gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ניצוץ אחד · NITZOTZ ECHAD — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: ניצוץ אחד · NITZOTZ ECHAD

שבוע: סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נ"י _לונדון‬ ‫ב"ב חיפה‬ ‫י‪-‬ם‬ ‫‪6:36‬‬ ‫‪6:29‬‬ ‫‪6:04‬‬ ‫‪6:11‬‬ ‫הדה"נ‪5:56 :‬‬ ‫בה"י‬ ‫‪7:39‬‬ ‫‪7:36‬‬ ‫‪7:26‬‬ ‫‪7:24‬‬ ‫‪7:08‬‬ ‫‪7:08‬‬ ‫מוצשוי״ט‪7:06 :‬‬ ‫מוציו״ט שני‪:‬‬ ‫סוכות‬ ‫‪8:01‬‬ ‫‪7:56‬‬ ‫‪7:44‬‬ ‫‪7:44‬‬ ‫ר"ת‪7:47 :‬‬ ‫נ"י _לונדון‬ ‫ב"ב חיפה‬ ‫י‪-‬ם‬ ‫‪6:20‬‬ ‫‪6:18‬‬ ‫‪5:54‬‬ ‫‪6:02‬‬ ‫הדה"נ‪5:47 :‬‬ ‫מוצשוי״ט‪6:57 :‬‬ ‫שמ״ע ושמח״ת‬ ‫תשפ"ז‬ ‫‪7:23‬‬ ‫‪7:15‬‬ ‫‪6:58‬‬ ‫‪6:59‬‬ ‫‪7:20‬‬ ‫‪7:13‬‬ ‫מוציו״ט שני‪:‬‬ ‫‪7:45‬‬ ‫‪7:45‬‬ ‫‪7:35‬‬ ‫‪7:35‬‬ ‫ר"ת‪7:38 :‬‬ ‫ניצוצי אור ופרפראות יקרות משיעורי מורנו‬ ‫הגה"ח ר' דניא_ל חיים א_לתר ש_ליט"א‬ ‫ראש ישיבת 'פני מנחם' בעיה"ק ירושלים תובב"א‬ ‫יו"_ל בסיוע הנגיד הרבני המפואר‬ ‫הרה"ח ר' מאיר מ_לניק ומשפ' שיחיו‬ ‫ַמה ּלְ ָך הַ ּיָ ם ּכִ י ָתנּוס‬ ‫רזא דאחד‬ ‫ברוק_לין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫הַ ּיַ ְר ֵּדן ִּתּסֹב לְ ָאחֹור‪ .‬הֶ הָ ִרים‬ ‫שיחות ודרשות‬ ‫ִּת ְרקְ דּו כְ ֵאילִ ים ּגְ בָ עֹות‬ ‫עבודת ההלל – תשוקת הלב הגואה‬ ‫'אלה הם מועדי'‬ ‫ּכִ בְ נֵ י צ ֹאן‪ִ .‬מּלִ פְ נֵ י ָאדֹון חּולִ י ָא ֶרץ‬ ‫בזמן שמחתנו היא מתוך הימים הנוראים‪.‬‬ ‫בקריאת יום ראשון של חג הסוכות בפרשת אמור‪ ,‬מתחילים‬ ‫כי כפי אשר יזכה האדם להתקרב יותר כלפי‬ ‫ִמּלִ פְ נֵ י ֱא‪-‬לֹוּהַ יַ ֲעק ֹב‪ .‬הַ ה ֹפְ כִ י הַ ּצּור‬ ‫בפסוק (ויקרא כב‪ ,‬כו) 'וידבר ה' וגו'‪ ,‬שור או כשב או עז כי יולד'‪.‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬כך תגדל יראתו‪ ,‬כים העצום וכמרומי‬ ‫ולכאורה‪ ,‬הרי רק לאחר שבעה פסוקים מתחילים פסוקי‬ ‫ההרים‪ ,‬ובזה עצמו יבוא לידי הלל והודיה בחג‬ ‫ֲאגַ ם ָמיִ ם ַחּלָ ִמיׁש לְ ַמ ְעיְ נֹו ָמיִ ם‬ ‫המועדים‪ ,‬ומה הענין להקדים פסוקים אלו‪ .‬גם רואים אנו‬ ‫הסוכות‪.‬‬ ‫(הלל – תהלים קיד ה–ח)‬ ‫בהמשך‪ ,‬כי עוד בטרם מונה התורה את כל המועדים‪ ,‬כבר‬ ‫נאמר בסוף הפסוק (שם כג‪ ,‬ב) 'אלה הם מועדי'‪ ,‬ובפשטות המקרא‬ ‫יראת הקרובים‬ ‫נשמע שכבר נאמרו המועדות ופסוק זה מסיים למנותם‪ ,‬בעוד‬ ‫תֹוׁש ַיע‬ ‫ְמגָ ִדים ַּת ְמ ִּתיק וְ ִ‬ ‫יש להבין‪ ,‬מה שאל ברישא ומה תירץ בסיפא‪.‬‬ ‫שבפועל המועדים נמנים להלן‪.‬‬ ‫(הושענות‪ ,‬אדון המושיע)‬ ‫ביאר ה'אמרי חיים' מויז'ניץ זצ"ל כי תמה‬ ‫'על כן יהיו דבריך מעטים'‬ ‫המשורר כיצד יתכן שנהר הירדן הקטן סב‬ ‫כדי להבין‪ ,‬יוקדם ביאור פסוק בספר 'קהלת' הנקרא בחג‬ ‫חסדים גלויים‬ ‫לאחוריו בנחת‪ ,‬ואילו הים הגדול ורחב הידיים‬ ‫הסוכות [ומילתא אגב אורחא‪ ,‬מרגלא בפיו של כ"ק אדאמו"ר ה'פני מנחם'‬ ‫אמר הרה"ק ה'צמח דוד' מדינוב זצ"ל [בנו‬ ‫ברח ונס על נפשו ברוב פחד ויראה‪ .‬כיוצא‬ ‫זצ"ל לספר שאביו כ"ק אדמו"ר ה'אמרי אמת' זצ"ל ציוה עליו ללמוד ספרי‬ ‫של ה'בני יששכר'] (ליקוטי אמרים לחג הסוכות‪ ,‬בסופו)‪ ,‬הלא‬ ‫בזה הוסיף לתמוה‪ ,‬איך ההרים הגבוהים ירקדו‬ ‫מוסר מן הראשונים‪ ,‬ואמר אבא מארי זצ"ל‪ ,‬כי בעצם גם ספר 'קהלת' עם‬ ‫כל הנהגת הקב"ה בעולמו אינה אלא חסדים‬ ‫בחוזק כאילים איתנים‪ ,‬ואילו הגבעות הקטנות‬ ‫פירוש רש"י הוא ספר מוסר מן הראשונים‪ ,‬ולאו דווקא בסוכות‪ ,‬אלא בכל‬ ‫ורחמים‪ .‬אלא שלפעמים הם רחמים גלויים‪,‬‬ ‫רק נוע ינועו כבני צאן הרכות‪.‬‬ ‫ימות השנה‪.]...‬‬ ‫ולפעמים הם בהסתרה‪ ,‬ונראים כדינים קשים‪.‬‬ ‫כתיב ב'קהלת' (ה‪ ,‬א) 'אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר‬ ‫על כן מבקשים‪' ,‬מגדים' – אותם רחמים‬ ‫על הא תרוצי קא מתרץ‪ ,‬כי 'מלפני אדון חולי‬ ‫להוציא דבר לפני האלוקים‪ ,‬כי האלוקים בשמים ואתה על‬ ‫וחסדים‪' ,‬תמתיק ותושיע'‪ ,‬הושיענו ברחמיך‬ ‫ארץ‪ ,‬מלפני א‪-‬לוה יעקב'‪ .‬שיראתם היא מלפני‬ ‫הארץ על כן יהיו דבריך מעטים'‪ .‬והדיוק מפורסם ונשנה‬ ‫שיהיו נראים וגלויים כרחמים גמורים‪.‬‬ ‫רבון כל העולמים‪ ,‬שלגביו ככל שהנברא גדול‬ ‫בספרים רבים‪ .‬הלא מה ש'האלוקים בשמים'‪ ,‬היא סיבה‪,‬‬ ‫יותר כך הוא משיג יותר מגדולת בוראו‪ ,‬אפס‬ ‫לכאורה‪ ,‬שלא יחשוש האדם מלדבר דברי הבל‪ ,‬כי הוא בארץ‬ ‫קצהו‪ ,‬ובהתאם לכך מתמלא יותר בחיל ורעדה‪.‬‬ ‫והאלוקים בשמים‪ .‬ואם רצה שלמה המלך להזהיר את האדם‬ ‫הֹוׁשע נָא ֲע ָד ִרים ִמ ַּדּלּות‬ ‫ַ‬ ‫ולכך שפיר דווקא הים הגדול וההרים הרמים‬ ‫לשמור פיו ולשונו‪ ,‬נכון היה לומר שהקב"ה נמצא גם בארץ‬ ‫ינוסו וינועו ביתר תוקף ועוז‪.‬‬ ‫(הושענות‪ ,‬אדמה מארר)‬ ‫מתחת‪ ,‬ולא רק בשמים‪ ,‬וכיון שה' ניצב עליך‪ ,‬יהיו דבריך‬ ‫והוא בדומה למה שאמר רבה של ריישא‪,‬‬ ‫מעטים‪ .‬ויישובים רבים נאמרו בזה מחכמי וצדיקי הדורות (עי'‬ ‫עדרים עדרים‬ ‫הגאון רבי אהרן לעווין זצ"ל על הפסוק (תהלים פד‪,‬‬ ‫הקדמה לספר 'בך יברך ישראל' בשם הרה"ק מרוז'ין; שער בת רבים על קהלת עמ' נ בשם ה'חתם סופר'; אמרי‬ ‫ה) 'אשרי יושבי ביתך‪ ,‬עוד יהללוך סלה'‪ .‬שלא‬ ‫יש לפרשו מלשון 'ותהי האמת נעדרת' (ישעיה‬ ‫פנחס‪ ,‬שער א אות רנא; תעלומות חכמה ל'חוות דעת'‪ ,‬קהלת‪ ,‬שם; כתבי המגיד מדובנא ח"ב‪ ,‬קהלת; קול יעקב‪,‬‬ ‫כמדת הקב"ה מדת בשר ודם‪ .‬מלך בשר ודם‪,‬‬ ‫נט‪ ,‬טו) שדרשו בו (סנהדרין צז‪' ).‬מלמד שנעשית עדרים‬ ‫קהלת; 'אמרות טהורות' על תהלים לבעל ה'נועם מגדים'‪ ,‬קמה‪ ,‬יח; עיר דוד [לידא] שער בית החכמה‪ ,‬קהלת)‪.‬‬ ‫ככל שסובביו קרובים אליו יותר‪ ,‬כך הם מכירים‬ ‫עדרים והולכת לה'‪ .‬רמז יש כאן‪ ,‬שאין איש‬ ‫דברים מעטים ומחשבה רבה‬ ‫פועל על פי אמת‪ ,‬אלא הכל בוחנים מה אחרים‬ ‫יותר את חולשותיו‪ ,‬וכך הם פחות מתייראים‬ ‫הרה"ק בעל ה'הפלאה' זצ"ל בספרו 'פנים יפות' (ריש פר' ואתחנן;‬ ‫עושים ונוהרים בעקבותיהם‪ ,‬והם כצאן אשר אין‬ ‫ממנו‪ .‬אבל מלכו של עולם‪ ,‬ככל שמתקרב יותר‬ ‫ועוד) דרש בזה בהקדם אשר פירש את דברי ישעיהו הנביא‬ ‫להם רועה ומשוטטים עדרים עדרים‪ .‬זהו 'הושע‬ ‫האדם אליו ומוסיף הכרה בו‪ ,‬מתגדלת אצלו‬ ‫(כט‪ ,‬יג) 'ויאמר ה'‪ ,‬יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני‬ ‫נא‪ ,‬עדרים מדלות'‪ .‬כי העדריות וההמוניות‪ ,‬אין‬ ‫יותר יראת הרוממות‪' ,‬וכשמחשב בדברים האלו‬ ‫ולבו רחק ממני'‪ .‬ופירש דהתפילה הלא עיקרה כוונת הלב‪,‬‬ ‫לך דלי דלות יותר מכך‪[ .‬וכמאמר החכם‪ ,‬כל בעלי‬ ‫עצמן‪ ,‬מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע‬ ‫שעל שם כך היא קרויה 'עבודה שבלב' (תענית ב‪ .).‬ועניינה הוא‪,‬‬ ‫כנף יעופפו להקות להקות‪ ,‬רק הנשרים יתרוממו לעצמם‬ ‫שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת‬ ‫שהכוונה היא הנותנת חיות בתיבות התפילה וכאשר יש‬ ‫ויגביהו עוף בדד‪].‬‬ ‫קלה מעוטה לפני תמים דעות'‪ ,‬ו'בשעה שיתבונן‬ ‫לתיבה חיות היא קלה ש'החי נושא את עצמו' (שבת צד‪ ).‬וכך היא‬ ‫האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים‪,‬‬ ‫פורחת ועולה למעלה‪ .‬מאידך‪ ,‬אם התיבה אין בה מחשבה‬ ‫ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ‪ ,‬מיד‬ ‫הרי היא כגוף ללא נשמה [וכמו שכתב ב'תורת חובות הלבבות' (שעחה"נ‬ ‫וְ הַ ִּׂש ֵיאנּו ה' ֱא‪ֹ-‬להֵ ינּו‬ ‫הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה‬ ‫לידע השם הגדול' (רמב"ם יסוה"ת ב‪ ,‬ב)‪ .‬זהו 'אשרי יושבי‬ ‫פ"ג ד"ה והתשיעי) 'וכשיתפלל המתפלל בלשונו‪ ,‬ולבו טרוד בזולת ענין התפילה‪,‬‬ ‫תהיה תפילתו גוף בלא רוח וקליפה בלא לב'] והתיבה כבדה והיא‬ ‫מֹוע ֶדיָך (מוסף)‬ ‫ֶאת ּבִ ְרּכַ ת ֲ‬ ‫ביתך'‪ ,‬שככל שקרובים יותר בבחינת בני בית‪,‬‬ ‫נשארת למטה‪ .‬זוהי הכוונה בדברי חז"ל (ברכות כט‪ ):‬שפירשו 'כל‬ ‫אזי 'עוד יהללוך סלה' יותר ויותר‪.‬‬ ‫העושה תפילתו קבע ‪ -‬כל שתפילתו דומה עליו כמשוי'‪ .‬שמי‬ ‫קשר של קיימא‬ ‫זו גם השייכות לימים נוראים ולסוכות‪,‬‬ ‫שתפילתו ללא מחשבה וכוונת המילות‪ ,‬התפילה כבדה כמשא‬ ‫מרגלא בפומיה דאאמו"ר ה'פני מנחם' זצ"ל (עי'‬ ‫כמו דאיתא ב'שפת אמת' (סוכות תרנ"א ד"ה סוכות זמן)‬ ‫כבד‪ .‬ולפי גודל המחשבה יכול לעלות הדיבור למעלה בהיכל‬ ‫פנ"מ שבת חוה"מ פסח תשנ"ג ד"ה כתיב; שש"פ תשנ"ג מאמר ד' ד"ה ואותי; אוצר דרשות‬ ‫דברי‬ ‫לבאר‬ ‫ה'‪ ,‬אבל הדיבורים שהם בלי מחשבה‪ ,‬הם כמשא ‪ -‬כגוף בלא‬ ‫ומאמרים‪ ,‬כרך ב דרשה‬ ‫חז"ל (תנדבא"ר)‬ ‫נט) להביא‬ ‫נשמה‪ .‬וזהו ביאור במאמר הכתוב 'בשפתיו כבדוני'‪ ,‬שהיתה‬ ‫ברכת מזלא טבא וגדיא נאה‬ ‫'שמחתי‬ ‫תפילתם 'כבדה' ולא יכלה לעלות למעלה מרוב כובדה‪ ,‬כי‬ ‫את דברי‬ ‫לידידנו הנכבד הרה"ח ר' ירמיה אליעזר בראך שליט"א‪ ,‬מפרנסי המכון ותומכיו‬ ‫מ ת ו ך‬ ‫'לבו רחק ממני' והתפילה היתה ריקה מנשמה ומכוונה‪ ,‬והיתה‬ ‫ה'תפארת‬ ‫לרגל היכנס בנו הבה"ח יוסף הי"ו לעול תורה ומצוות‬ ‫יראתי'‪,‬‬ ‫כגוף מת‪.‬‬ ‫שלמה' (רמז‬ ‫יזכהו השי"ת לראות רוב נחת ממנו ומכל יוצ"ח‪ ,‬בתורה ובמעשים טובים‬ ‫שהשמחה‬ ‫פסח ד"ה והשיאנו;‬ ‫מתוך שפע והרחבה‪ ,‬מנוחת הדעת ושלוות הנפש‪ ,‬ואך טוב וחסד כל הימים‬ ‫וזו כוונת הכתוב 'כי האלוקים בשמים ואתה על הארץ‪ ,‬על‬ ‫מאחלים בהערכה ובהוקרה רבה‪ :‬ישראל מוזסון ואברהם מרדכי טאומן‪ ,‬בשם מכון 'אור חדש'‬ ‫ה ב א ה‬ ‫אחרת‪ ,‬כי דיני ארבעה מינים‪ ,‬כיום שאין בית‬ ‫נחל'‪ ,‬ורק אחר כך ציוותה (שם פס' מב) 'בסוכות תשבו‬ ‫רמזי שמ"ע; ועוד) [ועיין בני יששכר (מאמרי ר"ח מאמר א אות יד)]‪ ,‬כי‬ ‫המקדש קיים‪ ,‬אינם מילתא פסיקא‪ .‬כי ברוב זמנם‬ ‫שבעת ימים'‪.‬‬ ‫'והשיאנו' הוא מלשון נישואין וחתנות‪ .‬שכה נדבק‬ ‫אינם אלא מדרבנן‪ ,‬ופעמים יתכן שלא תתקיים‬ ‫בקדושת המועד‪ ,‬וכך היום־טוב ישאר עמנו לעולם‪.‬‬ ‫ויש שכתבו לתרץ על פי פשוטו‪ ,‬כי מה שפתחה‬ ‫מצות לולב מדאורייתא כלל‪.‬‬ ‫התורה את הפרשה באומרה (פס' לד) 'בחמשה עשר‬ ‫אש המועדות‬ ‫כיצד‪ ,‬הרי שחל יום טוב ראשון של חג להיות‬ ‫יום לחדש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים‬ ‫עוד פירש בזה ה'פני מנחם' זצ"ל (ועי' פנ"מ שש"פ תשנ"ג‬ ‫בשבת‪ ,‬כמו הקביעות בשנה זו‪ ,‬שבזמן שאין בית‬ ‫לה''‪ ,‬הרי לן שהקדים קרא סוכות ללולב‪.‬‬ ‫מאמר ד ד"ה לשון)‪ ,‬וכן מובא ב'בית אברהם' זצ"ל (לשבועות‬ ‫המקדש קיים אין לולב ניטל (עי' סוכה מד‪ ,).‬נמצאת‬ ‫המצוה בטלה בראשון של חג‪ .‬ובשאר ימות‬ ‫מצוה בעשיית הסוכה‬ ‫ד"ה והשיאנו)‪ ,‬כי 'השיאנו' הוא מלשון המשנה (ר"ה כב‪):‬‬ ‫'משיאין משואות'‪ .‬וכך פירוש הבקשה‪ :‬תן בלבנו‬ ‫החג‪ ,‬הא לדידן ליכא מצוה דאורייתא בנטילת‬ ‫וב'ערוך לנר' תירץ שכן בסוכה יש בעצם עשייתה‬ ‫את אור המועד שיבער בתוכנו‪ ,‬עד שתהא שלהבת‬ ‫לולב‪ ,‬שכן מן התורה אין המצוה נוהגת כלל‬ ‫משום מצוה (עי' רש"י מכות ח‪ .‬ד"ה השתא; ועי' סוכה ט‪ ;.‬ועי' רמ"א או"ח‬ ‫הקדושה עולה מאליה ומלהטת אותנו בכיסופין‬ ‫מחוץ למקדש (עי' משנה ר"ה ל‪ .‬וסוכה מא‪ .).‬בכהאי גוונא‪,‬‬ ‫תרכה‪ ,‬א; ועי' העמק דבר על שאלתות קסט)‪ ,‬ובירושלמי (פ"א ה"ב) אף‬ ‫ובתשוקה אליך‪.‬‬ ‫נמצא שהרבה פסולים שנאמרו בארבעת המינים‪,‬‬ ‫אמרו שהעושה את סוכתו מברך בעת העשייה‬ ‫כשרים הם‪ .‬שפסולים אלו אינם אלא בלולב‬ ‫'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לעשות סוכה'‪ .‬נמצא‬ ‫דאורייתא‪ ,‬אבל לא כאשר המצוה רק מדרבנן‬ ‫שמצוַ ת סוכה שייכת עוד קודם חג הסוכות‪ ,‬מה‬ ‫(עי' סוכה כט‪ ;:‬ועוד)‪.‬‬ ‫שאין כן ארבעת המינים שאין מצוָ תם אלא בחג‬ ‫סּוּכָ ה ֶׁשהִ יא ּגְ בֹוהָ ה‬ ‫ׂש ִרים ַא ָּמה (סוכה ב‪).‬‬ ‫לְ ַמ ְעלָ ה ֵמ ֶע ְ‬ ‫הסוכות‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬סוכה נוהגת כמצותה בתורה כל‬ ‫שבעה‪ ,‬וכל הלכותיה שוות הן בזמן המקדש והן‬ ‫מצוה כלֵ יל התקדש חג‬ ‫בחורבנו‪ ,‬הן במקום המקדש והן מחוצה לו‪ .‬לכך‬ ‫ֹ‬ ‫עוד תירץ ב'ערוך לנר'‪ ,‬כי הפרש יש ב'חלות'‬ ‫סוכה קודמת לארבעת המינים‬ ‫ודאי בדין הוא שתקדם סוכה ללולב‪.‬‬ ‫זמן המצוה בין סוכה לבין לולב‪ .‬כי סוכה זמנה‬ ‫מסכת סוכה פותחת בדיני סוכה‪ ,‬ורק בפרק‬ ‫משקידש היום‪ ,‬ואילו לולב ניטל רק משהאיר היום‪.‬‬ ‫שלישי ואילך מובאים דיני ארבעת המינים [וכן הוא‬ ‫לפי זה שפיר יש להקדים דיני מצות סוכה למצות‬ ‫גם בפוסקים‪ ,‬שהביאו קודם דיני סוכה ואחר כך דיני לולב (עי'‬ ‫(סוכה כז‪).‬‬ ‫ֵּת ְׁשבּו ּכְ ֵעין ָּתדּורּו‬ ‫לולב (ועי' חכמת שלמה תרכה‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫רמב"ם סוכה ולולב‪ ,‬פרקים ד–ו‪ ,‬ופרקים ז–ח‪ ,‬וטושו"ע או"ח סי' תרכה ואילך‪ ,‬וסי' תרמה‬ ‫ואילך)]‪ .‬ויש להבין מפני מה הקדים רבינו הקדוש‬ ‫קורות ביתו מעידים בו‬ ‫דאורייתא בכל השנים‬ ‫דיני סוכה לדיני לולב‪ ,‬בעוד שהתורה כתבה‬ ‫אמר הרה"ק ה'משמרת איתמר' מקונסקוולה זצ"ל‬ ‫הגאון רבי יוסל'ה מורה הוראה [סוקוביץ] זצ"ל‪,‬‬ ‫תחילה (ויקרא כג‪ ,‬מ) 'ולקחתם לכם ביום הראשון‬ ‫(נח ד"ה או יאמר איש צדיק)‪ ,‬כי כפי כמה שאדם מקדש עצמו‬ ‫בהגהותיו 'פורת יוסף' לש"ס וילנא‪ ,‬תירץ בדרך‬ ‫פרי עץ הדר‪ ,‬כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי‬ ‫רזא דאחד סוכות ‪ -‬המשך מעמוד א‬ ‫וסימן לדבר מדברי חז"ל במדרש תנחומא (פר' אמור כב) ''ולקחתם‬ ‫כן יהיו דבריך מעטים'‪ ,‬פירוש‪ ,‬שהדיבור יהיה מעט לעומת‬ ‫לכם ביום הראשון' (ויקרא כג‪ ,‬מ)‪ .‬וכי ראשון הוא‪ ,‬והלא חמשה עשר‬ ‫המחשבה‪ ,‬והמחשבה תהא רבה על הדיבור‪ ,‬שכיון ש'האלוקים‬ ‫הוא‪ ,‬אלא ראשון לחשבון עוונות'‪ .‬ונודעה קושיית ה'טורי זהב' (או"ח סי' תקפא) בזה‬ ‫בשמים ואתה על הארץ'‪ ,‬הרי צריכה תפילתך לעלות למעלה‪ ,‬ואם היא תהיה‬ ‫'למה באמת יהיה עדיף ההכנה להמצוה של סוכה‪ ,‬מן היום עצמו שמקיימים‬ ‫כבדה מריבוי דיבורים ומיעוט כוונה‪ ,‬לא תוכל לעלות למעלה‪.‬‬ ‫המצוה' ואם בימים שלפני החג אין העת לחטוא‪ ,‬כל שכן בשעת מעשה ממש‪.‬‬ ‫ותירוץ לדבר יש בדברי הרה"ק ה'שם משמואל' זצ"ל (פר' כי תשא תרע"ד) 'הגם שקשה‬ ‫עיקר הכל – הכנת הלב‬ ‫להבין איך היו ישראל בעת ההתעסקות במלאכת המשכן במצב יותר טוב‬ ‫מכאן נגיע אל המסקנא הברורה והבהירה‪ ,‬כי עיקר העיקרים בעבודת ה' הוא‬ ‫מכשהיה המשכן עומד‪ ,‬מכל מקום מצינו כיוצא בו בארבעה ימים שבין יום‬ ‫הרצון והתשוקה בלב‪ .‬דרחמנא ליבא בעי (סנהדרין קו‪ ):‬לראות היש משכיל דורש‬ ‫הכיפורים לסוכות שישראל טרודין זה בסוכתו וזה בלולבו אינם חוטאים‪ ,‬וביום‬ ‫את אלוקים בלבו‪ .‬כי ההכנה היא עיקר העבודה ורק לאחר הכנת הלב אל‬ ‫טוב ראשון של חג הוא ראשון לחשבון עונות‪ ,‬כי הטירדא למצוה מועילה יותר‬ ‫העבודה‪ ,‬אז יש להוסיף עליה את קומת הדיבורים והמעשים‪ ,‬שגם הם חשובים‪,‬‬ ‫מגוף המצוה' (וביאור מלא כתב במאמרו למוצאי יוהכ"פ שנת תער"ב; ועי' בית ישראל לשבת הגדול תשי"ג)‪ .‬כלומר‪ ,‬שהעסק‬ ‫אך הם כטפלים לגבי הכוונה וצריכים להיות הם המעט ‪ -‬וכוונת הלב הרוב‪.‬‬ ‫של האדם במוחו ובמחשבתו‪ ,‬היא ההכנה הגדולה והשלמה‪ ,‬והיא עיקר הקיום‬ ‫ולזה אמר שלמה המלך‪ ,‬שהקב"ה בשמים ומצפה לראות עבודתו של האדם‬ ‫של המצוה‪ .‬הרי ש'ושמרתם' הוא מעלה יתרה על 'ועשיתם'‪.‬‬ ‫במוח ובמחשבה‪' ,‬על כן יהיו דבריך מעטים'‪ ,‬לעומת מה שיש להשקיע בחשק‬ ‫וברצון שיהיו רבים ושלמים‪ ,‬ומהם יגיע אל הדיבור הנכון‪.‬‬ ‫ודוגמא נכונה ל'שמירה' זו היא השתוקקותו הנודעת של הרה"ק מבארדיטשוב‬ ‫זצ"ל אל המצוות בכללן‪ ,‬ואל מצות ארבעת המינים בפרט‪ ,‬כאשר עמד במשך‬ ‫הכל תלוי ברצון‬ ‫כל ליל ראשון של סוכות בלב בוער לקיים מצות נטילת לולב‪ ,‬והגם שלמעשה‬ ‫יסוד עצום זה‪ ,‬יאיר את עינינו ליישב את הדיוק אשר בו פתחנו – מאי טעמא‬ ‫לא נטל לולב רק כאשר האיר השחר‪ ,‬אולם באמת הרי נטל לולב כל הלילה על‬ ‫מתחילים לקרוא ביום טוב הראשון של חג את שבעה הפסוקים הקודמים‬ ‫ידי ההשתוקקות והרצון שבלבו הטהור‪.‬‬ ‫לפרשת המועדות‪ .‬אלא דהתם כתיב (ויקרא כב‪ ,‬כט) 'וכי תזבחו זבח תודה לה'‬ ‫לרצונכם תזבחו'‪ ,‬ומשמעות הכתוב היא‪ ,‬שאדם שלבו מלא שבח ותודה לה'‪,‬‬ ‫'חצי הלל' שבהלל השלם‬ ‫אל יסתפק בזה שמביא קרבן המוגבל באכילה ליום ולילה עד חצות‪ ,‬אלא‬ ‫מה נאה ומה יאה לצרף לזה מה ששמעתי מכ"ק אדאמו"ר ה'פני מנחם' זצ"ל‪,‬‬ ‫'לרצונכם תזבחו' ‪ -‬יקריב את רצונו לפני ה'‪ .‬יזכור וישתוקק בכל לבבו ובכל‬ ‫שבילדותו חד לו כ"ק אא"ז ה'אמרי אמת' זצ"ל חידה‪ ,‬מה אומרים יותר פעמים‬ ‫נפשו להיות קרוב אל ה'‪.‬‬ ‫בשנה‪ ,‬הלל השלם או חצי הלל‪ ,‬וכנער נבון החל מיד לספור ולמנות בראשו‪,‬‬ ‫ֹ‬ ‫ולזה גמר אומר (שם פס' לא) 'ושמרתם מצוותי ועשיתם אתם אני ה''‪ ,‬ופירש רש"י‬ ‫אך אביו קטע את מחשבתו כהרף עין ואמר לו‪' ,‬הלא בכל פעם שאומרים הלל‬ ‫'ושמרתם זו המשנה‪ ,‬ועשיתם ‪ -‬זה המעשה'‪ ,‬ולענייננו זהו פירושו‪' ,‬ושמרתם'‬ ‫השלם אומרים גם חצי הלל'‪...‬‬ ‫לש ֵמר בלב את ההרגשה מתוך ציפייה והשתוקקות ורק אחר כך‬ ‫‪ -‬מלשון ַ‬ ‫ויש לנו ללמוד מכאן מוסר השכל‪ ,‬חוץ ממה שרצה לחידודי נפשיה‪ ,‬הלא‬ ‫'ועשיתם' בפועל‪ .‬כי עשיה ללא שימור וציפייה לפני כן‪ ,‬ערכה פחות מאד‬ ‫יש בכך גם מוסר ולימוד גדול‪ ,‬שגם כשאדם גומר את ההלל יהא בבחינה של‬ ‫השלמה והרצויה‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫לעומת העשיה‬ ‫'חצי הלל'‪ ,‬והיינו שיחוש וירגיש שעדיין חצי הלל לא אמר‪...‬‬ ‫וכמו שפירש מרן ה'בעל שם טוב' הקדוש זצ"ל (צוואת הריב"ש ג‪ ):‬את הפסוק (קהלת ח‪,‬‬ ‫וזהו היסוד האמור‪ ,‬שהצורה החיצונית של המצוה והתפילה‪ ,‬אינה אלא לבוש‬ ‫ה) 'שומר מצוה לא ידע דבר רע'‪ ,‬היינו‪ ,‬כשאדם עומד על משמרתו בתשוקה‪,‬‬ ‫וגוף‪ ,‬אך העיקר הוא הפנימיות – רגשות הלב‪ ,‬ה'ושמרתם'‪ ,‬שאם יש פנימיות‬ ‫שומר ומצפה מתי יבוא לידו דבר מצוה [וזהו 'שומר' מלשון 'ואביו שמר את הדבר'‬ ‫– יש מעלה בפעולת המצוה‪ ,‬בדיבורי התפילה ובזמרת ההודאה‪ ,‬אבל כאשר‬ ‫(בראשית לז‪ ,‬יא)] אזי תוצאות חיים בסגולה היוצאת מזה‪ ,‬שיהא נשמר מן השמים ולא‬ ‫ה'נשמה' חסרה – הרי כל אלו כגוף נטול חיות‪ ,‬שאינו אלא משא כבד‪.‬‬ ‫יֵ ַדע דבר רע‪.‬‬ ‫ב‬ ‫בענייני ביתו ודירתו כל השנה‪ ,‬כך זוכה לחוש‬ ‫וְ הִ קְ ִריב ָעלָ יו ָק ְרּבָ ן ֶׁש ֱּנֶא ַמר (תהלים קיח‪ ,‬כז) יָ ִמים‪ַ ,‬מלְ קִ ין אֹותֹו וְ יָ ֵׁשן לְ ַאלְ ַּתר‪ֶ .‬אּלָ א‬ ‫הקדושה בישיבתו בסוכה‪.‬‬ ‫ִ'אסְ רּו חַ ג ּבַ ֲעב ִֹתים ַעד ַק ְרנֹות הַ ִּמזְּבֵ חַ ' ָהכִ י ָק ָא ַמר‪ֹ :‬לא ָט ַע ְמנּו ַט ַעם ֵׁשינָ ה‪,‬‬ ‫ַּד ֲהוֹו ְמנַ ְמנְ ֵמי ַאּכַ ְתּפָ א ַד ֲה ָד ֵדי (סוכה נג‪).‬‬ ‫(סוכה מג‪):‬‬ ‫(סוכה לח‪).‬‬ ‫ָא ַמר‪ֵּ :‬דין ּגִ ָירא ּבְ ֵעינֵיּה ְּדסִ ְטנָא‬ ‫ולאחיו יאמר חזק‬ ‫הגבלת אכילה כמזבח‬ ‫קושי השלום בעיני השטן‬ ‫ולמה דווקא במצוה זו אמר שהיא חץ בעיני‬ ‫ביאר ה'אמרי אמת' זצ"ל (סוכות‪ ,‬ימים ראשונים תרס"ח ליל ב')‬ ‫במהרש"א (ח"א כאן‪ ,‬ד"ה כל העושה) כתב לפרש‪ ,‬כי לשון‬ ‫השטן‪.‬‬ ‫כי חג הסוכות נקרא 'חג האסיף' (שמות לד‪ ,‬כב)‪ ,‬על‬ ‫'איסור' בא להורות שעל האדם לעשות איסור‬ ‫ֹ ֹ‬ ‫שם התאספות כל ישראל יחד‪ .‬ולכך מאגדים‬ ‫וגדר באכילתו ושתייתו שבחג‪ ,‬שאף כי מצוה הן‪,‬‬ ‫אמר הגאון רבי מרדכי גרינברגר אב"ד ֶצלדמלק‬ ‫יחד כל הארבעה מינים‪ ,‬שהם כנגד כל המינים‬ ‫עליו להיזהר מאכילה גסה ושתייה של שכרות‪.‬‬ ‫זצ"ל (עי' לקוטי בתר לקוטי‪ ,‬אגדות הש"ס כאן‪ ,‬בשם בנו הגאון רבי שמחה בונם‬ ‫שבישראל (פסדר"כ כח‪ ,‬פיס' ולקחתם לכם; ויק"ר ל‪ ,‬יב)‪ .‬ומהאי טעמא‬ ‫ואותו המותר שלא אכל ושתה‪ ,‬עולה הוא לו‬ ‫גרינברגר אב"ד פרשבורג וניו יורק)‪ ,‬כי אין לך חץ בעיני השטן‬ ‫בשמחת בית השואבה היו מרקדים כל ישראל‬ ‫כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן‪ .‬כי זה מה‬ ‫כמו השלום בין כל המחנות בישראל‪ .‬כי ארבעת‬ ‫יחד‪ ,‬חסידים ואנשי מעשה עם בעלי תשובה (משנה‬ ‫שהפריש ממאכליו‪ ,‬לשם שמים‪ .‬ועל פי זה ביאר‬ ‫המינים מרמזים לכתות שבישראל (פסדר"כ כח‪ ,‬פיס' ולקחתם‬ ‫סוכה נא‪ .‬וגמ' שם נג‪ .).‬כי זו כוחה של אחדות‪ ,‬שכל אחד‬ ‫(שם‪ ,‬ובח"א ב"ב ס‪ :‬ד"ה ת"ר) מה שאמרו חז"ל (ברכות נה‪ ;.‬חגיגה‬ ‫לכם; ויק"ר ל‪ ,‬יב)‪ :‬צדיקים בעלי תורה ומעשים טובים‪ ,‬או‬ ‫משלים את רעהו‪.‬‬ ‫כז‪ ;.‬מנחות צז‪' :).‬כל זמן שבית המקדש קיים מזבח‬ ‫בעלי תורה בלא מעשים טובים‪ ,‬או בעלי מעשים‬ ‫מכפר על ישראל‪ ,‬ועכשיו שלחנו של אדם מכפר‬ ‫טובים בלא תורה‪ ,‬ועמהם גם בני אדם שאין בהם‬ ‫ובזה דרש את דברי הגמרא כאן‪ ,‬שתמה המקשה‪,‬‬ ‫עליו'‪ ,‬שהיינו על ידי שמשייר מסעודתו ומחסר‬ ‫לא תורה ולא מעשים טובים‪ .‬וכאשר כולם אגודים‬ ‫איך הגיעו למעלה נשגבה כזו שלא היתה להם‬ ‫מאכילתו‪ ,‬על ידי כך שולחנו מכפר עליו כמזבח‪.‬‬ ‫ומאוחדים יחדיו‪ ,‬אין לך חץ נאה יותר מזה לנצח‬ ‫שינה ונפילה‪ ,‬והרי אינו שייך במציאות כך‪.‬‬ ‫בו השטן ולהרחיקו מישראל‪ ,‬לבל ישטין ויקטרג‬ ‫ומתרצינן‪ ,‬דהוו מנמנמי אכתפא דהדדי‪ .‬באופן כזה‬ ‫עליהם עוד‪.‬‬ ‫יכולים הכלל שלא לבוא לידי שינה כלל‪ ,‬שתמיד‬ ‫יש מי שיסמוך את הנופל‪ .‬וכך אמר החכם מכל‬ ‫ּׁשֹואבָ ה‬ ‫ּכְ ֶׁשהָ יִ ינּו ְׂש ֵמחִ ים ִׂש ְמחַ ת ּבֵ ית הַ ֵ‬ ‫האדם (קהלת ד‪ ,‬ט–י)‪' :‬טובים השנים מן האחד ‪ ...‬כי‬ ‫ֹלא ָר ִאינּו ֵׁשינָה ּבְ ֵעינֵינּו ‪ֵ ...‬אינִי‪ ,‬וְ הָ ָא ַמר‬ ‫ּוׁש ִתּיָ ה‬ ‫עֹוׂשה ִאיּסּור לֶ חָ ג ּבַ ֲאכִ ילָ ה ְ‬ ‫ּכָ ל הָ ֶ‬ ‫אם יפלו האחד יקים את חברו ואילו האחד שיפול‬ ‫ואין שני להקימו'‪.‬‬ ‫ֹל�ה‬‫יׁשן ְׁש ׁש ָ‬ ‫בּועה ֶׁשֹּלא ִא ַ‬ ‫יֹוחנָן‪ְׁ :‬ש ָ‬ ‫ַרּבִ י ָ‬ ‫ַמ ֲעלֶ ה ָעלָ יו הַ ּכָ תּוב ּכְ ִאיּלּו ּבָ נָה ִמזְ ּבֵ ַח‬ ‫רזא דאחד סוכות ‪ -‬המשך מעמוד ב‬ ‫הרי שדווקא ידיעה זו ש'אין אנחנו מספיקים להודות' כי תמיד‬ ‫וכך אנו אומרים אכן ב'חצי הלל' (תהלים קטז‪ ,‬יב)‪' ,‬מה אשיב לה'‬ ‫יהיה ההלל רק 'חצי הלל'‪ ,‬היא הנותנת שתהא ההודאה היוצאת‬ ‫שאומר ואעשה‪ ,‬עדיין לא יצאתי‬ ‫ַ‬ ‫כל תגמולוהי עלי'‪ ,‬הלא ככל‬ ‫מהאיברים שפילגת בנו – נכונה וראויה‪ ,‬כי רק כאשר בתוך האדם נשארת מחצית‬ ‫חצי חובתי למקום‪ .‬וכל כמה שאודה ואשבח‪ ,‬עדיין 'נדרי לה' אשלם' (שם פס' יד)‪.‬‬ ‫ההודאה ולבו יוצא ברצונו להוסיף ולהודות – אז השיג את מדת ההודיה הנדרשת‪.‬‬ ‫וזהו ה'חצי השני' של ההלל ‪ -‬דברי ההלל וההודאה שרוצה ומשתוקק בכל‬ ‫לבו לומר‪ ,‬אך מליבא לפומיה לא גליא‪ ,‬אותם השבחים וההודאות שלא נאמרו‪,‬‬ ‫וכידוע מאמרו של הרה"ק הרבי ר' בונם מפשיסחא זצ"ל (שם משמואל פר' נח; שפ"א לפסח‬ ‫הם גבוהים ורמים הרבה יותר‪.‬‬ ‫תרל"ד‪ ,‬ולסוכות תרל"ד ותרמ"ו; ועי' עוד אור המאיר פר' תצוה; בת עין פר' תולדות ופר' שופטים) בנוסח ברכת 'ישתבח'‬ ‫ׁ‬ ‫ׁ‬ ‫'אלה הם מועדי'‬ ‫'ב ְשיָ ֵרי'‪ ,‬כלומר בזמרה‬ ‫'ב ִש ֵירי' אלא ִ ּ‬‫'הבוחר בשירי זמרה'‪ ,‬ופירש אל תיקרי ְ ּ‬ ‫הנותרת כ'שיריים' בלב‪ ,‬הן אותן שירות ותשבחות שנותרו בלב האדם פנימה‬ ‫חלק זה של ההלל שברצון הנותר בלב‪ ,‬בו מקיימים כהוגן 'לרצונכם תזבחו'‪.‬‬ ‫ולא הצליח לבטא בשפתיו [דאס נישט אויס געזינגענע] – בזה בוחר הקב"ה‪.‬‬ ‫והדק היטב יתבאר לן בזה מאמר חז"ל (סנהדרין מג‪' ):‬כל הזובח את יצרו ומתוודה‬ ‫עליו‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו כיבדו להקב"ה בשני עולמים וכו'‪ .‬ולא עוד‬ ‫הדא הוא דאמרן‪ ,‬שאין הדברים היוצאים מהפה עיקר‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬כאשר‬ ‫אלא שאין תפלתו נמאסת‪ ,‬שנאמר (תהלים נא‪ ,‬יט) 'לב נשבר ונדכה אלוקים לא‬ ‫חסר הרגש הפנימי אזי התיבות כבדות ואינן עולות‪ .‬עיקר ומהות אמירת ההלל‪,‬‬ ‫תבזה''‪ .‬כי בעל 'לב נשבר' אמנם לבו שבור לרסיסים‪ ,‬אך כל חלקי הלב כאן‬ ‫הם הרגשי הלב הפנימיים‪ .‬שכאשר מבין האדם עד כמה הוא חייב עדיין להודות‬ ‫הם‪ ,‬וכבחינת 'חצי הלל' שבתוך ההלל השלם‪ ,‬בבחינת שיהיו 'דבריך מעטים'‪,‬‬ ‫ולשבח‪ ,‬אז מתקבל הילולו ונרצה‪.‬‬ ‫כאומר‪ ,‬הרבה יותר ממה שקראתי לפניך‪ ,‬חקוק בתוככי לבבי‪.‬‬ ‫'תעשה ולא מן העשוי'‬ ‫ולכך סיים ביה הפסוק 'אלה הם מועדי' אף על פי שעדיין לא נזכרו כלל‬ ‫המועדות‪ ,‬וכדדייקינן לעיל‪ .‬אלא שהקדמה זו 'לרצונכם תזבחו' – 'אלה הם‬ ‫את הדבר הזה למדנו ממשנתם של צדיקי הדורות‪ ,‬הבעל שם טוב הקדוש‬ ‫מועדי'‪ .‬זה הוא עיקר פנימיות המועדים שיבואו להלן‪ .‬יסוד המועדים‪ ,‬הוא ה'שומר‬ ‫ותלמידיו הגדולים זצ"ל‪ ,‬אשר אותם פשוטי עם‪ ,‬עמי הארצות שלא יכלו‬ ‫מצוה'‪ ,‬הרצון והתשוקה‪ ,‬החשק והציפייה‪ .‬אלה הם המועדים האמיתיים‪ .‬ורק‬ ‫להתפלל כראוי אלא לצפצף או להניף את סידור התפילה שבידם כלפי מעלה‪,‬‬ ‫לאחר שיש בידו הקדמה זו של 'לרצונכם'‪ ,‬אפשר להמשיך וללמוד את הלכות‬ ‫אותם הצפצופים והתנועות‪ ,‬שבאו מתוך לב טהור הדורש ומשתוקק ואינו יכול‬ ‫המועד וקיומן לפרטיהן ודקדוקיהן בפועל‪ ,‬וכפי שהן באות ומפורטות להלן‬ ‫לבטא‪ ,‬דווקא הם בקעו רקיעים והגיעו עד לכסא הכבוד וביטלו כמה גזירות‪,‬‬ ‫בפרשה‪ .‬אבל בלא הקדמה זו‪ ,‬חסר העיקר ממצות המועד‪.‬‬ ‫כי המה היו בבחינת 'חצי הלל'‪.‬‬ ‫'הבוחר בשיירי זמרה'‬ ‫וכפי שדרש הרה"ק רבי מרדכי שלמה מבאיאן זצ"ל בהלכה שאמרו חז"ל‬ ‫מכאן נסע ונלך‪ ,‬להבין את הדיוק שדייק הרה"ק הרבי ר' ברוך ממעז'יבוז'‬ ‫במצות סוכה (סוכה יא‪ :‬ועוד) 'תעשה ולא מן העשוי'‪ ,‬היינו שהאדם צריך להיות‬ ‫זצ"ל (אור פני יהושע‪ ,‬בשלח‪ ,‬ד"ה אז) ועוד צדיקים (עי' חת"ס פר' משפטים ד"ה ועבדתם) במה שאנו אומרים‬ ‫תמיד בבחינת 'תעשה'‪ ,‬שלא יסתפק במה שנעשה כבר 'מן העשוי'‪ ,‬אלא יבין‬ ‫בתפילת 'נשמת'‪' ,‬אילו פינו מלא שירה כים וכו'‪ ,‬אין אנחנו מספיקים להודות'‬ ‫שכל מה שעשה עדיין אינו כלום‪ ,‬ועל ידי זה אכן ירבה תמיד לפעול ולהועיל‪.‬‬ ‫וכו'‪ .‬וברגע כמימריה שבים ואומרים 'על כן אברים שפלגת בנו וכו'‪ ,‬הן הם‬ ‫על כן‪ ,‬הבה נתייצבה להתפלל ולהודות לה' בלב שלם – המכיל בתוכו 'חצי'‪,‬‬ ‫יודו ויברכו וישבחו'‪ ,‬ולכאורה הלא זו סתירה מיניה וביה‪ ,‬אם איננו יכולים‪,‬‬ ‫המלא במחציתו‪ ,‬מתוך השתוקקות ורצון להוסיף עוד ועוד בתורה ובמצוות‬ ‫כיצד אפוא מבקשים האיברים שלנו להמשיך ולהודות‪ .‬אלא הוא אשר אמרנו‪,‬‬ ‫כרצון השם יתברך‪ ,‬ויהיו תפילותינו והילולינו עולים לנחת רוח ולרצון לפני‬ ‫הודאה שלמה אין אנחנו מספיקים‪ ,‬אבל התשוקה שבלב‪ ,‬בבחינת 'כל עצמותי‬ ‫אדון כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫תאמרנה ה' מי כמוך'‪' ,‬כל קרב וכליות יזמרו לשמך' ‪ -‬השבח שנותר בתוך‬ ‫העצמות‪ ,‬בגוף האדם‪ ,‬במוחו ובמחשבתו‪ ,‬הוא ההודאה השלמה שצריך להודות‬ ‫(מעובד מתוך שיחת ליל שבת חול המועד סוכות‪ ,‬ה'תשפ"ה)‬ ‫‬ ‫לה'‪ ,‬ובמשך כל היום כולו לעסוק בזה ולהיות שרוי בזה‪ ,‬בבחינת 'ואני תפילה'‪.‬‬ ‫ג‬ ‫חדא פ_לפ_לתא‬ ‫עיונים ופ_לפו_לים בעניינא דיומא‬ ‫‪+‬חג הסוכו‪+‬ת‬ ‫המאירי והערוך לנר דהאתרוג גם נטמא מכח 'סתם ידים שניות‬ ‫א‪ .‬חיבור האתרוג לאגודת הלולב‬ ‫הן'‪ ,‬אפשר דלא חשיב כגזרה לגזרה‪ ,‬ויתכן דאף הפרי מגדים הכי‬ ‫בחיוב חיבור האתרוג לאגודת הלולב‬ ‫נקט‪ ,‬ולכך הוא דפליג על ראיית הכפות תמרים‪.‬‬ ‫והמסתעף לדין רצון בהכשר אוכלין‬ ‫תמצית מתוך הספר 'חדא פלפלתא' ‪ -‬דברים וירח האיתנים‬ ‫חיבור האתרוג ללולב‬ ‫ב‪ .‬מחלוקת רש"י ותוספות בזה וביאור‬ ‫ומכאן הוציא המהר"ם בן חביב מקור לדין הריקאנטי‪ ,‬דמוכח‬ ‫חלום הריקאנטי שיש לחבר את האתרוג לאגודת הלולב‪ ,‬ולולא החיבור‬ ‫הוה ליה כמפסיק בין אותיות השם רח"ל‬ ‫המחלוקת בדרוש נאה‬ ‫מכאן שחובה לקרב את האתרוג ללולב בשעת נטילתו ולנענעם‬ ‫הלכה פסוקה היא בשולחן ערוך (תרנא‪ ,‬יא) שיש לחבר את האתרוג‬ ‫יחד‪ ,‬ולפיכך ממילא יגעו המים שעל הלולב באתרוג וייעשה מוכשר‬ ‫ללולב בשעת הנטילה ולנענע שניהם יחד‪ .‬אלא שדין זה מקורו‬ ‫לקבל טומאה‪ .‬והרי לן מקור מפורש בדברי הגמרא לדין חמור זה‬ ‫מחלוקת רש"י ותוספות בדין החלום‬ ‫שנגלה ב'חלום נורא' לרבינו הריקאנטי‪.‬‬ ‫הוא מחלום מופלא שחלם המקובל האלוקי מרבותינו הראשונים‪,‬‬ ‫רבינו מנחם ריקאנטי‪.‬‬ ‫טענת רבי ישעיה פיק דדין החלום תליא במחלוקת רש"י ותוספות‬ ‫וסיים על כך הכפות תמרים‪' :‬באופן דדין זה של בעל החלום‬ ‫כך כתב הריקאנטי בפרשת אמור (ויקרא כג‪ ,‬מ)‪' :‬וצריך לסמוך‬ ‫הגאון רבי ישעיה פיק בחיבורו יש סדר למשנה (נדפס בסוף המשניות)‬ ‫שרשו פתוח אלי מים התלמוד‪ .‬וראיתי בדרשות הראנ"ח פרשת‬ ‫האתרוג עם שאר המינין שלא להפרידה מן הבנין‪ .‬וסוד זה נגלה‬ ‫יצא לדון בדבר החדש‪ ,‬שדין זה של החלום במחלוקת נתונה‪ .‬והוא‬ ‫אמור (דף קכה) שכתב דאין צריך להפריד האתרוג מן הלולב‪ ,‬וזה‬ ‫אלי בחלום בלילי יו"ט הראשון של חג הסוכות בהתאכסן אצלי‬ ‫מכח דקדוק בלשונות רש"י ותוספות בסוגיית אתרוג של תרומה‪.‬‬ ‫מתבאר בדברי הגמרא כו' יע"ש‪ ,‬ולא ביאר לנו הראיה שיש לו‬ ‫חסיד אחד אשכנזי שמו הר' יצחק‪ ,‬ראיתי בחלום שהיה כותב השם‬ ‫כי הנה לשון רש"י היא 'וכשנוגעים באתרוג הוכשרו לטומאה'‪,‬‬ ‫מדברי גמרא‪ ,‬ואני זכיתי לפתור החלום בראיית התלמוד'‪ .‬ובתפארת‬ ‫ביו"ד ה"א והיה מרחיק הה' אחרונה מן הג' אותיות הראשונות‪,‬‬ ‫ואילו לשון התוספות שם (ד"ה מפני) 'וכשנוטלו נוטפין מימיו על‬ ‫ישראל (סוכה פ"ג מ"ה יכין אות ל) כיון מדעתו לראיית הכפות תמרים‪.‬‬ ‫ואמרתי לו מה זה עשית‪ ,‬והשיב כך נוהגין במקומינו‪ ,‬ואני מחיתי‬ ‫האתרוג'‪ .‬ויצא לדון רבי ישעיה פיק דהתוספות נדו מלשון רש"י‬ ‫בו וכתבתי אותו שלם‪ ,‬ואשתומם על המראה ואין מבין‪ ,‬למחר‬ ‫[שהאתרוג ממש נוגע בלולב‪ ],‬משום דלא סבירא להו שצריך לחבר את‬ ‫חשש הכשר או טומאה‬ ‫בעת נטילת הלולב ראיתי שלא היה מנענע רק הלולב ומיניו בלתי‬ ‫האתרוג ללולב‪ ,‬וכפי שסבר 'החסיד האשכנזי' מתחילה‪ .‬וכנראה‬ ‫אתרוג‪ ,‬והבנתי פתרון חלומי‪ ,‬וחזר בו'‪.‬‬ ‫נקט רבי ישעיה פיק שהמים מהלולב יכולים לנטוף על האתרוג‬ ‫מחלוקת האחרונים אם כוונת הגמרא לחשש הכשר או שהחשש הוא‬ ‫שיטמא מחמת ידיו‬ ‫מוסיף הריקאנטי‪' :‬ורז"ל רמזו סוד זה בויקרא רבה (ל‪ ,‬ט) אמרו‬ ‫גם כשאינם מחוברים זה לזה‪ ,‬אך רש"י שנקט להדיא שנוגעים זה‬ ‫הפרי מגדים (משב"ז או"ח תרנא‪ ,‬יד) הביא את דברי הכפות תמרים‪,‬‬ ‫שם‪' ,‬פרי עץ הדר' זה הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שנאמר (תהלים צו‪ ,‬ו) הוד‬ ‫בזה מיניה איכא ראיה מיניה שחובה לקרבם‪ ,‬וכחלום הריקנאטי‪.‬‬ ‫וכתב שדבריו אינם מוכרחים‪ ,‬דיתכן שאין כוונת הגמרא שבהכרח‬ ‫והדר לפניו‪' ,‬כפות תמרים' זה הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שנאמר (שם צב‪ ,‬יג)‬ ‫שוב הביא רבי ישעיה פיק בשם הכסף משנה פירוש חדש‬ ‫צדיק כתמר יפרח‪' ,‬וענף עץ עבות' זה הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שנאמר‬ ‫יוכשר האתרוג לקבל טומאה‪ ,‬אלא שהחשש הוא שמא יגע‬ ‫בדברי הגמרא‪ ,‬שלאחר הנטילה יבוא להכניס את האתרוג למים‬ ‫(זכריה א‪ ,‬ח) והוא עומד בין ההדסים‪ ,‬פירוש תפארת בין חסד ופחד‪,‬‬ ‫האתרוג בלולב בטעות ויוכשר לקבל טומאה‪.‬‬ ‫יחד עם הלולב‪ .‬ותמה על הכסף משנה‪ ,‬דאיהו שערך בשולחנו‬ ‫'וערבי נחל' זה הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שנאמר (תהלים סח‪ ,‬ה)‪ ,‬סולו לרוכב‬ ‫דין זה לחבר את האתרוג ללולב‪ ,‬לא היה לו להמציא פירוש חדש‬ ‫אמנם לכאורה יש לפרש את כוונת הכפות תמרים‪ ,‬שהרי אין‬ ‫בערבות‪ .‬תראה שכל המינים הללו רומזים בשם יתברך'‪.‬‬ ‫בדברי הגמרא‪ ,‬שהרי בהכרח שהאתרוג יוכשר על ידי הלולב‬ ‫מדובר על קבלת טומאה ממש אלא רק על הכשר לקבלת טומאה‪,‬‬ ‫ואם כן לא מסתבר שיגזרו חשש רחוק כזה שמא יקרב את הלולב‬ ‫הבית יוסף בחיבורו על הטור (או"ח תרנא‪ ,‬יא) כתב‪' ,‬אם צריך לחבר‬ ‫בנגיעתו יחד‪ ,‬וכפירוש רש"י‪.‬‬ ‫בטעות ויוכשר ושמא לאחר מכן יקבל טומאה‪ ,‬והוה ליה כ'גזרה‬ ‫האתרוג ללולב בשעת הנענוע ולנענע שניהם יחד‪ ,‬או אם אינו‬ ‫אמנם באמת פירוש זה לא נמצא בכסף משנה אלא במגיד‬ ‫מנענע אלא אגודת הלולב לבד ויד שמאלו שהאתרוג בה תהא‬ ‫לגזרה'‪ ,‬אלא ודאי שהדבר מוכרח שיגעו זה בזה‪.‬‬ ‫משנה (לולב ח‪ ,‬ב)‪ ,‬וממילא דלא קשה מידי‪ .‬ופירוש זה [שיבוא להכניס את‬ ‫עומדת במקומה בלי נענוע‪ ,‬דבר זה לא נתבאר בגמרא ולא בדברי‬ ‫האתרוג למים יחד עם הלולב] מקורו בדברי הריטב"א (סוכה לה‪ :‬ד"ה חד אמר)‪.‬‬ ‫והנה באמת עיקר הגזרה ד'מפני שמכשירה' חידוש גדול הוא‪,‬‬ ‫הפוסקים‪ ,‬אבל ה"ר מנחם מרקנ"ט כתב בפרשת אמור‪ .'...‬ופסקו‬ ‫דנמצא שאין איסור רק לטמא את התרומה‪ ,‬אלא גם להכשירּה‬ ‫להלכה בשולחנו הטהור (שם)‪ .‬ובאמת שהדבר מפליא שלהלכה‬ ‫אכן מעתה לכאורה יהא מוכח מהא דהריטב"א והמגיד משנה‬ ‫לקבלת טומאה‪ .‬וכבר תמהו בזה הכפות תמרים (סוכה לה‪ :‬ד"ה חד‬ ‫הנ"ל נדו מפירוש רש"י‪ ,‬דלא סבירא להו דצריך לחבר את האתרוג‬ ‫פסוקה וקבועה אין כל מקור בתלמוד אלא במראה החלום בלבד‪.‬‬ ‫אמר) והערוך לנר‪ ,‬שהרמב"ם פסק כמאן דאמר מפני שמכשירּה‪,‬‬ ‫ללולב‪ .‬דאם צריך לחבר את האתרוג ללולב‪ ,‬לא היו צריכים לחדש‬ ‫ומכל מקום בהלכות תרומות (יב‪ ,‬א) לא כתב אלא שאסור לטמא‬ ‫פירוש אחר‪.‬‬ ‫את התרומה‪ ,‬ולא הזכיר איסור להכשיר את התרומה‪ .‬ועוד הקשו‬ ‫מקור מאתרוג של תרומה‬ ‫בזה ממשנה עיין שם‪.‬‬ ‫מקור נפלא מדברי הגמרא דאסור ליטול אתרוג של תרומה מפני‬ ‫לטעמייהו בדין 'ואנוהו' אם מעכב בלולב‬ ‫[עוד הקשו הערוך לנר והרש"ש דאם כן יהא אסור לאפות ולבשל פירות תרומה‪,‬‬ ‫שמכשירה בכך‬ ‫חידוד נאה בביאור מחלוקת רש"י ותוספות דלטעמייהו אזלי אם לולב‬ ‫שהרי מכשירם לקבל טומאה‪ .‬אכן בזה לכאורה התירוץ פשוט‪ ,‬דכל שהוא צורך‬ ‫אכן מצאנו להמהר"ם בן חביב בספרו כפות תמרים (סוכה לד‪ :‬ד"ה‬ ‫היבש פסול משום 'ואנוהו'‬ ‫אכילה בוודאי לא אסרו חכמים דבר זה‪ ,‬ורק הכא שההכשר אינו על מנת לאכול‪].‬‬ ‫אמר ר"א) שהביא מקור נפלא לדין זה מן הגמרא‪.‬‬ ‫ולדרך זו‪ ,‬שיש מחלוקת בין רש"י להריטב"א אם יש לחבר את‬ ‫ותירץ הערוך לנר דאין החשש רק שיוכשר בלבד‪ ,‬אלא כיון‬ ‫כי הנה תנינן (סוכה לד‪[' ).‬אתרוג] של תרומה טהורה לא יטול‬ ‫האתרוג ללולב בשעת הנטילה‪ ,‬היה מקום לבאר בזה דרוש נאה‬ ‫שנוגע בהו בידיו‪ ,‬וסתם ידים שניות לתרומה‪ ,‬הוה ליה כמטמא‬ ‫ואם נטל כשר'‪ ,‬דהיינו אתרוג של תרומה אין ליטלו לכתחילה‬ ‫ופרפרת מתוקה ביסוד מחלוקתם‪.‬‬ ‫את התרומה‪ .‬ודוקא באתרוג חיישינן להכי‪ ,‬משום שההכשר הוא‬ ‫למצוה‪ .‬ונחלקו אמוראים בגמרא (שם לה‪ ):‬בטעם הדבר‪' ,‬חד אמר‬ ‫כי הנה תנינן (סוכה כט‪ ):‬דלולב היבש פסול‪ ,‬ופירש רש"י (ד"ה יבש)‬ ‫מחמת מים שנוטפים מהלולב‪ ,‬ולאו אדעתיה דאיניש שהאתרוג‬ ‫מפני שמכשירּה'‪ ,‬שהאתרוג בשעת נטילתו נעשה מוכשר לקבל‬ ‫דפסול משום דמצוה מהודרת בעינן דכתיב 'ואנוהו'‪ .‬והתוספות‬ ‫הוכשר לקבלת טומאה‪ ,‬מה שאין כן המכשיר פירות לאכילה הרי‬ ‫טומאה‪ ,‬משום שהוא נרטב במים‪ ,‬ונמצא שמחמת נטילתו‬ ‫(ד"ה לולב) תמהו על רש"י‪ ,‬דהא דין הידור מצוה אינו אלא לכתחילה‬ ‫הוא ׂשם ליבו שהפירות הוכשרו ונזהר בהו שלא לטמאם‪ ,‬וכבר‬ ‫הוא עלול לגרום לאתרוג לקבל טומאה‪' .‬וחד אמר מפני‬ ‫ואינו מעכב במצוה‪ ,‬וכדמצינו בכמה דוכתי דהידור מצוה אינו מעכב‬ ‫מבואר כן במאירי‪.‬‬ ‫שמפסידּה'‪ ,‬שמחמת משמוש הידים בשעת נטילתו נפסדת‬ ‫את המצוה‪ ,‬ואינו אלא לכתחילה‪.‬‬ ‫אמנם הגר"א למד מגמרא זו דאיכא איסור להכשיר את‬ ‫הקליפה החיצונית מאכילה‪ ,‬והרי הוא גורם בכך הפסד לתרומה‬ ‫ומצאנו בחידושי החתם סופר (סוכה כט‪ :‬ד"ה והיבש) שהקשה על‬ ‫התרומה‪ .‬דאיתא ברמ"א (יו"ד שלא‪ ,‬יט) דבזמן הזה טוב להכשיר את‬ ‫שעומדת לאכילה‪.‬‬ ‫תוספות‪ ,‬שהרי מצאנו דהידור מצוה מעכב את עצם המצוה לענין‬ ‫הפירות קודם מירוח כדי שיקבלו טומאה ובכך יהא מותר לשרוף‬ ‫[ואמרו בגמרא דנפקא מינה בין הטעמים‪ ,‬באופן שקרא שם תרומה על כל‬ ‫'כתב על גבי כתב' בכתיבת השם בספר תורה‪ ,‬שאם לא כתב את‬ ‫את פירות התרומה שיופרשו‪ .‬וכתב על זה הגר"א בביאורו (סק"נ)‬ ‫האתרוג מלבד על קליפתו החיצונית‪ ,‬שאין לחוש משום הפסד‪ ,‬אך יש לחוש מצד‬ ‫השם לשמו סבירא ליה לרבי יהודה (גיטין כ‪ ,).‬דמעביר עליו קולמוס‬ ‫'דאחר כך אסור‪ ,‬שגורם לה טומאה‪ ,‬וכמ"ש בפ"ג דסוכה (ל"ה ב')‬ ‫הכשר לקבל טומאה‪ .‬והתוספות שם (ד"ה מפני) כתבו דהוה מצי למימר עוד נפקא‬ ‫ומקדשו‪' ,‬וחכמים אומרים‪ ,‬אין השם מן המובחר' ופוסלים‪ .‬ומבואר‬ ‫מפני שמכשירּה‪ ,‬אבל קודם לכן מותר לגרום טומאה כיון שאין‬ ‫מינה‪ ,‬באופן שכבר הוכשר האתרוג‪ ,‬וליכא משום 'מפני שמכשירה'‪].‬‬ ‫שם בגמרא דלחכמים הפסול הוא משום 'ואנוהו'‪ .‬ואם כן‪ ,‬הרי לן‬ ‫הפסד לכהן‪'...‬‬ ‫ופירש רש"י (ד"ה שמכשירה)‪ ,‬שמקור המים שמחמתם יירטב‬ ‫שדין הידור מצוה הנלמד מ'ואנוהו' מעכב את המצוה‪.‬‬ ‫[וכן היא פשטות שיטת רש"י ותוספות‪ ,‬דהא רש"י פירש 'מפני שמכשירּה'‬ ‫האתרוג ויוכשר לקבל טומאה הוא 'דאמרינן במתניתין (סוכה מב‪,).‬‬ ‫ותירץ החתם סופר את שיטת התוספות בחידוש נפלא‪,‬‬ ‫רק על ענין ההכשר לקבלת טומאה‪ ,‬ומשמע שאין האתרוג נטמא מכח נטילתו‪.‬‬ ‫מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה ומחזרת למים בשבת‪ ,‬שהיו‬ ‫דכתיבת שמו הגדול של הקב"ה שאני‪ ,‬דהא ילפינן להידור מצוה‬ ‫והטעם דלא נטמא האתרוג משום טומאת ידים‪ ,‬לכאורה הוא משום דאין אדם‬ ‫שורין האגודה בשבת כדי שלא ייבשו‪ ,‬וכשנוגעים באתרוג הוכשר‬ ‫מ'זה קלי ואנוהו'‪ ,‬ולענין 'זה קלי'‪ ,‬כלומר כתיבת שם אלוקינו‪,‬‬ ‫נוגע בתרומה בלא נטילת ידים‪].‬‬ ‫לטומאה‪ ,‬דכתיב (ויקרא יא‪ ,‬לח)‪ ,‬וכי יתן מים על זרע‪ ,‬ואסור לגרום‬ ‫בזה ה'ואנוהו' מעכב‪ ,‬כי בענין זה עצמו נאמר הקרא‪ ,‬אך בשאר‬ ‫אלא שלדברי המאירי והערוך לנר הנ"ל הרי הביאור בדברי‬ ‫טומאה לתרומה‪ ,‬דכתיב (במדבר יח‪ ,‬ח)‪ ,‬משמרת תרומתי‪ ,‬אמר רחמנא‬ ‫המצוות דין 'ואנוהו' אינו אלא לכתחילה‪.‬‬ ‫הרמ"א הוא פשוט‪ ,‬דבזמן הזה מיד כשמכשיר את הפירות הרי‬ ‫עשה לה שימור'‪ .‬והיינו דכיון שדרכם לשמור את הלולב במים‪,‬‬ ‫ועל פי דבריו יש ליישב היטב את שיטת רש"י באופן נפלא‪.‬‬ ‫הם גם נטמאים משום שכולנו טמאי מתים‪ ,‬וחשיב כאילו מטמא‬ ‫הרי כשיגע הלולב באתרוג האתרוג יוכשר לקבל טומאה‪ .‬ועל דרך‬ ‫דכיון דאיתא במדרש דארבעת המינים רומזים לשמו של הקב"ה‪,‬‬ ‫את התרומה להדיא ולא רק כמכשיר את התרומה‪ ,‬ושמא גם‬ ‫זה כתבו התוספות (ד"ה מפני שמכשירה)‪.‬‬ ‫ממילא אף ארבעת המינים חשיבי ל'זה קלי'‪ ,‬ודין 'ואנוהו' מעכב‬ ‫הגר"א לכך נתכוון‪.‬‬ ‫ויש לשאול‪ ,‬מדוע אנו חוששים שיגע הלולב באתרוג‪ ,‬הלא‬ ‫בהו‪ ,‬דהוי להו כשמו של הקב"ה‪.‬‬ ‫מעתה יש לומר‪ ,‬דהכפות תמרים לטעמיה שהוציא מסוגיא‬ ‫לכאורה נוטלם בשתי ידיו‪ ,‬את הלולב בימין ואת האתרוג בשמאל‪,‬‬ ‫ומעתה כמה מתוק הוא‪ ,‬דרש"י לטעמיה אזיל בזה‪ ,‬דסבירא ליה‬ ‫זו דאיכא איסור להכשיר את התרומה‪ ,‬להכי נקט דלא מסתבר‬ ‫כמבואר בגמרא (סוכה לז‪ ):‬ובשולחן ערוך (או"ח תרנא‪ ,‬א)‪[ .‬ועוד‪ ,‬שאף יש‬ ‫דצריך לחבר את אגודת הלולב לאתרוג‪ ,‬דיש לומר דהוא משום‬ ‫דמחמת חשש הכשר בלבד יגזרו חכמים שמא יגע‪ ,‬ובעל כרחך‬ ‫הסוברים שאם נטל הלולב והאתרוג ביד אחת לא יצא ידי חובתו‪ ,‬וכמבואר במשנה‬ ‫שיש לדון את ארבעת המינים כארבע אותיות שמו של הקב"ה‬ ‫דהנגיעה היא ודאית מכח חיבור האתרוג ללולב‪ .‬אבל לביאור‬ ‫ברורה (או"ח תרנא‪ ,‬טו)‪ ,‬ואם כן מוכרח הוא ליטול את האתרוג בידו האחרת‪].‬‬ ‫ד‬ ‫שנטמאו מחמת שנגעו בשרץ לא נאמר בהו הך דינא דמכשירין אף‬ ‫ומעתה יש לתמוה טובא על פירוש רש"י והתוספות בסוגיין‪,‬‬ ‫[וכחלום הריקנאטי]‪ ,‬וממילא סבירא ליה נמי דבזה יש להחשיבו כ'זה‬ ‫שלא לרצון‪ .‬וממילא אזדא תירוץ זה‪ ,‬דהא הכא נטמאו המשקים‬ ‫דהכא הרי אין לו כלל כוונה לתת את המים על האתרוג‪ ,‬ואם כן‬ ‫קלי' שה ה'ואנוהו' מעכב בהו‪.‬‬ ‫מחמת ידיו‪ .‬ועיין שם מה שפלפל בזה‪ .‬וכבר נתבאר לעיל [אות‬ ‫אין האתרוג מוכשר לקבלת טומאה‪.‬‬ ‫[ואילו התוספות‪ ,‬לדעת רבי ישעיה פיק‪ ,‬לטעמייהו קאי‪ ,‬דסבירא להו שאין חובה‬ ‫א] דאמנם כן נקט המאירי‪ ,‬אך פשטות לשון רש"י ותוספות היא‬ ‫ונראה פשוט דזהו הטעם שנדו הריטב"א והרב המגיד מפירוש‬ ‫לחבר את האתרוג לאגודת הלולב‪ ,‬ולהכי נקטו שאין לדון את דיני ארבעת המינים‬ ‫דחשש דידן הוא מצד ההכשר לבד‪ ,‬והדרא קושיא לדוכתה‪.‬‬ ‫רש"י‪ ,‬ואין כל ראיה דפליגי על דינא דהריקאנטי דצריך לחבר את‬ ‫כאילו עסקינן בשמו הגדול‪ ,‬וממילא אף 'ואנוהו' אין מעכב בהו‪].‬‬ ‫האתרוג ללולב‪.‬‬ ‫ד‪ .‬הראשונים אזדו לטעמייהו במחלוקתם‬ ‫אלא שמעתה מוטל עלינו לבאר את שיטת רש"י והתוספות‪,‬‬ ‫מקום הנטילה יבש‬ ‫אמאי סבירא להו דמחמת נגיעת האתרוג באגודת הלולב היה‬ ‫בהלכות הכשר אוכלים‬ ‫מוכשר‪ ,‬הא לכאורה אין כאן נתינה ברצון‪ ,‬שהרי רק במקרה נגעו‬ ‫ביאור נוסף בדברי התוספות‪ ,‬שמקום הנטילה יבש משום חציצה ולהכי‬ ‫פירשו שהחשש הוא משום שיטפטפו המים‬ ‫זה בזה‪ ,‬ואין כאן הכשר כלל‪ .‬וכבר תמה בזה הגינת ורדים (בקונטרס‬ ‫מחלוקת הראשונים בדין הכשר אוכלים‬ ‫גן המלך שבסוף הספר‪ ,‬סי' קלז) על רש"י‪.‬‬ ‫בעיקר דקדוקו של רבי ישעיה פיק מלשון התוספות 'נוטפים‬ ‫מימיו על האתרוג'‪ ,‬יש להביא בזה ביאור נפלא מתוך דברי העמודי‬ ‫מחלוקת הרמב"ם עם הר"ש והרא"ש אם בעינן רצון גם בנתינת המים‬ ‫אור (סי' לז) בענין אחר‪.‬‬ ‫על האוכלים או סגי בתלישה לרצון‬ ‫'פסיק רישא' שיירטב האתרוג‬ ‫לכאורה היישוב הברור בדברי רש"י הוא לפי המבואר בשו"ת‬ ‫כי הנה התעורר העמודי אור בהערה גדולה על מנהג העולם‬ ‫אבני מילואים (סי' כ)‪ ,‬ולצורך כך יש להקדים הקדמה רבתא מהלכות‬ ‫תירוץ הגאון מטשעבין‪ ,‬דכיון שבנטילת הלולב מוכרח להרטיב את‬ ‫ליטול את הלולב כשעדיין רטוב הוא במים‪ ,‬דלשיטת המשנה למלך‬ ‫האתרוג הוה ליה פסיק רישא וחשיב 'רצון'‬ ‫(עבודת יוה"כ ב‪ ,‬ב)‪ ,‬דגם מים הוו חציצה [ולכן כל זמן שגופו של הכהן לח ממי‬ ‫הכשר אוכלים‪ ,‬ויתבאר באופן נפלא דרבותינו הראשונים אזלי בזה‬ ‫בדובב מישרים (ח"ג סי' כח) כתב ליישב את שיטת רש"י‪ ,‬על פי‬ ‫הטבילה אין לו ללבוש את בגדי הכהונה‪ ,‬משום שהמים חוצצים בין בגדי כהונה‬ ‫לטעמייהו באופן נפלא‪ ,‬ושורש מחלוקתם הוא לא בהלכות נטילת‬ ‫יסוד נפלא בהלכות רצון בהכשר אוכלים‪ ,‬המבואר בדברי הרא"ש‪.‬‬ ‫לגופו של הכהן‪ ],‬אם כן‪ ,‬הכא נמי אין ליטול את הלולב כל זמן שהוא‬ ‫לולב אלא בהלכות הכשר אוכלים‪.‬‬ ‫דהנה תנן במסכת מכשירין (ד‪ ,‬א)‪' ,‬הׁשוחה לשתות‪ ,‬המים‬ ‫לח מן המים‪ ,‬דהוה ליה 'חציצה' בין הלולב לידו‪.‬‬ ‫כי הנה ישנם שני חלקים בהכשר פירות לקבלת טומאה‪ :‬א‪.‬‬ ‫העולים בפיו ובשפתיו הרי הם בכי יותן וכו' הממלא בחבית‪,‬‬ ‫והביא העמודי אור ש'מופלג אחד' הוכיח לו מגמרא מפורשת‬ ‫המשקים שנפלו על הפירות עליהם להיות 'תלושים ברצון'‪ ,‬והיינו‬ ‫המים העולים אחריה ובחבל שהוא מכונן על צוארה ובחבל שהוא‬ ‫דשפיר דמי ליטול את הלולב כשיש עליו מים‪ .‬והוא מסוגיא דידן‪,‬‬ ‫שלא חל ֵשם 'משקים' המועילים להכשיר אלא אם כן נתלשו‬ ‫לצרכה הרי זה בכי יותן'‪ .‬והנה אף שאין לו ענין בתלישת המים‬ ‫דאסור ליטול אתרוג של תרומה 'מפני שמכשירּה'‪ ,‬ופירשו רש"י‬ ‫ממקורם [מהקרקע או ממקום אחר] מתוך רצון לתלישתם‪ ,‬כגון ששאב‬ ‫העולים בשפתיו‪ ,‬מכל מקום פירש הרא"ש (בפירושו למסכת מכשירין‬ ‫ותוספות שהלולב נותנים אותו במים ומחזירים אותו למים כדי‬ ‫מים בכוס על מנת לשתותם‪ .‬ב‪ .‬עצם נפילת המשקים על הפירות‬ ‫שם)‪ ,‬ד'כיון דאי אפשר לו לשתות אם לא שיגעו המים בשפמו‬ ‫שלא יכמוש‪ ,‬ובשעת נטילתו הרי הוא מרטיב את האתרוג‪ .‬הא קמן‬ ‫צריכה להיות מתוך רצון שיפלו המים על הפירות‪.‬‬ ‫הוי כאילו אחשבינהו‪ ,‬מידי דהוי אסיפא 'הממלא בחבית'‪ ,‬דמים‬ ‫ראיה ברורה מדברי הגמרא שהלולב יש עליו מים בשעת נטילתו‪,‬‬ ‫ובכן באנו בזה למחלוקת גדולה בין רבותינו הראשונים‪ .‬שיטת‬ ‫שאחורי החבית [היינו 'העולים אחריה']‪ ,‬ובחבל שהוא כרוך סביב‬ ‫ובעל כרחך דמים שעל הלולב אינם חוצצים‪.‬‬ ‫הרמב"ם (טומאת אוכלין יב‪ ,‬ב‪-‬ג) היא דלעולם תרוייהו בעינן‪ ,‬גם תלישת‬ ‫הצוואר [היינו 'חבל שהוא מכונן על צווארה']‪ ,‬ובחבל באורך טפח למעלה‬ ‫המשקים לרצון‪ ,‬וגם נפילת המשקים על הפירות לרצון‪ .‬ואילו‬ ‫ודחה העמודי אור ראיה זו‪ ,‬דיתכן שעליו לנגב ולייבש שאת‬ ‫מן החבית [היינו 'חבל שהוא לצרכה']‪ ,‬שאי אפשר שלא יכנוס מן‬ ‫הר"ש והרא"ש בריש מכשירין (א‪ ,‬א) וכן הראב"ד בהשגותיו על‬ ‫מקום אחיזת הלולב בידו קודם הנטילה כדי שלא תהא חציצה בין‬ ‫החבל טפח במים בשעה שהוא ממלא החבית‪ ,‬כל אלו אף על פי‬ ‫הרמב"ם (שם) נקטו דסגי בחד מינייהו‪ ,‬כלומר שאם נתלשו המשקים‬ ‫ידו ללולב‪ ,‬אבל את חלקו העליון של הלולב רשאי להשאירו רטוב‪,‬‬ ‫שאין צריך למים‪ ,‬כיון דאי אפשר בלא אלו המים בשעת עשיית‬ ‫ממקורם ברצון‪ ,‬הרי הם מכשירים את הפירות אף אם נפלו על‬ ‫וממילא אכתי יש לחשוש שמא יטפטפו המים מחלקו העליון של‬ ‫מלאכתו הוי כאילו אחשבינהו‪ ,‬מידי דהוי אמלאכת שבת דכל‬ ‫הפירות שלא לרצון‪ ,‬וכן להיפך‪ ,‬אם נפלו המשקים על הפירות‬ ‫הלולב על האתרוג בשעת הנטילה שמא יוכשר האתרוג של תרומה‬ ‫פסיק רישיה הוי כמתכוין'‪.‬‬ ‫לרצון‪ ,‬סגי בהכי אף אם לא נתלשו מהקרקע ברצון‪.‬‬ ‫לקבל טומאה‪ ,‬וכך יוכשר האתרוג של תרומה לקבל טומאה‪.‬‬ ‫והיינו דכל שיש לו רצון במעשה מסוים‪ ,‬ומחמת מעשה זה‬ ‫ויסוד מחלוקתם הוא בפירוש המשנה בריש מכשירין (א‪ ,‬א)‪' :‬כל‬ ‫ודקדק העמודי אור כן בלשון התוספות שם‪' ,‬נוטפים מימיו‬ ‫מוכרח שהמים יטפטפו על האוכלים‪ ,‬חשיב ליה כרצון גמור‬ ‫משקה שתחלתו לרצון אף על פי שאין סופו לרצון‪ ,‬או שסופו‬ ‫על האתרוג'‪ ,‬דהלשון 'נטיפה' משמעו מלמעלה למטה‪ ,‬והיינו‬ ‫בהכשר‪.‬‬ ‫לרצון אף על פי שאין תחלתו לרצון‪ ,‬הרי זה בכי יותן'‪ .‬דהר"ש‬ ‫שאין חשש ממקום נגיעת ידו אלא מחלקו העליון של הלולב‪.‬‬ ‫מעתה‪ ,‬טען הגאון מטשעבין‪ ,‬כיון דדינא הוא לחבר את האתרוג‬ ‫והרא"ש מפרשים ד'תחילתו' היינו בתלישת המשקה‪ ,‬ו'סופו'‬ ‫ואם כן לדברי העמודי אור אית לן ביאור נוסף במה שדקדקו‬ ‫לאגודת הלולב בשעת הנטילה‪ ,‬והרי הלולב נוטף מים‪ ,‬מוכרח הדבר‬ ‫היינו בנתינתו על הפירות‪ ,‬ובאה המשנה לומר דסגי בחד מינייהו‬ ‫התוספות בלשונם 'שנוטפים מימיו על האתרוג'‪ ,‬והוא לאשמעינן‬ ‫שבשעת הנטילה יבואו המים על האתרוג‪ ,‬ולכן נחשב כהכשר‪,‬‬ ‫להכשר אוכלים‪.‬‬ ‫שמקום נטילת הלולב גופיה יבש הוא‪ ,‬וכדברי העמודי אור‪.‬‬ ‫כאילו רצונו בנתינת המים על האתרוג‪.‬‬ ‫ואילו הרמב"ם פירש דהך משנה איירי רק לענין נתינת המים‬ ‫ואף גם זאת היה מקום לומר דהריטב"א והמגיד משנה‪ ,‬דנדו‬ ‫אמנם יש לדון בדבריו‪ ,‬דהא מצאנו בדוכתי טובא במסכת‬ ‫על האוכלים‪ .‬דאם נתן את המים על האוכלים לרצון אף שלאחר‬ ‫מפירוש רש"י [ותוספות‪ ],‬הוא משום טענת העמודי אור הנ"ל‪,‬‬ ‫מכשירין‪ ,‬דאף היכא דהדבר מוכרח מתוך מעשיו שינתנו המים‪,‬‬ ‫מכן לא רצה שיהיו על האוכלים‪ ,‬או שתחילת נתינתם על האוכלים‬ ‫דיש לנגב את הלולב קודם נטילתו‪ ,‬ולכן אין האתרוג מקבל מים‬ ‫אין המים חשובים כניתנו לרצון‪ .‬וכגון מה שהבאנו לעיל‪ ,‬דאם‬ ‫היתה שלא לרצון ולאחר מכן כשעדיין המשקה היה טופח עליהם‬ ‫בשעת הנטילה‪.‬‬ ‫טמן פירותיו במים מפני הגנבים אין המים בכי יותן‪ ,‬וכן תנן (ג‪ ,‬ז; ה‪,‬‬ ‫רצה שיהיו על האוכלים‪ ,‬הרי אלו מכשירים‪ .‬אבל לעולם חייבים‬ ‫אכן על עיקר טענת העמודי אור‪ ,‬דהמים שעל גבי הלולב‬ ‫א) דהעובר במים אין המים שעליו תלושים לרצון‪.‬‬ ‫רצון בתרוייהו‪ ,‬הן בתלישת המשקין והן בנתינתם על הפירות‪.‬‬ ‫המה חציצה לנטילת הלולב‪ ,‬עיין מה שכתבנו בזה בארוכה בחדא‬ ‫ובהכרח לחלק‪ ,‬דעד כאן לא שמענו בדברי הרא"ש אלא היכא‬ ‫ושיטת רש"י מפורשת בכמה דוכתי (שבת יא‪ :‬ד"ה הרי הוא; חולין טז‪.‬‬ ‫פלפלתא (שמות סי' טז; לעיל סי' יט) ליישב דאין המים שעל גבי הלולב‬ ‫שרצונו וחפצו בעצם מים אלו‪ ,‬שהרי הוא שותה מהם‪ ,‬אלא שחלק‬ ‫ד"ה לענין) כשיטת הר"ש והרא"ש‪ ,‬דאם נתלשו המשקים ממקורם‬ ‫חציצה‪.‬‬ ‫מהמים עולים על שפמו‪ ,‬לזה מהני מה שבהכרח שחלק מהמים‬ ‫לרצון‪ ,‬הרי הם מכשירים את האוכלים‪ ,‬אף אם נגעו בהם שלא‬ ‫יעלו על שפמו דאף מים אלו כלולים ברצונו‪ .‬אבל היכא שאין‬ ‫לרצון‪ ,‬דסגי ברצון לתלישה‪.‬‬ ‫כלל כוונה ורצון במים‪ ,‬לא מהני מה שהדבר מוכרח מתוך מעשיו‪,‬‬ ‫ג‪ .‬קושיא בדברי רש"י דהא בעינן רצון בנתינת‬ ‫ואילו הריטב"א (שבת קמד‪ .‬ד"ה ואגב אורחין) מצאנו לו דנקט כשיטת‬ ‫כיון שאין לו רצון כלל בתלישת המים עצמם‪ .‬וכן כתב החזון איש‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬דתרתי בעינן‪ ,‬דאף אם נתלשו המשקים לרצון בעינן‬ ‫(מכשירין סי' ג‪ ,‬א)‪ .‬ומעתה לא מהני דין זה ליישב בנידון דידן‪ ,‬שהרי‬ ‫המים‪ ,‬וישובים שונים לכך‬ ‫שנתינת המים על הפירות תהא ברצון‪.‬‬ ‫אין לו עתה רצון כלל בנתינת המים על האתרוג‪.‬‬ ‫הכשר אינו אלא לרצון‬ ‫הראשונים לטעמייהו אזלי‬ ‫משקין טמאים מכשירים שלא ברצון‬ ‫הטעם דלא פירשו הריטב"א והרב המגיד כרש"י הוא משום דאין כאן‬ ‫רש"י לטעמיה דסגי ברצון תלישת המשקין‪ ,‬ושאר הראשונים‬ ‫תירוץ נוסף מהגאון מטשעבין‪ ,‬דהמים טמאים מחמת הידים ולכן‬ ‫רצון בנתינת המים‬ ‫לטעמייהו דבעינן רצון בנתינת המים‬ ‫מכשירים אף שלא לרצון‪ ,‬ותמיהה שאין מבואר כן ברש"י‬ ‫אמנם באמת היה נראה דאין להוכיח כלל משיטת הריטב"א‬ ‫מעתה כמה הדברים מאירים ומתוקים‪ ,‬דחזינן עין בעין היאך‬ ‫עוד כתב הגאון מטשעבין במקום אחר (ח"א סי' ס) ליישב הסוגיא‬ ‫והרב המגיד דפליגי על דין הריקאנטי‪ .‬ומה שלא פירשו כרש"י‪,‬‬ ‫אזלי בזה כל רבותינו הראשונים לטעמייהו‪ .‬דכבר נתבאר דרש"י‬ ‫באופן נוסף‪ .‬דהנה תנן במכשירין (א‪ ,‬א) 'משקין טמאים מטמאים‬ ‫שהאתרוג מוכשר לקבל טומאה מחמת נגיעתו במים שעל הלולב‪,‬‬ ‫סבירא ליה כשיטת הר"ש והרא"ש‪ ,‬דאם נתלשו המשקים לרצון‬ ‫לרצון ושלא לרצון'‪ ,‬והיינו דמשקין טמאים מכשירים את האוכלים‬ ‫יש לומר טעמא אחרינא בזה‪.‬‬ ‫הרי הם מכשירים את האוכלים אף אם נפלו עליהם שלא ברצון‪,‬‬ ‫שנפלו עליהם אף שלא לרצון‪ .‬ומעתה הלא סתם ידים שניות הן‬ ‫דהנה באמת יש לתמוה טובא בפירושו של רש"י‪ ,‬דהלא דין‬ ‫ואם כן שפיר פירש ד'מפני שמכשירּה' היינו בנגיעה בעלמא של‬ ‫ומטמאות את המים שעל גבי הלולב‪[ ,‬דכך הוא הדין דידים מטמאות את‬ ‫פשוט הוא בהלכות הכשר אוכלין‪ ,‬שאין הכשר פירות אלא ברצון‬ ‫האתרוג באגודת הלולב‪ ,‬דאף שלא נגעו המים באתרוג לרצון מכל‬ ‫המשקין להיות ראשון לטומאה וכדתנן בפרה (ח‪ ,‬א)‪' ,‬כל הפוסל את התרומה מטמא‬ ‫הבעלים‪ ,‬וכמבואר במסכת מכשירין (פרק א) דכל משקין שניתנו על‬ ‫מקום הוכשר לקבל טומאה‪ ,‬דהא המים שעל הלולב נתלשו לרצון‪,‬‬ ‫את המשקין להיות תחילה'] וממילא משקין אלו‪ ,‬שהם טמאים‪ ,‬הרי הם‬ ‫הפירות שלא ברצון הבעלים אינם מכשירים את הפירות לקבלת‬ ‫וממילא הם מכשירים את האתרוג אף אם נגעו בו שלא לרצון‪.‬‬ ‫מכשירים את האתרוג לקבל טומאה אף שנפלו עליו שלא לרצון‪.‬‬ ‫טומאה‪ .‬ואף היכא שהאדם עצמו נתן מים בידיו על הפירות ברצונו‪,‬‬ ‫[יש לציין דזהו יישובו של האבני מילואים בדברי רש"י‪ ,‬אלא דאיהו כתב כחידוש‬ ‫אכן הביא הגאון מטשעבין מדברי התוספות (כריתות יג‪ .‬ד"ה ועוד)‬ ‫אם נתנם מחמת מטרה צדדית אחרת‪ ,‬לא הוכשרו הפירות‪ .‬כדתנן‬ ‫דרש"י סבירא ליה כהר"ש והרא"ש‪ ,‬ולא נקט דרש"י לטעמיה אזיל במה שמצאנו‬ ‫דכל הדין דמשקין טמאים מכשירין אף שלא לרצון‪ ,‬לא נאמר אלא‬ ‫במכשירין (א‪ ,‬ו)‪ ,‬דהטומן את פירותיו במים מפני הגנבים‪ ,‬אין‬ ‫את שיטתו מפורשת בדוכתי אחריני כר"ש והרא"ש‪].‬‬ ‫במשקין הטמאים מצד עצמם‪ ,‬כגון מעיינות הזב‪ ,‬אבל משקים‬ ‫הפירות מוכשרים‪.‬‬ ‫ה‬ ‫הדס יש בו ריח ואין בו טעם‪ ,‬כך ישראל יש בהם שיש בהם‬ ‫'אתרוג של תרומה טהורה ושל מעשר שני בירושלם לא יטול‪,‬‬ ‫ואילו הריטב"א אזיל לשיטתיה‪ ,‬דסבירא ליה דתרתי בעינן‪,‬‬ ‫מעשים טובים ואין בהם תורה‪ .‬וערבי נחל‪ ,‬אלו ישראל‪ ,‬מה‬ ‫שמא יכשירו לטומאה‪ ,‬ואם נטל כשר'‪.‬‬ ‫ואף לאחר שנתלשו המשקים לרצון אינם מכשירים את הפירות‬ ‫ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח‪ ,‬כך הם ישראל יש בהם‬ ‫אלא אם כן נפלו על האוכלים לרצון‪ ,‬וממילא אינו יכול לפרש‬ ‫והנודע ביהודה (תניינא או"ח סי' קלא) דקדק בדבר‪ ,‬דהנה הרמב"ם‬ ‫בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים‪ .‬ומה הקדוש‬ ‫כפירוש רש"י שהאתרוג הוכשר לקבל טומאה מכח המים‬ ‫שינה מלשון הגמרא 'מפני שמכשירּה' דמשמע שבוודאי יוכשר‪,‬‬ ‫ברוך הוא עושה להם‪ ,‬לאבדן אי אפשר‪ ,‬אלא אמר הקדוש ברוך‬ ‫שעל הלולב‪ ,‬שהרי אין כאן רצון בנגיעת המים באתרוג‪ .‬ולהכי‬ ‫ונקט הלשון 'שמא יכשירו לטומאה' שמשמע דהוא חשש בעלמא‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו‪ .‬ואם‬ ‫פירש בדברי הגמרא דהחשש הוא שיכניס את האתרוג לתוך‬ ‫ועיין בדבריו מה שכתב בזה‪.‬‬ ‫עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה‪ .‬הדא הוא דתימא (עמוס ט‪,‬‬ ‫המים יחד עם הלולב‪.‬‬ ‫ו)‪ ,‬הבונה בשמים מעלותיו‪ ,‬ואימתי הוא מתעלה‪ ,‬כשהן עשויין‬ ‫אמנם להמבואר הרי בכוונת מכוון דקדק הרמב"ם בלשונו‬ ‫וכן המגיד משנה לא לחינם נטה מפירוש רש"י ותוספות‬ ‫אגודה אחת‪ ,‬שנאמר (שם)‪ ,‬ואגודתו על ארץ יסדה‪ .‬לפיכך משה‬ ‫הפלא ופלא‪ .‬דבשלמא לשיטת רש"י‪ ,‬דאף אם נגעו המים באתרוג‬ ‫ופירש כטעם הריטב"א‪ ,‬דהרי הוא בא לפרש את הרמב"ם‪,‬‬ ‫מזהיר לישראל‪ ,‬ולקחתם לכם ביום הראשון'‪.‬‬ ‫שלא ברצון הוכשר האתרוג לטומאה‪ ,‬שפיר ניחא לשון הגמרא‬ ‫והרמב"ם הלא סבירא ליה דתרתי בעינן‪ ,‬גם תלישה לרצון וגם‬ ‫'שמכשירו לטומאה'‪ ,‬דמשמע דוודאי שיוכשר לטומאה בנטילה‪.‬‬ ‫כוונת הגר"א להוכיח מדברי המדרש דגם האתרוג צריך‬ ‫נתינה לרצון‪ ,‬וממילא שבדברי הרמב"ם אין לפרש כלל כרש"י‬ ‫אבל הרמב"ם לטעמיה‪ ,‬דסבירא ליה שגם נתינת המים על האתרוג‬ ‫להיות עם הלולב באגודה אחת‪ .‬ובוודאי לא ניתן לומר שכוונת‬ ‫אלא כהריטב"א‪ ,‬דיש לחשוש שישרה אף את האתרוג במים‪.‬‬ ‫בעינן שתהא לרצון‪ ,‬מהיכי תיתי שיוכשר האתרוג מכח המים שעל‬ ‫המדרש שהאתרוג יהיה בתוך אגד הלולב‪ ,‬דהא ילפינן לה בגמרא‬ ‫ומה מתקו הדברים היאך כל ראשון לטעמיה אזיל בדקדוק‬ ‫הלולב‪ ,‬הלא מכח המים שעל הלולב אין האתרוג נעשה מוכשר‬ ‫(סוכה לד‪ ):‬שאין להכניס את האתרוג לאגודה אחת עם הלולב‪,‬‬ ‫נמרץ‪.‬‬ ‫דהא אינו לרצון‪ .‬ולהכי שינה הרמב"ם מלשון הגמרא וכתב 'שמא‬ ‫אלא בהכרח דכוונת המדרש 'שיוקשרו יחד' היינו שמקרב את‬ ‫יכשירו לטומאה' להשמיענו שהחשש הוא שמא יבוא ויכשירו‬ ‫האתרוג לאגודת הלולב בשעת נטילתו‪.‬‬ ‫להדיא בנתינת מים עליו‪ ,‬וכפירוש המגיד משנה‪.‬‬ ‫דקדוק לשון הרמב"ם‬ ‫ועל דרך זו הביא הגר"א עוד את דברי הברייתא (מנחות כז‪' :).‬ד'‬ ‫השתא ממילא נמצא דכל רבותינו הראשונים יכולים לסבור‬ ‫מינין שבלולב‪ ,‬ב' מהן עושין פירות וב' מהם אין עושין פירות‪,‬‬ ‫הרמב"ם דקדק לכתוב 'שמא יכשירו לטומאה' דלא נימא כפירוש רש"י‬ ‫את דין הריקאנטי דיש לחבר את האתרוג לאגודת הלולב‪ ,‬והטעם‬ ‫שבהכרח מוכשר‬ ‫העושין פירות יהיו זקוקין לשאין עושין‪ ,‬ושאין עושין פירות‬ ‫דלא פירשו כרש"י הוא משום שיטתם בהלכות הכשר אוכלים‪,‬‬ ‫ויש להוסיף בזה תוספת נפלאה‪ .‬כי הנה כך לשון הרמב"ם (לולב‬ ‫יהיו זקוקין לעושין פירות‪ ,‬ואין אדם יוצא ידי חובתו בהן עד‬ ‫ולטעמייהו אזלי‪.‬‬ ‫שיהו כולן באגודה אחת‪ .‬וכן ישראל בהרצאה עד שיהו כולן‬ ‫ח‪ ,‬ב) כשפסק שאין ליטול אתרוג של תרומה מפני שמכשירּה‪:‬‬ ‫באגודה אחת‪ ,‬שנאמר (שם)‪ ,‬הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו‬ ‫על ארץ יסדה'‪ .‬והיינו כנ"ל‪ ,‬דודאי אין כוונת הברייתא שיהא‬ ‫ה‪ .‬מקור חדש‬ ‫האתרוג באגודה אחת ממש עם הלולב‪ ,‬ובהכרח שהכוונה היא‬ ‫של הגר"א לדין‬ ‫למה שמקרבם יחד בשעת הנטילה‪.‬‬ ‫אמנם מדברי אחרונים אחרים נראה שלא הבינו כך את‬ ‫הריקאנטי‬ ‫חזק חזק ונתחזק‬ ‫דברי הברייתא‪ .‬דהנה הכפות תמרים (סוכה לד‪ :‬ד"ה אמר) תמה‪ ,‬מה‬ ‫פירוש שכולן באגודה אחת‪ ,‬הלא האתרוג אינו באגודה עם שאר‬ ‫הושלמה הסדרה!‬ ‫המינים‪ ,‬והניח בקושיא‪ .‬והפרי מגדים (משב"ז או"ח תרנא‪ ,‬יד) הביא‬ ‫'יוקשרו כולם‬ ‫את קושייתו וכתב ליישב‪ ,‬ד'כולן' היינו רובן‪ ,‬והכוונה לאגודת‬ ‫אגודה אחת'‬ ‫בשורה נפלאה‬ ‫הלולב בלבד‪ ,‬וכן כתב הרש"ש במנחות שם (ד"ה ואין אדם)‪ ,‬וכן כתב‬ ‫מקור הגר"א לדין‬ ‫לכל עמלי תורה ושוחריה‬ ‫החזון איש (או"ח קמט‪ ,‬ב)‪ .‬ואם כן לדבריהם אין מקור מהברייתא‬ ‫הריקאנטי מדברי המדרש‬ ‫בשעה טובה ומוצלחת‬ ‫לדברי הריקאנטי‪.‬‬ ‫דכל המינים כולם באגודה‬ ‫הושלמה הסדרה המבוקשת‬ ‫אחת‬ ‫של הספר הנפלא‪ ,‬מתוק מדבש‬ ‫ובאמת שיש לתמוה טובא על דברי הגר"א‪ ,‬שהרי הגמרא‬ ‫הגר"א בביאורו לשולחן‬ ‫ונופת צופים‪ ,‬בדברי תורה ערבים‬ ‫(מנחות שם) העמידה את הברייתא 'עד שיהיו כולם באגודה אחת'‬ ‫ערוך (תרנא‪ ,‬יא) הביא מקור‬ ‫דאזלא בשיטת רבי יהודה דאגד לולב מעכב‪ ,‬ודלא כרבנן דאגד‬ ‫אינו מעכב‪ .‬ונמצא דהברייתא לא קאי אלא לענין אגד ממש‬ ‫ולא לענין קירובם בלבד‪ .‬דאי נימא דכוונת הברייתא שיהיו‬ ‫חדש ומחודש לדינו של‬ ‫הריקאנטי‪ ,‬מהמדרש‬ ‫חדא‬ ‫פ_לפ_לתא‬ ‫(ויקרא רבה פר' ל סי' יב)‪' ,‬פרי‬ ‫כולם באגודה אחת היינו בזה שמקרב את האתרוג ללולב‬ ‫עץ הדר‪ ,‬אלו ישראל‪ ,‬מה‬ ‫בשעת הנטילה‪ ,‬אם כן מאי ראיה דהברייתא קאי לרבי יהודה‪,‬‬ ‫אתרוג זה יש בו טעם‬ ‫דלמא הברייתא קאי אף לרבנן‪ ,‬ו'אגודה אחת' הוא שנוטלם‬ ‫ויש בו ריח‪ ,‬כך ישראל‬ ‫כולם יחד מקורבים זה לזה‪ .‬ומאחר דמיירי לענין אגד‪ ,‬ממילא‬ ‫שיעורים על סדר פרשיות התורה והמועדים‪,‬‬ ‫יש בהם בני אדם שיש‬ ‫בעיון ופלפול‪ ,‬מאוצרותיהם של גדולי הדורות‪,‬‬ ‫מוכרח כדברי האחרונים הנ"ל‪ ,‬שלא קאי רק על השלושה‬ ‫בהם תורה ויש בהם‬ ‫ראשי ישיבות ורבותינו הקדושים‪,‬‬ ‫מינים ולא על האתרוג‪.‬‬ ‫מעשים טובים‪ .‬כפות‬ ‫מוגשים ביד אמן‬ ‫ושמא אין כוונת הגר"א לפרש שכוונת הברייתא 'אגד' דהיינו‬ ‫תמרים‪ ,‬אלו ישראל‪,‬‬ ‫מפי הגאון החסיד פה מפיק מרגליות‬ ‫לקרבם‪ ,‬אלא שטעם האגד הוא מחמת שכל ארבעת הסוגים‬ ‫מה התמרה הזו יש בו‬ ‫של ישראל צריכים זה לזה‪ ,‬ממילא הרי טעם זה מכריח שצריך‬ ‫טעם ואין בו ריח‪ ,‬כך הם‬ ‫רבי דניאל חיים אלתר שליט"א‬ ‫לכל הפחות לקרב את האתרוג בכל מה שאפשר‪ ,‬אפילו אם אין‬ ‫ישראל יש בהם שיש‬ ‫ראש ישיבת פני מנחם ‪ -‬ירושלים תובב"א‬ ‫לאוגדו יחד‪ ,‬וכלשון הגר"א 'ואף שאין עמהם באגודה‪ ,‬לחברם‬ ‫בהם תורה ואין בהם‬ ‫בעריכה מיוחדת‬ ‫צריך'‪ .‬ואם כן‪ ,‬אין כאן מקור מפורש מדברי הגמרא‪ ,‬אלא הוא‬ ‫מעשים טובים‪ .‬וענף עץ‬ ‫ובשפה השווה לכל נפש‬ ‫סברא על פי דברי טעם הברייתא לאגד‪.‬‬ ‫עבות‪ ,‬אלו ישראל‪ ,‬מה‬ ‫מבית 'ניצוץ אחד' שע"י מכון 'אור חדש'‬ ‫מתאים במיוחד לשעה של קורת רוח‬ ‫אשר תתן בביתך אויר פסגות‬ ‫משיעורי הספר 'ח‪+‬דא פ_לפ_לתא'‬ ‫ותאהיב את נועם מתיקות התורה על ילדיך‬ ‫דברים וירח האיתנים‬ ‫עונג שבת וחג אמיתי‬ ‫כהן גדו_ל שעבד ונמצא ח_ל_ל‬ ‫בהוצאות מכון 'אור חדש'‬ ‫ניתן להשיג בחנויות הספרים המובחרות‬ ‫והמסתעף _לחידוש שבתרגום יונתן שביכורים ניתנים _לכהן גדו_ל‬ ‫לבירורים ופרטים נוספים‪office@orchadash.co.il :‬‬ ‫א‪ .‬חידוש ההפ_לאה דבשחיטת פר כהן גדו_ל _ליכא הכשר ד'ברך ה' חי_לו'‪ .‬ב‪ .‬תמיהה‬ ‫ארצות הברית‪:‬‬ ‫בכל חנויות הספרים המובחרות‬ ‫בני ברק‪:‬‬ ‫ירושלים‪:‬‬ ‫•סאטמר•ספרים•סטור‪•,‬קדושת•יום•טוב•‪7‬‬ ‫עצומה ע_ל חידוש ההפ_לאה מסוגיא מפורשת‪ .‬ג‪' .‬מתה כהונה' או 'בט_לה כהונה'‪,‬‬ ‫•גירסא•ספרים‪•,‬חפץ•חיים•‪13‬‬ ‫‪N. GREENFELD INC‬‬ ‫•ספרייתי•‪•-‬האחים•גיטלר‪•,‬שלמה•המלך•‪2‬‬ ‫•ביהמ"ד•פני•מנחם‪•,‬יוסף•זיו•‪3‬‬ ‫ובדעת הרמב"ם בעובד אחר שנודע כח_ל_ל‪ .‬ד‪ .‬ביאור בירוש_למי דצדדי חקירה זו‬ ‫הוצאה לאור והפצת ספרי קודש‬ ‫•אוריתא‪•,‬שד'•ירושלים•‪10‬‬ ‫•ספרים•וינקל‪•,‬עלי•הכהן•‪15‬‬ ‫‪TH•STREET•BROOKLYN,•NY•11218•39•1366‬‬ ‫•מרכז•הספרים‪•,‬הרב•שך•‪2‬‬ ‫•ספרי•הישיבה‪•,‬בית•ישראל•‪1‬‬ ‫ת_לויים בי_לפותות _לדין ההכשר‪ .‬ה‪ .‬יישוב הקושיא מסוגיא דמכות‪ ,‬דדעת ההפ_לאה‬ ‫‪•TEL.•718.633.8103•FAX.•718.438.2846‬‬ ‫‪4382846@GMAIL.COM‬‬ ‫•אלתר•ספרים‪•,‬הרב•לנדא•‪1‬‬ ‫•פאר‪•,‬צייטלין•‪20‬‬ ‫•ביהמ"ד•ארי•שבחבורה‪•,‬הארגמן•‪4‬‬ ‫•ולדמן•ספרים‪•,‬ביהמ"ד•הגדול•בעלזא‬ ‫כמ"ד 'בט_לה כהונה'‪ .‬ו‪ .‬ביאור בדברי ההפ_לאה דקאי רק _לענין 'שחיטת פרו ש_ל כהן‬ ‫ביתר‪:‬‬ ‫•למדן•‪•-‬בית•הספרים‪•,‬כהנמן•‪•64‬ב'‬ ‫•אברמוביץ•ספרים‪•,‬מאה•שערים•‪13‬‬ ‫גדו_ל'‪ .‬ז‪ .‬חידוש התרגום דבעי _להביא הביכורים _לכהן גדו_ל‪ .‬ח‪ .‬הבאת ביכורים _לכהן‬ ‫•קודש‬ ‫•ספרי•קודש•ויזניץ•‪•-‬גבעת•פינחס‬ ‫•ספרי•עין•יעקב‪•,‬עין•יעקב•‪31‬‬ ‫•בילר•ספרים‬ ‫•שנקיס•פתח•תקוה•‪16‬‬ ‫בית שמש‪:‬‬ ‫גדו_ל שהוא המופ_לג בצדקותו‪.‬‬ ‫אשדוד‪:‬‬ ‫•רמה•ב•‪•-‬קרויס•ספרים‬ ‫נתניה‪:‬‬ ‫•הרה"ח•ישראל•מנדלסון•הי"ו••‪052-762-4016‬‬ ‫•רמה•ד•‪•-‬ספרים•ווינקל‬ ‫•ספרים•טובים•‪•-‬ביהמ"ד•קרית•צאנז‬ ‫ו‬ ‫רזא דאחד‬ ‫ּולְ יֹוסֵ ף ָא ַמר ְמב ֶֹרכֶ ת ה' ַא ְרצֹו‬ ‫וְ ז ֹאת הַ ּבְ ָרכָ ה ֲא ֶׁשר ּבֵ ַרְך מ ׁש ֶֹ�ה ִאיׁש‬ ‫הָ ֱא‪ֹ-‬להִ ים (דברים לג‪ ,‬א)‬ ‫שיחות ודרשות‬ ‫(דברים לג‪ ,‬יג)‬ ‫המתגבר על ארציותו‬ ‫איש האלוקים‬ ‫לכל אחד יש חלק בתורה‬ ‫איתא בספר 'אמת ליעקב' לרבי יעקב צבי‬ ‫פירש ה'אור החיים' הקדוש (כאן‪ ,‬ע"פ תנחומא‬ ‫המלמדת לו אורחות חיים‬ ‫יאליש זצ"ל‪ ,‬בעל 'מלוא הרועים'‪ ,‬כי 'יוסף' הוא‬ ‫ב) כי 'איש האלוקים' הוא כמו 'איש נעמי'‬ ‫(רות א‪ ,‬ג)‪ ,‬שהיה בעלה‪ .‬כמו כן משה רבינו‬ ‫הצדיק הגובר על יצרו‪ ,‬שמתפאר בו ה' בכל‬ ‫לרקוד עם התורה שנלמד מעתה‬ ‫העולמות‪ .‬ואף שיש להקב"ה רבבות מלאכים‪,‬‬ ‫נחשב כביכול בעל הבית על האלוקים‪ ,‬שהיה‬ ‫נקטינן מאמר נפלא מאת אא"ז החידושי הרי"מ זצ"ל על‬ ‫מכל מקום 'מבורכת ה' ארצו'‪ ,‬יותר מתעלה‬ ‫בבחינת 'צדיק מושל יראת אלוקים' (שמואל ב'‬ ‫מהות השמחה והריקודים ב'שמחת תורה'‪ ,‬אשר פעם אחת ראה‬ ‫ומתברך שמו מבשר ודם הקרוץ מחומר‪ ,‬שאף‬ ‫כג‪ ,‬ג)‪ .‬שיכול היה להטות דין שמים לרחמים‬ ‫כיצד יהודי מפציר בכל מאודו בגבאי שיתן גם לו 'הקפה' עם‬ ‫על פי כן מתגבר הוא על ארציותו ועובד את‬ ‫וחסדים כרצונו (מו"ק טז‪.):‬‬ ‫הספר תורה בשמחת תורה‪ .‬ניגש אליו רבינו החידושי הרי"מ‬ ‫ה' בכל לבבו‪.‬‬ ‫זצ"ל ואמר לו‪ :‬אל יחר אפך‪ ,‬שכן הרקידה עם ספר התורה‬ ‫ביד – כמוה כשבועה חמורה בנקיטת חפץ‪ ,‬ואם כן מה לך‬ ‫ימינֹו ֵאׁש ָּדת לָ מֹו (דברים לג‪ ,‬ב)‬ ‫ִמ ִ‬ ‫להיכנס לענין חמור זה‪ .‬כה הניא אותו מרצונו העז לשאת‬ ‫וְ ַק ְרנֵי ְר ֵאם ַק ְרנָיו ‪ ...‬וְ הֵ ם ִרבְ בֹות‬ ‫בחיקו ספר תורה בהקפות של שמחת תורה‪ .‬ובאמת יש להבין‬ ‫תורה שבכתב ושבעל פה‬ ‫ולרדת לעומקם של דיבורים קדושים אלו‪' :‬שבועה' זו האמורה‬ ‫נַּׁשה‬ ‫ֶאפְ ַריִ ם וְ הֵ ם ַאלְ פֵ י ְמ ֶ‬ ‫מלבד התורה שבכתב‪ ,‬מרומזת כאן גם‬ ‫כאן ‪ -‬על מה נסובה‪ ,‬האם על קיום התורה ומצוותיה או שהוא‬ ‫(דברים לג‪ ,‬יז)‬ ‫התורה שבעל פה‪ ,‬כדברי הגר"א זצ"ל (דבר אליהו)‪,‬‬ ‫מתחייב ונשבע ללמוד את כל התורה כולה‪.‬‬ ‫שכן תיבות אלו 'דת למו' מורכבות מהאותיות‬ ‫עד שהאיר ה' את עיני להבין ולהשכיל דברי צדיקים‬ ‫ראשי תיבות ראם‬ ‫של תיבת 'תלמוד'‪.‬‬ ‫וחידותם על פי מאמר נוסף שאמר החידושי הרי"מ זצ"ל‪,‬‬ ‫נתן בזה ה'חתם סופר' [נלב"ע כ"ה בתשרי ת"ר]‬ ‫להתחיל בימין‬ ‫מה שסיפר החסיד המובהק הגה"צ רבי בן ציון רבינוביץ ז"ל‬ ‫(עי' ליקוטי חבר בן חיים‪ ,‬ח"ה‪ ,‬ליקוטי פרשתן) רמז‪ ,‬כי תיבת 'ראם'‬ ‫דרש הגר"א זצ"ל (דבר אליהו)‪ ,‬הנה בני ישראל‬ ‫מווארשא המפורסם בכינויו 'רבי בן ציון אוסטרובער'‪ ,‬מאריות‬ ‫נוטריקון 'רבבות אפרים אלפי מנשה'‪.‬‬ ‫שמעו מפי הגבורה 'אנכי' ו'לא יהיה לך' (מכות‬ ‫שבחבורת חסידי החידושי הרי"מ זצ"ל‪ ,‬ששמע פעם אחת מפה‬ ‫כד‪ ,).‬ואילו אומות העולם כששאלו מה כתיב‬ ‫קדשו של החידושי הרי"מ זצ"ל שראה שני חסידים הרוקדים‬ ‫בה‪ ,‬נאמר להן 'לא תרצח' ו'לא תגנב' (מכילתא‬ ‫בעוז לכבודה של תורה זה לצד זה בהקפות בשמחת תורה‪.‬‬ ‫צִ ְד ַקת ה' ָע ָׂשה ִּומ ְׁשּפָ ָטיו‬ ‫דר"י‪ ,‬יתרו‪ ,‬מס' דבחודש פ"ה; ספרי דברים‪ ,‬וזאת הברכה‪ ,‬פיס' שמג)‪ ,‬ומאי‬ ‫פנה ואמר לסובביו כי זה האחד יתעייף מריקודו לפני השני‪.‬‬ ‫כך הוה‪ ,‬ולפליאת הנוכחים ביאר החידושי הרי"מ כי אין אלו‬ ‫ִעם יִ ְׂש ָר ֵאל (דברים לג‪ ,‬כא)‬ ‫שנא‪ .‬אלא שבני ישראל רגילים לקרוא מצד‬ ‫ימין לצד שמאל‪ ,‬בשעה שהאומות דרכן‬ ‫דברי נביאות‪ ,‬אלא שהראשון רקד על התורה שכבר למד‪,‬‬ ‫ואילו השני רקד עם התורה שעדיין לא למד ורוצה ללמוד‪.‬‬ ‫צדקה או משפט‬ ‫לקרוא מצד שמאל לצד ימין‪ .‬לכן האומות‬ ‫כתב בספר 'כנסת ישראל' לרבי ישראל‬ ‫פגשו תחילה בלוח השמאלי‪ ,‬שם נאמר 'לא‬ ‫ולכן הראשון שלמד הרבה ‪ -‬ללימודו יש שיעור וגבול‪ .‬ברם‬ ‫גולדמן זצ"ל [מגיד מישרים בגרוסוורדיין] (אבות‬ ‫תרצח' ו'לא תנאף'‪ ,‬ואילו בני ישראל החלו‬ ‫זה שרוצה ללמוד ומתאווה לתורה‪ ,‬לזה אין שיעור למעלה‪,‬‬ ‫לקרוא מצד ימין‪ ,‬ושם הדיבור הראשון הוא‬ ‫שלרצון הטוב ‪ -‬אין סוף וגבול‪.‬‬ ‫ה‪ ,‬תב) [וכן דרש הרה"ק ה'דברי יואל' מסאטמאר‬ ‫זצ"ל]‪ ,‬כי כאן מרומזת דרכו של משה רבינו‪.‬‬ ‫'אנכי'‪ ,‬ואחריו 'לא יהיה' וכו'‪ .‬וזהו שאמר‬ ‫בוודאי כשאנו שומעים מפורש יוצא מאמר נפלא זה‪ ,‬הלב‬ ‫הכתוב 'מימינו אש דתו למו'‪ ,‬שזכו לנחלתם‬ ‫בשעה שדיבר עם הקב"ה‪ ,‬היה הולך ומזכיר‬ ‫מתלהב ורוצים ורצים לרקוד עם התורה יותר ויותר‪ .‬ברם‪,‬‬ ‫בתורה אחר שהוצע להם מסטרא דימינא‬ ‫רק צדקה וחסד של בני ישראל‪ ,‬והרבה‬ ‫עדיין לא כל אחד נמצא במדרגה זו ורבים אומרים לנפשם‬ ‫שבלוחות‪.‬‬ ‫בשבחם ככל האפשר‪' .‬צדקת ה' עשה'‪ .‬אך‬ ‫היאך נמלא נפשנו בשאיפה אמיתית‪ ,‬וכשעושים חשבון נפשם‬ ‫אחר כך‪ ,‬כשפנה לדבר אל בני ישראל‪ ,‬אז‬ ‫אינם רואים כיצד יספיקו וכיצד יוסיפו בלימוד התורה‪ ,‬ומהי‬ ‫כבר דיבר ִאתם דברי משפט ותוכחת מוסר‪,‬‬ ‫העצה לזה‪.‬‬ ‫כדי שייטיבו דרכיהם‪.‬‬ ‫יְ חִ י ְראּובֵ ן וְ ַאל יָ מֹת‬ ‫התורה מנחילה לנו אורחות חיים‬ ‫(דברים לג‪ ,‬ו)‬ ‫ובכן מצאתי בסייעתא דשמיא מדרש מפורש בדברי חז"ל‪,‬‬ ‫הפותח לנו שער להבין יסוד הדבר ופירושו‪ ,‬וכיצד זה נוגע‬ ‫לְ ֵעינֵי ּכָ ל יִ ְׂש ָר ֵאל‬ ‫חיים נצחיים‬ ‫לכל אחד ואחד‪ .‬כך לשון המדרש (ויק"ר ט‪ ,‬ג) המספר על רבי ינאי‬ ‫(דברים לד‪ ,‬יב)‬ ‫שאלו את הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל‬ ‫שהיה מאכיל על שולחנו תלמידי חכמים‪ ,‬ופעם אחת הלך‬ ‫בהיותו ילד בן שלש‪ ,‬מהי הכפילות 'יחי‬ ‫שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם‪ ,‬שנאמר (לעיל ט‪ ,‬יז)‬ ‫ראובן'‪ ,‬ושוב 'ואל ימות'‪ .‬הרהר הנער ומיד‬ ‫בדרך וראה אדם נכבד 'שהיה משופע ביותר'‪ ,‬כלומר שהיה‬ ‫ואשברם לעיניכם‪ ,‬והסכימה דעת הקדוש ברוך הוא לדעתו‪,‬‬ ‫ענה‪ :‬הלא כאשר אמר זאת משה רבינו‪ ,‬כבר‬ ‫לבוש בגדים נכבדים כראוי לתלמידי חכמים (עץ יוסף‪ ,‬שם)‪ ,‬וסבור‬ ‫שנאמר (שמות לד‪ ,‬א) אשר שברת‪ ,‬יישר כחך ששברת‬ ‫היה כי בוודאי ב'גדול בתורה' עסקינן‪ ,‬ועל כן הזמינו לבוא‬ ‫מת ראובן‪ ,‬אם כן מה שאמר 'יחי ראובן' היינו‬ ‫לביתו ולסעוד על שולחנו‪ .‬לאחר שנתן לו לאכול ולשתות‪,‬‬ ‫חתימת אמ"ת‬ ‫לתחיית המתים‪ ,‬ושוב הוסיף 'ואל ימות'‪ ,‬שלא‬ ‫תהה על קנקנו במקרא ובמשנה‪ ,‬באגדה ובתלמוד‪ ,‬ולגודל‬ ‫יוסיף למות שוב‪.‬‬ ‫אמרו חז"ל כי חותמו של הקב"ה הוא אמת‬ ‫הצער לא ידע ולא כלום והסתבר לו כי אינו תלמיד חכם‬ ‫(עי' שבת נה‪ ,).‬וביארו במדרש (דב"ר א‪ ,‬י) לפי שאות‬ ‫כלל וכלל‪.‬‬ ‫הצטער רבי ינאי‪ ,‬אך בכל זאת כיבדו לברך ברכת המזון‪.‬‬ ‫א' היא הראשונה באותיות‪ ,‬מ' האמצעית‬ ‫שבהן‪ ,‬והאות ת' היא האחרונה‪.‬‬ ‫אּוריָך‬ ‫ּולְ לֵ וִ י ָא ַמר ֻּת ֶּמיָך וְ ֶ‬ ‫אלא שהאיש אף לא ידע לברך ברכת המזון‪ ,‬ונענה ואמר לבעל‬ ‫על פי זה הביא המהר"ם שיק זצ"ל בשם‬ ‫לְ ִאיׁש ֲחסִ ֶידָך (דברים לג‪ ,‬ח)‬ ‫הבית‪' :‬יברך ינאי בביתיה'‪ .‬מרוב צער אמר לו רבי ינאי‪ :‬האם‬ ‫חכם אחד (עי' תקנות ותפלות‪ ,‬שער ג – שער תורת משה‪ ,‬ד"ה ושמעתי‪,‬‬ ‫תוכל לחזור אחרי על מה שאני אומר לך? והאיש הסכים‪ .‬וכך‬ ‫דף יד‪ ;:‬ועי' ספר רש"י‪ ,‬עמ' לה הע' ‪ ,1‬בשם הגאון מווילנא) להאיר‬ ‫איזהו חסיד‬ ‫אמר לו רבי ינאי‪ :‬אמור אחרי‪' ,‬אכול כלבא פיסתיא דינאי'‪,‬‬ ‫בדברי רש"י‪ ,‬אשר כל דבריו נשקלו בפלס‪,‬‬ ‫אמר הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זצ"ל (עי'‬ ‫כלומר כלב אכל מפיתו של רבי ינאי‪ .‬מיד קם האיש ותפס‬ ‫שאף הוא כיוון לכך‪ .‬שפתח את דבריו ב'אמר‬ ‫דברי ישראל [נ"י תרצ"א]‪ ,‬בסופו)‪ ,‬כי לכן נקרא חסיד‪ ,‬לפי‬ ‫לרבי ינאי בבגדו ואמר לו‪ :‬הירושה שלי נמצאת אצלך ואתה‬ ‫רבי יצחק לא היה צריך' וכו' (בראשית א‪ ,‬א)‪ .‬וגבי‬ ‫שמצד אחד אין לו חלק ונחלה עם אחיו‪ ,‬כולם‬ ‫מונע אותה ממני‪ .‬התפלא רבי ינאי ושאלו על מה כוונתו ועל‬ ‫'כל הולך על גחון' (ויקרא יא‪ ,‬מב)‪ ,‬שוי"ו ד'גחון'‬ ‫קיבלו חלק בארץ ישראל והוא נשאר ללא‬ ‫איזה ירושה הוא מדבר‪ ,‬הסביר האיש‪ :‬לפני זמן מה עברתי‬ ‫היא חצי התורה באותיותיה‪ ,‬פירש רש"י כי‬ ‫כלום‪ ,‬ומכל מקום עדיין הוא עומד על הדוכן‬ ‫ליד תלמוד תורה שמלמדין שם תורה לדרדקי‪ ,‬ושמעתי קול‬ ‫גחון היינו 'מעיו'‪ .‬וכאן חתם את דבריו באות‬ ‫ושר שירה לפני קונו‪ .‬לזה יאה להיקרא 'איש‬ ‫של תינוקות של בית רבן שלמדו את הפסוק (דברים לג‪ ,‬ד) 'תורה‬ ‫תי"ו‪' ,‬ששברת'‪ .‬הרי חותם אמ"ת‪.‬‬ ‫חסידך'‪.‬‬ ‫ז‬ ‫נציבי מכון ‘אור חדש'‬ ‫אשר נשא _לבם אותם _להיות עמודי התווך‬ ‫ופטרוני המכון בהפצת מעיינות התורה והחסידות‬ ‫א_לה יעמ‪+‬דו ע_ל הב‪+‬רכה‬ ‫רזא דאחד שמח"ת ‪ -‬המשך מעמוד ז‬ ‫הרב שלמה חנוך אברמצ'יק ומשפחתו שיחיו‬ ‫חסידים היו משוררים על מסורת שיש‬ ‫ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב'‪ .‬הם‬ ‫פלעטבוש ‪ -‬ניו יורק‬ ‫מפשיסחא‪ ,‬כי המאבד ממון – אין בכך כלום‪ .‬אבל המאבד‬ ‫לא אמרו 'מורשה קהלת ינאי'‪ ,‬אלא 'קהלת יעקב'‪ .‬כלומר‬ ‫הרב נפתלי צבי אברמצ'יק ומשפחתו שיחיו‬ ‫אומץ לב ותעצומות נפש – איבד הכל [געלט פארלוירן –‬ ‫שהתורה היא ירושתו של כל איש ישראל‪ .‬שאל אותו רבי‬ ‫לייקווד – ניו ג'רזי‬ ‫גארנישט פארלוירן‪ ,‬קוראז' פארלוירן – אלעס איז פארלוירן]‪ .‬אך יש‬ ‫ינאי‪ ,‬אמור נא לי‪ ,‬במה זכית לאכול על שולחני שתלמידי‬ ‫הרב אליעזר דוד איצקוביץ ומשפחתו שיחיו‬ ‫לומר כי בתחילת דרכו של אדם שואב הוא חיזוק מכך‬ ‫חכמים מסובים שם תמיד? ענה האיש וסיפר על אורחות‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫שהקריב למען תורה ומצוות‪ .‬אך ככל שהאדם מתעלה‬ ‫חייו‪ :‬מעולם לא שמעתי אדם שפגע בי במילה רעה‬ ‫ומתמיד בדרכו ‪ -‬הוא מגלה שיש עוד מדרגה ובחינה‪:‬‬ ‫והשבתי לו‪ ,‬ומעודי לא ראיתי שני אנשים שמתקוטטים‬ ‫הרב שלמה יוסף בידרמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫מונסי ‪ -‬ניו יורק‬ ‫שבעצם לא איבד כלום‪ .‬שלא ינסה לחפש מה איבד ומה‬ ‫זה עם זה ולא השתדלתי לשים שלום ביניהם‪ .‬מיד אמר‬ ‫הפסיד‪ ,‬ואולי בכל זאת הפסיד דבר מה‪ ,‬כי לא הפסיד‬ ‫לו רבי ינאי‪' :‬כל הדא דרך ארץ גבך וקריתך כלבא?'‪ ,‬יש‬ ‫הרב ירמיה בראך ומשפחתו שיחיו‬ ‫כלל‪ .‬לאחר שעלה ונתעלה‪ ,‬הוא מגלה עד כמה נועם‬ ‫בך כל כך הרבה דרך ארץ והנהגות טובות ואני ביזיתי‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ומתיקות יש לעבודת ה' ועד כמה נפלאה היא התורה‪ ,‬עד‬ ‫אותך וקראתי לך 'כלב'? מיד קרא עליו את הפסוק (תהלים‬ ‫ׁ‬ ‫ׂ‬ ‫הרב חיים אברהם בראך ומשפחתו שיחיו‬ ‫שלא מרגיש כל הפסד שהוא במה שבחר בדרך הטובה‪.‬‬ ‫'ושם'‪ ,‬מלשון שומא ושווי‪.‬‬ ‫נ‪ ,‬כג)‪' :‬וְ ָשם דרך'‪ ,‬בשי"ן ימנית‪ָ ,‬‬ ‫לייקווד ‪ -‬ניו ג'רזי‬ ‫ׁ‬ ‫אדם שקנה אוצר כל כלי חמדה בפרוטות מעטות‪ ,‬אטו‬ ‫ששם אורחותיו‪ ,‬הרי ששווה הוא ביותר‪ ,‬וראוי‬ ‫ָ‬ ‫האיש‬ ‫משפחת ברין הנכבדה שיחיו‬ ‫ייחשב כמי ש'הקריב' פרוטות למען כך?! מי שזכה לחפון‬ ‫למעלות רבות‪.‬‬ ‫ירושלים – ישראל‬ ‫מטבעות זהב מאוצר המלך‪ ,‬כלום ייחשב לו להתאמצות‬ ‫למדנו מכאן יסוד נפלא‪ ,‬כי התורה הקדושה מלמדת‬ ‫הרב ישראל שמעון בריקמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫מה שגרף לשקו כסף וזהב?! כשמבין את ערך גורלו‬ ‫לנו אורחות חיים‪ ,‬וכל אחד ללא יוצא מן הכלל צריך‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫וחלקו‪ ,‬יודע כי לא איבד דבר ולא הפסיד מאומה! רק ידע‬ ‫לקחת את התורה וממנה ללמוד כיצד להתנהג בין אדם‬ ‫זאת האדם נאמנה‪ ,‬ויחיה כך‪ ,‬בלא להרפות מאומץ לבו‬ ‫הרב יהודה לייב אברהם גוטמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫לחברו‪ ,‬לכבד כל אחד וללמוד ממנו‪.‬‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫בבחירתו הטובה‪ ,‬ולחיות עם 'קוראז'' באמיתת דרכו‪ .‬בזה‬ ‫יתבארו נמי דברי דוד המלך עליו השלום‪ ,‬שאמר (תהלים קיט‪,‬‬ ‫בהושענות אומרים 'חבוקה ודבוקה בך‪ ,‬טוענת עולך‪,‬‬ ‫הרב יוסף ברוך גליקסמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫לט) 'העבר חרפתי אשר יגורתי כי משפטיך טובים'‪ .‬היינו‬ ‫לומדת יראתך'‪ .‬זה יסוד לימוד התורה‪ ,‬שיראו את הלומד‬ ‫שביקש מהקב"ה שיעביר ממנו את חרפתו בכך שהיה‬ ‫תורה ויאמרו 'פלוני שלמדו תורה‪ ,‬ראו כמה נאים דרכיו‬ ‫הרב אברהם יעקב גרינשטיין ומשפחתו שיחיו‬ ‫מוכן לעבור פחד ומורא למען משפטי התורה הטובים‪.‬‬ ‫כמה מתוקנים מעשיו‪ ,‬עליו הכתוב אומר‪' :‬ויאמר לי‬ ‫פלעטבוש ‪ -‬ניו יורק‬ ‫כי כעת מבין שאם האדם מרגיש שהקריב למען התורה‪,‬‬ ‫עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר'' (יומא פו‪ .).‬כי אין יהודי‬ ‫הרב ידידיה גרינשטיין ומשפחתו שיחיו‬ ‫אזי הרגשה זו חרפה היא‪.‬‬ ‫שיכול לומר כי אין לו מה ללמוד מהתורה הקדושה‪.‬‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫זקננו החידושי הרי"מ זצ"ל‪ ,‬לפני מאתיים שנה‪ ,‬יצא‬ ‫שכן דרך התורה היא דרך השלום‪ ,‬להימנע מקטטות‬ ‫הרב שלמה הלר ומשפחתו שיחיו‬ ‫בעצמו לדרך חדשה בארץ לא זרועה‪ ,‬לבקש ולחפש מהי‬ ‫ומריבות‪ ,‬ולהיזהר שלא לשמוע מילה רעה על חברו‪ ,‬וכן‬ ‫לייקווד ‪ -‬ניו ג'רזי‬ ‫הדרך הטובה עבורו לעבודת ה' בשלמות‪ ,‬בדרך שתתאים‬ ‫להבליג בשעת המחלוקת‪ ,‬בלא לענות‪ ,‬וכלשון חז"ל (שבת‬ ‫הרב שאול וואססערטהייל ומשפחתו שיחיו‬ ‫ותועיל לו ולבניו אחריו‪ .‬לא נרתע מכל הקשיים הרבים‬ ‫פח‪ ;:‬ועוד)‪' :‬השומעים חרפתם ואינן משיבים'‪ .‬לדעת לשלוט‬ ‫טומס ריבר – ניו ג'רזי‬ ‫שנערמו בדרכו‪ ,‬וסלל בעוז רוח דרך לו ולבניו אחריו‪,‬‬ ‫בכוחות הנפש‪ ,‬על הפה ועל המעשים‪ ,‬לדעת להכניע‬ ‫ומדרך זו התפתח לב ליבה של היהדות החרדית בפולין‪,‬‬ ‫את ה'כלב' הפנימי ולהפכו לאדם בעל שליטה ולהאהיב‬ ‫לע"נ הרה"ח ר' מאיר בן הרה"ח ר' שמחה יצחק זאיאנץ ז"ל‬ ‫נלב"ע ג' בסיון תשפ"א‬ ‫וממנה תוצאות חיים עד עצם היום הזה‪.‬‬ ‫שם שמים על ידינו‪.‬‬ ‫הרב מנדל טייטלבוים ומשפחתו שיחיו‬ ‫זכינו אף אנו להמשיך את דרך זו ומהותה‪ ,‬אשר לפני‬ ‫יאמר לחומץ וידלוק‬ ‫לונדון ‪ -‬אנגליה‬ ‫שלש שנים יצאנו לנתיב חדש בדרכנו‪ ,‬נתאחדנו בחבורת‬ ‫קודש של אנשי שלומנו המבקשים דרך לעבודת ה'‪,‬‬ ‫רמז נפלא נמצא בסיפור הנודע המובא בגמרא (תענית כה‪).‬‬ ‫הרב חיים בער יוסטמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫בחתירה לאמת‪ ,‬בחי ּות ובדעת‪ ,‬בתובענות כלפי עצמנו‬ ‫שפעם אחת בערב שבת ראה התנא רבי חנינא בן דוסא‬ ‫להמשיך את מסורת רבותינו‪ .‬יצאנו והלכנו אל ארץ לא‬ ‫את בתו שהיא עצובה‪ ,‬ושאל אותה על כך וענתה‪' :‬כלי‬ ‫הרב אהרן לב ומשפחתו שיחיו‬ ‫של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן‪ ,‬והדלקתי ממנו אור‬ ‫ירושלים ‪ -‬ישראל‬ ‫זרועה‪ ,‬והיה לנו ה' לאור עולם‪ ,‬לדרוש ולבקש את תורתו‬ ‫ומצוותיו‪ .‬למרות כל הקשיים שבדרך‪ ,‬לא איבדנו את עוז‬ ‫לשבת'‪ .‬אמר לה בתי‪ ,‬מאי איכפת לך מי שאמר לשמן‬ ‫הרב יעקב יוסף לב ומשפחתו שיחיו‬ ‫רוחנו‪ ,‬ולא איבדנו דבר‪ .‬זכינו ונתקיים בנו המקרא 'כי‬ ‫וידלוק ‪ -‬הוא יאמר לחומץ וידלוק ואכן נעשה בו נס‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ה' אלוקיך ברכך בכל מעשה ידך‪ ,‬ידע לכתך את המדבר‬ ‫ו'היה דולק והולך כל היום כולו עד שהביאו ממנו אור‬ ‫הרב יעקב זעליג לנדאו ומשפחתו שיחיו‬ ‫הגדול הזה ‪ ...‬ה' אלוקיך עמך לא חסרת דבר'‪.‬‬ ‫להבדלה'‪.‬‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫אנחנו חיים מכח הקדושה והעבודה של 'קמאי הוו‬ ‫דייתכן לרמז כאן כי שמן 'הכוונה' לאלו שיש להם‬ ‫הרב חיים דוד מונדרוביץ ומשפחתו שיחיו‬ ‫קא מסרי נפשייהו אקדושת השם' (ברכות כ‪ ,).‬שהם סללו‬ ‫חכמת התורה ועוסקים בחדוותא דשמעתתא‪ ,‬כי התורה‬ ‫לייקווד – ניו ג'רזי‬ ‫לנו את הדרך הזאת‪ ,‬ליטול את ספר התורה ולקבל על‬ ‫והחכמה קרויות 'שמן' (מנחות פה‪ .):‬ורמז גדול ונשגב יש‬ ‫הרב דוד מרגליות ומשפחתו שיחיו‬ ‫עצמנו אורחות חיים‪ ,‬להוסיף כח ועוז בלימוד התורה‪,‬‬ ‫בזה‪ ,‬כפי שאמרנו בהושענות 'שמועות מפיך נשמעות'‪,‬‬ ‫לונדון ‪ -‬אנגליה‬ ‫להיות בבחינה זו של 'חבוקה ודבוקה בך'‪ ,‬שגם אם‬ ‫שהוא ראשי תיבות‪ :‬שמן‪ .‬ואילו חומץ‪ ,‬אלו הם שאין‬ ‫הרב יעקב מאיר פיגא ומשפחתו שיחיו‬ ‫אנו 'סובלת סבלך' בכל זאת אנו רוצים להיות בשלמות‬ ‫בהם עדיין את חכמת התורה אבל לבם משתוקק‬ ‫לייקווד ‪ -‬ניו ג'רזי‬ ‫'טוענת עולך'‪ .‬וזו השבועה של נקיטת חפץ‪ ,‬על התורה‬ ‫ורוצה להבין ולהשכיל וללמוד תורה‪ .‬ולכן מגלים לנו‬ ‫הרב שלמה פעדער ומשפחתו שיחיו‬ ‫שאנו רוצים ללמוד‪ ,‬על יראת השמים והמידות הטובות‬ ‫חז"ל חיזוק עצום‪' :‬מי שאמר לשמן וידלוק'‪ ,‬הקב"ה‬ ‫וויליאמסבורג ‪ -‬ניו יורק‬ ‫שאנו רוצים ללמוד מן התורה – 'לומדת יראתך'‪ ,‬ועל‬ ‫שנתן לחכמים חכמה‪' ,‬יהיב חכמתא לחכימין ומנדעא‬ ‫עוז חפצנו לקבל על עצמנו אורחות חיים אשר לומדים‬ ‫ליודעי בינה' ‪' -‬הוא יאמר לחומץ וידלוק'‪ ,‬הוא יתן‬ ‫הרב מרדכי צבי קאהן ומשפחתו שיחיו‬ ‫לונדון ‪ -‬אנגליה‬ ‫מהתורה הקדושה‪.‬‬ ‫גם כח ובינה לאלו המשתוקקים ללמוד ונפשם עגמה‬ ‫הקב"ה יזכה אותנו שנזכה לקיים את הדברים הללו‪,‬‬ ‫עליהם‪ ,‬כדי שגם הם יוכלו לשמוח עם התורה ולהבין‬ ‫הרב מרדכי יהודה הלוי קליין ומשפחתו שיחיו‬ ‫אמרי דעת‪.‬‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫לשמוח עם התורה וללמוד אותה בשמחה ובכוונה‪ ,‬למלא‬ ‫שאיפתנו וחפץ ה' בידינו יצליח‪ ,‬ונזכה ללמוד ממנה מה‬ ‫זה הטעם שאנו רוקדים כאן היום‪ ,‬שכן רוצים אנו‬ ‫הרב אברהם משה קראוס ומשפחתו שיחיו‬ ‫לונדון ‪ -‬אנגליה‬ ‫שהתורה מלמדת אותנו‪ ,‬ובעזרת ה' נזכה להוסיף חילים‬ ‫ומתאווים בכל לבבנו להיות מלומדי התורה בבחינת‬ ‫בלימוד התורה בשנה הבאה עלינו לטובה‪ ,‬אמן ואמן‪.‬‬ ‫'לומדת יראתך'‪ ,‬אוחזים אנו בתורה בשתי ידיים כדי‬ ‫הרב יעקב קריימן ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫(מתוך שיחה בהקפות שניות תשפ"ג)‬ ‫‬ ‫ללמוד הימנה‪ ,‬לכבד אותה ולרוממה‪ ,‬וזאת מטרתנו‪.‬‬ ‫הרב יוסף שטרייכר ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ניתן _לשמוע את שיעורי מורנו הרב ש_ליט"א‬ ‫בט_לפון‪073-321-1945 :‬‬ ‫משפחת שקאפ הנכבדה שיחיו‬ ‫שיקגו ‪ -‬אילינוי‬ ‫ובארה"ב בט_לפון‪1917-456-8021 :‬‬ ‫‪ 1>2‬דף היומי בב_לי אידיש‬ ‫* _לשידור חי‬ ‫הרב מאיר שרייבער ומשפחתו שיחיו‬ ‫‪ 2>2‬שיעורי ירוש_למי אידיש ‪ 3>2‬חומש רש״י אידיש‬ ‫ציריך ‪ -‬שווייץ‬ ‫‪ 5>2‬דרשות באידיש‬ ‫‪ 4>2‬שפת אמת אידיש‬ ‫‪ 3>1‬שפת אמת _לה״ק‬ ‫‪ 1>1‬דף היומי בב_לי _לה״ק‬ ‫‪ 5>1‬דרשות ב_לה״ק‬ ‫עיצוב ועימוד‪ :‬יצחק ג_לבר ‪0527-130-217‬‬ ‫© כ_ל הזכויות שמורות _למכון 'אור חדש' ירוש_לים‪_ .‬לקב_לת הג_ליונות‪ ,‬הערות‪ ,‬תרומות והנצחות ניתן _לפנות בכתובת דוא"_ל‪shiurey.r.d@gmail.com :‬‬