gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אלשיך · Alshich — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: אלשיך · Alshich

שבוע: סוכות (2026-09-21)

אלשיך · Alshich — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫אמנם לבא אל הענין נשית לבנו לדעת‪ :‬בני האדם על ידי קיום התורה ומצותיה‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫על מה זה צוה לנו יתברך לחוג את חג מקיימים העולם‪.‬‬ ‫הסוכות?‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫והנה לבא כונתו יתברך אל הפועל‪ ,‬בחר‬ ‫בעמו ישראל שבהם עולם מתקיים‬ ‫כי הנה חג הפסח היה על גאולתינו‬ ‫סוכות‬ ‫בקיימם תורת ה'‪ .‬ועל כן הטיבו אשר‬ ‫הוספות בסוגריים ובאותיות שונות הם מן המלקט ומבאר ממצרים‪ ,‬וגם חג השבועות על מתן‬ ‫דברו רבותינו ז"ל באומרם בראשית ברא‬ ‫תורה‪ .‬אך חג הסוכות אין דבר נעשה לנו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אלהים כו' בשביל ישראל שנקראו‬ ‫בזמן ההוא שעליו יחוגו וינועו איש איש‬ ‫סוכות הוא חג ה'‪ ,‬ששמח‬ ‫ראשית נברא עולם‪ ,‬בשביל התורה‬ ‫שנתקיים כוונתו בבריאת העולם מקרב ביתו לעלות כלם לגגות לשבת‬ ‫שנקראת ראשית נברא העולם‪ ,‬כי זה וזה‬ ‫שבעת ימים בסוכות‪.‬‬ ‫וחג שנטהרנו מפגמינו‬ ‫גורם קיומו כנודע‪.‬‬ ‫ואם אמרנו שהוא על אשר הקיפנו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫והנה כאשר היו ישראל במצרים לא‬ ‫פ' אמור‪ .‬וַ יְ ַד ֵּבר יְ קֹוָ ק אֶ ל מ ֶֹשה יתברך ענני כבוד כפשט הכתוב למען‬ ‫היה לא ישראל ולא תורה כי עובדי‬ ‫לֵּאמֹר‪ַ .‬ד ֵּבר אֶ ל ְבנֵּי יִ ְש ָראֵּ ל לֵּאמֹר ידעו דורותיכם כו'‪ ,‬נעשה גם כן זכר למן‬ ‫עבודה זרה היו‪ ,‬אבודים גופם ונפשם‪.‬‬ ‫ַבח ֲִמ ָשה עָ ָשר יוֹ ם ַלח ֶֹדש הַ ְשבִ יעִ י הַ זֶה ולבארה של מרים‪ ,‬כי שלשת הדברים היו‬ ‫ואלהינו מרחם‪ ,‬את גוייתם הוציא משם‬ ‫חַ ג הַ סֻּכוֹ ת ִשבְ עַ ת יָ ִמים לַיקֹוָ ק‪ ...‬אַ ְך גדולים וטובים‪ ,‬ולמה יגרע נס הנעשה על‬ ‫מעבדות לחרות בחמשה עשר בניסן‪,‬‬ ‫ַבח ֲִמ ָשה עָ ָשר יוֹ ם ַלח ֶֹדש הַ ְשבִ יעִ י ידי משה והנעשה על ידי מרים מהנעשה‬ ‫ואת נפשותם ראה והתקין על ידי מתן‬ ‫ְבאָ סְ ְפכֶ ם אֶ ת ְתבואַ ת הָ אָ ֶרץ ָתחֹגו אֶ ת על ידי אהרן?‬ ‫התורה בששה בסיון‪ .‬וביום ההוא נתבסם‬ ‫אך הנה מרגלא בפומייהו דרבותינו ז"ל‬ ‫חַ ג יְ קֹוָ ק ִשבְ עַ ת יָ ִמים ַביוֹ ם הָ ִראשוֹ ן‬ ‫העולם ונתקיים‪ ,‬כמאמרם ז"ל ויהי ערב‬ ‫כי מאז ברא הוא יתברך את העולם היה‬ ‫ַש ָבתוֹ ן ובַ יוֹ ם הַ ְש ִמינִ י ַש ָבתוֹ ן‪.‬‬ ‫ויהי בקר יום הששי שכל כללות בריאת‬ ‫כי נתאוה להיות לו דירה בתחתונים‪.‬‬ ‫(א) ראוי לשים לב‪ .‬על אומרו לאמר‪ ,‬זה‬ ‫העולם היה תלוי ביום הששי של מתן‬ ‫שהוא למדקדק לשונם ז"ל אשר ירמיה‬ ‫פעמיים‪.‬‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫דבר באומרו‪ :‬היכל ה' היכל ה' המה‪.‬‬ ‫(ב) אומרו השביעי הזה‪ ,‬כי מלת הזה‬ ‫ויהי היום יום שבעה עשר בתמוז עשו‬ ‫שאחשוב הוקשה לרבותינו ז"ל כי מה‬ ‫היא יתירה‪ ,‬כי מי לא ידע כי חדש השביעי‬ ‫עגל בחורב וישתחוו לו במחרתו ובוטל‬ ‫ראה יתברך לעשות עולם גשמי ועכור‬ ‫הוא תשרי?‬ ‫מתן התורה‪ ,‬כי בו ביום נשתברו הלוחות‬ ‫בארץ הלזו? על כן אמרו כי לא מהארץ‬ ‫עשה עיקר‪ ,‬כי מה הארץ‪ ,‬והאמנם ישב‬ ‫(ג) אומרו אך בחמשה עשר יום כו'‪ ,‬זה‬ ‫ונסתלקה שכינה למעלה ונתחייבו כליה‪,‬‬ ‫אלהים על הארץ? אך כל כונתו לא היתה‬ ‫האך מה בא למעט? ואם הוא כאומרו‪:‬‬ ‫לולא משה בחירו יתברך עמד בפרץ‬ ‫רק על בני אדם גם בני איש‪ ,‬כי חלק ה'‬ ‫אבל‪ ,‬ושולל דבר מהאמורים למעלה‪,‬‬ ‫לפניו להשיב חמתו מהשחית‪ ,‬והוצרך‬ ‫נפשם‪ ,‬ובקיימם תורה ומצות יזדככו‬ ‫ראוי לדעת מה הוא‪ ,‬כי הלא הכל ענין‬ ‫לתקן הדבר עד מוצאי יום הכיפורים‬ ‫ויתלבנו עד מושב אלהים יהיו‪ .‬וכמאמר‬ ‫אחד מועד זה עם שאר מועדי ה'‬ ‫שירד משה מן ההר בלוחות שניות וחזרה‬ ‫הכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם‪ ,‬כי‬ ‫שהזכיר!‬ ‫תורה למקומה‪.‬‬ ‫בתוכו לא נאמר אלא בתוכם כי היכל ה'‬ ‫(ד) אומרו תחוגו את חג ה' כו'‪ ,‬למה‬ ‫על כן אמר אלהים הנה בצאת ישראל‬ ‫המה‪.‬‬‫שינה? כי בכל המועדים אינו אומר רק חג‬ ‫ממצרים הטבתי להם בעצה‪ ,‬ולפי דרכה‬ ‫היו מכינים דרך לקיום העולם לכבוד‬ ‫לה' או פסח לה'‪ ,‬אך לא קראו פסח ה' או וזהו מתק לשונם באומרו נתאוה‬ ‫שתהיה לו דירה בתחתונים‪ ,‬ולא אמרו‬ ‫חג ה' כזה!‬ ‫בוראו יתברך‪ .‬וכן במתן תורה הטהרתם‬ ‫והשגתם מעלה גדולה‪ ,‬כי מי גוי גדול‬ ‫(ה) למה לא עשה יתברך גם כן זכר למן בארץ‪ ,‬כי על בני אדם שוכני ארץ אשר‬ ‫אשר שמע קול אלהים כהם‪ .‬והיה על פי‬ ‫תחתונים המה כיוונו שבשבילם נברא‬ ‫ולבאר כאשר לענני כבוד?‬ ‫דרכם כבוד אלהים שהיה עולמו מתקיים‪.‬‬ ‫העולם‪ ,‬שלא כרצון מלאכי אלהים‬ ‫על כן אמר אלהים הנה על אשר קבלתם‬ ‫האומרים מה אנוש כי תזכרנו‪ .‬נמצא כי‬ ‫‪1‬‬ ‫כי אם בחמשה עשר יום לחדש השביעי‪.‬‬ ‫כבודו ונתקיים העולם אשר ברא‪ .‬ועל‬ ‫טובת יציאת מצרים ראוי תחוגו את חג‬ ‫והטעם פירש באומרו הזה‪ ,‬שהוא להיות‬ ‫הכל אשר הגדיל אז כח ה' בעולם חלף‬ ‫המצות על הנוגע לכם‪ ,‬וגם אני עמכם‪ .‬כי‬ ‫חדש זה‪ ,‬כי אז עלתה ארוכת ישראל‬ ‫אשר נאמר על עון העגל צור ילדך תשי‪ ,‬כי‬ ‫גם הם לי שבתון למעלה כאמור‬ ‫ותיקון העולם‪ .‬בין בצאת ישראל‬ ‫על כן יאות עשות שמחה רבה מאד‪.‬‬ ‫במועדים‪ .‬וכן בחג השבועות‪ ,‬עיקר הענין‬ ‫ממצרים (היינו בימי דור המדבר) כי אז‬ ‫היה לישראל שהשיגו מה שלא השיגה והנה היה תיקון הדבר במחרת יום‬ ‫באותו חדש היה התיקון‪ ,‬כי במחרת יום‬ ‫שום אומה ולשון‪ ,‬וגם הוא יתברך חוגג הכפורים‪ ,‬על כן סמוך ליום ההוא צוה לנו‬ ‫הכפורים ירד משה בלוחות שניות וברצון‬ ‫עמהם כי אליו יתברך שבת ומקרא קדש‪ :‬יתברך לחוג את חג הסוכות שהוא חג ה'‪.‬‬ ‫טוב ובבשורת עשות המשכן להשרות‬ ‫אך‪ ,‬חג הסוכות אמר אלהים הנה זה ואנחנו נחוג ונשמח ונעלוז על שמחת חג‬ ‫שכינתו בתוכו‪( .‬ובזה נתיישב קושיא ב‪:‬‬ ‫עיקרו נוגע אלי‪( ,‬ובזה נתיישב קושיא ג‪ :‬ה'‪.‬‬ ‫השביעי הזה‪ ,‬כי מלת הזה היא יתירה‪,‬‬ ‫כי מי לא ידע כי חדש השביעי הוא‬ ‫אך בחמשה עשר יום כו'‪ ,‬זה האך מה נמצא כי פסח ושבועות עיקרן עלינו על‬ ‫תשרי?‬ ‫בא למעט? ואם הוא כאומרו‪ :‬אבל‪ ,‬אשר היטיב הוא יתברך עמנו וה' קוראם‬ ‫וקושיא ה‪ :‬למה לא עשה יתברך גם‬ ‫ושולל דבר מהאמורים למעלה‪ ,‬ראוי מקרא קדש ושבת לה' בשבילנו‪.‬‬ ‫לדעת מה הוא‪ ,‬כי הלא הכל ענין אחד‬ ‫כן זכר למן ולבאר כאשר לענני כבוד?)‬ ‫אך חג הסוכות הוא בעצם וראשונה חג‬ ‫מועד זה עם שאר מועדי ה' שהזכיר!)‬ ‫וכן בכל דור החדש ההוא כפרה‬ ‫חגו‬ ‫את‬ ‫חוגגים‬ ‫ואנחנו‬ ‫‪,‬‬ ‫יתברך‬ ‫לכבודו‬ ‫'‬ ‫ה‬ ‫כי הלא אחר שהוצאתי אתכם ממצרים‬ ‫ונתתי לכם את התורה‪ ,‬והייתי שורה כמאמרו יתברך באומרו תחוגו את חג ה' לישראל‪ ,‬שהוא תיקון העולם והארת‬ ‫עמכם בארץ‪ ,‬כד"א‪ ,‬וירד ה' על הר סיני‪ ,‬כאשר נבאר בס"ד‪( :‬ובזה נתיישב קושיא כבודו על ידי כפרת ישראל‪ .‬באופן כי‬ ‫קלקלתם הכל בעגל‪ .‬והיה העון נכון ד‪ :‬תחוגו את חג ה' כו'‪ ,‬למה שינה? כי החדש השביעי הזה הוא המיוחד אל החג‪:‬‬ ‫בכל המועדים אינו אומר רק חג לה' או‬ ‫למועדי רגל‪ ,‬והיה כבודו יתברך מתחלל פסח לה'‪ ,‬אך לא קראו פסח ה' או חג או יאמר מעין הקודם‪ ,‬במאמרם ז"ל‬ ‫במדבר רבה‪ ,‬כי בשלשה דברים העולם‬ ‫חלילה‪ :‬בין לפני מלאכי השרת למעלה‪ ,‬ה' כזה!)‬ ‫עומד וכו'‪ ,‬עד מתן תורה היה מתקיים‬ ‫כי יאמרו הלא אמרנו לך‪ ,‬מה אנוש כי‬ ‫בעמוד אחד הוא גמילות חסדים‪,‬‬ ‫צאתם‬ ‫בעת‬ ‫שקרה‬ ‫הדרך‬ ‫על‬ ‫והנה‬ ‫תזכרנו‪ ,‬והביטה וראה על מה שוא בראת‬ ‫משניתנה התורה היו שני עמודים‪ .‬והיה‬ ‫זה‬ ‫מעין‬ ‫‪,‬‬‫הסוכות‬ ‫חג‬ ‫ענין‬ ‫על‬ ‫ממצרים‬ ‫כל בני אדם‪ ,‬בין מהמצריים‪ ,‬כמאמר‬ ‫העולם רותת עד שנעשה המשכן והיתה‬ ‫השנה‬ ‫מראשית‬ ‫כי‬ ‫‪.‬‬‫ושנה‬ ‫שנה‬ ‫בכל‬ ‫יקרנו‬ ‫משה‪ ,‬למה יאמרו מצרים כו'‪ .‬ועל הכל‬ ‫עבודה‪ .‬והנה העמוד ראשון הוא גמילות‬ ‫‪.‬‬‫מנו‬ ‫גברו‬ ‫עונות‬ ‫בדברי‬ ‫האדם‬ ‫יתלכלך‬ ‫כביכול התישו צור ילדם‪ ,‬כמאמר התורה‪,‬‬ ‫חסדים של אברהם‪ ,‬והוא מאמרם ז"ל כי‬ ‫תשובה‬ ‫יעשו‬ ‫והלאה‬ ‫השנה‬ ‫ומראש‬ ‫צור ילדך תשי‪ ,‬שהוא על ידי העגל‪.‬‬ ‫אברהם היה כמריש הסובל קורות‬ ‫מאשר‬ ‫העולם‬ ‫ויתוקן‬ ‫‪,‬‬ ‫מעשיהם‬ ‫ויתקנו‬ ‫על כן בשובם אל ה'‪ ,‬ונרצו לפניו יתברך‪,‬‬ ‫ויתן להם תורתו בלוחות שניות‪ ,‬ונתקן היה מתקלקל כל השנה ביום הכפורים‪ .‬שמשני צידיו‪ ,‬כך אברהם היה סובל עליו‬ ‫דבר כבודו‪ ,‬וצוה לעשות משכן להשרות ולכן על ידי התיקון שהוא שמחתו דורות שלפניו ושלאחריו‪ .‬אך מה שראוי‬ ‫שכינתו בתוכו‪ ,‬ולקיום העולם‪ ,‬כמאמרם יתברך‪ ,‬יהיה חג לה' בחג הסוכות‪ ,‬ואז לשים לב הוא איך תחלה בעמוד אחד לא‬ ‫ז"ל בשמות רבה‪ ,‬שלא נתבסס ונתקיים מתמלא חסד על העולם‪ .‬ועל כן אז הוא היה רותת ואחר כך בשנים היה רותת‪ .‬אך‬ ‫העולם עד הוקם המשכן‪ ,‬כי אז היו לעולם ניסוך המים‪ ,‬ושמחת בית השואבה‪ ,‬קודם היות תורה לא יחשב ה' להם עון‪,‬‬ ‫שלש רגלים לעמוד‪ ,‬כי היה גמילות ששואבין שם רוח הקודש‪ ,‬מה שאין כן על כן זכות אחד מספיק‪ .‬אך כשניתנה‬ ‫תורה יש חטאים ועל כן העולם רותת עד‬ ‫חסדים ותורה ועבודה‪ ,‬ואז הוסרה חרפת בשום חג מהראשונים‪:‬‬ ‫מלאכי השרת‪ ,‬האומרים לפניו יתברך‪ ,‬כי ונבא אל הביאור‪ .‬אמר דבר אל בני שבאה עבודה לכפר‪:‬‬ ‫טוב היה שלא נברא העולם השפל על ישראל לאמר‪ ,‬כלומר מה שראוי לאמר ונבא אל הענין‪ .‬והוא‪ ,‬כי בפסח היה‬ ‫אינו שיהיה חג זה בניסן על הענני כבוד גמילות חסדים כמה דאת אמר גומל‬ ‫חטאת ישראל‪ ,‬שהיו גורמים איבודו‪.‬‬ ‫על כן בזמן שנתקן כל זה‪ ,‬ראוי לחוג חג (ובזה נתיישב קושיא א‪ :‬לאמר‪ ,‬זה חסדים טובים וכו' ומביא גואל וכו'‪,‬‬ ‫פעמיים)‬ ‫גדול על כבוד אלהי עולם ה'‪ ,‬כי נתבסס‬ ‫‪2‬‬ ‫ברמז הנרמז‪ ,‬ונמצא בהן למוצאי דעת על כן היה מקום יתעורר איש לדבר‬ ‫שהוא יציאת מצרים‪ .‬ועל כן נעשה חסד‬ ‫ולומר‪ ,‬מה למועד הזה משאר מועדים‪,‬‬ ‫כמדובר‪:‬‬ ‫כל דכפין ייתי וייכול הוא עמוד אחד‪.‬‬ ‫והן זאת היתה כונתו יתברך לשום את האם האחרים לא מועדי ה' המה?‬ ‫בשבועות בא עמוד שני הוא תורה‪.‬‬ ‫ישראל באהלים בצאתם ממצרים לשני לזה אמר אלה כו'‪ ,‬כלומר אלה הנזכרים‬ ‫והיה עדיין העולם רותת עד מחרת יום‬ ‫למעלה בלעדי זה מועדי ה' המה כזה‪ .‬אך‪,‬‬ ‫כוונות‪:‬‬ ‫הכיפורים שבאה עבודה‪,‬‬ ‫אחת‪ ,‬למען ידעו דורותיכם ישראל כי הוא אשר תקראו אותם מקראי קדש‪ ,‬כדי‬ ‫ואז שנתבסס העולם הוא חג לה'‬ ‫מה שמוציאם ממצרים לתת להם ארץ להקריב קרבנות אשה לה' לתת לו יתברך‬ ‫בשמחה בעצם‪ ,‬וזהו לאמר כו'‪( :‬ובזה‬ ‫טובה‪ ,‬לא לעשות עיקר מחיי העולם הזה‪ ,‬תודה על אשר היטיב לכם בפסח על‬ ‫נתיישב קושיא א‪ :‬לאמר‪ ,‬זה פעמיים)‬ ‫הגאולה ובשבועות על התורה‪ .‬שעל כן‬ ‫היה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק‪,‬‬ ‫~‬ ‫תוסיפו בהם קרבנות דבר יום ביומו מעין‬ ‫כי אדרבה כל עיקר הכונה היא לעשות הנס הנעשה לכם ותעשו אותם תוספת‬ ‫הנה כי לא על חנם קבע הוא יתברך חג‬ ‫עראי מהעולם הזה כי אהל הוא העומד על הנהוג‪.‬‬ ‫השביעי הזה על שם הסכות‪ .‬כי ל'מה כי‬ ‫לנסוע ממקום למקום‪,‬‬ ‫שמחתו היא‪ ,‬כי לא שמח ה' במעשיו מאז‬ ‫וזהו מלבד שבתות ה' ומלבד וכו'‪ .‬אך‬ ‫ברא העולם עד הזמן ההוא‪,‬‬ ‫כי מה שנותן להם הארץ ההיא אין בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה‬ ‫העיקר רק לקנות בה חיי העולם הבא כי באספכם את תבואת הארץ תעזבו שמחת‬ ‫כי עשרים דור שמאדם עד אברהם היו‬ ‫שם עיקר תורה ומצות כנודע‪ ,‬והעושה כן האסיפה הנוגעת לכם‪ ,‬ולא תחוגו עליה‪.‬‬ ‫מכעיסים ובאים‪,‬‬ ‫רק תחגו את חג ה'‪ ,‬שהוא כי החג בעצם‬ ‫ינחל הארץ העליונה אשר לעומתה;‬ ‫ומאברהם התחילה שכינה לרדת‬ ‫שנית‪ ,‬להראות להם עולמם בחייהם‪ ,‬כי וראשונה לה' הוא‪ ,‬ואתם תחוגו חגו כי‬ ‫מרקיע שביעי לששי ולא שבתה לארץ‪,‬‬ ‫היו מוקפים חומת קדושה וה' הולך עמו אתם‪ .‬והוא האמור למעלה כי השני‬ ‫כאשר נתאוה יתברך שתהיה לו דירה‬ ‫לפניהם יומם‪ .‬למען יראו מעתה מעין רגלים אחרים הם על הנוגע אלינו‪ ,‬וזה על‬ ‫בתחתונים שהיה תכלית הבריאה‪ ,‬וגם‬ ‫העולם הבא‪ ,‬כי היו מסובבי קדושה וה' הנוגע אליו יתברך‪ .‬כי על כן חגו הוא‬ ‫לא פסקה זוהמא עד מתן תורה‪ ,‬ולא‬ ‫ואנחנו נחוג עמו‪ .‬והוא מאמרנו‪ ,‬כי כביכול‬ ‫הולך לפניהם‪:‬‬ ‫מלאו הימים לגמור מתנתה עד אשר עשו‬ ‫לא היתה שמחה לפניו יתברך שלמה‬ ‫~‬ ‫את העגל‪,‬‬ ‫אלה מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי בשאר מועדים‪ .‬כי בחג המצות עדיין‬ ‫ולא נתקן עד עבור יום הכפורים שאז‬ ‫קדש להקריב אשה לה' עלה ומנחה זבח המרו על ים בים סוף‪ ,‬וגם לא הטהרו עד‬ ‫ניתנה תורה בלוחות שניות והקהיל משה‬ ‫ונסכים דבר יום ביומו‪ .‬מלבד שבתת ה' מלאת ימי ליבון שבע שבתות עד מתן‬ ‫את ישראל לעשות לו מקדש לשכון‬ ‫ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם תורה‪ .‬וגם בחג השבועות ההוא לא שמח‪,‬‬ ‫בתוכם‪ ,‬אז שמח הוא יתברך‪ ,‬ועל כבודו‬ ‫ומלבד כל נדבתיכם אשר תתנו לה'‪ .‬אך כי נגלה לפניו עון העגל‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל‪,‬‬ ‫צוה לחוג את חג הסוכות כי היא שמחתו‬ ‫בחמשה עשר יום לחדש השביעי ראה ראיתי את עני עמי וכו'‪ ,‬אתה רואה‬ ‫כמדובר‪.‬‬ ‫באספכם את תבואת הארץ תחגו את חג ראיה אחת ואני רואה שתי ראיות‪ .‬וכמו‬ ‫ה' שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום שכתבנו על פסוק‪ ,‬אתם ראיתם כי מן‬ ‫וגם בכל דור אין לו יתברך ימי שמחה‬ ‫השמים וכו' לא תעשון וכו'‪ ,‬שהיה‬ ‫כחג הסוכות‪ ,‬כי אז נקיים ישראל מכל עון‬ ‫השמיני שבתון‪( .‬לז ‪ -‬לט)‪:‬‬ ‫אשר חטאו כי עבר עליהם יום הכפורים‪.‬‬ ‫להזהירם על מעשה העגל‪.‬‬ ‫אחר החרידו את כל החרדה הזאת על‬ ‫ועל כן יען כי כל שמחתו יתברך הוא על‬ ‫החג הזה‪ ,‬ראה יתברך והנה עדיין לא אך אחר שנתפייס בבא משה במחרת‬ ‫נאמר ההפרש שבין מועד זה לשאר יום הכפורים בלוחות שניות‪ ,‬וצוה על‬ ‫כשרונינו וטהרת נפשנו‪ ,‬אם כן ראוי הוא‬ ‫מועדי ה'‪ ,‬שככה רמז בענין הסוכות ככל המשכן‪ ,‬אז בחג הסוכות היתה לו יתברך‬ ‫כי זכר יעשה יתברך בחג ההוא אל השגת‬ ‫שמחה‪.‬‬ ‫ישראל זה הכשרון‪ ,‬הלא הוא על ידי‬ ‫אשר הזכרנו‪.‬‬ ‫הסוכות‪ ,‬ככל הדברים הנאמרים באמת‬ ‫וגם בכל יתר שנים אין השמחה שלמה‬ ‫עד בא יום הכפורים ונטהרים‬ ‫‪3‬‬ ‫כי האבות הן הם המרכבה‪( :‬ונמצא כי‬ ‫מאשמותיהם ומטפלים באותם ארבעה לשם שמחה‪ ,‬כי‪-‬אם לשם טלטול מדירת‬ ‫בחג הסוכות‪ ,‬יש בחינת גאולה וגלוי‬ ‫ימים בצרכי מצוה‪ ,‬אז יש לו יתברך קבע זכר לגלות שכינה‪ .‬ולפי זה לא שבעה‬ ‫שכינה כבבית המקדש)‬ ‫שמחה‪ .‬ועל כן אז היא שמחת בית ימים בלבד יהיה!‬ ‫השואבה‪ ,‬ומה גם למה שאמרו ז"ל‪ ,‬שהיו לזה אמר ושמחתם וכו' וחגתם וכו'‪ ,‬ועוד טעם שלישי‪ .‬והוא‪ ,‬למען ידעו‬ ‫שואבים משם רוח הקודש כי אז היתה לומר הן אמת כי השמחה האמיתית דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני‬ ‫בעצם היא בזמן הבית‪ ,‬אשר שם אני ישראל בהוציאי אותם כו'‪ .‬כי בזה שני‬ ‫השראת שכינה ביותר‪.‬‬ ‫נמצא שהוא חג ה' כאלו הוא יתברך אתכם‪ ,‬וזהו‪ ,‬ושמחתם לפני ה' א‪-‬להיכם‪ ,‬דברים‪:‬‬ ‫חוגג‪ ,‬ואנו חוגגים חגו ושמחים בשמחתו שהוא בזמן בית המקדש‪ ,‬ששם עלו אחד‪ ,‬כוונת הדירת עראי ככתוב‬ ‫למעלה‪ ,‬כי על כן בראשית הביא יתברך‬ ‫שבעת ימים‪ .‬כי הוא על כי על ידי סבת שבטים לראות את פני‪.‬‬ ‫השמחה שהוא כשרון ישראל‪ ,‬מתקיים אך‪ ,‬עם כל זה וחגתם אותו וכו' את ישראל לעבודתו‪ ,‬רמז להם יהיה‬ ‫העולם שנברא בשבעת ימים‪ ,‬כי ויכל א‪ -‬לדורותיכם‪ ,‬עם היות כי אז אינו לפני ה'‪ ,‬העולם הזה אצלם דירת עראי;‬ ‫להים ביום השביעי וכו'‪ ,‬וגם כוונה שנית‬ ‫על שנות האדם ימי חייו שבעה עשיריות‪ ,‬כי גם אז חג לה' יקרא עם היות כי שכינה שנית‪ ,‬למען רמז עולמם יראו בחייהם‪,‬‬ ‫כאשר בצאתם ממצרים על ידי ענני כבוד‬ ‫בגלות‪.‬‬ ‫שעל כן ביום הראשון שבתון וביום‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬וחגותם אותו חג לה'‪ .‬וגם א‪-‬להי ישראל‪ ,‬ולכתו יתברך לפניהם‬ ‫השמיני שבתון כמדובר‪:‬‬ ‫לא ימים רבים‪ ,‬רמז אל הטלטול ימים שהוא מעין העולם הבא‪ ,‬למען מאז‬ ‫~‬ ‫רבים‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬לשם חג לה' שבעת ימים יפקחו עיניהם ולבם לעבוד את ה'‪.‬‬ ‫וחגתם אתו חג לה' שבעת ימים בשנה בשנה‪ .‬כי תהיה חקת עולם לדורותיכם‪ ,‬ועל כן טוב לגבר כי ישא עול הגלות‪,‬‬ ‫ולמבטח ישב בסוכה‪ ,‬למען זולת‪,‬‬ ‫חקת עולם לדרתיכם בחדש השביעי תחגו כלומר גם אחר הבית‪:‬‬ ‫א‪ :‬קבלת המוסר (שהעולם היא דירת‬ ‫אתו‪ .‬בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח והענין‪ ,‬כי כבודו יתברך במקומו מונח‪,‬‬ ‫עד‬ ‫כמאז‪,‬‬ ‫הגלות‬ ‫בזמן‬ ‫שמחתו‬ ‫שאין‬ ‫עם‬ ‫בישראל ישבו בסכת‪ .‬למען ידעו דרתיכם‬ ‫ארעי)‬ ‫כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי בא הזמן שיתקיים בו ישמח ה' במעשיו‪.‬‬ ‫ב‪ :‬תהיה לו גם כן לפתח תקוה בגלות‬ ‫אותם מארץ מצרים אני ה' א‪-‬להיכם‪.‬‬ ‫החיל הזה‪ ,‬כי מבית הסורים יצא למלוך‬ ‫בדבר‪:‬‬ ‫טעמים‬ ‫שלשה‬ ‫לכם‬ ‫והנה‬ ‫(מא ‪ -‬מג)‪:‬‬ ‫הנה כתבנו למעלה כי חג הסוכות חג ה' אחד על הנוגע לכם‪ ,‬כי הנה בחדש ואם יתמהמה יחכה לו‪.‬‬ ‫יקרא‪ ,‬כי הוא יתברך חוגג אותו‪ ,‬כי בו השביעי תחגו אותו שהוא בחדש וזהו למען ידעו דורותיכם כי בסוכות כו'‪,‬‬ ‫ישמח ויגלה שפע עצום שבעולמות‪ ,‬שנצחתם בו‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל‪ ,‬כי כל כי גם עתה אני ה' א‪-‬להיכם ולא געלתי‬ ‫שהוא הנקרא שמחה אצלו יתברך‪ .‬ואנו האומות הם בדין בראש השנה‪ ,‬ומאן נצח בכם על כל חטאתיכם ובטחו בה' עדי עד‪:‬‬ ‫חוגגין חגו עמו כאומרו‪ ,‬תחגו את חג ה'‪ .‬מי שנוטל בידו שרביטו של מלך שהוא‬ ‫~‬ ‫על כן אחרי אומרו כל ענייני החג וקחת ארבעה מינים שבלולב‪ ,‬כמאמרם ז"ל‪ ,‬כי‬ ‫ארבעה מינים להעזר לבא אל המכוון‪ ,‬חג הסוכות הוא הוראת שנצחו ישראל דברים פט"ז‪ :‬חג הסכת תעשה לך‬ ‫אמר ושמחתם וכו'‪ .‬לומר‪ ,‬הנה להיות חג ונתכפרו‪ .‬באופן‪ ,‬שעל בחינה זו ראוי שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך‪.‬‬ ‫ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך‬ ‫ה' בעצם ככל הכתוב עד כה‪ ,‬כי אנו תחגו גם בזמן הגלות‪,‬‬ ‫חוגגים חגו‪ ,‬הנה לפי זה‪ ,‬לא יאות לו ועוד‪ ,‬כי גם השראת שכינה בצד מה לא ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר‬ ‫יתברך צוותנו לעשות את חג הסוכות‪ ,‬אם תחסר מכם‪ .‬כי גם שאין בית המקדש בשעריך‪ .‬שבעת ימים תחג ליי א‪-‬להיך‬ ‫לא בזמן שבית המקדש קיים‪ .‬מה שאין והשראת שכינה כמאז‪ ,‬הלא לא יבצר כי במקום אשר יבחר יי כי יברכך יי א‪-‬להיך‬ ‫כן אחרי כן‪ ,‬כי אין שמחה לפניו יתברך על ידי מה שבסוכות תשבו שבעת ימים‪ ,‬בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך‬ ‫מעת החרבן‪ ,‬כי איזו שמחה נערוך לפניו כי כל האזרח בישראל שהם האבות‪ ,‬שמח (יג ‪ -‬טו)‪:‬‬ ‫יתברך ושכינתו בגלות‪ .‬ואדרבה‪ ,‬אם כמאמר חכמי האמת‪ ,‬ישבו אתכם הלא אמרתי לך כי בחג הפסח שלא‬ ‫היתה הדעת שופטת נשב בסוכות‪ ,‬לא בסוכות‪ .‬וידוע כי אין אבות בלא שכינה‪ ,‬נגמרה טהרת הנפש לא אמרתי ושמחת‬ ‫‪4‬‬ ‫הרחמן‪ ,‬שמצונו לשמוע קול שופר בראש (תהלים פא ד) תקעו בחדש שופר‬ ‫עם היות שלא תעדר מציאותה‪ ,‬אך‬ ‫השנה‪ ,‬לעורר לבבנו‪ ,‬נחרד ונשוב אליו בכסה ליום חגנו‪ :‬כי חוק לישראל הוא‬ ‫רמזתי כי אז לא הגדלת השמחה לפני ה'‬ ‫ביום ההוא‪ ,‬למען יכתבנו בספר חיים‪ ,‬ולא משפט לא‪-‬להי יעקב‪:‬‬ ‫א‪-‬להיך‪ ,‬כי עדיין לא הטהרת לגמרי‪ ,‬אך‬ ‫בהפכו‪ ,‬ומי מלך רחמן‪ ,‬ביום משפט‪ ,‬תקעו בחדש כו'‪ .‬אמרנו‪ ,‬כי שם אלקים‪,‬‬ ‫אחר כך ששבעה שבועות תספור לך‬ ‫ירצה בתשובת אשר לא שב‪ ,‬טרם יבוא הוא מדת הדין‪ ,‬הוא טוב לישראל‪ ,‬וממנו‪,‬‬ ‫שהוא גמר הליבון וקבלת התורה‪ ,‬אז‬ ‫ושמחת לפני ה' א‪-‬להיך כי מעצמך תכוין‬ ‫יום רוגז משפטו‪ ,‬באופן‪ ,‬שעל ידי מה ישועה לה'‪ ,‬לישראל עמו‪.‬‬ ‫שאדם שב ביום ההוא‪ ,‬בחרדה ראויה‪,‬‬ ‫לשם ה' ולא לשמחה בעלמא‪ .‬אך בחג‬ ‫ותשובה בכל לבו‪ ,‬יתוקן‪ ,‬לכן הללוהו‪ ,‬והיוצא מזה הוא‪ ,‬כי יום ראש השנה‪ ,‬כי‬ ‫הסכות ידעתי כי מעצמך חג הסכות‬ ‫והחזיקו לו טובה על זאת‪ ,‬ושובו וחיו לאלקים הוא‪ ,‬היום ההוא‪ ,‬לטוב לישראל‬ ‫תעשה לך‪ ,‬כלומר‪ ,‬לך שהוא על הנוגע אל‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬ובעולם הבא‪ .‬ובזכות זה‪ ,‬הוא‪ ,‬ואם כן איפה‪ ,‬היה ראוי‪ ,‬נשיר בו‬ ‫הנאת גופך‪ ,‬ולא לה' כחג השבועות שהיה‬ ‫תשמחו שמחה שלמה בחג הסוכות‪ ,‬לפחות בכנור עם נבל‪ ,‬אך מצות ה' עלינו‬ ‫לה' א‪-‬להיך‪ ,‬וזהו אומרו תעשה לך‪ ,‬ומה‬ ‫כמאמרם ז"ל‪ ,‬במה יוודע מאן נצח בראש בשופר‪ ,‬המורה תרועה‪.‬‬ ‫שתעשנו לך הלא הוא ל'מה שהוא‬ ‫השנה‪ ,‬במי שנוטל שרביטו של מלך‪ ,‬הם לזה בא ויאמר‪ ,‬גם שאמרתי‪ ,‬כי גם מדת‬ ‫באספך מגרנך ומיקבך שעל כן תשמח על‬ ‫ד' מינים שבלולב‪ .‬והוא מאמרנו על אלקים לנו טוב‪ ,‬עם כל זה‪ ,‬תקעו בחדש‬ ‫כל הטובה אשר תראה‪:‬‬ ‫פסוק‪ ,‬בכסה ליום חגנו‪ ,‬שהוא‪ ,‬שנצחון הידוע שופר‪ ,‬כי בראש השנה‪ ,‬אפילו נהיה‬ ‫אך לא זו הדרך‪ ,‬כי‪-‬אם הבט אל בחינה‬ ‫ותיקון ראש השנה הוא מכוסה (עד) צדיקים‪ ,‬יום תרועה והכנעה הוא‪ ,‬ואין בו‪,‬‬ ‫אחרת‪ ,‬והיא‪ ,‬כי ושמחת בחגך‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫"ליום חגנו"‪ ,‬כי בחג הסוכות יתגלה כי‪-‬אם‪ ,‬שופר תרועה‪.‬‬ ‫בחג הזה שהוא שלך‪ ,‬והוא מה שכתבנו כי‬ ‫ולא מפני שיום צרה הוא ליעקב‪ ,‬כי‬ ‫נצחוננו‪:‬‬ ‫חג הסוכות הוא לנו‪ ,‬כי בו יורה הוא‬ ‫אדרבה‪ ,‬יום שמחה ונצחון הוא‪ ,‬אלא‪,‬‬ ‫יתברך שנצחנו בדין של ראש השנה ויום וזה יאמר פה‪ ,‬הללוהו בתקע שופר‪,‬‬ ‫שהוא יום מכוסה ענינו (כסה‪ ,‬ליום‬ ‫הכיפורים‪ ,‬כי הטהרנו ונתכפר מכל עון שמעורר אתכם בו לשוב עדיו‪ ,‬שעל ידי‬ ‫חגינו) עד ליום החג‪ ,‬כי אז ביום חגנו של‬ ‫וחטא‪ ,‬ועל בחינה זו תשמח וזהו אומרו כן תזכו ותהללוהו בנבל וכנור‪ ,‬וכל מינים‬ ‫סכות מתגלה‪.‬‬ ‫ושמחת בחגך שהוא בחג המתייחס לך‪ :‬אשר יזכיר‪ ,‬שכולם נמצאים בחג בשמחת‬ ‫והוא מאמרם ז"ל‪ ,‬שבראש השנה‪,‬‬ ‫ובדבר הזה לא יהיה כאשר היית אתה בית השואבה‪ ,‬דתנן והלוים בכנורות‬ ‫עומדים לדין ישראל‪ ,‬ואומות העולם‪,‬‬ ‫חוגג על שם טובותיך הגשמי‪ ,‬שהוא על ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי‬ ‫ודומה למלך‪ ,‬שדן אנשים רבים‪,‬‬ ‫היות חג האסיף כאומרו חג הסוכות שיר בלא מספר‪ ,‬אלא שבא דוד וסידרן‪,‬‬ ‫תעשה לך‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬תשתנה לטוב‪ ,‬שהוא איך ישירו‪ ,‬באופן ראוי לפני הקדוש ברוך‬ ‫ואחר צאתם מהדין‪ ,‬לא נודע מי מהם‬ ‫לחוג לשם ה' א‪-‬להיך‪ ,‬וזהו שבעת ימים הוא‪ ,‬והוא‪ ,‬שצריך יכנע האדם לפני קונו‪,‬‬ ‫ניצח‪ ,‬אלא במה שהנוצח נושא כלי המלך‬ ‫תחוג לה' א‪-‬להיך‪ ,‬לשמו יתברך על טוב שיגיל ברעדה‪ ,‬על כן‪ ,‬בתחלה יתחיל‬ ‫לפניו‪ ,‬כן‪ ,‬בבוא חג הסוכות‪ ,‬וישראל‬ ‫הנפשי‪ ,‬ולא על ההנאה הגשמית‪ .‬ועם כל בנבל וכינור‪ ,‬שקולם נמוך‪ ,‬ועוד מעט‬ ‫בלולביהם בידיהם‪ ,‬ניכר שהם נצחו‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬לא תרבה השמחה‪ ,‬פן תתפקר על רב בכלים שקולם רם מאלו‪ ,‬הם תף ומחול‪,‬‬ ‫וזה יאמר‪ ,‬תקעו בחדש שופר‪ ,‬והטעם‬ ‫אוסף תבואתך‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬והיית אך שמח‪ ,‬כי ואחר כך יהללוהו במנים ועוגב‪ ,‬שקולם‬ ‫הוא‪ ,‬שעם היות שהאלקים הוא מדת‬ ‫כל אכין ורקין מיעוטין הן‪ .‬וזהו כי יברכך עולה יותר‪ .‬ואחר כך בצלצלי שמע‪,‬‬ ‫הדין‪ ,‬שבר"ה הוא עוזנו‪ ,‬אז הוא ביום‬ ‫שמשמיע יותר מכולם‪ ,‬וכשגומר בסוף‬ ‫כו' בכל תבואתך כו' והיית אך שמח‪:‬‬ ‫בכסה‪,‬‬ ‫יהיה בצלצלי תרועה‪ ,‬לגמור בקול‪ ,‬שעם‬ ‫~‬ ‫היותו קול רם‪ ,‬הוא בדרך תרועה והכנעה‪,‬‬ ‫(עד) ליום חגנו (סוכות) שאז יוודע ויגלה‬ ‫תהילים ק"נ‪ :‬הללוהו בתקע שופר‬ ‫וזהו הללוהו בצלצלי תרועה‪.‬‬ ‫(את מה שהיה מכוסה)‪ ,‬על כן‪ ,‬מאחר‬ ‫בראש השנה‪ ,‬והוא כמאמרנו על מאמר‬ ‫שהוא נכסה כעת‪ ,‬נריע כלנו‪:‬‬ ‫~‬ ‫חז"ל‪ ,‬וה' נתן קולו לפני חילו בראש‬ ‫~ ~ ~‬ ‫השנה‪ ,‬שהוא‪ ,‬כי עלינו לשבח לאבינו‬ ‫‪5‬‬ ‫וזהו אומרו את פני האדון‪ .‬וגם הורה הסוכות‪ ,‬עם כל זה‪ ,‬עיקר הענין הוא על חג‬ ‫ענין עליה לרגל בסוכות‬ ‫היותו יתברך ה' מהוה הויות‪ ,‬כי ברא הסוכות דעלה קאי‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫העולם כאמור במקומו איך הורה חידוש‬ ‫העולם‪ ,‬וזהו אומרו ה'‪.‬‬ ‫שמות פרק לד‪( :‬טעם מצות עליה‬ ‫ענני הכבוד‬ ‫לרגל) על חג הסוכות‪,‬‬ ‫אך השני שהוא כנגד שבועות‪ ,‬שקבלו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫עליהם א‪-‬להותו יתברך ותורתו‪,‬‬ ‫צריך לבקש במקום ההוא רחמים‪ ,‬על‬ ‫על כן עליו אמר האדון ה' א‪-‬להי דברים פ"א‪ :‬ה' הולך לפניהם וענני כבוד‬ ‫תבואת השנה כנודע‪ ,‬כי בחג נדונין על‬ ‫‪ ...‬שהיה להם מעין עולם הבא‪ ,‬שאפילו‬ ‫המים‪ ,‬וכל גשמי ברכה והעדר הפכן‪ ,‬אז‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫יהיה‪.‬‬ ‫האומות היו אומרים אלוהות הם אלו‪.‬‬ ‫אך להיות כי מיד עשו את העגל‪ ,‬ומה‬ ‫ועל כן טוב הוא לראות את פני ה' בזמן‬ ‫גם למה שאמרו ז"ל‪ ,‬כי היו מקבלים דברים פרק לב‪ :‬יסובבנהו הוא יתברך‬ ‫התורה ורעה בלבבם לעבודה זרה כד"א‪ ,‬בסיני‪ ,‬שהיה קול ה' מסבב ועוקף את כל‬ ‫הסכות‪ ,‬לבקש שם רחמים‪,‬‬ ‫ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו‪ ,‬וזה לא מחנה ישראל‪ ,‬כמאמר רשב"י במדרש‬ ‫פן יתבשל גדי בחלב אמו‪ ,‬הוא כליות‬ ‫בכולם היו רק בקצתם‪ ,‬על כן לא היה הא‪ -‬חזית‪ ,‬וזהו יסובבנהו‪.‬‬ ‫חטה‪ ,‬שיגיעו אל גמר בישולן‪ ,‬ולא טרם‬ ‫ועל ידי קדושתם זו שהיה להם‪ ,‬יבוננהו‬ ‫להות בפרטות לכל אחד‪.‬‬ ‫זמנן‪ ,‬על דרך מאמרם ז"ל לפי דרכם‪:‬‬ ‫אך‪ ,‬בחג הסוכות‪ ,‬שנתכפר להם העון‪ ,‬בינת התורה מפיו יתברך‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ומה גם שעבר עליהם יום הכיפורים באופן שעל ידי מה שהוכנו ‪ ...‬הוכנו עד‬ ‫חילוקי גילויי ג' רגלים‬ ‫וקבלו למחרתו לוחות שניות‪ ,‬אז כל אחד שיצרנהו כאישון עינו‪ ,‬המוקפות ומכוסה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מישראל היה עליו קבלת א‪-‬להותו‪ ,‬מבשר האיש‪ ,‬מה שאין כן אבר זולתו‪.‬‬ ‫דברים פט"ז‪ :‬שלוש פעמים בשנה יראה‬ ‫כל זכורך את פני יי א‪-‬להיך במקום אשר כלשונו יתברך באמרו אנכי ה' א‪-‬להיך‪ ,‬כן כביכול‪ ,‬הוא יתברך הקיפם וכסה את‬ ‫ישראל בענני רוחניות כבוד קדושתו‪.‬‬ ‫ולא אמר 'א‪-‬להיכם'‪,‬‬ ‫יבחר בחג המצות ובחג השבעות ובחג‬ ‫על כן הפעם השלישית שהוא כנגד והוא‪ ,‬כי ל'מה שעל ידי ישראל‪ ,‬הוא‬ ‫הסכות ולא יראה את פני יי ריקם‪( .‬טז)‪:‬‬ ‫יתברך חפץ להביט בעולם השפל‪ ,‬שאם‬ ‫יחיד‪.‬‬ ‫לשון‬ ‫להיך‬ ‫‪-‬‬‫א‬ ‫ה'‬ ‫בו‬ ‫נאמר‬ ‫סוכות‬ ‫הנה שלשה פעמים נאמר פסוק זה‬ ‫בתורה‪ .‬באחד נאמר אל פני האדון ה'‪ ,‬ולא אמר האדון‪ ,‬ל'מה שהוא תואר דין לא כן‪ ,‬מאין ולאין מחשיב הוא יתברך‬ ‫ובשני אמר את פני האדון ה' א‪-‬להי כנודע‪ ,‬ובחג הסוכות שאחר יום הכפורים ארץ מאפליה בארץ הלזו?!‬ ‫אך היא‪ ,‬בשביל ישראל המקיימים את‬ ‫ישראל‪ ,‬ובשלישי בפרשה זו נאמר את פני הכל רחמים‪.‬‬ ‫ועל כן יתכן‪ ,‬רבה שמחת סוכות התורה‪ ,‬ומשפיעים קדושה בעולם‬ ‫ה' א‪-‬להיך‪.‬‬ ‫השפל‪.‬‬ ‫ואפשר כי הוא כנגד פסח שבועות מהשנים האחרים‪,‬‬ ‫כי בפסח הראשון (בסנה) נאמר‪ ,‬ראה נמצא‪ ,‬שישראל על ידי קדושתם‪,‬‬ ‫וסוכות‪.‬‬ ‫והאחד שכנגד פסח‪ ,‬עדיין לא היה ה' ראיתי שראה הוא יתברך שתי ראיות‪ ,‬בשלילת זוהמתם וקבלת התורה‪ ,‬היו‬ ‫א‪-‬להינו בעצם‪ ,‬כי לא נגמרה הטהרה עד העגל‪ ,‬והענוי‪ ,‬וגם המרו על ים בים סוף‪ ,‬לקונם‪ ,‬כלי לראות‪ ,‬והשגיח בעולם‬ ‫השפל‪ ,‬כאשר אישון בת עין‪ ,‬הוא כלי‪,‬‬ ‫ובשבועות כנזכר לעיל‪( ,‬ויפתוהו‪)...‬‬ ‫ששי בסיון ולא קבלנו התורה‪,‬‬ ‫שעל ידו רואה ומביט בו האדם בעולם‪.‬‬ ‫רק נודע היותו יתברך אדון על הכל‪ ,‬כי אך סוכות‪ ,‬בו היו נקיים‪.‬‬ ‫ועל כן‪ ,‬יצרנהו כאישון הוא יתברך את‬ ‫השתרר על פרעה ומצרים ולא שוה להם‬ ‫השר שעליהם‪ ,‬וגם עלינו שלט‪ ,‬ויראהו וגם (אע"פ) שבפסוק זה נזכרו השלשה ישראל‪ ,‬בענני כבודו‪ ,‬כי היו לו‪ ,‬ישראל‪,‬‬ ‫חגים חג המצות וחג השבועות וחג כאישון בת עין‪:‬‬ ‫לעינינו מת על שפת הים‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪6‬‬ ‫רבותינו ז"ל‪ ,‬שכל דרשותם דרך גזרה‬ ‫הנה האמת הוא היות רמז אחד ארבעה‬ ‫עבודת ד' מינים‬ ‫שוה‪ ,‬נאמר שם הדסים‪ ,‬ונאמר שם‬ ‫פעמים בנושא אחד כמו זר נחשב‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הדסה‪ ,‬מה אסתר צדקת‪ ,‬אף כאן צדיקים‪,‬‬ ‫וגם הפסוקים שידברו עליו יתברך ראוי‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר‬ ‫והוא סתם דהיינו צדיקו של עולם‪:‬‬ ‫להכריח מנין להם?‬ ‫כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל‬ ‫ונבא אל הביאור‪ .‬והוא כי ביום הראשון‬ ‫ומה גם צדיק כתמר יפרח שלא יראה‬ ‫ושמחתם לפני ה' א‪-‬להיכם שבעת ימים‪.‬‬ ‫לחשבון עונות‪ ,‬נבטח בשם ה'‪ ,‬ונשען‬ ‫צודק יפה בו יתברך‪.‬‬ ‫להביא כונתו יתברך אל הפועל‬ ‫ברוב חסדיו‪ ,‬יהי עמנו כאשר היה עם‬ ‫להתכשר בתורה ומצות עד התנהג‬ ‫אבותינו‪ ,‬אל יעזבנו ואל יטשנו ביד יצרנו‪.‬‬ ‫וכן פסוק והוא עומד בין ההדסים‪...‬‬ ‫בחסידות‪ ,‬כאשר רמז לנו יתברך בסכות‪,‬‬ ‫והוא כי ארבעה מינים אלו‪:‬‬ ‫ואחשוב לבא אל ביאורו‪ ,‬באשר נזכיר‬ ‫שבעת ימים כמדובר‪ ,‬צריך עזר מש‪-‬די‪,‬‬ ‫דברי רבותינו ז"ל אשר דברו במקומות‬ ‫כי רב מאד כח היצר הרע ופיתויו הרב‪.‬‬ ‫אחד (אתרוג ההדר) רומז אל היותו‬ ‫מחולקים‪ .‬והוא כי בפסיקתא אמרו‬ ‫יתברך בורא העולם בהדר התפשטות‬ ‫ואוי מי יחיה‪ ,‬בשומו מגמת פניו להחטיא‬ ‫כאשר הובא בילקוט בישעיה‪ ,‬על פסוק‬ ‫את האדם‪ ,‬כי לא ישקוט עד יחטיאנו‪ ,‬לא‬ ‫חסדו‪.‬‬ ‫שוש אשיש כו'‪ ,‬כי כשברא הקדוש ברוך‬ ‫אחת ולא שתים‪ ,‬כי‪-‬אם על כל עון ופשע‬ ‫והשני (לולב התמר) רומז אל היות‬ ‫הוא את העולם נתלבש במלבוש הוד‬ ‫וחטאה‪ ,‬יאחזנו ולא ירפנו‪.‬‬ ‫שכרו אתו לעתיד לבא‪ ,‬כתמר שצלו הולך‬ ‫והדר שנאמר הוד והדר לבשת עוטה אור‬ ‫למרחוק‪.‬‬ ‫כשלמה וכו' נוטה שמים כו' המקרה כו'‪.‬‬ ‫על כן א‪-‬להינו מרחם‪ ,‬כאב את בן ירצה‪,‬‬ ‫תקננו בעצה טובה מלפניו‪.‬‬ ‫והשלישי (הדסים) רומז היותו יתברך‬ ‫הרי מזה נראה כי הוד והדר היא‬ ‫בין הצדיקים (ההדסים) שבמצולת‬ ‫התפשטות שפע החסד שנברא בו‬ ‫ויאמר ולקחתם לכם להנאתכם‬ ‫ועומק הגלות‪( .‬והוא עומד בין ההדסים‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫ולטובתכם להיות לכם לעזר ולהועיל‪ ,‬פרי‬ ‫אשר במצולה)‬ ‫עץ הדר וכו'‪ ,‬שהוא לספר הזוהר‪ ,‬ארבע‬ ‫עוד אמרו רבותינו ז"ל‪ ,‬על פסוק צדיק‬ ‫אותיות של שם כמפורש אצלם‪.‬‬ ‫והרביעי (ערבות) על היותו יתברך רוכב‬ ‫כתמר יפרח‪ ,‬מה תמר צלו הולך למרחוק‪,‬‬ ‫בערבות‪.‬‬ ‫כך מתן שכרו של צדיק לעתיד לבא‪ .‬הרי‬ ‫ויהיה כי ביום הראשון לחשבון עונות‪,‬‬ ‫מזה‪ ,‬כי משל התמר הוא אל עולם השכר‪.‬‬ ‫בצל שם הגדול הזה נחסה ונייחד‬ ‫והענין הוא כי נמצינו בארבעה מינין‬ ‫אותיותיו‪ ,‬להיות לנו לחומה ולמחסה‬ ‫אלו‪ ,‬כאומרים (אנחנו) לו יתברך ביום‬ ‫והביאו לומר כי אומרו צדיק כתמר‬ ‫מזרם היצר הרע וממטרות עוז‪ ,‬שם ה' בו‬ ‫ראשון לחשבון עונות‪:‬‬ ‫יפרח ידבר בהקב"ה‪ ,‬הוא‪ ,‬שהוקשה לו‬ ‫נרוץ ונשגב‪.‬‬ ‫'אתה ה' אשר בראת העולם בהדר הוא‬ ‫שאומרו צדיק כו' הוא לשון יחיד ואומרו‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫החסד‪ ,‬ואתה עתיד לתת שפע הטוב‬ ‫שתולים הוא לשון רבים!‬ ‫פנימיות ד' מינים‬ ‫והשכר לעתיד כי היום לעשותם ומחר‬ ‫על כן אמרו‪ ,‬כי צדיק וכו' ידבר בצדיקו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫לקבל שכרם‪ ,‬גם ביני וביני אל תמנע‬ ‫של עולם‪ ,‬כי יחיד ומיוחד הוא‪ ,‬ואחר כך‬ ‫מהיות עמנו אתה שנקראת הדס‪ ,‬להיותך‬ ‫אומר שתולים כו' בצדיקים שבישראל‪.‬‬ ‫(ויקרא רבה ל ט)‪ :‬פרי עץ הדר זה‬ ‫בין ההדסים הם הצדיקים שבגלות העכור‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שכתוב בו 'הוד והדר‬ ‫וכונתו לומר‪ ,‬כי צדיקו של עולם‪ ,‬כתמר‬ ‫לבשת'‪.‬‬ ‫ולא עזבתם‪ ,‬היה נא גם עמנו‪ ,‬עם היותך‬ ‫אשר צלו למרחוק יפרח‪ ,‬מאתו שפע‬ ‫רוכב בערבות‪ ,‬שנסתלקת מעלינו מהיות‬ ‫אושר ועונג לצדיקים אחר מותם‪ ,‬ולא‬ ‫כפות תמרים זה הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫עמנו בארץ‪ ,‬עם כל זה‪ ,‬אל תמנע מהיות‬ ‫אמר (בלשון יחיד שה') יפריח‪ ,‬יען כי‬ ‫שכתוב בו 'צדיק כתמר יפרח'‪.‬‬ ‫אתנו להגין בעדנו!'‬ ‫ממנו יתברך תוצאות חיים‪ ,‬ושפע אור‬ ‫וענף עץ עבות זה הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫ולפי זה‪ ,‬מה שסמך ואמר‪ ,‬ושמחתם לפני‬ ‫לישרים (והם יפריחו)‪ ,‬כי כביכול הוא‬ ‫דכתיב 'והוא עומד בין ההדסים אשר‬ ‫ה' א‪-‬להיכם שבעת ימים יהיה לומר‪ ,‬כי‬ ‫יתברך יפרח ויתפשט ויגיה אורו‪.‬‬ ‫במצולה'‪.‬‬ ‫בארבעה מינים אלו‪ ,‬אשר השם בם‪ ,‬תזכו‬ ‫גם בפסוק‪ ,‬והוא עומד בין ההדסים אשר‬ ‫וערבי נחל זה הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שכתוב‬ ‫לשמוח לפניו‪ ,‬כי גם הוא יתברך נמצא‬ ‫במצולה‪ ,‬הוא כי הוא יתברך נמצא עם‬ ‫בו 'סולו לרוכב בערבות וכו'‪ ,‬ע"כ‪:‬‬ ‫אתכם‪ ,‬ותהיו לפניו שמחים בכל טוב‪:‬‬ ‫הצדיקים‪ ,‬שבמצולת הגולה‪ .‬והוא כדרך‬ ‫‪7‬‬ ‫ישתה ואשר יתכסה‪ ,‬אם יהיה מאכלו שבת קול היתה יוצאת עליו ואומרת‪ ,‬כל‬ ‫רמזי מוסרים בסוכה‬ ‫בריאה או רזה או אם יאכל למעדנים או העולם ניזון בשביל חנינא בני והוא די לו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫פת חריבה או יכסה בגד עדים או מכלול‪ ,‬בקב חרובין וכו'‪.‬‬ ‫וידבר ה' אל משה לאמר‪ .‬דבר אל בני‬ ‫ועליו ועל הדומים אליו אחשבה דברה‬ ‫ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחדש כי יאמר‪ ,‬הלא פה אורח נטה ללון אני‪,‬‬ ‫חנה באומרה‪ ,‬כי לה' מצוקי ארץ וכו'‪,‬‬ ‫השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה'‪ .‬ואנכי בדרך‪ ,‬למה אחוש על דברי עדונים‪,‬‬ ‫לומר‪ ,‬כי לה' מנת חלקו‪ ,‬מצוקי ודחוקי‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬מן הבא בידי‪ ,‬ואם אשכבה בין‬ ‫(לג ‪ -‬לד)‪:‬‬ ‫ארץ‪ ,‬וישת עליהם תבל‪ ,‬שיהיו יסוד עולם‪.‬‬ ‫שפתים‪ ,‬או אשים אבן מראשותי‪ ,‬הלא‬ ‫ועל כן ל'מה שכל עיקר צדקת הצדיק‬ ‫יאמר לאמר (פעם שני)‪ ,‬כלומר הנה כמה כרים וכסתות מרוקמים וטובים לי‬ ‫לקיים העולם‪ ,‬ולהריק עליו שפע קדושה‬ ‫בחג הזה יש סוכות‪ ,‬ויש ארבעה מינין בבית מנוחתי אשר אני הולך שמה‪ ,‬ואם‬ ‫פה פת במלח אוכל‪ ,‬שם אתעדן כי אוכל‬ ‫שבלולב‪.‬‬ ‫למעלה‪ ,‬ולנחול עולם הבא‪ .‬על כן בבא‬ ‫יתברך לחוג חג שמחת צדקת עמו‬ ‫מה שראוי לאמר הוא בחמשה עשר יום למעדנים‪ ,‬כי שם הוא העיקר כי שם ביתי‪.‬‬ ‫וכפרתם‪ ,‬עשה עיקר החג מישיבה‬ ‫כו' חג הסוכות‪ ,‬כלומר‪ ,‬אך לא שיקרא על באופן אסוף יאסוף כל הון יקר ימצא‪,‬‬ ‫בסוכות‪.‬‬ ‫קבץ יקבץ כל כלי ויוליך לביתו להתעלס‬ ‫שם הארבעה מינין‪.‬‬ ‫והטעם הוא‪ ,‬כי הנה כל תיקון העולמות באהבה‪.‬‬ ‫כי כל כשרון המעשה וצדקת כל צדיק‪,‬‬ ‫לשית על לבו צאת מדירת קבע ושבת‬ ‫ושמחתו יתברך תלוי בצדקת וכשרון עם על הדרך הזה אשר דעה יקנה‪ ,‬לחשוב‬ ‫בדירת עראי‪ ,‬כי בזה החי יתן אל לבו‪ ,‬כי‬ ‫מחשבות בלבו לאמר‪ ,‬הלא העולם הזה‬ ‫בני ישראל‪.‬‬ ‫אין זה כי‪-‬אם רמז‪ ,‬הרומז על הארץ ועל‬ ‫וכל כשרונם וצדקתם וחסידותם תלויה עראי הוא‪ ,‬אשר שלחני א‪-‬להים לשאת‬ ‫הדרים עליה‪ ,‬יתנו אל לבם‪ .‬כי זאת תורת‬ ‫בדבר אחד בלבד‪ ,‬הלא הוא‪ ,‬בהכיר כי הן ולתת ולהרויח בנכסים רבים וחשובים‬ ‫האדם‪ ,‬יהיו עיניו פקוחות לראות‪ ,‬כי אין‬ ‫האדם היה כאחד ממלאכי השרת‪ ,‬כי תורה ותרי"ג מצות‪ ,‬וכל הימים אשר אני‬ ‫זאת דירת קבע כי‪-‬אם בעולם העליון‪,‬‬ ‫נפשו רוחנית מעל השמים כבודה‪ ,‬ושם פה כהולך בדרך אחשב‪ ,‬ולמה אשית לבי‬ ‫וביום הולדו יצא מדירת קבע ובא אל‬ ‫אם מעט ואם הרבה אוכל או אשתה אם‬ ‫לה דירת קבע‪,‬‬ ‫דירת עראי‪:‬‬ ‫יעשר או אם יחסר חילי‪ ,‬אם אתנה לבושי‬ ‫ובבואה אל העולם הלזה‪ ,‬הוא כאומרים‬ ‫שק או אכסה עתיק‪ ,‬אם נפתי משכבי‬ ‫וזה רמז שבעת ימים‪ ,‬רמז אל ימי‬ ‫לה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי‪,‬‬ ‫ומרבדים‪ ,‬רבדתי ערשי‪ ,‬או אם על הארץ‬ ‫שנותיו שבעים שנה‪ ,‬שיחד כלם שבעים‬ ‫והכיני שם מכל מאכל אשר יאכל בעולם‬ ‫אישן‪ ,‬הלא אין זה כי‪-‬אם עראי‪ ,‬כי אורח‬ ‫שנה דירת עראי המה‪,‬‬ ‫העליון‪ ,‬כי שוב תשובי אל דירתך הקבוע‪,‬‬ ‫אני ובדרך אני הולך ויעבור עלי מה‪ ,‬כי‬ ‫כי‪ ,‬אם יאריך יותר הוא כעצור בעולם‬ ‫ושם תאכלי לחם אשר תביא מעולם‬ ‫הלא אל משכנות מבטחים ומנוחת‬ ‫הזה‪ .‬והוא‪ ,‬מה שביום השמיני עצרת היא‪,‬‬ ‫העראי‪ ,‬מתורה ותרי"ג מצותיה‪ ,‬כי היא‬ ‫שאננות אני הולך‪ ,‬כי שם ביתי בעולם‬ ‫לחמך לנפשך‪.‬‬ ‫ובכלם ישמח עם ה' א‪-‬להיו‪ ,‬כי ברוב‬ ‫העליון‪ ,‬שם ארוה דודים ואתעלסה‬ ‫ההביל העולם הזה יחשוק בעולם הבא‪,‬‬ ‫והעושה כן ינחל ארץ העליונה ויקיים באהבים‪ ,‬ומה לי פה בעולם הלזה כי‬ ‫וערבה לו מעתה‪ ,‬כאלו זורח הוא שם עם‬ ‫ארץ התחתונה‪ ,‬כי יריק עליה רוח שפע אעשה בגינו ובגין עניינו והמה הבל‪ ,‬ומה‬ ‫ה'‪ ,‬מהיום ולאחר מיתה‪ .‬כי יהיה לו‬ ‫לי טוב כי‪-‬אם שאשא עול תורה ומצוות‬ ‫ממרום להכין אותה ולסעדה‪.‬‬ ‫העולם הזה כסוכה בכרם‪ ,‬ולא כבנין קיים‪,‬‬ ‫כי הלא אשר שם שימה זו בלבו‪ ,‬בעולם הזה החולף והולך‪ ,‬ואיגע בדירת‬ ‫וישמח ויעלוז במחשבתו זאת‪ ,‬לעבוד את‬ ‫כמקרה‪ ,‬ההולך מביתו וארמנות מנוחתו עראי להעשיר בדירת הקבע‪.‬‬ ‫ה' בשמחה ובטוב לבב‪ .‬הוא רמז שמחת‬ ‫ועזב אשתו ובניו‪ ,‬ללכת אל עיר להסתחר כי הנה‪ ,‬איש כזה מקיים העולם הזה‪,‬‬ ‫ולהביא טרף לביתו‪ ,‬יקרנו‪ ,‬כי הלא לא ונוחל העולם הבא‪ ,‬כרבי חנינא בן דוסא‪,‬‬ ‫יהיו כל מעייניו על אשר יאכל ואשר‬ ‫‪8‬‬ ‫לכן סוכה שהיא גבוהה למעלה‬ ‫חג הסוכות‪ ,‬למען דעת‪ ,‬כי אל זה יביט‪ ,‬כי בו דין ורוגז מלמעלה‪ ,‬כי הוא יתברך‬ ‫מעשרים אמה פסולה‪ ,‬כי המאחר‬ ‫מעביר ראשון ראשון‪ ,‬ועדיין הוא בלתי‬ ‫הסוכה היא העולם הזה‪.‬‬ ‫מעשות סכך תורה ומצות עד היותו‬ ‫על כן צוה לנו יתברך‪ ,‬תדמה לה"א נפרד מהקדושה כי פחות משלשה כלבוד‬ ‫למעלה מעשרים שנה‪ ,‬יעשה דירת קבע‬ ‫שצורתה‪ ,‬שתי דפנות כהלכתן‪ ,‬ושלישית דמי‪ ,‬אך בשלשו בחטא‪ ,‬נמנים‪ ,‬על כן‬ ‫מהעולם הזה‪ ,‬ודירת עראי בעינן‪.‬‬ ‫אויר שלשה פוסל בסוכה‪.‬‬ ‫אפילו טפח היא כרעא דה"א‪.‬‬ ‫גם לא יהיה מדבר מחובר לקרקע‪ ,‬רמז וגם צריך לעשות סכך זכיותיו לשמו‬ ‫והוא כי העולם הזה נברא בה"א‪,‬‬ ‫שלא יצרף לזכיות דברים ארציים יתברך‪ ,‬להשרות עליו שכינה‪ ,‬ולא למען‬ ‫ומושפע להתקיים מהעולם העליון על יד‬ ‫וחומריים‪ ,‬כענין פניות בחינות טובות בא עליו שפע מהמזלות או המלאכים‪.‬‬ ‫טוב המעשה‪ ,‬כי כל זכיות האדם נעשים‬ ‫ועל כן סכך שהוא למטה מעשרה‬ ‫וענייני העולם הזה‪.‬‬ ‫עליו מלמעלה‪ ,‬כצל המיצל על העולם‬ ‫טפחים פסולה‪ ,‬כי לא ירדה שכינה למטה‬ ‫ומקיימו‪ ,‬והוא רמז אל הסכך שעל הסוכה וגם צריך יהיה מדבר שגדולו מן הארץ‪,‬‬ ‫מעשרה‪ ,‬שהוא כמפורש אצלנו‪ ,‬שהוא‬ ‫להורות‪ ,‬כי אין לאדם למעט עצמו‬ ‫שהיא העולם הזה‪.‬‬ ‫למטה מעשרה מדרגות מלאכים‪.‬‬ ‫ועל כן נצטוינו בל יהיה הסכך מדבר ולהקטין ערכו ולומר‪ ,‬מה אני ומה חיי‪ ,‬אני‬ ‫והנה כל זה הוא בסכך שהוא רמז אל צל‬ ‫המקבל טומאה‪ ,‬לרמוז כי מה שהאדם הבל וריק‪ ,‬כי (על כן איך) כשרון מעשי‬ ‫קדושת זכיות האדם‪.‬‬ ‫עושה להיות צל על ראשו‪ ,‬לא יהיה דברי יעשו סכך קדושה על העולם ויקיימוהו‪,‬‬ ‫עונות הנעשים עליו מסך טומאה להבדיל כי עפר אני ואל עפר אשוב‪,‬‬ ‫אך‪ ,‬הדפנות הם זכר לעולם הזה ככתוב‪,‬‬ ‫שעל כן היו שתים כהלכתן ושלישית‬ ‫על כן העיר לבו לומר‪ ,‬כי סכך הקדושה‪,‬‬ ‫בינו לקונו‪ ,‬כד"א‪ ,‬כי‪-‬אם עונותיכם היו‬ ‫אפילו טפח‪ ,‬כצורת הה"א שבה נברא‬ ‫גדולו מן הארץ‪ ,‬כי זכיות בני האדם‬ ‫מבדילים ביניכם לבין א‪-‬להיכם‪ ,‬כי‪-‬אם‬ ‫העולם הזה‪ ,‬ועל כן כשרות מכל דבר‪ ,‬כי‬ ‫שמהארץ המה‪ ,‬הם העולים וממשיכים‬ ‫מצות ומעשים טובים הנעשים צל וחופה‬ ‫חומרי הוא‪.‬‬ ‫ומשפיעים מלמעלה שפע קדושה‪,‬‬ ‫לחופף עליו‪.‬‬ ‫להריק על הארץ לקיימה‪.‬‬ ‫וגם לא תהיינה צדקותיו כבגד עדים‪,‬‬ ‫וגם רמז השתים כהלכתן כו'‪ ,‬הוא כי כל‬ ‫וסכך זכיות הלז‪ ,‬שאדם צריך ליטפל בו טוב העולם הזה נכלל בשלשה דברים‬ ‫שמתקרע ונעשה קרעים קרעים כנקבים‬ ‫לעשות צל קדושה על ראשו‪ ,‬לא יאחר שהם בני חיי ומזוני‪,‬‬ ‫וקרחות‪ ,‬כן מצותיו וצדקותיו בלתי‬ ‫עד יגדל‪,‬‬ ‫מעובים‪ ,‬רק זעיר שם זעיר שם‪.‬‬ ‫ורמז לנו‪ ,‬שהשתים שהם בני וחיי‪ ,‬טוב‬ ‫כדרך בחורים האומרים‪ ,‬עדיין קטנים לגבר להשתדל ולבקש מאת הא‪-‬להים‬ ‫ואם לא יהיה (כך) להיות הסכך מעובה‪,‬‬ ‫אנחנו‪ ,‬ולכה נרוה דודי העולם הזה לפחות יהיו לו כהלכתן‪ ,‬גדולים וטובים‪,‬‬ ‫(אשר לכתחילה) רק שכוכבי השמים‬ ‫עד עשרים שנה‪ ,‬שאין אדם בר עונשין‬ ‫נראים מתוכה‪ ,‬לפחות לא תהיה חמתה‬ ‫לשמים‪ ,‬עד עוברו מעשרים ומעלה‪ ,‬ומאז אך בשלישית אפילו טפח‪ ,‬יסתפק בו‬ ‫מרובה מצלתה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬כצל עב מעובה‬ ‫אביט אל הא‪-‬להים‪ ,‬ואלכה באורחותיו ולא יחוש‪ ,‬רק יעשה שיהיה לו אותו‬ ‫קדושת המצות‪( ,‬כדי) בל יהי מקום (ורוח‬ ‫חמשים שנה‪ ,‬עד מלאת ימי שנותי הטפח שוחק‪ ,‬שאם מעט אשר לו‪,‬‬ ‫רק) לעבור (דרכו) רוח משפט ודין‪( ,‬דרך‬ ‫יחלקהו בחלקי זמניו ולא יצטרך לבריות‪.‬‬ ‫שבעים שנה‪.‬‬ ‫סכך) מעובה מזכיות‪.‬‬ ‫כי היא עצת מלך זקן וכסיל‪ ,‬למען או ירמוז‪ ,‬בהיות שוחק‪ ,‬לרמוז לו כי אין‬ ‫וגם לא יהיה במקום אחד‪ ,‬אויר שלשה‬ ‫השקיעו בענייני העולם הזה עשרים שנה‪ ,‬לו בעולם הזה שאין לו רק טפח‪ ,‬שהוא‬ ‫טפחים‪ ,‬והוא‪ ,‬כי אויר שלשה פוסלים‬ ‫ושוב לא ישוב ממנו‪ ,‬כי יעשה עיקר קומץ הבלתי משביע‪ ,‬אל יתעצב אל לבו‪,‬‬ ‫הסוכה‪.‬‬ ‫כי‪-‬אם יהיה שוחק ושמח בחלקו‪ ,‬ויהיה‬ ‫מהעולם הזה‪.‬‬ ‫עשיר ויעבוד את ה' בשמחה‪.‬‬ ‫והוא כי חטא אדם‪ ,‬עון אחד או שנים‪,‬‬ ‫עדין לא עשה מעבר בצל זכיותיו לעבור‬ ‫‪9‬‬ ‫והקרבתם אשה לה'‪ ,‬להודות לשם ה'‪,‬‬ ‫ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת‬ ‫וצריך לעשות לו (לדופן שלישית שהוא‬ ‫כי עצרת היא‪ ,‬שהוא לשלם תודות לו‬ ‫עבדה לא תעשו‪ .‬שבעת ימים תקריבו‬ ‫רק טפח) צורת פתח‪ ,‬לרמוז כי‪ ,‬אם‬ ‫יתברך על שעצור עצר אותנו בעולם הזה‪,‬‬ ‫אשה לה' ביום השמיני מקרא קדש יהיה‬ ‫ידחקנו יצרו להעציבו‪ ,‬על דוחקו זאת‪,‬‬ ‫ולמות לא נתננו‪ ,‬רק לחיים‪ ,‬מימי שנותינו‬ ‫לכם והקרבתם אשה לה' עצרת הוא כל‬ ‫ישיב אל לבו‪ ,‬כי אין העולם הזה רק‬ ‫שבעים שנה והלאה‪ ,‬בעישור השמיני‪.‬‬ ‫כצורת פתח‪ ,‬כפרוזדור לפני הטרקלין‪,‬‬ ‫מלאכת עבדה לא תעשו (לה ‪ -‬לו)‪:‬‬ ‫וזהו עצרת היא כל מלאכת כו'‪:‬‬ ‫ולכן מי בער יעשה עיקר מעניניו ויפן ולהיות רמז השבעת ימים לשבעה‬ ‫עשיריות חיי האדם‪ ,‬על כן ביום הראשון ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל אומרו‬ ‫למטעמותיו‪.‬‬ ‫והנה ברוחב הסוכה אין שיעור‪ ,‬כי יכול מקרא קודש כל מלאכת וכו'‪ .‬כי הוא כנגד יתברך בחג המצות עצרת‪ ,‬על יום‬ ‫האדם להרחיבה עד בלי די‪ ,‬רק שהסכך העישור הראשון‪ ,‬שאין בו עונש‪ ,‬כי עדיין השביעי‪ ,‬ועשה אותו יום טוב‪ ,‬ופה אמר‬ ‫עצרת בשמיני‪ ,‬ולא בשביעי‪ ,‬ולא עשאו‬ ‫אין האדם בר עונשין‪.‬‬ ‫יכסה לה‪.‬‬ ‫לרמוז‪ ,‬כי יכול האדם לקיים העולם והנה כתבנו‪ ,‬כי ביום חג ה' הלזה‪ ,‬כי לה' את השביעי יום טוב!‬ ‫כלו‪ ,‬על ידי סכך זכיותיו‪ ,‬הממלאו‪ ,‬כי הוא‪ ,‬כי על כבודו נעשה החג‪ ,‬וגם הוא על אך הוא‪ ,‬כי פה הוא מדבר על בחינת‬ ‫צדיק (הוא) יסוד (וקיום כל ה)עולם‪ ,‬טהרנו‪ ,‬כי שמחתו עלינו היא‪ ,‬כמדובר‪ ,‬שנות האדם‪ ,‬כי אז שובת‪ ,‬על שעצרו‬ ‫לכן‪ ,‬בשמחה זו‪ ,‬נאכל בסעודת החג גם יתברך בעולם‪ ,‬והוא עישור שאדם שובת‬ ‫והיא נחלה בלא מצרים‪.‬‬ ‫בו מיצרו‪.‬‬ ‫אך יש לו שעור למטה‪ ,‬שלא תהיה אנו‪ ,‬גם מזבחו יתברך‪.‬‬ ‫פחות משבעה על שבעה‪ ,‬שלא ימעט על כן כל מלאכת עבודה לא תעשו‪ ,‬מה שאין כן בחג הפסח‪ ,‬כי שם הוא על‬ ‫זכותו‪ ,‬לבלתי השיג אפילו חלק אחד כלומר‪ ,‬אך מלאכה שאינה עבודה‪ ,‬כי‪-‬אם גאולתינו מעבדות‪ ,‬ועל כן שני ימים היו‬ ‫בארץ שבעה עממין‪ ,‬שהיא נחלה אשר יאכל לכל נפש‪ ,‬נעשה‪ .‬למען נעשה שם עיקר הנס‪ ,‬יום חמשה עשר שבו יצאו‬ ‫מטעמים נאותים שלמים‪ ,‬וכן רבים על ממצרים‪ ,‬ויום עשרים ואחד שבו נקרע‬ ‫במצרים (בגבולות)‪...‬‬ ‫הים‪ ,‬ונצולו ישראל מחרב פרעה וכו'‪ .‬כי‬ ‫וידבר ה' אל משה לאמר‪ .‬דבר אל בני שמחת החג‪:‬‬ ‫ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחדש וכאשר אנו נאכל כן המזבח‪ ,‬כי שבעת אז אמר אויב ארדוף כו'‪.‬‬ ‫ולשמא יאמר איש‪' :‬הלא עיקר הנס‬ ‫ימים תקריבו אשה לה'‪.‬‬ ‫השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה'‪.‬‬ ‫ועל פי דרכנו רמז‪ ,‬כי כאשר אנו היה ביום חמשה עשר‪ ,‬כי בשביעי כבר‬ ‫(לג ‪ -‬לד)‪:‬‬ ‫מקיימים את עצמנו‪ ,‬גם את כל האומות היו כנושעים‪ ,‬ולא היה שם העיקר רק‬ ‫‪ ...‬כי היותם בסוכות שבעת ימים‪ ,‬הוא‬ ‫נקיים‪ ,‬כי זה כל העולם‪ ,‬כנרמז בסוכה שקיעת המצריים'‪.‬‬ ‫רמז היות שבעה עשיריות שהם ימי‬ ‫לזה אמר עצרת הוא‪ ,‬כי עצרת היה אז‬ ‫צורת ה"א‪ ,‬כמפורש למעלה‪.‬‬ ‫שנותיו שבעים שנה‪ ,‬נעשה מהעולם הזה‬ ‫והוא באומרו שבעת ימים תקריבו‪ ,‬לישראל‪ ,‬ועכוב גדול לינצל‪ .‬כמו שאמרו‬ ‫עראי‪ ,‬כסוכה בכרם‪.‬‬ ‫שהם שבעים פרים הקרבים בשבעת ז"ל‪ ,‬שהיו ישראל אז (עיכוב) אם ליגאל‬ ‫וסוכת החג על היות בחדש השביעי‬ ‫הימים‪ ,‬לקיים שבעים אומות בל יצדה אם ליטבע בים‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל על פסוק‬ ‫הזה‪ ,‬כלומר הזה הידוע‪ ,‬כי בו נתקנו‬ ‫ויסע מלאך הא‪-‬להים כו'‪ ,‬והוא מפורש‬ ‫העולם מהם כנודע‪.‬‬ ‫ונטהרו ונמחלו ישראל‪ ,‬כי זאת היא‬ ‫בכתוב ויושע ה' ביום ההוא את ישראל‬ ‫שמחתו יתברך כאמור‪.‬‬ ‫וביום השמיני מקרא קדש כו'‪ ,‬שהוא על וכו'‪:‬‬ ‫עישור שמיני‪ ,‬שהוא אחר שביטל יצר‬ ‫ואמר חג הסכות שבעת ימים לה'‪ ,‬כי על‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הרע ובוטלה תאותו‪ ,‬אז מקרא קדש יהיה‬ ‫ידי היות ענין הסוכות‪ ,‬שהיא דירת עראי‪,‬‬ ‫‪ALSHICHK@GMAIL.COM‬‬ ‫לכם‪ ,‬שאז אין חטא בו‪.‬‬ ‫השבעים שנה נעשה האדם לה'‪:‬‬ ‫‪10‬‬ ‫ובזה יאמר הוא יתברך פה ואספתי את‬ ‫כל הגוים‪ ,‬שהוא יתברך יאספם‪ ,‬כדי‬ ‫ה‪ :‬ועוד‪ ,‬אי זה הוא יום קרב שאמר‬ ‫שילחם אז ביום ההוא?‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫שבאחרונה יקבלו ענשם‪ ,‬ונלכדה העיר‬ ‫ו‪ :‬ועוד אומרו ועמדו רגליו וכו'‪ ,‬מה ענין‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫בתחלה‪,‬‬ ‫עמידת רגלים אלו?‬ ‫הפטרת יו"ט א' וב' דסוכות‬ ‫ויצא חצי העיר בגולה‪ ,‬שיועתקו מן‬ ‫ז‪ :‬ועוד‪ ,‬דלא עביד קודשא בריך הוא‬ ‫הוספות בסוגריים ובאותיות שונות הם מן המלקט ומבאר‬ ‫העיר‪ ,‬אותם שעדיין לא הטהרו וצריכים‬ ‫ניסא לבלי צורך‪ ,‬ומה בצע שיבקע הר‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מירוק קצת חלאת אשמה‪,‬‬ ‫הזתים‪ ,‬ושיהיה גיא גדולה מאד?‬ ‫הפטרת יו"ט א' דסוכות‪ :‬זכריה פרק יד‬ ‫אמנם ויתר העיר הם (הנקראים ל'‬ ‫ח‪ :‬ועוד‪ ,‬שאם נבקע מזרחה וימה‪,‬‬ ‫יתר) הנותרים בירושלם‪ ,‬אשר כל אחד‬ ‫א‪ :‬הנה יום בא לי‪-‬הוה וחלק שללך בקרבך‪:‬‬ ‫שהחצי נשאר לצד מזרח והחצי לצד‬ ‫קדוש יאמר לו‪ ,‬לא יכרת מן העיר‪ ,‬שלא‬ ‫מערב‪ ,‬איך יאמר אחר כך‪ ,‬ומש חצי ההר‬ ‫הנה יום בא וגו' ואמר אל יעלה על רוחך‬ ‫ישליט הוא יתברך את הגוים‪ ,‬להגלות אף‬ ‫צפונה וחציו נגבה? מזרחה וחציו ימה‬ ‫שיום החבלי משיח הוא מתייחס אל‬ ‫גם אחד (מהנותרים)‪,‬‬ ‫מבעי ליה! ואם הבקוע יהיה חציו לדרום‬ ‫הרוגז והדין‪ ,‬כי‪-‬אם יום בא לה' הוא שם‬ ‫ואז ה' אשר כבר שוכן ירושלם‪ ,‬עם יתר‬ ‫וחציו לצפון‪ ,‬לא היה לו לומר אלא ונבקע‬ ‫הרחמים‪ ,‬כי תחלתו בלבד קשה‪ ,‬לנכות‬ ‫העם יצא ונלחם בגוים ההם‪ ,‬המגלים את‬ ‫הר הזתים‪ ,‬ומש חצי ההר צפונה וחציו‬ ‫חלאת אשמת דבר וסופו רחמים‪.‬‬ ‫חצי העיר (כאמור ויצא חצי העיר בגולה)‪,‬‬ ‫נגבה‪( :‬ולא יאמר ענין מזרחה וימה)‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ולא שיצטרך (ה') להלחם חלילה‪ ,‬כי‬ ‫ט‪ :‬ועוד‪ ,‬אומרו ונסתם גיא הרי‪ ,‬אם‬ ‫ב‪-‬ו‪ :‬ואספתי את כל הגוים אל ירושלם‬ ‫הלא לו חפץ ה'‪ ,‬כהמס דונג מפני אש‬ ‫הניסה היא מחמת הבקוע‪ ,‬איך ינוסו אל‬ ‫למלחמה ונלכדה העיר ונשסו הבתים‬ ‫ימסו מלפניו!‬ ‫הגיא‪ ,‬שהוא בתוך הבקוע?‬ ‫והנשים (תשגלנה) תשכבנה ויצא חצי‬ ‫העיר בגולה ויתר העם לא יכרת מן העיר‪:‬‬ ‫אלא שיעשה הדבר מאליו כיום הלחמו‬ ‫י‪ :‬ועוד‪ ,‬אומרו ובא ה' אלקי מהיכן יבא?‬ ‫ויצא י‪-‬הוה ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו‬ ‫ביום קרב‪,‬‬ ‫י"א‪ :‬ועוד‪( ,‬אומרו) כל קדושים עמך‪ ,‬כי‬ ‫ביום קרב‪ :‬ועמדו רגליו ביום ההוא על הר‬ ‫והוא‪ ,‬כיום שהיה לישראל קרב‪ ,‬שהוא‬ ‫מלבד שהיה לו לומר‪ ,‬עמו‪ ,‬גם עניינו‬ ‫הזתים אשר על פני ירושלם מקדם ונבקע‬ ‫אשר היה עם האמוריים בנחל ארנון‪,‬‬ ‫משולל קשר והבנה!‬ ‫הר הזיתים מחציו מזרחה וימה גיא גדולה‬ ‫שהיה גיא‪ ,‬בין הרי ישראל‪ ,‬ובין הר‬ ‫י"ב‪ :‬וכן שני הפסוקים שאחר זה אין‬ ‫מאד ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה‪:‬‬ ‫האמורי‪ ,‬והיו אמוריים נחבאים במערות‬ ‫בהם הבנה כלל! (ו‪-‬ז‪ :‬והיה ביום ההוא לא‬ ‫ונסתם גיא הרי כי יגיע גי הרים אל אצל‬ ‫שלפני ההר‪ ,‬ובפני ההר שכנגדו היו שני‬ ‫יהיה אור יקרות (יקפאון) וקפאון‪ :‬והיה יום‬ ‫ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי‬ ‫הסלעים לעומת פתחי המערות‪ ,‬וידבק ה'‬ ‫אחד הוא יודע לי‪-‬הוה לא יום ולא לילה‬ ‫עזיה מלך יהודה ובא י‪-‬הוה א‪-‬להי כל‬ ‫את שני ההרים‪ ,‬ויכנסו שני הסלעים‪,‬‬ ‫והיה לעת ערב יהיה אור)‬ ‫קדשים עמך‪ :‬והיה ביום ההוא לא יהיה‬ ‫שמעבר הר זה‪ ,‬תוך פתחי שערי‬ ‫אור יקרות (יקפאון) וקפאון‪:‬‬ ‫המערות‪ ,‬וידרכו את האמוריים שבתוכם‪,‬‬ ‫אמנם הנה חכמי האמת על פסוק‪ ,‬וזאת‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כדורך בגת‪ ,‬ואת זה עשה ה' לבדו‪ ,‬ולא‬ ‫תהיה המגפה אשר יגוף ה' את כל העמים‬ ‫חלו בם ידים (של ישראל)‪,‬‬ ‫אשר צבאו‪,‬‬ ‫ואספתי את כל הגויים וכו'‪ .‬הנה יראה כי‬ ‫מאת ה' צבאות תצא אסיפת כל הגוים‬ ‫אמר‪ ,‬כי כה יעשה יתברך אז‪ ,‬שילחם‬ ‫הקשו דהוה ליה למימר אשר יצבאו!‬ ‫אל ירושלם‪.‬‬ ‫כמו שנלחם ביום קרב של ישראל עם‬ ‫אלא מלמד שאת כל אשר צבאו‬ ‫האמורי‪ ,‬שביטל יתברך הקרב שביניהם‬ ‫א‪ :‬וראוי לשים לב למה יעשה יתברך‬ ‫בחורבנות על ירושלם והצרו את ישראל‬ ‫ככה לאסוף את כל הגוים שם?‬ ‫ונלחם הוא לבדו‪( .‬ונתיישב מה‬ ‫בגליות‪ ,‬והדור ההוא של הצוררים ההם‬ ‫שהקשה‪ :‬אשר הרי לא יצטרך ה'‬ ‫מתו מיתת עצמן‪ ,‬יביאם הוא יתברך‬ ‫ב‪ :‬ועוד מה ענין (ויצא חצי העיר בגולה)‬ ‫'נלחם'‪ ,‬כי ממשיך לבאר 'כיום הלחמו‬ ‫לעתיד‪ ,‬כדי שיקבלו ענשם‪ ,‬וזהו אשר‬ ‫ויתר העם לא יכרת מן העיר ולא אמר וחצי‬ ‫ביום קרב' אשר הרי לא נלחם‪ ,‬אז‪ ,‬כלל‪,‬‬ ‫צבאו שהוא על העבר (וזל"ק באיוב‬ ‫העם (לא יכרת)‪.‬‬ ‫רק כדורך בגת בין הסלעים והמערות‪,‬‬ ‫פכ"א‪ :‬מצא רשב"י ע"ה תשובה‪ ...‬שיבאו‬ ‫ג‪ :‬ועוד כי הלא הוא בכלל אומרו ויצא ה'‬ ‫וכנ"ל)‬ ‫לעתיד בגלגול‪ ,‬אשר היצרו וילקו גם‬ ‫ונלחם בגוים ההם!‬ ‫וביאר הדבר ואמר‪ ,‬ועמדו רגליו ביום‬ ‫המה‪ ,‬ושזה אומר אשר צבאו על ירושלם‬ ‫ולא אמר יצבאו)‬ ‫ד‪ :‬וגם מהיכן יצא?‬ ‫ההוא‪ .‬הם ד' מחנות שכינה כ"י מיכאל‬ ‫‪11‬‬ ‫והיה ביום ההוא‪ .‬לא יהיה אור כולל‬ ‫חלק ההר ההוא למערבו‪ ,‬שהוא) אל‬ ‫וגבריאל רפאל ונוריאל‪ ,‬הם רגלי‬ ‫(להאיר לכולם)‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬יקרות וקפאון‪,‬‬ ‫(אמצע) הגיא‪ ,‬שבאורך הר הזתים שהיא‬ ‫המרכבה‪ ,‬אשר א‪-‬דני בם‪ ,‬ולבלתי יחס‬ ‫שיקרם (אל) כ"י‪ ,‬כאשר עשה ה' בצאת‬ ‫גדולה מאד (יותר מן בקיעת מזרח‬ ‫עמידתו יתברך במקום‪ ,‬מייחס הדבר‬ ‫ישראל ממצרים‪ ,‬ש'ויהי הענן והחשך‬ ‫למערב)‪ ,‬וזהו ומש חצי ההר וכו'‬ ‫(עמדו) אל רגליהן‪ ,‬מחנות מלאכים הם‬ ‫ויאר את הלילה‪ ,‬וכענין מכת החשך‪,‬‬ ‫(הנה‪ ,‬להמחיש צורת הגיא‪ ,‬הוא‪,‬‬ ‫רכב אלקים‪ ,‬ומאליו נשמע כי ה' בם‪,‬‬ ‫שלכל בני ישראל לבדם‪ ,‬היה אור‬ ‫ואז‪ ,‬ונבקע הר הזתים (שנמצאת במזרח ייראה כצורת 'קמץ' אשר ה‪-‬ויו שבקמץ‬ ‫במושבותם של מצרים‪ ,‬אבל למצריים‪,‬‬ ‫ירושלים‪ ,‬יבקע צד ההר) שנגד פני משמאל לימין‪ ,‬הוא הבקיעה הגדולה‬ ‫היה קפאון שהיה חשך נקפה עב ממש‪,‬‬ ‫ירושלם (דרך הכניסה לירושלים‪ ,‬שבצד מדרום לצפון‪ ,‬וה‪-‬יוד שבקמץ היורד‬ ‫שהיושב לא היה יכול לעמוד כו'‪ ,‬כך בזמן‬ ‫מלמעלה למטה‪ ,‬יהיה ממערב אל‬ ‫מזרח‪ ,‬ודהיינו צד המזרחי של ההר‪,‬‬ ‫ההוא יהיו יקרות‪ ,‬ויהיה קפאון‪ ,‬יקרות‬ ‫מזרח‪ ,‬של חציו המזרחי של ההר)‬ ‫יבקע) לצד מזרח‪ ,‬ותהיה הבקיעה לאורך‬ ‫אור לישראל‪ ,‬וקפאון לרודפים אחריהם‪,‬‬ ‫ההר (מדרום לצפון) ולא ברוחב (ממזרח‬ ‫לבל (יראו איך) יצאו מתוך הגיא‪ ,‬עד‬ ‫וע"י כן‪ ,‬ונסתם משם (מן הגוים אל) גיא‬ ‫(של) הרי (לשון רבים‪ ,‬כי כאמור‪ ,‬הר‬ ‫למערב)‪ ,‬למען תהיה גיא גדולה מאד‬ ‫תדבקם הרעה‪ ,‬ומתו בו‪ ,‬כמדובר‪:‬‬ ‫להחזיק עם רב‪ ,‬באופן יהיה חצי ההר‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הזתים נהייתה לשתים‪ ,‬ונסתם)‬ ‫מהשבאים‪ ,‬כי יגיע גיא הרים אל (הלאה‬ ‫מזרחה‪ ,‬וחציו הימה (אשר הוא קרוב‬ ‫(זכריה יד ט) והיה י‪-‬הוה למלך על כל‬ ‫מן הר הזתים‪ ,‬עד מקום הנקרא) אצל‪,‬‬ ‫יותר‪ ,‬ו)לפני ירושלם (והגיא מדרום‬ ‫הארץ ביום ההוא יהיה י‪-‬הוה אחד ושמו‬ ‫שהוא רחוק‪( ,‬בכדי) שיהיה מקום‬ ‫לצפון)‪,‬‬ ‫אחד‪:‬‬ ‫להתפשט שם ביני וביני הרודפים‪ ,‬ואז‬ ‫וכונתו יתברך‪ ,‬שחצי העם אשר יצא‬ ‫והיה ה' למלך על כל הארץ וכו'‪ .‬הנה‬ ‫(כתוב עוד הפעם) ונסתם‪( ,‬פירוש) מתוך‬ ‫בגולה (ממערב למזרח) לפני (הרודפים)‬ ‫הגיא‪ ,‬אחר שכבר נסתם אל תוכו‪ ,‬תשובו‬ ‫מהראוי יאמר והיה ה' ושמו אחד‪ ,‬ויתכן‬ ‫הגולים אותם‪( ,‬עכשיו ינוסו מהגולים‪,‬‬ ‫יאמר‪ ,‬והיה אז ה' למלך על כל אומה‬ ‫ותנוסו משם (עד סוף הגיא) עד אצל‪,‬‬ ‫ממזרח למערב‪ ,‬אל ירושלים‪ ,‬ויכנסו)‬ ‫(ולא תשארו בגיא‪ ,‬ממורא) פן ישובו‬ ‫ואומה‪ ,‬כי אז יהיה למלך על כל הארץ‪ ,‬כי‬ ‫אל הגיא ההוא (שנעשה מן הבקיעה)‪ ,‬כדי‬ ‫גם שמלכותו עתה‪ ,‬גם כן על כל הארץ‬ ‫ידבקו השני חלקים‪ ,‬כאשר נסתם מפני‬ ‫שירדפו אחריהם הגולים אותם‪ ,‬בתוך‬ ‫הרעש שנבקע הר ברעש ונסתם‪ ,‬פן ישוב‬ ‫הוא‪ ,‬כי מלכותיה מלכות עלם‪ ,‬עם כל זה‪,‬‬ ‫הגיא‪ ,‬וישראל נסים בגיא ההוא לאורכו‪,‬‬ ‫לא החשיב את האומות‪ ,‬עד בלתי הכירם‬ ‫לידבק השבר‪,‬‬ ‫עד אצל אשר עד שם מגיע הגיא‪ ,‬כדי‬ ‫גדלו‪ ,‬ליקרא מלך עליהם‪ ,‬וישם להם‬ ‫ואז שתצאו מהגיא‪ ,‬אשר עדיין‬ ‫שאחרי צאת ישראל מהגיא‪ ,‬וכל‬ ‫שרים חיצונים‪ ,‬המנהיגים אומותם‪,‬‬ ‫הרודפים כלם בתוכו‪ ,‬אז ובא ה' אלקי‬ ‫הרודפים עודם בתוכו‪ ,‬ישוב יתברך‬ ‫מאשר יגזור (הוא ית'‪ ,‬שבדרך לא ישר)‬‫לעשות שאמרתי ויצא ה' ונלחם‪ ,‬שהוא‬ ‫להדביק הבקוע כבתחלה‪ ,‬ושם ימותו‬ ‫לתת להם‪ ,‬אך לעתיד‪ ,‬שהכל יכירו גדלו‪,‬‬ ‫לסמוך הבקוע ולדרוך הגוים שבנתים‪,‬‬ ‫הגוים ההם‪,‬‬ ‫יהיה (בגלוי) למלך על כלם‪ ,‬ועל ידי כן‪,‬‬ ‫(עכשיו חוזר אל מה שאמר שחצי‬ ‫אז‪ ,‬ביום ההוא‪ ,‬הנזכר שהוא החבלי‬ ‫כיום הלחמו ביום קרב אשר כן עשה‪ ,‬כי‬ ‫הדביק שני הרים בנחל ארנון‪ ,‬להמית את‬ ‫העם שגלו‪ ,‬יחזרו אל ירושלים‪ ,‬וינוסו‬ ‫משיח‪ ,‬וגדולת ישראל ומנוחתם‪ ,‬אשר‬ ‫מפני רודפיהם) והנה בבא ישראל ליכנס‬ ‫יגזור יתברך להשאיר עליזי גאותו‪ ,‬יהיה‬ ‫האמוריים שבמערות‪,‬‬ ‫מסמוך לעיר (מצד מזרח) אל הגיא‪,‬‬ ‫ה' אחד‪.‬‬ ‫ועלינו לשבח לאדון הכל‪ ,‬שלא די אשר‬ ‫(יפגעו בהר תחילה‪ ,‬במזרחו‪ ,‬ולא בגיא‪,‬‬ ‫ייטיב לישראל בזה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬שגם לא‬ ‫והוא‪ ,‬כי הוא יתברך כולל דין ורחמים‪,‬‬ ‫כי מזרח ההר יהיה כחומה לפני הגיא)‬ ‫כי אין שם שלא יהיו כלולות בו כל‬ ‫עשאו על ידי מלאך‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬בעצמו‬ ‫לא ימצאו מקום ליכנס (אל הגיא)‪ ,‬כי‬ ‫הבחינות‪ ,‬ועל כן לפעמים‪ ,‬בשם ההויה‬ ‫וכבודו‪ ,‬ועל כן אמר הנביא‪ ,‬הנני משבח‬ ‫ההר נסדק לאורכו‪ ,‬ופני האורך (של ההר)‬ ‫יתברך פועל רחמים‪ ,‬ופעמים דין‪,‬‬ ‫את ה' יתברך‪ ,‬ומדבר השבח לנוכח אליו‬ ‫הוא לפני ירושלם‪,‬‬ ‫יתברך‪ ,‬ואומר ובא ה' אלקי בעצמו‪ ,‬עם‬ ‫ופעמים דין ורחמים כאחת‪ .‬כענין ים סוף‪,‬‬ ‫היות כי כל קדושים עמך‪ ,‬הם כל מלאכיך‪,‬‬ ‫על כן מה יעשה הוא יתברך‪ ,‬יעשה‬ ‫באופן‪ ,‬שעם היות האחדות עצום מאד‪,‬‬ ‫(בקיעה חדשה) שחצי (המזרחי של) ההר‬ ‫אשר היית יכול לעשות על ידי מלאך‬ ‫נמצא בו יתברך שתי בחינות‪.‬‬ ‫ועשית על ידי עצמך‪,‬‬ ‫שלפני ירושלם‪ ,‬יסדק לרחבו‪ ,‬ומש חציו‬ ‫אך‪ ,‬אז יהיה ה' אחד‪ ,‬שלא יפעל רק‬ ‫צפונה וחציו נגבה‪ ,‬אשר יבא בקוע זה (נגד‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬איך לא נסו גם הרודפים‬ ‫בחינה אחת בעולם‪ ,‬כי גם הדין הכלול בו‪,‬‬ ‫ו)לפני (הכניסה ל)ירושלם (לפתוח פתח‬ ‫גם הם מהגיא‪ ,‬כמו שהיו נסים ישראל‪( ,‬בשם ה'‪ ,‬שיהיה לבדו למלך‪ ,‬אשר)‬ ‫אל תוך ההר) למען יהיה משם לישראל‪,‬‬ ‫יפעל רחמים אז על כל הארץ‪,‬‬ ‫לזה אמר‪:‬‬ ‫מסלול ודרך בנוסם‪ ,‬לבא (ממזרח של‬ ‫‪12‬‬ ‫הפטרת ב' דסוכות‪ :‬מלכים א‪ :‬פ"ח‪ :‬י"ב‬ ‫שאין דבר מעכב התפשטותו מכל הארץ‪,‬‬ ‫וגם (ביום ההוא) שמו יהיה אחד‪ ,‬כי זה‬ ‫אָ ז אָ מַ ר ְׁשלֹמֹה יְׁ קֹוָ ק אָ מַ ר לִ ְׁשכֹן ָבע ֲָרפֶ ל‪:‬‬ ‫מגבע לרמון נגב ירושלם‪ ,‬ואם כן איפוא‪,‬‬ ‫ידבר אחר נקום נקמת עמלק כמדובר‪,‬‬ ‫אחר שכל הארץ ראויה להתפשט בה‪ ,‬מה‬ ‫ועל כן מה שנאמר על כס י‪-‬ה‪ ,‬ארז"ל‪ ,‬כי‬ ‫אז אמר שלמה ה' אמר כו'‪ .‬הנה על‬ ‫יתרון יהיה לירושלם הקדושה מהכל על‬ ‫נשבע הוא יתברך‪ ,‬שלא יתייחדו אותיות‬ ‫פסוק ירושלם הבנויה‪ ,‬אמרו שירושלם‬ ‫שאר כל הארץ?‬ ‫י‪ -‬ה‪ ,‬שהם חצי השם‪ ,‬עם אותיות ו"ה‪ ,‬עד‬ ‫העליונה כנגד התחתונה‪ ,‬ולבאר מציאות‬ ‫ינקם מעמלק‪ ,‬אמר‪ ,‬כי אז‪ ,‬יהיה שמו אחד‪,‬‬ ‫זה להיות מבוא לשכון י‪-‬ה אלקים בבית‬ ‫הלא הוא‪ ,‬כי ירושלם הנזכרת תהיה‬ ‫עולה מאליה‪ ,‬והוא מאמרם ז"ל שהזכרנו‪,‬‬ ‫ולא כנפרד חציו מחציו‪ ,‬וזהו ושמו אחד‪,‬‬ ‫הבחירה שבארץ היא בחי' מציאות בית‬ ‫כי אחר נקמת עמלק וכל מלכותו‪ ,‬בעולם‪,‬‬ ‫המקדש של מעלה בקדושתו שורה בשל‬ ‫שתהיה עולה איכות התפשטותה עד‬ ‫כסא הכבוד‪ ,‬וכן גם כן תתרחב ותארך‪,‬‬ ‫ויהיו השני דברים יחד‪ ,‬א‪ :‬כי יהיה למלך‬ ‫מטה‪ ,‬ועל כן יש שייכות לתחתון להיות‬ ‫על כל הארץ‪ .‬ב‪ :‬והיות ה' אחד ושמו אחד‪:‬‬ ‫מושב לשכינה אשר בעליון‪,‬‬ ‫ומה שתתרחב אינו מפרשו‪ ,‬כי כבר פרשו‬ ‫למעלה באומרו ודמשק מנוחתו‪ ,‬אך‬ ‫~ ~ ~‬ ‫וכמאמרנו על ענין עומדים צפופים‬ ‫פירש האורך שהוא כמאמר שהזכרנו‬ ‫יסוב כל הארץ כערבה וכו'‪ .‬בפסיקתא‬ ‫ומשתחוים רווחים‪ ,‬כי העומדים שם הם‬ ‫ממגדל חננאל עד יקבי המלך שהם‬ ‫(הובאה בילקוט ישעיה) אמרו וז"ל‪ ,‬אמר‬ ‫העומדים בבית ה' העליון‪ ,‬ועל כן אין להם‬ ‫קצוות‪:‬‬ ‫ר' יוחנן עתידה ירושלם להיות מגעת עד‬ ‫שיעור ויחזיקם המקום‪:‬‬ ‫שערי דמשק וכו' עד א"ל ומה אתה‬ ‫ומה שאמר משער בנימין וכו' כי אומר‬ ‫ועל דרך זה הוא גם כן בירושלם‬ ‫דרך התפשטות שהוא למשער בנימין עד‬ ‫מקיים ונבנתה העיר על תלה שאינה‬ ‫העליונה שכנגד התחתונה‪ ,‬והוא ענין‬ ‫מקום שער הראשון‪ ,‬ואחר כך עד שער‬ ‫עתידה לזוז ממקומה‪ ,‬אלא מרחבת‬ ‫ירושלם הבנויה שהיא של מטה של בנין‬ ‫הפנים ואחר כך ממגדל חננאל עד יקבי‬ ‫ועולה מכל צדדיה והגליות באות וננוחות‬ ‫היא כעיר שחוברה לה יחדיו שחוברה לה‬ ‫המלך‪ ,‬ונטל סדר רז"ל שתחלה אמרו‬ ‫תחתיה‪ ,‬לקיים מה שנאמר כי ימין‬ ‫כנגדה היא יחד עמה למטה‪ ,‬ומה גם עתה‬ ‫שמה שתתפשט אינו שתצא מגבולה‬ ‫ושמאל תפרוצי הרי לרוחב‪ ,‬לאורך מנין‬ ‫בבית המקדש שהעליון שורה בו‪,‬‬ ‫והלאה‪ ,‬כי‪-‬אם שכל התפשטותה אינו‬ ‫ממגדל חננאל עד יקבי המלך וכו'‪ ,‬עד‬ ‫וזה ענין כתובים אלו כי בראות שלמה‬ ‫ממנה והלאה‪ ,‬כי‪-‬אם שלא תזוז ממקומה‬ ‫לגובה מנין ורחבה ונסבה למעלה‪ ,‬תני ר'‬ ‫כי שכן הענן בבית המקדש עד גדר שלא‬ ‫שכל ההתפשטות ממנה יהיה‪ ,‬וזהו‬ ‫אליעזר בן יעקב‪ ,‬עתידה ירושלם להיות‬ ‫יכלו לסבול הכהנים‪ ,‬אז אמר שלמה‬ ‫וישבה תחתיה שלא תזוז ממקומה וחונה‪,‬‬ ‫רמה ועולה עד שמגעת עד כסא הכבוד‪,‬‬ ‫בדרך תימה‪ ,‬האם ה' אמר לשכון בערפל‬ ‫ועם כל זה יהיה ההתפשטות למשער וכו'‬ ‫ואומרת להקדוש ברוך הוא צר לי המקום‬ ‫חומריות העולם הזה איך יתכן?‬ ‫וממגדל חננאל עד יקבי המלך‪ ,‬שהוא‬ ‫גשה לי ואשבה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אך אין זה כי‪-‬אם שלא בית אחד יחשב‬ ‫שיעור מופלג כאשר נאמר במאמר‬ ‫והנה הרואה מקרא שכתוב‪ ,‬אנכי אהיה‬ ‫הנזכר‪:‬‬ ‫לה חומת אש סביב וכו'‪ ,‬מחוייב באשר‬ ‫שבניתי כי‪-‬אם שנים‪ ,‬שבבנות בית למטה‬ ‫כאילו בניתי של מעלה כי פה שורה‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬אם כן איפוא שאיכות‬ ‫הוא יהודי‪ ,‬להאמין דברי מאמר זה‬ ‫העליון‪:‬‬ ‫מעין רוחניות יהיה לה‪ ,‬איך ישבו בה בני‬ ‫כפשטו‪ ,‬כי הוא יתברך ישפיע על ירושלם‬ ‫אדם האם יהיו חוצה לה‪.‬‬ ‫שפע קדושה‪ ,‬עד היות איכותה מעין‬ ‫יתי ֵּבית ְׁזבֻל ל ְָׁך מָ כוֹ ן‬ ‫(יג) ָבנֹה בָ נִ ִ‬ ‫רוחני‪ ,‬הולכת עולה עד מקור השפע‪,‬‬ ‫לְׁ ִשבְׁ ְׁת ָך עוֹ ל ִָמים‪:‬‬ ‫לזה אמר וישבו בה‪ .‬ועל ידי היות הדבר‬ ‫אשר משם הושפעה‪ ,‬וכן לאורך ולרוחב‪,‬‬ ‫וזהו בנה בניתי כי בבנין זה בניתי גם‬ ‫כן שהם נאים לה והיא נאה להם‪ ,‬שגם הם‬ ‫כי על דבר אשר לו מעין רוחניות אינו מן‬ ‫יקדש איכותם ימשכו שני דברים‪ ,‬אחד‪,‬‬ ‫התימה‪ ,‬וקל וחומר מאשר עודנה‬ ‫העליון הוא בית זבול כי שם הוא כנודע‬ ‫שוחרם לא יהיה עוד שלא תחרב ירושלם‬ ‫מרז"ל‪ ,‬כי בית המקדש של מעלה הוא‬ ‫בחומריותה‪ ,‬נתכווצה מהיות ארבעים יום‬ ‫ברקיע הרביעי הנקרא זבול שעל ידי כן‬ ‫עוד כאשר בתחלה‪ ,‬שנית‪ ,‬כי וישבה‬ ‫על ארבעים יום‪ ,‬עד היותה מהלך ארבעה‬ ‫ירושלם לבטח‪ ,‬והוא כי היתה ירושלם‬ ‫ימים על מהלך יום אחד‪ ,‬כי על כן נקראה‬ ‫הוא מכון לשתשב כאחת בשני עולמים‬ ‫יראה פן יקרה לה עוד כפעמים‬ ‫בעולם העליון ובתחתון‪ ,‬שעל ידי העליון‬ ‫ארץ צבי‪:‬‬ ‫השורה למטה אתה נמצא גם בזה מה‬ ‫הראשונים‪ ,‬והוצרך יתברך להבטיחה‬ ‫שחרפת אלמנותיה לא תזכרי עוד‪ ,‬וזה גם‬ ‫ונבא אל הענין‪ ,‬והוא‪ ,‬הנביא דבר מאמר‬ ‫שאין כאן אם היה המקדש במקום אחר‬ ‫הוא מאמר הנביא זכריה באומרו וישבה‬ ‫רז"ל בטעמם‪ ,‬כי השם הגדול הנזכר‪ ,‬יסוב‬ ‫שלא היתה הכנה לכך‪ ,‬וזהו מכון לשבתך‬ ‫כל הארץ ויתפשט בה כערבה שהיא‬ ‫עולמים‪...‬‬ ‫ירושלם לבטח‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מישור משולל מכשול‪ ,‬כך ימצא הארץ‪,‬‬ ‫משוללת טומאת מכשול עון‪ ,‬באופן‬ ‫‪13‬‬ ‫ואשים שם מקום לארון‪ ,‬אך אמר הנה אין‬ ‫אלקי ישראל‪ ,‬לא שעיקר מושבו יתברך‬ ‫(יד) וַ י ֵַּסב הַ ֶמל ְֶׁך אֶ ת ָפנָיו וַ יְׁ בָ ֶר ְׁך אֵּ ת‬ ‫שום מקום בעפר הארץ מכון למושב‬ ‫בבית כי‪-‬אם בישראל והעיקר בדוד רק‬ ‫ָכל ְׁקהַ ל יִ ְׁש ָראֵּ ל וְׁ כָ ל ְׁקהַ ל יִ ְׁש ָראֵּ ל עֹמֵּ ד‪:‬‬ ‫הארון אשר שם ברית ה'‪ ,‬אך אני שמתי‬ ‫לשם ה' לשכון שם ה' שתתפשט שם‬ ‫ויסב המלך את פניו ויברך את כל קהל‬ ‫מקום כאילו בידי ובאמצעותי שמתי‬ ‫שכינה מאת האיש או אנשים אשר המה‬ ‫ישראל‪ ,‬לומר כי גם היות שכינה במקדש‬ ‫הכנה וקדושה נוספת על הבית ההוא‬ ‫היכל ה' באמת‪ ,‬וזהו שנכנס בעיר ויצא‬ ‫בזכות ישראל הוא כי הם העיקר‪ ,‬כי בם‬ ‫להיות מוכן לארון אשר שם כו'‪:‬‬ ‫בדוד‪:‬‬ ‫שוכן הוא יתברך כי היכל ה' המה‬ ‫יתי ֵּבית ְׁזבֻל ל ְָׁך מָ כוֹ ן‬ ‫(יג) ָבנֹה בָ נִ ִ‬ ‫ומה שאמרתי ובידו מלא לאמר שבידו‬ ‫ובאמצעותם שורה בבית‪ ,‬על הדרך‬ ‫ְ‬ ‫ָ‬ ‫לְׁ ִשבְׁ ְׁתך עוֹ ל ִָמים (טו) וַיֹּאמֶ ר ָברוך י‪-‬‬ ‫של דוד מלא‪ ,‬לאמר לזולת הוא‪,‬‬ ‫האמור‪ ,‬על כן ויברך את כל קהל ישראל‬ ‫הוה א‪-‬להי ִי ְש ָראֵ ל א ֲֶשר ִד ֶבר ְבפִ יו אֵ ת‬ ‫(יח) וַ יֹאמֶ ר יְׁ קֹוָ ק אֶ ל ָדוִ ד אָ בִ י יַעַ ן‬ ‫והוראה לזה כי זכותם הוא העושה‪ ,‬הלא‬ ‫ָדוִ ד אָ בִ י ובְ יָדוֹּ ִמלֵא לֵאמֹּר‪( :‬טז) ִמן הַ יוֹּ ם‬ ‫אֲ ֶשר הָ יָ ה עִ ם לְׁ בָ בְׁ ָך לִ בְׁ נוֹ ת ַביִ ת לִ ְׁש ִמי‬ ‫הוא כי וכל קהל ישראל עומד שם כי‬ ‫אתי אֶ ת ַע ִמי אֶ ת ִי ְש ָראֵ ל‬ ‫א ֲֶשר הוֹּ צֵ ִ‬ ‫ה ֱִטיב ָֹת ִכי הָ יָ ה עִ ם לְׁ בָ בֶ ָך‪( :‬יט) ַרק אַ ָתה‬ ‫החזיקם המקום עם היותם כחול אשר על‬ ‫ִמ ִמצְ ַר ִים לֹא בָ חַ ְׁר ִתי בְׁ עִ יר ִמכֹּל ִשבְ טֵ י‬ ‫לֹא ִתבְׁ נֶה הַ ָביִ ת כי‪-‬אם ִבנְׁ ָך הַ יֹּצֵ א‬ ‫שפת הים לרוב‪ ,‬ושמא יאמר איש‪ ,‬למה‬ ‫ִי ְש ָראֵ ל ִלבְ נוֹּ ת ַב ִית לִהְ יוֹּ ת ְש ִמי ָשם‬ ‫יך הוא ִיבְ נֶה הַ ַב ִית ִל ְש ִמי‪( :‬כ)‬ ‫מֵ ֲחלָצֶ ָ‬ ‫תאמר כי אין המקום סובל השכינה כי‪-‬‬ ‫וָ אֶ בְׁ חַ ר ְׁב ָדוִ ד לִהְ יוֹּ ת ַעל ַע ִמי ִי ְש ָראֵ ל‪:‬‬ ‫וַ יָקֶ ם יְׁ קֹוָ ק אֶ ת ְׁדבָ רוֹ אֲ ֶשר ִד ֵּבר וָ אָ קֻ ם‬ ‫אם באמצעות ישראל קדושים‪ ,‬שהוא‬ ‫(כג) וַ יֹאמַ ר‪ :‬יְׁ קֹוָ ק אֱ לֹקֵּ י יִ ְׁש ָראֵּ ל אֵּ ין‬ ‫ַתחַ ת ָדוִ ד אָ בִ י וָ אֵּ ֵּשב עַ ל ִכ ֵּסא יִ ְׁש ָראֵּ ל‬ ‫יתברך שוכן בתוכם ובזכותם ממשיכים‬ ‫ָכמוֹ ָך אֱ ל ִֹקים ַב ָשמַ יִ ם ִמ ַמעַ ל וְׁ עַ ל הָ אָ ֶרץ‬ ‫ַכאֲ ֶשר ִד ֶבר יְׁ קֹוָ ק וָ אֶ בְׁ נֶה הַ ַב ִי ת ְל ֵשם‬ ‫בית המקדש של מעלה כמדובר‪:‬‬ ‫ִמ ָתחַ ת שֹמֵּ ר הַ ְׁב ִרית וְׁ הַ חֶ סֶ ד ַלעֲבָ ֶד ָ‬ ‫יך‬ ‫הַ הֹלְׁ כִ ים לְׁ פָ נ ָ‬ ‫ְיקֹּוָק ֱאלֹּקֵ י ִי ְש ָראֵ ל‪:‬‬ ‫על כן אמר‪( ...‬טו) וַ יֹאמֶ ר ָברו ְׁך יְׁ קֹוָ ק‬ ‫ֶיך ְׁבכָ ל לִ ָבם‪:‬‬ ‫אֱ לֹקֵּ י יִ ְׁש ָראֵּ ל אֲ ֶשר ִד ֶבר ְׁבפִ יו אֵּ ת ָדוִ ד‬ ‫כי ויאמר ה' אל דוד אבי יען אשר היה‬ ‫אחרי אומרו כי על ידי שני דברים‬ ‫עם לבבך כו' הנני מצרף מחשבה למעשה‬ ‫אָ בִ י ובְׁ יָדוֹ ִמלֵּא לֵּאמֹר‪( :‬טז) ִמן הַ יוֹ ם‬ ‫תצדק השראת שכינה בבית המקדש‪ ,‬א'‬ ‫כאילו עשית‪ ,‬וזהו הטיבות כי היה עם‬ ‫אתי אֶ ת עַ ִמי אֶ ת יִ ְׁש ָראֵּ ל‬ ‫אֲ ֶשר הוֹ צֵּ ִ‬ ‫כי הוא מכוון כנגד בית המקדש של‬ ‫לבבך‪ ,‬והוא כי כל העושה מצוה נעשה‬ ‫ִמ ִמצְׁ ַריִ ם לֹא בָ חַ ְׁר ִתי בְׁ עִ יר ִמכֹל ִשבְׁ טֵּ י‬ ‫מעלה‪ ,‬כאומרו בנה בניתי בית זבול לך‪,‬‬ ‫ממנה מלאך טוב‪ ,‬וזה יאמר במחשבה‬ ‫יִ ְׁש ָראֵּ ל לִ בְׁ נוֹ ת ַביִ ת לִ הְׁ יוֹ ת ְׁש ִמי ָשם‬ ‫שעל ידי כן מתפשט איכות בית המקדש‬ ‫הטובות בפועל כאילו עשית מלאך טוב‬ ‫וָ אֶ בְׁ חַ ר ְׁב ָדוִ ד לִ הְׁ יוֹ ת עַ ל עַ ִמי יִ ְׁש ָראֵּ ל‪:‬‬ ‫של מעלה בשל מטה ועל ידי כן השכינה‬ ‫כאשר היה עם לבבך‪ ,‬רק אתה לא תבנה‬ ‫(יז) וַ יְׁ הִ י עִ ם לְׁ בַ ב ָדוִ ד אָ בִ י לִ בְׁ נוֹ ת ַביִ ת‬ ‫אשר בעליון נמצאת גם בתחתון‪ ,‬נמצא כי‬ ‫כו' כי‪-‬אם בנך כו'‪ ,‬וזהו אשר אמרתי‬ ‫לְׁ ֵּשם יְׁ קֹוָ ק אֱ לֹקֵּ י יִ ְׁש ָראֵּ ל‪:‬‬ ‫כאחת הוא יתברך בשני עולמים‪ ,‬וזהו‬ ‫לאמר כי בידו מלא לאמר לבנו לבנותו‪.‬‬ ‫על כן אמר ברוך ה' אלקי ישראל אשר‬ ‫שמסיים ואומר מכון לשבתך עולמים‬ ‫ויקם ה' כו'‪ .‬לומר אל תתמהו לאמר אם‬ ‫דבר בפיו דבר זה אשר ודאי דברו אמת‬ ‫שיושב בשני עולמים כאחת‪ .‬עוד טעם‬ ‫אמצעות אבי סיבב היות שכינה במקום‬ ‫אל דוד אבי ובידו של דוד מלא לאמר אלי‬ ‫שני והוא שאין עיקר הישיבה בארץ כי‪-‬‬ ‫אך הוא היה עיקר מושב אלקים אם כן‬ ‫לעשותו‪:‬‬ ‫אם באדם‪ ,‬שהרי לא בחר בעיר ויבחר‬ ‫למה בימיו לא שרתה שכינה‪ ,‬כי הנה דעו‬ ‫בדוד שהוא מרכבה ומושב והיכל ה' ואגב‬ ‫ומה הוא הדבר אשר דבר? הלא הוא מן‬ ‫נא כי ויקם ה' את דברו אשר דבר שלא‬ ‫היום אשר הוצאתי כו'‪ ,‬לומר אל יעלה על‬ ‫מתפשט בבית‪ ,‬אמר עתה בשני כבר ניכר‬ ‫בחר בעיר‪ ,‬כי‪-‬אם עד בא דוד ובו בחר‬ ‫אלקותך בפירוש הא'‪ ,‬כי אין כמוך שיהיה‬ ‫רוחכם כי ישב אלקים על הארץ גם‬ ‫לעשות עיקר דירתו כי הלא אני קמתי‬ ‫שיהיה בבית המקדש‪ ,‬כי הלא מן היום‬ ‫כאחת בשמים ממעל ועל הארץ מתחת‬ ‫תחתיו‪ ,‬וזהו ואקום תחת דוד אבי ואשב‬ ‫כאשר אתה בשני עולמים כאחת‬ ‫אשר הוצאתי את עמי את ישראל ממצרים‬ ‫על כסא ישראל היות שפע עליון מושפע‬ ‫לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות‬ ‫כמדובר‪ .‬ועוד שנית‪ ,‬והוא כי אתה משגיח‬ ‫עליהם כאשר היה בדוד כאשר דבר‬ ‫בפרטים ולא יעצרך הגשם מלדעת‬ ‫בית לשכן שם ה' עד שואבחר בדוד להיות‬ ‫ואבנה‪ ,‬כי גם על ידי(ם שלי) הוכן המקום‪:‬‬ ‫על עמי ישראל עליהם‪ ,‬ממש להריק על‬ ‫מצפוני לב האדם שמחומר קורץ‪ ,‬כי הנך‬ ‫(כא) וָ אָ ִשם ָשם מָ קוֹ ם לָאָ רוֹ ן אֲ ֶשר שומר הברית דוקא לעבדיך ההולכים‬ ‫ידו להם שפע עליון כי (דוד) הוא הראש‬ ‫ָשם ְׁב ִרית יְׁ קֹוָ ק א ֲֶשר ָכ ַרת ִעם ֲאבֹּתֵ ינו לפניך בכל לבם מה שלא עשית לזולתו‪,‬‬ ‫לשכון קה אלקים בו כי היכל ה' המה‬ ‫אך אין זה כי‪-‬אם שכל לבבות דורש אתה‬ ‫ְבהוֹּ צִ יאוֹּ א ָֹּתם מֵ אֶ ֶרץ ִמצְ ָר ִים‪:‬‬ ‫כללות ישראל‪ ,‬והוא (דוד) על ראשם‬ ‫וזהו ואשים שם מקום לארון‪ ,‬והוא כי ומצאת את לבבו נאמן לפניך ואין כמוך‪...‬‬ ‫עיקר מושב אלקים השורה בישראל‪ ,‬ואז‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הלא יקשה שהיה לו לומר ואשים שם את‬ ‫על ידי זכות היות מי שהוא משכן אלקים‪.‬‬ ‫הארון או ואבנה שם מקום לארון ולא‬ ‫ויהי עם לבב דוד אבי לבנות בית לשם ה'‬ ‫‪ALSHICHK@GMAIL. COM‬‬ ‫‪14‬‬ ‫אבל אם האדם עושה את כל כפי‬ ‫יכולתו‪ ,‬אף שהוא בחסרונות‪ ,‬הקדוש‬ ‫ולא יתערב זר בשמחתנו‪ ,‬כי הש"י חופף‬ ‫עלינו‪ ,‬ומסתיר אותנו מכל המציקים לנו‪:‬‬ ‫ד"ת מספה"ק ע"פ האלשיך הק'‬ ‫הוספות בסוגריים ובאותיות שונות הם מן המלקט ומבאר‬ ‫ברוך הוא מקבל באהבה ושולח להאדם‬ ‫אבל לזה צריך הכנה רבה עצומה לכל‬ ‫שפע וברכה מכל העולמות‪ ,‬וממלא לו כל‬ ‫~ ~ ~‬ ‫איש מישראל לפשפש במעשיו קודם החג‬ ‫חסרונותיו‪ ,‬וחופף ומגין עליו‪.‬‬ ‫הקדוש‪ ,‬ולטהר ולקדש עצמו כפי יכולתו‪,‬‬ ‫ספה"ק ליקוטי מהרי"ל‬ ‫ועל זה בא הרמז בקרא בפעם שלישית‪,‬‬ ‫מרבה"ק ר' יהודה לייב מזאקילקאוו‬ ‫ומי יאמר זכיתי לבי‪ ,‬עם כל זה‪ ,‬אם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בסוכות מלא‪ ,‬להורות שהקב"ה מגין‬ ‫האדם עושה כפי יכולתו‪ ,‬ומתחיל להכין‬ ‫ומחסה על האדם החפץ בבריתו‬ ‫את עצמו בקדושה ובטהרה תיכף במוצאי‬ ‫הכנה להמשיך עלינו אור הסוכות‬ ‫בשלימות בלי שום מחסור‪ ,‬כפי מתנת ידו‬ ‫יום הכיפורים לעשות בסוכה כאשר רמזו‬ ‫~‬ ‫הרחבה והמלאה‪.‬‬ ‫לנו חז"ל‪ ,‬ועיקר הוא שהאדם ישתדל‬ ‫שלש פעמים נאמר בסוכת בקרא‪,‬‬ ‫והוא הענין הכתוב אצל יעקב אבינו‪,‬‬ ‫להיות כלי מוכשר לקבלת קדושת חג‬ ‫והגמרא דרשה בזה‪ .‬ואפשר ג"כ לידרוש‬ ‫(כאשר עדיין נשאר בהם שיריים של‬ ‫הסוכות‪ ,‬ולזה אל יתרפה עצמו ממלאכת‬ ‫טעמא דקרא‪ ,‬מפני מה כתיב ב' פעמים‬ ‫לבן ועשו‪ ,‬אזי) ויעקב נסע סכתה‪ ,‬חסר‪,‬‬ ‫שמים ח"ו‪ ,‬ולא יעזוב עבודתו מימים‬ ‫בסכת חסר ואחד מלא בסכות?‬ ‫ולמקנהו עשה סכת‪ ,‬כתיב גם כן חסר‬ ‫הנוראים הקודמים‪ ,‬רק תיכף במוצאי יום‬ ‫בלא וא"ו‪.‬‬ ‫הכיפורים יאיר שכלו לכל עניניו‪,‬‬ ‫הענין כך הוא‪ ,‬כי ידוע מספרים‬ ‫הקדושים‪ ,‬עי' אלשיך ויקרא (כג‪ ,‬לג)‪,‬‬ ‫(וכאשר נטהרו מהם ובאו אל המנוחה‬ ‫ואם הוא משתדל כפי יכולתו על כל‬ ‫שורש הסוכה‪ ,‬כי אחרי הטהרה (מחטא‬ ‫ואל הנחלה) על כן קרא שם המקום‬ ‫פנים‪ ,‬אזי הקדוש ברוך הוא מגין עליו בחג‬ ‫העגל) ביום הכיפורים זכינו לישב בצילא‬ ‫סוכות‪ ,‬מלא בוא"ו‪ ,‬והמבין יבין‪:‬‬ ‫הסוכות ומסתירו מכל המקטריגין‬ ‫דמהימנותא עילאה‪ ,‬בצילא דקודשא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ושומרו ומצילו מכל דבר רע ופורס עלינו‬ ‫בריך הוא‪,‬‬ ‫ספה"ק שיח שרפי קודש‬ ‫סוכת שלומו‪.‬‬ ‫וזל"ק האלשיך‪ :‬ויקרא פרק כג‪ ,‬לג‪:‬‬ ‫ליקוטי גדולי החסידות‬ ‫והעיקר לתקן חוש השמיעה וחוש‬ ‫בחמשה עשר יום לחדש השביעי‪ .‬והטעם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הראות‪ ,‬כי בראיה ובשמיעה תליא מילתא‪.‬‬‫פירש באומרו הזה שהוא להיות חדש זה‪,‬‬ ‫נוי סוכה‪ ,‬ונטילת ד' מינים בסוכה‬ ‫ועיקר הכנה‪ ,‬שידע בעצמו כי אפילו אם‬ ‫כי אז עלתה ארוכת ישראל ותיקון‬ ‫~‬ ‫יכין האדם וישמור את עצמו בכל עניניו‬‫העולם‪ ...‬כי אז באותו חדש היה התיקון‪,‬‬ ‫כי במחרת יום הכפורים ירד משה בלוחות‬ ‫נחשב למאומה‪ ,‬כי האדם איננו יכול לעשות‬ ‫צריך להבין למה לא מצינו בשום מצוה‬ ‫שניות וברצון טוב ובבשורת עשות‬ ‫שיהיה הנוי מצוה וגדול כ"כ‪ ,‬כמו נוי‬ ‫שום ענין בשלימות‪ ,‬רק שהקב"ה מקבל‬ ‫הרצון והחפץ של כל ישראל‪ ,‬ושולח לו‬ ‫המשכן להשרות שכינתו בתוכו‪ .‬וכן בכל‬ ‫סוכה‪ ,‬דמצינו בגמ'‪' ,‬עטרה בקרמין‬ ‫דור החדש ההוא כפרה לישראל‪ ,‬שהוא‬ ‫וסדינין וגו' והלא זה אלי ואנוהו קאי על‬ ‫ברכתו בשלימות בלי שום חסרון חלילה‪ ,‬כי‬ ‫תיקון העולם והארת כבודו על ידי כפרת‬ ‫הוא ממלא כל עלמין‪( :‬אולי כונתו שמאמר‬ ‫כל המצות?‬ ‫ישראל‪ .‬באופן כי החדש השביעי הזה הוא זוה"ק הנ"ל מרמז שה' ממלא כל‬ ‫ואמר האדמו"ר מסאכטשוב זצללה"ה‪,‬‬ ‫החסרונות וההעלמות (כל עלמין))‬ ‫המיוחד אל החג‪( :‬עכל"ק האלשיך)‬ ‫דהנה על זה אלי ואנוהו‪:‬‬ ‫(ממשיך הליקוטי מהרי"ל) ומאז‬ ‫ותיבת סוכה יש לו שלשה פירושים‪:‬‬ ‫פי' התרגום‪' ,‬ואבני לי' בית מקדשא'‪,‬‬ ‫והלאה נקבע לדורות‪ .‬וצונו הקדוש ברוך‬ ‫שמיעה והאזנה‪ ,‬מלשון‪ ,‬הסכת ושמע‬ ‫הוא לעשות סוכה אחר טהרת נפשנו‬ ‫והגמ' דרשו‪' ,‬התנאה לפניו במצות'‪,‬‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫וי"ל דאלו ואלו דא"ח‪ ,‬דהנה ידוע‪,‬‬ ‫גם סובל הפירוש ראיה‪ ,‬מלשון יסכה‬ ‫דסוכה רומז על בית המקדש‪ ,‬ובית‬ ‫החיוב מוטל עלינו בני ישראל להשתדל‬ ‫הנאמר אצל שרה‪ ,‬שסכה ברוח הקודש‪.‬‬ ‫תיכף במצוות סוכה‪ ,‬כאשר נצטווינו מפי‬ ‫המקדש נקרא נמי סוכת שלום‪,‬‬ ‫וגם כיסוי‪ ,‬מלשון סכך‪ ,‬כשמה‪.‬‬ ‫חז"ל‪ ,‬אשר מפיהם אנו חיין‪ ,‬להכין‬ ‫[ובגמ'‪ ,‬כשם שחל ש"ש על חגיגה כך‬ ‫המצות לזמן הקבוע לנו בתורה הקדושה‪,‬‬ ‫חל ש"ש על סוכה עיי"ש]‬ ‫ועל זה בא הרמז בתורה ב' פעמים‬ ‫בסוכת חסר‪ ,‬כי זה מרמז על האדם‬ ‫והכל הוא מאהבת הקדוש ברוך הוא‬ ‫וא"כ‪ ,‬בסוכה שייכים הב' פירושים‬ ‫שצריך לתקן עצמו השמיעה (הסכת‬ ‫את עמו ישראל‪ ,‬כנאמר‪ ,‬כי חלק ה' עמו‬ ‫הנ"ל בדבר אחד‪ ,‬לכן המצוה של נוי‪ ,‬גדול‬ ‫ושמע) והראיה (שסכה ברוה"ק) כנ"ל‪,‬‬ ‫יעקב חבל נחלתו‪ ,‬על כן‪ ,‬צוה לנו לישב‬ ‫כאן בסוכה‪ ,‬יותר מבכל המצות‪.‬‬ ‫והאדם אינו יכול לעשות בשלימות‪( ,‬רק‬ ‫בסוכה‪ ,‬כי ע"י מצות סוכה שאנו מקיימין‬ ‫כדת וכהלכה‪ ,‬נסתם פי המקטריגין עלינו‪ ,‬בבחי' 'חסר')‬ ‫‪15‬‬ ‫וזהו אומרו את פני האדון‪ .‬וגם הורה‬ ‫(אלפינון מלשון נפתלתי ל' חיבור) בני‬ ‫ובזה מובן‪ ,‬למה באה מצות של נטילת‬ ‫היותו יתברך ה' מהוה הויות‪ ,‬כי ברא‬ ‫ישראל אל מועדי ה'‪,‬‬ ‫ד' מינים בסוכה‪ ,‬דאיך שייכים זה לזה?‬ ‫העולם כאמור במקומו איך הורה חידוש‬ ‫וזה דאיתא בגמרא על וידבר משה וגו'‪,‬‬ ‫אך כתיב‪ ,‬ועשו לי מקדש ושכנתי‬ ‫העולם‪ ,‬וזהו אומרו ה'‪.‬‬ ‫משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין‬ ‫בתוכם‪ ,‬והפי' הפשוט‪ ,‬שקאי על בית‬ ‫אך השני שהוא כנגד שבועות‪ ,‬שקבלו‬ ‫ודורשין בענינו של יום וכו'‪,‬‬ ‫המקדש‪ ,‬שהשי"ת שורה בתוכו‪.‬‬ ‫עליהם אלהותו יתברך ותורתו‪,‬‬ ‫היינו שהשאלה והדרישה הם בכוחו‬ ‫אולם באלשיך‪ ...‬כ' שקאי נמי על‬ ‫על כן עליו אמר האדון ה' אלהי ישראל‪.‬‬ ‫של משה רבינו‪ ,‬כפי מה שדורשין כך זה‬ ‫כל ישראל‪,‬‬ ‫אך להיות כי מיד עשו את העגל‪ ,‬ומה‬ ‫נותן חיות כדכתיב דרשוני וחיו‪,‬‬ ‫ועל כל אחד וא' מישראל (מוטל)‪,‬‬ ‫גם למה שאמרו ז"ל‪ ,‬כי היו מקבלים‬ ‫בסוכות היה נסוך המים‪ ,‬ושמחת בית‬ ‫שיעשה עצמו מקדש ומשכן להשראת‬ ‫התורה ורעה בלבבם לעבודה זרה כד"א‪,‬‬ ‫השואבה‪ ,‬וכתיב ושאבתם מים בששון‬ ‫השכינה‪ ,‬שיוכל השי"ת לשכון בתוכו ממש‪,‬‬ ‫ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו‪ ,‬וזה לא‬ ‫ממעיני הישועה ובתרגום ותקבלון אולפן‬ ‫והיינו ע"י קדושת האיברים‪ ,‬שמקדש‬ ‫בכולם היו רק בקצתם‪ ,‬על כן לא היה‬ ‫חדת בחדוא מבחירי צדיקיא‪ ,‬אולפן חדת‪,‬‬ ‫עצמו עי"ז בא להשראת השכינה‪ ,‬וזהו‪,‬‬ ‫האלהות בפרטות לכל אחד‪.‬‬ ‫הכוונה לתורה‪ ,‬שהקב"ה מחדש בכל יום‪,‬‬ ‫'האבות הן הן המרכבה'‪.‬‬ ‫אך‪ ,‬בחג הסוכות‪ ,‬שנתכפר להם העון‪,‬‬ ‫כתיב ושאבתם מים בששון וגו'‬ ‫וממילא‪ ,‬בסוכות‪ ,‬שרומז על ביהמ"ק‬ ‫ומה גם שעבר עליהם יום הכיפורים‬ ‫וכתיב‪ ,‬שפכי כמים לבך (בחי' ניסוך‬ ‫והשראת השכינה וכנ"ל‪,‬‬ ‫וקבלו למחרתו לוחות שניות‪ ,‬אז כל אחד‬ ‫המים) נוכח פני ה'‪ ,‬וזה הוא סוכות שהוא‬ ‫ובא אח"כ הד' מינים‪ ,‬שרומז נמי‬ ‫מישראל היה עליו קבלת אלהותו‪,‬‬ ‫נוכח פני ה'‪ ,‬דאיתא באלשיך‪,‬‬ ‫לאיברים‪ ,‬כמבואר במדרש‪ ,‬לולב נגד‬ ‫כלשונו יתברך באמרו אנכי ה' אלהיך‪ ,‬ולא‬ ‫שבשלש רגלים‪:‬‬ ‫השדרה‪ ,‬ואתרוג נגד הלב‪ ,‬וערבה נגד‬ ‫אמר 'אלהיכם'‪,‬‬ ‫כתיב פעם אחת‪ ,‬שלש פעמים בשנה‬ ‫השפתים‪ ,‬והדס נגד העינים‪,‬‬ ‫על כן הפעם השלישית שהוא כנגד‬ ‫יראה כל זכורך אל פני האדון ה'‪.‬‬ ‫ורומז (נטילת ד' מינים) דצריך לקדש‬ ‫סוכות נאמר בו ה' אלהיך לשון יחיד‪.‬‬ ‫ופעם שניה כתיב‪ ,‬את פני האדון ה'‬ ‫כל האיברים ולהגביהם להקדושה‪ ,‬ובאלו‬ ‫ולא אמר האדון‪ ,‬ל'מה שהוא תואר דין‬ ‫אלקי ישראל‪ ,‬וזה קאי על פסח ושבועות‪.‬‬ ‫הד' נכלל כל האדם‪( .‬ומרומז ענין‬ ‫כנודע‪ ,‬ובחג הסוכות שאחר יום הכפורים‬ ‫ובפעם השלישית‪ ,‬שקאי על סוכות‪,‬‬ ‫הגבהת האברים בנטילת ד' מינים כי)‬ ‫הכל רחמים‪.‬‬ ‫כתיב את פני ה' אלקיך‪,‬‬ ‫וצריך להגביה את האיברים‪ ,‬וכדאמר‬ ‫ועל כן יתכן‪ ,‬רבה שמחת סוכות‬ ‫בגמרא‪ ,‬מדאגבהי' נפיק בי'‪.‬‬ ‫וזל"ק האלשיך‪ :‬דברים פרק טז‪ :‬טז‪:‬‬ ‫מהשנים האחרים‪,‬‬ ‫שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את‬ ‫וממילא‪ ,‬כשמקדש כל האיברים‬ ‫פני יי אלהיך במקום אשר יבחר בחג‬ ‫(המרומז בנטילתו הד' מינים)‪ ,‬בא עי"ז‬ ‫כי בפסח הראשון (בסנה) נאמר‪ ,‬ראה‬ ‫להשראת שכינה בתוכו ממש‪ ,‬ושייך זה‬ ‫ראיתי שראה הוא יתברך שתי ראיות‪,‬‬ ‫המצות ובחג השבעות ובחג הסכות ולא‬ ‫להסוכה‪ ,‬שהוא השראת השכינה ג"כ‬ ‫העגל‪ ,‬והענוי‪ ,‬וגם המרו על ים בים סוף‪,‬‬ ‫יראה את פני יי ריקם‪.‬‬ ‫בכללות‪ ,‬וכנ"ל‪ ,‬ואתי שפיר (מנהג נטילת‬ ‫ובשבועות כנזכר לעיל‪( ,‬ויפתוהו‪)...‬‬ ‫הנה שלשה פעמים נאמר פסוק זה‬ ‫ד' מינים בתוך הסוכה)‪:‬‬ ‫אך סוכות‪ ,‬בו היו נקיים‪ .‬וגם (אע"פ)‬ ‫בתורה‪ .‬באחד נאמר אל פני האדון ה'‪ ,‬ובשני‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שבפסוק זה נזכרו השלשה חגים חג‬ ‫אמר את פני האדון ה' אלהי ישראל‪,‬‬ ‫ובשלישי בפרשה זו נאמר את פני ה' אלהיך‪.‬‬ ‫ספה"ק אמרי אמת‬ ‫המצות וחג השבועות וחג הסוכות‪ ,‬עם כל‬ ‫מרבה"ק ר' אברהם מרדכי אלתר מגור‬ ‫זה‪ ,‬עיקר הענין הוא על חג הסוכות דעלה‬ ‫ואפשר כי הוא כנגד פסח שבועות וסוכות‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫קאי‪ :‬עכל"ק האלשיך‪.‬‬ ‫והאחד שכנגד פסח‪ ,‬עדיין לא היה ה'‬ ‫ענין אור פני ה' דחג הסוכות‪ ,‬וניסוך המים‬ ‫(על זה שפירש אשר‪' :‬כל אחד מישראל‬ ‫אלהינו בעצם‪ ,‬כי לא נגמרה הטהרה עד‬ ‫~‬ ‫היה עליו קבלת אלהותו‪ ,‬כלשונו יתברך‬ ‫ששי בסיון ולא קבלנו התורה‪ ,‬רק נודע‬ ‫באמרו אנכי ה' אלהיך‪ ,‬ולא אמר‬ ‫היותו יתברך אדון על הכל‪ ,‬כי השתרר על‬ ‫איתא בשפת אמת‪ ,‬על מה דכתיב‬ ‫'אלהיכם'‪ ,‬על כן הפעם השלישית שהוא‬ ‫פרעה ומצרים ולא שוה להם השר‬ ‫וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל‬ ‫כנגד סוכות נאמר בו (את פני) ה' אלהיך‬ ‫שעליהם‪ ,‬וגם עלינו שלט‪ ,‬ויראהו לעינינו‬ ‫ותרגם אונקלוס ואלפינון לבני ישראל‬ ‫מת על שפת הים‪,‬‬ ‫היינו שעל ידי משה רבינו נתחברו‬ ‫‪16‬‬ ‫ארעי דפטור ממעשר‪ ,‬מכל מקום בשבת‬ ‫לכל העולם לאחר שאוכלים ושותים אומר‬ ‫לשון יחיד'‪ ,‬ע"ז מבאר האמרי אמת)‪:‬‬ ‫קובעת למעשר‪ ,‬והכי נמי ביו"ט אכילת‬ ‫להם ברכו למי שאכלתם משלו סבורים‬ ‫סוכות הוא 'נוכח פני ה' בלי הסתר‪,‬‬ ‫ארעי גם כן קובע‪ ,‬יחייב בסוכה!‬ ‫אתם שמשלי אכלתם משל מי שאמר והי'‬ ‫(ולכן) סוכות הוא זמן שיכולים להעלות‬ ‫ונראה ליישב ע"ד אגדה‪ ,‬עפמ"ש‬ ‫העולם אכלתם (והוא מגמ' סוטה י')‬ ‫בו כל הנצוצות שנתפזרו בכל הזמנים‪,‬‬ ‫הר"ם אלשיך זללה"ה בפ'‬ ‫ולזה יש לומר הטעם‪ ,‬לזאת יקרא‬ ‫שכן כתיב‪ ,‬שפכי כמים (לבך נוכח פני‬ ‫אמור עה"פ‪ ,‬בסוכות תשבו שבעת ימים‬ ‫הסוכה צילא דמהמנותא‪ ,‬עפ"י המבואר‬ ‫ה') וגו' (כנ"ל‪ ,‬דהיינו בסוכות‪ ,‬ניסוך‬ ‫וגו' וז"ל‪ ,‬כי הן זאת היתה כוונתו ית"ש‬ ‫באלשי"ך‪ ,‬כי זאת היתה כוונתו ית'‪,‬‬ ‫המים‪ ,‬נוכח פני ה'‪ ,‬אז הניצוצות‬ ‫לשום את בנ"י באוהלים בצאתם‬ ‫לשום את בנ"י באוהלים בצאתם ממצרים‬ ‫שנתפזרו‪ ,‬אפשר להעלותם‪ ,‬ולכן) שאי‬ ‫ממצרים לתת להם ארץ טובה לצאת‬ ‫לתת להם ארץ טובה‪ ,‬להראות שלא‬ ‫אליו כפיך על נפש עולליך העטופים‬ ‫מדירת קבע לשבת בדירת ארעי‪ ,‬והרמז‬ ‫לעשות עיקר מעוה"ז‪ ,‬כי בעוה"ז‪ ,‬האדם‬ ‫ברעב בראש כל חוצות‪.‬‬ ‫בזה‪ ,‬אשר לא יעשה עיקר וקבע מחיי‬ ‫כמו יושב אוהל‪ ,‬העומד לנסוע ממקום‬ ‫וזה דכ'‪ ,‬אקים את (עם וע"י) סוכת דוד‪,‬‬ ‫עוה"ז לאכול לשבעה ולמכסה‪ ,‬כי אדרבא‬ ‫למקום‪ ,‬והעיקר‪ ,‬להיות מוכן בעת ישוב‬ ‫(את ניצוץ) הנופלת‪.‬‬ ‫כל עיקר הכוונה לעשות ארעי מעוה"ז‪ ,‬כי‬ ‫לביתו‪ ,‬לקנות ולסחור מצות ומעש"ט‪,‬‬ ‫הוא כמו יושב אוהל העומד לנסוע‬ ‫לשבת בזה בעוה"ב‪ ,‬עכ"ד עיי"ש‪.‬‬ ‫* היהודי הקדוש ז"ל אמר על הפסוק‪,‬‬ ‫ממקום למקום‪ ,‬וז"ש בסוכות תשבו‬ ‫העניים והאביונים מבקשים מים ואין‪,‬‬ ‫ולכן נקרא הסוכה צילא דמהמנותא‪,‬‬ ‫שהכוונה שמבקשים האין‪ ,‬ביטול היש‪,‬‬ ‫שבעת ימים לרמז לז' עשירית חיי האדם‪,‬‬ ‫כיון שע"י הסוכה נקרא שם ה' בעולם‪,‬‬ ‫ימי שנותיהם שבעים שנה‪ ,‬שיחד כולם‬ ‫והיינו כדאיתא בזוה"ק היש ה' בקרבנו אם‬ ‫דבזה יוכל האדם לזכור בעצמו‪ ,‬מה הוא‬ ‫אין וכו' בעו למנדע בין עתיקא סתימאה‬ ‫דירת ארעי המה‪ .‬עכ"ד הצורך לענינינו‪.‬‬ ‫ומה אחריתו‪ ,‬וכמו שע"י האשל‪ ,‬נקרא‬ ‫דכל סתימין דאקרי אין וכו'‪,‬‬ ‫ובזה יתבאר הטעם למה אוכלין ארעי‬ ‫שם ה' בעולם‪ ,‬כן ע"י הסוכה כנ"ל‪,‬‬ ‫חוץ לסוכה‪ ,‬ומה נשתנה מצוה זו משאר‬ ‫וזהו‪ ,‬שמחת בית השואבה‪ ,‬שהיו‬ ‫וז"ש המדרש‪ ,‬אתה אמרת והשענו תחת‬ ‫מנסכין בג' לוגין מים שאובים‪ ,‬להראות‪,‬‬ ‫מצות‪ ,‬כמו מצה דמקיים בפסח מצה זו‬ ‫העץ‪ ,‬היינו תחת האשל כנ"ל‪ ,‬ובזה היה שם‬ ‫שאוכל‪ ,‬ואפילו אם היה רק ארעי קיים‬ ‫שאף שבכל מקוה (החסרה) פוסלין ג'‬ ‫ה' נקרא בעולם‪ ,‬חייך‪ ,‬שאני פורע לבניך כן‬ ‫לוגין מים שאובים‪ ,‬אולם כאן‪ ,‬יש מקוה‬ ‫המצוה?‬ ‫בדורות האחרונים‪ ,‬ליתן להם מצוה כזה‪,‬‬ ‫שלימה מקודם‪ ,‬שאז אין הג' לוגין פוסלין‪,‬‬ ‫אמנם לפי הנ"ל‪ ,‬דהרמז במצות סוכה‪,‬‬ ‫שעל ידה יזכירו וישובו אל ה'‪ ,‬ויהיה נקרא‬ ‫המקוה היא ביום כפור‪ ,‬באר מים חיים‪,‬‬ ‫לעשות מעוה"ז (מן הקבע שלו לעשות)‬ ‫שם ה' בעולם‪ ,‬במה שישבו שבעת ימים‬ ‫ארעי‪ ,‬ולא לעשות קביעות מעוה"ז‪ ,‬א"כ‬ ‫תחת צילא דמהמנותא‪ ,‬וכאמור‪.‬‬ ‫(עוד אופן וטעם שאינה נפסלת)‬ ‫שפיר‪ ,‬דבאוכל ארעי פטור מן הסוכה‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫וכשמבטלים היש‪ ,‬אין המקוה נפסלת‪ ,‬כי‬ ‫דהא בלא"ה הוא ארעי‪ ,‬ואפילו הוא אוכל‬ ‫פסולן של שאובים הוא מחמת תפיסת ידי‬ ‫אדם‪ ,‬כ' גבי דוד (שכידוע שביטל ישותו) עצי חיים על מועדים ‪ -‬לשבת תשובה‪:‬‬ ‫בבית‪ ,‬ודוקא באוכל אכילת קבע‪ ,‬מחויב‬ ‫ויסך אותם לה'‪ ,‬ואיתא‪ ,‬ניסוך המים היה‪ :‬סוכה כ"ז‪ ,‬אהא דאמרינן במשנה‪ ,‬אוכלין‬ ‫בסוכה‪ ,‬להראות בזה כי האכילה וחיי‬ ‫ושותין ארעי חוץ לסוכה‪ ,‬ומעשה בריב"ז‬ ‫העוה"ז הוא רק ארעי‪ ,‬ואפילו הוא אוכל‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הביאו לו לטעום את התבשיל‪ ,‬ולר"ג שני‬ ‫אכילת קבע‪( ,‬משא"כ באכילת ארעי אינו‬ ‫ספה"ק עצי חיים כותבות‪ ,‬ואמרו העלום לסוכה‪,‬‬ ‫מראה בזה שום חידוש‪ ,‬למעט הקבע)‬ ‫מרבה"ק ר' חיים צבי טייטלבוים מסיגוט‬ ‫ופריך בגמ' מעשה לסתור?‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ומיושב ממילא קושית הא"ר‪ ,‬דאין‬ ‫לומר דשבת קובעת לענין סוכה‪ ,‬דהא‬ ‫מצות סוכה מלמד שעוה"ז היא דירת ארעי חסורי מחסרא‪ ,‬והכי קתני‪ ,‬אם בא‬ ‫אדרבא‪ ,‬כל ענין הסוכה‪ ,‬הוא כדי‬ ‫להחמיר על עצמו‪ ,‬מחמיר‪ ,‬ולית ביה משום‬ ‫~‬ ‫להראות‪ ,‬דאין אוכלין אפילו קבע‪ ,‬אלא‬ ‫יוהרא‪ ,‬ומעשה נמי והביאו לריב"ז וכו'‬ ‫בדרך ארעי‪ ,‬ואם כן‪ ,‬כש"כ דאכילת ארעי‬ ‫מועדים‪ ,‬ליל א' דסכות‪ :‬במדרש ילקוט‪,‬‬ ‫אתה אמרת והשענו תחת העץ חייך שאני והקשה (בא"ר‪ ,‬סי' תרל"ט ס"ק י"א)‬ ‫לא הוי קבע ואפילו בשבת הוא כן דאם‬ ‫מאי פריך‪ ,‬מעשה לסתור‪ ,‬דילמא מעשה‬ ‫לא כן‪ ,‬בטלה כל הענין והטעם דמצוה זו‪.‬‬ ‫פורע לבניך בסכות תשבו שבעת ימים‪.‬‬ ‫דריב"ז ור"ג היה ביו"ט או בשבת‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫דאכילת ארעי שלהן‪ ,‬הוי קבע?‬ ‫והוא תמוה‪ ,‬מה ענין סוכה לזה?‬ ‫‪ALSHICHK@GMAIL.COM‬‬ ‫ונראה עפי"מ שפירש"י עה"פ‪ ,‬ויטע כמו דאמרי' במס' ביצה ל"ד‪ ,‬דשבת‬ ‫אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א' קובעת למעשר‪ ,‬היינו דאפילו אכילת‬ ‫עולם‪ :‬ע"י אותו אשל נקרא שמו של הקב"ה‬ ‫‪17‬‬