gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

השגחה פרטית · Hashgacha Pratis — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: השגחה פרטית · Hashgacha Pratis

שבוע: סוכות (2026-09-21)

השגחה פרטית · Hashgacha Pratis — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫סיפורי‬ ‫השגחה פרטית‬ ‫מופלאים‬ ‫המתרחשים‬ ‫בימינו‬ ‫ודברי התעוררות‬ ‫מתוך‬ ‫'קו השגחה פרטית'‬ ‫עולם של אמונה‪ .‬חיים של בטחון‬ ‫עלון ‪210‬‬ ‫חג הסוכות‪ ,‬ט"ו תשרי תשפ"ז‬ ‫בהשגחה‬ ‫סיפורי אמונה ובטחון מצדיקי הדורות זי"ע‬ ‫השגחה עליונה‬ ‫גם את הלולב הקב"ה מנהל‬ ‫לולבים משמיים‬ ‫בעוד שעות אחדות יפרוש חג הסוכות את כנפיו על ירושלים של מעלה‪,‬‬ ‫קשה לשכוח חיוך כזה רחב של אברך שבא‬ ‫ולצדיק רבי אשר פריינד עדיין אין לולב לקחת בחג הקרב ובא‪ .‬אבל‪ ,‬שלו הוא‪,‬‬ ‫אליי בשמחה רבה בחג הסוכות‪ ,‬ואומר לי‪:‬‬ ‫שמח ונינוח‪ .‬מאמין ובוטח באביו שבשמיים‪.‬‬ ‫"יש לי סיפור השגחה פרטית מיוחד"‪.‬‬ ‫כשחיים באמונה ולא שקועים בטבע‪ ,‬רואים‬ ‫אווירת חג מרוממת מילאה את רחובות ירושלים‬ ‫מיד רציתי לשמוע מה הסיפור‪ ,‬והוא סיפר‬ ‫סייעתא דשמיא גדולה"‪.‬‬ ‫של מעלה‪ .‬מהלומות פטישים של בוני הסוכות‪,‬‬ ‫לי בהתלהבות‪:‬‬ ‫התערבבו בקולותיהם הרמים של המוכרים‬ ‫בדוכנים‪ .‬סוכות הולכות ונבנות בקצב מהיר‪,‬‬ ‫"היום‪ ,‬באמצע אמירת הלל‪ ,‬בעת שאני‬ ‫השעות נקפו‪ .‬שעת חצות היום חלפה‪ .‬הלולב‬ ‫והחצרות שהיו עד עתה רחבות ידיים‪ ,‬מתמלאות‬ ‫מנענע עם ארבעת המינים‪ ,‬עמד לידי יהודי‪.‬‬ ‫עדיין אינו בנמצא‪ ,‬ורבי אשר שלו‪ ,‬רגוע ובוטח‬ ‫באלוקיו‪ .‬ספק גדול האם כעת ניתן עדיין לרכוש‬ ‫עד אפס מקום בסוכות גדולות ומרשימות‪,‬‬ ‫הלולב של שכני נתקל בלולב שלי‪ ,‬והלולב‬ ‫לולב‪ ,‬וספק האם בכלל נותרו לולבים מהודרים‬ ‫מותירות שביל צר ומפותל להולכי הרגל‪.‬‬ ‫שלי נפסל‪.‬‬ ‫דיים‪ .‬אולם רבי אשר סומך על אביו שבשמיים‪.‬‬ ‫בכל פינה ניצבים דוכנים ועליהם מיטב ארבעת‬ ‫אני מחכה לשמוע את המשך הסיפור‪ ,‬אבל‬ ‫"הבה נצא להר ציון‪ ,‬לקבר דוד המלך!" קרא רבי‬ ‫המינים‪ ,‬בכל מיני רמות הידור ומחיר‪ .‬השווקים‬ ‫אשר לחתנו ר' שמואל קלירס‪ ,‬והשניים יצאו‬ ‫הגדולים הומי אדם‪ ,‬שוקקים ותוססים‪ :‬הבוכרים‪,‬‬ ‫הוא פשוט לא מגיע‪...‬‬ ‫מחנה יהודה‪ ,‬מאה שערים והיריד הגדול ברחבת‬ ‫לדרך‪.‬‬ ‫האברך אומר לי‪' :‬תראה איזו השגחה‬ ‫זופניק – כולם מלאים בסחורה רבה ואיכותית‪.‬‬ ‫תהה הרב קלירס בליבו‪ :‬עכשיו‪ ,‬ערב חג הסוכות‪,‬‬ ‫לולבים טריים ומחודדים‪ ,‬אתרוגים נקיים ונאי‬ ‫מיוחדת הקב"ה משגיח עליי‪ .‬הלולב הזה‬ ‫לקבר דוד המלך?! הלוא זקוק הוא רבי אשר‬ ‫תפקידו היה ל־‪ 2‬הימים הראשונים של החג‪.‬‬ ‫גידול‪ ,‬הדסים צפתיים משולשים הניצבים זקופים‬ ‫לשלושה לולבים‪ ,‬ואפילו אחד אין לו‪...‬‬ ‫בתוך דליי ענק‪ ,‬וערבי נחל מלבלבים‪.‬‬ ‫כעת יש לולב אחר שרוצים שאני אנענע‬ ‫אולם‪ ,‬על רבי אשר אין שאלות‪ .‬דרכים משלו יש‬ ‫יהודים של צורה מתרוצצים מדוכן לדוכן‪ ,‬בוחנים‬ ‫עליו‪ .‬שלח לי הקב"ה שליח טוב לפסול את‬ ‫לו‪ ,‬דרכי ביטחון ונתיבי אמונה‪.‬‬ ‫מקרוב חודם של לולבים‪ ,‬ניקיונם ויופיים של‬ ‫הלולב הראשון‪ ,‬כדי שאני אלך לקנות את‬ ‫הגיעו השניים לקבר דוד המלך‪ ,‬ורבי אשר נעמד‬ ‫אתרוגים‪ ,‬ושילושם של הדסים‪ .‬הכסף עובר מיד‬ ‫הלולב שאני אמור לנענע עליו'‪.‬‬ ‫והחל לקרוא בכוונה רבה את ספר התהילים‪,‬‬ ‫ליד‪ ,‬יהודים משלמים במיטב כספם בחביבות‬ ‫מתחילתו ועד סופו‪.‬‬ ‫של מצווה ורוכשים בחדווה עילאה את המינים‬ ‫בסיום ההושענות אומרים את הפסוק‪:‬‬ ‫חביב מאוד היה ציונו של דוד המלך על הצדיק‬ ‫המהודרים‪ ,‬לקיים בהידור ובהדר את מצוות ד'‪.‬‬ ‫"למען דעת‪ ...‬אין עוד"‪.‬‬ ‫רבי אשר‪ .‬פעמים רבות מספור היה פוקד את‬ ‫מבואר בספרים שכל התכלית של הנענועים‬ ‫המקום ושופך בו את שיחו‪ .‬אפילו בחתונת בתו‬ ‫הבכורה השאיר את תפקיד המחתן‪-‬המארח‬ ‫וברחוב דון יוסף בעיר‪ ,‬יושב היה בביתו הצדיק‬ ‫היא הפסוק הזה; הכול לתכלית שכל אחד‬ ‫הירושלמי הנודע רבי אשר פריינד‪ .‬בעוד שעות‬ ‫לסבא‪ ,‬אביו ר' אריה מרדכי‪ ,‬בעוד הוא עצמו‬ ‫יידע שה' מנהיג את העולם לבדו‪" ,‬אין עוד"‬ ‫נעלם מיד לאחר החופה‪ ,‬והלך לומר תהילים‬ ‫מספר יפרוש חג הסוכות הקדוש את כנפיו‪,‬‬ ‫– בלי שום שותפים‪.‬‬ ‫שעה ארוכה ובדמעות שליש על קבר דוד המלך‪.‬‬ ‫והמוני בני ישראל בכל מקומותיהם ייכנסו לדירת‬ ‫כך גם נהג מדי יום שישי לפקוד את הציון ולסיים‬ ‫ארעי‪ ,‬סוכת שלום‪.‬‬ ‫לכן מנענעים את הלולב לכל הכיוונים‪,‬‬ ‫להודיע ולהכניס אל הלב פנימה שהקב"ה‬ ‫את ספר התהילים‪ ,‬ואחר כך מדליק היה נר‬ ‫שלווה נינוחה שרתה על פניו המאירות של רבי‬ ‫שיבער על הציון כל השבת כולה‪.‬‬ ‫אשר‪ .‬שמחה וחדווה נצצו מבין עיניו הטובות‪.‬‬ ‫משגיח בכל קצוות תבל‪ ,‬וכל מה שנעשה –‬ ‫איש לא יכול היה לשער כי לרבי אשר עדיין אין‬ ‫מכוון מאתו יתברך‪.‬‬ ‫לולב לנענע בחג הקרב ובא‪.‬‬ ‫סיים רבי אשר את תפילתו‪ ,‬יצא ממתחם הציון‪,‬‬ ‫היהודי שסיפר את הסיפור חי עם ההרגשה‬ ‫פנה לשטח ההר והחל מסתובב ומחפש‪ .‬לפתע‬ ‫רבי אשר כדרכו‪ ,‬בכח בטחונו העז‪ ,‬השיג תמיד‬ ‫"אין עוד" כפשוטו ממש‪ .‬אם נפסל לי‬ ‫ניגש לעץ דקל נמוך‪ ,‬שמעולם לא נראה במקום‬ ‫את כל מבוקשו משמיים בעת ובזמן הנכונים‪,‬‬ ‫הלולב‪ ,‬זה אומר שהקב"ה ריחם עליי‬ ‫קודם לכן‪ .‬רבי אשר החל מחפש בין הענפים‪,‬‬ ‫ולעיתים ממש ברגע האחרון‪ .‬כי מעולם לא‬ ‫ותוך כמה דקות מצא ביניהם שלושה לולבים‬ ‫שרתה הדאגה בצל קורתו של רבי אשר‪ ,‬עמוד‬ ‫ברחמים רבים‪ ,‬ויש כאן משהו שהוא בטוח‬ ‫כשרים ומהודרים‪ ,‬בעלי תיומת סגורה‪ .‬נדמה‬ ‫האמונה‪ .‬שכך היה משנן רבי אשר שוב ושוב‬ ‫הכי טוב עבורי‪.‬‬ ‫היה כאילו המתין העץ לרבי אשר מששת ימי‬ ‫באוזני תלמידיו ומבקשי עצתו‪" :‬מה שיהודי צריך‬ ‫זו התכלית של כל חג הסוכות‪.‬‬ ‫בראשית‪...‬‬ ‫– הוא מקבל! כל מה שיהודי זקוק לו‪ ,‬הקדוש‬ ‫ורבי אשר בפשטות ובלי כל סימן התפעלות על‬ ‫ברוך הוא שולח ישירות אליו! צריך לחיות עם‬ ‫חג שמח‬ ‫פניו‪ ,‬קטף את הלולבים ושב לביתו‪ .‬שהרי פשוט‬ ‫אמונה‪ ,‬אין ממה לפחד וממה לדאוג‪"...‬‬ ‫פינחס שפר‬ ‫וברור היה לו כל הזמן‪ ,‬שד' בוודאי ישלח לו‬ ‫עוד לימד רבי אשר‪" :‬צריך לזרוק את עצמנו רק‬ ‫לולבים לחג הסוכות‪.‬‬ ‫על ד' יתברך‪ .‬לד' לא חסרים כסף או שאר דברים‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫העלון הוא רק טעימה מ‑'קו השגחה פרטית' – אלפי סיפורים ומאמרי חיזוק מחכים לכם‪.‬‬ ‫רוצים לגלות שלווה ובטחון בכל יום מחדש? התחברו ל'קו השגחה פרטית' ‪ *6176‬או ‪02-30-11-300‬‬ ‫מן החלונות‬ ‫אני נכנס למטבח ומגלה רטיבות על הרצפה‪" .‬מה זה? שכחו לגרוף‬ ‫תוכנית לשעת צוהריים‬ ‫את המים של השטיפה?" אני שואל‪.‬‬ ‫"לא נראה לי"‪ ,‬עונה לי נוות ביתי‪" ,‬דווקא היה כאן יבש לגמרי"‪.‬‬ ‫"איך הולך?" שאלתי את חבר שלי‪ ,‬אברך צעיר ואבא לילדים קטנים‪,‬‬ ‫"בונה סוכה?"‬ ‫אני שם לב שהמים מגיעים מכיוון המקרר‪ .‬פותח את המקרר ורואה‬ ‫שהוא יבש‪ ,‬מזיז אותו ומגלה את מקור הנזילה‪ :‬צינור המים החמים‬ ‫"כן"‪ ,‬הוא ענה‪" ,‬אבל‪ ,‬הבנים שלי קטנים מכדי שיוכלו לעזור לי"‪.‬‬ ‫שיוצא מהדוד‪ ,‬נוטף מים‪.‬‬ ‫"לא הגיוני שתבנה סוכה לגמרי לבד"‪ ,‬אמרתי לו‪" ,‬אני בא לעזור לך!‬ ‫השעה מאוחרת ממש‪ ,‬איך אני משיג אינסטלטור? מי יענה לי‬ ‫בוא נסכם על השעה שלוש ורבע בצוהריים"‪.‬‬ ‫לטלפון‪ ,‬וגם אם הוא יענה‪ ,‬מה הם הסיכויים שהוא יסכים לבוא?‬ ‫הוא חשב לרגע‪ ,‬והסכים בשמחה ובהקלה עצומה‪ .‬באותו רגע לא‬ ‫אני עומד ותוהה מהיכן יבוא עזרי‪ ,‬ונושא את מבטי אל החצר‪ .‬זו‬ ‫ידעתי שהעזרה כה נחוצה לו‪ ,‬עד שהוא ביטל תוכניות אחרות‪ ,‬ובלבד‬ ‫שעתו הגדולה של עץ הערבות שאני מגדל‪ .‬אנשים מהשכונה באים‬ ‫שאוכל להגיע ולסייע לו בבניית הסוכה‪.‬‬ ‫וקוטפים‪ ,‬זה הולך וזה בא‪ .‬כמה אני אוהב את המראה המלבב‬ ‫בצוהריים נחתי מעט‪ ,‬ואחר כך‪ ,‬כשקמתי‪ ,‬פתחתי את המקפיא כדי‬ ‫והמלבלב הזה‪ .‬שווה לי להשקיע כל השנה‪ ,‬בשביל הרגעים האלו‪.‬‬ ‫לטעום משהו‪ .‬מצאתי שם עוגה קפואה‪ ,‬בירכתי וניסיתי לאכול‬ ‫אני יוצא אליהם ושואל מישהו בלי לדעת את שמו‪" ,‬אולי אתה מכיר‬ ‫ממנה‪ .‬העוגה הייתה קפואה ממש‪ ,‬ממש חתיכת אבן‪ ,‬ובמקום שאני‬ ‫אינסטלטור? אני צריך מישהו שיבוא אליי דחוף"‪.‬‬ ‫אוכל אותה‪ ,‬היא אכלה בי‪ .‬השן הקדמית נשברה‪.‬‬ ‫"אני אינסטלטור!" הוא מפתיע אותי בתשובה שלו‪" ,‬מה הבעיה?"‬ ‫זה לא רק כואב‪ .‬זה ממש בלתי אפשרי להיראות כך בציבור‪ .‬אני‬ ‫אני מספר לו על הפיצוץ בצינור של המים החמים‪ ,‬והוא עונה לי‬ ‫חייב רופא שיניים הרגע! התקשרתי לרופא כדי לקבוע תור מידי‪,‬‬ ‫מיד‪" ,‬חכה רגע‪ .‬הרכב שלי חונה פה‪ ,‬אני מביא את כלי העבודה וכבר‬ ‫אבל במרפאה כמו במרפאה‪ ,‬יש תור פנוי רק בעוד שלושה חודשים‪.‬‬ ‫מתקן לך"‪.‬‬ ‫"אני לא יכול לחכות כל כך הרבה"‪ ,‬קראתי בכאב‪" ,‬אין לכם משהו‬ ‫הוא נכנס אליי הביתה‪ ,‬עשה עבודה מהירה ונקייה‪ ,‬והציל את המצב‪.‬‬ ‫יותר קרוב?"‬ ‫ברוך ד'! הקב"ה זימן אותו אליי הביתה ברגע הנכון‪ ,‬בזכות מצוות‬ ‫והמזכירה ענתה‪" ,‬דווקא יש‪ .‬אם אתה מגיע תוך עשר דקות‪ .‬בדיוק‬ ‫ארבעת המינים שעזרתי לו לקיים‪.‬‬ ‫מישהו ביטל כאן תור"‪.‬‬ ‫כולם מסודרים‬ ‫מיד אישרתי את הגעתי‪ ,‬והודיתי לד' על הנס‪ .‬בדרך למרפאה‬ ‫התקשרתי לחבר והסברתי בהתנצלות גדולה שאני חייב בדחיפות‬ ‫מספר ש‪ .‬ה‪ .‬מבית שמש‪:‬‬ ‫רופא שיניים‪ ,‬והבטחתי שבעזרת ד' בערב אמלא את הבטחתי‪.‬‬ ‫בבית הכנסת הכרתי את בן השכנים‪ .‬שמתי לב שהוא מגיע לבד‪,‬‬ ‫הרופא היה שליח טוב‪ ,‬והדביק לי את השן‪ ,‬בתקווה שתחזיק מעמד‬ ‫בלי אבא שלו‪ ,‬ולעתים מביא איתו אח או שניים‪ .‬בהמשך התוודעתי‬ ‫עד לטיפול משמעותי יותר‪ .‬בערב‪ ,‬כשהגעתי לבנות את הסוכה‪,‬‬ ‫לסיפור של המשפחה‪ :‬האמא מגדלת לבדה את הילדים‪ ,‬ועושה‬ ‫סיפרתי לידידי על כל האירוע‪.‬‬ ‫הכול כדי לרפד להם את החיים המורכבים‪.‬‬ ‫"אתה יודע מי ביטל את התור ופינה לך את המקום?" שאל החבר‬ ‫שאלתי את הילד איפה הוא לומד‪ ,‬והוא סיפר לי שהוא לומד בחיידר‬ ‫בנימת שחוק‪" ,‬אני! אני ביטלתי את התור כדי שנוכל לבנות את‬ ‫מסוים‪" .‬אבל"‪ ,‬הוא הוסיף‪" ,‬אני לא יודע מה עם אח שלי‪ .‬בינתיים אין‬ ‫הסוכה בשעה שלוש ורבע‪ ,‬ובזכות זה קיבלת טיפול מהיר"‪.‬‬ ‫לנו מושג באיזה חיידר הוא הולך ללמוד"‪ .‬הוא דיבר בבגרות שאינה‬ ‫נדהמתי‪ .‬הקב"ה הקדים רפואה למכתי‪ ,‬על ידי החסד שרציתי‬ ‫מתאימה לגילו‪ ,‬דואג לאחיו כמו אבאל'ה קטן‪ .‬אמרתי לו‪" ,‬אנסה‬ ‫לעזור בעזרת ד'"‪ ,‬ועזרתי‪ .‬ביררתי יותר‪ ,‬דיברתי בשביל המשפחה‬ ‫לעשות‪ .‬כמה מרומם לפגוש שוב באמת הפשוטה‪ :‬כשאדם עושה‬ ‫הזאת‪ ,‬נתתי כמה עצות והשמעתי כמה מילים טובות פה ושם‪ .‬ברוך‬ ‫לשני‪ ,‬הוא בעצם עושה לעצמו‪.‬‬ ‫ד'‪ ,‬ההשתדלות שלי נשאה פרי‪ ,‬והילדים נכנסו למוסדות מצוינים‪.‬‬ ‫הערבות קראו לו‬ ‫כשהגדול עלה לישיבה קטנה‪ ,‬שוב התעניינתי אצלו מה התוכניות‬ ‫שלו‪ .‬לא לקחתי על עצמי שום תפקיד באופן רשמי‪ ,‬אבל האמא‬ ‫מספר יהודי מבית שמש‪:‬‬ ‫כבר ידעה שכשהיא מספרת לאשתי על איזה קושי‪ ,‬זה לא יסתכם‬ ‫שעת אחר הצוהריים של ערב סוכות‪ .‬הכול כבר מוכן‪ .‬הסוכה בנויה‬ ‫רק בהזדהות ובהקשבה‪ ,‬אלא אנחנו ננסה לעזור‪ ,‬ואולי בסייעתא‬ ‫ומקושטת‪ .‬הבית נקי‪ .‬התבשילים מדיפים ניחוחות‪ .‬מחוץ לבית‬ ‫דשמיא אפילו נצליח‪.‬‬ ‫התנועה זורמת‪ :‬אנחנו מתגוררים בקומת קרקע ומגדלים בחצר‬ ‫בשלב מסוים עקרה המשפחה לחו"ל‪ ,‬ומאז לא היה לנו כל קשר‬ ‫עץ ערבות‪ ,‬ועכשיו זה הזמן שאנשים באים וקוטפים ערבות בשביל‬ ‫איתם‪ .‬סיפרו שהאם נישאה שוב והמשפחה השתקמה‪.‬‬ ‫ארבעה מינים‪.‬‬ ‫השלמת שבעת תנאי הביטחון – רק בבורא יתברך‪ .‬לבטוח בו ולרצות‬ ‫הפרק השני (ג)‬ ‫השיר‬ ‫בגזרותיו ולהניח הנהגתו עליו‬ ‫והשער‬ ‫ּבֹורא נִ ְמ ָצ ִאים‪ַ .‬רק ּבֹו ָּכל ְּתנָ ֵאי ַה ִּב ָּטחֹון‬ ‫ִׁש ְב ַעת ַה ְּתנָ ִאים‪ַּ .‬ב ֵ‬ ‫ּוב ֵּס ֶתר ְלזָ ְכרֹו ַּבל ִׁש ָּכחֹון‬ ‫ּוב ִלּבֹו‪ַּ .‬ב ָּגלּוי ַ‬ ‫טֹוח ּבֹו‪ְּ .‬ב ֵא ָב ָריו ְ‬‫ִל ְב ַ‬ ‫רֹותיו ֶאל נָ כֹון‬ ‫יק ֵּבל ְּגזֵ ָ‬ ‫יח ַהנְ ָה ָגתֹו ָע ָליו‪ִ .‬ו ַ‬‫ְויִ ָּמ ֵסר ֵא ָליו‪ְ .‬ויַ ּנִ ַ‬ ‫שירת קודש מרוממת‬ ‫על פי ספר שער הבטחון‬ ‫טֹובתֹו ֶח ְׁש ָכתֹו ִל ְבחֹן‬ ‫ְוֹלא יַ ְח ְׁש ֵדהּו‪ִּ .‬כי ִחּנָ ם ְמנַ ֵּסהּו‪ֶ .‬א ָּלא ְל ָ‬ ‫‪2‬‬ ‫מאמר חיזוק ממשפיעי קו השגחה פרטית‬ ‫אבטח בך‬ ‫סיפורי השגחה פרטית שהתרחשו בדורנו אנו‬ ‫הרה”צ ר’ יהודה מנדל שליט”א‬ ‫עברו כעשר שנים‪ .‬הבת שלי חלתה ל"ע‪ ,‬והוצרכה לעבור ניתוח בוושינגטון‪ .‬כולנו‬ ‫מפזז לפני המלך‬ ‫– אני ואשתי‪ ,‬בעלה של בתי וגם בתם הקטנה – נסענו לשם עם בתנו החולה‪,‬‬ ‫כשאנחנו רוקדים בשמחת בית השואבה‪,‬‬ ‫כדי ללוות אותה בתקופת הניתוח והטיפולים‪ ,‬עד שבעזרת ד' תבריא לגמרי‪.‬‬ ‫עלינו לזכור את דברי הרמב"ם בהלכות‬ ‫התאכסנו במונסי אצל מארחים נפלאים‪ ,‬יהודים בגיל העמידה שכבר אין להם‬ ‫ילדים קטנים בבית‪ .‬נכדתנו הקטנה הלכה לגן מקומי‪ ,‬והוריהן של ילדות הגן היו‬ ‫לולב (פ"ח‪ ,‬טו)‪ ,‬שאנו שמחים בעצם‬ ‫מזמינים אותה אליהם מפעם לפעם‪.‬‬ ‫המצווה ומאושרים באהבה שמרעיף‬ ‫כמה ימים אחרי הניתוח הגדול בוושינגטון‪ ,‬תקפו את בתי כאבים חזקים מאוד‪.‬‬ ‫עלינו הבורא‪ .‬זוהי עבודת הימים‪.‬‬ ‫היא התייסרה ממש‪ ,‬ואחרי התייעצות מהירה הוחלט שהיא חייבת להתפנות מיד‬ ‫כששמחים ורוקדים לכבוד הקדוש ברוך‬ ‫לבית החולים‪ .‬תחילה ניסיתי להשיג מטוס מהיר‪ ,‬אך משלא עלה הדבר בידי‪ ,‬לא‬ ‫הוא – זה הכבוד האמיתי‪ ,‬כפי שניתן‬ ‫חיכיתי אפילו לאמבולנס‪ .‬הכנסתי מזרון לתוך הרכב שלי‪ ,‬ו'טסנו' לבית החולים‪.‬‬ ‫יחד איתנו נסע חתני‪.‬‬ ‫ללמוד מדוד המלך‪.‬‬ ‫אשתי והבת הקטנה נשארו בבית המארחים‪ ,‬אנשים מבוגרים שלא יכולים להוות‬ ‫עיקר פסוקי דזמרה שאותם אנו שרים‬ ‫חברה של ממש לילדה קטנה שעדיין לא רכשה את האנגלית‪ .‬ואז‪ ,‬המארחת‬ ‫בכל יום בתפילה‪ ,‬נכתבו על ידי דוד המלך‬ ‫נזכרה שבבית הסמוך מתגוררת משפחה ישראלית שהגיעה למקום לפני כמה‬ ‫נעים זמירות ישראל‪ .‬גם את עניין הריקוד‬ ‫שנים‪ .‬יש להם בית גדול‪ ,‬ילדים בגילים המתאימים‪ ,‬מרחבים ומשחקים לרוב‪.‬‬ ‫הנכדה שלי בוודאי תרגיש שם בנוח‪ .‬המארחת התקשרה לשכנה וסיפרה לה‬ ‫נלמד ממנו‪:‬‬ ‫שמתארחת אצלם משפחה מבית שמש‪ ,‬וכעת האמא פונתה לבית החולים‪ ,‬והיא‬ ‫כאשר רקד דוד המלך לכבוד ארון ברית‬ ‫שואלת האם יוכלו לארח את הילדה הקטנה והסבתא‪.‬‬ ‫ד'‪ ,‬הוא זלזל בכבודו כמלך‪ .‬אשתו מיכל‬ ‫"משפחה מבית שמש? מעניין‪ .‬איך קוראים להם?"‬ ‫בת שאול לא הורגלה בכך מבית אביה‪,‬‬ ‫המארחת אמרה לה את השם‪ ,‬והשכנה נרעשה ממש‪" .‬בשבילם אני עושה הכול!"‬ ‫והוכיחה אותו על כך‪ .‬לרוב‪ ,‬כיבד דוד‬ ‫האישה הזו הייתה השכנה לשעבר‪ ,‬לה עזרתי בסידור המוסדות לילדיה‪ .‬מאותו‬ ‫המלך את חמיו עד מאוד‪ ,‬ואף כינה אותו‬ ‫יום היא לקחה חסות על הילדה‪ ,‬ודאגה לבתי בכל מה שיכלה‪ .‬זו הייתה הקלה‬ ‫עצומה לכל המשפחה‪ .‬הם היו ממש שליחים מהשמיים ללוות אותנו בגלות‬ ‫"משיח ד'"; אולם כשהנושא נגע לכבוד‬ ‫במונסי‪.‬‬ ‫שמיים – דוד היה חריף מאוד‪' .‬שאול‬ ‫אז‪ ,‬לפני שנים – חשבתי שאני עוזר לה‪ ,‬ולא ידעתי כי אני עוזר לעצמי‪ ,‬ומכין לנו‬ ‫הקפיד על כבודו'‪ ,‬הוא ציין‪' ,‬אבל אני‬ ‫את הדרך בהתמודדות של בתנו ושלנו הרחק מהבית‪.‬‬ ‫מזלזל בכבודי כדי לכבד את ד' יתברך! וזו‬ ‫הסיבה שהבורא בחר בי ולא בבית אביך!'‬ ‫מילוי מקום גורלי‬ ‫לפי המלבי"ם‪ ,‬על המלך מוטל במיוחד‬ ‫מספר הרה"ג ר' א‪ .‬ה‪ .‬מבני ברק‪:‬‬ ‫לזלזל בכבודו בשמחה לפני הקדוש ברוך‬ ‫הבת שלי סיימה את לימודיה בסמינר‪ .‬יום אחד היא מספרת לי‪ ,‬שהציעו לה‬ ‫עבודה של מילוי מקום לכמה ימים בבית ספר בביתר‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬כדי להיכנע ביותר! מי שאינו 'תלמיד'‬ ‫"ומה את חושבת?" שאלתי אותה‪.‬‬ ‫של דוד המלך בעניין זה ואינו רוקד ושמח‬ ‫"אני לא יודעת מה לענות‪ ,‬כי הנסיעות ארוכות מאוד‪ ,‬וזה רק לכמה ימים‪ ,‬ובשכר‬ ‫לכבוד ד'‪ ,‬הוא בעל גאווה‪ ,‬חוטא ושוטה‪,‬‬ ‫מינימום"‪.‬‬ ‫ועלול להיענש על כך‪ .‬לכן‪ ,‬לכבוד הבורא‬ ‫אמרתי לה‪" ,‬הרי כרגע אין לך עבודה‪ ,‬ושם צריכים ממלאת מקום‪ ,‬וזה חסד‬ ‫נרקוד בכל עוז‪ ,‬גם אם זה ייראה כזלזול‬ ‫בשבילם‪ .‬נראה לי שכדאי שתקבלי את ההצעה"‪.‬‬ ‫בעצמנו‪.‬‬ ‫במבט לאחור אני חושב‪ ,‬שלא הייתה כאן חשיבה הגיונית דיה‪ .‬לו היינו גרים‬ ‫בירושלים‪ ,‬היה הגיוני יותר לומר לה לנסוע לביתר במשך כמה ימים; אבל בני ברק‬ ‫לפי המובא בנביא שמואל ב' (פרקים‬ ‫רחוקה בהרבה‪ ,‬והדרך מבני ברק לביתר מפותלת וארוכה‪ .‬אבל עניתי כך‪ ,‬כי כך‬ ‫ו–ז)‪ ,‬ולפי סמיכות הפרשיות‪ ,‬ניתן להסיק‬ ‫חשבתי באותו רגע‪ ,‬ובתי היקרה עשתה כמו שאמרתי ונסעה לביתר‪ ,‬לבית הספר‪.‬‬ ‫שדוד המלך עשה את כל עבודתו בחייו –‬ ‫כבר ביום הראשון שהיא עבדה שם‪ ,‬היא נשאה חן בעיני המנהלת‪ ,‬וזו שאלה‬ ‫להרבות כבוד שמיים‪ .‬הוא לא כיבד את‬ ‫אותה האם היא בשידוכים‪ .‬אמרה לה בתי‪" ,‬יש לי אחות מעליי‪ ,‬וכעת מחפשים‬ ‫עצמו במקום את הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אלא‬ ‫שידוך בשבילה"‪.‬‬ ‫להיפך‪.‬‬ ‫המנהלת לקחה את הפרטים והחליטה להיכנס לעומק העניין‪ ,‬והנה‪ ,‬אחרי כמה‬ ‫שבועות באה בתנו הגדולה בברית האירוסין!‬ ‫הלוואי שנזכה גם אנו לנצל את הימים‬ ‫עם ההתרגשות הגדולה וההודיה העצומה לבורא עולם‪ ,‬שחזרנו את ניסי ההשגחה‪,‬‬ ‫הגדולים‪ ,‬לפזז ולכרכר בכל עוז לפני מלך‬ ‫ורק אז הבנתי כי הייתה זו עצת ד'‪ ,‬לשלוח את בתי לביתר כדי שהמנהלת תכיר‬ ‫מלכי המלכים‪ ,‬ולהרבות כבוד שמיים‪.‬‬ ‫אותה‪ ,‬ומשם יתגלגל השידוך עד לגמר‪ ,‬בשעה טובה ומוצלחת‪.‬‬ ‫>>>‬ ‫‪3‬‬ ‫מציץ מן החרכים‬ ‫טעימה מ"מגזין השגחה פרטית"‬ ‫<<<‬ ‫לא בשבילך‬ ‫"מה אתה רוצה?" שאל אותו ר' אשר שאלה‬ ‫במרחק של מטר‬ ‫אופיינית‪ ,‬חפץ לשמוע מה עומד מאחורי‬ ‫מספר הר"ר יצחק אייזיק ברלינסקי מבני ברק‪:‬‬ ‫המילים‪ .‬ור' צבי הנלהב החל לספר‪ :‬הוצע לו‬ ‫לקראת חג הסוכות‪ ,‬כמו בכל שנה בניתי סוכה ליד הבניין שלי‪ ,‬על אותם מטרים‬ ‫כך‪ ,‬בסכום כזה‪ ,‬ו‪...‬הוא לא משקיע כסף בכלל‪.‬‬ ‫רבועים קבועים‪ .‬בשעת הבנייה זכרתי אפילו כמה בליטות משמעותיות שיש על‬ ‫ר' אשר שמע‪.‬‬ ‫האספלט‪ ,‬ושאיתן אני מתמודד מדי שנה וכבר יודע איך להסתדר איתן‪.‬‬ ‫ר' צבי המתין בדריכות‪ ,‬רק יקבל את האישור‬ ‫והוא‪...‬‬ ‫הסוכה כבר היתה בנויה‪ ,‬ואז פתאום‪ ,‬בלי שום הודעה מוקדמת‪ ,‬הגיע שכן מהבניין‬ ‫הסמוך וצעק עליי‪" ,‬מה אתה עושה?! בנית את הסוכה על השטח של הבניין שלנו!"‬ ‫"לפי ההתלהבות שלך אתה יכול להיות‬ ‫מיליונר"‪ ,‬הגיב ר' אשר‪ ,‬והוסיף‪" ,‬אבל‪ ...‬אם‬ ‫הסתכלתי סביבי‪ ,‬איפה בדיוק מסומן הגבול שבין הבניין שלנו לבניין שלהם? בניתי‬ ‫אתה חושב שבאת לעולם בשביל לעשות‬ ‫את הסוכה בשטח שבין שני הבניינים‪ ,‬באזור שקרוב יותר לבניין שלנו‪ .‬זהו שטח‬ ‫כסף‪ ,‬אז חבל על כל יום שאתה מסתובב‬ ‫משותף‪ ,‬ויותר מכך – אם יוחלט להרחיב את הבניין שלי‪ ,‬הוא יורחב בדיוק מעל‬ ‫בעולם"‪.‬‬ ‫השטח הזה‪ .‬עד היום‪ ,‬מעולם לא פצה אדם את פיו לצפצף על הסוכה שלי‪.‬‬ ‫הלם‪ .‬ר' צבי היה המום‪ .‬הוא‪ ,‬שלא מצא‬ ‫"אתה גוזל את השטח!" המשיך השכן לצעוק וגם הוסיף למדנות משלו‪" ,‬זו סוכה‬ ‫כל סיבה לסרב להצעה‪ ,‬ציפה להשתתפות‬ ‫גזולה‪ .‬אתה לא יוצא ידי חובת המצווה!"‬ ‫בשמחתו‪ ,‬למילות ברכה ולאיחולי הצלחה‪ .‬הוא‬ ‫הסברתי לו שהסוכה לא גזולה‪ ,‬והשטח קרוב לבניין‪ ,‬ועוד כמה הסברים‪ .‬אבל השכן‬ ‫הרי כמעט נגע בעושר‪ ,‬ופתאום – סיכה ננעצה‬ ‫היה בטוח בצדקתו‪ ,‬ודרש שאבוא עימו לדין תורה‪.‬‬ ‫בבלון‪ ,‬והפכה לרחוקה את המציאות שכמעט‬ ‫הלכנו לרב‪ .‬הרב שמע את טענות שני הצדדים‪ ,‬קלט גם את הלך הרוח והסגנון‬ ‫התגשמה‪ .‬איך אפשר לתת להזדמנות שכזו‬ ‫של כל אחד‪ ,‬ובסופו של דיון אמר לי‪" :‬אתה צודק‪ ,‬הסוכה שלך בנויה כראוי על פי‬ ‫לחמוק מבין אצבעותיו?!‬ ‫ההלכה‪ ,‬לא גזלת מאף אחד‪ .‬אך‪ ,‬אם לעצתי תשמע‪ ,‬עדיף לך לוותר‪ .‬מוויתור לא‬ ‫צעיר ולהוט לכסף‪ ,‬הוא לא אבה לקלוט את‬ ‫מפסידים"‪.‬‬ ‫המסר שחפץ רבו להעביר לו – המסר שאותו‬ ‫זה לא היה לי קל‪ ,‬אבל נראה שהרב ידע ממי לבקש לוותר‪ .‬אמרתי לבנים שלי‪,‬‬ ‫חי והעביר‪ ,‬שאת מה ששלך תקבל גם בלי‬ ‫"בניי היקרים‪ ,‬אנחנו הולכים עכשיו לקיים מצווה גדולה‪ ,‬ולמען השלום להעביר את‬ ‫לרדוף אחריו‪ ,‬ואת מה שלא שלך לא תקבל‬ ‫הסוכה לצד השני של הבניין"‪.‬‬ ‫גם אם תנסה עד אין קץ‪ .‬הוא היה שבוי בתוך‬ ‫בועת החלום‪ :‬להיות מסודר כלכלית ואולי‬ ‫פירקנו את הסוכה בזיעת אפיים‪ ,‬העברנו את הקורות והדפנות לשטח אחר שאף‬ ‫הרבה מעבר לכך‪.‬‬ ‫אחד לא יריב עליו‪ ,‬ובנינו אותה שוב‪ .‬עם כל העמל והיגיעה‪ ,‬הרגשתי תענוג עצום‪.‬‬ ‫ניסה שוב‪" .‬זו מציאה"‪ ,‬הוא הצליח להוציא‬ ‫להתגברות ולוויתור יש טעם נפלא‪ ,‬והשתדלתי להישאר עם הטעם הזה‪ ,‬גם כאשר‬ ‫את המילים שוב‪" ,‬המון כסף"‪ ,‬קרקר‪.‬‬ ‫גיליתי שלמעשה‪ ,‬לא השכן שדרש זאת בנה את סוכתו על אותו שטח‪ ,‬אלא שכן‬ ‫אחר מהבניין הסמוך‪ .‬זה הזכיר לי את הסיפור על החפץ חיים‪ ,‬שבגיל שמונים אמרה‬ ‫"מה אתה רוצה?" שאל ר' אשר‪ .‬והוא‪ ,‬לא‬ ‫הבין‪ .‬חשב שאולי יש תקווה‪ ,‬והחל מספר‬ ‫לו אשתו בזיווג שני‪ ,‬שהמיקום של הסוכה אינו מוצלח ויש להעביר אותה‪ .‬לאחר‬ ‫שוב מריש עד גמירא‪ .‬הוצעה לו הצעה‪ ,‬אין‬ ‫שהחפץ חיים זי"ע פירק את סוכתו והקים אותה במקום אחר – היא התחרטה‪,‬‬ ‫סיכונים‪ ,‬והמשכורת‪...‬‬ ‫ושוב הוא פירק את הסוכה והקים אותה במקום הראשון‪.‬‬ ‫"זה לא בשבילך"‪ ,‬נענע ר' אשר בראשו לשלילה‬ ‫כמובן איני בדרגה של החפץ חיים‪ ,‬אבל הסיפור הזה חיזק מאוד אותי ואת בני‬ ‫וסתם את הגולל על חלום העושר‪ .‬ושוב נוסע‬ ‫משפחתי‪ .‬שמחנו להכניס את החג מתוך רוממות של ויתור והתחשבות‪.‬‬ ‫ר' צבי על הכביש הבין עירוני‪ ,‬עושה את דרכו‬ ‫מה שקרה אחר כך‪ ,‬ביום השלישי של חג הסוכות‪ ,‬הוא מסוג הדברים שעליהם‬ ‫מירושלים לביתו‪ .‬והדרך היא אותה דרך שבה‬ ‫נאמר שהמציאות עולה על כל דמיון‪ .‬בניקוז של הביוב השכונתי אירעה סתימה‪,‬‬ ‫נסע בהלוך‪ ,‬וכה שונה‪" .‬חלמא טבא חזית"‪,‬‬ ‫והוא עלה על גדותיו‪ .‬בור הביוב ממוקם במרחק של מטר בלבד מהמקום שבו בניתי‬ ‫לעגו לו התמרורים‪ .‬לא קלה הייתה הדרך‪ ,‬לא‬ ‫את הסוכה בפעם הראשונה‪ .‬הסוכה שנבנתה שם ניזוקה קשות‪ ,‬למרבה הצער‪.‬‬ ‫קלה הייתה התחושה‪ ,‬אבל כתלמיד וחסיד‬ ‫הביוב הרטיב ולכלך את הסוכה‪ ,‬וגם אחרי שתוקנה התקלה – נשאר הריח‪ ,‬ועד סוף‬ ‫התשובה הייתה ברורה לו‪ .‬התפקיד הזה‪ ,‬קורץ‬ ‫החג כבר לא יכלו לשבת בה‪.‬‬ ‫ככל שיהיה‪ ,‬פשוט לא שייך אליו‪.‬‬ ‫אנחנו‪ ,‬בחסדי שמיים‪ ,‬המשכנו להסב בסוכתנו הנחמדת‪ ,‬המרוחקת‪ ,‬שנבנתה‬ ‫לא הרבה זמן הוצרך ר' צבי להצטער‪.‬‬ ‫פעמיים וניצבה איתנה‪ ,‬נקייה ונעימה‪ .‬ללא סרך של ביוב‪ ,‬ללא פרץ וללא צווחה‪,‬‬ ‫חלף חודש‪ ,‬הסוחר התל אביבי התגלה כנוכל‪,‬‬ ‫אשרי מי שמוותר וככה לו‪.‬‬ ‫וכל הכסף ירד לטמיון‪ .‬מה שמגיע מגיע‪ .‬ומה‬ ‫שלא? מה שלא – לא‪ .‬שאלו את ר' צבי‪...‬‬ ‫(מתוך מדור 'משולחן גבוה' על הרה"צ ר' אשר פריינד זצוק"ל)‬ ‫כולם מסודרים‬ ‫מספר א‪ .‬גוטפרייד מאלעד‪:‬‬ ‫מתוך “מגזין השגחה פרטית” –‬ ‫אני משתדל מאוד לקיים מה שאמרו חז"ל‪ ,‬שהישיבה בסוכה צריכה להיות ממש‬ ‫מגזין האיכות המעניק לכם ארגז‬ ‫כמו בדירה‪" .‬תשבו" – כמו שתדורו‪ .‬כמו שאתם בבית‪ ,‬כך אתם בסוכה‪ .‬אנחנו‬ ‫כלים ייחודי לחיים שלווים ורגועים‪.‬‬ ‫מקיימים זאת לא רק במובן הרעיוני‪ ,‬אלא ממש יושבים בסוכה כמו בבית‪ ,‬על אותם‬ ‫להצטרפות חייגו‪02-502-2-502 :‬‬ ‫‪42‬‬ ‫אשתי שתחיה טענה‪ ,‬שעם כל ניסיון להרים את השולחן‬ ‫כיסאות וסביב אותו שולחן שיש לנו בסלון הבית‪ .‬מעבירים את‬ ‫אנחנו מקלקלים אותו‪ ,‬ומכניסים אותו לסיכון‪ ,‬שגם אם נצליח‬ ‫הכבוד וההדר‪ ,‬הנוחות והרחבות‪ ,‬ככל שרק ביכולתנו‪.‬‬ ‫להעבירו לסוכה‪ ,‬שולחן הוא כבר לא יהיה‪" .‬נעשה מה שכל‬ ‫ידוע לי שאין הלכה כזאת‪ ,‬שחייבים לשבת דווקא ליד שולחן‬ ‫ישראל עושים"‪ ,‬היא הציעה‪" ,‬ניקח שולחן מתקפל מפלסטיק‬ ‫סלוני מעץ‪ ,‬אבל כמו שזכור לי – גם אין הלכה שחייבים‬ ‫ונפתח אותו יפה"‪.‬‬ ‫לתלות על דופנות הסוכה קישוטים מקטיפה ונצנצים‪ ,‬על אף‬ ‫הבנתי‪ .‬הגיוני‪ ,‬אבל לא מתאים למנהגי‪ ,‬ולא לסוכה היפה שלנו‪,‬‬ ‫שההשקעה של עמך בית ישראל בקישוטי הסוכה מפעימה‬ ‫שהיא בת שלושים מטר רבוע‪ .‬לפני שירדתי לגמרי מהרעיון‬ ‫ומדהימה‪ .‬היכולת להדר מאפשרת לנו להביע את רחשי הלב‪,‬‬ ‫של שולחן סלון מעץ‪ ,‬החלטתי לנסות כיוון חדש‪ :‬לקנות שולחן!‬ ‫את מה שמעבר למה שמצווה‪ ,‬ואני מרגיש ששולחן וכיסאות‬ ‫חיפשתי במודעות של יד שנייה‪ ,‬ומצאתי משפחה מאלעד‬ ‫הם עניין חשוב למדיי‪ ,‬בהתחשב בעובדה שאת כל סעודות‬ ‫שמוכרת שולחן סלוני‪ .‬אשתי יצרה איתם קשר‪ ,‬והם אמרו לה‪,‬‬ ‫החג והמועד אנחנו אוכלים עליו‪ .‬הסוכה שלנו גדולה מאוד‬ ‫"זה שולחן קטן ונמוך‪ ,‬שמתאים לקפה"‪.‬‬ ‫ברוך ד'‪ ,‬יש בה מקום לכל הריהוט הזה‪ ,‬ואנחנו מנצלים את‬ ‫"חבל‪ ,‬חיפשנו שולחן לסלון"‪ ,‬ענתה אשתי‪ ,‬ובעלת הביתה ענתה‬ ‫גודלה יוצא הדופן וחוגגים בה ברחבות ובהדר‪.‬‬ ‫לה‪" ,‬יש לנו! אכן חשבנו למכור גם את השולחן של הסלון"‪.‬‬ ‫במשך שנים העברנו את השולחן מהסלון הביתי אל הסוכה‪,‬‬ ‫בערב יום טוב קנינו את השולחן בעד מאה וחמישים שקלים‬ ‫וצירפנו אליו את הכיסאות – עד שברוך ד' הרחיב לנו הבורא‬ ‫בלבד‪ .‬הוא לא היה ענק‪ ,‬אבל היה גדול ומכובד‪ .‬לאורך החג‬ ‫יתברך‪ ,‬השולחן שבסלון נעשה קטן בשבילנו‪ ,‬הוא כבר לא היה‬ ‫הדחקתי את המחשבה‪ ,‬היכן נאכסן אותו אחרי יום טוב‪.‬‬ ‫מה שהיה‪ ,‬והוא פינה את מקומו לשולחן חדש‪ ,‬יפה‪ ,‬יקר‪ ,‬כבד‬ ‫באסרו חג‪ ,‬אחרי שפירקתי את הסוכה והכנסתי את כל‬ ‫ורחב בהרבה‪.‬‬ ‫הדפנות והסכך לנישה המיועדת להם במחסן‪ ,‬ניגשתי לראות‬ ‫ישבנו סביבו במשך שבתות השנה‪ ,‬וכשהגענו לערב חג הסוכות‬ ‫מה עם השולחן‪ .‬הרמתי אותו‪ ,‬ואז להפתעתי גיליתי שהוא‬ ‫ניצבה בפנינו חידת אתגר‪ :‬איך מעבירים את השולחן לסוכה?‬ ‫מתקפל‪ :‬הרגליים נכנסות יפה פנימה ונצמדות אל דף השולחן‬ ‫מד המטר הציג מספרים ברורים‪ :‬רוחב השולחן עולה על רוחב‬ ‫שמעליהן‪ .‬ובכן‪ ,‬השולחן נדחף יפה בין הדפנות שבמחסן‪ ,‬ולא‬ ‫הפתח שבין הבית לסוכה‪ .‬חשבתי‪ ,‬לא נורא‪ .‬נהפוך את השולחן‬ ‫נודע שבא אל קרבו‪.‬‬ ‫ונעביר אותו כשהוא שוכב על צידו‪ .‬הכנתי קרטונים על הרצפה‬ ‫ראיתי בזה הארה משמיים‪ .‬הקב"ה שלח לי מסר כי ההנהגה‬ ‫כדי למנוע שריטות בשולחן החדש‪ ,‬וביקשתי משכן שיעזור לי‬ ‫שלי לכבד את הסוכה בשולחן ראוי לשמו רצויה לפניו‪ ,‬והוא‬ ‫להעביר אותו‪ .‬בליל י"ד בתשרי הוא הגיע‪ ,‬עם הרבה נכונות‬ ‫רואה את הרצון‪ ,‬ועוזר ומנווט ומכוון‪ .‬הרי השולחן הזה בכלל‬ ‫ורצון טוב‪ ,‬אבל כשנעמדנו שנינו להרים את השולחן‪ ,‬הוא כרע‬ ‫לא פורסם למכירה‪ ,‬ואלמלא רעהו הקטן ממנו שהוצע למכירה‪,‬‬ ‫תחת הכובד‪" .‬מצטער"‪ ,‬התנצל השכן מכל הלב‪" ,‬אני לא יכול‬ ‫לא הייתי יכול למצוא אותו‪ .‬תודה לד' שזכיתי‪ ,‬וכן נזכה לשנה‬ ‫להרים אותו יותר משנייה אחת"‪.‬‬ ‫הבאה‪.‬‬ ‫האמת‪ ,‬שגם אני‪.‬‬ ‫זכיתם לגילוי השגחה פרטית? שתפו אותנו! הגילוי שלכם עשוי להאיר לרבבות יהודים‬ ‫ספרו את הסיפור שלכם בקו השגחה פרטית ‪ - 02.3011300‬בשלוחה ‪ 3‬ואח"כ ‪( 0‬אחרי בחירת השפה)‬ ‫או שלחו בפקס ‪ 02-6599189‬או למייל המערכת ‪A@023011300.COM‬‬ ‫הבמה המרכזית לשיתוף תובנות וחיזוקים מן החיים‬ ‫הבוטחים בהשם‬ ‫לכבוד העלון הנפלא "השגחה פרטית"‪ ,‬שלום וברכה‬ ‫יש לכם תובנה או רעיון? שלחו למערכת במייל או בפקס‪.‬‬ ‫בני‪ ,‬בפחד ובחרדה מחווה לי על הרצפה‪ ,‬כאומר‪ :‬הרי שלך לפניך‪...‬‬ ‫אבקש לשתף מעל במה זו בסיפור שהותיר עלי רושם כביר‪:‬‬ ‫אהה! הרגעת אותי!‬ ‫נסעתי עם אחד ממשפיעי ורבני השגחה פרטית ובתוך השיחין‬ ‫"נו"‪ ,‬הגבתי‪" ,‬הרי האתרוג פה וגם הפיטם נמצא כאן אז כל הסיפור‬ ‫שמענו מפיו אמרי שפר וסיפורי השגחה מעניינים ומפעימים‪.‬‬ ‫שהם לא מחוברים יחדיו?"‬ ‫בתוך הדברים סיפר על עצמו את האנקדוטה הבאה‪:‬‬ ‫עד כאן סיפורו וחווייתו האישי של המשפיע‪.‬‬ ‫באחת השנים‪ ,‬לקראת חג הסוכות‪ ,‬קיבל במתנה אתרוג כליל‬ ‫המעלות עם פיטם נאה ומהודר ביותר ששוויו נאמד בכמה אלפי‬ ‫כמאזין מהצד‪ ,‬מלבד הסיפור רווי אמונה ובטחון בבורא‪ ,‬שמעתי‬ ‫שקלים‪ .‬שמחתו‪ ,‬כמובן‪ ,‬ושמירתו הרקיעו שחקים‪.‬‬ ‫שיעור חי ומאלף ודוגמא אישית איך נראים חייו של מי שמפנים‬ ‫ו"חי" את אמונה וההשגחה פרטית בכל נימי נפשו – בכל זמן ובכל‬ ‫במהלך ימי המועד נטל אחד מילדיו את האתרוג היקר כדי לקיים‬ ‫מצב שהוא‪ .‬כיצד הוא חווה ומקבל גם דברים שאינם קלים ונוחים‬ ‫בו את מצוות החג נשמט מידו האתרוג ו‪ ...‬נפל‪.‬‬ ‫ברוגע ובמנוחת הנפש‪.‬‬ ‫המשיך המשפיע לספר 'בטבעיות'‪:‬‬ ‫כשהתאוששתי מההלם שאלתי האם הפיטם נמצא? הרי זה‬ ‫בברכה שמעון איידלמן‪ ,‬חריש‬ ‫אתרוג כה יקר!‬ ‫‪5‬‬ ‫הֹורים‬ ‫לים ִס ֵ‬ ‫ּפּורי ַה ְׁש ָּג ָחה ֶׁש ֻּס ְּפרּו ְּב ַקו ַעל ְי ֵדי ַי ְל ֵדי ִי ְׂש ָר ֵאל ַה ְּט ִ‬ ‫עֹול ִ‬ ‫ְ‬ ‫ִמ ִּפי‬ ‫ילי‬ ‫יקל' ִח ָּכה ִּב ְמ ֻי ָחד ִּב ְׁש ִב ִ‬ ‫'ּקֹוי ִׁש ְ‬ ‫ַה ְ‬ ‫ּוׁשלַ יִ ם‪:‬‬ ‫ְמ ַס ֵּפר נַ ְח ָמן ִמיר ָ‬ ‫ּלָהם‪.‬‬ ‫לָדים ּכְ ָבר ְמ ַק ְּבלִים ֵסט ַא ְר ָּב ָעה ִמינִים ִמ ֶּׁש ֶ‬ ‫ֲאנִי ֶּבן ְׁשמֹונֶה‪ֶ .‬א ְצלֵ נּו‪ְּ ,‬בגִ יל ְׁשמֹונֶה ַהיְ ִ‬ ‫ִה ְת ַרּגַ ְׁש ִּתי ְמאֹד ּכַ ֲא ֶׁשר ִהּגִ ַיע ַא ָּבא ֶׁשּלִי ַה ַּביְ ָתה וְ ִהּגִ יׁש לִי ֵסט ֻמ ְׁשלָם‪ :‬לּולָב‪ֶ ,‬א ְתרֹוג‪ֲ ,‬ה ַד ִּסים וַ ֲע ָרבֹות‪ֶׁ ,‬שּיִ ְהיּו ַׁשּיָ כִ ים‬ ‫לִי לְ א ֶֹרְך ּכָ ל יְ ֵמי ֶה ָחג!‬ ‫לְּתי‪.‬‬ ‫"איפֹה ַהּקֹויְ ִׁש ְיקל?" ָׁש ַא ִ‬ ‫נְּתי ֶׁש ַּמ ֶּׁשהּו ָח ֵסר‪ַ .‬מ ֶּׁשהּו ֶׁש ָהיָ ה לִי ָחׁשּוב‪ֵ :‬‬ ‫ִּפ ְתאֹום ִה ְב ַח ִ‬ ‫קֹולְעים ֵמ ָעלִים ֶׁשל לּולָב ָּפסּול‪ְ .‬מכִ ינִים אֹותֹו ִּב ְפ ֵאר וְ ָה ָדר‪ְּ ,‬ובתֹוכֹו אֹוגְ ִדים יַ ַחד ֶאת ַהּלּולָב‪ַ ,‬ה ֲה ַד ִּסים‬ ‫ִ‬ ‫ֶאת ַה'ּקֹויְ ִׁש ְיקל'‬ ‫לֶאחֹז ָּב ֶהם יַ ַחד‪ַ .‬א ָּבא ָא ַמר ֶׁשהּוא ֹלא ָח ַׁשב ֶׁש ֲאנִי ָצ ִריְך קֹויְ ִׁש ְיקל‪ּ ,‬וכְ לָל ֹלא יָ ַדע ֶׁש ֲאנִי‬ ‫וְ ָה ֲע ָרבֹות‪ּ ,‬כְ ֵדי ֶׁשּיִ ְהיֶ ה נ ַֹוח ֱ‬ ‫"ח ָבל‪ַ ,‬עכְ ָׁשו ּכְ ָבר ְמ ֻא ָחר‪ֹ .‬לא ְנִר ֶאה לִי ֶׁשּכָ ֵעת ֲע ַדיִ ן‬ ‫יתי קֹונֶה לְָך ֶא ְתמֹול ַּביְ ִריד ַה ֶּמ ְרּכָ זִ י‪ָ "...‬א ַמר ַא ָּבא‪ֲ .‬‬ ‫"היִ ִ‬ ‫ר ֶֹוצה ּכָ ל ּכָ ְך‪ָ .‬‬ ‫לְׁשנָה ַה ָּב ָאה‪ ,‬וְ ָאז ְּב ֶעזְ ַרת ד' יִ ְהיֶ ה לִי קֹויְ ִׁש ְיקל‪.‬‬‫נְּתי ֶׁשּזֶ הּו זֶ ה‪ֲ .‬א ַחּכֶ ה ָ‬ ‫מֹוכְ ִרים קֹויְ ִׁש ְיקלָאְך"‪ֵ .‬ה ַב ִ‬ ‫לְע ָדיו – ֵהם ִּב ְׁש ִבילִי א ָֹוצר ֲא ִמ ִּתי ְּבכָ ל ִמ ְק ֶרה‪.‬‬ ‫ָׂש ַמ ְח ִּתי ְמאֹד ְּב ַא ְר ַּב ַעת ַה ִּמינִים ֶׁשּלִי‪ִ .‬עם קֹויְ ִׁש ְיקל אֹו ִּב ָ‬ ‫לַּפח‪ֹ .‬לא ָהיּו לִי ִּב ְׁש ִביל זֶ ה‪ֹ ,‬לא ּכ ַֹח וְ ֹלא ֵח ֶׁשק‪ֲ ...‬א ָבל ִמּיָ ד‬ ‫לְהֹוריד ֶאת ַׂש ִּקית ַהּזֶ ֶבל ַ‬ ‫ַא ֲח ֵרי ִמ ְס ַּפר ַּדּקֹות‪ַ ,‬א ָּבא ֶׁשּלִי ָא ַמר לִי ִ‬ ‫לַעׂשֹות ֶאת זֶ ה ְּב ִׂש ְמ ָחה‪.‬‬ ‫לְּתי ֲ‬ ‫הֹורים‪ ,‬וַ ֲאנִי ַחּיָ ב לָלֶכֶ ת‪ִ .‬ה ְׁש ַּת ַּד ִ‬ ‫לְע ְצ ִמי ֶׁשּזֶ ה ּכִ ּבּוד ִ‬ ‫ָח ַׁש ְב ִּתי ַ‬ ‫ּוע ּכֵ לִים וַ ֲח ָפ ִצים‬ ‫ּנִיחים ְּבא ֶֹפן ָקב ַ‬ ‫לְה ְפ ָּת ָע ִתי‪ ,‬לְיַ ד ַה ַּפח ָהיָ ה ֻמּנָח – ֹלא ָּפחֹות וְ ֹלא י ֵֹותר – קֹויְ ִׁש ְיקל! ָׁשלֵם וְ יָ ֶפה‪ .‬זֶ ה ָהיָ ה ֻמּנָח ְּב ָמקֹום ֶׁשּבֹו ַמ ִ‬ ‫ַ‬ ‫לִיתי ַה ַּביְ ָתה ִעם‬‫לִמצֹא קֹויְ ִׁש ְיקל ְּב ֶע ֶרב ֻסּכֹות ַעל ָה ִר ְצ ָּפה?! ָׂש ֵמ ַח וְ טֹוב לֵב ָע ִ‬ ‫לַה ְב ִּתי ַמ ָּמׁש ֵמ ַה ַה ְׁשּגָ ָחה ַה ְּפ ָר ִטית‪ּ :‬כָ כָ ה ְ‬ ‫ֶׁש ֵהם ֶה ְפ ֵקר‪ִ .‬ה ְת ַ‬ ‫יתי ְּב ַחג ָׂש ֵמ ַח ִּב ְמיֻ ָחד!‬ ‫ָהא ָֹוצר‪ ,‬וְ זָ כִ ִ‬ ‫טֹובה‬ ‫ָּכל ִעּכּוב הּוא ְל ָ‬ ‫יֹוסי ֵמ ֶאלְ ָעד‪:‬‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ִ‬ ‫לִפּגֹׁש ְּב ָׁשכֵ ן ֶׁשּלִי‪ֶׁ ,‬שהּוא ּגַ ם ָח ֵבר ֵמ ַהּכִ ָּתה‪ֶׁ ,‬ש ְּב ִדּיּוק יָ ָצא ּגַ ם הּוא‬ ‫לַּתלְ מּוד ּת ָֹורה‪ָׂ ,‬ש ַמ ְח ִּתי ְ‬ ‫אתי ֵמ ַה ַּביִ ת ַ‬‫ּב ֶֹקר ֶא ָחד ּכְ ֶׁשּיָ ָצ ִ‬ ‫לָא ִחים ַה ְּק ַטּנִים ֶׁשּלֹו‬ ‫לְה ָּסגֵ ר‪ּ ,‬כִ י הּוא ִחּכָ ה ַ‬ ‫לְדלֶת ַה ַּמ ֲעלִית ִ‬ ‫נָתן ֶ‬‫לְמ ָּטה‪ַ ,‬אְך ֶה ָח ֵבר ֹלא ַ‬ ‫לָר ֶדת ַ‬ ‫לַּמ ֲעלִית ּכְ ֵדי ֶ‬ ‫נַסנּו ַ‬ ‫ִמ ֵּביתֹו‪ .‬נִכְ ְ‬ ‫לְמ ֵהר ֶאל ַה ַּתלְ מּוד ּת ָֹורה‪ֲ .‬א ָבל ָּב ֶרגַ ע ַה ֵּׁשנִי‪...‬‬ ‫יתי ַ‬‫יתי ַמ ָּמׁש לָ חּוץ וְ ָר ִצ ִ‬‫ֶׁשּיִ ְצ ָט ְרפּו ּגַ ם ֵהם‪ָּ .‬ב ֶרגַ ע ָה ִראׁשֹון ִה ְת ַרּגַ זְ ִּתי‪ּ ,‬כִ י ָהיִ ִ‬ ‫נָפל ַה ַח ְׁש ַמל ְּבכָ ל ַה ִּבנְיָ ן – ֶק ֶצר ַח ְׁש ַמּלִי!‬ ‫ְּובכֵ ן‪ָּ ,‬ב ֶרגַ ע ַה ֵּׁשנִי ִּפ ְתאֹום ַ‬ ‫יתי ָּב ֵעינַיִ ם ֵאיְך ּכָ ל ִעּכּוב‬ ‫נָעים‪ָ .‬ר ִא ִ‬ ‫נִת ָק ִעים ְּבתֹוכָ ּה‪ ,‬וְ זֶ ה ָהיָ ה ַמ ָּמׁש ֹלא ִ‬ ‫ִאּלּו ָהיִ ינּו ְּבאֹותֹו ֶרגַ ע ְּבתֹוְך ַמ ֲעלִית ְסג ָּורה‪ָ ,‬היִ ינּו ְ‬ ‫הּוא לְ ט ָֹובה‪.‬‬ ‫ימה!‬ ‫יסה נְ ִע ָ‬ ‫ִט ָ‬ ‫ּבּורג‪:‬‬ ‫אמ ְס ְ‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ָמ ְר ְּדכַ י ְׁשֹלמֹה ְפ ַריְ נְ ד ִמּוִ ילְ יַ ְ‬ ‫יסים ֶׁשל‬ ‫יסה‪ַ .‬על ַהּכַ ְר ִט ִ‬ ‫אמ ְסּב ְּורג הּוא ּכַ ָּמה ְׁשעֹות ִט ָ‬ ‫ּנֶע ְרכָ ה ְּב ִׁש ָיקגֹו‪ַ .‬ה ֶּמ ְר ָחק ִמ ִּׁש ָיקגֹו לְוִ ילְיַ ְ‬ ‫לְבר ִמ ְצוָ ה ֶׁש ֶ‬ ‫יֹום ֶא ָחד ַט ְס ִּתי ִעם ַא ָּבא ֶׁשּלִי ַ‬ ‫יסה‬ ‫לַּט ָ‬ ‫יהּודי ֶׁש ָרכַ ׁש ּגַ ם הּוא ּכַ ְר ִטיס ִ‬ ‫ּופה ָּפגַ ְׁשנּו ִּב ִ‬ ‫ֹוׁש ִבים ְּבׁש ָּורה ִמ ְס ַּפר ֵׁשׁש ֶע ְׂש ֵרה ַּב ָּמטֹוס‪ִּ .‬ב ְׂש ֵדה ַה ְּתע ָ‬ ‫ַה ֶּד ֶרְך ָחזֹור נִכְ ַּתב‪ֶׁ ,‬ש ִּק ַּבלְ נּו ְׁשנֵי מ ָ‬ ‫לְהֹוׁשיב‬ ‫ִ‬ ‫"ה ִאם זֶ ה ְּב ֵס ֶדר ִמ ִּצ ְּדכֶ ם ֶׁש ֲא ַב ֵּקׁש ִמ ֶּצוֶ ת ַה ָּמטֹוס‬ ‫ֹלׁשים וְ ַא ְר ַּבע‪ .‬הּוא ָׁש ַאל א ָֹותנּו‪ַ :‬‬ ‫ֹוׁשב ְּבׁש ָּורה ְׁש ִ‬‫הֹופ ַיע ֶׁשהּוא ִק ֵּבל מ ָ‬ ‫ַהּזֹאת‪ ,‬וְ ֶא ְצלֹו ִ‬ ‫לִיהּודי?!‬ ‫ִ‬ ‫לַעזֹר‬ ‫לָּמה ֹלא ֲ‬ ‫א ָֹותנּו יַ ַחד?" ִה ְסּכַ ְמנּו ְּב ִׂש ְמ ָחה‪ָ ,‬‬ ‫ֹלׁשים וְ ַא ְר ַּבע‪ .‬זֶ ה ָהיָ ה ַמ ָּמׁש ְּבסֹוף‬ ‫לְה ְק ִּדים אֹותֹו לְ ׁש ָּורה ֵׁשׁש ֶע ְׂש ֵרה‪ָׂ ,‬שמּו ֶאת ּכֻ ּלָ נּו ְּבׁש ָּורה ְׁש ִ‬ ‫ַהּת ָֹוצ ָאה ָהיְ ָתה ֹלא ּכָ ל ּכָ ְך נ ָֹוחה‪ִּ :‬ב ְמקֹום ַ‬ ‫ַה ָּמטֹוס‪ָ ,‬מקֹום ַצר וְ ֹלא נ ַֹוח‪.‬‬ ‫לְב ֵּקׁש ֶׁשּיַ ֲע ִבירּו א ָֹותנּו ְק ָצת י ֵֹותר‬ ‫לַעבֹר ֶאת ּכָ ל ַה ִּבּקֹורֹות‪ִ ,‬ה ְת ַּפּלַלְ נּו לַד' וְ נִּגַ ְׁשנּו ַ‬ ‫לַעׂשֹות ִה ְׁש ַּת ְּדלּות‪ ,‬וְ ַא ֲח ֵרי ֶׁש ִּסּיַ ְמנּו ֲ‬ ‫לַטנּו ֲ‬ ‫ֶה ְח ְ‬ ‫ימה‪.‬‬ ‫ָק ִד ָ‬ ‫לְב ָּק ָׁש ֵתנּו וְ ִה ְק ִּדימּו א ָֹותנּו‪ֶ ,‬אּלָא עֹוד ִה ְרוַ ְחנּו ָמקֹום טֹוב ְּב ַה ְר ֵּבה! ִק ַּבלְ נּו‬ ‫נַענּו ַ‬ ‫וְ ִהּנֵה‪ְּ ,‬ב ַה ְׁשּגָ ָחה ְּפ ָר ִטית ַמ ְפ ִּת ָיעה ֹלא ַרק ֲ‬ ‫לִיהּודי‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫ָמקֹום ְּבׁש ָּורה ְׁש ֵּתים ֶע ְׂש ֵרה‪ָ .‬ר ִאינּו ָּב ֵעינַיִ ם ֵאיְך ֹלא ִה ְפ ַס ְדנּו ִמּכָ ְך ֶׁש ָעזַ ְרנּו‬ ‫עֹוד ֶה ָא ָרה ְמ ַׂש ַּמ ַחת ָהיְ ָתה לִי ַּב ֶה ְמ ֵׁשְך‪ּ :‬כְ ֶׁש ִהּגַ ְענּו לְ ׁש ָּורה ְׁש ֵּתים ֶע ְׂש ֵרה‪ִ ,‬ה ְתיַ ַּׁש ְב ִּתי לְיַ ד ַה ַחּלֹון‪ַ ,‬אְך ִּפ ְתאֹום ִהּגִ ַיע ּגֹוי‬ ‫וְ ֶה ְר ָאה לִי ֶׁש ַה ָּמקֹום ַהּזֶ ה ַׁשּיָ ְך לֹו‪ּ .‬כַ ּמ ָּובן ַק ְמ ִּתי ִמּיָ ד‪ִ ,‬מ ְצ ַט ֵער ַעל ּכָ ְך ֶׁש ִה ְפ ַס ְד ִּתי ֶאת ַה ָּמקֹום ַה ָּמ ֳע ָדף ָעלַי‪ַ ,‬אְך ָאז ִּפ ְתאֹום‬ ‫יתי‪.‬‬‫לָׁש ֶבת ִּב ְפנִים – ֵׁשב ִּב ְפנִים!" ּכָ ְך יָ ַׁש ְב ִּתי ַּב ָּמקֹום ֶׁש ָר ִצ ִ‬ ‫"א ָּתה י ֵֹוד ַע ָמה? ר ֶֹוצה ֶ‬ ‫הּוא ָא ַמר‪ַ :‬‬ ‫ּנָח ְתנּו‪,‬‬ ‫ּנְס ָיעה ָהיְ ָתה ְמ ִה ָירה ִּב ְמיֻ ָחד‪ּ .‬כְ ֶׁש ַ‬ ‫ּנֶקת ֶׁשּכָ זֹאת‪ִּ ,‬ב ַּק ְׁש ִּתי ֵמד' ֶׁשּנַּגִ ַיע ַה ַּביְ ָתה ַמ ָּמׁש ַמ ֵהר‪ .‬וְ ָאכֵ ן‪ַ ,‬ה ִ‬ ‫ַא ֲח ֵרי ַה ְת ָחלָה ְמ ַפ ֶ‬ ‫לְפנֵינּו‪.‬‬ ‫יסה ֶׁשּיָ ְצ ָאה ָׁש ָעה ָ‬ ‫נָׁשים ֵמ ַה ִּט ָ‬ ‫ִה ְת ָּב ֵרר לָ נּו ֶׁש ַּמ ָּמׁש ַעכְ ָׁשו ַמּגִ ִיעים ּגַ ם ֲא ִ‬ ‫לִׁשּכ ַֹח ֶאת ּכָ ל ַה ְּפ ָר ִטים ָה ֵאּלֶה‪ַ ,‬אְך ִּבזְ כּות ַקו ַ'ה ְׁשּגָ ָחה ְּפ ָר ִטית' ֲאנִי ָׂשם לֵב וְ זֹוכֵ ר ֶאת ַח ְס ֵדי ד' ֶׁשע ְֹוב ִרים ָעלֵינּו‪.‬‬ ‫יתי יָ כֹול ְ‬ ‫ָהיִ ִ‬ ‫ֶי ֶלד ָי ָקר!‬ ‫ית ַה ְׁשּגָ ָחה ְּפ ָר ִטית?‬ ‫יֶ לֶ ד יָ ָקר! ָר ִא ָ‬ ‫ההודעות‬ ‫רֹוצה ִׂש ְמ ָחה ֲא ִמ ִּתית?‬ ‫ֶ‬ ‫ַׁש ֵּתף ֶאת ַעם יִ ְׂש ָר ֵאל ַּב ִּסיּפּור ֶׁשּלְ ָך!‬ ‫פינת‬ ‫מּונה‬ ‫’קו ַה ְׁש ָּג ָחה ְּפ ָר ִטית‪ְ ,‬ו ַה ְכ ֵנס ְל ִל ְּבָך ֱא ָ‬‫ַה ְק ֵׁשב ְל ַ‬ ‫עֹולם‪ .‬זֹו ִהיא ִׂש ְמ ָחה ֲא ִמ ִּתית!‬ ‫ָ‬ ‫ּבֹורא‬ ‫ַּב ֵ‬ ‫יל ִדים‪02-30-11-901 :‬‬ ‫ִה ְת ַק ֵּׁשר ְל ַקו ַה ְׁש ָּג ָחה ְּפ ָר ִטית ִל ָ‬ ‫(ל ַא ַחר ְּב ִח ַירת ַה ָּׂש ָפה) ְו ַה ְק ֵלט ֶאת ַה ִּסיּפּור ֶׁש ְּלָך‪.‬‬ ‫לּוחה ‪ְ 4‬‬ ‫ִה ָּכ ֵנס ִל ְׁש ָ‬ ‫יל ִדים‪02.30.11.901 :‬‬ ‫ַקו ַה ְׁש ָּג ָחה ְּפ ָר ִטית ִל ָ‬ ‫‪6‬‬ ‫ינ ִים‬ ‫רֹואים ַה ְׁש ָּג ָחה ָּב ֵע ַ‬ ‫ִ‬ ‫רֹואה‬ ‫ָ‬ ‫ַע ִין‬ ‫ַּת ְק ִציר‪:‬‬ ‫ר' ֵמ ִאיר ְׁשלוֹ מוֹ ִביץ ַה ְמ ַפ ֵּק ַח ַעל ַמ ֲע ַבר ַה ִ ּד ָירה ֶׁשל‬ ‫ָא ִביו‪ֵ ,‬אינוֹ ַמ ְב ִחין ִ ּכי ְׁשלֹ ֶשׁת ַה ַ ּסבָּ ִלים ָה ַעְר ִבים ּגוֹ נְ ִבים‬ ‫יטים ִי ְק ֵרי ֵעֶר ְך‪.‬‬ ‫ִמבֵּ ית הוֹ ָריו ַּת ְכ ִׁש ִ‬ ‫פרק ‪ 2‬מתוך ‪4‬‬ ‫ְ ּבעוֹ ד ֶע ֶׂשר ַדּ ּקוֹ ת ָאמוּר ְל ַה ְת ִחיל ַה ּ ִׁשעוּר ַ ּב ַדּ ף‬ ‫ָׁשלוֹ ם‪ֵ ,‬מ ִאיר! ִס ַ ּי ְמ ִּתי ִענְ יָ נִ ים ְ ּדחו ִּפים ְ ּב ֶמ ְר ַ ּכז‬ ‫ַה ּיוֹ ִמי‪ֶׁ ,‬שאוֹ תוֹ ֲאנִ י מוֹ ֵסר ִ ּב ְק ִביעוּת ִמ ֵדּ י יוֹ ם‪...‬‬ ‫ָה ִעיר‪ ,‬וְ ָכ ֵעת ָע ַלי ַל ֲעבֹר ְ ּב ִקְר ַבת ַה ַ ּביִ ת ֶׁש ְ ּל ָך‪ .‬או ַּלי‬ ‫ילה ֲא ַב ֵּטל אוֹ תוֹ‪...‬‬ ‫ֵאינִ י יָ כוֹ ל ַל ְח ׁשֹב ֶׁש ָח ִל ָ‬ ‫ַא ָּתה ָזקוּק ְל ֶע ְזָרה? ֶא ְׂש ַמח ָל ַק ַחת ֵח ֶלק ָק ָטן‬ ‫ַא ְך ָמה ֶא ֱע ֶׂשה?!‬ ‫ַ ּב ְּמ ִסירוּת ָה ַר ָ ּבה ֶׁש ְ ּל ָך ְל ִכ ּבוּד הוֹ ִרים!‬ ‫ָאה‪ ,‬יוֹ ֵסף ָא ִחי ִמ ְת ַק ּ ֵׁשר‪ּ ַ ...‬כ ָּמה ֲח ָבל‬ ‫ֵ ּכן‪ּ ֵ ,‬כן‪ִ .‬מ ּ ָׁש ַמיִ ם ֶׁש ִה ְת ַק ּ ַׁש ְר ָּת‪...‬‬ ‫ֶׁשהוּא ָעסוּק ְ ּביוֹ ֵתר ַ ּב ֲעבוֹ ָדתוֹ וְ ֵאינוֹ‬ ‫יע ַ ּב ֶה ְק ֵדּ ם‬‫יְ ַס ֵ ּי ַע ִלי ְמאֹד ֶׁש ַּת ִ ּג ַ‬ ‫יע ְל ָכאן‪...‬‬ ‫יָ כוֹ ל ְל ַה ִ ּג ַ‬ ‫ַל ַ ּביִ ת ֶה ָח ָד ׁש ֶׁשל ַא ָ ּבא!‬ ‫ַ ּכ ֲעבֹר ָׁש ָעה‪:‬‬ ‫הוֹ‪ַ ,‬ח ְס ֵדי ד'! ִ ּב ְזכו ְּת ָך ַא ְס ִּפיק‬ ‫יע ַל ּ ִׁשעוּר ַ ּב ְ ּז ַמן!‬ ‫ְל ַה ִ ּג ַ‬ ‫ֶזהוּ‪ִ ,‬ס ַ ּי ְמנוּ! ּבֹא ִּת ְבדּ ֹק‬ ‫ֵאיזוֹ ֲעבוֹ ָדה יָ ָפה‬ ‫ָע ִׂשינוּ‪...‬‬ ‫ּתוֹ ָדה ְל ָך ֶׁש ִ ּז ִ ּכ ָ‬ ‫ית אוֹ ִתי‬ ‫ִ ּב ְׁש ֵּתי ִמ ְצווֹ ת ַ ּגם יַ ַחד!‬ ‫ֶזה ַה ִּמ ְס ָּפר ֶׁשל ַ ּב ַעל ֶח ְב ַרת‬ ‫ֵ ּכן‪ֲ ,‬אנַ ְחנ ּו ִמ ְקצוֹ ָענִ ים!‬ ‫ַההוֹ ָבלוֹ ת‪ּ ָ .‬כל טוּב וְ יִ ַׁ‬ ‫ישר ּכ ַֹח‪...‬‬ ‫יתם ֲעבוֹ ָדה‬ ‫ֵ ּכן‪ּ ְ ,‬ב ֶה ְח ֵלט ֲע ִׂש ֶ‬ ‫אוֹ י!!! נִ ְז ַ ּכ ְר ִּתי ְ ּב ַמ ּ ֶׁשה ּו ְמאֹד ָח ׁשוּב!!!‬ ‫טוֹ ָבה‪ּ .‬תוֹ ָדה ַר ָ ּבה!‬ ‫אוֹ י‪ ,‬אוֹ י‪ִ ...‬ל ְראוֹ ת ֶאת ַה ָּפמוֹ טוֹ ת ו ְּל ִה ָ ּז ֵכר‬ ‫ְ ּב ִא ָּמא ַה ִ ּצ ְד ָקנִ ית‪ּ ַ ...‬כ ָּמה ְדּ ָמעוֹ ת ָׁש ְפ ָכה‬ ‫ֶ ּב ֱא ֶמת ָע ִׂשינ ּו ַה ַּפ ַעם ֲעבוֹ ָדה ְמ ֻצ ֶ ּינֶ ת‪ּ ְ ,‬כ ֵדי‬ ‫ָע ֵלינ ּו ְ ּב ַה ְד ָל ַקת ַה ֵ ּנרוֹ ת‪ ...‬וְ ִה ֵ ּנה ַה ְּתמוּנוֹ ת‬ ‫ֶׁש ּלֹא יְ ַע ְ ּכב ּו אוֹ ָתנ ּו ַדּ ָּקה נוֹ ֶס ֶפת ְל ִת ּקוּנִ ים‪...‬‬ ‫יה וְ ֶׁשל ַס ָ ּבא וְ ַס ְב ָּתא ֶׁש ָ ּל ּה‪...‬‬ ‫ֶׁשל הוֹ ֶר ָ‬ ‫‪7‬‬ ‫סיפורים מפירות העשייה של הארגון‬ ‫פרי ההשגחה‬ ‫מבט אל נקודת הפצה של עלוני "השגחה פרטית"‪.‬‬ ‫השגחה בשטח‬ ‫מספר הרב כהן מטנא עומרים‪:‬‬ ‫המקום‪ :‬העיר בני ברק‬ ‫כמפיץ של העלון ביישוב טנא עומרים ובעוד מספר‬ ‫נקודת החלוקה‪ :‬חנות השעונים הוותיקה 'מושקוביץ‬ ‫יישובים בסביבה‪ ,‬סיבבה ההשגחה העליונה שאזכה לעסוק‬ ‫שעונים'‬ ‫לפרנסתי בעיסוק של בניית מקוואות‪ ,‬ולזכות להרבות‬ ‫בין נקישות השעונים העדינות ומדפי הזכוכית‪ ,‬על דלפקה‬ ‫טהרה בעם ישראל‪ .‬באחד מימי שישי הגיעו העלונים‬ ‫של חנות השעונים הוותיקה 'מושקוביץ שעונים' שברחוב‬ ‫באיחור‪ ,‬רק שעות ספורות לפני כניסת השבת‪ ,‬וידעתי‬ ‫כהנמן בעיר‪ ,‬מצא לו עלון 'השגחה פרטית' פינה קבועה –‬ ‫שעליי להספיק לחלק אותם בכל היישובים לפני כניסתה‪.‬‬ ‫אורח שקט המזכיר לכל נכנס ויוצא שיש מי שסופר לא‬ ‫יצאתי לדרך‪ ,‬ובדיוק אז ראיתי יהודי שממילא נוסע לאותו‬ ‫רק דקות ושניות‪ ,‬אלא כל פרט ופרט בחיים‪.‬‬ ‫כיוון‪ .‬לרגע חשבתי שאשלח את העלונים איתו ואחסוך‬ ‫לא מעט לקוחות מגלים במהרה שהעלון הפך לחלק בלתי‬ ‫את הנסיעה‪ ,‬אך מיד אמרתי לעצמי שלא אוותר על הזכות‬ ‫נפרד מהביקור בחנות‪ .‬יש אנשים‪ ,‬כך מספרים בעלי‬ ‫להביא בעצמי את העלון לאנשים שכל כך מחכים לו‪.‬‬ ‫החנות‪ ,‬שמגיעים במיוחד – לא רק כדי לתקן שעון או‬ ‫נסעתי בעצמי לחלק ביישובים‪.‬‬ ‫לרכוש רצועה‪ ,‬אלא כדי לקחת את העלון השבועי‪ .‬הם‬ ‫בדרך חזרה חשבתי לעצמי‪ :‬כיוון שאני כבר כאן‪ ,‬איכנס‬ ‫נכנסים‪ ,‬בודקים בעין מהירה האם כבר הגיע‪ ,‬לוקחים‬ ‫ויוצאים‪.‬‬ ‫לרגע לאחד המקוואות‪ ,‬הנמצא כעת בעיצומה של בנייה‪.‬‬ ‫כשהגעתי‪ ,‬חשכו עיניי – הפועלים השתמשו בטעות‬ ‫הסיפוק ניכר על פניהם‪ .‬הם מרוצים‪ ,‬כמעט צמאים‪,‬‬ ‫בחומר שלאחר שהוא מתייבש‪ ,‬הוא גורם לנזק בלתי‬ ‫ממתינים בכיליון עיניים לרגע שבו יוכלו שוב לקרוא‬ ‫הפיך‪ .‬מיד קראתי לשותפי ולפועלים שיסירו את החומר‬ ‫בעלון שמזין אותם בכל פעם מחדש באמונה וביטחון‪.‬‬ ‫לפני שיתייבש‪.‬‬ ‫וכך‪ ,‬בין תיקוני השעונים לבין תיקוני הנשמה‪ ,‬ממשיך‬ ‫עלון 'השגחה פרטית' למלא את דלפק החנות בתפקיד‬ ‫עמדתי שם והבנתי‪ :‬אילו הייתי מוותר על הזכות להפיץ‬ ‫נוסף‪ ,‬שקט אך משמעותי – מזכיר לכל מי שנכנס שהזמן‬ ‫בעצמי את העלונים‪ ,‬לא הייתי מגיע לכאן ברגע הקריטי‬ ‫עצמו‪ ,‬כמו כל דבר אחר‪ ,‬נתון להשגחה מדויקת ומופלאה‬ ‫הזה‪ .‬ההשגחה העליונה סידרה שדווקא ההקפדה על‬ ‫מלמעלה‪.‬‬ ‫המצווה תמנע ממני נזק עצום וכבד‪.‬‬ ‫זו ההזדמנות שלך לעשות שינוי אמיתי!‬ ‫התחזקתם מהעלון? רוצים לזכות את הקוראים?‬ ‫פתח גם אתה מוקד הפצה באזור שלך ותהיה חלק מזיכוי הרבים‪.‬‬ ‫שלחו למערכת במייל או בפקס‪ ,‬או השאירו הודעה בקו ‪ 02-30-11-300‬בשלוחה ‪9/9‬‬ ‫הפעולה שלך משנה חיים‪ .‬התקשר עכשיו ל‪ *6176-‬שלוחה ‪ 4‬או ל‪02-3011511-‬‬ ‫ית ַא ְך ָ ׂ‬ ‫ש ֵמ ַח‬ ‫ש ַמ ְח ָּת ְ ּב ַח ֶ ּג ָך ְו ָה ִי ָ‬ ‫ְו ָ ׂ‬ ‫בשמחה גדולה ועצומה הננו שמחים לבשר כי לרגל חג הסוכות הבא עלינו לטובה‬ ‫יזכו בזכות נדירה ונפלאה בהופעתו של המשפיע העולמי‬ ‫מגדולי וענקי המפיצים שמחה‪ ,‬אמונה וביטחון‬ ‫מורנו ורבנו‬ ‫שליט"א‬ ‫מליקווד מנדל‬ ‫הרה"צ רבי יהודה‬ ‫עזרת נ‬ ‫שים‬ ‫מזקני תלמידי נובהרדוק‬ ‫פתוחה ◆‬ ‫◆‬ ‫אשר יואיל לבוא‬ ‫ולהשפיע עלינו מזיו הודו וממאמריו הבהירים‬ ‫שכונת קנה בושם בית שמש‬ ‫ביום שלישי ג' דחול המועד סוכות‬ ‫לאחר תפילת מעריב‬ ‫בהיכל ביהמ''ד הגדול פרושים‬ ‫תפילה בשעה ‪ 7:00‬בערב‬ ‫רחוב אבא שאול ‪3‬‬ ‫לאחר השיעור יברך הרב את הקהל בברכתו הקדושה‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת עמנואל נח בן אברהם ומרים נלב"ע כ"ד אלול נפטר ללא זש"ק‬ ‫מפיצים‬ ‫קח גם אתה שותפות בזיכוי הרבים העולמי‪ ,‬ותזכה‬ ‫אמונה‬ ‫לישועות בכל העניינים!‬ ‫נא לכוון לזכותו ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫לכל יהודי‬ ‫התקשר עכשיו ל‪ *6176-‬שלוחה ‪ 4‬או ל‪02-3011511-‬‬ ‫לעילוי נשמת אברהם בן עזרא (נאג'י) ולולו נלב"ע ו' תשרי נפטר ללא זש"ק‬ ‫בכל העולם‬ ‫נא לכוון לזכותו ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫ניו‪-‬יורק‬ ‫אילת‬ ‫באר שבע‬ ‫חיפה‬ ‫ת"א‬ ‫ירושלים‬ ‫העלון יוצא לאור גם באידיש ובאנגלית‬ ‫‪18:29‬‬ ‫‪18:13‬‬ ‫‪18:16‬‬ ‫‪18:05‬‬ ‫‪18:11‬‬ ‫‪17:56‬‬ ‫כניסת שבת‬ ‫לקבלת העלון במייל שלחו בקשה‬ ‫‪19:26‬‬ ‫‪19:07‬‬ ‫‪19:08‬‬ ‫‪19:08‬‬ ‫‪19:08‬‬ ‫‪19:06‬‬ ‫מוצאי שבת‬ ‫לכתובת ‪B023011300@GMAIL.COM‬‬ ‫‪19:58‬‬ ‫‪19:43‬‬ ‫‪19:46‬‬ ‫‪19:45‬‬ ‫‪19:44‬‬ ‫‪19:47‬‬ ‫מוצ"ש ר"ת‬ ‫לפניות בעניין תוכן העלון‪ :‬השאירו הודעה במס' ‪ 02-3011300‬שלוחה ‪9/9‬‬ ‫יש לנהוג בו כבוד כדרך שנוהגים בתשמישי מצווה‪ ,‬דהיינו להכניסו לעטיפה‬ ‫או שלחו לפקס ‪ 02-6599189‬או למייל המערכת ‪A@023011300.COM‬‬ ‫קודם השלכתו‪ ,‬כגון בשקית שאינה שקופה‪ .‬והמחמיר יגנוז‪.‬‬ ‫תכלית העלון היא לקרב את האדם לבורא עולם‪ ,‬חלילה שהוא יהיה זה שיפריע להתפלל ולשמוע קריאת התורה‪.‬‬