gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הבינני ואלמדה · Havineini Ve'elmedu — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: הבינני ואלמדה · Havineini Ve'elmedu

שבוע: סוכות (2026-09-21)

הבינני ואלמדה · Havineini Ve'elmedu — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫חג הסוכות תשפ"ז‬ ‫גליון רכו‬ ‫סוכות תש‬ ‫פ"ז ·‬ ‫ה‬ ‫ג‬ ‫גליון‬ ‫·ח‬ ‫מוגדל‬ ‫בנים אנחנו!‬ ‫כל מצוות החג – שורש אחד!‬ ‫‘’ושמחת בחגך ’ –‬ ‫השמ‪+‬חה‬ ‫הצד השווה בחג הסוכות‪ :‬סוכה‪ ,‬ד' מינים‪ ,‬צדקה = בנים אנחנו!!‬ ‫השלמה!‬ ‫ֵ‬ ‫הנה הענן הוא כביכול כענין במלך בשר ודם הרוכב על סוס‪,‬‬ ‫כתוב בשם האר"י ז"ל (פע"ח שער חג הסוכות ספ"ג ופ"ד) להרבות‬ ‫והיאך היו ישראל רשאין להשתמש בענני הכבוד‪ ,‬אלא על‬ ‫בצדקה בערב סוכות‪ ,‬והצדיקים הטיבו לקיים הוראה זו‬ ‫� המצוות �‬ ‫כרחך שהם נקראים 'בנים' והשי"ת נקרא עליהם 'אב' וכיון‬ ‫כאשר התרימו את העשירים וחילקו לעניים‪ .‬והנה ה'בני‬ ‫שהם 'בנים' מהני להו תשובה‪ ,‬על כן אחר יום הכפורים צוה‬ ‫יששכר' הביא כמה טעמים לדבר‪ ,‬ואנו נלמד כעת אחד מהם‪,‬‬ ‫סוכה‪ ,‬ד’ מינים וצדקה‪ ,‬האם‬ ‫השי"ת לעשות זכר לענני הכבוד‪ ,‬כדי שיאמינו ישראל בכפרתן‬ ‫יסוד גדול שעל פיו נבין את כל מצוות חג הסוכות‪ ,‬ואף נבין‬ ‫יש צד השווה להם?‬ ‫שנתכפר להם על ידי התשובה ויום הכפורים!"‬ ‫שמצות הצדקה היא אף ממצוות החג הזה‪.‬‬ ‫מצוות החג כביטוי לקרבת ה’!‬ ‫מיום כיפור ‪ -‬לסוכות‬ ‫אב ובנים‬ ‫� הדרך �‬ ‫הבינני‪ :‬הרי ידוע מה שאומרים בשם צדיקים בטעם‬ ‫כך כותב ה'בני יששכר' בלשון קודשו (חודש תשרי מאמר י‪ ,‬כו)‪:‬‬ ‫שאומרים סלח לנו במוצאי יוה"כ‪ ,‬ולכאורה כבר נתכפרו לנו‬ ‫"נבאר עוד טעם למצות צדקה ביותר בחג הזה‪.‬‬ ‫מהי הדרך הממוצעת‬ ‫כל עוונותינו‪ ,‬ומה עוד יש לנו לבקש על הסליחה?‬ ‫זכור תזכור את אשר כתבתי לך לעיל אחד מן הטעמים מה‬ ‫להתנהגות בימי חול המועד?‬ ‫ואלמדה‪ :‬אלא מבקשים אנו כפרה על שלא האמננו‬ ‫שנראה לי לתרץ קושית הראשונים למה צוה השי"ת לעשות‬ ‫מיום כיפור לסוכות!‬ ‫באמת שיצאנו נקיים וזכים מיוה"כ!‬ ‫זכר לענני הכבוד (שהיו בזכות אהרן) ולא עשה כן לצוות לעשות‬ ‫� השמחה �‬ ‫הבינני ואלמדה‪ :‬סבורים אנו לפעמים שמדובר בדברי‬ ‫זכר למן ובאר (שהיו בזכות משה ומרים)‪ ,‬והוא על‪-‬פי דברי הקדמונים‬ ‫צחות‪ ,‬אך באמת עבודה גדולה היא שלדברי ה'בני יששכר'‬ ‫דתשובה מהני רק לישראל ולא לאומות העולם‪ ,‬וכתבו הטעם‬ ‫דהרי קיימא לן 'מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול' (כתובות‬ ‫מה עדיף – עיון או‬ ‫תלויה בה ההכנה לסוכות וכן כל עניני חג הסוכות ומצוותיה‪,‬‬ ‫בקיאות?‬ ‫כגון הישיבה בסוכה ומצות ד' מינים‪ .‬הכל הוא כדי לחזק בלב‬ ‫יז‪ ,‬א) על כן לא מהני תשובה לאומות העולם‪ ,‬משא"כ ישראל‬ ‫האדם את ההכרה שכבר נתכפרו לו כל עוונותיו ושאיננו אותו‬ ‫כתיב "בהו בנים אתם לה' אלקיכם"‪ ,‬והשי"ת נקרא עליהם 'אב'‪,‬‬ ‫עבודת הריקודים – כיצד?‬ ‫ו'אב שמחל על כבודו‪ ,‬כבודו מחול' (קדושין לב א)‪.‬‬ ‫אחד שהיה קודם לכן‪ .‬וככל שיוסיף להאמין בזה‪ ,‬כך באמת‬ ‫יתנקה יותר! כי יסוד כפרת האדם הוא שיבין שאין לו שייכות‬ ‫והנה הסוכה היא זכר לענני הכבוד‪ ,‬וקיי"ל 'אין רוכבין על‬ ‫השמחה‬ ‫עם העבירות‪ ,‬וזהו גם ענין הווידוי‪ .‬הוא מפריד את עצמו‬ ‫מעוונותיו‪ .‬הוא מעביר אותם אל השעיר לעזאזל‪ ,‬שיישלח‬ ‫סוסו (של מלך) ואין משתמשין בשרביטו' (סנהדרין כב‪ ,‬א)‪ ,‬והנה כתיב‬ ‫"ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים" (שמות כ‪ ,‬כא) וכתיב‬ ‫בחג‬ ‫פרויקט מיוחד‪:‬‬ ‫ביד איש עתי המדברה ושם יושלך מן הצוק וייעשה אברים‬ ‫"הנה אנכי בא אליך בעב הענן" (שם יט‪ ,‬ט) ועוד פסוקים אחרים‪,‬‬ ‫ורוממתנו‬ ‫השמחה הפנימית בחג‬ ‫מתוך החיים‪:‬‬ ‫הסוכות – בהבנה מיוחדת‬ ‫הרי כשהאדם עושה חתונה לבנו‪ ,‬אינו רוצה ששום דבר יהרוס לו את שמחתו‪ .‬מה הייתם אומרים על מחזה כזה? פוצחים בריקוד‬ ‫ומאירה ‪ -‬למעשה!‬ ‫הראשון‪ .‬האב תופס בבנו בשתי הידיים ומתחיל לרקוד – "טוב להודות לשם"‪ .‬והנה ניגש אליו אחד‪ ,‬דופק לו על כתפו ואומר‪:‬‬ ‫'אתה זוכר שהתנו עם הקייטרינג שבעת הריקודים יעמיד על הבר מאתיים מנות? איזו חוצפה! הם הביאו רק חמישים והכל כבר‬ ‫נגמר‪ .‬אני סבור שאסור להזמין יותר את הקייטרינג הזה'‪ .‬בטח היה האב מנער אותו ממנו ואומר לו‪" :‬עשה לי טובה! תן לי לרקוד‬ ‫עם בני‪ ,‬תן לי לשמוח בשמחתי‪ .‬בדברים האחרים כבר נטפל בהזדמנות אחרת‪'...‬‬ ‫הבנה לחיים‪:‬‬ ‫הקב"ה אומר‪' :‬זמן שמחתנו היום‪ .‬הבה נרקד ביחד אב ובן‪ .‬היזהר שכל הדברים האחרים המעיקים על הלב לא יעניינו אותך‪.‬‬ ‫תדחה אותם לימים אחרים‪ .‬יש לך חשבונות? בסדר‪ ,‬אבל למה עכשיו בזמן שמחתנו?'‬ ‫א‬ ‫סוכה – מרכב הקב"ה‬ ‫בעצמו‪ ,‬וממילא ייזהר יותר‪ .‬אולי זה באמת מתחיל‬ ‫אברים‪ .‬העבירות לא קשורות אליו‪ .‬רוח שטות נכנסה‬ ‫מזה‪ ,‬אבל בנוסף לכך יקבל האדם מתנה מן השמים‬ ‫בו ופיתתה אותו לחטוא‪ ,‬אבל אין זה הוא‪ .‬הוא צריך‬ ‫מבאר ה'בני יששכר' שגם כיום הזה נתן לנו הקב"ה‬ ‫שהפסוק ''בנים אתם לה' אלוקיכם'' יאיר בו‪ .‬מתנה‬ ‫להזכיר זאת לעצמו שוב ושוב‪ ,‬ולצייר במוחו כאילו‬ ‫מצות סוכה כדי שנוכל לחיות עם 'זכר לענני הכבוד'‪.‬‬ ‫היא שהאדם נותן למי שלומד תורה ביגיעה‪ .‬ב'בנים‬ ‫אחד מבחוץ עמד ופיתה אותו לחטוא‪ ,‬ואילו הוא‪,‬‬ ‫הרעיון של ענני הכבוד הוא שהאדם יזכור מה הקב"ה‬ ‫אתם לה' אלוקיכם' יש איזה אור שנפש האדם צריכה‬ ‫יהודי טהור הוא הקרוב אל ה'!‬ ‫חושב אודותיו וכמה הקב"ה מתמסר לו אף גם כשהוא‬ ‫לתפוס‪ ,‬וכשהקב"ה נותן אותו לאדם‪ ,‬נעשה לו אור‬ ‫עוסק בדבר עבירה‪ ,‬להיטיב לו מכל צד ולהזכיר לו‬ ‫ואם אחרי יוה"כ האדם עדיין רואה את עצמו עם‬ ‫גדול שהוא מעבר לכל החשבונות השכליים‪ .‬ברם‬ ‫מה שהוא צריך לזכור‪ .‬כך יזכור האדם שהקשר שלו‬ ‫ההרגלים הישנים ואינו מאמין שנשתנה‪ ,‬חבל הוא‪ ,‬כי‬ ‫האדם צריך לעבוד הרבה כדי להוריד את הכיסוי‬ ‫אל הקב"ה הוא בגדר אב וכשיקלוט זאת היטב‪ ,‬יבוא‬ ‫עכשיו לא יוכל אורו של יוה"כ ללוותו‪ .‬על כן באה‬ ‫מפסוק זה!‬ ‫ממילא לידי תשובה‪ .‬אכן זה לא מיועד כדי שהאדם‬ ‫עבודת חג הסוכות להזכיר לאדם שהוא 'בן'‪ ,‬בנים‬ ‫* מצות סוכה‬ ‫יוכל להרגיע את עצמו ולומר‪" :‬שלום עלי נפשי‪...‬‬ ‫אתם לה' אלוקיכם‪ ,‬ומזה יבין שהתשובה מועילה‬ ‫הלא אבי הוא ובוודאי ימחול לי"‪ .‬להיפך‪ ,‬זה יגרום‬ ‫לו‪ ,‬כי לבן מועילה תשובה‪ .‬והרי כך נקטינן ש'ישראל‬ ‫לו להתרומם‪ ,‬ויגבה לבו בדרכי ה'‪ .‬הוא יבין שהוא‬ ‫סוס המלך‬ ‫אע"פ שחטא‪ ,‬ישראל הוא' (סנהדרין מד‪ ,‬א)‪ ,‬ו'בין כך ובין‬ ‫לא יכול להמשיך להתנהג כפי שהתנהג עד כה‪ ,‬ואף‬ ‫כך קרויין בנים' (קידושין לו‪ ,‬א)‪ .‬הבן הוא בן במציאות ואין‬ ‫על זה מבאר ה'בני יששכר'‪ :‬לאחר שהבנת שהיצר‬ ‫אמונתו בה' תתחזק לאין ערוך!‬ ‫תלוי אם חטא או לא חטא‪ ,‬מה שאין כן העבד‪ ,‬שרק‬ ‫הרע מנהל מלחמה שלא נזכור את הפסוק "בנים אתם‬ ‫אם הוא עושה רצון אדונו‪ ,‬הוא נקרא עבד‪.‬‬ ‫לה' אלוקיכם"‪ ,‬והעבודה שלנו היא ללמוד תורה ועל‬ ‫* מצות ארבעת המינים‬ ‫ידי כן להסיר את הכיסוי ולזכור את הפסוק‪ ,‬מעתה‬ ‫מהותו של יהודי‬ ‫תבין למה צוה אותנו הקב"ה לעשות זכר לענני הכבוד‪.‬‬ ‫שרביט המלך‬ ‫הענן הוא כביכול אצל הקב"ה כסוס שמלך בשר ודם‬ ‫הבינני ואלמדה‪ :‬פעמים הרבה יש ששואלים‬ ‫מוסיף ה'בני יששכר' שזהו גם ענין ארבעת המינים‪,‬‬ ‫רוכב עליו‪.‬‬ ‫את האדם מי הוא ואינו יודע להשיב‪ .‬הוא מתחיל‬ ‫כי הנה הקדמונים כתבו שארבעת המינים אין להם‬ ‫לומר‪" :‬אני נכדו של פלוני‪ ,‬גיסו של פלוני‪ ,‬ובנו של‬ ‫הן ברור ופשוט שאין הדבר כפשוטו שהרי לא‬ ‫פלוני"‪ .‬שואלים אותו שוב‪" :‬אבל מי אתה?"‪ .‬ורק‬ ‫שר ממונה כפי שיש לכל הצמחים‪ ,‬כידוע שכל צמח‬ ‫ישיגוהו משיגי הגוף‪ ,‬אבל משל הוא לסבר את אזנינו‪,‬‬ ‫יש לו מלאך העומד עליו ואומר לו גדל‪ ,‬אך ארבעת‬ ‫אז הוא קולט שמעולם לא חשב על כך‪ .‬הוא תמיד‬ ‫וסוף דבר‪ ,‬ענין של מרכבה הוא‪ .‬לקח הקב"ה את‬ ‫התייחס אל אחרים‪" :‬אני משתייך לקהילה פלונית‪,‬‬ ‫המינים אין להם מלאך‪ ,‬אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו‬ ‫ענני הכבוד והקיף בהם את בני ישראל מכל צד כדי‬ ‫מגדל אותו‪ .‬וכפי שאצל בני האדם הגם שאין רואין‬ ‫אני משיב בישבה פלונית‪ "...‬שאלתי אותך מי אתה!‬ ‫להגן עליהם‪ .‬נשאלת השאלה‪ :‬איך מותר אדם פשוט‬ ‫חילוק בין הפרצופין‪ ,‬עם כל זה ידוע שהגויים מקבלים‬ ‫אינך יודע מי אתה‪...‬‬ ‫להשתמש בסוס המלך? הרי הלכה פסוקה היא שאין‬ ‫את השפע שלהם רק על‪-‬ידי אמצעי‪ ,‬ורק בני ישראל‬ ‫רוכבין על סוסו של מלך ואין משתמשין בשרביטו!‬ ‫כך היהודי‪ ,‬פעמים הרבה כשחושב על עצמו‪ ,‬אינו‬ ‫מקבלים את צרכיהם על‪-‬ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו‪,‬‬ ‫ואיך יוכלו כאן בני ישראל להשתמש בעננים שהם‬ ‫קולט שהוא מתאר את עצמו לפי מצבו‪' .‬מי אני?‬ ‫לא על‪-‬ידי מלאך ולא על‪-‬ידי שרף‪ .‬כך אצל הצמחים‪,‬‬ ‫מרכבו של הקב"ה‪ ,‬רק כדי שלא ינקפו רגליהם ושלא‬ ‫ד ֵי טוב! אני לא יכול לומר שאני קם כל יום בשש‬ ‫הגם שאין רואים חילוק מבחוץ‪ ,‬יש רק ארבעה צמחים‬ ‫תקדח עליהם החמה‪ .‬אם יהיה ספר על השולחן ואחד‬ ‫בבוקר‪ ,‬אבל ברוך ה'‪ ,‬פיין‪ .‬מדי פעם אני מקיים איזו‬ ‫שגדלים על‪-‬ידי הקב"ה בעצמו‪ ,‬והם ארבעת המינים‪:‬‬ ‫יניח עליו את כובעו‪ ,‬הלא מיד ירוצו שלושה אנשים‬ ‫מצוה‪ '...‬אכן זה מה שאתה עושה‪ ,‬ואתה באמת צריך‬ ‫לולב אתרוג הדס וערבה‪.‬‬ ‫ויסירו אותו – 'מדוע תניח את כובעך על ספר קדוש?'‬ ‫לראות תמיד איך להשתפר‪ ,‬אבל מי אתה? מהותך‬ ‫מבאר ה'בני יששכר' בלשונו הקדוש‪" :‬הנה בכדי‬ ‫ומדוע יקחו כאן ענני הכבוד כדי להגן מפני החמה?‬ ‫אינה תלויה כלל במעשיך‪ ,‬אם קמת היום מוקדם או‬ ‫להוכיח לכל באי עולם שנתקבלה תשובתינו כי אב‬ ‫לא‪ .‬הן ודאי שהאדם מרגיש ככה‪ ,‬וזהו העונש למי‬ ‫אכן מסיבה זו דווקא עשה כן הקב"ה‪ ,‬כדי שתתעורר‬ ‫שמחל על כבודו‪ ,‬כבודו מחול‪ ,‬צוונו השי"ת אחר עבור‬ ‫שחטא‪ ,‬שמרגיש שפל מאוד‪ .‬אבל רק הסתר הוא‬ ‫התמיהה אצל האדם‪ ,‬ותמיהה זו תוביל אותו אל‬ ‫ימי התשובה ליקח ביום החג הקדוש הזה ד' מינים‪,‬‬ ‫שנובע מהעבירה‪ ,‬ומהי האמת? האמת היא שאפילו‬ ‫המסקנא שהקב"ה מדבר אליו ברוב אהבתו ואומר‪:‬‬ ‫ואלו הד' מינין אין שום שליטה לשר עליהן‪ ,‬רק כביכול‬ ‫אחרי העבירה אתה נשאר בן‪ .‬אתה שואל מי אתה?‬ ‫'אביך אני‪ ,‬וכשאתה עלול לנקף את רגליך‪ ,‬אני לוקח‬ ‫השי"ת בעצמו (כן כתבו הקדמונים)‪ ,‬אם כן אלו הד' מינין‬ ‫בנים אתם לה' אלוקיכם!‬ ‫את ענני ופורש אותו תחתיך‪ ,‬כי זוהי קרבתך אלי!'‬ ‫נקראים שרביטו של מלך‪ ,‬וזהו הוראה שאנחנו נקראים‬ ‫כמה שהאדם צריך לירא מה'‪ ,‬הוא צריך להבין שזהו‬ ‫ולזה ניתנו מצוות חג הסוכות‪ ,‬מבאר ה'בני יששכר'‪,‬‬ ‫'בנים' והשי"ת נקרא עלינו 'אב'‪ ,‬דאי לא תימא הכי‬ ‫הקשר של הקב"ה אליו‪ .‬לא רק כשיש לך בעיה‬ ‫כדי ללמד דבר זה לאדם וכדי שיאמין בכפרתו‪ ,‬כי כל‬ ‫ותאמר שאנחנו 'עבדים' והשי"ת נקרא עלינו 'מלך'‪,‬‬ ‫רפואית קשה או כשאתה מסובך בחובות כבירים‪,‬‬ ‫עוד אין האדם מאמין בזה מספיק‪ ,‬אין אורו של פסוק‬ ‫הלא אסור להשתמש בשרביטו של מלך והיאך צונו‬ ‫אלא גם כשיש לך את הבעיה הקטנה ביותר‪ ,‬הקב"ה‬ ‫זה חודר בו‪ ,‬והרי זה מעכב אותו מלחזור בתשובה‪.‬‬ ‫ליקח אלו הד' מינין שהם נקראין 'שרביטו של מלך'‪,‬‬ ‫עוטף אותך מכל צד רק כדי שיהיה לך יותר נוח‪ .‬זכור‬ ‫ונדגיש שוב מה שאמרנו לעיל‪ :‬זה לא רק ענין‬ ‫אלא על כרחך מדאנחנו משתמשין בשרביטו‪ ,‬הוראה‬ ‫זאת! תחיה עם זה!‬ ‫פסיכולוגי‪ ,‬שכאשר האדם יראה את עצמו כבן‪ ,‬יאמין‬ ‫למעשה – בהבנה!‬ ‫למעשה‬ ‫מבאר ה'בני יששכר'‪ :‬לאחר שהבנת שהיצר הרע מנהל מלחמה שלא נזכור את הפסוק "בנים אתם לה' אלוקיכם"‪ ,‬והעבודה שלנו היא ללמוד תורה ועל ידי כן להסיר‬ ‫את הכיסוי ולזכור את הפסוק‪ ,‬מעתה תבין למה צוה אותנו הקב"ה לעשות זכר לענני הכבוד‪ .‬הענן הוא כביכול אצל הקב"ה כסוס שמלך בשר ודם רוכב עליו‪.‬‬ ‫הן ברור ופשוט שאין הדבר כפשוטו שהרי לא ישיגוהו משיגי הגוף‪ ,‬אבל משל הוא לסבר את אזנינו‪ ,‬וסוף דבר‪ ,‬ענין של מרכבה הוא‪ .‬לקח הקב"ה את ענני הכבוד‬ ‫והקיף בהם את בני ישראל מכל צד כדי להגן עליהם‪ .‬נשאלת השאלה‪ :‬איך מותר אדם פשוט להשתמש בסוס המלך? הרי הלכה פסוקה היא שאין רוכבין על סוסו של‬ ‫מלך ואין משתמשין בשרביטו! ואיך יוכלו כאן בני ישראל להשתמש בעננים שהם מרכבו של הקב"ה‪ ,‬רק כדי שלא ינקפו רגליהם ושלא תקדח עליהם החמה‪ .‬אם יהיה‬ ‫ספר על השולחן ואחד יניח עליו את כובעו‪ ,‬הלא מיד ירוצו שלושה אנשים ויסירו אותו – 'מדוע תניח את כובעך על ספר קדוש?' ומדוע יקחו כאן ענני הכבוד כדי להגן‬ ‫מפני החמה?‬ ‫בהבנה‬ ‫אכן מסיבה זו דווקא עשה כן הקב"ה‪ ,‬כדי שתתעורר התמיהה אצל האדם‪ ,‬ותמיהה זו תוביל אותו אל המסקנא שהקב"ה מדבר אליו ברוב אהבתו ואומר‪' :‬אביך אני‪,‬‬ ‫וכשאתה עלול לנקף את רגליך‪ ,‬אני לוקח את ענני ופורש אותו תחתיך‪ ,‬כי זוהי קרבתך אלי!' כמה שהאדם צריך לירא מה'‪ ,‬הוא צריך להבין שזהו הקשר של הקב"ה‬ ‫אליו‪ .‬לא רק כשיש לך בעיה רפואית קשה או כשאתה מסובך בחובות כבירים‪ ,‬אלא גם כשיש לך את הבעיה הקטנה ביותר‪ ,‬הקב"ה עוטף אותך מכל צד רק כדי שיהיה‬ ‫לך יותר נוח‪ .‬זכור זאת! תחיה עם זה!‬ ‫ב‬ ‫בא וממתיקו‪ ,‬ונמצא שהכל מתקיים‪ .‬וזוהי השמחה‬ ‫ועדות הוא שאנחנו 'בנים' והוא יתברך שמו אבינו‪,‬‬ ‫קשר של אב ובן!‬ ‫הגדולה של פורים שנקבעה ליום משתה ושמחה‬ ‫לדורות‪ .‬בני ישראל חטאו והקב"ה הוציא עליהם פסק‬ ‫ונתקבלה תשובתינו‪ ,‬כי אב שמחל על כבודו‪ ,‬כבודו‬ ‫מחול!"‬ ‫כתוב וחתום להיהרג אנשים נשים וטף ביום אחד‪ ,‬ואז‬ ‫הנה אף כאן מבואר שתכלית הדבר שהאדם יבין‬ ‫ב'דברי יואל' מביא‪ :‬מדרש פליאה יש והובא‬ ‫באו מרדכי ואסתר והחזירו את בני ישראל בתשובה‬ ‫שתשובתו נתקבל ונתכפרו עוונותיו‪ ,‬ומזה יבין שהוא‬ ‫ב'ישמח משה' (פרשת אמור) בזה הלשון‪" :‬לא‬ ‫נתקררה דעתו של איוב ביסורין‪ ,‬עד שראה‬ ‫ועל‪-‬ידי כן יכול היה הקב"ה לבטל את גזר הדין‪ ,‬ואין‬ ‫יכול לבקש כל יום‪ ,‬ואפילו שלוש פעמים ביום 'סלח‬ ‫בסוכות‪ ,‬בסוכות‪ ,‬בסוכות ג' פעמים"‪ .‬ביאור‬ ‫יותר טוב מזה!‬ ‫לנו אבינו כי חטאנו'‪ ,‬והקב"ה מכפר לו‪ .‬יעשה האדם‬ ‫הדבר‪ :‬כי הנה חז"ל אמרו (סוטה יא‪ ,‬א)‪ :‬שלשה‬ ‫אומר לנו ה'בני יששכר'‪ :‬כשיהודי נותן צדקה‪ ,‬אין‬ ‫חשבון כמה פעמים ביום התינוק קורא לאמו וכמה‬ ‫היו באותה עצה (עצת פרעה)‪ :‬בלעם‪ ,‬ואיוב‪ ,‬ויתרו‪,‬‬ ‫לו מושג מה הוא עושה בזה‪ ,‬אין לו מושג איזו שמחה‬ ‫פעמים אמו צריכה לקנחו‪ ,‬ומזה יבין שגם הוא יכול‬ ‫בלעם שיעץ ‪ -‬נהרג‪ ,‬איוב ששתק ‪ -‬נידון ביסורין‪.‬‬ ‫יש לו להקב"ה מזה‪ .‬הקב"ה צריך היה שתהיה צרה‬ ‫לבקש שלוש פעמים ביום 'סלח לנו'‪ .‬זה אמנם בושות‪.‬‬ ‫מבואר שהיסורין הגיעו לו מפני ששתק‪ ,‬ומפני‬ ‫זו לעולם‪ ,‬אבל הוא עצמו אומר‪' :‬חבל שהיא צריכה‬ ‫לא כל‪-‬כך נעים להיות במצב כזה‪ ,‬אבל למעשה כך‬ ‫מה לא נתקררה דעתו? מפני שאמר‪ :‬אם נגזר‬ ‫להיות כרוכה בצער‪ .‬הלוואי נוכל לבטלה ושתתקיים‬ ‫הוא סדר ההנהגה‪ .‬ובאיזו מידה מתנהג כן? במידה‬ ‫על בני ישראל להיות במצרים‪ ,‬הלא בוודאי‬ ‫רק הענין שבה מבלי שיחסר לאף אחד כלום‪'...‬‬ ‫שהאדם זוכר שהוא בן‪ ,‬כי על‪-‬ידי כן מתעוררת מידה‬ ‫חשבון יש לזה וסוף שייצא מזה טובה‪.‬‬ ‫זו‪ ,‬שהקב"ה הוא האב‪ ,‬ואב שמחל על כבודו‪ ,‬כבודו‬ ‫אמנם ממצות צדקה אנו רואים שכל עני‪,‬‬ ‫גם חבירו 'בן'‬ ‫מחול‪ .‬עוד פעם הוא מוחל על כבודו‪ ,‬ועוד פעם הוא‬ ‫הגם שטוב לו שחסר לו ורצון ה' שיחסר לו‪,‬‬ ‫מסיים ה'בני יששכר'‪" :‬אם כן על פי שנים עדים‬ ‫מוחל על כבודו‪ ...‬כך צריך האדם במשך שבעת ימי‬ ‫אעפ"כ כשהאדם נותן לאותו עני‪ ,‬למצוה גדולה‬ ‫[היינו מצות סוכה וד' מינים שהם המצוות הנוהגות רק בחג‬ ‫החג להשריש את יוה"כ בליבו!‬ ‫ייחשב לו‪ ,‬וסיבת הדבר‪ ,‬כי הקשר שלנו עם‬ ‫הזה] או שלשה עדים [היינו בצירוף מצות צדקה הנהוגה‬ ‫הקב"ה הוא של אב ובן‪ ,‬ואב שכעס על בנו‬ ‫כי זה תכלית החג – להשריש בקרבנו‪ :‬בנים אנחנו!‬ ‫בכל זמן ועידן‪ ,‬עם כל זה בהתעסקו במצות צדקה בחג הזה‪ ,‬הנה‬ ‫ניחא ליה במי שזנו ומפרנסו ובמי שמציל אותו‬ ‫מן הצרה‪ .‬ומעתה אין לאיוב כל טענה‪ ,‬כי הוא‬ ‫חוט המשולש הוא‪ ,‬ועל פי כולם] יקום דבר אשר אנחנו‬ ‫נקראים בנים והשי"ת מקבלנו בתשובה ומוחל על‬ ‫* מצות צדקה בחג‬ ‫היה לו לעשות את החלק שלו ולא להתערב‬ ‫בחשבונות שמים‪'" .‬הקב"ה יעשה את מה‬ ‫כבודו‪ ,‬ואב שמוחל על כבודו‪ ,‬כבודו מחול‪ ,‬כן ימהר‬ ‫צדקה לבנים‬ ‫לגאלנו במהרה בימינו אמן!"‬ ‫שהוא צריך לעשות‪ ,‬ואתה תעשה את מה‬ ‫ומכאן מגיע ה'בני יששכר' למצות צדקה‪ .‬הנה‬ ‫שאתה צריך לעשות'‪ .‬אם כן צריך היה איוב‬ ‫כשהאדם נותן צדקה‪ ,‬הוא מגלה דעתו שהוא מכיר‬ ‫במסכת בבא בתרא (י‪ ,‬א) שנינו‪" :‬זו שאלה שאל‬ ‫לפעול לביטול הגזירה‪ ,‬והקב"ה היה שמח מזה‪.‬‬ ‫שלא רק הוא בן‪ ,‬אלא גם חבירו בן‪ .‬הוי אומר‪ :‬מי‬ ‫טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא‪" :‬אם אלוקיכם‬ ‫זהו שאמר המדרש "לא נתקררה דעתו של איוב‬ ‫שמבין לאשורו את הפסוק "בנים אתם לה' אלוקיכם"‪,‬‬ ‫אוהב עניים הוא‪ ,‬מפני מה אינו מפרנסם?" אמר לו‪:‬‬ ‫ביסורים עד שראה סוכה‪ ,‬כי אף מסוכה מוכח‬ ‫הוא מבינו גם כלפי אחרים‪ ,‬כי אם אינו מבינו כלפי‬ ‫"כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם"‪ .‬אמר לו‪:‬‬ ‫הדבר שאנו בנים למקום‪ ,‬כי אם לא כן‪ ,‬היה‬ ‫אחרים‪ ,‬סימן הוא שהוא חושב כן מחמת נגיעות שיש‬ ‫"אדרבה‪ ,‬זו שמחייבתן לגיהנם! אמשול לך משל‪,‬‬ ‫אסור לנו להשתמש בענני הכבוד‪ .‬ואם אנו בנים‬ ‫לו לעצמו ולא מחמת שמכיר שכן הוא המציאות‪ .‬אכן‬ ‫למה הדבר דומה‪ ,‬למלך בשר ודם שכעס על עבדו‬ ‫למקום‪ ,‬אם כן יסודו של רבי עקיבא בתוקפו‬ ‫כן‪ ,‬האדם מבין שאם הוא בן‪ ,‬אף פלוני בן‪ ,‬ואיך הוא‬ ‫וחבשו בבית האסורין‪ ,‬וצוה עליו שלא להאכילו ושלא‬ ‫ואם כן אסור היה לו לשתוק‪ ,‬אלא צריך היה‬ ‫באמת זוכה להבין לאשורו את הפסוק "בנים אתם לה'‬ ‫להשקותו‪ ,‬והלך אדם אחד והאכילו והשקהו‪ ,‬כששמע‬ ‫למחות ולעשות הכל כדי לבטל את הגזירה!‬ ‫אלוקיכם"? כשהוא עושה מה שקשה לו‪ .‬הוא נותן‬ ‫המלך לא כועס עליו?!" אמר לו רבי עקיבא‪" :‬אמשול‬ ‫צדקה הגם שקשה לו‪ ,‬ובזה הוא נותן לאור הפסוק‬ ‫לך משל‪ ,‬למה הדבר דומה‪ ,‬למלך בשר ודם שכעס על‬ ‫מתגוננים בענני הכבוד‬ ‫להאיר אותו‪.‬‬ ‫בנו וחבשו בבית האסורין‪ ,‬וצוה עליו שלא להאכילו‬ ‫ומדוע נקט המדרש "עד שראה בסוכות‪,‬‬ ‫בסוכות‪ ,‬בסוכות‪ ,‬ג' פעמים"? כי מזה ילפינן‬ ‫ושלא להשקותו‪ ,‬והלך אדם אחד והאכילו והשקהו‪,‬‬ ‫להרבות בצדקה‬ ‫כששמע המלך לא דורון משגר לו?! ואנן קרוין בנים‪,‬‬ ‫שדי בשתי דפנות ושלישית אפילו טפח‪ ,‬וזהו‬ ‫העיקר‪ ,‬כי אילו היינו צריכים לעשות קירות‬ ‫ה'בני יששכר' מלמדנו שיהודי שיושב בסוכה‬ ‫דכתיב‪" :‬בנים אתם לה' אלוקיכם!"‬ ‫חזקים המקיפים מכל צד‪ ,‬לא היה בזה זכר‬ ‫ונוטל ארבעת המינים ונותן צדקה‪ ,‬הצדקה מסייעת‬ ‫טורנסרופוס המשיל את בני ישראל לעבדים‪ ,‬ולכן‬ ‫לענני הכבוד‪ ,‬אלא יותר היה דומה לסוכות‬ ‫לו להכניס בתוכו את הארת הסוכה‪ .‬על כן הורה האר"י‬ ‫טען‪' :‬היתכן שכאשר יעניש האדון את עבדו יבוא‬ ‫ממש‪ .‬אבל עכשיו שהסוכה בצורתה הגשמית‬ ‫ז"ל להרבות בצדקה‪.‬‬ ‫אחד ויאכילו?!' אמר לו רבי עקיבא‪' :‬לא כן הדבר‪.‬‬ ‫אינה עשויה להגן מן החיות‪ ,‬שהרי היא פרוצה‬ ‫וצריך לזכור שצדקה זו לא רק ממון‪ .‬צדקה היא‬ ‫בני ישראל אינם עבדים‪ ,‬אלא בנים‪ .‬וכשהאדם מונע‬ ‫משני צידיה‪ ,‬יאמר האדם‪ :‬אני עושה את‬ ‫למלא חסרונות הזולת‪ .‬לפלוני חסר שאינו מצליח‬ ‫מאכל ומשקה מבנו‪ ,‬ושומע שאחד מאכילו ומשקהו‪,‬‬ ‫הדפנות רק לשם מצוה‪ ,‬שהרי כל מצוה צריכה‬ ‫שידוכים‪ .‬מדובר בצער נורא‪ .‬יש לו בנות מבוגרות‬ ‫אין לו שמחה גדולה מזו‪ .‬אף כאן‪ ,‬הקב"ה אומר‪' :‬אני‬ ‫עשייה בכל י המעשה‪ ,‬ולכן אני מסתמך והולך‬ ‫והן תקועות בבית‪ .‬זה מאוד מאוד קשה‪ .‬וזה צריך‬ ‫על שתי דפנות ושלישית אפילו טפח ועל לבוד‬ ‫הייתי צריך לעשות את פלוני עני בגלל חשבון מסוים‪,‬‬ ‫להיות ככה בגלל חשבונות שמים‪ .‬והנה בא אחר‬ ‫ואם עכשיו בא יהודי מבחירתו ועזר לו‪ ,‬זה בשבילי‬ ‫ודופן עקומה וגוד אסיק וגוד אחית‪ ,‬כי אני יודע‬ ‫ומתמסר במעשה בדיבור ובמחשבה‪ .‬הוא מנסה‪...‬‬ ‫שמה שמגין עלי זה לא הדפנות הגשמיות‪ ,‬אלא‬ ‫שמחה גדולה עד מאוד‪ .‬וכאילו יאמר‪'" :‬עכשיו‬ ‫שואלים אותו‪' :‬למה אתה מנסה? אולי בגלל שפלוני‬ ‫הרווחתי משני הצדדים‪ .‬מצד אחד יכול הייתי לקיים‬ ‫ענני הכבוד‪.‬‬ ‫ציער פעם יהודי אחר‪ ,‬הקב"ה מייסר אותו עכשיו‬ ‫מה שהיה צריך להיות עם פלוני ובזה בא אל תיקונו‪,‬‬ ‫זה מה שראה איוב‪ .‬הוא ראה שבני ישראל‬ ‫וטוב הוא לו!' הן‪ ,‬הן‪ ,‬ברור לי שיש חשבון‪ ,‬באותה‬ ‫מתגוננים על‪-‬ידי ענני הכבוד‪ ,‬ומזה הבין שהם‬ ‫ומצד שני לא היה חסר לפלוני כלום!'‬ ‫מידה שברור לי שלא אתה זה שיכול להבין החשבון‪.‬‬ ‫בנים למקום‪ .‬כשאתה רואה יהודי מתייסר‪ ,‬עליך‬ ‫אבל אם אתה רוצה להכניס בך את האור של "בנים‬ ‫שמחתו של הקב"ה‬ ‫לראותו כבנו יחידו של הקב"ה ולהבין כמה גדול‬ ‫צערו כביכול שבנו יחידו מתייסר‪ .‬תאר לעצמך‬ ‫אתם לה' אלוקיכם"‪ ,‬עשה הכל כדי לעזור לפלוני ובזה‬ ‫ביאורו של ה'בני יששכר' בתשובת רבי עקיבא‬ ‫שמורך ורבך‪ ,‬צדיק הדור‪ ,‬יש לו בן אחד ויחיד‬ ‫תעורר את הפסוק "בנים אתם לה' אלוקיכם"‪ ,‬הן בך‬ ‫הוא ביאור חדש וצריך להבינו היטב‪ .‬השמחה‬ ‫ובן זה סובל מדוחק הפרנסה‪ ,‬וכי לא היו מוצאים‬ ‫והן בפלוני‪ ,‬ואז תזכה לאורו ותכניס בעצמך את ענני‬ ‫הגדולה ביותר שיש לו להקב"ה היא כשהוא גוזר‬ ‫כמה עשירים שידאגו לו לפרנסו בהרחבה מדי‬ ‫הכבוד‪ ,‬כאשר תבין את משמעות הדבר שאתה מחזיק‬ ‫גזירה ואז באים בני ישראל ומקיימים מצוה וגורמים‬ ‫חודש בחדשו?! ואם היה מתמודד עם חינוך‬ ‫בשרביטו של מלך!‬ ‫בכך שהגזירה לא תצטרך להתקיים‪ ,‬וכביכול הקב"ה‬ ‫ילדיו‪ ,‬וכי לא היו מוצאים אברכים שילמדו אתם‬ ‫איזו מתנה נפלאה! הרי הכלל הוא שאי‪-‬אפשר‬ ‫מרוויח בכפליים!‬ ‫ויתמכו בהם?! כזו צריכה להיות הגישה מול כל‬ ‫לעשות השתדלות כי אם על‪-‬ידי קיום מצוות התורה‪.‬‬ ‫וזהו עומק ושורש דברי רבי שמעון בזוה"ק‬ ‫יהודי בידיעה שהוא בן יחיד למקום‪ .‬וכשהאדם‬ ‫כשמקיימים מצוות התורה‪ ,‬זוהי ההשתדלות שהלב‬ ‫שהשמחה הגדולה ביותר שיש לו להקב"ה היא‬ ‫עושה כן‪ ,‬הוא עושה בזה סגולה שהוא עצמו‬ ‫יקלוט את הפסוק "בנים אתם לה' אלוקיכם!"‬ ‫כשהוא גוזר גזירה והצדיק מבטלה‪ ,‬כי מצד אחד‬ ‫יקלוט כי בנים אתם לה' אלוקיכם!‬ ‫המשך בעמוד ח‬ ‫בא דין לעולם על‪-‬ידי הגזירה‪ ,‬ומצד שני הצדיק‬ ‫ג‬ ‫הזדמנויות נדירות בחג הסוכות!‬ ‫השמחה והריקודים בחג הסוכות בהבנה מיוחדת!‬ ‫חלק א’ – השמחה בחג הסוכות – כמו הלומד גמרא בעיון ובבקיאות!‬ ‫של זה‪ ,‬הוא עוצר את העשיה ונדבק בענין אחד מבלי יכולת לעוזבו‪ ,‬הוא כולו נמשך‬ ‫ומשתוקק לרבש”ע!‬ ‫משל מן החיים‬ ‫כל צורבא דרבנן שדרך על מפתן לימוד התורה הקדושה‪ ,‬יודע ומבין שבכל אות ובכל‬ ‫מעמיק ועשיר‬ ‫שורה בתורה‪ ,‬אפשר להעמיק ולעיין עוד ועוד‪ ,‬לחדש חידושים ולפלפל יותר ויותר‪.‬‬ ‫הבינני‪ :‬במשך ימי חג הסוכות שרים ניגונים ומרקדים ריקודים לפני הקב”ה‪ ,‬יש‬ ‫רואים זאת הרבה פעמים בישיבות הק’‪ ,‬כגון כאשר לומדים את המשנה הראשונה‬ ‫מנהגי שמחת בית השואבה‪ ,‬כל עדה וקהלה לפי הנוסח והמסורת שלה‪ .‬ולכאורה‪ ,‬יכול‬ ‫במסכת בבא מציעא ‘שנים אוחזין בטלית’‪ ,‬שיש בה די עמקות לפלפל ולהעמיק‪ ,‬ויכולים‬ ‫לבוא מישהו ולשאול‪ ,‬איך אתה יושב ושר בניחותא‪ ,‬וכי אינך יודע שיש אנשים בבית‬ ‫לשבת ולהתעכב על משנה זה כמה שבועות‪ ,‬עם כל הראשונים והאחרונים‪ .‬יש את‬ ‫חולים שצריכים את העזרה שלך‪ ,‬אם אתה רוצה לעבוד את ה’ לך תעשה משהו שיש‬ ‫ההבנה כשלומדים משהו שאפשר עוד הרבה להוסיף ולהתעמק‪ ,‬מבינים שזה תורה‬ ‫בו תועלת‪ ,‬תקיים מצוה דאורייתא של ‘והלכת בדרכיו’ שכולל את כל עניני החסד‪ ,‬או‬ ‫אלוקית‪ ,‬וכפי שאמרו חז”ל (עירובין נד‪ ,‬ב) שדברי תורה כל זמן שאתה הוגה בהן אתה‬ ‫לך תלמד דף גמרא‪.‬‬ ‫מוצא בהן טעם‪!.‬‬ ‫מאידך‪ ,‬יודעים שצריך להספיק עוד בכמות‪ ,‬כגון בבבא מציעא יודעים שיש גם דף‬ ‫ואלמדה‪ :‬אמנם‪ ,‬התשובה היא שבוודאי צריך את שניהם‪ ,‬צריך מדי פעם לעצור‬ ‫ג’ ודף ד’‪ ,‬הסוגיא של תקפו כהן ועוד‪ ,‬אי אפשר להתעכב מידי הרבה על משנה אחת‪.‬‬ ‫ולהתעסק באהבת הבורא‪ ,‬והזמן לזה הוא ביום טוב סוכות ‘זמן שמחתנו’‪ .‬וכמו שאם‬ ‫ולכן הרבה פעמים אדם מצוי בהתלבטות ובספק‪ ,‬האם להתעכב כאן עוד או להמשיך‬ ‫אדם מתלמד ללמוד בעיון‪ ,‬אז הוא מקבל כלים איך ללמוד אחר כך את שאר הלימודים‬ ‫הלאה‪ .‬ובאמת אין בזה הכרעה ברורה‪ ,‬מתי הוא הרגע שצריך לומר די ולהמשיך‪ ,‬זה‬ ‫שלו‪ ,‬כך גם כשאדם מתעורר לאהבת ה’‪ ,‬הוא יכול להוציא את זה אחר כך בביקור חולים‬ ‫הרבה פעמים תלוי ברגשי הלב‪.‬‬ ‫ושאר מצוות‪ ,‬לעשות הכל עם מעט יותר רגש ועם נשמה!‬ ‫אבל דבר אחד ברור לכל לומד‪ ,‬והוא יכול להרגיש את זה‪ .‬שמאוד חשוב שלכל‬ ‫אם אדם היה עושה כל מצוה עם כל הכוונות וכל ההרגשים‪ ,‬הוא לא היה יכול ללכת‬ ‫הפחות מפעם לפעם‪ ,‬או באחד מסדרי הלימוד שלו‪ ,‬הוא ילמד באופן עמוק יותר‪ ,‬יקלוט‬ ‫למצוה הבאה‪ .‬כי צריך להיות דבוק במצוה כאילו העולם סביבו מת‪ ,‬כגון כשעוסקים‬ ‫בצורה מעמיקה איך דברים בנויים‪ ,‬יתעכב יותר בהבנת העניין בצורה רחבה ועשירה‪.‬‬ ‫בנענועים של הלל אז מונחים בזה לגמרי‪ ,‬ואין מה לרוץ למוסף‪ .‬אלא מאי‪ ,‬צריך הרי‬ ‫והתכלית מזה היא‪ ,‬שגם בלימודים אחרים שאינו מתעמק כל כך‪ ,‬וגם כשילמד אור החיים‬ ‫להתקדם‪ ,‬אי אפשר להישאר מדי הרבה זמן בכל מצוה‪ .‬אבל לפחות צריך שתהיה יכולת‬ ‫הק’ או ספר חסידות‪ ,‬הוא יודע שדברים מתרחבים ואינם רק כפי פשוטם‪ ,‬שתורת ה’ כל‬ ‫שכשאתה רואה משהו שמדבר אליך‪ ,‬תעשה את זה באופן מעמיק ועשיר!‬ ‫כמה שהוגים בה מוצאים בה דברים יותר עמוקים‪ ,‬הוא יודע להעריך כל אות בתורה!‬ ‫זמן מיוחד‬ ‫מי שלומד רק בקיאות באופן שטחי‪ ,‬חסר לו הרבה פעמים את ההבנה הזאת שאפשר‬ ‫למצוא עמקות בכל אות ואות שבתורה‪ .‬לכן רואים שגם גדולי ישראל היה להם את‬ ‫הבינני ואלמדה‪ :‬הקב”ה נתן לנו מתנה של שבתות וימים טובים‪ ,‬שבהם‬ ‫ההתלבטות הזו באופן הלימוד‪ ,‬כי מצד אחד הם רצו להתקדם בידיעת התורה‪ ,‬אבל‬ ‫קונים הרגשים ששייכים במיוחד לזה השבת ולזה היום טוב‪ ,‬מתיישבים ומתעסקים‬ ‫מצד שני הם ידעו כמה אפשר להעמיק ולהרחיב בכל אות וסוגיא בתורה‪ .‬אצל התנאים‬ ‫בהתעוררות האהבה של היהודי לרבש”ע ושל הקב”ה ליהודי‪ .‬ואם באים ואומרים‬ ‫והאמוראים כבר היה ספק בזה‪ ,‬הגמרא בסוף מסכת ברכות ובסוף מסכת הוריות דנה‬ ‫ליהודי ‘לך ועשה ביקור חולים’‪ ,‬אזי קודם כל יש כללים והלכות בזה‪ ,‬זה תלוי אם זה‬ ‫בשאלה ‘סיני ועוקר הרים איזה מהן עדיף’‪ ,‬כלומר בקיאות או עיון‪.‬‬ ‫מצוה שיכולה להיעשות בידי אחרים או לא‪ .‬אך כאשר מעיקר הדין הוא פטור‪ ,‬אזי‬ ‫התשובה היא שעכשיו אני קונה כלים כדי שאוכל לקיים את המצוות עם אהבה‪ ,‬לכן‬ ‫על כל פנים אם יש לאדם משניהם‪‘ ,‬מזה ומזה אל תנח ידך’‪ ,‬אזי יש לו את היכולת‬ ‫הבורא נתן את היום טוב הזה!‬ ‫שכשמוצא בלימודו משהו שנוגע לו‪ ,‬כאשר הוא מרגיש שהנשמה שלו רואה כאן‬ ‫כל סוגיות האהבה והיראה ושאר המצוות שבלב‪ ,‬הם לא פחות ממצוות שבמעשה‪.‬‬ ‫משהו‪ ,‬אז הוא אומר לעצמו כאן כדאי לי לבדוק במפרשים ולעיין יותר‪ .‬תלמידי חכמים‬ ‫אדרבא‪ ,‬הם נקודת הכל‪ ,‬וכמו שהזוהר הקדוש קורא לאהבה ויראה ‘גדפין’‪ ,‬שהם‬ ‫שהולכים במסלול הנכון‪ ,‬הנשמה שלהם אומרת להם היכן להתעכב יותר‪ ,‬הם יודעים‬ ‫הכנפיים להרים את כל המצוות‪ ,‬זה מה שמחזיק את הכל‪.‬‬ ‫שאי אפשר להתעכב בכל שורה‪ ,‬אבל לפחות כשהנפש מושכת אותם לעיין‪ ,‬כשנראה‬ ‫וכמו שבעסק התורה אדם צריך לאסוף ידיעות ובקיאות‪ ,‬להרבות בידיעת התורה‪,‬‬ ‫להם שיש כאן משהו שמדבר אליהם‪ ,‬הם מתעכבים ומעיינים!‬ ‫כך גם בעבודת ה’‪ ,‬צריך לאסוף הרבה מצוות‪ ,‬כענין שאמרו ‘לפיכך הרבה להם תורה‬ ‫ומצוות’‪ ,‬ואי אפשר להתרחב ולהעמיק מדי בכל מצוה‪ .‬אך הבורא ית’ נתן זמנים‬ ‫הבנה למעשה‬ ‫מיוחדים‪ ,‬שבהם אדם יודע שצריך לסגל קניינים שיישארו לו לתמיד‪ ,‬והוא מרחיב יותר‬ ‫כל זה הוא בעסק התורה‪ ,‬אך ככל החזיון והמראה הזה יש גם בחלקים של עבודת‬ ‫את הפנימיות בכוח המיוחד שיש ביום טוב‪.‬‬ ‫ה’‪ ,‬שם יש גם כן את שני המהלכים הללו‪ .‬הקב”ה ברא אותנו בעולם העשיה‪ ,‬שאדם‬ ‫לכן ביום טוב הזה כשיהודי שר ניגונים‪ ,‬הוא מתבונן ומחזק את הקשר שלו לרבש”ע‪,‬‬ ‫צריך לעשות דברים‪ ,‬ויש לו אחריות שהוא צריך לקחת על עצמו‪ ,‬ולעסוק במה שצריך‬ ‫ומעורר את האהבה שלו אליו ית’‪ .‬הוא חושב ומתבונן שכמים הפנים לפנים גם הקב”ה‬ ‫לעסוק‪ .‬לכן לא תמיד יש לו את היכולת לעצור הכל ולעסוק חזק באהבת ה’‪ ,‬או להרחיב‬ ‫אוהב את היהודי‪ ,‬ובכל שנה הוא מנקה אותו מהעבירות‪ ,‬ועוזר לאדם בכל מצב להוציאו‬ ‫ולהתחמם באיזה מצוה!‬ ‫ממיצר וללוות אותו בכל ההלוך ילך‪ ,‬מסייע לו לעשות את הדבר הנכון‪.‬‬ ‫ידוע מצדיקים קדמונים שדברו הרבה על המתיקות של מילות התפילה‪ ,‬ומסופר‬ ‫את זה עושים על ידי אמירת הפסוקים ועל ידי הניגונים‪ ,‬שכאשר הם באים יחד‬ ‫שפעם אמר צדיק אחד לחבירו‪’‘ :‬אני מתפלל מהר‪ ,‬כי אינני יכול להתאפק מלומר את‬ ‫עם התבוננות‪ ,‬זה עוזר לאדם לזכור ולהחזיק את עצמו בכל הטוב‪ ,‬וכך יתעורר הענין‬ ‫המילה הבאה’‪ .‬אני אומר ‘יהי כבוד ה’ לעולם’‪ ,‬ואיך אוכל שלא לומר הלאה ‘ישמח‬ ‫הזה אצלו גם בכל ימות השנה‪ .‬נותנים עכשיו זמן איכות לפנימיות התורה והמצוות‪,‬‬ ‫ה’ במעשיו’’‪ .‬מאידך‪ ,‬הצדיק השני אמר‪’‘ :‬אני מתענג במילה אחת ולא יכול להמשיך‬ ‫לכל הענינים שצריך להוסיף בהם יותר נפש רוח ונשמה‪ ,‬ואת הפירות רואים במשך כל‬ ‫הלאה’‪ ,‬ה’יהי כבוד ה’ לעולם’ כל כך מתוק בפי שאינני יכול לעוזבו ולהמשיך!’’ וזה‬ ‫ימות השנה!‬ ‫לא רק בתורה ותפילה‪ ,‬אלא בכל פרט בעבודת ה’‪ ,‬כשאדם מתבונן במתיקות הפנימית‬ ‫ורומ_מתנו‬ ‫מתוך החיים‪ :‬כמו שבעסק התורה אדם צריך לאסוף ידיעות ובקיאות‪ ,‬להרבות בידיעת התורה‪ ,‬כך גם בעבודת ה’‪ ,‬צריך לאסוף הרבה מצוות‪ ,‬כענין שאמרו ‘לפיכך הרבה‬ ‫להם תורה ומצוות’‪ ,‬ואי אפשר להתרחב ולהעמיק מדי בכל מצוה‪.‬‬ ‫הבנה לחיים‪ :‬אך הבורא ית’ נתן זמנים מיוחדים‪ ,‬שבהם אדם יודע שצריך לסגל קניינים שיישארו לו לתמיד‪ ,‬והוא מרחיב יותר את הפנימיות בכוח המיוחד שיש ביום טוב‪.‬‬ ‫לכן ביום טוב הזה כשיהודי שר ניגונים‪ ,‬הוא מתבונן ומחזק את הקשר שלו לרבש”ע‪ ,‬ומעורר את האהבה שלו אליו יתברך‪ .‬הוא חושב ומתבונן שכמים הפנים לפנים‬ ‫גם הקב”ה אוהב את היהודי‪ ,‬ובכל שנה הוא מנקה אותו מהעבירות‪ ,‬ועוזר לאדם בכל מצב להוציאו ממיצר וללוות אותו בכל ההלוך ילך‪ ,‬מסייע לו לעשות את הדבר הנכון!‬ ‫ד‬ ‫למה אנו רוקדים בחג הסוכות?‬ ‫חלק ב’ – כל עצמותי תאמרנה – עבודת הריקודים בהבנה!‬ ‫והוכיחה אותו על כך‪ .‬מסופר שם שהיתה עליה קפידא גדולה‪ ,‬ובעקבות כך היא נענשה‬ ‫הבינני‪ :‬ובימים הקדושים האלו עוסקים הרבה בריקודים‪ ,‬אם זה בשמחת בית‬ ‫שלא היו לה יותר ילדים עד יום מותה‪ .‬וזה משום שהיא פירשה את הדבר כבזיון למלך‪,‬‬ ‫השואבה‪ ,‬או בשמיני עצרת ושמחת תורה‪ .‬ויש להתבונן ולחשוב איזה סוג עבודת‬ ‫כי היתה סבורה שמלך צריך לנהוג בגינוני מלכות ולא לבזות את עצמו‪.‬‬ ‫ה’ היא זו? מה הענין בזה שמסתובבים במעגל ומרימים את הרגלים ומזיעים‪ ,‬מה‬ ‫אך הקב”ה אמר שזה טעות‪ ,‬משום שמלך ישראל הוא לא מלך לעצמו‪ ,‬הוא משקף‬ ‫התכלית של זה? בשלמא אדם שלומד תורה ואומר תהלים הרי הוא עובד את ה’‪ ,‬או‬ ‫מלכות שמים‪ ,‬וכשדוד המלך רקד לפני ארון הקודש הוא עשה בזה עבודה קדושה‪ ,‬הוא‬ ‫אפילו אדם ששר ניגון זה גם כן דרך שבו הוא מביע את ההשתוקקות שלו לה’‪ ,‬אבל‬ ‫הראה בכך דלית ליה מגרמיה כלום‪ ,‬ורק התורה נותנת לו חיים‪ ,‬הוא יצא מהכלים כדי‬ ‫מהי עבודת הריקודים?‬ ‫לגלות ולהגיד שזכות היא לו שיש לו חלק ושייכות בתורה‪ ,‬שייכות לרבש”ע!‬ ‫הבינני‪ :‬והאמת היא‪ ,‬שהצדיקים כידוע דברו נוראות על זה‪ ,‬מה שאפשר להגיע‬ ‫על ידי רקידה‪ ,‬ובמיוחד בשמיני עצרת ושמחת תורה‪ .‬בספרים הק’ מובא שזה מועיל‬ ‫התרוממות‬ ‫לקדושה‪ ,‬ומועיל להנחלת מסורת הדורות‪ ,‬וגם איתא שזה משבר כמה קליפות‪ .‬והדבר‬ ‫צריך ביאור‪ ,‬מהי עבודת הרקידה‪.‬‬ ‫וכשם שאדם שבא לפייס את מי שחטא נגדו‪ ,‬מבקש ממנו שימחול לו לפנים משורת‬ ‫הדין ואומר שזה לא היה צריך לקרות‪ ,‬אזי ההוא רוצה לבחון אם זה אמיתי‪ ,‬הוא‬ ‫ואלמדה‪ :‬אכן הענין הוא‪ ,‬שיש כמה דרכים ודרגות שהקב”ה סידר שאדם יוכל‬ ‫בודק אם הוא ניגש אליו עם כל הבושה‪ ,‬או שזה רק מן השפה ולחוץ והוא לא באמת‬ ‫להביע בהם את עצמו‪ ,‬להוציא את רגשי ורחשי לבו החוצה‪ .‬עצם זה שאדם חושב‬ ‫מתחרט‪ .‬כך אדם שאומר כל יום ‘שמע ישראל’ וממשיך ‘ואהבת את ה’’‪ ,‬בבוקר ובערב‪,‬‬ ‫ומתבונן באיזה ענין‪ ,‬זה כבר צורה שהוא מוציא את זה מתוך מקום עמוק בנפשו ומכניס‬ ‫בימי החול ובשבת ויום טוב‪ ,‬צריך להראות פעם את הרצינות שלו בזה‪ ,‬צריך להוציא‬ ‫באותיות‪ .‬הר”ן בנדרים אומר‪ ,‬שאדם יכול לחשוב בלשון אחד ולדבר בלשון אחר‪ ,‬כי‬ ‫את כל ההרגשים ולהביע את ה’ואהבת’‪ ,‬לא להשאיר זאת רק בדיבור‪.‬‬ ‫מחשבה זה גם כן אותיות‪ ,‬זה מופיע בראשו בשפה כזו או אחרת‪ .‬זה הדרגה הראשונה‬ ‫של הוצאה מן הכוח אל הפועל‪ ,‬ואחר כך יש דיבור‪ ,‬שזה כבר יוצא יותר החוצה‪ ,‬ויותר‬ ‫אדם צריך לרומם את עצמו‪ ,‬להביע בגלוי את ההשתוקקות שיש לו לקדושה‪ ,‬וזה‬ ‫ניכר שיצא מן הכוח אל הפועל!‬ ‫ענין הריקודים‪ .‬להביע הן את הרגשות ההודאה‪ ,‬שזוכה ל’אשרי העם שככה לו אשרי‬ ‫העם שה’ אלוקיו’‪ ,‬והן את ההרגשות שרוצה להתקרב עוד‪ .‬אפשר לומר‪ ,‬אפשר לשיר‪,‬‬ ‫וכל כמה שמוציא את הדבר יותר חזק מן הכוח אל הפועל‪ ,‬כך יהיה גודל הרושם שזה‬ ‫ואפשר לרקוד‪ .‬הריקוד זה ענין של התרוממות מעל הקרקע‪ ,‬שגם כשכוח המשיכה‬ ‫ישאיר אצלו‪ .‬כשאדם שומע שיעור זה דרגה אחת‪ ,‬אך כשמוציא ואומר שיעור לאחרים‪,‬‬ ‫מושך אותו חזרה הוא מתרומם שוב‪ ,‬בחינה של ‘שבע יפול צדיק וקם’ ויותר מזה!‬ ‫זה משאיר אצלו רושם הרבה יותר גדול‪ .‬כך סדר הבריאה‪ ,‬שכשאדם מוציא מחשבה‬ ‫או כל רעיון החוצה‪ ,‬זה משאיר רושם והרעיון מתפשט בכל המהות‪ ,‬זה לא רק נקודה‬ ‫עבודה גדולה‬ ‫קטנה אלא זה מאיר‪ .‬אדם חשב משהו הוא עוד יכול לחזור בו‪ ,‬אך כמה שהוא יותר‬ ‫צדיקים אמרו שרקידה זה עבודה יותר גדולה מתפיל‪ ,‬יש תפילה או שירה עם‬ ‫מוציא את זה‪ ,‬זה נעשה מציאות‪ ,‬וכבר יש בעיה לשנות את זה‪ ,‬צריך כבר להתנהג כך!‬ ‫אותיות‪ ,‬ויש שירה בלי אותיות‪ ,‬ויש יותר מזה‪ ,‬שכל גופו רוקד בשביל הקב”ה‪ .‬ברקידה‬ ‫‘ריקודים’ זה צורה שאדם לוקח את הרגש שבו ומוציא אותו מן הכוח אל הפועל לעוד‬ ‫אדם לוקח את כל הכוחות ומביע את עצמו‪ ,‬וזה גבוה מעל מילים‪ ,‬זה ‘כל עצמותי‬ ‫שלב‪ ,‬לעוד דרגה‪ .‬לא רק ‘תהלת ה’ ידבר פי’‪ ,‬אלא ‘כל עצמותי תאמרנה ה’ מי כמוך’‪.‬‬ ‫תאמרנה’‪ .‬הוא מביע ואומר בזה לרבש”ע אני רוצה להיות קרוב אליך‪ ,‬אני מודה על‬ ‫הוא לא רק מביע בפה את השמחה‪ ,‬אלא כל המהות שלו צועקת את זה!‬ ‫העבר ומבקש על העתיד להיות קרוב אליך‪‘ ,‬הודו לה’ כי טוב’ ו’אנא ה’ הושיעה נא’‪,‬‬ ‫לא רק מהבעיות והצרות אלא להיות קרוב אליך‪ .‬הוא מודה על ההצלחות שהיו לו‬ ‫כשאדם רוצה להסביר משהו היטב‪ ,‬הוא מסביר לא רק בפה‪ ,‬אלא הוא עושה תנועות‬ ‫בתורה ועבודת ה’‪ ,‬ומבקש על העתיד שיהיה לו עוד הצלחות בזה‪.‬‬ ‫עם הידים‪ ,‬כי כך הוא מוציא את זה יותר חזק‪ .‬אתה רואה על התנועות של האדם‬ ‫איך שהוא בוער באיזה ענין‪ ,‬אתה יכול להבחין לפי התנועות של האדם אם הוא שרוי‬ ‫והרי יהודי לא יכול לרקוד לבד‪ ,‬לכן עושים מעגל עם עוד יהודים‪ ,‬ובכוח הרבים‬ ‫בכעס‪ ,‬כי הוא מוציא את פנימיותו יותר חזק!‬ ‫מוציאים ומגלים את ההשתוקקות ההודיה והדבקות‪ .‬כי כמו שתפילת יחיד לא דומה‬ ‫לתפילת ציבור‪ ,‬בציבור יש יותר השראת השכינה‪ ,‬כך כשרוקדים וצועקים יחד ‘אשרי‬ ‫העם שככה לו’‪ ,‬יוצא ומתברר האמת מה נקרא יהודי‪ ,‬ההשתוקקות והאהבה מתגלים‬ ‫עם כל הרמ”ח והשס”ה‬ ‫הרבה יותר‪.‬‬ ‫הבינני ואלמדה‪ :‬יהודי צריך להוציא מפנימיותו ולפרסם שהקב”ה הוא אדון‬ ‫‘שמחת בית השואבה’ זה שמחה של מצוה‪ ,‬מבררים בזה שכל בריה יכולה לעבוד‬ ‫העולם‪ ,‬שהוא מנהיג את העולם והוא טוב ומיטיב לכל‪ ,‬שהוא נתן לנו את התורה תורת‬ ‫את הבורא‪ ,‬שאפילו מים מתנסכים על גבי המזבח‪ ,‬וכל שכן יהודי שיש לו מוח ולב‪.‬‬ ‫אמת‪ .‬אדם יכול לומר זאת בדיבור לבד‪ ,‬אבל הרבה יותר חזק כשהוא מוציא את זה עם‬ ‫שמחים ומודים לרבש”ע שיכולים לקיים מצוות‪ ,‬להתקרב לרבש”ע‪ .‬צריך לתפוס ולנצל‬ ‫כל הרמ”ח והשס”ה‪ ,‬שזה הרקידה‪ .‬לא רק אמירה של ‘תורת ה’ תמימה משיבת נפש’‪,‬‬ ‫את הכוח המיוחד הזה‪ ,‬וכפי שצדיקים הפליגו כמה שזה משפיע על הנפש‪ ,‬כמה שזה‬ ‫אלא מחזיקים את הספר תורה‪ ,‬מתרוממים עמה וצועקים שהיא תמימה ומשיבת נפש‪,‬‬ ‫מנקה ומרומם את האדם‪ .‬אדם שמזיע לדבר שבקדושה‪ ,‬מתנקה מחמימות להבלים‬ ‫ואז האהבה פורצת ויוצאת עם כל חלק של האדם‪ ,‬וזה הפירוש בפסוק ‘כל עצמותי‬ ‫ולדברים גשמיים‪.‬‬ ‫תאמרנה ה’ מי כמוך’‪ .‬יחד עם זה הוא גם מכניס בכך הרבה יותר עמוק בנפש שלו את‬ ‫האמת של הקב”ה‪ ,‬כי אדם נפעל כפי פעולותיו‪ ,‬וזה משאיר עליו רושם הרבה יותר חזק‪.‬‬ ‫יעזור ה’ שנוכל לרקוד כמו יהודים‪ ,‬שהנשמה תמשוך את הגוף למעלה‪ ,‬ויעשו כולם‬ ‫אגודה אחת לעשות רצונו בלבב שלם‪ .‬שנזכה לרקוד בכזה אופן שכולם יוכלו לאחוז‬ ‫ידוע המעשה בספר שמואל (ב’ פרק ו) בעת העלאת הארון אל עיר דוד‪ ,‬שדוד המלך‬ ‫עצמם יחד‪ ,‬עם שלימות התשוקה לרבש”ע‪ ,‬וכך יהיה לזה יותר השפעה!‬ ‫היה מפזז ומכרכר בכל עוז לפני הארון‪ .‬ומיכל בת שאול אשת דוד בזה לו בלבה‬ ‫למעשה – בהבנה!‬ ‫למעשה‬ ‫וכשם שאדם שבא לפייס את מי שחטא נגדו‪ ,‬מבקש ממנו שימחול לו לפנים משורת הדין ואומר שזה לא היה צריך לקרות‪ ,‬אזי ההוא רוצה לבחון אם זה אמיתי‪,‬‬ ‫הוא בודק אם הוא ניגש אליו עם כל הבושה‪ ,‬או שזה רק מן השפה ולחוץ והוא לא באמת מתחרט‪.‬‬ ‫בהבנה‬ ‫כך אדם שאומר כל יום ‘שמע ישראל’ וממשיך ‘ואהבת את ה’’‪ ,‬בבוקר ובערב‪ ,‬בימי החול ובשבת ויום טוב‪ ,‬צריך להראות פעם את הרצינות שלו בזה‪ ,‬צריך להוציא‬ ‫את כל ההרגשים ולהביע את ה’ואהבת’‪ ,‬לא להשאיר זאת רק בדיבור‪.‬‬ ‫אדם צריך לרומם את עצמו‪ ,‬להביע בגלוי את ההשתוקקות שיש לו לקדושה‪ ,‬וזה ענין הריקודים‪ .‬להביע הן את הרגשות ההודאה‪ ,‬שזוכה ל’אשרי העם שככה לו‬ ‫אשרי העם שה’ אלוקיו’‪ ,‬והן את ההרגשות שרוצה להתקרב עוד‪ .‬אפשר לומר‪ ,‬אפשר לשיר‪ ,‬ואפשר לרקוד‪ .‬הריקוד זה ענין של התרוממות מעל הקרקע‪ ,‬שגם כשכוח‬ ‫המשיכה מושך אותו חזרה הוא מתרומם שוב‪ ,‬בחינה של ‘שבע יפול צדיק וקם’ ויותר מזה!‬ ‫ה‬ ‫הדין והשמחה!‬ ‫בין ראש השנה לסוכות‪ :‬כל החגים משלימים את האדם!‬ ‫הוא אף פעם לא יבין מה זה רוחניות אמיתית‪ .‬לכן‬ ‫אותך לבית ה’‪ .‬וזה בעצם מה שהקב”ה רוצה‪ ,‬שנגיע‬ ‫בעומדינו בימי יום טוב סוכות‪ ,‬יש עניינים שאמנם‬ ‫אומרים לו תעשה עצמך ביום כיפור כמלאך‪ ,‬תאמר‬ ‫לשם‪ ,‬שנגיע לאמצע!‬ ‫הם נוגעים לכל השנה‪ ,‬אך אפשר על ידי היום טוב‬ ‫‘ברוך שם’ בקול‪ ,‬אל תאכל ואל תשתה כלום‪ .‬זה‬ ‫וצריך להבין בענין ראש השנה יום כיפור וסוכות‬ ‫להבינם יותר טוב‪ ,‬וזה יכול להיות יסוד איך לבנות‬ ‫קשה לגוף מאוד‪ ,‬אך הקושי הוא בעיקר בהתחלה‬ ‫ובכל המושג של דרך הממוצע‪ ,‬שזה לא בגלל‬ ‫את החיים יותר נכון‪ .‬הבה נציץ בין החרכים‪.‬‬ ‫ובבוקר‪ ,‬כשעוד לא מורגל בזה‪ ,‬אך בסוף היום‬ ‫שצריך לא להתייגע באופן קיצוני מדי‪ ,‬שצריך‬ ‫שהוא כבר דומה למלאך זה פחות מפריע לו‪ ,‬לא רק‬ ‫להיות פרווה‪ ,‬להיות נעים‪ ,‬בחינה של ‘תורה וגדולה‬ ‫הדרך הממוצע‬ ‫בגלל שבבוקר חסר לו את הכוס קפה‪ ,‬אלא שאחרי‬ ‫בספר ‘אמרי נועם’ להרה”ק רבי מאיר מדז’יקוב‬ ‫במקום אחד’ כפי שאנשים מבינים‪ ,‬וכמאמר העולם‬ ‫שמתרגל לחיות כמלאך יותר קל לו‪.‬‬ ‫זי”ע (יום א’ דסוכות אות כב)‪ ,‬מגדיר את ימי יום כיפור‬ ‫‘צו גאט און צו לייט’ [‪’-‬לרבש”ע ולאנשים’]‪ ,‬להיות אדם‬ ‫וסוכות איך הם משלימים זה את זה‪ ,‬באופן מעניין‬ ‫אחר כך מגיע סוכות‪ ,‬ואז אומרים לאדם אחרי‬ ‫נעים שאוהב גם לבלות ולבזבז זמן‪ .‬חס ושלום‪ ,‬זה‬ ‫ומאוד יסודי‪.‬‬ ‫שנמשכת לצד של להיות כמלאך‪ ,‬אתה יכול לאכול‬ ‫לא נקרא תפארת‪ ,‬זה נקרא ללכת אחורה‪.‬‬ ‫ולשתות‪ ,‬להתנהג בדרך הממוצע‪ .‬משום שאתה יכול‬ ‫הוא מביא את דברי הרמב”ם הידועים ב’שמונה‬ ‫יש מושג שרואים הרבה‪ ,‬שאדם שבימי הבחרות‬ ‫כבר לאכול כמו יהודי‪ ,‬ולהתנהג בכל ההלוך ילך כפי‬ ‫פרקים’ שלו (פ”ד)‪ ,‬שהם יסוד מוסד לכל עבודת‬ ‫היה קיצוני‪ ,‬היה ער בלילות‪ ,‬למד שעות רבות‪,‬‬ ‫הראוי‪ ,‬בדרך הממוצע שתתאים מכל הצדדים‪.‬‬ ‫המדות‪ .‬הוא מבאר שאדם שרוצה לעבוד ולתקן‬ ‫והתנזר מהבלי העולם‪ ,‬אח”כ כשהוא נהיה אברך‪,‬‬ ‫איזה מדה‪ ,‬אזי אם הוא קיצוני לצד אחד‪ ,‬עליו לנהוג‬ ‫לכן נקרא סוכות ‘זמן שמחתנו’‪ ,‬כי עכשיו אתה‬ ‫הוא נעשה מיושב יותר‪ ,‬זה נראה שהוא בעצם נופל‬ ‫למשך זמן מה באופן קיצוני לצד השני‪ ,‬אך המטרה‬ ‫יכול להתענג בכל טוב העולם‪ ,‬לשתות יין ולאכול‬ ‫ממדריגתו ורק נשאר נורמלי‪ .‬אך חס ושלום לומר‬ ‫צריכה להיות לרצות להגיע אל הממוצע‪.‬‬ ‫בשר‪ ,‬לשמוח עם המשפחה‪ .‬כביכול הקב”ה אומר‪,‬‬ ‫שהמטרה היא באמת לרדת במדריגה‪ ,‬להסתפק‬ ‫אני כבר סומך עליך שתעשה זאת כיהודי!‬ ‫במועט בעבודת ה’‪.‬‬ ‫הממוצע הוא מדת ה’תפארת’‪ ,‬וכן הוא מפרש‬ ‫בדברי המשנה באבות (פ”ב מ”א)‪’‘ :‬רבי אומר‪ ,‬איזוהי‬ ‫שיהיו הכוכבים נראין‪...‬‬ ‫אלא אדרבה‪ ,‬המושג להגיע לאמצע הוא להגיע‬ ‫דרך ישרה שיבור לו האדם‪ ,‬כל שהיא תפארת‬ ‫ל’שלימות’‪ ,‬כי הקב”ה הוא שלם מכל צדדיו‪,‬‬ ‫ומבאר ה’אמרי נועם’‪ ,‬שזה נרמז במה שהצריכו‬ ‫לעושיה‪ ,‬ותפארת לו מן האדם”‪ .‬צריך שהמדות יהיו‬ ‫ואנו מצווים ‘והלכת בדרכיו’ להגיע לשלימות‬ ‫בסכך שיהיו הכוכבים נראין מתוכה‪ ,‬דהיינו שהקב”ה‬ ‫לו תפארת מהקב”ה ותפארת מן האדם‪ ,‬לא מדי לצד‬ ‫בכל המדות‪ ,‬בחסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד‬ ‫יוכל להסתכל עלינו‪ .‬שזוהי הבחינה שנאמרה‬ ‫ולא מדי לצד זה‪ .‬למשל בענין הקמצנות והפזרנות‪,‬‬ ‫ומלכות‪ .‬והשלימות היא‪ ,‬כשכל דבר שיש לאדם‬ ‫לאברהם אבינו ‘לך לך מארצך’ דהיינו מהגשמיות‬ ‫לא לבזבז מדי כסף‪ ,‬ומצד שני צריך רחבות לצרכי‬ ‫מנוצל לעבודת ה’‪ ,‬גם החלק המגושם והפחות יותר!‬ ‫שבארציות‪‘ ,‬אל הארץ אשר אראך’‪ ,‬שתהיה‬ ‫הבית וכדו’‪ ,‬כי דקדוקי עניות מוציא את האדם‬ ‫הארציות שלך מזוככת כמו זכוכית שקופה‪ ,‬שאוכל‬ ‫גשמיות ורוחניות‬ ‫מדעתו‪ .‬והוא הדין בכל סוג רחבות וצמצום שיש‬ ‫אנכי להסתכל בך‪ .‬וכעין זה איתא גם בבארות המים‬ ‫מסביר ה’אמרי נועם’‪ ,‬לרבש”ע יש הרי מלאכים‬ ‫במוח‪ ,‬צריך למצוא את הדרך הממוצע!‬ ‫להרה”ק ר’ צבי הירש מרימינוב זי”ע (ליל א’ דסוכות)‪.‬‬ ‫שאין להם שום קשר לגשמיות‪ ,‬ומאידך יש לו את‬ ‫להגיע לאמצע‬ ‫צדיק כשהוא אוכל אתה יכול להסתכל עליו‪ ,‬כי‬ ‫עם ישראל שנתן להם את התורה שיוכלו לעובדו‬ ‫הוא עובד את ה’ באכילתו‪ ,‬וזה כמו שהוא מתפלל‪.‬‬ ‫בתוך הגשמיות‪ .‬זה הרי כל השקלא וטריא של משה‬ ‫ולענין הימים טובים‪ ,‬הקב”ה נתן לנו סדר של‬ ‫אבל סתם אדם כשהוא אוכל הוא מתגשם‪ ,‬וכאילו‬ ‫רבינו עם המלאכים בגמרא שבת (פט‪ ,‬א)‪ ,‬שכשרצו‬ ‫‘ימים נוראים’‪ ,‬ראש השנה ויום כיפור‪ ,‬שבהם‬ ‫אומר תעשה לי טובה אל תסתכל לי בפנים‪ ,‬אני‬ ‫שתישאר התורה אצלם‪ ,‬טען נגדם משה רבינו‬ ‫העבודה היא בדרך קיצונית‪ .‬הצום של יום כיפור‪,‬‬ ‫עסוק עכשיו בגשמיות‪ .‬התנאים והאמוראים הגיעו‬ ‫‘כלום משא ומתן יש ביניכם‪ ,‬אב ואם יש לכם’‪.‬‬ ‫הסליחות‪ ,‬בראש השנה יש שאוכלים סעודה רק‬ ‫כל כך גבוה בעבודתם בגשמיות‪ ,‬הכל היה אצלם‬ ‫התורה היא דבר שמלאכים לא יכולים להגיע עד‬ ‫סמוך לשקיעה‪ ...‬זה לא סדר יום רגיל של חודשי‬ ‫כל כך קדוש וכל כך מעובד‪ ,‬שלא היה בזה שמץ‬ ‫סופה‪ ,‬כי יש השראת אלוקות בתחתונים‪ ,‬והם אין‬ ‫טבת ושבט‪ ,‬זה לא ממוצע‪ ,‬זה עבודה‪ .‬יש עובדי‬ ‫של גשמיות‪ ,‬וכענין שמובא בגמרא (ברכות סב‪ ,‬א) ‘תורה‬ ‫להם את הכלים להגיע לאלוקות שבתחתונים‪ .‬רק‬ ‫ה’ שמראש חודש אלול עד מוצאי יו”כ לא נשכבים‬ ‫היא וללמוד אני צריך’‪ .‬וזה מה שהקב”ה אומר לנו‬ ‫יהודי בשר ודם יכול וצריך לזכך את החומריות‪,‬‬ ‫במטה לישון‪ ...‬זה עבודה קשה!‬ ‫בסוכות‪ ,‬תעסוק בארציות אבל בבחינת הזדככות‪,‬‬ ‫להישאר עם החומריות אבל לזכך אותו‪.‬‬ ‫אומר ה’אמרי נועם’‪ ,‬בסוכות מגיעים לאמצע‪,‬‬ ‫כדי שאוכל להסתכל בך!‬ ‫ומעתה נבין‪ ,‬שמאחר שאדם בטבעו שקוע‬ ‫אחרי יום כיפור כשכבר הזדככת‪ ,‬כשכבר התגברת‬ ‫הנקודה היא שכל אדם יכול לעבוד על עצמו‪,‬‬ ‫בגשמיות‪ ,‬אם לא יתנו לו מהלך לצאת מהגשמיות‪,‬‬ ‫על ההרגלים‪ ,‬עבדת עם עצמך‪ ,‬אז אפשר להכניס‬ ‫למעשה – בהבנה!‬ ‫למעשה‬ ‫כמו אדם שרכבו מעוכב בפקק תנועה‪ ,‬והוא לא יודע כמה זמן זה ייקח‪ ,‬קרתה תאונה או משהו אחר‪ ,‬אזי כשלבסוף נפתח הפקק הוא נעשה בשמחה‪ ,‬ומה‬ ‫החילוק בין עכשיו לקודם‪ ,‬רק כי עכשיו הוא יכול להמשיך הלאה‪ .‬וכן למשל‪ ,‬אדם זכה בלוטו‪ ,‬הוא נעשה בשמחה‪ ,‬וזאת הגם שהוא עדיין גר בדירה ישנה‪ ,‬אבל‬ ‫הוא יודע שהוא יכול לקנות דירה חדשה‪ ,‬אז הוא לא צריך יותר!‬ ‫בהבנה‬ ‫כשאדם לא יודע מה קורה והוא לא יכול להמשיך‪ ,‬הוא מבולבל‪ ,‬וכשנעשה אצלו התרת הספיקות הוא נעשה בשמחה‪ ,‬כי הוא יכול להוציא את רצונו מן הכוח‬ ‫אל הפועל‪ ,‬הוא יכול להמשיך!‬ ‫מעתה נשוב לבאר את ענין השמחה בסוכות‪ ,‬שהיא כענין ‘אין שמחה כהתרת הספיקות’‪ .‬כי מאחר שהאדם התקבל בתשובה בימי הדין‪ ,‬מעתה הוא יכול להמשיך‬ ‫הלאה‪ ,‬הוא יכול לפעול‪ ,‬וממילא הוא נעשה בשמחה!‬ ‫ו‬ ‫שלכל אדם יש ספקות‪ ,‬מסתפק אם בירך או‬ ‫ולרומם את הגשמיות‪ ,‬וזה ההמשך שאחרי ראש‬ ‫הדרך הממוצעת‬ ‫לא‪ ,‬אם נטל ידים או לא‪ ,‬אבל כשזה ברגישות‬ ‫גבוהה זה הופך להיות בעיה נפשית‪ .‬עשייה‬ ‫השנה ויום כיפור מגיע סוכות‪ ,‬כי אחרי הטהרה‬ ‫והנקיות‪ ,‬אז השמחה היא יוצאת מגדר הרגיל!‬ ‫בחג הסוכות!‬ ‫צריכה להביא נעימות לאדם‪ ,‬שהוא מצליח‬ ‫השמחה הגדולה‬ ‫להוציא דברים מן הכוח אל הפועל‪ ,‬זה משלים‬ ‫גם בניצול ימי ‘חול המועד’‪ ,‬מצד אחד יודעים שזה זמן‬ ‫וצריך קצת להבין למה זה שמחה‪ ,‬וזה נקודה‬ ‫את הנפש שלו‪ ,‬אך במצב של ספקות קשה‬ ‫גדול‪ ,‬ומצד שני יש ב”ה משפחה וצרכים‪ ,‬ואדם מתמודד בין‬ ‫שנוגעת בכמה תחומים ומדריגות‪ .‬יש את‬ ‫לפעול‪ ,‬ואפילו כשכן פועל אם זה מתוך מצב‬ ‫שתי הקצוות‪ .‬תחילה הוא מחליט שבחול המועד הוא האבא‬ ‫של ספק זה מבלבל את הנפש!‬ ‫העבודה הגדולה של ‘קדש עצמך במותר לך’‪,‬‬ ‫הטוב‪ ,‬לוקח את הילדים לטייל‪ ,‬וסומך על כך שיוכל להתפלל‬ ‫מנחה בדרך‪ .‬אלא שאז הוא פתאום תופס את עצמו שהוא‬ ‫שבזה מגיעים לשמחה‪ .‬אך יש גם הרבה יותר‬ ‫לא מרגיש שזה סוכות‪ ,‬ומה עם שמירת העינים ועוד‪ .‬ואז הוא‬ ‫סוכות – אין ספיקות‬ ‫רחב‪ ,‬ובעיקר מה שנוגע לכל אדם באשר הוא‬ ‫הולך לצד השני‪ ,‬אומר שלא מתאים לאברך חסידי לטייל‪ ,‬יש‬ ‫מעתה נשוב לבאר את ענין השמחה‬ ‫שם‪ ,‬ואפשר להשיג אור חדש אפילו הרבה לפני‬ ‫שמירת העינים שזה דאורייתא‪ ,‬חול המועד נקבע רק לעסוק‬ ‫בסוכות‪ ,‬שהיא כענין אין שמחה כהתרת‬ ‫שאוחזים במדריגות הגבוהות‪.‬‬ ‫בתורה‪ .‬זה הכל אמת‪ ,‬השאלה היא רק מה עושים כדי לצאת‬ ‫הספיקות‪ .‬כי מאחר שהאדם התקבל בתשובה‬ ‫ה’אמרי נועם’ מניח כאן יסוד שנוגע גם‬ ‫ידי שניהם‪.‬‬ ‫בימי הדין‪ ,‬מעתה הוא יכול להמשיך הלאה‪,‬‬ ‫בהתחלת העבודה‪ ,‬רק הוא לוקח את זה גבוה‪.‬‬ ‫שמעתי ממשגיח בישיבה‪ ,‬שבכל חול המועד משאירים‬ ‫הוא יכול לפעול‪ ,‬וממילא הוא נעשה בשמחה‪.‬‬ ‫לו הודעות בתא‪-‬קולי‪ ,‬כל תיבת ההודעות מלאה בהודעות‬ ‫הוא מביא את המדרש (בר”ר סו ד) שצדיקים‬ ‫כמו אדם שרכבו מעוכב בפקק תנועה‪ ,‬והוא‬ ‫תחילתן יסורים וסופן שלווה‪ ,‬הוא אומר‬ ‫מהורים ששואלים מה עושים עם הבחור‪ ,‬עוד לא עבר חצי‬ ‫לא יודע כמה זמן זה ייקח‪ ,‬קרתה תאונה או‬ ‫שתחילתן יסורים זה הסיגוף בראש השנה ויום‬ ‫בין הזמנים והוא כבר נאבד לגמרי‪.‬‬ ‫משהו אחר‪ ,‬אזי כשלבסוף נפתח הפקק הוא‬ ‫הכפורים‪ ,‬וסופן שלווה זה בסוכות‪ ,‬שאז שום‬ ‫והתשובה היא דרך הממוצע‪ ,‬זה השמחת יום טוב‪ ,‬ללמוד‬ ‫ולהתמסר‪ ,‬נופלים ומתרוממים‪ ,‬בחול המועד קורה שנכשלים‬ ‫נעשה בשמחה‪ ,‬ומה החילוק בין עכשיו לקודם‪,‬‬ ‫דבר לא מפריע מהעבודה‪ ,‬וזה שמחה גדולה‬ ‫בכעס‪ ,‬כי אדם לא מצליח להתאים את עצמו עם הרצונות שלו‬ ‫רק כי עכשיו הוא יכול להמשיך הלאה‪ .‬וכן‬ ‫עד מאוד‪.‬‬ ‫ושל ילדיו‪ ,‬זה רוצה לכאן וזה לכאן‪ ,‬ומה שלזה נחשב פרס‬ ‫למשל‪ ,‬אדם זכה בלוטו‪ ,‬הוא נעשה בשמחה‪,‬‬ ‫לזה נחשב עונש‪ .‬לא צריך לתכנן את חול המועד במה שלא‬ ‫וזאת הגם שהוא עדיין גר בדירה ישנה‪ ,‬אבל‬ ‫יש מאמר ידוע ש’אין שמחה כהתרת‬ ‫מציאותי‪ ,‬צריך לדעת שהממוצע זה השמחה‪ ,‬ולתכנן בדרך זו‪,‬‬ ‫הוא יודע שהוא יכול לקנות דירה חדשה‪,‬‬ ‫הספקות’‪ ,‬וביאור הדבר הוא על פי המבואר‬ ‫כי אם הוא לא מסודר אין שמחה אמיתית‪ .‬הנשמה תצעק‬ ‫אז הוא לא צריך יותר‪ .‬כשאדם לא יודע מה‬ ‫בספר העקרים (פ”ב)‪ ,‬ששמחה נקרא כשיכול‬ ‫אני רוצה ללמוד ולהתפלל‪ ,‬לא למשוך ולאבד את הזמן‪ ,‬זה‬ ‫קורה והוא לא יכול להמשיך‪ ,‬הוא מבולבל‪,‬‬ ‫להוציא את רצונותיו מן הכח אל הפועל‪ ,‬שאז‬ ‫לא שמחה!‬ ‫וכשנעשה אצלו התרת הספיקות הוא נעשה‬ ‫נתמלא רצונו‪ .‬כי כשאדם רוצה להוציא רצונו‬ ‫סוכות זמן שמחתינו‪ ,‬הלל והושענות‪ ,‬הכל יש‪ ,‬אבל שמחה‬ ‫בשמחה‪ ,‬כי הוא יכול להוציא את רצונו מן‬ ‫לפועל ואינו מצליח‪ ,‬זה מפריע לו מאוד ואינו‬ ‫זה רק כשיכול לבטא את נשמתו‪ ,‬לעשות הכל יחד‪ .‬אם‬ ‫הכוח אל הפועל‪ ,‬הוא יכול להמשיך!‬ ‫יכול לשמוח‪ ,‬וכשכן מצליח זה שמחה גדולה‪,‬‬ ‫בתפילה של חול המועד מחפש איזה מנין‪ ,‬לא יעזור כלום‪,‬‬ ‫וזה מביא לו חיות שלימה‪ .‬זה לא תלוי בכלל‬ ‫זה לא שמחה‪ .‬ובאמת צריך לדעת‪ ,‬שזו אומנות שרק הקב”ה‬ ‫עד לשמחת תורה‬ ‫בגודל הבעיה‪ ,‬אם זה ענין גדול או קטן‪ ,‬זה תלוי‬ ‫יכול לעזור לך בזה‪ ,‬לפחות תדע את זה‪!.‬‬ ‫ה’אמרי נועם’ מסביר בזה את הרמב”ם‪ ,‬הוא‬ ‫רק עד כמה הוא רוצה את זה‪ .‬שדבר שהוא‬ ‫ואם ישאל השואל איך אפשר להיות בשמחה אם במציאות‬ ‫אומר שהרי שמיני עצרת הוא היום הכי גבוה‬ ‫מאוד רוצה ונתמלא רצונו זה שמחה גדולה‪,‬‬ ‫אי אפשר לעשות שכל אחד יהיה מרוצה‪ .‬התשובה היא‪ ,‬שלא‬ ‫מצד יחוד קוב”ה אורייתא וישראל‪ ,‬אבל אי‬ ‫ואם לא זה עצבות גדולה‪.‬‬ ‫זה שהוא לא מרוצה מרגיז אותך‪ ,‬אלא זה שאתה לא מצליח‬ ‫אפשר להגיע לזה בלי יום כיפור שזה קיצוני‬ ‫לבטא את עצמך זה גורם לך כעס‪ ,‬אבל כשאתה ברור ויודע‬ ‫והן הן הדברים גם כשיש לאדם ספקות‪,‬‬ ‫שעשית הכל טוב‪ ,‬אתה עושה מה שאתה יכול‪ ,‬אתה בשמחה!‬ ‫לצד אחד‪ ,‬שאז הוא מוצא את דרך הממוצע‪,‬‬ ‫שאחד מהדברים שהספק עושה לו זה שהוא לא‬ ‫זה הבדל כחוט השערה אבל זה חושך ואור‪ .‬אדם שאומר‬ ‫מגיע להבנה חדשה‪ ,‬שהנשמה יכולה להיות‬ ‫יכול להמשיך הלאה‪ ,‬הוא לא יודע מה לעשות‪,‬‬ ‫מה שאני מחליט ורוצה אני עושה ולא מעניין אותי משום דבר‪,‬‬ ‫בישוב הדעת עם כל האורות‪ .‬ועד אז יש‬ ‫כך או כך‪ ,‬וזה מבלבל אותו לגמרי‪ .‬אפילו לו‬ ‫הוא לא יהיה בשמחה‪ .‬אבל אדם שעושה את הדבר הנכון‪ ,‬הוא‬ ‫מלחמה‪ ,‬אדם מוצא את עצמו במצבי בחרות‬ ‫יצוייר שהוא כן עושה‪ ,‬עם כל זה הוא מגשש‬ ‫ברור אצל עצמו‪ ,‬יש לו את הזמנים של קביעות עתים לתורה‪,‬‬ ‫גם בגיל ארבעים וחמישים‪ ,‬ואם הוא קצת‬ ‫באפילה‪ ,‬הוא חושב שאין לו ברירה אז הוא‬ ‫אז גם אם מישהו כועס עליו שחיפש אותו‪ ,‬הוא מפייס אותו‬ ‫חכם אז זה בתחומים אחרים‪ ,‬והוא שואל את‬ ‫עושה‪ .‬למשל‪ ,‬משכנעים אותו לקנות משהו‪,‬‬ ‫אחר כך‪ .‬כי הוא ברור ומסודר ושם את הכוחות איפה שצריך‪,‬‬ ‫עצמו הרי עבדתי על אמונה ובטחון ולמה אני‬ ‫וכך הוא יכול גם לפייס ולהתפייס‪‘ ,‬ברצות ה’ דרכי איש גם‬ ‫הוא רוצה להתייעץ אבל אומרים תן תשובה‬ ‫כל כך אבוד‪ ,‬אבל האמת היא שהדרך רצופה‬ ‫אויביו ישלים אתו’ (משלי טז ז)‪ ,‬הכל יסתדר‪ ,‬חז”ל אומרים (בר”ר‬ ‫עכשיו‪ ,‬אז אפילו שהוא מחליט‪ ,‬זה לא בגלל‬ ‫בהתמודדויות עד שמגיעים לדרך הממוצע‬ ‫נד א) זו אשתו‪ .‬אבל זה עבודה גדולה‪.‬‬ ‫שהוא יודע ורוצה‪ ,‬רק אין לו ברירה‪.‬‬ ‫שהיא מנוחה!‬ ‫כשיודעים את זה‪ ,‬אפשר גם להפוך את הרצון ולהיות‬ ‫בשמחה‪ ,‬כי השמחה הגדולה היא כשיודע שזה הדבר הנכון‪.‬‬ ‫והיות שיום כיפור וסוכות בנוי בכזו צורה‪,‬‬ ‫אין שמחה כהתרת הספיקות‬ ‫צריך לזה הרבה ביטול והכנעה‪ ,‬הרבה תפילות וסייעתא דשמיא!‬ ‫אז ככל שהוא יותר מתבונן בזה‪ ,‬ורוצה להגיע‬ ‫הענין הזה נוגע קצת בנושא של ‘כפייתיות’‬ ‫השם יעזור שנגיע לזה‪ ,‬שיהיה ‘זמן שמחתינו’ מושלם –‬ ‫לזה‪ ,‬יש לו את ההבטחה שהבא ליטהר מסייעין‬ ‫‪‘ -‬נערוון’ והמסתעף‪ ,‬שהנקודה של זה היא‬ ‫השמחה הגדולה והשלימה!‬ ‫אותו‪ ,‬ואז מגיעים לשמחה הגדולה!‬ ‫רגישות גבוהה מדי לספיקות‪ ,‬והאמת היא‬ ‫ורומ_מתנו‬ ‫מתוך החיים‪ :‬יש מושג שרואים הרבה‪ ,‬שאדם שבימי הבחרות היה קיצוני‪ ,‬היה ער בלילות‪ ,‬למד שעות רבות‪ ,‬והתנזר מהבלי העולם‪ ,‬אח”כ כשהוא נהיה אברך‪ ,‬הוא נעשה‬ ‫מיושב יותר‪ ,‬זה נראה שהוא בעצם נופל ממדריגתו ורק נשאר נורמלי‪ .‬אך חס ושלום לומר שהמטרה היא באמת לרדת במדריגה‪ ,‬להסתפק במועט בעבודת ה’!‬ ‫הבנה לחיים‪ :‬צריך להבין גם בענין ראש השנה יום כיפור וסוכות ובכל המושג של דרך הממוצע‪ ,‬שזה לא בגלל שצריך לא להתייגע באופן קיצוני מדי‪ ,‬שצריך להיות‬ ‫פרווה‪ ,‬להיות נעים‪ ,‬בחינה של ‘תורה וגדולה במקום אחד’ כפי שאנשים מבינים‪ ,‬וכמאמר העולם ‘צו גאט און צו לייט’ [‪’-‬לרבש”ע ולאנשים’]‪ ,‬להיות אדם נעים שאוהב גם לבלות‬ ‫ולבזבז זמן‪.‬‬ ‫חס ושלום! זה לא נקרא תפארת‪ ,‬זה נקרא ללכת אחורה!‬ ‫אלא אדרבה‪ ,‬המושג להגיע לאמצע הוא להגיע ל’שלימות’‪ ,‬כי הקב”ה הוא שלם מכל צדדיו‪ ,‬ואנו מצווים ‘והלכת בדרכיו’ להגיע לשלימות בכל המדות‪ ,‬בחסד גבורה תפארת‬ ‫נצח הוד יסוד ומלכות‪ .‬והשלימות היא‪ ,‬כשכל דבר שיש לאדם מנוצל לעבודת ה’‪ ,‬גם החלק המגושם והפחות יותר‪ ,‬ובאופן הכי נאות!‬ ‫ז‬ ‫לימוד היוצא‬ ‫מידי מעשה‬ ‫הבנה ‪_ -‬למעשה‬ ‫כשהקב”ה בוחר לולב ואתרוג‪...‬‬ ‫לא יכלו להתאפק ושאלו אותו‪" :‬מה הסיפור אתך? מה עשית כאן?"‬ ‫אמר להם היהודי‪" :‬את האמת אומר לכם‪ .‬אינני יודע הלכות ארבעת‬ ‫המינים וידעתי שזו בעיה גדולה‪ .‬לכן באתי לבית הכנסת ודיברתי אל‬ ‫ה'‪ .‬אמרתי לו‪" :‬רבונו של עולם! איני יודע במה לבחור‪ .‬אני מבקש ממך‪,‬‬ ‫תן לי את המובחר שבמובחרים"‪ .‬וכך באתי אל השוק‪ ,‬הכנסתי את ידי‬ ‫מעשה‬ ‫סיפר לנו אחד מבני החבורה בשם הגר"י זילברשטיין‪ :‬בארץ ישראל נהוג‬ ‫לערימת הלולבים והוצאתי מהם שלושה‪ .‬זה מה שעשיתי‪ .‬וכך עשיתי עם‬ ‫לקראת חג הסוכות לערוך שוק ארבעת המינים עם דוכנים דוכנים של‬ ‫האתרוגים‪ .‬לקחתי שלושה אתרוגים ובאתי אליכם לשאול!"‬ ‫אתרוגים‪ ,‬לולבים והדסים‪ ,‬ובצד יושבים מו"צים ועונים על שאלות הקונים‪.‬‬ ‫הם יצאו מהכלים בראותם שהקב"ה מקשיב לתפילה היוצאת מלב‬ ‫את השוק פוקדים מאות ואלפי קונים בכל יום‪ ,‬ומפאת עומס הקונים הוחלט‬ ‫של יהודי תמים‪ ,‬וכשהקב"ה בוחר‪ ,‬הלא הוא יודע במה לבחור‪ .‬הוא בחר‬ ‫שהמו"צים יענו רק אם כשר או פסול‪ ,‬ולא יביעו דעתם בין שני אתרוגים‬ ‫בשבילו!‬ ‫או לולבים מי מהם מהודר יותר‪.‬‬ ‫יום אחד נכנס ניגש יהודי אל שולחן המו"צים ושלושה לולבים בידיו‬ ‫“הבנה למעשה‬ ‫ובקשתו בפיו‪" :‬אנא אמרו לי מה דרגת ההידור של הלולבים"‪ .‬המו"צים‬ ‫אילו רק תהיה לנו תמימות כזו ולבנו יהיה כאתרוג‪ .‬הבעיה היא שאיננו‬ ‫ביקשו להתנער ממנו‪ ,‬אבל הוא המשיך לדבר‪ ,‬וכה אמר‪" :‬עליתי מרוסיה‬ ‫מבקשים‪ .‬מתי האדם מתעורר? רק כשפוקדת אותו צרה גדולה‪ ,‬או אז‬ ‫כשאיני יודע כלום על יהדותי‪ ,‬וכעת אני עדיין לומד את ההלכות‬ ‫הוא צועק לשמים‪' :‬רבונו של עולם! עזור לי שהכל יעבור כשורה'‪ .‬אבל‬ ‫הבסיסיות שאני צריך לדעת כדי לנהל אורח חיים יהודי‪ ,‬אך הלכות ארבעת‬ ‫כשהכל הולך אצלו כשורה‪ ,‬אפילו הרוחניות שלו (באופן רשמי עכ"פ)‪ ,‬הוא לא‬ ‫המינים בוודאי איני יודע‪ ,‬ולכן אני רוצה שתאמרו לי מה דרגת ההידור‬ ‫רואה את עצמו בבעיה‪ .‬הוא מרגיש שהוא יודע הכל ומבין הכל‪ .‬הוא‬ ‫של הלולבים"‪.‬‬ ‫יודע בדיוק איך צריך להתפלל ואיך צריך ללמוד ואיך צריך להתנהל‬ ‫המו"צים נדברו ביניהם ואמרו שאדם כזה הוא יוצא מן הכלל ובוודאי‬ ‫עם בני אדם ומתי צריך לגמול חסד ומתי צריך למשוך את היד‪ .‬את הכל‬ ‫ראוי ונכון להיענות לבקשתו‪ .‬נטלו המה את לולביו והשתוממו‪ .‬הלולב‬ ‫הוא יודע‪ ,‬ולכן הוא אומר‪' :‬מה לעשות? אין לי מה לבקש‪ ...‬זהו החורבן'‪.‬‬ ‫הראשון שבדקו‪ ,‬התגלה להם כמושלם שבמושלמים‪ .‬הסתכלו על השני‬ ‫אם תגיע למסקנא שאינך יודע ואינך מבין ותתפלל לה' בתמימות‪ ,‬יגיעו‬ ‫ועל השלישי‪ ,‬ואף הם לא נפלו כי הוא זה מן הראשון‪ .‬הם לא ידעו את‬ ‫לך תשובות ופתרונות מן השמים!‬ ‫נפשם מרוב פליאה‪ ,‬שיהודי עולה מברית המועצות יבחר בדיוק את‬ ‫כיהודים יש לנו את זה‪ .‬יש לנו נשמות משתוקקות‪ .‬כל שמחת בית‬ ‫הלולבים האלה?! והם אמרו לו‪" :‬יש לך את הלולבים המובחרים ביותר‬ ‫השואבה היא הרי השתוקקות לחזור אל השורש‪ .‬האדם מבקש ורוקד‬ ‫אשר כמעט אין למצוא כמותם!"‬ ‫באותו זמן‪ ,‬והכל מחמת השתוקקותו להתרומם ולהתעלות‪ .‬החלטה‬ ‫כשמעו כן‪ ,‬אמר‪" :‬הפלא ופלא! אם כן אקח לעצמי גם אתרוגים"‪ .‬ואחרי‬ ‫סופית! חייבים להתעלות‪ .‬אי אפשר להישאר כמו שאנחנו‪ .‬ואם אתה‬ ‫כמה רגעים הוא חזר שוב עם שלושה אתרוגים ובקשתו בפיו‪" :‬רצוני‬ ‫מדבר עם הקב"ה ומחפש את האמת‪ ,‬הקב"ה ישלח לך את האמת‪ .‬הוא‬ ‫שתביעו את דעתכם"‪ .‬הם בדקו את האתרוגים וגדלה פליאתם שבעתיים‪.‬‬ ‫ישלח לך אותה גם בדרך לא דרך!‬ ‫מה קורה כאן עם האדם הזה? כל אתרוג הוא הוד שבהדר‪.‬‬ ‫המשך מעמוד ג | כל מצוות החג – שורש אחד!‬ ‫משמח את עצמו ומשמח אחרים‪ ,‬וכדאיתא בזוה"ק‬ ‫ממנו ואומר לו‪" :‬עשה לי טובה! תן לי לרקוד עם בני‪,‬‬ ‫* מצות שמחה בחג‬ ‫שבסוכות צריך להזמין אורח לסעודות החג‪ .‬ובכן‪,‬‬ ‫תן לי לשמוח בשמחתי‪ .‬בדברים האחרים כבר נטפל‬ ‫אם אין לך אורח‪ ,‬שלח לאיזה נצרך צרכי סעודה‪.‬‬ ‫בהזדמנות אחרת‪'...‬‬ ‫חג השמחה!‬ ‫דברים חריפים ביותר כתובים בזוה"ק על מי שאינו‬ ‫הקב"ה אומר‪' :‬זמן שמחתנו היום‪ .‬הבה נרקד ביחד‬ ‫הכלל העולה מהדברים המאירים‪ ,‬שכאשר האדם‬ ‫עושה כן‪ .‬וכן ידועים דברי הרמב"ם (הלכות יו"ט פ"ו הי"ח)‪:‬‬ ‫אב ובן‪ .‬היזהר שכל הדברים האחרים המעיקים על‬ ‫רואה שנתנו לו מצות סוכה מצד אחד ומצות ארבעת‬ ‫"וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום‬ ‫הלב לא יעניינו אותך‪ .‬תדחה אותם לימים אחרים‪ .‬יש‬ ‫המינים מהצד השני‪ ,‬ועוד הורו לו ליתן צדקה‪ ,‬עליו‬ ‫ולאלמנה עם שאר העניים האמללים‪ ,‬אבל מי שנועל‬ ‫לך חשבונות? בסדר‪ ,‬אבל למה עכשיו בזמן שמחתנו?'‬ ‫להשכיל מזה בבחינת 'תן לחכם ויחכם עוד' שהזמן‬ ‫דלתות חצירו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו‬ ‫מצד עצמו מסוגל להכיר כי בנים אתם לה' אלוקיכם‪.‬‬ ‫תלמידי האר"י ז"ל הבטיחו שמי שישמח בחג‬ ‫מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש‪ ,‬אין זו שמחת‬ ‫הריקוד עם התורה בשמחת תורה הוא כבר התוצאה‪.‬‬ ‫הסוכות ולא יתן לשום דבר לעצב את לבו‪ ,‬יהיה‬ ‫מצוה אלא שמחת כריסו"‪.‬‬ ‫כל השנה בשמחה‪ .‬וכי סגולה בעלמא היא?! לא! זו‬ ‫זה לא יכול לבוא בלי כל ההכנה של חג הסוכות‪.‬‬ ‫שלח לנצרכים צרכי החג‪ ,‬עשה טובה לעצמך‪,‬‬ ‫עבודה גדולה‪ .‬האדם אומר כך‪' :‬אם זה אמת שהקב"ה‬ ‫אם כן תשקיע בימים אלה שהוא 'זמן שמחתנו'‬ ‫נצל את הסוכות שלך‪ ,‬כי כשתעשה את הדברים‬ ‫רוצה לשמוח עמי עכשיו‪ ,‬אם זה אמת שהכניס אותי‬ ‫להזכיר לעצמך כי בנים אתם לה' אלוקיכם‪ .‬התייגע‬ ‫האלה‪ ,‬תעשה את מה שנצרך כדי להרגיש כי בנים‬ ‫לענני הכבוד כדי שארגיש שאני נמצא אצלו בארמון‪,‬‬ ‫בזה‪ .‬היזהר ששום דבר לא יעיב את מצב רוחך‪ .‬הרי‬ ‫אתם לה' אלוקיכם‪ ,‬ואע"פ שאינך מרגיש עכשיו‬ ‫הלא אינו רוצה שאסיח את דעתי מהפסוק בנים‬ ‫כשהאדם עושה חתונה לבנו‪ ,‬אינו רוצה ששום דבר‬ ‫את כל האורות‪ ,‬אתה עושה כן מפני שאתה יודע‬ ‫אתם לה' אלוקיכם'‪ .‬אכן אם יעבוד האדם להתנהג‬ ‫יהרוס לו את שמחתו‪ .‬מה הייתם אומרים על מחזה‬ ‫שכל אחד הוא בן יחיד למקום ושהקב"ה נתן לך‬ ‫כאילו הוא מרגיש כך הגם שאינו מרגיש‪ ,‬הוא יזכה‬ ‫כזה? פוצחים בריקוד הראשון‪ .‬האב תופס בבנו‬ ‫היכולת ליתן להם צדקה כדי שתרגיש כי בנים‬ ‫למתנה מן השמים להרגיש כן באמת‪ ,‬וכיון שירגיש כן‬ ‫בשתי הידיים ומתחיל לרקוד – "טוב להודות לשם"‪.‬‬ ‫אתם לה' אלוקיכם‪ .‬והקב"ה אומר‪" :‬אם אתה משמח‬ ‫באמת‪ ,‬גם כשיגיע לחודש טבת ושבט לא יעניין אותו‬ ‫והנה ניגש אליו אחד‪ ,‬דופק לו על כתפו ואומר‪' :‬אתה‬ ‫את שלי‪ ,‬אני משמח את שלך"‪ ,‬והשמחה שהאדם‬ ‫כלום כי ירגיש כי בנים אתם לה' אלוקיכם!‬ ‫זוכר שהתנו עם הקייטרינג שבעת הריקודים יעמיד‬ ‫מקבל מאת ה'‪ ,‬הלא שמחה פנימית היא שנובעת‬ ‫על הבר מאתיים מנות? איזו חוצפה! הם הביאו רק‬ ‫מקרבת אלוקים‪ ,‬ואז התשובה פועלת יותר עליו‬ ‫עם הצדקה – השמחה מושלמת‬ ‫חמישים והכל כבר נגמר‪ .‬אני סבור שאסור להזמין‬ ‫והוא נשאר קרוב אל ה'!‬ ‫עבודה היא אשר כל מצוות החג מסייעין לה‪ .‬הוא‬ ‫יותר את הקייטרינג הזה'‪ .‬בטח היה האב מנער אותו‬ ‫לתרומות והנצחת שיעור‪ ,‬וכן לקבלת השיעור דבר יום ביומו‪ ,‬ניתן לפנות‬ ‫ישירות למכון 'הבינני' בדוא"ל ‪info machonhavineini.com‬‬ ‫ח‬