gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פרדס לשולחן שבת · Pardas Lashulchan Hashabbos — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: פרדס לשולחן שבת · Pardas Lashulchan Hashabbos

שבוע: סוכות (2026-09-21)

פרדס לשולחן שבת · Pardas Lashulchan Hashabbos — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון ‪ – 661-662‬שנה י"ב – כל הזכויות שמורות ©‬ ‫שב"ק סוכות‪-‬וזאת הברכה תשפ"ו‬ ‫חזיר שעתיד הקב"ה להחזירו לישראל ועי' בתשו' הרדב"ז (ח"ב‬ ‫כשרות סוכת עורו של לויתן‬ ‫סי' תרס"ו וסי' תתכ"ו) מה שפיר שבזה‪.‬‬ ‫הדרש והעיון (פר' אמור)‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' (ויקרא כג‪-‬מב) מו"ז (א‪.‬ה –‬ ‫בעל הבית יצחק) כתב לי במכתב שנה אחת קודם מותו על דבר‬ ‫האם יתכן שסוכות נקבע לפי חשבון חודש אחר‬ ‫חז"ל דלעתיד לבא נזכה לסוכת עורו של לויתן‪ ,‬שכתבו תוס'‬ ‫מהחשבון של ר"ה‬ ‫בשבת (עג‪ ):‬שדג אינו נחשב גידולי קרקע‪ ,‬וא"כ א"א לסכך בו‬ ‫שהרי אפשר לסכך רק בדבר שהוא גידולי קרקע וא"כ כונת דברי‬ ‫ובחמישה עשר יום לחודש השביעי וכו' (במדבר כט‪-‬יב)‬ ‫חז"ל רק שהדפנות יהיו מעורו של לויתן‪ ,‬אך יש לדחות דכלל אין‬ ‫צריך להבין מדוע לא כתיב "הזה" כמו שכתוב בפר' אמור‬ ‫הכונה לסוכה של מצוה אלא לסוכה של תענוג וא"כ הסיכוך‬ ‫"בחמישה עשר יום לחודש השביעי הזה (אמור כג‪-‬לד)‪.‬‬ ‫עצמו יהיה מעורו של לויתן‪ ,‬אלו דבריו‪.‬‬ ‫ונראה דרמזה בזה תורה לדין שחידש הרמב"ם בהלכות קידוש‬ ‫אולם יש לדקדק בדברי הגמ' שאף הסכך יהיה מעורו של לויתן‪,‬‬ ‫החודש (פ"ג הי"ח) שהרי כאשר היו מקדשים ע"פ הראיה אם היו‬ ‫דאיתא בגמ' ב"ב (עה‪ ).‬עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים‬ ‫מגיעים עדים ביום ל' ואומרים שראו הלבנה מקדשים אותו‬ ‫מעורו של לויתן שנאמר "התמלא בסוכות עורו" זכה עושין לו‬ ‫החודש ואותו היום הוא יום א' של החודש הבא‪ ,‬אבל אם לא באו‬ ‫סוכה לא זכה עושין לו צילצל ופרש"י דסוכה היינו גג מלמעלה‬ ‫עדים מונים יום א' לחודש רק מלמחרת והוי חודש מעובר‪,‬‬ ‫וד' דפנות מד' רוחות וצילצל היינו סיכוך בלי מחיצות‪ ,‬משמע‬ ‫ומחדש הרמב"ם שעדים יכולים לבוא עד אמצע החודש וכגון‬ ‫שלכולם יהיה סיכוך מעורו של לויתן וההבדל הוא רק בדפנות‬ ‫בתשרי שיכולים לבוא עד ט"ו תשרי ולומר שראו הלבנה ביום ל'‬ ‫שהזוכה יהיו לו אף דפנות מעורו של לויתן ושאינו זוכה אין לו‬ ‫אלול אבל אחר שעבר חצי חודש אין יכולים לבוא‪.‬‬ ‫דפנות‪ ,‬ולכן מסתבר טפי כתי' השני דהסוכה האמורה אינה‬ ‫נמצא א"כ שאם ביום ל' אלול לא באו עדים מנו יום ל' ורק‬ ‫למצוה אלא לתענוג ולצל ומסתור‪.‬‬ ‫למחרתו הוא יום א' והוא ר"ה וי' ימים אח"כ הוא יוה"כ ואם עד‬ ‫אבל במהרש"א (שם) משמע דאי"ז סוכה לתענוג אלא למצוה‪,‬‬ ‫ט"ו הגיעו עדים שראו הלבנה מקדשים החודש ביום ל' ומתברר‬ ‫שכתב לפרש ההבדל בין הזוכה לשאינו זוכה דהזוכה היינו מי‬ ‫שר"ה הוקדם ביום (א‪.‬ה‪ -‬מהאי טעמא עושים ר"ה ב' ימים)‬ ‫שישב בסוכה לשמה א"כ זוכה אף לעת"ל לסוכה כדינה של ד'‬ ‫ויוה"כ הוקדם ביום‪ ,‬אבל אם יבאו עדים אחר ט"ו תשרי כבר לא‬ ‫דפנות וסיוכוך ומקיים המצוה‪ ,‬ומי שאינו זוכה ישב בסוכה‬ ‫מקבלים דבריהם ור"ה היה בזמנו‪.‬‬ ‫לתענוג וצל ולא לשם מצוה א"כ זוכה לסוכה שהיא לתענוג‬ ‫ועפי"ז יש לפרש דלכן לא כתיב בחמישה עשר לחודש השביעי‬ ‫בעלמא ולא למצוה‪ ,‬משמע דאיירי בסוכה למצוה‪ ,‬והדרא קושיא‬ ‫הזה דכיון שסוכות בט"ו תשרי ועד אז מקבלים עדים יתכן שיבאו‬ ‫דבהכרח איירי בסוכה למצוה ובהכרח איירי שהסכך נמי מעורו‬ ‫עדים עד ערב סוכות ויקבלו דבריהם ונמצא שסוכות אינו לפי‬ ‫של לויתן וכיצד היא כשרה‪.‬‬ ‫אותו החודש שנקבע תחילה אלא יום קודם בשונה מר"ה ויוה"כ‬ ‫ובני מחמדי תירץ שמצינו בחז"ל שסעודת לויתן אינה ע"פ דין‬ ‫שכבר היו שהיו ע"פ החשבון שנקבע קודם הגעת העדים‪ ,‬ולכן‬ ‫דאיתא במדרש רבה (ויקרא פר' יג) שהבהמות יקרעו את הלויתן‬ ‫לא כתיב "הזה" דאי"ז מנין אותו החודש‪.‬‬ ‫בקרניהם וימות ויאכלהו הצדיקים ופריך וכי שחיטה כשירה היא‬ ‫(א‪.‬ה‪ -‬ויש להקשות א"כ אמאי בפר' אמור כתיב הזה‪ ,‬ובדרך‬ ‫זו‪ ,‬אמר ר' אבין בר כהנא אמר הקב"ה תורה חדשה מאיתי תצא‬ ‫אפשר י"ל שבפר' פנחס נזכרו המועדים ביחס לקרבנות וא"כ‬ ‫חידוש תורה מאיתי תצא‪ ,‬הרי שלעת"ל יחדש הקב"ה שאפשר‬ ‫שייך רק בזמן שבית המקדש קיים ואז קידשו ע"פ ראיה ושייך‬ ‫לאכול הלויתן אפי' שנשחט בסנפירין‪ ,‬ועפי"ז י"ל דכמו שגבי‬ ‫הטעם הנ"ל ולכן לא כתיב הזה‪ ,‬אבל בפר' אמור עוסקת התורה‬ ‫היתר שחיטה ישתנה הדין בסעודה זו כך לגבי סיכוך ישתנה הדין‬ ‫בעניני החגים עצמם ושייך אף כשאין בית המקדש קיים כשלא‬ ‫בסעודה זו ויהיה אפשר לסכך בדבר שאין גידולו מן הארץ ושפיר‬ ‫קידשו ע"פ ראיה אלא ע"פ חשבון ואז לא שייך הכה"ג הנ"ל‬ ‫לומר דהסיכוך נמי יהיה מעורו של לויתן‪.‬‬ ‫ותמיד סוכות נקבע לפי אותו החשבון של ר"ה לכן כתיב "הזה")‪.‬‬ ‫ועל עיקר דבר המדרש יש להקשות הרי זאת התורה לא תהיה‬ ‫משך חכמה (פר'‬ ‫מוחלפת‪ ,‬וכבר עמדו על כך גדולים ותירצו‪ ,‬ועי' בפירוש הבונה‬ ‫אמור)‬ ‫שעל העין יעקב (נדה פ"ט) שהביא מהמדרש למה נקרא שמו‬ ‫דהתם העיקר לבוא ולהיראות בבית ה'‪ ,‬נמצא שבהקבלת פני רבו‬ ‫האם העולים לקיים מצות ראיה פטורים מסוכה‬ ‫ההליכה היא חלק מהמצוה ולכן יש פטור של עוסק במצוה‬ ‫משא"כ בהקבלת פני שכינה ההליכה היא אינה חלק מהמצוה‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים (ויקרא כג‪-‬מב) בגמ' סוכה (י‪):‬‬ ‫אלא הליכה בעלמא ולכן לגביה אין פטור של עוסק במצוה וא"כ‬ ‫מסופר על רב חסדא ורבה בר רב הונא שהלכו להקביל פני ריש‬ ‫העולים לרגל לא נפטרו ממצות סוכה‪.‬‬ ‫גלותא ברגל וישנו בלילה בסוכה פסולה באומרם שפטורים מן‬ ‫תשובה נוספת כעי"ז כתב בספר פסקי תשובה (ח"א או"ח הג"ה‬ ‫הסוכה דהעוסק במצוה פטור מן המצוה‪.‬‬ ‫לסי' רסב) דמצות הקבלת פני רבו נוהגת אף בלילה משא"כ‬ ‫ויש להקשות דא"כ בזמן בית המקדש כל ישראל פטורים ממצות‬ ‫הקבלת פני שכינה נוהגת רק ביום וא"כ כשהולך להקביל פני רבו‬ ‫סוכה בלילה הראשון שהרי מצווים לעלות לרגל להקביל פני‬ ‫אף בלילה נחשב עוסק במצוה אך בעליה לרגל כיון שבלילה אין‬ ‫שכינה כדכתיב "יראה כל זכורך" וא"כ כל ישראל עוסקים במצות‬ ‫מקיים המצוה לא חשיב עוסק במצוה עיי"ש בארוכה‪.‬‬ ‫עליה לרגל ויפטרו מסוכה כדברי הגמ' שהעוסק במצות הקבלת‬ ‫עוד תירוץ יש בשם ר' אשר וויס‪ ,‬ע"פ מה שהזכיר החלקת יואב‬ ‫פני רבו פטור מסוכה‪( ,‬קו' זו היא לדעת הר"ן שאף באפשר לו‬ ‫עצמו שרק העוסק פטור ולא המקיים ועפי"ז י"ל שכשהולך‬ ‫לקיים שתיהם פטור)‪.‬‬ ‫להקבלת פני רבו או שכינה ועדיין לא הגיע למקום רבו נחשב‬ ‫ונראה ליישב שהנה באמת יש להקשות מדוע הההולך להקביל‬ ‫"עוסק" ופטור אבל משהגיע לירושלים וממתין לבוקר אינו עוסק‬ ‫פני רבו פטור מסוכה בלילה הרי בלילה אינו הולך אלא נח לצורך‬ ‫אלא מקיים ואינו פטור‪.‬‬ ‫עצמו ובעת זו אינו עוסק במצוה כלל‪ ,‬ואף אם בלילה נמי נקרא‬ ‫ועכ"פ הרי ב' הבנות א‪ .‬יש שנקטו שאכן העולים לרגל פטורים‪,‬‬ ‫שמקיים מצוה עדיין אינו פטור דלא "המקיים" מצוה פטור‬ ‫ב‪ .‬יש שנקטו שחייבים ומצאו חילוקים בין הקבלת פני רבו‬ ‫ממצוה אלא "העוסק" במצוה פטור ממצוה כדכתבו תוס' (ב"מ‬ ‫להקבלת פני שכינה‪ ,‬ועי' בספר קבא דקשייתא ג"ח עם ליקוט רב‬ ‫פט‪ .‬ד"ה הוי) דאלת"ה כל מי שיש תפילין בראשו וציצית בבגדו‬ ‫של תירוצים‪ ,‬ומשם בארה)‪.‬‬ ‫יפטר מדין "מקיים" מצוה‪ ,‬וא"כ אף אם בלילה נחשב "מקיים"‬ ‫קבא קשייתא (קו' פ"א)‬ ‫מצוה דהקבלת פני רבו מ"מ אינו "עוסק" בה ואמאי פטור‪.‬‬ ‫לכן צריך לומר שיש חילוק אם נח לצורך המצוה או לצורך עצמו‬ ‫האם ניסוך המים הוא חובת היום או חובת הקרבן‬ ‫שהנה בעובדא דגמ' הרי אם לא שהיו צריכים להמשיך וללכת‬ ‫למחר בשביל להקביל פני ריש גלותא היו חוזרים למקומם נמצא‬ ‫וביום השני פרים כו' ומנחתם ונסכיהם כו' מלבד עולת‬ ‫שעיקר מנוחתם היא עסק המצוה ולכן פטורים מן המצוה‬ ‫התמיד ונמחתה ונסכיהם (במדבר כט יז‪-‬יט) צריך ביאור‬ ‫משא"כ בעולי רגלים הרי איירי על ליל יו"ט ראשון וצריכים‬ ‫מהם "ונסכיהם" האמורים עם העולה‪ ,‬אין לומר שהם נסכי‬ ‫להמתין כדי לקיים ראיית פנים למחר ואולם אף בלי שיצטרכו‬ ‫קרבנות היום שהרי כבר נזכרו קודם "ומנחתם ונסכיהם" ואם‬ ‫לקיים ראיית פנים אינם יכולים לחזור לביתם שהרי הוא יו"ט‬ ‫הכונה לנסכי העולה תימה דהול"ל ונסכה דומיא ד"ומנחתה"‬ ‫ואינם יכולים לחזור נמצא שהשינה אינה לצורך עסק המצוה אלא‬ ‫ומהו ונסכיהם‪.‬‬ ‫לצורך עצמם ולכן בזה אין להם פטור של עוסק במצוה‪.‬‬ ‫ועי' רש"י שמביא דברי הגמ' שהאות מ' מרמזת למים והיינו‬ ‫(א‪.‬ה‪ -‬אך יש לתמוה דעיקר תירוצו מתרץ מדוע בהקבלת פני רבו‬ ‫ניסוך המים עיי"ש‪ ,‬ונראה דזה לא רק רמז בעלמא אלא לימוד‬ ‫השינה נחשבת חלק מהמצוה ובהקבלת פני שכינה השינה אינה‬ ‫גדול יש בזה להגדרת ניסוך המים‪.‬‬ ‫חלק מהמצוה אלא לצורך עצמו‪ ,‬אך עדיין יקשה דאף בהקבלת‬ ‫שהנה יש ניסוך יין שעם כל קרבן ויש ניסוך המים בחג‪ ,‬וניסוך‬ ‫פני רבו שהשינה חלק מעסק המצוה מ"מ אי"ז שבזמן השינה‬ ‫היין פשוט שהוא דין מדיני הקרבן ולכן לו יצוייר שינסך יין קודם‬ ‫נחשב "עוסק" במצוה אלא רק "מקיים" מצוה והמקיים מצוה‬ ‫שהקריב הקרבן פסול דהניסוך הוא על הקרבן ולא שייך שיהיה‬ ‫אינו פטור מן המצוה‪ ,‬ומה הועיל תירוצו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫לפניו‪ ,‬וכן נאמר בו דין שמביא קרבנו היום ונסכיו לאחר זמן‬ ‫ודע עוד דאכן יש שנקטו כעיקר קושייתו דהמשך חכמה בפר'‬ ‫והיינו שהקרבן מחייב נסכים ואולם יכול לאחרם‪ ,‬ולפי"ז כשדרשו‬ ‫פנחס (כט‪-‬יב) כתב שבלילה ראשון כשיש עליה לרגל פטורים‬ ‫חז"ל בגמ' תמורה (ד‪ ).‬מנחתם ונסכיהם בלילה היינו בלילה‬ ‫ישראל מן הסוכה אך עיי"ש שלא כתב הטעם משום עוסק‬ ‫שאחר הקרבת הקרבן‪.‬‬ ‫במצוה אלא משום מצטער והולכי דרכים‪ ,‬וכן עיין בספר עשירית‬ ‫ואולם גבי ניסוך המים יש לחקור שהרי הניסוך הוא בזמן התמיד‬ ‫האיפה עמ"ס ערכין (פ"א אות כה) שרוצה לומר שכשישראל‬ ‫של שחר וא"כ י"ל שבחג נאמר שניסוך המים הוא מדיני הקרבן‬ ‫עולים לרגל פטורים מסוכה מדין עוסק במצוה‪ ,‬וכן עיין בהסכמת‬ ‫ודומיא דניסוך היין‪ ,‬אך שמא יש לפרש שניסוך המים הוא חובת‬ ‫בעל הקהילות יעקב לספר שלמי שמחה שר"ל שהחוזרים‬ ‫היום ולא דין בקרבן‪ ,‬וא"כ הרי שא"א לאחר ניסוך המים לאחר‬ ‫מהקבלת פני שכינה פטורים ורק שהוסיף שמא המדקדקים היו‬ ‫זמן דכיון שהוא חובת היום אם עבר היום ולא הביא הפסיד‪ ,‬וכן‬ ‫נשארים כל ימי החג בירושלים כדי לקיים מצות סוכה‪.‬‬ ‫לפי"ז שייך להביאו קודם הקרבת העולה שהרי אינו דין בדיני‬ ‫ועל עיקר הקושיא יש תי' נפלא של הגאון ר' ברוך מרדכי אזרחי‬ ‫הקרבן אלא דין בדיני היום‪ ,‬וכן לפי"ז מש"כ שאפשר להביא‬ ‫ותמציתו‪ ,‬דההולך לקיום הקבלת פני רבו ההליכה עצמה היא חלק‬ ‫בלילה היינו בלילה קודם ולא בלילה שאחריו שהרי הלילה‬ ‫מכבוד רבו שככל שמתאמץ וטורח מכבד רבו טפי משא"כ‬ ‫שאחריו שייך ליום המחרת‪.‬‬ ‫בהליכה להקבלת פני שכינה אין ההליכה עצמה יותר כבוד ה'‬ ‫דזו הכוונה אלא ק' קרבן בפני עצמו דהיינו ששונה מקרבנות החג‬ ‫ויש לפרש שאכן כך הוא הגדר של ניסוך המים שהוא חובת היום‬ ‫שהעולה קודמת לחטאת אלא בו החטאת קודמת לעולה כשאר‬ ‫ולא חובת הקרבן‪ ,‬ולפי"ז שפיר קרא דקאי על נסכי העולה ואולם‬ ‫קרבנות‪.‬‬ ‫א"א לכתוב "מלבד עולת התמיד ומנחתה ונסכיה" דהיה משמע‬ ‫(א‪.‬ה‪ -‬קצת יש להעיר דלפי"ז סדר הרמב"ם אינו מדוייק שהרי‬ ‫שהנסכים הם של העולה‪ ,‬וזה נכון רק ביחס לנסכי היין שהם נסכי‬ ‫כתב שבשמיני עצרת מקריבין פר ואיל ושבעה כבשים וכולן‬ ‫העולה משא"כ נסכי המים שאינם של העולה לזה כתיב‬ ‫עולות ושעיר חטאת‪ ,‬הרי שכתב תחילה העולות ואח"כ החטאת‬ ‫"ונסכיהם" והכוונה לניסוך היין שהוא של הקרבן ולניסוך המים‬ ‫ולפי המבואר כעת שבשמיני עצרת חטאת קודמת לעולה היה‬ ‫שהוא של היום (א‪.‬ה‪ -‬עיי"ש עוד שמוכיח כך מהירושלמי)‪.‬‬ ‫להרמב"ם לכתוב תחילה שעיר חטאת ואח"כ לכתוב העולות)‪.‬‬ ‫משך חכמה‬ ‫מציון מכלל יופי‬ ‫(פר' פנחס)‬ ‫(סוכות)‬ ‫הקרבת קרבנות של שמיני עצרת‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫שמיני עצרת‬ ‫כתב הרמב"ם (פ"י מתמידין ומוספין ה"ה) ביום שמיני עצרת‬ ‫מדוע מציינת התורה שנקבר משה ליד בית פעור‬ ‫מקריבין מוסף היום פר ואיל ושבעה כבשים כולן עולות ושעיר‬ ‫חטאת וזה מוסף בפני עצמו‪.‬‬ ‫מול בית פעור (לד ו) בגמ' סוטה (יד‪ ).‬דרשו חז"ל דנקבר שם‬ ‫וצריך להבין מהו שכתב הרמב"ם וזהו מוסף בפני עצמו‪ ,‬ופירש‬ ‫משה לכפר על שעבדו ישראל ע"ז לפעור כשהכשילו אותם בנות‬ ‫המהר"י קורקוס כוונת הרמב"ם שאין קרבנות שמיני עצרת‬ ‫מואב‪.‬‬ ‫כקרבנות שעל סדר שאר ימי החג שהרי ביום הראשון של סוכות‬ ‫וקשה מנין לחז"ל הכי שמא מה שכתבה תורה שנקבר שם זה רק‬ ‫מקריבין י"ד פרים ביום השני י"ג פרים כך פוחת והולך וביום‬ ‫מפני שכך אכן היה ששם נקבר ולא כדי לכפר על פעור‪.‬‬ ‫השביעי מקריבין שבעה פרים‪ ,‬והיה מקום לומר שביום השמיני‬ ‫וי"ל דאיתא בגמ' סנהדרין (סג‪ ):‬לא יאמר אדם לחברו המתן לי‬ ‫יקריבו ששה פרים קמ"ל הרמב"ם שיום זה אינו המשך לקרבנות‬ ‫בצד ע"ז פלונית היינו שאסור לציין מקום ע"ז‪ ,‬וקשה כיצד התורה‬ ‫החג אלא יש לו מוסף בפנ"ע ומקריבין רק פר אחד‪.‬‬ ‫ציינה שמשה נקבר לצד ע"ז‪ ,‬ומשום קושיא זו הבינו חז"ל שאין‬ ‫ויש להקשות שכבר כתב הרמב"ם (שם הל' ג‪-‬ד) קרבנות הקרבים‬ ‫כוונת התורה לציין בעלמא את מקום קבורתו אלא להורות‬ ‫בשאר הימים דביום הא' מקריב י"ד פרים ופוחת והולך וכאן כתב‬ ‫שנקבר שם לכפרה‪.‬‬ ‫תוספת ברכה‬ ‫הרמב"ם שבשמיני עצרת מקריב פר אחד‪ ,‬וא"כ כבר שמעינן דאין‬ ‫שמיני עצרת המשך לשאר הימים ומדוע צריך הרמב"ם להשמיע‬ ‫מדוע דוקא זקני הדור אמרו אוי לה לאותה בושה‬ ‫זאת שוב באומרו "וזה מוסף בפני עצמו"‪.‬‬ ‫ואולי יש לפרש כוונת הרמב"ם באופ"א‪ ,‬שכתב הרמב"ם (פ"ט‬ ‫ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו כו' ויהושע בן נון כו'‬ ‫מתמידין ומוספין ה"ו) חטאת קודמת לעולה‪ ,‬ועוד כתב (שם ה"ז)‬ ‫כי סמך משה ידיו עליו וגו' (לד ז‪-‬ט) איתא בגמ' ב"ב (עה‪).‬‬ ‫קרבנות חג סוכות אינו כן אלא קריבין על הסדר האמור בתורה‬ ‫שנאמר כמשפטם‪ ,‬כיצד‪ ,‬בתחילה פרים ואחריהם אילים‬ ‫זקנים שבאותו הדור היו אומרים פני משה כפני חמה פני יהושע‬ ‫ואחריהם כבשים ואחריהם שעירים‪ ,‬והרי הכבשים הם לעולה‬ ‫כפני לבנה אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה‪.‬‬ ‫והשעירים לחטאת ומקדים כבשים לשעירים‪ ,‬הרי שבקרבנות‬ ‫ביאור הדבר י"ל שאותו הדור חשבו שאומנם יהושע לא יהיה‬ ‫החג העולה קודמת לחטאת בשונה משאר קרבנות שחטאת‬ ‫כדרגת משה אך יהיה מעין משה שאם פני משה כחמה פני‬ ‫קודמת לעולה‪ ,‬וכך מסקנת הגמ' בזבחים (צ‪.):‬‬ ‫יהושע כפני חמה זוטא אך ראו שפני יהושע כפני לבנה שזה סוג‬ ‫ובשמיני עצרת יש לדון האם הוי ככל התורה שחטאת קודמת‬ ‫אחר ממשה ודרגה אחרת מדרגתו לכן אמרו אוי לה לאותה בושה‬ ‫לעולה או הוי כחג סוכות שעולה קודמת לחטאת‪ ,‬ויש לומר‬ ‫אוי לה לאותה כלימה‪.‬‬ ‫שאי"ז כקרבנות החג אלא כשאר קרבנות והחטאת קודמת לעולה‪,‬‬ ‫ונראה לפרש מדוע דוקא זקני הדור אמרו כך מפני שצעירים‬ ‫ויש לפרש דזו כוונת הרמב"ם "וזה מוסף בפני עצמו" ר"ל שאין‬ ‫שבאותו הדור הכירו את משה בגיל מאה ועשרים וכשמת משה‬ ‫דינו כקרבנות החג שעולה קודמת לחטאת שדוקא בקרבנות החג‬ ‫היה יהושע בן פ"ב וא"כ יכלו הצעירים לחשוב שאף משה‬ ‫כתיב "כמשפטם" ודרשו חז"ל שהקרבתן כסדר האמור בתורה‬ ‫בהיותו בן פ"ב היה כדרגת יהושע כעת כלו' כפני לבנה וא"כ הרי‬ ‫ועולה אמורה קודם אבל שמיני עצרת הוא חג בפני עצמו‬ ‫שאין הבדל בין יהושע למשה ואף יהושע כשיגיע לגיל מאה‬ ‫וה"כמשפטם" לא קאי עליו לכן בו מצד הדין חטאת קודמת‬ ‫ומעלה יהיה כדרגת משה ולכן לא אמרו אוי לה לאותה בושה‪.‬‬ ‫לעולה‪.‬‬ ‫משא"כ זקני הדור שהכירו את משה בהיותו בן פ"ב וידעו שכבר‬ ‫ועפי"ז יש לפרש דהרמב"ם יפרש באופ"א דברי חז"ל בסוכה‬ ‫אז היה כפני חמה ראו שיש הבדל בין משה ליהושע ואמרו אוי‬ ‫(מח‪ ).‬ובריש יומא דבשמיני עצרת יש סימן פז"ר קש"ב ופרש"י‬ ‫לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה‪.‬‬ ‫שהק' היינו קרבן דקרבנות הרגל הם בפני עצמן ואינו על סדר‬ ‫טעמא דקרא (פר' פנחס)‬ ‫קרבנות החג לכן לא מקריבין ששה פרים‪ ,‬אך ברמב"ם אין לפרש‬ ‫‪3‬‬ ‫והנה בהא דמשה שיבר הלוחות הקשו המפרשים הרי המשבר‬ ‫באיזה ב' פנים נגלה הקב"ה למשה‬ ‫כלים בחמתו כאילו עובד ע"ז וכיצד שיבר משה‪ ,‬ויש ליישב דאי‬ ‫אמרי' ד"אנכי" נוטריקון הרי איתא בגמ' דהכותב בשבת אות אחד‬ ‫ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל‬ ‫נוטריקון פטור כי אי"ז כתיבה וא"כ הלוחות לא נידונות ככלי‬ ‫פנים (לד י) נראה לפרש‪ ,‬מילת פנים לפעמים מתפרשת בלשון‬ ‫שלם כי האותיות שבו אין להם דין כתיבה ובשובר כלי שאינו‬ ‫כעס כגון "ונתתי פני באיש הזה (יחזקאל יד‪-‬ח) ולפעמים מתפרש‬ ‫שלם לא נאמר עליו דהוי כעובד ע"ז כדאיתא בגמ' שבת (קד)‬ ‫בלשון רצון כגון "ישא ה' פניו אליך" (במדבר ו‪-‬כו)‪.‬‬ ‫בהדיא‪ ,‬נמצא שאם האותיות נוטריקון אי"ז נחשב למשה בכלל‬ ‫והנה הבדל יש בין משה רבינו לשאר הנביאים שאצל משה מצאנו‬ ‫השובר כלים בחמתו כאילו עובד ע"ז‪.‬‬ ‫שהקב"ה בפעם אחת התגלה אליו בב' הפנים יחד הן של כעס והן‬ ‫ועפי"ז נבוא אל המכוון‪ ,‬התורה מסיימת "לעיני כל ישראל"‬ ‫ופרש"י שמשה שבר את הלוחות וקשה כיצד שברם הלא המשבר‬ ‫של רצון כפי שהיה בחטא העגל כמבואר בפר' כי תשא "ועתה‬ ‫כלים בחמתו כאילו עובד ע"ז וי"ל דהאותיות שבלוחות היו‬ ‫הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול" ופרש"י‬ ‫נוטריקון ואי"ז כתב ואין ללוחות שם כלי‪ ,‬ומאחר המילים‬ ‫שהודיעו ה' שהדבר תלוי בו שאם יתפלל עליהם לא יכלם ואם‬ ‫נוטריקון מה שכתוב "אנכי" הוא נוטריקון אנא נפשי כתיבי‬ ‫לא יתפלל עליהם יכלם וזו מעלה גדולה שהקב"ה הראה לו פנים‬ ‫ויהיבית וא"כ הרי שהקב"ה כתב את כל התורה בעצמו ויכול‬ ‫של כעס ונתן לו יכולת להפוך אותם לפנים של רצון ובשאר‬ ‫לחתום שמו בראש הספר כדין לוה הכותב את כל השטר וממילא‬ ‫הנביאים לא מצינו מעלה זו‪.‬‬ ‫שפיר שפתח את התורה במילות בראשית ברא אלוקים שהם‬ ‫וזה פירוש הפסוק "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" ומה היה‬ ‫סופי תיבות של מילת אמת שזה חותמו של הקב"ה‪.‬‬ ‫מיוחד בו לעומת שאר נביאים‪ ,‬אמר קרא "אשר ידעו ה' פנים אל‬ ‫ושפיר יש חיבור סמיכות התורה מרישא לסיפא ומסיפא לרישא‪.‬‬ ‫פנים" ר"ל שנגלה לו בבת אחת בב' פנים כלו' בפנים של כעס ונתן‬ ‫(א‪.‬ה ‪ -‬אך יש להעיר מה שנוטריקון אי"ז אותיות ויהיו הלוחות‬ ‫לו יכולת ע"י תפילה להופכם לפנים של רצון‪.‬‬ ‫נידונים ככלי שבור שייך לומר רק אם הכתב היה רק נוטריקון אך‬ ‫גבעת פנחס‬ ‫אצל הלוחות היה הכתב רגיל שהמילים היו אם תוכן ורק שהיו‬ ‫אף נוטריקון ומנין לומר שזה גם מחשיב את הלוחות שאין להם‬ ‫סמיכות סוף התורה לתחילתה‪ ,‬והאם הלוחות כתובות‬ ‫שם כלי‪ ,‬ויל"ע)‪.‬‬ ‫תפארת צבי‬ ‫נוטריקון‬ ‫כיצד שבר משה הלוחות ולא חשש שלא יקבלו‬ ‫ולכל היד החזקה וגו' (לד יב) בתחילת התורה כתוב בראשית‬ ‫ברא אלוקים‪ ,‬ונראה לפרש שייכות סיום התורה לתחילתה‬ ‫לוחות שניות‬ ‫כדלהלן‪.‬‬ ‫בפסוק כתוב אשר עשה משה לעיני כל ישראל ופרש"י שהכונה‬ ‫ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל (לד‬ ‫למה ששבר משה את הלוחות לעיני כל ישראל ואיתא במדרש‬ ‫יב) נראה לחבר סוף התורה עם תחילתה‪.‬‬ ‫בראשית ברא אלוקים סופי תיבות "אמת" וזה חתימת הקב"ה‬ ‫הנה בהא דבחטא העגל משה רבינו שבר את הלוחות איתא בחז"ל‬ ‫דחותמו של הקב"ה אמת‪ ,‬והקשו המפרשים דאיתא בגמ'‬ ‫שרצה משה שהקב"ה ידון את בנ"י כפנויה שזינתה ולא כאשת‬ ‫ובפוסקים שאדם לא יחתום שמו בריש המגילה או הספר כי יכול‬ ‫איש שזינתה‪ ,‬שע"י שבר הלוחות כביכול בטלו הנישואין של‬ ‫אח"כ לבוא אדם ולכתוב על דף זה מה שירצה ויזייפו וכגון‬ ‫ישראל לקב"ה וידונו על חטא העגל כפנויה‪ ,‬וקשה דאה"נ צדק‬ ‫שיכתוב שחייב לו מנה ויש לו שטר חתום וכדו'‪ ,‬וא"כ קשה כיצד‬ ‫משה בסבר תו אך מנין לו לדעת שהקב"ה בטובו יתן לוחות שניות‬ ‫הקב"ה חתם את שמו בריש הספר בתיבות בראשית ברא אלוקים‬ ‫ולא חשש שמא לא יתן שוב וישארו ישראל לנצח כפנויה ולא‬ ‫הלא יאמרו אנשים שהקב"ה חתם בראש הספר וכל מה שכתוב‬ ‫יקבלו שוב את התורה‪ ,‬וי"ל שמשה היה בטוח שהקב"ה לא יעשה‬ ‫אח"כ זייף משה‪.‬‬ ‫זאת שהרי ברא את עולמו בשביל עם קודש זה ולא יניחו בלא‬ ‫ויש ליישב ע"פ מה שכתבו הפוסקים שדין זה שלא יחתום בראש‬ ‫קבלת התורה‪.‬‬ ‫הספר או הדף נאמר רק אם הסופר כותב השטר שלא יחתום‬ ‫ובזה יש לפרש הסמיכות שמסיימת התורה "ולכל המורא הגדול‬ ‫הלוה בראש הספר אבל אם הלוה כותב כל השטר יכול לחתום‬ ‫וגו'" ופרש"י שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם ואמר לו‬ ‫בראש הספר או הדף‪ ,‬ואיתא בגמ' שבת דמילת "אנכי" שבעשרת‬ ‫הקב"ה יישר כח ששיברת‪ ,‬וקשה מנין למשה הביטחון בשבירת‬ ‫הדברות היא נוטריקון "א"נא "נ"פשי "כ"תיבי "י"היבית והיינו‬ ‫הלוחות כדי לדונם כפנויה ולא חשש שהקב"ה לא יתן להם לוחות‬ ‫שהקב"ה בעצמו כתב כל התורה וא"כ שפיר שיכל לחתום בריש‬ ‫שניות‪ ,‬לכן מתחילה התורה "בראשית ברא אלוקים וגו'" ודרשו‬ ‫הספר כדין לוה שכשכותב כל השטר יכול לחתום‪ ,‬אלא שתירוץ‬ ‫חז"ל שהעולם נברא בשביל ישראל שנקראו ראשית וא"כ שכל‬ ‫זה מהני רק אם דורשים "אנכי" נוטריקון אבל אם לא דורשים‬ ‫העולם נברא בשביל ישראל היה משה סמוך ובטוח שלא יניחם‬ ‫נוטריקון אין הכרח לדרוש שהקב"ה עצמו כתב התורה כולה‬ ‫הקב"ה בלא קבלת התורה‪.‬‬ ‫והדרא קושיא כיצד חתם בראש הספר‪.‬‬ ‫גבעת פנחס‬ ‫מוקדש לע"נ‬ ‫מוקדש לע"נ‬ ‫‪4‬‬ ‫הרב יהודה בן פורטונה זצ"ל‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫אילה ימנה בת סעדה ע"ה‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬