gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

יחידתי · YECHIDUSI — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: יחידתי · YECHIDUSI

שבוע: סוכות (2026-09-21)

יחידתי · YECHIDUSI — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לשבוע הבעל"ט‬ ‫(חוקת)‬ ‫ספה"ק מאור עינים‬ ‫מד"ה‬ ‫יום‬ ‫ואומות העולם נפשם‬ ‫ראשון‬ ‫כי באמת העיקר הוא‬ ‫שני‬ ‫אך מפני מה נקרא עזיבת‬ ‫שלישי‬ ‫השבוע בקו‬ ‫אך דברים הצריכים לו‬ ‫רביעי‬ ‫שמחת החג‬ ‫אך יהיה הכל לעבודתו‬ ‫חמישי‬ ‫עד סוף הפרשה‬ ‫במשך ימי החג יעלו בע"ה תוכן עשיר על‬ ‫שמחת החג‬ ‫להצטרפות למנוי לחוברת החודשית עד הבית‬ ‫ניתן להירשם ב'קול דודי' ‪ 03.5.100.200‬שלוחה ‪33‬‬ ‫ומצוות החג‬ ‫מפי חשובי המשפיעים שליט"א‬ ‫חג הסוכות תשפ"ז ‪ /‬גליון תכ"ד ‪ -‬מוגדל‬ ‫בהיכל המ רכזי שלוח ה ‪1‬‬ ‫עבודת הפרשה מספרי החסידות ‪ -‬בשפת המעשה‬ ‫דיבורי חסידות‬ ‫פנימיות‬ ‫בתוכן‪:‬‬ ‫מהי פנימיות‬ ‫מצות סוכה? || מהי‬ ‫עבודת הנוענועים? ||‬ ‫מאמרים קצרים‬ ‫החג‬ ‫ראשון לחשבון זכיות‬ ‫עם המשפיעים | ב‬ ‫רגילים לחשוב ש’תשובה מאהבה’ היא מדרגה נשגבת שרק צדיקים זוכים לה‪...‬‬ ‫ב’קדושת לוי’ מתבאר במפורש שלא כן! היא בהישג יד ממש‬ ‫זמן‬ ‫מהי ענין השמחה‬ ‫בחג הסוכות הקב"ה מתחיל לספור את העוונות שלנו‪ ,‬לא לגנאי‪,‬‬ ‫הם הכירו דרך עסקיהם‪ ,‬ר' חיים פינחס ור' מאיר‪.‬‬ ‫שמחתנו‬ ‫שבחג הסוכות?‬ ‫אלא לשבח! "ראשון לחשבון עוונות" ‪ -‬כי הם מתהפכים למצוות!‬ ‫עיסקת נדל"ן ענקית ששני הנגידים היו מעורבים בה‪ ,‬גרמה‬ ‫|| ההכרח בעבודת‬ ‫צריכים לדעת את המספר והחשבון של כל החטאים והעוונות‬ ‫להם להיפגש מדי כמה ימים וללבן את כל מה שקשור לעיסקה‪.‬‬ ‫השמחה והאהבה‬ ‫והפשעים ‪ -‬כי הם נהיים מליצי יושר על ישראל!‬ ‫הם ישבו שעות ארוכות ביחד‪ ,‬עברו על תוכניות‪ ,‬רישיונות‪,‬‬ ‫להתבונן | ו‬ ‫"וזהו פירוש 'ראשון' ‪ -‬הוא שנקרא החג הזה 'ראשון'‪ ,‬כי לו משפט‬ ‫מסמכים‪ ,‬ואלפי נתונים כלכליים שונים‪ .‬הם דיברו המון‪ ,‬ותוך‬ ‫להקרא 'ראשון'‪ ,‬על שיש בו מעלות 'חשבון העונות'‪ ,‬ואזי הוא‬ ‫כדי זלגה השיחה לכל מיני מקומות‪ .‬הם שמו לב שהם מבינים‬ ‫התקשרות‬ ‫משפיע לנו טובה וברכה כאשר רצונו יתברך להשפיע תמיד‪ ,‬כי יותר‬ ‫את עצמם ממש מצוין‪ .‬יש להם שיחה משותפת נפלאה‪ ,‬וידידות‬ ‫כיצד מתקשרים‬ ‫ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה כו'"‪ ,‬הקב"ה מחפש איך להשפיע‬ ‫של ממש נרקמה ביניהם‪.‬‬ ‫לצדיקים‬ ‫אל הצדיק? || ומהי‬ ‫לנו‪ ,‬ובחג הזה יש לו ‘חשבון עוונות’ אדיר שהפך למצוות‪ ,‬ויש לו‬ ‫עברה תקופה‪ ,‬העיסקה נחתמה לשביעות רצון כל הצדדים‪ ,‬ועתה‬ ‫הפירוש התקשרות‬ ‫הרבה מליצי יושר כדי להשפיע לנו! ומכאן מעלתו המיוחדת של‬ ‫כבר אפשר היה להיפרד לשלום‪.‬‬ ‫חסיד'ישער בחור | ז‬ ‫היום‪ ,‬שיש בו את מעלת ‘חשבון העוונות’!‬ ‫אבל השנים ממש לא רצו‪“ .‬אולי קובעים חברותא?”‪ ,‬הציע‬ ‫ר’ מאיר‪“ .‬בשבילי העיסקה הזאת החלק השולי של הסיפור‪.‬‬ ‫תשובה מאהבה בהישג יד‬ ‫שואל‬ ‫עבודה ללא אור? ||‬ ‫חסידות או משפיעי‬ ‫מה שבעיקר שימח אותי זה שפגשתי אותך‪ ,‬ועכשיו אני רוצה‬ ‫כענין‬ ‫כל התשובה שעשינו בעשרת ימי תשובה‪ ,‬מקבלת עכשיו עומק‬ ‫להמשיך את הידידות”‪.‬‬ ‫דורנו || סיפוק‬ ‫חדש‪ .‬בעשרת ימי תשובה מרחף פחד הדין‪ ,‬ולכן גם כאשר‬ ‫מעשייה קבועה‬ ‫מתקרבים להשי”ת‪ ,‬עדיין יש כאן ‘תשובה מיראה’‪ .‬כי סוף כל‬ ‫הקב"ה סופר את העוונות‬ ‫סוף כל אחד רוצה שתהיה שנה טובה ומתוקה‪ ,‬ויש כאן איזושהי‬ ‫שו"ת קצר |ט‬ ‫ה'קדושת לוי' (וילך) כותב ביאור מאיר ונפלא ב"ראשון לחשבון‬ ‫‘עיסקה’ באוויר‪ .‬אנחנו ‘מרוויחים’ על התשובה‪ ...‬אבל בחג‬ ‫עוונות"‪ ,‬שנותן לנו מבט מאיר על כללות מהות ימי חג הסוכות‪.‬‬ ‫האמת‬ ‫מהי האמת הנוראה‬ ‫הסוכות‪ ,‬לאחר שכבר נחתמנו לטובה‪ ,‬ואין כאן שום רווח צדדי‬ ‫באופק‪ ,‬אנחנו ממשיכים להתקרב ולהתדבק בהשי”ת פשוט‬ ‫"והנראה‪ ,‬כי באמת נכון הדבר שבימים האלו מראש השנה עד יום‬ ‫שלי? || מתחילים לחיות‬ ‫מאירה‬ ‫כי הוא אבינו ומלכנו‪ ,‬צור לבבנו‪ ,‬ואנחנו רוצים לשמוח איתו‪,‬‬ ‫הכפורים כל איש ואיש בודאי עיניו פקוחות על כל דרכיו לשוב אל‬ ‫אמונה של פשטות ||‬ ‫ולרקוד “ישמח ישראל בעושיו” ‪ -‬אז התשובה הופכת להיות‬ ‫ה' איש לפי שכלו יהולל‪ ,‬ולפי מדריגתו מפחד ה' ומהדר גאונו בקומו‬ ‫התוועדות מאירה‬ ‫‘תשובה מאהבה’‪ ,‬עד כדי כך שביום הזה הקב”ה מתחיל לספור‬ ‫לשפוט הארץ‪ ,‬כי קרוב יום ה' ומי יכול להצטדק בדין‪ ,‬ומי הגבר‬ ‫פארברענגען |י‬ ‫ולמנות כמה שיותר עבירות של ישראל‪ ,‬כי הוא עושה מהן זכיות!‬ ‫אשר לא ירא ואיזהו נפש אשר לא תעונה‪ ,‬כי יבא להיות נשפט לפני‬ ‫שופט כל הארץ על כל מעשיו‪ ,‬הלא החרד על דבר ה' יעשה במרום‬ ‫שויתי‬ ‫שויתי ה' לנגדי‬ ‫וגם אם בעשרת ימי תשובה התקרבנו להשי”ת רק כי רצינו שנה‬ ‫טובה ומתוקה‪ ,‬אזי בימים הללו נתגלתה הנשמה ופתאום התחלנו‬ ‫הר שכלו לתקן את אשר עוות ‪ -‬והתשובה נקרא 'תשובה מיראה'"‪.‬‬ ‫מוחשי‬ ‫תמיד‪ -‬גם אני? || ומהי‬ ‫בחודש אלול ועשרת ימי תשובה כל יהודי מתקרב להשי"ת‪ ,‬אבל‬ ‫להרגיש שאנחנו רוצים את הידידות גם ללא הרווחים‪ .‬אנחנו‬ ‫עדיין מרחף כאן האיום של עתיד השנה החדשה‪ ,‬סוף כל סוף יש‬ ‫הגישה הנכונה לקיום‬ ‫רוצים פשוט להיות קרובים להשי”ת‪ .‬וזהו עוצם הקדושה של חג‬ ‫כאן פחד הדין‪ ,‬ו'אין ברירה'‪' ,‬מוכרחים' להתקרב להשי"ת‪ .‬זוהי‬ ‫מצוה?‬ ‫הסוכות‪ ,‬אהבה טהורה ואורגינלית להשי”ת‪ .‬אין לנו חשבונות‬ ‫תשובה מיראה‪.‬‬ ‫שיחת מרעים | יד‬ ‫צדדיים‪ ,‬אנחנו פשוט אוהבים את השי”ת יען אנו דבוקים‬ ‫לעומת זאת אחרי עשרת ימי תשובה‪ ,‬כאשר השנה כבר נחתמה‬ ‫ומאוחדים בו‪.‬‬ ‫לטובה ופחד הדין כבר אינו מרחף‪ ,‬ועם כל זה יהודי ממשיך‬ ‫ואנו לומדים מכאן גם יסוד נפלא ב’תשובה מאהבה’‪:‬‬ ‫להתקרב להשי"ת פשוט כי רוצה להתקרב‪ ,‬זה כבר מבטא אהבה‬ ‫דיבורי חסידות | א | רוח אפנו | ה | דאס חסידישע לעבן | יג‬ ‫רגילים לחשוב ש’תשובה מאהבה’ היא מדרגה נשגבת שרק‬ ‫בטהרתה‪" .‬ואחר יום הכפורים כשעוסקין במצות סוכה ולולב וד'‬ ‫צדיקים זוכים לה‪ ...‬כאן ב’קדושת לוי’ מתבאר במפורש שלא‬ ‫מינים‪ ,‬וצדקה כיד ה' הטובה בנדבה וחובה‪ ,‬לעבוד את עבודת ה'‬ ‫כן! הקב”ה סופר את העוונות לא רק של הצדיקים‪ ...‬מדברים‬ ‫בשמחה וטוב לב‪ ,‬אזי התשובה הזאת 'תשובה מאהבה'"‪.‬‬ ‫כאן מהעוונות של כל ישראל‪ ,‬כל מה שכלל ישראל שבו עליהם‪,‬‬ ‫נמצא אפוא שבחג הסוכות התשובה הרבה יותר עמוקה‪,‬‬ ‫שהופכים עכשיו לזכיות‪ ,‬וכיצד? על ידי שיהודי רוצה להתקרב‬ ‫וה'זדונות' נהפכו לזכיות‪" .‬וידוע מאמר חכמינו ז"ל שעל ידי‬ ‫לאור ההצלחה הגדולה בשנים שעברו‬ ‫להשי”ת בלי רווח נוסף!‬ ‫שמחים אנו לבשר שבעז"ה גם השנה יועמד‬ ‫תשובה מיראה הזדונות נהפכו לשגגות‪ ,‬ועל ידי תשובה מאהבה‬ ‫דוכן מכירת‬ ‫זאת אומרת‪ ,‬ש’תשובה מאהבה’ היא ממש לא בשמים‪ .‬זוהי פשוט‬ ‫תשובה רגילה וטהורה‪ ,‬שמגיעה ממקום טהור שיהודי רוצה‬ ‫הזדונות נהפכו לזכיות כאשר איתא שם‪ .‬והקדוש ברוך הוא ברוב‬ ‫רחמיו וחסדיו הרוצה בתקנות השבים לפניו באמת ובאהבה כאמור‪,‬‬ ‫ספרי קול דודי‬ ‫להיות קרוב ודבוק לאביו שבשמים‪ ,‬בלי להרוויח משהו – זוהי‬ ‫תשובה מאהבה! כל יהודי כששב בתשובה‪ ,‬זה מגיע בדרך כלל‬ ‫ולא תחפוץ במות המת כי אם בשובו מחטאיו וחיה‪ ,‬על כן בחג הזה‬ ‫שאנו באים לחסות בצל שדי על ידי מצות ומעשים טובים מאהבת‬ ‫בלילות חול המועד‬ ‫ממקום שהוא רוצה להיות קרוב להשי”ת‪ ,‬והוא יודע שהעבירות‬ ‫מרחיקות אותו מהשי”ת – זוהי כבר תשובה מאהבה! כשאדם‬ ‫רוצה את השי”ת לא כי הוא צריך להרוויח ממנו‪ ,‬סתם כי הוא‬ ‫השם יתברך‪ ,‬אז מונה העונות לידע כמה מצות יהיה חילוף העונות‪,‬‬ ‫מה שאין כן עד סוכות דהוא מיראה‪ ,‬אזי לא ימנה כלל‪ ,‬שעדיין הם‬ ‫שגגות‪ .‬אמנם בסוכות שאז הוא מאהבת השם‪ ,‬אז השם יתברך מונה‬ ‫בימי ראשון שני שלישי רביעי‪ ,‬יום א'‪ ,‬ב'‪ ,‬ג'‪ ,‬ד' דחוה"מ סוכות‬ ‫בין השעות ‪ 9:30‬עד ‪ 11:30‬בלילה‬ ‫רוצה אותו – זוהי תשובה מאהבה! היא בהישג יד ממש!‬ ‫וסופר העונות כדי שיתהפכו לזכיות ויהיו מליצים טובים על ישראל"‪.‬‬ ‫בחצר ביהמ"ד הגדול בירושלים עיה"ק בעת שמחת בית השואבה‬ ‫א לעכטיגן יום טוב! א‬ ‫אנו זקוקים מאוד לעזרתך כדי להמשיך בעבודת הקודש‪ .‬לתרומות לזיכוי הרבים ‪05041-31519‬‬ ‫מאמרים קצרים על ענייני החג בדיבורים פשוטים ושווים לכל נפש‬ ‫מצות סוכה‬ ‫מהות החג‬ ‫המשפיע הרב נפתלי ערלאנגער שליט"א‬ ‫המשפיע הרב דוד אריה ראזנבערג שליט"א‬ ‫• אטייל עמך בגן עדן •‬ ‫• הקשר יוצא לפועל •‬ ‫וזה עצמו ענין "צא מדירת קבע ושב בדירת‬ ‫הסוכה נקראת בזוהר הקדוש "צילא דמהימנותא"‪,‬‬ ‫המשל הפשוט על העניין הכללי של חג הסוכות‪ ,‬הוא כמו מישהו‬ ‫עראי"‪ .‬כי בסוכות יהודי יוצא מהקביעות שרומזת‬ ‫שתרגומו צל האמונה בהשי"ת‪ .‬עוד מובא בזוהר‬ ‫שחיפש חבר‪ ,‬הוא השקיע המון לרקום את הקשר‪ ,‬שלח מתווכים‬ ‫לטבעיות‪ ,‬ויושב בסוכת השי"ת‪ ,‬וכל העולם נעשה‬ ‫הקדוש על הכתוב "כל האזרח בישראל ישבו‬ ‫מכל הצדדים‪ ,‬עד שבסוף הקשר נוצר‪ .‬מה הוא עושה אז? הוא מתחיל‬ ‫לו כעראי‪ .‬מפני שקביעותו האמיתית היא לשבת‬ ‫בסוכות"‪ ,‬ש'אזרח' נוטריקין א' זרח‪ ,‬היינו מי‬ ‫לחיות את זה‪ ,‬הוא מטייל עם החבר‪ ,‬אוכל ושותה איתו‪ ,‬הוא יסע‬ ‫על שולחן המלך‪ .‬ובאמת זה כל חפצו תמיד‪" ,‬שבתי‬ ‫שזורח בו אלופו של עולם‪ ,‬הוא ישב בסוכה‪ ,‬ואילו‬ ‫איתו לשלשה ימים במירון‪ ,‬הוא כל הזמן ישתעשע בדיבורים על‬ ‫בבית ה'"‪.‬‬ ‫הגוי‪ ,‬אשר אין חלקו עם השי"ת‪ ,‬אין לו שייכות‬ ‫טובו ומעלתו של החבר הנפלא שזכה‪ ,‬וכדומה וכיוצא בזה‪ ,‬פשוט‬ ‫ובאמת בחינת הסוכה היא הדביקות הכי חזקה‬ ‫עם הסוכה‪ ,‬והוא מופקע מן הסוכה‪ .‬וכמובא בחז"ל‬ ‫לחיות בפועל את הקשר שאליו נכסף כל כך‪.‬‬ ‫בהשי"ת‪ ,‬בחינת "אטייל עמך בגן עדן"‪ ,‬כחסיד‬ ‫שלעתיד לבוא יתברר ע"י הסוכה כי ישראל דבקים‬ ‫וזה העניין של סוכות‪ .‬כל הזמן באלול בראש השנה וביום הכיפורים‬ ‫שמציית לכל הוראות רבו בנאמנות‪ ,‬אבל כשיזכה‬ ‫בו יתברך‪ ,‬כי השי"ת יוציא חמה מנרתיקה‪ ,‬ואומות‬ ‫היינו עסוקים לבנות את הקשר‪ ,‬ביקשנו 'מלוך על כל העולם‬ ‫להיכנס אל הקודש פנימה‪ ,‬לשבת ליד שולחן רבו‪,‬‬ ‫העולם יבעטו בסוכותיהם‪ ,‬ואילו ישראל אף אם‬ ‫בכבודך'‪ ,‬התרצינו והתפייסנו והתוודינו‪ ,‬עד שהשי"ת נתרצה אלינו‬ ‫ועוד לסעוד את סעודתו יחד – הרי אין לך גילוי‬ ‫יצטרכו לצאת‪ ,‬אך הם לא יבעטו‪ ,‬שזה מגלה כי הם‬ ‫להחיות אותנו לשנה נוספת של קשר‪ ,‬ומה שאנו צריכים עתה זה‬ ‫האהבה גדול מזה‪ .‬ואמנם מצד אחד גדלה מאוד‬ ‫מחוברים ודבקים בהשי"ת‪.‬‬ ‫פשוט להתחיל לחיות את זה‪.‬‬ ‫רוממות הרבי‪ ,‬אך מצד שני גם גדלה מאוד אהבתו‪.‬‬ ‫ועכ"פ מכל זה אתה למד‪ ,‬שענין הסוכה הוא‬ ‫זה פנימיות כל המצוות של חג הסוכות‪ ,‬הד' מינים הסוכה ומצוות השמחה‬ ‫וכך בנמשל‪ ,‬הרי הסוכה היא צל האמונה‪ ,‬שמתגלה‬ ‫שיושבים בצלו ויחודו של השי"ת‪ .‬וכלשון הכתוב‬ ‫וההלל; שהשי"ת הרי אינו גוף ולית מחשבה תפיסא ביה‪ ,‬ואיך נשמח‬ ‫רוממות יתברך למעלה מהשגה‪ ,‬אולם לעומת זאת‬ ‫"כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" – השי"ת‬ ‫בו? איך נטייל ונאכל ונשתה איתו? על כן הוא נתן לנו את המצוות‪,‬‬ ‫גם האהבה למעלה מכל השגה‪ ,‬והשי"ת עוטף אותנו‬ ‫מושיב אותנו בסוכתו‪ ,‬כי על כל סוכה חל שם‬ ‫שהם אור אלקי של איברין דמלכא‪ ,‬שכביכול מלביש את מציאותו‬ ‫בצלו‪ ,‬ובו אנחנו דבקים‪.‬‬ ‫שמים (כמובא בחז"ל שזה כמו הקרבן)‪ .‬וזה עצמו ענין‬ ‫ית' אלינו כאן בעולם הזה הגשמי למטה‪ ,‬מתוך כך אנו אומרים הלל‬ ‫ונסיים בנקודה חשובה‪ :‬ראוי לקחת מחג הסוכות‬ ‫ורוקדים עם הד' מינים; מתוך כך אנו יוצאים לשבת בסוכה וצילו‬ ‫ענני כבוד‪ :‬לשבת בתוככי אהבת השי"ת‪ .‬מוקפים‬ ‫מוסר השכל‪ ,‬שהשמחה היא דווקא בעת שיושבים‬ ‫ית'‪ ,‬שהעניין הפנימי כאן הוא לחיות את הקשר‪.‬‬ ‫לגמרי ביחודו ואהבתו יתברך‪.‬‬ ‫בסוכה‪ ,‬שהיא לכאורה דירת עראי‪ .‬לומר לנו‪,‬‬ ‫לכן נקרא חג הסוכות זמן של "ימינו תחבקני"‪,‬‬ ‫יש משל ידוע מה'חפץ חיים' זי"ע על מי שמתפלל ב'אהבה רבה'‬ ‫שעולם הזה שנראה קבע‪ ,‬באמת אין בו שמחה‪ .‬הוא‬ ‫שמהות החיבוק היא שמקיפו עם שתי ידיו לאמר‬ ‫ואינו הולך אח"כ ללמוד‪ ,‬שהוא כמו מי שביקש מעשיר נדבה‪,‬‬ ‫רק מרגיע ומספק באופן עראי‪ .‬מתי יש שמחה? רק‬ ‫על ידי קשר עם השי"ת‪ ,‬שלכאורה בעולם זה נראה‬ ‫אני לגמרי איתך ואי אפשר להפריד בינינו‪ .‬כך גם‬ ‫וכשרצה לתת לו בפועל הוא לא הגיע לקחת‪ ...‬כך ממש דומה מי‬ ‫כדירת עראי‪ ,‬אבל באמת אין לך קביעות ונצחיות‬ ‫ענין הסוכה‪ ,‬שאנו יושבים בתוככי אהבתו והשגחתו‬ ‫שהשקיע את כל העבודה של תשרי‪ ,‬וכשמגיע סוכות הוא לא עוסק‬ ‫כזו‪ ,‬ושמחת הקשר עם השי"ת משלימה את הנפש‬ ‫ורצונו יתברך‪ ,‬מוקפים לגמרי באורו יתברך‪ ,‬באופן‬ ‫בשמחה‪ ,‬הוא השקיע לבנות את הקשר‪ ,‬אך כשמגיע למעשה לחיות‬ ‫באופן פנימי ובאמת‪.‬‬ ‫שאי אפשר ואפשי לעזוב אותו‪.‬‬ ‫את הקשר בפועל הוא לא נמצא‪...‬‬ ‫מצות סוכה‬ ‫המשפיע הרב בן ציון אפל שליט"א‬ ‫• צל הסוכה ‪ -‬שמירה על השפע האלוקי •‬ ‫לסוד המאה ברכות‪( ,‬כדאיתא מהאריז"ל) כי‬ ‫ופגע רע‪ ,‬ומהאי טעמא הסכך צריך לבוא‬ ‫והטעם בזה כי ה'כתר' אינו חלק מקומת‬ ‫סוד קדושת הסוכה‪ ,‬זכר לענני הכבוד‬ ‫זה עצמו העניין שייסדו לנו את עבודת‬ ‫מדבר שאינו מקבל טומאה כי בעולם הבא‬ ‫ומדרגת האדם עצמו‪ ,‬אלא הוא בעצם חלק‬ ‫ששמרו את כלל ישראל מכל שרף נחש‬ ‫הברכות‪ ,‬שהוא לשמור על השפע האלקי‪,‬‬ ‫אין לכוחות הטומאה שום שליטה‪ ,‬ולכן‬ ‫מהעולם העליון שלמעלה ממנו הכותר‬ ‫ועקרב בדרכם להכניס את קדושתו ית'‬ ‫ולחיות את כל פרטי העולם הגשמי בחיבור‬ ‫בו צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם‬ ‫ומקיף את האדם מלמעלה‪.‬‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬אשר סוכה זו תהיה לצל‬ ‫עם השורש העליון‪.‬‬ ‫ונהנים מזיו השכינה‪ ,‬בלתי חשש ליניקת‬ ‫ואיתא בספה"ק שעל זה אמרו חז"ל 'אדם‬ ‫יומם ולמחסה ומסתור מכל הקליפות‪ ,‬שעל‬ ‫וכדברי חז"ל ש'האוכל בלא ברכה כאילו‬ ‫הקליפות‪.‬‬ ‫אית ליה מזלא'‪ ,‬ופרש"י שיש לו מלאך‬ ‫ידה אנו מקבלים שמירה עליונה שהשפע‬ ‫גוזל אביו (זה הקב"ה) ואמו (זה כנסת ישראל)'‪,‬‬ ‫ועיקר השמירה של הסוכה הוא‪ ,‬כי כאשר‬ ‫המשמר אותו‪ ,‬כי הנה המלאכים הם מעולם‬ ‫והחיות האלוקי שקיבלנו בימים הנוראים‬ ‫דהיינו כי הוא מנתק את ענייני העולם‬ ‫אנו דרי עוה"ז יושבים בצל הסוכה הרי אנו‬ ‫העליון‪ ,‬ומצד ספירת הכתר נמצא עם האדם‬ ‫ייכנס רק בקדושה‪ ,‬ששבעים האומות יהיו‬ ‫הגשמי מהשורש העליון‪ .‬שזה במיוחד‬ ‫מקשרים את העוה"ז בעוה"ב ואנו בבחינת‬ ‫עצמו ג"כ בחינת מלאך‪ ,‬כי מצד ספירת‬ ‫מתמעטים והולכים‪ ,‬ורק אנו נבא אל‬ ‫בענייני גשמיות שאדם עלול יותר‬ ‫דרי מטה ודרי מעלה כאחד‪ ,‬וכאדם הראשון‬ ‫הכתר יש לנו שייכות גם לעולם העליון‬ ‫הייחוד השלם 'איהי ומלכא בלחודוהי' ללא‬ ‫להתגשם ולשכוח שהם חיות אלקית‪ ,‬אך‬ ‫שהיה דר בבית ובעליה כאחד‪ .‬והנה מזה‬ ‫עולם המלאכים‪ .‬ומעתה הסכך שהוא בסוד‬ ‫כל יניקה לכוחות החיצונים‪ .‬ולכן מצינו‬ ‫אפילו במצוות תיקנו לנו חז"ל את ברכת‬ ‫נמשך לנו השמירה על גילוי אור הגנוז‪ ,‬כי‬ ‫ספירת הכתר הוא עצם מעצמיו של העולם‬ ‫שהקפידו צדיקים ביותר שלא ייכנס גוי‬ ‫המצוות‪ ,‬כדי לישמר גם בהם מכל יניקה‪,‬‬ ‫הנה יש לדייק בלשונם 'ראה שאין העולם‬ ‫העליון‪ ,‬וכאשר אנו יושבים ודרים בצילו הרי‬ ‫לסוכה‪ ,‬וכדאיתא בזוה"ק שרק מאן דהוא‬ ‫גם באופן דק מן הדק‪ ,‬שהאדם מכוין‬ ‫כדאי' שדווקא בני העולם אינם כדאי‬ ‫אנו דרים בין העליונים‪ ,‬ודרי מעלה שהם‬ ‫משורשא וגזעא דישראל יתבו בסוכה‪.‬‬ ‫ליהנות מהשפע של המצוה לצורך עצמו‪,‬‬ ‫לאורו‪ ,‬כי הארת אור הגנוז הוא שהשי"ת‬ ‫האושפיזין עילאין קדישין דרים איתנו‪.‬‬ ‫אך על ידי הברכה הוא מחבר את השפע‬ ‫להיות מדרי מעלה‬ ‫מטעים לתחתונים מאור העליון‪ ,‬והנה שם‬ ‫והנה ידוע ש'עולם חסד יבנה'‪ ,‬שהעולם‬ ‫אל השורש‪ .‬וזה תלוי במידת המלכות‪ ,‬ודוד‬ ‫למעלה שהוא עצם מדרגתם יש להם כלים‬ ‫מתחיל מספי' החסד‪( ,‬וכל י' הספירות שלנו‬ ‫ופנימיות ענין השמירה של הסוכה מבואר‬ ‫המלך תיקן מאה ברכות‪ ,‬כי הכתר תלויה‬ ‫לקבל באופן נכון את האור כי טוב‪ ,‬ורק לנו‬ ‫נכללים בז' המידות שמחסד ולמטה)‪ ,‬וספירת‬ ‫בספה"ק‪ ,‬כי הנה בישיבתנו בסוכה אנו‬ ‫במלכות‪ ,‬כנ"ל שמלכות של עולם העליון‬ ‫דרי מטה אין הכלים לכך ויכולים לקלקל‬ ‫הבינה הוא סוד עולם הבא הוא העולם‬ ‫זוכים למדרגה של אדם הראשון קודם‬ ‫הוא הכתר של עולם התחתון‪.‬‬ ‫שלמעלה מאתנו‪ ,‬שמשם הוא כתר דידן‪,‬‬ ‫החטא שהיה דר בבית ובעליה כאחד‪,‬‬ ‫בו‪ ,‬אבל כאשר אנו ג"כ מדרי מעלה שוב‬ ‫שזה סוד הקדושה שהסוכה משפיעה בנו‪ ,‬שעל‬ ‫יש לנו כלים לקבל את אור הגנוז‪ ,‬עד בלתי‬ ‫וכדאיתא מהאריז"ל שספי' הכתר דז"א הוא‬ ‫בעולם התחתון ובעולם העליון גם יחד‪,‬‬ ‫ידה כל השפע הרוחני והגשמי שלנו יהיה‬ ‫חשש שיתקלקל ויצא אל הקלי' ח"ו‪.‬‬ ‫בעצם חלק מקומת אימא עילאה דא עולם‬ ‫והביאור בזה כי הנה הסכך הוא בסוד אור‬ ‫מחובר וקשור אל השורש‪ ,‬ונחיה את אלקותו‬ ‫הבינה‪ ,‬ומעתה הסוכה הוא בסוד עולם‬ ‫ספי' הכתר‪ ,‬והנה מבשרי אחזה שאין בגוף‬ ‫ית' גם בכל העניינים הגשמיים התחתונים‬ ‫גשמיות מחוברת‬ ‫הבינה עולם הבא‪ ,‬וכאשר אנו יושבים‬ ‫איבר כנגד ספירת ה'כתר'‪( ,‬והגולגולת הוא‬ ‫שלנו‪ ,‬וימלא כבודו את כל הארץ‪.‬‬ ‫וזה גם הענין ש'סכך' בגימ' מאה ורומז‬ ‫בצילה אנו מדרי עוה"ב‪ ,‬שבו אין שטן‬ ‫רק הארה בעלמא מהכתר‪ ,‬ולא ספירת הכתר עצמו)‪,‬‬ ‫ב‬ ‫זמן שמחתינו‬ ‫שמחת יבת השואבה‬ ‫המשפיע הרב נפתלי ערלאנגער שליט"א‬ ‫המשפיע הרב אהרן ברייער שליט"א‬ ‫• שמשם שואבין רוח הקודש •‬ ‫• ניסוך המים וניסוך היין •‬ ‫גבי המזבח בימי חג הסוכות‪ ,‬כאשר‬ ‫שמחת ההרגשה וההשגה‬ ‫הצד השווה שבכל מועדי השנה הוא‪ ,‬שכולם הם זמני שמחה בה'‪ ,‬וכפי שאומרים‬ ‫ה'מים' הרי הם בהיפך מהיין‪ .‬הם חסרי‬ ‫במחזור בכל חג 'ותתן לנו ה' אלקינו מועדים לשמחה‪ ,‬חגים וזמנים לששון'‪ ,‬ועל אף‬ ‫שמחה באופן כללי באה כשיוצאים‬ ‫טעם וריח וצבע לגמרי‪ .‬פשוטים הם‬ ‫זאת‪ ,‬בולט חג הסוכות שדווקא הוא נקרא 'זמן שמחתנו'‪ ,‬זה הוא הזמן של השמחה‪,‬‬ ‫ממיצר למרחב‪ .‬אולם ישנן שתי דרגות‬ ‫המים‪ ,‬ומבטאים את השמחה הפשוטה‬ ‫בה"א הידיעה; זה הוא כל מהותו של המועד‪ ,‬אשר כל מצוות החג הם מצוות של שמחה‬ ‫בשמחה בה'‪:‬‬ ‫מכל ציור‪ .‬שמחה שאיננה באה מחמת‬ ‫בה'‪ ,‬הארבע מינים הם פירות המעוררים שמחה‪ ,‬כידוע מספר ה'חינוך'; ההלל;‬ ‫הראשונה ‪ -‬בחינת יין‪ .‬היא השמחה‬ ‫שום דבר המובן ומושג או מורגש‪,‬‬ ‫הנענועים; שמחת בית השואבה‪ ,‬שמחה ושוב שמחה ושוב שמחה‪.‬‬ ‫הנובעת מכך שכוחות נפשנו יוצאים‬ ‫וגם איננה תלויה בשום מחשבה דיבור‬ ‫השמחה הגדולה של סוכות‪ ,‬באה דווקא כתוצאה מהטהרה של יום כיפור; כי החטאים‬ ‫ופעולה‪.‬‬ ‫אל המרחב האלקי‪ .‬כוחות הנפש הלא‬ ‫הם שגרמו לנו כל השנה להרגיש כישות נפרדת‪ ,‬ולהתרחק ע"י כך משמחה‪ ,‬אך עתה‬ ‫הם השגתנו והבנתנו ‪ -‬שבהן אנו זוכים‬ ‫שמחה זו הינה השמחה כשמתגלה‬ ‫כאשר 'רחץ ה' את צואת בנות ציון' ביום כיפור ונטהרנו מכל החטאים‪ ,‬חוזר להאיר‬ ‫לדעת את ה' ולהכיר באמיתות מציאותו‬ ‫לו ליהודי עד כמה אחוז ודבוק קשור‬ ‫בנו הקשר העמוק שקיים בינינו לאבינו שבשמים‪ ,‬ופתאום אנו מגלים את הרצון‬ ‫ומיוחד הוא בה' אלקיו‪ .‬מצד עצם‬ ‫ולדבקה בו‪ ,‬והרגשות לבנו ‪ -‬שבהן אנו‬ ‫האמיתי והפנימי שלנו ‪ -‬כי באמת אין לנו ציפיה ורצון אחר‪ ,‬מלבד אל קירבתו של‬ ‫מה שהוא יהודי‪ ,‬לא מצד כוחותיו‬ ‫זוכים ליראה ולאהבה את שמו הגדול‬ ‫אבינו האוהב שבשמים‪ ,‬ואנו מגלים את היעד הפנימי לאיפה שהנשמה חתרה במהלך‬ ‫וכשרונותיו‪ ,‬הצלחותיו ומעשיו כלל‪,‬‬ ‫והנכבד‪ ,‬וכמו כן מחשבותינו דיבורינו‬ ‫כל השנה‪ ,‬ומוצאים עצמנו ביעד שאנו קרובים לה' בקירבה הגדולה ביותר ששייך‪,‬‬ ‫אלא מצד כי בנו בחר קל להיות לנו‬ ‫ומעשינו ‪ -‬כאשר משיגים אנו בחסדיו‬ ‫בצל כנפיו ית"ש‪ ,‬וממילא זה ממלא אותו בשמחה גדולה ועצומה‪.‬‬ ‫לאלקים‪ ,‬ואנו נהיה לו לעם‪ ,‬ועל כן‬ ‫וברחמיו המרובים את חכמתו ורצונו‬ ‫זו היא השמחה אשר הכתוב אומר 'לישרי לב ‪ -‬שמחה'‪ ,‬כי העקמומית שבלב‪ ,‬היא‬ ‫נבחרנו לתת לנו את תורתו ולצוונו את‬ ‫יתברך כביכול‪ ,‬ופועלים לפיהם בכל‬ ‫שגרמה ליהודי לחשוב שהוא רוצה דברים אחרים‪ ,‬ולהרחיק אותו משמחתו‪ ,‬אך ככל‬ ‫מצוותיו‪.‬‬ ‫אשר נפנה‪ ,‬ובכך יוצאים אנו מהמיצר‬ ‫שיהודי חוזר לחיות בישרות לב את הקשר עם אבינו שבשמים‪ ,‬הוא מתחבר יותר אל‬ ‫והגבול בו אנו שרויים‪ ,‬למרחב הקשר‬ ‫הוי אומר‪ :‬ה'שמחה של מצוה' הנובעת‬ ‫מקור השמחה‪ ,‬וזוכה לשמחה אמיתית הממלאת את נפשו‪.‬‬ ‫והדביקות האלקית‪.‬‬ ‫מתוך המקום הזה‪ ,‬היא השמחה על‬ ‫עצם זאת שהשי"ת בחר בנו לצוונו‬ ‫וזאת היא 'שמחה של מצוה'‪ ,‬כמובא‬ ‫להישאר בטבעיות הנשמה‬ ‫רבות בספרים הקדושים ש'מצוה'‬ ‫את 'מצוותיו' ולתת לנו 'תורתו'‪ .‬זה‬ ‫וזו הסיבה שדווקא סוכות היא 'זמן שמחתנו'‪ ,‬כי דווקא עתה אחרי ימי הטהרה‪,‬‬ ‫היא מלשון 'צוותא'‪ .‬הוי מפרש אפוא‪:‬‬ ‫גופא שאנו מקבלים האפשרות לקבל‬ ‫כשהנשמה יצאה לחפשי והיא חיה בטבעיותה ובישרותה הגדולה ביותר‪ ,‬זה זמן‬ ‫עול מלכותו עלינו באהבה‪ ,‬ולעשות‬ ‫'שמחה של מצוה' ‪ -‬שמחה הנובעת‬ ‫השמחה הגדולה ביותר של כל השנה‪ ,‬אשר צדיקים אמרו כי ממנה מזמינים שמחה‬ ‫לו יתברך נחת רוח ‪ -‬היא היא תכלית‬ ‫מתוך ה'צוותא' והדביקות בו כביכול‪,‬‬ ‫על כל השנה; כי זו היא אכן העבודה המיוחדת שלנו בזמן שמחתנו‪ ,‬להרבות ולהעמיק‬ ‫השמחה‪.‬‬ ‫על ידי חכמתו ורצונו שבתורה‬ ‫את שמחתנו בה' עוד ועוד‪ ,‬כי ככל שנשמח יותר ונחיה יותר את טבעיות הנשמה השמחה‬ ‫ובמצוות‪.‬‬ ‫שמחה זו היא תכלית רום השמחה‬ ‫בה'‪ ,‬זה יגרום לנו להישאר עם טבעיותה של הנשמה בכל השנה‪ ,‬ולהזמין שמחה לכל‬ ‫אליה יכולים אנו להגיע‪ ,‬הואיל ואיננה‬ ‫וכאמור‪ ,‬שמחה זו היא בבחינת 'יין‬ ‫השנה‪ ,‬שלא ניגרר ח"ו שוב להרגשת ישות עצמאית הנוטלת מאיתנו את השמחה‪.‬‬ ‫מוגבלת כלל‪ .‬שאין בזה שום סרך‬ ‫המשמח' ‪ -‬כי כמו היין אשר יש לו טעם‬ ‫וחז"ל אמרו על כוחה של השמחה 'שמשם שואבין רוח הקודש'‪ ,‬כי השמחה בה'‪,‬‬ ‫אחיזה מצד שום גדר וגבול של האדם‪,‬‬ ‫וריח וגם צבע‪ ,‬כך גם שמחה זו מגיעה‬ ‫מביאה להשיג יותר ויותר בשלימותו ית'‪ ,‬ובאורו ית'; כי מבואר בספה"ק‪ ,‬כי עניין‬ ‫הואיל ואין בחירה זו תלויה בשום‬ ‫מתוך כוחות נפשנו‪ ,‬השגתנו והבנתנו‪,‬‬ ‫ה'שמחה' היא תמיד תנועה של גילוי הנפש לחוץ; וכפי שרואים בגשמיות שכשהאדם‬ ‫טעם הבנה והשגה כי אם מצד עצם מי‬ ‫הרגשותינו ופעולותינו‪.‬‬ ‫הוא בשמחה הוא צריך לראות איתו כל אוהביו ומרעיו שותפים לשמחתו‪ ,‬והוא לא‬ ‫שאנחנו בחר בנו השי"ת‪ ,‬להיות לו לעם‬ ‫ועל כך נצטווינו בניסוך ה'יין' על גבי‬ ‫יכול לשמוח לבד‪ .‬ואמרו צדיקים כי כשאנו מעוררים שמחה מלמטה‪ ,‬זה מעורר‬ ‫סגולה בנים חביבים‪.‬‬ ‫המזבח בכל ימות השנה‪ ,‬המורה לנו כי‬ ‫באתערותא דלעילא‪ ,‬של שמחה למעלה כביכול‪ ,‬אשר משמעות הדבר הוא שהשי"ת‬ ‫זוהי השמחה של שמחת בית השואבה‪,‬‬ ‫זה היין אותו אנו מעלים ומקריבים על‬ ‫מגלה את עצמו כביכול לחוץ!‪ ,‬ואורו וטובו ית' שופע ללא שום הגבלה וצמצום‪ ,‬אשר‬ ‫לאחר שנטהרנו מעוונותינו בימי‬ ‫גבי המזבח‪" ,‬המשמח אלקים ואנשים"‬ ‫לכן שואבין רוח הקודש הנשפך בשפע עצום לכל דורש מרוב שמחתו ית' כביכול‪.‬‬ ‫הרחמים והסליחות‪ ,‬והטהרה היתה‬ ‫(שופטים ט‪ ,‬יג)‪ ,‬בדוגמא לשמחה שלמטה‪.‬‬ ‫בזה גופא שהשי"ת רוממנו למקור‬ ‫מחצבתינו "לפני ה'" אשר שם‬ ‫שמחת ביטול ההשגה‬ ‫אושיפזין קדישין‬ ‫מושרשים אנו מצד עצם מי שאנחנו‬ ‫אלא שאין זו שמחה שלימה‪ .‬כי כמדובר‬ ‫למעלה מכל חטא ועוון‪ .‬כתוצאה‬ ‫עדיין היא שמחה שמתוך השגתנו‪ ,‬ואם‬ ‫מהארת פנים הנוראה הלזו נתקיים בנו‬ ‫כן אפוא היא מצויירת בכלי ההשגה‬ ‫המשפיע הרב נפתלי ערלאנגער שליט"א‬ ‫עתה מקרא שכתוב "וימינו תחבקני"‬ ‫וההבנה ההרגש והמעשה‪ ,‬לפי הגדר‬ ‫(שיר השירים ב‪ ,‬ו)‪ ,‬כאשר השי"ת כביכול‬ ‫וההשגה שלנו‪ ,‬ועל אף שמתרוממים‬ ‫• לקבל את הארת האושזפיזין •‬ ‫מחבקנו ואומר לכל אחד ואחד מישראל‬ ‫בתוך מוחו ולבו‪ :‬בני חביבי ויקירי!‬ ‫שלי אתה ושלך אני‪ ,‬ולעולם לא נוכל‬ ‫אנו להידבק ולהיות בצוותא כביכול‪,‬‬ ‫הרי זה עדיין כמו שאנו משיגים אותו‬ ‫ודבקים בו‪ .‬היינו כמו שהשי"ת מתגלה‬ ‫שני הסברים בדבר‪ ,‬למה האושפיזין יורדים דווקא בסוכות‪ ,‬ולא בימים טובים אחרים‪:‬‬ ‫להיפרד ח"ו‪ ,‬כי הקשר שבינינו למעלה‬ ‫בתוך גבולנו אנו ולפיו‪ ,‬ולא כפי מה‬ ‫הטעם הראשון הוא משום ששבעת הרועים הם שרשי הנשמה‪ ,‬וממילא היות שעכשיו‬ ‫מכל חשבון וטעם ודעת הוא!‬ ‫שהוא בעצמו כביכול‪ ,‬למעלה מכל‬ ‫בראש השנה וביום הכיפורים מתגלה הנשמה ומתחדש הקשר עם השי"ת‪ ,‬לכן הם מאירים‬ ‫על כן מתעוררת שמחה עצומה‪ ,‬וזהו‬ ‫גבול כלשהו‪.‬‬ ‫עכשיו את אורותיהם על הנשמה (אגב‪ ,‬זו הסיבה שצדיקים היו מתעסקים בימי האושפיזין עם אנשים‬ ‫השמחה המושלמת ביותר‪ .‬ומתוך‬ ‫הוי אומר‪ :‬עדיין לא זכינו לדרגה השניה‬ ‫ששמם כשמות האושפיזין‪ ,‬כי השם הוא שורש הנשמה‪ ,‬ועל ידי כן אפשר לקשר אותם אל האושפיזין)‪.‬‬ ‫שמחה זו שואבים אנו 'רוח הקודש'‬ ‫של שמחה‪ .‬בחינת מים‪ .‬ללא כל טעם‬ ‫והטעם השני לכך הוא משום שבאמת אינם יכולים לרדת לזה העולם כי הוא כולו חומר‬ ‫לכל ימות השנה ‪ -‬רוח של אמונה‪,‬‬ ‫וריח וצבע‪ .‬למעלה מכל השגה והרגשה‪.‬‬ ‫והסתר‪ ,‬אך הסוכה היא בחינת גן עדן‪ ,‬ולכן זה המקום שאליו הם יכולים לרדת‪ .‬אך טעם‬ ‫רוח של קבלת עול מלכות שמים‬ ‫ומהי אם כן הדרך שבה כן נזכה בה?‬ ‫ביאתם הוא כאמור‪ ,‬כי באים להשפיע את הארתם לנשמה הקדושה שהיא ענף משורשם‪.‬‬ ‫באהבה‪ ,‬הנמשכת ומאירה לנו מתוך‬ ‫עצם נשמתנו‪ ,‬ומשפיעה גם על הבנתנו‬ ‫מהי הדרך שנוכל לזכות כנבראים לחיות‬ ‫ומה שמובא בזוהר הקדוש שצריך להזמין אותם ולתת להם מקום (אגב יש לציין שכל האושפיזין‬ ‫והשגתנו והרגשותינו‪ ,‬וכל מחשבותינו‬ ‫את הדביקות וההתקשרות בהשי"ת בעצמו‬ ‫באים בכל יום‪ ,‬אבל בכל יום אחד בא בראש) היינו כי צריך להתחבר לכך‪ ,‬ולקבל את ההארה‬ ‫דיבורינו ומעשינו‪ ,‬להיות כולם חדורים‬ ‫כביכול‪ ,‬שאז נזכה לשמחה העצומה‬ ‫שהם באיר להשאיר‪ .‬ולכן אף נהגו צדיקים וחסידים ואנשי מעשה לעסוק בסעודת החג‬ ‫ב'שמחה של מצוה' אשר איננה תלויה‬ ‫שלמעלה מכל הגבלה שבעקבותיה? הרי‬ ‫באושפיזא של היום‪ ,‬ולדבר מאותה מידה שהוא משפיע ‪ -‬אהבה‪ ,‬יראה‪ ,‬רחמים‪ ,‬נצחיות‪,‬‬ ‫הכנעה‪ ,‬התקשרות‪ ,‬קבלת עול ברצון – כי כאמור הם משפיעים את הארתם לכל השנה‪.‬‬ ‫בשום דבר לבד מאותו הקשר העצמי‬ ‫סוף כל סוף נבראים מוגבלים אנחנו?!‬ ‫של קוב"ה אורייתא וישראל שהם חד‪.‬‬ ‫על כך ניתנה לנו מצות ניסוך המים על‬ ‫ג‬ ‫מאמרים קצרים על ענייני החג בדיבורים פשוטים ושווים לכל נפש‬ ‫עובדת הנענועים‬ ‫ארבעת המינים‬ ‫המשפיע הרב יצחק אייזי'ק סאקס שליט"א‬ ‫המשפיע הרב שאול יהודה שידלא שליט"א‬ ‫• הביאני המלך חדריו •‬ ‫מינים הם מינים המעוררים שמחה‪ ,‬כי כל‬ ‫יש את הפשטות של קבלת מלכות שמים‪,‬‬ ‫• אחדות ה' בתוך העולם •‬ ‫זה מורה על האהבה והקשר שמתעורר‬ ‫שהאדם קולט שיש כאן בעל הבית בעולם‪,‬‬ ‫מחובר הוא לשורש חיותו בלתי התפעלות‬ ‫השי"ת נמצא הרי בכל מקום ממש‪ ,‬מלא‬ ‫בימים אלו בין כלל ישראל להשי"ת‪ .‬אשר‬ ‫מאריכות הזמן‪ ,‬ואינו נתון לשינויים של‬ ‫כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה‪.‬‬ ‫והאדם נברא רק כדי לשרת ולעבוד אותו‪,‬‬ ‫כשהעבודה היא מתוך אהבה‪ ,‬זה עולם אחר‬ ‫"משנה לשנה" ‪ -‬מלשון שינוי והתחלקות‪.‬‬ ‫הכל הוא באמת אחד יחיד ומיוחד‪ .‬אך‬ ‫שזה העניין שקורה בראש השנה ויום כיפור‪,‬‬ ‫לגמרי‪ ,‬כי אמנם גם קבלת המלכות של יראה‬ ‫הלולב‪ :‬הוא משונה משאר האילנות בצורת‬ ‫בחיצוניות העולם אנו רואים הרבה פרטים;‬ ‫אך בסוכות אנו באים אל העומק האמיתי‬ ‫נחוצה והכרחית‪ ,‬ואי אפשר בלעדיה‪ ,‬אך‬ ‫צמיחתו‪ .‬בעוד שהענפים של שאר אילנות‬ ‫ריבוי של אנשים‪ ,‬ריבוי של מעשים‪ ,‬ריבוי‬ ‫של קבלת המלכות‪ ,‬שהאדם קולט שהוא‬ ‫מפרדים אנה ואנה‪ ,‬כל ענף וכל עלה לצד‬ ‫של זמנים‪ .‬כל נברא ונברא חלוק הוא‬ ‫המטרה האמיתית שהשי"ת רוצה הוא שיהיה‬ ‫עצמו הוא חלק ממלכות שמים‪ ,‬דהיינו שהוא‬ ‫אחר‪ ,‬שצורה זו מורה על הפירוד של כל‬ ‫מהנברא האחר במראה טעם וריח וכדומה‪.‬‬ ‫'הביאני המלך חדריו'‪ ,‬שנכיר במלכותו ית'‬ ‫לא רק מבטל עצמו ומכניע עצמו למלכותו ית'‪,‬‬ ‫מתוך אהבה והתייחדות‪ ,‬עד שתכלה נפשנו‬ ‫אחד לעצמו; אין אחד שייך לחבירו‪ ,‬ואינו‬ ‫אבל האמת האמיתית היא‪ ,‬שהבורא היחיד‬ ‫אלא כל העניין האישי שלו עצמו בכל חלקי‬ ‫מדביקות בו ית'‪.‬‬ ‫מקושר ודבוק עמו‪ .‬הלולב אינו כך‪ .‬אלא‬ ‫הוא מחיה ומהוה את הכל‪ .‬אין שום כוח‬ ‫חייו הוא רק לגלות מלכותו ית' בעולם‪.‬‬ ‫כל ענפיו גדלים כאחד ממש‪ ,‬כפותים‬ ‫ומציאות בעולם מבלעדו‪ .‬בימים הנוראים‬ ‫זוהי ההולכה וההבאה שאנו עושים בשעת‬ ‫ובלשונם של הספה"ק זה נקרא שבסוכות‬ ‫ומקושרים כאחד‪.‬‬ ‫אמרנו בפיוט וכל מאמינים "הכל יכול‬ ‫הנענועים‪ ,‬שההולכה הוא הביטוי להתרגשות‬ ‫יש 'ייחוד'‪ ,‬דהיינו שהאדם עצמו מתייחד‬ ‫וכוללם יחד" ‪ -‬מצד הבורא נכללים כולם‬ ‫הגדולה והעצומה שלנו כנבראים‪ ,‬כשאנו‬ ‫אולם לא נצטווינו על גזע אחד‪ ,‬וכמו‬ ‫עם כל המציאות שלו במלכות שמים‪ ,‬אשר‬ ‫כאחד ממש‪ ,‬שהרי כולם משורש אחד‬ ‫זוכים לפגוש את השי"ת בחג הסוכות‪,‬‬ ‫שדרשו חז"ל (סוכה לב‪ ).‬שאין כוונת התורה‬ ‫ממש קשה להוציא מהפה את הלשונות‬ ‫מקבלים‪ ,‬ואין שום כוח זולת כוחו האחד‪.‬‬ ‫שאנו מבקשים למסור נפשנו לגמרי‬ ‫לקחת ענף שהוא כגזע אחד‪ .‬ואמרו שם‬ ‫הנוראים שרואים בספה"ק ובפרט בכתבי‬ ‫ואמנם‪ ,‬הבורא כל עולמים מסתיר את‬ ‫אליו‪ .‬אך ההבדל הוא‪ ,‬שאיננו עושים את‬ ‫"ואימא אופתא" (פירש רש"י‪ :‬מעיקר הדקל‪,‬‬ ‫האריז"ל‪ ,‬שמבואר כי הלולב הוא בחינת‬ ‫עצמו ונותן מקום לאדם שנדמה לו שיש‬ ‫הנענועים בשעה שאומרים 'שמע ישראל'‪,‬‬ ‫שהוא חלק ואין ענף יוצא ממנו לכאן ולכאן‪ ,‬שאין‬ ‫כי אם כשאומרים 'הודו לה' כי טוב כי‬ ‫ה'יסוד' והאדם התחתון הוא בחינת‬ ‫לו מציאות לעצמו‪ ,‬נדמה לו שיש בעולם‬ ‫לך כפות הימנו)‪" ,‬כפות מכלל דאיכא פרוד‬ ‫לעולם חסדו'‪ ,‬כי זו מסירת נפש מתוך‬ ‫המלכות‪ ,‬ובשעת הנענועים נעשה ממש‬ ‫עוד עניינים להתאוות חוץ מקרבתו‬ ‫והאי כפות ועומד לעולם"‪ .‬כי גזע אחד‬ ‫אהבה ודביקות‪ ,‬שאנו רואים ומרגישים את‬ ‫ייחוד כפשוטו‪ ,‬כביכול‪ ,‬בין ישראל להשי"ת‪.‬‬ ‫יתברך‪ ,‬נדמה לו שיש הצלחות בעולם חוץ‬ ‫אינו מורה על אחדות‪ .‬האחדות מתבטאת‬ ‫מציאות השי"ת כאן בעולם‪.‬‬ ‫ולכן בסוכות הוא זמן של 'אהבה'‪ ,‬והד'‬ ‫מההצלחה לעשות נחת רוח לו ית"ש‪ ,‬וזהו‬ ‫בריבוי של ענפים הגדלים כאחד יחד‪,‬‬ ‫שורש כל העוונות‪.‬‬ ‫כפותים ואגודים בשווה‪ .‬צורת גדילה זו‬ ‫מורה על שורשם ממציאות הבורא היחידה‪.‬‬ ‫לכן ימי התשובה והסליחה שעברו עלינו‬ ‫עובדת הנענועים‬ ‫לטובה מהולים הם בהמלכת הבורא‬ ‫ההדס‪ :‬משונה בצורת עליו משאר עלים‪.‬‬ ‫בעולם ובהשרשת ההכרה של "מלוך על‬ ‫בניגוד לשאר עלים‪ ,‬הם מאוחדים‬ ‫כל העולם כולו בכבודך‪ ...‬וידע כל פעול‬ ‫המשפיע הרב נפתלי ערלאנגער שליט"א‬ ‫בשילושם‪ ,‬ויוצאים כאחד ממקום אחד‪,‬‬ ‫כי אתה פעלתו"‪ .‬והכוונה על העולם הקטן‬ ‫וחופים את עצם כולם כאחד יחד‪.‬‬ ‫• להמשיך האור בקרבנו •‬ ‫שבי‪ ,‬על הלב הסורר שבי‪ ,‬שלא יחשוב‬ ‫הערבה‪ :‬נקראת בלשון חז"ל 'אחוונא' (שבת‬ ‫לרגע שיש מציאות אחרת בעולם‪ .‬ואף‬ ‫כ‪ ,).‬על שם שגדלות באחווה ואחדות‪.‬‬ ‫סיום היום הקדוש הוא בזעקתנו מעומק‬ ‫השגה‪ ,‬אלינו לתוך ההשגה‪.‬‬ ‫עבודת ארבעה מינים היא לקחת את הקשר‬ ‫זהו גם עומק הענין המובא גם ב'בני יששכר'‬ ‫לבנו ז' פעמים "ה' הוא האלקים"‪ .‬וזהו‬ ‫עם השי"ת שזכינו לקבל באופן מקיף בסוכה‪,‬‬ ‫בשם הקדמונים (תשרי י‪ ,‬כד) שכל האילנות‬ ‫התשובה האמיתית‪.‬‬ ‫כי הנה ההולכה היא לכל קצוות העולם‪ ,‬והיינו‬ ‫משום שהשי"ת מקומו של עולם‪ ,‬והוא באמת‬ ‫ולהכניסו לתוכנו‪ .‬להתחבר עם זה‪ .‬כי בסוכה‬ ‫יש להם שר ומלאך ממונה עליהם‪ ,‬ואילו‬ ‫המשכת הארה זו לחיי המעשה נעשית‬ ‫שורש ואמיתת כל הנבראים‪ ,‬וכולם בטלים‬ ‫זה למעלה מהשגה‪ ,‬היינו שאנו מחוברים לזה‬ ‫על ארבעת מינים אלו ממונה הבורא ב"ה‬ ‫בימי הסוכות בכלל‪ ,‬ובמצות ארבעת‬ ‫אליו‪ .‬לכן אנו מוליכים את המינים – שכאמור‬ ‫בדרך 'אמונה'‪ ,‬שהיא אמנם התחברות עמוקה‬ ‫לבדו‪ .‬כי כל הבריאה חיותה הרי מן הבורא‬ ‫המינים שבהם בפרט‪ .‬בימים אלו אנו‬ ‫מגלים את אחדות השי"ת – לכל צד‪ ,‬להכריז‬ ‫מאוד וגבוהה מן ההשגה‪ ,‬אך התכלית היא‬ ‫לבדו‪ ,‬אבל יש לבושים והסתרות‪ ,‬והקב"ה‬ ‫לוקחים את בהירות ההארה שקיבלנו בימי‬ ‫שבאמת אין עוד מלבדו וכולא קמיה כלא‬ ‫שהקשר עם השי"ת יהפוך לחלק מאיתנו‪ ,‬לחלק‬ ‫מתלבש בלבוש של מלאך ושר הממונה‬ ‫הדין‪ ,‬ומאירים זאת בעולם העשיה‪ .‬את‬ ‫חשיב‪ .‬ולאחר מכן אנו מביאים את המינים‬ ‫מההשגה‪ ,‬לחלק מהחיים‪.‬‬ ‫להעביר השפע אל הנברא‪ .‬אין למלאכים‬ ‫ההבנה והרגשת הלב אנו מורידים לחלק‬ ‫שוב אלינו – כדי להמשיך אלינו אור זה‪ ,‬לתוך‬ ‫והנה ארבעה מינים מגלים אור השי"ת‪.‬‬ ‫אלו שום כח לעצמם ח"ו‪ ,‬אבל הם לבושים‬ ‫המעשה שבאדם‪.‬‬ ‫החיים‪ ,‬אל הלב‪ ,‬לנקודת הלב‪ ,‬לאמר‪ :‬אף כי‬ ‫וכמבואר בספה"ק טעמים רבים‪ :‬א‪ .‬שהם כנגד‬ ‫שמתלבש בהם המלך‪ .‬אבל ארבעת מינים‬ ‫וזה נעשה על ידי ארבעת המינים‪ ,‬אשר‬ ‫אמנם שמצדו כלא חשיב‪ ,‬הרי השי"ת רוצה‬ ‫ארבע אותיות שם הוי"ה‪ .‬ב‪ .‬מבואר בקדמונים‬ ‫אלו אינם מלובשים בלבוש זה‪ ,‬ומתגלה‬ ‫הם הפירות היחידים המבטאים 'אחדות'‬ ‫שחיים אלו יבטאו דווקא את אורו יתברך‪ ,‬על‬ ‫שכל עשב ועשב יש לו שר למעלה שממונה‬ ‫בהם הארת אחדות הבורא לבדו‪.‬‬ ‫בעולמנו עולם הפירוד‪ .‬ובלקיחתם‪ ,‬הרינו‬ ‫ידי פנימיות לבו של יהודי החבוקה בו יתברך‬ ‫אליו‪ ,‬ואילו על ארבעה מינים אלו השי"ת‬ ‫ואותם ארבעה מינים עצמם אוגדים כאחד‪,‬‬ ‫מאירים את הארת האחדות בכל חלקי‬ ‫(ההולכה היא 'יחודא עילאה' ו'סובב כל עלמין' – איך מצדו‬ ‫עצמו משפיע להם‪ .‬ג‪ .‬מבואר בסידור התניא‬ ‫יתברך הכל בטל ונכלל וכלא חשיב‪ ,‬וההובאה היא 'יחודא‬ ‫בפעולה נוספת של אחדות והתכללות‪.‬‬ ‫המעשה‪.‬‬ ‫שבארבעה מינים אלו ניכרת האחדות‪ ,‬הלולב‬ ‫תתאה' ו'ממלא כל עלמין' – איך אורו יתברך מתבטא‬ ‫אף שכל אחד הוא מין ופרי לעצמו‪,‬‬ ‫כי כאמור‪ ,‬עולם העשיה הגשמי ‪ -‬עולם‬ ‫מחבר כל שתי עלים לאחת‪ ,‬ובהדס שילוש‬ ‫דווקא על ידי התחתונים – נשמות ישראל)‪ .‬וכן הוא‬ ‫בנטילתם כולם כלולים ואגודים יחד‪ ,‬כי‬ ‫הפירוד הוא‪ .‬כולו נתון הוא תחת שינויים‬ ‫העלים יוצא מאחד‪ ,‬והאתרוג דר משנה לשנה‪,‬‬ ‫ענין "הודו לה'" ‪ -‬ההכרה בהשי"ת‪ ,‬וענין "אנא‬ ‫הרי שהוא נשלם על ידי כל עונות השנה‬ ‫מציאות אחדותו של הקב"ה שורה עליהם‪,‬‬ ‫והתחלקות‪ ,‬שינויי הזמן‪ ,‬ושינויים של כל‬ ‫ה'" – ההמשכה אלינו‪.‬‬ ‫ומנענעים אותם לכל ארבע רוחות העולם‪,‬‬ ‫אחד מחבירו‪ ,‬שהרי כל נברא חלוק הוא‬ ‫ומאחד את כל התקופות‪ ,‬והערבה נקראת‬ ‫ולכן ארבעה מינים רומזים לקומת האדם‪.‬‬ ‫אחוונא מלשון אחדות‪ .‬ד‪ .‬כן אנו מנענעים‬ ‫בכל שינוי וכל צד‪ ,‬ומאירים בעולם‬ ‫ומפורד מחבירו‪ .‬ברם יש כמה מיני נבראים‬ ‫אתרוג רומז ללב‪ ,‬לולב לשדרה‪ ,‬עינים‬ ‫עם ז' חלקים (לולב‪ ,‬אתרוג‪ ,‬ג' הדסים‪ ,‬ב' ערבות)‪,‬‬ ‫הגשמי‪ ,‬שכל שינוי וכל גשמיות אינם‬ ‫שמאירה עליהם הארת האחדות‪ ,‬ואף שהם‬ ‫להדסים‪ ,‬ערבה לפה לולב‪ .‬והם המה כל קומת‬ ‫שמכוונים כנגד שבע הספירות‪ .‬ועוד רמזים‪.‬‬ ‫מציאות לעצמם ‪ -‬כי אם אחדות הבורא‬ ‫נבראים גשמיים ‪ -‬ניכר בהם השראת‬ ‫האדם‪ ,‬כי השדרה ממשיכה מהמח ועד למטה‪,‬‬ ‫הפשוטה‪.‬‬ ‫האחדות של הבורא היחיד ומיוחד‪.‬‬ ‫על כל פנים נמצא שארבעה מינים הם התגלות‬ ‫והשפתיים והעינים מוציאות ומכניסות‪ .‬כי‬ ‫בענין זה פתח לנו ה'תניא' פתח (בסידורו)‬ ‫אור השי"ת בתוככי העולם‪ ,‬במדרגת הצומח‪,‬‬ ‫זהו עומק אחיזת המינים והנענועים בהלל‬ ‫כאמור בארבעה מינים הרי הוא מביא את עצמו‬ ‫להבין מהות ארבעת המינים‪ .‬וכדלהלן‪:‬‬ ‫בעולם העשיה‪ ,‬ולכן בהם ממשיכים אלינו את‬ ‫דווקא‪ .‬כי כשמאירה הארת האחדות‬ ‫להיות דבוק בהשי"ת‪ .‬כי בסוכה‪ ,‬השי"ת מכניס‬ ‫אור השי"ת אל תוככי ההשגה‪ .‬מה שהמלכנו‬ ‫ומציאות הבורא בתוך תוכיות האיברים‪,‬‬ ‫האתרוג‪ :‬אינו נוהג כשאר הפירות ליפול‬ ‫אותו לתוך אורו יתברך ומחבק אותו‪ ,‬אך‬ ‫בסוכה‪ ,‬הרי הוא כביכול אוחז בו יתברך‪ ,‬היינו‬ ‫את השי"ת והתחדש הקשר בינינו בראש השנה‬ ‫מתחילים כל האברים למלא את יעודם‬ ‫מן העץ בסיום צמיחתו‪ .‬הוא פרי עץ הדר‬ ‫שהוא מביא את עצמו להידבק בו‪ .‬במילים‬ ‫ויום הכיפורים ומקיף אותנו בסוכה – אנו‬ ‫בעולם‪ ,‬אשר הוא "כל הנקרא בשמי‬ ‫"הדר באילנו משנה לשנה" (סוכה לה‪ ,).‬יען‬ ‫אחרות‪ :‬בסוכה מתבטאת האהבה שהשי"ת‬ ‫ממשיכים לתוכנו בארבעה מינים‪ .‬כי מהות‬ ‫ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו"‬ ‫שינוי השנים אינו משפיע עליו‪ ,‬והתחלקות‬ ‫אוהב אותנו‪ ,‬ובלולב‪ ,‬מתבטאת התוצאה של‬ ‫הקשר היא להשיג אחדותו יתברך ולחיות עמו‪.‬‬ ‫(ישעיה מג‪ ,‬ז)‪ .‬וזהו ענין הפסוק "ועם נברא‬ ‫הזמנים אינה גורמת שיפול מן העץ‪ .‬זאת‬ ‫האהבה על ידינו‪ .‬איך שאנו מוסרים את עצמנו‬ ‫וענין הנענועים וההולכה וההובאה – הוא אכן‬ ‫יהלל קה" (תהלים קב‪ ,‬יט) ‪ -‬עם הנברא‬ ‫אומרת שבמובן זה מאירה עליו הארה‬ ‫להשי"ת כתוצאה מאהבתו‪.‬‬ ‫כדי להמשיך את אורו יתברך אשר למעלה מכל‬ ‫מחדש‪ ,‬הוא יהלל‪.‬‬ ‫של אחדות שלמעלה מהתחלקות של זמן‪.‬‬ ‫ד‬ ‫אלפי יהודים‬ ‫רוח אפנו‬ ‫ילמדו ויאירו עם‬ ‫המאמר שלך!‬ ‫בס"ד‬ ‫נקודה מתוך דא"ח כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫קנה לעצמך זכות נצחית‪:‬‬ ‫במצות סוכה זוכים אנו‬ ‫לשלימות האמונה שחיינו‬ ‫הטבעיים וקיומנו התמידי הוא‬ ‫מהשי"ת‪ ,‬ומוותרים אנו כל על‬ ‫צרכינו בעבור קירבתו יתברך‬ ‫בספה"ק 'מאור‬ ‫עינים' עם הביאור‬ ‫יצירת‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים‪ ,‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני‬ ‫הנפלא 'קול דודי'‬ ‫פאר חסרת‬ ‫שפותח את עיני אלפי‬ ‫תקדים‪:‬‬ ‫ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג‪ ,‬מב‪-‬מג)‪ .‬ופירשו חז”ל (סוכה יא‪):‬‬ ‫ישראל באור החסידות‬ ‫שהסוכות במדבר היו ענני כבוד‪ ,‬ולזכר הנס הגדול הזה הוא מצוות ישיבתינו‬ ‫בסוכה‪ .‬אולם עדיין צריך להבין‪ ,‬הדגשת התורה שענני כבוד היו בעת יציאת‬ ‫לזכותך‪,‬‬ ‫לישועתך‪,‬‬ ‫מצרים‪ ,‬דמהו הקשר בין ענני כבוד במדבר ליציאת מצרים‪.‬‬ ‫להשפעתך‬ ‫ביאור‬ ‫משולב‬ ‫ברוחניות‬ ‫ובגשמיות‬ ‫והביאור‪ ,‬דהנה כל היסוד והמטרה של יציאת מצרים הוא השגת האמונה‪,‬‬ ‫הרחבות‬ ‫ביסודות‬ ‫החסידות‬ ‫וכלשון הכתוב “וידעתם כי אני ה’” (שמות ו‪ ,‬ז; ועוד)‪ ,‬ועל כן עשה הקב”ה את‬ ‫כל הניסים בשידוד מערכות הטבע ביציאת מצרים‪ ,‬כי בכך נתגלה ונתברר‬ ‫שהשי”ת הוא כל יכול‪ ,‬ונתבררה האמונה‪( .‬וכמו כתב הרמב”ן סוף פרשת בא)‪.‬‬ ‫תמצית‬ ‫אולם רצון השי”ת הוא לרומם אותנו למדריגה יותר נעלה‪ ,‬שהוא לחיות עם‬ ‫וסיכום‬ ‫שפתותיו‬ ‫העבודה‬ ‫למעשה‬ ‫השי”ת מתוך השגה וההכרה שכל החיות הטבעי והקיום התמידי שלנו הוא‬ ‫דובבות בקבר‪:‬‬ ‫כשאלפי‬ ‫רק מהשי”ת‪ ,‬ועל כן הקיפם בענני כבוד ‪“ -‬צילא דמהימנותא” (זוה”ק אמור קג‪.).‬‬ ‫ישראל לומדים‬ ‫במאמר שלך‪,‬‬ ‫וכל סדר החיים במדבר‪ ,‬היה בצורה המביאה להכיר ולהאמין‪ ,‬שכל החיים‬ ‫הם מעוררים‬ ‫את כח הצדיק‪,‬‬ ‫והוא מחזיר לך‬ ‫הוא רק מהשי”ת‪ ,‬על ידי שהצילנו מנחש שרף ועקרב‪ ,‬וזן אותנו על ידי ָמן‬ ‫טובה וממשיך‬ ‫לך ישועה!‬ ‫מהשמים‪ ,‬וענני כבוד היו מכבסים ומגהצים בגדיהם‪.‬‬ ‫נמצא שהענני כבוד השלימו את המטרה הפנימית של יציאת מצרים‪ ,‬שהוא‬ ‫יסוד האמונה‪ .‬ועל ידי הענני כבוד הושפע השגת שלימות האמונה‪ ,‬דהיינו‬ ‫התקשר עכשיו וקנה מאמר לזכותך‪:‬‬ ‫החיים התמידיים עם השי”ת‪ ,‬וכמו שכתוב (ירמיה ב‪ ,‬ב) “זכרתי לך חסד נעוריך‬ ‫‪05041-31519‬‬ ‫וגו’ לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה”‪ ,‬שהליכת בני ישראל במדבר היה‬ ‫מתוך שלימות האמונה בהשי”ת‪ .‬ועל כן מדגישה התורה הקדושה שענני‬ ‫כבוד היו בעת יציאת מצרים‪ ,‬כי הוא ההמשך וההשלמה של יציאת מצרים‪,‬‬ ‫ועל כן גם מצות סוכה הוא זכר ליציאת מצרים‪.‬‬ ‫בסיעתא דשמיא‬ ‫ונכלל עוד בהנהגת הענני כבוד במדבר‪ ,‬הגילוי שכינה הנפלא שהשיגו בני‬ ‫ישראל‪ ,‬ומפורש בזוה”ק‪ ,‬שהוקשה לישראל ליכנס במדבר לאחר קריעת‬ ‫ים סוף‪ ,‬ועל ידי שהאיר להם אור השי”ת במדבר‪ ,‬על ידי הענני הכבוד‪,‬‬ ‫נמשכו ישראל ליכנס למדבר מתוך התשוקה לקירבת השי”ת‪ ,‬וקבעו בנפשם‬ ‫ק‪+‬רבה אל נפ‪+‬שי גאל‪+‬ה‬ ‫שמוכנים לוותר על כל מחמדי ותענוגי עולם הזה‪ ,‬וללכת למדבר ללא כל‬ ‫תנאים גשמיים‪ ,‬עבור קירבת השי”ת כי הוא הטוב המעולה ביותר מכל‬ ‫הטובות שבעולם‪ ,‬וכלשון הכתוב (תהלים עג‪ ,‬כח) “ואני קירבת אלקים לי טוב”‪.‬‬ ‫להבין ולחיות‬ ‫וזהו טעם מצות סוכה לדורות‪ ,‬לישב בצילא דמהימנותא‪ ,‬ולהשריש בקרבנו‬ ‫את תורת‬ ‫את הגילוי של ענני כבוד‪ ,‬לחיות עם השי”ת‪ ,‬שזהו שלימות האמונה‪ ,‬ועל‬ ‫כן אמרו חז”ל (סוכה ב‪ ).‬בתוכן הפנימי של מצות סוכה “צא מדירת קבע ושב‬ ‫בדירת עראי”‪ ,‬בכדי לקבוע בנפשנו שאין לנו כל רשות ומציאות לעצמנו פה‬ ‫החסידות‬ ‫בעולם‪ ,‬והכל הוא רק חיות השי”ת‪.‬‬ ‫ונקבע הזמן לכך דוקא בזמן אסיפת הגורן ויקב‪ ,‬כאשר האוצרות מלאים‬ ‫מכל טוב עולם הזה‪ ,‬ואזי עלולים אנו ח”ו לשכוח מהשי”ת ולהתנתק ממנו‪,‬‬ ‫ציוותה התוה”ק לצאת מדירתנו הקבועה בעולם הזה‪ ,‬ולהיכנס תחת צילא‬ ‫דמהימנותא‪ ,‬לחיות באמונה שהשי”ת נותן לנו כל צרכינו כדי סיפוקנו‪ ,‬וזולת‬ ‫השי”ת אין לנו כלום‪.‬‬ ‫חודש‬ ‫נסיון‬ ‫ובכלל הישיבה בסוכה בדירת עראי‪ ,‬הוא הויתור על צרכי וסדרי חיינו‬ ‫חינם‬ ‫הרגילים ומנוחת נפשנו‪ ,‬ומקבלים על עצמנו כל ההפרעות הגשמיים שיש‬ ‫מחוץ לבית‪ ,‬עבור הישיבה בצילא דמהימנותא‪ ,‬כי צילא דמהימנותא הוא‬ ‫השראת השכינה‪ ,‬השגת קירבת ה’‪ ,‬וכמו במדבר שעזבו כל מחמדי עולם הזה‬ ‫הביאור הנפלא שפותח את‬ ‫בשביל חביבות השכינה‪ ,‬כן הוא גם כן בזמנינו בחג הסוכות‪ ,‬כאשר ניכנס‬ ‫שערי תורת החסידות לכל נפש‬ ‫בצילא דמהימנותא‪.‬‬ ‫סדר יומי של ‪ 7‬דקות ליום!‬ ‫וכל שמחת חג הסוכות ‪ -‬זמן שמחתינו‪ ,‬הוא בהשגת אור השי”ת‪ ,‬שהרי לא‬ ‫שייך שאדם שאין לו בית ואינו מיושב כראוי‪ ,‬שיהיה שמח‪ ,‬אלא כל השמחה‬ ‫הוא רק בדביקות באמונת השי”ת והשגתו‪ ,‬בצילא דמהימנותא‪.‬‬ ‫חתום מנוי וקבל קונטרס חודשי עד הבית‪:‬‬ ‫‪035.100.200‬‬ ‫מקור‪ :‬נעילת החג יו”ט ראשון תשע”ט; הדעה והדיבור ת”ע‬ ‫מצטרפים‬ ‫לאלפי הלומדים‬ ‫שמאירים את‬ ‫חייהם‬ ‫שלוחה ‪33‬‬ ‫מערכי דעת ולב ביסודות החסידות‬ ‫להתבונן‬ ‫זמן שמחתינו‬ ‫במה מצוות סוכה ולולב מבטאים את האהבה שבין‬ ‫מהו ענין השמחה הנוהג בחג הסוכות?‬ ‫מה הטעם שחג הסוכות כולל שני מצוות מרכזיות ישיבת סוכה‬ ‫השי"ת לעמו בני ישראל?‬ ‫מה ההכרח בעבודת השמחה והאהבה של חג הסוכות ואין די בעבודת היראה‬ ‫ונטילת לולב?‬ ‫ולמה מצוות סוכה אינה נדחית בשבת?‬ ‫של ר"ה ויוהכ"פ?‬ ‫א‬ ‫מצוה שכל מהותו אהבה וחביבות‪( .‬וברא"ש שם כתב‪ ,‬שלכן‬ ‫הדפנות השלמות‪ ,‬וכנגד הפרק הקצר הוא הדופן השלישית‬ ‫כופלים ומנענעים גם בשעת הברכה וגם בשעת ההלל‪ ,‬שנוהגים בו כמו‬ ‫ששיעורה טפח‪ ,‬ובהם כביכול הש”י מחבקנו אותנו באהבה‬ ‫בתקיעת שופר שתוקעין ומריעים כשהם יושבים‪ ,‬וחוזרים ותוקעים‬ ‫עזה‪( ,‬ובספה”ק איתא עוד לרמז שהסכך הוא בחינת הטיית הראש‪,‬‬ ‫ומריעים כשהם עומדים בכדי לערבב את השטן)‪.‬‬ ‫שכביכול הש”י משים אלינו בשעת החיבוק‪ ,‬נורא נוראות)‪.‬‬ ‫וישמחו בך ישראל‬ ‫ג‬ ‫וכן הלולב ומיניו הם מינים המשמחים כמו שכתב החינוך‪,‬‬ ‫אמנם עומק הענין על פי פנימיות הוא‪ ,‬שהם מינים‬ ‫חג הסוכות הוא זמן שמחתנו‪ ,‬ואע”פ שמצוות שמחה נוהג‬ ‫בכל שלושת הרגלים‪ ,‬מכל מקום מתייחד חג הסוכות‬ ‫שבמהותו הוא ‘זמן שמחתנו’‪ ,‬כמו שתקנו אנשי כנסת‬ ‫“והוכן בחסד כסא”‬ ‫המעוררים חמדה ותשוקה אל הש”י‪ ,‬עד שעל ידם נשמח‬ ‫ונעלוז בהש”י‪ ,‬וכמו שכתוב ‘ולקחתם‪ ...‬ושמחתם לפני ה’‬ ‫הגדולה בנוסח התפילה ‘את יום חג הסוכות הזה זמן‬ ‫ועל ידי השמחה והאהבה המתעורר בחג ובמצוותיה אנו‬ ‫אלקיכם’‪ .‬וכדאיתא בספה”ק ש’אתרוג’ הדומה ללב הוא‬ ‫שמחתנו’‪ ,‬לעומת פסח שהוא ‘זמן חירותנו’ ושבועות שהוא‬ ‫מבטאים את הקשר העמוק שבינינו להש”י‪ ,‬ולא עוד אלא‬ ‫מלשון ‘רגיגין’‪ ,‬שמשמעותו ערגה ותשוקה‪ ,‬שמעורר תשוקה‬ ‫‘זמן מתן תורתנו’‪ .‬ואכן בחג הסוכות כתבה תורה במפורש‬ ‫שזה יוצר ומעמיק את הקשר עוד ועוד‪ ,‬כי כמים פנים אל‬ ‫עמוקה בלב‪ ,‬וע”ד הכתוב ‘כאיל תערוג’‪.‬‬ ‫שלושה פעמים מצוות שמחה‪( ,‬לעומת פסח שלא כתוב כלל ורק‬ ‫פנים‪ ,‬וככל שצד אחד מעורר את האהבה‪ ,‬הרי האהבה‬ ‫בדרשה לומדים‪ ,‬ובשבועות פעם אחת)‪.‬‬ ‫וכמו כן ה’לולב’ שהוא כנגד חוט השדרה‪ ,‬אינו גדל אלא על‬ ‫מתגברת אצל צד השני‪ ,‬ושוב מתעורר אצלו תוספת אהבה‪,‬‬ ‫ידי תשוקת משפיע ומקבל כידוע‪ ,‬ולא עוד אלא שאמרו‬ ‫והנה מהות השמחה הנוהג בחג אינו שמחה חומרית‪ ,‬אלא‬ ‫וכן ילכו מחיל אל חיל כביכול עד אין קץ‪.‬‬ ‫חז”ל (סוכה מה‪ ):‬שהתמר שונה משאר אילנותיו ואין לו אלא‬ ‫עיקר הכוונה לשמוח בהש”י‪ ,‬וכמו שתקנו אנשי כנסת‬ ‫ואע”פ שגם בראש השנה ויום הכיפורים התקשרנו בקשר‬ ‫לב אחד‪ ,‬ולכן הוא גדל ישר ואינו מתפשט לצדדים כדרך‬ ‫הגדולה בנוסח התפילה ‘וישמחו בך ישראל מקדשי שמך’‪,‬‬ ‫אמיץ עם הקב”ה‪ ,‬כאשר נזכרנו לפניו לטובה‪ ,‬בעת שכל‬ ‫שאר האילנות‪ ,‬ואליה נמשלו ישראל שאין להם אלא לב‬ ‫וכדאיתא במדרש (שיר השירים פרשה א פסוק ד אות ג) “זה היום‬ ‫ברואי עולם עברו לפניו כבני מרון‪ ,‬שאע”פ שעמדנו אז‬ ‫אחד לאביהם שבשמים‪ ,‬וענין ‘לב אחד’ מבואר בספה”ק‪,‬‬ ‫עשה ה’ נגילה ונשמחה בו” (תהלים קיח‪ ,‬כד)‪' ,‬אמר רבי אבין‬ ‫במורא ופחד מהמשפט הנורא‪ ,‬מ”מ שמחנו מתוך יראתנו‪,‬‬ ‫שמרוב התשוקה שיש בלבות בני ישראל אל הש”י‪ ,‬זה מביא‬ ‫אין אנו יודעים במה לשמוח‪ ,‬אם ביום אם בהקדוש ברוך‬ ‫באשר קלטנו בפני מי אנו עומדים‪ ,‬ומי הוא זה אשר מעשינו‬ ‫אותם להצטמצם לגמרי אל הש”י‪ ,‬ולהיות כל כולם מונח‬ ‫הוא‪ ,‬בא שלמה ופרש "נגילה ונשמחה בך" ‪ -‬בהקדוש ברוך‬ ‫תופסים כביכול מקום אצלו‪ ,‬וחפץ בהמלכתנו אותו למלך‪,‬‬ ‫בייחוד ולא לנטות לשם צד אחר‪.‬‬ ‫הוא'‪.‬‬ ‫הלא הוא האדון ה’ צבקות בכבודו ובעצמו‪ ,‬ומי אנו ומה‬ ‫וכן ההדסים הדומים לעיניים‪ ,‬הנה כמו שבגשמיות העין‬ ‫ומעתה בחג הסוכות שהוא זמן שמחתנו‪ ,‬הענין העיקרי‬ ‫חיינו לזכות לכתר ויקר גדול כזה‪ ,‬אשר אין שום דבר בעולם‬ ‫והמרכזי של החג הוא כביכול להתעלס באהבים ולשמוח‬ ‫רואה והלב חומד‪ ,‬כן כביכול על ידי ההדסים שהם כביכול‬ ‫לא למעלה ולא למטה שישווה למעלה נוראה ועצומה זה‪.‬‬ ‫עם הקב”ה‪ ,‬וכמו מי שנשא אשה שצריך לשמוח עמה שבעת‬ ‫בבחינת עיני ה’ הוא כביכול ראיית עין רוחני המעורר חמדה‬ ‫אמנם מבואר בספה”ק שמכל מקום בראש השנה ויום‬ ‫בלב אל הש”י‪ ,‬וכן הערבות דומים לפה ולשפתיים‪ ,‬שמשם‬ ‫ימים‪ ,‬והם שבעת ימי המשתה שבהם החתן אסור לצאת‬ ‫הכיפורים עצמם עדיין לא נשלם הקשר‪ ,‬מאחר שהיה‬ ‫יוצא דברי האהבה ונשיקין דרחימו‪ ,‬וכל זה הם כביכול‬ ‫למלאכתו אלא צריך לשהות בביתו ולשמוח עמה‪ ,‬כן קבעה‬ ‫חיבור וקשר של יראה‪ ,‬ולא יושלם החיבור אלא כאשר בא‬ ‫משלים נוראים עד כמה ד’ המינים מעוררים עזוז האהבה‬ ‫תורה את שמונת ימי החג כביכול להתעלס ולשמוח עם‬ ‫יבוא מתוך אהבה‪ ,‬וכמו שנאמר (ישעיה טז ה) “והוכן בחסד‬ ‫והתשוקה בין ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬וכולם באים לעורר‬ ‫הש”י באהבה רבה ועזה‪.‬‬ ‫כסא”‪ ,‬שדווקא על ידי החסד והאהבה יתכונן כסא המלוכה‬ ‫אהבה עמוקה בינינו להש”י להתעלס עמו יתברך ולהיות‬ ‫ולא רק עלינו המצוה לשמוח בהש”י‪ ,‬אלא כביכול גם‬ ‫ויתקיים‪ ,‬כי כל חיבור הבנוי רק על יראה עדיין חסר מקיומו‪,‬‬ ‫חולת אהבה ולגיל ולשוש ולשמוח עם הש”י‪ ,‬וכמו זמן של‬ ‫הש”י מתעלס אתנו בימים אלו‪ ,‬וכדאיתא בספה”ק שבימים‬ ‫כי קשה על האדם להיות במצב של יראה לאורך זמן‪ ,‬וכמו‬ ‫חתונה שכולם ששים ושמחים ביותר‪.‬‬ ‫אלו הש”י משפיע עלינו מלמעלה אהבה עזה ועצומה‪ ,‬הן‬ ‫שכתוב (איוב ו י) “ואסלדה ביראה” שהוא מלשון יד סולדת‬ ‫בעיצומם של ימים אלו שנשתנו למעליותא מכל ימות‬ ‫ונענועי הלולב מורים על האהבה‪ ,‬כי כאשר יש אהבה‪ ,‬יש‬ ‫בו‪ ,‬וכאדם הסולד ומרחיק ידו‪ ,‬כך כשהקשר רק מתוך‬ ‫השנה‪ ,‬ובהם הש”י מאיר ומגלה עזוז אהבתו אלינו בשפע‬ ‫התפעלות ותשוקה פנימית המביא לנענוע‪ ,‬שמחמת גודל‬ ‫יראה‪ ,‬ואפילו יראה עילאה בגין דהוא רב ושליט‪ ,‬מ”מ יש‬ ‫ואור רוחני הנשפע בליבותינו‪( ,‬ולא רק ימי החג הם ימי אהבה‪,‬‬ ‫האהבה והתשוקה אינו יכול להישאר על עמדו‪ ,‬ואכן הנענוע‬ ‫בו גם ענין של ריחוק דקה מן הדקה בנפש האדם‪( ,‬עיין “פרי‬ ‫אלא כמו שכתב האריז”ל שכבר ממחרת יום הכיפורים [ובאיזה בחינה כבר‬ ‫הוא כבר תוספת אהבה שבמצוות נטילת לולב‪ ,‬כי מעיקר‬ ‫הארץ” פרשת עקב)‪ ,‬ודווקא כאשר מתוך היראה מתעורר קשרי‬ ‫מערב יום הכיפורים] מתחיל לזרוח בנו אור אהבה עצומה שהש”י שופע‬ ‫הדין ‘מדאגבהיה נפק ביה’ (סוכה מא‪ ,):‬אלא שבני ישראל‬ ‫האהבה‪ ,‬אז החיבור והיחוד מתקיים בשלמות‪ ,‬ואנו נעשים‬ ‫בימים אלו בשכינת עזו‪ ,‬ובבניה ישראל עם קדוש‪ ,‬בני מלכים‪ ,‬האהובים‬ ‫מוסיפים ומנענעים בלולב נענועי אהבה מגודל תשוקתם‪.‬‬ ‫כביכול כסא ומרכבה להש”י‪.‬‬ ‫למעלה ונחמדים למטה‪ ,‬ומיום ליום האהבה מתעצם יותר ויותר‪ ,‬ועד לחג‬ ‫ולא עוד אלא שאנו מוסיפים ומנענעים עוד ועוד מחמת‬ ‫והן אמת שקשר אמיתי עם הש”י מוכרח להתחיל מתוך‬ ‫הסוכות עצמו שבו מאיר האהבה בשלמות‪ ,‬ולכן הוא יום מקרא קודש‪,‬‬ ‫חביבות המצוה‪ ,‬וכמו שנהגו לנענע גם בשעת הברכה‪ ,‬וגם‬ ‫יראה‪ ,‬כי רק אז האדם יוצא מישותו ועצמותו‪( ,‬וכמו‬ ‫באשר נשפע לן בו אהבה עצומה מקודש העליון)‪.‬‬ ‫בשעת ההלל‪ ,‬וג’ הולכות וג’ הבאות בכל צד‪( ,‬שהוא אבעי’ דלא‬ ‫ב‬ ‫שהארכנו ב”נועם הנשמות” במאמר ‘’דבקות של יראה’’)‪ ,‬ואשר לכן‬ ‫איפשטא בירושלמי‪ ,‬ואזלינן לחומרא כמו שכתבו התוספות [סוכה לז‪ :‬ד”ה‬ ‫חודש השביעי ירח האיתנים מתחיל ב’ימים הנוראים’‬ ‫כדי] וכתב הרא”ש [שם] שאע”פ שכל דין הנענוע הוא מדרבנן‪[ ,‬וגם זה‬ ‫ימי היראה‪ ,‬אמנם השלמתם וקיומם האמיתי הוא על ידי‬ ‫האהבה והשמחה העמוקה של חג הסוכות‪ ,‬ואז יושלם ויתוקן‬ ‫משמע מדברי הגמרא שהוא שיירי מצוה ואינו מעכב]‪ ,‬והרי כלל בידינו‬ ‫מצוות של אהבה‬ ‫שספיקא דרבנן לקולא‪ ,‬מכל מקום משום חביבות המצוה אזלינן בנענועים‬ ‫החיבור והייחוד בין הקב”ה לבני ישראל‪ ,‬וכמו שמצינו בשיר‬ ‫וכמו כן מצוות החג הם מצוות של אהבה‪ ,‬שבהם הש”י‬ ‫לחומרא אפילו במה שספק)‪ ,‬כי אכן כן הוא משפט אהבה שפורץ‬ ‫השירים שהיחוד בשלמות הוא כאשר מתחיל ב’שמאלו תחת‬ ‫משפיע עלינו אהבה עזה מלמעלה‪ ,‬ואנו בקיימנו את המצוות‬ ‫גבולות ועושים הרבה יותר ממה שצריך‪ ,‬כי אהבה אינו משא‬ ‫ראשי’‪ ,‬ולאחמ”כ ‘וימינו תחבקינו’‪ ,‬וכמו שכתוב האריז”ל‬ ‫מעוררים אהבה עצומה מלמטה‪ ,‬ומתהווה חיבור ויחוד של‬ ‫ומתן הבא בגבול ומדה ודין‪.‬‬ ‫שבפסוק זה נרמז כל סדר היחוד שבין ישראל לאביהם‬ ‫אהבה בין הש”י ובין בני ישראל‪.‬‬ ‫שבשמים המתהווה בחודש תשרי‪ ,‬מבחי’ השמאל ומידת‬ ‫והרא”ש שם הביא בשם הראבי"ה את דברי הירושלמי‪' ,‬למה‬ ‫ועל מצוות סוכה נאמר הכתוב ‘וימינו תחבקנו’‪ ,‬שבה הש”י‬ ‫הדין המתעורר בראש השנה ויוהכ”פ (שהוא בבחינת קידושין)‪,‬‬ ‫מנענע? משום לנענע כוחו של קטיגור'‪ ,‬ואפשר להסמיך לזה‬ ‫כביכול מחבק אותנו באהבה‪ ,‬וכדאיתא מהאריז”ל שזה נרמז‬ ‫ועד לבחי’ הימין והאהבה המתעורר בימי החג (שהוא בבחינת‬ ‫דברי רש"י (ראש השנה טז‪ :‬ד"ה כדי לערבב)‪ ,‬שהשטן מתערבב‬ ‫במה ששיעור דפנות סוכה הוא ‘שתים כהלכתו ושלישית‬ ‫נישואין)‪.‬‬ ‫כשרואה שישראל מחבבין את המצוה‪ ,‬ולפי זה בנענועי‬ ‫אפי’ טפח’‪ ,‬כי מבשרי אחזה‪ ,‬שביד ימין המחבק יש שלושה‬ ‫ד‬ ‫הלולב יש בו ביותר הענין של ערבוב השטן‪ ,‬כיון שהוא‬ ‫פרקים; שני פרקים ארוכים‪ ,‬שהם‬ ‫פרק העליון הסמוך ומחובר בכתף‪,‬‬ ‫הגליון מוקדש לעילוי נשמת‬ ‫נדבת ידידנו החשוב‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫סוכה ולולב ‪ -‬אהבה רבה‬ ‫האה"ח מרת חנה בת"ר יצחק‬ ‫הרה"ח ר' יהושע אשר‬ ‫שלוחה בזה לידידנו החשוב‬ ‫ופרק האמצעי הנקרא זרוע‪ ,‬אבל‬ ‫אייזנבערג שליט"א‬ ‫הרה"ח ר' אברהם בר"א יאראוויטש שליט"א‬ ‫ואהבת עולם‬ ‫פיוטרקובסקי‬ ‫ָחנה ע"ה‬ ‫לרגל שמחתו בהולדת בתו למזל טוב‬ ‫מחשובי תומכינו שזכה להתעטר בתואר‬ ‫· תומך חיים ·‬ ‫פרק השלישי שהוא כף היד עם ה’‬ ‫נלב"ע ח"י תשרי ג' דחוה"מ‬ ‫אצבעותיו‪ ,‬היא פרק קצר וקטן‪,‬‬ ‫נדבת המשפחה החשובה הע"י‬ ‫בזכות מרן הבעש"ט הק' ותלמידיו זי"ע יזכה לרוות ממנה‬ ‫רוב נחת דקדושה‬ ‫לרגל שמחתו בהולדת בתו למזל טוב‬ ‫וחידוש מצינו בחג הסוכות המתייחד‬ ‫בזכות מרן הבעש"ט הק' ותלמידיו זי"ע יזכה לרוות ממנה רוב נחת דקדושה‬ ‫וכנגד שני פרקים הארוכים הם שני‬ ‫ו‬ ‫גם חסדים וגם גבורות‪ ,‬וחסדי הדעת הם המעוררים את האהבה‪ ,‬ולעומתם‬ ‫שאין כן האהבה הבאה רק במידה וגבול לאו שמיה אהבה‬ ‫בשני מצוות המיוחדות לחג‪ ,‬שהם ישיבת סוכה ונטילת‬ ‫גבורות הדעת הם מעוררים את היראה‪ ,‬ומי שאין לו דעת אין לו יראה‪,‬‬ ‫ולאו כלום הוא‪ ,‬כי אין בו נפשיות וחיבור אמיתי‪ ,‬אלא‬ ‫לולב‪ ,‬לעומת שאר ימים טובים שעיקרם סובב על מצווה‬ ‫וכמו שאמרו “אם אין דעת הבדלה מנין”‪ ,‬שכיון שאין לו יראה אינו יודע‬ ‫שמכל מקום כשיש “אהבה רבה” אזי מחמת גודל האהבה‬ ‫אחת‪ ,‬וכמו אכילת מצות בחג המצות‪( ,‬ושאר מצוות ליל הסדר‬ ‫להבדיל עצמו מהדברים הנוראים‪ .‬ומכיון שיראה שייך לבחינת הדעת‪ ,‬לכן‬ ‫אין בעולם אופן איך ובמה לבטא את האהבה‪ ,‬כי מי יכילנו‪,‬‬ ‫[וכמו סיפור יציאת מצרים] נטפלים אל אכילת המצה‪ ,‬או [כמו אכילת מרור‬ ‫גם ביראה יש שתי בחינות בסוד “קל דעות ה’ “)‪ ,‬והיראה האמיתית‬ ‫ולכן כדי שלאהבה יהא מציאות וממשות בעולם‪ ,‬צריכים‬ ‫הנטפל מן התורה] לקרבן פסח שעיקר מצוותו הוא בהקרבתו בי”ד‪ ,‬והוא‬ ‫הוא “יראה עילאה” שאז הוא מכיר באמיתיות אלוקותו עד‬ ‫לצמצם את האהבה‪ ,‬באופן שיהא אפשר לבטא את האהבה‬ ‫מועד בפני עצמו)‪ ,‬ותקיעת שופר בראש השנה‪.‬‬ ‫שמתפחד ומתבטל אליו‪ ,‬אבל “יראה תתאה” הוא בבחינת‬ ‫בדיבורים ובמעשים‪ ,‬שהם בחינת “אהבת עולם”‪.‬‬ ‫והפנימיות בזה‪ ,‬כי בשתי מיני אהבות וקירובים קרבנו הש”י‬ ‫“מלך במשפט יעמד ארץ” שיהא מוראו עלינו‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫נמצא שכל חשיבות ה”אהבת עולם” הוא דווקא כשתוכו‬ ‫אליו‪ ,‬המכונים ‘אהבת עולם’ ו’אהבה רבה’‪ ,‬כדאיתא בכתבי‬ ‫נצמצם עצמינו מהחטא והעוון‪.‬‬ ‫רצוף “אהבה רבה”‪ ,‬והוא אינו בא אלא לבטא אותו‪ ,‬אלא‬ ‫האריז”ל‪ ,‬והאריכו בזה בספה”ק‪ ,‬שלעומת “אהבת עולם”‬ ‫ובאמת “יראה תתאה” אמיתית הוא הארה מ”יראה עילאה”‪,‬‬ ‫שביטוי זה חשוב מאוד‪ ,‬כי מבלעדיה אנו בני אדם ששכלנו‬ ‫שהוא אהבה המתבטא מתוך טובות העולם‪ ,‬וכדרך האוהבים‬ ‫כי רק כך נגיע אליה‪ ,‬וכמו שמצינו שחסידים ואנשי מעשה‬ ‫מוגבל לא יהא לנו מקום אחיזה באהבה עזה כל כך‪ ,‬והיה‬ ‫שמגודל אהבתם גומלים זה לזה בכל טוב העולם‪ ,‬הרי לעומת‬ ‫מחמת גודל פחדם שלא יפרדו מהש”י‪ ,‬שזהו בעצם ענין של‬ ‫כלא היה‪ ,‬מחמת חוסר התפיסא וההשגה בו‪ ,‬וכמו שרואים‬ ‫זה “אהבה רבה” הוא אהבה בלי גבול שכל חפצי וטוב העולם‬ ‫יראה עילאה‪ ,‬היו מעוררים עצמם ב”יראה תתאה” ואפילו‬ ‫בחוש‪ ,‬שכאשר אין ההורים מבטאים אהבתם לבניהם‬ ‫לא ישוו אליה‪ ,‬כי אין בעולם שום דבר שישווה בעצם לגודל‬ ‫ביראת העונש‪ ,‬בכדי להיות בטוחים שלא יכשלו ח”ו בחטא‬ ‫בדיבורים ובפעולות‪ ,‬אזי יש והבנים מדמים שהוריהם שכחו‬ ‫האהבה הסוערת ובוערת עד אין קץ ואין תכלית‪.‬‬ ‫ועוון המפריד מהש”י‪ ,‬כי החומר אינו משיג ואינו מבין את‬ ‫מהם וסר אהבתם מהם‪ ,‬ולא ידעו ולא יבינו איך שהוריהם‬ ‫וכנגד שתי אהבות אלו הם שתי מצוות החג; ישיבת סוכה‬ ‫שפת ה”יראה עילאה” וצריך לעוררו ב”יראה תתאה” שישמר‬ ‫ממש יוצא נפשם אליהם‪.‬‬ ‫ונטילת לולב‪ ,‬כי על ידי הסוכה מתעורר ה’אהבה רבה’‪ ,‬ולכן‬ ‫עצמו שלא להפסיד ח”ו את חייו ואת שפעו הטוב‪( .‬וכמו אם‬ ‫ומעתה מצוות סוכה שהוא בסוד "אהבה רבה" שהוא‬ ‫בסוכה הקב”ה מקיף אותנו באהבה רבה ועזה הגדול מכלינו‪,‬‬ ‫המכה את בנה להפרישו מדברים רעים‪ ,‬שאין המטרה שיישאר ביראה ופחד‬ ‫עצמיות האהבה שבין ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬שהוא‬ ‫ואנו כביכול נמצאים ודרים כביכול בתוכו יתברך‪ ,‬אוכל‬ ‫מההכאה‪ ,‬אלא שבזה יגיע להשיג את רעת הרע עצמו‪ ,‬ויתפחד מלהתבוסס‬ ‫אהבה רבה ועזה עד אין שיעור ועד אין תכלית‪ ,‬ומצוות לולב‬ ‫שותה ישן ומטייל בסוכה‪ ,‬והוא מקיף את כל כולנו מכף רגל‬ ‫ברע‪ ,‬שהוא היראה האמיתית)‪.‬‬ ‫שהוא בסוד “אהבת עולם” שבו מבטאים את האהבה בגדרי‬ ‫‘אין מיט די שטיוול'‪ ,‬ומצוותה ביום ובלילה ואפי’‬ ‫ועד ראש ִ‬ ‫וראש השנה הוא התחלת היראה‪ ,‬שבו הוא המורא מהש”י‬ ‫העולם‪ ,‬באים כאחד ומשלימים זה את זה‪ ,‬ולכן נוטלים לולב‬ ‫בשעת שינה כשלבנו בל עמנו‪ ,‬מכל מקום האהבה מקיף‬ ‫מחמת הדין והמשפט שהוא שופט ודן את כל הנבראים‪,‬‬ ‫בסוכה כי הם בעצם אותו אהבה המתבטא בפועל על ידי‬ ‫אותנו למעלה משכלנו ודעתנו‪.‬‬ ‫שהוא בסוד יראה תתאה‪ ,‬ויום הכיפורים בסוד הביטול‬ ‫ומזה הטעם ‘המצטער פטור מסוכה’‪ ,‬כי כשיש ‘אהבה רבה’‬ ‫והיראה העילאה‪ ,‬בבחינת “והשתחוו לפניך כל הברואים”‪,‬‬ ‫מתבטל כל שאר ההרגשים ולא נרגש שום צער בעולם‪ ,‬ולכן‬ ‫ואז אנו זוכים לדבקות אמתי בהש”י‪ ,‬אמנם באמת גם בראש‬ ‫סוכה וצער אינם יכולים לדור במדור אחד‪ ,‬ואכן לכן מצינו‬ ‫השנה תוכו רצוף “יראה עילאה”‪ ,‬וכל יראת המשפט הוא‬ ‫לצדיקים זי”ע שלא יצאו מהסוכה גם כשירדו גשמים‪ ,‬כי‬ ‫בכדי להתפשט מהלבושים הצועים ולצאת מישותנו ועצמינו‬ ‫עד שנוכל לעמוד לפני המלך ה’‪.‬‬ ‫מצות סוכה הוא בסוד‬ ‫בגודל עזוז אהבתם לא הרגישו שום צער כלל‪ ,‬ואכן דווקא‬ ‫"אהבה רבה" שהוא עצמיות‬ ‫במצוות סוכה מצינו כזאת ולא כל כך בשאר מצוות‪ ,‬כי אכן‬ ‫ומעתה הסוכה שהוא “אהבה רבה” הוא כהמשך וכקיום‬ ‫זהו עומק קדושת הסוכה אהבה בלי קץ ועד שמסלק בעצם‬ ‫ל”יראה עילאה” של יום הכיפורים‪ ,‬ואכן מצינו בגמרא (סוכה‬ ‫ד‪ - :‬ה‪ ):‬שלמדו שיעור סוכה מהארון והכפורת והכרובים‬ ‫האהבה שבין ישראל‬ ‫כל צער‪ ,‬וכמו שפירשו צדיקים ‘המצטער פטור מן הסוכה’ ‪-‬‬ ‫שהמצטער יפטר מצערו בכח מצוות סוכה‪“( ,‬צמח צדיק” להרה”ק‬ ‫שבבית קודש הקדשים‪ ,‬שהוא המקום בו נכנס הכהן גדול‬ ‫לאביהם שבשמים‪ ,‬ומצות‬ ‫מוהרמ”מ מויז’ניצא זיע”א‪ ,‬וכתב שם עוד שלכן אמרו [סוכה כח‪‘ ]:‬מאימתי‬ ‫לולב הוא בסוד “אהבת‬ ‫רק אחת בשנה ביום הכיפורים‪ ,‬וכן איתא מצדיקים זי”ע‬ ‫מותר לפנות משתסרח המקפה'‪ ,‬כי מי שיש לו הרגשה ומרגיש שסרחה‬ ‫שמענן הקטורת עצמו של יום הכיפורים‪ ,‬מזה עצמו התהווה‬ ‫המקפה‪ ,‬דהיינו שיש לו עדיין הרגשה בענינים גשמיים‪ ,‬מותר לפנות עצמו‬ ‫פנימיות ענני הכבוד‪ ,‬שבצלו אנו חוסים בסוכה‪.‬‬ ‫עולם” שבו מבטאים את‬ ‫מהסוכה‪ ,‬כי בזה מוכח שאינו יכול להשלים את היחוד של הסוכה‪ ,‬שצריך‬ ‫האהבה בגדרי העולם‬ ‫והלולב שהוא “אהבת עולם” הוא כהמשך וקיום ל”יראה‬ ‫לזה התפשטות הגשמיות‪ ,‬והוא עדיין אינו במדרגה גבוה זו‪ .‬אמנם מצינו‬ ‫תתאה” של השופר של ראש השנה‪ ,‬שהוא ענין התלבשות‬ ‫בחז"ל [ע"ז ג‪ ]:‬שבזה שונים בני ישראל מאומות העולם‪ ,‬שכשמצערים‬ ‫אלוקותו בעולם‪ .‬ואכן בשני מצוות אלו אנו מוצאים שבאים‬ ‫ויוצאים מהסוכה אינם בועטים ח"ו‪ ,‬ובזה גופא ניכר שגם כשבני ישראל‬ ‫לערבב את השטן‪ ,‬ובאים לעורר את האדם מתרדמתו‪,‬‬ ‫במדרגה קטנה ואינם מרגישים את קדושת הסוכה‪ ,‬מכל מקום באמונה‬ ‫הלולב ונענועיה‪( ,‬וכמו שאומרים בנוסח התפילה שקודם נטילת לולב‬ ‫יאמינו והם שייכים אליה מצד אמונתם)‪.‬‬ ‫ולעורר אותו לאהבה וליראה את הש”י‪ ,‬ואכן בתרין אנפין‬ ‫“להמשיך מ’דעת עליון’ לנווה אפריון למכון בית אלוקינו”‪ ,‬ואע”פ שהלולב‬ ‫אפשר לעורר מהשינה; אם על ידי השמעת קול או על ידי‬ ‫ושוב על ידי הלולב מתעורר ‘אהבת עולם’‪ ,‬ולכן הוא בא‬ ‫הוא בסוד ‘דעת תחתון’‪ ,‬אבל שורש המשכתה הוא מ’דעת עליון’ שהוא‬ ‫נענוע‪ ,‬וזהו משל‪ ,‬והנמשל הנה התעוררות נפש האדם‬ ‫בגדר וגבול‪ ,‬וזמנה דווקא ביום ולא בלילה‪ ,‬ובגבולין רק‬ ‫הסוכה‪ ,‬כמו שכתב ב”סידור הרב” הק’ בעל התניא זי”ע)‪ ,‬ושם החג הוא‬ ‫מתרדמתה בוא יבוא ג”כ בתרין אנפין; או על ידי פחד וחרדה‬ ‫ביום הראשון‪ ,‬ורק במקדש (או זכר למקדש) כל שבעה‪ ,‬ואכן‬ ‫“חג סוכות” ולא “חג הלולב”‪ ,‬כי בעצם הלולב נכלל בסוכה‪,‬‬ ‫המתעורר על ידי קול השופר‪ ,‬או על ידי נענועי האהבה‬ ‫מנענעים לד’ רוחות העולם ומעלה ומטה‪ ,‬ובהם אנו ממליכים‬ ‫כי גם הוא אינו בא אלא לבטא את ה”אהבה רבה”‪ ,‬ואינו ח”ו‬ ‫שאנו מתעוררים על ידי הלולב ומיניו‪.‬‬ ‫את הש"י בתוך העולם‪ ,‬וכמו שאמרו (סוכה לז‪' ):‬מוליך ומביא‬ ‫בחינת “אהבת עולם” העומד בפני עצמו‪.‬‬ ‫ומטעם זה דווקא השופר והלולב נדחים בשבת‪ ,‬כי הם בסוד‬ ‫למי שהארבע רוחות שלו‪ ,‬מעלה ומוריד למי שהשמים‬ ‫והרמב”ם הביא את המקור לשמחה היתירה של שמחת‬ ‫והארץ שלו'‪ ,‬וכן בזה הש"י משמרנו מכל רע ומשפיע לנו‬ ‫“יראה תתאה” ו”אהבת עולם”‪ ,‬אשר בשבת זוכים למעלה‬ ‫בית השואבה‪ ,‬מהפסוק ‘ושמחתם לפני ה’ אלקיכם שבעת‬ ‫טוב העולם‪ ,‬וכמו שאמרו (שם) "מוליך ומביא כדי לעצור‬ ‫יתירה מהם‪ ,‬מצד קדושת הנשמה יתירה‪ ,‬ואם נעסוק בעניני‬ ‫ימים’ הנאמר גבי הלולב‪ .‬כי הסוכה מגודל התפשטותה לא‬ ‫רוחות רעות‪ ,‬מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים”‪.‬‬ ‫העולם ואפי’ חלק הטוב שבה‪ ,‬הרי הוא ירידה בערך קדושת‬ ‫בהכרח יביא את האדם להרגיש בפועל האהבה‪( ,‬ויש בחינה‬ ‫השבת‪ ,‬ויש חשש של יניקת הקלי’ ממעשים אלו‪ ,‬בסוד שמא‬ ‫(וידוע שהאהבה והחיבור והייחוד מתעורר מכח הדעת‪ ,‬וכמו שנאמר‬ ‫של המצטער שאינו משיג קדושת הסוכה‪ ,‬עד שפטור מן הסוכה)‪ ,‬ודווקא‬ ‫יעברנו ד’ אמות ברשות הרבים ‪ -‬מקום שליטת החיצונים‪.‬‬ ‫[בראשית יח יט] “כי ידעתיו”‪ ,‬וברש”י [שם] ‘ידעתיו’ ‪ -‬לשון חיבה‪ ,‬וכמו‬ ‫הלולב המצמצם את האהבה בתוך כלים הוא המביא להרגיש‬ ‫אבל יוהכ”פ ומצוות סוכה שהם בסוד “יראה עילאה” ו”אהבה‬ ‫“מודע לאישה” (רות ב‪ ,‬א‪" ,).‬ואדעך בשם" (שמות לג‪ ,‬יז‪ ,).‬וכן נאמר‬ ‫שמחת החג עד בלי די‪ ,‬שתתעורר השמחה בפועל ושוב‬ ‫רבה”‪ ,‬שבהם אנו מתעלים למעלה מכל לבושי העולם‬ ‫[בראשית ד כה] “וידע אדם עוד את אשתו”‪ ,‬והנה בדעת מצינו שנאמר‬ ‫תפרוץ גדרה עד בלי די‪.‬‬ ‫ו‬ ‫ומלואה‪ ,‬הם בעצם במדרגת קדושת השבת שכולו נשמה‪,‬‬ ‫[שמואל‪-‬א ב ג] “כי קל דעות ה’ “‪ ,‬ודרשו מזה בזוה”ק [אדרא זוטא‪ ,‬זח”ג‬ ‫והעסק במצוות אלו הם מעין הדבקות בקדושת השבת‪ ,‬ולכן‬ ‫רצא‪ ].‬שיש כמה מיני בחינות של דעת‪‘ ,‬דעת עליון’ [שהוא ‘דעת הנעלם’‬ ‫אמרו (סוכה ז‪' ).‬מגו דהויא דופן לענין סוכה הויא דופן לענין‬ ‫שאין בעולם מי שישיגהו באמיתותו] ו’דעת תחתון’‪ ,‬והן הם שתי מיני‬ ‫שבת'‪ ,‬כי הסוכה והשבת הם באותו מדרגה‪ ,‬והסוכה עצמה‬ ‫ראש השנה ויום הכיפורים ‪ -‬יראה‬ ‫אהבות אלו; ‘אהבה רבה’ בסוד דעת עליון‪ ,‬ו’אהבת עולם’ בסוד דעת‬ ‫מבטלת את רשות הרבים וטורא דפרודא מכל וכל‪ ,‬ושורים‬ ‫ביחידו של עולם‪.‬‬ ‫תתאה ויראה עילאה‬ ‫תחתון‪ ,‬וזה מה שסידר הרש”ש בכוונותיו שהסוכה הוא בסוד ‘דעת עליון’‪,‬‬ ‫והלולב הוא בסוד ‘דעת תחתון’)‪.‬‬ ‫ה‬ ‫מעובד מתוך שיעורו הקבוע של המשפיע הגה"ח ר' בן ציון אפל שליט"א‬ ‫וכמו שיש שתי אהבות‪ ,‬כן יש באופן כללי שתי יראות; יראה‬ ‫תתאה ויראה עילאה‪( ,‬כי היראה הוא ג”כ מכוח הדעת‪ ,‬הכולל בתוכו‬ ‫רשפיה ‪ /‬כללי וחיצי קודש ממאורי החסידות‬ ‫שתי האהבות גם יחד‬ ‫והנה לשלמות האהבה נצרך שתי האהבות גם יחד‪ ,‬כי דווקא‬ ‫השמחה האמיתית הוא שירגיש בלבו השמחה‪ ,‬שישמח בה' ממש‪ ,‬בהתגלות‬ ‫על ידי שניהם ייווצר הקשר והייחוד האמיתי בינינו להש”י‪,‬‬ ‫השמחה במח ובלב ובצהלת פנים‪ ,‬דלא כמו שהעולם סוברים שששמחה הוא רק‬ ‫כי אליבא דאמת רק “אהבה רבה” הוא אהבה אמיתית‪ ,‬כי אין‬ ‫אהבה לחצאין‪ ,‬ואהבה אמיתית בהכרח פורצת כל גבול‪ ,‬עד‬ ‫הרה"ק רביה"ז זי"ע ('שומר אמונים' מאמר צהלי ורוני פ"ה)‬ ‫שאין מרגיש בלבו העצבות‪.‬‬ ‫שהאוהבים יוצאים מכליהם מחמת גודל אהבתם זה לזה‪ ,‬מה‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ימאמר‬ ‫ל סודי‬ ‫הדרכה לימי הבחרות ‪ -‬בחדר המשפיע‬ ‫א חסיד'ישער בחור‬ ‫כבוד‬ ‫החג‬ ‫וכיצד נהיים מקושר‬ ‫המעשים הנכונים‪ ,‬מגיעים במשך הזמן להתקשרות אמת‪.‬‬ ‫מה הפירוש 'התקשרות'?‬ ‫עם הצדיק?‬ ‫הרבה שמחה וקורת רוח כאשר הוא בא להשתתף בשמחתו‪ ,‬כך‬ ‫התקשרות‬ ‫משפיע‪ :‬שלום וברכה אברהם יצחק‪ .‬מה נשמע עמך? מה אתה‬ ‫גם בעת צער או איזה עגמת נפש הוא מרגיש צורך גדול לשתף‬ ‫מספר?‬ ‫את חבירו בצערו ורק אחר שהוא משתף אותו הוא מרגיש שהוקל‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬ברוך השם‪ ,‬אלס גוטס‪.‬‬ ‫ליכלל בעבודתו‬ ‫לו מצערו‪.‬‬ ‫משפיע‪ :‬מה הנושא שלנו היום?‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬הדברים די ברורים‪ ,‬אבל יש נקודה אחת שלא כל‬ ‫כל אלו הם הרבה פרטים‪ ,‬אבל הצד השווה לכל זה הוא שהם‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬יש איזה נושא שכבר רציתי הרבה לשאול עליו‪,‬‬ ‫כך ברורה לי‪ .‬המשפיע הזכיר כמה פעמים 'להכלל בעבודה של‬ ‫מקושרים בלב ונפש‪ ,‬הלב שלהם אוהב מעריך ומעריץ אחד את‬ ‫זה לא ענין דחוף או מעיק‪ ,‬אבל אם למשפיע יש זמן רגוע הייתי‬ ‫הצדיק'‪ ,‬לא הבנתי מה מתכוין המשפיע‪ ...‬מה פירוש להכליל את‬ ‫השני‪ .‬וזה גורם להם התקשרות וקירבה אחד לשני‪.‬‬ ‫רוצה אולי לשוחח על זה‪ .‬המדובר הוא על נושא מאוד מרכזי‬ ‫העבודה שלי בעבודה שלו?‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬דווקא לי יש גם חבר טוב מאוד שקרוב אלי מאוד‬ ‫וכללי בחסידות ‪ -‬הנושא של התקשרות לצדיקים‪ ,‬הנושא הזה‬ ‫משפיע‪ :‬זה בעצם נקודה שהבעש"ט חידש וגילה שהצדיק יכול‬ ‫מאוד‪...‬‬ ‫הרי נוגע לכל חסיד וחסיד‪ ,‬ואני מרגיש שחסר לי בהירות בנושא‬ ‫להגביה ולרומם את העבודות של כל אלו המקושרים עמו‪ .‬ולכן‬ ‫משפיע‪ :‬אני נהנה לשמוע שיש לך חברים‪ ,‬אבל אני בדווקא‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫כאשר האדם ניגש להתפלל או לקיים איזה מצוה‪ ,‬והוא מתבונן‬ ‫נקטתי דוגמא של אנשים מבוגרים‪ ,‬כי זה דוגמא של אהבה‬ ‫משפיע‪ :‬באיזה פרט אתה מרגיש את חוסר הבהירות? הנושא הזה‬ ‫ויודע בעצמו שעבודתו רחוקה מאוד מלהיות מושלמת‪ ,‬ובפרט‬ ‫פנימית ואמיתית ושם יותר ניכר שזה אהבה שאינה תלויה בדבר‪,‬‬ ‫כשלעצמו הרי גדול ומקיף ומאוד‪ ,‬אבל אם תגיד לי באיזה פרט‬ ‫כאשר לומד בספרי תלמידי הבעש"ט וכדומה ורואה איך צריכה‬ ‫וזה סוג קירבה ואהבה שאינה חולפת ומתחלפת לפי המצב רוח‬ ‫או נקודה אתה מתקשה‪ ,‬נדע מהיכן צריך להתחיל‪.‬‬ ‫באמת להראות תפלה או כל שאר העבודות‪ ,‬הוא מבין שאין בו‬ ‫או שאר סיבות חיצוניות‪ .‬בכל אופן זה דוגמא של התקשרות‪,‬‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬אני לא יודע להגיד בדיוק איזה פרט לא ברור‪ ,‬אבל‬ ‫את היכולת להגיש לפני השי"ת עבודה זכה ומושלמת הראויה‬ ‫שמראה לנו שזה לא סתם שני אנשים שמדברים אחד עם השני‪,‬‬ ‫קודם כל אני רוצה לשאול מה זה בדיוק התקשרות לצדיקים? איך‬ ‫לעלות ולהרצות לפני מלך מלכי המלכים‪ ,‬כל זה מביא בקרבו את‬ ‫וזה לא סתם שהם יושבים אחד ליד השני‪ ,‬אלא הם מקושרים‬ ‫עושים את זה? ומה צריכים לעשות?‬ ‫הרצון שכל העבודה שלו תכלל ותתחבר עם עבודת הצדיק‪ ,‬וכך‬ ‫בפנימיות לבבם אחד לשני‪.‬‬ ‫תהיה לה עליה נכונה‪ .‬זאת אומרת שאחד מההרגשות שמרגיש‬ ‫משפיע‪ :‬התקשרות פירושה התקשרות! פשוטו כמשמעו‪ ,‬להיות‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬וההתקשרות לצדיק צריכה להיות סוג כזה של‬ ‫אדם המסתופף אצל צדיק היא‪ ,‬שעל ידי זה שאני מתפלל‬ ‫מקושר עם הצדיק‪ .‬לכל אדם יש כל מיני דברים שהוא מקושר‬ ‫התקשרות? הרי לא שייך להיות כל כך קרובים אל הצדיק‪ ...‬זה‬ ‫במחיצתו‪ ,‬או עכ"פ אני משתוקק אל עבודתו‪ ,‬או עכ"פ עושה את‬ ‫להם‪ ,‬והעבודה שלנו היא להיות מקושר לצדיקים‪.‬‬ ‫לא מציאותי להיות בקשר כל כך קרוב עם צדיק כמו עם חבר‪...‬‬ ‫העבודה על דעתו וכוונתו‪ ,‬מקבלת העבודה הפרטית שלי עליה‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬מה פירוש שיש כל מיני דברים שאני מקושר להם?‬ ‫ותיקון‪ .‬והרגשה זו עצמה לרצות להכלל בעבודת הצדיק‪ ,‬היא‬ ‫לאיזה דברים מתכוין המשפיע?‬ ‫חלק מהתקשרות הפנימית אל הצדיק‪.‬‬ ‫התקשרות לצדיק‬ ‫משפיע‪ :‬כל מיני דברים בכל מיני נושאים‪ .‬המכנה המשותף לכל‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬בעצם עכשיו הוסיף המשפיע הסבר גם למה צריך‬ ‫הדברים שאנו מקושרים להם היא‪ ,‬שהם דברים שאנו אוהבים‪,‬‬ ‫התקשרות ומה התועלת שלה‪ .‬עכשיו בעצם הוסבר שכל העבודה‬ ‫משפיע‪ :‬וודאי שלא‪ .‬הבאתי רק דוגמא ומשל מה זה התקשרות‪.‬‬ ‫דברים שאנו מעריכים ומעריצים‪ ,‬וכל מיני דברים שנושאים חן‬ ‫שלנו יש לה עליה והשלמה על ידי שאנו מקושרים עם הצדיק‪...‬‬ ‫אבל כמובן שכל התקשרות יש לה צורה אחרת‪ .‬וכמו‬ ‫בעינינו‪ .‬אלו דברים הגורמים לנפש שלנו להיות מקושר עמהם‪.‬‬ ‫שההתקשרות לחבר טוב אינה דומה כלל להתקשרות הפחותה‬ ‫משפיע‪ :‬נכון מאוד‪ .‬יש אמנם עוד כל מיני סיבות ומעלות בעניין‬ ‫לאוכל ותענוגים גשמיים‪ ,‬כך אינה דומה התקשרות לצדיק‬ ‫הזה‪ ,‬אבל עכ"פ זה אחד מן הדברים היסודיים בעניין הזה‪ .‬ואני‬ ‫להתקשרות עם חבר‪ .‬כי כמובן הצדיק הוא לא חבר שלנו‪ ,‬הוא‬ ‫רוצה להדגיש לך שהתכללות הזאת בעבודתו איננה דווקא כאשר‬ ‫לא ברמה שלנו‪ ,‬וממילא אופן וצורת מתבטא מאופן אחר לגמרי‪.‬‬ ‫קשה להתנתק‬ ‫עומדים ומסתכלים על הצדיק‪ ,‬כי אותה ההתקשרות יכולה להיות‬ ‫הבאתי עד עכשיו רק דוגמאות מהחיים שלך‪ ,‬להראות לך שיש‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬אני לא כל כך קולט מה כוונת המשפיע‪ .‬אולי‬ ‫מרחוק גם כן‪ ,‬כי כאשר האדם מתגורר בעיר או אפילו מדינה‬ ‫בנפשך את הכח והמושג הזה של התקשרות‪ ,‬וממילא תדע שיש‬ ‫המשפיע ינקוט איזה דוגמא מדברים שאנו מקושרים אליהם?‬ ‫אחרת‪ ,‬וכאשר נעמד להתפלל ומצייר לפניו את צורת רבו וצורת‬ ‫בכל אחד את הכח והמציאות להיות מקושר‪ .‬כמובן העבודה שלנו‬ ‫משפיע‪ :‬יש הרבה דוגמאות‪ .‬אבל רוב הדברים שאנו מקושרים‬ ‫עבודתו‪ ,‬וחושב לעצמו שהוא רוצה שתפלתו כאן תהיה על דעתו‬ ‫היא להיות מקושר ודבוק אל הדברים הנכונים והאמיתיים ולא‬ ‫אליהם הם דברים גשמיים ופחותים שהעבודה שלנו היא‬ ‫של הצדיק ותכלל תתחבר עמו‪ ,‬הוא בעצם מקושר עם הצדיק‬ ‫אל הדברים הפחותים והנמוכים‪.‬‬ ‫דווקא לא להיות מקושר אליהם! ולכן מוזר קצת להשוות את‬ ‫ונכלל בעבודתו‪ .‬ובכלל כאשר תתבונן על זקני החסידים שעוד‬ ‫הסתופפו בצל הצדיקים מהדור שעבר‪ ,‬אתה יכול לראות בחוש‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬אז איך בעצם נראית התקשרות לצדיק?‬ ‫ההתקשרות לצדיקים להתקשרויות האלו‪ ,‬אבל בכל זאת בכדי‬ ‫כמה התקשרות יש להם עדיין עמהם! הם רואים את רבם כל‬ ‫משפיע‪ :‬כאשר האדם מקושר עם צדיק‪ ,‬הוא רוצה להיות בקרבתו‪,‬‬ ‫לשבר את האוזן על המושג התקשרות ננקוט בדוגמאות האלו‪.‬‬ ‫הזמן לפני עיניהם‪ ,‬הם מתנהגים ומכוונים את ארחות חייהם לפי‬ ‫הוא רוצה לראות את עבודתו‪ ,‬הוא משתוקק לשמוע דברי תורתו‬ ‫קח למשל את הנושא של אכילה‪ ,‬הרי כל בן אדם אוכל‪ ,‬אבל‬ ‫הדיבורים ששמעו מפיו וההנהגות והעבודות שזכו לראות אצלו‪,‬‬ ‫והדרכותיו והוראותיו‪ ,‬הוא מנסה להתאים את עצמו לאורח‬ ‫יש כאלו שממש מקושרים לאוכל‪ ,‬המחשבות שלהם עסוקים‬ ‫וכל המציאות שלהם מקושרת ודבוקה אל הצדיק הזה‪.‬‬ ‫החיים וסוג העבודה שהצדיק דורש ממנו‪ ,‬וכך עוד ועוד פרטים‪,‬‬ ‫בעניין האוכל‪ ,‬הם יכולים לחשוב לספר ולדבר על המאכלים‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬נפלא מאוד‪ .‬עכשיו הדבר ברור מאוד‪ .‬התקשרות‬ ‫שכולם נובעים מזה שהוא מעריץ ומייקר מאוד את הצדיק‪ ,‬ולבו‬ ‫הטובים שהם אכלו אתמול באיזה שמחה‪ ,‬הם יכולים להעסיק‬ ‫פירושה שהלב והמוח מלאים בהערכה והבנה ביִ קרת עבודת‬ ‫מלא באהבה והערכה אל הצדיק‪.‬‬ ‫את המחשבה והדמיון שלהם על כל מיני מאכלים שהם עתידים‬ ‫הצדיק‪ ,‬והתועלת שלה היא שעל ידי זה נכלל העבודה שלנו‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬זאת אומרת שאם אני מקפיד להיות בכל טיש‪ ,‬ובכל‬ ‫לאכול וכדומה‪ ,‬בקיצור‪ ,‬פעולת האכילה אצלם אינה רק פעולה‬ ‫בעבודתו ומציאותו‪.‬‬ ‫תפלה הוא משתדל לתפוס מקום קרוב שאוכל לראות מקרוב‬ ‫טכנית‪ ,‬אלא הם משקיעים בה את המוח והלב שלהם‪ .‬זאת‬ ‫את העבודה של הצדיק‪ ,‬ואני גם משתדל ללמוד בכל שבוע את‬ ‫אומרת שהם מקושרים עם האוכל‪ .‬העבודה שלנו כמובן לנתק‬ ‫משפיע‪ :‬יפה מאוד‪ .‬ואני רוצה להוסיף עוד נקודה‪ .‬ההתקשרות‬ ‫התורות והשיחות‪ ,‬אני בעצם מקושר לצדיק כמו שצריך‪...‬‬ ‫את הקישור הזה‪ ,‬העבודה שלנו היא לאכול את מה שצריך ומתי‬ ‫איננה רק פעולה סגולית להעלות את התפלות והעבודות‪ ,‬אלא‬ ‫שצריך‪ ,‬ולא להשקיע בה את המוח והלב‪.‬‬ ‫היא גם פועלת בפועל ממש על העבודה של האדם‪ .‬כי כאשר‬ ‫משפיע‪ :‬את הפעולות אני רואה שאתה עושה כמו שצריך‪ .‬אבל‬ ‫האדם המקושר אל הצדיק מצייר לנגד עיניו את העבודה והצורה‬ ‫זה עדיין לא אומר שאתה מקושר! כי יכולים לעשות את כל‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬את הדוגמא הזאת של התקשרות אני מבין טוב‬ ‫של הצדיק‪ ,‬זה מחייב אותו ומושך אותו כלפי מעלה‪ ,‬כי כאשר‬ ‫הפעולות הללו מתוך רצון להקרא 'חסיד'‪ ,‬או סתם כך כי זה הוא‬ ‫מאוד‪ .‬אני יודע שזה אכן בעיה להשקיע את המוח והלב באוכל‪,‬‬ ‫אדם פשוט רואה לנגד עיניו צורת צדיק אמיתי ועבודה אמיתית‪,‬‬ ‫הרוח בין החבירים‪ .‬אבל ההתקשרות באמת היא בלב! התקשרות‬ ‫וצריך לעבוד על זה‪.‬‬ ‫זה מביא בקרבו את ההרגשה כמה הוא רחוק מעבודה אמיתית‬ ‫פירושו שהאדם מעריך את הצדיק‪ ,‬הוא מתפעל מעבודתו‪ ,‬הוא‬ ‫משפיע‪ :‬עצם זה שצריך 'לעבוד' ולהתייגע בכדי לנתק את עצמינו‬ ‫וכמה הוא שקוע בעולם הזה‪ ,‬וזה מחייב אותו לקחת את עצמו‬ ‫מייקר ומבין את רוממות עבודתו של הצדיק ורוצה להכליל את‬ ‫מהקשר הזה‪ ,‬מראה לנו מה פירוש 'התקשרות'‪ ,‬כי כאשר הלב‬ ‫בכל הכוחות לעבודת השי"ת‪ ,‬ולהכניס יותר מוח ולב בעבודה‬ ‫העבודה שלו בעבודת הצדיק‪ .‬כל אלו הם הרגשות שבלב‪ ,‬וזה‬ ‫והמוח שלנו שקועים באיזה עניין‪ ,‬הם נהיים מקושרים ודבוקים‬ ‫שלו‪ .‬זאת אומרת שהתקשרות אמיתית פועלת אצל האדם זיכוך‬ ‫היא התקשרות אמיתית‪ .‬כל הפעולות שהזכרת‪ ,‬הם פועל יוצא‬ ‫אליו‪ ,‬עד כדי כך שקשה לנו להתנתק מזה! וזה מראה לנו מה‬ ‫ורוממות בכל עניני העבודה‪ .‬ודבר זה יכולים יותר לראות בחוש‬ ‫ותוצאה מההתקשרות שיש לו בלב פנימה‪ ,‬והפעולות האלו‬ ‫נדרש מאתנו בעניין ההתקשרות לצדיקים‪ ,‬דהיינו‪ ,‬להשקיע את‬ ‫אצל זקני החסידים‪ ,‬שככל שעוברים יותר שנים‪ ,‬הם מפנימים‬ ‫יכולים גם להביא להתקשרות אמיתית אם הוא יקלוט את‬ ‫המוח והלב ולהתחבר עם הצדיק‪ ,‬עד שנתקשר עמו‪.‬‬ ‫וקולטים יותר כמה עבודת הצדיק וצורת הצדיק מחייבת אותם‬ ‫המשמעות שלהם‪ .‬זאת אומרת שאכן אמנם חסיד מקושר עושה‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬בעצם המשפיע הראה עכשיו סוג של התקשרות‬ ‫יותר‪ ,‬וכמה זה דורש מהם להתרומם מהבלי העולם ולהשקיע את‬ ‫את הדברים האלו‪ ,‬אבל לא כל מי שעושה את זה הוא חסיד‬ ‫לא נכונה‪ ,‬בכדי שנבין מה היא התקשרות‪ .‬השאלה היא אם יש‬ ‫עצמם בעבודת השי"ת כראוי‪.‬‬ ‫מקושר‪.‬‬ ‫למשפיע דוגמא של התקשרות שהיא כן נכונה ואני יכול ללמוד‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬הנקודה הזאת כבר נראית לי קצת קשה‪ ...‬זה‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬איך אני יכול לדעת באיזה מצב אני נמצא? כי‬ ‫ממנה לעניין שלנו?‬ ‫נראה לי כבר עבודה שלימה‪ ,‬שהעבודה של הצדיק תחייב אותי‬ ‫הרבה פעמים אכן נדמה לי שאני עושה את הפעולות האלו רק‬ ‫משפיע‪ :‬אפשר להביא דוגמא מהקשר עם חבר טוב‪ .‬אקח לדוגמא‬ ‫ותדרוש ממני‪...‬‬ ‫בגלל המצב‪ ...‬כולם רצים אני גם רץ‪ ...‬כולם מסתכלים אני גם‬ ‫את אבי שליט"א שיש לו חבר טוב וקרוב כבר יותר מחמישים‬ ‫משפיע‪ :‬נכון‪ .‬זה חלק העבודה שיש בהתקשרות‪ .‬הגוף העצל שלנו‬ ‫מסתכל‪ ...‬איך אני יכול לדעת האם אכן אמיתי או לא?‬ ‫שנה‪ ,‬הם חברים בלב ונפש ומקושרים בקשר אמיץ ועמוק‪ .‬קשה‬ ‫אמנם אינו רוצה בזה‪ ,‬והוא מעוניין לראות את הצדיק ולהמשיך‬ ‫משפיע‪ :‬לא כדאי כל כך לעמוד ולבדוק את עצמך כל הזמן‪ .‬העיקר‬ ‫קצת לתאר מה בדיוק מרגישים חבירים כאלו‪ ,‬אבל ננסה לתאר‬ ‫אחר כך כמעשהו בראשונה‪ ,‬אבל העבודה שלנו היא להפנים את‬ ‫הוא כאשר יודעים ומבינים את המשמעות הנכונה של התקשרות‪.‬‬ ‫קצת את מה שרואים בחוץ‪ .‬קודם כל אבי שליט"א מעריץ אותו‬ ‫עבודת הצדיק לתוכינו‪ ,‬ולהתאים את עצמינו אל הצורה שהוא‬ ‫עכשיו ישבנו והסברנו את המהות והצורה של אדם המקושר‬ ‫מאוד‪ ,‬הוא מכבד את הדעה שלו‪ ,‬הוא אוהב לשמוע את דבריו‪,‬‬ ‫מראה לנו במעשיו ותהלוכות חייו‪ .‬זה אמנם עבודה רבה‪ ,‬אבל‬ ‫לצדיק‪ ,‬הוא מעריך את הצדיק‪ ,‬הוא מבין שזה הוא הצורה הנכונה‬ ‫הוא נהנה מאוד לדבר עמו ולשתף אותו בכל מיני חידושים‬ ‫זאת היא העבודה שנדרשת מאתנו‪ .‬השי"ת יזכנו לעבדו כראוי‬ ‫של עבודת השי"ת‪ ,‬וזה מביא בקרבו השתוקקות להכלל בעבודה‬ ‫שהתחדשו לו וכל מיני ענינים העומדים על הפרק‪ ,‬בפרט בעת‬ ‫ולהיות מקושר באמת עם צדיקי אמת וללכת בדרכי אמת‪.‬‬ ‫שלו‪ ,‬וכמו כן השתוקקות לילך בדרכיו ולעבוד ג"כ את השי"ת‬ ‫שמחה או חלילה עת צער ניכר מאוד ההתקשרות הזאת‪ ,‬כי בעת‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬אמן ואמן‪ .‬יישר כח גדול‪.‬‬ ‫כמוהו‪ .‬כאשר מבינים את המשמעות של התקשרות‪ ,‬ועושים את‬ ‫שמחה נחוץ לו מאוד לשתף את חברו בשמחתו‪ ,‬וכמובן מוסיף לו‬ ‫ח‬ ‫מאז שקיבלתי טעם איבדתי את טעם העבודה‬ ‫שוא‪_+‬ל‬ ‫‪+‬כענין‬ ‫ללא אור • אני מרגיש קירבת ה' יותר בלימוד‬ ‫שיחות משפיעי דורינו מלימוד ספרי חסידות‬ ‫•איך מקבלים טעם מעשייה קבועה? • לקט‬ ‫שו"ת קצר מהמדור הקבוע ב'קול דודי'‪ ,‬עם‬ ‫הרה"ח ר' דוד אריה ראזנבערג שליט"א‬ ‫ב · ספרי חסידות‬ ‫א · איבדתי טעם‬ ‫אך מצד השי”ת הרי לא שייך עניין כזה‪.‬‬ ‫וזו עצמה התשובה לשאלה שלך‪ ,‬תמשיך‬ ‫או משפיעי דורינו‬ ‫ולכן אתה צריך פשוט לסגור את הסידור‬ ‫ללמוד הלאה את שיחות המשפיעים‪ ,‬כי‬ ‫לפני התפילה‪ ,‬ולחשוב כמה רגעים על‬ ‫כמה שאלות‪ :‬האם השי”ת רוצה ממני‬ ‫את התפילה עכשיו‪ ,‬או שזה תקן‬ ‫הם ייתנו לך את הכלים להבין אח”כ את‬ ‫ספרי החסידות‪ ,‬ולקבל אח”כ את האור‬ ‫האלקי מקדושת הצדיקים עצמם‪.‬‬ ‫עבודה ללא אור‬ ‫אני שומע הרבה על הצורך ללמוד‬ ‫פעם לא הייתי לומד ספרי‬ ‫ג · סיפוק מעשייה‬ ‫יומיומי שאני צריך לסדר את זה? וכן‪:‬‬ ‫האם השי”ת רוצה ליפגש עמי בשעת‬ ‫ספרי חסידות‪ ,‬אך למעשה אני‬ ‫חסידות‪ ,‬הייתי מתפלל כל יום‬ ‫קבועה‬ ‫התפילה‪ ,‬או שזה סתם עניין של אמירת‬ ‫רואה‪ ,‬כי כשאני לומד שיחות של‬ ‫ומכוין פירוש המילות והיה לי‬ ‫מילים? או‪ :‬האם השי”ת רוצה ממני את‬ ‫משפיעי דורינו או דור אחד קודם‪,‬‬ ‫געשמאק מסויים בזה‪ ,‬עד שיום‬ ‫התפילה בגלל שככה הוא רצה אתמול‪,‬‬ ‫המעובדים בשפה פשוטה וברורה‬ ‫אחד התחלתי ללמוד ספרי‬ ‫וככה הוא רוצה כבר שלשת אלפי שנה‪,‬‬ ‫של ימינו‪ ,‬אני מרגיש קירבת ה’‬ ‫חסידות‪ ,‬ופתאום נפתח בפניי‬ ‫אני מרגיש בעצמי כי אין‬ ‫והתעוררות הרבה יותר מכשאני‬ ‫או שהוא רוצה ממני את התפילה היום‬ ‫לי כמעט סיפוק מהעשייה‬ ‫עולם אחר בתפילה‪ ,‬התחלתי‬ ‫לומד ספרי חסידות?‬ ‫ביום שלישי פרשת נח תשפ”ז?‬ ‫היומיומית‪ ,‬רק כשמתקרב איזה‬ ‫לקבל מושגים עמוקים במשמעות‬ ‫ואמנם למעשה למרות שאנו יודעים‬ ‫אירוע‪ ,‬אם זה יום טוב שמגיע‪,‬‬ ‫של תפילה‪ ,‬ושל עליית העולמות‬ ‫טוב ונכון מאד מה שאתה עושה‪,‬‬ ‫את התשובה על השאלות הללו‪ ,‬אנו‬ ‫או אפילו סתם חתונה במשפחה‪,‬‬ ‫שיש בשעת התפילה וכדו'‪ ,‬אך‬ ‫ואשריך מה טוב לך‪ .‬כי אמנם יש מעלה‬ ‫יותר מתרגשים מתפילה של ראש‬ ‫או אפילו כשיש לי חבורה עם‬ ‫גדולה בספרים האלו של משפיעי‬ ‫מה שקרה הוא‪ ,‬כי אמנם כשיש‬ ‫השנה או יום כיפור‪ ,‬שאז אנו מרגישים‬ ‫חברים‪ ,‬אז המנוע שלי נדלק‪,‬‬ ‫הדור האחרון‪ ,‬אשר מונגשים ובהירים‬ ‫לי את האור ואת הישוב הדעת‬ ‫שהשי”ת באמת מסתכל עלינו‪ ,‬ומחכה‬ ‫האם נכון לחיות כך?‬ ‫בשפה בת ימינו‪ ,‬שכל אחד יכול להבין‬ ‫התפילה שלי הוא תענוג שאי‬ ‫על התפילה שלנו‪ ,‬ואילו בתפילה‬ ‫ולהתחבר‪.‬‬ ‫אפשר לתאר‪ ,‬אך מצד שני‬ ‫פשוטה במהלך השנה אנו לא כ”כ‬ ‫זו לא שאלה של נכון או לא‪ ,‬כי זה תלוי‬ ‫איבדתי את הטעם בתפילה‬ ‫אלא שיש שני הבדלים בין הלימוד‬ ‫מרגישים שזה כך‪ ...‬אך צריך להבין‬ ‫בסוגי הנפשות‪ ,‬וזוהי תכונת הנפש שלך‪,‬‬ ‫בספרים האלו‪ ,‬לבין הלימוד מתוך‬ ‫פשוטה עם פירוש המילות כמו‬ ‫שזה רק מהצד שלנו‬ ‫שאתה צריך חיות‬ ‫ספרי החסידות עצמם‪ .‬ההבדל הראשון‬ ‫שהיה לי פעם‪ ,‬ובימים שאין לי‬ ‫הנבראים הקטנים‬ ‫וחיבור‪ ,‬והעשייה‬ ‫הוא התוקף והסמכות‪ .‬קח לדוגמא‬ ‫את הישוב הדעת אני פשוט חוטף‬ ‫מתרגשים‬ ‫שאנו‬ ‫היבשה לא מספקת‬ ‫את התפילה‪ ,‬מה העצה?‬ ‫לו יצוייר‪,‬‬ ‫דיבור מהזוה”ק שה’תניא’ מביא‪ ,‬לגבי‬ ‫רק כשיש מצב‪,‬‬ ‫ולכן‬ ‫אותך‪.‬‬ ‫התגברות על נסיונות‪ ,‬כי ‘כד אתכפיא‬ ‫אך השי”ת הוא אין‬ ‫שמרן הבעש”ט‬ ‫בפעם הראשונה‬ ‫סטרא אחרא לתתא‪ ,‬אסתלק יקרא‬ ‫קודם כל צריך שתדע שזה בא ממקום‬ ‫הק’ זי”ע יהיה‬ ‫סוף‪ ,‬והרצון שלו‬ ‫כשהתפללת‪ ,‬היה‬ ‫דקודשא בריך הוא בכולהו עלמין’‪,‬‬ ‫בריא‪ ,‬ותודה לה’ קודם כל על שתפסת‬ ‫הוא אין סוף‪ .‬הוא‬ ‫לך חיות וחיבור‪,‬‬ ‫מימרא אשר מחזיקה כבר יהודים אלפי‬ ‫את המשמעות האמיתית של תפילה‪,‬‬ ‫לא נברא שהרצון‬ ‫חי כאן בעולם‪,‬‬ ‫כי אז תפסת‬ ‫שנים מול הנסיונות העצומים ביותר‪,‬‬ ‫אך השלב הבא שמוטל עליך עכשיו‪,‬‬ ‫שלו מתעמעם או‬ ‫ולצידו יהיו גם‬ ‫רוצה‬ ‫לפניו‬ ‫שהשי”ת‬ ‫שתתפלל‬ ‫אתה יכול להשוות משהו אל התוקף‬ ‫הוא לתפוס את המשמעות של ‘לציית’‬ ‫כל המשפיעים‬ ‫נחלש מיום ליום‪,‬‬ ‫של מימרא כזו?‬ ‫ולעשות רצון ה’ גם כשלא מבינים‬ ‫אלא הוא המציאות‬ ‫את התפילה והיה‬ ‫ומרגישים‪.‬‬ ‫בני דורנו‪,‬‬ ‫ולבד מזהו והוא העיקר‪ ,‬יש את העניין‬ ‫האמיתית‪ ,‬והאין‬ ‫לך אם כן חיות‬ ‫של האור אלקי העליון שיש בספרי‬ ‫והבה נגיד את זה בחדות; עד עכשיו לא‬ ‫האם תלך אל‬ ‫סופית של הבריאה‪.‬‬ ‫וחיבור עצום‪ ,‬אך‬ ‫החסידות הקדושים; ורק תתאר לך‪ ,‬לו‬ ‫היית חי בכלל‪ ,‬היית מציית להוראות‬ ‫מאז והלאה‪ ,‬כשזה‬ ‫הבעש”ט הק’ או‬ ‫וכשהפסוק אומר‬ ‫יצוייר‪ ,‬שמרנא הבעש”ט הק’‪ ,‬או המגיד‬ ‫חוזר על עצמו מדי‬ ‫כמו רובוט‪ ,‬ועכשיו שקיבלת את‬ ‫‘כי רוצה ה’ בעמו’‪,‬‬ ‫הקדוש ממעזריטש זי”ע יהיו חיים כאן‬ ‫אל המשפיעים‬ ‫יום‪ ,‬כאתמול כן‬ ‫המשמעות‪ ,‬זה מתבקש וטבעי מאד אם‬ ‫זה רצון אין סופי‬ ‫בעולם‪ ,‬ולצידם יהיו גם כל המשפיעים‬ ‫כן‪ ,‬שכבר אין לך עוד טעם בעשייה‬ ‫שמסבירים‬ ‫שקיים ביום זה‬ ‫מחר‪ ,‬זה כבר לא‬ ‫בני דורנו‪ ,‬אשר יסבירו ויבארו הרבה‬ ‫מעניין אותך‪ .‬וככה‬ ‫יבשה בלי משמעות והבנה פנימית‪.‬‬ ‫כל‬ ‫עם‬ ‫ממש‬ ‫יותר בהרחבה ובביאור את ענייני‬ ‫התוקף‪ .‬וכמה יותר‬ ‫יותר?!‬ ‫זה אצלך‪ ,‬ואצל‬ ‫הנפשות כמותך‪,‬‬ ‫החסידות‪ ,‬האם תלך אל הבעש”ט הק’‬ ‫או אל המשפיעים שמסבירים יותר?!‬ ‫וזה דבר שקורה לכל חסיד’ישער איד‬ ‫שמתחבר לפנימיות‪ ,‬אשר בשלב‬ ‫שנתפוס נקודה זו‪,‬‬ ‫בכל פרטי החיים‬ ‫אך האמת הוא כי החכם‪ ,‬ילך מקודם‬ ‫הראשון הוא מאבד את הטעם במעשים‬ ‫ונבין כי כל פרט‬ ‫אשר חוזרים על‬ ‫אל המשפיעים‪ ,‬כדי לקבל מהם את‬ ‫והנהגות החיצוניות‪ .‬אך התפקיד‬ ‫ופרט של יהודי זה‬ ‫עצמם יום אחרי‬ ‫הכלים איך להבין את הבעש”ט הקדוש‬ ‫המוטל עלינו אז‪ ,‬הוא אכן לפתוח טעם‬ ‫דבר חי‪ ,‬ככה יהיה לנו חיות וחיבור‬ ‫יום‪ ,‬שזה כבר לא מעניין‪.‬‬ ‫ואת המגיד הקדוש‪ ,‬ואז הוא ילך אל‬ ‫וחיות ב’קבלת עול’‪ ,‬טעם וחיות בלציית‬ ‫אמיתי גם עם המעשים שאנו עושים‬ ‫יום אחרי יום‪.‬‬ ‫והעצה הפשוטה לכך הוא להבין‪,‬‬ ‫המגיד הקדוש עצמו כשיש לו כבר את‬ ‫בלי להבין‪ ,‬ובלהגיד את המילים של‬ ‫ניתן להאזין ב'קול דודי' ‪ 035.100.200‬ביום שני‬ ‫שההרגשה הזו של ‘כאתמול כן מחר’‬ ‫הכלים כדי לקבל את האור האלקי שהם‬ ‫התפילה בלי כל הבנה עצמית‪ ,‬ורק‬ ‫ב' דחוה"מ בהיכל המרכזי שלוחה ‪1‬‬ ‫הוא רק מצדנו‪ ,‬הנבראים המוגבלים‪,‬‬ ‫משפיעים‪.‬‬ ‫בגלל התענוג הגדול שיש להשי”ת מזה‪.‬‬ ‫ניתן להקליט שאלות למדור ב'קול דודי' שלוחה ‪ 0‬ואח"כ ‪ | 1‬המדור עולה כל שבוע‬ ‫‪03.5.100.200‬‬ ‫ט‬ ‫ז‬ ‫לחיות עם השי"ת‬ ‫ז‬ ‫דודי‪.‬‬ ‫קול‬ ‫שיעורים‪ ,‬פארברענגען‪ ,‬חיזוקים‪ ,‬נקודות‪ ,‬ניגונים‪ ,‬סיפורים‪ ,‬ועוד‬ ‫האמת מאירה‬ ‫משגיח בהשגחה פרטית ומנהל הכל ‪-‬‬ ‫כל זה סותר למציאות של הגוי‪ ,‬והשכל‬ ‫של גוי לא יכול להכיל את זה‪ ,‬והוא לא‬ ‫יכול לשמוע את זה‪ ,‬ולא יכול לחיות‬ ‫מחרכי הסכך‬ ‫עם זה‪.‬‬ ‫וממילא עצם זה שיהודי יכול לחיות‬ ‫עם זה ‪ -‬זה כבר הקירוב עצום שיש‬ ‫ליהודי‪ .‬זה ברובד ה'נפש'‪.‬‬ ‫מה קיבלנו בראש‬ ‫השנה ויום כיפור‬ ‫וברובד 'שנה'‪ ,‬הקירוב שיש לנו מאת‬ ‫הקב"ה קורה בעיקר בעשרה הימים‬ ‫בראש השנה ויום הכיפורים התגלתה לנו מציאות השי"ת באמיתו‬ ‫הראשונים של חודש תשרי‪ ,‬כמו‬ ‫שאמרו חז"ל שעל ימים אלו נאמר‬ ‫הנורא והנשגב – וזה יוצר ריחוק • חג הסוכות בא ומגלה לנו‪:‬‬ ‫הכתוב 'קראוהו בהיותו קרוב'‪ .‬ולכן‬ ‫עשרת הימים הראשונים של תשרי‬ ‫עניינם להעמיד את האמת של היהודי‪:‬‬ ‫האמת הנוראה הזאת – שלך! • הגילוי מותאם למדרגה שלך‪,‬‬ ‫והאמונה הופכת לדעת מוחשית בחיי היום יום • אתה מתחיל‬ ‫ראש השנה מעמיד את האמת של‬ ‫הקב"ה‪ ,‬שהוא הכל‪.‬‬ ‫ולאחרי ראש השנה נהיית כביכול‬ ‫סתירה למציאות של הקב"ה‪ ,‬שזה‬ ‫לחיות אמונה בפשטות‪ ,‬יוצא בריקוד של שמחה‪ ,‬ואומר הלל של‬ ‫נקרא עבירות‪ ,‬הרי יהודי עשה עבירות‬ ‫גילוי • האושפיזין שהם שרשי נשמתך יורדים עד למצב ישיבה‪,‬‬ ‫ואפילו קובעים אצלך דירה • ונענועי ארבעת המינים הם יחודים‬ ‫במשך השנה החולפת‪ ,‬וזה סותר לכך‬ ‫שיהודי חי את האמת של הקב"ה‬ ‫שהוא הכל‪ .‬ואז מגיע יום כיפור ומכפר‬ ‫על כל העבירות‪ .‬ואז‪ ,‬אז יש אצל‬ ‫בכל הובאה שמאירים את היחודא עילאה לתוך יחודא תתאה •‬ ‫יהודי את הבהירות הגדולה ביותר של‬ ‫התוועדות חיה ומאירה עם הגה"ח ר' נפתלי ערלאנגער שליט"א על‬ ‫קדושת ושמחת חג הסוכות‪ ,‬בתמלול טבעי וחי‬ ‫האמת של הקב"ה‪.‬‬ ‫ועל צורת ומהות הכפרה הזו ישנם‬ ‫שני מבטים‪ :‬א] שאני מבין את האמת‬ ‫א‪.‬‬ ‫של הקב"ה שאין עוד מלבדו ‪ -‬וממילא‬ ‫להתבונן בפרטי המשל‪ ,‬וממנו נבין‬ ‫תשרי ‪' -‬שמאלו תחת לראשי ‪ -‬וימינו‬ ‫מתכפרים העוונות‪ .‬ב] שהעבירות‪,‬‬ ‫את הנמשל‪' .‬שמאלו תחת לראשי'‪,‬‬ ‫תחבקני'‪ .‬כלומר‪ ,‬אנחנו צריכים לדעת‬ ‫האמת‬ ‫שכל מהותם לכסות על האמת של‬ ‫השמאל הוא תחת הראש‪ .‬מהו החילוק‬ ‫שכל 'חודש תשרי' ‪ -‬מ'ראש השנה'‬ ‫הקב"ה‪ ,‬מתכפרות‪ ,‬ואז מאליו אני‬ ‫בין ה'ראש' לבין ה'לב'? אז ההגדרה‬ ‫עד 'שמיני עצרת ושמחת‪-‬תורה'‪ ,‬הוא‬ ‫הגבוהה ‪-‬‬ ‫תופס את האמת של הקב"ה‪ .‬ובאמת‬ ‫בפשטות היא ש'ראש' הכוונה האמת‬ ‫בעצם מהלך אחד גדול של חיבוק‪,‬‬ ‫שתיהם אמת‪ ,‬רק שזה קורה בשלבים‪,‬‬ ‫שלך!‬ ‫כמו שהיא‪ ,‬כי בראש אני חושב‬ ‫שהקב"ה מחבק ומקיף את ישראל‬ ‫אחד אחרי השני‪.‬‬ ‫על הענין ומבין את הענין‪ .‬וה'לב'‬ ‫כביכול בשמאלו ובימינו‪.‬‬ ‫הקב"ה נותן לנו כזאת הזדמנות‬ ‫זה האופן שבו הדבר נוגע אליי‪,‬‬ ‫אך נשים לב להבדל‪ :‬מצד שמאל הוא‬ ‫ביום כיפור‪ ,‬שבה האמת של הקב"ה‬ ‫כלומר המקום שבו אני פוגש ‪ -‬את‬ ‫מקיף אותך תחת הראש ‪' -‬שמאלו‬ ‫מאירה בכזאת בהירות וזה נקלט‬ ‫בנפש‪ .‬והבהירות הזו היא בכלל לא‬ ‫האמת כמו שהיא [המתגלה בראש] ‪-‬‬ ‫בשייכות ספציפית אליי‪ ,‬וממילא נהיה‬ ‫תחת לראשי'‪ ,‬ועם היד הימנית הוא‬ ‫מקיף אותך מהגוף ‪' -‬וימינו תחבקני'‪.‬‬ ‫מהלך אחד של חיבוק‬ ‫שכל‪ ,‬ולכן באמת זה לא מאיר כל‬ ‫לי רגש אליו‪.‬‬ ‫בכל חגי תשרי כיון שעוברים בין‬ ‫וזו הגדרה מאוד מעניינת בפסוק‪ ,‬כי‬ ‫כך חזק בכלי השכל‪ ,‬רק‪ ,‬זה נקלט‬ ‫והנה עצם זה שיהודי יכול להשיג את‬ ‫חג לחג נהיה מצב בנפש כאילו ויש‬ ‫זה אומר ששתי הידים סביב האדם;‬ ‫בנשמה ובנפש‪ .‬נקלטת אצלך בהירות‬ ‫העניינים האלוקיים כמו שהם ‪ -‬את‬ ‫כאן כמה מצבים בנפש שצריכים‬ ‫היד השמאלית עסוקה עם הראש‪,‬‬ ‫במציאות של הקב"ה‪.‬‬ ‫האמת של מציאות השי"ת ‪ -‬זה גם כן‬ ‫לדעת איך לעבור ו'לתמרן' ביניהם‪.‬‬ ‫והיד הימנית עוסקת עם הגוף‪ .‬וחודש‬ ‫ובעצם זה צריך לקרות לנו כבר בראש‬ ‫קירוב‪ .‬כי זה דבר שגוי לא יכול להשיג‬ ‫בראש השנה עוסקים בהמלכה‬ ‫תשרי כולל את כל החיבוק‪ ,‬בבחינת‬ ‫השנה‪ ,‬אבל בראש השנה עוד יש לנו‬ ‫אותו‪ ,‬הוא לא יכול להשיג את האמת‬ ‫ודין ומשפט‪ .‬בעשי"ת ‪ -‬התעסקות‬ ‫ובמהלך של 'שמאלו תחת לראשי ‪-‬‬ ‫עבירות שמונעות מאיתנו להשיג‬ ‫כמו שיהודי משיג את האמת‪ .‬הוא‬ ‫בתשובה ותיקוני עוונות‪ .‬ביום כיפור‬ ‫וימינו תחבקני'‪.‬‬ ‫את זה‪ ,‬ולכן מגיע יום כיפור ‪ -‬ובו‬ ‫יכול להבין שיש בורא עולם‪ ,‬אבל לא‬ ‫‪ -‬כפרה מוחלטת על כל העוונות‪ .‬ימים‬ ‫הקב"ה יורד לכל יהודי‪ ,‬וכמו שכתוב‬ ‫כמה הוא המציאות האמיתית‪ .‬יהודי‬ ‫אנחנו צריכים להבין למה חיבוק‬ ‫שבנתיים ‪ -‬הכנה לסוכות‪ .‬סוכות ‪-‬‬ ‫בגמ' שיום כיפור 'מכפר גם לשאינם‬ ‫משיג שהקב"ה הוא הדבר האמיתי‬ ‫השמאל הוא בראש‪ ,‬ולמה חיבוק‬ ‫מצב של שמחה‪ ,‬ועבודת הנענועים‪,‬‬ ‫שבים'‪ ,‬כי הקב"ה מגלה את העצם‬ ‫ביותר שיש‪ ,‬והוא הדבר הברור ביותר‬ ‫הימין הוא בגוף‪ .‬ואנחנו גם צריכים‬ ‫ישיבה בסוכה‪ ,‬אושפיזין‪ ,‬וכדו'‪.‬‬ ‫שלו אל כל יהודי‪ ,‬וזה נקלט בנשמות‬ ‫שיש ‪ -‬זה משהו שגוי לא יכול להבין‬ ‫להתבונן מהו בכלל הענין של 'חיבוק‬ ‫שמיני עצרת ושמחת תורה – מוסיפים‬ ‫ישראל‪ .‬כאמור‪.‬‬ ‫את זה!‬ ‫שמאל' ‪ -‬הרי ענינו של חיבוק הוא‬ ‫לשמוח עוד‪ .‬זה נראה שכל יום יש לו‬ ‫קירוב ודביקות כידוע לכל‪ ,‬ומצד‬ ‫אור אחר ושונה‪ ,‬ובטעות הכל הצטבר‬ ‫ביום כיפור כל יהודי פשוט נמצא‬ ‫גוי מבין רק את עצמו‪ .‬ואפילו אם גוי‬ ‫שני ידוע ידוע תמיד ש'שמאל' מבטא‬ ‫לחודש אחד‪ .‬אבל האמת היא שבספרי‬ ‫כמעט כל היום בבית הכנסת [כל אחד‬ ‫יגיע עם כל מיני חשבונות פילוסופיים‬ ‫ריחוק ‪' -‬שמאל דוחה'‪ .‬זהו קירוב או‬ ‫פנימיות מוגדר שכל חודש תשרי הוא‬ ‫לפי ערכו]‪ ,‬וחוץ מזה לא עושים שום‬ ‫שחייב להיות שיש הקב"ה וכולי‬ ‫ריחוק?‬ ‫מהלך אחד גדול‪ .‬כשנבין זאת יהיה‬ ‫דבר‪ .‬כולם נמצאים עם ה'‪ ,‬זה יום‬ ‫וכולי‪ ,‬אבל להבין את האמת של‬ ‫רק יהודי יכול להשיג‬ ‫כיפור‪ .‬ועצם הדבר הזה כבר נותן‬ ‫הקב"ה ‪ -‬שבאמת 'הוא לבדו הוא‬ ‫מאוד פשוט וקל ומאיר לראות את‬ ‫כזה נעימות‪ ,‬בהירות‪ ,‬מתיקות ‪ -‬שרק‬ ‫ואין זולתו'‪' ,‬אמת מלכנו ואפס זולתו'‪,‬‬ ‫הכל כענין אחד אמיתי וברור‪.‬‬ ‫שהאדם מסיים את ה'יום כיפור' הוא‬ ‫ושמלבדו אין כלום‪ ,‬ושהקדוש ברוך הוא‬ ‫כדי להבין את מהות הדברים נרד‬ ‫הזוהר הקדוש מגדיר את כל חודש‬ ‫י‬ ‫שמאיר כאן ‪ -‬הוא בעצם אותו אור‬ ‫עיניים‪ ,‬דברי חיים‪ ,‬זרע קודש) שמתמצת מה‬ ‫של שמחה‪ .‬ותנועה של שמחה הכוונה‬ ‫מבין; 'עד עכשיו הייתי במקום אחר'‬ ‫של יום כיפור‪ ,‬כך כתוב בכל ספרי‬ ‫הענין של סוכה‪ .‬לשון הגמ' הוא 'אדם‬ ‫‪ -‬שהאדם תופס ב'פעם אחת' שקרה‬ ‫(כי העשרים וארבע שעות האלו של יו"כ הם‬ ‫החסידות‪.‬‬ ‫יושב בצל סוכה'‪ ,‬מה זה הלשון 'אדם‬ ‫איתו משהו אחר‪ ,‬זה מה שקורה לאדם‬ ‫פרוז'קטורים של אור שמאירים בנשמה את‬ ‫יושב בצל סוכה'‪ ,‬למה לא כתוב 'אדם‬ ‫במציאות‪.‬‬ ‫ענני כבוד – גילוי‬ ‫האמת‪ ,‬וממילא זה מוריד עוד מסך ועוד מסך‬ ‫יושב "תחת סוכה"'?‬ ‫אותה האמת הנוראה‬ ‫ועוד מסך‪ .‬וכשיהודי מגיע לסוכות הוא רוצה את‬ ‫אלקות מותאם בשבילך‬ ‫הכוונה היא‪ ,‬שיש אור עצום שהקב"ה‬ ‫האור האלוקי הזה‪).‬‬ ‫היארצייט של הרה"ק מהר"ש‬ ‫מאיר‪ ,‬אבל האדם עצמו רחוק מהאור‬ ‫הזה‪ ,‬וכדי שהאור יוכל להיכנס אצלך‬ ‫– קרובה אלי‬ ‫הקב"ה ניקה אותנו השבוע‪ ,‬וכעת‬ ‫אנחנו נקיים‪ .‬ולכן האמת של הקב"ה‬ ‫מליובאוויטש זי"ע הוא בין יוה"כ לחג‬ ‫זאת אומרת שיש את העניין של 'קו‬ ‫מאירה אצלנו עכשיו בבהירות מיוחדת‪.‬‬ ‫זה צריך לעבור דרך מסכים‪ ,‬כי זה צריך‬ ‫הסוכות (י"ג תשרי)‪ .‬מהר"ש עסק לבאר‬ ‫היראה'‪ ,‬ול'קו היראה' מטבעו יש בו‬ ‫במוצאי יום כיפור יש על יהודים אור‬ ‫להיות מתאים להשגה שלך‪ .‬וזה הסכך‪.‬‬ ‫שע"י המאה קולות של שופר ‪ -‬נהיה‬ ‫צד של ריחוק‪ ,‬כי היראה זה ה'ענין כמו‬ ‫כפשוטו ממש‪ ,‬ולראות את זה זה ממש‬ ‫הלשון שכתוב בספרים היא שכדי‬ ‫הסכך‪ ,‬כי סכך בגימטריא מאה‪ .‬וזה‬ ‫שהוא‪ ,‬עם הרוממות הגדולה ביותר'‪,‬‬ ‫אחד הדברים הכי נפלאים בעולם‪.‬‬ ‫שהאדם יוכל לראות כוכבים‪ ,‬יש מסך‪,‬‬ ‫הולך כך‪' ,‬כי בענן אראה על הכפורת'‪,‬‬ ‫והטבעיות הפשוטה היא שמול האמת‬ ‫להכניס את קודש‬ ‫הוא רואה את השמים‪ ,‬שמיים הכוונה‬ ‫מהמאה קולות של תקיעת שופר ‪-‬‬ ‫של השי"ת ‪ -‬עומדים בהכנעה עצומה‪,‬‬ ‫הרוממות של הקב"ה‪ ,‬אבל יש את‬ ‫הקדשים לתוך‬ ‫נהיה ענן הקטורת ביום כיפור‪ ,‬ומהענן‬ ‫וכמו שזה נקרא; 'אתה נאבד מול זה'‪.‬‬ ‫המסך שמבדיל‪.‬‬ ‫קטורת של יום כיפור ‪ -‬נהייה סכך של‬ ‫העולם הזה‬ ‫ובעצם ההמשך של קו היראה הוא‬ ‫סוכה‪.‬‬ ‫צריך שיראו כוכבים מתוכו‪ .‬כי כתוב‬ ‫'קו השמחה'‪ ,‬ובו האדם תופס בבת‬ ‫בכל הספרים ש'כוכב' זה 'כ"ו‪-‬כ"ב'‪.‬‬ ‫וה'בענן אראה על הכפורת' הזה הוא‬ ‫אחת ‪ -‬ש'ימינו תחבקני'‪ ,‬האמת הזאת‬ ‫רק מה? ישנה ההרגשה שיוה"כ זה רק‬ ‫כ"ו הכוונה שם הגי' של הוי"ה כידוע‪,‬‬ ‫ה'ענני הכבוד' שמקבלים בסוכות‪.‬‬ ‫של הקב"ה שהאירה ביום כיפור‪ ,‬וע"י‬ ‫'אחת בשנה' כלשון הפסוק‪ ,‬יום אחד‬ ‫ו‪-‬כ"ב זה כ"ב אותיות התורה‪ .‬וסוכה‬ ‫בלשון הזוהר זה נקרא 'ענן הוי"ה‬ ‫נהיית נקי‪ ,‬לאחריה אתה מתחיל לתפוס‬ ‫שנכנסים בקודש הקדשים‪ ,‬ובמוצאי‬ ‫זה גי' האותיות 'הוי"ה אדנ"י'‪ .‬אבל‬ ‫עליהם יומם'‪ ,‬זה ענן‪ ,‬זה נקרא 'עננא‬ ‫שזה האמת שלך! ואתה יכול לחיות את‬ ‫יוה"כ מרגישים שהנה הולכים להוציא‬ ‫הכוכבים נראים מבין הסכך‪.‬‬ ‫דאהרן'‪ .‬גילוי אלוקות שיורד בלבוש‬ ‫זה! אתה לא מתרחק מזה אלא חי את‬ ‫אותי מכאן עכשיו‪ ,‬ומה הלאה?‪ ...‬איך‬ ‫מסוים נקרא 'עננים'‪ ,‬זה נקרא 'ענני‬ ‫ועוד יותר מזה‪ ,‬שהאותיות החיצוניות‬ ‫זה! אז נכון שאני לא יכול לחיות כל‬ ‫הולך להיות בהמשך?‬ ‫כבוד'‪.‬‬ ‫של 'סוכה' הם 'ס"ה'‪ ,‬בעוד שהאותיות‬ ‫השנה באופן של יום כיפור ‪ -‬אבל אני‬ ‫הפנימיות הם 'כ"ו'‪ .‬והיינו‪ ,‬שהאור‬ ‫יכול לחיות את זה כמו שיהודי חי את‬ ‫והאמת היא ‪ -‬שזה לא הולך מאיתנו!!!‬ ‫כלל ישראל היו מוקפים בעננים‪' ,‬אשר‬ ‫שם‬ ‫‪-‬‬ ‫הגדול‬ ‫זה‪.‬‬ ‫התשובה לכל ההרגשות האלו היא‪:‬‬ ‫עין בעין נראה אתה הוי"ה ועננך עומד‬ ‫הוי"ה‪ ,‬מאיר על‬ ‫בדיוק בשביל זה ה' עושה לנו את חג‬ ‫עליהם'‪ ,‬זה המציאות של גילוי אלקותו‬ ‫מצוות‬ ‫ולכן‬ ‫האותיות‬ ‫ידי‬ ‫הסוכות אחרי יוה"כ‪ .‬עכשיו אנחנו‬ ‫האור של סוכה‬ ‫יתברך‪ ,‬כל אומות העולם וכל הבריאה‬ ‫סוכה היא 'אוכל‬ ‫החיצוניות שהם‬ ‫צריכים להוריד את זה לעולם‪ ,‬כי‬ ‫ראו איך כלל ישראל מוקף מסביב‬ ‫וישן‬ ‫ושותה‬ ‫זה אור עצום‬ ‫'ס"ה' בגי' אדנ"י‪,‬‬ ‫הקב"ה רוצה שבאמת יום כיפור לא‬ ‫באלקות‪ .‬וזה ניקה את הבגדים וכו'‬ ‫בסוכה'‪,‬‬ ‫ומטייל‬ ‫שזה מאיר דרך‬ ‫ישאר באופן של יום כיפור ‪ -‬אלא‬ ‫ונשגב שהוא‬ ‫וכו'‪ ,‬זה פעל הכל‪ .‬והגילוי אלקות הזה‬ ‫כי בסוכות צריך‬ ‫מסך‪ .‬יש מסך‬ ‫שההארה הזו תרד עד ל'עולם הזה'‪.‬‬ ‫של 'ענני הכבוד' ‪ -‬זה מה שיש בסוכה‬ ‫שבחיים‬ ‫לתפוס‬ ‫למעלה למעלה‬ ‫שמפריד‪ ,‬שקוטע‪,‬‬ ‫וזה מה שקורה בסוכות‪ .‬אבל לא רק‬ ‫של כל יהודי!!!‬ ‫הפשוטים שלי ‪-‬‬ ‫ויש מסך שמביא‬ ‫מהשגה‪ ,‬אבל‬ ‫אני חי עם הקב"ה‪.‬‬ ‫בסוכות‪ ,‬ומי שחושב שבארבע ימים‬ ‫אז לסיכום‪ :‬תשרי הזה זה זמן של גילוי‬ ‫גילוי לפי ההשגה‬ ‫וזה יכול להיות‬ ‫האלו שבין יו"כ לסוכות הם כלום‪ ,‬והם‬ ‫בכדי שזה יכנס‬ ‫אלקותו יתברך‪ ,‬ובתשרי אדם מפנים‬ ‫שלך‪.‬‬ ‫רק אחרי שתפסתי‬ ‫רק הפסקה ‪ -‬לא תפס את הענין‪ .‬זה לא‬ ‫את ההרגשה הזאת שהקב"ה מתגלה‬ ‫אצלך זה מגיע‬ ‫וזה בעצם כבר מה‬ ‫ביום כיפור את‬ ‫הפסקה‪ ,‬זה לא הולך שסיימו את יום‬ ‫ליהודי‪ ,‬וגילוי אלקותו הזה צריך להיות‬ ‫שאמר הבעש"ט‬ ‫האמת של הקב"ה‪,‬‬ ‫כיפור ואמרו 'לשנה הובאה בירושלים'‪,‬‬ ‫בצורה של 'צל'‬ ‫חלק מהמציאות שלי‪ .‬זה קורה קודם‬ ‫על נוסח הברכה‬ ‫במקומות היותר‬ ‫ועכשיו רצים מהר למהלך של שמחה‪...‬‬ ‫בראש השנה וביום הכיפורים‪ ,‬אז‬ ‫בשבת 'ברוך אתה‬ ‫גבוהים ממה שאני‬ ‫אלא כתוב במפורש בספה"ק שהד'‬ ‫'שמאלו תחת לראשי' כשהאמת מאירה‬ ‫ה' הפורס סוכת‬ ‫חי באופן הרגיל‪,‬‬ ‫ימים האלו הם ימי חסדים‪ ,‬וכל יום‬ ‫כמו שהוא‪ ,‬במח שבראש‪ ,‬באופן‬ ‫שלום עלינו כו''‪,‬‬ ‫והדברים הם אמת‪,‬‬ ‫זה גילוי חדש‪ .‬והימים האלו הם כבר‬ ‫שעדיין אינו מותאם למדרגה שלי‪.‬‬ ‫ש'שבת' נקראת‬ ‫ואחר כך אני תופס‬ ‫בבחי' סוכות‪ ,‬כי אנחנו כבר עברנו לקו‬ ‫ואחר כך 'וימינו תחבקני' כשהאמת‬ ‫שלום'‪,‬‬ ‫'סוכת‬ ‫שהקב"ה הוא שלי‪ ,‬איפה שאני שמח‬ ‫של 'וימינו תחבקני'‪ ,‬איך שהסתיים‬ ‫צריכה להיהפך לאמת שלי‪ ,‬לחיים שלי‪,‬‬ ‫והבעל שם טוב אומר ששבת הכוונה‬ ‫עם זה ומתחבר לזה מהמקום היומיומי‬ ‫מוצאי יום כיפור נכנסים ל'ימינו‬ ‫לתוך הגוף שלי‪' .‬כי בסוכות הושבתי‬ ‫גילוי אלקותו יתברך באופן שנהיה‬ ‫שלי‪.‬‬ ‫תחבקני' [והאמת היא שיש חידוש‬ ‫אתכם'‪ ,‬זה 'צל סוכה' שהוא כאמור‬ ‫מחובר איתך‪ ,‬ולכן זה נקרא 'סוכת‬ ‫בספרי הפשט מדברים על 'זמן‬ ‫מאוד גדול של האריז"ל שמתחילים‬ ‫גילוי מותאם למדרגה שלי‪.‬‬ ‫שלום'‪' .‬שלום' זה מלשון התחברות‪,‬‬ ‫שמחתנו' (ראה ספר החינוך)‪ ,‬שיש זמן‬ ‫את ה'ימינו תחבקני' כמה דקות לפני‬ ‫סוכות – להוריד את‬ ‫גילוי אלוקות שנהיה מחובר איתך‪,‬‬ ‫שמחה מצד ענינים גשמיים‪ .‬אבל‬ ‫יום כיפור כבר‪ .‬כלומר‪ ,‬האריז"ל הכניס‬ ‫האמונה לדעת‬ ‫גילוי אלוקות שנהיה מתאים לך‪ ,‬זה‬ ‫מה שכתוב בכל ספרי החסידות הוא‬ ‫אותנו כבר בערב יום כיפור למהלך של‬ ‫בעצם סוכה ‪' -‬סוכת שלום'‪.‬‬ ‫שהשמחה של סוכות מגיעה ישירות‬ ‫'חסדים']‪.‬‬ ‫המסקנה המעשית של כל זה‪ ,‬היא‬ ‫וזה הכוונה ב'צל סוכה'‪ ,‬כי האור של‬ ‫מהטהרה שקיבלנו ביום כיפור‪ .‬מה'אור‬ ‫כולם יודעים לספר את הסיפור עם‬ ‫שסוכות הוא חג שבו מאירים את‬ ‫סוכה זה אור עצום ונשגב שהוא למעלה‬ ‫זרוע לצדיק'‪ ,‬נהיינו 'ישרי לב' ביום‬ ‫החתם סופר‪ ,‬שהחתם סופר הסתובב‬ ‫האמונה בתוך חיי היום יום באופן‬ ‫למעלה מהשגה‪ ,‬אבל בכדי שזה יכנס‬ ‫כיפור‪ ,‬כי נהייתה לנו בהירות בקב"ה‪,‬‬ ‫בימים האלה במצב שהוא פשוט לא יכל‬ ‫מוחשי ומציאותי‪.‬‬ ‫אצלך זה מגיע בצורה של 'צל'‪ ,‬שהאור‬ ‫ועל הבהירות הזאת עצמה מתגלית‬ ‫ללמוד‪ .‬זו אמת שמאירה אצל הצדיקים‬ ‫כמו שאומר הזוהר הקדוש‪ .‬יש לשון‬ ‫העליון הזה מגיע אליך הוא מגיע באופן‬ ‫אצלנו 'שמחה' בסוכות‪.‬‬ ‫שהנשמה שלהם מאירה בגילוי‪.‬‬ ‫של 'צל' מהאור עליון‪ ,‬והאור עליון הזה‬ ‫ב‪.‬‬ ‫זוהר עצום ונורא על הפסוק "כל‬ ‫אני לא יודע אם בגדרי ההלכה יש דבר‬ ‫האזרח בישראל ישבו בסוכות"‪" ,‬כל‬ ‫נהיה מתאים לך‪ .‬זה הכוונה 'אדם יושב‬ ‫כזה‪ ,‬אבל בהרגש ותנועת הנפש הוא‬ ‫האור מבעד‬ ‫מאן דאיהו מגזעא ושורשא קדישא‬ ‫בצל סוכה'‪.‬‬ ‫שאחרי שהאדם מבין ביו"כ מה הכוונה‬ ‫יתיב בצילא דמהימנותא" ‪ -‬זאת‬ ‫ההרגשה אחרי יום כיפור ‪ -‬שהאדם‬ ‫אמונה בהקב"ה ובהירות בהקב"ה‪ ,‬מה‬ ‫לסכך‬ ‫נקודת האמונה‪ .‬סוכה היא האמונה‪,‬‬ ‫נכנס לסוכה והוא מבין ש'כשם שחל‬ ‫הכוונה נקיות להקב"ה ‪ -‬האדם נכנס‬ ‫וזוהי בעצם כל הנקודה של יהודי‪ .‬מי‬ ‫שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים‬ ‫לתנועה משונה של שמחה ואושר‪.‬‬ ‫שמגיע משורש יהודי – יושב בסוכה‬ ‫על הסוכה'‪ ,‬מציאות השי"ת מקיפה‬ ‫וזה מה שמדובר במאמרים של בעל‬ ‫של אמונה‪.‬‬ ‫אותו‪ ,‬והיא מקיפה אותו ומעלה אותו‬ ‫צל סוכה‪ :‬האור של‬ ‫התניא בליקוטי תורה‪ ,‬שאותם העניינים‬ ‫נקודת הקשר של יהודי עם הקב"ה היא‬ ‫למעלה למעלה מההשגה שלו‪ .‬וזה צריך‬ ‫של ראש השנה ויום הכיפורים – הם‬ ‫נקודת האמונה‪ ,‬ולכן כל יהודי יתיב‬ ‫להיקלט באיזה מקום בהשגה שלך‪.‬‬ ‫סוכות נראה דווקא‬ ‫מהות חג סוכות וחג שמחת תורה – רק‪,‬‬ ‫בצילא דמהימנותא‪ .‬זה הזמן שבו יהודי‬ ‫מוריד את ה'אמונה' לתוך ה'דעת'‪.‬‬ ‫עכשיו‪ ,‬כמה זה צריך להיות נקלט‬ ‫בהשגה שלי? לפי ערכי‪ ,‬והיינו לפי‬ ‫מבעד לסכך‬ ‫שבסוכות ושמח"ת זה ב'קו' ובתנועה‬ ‫של שמחה‪ .‬ראש השנה ויום כיפור הם‬ ‫כמבואר בספה"ק‪ ,‬שראש השנה ויום‬ ‫המסך שדרכו אני מקבל‪ .‬אבל האור‬ ‫כתוב בכל הספרים יסוד עצום (מאור‬ ‫בתנועה של יראה‪ ,‬וסוכות הוא תנועה‬ ‫יא‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫האמת מאירה מחרכי הסכך‬ ‫כתוב בחז"ל שבסוכות שמחים עם‬ ‫הנשמה באה – כאמור מהזוהר הקדוש ‪-‬‬ ‫מה שפעלו ביום כיפור‪' ,‬אז ירננו עצי‬ ‫מ'גזעא ושורשא קדישא'‪ ,‬מכוח האבות‬ ‫‪ /‬המשך‬ ‫היער לפני ה' כי בא לשפוט את הארץ'‪,‬‬ ‫הקדושים‪ .‬כשאנחנו סועדים בתוך‬ ‫שעם הארבע מינים [עצי היער] אנחנו‬ ‫הסוכה זה מעורר את שורשי הנשמה‪,‬‬ ‫שמחים שהתגלה לנו מציאות השי"ת‬ ‫ו"ישבו בסוכות" הפירוש הוא שהחלק‬ ‫בעולם במשפט הדין‪ .‬עכשיו אנחנו‬ ‫הגבוה ביותר של הנשמה יורד למטה‪.‬‬ ‫שמחים עם זה‪.‬‬ ‫וכאמור‪ ,‬אתה משיג את זה מבעד‬ ‫כך גם אמרו חז"ל במדרש שתהלים על‬ ‫לסכך‪ ,‬בצורה של צל‪ ,‬בצורה שיכולה‬ ‫אין יותר טוב מהדיבורים הפשוטים‬ ‫כיפור זה 'חכמה' ו'בינה'‪ ,‬וסוכות הוא‬ ‫'ועם נברא יהלל יה'‪ ,‬שהעם שנברא‬ ‫להתאים לך‪ ,‬ואז יש לך אפשרות של‬ ‫שבהלל‪' .‬טוב לחסות בה' מבטוח‬ ‫בחי' 'דעת'‪' .‬למען ידעו'‪.‬‬ ‫כבריה חדשה בראש השנה ויום‬ ‫'ישיבה' ‪ -‬כלומר שזה יכול להיקבע‬ ‫באדם‪ ,‬טוב לחסות בה' מבטוח‬ ‫כי האמונה היא למעלה מהדעת‪ ,‬אבל‬ ‫כיפורים – אומר עכשיו הלל‪ .‬לא יכלנו‬ ‫אצלך לקביעות‪.‬‬ ‫בנדיבים'‪ ,‬האדם חוסה בה' ‪ -‬מה הוא‬ ‫להכניס את האמונה בתוך החיים‪,‬‬ ‫לומר 'הלל' בראש השנה כי 'ספרי חיים‬ ‫כתוב מהרה"ק מצאנז ‪ -‬שהאושפיזין‬ ‫צריך יותר מזה?‬ ‫כשאני אוכל ושותה וישן ואני עובר כל‬ ‫וספרי מתים כו''‪ ,‬וה'הלל' של סוכות‬ ‫מגיעים בסוכות כי אנחנו עדיין‬ ‫האדם הבין בראש השנה ויום כיפור‬ ‫מה שאני עובר ואני חי שם את השי"ת‪,‬‬ ‫הוא גם ה'הלל' של ר"ה יו"כ‪ .‬וזה מה‬ ‫מחזיקים את הטהרה של יום כיפור‪ ,‬ואז‬ ‫שיש אמת אחת‪ ,‬והיא ‪ -‬הקב"ה‪ .‬והוא‬ ‫זוהי הדעת‪.‬‬ ‫שכתוב בספה"ק שכל מה שקורה‬ ‫עצם הנשמה שלנו יכולה להתגלות‪.‬‬ ‫יתברך רוצה דבר אחד מהיהודי‪ :‬לדור‬ ‫כלומר‪ :‬האמת ששמעתי ביום כיפור‪,‬‬ ‫בראש השנה ‪ -‬נהיה בגילוי בסוכות‪.‬‬ ‫שורשי הנשמה שלנו יכולים להתגלות‪,‬‬ ‫בו! 'ושכנתי בתוכם' – 'בתוך כל אחד‬ ‫מציאות השי"ת שהאירה לי ביום‬ ‫ו'הלל' שהוא מלשון גילוי 'בהילו נרו'‪,‬‬ ‫אחרי ששורשי הנשמות מתגלים אנחנו‬ ‫ואחד'‪ ,‬הקב"ה רוצה לדור בתוך לבבות‬ ‫כיפור‪ ,‬אני מתחיל לחיות באופן מוחשי‬ ‫ממילא נמצא שה'הלל' של סוכות ‪ -‬זה‬ ‫יכולים להוריד את זה בפועל‪" ,‬ישבו‬ ‫יהודיים‪.‬‬ ‫בתוך החיים‪ .‬זוהי המשכת הדעת‪.‬‬ ‫ה'הלל' של ימים נוראים‪ .‬בימים נוראים‬ ‫בסוכות" באופן של ישיבה וקביעות‪.‬‬ ‫בראש השנה יהודי המליך את השי"ת‪,‬‬ ‫לכן מנהג חסידים הוא שבראש‬ ‫יש הרי צד הסתר‪ ,‬כי הם מצד ה'דין'‬ ‫בספה"ק תמיד יש כלל שישיבה זה‬ ‫וביום כיפור הקב"ה ניקה את היהודי‪,‬‬ ‫השנה ויום כיפור נמצאים אצל הרבי‪,‬‬ ‫וה'שמאל'‪ ,‬וכפי שנתבאר שהאמת‬ ‫אופן של השפלה‪ ,‬האדם מתיישב הוא‬ ‫ופינה את הזבלים מפלטרין של מלך‪.‬‬ ‫ובסוכות נמצאים בבית‪ .‬כי בראש‬ ‫היא כמות שהיא וזה יוצר ריחוק‪ ,‬אבל‬ ‫נהיה נמוך יותר‪ ,‬החלק העליון של הגוף‬ ‫מגיע סוכות והקב"ה שמח שמחה‬ ‫השנה ויום כיפור השיגו מדרגה מאוד‬ ‫בסוכות הכל גילוי‪ ,‬וממילא האדם כולו‬ ‫נהיה נמוך יותר‪ .‬כשאנחנו מדברים‬ ‫גדולה‪ ,‬שיש לו איפה להיות‪ .‬הקב"ה‬ ‫גבוהה‪ ,‬וצריך אחר כך להוריד את זה‬ ‫שמחה ואומר הלל‪.‬‬ ‫שהקב"ה יושב אנחנו לא מתכוונים‬ ‫נמצא אצל יהודי בכל אופן‪ ,‬וכשיהודי‬ ‫לבית‪ ,‬להוריד את זה לחיים‪.‬‬ ‫וכאמור‪ ,‬שהגילוי הוא שהאור מתאים‬ ‫לישיבה שלנו‪ .‬בספה"ק יש קושיא מה‬ ‫נהיה נקי‪ ,‬הקב"ה נמצא במקום נקי‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫למדרגה שלנו‪ .‬כי זה הפירוש גילוי –‬ ‫הכוונה שהקב"ה 'אל מלך יושב על‬ ‫כסא רחמים'‪ ,‬מה הכוונה שהוא יושב‪,‬‬ ‫הפשטות הזאת שאתה קולט שהקב"ה‬ ‫שאנחנו יכולים לחיות את זה‪ .‬ועם זה‬ ‫שמחה‪,‬‬ ‫וכי לקב"ה יש כיסא הכבוד שהוא יושב‬ ‫איתך‪ ,‬והקב"ה הוא מציאות בחיים‬ ‫צריך לשמוח‪.‬‬ ‫הפרטיים שלך‪ ,‬זה בעצם קורה בסוכות‪.‬‬ ‫עליו? ומבואר ש'יושב' הכוונה שהגילוי‬ ‫ד‪.‬‬ ‫אושפיזין‪,‬‬ ‫הגבוה יותר של הקב"ה ‪ -‬יורד למטה‪.‬‬ ‫אז יהודי תופס שזה מציאות‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫באמת איתו‪ ,‬והחיים שלו הולכים ביחד‬ ‫נענועים של‬ ‫והלל‬ ‫במפרשי הפשט הקדמונים כתוב‬ ‫עם הקב"ה‪ .‬כל ה'שמאלו תחת לראשי'‬ ‫ש'ישיבה' זה לשון קביעות‪ ,‬ומקום‬ ‫הוא באמת כמות שהיא‪ ,‬וככה האדם‬ ‫יחוד‬ ‫שהקב"ה נמצא בו בקביעות ‪ -‬הכוונה‬ ‫נהיה שמח יותר ויותר ויותר‪ ,‬מה האדם‬ ‫היא שהוא יושב‪ .‬ובחסידות הפירוש‬ ‫זמן שמחתנו – כי אני‬ ‫צריך יותר מזה‪ ,‬אתה נמצא עם הקב"ה‬ ‫הוא שהקב"ה יורד למטה‪ ,‬שהמוח‬ ‫ומסובב בקדוש ברוך הוא‪ ,‬מה אתה‬ ‫עם השי"ת‬ ‫והחלק העליון יורד למטה‪.‬‬ ‫כל הובאה – יחוד חדש!‬ ‫צריך יותר מזה?!‬ ‫וכשאומרים שהקב"ה יושב על כיסא‬ ‫אחר כך יש את החלק של ארבעת‬ ‫הכבוד ‪ -‬הכוונה היא שהגילויים‬ ‫אושפיזין – ירידת‬ ‫וזה מתבטא דווקא בשמחה שלנו‪.‬‬ ‫השרשים למטה‬ ‫הגבוהים יותר של הקב"ה נשפלים‬ ‫סוכות הוא 'זמן שמחתנו'‪ ,‬כי השמחה‬ ‫המינים‪ ,‬שזה המשך של אותו הענין‪,‬‬ ‫היא המבחן שהקב"ה נהיה שלך‪' ,‬דעו‬ ‫ויורדים ללמטה‪ ,‬ואז יכולים להיות‬ ‫המשך המשכת הדעת לתוך האדם‪.‬‬ ‫כי ה' הוא אלקים‪ ,‬הוא עשנו ולו אנחנו‪,‬‬ ‫בקביעות‪ .‬שני הפירושים משתלבים‪.‬‬ ‫הזוהר הקדוש אומר שזה הכוונה‬ ‫הענין של ארבעת המינים זה שהאדם‬ ‫עמו וצאן מרעיתו'‪ ,‬לכן 'בואו שעריו‬ ‫ההלל של סוכות –‬ ‫'בסוכות תשבו שבעת ימים‪ ,‬כל‬ ‫לוקח את כל האור שהוא הבין‪ ,‬את‬ ‫בתודה חצרותיו בתהילה'‪.‬‬ ‫האזרח בישראל ישבו בסוכות'‪ ,‬ושואל‬ ‫הגילוי והתוצאה של‬ ‫אחדות השי"ת שמקיפה אותו בסוכתו‬ ‫הזוה"ק מה זה כפל הלשון‪ ,‬ומתרץ‬ ‫אם הקב"ה אמיתי אצלך באופן חי‬ ‫‪ -‬והוא מכניס את זה בתוכו‪' ,‬ולקחתם‬ ‫ימים נוראים‬ ‫ש'בסוכות תשבו שבעת ימים הולך'‬ ‫מציאותי‪ ,‬והיינו ש'ה' הוא אלקים'‪,‬‬ ‫לכם'‪ ,‬הוא מכניס את זה לתוכו‪.‬‬ ‫על האושפיזין‪ ,‬שהם מגיעים לשבת‬ ‫שהוא מנהל הכל ואת כל הטבע‪ ,‬ו'הוא‬ ‫יש יסוד עצום וחידוש גדול מהמגיד‬ ‫בתשרי יהודי צריך להסתובב ולחזור‬ ‫בסוכה שלנו‪ ,‬ו'כל האזרח בישראל‬ ‫עשנו ולו אנחנו'‪ ,‬והוא אוהב אותנו‪ ,‬כי‬ ‫הקדוש מקאזניץ זי"ע; הוא שואל למה‬ ‫אמונה בפשטות‪ .‬מה הכוונה אמונה?‬ ‫ישבו בסוכות' הולך עלינו‪ ,‬כלומר יש‬ ‫אנחנו 'עמו וצאן מרעיתו'‪ ,‬אז ממילא‬ ‫לא נוטלים לולב בשבת?‬ ‫אמונה היינו שהקב"ה איתי‪ ,‬והוא הדבר‬ ‫פה שנים שיושבים!‬ ‫נהיה אצלך – 'בואו שעריו בתודה‬ ‫מהרה"ק מצאנז כתוב שמה שלא‬ ‫היחיד שיש‪ .‬הוא אחד ואני מאוחד בו‪.‬‬ ‫מה הכוונה 'אושפיזין'? אושפיזין‬ ‫חצרותיו בתהילה‪ ,‬הודו לו ברכו שמו‪.‬‬ ‫נוטלים לולב בשבת זה כי כל הלולב‬ ‫'אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל‬ ‫הכוונה לשורשים של הנשמה שלנו‪,‬‬ ‫כי טוב ה' לעולם חסדו ועד דור ודור‬ ‫ענינו להביא 'דעת' (כדאיתא באריז"ל)‪,‬‬ ‫גוי אחד בארץ'‪ ,‬זה נקרא אמונה‪.‬‬ ‫כלל ישראל הם קומה שלמה שיש להם‬ ‫אמונתו'‪ .‬התוצאה הטבעית היא שמחה‪.‬‬ ‫וממילא אין ענין ליטול לולב בשבת‪ ,‬כי‬ ‫וזה כל י"ג עיקרי האמונה שיש לנו‪,‬‬ ‫שורשים שמאירים על נשמות ישראל‪.‬‬ ‫זה מה שצריך להיות בסוכות‪ ,‬בסוכות‬ ‫השבת בעצמה מביאה דעת‪ ,‬ולא צריך‬ ‫הם רק נקודה אחת‪ :‬קשר של יהודי עם‬ ‫והשורשים של נשמות ישראל האלו‬ ‫יהודי מסתובב מאושר משמחה שהוא‬ ‫לזה לולב בפועל‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא (נתבאר בעבר בהרחבה‬ ‫מאירים על נשמות ישראל שנמצאים‬ ‫מסובב בקדוש ברוך הוא‪ ,‬הקב"ה נושא‬ ‫אבל המגיד מקאזניץ כותב‪ ,‬שכל ענין‬ ‫בגליוננו ויצא לאור בקונטרס 'אני מאמין')‪.‬‬ ‫פה למטה‪.‬‬ ‫אותו והוא חוסה בצל כנפיו יתברך‪.‬‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫שלוחה בזה לידידנו הנכבד‪ ,‬המוכתר במעלות רמות‪ ,‬איש אשר רוח בו‪ ,‬הפצת אור מרן הבעש"ט‬ ‫שלוחה בזה לידידנו הנכבד‪ ,‬המוכתר במעלות רמות‪ ,‬איש אשר רוח בו‪ ,‬הפצת אור מרן הבעש"ט‬ ‫שלוחה בזה לידידנו הנכבד‪ ,‬המוכתר במעלות רמות‪ ,‬איש אשר רוח בו‪ ,‬הפצת אור מרן הבעש"ט‬ ‫ותלמידיו הק' זי"ע קרוב ללבו‪ ,‬מסור בלו"נ ובמיוחד עבור הו"ל ספה"ק "מאור עינים המבואר"‬ ‫ותלמידיו הק' זי"ע קרוב ללבו‬ ‫ותלמידיו הק' זי"ע קרוב ללבו‬ ‫שליט"א‬ ‫הרה"ח ר' אלתר דוד משה פעלדמאן‬ ‫שליט"א‬ ‫הרה"ח ר' משה ישראל פעלדמאן‬ ‫שליט"א‬ ‫הרה"ח ר' אליהו ברא"י שטיינבערגער‬ ‫מסור בלו"נ למפעלות 'קול דודי' ומחשובי תומכינו הנכבדים שזכה להתעטר בתואר‬ ‫ומחשובי תומכינו הנכבדים שזכה להתעטר בתואר‬ ‫מחשובי גבאי מפעלות 'קול דודי' בעי"ת טבריה‪ ,‬ומחשובי תומכינו הנכבדים שזכה להתעטר בתואר‬ ‫• מחיה נפשות •‬ ‫• עמוד התווך •‬ ‫• בריח התיכון •‬ ‫לרגל השמחה במעונו בהולדת בנו למז"ט‬ ‫לרגל השמחה במעונו בהולדת בתו למז"ט‬ ‫לרגל השמחה במעונו בהולדת בנו למז"ט‬ ‫בזכות מרן הבעש"ט הק' ותלמידיו זי"ע יזכה לרוות רוב נחת דקדושה ממנו ומכל יוצ"ח‪ ,‬בבריות‬ ‫בזכות מרן הבעש"ט הק' ותלמידיו זי"ע יזכה לרוות רוב נחת דקדושה ממנה ומכל יוצ"ח‪,‬‬ ‫בזכות מרן הבעש"ט הק' ותלמידיו זי"ע יזכה לרוות רוב נחת דקדושה ממנו ומכל יוצ"ח‪ ,‬בבריות‬ ‫גופא ונהורא מעליא‬ ‫בבריות גופא ונהורא מעליא‬ ‫גופא ונהורא מעליא‬ ‫מפעלות קול דודי‬ ‫מפעלות קול דודי‬ ‫מפעלות קול דודי‬ ‫יב‬ ‫חסיד'ישע לעבן‬ ‫ובקשה'‪' .‬הודאה' זה שמודים לקב"ה על האמת‪,‬‬ ‫הלולב הוא לעשות יחוד‪ ,‬על ידי ההולכה וההובאה‬ ‫וזה קורה ב'הודו לה' כי טוב וכו''‪ .‬ואחר כך יש‬ ‫‪ -‬ה'הולכה' וההרחקה היא בחינה שאין יחוד‪,‬‬ ‫ה' לי‪ ,‬לא אירא‬ ‫'בקשה'‪ ,‬וזה קורה ב'אנא ה' הושיעא נא'‪" .‬אנא‬ ‫ממך ה' תוריד את זה לעולם‪ ,‬למציאות שלי'‪ .‬אתה‬ ‫ובהובאה נהיה יחוד ‪ -‬וכיון ששבת היא עצמה יום‬ ‫של יחוד‪ ,‬ולכן בשבת אסור לעשות 'סותר'‪.‬‬ ‫נשלחתי לימין‪ ,‬בדד וגלמוד‪.‬‬ ‫התרגשות עמוקה ניסכה‬ ‫הקב"ה שהכל בטל אליו ואתה רוצה שנהיה בעולם‬ ‫כי מה קורה‪ ,‬בכל 'הולכה והובאה' אתה עושה‬ ‫את הכאב שהרגשתי אז אני‬ ‫בקולו של ר’ שמואל‬ ‫תן לנו לחיות את זה כאן בעולם‪ .‬זה ה'הובאה'‪ ,‬וזה‬ ‫'סותר ובונה'‪ ,‬אתה מרחיק ומייחד שוב‪ ,‬ובשבת‬ ‫לא יכול לתאר לך‪ ,‬הרגשתי‬ ‫בורנשטיין‪ ,‬המשב”ק הישיש‬ ‫היחוד האמיתי של הנענועים‪ ,‬זה 'יחודא תתאה'‪.‬‬ ‫אסור לעשות את זה‪ .‬אתה מתרחק כי כדי לייחד‬ ‫שממש כבר לא נשאר לי‬ ‫של הרה”ק ה’אמרי אמת’ מגור‬ ‫את הנקודה הזאת צריך לדעת לתפוס‪ ,‬שכל‬ ‫במקום עמוק נוסף‪ ,‬אתה צריך קודם להתרחק‪,‬‬ ‫מאומה עלי אדמות‪.‬‬ ‫זי”ע‪“ :‬האמן לי‪ ,‬דוד‪ ,‬אלו היו‬ ‫הנקודה של סוכות זה 'ולקחתם לכם'‪ ,‬שזה אומר‬ ‫'לסתור' את היחוד'‪ ,‬ואז מייחד במקום עמוק יותר‪.‬‬ ‫אחרי כמה שעות מההפרדה‬ ‫הרגעים הטובים ביותר בחיי‪.‬‬ ‫שאני אהיה 'קבלת עול'ניק' ‪ -‬שהעיניים והשפתיים‬ ‫וממשיך המגיד הקדוש ושואל‪ :‬אם כן‪ ,‬למה בבית‬ ‫האכזרית‪ ,‬הובילו אותנו‬ ‫אני לא מפסיק להתגעגע‬ ‫והלב והחוט השדרה שרומזים להדס וערבה ולולב‬ ‫המקדש היה מותר ליטול לולב בשבת? זה הרי‬ ‫הרשעים אל עבר מקלחות‬ ‫השעה‪.‬‬ ‫מחצית‬ ‫לאותה‬ ‫ואתרוג ‪ -‬ה'לכם' שלי יהיה קדוש‪ .‬העיניים זה מה‬ ‫'סותר ובונה'?!‬ ‫המים שהוכנו לנו‪‘ ,‬כדי לשטוף‬ ‫בכל יום אני מתפלל לזכות‬ ‫שאני מכניס לתוכי מבחוץ‪ ,‬והשפתיים זה מה שאני‬ ‫אותנו מהכינים’‪ ,‬ואז פקדו‬ ‫לפחות למקצת מרגש הקודש‬ ‫והתשובה שהוא עונה היא‪ ,‬שבגלל שבבית‬ ‫מוציא מתוכי לחוץ‪ ,‬כי כמו שרואים בחוש האדם‬ ‫עלינו להפשיט מעלינו את כל‬ ‫שחוויתי אז”‪.‬‬ ‫המקדש היה כל רגע ייחודים גבוהים‪ ,‬וכשסותרים‬ ‫מתקשר עם הסביבה ע"י העיניים והשפתיים‪ ,‬עם‬ ‫בגדינו ולהשאיר אותם מאחור‪,‬‬ ‫'יחוד נמוך' לצורך 'יחוד גבוה' יותר ‪ -‬זה בגדר של‬ ‫ונשימתו של ר’ דוד זריצקי‬ ‫העינים הוא מכניס מהסביבה אליו‪ ,‬ועם השפתיים‬ ‫ולחכות בתור למקלחות‪.‬‬ ‫'סותר על מנת לבנות‪ ,‬שלא במקומו'‪ ,‬שהדין של‬ ‫ז”ל‪ ,‬החסיד והסופר הנודע‪,‬‬ ‫הוא מוציא מעצמו לסביבה‪ .‬עם השדרה היורדת‬ ‫כזו סתירה הוא שהיא מותרת‪.‬‬ ‫באותם רגעים מצאתי עצמי‬ ‫נעתקה מהתרגשות לשמע‬ ‫מהמוח עד למטה‪ ,‬ועם הלב שהוא המוח ולב‪,‬‬ ‫עירום כביום היוולדי‪ .‬כל מה‬ ‫הביטוי‪.‬‬ ‫האיברים הפנימיים‪ .‬זה בעצם כל הקומה של‬ ‫לא נעסוק עכשיו ב'הולכה' וסתירת היחוד הנמוך‪,‬‬ ‫ששייך לקחת מן האדם כבר‬ ‫האדם‪ ,‬וזה כל העבודה של הנענועים‪.‬‬ ‫אלא בעצם היסוד של המגיד שכל 'הובאה' זה יחוד‬ ‫חדש‪ .‬בבית המקדש היו יחודים גדולים יותר‪ ,‬אבל‬ ‫ארבעה מינים שמאירים‬ ‫לקחו ממני‪ .‬עיניי הורמו לפתע‬ ‫על איזה מחצית השעה היה‬ ‫גם אצלנו כל הובאה זה יחוד חדש‪ .‬עלינו לתפוס‬ ‫לשמים‪ ,‬ומפי יצאו המילים‬ ‫אחדותו יתברך‬ ‫מדובר?‬ ‫שבכל פעם שאתה עושה מעשה הובאה עשית‬ ‫“אבא שבשמים! את הכל כבר‬ ‫לקחו ממני‪ ,‬אבל אותך‪ ,‬אבא‬ ‫לימים העלה ר’ דוד בעטו‬ ‫מעשה יחוד‪.‬‬ ‫יקר‪ ,‬אותך לא יוכל אף אחד‬ ‫המהיר‪ ,‬את הדברים ששמע‬ ‫בעל התניא בסידור דא"ח מבאר שבד' מינים‬ ‫בראש השנה אמרנו קריאת שמע וקיבלנו על‬ ‫בעולם לקחת ממני!”‬ ‫מפי ידידו ר’ שמואל‪:‬‬ ‫האלו יש קשר ורמז לאחדותו יתברך‪ .‬בלולב‬ ‫עצמנו 'עול מלכות שמים'‪ ,‬אמרנו מלכויות‬ ‫“לא היה חסר לי מאומה‬ ‫העלים מחוברים‪ ,‬וזה אחדות‪.‬‬ ‫וקיימנו 'שתמליכוני עליכם'‪,‬‬ ‫התמלאתי בהתרגשות עזה‪,‬‬ ‫של‬ ‫בפולין‬ ‫בגשמיות‪,‬‬ ‫בהדסים יש שילוש ‪' -‬תלתא‬ ‫בסוכות אנו גם עושים‬ ‫שכבשה את כל גופי‪ .‬עיני צדו‬ ‫לפני המלחמה‪ .‬הייתי גר‬ ‫בחד קינא'‪ ,‬שזה גם כן יחוד‪.‬‬ ‫מלכויות‪ ,‬ע"י הנענועים אנחנו‬ ‫הפשטות הזאת‬ ‫קומוניסט אחד שעמד לידי‪,‬‬ ‫בסמיכות לרבי ה’אמרי אמת’‪,‬‬ ‫ובערבות שנקראות 'אחוותא'‪,‬‬ ‫בעצם אומרים ש'מעלה ומטה‬ ‫גם הוא באותו מצב כמוני‪.‬‬ ‫שאתה קולט‬ ‫שהסתופפתי בצל קדשו ואף‬ ‫שהם נקראות ככה כי הם‬ ‫וד' רוחות' ‪ -‬זה הוי"ה אחד‪.‬‬ ‫ואמרתי לו מתוך התרגשותי‬ ‫זכיתי לשמשו‪ ,‬לצד זאת‬ ‫גדלות בריבוי גדול‪ ,‬ובאופן‬ ‫שהקב"ה איתך‪,‬‬ ‫“אפילו סטאלין ימ”ש לא‬ ‫בעומק‪ ,‬ההולכה ‪ -‬זה יחודא‬ ‫התפרנסתי בכבוד ובריווח‬ ‫של אהבה ואחווה‪ ,‬וזה מגיע‬ ‫יוכל לקחת ממני את אבי‬ ‫עילאה‪ ,‬וההובאה זה יחודא‬ ‫והקב"ה הוא‬ ‫מניהול חנות‪ ,‬היו לי ילדים‬ ‫כמובן מהאחדות‪ .‬האתרוג‬ ‫שבשמים!”‪ ,‬ההוא האדים‬ ‫תתאה‪ .‬ויחודא תתאה הכוונה‬ ‫'דר באילנו משנה לשנה'‪,‬‬ ‫מציאות בחיים‬ ‫מזעם‪ ,‬אך אני חזרתי ואמרתי‬ ‫טובים‪ ,‬נחת‪ ,‬וכל מה שיהודי‬ ‫והפירוש הוא דירה בתחתונים‪,‬‬ ‫יכול לאחל לעצמו‪.‬‬ ‫והיינו שהאתרוג סובל את כל‬ ‫זאת שוב‪ ,‬מתוך ההתרגשות‬ ‫אתה מכניס את זה לתוך‬ ‫הפרטיים שלך‪,‬‬ ‫השינויים והזמנים והמצבים‬ ‫שאפפה אותי “אין מי שיוכל‬ ‫ואז הגיע היום השחור‪,‬‬ ‫העולם‪ ,‬זה יחוד‪ .‬בשבת צריך‬ ‫שעוברים עליו ‪ -‬והוא נשאר‬ ‫זה בעצם קורה‬ ‫לקחת ממני את אבי שבשמים‪,‬‬ ‫כשהנאצים ימ”ש הגיעו‪,‬‬ ‫לדעת להביא אור אלקותו‬ ‫אתרוג‪ ,‬ממילא זה גם כן צד‬ ‫גם סטאלין ימ”ש לא יוכל לי”‪.‬‬ ‫יתברך לעולם‪ ,‬לא להחריב‪,‬‬ ‫בסוכות‬ ‫ופקדו עלינו לעזוב את כל‬ ‫יחוד‪.‬‬ ‫התור שלי למקלחת עוד היה‬ ‫הרכוש מאחורינו ולעלות על‬ ‫ויחודא עילאה במידה מסוימת‬ ‫הרכבת‪ .‬רק מזוודה אחת בת‬ ‫ועם זה מביאים 'יחודא עילאה'‬ ‫מבטל את העולם‪ ,‬ובסוכות‬ ‫ארוך‪ ,‬ואני עצמתי את עיניי‪,‬‬ ‫חמש ק”ג הניחו אותנו ליטול‬ ‫שחוץ ממנו ית' אין שום דבר‪,‬‬ ‫כל המטרה היא ‪ -‬להביא אור‬ ‫וכך עמדתי שם כמחצית השעה‬ ‫עמנו‪ .‬מילאתי את המזוודה‬ ‫שזה 'שמע ישראל הו"יה‬ ‫אלקותו יתברך אל תוך העולם‪,‬‬ ‫עם עיניים עצומות מתוך‬ ‫בכסף וזהב וחפצי הערך שהיו‬ ‫אלקינו הוי"ה אחד'‪ .‬ואחר‬ ‫ממילא כל ההובאה והיחוד‬ ‫הרגשת קירבת אלקים נוראה‪,‬‬ ‫ברשותי ועליתי עמה על‬ ‫כך מביאים את זה ב'יחודא‬ ‫היא יחודא תתאה‪.‬‬ ‫שאין את המילים לתאר אותה‪.‬‬ ‫תתאה'‪ ,‬היינו לחיים שלי ולעולם שלי‪ ,‬שזה 'ברוך‬ ‫גדלים על המים‪ :‬להחזיר את‬ ‫רק אחרי חצי שעה‪ ,‬הגיע‬ ‫הרכבת‪.‬‬ ‫שם כבוד מלכותו לעולם ועד'‪ ,‬וגם שם נמצא‬ ‫התור שלי להתקלח‪ ,‬כשאחרי‬ ‫בעמדי בתוך הרכבת‪ ,‬הרהרתי‬ ‫זה התלבשתי בבגדי האסירים‬ ‫שחיכו לי‪ ,‬והכנסתי מעט מרק‬ ‫לעצמי ‘הנה גזלו ממני את‬ ‫זה נקרא ש'לוקחים את המקיף –ועושים ממנו‬ ‫הקב"ה‪.‬‬ ‫כל ההשפעה להשי"ת‬ ‫הבית ואת החנות‪ ,‬אך הדברים‬ ‫פנימי'‪.‬‬ ‫ארבעת המינים זה שם הוי"ה‪ ,‬וכשאתה לוקח את‬ ‫דלוח לפי‪ ,‬ואז התחיל התענוג‬ ‫העיקריים נשארו עמי‪ ,‬הכסף‬ ‫ארבעת המינים ‪ -‬אתה לוקח השפעת אלקותו‬ ‫להתעמעם ממני‪.‬‬ ‫והזהב‪ ,‬ואשתי וילדיי היקרים‬ ‫וזה מה שמובא במאמרים (מהאריז"ל‪ ,‬ראה סידור עם‬ ‫יתברך מצומצמת ומוגבלת‪ ,‬ומאיר ומחזיר הכל‬ ‫לי מפז’‪ .‬אחרי זמן קצר הגענו‬ ‫דא"ח) שלכן צריך לקחת את הלולב ‪ -‬ולנענע אותו‬ ‫להשי"ת‪.‬‬ ‫לאוישוויץ‪ ,‬ואז ציוו עלי‬ ‫בסוכה‪ ,‬כי צריך לקחת את המקיף של הסוכה ‪-‬‬ ‫הסיק ר’ שמואל בורנשטיין את‬ ‫ולהכניס את זה לפנימי‪.‬‬ ‫נאמר את זה באותיות מאוד פשוטות‪:‬‬ ‫הרשעים הארורים להשאיר‬ ‫סיפורו‪:‬‬ ‫ארבעת המינים גדלים על גבי המים‪ ,‬כי מים‬ ‫מאחוריי את המזוודה עם כל‬ ‫מצד אחד 'כל האזרח בישראל ישבו בסכת'‪,‬‬ ‫“בסופו של דבר‪ ,‬ניצלתי ב”ה‬ ‫התכולה‪ ,‬וכך מצאתי עצמי‬ ‫ודורשים חז"ל 'ראויים כל ישראל לישב בסוכה‬ ‫זה הביטוי של כל ההשפעה‪ ,‬השפעת החסדים‪.‬‬ ‫מאוישוויץ‪ ,‬מתוך שרשרת‬ ‫בעירום ובחוסר כל‪.‬‬ ‫אחת'‪ .‬אבל מצד שני בלקיחת ארבעת המינים יש‬ ‫כשאני לוקח את כל ההשפעה הזאת ‪ -‬ארבעה‬ ‫נסים מופלאה‪ .‬זכיתי להקים‬ ‫לכל יהודי קונה את הד' מינים של עצמו‪ ,‬וזה רומז‬ ‫מינים שגדלים על המים‪ ,‬ומרומם את זה לקב"ה‬ ‫הייתי שבור מאד‪ ,‬אך אחרי‬ ‫את ביתי מחדש בארץ ישראל‪,‬‬ ‫שכל יהודי צריך לחיות לעצמו‪.‬‬ ‫‪ -‬שנמצא במזרח‪ ,‬להקב"ה שנמצא בדרום‪ ,‬שנמצא‬ ‫כמה רגעים ניחמתי את עצמי‬ ‫ויש לי כבר שוב אשה וילדים‪,‬‬ ‫בצפון‪ ,‬להקב"ה שנמצא למעלה מהכל ולמטה‬ ‫בלבי ‘הרי הכסף והזהב זה‬ ‫והעיקר בסוכות הוא לשמוח עם הקב"ה‪' ,‬ישמח‬ ‫נכדים ונינים‪ ,‬יש לי כבר שוב‬ ‫מהכל ‪ -‬ואני מביא את זה בחזרה אליו‪ ,‬זה ביטוי‬ ‫גשמיות חולפת ועוברת‪,‬‬ ‫ישראל בעושיו'‪.‬‬ ‫ממון ורכוש‪ ,‬אך לתענוג הזה‬ ‫של יחודא תתאה‪.‬‬ ‫העיקר זה המשפחה‪ ,‬האשה‬ ‫ומאיפה קונים שמחה בעבודת ה'?‬ ‫שהרגשתי באותה חצי שעה‪,‬‬ ‫כי בזה לקחתי את כל השפע שקיבלתי בראש‬ ‫והילדים‪ ,‬ולפחות זה נשאר לי’‪.‬‬ ‫אני ממשיך להתגעגע עד‬ ‫מסוכה!‬ ‫השנה וביום כיפור ‪ -‬ואני מחזיר את זה לקב"ה‪,‬‬ ‫היום‪ .‬בכל יום אני מתפלל‬ ‫לא ארך זמן רב עד שהעמידו‬ ‫אותנו ל’סלקציה’ הנוראה‪,‬‬ ‫צריך לדעת שבסוכות יש שמחה בטבע‪ ,‬ולמה?‬ ‫אני אומר לו; 'זה ‪ -‬שייך אליך'‪ .‬אין מציאות‪ ,‬הכל‬ ‫לזכות למקצת מרגש הקודש‬ ‫כיון שהיה לנו את יום כיפור ובו התנקינו מכל‬ ‫מתבטל אליך‪ .‬ואחר כך‪ ,‬אחרי שזה חוזר לשורש‪,‬‬ ‫שזכיתי אז”‪.‬‬ ‫כשהד”ר מנגלה ימ”ש‪ ,‬הפריד‬ ‫באכזריות את אשתי וילדיי‬ ‫העוונות ‪ -‬ואז יש לנו שמחה בטבע‪.‬‬ ‫העולם ששם אני נמצא‪ ,‬שם הקב"ה נמצא‪.‬‬ ‫מקור‪ :‬המשפיע הגה”ח ר’ שמעון‬ ‫שפיצר שליט”א‬ ‫ששלח אותם לשמאל‪ ,‬כשאני‬ ‫הקב"ה יעזור שנזכה לכל זה‪.‬‬ ‫זה הכוונה שב'הלל' יש את שני החלקים; 'הודאה‬ ‫יג‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫שוי‪+‬תי‬ ‫חי ובמוחש‬ ‫למה ברח היהודי מעמוד הש”ץ כשרצה לקיים ‘שיויתי’? • ומה הפירוש של‬ ‫הקאז’ניצ’ער מגיד ב’שיויתי’? • והאם יש באמת דרך לחיות עם השי”ת עשרים‬ ‫וארבע שעות ביממה? • בהתוועדות החברים בעיצומו של חג‪ ,‬התפתחה שיחה‬ ‫יסודית ומאלפת‪ ,‬אודות האמונה שאנו מבקשים לקלוט בחג הסוכות‬ ‫הכל‪ ,‬הוא ‘אלקיך’ המחיה ומהווה אותך‬ ‫הידוע’? כולם כאן יודעים כבר מאיזה‬ ‫במקום לצייר לעצמנו כל מיני ציורים‬ ‫יואלי‪ :‬חברים‪ ,‬הבה נדבר היום לעניין‪,‬‬ ‫באופן פרטי‪ ,‬והקאז’ניצער מגיד מוסיף‬ ‫‘קאז’ניצ’ער מגיד הוא מדבר?‬ ‫שמנתקים את השי”ת מהעולם שלנו‪,‬‬ ‫אנו יושבים כאן בסוכה‪ ,‬ואני בסך הכל‬ ‫לפרט ולפרש את כוונתו בדוגמא חיה‪,‬‬ ‫לייבל צוחק‪ :‬לא התכוונתי לומר שעשיתי‬ ‫הבה נצייר את השי”ת לגבי כל החיים‬ ‫רוצה לחיות את ה’וימינו תחבקני’ ביום‬ ‫‘שכשתאמר ‘ברוך אתה הוי”ה’ תרגיש‬ ‫סקר וכולם יודעים מה’קאז’ניצ’ער מגיד‬ ‫שלנו עצמם‪ ,‬שהוא המהווה והמחיה‬ ‫יום‪ ,‬לא רק בסוכות וכשיש אורות‪ ,‬אני‬ ‫באמת שהמהוה את הכל הוא נוכח פניך‬ ‫של כל סיפור ומצב שקורה איתנו‪ ,‬וכל‬ ‫רוצה פשוט להתחיל לחיות את השי”ת‪,‬‬ ‫הזה‪ ...‬אמרתי את זה על דרך הלשון‬ ‫שאתה יכול לדבר אליו בלשון נוכח‬ ‫תפילה היוצאת מפינו‪ ,‬הוא זה שרוצה‬ ‫שהוא מנהיג את הכל‪ ,‬שכל מה שקורה‬ ‫שרואים ב’מאור עיניים’ כל הזמן ‘ידוע‬ ‫ולומר לו ‘אתה’‪.‬‬ ‫אותנו בכל המצבים השונים שחולפים‬ ‫זה הרצון שלו‪ ,‬שאני חי בעולם שלו‪ ,‬שכל‬ ‫שהשי”ת מחיה ומהווה את הכל’ ‘ידוע‬ ‫עלינו‪ .‬הבה נקום בבוקר מתוך הרגשה‬ ‫מה שקורה איתי זה הוא‪ .‬אולי נדבר על‬ ‫ה’חייב’ של הצדיק‬ ‫שהכל הוא אלקות’‪ ,‬שמסתבר שגם‬ ‫שהוא זה שרצה שנקום עתה‪ ,‬שזה הרי‬ ‫זה‪ ,‬האם אנו יכולים באמת להגיע לזה?‬ ‫ה’מאור עיניים’ לא עשה סקר אם כולם‬ ‫האמת‪ ,‬ועם ציורים כאלו כבר אפשר‬ ‫שלמה‪ :‬אתה מדבר בעצם על מה‬ ‫יודעים מזה‪ .‬זה ביטוי כזה שאומרים על‬ ‫באמת להתקרב קצת למה שהמחבר‬ ‫שהמחבר כותב בסעיף הראשון בשולחן‬ ‫דוד מתרגש‪ :‬זה הבדל של שמים וארץ‬ ‫דבר פשוט מאד מסוג הדברים שאחרי‬ ‫ב’שולחן ערוך’ מדבר”‪.‬‬ ‫ערוך‪“ ,‬שיויתי ה’ לנגדי תמיד זה כלל‬ ‫ממש‪ ,‬בין יהודי שחי עם השי”ת‬ ‫שאתה שומע את זה‪ ,‬אתה שואל את‬ ‫דיבורים משמים‬ ‫גדול בתורה ובמעלות הצדיקים‪ ,‬שאינו‬ ‫כ’מצווה’‪ ,‬לבין יהודי שחי עם השי”ת‬ ‫עצמך ‘איך יכולתי בכלל להבין אחרת?!’‬ ‫דומה ישיבת האדם בביתו ובעסקיו‬ ‫כ’מהווה ומחיה’‪ ,‬כל התורה ומצוות זה‬ ‫יש לך הרגשה כזו‪ ,‬שלא שייך שיהודי לא‬ ‫לישיבתו לפני מלך גדול‪ ”...‬אתה פשוט‬ ‫עניין אחר לגמרי‪ ,‬וכל החיים זה עניין‬ ‫יידע על ה’קאז’ניצ’ער מגיד’ הזה‪.‬‬ ‫רוצה להגיע לזה‪.‬‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫“הקאז’ניצ’ער מגיד מפרש את הפסוק‬ ‫יואלי‪ :‬אתה מזכיר לי שאתמול הייתי‬ ‫באיזה בר מצוה‪ ,‬היה שם איזה שפוי‬ ‫דוד צוחק‪ :‬אם דיברת על שיויתי‪ ,‬הזכרת‬ ‫אהר’לע‪ :‬צריך לשים לב ש’שיויתי הוי”ה‬ ‫‘שיויתי הוי”ה לנגדי תמיד’‪ ,‬כי הפירוש‬ ‫לי את המשל שאחד הצדיקים סיפר‪,‬‬ ‫לנגדי תמיד’ זה בעצם לא מצוה‪ ,‬זה רק‬ ‫על פי פשט של השם ‘הוי”ה’ היינו‬ ‫בדעתו שפטפט הרבה הבלים‪ ,‬ומישהו‬ ‫שהוא נכנס פעם לביהמ”ד באמצע‬ ‫המהווה והמחיה את הכל‪ ,‬והכתוב‬ ‫חבר שלי עמד ושוחח איתו‪ ,‬ואני עברתי‬ ‫ביטוי של פסוק בתהלים איך שדוד המלך‬ ‫הלילה‪ ,‬ובתוך האפלה הוא הבחין בדמות‬ ‫מתכוין כי זה מה שצריך לעמוד נגד עיני‬ ‫על ידו וצחקתי בלבי‪ ,‬והחבר אומר לי‬ ‫חי‪ ,‬ואיך שהצדיקים חיים‪ ,‬שהם מרגישים‬ ‫של יהודי אחד‪ ,‬שניגש בביהמ”ד ליד‬ ‫האדם תמיד‪ ,‬שהשי”ת מהווה ומחיה את‬ ‫“השי”ת שולח לי הרבה הארות דרך‬ ‫את המהווה והמחיה בכל רגע‪ ,‬ומשם בא‬ ‫העמוד של החזן‪ ,‬שוקע שם בהרהורים‬ ‫האיש הזה‪ ”...‬עכשיו אני קולט שהוא‬ ‫לכמה רגעים‪ ,‬ואז פתאום בורח עד לקצה‬ ‫בעצם לא פחות מצודק‪ ,‬הרי השי”ת הוא‬ ‫ביהמ”ד‪ ,‬אח”כ הוא ניגש שוב לעמוד‬ ‫שמחיה ומהווה את המשוגע הזה בכל‬ ‫נכנסתי להתבוננות בענין של ‘שיויתי‬ ‫רגע‪ ,‬ומכניס בו כל דיבור ודיבור‪ .‬זה כל‬ ‫החזן‪ ,‬מהרהר כמה רגעים‪ ,‬ואז שוב בורח‬ ‫לקצה ביהמ”ד‪ ,‬וחוזר חלילה שוב ושוב‪.‬‬ ‫ה’ לנגדי תמיד’‪ ,‬איך שהוא מחיה ומהווה‬ ‫כך אמת‪ .‬אדרבה‪ ,‬מה שאנו לא חושבים‬ ‫כך זה שטות והבל‪ ,‬הרי זה העולם של‬ ‫“ניגש הצדיק אל היהודי ושאל “מה‬ ‫את כל מה שאני רואה וכו’‪ ,‬אך פתאום‬ ‫השי”ת!‬ ‫מעשיך המוזרים כאן?” והיהודי סיפר‪,‬‬ ‫התביישתי לתפוס כי כבר חשבתי‬ ‫“התעוררתי לאחרונה לעבוד על הנושא‬ ‫אהר’לע‪ :‬זה ממש כך‪ .‬כדי להבין את‬ ‫של יראת שמים‪ ,‬ולכן אני בא כאן בלילה‬ ‫על כך שהשי”ת מחיה ומהווה את כל‬ ‫ההארה משמים הגנוזה בדבריו של‬ ‫לביהמ”ד לעמוד החזן‪ ,‬איפה שרשום‬ ‫השפוי בדעתו‪ ,‬צריך אמנם להיות בעל‬ ‫המציאות‪ ,‬ורק ממני עצמי שכחתי‪...‬‬ ‫‘שיויתי הוי”ה לנגדי תמיד’ באותיות‬ ‫מדריגה‪ ,‬אך האמונה שזה כך‪ ,‬זה דבר‬ ‫גדולות‪ .‬ואני מנסה לצייר לעצמי כמו‬ ‫פשוט שיהודי חייב לחיות כך‪ .‬וכשאתה‬ ‫אריה גדול ואימתני שיוצא מעמוד החזן‬ ‫פותח זוהר הקדוש‪ ,‬אתה רואה את זה כל‬ ‫ופותח את פיו לטרוף אותי‪ ...‬אני מתבונן‬ ‫הזמן‪ ,‬שמסופר שם איך שרשב”י שמע‬ ‫בזה כמה רגעים‪ ,‬עד שנדמה לי שאוחזת‬ ‫את קול החמור והבין מזה עניין פלוני‬ ‫בי פחד וחלחלה ואמיתית‪ ,‬שאז אני‬ ‫כל קיום התורה והמצוות שלהם‪.‬‬ ‫הכל בכל רגע‪ .‬שזה ממש מה שדיברנו‬ ‫ופלוני‪ .‬אנו אמנם לא יכולים להבין מה‬ ‫מיד בורח לקצה ביהמ”ד‪ ,‬וכך אני מנסה‬ ‫“כשהצדיק אומר לך ש’חייבים לעשות‬ ‫כאן‪ ,‬כי שיויתי הוי”ה האמיתי הוא לזכור‬ ‫הקול של החמור או העורב אומר לנו‪,‬‬ ‫שוב ושוב‪ ,‬כדי שייכנס בי קצת יראת‬ ‫תורה ומצוות’ הוא אומר את זה ממקום‬ ‫שהשי”ת מהווה ומחיה אותנו ואת כל‬ ‫ולנו הקול של העורב רק מצרצר באוזן‪,‬‬ ‫שמים”‪...‬‬ ‫אחר לגמרי שהאנשים המגושמים‬ ‫פרטי חיינו”‪.‬‬ ‫אך אנו צריכים לדעת שגם הצרצור הזה‬ ‫“אז יש מי שמצייר לעצמו אריה אימתני‪,‬‬ ‫מבינים את זה‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שצריך לציית‬ ‫לייבל מוסיף‪’‘ :‬עכשיו ראיתי את‬ ‫נשלח אלינו משמים בהשגחה פרטית‬ ‫ויש מי שמצייר לעצמו מלך גדול ומפואר‬ ‫כי אוי ואבוי למי שלא יציית‪ ...‬בשביל‬ ‫הקאז’ניצער מגיד על הנקודה הזו‪ ,‬גם‬ ‫מדוייקת‪.‬‬ ‫שיושב על כסא גדול וסביבו מוקף ציור‬ ‫האיש המגושם זה אמנם נכון‪ .‬אך‬ ‫על שבת שובה‪ ,‬שהוא מפרש שם ‘שובה‬ ‫לייבל‪ :‬כל מה שדיברו עכשיו‪ ,‬זה הרי‬ ‫של בית המקדש‪ ,‬או לא משנה מה‪...‬‬ ‫כשהצדיק אומר ‘חייב’ זה בא עם נימא‬ ‫ישראל עד הוי”ה אלקיך’‪ ,‬דהיינו שתעשה‬ ‫ה’קאז’ניצ’ער מגיד הידוע על שיויתי‬ ‫והצד השווה שבכולם שהם ההיפך הגמור‬ ‫כזו של ‘אתה פשוט לא יכול להפסיד‬ ‫תשובה בכך שתתחיל לחיות עם הוי”ה‬ ‫הוי”ה לנגדי תמיד‪.‬‬ ‫מ’שיויתי הוי’ לנגדי תמיד’; כי השי”ת‬ ‫את זה’‪ ,‬כי הוא מרגיש בדמו את המהווה‬ ‫אלקיך‪ ,‬דהיינו שהמהוה והמחיה את‬ ‫אהר’לע‪ :‬מה אמרת? ה’קאז’ניצער מגיד‬ ‫הרי ממילא למעלה מכל ציור ודמיון‪ ,‬אז‬ ‫יד‬ ‫כשהצדיקים ראו מלחמות בין שני גויים‬ ‫הנסיונות שלנו‪ ...‬ואילו אצל הצדיק הכל‬ ‫צריך לנסות לחשוב אמונה במחשבות‬ ‫והמחיה ואת מצוותיו יתברך‪ ,‬שאי אפשר‬ ‫הם מאד נבהלו‪ ,‬הם ראו בזה התעוררות‬ ‫מתחיל מהמבט האמיתי‪ ,‬שהשי”ת הוא כל‬ ‫פשוטות מאד; אתה רואה צינור שבור‬ ‫לו להכיל מציאות כזו‪ ,‬שיהודי יפסיד‬ ‫של גבורות למעלה‪ ,‬וכך בכל פרט ופרט‪,‬‬ ‫המציאות‪ .‬הוא המציאות היחידה‪ .,‬הוא‬ ‫ברחוב‪ ,‬תחשוב על כך שהשי”ת מחיה‬ ‫מצוה כל שהיא רחמנא ליצלן”‪.‬‬ ‫הם רואים את הבריאה מחוברת לשרשה‬ ‫היה כאן תמיד עוד לפני שהעולם נברא‬ ‫ומהווה עתה את הצינור השבור הזה‪,‬‬ ‫דוד‪ :‬יש אמנם חידוד מיוחד שצריך לחדד‪,‬‬ ‫העליון‪.‬‬ ‫בכלל‪ ,‬והוא זה שברא את הכל בגלל‬ ‫ברצון מכוון ובהשגחה פרטית מדוייקת”‪.‬‬ ‫כשמדברים על לעמוד נוכח פני ה’;‬ ‫לייבל‪ :‬והנקודה העיקרית כדי לתפוס כל‬ ‫שהוא רוצה להגיע לתכלית שלו‪ ,‬ולמעשה‬ ‫דוד‪ :‬לפעמים אמנם קל יותר לתפוס את‬ ‫הבחנתי בזה פעם כשנכנסתי להתבוננות‬ ‫זה‪ ,‬הוא כמו שאמרנו‪ ,‬לגשת אל האמונה‬ ‫הכל מתחיל ונגמר ברצונו וכוונתו ית’‪,‬‬ ‫העניין כשמדברים על צינור שבור ברחוב‪,‬‬ ‫בעניין של ‘שיויתי ה’ לנגדי תמיד’‪ ,‬איך‬ ‫מהמקום האמיתי; לא ‘לסחוב’ את השי”ת‬ ‫שהיא המציאות היחידה שקיימת בכל‬ ‫כי לחשוב על עצם העניין של ההשגחה‬ ‫שהכל זה הוא‪ ,‬והוא מחיה ומהווה את כל‬ ‫לעולם ‘שלנו’‪ ,‬אלא לתפוס שהשי”ת הוא‬ ‫פרטי הבריאה‪.‬‬ ‫הפרטית המקיפה את כל פרטי הבריאה‪ ,‬זו‬ ‫מה שאני רואה וכו’‪ ,‬אך פתאום התביישתי‬ ‫המציאות היחידה שקיימת‪‘ ,‬אתה הוא‬ ‫“זו נקודה שחשוב מאד להבהיר לעצמנו‬ ‫השגה גבוהה שקשה למוח להכיל‪ .‬תנסה‬ ‫לתפוס כי כבר חשבתי על כך שהשי”ת‬ ‫קודם שנברא העולם ואתה הוא לאחר‬ ‫כשאנו פותחים ספר חסידות‪ ,‬כי לפני‬ ‫למשל ‪ -‬כשאתה נוסע באוטובוס‪ ,‬ואתה‬ ‫מחיה ומהווה את כל המציאות‪ ,‬ורק ממני‬ ‫שנברא העולם’ וכל מה שקיים עולם‬ ‫שאנו מכניסים את עצמנו ואת הנסיונות‬ ‫רואה לפניך יער משעמם עם מיליוני‬ ‫עצמי שכחתי‪ ...‬שהוא מחיה ומהווה אותי‪,‬‬ ‫הוא רק בגלל שיש כאן כוונה עליונה של‬ ‫שלנו לתמונה‪ ,‬הבה נראה קודם את‬ ‫עשבים וצמחים ‪ -‬לחשוב שהשי”ת מחיה‬ ‫ואת המוח שלי בכל רגע‪ ,‬וכל עצם הכח‬ ‫השי”ת‪ ,‬שאז אתה קולט‪ ,‬שהעולם הוא‬ ‫התמונה הנקיה כמו שהיא‪ ,‬מהמבט של‬ ‫ומהווה כל עשב בהשגחה פרטית וברצון‬ ‫שלי לחשוב הוא רק ממנו ית’‪...‬‬ ‫כמו ‘בובה’ הנתונה כל הזמן ביד השי”ת‬ ‫הצדיקים‪ ,‬שרק אח”כ נוכל כבר ללמוד‬ ‫ובכוונה מדוייקת‪ .‬מצד אחד זו אכן‬ ‫אהר’לע‪ :‬זה בעצם מה שה’תניא’ כותב‬ ‫שהוא מפעיל ומזיז אותה כרצונו בכל‬ ‫ולהבין גם מה הכוונה האלקית בנסיונות‬ ‫התבוננות נפלאה יותר על הגדלות והאין‬ ‫‘ואל יוציא את עצמו מן הכלל’‪ ,‬שנחשוב‬ ‫רגע‪ ,‬שברגע שהוא עוזב אותה ח”ו אין‬ ‫שהוא עושה לנו‪ ,‬ובכך שאנו מרגישים‬ ‫סופיות של הבורא‪ ,‬אך מצד שני קשה‬ ‫אכן אחדות ה’ על המוח שלנו ועל‬ ‫כאן מאומה‪.‬‬ ‫רצונות ומשיכות שנראות נפרדות ממנו‬ ‫למוח להכיל את זה‪.‬‬ ‫האיברים שלנו עצמם‪ ,‬שהשי”ת הוא‬ ‫לחשוב אמונה‬ ‫יתברך”‪.‬‬ ‫ולעומת זה כשאתה מדבר על פרט‬ ‫שמהווה אותנו‪ ,‬ומפעיל אותנו בכל תנועה‬ ‫מסויים‪ ,‬כמו על צינור שבור‪ ,‬או כשאתה‬ ‫ומחשבה‪ ,‬ואיננו מציאות נפרדת מבלעדו‬ ‫שלמה‪ :‬פעם שוחחתי עם מישהו על‬ ‫קם בבוקר ואתה מרגיש עייף‪ ,‬או כשאתה‬ ‫ח”ו‪.‬‬ ‫הנושא הזה שספרי החסידות מגלים שכל‬ ‫קם עם אורות נפלאות ולחשוב שזה‬ ‫יואלי‪ :‬אז מה עושים‪ ,‬כדי שהמבט שלנו‬ ‫פרטי הבריאה זה אלקות‪ ,‬והוא התקשה‬ ‫יואלי‪ :‬כשאתה חושב את אחדות ה’ על‬ ‫בהשגחה פרטית‪ ,‬זה כבר קל יותר למוח‬ ‫באמת ישתנה? יש איזה ‘כפתור’ שאפשר‬ ‫לתפוס את זה‪ ,‬והשי”ת האיר לי פתאום‬ ‫עצמך‪ ,‬זה גם יותר אמיתי‪ ,‬וגם יותר קל‪.‬‬ ‫לתפוס‪.‬‬ ‫ללחוץ כדי שהראש ישתנה‪ ,‬ונתחיל‬ ‫משל נפלא להמחיש לו את זה‪ ,‬אמרתי לו‪:‬‬ ‫כי כשאתה חושב את זה מבחוץ זה מרגיש‬ ‫לחיות פתאום עם השי”ת?!‬ ‫תאר לעצמך‪ ,‬שאתה עומד ליד איזה צדיק‬ ‫יואלי‪ :‬יש את ה’קדושת לוי’ הידוע‪,‬‬ ‫קצת כעניין מופשט‪ ,‬אך על עצמך אתה‬ ‫בשעת אמירת ‘כתר’‪ ,‬ואתה רואה פתאום‬ ‫שכותב כי כשיהודי קולט כי ‘בדבר ה’‬ ‫יכול ממש להרגיש את מציאותו ית’‪.‬‬ ‫דוד‪ :‬אתה שואל שאלה טובה‪ .‬לפעמים‬ ‫איך שבהרגע הצדיק אומר ‘כתר’‪ ,‬נברא‬ ‫שמים נעשו’‪ ,‬והשי”ת מחיה ומהווה את‬ ‫שהרי הוא המחיה והמהווה שלך‪.‬‬ ‫אנו חושבים אחרי ששמענו איזה משל‬ ‫מה’כתר’ שלו איזה בהמה קטנה‪ .‬איך אתה‬ ‫הבריאה במאמר פיו בכל רגע‪ ,‬יש לו‬ ‫קולע‪ ,‬שזהו‪ ,‬מהיום הבנו כבר את העניין‪,‬‬ ‫לייבל‪ :‬במחשבה שניה‪ ,‬הקאז’ניצער מגיד‬ ‫הולך להסתכל על הבהמה? אתה תראה‬ ‫התלהבות חדשה לעבודת ה’ כל רגע‪,‬‬ ‫ואנו מתחילים לחיות אחרת‪ ...‬זה לא‬ ‫שדיברנו‪ ,‬בא בסך הכל לפרש את פירוש‬ ‫את הבהמה רצה לעשב‪ ,‬אוכלת‪ ,‬ועושה‬ ‫שעל זה רומז הכתוב ‘ואשא אתכם על‬ ‫המילות הפשוט של ‘שיויתי הוי”ה’‪,‬‬ ‫כנפי נשרים’‪ ,‬שכמו הנשר שמשיר את‬ ‫דהיינו שבעצם לא שייך בכלל להגיע‬ ‫כנפיו ומצמיח כנפיים אחרים‪ ,‬כן כשיהודי‬ ‫להרגשה של ‘שיויתי הוי”ה’ ולעמוד נוכח‬ ‫אנו אמנם לא יכולים להבין מה הקול‬ ‫קולט שהשי”ת מהווה ומחיה אותו בכל‬ ‫רגע שעבודתו מתחדשת תמיד‪.‬‬ ‫פני ה’‪ ,‬ללא ההכרה שהוא מחיה ומהווה‬ ‫של החמור או העורב אומר לנו‪ ,‬ולנו‬ ‫“זו התבוננות שנפלא לחשוב על זה‪,‬‬ ‫את כל המציאות הגשמית שלך‪.‬‬ ‫הקול רק מצרצר באוזן‪ ,‬אך אנו צריכים‬ ‫הבה נחשוב רגע‪ ,‬לו יצוייר שהיינו רואים‬ ‫“ואפשר לראות את זה בהמחשה פשוטה‪:‬‬ ‫בחוש איך שהשי”ת מחיה ומהווה את‬ ‫שמישהו ינסה פה להתחיל לאהוב את‬ ‫לדעת שגם הצרצור הזה נשלח אלינו‬ ‫הבריאה בכל רגע‪ ,‬הרי היינו מרגישים‬ ‫מלאך מיכאל‪ ,‬מתוך התבונונות בהכרת‬ ‫משמים בהשגחה פרטית מדוייקת‬ ‫שאנו נמצאים בעולם חי‪ ,‬עולם שמתחדש‬ ‫טובה שאנו חייבים לו על שהוא שומר‬ ‫בכל רגע‪.‬‬ ‫אותנו מדי לילה‪ ,‬כמו שאומרים ב’קריאת‬ ‫שמע שעל המיטה’ מימיני מיכאל‬ ‫“ובאמת שזה דבר שמרגישים בחוש את‬ ‫ומשמאלי גבריאל‪ ...‬למה זה מצחיק? כי‬ ‫ההבדל כרחוק מזרח ממערב‪ ,‬בין מי שחי‬ ‫איך אפשר בכלל לאהוב מלאך‪ ,‬שהוא‬ ‫עם האמונה הזו שהשי”ת מחיה ומהווה‬ ‫מציאות רוחנית שאי אפשר לנו להשיג‬ ‫עובד ככה‪ .‬כי חלק מהכוונה האלקית‬ ‫כל מה שבהמה עושה‪ ,‬אך אתה תבין‬ ‫את העולם בכל רגע‪ ,‬ולבין מי שחי בלי‬ ‫בכלל בשכל הגשמי שלנו‪ ,‬ואני לא יודע‬ ‫הוא שהשי”ת רצה שיהיה העלם והסתר‬ ‫כל הזמן שזה בכלל לא פשוט‪ ,‬זו בהמה‬ ‫זה‪ .‬בלי האמונה הזו‪ ,‬זה לחיות בעולם‬ ‫בכלל איך הוא נראה‪.‬‬ ‫תמידי‪ ,‬שאנו נתגבר עליה בעבודתנו‪.‬‬ ‫שיצאה מאמירת ‘כתר’ של הצדיק! גם‬ ‫כמו אדם ישיש ב’מושב זקנים’‪ ...‬זה הרי‬ ‫אז מה אנו כן יכולים לעשות? לחשוב!‬ ‫אם אתה לא תדע איך לפרש את אכילת‬ ‫דאבון שלא נגמר‪ ,‬כשהאדם חושב ועסוק‬ ‫“אז למה את השי”ת אנו כן יכולים‪,‬‬ ‫להתבונן באמונה הזו‪ ,‬קצת פה וקצת‬ ‫העשב של הבהמה‪ ,‬ואת כל הפרטים שלה‪,‬‬ ‫כל היום עם עצמו‪.‬‬ ‫ומצווים‪ ,‬לאהוב? הרי לית מחשבה תפיסא‬ ‫שם‪ .‬ואז כשמגיע לפעמים איזה רגע טוב‪,‬‬ ‫זו תהיה בעיניך בהמה אחרת לגמרי‪,‬‬ ‫ביה כלל‪ ,‬וגם המלאכים לא יכולים להשיג‬ ‫“ואכן תמיד היה ההבדל בין חסידים‬ ‫אם בשעת הנענועים‪ ,‬או באמצע שמחת‬ ‫כשאתה תראה אותה‪ ,‬אתה רואה את‬ ‫בו ית’‪ ,‬וכיצד אנו האנשים הגשמיים‬ ‫לשאינם חסידים‪ ,‬כמו אנשים שונים‬ ‫תורה‪ ,‬או סתם באיזה ‘טיש’‪ ,‬השי”ת מאיר‬ ‫ה’כתר’ של הצדיק‪.‬‬ ‫נאהב אותו ונאמין ונכיר בו? אך דבריו של‬ ‫ואחרים לגמרי‪ .‬כי חסידים חיו כל הזמן‬ ‫לך פתאום את העניין‪ ,‬שאתה קולט שזה‬ ‫ה’קאז’ניצ’ער מגיד’ הם התשובה על זה‪,‬‬ ‫אמרתי לו‪ ,‬כך ממש רואים הצדיקים את‬ ‫עם הרגשה שהעולם הוא מציאות חיה‪,‬‬ ‫אכן כך‪ ,‬שתתחיל לחיות עם זה‪ .‬זוהי‬ ‫כי הקשר עם השי”ת אמנם מתחיל בהכרה‬ ‫כל העולם הזה‪ ,‬הצדיקים חיים עם האמת‬ ‫שהשי”ת מחיה ומהווה אותו בכל רגע‪ .‬כי‬ ‫הדרך היחידה שיש לנו‪.‬‬ ‫שהוא המחיה והמהווה של המציאות‬ ‫של הבריאה‪ ,‬הם רואים מאיפה שהבריאה‬ ‫‘לחיות עם השי”ת’ ו’רק לציית להשי”ת’‬ ‫שלך‪ ,‬שאתה מרגיש ורואה את השי”ת‬ ‫“פעם דיברתי עם מישהו על כך‪ ,‬שבשעת‬ ‫מתחילה‪ ,‬ולאן היא הולכת‪ ,‬והם רואים‬ ‫הם ממש שני סוגי חיים שאין ביניהם כל‬ ‫מתוך המציאות שלך‪ ,‬ורק לכן אתה אמנם‬ ‫התפילה הוא צריך לחשוב על אמונה‬ ‫כאן אם כן עולם שיצא מהאמירת ‘כתר’‬ ‫קשר‪ .‬לחיות עם השי”ת פירושו שהאדם‬ ‫קלט שהשי”ת הוא הכל‪ ,‬ומבלעדיו אין‬ ‫יכול לאהוב אותו ולהכיר בו”‪.‬‬ ‫בהשגחה פרטית‪ ,‬ושהשי”ת הוא מחיה‬ ‫של השי”ת בעצמו! אתה עוד מתפלא‪ ,‬איך‬ ‫במחשבות‬ ‫ומהווה את הכל‪ ,‬אך הוא ענה לי‪ ,‬כי‬ ‫שהם רואים אלקות בכל פרט בבריאה?!‬ ‫מאומה”‪.‬‬ ‫בשעת התפילה אין לו זמן‪ ,‬כי הוא צריך‬ ‫להתחיל מהמקום‬ ‫פשוטות‬ ‫יואלי‪ :‬אם נקטת את המשל הזה‪ ,‬אזי אפשר‬ ‫לכוין פירוש המילות‪ ...‬אז אמרתי לו‬ ‫להרחיב את זה יותר ויותר; תאר לך שהוא‬ ‫האמיתי‬ ‫בחריפות‪ ,‬מצות אמונה דוחה את מצות‬ ‫רואה איך שבכל היום טוב הפרה רוקדת‬ ‫התפילה! זה הרי בדוק ומנוסה‪ ,‬ואתה‬ ‫ועולזת‪ ,‬ומיד כשהצדיק מסיים את היום‬ ‫יודע זאת בעצמך‪ ,‬כי אם אתה לא תשקיע‬ ‫יואלי‪ :‬זה יפה לראות‪ ,‬איך בסופו של דבר‬ ‫טוב‪ ,‬הפרה חוזרת לשיגרה; כשהצדיק‬ ‫לחשוב על אמונה‪ ,‬לא תהיה לך אמונה!‬ ‫לייבל‪ :‬אחד הקשיים שלנו בזה‪ ,‬מה שאנו‬ ‫כל המדרגות עומדות על האמונה הפשוטה‬ ‫הולך לישון גם היא יושנת‪ ,‬וכשהצדיק קם‬ ‫המוטלת על כל יהודי‪ ,‬להאמין שהשי”ת‬ ‫רחמנא ליצלן‪ ,‬ואתה מדבר איתי על‬ ‫‘נתקעים’ כל הזמן כשאנו לומדים ספרי‬ ‫בבוקר גם היא קמה‪ ,‬אתה רואה איך שהיא‬ ‫מחיה ומהווה את הכל‪ .‬כל המדרגות‬ ‫פירוש המילות בתפילה?! הרי לא דיברנו‬ ‫חסידות‪ ,‬הוא כי נקודת המוצא שלנו הוא‬ ‫כלל על השגות‪ ,‬דיברנו על א‪ -‬ב באמונה‪,‬‬ ‫מקושרת כל הזמן להנהגת הצדיק‪ .‬הרי‬ ‫עומדות בתוך האמונה הזו עצמה‪ .‬להעמיק‬ ‫בלי ספק תבין שכל תנועה של הפרה הזו‬ ‫לפעמים ממש הפוכה מהמקום שהצדיקים‬ ‫שהשי”ת הוא בורא ומנהיג לכל הברואים‬ ‫עומדים‪ ,‬כי כשאנו פותחים את הספר‬ ‫ולהבהיר עוד יותר ועוד יותר את האמונה‬ ‫ומבלעדו אין מאומה‪.‬‬ ‫יש בה סודות נפלאים שלמעלה מהבנה‪.‬‬ ‫הפשוטה בתכלית הפשטות הזו‪.‬‬ ‫חסידות‪ ,‬אנו יוצאים מתוך הרגשה שיש‬ ‫“השי”ת יעזור לנו שאכן נזכה לקלוט את‬ ‫וזו ממש ההסתכלות איך שהצדיקים‬ ‫עולם‪ ,‬ואנו רוצים ‘לסחוב’ קצת אלקות‬ ‫“לפעמים אנו מתחילים לחשוב על אמונה‬ ‫האמונה הזו בכל חלקי נפשנו”‪.‬‬ ‫רואים את העולם הזה כל הזמן‪.‬‬ ‫לתוך העולם הזה כדי להתגבר על‬ ‫במחשבות גבוהות ועמוקות‪ ,‬אך לפעמים‬ ‫טו‬ ‫יתברך‬ ‫השם‬ ‫בעזרת‬ ‫ֶנ ֶ‪+‬פ ׁש ְמ צֵ ָר ה ? ּ ָת ִס י ר ֲ‪+‬א ָנ ָח ה ! ׁ ַש ָּב ‪+‬ת ְמ נ ּו ָח ה !‬ ‫ר ָא ְת ָך ִל ְמ ַב ְּ‬ ‫ִע ‪+‬ם ְל ָב ִ‬ ‫ק ׁ ֵש י‬ ‫ִי ְ‬ ‫ב י ָא‬ ‫לה‬ ‫ֶע נְ ט‬ ‫ַט י י ֶע ר ‪ְ ,‬ס ' ְ ּב ר‬ ‫ָ‬ ‫צ‬ ‫ְר‬ ‫ִשׂ י‬ ‫ָ‬ ‫איז‬ ‫ַ ּל ְי‬ ‫ִ‬ ‫ַ‬ ‫ִו י‬ ‫עם‬ ‫ַ ּב‬ ‫‪ָ+‬חה‬ ‫נֹ ַ‬ ‫ֹו ְנ ָך‬ ‫ֶ ּב ת‬ ‫א ַפ‬ ‫י‬ ‫ׁ ַש‬ ‫ַׁ‬ ‫ש ַ ּב ת‬ ‫ָס י ּו ן‪...‬‬ ‫ֹק ֶד ׁש ְ ּב כ נ ֶפ י ָך ֶי ֱח‬ ‫ֵצ ל ְ ּ ָ‬ ‫י ֶע ר ַמ ֶמ ׁש ֵמ ֵע ין עוֹ ָל ם ַה ֶ ּב א‬ ‫שבת של‬ ‫ליל‪-‬שישי‬ ‫‪++‬עולם הבא‬ ‫בכיסו‪++‬פין‬ ‫נועם הנשמות וחמדת הלבבות‪,‬‬ ‫שעות של אור בחשכת הלילה‪,‬‬ ‫מתַי ִם מעל הקרקע‪ ,‬למעלה מן‬ ‫ַ‬ ‫א ָּ‬ ‫מל ַב ַּת אש המאיר באור‬ ‫בהתוועדות ְ‬ ‫המקום ולמעלה מן הזמן‪ ,‬שבת‬ ‫חדש את סלע הקיום‪ ,‬נוקב ויורד‬ ‫נשגבה עם משפיעי קול דודי‬ ‫לנקעי נפש רוח ונשמה‬ ‫פ‪+‬רשת חיי שר‪+‬ה‬ ‫ב ר א ש ו ת‬ ‫הגה"ח ר'‬ ‫הגה"ח ר'‬ ‫‪++‬ת‪+‬ש‪+‬פ"ז‬ ‫דו‪+‬ד אריה‬ ‫ארל‪+‬נגר‬ ‫נ‪+‬פת_לי‬ ‫רוזנבר‪+‬ג‬ ‫שליט"א‬ ‫שליט"א‬ ‫הרה"ח ר'‬ ‫הרה"ח ר'‬ ‫הגה"ח ר'‬ ‫שבת עילאה הנחקקת‬ ‫דוד‬ ‫אהרן‬ ‫ש‪+‬או_ל יהודה‬ ‫בלב ובמוח עם משפיעי‬ ‫גו_לדשמיד‬ ‫ווא‪_+‬לברג‬ ‫שליט"א‬ ‫שליט"א‬ ‫שיד_לוי שליט"א‬ ‫קול דודי שליט"א‬ ‫ז מ ן‬ ‫ל א ו רך‬ ‫א ת כ ם‬ ‫ש ת ל ו ו ה‬ ‫ה שב ת‬ ‫בלת ל‪100-‬‬ ‫מש‬ ‫מוג‬ ‫פ‬‫תת‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ם‬ ‫אי‬ ‫עיל‬ ‫ניתן לשמוע רשימת המוקדים להשיג את הגליון בקו 'קול דודי' ‪ 0722.531.358‬שלוחה ‪ | 4 > 12‬אחראי ראשי של מערכת ההפצה‪ 02-5359903 :‬שלוחה ‪2‬‬ ‫צ‬ ‫מ ָא‪+‬ה‬ ‫ִמ ּב ֹו א וֹ ְו ַע ד ֵ א ת וֹ ‪...‬‬ ‫ׁ ֵש ֹו ְב ִתים‬ ‫י וֹ ם ָק ד וֹ ׁש ה ּו א‬ ‫ה‬ ‫ְּב ִה ְת ַעלּ ּות‬ ‫בלבד | השבת ה‬ ‫ל הקודם‬ ‫עיל‬ ‫בלבד | שבת ה‬ ‫להבטיח את מקומכם‬ ‫עלות ההשתתפות בשבת‬ ‫ִנ ׁ ְ‪ְׁ+‬ש ַמ‪+‬ע ק ֹו‪+‬ל ֹו ִּ‪ִּ+‬ב ִירי‪+‬ח ֹו‬ ‫כ זוכה‬ ‫אי‬ ‫ם‬ ‫הסעות‬ ‫בנהירו דאנפין‪ ,‬חייגו‪:‬‬ ‫הכנסות קודש לפעילות קול דודי‪,‬‬ ‫השבת המרוממת מתקיימת ב'מצפה יריחו' במתחם שכולו‬ ‫יאורגנו‬ ‫פי‬ ‫ניתן להשתתף מכספי מעשר‬ ‫ת‬ ‫תת‬ ‫לפי‬ ‫השראת הנפש עם סעודות ערוכות בטוב טעם‬ ‫מוג‬ ‫מש‬ ‫הביקוש‬ ‫טז‬ ‫‪050.41.315.19‬‬ ‫שבת קודש בלבד‪₪ 1850 :‬‬ ‫בלת ל‪100-‬‬ ‫‪050.41.67.577‬‬ ‫תוספת ליל‪-‬שישי‪₪ 250 :‬‬ ‫ניתן לפרוס ל‪ 3-‬תשלומים‬