מליצי יושר · MELITZEI YOSHER — סוכות (2026-09-21)

סוכות תשפ"ז ע.י.ב.י לע"
גליון של"ב הג"ר יוסף עגיל
שה ח' זצ"ל
לע"נ הרה"ק המקובל המלוב"ן ר' רפאל ב"ר אברהם ריס זי"ע
ניסוך המים .הטעם שמנסכים מים בחג ,נראה שהואיל שאנו מקריבים בסוכות שבעים פרים כנגד שבעים אומות ,לכן אנו מנסכים המים לומר כי מות ימותו כמים
הניגרים ארצה .ומשום כך התורה רמזה התורה את מצות ניסוך המים בפסוק 'בוז יבוזו לו' ,והרמז הוא בתיבת 'בוז' )ע' זוה"ק פנחס דף רנט .(.מפני שאז האומות
מתגאים בשבעים פרים שהקריבו עבורם ,ואנו רומזים להם שכמו שהתהום מתגאה בהמון גליו ,אבל הוא נעצר ואינו יכול לעבור גבול החול.
אף אנו בני ישראל כן ,דאע"פ שיעברו עלינו מים הזידונים ,עם כל זה יתקיים בנו הכתוב 'בוז יבוזו לו' ,דהנה ידוע שכח קליפת האומות העולם מתגבר ע"י ג' ענינים
הנרמזים באותיות שבתיבת 'בוז' :הענין הראשון הוא ע"י חורבן בית המקדש ,בסוד 'ושפחה תירש גבירתה' ,והרי היו ב' חורבנין ,וזה נרמז באות ב' .הענין השני הוא
ע"י הנאות של עוה"ז שישראל נמשכין אחריהם ,וזה שיתא יומין דחול ,דשיתא אלפי שנין הוי עלמא ,והעוה"ז הוא שייך לאומות העולם ,וזה נרמז באות ו' .והענין
השלישי הוא ע"י ז' שמות שיש ליצה"ר ,שזה הנחש שיש לו ז' רישין ,והם מחטיאים את האדם ,וזה נרמז באות ז' .אולם אעפ"כ אנו בוטחים בה' שיצילנו מידם,
ויתקיים הכתוב 'בוז יבוזו לו') .זרע שמשון אמור אות י"ג(.
אתרוג שניקב כל שהוא פסול ,עלתה בה חזזית כשרה .הרמז הוא לאדם ,דאם עבר עבירה חמורה ,או דיש לו מחשבה רעה של עבודה זרה ,שעושה פגם ונקב בנפשו,
אז הוא פסול ,וצריך תשובה גדולה .אבל אם עלתה בו חזזית ,שעשה איזו עבירה קלה ,והם מיעוט על זכויותיו ,עדיין הוא כשר) .זרע שמשון אמור אות י'(.
מליצי יושר מול מגיד פשע זייט מנדב פאר "מליצי יושר" gilyonmy@gmail.com 732-510-0560
תולדות בעל החזון יחזקאל זי"ע
היה רגיל לשאול את המבקרים אצלו בחוה"מ סוכות :מה אתם מכוונים בנענועים של הלולב?
ואמר :אני מכוון ב'הודו' שאני מודה להקב"ה על חסדיו המרובים לאחינו בני ישראל הנמצאים
הסוכות שבעת ימים לה' וכו', במזרח ובמערב בצפון ודרום .וב'אנא' אני מבקש מהקב"ה שיושיע ויצליח את דרכם של בניו לע"נ הג"ר אהרן דוד ב"ר שמעון
כשם שחל שם שמים על היהודים במזרח במערב וכדומה. קופלינסקי זצ"ל יא"צ ט' תשרי
החגיגה ,כך חל שם שמים על אמונתו המוחלטת בתורה כיסוד לאמונה וכיסוד הקיום כולו ,התבטאה בדבריו לא אחת ,ביחוד התוס' שני אתרוגין .כתבו
הסוכה ,מה חג לה' אף סוכה לה'. הרגעים בהם זכו תלמידי הישיבה לשהות במחיצחו ,הסביר בדרך דרש את הפסוק 'מקולות )סוטה יח .ד"ה כתבה( וז"ל :גבי
והביא האבני נזר )או"ח סי' מים רבים אדירים משברי ים' ,מהו הקול שמשמיעים המים בנהמתם האדירה ,ומה קוראים גט אם נתן לה שני גיטין ,אע"ג
תנ"ט( חידושו של בעל החלקת ברעם מחריש משברי הים האדירים' :אדיר במרום ה' .ואולם 'עדותיך' -לימוד התורה דכל חד וחד שלם הוא וספר
יואב ,דאין אדם יוצא בסוכה כזו הקדושה' ,נאמנו מאוד' ,הלימוד בה וההתעמקות בסודותיה ,משמיעה אמונה עמוקה יותר מן ולא אחד בפני עצמו ,פסולין,
שמפני סבות שונות לא הבריאה הגדולה ורבת הכח. מיגרשא בתרוייהו ,משום
נתקדשה בקדושת סוכה ולא פרופסור אחד מאוניברסיטת בר אילן ,דגל ולימד 'ביקורת המקרא' ,וקמה סערה נגדו גם בחוגי ]דכתיב "ספר" ,ולא[ שנים או
נאסרה בהנאה .דמה שהסוכה המזרחי .סיפר מרן הגר"י זצוק"ל ,שאחד מראשי הישיבות בא אליו בהצעה להשתתף במחאה שלשה ספרים ,כדאמרינן בב"ק
נאסרה בהנאה ,הוא תנאי בדיני כנגד אותו פרופסור ,וענה לו מרן הגר"י שלדעתו אין אנו צריכים להשתתף במחאה זו ,כי ע"י )דף מ (.כופר אחד אמר רחמנא
סוכה ,שאם לא נאסרה בהנאה - ההתקפה נגד אותו פרופסור ,נותנים אנו הכשר לאוניברסיטה זו באומרנו כאילו רק זהו ולא שנים או שלשה כופרין,
פסולה ,דאין זה רק דין צדדי החיסרון באוניברסיטה זו ,והרי באמת הרי היא כולה טריפה בלבוש דתי כביכול. ובסוכה )דף לה (.לינקוט תרתי
דסוכה אסורה בהנאה .
ב תלת ,פרי אחד אמר רחמנא
אבל האבנ"ז הוכיח דזה אינו ,דמה שנאסרה בהנאה הוא דין צדדי ,ואינו מעכב יש וז"ל: סי"ט( קכ"ט סי' )אבה"ע המחבר וכ"כ עכ"ל. ולא שנים או שלשה פירות,
מי שאומר שכשנותן שני גיטין לאשה ,לא יתן לה שניהם בבת אחת ,אלא זה אחר בהכשרה של הסוכה ,וז"ל :מה שכתבת שאינו יוצא אלא אם כן נתקדשה הסוכה,
]זה אינו[ ,דהרי הרי"ף זה .וכתב בבית שמואל
והרמב"ן כתבו )ביצה ל(: המאור' 'שמן שם וז"ל :משום דכתיב
דמהני תנאי ד'איני בודל מסאמבור המגיד זצ"ל, טרייבר דוד ב"ר פישל אפרים מנדל מנחם רבי קלהגה" "ספר" ולא שני ספרים
מעצי סוכה' ]ולא נאסרה תלמידו של הרה"ק ר' מאיר מפרמישלאן ורבי צבי הירש מדזיטשויב זי"ע כדכתבו התוס' וכו' ,עכ"ל.
הסוכה בהנאה ,הרי להדיא התוס' אבל בעניותי דברי
כתב בהקדמת ספרו מה מזיק תמוהים ,דמה
דאין זה מעכב בהכשרה של שנתן לה שני גיטין ,סו"ס וכל מי שילמוד בספר הזה בכלל אחינו בני ישראל ,יפתח להם ארובות השמים ברכה
הסוכה[ .ורש"י כתב שם דלא
מהני ]תנאי ד'איני בודל באחד מהם מתגרשת עד בלי די מפתח הפרנסה והצלחה ורחמים וחיים ושלום ממגד תבואות שמש וממגד
מעצי סוכה'[ משום דעל והאחד כמו שאינו ,גרש ירחים וכו' .והשי"ת יעזור לכל מי שיעיין בזה הספר ,יזכה לזכך לבבו ,ויזדככו כל
כרחו הוא בודל מהם משום אבריו ,ויהיו כולם אהובים וכולם ברורים לעשות רצון בוראם ,ויזכה לשתי שולחנות כדאיתא בסנהדרין )דף
איסור סתירת אוהל .הרי צריך פח (:דאי לולב אין
אגד ,האי לחודיה קאי כשורה ,בהצלחה וטובה חיים ושמחה בתפארה ,ויגבה מזלו למעלה בגזירת הבורא,
דאם לאו איסור סתירת והאי לחודיה קאי ,וכן ויזהר כזוהר הרקיע כשמש ברה
אוהל ,היה מהני תנאי ,הרי
דיוצא ידי סוכה אף שאינו אמרתי אעלה בתמר .תיבת 'אעלה' ר"ת 'א'תרוג ע'רבה ל'ולב ה'דס' ,וזהו הכלי זיין שלנו ,כדאיתא בציצית פירש"י )שם ד"ה
מתקדש. בזוה"ק ,ובזה הכלי זיין ינצחו ישראל את כל האומות .וזהו 'ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר האי( ,דכיון דלא נקשר
וכן מוכח מדאיצטריך קרא בעשיו, מרומז 'ערבה' לכן ע'רבה', ה'דס א'תרוג 'ל'ולב ר"ת הוא ע'שיו' ה'ר א'ת 'ל'שפוט דתיבת עשיו', אינו חיבור עם השאר וכו'
למפסל סכך גזול )סוכה ט,(. כי אין בו לא טעם ולא ריח ,ולכן 'ערבה' ר"ת 'ב'רחמיך ה'רבים ר'חם ע'לינו' ,שירחם עלינו ויצילנו מיד והנשאר כמי שאינו,
ותיפוק ליה ]דהסוכה פסול עשיו ,וה'שיב ל'ב א'בות ע'ל בנים ,ר"ת הדס לולב אתרוג ערבה ,ומרומז ג"כ הד' מינים מאני קרבא דידן. אלמא שיוצא ידי המצוה
משום[ דאינו נאסר בהנאה, אפילו אם הוסיף.
דהרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ,ובמה דקנאה באיסור ,לא חשיב שלו לענין שני ולא רחמנא אמר אחד כופר שפיר אמרינן התם מכופר, בתוס' והדמיון שהביא
כופרים ,דלא מסתבר ליתן יותר מכופר אחד וכו' ,שלא ירויחו יורשי הנהרג בכך .שיוכל לאסרה ,כמבואר בתוס' )חולין מ] .(.ואע"ג דאדם שעשה מעשה בגוף הדבר
וגם מה שהביא מדאמרינן גבי אתרוג פרי אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה של חבירו ,אז יכול לאסור אף דבר שאינו שלו )חולין מא ,(.אבל כאן שסיכך הסוכה
פירות ,לא דמי ,דהתם אמרינן מסתמא אין חיוב המצוה בשני פירות דוקא ,אבל בסכך גזול ,אינו חשיב מעשה ,כי[ העשיה ]של הסיכוך[ לא חשיב מעשה לאוסרה
אם נטל שני אתרוגים י"ל דמ"מ יוצא באחד מהם ,והשני כמי שאינו ,והרי מה"ת מן התורה ,כיון שאין שינוי בהסכך ,כמו שכתבו התוס' )שם מא (.בכלים שמשתמש
יוצאין בהדס אחד )לר' ישמעאל סוכה לד ,(:ומ"מ נוטלין ג' הדסים ,וכ"כ התוס' דלא חשיב מעשה מן התורה ,כיון שלא עשה בהם שינוי ,וכן הסיכוך לא חשיב
שינוי כמו שכתבו התוס' )ר"ה כח :ד"ה ומנא( ,דמה שמוסיף
)סוכה יג (:דמה שמניח ע"ג יועץ הפלא בעל של דהילולא יומא תשרי כ' מין אחד לא עבר בבל תוסיף .וכ"כ
סוכה לא חשיב שינוי זי"ע פאפו יצחק ב"ר אליעזר רבי הרא"ש )פ"ג סוכה סימן י"ד( בהדיא
דיוצא אם נטל שני אתרוגיןא ,וכל
מעשה .ואין לומר בשעשה הבטיח:
בהם שינוי קודם ,דאם כן שכן בשני גיטין אפי' שניהם כשרים
'ממי שאקבל ממנו טובה ,אשתדל לשלם לו במיטבא ,ולבקש רחמים עליו' מתגרשת באחד מהם והשני כאילו
היה קונה בשינוי ולא מנהגן של ישראל תורה שעושים חתני תורה בשמחת התורה ,וזמן שמחה הוא לכל ישראל,
מפסיל משום גזול. אינו) .גט מקושר אות נ"ב ס"ק ב'(.
ישמח ישראל בעושיו שמחה של מצוה לגומרה של תורה ,וכן המרבה לשמוח ובפרט בעת
וכן מוכח ממסכך ברשות שעושים השבע הקפות ,מנהג חסידים ואנשי מעשה לפזז ולכרכר לפני הספרים בשירות
הרבים דפסול לר' אליעזר ותשבחות ושמחות וגיל ,והיא סגולה נפלאה לזכות לו ולזרעו לכתרה של תורה.
משום סוכה שאולה או ומנהג החתנים להרבות קצת בסעודה ולשמוח עם אחוזת מריעיו שמחה של מצוה ,ובודאי לע"נ הג"ר דוב זאב הכהן רפפורט ב"ר ישראל
גזולה )סוכה לא ,(.והרי מצוה רבה היא ,וצריכים מנהיגי הקהילות לתקן תקנות למעט בהוצאות כדי שלא יברח ,ויוכל זצ"ל אב"ד קוצק יא"צ כ"ב תשרי
קרקע הסוכה נמי קרי כל אדם עשות ,כי ראוי לכל אדם לעשות גם את זאת פעם אחת בחייו ,אך אלו דברים שאין סוכה שלא נאסרה בהנאה אם כשרה.
סוכה ונאסרת גם כן .ולפי להם שיעור שלא יהא מצוה בעבירה ,ובמקום גילה שם תהא רעדה ,וחס להו לזרעא דישראל אמרו בסוכה )דף ט :(.מנין לעצי
סברת כבודו דאם לא ביום שמחת התורה לעבור על התורה ח"ו ,רק ישמח ישראל בעושיו על פי התורה במדה סוכה שאסורין כל שבעה ,ת"ל חג
יאסר לא יצא ידי חובתו, ובמשורה ,ובזה יזכו לכתר תורה ולראות בבנין בית הבחירה שיבנה בב"א) .פלא יועץ ערך חתן(.
על המספר .אבל גבי אתרוג ולולב ]ליכא דין במספר -דיש ליטול אתרוג ולולב אחד ,רק המצוה הוא
ליקח אתרוג ולולב ,וממילא אין צריך ליטול רק אתרוג ולולב אחד ,דהא ליכא מצוה ליקח יותר ,לכן[ א אבל בשו"ת הרשב"א )ח"א סימן תס"ח( כתב ,דאם הוסיף שני אתרוגין או שני לולבין יש בו משום בל
לא שייך על זה בל תוסיף ]אם הוסיף במספר ולקח שני אתרוגים ,דליכא דין של מספר -שנֹאמר תוסיף .ובצפנת פענח )פ"ז סוכה ה"ז( כתב דזה תליא אם קפידת התורה הוא ליקח אתרוג ,או אתרוג
דהוסיף על המספר[ ,אלא אם הוסיף מין אחר ]עובר על "בל תוסיף" כיון דהוסיף במין[. אחד ,וז"ל :נראה דגבי לולב ואתרוג אם נטל שתים לא שייך בל תוסיף ,דרק גבי דבר דשייך בו ב' דברים,
ב וכ"כ בשו"ת עונג יו"ט )או"ח סי' ה' בהג"ה( ,ובדברי מלכיאל )ח"ה סי' ד'(. דהיינו שיש מצוה ליטול זה המין ,וגם ]יש מצוה ליטול דוקא[ מספר מסוים מזה המין ,אז שייך בל
תוסיף ]בין אם הוסיף מין אחר משום דהוסיף על המין ,ובין[ אם הוסיף עליו מאותו המין ,דהא הוסיף
הגליון בארץ ישראל נתנדב ע"י הרב חיים מאיר בן עלקא שליט"א זכות הצדיקים מליצי יושר יעמוד לו ולמשפחתו ולכל יו"ח להתברך בכל מילי דמיטב
כ"ג תשרי שמחת תורה
יומא דהילולא של הגה"צ רבי בנימין ב"ר לוי חדאד זצ"ל בעל 'אמרות
טהורות'
לר' יהודה חל פסול על הקרקע אם א"כ אמאי כשר לרבנן ,הא אינו יכול
הוא עראי ,ועדיף מדפנות דאינו עצם
אם לא עכשיו אימתי? לאסור של רבים ,כדאיתא בעבודה
הסוכה ולכן כשר גם עראי. עכשיו הזמן לזכות לברכתו והבטחתו זרה )דף נט' (.מים של רבים אינם
דהנה בנוגע דפנות הסוכה חקרו נאסרים'.
האחרונים ,האם רק הסכך נחשב
"ואני מברך בברכה המשולשת בני חיי ומזוני לכל וראיה דקרקע הסוכה נמי קרי סוכה,
לחפצא של הסוכה ,ורק דינא דהסכך הוא מסוכה על גבי סוכה ,דאם אין הלומד בספרי זה אפילו פעם אחת בשבוע ,ברך ה'
לא מתכשרא בלי הדפנות ,וא"כ אין
הדפנות חלק מעצם הסוכה .או דלמא
כרים חילו להיות מוצלח בנכסיו בזכות הרבנים הנזכרים קרקע עליונה יכולה לקבל
וכסתות אלא ע"י הדחק ,אז הסוכה
הסכך והדפנות ביחד הם החפצא פה ,יאריך ימים ושנים ביראת ה' ,וכל ימיו יהיה עליונה פסולה לר' יהודה ,כיון דדירת
דסוכה .ובחידושי רבנו חיים הלוי )פ"ו דשן ורענן וינצל מכל צרה וצוקה"! קבע בעינן ,ע' ר"ן ריש סוכה ]שכתב
מהלכות סוכה הט"ו( נקט בפשיטות וז"ל :ר' יהודה סבר שכיון שאינה
דרק הסכך נחשב חפצא של הסוכה. 'אמרות טהורות' להג"ר בנימין ב"ר לוי חדאד זצ"ל מג'רבה יכולה לקבל אלא ע"י הדחק העליונה
וז"ל :ודאי דהסכך הוא דמיחשב פסולה וכו' ,אלמא דירת קבע בעינן
כתב בהקדמת ספרו ,וז"ל:
עיקר הסוכה וכו' דגוף החפצא של ומשום הכי מיפסלה עליונה כיון
הסוכה זה רק הסכך ולא הדפנות "והני מברך בברכה המשולשת בני חיי ומזוני לכל הלומד בספרי זה אפילו שאינה יכולה לקבל אלא ע"י הדחק,
וכו' ,רק בלא דפנות לא מתכשרא, פעם אחת בשבוע ,ברך ה' חילו להיות מוצלח בנכסיו בזכות הרבנים הנזכרים עכ"ל[ .ואי קרקע סוכה לא חשיב
עכ"ל .וכן נקט בביכורי יעקב )סימן פה ,יאריך ימים ושנים ביראת ה' ,וכל ימיו יהיה דשן ורענן וינצל מכל צרה סוכה ,א"כ יהיה דינו כמו דפנות דלא
תרל"ז ס"ק י"א( ,וכתב ,דדפנות וצוקה ,אמן כן יהי רצון". בעינן בהו קבע לר' יהודה )סוכה כא.(:
גזולות פסולות רק משום 'מצוה שמח זבולון בצאתך וישכר באהליך .ב' במסורה ,הכא ,ואידך 'ואל תשכן באהלך אלא ודאי קרקע סוכה חשיבא סוכה,
הבאה בעבירה' ולא משום גזול. עולה' .ובירך יעקב פירש ,שהמסורה באה לרמוז שיזהר האדם כשיחזיק ביד לומד ]ולכן התנאי של 'דירת קבע' הוא גם
והנה בסוכה )דף ט (.ילפינן דעצי תורה שילמוד בביתו ,שישים עין פקוחה שלא יתיחד אותו הלומד עם אשתו בבית, בקרקע הסוכה[ ,עכ"ל.
הסוכה אסורין להשתמש בו כל וזהו 'ואל תשכן באהלך עולה' ,ע"ש .ולפי דרכו יש לרמוז ד'ו'אל ת'שכן ב'אהלך אות שס"ג )סי' וכ"כ האבני נזר ביו"ד
שבעה ,משום דחל שם שמים על ע'ולה' ר"ת 'תובע' ,שיזהר שלא יבא הלומד להיות תובע אשתו לעבירה ח"ו. ב'( ,וז"ל :המקדש עיקרו הוא קרקע
הסוכה .והרמב"ם )פ"ו הט"ו( פסק ולענ"ד נראה לפרש המסורה לפי מה שאמרו רז"ל שהצדקה והחזקת ידי לומדי המקדש ,וראיה לזה הוא ממה
דחל שם שמים גם על דפנות הסוכה תורה וכל המצות הנעשות מממונו של אדם ,צריכים להיות מממון של היתר דוקא, שמקריבין אע"פ שאין בית )מגילה י.(.
ולא רק על הסכך ,ולכן גם עצי ולא מממון הבא מגזל ועושק ועול ומרמה ,וזהו 'שמח זבולון' ,כש'יששכר באהלך' וכן סוכה -חמור קרקע הסוכה
הדפנות אסורים .אבל הרא"ש )פ"א שאתה מחזיק בידו ,כי בצל החכמה בצל הכסף ,רק בזאת צריך אתה להזהר ד'אל מדפנותיה ,דדפנות הסוכה אינם
אות י"ג( סובר דרק על הסכך חל שם תשכן באהלך עולה' ,שהממון הבא לידך מצד איסור שיהיה אל תשכינהו באהלך, פסולים עראי לר' יהודה )כדאיתא
שמים ולא על הדפנות ,ולכן עצי כלומר התרחק מזה ,ועי"ז 'שמח זבולון בצאתיך'. בסוכה כא ,(:ואילו קרקעות הסוכה
הדפנות מותרים. פסול עראי לר' יהודה )כמבואר שם
ובפשטות נראה דמחלקותם הוא, דף י ,.וכמו שביאר הר"ן שם( .אלמא
דדעת הרמב"ם דהסכך והדפנות ביחד קח לך סניגור דקרקעות הסוכה הוא עצם הסוכה ,עכ"ל.
הם החפצא של סוכה ,הלכך סובר דחל מתכוננים אנו להוציא לאור עולם ספר והנה לכאורה יש ראיה ברורה דקרקע
שם שמים גם על הדפנות .והרא"ש הסוכה הוא חלק מהסוכה ,דהרי אמרו
סובר דעיקר הסוכה הוא הסכך, 'הגדרות רבי צדוק על התורה' )סוכה לא (.גבי מסכך ברשות הרבים 'אי
והדפנות רק מכשירות הסכך ,לכן חל )עניני הלכה( קרקע נגזלת ,סוכה גזולה היא' .הרי
שם שמים רק על הסכך. להדיא דהפסול של סוכה גזולה אינו
אבל הגר"ח )שם( ביאר דגם הרמב"ם אם לא עכשיו אימתי? דוקא אם הסכך או הדפנות בא מגזל ,אלא
סובר דהחפצא של הסוכה הוא הסכך, עכשיו הזמן לזכות לברכתו והבטחתו! אפי' אם הקרקע לבד גזולה ,חשיב סוכה
והדפנות רק מכשירות הסכך ,ולכן כל גזולה ,ועל כרחך משום דקרקע הסוכה
פסולי הסוכה הוא רק בסכך ולא "אהיה מליץ יושר למי שידפיס דברי"!! הוא חלק מהסוכה.
בדפנות .אבל הדין דחל שם שמים על ונראה דהטעם שלא הביא האבני נזר
הסוכה ,אינו תלוי בחפצא של הסוכה, מי שרוצה להנציח שמו בהספר יתקשר למערכת ראיה זו ,הוא משום דיש לפרש דאין
דליכא דין דחל שם שמים על החפצא gilyonmy@gmail.com 732- 732-510-
510-0560 כוונת הגמ' דזה סוכה גזולה מצד
של הסוכה ,רק הדין הוא דבכל דבר הקרקעג ,אלא יש לומר דכוונת הגמ' הוא
מצד הסכך ,וכמו שכתב שם בהגהות הגרא"מ הורוויץ ,דבאמת ליכא פסול במה דמקיים בו מצות סוכה -חל שם שמים עליו ,דהמצוה שבה גורם שיחול עליו שם
שהקרקע גזולה ,דכל פסולי סוכה הם בסכך בלבד ,והא דאם קרקע נגזלת הסוכה שמים ,וכיון דבלי הדפנות לא מתכשרא הסוכה ,ממילא גם הדפנות נכללו במצות
פסולה ,הוא רק משום שכיון שגזל את הקרקע וקנאה ,הרי ממילא נקנה לו גם הסוכה אע"ג דאינם החפצא של הסוכה ,ולהכי נאסרין ,עכ"ד.
ולפי האבני נזר נמצא ,דבין הסכך ובין הקרקע הם עיקר הסוכה ,ואילו הדפנות באו הסכך ,ונמצא הסכך גזול ,ומשום פסול הסכך הסוכה פסולהד.
ולכך הביא האבני נזר ראיה אחרת ,דאפילו אם נימא דכוונת הגמ' הוא מצד הסכך ,רק להכשיר הסכך ,ולכן כיון דהדפנות באו רק להכשיר הסכך ואינו מעצם הסוכה,
אבל כיון דהקרקע הוא חלק מהסוכה וחל עליו קדושת סוכה ונאסרת בהנאה ,א"כ לכן כשר לר' יהודה גם דפנות עראי ,אבל הקרקע דזה מעצם הסוכה צריך להיות
קבע ,וגם נאסר בהנאה. איך יחול האיסור על קרקע של רשות הרבים.
והנה יש לבאר מה שכתב האבני נזר דלא רק דחל שם 'גזול' על קרקע הסוכה ,אלא אבל הגר"ח )רשימות שיעורים סוכה עמוד ו'( סובר ,דרק בדפנות הסוכה אפשר
גם חל שם שמים על הקרקע ואסור בהנאה ,כיון דקרקע הוא עצם הסוכה ,ולכן לומר דזה חלק מעצם הסוכה ,או דבאו להכשיר הסכך ,אבל קרקע הסוכה אינו
מדברים הראויים לסכך בהם ,ע"ש .ולפי דברי החלקת יואב נמצא ,דמחלוקת ר"א וחכמים היא בחלקי ג וכמו שכתב שם בכפות תמרים ,ובמנ"ח מ' שכ"ה אות י' .וכ"כ בחידושי הגר"ח בענין עצי סוכה.
הסוכה ,שלחכמים רק הסכך מכלל הסוכה ,ולר' אליעזר הסכך הדפנות והקרקע כולם מכלל הסוכה. ד וכך נקט גם בחלקת יואב )או"ח סימן כ"ז( ,דלחכמים ליכא שום פסול בקרקע ,ואף גזול אין פוסל בה,
ועיקר סברא זו כבר מצאנו בפרי מגדים )משבצות זהב סימן תרמ"ג אות ד' ,בסדר הכשר סוכה והא דאם קרקע נגזלת הסוכה פסולה ,הוא משום דאגב הקרקע נגזל גם הסכך .וחידש עוד ,שטעמו
לכתחילה( שכתב :ראוי לא לעשות את קרקע הסוכה מקרקע עולם ,אלא לְ ַרצְפַה דפים דפים זכר לענני של ר' אליעזר לפסול ,הוא משום דר"א סובר שסוכה היא זכר לענני הכבוד ,וכשם דענני הכבוד הקיפו
הכבוד ,עכ"ל .וכוונתו לסברת החלקת יואב שענני הכבוד הקיפו את ישראל מכל הששה צדדים ,וזכר את ישראל מששה צדדים ואף מלמטה ,כך גם הסוכה צריכה שתהיה מדברים הכשרים לסכך מכל
להם צריך לבנות לסוכה גם קרקע. ששה צדדים .ולפ"ז לר"א כל פסולי הסכך נוהגים בדפנות ובקרקע ,ולכן גזול פוסל גם בקרקע .ולדידיה
אה"נ אי אפשר לעשות קרקעית הסוכה מקרקע עולם ,אלא לעולם צריכים לבנות קרקע הסוכה
הרה"ק בעל אוהב ישראל מאפטא זי"ע אמר :כל מי שידליק נר לעילוי נשמתי -ר' אברהם יהושע העשיל ב"ר שמואל -אעשה לו טובה.
סגולות יקרות מהרה"ק רבי אליהו ב"ר שלמה גוטמאכר זי"ע
יא"צ כ"ד תשרי
סגולה לקבלת התפילה :בספרו )ריש מסכת תענית( כתב ,שהסיבה שאין האדם נענה
עליו ,וכתב דגם בכיסוי יכול בתפלתו ,הוא בגלל המקטריגים שאינם מניחים תפלתו לעלות למעלה. חלק מהחפצא של הסוכה ,דבסוכה
לכבד לאחר לפרקים ,דשלוחו והעצה לזה ,שבעת שהוא זקוק לרפואה וכדומה ,ילמוד איזה ענין בתורה העוסק בענין ליכא דין קרקע כלל ,וגם אינו מכשיר
של אדם כמותו ,יעו"ש שהאריך רפואה ,ובשעה שלומד הרי שכינה שורה כנגדו ,לכן יכוין אז במחשבתו באמצע לימודו הסכך ,ולכן לא חלה על הקרקע שם
להביא ראיות דלא כהש"ך בין בקשתו לה' ויושע ,כי אין המקטרגים תופסים מחשבות בני אדם ואינם יודעים כי בשעת שמים ,ואינו נאסר בהנאה ,עכ"ד.
במילה ובין בכיסוי. לימודו הוא עוסק בתפלה ,לכן יעלה תפלתו לה' בלי מקטרגים. והנה לפי דברי האבני נזר דהקרקע
ולפי ענ"ד יש להשיב על וז"ל :ברור אצלי אף בלי שום ראיה ,רק מצד הסברא ,דיש להתחכם שתתקבל התפילה הוא עצם הסוכה ,מובן מדוע חל פסול
ראיותיו ,שכתב להביא ראיה ולהעמיס בשעת הלימוד מבוקשו בתוך תיבת הלימוד אשר מוציא מפיו ,ויותר אם העמיס 'גזול' על הקרקע ,אבל לפי הגר"ח
דרשאי לעשות שליח לאחר, ]תפילתו[ בלשון הקרא אשר הועמד הדרש עליו דהקרקע אינו חלק מעצם הסוכה,
ממזוזה דחובת גברא הוא, סגולה להפוך מזלו לטובה :ללמוד בספרו 'צפנת פענח' מאמר י"ד ,ולכוין בתפילת מעריב של א"כ קשה מדוע בנוגע הפסול
ואפ"ה אמר ליה ריש גלותא לרב בתיבות 'ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו') .הבאנו המאמר בגליונות לשון סוכה גזולה ,כדמשמע מפשטות
נחמן )במנחות ל"ג( 'קבע לי 'מליצי יושר' שנת תשפ"ג עם ביאורים והערות(. הגמ' )סוכה לא (.גבי מסכך ברשות
מזוזתא' .וכן בתרומה דמצוה הרבים 'אי קרקע נגזלת ,סוכה גזולה
סגולה להינצל משונא :ללמוד בספרו 'צפנת פענח' מאמר א' ,ולכוין כוונות האמור שם.
דיליה הוא ,ואפ"ה רשאי היא' .והלא הקרקע אינו החפצא של
)הבאנו המאמר בגליונות 'מליצי יושר' שנת תשפ"ג ,עם ביאורים והערות(.
להרשות לאחר לתרום ,ומהתם הסוכה ,וגם אינו מכשיר הסוכה כמו
ילפינן שליחות בכל מקום סגולה לישועה :ללמוד מסכת קנים עם פירוש הרע"ב ותוס' יו"ט ,ופירוש 'קן מפורשת' הדפנות ,ולכן לא חלה על הקרקע שם
)כדאיתא בקדושין מ"א( .וכן מבנו הג"ר צבי הירש זצ"ל ,ואח"כ יעמוד ויאמר :אתה ה' ,חביבין ישראל לפניך ,וחיבה יתירה שמים ,ומדוע בנוגע הפסול של 'גזול',
מכהן שבא ומקריב קרבנותיו נודעת להם שנקראו לך בנים ,וזה הוא במה שבראת בין הריבוי מיני עופות הכשרים ,שהם אמרינן דחל גם על הקרקע.
כדילפינן )בב"ק קט (:מקרא יותר מטמאים ,רק תורים ויונים ביתיים להביא קרבן לפניך מהם ,ואנחנו דומים במידתינו ותירץ הגר"ח )סנטסיל ,בענין עצי
ד'ובא בכל אות נפשו ושרת', להם ,עשה עמי חסד כרחם אב על בנו' ויפרט בקשתו ,שיהיה נענה ,ואם לא יבוא ישועה, סוכה( והחזון יחזקאל )סוכה פ"א
ואפ"ה רשאי להרשות לכהן יעשה כן עד ג' ימים ,בכל יום פעם אחד'. ה"ב( ,דיש שני סוגי פסולים :א( פסולי
אחר להקריב משום דשלוחו להינצל ממגפה :ז"ל )יריעות שלמה( :בעזה"י רואים אנחנו כי הצליח ה' ב"ה אותנו ,והסיר חפצא ,כגון סכך שאינו מגידולי
של אדם כמותו .והכי נמי רשאי החולי מעירינו בימים האלו ,ובפרט כי משבת קדש פרשת וירא ,אשר קראנו בבהכנ"ס קרקע ,ודבר המקבל טומאה .ב( פסול
האב לעשות שליח למול ,אלה ובבהמ"ד הסדר כולה שמדבר מהצלות ותפילות אברהם אבינו ועקידה בעמידת השומעים, בקיום הגברא ,דליכא פסול בגוף
תוכן דבריו. והארון הקודש נשאר פתוח מן ההוצאה ועד ההכנסה ,ואף הנשים היו עומדות ביראת ה', הסכך ,רק אי אפשר לקיים בו המצוה,
נראה מדעתו דכל המצות שוין ועל כלם בא ישועה ,שהוקל החולי' .ולדעתי יש בזה סגולה גדולה לעשות כן בשעת המגיפה וכמו היושב בסוכה כשרה ,אך יש לו
בזה דרשאי לעשות שליח ר"ל] ,והיינו לקרות בתורה פרשת וירא[ אף שאינה בשבוע של פרשת וירא ,ואמנם יהיה היפך כוונה ,דליכא פסול בגוף הסוכה,
בשבילו .ולבבי לא כן ידמה, במעמד אנשים ונשים וטף בעמידה באימה וביראה'. רק דאין לו קיום המצוה.
דהגע עצמך :הרי שאמר והנה פסולי חפצא ,ליכא אלא בהסכך,
כיון דרק הסכך הוא החפצא של הסוכה ,ולא בדפנות ,כיון דאינם באים אלא לשלוחו צא והנח תפילין ושב בסוכה ואכול מצה בשבילי ,היתכן דנימא ששלוחו
להכשיר את הסכך ,אבל אינם עצם החפצא של הסוכה .ובנוגע איסור הנאה ,נחלקו של אדם כמותו ,וכיון שהשליח עשה הוי כאילו משלחו פעל ועשה זה .וכמו
הרמב"ם והרא"ש אם גם הדפנות שבאים להכשיר את הסכך ,חל עליו שם שמים ,בקביעת מזוזה ואינך ]ציורים[ דזכר ,ואיה מקום לתורה ,ומצות מה תהא עליהם,
או לא .ברם פסול של 'גזול' אינו פסול בגוף החפצא של הסוכה ,אלא זה עיכוב יתאספו כל קהל עם ישראל ויעשו אחד שליח בשבילם לכל מצות ה' אשר
בקיום המצוה של הגברא .ובזה הדין דכיון דאי אפשר לקיים במציאות מצות סוכה תעשינה ותפג תורה .אבל הדבר ברור כי בגוף ויסוד המצוה המוטלת על איש
בלי הקרקע ,לכן אע"ג דאין הקרקע חלק מהחפצא של הסוכה ,וגם אינו בא פרטי ,לא יתכן לאיש אחר לעשותו בשביל זה ,שהרי התורה הטילה על איש פרטי
להכשיר הסוכה ,אבל כיון דבמציאות לא שייך קיום המצוה בלי הקרקע הגזולה ,זה לא על אחר ,רק שבמסבבים )-דבר שהוא אמצעי( למצוה ,בזה יתכן לאדם
לעשות שליח לטרוח בשבילו. לכן חל על זה פסול של 'גזול' המעכב קיום המצוה של הגברא.
כיצד :התורה צותה לאכול מצה ,וזה אחר שיהיה לו חטין משומרים מחשש חימוץ
ויהיה נאפה בלי שום חימוץ ,זה יהיה נאכל בפסח .הנה גוף המצוה ]הוא[ 'אכילת
מצה' ,אלא שזה לא יתכן אלא א"כ יוקדם לו תנאים אלו שתהיה החטה משומרת
וכו' .והנה הגם דזה הוא חובת גברא האוכל מצה, לע"נ הג"ר יעקב ישראל ב"ר מרדכי בן ציון קארפ זצ"ל מבאסטאן יא"צ
דודאי לא נחייב לאיש זר לטרוח עבורו ,וגם מצוה ט' תשרי
בו לטרוח עבור המצוה יותר מבשליחו .מ"מ אם שליחות במילה ומצוה שבגופו ,וחטיבת עצים לסוכה.
ימצא מי שיטריח עבורו ,רשאי לשויה שליח ,כיון כתב הרמב"ם )פ"א הלכות ת"ת ה"ג( ,וז"ל :וחייב
דאין זה גוף המצוה ,שהרי עיקר המצוה הוא לשכור מלמד לבנו ללמדו ,ואינו חייב ללמד בן חבירו
האכילה בלבד ,אלא שזה מסבב למצוה. אלא בחנם ,מי שלא למדו אביו ,חייב ללמד את עצמו
וככה בתפילין ,המצוה הוא שיניח תפילין על זרועו 'וחייב כשיכיר וכו' ,עכ"ל .והנה מה שכתב הרמב"ם
ועל הראש ,וזו לא יוכל לעשות ע"י שליח ,דהתורה עמו ללמוד לשכור מלמד' ,היינו כשהאב אין יכול
חייבה אותו .אולם הנה לשיהיו התפילין מונחים, ללמוד יכול כשהאב בעצמו ,אז ישכיר לו מלמד .אבל
צריך לכתוב מקודם ולתקנם ,ואח"כ לקשור על היד עמו בעצמו ,יש לחקור אם רשאי ליתן לבן ליד אחר
ככתוב 'וכתבתם' 'וקשרתם' .וזו הגם דודאי החיוב ללמדו.
הוא רק על המניח שיכתוב ויקשור ,ועדיף דמצוה בו למולו לבנו חייב האב תנן: כט(. )דף בקדושין והנה
יותר מבשלוחו ,מ"מ רשאי הוא למנות שליח הש"ך כתב למולו, ובענין תורה. וללמדו ולפדותו
שיכתוב תפילין עבורו ושיקשרם ,אבל דוקא על זה, )חו"מ סי' שפ"ב( דמי שהוא מוהל ,אינו רשאי ליתן
דגוף המצוה אי אפשר לעשות ע"י שליח] .שוב לאחר בנו למולו ,דומיא דכיסוי הדם דמי ששפך הוא
מצאתי בתוס' רי"ד פ"ב דקדושין שהביא יש מקשים יכסה ,ואותם האנשים המכבדים לאחר למול בניהם
בכל המצות יועיל שליח .ותירץ ג"כ כעין מה גדולה אף שהם בעצמם מוהלים ,הם מבטלים מצוה
שכתבתי ונהנתי מאוד .ועיין בקצות החושן סימן דמילה ,ויש לבי"ד לבטל זה ,ע"ש היטב.
קפ"ב סעיף א' מה שכתב עליו ותירץ בדרך אחר הוא דאם ספר, ואם כנים דבריו ,גם כה משפטו ללמדו
ע"ש[. ללמדו, לאחר בעצמו יודע ספר ,אינו רשאי לכבד
וככה גם הוא מעניינים שזכר הרב במזוזה ובתרומה דראיתי אלא כבמילה. דמבטל מצות 'ושננתם לבניך'
ובקרבנות ,שעיקר המצוה שזה הקרבן יהיה נקרב, שהאריך י"ד( ס"ק כ"ח להתבואות שור )יו"ד סימן
ושזו הבית תהיה קבועה במזוזה ,ואולם לא יתכן זה נחלק לכיסוי דמיונו בגוף להשיב על הש"ך בזה ,וגם
הרה"ק בעל מגן אברהם מטריסק זי"ע ,כתב בהקדמת הספר למי שילמוד ספרו
'מגן יהיה לכל ההוגים בו'
נקרא תשובה בחרטה ,ואין זה עיקר התשובה ,כי בעבור שאימת הדין עלינו על כן אלא כשיקדם להם אדם המרים והמקריב והקובע ,והחובה מוטלת בודאי אך על
אנו עושין תשובה וזה רק בחרטה ,אבל תשובה מאהבה נקרא תשובה בלב ,וזו היא הבעל הבית או בעל הקרבן או השדה ,כי מי יטרח בלעדיו .אבל בודאי אם ימצא
עיקר התשובה ,כי מאהבת הלב אנו עושין תשובה .וזה הכוונה 'מה יפית' בתשובה, מי שיטרח בלעדיו ,רשאי הוא ,שהרי אילו היה במציאות שיהיה קרבן נשחט ונזרק
ואימת היא עיקר התשובה' ,ומה נעמת' בסוכה ,אם אתה עושה תשובה מאהבה וכל מלאכות העבודה מבלעדי אדם ,וכן שתהיה הבית קבועה במזוזה בלתי מי
דהיינו תשובה בלב וק"ל. שיקבע ,וכן התבואה נתרמת ,אלמלי היה דבר זה במציאות ,לא היה צריך לאדם,
שהרי אין זה העיקר שיקבעו המזוזה בבית .אלא העיקר שתהא הבית קבועה
סוכה .תיבת 'סוכה' בגימטריא צ"א ,כמנין שם הוי"ה ושם אדנ"י .ושמעתי מדודי במזוזה וכן כולם ,אלא שזה אינו במציאות וצריך לזה שיפעיל ,והחיוב חל על בעל
הגאון נר ישראל ,שע"י ישיבת סוכה ממתיקין הדין לרחמים. אותו דבר ,ואם ימצא אחר שיטרח עבורו ודאי דרשאי דשלוחו של אדם כמותו.
ועיין היטב בסברא זו בתוס' )שבת כה :ד"ה חובה( יעויין שם היטבה.
וקצת ראיה וסעד לחילוק זה מגמ' במכות )דף ח (.אמתניתין דמה חטיבת עצים
לע"נ הרבנית ליבא בת הג"ר הלל ליכטשיין ז"ל יא"צ י"ז תשרי
רשות אף כל רשות ,יצא האב וכו' ,ופריך וממאי דחטיבת עצים דרשות ,דילמא
מצטער פטור מן הסוכה .הנה באו"ח )סימן תר"מ ס"ו( כתב המחבר ,דחתן מחטיבת עצים דמצוה דסוכה וחטיבת עצים דמערכה ,ומשני כיון דאלו מצא
ושושביניו וכל בני החופה פטורים מן הסוכה ,ועיין שם בשע"ת סק"ב דמחמיר בזה חטוב לאו מצוה ,השתא נמי לאו מצוה .ע"ש דפריך מאב המכה את בנו אע"ג דאי
בזה"ז ע"ש .ומעולם לא הבנתי טעם למה הקילו כל כך רז"ל במצות סוכה ,אשר גמיר לאו מצוה ,ומשני התם אי גמיר נמי מצוה דכתיב ייסר בנך וכו' ,ע"ש היטב.
לפי הסברא הוא יותר מכל המצות שהם לפי שעה ,וזה מקיים בכל רגע ,ומאריך בו והוא כדברינו ,דאע"ג דחטיבת עצים לסוכה ולמערכה ודאי החיוב הוא על בעל
ביסוד ושורש העבודה במוסריו ע"ש ,ואיך דחו מצות סוכה מפני הולכי דרכים הסוכה או על הכהן ,מ"מ אין זה גוף המצוה ,רק המסבב למצוה .ואילו היה
ושומרי גינות .וצריך לומר דשאני מצות סוכה דמצטער פטור מן הסוכה ,אשר לא במציאות לסוכה להמצא מבלעדי החטיבת עצים ,לא היה צריך לחטיבת עצים
נמצא כן בכל מצוה ,והטעם הוא משום 'תשבו כעין תדורו' אמרה תורה ,א"כ צריך כלל ,אלא שאי אפשר זולת כן ,והחיוב על בעל הדבר ,אבל בודאי רשאי לעשות
להיות בן חורין ממש כמו שהוא בביתו .על כן אם כי הוא פטור מן הסוכה והוא בן שליח דזו לאו מצוה היא .וכן קאמר התם דלא מיקרי חטיבת עצים דמצוה כיון
חורין ,מ"מ רוח נדיבה תסמכני לחשב שכר מצוה נגד שכרו ולא לפרוק בנקל מצוה שאין זה גוף המצוה.
זאת ,ודגלו עלי אהבה אם גם מן הדין הוא פטור. ואחרי כי כן ,הגם דלא ישבנו דברי הש"ך ז"ל ,ובודאי דבריו נדחין ,דהא גם כיסוי
ולפי"ז אפשר לבאר לשון רש"י )סוכה כה (.שנקט בד"ה שלוחי מצוה אנן ,וז"ל: הדם דמי למזוזה ואינך ,שהמצוה הוא שיהיה הדם מכוסה רק שאי אפשר בענין
שבאנו לשמוע הדרשה ולהקביל פני ריש גלותא עכ"ל ,וצ"ב דתרתי למה לי ,דלפי אחר ,אלא א"כ מכסהו אדם ,והציווי על מי ששפך שמכיון ששפך עליו החיוב
דברי רש"י במשנה שם דקבלת פני רבו נחשב לפטור ,למה צריך להוסיף שבאו לכסותו .אולם אילו היה אפשר במציאות לכסות בלעדי אדם ,שפיר דמי,
לשמוע הדרשה .אמנם גם אם הוא פטור ,מ"מ משבח אני את העצלנים במועד ,כי וכדאמרינן בחולין )דף פז (.בכסהו הרוח ולא חזר ונתגלה פטור מלכסות ,א"כ דמי
מצות סוכה עדיף ומכריע שהיא בכל רגע .על כן הוסיף רש"י ד'באו לשמוע ממש לקביעת מזוזה ואינך דמצי לעשותו ע"י שליח .וכן המילה התכלית והמסובב
הדרשה' ,ואי אפשר לבטל ת"ת דרבים ,כי פן ישמע איזה הלכה חדשה ,ות"ת כנגד הוא שיהיה הולד נמול וחתוך בשר ערלתו ,וזה גוף המצוה ,אלא שאי אפשר
כולם .וכי תימה למה דרש הריש גלותא ברגל לגרום ביאתם ,וי"ל משום שהם להיעשות זה אלא א"כ יחתוך המוהל בשרו ,ולו היה במציאות שימול מבלעדי אדם
פנויים אז ממלאכתם ולדרוש ה' חג בחג ,ואלמלא קבע ליום אחר לא היו באים היה די .ואע"ג דבנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית לחד מ"ד )שבת קלה(.
כ"כ) .שו"ת ר' עקיבא יוסף יו"ד ח"ב סימן פ"ח(. והכי קיימא לן ,היינו שעדיין לא ניטף ממנו דם ,אבל לו ניטף ממנו גם דם בלעדי
אדם ,אילו היה במציאות לא היה צריך עוד .תדע דנכרי אין רשאי לימול ,ואם מל
אין צריך למול שנית כדכתב הרמב"ם )ברפ"ב מהל' מילה( .וכן אף היכי דצריך
להטיף דם ברית לא יברך ,וכיון שכן ודאי דיכול למנות שליח.
לע"נ הג"ר משה מרדכי בן הג"ר שמעון יהודה הכהן שקאפ זצ"ל יא"צ כ' תשרי אבל הרוחנו בחילוקינו הנ"ל לנידון דידן בתלמוד תורה ,שגוף המצוה היא לימוד
אם נשים רשאות לברך על קיום מצות ציצית וסוכה .באו"ח )סימן י"ז סעיף ב'( כתב התורה בעצמה ,דאין התכלית שיהיה גמיר וסביר ,שהרי אפי' מי שכבר קרא כל
הרמ"א ,וז"ל :ומ"מ אם רוצים הנשים לעטף את הטלית ולברך עליו ,הרשות בידן, התורה כולה מאה פעמים ואחת לא נפטר ממצות 'והגית בו יומם ולילה' ,ויהושע
כשאר מ"ע שהז"ג ,אך מיחזי כיוהרא ,ולכן אין להן ללבוש ציצית הואיל ואינו חובת בן נון נצטוה 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך' ,ובגמרא דמכות שהבאנו ג"כ נזכר
גברא ,פי' אינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית ,עכ"ל .ומבואר בזה דכיון דאפי' גמיר ,מצוה קעביד להכותו דכתיב 'יסר בנך' וכו' ,וכן להיפוך הגס ועכור
דגם באנשים אין מצות ציצית חיוב מוכרח ,על כן אם עושים אותה הנשים מיחזי השכל ביותר ג"כ לא נפטר ממצות תלמוד תורה .ואמרו :לעולם ליגרס אינש ואע"ג
כיוהרא. דלא ידע מאי קאמר .נמצא התכלית וגוף המצוה הוא אך הלימוד וההגיון בתורה,
ולענ"ד יש מקום לומר דמדינא אסור להו לברך עליו ,ומפאת זה הטעם בעצמו וכיון שהתורה ציותה לאב שהוא ילמוד עם בנו ,כנאמר 'ושננתם לבניך' ,נראה
שכתב הרמ"א הואיל וגם באנשים אינו חיוב מוכרח ,וזה הטעם בעצמו יספיק דאינו רשאי למנות שליח לעשות בשבילו ללמוד עם הבן ,כמו דאינו רשאי למנות
לאסור מדינא ,לא לבד משום יוהרא .וזה עפ"י מה שראיתי במנחת חינוך )מצוה שליח להניח תפילין בשבילו ,כן נראה לי וכו' .מיהו אם בעצמו לומד שיעור יותר
שכ"ה( ,שכתב ליישב קושית התוס' )סוכה דף ט (.דלמה לי 'לך' למעוטי גזולה, גדול ממה שילמוד עם בנו הצעיר ,נראה דודאי רשאי ע"י אחר ,דהא הוא ללמוד
תיפוק ליה דהוי 'מצוה הבאה בעבירה' .ותירצו הוא ז"ל דיש ב' מיני מצות עשה: ובנו ללמוד הוא קודם ,כן נראה) .אוצר המלך פ"א ת"ת ה"ג(.
א( מצוות שהתורה רוצה ומבקשת עצם הפעולה ומציאותה ,כהנחת תפילין
ונטילת לולב וכדומה .ב( מצוות שאין התורה מבקשת עצם הפעולה כלל ,וכגון
סוכה ,שאילו רצתה תורה עצם האכילה בסוכה ,היתה מטלת חובה לאכול בסוכה,
לע"נ הג"ר אליעזר זוסמאן ב"ר פישל סופר זצ"ל יא"צ ט' תשרי
וכיון דהאכילה הוא רשות ,והמצוה הוא רק שאם אוכל מרצונו מחויב לאכול
בסוכה ,א"כ על כרחך אין האכילה בסוכה נרצית ומבוקשת בעצמותה ,שא"כ לא סוכות זמן של תשובה מאהבה .במדרש )עיין שהש"ר ז:יג( 'מה יפית' בתשובה' ,ומה
היה ראוי שתונח האכילה לרצון האדם ותהיה רשות ,ועל כרחך כוונת המצוה הוא נעמת' בסוכה .ונראה לאדמו"ר הגאון נ"י שייכות המדרש ,דהנה בר"ה ויוה"כ אנו
עושים תשובה מיראה ,אבל בסוכות אנו עושין תשובה מאהבה ,ותשובה מיראה
על בעל המעשה לעשות ,דהוא צריך לעשות גם את האמצעים ,וחידשה תורה שיכול לעשות זה גם ה וכ"כ בקובץ שעורים )כתובות אות רנ"ג( ,וז"ל :כתב האור זרוע )סימן קכ"ח( כלל בדיני שליחות
ע"י שליח ,מאחר דאין זה אלא אמצעי להמעשה ,ועיקר המעשה עושה הוא ,שהוא המגרש ,ולו היא במצות ,דגבי הפרשת תרומה שייך שליחות ,משום דהמצוה היא שתתקן העיסה ,וכן גבי שחיטת
מתקדשת ,והוא נותן התרומה ,ולשמו נשחט הפסח .אבל בסוכה ותפילין עיקר המעשה הוא שגופו קדשים שישחט הנשחט ,וכן קדושין שתהא אשה מקודשת ,וכן בגירושין וקביעת מזוזה ועשיית
ישב בסוכה ועל גופו יהיו תפילין ,שזהו עצם המעשה בלא שום יוצא מזה ,אינו יכול לעשות שליח ,כיון מעקה ,אבל בתפילין וציצית ואכילת מצה וסוכה ולולב לא שייך שליחות .וביאור דבריו ,דישנן שני
דהוא אינו עושה כלום רק השליח לבד ואין מה להחשיב עבורו בהמעשה ,עכ"ל. מיני מצות :א( היכא דעיקר המצוה היא תוצאות המעשה ,ובזה שייך שליחות .ב( היכא דהעשיה
אבל הגר"ח )אסופות רבינו חיים הלוי ברכות סימן ז' ,ובברכת שמואל קידושין סימן כ' ,ובשיעורי ר' בעצמה היא גוף המצוה לא מהני שליחות ,עכ"ל.
ברוך בער ח"א עמוד קצ"ד( ביאר באופן אחר ,דאיכא ב' סוגי מצות :א( מצות הנעשות בגופו של אדם, וכ"כ באגרות משה )אבה"ז ח"א סימן קנ"ו( ,וז"ל :טעם תוס' רי"ד הוא נכון וכו' ,משום דעיקר טעמו
כמו תפילין מצה וכדומה ,שהמצוה היא להניח תפילין על גופו ושגופו יאכל מצה ,ולכן אין מועיל בהם ששליחות לא שייך אלא בדבר שעיקר המעשה לא הוי העשיה ,רק מה שיוצא מזה ,כגון בקידושין הוי
שליחות ,שהרי צריך שמעשה המצוה יֵעשה דוקא בגופו .ב( מצות המוטלות על הגברא לעשותם ולא עיקר המעשה בזה שנעשית אשת פלוני ,ובגירושין הוי עיקר המעשה בזה שנעשית פנויה ,ובתרומה
על גופו ,כגון שחיטת קרבן פסח ,דאין המצוה שגופו ישחט הקרבן רק שגברא בר חיובא ישחוט ,ולכן בזה שנעשה תרומה ,ובפסח בזה שיש לו קרבן פסח כשר שיוכל לאכול ,ואם היה אפשר להיות מה
מהני שליחות בזה ,דע"י שמינה שליח לשחוט עבורו חשיב שהוא בעצמו שחטו ,אע"ג שגופו לא שחטו. שנעשה בלא המעשה ,היה ג"כ מעשה ,אך שא"א להיות כן בלא אמצעים ,דבקידושין וגירושין צריך
נתינה ,ובתרומה צריך הפרשה וקריאת שם ,ובפסח צריך להקדישו ולשוחטו ולהקריבו ,וכל זה מוטל
מליץ יושר מול מגיד פשע אם לא עכשיו אימתי? עכשיו הזמן לגמור המקח עם צדיקים מליצי יושר -מקח בלייבט מקח'
רק בשלילה ,שכשיאכל האדם לא יאכל חוץ לסוכה ,והאכילה חוץ לסוכה הוא
הבלתי נרצה ,אבל האכילה בסוכה בעצמותה איננה נרצית ומבוקשת כלל.
לע"נ הג"ר אלחנן כהן ב"ר אהרן יהודה לייב זצ"ל מדווינסק יא"צ כ' תשרי והנה פסולא דמצוה הבאה בעבירה איננו דומה לשארי פסולים כגון לולב שנפרצו
דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים .תיבות אלו גימטריה עם התיבות 'תדיק בביצור עליו וכדומה דהוי כאילו לא לקח כלל לולב שציותה תורה ,רק כלוקח עץ בעלמא,
בשח שלם להאר בהיכל' .והכוונה ,שתדקדק ]'תדיק'[ ותשגיח להתגבר על יצה"ר, ונחשב שלא עשה כלל המעשה שציותה התורה .אבל מהב"ע אינו כן ,דגם לוקח
כאומרם ז"ל 'לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר' ,ואם לא תתבצר ]'בביצור'[ לולב הגזול שפיר עשה מעשה לקיחת לולב וכמובן ,רק שאי אפשר שיהיה מעשהו
ותתחזק עליו ,יתגבר הוא ח"ו עליך .וע"י מה תוכל להתגבר' ,בשח' -היינו אם לרצונו ית' כיון שבא ע"י עבירה ,ואין קטיגור נעשה סניגור .ועל כן זה שייך רק
תתנהג בענוה ושפלות הרוח ,אז 'אני את דכא' )עי' סוטה ה ,(.דע"י השראת שכינה בלולב וכדומה שרצתה התורה עצם מעשה הנטילת לולב ,ועל כן צריך שתהיה
הקדושה עליך ,יתירא יצה"ר להחטיאך ,וכאומרם ז"ל )בר"ר פפ"ז ה'( דאמר יוסף המעשה לרצון לפניו ית' ,וכשהיא באה בעבירה הרי איננה לרצון ,ועל כן שפיר
רגיל הקב"ה לבחור בבית אבא להשרות עליהם שכינתו הקדושה ,ואם ימצאני אינו יוצא .משא"כ בסוכה שלא רצתה תורה כלל עצם האכילה בסוכה וכנ"ל ,א"כ
טמא ח"ו ,יפרוש מעלי' .שלם' היינו דהענוה צריכה להיות לשם שמים ,ולא ח"ו אין המעשה צריכה להיות לרצון כלל ,ורק צריך שלא יאכל חוץ לסוכה ,והרי אינו
ענוה פסולה לשם איזו פניה ,ואז תזכה 'להאר בהיכל' ה' ,אמן כן יהי רצון. אוכל חוץ לסוכה ,דגם ישיבה בסוכה גזולה הרי הוא ישיבה בסוכה ,דמהב"ע הרי
איננו פסול כלל וכנ"ל ,ושפיר חשיב ישיבה בסוכה ,אלא דבמקום שצריכה המעשה
הבל הבלים אמר קהלת הכל הבל .תיבות אלו גימטריה 'קל"א )וזה סמא"ל( עתר להיות לרצון ,אזי כשבאה בעבירה איננה לרצון .משא"כ בסוכה שאין המעשה
למלל זך דל' .והכוונה על פי אומרם ז"ל )ב"ב טו' (.הוא השטן הוא יצר הרע הוא בעצמותה נרצית ,ואין צריכה להיות לרצון כלל ,רק שלא יאכל חוץ לסוכה ,וא"כ
מלאך המות' שרו של עשו ,והוא חוגר שארית כחו להחטיא בני ישראל ,וביותר הרי באמת אוכל בסוכה ולא חוץ לסוכה .משא"כ השתא דכתיב 'לך' למעוטי גזולה,
לתלמידי חכמים כאומרם ז"ל )סוכה נב (.שמניח אומות העולם ומתגרה בבני על כן כיון שפסלה תורה גזול בהדיא ,שוב שפיר הוי ליה פסול וחשיב כאוכל חוץ
ישראל ,ובתלמידי חכמים יותר מכולם .והרפואה לזה הוא לימוד תורתינו הק', לסוכה ,עכת"ד ז"ל ודפח"ח.
כאומרם ז"ל )קידושין ל (:בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין לו ,ועל כן כל מאויו ולפ"ז הנה גם בציצית דאין חיוב לקנות בגד וללבוש ולקיים מצות ציצית ,ורק אם
לבטל מלימוד תורתינו הק' ,וכשרואה שאין מועיל פיתוי שלו ,אז 'עתר' הוא מבקש נתעטף מרצונו צריך להיות ציצית בבגד ,א"כ כוונת המצוה ג"כ הוא רק בשלילה
מהלומד על כל פנים 'למלל' בלבו בלי דיבור בשפתיו 'זך' מה שלומד שמבטא בז"ך שלא יהיה הבגד בלא ציצית ולא יחסרו הציצית ,וא"כ לפמ"ש התוס' )קידושין דף
אותיות ,ועיד"ז 'דל' ,יעני ,כיון שאינו מוציא בשפתיו ישכח הלימוד ,כאומרם ז"ל ל"ו ד"ה הקבלות( אהא דילפי' התם מקרא דהקבלות והזאות נוהגות באנשים ולא
)עירובין נד (.עה"פ 'כי חיים הם למוצאיהם' ,למוציאיהם בפה ,ועיד"ז ימאס בנשים ,וז"ל :וא"ת תיפוק ליה דכל הני אינם כשירות בנשים לפי שהן מחוסרי
הלימוד בעיניו ,ורק זקן וכסיל כמוהו יבא בפיתויי הבל כאלה. בגדים ,דאפי' כהנים בזמן שאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם .וי"ל דאיירי
כגון שלבשו את הבגדים ,א"נ י"ל דלפי שלא נצטוו בבגדי כהונה לא הוי מחוסרי
בגדים ,עכ"ל.
וא"כ הכי נמי בנשים דלא נצטוו על הציצית ,א"כ אין להבגד חסרון הציצית כלל,
לע"נ הרבנית ראכיל סופר ב"ר דוד יהודה ז"ל יא"צ כ"ב תשרי וא"כ כיון דגוף המצוה באיש הוא ג"כ אך שלא יחסרו הציצית ,א"כ מה יתן ומה
דמי עצים משום תקנת השבים .אמרו בסוכה )דף לא :(.ההיא סבתא דאתאי לקמיה יוסיף מה שיטילו הנשים ציצית בבגדם ,הלא כל עיקר המצוה גם באיש הוא מה
דרב נחמן ,אמרה ליה ריש גלותא וכולהו רבנן דבי ריש גלותא בסוכה גזולה הוו שאין בגדו חסר הציצית ,וא"כ בנשים דבלא"ה ליכא חסרון ,א"כ אין מוסיפות כלל
יתבי ,צווחה ולא אשגח בה רב נחמן .אמרה ליה ,איתתא דהוה ליה לאבוהא תלת בהטלת הציצית .ורק בשארי מצוות דנהי דלא נצטוו הנשים ,עם כל זה אם עושין
מאה ותמני סרי עבדי צווחא קמייכו ולא אשגחיתו בה ,אמר להו רב נחמן פעיתא הרי עושין מעשה מצוה ,שהמעשה בעצמותה נרצית מאנשים ,ועל כן גם הם
היא דא ,ואין לה אלא דמי עצים בלבד. כשעושין הוי ליה אינה מצווה ועושה ונוטלין שכר ,ועל כן שפיר מברכות עליה.
וביאר בחזון יחזקאל )מובא במשמר הלוי סוכה סימן ל"ד( ,דלכאורה היאך דחה משא"כ בציצית דגם באיש אין המעשה נרצית ומבוקשת כלל ,רק שלא יהיה
רב נחמן ענייה שדרשה בחזרה עצים שגזלו ממנה ,וגער בה שהיא קולנית ,וכאילו להבגד חסרון הציצית הוא הנרצה ,והמצוה אך בשלילה ,א"כ כיון דלדידהו בלא"ה
היה כאן משוא פנים מצד רב נחמן לריש גלותא שיחזיק בגזל .אלא שיטת אין כאן חסרון ,א"כ אין מוסיפות כלל בעטיפת הציצית ,ואין במעשיהם כלום ,ועל
הריטב"א שם ,דהיכא שהנגזל תבע את עציו בחזרה בתוך החג ,תקנו "תקנת מה יברכו.
השבים" גם לאחר החג ,דהיינו ,שגם לאחר החג ,שכבר פירק את סוכתו ,ולכאורה וע"ע בש"ס ע"ז )דף כז (.דקאמר דאע"ג דרק מי שהוא מהול כשר למול ,ויליף ליה
אין כבר מקום לתקנה ,מ"מ אין הגזלן צריך להשיב את העצים ,אלא דמים בלבד, מקרא ד'המול ימול' ,עם כל זה אשה כשירה למול ,דאשה כמאן דמהולא דמיא,
ורק באופן שהמתין ותבע את עציו לאחר החג ,רק אז על הגזלן להשיב את העצים ע"כ .ומבואר דכיון דאין להאשה חסרון הערלה ,נחשבת כמהולה ,וקורא אני בה
עצמם .ולפ"ז י"ל ,שרב נחמן באמת חשש לטובתה של אותה סבתא ,ורצה שתקבל 'המול ימול' .וא"כ הכי נמי אם אין לבגד האשה חסרון הציצית ,שפיר נחשב כאילו
את עציה בחזרה ,כבקשתה ,ועל כן השתמט ממנה ,ודחה את תביעתה לאחר החג, יש שם ציצית ,ואע"פ שבפועל אינם ,כמו שנחשבת האשה מהולה מפאת שאין לה
כדי שתתבע רק לאחר החג ,ואז תוכל לקבל את עציה בחזרה .ולכן כאשר צווחה חסרון הערלה ואע"פ שבפועל איננה מהולה ,ודו"ק היטב.
בתוך החג ,לא השגיח בה רב נחמן ,אלא התחכם לטובתה לדחותה בטענה שהיא והנה מה שכתבתי למעלה דנשים אין רשאות לברך אציצית לפי שאינה מצוה
קולנית ,ואם תתעקש לתבוע עתה לא תקבל אלא דמי העצים בלבד ,אלא כדאי חיובית רק שלילית ,שלא יהיה להבגד חסרון הציצית וכנ"ל ,הנה יומצא לפ"ז דג"כ
לה להמתין עד לאחר החג כדי לתבוע תביעתה .וא"כ אין כאן כלל משוא פנים, אין רשאות לברך אסוכה לפי דברי המנחת חינוך הנ"ל ,דגם סוכה איננה מצוה
אלא אדרבה בזה רואים צדקת רב נחמןו. חיובית רק שלילית ,שלא תהיה האכילה חוץ לסוכה וכנ"ל ,וזה סותר להתוס'
)חולין קי :ד"ה טלית( שכתבו להדיא דנשים מברכות על ישיבת סוכה ע"ש.
ואולם גוף דברי המנחת חינוך הנ"ל שכתב דסוכה היא רק מצוה שלילית ,נלענ"ד
לע"נ הג"ר יחייא ב"ר אברהם זצ"ל יא"צ ט"ו תשרי דאין הדבר כן ,ורק דסוכה היא מצוה חיובית ועצמותית ,שהתורה מבקשת שנדור
אשר עשה משה לעיני כל ישראל .התורה מסיימת 'לעיני כל ישראל' ,והתורה ז' ימים בסוכה כמו שדרין כל השנה בבית ,וכאומרם ז"ל 'תשבו כעין תדורו' ,והא
מתחלת 'בראשית' ,שתמיד קשורה תחילת התורה לסוף התורה ,וסוף התורה דאי בעי לא אכיל ולא יתיב בסוכה ,זה בעבור לפי שענין דירה כך ענינה ,שהאדם
לתחילת התורה ,שהקב"ה עשה תנאי עם מעשה בראשית אם ישראל יקבלו הוא בחוץ ובשוק כמה זמנים ,ורק כשרוצה לאכול ולשתות או לישן ,אזי אינו אוכל
התורה העולם יתקיים ,ואם לאו העולם תהפך לתוהו ובוהו ,וא"כ עיקר קיום ושותה וישן בחוץ רק בביתו ,וזהו ענין הדירה בביתו ,וכן רצתה התורה שנדור
העולם זהו ע"י בני ישראל ,ולכך מרמזת לנו התורה 'בראשית' בתחילת התורה, שבעת ימים בסוכה ושפיר הוא מבוקש עצמיי וחיובי שהתורה מבקשת ענין
ומסיימת 'ישראל' בסוף התורה 'לעיני כל ישראל' ,שכל הבריאה תלויה רק בידי הדירה בסוכה ,ולכן שפיר נשים רשאות לברך אסוכה ,משא"כ בציצית שפיר
ישראל. דברינו במקומם עומדים וכמובן) .אתוון דאורייתא כלל י"א(.
בלבד ,כדברי הריטב"א .וכבר כתב מעין זה אביו החתם סופר) ,דף ל .בד"ה הא קנייה ביאוש( ,וראה עוד ו וכיוצא בזה כתב בשו"ת כתב סופר )או"ח סימן קכ"ד ד"ה ועתה שמע בני( ,והוסיף הכתב סופר שם,
בדבריו בגיטין )דף נה :סוף ד"ה והנה בב"ק( ,שכתב ג"כ בדרך זו ,אך בסגנון שונה. שמשום כך דקדק רב נחמן לומר" :אין לה אלא דמי עצים בלבד" ,ורצה לשלול בזה שלא תחשוב שיש
לפניה שני דרכים ,א( אם ישלמו תיכף ומיד ,יתנו לה רק דמים .ב( אם ימתינו עד לאחר המועד ,יצטרכו
לתת לה עצים דוקא )והיינו דלא כדברי הריטב"א הנ"ל( .אלא בכל אופן אין לה אלא דמי עצים בלבד,
כי לאחר שהתעקשה לתבוע תביעתה בחול המועד ,גם אם ישלמו לה לאחר המועד ,אין לה אלא דמים
הרה"ק רבי מחם מעדל ב"ר יוסף מרימוב זי"ע אמר:
בעודי בחיים אי מעע עם כל העולמות ,ולאחר פטירתי אחזיק טובה למי שידליק ר לטובת שמתי )ספר מחם ציון(.
תפרסם ע"י הרה"ח המפורסם ר' מרדכי יצחק סאמעט שליט"א
