באר הפרשה - לשה"ק · BEER HAPARSHA LSH’K — סוכות (2026-09-21)

סוכות
תוכן הענינים
סוכות -הוש"ר -שמח"ת
אמונה ובטחון
זמן שמחתנו -ע"י הישיבה בדירת עראי מתוך בטחון בה' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
סוכות
זמן שמחתנו -ושבחתי אני את השמחה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ט
הללוהו בתוף ומחול -חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יב
יבש פסול -עשית המצוות בחיות ובהתלהבות מתוך שמחה של מצוה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .טו
ולקחתם לכם ' -לקחת' את עצמו בהתחדשות לעבודתו ית"ש . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .כ
בצילא דמהימנותא -השראת השכינה על היושב בסוכה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .כה
כי אתה ה' מחסי -סגולות מצות סוכה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .כט
האוחז ביד -תוקף קדושת ארבעת המינים וסגולתם הנפלאה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .לב
ברכת מועדך -להמשיך מימי החג לכל השנה כולה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .לה
הושענא רבא
לעת חיתום -יום מסירת הפתקין . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .לו
בשפוון תליא -בידינו לקרוע רוע גזר הדין ולהריק עלינו שפע רב . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .לח
יום ערבה -פתח תקווה גם למי שאין בו לא טעם ולא ריח . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .מג
והושיענו אלוקי ישענו -המתקת הדינים ביום זה וביותר ע"י חביטת ערבה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .מד
שמנ"ע ושמח"ת
עכבו עוד יום אחד -הקירבה שבין ישראל לאביהם שבשמים ביום זה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .מז
עננו ביום קראנו -ימים המסוגלים מאד לקבלת התפילות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .מט
שישו ושמחו -סגולת ההקפות הריקודים והשמחה בתורתנו הקדושה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .נב
עכבו עמי -בקבלה טובה ישאר קשור לכל השנה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .נו
דתשרי על עמיה -השפעת קדושת ירח האיתנים לכל השנה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .נט
סדר ועימוד :א.י.ש .אשדוד shwrtz@bezeqint.net
ספה"ק בת עין
סוכה מרמז לקבלת עול מלכות שמים ללא הפסק ,רק תמיד יוסיף להשתוקק עוד ועוד
איתא בגמרא )סוכה כג (.סוכה דירת עראי בעינן ,ונ"ל על דרך המוסר ,דהנה סוכה מרמז על בחינת מלכות לשון
נסי"כי )מיכה ה ד( ,היינו שצריך לקבל עליו עול מלכות שמים באמת לאמיתו .ועיקר השלמות הוא כשמתבונן
בדעתו ומבין בעצמו שלא הגיע לקבלת עול מלכות שמים בשלמות כראוי ,ומחמת זה הוא משתוקק תמיד ונכספה
וגם כלתה נפשו לה' לקבל על עצמו עול מלכות שמים ,היינו השראת זיו שכינתו ית' זה הוא עיקר קבלת עול
מלכות שמים -להשתוקק תמיד לילך ממדרגה למדרגה .אבל כשעומד תמיד במקום אחד מחמת שמוחלט
בדעתו שהגיע לקבלת עול מלכות שמים בשלמות ,ומחמת זה אינו משתוקק יותר לילך למדרגה גדולה מזו ,זה
אינו אפילו התחלת קבלת עול מלכות שמים מחמת שזה הוא בחינת גסות הרוח ,ולא די שאינו מקבל עליו וח"ו
הוא להיפך כאלו דוחק כביכול רגלי השכינה כדאיתא בגמרא )ברכות מג.(:
וזה הוא 'סוכה' היינו בחינת מלכות שמים דירת עראי בעינן ,היינו שבעינן שבחינת קבלת עול מלכות שמים
יהיה תמיד אצלו בבחינת עראי במדרגה זו שהשיג לעת עתה ,ולילך למדרגה יותר גדולה מזו על ידי השתוקקות,
ולא לקבוע דירתו ח"ו במדרגה זו שהשיג מחמת שיחלוט בדעתו שהשיג כל מה שצריך להשיג ...ועיקר קבלת
עול מלכות שמים הוא להשתוקק תמיד יותר ויותר בכלות הנפש ממש ,יהי רצון שנזכה לבחינה זו כן יהי
)בת עין ,סוכות ד"ה איתא בגמרא( רצון אמן.
ä באר הפרשה -סוכות -הוש"ר -שמח"ת
סוכות -הוש"ר -שמח"ת
óåâ úëøôîä äù÷ äìçî êì ïéàå ,äéäé äî úìàùá זמן שמחתנו -ע"י הישיבה בדירת עראי מתוך בטחון בה'
éîìùåøé ãåîìúá åùøéôù åîëå ,äâàãä úìçî åîë ùôðå àáå àúà äðä ,åá äçîùðå äìéâð 'ä äùò íåéä äæ
)'ä øéñäå' (åè æ íéøáã) øîàðù äî ùøôì (â"ä ã"éô úáù ù"áúé àøåáä åðååéö åá,åðúçîù ïîæ úåëåñä âç
ïúðå' øæòéìà éáø øîàã ,[äâàã] ïåéòø åæ éìåç ìë êîî )íéáø ,çîù êà úééäå ,êâçá úçîùå (åè¯ãé æè íéøáã
éøäå ,ïåéòøä äæ (çî çë íù) 'êøàåö ìò ìæøá ìåò åæ äååöî íéé÷ì ïúéð êàéä íéìàåùאéøäå 'ïìðî äçîù' ,
íãàä éøàååö ìò ïåúðä ìæøá ìåò àéä àéä äâàãäù åðàöî àìå ,ìàîùå ïéîéî åðúåà ïéôé÷î úåãøè éìéáç
íéøåäøää ,ïåéòøä àåä 'éìåç' íúñå ,åúîå÷ úà úôôåëå íéúéæ éìéúùë úåðáå íéðáá êøáúðù éî óà .çåðî
åæ ääéîú áùééì éãëå .åìøåâá äìòé äî úåáùçîäå úò ìëá âàãé ,ð"åâá íéîéìùå íéàéøá åðçìåùì áéáñ
àåä 'äëåñ'ä ïééðò ìë éë ,äëåñ úååöî åðì äðúéð åðîî ä÷åçø äçîùä úãéîå ,åðîî äáåèä ÷ñôú àìù
,åéôðë ìöá úåñçì ¯ 'äá øåîâä ïåçèáäå äëéîñä åæ äååöî òá÷ð äî éðôî ïðåáúäì åðéìò íâ .äàìäå
íéîéä úòáù ìë äøåú äøîà' (.á äëåñ) 'îâá àúéàãë éôá àø÷ðù ãò ,à÷ééã úåëåñä âçá 'êâçá úçîùå' ìù
àäé àìù ì"ø ,'éàøò úøéãá áùå òá÷ úøéãî àö .'åðúçîù ïîæ' íùá (äìéôúä øãñá) ì"æç
äñçéå éàøò úøéãá áùé àìà ,åéñëðáå åúøéãá çåèá
âàãé àåäù ä"á÷äá ïåçèá êåúî 'àúåðîéäã àìéö'á äçîùä úà òðåîå øúåéá áëòîä äðä éë ,åøåàéá àìà
åìב åéëøö ìë ÷ôñéåגéåøù úåéäì ìëåé øáë àìéîîå , ãéúòä ìò âàåã ãéîú íãàäù ,äâàãä àéä
א .תחילה וראש עלינו לדעת' ,כי לא ניתנה תורה למלאכי השרת' ,ואין הקב"ה מבקש מהאדם מה שאינו יכול
לעמוד בו ,ואם ניתנה מצוות השמחה לכל אחד ואחד מישראל בכל מצב שהוא נמצא – שמע מינה שאכן יש
בכוחו להיות שמח למרות כל מה שעובר עליו...
וכבר שמענו מבעל המעשה אשר היו לו צרות הרבה רח"ל ,ונכנס להגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל ושפך
בפניו ליבו ,נענה לו הגרש"ז ואמר ,הנני מכיר יהודי שעבר איזה ניתוח ומני אז אינו שומע באחת מאזניו ,גם הוא
אלמן ל"ע ,ובנוסף לכך יש לו ג' ילדים שלא זכו לפרי בטן ,ומכל מקום הוא שרוי בשמחה בכל עת ,ותמיד פניו
שוחקות ומחייכות ,אמר לו הלה שאינו מאמין שיתכן כדבר הזה ,שוב חזר בפניו הגרש"ז על דבריו והלה עמד על
שלו שאי אפשר שיהיה כן ,עד שאמר לו הגרש"ז ,יהודי זה עומד בפניך עתה ומדבר עמך...
עוד עלינו להאמין כי הקב"ה נותן כוחות הגוף והנפש בכדי שנוכל לקיים רצונו ית' ,וכמו שאמרו 'הבא לטהר
מסייעים לו' ,ואם יחפוץ האדם להיות בשמחה יעזרוהו מן השמים לקיים זאת .וכבר פירש הרה"ק ה'שפת אמת'
זי"ע במה שאמרו בגמ' )מח (.שבא הפסוק 'לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה' ,שרמזו בזה על לילי ימים טובים של
הדורות האחרונים ,השקועים בחשכת לילה ובתוקף הגלות והייסורים ,שניתן כח מלעילא גם בהם להיות בשמחה.
ב .וכאותם דברים ערבים שכתב הנצי"ב ב'העמק דבר' )שם( וז"ל ,כפל המקרא ]'בסוכות תשבו שבעת ימים ,כל
האזרח בישראל ישבו בסוכות'[ להזהיר כל האזרח על ישיבת הסוכה ,משום דתכלית המצוה לפי הפשט לצאת
מישיבת קבע לדירת עראי כדי שישימו בעלי האסיף אל לב שמכ"מ אינם כתושבים בארץ אלא כגרים ,וכמו שאמר
דוד )מלשה"כ תהילים לט יג( 'כי גרים אנחנו תושבים ככל אבותינו' .ולפ"ז הייתי אומר דמצות סוכה לא ניתנה אלא
לבעלי קרקע בא"י ויש לו אסיף ולבו רחב עליו ,אבל עני הנודד אין צריך למצות סוכה ,משום הכי חזר והזהיר 'כל
האזרח וגו'' ,ופירש הטעם ע"ז במקרא הסמוך .למען ידעו וגו' כדי שלא יהיו מתייאשים מן החיים הטובים אפילו
אין להם אחוזת נחלה ושמחה טבעית ,מכל מקום ידעו ממצות סוכה ,כי ניתן לזכור ישיבתם בסוכות בהוציאו אותם
וגו' ,והרי היה אז מכל מקום שמחת עולם על ראשם .והרי אני ה' אלוקיכם מנהיג ומשגיח עליכם לעולם ואין מעצור
ממנו ית' להשפיע טובה וברכה גם בלי אחוזת נחלה ,עכ"ל.
באר הפרשה -סוכות -הוש"ר -שמח"ת å
íâ ,ì"äæá (à"ô å"ç 'ã ììë 'â øð) 'øåàîä úøåðî'á áúë äáéùéä úååöî úåäîá úåððåáúää êåúîù ,äçîùá
äúéä ,éàøò úøéãá áùå òá÷ úøéãî àö íøîàá äçîùì äëæé æ"éòå 'äá çåèáì ãîìé äëåñáד.
íãà íéùé àìù åðãîìì úàæ äëåñ úåöî äàáù íúðåë
äéäé éë óàå ,áåèä åðå÷éúå å÷åæéçå åúéá äáåâá åðåçèá ä"ã ä"îøú) ò"éæ 'úîà úôù'ä ÷"äøä ìù åðåùìëå
é"ôòà íãà íåù òåéñá çèáé ìàå ,áåè ìëî àìî 'äá ïåçèáä úãî àåä äëåñä úåöî ,(úåöî
éîá åðåçèá íéùé ìáà ,äá ìùåîå õøàä ïåãà àäéù 'òá÷ úøéãî àö' (.á äëåñ) ì"æø åáúëù åîë ,êøáúé
äàá äæ ìò íãàì øéòäìå ,'åëå íìåòä äéäå øîàù ¯ 'äá çåèáì ÷ø ,íéñëðáå øùåòá çåèáì àìùהïëìå ,
õøàá á÷éå ïøåâ úôéñà øçà äæä ïîæá äëåñ úåöî 'äá çèåáä úçîùë äçîù ïéà éë ,åðúçîù ïîæ àåä
íãàäù ¯] ìëì äèéòá ïîæ àåä äæä ïîæáù éôì ,ìàøùé .úåááìä úáåç øôñá øàáîù åîë ,úîàá
ג .בדרך צחות פירשו שהנה יש המצריכים להחזיק את האתרוג הפוך בשעה שמברכים על הלולב )או"ח תרנ"א ד(,
ללמדנו כי כשאדם נמצא במצב הנראה כאינו טוב כדאמרי אינשי 'מיט'ן פיטעם אראפ' )כ'שהפיטם' כלפי הקרקע( –
זהו שעת הכושר לברך ...מתוך אמונה כי הכל לטובה ,והכל יתהפך לטובה.
כדבר הזה אמרו לרמז עוד במנהג ה'נענועים' בהלל ,שמבואר בשו"ע )סי' תרנא ס"ח( שנוהגים לנענע בשעה שאומרים
'הודו לה'' ,והביא המשנ"ב )ס"ק ל"ז( שבכל פעם שמנענע לצד אחד יאמר תיבה אחת ,נמצא שכשמנענע ל'למטה'
אומר תיבת 'לעולם' ,ואילו כשמנענע לאחוריו הרי הוא אומר 'חסדו' ,ללמד לאדם ,שאם ח"ו נמצא הוא למטה
ולאחור ...יזכור היטב ש'לעולם חסדו' ...וגם במצב כזה לא עזבוהו חסדיו המרובים.
ובאותו עניין ,רמז נאה שמעתי ,שהנה מצינו ב'הלל הגדול' )תהילים קלו( שנאמר בו כ"ו פסוקים שכולם מסתיימים
ב'כי לעולם חסדו' ,ואתה תחזה בהרבה מסידורי התפילה )בצפרא דשבתא( שסידרו כל פסוק בפני עצמו ,ובכולם כתוב
'כי לעולם חסדו' חוץ מפסוק אחד שנכתב כל"ח ]והוא ר"ת כי לעולם חסדו[ – בפסוק שנאמר בו 'את הירח וכוכבים
לממשלות בלילה' )שלרוב אריכותו לא נשאר מקום אלא בר"ת( ,ונרמז כאן יסוד גדול ,שגם בשעה ש'חשכה' ירדה לעולם,
השמש שקעה ואינו רואה אלא ירח וכוכבים והוא שרוי ב'אפלת לילה' – ידע שגם אז לא כלו רחמיו ית' אלא כי
לעולם חסדו ,ואף אם אינו מוצא את החסדים ,אך יתחזק באמונה ש'הירח והכוכבים' הם הם טובה נסתרת ור"ת
של כי לעולם חסדו...
ד .מעשה באחד שאמר לרבו שהוא מתיירא להיכנס אל הסוכה אחר שהיא מלאה בשמות הקדושים )וכפי שיתבאר
להלן( ,וכיצד 'ידרוך עליהם' ,...נענה לו הרבי ,תנוח דעתך ,כי האדם עצמו נושא שם שמים עליו ,וכמו שידוע
משם האר"י ז"ל ,שעל פניו של אדם נראה את שם ה' ,כי שתי עיניים כל אחד בצורתו נראה כאות י' ,ויחדיו עולים
למנין כ' ) ,(20=10+10הוסף את חוטמו הנראה כאות ו' ,ויחדיו עולים למנין כ"ו ,כמנין שם הוי"ה ,וממילא 'בדין' הוא
ש'שם שמים' יכנס למקום הקודש ....אמנם אין 'ההיתר' אלא באיש שמח וטוב לב ,אבל אם הוא עצוב ומר לו עד
ש'מוריד את אפו' )לאזט אראפ די נאז( הרי אין האף בצורת ו' אלא בצורת נו"ן ...ושוב אין כאן שם הוי"ה ...וכבר אינו
כדאי לדרוך על שמות הקדושים ...ואף שהדברים נאמרו ב'דרך צחות' ולא להלכה ...אך זאת למדנו כי ה'סוכה'
משפיעה שמחה וטוב לבב .זה הכלל ,עצבות וסוכה הרי הם תרתי דסתרי.
ה .ביסוד הדברים ביאר ה'ערוך לנר' )סיום למס' סוכה ,נדפס בסוף המסכתא( מה שאמרו בגמרא )סוכה ב (.לפסול סוכה שהיא
גבוהה למעלה מעשרים אמה כי אז נחשב כיושב בצל דפנות ולא בצל סוכה .ומבאר הערל"נ כי הדפנות המקיפות
את הסוכה מרמזות על ענייני עולם הזה המסבב את האדם מלמטה ,אולם המשכיל מרים את עיניו כלפי מעלה
ויודע שה'סכך' הוא העיקר ,להבין שההשגחה העליונה פקוחה עליו תדיר ,והוא מאמין בבורא יתב"ש שהוא מספק
כל צרכיו בכל עת ובכל רגע .ועיקר מצות סוכה הוא להזכיר לבשר ודם את ענן ה' החופף עליו' ,ועל כן הסכך
למעלה מעשרים פסול ,שאז יושב בצל דפנות ולא בצל סכך ,לרמז על ה ָłם בטחונו שתבא לו תשועתו על ידי
ענייני העולם -שזה פסול ,ולא נרצה לפני ה''.
ובזה יש שביארו )בשם הגרש"ר הירש( דלכן פסול לסכך במחובר לקרקע )וצריך להיות הסכך תלוש( ,כי האדם שהוא בעל
נחלה הרי הוא נטוע ומחובר היטב לקרקע – כלומר בנכסים אלו מבטחו ומשענתו ,לזה אמרינן ליה – צא מבית
זה למשך שבעת ימים ,צחצח את מוחך מכל אלו המחשבות ,וקבע דירתך בדירת ארעי ב'צילא דמהימנותא' )צל
האמונה הטהורה(.
æ שמח"ת- הוש"ר- סוכות- באר הפרשה
ושבחתי אני את השמחה- זמן שמחתנו áåè ìë íéàìî úåøöåàäù ,[äìéìç åàøåáá èòáî
úåìéôúá øîåì åð÷úù äìåãâä úñðë éùðàì åðéöî äðä ÷ãá ÷æçîå åââ úà çéèîå øéòì óñàð øáë íãàäå
âç íåé úà åðé÷åìà 'ä åðì ïúúå' íåéä ùåãé÷å ,íéòâô øàùå çåøîå øèîîå íøæî åá øîùäì åúéá
íéøáã) øîàðù äîî àåäå ,'åðúçîù ïîæ ¯ äæä úåëåñä éãë äëåñá áùéå ÷æçä åúéáî úàöì äåö êëéôì
øáëå .'çîù êà úééäå ,'åâå êâçá úçîùå' (åè¯ãé æè ìë éë åáì ìà ïúéå ú"éùäá åçèáî íéùéå øøåòúéù
ïåùì àåä òåãéëù 'êà' áåúëä ïåùì 'åðøåôñ'ä ùøéô ïåöøá åì àá ìëä äãùá àöåéä ïî åéìà òéâäù áåèä
äéäú ,åøåàéá êë àìà .èòîì áåúëä àá äîå ,èåòéî úàî åì øùà ìëå åôåâ úøéîù ìëù øåëæéå ,'åëå ,'ä
àáù éøäå ,ïåáöò áøòúé àì êúçîùáå ,ãáìá çîù . וåì øùàá çèáé àìå ú"éùä
áåèå çîù ÷ø äéäú úåëåñä âç éîé ìëù øîåì áåúëä
.úåáöò éðéî ìë êéìòî ÷éçøúå äçãúå ,áì ìë' (áî âë àø÷éå) ÷åñôä ìò 'ø÷é éìë'ä áúë êëå
àåäù çøæà è÷ð ,'úåëåñá åáùé ìàøùéá çøæàä
íòèä øàáì ò"éæ 'íòåð éøîà'ä ÷"äøä íùá àøîàúî äãùä ïî äàåáúä úôéñà ïîæáù éôì ,'áùåú' ïåùì
àôéãò äçîù úåöîù äøåúá åðéöîù åá áùéì åúéá êåúì äãùä ïî êìéì äöåø ãçà ìë
åìéàå äòáù ìë úâäåð äçîùäù ,íéðéî 'ã úìéèðî
úáéùé éãé ìò éìåà äøåúä äùùçå ,òá÷ ìù äáéùé
ìëáå ,äøåúä ïî) ïåùàøä íåéá àìà åðéà íëì íúç÷ìå
ìò ,èòáéå ïîùéå øéáë åãé äàöî éë åááì íåøé òá÷
øúåéù ,äæá åðãîìì áåúëä àá éë ,(ùã÷îá éúìåæ íìåòä
íìåòá áùåúë úåéäì äöåøä ¯ 'çøæàä ìë' øîàð ïë
äçîùá åéúåéøá åéäéù õôçå äçîùä úà ä"á÷ä áäåà
úøéãì òá÷ úøéãî úàöì 'ä äåö åéìà øâë àìå äæä
.øúåé , חäåöîä ìéãâä ïë ìò
éë äæä íìåòá åðéàù åëøò úåúéçôá øéëéù éãë éòøà
åîëå ,úåëåñä âçá äçîùä úìòî äìãâ ãåàî äî åúøå÷ ìöá çèáé àì äæ éãé ìòå ... זáùåú àìå øâ íà
,(åè¯ãé æè íéøáã) áéúëã äîá 'àøæò ïáà'ä øàéáù íúàöá ìàøùé åùòù åîë ,ïðåìúé é¯ã¯ù ìöá íà éë
êúàåáú ìëá êé÷åìà 'ä êëøáé éë ...êâçá úçîùå' íà éë ,íéáåùçå ïéðåôñ íéúáá åáùé àìù íéøöîî
(ïåùì) êëøáé' ¯ ,'çîù êà úééäå êéãé äùòî ìëáå åäæå íëåúá äéä 'ä ãåáë øùà íéððò äòáù ó÷éäá
äéäú àì éë 'êà' íòèå ,çîù íìåòì äéäúå ,ãéúòì .ì"ëò ,íéæøà íäéúá úåøå÷ ìöá àìå é¯ã¯ù ìöá
יש שרמזו ששני פסולים אלו,' כאילו עשאה בתוך הבית,( 'העושה סוכתו תחת האילן: איתא במשנה )סוכה ט.ו
ולזה תהא הסוכה תחת, כי תכלית מצוות סוכה היא להביא את האדם לידי אמונה בהשי"ת- דומים במהותם
ולא יסמוך על, להורות לאדם שיהא תלוי אך ורק בבורא יתב"ש היושבי בשמים,כיפת השמים בלי שום הפסק
, אלא ישליך על ה' יהבו,' וממילא לא יחפש אחר מגן ומחסה של 'הבית' או 'האילן.כוחו ועוצם ידו של בשר ודם
ולכן אמרו בירושלמי )סוכה פ"ב ה"ג( שלכתחילה עדיף שיראו את,ויחפש את הכוכבים המאירים משמים לתוכה
. שלעולם ימצא את אור האמונה מתוך החושך,הכוכבים מתוך הסוכה
וכך ביאר הרה"ק,' וכדכתיב 'הבוטח בה' חסד יסובבנהו,' הרי הוא נרצה לפני ה- לעומת זאת הבוטח בהקב"ה
ה'שפת אמת' זי"ע )תרמ"ה ד"ה מצות( טעם הדבר שנקרא חג הסוכות בתורה בשם 'חג האסיף' – 'כמו שבעולם הזה
ור"ל שעתה חג אסיפת הברכה,' כן ברכת ה' עתה על כל השנה להבוטחים בו,עתה הזמן להכין פרנסה לכל השנה
.לכל השנה מכח מידת הבטחון בהשי"ת שאנו באים לחסות רק בצילו
וכמו, הכוכבים מתוך הסכךäראçŁ ָ ֵ ֶ ובדרך זה ביאר ה'פרי מגדים' )א"א תרל"א סק"ב( טעם הדין שלכתחילה צריך.ז
כי עי"ז יקיים בעצמו 'שאו מרום,שכתב השו"ע )תרל"א ס"ג( דרך הסיכוך להיות קל כדי שיראו ממנו הכוכבים
ואילו האדם עצמו אינו אלא, ויבין שהקב"ה הוא בורא ומנהיג את כל העולם,(עיניכם וראו מי ברא אלה' )ישעיה מ כו
...''גר אנכי בארץ
שלכן נשתרש אצל העולם לשיר את לשון הכתוב, בדרך צחות הגיד הגאון רבי יוסף חיים זאנענפעלד זצ"ל.ח
,(. שהרי 'אכין ורקין מיעוטין הן' )סנהדרין מט,' שכופלים פעמיים את תיבת 'אך,''ושמחת בחגך והיית אך אך שמח
ומאחר ש'אך' שמח בא למעט על כן כופלים לומר אך אך,'( 'אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות.וכן קיי"ל )ב"ב יד
.בכדי שיהא מיעוט אחר מיעוט להרבות השמחה
שמח"ת- הוש"ר- סוכות- באר הפרשה ç
(ïéðòá ä"ã ã"îøú) ò"éæ 'úîà úôù'ä ÷"äøä íâ áúë äëæé âçá äçîùä úåöî øëùáù åðééä .'ïë íà éë
àø÷ð ïëì ,äðùä ìëì äçîù ïéðúåð âçä éîé ,ì"äæá àì íà 'êà' ,äìåë äðùä ìëì äçîùä úà êéùîäì
.ì"ëò .äæ ïîæî ïéòáåð úåçîùä ìëù ¯ åðúçîù ïîæ ...çîù äéäú àì 'ïë'
åîë , טä÷åöå äøö ìëî äãé ìò ìéöäì äçîùä úìåâñî êà úééäå' .ì"æå (äàø úùøô) 'ìàðáøáà'ä áúë äæ ïéòë
ç"öù (çé èë øáãîá é"ùøá àáåî) ì"æç åøîàù úåëåñä âçá ìéâéå çîùé íàù ,åçéèáäì ¯ çîù
ç"ö ìò øôëì íéàá ,úåëåñä âçá íéáéø÷îù íéùáëä áöòúú íàå' íééñîå .äðùä ìë áì áåèå çîù äéäé
÷"äøä øàáîå ,àåáú éë úùøôáù äçëåúáù úåìì÷ ,úåàéöîä òáè ïë éë ,äðìëàú ïåáöéòá ¯ äðùä úéùàøá
é"ùøá ä"ã â"òøú úåëåñ ìàåîùî íùá àáåä) ò"éæ 'øæð éðáà'ä .'...âéùé ïåùùå äçîù å÷ìçá çîùä
íéøôëúî 'åðúçîù ïîæ'áù äçîùä é"ò éë (åéáà íùá
øîàðù åîë ,äçîùä ïåøñç ìò íéàáä úåìì÷ä ç"ö åðåöå' áúë (äåìð ãåòå ä"ãåñ äëåñ êøò) 'õòåé àìô'áå
.'äçîùá êé÷åìà 'ä úà úãáò àì øùà úçú' (æî çë) íù áåè ïîéñ àåäå ,äåöî ìù äçîù çåîùì
çîù àäéù éîù ,ì"æ é"øà éøåâ åáúëù ,äðùä ìëì
íùëå' (.åð÷) ò"éæ 'ïøäà úéá'ä ÷"äøäî àúéà êëå åì çèáåî ,äæä ùåã÷ä âçá ììë øòèöé àìå áì áåèå
,äàøéä éãé ìò ïéçúôð úåøå÷îä íéàøåðä íéîéáù .'çîù íìåòì äéäéå äáåè äðù åì äìòúù
íéãñçå íéîçø ìù úåøå÷îä (úåëåñá) åìàä íéîéá ïë
.'åðúçîù ïîæá äçîùäå äáäà éãé ìò íéçåúô ÷"äøä åéáà íùá ùøôî ò"éæ ÷ñéøèî ãéâîä ÷"äøä
'íäøáà ïâî') ò"éæ ìéáàðøòùèî éëãøî éáø
חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין- הללוהו בתוף ומחול äðëä ïåùìî àåäù 'åðúçîù ïîæ' ,(úùéå ä"ã ñ"îäåçù
êéøöå ,'íéîä ìò ïéðåãéð âçá' (á"î à"ô ä"ø) äðùîá àúéà àöîå íéøåçù ïîéæ' (:é äöéá) äðùîä ïåùìëå ,äðîæäå
øúåé úåëåñä âç åðééä åðééä 'âç' íúñ òåãî øàáì úòáùá íéîéé÷î åðçðàù äëåñ úåöîù ,åðééäå ,'íéðáì
øàáîå ,íéâç ïåùìá íéàø÷ð íä óàù íéãòåîä øàùî äðùä ìë ìò äçîù êéùîäì äðëä àéä ,âçä éîé
úåòîùîä éë ,ùãåçîå àìôð ïôåàá áåè íåé 'ñåúä ò"éæ ùèéååàáåéìî ù"øäî ÷"äøä øîà äæ ïéòë .äìåë
'âç' éë) ãå÷éøå ìåçî ïåùìî àéä 'âç' úáéú ìù äèåùôä ìù ø÷éòäå úéöîúäù ,(âéú ãåîò ,ä"ðøú úðù íéøîàî øôñ)
äî åèåùô éôë ÷"ãøä ùøéô ïëå ,(äâåçîå áåáéñ ïåùìî åðééä ùîî äæá àöåéëå .úåëåñä âç çëî úòôùåî äçîù
aA
c מן הבארc
כמה זמן השקיע,יתבונן כל אדם בעצמו עד כמה טרח ויגע למצוא ארבעת המינים כשרים ומהודרים
ואם כן קל וחומר עד כמה צריך 'להתייגע' לקיים מצות שמחה... כמה מעות הוזיל מכספו עליהם...בהם
. ולא יתן 'כף רגל' לשטן המבלבלו בכל כוחו כדי להביאו לידי צער וכעס...שהיא נוהגת מדאורייתא כל שבעה
שבא הכתוב לומר דאע"פ שהוא,'ואף אם קשה לו לשמוח יזכור מה שביארו לשון המיעוט ב'אך שמח
כי רק זה מה, יעשה הוא את המיעוט שיש בידו לעשות,מרגיש בעצמו שאין בידו לשמוח כראוי וכהוגן
. וה' יגמור בעדו,שהקב"ה דורש ממנו
והנו מסוכן, פעם ספרו להרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן בעצם חג הסוכות על אחד מקרוביו שחלה ל"ע עד מאד.ט
הקב"ה אמר, ומאיר'ל תקע, הקב"ה אמר לנו לתקוע בשופר בר"ה, נענה רבי מאיר ואמר,לעזוב את העולם
, רבוש"ע, אבל, הקב"ה ציוונו לשמוח בחג הזה – ומאיר'ל רוצה לשמוח,לצום ולהתענות ביוה"כ ומאיר'ל התענה
' כי הנה אם ח"ו יארע איזה דבר רע )במיתת הקרוב ל"ע( אצטרך לברך ברכה 'בשמחה,הרי אין מערבין שמחה בשמחה
ממילא מוכרחים מן השמים לסלק מאתנו כל, שיש לברך את ברכת דין האמת בשמחה( ולקבלינהו בשמחה,)כאשר אמרו חז"ל
.' ולהשאיר אותנו אך ורק עם שמחת 'ושמחת בחגך,'שמחה' אחרת
והוא מדחהו בכדי לקיים מצוות 'ושמחת בחגך' יזכה שמשמיא יסלקו, כי כל מי שיש לו צער ויגון,למדנו מכאן
...מעליו שלא יצטרך 'לשמוח' בשמחה ממין אחר
è שמח"ת- הוש"ר- סוכות- באר הפרשה
íééñîå ,êâçá úçîùå úååöî ïééðò ãáìî äîöò éðôá çåôéèå ãå÷éø ïééðòî àéä äðååëäù ,äøåúá 'âç' øëæðù
áìá çîù åðéà åìéôàã øùôà ïë íàå ìåãâ ùåãéçá ,[ïåàâ éàä áø íùá (âç êøò) 'êåøò'ä àéáä ïëå] äçîùì
.ã÷øì äååöî íå÷î ìëî åîëå ,íéãå÷éøä ïééðò ãçåéî ïôåàá åðéöî úåëåñä âçáå
âçì ñçééúî 'âç' íúñ êë íåùîå ,äáàåùä úéá úçîùá
,ì"äæá (äëåñ êøò) 'õòåé àìô' ÷"äôñá åðéöî úåàøåð
ïîæ' íùá úåëåñä âç àø÷ð ïë ìòù ãåò øàáîå ,úåëåñä
ììääå úåìôúä øîæìå øøåùì åìå÷ úà ïúéå
.øúåéá åá ùéù íéãå÷éøä úçîù éðôî ¯ 'åðúçîù
øåëæå ,ââåç ïåîä äãåúå äðø ìå÷á úåçáùúå úåøéùå
åéä íéãéñçå íé÷éãö íéé÷ ùã÷îä úéáù ïîæá éë øëæé àäå ,(á à ä"ø) 'è"åé úåôñåú'ä ïåùì úà êì àäå
.åéîéî äçîù äàø àì ,äáàåùä úéá úçîùá íéáøî ïëå ,úøöòå çñôî éôè úåëåñì âç íù ãçééîã
ìåãâ éë éàãåáå ,ùãå÷ä çåø íéáàåù åéä äæ éãé ìòå 'ä äðùîáå ,íéøãðã æ"ô óåñá ïëå ,íéì÷ùã â"ô ùéøá
'äå ,'åëå åðøéò äáøç åðéàèçá éë ìò íéîùä øòö åàø÷ð íéâç íùë ïúùìùù ô"òàå ,úåøåëáã àøúá ÷øô
íéîùáù åðéáà úîçð úàæ .'åëå (ì äë åäéîøé) âàùé íåøîî úåòîùîä ì"ø ¯] äðåùàøä åúçðä âç úìéî î"î ,ëåúëá
ïáâ äúåáéáç éúëà íéîùáù åðéáà éë ,åðééðòá åðúîçðå èùôä éôë ÷"ãøäå ,'åëå ãå÷éøäå ìåçîä ìò [äèåùôä
,úåðåìçä ïî çéâùî ,úåòáâä ìò õô÷î ,íéøää ìò âìãîå äúéä úåëåñáå ,äçîùì çåôéèå ãå÷éø ïéðòî ïë åùøôî
,úåéñðë éúáá åéðá úçîùá úåàøì íéëøçä ïî õéöî àåä éåàø êëéôì äáàåùä úéá ìù äøéúé äçîù
ìàøùé çîùé úàæì ,(ãé÷ â"ç) ùåã÷ä øäæá áåúëù åîë äìéôúá åá íéøîåà ïë éðôîå ,âç íùá ãåçéá àø÷éäì
åãåáëá ä"á÷äù éøäå .ì"ëò .äåöî ìù äçîù åéùåòá .ì"ëò ,åðúçîù ïîæ
úçîù úà úåàøì äæä âçá 'úåðåìçä ïî çéâùî' åîöòáå
ì"öæ àìøòô ìùéô íçåøé éáø ïåàâäì åðéöî ïë ìò øúé
,ïáøåçä øòö ìò åúîçð àéä úàæå ,úåéñðë éúáá åéðá
øáåñä (ç 'éñ íéàåìéî â"ç â"ñøì úååöîä øôñì åùåøéôá)
êéøö ïëéä ãò ìéëùäìå ïéáäì ì÷ðì ïåáðì úòã äúòîå
ïéãå÷éø éãé ìòù äçîùá àúééøåàãî äùò úååöî ùéù
.ááì áåèá äçîùá âéìôäì
úååöî 'á ùéù øàáîù éôëå ,ùã÷îä íå÷îá úåìåçîáå
÷"äøä øîàù åîëå ,íéãå÷éøä úìòîá åðéöî úåàìôðå ,'êâçá úçîùå' .à ,äçîùä ïôåàá àúééøåàãî äùò
åîë àåä 'ãå÷éøù ,ò"éæ 'í"éøä éùåãéç'ä íåé÷ êøãå ,íéâçä ìë ìù úéììë äùò úååöî àåäå
øåøáì åðééðòù 'ãwøîä' ¥ © § © úáùá úåëàìî úåáàá åðéöîù .'åëå ïééå øùáá àåäù (èë÷ú 'éñ) ò"åùá øàåáî äçîùä
êë ,úìåñôä êåúî ìëåàä úà ãéøôäìå äàåáúä úà äååöî àéäù 'íéîé úòáù íëé÷åìà 'ä éðôì íúçîùå' .á
úåéîùâä úà íéãéøôî íäù íéãå÷éøä ïééðò íâ àåä íéãå÷éøá àìà äðéà'å úåëåñä âçá ÷ø úâäåðä äøéúé
ìù äáâùðä àâøãì àåáì ìåëéù ãò ,äîùðä ïî äåöî åæ äåöî éàãå ,'åëå åá àöåéëå øéù éìëá úåìåçîáå
.úåéîùâä úåèùôúä âäåð åðéà åæ äçîù áåéç ïëà ,'àéä äîöò éðôá úãçåéî
íúçîùå' áéúëãëå ùã÷îä íå÷îá àìà àúééøåàãî
,øîà (ãé úåà) ò"éæ 'ìàøùé çîùé'ä ÷"äøä åìéàå
ùé äîë ãò ïãéãì åðãîì ô"ëò êà .'íëé÷åìà 'ä éðôì
úçîùá íéð÷úî åéäù (:àð äëåñ) 'îâá àúéàã
ììäìå ,äååöî ìù íéãå÷éø êåúî äæä âçá çåîùì åðì
,ùàø úåì÷ éãéì åàåáé àìù ìåãâ ïå÷éú äáàåùä úéá
.ìåçîå óåúá ìåãâä åîù
ìåãâ ïå÷éú àéä äáàåùä úéá úçîù éë ïàë æîøðå
ùã÷îä úéáá íéùåò åéä ïë ìòå ,äùåã÷ä úãéîì æè íéøáã øáã ÷îòä) á"éöðä íâ êìä úö÷ øçà ïôåàá
éãâá éë ,íäéèðáàîå íéðäë éñðëî éàìáî úåìéúô ùøãîä éøáã ãåñé ìò øàáî àåäù àìà ,(åè
'óñåé ïòéå' øôñá àéáä ïëå) äæ ïåò ìò íéøôëî åìà äðåäë 'çöð ïãéã'ù úåàøäì àåä íéãå÷éøä ïééðòù (á ì ø"÷éå)
.( יò"éæ 'úîà éøîà'ä ÷"äøäî äæä øáãë òîùù äùò úååöî àåäå ,(áèéä ù"ééò) ïéãá åçöð ìàøùé éðáù ¯
( וכמו שכתב בספה"ק 'פלא יועץ' )ערך סוכה, אמנם יש להיזהר שתהיה 'השמחה' שמחה של מצוה ולא הוללות.י
לא שמחה של הוללות כמנהג הכסילים שמרבים לשתות יין מגתם,'לזאת ישמח ישראל בעושיו שמחה של מצוה
ונהי שעושים לשם, ואין זה מצוה אלא עברה, אין זה שמחה אלא הוללות,ונותנים בקולם קול עוז בשירי נכרים
.' ה' הטוב יכפר בעד,מצוה אבל עברה היא בידם
באר הפרשה -סוכות -הוש"ר -שמח"ת é
יבש פסול -עשית המצוות בחיות ובהתלהבות מתוך שמחה 'éçáá åéäéù úååöîä ìë úééùò úøåö ïôåà ìò ãîìì
áì àìá íúåà íéé÷é àìù ,éåùòä ïî àìå äùòú של מצוה
úéùòð' äåöîä àäúù ãò äãîåìî íéùðà úååöîëå (âé æè íéøáã) øîàðù äîá ùøôì (:àé äëåñ) 'îâá àúéà
' íãå÷î äéåàø äðëä íò íúåà 'äùòú' àìà ...'äéìéàî .'éåùòä ïî àìå äùòú' ¯ 'êì äùòú úåëåñä âçיא
äåöî ìù äçîùá úåéçå úåáäìúä êåúîåיב. 'îâä éøáãá æîøð ìåãâ æîø éë úåøåãä é÷éãö åãéâäå
וכך כתב הרמב"ם )הלכות לולב ח יד( בשמחת בית השואבה 'לא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה ,אלא
גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין ,והחסידים והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין
ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות ,אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע' ,וביאר הריטב"א )ב"ב
קכא (.שלא כל מי שרצה לרקד שם היה יכול לבוא ורק חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין ,והיינו טעמא ,כדי שלא
יבואו חלילה לידי הוללות ,והרה"ק ה'שפת אמת' זי"ע )סוכות תרל"ז ד"ה והיית( מצא רמז לכך מן הכתוב 'והיית אך
שמח' ,ד'אך' בא למעט שמחה של הוללות.
אדרבה ,כתב הרה"ק ה'ישמח ישראל' זי"ע )אות יב( לבאר מנהג ישראל לזמר בשמחת בית השואבה מפיוטי יום
הכיפורים ,כי בבכיות של יום הכיפורים מתקנים הבכיות שמקורם מהיפך הקדושה ,ובשמחה של שמחת בית השואבה
מתקנים השמחות וההוללות של כל השנה שהיו שלא כרצון ה'.
מעשה פלא הובא בגמ' )סוכה מח ,(:אמר ליה ההוא מינא דשמיה ששון לר' אבהו ,עתידיתו דתמלו לי מים לעלמא
דאתי דכתיב )ישעיה יב ג( 'ושאבתם מים בששון' ,אמר ליה אי הוה כתיב לששון כדקאמרת ,השתא דכתיב בששון
משכיה דההוא גברא משוינן ליה גודא ומלינן ביה מיא ] -אמר אפיקורס אחד לר' אבהו ,עתידים אתם למלאות לי
מים בעולם הבא שנאמר ושאבתם מים בששון ,אמר לו ר' אבהו ,אם היה כתוב לששון אכן היה כדברך ,אך מאחר
שכתוב בששון הכוונה היא שיעשו מגופך נאד מים וימלאו בך מים[ .והביא הרה"ק ה'שם משמואל' זי"ע )יוה"כ תרע"ב
ד"ה בש"ס( שאביו הרה"ק ה'אבני נזר' הקשה קושיא עצומה ,כי מה למעשה כגון דא ולגמ'' ...כי תורתנו הקדושה
איננה מקום להעתיק בה דברי התולים ,ובוודאי ענייני חכמה ולימוד לאדם נרמזו בכאן' ,ומבאר ,כי אותו מין סבר
שעיקר התכלית לאדם להיות שש ושמח ,וזה רמז בדבריו כי מאחר שנקרא שמו 'ששון' והוא בשמחה ,אם כן קיים
את תכלית החיים ובדין הוא שכולם ישמשו אותו וישאבו לו מים ...אמר לו רבי אבהו כי אין התכלית בשמחה
גרידא לכשעצמה שאין בה שום תוכן רוחני ...אלא השמחה נועדה לצורך עבודת ה' ,וכך רמז לו שיקחו אותך –
את ה'ששון' ויעשו ממך כלי למלאות מים ,כי השמחה היא 'כלי' שעל ידו עושים את רצון ה'...
ביותר צריך להיזהר שתהיה השמחה בקדושה ובטהרה ,ושלא יהיה מכשול בדבר ,וכבר אמרו חז"ל )קידושין פא(.
'סקבא דשתא ריגלא' ,ר"ל ,זמן ה'חולשה' של ימות השנה הוא ברגלים מפני המכשולות המצויים ,עד שכתבו התוס'
)שם ד"ה סקבא( שיש אומרים שלכך נהגו להתענות אחר המועד תענית בה"ב ,והחכם 'עיניו בראשו' לשמור עליהם,
ולהתרחק מידי נסיון ומידי בזיון ,ואכן האריכו הרבה פוסקי הדורות בזהירות היתירה שצריך בימי הרגל ,עד שאפילו
בבית המקדש היו נזקקים לעשות תיקון גדול בזמן 'שמחת בית השואבה' )סוכה נא ,(:כדי שלא יבואו לידי מכשול...
יא .ידוע מאמר העולם על הפסוק )הושע יד י( 'צדיקים ילכו בם ,ופושעים יכשלו בם' ,כי הצדיק מכין עצמו לפני
המצווה והולך לקראתה ,משא"כ פושעים לא יחשבו רגע אחד בטרם יבואו לידי המצווה ,רק יכשלו בם ,כמי
שנתקל בטעות באיזה מכשול המונח על הארץ.
וכבר כתב הרה"ק ה'שפת אמת' )האזינו תרל"ד ד"ה בטור( וז"ל ,אבל אין הדבר רחוק שיותר כח והצלה יש בהכנת
המצוה מגוף קיום המצוה .ויש לדון קל וחומר ממה שאמרו ז"ל )יומא כט (.הרהורי עבירה קשים מעבירה ,כל שכן
מדה טובה ,הרהורי מצוה שאדם מהרהר ומשתוקק לקיים פקודת השי"ת טובים מהמצוה ושומרים האדם .עכ"ל.
והוכיח זאת הרה"ק ה'אמרי אמת' זי"ע )סוכות ליל ב' תרצא( מ'שמחת בית השואבה' ,שעשו בבית המקדש שמחה
גדולה קודם שאיבת ניסוך המים – משם שואבין רוח הקודש ,ולא כתיב כן על גוף המצווה – ניסוך המים לאחר
הקרבת תמיד של שחר ,אלא שההכנה למצווה יכולה להביא יותר אור ושמחה מהמצווה עצמה.
באמת אמרו ,כי גם היצר הרע 'יודע' על גודל נחיצות ה'הכנה' ,ואשר על כן מנסה לבלבל את האדם שלא יתכונן
כדבעי ,ולא עוד אלא שמסיח דעתו מן העיקר אל הטפל ,להחמיר בדקדוקים שונים ]שכולם יסודתם מהררי קודש
ואסור לזוז ממנהגי ישראל כמלוא נימה[ שאינם עיקר וה'נקודה' של היו"ט.
àé באר הפרשה -סוכות -הוש"ר -שמח"ת
'úé åðåöø úåùòì åðéà ä"á÷äì åì ùéù çåø úçðä ø÷éò éë ,àîòè åðééäåיגíãàì åì ùéù äùåã÷ã úåáäìúääîå ,
äåöîä 'áéáñ' áìä úå÷÷åúùäî àìà àãéøâ äåöîä úééùòîיד äåöîä íåé÷á øùåàä úùâøäå äçîùäå ,טו.
משל למה הדבר דומה ,לאחד שהיה עובר מדי יום ביומו בין גבולות המדינות עם רכב מפואר מלא חול ,והיו
שומרי הגבול תמהים ושואלים מאי האי ,השיב האיש ואמר ,שהוא בונה כעת ארמון מפואר ורחב ידיים בעירו,
וכיון שהחול באותה מדינה זול יותר על כן הוא נוטל חול מאותו מקום לצרכי הבנייה ,אולם השומרים לא קבלו
את תשובתו התמוהה ,שהרי החול כמעט ואינו עולה מאומה ,וחשדו בו שבודאי הוא מסתיר בהם אבנים טובות
ומרגליות וברצונו להשתמט מלשלם עליהם מכס כדין ,לפיכך ציוו עליו לרוקן את כל החול אשר ברכבו וניפו את
הכל בנפה וכברה ,אך לתדהמתם לא מצאו שם מאומה ,בלית ברירה נתנו לו לעבור בין הגבולות ,וכך נמשך המחזה
הזה במשך תקופה ארוכה ,מדי יום ביומו היו השומרים מנפים ומסננים את החול אך חוזרים בידיים ריקניות ,שלא
מצאו שם מאומה ,לאחר זמן מה הודיע העשיר לשומרים ,שסיים לבנות את הארמון ומעתה אינו צריך לעבור עוד
בין הגבולות .היה שם חכם אחד בין השומרים ,שבהיחבא ביקש ממנו שיגלה לו את סודו ,וכי שוטה הוא לטרוח
להעביר חול מהתם להכא להרוויח כמה פרוטות ,אמר לו העשיר ,לא אגלה לך עד שתבטיח אותי שלא איענש
ולא תגבה ממנו מכס על כך ,ואכן ,לאחר שהובטח לו על הדבר הזה לגלג עליו העשיר ואמר לו ,וכי לחול הייתי
צריך ,הרי לא חסר לי חול בחצר ביתי ,אלא בכל יום נכנסתי ברכב חדש ויקר ושבתי עם רכב אחר ישן ופשוט,
וכל מעשיי לא היו אלא בכדי להבריח את הרכב המפואר ולמכרו בהון רב ,וכדי להסיח דעתכם מן העיקר מלאתי
את הרכב בחול ,וכך חשבתם בכל עת עברי 'מה מסתיר הילך זה בתוככי החול' ,ושכחתם לגמרי לחשוב על הרכב
עצמו ,אף לנו ייאמר ,היצר מסיח דעתנו על דא ועל הא כדי שנשכח מה'נקודה הפנימית'.
'מעשה' באחד שנצרך לדרוש ברופאים עקב מחלתו ל"ע ,ורצה לעמוד על טיבו של רופא פלוני אם מומחה הוא
ובקי במלאכתו או שמא אינו אלא 'סנדלר' ...ויצא לברר 'מה הבריות אומרות' ...ושאל את ידידו האם מכיר הנך את
הרופא הלזה והשיבו בהן ,והחל לחקור אודותיו ,נענה לו ידידו ,מה אומר ומה אדבר ...פשיטא שטוב לך לילך אליו,
כי ב'חדר ההמתנה' שם שוהים הממתינים לתורם יש מזגן )עירקאנדישען( חזק מאוד המצנן היטב את האוויר ,גם עומדים
שם ניצבים כסאות מפוארים ומשובחים אשר נוח מאוד לשבת עליהם ,אף כלי מיוחד )מתקן( למזיגת מים קרים עומד
לטובת הציבור ...שמע אותו השואל בחוסר סבלנות ...ושאלו ,מה אתה אומר על הרופא עצמו ...השיב הידיד בכסילותו,
אכן הרופא עצמו אינו מומחה כל כך ,אך כדאי ללכת אליו בגלל ה'חדר ההמתנה' ...גער בו ,וכי מחפש אני אחר
חדר המתנה או אחר רופא ...כך היצר הרע מבלבל ומסיח דעת לחשוב על 'חדר המתנה' ולא על העיקר...
יב .עפי"ז פירשו בלישנא דגמ' )סוכה ב' (.אמרה תורה כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי' ,והנה
עיקר המצווה היא בישיבה בדירת עראי ,ואם כן לאיזה צורך הזכירו שצריך לצאת מדירת קבע ,ומה נפקא
מינה היכן ישב מקודם ,ומדוע לא אמרו בלשון קצרה 'כל שבעת הימים שב בדירת עראי' ,אלא ללמדנו שאין די
ב'ישיבה' בעלמא בלא מח ולב ..אלא צא מדירת קבע ,כלומר 'צא מעצמך' ותתבונן במעשיך בישיבה בסוכה.
יג .מסופר על הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע ,שפעם פגש את השטן בין כסה לעשור כשהוא עצב ,שאלו
לעצבות זו מה היא עושה ,ויאמר השטן ,שהנה הוא רואה ספינה מלאה אתרוגים המפליגה ממדינה למדינה,
ועליהם הולכים בני ישראל לברך בחג הסוכות ,והלא אמרו )סוכה לח (.שנענועי ארבעת המינים המה 'גירא בעינא
דשטנא' ]חיצים בעינו של השטן[ ועל זה דוה לבו ,לא עברו ימים מועטים ושוב פגש הרה"ק מבארדיטשוב את
השטן ,אך הפעם היה שמח וטוב לב ,וסיפר להרה"ק מבארדיטשוב שפעל פעולות שונות ונתנו לו זכות בשמים
להטביע את הספינה ,וממילא לא יוכלו בני ישראל ליטול את הארבעה מינים ,בחול המועד סוכות פגש הרה"ק
מבארדיטשוב את השטן בפעם השלישית ,ובפעם הזאת היו שוב פניו נפולות ,תמה הרבי ושאלו על כך ,שהרי
מילאו את משאלתו והטביע את הספינה ,וא"כ מה לו כי ילין עכשיו ,השיב השטן ואמר ,אכן הצלחתי במזימתי
ורוב האתרוגים לא הגיעו למחוז חפצם ,אך בדרך לא דרך הצליחו כמה סוחרים להעביר אתרוגים בודדים מהכא
להתם ,ובני ישראל עם קודש הוזילו ממיטב כספם ושילמו סכומי כסף עצומים כדי לזכות במצוה זו ,והשתוקקות
ורצון אלו גדולים וחשובים יותר מכל עיקר המצוה גופא ,ועל כן הנני עצב ומתחרט על שגרמתי להטביע את
הספינה ,כי טוב היה לי שיהיו אתרוגים מהודרים בריווח ,וממילא תמעט השתוקקותם...
יד .נהגו העולם להעניק ל'חתן' 'קופסה מכסף' להכניס בו ה'אתרוג' ,והנה שונה הידור מצוה זו משאר הידורי מצוה,
כגון מנורת כסף לנרות חנוכה ,וגביע לקידוש והבדלה שהם בגוף המצוה )בחפצא( משא"כ 'אתרוג פושקע' שהוא
באר הפרשה -סוכות -הוש"ר -שמח"ת áé
åðéúåáø éøáã íéîéé÷úî íðéàå íãà éðá íéùåòù úåöî )(å"èä ç"ô áìåì úåëìä óåñí"áîøä áúëù äî òãåðå
ùøùä ìáà ,äæä íìåòá åìéôà íøëù ìãåâ ïéðòá å"ç ,äååöîä úééùòá íãà çîùéù äçîùä ,ì"æå
áåùçé ìà äåöîä úééùòáù ,àåä åéìò ïòùð ìëäù àéä äìåãâ äãåáò ,ïäá äååéöù ì¯àä úáäàáåטזáúëå .
áåùçé ìáà ,åéìòî íøéñäì øäîîå àùîë åéìò àéäù ø"øäî ìáå÷îä ãéñçä áøä äìéâ ïëå ,ì"äæá 'íéãøç'ä
íéôìà óìà çéåøé äåöîä äúåà äúåùòá åìàë åìëùá åçúôðù âéùäù äî ìëù åãåñ ùéàì ì"öæ éæðëùà ÷çöé
äçîùá äåöîä äúåà åúåùòá çîù äéäéå ,áäæ éøðéã çîù äéäù øëùá ¯ ùãå÷ä çåøå äîëçä éøòù åì
ùîî åìàë ,ìåãâ ÷ùçáå ùôðîå áìî õ÷ äì ïéàù .ì"ëò .úéìëú ïéàì äìåãâ äçîù äåöî ìë úééùòá
äùòé íà áäæ éøðéã íéôìà óìà åì íéðúåð ìòåôá äìòîä ø÷éòù èòîëå (ì"ðä ë"äòù) ì"æéøàäî àúéà ïëå
äåöî äúåàיח.ì"ëò , äæ øáãá äéåìú ùãå÷ä çåø úâùäå úåîìùäåיז.
ä"ã úåáà ,íéèå÷éì) ò"éæ 'éåì úùåã÷'ä ÷"äøä øîà äëå äîã÷ä) ò"éæ ìàèéå íééç éáø ÷"äâä áúë àøåð øáã
úðúåð úåáäìúäá úéùòðä äåöî ÷øù (úãîì íà äîëå äîë åðéàø åðçðà äðäå ,÷"ìæå (úååöîä øòùì
מחזיק לאתרוג קודם המצוה ולאחריה ,ולא בשעת מעשה כלל .וביאור הדבר ,כי 'אתרוג רומז ללב' ,ועיקר הלב
בנוגע לקיום המצוות הוא ה'עסק' והשתוקקות שלפני המצווה ,ולאחריה -שאינו יכול להיפרד מהמצוה ,וזה עיקר
החשיבות...
טו .בספר 'אמרי שפר' )ברכות יז (:להגה"צ רבי שמעון דייטש זצ"ל כתב 'וכן היה נוהג מורי הגאון מהרמ"ס )החתם
סופר( ז"ל )לאחוז ארבעה מינים בידו בעת התפלה ,כמנהג אנשי ירושלים בסוכה )מא (:ועי' בטור ושו"ע תרנב ב( ,והיה מעיד ,שחיבוב
מצוה גורם כוונת התפלה כל כך ,שמתפלל ביו"ט של סוכות ע"י אחיזת לולב בכוונה שלימה יותר מיום הכיפורים'.
טז .וכבר אמר הרה"ק רבי אשר מסטאלין זי"ע ,שבד 'ערבה' עולה כמה גראצע"ס ]-פרוטות[ ,ומ"מ עולה חשיבותו
למעלה למעלה עד שהוא הוא ה'חפצא' של 'יום ערבה' – יום הושענא רבא ,אין זה אלא שהשמחה עושה
אותו לדבר חשוב ,כי אינו דומה מצוה הנעשית מתוך שמחה ששוה אלפי זהב וכסף ויותר ,למצוה הנעשית כמצות
אנשים מלומדה.
לעומת זאת ,הרה"ק רבי מענדל מויטעפסק זי"ע )פרי הארץ מכתב כב( מבאר במה שאמרו חז"ל )חגיגה כז' (.פושעי
ישראל מלאים מצוות כרימון' ,והקושיא נודעת ,שאם כן מדוע נקראים הם בשם 'פושעי ישראל' אחר שמרבים
בעשיית מצוות ,ומבאר ,שאכן מקיימים מצוות לרוב אבל אינם שמחים ונהנים בעשיית מצווה ,על כן נגרע כל ערך
מעשה המצווה .והוסיפו על דבריו בדקדוק לשון הגמ' שהם מלאים מצוות ,כלומר שממלאים עצמם במצוות ,עושים
מצוה אחת ,ועוד מצוה ועוד מצוה מבלי להתלהב ולהתפעל מכל מצווה בפני עצמה.
יז .פעם נכנס לשולחנו הטהור של ה'יסוד העבודה' חייל יהודי וראה שפניו מאירים באור נפלא ושאלו למעשיו,
השיב לו שהינו משרת בחיל המלך ובליל יו"ט א' דסוכות הוצרך לעמוד על משמרתו סביבות המחנה ,ונכספה
וגם כלתה נפשו לישב בסוכה ,וסיכן חייו ועזב את ביתן השמירה ו'רץ כצבי' עד שהגיע לסוכה שם מיהר לברך
'לישב בסוכה' ולאכול כזית פת לקיים מצוות עשה דאורייתא וחזר אל מקומו ,אמר לו הרבי ,אכן מצווה גדולה
קיימת ,ואף רבו וגדלו זכויותיך שקיימת המצווה מתוך 'מסירות נפש' ,מכל מקום לא בזכות כן הוארו פניך כל כך...
נענה החסיד וסיפר כי בבואו חזרה למחנהו נתרבו בקרבו רגשי שמחה וצהלה על שזכה אף בזמן קשה כזה לקיים
מצוות סוכה ,והחל מרקד ומפזז לכבודה של מצוה ,והייתה השמחה גדולה לאלוקים ,נענה ה'יסוד העבודה' אמנם
כן ,עבור ה'שמחה של מצוה' זכית להארת פנים כזאת.
יח .סיפר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע ,שבחודש אלול עלה זקנו הרה"ק רבי משה מלעלוב זי"ע להתיישב
בארץ ישראל ,ומבעוד מועד הכין לדרכו שופר לראש השנה וארבעה מינים לחג הסוכות ,והנה ,בערב סוכות
)בהיותו על הספינה( הבחין שהערבות נכמשו ויבשו ,ונפסלו מלצאת יד"ח בהם ,מיד הפציר ברב החובל שיעצור באחד
מאיי הים כדי שיוכל לקטוף משם ערבות לחג ,הלה התנגד לבקשתו בכל תוקף – כי מדוע יתעכב בהפלגת הספינה
בגלל אדם אחד החפץ בכמה בדי ערבות ,אולם הרה"ק מלעלוב לא הרפה ממנו ,וללא אומר דברים הוציא את כל
הכסף הרב שהיה לו באמתחתו )כי בטרם יציאתו מארצו קיבל סכומים גדולים ממקורביו וחסידיו( והושיטו לרב החובל ,והבטיח
לו את כל כספו אם ימלא את בקשתו ,ואכן להצעה זו לא סירב רב החובל וזכה הרה"ק מלעלוב לקיים את המצוה
âé באר הפרשה -סוכות -הוש"ר -שמח"ת
úåöî ÷ø úåáäìúä éìá äùåòä ìáà .àøåáä úâùäì ìùî êøãá øàáîå ,òøä øöé ãâðë ãåîòì íãàá çë
ùàä ïúåð ïéàù ì"ðä ãáòä åîë àåä äãîåìî íéùðà æåçàì ãöéë ,äîçìîä éñéñëú åúåà íéãîìîù ãçàì
äîçìîä úòá ïééæ éìëáיט. ,åãâðë íéî÷á òåâôì ìëåéù éãëá ãåîòì ïëéäå ïééæ éìëá
àìù ïééæ éìëá 'ùà' íéðúåð ïéà éæà äòù äúåàá äðäå
,äîçìîì úàöì êøöåäå íåéä éäéå .äúò êøåö åá ïéàולקחתם לכם ' -לקחת' את עצמו בהתחדשות לעבודתו ית"ש
ïåùàøä íåéá íëì íúç÷ìå' ,(î âë àø÷éå) äøåú äøîà ùà íäá ïúð àì êà äîçìîä éìë úà åîò àéáäå
éáøòå úåáò õò óðòå íéøîú úåôë øãä õò éøô êéøö ïéàå àèéùôå ,åäåãîìù ïîæá åîë íäá æçà àìà
úåëåñ à"ôù) ò"éæ 'í"éøä éùåãéç'ä ÷"äøä øàéáå ,'ìçð .åúáùî ìò å÷çùå íéáéåàä åúåà åáù ãéîù øîåì
åðéúåîöò ç÷éì ¯ íëì íúç÷ìå' æîøä êøã ìò (è"ìøú úà åðì ïúð ä"á÷äù ,ìùîðä àåä äæ êøã ìò êëå
'êøáúé àøåáä ìà ,òøä øöéä íò íçìéäì ìëåðù éãë úååöîäå äøåúäכâçá äãåáòä éø÷éòîù ,ì"øå ,
íãàä ìòå ,ù"úé åúãåáòá úåùãçúää àåä úåëåñä íåöò ÷ùçá ìåãâ úåáäìúäá ïéùåò åðàù úåöîä é"ò'å
äøîàð åæ úéìëúìå .'ä úãåáòì 'åîöò úà ç÷éì' ìèåî éôìå .øîåçäî íé÷çøðå ...äåöîä úåéîéðôá íé÷áãð åðà
ø"÷éå) ùøãîá àúéàãëå ,íéðéîä úòáøà úìéèð úååöî øúåé àáå øîåçäî úå÷çøúä àåä ïë úåáäìúä ìãåâ
כתיקונה ,ובזאת הגיע לאר"י בחוסר כל ,ושלח לבקש מגבאי הצדקות בחו"ל שיוסיפו לשלוח לו מעות תמיכה ,ויהי
כאשר קיבלו מכתבו תמהו מאד על בקשתו ,שהרי נתנו לו סכום מכובד מאד בטרם עלייתו לאר"י ,ורק לאחר
חקירות ודרישות נודע להם ממסירות נפשו לקיום המצוה ,שהסכים לתת את כל אשר לו 'בעד נפשו' ,כי קיום
המצוות בער בעצמותיו ,וכל חפצי העוה"ז לא היו חשובים בעיניו למאומה מול התענוג והשמחה שהיו לו מלעשות
נחת רוח לבורא יתב"ש.
יט .מעין הדברים כתב הרה"ק בעל ה'תניא' )פרק כו( שרק על ידי השמחה אפשר לנצח במלחמת היצר ,וז"ל ,ברם
כגון דא צריך לאודעי כלל גדול ,כי כמו שנצחון לנצח דבר גשמי ,כגון שני אנשים המתאבקים זה עם זה להפיל
זה את זה ,הנה אם האחד הוא בעצלות וכבדות ינוצח בקל ,ויפול גם אם הוא גבור יותר מחבירו ,ככה ממש בנצחון
היצר ,אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן ,כי אם בזריזות הנמשכת משמחה
ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם.
כ .פסק המחבר )תרל"ב א ב( 'סכך פסול פוסל בארבעה טפחים ,ואילו אויר פוסל בשלשה' ,ותמוה ,מדוע החמירו
באויר שיפסול בשלשה ואילו סכך פסול אינו פוסל עד שיהא בו רוחב ארבעה טפחים ,ידוע הביאור בשם הרה"ק
מקאצק זי"ע )וכן איתא מהרה"ק מקאזמיר ,הובא במאמר יחזקאל( כי הבטלה -כדוגמת האויר שהוא ריק ,גרועה מן הכל ,וגרע
מסכך פסול דהיינו העסק בדברים גשמיים ,דאע"פ שאינו עוסק בתורה ואינו מכוון במעשיו לשם שמים מכל מקום
עדיף זה מהמבזבז זמן לריק.
בחידושי 'חתם סופר' )סוכה נג (.מפרש דברי הש"ס שם 'כשהיינו שמחים בשמחת בית השואבה לא ראינו שינה
בעינינו' ,ויש לדקדק ,וכי היאך אפשר לאדם הישן לראות את שנתו ,אלא רמזו כאן על עוד מין ממיני ה'שינה'
וכמו שאמרו )מג"א תקפ"ג ו( 'הולך בטל כישן דמי )וגרע ממנו(' ,ושינה זו שייך לראותה בעיני אדם ,כי יושבי קרנות
יראו זה את זה ושניהם עוסקים בהבליהם ,והרי הוא כישן )כלשונו של החת"ס( ,ולזה אמרו ,שבשמחת בית השואבה –
שמשם היו שואבין רוח הקודש )ירושלמי סוכה ח א( ,לא ראו שינה כזאת ביניהם ,כי אם כן ,לא היו זוכים למדרגת
רוח הקודש )כמבואר בזוה"ק ח"ב קלא ,(:ורק בגלל שמילאו את הזמן כראוי זכו להשיג מדרגות ולהתעלות.
הרה"ק ה'בית ישראל' זי"ע היה רגיל לחזור על דברי זקנו הרה"ק ה'שפת אמת' זי"ע )תרל"ד ד"ה שמחת( לבאר
מאמרם 'כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו' ,על פי דברי המדרש )שמו"ר מז ז( שהטעם
שמשה רבינו לא היה ישן בהיותו בשמים ארבעים יום וארבעים לילה ,כי ידע שבכל רגע שהוא ישן הרי הוא מפסיד
מן התורה ,משל למלך שאמר לאוהבו למדוד דינרי זהב ,ויקבל במתנה כל מה שימדוד ,ביקש לישון ,אמר אם אישן
אני מפסיד אלו ,כך משה מודד התורה ולא אכל ולא שתה ,ביקש לישון ,אמר אם אישן אני מפסיד ,שלא אמר לי
]הקב"ה[ אלא ארבעים יום בלבד ,ומהאי טעמא נמי לא ראינו שינה בעינינו בשבעת ימי החג ,מפני שידעו והבינו
כי אם אישן אני מפסיד ,וממילא לא יכלו לישן.
באר הפרשה -סוכות -הוש"ר -שמח"ת ãé
äîåã ñãääå ,ä"á åúãåáòì åôåâ ìë øéùééù æåîøì 'ä äðøîàú éúåîöò ìë' çúô éðî éáø ,ì"äæá (ãé ì
íéðéòìכב,åáì úçîù íåéá åéðéò øçà øeúé¨ àìù æîøì ,
,áìåì ìéáùá àìà äæ ÷åñô øîàð àì ,'êåîë éî
åäùòî ìë íãàä øåîâé ïäáù ,íéúôùì äîåã äáøòäå äîåã ñãääå ,íãà ìù äøãùì äîåã áìåì ìù äøãùä
ãåã øîà ,áìì äîåã âåøúàäå ,äôì äîåã äáøòå ,ïéòì
'äî àøééå ,åéøáã ïååëéå åéôá ïñø íéùéù æåîøì ,øåáãá
.ì"ëò ,äçîùä úòá óà ìë ãâðë ïéìå÷ù ïäù åìàî ìåãâ íéøáàä ìëá ïéà
åðéöîðå .ùøãîä ã"ëò ,äðøîàú éúåîöò ìë ,éåä ,óåâä
כג
, ù"úé åúãåáòì úåùãçúäì ìâåñî ïîæä øåîàëå ãîìì éãëá äàá íéðéîä øàùå áìåìä úìéèðù ,íéãîì
àìà ,øáòä úà øåëæì åéøåçàì èéáé ìàå ,ïéòäå äøãùä ,íééø÷éòä åéøáà úà ãáòùé æ"éòù íãàì
ìå÷ì òîùé ìà íâ .äàìäìå íåéäî åîöò ìò ìá÷é .ù"úé àøåáä ìà áìäå äôä
ãîòî ÷éæçäì ìëåú àì ïä øåîàì åàéùîä òøä åøöé
íéøòåáä åéøáãá äàøå èáäå ,ìéçúäì êì äî ïë íàå âåøúàä .ì"æå (ãëù äåöî) 'êåðéç'ä øôñá øáãá áéçøäå
,ì"äæá (íúç÷ìå ä"ã) ò"éæ 'íäøáà úéá'ä ÷"äøä ìù ãåáòéù æåîøì ,ìëNä ïëùî àåäù áìì äîåã
äøãùì äîåã áìåìäå ,åìëNá åàøåáכא åîë ,áìì äîåãä âåøúàä àåäå ,øöé ú"ñ øãä õò éøô ø÷éòä àéäù
ïéàá åáø÷á øòåá øöéäù óàù ,éãåäé ùéà ìù áìä (äùåã÷ä ãåñé àéäù íééçä úùåã÷ ïéðò íâ äæ ììëáå) íãàáù
הרה"ק ה'חידושי הרי"ם' זי"ע פירש בפסוק )קהלת יב א( 'וזכור את בוראך בימי בחורותיך' ,דקאי על המועדים
וזמנים שאומרים בסדר התפלה 'אתה בחרתנו' ,כי הימים הללו נשגבים המה ביותר ,והזוכר אז את בוראו יזכה 'עד
אשר לא יבואו ימי הרעה' -שהאור ידחה את החושך ולא יבואו ימי הרעה )הובא באמרי הרי"ם קהלת ,ועוד(.
aA
cמן הבאר c
כה ביאר הרה"ק ה'בית אברהם' זי"ע )לשבת חוה"מ( את עניין ה'נענועים' ,שהנה ידוע מה שכתב הרמב"ם
יŁנים
)הלכות תשובה פ"ג ה"ד( 'אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב ,רמז יש בו ,כלומר עורו עורו ֵ
משנתכם ,ונרדמים הקיצו מתרדמתכם ,וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה' וכו' ,אמנם פעמים שאדם שקוע
בתרדמה עמוקה עד שאפילו אם קוראים בשמו וצועקים אליו – אין מצליחים לעוררו ,ואין עצה אלא לנענע
אותו ...וזהו עניין ה'נענועים' בלולב ,שאף אם הוא עוסק בפרק 'הישן' בעמקות נוראה ...תקיעת שופר לא
הצליחה לעורר אותו ,אך עתה הוא הזמן שצריך להתעורר...
כיוצא בדבר ביאר הרה"ק ה'חידושי הרי"ם' זי"ע את הטעם שעושים את ה'נענועים' כנגד הלב ,כי העיקר
הוא לעורר את הלב...
כא .עוד רמזו צדיקי הדורות שאף ה'לולב' הוא כנגד הלב ,וכמו שנרמז בשמו לו לב ,וכדאיתא בגמ' )סוכה מה' (:מה
תמר זה אין לו אלא לב אחד אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים' ,וכן 'לולב' ר"ת וטהר ליבנו
לעבדך באמת ,כי העיקר הוא לשעבד את ליבו לאביו שבשמים.
כב .מענין לענין ,בדרשות מהר"ם בריסק )סוכות ,ב( כתב לרמוז בהדסים שדינם להיות משולשין כנאמר ענף עץ עבות.
והעולם קורין להדס המשולש 'תלת על תלת' ,והנה ההדס הוא כנגד העין ונרמז בזה שצריך להתבונן בעין
שכלו הדק היטב היטב הדק בב' השילושים ,הלא המה ,דברי עקביא בן מהללאל )אבות ג א( הסתכל בשלושה דברים
-מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון וכו' ,והשנית -דברי רבי )שם ב א( ,הסתכל
בשלושה דברים דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים.
כג .וכך הוכיח הרה"ק רבי אברהם יעקב מסאדיגורא זי"ע ממה שדרשו חז"ל )סוכה יב (.מאי דכתיב )דברים טז יג(
'באספך מגרנך ומיקבך -בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר' ,ללמדנו שגם הפחות שבפחותים שהוא כ'פסולת' גם
כן זוכה לעלייה בחג הסוכות ,ולהיות כהסכך שהוא חלק משמותיו של הקב"ה.
יש שרמזו כן בהלכות נטילת לולב )סוכה לז' (:מוליך ומביא ,מעלה ומוריד' ,היינו אף אם התרחק להיות בבחינת
'מוליך' ,יש בידו לבוא לידי 'מביא' ולחזור לשורשו בקדושה.
åè באר הפרשה -סוכות -הוש"ר -שמח"ת
ùàééúäì éìáî íéðù éôìà íéùåò íä êëå íìåòä ä"á÷ä øçá åáå ,áùçé øãä õò éøôì î"î ,úåâåôä
íðéàù íäì àåä çáù éë 'íçáùú äúà' åäæå ...ììë ,íéôøùå íéëàìî ìù íúãåáòî øúåé åéðôì ø"çð úåùòì
.çéìöà éðà øîåà ãçà ìëå íéùàééúî ì"ëò .äãáë äîçìî ãéîú åì 'éäéù 'úé åðåöø äæåכד.
áø÷úäìå 'úé åúãåáòá úåìòúäì 'úå÷÷åúùä'ä éãé ìòå úåëåñ íéðô áèéé) ò"éæ 'áì áèéé'ä ÷"äøä äì æîø êëå
ìëåé ïëàù àéîùã àúòééñ òôùì äëæé ú"éùä ìà úéá úçîùáù úåìåçîäå íéãå÷éø ïéðòá íâ (á"î
åáì úìàùî éôë úåìòúäìכהíúç'ä ÷"äøä øîà äëå . é"ôòà åîöò úà íãàä äéáâî ãå÷ø úòá éë ,äáàåùä
íéøáã) ÷åñôä ìò (ãéãé ä"ã .äî óã à"ç ,úåùøã) ò"éæ 'øôåñ åîë ,ìåãâ çáù åäæå ,õøàì ìåôéå øåæçéù òãåé àåäù
óôåç ,åéìò çèáì ïåëùé 'ä ãéãé øîà ïéîéðáì' (áé âì åéìâ àåùá' (é èô íéìäú) ÷åñôä úà (:èñ çð) øäåæä 'éôù
åøîàå àëäî åùøã (:âð íéçáæ) ì"æç éë ,'íåéä ìë åéìò äæä íéä' (á øåîæî è"çåù) ì"æç åøîà éë ,'íçáùú äúà
'å÷ìçá äñðëðå äãåäé ìù å÷ìçî äàöåé äúéä äòåöø ïåéëå ,íìåòä úà óéöî åìéàë øáâúîå äìåò åìù ìâä
íåé ìëá äéìò øòèöî ÷éãöä ïéîéðá äéäå ,'ïéîéðá ìù ìëåé àìù 'ìåçä éðôì çèúùî àåä íéä úôùì òéâîù
ïëæéôùåà äùòðå ÷éãöä ïéîéðá äëæ êëéôì ,äìèåðì äàåø ìâ ìëù ô"òàå ,äùáéä ìëá èùôúäìå óéöäì
ìà åúáø÷ åéðéòá åèòéî éë àîòè åðééäå ,ä"á÷äì ìëî ,íìåòä úà óéöäì çéìöä àìù åéðôìù ìâä úà
ïééãòå ,[å÷ìçá äúéä àìù äòåöøä éãé ìò] íé÷åìà úà óéöäì çëä ìëá ùãçî àáå ùàééúî åðéà íå÷î
כד .ויש לך לדעת כי עיקר חשיבות האדם ע"ש מלחמתו היא ,מבלי כל שייכות אם ניצח בסוף או לא .כן איתא
בזוה"ק )תיקו"ז כט (.שארבעת המינים הם 'מנא דקרבא' )כלי זיין( והם באים להכריז 'דידן נצח ,דידן נצח' – שבני
ישראל ניצחו ב'מלחמה' בימי הדין .ולכאורה צריך ביאור ,כי בנוהג שבעולם ה'מנצח' מניח ועוזב את כלי המלחמה,
והחיילים עוברים עם מלכם בראשם מתוך מנוחה ושלוות הנפש ,אם כן מהו שציוונו לצאת עם 'כלי הזיין' בידינו.
אכן אמרו צדיקים ,ששונים הם פני הדברים במלחמת היצר ,שאף אחר שניצח האדם שוב ושוב עליו לדעת שהוא
נשאר 'איש מלחמה' ואדרבה זה הניצחון ,שיצא עם כלי הזיין בידו -להמשיך לעמוד איתן בקשרי המלחמה ,כי זה
כל האדם.
פעם הובא אתרוג נקי ומהודר בתכלית ההידור ,בגידולו בקומתו ובמראהו ,לפני הרה"ק רבי שלמה )הראשון( מבאבוב
זי"ע ,לתמיהת מקורביו התפעל הרה"ק מיופיו והדרו ואעפי"כ הודיע כי לא בזה חפץ ,ולא יברך על אתרוג זה ,רק
על אתרוג אחר שהכין מבעוד מועד ,והנה מפני הכבוד והיראה לא העיזו להעיר לו על כך מאומה ,אולם בעת
התפלה החליט אחד הגבאים שאם הרבי אינו נוטל את האתרוג המהודר מדוע לא יקיים הוא את המצוה בתכלית
השלימות ,משנטל את האתרוג באימה ובמורא נשמט האתרוג מידו מרוב פחד נפל ארצה 'מיט'ן פיטם אראפ' )עם
פני הפיטם לארץ( ,ויהי כאשר התכופף להרים את האתרוג הבחין דמעיקרא היה הפיטם מחובר במחט אל האתרוג,
ונמצא שהיה האתרוג פסול מן הדין ,חיש מהר התפשט דבר המעשה בקרב החסידים וענו כולם ואמרו כאחד,
שרוח הקודש שורה על הרבי ,ובעיניו הפקוחות ראה וידע שלא לברך על אתרוג פסול .משנודע הדבר להרה"ק
מבאבוב דחה את דבריהם ,והגיד להם שאין כאן שום מופת או רוח הקודש כלל ,לא מיניה ולא מקצתיה ,אלא,
כאשר ראיתי שהאתרוג הנו בתכלית השלימות ואין בו מום שבגלוי ,ידעתי שבוודאי יש כאן מומים שבסתר ,כי אין
שלימות בעולם הזה.
ונראה שיש ללמוד חיזוק גדול מסיפור זה ,שהרי האתרוג רומז על הלב כאמור ,ועל האדם לדעת שלא להתייאש
וידע שאין שלימות בעוה"ז ,אדרבה ,זוהי בכל מצב שהוא ,ואע"פ שאדם רואה נגעי וחסרונות עצמו אל יפול ברוחו ֵ
עבודתו ,להיות כסדר 'איש מלחמה' ולנסות להתגבר נגד המלך זקן וכסיל ,וזו מטרת בריאתו בהאי עלמא ,ועל כן
אל יתייאש מן הנפילות מפני שהן הן חיותו בעוה"ז.
כה .וגם זאת נלמד מ'עניינא דיומא' – אחד ממצוות חג הסוכות הוא 'ניסוך המים' בזמן שבית המקדש היה קיים,
ועניינו הוא כדאיתא בחז"ל )תיקו"ז תיקון מ'; בר"ר ה ד( שבשעה שהבדיל הקב"ה -ממים עליונים עשה את הרקיע,
וממים התחתונים עשה את הים הגדול ,בכו המים התחתונים על שנתרחקו ממקום משכן כבודו ית' ובקשו 'אנן בעי
למהוי קדם מלכא' ,וניחמם הקב"ה במצוות ניסוך המים ובברית מלח )היוצא מן המים( ש'על כל קרבנך תקריב מלח',
והרי לך להדיא שבזכות אותם בכיות זכו שאכן ימלא ה' משאלתם הטהורה וזכו אף הם להיות 'קדם מלכא'...
שמח"ת- הוש"ר- סוכות- באר הפרשה æè
äæä ïéðòë .äéôðë úçú íúåà úñðëî êë øçàå ,íäéðôì ,åðîî âéùéù äîá ÷ôúñî åðéàå ,äæ ìëî øúåéì ÷÷åúùð
íéøåôéëä íåéå äðùä ùàøá ,åðîò äùåã÷ä äðéëùä úâäåð 'ä úáäà ì"ø ¯ 'åéìò çèáì ïåëùé 'ä ãéãé' ïë ìò
åðì úáöå÷ù øçàå ,íéáåè íééçå úåðåæî åðì úáúåë àéä .ì"ëò .åäåáëé àì íéáø íéîå ,äðîî æåæú àìù äçåèá
úåëåñ ïéðò åäæå .äéôðë úçú åðúåà úñðëî éæà úåðåæî
úå÷÷åúùääå ïåöøäù ¯ ïéîéðá ìöà ïðéæç ïàëù åðééäå
. כזì"ëò ,äéôðëá åðúåà úëëñî äùåã÷ä àîàäù
ãîìé ïàëîå ,äðéëùì ïëæéôùåà äùòðù åì åîøâ
íéçôè äøùò äá ïéàù äëåñù (:ã) 'îâá åøîà äðäå åúãåáòá úåìòúäìå âéùäì çéìöî åðéà íà óàù ãçà ìë
äãøé àì íìåòîù åøîàù äîî ãîìðå ¯ äìåñô éë ,'ä ìà ÷÷åúùäìî ÷éñôé ìà ë"ôòà ,åðåöø éôë
úåëééù äî øåàéá êéøö äøåàëìå .äøùòî äèîì äðéëù ,åúééàøå ,äðäëå äðäë àéîù ïî àúòééñì äëæé óåñá
íéçôè äøùò äáåâá ÷øù íéãéîìù äðååëä úåèùôáå) ...äæì äæ äòåöøì úåëæì åðåöøá øòèöî äéä ÷éãöä ïéîéðá éøäù
'íäøáàì ãñç' øôñá øàéáå .(åîöò éðôá úåùøë áùçð äëæ äùòîìå ,÷"îäéáî ÷ìçë (äãåäé ìù å÷ìçî äàöéù) åæ
øîà ïëå ,(çð øäð éòéáø ïéòî ,ì"öæ éàìåæà íäøáà éáø ÷"äâäì) ,ïàëîå .å÷ìçá íéùã÷ éùã÷ äðáðù ¯ øúåéì
øîåì àáã (áéúë ä"ã á"îøú) ò"éæ 'úîà úôù'ä ÷"äøä äáøä íãàä úà øäèúå äéáâú ïåöøäå úå÷÷åúùääù
äëåñä úà úåùòì ïéà ïëì ,äëåñ ìëá äéåøù äðéëùäù åúåà ïéòééñî øäèì àáäå ,åéðéòá äîéãù äîî øúåé
.äðéëùä äá ïåëùú àì æà éë äøùòî äúåçô .ùã÷úäì åúòãáå åðåöøáù äîî øúåé íéîòô éôìà óìà
úåëåñ ìàåîùî íù 'ééò) íéøôñá åëéîñäù êøã ìò àåäå השראת השכינה על היושב בסוכה- בצילא דמהימנותא
êìîä éðàéáä' (ã à ù"äù) ÷åñôä úà (ãåòå ,è"òøú áéúé ùð øáã àúòùá ,éæç àú' (:â÷ â"ç) ÷"äåæá àúéà
ñðëðù éîë äëåñì ñðëðäù øîåì ,äëåñ úååöîì 'åéøãç àñøô àúðéëù àúåðîéäîã àìéö àã àøåãîá
ïë ìò , כחåîöòáå åãåáëá ä"á÷ä ìù éîéðôä åøãçì ìöá áùåé íãàäù äòùá ,äàøå àåá) 'àìéòìî äéìò àäôãâ
.åîå÷îá äåãçå æåò éë ,'êá äçîùðå äìéâð' .( כוäìòîìî åéìò äéôðë äðéëùä úñøåô äëåñä
ìò íéîù íù ìçù íùë (.è äëåñ) 'îâá àúéà êëå ïéðò ,øàéá (úåëåñì íéèå÷éì) ò"éæ 'ìàøùé áäåà'ä ÷"äøä
ìçù åðééäå) äëåñä ìò íéîù íù ìç êë ,äâéâçä úìåâðøúä úà ïéàåø åðàù àîâåãë àåä äëåñä
.( כטúåðáø÷ä ìò íéîù íù ìçù íùë äëåñä ìò íéîù íù úùåã÷ úåðåæî úðúåðå äéðáì úàøå÷å úôöôöî äìéçúîù
' צדיקים הגידו בגודל קדושת הסוכה דגם האיש הפשוט וההמוני מתקדש מאד בקדושתה ורמזו בלישנא דמתני.כו
שאף מי שנכנס לסוכה מגושם בעביותו כמו שהוא בבית ג"כ מקדשתו,'( 'המעובה כמין בית כשרה.)סוכה כב
.הסוכה למעלה ראש מפני שגדולה קדושתה עד מאד
דמאחר והוא יושב בקודש,'( 'מצטער פטור מן הסוכה:לעומת זאת ביאר הרה"ק מקאצק זי"ע במאמרם )סוכה כה
כלומר שאינו מקושר ומחובר, לפיכך פטור הוא מן הסוכה, ועדיין מרגיש בצער ודוחק גשמי,הקדשים ובצל השכינה
. וזאת אירע לו מאחר שלא השיג את פנימיות המצוה כלל,למצוה זו
,' ואמר הרה"ק העטרת צבי זי"ע )דרכי חיים ושלום דף רסד( שלזה רמז הפיוט 'יחביאנו צל ידו תחת כנפי השכינה.כז
.שביוהכ"פ מזכירים ומבקשים שמירה בזכות הסוכה
זה ענן- וימינו תחבקני, זו סוכה- עוד דרשו חז"ל )שה"ר ב יט( את הפסוק )שה"ש ב ו( 'שמאלו תחת לראשי.כח
( ששיעור הכשר: וביאר האר"י ז"ל ב'פרי עץ חיים' )שער חג הסוכות פ"ד( על פי מאמרם )סוכה ז,'שכינה לעתיד לבא
דהא כמו כן, והוא כעין צורת חיבוק שמחבק איש את רעהו,סוכה הוא שתי דפנות כהלכתן ושלישית אפילו טפח
וכביכול, ופרק של אצבעות, ופרק הזרוע עצמו, א' היא הפרק הסמוך לכתף,בזרועו של אדם יש שלשה פרקים
והדברים נוראים על.הקב"ה מחבק את ישראל בסוכה ביד ימינו על ידי שלש דפנות כשהשלישית הכשירה בטפח
.גודל הקרבה והאהבה שמתעוררת מהקב"ה לישראל
דדרש התם 'חג הסוכות, ב'תורת כהנים' )אמור יב( יש 'הווה אמינא' שצריך לבנות את הסוכה בהר הבית, וביותר.כט
שיעשה סוכה בהר, ופירש הראב"ד )שם בשולי הגליון( פירוש,' יכול תהיה חגיגה וסוכה לגבוה- 'שבעת ימים לה
אלא שלמדו מהפסוק 'חג הסוכות תעשה לך שבעת,(הבית ויקדש אותה לשמים )דומיא דחגיגה שמקריבה בבית המקדש
æé באר הפרשה -סוכות -הוש"ר -שמח"ת
åà ãîåìå äëåñá áùåéä' (æò ÷øô) 'óñåé ãåñé'á áúë .'äëåñ ìöá áùåé íãà' (.á äëåñ) àøîâá àúéà äðä
úåîìåò êåúá ùîî áùåé àåä éøä ,ììôúî àìéö äëåñä úàø÷ð (:â÷ â"ç) ÷"äåæá ïëå
àø÷éå) áéúëã åäæå ,'òåãéë ,íåé àø÷ð íìåò ìëù ,íéðåéìò åðéàù éî ìò éà÷ 'ìö' ïåùìä éë ,á"öå .àúåðîéäîã
ñðëð íãàäù ùåøéô 'íéîé úòáù åáùú úåëåñá' (áî âë éîë ,èòî åðîî ÷çåøîá ÷ø ìöéîä øáã úçú áùåé
.âçä éîéá íéðåéìò úåîìåò äòáùá åìéàå ,åéìò èùôúî ïìéàä ìù ìöäå ïìéàì êåîñ áùåéù
.äìéöá àìå ,äëåñä úçú áùåé àåä éøä äëåñá áùåéä
äëåñ éë' (å ùåøã à ÷ìç) 'ùáã úåøòé'á áúë á"åéë
ïéàù óàå ,äëåñä ìò íîåé 'ä ïðòì äéåùò
(úåëåñã 'à ìéì 'ùãå÷ òøæ') ò"éæ õéùôàøî ÷"äøä øàáîå
äîùì äëåñá íéáùåéù éî ,úîàå øåøá î"î ,äàøð
úåãìåú ,ùåã÷ä ä"ìù 'éò) ùøãîá ì"æç éøáã ô"ò
,úåãòåî úçîùå äåöîá âçá íéçîùå äøåúá íé÷ñåòå
'ä' (ä àë÷ íéìäú) áåúëä ùøôì (ä úåà ìåãâä øòù íãà
.'åðåøùàúå äúàø ïéò ,äìòî äìòîì óôåç 'ä ïðòù
åéúåòåðú íéàøð äùåò íãàäù äòåðú ìëù åîëù 'êìö
íãàä úáéùé ïéà éë (à à ç"åà) à"îøä áúë äðä åâäðúéù äæä íìåòá åúâäðäá íãàä øøåòî á"åéë ,ìöá
åúáéùéë ,åúéáá åãáì àåäå åé÷ñòå åéúåòåðúå ,äëåñä ïéðò åäæå .åúãéîë åîò åâäðúéù ¯ äìòîì ïë
åøåáéã àìå ,ìåãâ êìî éðôì àåäå åé÷ñòå åéúåòåðúå ìö' úàø÷ð ïëìå ,äðåéìò äëåñ úîâåãá ïéùåò åðàù
åøåáéãë åéáåø÷å åúéá éùðà íò àåäå åðåöøë åéô úáçøäå äðåéìò äëåñ úîâåãå ïåéîãë àéä ïãéã äëåñù 'äëåñ
ìë ìò åáåñð à"îøä éøáãù óà ,äðäå .êìîä áùåîá äæä íìåòá íéðáàå íéöòî äëåñ ïéëî íãàäù åðééä
éáâ ïë øîàéé æåòå úàù øúéá î"î ,àåä øùàá éãåäé íâäå' ,äðåéìòä äëåñä ìù ìöá úáùì äëåæ äæ éãé ìòå
êìîä úéáá áùåé àåäù ,äëåñ ìöá áùåéä .'ïë øîåì çøëåî äæ ìë íò ììë ïåéîãå êøò ïéàùלáúë êëå .
ימים' -חגיגה לגבוה וסוכה להדיוט .נמצא שכה שגבה קדושת הסוכה שהיה 'הוא אמינא' להצריך לבנות את הסוכה
דייקא במקום המקדש ,והיינו ,שקדושת הסוכה היא כקדושת בית המקדש.
וכך אמרו משמיה דהגר"ח קנייבסקי זצ"ל לדייק בלשון המקרא בפרשת המועדות שבחומש דברים )טז ז-טו( ,שם
נאמר לגבי קרבן פסח 'לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך אשר ה' אלוקיך נותן לך ,כי אם אל המקום אשר
יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם תזבח את הפסח' וגו' ,כיו"ב כתיב גם לגבי חג השבועות 'ועשית חג שבועות וגו',
ושמחת לפני ה' אלוקיך וכו' במקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם' ,אכן בעניין חג הסוכות נאמר 'חג הסוכות
תעשה לך וגו' ,שבעת ימים תחוג לה' אלוקיך במקום אשר יבחר ה'' ,וכל המעיין ישים אל ליבו שאף שלגבי פסח
ושבועות כתיב 'במקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו' אך בעניין סוכות לא כתיב אלא 'במקום אשר יבחר ה'' ותו
לא מידי ,והטעם בזה ,כי בחג הסוכות הקב"ה משכן שמו בכל סוכה וסוכה ולאו דווקא בבית המקדש ,אלא בכל סוכה
יש השראת השכינה כמו בבית המקדש ,אלא שצריך להקריב את הקרבנות בבית המקדש שהוא המקום בו בחר ה'
להקריב קרבנותיו ,אך לענין 'לשכן שמו שם' זאת לאו דווקא במקום המקדש אלא בכל סוכה וסוכה באשר היא.
ואף 'להלכה' מצינו שיש לנהוג קדושה בסוכה כמו בבית המקדש ,וכמו שכתב ה'פרי מגדים' לאסור לעשות
הסוכה קפנדריא דומיא דקדושת המקדש )כדאיתא בברכות נד ,(.וכ"ש שרקיקה אסורה מקל וחומר.
ומהאי טעמא יש במקובלים )פרי עץ חיים שער חג הסוכות סוף פ"ג( שיש להיזהר לאכול בסוכה על שלחן של ארבע
רגלים ,דומיא דשלחן הפנים שהיה עשוי מארבע רגלים ,ישמע חכם ויוסף לקח בקדושת המקדש השורה בסוכה.
גם כל שמה של 'סוכה' מורה על שם שמים שחל עליה ,וכדאיתא בזוהר הק' )תק"ז ב (:ש'סוכה' היא כמנין שם
הוי"ה ואדנ"י )כמנין צ"א(.
הוסיף לפי"ז ה'קב הישר' )פרק צה( וז"ל ,ולכן אנו מתפללין )ברכת השכיבנו בתפילת ערבית( 'ופרוס עלינו סוכת שלומך',
כי בזכות הסוכה שאנו מקיימין אותה יהיה השם שלם וכסא הכבוד יהיה שלם .עוד כתב בהמשך דבריו 'שכל זמן
שהסוכה היא נעשית כהלכתה ובטהרה וכו' אז הסוכה היא מרכבה להקב"ה ושכינתיה ,וסוכה היא במקום בית המקדש
מעט ,כי בית המקדש נקרא 'סוכת שלם'.
ל .הרה"ק ה'שם משמואל' זי"ע )שחוהמ"ס תרע"ג( מבאר מדוע אין נוהגים לומר 'שלום עליכם' בליל ש"ק בחוה"מ
סוכות ,ומוסיף עוד ע"פ מה שהגיד אביו הרה"ק ה'אבני נזר' זי"ע בשם רבותיו שאם יבוא מלאך למקום שבני
באר הפרשה -סוכות -הוש"ר -שמח"ת çé
,íéðéèùîäå íéâøè÷îä åòéøôé àìù éãë àáçéäáå ùçìá éøåî âäðî äéä ïëå' (ã"ô äùåã÷ä øòù) 'äîëç úéùàø'ä
,àúåðîéäîã àìéöá íéãçééúîå íéáùåé åðàù úåëåñá ìáà úåëåñä âç éîéá äëåñä êåúá øáãì àìù ,[÷"îøä] ä"ò
äîéðô ñðëéäì íéâøè÷îä ãéá ïéà ïëìלאùé àìéîî , ,äìåãâ äúùåã÷ äëåñ úåöî éë ,äøåú éøáãá àìà
åðéãòá áëòéù éî ïéà éøäù ,äòåùé ù÷áìå âåàùì åðéãéá .'äòáù ìë íéøåñàå äùåã÷ íäéìò ìç äëåñ éöòù ãòäå
¥
),óñåé éøîà øôñì ò"éæ à÷ðéôñî ÷çöé ì÷çä ÷"äøä úîã÷äá àáåä
.(á úåà úéùàøá éôìå' (á"÷ñ èìøú) 'äøåøá äðùî'á àéáäù äî øåëæéå
äá èòîì éåàø ãåàî äìåãâ äëåñä úùåã÷ù
úååöî ìãåâá åâéìôäù úåøåãä é÷éãöì åðéöî ïëàå ù"ëå ,äøåúå äùåã÷ íà éë äá øáãìå ,ìåç éøáãá
ïéú÷ò ìëî øèôéäì ïúéð äãé ìò øùà äëåñ íéøåáéã øàùå úåìéëøå ø"äùì íù øáãìî øéäæ äéäéù
úåéðçåøá ïéùéá íâ' àéáî (á"÷ñ è"ìøú ïîéñ) 'á÷òé éøåëéá'áå ,'íéøåñàäלב íéáåè íééçì úåëæìå ,úåéîùâáå
íéøáãä ììë .äáçøäá äìåãâ äñðøôìå ,íåìùáå äçîùá .'äëåñá ñåòëì àìù ãàî ä"ìùá øéäæä
úåëåñá ä"ã) ò"éæ ÷ñéøèî ãéâîä ÷"äøä ùøãù åîë àåä
íåéá åëåñá éððôöé éë' (ä æë íéìéäú) áåúëä ïåùìá (åáùú
ìàøùé éðáù äëåñ úåöî éãé ìòù ,ì"æå ,'éðøéúñé äòø כי אתה ה' מחסי -סגולות מצות סוכה
ìë íé÷úîðå úåòøä ìëî íéøúñð äîä æ"éò íéîéé÷î íéøîåàù äîá ùøéô ò"éæ àæìòáî ù"øäî ÷"äøä
)úåáåèä ìë íéòôùðå ,íéøåîâ íéîçøå íéãñçá íéðéãä àìäå ,'àð òùåä íéâàåù' (äîåç éðà íåà ,úåðòùåäá
'úåéðçåøá èøôáå ììëá ìàøùé ìë ìò úåëøáäå íéâàåù òåãî ë"àå ,'ùçì äðåò àåäù íéðéîàî ìëå
.ì"ëò ,úåéîùâáå 'ììôúäì ùé ô"ëäåéå ä"øá ,ïëà éë ,àìà ,'àð òùåä
ישראל מתקבצים ומתאספים יתבטל המלאך מחמת פחד ה' ,שהרי אמרו )סנהדרין לט' (.כל בי עשרה שכינתא שריא',
ולכן אינו יכול להישאר שם 'על אחת כמה וכמה שיש לומר ,שאין ביכולת המלאך לבוא אל הסוכה מפני פחד ה'
ומהדר גאונו ,כי חל שם שמים על הסוכה ,והאושפיזין גבוהין הרבה מן המלאכים כידוע ,א"כ אין מקום לאמצעים',
כי בסוכה גדולה מעלת כל יחיד ויחיד מישראל שאין המלאך יכול להגיע אליו ,כי הוא יתבטל מגודל הקדושה
השורה שם ,ובזה תוכחת מגולה לכל איש היושב בסוכה לידע מה שלפניו ,עכ"ל.
לא .וכדאיתא בזוה"ק )ח"ג ק :שאומרים קודם התקיעות( שיעקב ברח מעשו אל תוך הסוכה .וכה כתב ב'שער הכוונות' )ענין
סוכות דרוש ד ,עי"ש( להאריז"ל' ,ענין הסוכה הוא ,שאנחנו ישראל בני מלכים עושים סוכה ויושבים בצל אור המקיף
ההוא המתפשטת בה המקיף וסובב אותה כעין סוכה ,כדי שנמשיך אלינו מן האור המקיף ההוא' ,ומבואר ב'בני
יששכר' )חודש תשרי מאמר י אות ז( שעל ידי הארת אור מקיף בורחים כל החיצונים ,ומסמיך ליה מן הכתוב )דברים כח י(
'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך' ,עליך דייקא -פירוש באור מקיף ,ואז מתייראים החיצונים
מן אור המקיף' ,כי הם חיצונים ואין להם מקיף ,בסוד הכתוב )בראשית ג א( 'והנחש היה ערום' ,ודי בזה למשכיל'.
ומוסיף לפי זה ,דכל מה שהאדם מדקדק ביותר ומחמיר ביותר באופני עשיית המצוות הוא מאיר ביותר ברחוק
את האור מקיף .ודבר ברור ,שכל אחד ואחד זוכה לכך בשעה שהוא יושב בסוכה ,ואין שום חילוק בין צדיק גמור
המכיר ב'סודות התורה' ליהודי פשוט המכוון לעשות רצון ה' על ידי ישיבתו בצילא דמהימנותא ,כי כולם זוכים
להינצל מכל החיצונים.
לב .כמה מעלות טובות יש במצוות הסוכה להשפיע רוממות וקדושה על האיש היהודי.
סéתה ויבןא .להינצל מידי עשו וכל כוחות הרע .וכדאיתא בזוה"ק )ח"ג קא' (.מה כתיב )בראשית לג יז( ויעקב נסע ֻ ֹ ָ
לו בית וכו' על כן קרא שם המקום סוכות ,כיון דיתבו בסוכות הא אשתזיבו מן מקטרגא וקוב"ה חדי בבנוי' .ורמז
לה הרה"ק ה'אמרי נועם' זי"ע )אושפיזא דיעקב אות א( 'סכך' ר"ת 'כי סבבוני כלבים' )תהילים כב יז( ,ו'כלב' רומז לעשו
)זוה"ק ח"ג קכד ,(.כמו כן 'וברוב גאונך תהרוס קמיך' )שמות טו ז( ס"ת 'סכך'.
והדברים אמורים 'להלכה ולמעשה ,וכמו שכתב הרה"ק ה'שם משמואל' זי"ע )תער"ד ד"ה בזוה"ק( 'וכמו ששמעתי
מכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה )ה"ה האבני נזר( שאין לקרות קריאת שמע שעל המטה בסוכה אלא פרשה ראשונה לבד,
כמו בליל שימורים' .ומן העניין להביא עוד מה שכתב ב'מעשה רב' )אות רכא( ששאלו את הגר"א אם מותר לישון
בסוכה יחידי ,והשיב 'שומר מצוה לא ידע דבר רע'.
èé באר הפרשה -סוכות -הוש"ר -שמח"ת
íéî ìù ïåúé÷ åì êôùå åáøì ñåë âåæîì àáù ãáòì êëå ,íéìåãâ íéãñçå íéîçø éîé íä âçä éîé íöò íâ
ìùî åèåùôë øîà àì òåãî ÷ã÷ãì ùéå ,'åéðô ìò 'ñîá àøîâá .ì"æå (øåîà åäéìà ìå÷) à"øâä áúë
òãåðù äî íò øàåáé ïëà .åáøì ñåë ïúéì àáù ãáòì ìùî åìùî 'åëå âçá íéãøåé íéîùâ 'éä' (:çë óã) äëåñ
ב .להיוושע מידי היצר הרע .וכדברי הרה"ק ה'מגן אברהם' מטריסק זי"ע )ד"ה וסוכה תהיה( ,כי סוכה ר"ת סומך לכל
הנופלים וזוקף לכל הכפופים ,לכל אותם שהיה להם נפילה והרי הם 'כפופים' ,שעל ידי קדושת הסוכה יש לכולם
תקומה וזקיפה .ואילו הרה"ק ה'שפתי צדיק' זי"ע )אות כז( פירש בלישנא דגמ' )סוכה ב' (.אמרה תורה כל שבעת הימים
צא מדירת קבע ושב בדירת עראי' ,שמשמע שצריך לצאת כל שבעת הימים מדירת קבע ,ולכאורה הרי אינו יצא
כל השבעה ימים אלא רק ביום הראשון לבדו ושוב קובע דירתו בסוכה לכל משך ימי החג ,אלא נרמז כאן שכל
שבעת הימים יצא מדירתו הקבועה בהבלי הזמן ,ושבעת הימים הם כנגד שבעת שמותיו של היצר הרע )סוכה נב,(.
שבסגולת כל יום להוציא מבחינה אחרת של היצר הרע.
ג .הארת הקדושה .כמו שכתב הרה"ק ה'שפת אמת' זי"ע )תרל"ז ד"ה מצות( שכתב מצות הסוכה נותנת ברכה והארת
קדושה לדירת האדם ,ובזה מפרש מה שנאמר למען ידעו דורותיכם שהוא מלשון דירה ,ש'כיון שהמצוה בדירה
נשאר ממנה ברכה לדירת האדם'.
סגולות נפלאות מצינו בכח מצות הסוכה לעזור להגן ולהושיע בכל הענינים,
א .להינצל מכל צער חולי ומכאוב .כתב הרה"ק ה'תפארת שלמה' זי"ע )מועדים הוש"ר( לרמז בדברי חז"ל )סוכה כה(:
'מצטער פטור מן הסוכה' ,שבסגולת מצות סוכה אפשר להיפטר מצערו ומצוקותיו ,והיינו 'מצטער פטור' נפטר
מצרותיו על ידי מצות 'סוכה' ,וזהו נמי מה ששנינו שם )דף כה' (.חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה' -שיהיו נפטרין
מכל חולי ומכאוב ,ויתרפאו רפואת הנפש ורפואת הגוף על ידי הסוכה ,אמן.
וע"י קיום מצות סוכה יקרע גזר דינו שפסקו עליו בימים הנוראים ,וכך אמר הרה"ק ה'ייטב לב' זי"ע ,דאע"פ
שפסקו עליו 'חייב' בר"ה ויוהכ"פ יכול על ידי קיום מצות סוכה להפך את 'חייב' לר"ת של )תהלים קמט ה( 'י'עלזו
ח'סידים ב'כבוד י'רננו'.
ובנותן טעם להביא דברי הרה"ק ה'שפת אמת' זי"ע )תרנ"ג ד"ה איתא בזוה"ק( שכל פסוק זה נדרש על חג הסוכות,
שכן 'יעלזו חסידים בכבוד' היינו בענני הכבוד )והסוכה היא כנגד אותם עננים( וכן 'ירננו על משכבותם' – כי המצוה היחידה
שמקיימים בשעת השינה היא לישון בסוכה.
ב .אריכות ימים .כמו שאמר הרה"ק מראפשיץ זי"ע )ליקוטים לסוכות והו"ר ד"ה כל( ,שהמקיים מצות סוכה זוכה לאריכות
ימים ,ורמזו בפסוק 'כל האזרח בישראל ישבו בסוכות' ,דתיבת 'אזרח' עולה בגימטריא כמנין 'גבורה' ) ,(216שהבטיח
השי"ת ,שכל היושבים בסוכה יהיו אזרחים וזקנים ,ולכן אזרח בגימטריא 'גבורה' ,שיגיע לגבורות ,כמו שכתוב )תהלים
צ י( 'ואם בגבורות שמונים שנה'.
ג .גם יזכה ל'רפואה' .וכמו שרמז לה הרה"ק ה'יסוד העבודה' זי"ע בלשון הכתוב )דברים לב לט( 'מחצתי ואני ארפא',
שעל ידי 'מחיצות' הסוכה יזכה שיתקיים בו 'ואני ארפא' )הובא בתורת אבות(.
ד .לפרנסה טובה .וכך כתב הרה"ק ה'תפארת שלמה' זי"ע )לסוכות( ,וז"ל .במשנה פרק ב לסוכה )כח (.מי שהיה
ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית .הנראה לרמז בזה על פי מה שנתבאר כי על ידי שהיה יושב בסוכה היה
ממשיך השפעות טובות על שולחנו )רמז לפרנסתו של אדם( של כל השנה בתוך הבית שלא יחסר כלל .וזה גם כן מה
שאמר )שם כט (.מנא מיכלא חוץ לסוכה ,פי' כח הסוכה להמשיך שפע פרנסה לכל אחד ואחד גם חוץ לסוכה כאשר
יהיה בביתו כל השנה.
ה .שלום ושלוה יהיו מנת חלקו .כתב ב'כף החיים' )סימן תרכו סק"ו( בשם ה'יפה ללב' )ח"ה אות ג( 'מאן דזהיר במצות
סוכה ,ולעשותה כתיקונה ,מובטח לו שלא יהיה מריבה בתוך ביתו כל אותה שנה' ,ובספר 'סגולת ישראל' )מערכת מ
אות יח( מביא סגולה להינצל ממחלוקת 'ילמוד מסכת סוכה ]בכל ימות השנה[ ,וזהו תצפנם בסוכה מריב לשונות'
)תהילים לא כא(.
וכן מקובל בשם הרה"ק רבי נפתלי מראפשיץ זי"ע שבכל ימות השנה למד מסכת סוכה ,ואמר שלימוד זה מסוגל
שישכין ה' מנוחה ושלום בתוך ביתו ,וממילא גם תבוא הגאולה השלימה כאשר יפרוש ה' סוכת שלום עלינו ועל
כל עמו ישראל ועל ירושלים.
באר הפרשה -סוכות -הוש"ר -שמח"ת ë
'ãîåò àåäå' (ç à äéøëæ) áéúëã ä"á÷ä äæ 'úåáò õò óðòå
íäéøçàå ,ïéãä éîé äîä íéøåôëä íåéå äðùä ùàø éë
íéìäú) äéá áéúëã ä"á÷ä äæ 'ìçð éáøòå' .'íéñãää ïéá íéîéäå ¯ äëåñä úáéùéå áìåìä úçé÷ì úååöîá âçä éîé
'ãä ìëù àöîð ,'åîù ä¯éá úåáøòá áëåøì åìåñ' (ä çñ úåöîä é"ò íéðéãä ÷éúîäì íéîçø éîé äîä äìàä
íéìèåð åðàùëå ,åîöòáå åãåáëá ä"á÷ä ìò íéæîøî íéðéî íéîéá äëøá åðéãé íéàìîî åðçðà øùàå åðúåà úåôé÷îä
ù"áúé åúåà íéìèåð ìåëéáë åðà éøä íúåàלג. ïééá íéî áåøéò àåä äâéæîä éë òãåð úàæå ...íää
ïéðò åäæå ,äéúùì éåàø 'éäéù åúåôéøç úà ÷éúîäì
áåã ìàøùé éáø ÷"äøäì) 'áäæä ãéáø'á áúë äæ éôìå
ìèáì åðééä ¯ åáøì ñåë âåæîì àáù ãáòì ìùîä
íéøáã ('á ïôåà ä"ã àöú éë ,ò"éæ àöéðùàéî øòèðøòìéâ åéìò åöøç íà óàù íéãîì åðéöîð .ì"ëò ...åúåôéøç
éúòîù .ì"æå ,ò"éæ õéùôàøî ÷"äøä åáø íùá íéàøåð úà äúò ÷éúîäì åãéá íéàøåðä íéîéá å"ç äòøì åðéã
,áìåìáù íéðéî äòáøà éáâ ,ò"éæ ùåã÷ä å"îåãà äôî .íéáåè íéãñçì äøéæâä
äùåòå åãéá íãàä ç÷åìå ,ä"á ä"éåä íùä ãâð íäù
åðåöøë ìåëéáë åáלד.
האוחז ביד -תוקף קדושת ארבעת המינים וסגולתם הנפלאה
íùá (ãë é øîàî éøùú) ò"éæ 'øëùùé éðá'ä ÷"äøä áúë õò éøô ïåùàøä íåéá íëì íúç÷ìå' ,(î âë àø÷éå) áéúë
åáúëù (øåîà úùøô à"ãéçäì ãåã ùàøá 'éò) íéðåîã÷ä .'ìçð éáøòå úåáò õò óðòå íéøîú úåôëå øãä
íäéìò èìåù ïéà íéðéî äòáøà ïúåà ìòù ,äìá÷á ä"á÷ä äæ 'øãä õò éøô' ,(è ì ø"÷éå) ùøãîá àúéàå
äàìôð äàøåä àåäå ,íéðéîä øàù êøãë øù íåù 'íéøîú úåôë' .'úùáì øãäå ãåä' (à ã÷ íéìäú) åá áåúëù
íéøùä úçú íéðåúð íðéàù ìàøùéìלהíäéøáã øàáîå , ,'çøôé øîúë ÷éãö' (âé áö íù) åá áåúëù ä"á÷ä äæ
לג .ב'בית יוסף' )סימן תרנא סעיף יב( מביא בשם הריקנטי )פרשת אמור ד"ה ולקחתי( ,שצריך להחזיק את האתרוג יחד )צמוד(
עם שאר המינים' ,וסוד זה נגלה אלי בחלום בליל יום טוב ראשון של חג הסוכות ,בהתאכסן אצלי חסיד אחד
אשכנזי ,שמו הרב ר' יצחק ,ראיתי בחלום שהיה כותב השם ביו"ד ה"א ,והיה מרחיק הה"א אחרונה מן השלש
אותיות הראשונות ,ואמרתי לו ,מה זה עשית ,והשיב כך נוהגים במקומנו ,ואני מחיתי בו וכתבתי אותו שלם,
ואשתומם על המראה ואין מבין ,למחר בעת נטילת לולב ראיתי שלא היה ]רבי יצחק[ מנענע רק הלולב ומיניו בלא
אתרוג )היינו שלא נטלם בצוותא חדא( ,והבנתי פתרון חלומי וחזר בו' ,ומסמיך לכך דברי חז"ל הנזכרים ,שכל הארבעה
מינים מרמזים על הקב"ה ,לכן צריך ליטלם ביחד.
בענין זה הובא משם הרה"ק מהר"ש מבעלזא זי"ע ,שלכן נהגו לעשות 'קוישיקלאך' ,ותוחבים בהם ההדסים
והערבות יחד עם הלולב ,כי כשם שיש ליזהר בכתיבת שם הוי"ה שלא יתפרדו האותיות זו מזו ,כמו כן צריך נמי
להשגיח לבל יהיו דבוקים האותיות יחד יותר מדאי ,כי גם זה פוסל בכתיבה ,ולכן מפרידים ועושים כיסים לכל מין
למען יהא ניכר כל מין ומין לעצמו.
aA
cמן הבאר c
הרה"ק 'שפת אמת' זי"ע )תרנ"ח ד"ה במדרש( מפרש בנוסח הברכה בשמו"ע )מחיה מתים( 'מלך ממית ומחיה
ומצמיח ישועה' ,מלך ממית ומחיה -זה ראש השנה ויוהכ"פ שהקב"ה מלך מלכי המלכים יושב על כיסא
מלכותו במשפט וחותך קצבת חיים לכל ברואיו ,ומצמיח ישועה -בחג הסוכות ,שאפשר אז לפעול ישועות
ולבטל את הגזירות רעות ,וכל המשפט בראש השנה היה להצמיח ישועה זו .ואולי לכן אומרים 'הושענות'
בחג הסוכות ,כי אפשר אז לזכות לישועות גדולות ונפלאות בימים נעלים אלו.
לד .וכעין זה מביא בספר 'חמדה גנוזה' )ח"ב ע' מז( בשם חותנו הרה"ק ממעליץ זי"ע ,שהרה"ק מראפשיץ זי"ע היה
אומר בכל שנה בהושענא רבא 'והנה יש מאמר בפי העולם ,אם אני אוחז אותך בידי אז אני תקיף ממך,
ומוכרח אתה לשמוע לי ,כן הוא כעת שאנחנו אוחזים את השי"ת בידינו כביכול מוכרח השי"ת לשמוע תפילתנו'.
לה .הרה"ק ה'בית אהרן' זי"ע )קלח (.אמר ,ש'ערבה' עולה בגמטריא כמנין 'זרע' ) ,(277-שנטילת הלולב עם ערבה )וכן
נטילתה בהושענא רבא( מסוגלת לזש"ק ולזרע ברך ה' .ומקורו בפרי עץ חיים שער הלולב פ"ג )עיי' אמ"פ השלם תס"ה,
àë באר הפרשה -סוכות -הוש"ר -שמח"ת
éúééäù åîë ,øåîâ áéöéå úîà àåä äæ øáãå ,'åëå úåîåà áùòå áùò ìë êì ïéà' (å é ø"øá) åøîàù äî éô ìò
àøåá (éãåäé) ìàøùé ìëù ,íéðéò äàøîì åúåà äàåø ,'ìãâ åì øîåàå åúåà äëîL§ ,òé÷øá ìæî åì ïéàù
(ú"éùä éååéö ìò øáåò àåäù íòô ìëá) úåîåà íéòáù åîöòì íúìéãâ ìëå ,íäéìò íéðåîîä íéøù àëéì åìà íéðéîáå
,åììä íéðéî äòáøàä ïéìèåð åðà ïë ìò ,íòéðëäì êéøöå éãéì àåáì ìåëé ïëì ,ù"áúé åúçâùäá àìà íðéà
íéðéî 'ãù ,íé÷éòîäå íéâøè÷îä ìë íò íäá íéîçìðå .åæ äåöî íåé÷ úòá úå÷éáã
àéáîå êéìåî íäáå ,(.èë æ"å÷éú) åðìù ïééæ éìëä íä åììä
ìò ïéèùîå âøè÷î íù ùéù íå÷î ìëù ,ãéøåîå äìòî íéòåðòðäã éîìùåøéä íùá (åë â"ô äëåñ) ù"àøä áúë
ì"ëò ,íå÷ åìëåé àìå åðéìâø úçú åìôé íìåë ìàøùéלז. áúë ïëå .øåâéè÷ ìù åçë òðòðì éãë íä ììäá
àá áìåìä òåðòðù (éèîî ä"ã .çì äëåñ à"ç) à"ùøäîä
åðééä ,'àðèñã àìàîùã àøèñî äàîåèä çë' øåöòì
ברכת מועדך -להמשיך מימי החג לכל השנה כולה
âøè÷ì ìëåé àìù òøä çë ìèáìלו.
âçá äáàåùä úéá úçîùáù (.âð äëåñ) 'îâá àúéà
æîøðå ,ãéì ãéî 'øåà ìù úå÷åáà' å÷øæ úåëåñä éîéá ,ì"æå (åðéæàä ïåéö íçðî) ò"éæ áåðéîéøî ÷"äøä áúë
úåîé ìëìå íé÷åçø úåîå÷îì øåàä úëùîä ïéðò äæá ,úåãáëî åîë íäù íéðéî äòáøà íéìèåð åðà âçä
ä÷åáàä úà øéòáäìå ÷éìãäì êéøö úàæë úòáù ,äðùä ìàøùé éðá åðçðàù ,õøà éòùø ìë íäá àèàèìå ãáëì
íéîìåòì øëéð äîåùéø àäéùלח. íéòáùî øåãå øåã ìëá äáøä íéâøè÷î åðéìò íéãîåò
שצריך לבשל את הערבה ועיי"ש( ,ולפי דבריהם יומתק מאד ,שהרי אמרו )תענית ב' (.שלשה מפתחות בידו של הקב"ה ,שלא
נמסרו ביד שליח' ,וחדא מינייהו מפתח של חיה ,אמור מעתה ,דכיון שדרשו 'וערבי נחל -זה הקב"ה' והיא לא
נמסרה ביד שליח על כן בשכר מצוה זו זוכים מדה במדה לדבר אשר המפתחות נמסרות בידו יתב"ש.
לו .ויתבאר הדבר במשל למה הדבר דומה ,מעשה בילד קטן שהצליח לטפס על גג הבית העשוי רעפים מונחים זה
על גבי זה באופן משופע ,ראו זאת עוברי אורח ונחרדו לנפשם ,כי ברגע קטן יכול הילד להחליק ח"ו וליפול מהגג
עדי ארץ ...מיד מיהרו לשטוח כרים וכסתות )מזרונים( סביבות הבית לכל צדדיו ,בכדי להגן עליו ולמען לא יחבט
מהקרקע ,ואף החישו את אנשי ההצלה שיורידוהו משם בסולמות הגבוהים שברשותם ,זה הכלל ,הכל רועדים ומפחדים
חוץ מאחד – הילד עצמו המטייל על הגג להנאתו הלוך וחזור כי אינו מבין את גודל הסכנה שהוא שרוי בה...
כדבר הזה ייאמר לדידן ,זה עתה עברו עלינו 'הימים הנוראים' ,בהם נכתב ונחתם גזר דינו של כל אחד ואחד
עד לר"ה תשפ"ח ,ומי יודע מה נכתב עליו ...אלא שטחו עיננו והננו ששים ושמחים כאותו תינוק שעל ראש הבית...
אך עדיין הדבר מסור בידינו להכין דרכי הצלה ,ולזאת תקנו חז"ל את ה'נענועים' לבטל רוחות רעות וכל מיני גזירות
קשות ולהמתיקם לרחמים ,בטרם ימסרו ה'פתקים' בהושע"ר...
לז .עוד מסגולות ארבעת המינים הוא כמו שכתב ב'אליה רבה' )תרמה ס"א( 'לולב בגימטריא ל"ו ל"ב ,כלומר ל"ו
צדיקים בכל דור ,ונגד ל"ו מסכתות ,ול"ב היינו תורה המתחלת בבי"ת ומסיים בלמ"ד ,ולולב בגימטריא חיי"ם
היינו תורה] ,ויזכה[ לבנים צדיקים שיש להם לב בתורה'.
ובמהרי"ל )הלכות לולב( כתב ש'לולב' בגי' 'חיים' לרמז שהקונה אתרוג עם לולב יפים זוכה לחיי העולם הזה והעולם הבא.
לח .איתא במשנה )יומא סו' (:על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים' ,רמז בה הרה"ק רבי ישראל מקארלין
זי"ע )המכונה ה'ינוקא'( שבחג הסוכות יורד שפע גדול בעולם שיכול להספיק לאדם מחג הסוכות זה ועד חג
הסוכות הבא עלינו לטובה בשנה הבאה ,לכן 'פאק זיך אהן די טעשער' )מלא כיסך מברכות שמים( בשפע רב ,ברוחניות
ובגשמיות לכל ימות השנה.
ובזה ביאר הרה"ק ה'שפת אמת' זי"ע )תרל"ח ד"ה שמיני( את הפסוק )שמות לד כב( 'וחג האסיף תקופת השנה' ,שחג הסוכות
הוא 'תקופת השנה' פירוש עיקר ותוקף הקיום של כל השנה' ,ולכן נקרא חג האסיף ,שאוסף בו כוח ותוקף לכל השנה'.
הסביר הרה"ק רבי אברהם יהושע פריינד זי"ע אב"ד נאסאד מדוע נקראת מצות סוכה בלשון חז"ל )ע"ז ג' (.מצוה
קלה' ,דהנה בגמרא )גיטין נו (:מצינו שהיתוש נקרא בריה קלה דמעלנא אית לה ומפקנא לית לה ,היינו שיש לו פה
להכניס המאכל ,אך אינו מוציא ,ולזה רמזו בריאת שם הסוכה 'מצוה קלה' – כי יש בה סגולה ,להאיר בלבות בני
ישראל ושלא יצא האור לעולם -שתמיד ישאר בתוך חדרו של הקב"ה.
שמח"ת- הוש"ר- סוכות- באר הפרשה áë
יום מסירת הפתקין- לעת חיתום ùøéô (íéîéä ä"ã ð"øú úåëåñ) ò"éæ 'úîà úôù'ä ÷"äøä
ùàø ìù àåää íåéá (íåâøúá .ëø à"ç) "÷ לטäåæá áúë åðé÷åìà 'ä åðìéçðäå' (íéìâø ùìùá) äìôúä çñåð
åøöåàá íéàöîð íìåëå ,íé÷úôä íéáúëð äðùä íéáåè íéîéä åðì åøàùéù ,'êùã÷ éãòåî ïåùùáå äçîùá
äîéìù äáåùúá áåùì íãàä äëåæ íà ,ä"á÷ä ìù .(íìåòä úà áæò ùéøåîäù øçàì äàáä äìçð úîâåãë) íìåò úìçðë
úà ä"á÷ä ïéëä êë øçàå .åììä úåøâàä úà ïéòøå÷ úùåã÷ úà êéùîäì äëæé ïëàù ù÷áì íãàä êéøöå
íàå ,áåè éøä áù íà ¯ äáåùú íåéë íéøåôéëä íåé ùøéôù åîëå ,äðùä úåîé øàùì íâ ãòåîä
äáåùú äùòå äëæ íà .úåøâàä íåúçì êìîä äåöî ,åàì åðàéùäå' äù÷áä çñåð (çñô ìù úéáøò øãñ) 'íäøãåáà'ä
àåäù ïåøçàä íåéä ãò åì íéìåú ,úåîéìùá äððéàù úàî íéììôúîù åðééäå ,àùî ïåùìî àåäù 'åðé÷åìà 'ä
áùå äëæ ,æàå ,úåëåñä âç ìù ïåøçàä íåé ¯ úøöò äîî øúåé äùåã÷ ìù àùî åðéìò ñéîòéå ïéòèéù 'ä
úéá íé÷úôä åàöé ...åàì íàå ,úåøâàä åòø÷é äáåùúá åòîùîù 'åðàéùäå' ìù øçàä ùåøéôì äëæé æàå) ìá÷ì åðéãéá ùéù
íðéà øáëå ,÷ñôä íéé÷ì íéðåîîä éãéá åøñîéå êìîä ä"ø) äðùîä ïåùìî àåäù ùøéô ãåò .('ùàø úàéùð' ïåùìî
àðòùåä íåéù éøäå .ìòåôá åùòéé ÷ø êìîä ìà íéøæåç øéàéù ,íéãéôìå úå÷åáà åðééäã ,'úåàåùî ïéàéùî' (:áë
. מíéøåôëä íåéëå äðùä ùàøë 'ïéãä íåé' åðéä àáø .ãòåîä úëøá é"ò åðì 'ä
úøöò éðéîùá íéøñîð íé÷úôäù òîùî äøåàëìù óàå ò"éæ ïéøáà÷î äùî éáø ÷"äøä ùøéô äìàä íéøáãë
ïéðò ë"äòù) ùåã÷ä é"øàä øàéá øáë ,ø"ùåäá àìå ïåùì åðàéùäå .ì"æå (úåòåáù éðéðò úåøåäè úåøîà)
åøñîðù é"ôòà' (æ"èô äãåáòä ùøåùå ãåñéá àáåäå ,å ùåøã úåëåñ ïòðééù ïééøà ïåà ïéøò÷àìô ïééøà æðåà èñìàæ ¯ úåàåùî
úåùø ïúéð àì ïééãò ,àáø àðòùåä íåéá 'ïé÷úô'ä êéæ ìàæ ïòî äçîùì ,(è"åé úùåã÷ åðá øàä) è"åé úùåã÷
áåùé íà ¯ 'úøöò éðéîù ãò øáã ìåòôì íéçéìùäì èòî ô"äëì ìá÷ì ìëåðù) äçîù ì÷éèù à ïòîòð ïòðò÷
. מאíé÷úôä íúåà åòø÷é ãéî .(è"åéäî äçîù
(çìù úùøô) äøåúä ìò åùåøéôá 'éèðà÷ø'ä áúë êëå ,åìà íéîéá íãàä ìù åúò÷ùäå åúòéâéá éåìú äæ ìëå
åðééä ,''ïåîúçé' àðòùåä íåéá íéøîåà ùé ïëìå' àúúìã àúåøòúàá äîåàî äùòé àì àåä íà éë
øåôéë íåö íåéáå ,ïåèåôùé äðùä ùàøá èééôá åøîàù úòôùðä äøàää ïî åúåéîéðôá úåð÷ì çéìöé àì
.ïåîúçé àáø àðòùåä íåéáå ïåáúëé êéøöù ãéôìå ä÷åáàã àéîåãå ,àìéòìã àúåøòúàá
íãàä êéøö éîð ïë ,åìåëá øåàä ñôúéù éãë ÷æç åøòðì
ïéà íééðåðéá äðäå' (å ùåøã à"ç) 'ùáã úåøòé'á áúëå ìù íùåø àäéù éãë ,'ì÷àù à ïòáòâ êéæ' ,øøåòúäì
,íéáúëð øåôéëä íåéáå ,äðùä ùàøá ììë íéáúëð .äðùä úåîé ìëì åá øëéð øåàä
כי אז, ומה יפה ונעים אם ישכילו ללמדו בתחילת הלילה, הנה נסדר לומר דברי הזוה"ק האלו בסוף הלילה.לט
.יגשו אל הלילה הקדוש באופן אחר לגמרי
וביאר הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל הטעם שלא נזכר בתורת הנגלה מגדולתו של יום זה שהוא יום.מ
כי לפנים בישראל היתה ידיעה זו )שיום הדין הוא( גורמת להשבית ולהפריע את העם מקיום,חיתום וגמר דין
אבל אחר ירידת הדורות שאין רועדים וזוחלים כל כך, לכן הסתירו חכמינו דבר היותו יום הדין,''ושמחת בחגך
על כן גילו לנו קדושת היום כי, ולאידך גיסא רצו חכמינו שישכילו בני ישראל לנצל שעת הכושר זו,מיום הדין
.( וגמר החתימה בו ביום הוא )הובא בהליכות שלמה לחג הסוכות עמוד רמא,הוא נורא ואיום
דאף בדורות הראשונים היה דבר הדין והמשפט ידוע ליודעי חן אלו חסידים ואנשי,ויש להוסיף נופך ביתר שאת
כי השמחה היתה נעשית מתוך, והם ידעו איך לרצות את בוראם על ידי 'אבוקות של אור' ושמחה יתירה,מעשה
אבל בדורות האחרונים,' בבחינת 'שמחתי מתוך יראתי, ובכך היו מרקדין ומבטלין כל הדינין דמעיקין,פחד ויראה
לכן ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון,איכא למיחש שמא מתוך השמחה יבואו לידי קלות ראש חלילה
. דאיכא דינא בעלמא בהאי יומא, וכדי לעוררם גילו חז"ל רז זה,יראת שמים
. אלא דיש דעות בין המקובלים האם ניתן רשות לשליחים בעלות השחר דשמיני עצרת או בתפילת מוסף.מא
âë שמח"ת- הוש"ר- סוכות- באר הפרשה
åàéáäå .äáåè äðùì äëæé íìù åìö íàå ,ïìöéì àðîçø éøùúì 'ë óåñ åäæå ,ë"çà íéîé ã"åé íäìù äîéúçå
äðùä ùàøá øæâðù äî (àëø úåà äëåñ úåëìä) 'ç÷åø'ä éë ,äøåúá áúëð àì êëìå ,íééñîå) 'àáø àðòùåä ìéì àåäù
,àáø àðòùåäá ìöá äàøî ¯ íéøåôéëä íåéá íúçðå .(øåôëä íåéá íäìù äîéúçäù ,äøîàð íéøùëå íé÷éãöì äììëá äøåú
ìò ïéðåãéð âçá' (.æè ä"ø) åðéðùù éô ìò íòèä øàáîå
äæä íåéä úåéäìå (ø"ùåä íåé øãñ) 'íåéä øãñ'ä ïåùì äæå
àúô÷ø÷ äîë úåàøì [êéøö] åéðôìù äìéìá' ïëìå ,'íéîä
é÷ñôäå ,íìåë íéøôñä ìë íéîúçð åáå ,ãàî àøåð
íéëàìîä íéøîåàå ,ìöá ïéàøîå ,äñðøôì ïéëéøö éøáâã
úåáøäì êéøö ïëì ,ïéèùîå òáåú ìë ãéá íéðúéð íéðéã
,' מגäñðøôìå íéîì êéøö åðéà éøä ¯ äéçé àì éðåìô
íéðåéìòä íéîçøä øøåòì ,íéðåðçúå äìôú ä÷ãö åá
ïéàù' (à ãñøú) à"îøä áúë øáë éë øîàé ïãéãì ,äðäå
íé÷éãö øôñáå íééç øôñá åðúåà åîúçéå ,åðéìò åîçøéù
íðéà íéáø éë íâ ,äéìæî òøúéì àìù éãë ,äæá ÷ã÷ãì
.ì"ëò ,äòåùéå äìåàâì
àìå íéîú úåéäì áåè øúåéå ,åéøåá ìò ïéðòä íéðéáî
íéãîåò åðàù àåä øåøá øáã åäéî ,'úåãéúò øå÷çì (ä"ø 'ñî úìéçú) '÷ä ä"ìùä àéáä øùà íéøáãä ïä ïä
äáåèì åðéìò äàáä äðùá 'ãéúò'ä ìëå ¯ ïéãä íåéñá äéøà' (ã â ñåîò) ÷åñôá ïîéñ åðúðù ,íéðåîã÷ä íùá
ìéöäìå øôòî øòðúäì åãéá ùé ïééãòå ,ãâðî åéðôì ãîåò íå'é äðùä ùà'ø ìåì'à ú"ø äéøà ,'àøéé àì éî âàù
.åùôð úà äéøàä âàåù àîåé éàäá íâ éë ,àáø àðòùå'ä øåôéë
.ïéãä ãçôî 'àøéé àì éîå'
בידינו לקרוע רוע גזר הדין ולהריק עלינו- בשפוון תליא,íéøåôëä íåéã àéîåã úåðååò úìéçî åá ùéù åðéöî íâ
שפע רב
øîà ,ì"æçî (æð÷úú ïîéñ) 'äùî äèî'á áúëù åîëå
ïååôùì àéîãã äáøò ,ïðéðú' (.áì â"ç) ÷"äåæá àúéà ãåò íåé êéðáì ïúà ,ãéçé äúàå ãéçé éðà ,íäøáàì ä"á÷ä
àîåé éàäá éàãå àåä éëä ,(íéúôùì äîåãä äáøò) åì øîà ,àáø àðòùåä åäæå ,íúåðåò åá øôëì ãçåéîä
.íãàä éôá éåìú ìëä äæä íåéá ,øîåìë ¯ 'àéìú ïååôùá äðùä ùàøá êéðáì äøôë ïéà íà íäøáàì ä"á÷ä
ãçà ìë ìéöäì åðãéá ïééãò ,ïéãä øîâ íãå÷ äæ ïîæáå מב...àáø àðòùåäá äéäé åàì íàå ,íéøåôëä íåéá äéäé
. מדåúéá úåùôðå åùôð úà
ãçà ìë ìåëé äæä äìéìáù (.áì â"ç) '÷"äåæ'á àúéà
'ç÷åø'ä áúëãë ,íéòéâî íéøáãä ïëéä ãò äàøå àåá åæá åìøåâá äìòé äî åìù ìöä ¥ ìò úåàøì
øáòì íé÷ã÷ãî åéä ïéã úéáù (àëø úåà úåëåñ 'ìä) ïéùéá ïéòøî åéìò øåáòé øñç ìöä ¥ àöîð íà ,äðùä
aA
c מן הבארc
. וז"ל,בספר 'הליכות שלמה' )לחג הסוכות עמוד רמא( הביאו ממנהגי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בלילה הזה
ומשעת צאת הלבנה עסק,'מתחילת ליל הושענא רבא היתה הנהגת רבינו באימה ויראה כבימים הנוראים
ואף בימי זקנותו קם ממשכבו כמה פעמים במשך,רוב שעות הלילה באמירת תהלים בהתעוררות רבה
ושנים רבות התפלל ביום,' וכן זירז לבני ביתו שירבו באמירת תהלים וכו,הלילה והמשיך באמירת תהלים
שמאד לא הוי ניחא ליה מאנשים שעלו לביתו 'ביקורי חג' לקבל, והוסיף שם,'זה תפלת שחרית כוותיקין
. ומיד בתום שיחתו עמם חזר לאמירת תהלים, ואף עם אלו שבאו דיבר רק בקוצר אמרים,פניו בלילה הזה
. וכן כתב ה'מחבר' )סי' תרס"ד ס"א( ומרבים קצת בנרות כמו ביום הכיפורים.מב
והתענה, אחד לא ראה בליל הו"ר צל ראשו, כי ידועים דברי 'ספר חסידים' )תמב( וז"ל, לעולם אל יתייאש, ומ"מ.מג
. וחי כמה שנים אחרי כן כדכתיב )משלי יא ד( וצדקה תציל ממות,הוא ואוהביו הרבה צומות ונתן צדקה הרבה
שהקב"ה, חדא, הרה"ק בעל ה'דברי חיים' מצאנז זי"ע אמר כי 'הושענא רבא' מתפרש בג' לשונות וכולם אמת.מד
שיושיע, השני. כלומר שמבקשים אנו מה'רבא' הוא הבורא יתב"ש, וזהו הושענא רבא,שהוא רם ונשא יושיענו
ועוד.' ולפי"ז יתפרש הושענא את 'רבא,( )שמות ד כב,'הקב"ה את בני ישראל עם קודש המכונים 'בני בכורי ישראל
. שיושיע אותנו הקב"ה בישועה גדולה ובגאולה שלימה ורבתית שכולנו מצפים ומחכים לה,זאת בתראי
באר הפרשה -סוכות -הוש"ר -שמח"ת ãë
úáùá äðùä ùàø ìåçé àìù íåøâì åùùç àìù àìà àðòùåä ìåçé àìù éãë êøåöä éôë íéùãåçä úà øñçìå
ìåçé àìù àìà åçøè àìå ,úáùá øôåù úòé÷ú åìèáéå ìò íéððçúîå íéëåá åéä éë ,äîì êë ìëå ,úáùá àáø
úåìéôúä úìòî ìò ãîìú ïàëîå ,úáùá àáø àðòùåä áèéä ïðåáúäì åðì ùéå .úáùá ïëúé àì êëì ,íéîä
øùôà éàù ãò (ùîî úåùôð çå÷éôë íäå) äæ íåéá ïúåöéçðå çøéáù 'íéãòåî'ä øàù ìë úà íéçåã ãöéë ,äæá
úáùá ìåçéùמהéë äæ íåéá 'êáì íéîë éëôù' ïë ìò , éîå ,àáø àðòùåä íåé úîçî ë"äåéå ä"øë íéðúéàä
äæä íåéá íééåìú íãàä ééç ïéðòå úåäî ìëמו. ,ãåò àìå ...ìåãâ éðôî ïè÷ øîåà éåä ,éî éðôî äçãð
מה .ומעתה יתבאר היטב מה שמסופר על הרה"ק רבי אברהם אלימלך מקארלין זי"ע שנכנס לבית המדרש בליל
הושענא רבא ,וראה שני אברכים המשוחחים ביניהם שיחת חולין ,מיד ניגש אליהם ואמר להם ,מסתמא הנכם
מדברים עניינים דחופים עד מאד שאי אפשר לדחות אותם מחמת חשיבותם ,אולם מכל מקום היה עדיף טפי אם
הייתם משוחחים בענין דחוף זה בעת תפלת 'כל נדרי' מאשר בלילה קדוש זה ...כי אכן חובת היום בתפילה אפילו
יותר מיום הכפורים.
פעם נכנסו קבוצת אברכים דורשים ומבקשים אל החסיד המפורסם רבי אליהו ראטה ז"ל )מנקיי הדעת שבירושלים,
ומשמשו בקודש של הרה"ק רבי שלומ'קה מזוועהיל זי"ע( בליל הושענא רבא ,וביקשו לשמוע ממנו דברי חיזוק ,מיד נענה בסערת
לבו -אין הזמן פנוי אפילו לשיחות חיזוק וכיוצא בהן ,מהרו וקחו ספרי תהלים בידכם והתפללו ...כי חובה לנצל
רגעים ושעות אלו במלואם ,כי הזמן בוער כאש ,ואסור לבזבז שעת כושר כזו.
ה'מגיד מדובנא' נשא משלו למה הדבר דומה ,לשתי מדינות שבמשך שנים רבות היו המלכים לוחמים ורבים זה
עם זה על גבולות המדינות ,זה אומר עיר ספר זו שייכת לי ,וזה אומר שהיא שייכת לו ,ומלחמה זו היתה עקובה
מדם וגבתה קרבנות רבות משני הצדדים ,כי למשך תקופה אחת ניצח האחד ואח"כ גבר השני וחוזר חלילה ,ולא
הגיעו מעולם להכרעה ברורה ,עד שבלית ברירה החליטו שני המלכים שחייבים לסיים את המלחמה אחת ולתמיד,
ונמנו וגמרו שכל מלך ישלח אחד מגיבוריו לחזית ,ויכרו שם בור עמוק ,ומי שיצליח להפיל את השני לבור הוא
המנצח במלחמה לצמיתות ,ועיר הספר תהיה תחת שליטתו לעולמי עולמים .וכן עשו ,כל מדינה בחרה לעצמו גיבור
עצום וקבעו להם יום שבו יתאבקו זה עם זה בפני קהל ועדה ,כדי שסוף סוף יסתיימו המלחמות המיותרות ,ואכן
ביום ההוא הגיעו הרבה אנשים להסתכל ולראות מי ינצח במלחמה ,והנה בתחילת המלחמה היה נראה שהצד
האחד מנצח ,כי הנציג שלהם משך בכח את הגיבור של המדינה השניה עד לפתח הבור ,אך בהיותו שם התגבר
השני והפיל את הראשון לתוך הבור ,והוכרז הנצחון לבני מדינתו.
בשמחה רבה הזמין המלך את הגיבור וערך לכבודו סעודה גדולה כדי להודות לו על נצחונו ,בתוך הסעודה כטוב
לב המלך פנה אל הגיבור ושאלו ,הן אמת שדידן נצח ,אך בתחילה היה נראה שהצד השני עתיד לנצח ,כי הוא
גרר אותך בכח ובחוזק אל הבור ולא הצלחת להתגבר עליו ,ובכל אותה העת הייתי מצטער ומודאג מאד מן התבוסה
והמפלה ,ואם ראינו בסוף שידך גבר ידך עליו והנך חזק יותר ממנו מדוע עשה כדבר הזה וגרמת לי להצטער...
השיב לו הגיבור בחכמה ,הא גופא הביא לי את הנצחון ,כי נתתי לו למשוך ולגרור אותי אל פתח הבור ,ובכך אפסו
כוחותיו ,רק עי"ז הצלחתי להתגבר עליו בפתח הבור ולהפילו לבאר שחת ...והנמשל הוא במלחמת היצר הרע,
שלפעמים נותן השטן לאדם לנצחו בפרטים קטנים ושונים ,אולם הוא אורב לו לצד פתח הבור כדי להפילו שם
ח"ו ,ולכן צריך להשגיח מאד במעשיו לדעת מה העיקר ומה הטפל.
במה דברים אמורים ,כלפי הושענא רבא ,שלפעמים נותן היצה"ר לאדם להתעלות בר"ה וביוה"כ ואף כל ימי החג,
ויתן לו להרגיש קדושה עילאה מתוך שמחת החג ,אך כל כוונתו הוא להפילו בהוש"ר ,כי אז יאמר לו בחלקלקות
לשונו ,שאינו צריך לנצל את הזמן במלואו ,שהרי כבר עסק בעבודת הקודש בכל ימי החג וימים הנוראים שעברו
עליו לטובה ,ועתה ינוח מעט וילך בשרירות לבו ,אמנם האמת דרחמנא ליצלן מהאי דעתא ,וצריך להיזהר עד מאד
שלא להתפתות לשמוע בקולו ,שהרי הכל הולך אחר החיתום ,ואם לא עכשיו אימתי ,והוא כעומד על פתח בור
עמוק ועל ידי חוסר זהירות עלול הוא למעוד לתוכו חלילה.
מו .הוה עובדא אצל הרה"ק רבי יואל מסאטמאר זי"ע שהאריך בתפלה בהוש"ר שחל להיות בער"ש עד שכבר
כמעט פנה יום ,ולכן הכריזו בבית המדרש שהנשים ימהרו ויחזרו לביתם כדי להדליק נרות שבת בזמנה בטרם
יעבור הזמן ולא יכשלו ח"ו בחילול שבת ,ולקהל הקדוש שעמדו סביבו כחומה ,פתח ואמר מנהמת לבו הטהור
äë באר הפרשה -סוכות -הוש"ר -שמח"ת
íãàäùë' ïàëî ïéãîì åðàöîð ,(ãë áë íéøáã) 'ä÷òö åð÷æ íùá (áì ø"ùåä) ò"éæ '÷éãö éúôù'ä ÷"äøä áúë
ïëå ,[ñðåà àìå] ïåöø éø÷î ÷òåö åðéàå ÷åòöì ìåëé äøòðá åðéöîã ,ò"éæ 'í"éøä éùåãéç'ä ÷"äøä
'àðòùåä' íåéä ÷òöé ìàøùé ùéà ìëù ì"æç åð÷ú àì øùà øáã ìò' ùðåòá äøåúä äáééçù äñøåàîäמז,
בקדושת היום בדרך משל ,למה הדבר דומה לעיר אחת שתושביה סרחו על מלכם ,ושופטי בית המשפט גזרו עליהם
כליה ,בצר להם התייעצו עם שרים ויועצים ונודע להם שביום פלוני נוהג המלך לטייל בגינה פלונית ,ובאותה שעה
אפשר לגשת אליו כדי לבקש ממנו חנינה.
באותו יום התייצבו פרנסי ונכבדי העיר באותה גינה ,המתינו וציפו לקראת בואו של המלך ,אך חלפו שעה
ושעתיים והמלך לא הופיע ,אולם הם המשיכו לחכות עד שכבר נטו צללי ערב ועדיין לא ראו את הכרכרה של
המלך ,ומאד התעצבו אל לבם שמא הפסידו את תקוותם האחרונה .בין המשלחת היה גם פקח אחד ,שאמר להם
בבטחון ,מי לכם עוד כהמלך בכבודו ובעצמו – שבוודאי שומר על חוקי המדינה ,ואם דרכם של מלכי המדינה
לטייל כאן ביום זה ,בודאי שהוא שוהה כאן בקרבתנו אלא שלא גילה סודו לאיש ,ומה שאין אנו רואים אותו בגלוי
ובתפארתו הוא משום שהוא מסתובב בבגדים פשוטים ,לכן הבה נצעק כולנו אל מלכנו שיושיענו בכל מקום שהוא,
ובזאת פנה הרה"ק מסאטמאר וסיים לומר לשומעי לקחו בזעקה ,עוד מעט יבא היום ויפנה ,ואף שנדמה בעיני
האדם שאינו זוכה לגילוי השכינה ,אל יחשוב שכפי מה שנדמה לו כך הוא באמת ,כי זה אינו ,רק הקב"ה אתנו
אע"פ שאינו נראה בעיני בשר ,ולכן הבה נצעק כולנו כאחד 'הושע נא והושיעה נא אבינו אתה' ...שהרי אבינו הוא
בכל מקום שהוא ,ועל כן 'הושע נא' מכל צרינו ,כי זה העיקר והיסוד לזעוק לבורא כל עולמים מעומק הלב ,געבן
א געשריי צום באשעפער )לזעוק לפני ה'( ,ובודאי יוושע.
מז .הנה זועקים אנו הושע נא והושיעה נא אבינו אתה ,ונסמיך את דבר המעשה הידוע מהגאון רבי ישעי' ברדאקי
זצ"ל שהיה ממייסדי הישוב בעיה"ק ירושלים ,בעת אשר הפליג בספינה לעלות לארץ הקודש יחד עם בנו ובתו
הקטנים נשברה הספינה באמצע הדרך )כשכבר היו קרובים לא"י( וקפצו לים לשוט ע"פ המים ,האב הגאון רבי ישעי'
לקח עמו את בנו ובתו ושט יחד עמם ...תוך כדי שחייתו בים הרגיש שכוחותיו אוזלים ,והבין שאם ימשיך לשאת
את שתיהם עליו יטבעו כולם במים אדירים ,בשעה קשה זו התבונן ובירר לעצמו את ההלכה מי עדיף ,את מי
מהם הוא מחויב להפקיר בעבור השני ,והחליט שהצלת הבן קודמת להצלת הבת כמבואר בפוסקים .בטרם עשה
מעשה לעזוב את בתו הטובעת ,אמר לה בלב נשבר ובחרדה ,הנה ביררתי את ההלכה ,וכדי להציל לכה"פ ב' נפשות
הנני מוכרח לעזוב אותך לנפשך ...מששמעה הבת את דברי אביה ,החלה לזעוק 'אבי'' ...אבי' ...אין לי על מי להישען
כי אם עליך -האם תעזבני ותשליכני למצולות ים )רחם נא עלי ,מבלי 'לחשוב חשבונות' שעפ"י דין יש לך לעשות כן( ,לשמע
דבריה נזדעזע האב עד מאד ,והחל זועק אל ה' שיצילם מן המיצר ,והרגיש מיד שהוא מקבל כוחות חדשים בעוז
ותעצומות ובכוח זה המשיך לשוט עד חוף מבטחים כשכל הג' שלמים ובריאים .והמשיך לשחות עם שניהם עד
החוף וניצולו כולם .כך היו מרמזים אנשי ירושלים בפסוק )תהילים סח לה( 'תנו עוז לאלוקים' שבתפילתנו אנו נותנים
כביכול עוז וכח כלפי מעלה לעזרנו ולהושיענו .וכן כתיב )שם קלא ב( 'כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי' וברש"י 'הנני
עליך כמו שאין לו ידים ורגלים כגולם מוטל לנגדך ,כגמול שהוא נתון עלי אמו נפשי בקרבי לנגדך כיונק על שדי
אמו' .וכן פי' ב'מצודות דוד' נפשי כתינוק הנגמל משדי אמו שכל בטחונו על אמו כן בטחוני בד' )ספר מאריה דארעא
דישראל תולדות חייו של הגרי"ח זאנענפעלד(.
אף אנו נאמר זעקת הבן אל אביו אבי אבי מחייבת לפעול כל מיני ישועות – מבלי לעשות חשבונות מה מגיע
לנו עפ"י דין ויושר – אלא ברחמים גדולים יושיענו ויצילנו .ע"כ ,בעמדנו בזה היום הושענא רבא נזעק הושע נא
והושיעה נא 'אבינו אתה' – על מי נשען אם לא עליך אבינו שבשמים ,כאשר נזעק כן בוודאי נוושע ב'הושענא רבא'...
הרה"ק ה'דברי שמואל' זי"ע )ליקוטי אמרים אות יג( מבאר הטעם שאומרים תחילה 'אני והו הושיעה נא' ,לאחר מכן
מבקשים 'אנא הושיעה נא' ,שוב חוזרים ומאריכים בלשון הבקשה 'אנא א-ל נא הושע נא והושיעה נא' עד שלבסוף
אומרים 'אנא א-ל נא הושע נא והושיעה נא אבינו אתה' ,בדרך משל לבן מלך אשר גרשו אביו מהיכל המלך ,ומרוב
עיתים וימים נקרעו בגדיו עד שהלך לבוש בסחבות ,בבגדים מטונפים ומקורעים ,והתעורר לחזור אל המלך ,אך
התבייש להודיע כי בן המלך הוא ,על כן ביקש נדבה ,ונתנו לו כפי שנותנים ל'ארחי פרחי' ולקבצנים מן השוק ,אך
הלה לא הסכים לקבל וביקש נדבה גדולה יותר ,והסכימו למלא מבוקשו ונתנו לו מתנה מכובדת יותר ,אך שוב
באר הפרשה -סוכות -הוש"ר -שמח"ת åë
åìéôà ,äæä íåéá úåìåãâ úåòåùéì úåëæì øùôàù ,'àáø ãçà ìë áéåçîå .éàãååá åì äðòé ÷åòöé íàù òîùî
çéø àìå íòè àì åá ïéàå äáøò úðéçáá àåäù ùéàì ,åì øñç äîå êéøö àåä äî òãåé åðéàù óà ÷åòöìמט.
.'àðòùåä íúñ ÷åòöé ë"ôòà
äî éô ìò øàáúé àáø àðòùåä íùá äðåëîù íòèäå
éúåðçå' ÷åñôä ìò (å äî ø"åîù) ùøãîá àúéàã
יום ערבה -פתח תקווה גם למי שאין בו לא טעם ולא ריח úà ä"á÷ä åì äàøä äòù äúåàá ,'ïåçà øùà úà
,'åëå íé÷éãöì ïéð÷åúî ïäù øëù ïúî ìù úåøöåàä ìë äì ïéàù äáøòì äîåã àåäå ,íéùòî åá ïéàù éî óàå
éî ìù äæä øöåàä øîà ,ìåãâ øöåà äàø êë øçàå íåéá úåðòéäìå ù÷áì ìåëé ,çéø àìå íòè àì
äæäמחéîå ,åøëùî åì ïúåð éðà åì ùéù éî åì øîà ,àåä úåëåñ) ò"éæ 'úîà úôù'ä ÷"äøä áúëù åîëå ,
éúåðçå øîàðù ,äæî åì ïúåðå íðç åì äùåò éðà åì ïéàù 'äáøò'äù (áé ì ø"÷éå) ùøãîá åøîà äðäã (äáøò ä"ã î"øú
éúîçøå' ïëå ,ïåçì ù÷áî éðàù éîì ,ïåçà øùà úà íúåáéùç äîå ,çéø àìå íòè àì åá ïéàù éî ãâðë àéä
íòè äá ïéàù äáøòä êë íåùîå ,'íçøà øùà úà ìå÷ä ¯ ìàøùé ìù ïçë ø÷éò àåäù äôä êà' ,åìà ìù
÷íé÷éãö ìùî ìåãâ øöåàìå äìåãâ äòåùéì äëåæ çéøå íòè íäì ùéù íé÷éãöä ìå÷ éàãååá éë íà ,á÷òé ìå
éðôá ïç äìòîù ãò äúìéôúá äùôð úëôåùù éðôî íäì ùé ë"ôòà ,øúåéá úåáø úåâøãîì äìåò çéøå
.àáø àðòùåä åäæå ,ä"á íå÷îä çéøå íòè åì ïéàù éî [íìåà] ,íéáåè íéùòî úåáåøòú
äìôú' (à á÷ íéìäú) øîàù äæå ,ãáìá äìôú ÷ø àåä
ù"åîë äìôúá åìåë óèòúîù åðééä 'óåèòé éë éðòìוהושיענו אלוקי ישענו -המתקת הדינים ביום זה וביותר ע"י
חביטת ערבה 'äáøò úàø÷ðå ,êøáúé åéðôì áøò äæå ,'äìéôú éðàå
'æîøì (ã úåà ø"ùåä) ò"éæ 'íòåð éøîà'ä ÷"äøä áúë íòèîå .(úåáøòå úåéøçà ìèåðù ,'áøò)¥ ¨ ïåùìî àåä 'äáøò'ù øîåìëå
íåéá áìåìáù úåòáèä øéñäì åâäðù äîá íâ åá íéòùåð äæ íåéá éë ,'àáø àðòùåä' àø÷ð äæ
àáø àðòùåä íâ äòåùé àåäå ,ì"ðë çéøå íòè íäì ïéàù íéìôùäנ )áåúëù åîë àåäù ,(à"ñ ã"ñøú ïîéñ ò"åùåè
ïîäî øéáòä øùà åúòáè úà êìîä øñéå' (á ç øúñà) äæ íåéáå ,äìôú ÷ø åðì ïéàù åðìù íéìôùä úåøåãì
åîë êìîä úòáèá àöîð íúåçä éë ,'éëãøîì äðúéå àðòùåä' åäæå ,'ìàøùé ìù íäéôá äìôú éøòù çúôð
מיאן לקבל ,שאלו המלך מפני מה אינו מתרצה בסכום מעות שקיבל ,השיב כי קרוב הוא אליו 'ומן הדין' שיקבל
כפי שנותנים לקרוב ,ואכן העניק לו המלך מתנה הגונה ,אך הלה חזר וטען שקרוב הוא מאוד אל המלך ואין ראוי
שיקבל כפי שנותנים ל'קרוב רחוק' ,עד שלא היה יכול להתאפק וצעק מקירות ליבו הלא אתה אבי ...כך בתחילה
מתביישים אנו לבקש ועל כן מבקשים רק 'הושיעה נא' במתנת חנם ,אך בהמשך מבקשים אנו יותר כדין קרוב על
כן 'הושע נא והושיעה נא' ,עד שלבסוף צועקים 'אנא א-ל נא הושע נא והושיעה נא אבינו אתה' ,ומאחר שאנו בניך
ואתה אבינו אם כן אין גבול לשיעור הנתינה ,וכמה שתתן לנו אינו מספיק לגודל רחמנות האב על הבן...
מח .בדרך רמז אמר הרה"ק בעל ה'אמרי אמת' זי"ע להעמיס בלשון חז"ל )שבת לא' (.צפית לישועה' ,שעל האדם
לצפות ולקוות להשי"ת ביום הישועה זה הושענא רבא ,ושאלה זו ישאלו את האדם בבית דין של מעלה,
מדוע לא 'צפית לישועה' ,כי גם הנבזים והשפלים במצבם הרוחני יכולים להיוושע ביום נשגב זה.
מט .כיו"ב כתב עוד הרה"ק ה'שפת אמת' זי"ע )תר"נ ד"ה ליום( וז"ל .מה שקבעו חז"ל רוב תפלות בזה היום .כבר
כתבנו שנקרא הושענא רבא שיכולין להוושע בו אפילו השפלים ודורות השפלים שהם בחי' ערבה לא טעם
ולא ריח .ויש להבין א"כ מה כחם .אלא דהא כתיב )תהלים קטז ו( 'דלותי ולי יהושיע' ,פירוש על ידי שיודעים שהם
דלים וצריכין להוושע – תבוא להם הישועה .וכ"כ חז"ל אעפ"י שאני דלה לי נאה להושיע הוא מטעם הנ"ל ...כי
עיקר הישועה לדלים .ולכן עיקר הישועה שיבוא משיח צדקנו במהרה מוכן דוקא להיות בדורות השפלים.
נ .בגמרא )שם( איכא תרי טעמי למה מוליך ומביא ומנענע עם הלולב ,חדא 'מוליך ומביא למי שהארבע רוחות שלו,
מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו' ,ועוד 'מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות ,מעלה ומוריד ,כדי לעצור
טללים רעים' ,ובפמ"ג )משב"ז סימן תרנא סקי"ב( כתב נפק"מ בין הטעמים ,ופותח וכותב 'לי העני יש בכאן רמז' ,דלהטעם
שמנענע כדי להעיד שכל ארבע רוחות שלו יתב"ש אם כן אינו צריך כי אם הולכה והבאה ולא לכסכס בעלים,
אבל לטעם 'כדי לעצור' צריך טירוף וכסכוס כדי לנענע כחו של קטיגור ,והגם שהוא איירי בנענועים שבכל ימי
æë באר הפרשה -סוכות -הוש"ר -שמח"ת
,àøîâá íù åøîàå ,'äáøò ìù úåéáøåî íùî ïéè÷ìîå êìîä íúñå ,'êìîä úòáèá åîúçå' (ç íù) áåúëù
àëìîã àâøëî ÷ôéîã éãééà ,àöåî äéì éø÷ àîòè éàî' ,íé÷éãöì íúåçä ïúåðù ¯ íéëìîä éëìî êìîì æîåø
áåéç ììëî åúåà åàéöåäù ïåéë ùåøéô ,'àöåî äéì éø÷ ,'íëéðéòá áåèë åîúçå íéãåäéä ìò åáúë' íäì øîåàå
.ñîä ïî àöeä éë 'àöåî' àø÷ð ïë ìò ,ñîä ì ø"÷éå) ì"æç åøîà äðäå ,íé÷éãöä ìà äìùîîä ïúåðå
úà (áìåìäî) åðîî ïéç÷åì ïë ìò ,ä"á÷ä äæ áìåì (è
êøãá øàáî ('éðúîá ä"ã ø"ùåä ,øôåñ ù"øâäì) 'ïåòî øéù'áå ,àáø àðòùåä ìù áåèä íúåç øùà úåàøäì ,úòáèä
åìà 'àéîùã àëìîã àâøë' ìò éà÷ã ,æîø úåùòì ìàøùéì ä"á÷ä øñåî ìëä ,áåçì ïäå úåëæì ïä
òåãéå ,àîìò éàäá ìåáñì íãàä ìò øæâðù íéøåñéä .íöôçå íðåöøë
åøå÷îå (ç ùåøã úåëåñ úåðååëä øòù) ì"æ é"øàä áúëù äî
ìë ïéìèáî àáø àðòùåäáù (:àì åö 'øô) ÷"äåæá øåäè äéä íå÷î ,ãöéë äáøò úåöî' (.äî) äëåñá åðéðù
úåáøò 'ä úèéáçá íéðéãä íùì ïéãøåé ,'àöåî' àø÷ðå íéìùåøéî äèîìנא àâøë ãåò ïéà àìéîîå
סוכות ,מיהו מדבריו למדנו טעמא רבא למה בהוש"ר נוהגים להוריד ולהסיר הטבעות ,שהרי ביום הזה צריך להשתיק
הקטיגור ויקח הסניגור מקומו ,ועל ידי הסרת הטבעות מתנענע הלולב חזק יותר.
שנה אחת פתח הרה"ק ה'קדושת יום טוב' זי"ע בקול חוצב להבות אש קודש ,ואמר דברים נוקבים בדרך משל,
למה הדבר דומה ,לבן מלך שהלך שובב והסתובב באשפתות ולא התנהג כמעמדו הרם ,לכן גרשו המלך מעל פניו
והגלה אותו למדינה רחוקה ,והנה בבואו לשם קיבלו אותו בני הכפרים בגסות כדרך שקיבלו שאר האנשים ,וכמה
שניסה להסביר להם שהוא בן מלך היו לועגים לו ומבזים אותו בכל עת ובכל שעה ,ולא עוד אלא כיון שניסה
לשלוט ולמלוך עליהם היו מכים ומציקים לו ומלבישים אותו בבגדים צואים ,למותר לפרש גודל צערו של הבן
וייסורי נפשו מתוך מצבו השפל ,והתחיל להתגעגע אל אביו בגעגועין עזין ,ומה רבה היתה שמחתו כאשר לאחר
זמן רב נודע לו שבתוך כמה שבועות יבוא המלך לבקרו ,אולם גם בני הכפר שמעו על דבר ביקורו של המלך,
וידעו שאם יתוודע למלך מה שעוללו לבנו יענשו קשות ,על כן מיהרו והסירו ממנו את בגדיו הצואים ותחתיהם
הלבישו אותו בבגדי חמודות ,והתחילו לכבדו בכבוד מלכים ,וכאשר הגיע המלך שמח מאד לראות את בנו לבוש
בבגדי יקר ותפארת והולך בדרך טובים ומתנהג בדרכי מלוכה ,עד שכבר החליט בלבו שיהא טוב לבנו שישאר עוד
באותו כפר כדי שיושלם במידותיו הטובות .כאשר נודע לבן על החלטת אביו נשבר לבו בקרבו ,והלך להתייעץ עם
אחד מאוהביו כדת מה לעשות ,והוא אכן נתן לו עצה הגונה ,שימהר לפשוט את בגדיו המפוארים וילבש תחתיהם
את הבגדים הצואים ,ובזאת יכנס אל אביו ויגלה לו שהוא לבוש בבגדים אלו במשך כל ימות השנה ,ויבקש על
נפשו בתחנונים על הסבל והעינוי מבני הכפר שמתאכזרים עליו ומענים אותו בצרות קשים ומרים.
והנמשל ביאר ה'קדושת יום טוב' ,דהנה הנשמה יורדת לעולם הזה ובמשך כל השנה מטנף הגוף את הנשמה,
וגורם לה לסבול צרות ויסורים ,אולם ביום מן הימים שומע הגוף כי בא ה' לשפוט את הארץ בראש השנה ,ולכן
חוזר האדם בתשובה ומזדכך ומנקה את הנשמה מכל לכלוך ,עד שבימים הנוראים עומד האדם באימה ויראה לפני
אדון הכל ומתלבש בבגדים נאים ולבנים צחים כשלג ,ואף אומר בקול רם 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'
כמלאכי השרת משרתי עליון ,עד שנראה בעיני הפמליא של מעלה שאין יותר טוב מחיבורם של הגוף והנשמה גם
יחד ,אולם הנשמה יודעת שכל הפעולות הללו אינן אלא לשעה ,וכאשר יחלפו הימים הנוראים יחזור הגוף לסורו
ח"ו ,ולכן אנו מסירים את הטבעות מהלולב בעת תפלת הושענא רבא ,להורות ולגלות דעת על גודל צערנו ושיחנו
מזה שאיננו קשורים ואגודים במלך א-ל חי וקיים כדת וכנכון ,וכל השנה אנו לבושים בבגדים צואים ,וחוזרים
בתשובה ומתוודים ומודים לפני הקב"ה בחרטה על העבר ובקבלה על העתיד שמכאן ואילך נהיה טובים באמת,
ואז צועקים 'הושענא'.
נא .כתב במנורת המאור ,שמעתי שיש בה בערבה של הוש"ר סגולת שמירה למתכוין בה בסכנת דרכים.
ומן העניין לציין מה שכתב בספר ליקוטי צבי )ענייני תפילת הדרך( בשם קדמון שאם נמצא על אם הדרך במקום
סכנה אם יש אתו ערבה חבוטה מה טוב ,ואם לאו יזכר במקום שהניחו ויאמר אני והו הושיעה נא ויראה ניסים.
כעין זה כתב הכף החיים בשם ספר התניא ,שהיו מניחים את הערבות החבוטות בראש מיטתן לחיבוב מצוה,
וכמה יש להתבונן בדבר שאם המחזיק בערבה חבוטה ואומר אני והו הושיעה נא רואה ניסים והוא שמירה בדרך,
שמח"ת- הוש"ר- סוכות- באר הפרשה çë
,åðåöøá äìåòä ìëë ù÷áé ¯ êìîä íò åãáì áùåéä 'àöåî'î úåðòùåää íéè÷ìî åéä ïëìå ,íìùì àëìîã
.[åúù÷á åàìîéå . נבàëìîã àâøëî äæ íåéá íéøèôðù æîøì
á"ç ïéãä øå÷éç øîàî) åðàôî ò"îøä éøáã äîä íéàìôð àðòùåäáå' (:áî÷ óã) ò"éæ 'ïøäà úéá'ä ÷"äøä áúë êëå
ìåâéòå äâåç ìò äøåî 'âç' ïåùìù (æ"ëô óåñ éãëá àåä ìëä ,äáøòä úèéáç éãé ìò àáø
úøöò éðéîù ïëìå ,úéæëøîå úéîéðô äãå÷ð ìò ááåñä .'íìåòá íéãñçä òôùåéùå ,úåøåáâä ÷éúîäì
íéîéä øàù ìë éë ,(çñøú ïîéñ ò"åù 'éò) âç àø÷ð àì àðòùåäá èøôáå' (:æé óã) ò"éæ 'ïøäà úéá'ä ÷"äøä áúë ãåò
äùåã÷ àåä éë ,úøöò éðéîùä úãå÷ð úà íéááåñ íéáåè ,äáøòä úèéáç úòá äáåùú úåùòì ãåàî êéøö àáø
àìå ,ô"ëäåé úùåã÷î åìéôà ,úåùåã÷ä ìëî äðåéìòä úåùòì ãåàî íãàä êéøöå ,äîéúçä øîâ àåä àéää úòáù
.âç åúåø÷ì êééù éë ,òåãéë äùãç äéøá àøåá æ"éòå ,ä"á÷ä éðôì äáåùú
à"ô÷ú úåëåñ ,úåùøã) ò"éæ 'øôåñ íúç'ä ÷"äøä óéñåä .'øæò àéøèîéâáå ,òøæ àéøèîéâá äáøò
,íéøåôéëä íåé ìùî äðåù åúùåã÷ù ,(úééäå ä"ã
åìéàå ùôðä éåðéò éãé ìò àéä ô"ëäåé úùåã÷ éøäù הקירבה שבין ישראל לאביהם שבשמים- עכבו עוד יום אחד
ביום זה
àø÷ð äæå ,äçîù éãé ìò àéä úøöò éðéîù úùåã÷
àðòùåäá] àã àîåéá ìàøùéå' (.áì â"ç) ÷"äåæá àúéà
éë ,'íéâåðòúá äáäà úîòð äîå úéôé äî' (æ æ ù"äù)
,[íéðéãä úà íéîééñî] ïåäìã ïéðéã éîééñî [àáø
úâøãîî äèîì àéä ,ë"äåé åîë éåðéò éãé ìò 'ä úáäà
àîåéì àäã ,[úåëøáä úà íéìéçúîå] àúëøáá ïàøùå
éðéîùä íåéå ,äçîù éãé ìò àéäù úøöò éðéîù úáäà
àòùòúùàì [ìàøùé éðá] ïéðéîæ [úøöò éðéîù] àøçà
óñåî ïáø÷á ùé íäéðùá éë] ô"ëäåé åîë åîöòá àåä
åúàî ìá÷ì] àúù ìëì ïàëøá äéðî àìèðì àëìîá
ìò ë"äåéî øúåé åúùåã÷ ä"ôàå ,[úàèçì ãçà øô ÷ø
.' נגìàøùé íò àëìîã àúååãç äçîù éãé àëìîá éçëúùî àì àúååãç àåääáå [äðùä ìëì úåëøá
åàöîéé àì äçîù äúåàáå] åäééãåçìá ìàøùé àìà
ìëî úøöò éðéîù äðåùù ,íòèä ñ"úçä øàáî êëáå ìèðå àëìî íò áéúéã ïàîå ,[íãáì ìàøùé éðá àìà
ïåâë ,äåöî øáã ìò úãîåò íúùåã÷ù íéãòåîä ìëå] 'äéì áéäéå ìéàù éòáã äî ìë äéãåçìá äéì
אם כן קל וחומר בן בנו של קל וחומר למחזיק בידו אגודת ערבות ביום הושענא רבא וחובטן ואומר אני והו עד
.כמה שעת הכושר היא להשפיע עליו שמירה עליונה בכל העניינים
ידוע שבימי מלחמת העולם הראשונה חילק ה'אור שמח' לאותם שנאלצו לצאת לקרב מהערבות החבוטות
ולאו, ואכן כל אותם שקבלו מידו שבו לביתם בריאים ושלימים בגוף ובנשמה,לשמירה ולהצלה מסערות המלחמה
, ובספר המידות מביא בשם ספר יפה ללב שסגולה לפחדים אצל ילדים וכדומה.מילתא זוטרתי היא כלל כידוע
. שיניח מהערבות מתחת מראשותיו ויישן עליה וייעלמו הפחדים,מפחד לילה וחלום
, דהנה מבואר ב'ספר החינוך' )מצוה שכד( שהערבה דומה לפה, וכיון שניתנה הרשות לדרוש יש להוסיף על דבריו.נב
וכיוצא בזה הסביר הרה"ק ה'חידושי הרי"ם' זי"ע מה שאמרו )סוכה,והרמז שצריך לשמור את הפה מלשון הרע
היינו שהוא מצפצף כציפור 'ועלה,'למגלָ ַ ופיה דומה,( בסימני הצפצפה שהיא פסולה לערבה 'עלה שלה עגול.לד
היינו שדוקר את חברו בחרב,' והיינו דאמרו שם 'פיה דומה למגל,שלה עגול' דהיינו פתוח ואינו נזהר לסגרו כראוי
ומשום הכי הביאו את הערבות הכשרות מהעיר 'מוצא' שנפטרים שם ממס המלך מלכי,פיפיות ומעליבו ומביישו
ואפשר שלכן נוטלים אגודה של חמש ערבות בהושענא. לרמז שהשומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו,המלכים
שהרי ערבה מורה ומרמזת, שהוא כדי לכפר ולתקן את חמשה מוצאות הפה,רבא וחובטים אותה חמש פעמים
.על שמירת הלשון
עוז זה ראש,' בדרך רמז פירש הגר"א )ביאור הגר"א משלי לא כה( את הפסוק 'עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון.נג
הדר זה סוכות שנוטלים פרי עץ הדר,השנה שהקב"ה יושב על כסא דין בעוז ותעצומות לשפוט כל יושבי תבל
' שמיני עצרת שעליו נאמר )דברים טז טו( 'והיית אך שמח- 'ותשחק ליום אחרון' זה יום אחרון של חג,כמצות היום
.(( שמחה ליו"ט אחרון של חג.)ומשם נלמד )סוכה מח
èë שמח"ת- הוש"ר- סוכות- באר הפרשה
ימים המסוגלים מאד לקבלת התפילות- עננו ביום קראנו ùàøá øôåù ,úåòåáùá íçìä éúù ,çñôá 'çñô ïáø÷'
úøöò éðéîùä íåéá' (áôùú ñçðô ù"å÷ìé) ì"æçá àúéà äëåñå áìåì úìéèðå ,íéøåôéëä íåéá ùôðä éåðéò ,äðùä
ìùî ,øîà áø ,ãçà íåé ãåò åøöòð äîì ¯ ïëì íåéá àìà äðéà ïúååöî ø÷éò ïë åîë ,úåëåñä âçá
åéñéøà åàá ,è"åé åì òéâäù êìîì ,äîåã øáãä äîì éðéîù úùåã÷ ìáà ,íåéá íäá çåîùì äøåú äøîà
àðåøèî äúéä ,åúåà åãáëå åúéá éðá åàá ,åúåà åãáëå 'ä ìò âðòúîù ,íãàä úçîù é"ò àìà åðéà (úøöò)
,êìîä ïî íëéëøö åòáú íëîò âäåðù ãò ,íäá úæîøî åùøã ïëìå ,úãçåéî äåöî ìò ãîåò åðéàå ,êøáúé åúååãçå
éë åðééäå .'íëéëøö åòáú ,ìàøùéì úæîøî äøåúä êë .'äçîùì âç ìù ïåøçàä è"åé éìéì úåáøì' (.äî äëåñ) ì"æç
áåè òôù òéôùäìå úåìéôúä ìë ìá÷ì ìâåñî ïîæä
éòáã äî ìë ì"ðä ÷"äåæä ïåùìëå ,è"ìòáä äðùä ìëì (à äî úéùàøá) ÷åñôä ìò (:çø à"ç) ÷"äåæá àúéà ãåò
ìàøùéì úæîøî äøåúä ìåëéáë ïë ìò ,äéì áéäéå ìéàù ì"æå ,'åéçà ìà óñåé òãåúäá åúà ùéà ãîò àìå'
úãçåéîä ïåöø úòä úàå øùåëä úòù úà åãáàú ìà ïéà ,ìàøùé éðá íò ãçééúî ä"á÷äù äòùá (íåâøúá)
äáäàä úåøøåòúä ìãåâì éë .íëéëøö åòáú àìà ,úàæä øáãîá) êë ïéâá ,íîò ñðëéäì íéìåëé íéîòå úåîåà øàù
ìë íäì àìîî àåä éøä åéðáì ä"áå÷ íéçøã äæä ïîæá éë ,'íëì äéäú úøöò éðéîùä íåéá' (äì èë
äùåòù åéáà ìà àèçúîä ïáì íéîåã åðàå ,íäéúåìàùî ãåòå .íãáì ìàøùé éðá íò úçà äøåáçá ä"á÷ä àöîð
.åúù÷á åì úôù'ä áúë øáë êà ,àåáì ãéúòä ïîæä ìò ïë ùøôî
ïéòë àéä úøöò éðéîù úùåã÷ã (éîé 'ç ä"ã á"ìøú) 'úîà
àéöåäì ìàøùé âäðîå' (èò ÷øô) 'óñåé ãåñé'á áúëù åîëå
.ãçà äð÷ì íéìåò íéùåøéôä éðùù àöîðå ,àåáì ãéúòìã
äìåãâ äáéç úåàøäì ,ìëéäáù äøåú éøôñä ìë
åì çúåôå ,åáéáç åðáì áäåàä áà åîë ,ä"á ú"éùäì
øàáì (øåîà úùøô) äøåúä ìò åùåøéôá ï"áîøä áúë
÷éøäì éîð éëä ,íåìë åðîî òðåî åðéàå ,åéúåøöåà éæðâ ìë
úøöò éðéîùá âåøúà ìåèéì êéøö ïéàù íòèä
äéäð åðçðà íâù ïôåàá ,úåùåã÷ä úåøåàä ìë åðéìà
óàå .øãä åîöò àåä éë ¯ êéøö åðéà éðéîùá ìáà .ì"æå
.' נדå"ç íåâôì àìå ,äðåéìòä äùåã÷ ìá÷ì ïëåî éìë
ìëî ,íéùåã÷ä åéøáãá äìâðä ìò øúñðä áø éàãåå éë
éç ìëì ãòåî) ì"öæ é'âàìàô íééç éáø ïåàâä áúë êëå .íéøãäáù øãä åìåëå àøåðå ìåãâ íåéäù ,ïàë ïðéæç íå÷î
,úøöò éðéîù úåìéôúá øäæé ãàî ãàî ,ì"æå (à äë áìåì ïéìèåð ïéàù íòèä áúë (ãëù äåöî) 'êåðéçä øôñ'áå
íéîéä ìù ïå÷éú ìëù ãáìî éë ,äìåãâ äðåëá íøîåàì .'äì åìåë úøöò éðéîù íåé éë éðéîùä íåéá
aA
c מן הבארc
שבחג הסוכות אנו יושבים,איתא מהרה"ק ה'שפת אמת' זי"ע )תרל"ד( וכן מובא ברבים מספרי הקודש
ואילו ביום שמיני עצרת הוא כענין,בסוכה תחת הסכך שהוא בחינת חופה שהקב"ה פורש חופתו עלינו
היחוד לאחר החופה ]ועיין עוד ב'בני יששכר' )מאמר י אות י( שהפליג נוראות בגודל הקרבה והאהבה שיש
.[בשמיני עצרת מה שאין הפה יכול לדבר לרוב קדושתם
ולא יראה את,'והנה בכל המועדים הזהירה תורה )דברים טז טז( 'שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו
אלא בכדי שיוכל בשר ודם לקבל, כי אין ביאת האדם רצויה לפני הקב"ה כאשר היא ריקנית,'פני ה' ריקם
אבל בשמיני עצרת אינו צריך לעשות,פני השכינה עליו לרצות את קונו בקרבנות כדי להתקרב אל השי"ת
אלא עצם ביאתו הוא השמחה והריצוי,כלום כדי להוסיף דברי ריצוי לקרב בין ישראל לאביהם שבשמים
.' 'כדי שאהנה מכם,לפני הקב"ה
והנמצא שם, ליום השוק שהרוכלים מוכרים חפצים יקרי ערך במחירים מוזלים ביותר, הא למה הדבר דומה.נד
והטיפש יסתובב כל היום כולו בשוק ולא,יכול לקנות 'מציאות' בפרוטות ולמוכרם בביתו בסכום רב ועצום
. ובלילה יחזור לביתו וימרוט את שערות ראשו בצער על שלא ניצל את ההזדמנות הנפלאה,יקנה מאומה
שמח"ת- הוש"ר- סוכות- באר הפרשה ì
åìòé àì ë"àã ,åéøáã ìò 'ìàåîùî íù'ä äù÷äå íåéá éåìú ìëäå ,íìùð àåä úøöò éðéîù ãò ä"ø íåéî
äùî ìù åéúåëøá éøäù ,íìåòì ïëåãì íéðäëä ,'äì ïåöø íåé íéîéä åìà ìëá ïéà éë ,äá ãåò ,äæä
úåëøáä úà ïéøå÷ù úòáù ,ùãçî êëéôì ,úåîéé÷ íìåòì . נהäæä íåéë éòáã äî ìëá åúìéôú 'ä òåîùì
ïééãò ãîåò ä"ò åðéáø äùî åìéàë àåä (äðùå äðù ìëá)
óéñåäì éàðâ íåùî ùé æà ÷ø ïëìå ,úåëøáä úà êøáîå úìôúù ,øîà ò"éæ ìéáàðøòùèî ïøäà éáø ÷"äøä
ìá÷ì [íééåàø] íéìë' äéäðù ,éàðúá àåäã ,íù óéñåîå) úåëøáá áèéé'áå .äñðøôì úìâåñî úøöò éðéîùá 'íùâ'
éôì àìà äìç àì äëøáä éë ,óëéú úåìòåô úåëøáä åéä ¯ æà åîë úìéôú íéììôúîù íòèä àéáä (à úåà ìâøä úçîù) 'íéðô
.(ù"ééò ,'ìá÷îä úðëä êøò íé÷ñåô åá éë ,úøöò éðéîùá [úåéîùâ éðéðò åðééäã] íùâ
,èë øáãîá) ÷åñôá ïë æîøå ,åúñðøô úñî íãàä ìò
úåøøåòúä êåúî äìéôúá úåáøäì åùàøá åéðéò íëçäå
ì"æç éë òåãéå ,'íëì äéäú úøöò éðéîùä íåéá' (äì
éðá ìëìå åîöòì ìåòôì ìëåéù éãëá ,äáåùú
ìë ìò äøåîä ,íëéëøö ìëì ¯ íëì (:çë äöéá) åøîà
éáø ÷"äøä øàéáù åîëå ,'ä÷åúîå äáåè äðù' ìàøùé
äëåñ) ì"æç ïåùìá íâ æîøðå ,íãàä ìù íééîùâä åéëøö
,(éðéîùä íåéá ä"ã ò"ðîù äùî øàá) ò"éæ õéðæà÷î äùî
àåäù åðééä ,'àåä åîöò éðôá ìâø [úøöò] éðéîù' (.çî
,áåëéòå äøéöò ïåùìî 'úøöò' íùá äæ ìâø àø÷ð ïëìù
òéôùéù ,åîöò éëøö ìò ù÷áìå øéúòäì éåàøä ïîæä
ïéáëòî æ"ëò ,àáø àðòùåäá ïéàöåé ïé÷úôäù íâäù
. נוúåéîùâ éðééðòá íâ úåáåè úåòôùä ä"áå÷
éðéîùá íãàäì ïîæ ãåò ùéù ,úøöò éðéîù ãò ïúåà
ìåò ,êøáúé åúåëìî åéìò ìá÷ìå äáåùúá áåùì úøöò
éôë ,ìàøùé éðá ìò úåëøá áø òéôùî àôåâ ïîæäå
éðéîùä íåéá' (äì èë øáãîá) åäæå ,äîéìù íéîù úåëìî
ú"çîù) ò"éæ 'ìàåîùî íù'ä ÷"äøä àéáîù
.ïé÷úôä úà áëòìå øåöòì øùôàù ¯ 'äéäú úøöò
ìåãâä ïäëä [êéðòä êåðç éáø] ø"åîåãà' íùá (â"òøú
éðéîù ãò éë ,'êìî' úåéúåà ¯ 'íëì äéäú' áéúë ïëìå
'íéðäë úëøá' ïéëøáî ïéà ïëìù ,'øãðñëìàî ä"äììöæ
úåëìî ìåò åîöò ìò ìá÷ìå ï÷úì ïééãò øùôà úøöò
úàæå äøåúá íéàøå÷ äæä íåéá éë נזäøåú úçîùá
. נחù"áúé àøåáä éðôì äáåùúá áåùìå íéîù
,ìàøùé éðá úà íé÷åìàä ùéà äùî êøá øùà äëøáä
(úåëåñ ,é"øäî) ò"éæ àæìòáî òùåäé éáø ÷"äøä ùøã ïäîò êøèöðù ä"ò åðéáø äùî úåëøáì àåä éàðâå'
éðôá ìâø [úøöò] éðéîù' (.çî äëåñ) ì"æç éøáãá .'íéðäëä ìù úåëøáì ãåò
כי שערי שמים פתוחים ביום, וכן זירז הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא זי"ע לסיים את ספר תהלים בשמיני עצרת.נה
כי זמנים אלו מסוגלים,'יקרא 'נדבורנא בית המדרש
ֵ ָ ואף אמר שבית המדרש שאין מסיימים בו תהלים לא,הזה
.מאד לתפילות שתתקבלנה
דהנה בגמרא, לשמיני עצרת( עד כמה ניתן לפעול בהאי יומא, הרה"ק ה'עבודת ישראל' מקאזניץ זי"ע הפליג )בספרו.נו
רב יהודה,' רבי אבהו אמר 'גדול יום הגשמים מתחיית המתים,'( נחלקו האמוראים כמה 'גדול יום הגשמים.)תענית ז
ובהמשך הסוגיא )שם ע"ב( 'כיום שנבראו שמים,' רבא אמר 'יותר מיום שניתנה בו תורה,'אמר 'כיום שניתנה בו תורה
ד'יום, ופירש העבודת ישראל, ועי"ש עוד דברים נשגבים,' ורב אושעיא אמר 'שאפילו ישועה פרה ורבה בו,'וארץ
כי הרי כלל ידוע ש'אלו ואלו, ונפלא הדבר למתבונן.'הגשמים' קאי על יום שמיני עצרת שבו מתפללים על ה'גשמים
. ורפואות וישועות לרוב נשפעות בעת הזאת... נמצא שכל דברי האמוראים גם יחדיו מתקיימים היום,'דברי אלוקים חיים
ל( 'תוסף-בליקוטי מהרי"ח כתב בשם הרה"ק ה'דברי חיים' זי"ע לרמז על זה היום בלשון הכתוב )תהילים קד כט
'יגועון' – זה ראש השנה שכל הבריאה,' תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה,רוחם יגועון ואל עפרם ישובון
כנגד יום כיפור שבו הבריות- ' 'ואל עפרם ישובון. והבריאה הקודמת כלא היתה ובבחי' גויעה,מתחלת מחדש
כנגד שמיני עצרת שממנו נשפע הברכות לחידוש- ' 'ותחדש פני אדמה.נדמים למלאכי השרת ואין בבחי' אדם
.האדמה והשנה כולה
. אלא שרבו המקומות שנהגו כן, אין זה לכל המנהגים.נז
( החש בראשו – שלא עבד כראוי. הובא בשם הרה"ק רבי יחזקאל מקאזמיר זי"ע לרמז בדברי הגמרא )עירובין נד.נח
. ישלים עצמו ביום שמחת תורה- יעסוק בתורה,בראש השנה
àì באר הפרשה -סוכות -הוש"ר -שמח"ת
øùà úåìéôúä ìë åð÷åúé äæáå ,øåáéöá íìåë åììôúé äðåù ò"ðîùù íéøáã äùùì ïîéñ) 'á"ù÷ ø"æô ïéðòì ,åîöò
äðùä ìëá úåãéçéá åììôúäס. íåéáù åðééä ,('ñåúå é"ùøá ù"éò ,á"ù÷ ø"æô êðîéñå ,úåëåñä âçî
åìò àì äáéñ äæéàîù úåìéôúä ìë úåöá÷úî äæ
íéðåéìòä úåîìåòá íéøæåôî åéäå ,ãåáëä àñë éðôì ïåöøìשישו ושמחו -סגולת ההקפות הריקודים והשמחה בתורתנו
הקדושה áéù÷î ä"á÷äå ïåöøì ãåáëä àñë éðôì íéìåò äúòå
äçîùá øéäæä ìëå (æ"èô) 'äãåáòä ùøåùå ãåñé'á àúéà úåìéôúì áéù÷î ä"á÷äù 'áù÷ øæô' åðééäå ,ïäì
äøåú ÷åñôé àìù çåèá ,äæä íåéá äøåú ìù úåøæôðäנט.
íéææôî åéäù íéùåã÷å íéìåãâ âäðî äéä êëå .åòøæî
äùåã÷ä äøåúä ãåáëì íæåòîå íçåë ìëá íéã÷åøå ÷"äøä íùá (úåëåñì) ò"éæ '÷éãö éúôù'ä ÷"äøä áúëסא,
(.ã÷ óã úåëåñä âç éùåøã) 'úåðååëä øòù'á áåúë äëå á"øøä ÷"äøä åáø íùá ò"éæ 'í"éøä éùåãéç'ä
äéäù [ùåã÷ä é"øàä] ì"æ éøåîì éúéàøå' ,ò"éæ å"çøäîì úøöò éðéîù íåéáù íéãéñçì øéäæäù ò"éæ àçñéùôî
נט .כתב הרה"ק ה'מנחת אלעזר' זי"ע) ,שער יששכר ,זמן שמחתנו אות יז( שיש לו בקבלה איש מפי איש עד ה'חוזה'
מלובלין זי"ע אשר קיבל ממרן הבעש"ט זי"ע מפי אליהו הנביא ,שהמכוון בתפלות בשלשה ימים אלו ,הוש"ר
שמיני עצרת ושמחת תורה ,מובטח לו שיכוון בתפלה בכל ימות השנה.
ס .הרה"ק רבי דוד מקאצק זי"ע היה נוהג מזמן לזמן להתפלל ביחידות )וסוד ה' ליראיו( ,שנה אחת בשמיני עצרת
הבחין אביו הרה"ק רמ"מ מקאצק זי"ע ,שבנו אינו נמנה בין המתפללים ,ושלח לקרוא לו ,באמרו שביום הזה
חותמים גזר דינו של אדם בענין הפרנסה ,וכדי להוציא כאור דינו צריך להתפלל בציבור ,ונתן רמז לכך ,כי בפסוק
)דברים טז טו( 'והיית אך שמח אמרו )סוכה מה (.לרבות יום אחרון של חג לשמחה ,וס"ת של והיית אך שמח הוא
חת"ך כשמו של המלאך הממונה על הפרנסה כידוע ,לרמז שאז גמר החתימה בענין הפרנסה.
סא .כתב בשלמי חגיגה )דף רצ"ב ע"ב ,יו"ל בשנת תק"נ( בשמחת תורה ,אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה
בשמחתה של תורה ,לתקן את פגמי נשמתו אשר פגם בכבוד תורת ה' תמימה ,ומצא כדי גאולתו ,ונוסף על
שזה מה שאמרו הראשונים כי כל הזהיר בשמחה של תורה כהיום הזה בטוח שלא יפסק תורה מזרעו ,ושראו לרב
גדול בישראל שהיה מרבה בשמחתה של תורה כהיום הזה ,והעידו עליו שעד שלושה דורות היו מיוצאי ירכו
שלשלת חכמים וידועים ומרביצים תורה זה אחר זה חבל נמרץ ,וידעו שכל זה זכה על רוב שמחתו ביום שמחת
תורה מה שלא ראו מעולם בשום גדול בתורה עושה כן ,וברוב גדולתו היה מניח ומכרכר בכל עוז ומעורר לבות
בני אדם לאמר שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישראל.
סוד גדול גילה לנו הרה"ק ה'ישמח ישראל' זי"ע )הובא בתפארת רבותינו דף קיז( ,דהנה כתיב )שמואל ב' ו טז-כג( כי מיכל
לא היה לה ילד כי 'ותבז לה בלבה' – שהביטה בבזיון על דוד שהיה מפזז ומכרכר לפני ארון ה' ,אמור מעתה,
במידה טובה מרובה -להיפך ,המפזז ומכרכר בכל עוז מבלי להביט על עצמו ועל כבודו ,יזכה לילד ...עובדא ידענא
באחד מבני חבורתנו שהמתין כמה וכמה שנים מיום נישואיו ועדיין לא זכה לחבוק בן ,מה עשה ,בהגיע יום שמחת
תורה בעת הריקודים לכבוד התורה ,היה מפזז ומכרכר באופן נפלא ,וממש ביזה עצמו לשם כך ,ואכן ,כעבור תשעה
ירחים נולדה לו בתו הבכורה ,וכמעשהו בראשונה כן מעשהו שנתיים לאחר מכן ,וגם אז זכה לבן כתשעה ירחים
לאחמ"כ .אחד מידידיו ששמע ממנו על ה'סגולה' ,והוא גם נתנסה ב'חסרון בנים' ,הלך להתפלל ביום שמח"ת באיזה
'מושב זקנים' – מקום שאין מכירין אותו ,והתבזה בעבור כבוד התורה ,ובחודש תמוז הכניס את בנו בכורו בבריתו
של אברהם אבינו .ומעת שנתפרסם מעשה זה לראשונה שמענו על עוד כמה וכמה ש'הלכו בדרכיו' לבזות עצמם
לכבוד התורה ,ואף הם נושעו בבנים.
ואין הדברים אמורים דווקא על מי שמבזה עצמו ...אלא כל המתאמץ לשוש ולשמוח לרקוד ולפזז יותר מכפי
טבעו ותכונת נפשו – אף הוא זוכה בברכת הבנים .וכך היה מעשה לפני כמה שנים ,באחד שהמתין זמן רב
ל'ישועה' ,ואף שלפי תכונת נפשו אינו 'אוהב' לצאת במחול אלא תמיד עומד הוא מן הצד ...אכן באותה שנה
התגבר על עצמו להשתתף בכל כוחו בשמחה של מצווה ,וככלות השנה בשמחת תורה שלאחריה )תשפ"ג( ערך ברית
מילה לבנו בכורו...
באר הפרשה -סוכות -הוש"ר -שמח"ת áì
úåìéôúä ìëù ,øîåì ìëåà úàæ íìåà ,íëì ãéâäì åà åéðôì åà ,ú"ñä úà óé÷äì ,äæ øáãá ãàî øäæð
åúìëé ìëá åéðôì øøåùìå ã÷øìå ,åéøçàìסבìò äæä íåéá íéìåò äìåë äðùä ìëá äéìò ïäì ïéàù éàöåî ìéìá ,
.(ùã÷ øáãî) 'íéãå÷éøä éãé ìáå÷î äòåîùä éôîå .úéáøò úìôú øçà áåè íåé
ã"îäéáì ã"îäéáî øáåò ùåã÷ä é"øàä äéäù ,ãåò
,øîà (.ãö óã çñôì) ò"éæ 'ïøäà úéá'ä ÷"äøä áúë úåëåøà úåòù êùîá äøåúä íò ãå÷øì éãëסג.
úåâøãîî äåáâ äâøãî àåä è"åéá ïéãå÷éø úçîù
çåëáù ,àúéà à"ãéçä ï÷éúù äìéôúä çñåðá äðäå
øæåòùëå ,äôá íéøáãî äìéôúä .äìéôúá ùéù úåäåáâä
ìæøá ìù úåöéçîä ìë åìôé åìà úåô÷ä
éô øáãé 'ã úìäú' (àë äî÷ íéìéäú) øîàð ä"á÷ä åì
íéîùáù åðéáà ïéáì åðéðéá úå÷éñôîäסד.
àåäùëå .øùáäá ñðëðù ¯ 'åùã÷ íù øùá ìë êøáéå
'äðøîàú éúåîöò ìë' (é äì íù) øîàð øúåé äâéøãîá ÷"äøä åéáà íùá øîà ò"éæ àæìòáî é"øäî ÷"äøä
.è"åé úçîùá åôåâ ìë äéáâî àåä ïéãå÷éøá ïëå .'åëå ìåëé éðéà íéãå÷éøä íä äî' ,ò"éæ ù"øäî
ויש להביא 'סמך' לדברים מהמובא ב'שבחי בעש"ט' בזה"ל ,פעם אחת בשמחת תורה היו אנשי חבורתא קדישתא
תלמידי הבעש"ט שמחים ומרקדים בעגולה )-במעגל( והשכינה מלהטת סביבותם ,ובתוך הרקדתם )-ריקודם( נקרע המנעל
אצל זעירא דמן חבריא והוא היה איש עני מאד ,והיטב חרה לו עד מאד על מניעתו מלרקד עם חבריו לשמוח
בשמחת מצוה עבור זה ,ובתו הצדקנית ]של הבעש"ט[ מ' אדל עמדה גם כן בבית מן הצד לראות בשמחה שלהם,
ואמרה לאותו תלמיד אם תבטיח לי שאלד בן זכר בשנה זו אתן לך תיכף ומיד מנעלים טובים ,כי היו לה בחנות
מנעלים ,והבטיח לה שבוודאי יהיה לה בן זכר ,וכן הוה שנולד לה הרב מורינו ברוך ]ה"ה הרה"ק רבי ברוך ממעז'יבוז'[.
עכ"ל .ומכאן ראיה ,כי המסייע לשמחת התורה זוכה לבנים ...עתה חשוב נא ,במי המדובר – בתו של הבעש"ט
שבעלה גם היה צדיק וקדוש ,ואעפי"כ כשהוצרכה לישועה רבתית בענין זש"ק הועיל לה דייקא ענין זה של הריקודין
בשמח"ת.
בספר 'כתר שם טוב' )מהדורת חב"ד עמ' (120מובא שהרה"ק בעל צמח צדק זי"ע אמר בשמחת תורה שנת תר"ז,
ששמע מהחסיד ר' פנחס רייזעס ששמע מהרה"ק אדמו"ר הזקן בעל התניא זי"ע בשם הבעש"ט זי"ע ,על הפסוק
'עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר' ,דאפשר לקרא ושומחיה מאושר בשין שמאלית במקום התי"ו -מלשון
שמחה .מי ששומח את עצמו עם התורה ומשמח את התורה הוא מאושר גליקליך בבנים ובני בנים עוסקים בתורה,
ע"כ דבר קדשו )ועיין שם שהצמח צדק אמר אז שזה מאה שנה שהבעש"ט אמר תורה זו ועתה הוא אומר ג"כ התורה הזו בגן עדן(.
עובדא ידענא על בחור מבוגר כבן ל"ה שנים שנכנס בחוה"מ סוכות אשתקד )תשפ"ו( לאחד מצדיקי הדור בבקשת
ברכה ,ענה לו בדברי ה'ישמח ישראל' הנ"ל ,ואמר לו שירקוד היטב בשמחת תורה וירבה את השמחה ,ועי"ז יוושע
בזיווג ,אמנם אותו בחור הוא מן הביישנים ,ואינו בר הכי כלל ...אך כל אשר לאיש יתן ...על כן הלך להתפלל
במקום שאין מכירים אותו ,ואכן רקד למעלה מן הטבע ,לא עברו שבועיים ימים ותרעש כל הארץ בקול ששון וקול
שמחה בקול חתן...
סב .הרה"ק מסאטמאר זי"ע היה רוקד עד כלות כוחותיו ממש בשמחת התורה ,וכאשר שאלו אותו פעם מהיכן
שואב כוחות עצומים כאלו לרקוד בעוז ותעצומות )וכל זאת אחרי עבודתו בקודש בימים הנוראים ,ובפרט שכיום אתמול
בהושענא רבא האריך בתפילה ותחנונים במשך שעות ארוכות( ,השיב בדרך צחות 'הרי שמיני רגל בפני עצמו) '...סוכה מח (.והיינו
שהקב"ה נותן לאדם רגלים חדשות שיוכל לרקוד בהן ביום הזה...
סג .ב'מעשה רב' )אות רלג( מביא ממנהגיו של הגר"א ביום הזה' ,ושמחים שמחה גדולה ,ובשמחת תורה היו מקיפים
הבימה עם הס"ת שבע פעמים וכו' ,והוא ז"ל היה הולך לפני הספר תורה שמח מאד ,ברוב עוז וחדוה ,וחכמת
אדם תאיר פניו כלפיד אש בוערת ,ומספק כף אל כף ,ומפזז ומכרכר בכל עוז לפני הס"ת'.
סד .הרה"ק הריי"צ מליובאוויטש זי"ע היה אומר בשם אביו הרה"ק רבי שלום דוב מליובאוויטש זי"ע ,שבמשך
ארבעים ושמונה שעות של שמיני עצרת ושמחת תורה ]בחוץ לארץ שהם יומיים[ 'דארף מען זעהן מייקר זיין,
יעדער רגע קען מען שעïן אוצרות מיט עמערס און קאדקעס בגשמיות וברוחניות ,און דאס איז דארך די ריקודים'
)שצריך מאד לייקר ולהחשיב את השעות הללו ,לנצלם במלואם כהוגן ,כי בכל רגע אפשר לדלות ולמלאות דליים וחביות של השפעות טובות בגשמיות
וברוחניות ,ואפשר להשיגם על ידי הריקודים בעת ההקפות ,הובא בספר המאמרים שנת תשי"א עמוד .(79
âì באר הפרשה -סוכות -הוש"ר -שמח"ת
íéæò íéòåâòâ àìî äéä åáìå ,ãàî ä÷åçø äðéãîá æîøì (íøîàîá ä"ã) 'äòåùé úøèò'ä áúë æîø êøãá
ìåëé äéä àì áøä ÷çøîä úîçî êà ,êìîä åéáàì àîèî åðéà ìåâò úéá' (à áé íéòâð) äðùîä ïåùìá
åîò çîùå åø÷áì åéáà òéâä úçà íòô ,åéìà òåñðì úçîùá íéùåòù íéãå÷éøäå íéìåâéòä éãé ìòù 'íéòâðá
àìî äéä åîò ääùù íéîéä êùîáå ,ãàî ãò ïáä íéòø íéòâôäå íéòâðä ìë íéìèáîå íé÷ìñî äøåúסה,
'íéòåùòù ãìé'ä ñðëð äãéøô úòùá íìåà ,äåãçå äçîù ïéùéá ïéòøî ìëåסו.
äëáå õøàä ìò åéðôì çèúùä ,åéáà éðôì úå÷ôøúäá
,éðùèú ìàå éðáæòú ìà ,àðà 'éðà äáäà úìåç' ÷òöå עכבו עמי -בקבלה טובה ישאר קשור לכל השנה
.êìîä ïî ãøôéäì éì øùôà éà ,éì ãîåò éððéà éáì
ìàøùé éðáî ä"á÷ä ù÷áî äæ íåéá
)(:äð äëåñ 'éò
ìë éì ïéà ,éøé÷é éðá ,øîàå åðá éðæàá áàä ìöðúä'äù÷ ,ãçà íåé ãåò éîò åáëò íëî äù÷áá
éøåáò ïëä ,éðá êöòéà úàæ êà ,íéæòä êéòåâòâì äàåôø
'íëúãéøô éìòסזãåò úåäùì ìéòåé äî ,äù÷ äøåàëìå ,
ïàë óà ...êúáø÷á øåãì ìëåà êëå êìöà äéåàø äøéãéøä ,äù÷ äëù äãéøôä ìò ì÷äì éãë ãçà íåé
åùò ïë íà 'íëúãéøô éìò äù÷' íéøîåà é"ðáå ä"á÷äåáëòúé íéáåäà íéòø¥ øùàëù ,àøáúñî àëôéà ,äáøãà
.åéãçé ãéîú øàùð àìéîîå ¯ åëåúá éúðëùå ùã÷î éìúåúåáòá øúåéå øúåé íéøù÷úî íä éøä íåé ãåò úåãéçéá
ãøôéäì éôè íäéìò äù÷é àåää íåéä íåúáå ,äáäà
ìëåà êéàå ,øîåçî õåø÷ éðà éøä íãàä øîàé íàå .åéçà ìòî ùéà
íéëìîä éëìî êìîì éåàøä ùåã÷ ïëùî ïéëäì
éîò åáëò' ä"á÷ä øîåà úàæì ,àøåðäå øåáâä ìåãâä 'ìàøùé çîùé'ä ÷"äøä íùî íéøîåà øáãä øåàéááå
íò àéðåøèá àá ù"áúé àøåáä ïéàù ,'ãçà íåé ãåò äùà àùðù êìî ïáì ,ìùî êøãá ò"éæ
סה .באחד השנים נכנס חסיד אחד בימי חג הסוכות אל הרה"ק מהרש"ב מליובאוויטש זי"ע כשהוא חרד ודואג,
וסיפר לרבי שחלם חלום קשה ,איך שאביו שכבר נסתלק לעולמו נתגלה אליו בחלום וגילה את אזנו שאחד
מבניו עתיד להסתלק במשך השנה הבאה ...הרבי הקשיב לדבריו ונאנח ,ונשאר שותק ,יצא החסיד מחדר הרבי
שבור וכואב.
החסיד נשאר לשהות בצל רבו בשמח"ת ,אחר שמח"ת נכנס לרבי ,אז קדמו הרבי בצהלת פנים ,וניחמו שהכל
יהיה בסדר ,ואין מקום לדאגה כלל .באותו מעמד חקר אותו הרבי מה היו מעשיו בשמח"ת ,עד שגילה החסיד ,כי
בריקודי הקודש שבשמח"ת עמד מן הצד ,כ'צופה' בנעשה ,כי החלום ותגובת הרבי )שנאנח ,ולא ביטל את דבריו( עמדו
לנגד עיניו ,ולא נתנו לו מנוח ,ק"ו שלא היה ביכלתו לרקוד ,עד שלפתע גער בעצמו – מה אתך ,שמח"ת היום...
ונכנס לרקוד עם החסידים בעוז ותעצומות ,א"ל הרבי ,אכן ,רק ע"י שמחה זו וריקודי הקודש זכית לשבר הכל
ולקרוע גזר הדין הקשה ה"י.
סו .שנה אחת לפני הקפות בשמחת תורה אמר הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע להחסיד רבי רפאל ז"ל' ,תדע
רפאל ,שעד עתה עשינו הקפות והיה בידינו מאני קרבא ]-כלי זיין[ גדולים וחזקים שהם הד' מינים ,וא"כ עתה
שאנו הולכים לעשות הקפות בידים ריקניות ,כי תפיסת הס"ת בעת ההקפה אין בה משום קיום מצות עשה כמו
בנטילת לולב ,נו זאג מיר רפאל ,וואס פאר א פנים האט א מענטש אז ער מאכט הקפות מיט ליידיגע הענד ]איך
נמצא ידינו ורגלינו בבית המדרש כאשר אנו ניגשים אל ההקפות בידים ריקניות[ ,נאר די עצה צו דעם איז ]רק
העצה היעוצה היא[ ,שעתה יהיה האדם בעצמו קדוש כקדושת הד' מינים ,ויהיה לבו בחינת אתרוג ,ושדרתו בחינת
לולב ,ועיניו בחינת הדסים ,ושפתותיו בחינת ערבה ,ואז יש ביכולת לקחת הס"ת ולהקיף עמו בשמחה וריקודין,'...
ויהי כשמוע החסיד את דברי התוכחה של רבו ירדו פלגי דמעות מעיניו ,בידעו שעדיין לא השיג קדושה זו ,ואנה
הוא בא' ,ואמר לו אדומו"ר זצוק"ל בזה הלשון ,בדרך שחוק מעט ,וויין נישט רפאל וויין נישט ,דיך וועל איך מיט
נעמען אויף מיינע פלייצעס' ]כדי להרגיעו אמר לו 'אל תבכה ,אותך אשא על כתפי') ['...אמרי פנחס' שער ד אות ד(.
סז .ואמר הרה"ק ה'אמרי אמת' זי"ע ,הפירוש כי זה היו"ט הוא 'למשתוקקים ויש להם רצון לאחוז בהיו"ט' ,וזהו
אומרו 'עצרת תהיה לכם' – כפי מה שקשה הפרידה אצל האדם ,כן למעלה גם כן קשה עלי פרידתכם )ליקוטי
יהודה פר' פנחס(.
באר הפרשה -סוכות -הוש"ר -שמח"ת ãì
úåëæáå íéù÷áî åðà äðäã (ä úåà úåëåñã 'à ìéì íéðô ,àîìòá àúøèåæ àúìéî íà éë ù÷áî åðéàå ,åéúåéøá
éì áùçé ,äöåøà êéúåöî êøãå äöåçä éúéáî éúàö 'úçà äáåè äìá÷] äìá÷ òðééì÷ ïééà ,ãáìá 'ãçà íåé
'äàéöé' øåáòá éëå ,äù÷å ,ãåãð éú÷çøä åìàë úàæá [äéåöøå äîéìùסח.
åìéàë áùçééù ù÷áì åãéá ùé úàæë äðè÷ úéáî
,(àùã úåàð) ò"éæ 'øæð éðáà'ä ÷"äøä àéáä øáãì øëæ
íäøáàå .ì"æå øàáî àìà ,ä÷åçøå äëåøà 'úåìâ' ÷éçøä
äáøä íéøô áéø÷äì íéáøî úåëåñä âç éîé ìëáù
ãë úéùàøá) ìëá íäøáà úà êøá 'äå íéîéá àá ï÷æ
íà éë àéáî åðéà äøåú úçîùá åìéàå ,çáæîä éáâ ìò
'áìç ìë' .ãò àîåé åùøãù åîë) òîùî åäã ìë åìéôà ,(à
úåùòì êéøö âçä úàöá éë ,àîòè åðééäå ,ãçà øô
äáåè äãî'å .(òîùî àåäù ìë åìéôà é"ùøéô øåòéù éöç úåáøì
åáø÷á øåàä ÷éæçäì ìëåéù ïè÷ øáãסטøåñà åìàáå ,
åãåáëì äì÷ äòåðú ùîî àåäù ìë åìéôàù 'äáåøî
ïè÷ ãçà øáã åîöò ìò ìá÷é ÷ø ,úåìåãâá úëìì
úåáåçá øàåáîë äìòîì ìåãâ íùåø äùåò 'úé
úåîéìùá íéé÷éùע.
úåááìäעא'äöåçä éúéáî éúàö úåëæáå' ãåñ äæå ...
)åìàë [äì÷ äòåðúä] úàæá éì áùçé (äðè÷ äìåòô åìéôà íéîùá äìåãâ úåáéùç åì ùé 'ïè÷' øáã åìéôàù òãå
.òãåðë ìåãâ íùåø äùåò íù äìòîì ì"ø ,ãåãð éú÷çøä áèéé) ò"éæ 'áì áèéé'ä ÷"äøä ùøéô êëå ,ìòîî
סח .משל למה הדבר דומה לנברשת ) (chandelierגדולה ומפוארת המאירה באור יקרות את כל ארמון המלוכה ,אשר
היא מחוברת אל התקרה על ידי 'מסמר' אחד .והגיע כסיל אחד וחשב לעצמו שהרי אין שום חשיבות למסמר
הקטן שעולה כמה פרוטות ,ועל אחת כמה וכמה שאין לו ערך כלפי הנברשת ,אם כן מה צורך יש בו באותו מסמר,
ומדוע שלא אסיר אותו מהתקרה ואשתמש בו לצרכיי ...וכן עשה ...גערו בו כולם ואמרו ,שאמנם אין לו שום דמיון
לגבי הנברשת ,הן בגודלו והן בשוויו ,אך מכל מקום ,אי אפשר ל'נברשת' בלא 'מסמר' ,כי במה תחזיק הנברשת,
וכיצד תשאר קבועה בתקרת הבית .כיו"ב תאמר ,גבי הארות היו"ט העצומים והנוראים ,שאינם מתקיימים אלא על
ידי 'מסמר' אחד והוא הקבלה הטובה ,ואף אם היא קטנה.
והנה מסופר ,כי כה אמר הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב זי"ע לחסידיו במוצאי החג ,תדעו כי ה'אתה חוננתנו'
הוא הוא ה'אתה בחרתנו' ]והיתה כוונתם לחזק ליבם כעבור כל הימים הנוראים וחג הסוכות ושמח"ת ,שאין הקב"ה
עוזב אותנו ...אלא אני ה' לא שניתי בין בחול ובין במועד ,[...ונכלל בדבריו שצריך לזכור בימי החול ,לאחר ההבדלה
בין קדושת המועדות לימי המעשה ,את היו"ט שעברנו זה עתה ,לבל תפוג כל אותה רישומא דקדושה וההתעלות
שהיתה בימי החג .וכעין זה ביארו בטעם שקוראים 'פרשת עריות' במנחה דיום הכפורים ,שלכאורה מה מקום לפרשה
זו העוסקת בחטאים הירודים ושפלים ביותר לזמן קדוש כ"כ כיוה"כ בו אנו כמלאכים ,אלא ללמד לאדם שאם יבוא
עליו ח"ו שעת נסיון יעלה על זכרונו את יום הכפורים ...ושוב לא יחטא.
אמנם יש לומר גם לאידך גיסא ,שבימים בהם אומרים 'אתה בחרתנו' יזכור שעוד מעט ויאמרו 'אתה חוננתנו'...
ויקבל על עצמו קבלה טובה להמשיך את קדושת החג גם לימי החול .וכך גם רצו לעורר אותנו ביוה"כ ,שעתה בעמדנו
במדרגה הגבוהה ביותר נקבל על עצמנו גדרים וסייגים לבל תמוט רגלנו בימות השנה ,ולא 'ניפול' לאותה פרשה...
סט .וכאותו חסיד שזכה להסתופף בצל קדשו של הרה"ק ה'בית אהרן' זי"ע באחד מן המועדים ,ובחזרתו נשאל
בצל הקודש( ,השיב להם החסיד 'דער יו"טעל ידי חביריו 'ווי אזוי איז אריבער דער יום טוב' )האיך עבר עליך היו"ט ֵ
איז נישט אריבער )היו"ט לא חלף ועבר חלילה( ,דער יו"ט איז אריין געגאנגען' -אורות החג חדרו היטב בתוך כל עצמותיו...
ע .קבלה היתה לו להרה"ק ה'פני מנחם' זי"ע שלא לדבר אחר קריאת שמע שעל המיטה ,פעם אחת בהיותו מוכן
ומזומן לעלות על יצועו וכבר קרא קרי"ש שלח אחריו אחיו הרה"ק ה'בית ישראל' זי"ע לקרוא לו ,ומפני הכבוד
לא היה יכול לסרב ,לכן הלך אל הרבי והחליט שהוא לא יתחיל לדבר ,אולם ה'בית ישראל' דיבר עמו על עניינים
שונים ובלית ברירה היה צריך להשיב ולענות על השאלות ,ויהי כאשר חזר לביתו לא עלה על יצועו כל הלילה כדי
שלא לעבור ולבטל קבלתו .וזו היא דוגמא של 'קבלה עד הסוף' ,שאם קיבל על עצמו דבר יקיימו בכל מצב שהוא.
עא .וז"ל ה'חובת הלבבות' )שער חשבון הנפש פ"ה( ,וכפי זה אחי ראוי לך להתנהג בהרגיל החשבון עם נפשך בכל שעה
ובכל רגע לא-ל יתברך ,ואל תמעט בעיניך שום טובה שתעשנה לשמו אפילו במלה או בראיה ,כי המעט ממך
רב אצלו ,וכן בענין העבירות .והקרוב שבדמיונם בזה העתקת השמש בארץ שיעור אמה .תעתק בגלגל מילין הרבה,
äì באר הפרשה -סוכות -הוש"ר -שמח"ת
ìàøùéעב äìåë äðùä ìëì ,עגíéîéä úãåáò úéìëú éë . דתשרי על עמיה -השפעת קדושת ירח האיתנים לכל השנה
éôé÷úã' íéðúéàä çøé ,äáåèì åðéìò åøáòù íéùåã÷ä ì"æéøàä ìù øîæä ïåùìá íéæîøî åéä úåøåãä é÷éãö
àì äçîùäå äøåàäå äùåã÷ä úåòôùä ìëå ,'úååöîá )éøùúã éî÷ àåòø àäé' (÷"áù ìéìì ïéçáùá øîæà
íúòùì ÷ø åãòåðעד äðùä ìë ìò òéôùäì àìà ...עה
¯ åðëìî åðéáà éðô íéìçîå íéù÷áî åðàù ,'äéîò ìò
.è"ìòáä óøåçä úåîé ìò èøôáå ,äìåë åîò åðéìò øàùéú éøùú ùãåç úòôùäù ïåöø éäé
וכן העתקת הצל באצטרולב .ואל ירבו בעיניך מעשיך ,ואם יהיו לשמו ,כי במעט שבטובות שיש לו עליך כפל מעשה
כל יושבי העולם עם דקדוק החשבון'.
עב' .דבר חכמה' נפלא שמעתי מחכם וצדיק אחד ,פה מפיק מרגליות ,בשמחת 'שבע ברכות' ,וכה היו דבריו' ,מעשה'
ביהודי מתושבי העיר 'לעלוב' ,שהיה נוסע מדי שנה בשנה לקראת הפסח להסתופף בצל רבו אשר התגורר ב'לובלין'.
בדרכו היה עובר ב'פרשת דרכים' אשר היתה נחלקת לארבעה דרכים ,וכל דרך מוליכה לעבר עיר אחרת ,ולמען ידעו
עוברי דרכים 'את הדרך ילכו בה' הציבו שם עמוד גדול ועליו תלו ארבע לוחות – לוח לכל רוח ,ועליו נכתב שם העיר
אשר הפונה שמה יגיע אליה ,כגון 'לוח' לצד מזרח עליו נכתב באותיות גדולות 'ווארשא' ,והרי זה לסימן כי הרוצה
להגיע לווארשא יפנה מזרחה ,וכן העמידו לוח לצד צפון עליו הופיע תיבת 'לובלין' ,לקיים מה שנאמר 'תכין לך הדרך'.
והנה ,באחת השנים ירדו גשמים עזים בכל ימות החורף וגם מקום הרוחות והשלגים לא נפקדו באותה השנה,
וכשבא היהודי לקראת הפסח אל 'פרשת הדרכים' חשכו עיניו כי לא מצא כלל את ה'עמוד' עם הלוחות על מעמדו,
והבין שנעקר ממקומו על ידי רוח סערה ,ולא ידע אנה יפנה ,האם למזרח או למערב ,לצפון או לדרום ,והמקום
מדבר שממה מאין יושב ' -עובר ושב אין' ומורה דרך איננו ,מה עשה ,החל מחפש אחר העמוד עם הלוחות ,ואכן,
אחר חיפושים רבים מצאו מוטל על הארץ בתוככי הביצות ,מתחת הררי שלג וקרח ,כאבן שאין לה הופכין ,ועדיין
לא ידע מה לעשות ,כי הגם שעלה ברצונו להעמיד העמוד על מקומו ,אבל לא ידע לאיזה צד להעמידו .עד שפקח
ה' את עיניו והבין ,הרי 'זאת ידעתי' לענות על השאלה 'מאין באת' ...כי ברור לי באיזו דרך הגעתי מלעלוב עד
הנה ,מעתה עלי להעמיד שוב את העמוד כשה'לוח' המורה על העיר לעלוב יפנה לאותו צד ממנו הגעתי ,וממילא
הכל יבוא על מקומו בשלום ,כי אז גם שאר הלוחות יהיו מכוונים כל אחד כפי מה שהיה בתחילה ,ואוכל להמשיך
בדרכי ולהגיע למחוז חפצי לחיים לשמחה ולשלום...
וכאן פנה אותו 'דרשן' אל ה'חתן' ,ואמר לו ,הנה זה עתה יוצא הנך לחיי המעשה ,וכלשון הכתוב 'חתן היוצא מחופתו
ישוש כגבור לרוץ עלי אורח' ...ומתחיל לפסוע ולצעוד ב'ים הגדול' ,ומורא יעלה על ראשך כי אינך יודע לאיזה דרך
לפנות ,לימין או לשמאל ...זכור ואל תשכח מאין באת ...הלא יודע אתה מקור מחצבתך ,באיזה בית גדלת ,ואיזה 'חינוך'
קבלת בו ,ואם כן ,הדרך בה הגעת עד הלום היא תשמש לך 'מורה דרך' כיצד להמשיך ולעלות במסילה העולה בית א-ל.
ולעניינו יאמר ,עומדים אנו בתחילת השנה ,שימו על לבככם 'מאין באתם' ,הרי זה עתה עמדנו בראש השנה ,יום
הכפורים ,סוכות ושמחת תורה ...כל אחד ואחד היה לו התעלות לפי ערכו ,הכל היו חפצים ליראה את שמך ...וזכרון
קדוש זה צריך לעמוד כנגד העיניים ,ועל ידי זה נוכל להמשיך בדרך הנכונה מבלי להתבלבל...
aA
cמן הבאר c
כך כתב הרה"ק ה'נתיבות שלום' זי"ע )ח"ב עמ' רכז( ,טבע האדם שממחרת היו"ט שוכח לגמרי מה שהיה,
היכן היה אמש ומה היה הילוך מחשבתו ,מה היו משאלות לבו בעת שרקד עם התורה 'אחת שאלתי מאת
ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי' ,ועל זה נאמר 'אסרו חג בעבותים' ,לקשור את החג בעבותות
חזקים שלא ישמט מבין הידיים ,ושתישאר חקיקה מהיו"ט לכל השנה.
עג .יש שאמרו כי לתיבת 'תשרי' יש כמה פירושים ,א .מלשון התרה ' -שרי ואסר' כי בחודש זה יכול האדם
להתיר עצמו מבית האסורים ברוחניות ,ולקרוא דרור ל'נשמתו' להיכנס ולבוא לשערי תורה ומצוות וקרבת
אלוקים .ב .מלשון 'שריר וקיים' ,שיקיים היטב בלבו את השפעת חודש זה לכל השנה הבעל"ט.
עד .וכמו שביאר הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל במתק לשונו ,למה הדבר דומה לחתן ש'מצא אשה' וערך שמחת
נישואין ברוב פאר והדר ,שכר אולם רחב ידיים מרהיב ביופיו ,הביא חבורת כלי זמר מנעימים בקול ואף סעודה
באר הפרשה -סוכות -הוש"ר -שמח"ת åì
úåìá÷ éãé ìò úåúåáòá è"åéä úà øåù÷ì ,'íéúåáòá âç áåúëä úà ò"éæ äãåäéá òãåðä ÷"äâä øàéá øáëå
úåáåèעו .ïãéòå ïîæ ìëá æåæé àì íäîù ),'íåúî éá ïéà ùàø ãòå ìâø óëî' (å à äéòùé
øçàî 'ìâø óë'îù íéøîåàä íúåà ìò ïðåàúî àéáðäù
ìù äéîåôá àìâøî äéäù åîë àéä äáåè äöò ãåò ãò' (:ã ä"ø) åîöò éðôá ìâø àåäù úøöò éðéîù íåé
ìëá éë ò"éæ áåðéîéøî ìãðî íçðî éáø ÷"äøä íãàä áæåò ,'íåúî éá ïéà' àáä äðùä ùàøì ãò 'ùàø
ìàøùé éðáî ãçàå ãçà ìë ìò ä"á÷ä øéàî ãòåîå âç åîë åçåø ìò äìåòä ìëë äùåòå ,äîéîúä êøãä úà
øáâúî íãà ìù åìëù äæ øåà éãé ìòå ,äìåãâ äøàä àåä éøä úøöò éðéîù øçàì ãò ä"øî ÷øå ,äðä ãò
êà .äùåã÷ä äøåúä ãåîéìå 'ä úãåáòá ùãçúîå éøàååö åøôñá à"ãéçä ùøéô ïëå) àøåáä úãåáòì åîöò øøåòî
éî äéäé ùéà ìëå ,åúàî àöåé äæ øåà íâ âçä úàöá .(íéøáã úøèôä ììù
ãéî äøåúä ãåîéìá äáøé ,àåä ìéëùî êà íà äéäéù
ìåãâä øåàä úà åîöò ìò øéàùé äæáå ,âçä úàöá íéîéä úåøåà ìë úà åðáø÷á øîùì äöåòéä äöòäå
äðùä ìëá åéìà áø÷úäìå 'ä úà ãåáòì åãòá òééñì åøñà' (æë çé÷ íéìéäú) áåúëä ïåùìë àéä íéáåèä
ערך כיד המלך ,אחר כלות 'השמחה' שב לבית הוריו כשהוא מותיר אחריו את ה'כלה' בודדה בבושת פנים ,ופרצה
בבכי מר על שכה עולל לה ה'חתן' ,נזעקו אחריו חבריו ושאלוהו מה זה ועל מה זה ,השיב להם ברוב כסילותו
וטפשותו ,העיקר שהיתה 'חתונה' יפה ...וכמה נבער מדעת הוא שאינו מבין שכל ה'חתונה' אינה אלא 'הקדמה'
לבניין עדי עד בהמשך החיים ...ועל דרך זה ייאמר ,עברו עלינו חגים וזמנים לששון ,עד שהגענו ליום שמיני עצרת
שהוא בחי' היחוד השלם 'בואו ונשמח אני ואתה' ...אך בל נשאר עמוד ב'חתונה' ותו לא ...אלא אין זה רק כ'הקדמה'
לכל השנה הבעל"ט...
בדרך צחות רמזו בלשון חז"ל הנודעת על עניין שמיני עצרת ,שהקב"ה אומר לישראל 'קשה עלי פרידתכם ,עכבו
עמי יום אחד' ,שהנה ידוע ש'פרידה' היא עקרה שאינה יכולה להוליד ,ואין ממנה המשך הדורות ,ועל כך רימזו
חז"ל בלשונם קשה עלי פרידתכם ,שהקב"ה מתאונן ואומר שקשה עליו שכל הימים הקדושים הם בבחי' פרידה בלי
המשך ...אלא עכבו עמי – שישאר קיום לכל האורות הגדולים והשפעות הקדושה לאורך ימים...
עה .הנה מדרך בני אדם לשאול איש את רעהו במשך ימי הרחמים והסליחות עד סוף ירח האיתנים ,האם כבר
אמרת סליחות ,כבר שמעת תקיעת שופר ,כבר עשית כפרות ,כבר בנית סוכה ,קנית ד' מינים ,נענעת לולב,
חבטת הושענות ,אמנם מהי השאלה האחרונה בימים נוראים – האסט שוין עולה געווען – כבר היה לך עליה )לתורה(,
זה השאלה האחרונה ...כי אחרי ככלות הכל עיקר התכלית לבוא לידי עליה ,לעלות ולהתעלות מכל מעשי החודש,
לא רק לערוך את עבודת הימים ולחזור להיות כאשתקד.
יעקלס )בן ר' יעקב( אשר התגורר בקראקא )נלב"ע בשנת תי"ג( והיה עני מרוד ,לילה אחד עו .ידוע המעשה על ר' אייזיק ֶ ְ ְ
חלם חלום בו 'נתגלה' לו כי מתחת הגשר הגדול המוביל לעיר טמון אוצר גדול ,ויהי בבוקר ותפעם רוחו והלך
למצוא את ה'עשירות' המיועדת עבורו ,והחל לחפור שם ,עד שניגש אליו מפקד חיל המלך ושאל למעשיו ,והשיב
לו בכנות ובתמימות כי מחפש הוא אחר המטמון וכפי שהראוהו מן השמים ...החל המפקד לשחוק עליו באומרו,
אף אני חלום חלמתי שמתחת התנור בבית יהודי בשם 'אייזיק יעקלס' מסתתר אוצרות זהב וכסף ,וכי נדמה לך
שאלך לחפש שם ,והרי החלומות שוא ידברון .נדהם ר' אייזיק ולא גילה לו כי הוא הוא 'בעל הדבר' ,שב לביתו
והחל לעקור את התנור ועד מהרה מצא שם אוצרות מלכים אשר מהם נתעשר ונעשה לגביר אדיר )ומהכסף בנה בית
הכנסת גדול על שמו ,הנקרא 'אייזיק שול'( .וצדיקי הדורות דרשו מעשה זה כמין חומר ללמוד ממנו בדרכי עבודת השי"ת.
הרה"ק ה'אמרי חיים' זי"ע היה מספר מעשה זה כמשל על סדר החיים ,כי רבים המה שבכל ימות השנה הנם
'עניים' במעשים טובים ,ובטוחים כי 'האוצר' נמצא בר"ה וביוה"כ ,אז הזמן גרמא ליטול מלוא חפניים משפע הקדושה
ועי"ז יוכלו להתעלות לאין ערוך .אמנם בהגיע ה'הייליגע טעג' )ימים הקדושים( מתגלה להם כי העשירות נמצאת בקרבם,
כי בכל אחד טמונים וגנוזים אוצרות אדירים של כוחות הנפש לעבודת השי"ת ,ומקבלים עליהם קבלות טובות
להיטיב מעשיהם .וזאת העבודה ככלות כל הימים הטובים ,לחיות את גילוי האוצרות שבנפש ,ולקיים כל מה שקיבל
על עצמו ,ולא להיות ח"ו ככלב שב על קיאו )הובא בלקוטי אמרי חיים למוצאי יו"כ(.
æì שמח"ת- הוש"ר- סוכות- באר הפרשה
,ì"äæá (ö"çø úåà òáöàá äøåî) à"ãéçä ÷"äâä áúë ïëå ìòá ÷"äâä åãéîìúì .íúáø÷äå ä"ãá øåîà 'øô á÷òé ìå÷á àáåä)
ãåîìúå íéîù úàøéá õîàúé ïåùç ùãåçå âçä øçà .(ò"éæ íéòåøä àìî
àáè àðîéñ éåäå äðùä úìéçú àåä éë ,äîùì äøåú
עזäáåùú éîé úøùòì àåä áåø÷ éë äúòå .äðùä ìëì 'éñ íééç øôñ) ò"éæ é'âàìàô íééç éáø ÷"äâä áúë êëå
äéä àì äùòù äî ìë éë úåàøäìå úåøåäì êéøö âäðúîù äî éôë åðéãéá äìá÷ øùà' åðåùì äæå (åì
úãåáòî ìùøúéå ìåò ÷åøôì ìéçúé äúò íàå ,å"ç íéðôì äéäé ïë âçä éàöåî ìù íéðåùàøä íéîé á"éá íãàä
áåè ïîéñ äùòé äáøãà ïëì ,å"ç äéäé ïåöøì àì 'ä íéãéñç âäðîå ,äðù úéøçà ãòå äðùä úéùàøî ãéîú
'ä ãéë äåöîäå äøåúä ÷ñòá øåáâë õåøé ,äðùä ìëì äáùçî úùåã÷áå øúåéá íîöò ùã÷úäì íéðåùàøä
.ì"ëò ,åéìò äáåèä âçä øçà íåé á"é ãò äøåú úçîù íåéî äùòîå øåáéãå
áø÷á íäéúá ìà íéôñàðå .äðùä éùãç á"é úîåòì
êðòîì àð òùåä ,àð òùåä åðé÷åìà êðòîì àð òùåä ãçàå ãçà ìë ïãåîéì ìò ïéøéæçîå íéîéä á"é äìà
äðùì עחàáè à÷úéôì äëæðå ,àð òùåä åðàøåá øæò äìà äùåòì úåéäì äàìôð äìåâñ àåäå åøåòéù éôì
àôé÷úã íéðúéàä çøé ¯ ùãåçä äæîå ,ä÷åúîå äáåè úéøçà ãòå äðùä úéùàøî íéîéä ìë ãéîú ú"éùäî
íééç úåðùå íéîé êøåàì áø òôù åðéìò òôùåé úååöîá úåãéñçá ïä äøåúá ïä çéìöé äùòé øùà ìëå äðùä
.úåëøáå úåòåùé éðéî ìëá àéìòî àøåäðå àôåâ úåéøáá .'ïúîå àùî ìëá ïäå
אומר הקב"ה לעמו בני ישראל, ד"ה לא תעשון( שלאחר הימים הנוראים, כך ביאר הרה"ק ה'ישמח משה' זי"ע )ראה.עז
כי יש שכר לפעולת- (טז-'כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך' )ירמיה לא טו
כי לאחר אלו הימים, אם כן מדוע עדיין לא בא בן ישי, ואם תשאל.התפילות ואימת הדין שכל העוונות נמחלים
. ושכחו מכל אשר עבר עליהם, שהכל חוזרים לסדר יומם כדאשתקד,' 'ושבו בנים לגבולם- הקדושים
'ננתקה את מוסרותימו, ואידך,' וכה אמר הרה"ק ה'אמרי אמת' זי"ע כי שניים המה בקרא 'אסרו חג בעבותים.עח
, יש מי שאומר אחר 'שמחת תורה' הבה ננתק עצמנו מכל עניני החג ל"ע,(ונשליכה ממנו עבותימו' )תהילים ב ג
, הוסיף ע"ז בנו הרה"ק הפני מנחם' זי"ע. הבה נקשור עצמו בעבותות וחבלים לחג העבר, אדרבה,והמשכיל יאמר
כי היו"ט, ובאמת אין זה נכון,כי שגור בפי העולם לומר 'אסרו חג בעבותים' – שצריך לקשור את ה'יום טוב' אלינו
. שלא נברח ממנו אלא נחבר ונקשור עצמנו אליו, אלא לנו ייאמר,איננו בורח כלל וכלל
בעת נישואי הרה"ק ה'דברי יואל' מסאטמאר זי"ע נשא לפניו אביו הרה"ק
ה'קדושת יו"ט' זי"ע דברי כיבושין קודם החופה ,ובתוך דבריו אמר ,הנה מעמידים
את החופה תחת כיפת השמים ,הידעת בני את טעם הדבר ,אלא כדאיתא במסכת
סוכה )ב (:על הפסוק )ישעיה ד ו( 'וסוכה תהיה לצל יומם' ,שאליבא דאמת הוה
ליה לומר 'וחופה תהיה לצל יומם' ,ומסקנת הגמרא 'תרתי' שמעת מינה )עיי"ש(.
ולהסביר קשר העניינים שבין סוכה לחופה ,כי הסוכה צריכה להיות דווקא תחת
כיפת השמים ,לרמז לאדם שבכל דרכיו וענייניו ישא עיניו השמימה ,וידע שאפילו
דבר קטן לא נעשה כאן בעולם הזה אם לא הכריזו כך קודם לכן בשמים ממעל,
כיו"ב אמרו חז"ל 'צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי' -כלומר שיפסיק לחשוב
שהעולם הזה קביעות יש בו ,אלא תדע שעולם הזה ארעי הוא ,ואין לך אלא
לחסות ב'צילא דמהימנותא' בצל האמונה -שהכל מתנהל ממעל.
כענין זה הוא גם ענין החופה ,שמעמידים אותה תחת כיפת השמים בלא שום
הפסק וחציצה לשמים ,לרמז לחתן ,הנך עומד להקים בית נאמן לה' ולתורתו,
שא נא עיניך השמימה ,ותדע לך כי אין על מי לסמוך כי אם על אבינו שבשמים,
ושלא תחשוב לסמוך עלי -אביך )הקדושת יו"ט( ,או על ה'שווער' שלך וכיו"ב ,כי
לא הם יפרנסוך ויכלכלוך ,כי אם 'אב הרחמן' הזן את העולם כולו בטובו ,הוא
ימלא כל מחסורך בכל עת ובכל שעה )ולפלא היה ,שמיד אחר ה'שבע ברכות' נשבה ארון
האלוקים והקדושת יו"ט נסתלק לשמי רום ,ובאמת לא יכול היה לתמוך בבנו החתן(.
וכך פירשו )'אתה בחרתנו' עמ' קב( במה שאמרו בגמ' )סוכה כח (:שקטן הצריך לאמו
פטור מן הסוכה ,ומיהו 'צריך לאמו' -אם כשהוא ניעור משנתו הוא קורא אמא
אמא .ולכאורה צ"ב ,מדוע עניין זה דייקא קובע את זמן חיוב בסוכה ,אלא כי
כל תכלית הישיבה בסוכה היא להשריש בלבבנו לבטוח רק בהשי"ת ,ואם הוא
קורא אמא אמא ותולה בטחונו בבשר ודם -אין לו שייכות לכל עניין הסוכה...
מעשה באחד מצדיקי הדורות שבנו קבל בפניו על פרנסתו הדחוקה מאד ,נענה
אליו אביו ,האם הנך חושב שהקב"ה הוא אבי ואתה רק נכדו ,הלא גם אתה בנו
כמוני ממש ,ומה לך כי תתאונן בפני ,קום נא וקרא אל אביך אוהבך שבשמים,
והוא ישפיע לך מזונך בכבוד.
