אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov — סוכות (2026-09-21)

גליון קצ"ג )שנה ה'(
חג הסוכות תשפ"ז
שיעורי הגאון הגדו מוה"ר רבי יעקב גרינוואד שיט"א
רב בית המדרש דחסידי בעזא "זכרון רפא "בני ברק וחבר הביד"צ דקה מחזיקי הדת באר"י
דין מוקצה ונוד ביום טוב שח בשבת
מוקצה ונולד בשבת וביום טוב חקירה בדין מוקצה ביום טוב שחל להיות בשבת הספד ותענית לפני ואחרי יום שהוא יום טוב מן
התורה ומדברי סופרים דעת השאגת אריה והחתם סופר בהנ"ל שאסורים כדין דרבנן ראיה משם לאסור מוקצה ביום טוב שחל
בשבת ביאור קושיית הגמרא לאסור תענית בב' תשרי מצד ראש חודש ולא מצד ראש השנה חילוק בין יום שכולו דרבנן ליום
שרק התענית בו דרבנן ביאור צד האיסור בזה משום לא פלוג ביאור ראיית האחרונים שאסרו משום לא פלוג ולא משום היכר
מחלוקת הפני יהושע והשפת אמת בזה דעת השאגת אריה בגבורת ארי בזה קושיית הקבא דקשייתא מנשא אשה שיש בה גם איסור
דאורייתא וגם דרבנן חילוק בין חל קבוע באותו יום ליום טוב שאין חל תמיד בשבת ראש השנה שהוא לעולם בראש חודש אך
בשאר חדשים אינו יום טוב דעת הגר"א שנוהג דין מוקצה ביום טוב שחל בשבת במוקצה שנאסר רק מחמת שבת ולא מחמת יום טוב
הספד ותענית לפני ואחרי יום שהוא בשבת כיום טוב .וראה במשנה ברורה )שם מוקצה ונולד בשבת וביום טוב
יום טוב מן התורה ומדברי סופרים
ומצאנו בשאגת אריה )סי' קא( נידון כעין
ס"ק יז( שהרבה אחרונים פסקו להלכה לאסור
נולד ביום טוב ,אף שלענין מוקצה אין חילוק
בין שבת ליום טוב.
שנחלקו רבי יהודה ורבי
שמעון בדין מוקצה בשבת ידוע
זה לענין מה שאמרו בגמרא )תענית יז ;:ראש ויום טוב ,שרבי יהודה אוסר מוקצה ,ורבי
השנה יט (.שבשבתות וימים טובים וכל הימים חקירה בדין מוקצה ביום טוב שמעון מתיר .וכבר נתבאר בהרחבה בדברי
שאסורים מן התורה בהספד ותענית ,הימים שחל להיות בשבת הראשונים ובדברי הפוסקים ,באלו דברים
שלפניהם ושלאחריהם מותרים ,אבל בימים ויש לחקור לדעת הסוברים שיש דברים נחלקו אם מותרים או אסורים ,ואלו דברים
הכתובים במגילת תענית שאין להתענות המותרים בשבת ואסורים ביום טוב, אסורים משום מוקצה אף לרבי שמעון ,ואלו
ולהספיד בהם ,אף הימים שלפניהם אסורים, שהחמירו ביום טוב בכדי שלא יבואו לזלזל דברים מותרים אף לרבי יהודה.
ויש אוסרים אף הימים שאחריהם .וטעם בו ,איך הדין ביום טוב שחל להיות בשבת, ומבואר בגמרא )ביצה ב ,(.שרבי שסידר
החילוק מפני שדברי תורה אינם צריכים האם דינו לאסור ככל יום טוב ,או שמא כיון המשניות סתם לגבי שבת כרבי שמעון להקל
חיזוק ,אבל דברי סופרים צריכים חיזוק, ששבת היום ואוכל נפש אסור בו אין חשש במוקצה ,ולגבי יום טוב סתם כרבי יהודה
ולכן אסרו בהספד ותענית אף הימים שלפני שיבואו לזלזל במלאכות ביום זה ,ודינו להחמיר .ובטעם הדבר אמרו שם 'שבת
ואחרי ימים טובים שתיקנו חכמים. כבכל שבת. דחמירא ולא אתי לזלזולי בה סתם לן כרבי
וביארו בגמרא )תענית שם( על פי זה, וכבר הבאנו במקום אחר )באר יעקב ח"ג ,בא( שמעון דמיקל ,יום טוב דקיל ואתי לזלזולי
הטעם שכתבו במגילת תענית שקבעו יום מהגהות רבי משולם זלמן אשכנזי )הנדפס בסוף ביה סתם לן כרבי יהודה דמחמיר' .ופירושו
טוב בימים שמראש חדש ניסן עד ח' בו על המשניות ,ביצה פ"ה מ"ב( ,שכתב לתרץ את קושית שכיון שביום טוב הותרו הרבה מלאכות
שניצחו בו את הצדוקים ,ואסרום בהספד התוספות יום טוב )שם( על המשנה )שם( 'אין לצורך אוכל נפש ,אם נקל במוקצה יבואו
ותענית .וקשה מדוע הוצרכו לקבוע את בין שבת ליום טוב אלא אוכל נפש' ,מדוע להתיר גם שאר דברים האסורים ביום טוב.
יום ראש חדש ,והרי יום זה בלאו הכי אסור לא מנה התנא גם 'מוקצה' ,שהחמירו בו לענין הלכה נחלקו הראשונים אם פוסקים
בהספד ותענית מצד ראש חדש ,אלא בכדי ביום טוב יותר משבת ,שמאחר שקל יבואו כן ,כמו שסתם התנא במשנה לאסור מוקצה
לאסור יום שלפניו ,שלא היה אסור מצד לזלזל בו )ראה ביצה ב .(:ומתרץ רמ"ז אשכנזי, ביום טוב כדעת רבי יהודה ,אף שבשבת
יום שלפני ראש חדש שהוא דאורייתא .וכן שלא תמיד החמירו ביום טוב במוקצה נפסק כרבי שמעון ,או שדין יום טוב כשבת.
ביארו על פי זה מה שכתוב במגילת תענית יותר משבת ,שכן אם חל יום טוב בשבת לא והמחבר בשולחן ערוך )או"ח סי' תצה סעי' ד( פסק
שהימים שמח' ניסן עד סוף פסח עשאום החמירו במוקצה ,שלא שייך הטעם שמאחר להלכה כדעת הראשונים הפוסקים כסתם
ימים טובים ,וגם על זה קשה מדוע הוצרכו שקל יבואו לזלזל בוא. משנה ,שאף שמוקצה מותר בשבת החמירו
להזכיר ימי הפסח ,והרי הם יום טוב בלאו גם בשו"ת זית רענן )או"ח ח"ב סי' ז ס"ק ד( בו ביום טוב ואסרוהו .ואילו הרמ"א מביא
הכי ,אלא בכדי לאסור יום שלאחר פסח. נסתפק בזה ,וכתב שהוא 'ספק עצום מאד, דעת המתירים מוקצה אף ביום טוב ,ואין כל
וכן אמרו )ראש השנה שם( לגבי ג' תשרי לא מצאתי מפורש בראשונים ובאחרונים'. חילוק בין שבת ליום טוב לענין זה ,שמוקצה
שעשאוהו יום טוב במגילת תענית ,אף עיין שם שהביא ראיות לכאן ולכאןב. מותר ביום טוב כבשבת ,ונולד אסור גם
ביום טוב שחל בשבת .שרק לענין מוקצה שעיקר התקנה אינו מצד איסור יום טוב אלא מצד איסור שבת ,ואם עבר א( עיין בבאר יעקב שם שהבאנו משו"ת דברי יציב )או"ח
תקנוהו בכללות כדי שלא יבואו לזלזל ביום טוב דעלמא, ובישל ביום טוב שחל בשבת לא עבר אלא על איסור סי' רכב( ,שהקשה לו השואל לפי זה ,שאם כן איך שנה
ולא משום איש זה בלבד ,ולא משום יום טוב זה בלבד ,יש שבת ,ואם כן אוכל נפש מותר בכל אופן מצד יום טוב, התנא אוכל נפש ,והרי גם לענין אוכל נפש לא תמיד
לומר שאסרו גם ביום טוב שחל בשבת .אבל לענין אין ולכן שנה התנא 'אין בין שבת ליום טוב אלא אוכל נפש'. הקילו ביום טוב יותר משבת ,שכן כשחל בשבת אסור
מזמנים את הנכרי ביום טוב וכדומה ,שהיא גזירה פרטית גם מלאכת אוכל נפש .והשיב לו ,שאין דומה אוכל נפש
שלא ירבה בשבילו בפעם זה שמזמנו ,אבל אין כאן גזירה ב( אך כתב שם ,שלגבי הדין שאין נותנין נר על גבי הדקל למוקצה בענין זה ,שבמוקצה לא גזרו רבנן ביום טוב
כללית שלא יזולזל היום טוב הכללי ,ודאי שביום טוב מערב יום טוב ,שחוששין שמא יבא להשתמש באילן )ראה שחל בשבת משום יום טוב עצמו ,שכן לא שייך בזה
שחל בשבת שאין מקום לגזירה הפרטית דינו כשבת לבד שו"ע או"ח סי' תקיד סעי' ו( ,וכן לענין האיסור להזמין נכרי ביום חשש שיבואו לזלזל ,לכן אין טעם להחמיר בו .מה שאין
שמותר ,ולא שייך בו לא פלוג. טוב שחל בשבת )ראה ביצה כא ,(:בזה וודאי אין להחמיר כן לענין אוכל נפש ,שמה שאסור ביום טוב שחל בשבת
לפי סברתו נמצא ,שאם נזדמנו יחד יום וכן מצדד הגאון רבי שלמה קלוגר בשו"ת שבזמן שנבנה בית שני נהפך יום זה שהיה
שצריך חיזוק ויום שאינו צריך חיזוק ,אין האלף לך שלמה )או"ח סי' שלב(. תחילה צום גדליה ליום טוב מדברי קבלה,
כל סיבה לאסור ,מאחר שמכל מקום יום זה אך ברב פעלים )או"ח ח"א סי' ל( תמה שכל הימים שהיו צומות נהפכו ליום טוב,
אסור גם מן התורה ואינו צריך חיזוק .והראיה שהשואל ומשיב סותר דבריו ,שבמפרשי אלא שנתחדש בו לאסור יום שלפניו ,שלא
שהביאו השאגת אריה והחתם סופר מדברי הים נוטה לדברי הישועות יעקב שאין צריך היה אסור מצד היום טוב של צום גדליה,
הגמרא אינה ראיה ,שרק בימים שקבעום להחמיר בזה כפי שהבאנו למעלה .והרב מאחר שהוא מדברי קבלה שדינם כדין תורה
יום טוב זכר לנס אסרו לפניהם ולאחריהם, פעלים עצמו פסק להקל במוקצה ביום טוב ואינם צריכים חיזוק.
לא מחמת שצריכים חיזוק ,אלא בכדי שידעו שחל בשבת. דעת השאגת אריה והחתם סופר
ויזכרו את הנס .ולפי דבריו בנידון שלנו אין בהנ"ל שאסורים כדין דרבנן
טעם לאסור מוקצה ביום טוב שחל בשבת, ביאור קושיית הגמרא לאסור תענית בב' תשרי
מצד ראש חודש ולא מצד ראש השנה וכתב השאגת אריה שמכל זה מוכח
מאחר שיום זה אינו צריך חיזוק.
והנה השאגת אריה )שם; ובטורי אבן ראש שיום שיש בו דין יום טוב משני שמות,
ביאור צד האיסור בזה משום לא פלוג השנה שם( כתב עוד לבאר על פי יסוד זה את אחד מן התורה שאינו צריך חיזוק ,ואחד
והנה לכאורה הדבר פשוט שאין צד לומר דברי הגמרא )ראש השנה שם( ,שרצו תחילה מדברי סופרים שצריך חיזוק ,הימים שלפניו
על יום כזה שיש בו איסור דאורייתא ודרבנן לומר שיום שאחר ראש השנה היינו ב' תשרי ולאחריו אסורים מצד היום טוב שמדברי
שצד האיסור דרבנן הוא צריך חיזוק ,שהרי אסור בתענית ,משום יום שאחר ראש חדש. סופרים הצריך חיזוק ,ואינו שונה משאר
ודאי שביום זה שאסור מדאורייתא לא יבואו ודחו שכיון שאיסור תענית בראש חדש ימים שאסורים רק מדברי סופרים ,ואין
לזלזל בו ,ומדוע יגרע במה שיש בו גם איסור מדאורייתא הוא אינו צריך חיזוק .וקשה מקילים בו לומר שמאחר שבלאו הכי יום
דרבנן .אלא צריך לומר שמה שדנו האחרונים מדוע בהוה אמינא שסברו לכאורה שאף יום טוב הוא מן התורה ,אינו צריך חיזוק .וכן כתב
בזה והוכיחו מדברי הגמרא לאסור ,הוא רק שאסור מן התורה צריך חיזוק ,רצו לאסור החתם סופר )שו"ת או"ח סי' טו( שמדברי הגמרא
מצד לא פלוג ,שאחר שקבעו חכמים לאסור רק משום שהוא יום שאחר ראש חדש ,ולא בתענית יש להוכיח שבמקום שעשו חכמים
ימים שלפניהם ולאחריהם ,לא חילקו בין משום יום שאחר ראש השנה .ולכאורה היה חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ,אם נזדמנו
אם יש ביום זה גם איסור דאורייתא או לא. אפשר להוכיח מכאן שבראש השנה עצמו דאורייתא ודרבנן יחד אסורים כדין דרבנןג.
וכן אפשר לומר לגבי מוקצה ,שכל הנידון היה מותר להתענות ,ואין איסור אלא מצד וראה עוד בשו"ת מפרשי הים )הנדפס בסוף
להחמיר הוא רק שמאחר ואסרו חכמים ראש חדש. ספר ים התלמוד ,לבעל שואל ומשיב וגיסו( שכתבו
מוקצה ביום טוב לא חילקו בין חל בחול לחל ודחה השאגת אריה ראיה זו ,שלעולם בתשובה להחתם סופר ,שבישועות יעקב
בשבת. אפשר שאסור להתענות בראש השנה ,ודברי )אבהע"ז סי' סו בפירוש הארוך אות ד( נסתפק בדבר
וראה בשואל ומשיב )שם( שכשהביא את הגמרא אפשר לפרש על פי מה שנתבאר זה ,כשיש בענין אחד דבר שהוא דאורייתא
שני צדדי הספק אם נוהג דין מוקצה ביום שיום שאסור משני שמות אחד דאורייתא ודבר שהוא דרבנן הצריך חיזוק מה דינו,
טוב שחל להיות בשבת ,כתב כך 'אי אמרינן ואחד דרבנן דינו כיום שאסור רק מדרבנן, והוא נוטה שבאופן כזה כיון שאינו צריך
מוקצה מותר כיון ששבת הוא ולא אתו ואסרו בו ימים שלפניו ושלאחריו .שלפי חיזוק דינו כדאורייתא .והחתם סופר השיב
לזלזולי ,או דילמא כיון דיום טוב הוא נמי זה אפשר לומר שגם בהוה אמינא ידעו להם ,שמדברי הגמרא בתענית וראש השנה
אתי לזלזולי ביה' .וכבר העיר על דבריו ברב שיום שאסור בתענית מן התורה אינו צריך מוכח שאין לחלק וצריך להחמיר אף באופן
פעלים )שם( שלשון זה לא ניתן להכתב לומר חיזוק לאסור שלפניו ושלאחריו ,אלא סברו כזה .והם בתשובתם דחו הראיה ,ופלפלו
שיש צד שיבואו לזלזל בו ,אלא צדדי הספק שאיסור תענית בראש חודש אינו מן התורה, באריכות בדברי הגמרא.
הם אם אומרים בזה לא פלוג. וממילא אף שמצד יום שאחר ראש השנה אין וראה עוד בדברי השאגת אריה בספרו
אך בשו"ת האלף לך שלמה )שם( כתב, לאסור יום שלאחריו ,מכל מקום יש לאסור גבורת ארי )תענית שם( שגם שם כתב להוכיח
יום שלאחריו מצד יום שאחר ראש חודש. כן .אמנם שם כתב שמדברי הגמרא בתענית
שכיון שביום טוב אסור מוקצה ,ישאלו
ודחו שגם ראש חודש איסורו מן התורהד. שאמרו שראש חדש ניסן נכתב במגילת
הנשים הרי גם היום יום טוב ומדוע מקילין,
תענית בכדי לאסור יום שלפניו ,וכן ימי פסח
וכשנאמר שהיום שבת ,יראו ששבת קל חילוק בין יום שכולו דרבנן נכתבו בכדי לאסור יום שאחר פסח ,מזה אי
מיום טוב ,ואתי לזלזולי בשבת ,לכן אסור גם ליום שרק התענית בו דרבנן אפשר להוכיח שיום שיש בו דין דאורייתא
בשבת. אולם בקונטרס אחרון הקשה על דברי ודין דרבנן דינו כיום שהוא דרבנן לבד ואסור
ביאור ראיית האחרונים שאסרו השאגת אריה ,איך מדמה ראש חדש ניסן וכן לפניו ולאחריו ,ששם כיון שימי היום טוב
משום לא פלוג ולא משום היכר פסח וג' תשרי שנכתבו במגילת תענית ,בכדי נמשכים על פני כמה ימים מראש חדש עד ח'
לאסור ימים שלפניהם או אחריהם ,לראש בו ,ומח' עד אחר פסח ,אסרו הימים שלפניהם
על כל פנים נמצא שנחלקו השאגת אריה השנה לפי מה שסברו בהוה אמינא שיש בו
והחתם סופר עם המגיה בקונטרס אחרון ולאחריהם בכדי לחזק שאר הימים שאינם
איסור דאורייתא מצד ראש השנה ואיסור יום טוב מצד אחר ,אבל כשהיום טוב הוא יום
בטעם שאסרו ימים שלפניהם ואחריהם דרבנן מצד ראש חדש ,והרי יש חילוק גדול
בג' תשרי וכן בראש חדש ניסן ובפסח ,אם אחד בלבד ,אפשר שלא אסרו בזה את הימים
ביניהם .שבימים המוזכרים במגילת תענית שלפניו ולאחריו .אבל מדברי הגמרא בראש
הוא מצד לא פלוג שלא לחלק משאר ימים שקבעום ליום טוב לזכר נס שאירע בהם,
הכתובים במגילת תענית שאסרו לפניהם השנה שאמרו שג' תשרי נכתב בכדי לאסור
כשנפלו ביום שהוא כבר יום טוב מקודם יום שלפניו ,מזה יש לנו ראיה שאף יום אחד
ולאחריהם ,או שאין האיסור כבשאר ימים לכן ,הוצרכו חכמים לאסור ימים שלפניהם
שקבעום ליום טוב ,מאחר שכאן אין שייך שאסור בלאו הכי מן התורה ואינו צריך חיזוק,
ולאחריהם להיכר שידעו שהוקבע יום זה דינו כיום שהוא דרבנן בלבד.
הטעם שמחמתו אסרו בשאר ימים טובים, זכר לנס ,מה שאין כן בראש חדש שעצם
ואין אומרים סברת לא פלוג ,אלא שבאלו קדושתו מן התורה היא ,אף אם איסור ראיה משם לאסור מוקצה ביו"ט שחל בשבת
הימים יש סיבה מיוחדת לאסור בכדי שיהא התענית בראש חדש מדרבנן הוא ,מכל מקום על כל פנים לפי דבריהם ,לכאורה יש
היכר לקביעות היום טוב ויזכרו הנס. מה שאסרו ימים שלפניו ולאחריו הוא רק לפשוט משם גם לעניננו לגבי מוקצה ביום
ואפשר שהאחרונים שהוכיחו מדברי בכדי לחזק את איסור התענית בראש חדש, טוב שחל בשבת ,שמצד שבת דינו להיתר
הגמרא לאסור משום לא פלוג ,סברו שאין וכיון שראש חדש תשרי הוא ראש השנה, ומצד יום טוב דינו לאיסור ,שיש לנהוג בו
מסתבר לומר שאסרו חכמים ימים שלפניהם אין שום סיבה לאסור ימים שלפניו ולאחריו כבכל יום טוב ,ואין להקל מחמת שהוא גם
ולאחריהם רק בכדי לעשות היכר וזכר לנס, לעשות חיזוק ליום ראש חדש ,מאחר שבלאו שבת .וכן כתב בשו"ת שואל ומשיב )מהדו"ת
שהרי לא קבעו את היום טוב ביום הקודם, הכי הוא אסור בתענית מצד ראש השנה ולא ח"ג סי' יד( שמדברי הגמרא בתענית יש להוכיח
אלא רצו לקבוע היום טוב דווקא ביום יבואו לזלזל בו. שיש לאסור מוקצה ביום טוב שחל בשבת.
ד( וראה בחשק שלמה שכתב שכבר פירשו כן הר"ן כמותו .ובתרועת מלך )להג"ר יוסף זוסמנאויץ ,ר"ה סי' נג( מיישב ג( בהערות על השאגת אריה ציינו לדברי הבאר יצחק
והריטב"א בחידושיהם. כל טענותיו ודוחה ראיותיו. )להג"ר יצחק אלחנן ,או"ח סי' כג( שדן בדברי השאגת אריה,
והוכיח מדברי מהרש"א והש"ך בנקודות הכסף שלא סברו
דעת הגר"א שנוהג דין מוקצה קושיית הקבא דקשייתא מנשא אשה זה עצמו שנעשה בו הנס ,ואילו לא היתה
ביום טוב שחל בשבת שיש בה גם איסור דאורייתא וגם דרבנן כלל תקנה על ימים שלפניהם ולאחריהם
מדברי הגר"א יש להוכיח שסבר שנוהג דין גם החלקת יואב בקבא דקשייתא )קושיא ביום טוב שנקבע מדרבנן ,בוודאי שלא היו
מוקצה ביום טוב שחל בשבת .שהנה בהלכות סד( כתב שמדברי הגמרא בראש השנה אוסרים אותם במקום שהיום כבר קבוע ליום
שופר )סי' תקפח סעי' ה( כתב הרמ"א שאסור שתירצו 'ראש חודש דאורייתא ודאורייתא טוב מדאורייתא ,רק בכדי לעשות על ידם
לטלטל שופר בראש השנה שחל בשבת אם לא בעי חיזוק' ,מוכח שנוהג דין מוקצה ביום היכר ,ואם כן כמו כן עכשיו שאסרו חכמים
לא לצורך גופו .וציין על זה בביאור הגר"א טוב שחל בשבת .ולכאורה כוונתו שמלשון ימים שלפניהם ואחריהם ביום שהיום טוב בו
לדברי תוספות )שבת לו .ד"ה הא ר"י ,וד"ה הא ר"ש( התירוץ משמע שבקושיא סברו שאיסור הוא רק מדרבנן בכדי לעשות לו חיזוק ,מכל
ששופר בשבת כיון שהוא כלי שמלאכתו תענית בראש חודש דרבנן הוא ,וכפי שפירש מקום במקום שכבר אסור מן התורה ואינו
לאיסור אסור בטלטול שלא לצורך גופו השאגת אריה ,ואף על פי כן הקשו שנאסור צריך חיזוק ,אם לא היינו אומרים סברת לא
ומקומו כגון מחמה לצל בין לרבי יהודה ובין יום שאחר ראש השנה משום יום שאחר ראש פלוג ,לא היינו אוסרים לפניהם ולאחריהם
לרבי שמעון ,שאף רבי שמעון מודה שמחמה חדש ,אף שיש בו גם איסור דאורייתא מצד רק משום היכר ,ולכן הוכיחו מכאן שבהכרח
לצל אסור .וכתב הגר"א שלפי זה ,נמצא ראש השנהו. אסרו משום לא פלוג ולא משום היכר.
שדברי הרמ"א הם לכולי עלמא בין לפסק מכח ראיה זו הקשה החלקת יואב על מה מחלוקת הפני יהושע והשפת אמת בזה
השולחן ערוך שפסק ביום טוב כרבי יהודה, שהביאו תוספות )יבמות לו :ד"ה ולא( בשם הר"י ומצאנו עוד בדברי האחרונים שנחלקו
ובין לפסק הרמ"א שפסק כרבי שמעון. מאורליינש ,שמה שאמרו שם בגמרא שאם בזה .שבפני יהושע )ראש השנה שם( הקשה
הרי מוכח מדבריו שאילו היה שופר מותר עבר אדם ונשא מעוברת או מינקת חבירו גם הוא על מה שאמרו בגמרא שיום שלפני
בטלטול בשבת לרבי שמעון ,היה חילוק בין חייב להוציאה בגט ולא יחזירנה עולמית ,זהו ג' תשרי אסור מצד ימים שלפניהם ,והרי ג'
דעת המחבר לדעת הרמ"א ,ולדעת המחבר רק כשאינה אסורה לו מצד אחר ,אבל אם תשרי הוא יום טוב בלאו הכי מדברי קבלה,
היה אסור בטלטול מצד יום טוב ששם נפסק אסורה לו מן התורה כגון שהיא סוטה אינו ואינו צריך חיזוק ומדוע אסרוהו .וכתב שמכל
חייב להוציאה בגט אלא די בפרישה בעלמא. מקום אסרוהו משום לא פלוג ככל שאר ימים
כרבי יהודה ,אף שבשבת הוא מותר בטלטול.
ומדברי הגמרא בראש השנה מוכח שאין היתר
הרי שהיה פשוט לו להגר"א שביום טוב שחל הנזכרים במגילת תענית.
במה שנוסף גם איסור דאורייתא .וראה שם
בשבת נשאר איסור יום טוב בעינו .וכן דייק אמנם השפת אמת )שם( כתב על דבריו,
שציין למקומות נוספים שיש לדון בזהז.
מדבריו בדמשק אליעזר ,וכתב שיש ראיה שטעם לא פלוג אינו מספיק אלא לבאר
לזה מדברי הגמרא בתענית ובראש השנה חילוק בין חל קבוע באותו יום מדוע אסרו יום שלפניו אחר שקבעוהו ליום
לגבי צום גדליה. ליום טוב שאין חל תמיד בשבת טוב ,אבל כאן קשה מדוע תיקנו לכתחילה
בעצם מה שכתבנו לדמות דין מוקצה לנהוג בו יום טוב ,אחר שיום זה הוא בלאו
במוקצה שנאסר רק מחמת ביום טוב שחל בשבת לדברי הגמרא שאסרו
שבת ולא מחמת יום טוב הכי יום טוב ואין מתענים בו .וכתב שצריך
לפניהם ולאחריהם בג' תשרי וראש חדש לומר שמטרת התקנה לא היתה רק שלא
גם האור שמח )הל' שבת פ"ב ה"ט( כתב לאסור ניסן ופסח ,שאם אין אומרים שם סברת לא
ביום טוב שחל בשבת כמו ביום טוב ,משום יתענו ביום זה ,אלא בכדי שיזכרו מעשי
פלוג גם מוקצה יהיה מותר ביום טוב שחל הניסים שעשה עמנו הקב"ה ביום זה ,וכיון
לא פלוג .אך הוא כתב לחלק בזה ,שאכן בשבת .הנה מצד הסברא היה מקום לחלק
בכל מוקצה שאסור גם משום יום טוב ,בזה שביום זה עצמו אין היכר לנס ,תיקנו לאסור
בזה ,שאפשר שדווקא שם שתקנת היום טוב שלפניו ושלאחריו בכדי שיהיה היכר לנס.
החמירו ביום טוב גם כשחל בשבת ,אבל היא דבר קבוע ,שבכל שנה ושנה חל כך היום
באופן שכל מה שנאסר משום מוקצה אינו טוב של דבריהם ביום שהוא כבר יום טוב ,יש נמצא שדעת הפני יהושע היא כדעת
אלא מצד שבת ,אבל מצד יום טוב לא היה צד לומר שאין אומרים בהם סברת לא פלוג, השאגת אריה שמצד לא פלוג אסרו יום
נאסר מוקצה זה .כגון השוחט לחולה מסוכן שמתחילה כשקבעו את היום טוב לא היה שקודם לג' תשרי ,ולפי זה לכאורה הוא הדין
בשבת שחל להיות ביום טוב ,מותר לבריא להם לאסור ימים שלפניהם ,מאחר שלעולם לענין מוקצה ביום טוב שחל בשבת שהוא
לאכול ,שאף על פי שנחלה בשבת והוא אינם צריכים חיזוק .אבל לענין מוקצה ביום אסור משום לא פלוג .ודעת השפת אמת היא
מוקצה ,מכל מקום מאחר שמצד יום טוב לא טוב ,שאין כל יום טוב חל בשבת ,והיו צריכים כדעת הקונטרס אחרון ,שרק בכדי שיהיה
היה הבהמה מוקצה ,שכן עומדת לשחיטה, לעשות חיזוק ליום טוב שחל בחול ,אפשר היכר וזכר לנס אסרו יום שלפני ג' תשרי,
ועיקר ההקצאה הוא משום איסור מלאכת שכולי עלמא מודים שאחר שתיקנו וקבעו ולפי זה אין לנו ראיה לדין מוקצה ,ואפשר
שחיטה של שבת ,ובשבת אין מוקצה ,וביום לאסור מוקצה ביום טוב לא פלוג רבנן ,ואף שהוא מותר ביום טוב שחל בשבת.
טוב לבדו אינו אסור ,לכן גם בשבת שחל אם יארע שנה שנזדמן היום טוב לחול בשבת דעת השאגת אריה בגבורת ארי בזה
להיות ביום טוב מותר הוא לבריא. נשאר איסור מוקצה בעינו. וראה עוד מה שכתב השאגת אריה עצמו
אך מדברי הגר"א הנ"ל מוכח לחומרא גם ראש השנה שהוא לעולם בראש חודש בגבורת ארי )תענית שם( בישוב הקושיא מדוע
בזה ,שהרי שם מדובר בשופר ,שמצד ראש אך בשאר חדשים אינו יום טוב הוצרכו לאסור ימים שלפניהם ביום שהוא
השנה היה מותר ואף מחויב לתקוע ,וכל אך הקונטרס אחרון לכאורה לא חילק בלאו הכי יום טוב מן התורה' ,דלא קשה
מה שהוא מוקצה הוא רק מחמת שבת ,ומכל בכך ,שהרי מקושיתו על השאגת אריה מידי דכיון דבכל יום טוב של דבריהם שייך
מקום נקט הרמ"א שיש להחמיר מצד מצוה מבואר ,שאף בראש השנה שהוא גם ראש למיגזר לאסרן משום חיזוק ,הכא נמי לא
לכולי עלמא ,ואף אם שבת קל יותר לענין חדש סבר שאין אומרים סברת לא פלוג ,שאף נפקי מכללא ,משום הכי גזרו בהו משום
מוקצה ,מצד יום טוב .ומוכח שגם מוקצה שבכל ראש חודש יש לאסור יום שאחריו לפי יום טוב דדבריהם ,כדי שיהא זכרון לדורות
שלא היה נאסר ביום טוב לבדו ,כשחל יום ההוה אמינא בגמרא ,מכל מקום בראש חדש לנס זה הנעשה בו ביום על ידי איסור דלפניו
טוב בשבת מחמירין בו וכחומרת דיני יו"ט. תשרי שהוא גם ראש השנה אין לאסור. ולאחריו ,דיש להם מקום ביום טוב של
איברא שיש לחלק טובא בין הנידונים, ומכל מקום עדיין יש לחלק ,שראש חדש דבריהם' .הרי שכתב השאגת אריה עצמו
ששופר הוא מוקצה בין בשבת בין ביום טוב, תשרי חל בו תמיד ראש השנה ,ולכן אף אם סברא זו שכתב המגיה בקונטרס אחרון,
ורק בראש השנה הותר הדבר מצד מצות בכל ראש חדש אסרו ימים שלפניו ולאחריו, ולכאורה סותר לדבריו שבשאגת אריה.
שופר ,ולכן כל שהתקינו שאין תוקעין בשופר בראש חדש תשרי לא היה להם לאסור ובאמת שגוף דבריו צריכים עיון,
שחל בשבת ,שוב שייך לאסור בכל דיני מתחילה ,אבל ביום טוב שאין קביעות ליום שבתחילת דבריו משמע שאסור משום לא
מוקצה וכדיני יום טוב .ואינו דומה לנידון טוב שיחול בשבת ,אפשר שאומרים סברת פלוג שלא נפקא מכללא ,ואחר כך כתב בכדי
האור שמח ,בבהמה שנשחטה לחולה ,שמצד לא פלוג ואוסרים אף אם אירע שחל בשבת. שיהא היכר לנסה .
שאמרו בגמרא 'ראש חודש דאורייתא הוא' ,וכתב שאין בגבורת ארי ששם הטעם משום שרצו לעשות זכר לנס. ה( וראה ברב פעלים )או"ח ח"א סי' ל( שדחה דברי השואל
ראיה מזה אלא מהמשך הגמרא. ו( וראה גם בחשק שלמה )ראש השנה שם( שהביא בשם עצי ומשיב שהוכיח מדברי הגמרא בתענית ובראש השנה
ז( ראיה זו מיבמות הביא גם השואל ומשיב במפרשי הים )שם(. אלמוגים )הלכות שניות לעריות סי' ב אות ד( שכתב להוכיח ממה שנוהג דין מוקצה ביום טוב שחל בשבת ,על פי מה שכתב
שמח ,האם נאמר כן גם על מוקצה שנאסר שוב מצאתי לבעל ההפלאה )נדפס בספר יום טוב לא היה שם מוקצה על הבהמה כלל,
רק מחמת שבת ,ומצד יום טוב לא היה עליו הזכרון על רבי חיים שמואלביץ; ועתה נדפס מחדש שכן עומדת לשחיטה ,וכל המוקצה שיש על
שם מוקצה כלל ,אם גם בזה נחמיר כחומרי מכת"י בחידושי הפלאה ביצה ב ,(.שגם הוא נקט זה לבריא הוא רק מצד שבת ,אם כן יש מקום
יום טוב .עיין שם מה שהאריך בזה ,ומצדד בעצם דין מוקצה ביום טוב שחל בשבת לומר שאין מחמירים עליו רק חומרי שבת
להחמיר גם בזה. לחומרא ,ונסתפק ממש בחילוק זה של האור ולא חומרי יום טוב.
• תמצית השיעור •
שולחן ערוך פסק להקל במוקצה בשבת שאגת אריה דוחה שיתכן שאמרו ראש גבורת ארי כתב בתחילה טעם איסור
לפניו ולאחריו משום לא פלוג ,ואחר חודש שסברו שהוא דרבנן ,אבל ראש ולהחמיר ביום טוב ,ורמ"א מיקל גם
כך משום היכר לנס. השנה שאסור מדאורייתא אין צריך ביום טוב .ובמשנה ברורה שבנולד
חיזוק. הרבה מחמירים גם ביום טוב.
קושיית קבא דקשייתא על הצד לאסור,
מנשא אשה שאסורה מן התורה חקירת זית רענן ועוד ביום טוב שחל קונטרס אחרון מחלק בראש חודש
ומדרבנן שאין צריך גט. שעצם הקדושה דאורייתא אף בשבת ,אם דינו ככל יום טוב ,או כיון
שאסור בכל המלאכות מחמת שבת לא
שהתענית דרבנן אין צריך חיזוק חילוק בין מוקצה שאין כל יום טוב החמירו במוקצה.
חל בשבת ,ליום טוב שבמגילת תענית שאסור בלאו הכי משום ראש השנה.
שלעולם חלים בימים שכבר יום טוב מן בגמרא שרק בדרבנן אסור בהספד לפי הקונטרס אחרון אין לאסור מוקצה
התורה. ביום טוב שחל בשבת. ותענית לפניהם ואחריהם .ולכן אסרו
במגילת תענית ראש חודש ניסן ופסח
בפשטות צד האיסור משום לא פלוג ,אפשר שראש השנה דומה יותר וג' תשרי.
למוקצה שהוא תמיד בראש חודש ,אף שלא שייך לומר בזה אתי לזלזולי .אך
שאגת אריה מוכיח מזה שיום שאסור
שלא כל ראש חודש הוא ביום טוב. בהאלף לך שלמה משום דאתי לזלזולי גם מדרבנן וגם מדאורייתא עשו חיזוק.
בגר"א משמע שאם היה שופר מותר בשבת.
בגבורת ארי שהראיה רק מג' תשרי,
בטלטול ,היה אסור למחבר ביום טוב אבל בראש חודש ניסן ופסח אפשר הכרח האחרונים לאסור משום לא
שחל בשבת. פלוג ,שאם הוא רק משום היכר אין שאסור משום שנמשך עוד ימים.
לאסור לפניהם ולאחריהם במקום אור שמח מחלק במוקצה שנאסר רק בשואל ומשיב שמשם מוכח ביום טוב
מחמת שבת שלא החמירו ביום טוב שאסור מן התורה.
שחל בשבת שיש להחמיר במוקצה
שחל בשבת .והפלאה מסתפק ומצדד ככל יום טוב .וכן דעת האלף לך שלמה .בפני יהושע שאסרו ב' תשרי משום יום
להחמיר בכל מוקצה. שלפניו משום לא פלוג .אך לשפת אמת
שאגת אריה רצה להוכיח שמותר
שופר יש לומר שאסור גם מחמת יום הוא משום היכר וזכר הנס. להתענות בראש השנה ,מההוה אמינא
טוב ,ולכן אין ראיה מהגר"א נגד האור שג' תשרי אסור משום אחר ראש חודש מוקצה ביום טוב שחל בשבת תלוי
שמח. במחלוקת פני יהושע ושפת אמת. ולא משום אחר ראש השנה.
התודה והברכה לידידינו החשובים שנטלו חלק בהוצאת הגליון
לעילוי נשמת לעילוי נשמת
מרת יוטא ברייש ע"ה ב"ר דוד ז"ל מרת שרה ברלינגר ע"ה ב"ר יעקב ז"ל
נלב"ע ביום י"ב תשרי תשל"ב -ת .נ .צ .ב .ה. נלב"ע ביום י' תשרי תשפ"ג -ת .נ .צ .ב .ה.
הונצח ע"י בנה הרה"ח ר' ראובן שליט"א -בני ברק הונצח ע"י בניה הרה"ח ר' אברהם יעקב שליט"א והרה"ח ר' אהרן שליט"א
לעילוי נשמת לעילוי נשמת
מרת פריידא רעכל למברגר ע"ה ב"ר פסח ז"ל מרת שרה רבקה לוי ע"ה ב"ר מנחם בן ציון ז"ל
נלב"ע ביום י"ז תשרי תשע"ח -ת .נ .צ .ב .ה. נלב"ע ביום י' תשרי תשפ"ה -ת .נ .צ .ב .ה.
הונצח ע"י בנה הרה"ח ר' הרשל שליט"א -ירושלים הונצח ע"י בנה הרה"ח ר' שמעון יוסף שליט"א -ירושלים
יצא לאור הספר החדש באר יעקב שישו
על מועדי חודש תשרי מבארו העמוק מני ים של
המאור הגדול הגאון הצדיק רבי יעקב גרינוולד שליט"א ושו
בעומקה
רב בית המדרש "זכרון רפאל" דחסידי בעלזא
וחבר הביד"צ דקהל מחזיקי הדת בארה"ק
של תורה
הספר מלא במערכות ופנינים יקרים
בעומקן של סוגיות חודש תשרי ומועדיו
בעיון עמוק ובהיר ובשפה ברורה
המשובבת נפש ומשמחת לב.
ל רבי
יע ש
נק ו
ל
אר
בשורה
שליט''א
ר חדש מב
טובה
לשוחרי
התורה
פ
ס
הפצה בארה"ב הפצה באר"י להשיג בחנויות
"שירה" "אור הספר" הספרים המובחרות
