נהורא · NEHOIRAH — סוכות (2026-09-21)

בס״ד
חג הסוכות כל האזרח להיות מוכן לחיות אז תתענג שיחה מיוחדת
תשפ״ז – אהיה זורח במצב עראי על ה׳ לחג הסוכות
גליון רצג תנו רבנן מעשה שערי השפעה דבר הבעל שם טוב מכ"ק מרן אדמו"ר מקאסוב זי"ע
הוקם לעי״נ הגה״צ רבי משה ב״ר יוסף זצ״ל אב״ד טורדא
נהורא מעליא! דבר המערכת
״בצילא דמהימנותא״! תפסיק לחפש – תתחבר!
הסוכה היא סולם להכנס דרכה אל הסוכה העליונה שמעל הטבע רובינו שותפים לבעיה הזאת – אך כמובן
לא מודים בה!
מתעלים לישב תחת צילא דמהימנותא עילאה ,כשאנו כאשר אנו נכנסים לתוך הסוכה – אנו פוסעים היא קיימת בתוכנו בכל השנה כולה – אך
מוקפים רק תחת צל השכינה בלי שום רצון אחר. בסילודין לתוך ״קודש הקדשים״! בחג הסוכות היא מתעצמת!
׳כי יצפנני בסוכה׳ -שם אנו מוגנים בצל כנפי דהנה בימי הדין בראש השנה ,כאשר התגברו הרגע הזה שאתה נכנס לשמחת בית
השואבה ,אתה רואה את כולם רוקדים
השכינה ,חבוקים בין זרועותיו של הקב״ה ,סמוכים הקטרוגים וכוחות הדין ,באותה שעה נתקיים בנו ומפזזים – ואתה מתחיל להרגיש תחושת
ובטוחים בו ,בסוד הכתוב (ישעיה ד ,ו) ״וסוכה תהיה ״אליך זעקו ונמלטו״ על ידי זעקת השופר הבוקע ריחוק ודחייה.
לצל יומם מחרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר״. ממעמקי הלב ,מתוך נקודת ׳יחידה׳ שבפנימיות כל אתה מנסה להצטרף למעגל ,וליבך בל
בתוך הסוכה מאיר אור האמונה – ׳צילא אחד מישראל ,ומחמת נקודה זו מוכן כל אחד מישראל עמך .אתה מנסה להתבונן במחשבה כזאת
למסור נפשו על קדושת השם כי רואה את עצמו או במחשבה אחרת ,ושום דבר לא מחבר
דמהימנותא׳ ,והסכך המקיף מעל הראש הוא בחינת אתך.
אמונה פשוטה שלמעלה מההשגה ,ועל ידי שאיש להפרד כמציאות אחת ומאוחדת עם הקב״ה ואינו מוכן
השופר ממנו אפילו ע״י יסורים ועינויים ,ולכן מזכיר ואדרבא ,אתה רק מרגיש איך ממחשבה
ישראל מיסב ומסתופף בצילא דקודשא בריך הוא, למחשבה ,אתה רק מתרחק מהמעגלים
יוצא מ׳דירת קבע׳ -שזהו ההרגשה שהעולם הוא מגיע לא את עקידת יצחק ואת נקודת ׳יחידה׳ ששם וכמובן גם מהשמחה.
דבר קיים ומתנהג בדרך הטבע באופן קבוע ,ונכנס שום פגם .ועל ידי זעקה זו נמלטים אל תוך ״קודש ואם אין לך את זה ב׳שמחת בית
אל ׳דירת עראי׳ -להכיר שהעולם הזה והכרת השכל הקדשים״ שלמעלה מכל ההגדרות ,ושם לא נתפסים השואבה׳ ,יש לך את זה בעת נטילת הד׳
האנושי המוגבל לפי הטבע ,כולו ׳עראי׳ ופרוזדור אל החטאים והעוונות ,ולכן אנו נזכרים לטובה ולברכה, מינים ,או בעת האכילה או השינה בסוכה
וכמאמר חז״ל (ר״ה כו ):לענין השופר :כיון דלזכרון – אתה מרגיש לא מחובר למה שקורה.
הטרקלין העליון שלמעלה מהשגה
הוא -כבפנים דמי .היינו שעל אתה כל כך רוצה להתחבר – ולא הולך לך!
(פרי צדיק ,חג הסוכות אות כו).
״כשאנו פוסעים ידי השופר אנו עולים ומתעלים אתה כל כך רוצה להרגיש קרוב – ואתה
זוהי עבודתינו בחג הסוכות .לצאת רק מתרחק!
מ׳דירת קבע׳ ששם נתפסים העולמות
אין הסוכה, תוך אל כביכול לבית קדשי הקדשים.
העצה לכך טמונה בעצם מצוות סוכה.
כמציאות ולהכנס לתוך ׳דירת עראי׳. לתוך נכנסים אנו הכל נשאר אלא שב׳ראש השנה׳ שעיקר המצווה – אומרים לנו רבותינו
ארבע דפנות של עץ בונים מקום מיוחד ששם אין מציאות אנו ולשם העליון, ׳בראש׳ ,בשורש – היא ,להיכנס אל תוך הסוכה ׳מיט די
חוזרים ועולים באימה וביראה ביום בעלמא ,אלא מתעלים העולמות תופס מקום ועולים למקום שטיוול׳ – מה זה אומר?
נעלם ששם אין העולמות ניכרים הכיפורים ,ומחמת כן נמחלים כל שאתה נכנס לתוך המציאות – שהיא
העוונות ,אבל בסוכות אנו מורידים לתוך הסוכה העליונה ,כמציאות נפרדת ,מתעלים עד האמונה הסוכה ,איך שאתה.
כך ,רק אחרי שאתה כבר בפנים ,אתה
העליונה ,ומתבטלים בתוך זרועותיו של ונכנסים אל מקום את הקדושה הזאת כאן למטה.
מתחיל להתחבר עם הד׳ מינים – ומכניס
וכיון שמקום ארון אינו מן עליון שמעל הטבע״ הקב״ה הסוכך עלינו את כנפיו כאימא את האור לתוך תוכך.
המסככת על בנה -״כי יצפנני בסוכה״. המדה ,והוא מעל להגדרת המקום, כי ככה עובד הבריאה.
לכן אנו יוצאים בסוכות החוצה ,ישנים ברחובה על כן מתבטל ענין ה׳מקום׳ האורות – הרגשות – המוחין – מגיעים
ה׳אור כאשר עראי, ויוצאים מתוך דירת קבע לדירת ונשפעים רק אחרי שאתה מתחבר לצינור
של עיר ,אוכלים בגזוזטראות ,כדי לבטא את האמונה דרכם הם יורדים.
הגבוהה שלנו שאיננו מפחדים משום דבר ,והקב״ה המקום גדרי בתוך עצמו המקיף׳ שאינו יכול לצמצם
והצינור דרכם יורד השפע – הוא המציאות.
נמצא בכל מקום ומגן עלינו תמיד. בתוכו. מתבטלים ואנו חופף ומאיר עלינו מסביב,
לכן ,כשאתה נכנס לשמחת בית השאובה
וכתב בספר אמרי פנחס (שער ד אות קפד) וז״ל: הסוכה, תוך אל בסילודין פוסעים ועל כן ,כשאנו – קודם כל תתחיל לרקוד ,אחר כך תתחיל
לכן אנו מברכין על הלולב ויושבין בסוכה בשווקים בעלמא, עץ של דפנות ארבע לתוך אין אנו נכנסים לחשוב על מה אתה רוקד.
וברחובות בלי שום שמירה וכלי מלחמה וזה לשון אל ונכנסים העליונה, הסוכה לתוך אלא מתעלים ואותו הדבר בכל השנה :כשאתה מחפש
סוכה מלשון נסיכות ,כי אנו מראים שיושבים בצלא שמותיו כולה הסוכה כל הטבע. שמעל מקום עליון את עצמך – את תפקידך – את שליחותך,
הקדושים של הקב״ה ,והאדם מוקף באור קדושתו קודם כל תפסיק לחפש!
דמהימנותא בעלמא דחירו.
יתברך (ייטב לב ,פר׳ אמור; אור המאיר ,דרוש לסוכות). אלא – תתחבר למציאות בה ה׳ שם אותך!
וכאשר אנו יוצאים מתוך כל הפחדים והדאגות, כך תחפש מה תפקידי כאן ,ומה שליחותי
ומתעלים למקום שמעל הטבע ,בצל האמונה ,מיד ובזה יש לכוין כשאנו פוסעים לתוך הסוכה במקום הזה בו שם אותי ה׳.
שורה עלינו ה׳שמחה׳ -״ושמחת בחגך וגו׳ והיית אך התחתונה ,שאין אנו נכנסים לתוך סוכה של קרשים משתחייה כך – תזכה באמת לחיות
שמח״ -כתוצאה מהתבטלות כל הדאגות והטירדות, כדי לחסות תחת הצל הגשמי ,אלא אנו נכנסים - ב׳צילא דמהימנותא׳ בכל השנה ,לא רק
כי אין מה לדאוג ,אין מה לחשוש ,אנו מתבטלים על ידי קדושת הסוכה הגשמית -עד לתוך הסוכה בחג הסוכות.
׳כגמול עלי אמו׳ ,ואוספים את הביטול ואת השמחה הפנימית ,אל היחוד השלם ,וכמו שכתב ב׳אור המאיר׳
(דרוש לסוכות) כי ׳סוכה התחתונה היא רק כמו פתח א פרייליכ׳ן יום-טוב און א לעכטיגע יאר
למשך כל השנה כולה (שפת אמת ,סוכות תרל״ט). ידידכם :ישעיה יצחק פרידמאן
ושער להשיג סוכה עליונה מחמתה׳ .עכ״ד .ובכך אנו
על פי ״אש המועדים״
לימוד דרכי החסידות ממעשי הצדיקים
הרה״ג ר׳ משה רויטמאן שליט״א רב דקהל בני היכלא גבעת זאב תנו רבנן מעשה
הפטיר הרה״ק רבי שלמה זלמן ואמר :״יכול האדם הוא סירב בעקשנות .בצר לו פנה אל הרבי ,אך
לשבת בסוכה ,אך אם לא הכין לבו כראוי מתוך הרבי השיבו :״אם סירב ראש הקהל לבקשתך ,אי
כל האזרח – אהיה זורח
תשובה וכוונה נכונה ,הרי שאינו יושב אלא על גבי אפשי לי להפר את התקנה״. הרוח הקרירה של הלילה ,לא הצליחה לכבות את
התנור...״ ״רבי!״ ,הזדעק זונדל ,״והלא זוגתי היולדת לא תרצה האש שיקדה בלבבות פנימה .הן זה עתה הסתיימה
תפילת ליל יום טוב ראשון של חג ,וכל אחד ממהר
••• לתת את הילד למילה ,אם ישמש ראש הקהל
כסנדק ולא הרבי!״. ברגש אל סוכתו ,לחסות בצל השכינה הקדושה,
אכן כך לימדונו רבותינו הקדושים צדיקי דור ודור, ״אם כן אפוא״ ,השיבו הרבי ,״אבוא להשתתף האימא עילאה ,המחבקת את בניה באהבה.
שטרם יכנס האדם אל הסוכה הקדושה ,יתבונן בברית ,ואני אהיה הסנדק...״ וכמו שאר צדיקי עולם ,שהיו נכנסים אל הסוכה
בשגב קדושתה ,באור המקיף אותה בשמות התרגש זונדל ויצא בשמחה מן הקודש. בהתלהבות עילאית ,עמד גם הרה״ק רבי יצחק
הקדושים (סוכ״ה בגימטריא הוי״ה אדנ״י) ובמלאכי ויהי ביום השמיני ,כאשר התכנסו כל הקהל למעמד מוויעלפאלי זי״ע על פתחה של הסוכה הקדושה,
השרת משרתי עליון (סוכ״ה בגימטריא מלא״ך), הקדוש של הברית ,בבית הכנסת הגדול של לובלין, ובדיבורים נרגשים עורר את כל הנלווים אליו,
ובטרם יכנס להישען תחת העץ ירחץ לבבו בתשובה הופיע גם החוזה בהדרו ,ואף ראש הקהל עמד שם. שיכינו את ליבם היטב בטרם יכנסו להסתופף תחת
שלימה ,תשובה מאהבה ,שהרי זוהי עבודת הימים זונדל היה נבוך ,הוא קיווה מאד שלא יעלה עשן כנפי הסוכה.
האלה ,לשוב אל ה׳ מתוך שמחה ,כי הביאני המלך באפו של ראש הקהל כשיראה שהרבי מתכבד בין הדברים אמר בשם זקנו הרה״ק רבי שלמה זלמן
חדריו ,נגילה ונשמחה בו. בסנדקאות ,ולא הוא. מוויעלפאלי זי״ע ,כי מי שאינו שב בתשובה טרם
וכדבר האמור בספר הקדוש ״ייטב פנים״ (לסוכות) אלא שלהפתעה שכזאת לא ציפה .משהגיע תור יכנס אל הסוכה ,הרי זה כאילו לא ישב כלל בסוכה,
להרה״ק רבי יקותיאל יהודה מסיגעט זי״ע בעל הסנדקאות ,כיבד הגבאי את ראש הקהל ולא אלא על התנור שבתוך הבית.
״ייטב לב״ ,בהאי לישנא: את הרבי .זונדל לא האמין למשמע אוזניו ,״והלא והיה רבי שלמה זלמן מבאר את דבריו על פי
״בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל הרבי הבטיח לי שיהיה הוא הסנדק״ ,הרהר בלבבו מעשה שהיה בהיכלו של הרבי הקדוש מלובלין
ישבו בסוכות (ויקרא כג ,מב) .׳תשבו׳ אותיות באכזבה קשה .אך הוא נאזר בגבורה ולא אמר דבר. זי״ע – ׳החוזה׳.
׳בושת׳ ,כי האדם בשומו אל לבו גודל קדושת משהסתיים מעמד הברית ,ניגש זונדל אל הרבי בימיו של החוזה ,נכפה על יהודי העיר לובלין
הסוכה בבחינת מקיף כמבואר בספרים ,ימלא להתברך מפיו הקדוש ,אמר לו הרבי :״דע לך מנהג משונה .׳ראש הקהל׳ ששלט בכוח הזרוע
בושה וכלימה על מה שעבר ,אולם זאת העצה שאני הייתי הסנדק ,למרות שעל הכיסא ישב ראש על הקהילה ,לא היתה דעתו סובלת את הכבוד
היעוצה שיקבל עליו להיטיב מעשיו מהיום והלאה, הקהל ,כסבור היה שהוא ישב על הכיסא ,אבל שכיבדו כולם את הצדיק ,ומאד הציק לו העובדה,
ובזה יכנס לסוכה על שם העתיד ,ובפרט כי מחשבה באמת לאמיתה לא ישב אלא על התנור! הלא שבכל הבריתות שהתקיימו בעיר מתכבד הרבי
טובה הקב״ה מצרפה למעשה (קידושין מ ,א) .וידוע תראה את מלבושו העליון כי כולו מלוכלך מאבק בסנדקאות ,ולא הוא .התקין אפוא תקנה נחרצת,
כי מעשיהם של צדיקים נקרא אור ,והפכו נקרא התנור...״ שהסנדקאות תתחלק לפי סדר החדשים ,בחודש
חושך כדאיתא במדרש בראשית (ב״ר פ״ג ס״ח). נשא זונדל את עיניו והביט על ראש הקהל ,והנה אחד יהיה הרבי הסנדק ,ואילו בחודש שלאחריו
וזה שאמר ׳כל האזרח׳ ,שאומר אהיה זורח אור יהיה הוא – ראש הקהל – הסנדק ,וחוזר חלילה...
מעילו מאובק כולו .הבין זונדל כי למרות שלעיני
מהיום – ישבו בסוכות ,והראיה לזה -כי בסוכות פעם אחת ,נולד בן לזונדל ,אחד החסידים
בשר היה נראה כי ראש הקהל יושב כסנדק,
הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ המקורבים יותר של הרבי ,ויום הברית חל בחודש
אולם במחשבה היה הרבי הסנדק ,כי היה מכוון
מצרים ,על שם שעתידין לקבל את התורה ,והבן״.
את כל הכוונות הרצויות ,שראש הקהל כלל אינו שבו היתה הסנדקאות שייכת לראש הקהל .הצטער
א לעכטיג׳ן יום טוב!
מבין בהם .ולכך התכוון הרבי כשאמר שהוא יהיה זונדל ,שכן השתוקק שיהיה הרבי הסנדק ולא ראש
עפ״י :׳שיח זקנים׳ הסנדק ולא ראש הקהל. הקהל ,הלך אפוא וביקש מראש הקהל שיוותר ,אך
הלכה ומעשה
הרה״ג ר׳ יודל וויינגארטן שליט״א יו״ר מכון יסוד החסידות דבר הבעל שם טוב
שביאר רבינו מקאסוב זי״ע במאמרו (שנדפס בעמ׳ ושמעתי מכ״ק מורי ורבי מקאסוב זי״ע ,שטעות
הבא) ,שמעיינות התענוגים ,נפתחים מה׳דעת׳, היא ביד העולם שחושבים שתיקון היסוד הוא ע״י
אז תתענג על ה׳
ששם מקור התענוג .הדעת אינה ידיעה גולמית, תעניות ,כי אלו הם רק בבחינת ׳סור מרע׳ ,לזכך בגמרא (סוכה מח ):מובא אגדה הנראית כעין
כפי שרגילים אנו לכנות כל מיני ידיעות בעלמא את הנפש מפגמיה ,אבל עיקר התיקון כפי שקיבלנו מדרש פליאה אודות ׳שני מינים׳ (שני אפיקורסים),
בענייני העולם ,אלא הידיעה הרוחנית היא מחשבה מרבותינו הקדושים תלמידי הבעש״ט זי״ע ,הוא שאחד היה שמו ׳ששון׳ והשני שמו ׳שמחה׳ וז״ל:
שיש בה התקשרות .כמו שאדם שמצייר במחשבתו לתקן את מידת היסוד באופן של ׳עשה טוב׳ ,כלומר אמר ליה ששון לשמחה ,חד יומא שבקוך ושויוך
תענוג שהוא משתוקק אליו ,הרי שמחשבה זאת להתענג בתענוגים דקדושה .וסימן לאדם שמתקן פרוונקא ( -יפקיעוך מן השמים .רש״י) דכתיב
״כי בשמחה תצאו״ ,אמר ליה שמחה לששון חד
היא מחשבה שבה הוא מתקשר אל אותה המציאות את מידת היסוד כראוי ,הוא כשמתענג בתענוגים
יומא שבקוך ומלו בך מיא ,דכתיב ״ושאבתם מים
שמתאווה לה ,ועל כך אמר מרן הבעל שם טוב דקדושה באותו כח וחוזק שהתענג מתענוגים
בששון״ עכ״ל.
הקדוש ׳במקום שמחשבתו של אדם שם הוא כולו׳ דקליפה .כמובן שאין הכוונה לתענוגים של מאכלי
תוכן הדברים :ישנם שני קליפות ,אחת נקראת
כמבואר בדגל מחנה אפרים (בראשית ד״ה ויאמר). שב״ק וכיו״ב ,שהם הארה מהתענוגים דקדושה,
׳ששון׳ היונקת שפע מה׳ששון׳ דקדושה שהיא
ונסיים בלשון קדשו של בעל ההיכל הברכה (דברים אלא לעצם התענוג האלוקי שבתורה ומצוות ,הנובע
קדושת היסוד כמבואר בגמרא מגילה (טז ,):והשניה
כח כט) :כאן נאמר ברכה גדולה ,״והיית״ שיהיה לך מהתקשרות אמיתית להשם יתברך.
היונקת מה׳שמחה׳ דקדושה שהיא ׳יום טוב׳ (כמבו׳
הויה חדשה ,אשר תמשש באור עליון הנקרא צהרים כמובן שעבודה זאת אינה עבודה קלה ,אבל גם אינה
שם) ,דהיינו התענוג דקדושה .ומבואר בדברי
אור צח אור מתוק זיו השכינה ,תרגיש ממשות למעלה מכוחותיו של האדם .כי לאחר ה׳סור מרע׳
הגמרא בסוכה ,שהקליפה הנקראת ׳שמחה׳ ,עתידה
תענוג ואור בתורה ומצות ,שבע ממש ,״כאשר״ כפשוטו בשמירת העיניים ובשמירת המחשבה ,אין לצאת מיד הקליפות ,ואז נזכה לשמחה השלימה
יתפעל ו״ימשש העוור״ התאוה ההולך אחר תאות נדרש מהאדם עבודה קשה ,אלא מדובר בתענוג בעבודת ה׳ -׳כי בשמחה תצאו׳ .והקליפה הנקראת
לבו בתאות עוה״ז ,והוא מרגיש ממשות תענוג שכבר שוכן וקיים בנפש .וככל שהאדם שומר ׳ששון׳ תצא גם כן מיד הקליפות ,ונוכל להשתמש
בתענוגי עוה״ז ,כך תהיה אתה מרגיש ומתפעל את עצמו מראיות אסורות ותענוגים אסורים ,כך באותו כח עצמו שנמצא כעת ביד הקליפות,
ושבע מתענוגי התורה והמצות ,״כאשר ימשש העור משתחרר כח התענוגים שבנפש ממאסרו שהיה ולמלאות בו מים – שפע וחיות בעבודת ה׳.
באפילה ״של חשכות תענוגי עוה״ז .ופעם אחת היה שבוי בתוך נפש הבהמית ,ואז לפתע יגלה האדם עוד שם :אמר ליה ההוא מינא דשמיה ששון לרבי
הצדיק הקדוש רבי משה לייב [מסאסוב] אצל שר שנפתחים לו מעיינות של תענוג דקדושה. אבהו כו׳ אמר ליה אי הוה כתיב לששון כדקאמרת,
אחד לפדות שבוי אחד והוא עדיין לא טעם כלום עיקר זמן התגלות יסוד זה ,הוא בעבודת התפילה, השתא דכתיב בששון ,משכיה דההוא גברא משוינן
באותו היום ,והיה עומד שם בבית התבשיל הנקרא שבו מקשר האדם את מעיינות הדעת בהתבוננות ליה גודא ומלינן ביה מיא ( --נוד) .עכ״ל .בכך מגלה
קעך והעבירו לפניו תבשיל אחד שהיה שויו שמנה בידיעת ה׳ ,באופן שתיקנו חז״ל בפסוקי דזמרה, רבי אבהו טפח נוסף מהעלאת מידת היסוד השבויה
מאות גולדין פוליש ועלה הריח בנפשו עד שאחזו ובברכות יוצר אור .או אז יגיע האדם אל התענוג ביד הקליפות ,שעתידים בני ישראל להשתמש
בולמוס כו׳ ,ואמר בזה הלשון :משה לייב האט זיך של קרבת אלוקים באמירת ׳ברוך אתה השם׳, במידת היסוד שהיתה שבויה ביד הקליפה שתעלה
דער מאנט נשמת כל חי של שבת ,האט ער פיל מער בתפילת העמידה. לקדושה ,וישאבו בה חיות כמו נוד מים ,שעל ידו
תענוג ממש ונתישבה דעתו. זהו הסוד שמתגלה לנו בכוונת ארבעת המינים ,כפי נוסיף חיות ותענוג בעבודת ה׳.
שיחה מיוחדת ויסודית
מכ"ק מרן אדמו"ר מקאסוב זי"ע לחג הסוכות
(עריכה מיוחדת לגליון 'נהורא' בפרסום ראשון)
ובכל תנועה ותנועה ,ואין די באמירת 'אני מאמין' ,אלא יש שמחה ,אשר בו משפיעים תענוג לנפשות ישראל ,ועל ידי הקדמה למאמר :אחד מהיסודות שהיו שגורים ביותר
בזה אלפי דרגות בלי סוף ,בין צדיקים שחיו עם השגחת ה' הנענועים של הארבעה מינים ממשיכים את השפע שבמוח בתורתו של כ"ק אדמו"ר זי"ע ,הוא ענינה של מידת היסוד,
בכל תנועה ותנועה לידיעה קלושה בעלמא ,וכדי להגיע לכך אל כל כוחות הנפש. שהיא ההתקשרות בעומק להקדוש ברוך הוא ,עד כדי מיצוי
שידיעת ה' תיתפס בעומק הנפש ,אף על פי שאין לנפש כח ואם אמור יאמר האדם לשם מה צריך אני את המצווה, נקודת החיים וגילויה .במאמר יסודי זה מרחיב רבינו בענין
לתפוס זאת בשכל האנושי כי אין לנו שום תפיסה בו יתברך, כיון שאני יודע את עיקר העבודה -שהוא להמשיך תענוג? זה ,על פי המבואר בזוה"ק ובתורת האר"י (דרושי חג הסוכות
לכן נתן לנו הקב"ה את מצוות 'ולקחתם לכם ביום הראשון', תשובה לכך ,שמבואר בקדמונים ,שכמו שאין האדם יכול דרוש ה') שעבודת נענוע ארבעת המינים הוא להמשיך את
שמעיקר הדין יוצאים בלקיחה בעלמא (עיין פסחים ז ,):אבל להמשיך את ענין התפילין בלי תפילין הכתובים כהלכותיהם הארות ה'דעת' מהמקום העמוק ביותר ,דהיינו בתוך השורש
אין אנו מסתפקים בכך ,אלא מנענעים את הארבע מינים שהם על עור בהמה ובכתיבה כשרה כו' ,כי אין האדם יכול להמשיך העליון שממנו נמשך הדעת לנפשות ישראל ,ועל ידי הנענוע
כוחות הנפש ומייחדים אותם אל השם יתברך ,כמו שיתבאר. כח אלוקי שלמעלה מהשגתו בלי הכוח האלוקי שנטע הקב"ה יורדת הארתם ומתפשטת בכל שבעת כוחות הנפש ,הנרמזים
וזאת יש להבין ,שמחשבותיו של האדם סובבות תמיד בפועל במעשי המצוות ,על ידי הציווי שנצטווינו לעשות כך בארבעת המינים.
סביב כל המידות ,ועבודתו של האדם היא לקשר את כל וכך ,כי ככל שנתבונן ונעמיק בדעתינו אין זה אלא כטיפה מן במאמר יסודי זה ,ניתן לקבל את אחד מהיסודות המרכזיים
מידותיו ולהביא אותם להשם יתברך ,וזה ענין ההדסים שהם הים ,ורק בכח האלוקי של תורה ומצוות אפשר לעשות כך. בתורתו ועבודתו של כ"ק אדמו"ר זי"ע ,אשר היוותה בסיס
כנגד העיניים ,והערבות שהם כנגד הפה ,והאתרוג שהוא כנגד וכיון דאתינן להכי ,יש להמליץ עצה טובה לכל אחד מרכזי שחוזר ונשנה במאות ממאמריו שעליהם חזר ושנה
הלב והלולב שהוא כנגד המוח (עיין ויקרא רבה ל יד) ,כי לעשות סוג של 'התאמנות' ו'התעמלות' רוחנית ,להחזיק במשך השנים בתמצית לבו ונפשו ,והיא שעיקר עבודת האדם
עבודת נענוע הארבע מינים היא לקשר את כל כוחות האדם עצמו במחשבה אחת זמן מרובה ,וזהו תרופה למחלה הידועה הוא להפך את יסוד נפשו ,להיות מקושר בתענוג אלוקי ,אשר
להשם יתברך ,על ידי שיקשר את התענוג שלו להשם ית'. שהיא הפרעת קשב וריכוז ,שהיא מחלה שכולם סובלים רבינו היה חוזר ושונה שהוא התיקון העיקרי למידת היסוד
דבר זה נרמז גם בצורתם של עלי הלולב שהם מיוחדים ממנה יהודים וגוים ,וזה נובע מריבוי החדשות והידיעות שאנו ולכל עבודת האדם.
בכך ,שדרכם לגדול ביושר באופן שהם מקושרים ועולים מוקפים בהם ,ובני אדם מכניסים את כל מחשבתם בשטותים ענין זה חוזר ונשנה גם בספרו 'שבת מלכא קדישא',
יחד עם השדרה ,להורות על המידה של ההתקשרות של והבלים אלו ,אז כשרוצה להשקיע מחשבתו וליבו באיזה ענין, שבו ביאר בהרחבה שח"י הברכות של שמונה עשרה ,הם
הנבראים לשורשם ,תנועתו של הנברא הנוטה ונמשך אל אינו יכול להכניס את עצמו מתוך כל קצוות תבל שבהם שקע כנגד ח"י חוליות שבשדרה ,וביאר שם שענין הברכות הוא
בוראו [-אלעס ציהט צום שורש] ,בשונה מענפי כל האילנות את עצמו ,ונדמה לו כאילו האותיות שבספר קטנות הם 'די לחבר את הדעת שבמוח עם כל האיברים עד היסוד ,באופן
שדרכם להתפצל לכאן ולכאן ,וזה מורה על עבודתו של קליינע אותיות'. שהאדם יתחבר בשלימות לאור הדעת ,לא באופן של ידיעה
האדם להתקשר לשורש כמו הלולב שמורה על ההתקשרות ובאמת האותיות לא קטנות הם אלא גדולות ,כי כל העולם חיצונית המאירה בו ,אלא על ידי הגדלת ה'מוחין' דגדלות
אל השורש. כולו נברא באות ה' אחת והעולם הבא באות י' ,הרי מכאן ממקור הדעת ,באופן שהשפע יורד מאור הדעת ללא מעצור,
זהו ענין של חג הסוכות המכונה בתורה 'חג האסיף'; ידוע שהאותיות גדולות יותר מכל העולם ולא כמו שהם נראים וכל כוחות הנפש מתאחדים עם הדעת ,וענין זה נמשל בגוף
שישנם פגמים שאי אפשר לשוב בתשובה עליהם [באותו בסידור ,אלא שכן נראה לעיננו ,ואין אנו משיגים את גודל האדם אל הח"י חוליות שבשדרה ,שהם הממשיכים את
אופן ששבים בתשובה על שאר עוונות בחרטה וקבלה על מעלתם ,כיון שאין אנו במדריגה זאת. החיות מהמוח לכל הגוף].
העתיד] ,והם מפריעים מאוד את מנוחת הנפש של האדם, וזה הטעם למה שהזהירו הצדיקים תלמידי הבעש"ט שלא מבואר בזוה"ק (תיקוני זהר לז ).שהלולב נמשל כנגד חוט
כי על ידי פגמים אלו מאבד האדם את ניצוצות הקדושה לדבר לפני התפילה שום דבר בטל (עיין צעטיל קטן) ,שלא השדרה שממשיך חיות פנימית ,מה'מוח' ,שורש החיות ,עד
שהם אורות גדולים מאוד ,ובחג האסיף יש לנו כח לאסוף להסיח את דעתינו מאותיות התפילה ,שכל עת דרכו של היסוד שענינו התגלות החיות בפועל .ביאור הענין הוא ,כי
את ניצוצות הקדושה שנתפזרו ,על דרך הלולב שמורה על אדם לחזר אחר חדשות ובכל עת נשמעת השאלה 'וואס איז שורש החיות המתפשט בכל איברי האדם הוא מהמוח ,שבו
כך שכל עליו המורה על כוחות הנפש הם לכיוון מעלה ,ויהיו משכן הנשמה ,ומשם מושך האדם את חיותו.
בשלימות ,ולכן אם נחלקה התיומת הלולב פסול.
[ועל דרך המבואר בספר בעל שם טוב עה"ת ריש פ' נח:
כוונה זאת היא תשוקתו של האדם להתקשר להשי"ת, אדם שנכנס לביהמ"ד ,ומשקיע בשם מורי [הבעל שם טוב] :העוסק בתורה ובעבודת השם
כמו שדרך התינוק להשתוקק לאביו ולאמו ,וכדי שנוכל לבוא יתברך לשם שמים לעשות נחת רוח להשם יתברך בלי שום
לכך נתן לנו השם יתברך כוח התקשרות זאת על ידי עבודת את כוחותיו לנתק את עצמו תשלום שכר ,אז זוכה לטעום מתיקות ועריבות ותענוג בתורה
נענוע ארבעת המינים ,שעניינם הפנימי הוא התקשרות אל
השורש. מכל העולם ,מכל הנבראים, ובעבודת השם יתברך ,ועל ידי זה הוא מוליד ברוחניי].
להבנת הדברים ,ידוע שכל אדם חי עם תענוג (א מענטש
בזאת יובן עניינם של ההקפות סביב הבימה ,שמבואר להסתכל בזה שאין מציאות לעבט פון תענוג) ,והוא המניע את כל עבודתו .נתאר לעצמינו
בדברי האריז"ל שהיא כעין עבודת המזבח ,כי תוכנה הפנימי אדם שיקבל על עצמו שיתפלל וילמוד בלי שום תענוג בלתי
של עבודת הקרבנות ,לייחד את המחשבה וכל כוחות הנפש בעולם כלל חוץ מהשם לה' לבדו ,ובאמת אין לו סבלנות לזה כלל [ער האט נישט קיין
אל השורש ,כמו שלבעל חי ישנה מעלה זאת ,שכל מה שהוא יתברך .לכל הפחות למשך נערווען צו לערנען] ,אבל עושה כך רק לשם שמים .האם
עושה הוא מרוכז כולו באותו ענין כגון להביא לחמו וכיו"ב יהיה קיום לעבודתו? ברור הדבר שעבודה כזאת אין לה קיום,
ואין לו שום מחשבות אחרות; וזהו עבודת הלולב ,לאחד את חמש או עשר דקות ,שבזמן ולא תחזיק יותר מיום או יומיים.
כל המחשבות לנקודה אחת להיות על דרך קרבן ממש.
וכמובא בגמרא (סוכה מה :).אמר רבי אבהו ,מאי קראה
הזה יחשוב רק על מציאות ועוד והוא והעיקר ,אין לתפילה ותורה כזאת ,הנעשים בלי
חיות ותענוג ,שום עומק ואיכות אמיתית ,כי מוחו של האדם
שנאמר אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח .אמר רבי אבהו השם יתברך ,יבוא על ידי זה נמשך אחר דבר שיש לו תענוג ,והיכן הוא מקור התענוג,
אמר רבי אלעזר כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו ,מעלה ב'מים שבמוח' ,הלחלוחית שבמוח שהוא מקור התענוג
עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן ,שנאמר לקדושה נפלאה ,שמקדשת שבנפשו.
אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח.
את כל כוחות הנפש וזאת יש לדעת ,שמקור התענוג ,בין התענוג שבקודש
וזהו עבודת הושענא רבה שאז נעשים ישראל בבחינת
ובין התענוג שבחול ,תענוג אחד הוא ,היינו שבין אדם הנהנה
כהנים שמקריבים על המזבח ,כי הנפת הערבה על המזבח
מתורה ותפילה ובין אדם הנהנה מתענוגים של הבל ,כולם
היא בבחינת קרבן ,מכיון שעל ידי שישראל קישרו את כל
נייעס' ,אבל בסופו של דבר מי שרוצה לדבק את עצמו להשם מקורם אחד הוא ,ומבואר בספה"ק ,שבראש השנה נגזר על
כוחותיהם בימי חג הסוכות אל השי"ת ,וקישרו את כל שבעת
יתברך מוכרח לקבל על עצמו לא להסתכל לפני התפילה האדם כמה תענוג יהיה לו ,ובידו הדבר אם להתענג מתורה
המידותיהם וזיככו כל אבר ואבר והקיפו את עצמם באור
בשום חדשות ,ולא לדבר בשום חדשות ,כדי לא להסיח את ותפילה או מתענוגים של הבל ,וכשמתענג מתענוגים של
השם יתברך ,יש להם כח כמו כהן הנכנס לפני ולפנים ,שזהו
החיות שלו מהדעת דקדושה. הבל הרי זה גורע מזכות התענוג שיש לו להתענג בתענוג
סוד עבודת הקפת הבימה עם ארבעת המינים ,שמניחים את
ועבודה זאת שהיא עבודת הריכוז היא עבודה נפלאה, דקדושה.
הס"ת על הבימה ,שזה מורה על התקשרות של בני ישראל
אל התורה בכל כוחות הנפש ,ומקיפים את הבימה עם הלולב שנותנת לאדם חיות נפלאה .אדם שנכנס לבית הכנסת, הבה נתבונן :אם נאמר לאדם שאם ישקיע את כל אונו
והערבה לקשר את המוח שלנו לנקודה אחת ,שהיא בבחינת וישקיע את כוחותיו לנתק את עצמו מכל העולם ,מכל ועמלו בענין מסויים ,אז יראה סכום גדול של מליונים רבים,
התקשרות של תענוג כלולב הגדל על כל מים ,דהיינו שהוא הנבראים ,להסתכל בזה שאין מציאות בעולם כלל חוץ בוודאי יעשה כך בחשק גדול ,וכל הזמן שעומל בזה יהיה
כח ההתקשרות אל המים שהם תענוג ,אריין ברענגען די מהשם יתברך .לכל הפחות למשך חמש או עשר דקות, בעיניו כאילו עבר ברגע אחד כחוט השערה ,גם אם יהיה
תענוג ,האבן א קשר צום אויבערשטן מתוך תענוג ,להיות שבזמן הזה יחשוב רק על מציאות השם יתברך ,יבוא על ידי בזה עמל רב מאוד .כך גם בתורה ותפילה ,אם האדם היה
מקושר באמת אליו יתברך שמו. זה לקדושה נפלאה ,שמקדשת את כל כוחות הנפש; כאשר יודע שאם ישקיע את כל תענוגו בתורה ותפילה יגיע להשגות
אדם לוקח את כל כח המוח שלו שהוא התענוג ,ומחבר אותו ותענוגים בלתי גבול ,בוודאי היה עושה כך ,אלא שהאדם
זהו ביאור לשון הכתוב (ויקרא כג מ) ולקחתם לכם ביום
אל השם יתברך ,הרי זה כמקווה טהרה ,כיון שמעיינות המוח חושב שיכול לפסוח על שני הסעיפים; הוא ממשיך להתענג
הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל,
שלו מתדבקים בהשם יתברך ומתאחדים עמו ממש .די מוח מדברים גשמיים ,ומקבל מהם חיות ,ואינו משקיע כל תענוגו
ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים .שפשטות הדברים
פארט אין די אייבישטער אליין. בתורה ותפילה ,עליו לדעת שכל מחשבה וראיה ומאכל
היא שעצם לקיחת הארבע מינים מביאה שמחה ,דהיינו
אמנם אין זו עבודה קלה ,אבל זהו הכוונה בפסוק 'שמע שהתענג בהם ,הרי זה על חשבון התענוג של תורה ותפילה,
התענוג והשמחה בעבודת ה' ,ולשמחה זאת נתן לנו הקב"ה
ישראל' ,שהיא מעיקרי עבודתו של איש ישראל ,לדבק את וכבר אין התענוג בשלימות.
את מצוות נענוע ארבעת המינים ,שיש לה כח עצום לקשר
את כל כוחות הנפש להשם יתברך. עצמו להקב"ה ,ולשכוח מכל טרדות העולם המפריעות אותו כדי לתקן ענין זה ,ולחדש את כח התענוג שבנפש ,על
מדביקותו ,ורוצה להיות רק במחשבה אחת של דביקות השם האדם להמשיך שפע מתוך מימי הדעת שהם שורש התענוג,
לשמיעת השיעור המלא מפי כ"ק אדמו"ר מקאסוב זצ"ל, יתברך ,ובכך להמליך את השם יתברך על ידי שמסיחים את אשר בנענוע הלולב אנו ממשיכים משורש התענוג את חיות
הדעת מכל הנבראים. התענוג לכל כוחות הנפש ,ועל ידי זה שב ומתחדש התענוג
הכנסו למערכת 'חסידות פלאם'
וזה החילוק בין ישראל לגוי ,שהגוי הגם שיודע שיש בורא של האדם בתורה ובתפילה ,ממקור אמיתי ,באופן שהתענוג
בשלוחה ( 7מועדים)( 6 ,סוכות)1 , שלו בעבודת ה' ,יהיה תענוג של קיימא.
לעולם אין מרגיש חיבור לידיעה זאת ,ודי לו במה שיודע,
כמו כן ניתן לשמוע עוד מבחר שיעורים מכ"ק אדמו"ר זצ"ל אבל לישראל יש מצווה של אנוכי ה' אלקיך ,שאלקותו יתברך אמנם האדם מרגיש שזמן זה מיוחד הוא ,אבל מהיכן יקח
ומיבדלח"ט מדולי המשפיעים שליט"א מאיר בתוך ליבנו ,טוהן מיט אמונה ,שהיא סוגיא עמוקה, את הכוחות לעשות כך? על כן נתן לנו הקב"ה את הארבעת
033044444ארה"ק | 0443300412858אירופה | 5183299222ארה"ב להתעסק עם ידיעת ה' ,ולתת בהשגחת השם באופן פרטי מינים הגדלים על המים ,ומגלה לנו בזה שזמן זה הוא זמן
המשפיע הרה״ג ר׳ נפתלי שובקס שליט״א
ללמוד איך להנגיש רעיונות מספרי רבוה״ק ,בהסברה נעימה השוה לכל נפש. שערי השפעה
להיות מוכן לחיות במצב עראי
והתינוק עתה זה אנחנו. עוד הדי תפילת "נעילה" מהדהדים באוזנינו ,ועוד טרם שככה בלב רוממותו של
היום הקדוש ,וכבר נשמעות בחצרות דפיקות הפטישים .בכל פינה צומחות סוכות,
דור הנוחות והפינוק לשמחת הבוטח נפרשים סדינים ,נערמים ענפי סכך ,ועל כולן מרחפת כותרתו של החג הבא עלינו
חג הסוכות היא דווקא בזמן האסיף ,כלשון הכתוב "וחג האסיף בצאת השנה" .והנה לטובה" :זמן שמחתנו".
בשעה כזאת שהאסמים מלאים והבתים גדושים בכל טוב - ,ובזמנינו הקב"ה רווח אך רגע לפני שנכנסים אל הסוכה ,ראוי לעצור ולשאול שאלה פשוטה לכאורה :מהי
לנו שאין אפילו צורך להחזיק אסם אישי .מישהו שם כבר זרע קצר ואסף עבורנו! בעצם השמחה ב'סוכה'לע א קליינע'?
עלול האדם לומר בלבבו "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה" ואח"כ עלול להגיע בעיני בני אדם' ,מנוחה ושמחה' היא בליל שבת קודש החורפי הקר בחוץ ,והחמים
די מהר ל"שכחת ורם לבבך" .הוא כבר מסודר .לפיכך -דווקא אז ,בשיא השפע ,יוצא בפנים ,כשהכול מאיר פנים .כשהשולחן ערוך ,הבית מרווח ,והחיים זורמים על
היהודי מביתו אל הסוכה ,כלומר :לא על אסמיי אני סומך ,ולא על אוצרותיי אני נשען. מי מנוחות בדיוק כפי שחלמנו .ואם נעמיק מעט ,נמצא ששורש השמחה הזו הוא
"השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך". הרגשת הביטחון ביציבות איתנה .אותה תחושה שקטה
אמנם ,רובנו כיום אינם עובדי אדמה .איננו אוספים
שפת אמת
ומרגיעה שיש לנו על מה לסמוך ,שהקרקע יציבה תחת
תבואה מן השדה ,ואין אנו חרדים מה נאכל למחר. סוכות תרמה: רגלינו ,שהכול בידינו ובשליטתנו.
אולם יש לנו "אסם" אחר ,עמוק וחמקמק יותר :הנוחות.
אנו חיים בדור של פינוק ,דור שהורגל שכל צורך נענה מצות הסוכה הוא מדת הבטחון ראה נא יהודי העורך שמחת נישואין לבנו .חודשים
ארוכים הוא טורח ומתכונן ,ובלבו חפץ אחד :שהכול
במהירות ,שכל אי נוחות מסולקת בלחיצת כפתור (זה
גם נהיה כבר קשה – ללחוץ? מספיק נגיעה במסך!) .ובלי
בהשי"ת .כמ"ש רז"ל צא מדירת יהיה על צד היותר טוב .אולם מפואר ,נברשות מנצנצות,
משים ,הפכה הנוחות למבצר שלנו ,למקום שבו אנו קבע .שלא לבטוח בעושר ובנכסים שולחנות ערוכים במפות צחורות ,מאכלים ערבים לחך,
שלא יחסר לאורחים מאומה .וכל כך למה? כי כך נראית
מבקשים מבטחים ,וחשים מבוטחים. רק לבטוח בה' .ולכן הוא זמן שמחה .שמחה לובשת הדר ,שמחה שוכנת בנוחות ובשפע.
וכאן בדיוק מקומה של הסוכה בדורנו .דווקא בתחום
הזה ,לוותר .לשבת בצפיפות ולא להתלונן .לישון בדוחק
שמחתנו .כי אין שמחה כשמחת
איזו שמחה קיימת בסוכה הקטנה
ולהודות .לגלות ,להפתעתנו ,שבזרועות האמא -השכינה הבוטח בה' באמת כמו שמבאר ומי אינו מכיר את התמונה?
הק' ,לא חסר לנו מאומה .ולבטוח באמת ובתמים בה',
שהוא הסוכך עלינו ופורס עלינו סוכת שלומו וטובו. בספר חובת הלבבות .ולכן נוסדו וילדיו הקטנה, בסוכתו השולחן ר' יצחק יושב בראש
כי כשהחומות המזויפות מתמוטטות ,כשמפלט הנוחות תפלות והושענות בחג הזה ,לידע השולחן ודחוקים. צפופים מרפק, סביבו ,כתף אל
אינה מצויה לנו – אז מתעוררת הנשמה להרגיש כי אין
לה על מי להישען אלא על אביה שבשמים .אז יכולים
כי כל ברכות השנה תלוי' רק בעזר מפלסטיק הלא-יציב ,קטן מלהכיל את כולם ,והקטן
שבהם נדחק על ברכי אחיו .כל תנועה של יד מסכנת כוס
להרגיש באמת כיצד אנו עטופים בענני הכבוד ואימא השי"ת ולא לבטוח באסיפת כל מלאה .בין מנה למנה ,שוב ושוב ,יש לטרוח ולטלטל את
הכלים והאוכל מן המטבח אל הסוכה ,הלוך וחזור ,לפעמים
עילאה שוככת עלינו באברותיה המחבקות. התבואות לבית... גם לעלות ולרדת כמה קומות במדרגות .כשמישהו רוצה
וזוהי השמחה האמיתית .הטהורה.
"זמן שמחתנו".
ובודאי כן הוא מוטבע בלבות בנ"י לצאת ,עליו לנהל מערכת אסטרטגית שלמה :להזיז את
פלוני ממקומו ,למלא את המקום ביושב לימינו ,זה יכוף
שבכל עת שצריכין ישועה בוטחים מעט ראשו וזה ירים ידו – ואז מצליח הוא לפלס לו דרך
למעשה: בו ית' .ולכן השי"ת סוכך עליהם החוצה ...ובחזרתו שוב עליו לאזור כוחות ולשדד מערכות
עד שימצא עצמו יושב במקומו בשלום ...ובבית ,במרחק
נתכונן עתה לרגע המכונן שמסתמא יגיע: בימים אלו כמ"ש והבוטח בה' חסד כמה צעדים בלבד ,עומדים החדרים המרווחים והמוארים,
הנודניק התורן ידחוף ,השולחן יתנדנד ,הקולה
תישפך .השכנים מרעישים .ב 6-בבוקר התחיל
יסובבנהו .וכמ"ש אלקים מחסה לנו. ריקים ושוממים.
הבחור אהרן-משה השוכב על מיטתו בסוכה .המיטות
גשם לטפטף .ה'אוווף'!! כבר התחיל להיפלט – וזה החג הוא ברכה על כל ימי השנה. צמודות זו לזו עד שאין מקום להניח רגל ביניהן ,וכל תזוזה
נמחיש לעצמנו שהאימא עילאה השכינה הק' של אחיו מעירה אותו משנתו .הוא מתהפך על משכבו
הצר ,ולקראת השחר היונים מדשדשים על הסכך .השמש
מרימה אותנו מהעולם הכאילו-יציב ,ומחבקנו בזרועותיה – ואנו מקדיחה קרניה ,השינה מקוטעת ,הגוף כואב ,ואין לו רגע אחד של מנוחה אמיתית.
מחזיקים חזק חזק בזרועות האהבה.
והלב תוהה ומשתומם :הלזו תיקרא שמחה? וכי זהו "זמן שמחתנו"? הייתכן שדווקא
הושענא נא ,חבוקה ודבוקה בך! בחג השמחה ,בשמחתו של מלך ,נצטווינו לצאת מכל נוחות ולשבת בדוחק ובצער?
כלום כך מכבדים אורחים?
ובלב מנקרת השאלה :הזאת הדרך לקיים "ושמחת בחגך ...והיית אך שמח" .ומי הוא
בעל השמחה? הקב"ה בכבודו ובעצמו ,ואנו ,בניו האהובים ,מוזמנים אל שולחנו .אם
בשר ודם ,בשמחתו הקטנה ,מהפך עולמות שיהיה לאורחיו נוח ונעים ,כמה וכמה
היה מן הראוי שבשמחת המלך יינתנו לנו התנאים המשובחים שבמשובחים.
והנה ,למרבה הפלא ,דווקא עתה נשמע הציווי" :בסכת תשבו שבעת ימים" .צאו
מבתיכם .הניחו את הסלון המרווח והממוזג (או החמים – בארצות הקרות) ,את
הקירות האיתנים ,את המיטות הרכות ,ו"צא מדירת קבע ושב בדירת עראי" .כמה
לוחות ,מעט ענפים ,וזהו ביתכם לשבעת הימים.
אלא שדווקא פה טמון אוצר השמחה.
נכון הדבר ,שמחה היא ביטחון.
אך כל ימות השנה אנו מחפשים את הביטחון במקום הלא נכון .אנו בונים חומות:
חשבון בבנק עם ,+בית מרווח ,הרגלים קבועים ,שכבות על גבי שכבות של נוחות
ומחסה .ואלו כולם אינם אלא חיפויים .הם מעניקים 'תחושה' של ביטחון ,אך לא את
הביטחון עצמו .ביטחון של בריחה ליציבות עראית ,מזויף מיסודו ,שבהינף רוח אחת
עלול להתמוטט כמגדל קלפים.
הסוכה באה ומכניסה לצל תחת כנפי השכינה :הסר את החיפויים .צא החוצה ,תחת
כיפת השמיים ,בלי הקירות שהורגלת לסמוך עליהם .הרגש מעט אי נוחות ,הרגש
שאין לך על מה להישען.
ודווקא אז! ברגע שבו נופלות החומות הישנות ,מתגלה הביטחון האמיתי :אנו נופלים
אל זרועותיו האוהבות והנאמנות של אבינו שבשמים .והא מרים אותנו להסתופף
בצילא דמהימנותא ,צל האמונה ,כפי שקורא הזוהר הקדוש לסוכה .הצל שמגן עלינו
איננו הדפנות ואיננו הסכך ,אלא האמונה באבינו שבשמים.
ומן הביטחון הזה ,הטהור והפשוט ,נובעת השמחה האמיתית.
בשונה מהמבוגר המרגיש בטוח דווקא בעמידה איתנה על הריצפה ,התינוק שואב
בטחונו בהיותו תלוי באוויר – בזרועות אימו .הגמול על אימו שמהרגע שאימו מרימה
אותו על זרועותיה הוא נרגע ושמח בשלימות איתה.
יוצא לאור ע״י
(ע״ר) ממלכת אש החסידות העולמי
לקבלת הגליון להארות ולהערות -טלפון 02-5026558 :פקס 02-5702061
a025026558@gmail.com
