אלשיך · Alshich — סוכות (2026-09-21)

אמנם לבא אל הענין נשית לבנו לדעת :בני האדם על ידי קיום התורה ומצותיה * קצורי * באורי * לקוטי *
על מה זה צוה לנו יתברך לחוג את חג מקיימים העולם.
הסוכות?
האלשיך הק'
והנה לבא כונתו יתברך אל הפועל ,בחר
בעמו ישראל שבהם עולם מתקיים כי הנה חג הפסח היה על גאולתינו
סוכות
בקיימם תורת ה' .ועל כן הטיבו אשר הוספות בסוגריים ובאותיות שונות הם מן המלקט ומבאר ממצרים ,וגם חג השבועות על מתן
דברו רבותינו ז"ל באומרם בראשית ברא תורה .אך חג הסוכות אין דבר נעשה לנו ~ ~ ~
אלהים כו' בשביל ישראל שנקראו בזמן ההוא שעליו יחוגו וינועו איש איש סוכות הוא חג ה' ,ששמח
ראשית נברא עולם ,בשביל התורה שנתקיים כוונתו בבריאת העולם מקרב ביתו לעלות כלם לגגות לשבת
שנקראת ראשית נברא העולם ,כי זה וזה שבעת ימים בסוכות. וחג שנטהרנו מפגמינו
גורם קיומו כנודע. ואם אמרנו שהוא על אשר הקיפנו ~ ~ ~
והנה כאשר היו ישראל במצרים לא פ' אמור .וַ יְ ַד ֵּבר יְ קֹוָ ק אֶ ל מ ֶֹשה יתברך ענני כבוד כפשט הכתוב למען
היה לא ישראל ולא תורה כי עובדי לֵּאמֹרַ .ד ֵּבר אֶ ל ְבנֵּי יִ ְש ָראֵּ ל לֵּאמֹר ידעו דורותיכם כו' ,נעשה גם כן זכר למן
עבודה זרה היו ,אבודים גופם ונפשם. ַבח ֲִמ ָשה עָ ָשר יוֹ ם ַלח ֶֹדש הַ ְשבִ יעִ י הַ זֶה ולבארה של מרים ,כי שלשת הדברים היו
ואלהינו מרחם ,את גוייתם הוציא משם חַ ג הַ סֻּכוֹ ת ִשבְ עַ ת יָ ִמים לַיקֹוָ ק ...אַ ְך גדולים וטובים ,ולמה יגרע נס הנעשה על
מעבדות לחרות בחמשה עשר בניסן, ַבח ֲִמ ָשה עָ ָשר יוֹ ם ַלח ֶֹדש הַ ְשבִ יעִ י ידי משה והנעשה על ידי מרים מהנעשה
ואת נפשותם ראה והתקין על ידי מתן ְבאָ סְ ְפכֶ ם אֶ ת ְתבואַ ת הָ אָ ֶרץ ָתחֹגו אֶ ת על ידי אהרן?
התורה בששה בסיון .וביום ההוא נתבסם אך הנה מרגלא בפומייהו דרבותינו ז"ל חַ ג יְ קֹוָ ק ִשבְ עַ ת יָ ִמים ַביוֹ ם הָ ִראשוֹ ן
העולם ונתקיים ,כמאמרם ז"ל ויהי ערב כי מאז ברא הוא יתברך את העולם היה ַש ָבתוֹ ן ובַ יוֹ ם הַ ְש ִמינִ י ַש ָבתוֹ ן.
ויהי בקר יום הששי שכל כללות בריאת כי נתאוה להיות לו דירה בתחתונים. (א) ראוי לשים לב .על אומרו לאמר ,זה
העולם היה תלוי ביום הששי של מתן שהוא למדקדק לשונם ז"ל אשר ירמיה פעמיים.
תורה. דבר באומרו :היכל ה' היכל ה' המה.
(ב) אומרו השביעי הזה ,כי מלת הזה
ויהי היום יום שבעה עשר בתמוז עשו שאחשוב הוקשה לרבותינו ז"ל כי מה
היא יתירה ,כי מי לא ידע כי חדש השביעי
עגל בחורב וישתחוו לו במחרתו ובוטל ראה יתברך לעשות עולם גשמי ועכור
הוא תשרי?
מתן התורה ,כי בו ביום נשתברו הלוחות בארץ הלזו? על כן אמרו כי לא מהארץ
עשה עיקר ,כי מה הארץ ,והאמנם ישב (ג) אומרו אך בחמשה עשר יום כו' ,זה
ונסתלקה שכינה למעלה ונתחייבו כליה,
אלהים על הארץ? אך כל כונתו לא היתה האך מה בא למעט? ואם הוא כאומרו:
לולא משה בחירו יתברך עמד בפרץ
רק על בני אדם גם בני איש ,כי חלק ה' אבל ,ושולל דבר מהאמורים למעלה,
לפניו להשיב חמתו מהשחית ,והוצרך
נפשם ,ובקיימם תורה ומצות יזדככו ראוי לדעת מה הוא ,כי הלא הכל ענין
לתקן הדבר עד מוצאי יום הכיפורים
ויתלבנו עד מושב אלהים יהיו .וכמאמר אחד מועד זה עם שאר מועדי ה'
שירד משה מן ההר בלוחות שניות וחזרה
הכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ,כי שהזכיר!
תורה למקומה.
בתוכו לא נאמר אלא בתוכם כי היכל ה' (ד) אומרו תחוגו את חג ה' כו' ,למה
על כן אמר אלהים הנה בצאת ישראל המה.שינה? כי בכל המועדים אינו אומר רק חג
ממצרים הטבתי להם בעצה ,ולפי דרכה
היו מכינים דרך לקיום העולם לכבוד לה' או פסח לה' ,אך לא קראו פסח ה' או וזהו מתק לשונם באומרו נתאוה
שתהיה לו דירה בתחתונים ,ולא אמרו חג ה' כזה!
בוראו יתברך .וכן במתן תורה הטהרתם
והשגתם מעלה גדולה ,כי מי גוי גדול (ה) למה לא עשה יתברך גם כן זכר למן בארץ ,כי על בני אדם שוכני ארץ אשר
אשר שמע קול אלהים כהם .והיה על פי תחתונים המה כיוונו שבשבילם נברא ולבאר כאשר לענני כבוד?
דרכם כבוד אלהים שהיה עולמו מתקיים. העולם ,שלא כרצון מלאכי אלהים
על כן אמר אלהים הנה על אשר קבלתם האומרים מה אנוש כי תזכרנו .נמצא כי
1
כי אם בחמשה עשר יום לחדש השביעי. כבודו ונתקיים העולם אשר ברא .ועל טובת יציאת מצרים ראוי תחוגו את חג
והטעם פירש באומרו הזה ,שהוא להיות הכל אשר הגדיל אז כח ה' בעולם חלף המצות על הנוגע לכם ,וגם אני עמכם .כי
חדש זה ,כי אז עלתה ארוכת ישראל אשר נאמר על עון העגל צור ילדך תשי ,כי גם הם לי שבתון למעלה כאמור
ותיקון העולם .בין בצאת ישראל על כן יאות עשות שמחה רבה מאד. במועדים .וכן בחג השבועות ,עיקר הענין
ממצרים (היינו בימי דור המדבר) כי אז היה לישראל שהשיגו מה שלא השיגה והנה היה תיקון הדבר במחרת יום
באותו חדש היה התיקון ,כי במחרת יום שום אומה ולשון ,וגם הוא יתברך חוגג הכפורים ,על כן סמוך ליום ההוא צוה לנו
הכפורים ירד משה בלוחות שניות וברצון עמהם כי אליו יתברך שבת ומקרא קדש :יתברך לחוג את חג הסוכות שהוא חג ה'.
טוב ובבשורת עשות המשכן להשרות אך ,חג הסוכות אמר אלהים הנה זה ואנחנו נחוג ונשמח ונעלוז על שמחת חג
שכינתו בתוכו( .ובזה נתיישב קושיא ב: עיקרו נוגע אלי( ,ובזה נתיישב קושיא ג :ה'.
השביעי הזה ,כי מלת הזה היא יתירה,
כי מי לא ידע כי חדש השביעי הוא אך בחמשה עשר יום כו' ,זה האך מה נמצא כי פסח ושבועות עיקרן עלינו על
תשרי? בא למעט? ואם הוא כאומרו :אבל ,אשר היטיב הוא יתברך עמנו וה' קוראם
וקושיא ה :למה לא עשה יתברך גם ושולל דבר מהאמורים למעלה ,ראוי מקרא קדש ושבת לה' בשבילנו.
לדעת מה הוא ,כי הלא הכל ענין אחד
כן זכר למן ולבאר כאשר לענני כבוד?) אך חג הסוכות הוא בעצם וראשונה חג מועד זה עם שאר מועדי ה' שהזכיר!)
וכן בכל דור החדש ההוא כפרה חגו את חוגגים ואנחנו , יתברך לכבודו ' ה
כי הלא אחר שהוצאתי אתכם ממצרים
ונתתי לכם את התורה ,והייתי שורה כמאמרו יתברך באומרו תחוגו את חג ה' לישראל ,שהוא תיקון העולם והארת
עמכם בארץ ,כד"א ,וירד ה' על הר סיני ,כאשר נבאר בס"ד( :ובזה נתיישב קושיא כבודו על ידי כפרת ישראל .באופן כי
קלקלתם הכל בעגל .והיה העון נכון ד :תחוגו את חג ה' כו' ,למה שינה? כי החדש השביעי הזה הוא המיוחד אל החג:
בכל המועדים אינו אומר רק חג לה' או
למועדי רגל ,והיה כבודו יתברך מתחלל פסח לה' ,אך לא קראו פסח ה' או חג או יאמר מעין הקודם ,במאמרם ז"ל
במדבר רבה ,כי בשלשה דברים העולם חלילה :בין לפני מלאכי השרת למעלה ,ה' כזה!)
עומד וכו' ,עד מתן תורה היה מתקיים כי יאמרו הלא אמרנו לך ,מה אנוש כי
בעמוד אחד הוא גמילות חסדים, צאתם בעת שקרה הדרך על והנה תזכרנו ,והביטה וראה על מה שוא בראת
משניתנה התורה היו שני עמודים .והיה זה מעין ,הסוכות חג ענין על ממצרים כל בני אדם ,בין מהמצריים ,כמאמר
העולם רותת עד שנעשה המשכן והיתה השנה מראשית כי .ושנה שנה בכל יקרנו משה ,למה יאמרו מצרים כו' .ועל הכל
עבודה .והנה העמוד ראשון הוא גמילות .מנו גברו עונות בדברי האדם יתלכלך כביכול התישו צור ילדם ,כמאמר התורה,
חסדים של אברהם ,והוא מאמרם ז"ל כי תשובה יעשו והלאה השנה ומראש צור ילדך תשי ,שהוא על ידי העגל.
אברהם היה כמריש הסובל קורות מאשר העולם ויתוקן , מעשיהם ויתקנו
על כן בשובם אל ה' ,ונרצו לפניו יתברך,
ויתן להם תורתו בלוחות שניות ,ונתקן היה מתקלקל כל השנה ביום הכפורים .שמשני צידיו ,כך אברהם היה סובל עליו
דבר כבודו ,וצוה לעשות משכן להשרות ולכן על ידי התיקון שהוא שמחתו דורות שלפניו ושלאחריו .אך מה שראוי
שכינתו בתוכו ,ולקיום העולם ,כמאמרם יתברך ,יהיה חג לה' בחג הסוכות ,ואז לשים לב הוא איך תחלה בעמוד אחד לא
ז"ל בשמות רבה ,שלא נתבסס ונתקיים מתמלא חסד על העולם .ועל כן אז הוא היה רותת ואחר כך בשנים היה רותת .אך
העולם עד הוקם המשכן ,כי אז היו לעולם ניסוך המים ,ושמחת בית השואבה ,קודם היות תורה לא יחשב ה' להם עון,
שלש רגלים לעמוד ,כי היה גמילות ששואבין שם רוח הקודש ,מה שאין כן על כן זכות אחד מספיק .אך כשניתנה
תורה יש חטאים ועל כן העולם רותת עד חסדים ותורה ועבודה ,ואז הוסרה חרפת בשום חג מהראשונים:
מלאכי השרת ,האומרים לפניו יתברך ,כי ונבא אל הביאור .אמר דבר אל בני שבאה עבודה לכפר:
טוב היה שלא נברא העולם השפל על ישראל לאמר ,כלומר מה שראוי לאמר ונבא אל הענין .והוא ,כי בפסח היה
אינו שיהיה חג זה בניסן על הענני כבוד גמילות חסדים כמה דאת אמר גומל חטאת ישראל ,שהיו גורמים איבודו.
על כן בזמן שנתקן כל זה ,ראוי לחוג חג (ובזה נתיישב קושיא א :לאמר ,זה חסדים טובים וכו' ומביא גואל וכו',
פעמיים) גדול על כבוד אלהי עולם ה' ,כי נתבסס
2
ברמז הנרמז ,ונמצא בהן למוצאי דעת על כן היה מקום יתעורר איש לדבר שהוא יציאת מצרים .ועל כן נעשה חסד
ולומר ,מה למועד הזה משאר מועדים, כמדובר: כל דכפין ייתי וייכול הוא עמוד אחד.
והן זאת היתה כונתו יתברך לשום את האם האחרים לא מועדי ה' המה? בשבועות בא עמוד שני הוא תורה.
ישראל באהלים בצאתם ממצרים לשני לזה אמר אלה כו' ,כלומר אלה הנזכרים והיה עדיין העולם רותת עד מחרת יום
למעלה בלעדי זה מועדי ה' המה כזה .אך, כוונות: הכיפורים שבאה עבודה,
אחת ,למען ידעו דורותיכם ישראל כי הוא אשר תקראו אותם מקראי קדש ,כדי ואז שנתבסס העולם הוא חג לה'
מה שמוציאם ממצרים לתת להם ארץ להקריב קרבנות אשה לה' לתת לו יתברך בשמחה בעצם ,וזהו לאמר כו'( :ובזה
טובה ,לא לעשות עיקר מחיי העולם הזה ,תודה על אשר היטיב לכם בפסח על נתיישב קושיא א :לאמר ,זה פעמיים)
הגאולה ובשבועות על התורה .שעל כן היה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק, ~
תוסיפו בהם קרבנות דבר יום ביומו מעין
כי אדרבה כל עיקר הכונה היא לעשות הנס הנעשה לכם ותעשו אותם תוספת הנה כי לא על חנם קבע הוא יתברך חג
עראי מהעולם הזה כי אהל הוא העומד על הנהוג. השביעי הזה על שם הסכות .כי ל'מה כי
לנסוע ממקום למקום, שמחתו היא ,כי לא שמח ה' במעשיו מאז
וזהו מלבד שבתות ה' ומלבד וכו' .אך ברא העולם עד הזמן ההוא,
כי מה שנותן להם הארץ ההיא אין בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה
העיקר רק לקנות בה חיי העולם הבא כי באספכם את תבואת הארץ תעזבו שמחת כי עשרים דור שמאדם עד אברהם היו
שם עיקר תורה ומצות כנודע ,והעושה כן האסיפה הנוגעת לכם ,ולא תחוגו עליה. מכעיסים ובאים,
רק תחגו את חג ה' ,שהוא כי החג בעצם ינחל הארץ העליונה אשר לעומתה; ומאברהם התחילה שכינה לרדת
שנית ,להראות להם עולמם בחייהם ,כי וראשונה לה' הוא ,ואתם תחוגו חגו כי מרקיע שביעי לששי ולא שבתה לארץ,
היו מוקפים חומת קדושה וה' הולך עמו אתם .והוא האמור למעלה כי השני כאשר נתאוה יתברך שתהיה לו דירה
לפניהם יומם .למען יראו מעתה מעין רגלים אחרים הם על הנוגע אלינו ,וזה על בתחתונים שהיה תכלית הבריאה ,וגם
העולם הבא ,כי היו מסובבי קדושה וה' הנוגע אליו יתברך .כי על כן חגו הוא לא פסקה זוהמא עד מתן תורה ,ולא
ואנחנו נחוג עמו .והוא מאמרנו ,כי כביכול הולך לפניהם: מלאו הימים לגמור מתנתה עד אשר עשו
לא היתה שמחה לפניו יתברך שלמה ~ את העגל,
אלה מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי בשאר מועדים .כי בחג המצות עדיין ולא נתקן עד עבור יום הכפורים שאז
קדש להקריב אשה לה' עלה ומנחה זבח המרו על ים בים סוף ,וגם לא הטהרו עד ניתנה תורה בלוחות שניות והקהיל משה
ונסכים דבר יום ביומו .מלבד שבתת ה' מלאת ימי ליבון שבע שבתות עד מתן את ישראל לעשות לו מקדש לשכון
ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם תורה .וגם בחג השבועות ההוא לא שמח, בתוכם ,אז שמח הוא יתברך ,ועל כבודו
ומלבד כל נדבתיכם אשר תתנו לה' .אך כי נגלה לפניו עון העגל ,כמו שאמרו ז"ל, צוה לחוג את חג הסוכות כי היא שמחתו
בחמשה עשר יום לחדש השביעי ראה ראיתי את עני עמי וכו' ,אתה רואה כמדובר.
באספכם את תבואת הארץ תחגו את חג ראיה אחת ואני רואה שתי ראיות .וכמו
ה' שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום שכתבנו על פסוק ,אתם ראיתם כי מן וגם בכל דור אין לו יתברך ימי שמחה
השמים וכו' לא תעשון וכו' ,שהיה כחג הסוכות ,כי אז נקיים ישראל מכל עון
השמיני שבתון( .לז -לט): אשר חטאו כי עבר עליהם יום הכפורים.
להזהירם על מעשה העגל.
אחר החרידו את כל החרדה הזאת על ועל כן יען כי כל שמחתו יתברך הוא על
החג הזה ,ראה יתברך והנה עדיין לא אך אחר שנתפייס בבא משה במחרת
נאמר ההפרש שבין מועד זה לשאר יום הכפורים בלוחות שניות ,וצוה על כשרונינו וטהרת נפשנו ,אם כן ראוי הוא
מועדי ה' ,שככה רמז בענין הסוכות ככל המשכן ,אז בחג הסוכות היתה לו יתברך כי זכר יעשה יתברך בחג ההוא אל השגת
שמחה. ישראל זה הכשרון ,הלא הוא על ידי
אשר הזכרנו. הסוכות ,ככל הדברים הנאמרים באמת
וגם בכל יתר שנים אין השמחה שלמה
עד בא יום הכפורים ונטהרים
3
כי האבות הן הם המרכבה( :ונמצא כי מאשמותיהם ומטפלים באותם ארבעה לשם שמחה ,כי-אם לשם טלטול מדירת
בחג הסוכות ,יש בחינת גאולה וגלוי ימים בצרכי מצוה ,אז יש לו יתברך קבע זכר לגלות שכינה .ולפי זה לא שבעה
שכינה כבבית המקדש) שמחה .ועל כן אז היא שמחת בית ימים בלבד יהיה!
השואבה ,ומה גם למה שאמרו ז"ל ,שהיו לזה אמר ושמחתם וכו' וחגתם וכו' ,ועוד טעם שלישי .והוא ,למען ידעו
שואבים משם רוח הקודש כי אז היתה לומר הן אמת כי השמחה האמיתית דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני
בעצם היא בזמן הבית ,אשר שם אני ישראל בהוציאי אותם כו' .כי בזה שני השראת שכינה ביותר.
נמצא שהוא חג ה' כאלו הוא יתברך אתכם ,וזהו ,ושמחתם לפני ה' א-להיכם ,דברים:
חוגג ,ואנו חוגגים חגו ושמחים בשמחתו שהוא בזמן בית המקדש ,ששם עלו אחד ,כוונת הדירת עראי ככתוב
למעלה ,כי על כן בראשית הביא יתברך שבעת ימים .כי הוא על כי על ידי סבת שבטים לראות את פני.
השמחה שהוא כשרון ישראל ,מתקיים אך ,עם כל זה וחגתם אותו וכו' את ישראל לעבודתו ,רמז להם יהיה
העולם שנברא בשבעת ימים ,כי ויכל א -לדורותיכם ,עם היות כי אז אינו לפני ה' ,העולם הזה אצלם דירת עראי;
להים ביום השביעי וכו' ,וגם כוונה שנית
על שנות האדם ימי חייו שבעה עשיריות ,כי גם אז חג לה' יקרא עם היות כי שכינה שנית ,למען רמז עולמם יראו בחייהם,
כאשר בצאתם ממצרים על ידי ענני כבוד בגלות.
שעל כן ביום הראשון שבתון וביום
וזהו אומרו ,וחגותם אותו חג לה' .וגם א-להי ישראל ,ולכתו יתברך לפניהם השמיני שבתון כמדובר:
לא ימים רבים ,רמז אל הטלטול ימים שהוא מעין העולם הבא ,למען מאז
~
רבים ,כי-אם ,לשם חג לה' שבעת ימים יפקחו עיניהם ולבם לעבוד את ה'.
וחגתם אתו חג לה' שבעת ימים בשנה בשנה .כי תהיה חקת עולם לדורותיכם ,ועל כן טוב לגבר כי ישא עול הגלות,
ולמבטח ישב בסוכה ,למען זולת, חקת עולם לדרתיכם בחדש השביעי תחגו כלומר גם אחר הבית:
א :קבלת המוסר (שהעולם היא דירת אתו .בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח והענין ,כי כבודו יתברך במקומו מונח,
עד כמאז, הגלות בזמן שמחתו שאין עם בישראל ישבו בסכת .למען ידעו דרתיכם
ארעי)
כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי בא הזמן שיתקיים בו ישמח ה' במעשיו.
ב :תהיה לו גם כן לפתח תקוה בגלות אותם מארץ מצרים אני ה' א-להיכם.
החיל הזה ,כי מבית הסורים יצא למלוך בדבר: טעמים שלשה לכם והנה (מא -מג):
הנה כתבנו למעלה כי חג הסוכות חג ה' אחד על הנוגע לכם ,כי הנה בחדש ואם יתמהמה יחכה לו.
יקרא ,כי הוא יתברך חוגג אותו ,כי בו השביעי תחגו אותו שהוא בחדש וזהו למען ידעו דורותיכם כי בסוכות כו',
ישמח ויגלה שפע עצום שבעולמות ,שנצחתם בו ,כמו שאמרו ז"ל ,כי כל כי גם עתה אני ה' א-להיכם ולא געלתי
שהוא הנקרא שמחה אצלו יתברך .ואנו האומות הם בדין בראש השנה ,ומאן נצח בכם על כל חטאתיכם ובטחו בה' עדי עד:
חוגגין חגו עמו כאומרו ,תחגו את חג ה' .מי שנוטל בידו שרביטו של מלך שהוא
~
על כן אחרי אומרו כל ענייני החג וקחת ארבעה מינים שבלולב ,כמאמרם ז"ל ,כי
ארבעה מינים להעזר לבא אל המכוון ,חג הסוכות הוא הוראת שנצחו ישראל דברים פט"ז :חג הסכת תעשה לך
אמר ושמחתם וכו' .לומר ,הנה להיות חג ונתכפרו .באופן ,שעל בחינה זו ראוי שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך.
ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ה' בעצם ככל הכתוב עד כה ,כי אנו תחגו גם בזמן הגלות,
חוגגים חגו ,הנה לפי זה ,לא יאות לו ועוד ,כי גם השראת שכינה בצד מה לא ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר
יתברך צוותנו לעשות את חג הסוכות ,אם תחסר מכם .כי גם שאין בית המקדש בשעריך .שבעת ימים תחג ליי א-להיך
לא בזמן שבית המקדש קיים .מה שאין והשראת שכינה כמאז ,הלא לא יבצר כי במקום אשר יבחר יי כי יברכך יי א-להיך
כן אחרי כן ,כי אין שמחה לפניו יתברך על ידי מה שבסוכות תשבו שבעת ימים ,בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך
מעת החרבן ,כי איזו שמחה נערוך לפניו כי כל האזרח בישראל שהם האבות ,שמח (יג -טו):
יתברך ושכינתו בגלות .ואדרבה ,אם כמאמר חכמי האמת ,ישבו אתכם הלא אמרתי לך כי בחג הפסח שלא
היתה הדעת שופטת נשב בסוכות ,לא בסוכות .וידוע כי אין אבות בלא שכינה ,נגמרה טהרת הנפש לא אמרתי ושמחת
4
הרחמן ,שמצונו לשמוע קול שופר בראש (תהלים פא ד) תקעו בחדש שופר עם היות שלא תעדר מציאותה ,אך
השנה ,לעורר לבבנו ,נחרד ונשוב אליו בכסה ליום חגנו :כי חוק לישראל הוא רמזתי כי אז לא הגדלת השמחה לפני ה'
ביום ההוא ,למען יכתבנו בספר חיים ,ולא משפט לא-להי יעקב: א-להיך ,כי עדיין לא הטהרת לגמרי ,אך
בהפכו ,ומי מלך רחמן ,ביום משפט ,תקעו בחדש כו' .אמרנו ,כי שם אלקים, אחר כך ששבעה שבועות תספור לך
ירצה בתשובת אשר לא שב ,טרם יבוא הוא מדת הדין ,הוא טוב לישראל ,וממנו, שהוא גמר הליבון וקבלת התורה ,אז
ושמחת לפני ה' א-להיך כי מעצמך תכוין
יום רוגז משפטו ,באופן ,שעל ידי מה ישועה לה' ,לישראל עמו.
שאדם שב ביום ההוא ,בחרדה ראויה, לשם ה' ולא לשמחה בעלמא .אך בחג
ותשובה בכל לבו ,יתוקן ,לכן הללוהו ,והיוצא מזה הוא ,כי יום ראש השנה ,כי הסכות ידעתי כי מעצמך חג הסכות
והחזיקו לו טובה על זאת ,ושובו וחיו לאלקים הוא ,היום ההוא ,לטוב לישראל תעשה לך ,כלומר ,לך שהוא על הנוגע אל
בעולם הזה ,ובעולם הבא .ובזכות זה ,הוא ,ואם כן איפה ,היה ראוי ,נשיר בו הנאת גופך ,ולא לה' כחג השבועות שהיה
תשמחו שמחה שלמה בחג הסוכות ,לפחות בכנור עם נבל ,אך מצות ה' עלינו לה' א-להיך ,וזהו אומרו תעשה לך ,ומה
כמאמרם ז"ל ,במה יוודע מאן נצח בראש בשופר ,המורה תרועה. שתעשנו לך הלא הוא ל'מה שהוא
השנה ,במי שנוטל שרביטו של מלך ,הם לזה בא ויאמר ,גם שאמרתי ,כי גם מדת באספך מגרנך ומיקבך שעל כן תשמח על
ד' מינים שבלולב .והוא מאמרנו על אלקים לנו טוב ,עם כל זה ,תקעו בחדש כל הטובה אשר תראה:
פסוק ,בכסה ליום חגנו ,שהוא ,שנצחון הידוע שופר ,כי בראש השנה ,אפילו נהיה אך לא זו הדרך ,כי-אם הבט אל בחינה
ותיקון ראש השנה הוא מכוסה (עד) צדיקים ,יום תרועה והכנעה הוא ,ואין בו, אחרת ,והיא ,כי ושמחת בחגך ,כלומר,
"ליום חגנו" ,כי בחג הסוכות יתגלה כי-אם ,שופר תרועה. בחג הזה שהוא שלך ,והוא מה שכתבנו כי
ולא מפני שיום צרה הוא ליעקב ,כי נצחוננו: חג הסוכות הוא לנו ,כי בו יורה הוא
אדרבה ,יום שמחה ונצחון הוא ,אלא, יתברך שנצחנו בדין של ראש השנה ויום וזה יאמר פה ,הללוהו בתקע שופר,
שהוא יום מכוסה ענינו (כסה ,ליום הכיפורים ,כי הטהרנו ונתכפר מכל עון שמעורר אתכם בו לשוב עדיו ,שעל ידי
חגינו) עד ליום החג ,כי אז ביום חגנו של וחטא ,ועל בחינה זו תשמח וזהו אומרו כן תזכו ותהללוהו בנבל וכנור ,וכל מינים
סכות מתגלה. ושמחת בחגך שהוא בחג המתייחס לך :אשר יזכיר ,שכולם נמצאים בחג בשמחת
והוא מאמרם ז"ל ,שבראש השנה, ובדבר הזה לא יהיה כאשר היית אתה בית השואבה ,דתנן והלוים בכנורות
עומדים לדין ישראל ,ואומות העולם, חוגג על שם טובותיך הגשמי ,שהוא על ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי
ודומה למלך ,שדן אנשים רבים, היות חג האסיף כאומרו חג הסוכות שיר בלא מספר ,אלא שבא דוד וסידרן,
תעשה לך ,כי-אם ,תשתנה לטוב ,שהוא איך ישירו ,באופן ראוי לפני הקדוש ברוך
ואחר צאתם מהדין ,לא נודע מי מהם לחוג לשם ה' א-להיך ,וזהו שבעת ימים הוא ,והוא ,שצריך יכנע האדם לפני קונו,
ניצח ,אלא במה שהנוצח נושא כלי המלך תחוג לה' א-להיך ,לשמו יתברך על טוב שיגיל ברעדה ,על כן ,בתחלה יתחיל
לפניו ,כן ,בבוא חג הסוכות ,וישראל הנפשי ,ולא על ההנאה הגשמית .ועם כל בנבל וכינור ,שקולם נמוך ,ועוד מעט
בלולביהם בידיהם ,ניכר שהם נצחו. זה ,לא תרבה השמחה ,פן תתפקר על רב בכלים שקולם רם מאלו ,הם תף ומחול,
וזה יאמר ,תקעו בחדש שופר ,והטעם אוסף תבואתך ,כי-אם ,והיית אך שמח ,כי ואחר כך יהללוהו במנים ועוגב ,שקולם
הוא ,שעם היות שהאלקים הוא מדת כל אכין ורקין מיעוטין הן .וזהו כי יברכך עולה יותר .ואחר כך בצלצלי שמע,
הדין ,שבר"ה הוא עוזנו ,אז הוא ביום שמשמיע יותר מכולם ,וכשגומר בסוף כו' בכל תבואתך כו' והיית אך שמח:
בכסה, יהיה בצלצלי תרועה ,לגמור בקול ,שעם ~
היותו קול רם ,הוא בדרך תרועה והכנעה,
(עד) ליום חגנו (סוכות) שאז יוודע ויגלה תהילים ק"נ :הללוהו בתקע שופר
וזהו הללוהו בצלצלי תרועה.
(את מה שהיה מכוסה) ,על כן ,מאחר בראש השנה ,והוא כמאמרנו על מאמר
שהוא נכסה כעת ,נריע כלנו: ~ חז"ל ,וה' נתן קולו לפני חילו בראש
~ ~ ~ השנה ,שהוא ,כי עלינו לשבח לאבינו
5
וזהו אומרו את פני האדון .וגם הורה הסוכות ,עם כל זה ,עיקר הענין הוא על חג ענין עליה לרגל בסוכות
היותו יתברך ה' מהוה הויות ,כי ברא הסוכות דעלה קאי: ~ ~ ~
~ ~ ~
העולם כאמור במקומו איך הורה חידוש
העולם ,וזהו אומרו ה'. שמות פרק לד( :טעם מצות עליה
ענני הכבוד לרגל) על חג הסוכות,
אך השני שהוא כנגד שבועות ,שקבלו
~ ~ ~
עליהם א-להותו יתברך ותורתו, צריך לבקש במקום ההוא רחמים ,על
על כן עליו אמר האדון ה' א-להי דברים פ"א :ה' הולך לפניהם וענני כבוד תבואת השנה כנודע ,כי בחג נדונין על
...שהיה להם מעין עולם הבא ,שאפילו המים ,וכל גשמי ברכה והעדר הפכן ,אז
ישראל. יהיה.
האומות היו אומרים אלוהות הם אלו.
אך להיות כי מיד עשו את העגל ,ומה ועל כן טוב הוא לראות את פני ה' בזמן
גם למה שאמרו ז"ל ,כי היו מקבלים דברים פרק לב :יסובבנהו הוא יתברך
התורה ורעה בלבבם לעבודה זרה כד"א ,בסיני ,שהיה קול ה' מסבב ועוקף את כל הסכות ,לבקש שם רחמים,
ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ,וזה לא מחנה ישראל ,כמאמר רשב"י במדרש פן יתבשל גדי בחלב אמו ,הוא כליות
בכולם היו רק בקצתם ,על כן לא היה הא -חזית ,וזהו יסובבנהו. חטה ,שיגיעו אל גמר בישולן ,ולא טרם
ועל ידי קדושתם זו שהיה להם ,יבוננהו להות בפרטות לכל אחד. זמנן ,על דרך מאמרם ז"ל לפי דרכם:
אך ,בחג הסוכות ,שנתכפר להם העון ,בינת התורה מפיו יתברך. ~ ~ ~
ומה גם שעבר עליהם יום הכיפורים באופן שעל ידי מה שהוכנו ...הוכנו עד חילוקי גילויי ג' רגלים
וקבלו למחרתו לוחות שניות ,אז כל אחד שיצרנהו כאישון עינו ,המוקפות ומכוסה ~ ~ ~
מישראל היה עליו קבלת א-להותו ,מבשר האיש ,מה שאין כן אבר זולתו.
דברים פט"ז :שלוש פעמים בשנה יראה
כל זכורך את פני יי א-להיך במקום אשר כלשונו יתברך באמרו אנכי ה' א-להיך ,כן כביכול ,הוא יתברך הקיפם וכסה את
ישראל בענני רוחניות כבוד קדושתו. ולא אמר 'א-להיכם',
יבחר בחג המצות ובחג השבעות ובחג
על כן הפעם השלישית שהוא כנגד והוא ,כי ל'מה שעל ידי ישראל ,הוא הסכות ולא יראה את פני יי ריקם( .טז):
יתברך חפץ להביט בעולם השפל ,שאם יחיד. לשון להיך -א ה' בו נאמר סוכות
הנה שלשה פעמים נאמר פסוק זה
בתורה .באחד נאמר אל פני האדון ה' ,ולא אמר האדון ,ל'מה שהוא תואר דין לא כן ,מאין ולאין מחשיב הוא יתברך
ובשני אמר את פני האדון ה' א-להי כנודע ,ובחג הסוכות שאחר יום הכפורים ארץ מאפליה בארץ הלזו?!
אך היא ,בשביל ישראל המקיימים את ישראל ,ובשלישי בפרשה זו נאמר את פני הכל רחמים.
ועל כן יתכן ,רבה שמחת סוכות התורה ,ומשפיעים קדושה בעולם ה' א-להיך.
השפל. ואפשר כי הוא כנגד פסח שבועות מהשנים האחרים,
כי בפסח הראשון (בסנה) נאמר ,ראה נמצא ,שישראל על ידי קדושתם, וסוכות.
והאחד שכנגד פסח ,עדיין לא היה ה' ראיתי שראה הוא יתברך שתי ראיות ,בשלילת זוהמתם וקבלת התורה ,היו
א-להינו בעצם ,כי לא נגמרה הטהרה עד העגל ,והענוי ,וגם המרו על ים בים סוף ,לקונם ,כלי לראות ,והשגיח בעולם
השפל ,כאשר אישון בת עין ,הוא כלי, ובשבועות כנזכר לעיל( ,ויפתוהו)... ששי בסיון ולא קבלנו התורה,
שעל ידו רואה ומביט בו האדם בעולם.
רק נודע היותו יתברך אדון על הכל ,כי אך סוכות ,בו היו נקיים.
ועל כן ,יצרנהו כאישון הוא יתברך את השתרר על פרעה ומצרים ולא שוה להם
השר שעליהם ,וגם עלינו שלט ,ויראהו וגם (אע"פ) שבפסוק זה נזכרו השלשה ישראל ,בענני כבודו ,כי היו לו ,ישראל,
חגים חג המצות וחג השבועות וחג כאישון בת עין: לעינינו מת על שפת הים,
~ ~ ~
6
רבותינו ז"ל ,שכל דרשותם דרך גזרה הנה האמת הוא היות רמז אחד ארבעה עבודת ד' מינים
שוה ,נאמר שם הדסים ,ונאמר שם פעמים בנושא אחד כמו זר נחשב. ~ ~ ~
הדסה ,מה אסתר צדקת ,אף כאן צדיקים, וגם הפסוקים שידברו עליו יתברך ראוי ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר
והוא סתם דהיינו צדיקו של עולם: להכריח מנין להם? כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל
ונבא אל הביאור .והוא כי ביום הראשון ומה גם צדיק כתמר יפרח שלא יראה ושמחתם לפני ה' א-להיכם שבעת ימים.
לחשבון עונות ,נבטח בשם ה' ,ונשען צודק יפה בו יתברך. להביא כונתו יתברך אל הפועל
ברוב חסדיו ,יהי עמנו כאשר היה עם להתכשר בתורה ומצות עד התנהג
אבותינו ,אל יעזבנו ואל יטשנו ביד יצרנו. וכן פסוק והוא עומד בין ההדסים...
בחסידות ,כאשר רמז לנו יתברך בסכות,
והוא כי ארבעה מינים אלו: ואחשוב לבא אל ביאורו ,באשר נזכיר שבעת ימים כמדובר ,צריך עזר מש-די,
דברי רבותינו ז"ל אשר דברו במקומות כי רב מאד כח היצר הרע ופיתויו הרב.
אחד (אתרוג ההדר) רומז אל היותו מחולקים .והוא כי בפסיקתא אמרו
יתברך בורא העולם בהדר התפשטות ואוי מי יחיה ,בשומו מגמת פניו להחטיא
כאשר הובא בילקוט בישעיה ,על פסוק את האדם ,כי לא ישקוט עד יחטיאנו ,לא
חסדו. שוש אשיש כו' ,כי כשברא הקדוש ברוך אחת ולא שתים ,כי-אם על כל עון ופשע
והשני (לולב התמר) רומז אל היות הוא את העולם נתלבש במלבוש הוד וחטאה ,יאחזנו ולא ירפנו.
שכרו אתו לעתיד לבא ,כתמר שצלו הולך והדר שנאמר הוד והדר לבשת עוטה אור
למרחוק. כשלמה וכו' נוטה שמים כו' המקרה כו'. על כן א-להינו מרחם ,כאב את בן ירצה,
תקננו בעצה טובה מלפניו.
והשלישי (הדסים) רומז היותו יתברך הרי מזה נראה כי הוד והדר היא
בין הצדיקים (ההדסים) שבמצולת התפשטות שפע החסד שנברא בו ויאמר ולקחתם לכם להנאתכם
ועומק הגלות( .והוא עומד בין ההדסים העולם. ולטובתכם להיות לכם לעזר ולהועיל ,פרי
אשר במצולה) עץ הדר וכו' ,שהוא לספר הזוהר ,ארבע
עוד אמרו רבותינו ז"ל ,על פסוק צדיק אותיות של שם כמפורש אצלם.
והרביעי (ערבות) על היותו יתברך רוכב כתמר יפרח ,מה תמר צלו הולך למרחוק,
בערבות. כך מתן שכרו של צדיק לעתיד לבא .הרי ויהיה כי ביום הראשון לחשבון עונות,
מזה ,כי משל התמר הוא אל עולם השכר. בצל שם הגדול הזה נחסה ונייחד
והענין הוא כי נמצינו בארבעה מינין אותיותיו ,להיות לנו לחומה ולמחסה
אלו ,כאומרים (אנחנו) לו יתברך ביום והביאו לומר כי אומרו צדיק כתמר מזרם היצר הרע וממטרות עוז ,שם ה' בו
ראשון לחשבון עונות: יפרח ידבר בהקב"ה ,הוא ,שהוקשה לו נרוץ ונשגב.
'אתה ה' אשר בראת העולם בהדר הוא שאומרו צדיק כו' הוא לשון יחיד ואומרו, ~ ~ ~
החסד ,ואתה עתיד לתת שפע הטוב שתולים הוא לשון רבים!
פנימיות ד' מינים
והשכר לעתיד כי היום לעשותם ומחר על כן אמרו ,כי צדיק וכו' ידבר בצדיקו ~ ~ ~
לקבל שכרם ,גם ביני וביני אל תמנע של עולם ,כי יחיד ומיוחד הוא ,ואחר כך
מהיות עמנו אתה שנקראת הדס ,להיותך אומר שתולים כו' בצדיקים שבישראל. (ויקרא רבה ל ט) :פרי עץ הדר זה
בין ההדסים הם הצדיקים שבגלות העכור הקדוש ברוך הוא ,שכתוב בו 'הוד והדר
וכונתו לומר ,כי צדיקו של עולם ,כתמר לבשת'.
ולא עזבתם ,היה נא גם עמנו ,עם היותך אשר צלו למרחוק יפרח ,מאתו שפע
רוכב בערבות ,שנסתלקת מעלינו מהיות אושר ועונג לצדיקים אחר מותם ,ולא כפות תמרים זה הקדוש ברוך הוא,
עמנו בארץ ,עם כל זה ,אל תמנע מהיות אמר (בלשון יחיד שה') יפריח ,יען כי שכתוב בו 'צדיק כתמר יפרח'.
אתנו להגין בעדנו!' ממנו יתברך תוצאות חיים ,ושפע אור וענף עץ עבות זה הקדוש ברוך הוא,
ולפי זה ,מה שסמך ואמר ,ושמחתם לפני לישרים (והם יפריחו) ,כי כביכול הוא דכתיב 'והוא עומד בין ההדסים אשר
ה' א-להיכם שבעת ימים יהיה לומר ,כי יתברך יפרח ויתפשט ויגיה אורו. במצולה'.
בארבעה מינים אלו ,אשר השם בם ,תזכו גם בפסוק ,והוא עומד בין ההדסים אשר וערבי נחל זה הקדוש ברוך הוא ,שכתוב
לשמוח לפניו ,כי גם הוא יתברך נמצא במצולה ,הוא כי הוא יתברך נמצא עם בו 'סולו לרוכב בערבות וכו' ,ע"כ:
אתכם ,ותהיו לפניו שמחים בכל טוב: הצדיקים ,שבמצולת הגולה .והוא כדרך
7
ישתה ואשר יתכסה ,אם יהיה מאכלו שבת קול היתה יוצאת עליו ואומרת ,כל רמזי מוסרים בסוכה
בריאה או רזה או אם יאכל למעדנים או העולם ניזון בשביל חנינא בני והוא די לו ~ ~ ~
פת חריבה או יכסה בגד עדים או מכלול ,בקב חרובין וכו'.
וידבר ה' אל משה לאמר .דבר אל בני
ועליו ועל הדומים אליו אחשבה דברה ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחדש כי יאמר ,הלא פה אורח נטה ללון אני,
חנה באומרה ,כי לה' מצוקי ארץ וכו', השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה' .ואנכי בדרך ,למה אחוש על דברי עדונים,
לומר ,כי לה' מנת חלקו ,מצוקי ודחוקי כי-אם ,מן הבא בידי ,ואם אשכבה בין (לג -לד):
ארץ ,וישת עליהם תבל ,שיהיו יסוד עולם. שפתים ,או אשים אבן מראשותי ,הלא
ועל כן ל'מה שכל עיקר צדקת הצדיק יאמר לאמר (פעם שני) ,כלומר הנה כמה כרים וכסתות מרוקמים וטובים לי
לקיים העולם ,ולהריק עליו שפע קדושה בחג הזה יש סוכות ,ויש ארבעה מינין בבית מנוחתי אשר אני הולך שמה ,ואם
פה פת במלח אוכל ,שם אתעדן כי אוכל שבלולב.
למעלה ,ולנחול עולם הבא .על כן בבא
יתברך לחוג חג שמחת צדקת עמו מה שראוי לאמר הוא בחמשה עשר יום למעדנים ,כי שם הוא העיקר כי שם ביתי.
וכפרתם ,עשה עיקר החג מישיבה כו' חג הסוכות ,כלומר ,אך לא שיקרא על באופן אסוף יאסוף כל הון יקר ימצא,
בסוכות. קבץ יקבץ כל כלי ויוליך לביתו להתעלס שם הארבעה מינין.
והטעם הוא ,כי הנה כל תיקון העולמות באהבה.
כי כל כשרון המעשה וצדקת כל צדיק,
לשית על לבו צאת מדירת קבע ושבת ושמחתו יתברך תלוי בצדקת וכשרון עם על הדרך הזה אשר דעה יקנה ,לחשוב
בדירת עראי ,כי בזה החי יתן אל לבו ,כי מחשבות בלבו לאמר ,הלא העולם הזה בני ישראל.
אין זה כי-אם רמז ,הרומז על הארץ ועל וכל כשרונם וצדקתם וחסידותם תלויה עראי הוא ,אשר שלחני א-להים לשאת
הדרים עליה ,יתנו אל לבם .כי זאת תורת בדבר אחד בלבד ,הלא הוא ,בהכיר כי הן ולתת ולהרויח בנכסים רבים וחשובים
האדם ,יהיו עיניו פקוחות לראות ,כי אין האדם היה כאחד ממלאכי השרת ,כי תורה ותרי"ג מצות ,וכל הימים אשר אני
זאת דירת קבע כי-אם בעולם העליון, נפשו רוחנית מעל השמים כבודה ,ושם פה כהולך בדרך אחשב ,ולמה אשית לבי
וביום הולדו יצא מדירת קבע ובא אל אם מעט ואם הרבה אוכל או אשתה אם לה דירת קבע,
דירת עראי: יעשר או אם יחסר חילי ,אם אתנה לבושי
ובבואה אל העולם הלזה ,הוא כאומרים
שק או אכסה עתיק ,אם נפתי משכבי
וזה רמז שבעת ימים ,רמז אל ימי לה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי,
ומרבדים ,רבדתי ערשי ,או אם על הארץ
שנותיו שבעים שנה ,שיחד כלם שבעים והכיני שם מכל מאכל אשר יאכל בעולם
אישן ,הלא אין זה כי-אם עראי ,כי אורח
שנה דירת עראי המה, העליון ,כי שוב תשובי אל דירתך הקבוע,
אני ובדרך אני הולך ויעבור עלי מה ,כי
כי ,אם יאריך יותר הוא כעצור בעולם ושם תאכלי לחם אשר תביא מעולם
הלא אל משכנות מבטחים ומנוחת
הזה .והוא ,מה שביום השמיני עצרת היא, העראי ,מתורה ותרי"ג מצותיה ,כי היא
שאננות אני הולך ,כי שם ביתי בעולם
לחמך לנפשך.
ובכלם ישמח עם ה' א-להיו ,כי ברוב העליון ,שם ארוה דודים ואתעלסה
ההביל העולם הזה יחשוק בעולם הבא, והעושה כן ינחל ארץ העליונה ויקיים באהבים ,ומה לי פה בעולם הלזה כי
וערבה לו מעתה ,כאלו זורח הוא שם עם ארץ התחתונה ,כי יריק עליה רוח שפע אעשה בגינו ובגין עניינו והמה הבל ,ומה
ה' ,מהיום ולאחר מיתה .כי יהיה לו לי טוב כי-אם שאשא עול תורה ומצוות ממרום להכין אותה ולסעדה.
העולם הזה כסוכה בכרם ,ולא כבנין קיים, כי הלא אשר שם שימה זו בלבו ,בעולם הזה החולף והולך ,ואיגע בדירת
וישמח ויעלוז במחשבתו זאת ,לעבוד את כמקרה ,ההולך מביתו וארמנות מנוחתו עראי להעשיר בדירת הקבע.
ה' בשמחה ובטוב לבב .הוא רמז שמחת ועזב אשתו ובניו ,ללכת אל עיר להסתחר כי הנה ,איש כזה מקיים העולם הזה,
ולהביא טרף לביתו ,יקרנו ,כי הלא לא ונוחל העולם הבא ,כרבי חנינא בן דוסא,
יהיו כל מעייניו על אשר יאכל ואשר
8
לכן סוכה שהיא גבוהה למעלה חג הסוכות ,למען דעת ,כי אל זה יביט ,כי בו דין ורוגז מלמעלה ,כי הוא יתברך
מעשרים אמה פסולה ,כי המאחר מעביר ראשון ראשון ,ועדיין הוא בלתי הסוכה היא העולם הזה.
מעשות סכך תורה ומצות עד היותו על כן צוה לנו יתברך ,תדמה לה"א נפרד מהקדושה כי פחות משלשה כלבוד
למעלה מעשרים שנה ,יעשה דירת קבע שצורתה ,שתי דפנות כהלכתן ,ושלישית דמי ,אך בשלשו בחטא ,נמנים ,על כן
מהעולם הזה ,ודירת עראי בעינן. אויר שלשה פוסל בסוכה. אפילו טפח היא כרעא דה"א.
גם לא יהיה מדבר מחובר לקרקע ,רמז וגם צריך לעשות סכך זכיותיו לשמו והוא כי העולם הזה נברא בה"א,
שלא יצרף לזכיות דברים ארציים יתברך ,להשרות עליו שכינה ,ולא למען ומושפע להתקיים מהעולם העליון על יד
וחומריים ,כענין פניות בחינות טובות בא עליו שפע מהמזלות או המלאכים. טוב המעשה ,כי כל זכיות האדם נעשים
ועל כן סכך שהוא למטה מעשרה וענייני העולם הזה. עליו מלמעלה ,כצל המיצל על העולם
טפחים פסולה ,כי לא ירדה שכינה למטה ומקיימו ,והוא רמז אל הסכך שעל הסוכה וגם צריך יהיה מדבר שגדולו מן הארץ,
מעשרה ,שהוא כמפורש אצלנו ,שהוא להורות ,כי אין לאדם למעט עצמו שהיא העולם הזה.
למטה מעשרה מדרגות מלאכים. ועל כן נצטוינו בל יהיה הסכך מדבר ולהקטין ערכו ולומר ,מה אני ומה חיי ,אני
והנה כל זה הוא בסכך שהוא רמז אל צל המקבל טומאה ,לרמוז כי מה שהאדם הבל וריק ,כי (על כן איך) כשרון מעשי
קדושת זכיות האדם. עושה להיות צל על ראשו ,לא יהיה דברי יעשו סכך קדושה על העולם ויקיימוהו,
עונות הנעשים עליו מסך טומאה להבדיל כי עפר אני ואל עפר אשוב,
אך ,הדפנות הם זכר לעולם הזה ככתוב,
שעל כן היו שתים כהלכתן ושלישית על כן העיר לבו לומר ,כי סכך הקדושה, בינו לקונו ,כד"א ,כי-אם עונותיכם היו
אפילו טפח ,כצורת הה"א שבה נברא גדולו מן הארץ ,כי זכיות בני האדם מבדילים ביניכם לבין א-להיכם ,כי-אם
העולם הזה ,ועל כן כשרות מכל דבר ,כי שמהארץ המה ,הם העולים וממשיכים מצות ומעשים טובים הנעשים צל וחופה
חומרי הוא. ומשפיעים מלמעלה שפע קדושה, לחופף עליו.
להריק על הארץ לקיימה. וגם לא תהיינה צדקותיו כבגד עדים,
וגם רמז השתים כהלכתן כו' ,הוא כי כל
וסכך זכיות הלז ,שאדם צריך ליטפל בו טוב העולם הזה נכלל בשלשה דברים שמתקרע ונעשה קרעים קרעים כנקבים
לעשות צל קדושה על ראשו ,לא יאחר שהם בני חיי ומזוני, וקרחות ,כן מצותיו וצדקותיו בלתי
עד יגדל, מעובים ,רק זעיר שם זעיר שם.
ורמז לנו ,שהשתים שהם בני וחיי ,טוב
כדרך בחורים האומרים ,עדיין קטנים לגבר להשתדל ולבקש מאת הא-להים ואם לא יהיה (כך) להיות הסכך מעובה,
אנחנו ,ולכה נרוה דודי העולם הזה לפחות יהיו לו כהלכתן ,גדולים וטובים, (אשר לכתחילה) רק שכוכבי השמים
עד עשרים שנה ,שאין אדם בר עונשין נראים מתוכה ,לפחות לא תהיה חמתה
לשמים ,עד עוברו מעשרים ומעלה ,ומאז אך בשלישית אפילו טפח ,יסתפק בו מרובה מצלתה ,כי-אם ,כצל עב מעובה
אביט אל הא-להים ,ואלכה באורחותיו ולא יחוש ,רק יעשה שיהיה לו אותו קדושת המצות( ,כדי) בל יהי מקום (ורוח
חמשים שנה ,עד מלאת ימי שנותי הטפח שוחק ,שאם מעט אשר לו, רק) לעבור (דרכו) רוח משפט ודין( ,דרך
יחלקהו בחלקי זמניו ולא יצטרך לבריות. שבעים שנה. סכך) מעובה מזכיות.
כי היא עצת מלך זקן וכסיל ,למען או ירמוז ,בהיות שוחק ,לרמוז לו כי אין וגם לא יהיה במקום אחד ,אויר שלשה
השקיעו בענייני העולם הזה עשרים שנה ,לו בעולם הזה שאין לו רק טפח ,שהוא טפחים ,והוא ,כי אויר שלשה פוסלים
ושוב לא ישוב ממנו ,כי יעשה עיקר קומץ הבלתי משביע ,אל יתעצב אל לבו, הסוכה.
כי-אם יהיה שוחק ושמח בחלקו ,ויהיה מהעולם הזה.
עשיר ויעבוד את ה' בשמחה. והוא כי חטא אדם ,עון אחד או שנים,
עדין לא עשה מעבר בצל זכיותיו לעבור
9
והקרבתם אשה לה' ,להודות לשם ה', ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת וצריך לעשות לו (לדופן שלישית שהוא
כי עצרת היא ,שהוא לשלם תודות לו עבדה לא תעשו .שבעת ימים תקריבו רק טפח) צורת פתח ,לרמוז כי ,אם
יתברך על שעצור עצר אותנו בעולם הזה, אשה לה' ביום השמיני מקרא קדש יהיה ידחקנו יצרו להעציבו ,על דוחקו זאת,
ולמות לא נתננו ,רק לחיים ,מימי שנותינו לכם והקרבתם אשה לה' עצרת הוא כל ישיב אל לבו ,כי אין העולם הזה רק
שבעים שנה והלאה ,בעישור השמיני. כצורת פתח ,כפרוזדור לפני הטרקלין,
מלאכת עבדה לא תעשו (לה -לו):
וזהו עצרת היא כל מלאכת כו':
ולכן מי בער יעשה עיקר מעניניו ויפן ולהיות רמז השבעת ימים לשבעה
עשיריות חיי האדם ,על כן ביום הראשון ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל אומרו למטעמותיו.
והנה ברוחב הסוכה אין שיעור ,כי יכול מקרא קודש כל מלאכת וכו' .כי הוא כנגד יתברך בחג המצות עצרת ,על יום
האדם להרחיבה עד בלי די ,רק שהסכך העישור הראשון ,שאין בו עונש ,כי עדיין השביעי ,ועשה אותו יום טוב ,ופה אמר
עצרת בשמיני ,ולא בשביעי ,ולא עשאו אין האדם בר עונשין. יכסה לה.
לרמוז ,כי יכול האדם לקיים העולם והנה כתבנו ,כי ביום חג ה' הלזה ,כי לה' את השביעי יום טוב!
כלו ,על ידי סכך זכיותיו ,הממלאו ,כי הוא ,כי על כבודו נעשה החג ,וגם הוא על אך הוא ,כי פה הוא מדבר על בחינת
צדיק (הוא) יסוד (וקיום כל ה)עולם ,טהרנו ,כי שמחתו עלינו היא ,כמדובר ,שנות האדם ,כי אז שובת ,על שעצרו
לכן ,בשמחה זו ,נאכל בסעודת החג גם יתברך בעולם ,והוא עישור שאדם שובת והיא נחלה בלא מצרים.
בו מיצרו. אך יש לו שעור למטה ,שלא תהיה אנו ,גם מזבחו יתברך.
פחות משבעה על שבעה ,שלא ימעט על כן כל מלאכת עבודה לא תעשו ,מה שאין כן בחג הפסח ,כי שם הוא על
זכותו ,לבלתי השיג אפילו חלק אחד כלומר ,אך מלאכה שאינה עבודה ,כי-אם גאולתינו מעבדות ,ועל כן שני ימים היו
בארץ שבעה עממין ,שהיא נחלה אשר יאכל לכל נפש ,נעשה .למען נעשה שם עיקר הנס ,יום חמשה עשר שבו יצאו
מטעמים נאותים שלמים ,וכן רבים על ממצרים ,ויום עשרים ואחד שבו נקרע במצרים (בגבולות)...
הים ,ונצולו ישראל מחרב פרעה וכו' .כי וידבר ה' אל משה לאמר .דבר אל בני שמחת החג:
ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחדש וכאשר אנו נאכל כן המזבח ,כי שבעת אז אמר אויב ארדוף כו'.
ולשמא יאמר איש' :הלא עיקר הנס ימים תקריבו אשה לה'. השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה'.
ועל פי דרכנו רמז ,כי כאשר אנו היה ביום חמשה עשר ,כי בשביעי כבר (לג -לד):
מקיימים את עצמנו ,גם את כל האומות היו כנושעים ,ולא היה שם העיקר רק ...כי היותם בסוכות שבעת ימים ,הוא
נקיים ,כי זה כל העולם ,כנרמז בסוכה שקיעת המצריים'. רמז היות שבעה עשיריות שהם ימי
לזה אמר עצרת הוא ,כי עצרת היה אז צורת ה"א ,כמפורש למעלה. שנותיו שבעים שנה ,נעשה מהעולם הזה
והוא באומרו שבעת ימים תקריבו ,לישראל ,ועכוב גדול לינצל .כמו שאמרו עראי ,כסוכה בכרם.
שהם שבעים פרים הקרבים בשבעת ז"ל ,שהיו ישראל אז (עיכוב) אם ליגאל וסוכת החג על היות בחדש השביעי
הימים ,לקיים שבעים אומות בל יצדה אם ליטבע בים ,כמו שאמרו ז"ל על פסוק הזה ,כלומר הזה הידוע ,כי בו נתקנו
ויסע מלאך הא-להים כו' ,והוא מפורש העולם מהם כנודע. ונטהרו ונמחלו ישראל ,כי זאת היא
בכתוב ויושע ה' ביום ההוא את ישראל שמחתו יתברך כאמור.
וביום השמיני מקרא קדש כו' ,שהוא על וכו':
עישור שמיני ,שהוא אחר שביטל יצר ואמר חג הסכות שבעת ימים לה' ,כי על
~ ~ ~
הרע ובוטלה תאותו ,אז מקרא קדש יהיה ידי היות ענין הסוכות ,שהיא דירת עראי,
ALSHICHK@GMAIL.COM לכם ,שאז אין חטא בו. השבעים שנה נעשה האדם לה':
10
ובזה יאמר הוא יתברך פה ואספתי את
כל הגוים ,שהוא יתברך יאספם ,כדי
ה :ועוד ,אי זה הוא יום קרב שאמר
שילחם אז ביום ההוא?
* קצורי * באורי * לקוטי *
שבאחרונה יקבלו ענשם ,ונלכדה העיר ו :ועוד אומרו ועמדו רגליו וכו' ,מה ענין האלשיך הק'
בתחלה, עמידת רגלים אלו? הפטרת יו"ט א' וב' דסוכות
ויצא חצי העיר בגולה ,שיועתקו מן ז :ועוד ,דלא עביד קודשא בריך הוא הוספות בסוגריים ובאותיות שונות הם מן המלקט ומבאר
העיר ,אותם שעדיין לא הטהרו וצריכים ניסא לבלי צורך ,ומה בצע שיבקע הר ~ ~ ~
מירוק קצת חלאת אשמה, הזתים ,ושיהיה גיא גדולה מאד? הפטרת יו"ט א' דסוכות :זכריה פרק יד
אמנם ויתר העיר הם (הנקראים ל' ח :ועוד ,שאם נבקע מזרחה וימה,
יתר) הנותרים בירושלם ,אשר כל אחד א :הנה יום בא לי-הוה וחלק שללך בקרבך:
שהחצי נשאר לצד מזרח והחצי לצד
קדוש יאמר לו ,לא יכרת מן העיר ,שלא מערב ,איך יאמר אחר כך ,ומש חצי ההר הנה יום בא וגו' ואמר אל יעלה על רוחך
ישליט הוא יתברך את הגוים ,להגלות אף צפונה וחציו נגבה? מזרחה וחציו ימה שיום החבלי משיח הוא מתייחס אל
גם אחד (מהנותרים), מבעי ליה! ואם הבקוע יהיה חציו לדרום הרוגז והדין ,כי-אם יום בא לה' הוא שם
ואז ה' אשר כבר שוכן ירושלם ,עם יתר וחציו לצפון ,לא היה לו לומר אלא ונבקע הרחמים ,כי תחלתו בלבד קשה ,לנכות
העם יצא ונלחם בגוים ההם ,המגלים את הר הזתים ,ומש חצי ההר צפונה וחציו חלאת אשמת דבר וסופו רחמים.
חצי העיר (כאמור ויצא חצי העיר בגולה), נגבה( :ולא יאמר ענין מזרחה וימה) ~ ~ ~
ולא שיצטרך (ה') להלחם חלילה ,כי ט :ועוד ,אומרו ונסתם גיא הרי ,אם ב-ו :ואספתי את כל הגוים אל ירושלם
הלא לו חפץ ה' ,כהמס דונג מפני אש הניסה היא מחמת הבקוע ,איך ינוסו אל למלחמה ונלכדה העיר ונשסו הבתים
ימסו מלפניו! הגיא ,שהוא בתוך הבקוע? והנשים (תשגלנה) תשכבנה ויצא חצי
העיר בגולה ויתר העם לא יכרת מן העיר:
אלא שיעשה הדבר מאליו כיום הלחמו י :ועוד ,אומרו ובא ה' אלקי מהיכן יבא? ויצא י-הוה ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו
ביום קרב, י"א :ועוד( ,אומרו) כל קדושים עמך ,כי ביום קרב :ועמדו רגליו ביום ההוא על הר
והוא ,כיום שהיה לישראל קרב ,שהוא מלבד שהיה לו לומר ,עמו ,גם עניינו הזתים אשר על פני ירושלם מקדם ונבקע
אשר היה עם האמוריים בנחל ארנון, משולל קשר והבנה! הר הזיתים מחציו מזרחה וימה גיא גדולה
שהיה גיא ,בין הרי ישראל ,ובין הר י"ב :וכן שני הפסוקים שאחר זה אין מאד ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה:
האמורי ,והיו אמוריים נחבאים במערות בהם הבנה כלל! (ו-ז :והיה ביום ההוא לא ונסתם גיא הרי כי יגיע גי הרים אל אצל
שלפני ההר ,ובפני ההר שכנגדו היו שני יהיה אור יקרות (יקפאון) וקפאון :והיה יום ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי
הסלעים לעומת פתחי המערות ,וידבק ה' אחד הוא יודע לי-הוה לא יום ולא לילה עזיה מלך יהודה ובא י-הוה א-להי כל
את שני ההרים ,ויכנסו שני הסלעים, והיה לעת ערב יהיה אור) קדשים עמך :והיה ביום ההוא לא יהיה
שמעבר הר זה ,תוך פתחי שערי אור יקרות (יקפאון) וקפאון:
המערות ,וידרכו את האמוריים שבתוכם, אמנם הנה חכמי האמת על פסוק ,וזאת ~ ~ ~
כדורך בגת ,ואת זה עשה ה' לבדו ,ולא תהיה המגפה אשר יגוף ה' את כל העמים
חלו בם ידים (של ישראל), אשר צבאו, ואספתי את כל הגויים וכו' .הנה יראה כי
מאת ה' צבאות תצא אסיפת כל הגוים
אמר ,כי כה יעשה יתברך אז ,שילחם הקשו דהוה ליה למימר אשר יצבאו! אל ירושלם.
כמו שנלחם ביום קרב של ישראל עם אלא מלמד שאת כל אשר צבאו
האמורי ,שביטל יתברך הקרב שביניהם א :וראוי לשים לב למה יעשה יתברך
בחורבנות על ירושלם והצרו את ישראל ככה לאסוף את כל הגוים שם?
ונלחם הוא לבדו( .ונתיישב מה בגליות ,והדור ההוא של הצוררים ההם
שהקשה :אשר הרי לא יצטרך ה' מתו מיתת עצמן ,יביאם הוא יתברך ב :ועוד מה ענין (ויצא חצי העיר בגולה)
'נלחם' ,כי ממשיך לבאר 'כיום הלחמו לעתיד ,כדי שיקבלו ענשם ,וזהו אשר ויתר העם לא יכרת מן העיר ולא אמר וחצי
ביום קרב' אשר הרי לא נלחם ,אז ,כלל, צבאו שהוא על העבר (וזל"ק באיוב העם (לא יכרת).
רק כדורך בגת בין הסלעים והמערות, פכ"א :מצא רשב"י ע"ה תשובה ...שיבאו ג :ועוד כי הלא הוא בכלל אומרו ויצא ה'
וכנ"ל) לעתיד בגלגול ,אשר היצרו וילקו גם ונלחם בגוים ההם!
וביאר הדבר ואמר ,ועמדו רגליו ביום המה ,ושזה אומר אשר צבאו על ירושלם
ולא אמר יצבאו) ד :וגם מהיכן יצא?
ההוא .הם ד' מחנות שכינה כ"י מיכאל
11
והיה ביום ההוא .לא יהיה אור כולל חלק ההר ההוא למערבו ,שהוא) אל וגבריאל רפאל ונוריאל ,הם רגלי
(להאיר לכולם) ,כי-אם ,יקרות וקפאון, (אמצע) הגיא ,שבאורך הר הזתים שהיא המרכבה ,אשר א-דני בם ,ולבלתי יחס
שיקרם (אל) כ"י ,כאשר עשה ה' בצאת גדולה מאד (יותר מן בקיעת מזרח עמידתו יתברך במקום ,מייחס הדבר
ישראל ממצרים ,ש'ויהי הענן והחשך למערב) ,וזהו ומש חצי ההר וכו'
(עמדו) אל רגליהן ,מחנות מלאכים הם
ויאר את הלילה ,וכענין מכת החשך, (הנה ,להמחיש צורת הגיא ,הוא, רכב אלקים ,ומאליו נשמע כי ה' בם,
שלכל בני ישראל לבדם ,היה אור ואז ,ונבקע הר הזתים (שנמצאת במזרח ייראה כצורת 'קמץ' אשר ה-ויו שבקמץ
במושבותם של מצרים ,אבל למצריים, ירושלים ,יבקע צד ההר) שנגד פני משמאל לימין ,הוא הבקיעה הגדולה
היה קפאון שהיה חשך נקפה עב ממש, ירושלם (דרך הכניסה לירושלים ,שבצד מדרום לצפון ,וה-יוד שבקמץ היורד
שהיושב לא היה יכול לעמוד כו' ,כך בזמן מלמעלה למטה ,יהיה ממערב אל מזרח ,ודהיינו צד המזרחי של ההר,
ההוא יהיו יקרות ,ויהיה קפאון ,יקרות מזרח ,של חציו המזרחי של ההר) יבקע) לצד מזרח ,ותהיה הבקיעה לאורך
אור לישראל ,וקפאון לרודפים אחריהם, ההר (מדרום לצפון) ולא ברוחב (ממזרח
לבל (יראו איך) יצאו מתוך הגיא ,עד וע"י כן ,ונסתם משם (מן הגוים אל) גיא
(של) הרי (לשון רבים ,כי כאמור ,הר למערב) ,למען תהיה גיא גדולה מאד
תדבקם הרעה ,ומתו בו ,כמדובר: להחזיק עם רב ,באופן יהיה חצי ההר
~ ~ ~
הזתים נהייתה לשתים ,ונסתם)
מהשבאים ,כי יגיע גיא הרים אל (הלאה מזרחה ,וחציו הימה (אשר הוא קרוב
(זכריה יד ט) והיה י-הוה למלך על כל מן הר הזתים ,עד מקום הנקרא) אצל, יותר ,ו)לפני ירושלם (והגיא מדרום
הארץ ביום ההוא יהיה י-הוה אחד ושמו שהוא רחוק( ,בכדי) שיהיה מקום לצפון),
אחד:
להתפשט שם ביני וביני הרודפים ,ואז וכונתו יתברך ,שחצי העם אשר יצא
והיה ה' למלך על כל הארץ וכו' .הנה (כתוב עוד הפעם) ונסתם( ,פירוש) מתוך בגולה (ממערב למזרח) לפני (הרודפים)
הגיא ,אחר שכבר נסתם אל תוכו ,תשובו
מהראוי יאמר והיה ה' ושמו אחד ,ויתכן הגולים אותם( ,עכשיו ינוסו מהגולים,
יאמר ,והיה אז ה' למלך על כל אומה ותנוסו משם (עד סוף הגיא) עד אצל, ממזרח למערב ,אל ירושלים ,ויכנסו)
(ולא תשארו בגיא ,ממורא) פן ישובו
ואומה ,כי אז יהיה למלך על כל הארץ ,כי אל הגיא ההוא (שנעשה מן הבקיעה) ,כדי
גם שמלכותו עתה ,גם כן על כל הארץ ידבקו השני חלקים ,כאשר נסתם מפני שירדפו אחריהם הגולים אותם ,בתוך
הרעש שנבקע הר ברעש ונסתם ,פן ישוב
הוא ,כי מלכותיה מלכות עלם ,עם כל זה, הגיא ,וישראל נסים בגיא ההוא לאורכו,
לא החשיב את האומות ,עד בלתי הכירם לידבק השבר, עד אצל אשר עד שם מגיע הגיא ,כדי
גדלו ,ליקרא מלך עליהם ,וישם להם ואז שתצאו מהגיא ,אשר עדיין שאחרי צאת ישראל מהגיא ,וכל
שרים חיצונים ,המנהיגים אומותם, הרודפים כלם בתוכו ,אז ובא ה' אלקי הרודפים עודם בתוכו ,ישוב יתברך
מאשר יגזור (הוא ית' ,שבדרך לא ישר)לעשות שאמרתי ויצא ה' ונלחם ,שהוא להדביק הבקוע כבתחלה ,ושם ימותו
לתת להם ,אך לעתיד ,שהכל יכירו גדלו, לסמוך הבקוע ולדרוך הגוים שבנתים, הגוים ההם,
יהיה (בגלוי) למלך על כלם ,ועל ידי כן, (עכשיו חוזר אל מה שאמר שחצי
אז ,ביום ההוא ,הנזכר שהוא החבלי כיום הלחמו ביום קרב אשר כן עשה ,כי
הדביק שני הרים בנחל ארנון ,להמית את העם שגלו ,יחזרו אל ירושלים ,וינוסו
משיח ,וגדולת ישראל ומנוחתם ,אשר מפני רודפיהם) והנה בבא ישראל ליכנס
יגזור יתברך להשאיר עליזי גאותו ,יהיה האמוריים שבמערות,
מסמוך לעיר (מצד מזרח) אל הגיא,
ה' אחד.
ועלינו לשבח לאדון הכל ,שלא די אשר (יפגעו בהר תחילה ,במזרחו ,ולא בגיא,
ייטיב לישראל בזה ,כי-אם ,שגם לא
והוא ,כי הוא יתברך כולל דין ורחמים, כי מזרח ההר יהיה כחומה לפני הגיא)
כי אין שם שלא יהיו כלולות בו כל עשאו על ידי מלאך ,כי-אם ,בעצמו לא ימצאו מקום ליכנס (אל הגיא) ,כי
הבחינות ,ועל כן לפעמים ,בשם ההויה וכבודו ,ועל כן אמר הנביא ,הנני משבח ההר נסדק לאורכו ,ופני האורך (של ההר)
יתברך פועל רחמים ,ופעמים דין, את ה' יתברך ,ומדבר השבח לנוכח אליו הוא לפני ירושלם,
יתברך ,ואומר ובא ה' אלקי בעצמו ,עם
ופעמים דין ורחמים כאחת .כענין ים סוף,
היות כי כל קדושים עמך ,הם כל מלאכיך, על כן מה יעשה הוא יתברך ,יעשה
באופן ,שעם היות האחדות עצום מאד, (בקיעה חדשה) שחצי (המזרחי של) ההר
אשר היית יכול לעשות על ידי מלאך
נמצא בו יתברך שתי בחינות.
ועשית על ידי עצמך, שלפני ירושלם ,יסדק לרחבו ,ומש חציו
אך ,אז יהיה ה' אחד ,שלא יפעל רק צפונה וחציו נגבה ,אשר יבא בקוע זה (נגד
ושמא תאמר ,איך לא נסו גם הרודפים
בחינה אחת בעולם ,כי גם הדין הכלול בו, ו)לפני (הכניסה ל)ירושלם (לפתוח פתח
גם הם מהגיא ,כמו שהיו נסים ישראל( ,בשם ה' ,שיהיה לבדו למלך ,אשר) אל תוך ההר) למען יהיה משם לישראל,
יפעל רחמים אז על כל הארץ, לזה אמר: מסלול ודרך בנוסם ,לבא (ממזרח של
12
הפטרת ב' דסוכות :מלכים א :פ"ח :י"ב שאין דבר מעכב התפשטותו מכל הארץ, וגם (ביום ההוא) שמו יהיה אחד ,כי זה
אָ ז אָ מַ ר ְׁשלֹמֹה יְׁ קֹוָ ק אָ מַ ר לִ ְׁשכֹן ָבע ֲָרפֶ ל: מגבע לרמון נגב ירושלם ,ואם כן איפוא, ידבר אחר נקום נקמת עמלק כמדובר,
אחר שכל הארץ ראויה להתפשט בה ,מה ועל כן מה שנאמר על כס י-ה ,ארז"ל ,כי
אז אמר שלמה ה' אמר כו' .הנה על יתרון יהיה לירושלם הקדושה מהכל על נשבע הוא יתברך ,שלא יתייחדו אותיות
פסוק ירושלם הבנויה ,אמרו שירושלם שאר כל הארץ? י -ה ,שהם חצי השם ,עם אותיות ו"ה ,עד
העליונה כנגד התחתונה ,ולבאר מציאות ינקם מעמלק ,אמר ,כי אז ,יהיה שמו אחד,
זה להיות מבוא לשכון י-ה אלקים בבית הלא הוא ,כי ירושלם הנזכרת תהיה
עולה מאליה ,והוא מאמרם ז"ל שהזכרנו, ולא כנפרד חציו מחציו ,וזהו ושמו אחד,
הבחירה שבארץ היא בחי' מציאות בית כי אחר נקמת עמלק וכל מלכותו ,בעולם,
המקדש של מעלה בקדושתו שורה בשל שתהיה עולה איכות התפשטותה עד
כסא הכבוד ,וכן גם כן תתרחב ותארך, ויהיו השני דברים יחד ,א :כי יהיה למלך
מטה ,ועל כן יש שייכות לתחתון להיות על כל הארץ .ב :והיות ה' אחד ושמו אחד:
מושב לשכינה אשר בעליון, ומה שתתרחב אינו מפרשו ,כי כבר פרשו
למעלה באומרו ודמשק מנוחתו ,אך ~ ~ ~
וכמאמרנו על ענין עומדים צפופים פירש האורך שהוא כמאמר שהזכרנו יסוב כל הארץ כערבה וכו' .בפסיקתא
ומשתחוים רווחים ,כי העומדים שם הם ממגדל חננאל עד יקבי המלך שהם (הובאה בילקוט ישעיה) אמרו וז"ל ,אמר
העומדים בבית ה' העליון ,ועל כן אין להם קצוות: ר' יוחנן עתידה ירושלם להיות מגעת עד
שיעור ויחזיקם המקום: שערי דמשק וכו' עד א"ל ומה אתה
ומה שאמר משער בנימין וכו' כי אומר
ועל דרך זה הוא גם כן בירושלם דרך התפשטות שהוא למשער בנימין עד מקיים ונבנתה העיר על תלה שאינה
העליונה שכנגד התחתונה ,והוא ענין מקום שער הראשון ,ואחר כך עד שער עתידה לזוז ממקומה ,אלא מרחבת
ירושלם הבנויה שהיא של מטה של בנין הפנים ואחר כך ממגדל חננאל עד יקבי ועולה מכל צדדיה והגליות באות וננוחות
היא כעיר שחוברה לה יחדיו שחוברה לה המלך ,ונטל סדר רז"ל שתחלה אמרו תחתיה ,לקיים מה שנאמר כי ימין
כנגדה היא יחד עמה למטה ,ומה גם עתה שמה שתתפשט אינו שתצא מגבולה ושמאל תפרוצי הרי לרוחב ,לאורך מנין
בבית המקדש שהעליון שורה בו, והלאה ,כי-אם שכל התפשטותה אינו ממגדל חננאל עד יקבי המלך וכו' ,עד
וזה ענין כתובים אלו כי בראות שלמה ממנה והלאה ,כי-אם שלא תזוז ממקומה לגובה מנין ורחבה ונסבה למעלה ,תני ר'
כי שכן הענן בבית המקדש עד גדר שלא שכל ההתפשטות ממנה יהיה ,וזהו אליעזר בן יעקב ,עתידה ירושלם להיות
יכלו לסבול הכהנים ,אז אמר שלמה וישבה תחתיה שלא תזוז ממקומה וחונה, רמה ועולה עד שמגעת עד כסא הכבוד,
בדרך תימה ,האם ה' אמר לשכון בערפל ועם כל זה יהיה ההתפשטות למשער וכו' ואומרת להקדוש ברוך הוא צר לי המקום
חומריות העולם הזה איך יתכן? וממגדל חננאל עד יקבי המלך ,שהוא גשה לי ואשבה ,עכ"ל.
אך אין זה כי-אם שלא בית אחד יחשב שיעור מופלג כאשר נאמר במאמר והנה הרואה מקרא שכתוב ,אנכי אהיה
הנזכר: לה חומת אש סביב וכו' ,מחוייב באשר
שבניתי כי-אם שנים ,שבבנות בית למטה
כאילו בניתי של מעלה כי פה שורה ושמא תאמר ,אם כן איפוא שאיכות הוא יהודי ,להאמין דברי מאמר זה
העליון: מעין רוחניות יהיה לה ,איך ישבו בה בני כפשטו ,כי הוא יתברך ישפיע על ירושלם
אדם האם יהיו חוצה לה. שפע קדושה ,עד היות איכותה מעין
יתי ֵּבית ְׁזבֻל ל ְָׁך מָ כוֹ ן
(יג) ָבנֹה בָ נִ ִ רוחני ,הולכת עולה עד מקור השפע,
לְׁ ִשבְׁ ְׁת ָך עוֹ ל ִָמים: לזה אמר וישבו בה .ועל ידי היות הדבר אשר משם הושפעה ,וכן לאורך ולרוחב,
וזהו בנה בניתי כי בבנין זה בניתי גם כן שהם נאים לה והיא נאה להם ,שגם הם כי על דבר אשר לו מעין רוחניות אינו מן
יקדש איכותם ימשכו שני דברים ,אחד, התימה ,וקל וחומר מאשר עודנה
העליון הוא בית זבול כי שם הוא כנודע שוחרם לא יהיה עוד שלא תחרב ירושלם
מרז"ל ,כי בית המקדש של מעלה הוא בחומריותה ,נתכווצה מהיות ארבעים יום
ברקיע הרביעי הנקרא זבול שעל ידי כן עוד כאשר בתחלה ,שנית ,כי וישבה על ארבעים יום ,עד היותה מהלך ארבעה
ירושלם לבטח ,והוא כי היתה ירושלם ימים על מהלך יום אחד ,כי על כן נקראה
הוא מכון לשתשב כאחת בשני עולמים יראה פן יקרה לה עוד כפעמים
בעולם העליון ובתחתון ,שעל ידי העליון ארץ צבי:
השורה למטה אתה נמצא גם בזה מה הראשונים ,והוצרך יתברך להבטיחה
שחרפת אלמנותיה לא תזכרי עוד ,וזה גם ונבא אל הענין ,והוא ,הנביא דבר מאמר
שאין כאן אם היה המקדש במקום אחר הוא מאמר הנביא זכריה באומרו וישבה רז"ל בטעמם ,כי השם הגדול הנזכר ,יסוב
שלא היתה הכנה לכך ,וזהו מכון לשבתך כל הארץ ויתפשט בה כערבה שהיא
עולמים... ירושלם לבטח:
~ ~ ~
מישור משולל מכשול ,כך ימצא הארץ,
משוללת טומאת מכשול עון ,באופן
13
ואשים שם מקום לארון ,אך אמר הנה אין אלקי ישראל ,לא שעיקר מושבו יתברך (יד) וַ י ֵַּסב הַ ֶמל ְֶׁך אֶ ת ָפנָיו וַ יְׁ בָ ֶר ְׁך אֵּ ת
שום מקום בעפר הארץ מכון למושב בבית כי-אם בישראל והעיקר בדוד רק ָכל ְׁקהַ ל יִ ְׁש ָראֵּ ל וְׁ כָ ל ְׁקהַ ל יִ ְׁש ָראֵּ ל עֹמֵּ ד:
הארון אשר שם ברית ה' ,אך אני שמתי לשם ה' לשכון שם ה' שתתפשט שם ויסב המלך את פניו ויברך את כל קהל
מקום כאילו בידי ובאמצעותי שמתי שכינה מאת האיש או אנשים אשר המה ישראל ,לומר כי גם היות שכינה במקדש
הכנה וקדושה נוספת על הבית ההוא היכל ה' באמת ,וזהו שנכנס בעיר ויצא בזכות ישראל הוא כי הם העיקר ,כי בם
להיות מוכן לארון אשר שם כו': בדוד: שוכן הוא יתברך כי היכל ה' המה
יתי ֵּבית ְׁזבֻל ל ְָׁך מָ כוֹ ן
(יג) ָבנֹה בָ נִ ִ ומה שאמרתי ובידו מלא לאמר שבידו ובאמצעותם שורה בבית ,על הדרך
ְ ָ
לְׁ ִשבְׁ ְׁתך עוֹ ל ִָמים (טו) וַיֹּאמֶ ר ָברוך י- של דוד מלא ,לאמר לזולת הוא, האמור ,על כן ויברך את כל קהל ישראל
הוה א-להי ִי ְש ָראֵ ל א ֲֶשר ִד ֶבר ְבפִ יו אֵ ת (יח) וַ יֹאמֶ ר יְׁ קֹוָ ק אֶ ל ָדוִ ד אָ בִ י יַעַ ן והוראה לזה כי זכותם הוא העושה ,הלא
ָדוִ ד אָ בִ י ובְ יָדוֹּ ִמלֵא לֵאמֹּר( :טז) ִמן הַ יוֹּ ם אֲ ֶשר הָ יָ ה עִ ם לְׁ בָ בְׁ ָך לִ בְׁ נוֹ ת ַביִ ת לִ ְׁש ִמי הוא כי וכל קהל ישראל עומד שם כי
אתי אֶ ת ַע ִמי אֶ ת ִי ְש ָראֵ ל א ֲֶשר הוֹּ צֵ ִ ה ֱִטיב ָֹת ִכי הָ יָ ה עִ ם לְׁ בָ בֶ ָך( :יט) ַרק אַ ָתה החזיקם המקום עם היותם כחול אשר על
ִמ ִמצְ ַר ִים לֹא בָ חַ ְׁר ִתי בְׁ עִ יר ִמכֹּל ִשבְ טֵ י לֹא ִתבְׁ נֶה הַ ָביִ ת כי-אם ִבנְׁ ָך הַ יֹּצֵ א שפת הים לרוב ,ושמא יאמר איש ,למה
ִי ְש ָראֵ ל ִלבְ נוֹּ ת ַב ִית לִהְ יוֹּ ת ְש ִמי ָשם יך הוא ִיבְ נֶה הַ ַב ִית ִל ְש ִמי( :כ) מֵ ֲחלָצֶ ָ תאמר כי אין המקום סובל השכינה כי-
וָ אֶ בְׁ חַ ר ְׁב ָדוִ ד לִהְ יוֹּ ת ַעל ַע ִמי ִי ְש ָראֵ ל: וַ יָקֶ ם יְׁ קֹוָ ק אֶ ת ְׁדבָ רוֹ אֲ ֶשר ִד ֵּבר וָ אָ קֻ ם אם באמצעות ישראל קדושים ,שהוא
(כג) וַ יֹאמַ ר :יְׁ קֹוָ ק אֱ לֹקֵּ י יִ ְׁש ָראֵּ ל אֵּ ין ַתחַ ת ָדוִ ד אָ בִ י וָ אֵּ ֵּשב עַ ל ִכ ֵּסא יִ ְׁש ָראֵּ ל יתברך שוכן בתוכם ובזכותם ממשיכים
ָכמוֹ ָך אֱ ל ִֹקים ַב ָשמַ יִ ם ִמ ַמעַ ל וְׁ עַ ל הָ אָ ֶרץ ַכאֲ ֶשר ִד ֶבר יְׁ קֹוָ ק וָ אֶ בְׁ נֶה הַ ַב ִי ת ְל ֵשם בית המקדש של מעלה כמדובר:
ִמ ָתחַ ת שֹמֵּ ר הַ ְׁב ִרית וְׁ הַ חֶ סֶ ד ַלעֲבָ ֶד ָ
יך
הַ הֹלְׁ כִ ים לְׁ פָ נ ָ ְיקֹּוָק ֱאלֹּקֵ י ִי ְש ָראֵ ל: על כן אמר( ...טו) וַ יֹאמֶ ר ָברו ְׁך יְׁ קֹוָ ק
ֶיך ְׁבכָ ל לִ ָבם: אֱ לֹקֵּ י יִ ְׁש ָראֵּ ל אֲ ֶשר ִד ֶבר ְׁבפִ יו אֵּ ת ָדוִ ד
כי ויאמר ה' אל דוד אבי יען אשר היה
אחרי אומרו כי על ידי שני דברים עם לבבך כו' הנני מצרף מחשבה למעשה אָ בִ י ובְׁ יָדוֹ ִמלֵּא לֵּאמֹר( :טז) ִמן הַ יוֹ ם
תצדק השראת שכינה בבית המקדש ,א' כאילו עשית ,וזהו הטיבות כי היה עם אתי אֶ ת עַ ִמי אֶ ת יִ ְׁש ָראֵּ ל אֲ ֶשר הוֹ צֵּ ִ
כי הוא מכוון כנגד בית המקדש של לבבך ,והוא כי כל העושה מצוה נעשה ִמ ִמצְׁ ַריִ ם לֹא בָ חַ ְׁר ִתי בְׁ עִ יר ִמכֹל ִשבְׁ טֵּ י
מעלה ,כאומרו בנה בניתי בית זבול לך, ממנה מלאך טוב ,וזה יאמר במחשבה יִ ְׁש ָראֵּ ל לִ בְׁ נוֹ ת ַביִ ת לִ הְׁ יוֹ ת ְׁש ִמי ָשם
שעל ידי כן מתפשט איכות בית המקדש הטובות בפועל כאילו עשית מלאך טוב וָ אֶ בְׁ חַ ר ְׁב ָדוִ ד לִ הְׁ יוֹ ת עַ ל עַ ִמי יִ ְׁש ָראֵּ ל:
של מעלה בשל מטה ועל ידי כן השכינה כאשר היה עם לבבך ,רק אתה לא תבנה (יז) וַ יְׁ הִ י עִ ם לְׁ בַ ב ָדוִ ד אָ בִ י לִ בְׁ נוֹ ת ַביִ ת
אשר בעליון נמצאת גם בתחתון ,נמצא כי כו' כי-אם בנך כו' ,וזהו אשר אמרתי לְׁ ֵּשם יְׁ קֹוָ ק אֱ לֹקֵּ י יִ ְׁש ָראֵּ ל:
כאחת הוא יתברך בשני עולמים ,וזהו לאמר כי בידו מלא לאמר לבנו לבנותו. על כן אמר ברוך ה' אלקי ישראל אשר
שמסיים ואומר מכון לשבתך עולמים ויקם ה' כו' .לומר אל תתמהו לאמר אם דבר בפיו דבר זה אשר ודאי דברו אמת
שיושב בשני עולמים כאחת .עוד טעם אמצעות אבי סיבב היות שכינה במקום אל דוד אבי ובידו של דוד מלא לאמר אלי
שני והוא שאין עיקר הישיבה בארץ כי- אך הוא היה עיקר מושב אלקים אם כן לעשותו:
אם באדם ,שהרי לא בחר בעיר ויבחר למה בימיו לא שרתה שכינה ,כי הנה דעו
בדוד שהוא מרכבה ומושב והיכל ה' ואגב ומה הוא הדבר אשר דבר? הלא הוא מן
נא כי ויקם ה' את דברו אשר דבר שלא היום אשר הוצאתי כו' ,לומר אל יעלה על
מתפשט בבית ,אמר עתה בשני כבר ניכר בחר בעיר ,כי-אם עד בא דוד ובו בחר
אלקותך בפירוש הא' ,כי אין כמוך שיהיה רוחכם כי ישב אלקים על הארץ גם
לעשות עיקר דירתו כי הלא אני קמתי שיהיה בבית המקדש ,כי הלא מן היום
כאחת בשמים ממעל ועל הארץ מתחת תחתיו ,וזהו ואקום תחת דוד אבי ואשב
כאשר אתה בשני עולמים כאחת אשר הוצאתי את עמי את ישראל ממצרים
על כסא ישראל היות שפע עליון מושפע לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות
כמדובר .ועוד שנית ,והוא כי אתה משגיח עליהם כאשר היה בדוד כאשר דבר
בפרטים ולא יעצרך הגשם מלדעת בית לשכן שם ה' עד שואבחר בדוד להיות
ואבנה ,כי גם על ידי(ם שלי) הוכן המקום: על עמי ישראל עליהם ,ממש להריק על
מצפוני לב האדם שמחומר קורץ ,כי הנך
(כא) וָ אָ ִשם ָשם מָ קוֹ ם לָאָ רוֹ ן אֲ ֶשר שומר הברית דוקא לעבדיך ההולכים ידו להם שפע עליון כי (דוד) הוא הראש
ָשם ְׁב ִרית יְׁ קֹוָ ק א ֲֶשר ָכ ַרת ִעם ֲאבֹּתֵ ינו לפניך בכל לבם מה שלא עשית לזולתו, לשכון קה אלקים בו כי היכל ה' המה
אך אין זה כי-אם שכל לבבות דורש אתה ְבהוֹּ צִ יאוֹּ א ָֹּתם מֵ אֶ ֶרץ ִמצְ ָר ִים: כללות ישראל ,והוא (דוד) על ראשם
וזהו ואשים שם מקום לארון ,והוא כי ומצאת את לבבו נאמן לפניך ואין כמוך... עיקר מושב אלקים השורה בישראל ,ואז
~ ~ ~ הלא יקשה שהיה לו לומר ואשים שם את על ידי זכות היות מי שהוא משכן אלקים.
הארון או ואבנה שם מקום לארון ולא ויהי עם לבב דוד אבי לבנות בית לשם ה'
ALSHICHK@GMAIL. COM
14
אבל אם האדם עושה את כל כפי
יכולתו ,אף שהוא בחסרונות ,הקדוש
ולא יתערב זר בשמחתנו ,כי הש"י חופף
עלינו ,ומסתיר אותנו מכל המציקים לנו:
ד"ת מספה"ק ע"פ האלשיך הק'
הוספות בסוגריים ובאותיות שונות הם מן המלקט ומבאר
ברוך הוא מקבל באהבה ושולח להאדם אבל לזה צריך הכנה רבה עצומה לכל
שפע וברכה מכל העולמות ,וממלא לו כל ~ ~ ~
איש מישראל לפשפש במעשיו קודם החג
חסרונותיו ,וחופף ומגין עליו. הקדוש ,ולטהר ולקדש עצמו כפי יכולתו, ספה"ק ליקוטי מהרי"ל
ועל זה בא הרמז בקרא בפעם שלישית, מרבה"ק ר' יהודה לייב מזאקילקאוו
ומי יאמר זכיתי לבי ,עם כל זה ,אם ~ ~ ~
בסוכות מלא ,להורות שהקב"ה מגין האדם עושה כפי יכולתו ,ומתחיל להכין
ומחסה על האדם החפץ בבריתו את עצמו בקדושה ובטהרה תיכף במוצאי הכנה להמשיך עלינו אור הסוכות
בשלימות בלי שום מחסור ,כפי מתנת ידו יום הכיפורים לעשות בסוכה כאשר רמזו ~
הרחבה והמלאה. לנו חז"ל ,ועיקר הוא שהאדם ישתדל שלש פעמים נאמר בסוכת בקרא,
והוא הענין הכתוב אצל יעקב אבינו, להיות כלי מוכשר לקבלת קדושת חג והגמרא דרשה בזה .ואפשר ג"כ לידרוש
(כאשר עדיין נשאר בהם שיריים של הסוכות ,ולזה אל יתרפה עצמו ממלאכת טעמא דקרא ,מפני מה כתיב ב' פעמים
לבן ועשו ,אזי) ויעקב נסע סכתה ,חסר, שמים ח"ו ,ולא יעזוב עבודתו מימים בסכת חסר ואחד מלא בסכות?
ולמקנהו עשה סכת ,כתיב גם כן חסר הנוראים הקודמים ,רק תיכף במוצאי יום
בלא וא"ו. הכיפורים יאיר שכלו לכל עניניו, הענין כך הוא ,כי ידוע מספרים
הקדושים ,עי' אלשיך ויקרא (כג ,לג),
(וכאשר נטהרו מהם ובאו אל המנוחה ואם הוא משתדל כפי יכולתו על כל שורש הסוכה ,כי אחרי הטהרה (מחטא
ואל הנחלה) על כן קרא שם המקום פנים ,אזי הקדוש ברוך הוא מגין עליו בחג העגל) ביום הכיפורים זכינו לישב בצילא
סוכות ,מלא בוא"ו ,והמבין יבין: הסוכות ומסתירו מכל המקטריגין דמהימנותא עילאה ,בצילא דקודשא
~ ~ ~ ושומרו ומצילו מכל דבר רע ופורס עלינו בריך הוא,
ספה"ק שיח שרפי קודש סוכת שלומו.
וזל"ק האלשיך :ויקרא פרק כג ,לג:
ליקוטי גדולי החסידות והעיקר לתקן חוש השמיעה וחוש בחמשה עשר יום לחדש השביעי .והטעם
~ ~ ~ הראות ,כי בראיה ובשמיעה תליא מילתא.פירש באומרו הזה שהוא להיות חדש זה,
נוי סוכה ,ונטילת ד' מינים בסוכה ועיקר הכנה ,שידע בעצמו כי אפילו אם כי אז עלתה ארוכת ישראל ותיקון
~ יכין האדם וישמור את עצמו בכל עניניוהעולם ...כי אז באותו חדש היה התיקון,
כי במחרת יום הכפורים ירד משה בלוחות
נחשב למאומה ,כי האדם איננו יכול לעשות
צריך להבין למה לא מצינו בשום מצוה שניות וברצון טוב ובבשורת עשות
שיהיה הנוי מצוה וגדול כ"כ ,כמו נוי שום ענין בשלימות ,רק שהקב"ה מקבל
הרצון והחפץ של כל ישראל ,ושולח לו המשכן להשרות שכינתו בתוכו .וכן בכל
סוכה ,דמצינו בגמ'' ,עטרה בקרמין דור החדש ההוא כפרה לישראל ,שהוא
וסדינין וגו' והלא זה אלי ואנוהו קאי על ברכתו בשלימות בלי שום חסרון חלילה ,כי
תיקון העולם והארת כבודו על ידי כפרת
הוא ממלא כל עלמין( :אולי כונתו שמאמר
כל המצות?
ישראל .באופן כי החדש השביעי הזה הוא זוה"ק הנ"ל מרמז שה' ממלא כל
ואמר האדמו"ר מסאכטשוב זצללה"ה, החסרונות וההעלמות (כל עלמין)) המיוחד אל החג( :עכל"ק האלשיך)
דהנה על זה אלי ואנוהו: (ממשיך הליקוטי מהרי"ל) ומאז
ותיבת סוכה יש לו שלשה פירושים:
פי' התרגום' ,ואבני לי' בית מקדשא', והלאה נקבע לדורות .וצונו הקדוש ברוך
שמיעה והאזנה ,מלשון ,הסכת ושמע הוא לעשות סוכה אחר טהרת נפשנו
והגמ' דרשו' ,התנאה לפניו במצות', ישראל. ביום הכיפורים.
וי"ל דאלו ואלו דא"ח ,דהנה ידוע, גם סובל הפירוש ראיה ,מלשון יסכה
דסוכה רומז על בית המקדש ,ובית החיוב מוטל עלינו בני ישראל להשתדל
הנאמר אצל שרה ,שסכה ברוח הקודש. תיכף במצוות סוכה ,כאשר נצטווינו מפי
המקדש נקרא נמי סוכת שלום,
וגם כיסוי ,מלשון סכך ,כשמה. חז"ל ,אשר מפיהם אנו חיין ,להכין
[ובגמ' ,כשם שחל ש"ש על חגיגה כך המצות לזמן הקבוע לנו בתורה הקדושה,
חל ש"ש על סוכה עיי"ש] ועל זה בא הרמז בתורה ב' פעמים
בסוכת חסר ,כי זה מרמז על האדם והכל הוא מאהבת הקדוש ברוך הוא
וא"כ ,בסוכה שייכים הב' פירושים שצריך לתקן עצמו השמיעה (הסכת את עמו ישראל ,כנאמר ,כי חלק ה' עמו
הנ"ל בדבר אחד ,לכן המצוה של נוי ,גדול ושמע) והראיה (שסכה ברוה"ק) כנ"ל, יעקב חבל נחלתו ,על כן ,צוה לנו לישב
כאן בסוכה ,יותר מבכל המצות. והאדם אינו יכול לעשות בשלימות( ,רק בסוכה ,כי ע"י מצות סוכה שאנו מקיימין
כדת וכהלכה ,נסתם פי המקטריגין עלינו ,בבחי' 'חסר')
15
וזהו אומרו את פני האדון .וגם הורה (אלפינון מלשון נפתלתי ל' חיבור) בני ובזה מובן ,למה באה מצות של נטילת
היותו יתברך ה' מהוה הויות ,כי ברא ישראל אל מועדי ה', ד' מינים בסוכה ,דאיך שייכים זה לזה?
העולם כאמור במקומו איך הורה חידוש וזה דאיתא בגמרא על וידבר משה וגו', אך כתיב ,ועשו לי מקדש ושכנתי
העולם ,וזהו אומרו ה'. משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין בתוכם ,והפי' הפשוט ,שקאי על בית
אך השני שהוא כנגד שבועות ,שקבלו ודורשין בענינו של יום וכו', המקדש ,שהשי"ת שורה בתוכו.
עליהם אלהותו יתברך ותורתו, היינו שהשאלה והדרישה הם בכוחו אולם באלשיך ...כ' שקאי נמי על
על כן עליו אמר האדון ה' אלהי ישראל. של משה רבינו ,כפי מה שדורשין כך זה כל ישראל,
אך להיות כי מיד עשו את העגל ,ומה נותן חיות כדכתיב דרשוני וחיו, ועל כל אחד וא' מישראל (מוטל),
גם למה שאמרו ז"ל ,כי היו מקבלים בסוכות היה נסוך המים ,ושמחת בית שיעשה עצמו מקדש ומשכן להשראת
התורה ורעה בלבבם לעבודה זרה כד"א, השואבה ,וכתיב ושאבתם מים בששון השכינה ,שיוכל השי"ת לשכון בתוכו ממש,
ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ,וזה לא ממעיני הישועה ובתרגום ותקבלון אולפן והיינו ע"י קדושת האיברים ,שמקדש
בכולם היו רק בקצתם ,על כן לא היה חדת בחדוא מבחירי צדיקיא ,אולפן חדת, עצמו עי"ז בא להשראת השכינה ,וזהו,
האלהות בפרטות לכל אחד. הכוונה לתורה ,שהקב"ה מחדש בכל יום, 'האבות הן הן המרכבה'.
אך ,בחג הסוכות ,שנתכפר להם העון, כתיב ושאבתם מים בששון וגו'
וממילא ,בסוכות ,שרומז על ביהמ"ק
ומה גם שעבר עליהם יום הכיפורים וכתיב ,שפכי כמים לבך (בחי' ניסוך והשראת השכינה וכנ"ל,
וקבלו למחרתו לוחות שניות ,אז כל אחד המים) נוכח פני ה' ,וזה הוא סוכות שהוא ובא אח"כ הד' מינים ,שרומז נמי
מישראל היה עליו קבלת אלהותו, נוכח פני ה' ,דאיתא באלשיך, לאיברים ,כמבואר במדרש ,לולב נגד
כלשונו יתברך באמרו אנכי ה' אלהיך ,ולא שבשלש רגלים: השדרה ,ואתרוג נגד הלב ,וערבה נגד
אמר 'אלהיכם', כתיב פעם אחת ,שלש פעמים בשנה השפתים ,והדס נגד העינים,
על כן הפעם השלישית שהוא כנגד יראה כל זכורך אל פני האדון ה'. ורומז (נטילת ד' מינים) דצריך לקדש
סוכות נאמר בו ה' אלהיך לשון יחיד. ופעם שניה כתיב ,את פני האדון ה' כל האיברים ולהגביהם להקדושה ,ובאלו
ולא אמר האדון ,ל'מה שהוא תואר דין אלקי ישראל ,וזה קאי על פסח ושבועות. הד' נכלל כל האדם( .ומרומז ענין
כנודע ,ובחג הסוכות שאחר יום הכפורים ובפעם השלישית ,שקאי על סוכות, הגבהת האברים בנטילת ד' מינים כי)
הכל רחמים. כתיב את פני ה' אלקיך, וצריך להגביה את האיברים ,וכדאמר
ועל כן יתכן ,רבה שמחת סוכות בגמרא ,מדאגבהי' נפיק בי'.
וזל"ק האלשיך :דברים פרק טז :טז:
מהשנים האחרים, שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את וממילא ,כשמקדש כל האיברים
פני יי אלהיך במקום אשר יבחר בחג (המרומז בנטילתו הד' מינים) ,בא עי"ז
כי בפסח הראשון (בסנה) נאמר ,ראה להשראת שכינה בתוכו ממש ,ושייך זה
ראיתי שראה הוא יתברך שתי ראיות, המצות ובחג השבעות ובחג הסכות ולא להסוכה ,שהוא השראת השכינה ג"כ
העגל ,והענוי ,וגם המרו על ים בים סוף, יראה את פני יי ריקם. בכללות ,וכנ"ל ,ואתי שפיר (מנהג נטילת
ובשבועות כנזכר לעיל( ,ויפתוהו)... הנה שלשה פעמים נאמר פסוק זה ד' מינים בתוך הסוכה):
אך סוכות ,בו היו נקיים .וגם (אע"פ) בתורה .באחד נאמר אל פני האדון ה' ,ובשני ~ ~ ~
שבפסוק זה נזכרו השלשה חגים חג אמר את פני האדון ה' אלהי ישראל,
ובשלישי בפרשה זו נאמר את פני ה' אלהיך. ספה"ק אמרי אמת
המצות וחג השבועות וחג הסוכות ,עם כל מרבה"ק ר' אברהם מרדכי אלתר מגור
זה ,עיקר הענין הוא על חג הסוכות דעלה ואפשר כי הוא כנגד פסח שבועות וסוכות. ~ ~ ~
קאי :עכל"ק האלשיך. והאחד שכנגד פסח ,עדיין לא היה ה' ענין אור פני ה' דחג הסוכות ,וניסוך המים
(על זה שפירש אשר' :כל אחד מישראל אלהינו בעצם ,כי לא נגמרה הטהרה עד ~
היה עליו קבלת אלהותו ,כלשונו יתברך ששי בסיון ולא קבלנו התורה ,רק נודע
באמרו אנכי ה' אלהיך ,ולא אמר היותו יתברך אדון על הכל ,כי השתרר על איתא בשפת אמת ,על מה דכתיב
'אלהיכם' ,על כן הפעם השלישית שהוא פרעה ומצרים ולא שוה להם השר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל
כנגד סוכות נאמר בו (את פני) ה' אלהיך שעליהם ,וגם עלינו שלט ,ויראהו לעינינו ותרגם אונקלוס ואלפינון לבני ישראל
מת על שפת הים, היינו שעל ידי משה רבינו נתחברו
16
ארעי דפטור ממעשר ,מכל מקום בשבת לכל העולם לאחר שאוכלים ושותים אומר לשון יחיד' ,ע"ז מבאר האמרי אמת):
קובעת למעשר ,והכי נמי ביו"ט אכילת להם ברכו למי שאכלתם משלו סבורים סוכות הוא 'נוכח פני ה' בלי הסתר,
ארעי גם כן קובע ,יחייב בסוכה! אתם שמשלי אכלתם משל מי שאמר והי' (ולכן) סוכות הוא זמן שיכולים להעלות
ונראה ליישב ע"ד אגדה ,עפמ"ש העולם אכלתם (והוא מגמ' סוטה י') בו כל הנצוצות שנתפזרו בכל הזמנים,
הר"ם אלשיך זללה"ה בפ' ולזה יש לומר הטעם ,לזאת יקרא שכן כתיב ,שפכי כמים (לבך נוכח פני
אמור עה"פ ,בסוכות תשבו שבעת ימים הסוכה צילא דמהמנותא ,עפ"י המבואר ה') וגו' (כנ"ל ,דהיינו בסוכות ,ניסוך
וגו' וז"ל ,כי הן זאת היתה כוונתו ית"ש באלשי"ך ,כי זאת היתה כוונתו ית', המים ,נוכח פני ה' ,אז הניצוצות
לשום את בנ"י באוהלים בצאתם לשום את בנ"י באוהלים בצאתם ממצרים שנתפזרו ,אפשר להעלותם ,ולכן) שאי
ממצרים לתת להם ארץ טובה לצאת לתת להם ארץ טובה ,להראות שלא אליו כפיך על נפש עולליך העטופים
מדירת קבע לשבת בדירת ארעי ,והרמז לעשות עיקר מעוה"ז ,כי בעוה"ז ,האדם ברעב בראש כל חוצות.
בזה ,אשר לא יעשה עיקר וקבע מחיי כמו יושב אוהל ,העומד לנסוע ממקום וזה דכ' ,אקים את (עם וע"י) סוכת דוד,
עוה"ז לאכול לשבעה ולמכסה ,כי אדרבא למקום ,והעיקר ,להיות מוכן בעת ישוב (את ניצוץ) הנופלת.
כל עיקר הכוונה לעשות ארעי מעוה"ז ,כי לביתו ,לקנות ולסחור מצות ומעש"ט,
הוא כמו יושב אוהל העומד לנסוע לשבת בזה בעוה"ב ,עכ"ד עיי"ש. * היהודי הקדוש ז"ל אמר על הפסוק,
ממקום למקום ,וז"ש בסוכות תשבו העניים והאביונים מבקשים מים ואין,
ולכן נקרא הסוכה צילא דמהמנותא, שהכוונה שמבקשים האין ,ביטול היש,
שבעת ימים לרמז לז' עשירית חיי האדם, כיון שע"י הסוכה נקרא שם ה' בעולם,
ימי שנותיהם שבעים שנה ,שיחד כולם והיינו כדאיתא בזוה"ק היש ה' בקרבנו אם
דבזה יוכל האדם לזכור בעצמו ,מה הוא אין וכו' בעו למנדע בין עתיקא סתימאה
דירת ארעי המה .עכ"ד הצורך לענינינו. ומה אחריתו ,וכמו שע"י האשל ,נקרא דכל סתימין דאקרי אין וכו',
ובזה יתבאר הטעם למה אוכלין ארעי שם ה' בעולם ,כן ע"י הסוכה כנ"ל,
חוץ לסוכה ,ומה נשתנה מצוה זו משאר וזהו ,שמחת בית השואבה ,שהיו
וז"ש המדרש ,אתה אמרת והשענו תחת מנסכין בג' לוגין מים שאובים ,להראות,
מצות ,כמו מצה דמקיים בפסח מצה זו העץ ,היינו תחת האשל כנ"ל ,ובזה היה שם
שאוכל ,ואפילו אם היה רק ארעי קיים שאף שבכל מקוה (החסרה) פוסלין ג'
ה' נקרא בעולם ,חייך ,שאני פורע לבניך כן לוגין מים שאובים ,אולם כאן ,יש מקוה
המצוה? בדורות האחרונים ,ליתן להם מצוה כזה, שלימה מקודם ,שאז אין הג' לוגין פוסלין,
אמנם לפי הנ"ל ,דהרמז במצות סוכה, שעל ידה יזכירו וישובו אל ה' ,ויהיה נקרא המקוה היא ביום כפור ,באר מים חיים,
לעשות מעוה"ז (מן הקבע שלו לעשות) שם ה' בעולם ,במה שישבו שבעת ימים
ארעי ,ולא לעשות קביעות מעוה"ז ,א"כ תחת צילא דמהמנותא ,וכאמור. (עוד אופן וטעם שאינה נפסלת)
שפיר ,דבאוכל ארעי פטור מן הסוכה, ~ ~ ~ וכשמבטלים היש ,אין המקוה נפסלת ,כי
דהא בלא"ה הוא ארעי ,ואפילו הוא אוכל פסולן של שאובים הוא מחמת תפיסת ידי
אדם ,כ' גבי דוד (שכידוע שביטל ישותו) עצי חיים על מועדים -לשבת תשובה:
בבית ,ודוקא באוכל אכילת קבע ,מחויב ויסך אותם לה' ,ואיתא ,ניסוך המים היה :סוכה כ"ז ,אהא דאמרינן במשנה ,אוכלין
בסוכה ,להראות בזה כי האכילה וחיי ושותין ארעי חוץ לסוכה ,ומעשה בריב"ז
העוה"ז הוא רק ארעי ,ואפילו הוא אוכל ~ ~ ~
הביאו לו לטעום את התבשיל ,ולר"ג שני
אכילת קבע( ,משא"כ באכילת ארעי אינו ספה"ק עצי חיים כותבות ,ואמרו העלום לסוכה,
מראה בזה שום חידוש ,למעט הקבע) מרבה"ק ר' חיים צבי טייטלבוים מסיגוט
ופריך בגמ' מעשה לסתור? ~ ~ ~
ומיושב ממילא קושית הא"ר ,דאין
לומר דשבת קובעת לענין סוכה ,דהא מצות סוכה מלמד שעוה"ז היא דירת ארעי חסורי מחסרא ,והכי קתני ,אם בא
אדרבא ,כל ענין הסוכה ,הוא כדי להחמיר על עצמו ,מחמיר ,ולית ביה משום ~
להראות ,דאין אוכלין אפילו קבע ,אלא יוהרא ,ומעשה נמי והביאו לריב"ז וכו'
בדרך ארעי ,ואם כן ,כש"כ דאכילת ארעי מועדים ,ליל א' דסכות :במדרש ילקוט,
אתה אמרת והשענו תחת העץ חייך שאני והקשה (בא"ר ,סי' תרל"ט ס"ק י"א)
לא הוי קבע ואפילו בשבת הוא כן דאם מאי פריך ,מעשה לסתור ,דילמא מעשה
לא כן ,בטלה כל הענין והטעם דמצוה זו. פורע לבניך בסכות תשבו שבעת ימים.
דריב"ז ור"ג היה ביו"ט או בשבת,
~ ~ ~ דאכילת ארעי שלהן ,הוי קבע? והוא תמוה ,מה ענין סוכה לזה?
ALSHICHK@GMAIL.COM ונראה עפי"מ שפירש"י עה"פ ,ויטע כמו דאמרי' במס' ביצה ל"ד ,דשבת
אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א' קובעת למעשר ,היינו דאפילו אכילת
עולם :ע"י אותו אשל נקרא שמו של הקב"ה
17
