ניצוץ אחד · NITZOTZ ECHAD — סוכות (2026-09-21)
נ"י _לונדון ב"ב חיפה י-ם
6:36 6:29 6:04 6:11 הדה"נ5:56 : בה"י
7:39
7:36
7:26
7:24
7:08 7:08 מוצשוי״ט7:06 :
מוציו״ט שני: סוכות
8:01 7:56 7:44 7:44 ר"ת7:47 :
נ"י _לונדון ב"ב חיפה י-ם
6:20 6:18 5:54 6:02 הדה"נ5:47 :
מוצשוי״ט6:57 : שמ״ע ושמח״ת
תשפ"ז
7:23 7:15 6:58 6:59
7:20 7:13 מוציו״ט שני:
7:45 7:45 7:35 7:35 ר"ת7:38 : ניצוצי אור ופרפראות יקרות משיעורי מורנו
הגה"ח ר' דניא_ל חיים א_לתר ש_ליט"א
ראש ישיבת 'פני מנחם' בעיה"ק ירושלים תובב"א
יו"_ל בסיוע הנגיד הרבני המפואר
הרה"ח ר' מאיר מ_לניק ומשפ' שיחיו ַמה ּלְ ָך הַ ּיָ ם ּכִ י ָתנּוס
רזא דאחד ברוק_לין -ניו יורק
הַ ּיַ ְר ֵּדן ִּתּסֹב לְ ָאחֹור .הֶ הָ ִרים
שיחות ודרשות
ִּת ְרקְ דּו כְ ֵאילִ ים ּגְ בָ עֹות
עבודת ההלל – תשוקת הלב הגואה
'אלה הם מועדי'
ּכִ בְ נֵ י צ ֹאןִ .מּלִ פְ נֵ י ָאדֹון חּולִ י ָא ֶרץ
בזמן שמחתנו היא מתוך הימים הנוראים.
בקריאת יום ראשון של חג הסוכות בפרשת אמור ,מתחילים כי כפי אשר יזכה האדם להתקרב יותר כלפי ִמּלִ פְ נֵ י ֱא-לֹוּהַ יַ ֲעק ֹב .הַ ה ֹפְ כִ י הַ ּצּור
בפסוק (ויקרא כב ,כו) 'וידבר ה' וגו' ,שור או כשב או עז כי יולד'. הקב"ה ,כך תגדל יראתו ,כים העצום וכמרומי
ולכאורה ,הרי רק לאחר שבעה פסוקים מתחילים פסוקי ההרים ,ובזה עצמו יבוא לידי הלל והודיה בחג ֲאגַ ם ָמיִ ם ַחּלָ ִמיׁש לְ ַמ ְעיְ נֹו ָמיִ ם
המועדים ,ומה הענין להקדים פסוקים אלו .גם רואים אנו הסוכות.
(הלל – תהלים קיד ה–ח)
בהמשך ,כי עוד בטרם מונה התורה את כל המועדים ,כבר
נאמר בסוף הפסוק (שם כג ,ב) 'אלה הם מועדי' ,ובפשטות המקרא
יראת הקרובים
נשמע שכבר נאמרו המועדות ופסוק זה מסיים למנותם ,בעוד תֹוׁש ַיע
ְמגָ ִדים ַּת ְמ ִּתיק וְ ִ יש להבין ,מה שאל ברישא ומה תירץ בסיפא.
שבפועל המועדים נמנים להלן.
(הושענות ,אדון המושיע) ביאר ה'אמרי חיים' מויז'ניץ זצ"ל כי תמה
'על כן יהיו דבריך מעטים'
המשורר כיצד יתכן שנהר הירדן הקטן סב
כדי להבין ,יוקדם ביאור פסוק בספר 'קהלת' הנקרא בחג חסדים גלויים לאחוריו בנחת ,ואילו הים הגדול ורחב הידיים
הסוכות [ומילתא אגב אורחא ,מרגלא בפיו של כ"ק אדאמו"ר ה'פני מנחם' אמר הרה"ק ה'צמח דוד' מדינוב זצ"ל [בנו
ברח ונס על נפשו ברוב פחד ויראה .כיוצא
זצ"ל לספר שאביו כ"ק אדמו"ר ה'אמרי אמת' זצ"ל ציוה עליו ללמוד ספרי של ה'בני יששכר'] (ליקוטי אמרים לחג הסוכות ,בסופו) ,הלא בזה הוסיף לתמוה ,איך ההרים הגבוהים ירקדו
מוסר מן הראשונים ,ואמר אבא מארי זצ"ל ,כי בעצם גם ספר 'קהלת' עם כל הנהגת הקב"ה בעולמו אינה אלא חסדים בחוזק כאילים איתנים ,ואילו הגבעות הקטנות
פירוש רש"י הוא ספר מוסר מן הראשונים ,ולאו דווקא בסוכות ,אלא בכל ורחמים .אלא שלפעמים הם רחמים גלויים, רק נוע ינועו כבני צאן הרכות.
ימות השנה.]... ולפעמים הם בהסתרה ,ונראים כדינים קשים.
כתיב ב'קהלת' (ה ,א) 'אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר על כן מבקשים' ,מגדים' – אותם רחמים על הא תרוצי קא מתרץ ,כי 'מלפני אדון חולי
להוציא דבר לפני האלוקים ,כי האלוקים בשמים ואתה על וחסדים' ,תמתיק ותושיע' ,הושיענו ברחמיך ארץ ,מלפני א-לוה יעקב' .שיראתם היא מלפני
הארץ על כן יהיו דבריך מעטים' .והדיוק מפורסם ונשנה שיהיו נראים וגלויים כרחמים גמורים. רבון כל העולמים ,שלגביו ככל שהנברא גדול
בספרים רבים .הלא מה ש'האלוקים בשמים' ,היא סיבה, יותר כך הוא משיג יותר מגדולת בוראו ,אפס
לכאורה ,שלא יחשוש האדם מלדבר דברי הבל ,כי הוא בארץ קצהו ,ובהתאם לכך מתמלא יותר בחיל ורעדה.
והאלוקים בשמים .ואם רצה שלמה המלך להזהיר את האדם הֹוׁשע נָא ֲע ָד ִרים ִמ ַּדּלּות
ַ ולכך שפיר דווקא הים הגדול וההרים הרמים
לשמור פיו ולשונו ,נכון היה לומר שהקב"ה נמצא גם בארץ ינוסו וינועו ביתר תוקף ועוז.
(הושענות ,אדמה מארר)
מתחת ,ולא רק בשמים ,וכיון שה' ניצב עליך ,יהיו דבריך והוא בדומה למה שאמר רבה של ריישא,
מעטים .ויישובים רבים נאמרו בזה מחכמי וצדיקי הדורות (עי'
עדרים עדרים הגאון רבי אהרן לעווין זצ"ל על הפסוק (תהלים פד,
הקדמה לספר 'בך יברך ישראל' בשם הרה"ק מרוז'ין; שער בת רבים על קהלת עמ' נ בשם ה'חתם סופר'; אמרי ה) 'אשרי יושבי ביתך ,עוד יהללוך סלה' .שלא
יש לפרשו מלשון 'ותהי האמת נעדרת' (ישעיה
פנחס ,שער א אות רנא; תעלומות חכמה ל'חוות דעת' ,קהלת ,שם; כתבי המגיד מדובנא ח"ב ,קהלת; קול יעקב, כמדת הקב"ה מדת בשר ודם .מלך בשר ודם,
נט ,טו) שדרשו בו (סנהדרין צז' ).מלמד שנעשית עדרים
קהלת; 'אמרות טהורות' על תהלים לבעל ה'נועם מגדים' ,קמה ,יח; עיר דוד [לידא] שער בית החכמה ,קהלת). ככל שסובביו קרובים אליו יותר ,כך הם מכירים
עדרים והולכת לה' .רמז יש כאן ,שאין איש
דברים מעטים ומחשבה רבה פועל על פי אמת ,אלא הכל בוחנים מה אחרים יותר את חולשותיו ,וכך הם פחות מתייראים
הרה"ק בעל ה'הפלאה' זצ"ל בספרו 'פנים יפות' (ריש פר' ואתחנן; עושים ונוהרים בעקבותיהם ,והם כצאן אשר אין ממנו .אבל מלכו של עולם ,ככל שמתקרב יותר
ועוד) דרש בזה בהקדם אשר פירש את דברי ישעיהו הנביא להם רועה ומשוטטים עדרים עדרים .זהו 'הושע האדם אליו ומוסיף הכרה בו ,מתגדלת אצלו
(כט ,יג) 'ויאמר ה' ,יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני נא ,עדרים מדלות' .כי העדריות וההמוניות ,אין יותר יראת הרוממות' ,וכשמחשב בדברים האלו
ולבו רחק ממני' .ופירש דהתפילה הלא עיקרה כוונת הלב, לך דלי דלות יותר מכך[ .וכמאמר החכם ,כל בעלי
עצמן ,מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע
שעל שם כך היא קרויה 'עבודה שבלב' (תענית ב .).ועניינה הוא, כנף יעופפו להקות להקות ,רק הנשרים יתרוממו לעצמם
שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת
שהכוונה היא הנותנת חיות בתיבות התפילה וכאשר יש ויגביהו עוף בדד].
קלה מעוטה לפני תמים דעות' ,ו'בשעה שיתבונן
לתיבה חיות היא קלה ש'החי נושא את עצמו' (שבת צד ).וכך היא האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים,
פורחת ועולה למעלה .מאידך ,אם התיבה אין בה מחשבה ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ ,מיד
הרי היא כגוף ללא נשמה [וכמו שכתב ב'תורת חובות הלבבות' (שעחה"נ וְ הַ ִּׂש ֵיאנּו ה' ֱאֹ-להֵ ינּו הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה
לידע השם הגדול' (רמב"ם יסוה"ת ב ,ב) .זהו 'אשרי יושבי
פ"ג ד"ה והתשיעי) 'וכשיתפלל המתפלל בלשונו ,ולבו טרוד בזולת ענין התפילה,
תהיה תפילתו גוף בלא רוח וקליפה בלא לב'] והתיבה כבדה והיא מֹוע ֶדיָך (מוסף)
ֶאת ּבִ ְרּכַ ת ֲ ביתך' ,שככל שקרובים יותר בבחינת בני בית,
נשארת למטה .זוהי הכוונה בדברי חז"ל (ברכות כט ):שפירשו 'כל אזי 'עוד יהללוך סלה' יותר ויותר.
העושה תפילתו קבע -כל שתפילתו דומה עליו כמשוי' .שמי
קשר של קיימא
זו גם השייכות לימים נוראים ולסוכות,
שתפילתו ללא מחשבה וכוונת המילות ,התפילה כבדה כמשא מרגלא בפומיה דאאמו"ר ה'פני מנחם' זצ"ל (עי'
כמו דאיתא ב'שפת אמת' (סוכות תרנ"א ד"ה סוכות זמן)
כבד .ולפי גודל המחשבה יכול לעלות הדיבור למעלה בהיכל פנ"מ שבת חוה"מ פסח תשנ"ג ד"ה כתיב; שש"פ תשנ"ג מאמר ד' ד"ה ואותי; אוצר דרשות
דברי לבאר
ה' ,אבל הדיבורים שהם בלי מחשבה ,הם כמשא -כגוף בלא ומאמרים ,כרך ב דרשה
חז"ל (תנדבא"ר)
נט) להביא
נשמה .וזהו ביאור במאמר הכתוב 'בשפתיו כבדוני' ,שהיתה ברכת מזלא טבא וגדיא נאה 'שמחתי
תפילתם 'כבדה' ולא יכלה לעלות למעלה מרוב כובדה ,כי את דברי
לידידנו הנכבד הרה"ח ר' ירמיה אליעזר בראך שליט"א ,מפרנסי המכון ותומכיו מ ת ו ך
'לבו רחק ממני' והתפילה היתה ריקה מנשמה ומכוונה ,והיתה ה'תפארת
לרגל היכנס בנו הבה"ח יוסף הי"ו לעול תורה ומצוות יראתי',
כגוף מת. שלמה' (רמז יזכהו השי"ת לראות רוב נחת ממנו ומכל יוצ"ח ,בתורה ובמעשים טובים שהשמחה
פסח ד"ה והשיאנו; מתוך שפע והרחבה ,מנוחת הדעת ושלוות הנפש ,ואך טוב וחסד כל הימים
וזו כוונת הכתוב 'כי האלוקים בשמים ואתה על הארץ ,על מאחלים בהערכה ובהוקרה רבה :ישראל מוזסון ואברהם מרדכי טאומן ,בשם מכון 'אור חדש'
ה ב א ה
אחרת ,כי דיני ארבעה מינים ,כיום שאין בית נחל' ,ורק אחר כך ציוותה (שם פס' מב) 'בסוכות תשבו רמזי שמ"ע; ועוד) [ועיין בני יששכר (מאמרי ר"ח מאמר א אות יד)] ,כי
המקדש קיים ,אינם מילתא פסיקא .כי ברוב זמנם שבעת ימים'. 'והשיאנו' הוא מלשון נישואין וחתנות .שכה נדבק
אינם אלא מדרבנן ,ופעמים יתכן שלא תתקיים בקדושת המועד ,וכך היום־טוב ישאר עמנו לעולם.
ויש שכתבו לתרץ על פי פשוטו ,כי מה שפתחה
מצות לולב מדאורייתא כלל.
התורה את הפרשה באומרה (פס' לד) 'בחמשה עשר אש המועדות
כיצד ,הרי שחל יום טוב ראשון של חג להיות יום לחדש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים
עוד פירש בזה ה'פני מנחם' זצ"ל (ועי' פנ"מ שש"פ תשנ"ג
בשבת ,כמו הקביעות בשנה זו ,שבזמן שאין בית לה'' ,הרי לן שהקדים קרא סוכות ללולב.
מאמר ד ד"ה לשון) ,וכן מובא ב'בית אברהם' זצ"ל (לשבועות
המקדש קיים אין לולב ניטל (עי' סוכה מד ,).נמצאת
המצוה בטלה בראשון של חג .ובשאר ימות מצוה בעשיית הסוכה ד"ה והשיאנו) ,כי 'השיאנו' הוא מלשון המשנה (ר"ה כב):
'משיאין משואות' .וכך פירוש הבקשה :תן בלבנו
החג ,הא לדידן ליכא מצוה דאורייתא בנטילת וב'ערוך לנר' תירץ שכן בסוכה יש בעצם עשייתה
את אור המועד שיבער בתוכנו ,עד שתהא שלהבת
לולב ,שכן מן התורה אין המצוה נוהגת כלל משום מצוה (עי' רש"י מכות ח .ד"ה השתא; ועי' סוכה ט ;.ועי' רמ"א או"ח
הקדושה עולה מאליה ומלהטת אותנו בכיסופין
מחוץ למקדש (עי' משנה ר"ה ל .וסוכה מא .).בכהאי גוונא, תרכה ,א; ועי' העמק דבר על שאלתות קסט) ,ובירושלמי (פ"א ה"ב) אף
ובתשוקה אליך.
נמצא שהרבה פסולים שנאמרו בארבעת המינים, אמרו שהעושה את סוכתו מברך בעת העשייה
כשרים הם .שפסולים אלו אינם אלא בלולב 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לעשות סוכה' .נמצא
דאורייתא ,אבל לא כאשר המצוה רק מדרבנן שמצוַ ת סוכה שייכת עוד קודם חג הסוכות ,מה
(עי' סוכה כט ;:ועוד). שאין כן ארבעת המינים שאין מצוָ תם אלא בחג סּוּכָ ה ֶׁשהִ יא ּגְ בֹוהָ ה
ׂש ִרים ַא ָּמה (סוכה ב). לְ ַמ ְעלָ ה ֵמ ֶע ְ
הסוכות.
לעומת זאת ,סוכה נוהגת כמצותה בתורה כל
שבעה ,וכל הלכותיה שוות הן בזמן המקדש והן מצוה כלֵ יל התקדש חג
בחורבנו ,הן במקום המקדש והן מחוצה לו .לכך ֹ
עוד תירץ ב'ערוך לנר' ,כי הפרש יש ב'חלות' סוכה קודמת לארבעת המינים
ודאי בדין הוא שתקדם סוכה ללולב. זמן המצוה בין סוכה לבין לולב .כי סוכה זמנה מסכת סוכה פותחת בדיני סוכה ,ורק בפרק
משקידש היום ,ואילו לולב ניטל רק משהאיר היום. שלישי ואילך מובאים דיני ארבעת המינים [וכן הוא
לפי זה שפיר יש להקדים דיני מצות סוכה למצות גם בפוסקים ,שהביאו קודם דיני סוכה ואחר כך דיני לולב (עי'
(סוכה כז). ֵּת ְׁשבּו ּכְ ֵעין ָּתדּורּו לולב (ועי' חכמת שלמה תרכה ,א). רמב"ם סוכה ולולב ,פרקים ד–ו ,ופרקים ז–ח ,וטושו"ע או"ח סי' תרכה ואילך ,וסי' תרמה
ואילך)] .ויש להבין מפני מה הקדים רבינו הקדוש
קורות ביתו מעידים בו דאורייתא בכל השנים דיני סוכה לדיני לולב ,בעוד שהתורה כתבה
אמר הרה"ק ה'משמרת איתמר' מקונסקוולה זצ"ל הגאון רבי יוסל'ה מורה הוראה [סוקוביץ] זצ"ל, תחילה (ויקרא כג ,מ) 'ולקחתם לכם ביום הראשון
(נח ד"ה או יאמר איש צדיק) ,כי כפי כמה שאדם מקדש עצמו בהגהותיו 'פורת יוסף' לש"ס וילנא ,תירץ בדרך פרי עץ הדר ,כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי
רזא דאחד סוכות -המשך מעמוד א
וסימן לדבר מדברי חז"ל במדרש תנחומא (פר' אמור כב) ''ולקחתם כן יהיו דבריך מעטים' ,פירוש ,שהדיבור יהיה מעט לעומת
לכם ביום הראשון' (ויקרא כג ,מ) .וכי ראשון הוא ,והלא חמשה עשר המחשבה ,והמחשבה תהא רבה על הדיבור ,שכיון ש'האלוקים
הוא ,אלא ראשון לחשבון עוונות' .ונודעה קושיית ה'טורי זהב' (או"ח סי' תקפא) בזה בשמים ואתה על הארץ' ,הרי צריכה תפילתך לעלות למעלה ,ואם היא תהיה
'למה באמת יהיה עדיף ההכנה להמצוה של סוכה ,מן היום עצמו שמקיימים כבדה מריבוי דיבורים ומיעוט כוונה ,לא תוכל לעלות למעלה.
המצוה' ואם בימים שלפני החג אין העת לחטוא ,כל שכן בשעת מעשה ממש.
ותירוץ לדבר יש בדברי הרה"ק ה'שם משמואל' זצ"ל (פר' כי תשא תרע"ד) 'הגם שקשה
עיקר הכל – הכנת הלב
להבין איך היו ישראל בעת ההתעסקות במלאכת המשכן במצב יותר טוב מכאן נגיע אל המסקנא הברורה והבהירה ,כי עיקר העיקרים בעבודת ה' הוא
מכשהיה המשכן עומד ,מכל מקום מצינו כיוצא בו בארבעה ימים שבין יום הרצון והתשוקה בלב .דרחמנא ליבא בעי (סנהדרין קו ):לראות היש משכיל דורש
הכיפורים לסוכות שישראל טרודין זה בסוכתו וזה בלולבו אינם חוטאים ,וביום את אלוקים בלבו .כי ההכנה היא עיקר העבודה ורק לאחר הכנת הלב אל
טוב ראשון של חג הוא ראשון לחשבון עונות ,כי הטירדא למצוה מועילה יותר העבודה ,אז יש להוסיף עליה את קומת הדיבורים והמעשים ,שגם הם חשובים,
מגוף המצוה' (וביאור מלא כתב במאמרו למוצאי יוהכ"פ שנת תער"ב; ועי' בית ישראל לשבת הגדול תשי"ג) .כלומר ,שהעסק אך הם כטפלים לגבי הכוונה וצריכים להיות הם המעט -וכוונת הלב הרוב.
של האדם במוחו ובמחשבתו ,היא ההכנה הגדולה והשלמה ,והיא עיקר הקיום ולזה אמר שלמה המלך ,שהקב"ה בשמים ומצפה לראות עבודתו של האדם
של המצוה .הרי ש'ושמרתם' הוא מעלה יתרה על 'ועשיתם'. במוח ובמחשבה' ,על כן יהיו דבריך מעטים' ,לעומת מה שיש להשקיע בחשק
וברצון שיהיו רבים ושלמים ,ומהם יגיע אל הדיבור הנכון.
ודוגמא נכונה ל'שמירה' זו היא השתוקקותו הנודעת של הרה"ק מבארדיטשוב
זצ"ל אל המצוות בכללן ,ואל מצות ארבעת המינים בפרט ,כאשר עמד במשך הכל תלוי ברצון
כל ליל ראשון של סוכות בלב בוער לקיים מצות נטילת לולב ,והגם שלמעשה יסוד עצום זה ,יאיר את עינינו ליישב את הדיוק אשר בו פתחנו – מאי טעמא
לא נטל לולב רק כאשר האיר השחר ,אולם באמת הרי נטל לולב כל הלילה על מתחילים לקרוא ביום טוב הראשון של חג את שבעה הפסוקים הקודמים
ידי ההשתוקקות והרצון שבלבו הטהור. לפרשת המועדות .אלא דהתם כתיב (ויקרא כב ,כט) 'וכי תזבחו זבח תודה לה'
לרצונכם תזבחו' ,ומשמעות הכתוב היא ,שאדם שלבו מלא שבח ותודה לה',
'חצי הלל' שבהלל השלם אל יסתפק בזה שמביא קרבן המוגבל באכילה ליום ולילה עד חצות ,אלא
מה נאה ומה יאה לצרף לזה מה ששמעתי מכ"ק אדאמו"ר ה'פני מנחם' זצ"ל, 'לרצונכם תזבחו' -יקריב את רצונו לפני ה' .יזכור וישתוקק בכל לבבו ובכל
שבילדותו חד לו כ"ק אא"ז ה'אמרי אמת' זצ"ל חידה ,מה אומרים יותר פעמים נפשו להיות קרוב אל ה'.
בשנה ,הלל השלם או חצי הלל ,וכנער נבון החל מיד לספור ולמנות בראשו, ֹ
ולזה גמר אומר (שם פס' לא) 'ושמרתם מצוותי ועשיתם אתם אני ה'' ,ופירש רש"י
אך אביו קטע את מחשבתו כהרף עין ואמר לו' ,הלא בכל פעם שאומרים הלל
'ושמרתם זו המשנה ,ועשיתם -זה המעשה' ,ולענייננו זהו פירושו' ,ושמרתם'
השלם אומרים גם חצי הלל'...
לש ֵמר בלב את ההרגשה מתוך ציפייה והשתוקקות ורק אחר כך -מלשון ַ
ויש לנו ללמוד מכאן מוסר השכל ,חוץ ממה שרצה לחידודי נפשיה ,הלא 'ועשיתם' בפועל .כי עשיה ללא שימור וציפייה לפני כן ,ערכה פחות מאד
יש בכך גם מוסר ולימוד גדול ,שגם כשאדם גומר את ההלל יהא בבחינה של השלמה והרצויה.
ֵ לעומת העשיה
'חצי הלל' ,והיינו שיחוש וירגיש שעדיין חצי הלל לא אמר...
וכמו שפירש מרן ה'בעל שם טוב' הקדוש זצ"ל (צוואת הריב"ש ג ):את הפסוק (קהלת ח,
וזהו היסוד האמור ,שהצורה החיצונית של המצוה והתפילה ,אינה אלא לבוש ה) 'שומר מצוה לא ידע דבר רע' ,היינו ,כשאדם עומד על משמרתו בתשוקה,
וגוף ,אך העיקר הוא הפנימיות – רגשות הלב ,ה'ושמרתם' ,שאם יש פנימיות שומר ומצפה מתי יבוא לידו דבר מצוה [וזהו 'שומר' מלשון 'ואביו שמר את הדבר'
– יש מעלה בפעולת המצוה ,בדיבורי התפילה ובזמרת ההודאה ,אבל כאשר (בראשית לז ,יא)] אזי תוצאות חיים בסגולה היוצאת מזה ,שיהא נשמר מן השמים ולא
ה'נשמה' חסרה – הרי כל אלו כגוף נטול חיות ,שאינו אלא משא כבד. יֵ ַדע דבר רע.
ב
בענייני ביתו ודירתו כל השנה ,כך זוכה לחוש
וְ הִ קְ ִריב ָעלָ יו ָק ְרּבָ ן ֶׁש ֱּנֶא ַמר (תהלים קיח ,כז) יָ ִמיםַ ,מלְ קִ ין אֹותֹו וְ יָ ֵׁשן לְ ַאלְ ַּתרֶ .אּלָ א הקדושה בישיבתו בסוכה.
ִ'אסְ רּו חַ ג ּבַ ֲעב ִֹתים ַעד ַק ְרנֹות הַ ִּמזְּבֵ חַ ' ָהכִ י ָק ָא ַמרֹ :לא ָט ַע ְמנּו ַט ַעם ֵׁשינָ ה,
ַּד ֲהוֹו ְמנַ ְמנְ ֵמי ַאּכַ ְתּפָ א ַד ֲה ָד ֵדי (סוכה נג). (סוכה מג): (סוכה לח). ָא ַמרֵּ :דין ּגִ ָירא ּבְ ֵעינֵיּה ְּדסִ ְטנָא
ולאחיו יאמר חזק הגבלת אכילה כמזבח קושי השלום בעיני השטן
ולמה דווקא במצוה זו אמר שהיא חץ בעיני
ביאר ה'אמרי אמת' זצ"ל (סוכות ,ימים ראשונים תרס"ח ליל ב') במהרש"א (ח"א כאן ,ד"ה כל העושה) כתב לפרש ,כי לשון השטן.
כי חג הסוכות נקרא 'חג האסיף' (שמות לד ,כב) ,על 'איסור' בא להורות שעל האדם לעשות איסור
ֹ ֹ
שם התאספות כל ישראל יחד .ולכך מאגדים וגדר באכילתו ושתייתו שבחג ,שאף כי מצוה הן, אמר הגאון רבי מרדכי גרינברגר אב"ד ֶצלדמלק
יחד כל הארבעה מינים ,שהם כנגד כל המינים עליו להיזהר מאכילה גסה ושתייה של שכרות. זצ"ל (עי' לקוטי בתר לקוטי ,אגדות הש"ס כאן ,בשם בנו הגאון רבי שמחה בונם
שבישראל (פסדר"כ כח ,פיס' ולקחתם לכם; ויק"ר ל ,יב) .ומהאי טעמא ואותו המותר שלא אכל ושתה ,עולה הוא לו גרינברגר אב"ד פרשבורג וניו יורק) ,כי אין לך חץ בעיני השטן
בשמחת בית השואבה היו מרקדים כל ישראל כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן .כי זה מה כמו השלום בין כל המחנות בישראל .כי ארבעת
יחד ,חסידים ואנשי מעשה עם בעלי תשובה (משנה שהפריש ממאכליו ,לשם שמים .ועל פי זה ביאר המינים מרמזים לכתות שבישראל (פסדר"כ כח ,פיס' ולקחתם
סוכה נא .וגמ' שם נג .).כי זו כוחה של אחדות ,שכל אחד (שם ,ובח"א ב"ב ס :ד"ה ת"ר) מה שאמרו חז"ל (ברכות נה ;.חגיגה לכם; ויק"ר ל ,יב) :צדיקים בעלי תורה ומעשים טובים ,או
משלים את רעהו. כז ;.מנחות צז' :).כל זמן שבית המקדש קיים מזבח בעלי תורה בלא מעשים טובים ,או בעלי מעשים
מכפר על ישראל ,ועכשיו שלחנו של אדם מכפר טובים בלא תורה ,ועמהם גם בני אדם שאין בהם
ובזה דרש את דברי הגמרא כאן ,שתמה המקשה, עליו' ,שהיינו על ידי שמשייר מסעודתו ומחסר לא תורה ולא מעשים טובים .וכאשר כולם אגודים
איך הגיעו למעלה נשגבה כזו שלא היתה להם מאכילתו ,על ידי כך שולחנו מכפר עליו כמזבח. ומאוחדים יחדיו ,אין לך חץ נאה יותר מזה לנצח
שינה ונפילה ,והרי אינו שייך במציאות כך. בו השטן ולהרחיקו מישראל ,לבל ישטין ויקטרג
ומתרצינן ,דהוו מנמנמי אכתפא דהדדי .באופן כזה עליהם עוד.
יכולים הכלל שלא לבוא לידי שינה כלל ,שתמיד
יש מי שיסמוך את הנופל .וכך אמר החכם מכל
ּׁשֹואבָ ה
ּכְ ֶׁשהָ יִ ינּו ְׂש ֵמחִ ים ִׂש ְמחַ ת ּבֵ ית הַ ֵ
האדם (קהלת ד ,ט–י)' :טובים השנים מן האחד ...כי ֹלא ָר ִאינּו ֵׁשינָה ּבְ ֵעינֵינּו ֵ ...אינִי ,וְ הָ ָא ַמר ּוׁש ִתּיָ ה
עֹוׂשה ִאיּסּור לֶ חָ ג ּבַ ֲאכִ ילָ ה ְ
ּכָ ל הָ ֶ
אם יפלו האחד יקים את חברו ואילו האחד שיפול
ואין שני להקימו'. ֹל�היׁשן ְׁש ׁש ָ
בּועה ֶׁשֹּלא ִא ַ יֹוחנָןְׁ :ש ָ
ַרּבִ י ָ ַמ ֲעלֶ ה ָעלָ יו הַ ּכָ תּוב ּכְ ִאיּלּו ּבָ נָה ִמזְ ּבֵ ַח
רזא דאחד סוכות -המשך מעמוד ב
הרי שדווקא ידיעה זו ש'אין אנחנו מספיקים להודות' כי תמיד וכך אנו אומרים אכן ב'חצי הלל' (תהלים קטז ,יב)' ,מה אשיב לה'
יהיה ההלל רק 'חצי הלל' ,היא הנותנת שתהא ההודאה היוצאת שאומר ואעשה ,עדיין לא יצאתי ַ כל תגמולוהי עלי' ,הלא ככל
מהאיברים שפילגת בנו – נכונה וראויה ,כי רק כאשר בתוך האדם נשארת מחצית חצי חובתי למקום .וכל כמה שאודה ואשבח ,עדיין 'נדרי לה' אשלם' (שם פס' יד).
ההודאה ולבו יוצא ברצונו להוסיף ולהודות – אז השיג את מדת ההודיה הנדרשת. וזהו ה'חצי השני' של ההלל -דברי ההלל וההודאה שרוצה ומשתוקק בכל
לבו לומר ,אך מליבא לפומיה לא גליא ,אותם השבחים וההודאות שלא נאמרו,
וכידוע מאמרו של הרה"ק הרבי ר' בונם מפשיסחא זצ"ל (שם משמואל פר' נח; שפ"א לפסח
הם גבוהים ורמים הרבה יותר.
תרל"ד ,ולסוכות תרל"ד ותרמ"ו; ועי' עוד אור המאיר פר' תצוה; בת עין פר' תולדות ופר' שופטים) בנוסח ברכת 'ישתבח'
ׁ ׁ 'אלה הם מועדי'
'ב ְשיָ ֵרי' ,כלומר בזמרה 'ב ִש ֵירי' אלא ִ ּ'הבוחר בשירי זמרה' ,ופירש אל תיקרי ְ ּ
הנותרת כ'שיריים' בלב ,הן אותן שירות ותשבחות שנותרו בלב האדם פנימה חלק זה של ההלל שברצון הנותר בלב ,בו מקיימים כהוגן 'לרצונכם תזבחו'.
ולא הצליח לבטא בשפתיו [דאס נישט אויס געזינגענע] – בזה בוחר הקב"ה. והדק היטב יתבאר לן בזה מאמר חז"ל (סנהדרין מג' ):כל הזובח את יצרו ומתוודה
עליו ,מעלה עליו הכתוב כאילו כיבדו להקב"ה בשני עולמים וכו' .ולא עוד
הדא הוא דאמרן ,שאין הדברים היוצאים מהפה עיקר ,אלא אדרבה ,כאשר אלא שאין תפלתו נמאסת ,שנאמר (תהלים נא ,יט) 'לב נשבר ונדכה אלוקים לא
חסר הרגש הפנימי אזי התיבות כבדות ואינן עולות .עיקר ומהות אמירת ההלל, תבזה'' .כי בעל 'לב נשבר' אמנם לבו שבור לרסיסים ,אך כל חלקי הלב כאן
הם הרגשי הלב הפנימיים .שכאשר מבין האדם עד כמה הוא חייב עדיין להודות הם ,וכבחינת 'חצי הלל' שבתוך ההלל השלם ,בבחינת שיהיו 'דבריך מעטים',
ולשבח ,אז מתקבל הילולו ונרצה. כאומר ,הרבה יותר ממה שקראתי לפניך ,חקוק בתוככי לבבי.
'תעשה ולא מן העשוי' ולכך סיים ביה הפסוק 'אלה הם מועדי' אף על פי שעדיין לא נזכרו כלל
המועדות ,וכדדייקינן לעיל .אלא שהקדמה זו 'לרצונכם תזבחו' – 'אלה הם
את הדבר הזה למדנו ממשנתם של צדיקי הדורות ,הבעל שם טוב הקדוש מועדי' .זה הוא עיקר פנימיות המועדים שיבואו להלן .יסוד המועדים ,הוא ה'שומר
ותלמידיו הגדולים זצ"ל ,אשר אותם פשוטי עם ,עמי הארצות שלא יכלו מצוה' ,הרצון והתשוקה ,החשק והציפייה .אלה הם המועדים האמיתיים .ורק
להתפלל כראוי אלא לצפצף או להניף את סידור התפילה שבידם כלפי מעלה, לאחר שיש בידו הקדמה זו של 'לרצונכם' ,אפשר להמשיך וללמוד את הלכות
אותם הצפצופים והתנועות ,שבאו מתוך לב טהור הדורש ומשתוקק ואינו יכול המועד וקיומן לפרטיהן ודקדוקיהן בפועל ,וכפי שהן באות ומפורטות להלן
לבטא ,דווקא הם בקעו רקיעים והגיעו עד לכסא הכבוד וביטלו כמה גזירות, בפרשה .אבל בלא הקדמה זו ,חסר העיקר ממצות המועד.
כי המה היו בבחינת 'חצי הלל'.
'הבוחר בשיירי זמרה'
וכפי שדרש הרה"ק רבי מרדכי שלמה מבאיאן זצ"ל בהלכה שאמרו חז"ל מכאן נסע ונלך ,להבין את הדיוק שדייק הרה"ק הרבי ר' ברוך ממעז'יבוז'
במצות סוכה (סוכה יא :ועוד) 'תעשה ולא מן העשוי' ,היינו שהאדם צריך להיות זצ"ל (אור פני יהושע ,בשלח ,ד"ה אז) ועוד צדיקים (עי' חת"ס פר' משפטים ד"ה ועבדתם) במה שאנו אומרים
תמיד בבחינת 'תעשה' ,שלא יסתפק במה שנעשה כבר 'מן העשוי' ,אלא יבין בתפילת 'נשמת'' ,אילו פינו מלא שירה כים וכו' ,אין אנחנו מספיקים להודות'
שכל מה שעשה עדיין אינו כלום ,ועל ידי זה אכן ירבה תמיד לפעול ולהועיל. וכו' .וברגע כמימריה שבים ואומרים 'על כן אברים שפלגת בנו וכו' ,הן הם
על כן ,הבה נתייצבה להתפלל ולהודות לה' בלב שלם – המכיל בתוכו 'חצי', יודו ויברכו וישבחו' ,ולכאורה הלא זו סתירה מיניה וביה ,אם איננו יכולים,
המלא במחציתו ,מתוך השתוקקות ורצון להוסיף עוד ועוד בתורה ובמצוות כיצד אפוא מבקשים האיברים שלנו להמשיך ולהודות .אלא הוא אשר אמרנו,
כרצון השם יתברך ,ויהיו תפילותינו והילולינו עולים לנחת רוח ולרצון לפני הודאה שלמה אין אנחנו מספיקים ,אבל התשוקה שבלב ,בבחינת 'כל עצמותי
אדון כל ,אכי"ר. תאמרנה ה' מי כמוך'' ,כל קרב וכליות יזמרו לשמך' -השבח שנותר בתוך
העצמות ,בגוף האדם ,במוחו ובמחשבתו ,הוא ההודאה השלמה שצריך להודות
(מעובד מתוך שיחת ליל שבת חול המועד סוכות ,ה'תשפ"ה) לה' ,ובמשך כל היום כולו לעסוק בזה ולהיות שרוי בזה ,בבחינת 'ואני תפילה'.
ג
חדא פ_לפ_לתא
עיונים ופ_לפו_לים בעניינא דיומא
+חג הסוכו+ת
המאירי והערוך לנר דהאתרוג גם נטמא מכח 'סתם ידים שניות א .חיבור האתרוג לאגודת הלולב
הן' ,אפשר דלא חשיב כגזרה לגזרה ,ויתכן דאף הפרי מגדים הכי בחיוב חיבור האתרוג לאגודת הלולב
נקט ,ולכך הוא דפליג על ראיית הכפות תמרים. והמסתעף לדין רצון בהכשר אוכלין
תמצית מתוך הספר 'חדא פלפלתא' -דברים וירח האיתנים חיבור האתרוג ללולב
ב .מחלוקת רש"י ותוספות בזה וביאור ומכאן הוציא המהר"ם בן חביב מקור לדין הריקאנטי ,דמוכח
חלום הריקאנטי שיש לחבר את האתרוג לאגודת הלולב ,ולולא החיבור
הוה ליה כמפסיק בין אותיות השם רח"ל
המחלוקת בדרוש נאה מכאן שחובה לקרב את האתרוג ללולב בשעת נטילתו ולנענעם הלכה פסוקה היא בשולחן ערוך (תרנא ,יא) שיש לחבר את האתרוג
יחד ,ולפיכך ממילא יגעו המים שעל הלולב באתרוג וייעשה מוכשר ללולב בשעת הנטילה ולנענע שניהם יחד .אלא שדין זה מקורו
לקבל טומאה .והרי לן מקור מפורש בדברי הגמרא לדין חמור זה
מחלוקת רש"י ותוספות בדין החלום שנגלה ב'חלום נורא' לרבינו הריקאנטי.
הוא מחלום מופלא שחלם המקובל האלוקי מרבותינו הראשונים,
רבינו מנחם ריקאנטי.
טענת רבי ישעיה פיק דדין החלום תליא במחלוקת רש"י ותוספות וסיים על כך הכפות תמרים' :באופן דדין זה של בעל החלום
כך כתב הריקאנטי בפרשת אמור (ויקרא כג ,מ)' :וצריך לסמוך
הגאון רבי ישעיה פיק בחיבורו יש סדר למשנה (נדפס בסוף המשניות) שרשו פתוח אלי מים התלמוד .וראיתי בדרשות הראנ"ח פרשת
האתרוג עם שאר המינין שלא להפרידה מן הבנין .וסוד זה נגלה
יצא לדון בדבר החדש ,שדין זה של החלום במחלוקת נתונה .והוא אמור (דף קכה) שכתב דאין צריך להפריד האתרוג מן הלולב ,וזה
אלי בחלום בלילי יו"ט הראשון של חג הסוכות בהתאכסן אצלי
מכח דקדוק בלשונות רש"י ותוספות בסוגיית אתרוג של תרומה. מתבאר בדברי הגמרא כו' יע"ש ,ולא ביאר לנו הראיה שיש לו
חסיד אחד אשכנזי שמו הר' יצחק ,ראיתי בחלום שהיה כותב השם
כי הנה לשון רש"י היא 'וכשנוגעים באתרוג הוכשרו לטומאה', מדברי גמרא ,ואני זכיתי לפתור החלום בראיית התלמוד' .ובתפארת
ביו"ד ה"א והיה מרחיק הה' אחרונה מן הג' אותיות הראשונות,
ואילו לשון התוספות שם (ד"ה מפני) 'וכשנוטלו נוטפין מימיו על ישראל (סוכה פ"ג מ"ה יכין אות ל) כיון מדעתו לראיית הכפות תמרים.
ואמרתי לו מה זה עשית ,והשיב כך נוהגין במקומינו ,ואני מחיתי
האתרוג' .ויצא לדון רבי ישעיה פיק דהתוספות נדו מלשון רש"י בו וכתבתי אותו שלם ,ואשתומם על המראה ואין מבין ,למחר
[שהאתרוג ממש נוגע בלולב ],משום דלא סבירא להו שצריך לחבר את חשש הכשר או טומאה בעת נטילת הלולב ראיתי שלא היה מנענע רק הלולב ומיניו בלתי
האתרוג ללולב ,וכפי שסבר 'החסיד האשכנזי' מתחילה .וכנראה אתרוג ,והבנתי פתרון חלומי ,וחזר בו'.
נקט רבי ישעיה פיק שהמים מהלולב יכולים לנטוף על האתרוג מחלוקת האחרונים אם כוונת הגמרא לחשש הכשר או שהחשש הוא
שיטמא מחמת ידיו מוסיף הריקאנטי' :ורז"ל רמזו סוד זה בויקרא רבה (ל ,ט) אמרו
גם כשאינם מחוברים זה לזה ,אך רש"י שנקט להדיא שנוגעים זה
הפרי מגדים (משב"ז או"ח תרנא ,יד) הביא את דברי הכפות תמרים, שם' ,פרי עץ הדר' זה הקדוש ברוך הוא ,שנאמר (תהלים צו ,ו) הוד
בזה מיניה איכא ראיה מיניה שחובה לקרבם ,וכחלום הריקנאטי.
וכתב שדבריו אינם מוכרחים ,דיתכן שאין כוונת הגמרא שבהכרח והדר לפניו' ,כפות תמרים' זה הקדוש ברוך הוא ,שנאמר (שם צב ,יג)
שוב הביא רבי ישעיה פיק בשם הכסף משנה פירוש חדש צדיק כתמר יפרח' ,וענף עץ עבות' זה הקדוש ברוך הוא ,שנאמר
יוכשר האתרוג לקבל טומאה ,אלא שהחשש הוא שמא יגע
בדברי הגמרא ,שלאחר הנטילה יבוא להכניס את האתרוג למים (זכריה א ,ח) והוא עומד בין ההדסים ,פירוש תפארת בין חסד ופחד,
האתרוג בלולב בטעות ויוכשר לקבל טומאה.
יחד עם הלולב .ותמה על הכסף משנה ,דאיהו שערך בשולחנו 'וערבי נחל' זה הקדוש ברוך הוא ,שנאמר (תהלים סח ,ה) ,סולו לרוכב
דין זה לחבר את האתרוג ללולב ,לא היה לו להמציא פירוש חדש אמנם לכאורה יש לפרש את כוונת הכפות תמרים ,שהרי אין בערבות .תראה שכל המינים הללו רומזים בשם יתברך'.
בדברי הגמרא ,שהרי בהכרח שהאתרוג יוכשר על ידי הלולב מדובר על קבלת טומאה ממש אלא רק על הכשר לקבלת טומאה,
ואם כן לא מסתבר שיגזרו חשש רחוק כזה שמא יקרב את הלולב הבית יוסף בחיבורו על הטור (או"ח תרנא ,יא) כתב' ,אם צריך לחבר
בנגיעתו יחד ,וכפירוש רש"י.
בטעות ויוכשר ושמא לאחר מכן יקבל טומאה ,והוה ליה כ'גזרה האתרוג ללולב בשעת הנענוע ולנענע שניהם יחד ,או אם אינו
אמנם באמת פירוש זה לא נמצא בכסף משנה אלא במגיד מנענע אלא אגודת הלולב לבד ויד שמאלו שהאתרוג בה תהא
לגזרה' ,אלא ודאי שהדבר מוכרח שיגעו זה בזה.
משנה (לולב ח ,ב) ,וממילא דלא קשה מידי .ופירוש זה [שיבוא להכניס את עומדת במקומה בלי נענוע ,דבר זה לא נתבאר בגמרא ולא בדברי
האתרוג למים יחד עם הלולב] מקורו בדברי הריטב"א (סוכה לה :ד"ה חד אמר). והנה באמת עיקר הגזרה ד'מפני שמכשירה' חידוש גדול הוא, הפוסקים ,אבל ה"ר מנחם מרקנ"ט כתב בפרשת אמור .'...ופסקו
דנמצא שאין איסור רק לטמא את התרומה ,אלא גם להכשירּה להלכה בשולחנו הטהור (שם) .ובאמת שהדבר מפליא שלהלכה
אכן מעתה לכאורה יהא מוכח מהא דהריטב"א והמגיד משנה
לקבלת טומאה .וכבר תמהו בזה הכפות תמרים (סוכה לה :ד"ה חד
הנ"ל נדו מפירוש רש"י ,דלא סבירא להו דצריך לחבר את האתרוג פסוקה וקבועה אין כל מקור בתלמוד אלא במראה החלום בלבד.
אמר) והערוך לנר ,שהרמב"ם פסק כמאן דאמר מפני שמכשירּה,
ללולב .דאם צריך לחבר את האתרוג ללולב ,לא היו צריכים לחדש
ומכל מקום בהלכות תרומות (יב ,א) לא כתב אלא שאסור לטמא
פירוש אחר.
את התרומה ,ולא הזכיר איסור להכשיר את התרומה .ועוד הקשו מקור מאתרוג של תרומה
בזה ממשנה עיין שם.
מקור נפלא מדברי הגמרא דאסור ליטול אתרוג של תרומה מפני
לטעמייהו בדין 'ואנוהו' אם מעכב בלולב [עוד הקשו הערוך לנר והרש"ש דאם כן יהא אסור לאפות ולבשל פירות תרומה, שמכשירה בכך
חידוד נאה בביאור מחלוקת רש"י ותוספות דלטעמייהו אזלי אם לולב שהרי מכשירם לקבל טומאה .אכן בזה לכאורה התירוץ פשוט ,דכל שהוא צורך אכן מצאנו להמהר"ם בן חביב בספרו כפות תמרים (סוכה לד :ד"ה
היבש פסול משום 'ואנוהו' אכילה בוודאי לא אסרו חכמים דבר זה ,ורק הכא שההכשר אינו על מנת לאכול]. אמר ר"א) שהביא מקור נפלא לדין זה מן הגמרא.
ולדרך זו ,שיש מחלוקת בין רש"י להריטב"א אם יש לחבר את ותירץ הערוך לנר דאין החשש רק שיוכשר בלבד ,אלא כיון כי הנה תנינן (סוכה לד[' ).אתרוג] של תרומה טהורה לא יטול
האתרוג ללולב בשעת הנטילה ,היה מקום לבאר בזה דרוש נאה שנוגע בהו בידיו ,וסתם ידים שניות לתרומה ,הוה ליה כמטמא ואם נטל כשר' ,דהיינו אתרוג של תרומה אין ליטלו לכתחילה
ופרפרת מתוקה ביסוד מחלוקתם. את התרומה .ודוקא באתרוג חיישינן להכי ,משום שההכשר הוא למצוה .ונחלקו אמוראים בגמרא (שם לה ):בטעם הדבר' ,חד אמר
כי הנה תנינן (סוכה כט ):דלולב היבש פסול ,ופירש רש"י (ד"ה יבש) מחמת מים שנוטפים מהלולב ,ולאו אדעתיה דאיניש שהאתרוג מפני שמכשירּה' ,שהאתרוג בשעת נטילתו נעשה מוכשר לקבל
דפסול משום דמצוה מהודרת בעינן דכתיב 'ואנוהו' .והתוספות הוכשר לקבלת טומאה ,מה שאין כן המכשיר פירות לאכילה הרי טומאה ,משום שהוא נרטב במים ,ונמצא שמחמת נטילתו
(ד"ה לולב) תמהו על רש"י ,דהא דין הידור מצוה אינו אלא לכתחילה הוא ׂשם ליבו שהפירות הוכשרו ונזהר בהו שלא לטמאם ,וכבר הוא עלול לגרום לאתרוג לקבל טומאה' .וחד אמר מפני
ואינו מעכב במצוה ,וכדמצינו בכמה דוכתי דהידור מצוה אינו מעכב מבואר כן במאירי. שמפסידּה' ,שמחמת משמוש הידים בשעת נטילתו נפסדת
את המצוה ,ואינו אלא לכתחילה. אמנם הגר"א למד מגמרא זו דאיכא איסור להכשיר את הקליפה החיצונית מאכילה ,והרי הוא גורם בכך הפסד לתרומה
ומצאנו בחידושי החתם סופר (סוכה כט :ד"ה והיבש) שהקשה על התרומה .דאיתא ברמ"א (יו"ד שלא ,יט) דבזמן הזה טוב להכשיר את שעומדת לאכילה.
תוספות ,שהרי מצאנו דהידור מצוה מעכב את עצם המצוה לענין הפירות קודם מירוח כדי שיקבלו טומאה ובכך יהא מותר לשרוף [ואמרו בגמרא דנפקא מינה בין הטעמים ,באופן שקרא שם תרומה על כל
'כתב על גבי כתב' בכתיבת השם בספר תורה ,שאם לא כתב את את פירות התרומה שיופרשו .וכתב על זה הגר"א בביאורו (סק"נ) האתרוג מלבד על קליפתו החיצונית ,שאין לחוש משום הפסד ,אך יש לחוש מצד
השם לשמו סבירא ליה לרבי יהודה (גיטין כ ,).דמעביר עליו קולמוס 'דאחר כך אסור ,שגורם לה טומאה ,וכמ"ש בפ"ג דסוכה (ל"ה ב') הכשר לקבל טומאה .והתוספות שם (ד"ה מפני) כתבו דהוה מצי למימר עוד נפקא
ומקדשו' ,וחכמים אומרים ,אין השם מן המובחר' ופוסלים .ומבואר מפני שמכשירּה ,אבל קודם לכן מותר לגרום טומאה כיון שאין מינה ,באופן שכבר הוכשר האתרוג ,וליכא משום 'מפני שמכשירה'].
שם בגמרא דלחכמים הפסול הוא משום 'ואנוהו' .ואם כן ,הרי לן הפסד לכהן'...
ופירש רש"י (ד"ה שמכשירה) ,שמקור המים שמחמתם יירטב
שדין הידור מצוה הנלמד מ'ואנוהו' מעכב את המצוה. [וכן היא פשטות שיטת רש"י ותוספות ,דהא רש"י פירש 'מפני שמכשירּה' האתרוג ויוכשר לקבל טומאה הוא 'דאמרינן במתניתין (סוכה מב,).
ותירץ החתם סופר את שיטת התוספות בחידוש נפלא, רק על ענין ההכשר לקבלת טומאה ,ומשמע שאין האתרוג נטמא מכח נטילתו. מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה ומחזרת למים בשבת ,שהיו
דכתיבת שמו הגדול של הקב"ה שאני ,דהא ילפינן להידור מצוה והטעם דלא נטמא האתרוג משום טומאת ידים ,לכאורה הוא משום דאין אדם שורין האגודה בשבת כדי שלא ייבשו ,וכשנוגעים באתרוג הוכשר
מ'זה קלי ואנוהו' ,ולענין 'זה קלי' ,כלומר כתיבת שם אלוקינו, נוגע בתרומה בלא נטילת ידים]. לטומאה ,דכתיב (ויקרא יא ,לח) ,וכי יתן מים על זרע ,ואסור לגרום
בזה ה'ואנוהו' מעכב ,כי בענין זה עצמו נאמר הקרא ,אך בשאר אלא שלדברי המאירי והערוך לנר הנ"ל הרי הביאור בדברי טומאה לתרומה ,דכתיב (במדבר יח ,ח) ,משמרת תרומתי ,אמר רחמנא
המצוות דין 'ואנוהו' אינו אלא לכתחילה. הרמ"א הוא פשוט ,דבזמן הזה מיד כשמכשיר את הפירות הרי עשה לה שימור' .והיינו דכיון שדרכם לשמור את הלולב במים,
ועל פי דבריו יש ליישב היטב את שיטת רש"י באופן נפלא. הם גם נטמאים משום שכולנו טמאי מתים ,וחשיב כאילו מטמא הרי כשיגע הלולב באתרוג האתרוג יוכשר לקבל טומאה .ועל דרך
דכיון דאיתא במדרש דארבעת המינים רומזים לשמו של הקב"ה, את התרומה להדיא ולא רק כמכשיר את התרומה ,ושמא גם זה כתבו התוספות (ד"ה מפני שמכשירה).
ממילא אף ארבעת המינים חשיבי ל'זה קלי' ,ודין 'ואנוהו' מעכב הגר"א לכך נתכוון. ויש לשאול ,מדוע אנו חוששים שיגע הלולב באתרוג ,הלא
בהו ,דהוי להו כשמו של הקב"ה. מעתה יש לומר ,דהכפות תמרים לטעמיה שהוציא מסוגיא לכאורה נוטלם בשתי ידיו ,את הלולב בימין ואת האתרוג בשמאל,
ומעתה כמה מתוק הוא ,דרש"י לטעמיה אזיל בזה ,דסבירא ליה זו דאיכא איסור להכשיר את התרומה ,להכי נקט דלא מסתבר כמבואר בגמרא (סוכה לז ):ובשולחן ערוך (או"ח תרנא ,א)[ .ועוד ,שאף יש
דצריך לחבר את אגודת הלולב לאתרוג ,דיש לומר דהוא משום דמחמת חשש הכשר בלבד יגזרו חכמים שמא יגע ,ובעל כרחך הסוברים שאם נטל הלולב והאתרוג ביד אחת לא יצא ידי חובתו ,וכמבואר במשנה
שיש לדון את ארבעת המינים כארבע אותיות שמו של הקב"ה דהנגיעה היא ודאית מכח חיבור האתרוג ללולב .אבל לביאור ברורה (או"ח תרנא ,טו) ,ואם כן מוכרח הוא ליטול את האתרוג בידו האחרת].
ד
שנטמאו מחמת שנגעו בשרץ לא נאמר בהו הך דינא דמכשירין אף ומעתה יש לתמוה טובא על פירוש רש"י והתוספות בסוגיין, [וכחלום הריקנאטי] ,וממילא סבירא ליה נמי דבזה יש להחשיבו כ'זה
שלא לרצון .וממילא אזדא תירוץ זה ,דהא הכא נטמאו המשקים דהכא הרי אין לו כלל כוונה לתת את המים על האתרוג ,ואם כן קלי' שה ה'ואנוהו' מעכב בהו.
מחמת ידיו .ועיין שם מה שפלפל בזה .וכבר נתבאר לעיל [אות אין האתרוג מוכשר לקבלת טומאה. [ואילו התוספות ,לדעת רבי ישעיה פיק ,לטעמייהו קאי ,דסבירא להו שאין חובה
א] דאמנם כן נקט המאירי ,אך פשטות לשון רש"י ותוספות היא ונראה פשוט דזהו הטעם שנדו הריטב"א והרב המגיד מפירוש לחבר את האתרוג לאגודת הלולב ,ולהכי נקטו שאין לדון את דיני ארבעת המינים
דחשש דידן הוא מצד ההכשר לבד ,והדרא קושיא לדוכתה. רש"י ,ואין כל ראיה דפליגי על דינא דהריקאנטי דצריך לחבר את כאילו עסקינן בשמו הגדול ,וממילא אף 'ואנוהו' אין מעכב בהו].
האתרוג ללולב.
ד .הראשונים אזדו לטעמייהו במחלוקתם אלא שמעתה מוטל עלינו לבאר את שיטת רש"י והתוספות, מקום הנטילה יבש
אמאי סבירא להו דמחמת נגיעת האתרוג באגודת הלולב היה
בהלכות הכשר אוכלים מוכשר ,הא לכאורה אין כאן נתינה ברצון ,שהרי רק במקרה נגעו ביאור נוסף בדברי התוספות ,שמקום הנטילה יבש משום חציצה ולהכי
פירשו שהחשש הוא משום שיטפטפו המים
זה בזה ,ואין כאן הכשר כלל .וכבר תמה בזה הגינת ורדים (בקונטרס
מחלוקת הראשונים בדין הכשר אוכלים גן המלך שבסוף הספר ,סי' קלז) על רש"י. בעיקר דקדוקו של רבי ישעיה פיק מלשון התוספות 'נוטפים
מימיו על האתרוג' ,יש להביא בזה ביאור נפלא מתוך דברי העמודי
מחלוקת הרמב"ם עם הר"ש והרא"ש אם בעינן רצון גם בנתינת המים אור (סי' לז) בענין אחר.
על האוכלים או סגי בתלישה לרצון 'פסיק רישא' שיירטב האתרוג
לכאורה היישוב הברור בדברי רש"י הוא לפי המבואר בשו"ת כי הנה התעורר העמודי אור בהערה גדולה על מנהג העולם
אבני מילואים (סי' כ) ,ולצורך כך יש להקדים הקדמה רבתא מהלכות תירוץ הגאון מטשעבין ,דכיון שבנטילת הלולב מוכרח להרטיב את ליטול את הלולב כשעדיין רטוב הוא במים ,דלשיטת המשנה למלך
האתרוג הוה ליה פסיק רישא וחשיב 'רצון' (עבודת יוה"כ ב ,ב) ,דגם מים הוו חציצה [ולכן כל זמן שגופו של הכהן לח ממי
הכשר אוכלים ,ויתבאר באופן נפלא דרבותינו הראשונים אזלי בזה
בדובב מישרים (ח"ג סי' כח) כתב ליישב את שיטת רש"י ,על פי הטבילה אין לו ללבוש את בגדי הכהונה ,משום שהמים חוצצים בין בגדי כהונה
לטעמייהו באופן נפלא ,ושורש מחלוקתם הוא לא בהלכות נטילת
יסוד נפלא בהלכות רצון בהכשר אוכלים ,המבואר בדברי הרא"ש. לגופו של הכהן ],אם כן ,הכא נמי אין ליטול את הלולב כל זמן שהוא
לולב אלא בהלכות הכשר אוכלים.
דהנה תנן במסכת מכשירין (ד ,א)' ,הׁשוחה לשתות ,המים לח מן המים ,דהוה ליה 'חציצה' בין הלולב לידו.
כי הנה ישנם שני חלקים בהכשר פירות לקבלת טומאה :א.
העולים בפיו ובשפתיו הרי הם בכי יותן וכו' הממלא בחבית, והביא העמודי אור ש'מופלג אחד' הוכיח לו מגמרא מפורשת
המשקים שנפלו על הפירות עליהם להיות 'תלושים ברצון' ,והיינו
המים העולים אחריה ובחבל שהוא מכונן על צוארה ובחבל שהוא דשפיר דמי ליטול את הלולב כשיש עליו מים .והוא מסוגיא דידן,
שלא חל ֵשם 'משקים' המועילים להכשיר אלא אם כן נתלשו
לצרכה הרי זה בכי יותן' .והנה אף שאין לו ענין בתלישת המים דאסור ליטול אתרוג של תרומה 'מפני שמכשירּה' ,ופירשו רש"י
ממקורם [מהקרקע או ממקום אחר] מתוך רצון לתלישתם ,כגון ששאב
העולים בשפתיו ,מכל מקום פירש הרא"ש (בפירושו למסכת מכשירין ותוספות שהלולב נותנים אותו במים ומחזירים אותו למים כדי
מים בכוס על מנת לשתותם .ב .עצם נפילת המשקים על הפירות
שם) ,ד'כיון דאי אפשר לו לשתות אם לא שיגעו המים בשפמו שלא יכמוש ,ובשעת נטילתו הרי הוא מרטיב את האתרוג .הא קמן
צריכה להיות מתוך רצון שיפלו המים על הפירות.
הוי כאילו אחשבינהו ,מידי דהוי אסיפא 'הממלא בחבית' ,דמים ראיה ברורה מדברי הגמרא שהלולב יש עליו מים בשעת נטילתו,
ובכן באנו בזה למחלוקת גדולה בין רבותינו הראשונים .שיטת שאחורי החבית [היינו 'העולים אחריה'] ,ובחבל שהוא כרוך סביב ובעל כרחך דמים שעל הלולב אינם חוצצים.
הרמב"ם (טומאת אוכלין יב ,ב-ג) היא דלעולם תרוייהו בעינן ,גם תלישת הצוואר [היינו 'חבל שהוא מכונן על צווארה'] ,ובחבל באורך טפח למעלה
המשקים לרצון ,וגם נפילת המשקים על הפירות לרצון .ואילו ודחה העמודי אור ראיה זו ,דיתכן שעליו לנגב ולייבש שאת
מן החבית [היינו 'חבל שהוא לצרכה'] ,שאי אפשר שלא יכנוס מן
הר"ש והרא"ש בריש מכשירין (א ,א) וכן הראב"ד בהשגותיו על מקום אחיזת הלולב בידו קודם הנטילה כדי שלא תהא חציצה בין
החבל טפח במים בשעה שהוא ממלא החבית ,כל אלו אף על פי
הרמב"ם (שם) נקטו דסגי בחד מינייהו ,כלומר שאם נתלשו המשקים ידו ללולב ,אבל את חלקו העליון של הלולב רשאי להשאירו רטוב,
שאין צריך למים ,כיון דאי אפשר בלא אלו המים בשעת עשיית
ממקורם ברצון ,הרי הם מכשירים את הפירות אף אם נפלו על וממילא אכתי יש לחשוש שמא יטפטפו המים מחלקו העליון של
מלאכתו הוי כאילו אחשבינהו ,מידי דהוי אמלאכת שבת דכל
הפירות שלא לרצון ,וכן להיפך ,אם נפלו המשקים על הפירות הלולב על האתרוג בשעת הנטילה שמא יוכשר האתרוג של תרומה
פסיק רישיה הוי כמתכוין'.
לרצון ,סגי בהכי אף אם לא נתלשו מהקרקע ברצון. לקבל טומאה ,וכך יוכשר האתרוג של תרומה לקבל טומאה.
והיינו דכל שיש לו רצון במעשה מסוים ,ומחמת מעשה זה
ויסוד מחלוקתם הוא בפירוש המשנה בריש מכשירין (א ,א)' :כל ודקדק העמודי אור כן בלשון התוספות שם' ,נוטפים מימיו
מוכרח שהמים יטפטפו על האוכלים ,חשיב ליה כרצון גמור
משקה שתחלתו לרצון אף על פי שאין סופו לרצון ,או שסופו על האתרוג' ,דהלשון 'נטיפה' משמעו מלמעלה למטה ,והיינו
בהכשר.
לרצון אף על פי שאין תחלתו לרצון ,הרי זה בכי יותן' .דהר"ש שאין חשש ממקום נגיעת ידו אלא מחלקו העליון של הלולב.
מעתה ,טען הגאון מטשעבין ,כיון דדינא הוא לחבר את האתרוג
והרא"ש מפרשים ד'תחילתו' היינו בתלישת המשקה ,ו'סופו' ואם כן לדברי העמודי אור אית לן ביאור נוסף במה שדקדקו
לאגודת הלולב בשעת הנטילה ,והרי הלולב נוטף מים ,מוכרח הדבר
היינו בנתינתו על הפירות ,ובאה המשנה לומר דסגי בחד מינייהו התוספות בלשונם 'שנוטפים מימיו על האתרוג' ,והוא לאשמעינן
שבשעת הנטילה יבואו המים על האתרוג ,ולכן נחשב כהכשר,
להכשר אוכלים. שמקום נטילת הלולב גופיה יבש הוא ,וכדברי העמודי אור.
כאילו רצונו בנתינת המים על האתרוג.
ואילו הרמב"ם פירש דהך משנה איירי רק לענין נתינת המים ואף גם זאת היה מקום לומר דהריטב"א והמגיד משנה ,דנדו
אמנם יש לדון בדבריו ,דהא מצאנו בדוכתי טובא במסכת
על האוכלים .דאם נתן את המים על האוכלים לרצון אף שלאחר מפירוש רש"י [ותוספות ],הוא משום טענת העמודי אור הנ"ל,
מכשירין ,דאף היכא דהדבר מוכרח מתוך מעשיו שינתנו המים,
מכן לא רצה שיהיו על האוכלים ,או שתחילת נתינתם על האוכלים דיש לנגב את הלולב קודם נטילתו ,ולכן אין האתרוג מקבל מים
אין המים חשובים כניתנו לרצון .וכגון מה שהבאנו לעיל ,דאם
היתה שלא לרצון ולאחר מכן כשעדיין המשקה היה טופח עליהם בשעת הנטילה.
טמן פירותיו במים מפני הגנבים אין המים בכי יותן ,וכן תנן (ג ,ז; ה,
רצה שיהיו על האוכלים ,הרי אלו מכשירים .אבל לעולם חייבים אכן על עיקר טענת העמודי אור ,דהמים שעל גבי הלולב
א) דהעובר במים אין המים שעליו תלושים לרצון.
רצון בתרוייהו ,הן בתלישת המשקין והן בנתינתם על הפירות. המה חציצה לנטילת הלולב ,עיין מה שכתבנו בזה בארוכה בחדא
ובהכרח לחלק ,דעד כאן לא שמענו בדברי הרא"ש אלא היכא
ושיטת רש"י מפורשת בכמה דוכתי (שבת יא :ד"ה הרי הוא; חולין טז. פלפלתא (שמות סי' טז; לעיל סי' יט) ליישב דאין המים שעל גבי הלולב
שרצונו וחפצו בעצם מים אלו ,שהרי הוא שותה מהם ,אלא שחלק
ד"ה לענין) כשיטת הר"ש והרא"ש ,דאם נתלשו המשקים ממקורם חציצה.
מהמים עולים על שפמו ,לזה מהני מה שבהכרח שחלק מהמים
לרצון ,הרי הם מכשירים את האוכלים ,אף אם נגעו בהם שלא
יעלו על שפמו דאף מים אלו כלולים ברצונו .אבל היכא שאין
לרצון ,דסגי ברצון לתלישה.
כלל כוונה ורצון במים ,לא מהני מה שהדבר מוכרח מתוך מעשיו, ג .קושיא בדברי רש"י דהא בעינן רצון בנתינת
ואילו הריטב"א (שבת קמד .ד"ה ואגב אורחין) מצאנו לו דנקט כשיטת כיון שאין לו רצון כלל בתלישת המים עצמם .וכן כתב החזון איש
הרמב"ם ,דתרתי בעינן ,דאף אם נתלשו המשקים לרצון בעינן (מכשירין סי' ג ,א) .ומעתה לא מהני דין זה ליישב בנידון דידן ,שהרי המים ,וישובים שונים לכך
שנתינת המים על הפירות תהא ברצון. אין לו עתה רצון כלל בנתינת המים על האתרוג.
הכשר אינו אלא לרצון
הראשונים לטעמייהו אזלי משקין טמאים מכשירים שלא ברצון הטעם דלא פירשו הריטב"א והרב המגיד כרש"י הוא משום דאין כאן
רש"י לטעמיה דסגי ברצון תלישת המשקין ,ושאר הראשונים תירוץ נוסף מהגאון מטשעבין ,דהמים טמאים מחמת הידים ולכן רצון בנתינת המים
לטעמייהו דבעינן רצון בנתינת המים מכשירים אף שלא לרצון ,ותמיהה שאין מבואר כן ברש"י אמנם באמת היה נראה דאין להוכיח כלל משיטת הריטב"א
מעתה כמה הדברים מאירים ומתוקים ,דחזינן עין בעין היאך עוד כתב הגאון מטשעבין במקום אחר (ח"א סי' ס) ליישב הסוגיא והרב המגיד דפליגי על דין הריקאנטי .ומה שלא פירשו כרש"י,
אזלי בזה כל רבותינו הראשונים לטעמייהו .דכבר נתבאר דרש"י באופן נוסף .דהנה תנן במכשירין (א ,א) 'משקין טמאים מטמאים שהאתרוג מוכשר לקבל טומאה מחמת נגיעתו במים שעל הלולב,
סבירא ליה כשיטת הר"ש והרא"ש ,דאם נתלשו המשקים לרצון לרצון ושלא לרצון' ,והיינו דמשקין טמאים מכשירים את האוכלים יש לומר טעמא אחרינא בזה.
הרי הם מכשירים את האוכלים אף אם נפלו עליהם שלא ברצון, שנפלו עליהם אף שלא לרצון .ומעתה הלא סתם ידים שניות הן דהנה באמת יש לתמוה טובא בפירושו של רש"י ,דהלא דין
ואם כן שפיר פירש ד'מפני שמכשירּה' היינו בנגיעה בעלמא של ומטמאות את המים שעל גבי הלולב[ ,דכך הוא הדין דידים מטמאות את פשוט הוא בהלכות הכשר אוכלין ,שאין הכשר פירות אלא ברצון
האתרוג באגודת הלולב ,דאף שלא נגעו המים באתרוג לרצון מכל המשקין להיות ראשון לטומאה וכדתנן בפרה (ח ,א)' ,כל הפוסל את התרומה מטמא הבעלים ,וכמבואר במסכת מכשירין (פרק א) דכל משקין שניתנו על
מקום הוכשר לקבל טומאה ,דהא המים שעל הלולב נתלשו לרצון, את המשקין להיות תחילה'] וממילא משקין אלו ,שהם טמאים ,הרי הם הפירות שלא ברצון הבעלים אינם מכשירים את הפירות לקבלת
וממילא הם מכשירים את האתרוג אף אם נגעו בו שלא לרצון. מכשירים את האתרוג לקבל טומאה אף שנפלו עליו שלא לרצון. טומאה .ואף היכא שהאדם עצמו נתן מים בידיו על הפירות ברצונו,
[יש לציין דזהו יישובו של האבני מילואים בדברי רש"י ,אלא דאיהו כתב כחידוש אכן הביא הגאון מטשעבין מדברי התוספות (כריתות יג .ד"ה ועוד) אם נתנם מחמת מטרה צדדית אחרת ,לא הוכשרו הפירות .כדתנן
דרש"י סבירא ליה כהר"ש והרא"ש ,ולא נקט דרש"י לטעמיה אזיל במה שמצאנו דכל הדין דמשקין טמאים מכשירין אף שלא לרצון ,לא נאמר אלא במכשירין (א ,ו) ,דהטומן את פירותיו במים מפני הגנבים ,אין
את שיטתו מפורשת בדוכתי אחריני כר"ש והרא"ש]. במשקין הטמאים מצד עצמם ,כגון מעיינות הזב ,אבל משקים הפירות מוכשרים.
ה
הדס יש בו ריח ואין בו טעם ,כך ישראל יש בהם שיש בהם 'אתרוג של תרומה טהורה ושל מעשר שני בירושלם לא יטול, ואילו הריטב"א אזיל לשיטתיה ,דסבירא ליה דתרתי בעינן,
מעשים טובים ואין בהם תורה .וערבי נחל ,אלו ישראל ,מה שמא יכשירו לטומאה ,ואם נטל כשר'. ואף לאחר שנתלשו המשקים לרצון אינם מכשירים את הפירות
ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח ,כך הם ישראל יש בהם אלא אם כן נפלו על האוכלים לרצון ,וממילא אינו יכול לפרש
והנודע ביהודה (תניינא או"ח סי' קלא) דקדק בדבר ,דהנה הרמב"ם
בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים .ומה הקדוש כפירוש רש"י שהאתרוג הוכשר לקבל טומאה מכח המים
שינה מלשון הגמרא 'מפני שמכשירּה' דמשמע שבוודאי יוכשר,
ברוך הוא עושה להם ,לאבדן אי אפשר ,אלא אמר הקדוש ברוך שעל הלולב ,שהרי אין כאן רצון בנגיעת המים באתרוג .ולהכי
ונקט הלשון 'שמא יכשירו לטומאה' שמשמע דהוא חשש בעלמא.
הוא ,יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו .ואם פירש בדברי הגמרא דהחשש הוא שיכניס את האתרוג לתוך
ועיין בדבריו מה שכתב בזה.
עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה .הדא הוא דתימא (עמוס ט, המים יחד עם הלולב.
ו) ,הבונה בשמים מעלותיו ,ואימתי הוא מתעלה ,כשהן עשויין אמנם להמבואר הרי בכוונת מכוון דקדק הרמב"ם בלשונו
וכן המגיד משנה לא לחינם נטה מפירוש רש"י ותוספות
אגודה אחת ,שנאמר (שם) ,ואגודתו על ארץ יסדה .לפיכך משה הפלא ופלא .דבשלמא לשיטת רש"י ,דאף אם נגעו המים באתרוג
ופירש כטעם הריטב"א ,דהרי הוא בא לפרש את הרמב"ם,
מזהיר לישראל ,ולקחתם לכם ביום הראשון'. שלא ברצון הוכשר האתרוג לטומאה ,שפיר ניחא לשון הגמרא
והרמב"ם הלא סבירא ליה דתרתי בעינן ,גם תלישה לרצון וגם
'שמכשירו לטומאה' ,דמשמע דוודאי שיוכשר לטומאה בנטילה.
כוונת הגר"א להוכיח מדברי המדרש דגם האתרוג צריך נתינה לרצון ,וממילא שבדברי הרמב"ם אין לפרש כלל כרש"י
אבל הרמב"ם לטעמיה ,דסבירא ליה שגם נתינת המים על האתרוג
להיות עם הלולב באגודה אחת .ובוודאי לא ניתן לומר שכוונת אלא כהריטב"א ,דיש לחשוש שישרה אף את האתרוג במים.
בעינן שתהא לרצון ,מהיכי תיתי שיוכשר האתרוג מכח המים שעל
המדרש שהאתרוג יהיה בתוך אגד הלולב ,דהא ילפינן לה בגמרא ומה מתקו הדברים היאך כל ראשון לטעמיה אזיל בדקדוק
הלולב ,הלא מכח המים שעל הלולב אין האתרוג נעשה מוכשר
(סוכה לד ):שאין להכניס את האתרוג לאגודה אחת עם הלולב, נמרץ.
דהא אינו לרצון .ולהכי שינה הרמב"ם מלשון הגמרא וכתב 'שמא
אלא בהכרח דכוונת המדרש 'שיוקשרו יחד' היינו שמקרב את יכשירו לטומאה' להשמיענו שהחשש הוא שמא יבוא ויכשירו
האתרוג לאגודת הלולב בשעת נטילתו. להדיא בנתינת מים עליו ,וכפירוש המגיד משנה. דקדוק לשון הרמב"ם
ועל דרך זו הביא הגר"א עוד את דברי הברייתא (מנחות כז' :).ד' השתא ממילא נמצא דכל רבותינו הראשונים יכולים לסבור
מינין שבלולב ,ב' מהן עושין פירות וב' מהם אין עושין פירות, הרמב"ם דקדק לכתוב 'שמא יכשירו לטומאה' דלא נימא כפירוש רש"י
את דין הריקאנטי דיש לחבר את האתרוג לאגודת הלולב ,והטעם שבהכרח מוכשר
העושין פירות יהיו זקוקין לשאין עושין ,ושאין עושין פירות דלא פירשו כרש"י הוא משום שיטתם בהלכות הכשר אוכלים, ויש להוסיף בזה תוספת נפלאה .כי הנה כך לשון הרמב"ם (לולב
יהיו זקוקין לעושין פירות ,ואין אדם יוצא ידי חובתו בהן עד ולטעמייהו אזלי.
שיהו כולן באגודה אחת .וכן ישראל בהרצאה עד שיהו כולן ח ,ב) כשפסק שאין ליטול אתרוג של תרומה מפני שמכשירּה:
באגודה אחת ,שנאמר (שם) ,הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו
על ארץ יסדה' .והיינו כנ"ל ,דודאי אין כוונת הברייתא שיהא ה .מקור חדש
האתרוג באגודה אחת ממש עם הלולב ,ובהכרח שהכוונה היא
של הגר"א לדין
למה שמקרבם יחד בשעת הנטילה.
אמנם מדברי אחרונים אחרים נראה שלא הבינו כך את הריקאנטי חזק חזק ונתחזק
דברי הברייתא .דהנה הכפות תמרים (סוכה לד :ד"ה אמר) תמה ,מה
פירוש שכולן באגודה אחת ,הלא האתרוג אינו באגודה עם שאר
הושלמה הסדרה!
המינים ,והניח בקושיא .והפרי מגדים (משב"ז או"ח תרנא ,יד) הביא
'יוקשרו כולם
את קושייתו וכתב ליישב ,ד'כולן' היינו רובן ,והכוונה לאגודת אגודה אחת'
בשורה נפלאה
הלולב בלבד ,וכן כתב הרש"ש במנחות שם (ד"ה ואין אדם) ,וכן כתב מקור הגר"א לדין לכל עמלי תורה ושוחריה
החזון איש (או"ח קמט ,ב) .ואם כן לדבריהם אין מקור מהברייתא הריקאנטי מדברי המדרש בשעה טובה ומוצלחת
לדברי הריקאנטי. דכל המינים כולם באגודה הושלמה הסדרה המבוקשת
אחת
של הספר הנפלא ,מתוק מדבש
ובאמת שיש לתמוה טובא על דברי הגר"א ,שהרי הגמרא
הגר"א בביאורו לשולחן ונופת צופים ,בדברי תורה ערבים
(מנחות שם) העמידה את הברייתא 'עד שיהיו כולם באגודה אחת'
ערוך (תרנא ,יא) הביא מקור
דאזלא בשיטת רבי יהודה דאגד לולב מעכב ,ודלא כרבנן דאגד
אינו מעכב .ונמצא דהברייתא לא קאי אלא לענין אגד ממש
ולא לענין קירובם בלבד .דאי נימא דכוונת הברייתא שיהיו
חדש ומחודש לדינו של
הריקאנטי ,מהמדרש חדא
פ_לפ_לתא
(ויקרא רבה פר' ל סי' יב)' ,פרי
כולם באגודה אחת היינו בזה שמקרב את האתרוג ללולב
עץ הדר ,אלו ישראל ,מה
בשעת הנטילה ,אם כן מאי ראיה דהברייתא קאי לרבי יהודה,
אתרוג זה יש בו טעם
דלמא הברייתא קאי אף לרבנן ,ו'אגודה אחת' הוא שנוטלם
ויש בו ריח ,כך ישראל
כולם יחד מקורבים זה לזה .ומאחר דמיירי לענין אגד ,ממילא שיעורים על סדר פרשיות התורה והמועדים,
יש בהם בני אדם שיש בעיון ופלפול ,מאוצרותיהם של גדולי הדורות,
מוכרח כדברי האחרונים הנ"ל ,שלא קאי רק על השלושה
בהם תורה ויש בהם ראשי ישיבות ורבותינו הקדושים,
מינים ולא על האתרוג.
מעשים טובים .כפות מוגשים ביד אמן
ושמא אין כוונת הגר"א לפרש שכוונת הברייתא 'אגד' דהיינו תמרים ,אלו ישראל,
מפי הגאון החסיד פה מפיק מרגליות
לקרבם ,אלא שטעם האגד הוא מחמת שכל ארבעת הסוגים מה התמרה הזו יש בו
של ישראל צריכים זה לזה ,ממילא הרי טעם זה מכריח שצריך טעם ואין בו ריח ,כך הם רבי דניאל חיים אלתר שליט"א
לכל הפחות לקרב את האתרוג בכל מה שאפשר ,אפילו אם אין ישראל יש בהם שיש ראש ישיבת פני מנחם -ירושלים תובב"א
לאוגדו יחד ,וכלשון הגר"א 'ואף שאין עמהם באגודה ,לחברם בהם תורה ואין בהם בעריכה מיוחדת
צריך' .ואם כן ,אין כאן מקור מפורש מדברי הגמרא ,אלא הוא מעשים טובים .וענף עץ ובשפה השווה לכל נפש
סברא על פי דברי טעם הברייתא לאגד. עבות ,אלו ישראל ,מה מבית 'ניצוץ אחד' שע"י מכון 'אור חדש'
מתאים במיוחד לשעה של קורת רוח
אשר תתן בביתך אויר פסגות
משיעורי הספר 'ח+דא פ_לפ_לתא'
ותאהיב את נועם מתיקות התורה על ילדיך
דברים וירח האיתנים עונג שבת וחג אמיתי
כהן גדו_ל שעבד ונמצא ח_ל_ל בהוצאות מכון 'אור חדש'
ניתן להשיג בחנויות הספרים המובחרות
והמסתעף _לחידוש שבתרגום יונתן שביכורים ניתנים _לכהן גדו_ל לבירורים ופרטים נוספיםoffice@orchadash.co.il :
א .חידוש ההפ_לאה דבשחיטת פר כהן גדו_ל _ליכא הכשר ד'ברך ה' חי_לו' .ב .תמיהה ארצות הברית:
בכל חנויות הספרים המובחרות
בני ברק: ירושלים:
•סאטמר•ספרים•סטור•,קדושת•יום•טוב•7
עצומה ע_ל חידוש ההפ_לאה מסוגיא מפורשת .ג' .מתה כהונה' או 'בט_לה כהונה',
•גירסא•ספרים•,חפץ•חיים•13
N. GREENFELD INC •ספרייתי••-האחים•גיטלר•,שלמה•המלך•2 •ביהמ"ד•פני•מנחם•,יוסף•זיו•3
ובדעת הרמב"ם בעובד אחר שנודע כח_ל_ל .ד .ביאור בירוש_למי דצדדי חקירה זו
הוצאה לאור והפצת ספרי קודש •אוריתא•,שד'•ירושלים•10 •ספרים•וינקל•,עלי•הכהן•15
TH•STREET•BROOKLYN,•NY•11218•39•1366 •מרכז•הספרים•,הרב•שך•2 •ספרי•הישיבה•,בית•ישראל•1
ת_לויים בי_לפותות _לדין ההכשר .ה .יישוב הקושיא מסוגיא דמכות ,דדעת ההפ_לאה •TEL.•718.633.8103•FAX.•718.438.2846
4382846@GMAIL.COM
•אלתר•ספרים•,הרב•לנדא•1
•פאר•,צייטלין•20
•ביהמ"ד•ארי•שבחבורה•,הארגמן•4
•ולדמן•ספרים•,ביהמ"ד•הגדול•בעלזא
כמ"ד 'בט_לה כהונה' .ו .ביאור בדברי ההפ_לאה דקאי רק _לענין 'שחיטת פרו ש_ל כהן ביתר: •למדן••-בית•הספרים•,כהנמן••64ב' •אברמוביץ•ספרים•,מאה•שערים•13
גדו_ל' .ז .חידוש התרגום דבעי _להביא הביכורים _לכהן גדו_ל .ח .הבאת ביכורים _לכהן •קודש •ספרי•קודש•ויזניץ••-גבעת•פינחס •ספרי•עין•יעקב•,עין•יעקב•31
•בילר•ספרים •שנקיס•פתח•תקוה•16
בית שמש:
גדו_ל שהוא המופ_לג בצדקותו. אשדוד: •רמה•ב••-קרויס•ספרים נתניה:
•הרה"ח•ישראל•מנדלסון•הי"ו••052-762-4016 •רמה•ד••-ספרים•ווינקל •ספרים•טובים••-ביהמ"ד•קרית•צאנז
ו
רזא דאחד ּולְ יֹוסֵ ף ָא ַמר ְמב ֶֹרכֶ ת ה' ַא ְרצֹו וְ ז ֹאת הַ ּבְ ָרכָ ה ֲא ֶׁשר ּבֵ ַרְך מ ׁש ֶֹ�ה ִאיׁש
הָ ֱאֹ-להִ ים (דברים לג ,א)
שיחות ודרשות (דברים לג ,יג)
המתגבר על ארציותו איש האלוקים
לכל אחד יש חלק בתורה איתא בספר 'אמת ליעקב' לרבי יעקב צבי פירש ה'אור החיים' הקדוש (כאן ,ע"פ תנחומא
המלמדת לו אורחות חיים יאליש זצ"ל ,בעל 'מלוא הרועים' ,כי 'יוסף' הוא ב) כי 'איש האלוקים' הוא כמו 'איש נעמי'
(רות א ,ג) ,שהיה בעלה .כמו כן משה רבינו
הצדיק הגובר על יצרו ,שמתפאר בו ה' בכל
לרקוד עם התורה שנלמד מעתה העולמות .ואף שיש להקב"ה רבבות מלאכים, נחשב כביכול בעל הבית על האלוקים ,שהיה
נקטינן מאמר נפלא מאת אא"ז החידושי הרי"מ זצ"ל על מכל מקום 'מבורכת ה' ארצו' ,יותר מתעלה בבחינת 'צדיק מושל יראת אלוקים' (שמואל ב'
מהות השמחה והריקודים ב'שמחת תורה' ,אשר פעם אחת ראה ומתברך שמו מבשר ודם הקרוץ מחומר ,שאף כג ,ג) .שיכול היה להטות דין שמים לרחמים
כיצד יהודי מפציר בכל מאודו בגבאי שיתן גם לו 'הקפה' עם על פי כן מתגבר הוא על ארציותו ועובד את וחסדים כרצונו (מו"ק טז.):
הספר תורה בשמחת תורה .ניגש אליו רבינו החידושי הרי"מ ה' בכל לבבו.
זצ"ל ואמר לו :אל יחר אפך ,שכן הרקידה עם ספר התורה
ביד – כמוה כשבועה חמורה בנקיטת חפץ ,ואם כן מה לך ימינֹו ֵאׁש ָּדת לָ מֹו (דברים לג ,ב)
ִמ ִ
להיכנס לענין חמור זה .כה הניא אותו מרצונו העז לשאת וְ ַק ְרנֵי ְר ֵאם ַק ְרנָיו ...וְ הֵ ם ִרבְ בֹות
בחיקו ספר תורה בהקפות של שמחת תורה .ובאמת יש להבין תורה שבכתב ושבעל פה
ולרדת לעומקם של דיבורים קדושים אלו' :שבועה' זו האמורה
נַּׁשה
ֶאפְ ַריִ ם וְ הֵ ם ַאלְ פֵ י ְמ ֶ מלבד התורה שבכתב ,מרומזת כאן גם
כאן -על מה נסובה ,האם על קיום התורה ומצוותיה או שהוא (דברים לג ,יז) התורה שבעל פה ,כדברי הגר"א זצ"ל (דבר אליהו),
מתחייב ונשבע ללמוד את כל התורה כולה. שכן תיבות אלו 'דת למו' מורכבות מהאותיות
עד שהאיר ה' את עיני להבין ולהשכיל דברי צדיקים ראשי תיבות ראם של תיבת 'תלמוד'.
וחידותם על פי מאמר נוסף שאמר החידושי הרי"מ זצ"ל, נתן בזה ה'חתם סופר' [נלב"ע כ"ה בתשרי ת"ר] להתחיל בימין
מה שסיפר החסיד המובהק הגה"צ רבי בן ציון רבינוביץ ז"ל (עי' ליקוטי חבר בן חיים ,ח"ה ,ליקוטי פרשתן) רמז ,כי תיבת 'ראם'
דרש הגר"א זצ"ל (דבר אליהו) ,הנה בני ישראל
מווארשא המפורסם בכינויו 'רבי בן ציון אוסטרובער' ,מאריות נוטריקון 'רבבות אפרים אלפי מנשה'.
שמעו מפי הגבורה 'אנכי' ו'לא יהיה לך' (מכות
שבחבורת חסידי החידושי הרי"מ זצ"ל ,ששמע פעם אחת מפה
כד ,).ואילו אומות העולם כששאלו מה כתיב
קדשו של החידושי הרי"מ זצ"ל שראה שני חסידים הרוקדים
בה ,נאמר להן 'לא תרצח' ו'לא תגנב' (מכילתא
בעוז לכבודה של תורה זה לצד זה בהקפות בשמחת תורה. צִ ְד ַקת ה' ָע ָׂשה ִּומ ְׁשּפָ ָטיו דר"י ,יתרו ,מס' דבחודש פ"ה; ספרי דברים ,וזאת הברכה ,פיס' שמג) ,ומאי
פנה ואמר לסובביו כי זה האחד יתעייף מריקודו לפני השני.
כך הוה ,ולפליאת הנוכחים ביאר החידושי הרי"מ כי אין אלו ִעם יִ ְׂש ָר ֵאל (דברים לג ,כא) שנא .אלא שבני ישראל רגילים לקרוא מצד
ימין לצד שמאל ,בשעה שהאומות דרכן
דברי נביאות ,אלא שהראשון רקד על התורה שכבר למד,
ואילו השני רקד עם התורה שעדיין לא למד ורוצה ללמוד. צדקה או משפט לקרוא מצד שמאל לצד ימין .לכן האומות
כתב בספר 'כנסת ישראל' לרבי ישראל פגשו תחילה בלוח השמאלי ,שם נאמר 'לא
ולכן הראשון שלמד הרבה -ללימודו יש שיעור וגבול .ברם
גולדמן זצ"ל [מגיד מישרים בגרוסוורדיין] (אבות
תרצח' ו'לא תנאף' ,ואילו בני ישראל החלו
זה שרוצה ללמוד ומתאווה לתורה ,לזה אין שיעור למעלה,
לקרוא מצד ימין ,ושם הדיבור הראשון הוא
שלרצון הטוב -אין סוף וגבול. ה ,תב) [וכן דרש הרה"ק ה'דברי יואל' מסאטמאר
זצ"ל] ,כי כאן מרומזת דרכו של משה רבינו. 'אנכי' ,ואחריו 'לא יהיה' וכו' .וזהו שאמר
בוודאי כשאנו שומעים מפורש יוצא מאמר נפלא זה ,הלב הכתוב 'מימינו אש דתו למו' ,שזכו לנחלתם
בשעה שדיבר עם הקב"ה ,היה הולך ומזכיר
מתלהב ורוצים ורצים לרקוד עם התורה יותר ויותר .ברם, בתורה אחר שהוצע להם מסטרא דימינא
רק צדקה וחסד של בני ישראל ,והרבה
עדיין לא כל אחד נמצא במדרגה זו ורבים אומרים לנפשם שבלוחות.
בשבחם ככל האפשר' .צדקת ה' עשה' .אך
היאך נמלא נפשנו בשאיפה אמיתית ,וכשעושים חשבון נפשם
אחר כך ,כשפנה לדבר אל בני ישראל ,אז
אינם רואים כיצד יספיקו וכיצד יוסיפו בלימוד התורה ,ומהי
כבר דיבר ִאתם דברי משפט ותוכחת מוסר,
העצה לזה.
כדי שייטיבו דרכיהם.
יְ חִ י ְראּובֵ ן וְ ַאל יָ מֹת
התורה מנחילה לנו אורחות חיים (דברים לג ,ו)
ובכן מצאתי בסייעתא דשמיא מדרש מפורש בדברי חז"ל,
הפותח לנו שער להבין יסוד הדבר ופירושו ,וכיצד זה נוגע
לְ ֵעינֵי ּכָ ל יִ ְׂש ָר ֵאל חיים נצחיים
לכל אחד ואחד .כך לשון המדרש (ויק"ר ט ,ג) המספר על רבי ינאי (דברים לד ,יב) שאלו את הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל
שהיה מאכיל על שולחנו תלמידי חכמים ,ופעם אחת הלך בהיותו ילד בן שלש ,מהי הכפילות 'יחי
שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם ,שנאמר (לעיל ט ,יז) ראובן' ,ושוב 'ואל ימות' .הרהר הנער ומיד
בדרך וראה אדם נכבד 'שהיה משופע ביותר' ,כלומר שהיה
ואשברם לעיניכם ,והסכימה דעת הקדוש ברוך הוא לדעתו, ענה :הלא כאשר אמר זאת משה רבינו ,כבר
לבוש בגדים נכבדים כראוי לתלמידי חכמים (עץ יוסף ,שם) ,וסבור שנאמר (שמות לד ,א) אשר שברת ,יישר כחך ששברת
היה כי בוודאי ב'גדול בתורה' עסקינן ,ועל כן הזמינו לבוא מת ראובן ,אם כן מה שאמר 'יחי ראובן' היינו
לביתו ולסעוד על שולחנו .לאחר שנתן לו לאכול ולשתות, חתימת אמ"ת לתחיית המתים ,ושוב הוסיף 'ואל ימות' ,שלא
תהה על קנקנו במקרא ובמשנה ,באגדה ובתלמוד ,ולגודל יוסיף למות שוב.
אמרו חז"ל כי חותמו של הקב"ה הוא אמת
הצער לא ידע ולא כלום והסתבר לו כי אינו תלמיד חכם (עי' שבת נה ,).וביארו במדרש (דב"ר א ,י) לפי שאות
כלל וכלל.
הצטער רבי ינאי ,אך בכל זאת כיבדו לברך ברכת המזון.
א' היא הראשונה באותיות ,מ' האמצעית
שבהן ,והאות ת' היא האחרונה.
אּוריָך
ּולְ לֵ וִ י ָא ַמר ֻּת ֶּמיָך וְ ֶ
אלא שהאיש אף לא ידע לברך ברכת המזון ,ונענה ואמר לבעל על פי זה הביא המהר"ם שיק זצ"ל בשם לְ ִאיׁש ֲחסִ ֶידָך (דברים לג ,ח)
הבית' :יברך ינאי בביתיה' .מרוב צער אמר לו רבי ינאי :האם חכם אחד (עי' תקנות ותפלות ,שער ג – שער תורת משה ,ד"ה ושמעתי,
תוכל לחזור אחרי על מה שאני אומר לך? והאיש הסכים .וכך דף יד ;:ועי' ספר רש"י ,עמ' לה הע' ,1בשם הגאון מווילנא) להאיר איזהו חסיד
אמר לו רבי ינאי :אמור אחרי' ,אכול כלבא פיסתיא דינאי', בדברי רש"י ,אשר כל דבריו נשקלו בפלס, אמר הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זצ"ל (עי'
כלומר כלב אכל מפיתו של רבי ינאי .מיד קם האיש ותפס שאף הוא כיוון לכך .שפתח את דבריו ב'אמר דברי ישראל [נ"י תרצ"א] ,בסופו) ,כי לכן נקרא חסיד ,לפי
לרבי ינאי בבגדו ואמר לו :הירושה שלי נמצאת אצלך ואתה רבי יצחק לא היה צריך' וכו' (בראשית א ,א) .וגבי שמצד אחד אין לו חלק ונחלה עם אחיו ,כולם
מונע אותה ממני .התפלא רבי ינאי ושאלו על מה כוונתו ועל 'כל הולך על גחון' (ויקרא יא ,מב) ,שוי"ו ד'גחון' קיבלו חלק בארץ ישראל והוא נשאר ללא
איזה ירושה הוא מדבר ,הסביר האיש :לפני זמן מה עברתי היא חצי התורה באותיותיה ,פירש רש"י כי כלום ,ומכל מקום עדיין הוא עומד על הדוכן
ליד תלמוד תורה שמלמדין שם תורה לדרדקי ,ושמעתי קול גחון היינו 'מעיו' .וכאן חתם את דבריו באות ושר שירה לפני קונו .לזה יאה להיקרא 'איש
של תינוקות של בית רבן שלמדו את הפסוק (דברים לג ,ד) 'תורה תי"ו' ,ששברת' .הרי חותם אמ"ת. חסידך'.
ז
נציבי מכון ‘אור חדש'
אשר נשא _לבם אותם _להיות עמודי התווך
ופטרוני המכון בהפצת מעיינות התורה והחסידות
א_לה יעמ+דו ע_ל הב+רכה
רזא דאחד שמח"ת -המשך מעמוד ז
הרב שלמה חנוך אברמצ'יק ומשפחתו שיחיו חסידים היו משוררים על מסורת שיש ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב' .הם
פלעטבוש -ניו יורק
מפשיסחא ,כי המאבד ממון – אין בכך כלום .אבל המאבד לא אמרו 'מורשה קהלת ינאי' ,אלא 'קהלת יעקב' .כלומר
הרב נפתלי צבי אברמצ'יק ומשפחתו שיחיו אומץ לב ותעצומות נפש – איבד הכל [געלט פארלוירן – שהתורה היא ירושתו של כל איש ישראל .שאל אותו רבי
לייקווד – ניו ג'רזי
גארנישט פארלוירן ,קוראז' פארלוירן – אלעס איז פארלוירן] .אך יש ינאי ,אמור נא לי ,במה זכית לאכול על שולחני שתלמידי
הרב אליעזר דוד איצקוביץ ומשפחתו שיחיו
לומר כי בתחילת דרכו של אדם שואב הוא חיזוק מכך חכמים מסובים שם תמיד? ענה האיש וסיפר על אורחות
ברוקלין -ניו יורק שהקריב למען תורה ומצוות .אך ככל שהאדם מתעלה חייו :מעולם לא שמעתי אדם שפגע בי במילה רעה
ומתמיד בדרכו -הוא מגלה שיש עוד מדרגה ובחינה: והשבתי לו ,ומעודי לא ראיתי שני אנשים שמתקוטטים
הרב שלמה יוסף בידרמן ומשפחתו שיחיו
מונסי -ניו יורק שבעצם לא איבד כלום .שלא ינסה לחפש מה איבד ומה זה עם זה ולא השתדלתי לשים שלום ביניהם .מיד אמר
הפסיד ,ואולי בכל זאת הפסיד דבר מה ,כי לא הפסיד לו רבי ינאי' :כל הדא דרך ארץ גבך וקריתך כלבא?' ,יש
הרב ירמיה בראך ומשפחתו שיחיו כלל .לאחר שעלה ונתעלה ,הוא מגלה עד כמה נועם בך כל כך הרבה דרך ארץ והנהגות טובות ואני ביזיתי
ברוקלין -ניו יורק
ומתיקות יש לעבודת ה' ועד כמה נפלאה היא התורה ,עד אותך וקראתי לך 'כלב'? מיד קרא עליו את הפסוק (תהלים
ׁ ׂ
הרב חיים אברהם בראך ומשפחתו שיחיו שלא מרגיש כל הפסד שהוא במה שבחר בדרך הטובה. 'ושם' ,מלשון שומא ושווי.
נ ,כג)' :וְ ָשם דרך' ,בשי"ן ימניתָ ,
לייקווד -ניו ג'רזי ׁ
אדם שקנה אוצר כל כלי חמדה בפרוטות מעטות ,אטו ששם אורחותיו ,הרי ששווה הוא ביותר ,וראוי ָ האיש
משפחת ברין הנכבדה שיחיו ייחשב כמי ש'הקריב' פרוטות למען כך?! מי שזכה לחפון למעלות רבות.
ירושלים – ישראל
מטבעות זהב מאוצר המלך ,כלום ייחשב לו להתאמצות
למדנו מכאן יסוד נפלא ,כי התורה הקדושה מלמדת
הרב ישראל שמעון בריקמן ומשפחתו שיחיו מה שגרף לשקו כסף וזהב?! כשמבין את ערך גורלו
לנו אורחות חיים ,וכל אחד ללא יוצא מן הכלל צריך
ברוקלין -ניו יורק וחלקו ,יודע כי לא איבד דבר ולא הפסיד מאומה! רק ידע
לקחת את התורה וממנה ללמוד כיצד להתנהג בין אדם
זאת האדם נאמנה ,ויחיה כך ,בלא להרפות מאומץ לבו
הרב יהודה לייב אברהם גוטמן ומשפחתו שיחיו לחברו ,לכבד כל אחד וללמוד ממנו.
ברוקלין -ניו יורק בבחירתו הטובה ,ולחיות עם 'קוראז'' באמיתת דרכו .בזה
יתבארו נמי דברי דוד המלך עליו השלום ,שאמר (תהלים קיט, בהושענות אומרים 'חבוקה ודבוקה בך ,טוענת עולך,
הרב יוסף ברוך גליקסמן ומשפחתו שיחיו
ברוקלין -ניו יורק לט) 'העבר חרפתי אשר יגורתי כי משפטיך טובים' .היינו לומדת יראתך' .זה יסוד לימוד התורה ,שיראו את הלומד
שביקש מהקב"ה שיעביר ממנו את חרפתו בכך שהיה תורה ויאמרו 'פלוני שלמדו תורה ,ראו כמה נאים דרכיו
הרב אברהם יעקב גרינשטיין ומשפחתו שיחיו מוכן לעבור פחד ומורא למען משפטי התורה הטובים. כמה מתוקנים מעשיו ,עליו הכתוב אומר' :ויאמר לי
פלעטבוש -ניו יורק
כי כעת מבין שאם האדם מרגיש שהקריב למען התורה, עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר'' (יומא פו .).כי אין יהודי
הרב ידידיה גרינשטיין ומשפחתו שיחיו אזי הרגשה זו חרפה היא. שיכול לומר כי אין לו מה ללמוד מהתורה הקדושה.
ברוקלין -ניו יורק
זקננו החידושי הרי"מ זצ"ל ,לפני מאתיים שנה ,יצא שכן דרך התורה היא דרך השלום ,להימנע מקטטות
הרב שלמה הלר ומשפחתו שיחיו בעצמו לדרך חדשה בארץ לא זרועה ,לבקש ולחפש מהי ומריבות ,ולהיזהר שלא לשמוע מילה רעה על חברו ,וכן
לייקווד -ניו ג'רזי
הדרך הטובה עבורו לעבודת ה' בשלמות ,בדרך שתתאים להבליג בשעת המחלוקת ,בלא לענות ,וכלשון חז"ל (שבת
הרב שאול וואססערטהייל ומשפחתו שיחיו ותועיל לו ולבניו אחריו .לא נרתע מכל הקשיים הרבים פח ;:ועוד)' :השומעים חרפתם ואינן משיבים' .לדעת לשלוט
טומס ריבר – ניו ג'רזי
שנערמו בדרכו ,וסלל בעוז רוח דרך לו ולבניו אחריו, בכוחות הנפש ,על הפה ועל המעשים ,לדעת להכניע
ומדרך זו התפתח לב ליבה של היהדות החרדית בפולין, את ה'כלב' הפנימי ולהפכו לאדם בעל שליטה ולהאהיב
לע"נ הרה"ח ר' מאיר בן הרה"ח ר' שמחה יצחק זאיאנץ ז"ל
נלב"ע ג' בסיון תשפ"א וממנה תוצאות חיים עד עצם היום הזה. שם שמים על ידינו.
הרב מנדל טייטלבוים ומשפחתו שיחיו זכינו אף אנו להמשיך את דרך זו ומהותה ,אשר לפני יאמר לחומץ וידלוק
לונדון -אנגליה
שלש שנים יצאנו לנתיב חדש בדרכנו ,נתאחדנו בחבורת
קודש של אנשי שלומנו המבקשים דרך לעבודת ה', רמז נפלא נמצא בסיפור הנודע המובא בגמרא (תענית כה).
הרב חיים בער יוסטמן ומשפחתו שיחיו
ברוקלין -ניו יורק בחתירה לאמת ,בחי ּות ובדעת ,בתובענות כלפי עצמנו שפעם אחת בערב שבת ראה התנא רבי חנינא בן דוסא
להמשיך את מסורת רבותינו .יצאנו והלכנו אל ארץ לא את בתו שהיא עצובה ,ושאל אותה על כך וענתה' :כלי
הרב אהרן לב ומשפחתו שיחיו של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן ,והדלקתי ממנו אור
ירושלים -ישראל זרועה ,והיה לנו ה' לאור עולם ,לדרוש ולבקש את תורתו
ומצוותיו .למרות כל הקשיים שבדרך ,לא איבדנו את עוז לשבת' .אמר לה בתי ,מאי איכפת לך מי שאמר לשמן
הרב יעקב יוסף לב ומשפחתו שיחיו רוחנו ,ולא איבדנו דבר .זכינו ונתקיים בנו המקרא 'כי וידלוק -הוא יאמר לחומץ וידלוק ואכן נעשה בו נס
ברוקלין -ניו יורק
ה' אלוקיך ברכך בכל מעשה ידך ,ידע לכתך את המדבר ו'היה דולק והולך כל היום כולו עד שהביאו ממנו אור
הרב יעקב זעליג לנדאו ומשפחתו שיחיו הגדול הזה ...ה' אלוקיך עמך לא חסרת דבר'. להבדלה'.
ברוקלין -ניו יורק
אנחנו חיים מכח הקדושה והעבודה של 'קמאי הוו דייתכן לרמז כאן כי שמן 'הכוונה' לאלו שיש להם
הרב חיים דוד מונדרוביץ ומשפחתו שיחיו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם' (ברכות כ ,).שהם סללו חכמת התורה ועוסקים בחדוותא דשמעתתא ,כי התורה
לייקווד – ניו ג'רזי
לנו את הדרך הזאת ,ליטול את ספר התורה ולקבל על והחכמה קרויות 'שמן' (מנחות פה .):ורמז גדול ונשגב יש
הרב דוד מרגליות ומשפחתו שיחיו עצמנו אורחות חיים ,להוסיף כח ועוז בלימוד התורה, בזה ,כפי שאמרנו בהושענות 'שמועות מפיך נשמעות',
לונדון -אנגליה
להיות בבחינה זו של 'חבוקה ודבוקה בך' ,שגם אם שהוא ראשי תיבות :שמן .ואילו חומץ ,אלו הם שאין
הרב יעקב מאיר פיגא ומשפחתו שיחיו אנו 'סובלת סבלך' בכל זאת אנו רוצים להיות בשלמות בהם עדיין את חכמת התורה אבל לבם משתוקק
לייקווד -ניו ג'רזי 'טוענת עולך' .וזו השבועה של נקיטת חפץ ,על התורה ורוצה להבין ולהשכיל וללמוד תורה .ולכן מגלים לנו
הרב שלמה פעדער ומשפחתו שיחיו
שאנו רוצים ללמוד ,על יראת השמים והמידות הטובות חז"ל חיזוק עצום' :מי שאמר לשמן וידלוק' ,הקב"ה
וויליאמסבורג -ניו יורק שאנו רוצים ללמוד מן התורה – 'לומדת יראתך' ,ועל שנתן לחכמים חכמה' ,יהיב חכמתא לחכימין ומנדעא
עוז חפצנו לקבל על עצמנו אורחות חיים אשר לומדים ליודעי בינה' ' -הוא יאמר לחומץ וידלוק' ,הוא יתן
הרב מרדכי צבי קאהן ומשפחתו שיחיו
לונדון -אנגליה מהתורה הקדושה. גם כח ובינה לאלו המשתוקקים ללמוד ונפשם עגמה
הקב"ה יזכה אותנו שנזכה לקיים את הדברים הללו, עליהם ,כדי שגם הם יוכלו לשמוח עם התורה ולהבין
הרב מרדכי יהודה הלוי קליין ומשפחתו שיחיו אמרי דעת.
ברוקלין -ניו יורק לשמוח עם התורה וללמוד אותה בשמחה ובכוונה ,למלא
שאיפתנו וחפץ ה' בידינו יצליח ,ונזכה ללמוד ממנה מה זה הטעם שאנו רוקדים כאן היום ,שכן רוצים אנו
הרב אברהם משה קראוס ומשפחתו שיחיו
לונדון -אנגליה שהתורה מלמדת אותנו ,ובעזרת ה' נזכה להוסיף חילים ומתאווים בכל לבבנו להיות מלומדי התורה בבחינת
בלימוד התורה בשנה הבאה עלינו לטובה ,אמן ואמן. 'לומדת יראתך' ,אוחזים אנו בתורה בשתי ידיים כדי
הרב יעקב קריימן ומשפחתו שיחיו
ברוקלין -ניו יורק (מתוך שיחה בהקפות שניות תשפ"ג) ללמוד הימנה ,לכבד אותה ולרוממה ,וזאת מטרתנו.
הרב יוסף שטרייכר ומשפחתו שיחיו
ברוקלין -ניו יורק
ניתן _לשמוע את שיעורי מורנו הרב ש_ליט"א
בט_לפון073-321-1945 :
משפחת שקאפ הנכבדה שיחיו
שיקגו -אילינוי ובארה"ב בט_לפון1917-456-8021 :
1>2דף היומי בב_לי אידיש * _לשידור חי
הרב מאיר שרייבער ומשפחתו שיחיו 2>2שיעורי ירוש_למי אידיש 3>2חומש רש״י אידיש
ציריך -שווייץ 5>2דרשות באידיש 4>2שפת אמת אידיש
3>1שפת אמת _לה״ק 1>1דף היומי בב_לי _לה״ק
5>1דרשות ב_לה״ק
עיצוב ועימוד :יצחק ג_לבר 0527-130-217 © כ_ל הזכויות שמורות _למכון 'אור חדש' ירוש_לים_ .לקב_לת הג_ליונות ,הערות ,תרומות והנצחות ניתן _לפנות בכתובת דוא"_לshiurey.r.d@gmail.com :
