gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

צום פינטל · Tzim Pintel — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: צום פינטל · Tzim Pintel

שבוע: סוכות (2026-09-21)

צום פינטל · Tzim Pintel — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫צום פינטל • חג הסוכות תשפ״ז • גליון קצ״ח‬ ‫כשהפסולת עולה למעלה‬ ‫ראש השנה ויום הכיפורים נאספים אל תוך חג הסוכות‬ ‫ביום הכיפורים אנו מתירים להתפלל עם העבריינים‪ ,‬עם אותם‬ ‫בחג הסוכות מתרחש דבר נפלא‪ .‬הדברים שהיו מוטלים למטה‬ ‫שהחרימו‪ ,‬שבכל השנה נדחו מחוץ למחנה‪ .‬ביום הכיפורים מתירים‬ ‫עולים למעלה‪ .‬הקש‪ ,‬העלים והענפים‪ ,‬כל מה שנשאר מן הגורן ומן‬ ‫לכולם ליכנס‪ .‬כפי שלמדו אותנו חז״ל שכל תענית שאין בה מפושעי‬ ‫היקב לאחר שאספו את המאכל החשוב‪ ,‬נעשים סכך‪ .‬כל השנה‬ ‫ישראל אינה תענית‪ .‬אף הם צריכים להיכנס בתוך הכלל ולעלות עמו‬ ‫דרכם להיות מושלכים על הארץ‪ ,‬ובסוכות מגביהים אותם ומניחים‬ ‫(כריתות ו ע״ב)‪.‬‬ ‫אותם מעל הראש‪.‬‬ ‫זהו כוחו של יום הכיפורים‪ .‬יהודי אינו מגיע אז לפני השם יתברך‬ ‫כתוב ״באספך מגרנך ומיקבך״‪ ,‬הסכך נעשה מפסולת גורן ויקב‪.‬‬ ‫רק עם המעשים הנאים שלו‪ .‬הוא בא גם עם הדברים הפחותים‪ ,‬עם‬ ‫דוקא הדבר שהאדם כבר אינו צריך לו‪ ,‬דוקא השארית שנפלה לאחר‬ ‫המקומות שלא הצליח בהם‪ ,‬עם המחשבות שנפלו‪ ,‬עם הרצונות‬ ‫שהוציאו ממנה את העיקר‪ ,‬נעשית כעת עיקר המצוה‪ .‬תחת הפסולת‬ ‫שלא יצאו אל הפועל ועם התפילות שלא היו כפי שקיווה‪ .‬עושה‬ ‫הזאת יושב יהודי‪ ,‬אוכל‪ ,‬שותה‪ ,‬ישן ומכניס את כל חייו תחת צל‬ ‫תשובה על הכל‪ ,‬מהפך הכל לטוב‪ .‬הוא מכניס את הכל לתוך‬ ‫השכינה‪.‬‬ ‫הקטורת‪ .‬את הכל הוא מעלה לפני ולפנים‪.‬‬ ‫כל השנה אנו חיים עם סדר אחר‪ .‬הדבר החשוב עולה למעלה‪,‬‬ ‫ביום רגיל האדם מתבייש בחלבנה שלו‪ .‬הוא רוצה להראות רק‬ ‫והדבר הפחות נופל למטה‪ .‬התבואה נכנסת לבית‪ ,‬והקש נשאר‬ ‫את החלק הטוב‪ .‬אבל ביום הכיפורים הוא אומר וידוי ומביא לפני‬ ‫בחוץ‪ .‬הענבים נכנסים ליקב‪ ,‬והזמורות מושלכות לצד‪ .‬האדם לוקח‬ ‫הקב״ה את כל מציאותו‪ .‬הוא אינו משאיר את הפסולת בחוץ‪ .‬דוקא‬ ‫לעצמו את מה שיש לו טעם‪ ,‬מחיר ותועלת‪ ,‬ואת השאר הוא מכנה‬ ‫כאשר החלבנה מצטרפת אל כל הסממנים‪ ,‬נעשה ענן הקטורת‪.‬‬ ‫בשם פסולת‪.‬‬ ‫מן הענן הזה נמשך הסכך‪ .‬לאחר שביום הכיפורים קיבלנו את‬ ‫בסוכות מתהפך הסדר‪ .‬הפסולת עולה למעלה‪ .‬האדם עצמו יושב‬ ‫הכוח להעלות את החלבנה‪ ,‬אנו‬ ‫למטה‪ ,‬והקש והענפים נמצאים מעל‬ ‫יכולים בסוכות להעלות את פסולת‬ ‫ראשו‪ .‬מה שכל השנה היה תחת‬ ‫הגורן והיקב‪ .‬הקטורת מגלה שאין‬ ‫רגליו‪ ,‬נמצא כעת למעלה ממנו‬ ‫אדם שנדחה מן הכלל‪ ,‬והסכך מגלה‬ ‫ומקיף אותו בקדושת הסוכה‪.‬‬ ‫שאין חלק בבריאה שאין לו עלייה‪.‬‬ ‫פתאום מתגלה שגם הדבר שנפל לא‬ ‫גם הריח הפחות עולה לריח ניחוח‪,‬‬ ‫יצא מעולמו של הקב״ה‪ .‬עדיין יש‬ ‫וגם הענף המושלך עולה ונעשה צל‬ ‫לו מקום‪ ,‬עדיין יש לו תפקיד‪ ,‬ועדיין‬ ‫של מצוה‪.‬‬ ‫אפשר לעשות ממנו בית לשכינה‪.‬‬ ‫מה הרווחתי מן התפילה‬ ‫ענן הקטורת נעשה סכך‬ ‫אחר ראש השנה ויום הכיפורים‬ ‫מהיכן קיבלנו את הכוח להגביה‬ ‫יכול יהודי לשאול את עצמו‪ :‬מה‬ ‫את הפסולת? הכוח הזה מתחיל‬ ‫נשאר לי מכל התפילות הללו?‬ ‫ביום הכיפורים‪ .‬עיקר העבודה‬ ‫עמדתי שעות בבית המדרש‪ ,‬אמרתי‬ ‫המיוחדת של יום הכיפורים בבית‬ ‫פיוטים‪ ,‬שמעתי תקיעות‪ ,‬בכיתי‪,‬‬ ‫המקדש היתה כניסת הכהן הגדול‬ ‫ביקשתי וקיבלתי על עצמי קבלות‪.‬‬ ‫לפני ולפנים עם הקטורת‪ .‬הכהן‬ ‫ומה יש לי עכשיו ביד? מה אני יכול‬ ‫הגדול נכנס למקום הקדוש ביותר‪,‬‬ ‫לפרוט למעשה מכל העבודה‬ ‫הניח את הקטורת על האש‪ ,‬והבית‬ ‫הזאת?‬ ‫נתמלא ענן‪ ,‬כמו שנאמר‪ :‬״וכסה ענן‬ ‫זו שאלה אנושית מאוד‪ .‬האדם‬ ‫הקטורת את הכפורת אשר על‬ ‫רגיל למדוד את הצלחתו בדברים‬ ‫העדות״‪.‬‬ ‫שאפשר לראות‪ .‬אם פעל ישועה‪,‬‬ ‫מבואר בספרי החסידות שענן‬ ‫אם נוספה לו פרנסה‪ ,‬אם הסתדרה‬ ‫הקטורת של יום הכיפורים נמשך‬ ‫לו צרה‪ ,‬הרי הוא מרגיש שהתפילה נשאה פירות‪ .‬הוא יכול לומר‬ ‫ומתגלה אחר כך בענני הכבוד של חג הסוכות‪ .‬הענן שהיה לפני‬ ‫שהתפילה השתלמה‪ .‬הוא השקיע בראש השנה וביום הכיפורים‪,‬‬ ‫ולפנים ביום הכיפורים יורד ונעשה צל הסוכה‪ ,‬המקיף את היהודי‬ ‫ואחר כך פדה את התפילות בפרנסה טובה‪ ,‬בבריאות או בהצלחה‪.‬‬ ‫בחג‪ .‬ביום הכיפורים הוא ענן נסתר בקודש הקדשים‪ ,‬ובסוכות הוא‬ ‫ואמת היא שאנו מבקשים גם על כל הדברים הללו‪ .‬אנו מתפללים‬ ‫נעשה מקיף הנכנס לתוך חיי האדם‪ :‬״בסוכות תשבו״‪ .‬האדם אוכל‪,‬‬ ‫על חיים‪ ,‬על פרנסה‪ ,‬על בריאות‪ ,‬על נחת ועל ישועות‪ .‬אין בזה דבר‬ ‫שותה וישן בתוך אותו צל קדוש‪.‬‬ ‫קטן‪ .‬כל צרכי האדם באים מן הקב״ה‪ ,‬ועל כולם צריכים לבקש‪.‬‬ ‫אבל יש כאן עומק נוסף‪ .‬הקטורת עצמה מלמדת כיצד מעלים‬ ‫לפעמים יהודי זוכה לראות במשך השנה כיצד תפילה שהתפלל‬ ‫דבר פחות ורחוק‪ .‬בתוך סממני הקטורת היתה גם החלבנה‪ .‬ריחה של‬ ‫בימים הנוראים נפתחה לפניו והביאה לו ברכה‪.‬‬ ‫החלבנה מצד עצמה אינו טוב‪ ,‬ואף על פי כן אי אפשר לעשות את‬ ‫אבל יש יהודי שמח יותר‪ .‬הוא אינו מחכה עד שיוכל לפדות את‬ ‫הקטורת בלעדיה‪ .‬מכניסים אותה בין שאר הסממנים‪ ,‬שוחקים את‬ ‫תפילתו בכסף או בישועה גלויה‪ .‬עצם העובדה שיצא מראש השנה‬ ‫כולם היטב הדק‪ ,‬ומעלים את הכל יחד על גבי האש‪.‬‬ ‫עם מעט יראת שמים היא בעיניו רווח גדול‪ .‬אם נכנס בלבו רגע אחד‬ ‫החלבנה אינה נשארת מחוץ לקטורת מפני ריחה‪ .‬היא נכנסת‬ ‫של אמונה‪ ,‬אם הרגיש פעם אחת שהוא עומד לפני המלך‪ ,‬אם יצאה‬ ‫פנימה‪ ,‬מצטרפת אל הכלל ועולה עמו לפני ולפנים‪ .‬הדבר שריחו רע‬ ‫מפיו מילה אחת של אמת‪ ,‬יש לו אוצר‪.‬‬ ‫מצד עצמו נעשה חלק מן הריח העולה לפני השם יתברך‪.‬‬ ‫עמוד ‪1‬‬ ‫צום פינטל • חג הסוכות תשפ״ז • גליון קצ״ח‬ ‫אין הכוונה שכבר רואים את כל הישועות‪ .‬האיסוף הראשון הוא‬ ‫משהו יראת שמים הוא גם משהו‪ .‬משהו אמונה הוא גם משהו‪.‬‬ ‫בתוך הנפש‪ .‬האדם מתחיל להכיר שיש בידו דבר‪ .‬הוא אוסף את‬ ‫רגע אחד שבו נפתח הלב הוא אוצר שאי אפשר למדוד‪ .‬האדם אינו‬ ‫רגעי האמונה‪ ,‬את מעט היראה‪ ,‬את הרצונות הטובים ואת המילים‬ ‫מוכרח להראותו לאחרים‪ ,‬וגם אינו מוכרח להרגיש אותו בכל רגע‪.‬‬ ‫האמיתיות שאמר‪ .‬הוא אינו מניח להם להישאר מפוזרים בבית‬ ‫הוא יודע שבראש השנה וביום הכיפורים נכנס בו דבר טוב‪ ,‬וגם אם‬ ‫המדרש של ראש השנה ויום הכיפורים‪ .‬הוא לוקח אותם עמו אל‬ ‫הוא קטן ועדין‪ ,‬הוא יקר מאוד‪.‬‬ ‫הסוכה‪.‬‬ ‫בחג הסוכות לומד היהודי להחשיב גם דבר שאין לו מחיר‪ .‬הסכך‬ ‫זוהי השמחה של סוכות‪ .‬בראש השנה האדם עומד ביראה‪ .‬ביום‬ ‫אינו דבר הנמכר בחנות בתור מאכל יקר‪ .‬הוא פסולת גורן ויקב‪ .‬ואף‬ ‫הכיפורים הוא צם‪ ,‬מתוודה ומעלה הכל למעלה‪ .‬בסוכות הוא מתחיל‬ ‫על פי כן‪ ,‬כאשר הוא נמצא במקום הנכון‪ ,‬הוא נעשה מצוה‪ .‬כך גם‬ ‫להרגיש שהעבודה הזאת שייכת לו‪ .‬היא אינה נשארת רק בשמים‪.‬‬ ‫רגע קטן של יראה‪ .‬אולי אין האדם יכול לפרוט אותו מיד‪ ,‬אבל הוא‬ ‫היא יורדת ונעשית סכך‪ ,‬דפנות‪ ,‬אכילה‪ ,‬שתייה וישיבה‪ .‬הקדושה‬ ‫נמצא למעלה מראשו‪ ,‬שומר עליו ומקיף את חייו‪.‬‬ ‫נכנסת אל תוך החיים הפשוטים‪.‬‬ ‫הראש מחלק חיים לכל הגוף‬ ‫עתה אפשר להבין מדוע זמן האסיף הוא זמן שמחתנו‪ .‬השמחה‬ ‫ראש השנה נקרא ראש‪ ,‬ולא רק תחילת השנה‪ .‬הראש אינו רק‬ ‫באה כאשר האדם מכיר במה שיש לו‪ .‬כל עוד הוא חושב שלא פעל‬ ‫האבר הראשון בגוף; הוא המקום שממנו נמשכים החיות‪ ,‬ההרגשה‬ ‫מאומה‪ ,‬לבו סגור‪ .‬ברגע שהוא אוסף את הנקודות הטובות ומכיר‬ ‫וההנהגה לכל הגוף‪ .‬המוח חושב‪ ,‬מחליט ומנהיג‪ ,‬ואחר כך הכוחות‬ ‫שכל משהו הוא אוצר‪ ,‬הוא נעשה שמח‪.‬‬ ‫נמשכים ממנו אל העינים‪ ,‬אל הלב‪ ,‬אל הידיים ואל הרגליים‪.‬‬ ‫ארבעת המינים עולים בתנופה‬ ‫כך הוא גם ראש השנה‪ .‬בראש השנה נמשכים המוחין של כל‬ ‫לאחר שנכנסים אל הסוכה נוטלים את ארבעת המינים‪ .‬לוקחים‬ ‫השנה‪ .‬עדיין אין האדם רואה בחוש את כל מה שיתרחש בחשוון‪,‬‬ ‫דברים שצמחו מן הארץ‪ :‬לולב‪ ,‬אתרוג‪ ,‬הדסים וערבות‪ .‬מקרבים‬ ‫בטבת‪ ,‬בניסן או בתמוז‪ .‬אבל הראש כבר מכיל בתוכו את החיות‬ ‫אותם זה לזה‪ ,‬אוגדים אותם ביד ומגביהים אותם בתנופה‪.‬‬ ‫העתידה להתחלק לכל האברים‪ .‬ראש השנה הוא השורש שממנו‬ ‫חז״ל אמרו שמוליכים ומביאים למי שארבע רוחות שלו‪ ,‬ומעלים‬ ‫יקבל כל יום בשנה את חלקו‪.‬‬ ‫ומורידים למי שהשמים והארץ שלו‪ .‬האדם לוקח את מה שצמח‬ ‫דבר זה קיים במידה מסוימת בכל תפילה‪ .‬בבוקר האדם מתפלל‬ ‫למטה ומניף אותו לכל הצדדים ולמעלה‪ .‬הוא מכריז שכל הצמיחה‪,‬‬ ‫וממשיך דעת וחיות לכל היום‪ .‬הוא עולה מעט למעלה‪ ,‬מסדר את‬ ‫כל הפירות וכל העולם שייכים למי שאמר והיה העולם (סוכה לז‬ ‫מחשבתו‪ ,‬נזכר לפני מי הוא חי ומה תכליתו‪ ,‬ואחר כך יורד לעסקיו‪.‬‬ ‫ע״ב)‪.‬‬ ‫התפילה היא הראש של היום‪ .‬ממנה צריכים לקבל הידיים העוסקות‬ ‫יש כאן המשך לעבודת הסכך‪ .‬בסכך אנו מגביהים את הפסולת‬ ‫במלאכה‪ ,‬הרגליים ההולכות ברחוב והפה המדבר עם בני אדם‪.‬‬ ‫ומניחים אותה למעלה מראשנו‪ .‬בארבעת המינים אנו מגביהים את‬ ‫בראש השנה נעשית עבודה זו לכל השנה‪ .‬עומדים שעות‬ ‫הצמיחה עצמה‪ .‬לאחר שאספנו את פירות השנה‪ ,‬אין אנו מחזיקים‬ ‫ומתפללים‪ ,‬מעמיקים וחופרים למעלה‪ ,‬וממשיכים מוחין אל כל‬ ‫אותם רק לעצמנו‪ .‬אנו מעלים אותם בחזרה אל הקב״ה‪.‬‬ ‫הימים העתידים לבוא‪ .‬כל תקיעה‪ ,‬כל פסוק מלכיות‪ ,‬כל זכרון וכל‬ ‫הלולב עומד זקוף וראשו עולה למעלה‪ .‬סביבו נמצאים ההדסים‬ ‫תפילה מניחים שורש‪ .‬במשך השנה מתחלק השורש הזה לעוד יום‬ ‫והערבות‪ ,‬וביד השנייה האתרוג‪ .‬דברים שונים‪ ,‬בעלי טעם וריח‬ ‫ועוד יום‪ ,‬לעוד נסיון ולעוד בחירה‪.‬‬ ‫שונים‪ ,‬מתאספים לאגודה אחת‪ .‬כל אחד מהם מביא את מה שיש בו‪,‬‬ ‫כאשר יהודי שואל מיד אחר יום הכיפורים מה הרוויח‪ ,‬הוא דומה‬ ‫וכולם עולים יחד‪.‬‬ ‫לאדם המסתכל על הראש ושואל היכן הידיים והרגליים‪ .‬הן עדיין‬ ‫אין כאן רק עלייה של הדברים החשובים‪ .‬הערבה‪ ,‬שאין בה לא‬ ‫מקבלות ממנו‪ .‬כל השנה עוד עתידה לצאת מן הראש הזה‪ .‬כל‬ ‫טעם ולא ריח‪ ,‬נמצאת בתוך האגודה‪ .‬אין מניחים אותה בצד‪ .‬גם היא‬ ‫החורף וכל הקיץ עדיין יפרטו את מה שנמשך בראש השנה‪.‬‬ ‫עולה‪ .‬ממש כמו החלבנה שבקטורת‪ ,‬וכמו הפסולת שבסכך‪ ,‬כך גם‬ ‫אכן‪ ,‬יש מי שפודה את תפילתו גם בפרנסה‪ .‬אף זה חלק מן החיות‬ ‫הערבה נאספת ומוגבהת‪.‬‬ ‫היורדת מן הראש אל הגוף‪ .‬הגוף צריך מזון‪ ,‬בית ובגדים‪ ,‬וגם אלה‬ ‫הקטורת אוספת ריחות שונים‪ ,‬ובתוכם החלבנה‪ .‬הסוכה אוספת‬ ‫נקבעים בראש השנה‪ .‬אולם המוחין של ראש השנה אינם רק הדרך‬ ‫את פסולת הגורן והיקב‪ .‬ארבעת המינים אוספים מינים שונים‪,‬‬ ‫לקבל את צרכי הגוף‪ .‬הם עצם החיים הפנימיים שילוו את האדם‬ ‫ובתוכם הערבה‪ .‬בכל שלושת המקומות מתגלה אותו יסוד‪ :‬הקדושה‬ ‫בתוך כל מה שיקבל‪.‬‬ ‫אינה לוקחת רק את הדבר שכבר נראה שלם וחשוב‪ .‬היא יודעת‬ ‫ייתכן ששני יהודים יקבלו אותה פרנסה‪ .‬האחד יחיה עמה מתוך‬ ‫לאסוף גם את הפחות‪ ,‬לצרפו אל הכלל ולהעלותו‪.‬‬ ‫פחד תמידי‪ ,‬והשני יחיה עמה מתוך אמונה‪ .‬לא רק הכסף נקבע‬ ‫ביום הכיפורים עולה ענן הקטורת‪ .‬בסוכות ענן זה נעשה סכך‬ ‫בראש השנה; גם הראש שבו יקבל האדם את הכסף נמשך בראש‬ ‫מעל הראש‪ .‬אחר כך האדם נוטל את ארבעת המינים בידיו ומגביה‬ ‫השנה‪ .‬לא רק המאורעות של השנה‪ ,‬אלא גם הדעת שבה יוכל לעבור‬ ‫גם אותם‪ .‬תחילה הקב״ה מקיף אותו מלמעלה‪ ,‬ואחר כך הוא עצמו‬ ‫אותם‪.‬‬ ‫אוסף בידיו את מה שיש בעולם ומעלה אותו בחזרה‪.‬‬ ‫סוכות הוא זמן האיסוף‬ ‫האדם מנענע את ארבעת המינים למעלה ולמטה‪ ,‬למזרח‪ ,‬למערב‪,‬‬ ‫חג הסוכות נקרא בתורה ״חג האסיף״‪ .‬כל השנה צמחו דברים‬ ‫לצפון ולדרום‪ .‬הוא כאילו אוסף את כל חלקי חייו‪ .‬את מה שהיה‬ ‫בשדה‪ ,‬וכעת האדם אוסף אותם‪ .‬הוא אינו יוצר אותם בחג הסוכות;‬ ‫למעלה ואת מה שהיה למטה‪ ,‬את מה שהלך לימין ואת מה שנדחה‬ ‫הם כבר צמחו במשך חודשים‪ .‬כעת הוא מכניס אותם אל ביתו‬ ‫לשמאל‪ ,‬את ההצלחות ואת הנפילות‪ .‬הוא מקרב הכל אל לבו‬ ‫ומגלה מה באמת גדל בשדהו‪.‬‬ ‫ומגביה הכל אל השם יתברך‪.‬‬ ‫גם בעבודת חודש תשרי יש זריעה‪ ,‬צמיחה ואיסוף‪ .‬בראש השנה‬ ‫זהו חג האסיף‪ .‬אוספים את כל התפילות‪ .‬אוספים את המחשבות‬ ‫וביום הכיפורים זרע האדם תפילות‪ .‬הוא המשיך מוחין‪ ,‬עורר‬ ‫הטובות‪ .‬אוספים את רגעי היראה שהיו פזורים בתוך שעות רבות של‬ ‫רצונות‪ ,‬העלה חלבנה ועשה תשובה‪ .‬פעמים רבות עדיין אינו יודע‬ ‫תפילה‪ .‬אוספים גם את החלבנה‪ ,‬את הפסולת ואת הערבה‪ .‬שום דבר‬ ‫מה יצא מכל זה‪ .‬בא חג הסוכות ומתחיל לאסוף את הפירות‪.‬‬ ‫אינו מוכרח להישאר בחוץ‪.‬‬ ‫עמוד ‪2‬‬ ‫צום פינטל • חג הסוכות תשפ״ז • גליון קצ״ח‬ ‫החיים שבפסולת‬ ‫התפוח שנפל‪ ,‬הזרעים שמצאה היונה‪ ,‬והחיים הבאים אל מקומם‬ ‫מוכרחים לצאת תמיד בצורה שחשבנו‪ .‬לפעמים הזרע נעשה עץ‪,‬‬ ‫אברך סיפור‪ :‬סמוך לבית המדרש שבו אני מתפלל עומד עץ‬ ‫ולפעמים הוא נאכל ומחיה נפש חיה‪ .‬כך או כך‪ ,‬כוח החיים שבו‬ ‫תפוחים‪ .‬בכל יום עוברים שם אנשים רבים‪ .‬נכנסים ויוצאים מבית‬ ‫אינו מיותר‪.‬‬ ‫המדרש‪ ,‬ממהרים לעבודתם ולעניניהם‪ .‬ובינתיים מבשילים על‬ ‫התפוח לא הלך לאיבוד‪ .‬כל זמן שהיה תלוי על העץ‪ ,‬חשבנו‬ ‫העץ תפוחים יפים‪ ,‬נופלים לארץ‪ ,‬נדרסים תחת רגלי העוברים‬ ‫שתכליתו להיות תפוח יפה‪ .‬כאשר נפל ונרמס‪ ,‬היה נראה‬ ‫ושבים‪ ,‬וכל הרחוב מתלכלך מהם‪ .‬איש כמעט אינו מרים את עיניו‬ ‫שתכליתו נשברה‪ .‬אבל אז באה היונה וגילתה שתכלית אחרת‬ ‫אל העץ‪ ,‬ואינו מתכופף אל התפוחים המונחים תחתיו‪.‬‬ ‫עדיין מונחת בתוכו‪ .‬מבחוץ הוא כבר היה מרוסק ומאוס‪ ,‬אבל בתוך‬ ‫בכל פעם שאני עובר שם אני מתפלא מחדש‪ .‬לשם מה נבראו‬ ‫לבו היו זרעים שלמים‪ .‬היא ידעה לעבור דרך החלק המרוסק‬ ‫כל התפוחים הללו? העץ עמד כל החורף ערום‪ ,‬אחר כך הוציא‬ ‫ולהגיע אל הנקודה החיה המונחת בפנים‪.‬‬ ‫עלים ופרחים‪ ,‬קיבל גשם ושמש‪ ,‬שאב מים מן האדמה‪ ,‬ולאט לאט‬ ‫כך מתגלגלים החיים‪ .‬אין כוונתי לתורת הגלגולים הנסתרת‪,‬‬ ‫גידל מאות תפוחים‪ .‬כל תפוח קיבל צבע‪ ,‬טעם‪ ,‬מתיקות וריח‪ .‬עולם‬ ‫שאין לנו עסק בה כאן‪ ,‬אלא לגלגול הפשוט שאנו רואים בכל יום‪.‬‬ ‫שלם עבד כדי להוציא אותו‪ .‬ועתה הוא נופל לארץ‪ ,‬נרמס ונעשה‬ ‫דבר אחד נעשה מזון לדבר שני‪ ,‬והשני נותן כוח לדבר שלישי‪.‬‬ ‫ללכלוך ברחוב‪.‬‬ ‫העלה שנופל נעשה חלק מן האדמה‪ .‬האדמה מזינה את העץ‪.‬‬ ‫איש אינו מטריח את עצמו להתכופף‪ ,‬להגביה תפוח שלם‪,‬‬ ‫העץ מוציא פרי‪ .‬הפרי מוציא זרע‪ .‬הזרע יכול להוציא עץ‪ ,‬והוא יכול‬ ‫לקחתו לביתו‪ ,‬לרחצו ולאכלו‪ .‬חוץ ממני‪ .‬אני הוא אותו משוגע אחד‬ ‫גם להיאכל ולתת כוח ליונה‪.‬‬ ‫המתכופף אל הארץ‪ ,‬בודק בין התפוחים‪ ,‬מחפש אחד שלא נרמס‪,‬‬ ‫החיים עוברים ומוצאים בכל פעם כלי חדש שבו יוכלו להתגלות‪.‬‬ ‫מגביהו ולוקחו עמי‪ .‬בבית אני רוחץ אותו היטב‪ ,‬מברך עליו ואוכל‪.‬‬ ‫מה שהיה אתמול כוח צמיחה בעץ נכנס אל התפוח‪ .‬מן התפוח‬ ‫הוא טרי‪ ,‬ביתי ומתוק‪ .‬אפילו את קליפתו אפשר לאכול‪ .‬אין עליו‬ ‫עבר אל הזרע‪ .‬מן הזרע נכנס אל היונה‪ .‬היונה פורחת בכוחו‬ ‫שמן‪ ,‬ולא מרחו אותו כדי שיבריק בחנות‪ .‬זהו תפוח פשוט שגדל‬ ‫ממקום למקום‪ .‬אנו רואים רק את התפוח כשהוא מוטל ברחוב‪,‬‬ ‫כאן‪ ,‬סמוך לבית המדרש‪.‬‬ ‫ובאותו רגע הוא נראה לנו בזוי ומיותר‪ .‬אין אנו רואים את כל הדרך‬ ‫תפוח כזה‪ ,‬אילו היה מונח בחנות בתוך סל נאה‪ ,‬ותחתיו היה‬ ‫שעבר‪ ,‬ואין אנו יודעים להיכן הוא עוד עתיד להגיע‪.‬‬ ‫כתוב מחיר גבוה‪ ,‬היו בני אדם מרימים אותו בזהירות‪ .‬היו‬ ‫אולי משום כך נגעה בי כל כך אותה יונה‪ .‬היא‬ ‫בודקים את צבעו‪ ,‬משלמים עליו ומניחים אותו בתוך‬ ‫לימדה אותי שאין דבר מאוס מצד עצמו‪ .‬יש‬ ‫שקית‪ .‬מפני ששילמו עליו‪ ,‬נעשה חשוב בעיניהם‪.‬‬ ‫דבר שעדיין לא מצא את מקומו‪ .‬לאדם העובר‬ ‫אבל כאשר הקב״ה נותן אותו בחינם‪ ,‬אין מי‬ ‫ברחוב התפוח הוא לכלוך‪ .‬ליונה הוא אוצר‬ ‫שירצה בו‪ .‬לא מפני שאינו טוב‪ ,‬אלא מפני שלא‬ ‫שבתוכו זרעים‪ .‬לאדמה הוא חומר המזין‬ ‫נקבע לו מחיר‪.‬‬ ‫אותה‪ .‬אותה חתיכה עצמה יכולה להיות‬ ‫נדמה לנו שהמחיר הוא המעניק לדבר‬ ‫פסולת אצל אחד וחיים אצל אחר‪.‬‬ ‫את חשיבותו‪ .‬אם שילמנו עליו‪ ,‬כנראה הוא‬ ‫הזרעים היו החלק הפנימי של‬ ‫שוה‪ .‬אם מישהו אחר מבקש אותו‪ ,‬כנראה‬ ‫התפוח‪ .‬כל עוד התפוח היה שלם ויפה‪,‬‬ ‫יש בו דבר טוב‪ .‬ואם הוא מוטל בחינם‬ ‫כמעט לא חשבו עליהם‪ .‬העין נמשכת‬ ‫ברחוב‪ ,‬כנראה אין בו ערך‪ .‬אבל באמת‬ ‫אל הצבע‪ ,‬אל הקליפה ואל בשר הפרי‬ ‫המחיר אינו נותן ערך לדבר‪ .‬לכל היותר הוא‬ ‫המתוק‪ .‬רק לאחר שהתפוח נפל ונרמס‪,‬‬ ‫עוזר לעינינו לראות את הערך שכבר נמצא‬ ‫נפתח לבו והזרעים שבתוכו נתגלו‪ .‬דוקא‬ ‫בו‪ .‬וכאשר אין מחיר‪ ,‬נדרשת מן האדם עין‬ ‫השבירה החיצונית גילתה את נקודת‬ ‫פנימית שתוכל לראות בעצמה‪.‬‬ ‫החיים שהיתה חבויה בפנים‪.‬‬ ‫הזרעים שמצאה היונה‬ ‫פסולת גורן ויקב‬ ‫יום אחד עברתי שם וראיתי יונה עומדת בתוך‬ ‫זהו גם הסוד של הסוכה‪ .‬התורה אומרת‪ :‬״חג‬ ‫תפוח מרוסק‪ .‬היא ניקרה בו שוב ושוב‪ .‬בתחילה‬ ‫הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך״‪.‬‬ ‫תמהתי‪ :‬מה היא מחפשת בתוך העיסה המאוסה הזאת?‬ ‫חכמינו למדו שהסכך נעשה מפסולת גורן ויקב‪ ,‬מן הדברים‬ ‫בעיני העוברים היה זה רק תפוח שנרמס‪ .‬דבר מלוכלך שראוי‬ ‫הנשארים לאחר שהאדם אסף את התבואה ואת היין‪ .‬את המאכל‬ ‫לסלקו מן הרחוב‪ .‬אבל היונה עמדה שם ברצינות‪ ,‬ניקרה והזיזה‬ ‫החשוב הכניס האדם אל ביתו‪ ,‬ומה שנשאר בחוץ‪ ,‬הקש‪ ,‬הזמורות‬ ‫מעט את בשר התפוח‪ ,‬כאילו היא יודעת בדיוק מה היא מבקשת‪.‬‬ ‫והפסולת‪ ,‬נעשה סכך למצוה‪.‬‬ ‫התבוננתי בה וראיתי שהיא אינה מבקשת בעיקר את בשר‬ ‫כל השנה האדם מבדיל בין העיקר ובין הפסולת‪ .‬את גרעיני‬ ‫התפוח‪ .‬היא מחפשת את הזרעים שבתוכו‪ .‬בכל תפוח נמצאים‬ ‫התבואה הוא שומר‪ ,‬ואת הקש משליך‪ .‬את הענבים הוא מכניס‬ ‫כמה זרעים קטנים‪ ,‬מסודרים בלבו‪ ,‬והיונה מנקרת בתוך התפוח‬ ‫ליקב‪ ,‬ואת הזמורות מניח בצד‪ .‬והנה מגיע חג הסוכות‪ ,‬והקב״ה‬ ‫המרוסק כדי להגיע דוקא אליהם‪ .‬מה שאצל בני אדם היה תפוח‬ ‫אומר לו‪ :‬קח דוקא את מה שהנחת בצד‪ ,‬הרם אותו מעל ראשך‪,‬‬ ‫מאוס ומושלך‪ ,‬היה אצלה מקום שבתוכו טמון מזון טוב‪.‬‬ ‫ועשה ממנו בית לשכינה‪ .‬מה שהיה אתמול פסולת‪ ,‬נעשה היום צל‬ ‫לפתע ראיתי לפני לא רק תפוח שנפל‪ ,‬אלא סדר שלם של חיים‪.‬‬ ‫של אמונה‪.‬‬ ‫העץ הוציא תפוח‪ ,‬ובתוך התפוח הצמיח זרעים‪ .‬הזרע מצד עצמו‬ ‫אין הסוכה בנויה מן החלק שהאדם אכל ונהנה ממנו‪ .‬היא בנויה‬ ‫נושא בתוכו כוח של עץ חדש‪ .‬אילו היה נופל במקום הראוי ונקלט‬ ‫מן השאריות‪ .‬הסכך אינו מאכל‪ ,‬אינו כלי נאה ואינו דבר שבני אדם‬ ‫באדמה‪ ,‬היה יכול להתחיל ממנו עץ נוסף‪ ,‬ואותו עץ היה עתיד‬ ‫משלמים עליו ממון רב‪ .‬ואף על פי כן‪ ,‬דוקא בו מתקיימת המצוה‪.‬‬ ‫להוציא עוד תפוחים ועוד זרעים‪ .‬אולם כאן באה היונה ואכלה את‬ ‫האדם יושב תחת הפסולת‪ ,‬מברך שם את בוראו‪ ,‬אוכל שם‪ ,‬ישן‬ ‫הזרע‪ .‬החיים שהיו טמונים בזרע לא באו עתה בצורת עץ; הם‬ ‫שם‪ ,‬ומכניס את כל חייו תחת אותו סכך פשוט‪.‬‬ ‫נכנסו לתוך היונה ונעשו חלק מחייה‪.‬‬ ‫הפסולת אינה סוף הדבר‪ .‬הפסולת היא דבר שסיים תפקיד‬ ‫אותו זרע יכול היה להצמיח חיים מן האדמה‪ ,‬ועתה הוא ממשיך‬ ‫אחד ועדיין לא נכנס לתפקידו הבא‪ .‬מי שמסתכל רק על הרגע‬ ‫חיים בתוך בעל חיים‪ .‬הוא נעשה מזון‪ ,‬כוח ותנועה ליונה‪ .‬בכוחו‬ ‫שבאמצע רואה שאריות‪ .‬מי שמסתכל על כל התנועה רואה חיים‬ ‫היא יכולה לפרוח‪ ,‬לחפש את מזונה ולהמשיך לחיות‪ .‬החיים אינם‬ ‫עמוד ‪3‬‬ ‫צום פינטל • חג הסוכות תשפ״ז • גליון קצ״ח‬ ‫אבל אפשר להתכופף‪ .‬אפשר לנקר מעט בתוך החיצוניות‬ ‫המתגלגלים ובאים אל מקומם‪ .‬הקש יצא מן הגורן‪ ,‬עבר מידיו של‬ ‫המרוסקת ולמצוא את הזרע‪ .‬אפשר להגביה תפילה אחת מן‬ ‫האדם‪ ,‬ולבסוף נעשה דירתו של יהודי בחג‪ .‬התפוח נפל מן העץ‪,‬‬ ‫הארץ ולהכיר שגם היא פרי שצמח‪ .‬יהודי עמד לפני בוראו‪ ,‬אמר‬ ‫נרמס ברחוב‪ ,‬ולבסוף הוציא מתוכו זרעים שהחיו יונה‪.‬‬ ‫מלכיות‪ ,‬זכרונות ושופרות‪ ,‬צם ביום הכיפורים‪ ,‬התוודה וביקש‬ ‫מבחינה אחת‪ ,‬יש הבדל בין הקש לבין הזרע‪ .‬הקש הוא מה‬ ‫רחמים‪ .‬אולי לא הרגיש אש גדולה‪ ,‬אולי איש לא רקד עמו‪ ,‬אבל‬ ‫שהאדם כבר הוציא ממנו את גרעיני התבואה‪ ,‬ולכן הוא קורא לו‬ ‫דבר חי נברא כאן‪.‬‬ ‫פסולת‪ .‬הזרע שבתפוח הוא דוקא הנקודה שבה יכול להתחיל עץ‬ ‫במוצאי יום הכיפורים יש מקומות שרוקדים בהם בשמחה‬ ‫חדש‪ .‬אבל בעיני האדם העובר ברחוב‪ ,‬שניהם מוטלים בצד‪ .‬הוא‬ ‫גדולה ושרים ״המבדיל בין קודש לחול״‪ .‬זו שמחה נאה וקדושה‪.‬‬ ‫אינו רואה עוד תפקיד בקש‪ ,‬ואינו רואה חיים בזרע‪ .‬חג הסוכות‬ ‫אבל אדם אינו מוכרח להמתין שכל הציבור ירקוד עמו כדי לדעת‬ ‫והיונה מלמדים אותו שאין למדוד דבר לפי מבטו הראשון‪.‬‬ ‫שהיה לו יום הכיפורים טוב‪ .‬הוא יכול לשמוח לבדו עם בוראו‪ .‬הוא‬ ‫דור הולך ודור בא‬ ‫יכול לומר לעצמו‪ :‬ברוך השם‪ ,‬התפללתי‪ .‬ברוך השם‪ ,‬עמדתי בבית‬ ‫המדרש‪ .‬ברוך השם‪ ,‬אמרתי כמה מילים של אמת‪ .‬היה כאן משהו‬ ‫בחג הסוכות קוראים את ספר קהלת‪ .‬במבט ראשון‪ ,‬קהלת‬ ‫יקר‪.‬‬ ‫מדבר על עולם שבו הכל חולף‪ :‬״דור הולך ודור בא״; השמש‬ ‫אם אחרים אינם רואים את התפילה שלי‪ ,‬אין פירוש הדבר שאין‬ ‫זורחת ושוקעת; הרוח הולכת ושבה; הנחלים זורמים אל הים‪,‬‬ ‫בה חיים‪ .‬אם אין לה מחיר בשוק‪ ,‬אין פירוש הדבר שאין לה ערך‬ ‫והים איננו מלא‪ .‬אדם טורח‪ ,‬בונה‪ ,‬אוסף וקונה‪ ,‬ולבסוף הכל נשמט‬ ‫בשמים‪ .‬אם היא נפלה ונרמסה בעיני עצמי‪ ,‬עדיין אפשר שמונח‬ ‫מידיו‪ .‬כל מה שנראה קבוע מתגלה כעובר וכמתחלף‪.‬‬ ‫בתוכה זרע חי‪ .‬אולי מילה אחת שאמרתי תחיה אותי לאחר זמן‪.‬‬ ‫אבל בתוך דברי קהלת יש גם הסתכלות רחבה יותר‪ .‬החיים‬ ‫אולי היא תיתן כוח לאדם אחר‪ .‬אולי היא תעשה נחת רוח לפני‬ ‫אינם רק נעלמים; הם שבים ובאים בצורות חדשות‪ .‬״הולך אל‬ ‫הקב״ה במקום שאיני יכול לראות‪.‬‬ ‫דרום וסובב אל צפון‪ ,‬סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב‬ ‫היונה אינה זקוקה לכל התפוח‪ .‬די לה בכמה זרעים קטנים‬ ‫הרוח״‪ .‬מה שנעלם מעינינו במקום אחד חוזר ומופיע במקום אחר‪.‬‬ ‫שמצאה בתוכו‪ .‬גם האדם אינו יודע איזו נקודה קטנה מתוך‬ ‫אין אנו מחזיקים את החיים בידינו‪ ,‬מפני שהחיים אינם רכושנו‪ .‬הם‬ ‫תפילתו היא הנקודה שחיה באמת‪ .‬הוא מסתכל על כל התפילה‬ ‫תנועה שהקב״ה מעביר בעולמו‪.‬‬ ‫ואומר‪ :‬היא היתה מרוסקת‪ .‬היו לי מחשבות זרות‪ ,‬לא הרגשתי‬ ‫התפוח בא מן העץ וחוזר אל סדר החיים‪ .‬לפעמים הוא חוזר אל‬ ‫כראוי‪ ,‬ולא התפללתי כפי שרציתי‪ .‬אבל אפשר שבתוך כל אותה‬ ‫האדמה‪ .‬לפעמים הזרע שבתוכו מוציא עץ חדש‪ .‬ולפעמים באה‬ ‫תפילה היה זרע אחד של אמת‪ .‬מילה אחת‪ ,‬אנחה אחת‪ ,‬רגע אחד‬ ‫יונה ואוכלת את הזרע‪ ,‬ואז כוח החיים שלו עובר אליה‪ .‬התפוח‬ ‫שבו עמד באמת לפני בוראו‪.‬‬ ‫אינו נשאר תפוח‪ ,‬הזרע אינו נשאר זרע‪ ,‬והחיים אינם עומדים‬ ‫מבחוץ רואים תפילה מרוסקת‪ .‬הקב״ה מוצא את הזרע‪ .‬בני‬ ‫במקום אחד‪ .‬צורה אחת עוברת‪ ,‬ומתוכה נמשכת צורה אחרת‪.‬‬ ‫אדם מודדים את כל התפילה לפי יפיה‪ ,‬התלהבותה וסדרה‪ .‬אבל‬ ‫האדם רוצה להחזיק‪ .‬הוא רוצה שהפרי יישאר יפה‪ ,‬שהבגד‬ ‫לפעמים כל התפילה באה לעולם בשביל נקודה אחת שהיתה‬ ‫יישאר חדש‪ ,‬שהבית יעמוד תמיד‪ ,‬ושהתפילה תישאר אצלו‬ ‫טמונה בתוכה‪ .‬היא היתה עטופה בהרבה חולשה ובלבול‪ ,‬ואף על‬ ‫כהרגשה ברורה‪ .‬אבל החיים אינם נשארים ביד בצורה אחת‪.‬‬ ‫פי כן היתה בה נקודה חיה שיכולה להזין את נשמת האדם‪.‬‬ ‫התפוח מבשיל‪ ,‬נופל‪ ,‬נפתח ונעשה מזון‪ .‬הבגד עובר מאדם לאדם‪.‬‬ ‫המילים שאדם אומר בתפילתו עולות למקום שאין עיניו רואות‪.‬‬ ‫גם הבורא כביכול ניתן בחינם‬ ‫תפקידו של האדם אינו לעצור את התנועה‪ ,‬אלא להכניס בה ברכה‬ ‫יש כאן עוד מחשבה עמוקה יותר‪ .‬כביכול‪ ,‬גם הקב״ה עצמו בזוי‬ ‫וכבוד‪.‬‬ ‫הוא בעולם הזה‪ .‬הוא נותן אור‪ ,‬אוויר‪ ,‬מים‪ ,‬חיים‪ ,‬פירות וכוחות‪,‬‬ ‫לתת חשיבות בעצמי‬ ‫והכל ניתן בחינם‪ .‬משום כך אין בני אדם מרגישים תמיד את ערכם‪.‬‬ ‫אילו היו צריכים לשלם בכל בוקר בעד הנשימה‪ ,‬היו יודעים כמה‬ ‫יש בני אדם שאינם יכולים להחשיב דבר אם אחרים אינם‬ ‫היא יקרה‪ .‬אילו היו קונים כל קרן שמש‪ ,‬היו מתפעלים ממנה‪ .‬אבל‬ ‫מחשיבים אותו‪ .‬הם צריכים לראות חנות נאה‪ ,‬מחיר גבוה וקהל‬ ‫הקב״ה נותן בלי מחיר‪ ,‬והאדם מתרגל ועובר הלאה‪.‬‬ ‫של קונים‪ .‬הם צריכים לדעת שהדבר מקובל‪ ,‬מבוקש ומפורסם‪.‬‬ ‫הבורא נמצא בכל מקום‪ ,‬ודוקא משום כך קל לאדם שלא‬ ‫אולם יש לאדם כוח אחר‪ :‬לתת חשיבות בעצמו‪ .‬לראות דבר‬ ‫לראותו‪ .‬כל העולם מקבל ממנו חיים בכל רגע‪ ,‬ובכל זאת אפשר‬ ‫המוטל בצד‪ ,‬להתכופף אליו‪ ,‬להגביהו ולהוציא ממנו את הטוב‪.‬‬ ‫לעבור יום שלם בלי לתת לו כבוד‪ .‬הוא מעניק הכל בחינם‪ ,‬והחינם‬ ‫אני מכיר את הכוח הזה גם מבגדים‪ .‬לפעמים מביאים בני אדם‬ ‫נעשה בעיני האדם דבר שאין צורך להתייחס אליו‪.‬‬ ‫שקיות וקופסאות של בגדים שכבר אינם רוצים בהם‪ .‬רבים עוברים‬ ‫אבל יהודי יכול להתכופף ולהגביה‪ .‬הוא יכול לקחת תפוח שניתן‬ ‫על פניהם ואינם רואים שם דבר‪ .‬ואני יכול לחפש בתוך הערימה‬ ‫בחינם‪ ,‬לרחוץ אותו‪ ,‬לברך ״בורא פרי העץ״‪ ,‬ולתת כבוד למי‬ ‫ולמצוא בגד אחד טוב‪ ,‬שלם ויפה‪ .‬לאחר שמוציאים אותו‪ ,‬מנקים‬ ‫שבראו‪ .‬בברכה אחת הוא מחזיר את התפוח אל שורשו‪ .‬עד עתה‬ ‫אותו ולובשים אותו כראוי‪ ,‬הוא יכול להיות יפה יותר מבגד חדש‬ ‫עברו עליו בני אדם ודרכו עליו‪ .‬עכשיו בא אדם אחד והכיר‪ :‬יש כאן‬ ‫הנמכר בחנות‪.‬‬ ‫בריאה‪ .‬יש כאן מתיקות שהקב״ה הכין‪ .‬יש כאן חיים‪.‬‬ ‫הבגד לא השתנה ברגע שהרמתי אותו‪ .‬מה שהשתנה היה‬ ‫באותו רגע גם כל הדרך של התפוח מקבלת משמעות‪ .‬העץ‬ ‫היחס אליו‪ .‬רגע קודם היה מונח בתוך שקית בין חפצים שאין דורש‬ ‫שעמד בחורף‪ ,‬הפרח שפרח באביב‪ ,‬הגשם שירד‪ ,‬השמש‬ ‫להם‪ ,‬ורגע אחר כך נעשה בגד של אדם‪ .‬נתתי לו מקום‪ ,‬וממילא‬ ‫שחיממה והאדמה שהזינה‪ ,‬כולם נכנסים לתוך הברכה‪ .‬האדם‬ ‫נתגלה ערכו‪ .‬לפעמים אין הדבר מבקש שייצרו אותו מחדש; הוא‬ ‫אינו מברך רק על חתיכת פרי‪ .‬הוא מכיר בכל מסע החיים שהגיע‬ ‫מבקש רק שמישהו יראה אותו‪ ,‬יגביה אותו ויאמר‪ :‬יש לך עדיין‬ ‫כעת לידו‪ ,‬ואומר‪ :‬ברוך אתה ה׳‪ ,‬בורא פרי העץ‪.‬‬ ‫מקום בעולם‪.‬‬ ‫ואולי לכך נבראו כל אותם תפוחים יפים שאיש אינו מרים‪ .‬כדי‬ ‫אולי זהו חלק גדול מעבודת האדם בעולם‪ .‬הקב״ה אינו נותן לנו‬ ‫שפעם אחת יעבור שם יהודי‪ ,‬יתכופף אל הארץ‪ ,‬יגביה תפוח‪,‬‬ ‫תמיד דברים מסודרים בתוך חלון ראוה‪ .‬פעמים רבות הוא מניח‬ ‫יראה יונה המנקרת דוקא אחר הזרעים‪ ,‬וילמד מחדש כמה חיים‬ ‫לפנינו דברים שנפלו‪ .‬תפילה שלא הורגשה יפה‪ ,‬יום שלא הצליח‪,‬‬ ‫הטמין הקב״ה גם בתוך מה שהעולם כבר קרא לו פסולת‪.‬‬ ‫רעיון שאיש לא התפעל ממנו‪ ,‬אדם שאינו מקובל בין הבריות‪ ,‬כוח‬ ‫בנפש שלא מצא עדיין מקום‪ .‬ואנו מחליטים מיד שהם פסולת‪.‬‬ ‫מכון מישרים — הרב שלום לאנגסאם‪ | shalomlangs@gmail.com | 845-274-3516 :‬קול הלשון‪6053136803 :‬‬ ‫עמוד ‪4‬‬ ‫צום פינטל • שמחת תורה תשפ״ז • גליון קצ״ט‬ ‫גם אני שייך לתורה‬ ‫לפעמים ההתבוננות אורכת זמן‪ .‬אדם נכנס אל הענין‬ ‫התורה הנמצאת בתוך החיים הפשוטים‬ ‫לאט‪ .‬הוא אינו יודע מיד מה נכון‪ .‬הוא חושב מצד אחד‬ ‫ומצד שני‪ ,‬שואל מה הדין‪ ,‬בודק מהי טובת האחר‪ ,‬ומהו‬ ‫בשמחת תורה רוקדים כל היהודים‪ .‬תלמידי חכמים‬ ‫רצון השם בתוך המצב הזה‪ .‬כל הבירור הזה הוא עצמו‬ ‫שרכשו מסכתות שלמות‪ ,‬ויהודים פשוטים שלא זכו‬ ‫חלק מלימוד תורה‪.‬‬ ‫ללמוד הרבה‪ .‬זקנים שכבר עברו שנים רבות עם התורה‪,‬‬ ‫התורה אינה רק לדעת מה כתוב‪ .‬התורה היא גם‬ ‫וילדים קטנים שעדיין אינם יודעים לקרוא‪ .‬כולם מקיפים‬ ‫העבודה להבין כיצד מה שכתוב שייך אל הדבר העומד‬ ‫את הבימה‪ ,‬כולם מנשקים את ספר התורה‪ ,‬וכולם‬ ‫עכשיו לפני האדם‪ .‬אפשר לדעת הלכה‪ ,‬אבל לאחר מכן‬ ‫שמחים באותה תורה‪.‬‬ ‫צריך להתבונן כיצד לקיימה נכון‪ ,‬בזמן הנכון‪ ,‬עם האדם‬ ‫בשמחת תורה אין מוסיפים עוד שיעור‪ .‬אין פותחים‬ ‫הנכון ובאופן שלא יביא לידי דבר אחר שאינו ראוי‪.‬‬ ‫דוקא סוגיא עמוקה‪ ,‬ואין בוחנים כל אחד כמה הוא יודע‪.‬‬ ‫כך הוא בבין אדם למקום‪ .‬יהודי קם בבוקר וחושב כיצד‬ ‫ספר התורה סגור‪ ,‬מכוסה במעיל‪ ,‬ויהודי מחזיק בו ורוקד‪.‬‬ ‫יוכל להתפלל היום מעט יותר במתינות‪ .‬הוא מתבונן‬ ‫כאילו אומרים לו‪ :‬לפני שנבדוק כמה תורה כבר נכנסה‬ ‫באיזו ברכה הוא רוצה להחזיק את מחשבתו‪ .‬הוא מכין‬ ‫לתוכך‪ ,‬דע תחילה שאתה מחובר אל התורה‪ .‬התורה‬ ‫את ביתו לשבת‪ ,‬וחושב כיצד להכניס בו הרגשה של‬ ‫היא שלך ואתה שלה‪.‬‬ ‫שבת‪ .‬הוא עומד לפני נסיון קטן ושואל מה הקדוש ברוך‬ ‫השמחה הזאת אינה נולדת רק מן הידיעה בתורה‪ .‬היא‬ ‫הוא מבקש ממנו עתה‪ .‬זה לימוד התורה ממש‪.‬‬ ‫נולדת מעצם השייכות‪ .‬יהודי אומר‪ :‬אולי עדיין לא למדתי‬ ‫אולי איש אינו רואה את ההתבוננות הזאת‪ .‬אין בה קול‪,‬‬ ‫כפי שהייתי צריך ללמוד‪ ,‬אבל יש לי תורה‪ .‬אני בן לאומה‬ ‫אין בה ספר שאפשר לנוע וללמוד בה‪ .‬אבל בתוך נפשו‬ ‫שקיבלה את התורה‪ .‬היא מדברת אלי‪ ,‬מחכה לי‪ ,‬מלווה‬ ‫הוא עוסק בתורה‪ .‬הוא מתבונן ברצון השם על פי תורה‪.‬‬ ‫אותי‪ .‬אני עמך‪ ,‬ואתה עמדי‪.‬‬ ‫חושב האם עליו לשאול דעת תורה‪ ,‬האם עליו לעיין‬ ‫בשמחת תורה מעלים גם את הילדים‪ .‬הילד אינו יכול‬ ‫בספר‪.‬‬ ‫לומר שסיים את התורה‪ .‬הוא נמצא‬ ‫וכן הוא בבין אדם לחבירו‪ .‬אדם עומד‬ ‫בתחילת דרכו‪ ,‬ולפעמים אפילו בתחילת‬ ‫בשיחה קשה עם חבירו ועוצר לרגע‪.‬‬ ‫האותיות‪ .‬ואף על פי כן גם הוא עומד‬ ‫חושב‪ :‬האם הדברים שרוצה לומר‬ ‫תחת הטלית‪ ,‬עולה לתורה ונכנס‬ ‫באמת נחוצים? האם צריך לומר‬ ‫בתוך שמחתה‪ .‬אין אומרים לו‪:‬‬ ‫אותם עכשיו? האם אפשר‬ ‫תחילה תלמד‪ ,‬אחר כך תהיה‬ ‫לומר אותם בדרך הנכון?‬ ‫שייך‪ .‬אומרים לו‪ :‬תחילה דע‬ ‫אולי עלי למצוא את הדרך‬ ‫ומתוך‬ ‫שייך‪,‬‬ ‫שאתה‬ ‫הנכונה לומר אותו‪.‬‬ ‫השייכות הזאת תתחיל‬ ‫גם זו תורה‪ .‬לא רק‬ ‫ללמוד‪.‬‬ ‫השתיקה לבסוף היא תורה‪,‬‬ ‫התורה אינה נמצאת רק‬ ‫ולא רק הדיבור המתוקן הוא‬ ‫בתוך הספר‪ .‬היא מתחילה‬ ‫תורה‪ .‬גם המחשבות מסביב‬ ‫בספר‪ ,‬נלמדת מתוך הספר‪,‬‬ ‫היא תורה‪ .‬גם בירור הכעס‪,‬‬ ‫ומשם היא נכנסת לתוך‬ ‫הנסיון להבין את האחר‬ ‫דעתו של האדם‪ ,‬לתוך לבו‪,‬‬ ‫והחיפוש אחר הדרך הנכונה‬ ‫לתוך מעשיו ולתוך כל סדר‬ ‫— כל אלו הם תורה ממש‪.‬‬ ‫חייו‪ .‬תורה שאינה נכנסת אל‬ ‫מהו תורה אם לא התבוננות‬ ‫החיים עדיין לא סיימה את‬ ‫ברצון השם במצב כזה וכזה‪.‬‬ ‫דרכה‪.‬‬ ‫מה הם כל המוסר ספרים וספרי‬ ‫כשהתורה נכנסת לתוך החיים‬ ‫חסידות‪ ,‬אם לא התבוננות ברצון‬ ‫השם במקום ובמצב כזה וכזה‪.‬‬ ‫יש אדם החושב שהתורה שייכת‬ ‫אפשר למדוד תורה לפי הכמות‬ ‫אליו רק בשעות הגבוהות שלו‪ .‬כאשר‬ ‫הנראית לעין‪ :‬כמה דפים למד‪ ,‬כמה שעות‬ ‫למד היטב‪ ,‬התפלל בכוונה או התגבר‬ ‫ישב וכמה ספרים סיים‪ .‬אלו ודאי דברים גדולים ויקרים‬ ‫בנסיון גדול‪ ,‬הוא מרגיש שהיה לו יום של תורה‪ .‬אבל‬ ‫שאין לשער את ערכם‪ .‬אבל יש גם תורה שאין לה מספר‬ ‫ביום שעבר עליו בתוך טרדות‪ ,‬בפרנסה‪ ,‬בבית‪ ,‬עם‬ ‫של דפים‪ .‬זו התורה שכבר נכנסה לתוך דעתו של האדם‪,‬‬ ‫אנשים ובדברים פשוטים‪ ,‬נדמה לו שבאותו יום עמד‬ ‫והיא מתחילה לנהל את חייו‪.‬‬ ‫מחוץ לתורה‪.‬‬ ‫יהודי למד שצריך לדון את חבירו לכף זכות‪ .‬לאחר זמן‬ ‫שמחת תורה מגלה לו שהתורה רחבה יותר‪ .‬ודאי שאין‬ ‫מגיע לפניו מקרה אמיתי‪ .‬הוא נפגע‪ ,‬כועס‪ ,‬והדבר נראה‬ ‫דבר העומד במקום לימוד התורה‪ ,‬ויהודי צריך לקבוע‬ ‫לו ברור‪ .‬אבל הוא עוצר ומנסה למצוא צד אחר‪ .‬באותו‬ ‫עתים לתורה ולהוסיף בלימודה כפי כוחו‪ .‬אבל התורה‬ ‫רגע המאמר שלמד אינו נשאר עוד בתוך הספר‪ .‬הוא‬ ‫צריכה ללכת עם האדם לתוך ביתו‪ ,‬פרנסתו‪ ,‬דיבוריו וכל‬ ‫קיבל גוף וחיים‪ .‬אין זה רק ״תלמוד המביא לידי מעשה״‪.‬‬ ‫הדברים הקטנים שמהם בנויים חייו‪.‬‬ ‫זהו לימוד ממש‪ .‬הוא יכול לקחת את כל הנסיון שלו‪,‬‬ ‫כאשר יהודי עומד לפני דבר ואינו ממהר‪ ,‬אלא חושב‪:‬‬ ‫וההתגברות שלו‪ ,‬ולכתוב אותו על נייר‪ ,‬ולעשות מזה‬ ‫מה רצון השם ממני כאן? כיצד נכון לעשות זאת על פי‬ ‫מאמר תורני‪ ,‬ולבסוף ספר שלמה‪ .‬זה תורה ממש‪.‬‬ ‫תורה? כיצד עלי לדבר? כיצד עלי לנהוג בכסף הזה?‬ ‫הדרך מן הידיעה אל המעשה היא ארוכה‪ .‬וכל המילוי‬ ‫כיצד אשיב לאדם הזה? — באותו רגע הוא מכניס את‬ ‫שממלאים את החלל‪ ,‬מן הידיעה עד המעשה‪ ,‬הרבה‬ ‫המעשה שלו לתוך התורה‪.‬‬ ‫פעמים זה בכלל לימוד ממש‪ .‬אדם יכול לדעת דבר שנים‬ ‫גם ההתבוננות הזאת היא חלק מן התורה‪ .‬הוא אינו רק‬ ‫רבות‪ ,‬ורק ביום אחד הוא מתחיל לראות כיצד הוא נוגע‬ ‫מצוה ומעשה טוב‪ ,‬אלא זה לימוד התורה ממש‪ .‬הוא‬ ‫אליו‪ .‬מתבונן בו מחדש ומרגיש כמה התורה מדברת‬ ‫לוקח דבר מן החיים ומעמיד אותו לפני דעת התורה‪ .‬הוא‬ ‫עליו‪ ,‬על ביתו ועל המצב שבו הוא עומד היום‪ .‬זה תורה‬ ‫מברר אותו‪ ,‬שוקל אותו‪ ,‬נזכר במה שלמד‪ ,‬נזכר במה‬ ‫ממש‪.‬‬ ‫ששאל‪ .‬זו תורה העוברת מן הספר אל הדעת‪ ,‬ומן הדעת‬ ‫אל החיים‪.‬‬ ‫עמוד ‪1‬‬ ‫צום פינטל • שמחת תורה תשפ״ז • גליון קצ״ט‬ ‫השמחה של כל יהודי‬ ‫אותו רגע הוא רגע של לימוד‪ .‬אולי לא נתחדש בו פירוש‬ ‫חדש בדברי הגמרא‪ ,‬אבל נתחדש בו פירוש חדש בחייו‬ ‫משום כך כל יהודי יכול לשמוח בשמחת תורה‪ .‬אולי הוא‬ ‫של האדם‪ .‬דבר תורה שהיה מונח אצלו בידיעה נכנס‬ ‫לא למד כל מה שרצה ללמוד‪ ,‬אבל במשך השנה היו‬ ‫עתה אל הלב‪ ,‬ומה שנכנס אל הלב יכול אחר כך להיכנס‬ ‫רגעים שבהם התורה נכנסה אל חייו‪ .‬רגע שבו התגבר‪,‬‬ ‫אל המעשה‪.‬‬ ‫רגע שבו חשב לפני שדיבר‪ ,‬רגע שבו בירר מה נכון‪ ,‬ורגע‬ ‫שבו עשה דבר קטן מפני שזהו רצון השם‪.‬‬ ‫התורה שבקטנות‬ ‫ייתכן שהוא עצמו שכח את אותם רגעים‪ .‬אין לו רשימה‬ ‫י ש לנו נטייה לחשוב שתורה מוכרחה תמיד להופיע‬ ‫מסודרת שלהם‪ .‬הוא זוכר בעיקר את המקומות שבהם‬ ‫בדברים גדולים‪ .‬תפילה גדולה‪ ,‬לימוד גדול‪ ,‬התעוררות‬ ‫נכשל ואת הדברים שלא הספיק‪ .‬אבל התורה זוכרת גם‬ ‫גדולה או מעשה חסד גדול‪ .‬אבל רוב חייו של אדם אינם‬ ‫את המחשבה הטובה‪ ,‬את העצירה הקטנה‪ ,‬את המילה‬ ‫עשויים מרגעים גדולים‪ .‬רוב החיים בנויים מדברים קטנים‬ ‫שלא נאמרה ואת המעשה הפשוט שנעשה לשם שמים‪.‬‬ ‫החוזרים על עצמם מדי יום‪.‬‬ ‫אין הכוונה לומר שדי בכך ואין צורך ללמוד‪ .‬בלי לימוד‬ ‫האופן שבו אדם פותח את הבוקר‪ ,‬הצורה שבה הוא‬ ‫אין לאדם מה להכניס אל החיים‪ .‬ככל שהוא לומד יותר‪,‬‬ ‫עונה בבית‪ ,‬הדרך שבה הוא נוגע בממון שאינו שלו‪,‬‬ ‫התורה יכולה להאיר לו יותר מקומות ולהדריך אותו‬ ‫הסבלנות שבה הוא מקשיב‪ ,‬המילה שהוא מוסיף והמילה‬ ‫ביותר פרטים‪ .‬אבל עליו לדעת שגם כאשר דבר אחד מן‬ ‫שהוא מחליט שלא לומר — הדברים הללו קטנים כל כך‪,‬‬ ‫הלימוד נכנס אל מעשה אחד‪ ,‬נעשה כאן דבר גדול‪:‬‬ ‫עד שלפעמים האדם עצמו אינו נותן להם שום חשיבות‪.‬‬ ‫התורה נעשתה חיה בתוך העולם‪.‬‬ ‫אבל דוקא שם התורה נעשית חייו של האדם‪ .‬אם‬ ‫זהו העומק של שמיני עצרת‪ .‬במשך שבעת ימי החג‬ ‫התורה נמצאת רק ברגעים הגדולים‪ ,‬הרי היא מבקרת‬ ‫הקריבו שבעים פרים‪ ,‬ובשמיני עצרת נשאר פר אחד‪.‬‬ ‫אצלו לפרקים‪ .‬כאשר היא נכנסת לתוך הפעולות הקטנות‪,‬‬ ‫חז״ל המשילו זאת למלך שעשה סעודה גדולה‪ ,‬ולאחריה‬ ‫היא מתחילה לגור אצלו‪ .‬היא נעשית הדרך שבה הוא‬ ‫אמר לאוהבו‪ :‬״עשה לי סעודה קטנה‪ ,‬כדי שאהנה ממך״‪.‬‬ ‫הולך‪ ,‬מדבר‪ ,‬אוכל‪ ,‬עובד וחי עם בני ביתו‪.‬‬ ‫לאחר כל הריבוי נשארים הקדוש ברוך הוא וישראל‬ ‫אדם יכול ללמוד ענין גדול של הכרת הטוב‪ .‬לאחר‬ ‫לבדם‪.‬‬ ‫הלימוד הוא נכנס לביתו ורואה דבר קטן שעשו בעבורו‪.‬‬ ‫לפעמים האדם חושב שהקדוש ברוך הוא רוצה ממנו‬ ‫אם הוא עוצר‪ ,‬מכיר בטובה ואומר מילה טובה‪ ,‬התורה‬ ‫רק את הסעודה הגדולה‪ :‬הישגים רבים‪ ,‬מדרגות גבוהות‪,‬‬ ‫שלמד קיבלה מקום בעולם‪ .‬המילה הקטנה שלו אינה‬ ‫ידיעות רחבות ומעשים הנראים לעין‪ .‬אבל בשמיני עצרת‬ ‫קטנה‪ .‬היא הסיום של לימוד שלם‪.‬‬ ‫אומרים לו‪ :‬תישאר עמי עוד יום אחד‪ .‬אל תביא דוקא‬ ‫אדם יכול ללמוד על זהירות בממון‪ ,‬ואחר כך להחזיר‬ ‫הרבה‪ .‬תביא את עצמך ואת הנקודה הפשוטה שבה אתה‬ ‫כמה פרוטות שאיש לא היה תובע ממנו‪ .‬הוא יכול ללמוד‬ ‫רוצה להיות קרוב‪.‬‬ ‫על אונאת דברים‪ ,‬ואחר כך לשנות משפט אחד כדי שלא‬ ‫ומתוך הקרבה הזאת באה שמחת תורה‪ .‬איננו שמחים‬ ‫לצער את האחר‪ .‬הוא יכול ללמוד על חסד‪ ,‬ואחר כך‬ ‫רק על התורה שכבר למדנו‪ ,‬אלא גם על התורה שעוד‬ ‫להזיז כיסא בשביל אדם חלש‪ .‬כל אחד מן הדברים הללו‬ ‫נלמד‪ .‬איננו רוקדים רק עם מה שכבר השגנו‪ ,‬אלא עם כל‬ ‫הוא אות מן התורה שנכתבה בתוך החיים‪.‬‬ ‫האפשרות שעדיין מונחת לפנינו‪ .‬ספר התורה סגור‪ ,‬ואין‬ ‫יש מי שמבקש תמיד לעשות דבר גדול‪ ,‬ולכן הוא מזלזל‬ ‫אנו יודעים איזה חלק ממנו ייפתח לפנינו בשנה הבאה‪.‬‬ ‫במה שניתן לו לעשות עכשיו‪ .‬הוא מחכה להזדמנות‬ ‫אבל אנחנו מחזיקים בו ויודעים שיש לנו לאן לחזור‪.‬‬ ‫למסירות נפש‪ ,‬ובינתיים אינו נותן סבלנות בביתו‪ .‬הוא‬ ‫לכן מסיימים את התורה ומיד מתחילים שוב‬ ‫רוצה להאיר עולם שלם‪ ,‬אבל אינו מאיר פנים לאדם‬ ‫מ״בראשית״‪ .‬אין מפסיקים כדי לעשות חשבון כמה מן‬ ‫העומד לפניו‪ .‬הוא רוצה להגיע למדרגה גבוהה‪ ,‬ולכן אינו‬ ‫התורה כבר הבנו וכמה עדיין חסר לנו‪ .‬מיד לאחר הפסוק‬ ‫מבחין שהתורה ממתינה לו בתוך מעשה פשוט‪.‬‬ ‫האחרון חוזרים אל הפסוק הראשון‪ .‬הסיום עצמו נעשה‬ ‫התורה אינה מבקשת רק שהאדם יעלה אליה‪ .‬היא גם‬ ‫פתח להתחלה חדשה‪.‬‬ ‫יורדת אליו ונכנסת אל הפרטים הקטנים ביותר‪ .‬היא‬ ‫גם אם השנה שעברה לא היתה כפי שרצה האדם‪ ,‬גם‬ ‫אומרת לו כיצד לאכול‪ ,‬כיצד לברך‪ ,‬כיצד לדבר וכיצד‬ ‫אם היו בה ימים ריקים‪ ,‬נפילות והחמצות‪ ,‬אין זו המילה‬ ‫לנהוג בממונו‪ .‬אין רגע פשוט מדי בשביל התורה‪ ,‬מפני‬ ‫האחרונה‪ .‬מיד לאחר ״לעיני כל ישראל״ בא ״בראשית‬ ‫שאין חלק מחיי היהודי העומד מחוץ לרצון השם‪.‬‬ ‫ברא אלקים״‪ .‬אפשר לפתוח שוב את התורה‪ ,‬ואפשר‬ ‫לפעמים דוקא הקטנות מגלה עד כמה התורה נעשתה‬ ‫לפתוח שוב את החיים‪.‬‬ ‫חלק מן האדם‪ .‬בדבר גדול הוא מתעורר ומכין את עצמו‪.‬‬ ‫השמחה אינה מפני שכבר עשינו הכל‪ .‬השמחה היא‬ ‫בדבר קטן הוא פועל בלי שאיש מבחין‪ .‬אם גם שם הוא‬ ‫מפני שאין אנו אבודים גם כשלא עשינו הכל‪ .‬התורה עדיין‬ ‫עוצר ושואל מה נכון‪ ,‬סימן שהתורה כבר אינה רק דבר‬ ‫עמנו‪ .‬היא לא סגרה את דלתה‪ .‬היא אינה אומרת ליהודי‪:‬‬ ‫שהוא לומד; היא נעשתה הדרך שבה הוא חושב‪.‬‬ ‫היית צריך לבוא קודם‪ .‬היא פותחת שוב את תחילתה‬ ‫יהודי הנכנס לענין לאט‪ ,‬חושב לאט ומתבונן כיצד‬ ‫ואומרת‪ :‬בוא‪ ,‬נתחיל מבראשית‪.‬‬ ‫לעשותו נכון‪ ,‬נושא את בית המדרש בתוכו‪ .‬הסוגיא שלו‬ ‫בשמחת תורה היהודי רוקד על כל דף שלמד‪ ,‬אבל גם‬ ‫עכשיו אינה כתובה על דף‪ ,‬אלא עומדת לפניו בדמות ילד‪,‬‬ ‫על כל פעם שהתבונן כיצד לקיים את מה שלמד‪ .‬הוא‬ ‫שכן‪ ,‬שותף‪ ,‬פועל או בן בית‪ .‬הוא צריך ללמוד אותה‬ ‫רוקד על כל ידיעה שרכש‪ ,‬אבל גם על כל מילה ששינה‬ ‫ביושר ובעיון‪.‬‬ ‫מכוח אותה ידיעה‪ .‬הוא רוקד על התורה שבספר‪ ,‬ועל‬ ‫גם כאן יש קושיות ותירוצים‪ .‬גם כאן יש צדדים לכאן‬ ‫התורה שכבר נכנסה מעט לתוך ביתו‪ ,‬עבודתו‪ ,‬מידותיו‬ ‫ולכאן‪ .‬גם כאן אסור למהר להכריע לפני שמבינים את‬ ‫ומעשיו‪.‬‬ ‫המציאות‪ .‬צריך להקשיב‪ ,‬לברר ולראות את כל התמונה‪.‬‬ ‫על כך רוקד התלמיד חכם‪ ,‬ועל כך רוקד היהודי הפשוט‪.‬‬ ‫לפעמים אדם מגלה שהדבר שהיה פשוט לו בתחילה אינו‬ ‫על כך רוקד הזקן‪ ,‬ועל כך רוקד הילד שעדיין אינו יודע‬ ‫פשוט כלל‪ .‬ההתבוננות הזאת עצמה מחנכת אותו להיות‬ ‫לקרוא‪ .‬אין כולם עומדים באותה מדרגה‪ ,‬אבל כולם‬ ‫בן תורה‪.‬‬ ‫עומדים בתוך אותה תורה‪.‬‬ ‫להיות בן תורה אין פירושו רק לדעת הרבה תורה‪.‬‬ ‫התורה אומרת לכל יהודי‪ :‬אל תחכה עד שתהיה אדם‬ ‫פירושו גם שהתורה נעשית המקום שאליו הוא פונה‬ ‫אחר כדי להתחיל לחיות עמי‪ .‬התחל מכאן‪ .‬מן המקום‬ ‫כאשר אינו יודע מה לעשות‪ .‬הוא אינו סומך מיד על‬ ‫הזה‪ ,‬מן הכוחות האלה‪ ,‬מן ההתבוננות הקטנה ומן‬ ‫הכעס‪ ,‬על ההרגל או על מה שנוח לו‪ .‬הוא מעמיד את‬ ‫המעשה הקטן העומד לפניך‪ .‬גם הקטנות הזאת היא‬ ‫עצמו לפני התורה ושואל‪ :‬כיצד הדבר הזה נראה מצד‬ ‫תורה‪ .‬לפעמים היא תחילת התורה‪ .‬ולפעמים דוקא שם‬ ‫רצון השם?‬ ‫מתחילה התורה להיעשות חיים‪.‬‬ ‫עמוד ‪2‬‬ ‫צום פינטל • שמחת תורה תשפ״ז • גליון קצ״ט‬ ‫המקום שלא בחרתי‬ ‫״אתה נכנס בכל בוקר למקום שבו החיות כבר‬ ‫יהודי אחד שפך את לבו‪ .‬עבודתו היא לטפל‬ ‫אינה גלויה כפי שהיתה פעם‪ .‬לפניך עומד אדם‬ ‫בזקנים ובחולים‪ ,‬אנשים שכבר נחלשו בגופם‬ ‫שהיה פעם חזק‪ .‬הוא הלך בעצמו‪ ,‬עבד‪ ,‬בנה בית‪,‬‬ ‫ובדעתם‪ .‬כל היום הוא מוליך ומביא‪ ,‬מרים ומושיב‪,‬‬ ‫גידל משפחה ודאג לאחרים‪ .‬היום הוא זקוק‬ ‫מסדר ומנקה‪ ,‬מקשיב וחוזר שוב על אותם דברים‪.‬‬ ‫למישהו שיעזור לו לקום מן הכיסא‪.‬‬ ‫״העבודה הזאת שוחקת אותי״‪ ,‬אמר‪ .‬״אני נותן‬ ‫״מי שמביט עליו במהירות רואה רק את מה‬ ‫ונותן‪ ,‬וכמעט איני מקבל שום דבר בחזרה‪ .‬לא‬ ‫שאבד‪ .‬הוא רואה גוף חלש‪ ,‬דעת מבולבלת ואדם‬ ‫מפני שהם אנשים רעים‪ ,‬חס ושלום‪ .‬פשוט כבר אין‬ ‫התלוי באחרים‪ .‬אבל אולי אתה יכול להרגיל את‬ ‫להם כוח‪ .‬לפעמים אין להם אפילו כוח לומר תודה‪.‬‬ ‫עצמך לשאול שאלה אחרת‪ :‬מה עדיין חי כאן?‬ ‫״אין שם הצלחות גדולות‪ .‬איני יכול לחזור הביתה‬ ‫״אולי עדיין חשוב לו שידברו אליו בכבוד‪ .‬אולי הוא‬ ‫ולומר ששיניתי היום את חייו של מישהו‪ .‬עזרתי‬ ‫עדיין נהנה מכוס חמה‪ .‬אולי הוא רוצה שיניחו לו‬ ‫לאחד לעבור מן המיטה אל הכיסא‪ ,‬הגשתי לשני‬ ‫לבחור היכן לשבת‪.‬‬ ‫כוס מים‪ ,‬והקשבתי‬ ‫אולי נשאר לו זכרון‬ ‫לשלישי המספר שוב‬ ‫אחד שהוא אוהב‬ ‫דבר שכבר סיפר לי‬ ‫לספר‪ ,‬אף שכבר סיפר‬ ‫פעמים רבות‪ .‬למחרת‬ ‫אותו פעמים רבות‪.‬‬ ‫אני חוזר‪ ,‬ומתחילים‬ ‫אולי נשארה בו רק‬ ‫הכל מחדש‪.‬‬ ‫נקודה קטנה של רצון‪,‬‬ ‫״וגם הפרנסה אינה מי‬ ‫אבל גם הרצון הקטן‬ ‫יודע מה‪ .‬אני חוזר‬ ‫הזה הוא חיים‪.‬‬ ‫הביתה עייף‪ ,‬בלי כוח‬ ‫״אתה אינך מחזיר‬ ‫ובלי סיפוק‪ ,‬ולפעמים‬ ‫אותו להיות צעיר‪ .‬אינך‬ ‫אני שואל את עצמי‪:‬‬ ‫יכול להשיב לו את כל‬ ‫מה אני עושה במקום‬ ‫הכוחות שאבדו‪ .‬אבל‬ ‫הזה בכלל?״‬ ‫אתה יכול לראות את‬ ‫הקשבתי לדבריו‪ .‬הוא‬ ‫מעט החיים שעוד‬ ‫לא רצה שיאמרו לו‬ ‫נמצאים בו‪ ,‬ולתת להם מקום‪ .‬אולי זה הדבר‬ ‫שעבודתו חשובה ושהוא צריך להיות מרוצה‪ .‬הוא‬ ‫שאתה עושה שם בכל יום‪.‬״‬ ‫היה עייף באמת‪ .‬הוא הרגיש שהחיים שלו עוברים‬ ‫הוא הקשיב‪ ,‬חשב מעט‪ ,‬ואחר כך שאל אותי‬ ‫במקום חלש‪ ,‬שבור ונמוך‪.‬‬ ‫שאלה חדה‪.‬‬ ‫אמרתי לו‪ :‬״כשאני שומע אותך‪ ,‬עולה במחשבתי‬ ‫״אם כן‪ ,‬מה אתה רוצה ממני? שאשאר שם? אם‬ ‫שהעבודה שלך היא ציור ממשי של העלאת‬ ‫מחר מציעים לי עבודה טובה יותר‪ ,‬במקום נעים‬ ‫ניצוצות‪.‬״‬ ‫ומכובד יותר‪ ,‬עם משכורת גדולה יותר‪ ,‬אני צריך‬ ‫הוא הביט בי בתמיהה‪ .‬העלאת ניצוצות נשמעה לו‬ ‫לסרב? אני מוכרח להישאר עני ומרוד כדי להעלות‬ ‫כמו עבודה גבוהה של צדיקים‪ ,‬ולא כמו יום ארוך‬ ‫ניצוצות?״‬ ‫בחדריהם של זקנים וחולים‪.‬‬ ‫אמרתי לו‪ :‬״חס ושלום‪ .‬אם נפתחת לפניך דרך‬ ‫אמרתי לו‪ :‬״אנחנו רגילים לחשוב שניצוץ הוא אור‬ ‫לעלות‪ ,‬עלה‪ .‬אם אתה יכול להתפרנס יותר בכבוד‪,‬‬ ‫גדול‪ .‬אבל ניצוץ אינו שלהבת גדולה‪ .‬הוא מעט אור‬ ‫עשה זאת‪ .‬אם יש מקום המתאים יותר לכוחותיך‪,‬‬ ‫שנשאר במקום חשוך‪ .‬הוא מעט חיות שנמצאת‬ ‫אין שום קדושה בכך שתישאר במקום השוחק‬ ‫במקום שכמעט אין רואים בו חיים‪.‬‬ ‫אותך‪.‬‬ ‫עמוד ‪3‬‬ ‫צום פינטל • שמחת תורה תשפ״ז • גליון קצ״ט‬ ‫״העלאת ניצוצות אינה להפוך את הירידה לדבר‬ ‫״העלאת ניצוצות אינה אומרת שאדם צריך לחפש‬ ‫רצוי‪ .‬היא לגלות שגם בתוך הירידה לא נעזבת‬ ‫לעצמו מקומות נמוכים‪ .‬עבודתו של אדם אינה‬ ‫לגמרי‪ .‬גם שם השאיר הקדוש ברוך הוא נקודה‬ ‫לרדת בכוונה כדי שיהיה לו מה להעלות‪ .‬את‬ ‫אחת שאפשר למצוא‪.‬״‬ ‫המקומות הנמוכים אין האדם צריך לחפש‪ .‬הקדוש‬ ‫״ומה הנקודה שלי שם?״ שאל‪.‬‬ ‫ברוך הוא כבר מזמן לכל אדם די מקומות שהוא‬ ‫אמרתי לו‪ :‬״איני יודע‪ .‬את זה רק אתה יכול למצוא‪.‬‬ ‫לא היה בוחר בהם בעצמו‪.‬״‬ ‫אולי היא נמצאת באדם אחד שאתה נותן לו‬ ‫הוא הסתכל בי והמתין שאמשיך‪.‬‬ ‫הרגשה שהוא עדיין אדם‪ .‬אולי היא נמצאת‬ ‫אמרתי לו‪ :‬״אדם אינו בוחר באיזו משפחה‬ ‫בפרנסה שאתה מביא משם לביתך‪ .‬אולי היא‬ ‫להיוולד‪ .‬הוא אינו בוחר את כל כוחות גופו ונפשו‪.‬‬ ‫נמצאת בסבלנות שאתה לומד שם‪ .‬ואולי יש דבר‬ ‫אחד מקבל מוח חריף‪ ,‬והשני מוח פשוט יותר‪.‬‬ ‫אחר שרק לאחר זמן תבין‪.‬‬ ‫אחד מקבל אפשרויות רחבות‪ ,‬והשני מוצא את‬ ‫״אבל דבר אחד אני יכול לומר לך‪ :‬אם מן השמים‬ ‫עצמו בתוך גבולות צרים‪ .‬גם בפרנסה מגיע אדם‬ ‫העמידו אותך שם היום‪ ,‬אין המקום ריק לגמרי‪ .‬לא‬ ‫לפעמים למקום שלא חלם עליו ולא ביקש אותו‪.‬‬ ‫ייתכן שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום‪ ,‬ורק מן‬ ‫״אין פירוש הדבר שעליו להישאר שם כל ימיו‪ .‬הוא‬ ‫החדר שבו אתה עובד הוא נעלם‪.‬״‬ ‫צריך לבקש לעלות‪ ,‬להשתדל ולהשתמש בדרכים‬ ‫לפני שהלך חזר ושאל‪ :‬״אז אם מציעים לי מחר‬ ‫הנפתחות לפניו‪ .‬אבל כל זמן שהוא כבר נמצא‬ ‫עבודה טובה יותר‪ ,‬אני הולך?״‬ ‫שם‪ ,‬עליו לדעת שהמקום הזה אינו ריק‪.‬״‬ ‫״בשמחה״‪ ,‬אמרתי לו‪ .‬״וכאשר תצא‪ ,‬אל תביט‬ ‫״מה פירוש מקום ריק?״ שאל‪.‬‬ ‫לאחור כאילו כל הזמן שהיה שם היה טעות‪ .‬קח‬ ‫״מקום ריק הוא מקום שהאדם נמצא בו בגופו‪,‬‬ ‫עמך את מה שמצאת שם‪ .‬אבל עד שתצא‪ ,‬אל‬ ‫אבל כל לבו ממתין לחיים אחרים‪ .‬הוא הולך‬ ‫תבלה את ימיך רק במחשבה כיצד לברוח‪.‬״‬ ‫לעבודה ועושה את מה שמבקשים ממנו‪ ,‬אבל‬ ‫למחרת חזר לעבודתו‪ .‬החדרים היו אותם חדרים‪.‬‬ ‫בתוכו הוא אומר‪ :‬החיים שלי עדיין לא התחילו‪ .‬הם‬ ‫הזקנים נשארו חלשים‪ ,‬החולים נשארו חולים‪ ,‬וגם‬ ‫יתחילו כשאצא מכאן‪.‬‬ ‫המשכורת לא השתנתה במשך הלילה‪ .‬לא נעשה‬ ‫״יכול להיות שאכן תצא משם‪ .‬אולי בעוד שנה‪ ,‬אולי‬ ‫נס‪ ,‬ושום דבר חיצוני לא נהפך פתאום לקל‪.‬‬ ‫בעוד חודש‪ ,‬ואולי אפילו בשבוע הבא‪ .‬אבל היום‬ ‫הוא פתח את הדלת ונכנס‪ .‬אותו זקן ישב באותו‬ ‫אתה עדיין שם‪ .‬השעות שאתה נמצא שם הן חלק‬ ‫כיסא וביקש ממנו שוב דבר שכבר ביקש אתמול‪.‬‬ ‫מן החיים שלך‪ .‬אם תראה בהן רק המתנה‪ ,‬הן ילכו‬ ‫הפעם‪ ,‬לפני שניגש אליו‪ ,‬עמד לרגע וחשב‪:‬‬ ‫לאיבוד‪.‬״‬ ‫אולי בשביל הנקודה הזאת של חיים הביאו אותי‬ ‫הוא שתק זמן רב‪ .‬מצד אחד לא רצה להישאר‬ ‫היום לכאן‪.‬‬ ‫באותה עבודה‪ .‬מצד שני התחיל להבין שאין צורך‬ ‫לימים‪ ,‬בחול המועד סוכות‪ ,‬הלך לבית המדרש‬ ‫לבחור בין שני הדברים‪ .‬הוא יכול לבקש לצאת‪,‬‬ ‫וספר קהלת בידו‪ .‬חשב על המקומות שאדם מגיע‬ ‫ובאותו זמן לא לבטל את המקום שבו הוא נמצא‬ ‫אליהם בלי שבחר בהם‪ ,‬על גלגולי החיים‪ ,‬על מה‬ ‫עכשיו‪.‬‬ ‫שעולה ועל מה שיורד‪ ,‬ועל אותה נקודת חיים‬ ‫אמרתי לו‪ :‬״הטעות היא לחשוב שאם מצאנו חיות‬ ‫שנשארת לפעמים במקום שכמעט אין רואים בו‬ ‫במקום נמוך‪ ,‬סימן שהמקום עצמו נעשה גבוה‪ .‬לא‪.‬‬ ‫חיים‪ .‬פתאום עלתה בו מחשבה‪ :‬אולי זהו בעצם‬ ‫מקום קשה יכול להישאר מקום קשה‪ .‬עבודה‬ ‫סודו של קהלת‪ .‬הוא נכנס לבית המדרש‪ ,‬פתח את‬ ‫שוחקת יכולה להישאר שוחקת‪ .‬חולשה היא‬ ‫הספר עם הסתכלות חדשה זו‪ .‬וכך המשיך ללמוד‪.‬‬ ‫חולשה‪ ,‬ושבר הוא שבר‪.‬‬ ‫מכון מישרים — הרב שלום לאנגסאם‪ | shalomlangs@gmail.com | 845-274-3516 :‬קול הלשון‪6053136803 :‬‬ ‫עמוד ‪4‬‬