הבינני ואלמדה · Havineini Ve'elmedu — סוכות (2026-09-21)

בס"ד
חג הסוכות תשפ"ז
גליון רכו
סוכות תש
פ"ז · ה ג
גליון
·ח
מוגדל
בנים אנחנו!
כל מצוות החג – שורש אחד!
‘’ושמחת בחגך ’ –
השמ+חה הצד השווה בחג הסוכות :סוכה ,ד' מינים ,צדקה = בנים אנחנו!!
השלמה!
ֵ הנה הענן הוא כביכול כענין במלך בשר ודם הרוכב על סוס, כתוב בשם האר"י ז"ל (פע"ח שער חג הסוכות ספ"ג ופ"ד) להרבות
והיאך היו ישראל רשאין להשתמש בענני הכבוד ,אלא על בצדקה בערב סוכות ,והצדיקים הטיבו לקיים הוראה זו
� המצוות �
כרחך שהם נקראים 'בנים' והשי"ת נקרא עליהם 'אב' וכיון כאשר התרימו את העשירים וחילקו לעניים .והנה ה'בני
שהם 'בנים' מהני להו תשובה ,על כן אחר יום הכפורים צוה יששכר' הביא כמה טעמים לדבר ,ואנו נלמד כעת אחד מהם,
סוכה ,ד’ מינים וצדקה ,האם השי"ת לעשות זכר לענני הכבוד ,כדי שיאמינו ישראל בכפרתן יסוד גדול שעל פיו נבין את כל מצוות חג הסוכות ,ואף נבין
יש צד השווה להם? שנתכפר להם על ידי התשובה ויום הכפורים!" שמצות הצדקה היא אף ממצוות החג הזה.
מצוות החג כביטוי לקרבת ה’! מיום כיפור -לסוכות אב ובנים
� הדרך � הבינני :הרי ידוע מה שאומרים בשם צדיקים בטעם כך כותב ה'בני יששכר' בלשון קודשו (חודש תשרי מאמר י ,כו):
שאומרים סלח לנו במוצאי יוה"כ ,ולכאורה כבר נתכפרו לנו "נבאר עוד טעם למצות צדקה ביותר בחג הזה.
מהי הדרך הממוצעת כל עוונותינו ,ומה עוד יש לנו לבקש על הסליחה?
זכור תזכור את אשר כתבתי לך לעיל אחד מן הטעמים מה
להתנהגות בימי חול המועד? ואלמדה :אלא מבקשים אנו כפרה על שלא האמננו שנראה לי לתרץ קושית הראשונים למה צוה השי"ת לעשות
מיום כיפור לסוכות! באמת שיצאנו נקיים וזכים מיוה"כ! זכר לענני הכבוד (שהיו בזכות אהרן) ולא עשה כן לצוות לעשות
� השמחה �
הבינני ואלמדה :סבורים אנו לפעמים שמדובר בדברי זכר למן ובאר (שהיו בזכות משה ומרים) ,והוא על-פי דברי הקדמונים
צחות ,אך באמת עבודה גדולה היא שלדברי ה'בני יששכר' דתשובה מהני רק לישראל ולא לאומות העולם ,וכתבו הטעם
דהרי קיימא לן 'מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול' (כתובות
מה עדיף – עיון או תלויה בה ההכנה לסוכות וכן כל עניני חג הסוכות ומצוותיה,
בקיאות? כגון הישיבה בסוכה ומצות ד' מינים .הכל הוא כדי לחזק בלב יז ,א) על כן לא מהני תשובה לאומות העולם ,משא"כ ישראל
האדם את ההכרה שכבר נתכפרו לו כל עוונותיו ושאיננו אותו כתיב "בהו בנים אתם לה' אלקיכם" ,והשי"ת נקרא עליהם 'אב',
עבודת הריקודים – כיצד? ו'אב שמחל על כבודו ,כבודו מחול' (קדושין לב א).
אחד שהיה קודם לכן .וככל שיוסיף להאמין בזה ,כך באמת
יתנקה יותר! כי יסוד כפרת האדם הוא שיבין שאין לו שייכות והנה הסוכה היא זכר לענני הכבוד ,וקיי"ל 'אין רוכבין על
השמחה עם העבירות ,וזהו גם ענין הווידוי .הוא מפריד את עצמו
מעוונותיו .הוא מעביר אותם אל השעיר לעזאזל ,שיישלח
סוסו (של מלך) ואין משתמשין בשרביטו' (סנהדרין כב ,א) ,והנה כתיב
"ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים" (שמות כ ,כא) וכתיב
בחג
פרויקט מיוחד:
ביד איש עתי המדברה ושם יושלך מן הצוק וייעשה אברים "הנה אנכי בא אליך בעב הענן" (שם יט ,ט) ועוד פסוקים אחרים,
ורוממתנו
השמחה הפנימית בחג מתוך החיים:
הסוכות – בהבנה מיוחדת הרי כשהאדם עושה חתונה לבנו ,אינו רוצה ששום דבר יהרוס לו את שמחתו .מה הייתם אומרים על מחזה כזה? פוצחים בריקוד
ומאירה -למעשה! הראשון .האב תופס בבנו בשתי הידיים ומתחיל לרקוד – "טוב להודות לשם" .והנה ניגש אליו אחד ,דופק לו על כתפו ואומר:
'אתה זוכר שהתנו עם הקייטרינג שבעת הריקודים יעמיד על הבר מאתיים מנות? איזו חוצפה! הם הביאו רק חמישים והכל כבר
נגמר .אני סבור שאסור להזמין יותר את הקייטרינג הזה' .בטח היה האב מנער אותו ממנו ואומר לו" :עשה לי טובה! תן לי לרקוד
עם בני ,תן לי לשמוח בשמחתי .בדברים האחרים כבר נטפל בהזדמנות אחרת'...
הבנה לחיים:
הקב"ה אומר' :זמן שמחתנו היום .הבה נרקד ביחד אב ובן .היזהר שכל הדברים האחרים המעיקים על הלב לא יעניינו אותך.
תדחה אותם לימים אחרים .יש לך חשבונות? בסדר ,אבל למה עכשיו בזמן שמחתנו?'
א
סוכה – מרכב הקב"ה בעצמו ,וממילא ייזהר יותר .אולי זה באמת מתחיל אברים .העבירות לא קשורות אליו .רוח שטות נכנסה
מזה ,אבל בנוסף לכך יקבל האדם מתנה מן השמים בו ופיתתה אותו לחטוא ,אבל אין זה הוא .הוא צריך
מבאר ה'בני יששכר' שגם כיום הזה נתן לנו הקב"ה שהפסוק ''בנים אתם לה' אלוקיכם'' יאיר בו .מתנה להזכיר זאת לעצמו שוב ושוב ,ולצייר במוחו כאילו
מצות סוכה כדי שנוכל לחיות עם 'זכר לענני הכבוד'. היא שהאדם נותן למי שלומד תורה ביגיעה .ב'בנים אחד מבחוץ עמד ופיתה אותו לחטוא ,ואילו הוא,
הרעיון של ענני הכבוד הוא שהאדם יזכור מה הקב"ה אתם לה' אלוקיכם' יש איזה אור שנפש האדם צריכה יהודי טהור הוא הקרוב אל ה'!
חושב אודותיו וכמה הקב"ה מתמסר לו אף גם כשהוא לתפוס ,וכשהקב"ה נותן אותו לאדם ,נעשה לו אור
עוסק בדבר עבירה ,להיטיב לו מכל צד ולהזכיר לו ואם אחרי יוה"כ האדם עדיין רואה את עצמו עם
גדול שהוא מעבר לכל החשבונות השכליים .ברם
מה שהוא צריך לזכור .כך יזכור האדם שהקשר שלו ההרגלים הישנים ואינו מאמין שנשתנה ,חבל הוא ,כי
האדם צריך לעבוד הרבה כדי להוריד את הכיסוי
אל הקב"ה הוא בגדר אב וכשיקלוט זאת היטב ,יבוא עכשיו לא יוכל אורו של יוה"כ ללוותו .על כן באה
מפסוק זה!
ממילא לידי תשובה .אכן זה לא מיועד כדי שהאדם עבודת חג הסוכות להזכיר לאדם שהוא 'בן' ,בנים
* מצות סוכה
יוכל להרגיע את עצמו ולומר" :שלום עלי נפשי... אתם לה' אלוקיכם ,ומזה יבין שהתשובה מועילה
הלא אבי הוא ובוודאי ימחול לי" .להיפך ,זה יגרום לו ,כי לבן מועילה תשובה .והרי כך נקטינן ש'ישראל
לו להתרומם ,ויגבה לבו בדרכי ה' .הוא יבין שהוא סוס המלך אע"פ שחטא ,ישראל הוא' (סנהדרין מד ,א) ,ו'בין כך ובין
לא יכול להמשיך להתנהג כפי שהתנהג עד כה ,ואף כך קרויין בנים' (קידושין לו ,א) .הבן הוא בן במציאות ואין
על זה מבאר ה'בני יששכר' :לאחר שהבנת שהיצר
אמונתו בה' תתחזק לאין ערוך! תלוי אם חטא או לא חטא ,מה שאין כן העבד ,שרק
הרע מנהל מלחמה שלא נזכור את הפסוק "בנים אתם
אם הוא עושה רצון אדונו ,הוא נקרא עבד.
לה' אלוקיכם" ,והעבודה שלנו היא ללמוד תורה ועל
* מצות ארבעת המינים ידי כן להסיר את הכיסוי ולזכור את הפסוק ,מעתה
מהותו של יהודי
תבין למה צוה אותנו הקב"ה לעשות זכר לענני הכבוד.
שרביט המלך הענן הוא כביכול אצל הקב"ה כסוס שמלך בשר ודם הבינני ואלמדה :פעמים הרבה יש ששואלים
מוסיף ה'בני יששכר' שזהו גם ענין ארבעת המינים, רוכב עליו. את האדם מי הוא ואינו יודע להשיב .הוא מתחיל
כי הנה הקדמונים כתבו שארבעת המינים אין להם לומר" :אני נכדו של פלוני ,גיסו של פלוני ,ובנו של
הן ברור ופשוט שאין הדבר כפשוטו שהרי לא פלוני" .שואלים אותו שוב" :אבל מי אתה?" .ורק
שר ממונה כפי שיש לכל הצמחים ,כידוע שכל צמח ישיגוהו משיגי הגוף ,אבל משל הוא לסבר את אזנינו,
יש לו מלאך העומד עליו ואומר לו גדל ,אך ארבעת אז הוא קולט שמעולם לא חשב על כך .הוא תמיד
וסוף דבר ,ענין של מרכבה הוא .לקח הקב"ה את התייחס אל אחרים" :אני משתייך לקהילה פלונית,
המינים אין להם מלאך ,אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו ענני הכבוד והקיף בהם את בני ישראל מכל צד כדי
מגדל אותו .וכפי שאצל בני האדם הגם שאין רואין אני משיב בישבה פלונית "...שאלתי אותך מי אתה!
להגן עליהם .נשאלת השאלה :איך מותר אדם פשוט
חילוק בין הפרצופין ,עם כל זה ידוע שהגויים מקבלים אינך יודע מי אתה...
להשתמש בסוס המלך? הרי הלכה פסוקה היא שאין
את השפע שלהם רק על-ידי אמצעי ,ורק בני ישראל רוכבין על סוסו של מלך ואין משתמשין בשרביטו! כך היהודי ,פעמים הרבה כשחושב על עצמו ,אינו
מקבלים את צרכיהם על-ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו, ואיך יוכלו כאן בני ישראל להשתמש בעננים שהם קולט שהוא מתאר את עצמו לפי מצבו' .מי אני?
לא על-ידי מלאך ולא על-ידי שרף .כך אצל הצמחים, מרכבו של הקב"ה ,רק כדי שלא ינקפו רגליהם ושלא ד ֵי טוב! אני לא יכול לומר שאני קם כל יום בשש
הגם שאין רואים חילוק מבחוץ ,יש רק ארבעה צמחים תקדח עליהם החמה .אם יהיה ספר על השולחן ואחד בבוקר ,אבל ברוך ה' ,פיין .מדי פעם אני מקיים איזו
שגדלים על-ידי הקב"ה בעצמו ,והם ארבעת המינים: יניח עליו את כובעו ,הלא מיד ירוצו שלושה אנשים מצוה '...אכן זה מה שאתה עושה ,ואתה באמת צריך
לולב אתרוג הדס וערבה. ויסירו אותו – 'מדוע תניח את כובעך על ספר קדוש?' לראות תמיד איך להשתפר ,אבל מי אתה? מהותך
מבאר ה'בני יששכר' בלשונו הקדוש" :הנה בכדי ומדוע יקחו כאן ענני הכבוד כדי להגן מפני החמה? אינה תלויה כלל במעשיך ,אם קמת היום מוקדם או
להוכיח לכל באי עולם שנתקבלה תשובתינו כי אב לא .הן ודאי שהאדם מרגיש ככה ,וזהו העונש למי
אכן מסיבה זו דווקא עשה כן הקב"ה ,כדי שתתעורר
שמחל על כבודו ,כבודו מחול ,צוונו השי"ת אחר עבור שחטא ,שמרגיש שפל מאוד .אבל רק הסתר הוא
התמיהה אצל האדם ,ותמיהה זו תוביל אותו אל
ימי התשובה ליקח ביום החג הקדוש הזה ד' מינים, שנובע מהעבירה ,ומהי האמת? האמת היא שאפילו
המסקנא שהקב"ה מדבר אליו ברוב אהבתו ואומר:
ואלו הד' מינין אין שום שליטה לשר עליהן ,רק כביכול אחרי העבירה אתה נשאר בן .אתה שואל מי אתה?
'אביך אני ,וכשאתה עלול לנקף את רגליך ,אני לוקח
השי"ת בעצמו (כן כתבו הקדמונים) ,אם כן אלו הד' מינין בנים אתם לה' אלוקיכם!
את ענני ופורש אותו תחתיך ,כי זוהי קרבתך אלי!'
נקראים שרביטו של מלך ,וזהו הוראה שאנחנו נקראים כמה שהאדם צריך לירא מה' ,הוא צריך להבין שזהו ולזה ניתנו מצוות חג הסוכות ,מבאר ה'בני יששכר',
'בנים' והשי"ת נקרא עלינו 'אב' ,דאי לא תימא הכי הקשר של הקב"ה אליו .לא רק כשיש לך בעיה כדי ללמד דבר זה לאדם וכדי שיאמין בכפרתו ,כי כל
ותאמר שאנחנו 'עבדים' והשי"ת נקרא עלינו 'מלך', רפואית קשה או כשאתה מסובך בחובות כבירים, עוד אין האדם מאמין בזה מספיק ,אין אורו של פסוק
הלא אסור להשתמש בשרביטו של מלך והיאך צונו אלא גם כשיש לך את הבעיה הקטנה ביותר ,הקב"ה זה חודר בו ,והרי זה מעכב אותו מלחזור בתשובה.
ליקח אלו הד' מינין שהם נקראין 'שרביטו של מלך', עוטף אותך מכל צד רק כדי שיהיה לך יותר נוח .זכור ונדגיש שוב מה שאמרנו לעיל :זה לא רק ענין
אלא על כרחך מדאנחנו משתמשין בשרביטו ,הוראה זאת! תחיה עם זה! פסיכולוגי ,שכאשר האדם יראה את עצמו כבן ,יאמין
למעשה – בהבנה!
למעשה
מבאר ה'בני יששכר' :לאחר שהבנת שהיצר הרע מנהל מלחמה שלא נזכור את הפסוק "בנים אתם לה' אלוקיכם" ,והעבודה שלנו היא ללמוד תורה ועל ידי כן להסיר
את הכיסוי ולזכור את הפסוק ,מעתה תבין למה צוה אותנו הקב"ה לעשות זכר לענני הכבוד .הענן הוא כביכול אצל הקב"ה כסוס שמלך בשר ודם רוכב עליו.
הן ברור ופשוט שאין הדבר כפשוטו שהרי לא ישיגוהו משיגי הגוף ,אבל משל הוא לסבר את אזנינו ,וסוף דבר ,ענין של מרכבה הוא .לקח הקב"ה את ענני הכבוד
והקיף בהם את בני ישראל מכל צד כדי להגן עליהם .נשאלת השאלה :איך מותר אדם פשוט להשתמש בסוס המלך? הרי הלכה פסוקה היא שאין רוכבין על סוסו של
מלך ואין משתמשין בשרביטו! ואיך יוכלו כאן בני ישראל להשתמש בעננים שהם מרכבו של הקב"ה ,רק כדי שלא ינקפו רגליהם ושלא תקדח עליהם החמה .אם יהיה
ספר על השולחן ואחד יניח עליו את כובעו ,הלא מיד ירוצו שלושה אנשים ויסירו אותו – 'מדוע תניח את כובעך על ספר קדוש?' ומדוע יקחו כאן ענני הכבוד כדי להגן
מפני החמה?
בהבנה
אכן מסיבה זו דווקא עשה כן הקב"ה ,כדי שתתעורר התמיהה אצל האדם ,ותמיהה זו תוביל אותו אל המסקנא שהקב"ה מדבר אליו ברוב אהבתו ואומר' :אביך אני,
וכשאתה עלול לנקף את רגליך ,אני לוקח את ענני ופורש אותו תחתיך ,כי זוהי קרבתך אלי!' כמה שהאדם צריך לירא מה' ,הוא צריך להבין שזהו הקשר של הקב"ה
אליו .לא רק כשיש לך בעיה רפואית קשה או כשאתה מסובך בחובות כבירים ,אלא גם כשיש לך את הבעיה הקטנה ביותר ,הקב"ה עוטף אותך מכל צד רק כדי שיהיה
לך יותר נוח .זכור זאת! תחיה עם זה!
ב
בא וממתיקו ,ונמצא שהכל מתקיים .וזוהי השמחה ועדות הוא שאנחנו 'בנים' והוא יתברך שמו אבינו,
קשר של אב ובן! הגדולה של פורים שנקבעה ליום משתה ושמחה
לדורות .בני ישראל חטאו והקב"ה הוציא עליהם פסק
ונתקבלה תשובתינו ,כי אב שמחל על כבודו ,כבודו
מחול!"
כתוב וחתום להיהרג אנשים נשים וטף ביום אחד ,ואז הנה אף כאן מבואר שתכלית הדבר שהאדם יבין
ב'דברי יואל' מביא :מדרש פליאה יש והובא
באו מרדכי ואסתר והחזירו את בני ישראל בתשובה שתשובתו נתקבל ונתכפרו עוונותיו ,ומזה יבין שהוא
ב'ישמח משה' (פרשת אמור) בזה הלשון" :לא
נתקררה דעתו של איוב ביסורין ,עד שראה ועל-ידי כן יכול היה הקב"ה לבטל את גזר הדין ,ואין יכול לבקש כל יום ,ואפילו שלוש פעמים ביום 'סלח
בסוכות ,בסוכות ,בסוכות ג' פעמים" .ביאור יותר טוב מזה! לנו אבינו כי חטאנו' ,והקב"ה מכפר לו .יעשה האדם
הדבר :כי הנה חז"ל אמרו (סוטה יא ,א) :שלשה אומר לנו ה'בני יששכר' :כשיהודי נותן צדקה ,אין חשבון כמה פעמים ביום התינוק קורא לאמו וכמה
היו באותה עצה (עצת פרעה) :בלעם ,ואיוב ,ויתרו, לו מושג מה הוא עושה בזה ,אין לו מושג איזו שמחה פעמים אמו צריכה לקנחו ,ומזה יבין שגם הוא יכול
בלעם שיעץ -נהרג ,איוב ששתק -נידון ביסורין. יש לו להקב"ה מזה .הקב"ה צריך היה שתהיה צרה לבקש שלוש פעמים ביום 'סלח לנו' .זה אמנם בושות.
מבואר שהיסורין הגיעו לו מפני ששתק ,ומפני זו לעולם ,אבל הוא עצמו אומר' :חבל שהיא צריכה לא כל-כך נעים להיות במצב כזה ,אבל למעשה כך
מה לא נתקררה דעתו? מפני שאמר :אם נגזר להיות כרוכה בצער .הלוואי נוכל לבטלה ושתתקיים הוא סדר ההנהגה .ובאיזו מידה מתנהג כן? במידה
על בני ישראל להיות במצרים ,הלא בוודאי רק הענין שבה מבלי שיחסר לאף אחד כלום'... שהאדם זוכר שהוא בן ,כי על-ידי כן מתעוררת מידה
חשבון יש לזה וסוף שייצא מזה טובה. זו ,שהקב"ה הוא האב ,ואב שמחל על כבודו ,כבודו
אמנם ממצות צדקה אנו רואים שכל עני, גם חבירו 'בן' מחול .עוד פעם הוא מוחל על כבודו ,ועוד פעם הוא
הגם שטוב לו שחסר לו ורצון ה' שיחסר לו, מסיים ה'בני יששכר'" :אם כן על פי שנים עדים מוחל על כבודו ...כך צריך האדם במשך שבעת ימי
אעפ"כ כשהאדם נותן לאותו עני ,למצוה גדולה [היינו מצות סוכה וד' מינים שהם המצוות הנוהגות רק בחג החג להשריש את יוה"כ בליבו!
ייחשב לו ,וסיבת הדבר ,כי הקשר שלנו עם הזה] או שלשה עדים [היינו בצירוף מצות צדקה הנהוגה
הקב"ה הוא של אב ובן ,ואב שכעס על בנו כי זה תכלית החג – להשריש בקרבנו :בנים אנחנו!
בכל זמן ועידן ,עם כל זה בהתעסקו במצות צדקה בחג הזה ,הנה
ניחא ליה במי שזנו ומפרנסו ובמי שמציל אותו
מן הצרה .ומעתה אין לאיוב כל טענה ,כי הוא
חוט המשולש הוא ,ועל פי כולם] יקום דבר אשר אנחנו
נקראים בנים והשי"ת מקבלנו בתשובה ומוחל על
* מצות צדקה בחג
היה לו לעשות את החלק שלו ולא להתערב
בחשבונות שמים'" .הקב"ה יעשה את מה
כבודו ,ואב שמוחל על כבודו ,כבודו מחול ,כן ימהר צדקה לבנים
לגאלנו במהרה בימינו אמן!"
שהוא צריך לעשות ,ואתה תעשה את מה ומכאן מגיע ה'בני יששכר' למצות צדקה .הנה
שאתה צריך לעשות' .אם כן צריך היה איוב כשהאדם נותן צדקה ,הוא מגלה דעתו שהוא מכיר במסכת בבא בתרא (י ,א) שנינו" :זו שאלה שאל
לפעול לביטול הגזירה ,והקב"ה היה שמח מזה. שלא רק הוא בן ,אלא גם חבירו בן .הוי אומר :מי טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא" :אם אלוקיכם
זהו שאמר המדרש "לא נתקררה דעתו של איוב שמבין לאשורו את הפסוק "בנים אתם לה' אלוקיכם", אוהב עניים הוא ,מפני מה אינו מפרנסם?" אמר לו:
ביסורים עד שראה סוכה ,כי אף מסוכה מוכח הוא מבינו גם כלפי אחרים ,כי אם אינו מבינו כלפי "כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם" .אמר לו:
הדבר שאנו בנים למקום ,כי אם לא כן ,היה אחרים ,סימן הוא שהוא חושב כן מחמת נגיעות שיש "אדרבה ,זו שמחייבתן לגיהנם! אמשול לך משל,
אסור לנו להשתמש בענני הכבוד .ואם אנו בנים לו לעצמו ולא מחמת שמכיר שכן הוא המציאות .אכן למה הדבר דומה ,למלך בשר ודם שכעס על עבדו
למקום ,אם כן יסודו של רבי עקיבא בתוקפו כן ,האדם מבין שאם הוא בן ,אף פלוני בן ,ואיך הוא וחבשו בבית האסורין ,וצוה עליו שלא להאכילו ושלא
ואם כן אסור היה לו לשתוק ,אלא צריך היה באמת זוכה להבין לאשורו את הפסוק "בנים אתם לה' להשקותו ,והלך אדם אחד והאכילו והשקהו ,כששמע
למחות ולעשות הכל כדי לבטל את הגזירה! אלוקיכם"? כשהוא עושה מה שקשה לו .הוא נותן המלך לא כועס עליו?!" אמר לו רבי עקיבא" :אמשול
צדקה הגם שקשה לו ,ובזה הוא נותן לאור הפסוק לך משל ,למה הדבר דומה ,למלך בשר ודם שכעס על
מתגוננים בענני הכבוד
להאיר אותו. בנו וחבשו בבית האסורין ,וצוה עליו שלא להאכילו
ומדוע נקט המדרש "עד שראה בסוכות,
בסוכות ,בסוכות ,ג' פעמים"? כי מזה ילפינן ושלא להשקותו ,והלך אדם אחד והאכילו והשקהו,
להרבות בצדקה כששמע המלך לא דורון משגר לו?! ואנן קרוין בנים,
שדי בשתי דפנות ושלישית אפילו טפח ,וזהו
העיקר ,כי אילו היינו צריכים לעשות קירות ה'בני יששכר' מלמדנו שיהודי שיושב בסוכה דכתיב" :בנים אתם לה' אלוקיכם!"
חזקים המקיפים מכל צד ,לא היה בזה זכר ונוטל ארבעת המינים ונותן צדקה ,הצדקה מסייעת
טורנסרופוס המשיל את בני ישראל לעבדים ,ולכן
לענני הכבוד ,אלא יותר היה דומה לסוכות לו להכניס בתוכו את הארת הסוכה .על כן הורה האר"י
טען' :היתכן שכאשר יעניש האדון את עבדו יבוא
ממש .אבל עכשיו שהסוכה בצורתה הגשמית ז"ל להרבות בצדקה.
אחד ויאכילו?!' אמר לו רבי עקיבא' :לא כן הדבר.
אינה עשויה להגן מן החיות ,שהרי היא פרוצה וצריך לזכור שצדקה זו לא רק ממון .צדקה היא בני ישראל אינם עבדים ,אלא בנים .וכשהאדם מונע
משני צידיה ,יאמר האדם :אני עושה את למלא חסרונות הזולת .לפלוני חסר שאינו מצליח מאכל ומשקה מבנו ,ושומע שאחד מאכילו ומשקהו,
הדפנות רק לשם מצוה ,שהרי כל מצוה צריכה שידוכים .מדובר בצער נורא .יש לו בנות מבוגרות אין לו שמחה גדולה מזו .אף כאן ,הקב"ה אומר' :אני
עשייה בכל י המעשה ,ולכן אני מסתמך והולך והן תקועות בבית .זה מאוד מאוד קשה .וזה צריך
על שתי דפנות ושלישית אפילו טפח ועל לבוד הייתי צריך לעשות את פלוני עני בגלל חשבון מסוים,
להיות ככה בגלל חשבונות שמים .והנה בא אחר ואם עכשיו בא יהודי מבחירתו ועזר לו ,זה בשבילי
ודופן עקומה וגוד אסיק וגוד אחית ,כי אני יודע ומתמסר במעשה בדיבור ובמחשבה .הוא מנסה...
שמה שמגין עלי זה לא הדפנות הגשמיות ,אלא שמחה גדולה עד מאוד .וכאילו יאמר'" :עכשיו
שואלים אותו' :למה אתה מנסה? אולי בגלל שפלוני הרווחתי משני הצדדים .מצד אחד יכול הייתי לקיים
ענני הכבוד.
ציער פעם יהודי אחר ,הקב"ה מייסר אותו עכשיו מה שהיה צריך להיות עם פלוני ובזה בא אל תיקונו,
זה מה שראה איוב .הוא ראה שבני ישראל וטוב הוא לו!' הן ,הן ,ברור לי שיש חשבון ,באותה
מתגוננים על-ידי ענני הכבוד ,ומזה הבין שהם ומצד שני לא היה חסר לפלוני כלום!'
מידה שברור לי שלא אתה זה שיכול להבין החשבון.
בנים למקום .כשאתה רואה יהודי מתייסר ,עליך
אבל אם אתה רוצה להכניס בך את האור של "בנים שמחתו של הקב"ה
לראותו כבנו יחידו של הקב"ה ולהבין כמה גדול
צערו כביכול שבנו יחידו מתייסר .תאר לעצמך אתם לה' אלוקיכם" ,עשה הכל כדי לעזור לפלוני ובזה ביאורו של ה'בני יששכר' בתשובת רבי עקיבא
שמורך ורבך ,צדיק הדור ,יש לו בן אחד ויחיד תעורר את הפסוק "בנים אתם לה' אלוקיכם" ,הן בך הוא ביאור חדש וצריך להבינו היטב .השמחה
ובן זה סובל מדוחק הפרנסה ,וכי לא היו מוצאים והן בפלוני ,ואז תזכה לאורו ותכניס בעצמך את ענני הגדולה ביותר שיש לו להקב"ה היא כשהוא גוזר
כמה עשירים שידאגו לו לפרנסו בהרחבה מדי הכבוד ,כאשר תבין את משמעות הדבר שאתה מחזיק גזירה ואז באים בני ישראל ומקיימים מצוה וגורמים
חודש בחדשו?! ואם היה מתמודד עם חינוך בשרביטו של מלך! בכך שהגזירה לא תצטרך להתקיים ,וכביכול הקב"ה
ילדיו ,וכי לא היו מוצאים אברכים שילמדו אתם איזו מתנה נפלאה! הרי הכלל הוא שאי-אפשר מרוויח בכפליים!
ויתמכו בהם?! כזו צריכה להיות הגישה מול כל לעשות השתדלות כי אם על-ידי קיום מצוות התורה. וזהו עומק ושורש דברי רבי שמעון בזוה"ק
יהודי בידיעה שהוא בן יחיד למקום .וכשהאדם כשמקיימים מצוות התורה ,זוהי ההשתדלות שהלב שהשמחה הגדולה ביותר שיש לו להקב"ה היא
עושה כן ,הוא עושה בזה סגולה שהוא עצמו יקלוט את הפסוק "בנים אתם לה' אלוקיכם!" כשהוא גוזר גזירה והצדיק מבטלה ,כי מצד אחד
יקלוט כי בנים אתם לה' אלוקיכם!
המשך בעמוד ח בא דין לעולם על-ידי הגזירה ,ומצד שני הצדיק
ג
הזדמנויות נדירות בחג הסוכות!
השמחה והריקודים בחג הסוכות בהבנה מיוחדת!
חלק א’ – השמחה בחג הסוכות – כמו הלומד גמרא בעיון ובבקיאות!
של זה ,הוא עוצר את העשיה ונדבק בענין אחד מבלי יכולת לעוזבו ,הוא כולו נמשך
ומשתוקק לרבש”ע!
משל מן החיים
כל צורבא דרבנן שדרך על מפתן לימוד התורה הקדושה ,יודע ומבין שבכל אות ובכל
מעמיק ועשיר שורה בתורה ,אפשר להעמיק ולעיין עוד ועוד ,לחדש חידושים ולפלפל יותר ויותר.
הבינני :במשך ימי חג הסוכות שרים ניגונים ומרקדים ריקודים לפני הקב”ה ,יש רואים זאת הרבה פעמים בישיבות הק’ ,כגון כאשר לומדים את המשנה הראשונה
מנהגי שמחת בית השואבה ,כל עדה וקהלה לפי הנוסח והמסורת שלה .ולכאורה ,יכול במסכת בבא מציעא ‘שנים אוחזין בטלית’ ,שיש בה די עמקות לפלפל ולהעמיק ,ויכולים
לבוא מישהו ולשאול ,איך אתה יושב ושר בניחותא ,וכי אינך יודע שיש אנשים בבית לשבת ולהתעכב על משנה זה כמה שבועות ,עם כל הראשונים והאחרונים .יש את
חולים שצריכים את העזרה שלך ,אם אתה רוצה לעבוד את ה’ לך תעשה משהו שיש ההבנה כשלומדים משהו שאפשר עוד הרבה להוסיף ולהתעמק ,מבינים שזה תורה
בו תועלת ,תקיים מצוה דאורייתא של ‘והלכת בדרכיו’ שכולל את כל עניני החסד ,או אלוקית ,וכפי שאמרו חז”ל (עירובין נד ,ב) שדברי תורה כל זמן שאתה הוגה בהן אתה
לך תלמד דף גמרא. מוצא בהן טעם!.
מאידך ,יודעים שצריך להספיק עוד בכמות ,כגון בבבא מציעא יודעים שיש גם דף
ואלמדה :אמנם ,התשובה היא שבוודאי צריך את שניהם ,צריך מדי פעם לעצור
ג’ ודף ד’ ,הסוגיא של תקפו כהן ועוד ,אי אפשר להתעכב מידי הרבה על משנה אחת.
ולהתעסק באהבת הבורא ,והזמן לזה הוא ביום טוב סוכות ‘זמן שמחתנו’ .וכמו שאם
ולכן הרבה פעמים אדם מצוי בהתלבטות ובספק ,האם להתעכב כאן עוד או להמשיך
אדם מתלמד ללמוד בעיון ,אז הוא מקבל כלים איך ללמוד אחר כך את שאר הלימודים
הלאה .ובאמת אין בזה הכרעה ברורה ,מתי הוא הרגע שצריך לומר די ולהמשיך ,זה
שלו ,כך גם כשאדם מתעורר לאהבת ה’ ,הוא יכול להוציא את זה אחר כך בביקור חולים
הרבה פעמים תלוי ברגשי הלב.
ושאר מצוות ,לעשות הכל עם מעט יותר רגש ועם נשמה!
אבל דבר אחד ברור לכל לומד ,והוא יכול להרגיש את זה .שמאוד חשוב שלכל
אם אדם היה עושה כל מצוה עם כל הכוונות וכל ההרגשים ,הוא לא היה יכול ללכת הפחות מפעם לפעם ,או באחד מסדרי הלימוד שלו ,הוא ילמד באופן עמוק יותר ,יקלוט
למצוה הבאה .כי צריך להיות דבוק במצוה כאילו העולם סביבו מת ,כגון כשעוסקים בצורה מעמיקה איך דברים בנויים ,יתעכב יותר בהבנת העניין בצורה רחבה ועשירה.
בנענועים של הלל אז מונחים בזה לגמרי ,ואין מה לרוץ למוסף .אלא מאי ,צריך הרי והתכלית מזה היא ,שגם בלימודים אחרים שאינו מתעמק כל כך ,וגם כשילמד אור החיים
להתקדם ,אי אפשר להישאר מדי הרבה זמן בכל מצוה .אבל לפחות צריך שתהיה יכולת הק’ או ספר חסידות ,הוא יודע שדברים מתרחבים ואינם רק כפי פשוטם ,שתורת ה’ כל
שכשאתה רואה משהו שמדבר אליך ,תעשה את זה באופן מעמיק ועשיר! כמה שהוגים בה מוצאים בה דברים יותר עמוקים ,הוא יודע להעריך כל אות בתורה!
זמן מיוחד מי שלומד רק בקיאות באופן שטחי ,חסר לו הרבה פעמים את ההבנה הזאת שאפשר
למצוא עמקות בכל אות ואות שבתורה .לכן רואים שגם גדולי ישראל היה להם את
הבינני ואלמדה :הקב”ה נתן לנו מתנה של שבתות וימים טובים ,שבהם
ההתלבטות הזו באופן הלימוד ,כי מצד אחד הם רצו להתקדם בידיעת התורה ,אבל
קונים הרגשים ששייכים במיוחד לזה השבת ולזה היום טוב ,מתיישבים ומתעסקים
מצד שני הם ידעו כמה אפשר להעמיק ולהרחיב בכל אות וסוגיא בתורה .אצל התנאים
בהתעוררות האהבה של היהודי לרבש”ע ושל הקב”ה ליהודי .ואם באים ואומרים
והאמוראים כבר היה ספק בזה ,הגמרא בסוף מסכת ברכות ובסוף מסכת הוריות דנה
ליהודי ‘לך ועשה ביקור חולים’ ,אזי קודם כל יש כללים והלכות בזה ,זה תלוי אם זה
בשאלה ‘סיני ועוקר הרים איזה מהן עדיף’ ,כלומר בקיאות או עיון.
מצוה שיכולה להיעשות בידי אחרים או לא .אך כאשר מעיקר הדין הוא פטור ,אזי
התשובה היא שעכשיו אני קונה כלים כדי שאוכל לקיים את המצוות עם אהבה ,לכן על כל פנים אם יש לאדם משניהם‘ ,מזה ומזה אל תנח ידך’ ,אזי יש לו את היכולת
הבורא נתן את היום טוב הזה! שכשמוצא בלימודו משהו שנוגע לו ,כאשר הוא מרגיש שהנשמה שלו רואה כאן
כל סוגיות האהבה והיראה ושאר המצוות שבלב ,הם לא פחות ממצוות שבמעשה. משהו ,אז הוא אומר לעצמו כאן כדאי לי לבדוק במפרשים ולעיין יותר .תלמידי חכמים
אדרבא ,הם נקודת הכל ,וכמו שהזוהר הקדוש קורא לאהבה ויראה ‘גדפין’ ,שהם שהולכים במסלול הנכון ,הנשמה שלהם אומרת להם היכן להתעכב יותר ,הם יודעים
הכנפיים להרים את כל המצוות ,זה מה שמחזיק את הכל. שאי אפשר להתעכב בכל שורה ,אבל לפחות כשהנפש מושכת אותם לעיין ,כשנראה
וכמו שבעסק התורה אדם צריך לאסוף ידיעות ובקיאות ,להרבות בידיעת התורה, להם שיש כאן משהו שמדבר אליהם ,הם מתעכבים ומעיינים!
כך גם בעבודת ה’ ,צריך לאסוף הרבה מצוות ,כענין שאמרו ‘לפיכך הרבה להם תורה
ומצוות’ ,ואי אפשר להתרחב ולהעמיק מדי בכל מצוה .אך הבורא ית’ נתן זמנים הבנה למעשה
מיוחדים ,שבהם אדם יודע שצריך לסגל קניינים שיישארו לו לתמיד ,והוא מרחיב יותר כל זה הוא בעסק התורה ,אך ככל החזיון והמראה הזה יש גם בחלקים של עבודת
את הפנימיות בכוח המיוחד שיש ביום טוב. ה’ ,שם יש גם כן את שני המהלכים הללו .הקב”ה ברא אותנו בעולם העשיה ,שאדם
לכן ביום טוב הזה כשיהודי שר ניגונים ,הוא מתבונן ומחזק את הקשר שלו לרבש”ע, צריך לעשות דברים ,ויש לו אחריות שהוא צריך לקחת על עצמו ,ולעסוק במה שצריך
ומעורר את האהבה שלו אליו ית’ .הוא חושב ומתבונן שכמים הפנים לפנים גם הקב”ה לעסוק .לכן לא תמיד יש לו את היכולת לעצור הכל ולעסוק חזק באהבת ה’ ,או להרחיב
אוהב את היהודי ,ובכל שנה הוא מנקה אותו מהעבירות ,ועוזר לאדם בכל מצב להוציאו ולהתחמם באיזה מצוה!
ממיצר וללוות אותו בכל ההלוך ילך ,מסייע לו לעשות את הדבר הנכון. ידוע מצדיקים קדמונים שדברו הרבה על המתיקות של מילות התפילה ,ומסופר
את זה עושים על ידי אמירת הפסוקים ועל ידי הניגונים ,שכאשר הם באים יחד שפעם אמר צדיק אחד לחבירו’‘ :אני מתפלל מהר ,כי אינני יכול להתאפק מלומר את
עם התבוננות ,זה עוזר לאדם לזכור ולהחזיק את עצמו בכל הטוב ,וכך יתעורר הענין המילה הבאה’ .אני אומר ‘יהי כבוד ה’ לעולם’ ,ואיך אוכל שלא לומר הלאה ‘ישמח
הזה אצלו גם בכל ימות השנה .נותנים עכשיו זמן איכות לפנימיות התורה והמצוות, ה’ במעשיו’’ .מאידך ,הצדיק השני אמר’‘ :אני מתענג במילה אחת ולא יכול להמשיך
לכל הענינים שצריך להוסיף בהם יותר נפש רוח ונשמה ,ואת הפירות רואים במשך כל הלאה’ ,ה’יהי כבוד ה’ לעולם’ כל כך מתוק בפי שאינני יכול לעוזבו ולהמשיך!’’ וזה
ימות השנה! לא רק בתורה ותפילה ,אלא בכל פרט בעבודת ה’ ,כשאדם מתבונן במתיקות הפנימית
ורומ_מתנו
מתוך החיים :כמו שבעסק התורה אדם צריך לאסוף ידיעות ובקיאות ,להרבות בידיעת התורה ,כך גם בעבודת ה’ ,צריך לאסוף הרבה מצוות ,כענין שאמרו ‘לפיכך הרבה
להם תורה ומצוות’ ,ואי אפשר להתרחב ולהעמיק מדי בכל מצוה.
הבנה לחיים :אך הבורא ית’ נתן זמנים מיוחדים ,שבהם אדם יודע שצריך לסגל קניינים שיישארו לו לתמיד ,והוא מרחיב יותר את הפנימיות בכוח המיוחד שיש ביום טוב.
לכן ביום טוב הזה כשיהודי שר ניגונים ,הוא מתבונן ומחזק את הקשר שלו לרבש”ע ,ומעורר את האהבה שלו אליו יתברך .הוא חושב ומתבונן שכמים הפנים לפנים
גם הקב”ה אוהב את היהודי ,ובכל שנה הוא מנקה אותו מהעבירות ,ועוזר לאדם בכל מצב להוציאו ממיצר וללוות אותו בכל ההלוך ילך ,מסייע לו לעשות את הדבר הנכון!
ד
למה אנו רוקדים בחג הסוכות?
חלק ב’ – כל עצמותי תאמרנה – עבודת הריקודים בהבנה!
והוכיחה אותו על כך .מסופר שם שהיתה עליה קפידא גדולה ,ובעקבות כך היא נענשה הבינני :ובימים הקדושים האלו עוסקים הרבה בריקודים ,אם זה בשמחת בית
שלא היו לה יותר ילדים עד יום מותה .וזה משום שהיא פירשה את הדבר כבזיון למלך, השואבה ,או בשמיני עצרת ושמחת תורה .ויש להתבונן ולחשוב איזה סוג עבודת
כי היתה סבורה שמלך צריך לנהוג בגינוני מלכות ולא לבזות את עצמו. ה’ היא זו? מה הענין בזה שמסתובבים במעגל ומרימים את הרגלים ומזיעים ,מה
אך הקב”ה אמר שזה טעות ,משום שמלך ישראל הוא לא מלך לעצמו ,הוא משקף התכלית של זה? בשלמא אדם שלומד תורה ואומר תהלים הרי הוא עובד את ה’ ,או
מלכות שמים ,וכשדוד המלך רקד לפני ארון הקודש הוא עשה בזה עבודה קדושה ,הוא אפילו אדם ששר ניגון זה גם כן דרך שבו הוא מביע את ההשתוקקות שלו לה’ ,אבל
הראה בכך דלית ליה מגרמיה כלום ,ורק התורה נותנת לו חיים ,הוא יצא מהכלים כדי מהי עבודת הריקודים?
לגלות ולהגיד שזכות היא לו שיש לו חלק ושייכות בתורה ,שייכות לרבש”ע! הבינני :והאמת היא ,שהצדיקים כידוע דברו נוראות על זה ,מה שאפשר להגיע
על ידי רקידה ,ובמיוחד בשמיני עצרת ושמחת תורה .בספרים הק’ מובא שזה מועיל
התרוממות לקדושה ,ומועיל להנחלת מסורת הדורות ,וגם איתא שזה משבר כמה קליפות .והדבר
צריך ביאור ,מהי עבודת הרקידה.
וכשם שאדם שבא לפייס את מי שחטא נגדו ,מבקש ממנו שימחול לו לפנים משורת
הדין ואומר שזה לא היה צריך לקרות ,אזי ההוא רוצה לבחון אם זה אמיתי ,הוא ואלמדה :אכן הענין הוא ,שיש כמה דרכים ודרגות שהקב”ה סידר שאדם יוכל
בודק אם הוא ניגש אליו עם כל הבושה ,או שזה רק מן השפה ולחוץ והוא לא באמת להביע בהם את עצמו ,להוציא את רגשי ורחשי לבו החוצה .עצם זה שאדם חושב
מתחרט .כך אדם שאומר כל יום ‘שמע ישראל’ וממשיך ‘ואהבת את ה’’ ,בבוקר ובערב, ומתבונן באיזה ענין ,זה כבר צורה שהוא מוציא את זה מתוך מקום עמוק בנפשו ומכניס
בימי החול ובשבת ויום טוב ,צריך להראות פעם את הרצינות שלו בזה ,צריך להוציא באותיות .הר”ן בנדרים אומר ,שאדם יכול לחשוב בלשון אחד ולדבר בלשון אחר ,כי
את כל ההרגשים ולהביע את ה’ואהבת’ ,לא להשאיר זאת רק בדיבור. מחשבה זה גם כן אותיות ,זה מופיע בראשו בשפה כזו או אחרת .זה הדרגה הראשונה
של הוצאה מן הכוח אל הפועל ,ואחר כך יש דיבור ,שזה כבר יוצא יותר החוצה ,ויותר
אדם צריך לרומם את עצמו ,להביע בגלוי את ההשתוקקות שיש לו לקדושה ,וזה
ניכר שיצא מן הכוח אל הפועל!
ענין הריקודים .להביע הן את הרגשות ההודאה ,שזוכה ל’אשרי העם שככה לו אשרי
העם שה’ אלוקיו’ ,והן את ההרגשות שרוצה להתקרב עוד .אפשר לומר ,אפשר לשיר, וכל כמה שמוציא את הדבר יותר חזק מן הכוח אל הפועל ,כך יהיה גודל הרושם שזה
ואפשר לרקוד .הריקוד זה ענין של התרוממות מעל הקרקע ,שגם כשכוח המשיכה ישאיר אצלו .כשאדם שומע שיעור זה דרגה אחת ,אך כשמוציא ואומר שיעור לאחרים,
מושך אותו חזרה הוא מתרומם שוב ,בחינה של ‘שבע יפול צדיק וקם’ ויותר מזה! זה משאיר אצלו רושם הרבה יותר גדול .כך סדר הבריאה ,שכשאדם מוציא מחשבה
או כל רעיון החוצה ,זה משאיר רושם והרעיון מתפשט בכל המהות ,זה לא רק נקודה
עבודה גדולה קטנה אלא זה מאיר .אדם חשב משהו הוא עוד יכול לחזור בו ,אך כמה שהוא יותר
צדיקים אמרו שרקידה זה עבודה יותר גדולה מתפיל ,יש תפילה או שירה עם מוציא את זה ,זה נעשה מציאות ,וכבר יש בעיה לשנות את זה ,צריך כבר להתנהג כך!
אותיות ,ויש שירה בלי אותיות ,ויש יותר מזה ,שכל גופו רוקד בשביל הקב”ה .ברקידה ‘ריקודים’ זה צורה שאדם לוקח את הרגש שבו ומוציא אותו מן הכוח אל הפועל לעוד
אדם לוקח את כל הכוחות ומביע את עצמו ,וזה גבוה מעל מילים ,זה ‘כל עצמותי שלב ,לעוד דרגה .לא רק ‘תהלת ה’ ידבר פי’ ,אלא ‘כל עצמותי תאמרנה ה’ מי כמוך’.
תאמרנה’ .הוא מביע ואומר בזה לרבש”ע אני רוצה להיות קרוב אליך ,אני מודה על הוא לא רק מביע בפה את השמחה ,אלא כל המהות שלו צועקת את זה!
העבר ומבקש על העתיד להיות קרוב אליך‘ ,הודו לה’ כי טוב’ ו’אנא ה’ הושיעה נא’,
לא רק מהבעיות והצרות אלא להיות קרוב אליך .הוא מודה על ההצלחות שהיו לו כשאדם רוצה להסביר משהו היטב ,הוא מסביר לא רק בפה ,אלא הוא עושה תנועות
בתורה ועבודת ה’ ,ומבקש על העתיד שיהיה לו עוד הצלחות בזה. עם הידים ,כי כך הוא מוציא את זה יותר חזק .אתה רואה על התנועות של האדם
איך שהוא בוער באיזה ענין ,אתה יכול להבחין לפי התנועות של האדם אם הוא שרוי
והרי יהודי לא יכול לרקוד לבד ,לכן עושים מעגל עם עוד יהודים ,ובכוח הרבים בכעס ,כי הוא מוציא את פנימיותו יותר חזק!
מוציאים ומגלים את ההשתוקקות ההודיה והדבקות .כי כמו שתפילת יחיד לא דומה
לתפילת ציבור ,בציבור יש יותר השראת השכינה ,כך כשרוקדים וצועקים יחד ‘אשרי
העם שככה לו’ ,יוצא ומתברר האמת מה נקרא יהודי ,ההשתוקקות והאהבה מתגלים עם כל הרמ”ח והשס”ה
הרבה יותר. הבינני ואלמדה :יהודי צריך להוציא מפנימיותו ולפרסם שהקב”ה הוא אדון
‘שמחת בית השואבה’ זה שמחה של מצוה ,מבררים בזה שכל בריה יכולה לעבוד העולם ,שהוא מנהיג את העולם והוא טוב ומיטיב לכל ,שהוא נתן לנו את התורה תורת
את הבורא ,שאפילו מים מתנסכים על גבי המזבח ,וכל שכן יהודי שיש לו מוח ולב. אמת .אדם יכול לומר זאת בדיבור לבד ,אבל הרבה יותר חזק כשהוא מוציא את זה עם
שמחים ומודים לרבש”ע שיכולים לקיים מצוות ,להתקרב לרבש”ע .צריך לתפוס ולנצל כל הרמ”ח והשס”ה ,שזה הרקידה .לא רק אמירה של ‘תורת ה’ תמימה משיבת נפש’,
את הכוח המיוחד הזה ,וכפי שצדיקים הפליגו כמה שזה משפיע על הנפש ,כמה שזה אלא מחזיקים את הספר תורה ,מתרוממים עמה וצועקים שהיא תמימה ומשיבת נפש,
מנקה ומרומם את האדם .אדם שמזיע לדבר שבקדושה ,מתנקה מחמימות להבלים ואז האהבה פורצת ויוצאת עם כל חלק של האדם ,וזה הפירוש בפסוק ‘כל עצמותי
ולדברים גשמיים. תאמרנה ה’ מי כמוך’ .יחד עם זה הוא גם מכניס בכך הרבה יותר עמוק בנפש שלו את
האמת של הקב”ה ,כי אדם נפעל כפי פעולותיו ,וזה משאיר עליו רושם הרבה יותר חזק.
יעזור ה’ שנוכל לרקוד כמו יהודים ,שהנשמה תמשוך את הגוף למעלה ,ויעשו כולם
אגודה אחת לעשות רצונו בלבב שלם .שנזכה לרקוד בכזה אופן שכולם יוכלו לאחוז ידוע המעשה בספר שמואל (ב’ פרק ו) בעת העלאת הארון אל עיר דוד ,שדוד המלך
עצמם יחד ,עם שלימות התשוקה לרבש”ע ,וכך יהיה לזה יותר השפעה! היה מפזז ומכרכר בכל עוז לפני הארון .ומיכל בת שאול אשת דוד בזה לו בלבה
למעשה – בהבנה!
למעשה
וכשם שאדם שבא לפייס את מי שחטא נגדו ,מבקש ממנו שימחול לו לפנים משורת הדין ואומר שזה לא היה צריך לקרות ,אזי ההוא רוצה לבחון אם זה אמיתי,
הוא בודק אם הוא ניגש אליו עם כל הבושה ,או שזה רק מן השפה ולחוץ והוא לא באמת מתחרט.
בהבנה
כך אדם שאומר כל יום ‘שמע ישראל’ וממשיך ‘ואהבת את ה’’ ,בבוקר ובערב ,בימי החול ובשבת ויום טוב ,צריך להראות פעם את הרצינות שלו בזה ,צריך להוציא
את כל ההרגשים ולהביע את ה’ואהבת’ ,לא להשאיר זאת רק בדיבור.
אדם צריך לרומם את עצמו ,להביע בגלוי את ההשתוקקות שיש לו לקדושה ,וזה ענין הריקודים .להביע הן את הרגשות ההודאה ,שזוכה ל’אשרי העם שככה לו
אשרי העם שה’ אלוקיו’ ,והן את ההרגשות שרוצה להתקרב עוד .אפשר לומר ,אפשר לשיר ,ואפשר לרקוד .הריקוד זה ענין של התרוממות מעל הקרקע ,שגם כשכוח
המשיכה מושך אותו חזרה הוא מתרומם שוב ,בחינה של ‘שבע יפול צדיק וקם’ ויותר מזה!
ה
הדין והשמחה!
בין ראש השנה לסוכות :כל החגים משלימים את האדם!
הוא אף פעם לא יבין מה זה רוחניות אמיתית .לכן אותך לבית ה’ .וזה בעצם מה שהקב”ה רוצה ,שנגיע בעומדינו בימי יום טוב סוכות ,יש עניינים שאמנם
אומרים לו תעשה עצמך ביום כיפור כמלאך ,תאמר לשם ,שנגיע לאמצע! הם נוגעים לכל השנה ,אך אפשר על ידי היום טוב
‘ברוך שם’ בקול ,אל תאכל ואל תשתה כלום .זה וצריך להבין בענין ראש השנה יום כיפור וסוכות להבינם יותר טוב ,וזה יכול להיות יסוד איך לבנות
קשה לגוף מאוד ,אך הקושי הוא בעיקר בהתחלה ובכל המושג של דרך הממוצע ,שזה לא בגלל את החיים יותר נכון .הבה נציץ בין החרכים.
ובבוקר ,כשעוד לא מורגל בזה ,אך בסוף היום שצריך לא להתייגע באופן קיצוני מדי ,שצריך
שהוא כבר דומה למלאך זה פחות מפריע לו ,לא רק להיות פרווה ,להיות נעים ,בחינה של ‘תורה וגדולה
הדרך הממוצע
בגלל שבבוקר חסר לו את הכוס קפה ,אלא שאחרי בספר ‘אמרי נועם’ להרה”ק רבי מאיר מדז’יקוב
במקום אחד’ כפי שאנשים מבינים ,וכמאמר העולם
שמתרגל לחיות כמלאך יותר קל לו. זי”ע (יום א’ דסוכות אות כב) ,מגדיר את ימי יום כיפור
‘צו גאט און צו לייט’ [’-לרבש”ע ולאנשים’] ,להיות אדם
וסוכות איך הם משלימים זה את זה ,באופן מעניין
אחר כך מגיע סוכות ,ואז אומרים לאדם אחרי נעים שאוהב גם לבלות ולבזבז זמן .חס ושלום ,זה
ומאוד יסודי.
שנמשכת לצד של להיות כמלאך ,אתה יכול לאכול לא נקרא תפארת ,זה נקרא ללכת אחורה.
ולשתות ,להתנהג בדרך הממוצע .משום שאתה יכול הוא מביא את דברי הרמב”ם הידועים ב’שמונה
יש מושג שרואים הרבה ,שאדם שבימי הבחרות
כבר לאכול כמו יהודי ,ולהתנהג בכל ההלוך ילך כפי פרקים’ שלו (פ”ד) ,שהם יסוד מוסד לכל עבודת
היה קיצוני ,היה ער בלילות ,למד שעות רבות,
הראוי ,בדרך הממוצע שתתאים מכל הצדדים. המדות .הוא מבאר שאדם שרוצה לעבוד ולתקן
והתנזר מהבלי העולם ,אח”כ כשהוא נהיה אברך,
איזה מדה ,אזי אם הוא קיצוני לצד אחד ,עליו לנהוג
לכן נקרא סוכות ‘זמן שמחתנו’ ,כי עכשיו אתה הוא נעשה מיושב יותר ,זה נראה שהוא בעצם נופל
למשך זמן מה באופן קיצוני לצד השני ,אך המטרה
יכול להתענג בכל טוב העולם ,לשתות יין ולאכול ממדריגתו ורק נשאר נורמלי .אך חס ושלום לומר
צריכה להיות לרצות להגיע אל הממוצע.
בשר ,לשמוח עם המשפחה .כביכול הקב”ה אומר, שהמטרה היא באמת לרדת במדריגה ,להסתפק
אני כבר סומך עליך שתעשה זאת כיהודי! במועט בעבודת ה’. הממוצע הוא מדת ה’תפארת’ ,וכן הוא מפרש
בדברי המשנה באבות (פ”ב מ”א)’‘ :רבי אומר ,איזוהי
שיהיו הכוכבים נראין... אלא אדרבה ,המושג להגיע לאמצע הוא להגיע
דרך ישרה שיבור לו האדם ,כל שהיא תפארת
ל’שלימות’ ,כי הקב”ה הוא שלם מכל צדדיו,
ומבאר ה’אמרי נועם’ ,שזה נרמז במה שהצריכו לעושיה ,ותפארת לו מן האדם” .צריך שהמדות יהיו
ואנו מצווים ‘והלכת בדרכיו’ להגיע לשלימות
בסכך שיהיו הכוכבים נראין מתוכה ,דהיינו שהקב”ה לו תפארת מהקב”ה ותפארת מן האדם ,לא מדי לצד
בכל המדות ,בחסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד
יוכל להסתכל עלינו .שזוהי הבחינה שנאמרה ולא מדי לצד זה .למשל בענין הקמצנות והפזרנות,
ומלכות .והשלימות היא ,כשכל דבר שיש לאדם
לאברהם אבינו ‘לך לך מארצך’ דהיינו מהגשמיות לא לבזבז מדי כסף ,ומצד שני צריך רחבות לצרכי
מנוצל לעבודת ה’ ,גם החלק המגושם והפחות יותר!
שבארציות‘ ,אל הארץ אשר אראך’ ,שתהיה הבית וכדו’ ,כי דקדוקי עניות מוציא את האדם
הארציות שלך מזוככת כמו זכוכית שקופה ,שאוכל גשמיות ורוחניות מדעתו .והוא הדין בכל סוג רחבות וצמצום שיש
אנכי להסתכל בך .וכעין זה איתא גם בבארות המים מסביר ה’אמרי נועם’ ,לרבש”ע יש הרי מלאכים במוח ,צריך למצוא את הדרך הממוצע!
להרה”ק ר’ צבי הירש מרימינוב זי”ע (ליל א’ דסוכות). שאין להם שום קשר לגשמיות ,ומאידך יש לו את להגיע לאמצע
צדיק כשהוא אוכל אתה יכול להסתכל עליו ,כי עם ישראל שנתן להם את התורה שיוכלו לעובדו
הוא עובד את ה’ באכילתו ,וזה כמו שהוא מתפלל. בתוך הגשמיות .זה הרי כל השקלא וטריא של משה ולענין הימים טובים ,הקב”ה נתן לנו סדר של
אבל סתם אדם כשהוא אוכל הוא מתגשם ,וכאילו רבינו עם המלאכים בגמרא שבת (פט ,א) ,שכשרצו ‘ימים נוראים’ ,ראש השנה ויום כיפור ,שבהם
אומר תעשה לי טובה אל תסתכל לי בפנים ,אני שתישאר התורה אצלם ,טען נגדם משה רבינו העבודה היא בדרך קיצונית .הצום של יום כיפור,
עסוק עכשיו בגשמיות .התנאים והאמוראים הגיעו ‘כלום משא ומתן יש ביניכם ,אב ואם יש לכם’. הסליחות ,בראש השנה יש שאוכלים סעודה רק
כל כך גבוה בעבודתם בגשמיות ,הכל היה אצלם התורה היא דבר שמלאכים לא יכולים להגיע עד סמוך לשקיעה ...זה לא סדר יום רגיל של חודשי
כל כך קדוש וכל כך מעובד ,שלא היה בזה שמץ סופה ,כי יש השראת אלוקות בתחתונים ,והם אין טבת ושבט ,זה לא ממוצע ,זה עבודה .יש עובדי
של גשמיות ,וכענין שמובא בגמרא (ברכות סב ,א) ‘תורה להם את הכלים להגיע לאלוקות שבתחתונים .רק ה’ שמראש חודש אלול עד מוצאי יו”כ לא נשכבים
היא וללמוד אני צריך’ .וזה מה שהקב”ה אומר לנו יהודי בשר ודם יכול וצריך לזכך את החומריות, במטה לישון ...זה עבודה קשה!
בסוכות ,תעסוק בארציות אבל בבחינת הזדככות, להישאר עם החומריות אבל לזכך אותו. אומר ה’אמרי נועם’ ,בסוכות מגיעים לאמצע,
כדי שאוכל להסתכל בך! ומעתה נבין ,שמאחר שאדם בטבעו שקוע אחרי יום כיפור כשכבר הזדככת ,כשכבר התגברת
הנקודה היא שכל אדם יכול לעבוד על עצמו, בגשמיות ,אם לא יתנו לו מהלך לצאת מהגשמיות, על ההרגלים ,עבדת עם עצמך ,אז אפשר להכניס
למעשה – בהבנה!
למעשה
כמו אדם שרכבו מעוכב בפקק תנועה ,והוא לא יודע כמה זמן זה ייקח ,קרתה תאונה או משהו אחר ,אזי כשלבסוף נפתח הפקק הוא נעשה בשמחה ,ומה
החילוק בין עכשיו לקודם ,רק כי עכשיו הוא יכול להמשיך הלאה .וכן למשל ,אדם זכה בלוטו ,הוא נעשה בשמחה ,וזאת הגם שהוא עדיין גר בדירה ישנה ,אבל
הוא יודע שהוא יכול לקנות דירה חדשה ,אז הוא לא צריך יותר!
בהבנה
כשאדם לא יודע מה קורה והוא לא יכול להמשיך ,הוא מבולבל ,וכשנעשה אצלו התרת הספיקות הוא נעשה בשמחה ,כי הוא יכול להוציא את רצונו מן הכוח
אל הפועל ,הוא יכול להמשיך!
מעתה נשוב לבאר את ענין השמחה בסוכות ,שהיא כענין ‘אין שמחה כהתרת הספיקות’ .כי מאחר שהאדם התקבל בתשובה בימי הדין ,מעתה הוא יכול להמשיך
הלאה ,הוא יכול לפעול ,וממילא הוא נעשה בשמחה!
ו
שלכל אדם יש ספקות ,מסתפק אם בירך או ולרומם את הגשמיות ,וזה ההמשך שאחרי ראש
הדרך הממוצעת לא ,אם נטל ידים או לא ,אבל כשזה ברגישות
גבוהה זה הופך להיות בעיה נפשית .עשייה
השנה ויום כיפור מגיע סוכות ,כי אחרי הטהרה
והנקיות ,אז השמחה היא יוצאת מגדר הרגיל!
בחג הסוכות! צריכה להביא נעימות לאדם ,שהוא מצליח
השמחה הגדולה
להוציא דברים מן הכוח אל הפועל ,זה משלים
גם בניצול ימי ‘חול המועד’ ,מצד אחד יודעים שזה זמן וצריך קצת להבין למה זה שמחה ,וזה נקודה
את הנפש שלו ,אך במצב של ספקות קשה
גדול ,ומצד שני יש ב”ה משפחה וצרכים ,ואדם מתמודד בין שנוגעת בכמה תחומים ומדריגות .יש את
לפעול ,ואפילו כשכן פועל אם זה מתוך מצב
שתי הקצוות .תחילה הוא מחליט שבחול המועד הוא האבא
של ספק זה מבלבל את הנפש! העבודה הגדולה של ‘קדש עצמך במותר לך’,
הטוב ,לוקח את הילדים לטייל ,וסומך על כך שיוכל להתפלל
מנחה בדרך .אלא שאז הוא פתאום תופס את עצמו שהוא
שבזה מגיעים לשמחה .אך יש גם הרבה יותר
לא מרגיש שזה סוכות ,ומה עם שמירת העינים ועוד .ואז הוא סוכות – אין ספיקות רחב ,ובעיקר מה שנוגע לכל אדם באשר הוא
הולך לצד השני ,אומר שלא מתאים לאברך חסידי לטייל ,יש מעתה נשוב לבאר את ענין השמחה שם ,ואפשר להשיג אור חדש אפילו הרבה לפני
שמירת העינים שזה דאורייתא ,חול המועד נקבע רק לעסוק בסוכות ,שהיא כענין אין שמחה כהתרת שאוחזים במדריגות הגבוהות.
בתורה .זה הכל אמת ,השאלה היא רק מה עושים כדי לצאת הספיקות .כי מאחר שהאדם התקבל בתשובה
ה’אמרי נועם’ מניח כאן יסוד שנוגע גם
ידי שניהם. בימי הדין ,מעתה הוא יכול להמשיך הלאה,
בהתחלת העבודה ,רק הוא לוקח את זה גבוה.
שמעתי ממשגיח בישיבה ,שבכל חול המועד משאירים הוא יכול לפעול ,וממילא הוא נעשה בשמחה.
לו הודעות בתא-קולי ,כל תיבת ההודעות מלאה בהודעות
הוא מביא את המדרש (בר”ר סו ד) שצדיקים
כמו אדם שרכבו מעוכב בפקק תנועה ,והוא תחילתן יסורים וסופן שלווה ,הוא אומר
מהורים ששואלים מה עושים עם הבחור ,עוד לא עבר חצי
לא יודע כמה זמן זה ייקח ,קרתה תאונה או שתחילתן יסורים זה הסיגוף בראש השנה ויום
בין הזמנים והוא כבר נאבד לגמרי.
משהו אחר ,אזי כשלבסוף נפתח הפקק הוא הכפורים ,וסופן שלווה זה בסוכות ,שאז שום
והתשובה היא דרך הממוצע ,זה השמחת יום טוב ,ללמוד
ולהתמסר ,נופלים ומתרוממים ,בחול המועד קורה שנכשלים
נעשה בשמחה ,ומה החילוק בין עכשיו לקודם, דבר לא מפריע מהעבודה ,וזה שמחה גדולה
בכעס ,כי אדם לא מצליח להתאים את עצמו עם הרצונות שלו רק כי עכשיו הוא יכול להמשיך הלאה .וכן עד מאוד.
ושל ילדיו ,זה רוצה לכאן וזה לכאן ,ומה שלזה נחשב פרס למשל ,אדם זכה בלוטו ,הוא נעשה בשמחה,
לזה נחשב עונש .לא צריך לתכנן את חול המועד במה שלא וזאת הגם שהוא עדיין גר בדירה ישנה ,אבל יש מאמר ידוע ש’אין שמחה כהתרת
מציאותי ,צריך לדעת שהממוצע זה השמחה ,ולתכנן בדרך זו, הוא יודע שהוא יכול לקנות דירה חדשה, הספקות’ ,וביאור הדבר הוא על פי המבואר
כי אם הוא לא מסודר אין שמחה אמיתית .הנשמה תצעק אז הוא לא צריך יותר .כשאדם לא יודע מה בספר העקרים (פ”ב) ,ששמחה נקרא כשיכול
אני רוצה ללמוד ולהתפלל ,לא למשוך ולאבד את הזמן ,זה קורה והוא לא יכול להמשיך ,הוא מבולבל, להוציא את רצונותיו מן הכח אל הפועל ,שאז
לא שמחה! וכשנעשה אצלו התרת הספיקות הוא נעשה נתמלא רצונו .כי כשאדם רוצה להוציא רצונו
סוכות זמן שמחתינו ,הלל והושענות ,הכל יש ,אבל שמחה בשמחה ,כי הוא יכול להוציא את רצונו מן לפועל ואינו מצליח ,זה מפריע לו מאוד ואינו
זה רק כשיכול לבטא את נשמתו ,לעשות הכל יחד .אם הכוח אל הפועל ,הוא יכול להמשיך! יכול לשמוח ,וכשכן מצליח זה שמחה גדולה,
בתפילה של חול המועד מחפש איזה מנין ,לא יעזור כלום, וזה מביא לו חיות שלימה .זה לא תלוי בכלל
זה לא שמחה .ובאמת צריך לדעת ,שזו אומנות שרק הקב”ה עד לשמחת תורה בגודל הבעיה ,אם זה ענין גדול או קטן ,זה תלוי
יכול לעזור לך בזה ,לפחות תדע את זה!. ה’אמרי נועם’ מסביר בזה את הרמב”ם ,הוא רק עד כמה הוא רוצה את זה .שדבר שהוא
ואם ישאל השואל איך אפשר להיות בשמחה אם במציאות אומר שהרי שמיני עצרת הוא היום הכי גבוה מאוד רוצה ונתמלא רצונו זה שמחה גדולה,
אי אפשר לעשות שכל אחד יהיה מרוצה .התשובה היא ,שלא מצד יחוד קוב”ה אורייתא וישראל ,אבל אי ואם לא זה עצבות גדולה.
זה שהוא לא מרוצה מרגיז אותך ,אלא זה שאתה לא מצליח
אפשר להגיע לזה בלי יום כיפור שזה קיצוני
לבטא את עצמך זה גורם לך כעס ,אבל כשאתה ברור ויודע והן הן הדברים גם כשיש לאדם ספקות,
שעשית הכל טוב ,אתה עושה מה שאתה יכול ,אתה בשמחה! לצד אחד ,שאז הוא מוצא את דרך הממוצע,
שאחד מהדברים שהספק עושה לו זה שהוא לא
זה הבדל כחוט השערה אבל זה חושך ואור .אדם שאומר
מגיע להבנה חדשה ,שהנשמה יכולה להיות
יכול להמשיך הלאה ,הוא לא יודע מה לעשות,
מה שאני מחליט ורוצה אני עושה ולא מעניין אותי משום דבר, בישוב הדעת עם כל האורות .ועד אז יש
כך או כך ,וזה מבלבל אותו לגמרי .אפילו לו
הוא לא יהיה בשמחה .אבל אדם שעושה את הדבר הנכון ,הוא מלחמה ,אדם מוצא את עצמו במצבי בחרות
יצוייר שהוא כן עושה ,עם כל זה הוא מגשש
ברור אצל עצמו ,יש לו את הזמנים של קביעות עתים לתורה, גם בגיל ארבעים וחמישים ,ואם הוא קצת
באפילה ,הוא חושב שאין לו ברירה אז הוא
אז גם אם מישהו כועס עליו שחיפש אותו ,הוא מפייס אותו חכם אז זה בתחומים אחרים ,והוא שואל את
עושה .למשל ,משכנעים אותו לקנות משהו,
אחר כך .כי הוא ברור ומסודר ושם את הכוחות איפה שצריך, עצמו הרי עבדתי על אמונה ובטחון ולמה אני
וכך הוא יכול גם לפייס ולהתפייס‘ ,ברצות ה’ דרכי איש גם
הוא רוצה להתייעץ אבל אומרים תן תשובה
כל כך אבוד ,אבל האמת היא שהדרך רצופה
אויביו ישלים אתו’ (משלי טז ז) ,הכל יסתדר ,חז”ל אומרים (בר”ר
עכשיו ,אז אפילו שהוא מחליט ,זה לא בגלל
בהתמודדויות עד שמגיעים לדרך הממוצע
נד א) זו אשתו .אבל זה עבודה גדולה. שהוא יודע ורוצה ,רק אין לו ברירה.
שהיא מנוחה!
כשיודעים את זה ,אפשר גם להפוך את הרצון ולהיות
בשמחה ,כי השמחה הגדולה היא כשיודע שזה הדבר הנכון. והיות שיום כיפור וסוכות בנוי בכזו צורה, אין שמחה כהתרת הספיקות
צריך לזה הרבה ביטול והכנעה ,הרבה תפילות וסייעתא דשמיא! אז ככל שהוא יותר מתבונן בזה ,ורוצה להגיע הענין הזה נוגע קצת בנושא של ‘כפייתיות’
השם יעזור שנגיע לזה ,שיהיה ‘זמן שמחתינו’ מושלם – לזה ,יש לו את ההבטחה שהבא ליטהר מסייעין ‘ -נערוון’ והמסתעף ,שהנקודה של זה היא
השמחה הגדולה והשלימה! אותו ,ואז מגיעים לשמחה הגדולה! רגישות גבוהה מדי לספיקות ,והאמת היא
ורומ_מתנו
מתוך החיים :יש מושג שרואים הרבה ,שאדם שבימי הבחרות היה קיצוני ,היה ער בלילות ,למד שעות רבות ,והתנזר מהבלי העולם ,אח”כ כשהוא נהיה אברך ,הוא נעשה
מיושב יותר ,זה נראה שהוא בעצם נופל ממדריגתו ורק נשאר נורמלי .אך חס ושלום לומר שהמטרה היא באמת לרדת במדריגה ,להסתפק במועט בעבודת ה’!
הבנה לחיים :צריך להבין גם בענין ראש השנה יום כיפור וסוכות ובכל המושג של דרך הממוצע ,שזה לא בגלל שצריך לא להתייגע באופן קיצוני מדי ,שצריך להיות
פרווה ,להיות נעים ,בחינה של ‘תורה וגדולה במקום אחד’ כפי שאנשים מבינים ,וכמאמר העולם ‘צו גאט און צו לייט’ [’-לרבש”ע ולאנשים’] ,להיות אדם נעים שאוהב גם לבלות
ולבזבז זמן.
חס ושלום! זה לא נקרא תפארת ,זה נקרא ללכת אחורה!
אלא אדרבה ,המושג להגיע לאמצע הוא להגיע ל’שלימות’ ,כי הקב”ה הוא שלם מכל צדדיו ,ואנו מצווים ‘והלכת בדרכיו’ להגיע לשלימות בכל המדות ,בחסד גבורה תפארת
נצח הוד יסוד ומלכות .והשלימות היא ,כשכל דבר שיש לאדם מנוצל לעבודת ה’ ,גם החלק המגושם והפחות יותר ,ובאופן הכי נאות!
ז
לימוד היוצא
מידי מעשה הבנה _ -למעשה
כשהקב”ה בוחר לולב ואתרוג...
לא יכלו להתאפק ושאלו אותו" :מה הסיפור אתך? מה עשית כאן?"
אמר להם היהודי" :את האמת אומר לכם .אינני יודע הלכות ארבעת
המינים וידעתי שזו בעיה גדולה .לכן באתי לבית הכנסת ודיברתי אל
ה' .אמרתי לו" :רבונו של עולם! איני יודע במה לבחור .אני מבקש ממך,
תן לי את המובחר שבמובחרים" .וכך באתי אל השוק ,הכנסתי את ידי
מעשה
סיפר לנו אחד מבני החבורה בשם הגר"י זילברשטיין :בארץ ישראל נהוג
לערימת הלולבים והוצאתי מהם שלושה .זה מה שעשיתי .וכך עשיתי עם
לקראת חג הסוכות לערוך שוק ארבעת המינים עם דוכנים דוכנים של
האתרוגים .לקחתי שלושה אתרוגים ובאתי אליכם לשאול!"
אתרוגים ,לולבים והדסים ,ובצד יושבים מו"צים ועונים על שאלות הקונים.
הם יצאו מהכלים בראותם שהקב"ה מקשיב לתפילה היוצאת מלב את השוק פוקדים מאות ואלפי קונים בכל יום ,ומפאת עומס הקונים הוחלט
של יהודי תמים ,וכשהקב"ה בוחר ,הלא הוא יודע במה לבחור .הוא בחר שהמו"צים יענו רק אם כשר או פסול ,ולא יביעו דעתם בין שני אתרוגים
בשבילו! או לולבים מי מהם מהודר יותר.
יום אחד נכנס ניגש יהודי אל שולחן המו"צים ושלושה לולבים בידיו
“הבנה למעשה ובקשתו בפיו" :אנא אמרו לי מה דרגת ההידור של הלולבים" .המו"צים
אילו רק תהיה לנו תמימות כזו ולבנו יהיה כאתרוג .הבעיה היא שאיננו ביקשו להתנער ממנו ,אבל הוא המשיך לדבר ,וכה אמר" :עליתי מרוסיה
מבקשים .מתי האדם מתעורר? רק כשפוקדת אותו צרה גדולה ,או אז כשאיני יודע כלום על יהדותי ,וכעת אני עדיין לומד את ההלכות
הוא צועק לשמים' :רבונו של עולם! עזור לי שהכל יעבור כשורה' .אבל הבסיסיות שאני צריך לדעת כדי לנהל אורח חיים יהודי ,אך הלכות ארבעת
כשהכל הולך אצלו כשורה ,אפילו הרוחניות שלו (באופן רשמי עכ"פ) ,הוא לא המינים בוודאי איני יודע ,ולכן אני רוצה שתאמרו לי מה דרגת ההידור
רואה את עצמו בבעיה .הוא מרגיש שהוא יודע הכל ומבין הכל .הוא של הלולבים".
יודע בדיוק איך צריך להתפלל ואיך צריך ללמוד ואיך צריך להתנהל המו"צים נדברו ביניהם ואמרו שאדם כזה הוא יוצא מן הכלל ובוודאי
עם בני אדם ומתי צריך לגמול חסד ומתי צריך למשוך את היד .את הכל ראוי ונכון להיענות לבקשתו .נטלו המה את לולביו והשתוממו .הלולב
הוא יודע ,ולכן הוא אומר' :מה לעשות? אין לי מה לבקש ...זהו החורבן'. הראשון שבדקו ,התגלה להם כמושלם שבמושלמים .הסתכלו על השני
אם תגיע למסקנא שאינך יודע ואינך מבין ותתפלל לה' בתמימות ,יגיעו ועל השלישי ,ואף הם לא נפלו כי הוא זה מן הראשון .הם לא ידעו את
לך תשובות ופתרונות מן השמים! נפשם מרוב פליאה ,שיהודי עולה מברית המועצות יבחר בדיוק את
כיהודים יש לנו את זה .יש לנו נשמות משתוקקות .כל שמחת בית הלולבים האלה?! והם אמרו לו" :יש לך את הלולבים המובחרים ביותר
השואבה היא הרי השתוקקות לחזור אל השורש .האדם מבקש ורוקד אשר כמעט אין למצוא כמותם!"
באותו זמן ,והכל מחמת השתוקקותו להתרומם ולהתעלות .החלטה כשמעו כן ,אמר" :הפלא ופלא! אם כן אקח לעצמי גם אתרוגים" .ואחרי
סופית! חייבים להתעלות .אי אפשר להישאר כמו שאנחנו .ואם אתה כמה רגעים הוא חזר שוב עם שלושה אתרוגים ובקשתו בפיו" :רצוני
מדבר עם הקב"ה ומחפש את האמת ,הקב"ה ישלח לך את האמת .הוא שתביעו את דעתכם" .הם בדקו את האתרוגים וגדלה פליאתם שבעתיים.
ישלח לך אותה גם בדרך לא דרך! מה קורה כאן עם האדם הזה? כל אתרוג הוא הוד שבהדר.
המשך מעמוד ג | כל מצוות החג – שורש אחד!
משמח את עצמו ומשמח אחרים ,וכדאיתא בזוה"ק ממנו ואומר לו" :עשה לי טובה! תן לי לרקוד עם בני, * מצות שמחה בחג
שבסוכות צריך להזמין אורח לסעודות החג .ובכן, תן לי לשמוח בשמחתי .בדברים האחרים כבר נטפל
אם אין לך אורח ,שלח לאיזה נצרך צרכי סעודה. בהזדמנות אחרת'... חג השמחה!
דברים חריפים ביותר כתובים בזוה"ק על מי שאינו הקב"ה אומר' :זמן שמחתנו היום .הבה נרקד ביחד הכלל העולה מהדברים המאירים ,שכאשר האדם
עושה כן .וכן ידועים דברי הרמב"ם (הלכות יו"ט פ"ו הי"ח): אב ובן .היזהר שכל הדברים האחרים המעיקים על רואה שנתנו לו מצות סוכה מצד אחד ומצות ארבעת
"וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום הלב לא יעניינו אותך .תדחה אותם לימים אחרים .יש המינים מהצד השני ,ועוד הורו לו ליתן צדקה ,עליו
ולאלמנה עם שאר העניים האמללים ,אבל מי שנועל לך חשבונות? בסדר ,אבל למה עכשיו בזמן שמחתנו?' להשכיל מזה בבחינת 'תן לחכם ויחכם עוד' שהזמן
דלתות חצירו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מצד עצמו מסוגל להכיר כי בנים אתם לה' אלוקיכם.
תלמידי האר"י ז"ל הבטיחו שמי שישמח בחג
מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש ,אין זו שמחת הריקוד עם התורה בשמחת תורה הוא כבר התוצאה.
הסוכות ולא יתן לשום דבר לעצב את לבו ,יהיה
מצוה אלא שמחת כריסו".
כל השנה בשמחה .וכי סגולה בעלמא היא?! לא! זו זה לא יכול לבוא בלי כל ההכנה של חג הסוכות.
שלח לנצרכים צרכי החג ,עשה טובה לעצמך, עבודה גדולה .האדם אומר כך' :אם זה אמת שהקב"ה אם כן תשקיע בימים אלה שהוא 'זמן שמחתנו'
נצל את הסוכות שלך ,כי כשתעשה את הדברים רוצה לשמוח עמי עכשיו ,אם זה אמת שהכניס אותי להזכיר לעצמך כי בנים אתם לה' אלוקיכם .התייגע
האלה ,תעשה את מה שנצרך כדי להרגיש כי בנים לענני הכבוד כדי שארגיש שאני נמצא אצלו בארמון, בזה .היזהר ששום דבר לא יעיב את מצב רוחך .הרי
אתם לה' אלוקיכם ,ואע"פ שאינך מרגיש עכשיו הלא אינו רוצה שאסיח את דעתי מהפסוק בנים כשהאדם עושה חתונה לבנו ,אינו רוצה ששום דבר
את כל האורות ,אתה עושה כן מפני שאתה יודע אתם לה' אלוקיכם' .אכן אם יעבוד האדם להתנהג יהרוס לו את שמחתו .מה הייתם אומרים על מחזה
שכל אחד הוא בן יחיד למקום ושהקב"ה נתן לך כאילו הוא מרגיש כך הגם שאינו מרגיש ,הוא יזכה כזה? פוצחים בריקוד הראשון .האב תופס בבנו
היכולת ליתן להם צדקה כדי שתרגיש כי בנים למתנה מן השמים להרגיש כן באמת ,וכיון שירגיש כן בשתי הידיים ומתחיל לרקוד – "טוב להודות לשם".
אתם לה' אלוקיכם .והקב"ה אומר" :אם אתה משמח באמת ,גם כשיגיע לחודש טבת ושבט לא יעניין אותו והנה ניגש אליו אחד ,דופק לו על כתפו ואומר' :אתה
את שלי ,אני משמח את שלך" ,והשמחה שהאדם כלום כי ירגיש כי בנים אתם לה' אלוקיכם! זוכר שהתנו עם הקייטרינג שבעת הריקודים יעמיד
מקבל מאת ה' ,הלא שמחה פנימית היא שנובעת על הבר מאתיים מנות? איזו חוצפה! הם הביאו רק
מקרבת אלוקים ,ואז התשובה פועלת יותר עליו עם הצדקה – השמחה מושלמת חמישים והכל כבר נגמר .אני סבור שאסור להזמין
והוא נשאר קרוב אל ה'! עבודה היא אשר כל מצוות החג מסייעין לה .הוא יותר את הקייטרינג הזה' .בטח היה האב מנער אותו
לתרומות והנצחת שיעור ,וכן לקבלת השיעור דבר יום ביומו ,ניתן לפנות
ישירות למכון 'הבינני' בדוא"ל info machonhavineini.com
ח
