gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ובחרת בחיים · Ibuchartu Bachaim — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: ובחרת בחיים · Ibuchartu Bachaim

שבוע: סוכות (2026-09-21)

ובחרת בחיים · Ibuchartu Bachaim — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ובחרת בחיים‬ ‫בס"ד‪ ,‬גיליון שפ"ב | חג הסוכות | תשפ"ז‬ ‫גליון שבועי במשנת מרן האור החיים הק' זיע"א‬ ‫באור החיים‬ ‫תולדות רבנו הק'‬ ‫פניני אור החיים‬ ‫פרק שמיני‪ :‬תהפוכות‬ ‫‘נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות בית ה’ לבי ובשרי‬ ‫‘ורחמיו על כל מעשיו’‬ ‫ירננו אל ק‪-‬ל חי’‪.‬‬ ‫רבי משה בן עטר מתמנה לנגיד ראשי‬ ‫ביקש רבינו לישב בשלווה‪ ,‬קפצו עליו צרות הרבה‪.‬‬ ‫‘ויעקב נסע סוכותה וגו’‪ ,‬ולמקנהו עשה‬ ‫בעוד עובדת היותו חתן הנגיד אמורה היתה להביא‬ ‫לבטל את הרצון העצמי‬ ‫סוכות‪ ,‬על כן קרא שם המקום סוכות’‪.‬‬ ‫לו מלוא חפניים של שקט ומנוחת הדעת‪ ,‬הרי שעם‬ ‫מפני רצון שמים‬ ‫(בראשית לג יז)‬ ‫הזמן‪ ,‬קרה ההיפך הגמור‪.‬‬ ‫האם יש חידוש בבניית סוכה למקנה‪ ,‬שהדבר יצדיק‬ ‫חיי הנגידים‪ ,‬כאמור‪ ,‬לא היו קלים כלל ועיקר‪ .‬היותם‬ ‫‘על פי ה’ יסעו בני ישראל ועל פי ה’ יחנו‪,‬‬ ‫לקרוא למקום על שם המאורע?‬ ‫קרובים אצל המלך המטורף‪ ,‬מולאי איסמאעיל‪,‬‬ ‫כל ימי אשר ישכון הענן על המשכן יחנו’‪.‬‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪:‬‬ ‫היטיבה לעיתים עם אחיהם הנדכאים והמעונים‪ ,‬אך‬ ‫(במדבר ט יח)‬ ‫‘אולי כי עשה דבר חדש בחמלתו על המקנה‪ ,‬מה‬ ‫העמידה אותם בקו חזיתי ראשון מול התפרצויות‬ ‫בני ישראל הולכים במדבר‪ ,‬וכמו שכתוב בפרשת‬ ‫שלא עשה כן אדם קודם‪ ,‬שיכין סוכה לבהמות’‪.‬‬ ‫הזעם שלו‪ ,‬שהביאו אותם לא אחת לידי סכנה של‬ ‫דברים “המדבר הגדול והנורא”‪.‬‬ ‫האור החיים הקדוש מבין שאם הפסוק רואה בכך‬ ‫ממש‪ .‬כך למשל‪ ,‬בשנת תפ”ב‪ ,‬אחרי שכבר בקנס‬ ‫והנה מגיעה חניה‪ .‬באופן טבעי אמורים לשמוח‪,‬‬ ‫חידוש‪ ,‬כנראה עד אז לא היה מקובל לבנות סוכות‬ ‫הקודם שהטיל עליו‪ ,‬רושש המלך את רבי משה‬ ‫מההרפיה והמנוחה‪.‬‬ ‫לבהמות‪ .‬יעקב אבינו‪ ,‬בחמלתו על הצאן‪ ,‬הלך ובנה‬ ‫לחלוטין‪ ,‬שב והטיל עליו מס עצום נוסף‪ ,‬אלא‬ ‫להם סוכות‪.‬‬ ‫שבפעם זו וויתר לו בסופו של דבר‪.‬‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ ,‬בפרשת השבוע מפרטת‬ ‫התורה את סדר הליכתם וחנייתם של בני ישראל‪,‬‬ ‫פעולה כזאת‪ ,‬הנעשית לראשונה כדי למנוע צער‬ ‫“‪...‬אח”כ בשנת התפ”ב הלשינו עליו למסיר”ה‬ ‫והתורה חוזרת שוב ושוב “על פי ה’ יחנו ועל פי ה’‬ ‫מבעלי החיים‪ ,‬מצדיקה לקרוא למקום על שמה‪.‬‬ ‫וקנסו עשרים וחמשה ככרים ונתפשר עם‬ ‫המלך בינו לבינו ונתפייס‪”...‬‬ ‫יסעו”‪.‬‬ ‫‘על כן קרא שם המקום סוכות’‪.‬‬ ‫בינתיים הלך מעמדו של רבי משה בן עטר והתחזק‪,‬‬ ‫להגיד שבחן של ישראל‪:‬‬ ‫עד שהתמנה לנגיד ראשי על כל יהודי מלכות מרוקו‪,‬‬ ‫על מקומו של הנגיד הקודם‪ ,‬רבי אברהם מאימראן‬ ‫החניה נעשית‪ ,‬לא כי יותר טוב להיות במקום אחד‬ ‫מאשר ללכת‪ ,‬אלא‪ :‬על פי ה’‪ .‬כי כך ה’ אמר‪.‬‬ ‫שמחו בה’ וגילו צדיקים‬ ‫ז”ל שהלך לעולמו‪.‬‬ ‫“ובהאריך הענן”‪ ,‬יש חניה ארוכה יותר‪ ,‬השמחה‬ ‫“‪...‬ובש’ התפ”ג ליצי’ נלב”ע הנגיד ה”ר אברהם‬ ‫‘וירא ה’ אל אברם ויאמר לזרעך אתן את‬ ‫הטבעית בוודאי גדולה יותר‪ .‬מדגישה התורה שוב‪,‬‬ ‫מאימראן בר”ח טבת‪ .‬של שנה הנז’ ובתשרי‬ ‫מדוע עשו זאת ‪“ -‬על פי ה’ יחנו”‪.‬‬ ‫הארץ הזאת ויבן שם מזבח לה’ הנראה‬ ‫של שנת התפ”ד מת משה אחיו של כה”ר‬ ‫אליו’‪( .‬בראשית יב ז)‬ ‫וגם כאשר מסיימים את החניה‪“ ,‬על פי ה’”‪.‬‬ ‫אברהם מאימראן הנז’‪ ,‬ובש’ התפ”ד נתגדל‬ ‫הקב”ה נראה אל אברהם אבינו‪ ,‬ומבטיח לו דברים‬ ‫בחניה קצרה ככל שתהיה‪ ,‬או ארוכה ככל שתהיה‪,‬‬ ‫גדולים‪.‬‬ ‫הר”מ ן’ עטר עם המלך וגדלו על כל היהודים‬ ‫בכל מקרה ובכל מצב‪ ,‬הם עשו זאת לא מפני סיבה‬ ‫אשר תחת ממשלתו להיות נגיד עליהם‪”...‬‬ ‫‘לזרעך אתן’‪ .‬הוא כבר בן שבעים וחמש ואין לו‬ ‫אחרת‪ ,‬אלא רק כדי לעשות רצון ה’‪.‬‬ ‫ילדים‪ .‬כעת ה’ מבטיח לו ‘לזרעך אתן’ – משמע‬ ‫הגלגל מתהפך‬ ‫שיהיו לו ילדים‪ .‬הבטחה עצומה‪.‬‬ ‫אבל דווקא בימים ההם‪ ,‬סמוך להתמנותו כנגיד‬ ‫ראשי‪ ,‬הלכה התאכזרותו של המלך כלפיו וגברה‪.‬‬ ‫השמחה מעוררת‬ ‫זאת ועוד‪ :‬הארץ המובטחת תהא לבניו‪‘ .‬לזרעך אתן‬ ‫מעמדו הבכיר כנגיד‪ ,‬וגם ידידותו רבת השנים עם‬ ‫השפעות טובות‬ ‫את הארץ הזאת’‪.‬‬ ‫המלך‪ ,‬לא עמדו לו בשעת זעמו של המושל העריץ‪.‬‬ ‫אברהם אבינו מאושר‪ ,‬שמח ומודה לה’‪ ,‬ובונה מזבח‬ ‫ולא ארכו הימים עד שהגיעו הדברים לידי גזר דין‬ ‫‘וישת אל המדבר פניו’‪( .‬במדבר כד א)‬ ‫להקריב קרבנות תודה‪.‬‬ ‫מות!‬ ‫אפשר לחשוב מה כבר יכול להיות מלכעוס‪ ...‬מה‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ :‬הבה נתבונן מה היא עיקר‬ ‫“ביום ז’ לאדר של ש’ תפד”ה הנז’ גזר המלך‬ ‫כבר קרה‪...‬‬ ‫שמחתו של אברהם אבינו‪.‬‬ ‫על הר”מ ן’ עטר הנז’ לישרף ואחר שהוציאוהו‬ ‫בלעם הרשע עשה כל מה שרק היה נראה לו‪ ,‬כדי‬ ‫שמחתו ואושרו העיקריים הם‪‘ :‬ויבן שם מזבח לה’‬ ‫לבית השריפה הצילהו הקב”ה וקנסו עשרים‬ ‫לעורר חס וחלילה קללות על עם ישראל‪.‬‬ ‫הנראה אליו’‪.‬‬ ‫ככר של כסף‪ .‬השי”ת ימלא חסרונו וחסרון‬ ‫כמה פירושים נאמרו בזה‪ ,‬רצה להזכיר את חטא‬ ‫הוא שמח שהשם נגלה אליו‪ .‬את קרבת השם הוא‬ ‫עמו ישראל כי”ר”‬ ‫העגל‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫חפץ‪ ,‬נפשו חיכתה לה’‪.‬‬ ‫ככל הנראה לא עמד לו לבו הרגיש של רבי משה בן‬ ‫מבאר האור החיים הקדוש‪ :‬המדבר הוא מקום של‬ ‫הוא מצויד בברכות ובהבטחות‪ ,‬אך העיקר אצלו‬ ‫עטר באימות המוות שנפלו עליו ובאיומים ובפחדים‬ ‫הקליפות‪ ,‬המקום של כוחות הטומאה השונאים את‬ ‫‘שובע שמחות את פניך’‪.‬‬ ‫שהיו מנת חלקו‪ .‬ההמשך הגרוע לא איחר מלבוא‪.‬‬ ‫בעוד באופן יחסי לסערות שחלפו על ראשם של‬ ‫יהודי מרוקו כולה‪ ,‬ישב רבינו כעת ברוגע ובבטחה‬ ‫המשך בעמוד ג' ◄‬ ‫על שולחן חותנו‪ ,‬ועסק בתורה ובהפצתה; ניחת על‬ ‫ראשו האסון המר‪ :‬בשנת תפ”ה נלקח לבית עולמו‬ ‫חותנו‪ ,‬הנגיד רבי משה בן הנגיד רבי שם טוב בן‬ ‫עטר‪.‬‬ ‫המשך בשבוע הבא‬ ‫ספיר ויהלום‬ ‫פניני מוסר ויראת שמים בפרשה‬ ‫זה חלק ממחיר חירותו מעל הציבור‪ ,‬כפי שביקש‬ ‫בתפילתו לפני הבורא‪ ,‬והחל להעלות ספקות‬ ‫היה בליבו שההמוניות הסובבת אותו ‪ -‬אינה‬ ‫מתאימה לו כלל‪ ,‬ועליו לפעול לצמצמה ביותר‪.‬‬ ‫בתוך עמי אנוכי ישבת‬ ‫בקרבו האם שווה חרותו נזק שכזה‪.‬‬ ‫ניסה רבי פנחס למנוע את ההמון מלבוא אליו‪,‬‬ ‫דבר זה יש לנו לזכור ולהשיב אל ליבנו‪ ,‬ששלמות‬ ‫משהגיע לסוכתו‪ ,‬החל לומר את נוסח ההזמנה‬ ‫וככל שניסה ‪ -‬לא עלה בידו‪ ,‬מאחר והאנשים‬ ‫מצוות סוכה היא הכנסת אורחים‪ ,‬ואף האושפיזין‬ ‫לאושפיזין‪‘ :‬אזמין לסעודתי אושפיזין עילאין’‪.‬‬ ‫ידעו על צדקותו‪ ,‬שהוא איש אלקים‪ ,‬רצו בקרבתו‪,‬‬ ‫הקדושים מזהירים על כך לכל מי שרוצה לארחם‪.‬‬ ‫רבי פנחס היה ללא ספק אחד מיחידי הסגולה‬ ‫והגיעו אליו בכל דרך אפשרית‪.‬‬ ‫בזוהר הקדוש כתוב‪ ,‬שאם אין האדם נוהג כן‪ ,‬אזי‬ ‫שהיה זוכה לראות את שבעת הרועים בכל שנה‬ ‫באין ברירה בידו‪ ,‬נעמד רבי פנחס להתפלל‪ ,‬וכך‬ ‫קמים האושפיזין משולחנו ואומרים עליו פסוקים‬ ‫ושנה‪ .‬גם השנה נשא את עיניו מעלה‪ ,‬ולמול‬ ‫היתה תפילתו‪:‬‬ ‫שונים בגנותו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אם מעניק משולחנו‬ ‫עיניו התגלתה דמותו של אברהם אבינו‪ ,‬האושפיז‬ ‫“רבונו של עולם‪ ,‬עשה שלא אמצא חן בעיני‬ ‫לעניים‪ ,‬אומרים עליו האושפיזין פסוקים בשבחו‪.‬‬ ‫הראשון‪ ,‬כשהוא עומד מחוץ לדלת הסוכה וממתין‬ ‫אנשים‪ .‬אדרבה‪ ,‬עשה שאהפך לבזוי ונתעב בעיני‬ ‫ממשנתו של הרב הקדוש רבי חיים מצאנז זי”ע‬ ‫רחוק ממנה‪.‬‬ ‫אחרים‪ ,‬כך לא ימשכו אלי‪ ,‬ויניחו לי ולנפשי!”‬ ‫בעל ‘דברי חיים’ למדנו‪ ,‬שעיקר נוי הסוכה הוא‬ ‫קרא אליו רבי פנחס‪“ :‬אברהם אבינו! מדוע לא‬ ‫ואכן‪‘ ,‬צדיק גוזר‪ ,‬והקדוש ברוך הוא מקיים’‪ .‬רבי‬ ‫האורחים המקשטים את הסוכה‪.‬‬ ‫תיכנס לסוכתי? מהו חטאי ופשעי?”‬ ‫פנחס התפלל ממעמקי ליבו‪ ,‬וכך היה‪ .‬אנשים‬ ‫מסופר שפעם אחת ראוהו יושב בערב סוכות‪ ,‬ועל‬ ‫השיב לו אברהם‪:‬‬ ‫חדלו מלבקרו‪ ,‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שכאשר היה‬ ‫פניו שרויה דאגה גדולה עד מאוד‪.‬‬ ‫“אני נושא את דגלה של מדת החסד‪ ,‬ואני משרת‬ ‫מהלך בעיירה‪ ,‬היו בני האדם מתרחקים ממנו‪,‬‬ ‫החסידים ובני הבית התמלאו פחד ויראה שמא‬ ‫את הבורא רק על ידי נדיבות הלב של אנשים‪ ,‬לא‬ ‫והיו מפנים את ראשיהם אל הצד‪ ,‬וכל חינו אבד‬ ‫אירע‪ ,‬חלילה‪ ,‬איזה מקרה רע‪ ,‬ושאלוהו לפשר‬ ‫אצטרף לשלחן שאין בו אורחים”‪.‬‬ ‫כלא היה‪.‬‬ ‫דאגתו‪ .‬השיב הרבי כי דואג באיזו זכות יתאפשר‬ ‫משהבין רבי פנחס כי כלתה אליו הרעה‪ ,‬מיהר‬ ‫הדבר לא נגע כלל לליבו של רבי פנחס‪ ,‬אדרבה‪,‬‬ ‫לו להיכנס לתוך הסוכה הקדושה‪ ,‬ולאחר מחשבה‬ ‫והתפלל שישוב המצב לקדמותו‪ ,‬ושימצא חן‬ ‫הוא שמח מאוד‪ ,‬כיוון שהתגעגע לאותם ימים‬ ‫הסיק כי רק עצה אחת יש לו‪ :‬אם יהיה לו ממון‬ ‫בעיני האנשים בדיוק כפי שהיה בעבר‪.‬‬ ‫בהם יכל ללמוד ולהתפלל באין מפריע‪.‬‬ ‫לחלק לצדקה‪ .‬כי זוהי ההכנה המעולה ביותר‬ ‫אמנם פעם אחת הפריע לרבי פנחס הניתוק‬ ‫להכין עצמו לכניסה לסוכה‪.‬‬ ‫גם כאן נענה בתפלתו‪ ,‬ותוך זמן קצר צבאו שוב‬ ‫המוני אנשים על דלתו‪ ,‬לבקש ממנו הדרכה‬ ‫ששרר בינו לבין ההמונים‪:‬‬ ‫על כן‪ ,‬ביקש מהם הרבי עצה כיצד ישיג סכום‬ ‫בעבודת הבורא‪ ,‬ברכות והזכרות‪ ,‬עד שנעשה‬ ‫חג הסוכות הגיע‪ .‬נוהג היה רבי פנחס בכל שנה‬ ‫מעות לחלקו לצדקה‪.‬‬ ‫לרבי גדול ולפועל ישועות בקרב הארץ‪.‬‬ ‫להזמין אל ביתו מספר תלמידי ישיבה או אנשים‬ ‫לאחר מכן התבטא הרבי ואמר‪:‬‬ ‫אכן‪ ,‬כבר לא יכול היה רבי פנחס להקדיש את‬ ‫מן העיר‪ ,‬שיעזרוהו לבנות את סכתו‪ ,‬והאנשים‪,‬‬ ‫“יבואו ימים אשר הרבנים ייטיבו לקשט סוכותיהם‬ ‫כל זמנו ללמוד תורה‪ ,‬לתפלתו ולדבקותו‪ ,‬אך‬ ‫שראו בכך זכות‪ ,‬שמחים היו מאוד לעזור לו‪.‬‬ ‫עם ציורים נאים‪ ,‬אבל אצלנו ‪ -‬מצוות הצדקה היא‬ ‫הודות לאורחו הקדוש בחג הסוכות‪ ,‬כאשר נוכח‬ ‫הפעם‪ ,‬נפש חיה לא הסכימה לבוא‪ .‬איש לא אהב‬ ‫הקישוט הנאה ביותר”‪.‬‬ ‫לראות את חשיבותה של מדת החסד‪ ,‬להתחסד‬ ‫אותו‪ ,‬וממילא לא היה אחד שבא לעזרתו‪ ,‬איש לא‬ ‫‪‬‬ ‫עם הבריות‪ ,‬ראה גם בעבודתו זו את מילוי רצונו‬ ‫רצה בקירבתו‪ ,‬והכול הפנו לו עורף‪.‬‬ ‫דבר מפליא סיפר הרב הקדוש רבי חיים‬ ‫של הבורא בעולם‪.‬‬ ‫כיוון שלא היה מוכשר בענף הבניה‪ ,‬לא ידע‬ ‫מאנטיניא זי”ע‪ ,‬אודות זקנו‪ ,‬הרב הקדוש רבי‬ ‫רבי פנחס את נפשו‪ ,‬כיצד יעלה בידו להקים את‬ ‫וצדקה תהיה לנו‬ ‫הסוכה‪.‬‬ ‫פנחס מקוריץ זי”ע‪:‬‬ ‫את חשיבות מתן הצדקה לעניים בערב החג חידד‬ ‫מענקי הדורות היה רבי פנחס‪ ,‬איש קדוש‬ ‫מחוסר ברירה‪ ,‬מאחר שלא מצא חן בעיני אף‬ ‫ומפורסם מאוד בצדקותו‪.‬‬ ‫הגאון רבי יהודה אסאד זי”ע באמצעות רעיון‬ ‫יהודי‪ ,‬נאלץ לשכור גויים שיבנו את סוכתו‪ .‬אלא‪,‬‬ ‫נפלא‪:‬‬ ‫שלרבי פנחס לא היו כלים מתאימים לבניית‬ ‫בתחילת דרכו כמעט ולא ידעו על גדלותו‪ ,‬הוא‬ ‫חכמינו ז”ל דרשו במסכת שבת (קלג‪ ):‬מלשון‬ ‫הסוכה‪ ,‬ואף לא היה לו ממי להשאיל‪ .‬הרבנית‬ ‫הסתופף בצל הבעל שם טוב הקדוש ועבד את‬ ‫הפסוק ‘זה א‪-‬לי ואנוהו’ (שמות טו ב)‪ ,‬שנאמר‬ ‫נאלצה ללכת ולשאול כלי עבודה מאחרים‪ ,‬וגם‬ ‫עבודתו עם מדרגותיו הנשגבות‪ ,‬אך לא התפרסם‬ ‫בלשון ‘נוי’‪ ,‬שיש להתנאות לפני הבורא בעשיית‬ ‫זה עלה בידה רק בקושי רב‪ ,‬בשל היחס ששרר‬ ‫בשער בת רבים‪.‬‬ ‫המצוות‪ .‬לא די בקיום המצוה בלבד‪ ,‬אלא יש‬ ‫כלפי בעלה‪.‬‬ ‫לימים‪ ,‬החל להתפרסם‪ ,‬ולפניו החלו לבוא אנשים‬ ‫להקפיד שתהיה המצוה נאה ומהודרת‪.‬‬ ‫כמה שעות בודדות נותרו עד התקדש החג‪ ,‬כאשר‬ ‫בעלי מדרגה ופשוטים כאחד‪ ,‬כדי לחזות בעבודתו‬ ‫וכיצד? הביאו חכמים מספר דוגמאות לכך‪:‬‬ ‫לבסוף עלה בידם להתקין סוכה רעועה וקלושה‬ ‫הקדושה ולשאלו בעצתו‪.‬‬ ‫כשבונים סוכה ‪ -‬יש לעשותה נאה‪ ,‬וגם הלולב‪,‬‬ ‫ביותר‪.‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬צריך היה רבי פנחס לשמוח באנשים‬ ‫הניטל כאחד מארבעת המינים‪ ,‬יש להקפיד‬ ‫מתוך מצב שפל זה‪ ,‬מיהר רבי פנחס אל בית‬ ‫הבאים אליו‪ ,‬אלא שבעיניו לא מצא הדבר חן‪ ,‬הן‬ ‫שיהיה מושלם ביופי ובהדר‪.‬‬ ‫הכנסת לתפילת ליל החג‪ ,‬על מנת שלא להחמיץ‬ ‫משום שהרגיש כי הדבר מפריע לו בעבודתו‪ ,‬והן‬ ‫את ההזדמנות להזמין אורח לסעודת החג‪.‬‬ ‫משום ענוה שהייתה בו‪ ,‬ולא החזיק עצמו ראוי‬ ‫באופן שונה דרש התנא אבא שאול את המלה‬ ‫להיות רבי לחסידים‪.‬‬ ‫‘ואנוהו’‪ ,‬ולדבריו היא מלשון ‘אני והוא’‪ ,‬ומלמד‬ ‫נהוג היה באותם ימים‪ ,‬שהאורחים שרצו להיות‬ ‫שעל האדם להידבק בדרכיו של הקדוש ברוך‬ ‫מוזמנים לסעודה‪ ,‬עמדו בירכתי בית הכנסת בתום‬ ‫למרות התנגדותו‪ ,‬נוכחו רבים בגדלותו ומיום‬ ‫הוא‪ ,‬וכפי שהבורא חנון ורחום‪ ,‬כך על האדם‬ ‫התפילה‪ ,‬ובעלי הבתים המארחים היו מזמינים‬ ‫ליום הרבו לבוא אליו לשאול עצה וברכה‪ ,‬וככל‬ ‫להיות חנון ורחום‪.‬‬ ‫אותם לבתיהם בדרכם החוצה‪.‬‬ ‫שהרעיף עליהם מברכותיו ‪ -‬כן התרבו הבאים‬ ‫להסתופף בצל קורתו ושמעו יצא למרחקים‪.‬‬ ‫אמר על כך רבי יהודה אסאד‪ ,‬שכיון ששמע אבא‬ ‫למרבה הצער‪ ,‬לא עלה בידו של רבי פנחס הדבר‬ ‫שאול את דברי קודמו‪ ,‬שאמר שהפסוק ‘זה א‪-‬לי‬ ‫בנקל‪ ,‬ואפילו האנשים שלא היה להם מקום‬ ‫דלתו פתוחה היתה בפני ההמונים‪ ,‬שבאו‬ ‫ואנוהו’ בא ללמד שיש לבנות סוכה נאה וליטול‬ ‫לאכול‪ ,‬והשתוקקו נואשות להיות מוזמנים לסוכה‬ ‫ממקומות רחוקים להגיש לפניו פתקאות ולשאול‬ ‫לולב נאה‪ ,‬חשש שמא יהיו אנשים שיסיקו שדי‬ ‫בה יוכלו ליהנות מסעודת החג‪ ,‬סירבו להענות‬ ‫את פיו בדרכי עבודת הבורא‪ ,‬והוא קיבלם בסבר‬ ‫בכך כדי לצאת ידי חובת המצוה‪ ,‬וידי חובת הידור‬ ‫להזמנתו‪ .‬לבסוף‪ ,‬באו על סיפוקם כל המבקשים‬ ‫פנים יפות והעניק לכל אחד כמשאלת ליבו‪.‬‬ ‫מצוות החג‪ ,‬ולא יעלו על דעתם כלל שיש חיוב‬ ‫להם מקום לסעוד בו‪ ,‬ומכל בעלי הבתים שביקשו‬ ‫חש רבי פנחס כי משא כבד הוטל עליו‪ ,‬והחל‬ ‫לדאוג לאוכל עבור העניים‪.‬‬ ‫אורח‪ ,‬נשאר רק הצדיק רבי פנחס בגפו‪ ,‬בלי אורח‬ ‫להצטער על אשר אין ביכולתו לעבוד את הבורא‬ ‫לכן נזעק מיד אבא שאול ואמר‪ ,‬שתבת ‘ואנוהו’‬ ‫לסוכה‪.‬‬ ‫ברוגע‪ ,‬כמימים ימימה‪ .‬מיום שהחלו לבוא‬ ‫באה ללמדנו עוד‪ :‬שעלינו להיות דומים במעשינו‬ ‫בלב מלא צער ועצב פנה הצדיק לביתו‪ ,‬כשהוא‬ ‫ההמונים לא היו עתותיו בידו ולא יכול היה ללמוד‬ ‫למעשי הבורא‪ ,‬וכפי שהקדוש ברוך הוא חנון‬ ‫מבין שיתכן ולעולם לא יזכה לארח איש בביתו‪,‬‬ ‫ולהתפלל כראוי‪ ,‬לפי מדרגותיו‪.‬‬ ‫ורחום‪ ,‬והוא זן ומפרנס את בריותיו‪ ,‬כן עלינו‬ ‫אפילו לא לחג הסוכות‪ .‬בליבו דאב על כך שאף‬ ‫לא ידע רבי פנחס את שעליו לעשות‪ ,‬אולם מוחלט‬ ‫◄◄◄‬ ‫פניני אור החיים‬ ‫◄◄◄‬ ‫שטו)‪ ,‬שכאשר ספרו לפני הרב הקדוש רבי מנחם מנדל‬ ‫מוטלת החובה לרחם על העניים ולתמוך בהם במהלך‬ ‫◄ המשך מעמוד א'‬ ‫מקוצק זי”ע על צדיק אחד שהעיד על עצמו שהוא רואה‬ ‫החג‪.‬‬ ‫עם ישראל‪.‬‬ ‫תמיד את האושפיזין אצלו בסוכה‪ ,‬השיב על כך‪“ :‬אני‬ ‫כשם שחובה עלינו לדאוג לסוכה וללולב נאים‬ ‫אינני רואה אותם‪ ,‬אבל אני מאמין לדברי חכמינו ז”ל‪,‬‬ ‫ומהודרים‪ ,‬כן חובה עלינו לדאוג שלא תחסר פיתם של‬ ‫ומה עשה בלעם‪ ,‬וישת אל המדבר פניו‪,‬‬ ‫שהאושפיזין באים אלינו לסוכה‪ ,‬ובאמונה הזאת אנו‬ ‫‘פניו’ הוא לשון כעס‪ ,‬כמו שנאמר ‘פני ילכו’‬ ‫העניים‪ ,‬ויהיה להם היכן לסעוד בחג הסוכות ‪ -‬לא פחות‬ ‫משיגים יותר משרואים בעיניים‪ ,‬כי אמונה גדולה יותר‬ ‫מהאופן שאנו דואגים לעצמנו‪.‬‬ ‫שהוא לשון כעס‪.‬‬ ‫מראייה!”‬ ‫מפעימים דבריו של האור החיים הקדוש‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫האושפיזין‬ ‫רצה בלעם שתתעורר הקליפה באמצעות‬ ‫סיפור מופלא על מסירות נפשו של יהודי עבור קיום‬ ‫דברים נפלאים ומעוררים מצאנו בספר הדרשות ‘מאור‬ ‫הכעס! כדרך שתתעורר הקדושה בשמחה‬ ‫החיים’ לרבנו ה’אור החיים’ הקדוש זיע”א (עמוד כב)‪ ,‬כפי‬ ‫מצוות סוכה‪ ,‬שבשכרה זכה לראות את האושפיזין‪,‬‬ ‫ובלב טוב! כי כל אחד יתעורר למינו‪.‬‬ ‫שרשם מפיו תלמידו הגדול רבי משה פרנקו זצ”ל‪:‬‬ ‫סיפר הרב הקדוש רבי אברהם שלום מסטרופקוב זי”ע‪,‬‬ ‫כפי ששמע מאביו‪ ,‬הרב הקדוש רבי יחזקאל שרגא‬ ‫ארבעה מינים שבלולב‪ ,‬רמז‪ ,‬האתרוג דומה לחכם‬ ‫משינאווא זי”ע (‘מקור חיים’‪ ,‬אות רצט)‪:‬‬ ‫והדרת פני זקן‬ ‫שלומד ועושה‪ ,‬דוגמת האתרוג שהוא טוב למאכל וטוב‬ ‫לריח‪ .‬ההדס דומה לחכם שלומד ואינו עושה‪ ,‬כמו כן יש‬ ‫עני ודל אמצעים היה האיש‪ ,‬וביתו שבקצה הכפר רעוע‬ ‫לו ריח אבל לא טעם‪ .‬הלולב יש בו טעם אבל לא ריח‪.‬‬ ‫ומט לנפול‪.‬‬ ‫‘מפני שיבה תקום והדרת פני זקן‪,‬‬ ‫הערבה דומה למי שאין לו לא תורה ולא מצוות‪ ,‬גם כן‬ ‫ירא שמים היה מעודו‪ ,‬ואם כי לא ידע אלא מעט הלכות‬ ‫ויראת מאלוקיך אני ה’’‪( .‬ויקרא‬ ‫אין לו טעם ולא ריח‪.‬‬ ‫ודינים‪ ,‬שומר היה בתמימות ובאדיקות כל מה שידע‪,‬‬ ‫יט לב)‬ ‫והטעם גם כן ברמז‪ .‬האתרוג דמיו יקרים כמו שיש אחד‬ ‫וכשקרב חג הסוכות לבוא‪ ,‬והכול החלו לבנות סוכותיהם‬ ‫בעיר שיש לו תורה ומעשים טובים‪ .‬ההדס אינו שווה‬ ‫בהדר וביופי‪ ,‬לא היה לו מהיכן להתחיל‪ ,‬באשר מאומה‬ ‫כולנו מייחלים להגיע לימי זקנה ושיבה‬ ‫לא היה בידו לרכוש דפנות וסכך‪.‬‬ ‫לאורך ימים‪.‬‬ ‫כל כך‪ ,‬ובכן מצוי יותר‪ .‬הערבה מצויה בכל פינות‪ ,‬דומה‬ ‫למי שאין לו תורה וכו’‪ .‬ומזה הקדוש ברוך הוא צונו‬ ‫ערב חג הסוכות‪ .‬בעוד מספר שעות יתקדש החג על‬ ‫מגיע אדם לימי זקנתו ומביט לאחוריו‪ ,‬מה‬ ‫לאגוד הכול ביחד‪ ,‬כדי שהערבה גם כן יהיה לה זכות‬ ‫יושבי הכפר‪ ,‬ובראות האיש את סוכתו כי איננה‪,‬‬ ‫עשיתי במשך שנים‪ .‬מה הספקתי ואיך היו‬ ‫עם השאר טובים‪.‬‬ ‫הלכו הוא וזוגתו אל היער הסמוך כדי לתלוש ענפים‬ ‫חיי‪.‬‬ ‫גם כן האתרוג דומה לראש האדם‪ ,‬לולב דומה לברית‬ ‫מהאילנות לסכך בהם‪.‬‬ ‫הגמרא במסכת סוכה מתארת את מעמד‬ ‫מילה‪ ,‬השלוש בדי הדס‪ ,‬האחד לידו הימין‪ ,‬והשני לידו‬ ‫נטו צללי ערב ובלב האיש עלה חשש שכבר התקדש‬ ‫‘שמחת בית השואבה’ בבית המקדש‪ .‬אלו‬ ‫השמאל‪ ,‬והשלישי לגוף‪ .‬והשני בדי ערבה לרגליים‪ ,‬כדי‬ ‫היום‪ ,‬ותלישת הענפים ‪ -‬מלאכה אסורה היא‪.‬‬ ‫שזכו לחיות את שנותיהם כראוי‪ ,‬ניצלו‬ ‫שכולם יהיו יחדו בשלום לעבוד את בוראו‪.‬‬ ‫לבל יחלל את קדושת החג‪ ,‬החל לתלוש ענפים בפיו‬ ‫את זמנם לתורה ומצוות ונמנעו מלחטוא‪,‬‬ ‫וגם רמוזים כולם שהם שבעה‪ ,‬אתרוג לולב ג’ הדס וב’‬ ‫ובשיניו‪ ,‬במחשבה שבכך יינצל מחילול קדושת היום‪,‬‬ ‫היו משוררים בהודיה לה’ מתוך שמחה‬ ‫ערבה לשבעה צדיקים‪ ,‬אברהם יצחק יעקב משה אהרן‬ ‫והיו תלישותיו מעלות חבורות ופצעים מדממים בפיו‬ ‫פנימית “אשרי ילדותינו שלא ביישה את‬ ‫יוסף דוד‪.‬‬ ‫ובשפתיו‪.‬‬ ‫זקנותינו”‪ .‬הרגשה נפלאה של אדם שלא‬ ‫התפעלו בשמים מתמימותו וממסירות נפשו של היהודי‬ ‫קלקל ולא כילה ימיו להבל‪.‬‬ ‫קשה עלי פרדתכם‬ ‫לקיים את המצוה‪ ,‬ובשכר זה נשלח אברהם אבינו עליו‬ ‫לעומתם‪ ,‬בעלי התשובה אשר זכו לעת‬ ‫בפסוק (במדבר כט לה) ‘ביום השמיני עצרת תהיה לכם’‪,‬‬ ‫השלום להתראות עמו בסוכתו פנים אל פנים‪.‬‬ ‫זקנותם לשוב ולהתקרב וניצלו מחיי ההבל‬ ‫פרש רש”י בשם המדרש‪ ,‬שהענין של שמיני עצרת הוא‬ ‫בליל החג‪ ,‬לאחר שבא היהודי מבית הכנסת‪ ,‬הבחין‬ ‫שהיו שקועים בהם‪ ,‬הם הודו בצורה שונה‬ ‫משל למלך שזימן בניו לסעודה לשמוח אתו באהבה‪,‬‬ ‫בהלך עני הניצב על יד סכתו‪ ,‬ומכיוון שהסיק כי מחפש‬ ‫כיוון שהגיע זמנם להיפרד ולילך ממנו‪ ,‬אמר להם ‘עכבו‬ ‫העני אחר סעודת חג להיטיב את נפשו‪ ,‬פנה אליו ואמר‪:‬‬ ‫“אשרי זקנותינו שכיפרה על ילדותנו”‪.‬‬ ‫עמי יום אחד’‪ .‬כך הענין של שמיני עצרת‪ ,‬שאנו נפרדים‬ ‫הודיה על נס ההצלה הפרטי שלהם‪.‬‬ ‫מהקדוש ברוך הוא אומר הקדוש ברוך הוא ‘עצרו עמי‬ ‫“הן אנוכי איש עני ואין כל בידי לכבדך בו‪ ,‬מוטב ותלך‬ ‫אל הבית שממול‪ ,‬שם שוכן גביר נכבד ומעדנים לרוב‬ ‫הבט אל עבר העתיד‪ ,‬אומר האור החיים‬ ‫יום אחד’‪ ,‬ואומר להם ‘קשה עלי פרדתכם’‪.‬‬ ‫מצויים על שולחנו”‪.‬‬ ‫הקדוש – והדרת פני זקן – תכבד את הזקן‬ ‫בספר ‘ייטיב פנים’ (שמיני עצרת אות ו) כתב הרב הקדוש‬ ‫שבך!‬ ‫אמר לו אברהם‪“ :‬לא באתי לאכול מפתך‪ ,‬ולא ליהנות‬ ‫רבי יקותיאל יהודה מסיגעט זיע”א‪ ,‬לפרש בזה‪ ,‬על פי‬ ‫ממך מאומה‪ ,‬כי אנוכי אברהם אביך ובאתי לסוכתך‬ ‫כבר מצעירותך תחשוב על הזקן שבתוכך‬ ‫דברי רבנו ה’אור החיים’ הקדוש זיע”א בפרשת ואתחנן‬ ‫שתראה את פני בשכר מצוות סוכה שקיימת במסירות‬ ‫ותכבד אותו‪ ,‬תתנהג כל ימיך כראוי‪,‬‬ ‫(דברים ד ד)‪ ,‬שפרש הפסוק ‘ואתם הדבקים בה’ אלקיכם’‪,‬‬ ‫נפש ובייסורים”‪.‬‬ ‫וממילא תוכל לומר אשרי ילדותך שלא‬ ‫עפ”י מה שאמרו חז”ל (שבועות לה‪ ).‬שיש הבדל בדין‬ ‫בסיימו את דבריו נעלם ההלך העני והסתלק כלעומת‬ ‫ביישה את זקנותך‪.‬‬ ‫קדושת האותיות הדבוקים לשם ה’‪ ,‬שהאותיות שלפני‬ ‫ה’‪ ,‬כגון ‘בה’’ נמחקים‪ ,‬והאותיות שלאחרי ה’‪ ,‬כגון‬ ‫שבא‪.‬‬ ‫כל יום ראוי‪ ,‬כל מעשה ראוי‪ ,‬תורם לכך‪.‬‬ ‫‘אלקיכם’ אינם נמחקים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫וזה שאומרת התורה ‘ואתם הדבקים בה’ אלקיכם’‪,‬‬ ‫גם מי שאינו זוכה לראות את האושפיזין ולחוש‬ ‫האחדות סיבת ההצלחה‬ ‫שדבקותם של כלל ישראל בהקדוש ברוך הוא תהיה כמו‬ ‫האותיות שאחרי השם שאינם נמחקים‪ ,‬שרק כאשר בני‬ ‫בקדושתם‪ ,‬אל לו להתייאש מרוממות החג‪ ,‬כי בוודאי‬ ‫כל איש מישראל זוכה בחג הסוכות שתתקדש נשמתו‬ ‫ישראל דבוקים בהקדוש ברוך הוא‪ ,‬הוא נקרא ‘אלקיכם’‪,‬‬ ‫ותקבל אל תוכה מאור השכינה‪ ,‬המסככת בצלה על כל‬ ‫‘ויהי בישורון מלך וגו’‪ ,‬יחד שבטי‬ ‫אבל כאשר אין מתנהגים כראוי אינו נקרא ‘אלקיכם’‪,‬‬ ‫יושבי הסוכה‪.‬‬ ‫ישראל’‪( .‬דברים לג ה)‬ ‫ונפרדים האותיות ‘כם’ מ’אלקיכם’‪.‬‬ ‫למד זאת הרב הקדוש רבי יהודה אריה לייב מגור זי”ע‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ ,‬מתי ‘בישורון‬ ‫והנה בימים הקדושים האדם פונה את עצמו מכל עסקיו‪,‬‬ ‫בעל ‘שפת אמת’ (סוכות תרמ”ד)‪ ,‬מהכתוב ‘למען ידעו‬ ‫מלך’‪ ,‬אימתי תהיה מלכות ישראל‬ ‫ובמחשבתו דבוק הוא רק בהשם יתברך‪ ,‬ואחרי הימים‬ ‫דרתיכם’ (ויקרא כג מג)‪ .‬תבת ‘דרתיכם’ נכתבה חסרה‪,‬‬ ‫מתקיימת‪ ,‬בעת שיהיה ‘יחד שבטי‬ ‫האלו שב כל אחד למקומו לעסוק גם בענייני עולם‬ ‫ללא האות וא”ו‪ ,‬ללמד לבני ישראל שבאחרית הימים‪,‬‬ ‫הזה‪ ,‬לכן אומר הקדוש ברוך הוא ‘עצרת תהיה לכם’‪,‬‬ ‫שאף שחסרים הם ממעלתם של הראשונים‪ ,‬מכל מקום‬ ‫ישראל’‪.‬‬ ‫שגם אחרי הימים הנוראים יהיו דבוקים בהקדוש ברוך‬ ‫יכולים בחג זה לזכות לידיעת הבורא ולדבקה בו‪.‬‬ ‫כשישראל יחד‪ ,‬באחדות‪ ,‬הם ‘ברום גדר‬ ‫הוא‪ ,‬ושיהיו מחוברים ועצורים אליו כאותיות ‘כם’ של‬ ‫והוסיף ה’שפת אמת’ דבר נורא‪ ,‬שחביבות מיוחדת‬ ‫ההצלחות’ כלשון האור החיים הקדוש‪.‬‬ ‫‘אלקיכם’ שיש בהם קדושה‪ ,‬שאחרי החג יהיה גם כן‬ ‫יש למצוות הסוכה בדורות האחרונים‪ ,‬כי הצדיקים‬ ‫כשמתקיים בהם ‘יחד שבטי ישראל’ יהיה‬ ‫עליהם בבחינת ‘אלקיכם’‪.‬‬ ‫שבדורות עברו הרגישו בחלות שם שמים על הסוכה‬ ‫‘בישורון מלך’ – תהיה במלכות ישראל‬ ‫ולפי זה יתפרש גם הלשון ‘קשה עלי פרדתכם’‪ ,‬דהיינו‬ ‫וראו האושפיזין‪ ,‬ואנחנו‪ ,‬אף כי איננו זוכים לכך‪ ,‬מכל‬ ‫הוויה של קיום‪.‬‬ ‫פרדת ‘כם’‪ ,‬שלא יהיו בבחינה זאת לא להיות דבוקים‬ ‫מקום אנו חוסים בצילו‪ ,‬באמונה ששכינתו שורה עלינו‬ ‫השלום ואיחוד הלבבות הם כלי מחזיק‬ ‫בהשם יתברך‪ ,‬עד שלא יוכל כביכול להיקרא ‘אלקיכם’‬ ‫על ידי הסוכה‪.‬‬ ‫ברכה‪.‬‬ ‫ויצטרך להפריד האותיות ‘כם’ מ’אלקיכם’‪.‬‬ ‫ומסופר (שיח שרפי קודש‪ ,‬ח”א מער’ הרה”ק מקאצק אות‬ ‫(מאוצרותיו ושיחותיו של הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)‬ ‫מתיבתא אור החיים‬ ‫היו צריכין לאור עמוד אש‪ ,‬כי לכל בני ישראל היה‬ ‫הוא אומר‪ ,‬שאין זה פשט אומרם 'לא הלכו אלא‬ ‫בפרשת אמור (ויקרא כד ב) כתב רבינו‪ :‬עוד אפשר‬ ‫אור ה' במושבותם‪ ,‬אלא לסיבת הליכתם בלילה‬ ‫לאורו'‪ ,‬כי מה בא למעט אם לא שנאמר אור השמש‬ ‫שנתכוין בסמיכות פרשת מנורה לפרשת סוכה על‬ ‫הוצרכו לעמוד אש‪ ,‬להאיר למרחוק חוץ למחנה‬ ‫ביום‪ ,‬ואם כן הלילה למה לא יאיר כיום שלא היו‬ ‫דרך מה שאמרו ז"ל (תו"כ) בפסוק (שם פסוק ג) מחוץ‬ ‫ישראל‪ ,‬להכיר מקום שילכו בו חוץ למחניהם‪.‬‬ ‫צריכין לשמש שהוצרך ל'עמוד אש להאיר להם'‪.‬‬ ‫לפרוכת העדות וז"ל וכי לאורה היה צריך והלא כל‬ ‫והוא אומרו 'להאיר להם'‪ ,‬וטעם אור זה הוא 'ללכת‬ ‫ולהבין הענין יש לדקדק עוד אומרו 'ללכת‬ ‫המ' שנה שהיו במדבר לא הלכו אלא לאורו‪ ,‬ופירשו‬ ‫יומם ולילה'‪ ,‬פירוש‪ ,‬בשוה‪ ,‬כשם שביום מלבד‬ ‫יומם ולילה'‪ ,‬למה לא הספיק טעם 'להאיר להם'‬ ‫התוספות (שבת כב‪ :‬ד"ה וכי) שלא היו הולכים לאור‬ ‫אור ה' הנוצץ עליהם היו רואים אור למרחוק באור‬ ‫שהוצרך לומר ללכת וגו'‪ .‬אכן כוונת הדברים היא‬ ‫החמה אלא לאור השכינה שהיו רואים מה שבתוך‬ ‫השמש המאיר לעולם כולו‪ ,‬כמו כן היו רואים‬ ‫לעולם‪ ,‬שלא זז אורו יתברך ממחנה ישראל תמיד‪,‬‬ ‫התפוח וכו' אלא עדות לבאי עולם וכו' ע"כ‪ ,‬והוא‬ ‫בלילה באמצעות עמוד האש‪.‬‬ ‫כמאמר חז"ל שכתבנו בסמוך‪ ,‬אלא שיש לדעת כי‬ ‫מה שנתחכם ה' בסמיכות זה של מצות המנורה‬ ‫ובזה יטעם ביאור מה שאמר הכתוב בפרשת דברים‬ ‫האור הקדוש הלזה לא היה מתפשט חוץ ממחנה‬ ‫למצות סוכה כי בסוכות וגו' (ויקרא כג מג) לומר כי‬ ‫(א לג) 'באש לילה לראותכם בדרך אשר תלכו בה'‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬אלא דוקא במושבותם‪ .‬ויש טעם בדבר‪,‬‬ ‫ישראל לצד ענני כבוד לא היה להם אור השמש‬ ‫פירוש‪' ,‬לראותכם'‪ ,‬כדי לראותכם‪ .‬כדי שתראו‬ ‫ומה גם במדבר הרע שהוא מדור של מחנה טומאה‪,‬‬ ‫והליכתם היתה לאורו יתברך‪ ,‬אם כן מצות מנורה‬ ‫אותם‪ .‬לא כמו שפירש רש"י 'להראותכם' וחסר‬ ‫כי שם הרגיעה הקליפה‪ ,‬כידוע בדברי הקדושים‬ ‫אינה אלא לפרוכת העדות עדות לבאי עולם וכו'‪:‬‬ ‫ה"א‪ ,‬והביא מהנביאים ומהכתובים חבר לה‪ ,‬כי אין‬ ‫(זוהר ח"ב קפג‪ ,):‬וכיון שכן לא היו ישראל יכולים‬ ‫כענין זה אמר ר"י החסיד בקינות לת"ב (קינה המתחלת‬ ‫אנו צריכים לזה‪ .‬וביאר הכתוב דבריו כי דברינו‬ ‫ליהנות מהאור העליון אלא במחניהם‪ ,‬אבל חוץ‬ ‫ציון הלא תשאלי) 'וכבוד ה' לבד היה מאורך ואין סהר‬ ‫יגיד‪ ,‬באומרו 'לראותכם בדרך'‪ ,‬ולדבריו היה צריך‬ ‫למחניהם‪ ,‬לילה יחשיך כסדר העולם‪ .‬והנה אם לא‬ ‫ושמש וכוכבים מאורייך'‪ ,‬ר"ל שהשמש והירח הם‬ ‫לומר 'הדרך'‪ ,‬אלא הכוונה היא‪ ,‬להיות שהיה להם‬ ‫היו ישראל הולכים בלילה כשיחפוץ ה' ללכת‪ ,‬לא‬ ‫מאורות גשמיים הנותנים אור גשמי ורואים על ידם‬ ‫לישראל אור עולם במושבותם ולא בדרך אשר‬ ‫גשמיות משא"כ כשהיו מוקפים בענני כבוד וכן‬ ‫עדיין לא באו שמה‪ ,‬לזה אמר כי עמוד (ענן) [אש]‬ ‫בביהמ"ק כבוד ה' היה מאורך שהיה להם השפעה‬ ‫טעמו הוא כדי שיראו בדרך אשר ילכו בה‪ ,‬לשון‬ ‫כזו של גילוי שכינה עד שבכל דבר שראו בעולם‬ ‫עתיד‪ ,‬והבן‪ ,‬והם דברינו עצמם‪ .‬ומעתה אין הבדל‬ ‫ראו בו כבוד ה' וכבוד ה' היה האור שראו בכל דבר‬ ‫בין היום ללילה לבני ישראל‪ ,‬ולא היו מכירים זמן‬ ‫נמצא לפי"ז שענני כבוד עניינו שעל ידי העננים‬ ‫יום וזמן לילה אלא על ידי השתנות העננים‪.‬‬ ‫הכירו כבוד ה' בכל הבריאה‪.‬‬ ‫וראה גם בספר פענח רזא (פר' בשלח) וז"ל וה' הולך‬ ‫וראה עוד דברי רבינו בפרשת בשלח (שמות יג כא)‬ ‫לפניהם נכתב זה כדי שלא לתמוה איך ידעו אימת‬ ‫שכתב‪' :‬ולילה וגו' להאיר' וגו'‪ .‬קשה לפי דבריהם‬ ‫בוקר או ערב כיון שהעננים הקיפם מכל ששה‬ ‫ז"ל (שבת כב‪ ):‬שאמרו שכל ארבעים שנה שהיו‬ ‫צדדים לכן הודיענו שבהבדל עמוד הענן ועמוד‬ ‫במדבר לא הלכו אלא לאורו‪ ,‬שהיו רואים אפילו‬ ‫אש היו יודעים עכ"ל‪.‬‬ ‫מה שבתוך הטפיח‪ .‬ואין לומר כי על זמן הלילה‬ ‫גם אתם זכיתם לישועה‬ ‫בזכות רבנו האור החיים הקדוש?‬ ‫אור הישועות‬ ‫כתבו לנו‬ ‫מכתבי הלומדים‬ ‫למייל המערכת ‪m028039999@gmail.com‬‬ ‫או לפקס ‪02-5385689‬‬ ‫או ב'נדרים פלוס' ‪ -‬באר ישראל‬ ‫קבלתי ע"ע לפרסם – ומצאתי דירה בבורו פארק‪...‬‬ ‫סיפור הבא מאפיין את מצוקת הדיור נוסח 'בורו פארק' כאשר אלפים מוטרדים ממחסור בדירות להשכרה‪ ,‬דירה לקנייה זה חלום של עשירים בלבד‪,‬‬ ‫אנשים מן השורה רגילים‪ ,‬רוקדים משמחה כשהם זוכים למצוא דירה להשכרה שמחירה מעט נמוך מגובה מגדלי התאומים החדש‪.‬‬ ‫במשך מספר שנים ‪ -‬מספר א‪ .‬צ‪ - .‬התגוררתי בדירה גדולה בבורו פארק‪ .‬ביום בהיר החליט המשכיר למכור אותה ונאלצתי לעזוב‪ .‬אך למצוא דירה‬ ‫אחרת בבורו פארק רחוק‪ ,‬מלהיות דבר פשוט "ביז דערווייל האב איך זיך אריינגעקוועטש אין א בדיעבד'דיגע דירה" כלומר‪ ,‬בינתיים נדחקנו ל"דירת‬ ‫בדיעבד"‪.‬‬ ‫בצר לי סיכמתי עם החברותא שלי כך‪ :‬נקבע לימוד קבוע בספר אור החיים' הק'‪ .‬אם בתוך חודש אמצא דירה נמשיך את הקביעות‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬נחדל‬ ‫[סוג של "ובחנוני"‪.]...‬‬ ‫חלף חודש‪ ,‬ודירה מתאימה לא נמצאה‪ .‬אבל מה אומר ומה אדבר לאחר חודש שלם בו זכיתי לחוש ב"זיסער טעם און רוחניותדיגע געשמאק" ‪ -‬הטעם‬ ‫המתוק והגעשמאק הרוחני של הלימוד בספר‪ ,‬אזי כבר לא הייתי מסוגל בשום פנים ואופן להפסיק את הקביעות‪...‬‬ ‫אז קיבלתי על עצמי קבלה חדשה‪ :‬אם אזכה למצוא דירה ראויה‪ ,‬אפרסם את המעשה!‬ ‫ב"ה מצאתי ופירסמתי‪...‬‬ ‫לחיים‬ ‫מחוברים‬ ‫לשמיעת שיעורים ודרשות‬ ‫חייגו‪03-617-1077 :‬‬