gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נהורא · NEHOIRAH — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: נהורא · NEHOIRAH

שבוע: סוכות (2026-09-21)

נהורא · NEHOIRAH — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס״ד‬ ‫חג הסוכות‬ ‫כל האזרח‬ ‫להיות מוכן לחיות‬ ‫אז תתענג‬ ‫שיחה מיוחדת‬ ‫תשפ״ז‬ ‫– אהיה זורח‬ ‫במצב עראי‬ ‫על ה׳‬ ‫לחג הסוכות‬ ‫גליון רצג‬ ‫תנו רבנן מעשה‬ ‫שערי השפעה‬ ‫דבר הבעל שם טוב‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר מקאסוב זי"ע‬ ‫הוקם לעי״נ הגה״צ רבי משה ב״ר יוסף זצ״ל אב״ד טורדא‬ ‫נהורא מעליא!‬ ‫דבר המערכת‬ ‫״בצילא דמהימנותא״!‬ ‫תפסיק לחפש – תתחבר!‬ ‫הסוכה היא סולם להכנס דרכה אל הסוכה העליונה שמעל הטבע‬ ‫רובינו שותפים לבעיה הזאת – אך כמובן‬ ‫לא מודים בה!‬ ‫מתעלים לישב תחת צילא דמהימנותא עילאה‪ ,‬כשאנו‬ ‫כאשר אנו נכנסים לתוך הסוכה – אנו פוסעים‬ ‫היא קיימת בתוכנו בכל השנה כולה – אך‬ ‫מוקפים רק תחת צל השכינה בלי שום רצון אחר‪.‬‬ ‫בסילודין לתוך ״קודש הקדשים״!‬ ‫בחג הסוכות היא מתעצמת!‬ ‫׳כי יצפנני בסוכה׳ ‪ -‬שם אנו מוגנים בצל כנפי‬ ‫דהנה בימי הדין בראש השנה‪ ,‬כאשר התגברו‬ ‫הרגע הזה שאתה נכנס לשמחת בית‬ ‫השואבה‪ ,‬אתה רואה את כולם רוקדים‬ ‫השכינה‪ ,‬חבוקים בין זרועותיו של הקב״ה‪ ,‬סמוכים‬ ‫הקטרוגים וכוחות הדין‪ ,‬באותה שעה נתקיים בנו‬ ‫ומפזזים – ואתה מתחיל להרגיש תחושת‬ ‫ובטוחים בו‪ ,‬בסוד הכתוב (ישעיה ד‪ ,‬ו) ״וסוכה תהיה‬ ‫״אליך זעקו ונמלטו״ על ידי זעקת השופר הבוקע‬ ‫ריחוק ודחייה‪.‬‬ ‫לצל יומם מחרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר״‪.‬‬ ‫ממעמקי הלב‪ ,‬מתוך נקודת ׳יחידה׳ שבפנימיות כל‬ ‫אתה מנסה להצטרף למעגל‪ ,‬וליבך בל‬ ‫בתוך הסוכה מאיר אור האמונה – ׳צילא‬ ‫אחד מישראל‪ ,‬ומחמת נקודה זו מוכן כל אחד מישראל‬ ‫עמך‪ .‬אתה מנסה להתבונן במחשבה כזאת‬ ‫למסור נפשו על קדושת השם כי רואה את עצמו‬ ‫או במחשבה אחרת‪ ,‬ושום דבר לא מחבר‬ ‫דמהימנותא׳‪ ,‬והסכך המקיף מעל הראש הוא בחינת‬ ‫אתך‪.‬‬ ‫אמונה פשוטה שלמעלה מההשגה‪ ,‬ועל ידי שאיש‬ ‫להפרד‬ ‫כמציאות אחת ומאוחדת עם הקב״ה ואינו מוכן‬ ‫השופר‬ ‫ממנו אפילו ע״י יסורים ועינויים‪ ,‬ולכן מזכיר‬ ‫ואדרבא‪ ,‬אתה רק מרגיש איך ממחשבה‬ ‫ישראל מיסב ומסתופף בצילא דקודשא בריך הוא‪,‬‬ ‫למחשבה‪ ,‬אתה רק מתרחק מהמעגלים‬ ‫יוצא מ׳דירת קבע׳ ‪ -‬שזהו ההרגשה שהעולם הוא‬ ‫מגיע‬ ‫לא‬ ‫את עקידת יצחק ואת נקודת ׳יחידה׳ ששם‬ ‫וכמובן גם מהשמחה‪.‬‬ ‫דבר קיים ומתנהג בדרך הטבע באופן קבוע‪ ,‬ונכנס‬ ‫שום פגם‪ .‬ועל ידי זעקה זו נמלטים אל תוך ״קודש‬ ‫ואם אין לך את זה ב׳שמחת בית‬ ‫אל ׳דירת עראי׳ ‪ -‬להכיר שהעולם הזה והכרת השכל‬ ‫הקדשים״ שלמעלה מכל ההגדרות‪ ,‬ושם לא נתפסים‬ ‫השואבה׳‪ ,‬יש לך את זה בעת נטילת הד׳‬ ‫האנושי המוגבל לפי הטבע‪ ,‬כולו ׳עראי׳ ופרוזדור אל‬ ‫החטאים והעוונות‪ ,‬ולכן אנו נזכרים לטובה ולברכה‪,‬‬ ‫מינים‪ ,‬או בעת האכילה או השינה בסוכה‬ ‫וכמאמר חז״ל (ר״ה כו‪ ):‬לענין השופר‪ :‬כיון דלזכרון‬ ‫– אתה מרגיש לא מחובר למה שקורה‪.‬‬ ‫הטרקלין העליון שלמעלה מהשגה‬ ‫הוא ‪ -‬כבפנים דמי‪ .‬היינו שעל‬ ‫אתה כל כך רוצה להתחבר – ולא הולך לך!‬ ‫(פרי צדיק‪ ,‬חג הסוכות אות כו)‪.‬‬ ‫״כשאנו פוסעים‬ ‫ידי השופר אנו עולים ומתעלים‬ ‫אתה כל כך רוצה להרגיש קרוב – ואתה‬ ‫זוהי עבודתינו בחג הסוכות‪ .‬לצאת‬ ‫רק מתרחק!‬ ‫מ׳דירת קבע׳ ששם נתפסים העולמות‬ ‫אין‬ ‫הסוכה‪,‬‬ ‫תוך‬ ‫אל‬ ‫כביכול לבית קדשי הקדשים‪.‬‬ ‫העצה לכך טמונה בעצם מצוות סוכה‪.‬‬ ‫כמציאות ולהכנס לתוך ׳דירת עראי׳‪.‬‬ ‫לתוך‬ ‫נכנסים‬ ‫אנו‬ ‫הכל‬ ‫נשאר‬ ‫אלא שב׳ראש השנה׳‬ ‫שעיקר המצווה – אומרים לנו רבותינו‬ ‫ארבע דפנות של עץ בונים מקום מיוחד ששם אין מציאות‬ ‫אנו‬ ‫ולשם‬ ‫העליון‪,‬‬ ‫׳בראש׳‪ ,‬בשורש‬ ‫– היא‪ ,‬להיכנס אל תוך הסוכה ׳מיט די‬ ‫חוזרים ועולים באימה וביראה ביום בעלמא‪ ,‬אלא מתעלים העולמות תופס מקום ועולים למקום‬ ‫שטיוול׳ – מה זה אומר?‬ ‫נעלם ששם אין העולמות ניכרים‬ ‫הכיפורים‪ ,‬ומחמת כן נמחלים כל‬ ‫שאתה נכנס לתוך המציאות – שהיא‬ ‫העוונות‪ ,‬אבל בסוכות אנו מורידים לתוך הסוכה העליונה‪ ,‬כמציאות נפרדת‪ ,‬מתעלים עד האמונה‬ ‫הסוכה‪ ,‬איך שאתה‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬רק אחרי שאתה כבר בפנים‪ ,‬אתה‬ ‫העליונה‪ ,‬ומתבטלים בתוך זרועותיו של‬ ‫ונכנסים אל מקום‬ ‫את הקדושה הזאת כאן למטה‪.‬‬ ‫מתחיל להתחבר עם הד׳ מינים – ומכניס‬ ‫וכיון שמקום ארון אינו מן עליון שמעל הטבע״ הקב״ה הסוכך עלינו את כנפיו כאימא‬ ‫את האור לתוך תוכך‪.‬‬ ‫המסככת על בנה ‪ -‬״כי יצפנני בסוכה״‪.‬‬ ‫המדה‪ ,‬והוא מעל להגדרת המקום‪,‬‬ ‫כי ככה עובד הבריאה‪.‬‬ ‫לכן אנו יוצאים בסוכות החוצה‪ ,‬ישנים ברחובה‬ ‫על כן מתבטל ענין ה׳מקום׳‬ ‫האורות – הרגשות – המוחין – מגיעים‬ ‫ה׳אור‬ ‫כאשר‬ ‫עראי‪,‬‬ ‫ויוצאים מתוך דירת קבע לדירת‬ ‫ונשפעים רק אחרי שאתה מתחבר לצינור‬ ‫של עיר‪ ,‬אוכלים בגזוזטראות‪ ,‬כדי לבטא את האמונה‬ ‫דרכם הם יורדים‪.‬‬ ‫הגבוהה שלנו שאיננו מפחדים משום דבר‪ ,‬והקב״ה‬ ‫המקום‬ ‫גדרי‬ ‫בתוך‬ ‫עצמו‬ ‫המקיף׳ שאינו יכול לצמצם‬ ‫והצינור דרכם יורד השפע – הוא המציאות‪.‬‬ ‫נמצא בכל מקום ומגן עלינו תמיד‪.‬‬ ‫בתוכו‪.‬‬ ‫מתבטלים‬ ‫ואנו‬ ‫חופף ומאיר עלינו מסביב‪,‬‬ ‫לכן‪ ,‬כשאתה נכנס לשמחת בית השאובה‬ ‫וכתב בספר אמרי פנחס (שער ד אות קפד) וז״ל‪:‬‬ ‫הסוכה‪,‬‬ ‫תוך‬ ‫אל‬ ‫בסילודין‬ ‫פוסעים‬ ‫ועל כן‪ ,‬כשאנו‬ ‫– קודם כל תתחיל לרקוד‪ ,‬אחר כך תתחיל‬ ‫לכן אנו מברכין על הלולב ויושבין בסוכה בשווקים‬ ‫בעלמא‪,‬‬ ‫עץ‬ ‫של‬ ‫דפנות‬ ‫ארבע‬ ‫לתוך‬ ‫אין אנו נכנסים‬ ‫לחשוב על מה אתה רוקד‪.‬‬ ‫וברחובות בלי שום שמירה וכלי מלחמה וזה לשון‬ ‫אל‬ ‫ונכנסים‬ ‫העליונה‪,‬‬ ‫הסוכה‬ ‫לתוך‬ ‫אלא מתעלים‬ ‫ואותו הדבר בכל השנה‪ :‬כשאתה מחפש‬ ‫סוכה מלשון נסיכות‪ ,‬כי אנו מראים שיושבים בצלא‬ ‫שמותיו‬ ‫כולה‬ ‫הסוכה‬ ‫כל‬ ‫הטבע‪.‬‬ ‫שמעל‬ ‫מקום עליון‬ ‫את עצמך – את תפקידך – את שליחותך‪,‬‬ ‫הקדושים של הקב״ה‪ ,‬והאדם מוקף באור קדושתו‬ ‫קודם כל תפסיק לחפש!‬ ‫דמהימנותא בעלמא דחירו‪.‬‬ ‫יתברך (ייטב לב‪ ,‬פר׳ אמור; אור המאיר‪ ,‬דרוש לסוכות)‪.‬‬ ‫אלא – תתחבר למציאות בה ה׳ שם אותך!‬ ‫וכאשר אנו יוצאים מתוך כל הפחדים והדאגות‪,‬‬ ‫כך תחפש מה תפקידי כאן‪ ,‬ומה שליחותי‬ ‫ומתעלים למקום שמעל הטבע‪ ,‬בצל האמונה‪ ,‬מיד‬ ‫ובזה יש לכוין כשאנו פוסעים לתוך הסוכה‬ ‫במקום הזה בו שם אותי ה׳‪.‬‬ ‫שורה עלינו ה׳שמחה׳ ‪ -‬״ושמחת בחגך וגו׳ והיית אך‬ ‫התחתונה‪ ,‬שאין אנו נכנסים לתוך סוכה של קרשים‬ ‫משתחייה כך – תזכה באמת לחיות‬ ‫שמח״ ‪ -‬כתוצאה מהתבטלות כל הדאגות והטירדות‪,‬‬ ‫כדי לחסות תחת הצל הגשמי‪ ,‬אלא אנו נכנסים ‪-‬‬ ‫ב׳צילא דמהימנותא׳ בכל השנה‪ ,‬לא רק‬ ‫כי אין מה לדאוג‪ ,‬אין מה לחשוש‪ ,‬אנו מתבטלים‬ ‫על ידי קדושת הסוכה הגשמית ‪ -‬עד לתוך הסוכה‬ ‫בחג הסוכות‪.‬‬ ‫׳כגמול עלי אמו׳‪ ,‬ואוספים את הביטול ואת השמחה‬ ‫הפנימית‪ ,‬אל היחוד השלם‪ ,‬וכמו שכתב ב׳אור המאיר׳‬ ‫(דרוש לסוכות) כי ׳סוכה התחתונה היא רק כמו פתח‬ ‫א פרייליכ׳ן יום‪-‬טוב און א לעכטיגע יאר‬ ‫למשך כל השנה כולה (שפת אמת‪ ,‬סוכות תרל״ט)‪.‬‬ ‫ידידכם‪ :‬ישעיה יצחק פרידמאן‬ ‫ושער להשיג סוכה עליונה מחמתה׳‪ .‬עכ״ד‪ .‬ובכך אנו‬ ‫על פי ״אש המועדים״‬ ‫לימוד דרכי החסידות ממעשי הצדיקים‬ ‫הרה״ג ר׳ משה רויטמאן שליט״א רב דקהל בני היכלא גבעת זאב‬ ‫תנו רבנן מעשה‬ ‫הפטיר הרה״ק רבי שלמה זלמן ואמר‪ :‬״יכול האדם‬ ‫הוא סירב בעקשנות‪ .‬בצר לו פנה אל הרבי‪ ,‬אך‬ ‫לשבת בסוכה‪ ,‬אך אם לא הכין לבו כראוי מתוך‬ ‫הרבי השיבו‪ :‬״אם סירב ראש הקהל לבקשתך‪ ,‬אי‬ ‫כל האזרח – אהיה זורח‬ ‫תשובה וכוונה נכונה‪ ,‬הרי שאינו יושב אלא על גבי‬ ‫אפשי לי להפר את התקנה״‪.‬‬ ‫הרוח הקרירה של הלילה‪ ,‬לא הצליחה לכבות את‬ ‫התנור‪...‬״‬ ‫״רבי!״‪ ,‬הזדעק זונדל‪ ,‬״והלא זוגתי היולדת לא תרצה‬ ‫האש שיקדה בלבבות פנימה‪ .‬הן זה עתה הסתיימה‬ ‫תפילת ליל יום טוב ראשון של חג‪ ,‬וכל אחד ממהר‬ ‫•••‬ ‫לתת את הילד למילה‪ ,‬אם ישמש ראש הקהל‬ ‫כסנדק ולא הרבי!״‪.‬‬ ‫ברגש אל סוכתו‪ ,‬לחסות בצל השכינה הקדושה‪,‬‬ ‫אכן כך לימדונו רבותינו הקדושים צדיקי דור ודור‪,‬‬ ‫״אם כן אפוא״‪ ,‬השיבו הרבי‪ ,‬״אבוא להשתתף‬ ‫האימא עילאה‪ ,‬המחבקת את בניה באהבה‪.‬‬ ‫שטרם יכנס האדם אל הסוכה הקדושה‪ ,‬יתבונן‬ ‫בברית‪ ,‬ואני אהיה הסנדק‪...‬״‬ ‫וכמו שאר צדיקי עולם‪ ,‬שהיו נכנסים אל הסוכה‬ ‫בשגב קדושתה‪ ,‬באור המקיף אותה בשמות‬ ‫התרגש זונדל ויצא בשמחה מן הקודש‪.‬‬ ‫בהתלהבות עילאית‪ ,‬עמד גם הרה״ק רבי יצחק‬ ‫הקדושים (סוכ״ה בגימטריא הוי״ה אדנ״י) ובמלאכי‬ ‫ויהי ביום השמיני‪ ,‬כאשר התכנסו כל הקהל למעמד‬ ‫מוויעלפאלי זי״ע על פתחה של הסוכה הקדושה‪,‬‬ ‫השרת משרתי עליון (סוכ״ה בגימטריא מלא״ך)‪,‬‬ ‫הקדוש של הברית‪ ,‬בבית הכנסת הגדול של לובלין‪,‬‬ ‫ובדיבורים נרגשים עורר את כל הנלווים אליו‪,‬‬ ‫ובטרם יכנס להישען תחת העץ ירחץ לבבו בתשובה‬ ‫הופיע גם החוזה בהדרו‪ ,‬ואף ראש הקהל עמד שם‪.‬‬ ‫שיכינו את ליבם היטב בטרם יכנסו להסתופף תחת‬ ‫שלימה‪ ,‬תשובה מאהבה‪ ,‬שהרי זוהי עבודת הימים‬ ‫זונדל היה נבוך‪ ,‬הוא קיווה מאד שלא יעלה עשן‬ ‫כנפי הסוכה‪.‬‬ ‫האלה‪ ,‬לשוב אל ה׳ מתוך שמחה‪ ,‬כי הביאני המלך‬ ‫באפו של ראש הקהל כשיראה שהרבי מתכבד‬ ‫בין הדברים אמר בשם זקנו הרה״ק רבי שלמה זלמן‬ ‫חדריו‪ ,‬נגילה ונשמחה בו‪.‬‬ ‫בסנדקאות‪ ,‬ולא הוא‪.‬‬ ‫מוויעלפאלי זי״ע‪ ,‬כי מי שאינו שב בתשובה טרם‬ ‫וכדבר האמור בספר הקדוש ״ייטב פנים״ (לסוכות)‬ ‫אלא שלהפתעה שכזאת לא ציפה‪ .‬משהגיע תור‬ ‫יכנס אל הסוכה‪ ,‬הרי זה כאילו לא ישב כלל בסוכה‪,‬‬ ‫להרה״ק רבי יקותיאל יהודה מסיגעט זי״ע בעל‬ ‫הסנדקאות‪ ,‬כיבד הגבאי את ראש הקהל ולא‬ ‫אלא על התנור שבתוך הבית‪.‬‬ ‫״ייטב לב״‪ ,‬בהאי לישנא‪:‬‬ ‫את הרבי‪ .‬זונדל לא האמין למשמע אוזניו‪ ,‬״והלא‬ ‫והיה רבי שלמה זלמן מבאר את דבריו על פי‬ ‫״בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל‬ ‫הרבי הבטיח לי שיהיה הוא הסנדק״‪ ,‬הרהר בלבבו‬ ‫מעשה שהיה בהיכלו של הרבי הקדוש מלובלין‬ ‫ישבו בסוכות (ויקרא כג‪ ,‬מב)‪ .‬׳תשבו׳ אותיות‬ ‫באכזבה קשה‪ .‬אך הוא נאזר בגבורה ולא אמר דבר‪.‬‬ ‫זי״ע – ׳החוזה׳‪.‬‬ ‫׳בושת׳‪ ,‬כי האדם בשומו אל לבו גודל קדושת‬ ‫משהסתיים מעמד הברית‪ ,‬ניגש זונדל אל הרבי‬ ‫בימיו של החוזה‪ ,‬נכפה על יהודי העיר לובלין‬ ‫הסוכה בבחינת מקיף כמבואר בספרים‪ ,‬ימלא‬ ‫להתברך מפיו הקדוש‪ ,‬אמר לו הרבי‪ :‬״דע לך‬ ‫מנהג משונה‪ .‬׳ראש הקהל׳ ששלט בכוח הזרוע‬ ‫בושה וכלימה על מה שעבר‪ ,‬אולם זאת העצה‬ ‫שאני הייתי הסנדק‪ ,‬למרות שעל הכיסא ישב ראש‬ ‫על הקהילה‪ ,‬לא היתה דעתו סובלת את הכבוד‬ ‫היעוצה שיקבל עליו להיטיב מעשיו מהיום והלאה‪,‬‬ ‫הקהל‪ ,‬כסבור היה שהוא ישב על הכיסא‪ ,‬אבל‬ ‫שכיבדו כולם את הצדיק‪ ,‬ומאד הציק לו העובדה‪,‬‬ ‫ובזה יכנס לסוכה על שם העתיד‪ ,‬ובפרט כי מחשבה‬ ‫באמת לאמיתה לא ישב אלא על התנור! הלא‬ ‫שבכל הבריתות שהתקיימו בעיר מתכבד הרבי‬ ‫טובה הקב״ה מצרפה למעשה (קידושין מ‪ ,‬א)‪ .‬וידוע‬ ‫תראה את מלבושו העליון כי כולו מלוכלך מאבק‬ ‫בסנדקאות‪ ,‬ולא הוא‪ .‬התקין אפוא תקנה נחרצת‪,‬‬ ‫כי מעשיהם של צדיקים נקרא אור‪ ,‬והפכו נקרא‬ ‫התנור‪...‬״‬ ‫שהסנדקאות תתחלק לפי סדר החדשים‪ ,‬בחודש‬ ‫חושך כדאיתא במדרש בראשית (ב״ר פ״ג ס״ח)‪.‬‬ ‫נשא זונדל את עיניו והביט על ראש הקהל‪ ,‬והנה‬ ‫אחד יהיה הרבי הסנדק‪ ,‬ואילו בחודש שלאחריו‬ ‫וזה שאמר ׳כל האזרח׳‪ ,‬שאומר אהיה זורח אור‬ ‫יהיה הוא – ראש הקהל – הסנדק‪ ,‬וחוזר חלילה‪...‬‬ ‫מעילו מאובק כולו‪ .‬הבין זונדל כי למרות שלעיני‬ ‫מהיום – ישבו בסוכות‪ ,‬והראיה לזה ‪ -‬כי בסוכות‬ ‫פעם אחת‪ ,‬נולד בן לזונדל‪ ,‬אחד החסידים‬ ‫בשר היה נראה כי ראש הקהל יושב כסנדק‪,‬‬ ‫הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ‬ ‫המקורבים יותר של הרבי‪ ,‬ויום הברית חל בחודש‬ ‫אולם במחשבה היה הרבי הסנדק‪ ,‬כי היה מכוון‬ ‫מצרים‪ ,‬על שם שעתידין לקבל את התורה‪ ,‬והבן״‪.‬‬ ‫את כל הכוונות הרצויות‪ ,‬שראש הקהל כלל אינו‬ ‫שבו היתה הסנדקאות שייכת לראש הקהל‪ .‬הצטער‬ ‫א לעכטיג׳ן יום טוב!‬ ‫מבין בהם‪ .‬ולכך התכוון הרבי כשאמר שהוא יהיה‬ ‫זונדל‪ ,‬שכן השתוקק שיהיה הרבי הסנדק ולא ראש‬ ‫עפ״י‪ :‬׳שיח זקנים׳‬ ‫הסנדק ולא ראש הקהל‪.‬‬ ‫הקהל‪ ,‬הלך אפוא וביקש מראש הקהל שיוותר‪ ,‬אך‬ ‫הלכה ומעשה‬ ‫הרה״ג ר׳ יודל וויינגארטן שליט״א יו״ר מכון יסוד החסידות‬ ‫דבר הבעל שם טוב‬ ‫שביאר רבינו מקאסוב זי״ע במאמרו (שנדפס בעמ׳‬ ‫ושמעתי מכ״ק מורי ורבי מקאסוב זי״ע‪ ,‬שטעות‬ ‫הבא)‪ ,‬שמעיינות התענוגים‪ ,‬נפתחים מה׳דעת׳‪,‬‬ ‫היא ביד העולם שחושבים שתיקון היסוד הוא ע״י‬ ‫אז תתענג על ה׳‬ ‫ששם מקור התענוג‪ .‬הדעת אינה ידיעה גולמית‪,‬‬ ‫תעניות‪ ,‬כי אלו הם רק בבחינת ׳סור מרע׳‪ ,‬לזכך‬ ‫בגמרא (סוכה מח‪ ):‬מובא אגדה הנראית כעין‬ ‫כפי שרגילים אנו לכנות כל מיני ידיעות בעלמא‬ ‫את הנפש מפגמיה‪ ,‬אבל עיקר התיקון כפי שקיבלנו‬ ‫מדרש פליאה אודות ׳שני מינים׳ (שני אפיקורסים)‪,‬‬ ‫בענייני העולם‪ ,‬אלא הידיעה הרוחנית היא מחשבה‬ ‫מרבותינו הקדושים תלמידי הבעש״ט זי״ע‪ ,‬הוא‬ ‫שאחד היה שמו ׳ששון׳ והשני שמו ׳שמחה׳ וז״ל‪:‬‬ ‫שיש בה התקשרות‪ .‬כמו שאדם שמצייר במחשבתו‬ ‫לתקן את מידת היסוד באופן של ׳עשה טוב׳‪ ,‬כלומר‬ ‫אמר ליה ששון לשמחה‪ ,‬חד יומא שבקוך ושויוך‬ ‫תענוג שהוא משתוקק אליו‪ ,‬הרי שמחשבה זאת‬ ‫להתענג בתענוגים דקדושה‪ .‬וסימן לאדם שמתקן‬ ‫פרוונקא (‪ -‬יפקיעוך מן השמים‪ .‬רש״י) דכתיב‬ ‫״כי בשמחה תצאו״‪ ,‬אמר ליה שמחה לששון חד‬ ‫היא מחשבה שבה הוא מתקשר אל אותה המציאות‬ ‫את מידת היסוד כראוי‪ ,‬הוא כשמתענג בתענוגים‬ ‫יומא שבקוך ומלו בך מיא‪ ,‬דכתיב ״ושאבתם מים‬ ‫שמתאווה לה‪ ,‬ועל כך אמר מרן הבעל שם טוב‬ ‫דקדושה באותו כח וחוזק שהתענג מתענוגים‬ ‫בששון״ עכ״ל‪.‬‬ ‫הקדוש ׳במקום שמחשבתו של אדם שם הוא כולו׳‬ ‫דקליפה‪ .‬כמובן שאין הכוונה לתענוגים של מאכלי‬ ‫תוכן הדברים‪ :‬ישנם שני קליפות‪ ,‬אחת נקראת‬ ‫כמבואר בדגל מחנה אפרים (בראשית ד״ה ויאמר)‪.‬‬ ‫שב״ק וכיו״ב‪ ,‬שהם הארה מהתענוגים דקדושה‪,‬‬ ‫׳ששון׳ היונקת שפע מה׳ששון׳ דקדושה שהיא‬ ‫ונסיים בלשון קדשו של בעל ההיכל הברכה (דברים‬ ‫אלא לעצם התענוג האלוקי שבתורה ומצוות‪ ,‬הנובע‬ ‫קדושת היסוד כמבואר בגמרא מגילה (טז‪ ,):‬והשניה‬ ‫כח כט)‪ :‬כאן נאמר ברכה גדולה‪ ,‬״והיית״ שיהיה לך‬ ‫מהתקשרות אמיתית להשם יתברך‪.‬‬ ‫היונקת מה׳שמחה׳ דקדושה שהיא ׳יום טוב׳ (כמבו׳‬ ‫הויה חדשה‪ ,‬אשר תמשש באור עליון הנקרא צהרים‬ ‫כמובן שעבודה זאת אינה עבודה קלה‪ ,‬אבל גם אינה‬ ‫שם)‪ ,‬דהיינו התענוג דקדושה‪ .‬ומבואר בדברי‬ ‫אור צח אור מתוק זיו השכינה‪ ,‬תרגיש ממשות‬ ‫למעלה מכוחותיו של האדם‪ .‬כי לאחר ה׳סור מרע׳‬ ‫הגמרא בסוכה‪ ,‬שהקליפה הנקראת ׳שמחה׳‪ ,‬עתידה‬ ‫תענוג ואור בתורה ומצות‪ ,‬שבע ממש‪ ,‬״כאשר״‬ ‫כפשוטו בשמירת העיניים ובשמירת המחשבה‪ ,‬אין‬ ‫לצאת מיד הקליפות‪ ,‬ואז נזכה לשמחה השלימה‬ ‫יתפעל ו״ימשש העוור״ התאוה ההולך אחר תאות‬ ‫נדרש מהאדם עבודה קשה‪ ,‬אלא מדובר בתענוג‬ ‫בעבודת ה׳ ‪ -‬׳כי בשמחה תצאו׳‪ .‬והקליפה הנקראת‬ ‫לבו בתאות עוה״ז‪ ,‬והוא מרגיש ממשות תענוג‬ ‫שכבר שוכן וקיים בנפש‪ .‬וככל שהאדם שומר‬ ‫׳ששון׳ תצא גם כן מיד הקליפות‪ ,‬ונוכל להשתמש‬ ‫בתענוגי עוה״ז‪ ,‬כך תהיה אתה מרגיש ומתפעל‬ ‫את עצמו מראיות אסורות ותענוגים אסורים‪ ,‬כך‬ ‫באותו כח עצמו שנמצא כעת ביד הקליפות‪,‬‬ ‫ושבע מתענוגי התורה והמצות‪ ,‬״כאשר ימשש העור‬ ‫משתחרר כח התענוגים שבנפש ממאסרו שהיה‬ ‫ולמלאות בו מים – שפע וחיות בעבודת ה׳‪.‬‬ ‫באפילה ״של חשכות תענוגי עוה״ז‪ .‬ופעם אחת היה‬ ‫שבוי בתוך נפש הבהמית‪ ,‬ואז לפתע יגלה האדם‬ ‫עוד שם‪ :‬אמר ליה ההוא מינא דשמיה ששון לרבי‬ ‫הצדיק הקדוש רבי משה לייב [מסאסוב] אצל שר‬ ‫שנפתחים לו מעיינות של תענוג דקדושה‪.‬‬ ‫אבהו כו׳ אמר ליה אי הוה כתיב לששון כדקאמרת‪,‬‬ ‫אחד לפדות שבוי אחד והוא עדיין לא טעם כלום‬ ‫עיקר זמן התגלות יסוד זה‪ ,‬הוא בעבודת התפילה‪,‬‬ ‫השתא דכתיב בששון‪ ,‬משכיה דההוא גברא משוינן‬ ‫באותו היום‪ ,‬והיה עומד שם בבית התבשיל הנקרא‬ ‫שבו מקשר האדם את מעיינות הדעת בהתבוננות‬ ‫ליה גודא ומלינן ביה מיא (‪ --‬נוד)‪ .‬עכ״ל‪ .‬בכך מגלה‬ ‫קעך והעבירו לפניו תבשיל אחד שהיה שויו שמנה‬ ‫בידיעת ה׳‪ ,‬באופן שתיקנו חז״ל בפסוקי דזמרה‪,‬‬ ‫רבי אבהו טפח נוסף מהעלאת מידת היסוד השבויה‬ ‫מאות גולדין פוליש ועלה הריח בנפשו עד שאחזו‬ ‫ובברכות יוצר אור‪ .‬או אז יגיע האדם אל התענוג‬ ‫ביד הקליפות‪ ,‬שעתידים בני ישראל להשתמש‬ ‫בולמוס כו׳‪ ,‬ואמר בזה הלשון‪ :‬משה לייב האט זיך‬ ‫של קרבת אלוקים באמירת ׳ברוך אתה השם׳‪,‬‬ ‫במידת היסוד שהיתה שבויה ביד הקליפה שתעלה‬ ‫דער מאנט נשמת כל חי של שבת‪ ,‬האט ער פיל מער‬ ‫בתפילת העמידה‪.‬‬ ‫לקדושה‪ ,‬וישאבו בה חיות כמו נוד מים‪ ,‬שעל ידו‬ ‫תענוג ממש ונתישבה דעתו‪.‬‬ ‫זהו הסוד שמתגלה לנו בכוונת ארבעת המינים‪ ,‬כפי‬ ‫נוסיף חיות ותענוג בעבודת ה׳‪.‬‬ ‫שיחה מיוחדת ויסודית‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר מקאסוב זי"ע לחג הסוכות‬ ‫(עריכה מיוחדת לגליון 'נהורא' בפרסום ראשון)‬ ‫ובכל תנועה ותנועה‪ ,‬ואין די באמירת 'אני מאמין'‪ ,‬אלא יש‬ ‫שמחה‪ ,‬אשר בו משפיעים תענוג לנפשות ישראל‪ ,‬ועל ידי‬ ‫הקדמה למאמר‪ :‬אחד מהיסודות שהיו שגורים ביותר‬ ‫בזה אלפי דרגות בלי סוף‪ ,‬בין צדיקים שחיו עם השגחת ה'‬ ‫הנענועים של הארבעה מינים ממשיכים את השפע שבמוח‬ ‫בתורתו של כ"ק אדמו"ר זי"ע‪ ,‬הוא ענינה של מידת היסוד‪,‬‬ ‫בכל תנועה ותנועה לידיעה קלושה בעלמא‪ ,‬וכדי להגיע לכך‬ ‫אל כל כוחות הנפש‪.‬‬ ‫שהיא ההתקשרות בעומק להקדוש ברוך הוא‪ ,‬עד כדי מיצוי‬ ‫שידיעת ה' תיתפס בעומק הנפש‪ ,‬אף על פי שאין לנפש כח‬ ‫ואם אמור יאמר האדם לשם מה צריך אני את המצווה‪,‬‬ ‫נקודת החיים וגילויה‪ .‬במאמר יסודי זה מרחיב רבינו בענין‬ ‫לתפוס זאת בשכל האנושי כי אין לנו שום תפיסה בו יתברך‪,‬‬ ‫כיון שאני יודע את עיקר העבודה ‪ -‬שהוא להמשיך תענוג?‬ ‫זה‪ ,‬על פי המבואר בזוה"ק ובתורת האר"י (דרושי חג הסוכות‬ ‫לכן נתן לנו הקב"ה את מצוות 'ולקחתם לכם ביום הראשון'‪,‬‬ ‫תשובה לכך‪ ,‬שמבואר בקדמונים‪ ,‬שכמו שאין האדם יכול‬ ‫דרוש ה') שעבודת נענוע ארבעת המינים הוא להמשיך את‬ ‫שמעיקר הדין יוצאים בלקיחה בעלמא (עיין פסחים ז‪ ,):‬אבל‬ ‫להמשיך את ענין התפילין בלי תפילין הכתובים כהלכותיהם‬ ‫הארות ה'דעת' מהמקום העמוק ביותר‪ ,‬דהיינו בתוך השורש‬ ‫אין אנו מסתפקים בכך‪ ,‬אלא מנענעים את הארבע מינים שהם‬ ‫על עור בהמה ובכתיבה כשרה כו'‪ ,‬כי אין האדם יכול להמשיך‬ ‫העליון שממנו נמשך הדעת לנפשות ישראל‪ ,‬ועל ידי הנענוע‬ ‫כוחות הנפש ומייחדים אותם אל השם יתברך‪ ,‬כמו שיתבאר‪.‬‬ ‫כח אלוקי שלמעלה מהשגתו בלי הכוח האלוקי שנטע הקב"ה‬ ‫יורדת הארתם ומתפשטת בכל שבעת כוחות הנפש‪ ,‬הנרמזים‬ ‫וזאת יש להבין‪ ,‬שמחשבותיו של האדם סובבות תמיד‬ ‫בפועל במעשי המצוות‪ ,‬על ידי הציווי שנצטווינו לעשות כך‬ ‫בארבעת המינים‪.‬‬ ‫סביב כל המידות‪ ,‬ועבודתו של האדם היא לקשר את כל‬ ‫וכך‪ ,‬כי ככל שנתבונן ונעמיק בדעתינו אין זה אלא כטיפה מן‬ ‫במאמר יסודי זה‪ ,‬ניתן לקבל את אחד מהיסודות המרכזיים‬ ‫מידותיו ולהביא אותם להשם יתברך‪ ,‬וזה ענין ההדסים שהם‬ ‫הים‪ ,‬ורק בכח האלוקי של תורה ומצוות אפשר לעשות כך‪.‬‬ ‫בתורתו ועבודתו של כ"ק אדמו"ר זי"ע‪ ,‬אשר היוותה בסיס‬ ‫כנגד העיניים‪ ,‬והערבות שהם כנגד הפה‪ ,‬והאתרוג שהוא כנגד‬ ‫וכיון דאתינן להכי‪ ,‬יש להמליץ עצה טובה לכל אחד‬ ‫מרכזי שחוזר ונשנה במאות ממאמריו שעליהם חזר ושנה‬ ‫הלב והלולב שהוא כנגד המוח (עיין ויקרא רבה ל יד)‪ ,‬כי‬ ‫לעשות סוג של 'התאמנות' ו'התעמלות' רוחנית‪ ,‬להחזיק‬ ‫במשך השנים בתמצית לבו ונפשו‪ ,‬והיא שעיקר עבודת האדם‬ ‫עבודת נענוע הארבע מינים היא לקשר את כל כוחות האדם‬ ‫עצמו במחשבה אחת זמן מרובה‪ ,‬וזהו תרופה למחלה הידועה‬ ‫הוא להפך את יסוד נפשו‪ ,‬להיות מקושר בתענוג אלוקי‪ ,‬אשר‬ ‫להשם יתברך‪ ,‬על ידי שיקשר את התענוג שלו להשם ית'‪.‬‬ ‫שהיא הפרעת קשב וריכוז‪ ,‬שהיא מחלה שכולם סובלים‬ ‫רבינו היה חוזר ושונה שהוא התיקון העיקרי למידת היסוד‬ ‫דבר זה נרמז גם בצורתם של עלי הלולב שהם מיוחדים‬ ‫ממנה יהודים וגוים‪ ,‬וזה נובע מריבוי החדשות והידיעות שאנו‬ ‫ולכל עבודת האדם‪.‬‬ ‫בכך‪ ,‬שדרכם לגדול ביושר באופן שהם מקושרים ועולים‬ ‫מוקפים בהם‪ ,‬ובני אדם מכניסים את כל מחשבתם בשטותים‬ ‫ענין זה חוזר ונשנה גם בספרו 'שבת מלכא קדישא'‪,‬‬ ‫יחד עם השדרה‪ ,‬להורות על המידה של ההתקשרות של‬ ‫והבלים אלו‪ ,‬אז כשרוצה להשקיע מחשבתו וליבו באיזה ענין‪,‬‬ ‫שבו ביאר בהרחבה שח"י הברכות של שמונה עשרה‪ ,‬הם‬ ‫הנבראים לשורשם‪ ,‬תנועתו של הנברא הנוטה ונמשך אל‬ ‫אינו יכול להכניס את עצמו מתוך כל קצוות תבל שבהם שקע‬ ‫כנגד ח"י חוליות שבשדרה‪ ,‬וביאר שם שענין הברכות הוא‬ ‫בוראו [‪-‬אלעס ציהט צום שורש]‪ ,‬בשונה מענפי כל האילנות‬ ‫את עצמו‪ ,‬ונדמה לו כאילו האותיות שבספר קטנות הם 'די‬ ‫לחבר את הדעת שבמוח עם כל האיברים עד היסוד‪ ,‬באופן‬ ‫שדרכם להתפצל לכאן ולכאן‪ ,‬וזה מורה על עבודתו של‬ ‫קליינע אותיות'‪.‬‬ ‫שהאדם יתחבר בשלימות לאור הדעת‪ ,‬לא באופן של ידיעה‬ ‫האדם להתקשר לשורש כמו הלולב שמורה על ההתקשרות‬ ‫ובאמת האותיות לא קטנות הם אלא גדולות‪ ,‬כי כל העולם‬ ‫חיצונית המאירה בו‪ ,‬אלא על ידי הגדלת ה'מוחין' דגדלות‬ ‫אל השורש‪.‬‬ ‫כולו נברא באות ה' אחת והעולם הבא באות י'‪ ,‬הרי מכאן‬ ‫ממקור הדעת‪ ,‬באופן שהשפע יורד מאור הדעת ללא מעצור‪,‬‬ ‫זהו ענין של חג הסוכות המכונה בתורה 'חג האסיף'; ידוע‬ ‫שהאותיות גדולות יותר מכל העולם ולא כמו שהם נראים‬ ‫וכל כוחות הנפש מתאחדים עם הדעת‪ ,‬וענין זה נמשל בגוף‬ ‫שישנם פגמים שאי אפשר לשוב בתשובה עליהם [באותו‬ ‫בסידור‪ ,‬אלא שכן נראה לעיננו‪ ,‬ואין אנו משיגים את גודל‬ ‫האדם אל הח"י חוליות שבשדרה‪ ,‬שהם הממשיכים את‬ ‫אופן ששבים בתשובה על שאר עוונות בחרטה וקבלה על‬ ‫מעלתם‪ ,‬כיון שאין אנו במדריגה זאת‪.‬‬ ‫החיות מהמוח לכל הגוף]‪.‬‬ ‫העתיד]‪ ,‬והם מפריעים מאוד את מנוחת הנפש של האדם‪,‬‬ ‫וזה הטעם למה שהזהירו הצדיקים תלמידי הבעש"ט שלא‬ ‫מבואר בזוה"ק (תיקוני זהר לז‪ ).‬שהלולב נמשל כנגד חוט‬ ‫כי על ידי פגמים אלו מאבד האדם את ניצוצות הקדושה‬ ‫לדבר לפני התפילה שום דבר בטל (עיין צעטיל קטן)‪ ,‬שלא‬ ‫השדרה שממשיך חיות פנימית‪ ,‬מה'מוח'‪ ,‬שורש החיות‪ ,‬עד‬ ‫שהם אורות גדולים מאוד‪ ,‬ובחג האסיף יש לנו כח לאסוף‬ ‫להסיח את דעתינו מאותיות התפילה‪ ,‬שכל עת דרכו של‬ ‫היסוד שענינו התגלות החיות בפועל‪ .‬ביאור הענין הוא‪ ,‬כי‬ ‫את ניצוצות הקדושה שנתפזרו‪ ,‬על דרך הלולב שמורה על‬ ‫אדם לחזר אחר חדשות ובכל עת נשמעת השאלה 'וואס איז‬ ‫שורש החיות המתפשט בכל איברי האדם הוא מהמוח‪ ,‬שבו‬ ‫כך שכל עליו המורה על כוחות הנפש הם לכיוון מעלה‪ ,‬ויהיו‬ ‫משכן הנשמה‪ ,‬ומשם מושך האדם את חיותו‪.‬‬ ‫בשלימות‪ ,‬ולכן אם נחלקה התיומת הלולב פסול‪.‬‬ ‫[ועל דרך המבואר בספר בעל שם טוב עה"ת ריש פ' נח‪:‬‬ ‫כוונה זאת היא תשוקתו של האדם להתקשר להשי"ת‪,‬‬ ‫אדם שנכנס לביהמ"ד‪ ,‬ומשקיע‬ ‫בשם מורי [הבעל שם טוב]‪ :‬העוסק בתורה ובעבודת השם‬ ‫כמו שדרך התינוק להשתוקק לאביו ולאמו‪ ,‬וכדי שנוכל לבוא‬ ‫יתברך לשם שמים לעשות נחת רוח להשם יתברך בלי שום‬ ‫לכך נתן לנו השם יתברך כוח התקשרות זאת על ידי עבודת‬ ‫את כוחותיו לנתק את עצמו‬ ‫תשלום שכר‪ ,‬אז זוכה לטעום מתיקות ועריבות ותענוג בתורה‬ ‫נענוע ארבעת המינים‪ ,‬שעניינם הפנימי הוא התקשרות אל‬ ‫השורש‪.‬‬ ‫מכל העולם‪ ,‬מכל הנבראים‪,‬‬ ‫ובעבודת השם יתברך‪ ,‬ועל ידי זה הוא מוליד ברוחניי]‪.‬‬ ‫להבנת הדברים‪ ,‬ידוע שכל אדם חי עם תענוג (א מענטש‬ ‫בזאת יובן עניינם של ההקפות סביב הבימה‪ ,‬שמבואר‬ ‫להסתכל בזה שאין מציאות‬ ‫לעבט פון תענוג)‪ ,‬והוא המניע את כל עבודתו‪ .‬נתאר לעצמינו‬ ‫בדברי האריז"ל שהיא כעין עבודת המזבח‪ ,‬כי תוכנה הפנימי‬ ‫אדם שיקבל על עצמו שיתפלל וילמוד בלי שום תענוג בלתי‬ ‫של עבודת הקרבנות‪ ,‬לייחד את המחשבה וכל כוחות הנפש‬ ‫בעולם כלל חוץ מהשם‬ ‫לה' לבדו‪ ,‬ובאמת אין לו סבלנות לזה כלל [ער האט נישט קיין‬ ‫אל השורש‪ ,‬כמו שלבעל חי ישנה מעלה זאת‪ ,‬שכל מה שהוא‬ ‫יתברך‪ .‬לכל הפחות למשך‬ ‫נערווען צו לערנען]‪ ,‬אבל עושה כך רק לשם שמים‪ .‬האם‬ ‫עושה הוא מרוכז כולו באותו ענין כגון להביא לחמו וכיו"ב‬ ‫יהיה קיום לעבודתו? ברור הדבר שעבודה כזאת אין לה קיום‪,‬‬ ‫ואין לו שום מחשבות אחרות; וזהו עבודת הלולב‪ ,‬לאחד את‬ ‫חמש או עשר דקות‪ ,‬שבזמן‬ ‫ולא תחזיק יותר מיום או יומיים‪.‬‬ ‫כל המחשבות לנקודה אחת להיות על דרך קרבן ממש‪.‬‬ ‫וכמובא בגמרא (סוכה מה‪ :).‬אמר רבי אבהו‪ ,‬מאי קראה‬ ‫הזה יחשוב רק על מציאות‬ ‫ועוד והוא והעיקר‪ ,‬אין לתפילה ותורה כזאת‪ ,‬הנעשים בלי‬ ‫חיות ותענוג‪ ,‬שום עומק ואיכות אמיתית‪ ,‬כי מוחו של האדם‬ ‫שנאמר אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח‪ .‬אמר רבי אבהו‬ ‫השם יתברך‪ ,‬יבוא על ידי זה‬ ‫נמשך אחר דבר שיש לו תענוג‪ ,‬והיכן הוא מקור התענוג‪,‬‬ ‫אמר רבי אלעזר כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו‪ ,‬מעלה‬ ‫ב'מים שבמוח'‪ ,‬הלחלוחית שבמוח שהוא מקור התענוג‬ ‫עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן‪ ,‬שנאמר‬ ‫לקדושה נפלאה‪ ,‬שמקדשת‬ ‫שבנפשו‪.‬‬ ‫אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח‪.‬‬ ‫את כל כוחות הנפש‬ ‫וזאת יש לדעת‪ ,‬שמקור התענוג‪ ,‬בין התענוג שבקודש‬ ‫וזהו עבודת הושענא רבה שאז נעשים ישראל בבחינת‬ ‫ובין התענוג שבחול‪ ,‬תענוג אחד הוא‪ ,‬היינו שבין אדם הנהנה‬ ‫כהנים שמקריבים על המזבח‪ ,‬כי הנפת הערבה על המזבח‬ ‫מתורה ותפילה ובין אדם הנהנה מתענוגים של הבל‪ ,‬כולם‬ ‫היא בבחינת קרבן‪ ,‬מכיון שעל ידי שישראל קישרו את כל‬ ‫נייעס'‪ ,‬אבל בסופו של דבר מי שרוצה לדבק את עצמו להשם‬ ‫מקורם אחד הוא‪ ,‬ומבואר בספה"ק‪ ,‬שבראש השנה נגזר על‬ ‫כוחותיהם בימי חג הסוכות אל השי"ת‪ ,‬וקישרו את כל שבעת‬ ‫יתברך מוכרח לקבל על עצמו לא להסתכל לפני התפילה‬ ‫האדם כמה תענוג יהיה לו‪ ,‬ובידו הדבר אם להתענג מתורה‬ ‫המידותיהם וזיככו כל אבר ואבר והקיפו את עצמם באור‬ ‫בשום חדשות‪ ,‬ולא לדבר בשום חדשות‪ ,‬כדי לא להסיח את‬ ‫ותפילה או מתענוגים של הבל‪ ,‬וכשמתענג מתענוגים של‬ ‫השם יתברך‪ ,‬יש להם כח כמו כהן הנכנס לפני ולפנים‪ ,‬שזהו‬ ‫החיות שלו מהדעת דקדושה‪.‬‬ ‫הבל הרי זה גורע מזכות התענוג שיש לו להתענג בתענוג‬ ‫סוד עבודת הקפת הבימה עם ארבעת המינים‪ ,‬שמניחים את‬ ‫ועבודה זאת שהיא עבודת הריכוז היא עבודה נפלאה‪,‬‬ ‫דקדושה‪.‬‬ ‫הס"ת על הבימה‪ ,‬שזה מורה על התקשרות של בני ישראל‬ ‫אל התורה בכל כוחות הנפש‪ ,‬ומקיפים את הבימה עם הלולב‬ ‫שנותנת לאדם חיות נפלאה‪ .‬אדם שנכנס לבית הכנסת‪,‬‬ ‫הבה נתבונן‪ :‬אם נאמר לאדם שאם ישקיע את כל אונו‬ ‫והערבה לקשר את המוח שלנו לנקודה אחת‪ ,‬שהיא בבחינת‬ ‫וישקיע את כוחותיו לנתק את עצמו מכל העולם‪ ,‬מכל‬ ‫ועמלו בענין מסויים‪ ,‬אז יראה סכום גדול של מליונים רבים‪,‬‬ ‫התקשרות של תענוג כלולב הגדל על כל מים‪ ,‬דהיינו שהוא‬ ‫הנבראים‪ ,‬להסתכל בזה שאין מציאות בעולם כלל חוץ‬ ‫בוודאי יעשה כך בחשק גדול‪ ,‬וכל הזמן שעומל בזה יהיה‬ ‫כח ההתקשרות אל המים שהם תענוג‪ ,‬אריין ברענגען די‬ ‫מהשם יתברך‪ .‬לכל הפחות למשך חמש או עשר דקות‪,‬‬ ‫בעיניו כאילו עבר ברגע אחד כחוט השערה‪ ,‬גם אם יהיה‬ ‫תענוג‪ ,‬האבן א קשר צום אויבערשטן מתוך תענוג‪ ,‬להיות‬ ‫שבזמן הזה יחשוב רק על מציאות השם יתברך‪ ,‬יבוא על ידי‬ ‫בזה עמל רב מאוד‪ .‬כך גם בתורה ותפילה‪ ,‬אם האדם היה‬ ‫מקושר באמת אליו יתברך שמו‪.‬‬ ‫זה לקדושה נפלאה‪ ,‬שמקדשת את כל כוחות הנפש; כאשר‬ ‫יודע שאם ישקיע את כל תענוגו בתורה ותפילה יגיע להשגות‬ ‫אדם לוקח את כל כח המוח שלו שהוא התענוג‪ ,‬ומחבר אותו‬ ‫ותענוגים בלתי גבול‪ ,‬בוודאי היה עושה כך‪ ,‬אלא שהאדם‬ ‫זהו ביאור לשון הכתוב (ויקרא כג מ) ולקחתם לכם ביום‬ ‫אל השם יתברך‪ ,‬הרי זה כמקווה טהרה‪ ,‬כיון שמעיינות המוח‬ ‫חושב שיכול לפסוח על שני הסעיפים; הוא ממשיך להתענג‬ ‫הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל‪,‬‬ ‫שלו מתדבקים בהשם יתברך ומתאחדים עמו ממש‪ .‬די מוח‬ ‫מדברים גשמיים‪ ,‬ומקבל מהם חיות‪ ,‬ואינו משקיע כל תענוגו‬ ‫ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים‪ .‬שפשטות הדברים‬ ‫פארט אין די אייבישטער אליין‪.‬‬ ‫בתורה ותפילה‪ ,‬עליו לדעת שכל מחשבה וראיה ומאכל‬ ‫היא שעצם לקיחת הארבע מינים מביאה שמחה‪ ,‬דהיינו‬ ‫אמנם אין זו עבודה קלה‪ ,‬אבל זהו הכוונה בפסוק 'שמע‬ ‫שהתענג בהם‪ ,‬הרי זה על חשבון התענוג של תורה ותפילה‪,‬‬ ‫התענוג והשמחה בעבודת ה'‪ ,‬ולשמחה זאת נתן לנו הקב"ה‬ ‫ישראל'‪ ,‬שהיא מעיקרי עבודתו של איש ישראל‪ ,‬לדבק את‬ ‫וכבר אין התענוג בשלימות‪.‬‬ ‫את מצוות נענוע ארבעת המינים‪ ,‬שיש לה כח עצום לקשר‬ ‫את כל כוחות הנפש להשם יתברך‪.‬‬ ‫עצמו להקב"ה‪ ,‬ולשכוח מכל טרדות העולם המפריעות אותו‬ ‫כדי לתקן ענין זה‪ ,‬ולחדש את כח התענוג שבנפש‪ ,‬על‬ ‫מדביקותו‪ ,‬ורוצה להיות רק במחשבה אחת של דביקות השם‬ ‫האדם להמשיך שפע מתוך מימי הדעת שהם שורש התענוג‪,‬‬ ‫לשמיעת השיעור המלא מפי כ"ק אדמו"ר מקאסוב זצ"ל‪,‬‬ ‫יתברך‪ ,‬ובכך להמליך את השם יתברך על ידי שמסיחים את‬ ‫אשר בנענוע הלולב אנו ממשיכים משורש התענוג את חיות‬ ‫הדעת מכל הנבראים‪.‬‬ ‫התענוג לכל כוחות הנפש‪ ,‬ועל ידי זה שב ומתחדש התענוג‬ ‫הכנסו למערכת 'חסידות פלאם'‬ ‫וזה החילוק בין ישראל לגוי‪ ,‬שהגוי הגם שיודע שיש בורא‬ ‫של האדם בתורה ובתפילה‪ ,‬ממקור אמיתי‪ ,‬באופן שהתענוג‬ ‫בשלוחה ‪( 7‬מועדים)‪( 6 ,‬סוכות)‪1 ,‬‬ ‫שלו בעבודת ה'‪ ,‬יהיה תענוג של קיימא‪.‬‬ ‫לעולם אין מרגיש חיבור לידיעה זאת‪ ,‬ודי לו במה שיודע‪,‬‬ ‫כמו כן ניתן לשמוע עוד מבחר שיעורים מכ"ק אדמו"ר זצ"ל‬ ‫אבל לישראל יש מצווה של אנוכי ה' אלקיך‪ ,‬שאלקותו יתברך‬ ‫אמנם האדם מרגיש שזמן זה מיוחד הוא‪ ,‬אבל מהיכן יקח‬ ‫ומיבדלח"ט מדולי המשפיעים שליט"א‬ ‫מאיר בתוך ליבנו‪ ,‬טוהן מיט אמונה‪ ,‬שהיא סוגיא עמוקה‪,‬‬ ‫את הכוחות לעשות כך? על כן נתן לנו הקב"ה את הארבעת‬ ‫‪ 033044444‬ארה"ק | ‪ 0443300412858‬אירופה | ‪ 5183299222‬ארה"ב‬ ‫להתעסק עם ידיעת ה'‪ ,‬ולתת בהשגחת השם באופן פרטי‬ ‫מינים הגדלים על המים‪ ,‬ומגלה לנו בזה שזמן זה הוא זמן‬ ‫המשפיע הרה״ג ר׳ נפתלי שובקס שליט״א‬ ‫ללמוד איך להנגיש רעיונות מספרי רבוה״ק‪ ,‬בהסברה נעימה השוה לכל נפש‪.‬‬ ‫שערי השפעה‬ ‫להיות מוכן לחיות במצב עראי‬ ‫והתינוק עתה זה אנחנו‪.‬‬ ‫עוד הדי תפילת "נעילה" מהדהדים באוזנינו‪ ,‬ועוד טרם שככה בלב רוממותו של‬ ‫היום הקדוש‪ ,‬וכבר נשמעות בחצרות דפיקות הפטישים‪ .‬בכל פינה צומחות סוכות‪,‬‬ ‫דור הנוחות והפינוק לשמחת הבוטח‬ ‫נפרשים סדינים‪ ,‬נערמים ענפי סכך‪ ,‬ועל כולן מרחפת כותרתו של החג הבא עלינו‬ ‫חג הסוכות היא דווקא בזמן האסיף‪ ,‬כלשון הכתוב "וחג האסיף בצאת השנה"‪ .‬והנה‬ ‫לטובה‪" :‬זמן שמחתנו"‪.‬‬ ‫בשעה כזאת שהאסמים מלאים והבתים גדושים בכל טוב‪ - ,‬ובזמנינו הקב"ה רווח‬ ‫אך רגע לפני שנכנסים אל הסוכה‪ ,‬ראוי לעצור ולשאול שאלה פשוטה לכאורה‪ :‬מהי‬ ‫לנו שאין אפילו צורך להחזיק אסם אישי‪ .‬מישהו שם כבר זרע קצר ואסף עבורנו!‬ ‫בעצם השמחה ב'סוכה'לע א קליינע'?‬ ‫עלול האדם לומר בלבבו "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה" ואח"כ עלול להגיע‬ ‫בעיני בני אדם‪' ,‬מנוחה ושמחה' היא בליל שבת קודש החורפי הקר בחוץ‪ ,‬והחמים‬ ‫די מהר ל"שכחת ורם לבבך"‪ .‬הוא כבר מסודר‪ .‬לפיכך ‪ -‬דווקא אז‪ ,‬בשיא השפע‪ ,‬יוצא‬ ‫בפנים‪ ,‬כשהכול מאיר פנים‪ .‬כשהשולחן ערוך‪ ,‬הבית מרווח‪ ,‬והחיים זורמים על‬ ‫היהודי מביתו אל הסוכה‪ ,‬כלומר‪ :‬לא על אסמיי אני סומך‪ ,‬ולא על אוצרותיי אני נשען‪.‬‬ ‫מי מנוחות בדיוק כפי שחלמנו‪ .‬ואם נעמיק מעט‪ ,‬נמצא ששורש השמחה הזו הוא‬ ‫"השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך"‪.‬‬ ‫הרגשת הביטחון ביציבות איתנה‪ .‬אותה תחושה שקטה‬ ‫אמנם‪ ,‬רובנו כיום אינם עובדי אדמה‪ .‬איננו אוספים‬ ‫שפת אמת‬ ‫ומרגיעה שיש לנו על מה לסמוך‪ ,‬שהקרקע יציבה תחת‬ ‫תבואה מן השדה‪ ,‬ואין אנו חרדים מה נאכל למחר‪.‬‬ ‫סוכות תרמה‪:‬‬ ‫רגלינו‪ ,‬שהכול בידינו ובשליטתנו‪.‬‬ ‫אולם יש לנו "אסם" אחר‪ ,‬עמוק וחמקמק יותר‪ :‬הנוחות‪.‬‬ ‫אנו חיים בדור של פינוק‪ ,‬דור שהורגל שכל צורך נענה‬ ‫מצות הסוכה הוא מדת הבטחון‬ ‫ראה נא יהודי העורך שמחת נישואין לבנו‪ .‬חודשים‬ ‫ארוכים הוא טורח ומתכונן‪ ,‬ובלבו חפץ אחד‪ :‬שהכול‬ ‫במהירות‪ ,‬שכל אי נוחות מסולקת בלחיצת כפתור (זה‬ ‫גם נהיה כבר קשה – ללחוץ? מספיק נגיעה במסך!)‪ .‬ובלי‬ ‫בהשי"ת‪ .‬כמ"ש רז"ל צא מדירת‬ ‫יהיה על צד היותר טוב‪ .‬אולם מפואר‪ ,‬נברשות מנצנצות‪,‬‬ ‫משים‪ ,‬הפכה הנוחות למבצר שלנו‪ ,‬למקום שבו אנו‬ ‫קבע‪ .‬שלא לבטוח בעושר ובנכסים‬ ‫שולחנות ערוכים במפות צחורות‪ ,‬מאכלים ערבים לחך‪,‬‬ ‫שלא יחסר לאורחים מאומה‪ .‬וכל כך למה? כי כך נראית‬ ‫מבקשים מבטחים‪ ,‬וחשים מבוטחים‪.‬‬ ‫רק לבטוח בה'‪ .‬ולכן הוא זמן‬ ‫שמחה‪ .‬שמחה לובשת הדר‪ ,‬שמחה שוכנת בנוחות ובשפע‪.‬‬ ‫וכאן בדיוק מקומה של הסוכה בדורנו‪ .‬דווקא בתחום‬ ‫הזה‪ ,‬לוותר‪ .‬לשבת בצפיפות ולא להתלונן‪ .‬לישון בדוחק‬ ‫שמחתנו‪ .‬כי אין שמחה כשמחת‬ ‫איזו שמחה קיימת בסוכה הקטנה‬ ‫ולהודות‪ .‬לגלות‪ ,‬להפתעתנו‪ ,‬שבזרועות האמא ‪ -‬השכינה‬ ‫הבוטח בה' באמת כמו שמבאר‬ ‫ומי אינו מכיר את התמונה?‬ ‫הק'‪ ,‬לא חסר לנו מאומה‪ .‬ולבטוח באמת ובתמים בה'‪,‬‬ ‫שהוא הסוכך עלינו ופורס עלינו סוכת שלומו וטובו‪.‬‬ ‫בספר חובת הלבבות‪ .‬ולכן נוסדו‬ ‫וילדיו‬ ‫הקטנה‪,‬‬ ‫בסוכתו‬ ‫השולחן‬ ‫ר' יצחק יושב בראש‬ ‫כי כשהחומות המזויפות מתמוטטות‪ ,‬כשמפלט הנוחות‬ ‫תפלות והושענות בחג הזה‪ ,‬לידע‬ ‫השולחן‬ ‫ודחוקים‪.‬‬ ‫צפופים‬ ‫מרפק‪,‬‬ ‫סביבו‪ ,‬כתף אל‬ ‫אינה מצויה לנו – אז מתעוררת הנשמה להרגיש כי אין‬ ‫לה על מי להישען אלא על אביה שבשמים‪ .‬אז יכולים‬ ‫כי כל ברכות השנה תלוי' רק בעזר‬ ‫מפלסטיק הלא‪-‬יציב‪ ,‬קטן מלהכיל את כולם‪ ,‬והקטן‬ ‫שבהם נדחק על ברכי אחיו‪ .‬כל תנועה של יד מסכנת כוס‬ ‫להרגיש באמת כיצד אנו עטופים בענני הכבוד ואימא‬ ‫השי"ת ולא לבטוח באסיפת כל‬ ‫מלאה‪ .‬בין מנה למנה‪ ,‬שוב ושוב‪ ,‬יש לטרוח ולטלטל את‬ ‫הכלים והאוכל מן המטבח אל הסוכה‪ ,‬הלוך וחזור‪ ,‬לפעמים‬ ‫עילאה שוככת עלינו באברותיה המחבקות‪.‬‬ ‫התבואות לבית‪...‬‬ ‫גם לעלות ולרדת כמה קומות במדרגות‪ .‬כשמישהו רוצה‬ ‫וזוהי השמחה האמיתית‪ .‬הטהורה‪.‬‬ ‫"זמן שמחתנו"‪.‬‬ ‫ובודאי כן הוא מוטבע בלבות בנ"י‬ ‫לצאת‪ ,‬עליו לנהל מערכת אסטרטגית שלמה‪ :‬להזיז את‬ ‫פלוני ממקומו‪ ,‬למלא את המקום ביושב לימינו‪ ,‬זה יכוף‬ ‫שבכל עת שצריכין ישועה בוטחים‬ ‫מעט ראשו וזה ירים ידו – ואז מצליח הוא לפלס לו דרך‬ ‫למעשה‪:‬‬ ‫בו ית'‪ .‬ולכן השי"ת סוכך עליהם‬ ‫החוצה‪ ...‬ובחזרתו שוב עליו לאזור כוחות ולשדד מערכות‬ ‫עד שימצא עצמו יושב במקומו בשלום‪ ...‬ובבית‪ ,‬במרחק‬ ‫נתכונן עתה לרגע המכונן שמסתמא יגיע‪:‬‬ ‫בימים אלו כמ"ש והבוטח בה' חסד‬ ‫כמה צעדים בלבד‪ ,‬עומדים החדרים המרווחים והמוארים‪,‬‬ ‫הנודניק התורן ידחוף‪ ,‬השולחן יתנדנד‪ ,‬הקולה‬ ‫תישפך‪ .‬השכנים מרעישים‪ .‬ב‪ 6-‬בבוקר התחיל‬ ‫יסובבנהו‪ .‬וכמ"ש אלקים מחסה לנו‪.‬‬ ‫ריקים ושוממים‪.‬‬ ‫הבחור אהרן‪-‬משה השוכב על מיטתו בסוכה‪ .‬המיטות‬ ‫גשם לטפטף‪ .‬ה'אוווף'!! כבר התחיל להיפלט –‬ ‫וזה החג הוא ברכה על כל ימי השנה‪.‬‬ ‫צמודות זו לזו עד שאין מקום להניח רגל ביניהן‪ ,‬וכל תזוזה‬ ‫נמחיש לעצמנו שהאימא עילאה השכינה הק'‬ ‫של אחיו מעירה אותו משנתו‪ .‬הוא מתהפך על משכבו‬ ‫הצר‪ ,‬ולקראת השחר היונים מדשדשים על הסכך‪ .‬השמש‬ ‫מרימה אותנו מהעולם הכאילו‪-‬יציב‪ ,‬ומחבקנו בזרועותיה – ואנו‬ ‫מקדיחה קרניה‪ ,‬השינה מקוטעת‪ ,‬הגוף כואב‪ ,‬ואין לו רגע אחד של מנוחה אמיתית‪.‬‬ ‫מחזיקים חזק חזק בזרועות האהבה‪.‬‬ ‫והלב תוהה ומשתומם‪ :‬הלזו תיקרא שמחה? וכי זהו "זמן שמחתנו"? הייתכן שדווקא‬ ‫הושענא נא‪ ,‬חבוקה ודבוקה בך!‬ ‫בחג השמחה‪ ,‬בשמחתו של מלך‪ ,‬נצטווינו לצאת מכל נוחות ולשבת בדוחק ובצער?‬ ‫כלום כך מכבדים אורחים?‬ ‫ובלב מנקרת השאלה‪ :‬הזאת הדרך לקיים "ושמחת בחגך‪ ...‬והיית אך שמח"‪ .‬ומי הוא‬ ‫בעל השמחה? הקב"ה בכבודו ובעצמו‪ ,‬ואנו‪ ,‬בניו האהובים‪ ,‬מוזמנים אל שולחנו‪ .‬אם‬ ‫בשר ודם‪ ,‬בשמחתו הקטנה‪ ,‬מהפך עולמות שיהיה לאורחיו נוח ונעים‪ ,‬כמה וכמה‬ ‫היה מן הראוי שבשמחת המלך יינתנו לנו התנאים המשובחים שבמשובחים‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬למרבה הפלא‪ ,‬דווקא עתה נשמע הציווי‪" :‬בסכת תשבו שבעת ימים"‪ .‬צאו‬ ‫מבתיכם‪ .‬הניחו את הסלון המרווח והממוזג (או החמים – בארצות הקרות)‪ ,‬את‬ ‫הקירות האיתנים‪ ,‬את המיטות הרכות‪ ,‬ו"צא מדירת קבע ושב בדירת עראי"‪ .‬כמה‬ ‫לוחות‪ ,‬מעט ענפים‪ ,‬וזהו ביתכם לשבעת הימים‪.‬‬ ‫אלא שדווקא פה טמון אוצר השמחה‪.‬‬ ‫נכון הדבר‪ ,‬שמחה היא ביטחון‪.‬‬ ‫אך כל ימות השנה אנו מחפשים את הביטחון במקום הלא נכון‪ .‬אנו בונים חומות‪:‬‬ ‫חשבון בבנק עם ‪ ,+‬בית מרווח‪ ,‬הרגלים קבועים‪ ,‬שכבות על גבי שכבות של נוחות‬ ‫ומחסה‪ .‬ואלו כולם אינם אלא חיפויים‪ .‬הם מעניקים 'תחושה' של ביטחון‪ ,‬אך לא את‬ ‫הביטחון עצמו‪ .‬ביטחון של בריחה ליציבות עראית‪ ,‬מזויף מיסודו‪ ,‬שבהינף רוח אחת‬ ‫עלול להתמוטט כמגדל קלפים‪.‬‬ ‫הסוכה באה ומכניסה לצל תחת כנפי השכינה‪ :‬הסר את החיפויים‪ .‬צא החוצה‪ ,‬תחת‬ ‫כיפת השמיים‪ ,‬בלי הקירות שהורגלת לסמוך עליהם‪ .‬הרגש מעט אי נוחות‪ ,‬הרגש‬ ‫שאין לך על מה להישען‪.‬‬ ‫ודווקא אז! ברגע שבו נופלות החומות הישנות‪ ,‬מתגלה הביטחון האמיתי‪ :‬אנו נופלים‬ ‫אל זרועותיו האוהבות והנאמנות של אבינו שבשמים‪ .‬והא מרים אותנו להסתופף‬ ‫בצילא דמהימנותא‪ ,‬צל האמונה‪ ,‬כפי שקורא הזוהר הקדוש לסוכה‪ .‬הצל שמגן עלינו‬ ‫איננו הדפנות ואיננו הסכך‪ ,‬אלא האמונה באבינו שבשמים‪.‬‬ ‫ומן הביטחון הזה‪ ,‬הטהור והפשוט‪ ,‬נובעת השמחה האמיתית‪.‬‬ ‫בשונה מהמבוגר המרגיש בטוח דווקא בעמידה איתנה על הריצפה‪ ,‬התינוק שואב‬ ‫בטחונו בהיותו תלוי באוויר – בזרועות אימו‪ .‬הגמול על אימו שמהרגע שאימו מרימה‬ ‫אותו על זרועותיה הוא נרגע ושמח בשלימות איתה‪.‬‬ ‫יוצא לאור ע״י‬ ‫(ע״ר)‬ ‫ממלכת אש החסידות העולמי‬ ‫לקבלת הגליון להארות ולהערות ‪ -‬טלפון‪ 02-5026558 :‬פקס ‪02-5702061‬‬ ‫‪a025026558@gmail.com‬‬