gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לשון קדשו · LESHON KUDSHOY — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: לשון קדשו · LESHON KUDSHOY

שבוע: סוכות (2026-09-21)

לשון קדשו · LESHON KUDSHOY — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫(‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫קונטרס‬ ‫לשון קדשו‬ ‫דברות קודש של כ"ק מרן אדמו"ר רבן של ישראל‬ ‫זללה"ה‬ ‫רבינו יואל טייטלבוים‬ ‫אבדק"ק סאטמאר יע"א‬ ‫וגאב"ד עיה"ק ירושלים תובב"א‬ ‫חג הסוכות תשט"ז (חלק ב)‬ ‫חג הסוכות תשט"ז (חלק ב) ‪ -‬רפד‬ ‫יום ב' דסוכות תשט"ז‬ ‫• חיד"א ובני יששכר‪ :‬עושים זֵ כר דוקא לְ ַענְ נֵ י ַה ָּכבוד‪ ,‬ש ַה ָּמן וְ ַה ְב ֵאר‬ ‫ניתן גם לערב רב‪ ,‬והעננים הקיפו והבדילו את ישראל מהם • זוהר‬ ‫הקדוש‪ :‬אהרן הכהן העדיף לעשות העגל מלהכניס את הערב רב‬ ‫לתוך ענני הכבוד‪ ,‬ולְ ַטב ִא ְת ַכוָּ ן • ביאור מדרש‪ :‬היושב בסוכה בזמן‬ ‫הזה‪ ,‬זוכה ויושב לעתיד בסוכה של סדום • הלולב מאגד כל בחינות‬ ‫שבישראל לכפר אלו על אלו‪ ,‬אבל נוטלים אותה בתוך הסוכה‪,‬‬ ‫ללמד שבפועל אין להתחבר אם אנשים שאינם הגונים •‬ ‫_לי_ל שמיני עצרת תשט"ז‬ ‫• עיקר העבודה בשמיני עצרת היא במחשבה‪ ,‬שמשתוקקים להרבות‬ ‫בעבודה‪ ,‬והקב״ה מצרפה למעשה • ענני הכבוד גילו שמה שעשו‬ ‫בהשתדלות בני אדם אינם מכוחו ועוצם ידו‪ ,‬אלא מעזרת ה׳ • מצות‬ ‫סוכה היא זֵ כר לב' בחינות‪ .‬לסוכות ממש‪ ,‬ללמד שצריך לעשות‬ ‫התחלת המצוה‪ ,‬וענני הכבוד שהקב״ה מסייע לו להצליח לגמור •‬ ‫שמיני עצרת מקריבים פר אחד ואיל אחד‪ ,‬להורות ג"כ לעשות‬ ‫התחלה מועטת מצד האדם‪ ,‬אבל ריבוי העבודה משלים הקב״ה •‬ ‫ב<לשון הקודש‬ ‫בהוספת הערות להבנת הענין‬ ‫שנת תשפ"ז לפ"ק‬ ‫קדשו‪Copyright‬קדשו‬ ‫מערכת לשון‬ ‫עצרתגבול ידוע ©‬ ‫תשט"ז‬ ‫לשון כל הזכיות ל_יל_‬ ‫שמורותשמיני‬ ‫ואיסור השגת‬ ‫יצא לאור ע"י‬ ‫ב‬ ‫אויטאמאטיש דורך קרעדיט קארד‪845-366-2793 #1700 :‬‬ ‫|‬ ‫צו מנדב זיין רופט‪1-718-388-5519 :‬‬ ‫לשון קדשו ‪ -‬קונטרס רפד (חלק ב)‬ ‫◆‬ ‫◆ ברכת מזל טוב‬ ‫הר"ר הערשל שטערן הי"ו‬ ‫הר"ר שלום יוסף זילבערשטיין הי"ו‬ ‫לאירוסי בנו החתן יהושע נ"י – עב"ג בת‬ ‫לאירוסי בתו – עב"ג החתן אברהם נ"י בן‬ ‫הר"ר אביגדור יודא האלפערט הי"ו‬ ‫הר"ר יצחק אייזיק בראדי הי"ו‬ ‫רון ◆‬ ‫◆ ְו ֵהם יַ ֲעלו ְלזִ ָּכ ֹ‬ ‫הרב הקדוש נח<ל נובע מקור חכמה‬ ‫רבי נחמן ב"ר שמחה זצ"ל מברסלב‬ ‫יומא דהילולא י"ח תשרי (אושפיזא דמשה) תקע"א‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל‬ ‫הרה"ח הישיש‪ ,‬האריך בתפלה‪ ,‬ובאמירת תהלים שפך נפשו‬ ‫הרה"ח בנש"ק‪ ,‬איש חסיד מדור הישן‪ ,‬עבודתו בתורה‬ ‫בכל יום‪ ,‬אהב מצות ורדף לקיימן‪ ,‬עסק תמיד בצדקה וחסד‬ ‫ובתפלה היה לדוגמא‪ ,‬צנוע בדרכיו וקיבל כל אחד בסבר‬ ‫וביקור חולים‪ ,‬והיה דבוק ברביה"ק זי"ע ובמשנתו‬ ‫פנים יפות‪ ,‬זכה לקירבה יתירה אצל רביה"ק זי"ע‬ ‫רבי שמוא__ל אברהם ז ל ברייער‬ ‫"‬ ‫רבי א__לי' בצ__לא__ל ז"ל טייט__לבוים‬ ‫ב"ר יעקב קאפל ז"ל‬ ‫בן הרה"צ ר' יקותיאל יהודה זצ"ל הי"ד‬ ‫נפטר י"ד תשרי (ערב סוכות) תש"פ‬ ‫נפטר י"ט תשרי ג' דחוהמ"ס (אושפיזא דאהרן) תשע"ט‬ ‫הרה"ח זקן ונשוא פנים‪ ,‬אהוב על הבריות‪ ,‬מעוטר במדות‬ ‫הרה"ח המפואר‪ ,‬איש חי רב פעלים‪ ,‬מרחם על הבריות‪,‬‬ ‫נשגבות‪ ,‬יגע בתורה בשקידה רבה‪ ,‬וקיים מצות בוראו ברגש‪,‬‬ ‫מתלמידי רביה"ק זי"ע‬ ‫גמל חסד בגופו ומאודו‪ ,‬והסתופף בצל רביה"ק זי"ע‬ ‫רבי חיים ע"ה רייזמאן‬ ‫רבי א__לי' בצ__לא__ל ז"ל שרייבער‬ ‫ב"ר יהודה הלוי ז"ל‬ ‫בן הרה"ח ר' יעקב ז"ל‬ ‫נפטר י"ד תשרי (ערב סוכות) תשע"ה‬ ‫נפטר י"ז תשרי א' דחוהמ"ס (אושפיזא דיעקב) תשפ"א‬ ‫האשה החשובה‪ ,‬חכמה צנועה וחסודה‪ ,‬יראת ה'‪ ,‬בע<לת‬ ‫מדות טובות‪ ,‬ריחקה מותרות עוה"ז‪ ,‬התבטלה לרצון קונה‪ ,‬וחיתה‬ ‫בלב ונפש במסורת אבותינו ורבותינו בתמימות‬ ‫מרת מרים __ליבא ע"ה פער__למוטטער‬ ‫זצ"ל הי"ד דומ"ץ האלאש‬ ‫בת הרה"ג ר' יחזקא<ל שרגא בראך‬ ‫אשת יבלחט"א הרה"ח ר' ש<לום אברהם אביש שליט"א‬ ‫מו"ל 'קול רבינו הקדוש' ‪ -‬נפטרה י"ד תשרי (ערב סוכות) תשפ"ד‬ ‫האשה החשובה מרת‬ ‫הרב החסיד רבי‬ ‫צפורה ע"ה וועבער‬ ‫שמואל יצחק ז"ל קאהן‬ ‫ב"ר חיים שמחה בונם ז"ל‬ ‫ב"ר מתתי' הכהן ז"ל‬ ‫אשת יבלח"ט הרה"ח ר' דוד שליט"א‬ ‫נפטר י"ז תשרי א' דחוהמ"ס תשע"ח‬ ‫כ' תשרי ד' דחוהמ"ס תשפ"ו‬ ‫הר"ר שמואל אברהם מאיר ב"ר מרדכי דוב הלוי גרובער ז"ל‪ ,‬י"ג תשרי תשפ"א ‪‬‬ ‫‪ ‬הר"ר משה אפרים ב"ר ארי' ז"ל הערשקאוויטש – וזוגתו מרת שפרה יענטא ע"ה ב"ר משה יודא ז"ל ‪‬‬ ‫‪ ‬מרת חיה דבורה ב"ר מאיר ע"ה וויינשטאק‪ ,‬כ"ז טבת תשפ"ו ‪‬‬ ‫‪ ‬הר"ר יקותיאל יודא ע"ה ב"ר קלונימוס קלמן הי"ו‪ ,‬כ"ב ניסן תשפ"ו ‪‬‬ ‫ג‬ ‫קדשו‬ ‫ל_יל_ שמיני עצרת תשט"ז‬ ‫לשון‬ ‫יום ב' דסוכות תשט"ז‬ ‫א‬ ‫קושיות ודקדוקים במצות לולב וסוכה‬ ‫קושיא א‬ ‫אשוֹ ן הוא‪,‬‬ ‫במדרש תנחומאא על הפסוק ּו ְל ַק ְח ֶּּתם ָל ֶּכם ַּב ּיוֹ ם ָה ִר ׁ‬ ‫אשוֹ ן וגו'‪ ,‬וכי ִר ׁ‬ ‫והלא ט"ו הוא‪ ,‬אלא ראשון לחשבון עוונות‪.‬‬ ‫א) וצריך ביאור הכוונה בזה‪.‬‬ ‫ב‬ ‫קושיא ב‬ ‫בפייטב מזכירים מה שאמרו חכמינו ז"לג כי ארבעת המינים שבלולב רומזים על‬ ‫ארבע הכתות שבישראל‪ ,‬ואוגדים אותן יחד בחג הסוכות לכפר זה על זה‪ ,‬וכמו‬ ‫אשוֹ ן‪ ,‬וכי ראשון הוא‪ ,‬והלא ט"ו יום הוא‪ ,‬ואת אמרת ביוֹ ם‬ ‫א בתנחומא אמור (סימן כב)‪ּ :‬ו ְל ַק ְח ֶּּתם ָל ֶּכם ַּב ּיוֹ ם ָה ִר ׁ‬ ‫אשוֹ ן‪ ,‬אלא ראשון הוא לחשבון עונות‪ ○ .‬רבי מני ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר‪ ,‬משל למה הדבר‬ ‫ָה ִר ׁ‬ ‫דומה‪ ,‬למדינה שהיתה חייבת ליפס למלך‪ ,‬והיה המלך משלח לגבותה ולא היתה נותנת‪ ,‬שהיה שטר גדול‪ .‬כך‬ ‫פעם הראשון ופעם שני היה משלח לגבותה ולא היו נותנין‪ ,‬מה עשה המלך‪ ,‬אמר לבני פלטרין שלו עמדו ונלך‬ ‫עליהם‪ ,‬עד שהן הולכין כמו עשר מילין שמעו בני המדינה‪ ,‬מה עשו‪ ,‬התחילו גדולי המדינה יוצאין לאפנטי של‬ ‫מלך‪ ,‬אמר להם מי אתם‪ ,‬אמרו לו בני מדינה פלונית אנו ששלחת לגבותינו‪ ,‬אמר להם ומה אתם מבקשין‪ ,‬אמרו‬ ‫לו בבקשה ממך עשה עמנו חסד שאין לנו מה ליתן‪ ,‬אמר להם בשבילכם אני מניח לכם מחצה‪ ,‬עד שהוא בא‬ ‫יצאו בריוני המדינה אף הן קדמו אותו כמו ה' מילין‪ ,‬אמר להם ומי אתם‪ ,‬אמרו לו בני המדינה פלונית ששלחת‬ ‫לגבות ואין לנו כח לעמוד אלא בבקשה ממך שתרחם עלינו‪ ,‬אמר להם כבר הנחתי מחצה ובשבילכם אני מניח‬ ‫מחצה על מחצה‪ ,‬עד שהוא מהלך יצאו כל בני המדינה אליו גדולים וקטנים‪ ,‬אמר להם מה אתם מבקשים‪,‬‬ ‫אמרו לו אדוננו המלך אין לנו כח ליתן מה שאנו חייבים לך‪ ,‬אמר להם כבר הנחתי מחצה ומחצה על מחצה‪,‬‬ ‫ובשבילכם אני מניח הכל‪ ,‬אלא מכאן ואילך ראש חשבון הוא‪[ ○ .‬והנמשל]‪ ,‬המלך זה מלך מלכי המלכים הקב"ה‬ ‫יתברך ויתברך שמו‪ ,‬בני המדינה אלו ישראל שהם מסגלין עונות כל ימות השנה‪ ,‬מה הקב"ה עושה‪ ,‬אומר להם‬ ‫עשו תשובה מראש השנה‪ ,‬והם נכנסין ובאין ביום הכיפורים ומתענין בו ועושין תשובה‪ ,‬והקב"ה מוחל להם‪.‬‬ ‫ומה הם עושין‪ ,‬ערב ראש השנה גדולי הדור מתענין‪ ,‬והקב"ה מוותר להם שליש מעונותיהם‪ ,‬ומראש השנה ועד‬ ‫יום הכפורים יחידים מתענים‪ ,‬והקב"ה מוותר שליש מעונותיהם‪ ,‬וביום הכפורים כל ישראל מתענין ומבקשין‬ ‫יכם וגו'‪ .‬מה‬ ‫רחמים‪ ,‬אנשים ונשים וטף‪ ,‬והקב"ה מוותר להם את הכל‪ ,‬דכתיב (אחרי טז‪ ,‬ל) ִכי ביוֹ ם ה ֶּזה יכ ֵּפר ע ֵּל ֶּ‬ ‫ישראל עושין‪ ,‬נוטלין לולביהן ביום טוב ראשון של חג‪ ,‬ומהללים ומקלסים לפני הקב"ה‪ ,‬והקב"ה מתרצה להם‬ ‫ומוחל להם‪ ,‬ואומר להם הרי ויתרתי לכם את כל עונותיכם הראשונות‪ ,‬אבל מעכשיו הוא ראש חשבון‪ ,‬לכך כתיב‬ ‫אשוֹ ן‪ ,‬ראשון לחשבון עונות‪[ .‬והובא זה גם בטור (או"ח סימן תקפא)]‪.‬‬ ‫ּו ְל ַק ְח ֶּּתם ָל ֶּכם ַּב ּיוֹ ם ָה ִר ׁ‬ ‫ב ביוצרות ליום א' דסוכות (ד"ה אקחה בראשון‪ ,‬בפיוט הארוך שמקודם קדושה) [ואצל רבינו ניגנו זה בסעודת היום‪ ,‬ובשנת‬ ‫תשט"ז ניגנו זה ביום ב'‪ ,‬מכיון שיום ראשון חל בשבת]‪ :‬וכמוֹ ב ֵּעץ ָה ָדר ֵּריח ָוטעם‪ֵּ ,‬כן בעם זו בע ֵּלי ִמצוֹת ו ֵּדע נֹעם‪.‬‬ ‫וכמוֹ בכף ת ֶֹּמר טעם ולֹא ֵּריח‪ֵּ ,‬כן בעם זו בע ֵּלי ִמצוֹת בלֹא ָדת ָו ֵּריח‪ .‬וכמוֹ ֶּב ָעבוֹ ת ֵּריח וטעם מר‪ֵּ ,‬כן ֵּבינֵּ ימוֹ הוֹ ֵּגי‬ ‫ָדת ו ִח ָכם ָמר‪ .‬וכמוֹ ע ָר ָבה בלֹא טעם ָו ֵּריח‪ֵּ ,‬כן ֵּבינֵּ ימוֹ ִעק ׁ ִשים אטו ִמים ִמל ָה ִריח‪ .‬וכמוֹ ֵּעץ פ ִרי ע ֵּלי סרק מח ִפים‪ֵּ ,‬כן‬ ‫לויִ ים ֵא ֶּּלה ָב ֵא ֶּּלה‪ִ ,‬ל ְמ ׁש ְֹך ֵא ֶּּלה ֶּאת ֵא ֶּּלה‪ּ ,‬ו ְל ַכ ּ ֵפר‬ ‫גו ִדים ֵא ֶּּלה ָב ֵא ֶּּלה‪ֵּ ,‬כן ְּת ּ‬ ‫י ׁ ָש ִרים ע ֵּלי ר ׁ ָש ִעים מחוֹ פ ִפים‪ּ .‬ו ְכמוֹ ֵהם ֲא ּ‬ ‫ֵא ֶּּלה ַעל ֵא ֶּּלה‪ַ ,‬ל ֲעשׂ וֹ ת ֵא ֶּּלה ָּכ ֵא ֶּּלה‪.‬‬ ‫ג בויקרא רבה (אמור ל‪ ,‬יב)‪ :‬דבר אחר ּ ְפ ִרי ֵעץ ָה ָדר אלו ישראל‪ ,‬מה ֶּאתרוֹ ג זה יש בו טעם ויש בו ריח‪ ,‬כך ישראל‬ ‫יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים‪ַּ .‬כ ּפֹת ְּת ָמ ִרים אלו ישראל‪ ,‬מה התמ ָרה הזו יש בו טעם‬ ‫ואין בו ריח‪ ,‬כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים‪ַ .‬ו ֲענַ ף ֵעץ ָעבֹת אלו ישראל‪ ,‬מה‬ ‫ָה ָדס יש בו ריח ואין בו טעם‪ ,‬כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה‪ְ .‬ו ַע ְר ֵבי נָ ַחל אלו‬ ‫ישראל‪ ,‬מה ע ָר ָבה זו אין בה טעם ואין בה ריח‪ ,‬כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים‬ ‫טובים‪ .‬ומה הקב"ה עושה להם‪ ,‬לאבדן אי אפשר‪ ,‬אלא אמר הקב"ה יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו‬ ‫על אלו‪ ,‬ואם עשיתם כך‪ ,‬אותה שעה אני מתעלה‪ ,‬הדא הוא דכתיב (עמוס ט‪ ,‬ו) הבוֹ נֶּ ה ב ׁ ָשמיִ ם מעלוֹ ָתיו‪ ,‬ואימתי‬ ‫הוא מתעלה‪ ,‬כשהן עשויין אגודה אחת‪ ,‬שנאמר (שם) וא ֻג ָדתוֹ על ֶּא ֶּרץ י ָס ָדה‪ .‬לפיכך משה מזהיר לישראל‬ ‫אשוֹ ן‪.‬‬‫ּו ְל ַק ְח ֶּּתם ָל ֶּכם ַּב ּיוֹ ם ָה ִר ׁ‬ ‫קדשו‬ ‫ל_יל_ שמיני עצרת תשט"ז‬ ‫לשון‬ ‫ד‬ ‫לויִ ים ֵא ֶּּלה ָב ֵא ֶּּלה] ִל ְמ ׁש ְֹך ֵא ֶּּלה ֶּאת ֵא ֶּּלה‪,‬‬ ‫גו ִדים ֵא ֶּּלה ָב ֵא ֶּּלה [ ֵּכן ְּת ּ‬ ‫שאומרים שם ּו ְכמוֹ ֵהם ֲא ּ‬ ‫ּו ְל ַכ ּ ֵפר ֵא ֶּּלה ַעל ֵא ֶּּלה‪ַ ,‬ל ֲעשׂ וֹ ת ֵא ֶּּלה ָּכ ֵא ֶּּלה‪.‬‬ ‫ב) אמנם יש להבין למה דוקא בחג הסוכות עושים רמז זה במצות נטילת הלולב‪,‬‬ ‫ולא בשאר ימות השנה‪.‬‬ ‫וגם נבאר דיש שייכות לזה גם עם מצות סוכה שבזה החג‪.‬‬ ‫ג‬ ‫הקדמה לקושיא ג‪-‬ד‬ ‫בגמרא ערכיןד איתא‪ ,‬מאי טעמא דמאן דאמר קדושה ראשונה קידשה לשעתה‬ ‫ולא קידשה לעתיד לבא‪ ,‬דכתיב (נחמי' ח‪ ,‬יז) ַו ַ ּי ֲעשׂ ּו ָכל ַה ָ ּק ָהל ַה ּ ׁ ָש ִבים ִמן ַה ּ ׁ ְש ִבי ֻס ּכוֹ ת‬ ‫נון ֵּכן ְּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל וגו'‪ ,‬אפשר בא דוד ולא‬ ‫ימי יֵ ׁש ּו ַע ִּבן ּ‬ ‫ַו ֵ ּי ׁ ְש ּ‬ ‫בו ַב ֻּס ּכוֹ ת‪ִּ ,‬כי לֹא ָעשׂ ּו ִמ ֵ‬ ‫עשו סוכות‪ ,‬עד שבא עזרא‪ ,‬אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע בן‬ ‫נו שמיטין ויובלות וקידשו ערי חומה‪ ,‬אף ביאתן בימי‬ ‫נון‪ ,‬מה ביאתם בימי יהושע ָמ ּ‬ ‫נו שמיטין ויובלות וקידשו ערי חומה וכו' [והיינו שבימי עזרא קידשו מחדש‪ ,‬כי‬ ‫עזרא ָמ ּ‬ ‫קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא]‪.‬‬ ‫ופירש רש"י‪ ,‬דהאי ִכי לֹא ָעשו וגו'‪ ,‬לאו אסוכות מהדר‪ ,‬אלא הכי קאמר‪ִ ,‬כי לֹא‬ ‫ָעשו מה שעשו עכשיו מימות יהושע בן נון‪ ,‬ומאי ניהו‪ ,‬קדושת הארץ‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫והיוצא מזה כי למ"ד קדושה ראשונה שבימי יהושע בן נון לא קידשה לעתיד‬ ‫לבאה‪ ,‬הוצרכו להקדישה שנית בימי עזרא‪.‬‬ ‫ד‬ ‫ושוב פריך בגמרא ואידך [מאן דאמר‪ ,‬דסובר דקדושה ראשונה קידשה גם לעתיד לבא‪ ,‬האיך‬ ‫ימי יֵּ ׁשוע ִבן נון]‪ ,‬ומשני דבעי רחמי על יצרא דעבודה זרה‬ ‫יפרש הפסוק ִכי לֹא ָעשו ֵּכן ִמ ֵּ‬ ‫ובטליה‪ ,‬ואגין זכותא עלייהו כסוכה‪ .‬ופירש רש"י דלעולם ִכי לֹא ָעשו אסוכות קאי‪,‬‬ ‫ולא סוכות ממש‪ ,‬אלא דבעי עזרא רחמי איצרא דעבודה זרה ואימסר בידיה‪ ,‬ואגין‬ ‫זכותא דעזרא עלייהו כסוכה‪.‬‬ ‫ומסיק שם בגמרא‪ ,‬והיינו דקפיד קרא עילויה דיהושע‪ ,‬דבכל מקום כתיב יְ הוֹ ׁ ֻש ַע‪,‬‬ ‫והכא כתיב יֵ ׁש ּו ַע‪ .‬דבשלמא משה לא בעי רחמי [לבטל יצרא דעבודה זרה]‪ ,‬דלא הוי ליה‬ ‫זכותא דארץ ישראל‪ ,‬אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל אמאי לא בעי רחמי‪.‬‬ ‫ד בגמרא ערכין (לב‪ :):‬מאי טעמא דמאן דאמר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא‪ ,‬דכתיב‬ ‫נון ֵּכן ְּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל‬ ‫ימי יהושע ִּבן ּ‬ ‫(נחמי' ח‪ ,‬יז) ַו ַ ּי ֲעשׂ ּו בני הגולה ַה ּׁ ָש ִבים ִמן ַה ּׁ ְש ִבי ֻס ּכוֹ ת ַו ֵ ּי ׁ ְש ּ‬ ‫בו ַב ֻּס ּכוֹ ת‪ִּ ,‬כי לֹא ָעשׂ ּו ִמ ֵ‬ ‫וגו' ַו ְּת ִהי שִׂ ְמ ָחה ְ ּגדוֹ ָלה ְמאֹד‪ .‬אפשר בא דוד ולא עשו סוכות‪ ,‬עד שבא עזרא‪ ,‬אלא מקיש ביאתם בימי עזרא‬ ‫לביאתם בימי יהושע‪ ,‬מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות [שהתחילו למנות שמיטין ונתחייבו במעשר]‬ ‫וקדשו ערי חומה‪ ,‬אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה [פירש"י‪ :‬דהא ִכי לֹא ָעשו לאו‬ ‫אסוכות מהדר‪ ,‬אלא הכי קאמר‪ִ ,‬כי לֹא ָעשו מה שעשו עכשיו מימות יהושע‪ ,‬ומאי ניהו קדושת הארץ] וכו'‪ ○ .‬ואידך‪ ,‬דבעי‬ ‫רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה‪[ ,‬לעולם ִכי לֹא ָעשו אסוכות קאי‪ ,‬ולאו סוכות ממש‪ ,‬אלא דבעא עזרא רחמי איצרא‬ ‫דעבודה זרה‪ ,‬ואימסר בידיה‪ ,‬כדאמר בסנהדרין (סד‪ ,]).‬ואגין זכותא [דעזרא] עלייהו כי סוכה‪ִ [ ,‬כי לֹא ָעשו דבר זה בימות‬ ‫יהושע כן]‪ ○ .‬והיינו דקא קפיד קרא עילויה דיהושע [לאדכורי יהושע טפי מהאחרים‪ ,‬וקא מדכר ליה בלשון גנאי]‪ ,‬דבכל‬ ‫דוכתא כתיב יהוֹ ֻשע‪ ,‬והכא כתיב יֵּ ׁשוע [משום דאיהו הוה ליה למיבעי רחמי עלה דמילתא‪ ,‬כי] בשלמא משה לא בעא‬ ‫רחמי‪ ,‬דלא הוה זכותא דארץ ישראל‪ ,‬אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל‪ ,‬אמאי לא ליבעי רחמי‪.‬‬ ‫ה ויש לציין כי הלשון 'לעתיד לבא' שבכל סוגיא זו‪ ,‬אין הכוונה על ימות המשיח דוקא‪ ,‬אלא על ימים העתידים‬ ‫להיות‪ ,‬לאחר החורבן‪ ,‬וכן בבית שני‪.‬‬ ‫ה‬ ‫קדשו‬ ‫ל_יל_ שמיני עצרת תשט"ז‬ ‫לשון‬ ‫ה‬ ‫קושיא ג‬ ‫והנה לפי דברי הגמרא אלו צריכים עדיין להבין בהמשך הפסוקים שם‪.‬‬ ‫ג) כי למאן דאמר דלא קידשה לעתיד לבא‪ ,‬קשה‪ ,‬דלפי תירוץ הגמרא נמצא‬ ‫דמקודם נאמר ויעשו סוכוֹ ת‪ ,‬דמיירי ממצות סוכה עצמה‪ ,‬ואחר כך שוב מיירי הכתוב‬ ‫מענין אחר לגמרי‪ ,‬ממה שקדשו את ארץ ישראל‪ ,‬שלכאורה אין לזה שייכות לעשיית‬ ‫מצות סוכה‪ ,‬ואם כן צריך ביאור להבין המשך וקישור הפסוקים‪.‬‬ ‫ו‬ ‫קושיא ד‬ ‫ד) וכן צריך ביאור למאן דאמר דקידשה לעתיד לבא‪ ,‬וסיפא דקרא מיירי בענין‬ ‫מה שביטלו יצרא דעבודה זרה‪ ,‬דקשה להבין השייכות מזה לענין עשיית מצות סוכה‬ ‫דמיירי לעיל מיניה‪ .‬וגם מהו הנמשל דאגין עלייהו 'כסוכה' דייקא‪.‬‬ ‫(ראה עוד קושיא ה‪-‬ו‪ ,‬להלן באות יא ואות כה)‬ ‫וכל הענין צריך ביאור‪.‬‬ ‫ז‬ ‫ישוב הקושיות‬ ‫הקדמה לישוב קושיא ג‬ ‫ואפשר לומר בזה‪ ,‬דהנה הבני יששכרו הביא בשם החיד"אז שהקשה דהלא‬ ‫שלש מתנות נתן הקב"ה לישראל במדבר‪ָ ,‬מן‪ ,‬וב ֵּאר‪ ,‬ועננֵּ י ָכבוֹ ד‪ ,‬ולמה לא נצטוו‬ ‫לעשות ֵּז ֶּכר רק לענני כבוד‪ ,‬ולא למן ובאר‪.‬‬ ‫ו בבני יששכר (תשרי י‪ ,‬יג‪-‬טו)‪ :‬הקדמונים אחזו ׁ ָשער‪ ,‬לדרוש ולחקור על מה עשה ה' ככה‪[ ,‬שהרי] ג' מתנות טובות‬ ‫נתן הקב"ה לישראל במדבר‪ָּ ,‬מן ּו ְב ֵאר ְו ַענְ נֵ י ָּכבוֹ ד (תענית ט‪ ,).‬הנה צוה השי"ת זֵ ֶּכר ְל ַענְ נֵ י ַה ָּכבוֹ ד במצות סוכה‪,‬‬ ‫ולא עשה כן ב ָמן וב ֵּאר וכו'‪ ○ .‬והנה ראיתי להרב הגדול מ' חיד"א הנ"ל בספרו ראש דוד כתב בשם הרב החסיד‬ ‫מו' חיים כפוסי‪ ,‬דה ָמן וב ֵּא ר הלא המה לחם ומים שהן הכרחיים לחיי האדם וכו'‪[ ○ .‬והנה] הרב הגדול החסיד‬ ‫מ' חיד"א זללה"ה הטעים לנו עוד טעם‪[ ,‬על] ָמן וב ֵּאר‪ ,‬למה לא צונו השי"ת לעשות להם זֵּ ֶּכר‪ ,‬וצונו במצוה‬ ‫לעשות זכר לענני כבוד‪ .‬הנה כתב בשם הרב החסיד מו' יהודא חאבילייו זללה"ה‪ ,‬להיות ענני כבוד היו רק‬ ‫ישראל מיוחדים בטובה‪ ,‬כי הערב רב פלט אותם הענן‪ ,‬מה שאין כן ָּמן ּו ְב ֵאר‪ ,‬גם הערב רב נהנו מהם‪ ,‬עכ"ד‪○ .‬‬ ‫וכי ישאלך בנך למה באמת ממתנת ָמן וב ֵּאר נהנו גם הערב רב מה שאין כן ממתנת ענני הכבוד‪ ,‬הנה לדעתי‬ ‫אפשר לצרף טעם זה גם כן עם טעם הרב מהר"ח [כפוסי] הנ"ל ועפ"י הדרך שכתבתי לעיל‪ ,‬והיינו להיות ָמן‬ ‫וב ֵּא ר הם למזון לחיי האדם בהכרח כלחם ומים‪ ,‬וכביכול זה מחייב הדין והמשפט השכלי אשר השי"ת יתן‬ ‫לבריותיו שבראם מזונות לחיותם‪ ,‬על כן גם הערב רב שהם גם כן בריותיו ית"ש‪ ,‬נהנו ִמן ה ָמן וב ֵּאר‪ ,‬משא"כ‬ ‫עננֵּ י ה ָכבוֹ ד שהוא בחסד גדול‪ ,‬ואהבה וחיבה יתירה נודעת לישראל במה שהלביש אותם בענני כבוד‪ ,‬הנה בזה‬ ‫יכם‪ ,‬לא אמר ִתזכרו‪ ,‬היינו דָּ ִרין‬ ‫עו דֹר ֵֹת ֶּ‬ ‫לא זכו הערב רב‪ ○ .‬הנה לפי"ז יומתק גם כן [מאמר הכתוב] ְל ַמ ַען יֵ ְד ּ‬ ‫לו ָתא‪ ,‬כמבואר בזוהר (בראשית כה‪ ,).‬הנה יכירו‬ ‫יהו ְּכ ֵל"י ָח ָמ"ס ְו ָד ֲח ִקין לוֹ ן ְּב ָג ּ‬ ‫ימין ָה ֵע ֶּרב ַרב ֲע ַליְ ּ‬ ‫ַּב ְת ָר ִאין דְּ ַקיְ ִ‬ ‫'וידעו' בני ישראל שלא יהיה להם התחברות עמהם‪ ,‬כי החיבה יתירה של השי"ת הוא רק לישראל‪ ,‬על כן ַב ֻּס ּכוֹ ת‬ ‫יכם הנותן לכם תוספת טובתו וחסדו‪ ,‬חוץ מה שמחייב הדין‬ ‫הוֹ ׁ ַש ְב ִּתי רק ֶּאת ְּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל וכו'‪ֲ ,‬אנִ י הוי"ה ֱאל ֵֹק ֶּ‬ ‫והמשפט השכליי‪ .‬מה שאין כן הערב רב הגם שנהנו ִמן ה ָמן וב ֵּאר‪ ,‬הוא מחמת שהמשפט מחייב לזון את‬ ‫בריותיו‪ ,‬מה שאין כן תוספת החסד הוא עננֵּ י ָּכבוֹ ד‪ ,‬לא זכו הערב רב‪ ,‬על כן לא נצטוינו במצוה לזכר רק לענני‬ ‫כבוד‪ .‬לזה קיימו וקבלו רז"ל (עבודה זרה ג‪ ):‬שגם לעתיד במהרה בימינו יהיה המבחן לאומות העולם במצות‬ ‫סוכה‪.‬‬ ‫ז בספרו ראש דוד (ריש פרשת אמור)‪ :‬הוו בה קמאי חקור דבר‪ ,‬ושאלו בראש העמק שאלה את פני מבין שיש בו‬ ‫מדעת קונו‪ ,‬מה זה היה יקר בעיני ה' מעלה נשיאים על גב מעלה‪ ,‬זכר עשה לענני כבוד‪ ,‬כל האזרח בישראל‬ ‫סביבותיו סוכתו ועמד על כנו‪ .‬ואילו שתים זו מן ובאר‪ ,‬לא אתיא זכירה לא מינה ולא מקצתה מעין דוגמא‪ ,‬כי‬ ‫אין לחם ואין מים כל שיש במינו‪ .‬ועל דבר זה אמור רבנן בטעמא וכו'‪ .‬באזנינו שמענו משם גדול‪ ,‬הרב החסיד‬ ‫קדשו‬ ‫ל_יל_ שמיני עצרת תשט"ז‬ ‫לשון‬ ‫ו‬ ‫ותירץז דזהו יען כי מן ה ָמן והב ֵּאר נהנו גם ָה ֵּע ֶּרב רב כמו ישראל‪ ,‬מה שאין כן‬ ‫בעננֵּ י ה ָכבוֹ ד שלא היו רק לבני ישראל‪ ,‬כי ָה ֵּע ֶּרב רב הם היו חוץ לענניםח‪ ,‬ועל כן‬ ‫עושין ֵּז ֶּכר רק לענני כבוד‪ ,‬כי מתנה זו היתה לה מעלה יתירה במה שהיתה מיוחדת‬ ‫רק לבני ישראל‪.‬‬ ‫ח‬ ‫והנה השורש של תוקף יצרא דעבודה זרה בדורות הראשונים‪ ,‬היה נגרם מחטא‬ ‫העגל‪ .‬והחטא העגל בא על ידי הערב רב‪ ,‬וכדאיתא בזוהר הק'ט שהערב רב באו‬ ‫וטענו לאהרן הכהן‪ ,‬או שיניחו אותם ליכנס בתוך העננים‪ ,‬או שיעשו להם עגל‪,‬‬ ‫ואהרן הכהן בחר דעדיף טפי ליתן להם עגל‪ ,‬ממה שהם יכנסו ויתערבו בישראל‪,‬‬ ‫שזה מזיק מאד לישראל‪ .‬ואמרו שם בזוהר כי אהרן לטב איכוון‪ .‬רק הפגם היה‪ ,‬מפני‬ ‫שגם בין ישראל שבתוך העננים היו כאלה שהרהרו אחר העגל‪ ,‬ועל כן היה נחשב‬ ‫לחטא‪.‬‬ ‫וזה היה השורש של יצרא דעבודה זרה‪ ,‬שסבלו ממנה בדורות שלאחריהם‪.‬‬ ‫ט‬ ‫ולפי זה נמצא דמצות סוכה שהוא זכר לענני הכבוד דייקא‪ ,‬שהיתה מתנה‬ ‫מיוחדת לבני ישראל ולא להערב רב‪ ,‬זה מורה על התבדלות מהערב רב‪ ,‬שהרי לכן‬ ‫עושים זכר רק לזה‪ ,‬מפני שהיה במתנה זו התבדלות מן הערב רב‪.‬‬ ‫אמנם לכאורה הוא אליָ ה וקוץ בהי‪ ,‬שהרי מזה ההתבדלות נמשך מה שעשו את‬ ‫העגל ונתחזק יצרא דעבודה זרה‪ ,‬ועל כן כל זמן שלא ביטלו את יצרא דעבודה זרה‪,‬‬ ‫לא היו יכולין לקיים מצות סוכה בשלימות הגמור‪.‬‬ ‫מהר"ר יהודה חאבילייו זלה"ה‪ ,‬ראה וי ֵּת ר וטעמא טעים על אשר ציונו יוצרנו לעשות זכר לענני כבוד במצות‬ ‫יה‪ ,‬לא יפקדו ולא יזכרו לעשות להם שם‪ ,‬והיה טעמו‪ ,‬כי הענני כבוד‬ ‫סוכה‪ ,‬ואילו למן ובאר ׁשתיִ ם ֵּהנָ ה ֵּרעוֹ ֶּת ָ‬ ‫סוככים בכנפיהם לישראל עם קרובו‪ ,‬ובהם נבחן וניכר תפארת ישראל‪ ,‬כי הן הן בני ֵּקל חי ובחר בנו מכל‬ ‫העמים‪ ,‬כי הערב רב גם שקבלו התורה והמצוה‪ ,‬מחוץ לענן יחנו‪ ,‬ודוקא ישראל מוקפי ענן‪ .‬אבל ָּמן ּו ְב ֵאר היו‬ ‫נזונים מהם גם הערב רב‪ .‬אי לזאת‪ ,‬בדבר המסויים לישראל לבדם נצטוינו לעשות זכר‪ ,‬מה שאין כן ָּמן ּו ְב ֵאר‬ ‫שהיו גם לערב רב‪.‬‬ ‫ח כמבואר בדברי הזוהר המובא להלן‪.‬‬ ‫לו ְּב ַמ ְד ְּב ָרא‪ָ ,‬לא ֲהווֹ ַח ְפיָ ין ֶּא ָּלא ִל ְבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל לחוֹ דייהו‪,‬‬ ‫ט בזוהר הק' כי תשא (דף קצא‪ָ :):‬תא חזִ י‪ָ ,‬כל ענָ נֵּ י יְ ָקר דְּ ָאזְ ּ‬ ‫יהם יוֹ ָמם‪ ,‬אז ָלא לקמייהו‪ְ .‬ו ִא ֵּלין ֵע ֶּרב ַרב‪ ,‬ו ָכל ִאינון ב ִע ֵּירי‬ ‫יקר ִדכ ִתיב (בשלח יג‪ ,‬כא) וה' הוֹ ֵּלך ִלפנֵּ ֶּ‬ ‫וההוא ענָ נָ א ִד ָ‬ ‫לו יִ שְׂ ָר ֵאל‬ ‫יתא‪ ○ .‬ו ָתא חזִ י‪ָ ,‬כל ִאינון ַא ְר ְּב ִעין ׁ ְשנִ ין דְּ ָקא ָאזְ ּ‬ ‫יתא‪ ,‬לבתרי ָ‬ ‫לו ְל ַבר ִמ ַמ ׁ ִש ְר ָ ּי ָ‬ ‫ָעאנִ ין ותוֹ ִרין‪ֲ ,‬הווֹ ַאזְ ּ‬ ‫נּו ָפא ָלא ֲה ָוה גּ וֹ ֲענָ נִ י ְל ָגו‪ .‬ועל ָדא ָעאנֵּ י ותוֹ ֵּרי דהווֹ ָאכ ֵּלי ֵּע ֶּשב‪ ,‬לבר הווֹ ‪ ,‬ו ָכל ִאינון‬ ‫לו ָכא ְו ִט ּ‬ ‫ְּב ַמ ְד ְּב ָרא‪ׁ ,‬ש ּום ִל ְכ ּ‬ ‫הוא‪ֶּ ,‬א ָלא‬ ‫ינּון ֵע ֶּרב ַרב ָלא ֲהווֹ ָא ְכ ֵלי ִמן ַמ ָ ּנא‪ .‬אמר ֵּליה ַודַּ אי ָה ִכי ּ‬ ‫דנט ֵּרי לוֹ ן‪ָ ○ .‬אמר ר ִבי ֶּאל ָעזָ ר‪ ,‬א ָבא‪ִ ,‬אי ָה ִכי ִא ּ‬ ‫ָמה דיָ ה ִבין לוֹ ן יִ ש ָר ֵּאל‪ ,‬כמאן דיָ ִהיב לעב ֵּדיה‪ .‬ו ִממה הווֹ ָאכ ֵּלי‪ִ ,‬מתמ ִצית‪ ,‬מה ד ִא ׁשתאר ִמ ָבתר ֵּריחיָ א‪ ,‬פסוֹ ֶּלת‪.‬‬ ‫וק ָרא אכ ִריז ו ָאמר (בשלח טז‪ ,‬לה) 'ובנֵּ י יִ ש ָר ֵּאל' ָאכלו ֶּאת ה ָמן אר ָב ִעים ׁ ָשנָ ה‪ .‬בנֵּ י יִ ש ָר ֵּאל‪ ,‬ו ָלא אח ָרא‪ .‬ו ִיראו 'בנֵּ י‬ ‫ינּון ֵע ֶּרב ַרב‪,‬‬ ‫יִ ש ָר ֵּאל' ויֹאמרו ָמן הוא‪ ,‬ו ָלא ׁשאר ֵּע ֶּרב רב‪ָ ,‬עאנִ י ותוֹ ֵּרי דהווֹ ֵּבינייהו‪ַ ○ .‬עד ַה ׁ ְש ָּתא ֲהווֹ ִא ְת ַּכ ְפיָ ין ִא ּ‬ ‫עו ע ּו ְב ָדא לאתק ָפא ל ִסט ָרא אח ָרא‪ָ .‬אמרו‪ ,‬אוֹ נְ ֵהא ֻּכ ָּלנָ א ַע ָּמא ֲח ָדא‪ְ ,‬ונֶּ ֱה ֵוי ִּב ְכ ָל ָלא ִע ְּמכוֹ ן‪ ,‬אוֹ יְ ֵהא‬ ‫מו ּו ָב ּ‬ ‫ְו ַה ׁ ְש ָּתא ָק ּ‬ ‫ישא ְל ֶּמ ֱה ֵוי‬ ‫פון ְּב ַע ָּמא ַקדִּ ׁ ָ‬‫ּ‬ ‫ת‬‫ְ‬ ‫ּ‬ ‫ת‬‫ַ‬ ‫ּ‬ ‫ש‬ ‫ְ‬ ‫ׁ‬ ‫יִ‬ ‫ין‬ ‫ל‬ ‫ּ‬ ‫ֵ‬ ‫א‬ ‫ִ‬ ‫דְּ‬ ‫ם‬ ‫לוֹ‬ ‫ש‬‫ָ‬ ‫ׁ‬ ‫ו‬‫ְ‬ ‫ס‬‫ח‬‫ַ‬ ‫ֹן‪,‬‬ ‫ר‬ ‫ה‬‫ֲ‬ ‫א‬ ‫ַ‬ ‫ר‬ ‫מ‬‫ַ‬ ‫א‬‫ָ‬ ‫ן‪.‬‬ ‫יכוֹ‬ ‫מ‬ ‫ֵּ‬ ‫ק‬ ‫ָ‬ ‫ן‬ ‫כוֹ‬ ‫ק‬‫ָ‬ ‫ל‬‫ָ‬ ‫א‬‫ֱ‬ ‫ך‬ ‫ה‬‫י‬‫ֵּ‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫מ‬‫ָ‬ ‫כ‬ ‫‪,‬‬ ‫א‬ ‫נָ‬‫מ‬ ‫ָ‬ ‫ק‬ ‫ָ‬ ‫ְ‬ ‫ך‬ ‫ה‬‫ָלן ַמאן דְּ ֵ ּי ַ‬ ‫ישא‪,‬‬ ‫יהו ְל ַא ְפ ְר ׁ ָשא לוֹ ן ִמגּ וֹ ַע ָּמא ַקדִּ ׁ ָ‬ ‫ישא בע ָמא ָדא כ ָל ָלא ח ָדא‪ֶּ ,‬א ָלא ָטב ִא ּ‬ ‫ּכ ָֹּלא ְּכ ָל ָלא ֲח ָדא‪ ,‬ו ָלא יִ ת ָערבון ע ָמא ק ִד ׁ ָ‬ ‫יהו ְּב ִל ָּבא‪ .‬וב ִגין כך‪ ,‬כד ָא ָתא‬ ‫פו ַּב ֲה ַדיְ ּ‬ ‫יאין ֲהווֹ ִמיִ שְׂ ָר ֵאל דְּ ִא ׁ ְש ַּת ְּת ּ‬ ‫יתי מ ֶֹּשה‪ְ ○ .‬ו ַא ֲהרֹן ְל ַטב ִא ְת ַכ ָון‪ֶּ ,‬א ָּלא ַס ִ ּג ִ‬ ‫עד דיֵּ ֵּ‬ ‫ישא ֵּמההוא חוֹ ָבא‪ ,‬וא ׁש ֵּקי לוֹ ן ׁשקיו‪ ,‬עד ד ִאתב ִרירו ֻכלהו ו ָלא ִא ׁשתאר‬ ‫מ ֶֹּשה‪ִ ,‬אצט ִריך ל ָבר ָרא וללבנָ א לע ָמא ק ִד ׁ ָ‬ ‫בהו פסוֹ ֶּלת כלל‪.‬‬ ‫י‬ ‫הוא כעין ָמ ׁ ָשל‪ ,‬הנזכר בלשון הגמרא בראש השנה (יז‪ .).‬ופירש שם רש"י‪ַ :‬א ְליָ ה ׁש ֵּמינָ ה יש כאן [שהוא טוב‬ ‫לאכילה]‪ְ ,‬וקוֹ ץ בה‪ .‬כלומר דבר תנחומין יש כאן‪ ,‬אבל יש בתוכה דבר קשה שאינו שוה לכל‪.‬‬ ‫ז‬ ‫קדשו‬ ‫ל_יל_ שמיני עצרת תשט"ז‬ ‫לשון‬ ‫י‬ ‫ישוב קושיא ד‬ ‫ובזה מיושב המשך הפסוקים למאן דאמר שסובר קדושה ראשונה קדשה לעתיד‬ ‫לבא‪ ,‬דלדידיה קאי סיפא דקרא על ענין ביטול יצרא דעבודה זרה‪ .‬ולדרכינו מובן‬ ‫שפיר השייכות מענין ביטול עבודה זרה למצות סוכה‪ ,‬כי עד שלא ביטלו העבודה‬ ‫זרה לא קיימו מצות סוכה בשלימות הגמור‪ .‬וזהו גם כן ענין המשל דאגין זכותיה‬ ‫עלייהו כסוכה‪ ,‬כי מישך שייכא כל הענין למצות הסוכה‪ ,‬המורה על טובת‬ ‫ההתבדלות והתפרדות מן הערב רב‪ ,‬ומן עובדי עבודה זרה‪.‬‬ ‫יא‬ ‫[קושיא ה]‬ ‫ואגב נבאר מה שסיימו שם בגמרא‪ ,‬דקפיד קרא על יהושע שלא ביטל יצרא דע"ז‬ ‫עוד בימיו‪ ,‬לאחר שהיה לו זכות דארץ ישראל‪ ,‬ועל כן קראו כאן הכתוב יֵ ׁש ּו ַע‪,‬‬ ‫בחסרון אות הה"א‪.‬‬ ‫ה) ולכאורה יש להבין בזה‪ ,‬למה נגרע משמו דייקא האות ה"א‪ ,‬שהרי לכאורה‬ ‫היה ראוי יותר לגרוע האות יו"ד‪ .‬כי מתחלה היה נקרא הוֹ ׁ ֵש ַע‪ ,‬אלא שלאחר כך‬ ‫הוסיף משה אות י' על שמו וקראו יְ הוֹ ׁ ֻש ַע‪ ,‬לומר יָ ‪-‬ה יושיעך מעצת מרגליםיא‪ ,‬ואם כן‬ ‫היה הסברא לגרוע כאן אותו האות שהוסיפו לו‪ ,‬ועל כרחך דטעמא יש בגווה במה‬ ‫שניטל ממנו דייקא האות ה"א‪.‬‬ ‫יב‬ ‫[ישוב קושיא ה]‬ ‫אמנם נראה לומר בזה‪ ,‬דהנה על הפסוק (שלח יג‪ ,‬טז) ו ִיק ָרא מ ֶֹּשה להוֹ ׁ ֵּשע ִבן נון‬ ‫נון‬ ‫יהוֹ ׁ ֻשע‪ ,‬איתא בתרגום יונתן‪ַּ ,‬כד ָח ָמא מ ֶֹּשה ַענְ ְו ָת ּ‬ ‫נו ֵת ּה‪ָ ,‬ק ָרא מ ֶֹּשה ְלהוֹ ׁ ֵש ַע ֶּּבן ּ‬ ‫יְ הוֹ ׁ ֻש ַע‪ .‬וצריך ביאור הכוונה בזה‪.‬‬ ‫יג‬ ‫ויש לפרש בזה‪ ,‬דהנה לכאורה יוקשה למה התפלל משה רק על יהושע‪ ,‬ולא‬ ‫התפלל גם על ָכ ֵּלב‪ ,‬שהקב"ה יושיע אותו מעצת מרגלים‪.‬‬ ‫אלא דמצינו במדרשיב שכלב בן יפונה לחם עם המרגלים‪ ,‬ומשה הבין זה כי ָכ ֵּלב‬ ‫גדול להלחם ִא ָתם‪ ,‬ועל כן לא הוצרך משה להתפלל עליו‪ .‬מה שאין כן ביהושע הבין‬ ‫משה שמחמת גודל ענוותנותו לא ירצה להלחם ִא ָתם‪ ,‬ועל כן הוצרך משה להתפלל‬ ‫עליו שלא יותפס ח"ו בעצתם‪ ,‬ומבואר דברי התרגום יונתן‪.‬‬ ‫יד‬ ‫ונמצא מזה כי ׁ ֵּשם יְ הוֹ ׁ ֻש ַע רמוז בו גודל ענוותנותו‪ ,‬שהרי לצד מדת הענוה שלו‬ ‫הוא שנשתנה שמו מן הושע ליהושע‪ .‬ואפשר לומר דזה גרם לו גם מה שלא ביטל‬ ‫יצרא דעבודה זרה‪ ,‬כי מחמת שפלות רוחו ומדת הענוה שבו‪ ,‬חשב על עצמו שאין‬ ‫בכוחו לבטל זאת‪.‬‬ ‫יא וכמבואר בגמרא סוטה (לד‪ ,):‬וברש"י שלח (יג‪ ,‬טז)‪.‬‬ ‫יב בבמדבר רבה שלח (טז‪ ,‬יד)‪ :‬ו ָיבֹאו עד נחל ֶּא ׁשכֹל (שלח יג‪ ,‬כג)‪ .‬לא רצו ליטול מפירות ארץ ישראל‪ ,‬אילולי ָּכ ֵלב‬ ‫ששלף את הזיין וירץ לפניהם ואמר להם אם אין אתם נוטלים או אתם הורגים אותי או אני הורג אתכם‪ ,‬לא היו‬ ‫נוטלים‪ .‬לפיכך ִאם לֹא ָה ָא ֶּרץ א ׁ ֶּשר ָדר ָכה רגל ָך ָבה ל ָך ִתהיֶּ ה (יהושע יד‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫ל_יל_ שמיני עצרת תשט"ז‬ ‫לשון‬ ‫ח‬ ‫טו‬ ‫ובזה יבואר למה נטלו משמו דייקא אות ה'‪.‬‬ ‫כי על פי משמעות הלשון‪ ,‬הרי שם הוֹ ׁ ֵש ַע פירושו שיושע את עצמו‪ ,‬ומשה הוסיף‬ ‫לו אות י' [וגם לא נטל ממנו האות ה"א]‪ ,‬לרמז שגם הוא ישתדל להושיע את עצמו‪ ,‬וגם‬ ‫שהקב"ה יסייע בידו‪ ,‬כי האדם צריך לעשות ההתחלה‪ ,‬והשי"ת יהא גומר בעדו הענין‬ ‫לטובהיג‪ .‬ועל זה מורה שם יְ הוֹ ׁ ֻש ַע‪ ,‬ששניהם צריכין לסייע בזה‪.‬‬ ‫אמנם לאחר שראו כי יהושע לא ביטל יצרא דעבודה זרה מחמת גודל הענוה‬ ‫שבו‪ ,‬ומזה ראו שהוא עצמו לא עשה כלום בזה אפילו ההתחלה‪ ,‬לכן נטל כאן הכתוב‬ ‫ממנו אות ה' שזה מורה על פעולת עצמו מקודם‪ ,‬והזכירו רק בשם יֵ ׁש ּו ַע‪ ,‬שזה מורה‬ ‫רק על מה שהקב"ה הוא המושיע‪.‬‬ ‫טז‬ ‫אמנם האמת הוא דמה שלא ביטל אותה יהושע בימיו‪ ,‬זהו מפני שהבין שבאמת‬ ‫עדיין לא הגיע אז הזמן הראוי לזהיד‪ ,‬והיו צריכים לעבור עוד על אותן הנסיונות‬ ‫שבכל אותן הדורות‪ .‬אלא שאף על פי כן מגנה אותו הפסוק על שלא ביטל אותו‪ ,‬כי‬ ‫קצת מכשול ופגם היה בזה‪ ,‬כי הוא מצדו היה לו לבקש רחמים על זה גם בימיו‪.‬‬ ‫יז‬ ‫הקדמה לישוב קושיא ג‬ ‫ועתה נבאר הכתוב למאן דאמר דלא קדשה לעתיד לבא‪ ,‬דלדידיה קאי הך ִכי לֹא‬ ‫ָעשו‪ ,‬על ענין מה שקידשו את הארץ בקדושה שניה שבימי עזרא‪.‬‬ ‫יח‬ ‫ויבואר בזה‪ ,‬דהנה כתב הרמב"םטו בענין קדושת בית המקדש והעזרה‪ ,‬שלא‬ ‫במעשה עזרא נתקדש המקום‪ ,‬כי לא היה אז לא מלך ולא אורים ותומים‪ .‬ובמה‬ ‫נתקדשה‪ ,‬בקדושה ראשונה שקדשה שלמה לשעתן ולעתיד לבא‪[ .‬מה שאין כן בקדושת‬ ‫'הארץ'‪ ,‬לענין מעשרות ושביעית‪ ,‬לא נתקדשה בקדושה ראשונה גם על לעתיד‪ ,‬והוצרך עזרא לקדשו‬ ‫מחדש‪ .‬אבל קדושת עזרא נתקדשה גם לעתיד‪ ,‬ולכן גם כהיום נוהג בה קדושת הארץ]‪.‬‬ ‫יג ועיין עוד בענין זה להלן בהדרוש של ליל שמיני עצרת‪.‬‬ ‫יד ועיין עוד בזה באורך בדברי יואל לסוכות (אות יח‪ ,‬מיום א' דסוכות שנת תשכ"ו) בטעם שלא ביקש יהושע רחמים‬ ‫על זה‪ ,‬ובביאור דברי הגמרא ערכין‪ .‬ועיין שם עוד (באות כ‪ ,‬ואות י) מה שביאר עוד בזה‪.‬‬ ‫טו ברמב"ם (בית הבחירה ו‪ ,‬י‪-‬טז)‪ :‬בית דין שרצו להוסיף על ירושלים‪ ,‬או להוסיף על העזרה‪ ,‬מוסיפין וכו'‪ ○ .‬אין‬ ‫מוסיפין על העיר או על העזרות אלא על פי המלך ועל פי נביא‪ ,‬ובאורים ותומים‪ ,‬ועל פי סנהדרין של שבעים‬ ‫ואחד זקנים וכו'‪ .‬וכיצד מוסיפין על העיר‪ ,‬עושין בית דין שתי תודות וכו'‪ .‬וכן אם הוסיפו על העזרה‪ ,‬מקדשין‬ ‫אותה בשיירי המנחה וכו'‪ ○ .‬כל מקום שלא נעשה בכל אלו וכסדר הזה‪ ,‬אין קידוש גמור‪ .‬וזה שעשה עזרא שתי‬ ‫תודות‪ ,‬זכרון הוא שעשה‪ ,‬לא במעשיו נתקדש המקום‪ ,‬שלא היה שם לא מלך ולא אורים ותומים‪ .‬ובמה‬ ‫נתקדשה‪ ,‬בקדושה ראשונה שקידשה שלמה‪ ,‬שהוא קידש 'העזרה וירושלים' לשעתן‪ ,‬וקידשן לעתיד לבא‪○ .‬‬ ‫ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה 'ראשונה' קידשה לעתיד לבוא‪ ,‬ובקדושת שאר ארץ ישראל לענין‬ ‫שביעית ומעשרות וכיוצא בהן‪ ,‬לא קדשה לעתיד לבוא‪ .‬לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה‪ ,‬ושכינה‬ ‫יכם ואמרו חכמים (מגילה כח‪ ).‬אף על פי‬ ‫אינה בטלה‪ ,‬והרי הוא אומר (בחקותי כו‪ ,‬לא) וה ׁ ִשמוֹ ִתי ֶּאת ִמקד ׁ ֵּש ֶּ‬ ‫ששמומין‪ ,‬בקדושתן הן עומדים‪ .‬אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כיבוש רבים‪,‬‬ ‫וכיון שנלקחה הארץ מידיהם‪ ,‬בטל הכיבוש‪ ,‬ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית‪ ,‬שהרי אינה מן ארץ‬ ‫ישראל‪ .‬וכיון שעלה עזרא וקידשה‪ ,‬לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה‪ ,‬ולפיכך כל מקום שהחזיקו בה‬ ‫עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא 'השנייה'‪ ,‬הוא מקודש היום‪ ,‬ואע"פ שנלקח הארץ ממנו‪ ,‬וחייב בשביעית‬ ‫ובמעשרות‪ ,‬על הדרך שביארנו בהלכות תרומה‪.‬‬ ‫ט‬ ‫קדשו‬ ‫ל_יל_ שמיני עצרת תשט"ז‬ ‫לשון‬ ‫והשיג הראב"דטז על מה שכתב הרמב"ם דקדושה 'ראשונה' של המקדש‬ ‫והעזרה קידשה שלמה גם לעתיד לבא‪ ,‬וכתב שם דסברת עצמו הוא‪ ,‬ולא ידעתי מאין‬ ‫לו‪.‬‬ ‫וכתב עוד הראב"ד‪ ,‬שאפילו לרבי יוסי דאמר קדושה 'שניה' קידשה לעתיד לבא‪,‬‬ ‫לא אמר אלא לשאר ארץ ישראל‪ ,‬אבל לירושלים ולמקדש לא אמר‪ .‬וכתב הטעם לזה‪,‬‬ ‫לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות‪ ,‬ולהתקדש קידוש אחר‬ ‫עולמי‪ ,‬בכבוד ה' לעולםיז‪ .‬כך נגלה לי מסוד ה' ליראיו‪.‬‬ ‫עד כאן דברי הראב"ד ז"ליח‪.‬‬ ‫יט‬ ‫ועל פי הטעם שכתב הראב"ד על מה שעזרא לא קידש המקדש על לעתיד‪ ,‬לפי‬ ‫שידע שעתידים להתקדש עוד לעתיד לבא בבנין בית השלישי בקידוש עולמי‪ ,‬לפי זה‬ ‫יתכן דהיינו נמי טעמא דמאן דאמר דסבירא ליה גם בקדושת הארץ שקידש יהושע‬ ‫בן נון‪ ,‬דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא‪ .‬דזהו מפני שעיקר קידוש ארץ‬ ‫ישראל יהיה לעתיד לבא‪ ,‬לאחר שיהיה הבירור הגדול ויתבערו רשעים מן הארץ‪,‬‬ ‫שאז תהיה קדושה יתירה ונצחית בקדושת הארץ‪.‬‬ ‫וכמו שכתב הראב"ד במסכת עדיותיט שלעתיד לבא בעת הגאולה ילכו ישראל‬ ‫אל אותו המדבר שהיו שם ישראל בצאתם ממצרים‪ ,‬וכמו שמוכיחים הפסוקיםכ‪ ,‬ושם‬ ‫יהיה הבירור הגדול‪ ,‬דמי שראוי לעשות תשובה שלימה יתקרב‪ ,‬ומי שחס ושלום אינו‬ ‫ראוי לזה יאבד ח"ו‪.‬‬ ‫טז בהשגת הראב"ד (שם‪ ,‬יד)‪ :‬בקדושה ראשונה שקידשה שלמה‪ .‬אמר אברהם‪ ,‬סברת עצמו היא זו‪ ,‬ולא ידעתי‬ ‫מאין לו‪ .‬ובכמה מקומות במשנה (מעשר שני א‪ ,‬ה) אם אין מקדש ירקב‪ ,‬ובגמרא אמרו (בבא מציעא נג‪ .‬וסנהדרין קיג‪.‬‬ ‫ומכות כ‪ ).‬דנפול מחיצות‪ .‬אלמא למאן דאמר קדושה 'ראשונה' לא קדשה לעתיד לבא‪ ,‬לא חילק בין מקדש‬ ‫לירושלים לשאר ארץ ישראל‪ ○ .‬ולא עוד אלא שאני אומר שאפילו לרבי יוסי (אולי צ"ל ר' ישמעאל בר' יוסי‪ ,‬עי' ערכין‬ ‫שם‪ ,‬ועוד) דאמר קדושה 'שניה' קידשה לעתיד לבא‪ ,‬לא אמר אלא לשאר ארץ ישראל‪ ,‬אבל לירושלים ולמקדש‬ ‫לא אמר‪ .‬לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות‪ ,‬ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד ה'‬ ‫לעולם‪ .‬כך נגלה לי מסוד ה' ליראיו‪.‬‬ ‫יז מלשון הפסוק (תהלים קד‪ ,‬לא) י ִהי כבוֹ ד ה' לעוֹ ָלם וגו'‪.‬‬ ‫יח ועיין בכסף משנה שם‪ ,‬מה שכתב לתרץ דברי הרמב"ם בכל זה‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫יט דאיתא במשנה עדיות (ב‪ ,‬ט)‪ָ :‬ה ָאב זוֹ ֶּכה ל ֵּבן‪ ,‬בנוֹ י‪ ,‬ובכֹח‪ ,‬ו ָב ׁ ֶּ‬ ‫עשר‪ ,‬וב ָחכ ָמה‪ ,‬וב ׁ ָשנִ ים‪ּ ,‬ו ְב ִמ ְס ּ ַפר ַהדּ וֹ רוֹ ת ְל ָפנָ יו‬ ‫נּו א ָֹתם ַא ְר ַּבע ֵמאוֹ ת‬ ‫דום ְו ִע ּ‬‫ֹאש‪ ,‬אף על ִפי ׁ ֶּש ֶּנ ֱאמר (לך טו‪ ,‬יג) ַו ֲע ָב ּ‬ ‫הוא ַה ֵ ּקץ‪ֶּ ׁ ,‬ש ֶּנ ֱאמר (ישעי' מא‪ ,‬ד) ק ֵֹרא ַהדּ ֹרוֹ ת ֵמר ׁ‬ ‫ְו ּ‬ ‫בו ֵה ָ ּנה‪.‬‬ ‫יעי יָ ׁש ּו ּ‬ ‫ׁ ָשנָ ה‪ ,‬ונֶּ ֱאמר (שם‪ ,‬טז) ְודוֹ ר ְר ִב ִ‬ ‫ועל זה כתב בפי' הראב"ד שם [הנדפס על המשנה שבגמרות]‪ :‬ובמספר הדורות לפניו והוא הקץ וכו'‪ .‬פירוש‪,‬‬ ‫כל הקצים שהקב"ה נותן‪ ,‬בחשבון דורות הוא נותן‪ ,‬ואע"פ שקובע הקץ בשנים‪ .‬והאי דקאמר לפניו הוא הקץ‪,‬‬ ‫מפני שאין דרכו לגלות קץ הדורות‪ ,‬לא גלה אותו לאדם אלא לאברהם לבדו בגלות מצרים אלא לפניו הוא גלוי‬ ‫קץ הדורות וכו'‪ ○ .‬ואני תמה למה הוא נזכר ב' קצים‪ ,‬בשנים‪ ,‬ובדורות‪ .‬ועוד קשה לי הא דקתני אף על פי‬ ‫בו ֵה ָ ּנה‪ ,‬מאי 'אף על פי' איכא הכא‪ ,‬והלא זה קץ לשעבוד‪,‬‬ ‫יעי יָ ׁש ּו ּ‬ ‫נּו א ָֹתם וכו'‪ ,‬ואמר דּ וֹ ר ְר ִב ִ‬ ‫דום ְו ִע ּ‬ ‫שנאמר ַו ֲע ָב ּ‬ ‫וזה קץ לביאת הארץ‪ ,‬ובין זה לזה מ' שנה שעמדו במדבר‪ ○ .‬ונראה לי דהאי דקאמר ובמספר דורות לפניו הוא‬ ‫הקץ‪ ,‬הכי נמי קאמר‪ ,‬כלומר אף על פי שניתן ' ֵקץ' לגלות ישראל ולשעבוד שלהם ' ְ ּב ׁ ָשנִ ים'‪ ,‬מכל מקום לענין‬ ‫הטובות והנחמות האמורות להם‪ ,‬במספר 'הדורות' הוא תולה‪ ,‬לפי [מה] שהוא רואה את ' ַהדּ וֹ ר' זַ ַּכאי‪ ,‬ומתגלגל‬ ‫עמהם עד שמגיע לאותו הדור‪ .‬וכן היה בשעבוד מצרים‪ ,‬אף על פי שנגאלו בסוף ארבע ֵּמאוֹ ת ׁ ָשנָ ה‪ ,‬לא שבו‬ ‫לשבת בארץ עד דורו של יהושע‪ ,‬וכן היה בגלות בבל‪ ,‬לסוף שבעים נגאלו‪ ,‬שהוא שתים לדריוש‪ ,‬אבל ירושלים‬ ‫לא נבנתה עוד סוף שלשים ושתים לארתחשסתא וכו'‪ ○ .‬וכן לימות המשיח‪ ,‬כשיגאל אותם הקב"ה לא יכנסו‬ ‫מיד לארץ‪ ,‬אבל יוליך אותם למדבר העמים‪ ,‬כנבואת יחזקאל (כ')‪.‬‬ ‫כ ביחזקאל (כ‪ ,‬לה)‪ ,‬ובהושע (ב‪ ,‬טז)‪ .‬וכן מבואר בפי' רש"י והרד"ק שם‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫ל_יל_ שמיני עצרת תשט"ז‬ ‫לשון‬ ‫י‬ ‫ועל כן כל זמן שעדיין ישנו עוד תערובות בישראל מן הערב רב והרשעים‪ ,‬ולא‬ ‫נתקיים הבירור הזה‪ ,‬לא רצו לקדש אותה קדושת עולמים‪.‬‬ ‫כ‬ ‫ישוב קושיא ג‬ ‫ממילא אתי שפיר המשך הפסוקים גם למאן דאמר זה דסובר דלא קידשה לעתיד‬ ‫לבא‪ ,‬שהתחיל לומר ַו ַ ּי ֲעשׂ ּו ָכל ַה ָ ּק ָהל ֻס ּכוֹ ת‪ ,‬שקיימו מצות סוכה שהוא מורה על‬ ‫ההתבדלות מן הערב רב וכנזכר לעיל‪ ,‬וממשיך דמהאי טעמא לא עשו כן מימות‬ ‫יהושע בן נון‪ ,‬היינו שיהושע בן נון לא קידש את הארץ בקדושת עולמים‪ ,‬מכיון‬ ‫שבימיו לא נעשה עוד ההתבדלות בשלימות‪[ ,‬ובפרט כשעדיין לא נתבטלה אז יצרא דעבודה‬ ‫זרה]‪.‬‬ ‫ונמצא דאף על פי שבסיפא דקרא לא קאי על מצות סוכה‪ ,‬מכל מקום יש לזה‬ ‫שייכות עם מצות סוכה שהזכיר ברישא דקרא‪ ,‬כי אלו הב' ענינים הא בהא תליא‪,‬‬ ‫שעל כן קידש יהושע בן נון את הארץ רק לשעתה‪ ,‬ולא קידשה לעתיד לבא‪ ,‬מפני‬ ‫צורך וחיוב ההתבדלות מן הערב רב ועובדי עבודה זרה‪ ,‬שעל זה מורה גם מצות‬ ‫הסוכה‪.‬‬ ‫כא‬ ‫ישוב קושיא ב (באופן ראשון)‬ ‫ובזה יש לפרש למה עושין אגד זה בחג הסוכות דוקא‪.‬‬ ‫דלכאורה היה מקום לחשוב דלאחר שאוגדין אותם יחד ארבעת המינים‪ ,‬אם כן‬ ‫יהא מותר גם להתחבר בפועל עם בני אדם כאלו‪ ,‬ועלול ליפוק מיניה חורבא‪ .‬ועל כן‬ ‫כדי להוציא מסברא זו צוותה התורה לעשות זה דייקא בחג הסוכות‪ ,‬שאז מקיימים‬ ‫מצות סוכה שהיא מורה על הפירוד והתבדלות מן הערב רב‪ ,‬ומזה נלמד דאמנם‬ ‫בפועל אסור לנו להתחבר עם בני אדם כאלו שאין להם תורה ומצות‪ ,‬אף שאנו עושין‬ ‫רמז לכפר אלו על אלוכא‪.‬‬ ‫כב‬ ‫כב‬ ‫ובזה יש ליתן טעם על מה שנוהגים לקיים מצות נטילת לולב בתוך הסוכה ‪,‬‬ ‫לפי שמצות סוכה מורה על ההתבדלות מן הערב רב‪ ,‬שהוא ההיפך מהרמז שבאיגוד‬ ‫כא ועיין עוד בביאור ענין זה באורך‪ ,‬בדברי יואל לסוכות (אות ב‪ ,‬ואות ד)‪.‬‬ ‫כב כמבואר בשער הכוונות (הקדמה לדרושי סוכות)‪ :‬והנה טוב הוא שאחר עלות השחר שהוא כבר יום‪ ,‬קודם‬ ‫שתתפלל‪ ,‬תטול הלולב בתוך הסוכה ותברך עליו‪ ,‬ואחר כך הד' נענועים של הלל יהיו בבית הכנסת וכו'‪.‬‬ ‫ובפרי עץ חיים (שער הלולב‪ ,‬פ"ג)‪ :‬טוב לברך תחלה קודם התפלה בהיותך בביתך‪ ,‬בסוכה עצמה‪ .‬ואחר כך‬ ‫שאר הנענועים והקפה‪ ,‬יהיה בבית הכנסת‪ .‬ויותר טוב לברך אחר העמידה קודם הלל בהיותך בסוכה‪ ,‬אך מפני‬ ‫הרואים תעשה כנ"ל‪.‬‬ ‫והובא זה גם במגן אברהם (או"ח תרנא‪ ,‬יז) וז"ל‪ :‬יברך תחלה בסוכה על הלולב‪ ,‬ואחר כך יעשה שאר‬ ‫הנענועים בבית הכנסת‪ .‬של"ה (תושבע"פ מסכת סוכה‪ ,‬פרק נר מצוה) בשם האר"י‪ – .‬וכן כתב עוד המגן אברהם (תרנב‪,‬‬ ‫ג) וז"ל‪ :‬ושל"ה כתב‪ ,‬שינענע בסוכה קודם הליכתו לבית הכנסת‪ ,‬עיין שם‪[ .‬ועיין בזה גם בברכי יוסף (תרנב‪ ,‬א)‬ ‫והביאו בשערי תשובה (שם‪ ,‬א)]‪.‬‬ ‫ועיין עוד בכף החיים (תרמד‪ ,‬ג) שמסיים על זה וז"ל‪ :‬ועל כן יש נוהנין לעשות סוכה סמוך לבית הכנסת‪,‬‬ ‫כדי שתיכף אחר חזרת תפלת שחרית נכנסין שם לברך על הלולב ולעשות נענועי הלל‪ ,‬ונמצא מקיימים שניהם‪,‬‬ ‫ברכה בזמנה [אחר חזרת התפלה וקודם ההלל‪ ,‬וכמבואר בשו"ע שם]‪ ,‬ובתוך הסוכה‪.‬‬ ‫יא‬ ‫קדשו‬ ‫ל_יל_ שמיני עצרת תשט"ז‬ ‫לשון‬ ‫הלולב‪ ,‬ובזה אנו מראים שאמנם בפועל אסור להתחבר עמהם‪ ,‬ושרק בשעת נטילת‬ ‫לולב אוגדים אותן יחד ל ֶּר ֶּמז בעלמא‪ ,‬כדי לכפר גם עליהם‪ ,‬אבל לא בפועל‪.‬‬ ‫כג‬ ‫ישוב קושיא ב (באופן שני)‬ ‫ועוד אפשר לומר שיש בזה מעלה מה שאוגדין ארבעת המינים יחד‪ ,‬בחג‬ ‫הסוכות דייקא‪.‬‬ ‫והוא על פי מה שפירש בקדושת לויכג על דברי התנחומאא דלעיל‪ ,‬שביום ט"ו‬ ‫הוא ראשון לחשבון עונות‪ ,‬דהכוונה שבחג הסוכות עושין תשובה מאהבה‪ ,‬ובתשובה‬ ‫מאהבה הרי הזדונות נעשין כזכיותכד‪ ,‬ועל כן הוא ראשון לחשבון עונות‪ ,‬שאז אנו‬ ‫מחפשין אחר העונות ששבו עליהם‪ ,‬כדי שיהיה מהן זכיות יותר‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬ ‫כד‬ ‫והנה הצדיקים אין להם זכיות כאלו‪ ,‬כי לא היו להם עונות מעולם‪ .‬ועל כן‬ ‫אוגדים ביחד הד' מינים הרומזים על כל הד' כתות שבבני ישראל‪ ,‬כדי שיצטרפו גם‬ ‫הצדיקים עם הבעלי תשובה שמבקשים מהם זכיות כאלו שנעשו מהעונות שנתהפכו‬ ‫לזכיות‪ ,‬וזה מעלה יתירה הוא להצדיקים שניתוסף גם להם זכיות רבות כאלו‪.‬‬ ‫כה‬ ‫[קושיא ו]‬ ‫ובזה אפשר לפרש מה דאיתא במדרשכה דמי שיושב בסוכה בזמן הזה‪ ,‬זוכה‬ ‫ויושב לעתיד בסוכה של סדום‪ .‬והוא פלאי‪ ,‬וצריך ביאור‪.‬‬ ‫אשוֹ ן‪ ,‬וכי ראשון הוא וכו'‪ ,‬אלא ראשון‬ ‫כג בקדושת לוי פרשת האזינו‪ :‬דאיתא (בתנחומא) ּו ְל ַק ְח ֶּּתם ָל ֶּכם ַּב ּיוֹ ם ָה ִר ׁ‬ ‫לחשבון עונות‪ .‬שלכאורה אין לו ביאור‪ ,‬כאשר האריכו למעניתם המפרשים הקדמונים‪ ○ .‬והנראה‪ ,‬כי באמת‬ ‫נכון הדבר שבימים האלו מראש השנה עד יום הכפורים כל איש ואיש בודאי עיניו פקוחות על כל דרכיו לשוב‬ ‫אל ה'‪ ,‬איש לפי שכלו יהולל‪ ,‬ולפי מדריגתו מפחד ה' ומהדר גאונו בקומו לשפוט הארץ‪ ,‬כי קרוב יום ה' ומי‬ ‫יכול להצטדק בדין‪ ,‬ומי הגבר אשר לא י ירא ואיזהו נפש אשר לא תעונה כי יבא להיות נשפט לפני שופט כל‬ ‫הארץ על כל מעשיו‪ ,‬הלא ֶּה ָח ֵּרד על דבר ה' יעשה ִבמרוֹ ם הר ִשכלוֹ לתקן את אשר ִע ֵּות‪ ,‬והתשובה נקרא תשובה‬ ‫מיראה‪ ○ .‬ואחר יום הכפורים [בימי חג הסוכות] כשעוסקין במצות סוכה ולולב וד' מינים‪ ,‬וצדקה כיד ה' הטובה‪,‬‬ ‫בנדבה וחובה‪ ,‬לעבוד את עבודת ה' בשמחה וטוב לב‪ ,‬אזי התשובה הזאת תשובה מאהבה‪ ○ .‬וידוע מאמר‬ ‫חכמינו ז"ל (יומא פו‪ :‬ומובא להלן) שעל ידי תשובה מיראה הזדונות נהפכו לשגגות‪ ,‬ועל ידי תשובה מאהבה‬ ‫הזדונות נהפכו לזכיות כאשר איתא שם‪ .‬והקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו הרוצה בתקנות השבים לפניו באמת‬ ‫ובאהבה וכו'‪ ,‬על כן בחג הזה שאנו באים לחסות בצל ש‪-‬די על ידי מצות ומעשים טובים מאהבת השי"ת‪ ,‬אז‬ ‫מוֹ נֶּ ה העונות לידע כמה מצות יהיה חילוף העונות‪ .‬מה שאין כן עד סוכות דהוא מיראה‪ ,‬אזי לא ימנה כלל‪,‬‬ ‫שעדיין הם שגגות‪ .‬אמנם בסוכות שאז הוא מאהבת ה' אז השי"ת מונה וסופר העונות כדי שיתהפכו לזכיות‬ ‫אשוֹ ן‪ ,‬הוא שנקרא החג הזה ראשון‪ ,‬כי לו משפט להקרא ראשון‬ ‫ויהיו מליצים טובים על ישראל‪ .‬וזהו פירוש ִר ׁ‬ ‫על שיש בו מעלות חשבון העונות‪ .‬ואזי הוא משפיע לנו טובה וברכה‪ ,‬כאשר רצונו יתברך להשפיע תמיד וכו'‪.‬‬ ‫כד כמבואר בגמרא יומא (פו‪ :):‬אמר ריש לקיש‪ ,‬גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות‪ ,‬שנאמר וכו'‪ .‬איני‪,‬‬ ‫והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות‪ ,‬שנאמר וכו'‪ .‬לא קשיא‪ ,‬כאן מאהבה‪ ,‬כאן מיראה‪.‬‬ ‫כה בילקוט שמעוני אמור (רמז תרנג)‪ :‬דבר אחר ו ֻס ָכה ִתהיֶּ ה ל ֵּצל יוֹ ָמם (ישעי' ד‪ ,‬ו)‪ ,‬כל מי שמקיים מצות סוכה‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬הקב"ה מיסך עליו מן המזיקין שלא יזיקו אותו‪ ,‬שכן הוא אומר (תהלים צא‪ ,‬ד) ב ֶּאב ָרתוֹ יָ ֶּסך ָלך‪ ○ .‬כל‬ ‫מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה‪ ,‬הקב"ה נותן לו חלק לעתיד לבוא בסוכתה של סדום‪ ,‬שנאמר (שם ס‪ ,‬ח)‬ ‫ֱאל ִֹקים ִד ֶּבר ב ָקד ׁשוֹ ֶּאעלֹזָ ה אחל ָקה ׁש ֶּכם ְו ֵע ֶּמק ֻס ּכוֹ ת ֲא ַמדֵּ ד‪ ,‬מהו ֵּע ֶּמק ֻסכוֹ ת‪ ,‬זו סוכתה של סדום שהיתה‬ ‫מסוככת בשבעה אילנות שהן מסוככות זו על גב זו‪ ,‬גפן תאנה ורמון ופרסק ושקדים ואגוז ותמרים על גביהם‪○ .‬‬ ‫קדשו‬ ‫ל_יל_ שמיני עצרת תשט"ז‬ ‫לשון‬ ‫יב‬ ‫כו‬ ‫ישוב קושיא ו‬ ‫אמנם לפי האמור יש לומר‪ ,‬כי מפני שלעתיד לבא בודאי יעשו הכל תשובה‬ ‫מאהבה‪ ,‬ויהיו כל הזדונות מתהפכין לזכיות‪ .‬ואז נמצא שמאנשי סדום יהיו להם‬ ‫זכיות הרבה מאד‪ .‬וממילא מי שיושב בסוכה בזמן הזה בחג הסוכות‪ ,‬שהוא הזמן‬ ‫שעושין תשובה מאהבה‪ ,‬יזכה לעתיד ליטול חלק אף בסוכה של סדום‪ ,‬וכמו עתה‬ ‫שנוטלין בסכות זכיות כאלו שנתהוו מן הזדונות‪ ,‬ואז יתרבו זכותים כאלו פי כמהכו‪.‬‬ ‫כז‬ ‫ישוב קושיא א ‪ -‬לדרכינו‬ ‫ולדרכינו דלעיל‪ ,‬אפשר לומר עוד פירוש אחר בענין ראשון לחשבון עונות‪.‬‬ ‫כי על ידי שאוגדים עכשיו יחד כל המינים‪ ,‬שזה רומז על הצטרפות הד' כתות‬ ‫לכפר אלו על אלו‪ ,‬אז הזמן גרמא לחשוב בעצמם היכן ובאיזה מדרגה הם עומדים‬ ‫בעבודה זו של התבדלות מרשעיםכז‪.‬‬ ‫ועד עכשיו לא היה עבודה כזאת כל כך‪ ,‬מכיון שלא היה לנו עמהם שום‬ ‫התחברות כלל‪ .‬אבל עתה על ידי שאוגדים הד' מינים לרמז על כולם‪ ,‬ונמצא שיש‬ ‫קצת שייכות עמהם ברמז ובמחשבה‪ ,‬אבל באמת ההתקשרות עמהם בפועל הוא‬ ‫קשה ומזיק מאוד‪ ,‬וסכנה כרוכה בצידה‪ ,‬ועל כן צריכין עתה לעשות חשבון על זה‬ ‫עצמו‪ ,‬שלא להקל ח"ו להתחבר עמהם‪.‬‬ ‫כח‬ ‫ברכת הקודש‬ ‫והשם יתברך יעזור שנזכה לעשות ְּת ׁש ּו ָבה ׁ ְש ֵל ָמה‪ ,‬ולהתדבק ְּב ֶּד ֶּר ְך ַה ּתוֹ ָרה‬ ‫ְו ַה ּ ִמ ְצוֹת‪.‬‬ ‫ונזכה לישועה השלימה‪ְּ ,‬בנַ ַחת ּו ְבשִׂ ְמ ָחה‪.‬‬ ‫והשם יתברך יְ שַׂ ּ ַמח ִל ּבוֹ ת ְּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל‪ ,‬ויתרומם ֶּק ֶּרן ַה ּתוֹ ָרה ְויִ שְׂ ָר ֵאל‪ְּ ,‬ב ִה ְת ַ ּג ּל ּות‬ ‫ינו ָא ֵמן‪.‬‬‫ינו‪ִּ ,‬ב ְמ ֵה ָרה ְּביָ ֵמ ּ‬ ‫ְּכבוֹ ד ׁ ָש ַמיִ ם ָע ֵל ּ‬ ‫***‬ ‫דבר אחר כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה‪ ,‬הקב"ה מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבוא‪ ,‬שנאמר (איוב‬ ‫מ‪ ,‬לא) התמ ֵּלא ב ֻשכוֹ ת עוֹ רוֹ ‪.‬‬ ‫כו ועיין ענין זה ביתר ביאור בדברי יואל לסוכות (אות יב)‪ ,‬משנת תשי"ט‪ ,‬כי האנשי סדום נתגלגלו ונתקנו‬ ‫בהששים רבוא ישראל שיצאו ממצרים‪.‬‬ ‫כז ומה שעל ידי התחברות יש גם לו חלק בעוונתם‪ ,‬וכמבואר באבות דרבי נתן (ל‪ ,‬ג) כל המדבק בעוברי עבירה‪,‬‬ ‫אע"פ שלא עשה כמעשיהם‪ ,‬הרי זה מקבל פורענות כיוצא בהן‪ .‬ובזה מובן היטב ענין ראשון לחשבון עונות‪ ,‬אם‬ ‫גם עונות של הרשעים יצטרפו לחשבונו‪( .‬בדרך אפשר)‪.‬‬ ‫יג‬ ‫קדשו‬ ‫ליל שמיני עצרת תשט"ז‬ ‫לשון‬ ‫ליל שמיני עצרת תשט"ז‬ ‫א‬ ‫קושיות ודקדוקים בעניני שמיני עצרת‬ ‫קושיא א‬ ‫בפייט של מערביתכח‪ְ ׁ ,‬ש ִמינִ י ּ‬ ‫הו ַכן ְלנֶּ ֱא ָמנָ ה‪ֶּּ ,‬תן ֵח ֶּלק ְל ׁ ִש ְב ָעה ְו ַגם ִל ׁ ְשמוֹ נָ ה‪ ,‬ביוֹ ם‬ ‫ה ׁש ִמינִ י‪.‬‬ ‫והוא על פי דברי המדרשכט שעל פסוק זה (קהלת יא‪ ,‬ב)‪ ,‬שדרשו ֶּּתן ֵח ֶּלק ְל ׁ ִש ְב ָעה‪,‬‬ ‫אלו שבעת ימי סוכות‪ְ ,‬ו ַגם ִל ׁ ְשמוֹ נָ ה‪ ,‬ביום שמיני עצרת‪.‬‬ ‫א) וצריך ביאור להבין הכוונה בדרשה זו [ובמה בא להשוות יום שמיני עצרת‪ ,‬לז' ימי‬ ‫סוכות]‪.‬‬ ‫ב‬ ‫קושיא ב‬ ‫אכת ֲעב ָֹדה לֹא ַת ֲעשׂ ּו‪.‬‬ ‫בסוף פרשת פינחס‪ַּ ,‬ב ּיוֹ ם ַה ּ ׁ ְש ִמינִ י ֲע ֶּצ ֶּרת ִּת ְהיֶּ ה ָל ֶּכם‪ָּ ,‬כל ְמ ֶּל ֶּ‬ ‫ופירש רש"יל‪ֲ ,‬ע ֶּצ ֶּרת‪ ,‬עצורים בעשיית מלאכה‪.‬‬ ‫אכת ֲעב ָֹדה לֹא ַת ֲעשׂ ּו‪ ,‬ואם כן הרישא‬ ‫ב) וקשה שהרי אמר אחר כך להדיא ָּכל ְמ ֶּל ֶּ‬ ‫לפי פירש"י הוא כפול ומיותר‪ ,‬דלאיזה צורך הוצרך עוד להקדים ֲע ֶּצ ֶּרת ִּת ְהיֶּ ה ָל ֶּכם‪.‬‬ ‫ג‬ ‫ישוב הקושיות‬ ‫הקדמה לישוב קושיא ב‬ ‫ואפשר לומר‪ ,‬דהנה בענין ׁש ִמינִ י ע ֶּצ ֶּרת אמרו חכז"ללא‪ ,‬לפי שכל ימות הרגל‬ ‫הקריבו כנגד שבעים אומות‪ ,‬וכשבאין ללכת אמר להם המקום‪ ,‬בבקשה מכם ֲעשׂ ּו לי‬ ‫סעודה קטנה‪ ,‬כדי שאהנה מכם‪ ,‬ולכן הקריבו בשמיני עצרת רק ּ ַפר ֶּא ָחד ְו ַאיִ ל ֶּא ָחד‪,‬‬ ‫שהוא כנגד ישראל‪ ,‬לומר התעכבו לי עוד מעט‪ ,‬כבנים הנפטרים מאביהם והוא אומר‬ ‫להם קשה עלי פרידתכם‪ ,‬עכבו עמי עוד יום אחד‪.‬‬ ‫כח ואצל רבינו נהגו לזמר פיוטים אלו של מערבית בשעת סעודת ליל יו"ט‪ ,‬וכמנהג כמה צדיקים‪ .‬ועיין בזה‬ ‫בזמירות דברי יואל (אות שלד‪ ,‬ובהערות שם)‪.‬‬ ‫כט בקהלת רבה (יא‪ ,‬פסוק ב)‪ֶּ :‬תן ֵּח ֶּלק ל ׁ ִשב ָעה וגם ִל ׁשמוֹ נָ ה וכו'‪ ,‬רבי לוי אמר‪ֶּּ ,‬תן ֵח ֶּלק ְל ׁ ִש ְב ָעה‪ ,‬אלו ז' ימי הסוכה‪.‬‬ ‫ְו ַגם ִל ׁ ְשמוֹ נָ ה‪ ,‬ביום שמיני עצרת‪.‬‬ ‫ל ברש"י פינחס (כט‪ ,‬לה)‪ֲ :‬ע ֶּצ ֶּרת ִּת ְהיֶּ ה ָל ֶּכם‪ .‬עצורים בעשיית מלאכה (ועי' חגיגה יח‪ .).‬דבר אחר ע ֶּצ ֶּרת‪ ,‬עצרו‬ ‫מלצאת‪ .‬מלמד שטעון לינה‪.‬‬ ‫לא הובא ברש"י שם (בהמשך)‪ :‬ומדרשו באגדה‪ ,‬לפי שכל ימות הרגל הקריבו כנגד ע' אומות‪ ,‬וכשבאין ללכת‪,‬‬ ‫אמר להם המקום בבקשה מכם ֲעשׂ ּו לי סעודה קטנה‪ ,‬כדי שאהנה מכם‪ַ ּ .‬פר ֶּא ָחד ַאיִ ל ֶּא ָחד‪ .‬איל כנגד ישראל‪,‬‬ ‫התעכבו לי מעט עוד‪ .‬ולשון חיבה הוא זה‪ ,‬כבנים הנפטרים מאביהם‪ ,‬והוא אומר להם קשה עלי פרידתכם‪ ,‬עכבו‬ ‫עוד יום אחד‪ .‬משל למלך שעשה סעודה וכו'‪ ,‬כדאיתא במסכת סוכה (נה‪.):‬‬ ‫ועיין בגמרא סוכה (נה‪ :):‬אמר רבי אלעזר‪ ,‬הני שבעים פרים כנגד מי‪ ,‬כנגד שבעים אומות‪ .‬פר יחידי למה‪,‬‬ ‫כנגד אומה יחידה‪ .‬משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה‪ ,‬ליום אחרון אמר לאוהבו ֲעשֵׂ ה לי‬ ‫סעודה קטנה‪ ,‬כדי שאהנה ממך‪ ○ .‬אמר רבי יוחנן אוי להם לעובדי כוכבים שאבדו ואין יודעין מה שאבדו‪ ,‬בזמן‬ ‫שבית המקדש קיים מזבח מכפר עליהן‪ ,‬ועכשיו מי מכפר עליהן‪[ .‬ועיין עוד בזה בתנחומא פינחס (סימן טז) ובבמדבר‬ ‫רבה (כא‪ ,‬כד)]‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫ליל שמיני עצרת תשט"ז‬ ‫לשון‬ ‫יד‬ ‫ד‬ ‫והיוצא מזה כי משונה עבודתן של ישראל בשמיני עצרת מבשאר ימות החג‪ ,‬כי‬ ‫בשאר ימי החג היו מקריבים קרבנות הרבה בפועל‪ ,‬מה שאין כן בשמיני עצרת שהיה‬ ‫הקרבן מועט‪ ,‬רק פר אחד ואיל אחד‪.‬‬ ‫ובאמת לפי גודל מדריגתן של ישראל ביום השמיני‪ ,‬שנתעלו ישראל להיות‬ ‫דבוקים בדביקות עצום להשי״ת‪ ,‬בוודאי שיש להם השתוקקות גדולה להקריב‬ ‫קרבנות בפועל עוד יותר מבז׳ ימי החג שעברו‪ .‬אלא דמאחר שהשי״ת ציוה להקריב‬ ‫רק פר אחד‪ ,‬אי אפשר להם להקריב יותר ממה שנצטוו‪ .‬אמנם מאחר שרצונם‬ ‫ומחשבתם הוא להקריב הרבה קרבנות‪ ,‬נחשב להם אותו ההשתוקקות והרצון כאילו‬ ‫הקריבו בפועל‪ .‬ונמצא שעיקר העבודה בשמיני עצרת הוא רק במחשבה‪ ,‬שהרי‬ ‫במעשה לא הקריבו אלא קרבן מועט‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ישוב קושיא ב‬ ‫והנה איתא בגמראלב דשעיר ראש חודש מכפר על שאין לה ידיעה לא בתחילה‬ ‫ולא בסוף‪ ,‬ויליף לה משום דכתיב ביה (פינחס כח‪ ,‬טו) וש ִעיר ִע ִזים ֶּא ָחד לח ָטאת ַלה'‪,‬‬ ‫ודרשינן שהוא על חטא שאין מכיר בו אלא ה'‪.‬‬ ‫ועל דרך זה יש לפרש לשון כזה על ענין המחשבה‪ ,‬שהוא ענין שאין ידוע אלא‬ ‫לפני ה'‪.‬‬ ‫ו‬ ‫אכת ' ֲעב ָֹדה' לֹא ַת ֲעשׂ ּו‪ ,‬דהקרבנות‬ ‫ובזה יבואר הפסוק שלפנינו‪ ,‬שאמר ָּכל ְמ ֶּל ֶּ‬ ‫נקראין בשם 'עבודה' סתם‪ ,‬והכוונה שלא תקריבו היום קרבנות הרבה בפועל‬ ‫יח נִ יח ַֹח ' ַלה''‪ ,‬בעבודה שאינו מכיר בו אלא ה'‪,‬‬ ‫המעשה‪ ,‬אלא ְו ִה ְק ַר ְב ֶּּתם ע ָֹלה ִא ּ ׁ ֵשה ֵר ַ‬ ‫והיינו עבודת המחשבה‪ ,‬שתהיה לכם הרצון והמחשבה להרבות בעבודה לה'‪ ,‬אלא‬ ‫אכת ֲעב ָֹדה לֹא ' ַת ֲעשׂ ּו'‪.‬‬ ‫שבפועל נאמר ָּכל ְמ ֶּל ֶּ‬ ‫וממילא מיושב כפל הלשון שבפסוק (קושיא ב)‪ ,‬שהרי לפי זה הסיפא לא קאי עוד‬ ‫על סתם מלאכות רק על עבודת הקרבנות‪ .‬ורק הרישא שאמר ֲע ֶּצ ֶּרת ִּת ְהיֶּ ה ָל ֶּכם‪ ,‬זה‬ ‫קאי על סתם איסור מלאכה ביום טוב‪ ,‬וכפירוש רש"י בזה‪.‬‬ ‫ז‬ ‫הקדמה לישוב קושיא א‬ ‫והנה כבר אמרתי ביום א' דסוכותלג‪ ,‬על מה שהמפרשיםלד פירשו מה שהזכיר‬ ‫לב בגמרא שבועות (ט‪ :).‬על שאין בה ידיעה בתחלה ולא בסוף‪ ,‬שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרין‪ ,‬דברי‬ ‫רבי יהודה‪ .‬אמר רב יהודה אמר שמואל‪ ,‬מאי טעמא דרבי יהודה‪ ,‬אמר קרא וש ִעיר ִע ִזים ֶּא ָחד לח ָטאת ַלה'‬ ‫[פירש"י‪ :‬בראש חודש כתיב]‪ ,‬חטא שאין מכיר בו אלא ה'‪ ,‬יהא שעיר זה מכפר וכו'‪ .‬אשכחן שעירי ראשי חדשים‪,‬‬ ‫שעירי הרגלים מנלן וכו'‪ ,‬איתקוש שעירי רגלים לשעירי ראשי חדשים וכו'‪.‬‬ ‫לג בסעודה ג' (שחל בשבת)‪ ,‬וכבר הדפסנו דרוש ההוא בחלק א' של זה הקונטרס‪.‬‬ ‫לד‬ ‫ברש"י אמור (כג‪ ,‬מג)‪ ,‬וכן בשאר המפרשים שם‪[ .‬וכבר העתקנו בחלק א' של הקונטרס כל המקורות של המאמרים‬ ‫דלהלן‪ ,‬ואין מן הצורך לכפול הדברים]‪.‬‬ ‫טו‬ ‫קדשו‬ ‫ליל שמיני עצרת תשט"ז‬ ‫לשון‬ ‫הכתוב טעם מצות ישיבת סוכה‪ִּ ,‬כי ' ַב ֻּס ּכוֹ ת' הוֹ ׁ ַש ְב ִּתי ֶּאת ְּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל‪ ,‬שהוא זֵ ֶּכר ְל ַענַ נֵ י‬ ‫ָּכבוֹ ד‪ .‬וכן כתב הטורלה‪.‬‬ ‫ולכאורה קשה על זה‪ ,‬דהרי באמת הוא פלוגתא בגמראלו‪ ,‬דרבי אליעזר אומר‬ ‫ענני כבוד היו‪ ,‬ורבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם‪ .‬ואנן קיימא לן בכל מקום‬ ‫דרבי אליעזר ורבי עקיבא הלכה כרבי עקיבאלז‪ ,‬ואם כן צריך ביאור למה פסקו כאן‬ ‫כרבי אליעזר שהוא זכר לענני כבוד‪.‬‬ ‫ח‬ ‫והמזרחי כתבלח [וכן הסכים הטורי זהב]לט שעל כן פסקו כרבי אליעזר‪ ,‬מפני שלשון‬ ‫הפסוק מסייע לו‪ ,‬כי מהלשון ִּכי ַב ֻּס ּכוֹ ת 'הוֹ ׁ ַש ְב ִּתי' משמע שהוא על ידי הקב"ה‪ .‬ואם‬ ‫כדברי רבי עקיבא שהיו סוכות ממש‪ ,‬שהוא מעשי בני אדם‪ ,‬לא שייך לומר‬ ‫'הוֹ ׁשב ִתי'‪ ,‬אלא על כרחך משמע כרבי אליעזר דכוונת הכתוב הוא על ענני הכבוד‪.‬‬ ‫אבל גם זה הוא פלא להכריע הלכה בין תנאים ממשמעות הפסוק‪ ,‬דהלא גם‬ ‫התנא שכנגדו ידע פירוש הפסוק ועם כל זה לא מפרש הכי‪ ,‬והאיך שייך שאנחנו‬ ‫נכריע נגדו ממשמעות הקרא‪.‬‬ ‫ט‬ ‫וביארתי בזה‪ ,‬דבאמת הכל מודים שהיו במדבר ענני כבוד‪ ,‬כי כמה פסוקים‬ ‫מוכיחים כן‪ ,‬וכן במיתת אהרן נאמר (חקת כ‪ ,‬כט) ַו ִ ּי ְר ּ‬ ‫או ָכל ָה ֵּע ָדה ִכי ָגוע אהרֹן‪ ,‬ותרגומו‬ ‫יאו‪ ,‬וכמו שדרשו בזהמ שאז נסתלקו ענני הכבוד שהיו בזכות אהרן‪ .‬וכן עוד‬ ‫ְו ִא ְת ַחזִ ּ‬ ‫פסוקים מפורשים שהיו עננים במדבר‪ .‬והפלוגתא הוא רק אם עשו גם סוכות ממש‪.‬‬ ‫אמנם לכאורה יוקשה‪ ,‬דמכיון שהיו ענני כבוד‪ ,‬למה היו צריכין עוד לסוכות‬ ‫ממש‪ .‬אם לחסות מזרם וממטר‪ ,‬הלא גם העננים היו מגינים עליהם מזה‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪ -‬וגם יש לדקדק עוד‪ ,‬דלכאורה אותן סוכות ממש שעשו להם‪ ,‬לא היה להם דין‬ ‫סוכה כלל‪ ,‬רק כדין סוכה שתחת תקרת הבית (סוכה ט‪ ,):‬שהרי לכאורה גם אותן הסוכות‬ ‫היו תחת העננים‪ ,‬והגם שהעננים היו בחינת סוכה כדמוכח מהפסוקיםמא‪ ,‬על כל פנים‬ ‫לה בטור ריש הל' סוכה (או"ח סימן תרכה)‪.‬‬ ‫לו בגמרא סוכה (יא‪.):‬‬ ‫לז כמבואר בגמרא ברכות (לו‪ :):‬רבי עקיבא במקום רבי אליעזר עבדינן כותיה‪ - .‬ובגמרא עירובין (מו‪ :):‬הלכה‬ ‫כרבי עקיבא מחבירו‪ - .‬ובגמרא שבת (קל‪ :):‬דרבי אליעזר שמותי הוא [ואין הלכה כמותו]‪.‬‬ ‫לח בפירוש הרא"ם בפרשת אמור (שם)‪.‬‬ ‫לט בטורי זהב (או"ח שם)‪.‬‬ ‫מ בגמרא ראש השנה (ג‪ :).‬ו ִי ׁשמע הכנענִ י ֶּמ ֶּלך ע ָרד (חקת כא‪ ,‬א)‪ ,‬מה שמועה שמע‪ ,‬שמע שמת אהרן‪ ,‬ונסתלקו ענני‬ ‫כבוד‪ ,‬וכסבור ניתנה רשות להלחם בישראל‪ .‬והיינו דכתיב ַו ִ ּי ְר ּ‬ ‫או ָּכל ָה ֵע ָדה ִּכי ָג ַוע ַא ֲהרֹן‪ ,‬ואמר רבי אבהו אל‬ ‫תקרי ַו ִ ּי ְר ּ‬ ‫או אלא ו ִי ָיראו [פירש"י‪ :‬נתגלו]‪.‬‬ ‫ובגמרא תענית (ט‪ :).‬רבי יוסי ברבי יהודה אומר‪ ,‬שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל‪ ,‬אלו הן‪ ,‬משה‬ ‫ואהרן ומרים‪ .‬ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם‪ ,‬ואלו הן‪ ,‬באר וענן ומן‪ ,‬באר בזכות מרים‪ ,‬עמוד ענן בזכות‬ ‫אהרן‪ָ ,‬מן בזכות משה‪ .‬מתה מרים נסתלק הבאר‪ ,‬שנאמר (חקת כ‪ ,‬א) ו ָת ָמת ׁ ָשם ִמריָ ם וכתיב בתריה (שם‪ ,‬ב) ולֹא‬ ‫ָהיָ ה מיִ ם ָל ֵּע ָדה‪ ,‬וחזרה בזכות שניהן‪ .‬מת אהרן נסתלקו ענני כבוד‪ ,‬שנאמר ו ִי ׁשמע הכנענִ י ֶּמ ֶּלך ע ָרד‪ ,‬מה שמועה‬ ‫שמע‪ ,‬שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד [פירש"י‪ :‬ענני רקיע וענני עשן‪ ,‬ושאר עננים אינן של כבוד] וכו' (וההמשך הוא‬ ‫כדלעיל בגמרא ר"ה)‪.‬‬ ‫מא עיין שם בגמרא סוכה (יא‪ :):‬זה הכלל כל דבר שהוא מקבל טומאה [אין מסככין בו] וכו'‪ .‬מנא הני מילי‪ ,‬אמר‬ ‫קדשו‬ ‫ליל שמיני עצרת תשט"ז‬ ‫לשון‬ ‫טז‬ ‫היה לאותן סוכות דין סוכה תחת סוכה‪ ,‬שהתחתונה פסולה (סוכה שם)‪[ .‬ואם כן לא שייך‬ ‫לכאורה לומר שהסוכות שאנו עושים הם זכר לאותם סוכות ממש שעשו להם]‪- .‬‬ ‫יא‬ ‫אמנם ברוקחמב כתב‪ ,‬שהיו צריכין לאותן הסוכות ממש‪ ,‬על שעת מלחמה‪ ,‬כשהיו‬ ‫צרים על האויבים‪ ,‬וכגון במלחמת סיחון ועוג‪ ,‬ומלחמת עמלק‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ודבר זה מובן גם בסברא‪ ,‬שהרי באותו זמן הוצרכו לצאת מן העננים כדי ללחום‬ ‫עם האויב‪ ,‬וכדאיתא במדרשמג בפסוק ' ֵּצא' ִה ָל ֵּחם בע ָמ ֵּלק (בשלח יז‪ ,‬ט)‪ ,‬צא מן הענן‬ ‫והלחם בו‪ .‬ועל אותה שעה היו צריכים לעשות סוכות ממש להגין עליהם‪.‬‬ ‫[ ובזה אתי שפיר גם מה שדקדקנו דהאיך היה לזה דין סוכה‪ ,‬דבאמת אותן סוכות ממש לא היו תחת‬ ‫העננים‪ ,‬ולא היה שייך בזה בחינת סוכה שתחת סוכה‪ ,‬או שתחת תקרת הבית‪( .‬דברי יואל)]‪.‬‬ ‫יב‬ ‫ונמצא שהיו צריכין לסוכות ממש‪ ,‬וגם היו להם העננים שהיו סוככים עליהם‪.‬‬ ‫ולשניהם יש מעלה מה שאין בחבירו‪ ,‬דמה שהיו בתוך העננים יש בזה מעלה‬ ‫שהאויבים לא היה יכולים להתגרות בהם‪ ,‬שהרי לא יכלו לראותם כלל‪[ ,‬ואפילו עמלק‬ ‫שהיה מכשף גדול לא היה לו שליטה רק על אותן שפלט הענן]‪ .‬אבל לעומת זה יש בזה חסרון‬ ‫שאין מנצחין האויבים משם‪ ,‬שהרי אין לוחמים עמהם משם‪.‬‬ ‫מה שאין כן הסוכות ממש שעשו להם‪ ,‬אף על פי שהיה בזה החסרון שהיו‬ ‫יכולים ללחום עמהם‪ ,‬אבל לעומת זה היה בזה המעלה שמשם ערכו מלחמה נגד‬ ‫אויבי ה' עד שנצחו והכניעו אותם‪ .‬וגם ידעו בזה להודות להשי"ת על גודל הנסים‬ ‫שעשה עמהם בזה‪.‬‬ ‫יג‬ ‫אמנם עוד מעלה יתירה היתה לסוכת ענני הכבוד על הסוכות ממש שעשו להם‪,‬‬ ‫דכשהיו יושבים בסוכות ממש כיון שהיו נלחמים בשונאיהם והיה בזה גם פעולות‬ ‫בני אדם‪ ,‬היו עלולים לטעות ח"ו לומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה‪,‬‬ ‫ולחשוב שלא הגיע להם זה בעזר אלקי‪ ,‬מה שאין כן בסוכת ענני הכבוד שהיה נראה‬ ‫עין בעין איך שכל הגנתם והצלתם הוא רק על ידי השי״ת‪.‬‬ ‫אלא דהסוכה של העננים‪ ,‬זה היה מגלה גם על הסוכות ממש כי באמת הכל הוא‬ ‫מהקב"המד‪ ,‬ושגם כשישבו בסוכות ממש ועשו מלחמה היתה הצלתם אך בעזר אלקי‪,‬‬ ‫כי הוא הנותן כח לעשות חיל‪ ,‬ומבלעדי עזרתו לא יתכן להצליח ולפעול בשום דבר‪.‬‬ ‫ונמצא כי מהעננים ראו שהכל הוא מהשי"ת גם הסוכות ממש‪.‬‬ ‫ריש לקיש‪ ,‬אמר קרא (בראשית ב‪ ,‬ו) ְו ֵאד יַ ֲע ֶּלה ִמן ָה ָא ֶּרץ‪ ,‬מה ֵאד דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ‪ ,‬אף‬ ‫סוכה דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ‪ .‬הניחא למאן דאמר ענני כבוד היו‪ ,‬אלא למאן דאמר סוכות‬ ‫ממש עשו להם מאי איכא למימר‪ ,‬דתניא וכו'‪.‬‬ ‫מב בספר הרוקח הל' סוכות (אות ריט)‪.‬‬ ‫מג בשמות רבה (כו‪ ,‬ג)‪ ,‬ובמכילתא (סוף בשלח)‪.‬‬ ‫מד וז"ל הרמב"ן סוף בא (יג‪ ,‬טז)‪ :‬ומן הנסים הגדולים המפורסמים‪ ,‬אדם מודה בנסים הנסתרים‪ ,‬שהם יסוד‬ ‫התורה כולה וכו'‪.‬‬ ‫יז‬ ‫קדשו‬ ‫ליל שמיני עצרת תשט"ז‬ ‫לשון‬ ‫יד‬ ‫[ומעתה אתי שפיר מלת 'הוֹ ׁשב ִתי' גם אליבא דרבי עקיבא שסובר דסוכות ממש עשו להם‪ ,‬דעל‬ ‫שניהם אומר הכתוב ִכי ב ֻסכוֹ ת 'הוֹ ׁשב ִתי'‪ ,‬שגם הסוכות ממש שעשו אני הושבתים בהם והצלחתי‬ ‫במעשה ידםמה‪ .‬וגם אתי שפיר מה שסתמו המפרשים והפוסקים דהוא זכר לענני כבוד היו‪ ,‬דסוף סוף הם‬ ‫היו העיקר גם לרבי עקיבא‪( .‬דברי יואל)]‪.‬‬ ‫טו‬ ‫על כל פנים יש שתי בחינות סוכות‪ ,‬סוכות ממש שעשו ישראל בעצמם‪ ,‬וגם ענני‬ ‫הכבוד שניתנו להם מן השמים‪ .‬ומצות סוכה הוא זכר לב׳ הבחינות‪ ,‬הן על סוכת ענני‬ ‫הכבוד שעשה להם הקב"ה‪ ,‬והן על סוכות ממש שעשו להם בעצמן מעשי בני אדם‪,‬‬ ‫אלא שעיקר הישועה וגמר המעשה היתה מאת ה׳ גם בזה‪.‬‬ ‫ואם כן ממצות סוכה נמצינו למדים דרך נכון בעבודת ה'‪ ,‬דכן הוא בדרך כלל‬ ‫בעבודתם של בני ישראל להשי"ת‪ ,‬שעל האדם מוטל להיות המתחיל במעשה‬ ‫העבודה‪ ,‬שיעשה עכ"פ ההתחלה ומקצת‪ ,‬וכדוגמת הסוכות ממש שעשו‪ ,‬אבל עיקר‬ ‫הדבר הוא מה שיגמור ה' בעדו לטובה‪ ,‬וכדוגמת ענני הכבוד‪.‬‬ ‫טז‬ ‫והנה בחינה כזו מצינו גם בשמיני עצרת‪ ,‬דצריכים בני ישראל להתחיל קצת‬ ‫במעשה העבודה‪ ,‬להקריב פר א׳ ואיל אחד‪ ,‬אבל עיקר הפעולה יהיה נעשה ע"י‬ ‫הקב"ה‪ ,‬שהוא מצרף את המחשבה טובה למעשה‪ ,‬ומעלה עליהם כאילו הקריבו עוד‬ ‫הרבה קרבנות‪ .‬ולטעם זה לא נצטוינו להקריב הרבה קרבנות בשמיני עצרת‪ ,‬כמו‬ ‫בשאר ימי החג‪ ,‬להורות על ענין זה כי עלינו רק להתחיל קצת בעבודה‪ ,‬אבל עיקר‬ ‫המעשה נגמר ע"י הקב"ה ולא על ידי מעשינו‪.‬‬ ‫יז‬ ‫ישוב קושיא א‬ ‫ובזה יבואר דרשת המדרש‪ֶּּ ,‬תן ֵח ֶּלק ְל ׁ ִש ְב ָעה אלו שבעת ימי הסוכות‪ ,‬שהם זכר‬ ‫לענני הכבוד‪ ,‬ובא לר ֵּמז שאנו אין יכולין לעשות כלום מעצמינו‪ ,‬וכמו הענני כבוד‬ ‫שהיו רק מהשי"ת‪ ,‬וכמו כן הוא בכלליות העבודה לה'‪ ,‬שהכל הוא רק בעזר השי"ת‪.‬‬ ‫אבל אף על פי כן אמר ֶּּתן ֵח ֶּלק‪ ,‬שגם אתה צריך לעשות קצת וליתן ֵּח ָלק בזה‪,‬‬ ‫דאף על פי שהעיקר נגמר בעזרתו ית"שמו‪ ,‬מכל מקום גם אתה צריך ליתן חלק‬ ‫ולעשות ההתחלה‪ ,‬וכבחינת סוכות ממש שעשו ישראל מעצמם‪ ,‬מלבד הענני כבוד‪.‬‬ ‫יח‬ ‫ושוב אמר ְו ַגם ִל ׁ ְשמוֹ נָ ה זה שמיני עצרת‪ ,‬שגם שמיני עצרת מורה על זה הבחינה‬ ‫שלא צוה הקב"ה להקריב בו קרבנות הרבה במעשה‪ ,‬כמו בשאר ימי החג‪ ,‬ולהורות‬ ‫בא שבאמת הכל נעשה רק על ידי הקב"ה‪ ,‬לא על ידי מעשינו‪ ,‬ואף על פי כן קרבן‬ ‫קטן חובה להקריב גם ביום שמיני עצרת‪ ,‬כדי להורות שאנו צריכין לעשות ההתחלה‬ ‫והמקצת‪ ,‬והשאר נעשה ונגמר מאליה בעזר הבא מהשי"ת‪.‬‬ ‫מה ורבי אליעזר סובר דקאי 'רק' על ענני הכבוד‪ ,‬כי הוא סובר דסוכות ממש לא עשו להם‪ ,‬וכדלעיל‪.‬‬ ‫מו וכן אמרו עוד בגמרא קידושין (ל‪ ):‬אלמלי הקב"ה עוזרו לא יכול לו‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫ליל שמיני עצרת תשט"ז‬ ‫לשון‬ ‫יח‬ ‫יט‬ ‫הו ַכן ְלנֶּ ֱא ָמנָ ה‪ֶּּ ,‬תן ֵח ֶּלק ְל ׁ ִש ְב ָעה ְוגַ ם ִל ׁ ְשמוֹ נָ ה‪ .‬ורצה לומר‬ ‫[ובזה מובן גם דברי הפייטן‪ְ ׁ ,‬ש ִמינִ י ּ‬ ‫שהוכן כח זה מן השמים‪ ,‬לבני ישראל שהם מאמינים בה' ונקראים 'נאמנה'‪ ,‬שידעו שמספיק בהתחלה‬ ‫מאתנו‪ ,‬והשי"ת יגמור בעדינו‪ ,‬כאשר נצטווינו על דרך זה במצות סוכה שבז' ימי החג‪ ,‬ובקרבנות יום‬ ‫השמיני‪ ,‬שהם מורים על כך]‪( .‬דברי יואל)‪.‬‬ ‫כ‬ ‫והנה אע״פ שאנו צריכים לעשות ההתחלה‪ ,‬מ״מ האמת הוא שגם זה עצמו אי‬ ‫אפשר לעשות מעצמנו‪ ,‬אלא צריכים לזה סיוע מאת הקב״ה‪ ,‬דבלא עזר ממרום לא‬ ‫יתכן לעשות כלום אפי׳ ההתחלה‪.‬‬ ‫כא‬ ‫ברכת הקודש‬ ‫דו ׁ ָשה מקדושת הימים טובים האלו‪,‬‬ ‫והשי"ת יעזור שנזכה שיושפע לנו ַה ׁ ְש ּ ָפ ַעת ְק ּ‬ ‫ובפרט מיום הזה ׁ ְש ִמינִ י ֲע ֶּצ ֶּרת‪ .‬ושנוכל לעשות על כל פנים המוטל עלינו לעשות‪,‬‬ ‫שהוא ההתחלה ומקצת‪.‬‬ ‫ויעזור הקב"ה שנזכה לשנת אורה‪ ,‬שנת שמחה‪ ,‬ושנת גאולה וישועה‪.‬‬ ‫ולהתרוממות קרן התורה וישראל‪ ,‬בהתגלות כבוד שמים עלינו‪ ,‬במהרה בימינו‬ ‫אמן‪.‬‬