ובחרת בחיים · Ibuchartu Bachaim — סוכות (2026-09-21)

ובחרת בחיים
בס"ד ,גיליון שפ"ב | חג הסוכות | תשפ"ז
גליון שבועי במשנת מרן האור החיים הק' זיע"א
באור החיים
תולדות רבנו הק' פניני אור החיים
פרק שמיני :תהפוכות ‘נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות בית ה’ לבי ובשרי
‘ורחמיו על כל מעשיו’
ירננו אל ק-ל חי’.
רבי משה בן עטר מתמנה לנגיד ראשי
ביקש רבינו לישב בשלווה ,קפצו עליו צרות הרבה. ‘ויעקב נסע סוכותה וגו’ ,ולמקנהו עשה
בעוד עובדת היותו חתן הנגיד אמורה היתה להביא לבטל את הרצון העצמי סוכות ,על כן קרא שם המקום סוכות’.
לו מלוא חפניים של שקט ומנוחת הדעת ,הרי שעם מפני רצון שמים (בראשית לג יז)
הזמן ,קרה ההיפך הגמור. האם יש חידוש בבניית סוכה למקנה ,שהדבר יצדיק
חיי הנגידים ,כאמור ,לא היו קלים כלל ועיקר .היותם ‘על פי ה’ יסעו בני ישראל ועל פי ה’ יחנו, לקרוא למקום על שם המאורע?
קרובים אצל המלך המטורף ,מולאי איסמאעיל, כל ימי אשר ישכון הענן על המשכן יחנו’. אומר האור החיים הקדוש:
היטיבה לעיתים עם אחיהם הנדכאים והמעונים ,אך (במדבר ט יח) ‘אולי כי עשה דבר חדש בחמלתו על המקנה ,מה
העמידה אותם בקו חזיתי ראשון מול התפרצויות
בני ישראל הולכים במדבר ,וכמו שכתוב בפרשת שלא עשה כן אדם קודם ,שיכין סוכה לבהמות’.
הזעם שלו ,שהביאו אותם לא אחת לידי סכנה של
דברים “המדבר הגדול והנורא”. האור החיים הקדוש מבין שאם הפסוק רואה בכך
ממש .כך למשל ,בשנת תפ”ב ,אחרי שכבר בקנס
והנה מגיעה חניה .באופן טבעי אמורים לשמוח, חידוש ,כנראה עד אז לא היה מקובל לבנות סוכות
הקודם שהטיל עליו ,רושש המלך את רבי משה
מההרפיה והמנוחה. לבהמות .יעקב אבינו ,בחמלתו על הצאן ,הלך ובנה
לחלוטין ,שב והטיל עליו מס עצום נוסף ,אלא להם סוכות.
שבפעם זו וויתר לו בסופו של דבר. אומר האור החיים הקדוש ,בפרשת השבוע מפרטת
התורה את סדר הליכתם וחנייתם של בני ישראל, פעולה כזאת ,הנעשית לראשונה כדי למנוע צער
“...אח”כ בשנת התפ”ב הלשינו עליו למסיר”ה
והתורה חוזרת שוב ושוב “על פי ה’ יחנו ועל פי ה’ מבעלי החיים ,מצדיקה לקרוא למקום על שמה.
וקנסו עשרים וחמשה ככרים ונתפשר עם
המלך בינו לבינו ונתפייס”... יסעו”. ‘על כן קרא שם המקום סוכות’.
בינתיים הלך מעמדו של רבי משה בן עטר והתחזק, להגיד שבחן של ישראל:
עד שהתמנה לנגיד ראשי על כל יהודי מלכות מרוקו,
על מקומו של הנגיד הקודם ,רבי אברהם מאימראן
החניה נעשית ,לא כי יותר טוב להיות במקום אחד
מאשר ללכת ,אלא :על פי ה’ .כי כך ה’ אמר.
שמחו בה’ וגילו צדיקים
ז”ל שהלך לעולמו. “ובהאריך הענן” ,יש חניה ארוכה יותר ,השמחה
“...ובש’ התפ”ג ליצי’ נלב”ע הנגיד ה”ר אברהם
‘וירא ה’ אל אברם ויאמר לזרעך אתן את
הטבעית בוודאי גדולה יותר .מדגישה התורה שוב,
מאימראן בר”ח טבת .של שנה הנז’ ובתשרי מדוע עשו זאת “ -על פי ה’ יחנו”.
הארץ הזאת ויבן שם מזבח לה’ הנראה
של שנת התפ”ד מת משה אחיו של כה”ר אליו’( .בראשית יב ז)
וגם כאשר מסיימים את החניה“ ,על פי ה’”.
אברהם מאימראן הנז’ ,ובש’ התפ”ד נתגדל הקב”ה נראה אל אברהם אבינו ,ומבטיח לו דברים
בחניה קצרה ככל שתהיה ,או ארוכה ככל שתהיה, גדולים.
הר”מ ן’ עטר עם המלך וגדלו על כל היהודים
בכל מקרה ובכל מצב ,הם עשו זאת לא מפני סיבה
אשר תחת ממשלתו להיות נגיד עליהם”... ‘לזרעך אתן’ .הוא כבר בן שבעים וחמש ואין לו
אחרת ,אלא רק כדי לעשות רצון ה’.
ילדים .כעת ה’ מבטיח לו ‘לזרעך אתן’ – משמע
הגלגל מתהפך שיהיו לו ילדים .הבטחה עצומה.
אבל דווקא בימים ההם ,סמוך להתמנותו כנגיד
ראשי ,הלכה התאכזרותו של המלך כלפיו וגברה. השמחה מעוררת זאת ועוד :הארץ המובטחת תהא לבניו‘ .לזרעך אתן
מעמדו הבכיר כנגיד ,וגם ידידותו רבת השנים עם השפעות טובות את הארץ הזאת’.
המלך ,לא עמדו לו בשעת זעמו של המושל העריץ. אברהם אבינו מאושר ,שמח ומודה לה’ ,ובונה מזבח
ולא ארכו הימים עד שהגיעו הדברים לידי גזר דין ‘וישת אל המדבר פניו’( .במדבר כד א) להקריב קרבנות תודה.
מות! אפשר לחשוב מה כבר יכול להיות מלכעוס ...מה אומר האור החיים הקדוש :הבה נתבונן מה היא עיקר
“ביום ז’ לאדר של ש’ תפד”ה הנז’ גזר המלך כבר קרה... שמחתו של אברהם אבינו.
על הר”מ ן’ עטר הנז’ לישרף ואחר שהוציאוהו בלעם הרשע עשה כל מה שרק היה נראה לו ,כדי שמחתו ואושרו העיקריים הם‘ :ויבן שם מזבח לה’
לבית השריפה הצילהו הקב”ה וקנסו עשרים לעורר חס וחלילה קללות על עם ישראל. הנראה אליו’.
ככר של כסף .השי”ת ימלא חסרונו וחסרון כמה פירושים נאמרו בזה ,רצה להזכיר את חטא הוא שמח שהשם נגלה אליו .את קרבת השם הוא
עמו ישראל כי”ר” העגל ,ועוד. חפץ ,נפשו חיכתה לה’.
ככל הנראה לא עמד לו לבו הרגיש של רבי משה בן מבאר האור החיים הקדוש :המדבר הוא מקום של הוא מצויד בברכות ובהבטחות ,אך העיקר אצלו
עטר באימות המוות שנפלו עליו ובאיומים ובפחדים הקליפות ,המקום של כוחות הטומאה השונאים את ‘שובע שמחות את פניך’.
שהיו מנת חלקו .ההמשך הגרוע לא איחר מלבוא.
בעוד באופן יחסי לסערות שחלפו על ראשם של
יהודי מרוקו כולה ,ישב רבינו כעת ברוגע ובבטחה המשך בעמוד ג' ◄
על שולחן חותנו ,ועסק בתורה ובהפצתה; ניחת על
ראשו האסון המר :בשנת תפ”ה נלקח לבית עולמו
חותנו ,הנגיד רבי משה בן הנגיד רבי שם טוב בן
עטר.
המשך בשבוע הבא
ספיר ויהלום
פניני מוסר ויראת שמים בפרשה
זה חלק ממחיר חירותו מעל הציבור ,כפי שביקש
בתפילתו לפני הבורא ,והחל להעלות ספקות
היה בליבו שההמוניות הסובבת אותו -אינה
מתאימה לו כלל ,ועליו לפעול לצמצמה ביותר. בתוך עמי אנוכי ישבת
בקרבו האם שווה חרותו נזק שכזה. ניסה רבי פנחס למנוע את ההמון מלבוא אליו, דבר זה יש לנו לזכור ולהשיב אל ליבנו ,ששלמות
משהגיע לסוכתו ,החל לומר את נוסח ההזמנה וככל שניסה -לא עלה בידו ,מאחר והאנשים מצוות סוכה היא הכנסת אורחים ,ואף האושפיזין
לאושפיזין‘ :אזמין לסעודתי אושפיזין עילאין’. ידעו על צדקותו ,שהוא איש אלקים ,רצו בקרבתו, הקדושים מזהירים על כך לכל מי שרוצה לארחם.
רבי פנחס היה ללא ספק אחד מיחידי הסגולה והגיעו אליו בכל דרך אפשרית. בזוהר הקדוש כתוב ,שאם אין האדם נוהג כן ,אזי
שהיה זוכה לראות את שבעת הרועים בכל שנה באין ברירה בידו ,נעמד רבי פנחס להתפלל ,וכך קמים האושפיזין משולחנו ואומרים עליו פסוקים
ושנה .גם השנה נשא את עיניו מעלה ,ולמול היתה תפילתו: שונים בגנותו .לעומת זאת ,אם מעניק משולחנו
עיניו התגלתה דמותו של אברהם אבינו ,האושפיז “רבונו של עולם ,עשה שלא אמצא חן בעיני לעניים ,אומרים עליו האושפיזין פסוקים בשבחו.
הראשון ,כשהוא עומד מחוץ לדלת הסוכה וממתין אנשים .אדרבה ,עשה שאהפך לבזוי ונתעב בעיני ממשנתו של הרב הקדוש רבי חיים מצאנז זי”ע
רחוק ממנה. אחרים ,כך לא ימשכו אלי ,ויניחו לי ולנפשי!” בעל ‘דברי חיים’ למדנו ,שעיקר נוי הסוכה הוא
קרא אליו רבי פנחס“ :אברהם אבינו! מדוע לא ואכן‘ ,צדיק גוזר ,והקדוש ברוך הוא מקיים’ .רבי האורחים המקשטים את הסוכה.
תיכנס לסוכתי? מהו חטאי ופשעי?” פנחס התפלל ממעמקי ליבו ,וכך היה .אנשים מסופר שפעם אחת ראוהו יושב בערב סוכות ,ועל
השיב לו אברהם: חדלו מלבקרו ,ולא זו בלבד ,אלא שכאשר היה פניו שרויה דאגה גדולה עד מאוד.
“אני נושא את דגלה של מדת החסד ,ואני משרת מהלך בעיירה ,היו בני האדם מתרחקים ממנו, החסידים ובני הבית התמלאו פחד ויראה שמא
את הבורא רק על ידי נדיבות הלב של אנשים ,לא והיו מפנים את ראשיהם אל הצד ,וכל חינו אבד אירע ,חלילה ,איזה מקרה רע ,ושאלוהו לפשר
אצטרף לשלחן שאין בו אורחים”. כלא היה. דאגתו .השיב הרבי כי דואג באיזו זכות יתאפשר
משהבין רבי פנחס כי כלתה אליו הרעה ,מיהר הדבר לא נגע כלל לליבו של רבי פנחס ,אדרבה, לו להיכנס לתוך הסוכה הקדושה ,ולאחר מחשבה
והתפלל שישוב המצב לקדמותו ,ושימצא חן הוא שמח מאוד ,כיוון שהתגעגע לאותם ימים הסיק כי רק עצה אחת יש לו :אם יהיה לו ממון
בעיני האנשים בדיוק כפי שהיה בעבר. בהם יכל ללמוד ולהתפלל באין מפריע. לחלק לצדקה .כי זוהי ההכנה המעולה ביותר
אמנם פעם אחת הפריע לרבי פנחס הניתוק להכין עצמו לכניסה לסוכה.
גם כאן נענה בתפלתו ,ותוך זמן קצר צבאו שוב
המוני אנשים על דלתו ,לבקש ממנו הדרכה ששרר בינו לבין ההמונים: על כן ,ביקש מהם הרבי עצה כיצד ישיג סכום
בעבודת הבורא ,ברכות והזכרות ,עד שנעשה חג הסוכות הגיע .נוהג היה רבי פנחס בכל שנה מעות לחלקו לצדקה.
לרבי גדול ולפועל ישועות בקרב הארץ. להזמין אל ביתו מספר תלמידי ישיבה או אנשים לאחר מכן התבטא הרבי ואמר:
אכן ,כבר לא יכול היה רבי פנחס להקדיש את מן העיר ,שיעזרוהו לבנות את סכתו ,והאנשים, “יבואו ימים אשר הרבנים ייטיבו לקשט סוכותיהם
כל זמנו ללמוד תורה ,לתפלתו ולדבקותו ,אך שראו בכך זכות ,שמחים היו מאוד לעזור לו. עם ציורים נאים ,אבל אצלנו -מצוות הצדקה היא
הודות לאורחו הקדוש בחג הסוכות ,כאשר נוכח הפעם ,נפש חיה לא הסכימה לבוא .איש לא אהב הקישוט הנאה ביותר”.
לראות את חשיבותה של מדת החסד ,להתחסד אותו ,וממילא לא היה אחד שבא לעזרתו ,איש לא
עם הבריות ,ראה גם בעבודתו זו את מילוי רצונו רצה בקירבתו ,והכול הפנו לו עורף.
דבר מפליא סיפר הרב הקדוש רבי חיים
של הבורא בעולם. כיוון שלא היה מוכשר בענף הבניה ,לא ידע מאנטיניא זי”ע ,אודות זקנו ,הרב הקדוש רבי
רבי פנחס את נפשו ,כיצד יעלה בידו להקים את
וצדקה תהיה לנו הסוכה.
פנחס מקוריץ זי”ע:
את חשיבות מתן הצדקה לעניים בערב החג חידד מענקי הדורות היה רבי פנחס ,איש קדוש
מחוסר ברירה ,מאחר שלא מצא חן בעיני אף ומפורסם מאוד בצדקותו.
הגאון רבי יהודה אסאד זי”ע באמצעות רעיון יהודי ,נאלץ לשכור גויים שיבנו את סוכתו .אלא,
נפלא: שלרבי פנחס לא היו כלים מתאימים לבניית בתחילת דרכו כמעט ולא ידעו על גדלותו ,הוא
חכמינו ז”ל דרשו במסכת שבת (קלג ):מלשון הסוכה ,ואף לא היה לו ממי להשאיל .הרבנית הסתופף בצל הבעל שם טוב הקדוש ועבד את
הפסוק ‘זה א-לי ואנוהו’ (שמות טו ב) ,שנאמר נאלצה ללכת ולשאול כלי עבודה מאחרים ,וגם עבודתו עם מדרגותיו הנשגבות ,אך לא התפרסם
בלשון ‘נוי’ ,שיש להתנאות לפני הבורא בעשיית זה עלה בידה רק בקושי רב ,בשל היחס ששרר בשער בת רבים.
המצוות .לא די בקיום המצוה בלבד ,אלא יש כלפי בעלה. לימים ,החל להתפרסם ,ולפניו החלו לבוא אנשים
להקפיד שתהיה המצוה נאה ומהודרת. כמה שעות בודדות נותרו עד התקדש החג ,כאשר בעלי מדרגה ופשוטים כאחד ,כדי לחזות בעבודתו
וכיצד? הביאו חכמים מספר דוגמאות לכך: לבסוף עלה בידם להתקין סוכה רעועה וקלושה הקדושה ולשאלו בעצתו.
כשבונים סוכה -יש לעשותה נאה ,וגם הלולב, ביותר. לכאורה ,צריך היה רבי פנחס לשמוח באנשים
הניטל כאחד מארבעת המינים ,יש להקפיד מתוך מצב שפל זה ,מיהר רבי פנחס אל בית הבאים אליו ,אלא שבעיניו לא מצא הדבר חן ,הן
שיהיה מושלם ביופי ובהדר. הכנסת לתפילת ליל החג ,על מנת שלא להחמיץ משום שהרגיש כי הדבר מפריע לו בעבודתו ,והן
את ההזדמנות להזמין אורח לסעודת החג. משום ענוה שהייתה בו ,ולא החזיק עצמו ראוי
באופן שונה דרש התנא אבא שאול את המלה להיות רבי לחסידים.
‘ואנוהו’ ,ולדבריו היא מלשון ‘אני והוא’ ,ומלמד נהוג היה באותם ימים ,שהאורחים שרצו להיות
שעל האדם להידבק בדרכיו של הקדוש ברוך מוזמנים לסעודה ,עמדו בירכתי בית הכנסת בתום למרות התנגדותו ,נוכחו רבים בגדלותו ומיום
הוא ,וכפי שהבורא חנון ורחום ,כך על האדם התפילה ,ובעלי הבתים המארחים היו מזמינים ליום הרבו לבוא אליו לשאול עצה וברכה ,וככל
להיות חנון ורחום. אותם לבתיהם בדרכם החוצה. שהרעיף עליהם מברכותיו -כן התרבו הבאים
להסתופף בצל קורתו ושמעו יצא למרחקים.
אמר על כך רבי יהודה אסאד ,שכיון ששמע אבא למרבה הצער ,לא עלה בידו של רבי פנחס הדבר
שאול את דברי קודמו ,שאמר שהפסוק ‘זה א-לי בנקל ,ואפילו האנשים שלא היה להם מקום דלתו פתוחה היתה בפני ההמונים ,שבאו
ואנוהו’ בא ללמד שיש לבנות סוכה נאה וליטול לאכול ,והשתוקקו נואשות להיות מוזמנים לסוכה ממקומות רחוקים להגיש לפניו פתקאות ולשאול
לולב נאה ,חשש שמא יהיו אנשים שיסיקו שדי בה יוכלו ליהנות מסעודת החג ,סירבו להענות את פיו בדרכי עבודת הבורא ,והוא קיבלם בסבר
בכך כדי לצאת ידי חובת המצוה ,וידי חובת הידור להזמנתו .לבסוף ,באו על סיפוקם כל המבקשים פנים יפות והעניק לכל אחד כמשאלת ליבו.
מצוות החג ,ולא יעלו על דעתם כלל שיש חיוב להם מקום לסעוד בו ,ומכל בעלי הבתים שביקשו חש רבי פנחס כי משא כבד הוטל עליו ,והחל
לדאוג לאוכל עבור העניים. אורח ,נשאר רק הצדיק רבי פנחס בגפו ,בלי אורח להצטער על אשר אין ביכולתו לעבוד את הבורא
לכן נזעק מיד אבא שאול ואמר ,שתבת ‘ואנוהו’ לסוכה. ברוגע ,כמימים ימימה .מיום שהחלו לבוא
באה ללמדנו עוד :שעלינו להיות דומים במעשינו בלב מלא צער ועצב פנה הצדיק לביתו ,כשהוא ההמונים לא היו עתותיו בידו ולא יכול היה ללמוד
למעשי הבורא ,וכפי שהקדוש ברוך הוא חנון מבין שיתכן ולעולם לא יזכה לארח איש בביתו, ולהתפלל כראוי ,לפי מדרגותיו.
ורחום ,והוא זן ומפרנס את בריותיו ,כן עלינו אפילו לא לחג הסוכות .בליבו דאב על כך שאף לא ידע רבי פנחס את שעליו לעשות ,אולם מוחלט
◄◄◄
פניני אור החיים ◄◄◄
שטו) ,שכאשר ספרו לפני הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מוטלת החובה לרחם על העניים ולתמוך בהם במהלך
◄ המשך מעמוד א'
מקוצק זי”ע על צדיק אחד שהעיד על עצמו שהוא רואה החג.
עם ישראל. תמיד את האושפיזין אצלו בסוכה ,השיב על כך“ :אני כשם שחובה עלינו לדאוג לסוכה וללולב נאים
אינני רואה אותם ,אבל אני מאמין לדברי חכמינו ז”ל, ומהודרים ,כן חובה עלינו לדאוג שלא תחסר פיתם של
ומה עשה בלעם ,וישת אל המדבר פניו, שהאושפיזין באים אלינו לסוכה ,ובאמונה הזאת אנו
‘פניו’ הוא לשון כעס ,כמו שנאמר ‘פני ילכו’ העניים ,ויהיה להם היכן לסעוד בחג הסוכות -לא פחות
משיגים יותר משרואים בעיניים ,כי אמונה גדולה יותר מהאופן שאנו דואגים לעצמנו.
שהוא לשון כעס. מראייה!”
מפעימים דבריו של האור החיים הקדוש: האושפיזין
רצה בלעם שתתעורר הקליפה באמצעות סיפור מופלא על מסירות נפשו של יהודי עבור קיום
דברים נפלאים ומעוררים מצאנו בספר הדרשות ‘מאור
הכעס! כדרך שתתעורר הקדושה בשמחה החיים’ לרבנו ה’אור החיים’ הקדוש זיע”א (עמוד כב) ,כפי מצוות סוכה ,שבשכרה זכה לראות את האושפיזין,
ובלב טוב! כי כל אחד יתעורר למינו. שרשם מפיו תלמידו הגדול רבי משה פרנקו זצ”ל: סיפר הרב הקדוש רבי אברהם שלום מסטרופקוב זי”ע,
כפי ששמע מאביו ,הרב הקדוש רבי יחזקאל שרגא
ארבעה מינים שבלולב ,רמז ,האתרוג דומה לחכם משינאווא זי”ע (‘מקור חיים’ ,אות רצט):
והדרת פני זקן שלומד ועושה ,דוגמת האתרוג שהוא טוב למאכל וטוב
לריח .ההדס דומה לחכם שלומד ואינו עושה ,כמו כן יש עני ודל אמצעים היה האיש ,וביתו שבקצה הכפר רעוע
לו ריח אבל לא טעם .הלולב יש בו טעם אבל לא ריח. ומט לנפול.
‘מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, הערבה דומה למי שאין לו לא תורה ולא מצוות ,גם כן ירא שמים היה מעודו ,ואם כי לא ידע אלא מעט הלכות
ויראת מאלוקיך אני ה’’( .ויקרא אין לו טעם ולא ריח. ודינים ,שומר היה בתמימות ובאדיקות כל מה שידע,
יט לב) והטעם גם כן ברמז .האתרוג דמיו יקרים כמו שיש אחד וכשקרב חג הסוכות לבוא ,והכול החלו לבנות סוכותיהם
בעיר שיש לו תורה ומעשים טובים .ההדס אינו שווה בהדר וביופי ,לא היה לו מהיכן להתחיל ,באשר מאומה
כולנו מייחלים להגיע לימי זקנה ושיבה לא היה בידו לרכוש דפנות וסכך.
לאורך ימים. כל כך ,ובכן מצוי יותר .הערבה מצויה בכל פינות ,דומה
למי שאין לו תורה וכו’ .ומזה הקדוש ברוך הוא צונו ערב חג הסוכות .בעוד מספר שעות יתקדש החג על
מגיע אדם לימי זקנתו ומביט לאחוריו ,מה לאגוד הכול ביחד ,כדי שהערבה גם כן יהיה לה זכות יושבי הכפר ,ובראות האיש את סוכתו כי איננה,
עשיתי במשך שנים .מה הספקתי ואיך היו עם השאר טובים. הלכו הוא וזוגתו אל היער הסמוך כדי לתלוש ענפים
חיי. גם כן האתרוג דומה לראש האדם ,לולב דומה לברית מהאילנות לסכך בהם.
הגמרא במסכת סוכה מתארת את מעמד מילה ,השלוש בדי הדס ,האחד לידו הימין ,והשני לידו נטו צללי ערב ובלב האיש עלה חשש שכבר התקדש
‘שמחת בית השואבה’ בבית המקדש .אלו השמאל ,והשלישי לגוף .והשני בדי ערבה לרגליים ,כדי היום ,ותלישת הענפים -מלאכה אסורה היא.
שזכו לחיות את שנותיהם כראוי ,ניצלו שכולם יהיו יחדו בשלום לעבוד את בוראו. לבל יחלל את קדושת החג ,החל לתלוש ענפים בפיו
את זמנם לתורה ומצוות ונמנעו מלחטוא, וגם רמוזים כולם שהם שבעה ,אתרוג לולב ג’ הדס וב’ ובשיניו ,במחשבה שבכך יינצל מחילול קדושת היום,
היו משוררים בהודיה לה’ מתוך שמחה ערבה לשבעה צדיקים ,אברהם יצחק יעקב משה אהרן והיו תלישותיו מעלות חבורות ופצעים מדממים בפיו
פנימית “אשרי ילדותינו שלא ביישה את יוסף דוד. ובשפתיו.
זקנותינו” .הרגשה נפלאה של אדם שלא התפעלו בשמים מתמימותו וממסירות נפשו של היהודי
קלקל ולא כילה ימיו להבל. קשה עלי פרדתכם לקיים את המצוה ,ובשכר זה נשלח אברהם אבינו עליו
לעומתם ,בעלי התשובה אשר זכו לעת בפסוק (במדבר כט לה) ‘ביום השמיני עצרת תהיה לכם’, השלום להתראות עמו בסוכתו פנים אל פנים.
זקנותם לשוב ולהתקרב וניצלו מחיי ההבל פרש רש”י בשם המדרש ,שהענין של שמיני עצרת הוא בליל החג ,לאחר שבא היהודי מבית הכנסת ,הבחין
שהיו שקועים בהם ,הם הודו בצורה שונה משל למלך שזימן בניו לסעודה לשמוח אתו באהבה, בהלך עני הניצב על יד סכתו ,ומכיוון שהסיק כי מחפש
כיוון שהגיע זמנם להיפרד ולילך ממנו ,אמר להם ‘עכבו העני אחר סעודת חג להיטיב את נפשו ,פנה אליו ואמר:
“אשרי זקנותינו שכיפרה על ילדותנו”.
עמי יום אחד’ .כך הענין של שמיני עצרת ,שאנו נפרדים
הודיה על נס ההצלה הפרטי שלהם. מהקדוש ברוך הוא אומר הקדוש ברוך הוא ‘עצרו עמי
“הן אנוכי איש עני ואין כל בידי לכבדך בו ,מוטב ותלך
אל הבית שממול ,שם שוכן גביר נכבד ומעדנים לרוב
הבט אל עבר העתיד ,אומר האור החיים יום אחד’ ,ואומר להם ‘קשה עלי פרדתכם’. מצויים על שולחנו”.
הקדוש – והדרת פני זקן – תכבד את הזקן בספר ‘ייטיב פנים’ (שמיני עצרת אות ו) כתב הרב הקדוש
שבך! אמר לו אברהם“ :לא באתי לאכול מפתך ,ולא ליהנות
רבי יקותיאל יהודה מסיגעט זיע”א ,לפרש בזה ,על פי ממך מאומה ,כי אנוכי אברהם אביך ובאתי לסוכתך
כבר מצעירותך תחשוב על הזקן שבתוכך דברי רבנו ה’אור החיים’ הקדוש זיע”א בפרשת ואתחנן שתראה את פני בשכר מצוות סוכה שקיימת במסירות
ותכבד אותו ,תתנהג כל ימיך כראוי, (דברים ד ד) ,שפרש הפסוק ‘ואתם הדבקים בה’ אלקיכם’, נפש ובייסורים”.
וממילא תוכל לומר אשרי ילדותך שלא עפ”י מה שאמרו חז”ל (שבועות לה ).שיש הבדל בדין
בסיימו את דבריו נעלם ההלך העני והסתלק כלעומת
ביישה את זקנותך. קדושת האותיות הדבוקים לשם ה’ ,שהאותיות שלפני
ה’ ,כגון ‘בה’’ נמחקים ,והאותיות שלאחרי ה’ ,כגון שבא.
כל יום ראוי ,כל מעשה ראוי ,תורם לכך. ‘אלקיכם’ אינם נמחקים.
וזה שאומרת התורה ‘ואתם הדבקים בה’ אלקיכם’, גם מי שאינו זוכה לראות את האושפיזין ולחוש
האחדות סיבת ההצלחה שדבקותם של כלל ישראל בהקדוש ברוך הוא תהיה כמו
האותיות שאחרי השם שאינם נמחקים ,שרק כאשר בני
בקדושתם ,אל לו להתייאש מרוממות החג ,כי בוודאי
כל איש מישראל זוכה בחג הסוכות שתתקדש נשמתו
ישראל דבוקים בהקדוש ברוך הוא ,הוא נקרא ‘אלקיכם’, ותקבל אל תוכה מאור השכינה ,המסככת בצלה על כל
‘ויהי בישורון מלך וגו’ ,יחד שבטי אבל כאשר אין מתנהגים כראוי אינו נקרא ‘אלקיכם’, יושבי הסוכה.
ישראל’( .דברים לג ה) ונפרדים האותיות ‘כם’ מ’אלקיכם’. למד זאת הרב הקדוש רבי יהודה אריה לייב מגור זי”ע
אומר האור החיים הקדוש ,מתי ‘בישורון והנה בימים הקדושים האדם פונה את עצמו מכל עסקיו, בעל ‘שפת אמת’ (סוכות תרמ”ד) ,מהכתוב ‘למען ידעו
מלך’ ,אימתי תהיה מלכות ישראל ובמחשבתו דבוק הוא רק בהשם יתברך ,ואחרי הימים דרתיכם’ (ויקרא כג מג) .תבת ‘דרתיכם’ נכתבה חסרה,
מתקיימת ,בעת שיהיה ‘יחד שבטי האלו שב כל אחד למקומו לעסוק גם בענייני עולם ללא האות וא”ו ,ללמד לבני ישראל שבאחרית הימים,
הזה ,לכן אומר הקדוש ברוך הוא ‘עצרת תהיה לכם’, שאף שחסרים הם ממעלתם של הראשונים ,מכל מקום
ישראל’.
שגם אחרי הימים הנוראים יהיו דבוקים בהקדוש ברוך יכולים בחג זה לזכות לידיעת הבורא ולדבקה בו.
כשישראל יחד ,באחדות ,הם ‘ברום גדר הוא ,ושיהיו מחוברים ועצורים אליו כאותיות ‘כם’ של והוסיף ה’שפת אמת’ דבר נורא ,שחביבות מיוחדת
ההצלחות’ כלשון האור החיים הקדוש. ‘אלקיכם’ שיש בהם קדושה ,שאחרי החג יהיה גם כן יש למצוות הסוכה בדורות האחרונים ,כי הצדיקים
כשמתקיים בהם ‘יחד שבטי ישראל’ יהיה עליהם בבחינת ‘אלקיכם’. שבדורות עברו הרגישו בחלות שם שמים על הסוכה
‘בישורון מלך’ – תהיה במלכות ישראל ולפי זה יתפרש גם הלשון ‘קשה עלי פרדתכם’ ,דהיינו וראו האושפיזין ,ואנחנו ,אף כי איננו זוכים לכך ,מכל
הוויה של קיום. פרדת ‘כם’ ,שלא יהיו בבחינה זאת לא להיות דבוקים מקום אנו חוסים בצילו ,באמונה ששכינתו שורה עלינו
השלום ואיחוד הלבבות הם כלי מחזיק בהשם יתברך ,עד שלא יוכל כביכול להיקרא ‘אלקיכם’ על ידי הסוכה.
ברכה. ויצטרך להפריד האותיות ‘כם’ מ’אלקיכם’. ומסופר (שיח שרפי קודש ,ח”א מער’ הרה”ק מקאצק אות
(מאוצרותיו ושיחותיו של הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
מתיבתא אור החיים
היו צריכין לאור עמוד אש ,כי לכל בני ישראל היה הוא אומר ,שאין זה פשט אומרם 'לא הלכו אלא בפרשת אמור (ויקרא כד ב) כתב רבינו :עוד אפשר
אור ה' במושבותם ,אלא לסיבת הליכתם בלילה לאורו' ,כי מה בא למעט אם לא שנאמר אור השמש שנתכוין בסמיכות פרשת מנורה לפרשת סוכה על
הוצרכו לעמוד אש ,להאיר למרחוק חוץ למחנה ביום ,ואם כן הלילה למה לא יאיר כיום שלא היו דרך מה שאמרו ז"ל (תו"כ) בפסוק (שם פסוק ג) מחוץ
ישראל ,להכיר מקום שילכו בו חוץ למחניהם. צריכין לשמש שהוצרך ל'עמוד אש להאיר להם'. לפרוכת העדות וז"ל וכי לאורה היה צריך והלא כל
והוא אומרו 'להאיר להם' ,וטעם אור זה הוא 'ללכת ולהבין הענין יש לדקדק עוד אומרו 'ללכת המ' שנה שהיו במדבר לא הלכו אלא לאורו ,ופירשו
יומם ולילה' ,פירוש ,בשוה ,כשם שביום מלבד יומם ולילה' ,למה לא הספיק טעם 'להאיר להם' התוספות (שבת כב :ד"ה וכי) שלא היו הולכים לאור
אור ה' הנוצץ עליהם היו רואים אור למרחוק באור שהוצרך לומר ללכת וגו' .אכן כוונת הדברים היא החמה אלא לאור השכינה שהיו רואים מה שבתוך
השמש המאיר לעולם כולו ,כמו כן היו רואים לעולם ,שלא זז אורו יתברך ממחנה ישראל תמיד, התפוח וכו' אלא עדות לבאי עולם וכו' ע"כ ,והוא
בלילה באמצעות עמוד האש. כמאמר חז"ל שכתבנו בסמוך ,אלא שיש לדעת כי מה שנתחכם ה' בסמיכות זה של מצות המנורה
ובזה יטעם ביאור מה שאמר הכתוב בפרשת דברים האור הקדוש הלזה לא היה מתפשט חוץ ממחנה למצות סוכה כי בסוכות וגו' (ויקרא כג מג) לומר כי
(א לג) 'באש לילה לראותכם בדרך אשר תלכו בה', ישראל ,אלא דוקא במושבותם .ויש טעם בדבר, ישראל לצד ענני כבוד לא היה להם אור השמש
פירוש' ,לראותכם' ,כדי לראותכם .כדי שתראו ומה גם במדבר הרע שהוא מדור של מחנה טומאה, והליכתם היתה לאורו יתברך ,אם כן מצות מנורה
אותם .לא כמו שפירש רש"י 'להראותכם' וחסר כי שם הרגיעה הקליפה ,כידוע בדברי הקדושים אינה אלא לפרוכת העדות עדות לבאי עולם וכו':
ה"א ,והביא מהנביאים ומהכתובים חבר לה ,כי אין (זוהר ח"ב קפג ,):וכיון שכן לא היו ישראל יכולים כענין זה אמר ר"י החסיד בקינות לת"ב (קינה המתחלת
אנו צריכים לזה .וביאר הכתוב דבריו כי דברינו ליהנות מהאור העליון אלא במחניהם ,אבל חוץ ציון הלא תשאלי) 'וכבוד ה' לבד היה מאורך ואין סהר
יגיד ,באומרו 'לראותכם בדרך' ,ולדבריו היה צריך למחניהם ,לילה יחשיך כסדר העולם .והנה אם לא ושמש וכוכבים מאורייך' ,ר"ל שהשמש והירח הם
לומר 'הדרך' ,אלא הכוונה היא ,להיות שהיה להם היו ישראל הולכים בלילה כשיחפוץ ה' ללכת ,לא מאורות גשמיים הנותנים אור גשמי ורואים על ידם
לישראל אור עולם במושבותם ולא בדרך אשר גשמיות משא"כ כשהיו מוקפים בענני כבוד וכן
עדיין לא באו שמה ,לזה אמר כי עמוד (ענן) [אש] בביהמ"ק כבוד ה' היה מאורך שהיה להם השפעה
טעמו הוא כדי שיראו בדרך אשר ילכו בה ,לשון כזו של גילוי שכינה עד שבכל דבר שראו בעולם
עתיד ,והבן ,והם דברינו עצמם .ומעתה אין הבדל ראו בו כבוד ה' וכבוד ה' היה האור שראו בכל דבר
בין היום ללילה לבני ישראל ,ולא היו מכירים זמן נמצא לפי"ז שענני כבוד עניינו שעל ידי העננים
יום וזמן לילה אלא על ידי השתנות העננים. הכירו כבוד ה' בכל הבריאה.
וראה גם בספר פענח רזא (פר' בשלח) וז"ל וה' הולך וראה עוד דברי רבינו בפרשת בשלח (שמות יג כא)
לפניהם נכתב זה כדי שלא לתמוה איך ידעו אימת שכתב' :ולילה וגו' להאיר' וגו' .קשה לפי דבריהם
בוקר או ערב כיון שהעננים הקיפם מכל ששה ז"ל (שבת כב ):שאמרו שכל ארבעים שנה שהיו
צדדים לכן הודיענו שבהבדל עמוד הענן ועמוד במדבר לא הלכו אלא לאורו ,שהיו רואים אפילו
אש היו יודעים עכ"ל. מה שבתוך הטפיח .ואין לומר כי על זמן הלילה
גם אתם זכיתם לישועה
בזכות רבנו האור החיים הקדוש? אור הישועות
כתבו לנו מכתבי הלומדים
למייל המערכת m028039999@gmail.com
או לפקס 02-5385689
או ב'נדרים פלוס' -באר ישראל
קבלתי ע"ע לפרסם – ומצאתי דירה בבורו פארק...
סיפור הבא מאפיין את מצוקת הדיור נוסח 'בורו פארק' כאשר אלפים מוטרדים ממחסור בדירות להשכרה ,דירה לקנייה זה חלום של עשירים בלבד,
אנשים מן השורה רגילים ,רוקדים משמחה כשהם זוכים למצוא דירה להשכרה שמחירה מעט נמוך מגובה מגדלי התאומים החדש.
במשך מספר שנים -מספר א .צ - .התגוררתי בדירה גדולה בבורו פארק .ביום בהיר החליט המשכיר למכור אותה ונאלצתי לעזוב .אך למצוא דירה
אחרת בבורו פארק רחוק ,מלהיות דבר פשוט "ביז דערווייל האב איך זיך אריינגעקוועטש אין א בדיעבד'דיגע דירה" כלומר ,בינתיים נדחקנו ל"דירת
בדיעבד".
בצר לי סיכמתי עם החברותא שלי כך :נקבע לימוד קבוע בספר אור החיים' הק' .אם בתוך חודש אמצא דירה נמשיך את הקביעות ,ואם לאו -נחדל
[סוג של "ובחנוני".]...
חלף חודש ,ודירה מתאימה לא נמצאה .אבל מה אומר ומה אדבר לאחר חודש שלם בו זכיתי לחוש ב"זיסער טעם און רוחניותדיגע געשמאק" -הטעם
המתוק והגעשמאק הרוחני של הלימוד בספר ,אזי כבר לא הייתי מסוגל בשום פנים ואופן להפסיק את הקביעות...
אז קיבלתי על עצמי קבלה חדשה :אם אזכה למצוא דירה ראויה ,אפרסם את המעשה!
ב"ה מצאתי ופירסמתי...
לחיים מחוברים
לשמיעת שיעורים ודרשות
חייגו03-617-1077 :
