gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מליצי יושר · MELITZEI YOSHER — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: מליצי יושר · MELITZEI YOSHER

שבוע: סוכות (2026-09-21)

מליצי יושר · MELITZEI YOSHER — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫סוכות תשפ"ז‬ ‫ע‪.‬י‪.‬ב‪.‬י לע"‪‬‬ ‫גליון של"ב‬ ‫הג"ר יוסף ע‪‬גיל‬ ‫ש‪‬ה ח'‬ ‫זצ"ל‬ ‫לע"נ הרה"ק המקובל המלוב"ן ר' רפאל ב"ר אברהם ריס זי"ע‬ ‫ניסוך המים‪ .‬הטעם שמנסכים מים בחג‪ ,‬נראה שהואיל שאנו מקריבים בסוכות שבעים פרים כנגד שבעים אומות‪ ,‬לכן אנו מנסכים המים לומר כי מות ימותו כמים‬ ‫הניגרים ארצה‪ .‬ומשום כך התורה רמזה התורה את מצות ניסוך המים בפסוק 'בוז יבוזו לו'‪ ,‬והרמז הוא בתיבת 'בוז' )ע' זוה"ק פנחס דף רנט‪ .(.‬מפני שאז האומות‬ ‫מתגאים בשבעים פרים שהקריבו עבורם‪ ,‬ואנו רומזים להם שכמו שהתהום מתגאה בהמון גליו‪ ,‬אבל הוא נעצר ואינו יכול לעבור גבול החול‪.‬‬ ‫אף אנו בני ישראל כן‪ ,‬דאע"פ שיעברו עלינו מים הזידונים‪ ,‬עם כל זה יתקיים בנו הכתוב 'בוז יבוזו לו'‪ ,‬דהנה ידוע שכח קליפת האומות העולם מתגבר ע"י ג' ענינים‬ ‫הנרמזים באותיות שבתיבת 'בוז'‪ :‬הענין הראשון הוא ע"י חורבן בית המקדש‪ ,‬בסוד 'ושפחה תירש גבירתה'‪ ,‬והרי היו ב' חורבנין‪ ,‬וזה נרמז באות ב'‪ .‬הענין השני הוא‬ ‫ע"י הנאות של עוה"ז שישראל נמשכין אחריהם‪ ,‬וזה שיתא יומין דחול‪ ,‬דשיתא אלפי שנין הוי עלמא‪ ,‬והעוה"ז הוא שייך לאומות העולם‪ ,‬וזה נרמז באות ו'‪ .‬והענין‬ ‫השלישי הוא ע"י ז' שמות שיש ליצה"ר‪ ,‬שזה הנחש שיש לו ז' רישין‪ ,‬והם מחטיאים את האדם‪ ,‬וזה נרמז באות ז'‪ .‬אולם אעפ"כ אנו בוטחים בה' שיצילנו מידם‪,‬‬ ‫ויתקיים הכתוב 'בוז יבוזו לו'‪) .‬זרע שמשון אמור אות י"ג(‪.‬‬ ‫אתרוג שניקב כל שהוא פסול‪ ,‬עלתה בה חזזית כשרה‪ .‬הרמז הוא לאדם‪ ,‬דאם עבר עבירה חמורה‪ ,‬או דיש לו מחשבה רעה של עבודה זרה‪ ,‬שעושה פגם ונקב בנפשו‪,‬‬ ‫אז הוא פסול‪ ,‬וצריך תשובה גדולה‪ .‬אבל אם עלתה בו חזזית‪ ,‬שעשה איזו עבירה קלה‪ ,‬והם מיעוט על זכויותיו‪ ,‬עדיין הוא כשר‪) .‬זרע שמשון אמור אות י'(‪.‬‬ ‫מליצי יושר מול מגיד פשע זייט מנדב פאר "מליצי יושר" ‪gilyonmy@gmail.com 732-510-0560‬‬ ‫תולדות בעל החזון יחזקאל זי"ע‬ ‫היה רגיל לשאול את המבקרים אצלו בחוה"מ סוכות‪ :‬מה אתם מכוונים בנענועים של הלולב?‬ ‫ואמר‪ :‬אני מכוון ב'הודו' שאני מודה להקב"ה על חסדיו המרובים לאחינו בני ישראל הנמצאים‬ ‫הסוכות שבעת ימים לה' וכו'‪,‬‬ ‫במזרח ובמערב בצפון ודרום‪ .‬וב'אנא' אני מבקש מהקב"ה שיושיע ויצליח את דרכם של בניו‬ ‫לע"נ הג"ר אהרן דוד ב"ר שמעון‬ ‫כשם שחל שם שמים על‬ ‫היהודים במזרח במערב וכדומה‪.‬‬ ‫קופלינסקי זצ"ל יא"צ ט' תשרי‬ ‫החגיגה‪ ,‬כך חל שם שמים על‬ ‫אמונתו המוחלטת בתורה כיסוד לאמונה וכיסוד הקיום כולו‪ ,‬התבטאה בדבריו לא אחת‪ ,‬ביחוד‬ ‫התוס'‬ ‫שני אתרוגין‪ .‬כתבו‬ ‫הסוכה‪ ,‬מה חג לה' אף סוכה לה'‪.‬‬ ‫הרגעים בהם זכו תלמידי הישיבה לשהות במחיצחו‪ ,‬הסביר בדרך דרש את הפסוק 'מקולות‬ ‫)סוטה יח‪ .‬ד"ה כתבה( וז"ל‪ :‬גבי‬ ‫והביא האבני נזר )או"ח סי'‬ ‫מים רבים אדירים משברי ים'‪ ,‬מהו הקול שמשמיעים המים בנהמתם האדירה‪ ,‬ומה קוראים‬ ‫גט אם נתן לה שני גיטין‪ ,‬אע"ג‬ ‫תנ"ט( חידושו של בעל החלקת‬ ‫ברעם מחריש משברי הים האדירים‪' :‬אדיר במרום ה'‪ .‬ואולם 'עדותיך' ‪ -‬לימוד התורה‬ ‫דכל חד וחד שלם הוא וספר‬ ‫יואב‪ ,‬דאין אדם יוצא בסוכה כזו‬ ‫הקדושה‪' ,‬נאמנו מאוד'‪ ,‬הלימוד בה וההתעמקות בסודותיה‪ ,‬משמיעה אמונה עמוקה יותר מן‬ ‫ולא‬ ‫אחד בפני עצמו‪ ,‬פסולין‪,‬‬ ‫שמפני סבות שונות לא‬ ‫הבריאה הגדולה ורבת הכח‪.‬‬ ‫מיגרשא בתרוייהו‪ ,‬משום‬ ‫נתקדשה בקדושת סוכה ולא‬ ‫פרופסור אחד מאוניברסיטת בר אילן‪ ,‬דגל ולימד 'ביקורת המקרא'‪ ,‬וקמה סערה נגדו גם בחוגי‬ ‫]דכתיב "ספר"‪ ,‬ולא[ שנים או‬ ‫נאסרה בהנאה‪ .‬דמה שהסוכה‬ ‫המזרחי‪ .‬סיפר מרן הגר"י זצוק"ל‪ ,‬שאחד מראשי הישיבות בא אליו בהצעה להשתתף במחאה‬ ‫שלשה ספרים‪ ,‬כדאמרינן בב"ק‬ ‫נאסרה בהנאה‪ ,‬הוא תנאי בדיני‬ ‫כנגד אותו פרופסור‪ ,‬וענה לו מרן הגר"י שלדעתו אין אנו צריכים להשתתף במחאה זו‪ ,‬כי ע"י‬ ‫)דף מ‪ (.‬כופר אחד אמר רחמנא‬ ‫סוכה‪ ,‬שאם לא נאסרה בהנאה ‪-‬‬ ‫ההתקפה נגד אותו פרופסור‪ ,‬נותנים אנו הכשר לאוניברסיטה זו באומרנו כאילו רק זהו‬ ‫ולא שנים או שלשה כופרין‪,‬‬ ‫פסולה‪ ,‬דאין זה רק דין צדדי‬ ‫החיסרון באוניברסיטה זו‪ ,‬והרי באמת הרי היא כולה טריפה בלבוש דתי כביכול‪.‬‬ ‫ובסוכה )דף לה‪ (.‬לינקוט תרתי‬ ‫דסוכה אסורה בהנאה ‪.‬‬ ‫ב‬ ‫תלת‪ ,‬פרי אחד אמר רחמנא‬ ‫אבל האבנ"ז הוכיח דזה אינו‪ ,‬דמה שנאסרה בהנאה הוא דין צדדי‪ ,‬ואינו מעכב‬ ‫יש‬ ‫וז"ל‪:‬‬ ‫סי"ט(‬ ‫קכ"ט‬ ‫סי'‬ ‫)אבה"ע‬ ‫המחבר‬ ‫וכ"כ‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫ולא שנים או שלשה פירות‪,‬‬ ‫מי שאומר שכשנותן שני גיטין לאשה‪ ,‬לא יתן לה שניהם בבת אחת‪ ,‬אלא זה אחר בהכשרה של הסוכה‪ ,‬וז"ל‪ :‬מה שכתבת שאינו יוצא אלא אם כן נתקדשה הסוכה‪,‬‬ ‫]זה אינו[‪ ,‬דהרי הרי"ף‬ ‫זה‪ .‬וכתב בבית שמואל‬ ‫והרמב"ן כתבו )ביצה ל‪(:‬‬ ‫המאור'‬ ‫'שמן‬ ‫שם וז"ל‪ :‬משום דכתיב‬ ‫דמהני תנאי ד'איני בודל‬ ‫מסאמבור‬ ‫המגיד‬ ‫זצ"ל‪,‬‬ ‫טרייבר‬ ‫דוד‬ ‫ב"ר‬ ‫פישל‬ ‫אפרים‬ ‫מנדל‬ ‫מנחם‬ ‫רבי‬ ‫ק‬‫להגה"‬ ‫"ספר" ולא שני ספרים‬ ‫מעצי סוכה' ]ולא נאסרה‬ ‫תלמידו של הרה"ק ר' מאיר מפרמישלאן ורבי צבי הירש מדזיטשויב זי"ע‬ ‫כדכתבו התוס' וכו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הסוכה בהנאה‪ ,‬הרי להדיא‬ ‫התוס'‬ ‫אבל בעניותי דברי‬ ‫כתב בהקדמת ספרו‬ ‫מה‬ ‫מזיק‬ ‫תמוהים‪ ,‬דמה‬ ‫דאין זה מעכב בהכשרה של‬ ‫שנתן לה שני גיטין‪ ,‬סו"ס וכל מי שילמוד בספר הזה בכלל אחינו בני ישראל‪ ,‬יפתח להם ארובות השמים ברכה‬ ‫הסוכה[‪ .‬ורש"י כתב שם דלא‬ ‫מהני ]תנאי ד'איני בודל‬ ‫באחד מהם מתגרשת עד בלי די מפתח הפרנסה והצלחה ורחמים וחיים ושלום ממגד תבואות שמש וממגד‬ ‫מעצי סוכה'[ משום דעל‬ ‫והאחד כמו שאינו‪ ,‬גרש ירחים וכו'‪ .‬והשי"ת יעזור לכל מי שיעיין בזה הספר‪ ,‬יזכה לזכך לבבו‪ ,‬ויזדככו כל‬ ‫כרחו הוא בודל מהם משום‬ ‫אבריו‪ ,‬ויהיו כולם אהובים וכולם ברורים לעשות רצון בוראם‪ ,‬ויזכה לשתי שולחנות‬ ‫כדאיתא בסנהדרין )דף‬ ‫איסור סתירת אוהל‪ .‬הרי‬ ‫צריך‬ ‫פח‪ (:‬דאי לולב אין‬ ‫אגד‪ ,‬האי לחודיה קאי כשורה‪ ,‬בהצלחה וטובה חיים ושמחה בתפארה‪ ,‬ויגבה מזלו למעלה בגזירת הבורא‪,‬‬ ‫דאם לאו איסור סתירת‬ ‫והאי לחודיה קאי‪ ,‬וכן ויזהר כזוהר הרקיע כשמש ברה‬ ‫אוהל‪ ,‬היה מהני תנאי‪ ,‬הרי‬ ‫דיוצא ידי סוכה אף שאינו‬ ‫אמרתי אעלה בתמר‪ .‬תיבת 'אעלה' ר"ת 'א'תרוג ע'רבה ל'ולב ה'דס'‪ ,‬וזהו הכלי זיין שלנו‪ ,‬כדאיתא‬ ‫בציצית פירש"י )שם ד"ה‬ ‫מתקדש‪.‬‬ ‫בזוה"ק‪ ,‬ובזה הכלי זיין ינצחו ישראל את כל האומות‪ .‬וזהו 'ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר‬ ‫האי(‪ ,‬דכיון דלא נקשר‬ ‫וכן מוכח מדאיצטריך קרא‬ ‫בעשיו‪,‬‬ ‫מרומז‬ ‫'ערבה'‬ ‫לכן‬ ‫ע'רבה'‪,‬‬ ‫ה'דס‬ ‫א'תרוג‬ ‫'ל'ולב‬ ‫ר"ת‬ ‫הוא‬ ‫ע'שיו'‬ ‫ה'ר‬ ‫א'ת‬ ‫'ל'שפוט‬ ‫דתיבת‬ ‫עשיו'‪,‬‬ ‫אינו חיבור עם השאר וכו'‬ ‫למפסל סכך גזול )סוכה ט‪,(.‬‬ ‫כי אין בו לא טעם ולא ריח‪ ,‬ולכן 'ערבה' ר"ת 'ב'רחמיך ה'רבים ר'חם ע'לינו'‪ ,‬שירחם עלינו ויצילנו מיד‬ ‫והנשאר כמי שאינו‪,‬‬ ‫ותיפוק ליה ]דהסוכה פסול‬ ‫עשיו‪ ,‬וה'שיב ל'ב א'בות ע'ל בנים‪ ,‬ר"ת הדס לולב אתרוג ערבה‪ ,‬ומרומז ג"כ הד' מינים מאני קרבא דידן‪.‬‬ ‫אלמא שיוצא ידי המצוה‬ ‫משום[ דאינו נאסר בהנאה‪,‬‬ ‫אפילו אם הוסיף‪.‬‬ ‫דהרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו‪ ,‬ובמה דקנאה באיסור‪ ,‬לא חשיב שלו לענין‬ ‫שני‬ ‫ולא‬ ‫רחמנא‬ ‫אמר‬ ‫אחד‬ ‫כופר‬ ‫שפיר‬ ‫אמרינן‬ ‫התם‬ ‫מכופר‪,‬‬ ‫בתוס'‬ ‫והדמיון שהביא‬ ‫כופרים‪ ,‬דלא מסתבר ליתן יותר מכופר אחד וכו'‪ ,‬שלא ירויחו יורשי הנהרג בכך‪ .‬שיוכל לאסרה‪ ,‬כמבואר בתוס' )חולין מ‪] .(.‬ואע"ג דאדם שעשה מעשה בגוף הדבר‬ ‫וגם מה שהביא מדאמרינן גבי אתרוג פרי אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה של חבירו‪ ,‬אז יכול לאסור אף דבר שאינו שלו )חולין מא‪ ,(.‬אבל כאן שסיכך הסוכה‬ ‫פירות‪ ,‬לא דמי‪ ,‬דהתם אמרינן מסתמא אין חיוב המצוה בשני פירות דוקא‪ ,‬אבל בסכך גזול‪ ,‬אינו חשיב מעשה‪ ,‬כי[ העשיה ]של הסיכוך[ לא חשיב מעשה לאוסרה‬ ‫אם נטל שני אתרוגים י"ל דמ"מ יוצא באחד מהם‪ ,‬והשני כמי שאינו‪ ,‬והרי מה"ת מן התורה‪ ,‬כיון שאין שינוי בהסכך‪ ,‬כמו שכתבו התוס' )שם מא‪ (.‬בכלים שמשתמש‬ ‫יוצאין בהדס אחד )לר' ישמעאל סוכה לד‪ ,(:‬ומ"מ נוטלין ג' הדסים‪ ,‬וכ"כ התוס' דלא חשיב מעשה מן התורה‪ ,‬כיון שלא עשה בהם שינוי‪ ,‬וכן הסיכוך לא חשיב‬ ‫שינוי כמו שכתבו התוס'‬ ‫)ר"ה כח‪ :‬ד"ה ומנא(‪ ,‬דמה שמוסיף‬ ‫)סוכה יג‪ (:‬דמה שמניח ע"ג‬ ‫יועץ‬ ‫הפלא‬ ‫בעל‬ ‫של‬ ‫דהילולא‬ ‫יומא‬ ‫תשרי‬ ‫כ'‬ ‫מין אחד לא עבר בבל תוסיף‪ .‬וכ"כ‬ ‫סוכה לא חשיב שינוי‬ ‫זי"ע‬ ‫פאפו‬ ‫יצחק‬ ‫ב"ר‬ ‫אליעזר‬ ‫רבי‬ ‫הרא"ש )פ"ג סוכה סימן י"ד( בהדיא‬ ‫דיוצא אם נטל שני אתרוגיןא‪ ,‬וכל‬ ‫מעשה‪ .‬ואין לומר בשעשה‬ ‫הבטיח‪:‬‬ ‫בהם שינוי קודם‪ ,‬דאם כן‬ ‫שכן בשני גיטין אפי' שניהם כשרים‬ ‫'ממי שאקבל ממנו טובה‪ ,‬אשתדל לשלם לו במיטבא‪ ,‬ולבקש רחמים עליו'‬ ‫מתגרשת באחד מהם והשני כאילו‬ ‫היה קונה בשינוי ולא‬ ‫מנהגן של ישראל תורה שעושים חתני תורה בשמחת התורה‪ ,‬וזמן שמחה הוא לכל ישראל‪,‬‬ ‫מפסיל משום גזול‪.‬‬ ‫אינו‪) .‬גט מקושר אות נ"ב ס"ק ב'(‪.‬‬ ‫ישמח ישראל בעושיו שמחה של מצוה לגומרה של תורה‪ ,‬וכן המרבה לשמוח ובפרט בעת‬ ‫וכן מוכח ממסכך ברשות‬ ‫שעושים השבע הקפות‪ ,‬מנהג חסידים ואנשי מעשה לפזז ולכרכר לפני הספרים בשירות‬ ‫הרבים דפסול לר' אליעזר‬ ‫ותשבחות ושמחות וגיל‪ ,‬והיא סגולה נפלאה לזכות לו ולזרעו לכתרה של תורה‪.‬‬ ‫משום סוכה שאולה או‬ ‫ומנהג החתנים להרבות קצת בסעודה ולשמוח עם אחוזת מריעיו שמחה של מצוה‪ ,‬ובודאי‬ ‫לע"נ הג"ר דוב זאב הכהן רפפורט ב"ר ישראל‬ ‫גזולה )סוכה לא‪ ,(.‬והרי‬ ‫מצוה רבה היא‪ ,‬וצריכים מנהיגי הקהילות לתקן תקנות למעט בהוצאות כדי שלא יברח‪ ,‬ויוכל‬ ‫זצ"ל אב"ד קוצק יא"צ כ"ב תשרי‬ ‫קרקע הסוכה נמי קרי‬ ‫כל אדם עשות‪ ,‬כי ראוי לכל אדם לעשות גם את זאת פעם אחת בחייו‪ ,‬אך אלו דברים שאין‬ ‫סוכה שלא נאסרה בהנאה אם כשרה‪.‬‬ ‫סוכה ונאסרת גם כן‪ .‬ולפי‬ ‫להם שיעור שלא יהא מצוה בעבירה‪ ,‬ובמקום גילה שם תהא רעדה‪ ,‬וחס להו לזרעא דישראל‬ ‫אמרו בסוכה )דף ט‪ :(.‬מנין לעצי‬ ‫סברת כבודו דאם לא‬ ‫ביום שמחת התורה לעבור על התורה ח"ו‪ ,‬רק ישמח ישראל בעושיו על פי התורה במדה‬ ‫סוכה שאסורין כל שבעה‪ ,‬ת"ל חג‬ ‫יאסר לא יצא ידי חובתו‪,‬‬ ‫ובמשורה‪ ,‬ובזה יזכו לכתר תורה ולראות בבנין בית הבחירה שיבנה בב"א‪) .‬פלא יועץ ערך חתן(‪.‬‬ ‫על המספר‪ .‬אבל גבי אתרוג ולולב ]ליכא דין במספר ‪ -‬דיש ליטול אתרוג ולולב אחד‪ ,‬רק המצוה הוא‬ ‫ליקח אתרוג ולולב‪ ,‬וממילא אין צריך ליטול רק אתרוג ולולב אחד‪ ,‬דהא ליכא מצוה ליקח יותר‪ ,‬לכן[‬ ‫א אבל בשו"ת הרשב"א )ח"א סימן תס"ח( כתב‪ ,‬דאם הוסיף שני אתרוגין או שני לולבין יש בו משום בל‬ ‫לא שייך על זה בל תוסיף ]אם הוסיף במספר ולקח שני אתרוגים‪ ,‬דליכא דין של מספר ‪ -‬שנֹאמר‬ ‫תוסיף‪ .‬ובצפנת פענח )פ"ז סוכה ה"ז( כתב דזה תליא אם קפידת התורה הוא ליקח אתרוג‪ ,‬או אתרוג‬ ‫דהוסיף על המספר[‪ ,‬אלא אם הוסיף מין אחר ]עובר על "בל תוסיף" כיון דהוסיף במין[‪.‬‬ ‫אחד‪ ,‬וז"ל‪ :‬נראה דגבי לולב ואתרוג אם נטל שתים לא שייך בל תוסיף‪ ,‬דרק גבי דבר דשייך בו ב' דברים‪,‬‬ ‫ב וכ"כ בשו"ת עונג יו"ט )או"ח סי' ה' בהג"ה(‪ ,‬ובדברי מלכיאל )ח"ה סי' ד'(‪.‬‬ ‫דהיינו שיש מצוה ליטול זה המין‪ ,‬וגם ]יש מצוה ליטול דוקא[ מספר מסוים מזה המין‪ ,‬אז שייך בל‬ ‫תוסיף ]בין אם הוסיף מין אחר משום דהוסיף על המין‪ ,‬ובין[ אם הוסיף עליו מאותו המין‪ ,‬דהא הוסיף‬ ‫הגליון בארץ ישראל נתנדב ע"י הרב חיים מאיר בן עלקא שליט"א זכות הצדיקים מליצי יושר יעמוד לו ולמשפחתו ולכל יו"ח להתברך בכל מילי דמיטב‬ ‫כ"ג תשרי שמחת תורה‬ ‫יומא דהילולא של הגה"צ רבי בנימין ב"ר לוי חדאד זצ"ל בעל 'אמרות‬ ‫טהורות'‬ ‫לר' יהודה חל פסול על הקרקע אם‬ ‫א"כ אמאי כשר לרבנן‪ ,‬הא אינו יכול‬ ‫הוא עראי‪ ,‬ועדיף מדפנות דאינו עצם‬ ‫אם לא עכשיו אימתי?‬ ‫לאסור של רבים‪ ,‬כדאיתא בעבודה‬ ‫הסוכה ולכן כשר גם עראי‪.‬‬ ‫עכשיו הזמן לזכות לברכתו והבטחתו‬ ‫זרה )דף נט‪' (.‬מים של רבים אינם‬ ‫דהנה בנוגע דפנות הסוכה חקרו‬ ‫נאסרים'‪.‬‬ ‫האחרונים‪ ,‬האם רק הסכך נחשב‬ ‫"ואני מברך בברכה המשולשת בני חיי ומזוני לכל‬ ‫וראיה דקרקע הסוכה נמי קרי סוכה‪,‬‬ ‫לחפצא של הסוכה‪ ,‬ורק דינא דהסכך‬ ‫הוא מסוכה על גבי סוכה‪ ,‬דאם אין הלומד בספרי זה אפילו פעם אחת בשבוע‪ ,‬ברך ה'‬ ‫לא מתכשרא בלי הדפנות‪ ,‬וא"כ אין‬ ‫הדפנות חלק מעצם הסוכה‪ .‬או דלמא‬ ‫כרים חילו להיות מוצלח בנכסיו בזכות הרבנים הנזכרים‬ ‫קרקע עליונה יכולה לקבל‬ ‫וכסתות אלא ע"י הדחק‪ ,‬אז הסוכה‬ ‫הסכך והדפנות ביחד הם החפצא‬ ‫פה‪ ,‬יאריך ימים ושנים ביראת ה'‪ ,‬וכל ימיו יהיה‬ ‫עליונה פסולה לר' יהודה‪ ,‬כיון דדירת‬ ‫דסוכה‪ .‬ובחידושי רבנו חיים הלוי )פ"ו‬ ‫דשן ורענן וינצל מכל צרה וצוקה"!‬ ‫קבע בעינן‪ ,‬ע' ר"ן ריש סוכה ]שכתב‬ ‫מהלכות סוכה הט"ו( נקט בפשיטות‬ ‫וז"ל‪ :‬ר' יהודה סבר שכיון שאינה‬ ‫דרק הסכך נחשב חפצא של הסוכה‪.‬‬ ‫'אמרות טהורות' להג"ר בנימין ב"ר לוי חדאד זצ"ל מג'רבה‬ ‫יכולה לקבל אלא ע"י הדחק העליונה‬ ‫וז"ל‪ :‬ודאי דהסכך הוא דמיחשב‬ ‫פסולה וכו'‪ ,‬אלמא דירת קבע בעינן‬ ‫כתב בהקדמת ספרו‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫עיקר הסוכה וכו' דגוף החפצא של‬ ‫ומשום הכי מיפסלה עליונה כיון‬ ‫הסוכה זה רק הסכך ולא הדפנות‬ ‫"והני מברך בברכה המשולשת בני חיי ומזוני לכל הלומד בספרי זה אפילו‬ ‫שאינה יכולה לקבל אלא ע"י הדחק‪,‬‬ ‫וכו'‪ ,‬רק בלא דפנות לא מתכשרא‪,‬‬ ‫פעם אחת בשבוע‪ ,‬ברך ה' חילו להיות מוצלח בנכסיו בזכות הרבנים הנזכרים‬ ‫עכ"ל[‪ .‬ואי קרקע סוכה לא חשיב‬ ‫עכ"ל‪ .‬וכן נקט בביכורי יעקב )סימן‬ ‫פה‪ ,‬יאריך ימים ושנים ביראת ה'‪ ,‬וכל ימיו יהיה דשן ורענן וינצל מכל צרה‬ ‫סוכה‪ ,‬א"כ יהיה דינו כמו דפנות דלא‬ ‫תרל"ז ס"ק י"א(‪ ,‬וכתב‪ ,‬דדפנות‬ ‫וצוקה‪ ,‬אמן כן יהי רצון"‪.‬‬ ‫בעינן בהו קבע לר' יהודה )סוכה כא‪.(:‬‬ ‫גזולות פסולות רק משום 'מצוה‬ ‫שמח זבולון בצאתך וישכר באהליך‪ .‬ב' במסורה‪ ,‬הכא‪ ,‬ואידך 'ואל תשכן באהלך‬ ‫אלא ודאי קרקע סוכה חשיבא סוכה‪,‬‬ ‫הבאה בעבירה' ולא משום גזול‪.‬‬ ‫עולה'‪ .‬ובירך יעקב פירש‪ ,‬שהמסורה באה לרמוז שיזהר האדם כשיחזיק ביד לומד‬ ‫]ולכן התנאי של 'דירת קבע' הוא גם‬ ‫והנה בסוכה )דף ט‪ (.‬ילפינן דעצי‬ ‫תורה שילמוד בביתו‪ ,‬שישים עין פקוחה שלא יתיחד אותו הלומד עם אשתו בבית‪,‬‬ ‫בקרקע הסוכה[‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הסוכה אסורין להשתמש בו כל‬ ‫וזהו 'ואל תשכן באהלך עולה'‪ ,‬ע"ש‪ .‬ולפי דרכו יש לרמוז ד'ו'אל ת'שכן ב'אהלך‬ ‫אות‬ ‫שס"ג‬ ‫)סי'‬ ‫וכ"כ האבני נזר ביו"ד‬ ‫שבעה‪ ,‬משום דחל שם שמים על‬ ‫ע'ולה' ר"ת 'תובע'‪ ,‬שיזהר שלא יבא הלומד להיות תובע אשתו לעבירה ח"ו‪.‬‬ ‫ב'(‪ ,‬וז"ל‪ :‬המקדש עיקרו הוא קרקע‬ ‫הסוכה‪ .‬והרמב"ם )פ"ו הט"ו( פסק‬ ‫ולענ"ד נראה לפרש המסורה לפי מה שאמרו רז"ל שהצדקה והחזקת ידי לומדי‬ ‫המקדש‪ ,‬וראיה לזה הוא ממה‬ ‫דחל שם שמים גם על דפנות הסוכה‬ ‫תורה וכל המצות הנעשות מממונו של אדם‪ ,‬צריכים להיות מממון של היתר דוקא‪,‬‬ ‫שמקריבין אע"פ שאין בית )מגילה י‪.(.‬‬ ‫ולא רק על הסכך‪ ,‬ולכן גם עצי‬ ‫ולא מממון הבא מגזל ועושק ועול ומרמה‪ ,‬וזהו 'שמח זבולון'‪ ,‬כש'יששכר באהלך'‬ ‫וכן סוכה ‪ -‬חמור קרקע הסוכה‬ ‫הדפנות אסורים‪ .‬אבל הרא"ש )פ"א‬ ‫שאתה מחזיק בידו‪ ,‬כי בצל החכמה בצל הכסף‪ ,‬רק בזאת צריך אתה להזהר ד'אל‬ ‫מדפנותיה‪ ,‬דדפנות הסוכה אינם‬ ‫אות י"ג( סובר דרק על הסכך חל שם‬ ‫תשכן באהלך עולה'‪ ,‬שהממון הבא לידך מצד איסור שיהיה אל תשכינהו באהלך‪,‬‬ ‫פסולים עראי לר' יהודה )כדאיתא‬ ‫שמים ולא על הדפנות‪ ,‬ולכן עצי‬ ‫כלומר התרחק מזה‪ ,‬ועי"ז 'שמח זבולון בצאתיך'‪.‬‬ ‫בסוכה כא‪ ,(:‬ואילו קרקעות הסוכה‬ ‫הדפנות מותרים‪.‬‬ ‫פסול עראי לר' יהודה )כמבואר שם‬ ‫ובפשטות נראה דמחלקותם הוא‪,‬‬ ‫דף י‪ ,.‬וכמו שביאר הר"ן שם(‪ .‬אלמא‬ ‫דדעת הרמב"ם דהסכך והדפנות ביחד‬ ‫קח לך סניגור‬ ‫דקרקעות הסוכה הוא עצם הסוכה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הם החפצא של סוכה‪ ,‬הלכך סובר דחל‬ ‫מתכוננים אנו להוציא לאור עולם ספר‬ ‫והנה לכאורה יש ראיה ברורה דקרקע‬ ‫שם שמים גם על הדפנות‪ .‬והרא"ש‬ ‫הסוכה הוא חלק מהסוכה‪ ,‬דהרי אמרו‬ ‫סובר דעיקר הסוכה הוא הסכך‪,‬‬ ‫'הגדרות רבי צדוק על התורה'‬ ‫)סוכה לא‪ (.‬גבי מסכך ברשות הרבים 'אי‬ ‫והדפנות רק מכשירות הסכך‪ ,‬לכן חל‬ ‫)עניני הלכה(‬ ‫קרקע נגזלת‪ ,‬סוכה גזולה היא'‪ .‬הרי‬ ‫שם שמים רק על הסכך‪.‬‬ ‫להדיא דהפסול של סוכה גזולה אינו‬ ‫אבל הגר"ח )שם( ביאר דגם הרמב"ם‬ ‫אם לא עכשיו אימתי?‬ ‫דוקא אם הסכך או הדפנות בא מגזל‪ ,‬אלא‬ ‫סובר דהחפצא של הסוכה הוא הסכך‪,‬‬ ‫עכשיו הזמן לזכות לברכתו והבטחתו!‬ ‫אפי' אם הקרקע לבד גזולה‪ ,‬חשיב סוכה‬ ‫והדפנות רק מכשירות הסכך‪ ,‬ולכן כל‬ ‫גזולה‪ ,‬ועל כרחך משום דקרקע הסוכה‬ ‫פסולי הסוכה הוא רק בסכך ולא‬ ‫"אהיה מליץ יושר למי שידפיס דברי"!!‬ ‫הוא חלק מהסוכה‪.‬‬ ‫בדפנות‪ .‬אבל הדין דחל שם שמים על‬ ‫ונראה דהטעם שלא הביא האבני נזר‬ ‫הסוכה‪ ,‬אינו תלוי בחפצא של הסוכה‪,‬‬ ‫מי שרוצה להנציח שמו בהספר יתקשר למערכת‬ ‫ראיה זו‪ ,‬הוא משום דיש לפרש דאין‬ ‫דליכא דין דחל שם שמים על החפצא‬ ‫‪gilyonmy@gmail.com 732-‬‬ ‫‪732-510-‬‬ ‫‪510-0560‬‬ ‫כוונת הגמ' דזה סוכה גזולה מצד‬ ‫של הסוכה‪ ,‬רק הדין הוא דבכל דבר‬ ‫הקרקעג‪ ,‬אלא יש לומר דכוונת הגמ' הוא‬ ‫מצד הסכך‪ ,‬וכמו שכתב שם בהגהות הגרא"מ הורוויץ‪ ,‬דבאמת ליכא פסול במה דמקיים בו מצות סוכה ‪ -‬חל שם שמים עליו‪ ,‬דהמצוה שבה גורם שיחול עליו שם‬ ‫שהקרקע גזולה‪ ,‬דכל פסולי סוכה הם בסכך בלבד‪ ,‬והא דאם קרקע נגזלת הסוכה שמים‪ ,‬וכיון דבלי הדפנות לא מתכשרא הסוכה‪ ,‬ממילא גם הדפנות נכללו במצות‬ ‫פסולה‪ ,‬הוא רק משום שכיון שגזל את הקרקע וקנאה‪ ,‬הרי ממילא נקנה לו גם הסוכה אע"ג דאינם החפצא של הסוכה‪ ,‬ולהכי נאסרין‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫ולפי האבני נזר נמצא‪ ,‬דבין הסכך ובין הקרקע הם עיקר הסוכה‪ ,‬ואילו הדפנות באו‬ ‫הסכך‪ ,‬ונמצא הסכך גזול‪ ,‬ומשום פסול הסכך הסוכה פסולהד‪.‬‬ ‫ולכך הביא האבני נזר ראיה אחרת‪ ,‬דאפילו אם נימא דכוונת הגמ' הוא מצד הסכך‪ ,‬רק להכשיר הסכך‪ ,‬ולכן כיון דהדפנות באו רק להכשיר הסכך ואינו מעצם הסוכה‪,‬‬ ‫אבל כיון דהקרקע הוא חלק מהסוכה וחל עליו קדושת סוכה ונאסרת בהנאה‪ ,‬א"כ לכן כשר לר' יהודה גם דפנות עראי‪ ,‬אבל הקרקע דזה מעצם הסוכה צריך להיות‬ ‫קבע‪ ,‬וגם נאסר בהנאה‪.‬‬ ‫איך יחול האיסור על קרקע של רשות הרבים‪.‬‬ ‫והנה יש לבאר מה שכתב האבני נזר דלא רק דחל שם 'גזול' על קרקע הסוכה‪ ,‬אלא אבל הגר"ח )רשימות שיעורים סוכה עמוד ו'( סובר‪ ,‬דרק בדפנות הסוכה אפשר‬ ‫גם חל שם שמים על הקרקע ואסור בהנאה‪ ,‬כיון דקרקע הוא עצם הסוכה‪ ,‬ולכן לומר דזה חלק מעצם הסוכה‪ ,‬או דבאו להכשיר הסכך‪ ,‬אבל קרקע הסוכה אינו‬ ‫מדברים הראויים לסכך בהם‪ ,‬ע"ש‪ .‬ולפי דברי החלקת יואב נמצא‪ ,‬דמחלוקת ר"א וחכמים היא בחלקי‬ ‫ג וכמו שכתב שם בכפות תמרים‪ ,‬ובמנ"ח מ' שכ"ה אות י'‪ .‬וכ"כ בחידושי הגר"ח בענין עצי סוכה‪.‬‬ ‫הסוכה‪ ,‬שלחכמים רק הסכך מכלל הסוכה‪ ,‬ולר' אליעזר הסכך הדפנות והקרקע כולם מכלל הסוכה‪.‬‬ ‫ד וכך נקט גם בחלקת יואב )או"ח סימן כ"ז(‪ ,‬דלחכמים ליכא שום פסול בקרקע‪ ,‬ואף גזול אין פוסל בה‪,‬‬ ‫ועיקר סברא זו כבר מצאנו בפרי מגדים )משבצות זהב סימן תרמ"ג אות ד'‪ ,‬בסדר הכשר סוכה‬ ‫והא דאם קרקע נגזלת הסוכה פסולה‪ ,‬הוא משום דאגב הקרקע נגזל גם הסכך‪ .‬וחידש עוד‪ ,‬שטעמו‬ ‫לכתחילה( שכתב‪ :‬ראוי לא לעשות את קרקע הסוכה מקרקע עולם‪ ,‬אלא לְ ַרצְפַה דפים דפים זכר לענני‬ ‫של ר' אליעזר לפסול‪ ,‬הוא משום דר"א סובר שסוכה היא זכר לענני הכבוד‪ ,‬וכשם דענני הכבוד הקיפו‬ ‫הכבוד‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכוונתו לסברת החלקת יואב שענני הכבוד הקיפו את ישראל מכל הששה צדדים‪ ,‬וזכר‬ ‫את ישראל מששה צדדים ואף מלמטה‪ ,‬כך גם הסוכה צריכה שתהיה מדברים הכשרים לסכך מכל‬ ‫להם צריך לבנות לסוכה גם קרקע‪.‬‬ ‫ששה צדדים‪ .‬ולפ"ז לר"א כל פסולי הסכך נוהגים בדפנות ובקרקע‪ ,‬ולכן גזול פוסל גם בקרקע‪ .‬ולדידיה‬ ‫אה"נ אי אפשר לעשות קרקעית הסוכה מקרקע עולם‪ ,‬אלא לעולם צריכים לבנות קרקע הסוכה‬ ‫הרה"ק בעל אוהב ישראל מאפטא זי"ע אמר‪ :‬כל מי שידליק נר לעילוי נשמתי ‪ -‬ר' אברהם יהושע העשיל ב"ר שמואל ‪ -‬אעשה לו טובה‪.‬‬ ‫סגולות יקרות מהרה"ק רבי אליהו ב"ר שלמה גוטמאכר זי"ע‬ ‫יא"צ כ"ד תשרי‬ ‫סגולה לקבלת התפילה‪ :‬בספרו )ריש מסכת תענית( כתב‪ ,‬שהסיבה שאין האדם נענה‬ ‫עליו‪ ,‬וכתב דגם בכיסוי יכול‬ ‫בתפלתו‪ ,‬הוא בגלל המקטריגים שאינם מניחים תפלתו לעלות למעלה‪.‬‬ ‫חלק מהחפצא של הסוכה‪ ,‬דבסוכה‬ ‫לכבד לאחר לפרקים‪ ,‬דשלוחו‬ ‫והעצה לזה‪ ,‬שבעת שהוא זקוק לרפואה וכדומה‪ ,‬ילמוד איזה ענין בתורה העוסק בענין‬ ‫ליכא דין קרקע כלל‪ ,‬וגם אינו מכשיר‬ ‫של אדם כמותו‪ ,‬יעו"ש שהאריך‬ ‫רפואה‪ ,‬ובשעה שלומד הרי שכינה שורה כנגדו‪ ,‬לכן יכוין אז במחשבתו באמצע לימודו‬ ‫הסכך‪ ,‬ולכן לא חלה על הקרקע שם‬ ‫להביא ראיות דלא כהש"ך בין‬ ‫בקשתו לה' ויושע‪ ,‬כי אין המקטרגים תופסים מחשבות בני אדם ואינם יודעים כי בשעת‬ ‫שמים‪ ,‬ואינו נאסר בהנאה‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫במילה ובין בכיסוי‪.‬‬ ‫לימודו הוא עוסק בתפלה‪ ,‬לכן יעלה תפלתו לה' בלי מקטרגים‪.‬‬ ‫והנה לפי דברי האבני נזר דהקרקע‬ ‫ולפי ענ"ד יש להשיב על‬ ‫וז"ל‪ :‬ברור אצלי אף בלי שום ראיה‪ ,‬רק מצד הסברא‪ ,‬דיש להתחכם שתתקבל התפילה‬ ‫הוא עצם הסוכה‪ ,‬מובן מדוע חל פסול‬ ‫ראיותיו‪ ,‬שכתב להביא ראיה‬ ‫ולהעמיס בשעת הלימוד מבוקשו בתוך תיבת הלימוד אשר מוציא מפיו‪ ,‬ויותר אם העמיס‬ ‫'גזול' על הקרקע‪ ,‬אבל לפי הגר"ח‬ ‫דרשאי לעשות שליח לאחר‪,‬‬ ‫]תפילתו[ בלשון הקרא אשר הועמד הדרש עליו‬ ‫דהקרקע אינו חלק מעצם הסוכה‪,‬‬ ‫ממזוזה דחובת גברא הוא‪,‬‬ ‫סגולה להפוך מזלו לטובה‪ :‬ללמוד בספרו 'צפנת פענח' מאמר י"ד‪ ,‬ולכוין בתפילת מעריב‬ ‫של‬ ‫א"כ קשה מדוע בנוגע הפסול‬ ‫ואפ"ה אמר ליה ריש גלותא לרב‬ ‫בתיבות 'ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו'‪) .‬הבאנו המאמר בגליונות‬ ‫לשון‬ ‫סוכה גזולה‪ ,‬כדמשמע מפשטות‬ ‫נחמן )במנחות ל"ג( 'קבע לי‬ ‫'מליצי יושר' שנת תשפ"ג עם ביאורים והערות(‪.‬‬ ‫הגמ' )סוכה לא‪ (.‬גבי מסכך ברשות‬ ‫מזוזתא'‪ .‬וכן בתרומה דמצוה‬ ‫הרבים 'אי קרקע נגזלת‪ ,‬סוכה גזולה‬ ‫סגולה להינצל משונא‪ :‬ללמוד בספרו 'צפנת פענח' מאמר א'‪ ,‬ולכוין כוונות האמור שם‪.‬‬ ‫דיליה הוא‪ ,‬ואפ"ה רשאי‬ ‫היא'‪ .‬והלא הקרקע אינו החפצא של‬ ‫)הבאנו המאמר בגליונות 'מליצי יושר' שנת תשפ"ג‪ ,‬עם ביאורים והערות(‪.‬‬ ‫להרשות לאחר לתרום‪ ,‬ומהתם‬ ‫הסוכה‪ ,‬וגם אינו מכשיר הסוכה כמו‬ ‫ילפינן שליחות בכל מקום‬ ‫סגולה לישועה‪ :‬ללמוד מסכת קנים עם פירוש הרע"ב ותוס' יו"ט‪ ,‬ופירוש 'קן מפורשת'‬ ‫הדפנות‪ ,‬ולכן לא חלה על הקרקע שם‬ ‫)כדאיתא בקדושין מ"א(‪ .‬וכן‬ ‫מבנו הג"ר צבי הירש זצ"ל‪ ,‬ואח"כ יעמוד ויאמר‪ :‬אתה ה'‪ ,‬חביבין ישראל לפניך‪ ,‬וחיבה יתירה‬ ‫שמים‪ ,‬ומדוע בנוגע הפסול של 'גזול'‪,‬‬ ‫מכהן שבא ומקריב קרבנותיו‬ ‫נודעת להם שנקראו לך בנים‪ ,‬וזה הוא במה שבראת בין הריבוי מיני עופות הכשרים‪ ,‬שהם‬ ‫אמרינן דחל גם על הקרקע‪.‬‬ ‫כדילפינן )בב"ק קט‪ (:‬מקרא‬ ‫יותר מטמאים‪ ,‬רק תורים ויונים ביתיים להביא קרבן לפניך מהם‪ ,‬ואנחנו דומים במידתינו‬ ‫ותירץ הגר"ח )סנטסיל‪ ,‬בענין עצי‬ ‫ד'ובא בכל אות נפשו ושרת'‪,‬‬ ‫להם‪ ,‬עשה עמי חסד כרחם אב על בנו' ויפרט בקשתו‪ ,‬שיהיה נענה‪ ,‬ואם לא יבוא ישועה‪,‬‬ ‫סוכה( והחזון יחזקאל )סוכה פ"א‬ ‫ואפ"ה רשאי להרשות לכהן‬ ‫יעשה כן עד ג' ימים‪ ,‬בכל יום פעם אחד'‪.‬‬ ‫ה"ב(‪ ,‬דיש שני סוגי פסולים‪ :‬א( פסולי‬ ‫אחר להקריב משום דשלוחו‬ ‫להינצל ממגפה‪ :‬ז"ל )יריעות שלמה(‪ :‬בעזה"י רואים אנחנו כי הצליח ה' ב"ה אותנו‪ ,‬והסיר‬ ‫חפצא‪ ,‬כגון סכך שאינו מגידולי‬ ‫של אדם כמותו‪ .‬והכי נמי רשאי‬ ‫החולי מעירינו בימים האלו‪ ,‬ובפרט כי משבת קדש פרשת וירא‪ ,‬אשר קראנו בבהכנ"ס‬ ‫קרקע‪ ,‬ודבר המקבל טומאה‪ .‬ב( פסול‬ ‫האב לעשות שליח למול‪ ,‬אלה‬ ‫ובבהמ"ד הסדר כולה שמדבר מהצלות ותפילות אברהם אבינו ועקידה בעמידת השומעים‪,‬‬ ‫בקיום הגברא‪ ,‬דליכא פסול בגוף‬ ‫תוכן דבריו‪.‬‬ ‫והארון הקודש נשאר פתוח מן ההוצאה ועד ההכנסה‪ ,‬ואף הנשים היו עומדות ביראת ה'‪,‬‬ ‫הסכך‪ ,‬רק אי אפשר לקיים בו המצוה‪,‬‬ ‫נראה מדעתו דכל המצות שוין‬ ‫ועל כלם בא ישועה‪ ,‬שהוקל החולי‪' .‬ולדעתי יש בזה סגולה גדולה לעשות כן בשעת המגיפה‬ ‫וכמו היושב בסוכה כשרה‪ ,‬אך יש לו‬ ‫בזה דרשאי לעשות שליח‬ ‫ר"ל‪] ,‬והיינו לקרות בתורה פרשת וירא[ אף שאינה בשבוע של פרשת וירא‪ ,‬ואמנם יהיה‬ ‫היפך כוונה‪ ,‬דליכא פסול בגוף הסוכה‪,‬‬ ‫בשבילו‪ .‬ולבבי לא כן ידמה‪,‬‬ ‫במעמד אנשים ונשים וטף בעמידה באימה וביראה'‪.‬‬ ‫רק דאין לו קיום המצוה‪.‬‬ ‫דהגע עצמך‪ :‬הרי שאמר‬ ‫והנה פסולי חפצא‪ ,‬ליכא אלא בהסכך‪,‬‬ ‫כיון דרק הסכך הוא החפצא של הסוכה‪ ,‬ולא בדפנות‪ ,‬כיון דאינם באים אלא לשלוחו צא והנח תפילין ושב בסוכה ואכול מצה בשבילי‪ ,‬היתכן דנימא ששלוחו‬ ‫להכשיר את הסכך‪ ,‬אבל אינם עצם החפצא של הסוכה‪ .‬ובנוגע איסור הנאה‪ ,‬נחלקו של אדם כמותו‪ ,‬וכיון שהשליח עשה הוי כאילו משלחו פעל ועשה זה‪ .‬וכמו‬ ‫הרמב"ם והרא"ש אם גם הדפנות שבאים להכשיר את הסכך‪ ,‬חל עליו שם שמים‪ ,‬בקביעת מזוזה ואינך ]ציורים[ דזכר‪ ,‬ואיה מקום לתורה‪ ,‬ומצות מה תהא עליהם‪,‬‬ ‫או לא‪ .‬ברם פסול של 'גזול' אינו פסול בגוף החפצא של הסוכה‪ ,‬אלא זה עיכוב יתאספו כל קהל עם ישראל ויעשו אחד שליח בשבילם לכל מצות ה' אשר‬ ‫בקיום המצוה של הגברא‪ .‬ובזה הדין דכיון דאי אפשר לקיים במציאות מצות סוכה תעשינה ותפג תורה‪ .‬אבל הדבר ברור כי בגוף ויסוד המצוה המוטלת על איש‬ ‫בלי הקרקע‪ ,‬לכן אע"ג דאין הקרקע חלק מהחפצא של הסוכה‪ ,‬וגם אינו בא פרטי‪ ,‬לא יתכן לאיש אחר לעשותו בשביל זה‪ ,‬שהרי התורה הטילה על איש פרטי‬ ‫להכשיר הסוכה‪ ,‬אבל כיון דבמציאות לא שייך קיום המצוה בלי הקרקע הגזולה‪ ,‬זה לא על אחר‪ ,‬רק שבמסבבים )‪-‬דבר שהוא אמצעי( למצוה‪ ,‬בזה יתכן לאדם‬ ‫לעשות שליח לטרוח בשבילו‪.‬‬ ‫לכן חל על זה פסול של 'גזול' המעכב קיום המצוה של הגברא‪.‬‬ ‫כיצד‪ :‬התורה צותה לאכול מצה‪ ,‬וזה אחר שיהיה לו חטין משומרים מחשש חימוץ‬ ‫ויהיה נאפה בלי שום חימוץ‪ ,‬זה יהיה נאכל בפסח‪ .‬הנה גוף המצוה ]הוא[ 'אכילת‬ ‫מצה'‪ ,‬אלא שזה לא יתכן אלא א"כ יוקדם לו תנאים אלו שתהיה החטה משומרת‬ ‫וכו'‪ .‬והנה הגם דזה הוא חובת גברא האוכל מצה‪,‬‬ ‫לע"נ הג"ר יעקב ישראל ב"ר מרדכי בן ציון קארפ זצ"ל מבאסטאן יא"צ‬ ‫דודאי לא נחייב לאיש זר לטרוח עבורו‪ ,‬וגם מצוה‬ ‫ט' תשרי‬ ‫בו לטרוח עבור המצוה יותר מבשליחו‪ .‬מ"מ אם‬ ‫שליחות במילה ומצוה שבגופו‪ ,‬וחטיבת עצים לסוכה‪.‬‬ ‫ימצא מי שיטריח עבורו‪ ,‬רשאי לשויה שליח‪ ,‬כיון‬ ‫כתב הרמב"ם )פ"א הלכות ת"ת ה"ג(‪ ,‬וז"ל‪ :‬וחייב‬ ‫דאין זה גוף המצוה‪ ,‬שהרי עיקר המצוה הוא‬ ‫לשכור מלמד לבנו ללמדו‪ ,‬ואינו חייב ללמד בן חבירו‬ ‫האכילה בלבד‪ ,‬אלא שזה מסבב למצוה‪.‬‬ ‫אלא בחנם‪ ,‬מי שלא למדו אביו‪ ,‬חייב ללמד את עצמו‬ ‫וככה בתפילין‪ ,‬המצוה הוא שיניח תפילין על זרועו‬ ‫'וחייב‬ ‫כשיכיר וכו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והנה מה שכתב הרמב"ם‬ ‫ועל הראש‪ ,‬וזו לא יוכל לעשות ע"י שליח‪ ,‬דהתורה‬ ‫עמו‬ ‫ללמוד‬ ‫לשכור מלמד'‪ ,‬היינו כשהאב אין יכול‬ ‫חייבה אותו‪ .‬אולם הנה לשיהיו התפילין מונחים‪,‬‬ ‫ללמוד‬ ‫יכול‬ ‫כשהאב‬ ‫בעצמו‪ ,‬אז ישכיר לו מלמד‪ .‬אבל‬ ‫צריך לכתוב מקודם ולתקנם‪ ,‬ואח"כ לקשור על היד‬ ‫עמו בעצמו‪ ,‬יש לחקור אם רשאי ליתן לבן ליד אחר‬ ‫ככתוב 'וכתבתם' 'וקשרתם'‪ .‬וזו הגם דודאי החיוב‬ ‫ללמדו‪.‬‬ ‫הוא רק על המניח שיכתוב ויקשור‪ ,‬ועדיף דמצוה בו‬ ‫למולו‬ ‫לבנו‬ ‫חייב‬ ‫האב‬ ‫תנן‪:‬‬ ‫כט‪(.‬‬ ‫)דף‬ ‫בקדושין‬ ‫והנה‬ ‫יותר מבשלוחו‪ ,‬מ"מ רשאי הוא למנות שליח‬ ‫הש"ך‬ ‫כתב‬ ‫למולו‪,‬‬ ‫ובענין‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫וללמדו‬ ‫ולפדותו‬ ‫שיכתוב תפילין עבורו ושיקשרם‪ ,‬אבל דוקא על זה‪,‬‬ ‫)חו"מ סי' שפ"ב( דמי שהוא מוהל‪ ,‬אינו רשאי ליתן‬ ‫דגוף המצוה אי אפשר לעשות ע"י שליח‪] .‬שוב‬ ‫לאחר בנו למולו‪ ,‬דומיא דכיסוי הדם דמי ששפך הוא‬ ‫מצאתי בתוס' רי"ד פ"ב דקדושין שהביא יש מקשים‬ ‫יכסה‪ ,‬ואותם האנשים המכבדים לאחר למול בניהם‬ ‫בכל המצות יועיל שליח‪ .‬ותירץ ג"כ כעין מה‬ ‫גדולה‬ ‫אף שהם בעצמם מוהלים‪ ,‬הם מבטלים מצוה‬ ‫שכתבתי ונהנתי מאוד‪ .‬ועיין בקצות החושן סימן‬ ‫דמילה‪ ,‬ויש לבי"ד לבטל זה‪ ,‬ע"ש היטב‪.‬‬ ‫קפ"ב סעיף א' מה שכתב עליו ותירץ בדרך אחר‬ ‫הוא‬ ‫דאם‬ ‫ספר‪,‬‬ ‫ואם כנים דבריו‪ ,‬גם כה משפטו ללמדו‬ ‫ע"ש[‪.‬‬ ‫ללמדו‪,‬‬ ‫לאחר‬ ‫בעצמו יודע ספר‪ ,‬אינו רשאי לכבד‬ ‫וככה גם הוא מעניינים שזכר הרב במזוזה ובתרומה‬ ‫דראיתי‬ ‫אלא‬ ‫כבמילה‪.‬‬ ‫דמבטל מצות 'ושננתם לבניך'‬ ‫ובקרבנות‪ ,‬שעיקר המצוה שזה הקרבן יהיה נקרב‪,‬‬ ‫שהאריך‬ ‫י"ד(‬ ‫ס"ק‬ ‫כ"ח‬ ‫להתבואות שור )יו"ד סימן‬ ‫ושזו הבית תהיה קבועה במזוזה‪ ,‬ואולם לא יתכן זה‬ ‫נחלק‬ ‫לכיסוי‬ ‫דמיונו‬ ‫בגוף‬ ‫להשיב על הש"ך בזה‪ ,‬וגם‬ ‫הרה"ק בעל מגן אברהם מטריסק זי"ע‪ ,‬כתב בהקדמת הספר למי שילמוד ספרו‬ ‫'מגן יהיה לכל ההוגים בו'‬ ‫נקרא תשובה בחרטה‪ ,‬ואין זה עיקר התשובה‪ ,‬כי בעבור שאימת הדין עלינו על כן‬ ‫אלא כשיקדם להם אדם המרים והמקריב והקובע‪ ,‬והחובה מוטלת בודאי אך על‬ ‫אנו עושין תשובה וזה רק בחרטה‪ ,‬אבל תשובה מאהבה נקרא תשובה בלב‪ ,‬וזו היא‬ ‫הבעל הבית או בעל הקרבן או השדה‪ ,‬כי מי יטרח בלעדיו‪ .‬אבל בודאי אם ימצא‬ ‫עיקר התשובה‪ ,‬כי מאהבת הלב אנו עושין תשובה‪ .‬וזה הכוונה 'מה יפית' בתשובה‪,‬‬ ‫מי שיטרח בלעדיו‪ ,‬רשאי הוא‪ ,‬שהרי אילו היה במציאות שיהיה קרבן נשחט ונזרק‬ ‫ואימת היא עיקר התשובה‪' ,‬ומה נעמת' בסוכה‪ ,‬אם אתה עושה תשובה מאהבה‬ ‫וכל מלאכות העבודה מבלעדי אדם‪ ,‬וכן שתהיה הבית קבועה במזוזה בלתי מי‬ ‫דהיינו תשובה בלב וק"ל‪.‬‬ ‫שיקבע‪ ,‬וכן התבואה נתרמת‪ ,‬אלמלי היה דבר זה במציאות‪ ,‬לא היה צריך לאדם‪,‬‬ ‫שהרי אין זה העיקר שיקבעו המזוזה בבית‪ .‬אלא העיקר שתהא הבית קבועה‬ ‫סוכה‪ .‬תיבת 'סוכה' בגימטריא צ"א‪ ,‬כמנין שם הוי"ה ושם אדנ"י‪ .‬ושמעתי מדודי‬ ‫במזוזה וכן כולם‪ ,‬אלא שזה אינו במציאות וצריך לזה שיפעיל‪ ,‬והחיוב חל על בעל‬ ‫הגאון נר ישראל‪ ,‬שע"י ישיבת סוכה ממתיקין הדין לרחמים‪.‬‬ ‫אותו דבר‪ ,‬ואם ימצא אחר שיטרח עבורו ודאי דרשאי דשלוחו של אדם כמותו‪.‬‬ ‫ועיין היטב בסברא זו בתוס' )שבת כה‪ :‬ד"ה חובה( יעויין שם היטבה‪.‬‬ ‫וקצת ראיה וסעד לחילוק זה מגמ' במכות )דף ח‪ (.‬אמתניתין דמה חטיבת עצים‬ ‫לע"נ הרבנית ליבא בת הג"ר הלל ליכטשיין ז"ל יא"צ י"ז תשרי‬ ‫רשות אף כל רשות‪ ,‬יצא האב וכו'‪ ,‬ופריך וממאי דחטיבת עצים דרשות‪ ,‬דילמא‬ ‫מצטער פטור מן הסוכה‪ .‬הנה באו"ח )סימן תר"מ ס"ו( כתב המחבר‪ ,‬דחתן‬ ‫מחטיבת עצים דמצוה דסוכה וחטיבת עצים דמערכה‪ ,‬ומשני כיון דאלו מצא‬ ‫ושושביניו וכל בני החופה פטורים מן הסוכה‪ ,‬ועיין שם בשע"ת סק"ב דמחמיר בזה‬ ‫חטוב לאו מצוה‪ ,‬השתא נמי לאו מצוה‪ .‬ע"ש דפריך מאב המכה את בנו אע"ג דאי‬ ‫בזה"ז ע"ש‪ .‬ומעולם לא הבנתי טעם למה הקילו כל כך רז"ל במצות סוכה‪ ,‬אשר‬ ‫גמיר לאו מצוה‪ ,‬ומשני התם אי גמיר נמי מצוה דכתיב ייסר בנך וכו'‪ ,‬ע"ש היטב‪.‬‬ ‫לפי הסברא הוא יותר מכל המצות שהם לפי שעה‪ ,‬וזה מקיים בכל רגע‪ ,‬ומאריך בו‬ ‫והוא כדברינו‪ ,‬דאע"ג דחטיבת עצים לסוכה ולמערכה ודאי החיוב הוא על בעל‬ ‫ביסוד ושורש העבודה במוסריו ע"ש‪ ,‬ואיך דחו מצות סוכה מפני הולכי דרכים‬ ‫הסוכה או על הכהן‪ ,‬מ"מ אין זה גוף המצוה‪ ,‬רק המסבב למצוה‪ .‬ואילו היה‬ ‫ושומרי גינות‪ .‬וצריך לומר דשאני מצות סוכה דמצטער פטור מן הסוכה‪ ,‬אשר לא‬ ‫במציאות לסוכה להמצא מבלעדי החטיבת עצים‪ ,‬לא היה צריך לחטיבת עצים‬ ‫נמצא כן בכל מצוה‪ ,‬והטעם הוא משום 'תשבו כעין תדורו' אמרה תורה‪ ,‬א"כ צריך‬ ‫כלל‪ ,‬אלא שאי אפשר זולת כן‪ ,‬והחיוב על בעל הדבר‪ ,‬אבל בודאי רשאי לעשות‬ ‫להיות בן חורין ממש כמו שהוא בביתו‪ .‬על כן אם כי הוא פטור מן הסוכה והוא בן‬ ‫שליח דזו לאו מצוה היא‪ .‬וכן קאמר התם דלא מיקרי חטיבת עצים דמצוה כיון‬ ‫חורין‪ ,‬מ"מ רוח נדיבה תסמכני לחשב שכר מצוה נגד שכרו ולא לפרוק בנקל מצוה‬ ‫שאין זה גוף המצוה‪.‬‬ ‫זאת‪ ,‬ודגלו עלי אהבה אם גם מן הדין הוא פטור‪.‬‬ ‫ואחרי כי כן‪ ,‬הגם דלא ישבנו דברי הש"ך ז"ל‪ ,‬ובודאי דבריו נדחין‪ ,‬דהא גם כיסוי‬ ‫ולפי"ז אפשר לבאר לשון רש"י )סוכה כה‪ (.‬שנקט בד"ה שלוחי מצוה אנן‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫הדם דמי למזוזה ואינך‪ ,‬שהמצוה הוא שיהיה הדם מכוסה רק שאי אפשר בענין‬ ‫שבאנו לשמוע הדרשה ולהקביל פני ריש גלותא עכ"ל‪ ,‬וצ"ב דתרתי למה לי‪ ,‬דלפי‬ ‫אחר‪ ,‬אלא א"כ מכסהו אדם‪ ,‬והציווי על מי ששפך שמכיון ששפך עליו החיוב‬ ‫דברי רש"י במשנה שם דקבלת פני רבו נחשב לפטור‪ ,‬למה צריך להוסיף שבאו‬ ‫לכסותו‪ .‬אולם אילו היה אפשר במציאות לכסות בלעדי אדם‪ ,‬שפיר דמי‪,‬‬ ‫לשמוע הדרשה‪ .‬אמנם גם אם הוא פטור‪ ,‬מ"מ משבח אני את העצלנים במועד‪ ,‬כי‬ ‫וכדאמרינן בחולין )דף פז‪ (.‬בכסהו הרוח ולא חזר ונתגלה פטור מלכסות‪ ,‬א"כ דמי‬ ‫מצות סוכה עדיף ומכריע שהיא בכל רגע‪ .‬על כן הוסיף רש"י ד'באו לשמוע‬ ‫ממש לקביעת מזוזה ואינך דמצי לעשותו ע"י שליח‪ .‬וכן המילה התכלית והמסובב‬ ‫הדרשה'‪ ,‬ואי אפשר לבטל ת"ת דרבים‪ ,‬כי פן ישמע איזה הלכה חדשה‪ ,‬ות"ת כנגד‬ ‫הוא שיהיה הולד נמול וחתוך בשר ערלתו‪ ,‬וזה גוף המצוה‪ ,‬אלא שאי אפשר‬ ‫כולם‪ .‬וכי תימה למה דרש הריש גלותא ברגל לגרום ביאתם‪ ,‬וי"ל משום שהם‬ ‫להיעשות זה אלא א"כ יחתוך המוהל בשרו‪ ,‬ולו היה במציאות שימול מבלעדי אדם‬ ‫פנויים אז ממלאכתם ולדרוש ה' חג בחג‪ ,‬ואלמלא קבע ליום אחר לא היו באים‬ ‫היה די‪ .‬ואע"ג דבנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית לחד מ"ד )שבת קלה‪(.‬‬ ‫כ"כ‪) .‬שו"ת ר' עקיבא יוסף יו"ד ח"ב סימן פ"ח(‪.‬‬ ‫והכי קיימא לן‪ ,‬היינו שעדיין לא ניטף ממנו דם‪ ,‬אבל לו ניטף ממנו גם דם בלעדי‬ ‫אדם‪ ,‬אילו היה במציאות לא היה צריך עוד‪ .‬תדע דנכרי אין רשאי לימול‪ ,‬ואם מל‬ ‫אין צריך למול שנית כדכתב הרמב"ם )ברפ"ב מהל' מילה(‪ .‬וכן אף היכי דצריך‬ ‫להטיף דם ברית לא יברך‪ ,‬וכיון שכן ודאי דיכול למנות שליח‪.‬‬ ‫לע"נ הג"ר משה מרדכי בן הג"ר שמעון יהודה הכהן שקאפ זצ"ל יא"צ כ' תשרי‬ ‫אבל הרוחנו בחילוקינו הנ"ל לנידון דידן בתלמוד תורה‪ ,‬שגוף המצוה היא לימוד‬ ‫אם נשים רשאות לברך על קיום מצות ציצית וסוכה‪ .‬באו"ח )סימן י"ז סעיף ב'( כתב‬ ‫התורה בעצמה‪ ,‬דאין התכלית שיהיה גמיר וסביר‪ ,‬שהרי אפי' מי שכבר קרא כל‬ ‫הרמ"א‪ ,‬וז"ל‪ :‬ומ"מ אם רוצים הנשים לעטף את הטלית ולברך עליו‪ ,‬הרשות בידן‪,‬‬ ‫התורה כולה מאה פעמים ואחת לא נפטר ממצות 'והגית בו יומם ולילה'‪ ,‬ויהושע‬ ‫כשאר מ"ע שהז"ג‪ ,‬אך מיחזי כיוהרא‪ ,‬ולכן אין להן ללבוש ציצית הואיל ואינו חובת‬ ‫בן נון נצטוה 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך'‪ ,‬ובגמרא דמכות שהבאנו ג"כ נזכר‬ ‫גברא‪ ,‬פי' אינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בזה דכיון‬ ‫דאפי' גמיר‪ ,‬מצוה קעביד להכותו דכתיב 'יסר בנך' וכו'‪ ,‬וכן להיפוך הגס ועכור‬ ‫דגם באנשים אין מצות ציצית חיוב מוכרח‪ ,‬על כן אם עושים אותה הנשים מיחזי‬ ‫השכל ביותר ג"כ לא נפטר ממצות תלמוד תורה‪ .‬ואמרו‪ :‬לעולם ליגרס אינש ואע"ג‬ ‫כיוהרא‪.‬‬ ‫דלא ידע מאי קאמר‪ .‬נמצא התכלית וגוף המצוה הוא אך הלימוד וההגיון בתורה‪,‬‬ ‫ולענ"ד יש מקום לומר דמדינא אסור להו לברך עליו‪ ,‬ומפאת זה הטעם בעצמו‬ ‫וכיון שהתורה ציותה לאב שהוא ילמוד עם בנו‪ ,‬כנאמר 'ושננתם לבניך'‪ ,‬נראה‬ ‫שכתב הרמ"א הואיל וגם באנשים אינו חיוב מוכרח‪ ,‬וזה הטעם בעצמו יספיק‬ ‫דאינו רשאי למנות שליח לעשות בשבילו ללמוד עם הבן‪ ,‬כמו דאינו רשאי למנות‬ ‫לאסור מדינא‪ ,‬לא לבד משום יוהרא‪ .‬וזה עפ"י מה שראיתי במנחת חינוך )מצוה‬ ‫שליח להניח תפילין בשבילו‪ ,‬כן נראה לי וכו'‪ .‬מיהו אם בעצמו לומד שיעור יותר‬ ‫שכ"ה(‪ ,‬שכתב ליישב קושית התוס' )סוכה דף ט‪ (.‬דלמה לי 'לך' למעוטי גזולה‪,‬‬ ‫גדול ממה שילמוד עם בנו הצעיר‪ ,‬נראה דודאי רשאי ע"י אחר‪ ,‬דהא הוא ללמוד‬ ‫תיפוק ליה דהוי 'מצוה הבאה בעבירה'‪ .‬ותירצו הוא ז"ל דיש ב' מיני מצות עשה‪:‬‬ ‫ובנו ללמוד הוא קודם‪ ,‬כן נראה‪) .‬אוצר המלך פ"א ת"ת ה"ג(‪.‬‬ ‫א( מצוות שהתורה רוצה ומבקשת עצם הפעולה ומציאותה‪ ,‬כהנחת תפילין‬ ‫ונטילת לולב וכדומה‪ .‬ב( מצוות שאין התורה מבקשת עצם הפעולה כלל‪ ,‬וכגון‬ ‫סוכה‪ ,‬שאילו רצתה תורה עצם האכילה בסוכה‪ ,‬היתה מטלת חובה לאכול בסוכה‪,‬‬ ‫לע"נ הג"ר אליעזר זוסמאן ב"ר פישל סופר זצ"ל יא"צ ט' תשרי‬ ‫וכיון דהאכילה הוא רשות‪ ,‬והמצוה הוא רק שאם אוכל מרצונו מחויב לאכול‬ ‫בסוכה‪ ,‬א"כ על כרחך אין האכילה בסוכה נרצית ומבוקשת בעצמותה‪ ,‬שא"כ לא‬ ‫סוכות זמן של תשובה מאהבה‪ .‬במדרש )עיין שהש"ר ז‪:‬יג( 'מה יפית' בתשובה‪' ,‬ומה‬ ‫היה ראוי שתונח האכילה לרצון האדם ותהיה רשות‪ ,‬ועל כרחך כוונת המצוה הוא‬ ‫נעמת' בסוכה‪ .‬ונראה לאדמו"ר הגאון נ"י שייכות המדרש‪ ,‬דהנה בר"ה ויוה"כ אנו‬ ‫עושים תשובה מיראה‪ ,‬אבל בסוכות אנו עושין תשובה מאהבה‪ ,‬ותשובה מיראה‬ ‫על בעל המעשה לעשות‪ ,‬דהוא צריך לעשות גם את האמצעים‪ ,‬וחידשה תורה שיכול לעשות זה גם‬ ‫ה וכ"כ בקובץ שעורים )כתובות אות רנ"ג(‪ ,‬וז"ל‪ :‬כתב האור זרוע )סימן קכ"ח( כלל בדיני שליחות‬ ‫ע"י שליח‪ ,‬מאחר דאין זה אלא אמצעי להמעשה‪ ,‬ועיקר המעשה עושה הוא‪ ,‬שהוא המגרש‪ ,‬ולו היא‬ ‫במצות‪ ,‬דגבי הפרשת תרומה שייך שליחות‪ ,‬משום דהמצוה היא שתתקן העיסה‪ ,‬וכן גבי שחיטת‬ ‫מתקדשת‪ ,‬והוא נותן התרומה‪ ,‬ולשמו נשחט הפסח‪ .‬אבל בסוכה ותפילין עיקר המעשה הוא שגופו‬ ‫קדשים שישחט הנשחט‪ ,‬וכן קדושין שתהא אשה מקודשת‪ ,‬וכן בגירושין וקביעת מזוזה ועשיית‬ ‫ישב בסוכה ועל גופו יהיו תפילין‪ ,‬שזהו עצם המעשה בלא שום יוצא מזה‪ ,‬אינו יכול לעשות שליח‪ ,‬כיון‬ ‫מעקה‪ ,‬אבל בתפילין וציצית ואכילת מצה וסוכה ולולב לא שייך שליחות‪ .‬וביאור דבריו‪ ,‬דישנן שני‬ ‫דהוא אינו עושה כלום רק השליח לבד ואין מה להחשיב עבורו בהמעשה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מיני מצות‪ :‬א( היכא דעיקר המצוה היא תוצאות המעשה‪ ,‬ובזה שייך שליחות‪ .‬ב( היכא דהעשיה‬ ‫אבל הגר"ח )אסופות רבינו חיים הלוי ברכות סימן ז'‪ ,‬ובברכת שמואל קידושין סימן כ'‪ ,‬ובשיעורי ר'‬ ‫בעצמה היא גוף המצוה לא מהני שליחות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ברוך בער ח"א עמוד קצ"ד( ביאר באופן אחר‪ ,‬דאיכא ב' סוגי מצות‪ :‬א( מצות הנעשות בגופו של אדם‪,‬‬ ‫וכ"כ באגרות משה )אבה"ז ח"א סימן קנ"ו(‪ ,‬וז"ל‪ :‬טעם תוס' רי"ד הוא נכון וכו'‪ ,‬משום דעיקר טעמו‬ ‫כמו תפילין מצה וכדומה‪ ,‬שהמצוה היא להניח תפילין על גופו ושגופו יאכל מצה‪ ,‬ולכן אין מועיל בהם‬ ‫ששליחות לא שייך אלא בדבר שעיקר המעשה לא הוי העשיה‪ ,‬רק מה שיוצא מזה‪ ,‬כגון בקידושין הוי‬ ‫שליחות‪ ,‬שהרי צריך שמעשה המצוה יֵעשה דוקא בגופו‪ .‬ב( מצות המוטלות על הגברא לעשותם ולא‬ ‫עיקר המעשה בזה שנעשית אשת פלוני‪ ,‬ובגירושין הוי עיקר המעשה בזה שנעשית פנויה‪ ,‬ובתרומה‬ ‫על גופו‪ ,‬כגון שחיטת קרבן פסח‪ ,‬דאין המצוה שגופו ישחט הקרבן רק שגברא בר חיובא ישחוט‪ ,‬ולכן‬ ‫בזה שנעשה תרומה‪ ,‬ובפסח בזה שיש לו קרבן פסח כשר שיוכל לאכול‪ ,‬ואם היה אפשר להיות מה‬ ‫מהני שליחות בזה‪ ,‬דע"י שמינה שליח לשחוט עבורו חשיב שהוא בעצמו שחטו‪ ,‬אע"ג שגופו לא שחטו‪.‬‬ ‫שנעשה בלא המעשה‪ ,‬היה ג"כ מעשה‪ ,‬אך שא"א להיות כן בלא אמצעים‪ ,‬דבקידושין וגירושין צריך‬ ‫נתינה‪ ,‬ובתרומה צריך הפרשה וקריאת שם‪ ,‬ובפסח צריך להקדישו ולשוחטו ולהקריבו‪ ,‬וכל זה מוטל‬ ‫מליץ יושר מול מגיד פשע אם לא עכשיו אימתי? עכשיו הזמן לגמור המקח עם צדיקים מליצי יושר ‪ -‬מקח בלייבט מקח'‬ ‫רק בשלילה‪ ,‬שכשיאכל האדם לא יאכל חוץ לסוכה‪ ,‬והאכילה חוץ לסוכה הוא‬ ‫הבלתי נרצה‪ ,‬אבל האכילה בסוכה בעצמותה איננה נרצית ומבוקשת כלל‪.‬‬ ‫לע"נ הג"ר אלחנן כהן ב"ר אהרן יהודה לייב זצ"ל מדווינסק יא"צ כ' תשרי‬ ‫והנה פסולא דמצוה הבאה בעבירה איננו דומה לשארי פסולים כגון לולב שנפרצו‬ ‫דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים‪ .‬תיבות אלו גימטריה עם התיבות 'תדיק בביצור‬ ‫עליו וכדומה דהוי כאילו לא לקח כלל לולב שציותה תורה‪ ,‬רק כלוקח עץ בעלמא‪,‬‬ ‫בשח שלם להאר בהיכל'‪ .‬והכוונה‪ ,‬שתדקדק ]'תדיק'[ ותשגיח להתגבר על יצה"ר‪,‬‬ ‫ונחשב שלא עשה כלל המעשה שציותה התורה‪ .‬אבל מהב"ע אינו כן‪ ,‬דגם לוקח‬ ‫כאומרם ז"ל 'לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר'‪ ,‬ואם לא תתבצר ]'בביצור'[‬ ‫לולב הגזול שפיר עשה מעשה לקיחת לולב וכמובן‪ ,‬רק שאי אפשר שיהיה מעשהו‬ ‫ותתחזק עליו‪ ,‬יתגבר הוא ח"ו עליך‪ .‬וע"י מה תוכל להתגבר‪' ,‬בשח' ‪ -‬היינו אם‬ ‫לרצונו ית' כיון שבא ע"י עבירה‪ ,‬ואין קטיגור נעשה סניגור‪ .‬ועל כן זה שייך רק‬ ‫תתנהג בענוה ושפלות הרוח‪ ,‬אז 'אני את דכא' )עי' סוטה ה‪ ,(.‬דע"י השראת שכינה‬ ‫בלולב וכדומה שרצתה התורה עצם מעשה הנטילת לולב‪ ,‬ועל כן צריך שתהיה‬ ‫הקדושה עליך‪ ,‬יתירא יצה"ר להחטיאך‪ ,‬וכאומרם ז"ל )בר"ר פפ"ז ה'( דאמר יוסף‬ ‫המעשה לרצון לפניו ית'‪ ,‬וכשהיא באה בעבירה הרי איננה לרצון‪ ,‬ועל כן שפיר‬ ‫רגיל הקב"ה לבחור בבית אבא להשרות עליהם שכינתו הקדושה‪ ,‬ואם ימצאני‬ ‫אינו יוצא‪ .‬משא"כ בסוכה שלא רצתה תורה כלל עצם האכילה בסוכה וכנ"ל‪ ,‬א"כ‬ ‫טמא ח"ו‪ ,‬יפרוש מעלי‪' .‬שלם' היינו דהענוה צריכה להיות לשם שמים‪ ,‬ולא ח"ו‬ ‫אין המעשה צריכה להיות לרצון כלל‪ ,‬ורק צריך שלא יאכל חוץ לסוכה‪ ,‬והרי אינו‬ ‫ענוה פסולה לשם איזו פניה‪ ,‬ואז תזכה 'להאר בהיכל' ה'‪ ,‬אמן כן יהי רצון‪.‬‬ ‫אוכל חוץ לסוכה‪ ,‬דגם ישיבה בסוכה גזולה הרי הוא ישיבה בסוכה‪ ,‬דמהב"ע הרי‬ ‫איננו פסול כלל וכנ"ל‪ ,‬ושפיר חשיב ישיבה בסוכה‪ ,‬אלא דבמקום שצריכה המעשה‬ ‫הבל הבלים אמר קהלת הכל הבל‪ .‬תיבות אלו גימטריה 'קל"א )וזה סמא"ל( עתר‬ ‫להיות לרצון‪ ,‬אזי כשבאה בעבירה איננה לרצון‪ .‬משא"כ בסוכה שאין המעשה‬ ‫למלל זך דל'‪ .‬והכוונה על פי אומרם ז"ל )ב"ב טו‪' (.‬הוא השטן הוא יצר הרע הוא‬ ‫בעצמותה נרצית‪ ,‬ואין צריכה להיות לרצון כלל‪ ,‬רק שלא יאכל חוץ לסוכה‪ ,‬וא"כ‬ ‫מלאך המות' שרו של עשו‪ ,‬והוא חוגר שארית כחו להחטיא בני ישראל‪ ,‬וביותר‬ ‫הרי באמת אוכל בסוכה ולא חוץ לסוכה‪ .‬משא"כ השתא דכתיב 'לך' למעוטי גזולה‪,‬‬ ‫לתלמידי חכמים כאומרם ז"ל )סוכה נב‪ (.‬שמניח אומות העולם ומתגרה בבני‬ ‫על כן כיון שפסלה תורה גזול בהדיא‪ ,‬שוב שפיר הוי ליה פסול וחשיב כאוכל חוץ‬ ‫ישראל‪ ,‬ובתלמידי חכמים יותר מכולם‪ .‬והרפואה לזה הוא לימוד תורתינו הק'‪,‬‬ ‫לסוכה‪ ,‬עכת"ד ז"ל ודפח"ח‪.‬‬ ‫כאומרם ז"ל )קידושין ל‪ (:‬בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין לו‪ ,‬ועל כן כל מאויו‬ ‫ולפ"ז הנה גם בציצית דאין חיוב לקנות בגד וללבוש ולקיים מצות ציצית‪ ,‬ורק אם‬ ‫לבטל מלימוד תורתינו הק'‪ ,‬וכשרואה שאין מועיל פיתוי שלו‪ ,‬אז 'עתר' הוא מבקש‬ ‫נתעטף מרצונו צריך להיות ציצית בבגד‪ ,‬א"כ כוונת המצוה ג"כ הוא רק בשלילה‬ ‫מהלומד על כל פנים 'למלל' בלבו בלי דיבור בשפתיו 'זך' מה שלומד שמבטא בז"ך‬ ‫שלא יהיה הבגד בלא ציצית ולא יחסרו הציצית‪ ,‬וא"כ לפמ"ש התוס' )קידושין דף‬ ‫אותיות‪ ,‬ועיד"ז 'דל'‪ ,‬יעני‪ ,‬כיון שאינו מוציא בשפתיו ישכח הלימוד‪ ,‬כאומרם ז"ל‬ ‫ל"ו ד"ה הקבלות( אהא דילפי' התם מקרא דהקבלות והזאות נוהגות באנשים ולא‬ ‫)עירובין נד‪ (.‬עה"פ 'כי חיים הם למוצאיהם'‪ ,‬למוציאיהם בפה‪ ,‬ועיד"ז ימאס‬ ‫בנשים‪ ,‬וז"ל‪ :‬וא"ת תיפוק ליה דכל הני אינם כשירות בנשים לפי שהן מחוסרי‬ ‫הלימוד בעיניו‪ ,‬ורק זקן וכסיל כמוהו יבא בפיתויי הבל כאלה‪.‬‬ ‫בגדים‪ ,‬דאפי' כהנים בזמן שאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם‪ .‬וי"ל דאיירי‬ ‫כגון שלבשו את הבגדים‪ ,‬א"נ י"ל דלפי שלא נצטוו בבגדי כהונה לא הוי מחוסרי‬ ‫בגדים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וא"כ הכי נמי בנשים דלא נצטוו על הציצית‪ ,‬א"כ אין להבגד חסרון הציצית כלל‪,‬‬ ‫לע"נ הרבנית ראכיל סופר ב"ר דוד יהודה ז"ל יא"צ כ"ב תשרי‬ ‫וא"כ כיון דגוף המצוה באיש הוא ג"כ אך שלא יחסרו הציצית‪ ,‬א"כ מה יתן ומה‬ ‫דמי עצים משום תקנת השבים‪ .‬אמרו בסוכה )דף לא‪ :(.‬ההיא סבתא דאתאי לקמיה‬ ‫יוסיף מה שיטילו הנשים ציצית בבגדם‪ ,‬הלא כל עיקר המצוה גם באיש הוא מה‬ ‫דרב נחמן‪ ,‬אמרה ליה ריש גלותא וכולהו רבנן דבי ריש גלותא בסוכה גזולה הוו‬ ‫שאין בגדו חסר הציצית‪ ,‬וא"כ בנשים דבלא"ה ליכא חסרון‪ ,‬א"כ אין מוסיפות כלל‬ ‫יתבי‪ ,‬צווחה ולא אשגח בה רב נחמן‪ .‬אמרה ליה‪ ,‬איתתא דהוה ליה לאבוהא תלת‬ ‫בהטלת הציצית‪ .‬ורק בשארי מצוות דנהי דלא נצטוו הנשים‪ ,‬עם כל זה אם עושין‬ ‫מאה ותמני סרי עבדי צווחא קמייכו ולא אשגחיתו בה‪ ,‬אמר להו רב נחמן פעיתא‬ ‫הרי עושין מעשה מצוה‪ ,‬שהמעשה בעצמותה נרצית מאנשים‪ ,‬ועל כן גם הם‬ ‫היא דא‪ ,‬ואין לה אלא דמי עצים בלבד‪.‬‬ ‫כשעושין הוי ליה אינה מצווה ועושה ונוטלין שכר‪ ,‬ועל כן שפיר מברכות עליה‪.‬‬ ‫וביאר בחזון יחזקאל )מובא במשמר הלוי סוכה סימן ל"ד(‪ ,‬דלכאורה היאך דחה‬ ‫משא"כ בציצית דגם באיש אין המעשה נרצית ומבוקשת כלל‪ ,‬רק שלא יהיה‬ ‫רב נחמן ענייה שדרשה בחזרה עצים שגזלו ממנה‪ ,‬וגער בה שהיא קולנית‪ ,‬וכאילו‬ ‫להבגד חסרון הציצית הוא הנרצה‪ ,‬והמצוה אך בשלילה‪ ,‬א"כ כיון דלדידהו בלא"ה‬ ‫היה כאן משוא פנים מצד רב נחמן לריש גלותא שיחזיק בגזל‪ .‬אלא שיטת‬ ‫אין כאן חסרון‪ ,‬א"כ אין מוסיפות כלל בעטיפת הציצית‪ ,‬ואין במעשיהם כלום‪ ,‬ועל‬ ‫הריטב"א שם‪ ,‬דהיכא שהנגזל תבע את עציו בחזרה בתוך החג‪ ,‬תקנו "תקנת‬ ‫מה יברכו‪.‬‬ ‫השבים" גם לאחר החג‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שגם לאחר החג‪ ,‬שכבר פירק את סוכתו‪ ,‬ולכאורה‬ ‫וע"ע בש"ס ע"ז )דף כז‪ (.‬דקאמר דאע"ג דרק מי שהוא מהול כשר למול‪ ,‬ויליף ליה‬ ‫אין כבר מקום לתקנה‪ ,‬מ"מ אין הגזלן צריך להשיב את העצים‪ ,‬אלא דמים בלבד‪,‬‬ ‫מקרא ד'המול ימול'‪ ,‬עם כל זה אשה כשירה למול‪ ,‬דאשה כמאן דמהולא דמיא‪,‬‬ ‫ורק באופן שהמתין ותבע את עציו לאחר החג‪ ,‬רק אז על הגזלן להשיב את העצים‬ ‫ע"כ‪ .‬ומבואר דכיון דאין להאשה חסרון הערלה‪ ,‬נחשבת כמהולה‪ ,‬וקורא אני בה‬ ‫עצמם‪ .‬ולפ"ז י"ל‪ ,‬שרב נחמן באמת חשש לטובתה של אותה סבתא‪ ,‬ורצה שתקבל‬ ‫'המול ימול'‪ .‬וא"כ הכי נמי אם אין לבגד האשה חסרון הציצית‪ ,‬שפיר נחשב כאילו‬ ‫את עציה בחזרה‪ ,‬כבקשתה‪ ,‬ועל כן השתמט ממנה‪ ,‬ודחה את תביעתה לאחר החג‪,‬‬ ‫יש שם ציצית‪ ,‬ואע"פ שבפועל אינם‪ ,‬כמו שנחשבת האשה מהולה מפאת שאין לה‬ ‫כדי שתתבע רק לאחר החג‪ ,‬ואז תוכל לקבל את עציה בחזרה‪ .‬ולכן כאשר צווחה‬ ‫חסרון הערלה ואע"פ שבפועל איננה מהולה‪ ,‬ודו"ק היטב‪.‬‬ ‫בתוך החג‪ ,‬לא השגיח בה רב נחמן‪ ,‬אלא התחכם לטובתה לדחותה בטענה שהיא‬ ‫והנה מה שכתבתי למעלה דנשים אין רשאות לברך אציצית לפי שאינה מצוה‬ ‫קולנית‪ ,‬ואם תתעקש לתבוע עתה לא תקבל אלא דמי העצים בלבד‪ ,‬אלא כדאי‬ ‫חיובית רק שלילית‪ ,‬שלא יהיה להבגד חסרון הציצית וכנ"ל‪ ,‬הנה יומצא לפ"ז דג"כ‬ ‫לה להמתין עד לאחר החג כדי לתבוע תביעתה‪ .‬וא"כ אין כאן כלל משוא פנים‪,‬‬ ‫אין רשאות לברך אסוכה לפי דברי המנחת חינוך הנ"ל‪ ,‬דגם סוכה איננה מצוה‬ ‫אלא אדרבה בזה רואים צדקת רב נחמןו‪.‬‬ ‫חיובית רק שלילית‪ ,‬שלא תהיה האכילה חוץ לסוכה וכנ"ל‪ ,‬וזה סותר להתוס'‬ ‫)חולין קי‪ :‬ד"ה טלית( שכתבו להדיא דנשים מברכות על ישיבת סוכה ע"ש‪.‬‬ ‫ואולם גוף דברי המנחת חינוך הנ"ל שכתב דסוכה היא רק מצוה שלילית‪ ,‬נלענ"ד‬ ‫לע"נ הג"ר יחייא ב"ר אברהם זצ"ל יא"צ ט"ו תשרי‬ ‫דאין הדבר כן‪ ,‬ורק דסוכה היא מצוה חיובית ועצמותית‪ ,‬שהתורה מבקשת שנדור‬ ‫אשר עשה משה לעיני כל ישראל‪ .‬התורה מסיימת 'לעיני כל ישראל'‪ ,‬והתורה‬ ‫ז' ימים בסוכה כמו שדרין כל השנה בבית‪ ,‬וכאומרם ז"ל 'תשבו כעין תדורו'‪ ,‬והא‬ ‫מתחלת 'בראשית'‪ ,‬שתמיד קשורה תחילת התורה לסוף התורה‪ ,‬וסוף התורה‬ ‫דאי בעי לא אכיל ולא יתיב בסוכה‪ ,‬זה בעבור לפי שענין דירה כך ענינה‪ ,‬שהאדם‬ ‫לתחילת התורה‪ ,‬שהקב"ה עשה תנאי עם מעשה בראשית אם ישראל יקבלו‬ ‫הוא בחוץ ובשוק כמה זמנים‪ ,‬ורק כשרוצה לאכול ולשתות או לישן‪ ,‬אזי אינו אוכל‬ ‫התורה העולם יתקיים‪ ,‬ואם לאו העולם תהפך לתוהו ובוהו‪ ,‬וא"כ עיקר קיום‬ ‫ושותה וישן בחוץ רק בביתו‪ ,‬וזהו ענין הדירה בביתו‪ ,‬וכן רצתה התורה שנדור‬ ‫העולם זהו ע"י בני ישראל‪ ,‬ולכך מרמזת לנו התורה 'בראשית' בתחילת התורה‪,‬‬ ‫שבעת ימים בסוכה ושפיר הוא מבוקש עצמיי וחיובי שהתורה מבקשת ענין‬ ‫ומסיימת 'ישראל' בסוף התורה 'לעיני כל ישראל'‪ ,‬שכל הבריאה תלויה רק בידי‬ ‫הדירה בסוכה‪ ,‬ולכן שפיר נשים רשאות לברך אסוכה‪ ,‬משא"כ בציצית שפיר‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫דברינו במקומם עומדים וכמובן‪) .‬אתוון דאורייתא כלל י"א(‪.‬‬ ‫בלבד‪ ,‬כדברי הריטב"א‪ .‬וכבר כתב מעין זה אביו החתם סופר‪) ,‬דף ל‪ .‬בד"ה הא קנייה ביאוש(‪ ,‬וראה עוד‬ ‫ו וכיוצא בזה כתב בשו"ת כתב סופר )או"ח סימן קכ"ד ד"ה ועתה שמע בני(‪ ,‬והוסיף הכתב סופר שם‪,‬‬ ‫בדבריו בגיטין )דף נה‪ :‬סוף ד"ה והנה בב"ק(‪ ,‬שכתב ג"כ בדרך זו‪ ,‬אך בסגנון שונה‪.‬‬ ‫שמשום כך דקדק רב נחמן לומר‪" :‬אין לה אלא דמי עצים בלבד"‪ ,‬ורצה לשלול בזה שלא תחשוב שיש‬ ‫לפניה שני דרכים‪ ,‬א( אם ישלמו תיכף ומיד‪ ,‬יתנו לה רק דמים‪ .‬ב( אם ימתינו עד לאחר המועד‪ ,‬יצטרכו‬ ‫לתת לה עצים דוקא )והיינו דלא כדברי הריטב"א הנ"ל(‪ .‬אלא בכל אופן אין לה אלא דמי עצים בלבד‪,‬‬ ‫כי לאחר שהתעקשה לתבוע תביעתה בחול המועד‪ ,‬גם אם ישלמו לה לאחר המועד‪ ,‬אין לה אלא דמים‬ ‫הרה"ק רבי מ‪‬חם מע‪‬דל ב"ר יוסף מרימ‪‬וב זי"ע אמר‪:‬‬ ‫בעודי בחיים א‪‬י מ‪‬ע‪‬ע עם כל העולמות‪ ,‬ולאחר פטירתי אחזיק טובה למי שידליק ‪‬ר לטובת ‪‬שמתי )ספר מ‪‬חם ציון(‪.‬‬ ‫‪‬תפרסם ע"י הרה"ח המפורסם ר' מרדכי יצחק סאמעט שליט"א‬