (סו ,).מאי ראוי שיהיה אסור תמיד ,הכי נמי בדבר האסור רק
דסוכות מיד עוברין ב'בל תאחר'. 'לא יבדיל' (ויקרא א ,יז) -אין צריך להבדיל. במקום פרטיי ,ראוי לומר גם כן דהוא רק איסור גברא,
ואם דלעניין קרבנות לכאורה אין נפקותא ,דאפילו לא ולעניין מה שדן הטורי זהב בשולחן ערוך שם (ס"ק יד), כיון דהמקום הוא דקגרים ,ואילו היה חפץ אסור בעצם
היה רגל בפני עצמו ,מכל מקום היה מוכרח להביא קרבן אי דווקא אגודה אסורה ,או גם ביד אין להם להיות כאחד, -חתיכה דאיסורא ,היה ראוי שיהיה אסור בכל מקום
נדרו ביום שביעי דסוכות ,כיון דשמיני הוא יום טוב ואי עיין שבת (צב ).דיש לדון משם איגוד יד שמיה אגוד .ועיין וכמובן ,דאיסור מקומיי דמי ממש לאיסור זמניי בענין זה.
ונשתמשתי בחידושי (ראה גליוני הש"ס סוכה ל .ד"ה משום)
אפשר להביאו ,ויעבור ממילא ב'בל תאחר' ַּבעֲבוֹר שמיני, עוד עניין חיבור ביד בלשון הגמרא בבא קמא (נה ,).חיבר
מכל מקום יש נפקותא לעניין צדקות ומעשרות ולקט חטה ושעורה בידו כו' ,הרי דמה שהם יחד ביד מיקרי חיבור. הרבה בסברא זאת ,דגם איסורים מקומיים רק איסורי
שכחה ופאה ,עיין ראש השנה (ד-.ד ):ובתוספות שם (ד"ה
גברא נינהו.
ועיין ירושלמי סוכה (פ"ג ה"ז) ,אילו הוי כתיב 'וכפות' וכעת נראה ,דיש לומר דזה תלוי בפלוגתא דרש"י ורבינו
צדקות -ד"ה פאה) ,עיין שם היטב ,דהני היה יכול שפיר ליתן יאות ,לית כתיב אלא 'כפות' ,אפילו זה בידו אחת וזה בידו
בשמיני ,ואפילו בצדקות של ממון ,היה יכול ליתן שוה כסף תם סוכה (רש"י י .ד"ה תחתונה כשירה; תוספות ט :ד"ה הא) ,עיין
אחת ,עכ"ל .ומוכח גם כן מתיבת 'אפילו' דרשאין להיות שם היטב ,דרש"י סבירא ליה דסכך למעלה מעשרים חשוב
כדי שלא יעבור ב'בל תאחר' ,כמבואר בשו"ת הרא"ש (כלל ביד אחת.
ח סימן טז) בנשבע לפרוע והגיע זמן הפרעון בשבת ,דרשאי סכך פסול ,ואם מצטרף עם סכך שלמטה מעשרים חשיב
ליתן שוה כסף כדי שלא יעבור על השבועה ,עיין שם. צירוף סכך פסול עם כשר ,ופסולה גם הסוכה התחתונה.
ניסוך המים ורבינו תם סובר דלמעלה מעשרים לא חשיב סכך פסול,
וגם בנדרי קרבנות יש נפקותא כלפי שמיא ,שאם מת מאחר שאין הפסול אלא מחמת גובה כו' ,ומצטרף שפיר
בשמיני -מת בלא עון 'בל תאחר' אם היה רגל אחד ,דה'בל בהדי סכך דתוך עשרים להכשיר ,עיין שם היטב.
תאחר' הוא רק ברגע סוף השמיני .אולם בזה יש לומר, רמזים לניסוך המים
דכיון דאי אפשר להביא הקרבן בשמיני ,לכן מיד בהגמר איתא בגמרא תענית (ב ,):תניא ,רבי יהודה בן בתירה אומר, והרי זה דומה להך דידן ,דרבינו תם סבירא ליה ,דכיון
השביעי דסוכות עובר ב'בל תאחר' ,כיון שידוע שמוכרח נאמר בשני (במדבר כט ,יט) 'ונסכיהם' ,ונאמר בששי (שם שם, דאילו היה למטה מעשרים היה כשר ,לכן לא מיחשיב סכך
להתאחר מעתה .ועיין גיטין (עו ,):כי שריתוה לאלתר לא) 'ונסכיה' ,ונאמר בשביעי (שם שם ,לג) 'כמשפטם' ,הרי פסול בעצם ,ורש"י סבירא ליה ,דאף על גב דהפסול מפאת
שריתוה כו' ,ומה שכתבתי בגליון שם (ד"ה כי) ה .ועיין רוקח מ"ם יו"ד מ"ם -הרי כאן מים ,מכאן רמז לניסוך המים הגובה והמקום שהוא למעלה מעשרים גם כן חשוב פסול
(סימן רכא) מה שכתב שם בעניין הושענא רבה ,דכל עניינו מן התורה. עצמיי ,ודו"ק ,ויש לדחות ,ובאתי רק להעיר.
מפאת שהוא יום האחרון ל'בל תאחר' ,עיין שם בארוכה. עיין רמז לניסוך המים בערכין (יא ,).בקרא ד'ירונו בגאון
)ה דנסתפקו שם בגמרא ,באמר לאשתו הרי זה גיטך אם לא באתי החליל של בית השואבה ,ופירש רש"י (שם ד"ה בית) ,כל שמחה זו )ב שהלן בכפר במקום שאין שם ישוב ,ואין לו שם דירה ,פטור
מכאן ועד שנים עשר חודש ,ומת בתוך הזמן ,אם מותרת קודם אינה אלא בשביל ניסוך המים ,כדמפרש (שם' ):ושאבתם מים בששון' מסוכה מטעם 'תשבו' כעין תדורו.
שיעבור הזמן ,כיון שבוודאי כבר לא יבא .וציין רבינו למה שכתב (ישעיה יב ,ג)". )ג בגמרא שם ילפינן מפסוק זה לעיקר שירה מן התורה .וכתב
בהקדמת לקח טוב פיסקא ה ,לבאר איבעית הגמרא ,שנסתפקו אם המהרש"א" :נראה לפרש' ,ישאו קולם ירונו בגאון ד'' היינו שיר
מיתה חשיב ביטול התנאי כיון שבודאי לא יבא ,וציין עוד לשו"ת )ד שכתב שם בתוך דבריו" :קיימא לן דאמנהגא לא מברכינן, שעל היין של הנסכים המשמח ד' ,ועוד 'יצהלו מים' ,דהיינו בניסוך
תרומת הדשן סימן רעז ,עיין שם. כדאמרינן גבי ערבה."... המים בחג ,כדתנן ריש פרק החליל (נ ,).החליל חמשה וששה -זהו
הגיד רבינו בחיים חיותו" :מהספרים שלי יהיו לי תלמידים" ב
(הג"ר יעקב טייטלבוים -תלמידו המובהק של הגר"מ אריק זצ"ל -ששמע מפי רבינו)
סדרת מאמרים מיוחדים המטעימים צוף נועם ומתיקות שבת מנהר היוצא מעדן רבינו זי"ע תפארת יוסף
עניני שבת באגדה ובהלכה
עבודתו -עד הניסוך שהיא גמר עבודתו ,ולא שיושם
בכלי חול בנתיים .ואולי כוונת התוספות ממש
כדברינו ,דהכלי מקדש מיד בחוץ ,או דסבירא להו
כסברת הראב"ד הנ"ל ,דליפסל מקדש תמיד גם בחוץ.
שבת שבתוך החג
מדוע ערב שבת זמן המילוי -הרי
יכלו למלאות בשבת מהבור הגדול דאפילו אי נימא דפסלה יציאה בקידוש ידים ורגלים, מדוע לא אמרינן מיגו דלא הוי
ואולם דברי התוספות שבועות הנ"ל נתעוררתי ואם יצא הכהן חוץ לעזרה וחזר -צריך לקדש ידיו דופן לשבת לא הוי לסוכה
עוד ,דצריכים עיונא רבא .שהרי מבואר ברש"י פסחים ורגליו שנית ,מכל מקום בפרה -מקדש בכלי שרת הר"ן בפרק קמא דסוכה (ג .מדפי הרי"ף ד"ה ואמר) הקשה,
(לד :ד"ה מי) ,אהא דאמרינן התם ,מי החג שנטמאו, בפנים ויוצא .ואמר שם בגמרא הטעם ,דשאני פרה, דמדוע אמרינן (סוכה ז ).מיגו דהוי דופן לסוכה -הוי
השיקן ואחר כך הקדישן -טהורין .וברש"י :מי דהואיל וכל מעשיה בחוץ לא פסלה בה יציאה ,עיין דופן לשבת ,ולא אמרינן איפכא ,דמיגו דלשבת לא
החג -כגון של ניסוך המים דשבת שבתוך החג ,היו שם .והכא נמי מעין זה ,כיון דמצות המילוי בחוץ, הוי דופן -לסוכה נמי לא הוי דופן.
ממלאין אותן מערב שבת ,וכשנטמאו אין יכולין לילך לכן שפיר מקדש מיד בחוץ בשעת המילוי .ומיושבת ונראה ,דמיגו שייך רק בחיוב ,דאמרינן דמיגו שיש
ולמלאות מן השילוח בשבת ,וטורח הוא למלאות מבור קושית התוספות והראב"ד הנ"ל ,ואין צורך להכריח ׁם דופן לסוכה יש לו שם דופן גם לשבת ,אבל לו ֵש
הגדול בגלגל ,והלך והשיקם באמת המים שבעזרה כו', מכח זה דמקדש בעלמא גם בחוץ ליפסל. בשלילה לא שייך מיגו -לומר דמיגו דאין לו שם
עכ"ל. דופן לשבת גם לסוכה יסתלק ממנו שם זה ,דמה זמן המילוי הוא ערב שבת ויכול להתקדש אז
ואם כן איפוא ,מדוע יחשב ערב שבת זמנו של שהוא נעדר שם דופן ,זה אין בכחו לגרור שום דבר
ועל פי דרך זה ,תתיישב גם כן קושית התוספות
המילוי מפאת שאי אפשר למלאות בשבת ,והרי גם אחריו ,שרק מציאות השם יוכל לגרור ולעשות מיגו,
בסוכה שם (נ .ד"ה ואי) ,דהקשו דנייתי שפיר במקודשת
בשבת היה אפשר למלאות מן הבור הגדול [עיין אבל לא שלילת והעדר השם ,שהרי ההעדר איננו דבר
מערב שבת ,דכלי שרת אין מקדשין שלא בזמנן.
עירובין (קד ).ויומא (יט ).ושלהי מדות (פ"ה מ"ד)] ,אלא נמצא כלל ,ומה יהיה הגורר והעושה את המיגו ,ודו"ק.
ולהנ"ל ,כיון דהמילוי עצמו מצוה ,ואי אפשר למלאות
שהיה טורח בדבר ,ואם כן על כל פנים מכח זה אין ציונים לתורה כלל א פיסקא א-ב בשבת מפאת איסור שבת ,הוי ליה ערב שבת זמנו
לו לערב שבת להחשב זמנו ,וכמובן. של המילוי ,ושפיר יקדש גם מערב שבת [ודכוותה
ובשלמא על מה שכתבתי דהכשר המילוי בחוץ בתוספות מנחות (נא .ד"ה אפי)] ,וכי היכא דמקדש
ועל כן הכלי מקדש גם בחוץ ,לא קשיא דהרי היה בחוץ מפאת היות המילוי בחוץ מצוה -ואף דהניסוך מילוי מי החג עבור שבת
אפשר למלאות מבור הגדול ,דזה אינו ,דיש לומר הנה מצאתי בפירוש הראב"ד על הספרא פרשת צו רק בפנים ,הכי נמי מקדש שפיר מערב שבת ,כיון
דלשכה שבה היה הבור הגדול [עיין רש"י עירובין שם בתחלתו (פרשה א ברייתא יב ד"ה וכולם) ,דתנן בה כלשון דהמילוי ערב שבת זמנו ,ואף שזמן הניסוך הוא למחר,
(ד"ה וממלאין) ,וביומא ובמדות שם] לא היתה מקודשת, המשנה זבחים (פח' - ).וכולן אין מקדשין אלא בקודש' ,ודו"ק היטב.
[ואפילו היתה פתוחה לקודש ,יש לומר דהבור לא היה ובפירוש הראב"ד וז"ל :וכולן אין מקדשין אלא בקודש,
מדברי תוספות ב'זמן' נשמע ל'חוץ'
מקודש מכח זה ,ואף דבפסחים (פו ).מבואר דמחילות פירוש ,כשהם במקום הכשירן .מיהו אין מקדשין
הפתוחות לעזרה תוכן קודש ,מכל מקום כאן הרי אין והנה ,מה שכתבתי דהכלי מקדש שפיר מערב שבת ליפסל ,וילפינן לה להא מילתא מהא דתנן בסוכה
הבור פתוח לעזרה ,רק ללשכה ,ועיין תוספות פסחים (מח ):גבי מילוי ,כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת ,מפאת מצות המילוי ,כיון דאי אפשר למלאות בשבת,
(סז :ד"ה מחילות)] ,ואם כן גם אם ימלא מן הבור הגדול, אלא שהיו ממלאין חבית של זהב שאינה מקדשת אלא והוי ליה ערב שבת זמנו של המילוי ,ראיתי שוב שכן
הרי יהיה המילוי בחוץ .מה שאין כן אהך דערב שבת מן השילוח ומניחה בלשכה ,ואם איתא דכלי שרת אין מבואר להדיא בתוספות שבועות (יא .ד"ה הואיל) ,וז"ל:
קשיא שפיר ,כיון דהיה אפשר למלאות בשבת ,אלא מקדשין כלל שלא במקומן ,לזעירי דאמר (שם מט ):אין אי נמי ,אין כלי שרת מקדשים אלא בזמנן -אפילו
שהיה טורח בדבר. שיעור למים וכלי שרת נמי מקדשין ,ליפסל ביוצא ליפסל ,כדמוכח בסוף פרק שתי הלחם (מנחות ק,).
אף על גב דבסוף פרק לולב וערבה (סוכה מח ):צריך ובלינה ,עכ"ל.
לניסוך בעינן מעין -ובור הגדול לא היה מעין לומר דמילוי ערב שבת חשוב בזמנן -לפי שאי אפשר
והנה יש כאן חסרון ושיבוש דמוכח .אך גוף כוונתו
ואולי סבירא להו לתוספות ,דבור הגדול לא היה למלאות בשבת כו' ,עכ"ל.
מפורשת דהכי קאמר ,מיהו אין מקדשין ליקרב אבל
מעין ,ואם כן מימיו פסולים לניסוך ,כמבואר בתוספות ומעתה ,הרי יש מדברי תוספות אלה ראיה ברורה מקדשין ליפסל ,וילפינן לה להא מילתא מדתנן
סוכה (מח :ד"ה מנא) דבעינן מעין דווקא ,משום דכתיב בסוכה ,כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת ,אלא שהיה לדברינו -דיש לכלי לקדש גם בחוץ מפאת היות
(ישעיה יב ,ג) 'ושאבתם מים בששון ממעיני' וגו' ,עיין ממלא מערב שבת חבית של זהב שאינה מקודשת מן מצות המילוי בחוץ .דהרי אין הבנה לדבריהם כלל
שם .וכן כתב הריטב"א שם (מח .ד"ה מתניתין) דבעינן השילוח ומניחה בלשכה[ ,כך הוא לשון המשנה בסוכה לכאורה ,דמה בכך דאי אפשר למלאות בשבת וצריך
מים חיים ,עיין שם. שם (מח ,):ובפירוש הראב"ד הנ"ל הובאה בשיבוש] ,למלאות בערב שבת ,הרי אפשר למלאות בכלי חול,
וכן הוא גם כן בתוספות בבא בתרא (ס :ד"ה מים), ואם איתא דכלי שרת אין מקדשין כלל שלא במקומן ומה עניין כלי שרת לזה -שיחשוב זמנו לגבי הכלי
אהא דאמר שם ,אם כן מים לא נשתה -שכבר בטל -ואפילו ליפסל ,אם כן הרי היה אפשר למלאות מן ושיקדשנו כלי .ועל כרחך דכך היתה סברתם ז"ל,
ניסוך המים ,והקשו בתוספות שם ,הא אפשר במי השילוח במקודשת ,ולא יכניס הכלי לעזרה עד למחר ,דכמו שהמילוי מצוה ,כן ראוי גם כן להיותו בכלי
בורות דפסולים לניסוך ,כדמשמע בסוכה (מח ,).עכ"ל, ולא יופסל בלינה ,כן הוא תוכן כוונתו .וזו באמת שרת ,ועל כן שפיר חשיב גם ערב שבת זמנו -גם
עיין שם היטב. קושית התוספות בסוכה שם (נ .סוף ד"ה ואי) ,דלא לגבי הכלי ,מפאת מצות המילוי שזמנו מערב שבת
יכניס הכלי עד למחר ,עיין שם .ועל כל פנים דעת -וראוי להיותו בכלי ,ועל כן הכלי מקדש מיד בערב
וכן מבואר עוד בתוספות מעילה (יב :ד"ה כל),
הראב"ד כך הוא לפי האמת ,דליפסל מקדש גם בחוץ ,שבת.
וברש"י שם (יג .ד"ה בור) ,אמתניתין שם ,דחשבה 'בור
מלא מים' בין דברים שאינם ראוים לא למזבח ולא הטעם שלא יכלו למלא בכלי שרת ולהוריק לכלי חול וראה זה חדש הוא.
לבדק הבית ,ופירשו שם רש"י ותוספות ,דלניסוך ואין להקשות על התוספות דשבועות הנ"ל ,דנהי מילוי מי החג מצוה הוא
המים אינם ראוים ,משום דבעי מים חיים לניסוך. דהמילוי זמנו בערב שבת -וראוי להיותו בכלי ,מכל
ועיין בבא בתרא (עט ).בגמרא ,דהובאה שם משנה והנה לולי דברי התוספות והראב"ד הנ"ל ,היה
מקום הרי היה אפשר למלאות בכלי שרת ,ולהוריק אפשר לענ"ד לומר דבאמת בחוץ אינו מקדש כלל,
דמעילה הנ"ל ,ופירש שם הרשב"ם (ד"ה מים) ג"כ כן, המים מכלי שרת לכלי חול לפני בואם לעזרה ,ועדיין
עיין שם היטב. ורק הרי אין לימוד על זה ,והוא סברא גרידא דאין
אין היותו בכלי שרת בעזרה זמנו ,ודו"ק .דזה אינו, הכלי מקדש רק במקום הכשירו ,וכדברי הראב"ד
ואולם מגוף המשנה לענ"ד לכאורה לא מכרעא, דכיון שניתן בכלי שרת ,יש לומר דאסור להוציאו הנ"ל .ועל כן במים דחג דכתיב (ישעיה יב ,ג) 'ושאבתם
דיש לומר דהא דחשיב בור מלא מים בין דברים לכלי חול ,משום מעלין בקודש ולא מורידין (מנחות מים בששון ממעיני' וגו' -עיין סוכה (מח ):בגמרא,
שאינם ראוים לא למזבח ולא לבדק הבית ,היינו משום צט.). והמילוי עצמו מכלל המצוה ,ואפילו יש לו מים ,מצוה
דניסוך המים הוא קרבן ציבור ,ואם כן מתניתין שם ועוד ,דכמו דסברת התוספות דראוי להיות המילוי למלאות מן המעין לשם ניסוך.
דקתני 'הקדיש' בור מלא מים ,והוא הקדש יחיד, בכלי שרת ,והיינו על כרחך משום דחשיב להו המילוי
אם כן הרי אין הקדש זה ראוי לניסוך המים -זולת כעין התחלת עבודת המים [וטעמא משום דכתיב דבר שמצותו בחוץ מקדש בחוץ
כשמוסרם לציבור ,ובהא לא איירי תנא ,ודו"ק. 'ושאבתם' וגו' וכנ"ל] ,הנה כמו כן סברתם ,דראוי ועל כן שפיר הכשירו של כלי לקדש גם בחוץ,
ציונים לתורה כלל ב פיסקא מג-מו; מט-נב להיות המים בכלי שרת מן המילוי דהיא התחלת כיון דהמילוי בחוץ עצמו מצוה .ועיין זבחים (כ,):
ג הבטיח רבינו" :כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי -אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון"
(הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל חתן רבינו -ששמע מפי רבינו והכריז על כך במעמד ההלוויה הרבתי באשכבתיה דרבי)
אוצרות יוסף
עיונים בספרי רבינו
ַאל ִּת ֵּתן ֶאת ִּפיָך לַ ֲח ִטיא ֶאת ּבְ ָׂש ֶרָך וְ ַאל
ֹאמר לִ ְפנֵ י ַה ַּמלְ ָאְך ּכִ י ְׁשגָ גָ ה ִהיא לָ ָּמה יִ ְקצֹף
ֹלקים ַעל קֹולֶ ָך וְ ִחּבֵ ל ֶאת ַמ ֲע ֵׂשה יָ ֶדיָך (ה ,ה).
ּת ַ
ָה ֱא ִ חידושים וביאורים
דיבור ובנים ואשה -תולדות האדם
בשבת (לב ,):רבי אומר ,בעון נדרים בנים מתים כשהן בפסוקי מגילת קהלת
קטנים ,שנאמר 'אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ~ מתוך :אוצרות יוסף דרשות; מאמר לבנה; בית האוצר; גליוני הש"ס ~
ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף
האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך' ,איזה הן
מעשה ידיו של אדם -הוי אומר ,בניו ובנותיו של
אדם.
פשוטה ,דבששת ימי בראשית נגמרה הבריאה' ,ואין ירּוׁשלָ יִ ם (א ,א).
ִּדבְ ֵרי ק ֶֹהלֶ ת ּבֶ ן ָּדוִ ד ֶמלֶ ְך ּבִ ָ
כל חדש -עוד -תחת השמש' ,היינו בריאה חדשה,
בספר חידושי גור אריה (שם ד"ה בעון) כתב ,כי ואולם הבריאה הרי לא היתה בריאת האיש ,רק בריאת מעלת מלכותו של קהלת
הדיבור היוצא מן האדם נחשב תולדות האדם ,ולכן המין ,למשל כשנברא שור וזוגו נברא בזה מין השור, בירושלים -שהיא מקום מלכות
נקרא 'ניב שפתים' (ישעיה נז ,יט) ,ש'ניב' הוא לשון דאף דאלה רק פרטיים ,עם כל זה הרי יכולים להוליד הנה ,הבנתי אני העני על פי יסוד חכמי האמת (ראה
'פרי' ,כמו 'תנובת שדי' (דברים לב ,יג) ,ולכן כאשר שור ונקבתו ,והמה יולידו עוד שור ונקבתו ,ועל כן זוה"ק ויקרא רע"מ יז ;.שערי אורה שער א ,ווארשא תרמ"ג
מחלל דיבורו שהוא תולדות ,לכן גם כן התולדות - יש בזה בריאת המין. דף טז ).דירושלים הוא בחינת המלכות ,דברי המדרש
שהם בנים -מתים. רבה קהלת (א ,ב) על הכתוב 'דברי קהלת בן דוד מלך
ומה שאין כן האדם -שנברא אדם וחוה ,אין בכוחם
ואולם בהך דבעון נדרים מתה אשה כו' (שבת שם), בירושלים' ,וז"ל :תני רבי שמעון בן יוחאי ,אשרי מי
להוליד עוד אדם ,דכל אדם שאין לו אשה אינו 'אדם'
כתב שם לפי זה טעם אחר ,ולא כפירושו הראשון שזכה למלוך במקום מלכות ,להלן כתיב (דברים א,
-גמרא יבמות (סג ,).נמצא שבשעת התולדה אינו אדם
שם דכתב בשניהם טעם אחד ,עיין שם .ויש לומר ד) 'אשר יושב בעשתרות באדרעי' ,ברם הכא 'מלך
עד שיזדווג ,והזווג של אדם הרי הוא מן השמים -
גם לפירושו הנ"ל ,דבשניהם הטעם אחד ,דגם האשה בירושלים' ,במקום מלכות ,עכ"ל המדרש.
'מושיב יחידים ביתה' (תהלים סח ,ז) ,והקדוש ברוך הוא
חשובה תולדות האיש ,עיין סוטה (יב ,).כל הנושא מזווגם (ראה סוטה ב .ורש"י ד"ה מושיב) ,ואם כן בכל זווג ואינו מובן כלל ,דמה הוא הזכות אם מולך במקום
אשה לשם שמים ,מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה. הרי יש בריאה חדשה של האדם -שנעשה אז 'אדם'. מלכות ,הרי רוב המלכים ככולם הם מולכים ודרים
ועיין מגילה (יג ,).אל תיקרי 'לבת' (אסתר ב ,ז) אלא ועל כן רק זה -היינו מה שמזווג זווגים -הוא פעולה בעיר המלוכה שלהם ,ואיך שייך לומר על זה אשרי
'לבית' כו' ,עיין שם .והיינו שלא באו לשנות הכתוב, השייכה לששת ימי בראשית ,דהוא בריאה. מי שזכה כו' .וגם בוודאי לא יאמר התנא רבי שמעון
רק דהאשה חשובה תולדות האיש ,וכאילו היא בתו. בן יוחאי 'אשרי מי שזכה' כו' ,כי אם על דבר שיש
וזהו כוונת המדרש ,דמששת ימי בראשית נגמרה
לו מעלה אלקי"ת וכמובן ,ואילו הדירה בעיר המלוכה
הבריאה ואין עוד בריאה חדשה ,מלבד זווג הזווגים
הרי הוא רק מעלה אנושית בעניין המדיניי.
א ֵֹהב ּכֶ ֶסף ֹלא יִ ְׂשּבַ ע ּכֶ ֶסף ִּומי א ֵֹהב דהוא בריאה תמיד ,דמין האדם לא נגמר ,ונגמרת
בּואה ּגַ ם זֶ ה ָהבֶ ל (ה ,ט).ּבֶ ָהמֹון ֹלא ְת ָ בריאת האדם בתמידות בכל אדם ואדם על ידי הזווג ואולם ,על פי יסוד חכמי האמת הנ"ל מובן לנכון.
שהקדוש ברוך הוא מזווגו ,ודו"ק. כי בהיות ירושלים עיר הקודש בחינת ספירת המלכות,
חשיבות מצוה הקבועה לדורות לכן אם המלוכה הוא בירושלים ,אזי היא יותר אלקי"ת
במדרש קהלת (ה ,ח) על הכתוב 'אוהב כסף לא ישבע ויותר עצומה במעלה וכמובן .וזהו שדייק רבי שמעון
כסף' ,אוהב מצוות לא ישבע מן המצוות ,ואם אין לו ֹלקים
ְׁשמֹר ַרגְ לְ ָך ּכַ ֲא ֶׁשר ֵּתלֵ ְך ֶאל ּבֵ ית ָה ֱא ִ בן יוחאי ,דמדהוה ליה למכתב 'דברי קהלת בן דוד
מצוה קבועה לדורות -מה הנייה לו. וְ ָקרֹוב לִ ְׁשמ ַֹע ִמ ֵּתת ַהּכְ ִסילִ ים זָ בַ ח מלך ישראל' ,דמאי נפקא מינה אנה הוא דר -אם
היינו דהמדרש דורש 'אוהב כסף' -היינו מצוות, יֹוד ִעים לַ ֲעשֹות ָרע (ד ,יז). ּכִ י ֵאינָ ם ְ בירושלים או בעיר אחרת ,ומדכתיב 'מלך בירושלים',
שהנפש או שהשם יתברך כוסף אליהם [ועיין ש"ס מוכח דדבר זה היא מעלה בעניין המלכות אם הוא
חולין (צב' ,).וָ ֶאּכְ ֶר ָה לי בחמשה עשר כסף' (הושע ג ,ב) - ענין קרבנות -הבחנה בין טוב לרע בירושלים ,ולכן בא רבי שמעון בן יוחאי להודיע
היינו צדיקים ,וכן הוא שם על הכתוב (משלי ז ,כ) 'צרור הנה הדעת עניינו תמיד להכריע בין שני דברים הטעם ,שהטעם הוא מפאת היות ירושלים מקום
הכסף לקח בידו' ,עיין שם] ,לא ישבע מצוות' ,ומי (ראה שערי אורה שער ה דף סג ;.עץ חיים שער כה דרוש המלכות -רצה לומר שהוא בחינת ספירת המלכות,
אוהב בהמון' -ריבוי מצוות' ,לא תבואה' -מלשון א ד"ה דע) .והקרבת הקרבנות עניינו בדעת המכריע ודו"ק.
בו"א ,היינו שאין לו מצוה קבועה לדורות הבאי"ם, בין טוב לרע ,וכש"ס ברכות (כג ,).מאי דכתיב
ותיבת 'תבואה' מלשון 'בוא' -היינו דורות הבאים, 'שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלקי"ם' ,שמור
'נאכקאממען' בלשון אשכנז' ,גם זה הבל' -מה הנייה עצמך שלא תחטא ,ואם תחטא -הבא קרבן לפני. וְ ֵאין ּכָ ל ָח ָדׁש ַּת ַחת ַה ָּׁש ֶמׁש (א ,ט).
יש לו ,ודו"ק. 'וקרוב לשמוע' דברי חכמים ,אמר רבא ,הוי קרוב אחרי הבריאה החידוש
לשמוע דברי חכמים ,שאם חוטאים -מביאין קרבן הוא רק קטנות והתגדלות
ועושין תשובה'ִ .מ ֵּתת הכסילים' -אל תהי ככסילים,
ּומֹוצא ֲאנִ י ַמר ִמ ָּמוֶ ת ֶאת ָה ִא ָּׁשה (ז ,כו).
ֶ שחוטאים ומביאים קרבן ואין עושין תשובה' .כי הנה חידוש הראשון של הבריאה היה יש מאין (ראה
כשמתכוין להנאת עצמו הוא 'מר ממות' אינם יודעים לעשות רע' -אי הכי צדיקים נינהו. רמב"ן פרשת בראשית א ,א ד"ה ועתה) ,מה שאין כן אחר
כך ' -אין כל חדש תחת השמש' ,שיהיה חידוש גמור
אלא אל תהי ככסילים שחוטאים ומביאים קרבן ,ביבמות (סג ,):במערבא כי נסיב אינש איתתא ,אמרי 'כל חדש' -יש מאין -זה אי אפשר ,ואין רק -קטנות
ואינם יודעים אם על הטובה הם מביאים אם על ליה הכי ,מצא או מוצא ,מצא -דכתיב (משלי יח ,כב)
והתגדלות ,היינו שאפשר שיתקטן דבר וישאר ממנו
הרעה הם מביאים .אמר הקדוש ברוך הוא ,בין טוב 'מצא אשה מצא טוב' ,או מוצא -דכתיב 'ומוצא אני רק נקודה אחת ,ואחר כך תתפשט הנקודה לְ ַקוִ ּין -
לרע אין מבחינים ,והם מביאים קרבן לפני ,עכ"ל מר ממות את האשה'. מזרח ומערב וצפון ודרום ,ואחר כך בעובי -מעלה
בכתבי אגדה שלי כתבתי כוונת הגמרא ,כי אם הגמרא.
ומטה (ראה זוה"ק בראשית טו.):
ומבואר כי הקרבת קרבן עניינו בהבחנה בין טוב 'ויפק רצון מד'' (משלי שם) ,היינו שכוונת הנושא לשם
ולכן בלולב דבא על החידוש ,שנעשו כבריה חדשה
שצוָ וה על כך ,אז 'מצא לרע ,דהוא גם כן בדעת המבחין ומכריע בין טוב לרע ,שמים -להפיק רצונו יתברך ִ
-עיין מדרש תהלים (קב ,ג) ,לכן ניענוע הלולב -
כטעם 'עץ הדעת טוב ורע' (בראשית ב ,ט) .וזהו ואינם אשה מצא טוב' -והאי קרא מסיפיה לרישיה מידריש,
מוליך ומביא מעלה ומוריד (ראה סוכה לז ):לששה
'יודעים' דייקא -אם על הטובה הם מביאים או על אבל אם כוונתו אל גוף האשה ,היינו להנאת עצמו
קצוות ,היינו עניין החידוש ,שהנקודה מתפשטת
הרעה הם מביאים ,היינו שאין בהם דעת המבחין בין ליהנות גוף מן הגוף ,זהו 'ומוצא אני מר ממות את
לששה קצוות.
טוב לרע .וזהו גם כן אומרם -שחוטאים ומביאים האשה' ,היינו כשכוונתו אל האשה וכנ"ל.
ועוד כתבתי ,כי אם כוונתו למצוה ,נשאר למעשהו קרבן ואין עושין תשובה ,כי תשובה הוא גם כן בדעת
המכריע (ראה אוצרות יוסף דרוש א פיסקא ד) ,וכיון שאין מציאות גם אחרי ָע ְב ָרה ,כי מקבל עליה שכר בנצחיות, כל זווג הוא גמר
להם דעת המכריע ומבחין ,הנה ממילא גם כן אינם מה שאין כן כשכוונתו להנאה ,ההנאה הוא רק בהווה בריאה חדשה של האדם
בשעת עשותו ,מה שאין כן אחרי ֲעבֹור המעשה ,חלפה עושים תשובה. במדרש (ב"ר סח ,ד) ,מה הקדוש ברוך הוא עושה
(המשך בעמוד הבא) » » » מששת ימי בראשית -מזווג זווגים .ולענ"ד הכוונה
הגיד רבינו בחיים חיותו" :מהספרים שלי יהיו לי תלמידים" ד
(הג"ר יעקב טייטלבוים -תלמידו המובהק של הגר"מ אריק זצ"ל -ששמע מפי רבינו)
»»»
מל אותו לפני שמונה ,ואם כן אכתי לא שייך לומר שמאדם אחד יוצא עולם כולו ,ועל כן המאבד נפש (המשך מעמוד הקודם)
'תן חלק לשבעה' -זה 'דור' שמל משה לשבעה כו', אחת מישראל כאילו איבד עולם מלא ,שהיה אפשר הלכה -גם היא גם הנאתה -ואיננה עוד כלל .וזהו
וכמובן. לצאת ממנו ,ואף דהיוצאים ממנו היו רק ישראל ,מכל 'מצא אשה' -לשון עבר ,כשיש למעשהו מציאות
ונראה בזה על פי ש"ס כתובות (יא ,).גר קטן מקום קרי ליה עולם מלא ,ויש לדחות. גם בעבר ,היינו במתכוון למצוה ' -מצא טוב' ,אבל
מטבילין אותו על דעת בית דין ,והוא משום זכיה, ונזכרתי ,דבמנחות (נא ):דרש 'חוק עולם' (ויקרא 'ומוצא אני' -לשון הווה ,הוא 'מר ממות'.
דזכין לאדם שלא בפניו ,עיין שם. ו ,טו) דכתיב בחביתין -משל עולם ,וברש"י :משל
והתוספות שם (ד"ה מטבילין) הקשו ,דהא זכיה ציבור [אם מת כהן גדול ולא מינו כהן אחר תחתיו,
מטעם שליחות (בבא מציעא יב ,).ואין שליחות לעכו"ם עיין שם] ,הרי דאף דבא רק משל ישראל -היינו ֹלקים ֶאת ָה ָא ָדם יָ ָׁשר
ֲא ֶׁשר ָע ָׂשה ָה ֱא ִ
(שם עא .):ותירצו ,דכיון דעל ידי הגירות נעשה ישראל מתרומות הלשכה ,מכל מקום קרי ליה קרא 'משל וְ ֵה ָּמה בִ ְקׁשּו ִח ְּׁשבֹנֹות ַרּבִ ים (ז ,כט).
ויהיה לו זכיה ,לכן דיינינן ליה על שם סופו ,ושפיר עולם' ,והכוונה עולם של ישראל.
ואולם בגיטין (ל ,).ואת העני בבית דין ומת - כל הבריאה עבור ישראל שהם אדם ישר
מגיירינן ליה ,עיין שם היטב.
מפריש עליו בחזקת עניי ישראל ,רבי אחי אומר, כתב המהר"ל ז"ל בנצח (פרק ג ד"ה ויש) בתשובת
ולפי זה יש לומר ,דשוב שפיר אי אפשר למול גר
בחזקת עניי עולם .משמע ד'עולם' אינו ישראל לבד. השאלה איך מאחד הפשוט יצאו פעולות רבים
קטן קודם שמיני -מטעם ממה נפשך ,דכמו שהוא
ואולם אדרבה ,גם שם אתא לאוסופי רק עניי כותים - בבריאה -שמזה בא טעות מאמיני השניות רחמנא
עתה עכו"ם ,הרי אי אפשר למולו כלל ,כיון דלית
לסברא דגירי אמת הן ,עיין שם (ל ,):אבל אין הכוונה ליצלן ,כמבואר בעיקרים (מאמר ב פרק יג ד"ה אלא).
ליה זכיה כלל ,ואי על שם סופו דיינת ליה -דיהיה
אעכו"ם -אף על גב דאמר 'עולם'. וכתב ז"ל התשובה ,שנברא באמת רק דבר אחד,
ישראל ויהיה לו דין ישראל ,אם כן בישראל הא שוב
יש מצות מילה בעצם בשמיני ,ואם כן ממילא הרי 'בראשית' (בראשית א ,א) -בשביל ישראל שנקראו
צריך להמתין עם המילה עד שמיני. 'ראשית' (ירמיה ב ,ג; עיין ויק"ר לו ,ד) ,והם עלו במחשבה
ֶּתן ֵחלֶ ק לְ ִׁשבְ ָעה וְ גַ ם לִ ְׁשמֹונָ ה (יא ,ב).
תחלה (ראה ב"ר א ,ד) ,והם כל הבריאה ,וכל שאר
ואולם כל זה תינח בגר קטן המתגייר עכשיו ,מה
ביאור דברי המדרש הבריאה רק עבור ישראל ,ואם כן נברא באמת רק
שאין כן דור שמל משה ביציאת מצרים ,אם נאמר
ד'שבעה' ו'שמונה' קאי אמילה דבר אחד -אומה הישראלית ,שכולם אחד ' -ומי
דלא יצאו מכלל בני נח עד אחרי מתן תורה ,אם
במדרש רבה קהלת (יא ,ה) על הכתוב 'תן חלק כעמך ישראל גוי אחד בארץ' (דברי הימים א יז ,כא),
כן הרי היו דור ההוא בני נח עדיין ,ואם כן לדיעות
לשבעה וגם לשמונה' ,וז"ל :רבי עזריה אומר' ,תן חלק אלא שנברא עוד כל הצריך עבורם ,ודו"ק היטיב ,עד
הסוברים (שו"ת משאת בנימין סימן צז ד"ה הנה; ש"ך חו"מ
לשבעה' -זה דור שמל משה לשבעה' ,וגם לשמונה' כאן תוכן דבריו ז"ל שם.
סימן רמג ס"ק ה) דבן נח לבן נח יש שליחות ,ורק בן נח
לישראל הוא דאין לו שליחות ,אם כן שוב שפיר היה -זה דור שמל יהושע לשמונה כו' ,עכ"ל. וזהו 'אשר עשה האלקי"ם את האדם ישר והמה
אפשר למול את הקטן גם קודם שמיני כפי איכותו והוא פלאי ,דהא מילה לשמונה כבר נאמר לאברהם בקשו חשבונות רבים' .כי כל הבריאה רק באמת דבר
עכשיו -מילת גירות ,ושפיר לא היה צורך להמתין (ראה בראשית יז ,יב) ,ואיך מל משה את דורו לשבעה. אחד ,היינו שנברא אדם ישר ,וכל השייך לו -כל
לשמיני ,ועל כן שפיר מל משה בני ערב רב לשבעה. ובמתנות כהונה שם (ד"ה שמל) פירש וז"ל :מאברהם העולם כולו ,לא נברא אלא בשביל זה -ברכות (ו,):
מה שאין כן יהושע ,אילו היה בא לפניו גר קטן למול, עד משה שבעה דורות -אברהם יצחק יעקב לוי קהת ואין כאן ריבוי כלל ,רק ש'המה' -בני אדם -ביקשו
היה נצרך להמתין עד שמיני ,ואם כן שפיר החילוק עמרם משה ,ויהושע הוא דור שמיני ,עכ"ל. חשבונות 'רבים' ,היינו ריבוי ,וטועים לחשוב שיש
בעצם בין דורו של משה שלא יצאו מכלל בני נח ואולם לישנא ד'לשבעה' ו'לשמונה' לא משמע כלל ריבוי בבריאה ,ועל ידי זה באו לחטא עבודה זרה
עדיין -לבין דורו של יהושע שכבר יצאו מכלל בני כן ,ולפירושו הכי הוה ליה למימר' ,תן חלק לשבעה' רחמנא ליצלן ,אבל באמת אין כאן ריבוי כלל ,כי
נח ,כן יש לומר לחומר הנושא. -זה דור שביעי שמל משה' ,וגם לשמונה' -זה דור נברא רק דבר אחד -ה'אדם ישר' וכל השייך לו,
שמיני שמל יהושע ,ולישנא ד'לשבעה' ו'לשמונה' ודו"ק היטיב.
הכוונה בפשיטות ליום שביעי וליום שמיני .וכן בכל
עֹוד לִ ַּמד ַּד ַעת ֶאת ָה ָעם (יב ,ט). מקום שהוזכר בדברי רבותינו ז"ל 'מילה לשמונה'
(ראה שבת קלז ;.בבא בתרא קכז ;.מעילה יז ,).הכוונה ליום חֹוטא ֶא ָחד יְ ַאּבֵ ד טֹובָ ה ַה ְרּבֵ ה (ט ,יח).
וְ ֶ
סימנים ענינם 'דעת' שמיני.
בעירובין (נג ,).בני יהודה דדייקי לישנא ומתנחי להו אבידת טובה הרבה -מי נכלל בזה
והנה לכאורה יש לומר דהאי 'שמל משה לשבעה',
סימנא ,נתקיימה תורתן בידן ,דעל ידי שהיו מדקדקין הכוונה על הערב רב שנתגיירו במצרים (ראה שמות יב,
בקידושין (מ ,):רבי אלעזר ברבי שמעון אומר ,לפי
בלשון שמועותיהן ,היו יכולים ליתן בהם סימנים זו לח ורש"י) עם בניהם ביציאת מצרים ,ומל משה את בני שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו,
אחר זו ,והיו נזכרים להם על ידי הסימנים ,ואינן הערב רב לשבעה ,דמילת בני הערב רב הרי לא היתה עשה מצוה אחת -אשריו שהכריע את עצמו ואת כל
משתכחין מהן. משום מצות מילה דאברהם ,רק היתה מילת גירות, העולם לכף זכות ,עבר עבירה אחת -אוי לו שהכריע
הנה עניין בני יהודה דייקו לישנא ומתנח להו ומילת גירות יש לומר דלא בעי שמיני .והאי 'לשבעה' את עצמו ואת כל העולם לכף חובה ,שנאמר 'וחוטא
סימנא ,כי עניין הסימנים עניינם במעלת הדעת, דנקט -לאו דווקא ,רק אתי לאפוקי דלא היתה שם אחד יאבד טובה הרבה' ,בשביל חטא יחידי שעשה
כמבואר בש"ס עירובין (כא' ,):עוד לימד דעת את קפידא למול בשמיני דייקא ,רק מל גם קודם שמיני, זה -אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה.
העם' -דאגמרה בסימני טעמים. ולכן נקט 'שבעה' היינו יום קודם שמיני ,והוא הדין אי גם קטנים ואותם שאינם בני עונשין נכנסין
וזהו בש"ס שבת (קד ,).ס' ע' -סמוך עניים .דבר גם קודם לכן ,וכהנה רבות (ראה שבת צט ;:שם קלב ;.בבא במניין ,עיין מגן אברהם (סימן רפח ס"ק יד) א.
אחר ,סימנים עשה בתורה וקנה אותה .ושני הדברים קמא י .).וזה היה רק במשה ,שמל גם ערב רב ובניהם, ואם גם עכו"ם בכלל ,לכאורה תיבת 'עולם' משמע
האלה שניהם עניין אחד ,היינו עניין הדעת .כי 'סמוך מה שאין כן יהושע שמל את דור באי הארץ ,והיו כל העולם כולו -ואפילו עכו"ם .ואולם ,אין נראה
עניים' -נודע אומרם ז"ל בנדרים (מא ,).אין עני אלא כולם ישראלים ,לכן לא היה יכול למול לפני שמונה, שיהיה דין אחד לישראל ולעכו"ם בכלל .וגם אין דינן
בדעה .ואם כן 'סמוך עניים' ,הכוונה לסמוך בעניי וזהו שהיה יהושע מל לשמונה. בזמן אחד ,כמבואר במדרש (ב"ר נ ,ג) דדין ישראל
הדעת ,היינו להשפיע דעת לעניי הדעת .והעניין ואולם לכאורה גם בזה עדן לא הונח .שהרי אין בשמים ביום ודין עכו"ם בלילה.
השני ' -סימנים עשה' כו' ,גם כן עניינו דעת ,כש"ס כאן קפידא מפאת דור משה ויהושע דייקא ,רק שכך ומתיבת 'עולם' אין ראיה ,דיש לומר הכוונה
עירובין הנ"ל ' -עוד לימד דעת את העם' דאגמרה היתה המציאות וההזדמן -שמשה מל גרים ויהושע עולם של ישראל .ועיין סנהדרין (לז ,).לפיכך נברא
בסימני טעמים .ועל כן בני יהודה דעניינם הדעת, מל ישראל לבד ,ואילו היו באים לפני יהושע גר עם אדם יחידי ,ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל
לכן גם כן דייקא מתנח להו סימנא ,ודו"ק. בן קטן לפני שמונה להתגייר ,הרי גם יהושע היה כאילו איבד עולם מלא .והיינו ,דנברא יחידי להראות
)א שכתב" :ולי נראה דקטנים אינם נכנסין למנין ,דהא אינן בני עונשין".
שביבי יוסף
אלומת אור לחקירות יסודות סברות וכללים
המפוזרים בתורת רבינו זי"ע
ענין הסכך -הצל או הסכך ממש
"יש לחקור אם עיקר ענין הסכך הוא רק בצל הנעשה ממנו ,או דאין ענין המצוה ההוא הצל בעצם הבא מן הסכך ,רק כל ענין המצוה רק בסכך ,והצל
בית האוצר מערכת ב כלל יח אות ח דף מב .ד"ה והנה הוא רק ענין שיעור בסכך ,דבעינן סכך שיעור שהוא מיצל צלתה מרובה מחמתה"
ה הבטיח רבינו" :כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי -אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון"
(הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל חתן רבינו -ששמע מפי רבינו והכריז על כך במעמד ההלוויה הרבתי באשכבתיה דרבי)
בכורות ב-ח בשבילי הש"ס
פנינים לפי סדר הש"ס
להיפוך ,ד'אדם' כוליה אדם משמע ,ואתא 'כל' לומר קדושת דמים בסוגיין (ו .).ולכן גם כן לעיל (ה). שבת ענינה כהקדש
דאפילו כל דהו אדם בכלל ,ועל כן שפיר גם מלאכים ובקדושין (לזֲ ,):ע ֵׂשה מצוה זו (העברת פטר חמור, בפסחים (יא ,).משום חומרא דשבת מיבדל בדילי.
עיין שם) ,שבשבילה תיכנס לארץ ,דזה עניין הארץ - בכלל וכנ"ל. יש לומר ,דהוא כמו הקדש דבדילי אינשי מיניה
ועיין עוד בסוגיין כאן אוקימתא אחרינא ,דבכור הכנסת החומריות לקדושה כנ"ל ,ודו"ק היטיב. (שם ו .).ושם (יא ).ברש"י (ד"ה אין) ,דשבת נמי קרוי
רובא משמע ,ומר סבר 'כל' למלויי אתא ,דבעינן 'הקדש' .ועיין בסוגיין (ב ,).דקא מייתי לה לקדושה,
לימוד איסור מטומאה כוליה בכור ,ומר סבר לגרועי קאתי ,דדי בכל דהו, עיין ברש"י ותוספות (ד"ה מייתי) א .ובכתובות (לד,).
עיין שם .וגם כאן יש לומר דפליגי בהנ"ל וכמובן, דאיתקש מעשה שבת לקודש ,עיין שם.
איסור מטומאה לא גמרינן -כלל זה מבואר ביבמות ובאתי רק להעיר.
(קג .):ועיין בספר קהלת יעקב (תוספת דרבנן אות א
כלל כ) ,שהאריך להביא כמה מקומות בגמרא דמוכחי אם היתר 'מציל מידם' הוא גם באיסור דאורייתא
איפכא -דגמרינן איסור מטומאה ,עיין שם היטב. ביאור 'אין כל דבר נעלם ממך' עיין שו"ת מהר"י ברונא (סימן קכ ד"ה והשבתי) מה
ועיין תוספות (ז ):דאהא דתנן ,דג טהור שבלע דג עיין ספר ביאור מלות הגיון להרמב"ם (שער ב), שכתב שם ,וז"ל :לכן נשבע להציל חבירו ,כל כי
דחושב ָׁשם מחייב כללי ומחייב חלקיי ,ושולל כללי טמא -אסור באכילה ,הקשו ז"ל (ד"ה דג) מהך דאהלות האי גוונא ילפינן מההיא דעבודה זרה (ו ;:ראה תוספות
ושולל חלקיי .ועיין שם דחשב לשון "אין כל" בין (פי"א מ"ז) דכלב שאכל בשר המת ושהא במיעיו כדי כאן ב :ד"ה שמא) דמקבלים שבועה מן הגוי ,אף על גב
לשונות שהם שולל חלקיי ,ולדמיון ,יתכן לומר 'אין עיכול ,פקע ליה טומאתו .ותירצו וז"ל :ויש לחלק דכתיב (שמות כג ,יג) 'לא ישמע על פיך' (ראה גמרא ב,):
כל חי ְמ ַד ֵּבר' ,והכוונה שלא כל נושא החי יש לו נְ ׂשּוא בין איסור לטומאה ,עכ"ל .ומוכח לכאורה סברתם גם והוא נשבע בקדשים שלו ,נהי נמי דלאו עבודה זרה
הדיבור ,רק יש חלק הנושא הזה -והם הבעלי חיים כן כהך דיבמות הנ"ל -דאיסור מטומאה לא גמרינן. ממש הוא -כדפירשו תוספות (שם) ,מכל מקום איסור
ואולם במנחות (סט .ד"ה דבלע) כתבו גם כן כסברתם -שאין להם נשוא הדיבור .אבל לא יתכן לומר 'אין מיהא איכא ,ומכל מקום להציל מידם מתירים ,וההיא
כל צומח מדבר' ,דמשמע דיש מקצת צומח מדבר ,כאן בשם רב האי גאון ,וכתבו שם הדברים בביאור דכותבין עליו אונו אפילו בשבת אף על גב דאמירה
והרי אין שום צומח מדבר ,עיין שם היטב בביאור יותר ,וז"ל שם :ותירץ רב האי ,דשאני טומאה, לגוי שבות (גיטין ח ,):וכהאי גוונא טובא ,עכ"ל.
דאפושי טומאה לא מפשינן ,עכ"ל .ומוכח כוונתם, מלות הגיון. ומה שכתב דהך דמציל מידם -ההיתיר רק באיסור
והנה ראיתי נוסחאות בנוסח התפלה דיום הכיפורים דהא דדג טהור שבלע דג טמא אסור באכילה הוא רק דרבנן ,דקבלת שבועה מן הגוי אינו נשבע בעבודה
(סדר הוידוי) ' -אין כל דבר נעלם ממך' ,דיש נוסחאות חומרא דרבנן ,ולגבי טומאה לא רצו חכמים להחמיר, זרה ממש ,עיין תוספות (ב :ד"ה שמא) דמפורש שם
'אין דבר נעלם ממך' (ראה סדר רב עמרם גאון סדר יום כדי שלא להרבות טומאה. בהתחלת דבריהם ,דרבינו תם התיר קבלת השבועה
וכהאי גוונא מצינו בביצה (ז ).דאמר ,מאן תנא להא הכיפורים) .ולא ראיתי מביאים דברי הרמב"ם הנ"ל, מפני שהוא כמציל מידם ,אף דנשבע בעבודה זרה
ולכאורה נוסחא השניה הנ"ל היא הצודקת לפי דברי דתנו רבנן ,האוכל מנבלת עוף טהור מן השלל של ממש ,דבתר הכי הוא דכתבו תוספות שם בשמו דעוד
הרמב"ם הנ"ל ,ד'אין כל' הרי הוא שולל חלקיי ,ומורה בצים כו' -טהור .אמר רב יוסף ,דלא כרבי יעקב, פירש רבינו תם ,דעתה נשבעין בקדשים שלהם ואין
דאי כרבי יעקב ,האמר (בביצה שם) אם היו (הבצים) חלילה דיש מקצת דברים נעלמים כו'. תופסין בם אלקות כו' ,אבל בהתחלת דבריהם כתבו
ועיין בסוגיין (ג ).פלוגתא אי 'כל בכור' (שמות יג ,מעורות בגידין אסורות (לאוכלם בחלב) .אמר ליה בשמו להתיר אפילו בנשבע בעבודה זרה ממש ,דהוא
ב) כוליה בכור משמע ,או כל דהוא בכור משמע ,עיין אביי ,ממאי ,דילמא עד כאן לא קאמר רבי יעקב התם איסור דאוריתא ד'לא ישמע על פיך' ,עיין שם היטב.
שם .ואם כן למאן דאמר 'כל דהו' ,יש לומר גם כן אלא לענין איסורא ,אבל לענין טומאה לא .וכי תימא
כוונת 'אין כל דבר' כו' ,דאין אפילו כל דהו של דבר לענין טומאה נמי ניגזור ,אפושי טומאה הוא ,ואפושי
טומאה מדרבנן לא מפשינן ,עכ"ל הגמרא. נעלם ,רק הכל גלוי לפניו יתברך ,וק"ל. ביאור המחלוקת אם 'אדם' כולל מלאך
ולפי זה מוכח לכאורה איפכא ,דרק במידי דרבנן עיין בויקרא רבה (כא ,יב) וז"ל' :וכל אדם לא יהיה
אין ללמוד קולא באיסור מטומאה ,אבל במידי באהל מועד' כו' ,אמר רבי אבהו ,וכהן גדול לא אדם
פטר חמור -הכנסת חומריות לקדושת הארץ היה ,אלא כההיא דאמר רבי פנחס ,בשעה שהיה רוח
דאורייתא אין לחלק בין איסור לטומאה.
מצרים הם חמור ' -אשר בשר חמורים בשרם' (יחזקאל הקודש שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים עליו,
כג ,כ) ,כמבואר במדרש (ראה ב"ר צו ,ה) על הכתוב הדא הוא דכתיב (מלאכי ב ,ז) 'כי שפתי כהן ישמרו
הקבלת שרץ לתבואה (בראשית מז ,כט) 'אל נא תקברני במצרים' ,אמר יעקב, דעת' וגו' ,עכ"ל .הכוונה אסיפא דקרא ,דמסיים 'כי
מצרים נמשלו לחמור וישראל לשה (ראה ירמיה נ ,יז) ,בגמרא בבא מציעא (סא ,):אלמלא לא העליתים מלאך ה' צבאות הוא' ,והיינו ,דכיון שהיו פניו בוערות
וכתיב (שמות לד ,כ) 'ופטר חמור תפדה בשה' ,לא יופדו ממצרים אלא בשביל שאין מיטמאין בשרצים -דיי. כלפידים -היה נחשב מלאך ולא אדם ,ואינו בכלל
דשרץ תחילת ברייתו כעדשה (ראה חגיגה יא- ). בי המצרים ,עיין שם .ו'חמור' מורה על החומריות האיסור ד'וכל אדם לא יהיה' וגו'.
(ראה גבורות השם פרק ד ד"ה ועוד) -היפוך האדם שהוא שליטת הכישוף (ראה ילקוט פרשת וארא רמז קפג ד"ה וצריך עיון ,שהרי ממקרא זה עצמו -ד'וכל אדם
שכליי ,ועל כן נזכר תמיד לניגוד השכליות שבאדם ויאמרו) -מורה על ריחוקו מקשר הבריאה ,ולכן שולט לא יהיה' וגו' -דרשינן בירושלמי (יומא פ"ה ה"ב)
-גמרא נדרים (פא ,).דקרו לאינשי 'חמרא' .ובשבת בו כישוף -ניגוד קשר הבריאה (ראה אוצרות יוסף דרוש דאפילו מלאך אסור להיות שם .וכבר עמד בזה
(קמ - ).מאכל חמורים הוא ,לא מאכל אדם השכליי .ד פיסקא א) ,ועל כן המצריים -כישוף (ראה מנחות פה,). המתנות כהונה (ויק"ר שם ד"ה בוערות).
ובבבא בתרא (קא - ):קבורת חמורים היא זו ,היינו גם הוא עצמו עניין השרצים ,ועל כן בשביל שישראל אין ויש לומר ,דהנה בסוגיין (ג ).פלוגתא דתנאי אי
מטמאין עצמן בשרצים ,נגאלו מהם. כן לא קבורת אדם השכליי. 'בכור' מקצת בכור משמע ,ואתא 'כל בכור' (שמות יג,
ועל כן בפסח -הגאולה ממצרים ,הקבלת עניין ועל כן ביציאה ממצרים דנגלה קדושת הארץ ,דגם ב) לומר דכוליה בכור בעינן ,או 'בכור' כוליה בכור
הארציות והחומריות יש להכניסו לקדושה ,דזה כל השרץ ,לכן נידונין בו על התבואה (ראה ראש השנה טז,). משמע ,ואתי 'כל' לומר דאפילו כל דהו בכור סגי.
דהוא גם כן הקבלת עניין השרץ -כמבואר בגמרא עניין הארץ -הכנסת החומריות לקדושה. ואם כן הכא נמי יש לומר דפליגי בהנ"ל ,אי 'אדם'
וזהו בקדושת פטר חמור ,דעניינו גם כן דגם כאן (ח ,).שועל וכל מיני שרצים לששה חדשים, -אפילו מי שלו רק מקצת ענין 'אדם' משמע ,ואתא
החומריות יש להכניסו לקדושה ,דפטר חמור נקרא וכנגדם באילן -תבואה ,ודו"ק. 'כל' לומר דבעינן כוליה אדם ,ואין מלאכים בכלל ,או
)א ברש"י כתב" :מייתי לה לקדושה -שתהא שובתת בשבת" ,ובתוספות כתבו" :ולשון 'קדושה' לא משמע כן ,אלא קדושת בכורה".
ההבטחה האחרונה שמחוללת פלאים:
"כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי ,אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון"
(הבטחתו של רבינו זי"ע סמוך להסתלקותו ,באזני חתנו הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל -מייסד וראש חברת 'אוהבי תורה' להוצאת ספרי רבינו)
לרכישת הספרים (במשלוח עד הבית) ,לקבלת הגליון ולתרומות:
טל | 1800-200-855 :דוא"לot035104720@gmail.com :
כל הזכויות שמורות למכון "אוהבי תורה" -לההדרת ספרי שר התורה הגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל -מאנסי יצ"ו
Cell: 845-216-8677 | Email: ohaveitorahengel@gmail.com
ו
