צום פינטל · Tzim Pintel — סוכות (2026-09-21)

צום פינטל • חג הסוכות תשפ״ז • גליון קצ״ח
כשהפסולת עולה למעלה
ראש השנה ויום הכיפורים נאספים אל תוך חג הסוכות
ביום הכיפורים אנו מתירים להתפלל עם העבריינים ,עם אותם בחג הסוכות מתרחש דבר נפלא .הדברים שהיו מוטלים למטה
שהחרימו ,שבכל השנה נדחו מחוץ למחנה .ביום הכיפורים מתירים עולים למעלה .הקש ,העלים והענפים ,כל מה שנשאר מן הגורן ומן
לכולם ליכנס .כפי שלמדו אותנו חז״ל שכל תענית שאין בה מפושעי היקב לאחר שאספו את המאכל החשוב ,נעשים סכך .כל השנה
ישראל אינה תענית .אף הם צריכים להיכנס בתוך הכלל ולעלות עמו דרכם להיות מושלכים על הארץ ,ובסוכות מגביהים אותם ומניחים
(כריתות ו ע״ב). אותם מעל הראש.
זהו כוחו של יום הכיפורים .יהודי אינו מגיע אז לפני השם יתברך כתוב ״באספך מגרנך ומיקבך״ ,הסכך נעשה מפסולת גורן ויקב.
רק עם המעשים הנאים שלו .הוא בא גם עם הדברים הפחותים ,עם דוקא הדבר שהאדם כבר אינו צריך לו ,דוקא השארית שנפלה לאחר
המקומות שלא הצליח בהם ,עם המחשבות שנפלו ,עם הרצונות שהוציאו ממנה את העיקר ,נעשית כעת עיקר המצוה .תחת הפסולת
שלא יצאו אל הפועל ועם התפילות שלא היו כפי שקיווה .עושה הזאת יושב יהודי ,אוכל ,שותה ,ישן ומכניס את כל חייו תחת צל
תשובה על הכל ,מהפך הכל לטוב .הוא מכניס את הכל לתוך השכינה.
הקטורת .את הכל הוא מעלה לפני ולפנים. כל השנה אנו חיים עם סדר אחר .הדבר החשוב עולה למעלה,
ביום רגיל האדם מתבייש בחלבנה שלו .הוא רוצה להראות רק והדבר הפחות נופל למטה .התבואה נכנסת לבית ,והקש נשאר
את החלק הטוב .אבל ביום הכיפורים הוא אומר וידוי ומביא לפני בחוץ .הענבים נכנסים ליקב ,והזמורות מושלכות לצד .האדם לוקח
הקב״ה את כל מציאותו .הוא אינו משאיר את הפסולת בחוץ .דוקא לעצמו את מה שיש לו טעם ,מחיר ותועלת ,ואת השאר הוא מכנה
כאשר החלבנה מצטרפת אל כל הסממנים ,נעשה ענן הקטורת. בשם פסולת.
מן הענן הזה נמשך הסכך .לאחר שביום הכיפורים קיבלנו את בסוכות מתהפך הסדר .הפסולת עולה למעלה .האדם עצמו יושב
הכוח להעלות את החלבנה ,אנו למטה ,והקש והענפים נמצאים מעל
יכולים בסוכות להעלות את פסולת ראשו .מה שכל השנה היה תחת
הגורן והיקב .הקטורת מגלה שאין רגליו ,נמצא כעת למעלה ממנו
אדם שנדחה מן הכלל ,והסכך מגלה ומקיף אותו בקדושת הסוכה.
שאין חלק בבריאה שאין לו עלייה. פתאום מתגלה שגם הדבר שנפל לא
גם הריח הפחות עולה לריח ניחוח, יצא מעולמו של הקב״ה .עדיין יש
וגם הענף המושלך עולה ונעשה צל לו מקום ,עדיין יש לו תפקיד ,ועדיין
של מצוה. אפשר לעשות ממנו בית לשכינה.
מה הרווחתי מן התפילה ענן הקטורת נעשה סכך
אחר ראש השנה ויום הכיפורים מהיכן קיבלנו את הכוח להגביה
יכול יהודי לשאול את עצמו :מה את הפסולת? הכוח הזה מתחיל
נשאר לי מכל התפילות הללו? ביום הכיפורים .עיקר העבודה
עמדתי שעות בבית המדרש ,אמרתי המיוחדת של יום הכיפורים בבית
פיוטים ,שמעתי תקיעות ,בכיתי, המקדש היתה כניסת הכהן הגדול
ביקשתי וקיבלתי על עצמי קבלות. לפני ולפנים עם הקטורת .הכהן
ומה יש לי עכשיו ביד? מה אני יכול הגדול נכנס למקום הקדוש ביותר,
לפרוט למעשה מכל העבודה הניח את הקטורת על האש ,והבית
הזאת? נתמלא ענן ,כמו שנאמר :״וכסה ענן
זו שאלה אנושית מאוד .האדם הקטורת את הכפורת אשר על
רגיל למדוד את הצלחתו בדברים העדות״.
שאפשר לראות .אם פעל ישועה, מבואר בספרי החסידות שענן
אם נוספה לו פרנסה ,אם הסתדרה הקטורת של יום הכיפורים נמשך
לו צרה ,הרי הוא מרגיש שהתפילה נשאה פירות .הוא יכול לומר ומתגלה אחר כך בענני הכבוד של חג הסוכות .הענן שהיה לפני
שהתפילה השתלמה .הוא השקיע בראש השנה וביום הכיפורים, ולפנים ביום הכיפורים יורד ונעשה צל הסוכה ,המקיף את היהודי
ואחר כך פדה את התפילות בפרנסה טובה ,בבריאות או בהצלחה. בחג .ביום הכיפורים הוא ענן נסתר בקודש הקדשים ,ובסוכות הוא
ואמת היא שאנו מבקשים גם על כל הדברים הללו .אנו מתפללים נעשה מקיף הנכנס לתוך חיי האדם :״בסוכות תשבו״ .האדם אוכל,
על חיים ,על פרנסה ,על בריאות ,על נחת ועל ישועות .אין בזה דבר שותה וישן בתוך אותו צל קדוש.
קטן .כל צרכי האדם באים מן הקב״ה ,ועל כולם צריכים לבקש. אבל יש כאן עומק נוסף .הקטורת עצמה מלמדת כיצד מעלים
לפעמים יהודי זוכה לראות במשך השנה כיצד תפילה שהתפלל דבר פחות ורחוק .בתוך סממני הקטורת היתה גם החלבנה .ריחה של
בימים הנוראים נפתחה לפניו והביאה לו ברכה. החלבנה מצד עצמה אינו טוב ,ואף על פי כן אי אפשר לעשות את
אבל יש יהודי שמח יותר .הוא אינו מחכה עד שיוכל לפדות את הקטורת בלעדיה .מכניסים אותה בין שאר הסממנים ,שוחקים את
תפילתו בכסף או בישועה גלויה .עצם העובדה שיצא מראש השנה כולם היטב הדק ,ומעלים את הכל יחד על גבי האש.
עם מעט יראת שמים היא בעיניו רווח גדול .אם נכנס בלבו רגע אחד החלבנה אינה נשארת מחוץ לקטורת מפני ריחה .היא נכנסת
של אמונה ,אם הרגיש פעם אחת שהוא עומד לפני המלך ,אם יצאה פנימה ,מצטרפת אל הכלל ועולה עמו לפני ולפנים .הדבר שריחו רע
מפיו מילה אחת של אמת ,יש לו אוצר. מצד עצמו נעשה חלק מן הריח העולה לפני השם יתברך.
עמוד 1
צום פינטל • חג הסוכות תשפ״ז • גליון קצ״ח
אין הכוונה שכבר רואים את כל הישועות .האיסוף הראשון הוא משהו יראת שמים הוא גם משהו .משהו אמונה הוא גם משהו.
בתוך הנפש .האדם מתחיל להכיר שיש בידו דבר .הוא אוסף את רגע אחד שבו נפתח הלב הוא אוצר שאי אפשר למדוד .האדם אינו
רגעי האמונה ,את מעט היראה ,את הרצונות הטובים ואת המילים מוכרח להראותו לאחרים ,וגם אינו מוכרח להרגיש אותו בכל רגע.
האמיתיות שאמר .הוא אינו מניח להם להישאר מפוזרים בבית הוא יודע שבראש השנה וביום הכיפורים נכנס בו דבר טוב ,וגם אם
המדרש של ראש השנה ויום הכיפורים .הוא לוקח אותם עמו אל הוא קטן ועדין ,הוא יקר מאוד.
הסוכה. בחג הסוכות לומד היהודי להחשיב גם דבר שאין לו מחיר .הסכך
זוהי השמחה של סוכות .בראש השנה האדם עומד ביראה .ביום אינו דבר הנמכר בחנות בתור מאכל יקר .הוא פסולת גורן ויקב .ואף
הכיפורים הוא צם ,מתוודה ומעלה הכל למעלה .בסוכות הוא מתחיל על פי כן ,כאשר הוא נמצא במקום הנכון ,הוא נעשה מצוה .כך גם
להרגיש שהעבודה הזאת שייכת לו .היא אינה נשארת רק בשמים. רגע קטן של יראה .אולי אין האדם יכול לפרוט אותו מיד ,אבל הוא
היא יורדת ונעשית סכך ,דפנות ,אכילה ,שתייה וישיבה .הקדושה נמצא למעלה מראשו ,שומר עליו ומקיף את חייו.
נכנסת אל תוך החיים הפשוטים. הראש מחלק חיים לכל הגוף
עתה אפשר להבין מדוע זמן האסיף הוא זמן שמחתנו .השמחה ראש השנה נקרא ראש ,ולא רק תחילת השנה .הראש אינו רק
באה כאשר האדם מכיר במה שיש לו .כל עוד הוא חושב שלא פעל
האבר הראשון בגוף; הוא המקום שממנו נמשכים החיות ,ההרגשה
מאומה ,לבו סגור .ברגע שהוא אוסף את הנקודות הטובות ומכיר וההנהגה לכל הגוף .המוח חושב ,מחליט ומנהיג ,ואחר כך הכוחות
שכל משהו הוא אוצר ,הוא נעשה שמח. נמשכים ממנו אל העינים ,אל הלב ,אל הידיים ואל הרגליים.
ארבעת המינים עולים בתנופה כך הוא גם ראש השנה .בראש השנה נמשכים המוחין של כל
לאחר שנכנסים אל הסוכה נוטלים את ארבעת המינים .לוקחים השנה .עדיין אין האדם רואה בחוש את כל מה שיתרחש בחשוון,
דברים שצמחו מן הארץ :לולב ,אתרוג ,הדסים וערבות .מקרבים בטבת ,בניסן או בתמוז .אבל הראש כבר מכיל בתוכו את החיות
אותם זה לזה ,אוגדים אותם ביד ומגביהים אותם בתנופה. העתידה להתחלק לכל האברים .ראש השנה הוא השורש שממנו
חז״ל אמרו שמוליכים ומביאים למי שארבע רוחות שלו ,ומעלים יקבל כל יום בשנה את חלקו.
ומורידים למי שהשמים והארץ שלו .האדם לוקח את מה שצמח דבר זה קיים במידה מסוימת בכל תפילה .בבוקר האדם מתפלל
למטה ומניף אותו לכל הצדדים ולמעלה .הוא מכריז שכל הצמיחה, וממשיך דעת וחיות לכל היום .הוא עולה מעט למעלה ,מסדר את
כל הפירות וכל העולם שייכים למי שאמר והיה העולם (סוכה לז מחשבתו ,נזכר לפני מי הוא חי ומה תכליתו ,ואחר כך יורד לעסקיו.
ע״ב). התפילה היא הראש של היום .ממנה צריכים לקבל הידיים העוסקות
יש כאן המשך לעבודת הסכך .בסכך אנו מגביהים את הפסולת במלאכה ,הרגליים ההולכות ברחוב והפה המדבר עם בני אדם.
ומניחים אותה למעלה מראשנו .בארבעת המינים אנו מגביהים את בראש השנה נעשית עבודה זו לכל השנה .עומדים שעות
הצמיחה עצמה .לאחר שאספנו את פירות השנה ,אין אנו מחזיקים ומתפללים ,מעמיקים וחופרים למעלה ,וממשיכים מוחין אל כל
אותם רק לעצמנו .אנו מעלים אותם בחזרה אל הקב״ה. הימים העתידים לבוא .כל תקיעה ,כל פסוק מלכיות ,כל זכרון וכל
הלולב עומד זקוף וראשו עולה למעלה .סביבו נמצאים ההדסים תפילה מניחים שורש .במשך השנה מתחלק השורש הזה לעוד יום
והערבות ,וביד השנייה האתרוג .דברים שונים ,בעלי טעם וריח ועוד יום ,לעוד נסיון ולעוד בחירה.
שונים ,מתאספים לאגודה אחת .כל אחד מהם מביא את מה שיש בו, כאשר יהודי שואל מיד אחר יום הכיפורים מה הרוויח ,הוא דומה
וכולם עולים יחד. לאדם המסתכל על הראש ושואל היכן הידיים והרגליים .הן עדיין
אין כאן רק עלייה של הדברים החשובים .הערבה ,שאין בה לא מקבלות ממנו .כל השנה עוד עתידה לצאת מן הראש הזה .כל
טעם ולא ריח ,נמצאת בתוך האגודה .אין מניחים אותה בצד .גם היא החורף וכל הקיץ עדיין יפרטו את מה שנמשך בראש השנה.
עולה .ממש כמו החלבנה שבקטורת ,וכמו הפסולת שבסכך ,כך גם אכן ,יש מי שפודה את תפילתו גם בפרנסה .אף זה חלק מן החיות
הערבה נאספת ומוגבהת. היורדת מן הראש אל הגוף .הגוף צריך מזון ,בית ובגדים ,וגם אלה
הקטורת אוספת ריחות שונים ,ובתוכם החלבנה .הסוכה אוספת נקבעים בראש השנה .אולם המוחין של ראש השנה אינם רק הדרך
את פסולת הגורן והיקב .ארבעת המינים אוספים מינים שונים, לקבל את צרכי הגוף .הם עצם החיים הפנימיים שילוו את האדם
ובתוכם הערבה .בכל שלושת המקומות מתגלה אותו יסוד :הקדושה בתוך כל מה שיקבל.
אינה לוקחת רק את הדבר שכבר נראה שלם וחשוב .היא יודעת ייתכן ששני יהודים יקבלו אותה פרנסה .האחד יחיה עמה מתוך
לאסוף גם את הפחות ,לצרפו אל הכלל ולהעלותו. פחד תמידי ,והשני יחיה עמה מתוך אמונה .לא רק הכסף נקבע
ביום הכיפורים עולה ענן הקטורת .בסוכות ענן זה נעשה סכך בראש השנה; גם הראש שבו יקבל האדם את הכסף נמשך בראש
מעל הראש .אחר כך האדם נוטל את ארבעת המינים בידיו ומגביה השנה .לא רק המאורעות של השנה ,אלא גם הדעת שבה יוכל לעבור
גם אותם .תחילה הקב״ה מקיף אותו מלמעלה ,ואחר כך הוא עצמו אותם.
אוסף בידיו את מה שיש בעולם ומעלה אותו בחזרה. סוכות הוא זמן האיסוף
האדם מנענע את ארבעת המינים למעלה ולמטה ,למזרח ,למערב, חג הסוכות נקרא בתורה ״חג האסיף״ .כל השנה צמחו דברים
לצפון ולדרום .הוא כאילו אוסף את כל חלקי חייו .את מה שהיה בשדה ,וכעת האדם אוסף אותם .הוא אינו יוצר אותם בחג הסוכות;
למעלה ואת מה שהיה למטה ,את מה שהלך לימין ואת מה שנדחה הם כבר צמחו במשך חודשים .כעת הוא מכניס אותם אל ביתו
לשמאל ,את ההצלחות ואת הנפילות .הוא מקרב הכל אל לבו ומגלה מה באמת גדל בשדהו.
ומגביה הכל אל השם יתברך.
גם בעבודת חודש תשרי יש זריעה ,צמיחה ואיסוף .בראש השנה
זהו חג האסיף .אוספים את כל התפילות .אוספים את המחשבות וביום הכיפורים זרע האדם תפילות .הוא המשיך מוחין ,עורר
הטובות .אוספים את רגעי היראה שהיו פזורים בתוך שעות רבות של רצונות ,העלה חלבנה ועשה תשובה .פעמים רבות עדיין אינו יודע
תפילה .אוספים גם את החלבנה ,את הפסולת ואת הערבה .שום דבר מה יצא מכל זה .בא חג הסוכות ומתחיל לאסוף את הפירות.
אינו מוכרח להישאר בחוץ.
עמוד 2
צום פינטל • חג הסוכות תשפ״ז • גליון קצ״ח
החיים שבפסולת
התפוח שנפל ,הזרעים שמצאה היונה ,והחיים הבאים אל מקומם
מוכרחים לצאת תמיד בצורה שחשבנו .לפעמים הזרע נעשה עץ, אברך סיפור :סמוך לבית המדרש שבו אני מתפלל עומד עץ
ולפעמים הוא נאכל ומחיה נפש חיה .כך או כך ,כוח החיים שבו תפוחים .בכל יום עוברים שם אנשים רבים .נכנסים ויוצאים מבית
אינו מיותר. המדרש ,ממהרים לעבודתם ולעניניהם .ובינתיים מבשילים על
התפוח לא הלך לאיבוד .כל זמן שהיה תלוי על העץ ,חשבנו העץ תפוחים יפים ,נופלים לארץ ,נדרסים תחת רגלי העוברים
שתכליתו להיות תפוח יפה .כאשר נפל ונרמס ,היה נראה ושבים ,וכל הרחוב מתלכלך מהם .איש כמעט אינו מרים את עיניו
שתכליתו נשברה .אבל אז באה היונה וגילתה שתכלית אחרת אל העץ ,ואינו מתכופף אל התפוחים המונחים תחתיו.
עדיין מונחת בתוכו .מבחוץ הוא כבר היה מרוסק ומאוס ,אבל בתוך בכל פעם שאני עובר שם אני מתפלא מחדש .לשם מה נבראו
לבו היו זרעים שלמים .היא ידעה לעבור דרך החלק המרוסק כל התפוחים הללו? העץ עמד כל החורף ערום ,אחר כך הוציא
ולהגיע אל הנקודה החיה המונחת בפנים. עלים ופרחים ,קיבל גשם ושמש ,שאב מים מן האדמה ,ולאט לאט
כך מתגלגלים החיים .אין כוונתי לתורת הגלגולים הנסתרת, גידל מאות תפוחים .כל תפוח קיבל צבע ,טעם ,מתיקות וריח .עולם
שאין לנו עסק בה כאן ,אלא לגלגול הפשוט שאנו רואים בכל יום. שלם עבד כדי להוציא אותו .ועתה הוא נופל לארץ ,נרמס ונעשה
דבר אחד נעשה מזון לדבר שני ,והשני נותן כוח לדבר שלישי. ללכלוך ברחוב.
העלה שנופל נעשה חלק מן האדמה .האדמה מזינה את העץ. איש אינו מטריח את עצמו להתכופף ,להגביה תפוח שלם,
העץ מוציא פרי .הפרי מוציא זרע .הזרע יכול להוציא עץ ,והוא יכול לקחתו לביתו ,לרחצו ולאכלו .חוץ ממני .אני הוא אותו משוגע אחד
גם להיאכל ולתת כוח ליונה. המתכופף אל הארץ ,בודק בין התפוחים ,מחפש אחד שלא נרמס,
החיים עוברים ומוצאים בכל פעם כלי חדש שבו יוכלו להתגלות. מגביהו ולוקחו עמי .בבית אני רוחץ אותו היטב ,מברך עליו ואוכל.
מה שהיה אתמול כוח צמיחה בעץ נכנס אל התפוח .מן התפוח הוא טרי ,ביתי ומתוק .אפילו את קליפתו אפשר לאכול .אין עליו
עבר אל הזרע .מן הזרע נכנס אל היונה .היונה פורחת בכוחו שמן ,ולא מרחו אותו כדי שיבריק בחנות .זהו תפוח פשוט שגדל
ממקום למקום .אנו רואים רק את התפוח כשהוא מוטל ברחוב, כאן ,סמוך לבית המדרש.
ובאותו רגע הוא נראה לנו בזוי ומיותר .אין אנו רואים את כל הדרך תפוח כזה ,אילו היה מונח בחנות בתוך סל נאה ,ותחתיו היה
שעבר ,ואין אנו יודעים להיכן הוא עוד עתיד להגיע. כתוב מחיר גבוה ,היו בני אדם מרימים אותו בזהירות .היו
אולי משום כך נגעה בי כל כך אותה יונה .היא בודקים את צבעו ,משלמים עליו ומניחים אותו בתוך
לימדה אותי שאין דבר מאוס מצד עצמו .יש שקית .מפני ששילמו עליו ,נעשה חשוב בעיניהם.
דבר שעדיין לא מצא את מקומו .לאדם העובר אבל כאשר הקב״ה נותן אותו בחינם ,אין מי
ברחוב התפוח הוא לכלוך .ליונה הוא אוצר שירצה בו .לא מפני שאינו טוב ,אלא מפני שלא
שבתוכו זרעים .לאדמה הוא חומר המזין נקבע לו מחיר.
אותה .אותה חתיכה עצמה יכולה להיות נדמה לנו שהמחיר הוא המעניק לדבר
פסולת אצל אחד וחיים אצל אחר. את חשיבותו .אם שילמנו עליו ,כנראה הוא
הזרעים היו החלק הפנימי של שוה .אם מישהו אחר מבקש אותו ,כנראה
התפוח .כל עוד התפוח היה שלם ויפה, יש בו דבר טוב .ואם הוא מוטל בחינם
כמעט לא חשבו עליהם .העין נמשכת ברחוב ,כנראה אין בו ערך .אבל באמת
אל הצבע ,אל הקליפה ואל בשר הפרי המחיר אינו נותן ערך לדבר .לכל היותר הוא
המתוק .רק לאחר שהתפוח נפל ונרמס, עוזר לעינינו לראות את הערך שכבר נמצא
נפתח לבו והזרעים שבתוכו נתגלו .דוקא בו .וכאשר אין מחיר ,נדרשת מן האדם עין
השבירה החיצונית גילתה את נקודת פנימית שתוכל לראות בעצמה.
החיים שהיתה חבויה בפנים. הזרעים שמצאה היונה
פסולת גורן ויקב יום אחד עברתי שם וראיתי יונה עומדת בתוך
זהו גם הסוד של הסוכה .התורה אומרת :״חג תפוח מרוסק .היא ניקרה בו שוב ושוב .בתחילה
הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך״. תמהתי :מה היא מחפשת בתוך העיסה המאוסה הזאת?
חכמינו למדו שהסכך נעשה מפסולת גורן ויקב ,מן הדברים בעיני העוברים היה זה רק תפוח שנרמס .דבר מלוכלך שראוי
הנשארים לאחר שהאדם אסף את התבואה ואת היין .את המאכל לסלקו מן הרחוב .אבל היונה עמדה שם ברצינות ,ניקרה והזיזה
החשוב הכניס האדם אל ביתו ,ומה שנשאר בחוץ ,הקש ,הזמורות מעט את בשר התפוח ,כאילו היא יודעת בדיוק מה היא מבקשת.
והפסולת ,נעשה סכך למצוה. התבוננתי בה וראיתי שהיא אינה מבקשת בעיקר את בשר
כל השנה האדם מבדיל בין העיקר ובין הפסולת .את גרעיני התפוח .היא מחפשת את הזרעים שבתוכו .בכל תפוח נמצאים
התבואה הוא שומר ,ואת הקש משליך .את הענבים הוא מכניס כמה זרעים קטנים ,מסודרים בלבו ,והיונה מנקרת בתוך התפוח
ליקב ,ואת הזמורות מניח בצד .והנה מגיע חג הסוכות ,והקב״ה המרוסק כדי להגיע דוקא אליהם .מה שאצל בני אדם היה תפוח
אומר לו :קח דוקא את מה שהנחת בצד ,הרם אותו מעל ראשך, מאוס ומושלך ,היה אצלה מקום שבתוכו טמון מזון טוב.
ועשה ממנו בית לשכינה .מה שהיה אתמול פסולת ,נעשה היום צל לפתע ראיתי לפני לא רק תפוח שנפל ,אלא סדר שלם של חיים.
של אמונה. העץ הוציא תפוח ,ובתוך התפוח הצמיח זרעים .הזרע מצד עצמו
אין הסוכה בנויה מן החלק שהאדם אכל ונהנה ממנו .היא בנויה נושא בתוכו כוח של עץ חדש .אילו היה נופל במקום הראוי ונקלט
מן השאריות .הסכך אינו מאכל ,אינו כלי נאה ואינו דבר שבני אדם באדמה ,היה יכול להתחיל ממנו עץ נוסף ,ואותו עץ היה עתיד
משלמים עליו ממון רב .ואף על פי כן ,דוקא בו מתקיימת המצוה. להוציא עוד תפוחים ועוד זרעים .אולם כאן באה היונה ואכלה את
האדם יושב תחת הפסולת ,מברך שם את בוראו ,אוכל שם ,ישן הזרע .החיים שהיו טמונים בזרע לא באו עתה בצורת עץ; הם
שם ,ומכניס את כל חייו תחת אותו סכך פשוט. נכנסו לתוך היונה ונעשו חלק מחייה.
הפסולת אינה סוף הדבר .הפסולת היא דבר שסיים תפקיד אותו זרע יכול היה להצמיח חיים מן האדמה ,ועתה הוא ממשיך
אחד ועדיין לא נכנס לתפקידו הבא .מי שמסתכל רק על הרגע חיים בתוך בעל חיים .הוא נעשה מזון ,כוח ותנועה ליונה .בכוחו
שבאמצע רואה שאריות .מי שמסתכל על כל התנועה רואה חיים היא יכולה לפרוח ,לחפש את מזונה ולהמשיך לחיות .החיים אינם
עמוד 3
צום פינטל • חג הסוכות תשפ״ז • גליון קצ״ח
אבל אפשר להתכופף .אפשר לנקר מעט בתוך החיצוניות המתגלגלים ובאים אל מקומם .הקש יצא מן הגורן ,עבר מידיו של
המרוסקת ולמצוא את הזרע .אפשר להגביה תפילה אחת מן האדם ,ולבסוף נעשה דירתו של יהודי בחג .התפוח נפל מן העץ,
הארץ ולהכיר שגם היא פרי שצמח .יהודי עמד לפני בוראו ,אמר נרמס ברחוב ,ולבסוף הוציא מתוכו זרעים שהחיו יונה.
מלכיות ,זכרונות ושופרות ,צם ביום הכיפורים ,התוודה וביקש מבחינה אחת ,יש הבדל בין הקש לבין הזרע .הקש הוא מה
רחמים .אולי לא הרגיש אש גדולה ,אולי איש לא רקד עמו ,אבל שהאדם כבר הוציא ממנו את גרעיני התבואה ,ולכן הוא קורא לו
דבר חי נברא כאן. פסולת .הזרע שבתפוח הוא דוקא הנקודה שבה יכול להתחיל עץ
במוצאי יום הכיפורים יש מקומות שרוקדים בהם בשמחה חדש .אבל בעיני האדם העובר ברחוב ,שניהם מוטלים בצד .הוא
גדולה ושרים ״המבדיל בין קודש לחול״ .זו שמחה נאה וקדושה. אינו רואה עוד תפקיד בקש ,ואינו רואה חיים בזרע .חג הסוכות
אבל אדם אינו מוכרח להמתין שכל הציבור ירקוד עמו כדי לדעת והיונה מלמדים אותו שאין למדוד דבר לפי מבטו הראשון.
שהיה לו יום הכיפורים טוב .הוא יכול לשמוח לבדו עם בוראו .הוא דור הולך ודור בא
יכול לומר לעצמו :ברוך השם ,התפללתי .ברוך השם ,עמדתי בבית
המדרש .ברוך השם ,אמרתי כמה מילים של אמת .היה כאן משהו בחג הסוכות קוראים את ספר קהלת .במבט ראשון ,קהלת
יקר. מדבר על עולם שבו הכל חולף :״דור הולך ודור בא״; השמש
אם אחרים אינם רואים את התפילה שלי ,אין פירוש הדבר שאין זורחת ושוקעת; הרוח הולכת ושבה; הנחלים זורמים אל הים,
בה חיים .אם אין לה מחיר בשוק ,אין פירוש הדבר שאין לה ערך והים איננו מלא .אדם טורח ,בונה ,אוסף וקונה ,ולבסוף הכל נשמט
בשמים .אם היא נפלה ונרמסה בעיני עצמי ,עדיין אפשר שמונח מידיו .כל מה שנראה קבוע מתגלה כעובר וכמתחלף.
בתוכה זרע חי .אולי מילה אחת שאמרתי תחיה אותי לאחר זמן. אבל בתוך דברי קהלת יש גם הסתכלות רחבה יותר .החיים
אולי היא תיתן כוח לאדם אחר .אולי היא תעשה נחת רוח לפני אינם רק נעלמים; הם שבים ובאים בצורות חדשות .״הולך אל
הקב״ה במקום שאיני יכול לראות. דרום וסובב אל צפון ,סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב
היונה אינה זקוקה לכל התפוח .די לה בכמה זרעים קטנים הרוח״ .מה שנעלם מעינינו במקום אחד חוזר ומופיע במקום אחר.
שמצאה בתוכו .גם האדם אינו יודע איזו נקודה קטנה מתוך אין אנו מחזיקים את החיים בידינו ,מפני שהחיים אינם רכושנו .הם
תפילתו היא הנקודה שחיה באמת .הוא מסתכל על כל התפילה תנועה שהקב״ה מעביר בעולמו.
ואומר :היא היתה מרוסקת .היו לי מחשבות זרות ,לא הרגשתי התפוח בא מן העץ וחוזר אל סדר החיים .לפעמים הוא חוזר אל
כראוי ,ולא התפללתי כפי שרציתי .אבל אפשר שבתוך כל אותה האדמה .לפעמים הזרע שבתוכו מוציא עץ חדש .ולפעמים באה
תפילה היה זרע אחד של אמת .מילה אחת ,אנחה אחת ,רגע אחד יונה ואוכלת את הזרע ,ואז כוח החיים שלו עובר אליה .התפוח
שבו עמד באמת לפני בוראו. אינו נשאר תפוח ,הזרע אינו נשאר זרע ,והחיים אינם עומדים
מבחוץ רואים תפילה מרוסקת .הקב״ה מוצא את הזרע .בני במקום אחד .צורה אחת עוברת ,ומתוכה נמשכת צורה אחרת.
אדם מודדים את כל התפילה לפי יפיה ,התלהבותה וסדרה .אבל האדם רוצה להחזיק .הוא רוצה שהפרי יישאר יפה ,שהבגד
לפעמים כל התפילה באה לעולם בשביל נקודה אחת שהיתה יישאר חדש ,שהבית יעמוד תמיד ,ושהתפילה תישאר אצלו
טמונה בתוכה .היא היתה עטופה בהרבה חולשה ובלבול ,ואף על כהרגשה ברורה .אבל החיים אינם נשארים ביד בצורה אחת.
פי כן היתה בה נקודה חיה שיכולה להזין את נשמת האדם. התפוח מבשיל ,נופל ,נפתח ונעשה מזון .הבגד עובר מאדם לאדם.
המילים שאדם אומר בתפילתו עולות למקום שאין עיניו רואות.
גם הבורא כביכול ניתן בחינם תפקידו של האדם אינו לעצור את התנועה ,אלא להכניס בה ברכה
יש כאן עוד מחשבה עמוקה יותר .כביכול ,גם הקב״ה עצמו בזוי וכבוד.
הוא בעולם הזה .הוא נותן אור ,אוויר ,מים ,חיים ,פירות וכוחות,
לתת חשיבות בעצמי
והכל ניתן בחינם .משום כך אין בני אדם מרגישים תמיד את ערכם.
אילו היו צריכים לשלם בכל בוקר בעד הנשימה ,היו יודעים כמה יש בני אדם שאינם יכולים להחשיב דבר אם אחרים אינם
היא יקרה .אילו היו קונים כל קרן שמש ,היו מתפעלים ממנה .אבל מחשיבים אותו .הם צריכים לראות חנות נאה ,מחיר גבוה וקהל
הקב״ה נותן בלי מחיר ,והאדם מתרגל ועובר הלאה. של קונים .הם צריכים לדעת שהדבר מקובל ,מבוקש ומפורסם.
הבורא נמצא בכל מקום ,ודוקא משום כך קל לאדם שלא אולם יש לאדם כוח אחר :לתת חשיבות בעצמו .לראות דבר
לראותו .כל העולם מקבל ממנו חיים בכל רגע ,ובכל זאת אפשר המוטל בצד ,להתכופף אליו ,להגביהו ולהוציא ממנו את הטוב.
לעבור יום שלם בלי לתת לו כבוד .הוא מעניק הכל בחינם ,והחינם אני מכיר את הכוח הזה גם מבגדים .לפעמים מביאים בני אדם
נעשה בעיני האדם דבר שאין צורך להתייחס אליו. שקיות וקופסאות של בגדים שכבר אינם רוצים בהם .רבים עוברים
אבל יהודי יכול להתכופף ולהגביה .הוא יכול לקחת תפוח שניתן על פניהם ואינם רואים שם דבר .ואני יכול לחפש בתוך הערימה
בחינם ,לרחוץ אותו ,לברך ״בורא פרי העץ״ ,ולתת כבוד למי ולמצוא בגד אחד טוב ,שלם ויפה .לאחר שמוציאים אותו ,מנקים
שבראו .בברכה אחת הוא מחזיר את התפוח אל שורשו .עד עתה אותו ולובשים אותו כראוי ,הוא יכול להיות יפה יותר מבגד חדש
עברו עליו בני אדם ודרכו עליו .עכשיו בא אדם אחד והכיר :יש כאן הנמכר בחנות.
בריאה .יש כאן מתיקות שהקב״ה הכין .יש כאן חיים. הבגד לא השתנה ברגע שהרמתי אותו .מה שהשתנה היה
באותו רגע גם כל הדרך של התפוח מקבלת משמעות .העץ היחס אליו .רגע קודם היה מונח בתוך שקית בין חפצים שאין דורש
שעמד בחורף ,הפרח שפרח באביב ,הגשם שירד ,השמש להם ,ורגע אחר כך נעשה בגד של אדם .נתתי לו מקום ,וממילא
שחיממה והאדמה שהזינה ,כולם נכנסים לתוך הברכה .האדם נתגלה ערכו .לפעמים אין הדבר מבקש שייצרו אותו מחדש; הוא
אינו מברך רק על חתיכת פרי .הוא מכיר בכל מסע החיים שהגיע מבקש רק שמישהו יראה אותו ,יגביה אותו ויאמר :יש לך עדיין
כעת לידו ,ואומר :ברוך אתה ה׳ ,בורא פרי העץ. מקום בעולם.
ואולי לכך נבראו כל אותם תפוחים יפים שאיש אינו מרים .כדי אולי זהו חלק גדול מעבודת האדם בעולם .הקב״ה אינו נותן לנו
שפעם אחת יעבור שם יהודי ,יתכופף אל הארץ ,יגביה תפוח, תמיד דברים מסודרים בתוך חלון ראוה .פעמים רבות הוא מניח
יראה יונה המנקרת דוקא אחר הזרעים ,וילמד מחדש כמה חיים לפנינו דברים שנפלו .תפילה שלא הורגשה יפה ,יום שלא הצליח,
הטמין הקב״ה גם בתוך מה שהעולם כבר קרא לו פסולת. רעיון שאיש לא התפעל ממנו ,אדם שאינו מקובל בין הבריות ,כוח
בנפש שלא מצא עדיין מקום .ואנו מחליטים מיד שהם פסולת.
מכון מישרים — הרב שלום לאנגסאם | shalomlangs@gmail.com | 845-274-3516 :קול הלשון6053136803 :
עמוד 4
צום פינטל • שמחת תורה תשפ״ז • גליון קצ״ט
גם אני שייך לתורה
לפעמים ההתבוננות אורכת זמן .אדם נכנס אל הענין התורה הנמצאת בתוך החיים הפשוטים
לאט .הוא אינו יודע מיד מה נכון .הוא חושב מצד אחד
ומצד שני ,שואל מה הדין ,בודק מהי טובת האחר ,ומהו בשמחת תורה רוקדים כל היהודים .תלמידי חכמים
רצון השם בתוך המצב הזה .כל הבירור הזה הוא עצמו שרכשו מסכתות שלמות ,ויהודים פשוטים שלא זכו
חלק מלימוד תורה. ללמוד הרבה .זקנים שכבר עברו שנים רבות עם התורה,
התורה אינה רק לדעת מה כתוב .התורה היא גם וילדים קטנים שעדיין אינם יודעים לקרוא .כולם מקיפים
העבודה להבין כיצד מה שכתוב שייך אל הדבר העומד את הבימה ,כולם מנשקים את ספר התורה ,וכולם
עכשיו לפני האדם .אפשר לדעת הלכה ,אבל לאחר מכן שמחים באותה תורה.
צריך להתבונן כיצד לקיימה נכון ,בזמן הנכון ,עם האדם בשמחת תורה אין מוסיפים עוד שיעור .אין פותחים
הנכון ובאופן שלא יביא לידי דבר אחר שאינו ראוי. דוקא סוגיא עמוקה ,ואין בוחנים כל אחד כמה הוא יודע.
כך הוא בבין אדם למקום .יהודי קם בבוקר וחושב כיצד ספר התורה סגור ,מכוסה במעיל ,ויהודי מחזיק בו ורוקד.
יוכל להתפלל היום מעט יותר במתינות .הוא מתבונן כאילו אומרים לו :לפני שנבדוק כמה תורה כבר נכנסה
באיזו ברכה הוא רוצה להחזיק את מחשבתו .הוא מכין לתוכך ,דע תחילה שאתה מחובר אל התורה .התורה
את ביתו לשבת ,וחושב כיצד להכניס בו הרגשה של היא שלך ואתה שלה.
שבת .הוא עומד לפני נסיון קטן ושואל מה הקדוש ברוך השמחה הזאת אינה נולדת רק מן הידיעה בתורה .היא
הוא מבקש ממנו עתה .זה לימוד התורה ממש. נולדת מעצם השייכות .יהודי אומר :אולי עדיין לא למדתי
אולי איש אינו רואה את ההתבוננות הזאת .אין בה קול, כפי שהייתי צריך ללמוד ,אבל יש לי תורה .אני בן לאומה
אין בה ספר שאפשר לנוע וללמוד בה .אבל בתוך נפשו שקיבלה את התורה .היא מדברת אלי ,מחכה לי ,מלווה
הוא עוסק בתורה .הוא מתבונן ברצון השם על פי תורה. אותי .אני עמך ,ואתה עמדי.
חושב האם עליו לשאול דעת תורה ,האם עליו לעיין בשמחת תורה מעלים גם את הילדים .הילד אינו יכול
בספר. לומר שסיים את התורה .הוא נמצא
וכן הוא בבין אדם לחבירו .אדם עומד בתחילת דרכו ,ולפעמים אפילו בתחילת
בשיחה קשה עם חבירו ועוצר לרגע. האותיות .ואף על פי כן גם הוא עומד
חושב :האם הדברים שרוצה לומר תחת הטלית ,עולה לתורה ונכנס
באמת נחוצים? האם צריך לומר בתוך שמחתה .אין אומרים לו:
אותם עכשיו? האם אפשר תחילה תלמד ,אחר כך תהיה
לומר אותם בדרך הנכון? שייך .אומרים לו :תחילה דע
אולי עלי למצוא את הדרך ומתוך שייך, שאתה
הנכונה לומר אותו. השייכות הזאת תתחיל
גם זו תורה .לא רק ללמוד.
השתיקה לבסוף היא תורה, התורה אינה נמצאת רק
ולא רק הדיבור המתוקן הוא בתוך הספר .היא מתחילה
תורה .גם המחשבות מסביב בספר ,נלמדת מתוך הספר,
היא תורה .גם בירור הכעס, ומשם היא נכנסת לתוך
הנסיון להבין את האחר דעתו של האדם ,לתוך לבו,
והחיפוש אחר הדרך הנכונה לתוך מעשיו ולתוך כל סדר
— כל אלו הם תורה ממש. חייו .תורה שאינה נכנסת אל
מהו תורה אם לא התבוננות החיים עדיין לא סיימה את
ברצון השם במצב כזה וכזה. דרכה.
מה הם כל המוסר ספרים וספרי כשהתורה נכנסת לתוך החיים
חסידות ,אם לא התבוננות ברצון
השם במקום ובמצב כזה וכזה. יש אדם החושב שהתורה שייכת
אפשר למדוד תורה לפי הכמות אליו רק בשעות הגבוהות שלו .כאשר
הנראית לעין :כמה דפים למד ,כמה שעות למד היטב ,התפלל בכוונה או התגבר
ישב וכמה ספרים סיים .אלו ודאי דברים גדולים ויקרים בנסיון גדול ,הוא מרגיש שהיה לו יום של תורה .אבל
שאין לשער את ערכם .אבל יש גם תורה שאין לה מספר ביום שעבר עליו בתוך טרדות ,בפרנסה ,בבית ,עם
של דפים .זו התורה שכבר נכנסה לתוך דעתו של האדם, אנשים ובדברים פשוטים ,נדמה לו שבאותו יום עמד
והיא מתחילה לנהל את חייו. מחוץ לתורה.
יהודי למד שצריך לדון את חבירו לכף זכות .לאחר זמן שמחת תורה מגלה לו שהתורה רחבה יותר .ודאי שאין
מגיע לפניו מקרה אמיתי .הוא נפגע ,כועס ,והדבר נראה דבר העומד במקום לימוד התורה ,ויהודי צריך לקבוע
לו ברור .אבל הוא עוצר ומנסה למצוא צד אחר .באותו עתים לתורה ולהוסיף בלימודה כפי כוחו .אבל התורה
רגע המאמר שלמד אינו נשאר עוד בתוך הספר .הוא צריכה ללכת עם האדם לתוך ביתו ,פרנסתו ,דיבוריו וכל
קיבל גוף וחיים .אין זה רק ״תלמוד המביא לידי מעשה״. הדברים הקטנים שמהם בנויים חייו.
זהו לימוד ממש .הוא יכול לקחת את כל הנסיון שלו, כאשר יהודי עומד לפני דבר ואינו ממהר ,אלא חושב:
וההתגברות שלו ,ולכתוב אותו על נייר ,ולעשות מזה מה רצון השם ממני כאן? כיצד נכון לעשות זאת על פי
מאמר תורני ,ולבסוף ספר שלמה .זה תורה ממש. תורה? כיצד עלי לדבר? כיצד עלי לנהוג בכסף הזה?
הדרך מן הידיעה אל המעשה היא ארוכה .וכל המילוי כיצד אשיב לאדם הזה? — באותו רגע הוא מכניס את
שממלאים את החלל ,מן הידיעה עד המעשה ,הרבה המעשה שלו לתוך התורה.
פעמים זה בכלל לימוד ממש .אדם יכול לדעת דבר שנים גם ההתבוננות הזאת היא חלק מן התורה .הוא אינו רק
רבות ,ורק ביום אחד הוא מתחיל לראות כיצד הוא נוגע מצוה ומעשה טוב ,אלא זה לימוד התורה ממש .הוא
אליו .מתבונן בו מחדש ומרגיש כמה התורה מדברת לוקח דבר מן החיים ומעמיד אותו לפני דעת התורה .הוא
עליו ,על ביתו ועל המצב שבו הוא עומד היום .זה תורה מברר אותו ,שוקל אותו ,נזכר במה שלמד ,נזכר במה
ממש. ששאל .זו תורה העוברת מן הספר אל הדעת ,ומן הדעת
אל החיים.
עמוד 1
צום פינטל • שמחת תורה תשפ״ז • גליון קצ״ט
השמחה של כל יהודי אותו רגע הוא רגע של לימוד .אולי לא נתחדש בו פירוש
חדש בדברי הגמרא ,אבל נתחדש בו פירוש חדש בחייו
משום כך כל יהודי יכול לשמוח בשמחת תורה .אולי הוא של האדם .דבר תורה שהיה מונח אצלו בידיעה נכנס
לא למד כל מה שרצה ללמוד ,אבל במשך השנה היו עתה אל הלב ,ומה שנכנס אל הלב יכול אחר כך להיכנס
רגעים שבהם התורה נכנסה אל חייו .רגע שבו התגבר, אל המעשה.
רגע שבו חשב לפני שדיבר ,רגע שבו בירר מה נכון ,ורגע
שבו עשה דבר קטן מפני שזהו רצון השם. התורה שבקטנות
ייתכן שהוא עצמו שכח את אותם רגעים .אין לו רשימה י ש לנו נטייה לחשוב שתורה מוכרחה תמיד להופיע
מסודרת שלהם .הוא זוכר בעיקר את המקומות שבהם בדברים גדולים .תפילה גדולה ,לימוד גדול ,התעוררות
נכשל ואת הדברים שלא הספיק .אבל התורה זוכרת גם גדולה או מעשה חסד גדול .אבל רוב חייו של אדם אינם
את המחשבה הטובה ,את העצירה הקטנה ,את המילה עשויים מרגעים גדולים .רוב החיים בנויים מדברים קטנים
שלא נאמרה ואת המעשה הפשוט שנעשה לשם שמים. החוזרים על עצמם מדי יום.
אין הכוונה לומר שדי בכך ואין צורך ללמוד .בלי לימוד האופן שבו אדם פותח את הבוקר ,הצורה שבה הוא
אין לאדם מה להכניס אל החיים .ככל שהוא לומד יותר, עונה בבית ,הדרך שבה הוא נוגע בממון שאינו שלו,
התורה יכולה להאיר לו יותר מקומות ולהדריך אותו הסבלנות שבה הוא מקשיב ,המילה שהוא מוסיף והמילה
ביותר פרטים .אבל עליו לדעת שגם כאשר דבר אחד מן שהוא מחליט שלא לומר — הדברים הללו קטנים כל כך,
הלימוד נכנס אל מעשה אחד ,נעשה כאן דבר גדול: עד שלפעמים האדם עצמו אינו נותן להם שום חשיבות.
התורה נעשתה חיה בתוך העולם. אבל דוקא שם התורה נעשית חייו של האדם .אם
זהו העומק של שמיני עצרת .במשך שבעת ימי החג התורה נמצאת רק ברגעים הגדולים ,הרי היא מבקרת
הקריבו שבעים פרים ,ובשמיני עצרת נשאר פר אחד. אצלו לפרקים .כאשר היא נכנסת לתוך הפעולות הקטנות,
חז״ל המשילו זאת למלך שעשה סעודה גדולה ,ולאחריה היא מתחילה לגור אצלו .היא נעשית הדרך שבה הוא
אמר לאוהבו :״עשה לי סעודה קטנה ,כדי שאהנה ממך״. הולך ,מדבר ,אוכל ,עובד וחי עם בני ביתו.
לאחר כל הריבוי נשארים הקדוש ברוך הוא וישראל אדם יכול ללמוד ענין גדול של הכרת הטוב .לאחר
לבדם. הלימוד הוא נכנס לביתו ורואה דבר קטן שעשו בעבורו.
לפעמים האדם חושב שהקדוש ברוך הוא רוצה ממנו אם הוא עוצר ,מכיר בטובה ואומר מילה טובה ,התורה
רק את הסעודה הגדולה :הישגים רבים ,מדרגות גבוהות, שלמד קיבלה מקום בעולם .המילה הקטנה שלו אינה
ידיעות רחבות ומעשים הנראים לעין .אבל בשמיני עצרת קטנה .היא הסיום של לימוד שלם.
אומרים לו :תישאר עמי עוד יום אחד .אל תביא דוקא אדם יכול ללמוד על זהירות בממון ,ואחר כך להחזיר
הרבה .תביא את עצמך ואת הנקודה הפשוטה שבה אתה כמה פרוטות שאיש לא היה תובע ממנו .הוא יכול ללמוד
רוצה להיות קרוב. על אונאת דברים ,ואחר כך לשנות משפט אחד כדי שלא
ומתוך הקרבה הזאת באה שמחת תורה .איננו שמחים לצער את האחר .הוא יכול ללמוד על חסד ,ואחר כך
רק על התורה שכבר למדנו ,אלא גם על התורה שעוד להזיז כיסא בשביל אדם חלש .כל אחד מן הדברים הללו
נלמד .איננו רוקדים רק עם מה שכבר השגנו ,אלא עם כל הוא אות מן התורה שנכתבה בתוך החיים.
האפשרות שעדיין מונחת לפנינו .ספר התורה סגור ,ואין יש מי שמבקש תמיד לעשות דבר גדול ,ולכן הוא מזלזל
אנו יודעים איזה חלק ממנו ייפתח לפנינו בשנה הבאה. במה שניתן לו לעשות עכשיו .הוא מחכה להזדמנות
אבל אנחנו מחזיקים בו ויודעים שיש לנו לאן לחזור. למסירות נפש ,ובינתיים אינו נותן סבלנות בביתו .הוא
לכן מסיימים את התורה ומיד מתחילים שוב רוצה להאיר עולם שלם ,אבל אינו מאיר פנים לאדם
מ״בראשית״ .אין מפסיקים כדי לעשות חשבון כמה מן העומד לפניו .הוא רוצה להגיע למדרגה גבוהה ,ולכן אינו
התורה כבר הבנו וכמה עדיין חסר לנו .מיד לאחר הפסוק מבחין שהתורה ממתינה לו בתוך מעשה פשוט.
האחרון חוזרים אל הפסוק הראשון .הסיום עצמו נעשה התורה אינה מבקשת רק שהאדם יעלה אליה .היא גם
פתח להתחלה חדשה. יורדת אליו ונכנסת אל הפרטים הקטנים ביותר .היא
גם אם השנה שעברה לא היתה כפי שרצה האדם ,גם אומרת לו כיצד לאכול ,כיצד לברך ,כיצד לדבר וכיצד
אם היו בה ימים ריקים ,נפילות והחמצות ,אין זו המילה לנהוג בממונו .אין רגע פשוט מדי בשביל התורה ,מפני
האחרונה .מיד לאחר ״לעיני כל ישראל״ בא ״בראשית שאין חלק מחיי היהודי העומד מחוץ לרצון השם.
ברא אלקים״ .אפשר לפתוח שוב את התורה ,ואפשר לפעמים דוקא הקטנות מגלה עד כמה התורה נעשתה
לפתוח שוב את החיים. חלק מן האדם .בדבר גדול הוא מתעורר ומכין את עצמו.
השמחה אינה מפני שכבר עשינו הכל .השמחה היא בדבר קטן הוא פועל בלי שאיש מבחין .אם גם שם הוא
מפני שאין אנו אבודים גם כשלא עשינו הכל .התורה עדיין עוצר ושואל מה נכון ,סימן שהתורה כבר אינה רק דבר
עמנו .היא לא סגרה את דלתה .היא אינה אומרת ליהודי: שהוא לומד; היא נעשתה הדרך שבה הוא חושב.
היית צריך לבוא קודם .היא פותחת שוב את תחילתה יהודי הנכנס לענין לאט ,חושב לאט ומתבונן כיצד
ואומרת :בוא ,נתחיל מבראשית. לעשותו נכון ,נושא את בית המדרש בתוכו .הסוגיא שלו
בשמחת תורה היהודי רוקד על כל דף שלמד ,אבל גם עכשיו אינה כתובה על דף ,אלא עומדת לפניו בדמות ילד,
על כל פעם שהתבונן כיצד לקיים את מה שלמד .הוא שכן ,שותף ,פועל או בן בית .הוא צריך ללמוד אותה
רוקד על כל ידיעה שרכש ,אבל גם על כל מילה ששינה ביושר ובעיון.
מכוח אותה ידיעה .הוא רוקד על התורה שבספר ,ועל גם כאן יש קושיות ותירוצים .גם כאן יש צדדים לכאן
התורה שכבר נכנסה מעט לתוך ביתו ,עבודתו ,מידותיו ולכאן .גם כאן אסור למהר להכריע לפני שמבינים את
ומעשיו. המציאות .צריך להקשיב ,לברר ולראות את כל התמונה.
על כך רוקד התלמיד חכם ,ועל כך רוקד היהודי הפשוט. לפעמים אדם מגלה שהדבר שהיה פשוט לו בתחילה אינו
על כך רוקד הזקן ,ועל כך רוקד הילד שעדיין אינו יודע פשוט כלל .ההתבוננות הזאת עצמה מחנכת אותו להיות
לקרוא .אין כולם עומדים באותה מדרגה ,אבל כולם בן תורה.
עומדים בתוך אותה תורה. להיות בן תורה אין פירושו רק לדעת הרבה תורה.
התורה אומרת לכל יהודי :אל תחכה עד שתהיה אדם פירושו גם שהתורה נעשית המקום שאליו הוא פונה
אחר כדי להתחיל לחיות עמי .התחל מכאן .מן המקום כאשר אינו יודע מה לעשות .הוא אינו סומך מיד על
הזה ,מן הכוחות האלה ,מן ההתבוננות הקטנה ומן הכעס ,על ההרגל או על מה שנוח לו .הוא מעמיד את
המעשה הקטן העומד לפניך .גם הקטנות הזאת היא עצמו לפני התורה ושואל :כיצד הדבר הזה נראה מצד
תורה .לפעמים היא תחילת התורה .ולפעמים דוקא שם רצון השם?
מתחילה התורה להיעשות חיים.
עמוד 2
צום פינטל • שמחת תורה תשפ״ז • גליון קצ״ט
המקום שלא בחרתי
״אתה נכנס בכל בוקר למקום שבו החיות כבר יהודי אחד שפך את לבו .עבודתו היא לטפל
אינה גלויה כפי שהיתה פעם .לפניך עומד אדם בזקנים ובחולים ,אנשים שכבר נחלשו בגופם
שהיה פעם חזק .הוא הלך בעצמו ,עבד ,בנה בית, ובדעתם .כל היום הוא מוליך ומביא ,מרים ומושיב,
גידל משפחה ודאג לאחרים .היום הוא זקוק מסדר ומנקה ,מקשיב וחוזר שוב על אותם דברים.
למישהו שיעזור לו לקום מן הכיסא. ״העבודה הזאת שוחקת אותי״ ,אמר .״אני נותן
״מי שמביט עליו במהירות רואה רק את מה ונותן ,וכמעט איני מקבל שום דבר בחזרה .לא
שאבד .הוא רואה גוף חלש ,דעת מבולבלת ואדם מפני שהם אנשים רעים ,חס ושלום .פשוט כבר אין
התלוי באחרים .אבל אולי אתה יכול להרגיל את להם כוח .לפעמים אין להם אפילו כוח לומר תודה.
עצמך לשאול שאלה אחרת :מה עדיין חי כאן? ״אין שם הצלחות גדולות .איני יכול לחזור הביתה
״אולי עדיין חשוב לו שידברו אליו בכבוד .אולי הוא ולומר ששיניתי היום את חייו של מישהו .עזרתי
עדיין נהנה מכוס חמה .אולי הוא רוצה שיניחו לו לאחד לעבור מן המיטה אל הכיסא ,הגשתי לשני
לבחור היכן לשבת. כוס מים ,והקשבתי
אולי נשאר לו זכרון לשלישי המספר שוב
אחד שהוא אוהב דבר שכבר סיפר לי
לספר ,אף שכבר סיפר פעמים רבות .למחרת
אותו פעמים רבות. אני חוזר ,ומתחילים
אולי נשארה בו רק הכל מחדש.
נקודה קטנה של רצון, ״וגם הפרנסה אינה מי
אבל גם הרצון הקטן יודע מה .אני חוזר
הזה הוא חיים. הביתה עייף ,בלי כוח
״אתה אינך מחזיר ובלי סיפוק ,ולפעמים
אותו להיות צעיר .אינך אני שואל את עצמי:
יכול להשיב לו את כל מה אני עושה במקום
הכוחות שאבדו .אבל הזה בכלל?״
אתה יכול לראות את הקשבתי לדבריו .הוא
מעט החיים שעוד לא רצה שיאמרו לו
נמצאים בו ,ולתת להם מקום .אולי זה הדבר שעבודתו חשובה ושהוא צריך להיות מרוצה .הוא
שאתה עושה שם בכל יום.״ היה עייף באמת .הוא הרגיש שהחיים שלו עוברים
הוא הקשיב ,חשב מעט ,ואחר כך שאל אותי במקום חלש ,שבור ונמוך.
שאלה חדה. אמרתי לו :״כשאני שומע אותך ,עולה במחשבתי
״אם כן ,מה אתה רוצה ממני? שאשאר שם? אם שהעבודה שלך היא ציור ממשי של העלאת
מחר מציעים לי עבודה טובה יותר ,במקום נעים ניצוצות.״
ומכובד יותר ,עם משכורת גדולה יותר ,אני צריך הוא הביט בי בתמיהה .העלאת ניצוצות נשמעה לו
לסרב? אני מוכרח להישאר עני ומרוד כדי להעלות כמו עבודה גבוהה של צדיקים ,ולא כמו יום ארוך
ניצוצות?״ בחדריהם של זקנים וחולים.
אמרתי לו :״חס ושלום .אם נפתחת לפניך דרך אמרתי לו :״אנחנו רגילים לחשוב שניצוץ הוא אור
לעלות ,עלה .אם אתה יכול להתפרנס יותר בכבוד, גדול .אבל ניצוץ אינו שלהבת גדולה .הוא מעט אור
עשה זאת .אם יש מקום המתאים יותר לכוחותיך, שנשאר במקום חשוך .הוא מעט חיות שנמצאת
אין שום קדושה בכך שתישאר במקום השוחק במקום שכמעט אין רואים בו חיים.
אותך.
עמוד 3
צום פינטל • שמחת תורה תשפ״ז • גליון קצ״ט
״העלאת ניצוצות אינה להפוך את הירידה לדבר ״העלאת ניצוצות אינה אומרת שאדם צריך לחפש
רצוי .היא לגלות שגם בתוך הירידה לא נעזבת לעצמו מקומות נמוכים .עבודתו של אדם אינה
לגמרי .גם שם השאיר הקדוש ברוך הוא נקודה לרדת בכוונה כדי שיהיה לו מה להעלות .את
אחת שאפשר למצוא.״ המקומות הנמוכים אין האדם צריך לחפש .הקדוש
״ומה הנקודה שלי שם?״ שאל. ברוך הוא כבר מזמן לכל אדם די מקומות שהוא
אמרתי לו :״איני יודע .את זה רק אתה יכול למצוא. לא היה בוחר בהם בעצמו.״
אולי היא נמצאת באדם אחד שאתה נותן לו הוא הסתכל בי והמתין שאמשיך.
הרגשה שהוא עדיין אדם .אולי היא נמצאת אמרתי לו :״אדם אינו בוחר באיזו משפחה
בפרנסה שאתה מביא משם לביתך .אולי היא להיוולד .הוא אינו בוחר את כל כוחות גופו ונפשו.
נמצאת בסבלנות שאתה לומד שם .ואולי יש דבר אחד מקבל מוח חריף ,והשני מוח פשוט יותר.
אחר שרק לאחר זמן תבין. אחד מקבל אפשרויות רחבות ,והשני מוצא את
״אבל דבר אחד אני יכול לומר לך :אם מן השמים עצמו בתוך גבולות צרים .גם בפרנסה מגיע אדם
העמידו אותך שם היום ,אין המקום ריק לגמרי .לא לפעמים למקום שלא חלם עליו ולא ביקש אותו.
ייתכן שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום ,ורק מן ״אין פירוש הדבר שעליו להישאר שם כל ימיו .הוא
החדר שבו אתה עובד הוא נעלם.״ צריך לבקש לעלות ,להשתדל ולהשתמש בדרכים
לפני שהלך חזר ושאל :״אז אם מציעים לי מחר הנפתחות לפניו .אבל כל זמן שהוא כבר נמצא
עבודה טובה יותר ,אני הולך?״ שם ,עליו לדעת שהמקום הזה אינו ריק.״
״בשמחה״ ,אמרתי לו .״וכאשר תצא ,אל תביט ״מה פירוש מקום ריק?״ שאל.
לאחור כאילו כל הזמן שהיה שם היה טעות .קח ״מקום ריק הוא מקום שהאדם נמצא בו בגופו,
עמך את מה שמצאת שם .אבל עד שתצא ,אל אבל כל לבו ממתין לחיים אחרים .הוא הולך
תבלה את ימיך רק במחשבה כיצד לברוח.״ לעבודה ועושה את מה שמבקשים ממנו ,אבל
למחרת חזר לעבודתו .החדרים היו אותם חדרים. בתוכו הוא אומר :החיים שלי עדיין לא התחילו .הם
הזקנים נשארו חלשים ,החולים נשארו חולים ,וגם יתחילו כשאצא מכאן.
המשכורת לא השתנתה במשך הלילה .לא נעשה ״יכול להיות שאכן תצא משם .אולי בעוד שנה ,אולי
נס ,ושום דבר חיצוני לא נהפך פתאום לקל. בעוד חודש ,ואולי אפילו בשבוע הבא .אבל היום
הוא פתח את הדלת ונכנס .אותו זקן ישב באותו אתה עדיין שם .השעות שאתה נמצא שם הן חלק
כיסא וביקש ממנו שוב דבר שכבר ביקש אתמול. מן החיים שלך .אם תראה בהן רק המתנה ,הן ילכו
הפעם ,לפני שניגש אליו ,עמד לרגע וחשב: לאיבוד.״
אולי בשביל הנקודה הזאת של חיים הביאו אותי הוא שתק זמן רב .מצד אחד לא רצה להישאר
היום לכאן. באותה עבודה .מצד שני התחיל להבין שאין צורך
לימים ,בחול המועד סוכות ,הלך לבית המדרש לבחור בין שני הדברים .הוא יכול לבקש לצאת,
וספר קהלת בידו .חשב על המקומות שאדם מגיע ובאותו זמן לא לבטל את המקום שבו הוא נמצא
אליהם בלי שבחר בהם ,על גלגולי החיים ,על מה עכשיו.
שעולה ועל מה שיורד ,ועל אותה נקודת חיים אמרתי לו :״הטעות היא לחשוב שאם מצאנו חיות
שנשארת לפעמים במקום שכמעט אין רואים בו במקום נמוך ,סימן שהמקום עצמו נעשה גבוה .לא.
חיים .פתאום עלתה בו מחשבה :אולי זהו בעצם מקום קשה יכול להישאר מקום קשה .עבודה
סודו של קהלת .הוא נכנס לבית המדרש ,פתח את שוחקת יכולה להישאר שוחקת .חולשה היא
הספר עם הסתכלות חדשה זו .וכך המשיך ללמוד. חולשה ,ושבר הוא שבר.
מכון מישרים — הרב שלום לאנגסאם | shalomlangs@gmail.com | 845-274-3516 :קול הלשון6053136803 :
עמוד 4
