gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמונת חיים · Eminas Chaim — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: אמונת חיים · Eminas Chaim

שבוע: סוכות (2026-09-21)

אמונת חיים · Eminas Chaim — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון תשכד ♦ שנה טו ♦ א‪-‬גוט קויטל‬ ‫חג הסוכות ♦ תהא שנת פדות זרעינו‬ ‫תוכן הגליון‬ ‫♦‬ ‫מרכז "אמונת חיים" קראלי‬ ‫ע"ש רבותינו הגה"ק זי"ע ♦ בנשיאות כ"ק מרן רבינו שליט"א‬ ‫דברות קודש‬ ‫‪------‬‬ ‫מרן רבינו שליט"א‬ ‫מודעה רבא לאורייתא‬ ‫עמ' ב‪-‬ג‬ ‫♦‬ ‫להלן סדרי הדרשות והשיעורים של‬ ‫דברי אלוקים חיים‬ ‫מרן רבינו עט"ר שליט"א‬ ‫מרבותינו הק' זי"ע‬ ‫בימי החג וחול המועד סוכות תשפ"ז‬ ‫עמ' ד‪-‬ה‬ ‫ביום א' דחוה"מ‬ ‫♦‬ ‫בין מנחה למעריב‬ ‫פניני חיים‬ ‫בבית המדרש "לב יצחק" רח' ציזילינג אשדוד‬ ‫עמ' ו‬ ‫ביום ב' דחוה"מ‬ ‫♦‬ ‫בין מנחה למעריב‬ ‫עובדות חיים‬ ‫בבית המדרש "בית יוסף" רח' חפץ חיים אשדוד‬ ‫עמ' ו‬ ‫סעודת אישפוזין ושמחת בית השואבה‬ ‫♦‬ ‫אושפיזין דמשה רעיא מהימנא ומרן רבינו זי"ע‬ ‫הליכות חיים‬ ‫ביום ג' דחוה"מ‬ ‫עמ' ז‬ ‫בביהמ"ד אהבת ציון רח' מכשוילי אשדוד‬ ‫♦‬ ‫סעודת אישפוזין ושמחת בית השואבה‬ ‫הילולא דצדיקיא‬ ‫לבני חבורת אנ"ש "ממזרח שמש" ברובע ו' אשדוד‬ ‫עמ' ח'‬ ‫ביום ד' דחוה"מ‬ ‫♦‬ ‫בין מנחה לערבית‬ ‫נעימות החיים‬ ‫בבית המדרש אהבת ציון רח' מכשוילי אשדוד‬ ‫עמ' ט‪ -‬יא‬ ‫שמחת בית השואבה המרכזית‬ ‫אושפוזין דיוסף צדיקיא ומרן רבינו שליט"א‬ ‫♦‬ ‫לקחי חיים‬ ‫הושענה רבא ושמחת תורה‬ ‫בקהילתינו הק' בבני ברק‬ ‫עמ' יב ‪ -‬טז‬ ‫לחשבון עוונות‪ .‬בזה אפשר ליישב למה רמזה התורה ראשון‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון (ויקרא כג‪ ,‬מ)‬ ‫לחשבון עוונות דייקא במצות לולב ולא במצות סוכה‪.‬‬ ‫איתא במדרש "ביום הראשון‪ ,‬ראשון לחשבון עוונות"‪ .‬וכבר‬ ‫מצוה קלה יש לי וסוכה שמה (ע"ז ג‪ ,‬א)‬ ‫דנו המפרשים היאך הוא ראשון לעוונות‪ ,‬ואמרו שכיון‬ ‫שאל הרה״ק מנאסויד זי״ע מדוע נקראת סוכה מצוה קלה ?‬ ‫שבארבעה ימים מיום כיפורים עד סוכות עסוקים העם במצוות לכן‬ ‫במסכת גיטין (נו‪ ):‬בסיפור של טיטוס הרשע מובא שיצתה בת‬ ‫לא היה להם פנאי לחטוא‪ ,‬אולם גם זה דחוק‪ ,‬כי איך אפשר לומר‬ ‫קול ואמרה לו רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע בריה קלה‬ ‫שכולם לא חוטאים כלל במשך ארבעה ימים‪.‬‬ ‫יש לי בעולמי ויתוש שמה‪ ,‬ואמאי קרי לה בריה קלה דמעלנא‬ ‫אלא מסביר הגר"א מוילנא זי"ע באופן נפלא לפי יסודו‬ ‫אית לה ומפקנא לית לה (יש לה פה להכניס מזון לגופה‪ ,‬אך‬ ‫והסברו המפורסם בביאור ההבדל שבין 'דין' ו'חשבון'‪.‬‬ ‫אינה מוציאה)‪.‬‬ ‫דהרי המשנה (אבות ג‪.‬א) אומרת‪" :‬הסתכל בשלושה דברים‬ ‫א״כ המילה 'קלה' פירושה שיכול ליכנס ולא לצאת‪ ,‬א״כ נמי‬ ‫וכו' ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון"‪ ,‬ומהו לכאורה כפילות‬ ‫בסוכות צריכים ליזהר שאורות החג רק יכנסו ולא יעבורו ויצאו‪,‬‬ ‫הלשון – 'דין' ו'חשבון'? ומסביר הגר"א‪ :‬כי ב'דין' מענישים האדם על‬ ‫אלא להכניס בגופינו עמוק עמוק שיהיה חרוט על ליבנו החג‬ ‫העבירה שעשה‪ ,‬וב'חשבון' מחשבים איתו על אותו זמן שחטא‪,‬‬ ‫הזה ‪.‬‬ ‫שהיה יכול לעשות מצוה במקומה‪.‬‬ ‫כמו כן אומר השפת אמת (סוכות תר״נ) שאנו אומרים בתפילה‬ ‫אמנם זה הכל אם חטא במחשבה תחילה שאז נענש על מה שלא‬ ‫״והנחילנו ה׳ אלוקינו בשמחה ובששון״‪ ,‬דייקא אמרו לשון‬ ‫עשה מצוה במקום זה‪ .‬אבל בארבעה ימים של ערב סוכות‪,‬‬ ‫והנחילנו שפירו שו נחלה‪ ,‬כי ימי החגים צריכים להשפיע על כל‬ ‫אמנם אפשר שאנשים חוטאים‪ ,‬אבל מרוב עיסוקם במצוות אי‬ ‫הימים‪ ,‬ועל זה מבקשין והנחילנו וכו׳ שיהיו הארת הימים טובים‬ ‫אפשר שיחטאו במחשבה תחילה‪ .‬לכך על זה בלבד אין דנים עד‬ ‫נחלה לעולם‪ .‬על דרך זו פירשו גם מה שכתב הזוהר הק' על‬ ‫יום ראשון של סוכות‪ .‬לפי זה מדוקדק הלשון "ראשון‬ ‫יום השבת "מיניה מתברכין כל שיתא יומין" שכל ימות השבוע‬ ‫'לחשבון' עוונות"‪ .‬דהיינו‪ ,‬לא ראשון לדין על עוונות בכלל‪ ,‬רק‬ ‫יונקים מקדושת השבת‪.‬‬ ‫ל'חשבון' העוונות‪ ,‬מה יכול לעשות בזמן החטא‬ ‫מסופר על הרה״ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע‪ ,‬ששנה אחת‬ ‫ביאר הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל הנה כשמגיע יום כיפור‬ ‫בליל התקדש חג הסוכות‪ ,‬התעכב מלהיכנס אל תוך הסוכה‬ ‫אדם עושה תשובה מיראה וממילא העבירה שעשה במזיד הופכת‬ ‫כשהוא מפחד ואומר שאסור לדרוך על שמות הקדושים‬ ‫להיות שוגג‪ ,‬אך עדיין יש תביעה עליו על "הזמן" שהרי על אף‬ ‫הרמוזים בסוכה‪ . ..‬אך לאחר זמן התיישבה דעתו ואמר‪:‬‬ ‫שהעברה הפכה לשוגג אך הזמן הלך לריק והיה באפשרותו בזמן‬ ‫״שמות על שמות מותר״… היינו שעל האדם לדעת שיש בו‬ ‫הזה לעשות מצווה ולא עשה‪ ,‬כך ש"החשבון" – הזמן‪ ,‬לא מתכפר לו‪.‬‬ ‫חלק אלוקי ממעל‪ ,‬ונמצא שגם בו יש משמותיו של הקב״ה‪,‬‬ ‫אך כשאדם עושה תשובה מאהבה הרי העברה הופכת למצווה‬ ‫וכמו שמותר להניח ספר על ספר‪ ,‬כך יכול לדרוך בסוכה‬ ‫ולזכיות וא"כ לא רק ש"הדין" – העבירה עצמה נהפכה לזכות‪ ,‬הרי גם‬ ‫ולהיכנס לתוך בית ה׳ כי ״שמות הקודש על שמות הקודש‬ ‫ה"חשבון" – זמן העבירה מתכפר‪ ,‬היות והעבירה הפכה למצווה‬ ‫מותר״…‬ ‫ונמצא שבזמן הזה עשה מצווה התחזקות בימים נשגבים אלו‪.‬‬ ‫זמן שמחתינו‬ ‫בספר אמרי יצחק מפרש כך‪ :‬הגמרא אומרת שהשאלה הראשונה‬ ‫בואו ונתבונן בטעם שקוראים לחג הסוכות 'זמן שמחתינו' ואת‬ ‫שעליה נשאל האדם בבית דין של מעלה הוא "נשאת ונתת‬ ‫חג הפסח "זמן חירותינו"‪ .‬ונראה לפרש בדרך אפשר כדלהלן‪.‬‬ ‫באמונה?" דהיינו האם עבר על איסור גזל‪ ,‬והגמרא במסכת סוכה‬ ‫א‪ .‬דחג הסוכות הוא 'זמן שמחתינו' היות והשמחה בה היא‬ ‫דורשת מן הפסוק "ולקחתם לכם" – לכם ולא מן הגזול‪ .‬וזה כוונת‬ ‫מקובלת ומושלמת‪ ,‬כשכל בני המשפחה ללא יוצא מן הכלל‬ ‫המדרש ולקחתם לכם ביום הראשון – ראשון לחשבון עוונות שזה‬ ‫ששים ושמחים בה‪ ,‬ובני הנוער והזאטוטים הם הראשונים‪,‬‬ ‫השאלה הראשונה בחשבון העוונות האם היה "לכם" או לא‪.‬‬ ‫שמתכוננים ומתרגשים לקראת החג הבא ומתקרב‪ ,‬על אף‬ ‫ע"ז שח הרה"ק תפארת שלמה מרדאמסק זצ״ל בדרך צחות‪ ,‬הנה‬ ‫הקשיים ביציאה מהבית לדירת עראי‪.‬‬ ‫בימי הדין כשהשטן מקטרג ומביא לפני בית דין של מעלה צרורות‬ ‫ב‪ .‬שחג הסוכות לא בא ח"ו משמחה לאיד‪ ,‬או בעקבות נפילת‬ ‫חטאים ופשעים של עם ישראל‪ ,‬טוענים כנגדם מליצי היושר‪ ,‬שכל‬ ‫א ויבינו ומהאי טעמא גם לא אומרים בחג הפסח 'זמן שמחתינו'‬ ‫החטאים בטעות היו‪ ,‬שכן היצה״ר פיתה אותם בדברי שקרים‬ ‫אלא 'זמן חירותינו' זאת בנוסף מהטעמים כדלהלן‪:‬‬ ‫ותרמית להאמין כי אין אלו עבירות כלל‪ ,‬וישראל בתמימות האמינו לו‬ ‫א‪ .‬שרק חמישית מבני ישראל יצאו ממצרים‪ ,‬ורובם מתו במכת‬ ‫ונתפתו לו‪ ,‬ואז בא השטן הוא היצה״ר‪ ,‬וטוען כנגדם‪ ,‬אל תחשבו שהם‬ ‫חושך‪ ,‬ע"כ היציאה היתה מהולה בצער ולא היתה שמחה‬ ‫תמימים כל כך‪ ,‬הבה ונראה אם בדרכי המסחר‪ ,‬הם ג״כ כך תמימים‬ ‫מושלמת‪.‬‬ ‫ונותנים לרמות עצמם במקח וממכר‪ ,‬אדרבה תנסו להרבות על‬ ‫ב‪ .‬דחז"ל מלמדים אותנו בנפול אויבך אל תשמח‪ ,‬וכפי שאנו‬ ‫המחירים ותראו איך הם עומדים על המקח‪ ,‬ואי אפשר לרמות אותם‪,‬‬ ‫רואים בים סוף שאמר השי"ת מעשי ידי טובעים בים ואתם‬ ‫ורק במצוות ועבירות הם כל כך תמימים‪ ,‬ופסק הדין יוצא שנמתין‬ ‫אומרים שירה‪ .‬והוא גם אחד הטעמים‪ ,‬דאין אומרים הלל הגדול‬ ‫מספר ימים‪ ,‬להיווכח איך הוא באמת אם בני ישראל הם תמימים וקלי‬ ‫בשביעי של פסח‪.‬‬ ‫אמונה רק כשבאים לקנות עבירותיו של היצה״ר או שהם קלי אמונה‬ ‫ג‪ .‬פסח כרוך בצערא דינוקא‪ ,‬שאינם יכולים לאכול את‬ ‫גם במקח וממכר‪.‬‬ ‫המאכלים להם הם רגילים וכן קשה להם עם מאכלי הפסח‪.‬‬ ‫הנה בין יוה׳׳כ וסוכות בני ישראל קונים ארבעה מינים‪ ,‬משלמים‬ ‫ד‪ .‬כן ניתן לומר בדרך צחות שהוא זמן חירות‪ ,‬שבכל ימי השנה‬ ‫עבורם סכומים עצומים‪ ,‬וכשבאים לביהכ״נ באתרוגיהם ולולביהם‪,‬‬ ‫משועבדים אנו לרחוב ולאוירה ואלא בפסח‪ ,‬כל אחד נוהג ע"פ‬ ‫נסתמו טענותיו של השטן‪ .‬בוא וראה אומרים לו‪ ,‬הרי לפניך ארבעה‬ ‫מנהגי ומסורת אבותיו‪.‬‬ ‫מינים אלו‪ ,‬צא והיווכח מה מחירם בשוק הגוים‪ ,‬צא ותראה אם תקבל‬ ‫רואים אנו שעל אף הניסים הגדולים‪ ,‬ברגע שזה בא על חשבון‬ ‫עבורם בשוק יותר מפרוטות ספורות‪ ,‬והרי היהודים האלו שלמו‬ ‫השני הגם שמדובר בצר ואויב‪ ,‬היא כבר פוגם בשמחה והיא לא‬ ‫עבורם כסף מלא‪ ,‬כפלי כפלים משווים האמתי‪ ,‬הנה אתה רואה‬ ‫מושלמת ונלמד מחג הסוכות שהוא זמן שמחתינו‪ ,‬היות ולא בא‬ ‫שאפשר לרמות אותם‪ ,‬ובכן גם בעבירות נתפסו כפי שפיתית אותם‬ ‫כלל וכלל ממפלתו של צר ואויב ולא על חשבון השני להשתדל‬ ‫בחלקת לשונך‪.‬‬ ‫לעבוד תמיד את השם בשמחה מושלמת‪ ,‬שלא לא תהיה על‬ ‫וזה "ולקחתם לכם ביום הראשון"‪ ,‬הלולב והאתרוג כל ארבעת‬ ‫חשבון השני‪ .‬יה"ר שנחוג את חג הסוכות בשמחה מושלמת‬ ‫המינים‪ ,‬הם שמכריעים את החשבון‪ ,‬העוונות והפשעים נמחקים‪,‬‬ ‫ללא שום צער ועגמ"נ‬ ‫וחשבון חדש מתחיל מאז‪ ,‬ולקחתם לכם ביום הראשון‪ ,‬ראשון הוא‬ ‫האושפיזין בחג‪-‬הסוכות‬ ‫במשנת מרן רבינו שליט"א‬ ‫מתוך שיחת חג שנאמרה במקהלות קודש‬ ‫חג הסוכות תשפ"ד‬ ‫דוד [מלכות] – ניתן ללמוד ממנו דברים רבים‪ :‬דוד היה מנהיג‬ ‫בחג‪-‬הסוכות זוכה כל יהודי לארח בסוכתו שבעה אורחים נכבדים‪:‬‬ ‫יחד עם היותו איש תורה; במעשיו לימד אותנו מהי חזרה‬ ‫שלושת האבות – אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב‪ ,‬משה רבנו‪ ,‬אהרון הכהן‪,‬‬ ‫בתשובה ('הקים עולה של תשובה'); וכן כתב גם את ספר‬ ‫יוסף הצדיק ודוד המלך‪ .‬אושפיזין קדושים אלה יורדים מגן‪-‬עדן הישר‬ ‫התהלים‪ .‬דוד מסמל את מידת המלכות לא רק בגלל שהיה‬ ‫אל הסוכה‪ ,‬ובלשון הזוהר‪" :‬אושפיזין (אורחים) עילאין שוין מדוריהון‬ ‫המלך הראשון משושלת בית דוד‪ ,‬אלא גם כי הוא מייצג מלך‬ ‫עמיה"‪.‬‬ ‫שפועל ע"פ רצון ה'‪ .‬בכך הוא מייצג את המלכות האידאלית‪,‬‬ ‫בטעם הדבר שהאושפיזין מופיעים דווקא בחג‪-‬הסוכות (ולא בחג‬ ‫את היכולת לפעול ל גילוי מלכות ה' בעולם על ידי המלכות‬ ‫הפסח או בשבועות)‪,‬‬ ‫האנושית‪ ,‬מלכות ישראל‪.‬‬ ‫ביאר זקיני רבינו ה"אור אביגדור" זי"ע טעם הדבר‪ :‬דהנה בהלכות‬ ‫כל יום יש לו אושפיזין אחר כי יש משמעות לכל מידה ומידה‬ ‫שופר וסוכה ולולב (פרק ח) הרמב"ם אומר שבסוכות יש לשמוח‬ ‫בפני עצמה‪ ,‬ואין אנו יכולים להתחבר לכל המידות גם יחד‪ .‬לכן‬ ‫בצורה מיוחדת‪ .‬בנוסף‪ ,‬בהלכות מגילה וחנוכה (פרק ב) הוא אומר‬ ‫בכל יום אנחנו מתחברים למידה אחרת‪ ,‬לנקודה אחרת ‪.‬‬ ‫ש'מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח‬ ‫כל אושפיז בא לתת לנו "נקודת אור" נוספת לחיים‪ ,‬ונקודת ציון‬ ‫מנות לרעיו'‪ .‬משתמע מדבריו שבכל חג (ובייחוד בסוכות שם השמחה‬ ‫נוספת לקראת השנה החדשה‪.‬‬ ‫היא חלק ממטרת החג)‪ ,‬השמחה האמיתית היא לשמח את האחר‪.‬‬ ‫האושפיזין באים להתארח אצלנו ולחזק אותנו‪ .‬כשאדם מרגיש‬ ‫ייתכן‪ ,‬וזהו פשוטם של פסוקי התורה ביחס לחג הסוכות‪ ,‬חג‬ ‫עוצמות כאלו לידו הוא מקבל כוחות‪ ,‬הוא נהיה שמח‪ .‬בנוסף‪,‬‬ ‫ְשמַ ְח ָׂת‬‫השמחה‪ :‬התורה אומרת ביחס לסוכות (דברים פרק טז) 'ו ָׂ‬ ‫האושפיזין מלמדים אותנו‪ ,‬שלא העושר הוא המקנה לאדם‬ ‫ּוב ֶּתָך וְעַ ְב ְדָך וַאֲ מָׂ ֶּתָך ו ְַהלֵּ וִי וְהַ גֵּר וְהַ יָׂתֹום וְהָׂ אַ ְלמָׂ נָׂה‬ ‫ּובנְ ָך ִ‬ ‫ְבחַ גֶָּך אַ ָׂתה ִ‬ ‫המשכיות‪ ,‬אלא מעשיו‪ .‬אנו זוכרים את אבותינו לאחר כל כך‬ ‫אֲ ֶּשר ִב ְשעָׂ ֶּריָך'‪ .‬כלומר‪ ,‬אם היתום והאלמנה אינם שמחים‪ ,‬הרי שגם‬ ‫הרבה שנים‪ ,‬לא בגלל הכסף שהיה או שלא היה להם‪ ,‬אלא‬ ‫השמחה שלך אינה שלמה! לפי זה נראה שהכנסת אורחים‪ ,‬ובייחוד‬ ‫בגלל מעשיהם‪ ,‬בגלל עוצמתם הרוחנית‪.‬‬ ‫בחג הסוכות‪ ,‬יש בה שמחה שלמה ואמיתית – וכך ניתן להסביר את‬ ‫משמעות הכנסת האושפיזין לסוכתנו‪.‬‬ ‫בקיאות במסכת סוכה‬ ‫כן אפ"ל ש חג הסוכות הוא זמן של שמחה אדירה‪ :‬שמחה כלכלית‬ ‫בספר 'אמר משה' הביא בשם המגיד מטריסק זצ"ל‪ ,‬שציוה‬ ‫שבאה מכך שמכניסים את התבואות הביתה ('חג האסיף')‪ ,‬ושמחה‬ ‫פעם לבניו ללמוד מסכת סוכה לפני חג הסוכות‪ ,‬וכאשר סיימו‬ ‫רוחנית שבאה מכך שיצאנו זכאים ביום הדין‪ .‬שמחה מיוחדת‪ ,‬כמו‬ ‫את המסכתא‪ ,‬התיצבו לפניו ואמרו לו כי סיימו את המסכת‪,‬‬ ‫שאומרת התורה‪' :‬והיית אך שמח‪'.‬‬ ‫ושאלם אביהם כמה סוכות בכל מסכת סוכה נחשבות כשרות‬ ‫מצד שני‪ ,‬ישנו גם קושי בחג זה‪ ,‬שהרי הוא מסמל את היציאה‬ ‫וכמה פסולות‪ .‬ולא ידעו הבנים התשובה‪ ,‬אמר להם המגיד צאו‬ ‫לחיים ‪ .‬חז"ל אומרים שיום הכיפורים‪ ,‬שבו ניתנו לוחות שניים‪ ,‬הוא‬ ‫ומנו בכל מסכת סוכה‪ ,‬ותמצאו ס"ו סוכות כשרות וכ"ה סוכות‬ ‫כיום החתונה‪ .‬אם כך‪ ,‬ניתן לומר שחג הסוכות הוא בעצם השבע‬ ‫פסולות כמנין סו‪-‬כה‪.‬‬ ‫ברכות‪ .‬אחד הדברים הקשים ביותר לחתן ולכלה הוא לצאת לחיים‬ ‫ודומה לזה הובא בהקדמה לספר פאת השלחן (לתלמיד‬ ‫לאחר השבע ברכות‪ .‬בשבע ברכות נמצאים במקום גבוה‪ ,‬בעולם‬ ‫הגר"א)‪ ,‬דהגר"א מוילנא אמר פעם אחת לתלמידיו‪ ,‬שנכון מאוד‬ ‫שכולו טוב‪ .‬אמנם‪ ,‬לאחר מכן פתאום צריכים לצאת לחיים‪.‬‬ ‫לאדם להיות בקי לפחות במסכת אחת בעל פה‪ ,‬למען שלא‬ ‫כך בסוכות‪ .‬כעת השבע ברכות ועוד רגע יוצאים לחיים‪ .‬זמן זה הוא‬ ‫יתבטל מתלמוד תורה אפילו בדרך‪ .‬ואחד מן התלמידים ששמע‬ ‫משמח מאוד‪ ,‬אבל גם מלא בהרהורים‪ ,‬במחשבות‪ :‬האם אכן נצליח‬ ‫כן התחיל לחזור על מסכת סוכה הרבה פעמים כדי שידע אותה‬ ‫להכניס את העוצמה ואת השינויים שקיבלנו בימים הנוראים לתוך‬ ‫היטב להגיד בע"פ‪ ,‬בחוה"מ סוכות ישב הגר"א במסיבת‬ ‫מסגרת החיים הטבעיים?‬ ‫תלמידי חכמים רבים שבאו לקבל פניו‪ ,‬אמר התלמיד הזה לפני‬ ‫כעת צריכים חיזוק‪ ,‬כעת צריכים לימוד מגדולי ישראל שהיו ענקיים‬ ‫רבו שכבר הוא יודע היטב מסכת סוכה להגיד אותה כולה בע"פ‬ ‫ברוחם‪ ,‬אבל מצד שני ידעו גם להכניס את הקדושה לתוך המציאות‪.‬‬ ‫כמו שאמר להם‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬בכל יום מגיע אורח אחר (ביחד עם שאר האורחים)‪ .‬בכל יום אנו‬ ‫אז שאל אותו הגאון אם חפץ שישאל אותו רק דבר אחד‪ ,‬והשיב‬ ‫מתחזקים מאחד מאבות האומה‪ ,‬וגם לומדים ממנו ומהדברים‬ ‫כן‪ .‬שאל אותו הגר"א כמה פעמים פליגי ר' מאיר ור' יהודה ר'‬ ‫המיוחדים המאפיינים אותו‪:‬‬ ‫עקיבא ור' טרפון רבה ור"י‪ ,‬אביי ורבא ר"פ ורב הונא בר"י וכן‬ ‫אברהם [חסד] – מי שמכיר את הבורא למרות שכל משפחתו מלאה‬ ‫כל שאר התנאים והאמוראים‪ ,‬ולא ידע להשיב על זה אח"כ‬ ‫בע"ז‪ .‬אברהם הוא גם זה שעומד בעשרה ניסיונות‪ .‬בנוסף‪ ,‬אברהם‬ ‫התחיל הגר"א בעצמו למנות לפניהם כסדר המחלוקת בין‬ ‫הוא גם איש החסד‪ ,‬איש הכנסת האורחים‪.‬‬ ‫התנאים והאמוראים וכמה פעמים הלכה כזה או כזה‪ ,‬וכמה‬ ‫יצחק [גבורה] – יצחק נמסר לעקידה‪ ,‬והיה מוכן לכך‪ .‬יצחק מוכן‬ ‫סוגיות ושיטות יש וכמה דינים מתוספתא וירושלמי‪ ,‬וחשב להם‬ ‫לפעול עבור הערכים‪ ,‬עבור הקב"ה‪ ,‬עבור האמת; עד הסוף בלי‬ ‫דיש סוכות פסולות בהלכה כמנין סכ"ה חסירה בלי וא"ו‪ ,‬וסוכות‬ ‫פשרות‪.‬‬ ‫הכשירות במסכת ותוספתא וירושלמי‪ ,‬הוא כמנין סוכ"ה מלא‬ ‫יעקב [תפארת] – יעקב התמודד עם עשיו ולבן אך זה לא מנע ממנו‬ ‫בוא"ו‪ ,‬וסיים באופן כזה דרשתי מכם שתדעו כל המסכת‬ ‫לבנות את עם ישראל‪ .‬הוא זה שיודע לחבר את העולם הרוחני‪ ,‬את‬ ‫והענינים על בוריה‪.‬‬ ‫העולם של החסד והגבורה‪ ,‬בתוך המציאות‪ ,‬בתוך החיים‪ .‬זוהי מידת‬ ‫התפארת‪ :‬המיזוג של ערכים הנראים הפוכים (חסד וגבורה)‪.‬‬ ‫מדור "דברות קודש"‬ ‫משה [נצח] – משה הוא הרועה הפועל בעדינות מיוחדת‪ ,‬אך מאידך‬ ‫יודע גם להנהיג את העם‪ .‬הוא זה שזוכה להיות הקרוב ביותר‬ ‫נודב‬ ‫לקב"ה‪ ,‬ולקבל ממנו את התורה – ובכך לחבר את עם ישראל אל‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הנצח‪.‬‬ ‫אהרן [הוד] – כהן – אהרן הוא הנציג של עם ישראל לפני ה'‪ .‬בנוסף‪,‬‬ ‫הרה"ח חיים צבי ז"ל‬ ‫אהרן ידוע גם כ'אוהב שלום ורודף שלום'‪ .‬נציגו של ה' במקדש צריך‬ ‫בהרה"ח שמחה יעקב ז"ל‬ ‫להיות מתחשב בבריות ואהוב על הבריות‪.‬‬ ‫יוסף [יסוד] – ידע להתמודד ולזכור את ה' גם בקשיים ובמשברים; גם‬ ‫נלב"ע יב תשרי‬ ‫כשהיה עבד ואסיר במצרים‪ .‬יוסף גם מסמל לנו את יכולת העמידה‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫בנסיונות‪ ,‬עליו דרשו 'צדיק יסוד עולם‪'.‬‬ ‫הפירוש השלישי‪ :‬הושענה רבה דער גרויסער זאל גהאלפן‬ ‫למען ידעו דורותיכם (ויקרא כג‪ ,‬מג)‬ ‫ווערן‪ ,‬שעיקר תכלית כל התפילות שביום הזה צריכה להיות‬ ‫הנה יש לעיין החילוק בין אמונה לידיעה‪ ,‬ומבארים בדרך משל‬ ‫שהשכינה הק' תצא מגלותה וצערה‪ ,‬כי בכל צרתם לו צר‪.‬‬ ‫לאחד שאומרים לו איך נראה ה’ראש הקהל’ של עיירה פלונית‪,‬‬ ‫אומרים אנו בהקפות "הושענא למען בריתך" ומובא מהרה"ק רבי‬ ‫הוא גבוה כך וכך‪ ,‬והזקן שלו גוון כזה‪ ,‬והוא שמן כזה‪ ,‬ובגדיו כך‬ ‫שלמה לייב מלענטשנע זי"ע שיש דורשים הושענא למען בריתך –‬ ‫וכך ונעליו שחורים ומשקפיו וכו’‪ ,‬לאחר ששמע כל‬ ‫למען ברית מלח‪ .‬על פי מה שדרשו חז"ל (ברכות ה) נאמר ברית‬ ‫הסימנים המובה קים על הראש הקהל‪ ,‬והשומע מצייר בנפשו איך‬ ‫במלח דכתיב (ויקרא ב) ולא תשבית מלח ברית‪ ,‬ונאמר ברית‬ ‫נראה ה’קלסתרון’ הזה‪ ,‬אך אינו 'מכיר’ אותו‪ ,‬הוא יוכל לספר‬ ‫בייסורים דכתיב (דברים כח) אלה דברי הברית‪ ,‬מה מלח‬ ‫לאחרים פחות או יותר איך נראה הראש הקהל‪ ,‬אך אין לו ידיעה‬ ‫ממתקת את הבשר אף יסורין ממרקין עוונותיו של אדם‪.‬‬ ‫בו‪ .‬לאחר שיראה בפועל את ה’ראש הקהל’‪ ,‬אפי’ לרגע אחד‬ ‫אך‪ ,‬הוסיפו צדיקים‪ ,‬מה מלח אינו ממתק את הבשר אלא אם‬ ‫בלבד‪ ,‬ראיה זאת חזקה בהרבה יותר מכל הסימנים מובהקים‬ ‫בא במידה ובמינון נמוך‪ ,‬אבל מלח במידה מרובה מקלקל‬ ‫ששמע עד הנה‪.‬‬ ‫טעם הבשר עד שאינו ראוי לאכילה‪ ,‬אף ייסורים אינם טובים‬ ‫וכן נפסק בשו"ע שידיעה היא חזקה יותר מעדות‪ .‬בית‬ ‫לאדם אלא במידה מועטת לזכך את החומר שבו לעוררו ולהעמידו‬ ‫דין שיודעים המעשה אע"פ שהם מצווים מן התורה להאמין‬ ‫חובתו בעולמו‪ ,‬אבל ייסורים מרובים‪ ,‬חלילה‪,‬‬ ‫על‬ ‫לשני עדים שכך הווה מעשה‪ ,‬ועי"ז הם מוציאים ממון ומתירים‬ ‫מקלקלים ומעוותים את נפש האדם ומעכירים את צלילות‬ ‫עגונה‪ ,‬אך בגמ’ (ר"ה וסנהדרין) כתוב שאם בי"ד עצמם ראו‬ ‫דעתו‪ .‬ועל זה אנו מבקשים ושואגים הושענא למען בריתך למען‬ ‫המעשה‪ ,‬לא תהא שמיעה גדולה מראיה‪.‬‬ ‫ברית מלח שכל תועלתה לאדם היא רק כשהיא במידה זעירה‬ ‫קיום מצוות מצה נותן לנו אמונה‪ ,‬וקיום מצות סוכה נותן לנו הכרה‬ ‫בלבד‪.‬‬ ‫וידיעה שיש בורא ית’‪ .‬וטעם הדבר‪ ,‬כי נודע שאין החכמה שורה‬ ‫ע"כ בליל הושענא רבה‪ ,‬לאור חשיבות היום‪ ,‬השמחה צריכה‬ ‫אלא בלב פנוי מהבלי עוה"ז‪ ,‬כשיש מסכים המבדילים ממעשים‬ ‫להיות השמחה הגדולה ביותר‪ ,‬יותר מאשר כל שאר ימי חג‬ ‫גשמיים‪ ,‬יש מחיצה בינו לבין החכמה הקדושה‪ ,‬וכל חטא ועוון‬ ‫הסוכות וזאת בד בבד עם תיקון ליל הושענא רבה (קריאת ספר‬ ‫עושה מסך המבדיל‪ ,‬לכן אע"פ שבכל השנה הוא מאמין בהשי"ת‪,‬‬ ‫דברים ואחריו ספר תהילים)‪,‬‬ ‫בבחינת 'אני ה’ שוכן איתם בתוך טומאתם’‪ ,‬זהו בגדר האמונה‪.‬‬ ‫ויה"ר שיתקבלנו תפילותינו לרצון‪ ,‬ונוושע כולנו ב"פתקא טבא!"‬ ‫אך עתה לאחר יוה"כ שהקב"ה מחל עוונותינו‪ ,‬ואמרו במדרש‬ ‫סגולת לימוד מסכת סוכה בכל ימות השנה‬ ‫'ישראל שהם נבראים כבריה חדשה ביוה"כ’ עתה הגיע עת דודים‬ ‫לזכות לאור ההכרה והידיעה‪ .‬כי לפני פסח אין לנו יום טוב של‬ ‫שגור ורגיל היה בפה קדשו של של כ"ק מרן אאמו"ר זיע"א ב' אור‬ ‫מחילת עוונות‪ ,‬משא"כ עתה שנשלם שם ה’ ע"י מחילת העוונות‪,‬‬ ‫אביגדור‪ ,‬סגולת הלימוד במסכת סוכה‪ ,‬בכדי להינצל מכל צרה‬ ‫אנו יכולים לזכות לכך ע"י הידיעה‪.‬‬ ‫וצוקה‪ ,‬ורמז לזה בתהילים "כי יצפנינו בסוכה ביום רעה"‪.‬‬ ‫הושענא רבה‬ ‫וכן מביא האדמו"ר מטאהש (ומובא בספרו עבודת עבודה דף שפ"א)‬ ‫שזקינו הרה"ק רבי אלימלך זצ"ל מטאהש‪ ,‬הראה לו מאמר חז"ל‬ ‫עומדים אנו בליל הושענא רבה‪ ,‬המסוגל ביותר להמתקת הדינים‬ ‫שהיה כתוב שם בהאי לישנא‪" :‬כל הלומד מסכת סוכה ניצל מכל‬ ‫הנה חז"ל נתנו כמה טעמים לשם הושענא רבה‪ :‬מכיוון שיום זה‬ ‫צרה וצוקה"‪ .‬והוסיף שהגמרא סוכה היה מסכת עולם הבא שלו‪,‬‬ ‫הינו יום שבו עדיין ניתן לעצור את גזר הדין‪ ,‬מרבים בו בתפילות‬ ‫ונהג ללמוד מסכתא זו הרבה בכל ימות השנה בעיון רב עכ"ד‪.‬‬ ‫ותחנונים ומבקשים ישועה‪.‬‬ ‫ובספר דברי תורה (מהדורא ז אות מ"ט) להרה"ק ה'מנחת אלעזר'‬ ‫א‪ .‬המילים שחוזרות על עצמן הרבה מאוד בתפילות היום הן‬ ‫ממונקאטש זצ"ל כתב‪" :‬הנה שמעתי ומקובל בשם גאוני וצדיקי‬ ‫הושע ‪-‬נא‪ .‬אנו פונים לבור א עולם ומבקשים שיושיע אותנו‪ .‬מכאן‬ ‫אשכנז ז"ל‪ ,‬כי מסוגל ללמוד בכל יום מסכת סוכה‪ ,‬ועי"ז יפלו ויכנעו‬ ‫מקור השם ליום זה ‪ -‬הושענא רבה (הושענא הגדול)‪.‬‬ ‫אויביו וינצל מהם שלא יוכלו להרע לו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬זהו היום הנ"א (‪ )51‬מראש חודש אלול‪ ,‬ימים שבהם ניתן לעם‬ ‫וי"ל כי רומז זה בכתוב‪" ,‬תסתירם בסתר" ‪ -‬סתר בגימ' ד' פעמים‬ ‫ישראל היזדמנות לעשות תשובה המתקבלת ברצון ועל שם כך‬ ‫דופ"ן עם סכ"ך שהוא הכשר סוכה לכתחילה‪" ,‬פניך תצפנם בסכה"‬ ‫מבקשים ביום זה הושע‪-‬נא‪ .‬תושיע אותנו ביום נ"א זה‪ ,‬שהוא יום‬ ‫‪ -‬כשילמדו המסכת סוכה‪" ,‬מריב לשנות" ‪ -‬שלא יקטרגו ולא יריבו‬ ‫רבה (יום גדול) לפי שהוא אחרון וחותם לכל תהליך המשפט‪.‬‬ ‫עמו שונאיו כנזכר‪ ,‬ונתנו רמז ו'יאמר ה' ס'לחתי כ'דבריך ר"ת‬ ‫(על פי בן איש חי‪ ,‬הלכות‪ ,‬שנה ראשונה‪ ,‬פרשת וזאת הברכה)‪.‬‬ ‫סוכ"ה עכ"ד הנפלאים‪.‬‬ ‫ג‪ .‬נוהגים שאת הפיוטים שנקראים בשם הושענא‪ ,‬אומרים תוך כדי‬ ‫ומסופר בספר דרכי חיים ושלום שהיה נוהג ה'מנחת אלעזר'‬ ‫הליכה עם ארבעת המינים ביד‪ .‬הלולב והערבה מתנוענעים וקול‬ ‫ללמוד מידי יום בבוקר קודם התפילה מסכת סוכה‪.‬‬ ‫איוושת ענפים ועלים נקרא בארמית "שענון"‪( .‬המקור לכך הוא‬ ‫ובספר המדות (ערך מריבה) כתב שלימוד מסכת סוכה הוא מסוגל‬ ‫בתרגום יונתן לישעיה נה‪ ,‬יב ‪" -‬וכל עצי השדה ימחאו כף" ‪" -‬כל‬ ‫כנגד מחלוקת‪ ,‬והרמז "תצפנם בסוכה ‪ -‬מריב לשונות‪.‬‬ ‫אילני חקלא ישענון בענפיהון")‪.‬‬ ‫כיוצא בזה כתב המקובל הק' רבי מרדכי שרעבי זצ"ל‪ ,‬כי לימוד‬ ‫מכיוון שפיוטים אלו נאמרים בעת הליכה והנענוע של ארבעת‬ ‫במסכת סוכה משנה או גמרא‪ ,‬עם מפרשים זה סגולה לשלום‬ ‫המינים‪ ,‬הם נקראים בשם הושענות ומכאן השם ליום כולו‪.‬‬ ‫בית‪ ,‬שאנו או מרים בתפלה "סוכת שלום" במשפט "הפורש סוכת‬ ‫כן היה מרגלי'ה בפימה דאאמו"ר זי"ע ב' אור אביגדור‪ ,‬שלשה‬ ‫שלום עלינו"‪ ,‬שהסוכה מונעת ריב בבית (שערי ניסים עמ' רנא)‪.‬‬ ‫הפירושים של המגיד הק' מקוז'ניץ זי"ע (נפטר בי"ד תשרי‬ ‫ונסיים בדבר פלא המובא בחוט המשולש (מהדורת מכון דעת‬ ‫תקע"ה) אותם רגיל היה לפרש על שם היום הושענה רבה‪.‬‬ ‫סופר ירושלים; עמ' קנה)‪ ,‬מספר נכדו של הגה"ק רבי עקיבא אייגר‬ ‫פירוש אחד‪ :‬א גרויסע הילף‪ ,‬שתהיה ישועה גדולה ורבה‬ ‫זצ"ל אף שלא היה דרכו של זקינו לתת לתת קמיעות או סגולות‪,‬‬ ‫לבני ישראל‪.‬‬ ‫אמנם לפעמים נתן ליחידי סגולה קמיע או סגולה על איזה מיחוש‪.‬‬ ‫ובאחת הקמיעות אשר נתן קדוש זקיני ז"ל לחולים‪ ,‬היה כתוב‬ ‫הפירוש השני‪ :‬הושענה רבה‪ ,‬דער גרויסער זאל העלפן‪,‬‬ ‫"דיבור תוספות שלם במסכת סוכה דף יב ע"א ד"ה בפסולת גורן‬ ‫שהבורא ברוך הוא דאיהו רב ושליט הוא יעזרנו‪.‬‬ ‫ויקב" עכ"ד‪.‬‬ ‫אנו עומדים לפני חג הסוכות‪ ,‬שמשתלב היטב כתיקון ל"שמנת‬ ‫ושמחת בחגך והיית אך שמח‬ ‫עבית כשית" (דברים לב‪ ,‬טו) ‪ ,‬כפי שהתורה מביאה את הטעם‬ ‫וראוי לדעת כפל לשון השמחה מה זו עושה כאן‪ .‬אלא על פי משל‬ ‫למצוות ישיבה בסוכה – לזכור ולהכיר טובה גדולה לקב"ה על‬ ‫לאב ואם אשר מבקשים להעניק איזה מתנה טובה לבנם‪ ,‬אזי הנה‬ ‫הֹוש ְב ִתי‬ ‫ַ‬ ‫שהוציא אותנו ממצרים" – ְל ַמעַ ן י ְֵּדעּו ֹדר ֵֹּתיכֶּם כִ י בַ סֻּ כֹות‬ ‫כמים הפנים אל פנים אם הבן ישכיל לקבל‬ ‫אֹותם ֵּמאֶּ ֶּרץ ִמצְ ָׂריִם‪".‬‬‫ָׂ‬ ‫יאי‬ ‫אֶּ ת ְבנֵּי י ְִש ָׂראֵּ ל ְבהֹוצִ ִ‬ ‫את מתנתם מתוך סבר פנים יפות‪ ,‬אז ישמח גם אביו ותגל אמו‬ ‫ישנו סיפור ידוע ומחויך‪ ,‬אשר מביע את הרעיון של מאמר זה‬ ‫בבן יקיר אשר להם‪ .‬אבל אם יקבלו בפנים זועפות‪ ,‬גם אביו ואמו‬ ‫והמסר שלו פשוט וברור‪ ,‬להעריך את קורת הגג שלראשנו ואת‬ ‫יהיו עצבים על נפש ורצון בנם‪.‬‬ ‫השפע בו אנו חיים ב"ה‪ ,‬דווקא כאשר פעם בשנה אנו יושבים‬ ‫ועל הדרך הזה אמר כאן‪ ,‬שהנה סוכות הוא זמן שמחתינו שניתנה‬ ‫שבוע שלם בסוכה ללא קורת גג יציבה‪.‬‬ ‫לנו על ידי אבינו שבשמים‪ ,‬ביחד עם האימא עילאה קדישא אשר‬ ‫פעם אחת הוזמן מושל העיר ברלין בליל‪-‬הסדר לביתו של הרב‬ ‫היא מסככת עלינו‪ .‬ובכן אם ושמחת בני בכורי ישראל בחגך שניתן‬ ‫צבי‪-‬הירש לוין‪ ,‬רבה של ברלין‪ .‬האורח התיישב ליד השולחן‬ ‫לך להיות שמח בו‪ ,‬אזי והיית‪ ,‬היינו הקב"ה‪ ,‬ביחד עם אך כמספר‬ ‫הערוך כלים נאים והקשיב כיצד שואל הבן הצעיר "מה נשתנה‪".‬‬ ‫שם אהי"ה‪ ,‬שהיא אימא עילאה החופפת עלינו על גבי סכך‬ ‫"שאלה לי אליך" – פנה המושל אל הרב – "מדוע היום כאשר‬ ‫הסוכה‪ ,‬ששניהם יחד יהיו שמח כביכול עם שמחת ישראל‪.‬‬ ‫אתם מסובים ליד שולחן ערוך בכלים נאים שואל הבן "מה‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים (ויקרא כג מב)‬ ‫נשתנה"‪ ,‬הרי היה צריך לשאול שאלה זו בחג סוכות כאשר אתם‬ ‫יוצאים מביתכם ויושבים בסוכה רעועה"?‬ ‫בסוכות 'תשבו'‪ ,‬בלשון כבד‪ ,‬דהיינו שישיבתכם בסוכה תהיה גם‬ ‫עם כל מחשבתכם‪ ,‬ואז תזכו שיתקיים בכם ישבו בסוכות‪ ,‬וכמו‬ ‫השיב הרב כשהוא מתנשף בכבדות‪" :‬היהודי – מורגל בצרות‬ ‫רבות‪ .‬כל שונאי ישראל בכל הזמנים תמיד עומדים עלינו לכלותנו‬ ‫שפירשו בזוה"ק שהכוונה על אושפיזין עילאין‪.‬‬ ‫ופעמים רבות מגורש היהודי מביתו‪ .‬משום כך בחג הסוכות כאשר‬ ‫ולקחתם לכם פרי עץ הדר וכו'‪.‬‬ ‫אנו יושבים בסוכת עראי אין הילד מתפלא כלל לפי שמצב זה רגיל‬ ‫הנה ארבעת המינים‪ ,‬נקראים בשם "מאני קרבא"‪ .‬ויש לומר על פי‬ ‫הוא בעיניו…אולם‪ ,‬כאשר אנו יושבים ליד שולחן ערוך בכלים‬ ‫משל ממלכותא דארעא‪ ,‬כשלוקחים אנשי חיל אל הצבא‪ ,‬בודקים‬ ‫יקרים מיד מתפלא הבן ושואל‪" :‬מה נשתנה‪"?…".‬‬ ‫אותם תחילה היטב‪ ,‬ובאם מוצאים שאינם ראויים‪ ,‬לא ימסרו כלי‬ ‫האישפוזין חלק מהשמחה בסוכות‬ ‫זיין תחת ידם ומשלחים אותם לביתם‪ .‬אמנם לפעמים בשעת‬ ‫בחג‪-‬הסוכות זוכה כל יהודי לארח בסוכתו שבעה אורחים נכבדים‪:‬‬ ‫מלחמה אין בודקין כמעט בעלי המומין‪ ,‬וכל מי שרק מסוגל לאחוז‬ ‫שלושת האבות – אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב‪ ,‬משה רבנו‪ ,‬אהרון הכהן‪,‬‬ ‫בחרב שלופה בידו‪ ,‬נשלח לערוך המלחמה‪ .‬זולת אדם חסר דעה‪,‬‬ ‫יוסף הצדיק ודוד המלך‪ .‬אושפיזין קדושים אלה יורדים מגן‪-‬עדן‬ ‫הוא מסוכן אל כל הסובבים אותו‪ - .‬וכמו כן עתה בימי הסוכות‬ ‫הישר אל הסוכה‪ ,‬ובלשון הזוהר‪" :‬אושפיזין (אורחים) עילאין שוין‬ ‫שמגיעים בו לידי דעת כנאמר (ויקרא כג מד) למען ידעו דורותיכם‬ ‫מדוריהון עמיה"‪.‬‬ ‫וגו'‪ ,‬לכן ניתן בידינו לאחוז המאני קרבא‪ ,‬ולאחר גמר הנענועים‪,‬‬ ‫בטעם הדבר שהאושפיזין מופיעים דווקא בחג‪-‬הסוכות (ולא בחג‬ ‫מכריזים בקול הפסוק (מלכים א' ח ס) למען דעת כל עמי הארץ כי‬ ‫הפסח או בשבועות)‪ ,‬אפשר לומר‪ :‬בהלכות שופר וסוכה ולולב‬ ‫ה' הוא האלקים אין ע וד‪ ,‬כדי להודיע כי אנחנו בעלי דעת‪ ,‬ואוחזים‬ ‫(פרק ח) הרמב"ם אומר שבסוכות יש לשמוח בצורה מיוחדת‪.‬‬ ‫היטב המאני קרבא בידינו‪ ,‬שאם לא כן לא היו מוסרין כלי זין של‬ ‫בנוסף‪ ,‬בהלכות מגילה וחנוכה (פרק ב) הוא אומר ש'מוטב לאדם‬ ‫הקב"ה להחזיקם אצלינו‪.‬‬ ‫להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות‬ ‫מנהג תליית פירות בסוכה‬ ‫לרעיו'‪ .‬משתמע מדבריו שבכל חג (ובייחוד בסוכות שם השמחה‬ ‫איתא בגמרא (סוכה י‪ ,‬א) סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין‬ ‫היא חלק ממטרת החג)‪ ,‬השמחה האמיתית היא לשמח את‬ ‫ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזין‪ ,‬שקדים‪ ,‬אפרסקים ורימונים‪,‬‬ ‫האחר‪ .‬ייתכן‪ ,‬וזהו פשוטם של פסוקי התורה ביחס לחג הסוכות‪,‬‬ ‫פרכילי ענבים ועטרות של שבלים‪ ,‬יינות שמנים וסלתות וכו'‪.‬‬ ‫חג השמחה‪ :‬התורה אומרת ביחס לסוכות (דברים פרק טז)‬ ‫ויש ליתן טעם על תליית הפירות בסוכה‪ ,‬ולכאורה אם הטעם‬ ‫ּוב ֶּתָך וְעַ ְב ְדָך וַאֲ ָׂמ ֶּתָך ו ְַהלֵּ וִי וְהַ גֵּר וְהַ יָׂתֹום‬ ‫ּוב ְנָך ִ‬ ‫ְשמַ ְח ָׂת ְבחַ גֶָּך אַ ָׂתה ִ‬ ‫'ו ָׂ‬ ‫וְהָׂ אַ ְל ָׂמנָׂה אֲ ֶּשר ִב ְשעָׂ ֶּריָך'‪ .‬כלומר‪ ,‬אם היתום והאלמנה אינם‬ ‫משום נוי הלא די בסדינין מצויירין ודומיהם‪.‬‬ ‫שמחים‪ ,‬הרי שגם השמחה שלך אינה שלמה! לפי זה נראה‬ ‫ואפשר לומר בזה כי הנה בחג הסוכות נמשכים השפעות גדולות‬ ‫שהכנסת אורחים‪ ,‬ובייחוד בחג הסוכות‪ ,‬יש בה שמחה שלמה‬ ‫בעולם וכדאיתא (ויק"ר פ"ל י"ב עיי"ש) שהוא בבחינת "שובע‬ ‫ואמיתית – וכך ניתן להסביר את משמעות הכנסת האושפיזין‬ ‫שמחות"‪ ,‬ולכן צריך שיהא בסוכה איזה דבר שיחול עליו ההשפעה‪.‬‬ ‫לסוכתנו‪.‬‬ ‫שכל ההשפעות נשפעים בחג הסוכות ובאמצעות אתערותא‬ ‫הכנסת אורחים בסוכות‬ ‫דלתתא [כידוע מענין נענועים של ארבע מינים (כדאיתא בזוה"ק‬ ‫ניתן לשאול מדוע אנו מארחים ועורכים סעודות אושפיזין בסוכות‪,‬‬ ‫פר' צו דף לא‪ ,‬ב ובכתבי האריז"ל)]‪.‬‬ ‫האם לא די באושפיזין קדישין‪ ,‬שכולם שמחים לארח?‬ ‫ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית‬ ‫נענה על כך באמצעות סיפור 'בזכות מצות אושפיזין'‪ :‬הרה"ק לוי‬ ‫איתא במשנה (סוכה כח‪ ,‬א) ובשו"ע (תרל"ד ס"ד)‬ ‫יצחק מברדיטשוב זי"ע היה מארח בסוכתו את כולם‪ :‬גבירים‪,‬‬ ‫שהיושב ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית לא יצא ידי חובתו‪,‬‬ ‫אנשים פשוטים ואף אנשים מגושמים‪ .‬לעתים‪ ,‬היו רוטנים אנשים‬ ‫ויש לבאר בדרך רמז שהמכוון על מי שראשו ורובו בקדושה‬ ‫מכובדים או גבירים על כך שהכל נדחקים בסוכתו‪ .‬אמר להם ר' לוי‬ ‫בעבודת השי"ת ובתורתו‪ ,‬ועכ"ז תאוות השולחן עדיין נמצא אצלו‬ ‫יצחק‪ :‬לעתיד לבוא בסוכה של לויתן יישבו צדיקים בעטרותיהם;‬ ‫בתוך ביתו‪ ,‬שליבו עדיין מושכו לתאוות העוה"ז לא יצא ידי חובתו‬ ‫אבות העולם‪ ,‬חסידים שבכל דור‪ ,‬וגם אני לוי יצחק אדחק ואשב‬ ‫– היינו שסימן הוא שלא יצא בחודש אלול ובעשי"ת מידי חובתו‬ ‫ביניהם‪ .‬אם מישהו יבוא‪ ,‬יבקש להוציאני ויאמר לי‪' :‬מה עושה כאן‬ ‫הרוחניים‪ .‬וגם הארת קדושת הסוכה לא האירה את נפשו‪ ,‬שהרי‬ ‫אדם מגושם שכמותך?'‪ ,‬מיד אני אשיב לו‪' :‬גם בסוכתי נכנסו כולם‪,‬‬ ‫אמרו חכז"ל (אבות פ"ד מ"ב) מצוה גוררת מצוה‪ ,‬ועוד אמרו‬ ‫ואף אנשים פשוטים‪ ,‬ואף אנשים מגושמים‪ ,‬ומעולם לא דחיתי אף‬ ‫חכז"ל (מו"ק כט‪ ,‬א) היוצא מבית הכנסת ונכנס לביהמ"ד זוכה‬ ‫אחד!'‪ .‬לקבל אורחים חשובים‪ ,‬ובודאי את האבות הק' וגדולי‬ ‫ומקבל פני השכינה‪ ,‬דהיינו שתפילתו מושכתו לביהמ"ד לעסוק‬ ‫הדורות‪ ,‬כל אחד רוצה‪ .‬אך אין זו הכנסת אורחים המלאה‪,‬‬ ‫בתורה סימן שנתקיים בו מה שנאמר (שמות כ‪ ,‬כא) בכל מקום‬ ‫שכוללת גם הכנסת אנשים פשוטים וכדומה‪.‬‬ ‫אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך‪.‬‬ ‫ולקחתם לכם (ויקרא כג‪ ,‬מ)‬ ‫והיית אך שמח‬ ‫פעם אחת‪ ,‬במוצאי יום הכיפורים‪ ,‬בא אל הגאון רבי זלמן בהר"ן‬ ‫כידוע כל מקום שכתוב בתורה" אך "או "רק" הרי זה בא למעט‬ ‫בירושלים יהודי אחד להראות לו את אתרוגו‪ ,‬שהיה מהודר בכל‬ ‫דבר‪ ,‬אם כן מה בא למעט "אך" אחר המצוה של והיית אך שמח‬ ‫המעלות‪ ,‬אלא שהיה "חסר"‪ .‬אותה שנה חל יום הראשון של חג‬ ‫אלא אפ"ל בדרך צחות "והיית" מרמז על בעל גאוה שאומר אני‬ ‫הסוכות בשבת‪ ,‬וכאשר אמר לו רבי זלמן שיש פסול "חסר"‬ ‫הייתי וכו' בא המקרא לומר אם ככה אך תמעט עצמיך הרי אז‬ ‫באתרוג‪ ,‬תמה הלה‪ :‬וכי מה בכך‪ ,‬הרי בשנה זו‪ ,‬אתרוג חסר גם‬ ‫שמח תהיה זאת שמחה אמיתית‬ ‫(מרן רבינו שליט"א)‬ ‫כשר ? נזדעזע רבי זלמן בחרדת קודש וגער בו‪ :‬האם אינך מאמין‬ ‫אם אני כאן הכל כאן (סוכה נג‪ ,‬א)‬ ‫בביאת המשיח? וכי אינך מחכה ומצפה לו בכל יום שיבוא? והרי‬ ‫" אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה‬ ‫אנו מקוים שבמהרה יבנה בית המקדש‪ ,‬ונזכה אז ביחד עם כל‬ ‫אמר כן‪ :‬אם אני כאן הכל כאן‪ ,‬ואם איני כאן מי כאן"‪ .‬כיצד זה הלל‬ ‫בית ישראל לברך שם על הלולב והאתרוג גם ביום הראשון של‬ ‫הזקן‪ ,‬הענוותן הגדול יעיד וישתבח בעצמו אם אני כאן הכל כאן‬ ‫החג‪ ,‬אעפ"י שיחול בשבת‪ ,‬והרי אתרוגך יהיה פסול לברך עליו‬ ‫ואם איני כאן מי כאן? ה"חתם סופר" מביא בדרשות‪ ,‬ביאור בשם‬ ‫שם? ! ולא עוד‪ ,‬אלא אף בשאר ימי החג יהיה החסר פסול‬ ‫רבו המובהק רבי פינחס הלוי הורוביץ זצ"ל רבה של פרנקפורט‬ ‫במקדש‪ ,‬הואיל והחיוב שם כל שבעה הוא מן התורה !‬ ‫בעל "הפלאה"‪" :‬אם אני כאן" – כלומר‪ ,‬אם אדם פחות‪ -‬ערך כמוני‬ ‫(ספר ארבעת המינים)‬ ‫נמצא כאן‪ ,‬הרי "הכל כאן" – כי אז כולם ראויים להיות כאן ולעבוד‬ ‫פרי עץ הדר (ויקרא כג‪ ,‬מ)‬ ‫את ה'‪" .‬ואם איני כאן" – וסיבת מניעתי תהיה אמנם‪ ,‬משום שאיני‬ ‫רבה הנערץ של ירושלים‪ ,‬ר' יוסף חיים זוננפלד זצ"ל‪ ,‬היה‬ ‫ראוי לכך‪ ,‬הרי "מי כאן " – הלא כל אחד יחשוד את עצמו כן‪,‬‬ ‫ידוע כמדקדק גדול בכל מצוה ומצוה‪ .‬מובן‪ ,‬שהיה משתדל מאד‬ ‫ונמצא שאיש לא יפקוד את בית ה' עד שיהא בית ה' שמם חלילה!‬ ‫להדר גם במצות ארבעת המינים‪ .‬תקופה מסוימת עסק בנו של‬ ‫(חיים שיש בהם)‬ ‫הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת ‪.‬‬ ‫הגרי"ח זוננפלד במסחר אתרוגים‪ ,‬והיה עושה כל השתדלות‬ ‫וצ"ב מדוע אומרים "הנופלת" בלשון הווה דהיינו שנופלת תמיד?‬ ‫אפשרית כדי להביא לאביו אתרוג מבחר ומהודר ביותר‪ .‬מספר‬ ‫ותירץ הבעל " פנים מאירות" בפר' ואתחנן‪ ,‬אהא דאמרו (ברכות ד‪,‬‬ ‫הנכד‪ ,‬ר' שלמה זלמן זוננפלד‪ :‬באחת השנים היה‬ ‫ב) 'במערבא מתרצי לה הכי‪ ,‬נפלה ולא תוסיף לנפול עוד קום‬ ‫מחסור באתרוגים‪ .‬קשה מאד היה‪ ,‬כמעט בלתי אפשרי‪ ,‬למצוא‬ ‫בתולת ישראל' לפמש"כ זקינו (של החיד"א) בעל ה"חסד‬ ‫אתרוג מהודר‪ .‬לאחר מאמצים גדולים השיג אבי (בנו של רבינו)‪,‬‬ ‫לאברהם" דאין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו ‪,‬מפני‬ ‫אתרוג שהיה אמנם מהודר‪ ,‬אך היה בו חסרון – ראשו היה כפוף‬ ‫מיעוט הארה‪ ,‬שהולכת ויורדת ממדריגה למדריגה וע"פ ירידתה‬ ‫מעט‪ .‬שמח רבינו מאד‪ ,‬ואמר שבדיעבד מהוה חסרון זה מעלה‪,‬‬ ‫כך יתמעט האור וההשגחה ותכבד הקללה‪ ,‬ומי שיודע לשער‬ ‫כיון שהאתרוג רומז על ראשי התיבות הידועים‪" :‬אל תבואני‬ ‫ולמנות שיעור מהלך זה כמה שיעור קומתו וכמה אנו יורדים מידי‬ ‫רגל גאוה‪.‬‬ ‫יום ביומו‪ ,‬ידע שיעור גלותינו עד כמה וידע את זמן הגאולה‪ .‬וזהו‬ ‫(ליקוטים וסיפורים)‬ ‫שאומר הכתוב 'סוכת דוד הנופלת'‪ ,‬כי לעולם היא נופלת ויורדת‬ ‫כי חלק ה' עמו (ל"ב ‪ -‬ט)‬ ‫עד שתשכב לעפר‪ ,‬כמו שאמר הכתוב 'כי שחה לעפר נפשנו' ואז‬ ‫סיפר הגה"ק ה"חפץ חיים" זיע"א מעשה בהגה"ק רבי חיים‬ ‫'קומה עזרתה לנו'‪.‬‬ ‫מוולוזין זיע"א‪ ,‬שלמד בספר תנא דבי אליהו זוטא‪ ,‬וכשהגיע לפרק‬ ‫(החיד"א)‬ ‫שני מצא שהוא מונה את מדותיו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ומזכיר‬ ‫שמחת בית השואבה‬ ‫בכללו מדה שהוא שמח בחלקו‪ ,‬נתמלא לבו פליאה על הדברים‪,‬‬ ‫והנה הרמז בסוכות בשמחת בית השואבה שהשמחה היתה‬ ‫גדולה שמתריעין בחצוצרות וכנורות ונבלים ובכל כלי שיר‪ ,‬הנה‬ ‫מה שייך לגבי הקב"ה "חלקו"‪ ,‬הרי כל העולם שלו הוא? הלך‬ ‫הטעם מחמת מחילת העון שהי 'ביוה"כ‪ ,‬לזה גדלה השמחה כ"כ‬ ‫והציע תמיהתו לפני רבו הגה"ק מוילנא זיע"א‪( ,‬יומא דהילולא י"ט‬ ‫ע"ד כששבוי בא מבית האסורים לביתו ישמח מאד כמו כן בחוטא‬ ‫תשרי) אמר לו הגאון אין חלקו אלא ישראל‪ ,‬כפי שכתוב "חלק ה'‬ ‫אשר נתפס בידי היצר הרע וביום הכפורים כשהקדוש ברוך הוא‬ ‫עמו" והקב"ה שמח בחלקו ‪,‬שמח בישראל בכל מצב שהם ‪,‬אפילו‬ ‫מצילנו מידו ומעבירות נעשו זכיות ויצא לחפשי מתח"י היצר הרע‬ ‫בדורות שנתמעטו ממעלתם הרוחנית‪.‬‬ ‫תגדל מאד השמחה‪.‬‬ ‫הושענא בחסד רבה‬ ‫(דברי חיים)‬ ‫על הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ״ל‪ ,‬ראש ישיבת טשיבין‬ ‫שמחת בית השואבה יש ליתן טעם על שמחת בית השואבה‬ ‫בירושלים‪ ,‬מסופר מעשה נפלא בענין זה‪ ,‬ומעשה שהיה כך היה‪:‬‬ ‫וניסוך המים שהי' בשמחה גדולה‪ ,‬כי מבואר בסידור האר"י הק'‬ ‫מוצאי שמחת תורה תשע״ב‪ .‬הריקודים פסקו‪ .‬אנשי ארץ הקודש‬ ‫טעם ליתן מעט מים ביין קידוש כדי להמתיק הדין ‪,‬ש'יין מורה על‬ ‫נפרדו כמעט מירח האיתנים‪ .‬בבתי כנסיות של עדות המזרח עסקו‬ ‫דין‪ ,‬ומים בחי' חסד‪ ,‬וע"י נתינת המים נמתקין הדינים עיי"ש‬ ‫ב״הקפות שניות״ על פי הקבלה‪ .‬רבי אברהם נכנס לבית הכנת‬ ‫בדברי קדשו‪ ,‬וכמו כן אף דבכל השנה אין מנסכין רק יין ע"ג‬ ‫היליגמן בבני ברק‪ ,‬וערך חיפושים בין עשרות ההושענות‬ ‫המזבח‪ ,‬עכשיו בחג ניסכו המים כדי להמתיק הדינים‪ ,‬ע"כ ירדו עד‬ ‫התהום‪ ,‬ידוע כי עיקר המתקת הדין אינו אלא בשורשן שחזרו‬ ‫החבוטות שנחו ליד ארון הקודש עוד מהבוקר של הושענא רבה‪.‬‬ ‫למקורו‪.‬‬ ‫הוא חיפש את הערבות שלו (לפי סימן האגד יכול היה להבחין‬ ‫(קרן לדוד)‬ ‫שאלו הן ערבותיו) ‪ .‬תלמיד חכם משקדני בית הכנסת תמה על‬ ‫הושענא למען פארך‬ ‫מעשיו – מה לרבי אברהם בן השבעים וארבע לחייו‪ ,‬ולמאמץ כזה‬ ‫אמר הרה"ק רבי שלמה לייב מלענטשנא‪ :‬ריבונו של עולם‪ ,‬אם חס‬ ‫בשעה כזו? ר' אברהם הסביר לו‪ :‬״העולם אומר שלהחזיק את‬ ‫ושלום יזדמן ליהודי שהתפילין שלו יפלו לארץ‪ ,‬תיכף ומיד ירים‬ ‫הערבות החבוטות בבית זה סגולה‪ .‬יהודי התקשר וביקש ממני‬ ‫אותם ויחבקם וינשקם‪ ,‬ויתענה או יתן צדקה על בזיון התפילין‪.‬‬ ‫את הערבות שחבטתי‪ ,‬רצונו בערבות שלי דווקא‪ .‬אני מחפשם כדי‬ ‫והנה בתפילין שלך רבונו של עולם כתוב "מי כעמך ישראל גוי‬ ‫למסור לו״… שתק לרגע ואחר הוסיף‪ :‬״חסד זה לא מה שאני‬ ‫אחד" והם מונחים עתה בבזיון‪ ,‬וכל אומה ולשון רומסים ומבזים‬ ‫חושב‪ ,‬אלא מה שאחרים חושבים‪ ,‬לפי מחשבתם״‪.‬‬ ‫אותה‪ ,‬ואין מי שירחם עליהם להרים אותה מאשפות? זה מה‬ ‫(ויאמר הנני)‬ ‫שאומרים בהושענות הושענא למען פארך‪ ,‬התפילין נקראים פאר‬ ‫– עשה נא שהתפילין שלך לא יהיו מונחים בבזיון‪.‬‬ ‫(תולדות אדם)‬ ‫הרה"ק רבי שלום שכנא מפראביטש זי"ע‬ ‫רבי מאיר‪ ,‬נולד בשנת תקע"א [י"ג שנולד בשנת תקס"ג]‪ ,‬לאביו‬ ‫י"ד בתשרי ה'תקס"ג‬ ‫הגאון רבי יצחק משה פערלס אב"ד אונגריש בראד‪ .‬בצעירותו למד‬ ‫משכמו ומעלה גבוה על אף גילו הצעיר‪ ,‬זכה הרה"ק רבי שלום‬ ‫רבי מאיר‪ ,‬אצל החתם סופר בפרשבורג‪ ,‬ולאחר מכן‪ ,‬נחשב‬ ‫שכנא מפראהביטש זי"ע להעפיל למעלות קדושים ולמדרגות‬ ‫כתלמיד חבר להגאון רבי מאיר א"ש אב"ד אונגוואר‪ .‬נשא לאשה‬ ‫עילאיות מאין כמותן‪ .‬נכדו‪ ,‬הצדיק הקדוש‪ ,‬רבי מנחם נחום‬ ‫את מרת סלאווה בתו של הגאון רבי יעקב יצחק פרענקל‪ ,‬היא‬ ‫משטפנשט‪ ,‬בנו הרביעי של רבינו הקדוש מרוז'ין‪ ,‬נוהג היה‬ ‫נפטרה צעירה ביום כ"ב סיון תקצ"ה‪.‬‬ ‫לשוחח על אודות זקנו זה בהערכה מופלאה ומיוחדת במינה‪,‬‬ ‫אביו‪ ,‬הגאון רבי יצחק משה פערלס אב"ד ברודא היא אונגריש‬ ‫ולתאר את מדרגותיו בהערצה מופלגת‪ ,‬עד אין קץ‪ .‬וכך היה‬ ‫בראד‪ ,‬נולד בשנת תקמ"ד בברודא‪ ,‬למד אצל הגאון רבי משולם‬ ‫מרגלא בפיו‪" :‬כאשר מזכירים שם זקני‪ ,‬רבי שלום מפראהבישט‪,‬‬ ‫איגרא‪ ,‬ולאחר מכן נסע לפוזנא‪ ,‬יחד עם ידידו הבחור ר' מאיר‬ ‫אין לומר סתם 'רבי שלום'‪ ,‬אלא‪' :‬הרבי ר' שלום'‪ ,‬או‪' :‬רבי שלום‬ ‫אלמאש‪ ,‬ללמוד אצל הגאון הצדיק רבי יוסף חתנו של הנודע‬ ‫הגדול'!" (מילין סתימין‪ ,‬סי' ס"ז)‪.‬‬ ‫ביהודה‪ ,‬בתחילה כיהן בערים גאטיין‪ ,‬שם גם היתה לו ישיבה‪ ,‬וכן‬ ‫אף הוא היה אומר‪" :‬כל הרוצה לזכות לשבת שמחה ומרוממת‪,‬‬ ‫בהאליטש‪ ,‬ואייזנשטאט‪ ,‬ומשם עבר לבאניהאד‪ .‬נפטר ביום ט"ו‬ ‫העצה לכך היא‪ ,‬שישוחח בליל שישי מזקני רבי שלום הגדול! ואם‬ ‫אב תרי"ד‪ ,‬ומנוחתו בברודא‪.‬‬ ‫אינו זוכר שום סיפור ממנו‪ ,‬יכול הוא אף לשוחח מן השולחנות‬ ‫והספסלים שלו!"… (נר ישראל ח"ו)‪.‬‬ ‫אביו‪ ,‬רבי יעקב פערלס היה דיין בברודא‪ ,‬וכיהן כראש ואב בית‬ ‫פעם שבת הרה"ק רבי שלום זי"ע בעיירה פאווליטש‪ ,‬הסמוכה‬ ‫הדין‪ ,‬נפטר שם בשנת תקפ"ג‪.‬‬ ‫לעיר סקווירא‪ ,‬ונותר לשהות בה עד ליום חמישי הבא‪ .‬באותו‬ ‫היה מגזע המהר"ל מפראג‪ ,‬אשר אשתו השניה‪ ,‬נקראה פערל‪,‬‬ ‫שבוע הגיע אל אותה העיירה גם הצדיק הקדוש רבי זאב וולף‬ ‫ועל שמה נקראה המשפחה‪.‬‬ ‫מזיטומיר‪ ,‬בעל "אור המאיר"‪ ,‬מגדולי תלמידי המגיד ממזריטש‬ ‫כאמור‪ ,‬רבי מאיר היה חתנו של הגאון רבי יצחק פרנקל בעל‬ ‫ומזקני צדיקי הדור‪ ,‬ואמר לשבות בה את השבת הבאה‪.‬‬ ‫מחבר זבד טוב‪ ,‬אשר נפטר כ"ה תשרי תקצ"ה‪.‬‬ ‫ביום חמישי בערב‪ ,‬לפני נסיעתו מן העיר‪ ,‬נכנס רבי שלום‪ ,‬הצעיר‬ ‫אשר היה חתנו של הגאון רבי יואב אב"ד סטאנוב‪.‬‬ ‫לימים‪ ,‬להיפרד מרבי זאב הישיש‪ .‬שאלו רבי זאב‪" :‬להיכן מועדות‬ ‫הגאון רבי מאיר פרלס (תקע"א‪-‬תרנ"ד)‪ ,‬תלמידו של החתם סופר‪,‬‬ ‫פניכם?" נקב רבי שלום בשמה של העיר אשר בה מתכונן הוא‬ ‫היה חתן הגאון רבי יצחק פרנקל ב"ח אב"ד סאנטוב וקראלי‪.‬‬ ‫לשבות בשבת הבאה‪" .‬ואימתי תגיעו לשם?" – הקשה רבי זאב‬ ‫משנת תקצ"ה‪ ,‬לאחר פטירת חותנו‪ ,‬מילא את מקומו ברבנות‬ ‫בנימה של תוכחה‪" .‬ביום שישי‪ ,‬בשעה שלוש אחר הצהרים!" –‬ ‫קראלי עד לפטירתו‪ .‬בבחרותו עוד זכה ללמוד בפרשבורג אצל‬ ‫השיב רבי שלום‪.‬‬ ‫החתם סופר במשך כששה חודשים‪ ,‬בהם התחבב מאד על רבו‪.‬‬ ‫"כלום נוהגים אתם לנסוע ביום שישי לאחר חצות?" – הביע רבי‬ ‫בהיותו בגיל ‪ 18‬כתב לו רבו החת"ס על קורת רוחו שהייתה לו‬ ‫זאב את פליאתו באוזני הצדיק הצעיר שלפניו – "אנחנו‪ ,‬נוהגים‬ ‫לעיין בכתבי חידושיו‪" :‬הבחור המופלג החרוץ ושנון כ"ה מאיר שי'‬ ‫ללבוש בגדי שבת כבר ביום שישי בחצות היום‪ ,‬ולהתחיל באמירת‬ ‫בנן של קדושים‪ ...‬אורו עיני בפילפולא חריפתא ומלא צני ספרי‬ ‫'שיר השירים"!‬ ‫בקיאותו‪ ,‬וחורז מענין לענין‪ ...‬לא אמנע להשיב מפני כבוד תורתו‬ ‫"וכי מה עלי לעשות?" – התנצל רבי שלום – "אם ביום שישי‬ ‫ואהבתי אליו‪( "...‬ראה‪ :‬החתם סופר ותלמידיו‪ ,‬עמ' שט‪-‬שי)‪.‬‬ ‫לפנות ערב‪ ,‬נכנס אלי חוכר יהודי כדי להתלונן על העגל שחלה‬ ‫בקראלי עמד בראשות ישיבה חשובה‪ ,‬בה העמיד תלמידים‬ ‫ברפתו… מאזין אני לדבריו‪ ,‬ושומע מבין מילותיו את הנשמה‬ ‫הרבה‪ ,‬בהם מחשובי רבני הונגריה‪ .‬רבי מאיר היה מתמיד מופלג‪,‬‬ ‫השוכנת בקרבו‪ ,‬כמתחננת ואומרת‪' :‬אתה נשמה גבוהה‪ ,‬ואני‬ ‫ובצוואתו כתב שלא לפרסם את דבר פטירתו ולא לארגן לו הלוויה‬ ‫נשמה נמוכה – אנא‪ ,‬במטותא ממך‪ ,‬הרם נא אותי אליך!' כלום‬ ‫גדולה‪ ,‬ובסופה כתב‪ :‬קוה קויתי כי חכמי הש"ס אשר טרחתי‬ ‫אאטום את אוזני משוועתה‪ ,‬ואעסוק לי באמירת שיר השירים – "!?‬ ‫ויגעתי בהם המה ילווני לבית עולמי‪ ,‬ומי שרוצה להספידו אינו‬ ‫––‬ ‫מוחה‪ ,‬אבל לא יאמרו עליו שם רב ולא תואר גדול וק"ו גאון‪ ,‬רק‬ ‫התפעל רבי זאב מן התשובה‪ ,‬קם ממקומו‪ ,‬תפס בשתי הפמוטות‬ ‫יאמרו כי הי' מתמיד בלימוד וירא ה' מנעוריו‪ ,‬וגם על מצבת אבן‬ ‫שניצבו על השולחן כשנרות דולקים בתוכם‪ ,‬והחל מלווה את רבי‬ ‫שלום אל עבר הפתח ביותרת הכבוד‪ .‬תוך כדי כך היה מלמל‬ ‫יכתבו רק בלשון הזה‪" :‬פ"נ מאיר פערלס‪ ,‬והגית בו יומם ולילה‬ ‫ואומר ברוב בהתרגשות‪" :‬סעו לשלום! סעו לשלום!" – – –‬ ‫קיים מראשית נעוריו ועד אחרית החיים‪.‬‬ ‫(אבן ישראל; בית רוז'ין)‬ ‫אין בכל העולם מחבב מצוות‬ ‫צדיקי הדורות – לרבות צדיקי דורו הוא – לא חסכו במילים בבואם‬ ‫כמו אדמו"ר הרא"ש מסטאלין זי"ע‬ ‫להעריך ולהביע את גדלותו הנשגבה של רבי שלום ואת מדרגותיו‬ ‫יומא דהילולא קדישא כ"ד תשרי‬ ‫הנוראות‪ .‬ההפלגות העצומות שנשמעו מפיהם על אודותיו‪ ,‬יוצאות‬ ‫בערב חג הסוכות של שנת תקע"א טרם היה לרבינו הקדוש רבי‬ ‫היו מגדר הרגיל‪.‬‬ ‫אשר מסטאלין זי"ע אתרוג לחג הסוכות‪ .‬והנה הרה"ק ר' דוד‬ ‫רבינו הקדוש מרוז'ין העיד פעם ואמר‪" :‬כל צדיקי עולם‪ ,‬ובכללם‬ ‫מסטעפין זי"ע שנלב"ע למחרת יום הכפורים באותה שנה אמר‬ ‫הרב הקדוש מאפטא‪ ,‬ודודי רבי מרדכי מטשרנוביל‪ ,‬אמרו על אבי‪,‬‬ ‫בערב יום הקדוש‪ :‬סי איז ניט דא אין דער גאנצער וועלט קיין‬ ‫כי נשמתו היתה מהיכל 'קן ציפור' וכי הוא היה משיח!" (כרם‬ ‫גרעסערער מחבב מצוה פון דעם סטאלינער‪ ,‬זאהל מען נעמען א גוי‬ ‫ישראל)‬ ‫און שיקין דעם אתרוג צוא דעם סטאלינער – אין בכל העולם מחבב‬ ‫כאשר חנך הצדיק הקדוש רבי אריה לייב‪" ,‬הסבא משפולי"‪ ,‬את‬ ‫מצוות כמו הסטאלינער – קחו נא את האתרוג המוכן בעדי‬ ‫בית מדרשו‪ ,‬הזמין את רבי שלום להשתתף בשמחתו‪ ,‬והושיבו‬ ‫ושילחוהו אליו על ידי גוי‪.‬‬ ‫בראש המסובים‪ .‬בסיום הסעודה‪ ,‬ערך ה"סבא" ריקוד מיוחד‬ ‫ביום ראשון של חג הסוכות לא הגיע עדיין האתרוג‪ ,‬ונכנס אליו בנו‬ ‫לכבודו של רבי שלום‪ ,‬כשהוא מכריז ואומר‪" :‬כאשר האבא הוא‬ ‫הרה"ק בעל 'בית אהרן' זצ"ל‪ ,‬ושאל את אביו‪ :‬טאטאלע מדוע אין‬ ‫'מלאך'‪ ,‬והאמא – 'מלאך'טע' (‪'-‬מלאכית'‪ ,‬באידיש) – אזי נולד כזה‬ ‫אתה אוגד את הלולב‪ ,‬ענה לו‪ :‬מיר האבין דאך נישט קיין אתרוג‪.‬‬ ‫בן!" (אבן ישראל; בית רוז'ין)‬ ‫פתח הבית אהרן פיו בחכמה ואמר‪ :‬דיא וועלט זאגט דאך‪ ,‬אז דער‬ ‫חתן פאר שפעטיגט זיך צוא דיא חופה ‪ -‬פאר שלייערט מען דער‬ ‫הגה"צ מאיר פערלס זצ"ל‬ ‫נלב"ע יו"ט ראשון דחג הסוכות תרנ"ד‬ ‫ווייל דיא כלה‪ ...‬לעומתו אמר אליו אביו‪ :‬החייתני בני; דוא ביזט‬ ‫ביום טוב ראשון של חג הסוכות‪ ,‬ימלאו מאה ושלושים ושניים שנה‬ ‫גירעכט מיין קינד‪ ,‬והלך לאגוד את הלולב‪ ,‬ובתוך כך הגיע השליח‬ ‫לפטירתו הגאון רבי מאיר פערלס אב"ד קראלי‪ .‬נכתוב כאן את‬ ‫עם האתרוג ששלח לו במתנה הרב המגיד מסטעפין זצ"ל‪.‬‬ ‫תולדותיו ואת אילן היוחסין שלו‪.‬‬ ‫הגאון רבי אהרן ליברמן שליט"א‬ ‫ראש ישיבת טשערנאביל‬ ‫בית שמש‬ ‫היושב בסוכה בעת השמע אזעקה אם עובר על בל תוסיף‬ ‫בסוכה אין חילוק במעשה השינה רק מוסיף יום‪.‬‬ ‫בס"ד‪ ,‬ו' תשרי תשפ"ז‬ ‫משא"כ כשהוא מצטער הוי שינוי במעשה הישיבה‪,‬‬ ‫שהתורה אמרה דירה של הנאה ולא דירה של צער‪,‬‬ ‫תחל שנה וברכותיה‪ ,‬לכבוד האברך כהלכה‪ ,‬כלי מחזיק‬ ‫ודומה למה שכתבו התוס' (סוכה לא‪ :‬ד"ה הואיל)‬ ‫ברכה‪ ,‬הר"ר שלמה הכהן רבינוביץ שליט"א‪ ,‬בן ידידי‬ ‫באוגד שלא במינו דלא חשיב תוספות לרבנן‪ ,‬משום‬ ‫הג"ר גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א מח"ס 'גם אני‬ ‫דאין יוצא בלקיחה אלא דרך גדילתו‪ ,‬והאגד נוטל שלא‬ ‫אודך' ו'פרדס יוסף החדש' על המועדים‪.‬‬ ‫כדרך גדילתו‪ .‬הרי דכשיש שינוי במעשה אין בל‬ ‫תוסיף‪.‬‬ ‫אחדשה"ט‪ ,‬על דבר שאלתך אם יש חשש 'בל תוסיף'‬ ‫וכעין זה חילק בקובץ שיעורים (ב"ב אות נד)‪ ,‬דאינו‬ ‫כשיושב בסוכה בעת השמע אזעקת התרעה על ירי‬ ‫דומה יושב בסוכה כשהגשמים יורדים לשינה בשמיני‬ ‫טילים‪.‬‬ ‫בסוכה‪ ,‬דמצות סוכה היא תשבו כעין תדורו‪ ,‬דהיינו‬ ‫לכאורה יש להוכיח מדין ישיבה בסוכה כשהגשמים‬ ‫ישיבה בנחת ולא ישיבה בצער‪ ,‬וישיבה בצער אינה‬ ‫יורדים‪ ,‬דליכא חשש בל תוסיף על ישיבה בסוכה‬ ‫מצוה כלל‪ ,‬ובל תוסיף שייך רק כשעושה המצוה‬ ‫כשמצטער שם‪ .‬דהנה בדרכי משה (תרלט‪ ,‬ז) העתיק‬ ‫כהלכתה‪.‬‬ ‫לשון הגהות מיימון (פ"ו ה"ב אות ב) "כל המצטער‬ ‫ועיין ביה"ל (תרלט‪ ,‬ז ד"ה וכל הפטור) דמש"כ רמ"א‬ ‫בסוכה ואינו יוצא ממנה אינו מקבל עליה שכר והדיוט‬ ‫דכל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם נקרא הדיוט‪ ,‬זה‬ ‫הוא‪ ,‬דכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הכלל הוא דוקא במקום שיש בו צד איסור‪ ,‬כמו‬ ‫והביאו להלכה בהגהת רמ"א (תרלט‪ ,‬ז)‪ .‬ואי נימא דיש‬ ‫במצטער דהוי חילול יו"ט‪ ,‬ואפילו בחוה"מ חייב לכבדו‪.‬‬ ‫חשש בל תוסיף על ישיבה בזמן פטור‪ ,‬הוי להו למימר‬ ‫אבל אם אינו מצטער רשאי להחמיר‪ – .‬לפי זה‪ ,‬לא‬ ‫דלא רק שנקרא הדיוט‪ ,‬אלא איסורא נמי איכא‪ .‬ומדלא‬ ‫מבעיא דכשאינו מצטער בסוכה‪ ,‬דאינו עובר על בל‬ ‫אמרו הכי‪ ,‬שמע מינה דליכא בל תוסיף על ישיבה בזמן‬ ‫תוסיף‪ .‬אלא אפילו באופן שעפ"י ההלכה אינו חייב אז‬ ‫פטור‪.‬‬ ‫בסוכה‪ ,‬מ"מ בל תוסיף ליכא כשממשיך לישב בסוכה‪.‬‬ ‫וסיבת הדבר דליכא בל תוסיף על ישיבה בסוכה‬ ‫בברכת גמח"ט בספשצ"ג וכטו"ס‬ ‫כשהגשמים יורדים‪ ,‬מבואר בשו"ת אבני נזר (ח"א סי'‬ ‫אהרן ליברמן‬ ‫תסז אות ו) דענין בל תוסיף אינו אלא באותו מעשה‬ ‫עצמו בתוספות‪ .‬כגון חמשה פרשיות בתפילין דאין‬ ‫שינוי במעשה רק מוסיף פרשה‪ .‬וכן הישן בשמיני‬ ‫ב"ה‪ ,‬ערב סוכות תשפ"ה‬ ‫מרכז "אמונת חיים" קראלי‬ ‫לרגל המצב השורר בארה"ק‪ ,‬עלה ברעיוני רמז נפלא‬ ‫פרנסי החג‬ ‫"סוכה"‪ ,‬ראשי תיבות‪" :‬ס'וף ו'קץ כ'ל ה'מלחמות‪".‬‬ ‫אמן כן יהיה רצון‬ ‫הרה"ג אופיר כהן שליט"א‬ ‫בברכת כהנים באהבה כעתירת‬ ‫ואיתו עימו ידידינו עוז האברך כמדרשו‬ ‫גמליאל הכהן רבינוביץ‬ ‫הרב משה יעקב אשר פרל שליט"א‬ ‫ואיתו עימו ידידינו עוז האברך כמדרשו‬ ‫הרב מנחם דוד ניילנגר שליט"א‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫ואיתו עימו ידידינו עוז האברך כמדרשו‬ ‫הרה"ח חיים ליטמן וולצר ז"ל‬ ‫הרב אליהו זוארץ שליט"א‬ ‫בן הרה"ח דב בעריל ז"ל‬ ‫י"ר שיזכו לגוט קויטל וירוו רוב נחת מכל יוצ"ח‬ ‫נלב"ע יג תשרי ה'תשפ"ז‬ ‫עוד י"ל בס"ד ש יתכן שבשב‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫מסבירה את האור הייחודי הזורח עליך‪ ,‬את העובדה שזכית באור‬ ‫בית מדרשו של הרה"ק רבי אברהם ויינברג זי"ע בעל ה'יסוד‬ ‫כה יקר מהעולמות העליונים‪ .‬אמור נא לי‪ ,‬מה עשית אחר כך? מה‬ ‫העבודה' מסלונים‪ ,‬נראתה דמות בלתי שגרתית‪ .‬חייל רוסי‪ ,‬עטוי‬ ‫עשית כששבת לעמדת השמירה?'‪' .‬אה'‪ ,‬השיב החייל בפשטות‪,‬‬ ‫מדי הצבא האדום וחמוש בנשק חדשני‪ ,‬נקלע לבית המדרש‬ ‫'לא שום דבר מיוחד‪ ...‬שמחתי על שזכיתי לקיים את המצוה‪,‬‬ ‫לתפילת ערבית שגרתית‪ .‬דמות החייל התמיר והחסון ריתקה‬ ‫ורקדתי באושר בתוככי המוצב הצבאי‪ .‬פשוט רקדתי בכל הכח‬ ‫אליה את הילדים‪ ,‬ולא פחות מכך ‪ -‬הפתיעה את המבוגרים‪...‬‬ ‫ובכל העוצמה‪ ,‬שמח ומאושר שזכיתי לקיים את המצוה למרות כל‬ ‫דמותו של חייל בבית המדרש לא היתה מחזה נפוץ ברוסיה‪.‬‬ ‫הקשיים וההפרעות‪ ...‬באמת הרגשתי אז מאושר מאוד'‪ ,‬אמר‬ ‫יהודים שהפכו לחיילי הצאר‪ ,‬שכחו עד מהרה היכן ממוקם בית‬ ‫החייל בהתרגשות‪' ,‬עד שרקדתי ונדמה בעיניי כאילו כל המוצב‬ ‫המדרש‪ ...‬לפיכך היתה הפליאה גדולה ורבה כל כך‪.‬‬ ‫כולו רוקד עמי יחדיו‪'...‬‬ ‫הפליאה התעצמה שבעתיים כאשר הרבי‪ ,‬בעל ה'יסוד העבודה'‬ ‫'אכן נודע הדבר'‪ ,‬אורו עיניו של הרבי וחיוכו התרחב באחת‪' ,‬האור‬ ‫פתח לפתע את דלת חדרו והזמין את החייל האלמוני להיכנס‬ ‫המיוחד הזרוע על פניך‪ ,‬האור של גן עדן הזורח ממצחך‪ ,‬הוא‬ ‫אליו‪ ...‬עתה‪ ,‬היו החסידים מסוקרנים ממש‪ ,‬והביטו בעיניים‬ ‫בעקבות השמחה הרבה‪ ,‬תוצאה מהשמחה הרבה שהיית נתון בה‬ ‫נדהמות על המתרחש ‪ -‬הרבי קרא אליו את החייל בחביבות רבה‪,‬‬ ‫לאור קיום המצוה‪ .‬המצוה עצמה היא רבת זכויות‪ ,‬אך השמחה‬ ‫הזמינו לשבת לצידו בפנים מאירות‪ ,‬וקירב אותו מאוד‪ .‬אחרי‬ ‫שלך והריקוד שרקדת בעטיה ‪ -‬אלה הכפילו את גדלות המצוה‬ ‫ששוחח עמו בידידות דקות ספורות‪ ,‬שאל הרבי בנחת‪' :‬אני רואה‬ ‫עשרות מונים‪ ,‬ובזכותם זכית לאור המיוחד הזורח על פניך‪ '.‬הרבי‬ ‫על פניך אור ייחודי‪ ,‬אור של עולם הבא המשתקף על מצחך‪ .‬אמור‬ ‫סיים את דבריו‪ ,‬ולחץ בחמימות את ידיו של החייל לפני פרידתם‪.‬‬ ‫נא לי‪ ,‬האם עשית איזו מצוה נדירה? אולי הצלת נפש מישראל?‬ ‫לחסידים הרבים ששהו במקום נותרה ההבנה‪ ,‬כי את זכות המצוה‬ ‫איך זכית לאור כה גדול על פניך היהודיות?'‬ ‫עצמה‪ ,‬ניתן להכפיל עשרות מונים בעשייתה בשמחה ובטוב לבב!‬ ‫החייל נבוך‪ ,‬הרהר דקות ספורות‪ ,‬חיפש בירכתי מוחו‪ ,‬אך לא זכר‬ ‫מצוות חג הסוכות‪ ,‬נועדו בראש ובראשונה לחדד בנו ובמחשבתנו‬ ‫דבר‪ .‬הוא לא זוכר מצוה מיוחדת שקיים‪ ,‬מעבר למצוות השגרתיות‬ ‫את ההבנה וההפנמה‪ ,‬שלהיות יהודי המקיים מצוות‪ ,‬זו סיבה‬ ‫והיומיומיות‪ .‬לא‪ ,‬הוא בשום אופן לא מצליח להיזכר‪ ...‬אך הרבי לא‬ ‫מספקת להיות בשמחה‪ ,‬להיות מאושר‪ ,‬להודות לבורא עולם על‬ ‫ויתר‪' :‬זה פשוט לא יתכן אחרת‪ .‬יש עליך אור מהעולם העליון‪ ,‬אור‬ ‫הזכות היקרה‪ .‬נכון‪ ,‬אין את התנאים הגשמיים המיטביים‪ ,‬נכון‪ ,‬אין‬ ‫לא מצוי‪ ,‬אור ייחודי זורח ונוצץ‪ .‬בוודאי שעשית מצוה מיוחדת‪ ,‬או‬ ‫לנו את ההרגלים שהורגלנו אליהם‪ ,‬אבל אנחנו מקיימים רצון‬ ‫קיימת מצוה באופן של מסירות נפש‪ .‬אמור נא לי‪ ,‬איזו מצוה‬ ‫השם‪ ,‬נכנסים באוהלו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬וברוך הוא וברוך שמו‬ ‫קיימת?'‪.‬‬ ‫שבראנו לכבודו!‬ ‫החייל שב וחיטט בזכרונו‪ ,‬לבסוף ניצת בו זיק של זכרון רחוק‪ ,‬וכך‬ ‫סוכות הוא זמן שמחתנו לא מכיוון שיש בו את כל הצרכים‬ ‫הוא סיפר‪ :‬אני זוכר‪ ,‬שלפני קרוב לשנה‪ ,‬היה זה בערב חג‬ ‫הגשמיים שלנו‪ ,‬אלא ההיפך ‪ -‬דווקא בגלל מה שאין בו‪ ...‬כי הזכות‬ ‫הסוכות‪ ,‬קיבלתי תורנות שמירה במוצב מרוחק‪ ,‬תורנות של שתים‬ ‫לשמוח לא נתונה רק למי שיושב בסלון מהודר‪ ,‬אלא גם למי‬ ‫עשרה שעות – מחצות היום ועד חצות הלילה‪ .‬הקור היה עז‪,‬‬ ‫שמסתכן ורץ לתפוס ברבע שעה 'כזית' חלה בליל החג‪ ,‬האושר‬ ‫הכפור חדר לעצמות‪ ,‬אך מעייני היו נתונים במקום אחר לגמרי‪...‬‬ ‫והשמחה שלו – זו הזכות הגדולה והכבירה‪ ,‬זו הזכות האמיתית‪,‬‬ ‫החייל נשם עמוקות והמשיך‪ :‬ידעתי שבאותו ערב יחול חג הסוכות‪,‬‬ ‫ולכך יכול לזכות האדם בימי חג הסוכות הקדושים הללו‪.‬‬ ‫וידעתי שבעיירה הסמוכה למוצב ‪ -‬ישנן סוכות כשרות בהן אוכל‬ ‫אדם המשנה את הרגליו וחי בתנאים שבורא עולם זימן עבורו‪,‬‬ ‫לקיים את מצות אכילת 'כזית' בסוכה בלילה הראשון של החג‪ .‬אך‬ ‫מגלה את השמחה האמיתית‪ ,‬את השמחה שאינה תלויה בדבר‪.‬‬ ‫עם זאת ‪ -‬העובדה כי עליי להיות בתורנות באותו לילה עד חצות‬ ‫חג הסוכות מגלה כי האושר אינו עניין של כסאות ונוחות‪ ,‬מיזוג‬ ‫הלילה‪ ,‬החדירה בי את ההכרה כי לא אוכל לקיים את המצוה‪ ,‬שכן‬ ‫אויר ונברשות‪ ,‬מרווח ישיבה ושולחנות ערוכים‪ .‬חג הסוכות ‪ -‬כל‬ ‫אינני יכול לעזוב את השמירה‪ ,‬ובאם אברח לסוכה לפני תום‬ ‫מהותו זועקת השתחררות מההרגלים‪ ,‬שבירת השעבוד לתנאי‬ ‫התורנות ‪ -‬אני מסתכן בגזר דין מוות בבית משפט צבאי‪...‬‬ ‫החיים‪ ,‬הכנעת פינוקי הלב לטובת חיי הרוח‪ ,‬ואלה יוצרים שמחה‬ ‫החייל קינח דמעה סוררת והמשיך לספר על לבטיו באותה שעה‪,‬‬ ‫אמיתית ופנימית! לכן הוכתר חג הסוכות כ'זמן שמחתנו'‪ ,‬כי מהותו‬ ‫לא ידעתי את נפשי ממתח וחרדה‪ .‬מחד גיסא ‪ -‬הסוכה כה קרובה‪,‬‬ ‫של החג ומצוותיו וכל עיקרו‪ ,‬זועקים שמחה‪ .‬לא בגלל משהו שקרה‬ ‫אני יכול להגיע אליה ולקיים את המצוה די בקלות‪ .‬אך מאידך גיסא‬ ‫בעבר‪ ,‬אלא בגלל משהו שקורה בהווה‪.‬‬ ‫‪ -‬אני מסתכן בנפשי אם אברח מהתורנות‪ ,‬ולמעשה ‪ -‬אכילת 'כזית'‬ ‫בכל שנה ושנה‪ ,‬התאריך ט"ו בתשרי תופס אותנו שמחים‬ ‫בסוכה בליל החג מסכנת את חיי‪ .‬הייתי במבוכה רבה‪ ,‬לא ידעתי‬ ‫ומאושרים‪ .‬אנו שמחים בחג הסוכות לא כי שמחנו בו בעבר‪ ,‬אלא‬ ‫מה להחליט‪ ...‬לבסוף החלטתי שמצות סוכה שווה כל מחיר‪.‬‬ ‫כי היום‪ ,‬וגם בשנה שעברה וגם בשנה הבאה ‪ -‬אנו מלאים שמחה‬ ‫מבעוד מועד ניסיתי לעקוב מתי אין מעקב אחרי השומרים‪ ,‬ואף‬ ‫בחג הזה‪ ,‬וזאת בזכות שאנו זוכים לצאת בימים אלו מהרגלי‬ ‫הותרתי את מעילי תלוי בעמדה – שיחשבו שאני שם‪...‬‬ ‫החיים שלנו‪ ,‬מבינים ומפנימים שאין בינם לבין אושר אמיתי שום‬ ‫בשעה אחת עשרה וחצי בלילה‪ ,‬עזבתי את עמדת השמירה‪,‬‬ ‫קשר‪ ,‬מצוות חג הסוכות מייצגת דרך‪ ,‬השקפת עולם‪ :‬שהחיים‬ ‫ואצתי‪-‬רצתי אל הסוכה‪ .‬קידשתי על היין‪ ,‬בירכתי 'לישב בסוכה'‬ ‫ותנאיהם הם בעצם מחסום מפני שמחה אמיתית‪ ,‬ההרגלים שלנו‬ ‫בהתלהבות רבה‪ ,‬ואכלתי 'כזית' בדבקות‪ .‬בשלוש דקות לשתים‬ ‫מונעים מאיתנו אושר אמיתי על עצם היותנו יהודים‪ ,‬ורק‬ ‫עשרה כבר הייתי בחזרה בעמדת השמירה‪ ,‬רגע לפני שיבוא‬ ‫ההשתחררות מהם תביא אותנו אל האושר והשמחה האמיתיים‬ ‫מחליפי‪ ,‬שלא יגלה חלילה שנעלמתי לזמן מה‪ ...‬סיים החייל את‬ ‫והבלעדיים!‬ ‫סיפורו בהתלהבות ומבוכה גם יחד‪ ,‬ושאל‪ :‬אולי למצוה הזאת‬ ‫(פניני פרשת השבוע)‬ ‫שקיימתי במסירות נפש מכוון הרבי?‬ ‫'זו מצוה כבירה שנקנתה במסירות נפש'‪ ,‬אמר הרבי בהתלהבות‬ ‫ובהערכה‪' ,‬מצוה רבת זכות ויקרת ערך‪ ,‬אך עדיין היא לבדה לא‬ ‫מפלת הרשע בכח האמונה‬ ‫נעשה אנחנו רוצים שהוא ימות שהוא זלזל בכבודה של תורה אבל‬ ‫כמה גדולה אמונת חכמים שהיא יכולה לעזור לאדם גם במצבים‬ ‫מצד שני הכסף‪ .‬אשתו אמרה לו עם הרבי אמר אנחנו נסתדר ומיד‬ ‫הלא מובנים‪.‬‬ ‫עלה בראשה רעיון‪ ,‬לך ותגיד לגוי שיש לך הזדמנות נדירה‪ ,‬בא לך‬ ‫מסופר על רבי צבי אריה שהיה קדוש עליון עוד כשנולד הבעל שם‬ ‫סוחר גדול של משקאות חריפים במחירי מציאה ושאתה צריך את‬ ‫טוב אמר עליו זה יאיר את העולם‪ .‬רבי צבי היה בעל מופתים גדול‬ ‫הכסף דחוף לקנות ממנו את הסחורה וגם אתה תרוויח מזה אתה‬ ‫ושמו התפרסם בעולם‪ .‬יום אחד הוא התארח בעיירה הסמוכה‬ ‫תקבל במחירים ממש זולים‪ .‬כך עשה‪ ,‬הלך לגוי וכשהגיע אליו הגוי‬ ‫לעירו‪ ,‬כולם הגיעו לקבל את פניו והתלבשו בבגדי חג והיו‬ ‫ראה אותו לא רגיל ושאל אותו לשלומו‪ .‬אמר לו תקשיב אף פעם‬ ‫בהתרגשות גדולה כדי לקבל ברכה מהרב וגם גויים עמדו בתור‬ ‫לא עמדתי לך על הראש לגבי החובות אבל אני חייב את כל הכסף‬ ‫מרוגשים‪ .‬בין כל הגויים היה גוי אחד "פטריק" שגם הראה שהוא‬ ‫היום וסיפר לו את כל העסקה הגדולה וביקש שהיום יביא לו את‬ ‫אוהב את הצדיק אבל בתוכו הוא היה רותח כמו אש בטענה כל יום‬ ‫הכסף כי מחר הסוחר הגדול הולך וגם אתה תרוויח מזה שאתה‬ ‫יש ליהודים חג‪ ,‬חג סוכות‪ ,‬חג הפסח וגם היום הם עושים חג‬ ‫תקבל במחירים זולים‪ .‬הגוי שמע את זה אמר לו יש כאן גוי עשיר‬ ‫לכבוד הרבי ויותר מזה גם הגויים מצטרפים אליהם‪ .‬הכומר שלנו‬ ‫אני אלך לבקש ממנו שיביא לי אלף רובל ותבוא עוד שעה‪ .‬לאחר‬ ‫משתכר ועושה הרבה עבירות והרב הזה עושה את עצמו צדיק‪.‬‬ ‫שעה הגוי נתן לו את האלף רובל איך שלקח את זה שמח ואמר‬ ‫ככה זעם בליבו‪.‬‬ ‫בליבו עכשיו הוא יכול למות‪.‬‬ ‫לאט לאט גם הוא התקרב בתור לרבי עד שהגיע לקודש‪ ,‬כשהרבי‬ ‫בלילה מול ביתו של הגוי היה שדה של קוצים‪ ,‬דוד שיעה היתה לו‬ ‫נתן לו את היד הגוי ירק עליה‪ .‬כולם ראו את זה ורתחו אבל פחדו‬ ‫אמונה תמימה והוא רצה לראות איך הוא מת‪ .‬באותה לילה הגוי‬ ‫לעשות דבר‪ ,‬התחילו לצעוק צריך להרוג אותו הוא פגע בכבודה‬ ‫הזמין חברים גויים אוכלים בשרים שותים יינות ורוקדים והגוי סיפר‬ ‫של תורה‪ .‬כל הציבור היו בזעם אבל הגוי הזה הלך לביתו כאילו‬ ‫להם מה הוא עשה לרבי וכולם התחילו לצחוק עובר שעתיים שלוש‬ ‫לא קרה כלום‪ .‬הרבי אמר להם‪ ,‬תדעו לכם אנחנו נמצאים בין גויים‬ ‫היהודי אמר בליבו איך הוא ימות הוא בריא כמו שור וממשיך‬ ‫(גם הגויים שמעו אותו) זה בסדר‪ ,‬תהרגו אותו‪ .‬אבל מה יקרה עם‬ ‫לחכות שימות הגיע כבר השעות הקרבות לבוקר הוא רצה לקום‬ ‫שאר הגויים אחר כך‪ .‬אמר לו אחד החסידים‪ ,‬רבי אבל איך אפשר‬ ‫הביתה ולבסוף נרדם שם וחולם שאשתו מעירה אותו קום מהר‬ ‫להעביר דבר כזה בשתיקה‪ .‬אמר לו הרבי‪ ,‬אין לך מה לדאוג‬ ‫וטול ידים ותברך שלא עשני גוי בכוונה שלמה ובשמחה גדולה כל‬ ‫הקב"ה יפרע את זה‪.‬‬ ‫העיר על גלגלים הגוי מת‪ ,‬הוא אכל חתיכת בשר ונחנק‪ .‬לא עבר‬ ‫כששמעו את הרבי אומר כך כולם נרגעו חוץ מיהודי אחד שקראו לו‬ ‫יום משהרבי אמר שהוא יקבל את העונש שלו והוא מת יש כאן‬ ‫"דוד שעיה" שהוא רתח מכל מה שהיה‪ .‬לדוד שעיה היה בית‬ ‫קידוש השם גדול‪ .‬ואז דוד התעורר מסתכל לתוך ביתו של פטריק‬ ‫מרזח גדול ועוד הוא היה סוחר במשקאות חריפים לאנשים‬ ‫וראה אותו שוכב על הרצפה ומת וכולם בוכים והבין שהחלום הזה‬ ‫בכמויות גדולות ואותו גוי "פטריק" שירק בידו של הרבי תמיד קונה‬ ‫היה אמיתי רץ לאשתו וסיפר לה את כל מה שקרה‪.‬‬ ‫ממנו סחורה‪ .‬דוד שעיה הגיע הביתה אשתו ראתה אותו רותח ולא‬ ‫הסיפור הזה הגיע לרבי והוא אמר אני לא התכוונתי שהוא ימות‬ ‫רגוע היא שאלה לשלומו והוא סיפר לה את כל הסיפור‪ ,‬אבל למה‬ ‫תוך יום אבל האמונה התמימה של היהודי שרץ מהר להביא ממנו‬ ‫אתה דואג‪ .‬אמר לה‪ ,‬הרב אמר שהוא יקבל את העונש שלו זאת‬ ‫את הכסף שחשב שהוא ימות מחר וחיכה לו כל הלילה גרם לו‬ ‫אומרת הוא צריך למות בימים הקרובים אבל למה אנחנו צריכים‬ ‫לקרב מיתתו‪.‬‬ ‫להפסיד מזה‪ ,‬הוא קונה מאתנו סחורה גדולה והסביר‪ ,‬נתתי לו‬ ‫(הרב דניאל זר)‬ ‫כמות ענקית של יין משובח ועוד סוגי משקאות חריפים בסכום גדול‬ ‫מאוד אלף רובל ואם מחר הוא ימות הפסדתי את כל הכסף‪ ,‬מה‬ ‫מרכז התורה והחסד‬ ‫איגוד תלמידי וחסידי‬ ‫קראלי‬ ‫קראלי‬ ‫בארץ הקודש‬ ‫סימן טוב ומזל טוב‬ ‫בהדרת הכבוד שלוחה בזאת ברכותינו‬ ‫שמחת בית השואבה‬ ‫קדם אנשי שלומינו שהשמחה במעונם‬ ‫המרכזית‬ ‫הרה"ג משה מיראלי שליט"א‬ ‫בראשות‬ ‫מו"צ בעי"ת אשדוד ת"ו‬ ‫מרן רבינו עט"ר שליט"א‬ ‫להולדת הנכד‬ ‫תתקיים אי"ה‬ ‫ולבנו בכורו צורבא מדרבנן‬ ‫ביום ד דחוה"מ סוכות‬ ‫הר"ר דוד חנניה הי"ו‬ ‫אישפוזא דיוסף צדיקיא‬ ‫להולדת הבן‬ ‫בסוכה הגדולה‬ ‫במזל טוב ובשעטומ"צ‬ ‫דקהילתינו הק' באשדוד‬ ‫יה"ר שירווה רוב נחת ותענוג דקדושה ממנה ומכל יוצ"ח‬ ‫פרטים נוספים בקול קראלי‬ ‫המאחלים מקרב לב‬ ‫רבנן ותלמידיהון‬ ‫בזכות הצער לאתרוג‬ ‫אחד שעומד בחצר וסביבו עומדים הרבה איכרים‪,‬‬ ‫להרה"ק הרבי מלובלין זי"ע היה חסיד פרוש‪ ,‬עובד‬ ‫כולם נראים נסערים ונרגשים‪ .‬מסתמא אירע כאן‬ ‫ה'‪ ,‬בשם ר' אלעזר‪ .‬עני מרוד היה ר' אלעזר ובקושי‬ ‫מאורע מיוחד‪ .‬בטרם הספיק ר' אלעזר לחשב את‬ ‫התפרנס לחם לפי הטף‪ ,‬אך הדבר לא הטרידו כלל‪,‬‬ ‫צעדיו הבחין בו היהודי ורץ לעברו‪' :‬שלום עליכם ר'‬ ‫ועסוק היה יומם ולילה בתורה ובעבודה‪ .‬והנה אף‬ ‫יוד!‪ ,‬ברוכים הבאים בצל קורתי!'‪ ,‬ר' אלעזר נענה‬ ‫על פי שהיה עני ואביון ומתקיים מלחם צר ומים‪,‬‬ ‫בתודה להזמנתו אולם הוא היה מוכרח לברר‪:‬‬ ‫מכל מקום במצווה אחת לא חסך מאומה‪ ,‬והיא‬ ‫'אמור נא לי‪ ,‬מדוע כולם נסערים כל כך?!'‪ ,‬אמר לו‬ ‫האתרוג של סוכות‪ .‬במשך כל השנה לקח מפתו‬ ‫היהודי‪' :‬אם שאלת אספר לך‪ ,‬הפריץ של העיר‬ ‫הדלה וצבר פרוטה לפרוטה על מנת שיוכל לקנות‬ ‫שלנו הוא עשיר גדול‪ ,‬ומחזיק בבעלותו כמה וכמה‬ ‫אתרוג מהודר‪ ,‬וכחודש או יותר לפני סוכות כבר‬ ‫אחוזות ועיירות‪ ,‬לאחרונה מת אביו הזקן שהיה‬ ‫היה משוטט בשווקים ומחפש אחר אתרוג נאה‬ ‫פריץ בעיר רחוקה‪ ,‬והפריץ שלנו גמר אומר להביא‬ ‫שיהיה מהודר בתכלית ההידור‪.‬‬ ‫את אמו הזקנה לגור בביתו‪ ,‬והנה אמו הזקנה‬ ‫שנה אחת לא מצא ר' אלעזר את אשר ביקש‪.‬‬ ‫קיבצה את כל תכשיטיה והזהב ומרגליות שהיו לה‬ ‫במשך ימים ושבועות נדד מעיר לעיר וביקר בכל‬ ‫בביתה עם כל שטרי הבעלות של נכסיה בצרור‬ ‫מיני סוחרים אך בכל זאת לא מצא אתרוג כלבבו‪.‬‬ ‫אחד‪ ,‬אך בהגיעה לכאן נודע לה שהצרור אבד‪,‬‬ ‫בהגיע יום אחד לפני סוכות הבין ר' אלעזר שלשוא‬ ‫הפריץ שלח שליחים בהולים לחפש בכל הדרך אך‬ ‫הוא מחפש‪ .‬בלית ברירה נטל את האתרוג שקנה‬ ‫הללו חזרו בידיים ריקות‪ ,‬עכשיו בוכה הזקנה מצער‬ ‫לו אחיו‪ ,‬אתרוג נאה וכשר לכתחילה‪ ,‬אך לא מה‬ ‫ובנה הפריץ אובד עצות לכן כולנו נסערים כל כך'‪.‬‬ ‫שהוא מבקש‪ ,‬ויצא על עבר הדרך המוביל לעירו‪.‬‬ ‫ר' אלעזר הבין את אשר לפניו‪ ,‬הוא מיהר ללכת‬ ‫מחשבתו של ר' אלעזר היתה נתונה לאתרוג ועל‬ ‫לארמונו של הפריץ וביקש למסור לו שיהודי אחד‬ ‫כך שלראשונה הוא מוכרח ליטול אתרוג שלא הוא‬ ‫מבקש לפגשו בעניין הצרור‪ ,‬הפריץ ואמו מיהרו‬ ‫בחר‪ .‬ומשום כך לא הבחין שהוא תועה מדרך‬ ‫להגיע במרוצה ור' אלעזר מסר להם את הצרור‬ ‫המלך ומסתבך ביער עבות‪ ,‬עד שהתעורר‬ ‫בשלמותו‪ .‬ומיהרה לפתוח את הצרור ובדקה שהכל‬ ‫משרעפיו כבר היה עמוק עמוק בין עצי היער‪,‬‬ ‫נמצא‪ ,‬היא פרצה בקריאות שמחה ודחקה בבנה‬ ‫כאשר הערב עומד לרדת בכל רגע‪ .‬פחד מוות נפל‬ ‫הפריץ שיגמול ליהודי כגמולו הראוי‪' ,‬מה אתן לך?'‬ ‫עליו אולם עד מהרה התעודד והתחזק‪' ,‬הלא ה'‬ ‫שאל הפריץ את ר' אלעזר‪' ,‬איני צריך מאומה'‬ ‫עמדי ומה לי לירא'‪ ,‬הוא מיהר לחפש הדרך בטרם‬ ‫השיב ר' אלעזר‪' ,‬רק אם יואיל הפריץ להרכיבנו‬ ‫יחשיך לגמרי ולא יוכל לראות מאומה‪ ,‬ואכן לאור‬ ‫לעירי יען כי מחר בערב חל החג אצלנו ואני צריך‬ ‫דמדומי החמה הבחין בשביל צר העובר בין העצים‬ ‫להיות בביתי'‪ .‬אולם הפריץ לא שמע לו והעניק לו‬ ‫ואשר נראה כדרך כבושה‪ ,‬הוא הזדרז לצעוד בה‬ ‫על אתר את אחת האחוזות היותר נכבדות מנכסיו‪,‬‬ ‫על מנת להגיע למקום יישוב‪ ,‬אך הנה לאחר כמה‬ ‫ולאחר מכן שלחו במרכבה מפוארת בליווי משרתים‬ ‫פסיעות הבחין פתאום בצרור תפוח המונח בצידי‬ ‫אל ביתו‪.‬‬ ‫הדרך‪ ,‬הוא הרימו ופתחו ונבהל לראות שהוא גדוש‬ ‫ומני אז היה ר' אלעזר לאחד העשירים הגדולים‬ ‫בתכשיטים ואבנים טובות ומטבעות זהב‪ ,‬וכן‬ ‫שבעיר וזכה להחזיק הרבה משפחות ולהרבות‬ ‫בשטרות וניירות הרבה‪ .‬הוא צירף את הצרור‬ ‫צדקה וחסד‪ .‬והיה רגיל תדיר לומר שלכל זאת זכה‬ ‫לחבילתו ומיהר להמשיך בשביל שהלך והתרחב‬ ‫בזכות הצער שהיה מצטער שלא היה לו אתרוג‬ ‫לדרך רחבה וכבושה‪ ,‬עד שראה מרחוק אורות‬ ‫יפה בחג‪.‬‬ ‫מנצנצים‪ ,‬סימן שהגיע למקום יישוב‪.‬‬ ‫(גליון המאיר סוכות – תשפ"ה)‬ ‫הוא נכנס אל העיר ובירר היכן דר כאן איש יהודי‪,‬‬ ‫התושבים הראו אותו בית כלשהו ושם ראה יהודי‬ ‫אני סברתי כי כך צריך לעשות‪ ,‬נשכבתי על הקורה‪ ,‬והילדים‬ ‫להלן מעשה שהיה עם המהרי"ל דיסקין זצ"ל‪ ,‬מרא דאתרא‬ ‫הרימו אותה כאשר אני שוכב עליה והחלו להסתובב ברחוב תוך‬ ‫דירושלים‪ ,‬קדש הקדשים‪ ,‬גאון הגאונים‪ ,‬שהיה קודם בואו‬ ‫שהם אומרים 'יושב בסתר'‪ ...‬היו לי אז בושות גדולות‪ ,‬אך‬ ‫לירושלים רב בבריסק‪.‬‬ ‫בסופו של דבר עשיתי סוכה כדין‪.‬‬ ‫בסמוך לעירו‪ ,‬התרחש סיפור עם יהודי שמת‪ ,‬כפי שזה נקרא‬ ‫מצוות הסוכה שנעשתה עם ביזיונות שכאלו" ‪ -‬סיים היהודי ‪-‬‬ ‫היום 'מוות קליני'‪ .‬לאחר שחזר להכרה סיפר מה עבר עליו‬ ‫"היא זו שהכריעה את הכף!"‪.‬‬ ‫בעולם האמת‪ .‬רבי יהושע לייב נסע אליו כדי לשמוע זאת מכלי‬ ‫ככל שאדם מתאמץ יותר בקיום המצוות‪ ,‬כך שכרו גדול יותר‪.‬‬ ‫ראשון‪.‬‬ ‫הרי אצל רות המואבייה כתוב (א‪ ,‬יח)‪" :‬ותרא כי מתאמצת‬ ‫היה זה יהודי פשוט‪ ,‬עם הארץ‪ ,‬בקושי ידע בין ימינו לשמאלו‪.‬‬ ‫היא"‪ .‬בזכות זה זכתה רות להיות אמה של מלכות‪ .‬ככל‬ ‫והנה – כך סיפר – כאשר הגיע לבית דין של מעלה‪ ,‬החלו לדון‬ ‫שמקריבים יותר‪ ,‬כך זה נשאר לנצח‪ .‬יעזור לנו הקב"ה שנעמוד‬ ‫אותו‪ .‬תחילה הביאו את העברות שלו‪ ,‬חבילות חבילות‪ ,‬ושמו‬ ‫בניסיונות‪ ,‬נטפס בהר ה'‪ ,‬וננצל את החיים שלנו כדי לזכות‬ ‫אותן על כף המאזניים‪ .‬לאחר מכן הביאו את המצוות שלו‪ ,‬ושמו‬ ‫לנצח נצחים‪.‬‬ ‫על הכף השנייה‪ ,‬אבל המאזניים כלל לא זזו‪.‬‬ ‫(רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל – יחי ראובן ימים נוראים סוכות)‪.‬‬ ‫הביאו ערימה גדולה‪ ,‬שמו אותה על כף המצוות והיא הכריעה‬ ‫את הכף‪ ,‬עד שנגזר דינו לשוב לעולם הזה‪.‬‬ ‫ומה היה באותה חבילה?‬ ‫מאות כבר נושעו! ומה איתך?‬ ‫היהודי דנן‪ ,‬עם היותו עם הארץ‪ ,‬היה הולך להתפלל בבית‬ ‫רוצים גם ישועה? יש לכם שמחה‪ ,‬אזכרה וכו'‬ ‫הכנסת‪ .‬בדרשת 'שבת שובה'‪ ,‬דיבר הרב על מצוות סוכה‪,‬‬ ‫תרמו! וקחו חלק בהפצת המעיינות של‬ ‫ואמר לשומעים כי בכל רגע שאדם יושב בסוכה הוא מקיים‬ ‫מרכז "אמונת חיים" קראלי‬ ‫מצוות עשה דאורייתא‪ ,‬ובסוכה נכנס האדם כולו‪ ,‬ויושב בצלא‬ ‫כתובת לתרומות תגובות ולקבלת הגליון‬ ‫רח' הרב אבוחצירא ‪ 12‬אשדוד‬ ‫דמהימנותא‪.‬‬ ‫טל‪ 08-8659931.‬או ‪055-6798152-4‬‬ ‫בתום דברי החיזוק‪ ,‬החל הרב ללמד את הציבור הלכות סוכה‪,‬‬ ‫בנק הדואר‪ 8211697 :‬ביט‪054-5035766 :‬‬ ‫ואמר שהסוכה צריכה להיות פחות מעשרים אמה ויותר‬ ‫באימייל‪8659931@gmail.com :‬‬ ‫מעשרה טפחים‪ ,‬ושאר הלכות סוכה‪.‬‬ ‫"ואני" – ממשיך היהודי בסיפורו – "ליבי מתרחב בקרבי ואני‬ ‫מחליט לעשות סוכה כדת וכדין‪ .‬אני יודע כי עשרים אמה זה‬ ‫קול קראלי‬ ‫גדול‪ ,‬ואילו עשרה טפחים זה קטן‪ ,‬אבל אין לי מושג כמה זה‪.‬‬ ‫התביישתי לשאול את הרב‪ .‬מה עשיתי? למחרת ניגשתי לחדר‬ ‫‪ 074-7962278‬אידיש‬ ‫הסמוך‪ ,‬נטלתי קורה גדולה‪ ,‬ובהפסקה ניגשתי לילדים ושאלתי‬ ‫אותם‪' :‬קינדרלאך אתם רוצים סוכריות? אם כן‪ ,‬אמרו לי כיצד‬ ‫עברית‬ ‫‪03-7236730‬‬ ‫לחתוך את הקורה שלא תהיה יותר מעשרים אמה'‪...‬‬ ‫הילדים ראו עם מי יש להם עסק‪ ...‬הם אמרו לי שאי אפשר‬ ‫שמעו ותחי נפשכם‬ ‫סתם כך להסביר לי‪ ,‬עליי להשכיב את הקורה על הריצפה‬ ‫ולשכב עליה‪ ,‬ואז ידעו בדיוק היכן זה עשרים אמה‪...‬‬ ‫לזכר נשמת‬ ‫לזכר עולם יהיה צדיק‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הקדוש‬ ‫הגה"צ מאיר זצוק"ל‬ ‫הרה"ח חיים לייב ז"ל‬ ‫רבי רפאל מרדכי פישהוף זצ”ל‬ ‫בהרה"צ יצחק משה זצ"ל‬ ‫בן הרה"ח שמשון ברנשטיין ז"ל‬ ‫בן הרב שרגא שליט"א‬ ‫רב העיר קראלי‬ ‫נלב"ע ג תשרי שבת שובה תשפה‬ ‫נעקדה"ש ח תשרי התשפ"ד‬ ‫נלבע יו"ט א' דסוכות תרנ"ד‬ ‫לזכר עולם יהיה צדיק‬ ‫לזכר עולם יהיה צדיק‬ ‫מורינו רבינו‬ ‫לזכר עולם יהיה צדיק‬ ‫האדמו"ר מפיטסבורג‬ ‫הגה"צ אביגדור מוזס זי"ע‬ ‫אדונינו מורינו ורבינו‬ ‫הרה"ק מרדכי ישכר בער זי"ע‬ ‫בן רביה"ק משה זיע"א מטשערטעז‬ ‫בן הרה"ק אברהם אבא זיע"א‬ ‫נלב"ע א' חשון תשנ"ח‬ ‫הגה"צ יצחק צבי משה זי"ע‬ ‫נלב"ע יז תשרי סוכות תשפ"א‬ ‫ברא כרעא דאבוה‬ ‫אדמו"ר אביגדור מוזס זצ"ל‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הגה"ח ישראל צבי ז"ל‬ ‫מקראלי‬ ‫הגה"צ משה וועבר זצוק"ל‬ ‫בהרה"ח אברהם אלטר ז"ל‬ ‫נלב"ע ד' טבת תשעט‬ ‫בהרה"צ מרדכי זצ"ל‬ ‫רויטמן‬ ‫נלב"ע כח תשרי תשפ"ג‬ ‫זכותו יגן עלינו ועכי"א‬ ‫נלבע יב כסלו תשפא‬ ‫אל תבט אל מראהו ולבושו החיצון כי תוכו רצוף אהבה להתורה הקדושה (מתוך מכתב מבעל ה'משיב נפש' זצ"ל)‬ ‫כל אותו היום‪ ,‬התרוצץ רבי אלעזר בין חצרות התושבים היהודיים‬ ‫חסידים ואנשי מעשה לצד המוני עמך ישראל וגם צדיקים נסתרים‬ ‫שבאותה העיר‪ ,‬כשהוא תר אחר סוכה כשרה כדת וכהלכה‪ ,‬אשר‬ ‫מל"ו הצדיקים הנסתרים שבדור‪ ,‬מכתתים היו את רגליהם‬ ‫ניתן יהיה לברך עליה "לישב בסוכה" ללא חשש ולסעוד בתוכה‬ ‫לליזענסק‪ ,‬כדי לשחר לפתחו של צדיק הדור‪ ,‬הרה"ק הרבי רבי‬ ‫את סעודת החג ‪ -‬אך לשווא‪ .‬תושבי המקום לא הצטיינו בדקדוקים‬ ‫אלימלך מליז'ענסק זצ"ל‪ .‬על אחד מהם‪ ,‬אשר הופיע ביום מן‬ ‫יתרים בהלכה‪ ,‬והסוכות המועטות שהוקמו בעיר היו כשרות אך‬ ‫הימים בליז'ענסק‪ ,‬מסופר הסיפור הבא‪:‬‬ ‫בדיעבד‪ .‬עגמת נפשו של רבי אלעזר עקב כך היתה גדולה ורבה‪,‬‬ ‫בין ההמונים שצבאו על פתח היכלו של הרבי רבי אלימלך‪ ,‬צצה‬ ‫פי כמה וכמה מזו שגרמה לו השהייה בחג בארץ נוכריה‪ .‬בדלית‬ ‫לפתע דמותו של אדם לבוש בחליפה קצרה‪ ,‬כמנהג הגויים‪ ,‬דבר‬ ‫ברירה גמר בלבו כי מלבד סעודת החובה שבליל החג הראשון‪,‬‬ ‫שהיה בלתי מצוי בימים ההם בין שלומי אמוני ישראל יושבי‬ ‫יכלכל את עצמו במשך כל ימי החג בפירות ובירקות בלבד‪ ,‬ובכך‬ ‫מדינות גאליציא ופולין‪ .‬תלבושת כזו‪ ,‬הוכיחה בדרך כלל על‬ ‫יפטור את עצמו מחיוב אכילה בסוכה מדאורייתא‪.‬‬ ‫בעליה‪ ,‬כי פרש מדרך ישראל סבא‪ ,‬רחמנא ליצלן‪ ,‬והתבולל בין‬ ‫לאחר תפילת ליל החג‪ ,‬בעודו יושב בבית הכנסת והוגה בספר‪,‬‬ ‫הגויים‪ .‬ואולם עד שהיה סיפק בידי הגבאים לעכב בעדו ולהרחיקו‬ ‫פנה אליו לפתע אחד מיהודי המקום ושאל‪" :‬היכן מתכוננים אתם‬ ‫מסביבות המעון הקדוש‪ ,‬חמק הלה בזריזות אל החדר פנימה‬ ‫לסעוד בחג הסוכות?" ועוד בטרם הספיק רבי אלעזר להשיב‪,‬‬ ‫והגיע עד לפני הרבי‪.‬‬ ‫המשיך הלה ואמר‪" :‬בביתי תוכלו למצוא סוכה כשירה למהדרין‬ ‫לפליאתם של הנוכחים‪ ,‬קיבל הרבי רבי אלימלך את פני האיש‬ ‫והינכם מוזמנים לסעוד אצלי במשך כל ימי החג!"‬ ‫בחיבה יתירה‪ ,‬האיר אליו פנים‪ ,‬נטל את הפיתקא אשר הושיט לו‬ ‫עם כניסתם אל בית האיש‪ ,‬אורו עיניו של רבי אלעזר‪ ,‬למראה‬ ‫הלה וקרא בה בעיון רב‪.‬‬ ‫הבית היהודי המובהק שניגלה לעיניו‪ .‬מזוזות גדולות קבועות היו‬ ‫אדהכי והכי‪ ,‬מיהרו הגבאים להזעיק את בן הרבי הגדול‪ ,‬הלא הוא‬ ‫בפתחים‪ ,‬הצניעות ניכרה היטב בחלל וריח של יהדות שורשית‬ ‫הצדיק הקדוש רבי אלעזר‪ ,‬אשר הוראותיו היו קובעות להם כיצד‬ ‫בדרך ישראל סבא נדף מכל פינה‪ .‬מלבד התלבושת ה'אשכנזית'‬ ‫לנהוג במקרים מביכים כגון זה‪ ,‬שכן ידועה היתה קפידתו הרבה‬ ‫של בעל הבית כדרכם של מרבית היהודים בפרוסיא‪ ,‬התנהל כל‬ ‫של הרבי על המשנים מן התלבושת היהודית המקורית‪ ,‬עד כדי אי‬ ‫הבית על פי התורה והמצווה‪ ,‬וגם הסוכה המפוארת‪ ,‬אשר לתוכה‬ ‫נכונות לקבל את פניהם בהיכלו‪.‬‬ ‫הוביל בעל הבית את אורחו ענתה על כל דרישות ההלכה ללא‬ ‫ברם‪ ,‬הפנים המסבירות בעליל שהראה הרבי לאיש‪ ,‬העידו כמאה‬ ‫שום פגם ופקפוק‪.‬‬ ‫עדים‪ ,‬כי מדובר הפעם במקרה יוצא מן הכלל‪ ,‬עד כי גם רבי‬ ‫לאחר שנוכח ביראת השמים המופלגת של האיש ובני ביתו‪,‬‬ ‫אלעזר נותר מנגד דומם‪ ,‬מבלי לנקוט עמדה‪ ,‬כשעיניו מרותקות‬ ‫ולאחר ששוחח עימו בדברי תורה והלכה ונוכח לדעת‪ ,‬כי גם בדיני‬ ‫למחזה הנדיר‪.‬‬ ‫הכשרות יכול הוא להיות סמוך ובטוח על האיש ועל ביתו‪ .‬ניאות‬ ‫לאחר שסיים הרבי לקרוא את הפיתקא שמסר לו האיש‪ ,‬נשא אליו‬ ‫רבי אלעזר לסעוד את סעודות החג על שולחנם‪ .‬ואכן נחת רוח‬ ‫את עיניו ושאלו בנימה אבהית‪:‬‬ ‫מרובה מצא רבי אלעזר בצל קורת מארחו אשר אף ידע לערוך‬ ‫"האם יש לך בקשה מיוחדת?" "הן" ‪ -‬השיב האיש בשפה‬ ‫את שולחנו לפני ה'‪ ,‬ולא פסק פומיה בכל שעת הסעודה מדברי‬ ‫הגרמנית ובקול רם‪ ,‬אשר נשמע היטב בכל פינות החדר ‪ -‬אחלה‬ ‫תורה שמחים ומאירים כדרך גוברין יהודאין‪ ,‬תלמידי חכמים יראי‬ ‫את פני הרבי להתפלל בעדי‪ ,‬כי מי שלבי שבוי באהבתו‪ ,‬יפנה אף‬ ‫ה' וחושבי שמו‪.‬‬ ‫הוא לאהבה אותי!"‬ ‫לאחר תום ימי החג‪ ,‬כאשר בא רבי אלעזר להיפרד מעל מארחו‬ ‫הופעתו ותלבושתו של האיש‪ ,‬לצד השפה הגרמנית שבפיו‪ ,‬ועל‬ ‫ולהודות לו מקרב לב על הכנסת האורחים הנאה שנהג בו ועל‬ ‫הכל בקשתו המוזרה הצדיקו לכאורה נזיפה חמורה ומנה אחת‬ ‫ההנאה הרוחנית העצומה שהסב לו במחיצתו‪ ,‬הואיל לבטא‬ ‫אפיים‪ ,‬ואולם למרבה הפלא‪ ,‬הוסיף הרבי להאיר לו פנים ביתר‬ ‫בשפתיו תמיהה שניצבה בפניו במשך כל ימי החג ולא ידע את‬ ‫שאת‪ ,‬ואף נשא את קולו וברכו כפי בקשתו לאמור‪:‬‬ ‫פתרונה‪:‬‬ ‫"הקדוש ברוך הוא יעזור לך וימלא את משאלת לבך‪ ,‬שנשוא‬ ‫"ברשותכם" ‪ -‬נענה ואמר למארחו ‪" -‬אבקש לדעת את פשר‬ ‫אהבתך ישיב לך אף הוא אהבה!"‬ ‫הכיסא הריק‪ ,‬אשר הוצג בראש השולחן לצדכם בסוכה‪ ,‬בכל‬ ‫לאחר שסיים רבי אלימלך לקבל את קהל המשחרים לפתחו‪ ,‬נכנס‬ ‫הסעודות בכל ימי החג והמועד‪ ,‬מבלי שאיש יישב עליו!"‬ ‫רבי אלעזר אל הקודש פנימה וניסה לדלות מפי אביו הקדוש‪ ,‬את‬ ‫מדוע ריק? ‪ -‬התפלא המארח על השואל ועל שאלתו ‪" -‬וכי לא‬ ‫פשר היחס הלבבי שניתן לאותו 'אשכנזי'‪ ,‬הלבוש בבגדי נוכרים‬ ‫ראיתם כי ביום הראשון ישב עליו אברהם אבינו‪ ,‬ביום השני ‪-‬‬ ‫ומדבר בשפתם‪ ,‬והמענה האוהד שניתן לבקשתו המוזרה‪.‬‬ ‫יצחק אבינו‪ ,‬ביום השלישי ‪ -‬יעקב אבינו‪ ,‬וכן בשאר הימים לפי‬ ‫"בעזרת השם תבין את הדבר!" ‪ -‬הבטיחו הרבי אך לא פירש‬ ‫סדר בואם של האושפיזין הקדושים?!‬ ‫מאומה‪.‬‬ ‫"לא לא ראיתים!" ‪ -‬הודה רבי אלעזר‪" .‬חבל! חבל מאוד שלא‬ ‫***‬ ‫ראיתם אותם!" הצטער המארח ה'אשכנזי' מעומק לבו‪.‬‬ ‫בשלהי חודש אלול של אותה שנה‪ ,‬כבר ידוע היה בכל המחוזות‬ ‫כאשר חזר רבי אלעזר מפרוסיא אל בית אביו לליזענסק‪ ,‬מיהר‬ ‫הקרובים והרחוקים‪ ,‬כי יבול האתרוגים נפגע קשות מפגעי מזג‬ ‫לספר לפניו בראשונה בהתרגשות מרובה‪ ,‬את דבר הכיסא הריק‬ ‫האוויר‪ ,‬וכי השגת אתרוג הדר לחג הסוכות תהיה כרוכה בקשיים‬ ‫אשר ניצב בסוכת מארחו ואת ההסבר שקיבל על כך‪ .‬התחייך רבי‬ ‫מיוחדים‪ .‬ישראל קדושים‪ ,‬המהדרים במצוות החלו מיד לנקוט בכל‬ ‫אלימלך חיוך רב משמעות ופתח ואמר‪ :‬הבטחתי לך כי בעזרת‬ ‫האמצעים הדרושים כדי לייבא אתרוגים ממדינות אחרות‪ ,‬ובמיוחד‬ ‫השם‪ ,‬תבין את פשר קבלת הפנים הנלבבת שערכתי ליהודי‬ ‫חרדו החסידים להשיג אתרוג ממרחקים בעבור הרבי הקדוש‬ ‫ה'אשכנזי' שביקר אצלי לא מכבר‪ .‬ובכן לשם כך שיגרתי אותך‬ ‫שבליזענסק‪ .‬ואולם ככל שנקפו הימים התברר‪ ,‬כי המשימה קשה‬ ‫לפרוסיא‪ ,‬כדי שתזכה להכיר מקרוב את אותו יהודי אחד מן‬ ‫עוד יותר מששיערו בתחילה‪.‬‬ ‫הצדיקים הנסתרים שבדור‪ ,‬הזוכה לראות עין בעין את האושפיזין‬ ‫במוצאי יום הכיפורים‪ ,‬קרא רבי אלימלך‪ ,‬לבנו רבי אלעזר‪ ,‬והורה‬ ‫הקדושים‪ ,‬המבקרים בסוכתו מדי שנה בשנה‪.‬‬ ‫לו לצאת בנסיעה מהירה לאחת הערים בפרוסיא ‪ -‬היא גרמניה ‪-‬‬ ‫"ועתה אגלה לך גם‪ ,‬כי האיש ביקש ממני אז להתפלל בעדו‬ ‫כדי לקנות שם אתרוג הדר לחג הסוכות‪ .‬על אף שנהיר היה לרבי‬ ‫שהשכינה הקדושה אשר אותה הוא אוהב בכל לבו ונפשו‪ ,‬תאהב‬ ‫אלעזר כי בדרך הטבע אין לו סיכוי לשוב מן הדרך הרחוקה לפני‬ ‫אף היא אותו!"‬ ‫החג‪ ,‬לא שאל שאלות ולא הקשה קושיות‪ ,‬כי אם יצא תיכף ומיד‬ ‫[למען לא יטעה הטועה לומר‪ ,‬כי מסיפור זה מוכח‪ ,‬שאין להקפיד על‬ ‫למלאות אחר מצוות אביו‪.‬‬ ‫הלבוש ועל הסביבה וכי ניתן להתלבש כ'אשכנזי' ולהתגורר בעיר‬ ‫ואכן לאחר מאמץ ויגיעה לא מועטים‪ ,‬עלה בידי רבי אלעזר לרכוש‬ ‫'אשכנזית'‪ ,‬ואף על פי כן לזכות לארח את שבעת הרועים בסוכה‪ ...‬נענה‬ ‫אתרוג מהודר כדת וכהלכה‪ ,‬ואולם הדבר היה כבר בערב החג‬ ‫ונאמר‪ :‬לא היא! אדרבה! דוק מינה לאידך גיסא‪ :‬רק מי שהוא בעל‬ ‫כאשר האפשרות לחזור הביתה לפני החג שוב לא היתה‬ ‫מדריגה כה נעלה‪ ,‬הזוכה לארח את שבעת הרועים בסוכתו ‪ -‬הוא‪ ,‬ולא‬ ‫אחר‪ ,‬רשאי להסתיר את עצמו בלבוש 'אשכנזי' ולהתגורר בעיר‬ ‫במציאות‪ ,‬והוא נאלץ להשלים עם הרעיון כי ייאלץ לחוג את חג‬ ‫'אשכנזית' מבלי לחשוש פן יבולע לו]‪.‬‬ ‫הסוכות בניכר‪.‬‬ ‫צנתרות הזהב (ח"ב עמ' סב)‬ ‫בכיית הינוקא בקעה רקיעים‬ ‫הזוהר הקדוש (פרשת בלק דף רד ע"ב) מביא סיפור‬ ‫לפני זמן לא רב‪ ,‬התפרסם סיפור מעניין שאירע במדינת‬ ‫מרגש מאוד‪:‬‬ ‫פנמה שבאמריקה הדרומית‪ .‬פקיד גוי‪ ,‬שעובד בסוכנות‬ ‫הדואר‪ ,‬מצא מכתב‪ ,‬שכתוב עליו‪" :‬לכבוד בורא עולם"‪...‬‬ ‫רבי אלעזר פנה לחבורה הקדושה ואמר להם‪" :‬בואו‬ ‫ונגמול חסד עם הרימון שהוא מלא גרעינים"‪ ,‬כוונתו‬ ‫לפי חוקי המדינה‪ ,‬אסור לאדם לפתוח מכתב שאינו‬ ‫הייתה ללוות את רבי יוסי דפקיעין שנפטר‪ .‬כשהגיעו‬ ‫ממוען אליו‪ .‬מי שעובר על החוק‪ ,‬ופותח מכתב לא לו –‬ ‫לבית‪ ,‬עמדה בפתח הבית ילדה קטנה‪ ,‬שמנעה מהם את‬ ‫צפוי לשנת מאסר‪.‬‬ ‫הכניסה לבית‪ ,‬לחדרו של המת‪.‬‬ ‫הפקיד פנה לכומר העליון‪" :‬אולי כבודו יודע מה הכתובת‬ ‫הם נאלצו לעמוד בפתח הבית‪ ,‬ומשם הם שמעו את בנו‬ ‫של בורא עולם? כיצד מביאים לו מכתב הממוען אליו?"‬ ‫הקטן של רבי יוסי‪ ,‬שהיה לבדו בחדר עם אביו המת‪,‬‬ ‫השיב לו הכומר‪" :‬אמנם יש לי קשרים הדוקים עם בורא‬ ‫בוכה בקול גדול‪ ,‬כשהוא שוכב על המת‪ ,‬פיו על פיו‪ ,‬והוא‬ ‫עולם‪ ,‬אולם את כתובתו המדויקת אינני זוכר"‪...‬‬ ‫צווח ואומר‪:‬‬ ‫השלטונות פנו לערכאות‪ ,‬והוציאו אישור מיוחד לפתוח‬ ‫"ריבונו של עולם! כתבת בתורתך (דברים כב‪ ,‬ו)‪' :‬כי יקרא‬ ‫קן ציפור לפניך וכו' והאם רובצת על האפרוחים או על‬ ‫את המכתב‪.‬‬ ‫הביצים לא תקח האם על הבנים'‪ ,‬והנה את האמא שלנו‬ ‫כשפתחו את המכתב מצאו שכתוב בו כהאי לישנא‪:‬‬ ‫כבר לקחת‪ .‬אבא שלנו היה עבורנו גם אבא וגם אמא‪,‬‬ ‫"אלוקים! אנא! תמצא לי את הוריי שאבדו לי‪ .‬על החתום‪:‬‬ ‫ואיך אתה לוקח אותו‪ ,‬ומשאיר אותנו‪ ,‬שני אפרוחים‬ ‫צ'יקו"‪...‬‬ ‫קטנים‪ ,‬לבד‪ ,‬יתומים מאב ומאם?"‪.‬‬ ‫כל המדינה רעשה וגעשה‪ .‬כל התקשורת התגייסה למען‬ ‫למשמע הדברים‪ ,‬רבי אלעזר‪ ,‬ועמו כל החבורה הקדושה‪,‬‬ ‫המטרה‪ :‬לאתר את צ'יקו ולמצוא את ההורים שלו‪ ...‬ולאו‬ ‫פרצו בבכי‪ ,‬ורבי אלעזר אמר להם‪" :‬אחרי בכיים שכאלה‪,‬‬ ‫מילתא זוטרתא היא‪ :‬בפנמה יש מעל לשלושים ושישה‬ ‫של הינוקא‪ ,‬אין ספק כי עומד לקרות כאן נס! הקב"ה‬ ‫מיליון איש! יש מאות אלפי "צ'יקואים"‪ ...‬אך בסופו של‬ ‫ישנה את סדרי בראשית לנוכח בכיות שכאלו!"‬ ‫דבר צ'יקו נמצא‪ .‬התברר כי הוא בסך הכל ילד בן שבע‪.‬‬ ‫הזוהר מספר כי עמוד של אש הפסיק בינם לבין המת‪,‬‬ ‫כל גורמי הביטחון והרווחה‪ ,‬הצבא‪ ,‬המשטרה‪ ,‬השרים‬ ‫ורבי יוסי פתח את עיניו וקם לתחייה‪ .‬הוא קרא לכל‬ ‫וחברי הפרלמנט‪ ,‬הפכו את העולם עד שגם הוריו של‬ ‫החבורה הקדושה ואמר להם‪" :‬דעו לכם כי כבר הייתי‬ ‫צ'יקו אותרו‪.‬‬ ‫בעולם האמת‪ .‬כבר הכינו שם את הכיסאות למשפט‪ .‬אך‬ ‫הדמעות של הילד בקעו רקיעים‪ ,‬קרעו את גזר הדין‪,‬‬ ‫שאלו אותו‪" :‬צ'יקו! למה פנית לבורא עולם? למה לא‬ ‫והחזירו אותי לתחייה‪ ,‬לעוד עשרים ושתיים שנים"‪.‬‬ ‫פנית לצבא או למשטרה?"‪.‬‬ ‫רבותיי! לא מדובר כאן על אליהו הנביא שהחיה מתים‪.‬‬ ‫וצ'יקו ענה בתמימות‪" :‬אני חושב שהכתובת המדויקת‬ ‫גם לא מדובר על אלישע שהחיה מתים‪ .‬מדובר כאן על‬ ‫לפניות היא דווקא בורא עולם"‪...‬‬ ‫דמעות של ילד! דמעות של ילד – בכוחן להחיות מתים!‬ ‫עד כאן הסיפור‪.‬‬ ‫אם לדמעות של צ'יקו היה כוח להפוך את כל פנמה‪,‬‬ ‫דומה כי לסיפור הזה יש זווית יהודית מתוקה‪ :‬אם ילד גוי‬ ‫דמעות של ילד יהודי על אחת כמה וכמה שיש בכוחן‬ ‫כותב – בתמימות ילדותית – מכתב‪ ,‬וממען אותו "לכבוד‬ ‫להפוך גזר דין של מעלה ולבטל גזרות קשות ורעות‪.‬‬ ‫בורא עולם"‪ ,‬כי הוא מבין שזוהי "הכתובת הטובה ביותר"‬ ‫כדאי לזכור את הדברים לקראת יום הושענא רבה‪ ,‬יום‬ ‫לפניות בעת צרה ומצוקה‪ ,‬ומכוח המכתב הזה בורא עולם‬ ‫חיתום הדין‪.‬‬ ‫הופך את כל פנמה עד שהוא מוצא את הוריו – על אחת‬ ‫כמה וכמה‪ ,‬אם ילד יהודי היה שולח מכתב שכזה‬ ‫כוחן של דמעות‪.‬‬ ‫לאלוקים ומבקש בו ישועה‪ ,‬אין ספק כי מכתב כזה היה‬ ‫(הגאון רבי חזקיהו יוסף קרלינשטיין שליט"א‪ -‬דורש טוב‬ ‫גורם למהפכה גדולה ומקרב את הישועה‪.‬‬ ‫סוכות)‬ ‫מה יותר טוב "עמי במחיצתי" או עשירות‬ ‫יחסר לך ממון‪ .‬אפילו כשתהיה בדרכים‪ ,‬תכניס את היד‬ ‫הרה"ח רבי נחמן יוסף וילהלם זצ"ל סיפר‪ :‬קודם עלותו‬ ‫לכיס ותמצא כסף"‪.‬‬ ‫לארץ ישראל הוא נסע להרבה צדיקי הדור לקבל מהם‬ ‫השיב אותו זקן וענה שהוא בוחר בעשירות! וסיים הזקן‬ ‫ברכת 'צאתכם לשלום'‪ .‬במהלך נסיעותיו הגיע לחצר‬ ‫ואמר‪ :‬מה אומר ומה אדבר‪ ,‬ברכתו של הצדיק‬ ‫הקודש של הרבי מקארלין האדמו"ר רבי ישראל‬ ‫התקיימה במלואה‪ .‬מעולם לא היה חסר לי כסף‪ ,‬שפע‬ ‫מסטאלין זי"ע המכונה בפי חסידי קארלין‬ ‫רב הושפע לי ולבניי‪.‬‬ ‫"הפרנקפורטר"‪ ,‬על שם מקום מנוחתו‪ .‬כשהגיע רבי‬ ‫אבא זצ"ל כשהיה מספר את הסיפור היה מסיים‬ ‫נחמן לבית הרבי‪ ,‬מצא את דלת חדרו פתוחה לרווחה‪,‬‬ ‫ואומר‪ :‬הרבה שנים לא הסכמתי ולא ירדתי לסוף דעתו‬ ‫הציץ פנימה וראה את הרבי יושב בראש השולחן‪,‬‬ ‫וסמוך אליו יושב אדם זקן‪ .‬הזקן סיפר לרבי עובדות‬ ‫של אותו זקן וחסיד‪ .‬כשהיתה לו האפשרות לבחור‬ ‫ומעשים מצדיקים שזכה להכירם‪ ,‬הוא דיבר בקול וניתן‬ ‫בדבר הגדול ביותר‪ ,‬לשהות במחיצת הרה"ק הבית‬ ‫היה לשמוע את כל מהלך שיחתו‪.‬‬ ‫אהרן‪ ,‬מי יוכל לתאר את גודל התענוג והאושר לשהות‬ ‫בהיכלו של הרבי‪ ,‬איככה העדיף את העשירות ‪ -‬תענוג‬ ‫סיפור אחד אשר 'בדידי הוי עובדא' סיפר הזקן‪:‬‬ ‫חולף ועובר ‪ -‬על תענוג רוחני לנצח נצחים‪.‬‬ ‫המעשה אירע אצל זקנו של הרבי‪ ,‬האדמו"ר ה'בית‬ ‫אהרן' זי"ע‪ .‬שנה אחת הקדים החורף לבוא‪ ,‬והחל‬ ‫לאחר שנים סיפר את המעשה למחותנו הרה"ח רבי‬ ‫יוסף קנובליך זצ"ל‪ ,‬מחשובי חסידי בעלז וממקורבי‬ ‫מראש השנה החלו לרדת גשמים עזים‪ ,‬רוחות סוערות‬ ‫הרה"ק רבי אהרן מבעלז זי"ע‪ .‬להפתעתו הגיב רבי‬ ‫השתוללו בחוצות‪ ,‬וכפור עז שרר‪ .‬תוך ימים ספורים‬ ‫יוסף ואמר‪ :‬הצדק עמו וטוב עשה שבחר בעשירות‪ .‬גם‬ ‫התכסו העיר קארלין והסביבה במעטה לבן‪ ,‬שלג כבד‬ ‫אני ‪ -‬אמר רבי יוסף‪ ,‬אם היו נותנים לבחור בין שתי‬ ‫הצטבר על גגות הבתים והפך עד מהרה לקרח מגודל‬ ‫הברירות‪ ,‬הייתי בוחר בעשירות‪ .‬אבא הרים את גבות‬ ‫הקור‪.‬‬ ‫עיניו בהבעת פליאה‪ ...‬אולם ר' יוסף קרא את‬ ‫חג הסוכות עמד בשער‪ ,‬ולא היתה ניכרת שום תכונה‬ ‫מחשבותיו ואמר‪ :‬אם היה בוחר להיות "עמי במחיצתי"‬ ‫לקראת החג‪ .‬גם אותם בתים שהיו להם סוכות מוכנות‪,‬‬ ‫הרי את נפשו הציל‪ ,‬ולעצמו היה "מסודר" במנוחה‬ ‫ומעל הסכך היה צריך רק להזיז את ה"שלאק"‪ ,‬לא היה‬ ‫נכונה‪ .‬מה שייך יותר טוב מזה? אבל איזו תועלת‬ ‫אפשר להזיזם‪.‬‬ ‫היתה צומחת מזה לאחרים?!‬ ‫הזקן שישב מול הרבי‪ ,‬סיפר ואמר שגמלה בלבו‬ ‫אבל בזה שבחר בעשירות‪ ,‬הוא יכל לגרום הנאה‬ ‫החלטה לעשות כל מה שביכולתו כדי שה'בית אהרן'‬ ‫להרבה יהודים‪ .‬לעזור לאלמנות וליתומים‪ ,‬לסייע‬ ‫יוכל לקיים את מצות סוכה‪ .‬הוא נעמד על הגג בקור‬ ‫בהכנסת כלה‪ ,‬ועוד הרבה הרבה צדקות וחסד‪ ,‬נו‪...‬‬ ‫העז‪ ,‬חרף את נפשו‪ ,‬ועמל ויגע במשך שעות וימים‬ ‫הפטיר ר' יוסף! מה יותר טוב "עמי במחיצתי" או לעזור‬ ‫לשבור את ערימות הקרח שהצטברו‪ .‬גירד עוד קצת‬ ‫לעשרות ומאות אנשים בצדקה וחסד!‬ ‫שלג ועוד קצת‪ ,‬עד שלאחר עמל ויגיעה עלה בידו‬ ‫לב ישראל‬ ‫לנקות את כל הגג‪ .‬הזיז את ה"שלאק"‪ ,‬וכיסה את‬ ‫הסוכה בסכך כשר‪ .‬בדיוק באותו היום ערב סוכות היה‪,‬‬ ‫השמים התבהרו והשמש יצאה להאיר‪ .‬כשהסוכה‬ ‫מרכז "אמונת חיים "קראלי‬ ‫היתה מוכנה ומקושטת‪ ,‬הוא נכנס לבשר לרבי את‬ ‫נציבי החג‬ ‫הבשורה הטובה שהסוכה מוכנה‪.‬‬ ‫ידידינו עוז העומד לימינינו בכל עת‬ ‫האדמו"ר הבית אהרן קם מכסאו‪ ,‬יצא לחצר‪ ,‬וכשראה‬ ‫הרה"ח יוסף מרדכי גלבשטיין הי"ו‬ ‫את הסוכה מוכנה‪ ,‬קרנו פניו הטהורות מאושר ושמחה‪.‬‬ ‫ואיתו עימו ידידינו עוז‬ ‫הרב אברהם שלמה וינשטיין שליט"א‬ ‫הוא פנה אליו ואמר‪ ,‬יש בידך לבחור אחת משתי‬ ‫ואיתו עימו ידידינו עוז‬ ‫האפשרויות‪ :‬או לזכות להיות "עמי במחיצתי בגן עדן"‪,‬‬ ‫הרב ישראל ברסטובסקי שליט"א‬ ‫י"ר שיזכו לגוט קויטל וירוו רוב נחת מכל יוצ"ח‬ ‫או לבחור בעשירות מופלגת לך ולזרעך‪ ,‬ולעולם לא‬ ‫בכוחה של תפילה‬ ‫שלשה לולבים מהודרים‪-‬שבמהודרים‪ ,‬ואיך הצליח אדם אחד‬ ‫ּול ַק ְח ֶּתם לָ כֶּם בַ ּיֹום ָה ִראׁשֹון ְפ ִרי עֵ ץ ָה ָדר (ויקרא כ"ג‪ ,‬מ)‬ ‫ְ‬ ‫לבחור את שלושתם?‬ ‫הגר"ד גולד סיפר לנו מעשה מופלא המצביע על מידת הקשר‬ ‫היהודי הרוסי שמע את חוות‪-‬דעתם הנלהבת של הרבנים‪,‬‬ ‫שצריכה להיות בין יהודי לבוראו‪ ,‬ועד כמה נוכל באמצעות קשר‬ ‫ואמר‪' :‬אם כך הם פני הדברים‪ ,‬אני הולך עכשיו לחבור שלושה‬ ‫זה להעביר את חיינו בצורה שמחה יותר ובטוחה יותר‪.‬‬ ‫אתרוגים‪ ,‬וגם אותם אראה לכם…'‬ ‫דבר נוסף שאפשר ללמוד ממעשה זה הוא שהאדם צריך‬ ‫המו"צים העידו שלא עברו יותר משתיים‪-‬שלוש דקות‪ ,‬והאיש‬ ‫לעשות רק את מה שהוא מסוגל‪ ,‬ואם יעשה כך – ישלים לו‬ ‫חזר ושלושה אתרוגים בידיו‪ ,‬ושוב חוזרת התמונה על עצמה‪:‬‬ ‫השי"ת את כל השאר‪.‬‬ ‫בתוך זמן כל‪-‬כך קצר הצליח איש זה לבחור לעצמו שלושה‬ ‫וכל זה קשור למצוות ארבעת המינים…‬ ‫אתרוגים הכי‪-‬יפים!!!‬ ‫האירוע עליו אנחנו מדברים התקיים בירושלים בימים שלפני‬ ‫'קיבלנו חלישות הדעת'‪ ,‬העידו הרבנים; 'כיצד יתכן דבר כזה?‬ ‫חג הסוכות‪ ,‬ב'יריד ארבעת המינים'‪ ,‬בו נמכרו המינים במחירים‬ ‫האתרוגים היו מושלמים בכל מיני השלימות האפשריים‪ ,‬צורת‬ ‫מוזלים מאוד‪ .‬המארגנים‪ ,‬וגם המוצ"ים שנבחרו להשיב על‬ ‫הגידול‪ ,‬הצבע‪ ,‬הגודל‪ ,‬היופי וההדר‪ ,‬ממש ללא רבב‪'.‬‬ ‫שאלות הקהל‪ ,‬ידעו מראש שתהיה התנפלות המונית של המון‬ ‫אחד הרבנים אמר ש'לית דין ברנש'‪ ,‬וחייבים לשאול אותו מי‬ ‫אנשים שירצו‪ ,‬איך לא‪ ,‬להשיג מינים מהודרים‪.‬‬ ‫הוא ומה הוא‪ .‬לא יתכן שאדם שאינו יודע כלל את ההלכות‪,‬‬ ‫הבעיה המרכזית נמצאת בדרך כלל אצל המו"צים‪ ,‬שלצידם‬ ‫יעלו בידיו באופן אקראי שלושה אתרוגים יפהפיים בזמן כל‪-‬כך‬ ‫מתקבצים תורים ענקיים של מאות איש‪ ,‬המעוניינים לברר את‬ ‫קצר!‬ ‫כשרות האתרוג או הלולב שהם קונים‪.‬‬ ‫המו"צים לקחו אותו הצידה‪ ,‬ושאלו אותו מה טיבו‪ ,‬והאיש‬ ‫הלחץ האדיר מצד השואלים מקשה מאוד על האפשרות‬ ‫השיב‪:‬‬ ‫להשיב במנוחת הדעת‪ ,‬וכידוע לכל מי שהיה בירידים מן הסוג‬ ‫כפי שאמרתי לכם‪ ,‬עליתי מרוסיה לפני כמה שנים‪ ,‬ושם לא‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫הכרתי את בוראי‪ .‬ההחלטה שלי היתה שכאן‪ ,‬בארץ ישראל‪,‬‬ ‫כיון שכך‪ ,‬החליטו המו"צים פה אחד לסנן את סוגי השאלות‪,‬‬ ‫אלמד את תורת ישראל‪ ,‬את הדינים וההלכות‪ ,‬ואקבל עלי עול‬ ‫כשההצעה העיקרית היתה שהמו"צים ישיבו רק על שאלות‬ ‫מלכות שמים‪.‬‬ ‫ספציפיות בכשרות המינים‪ ,‬אבל אדם שיגיע וישאל באופן‬ ‫אבל‪ ,‬לדיני ארבעת המינים עדיין לא הגעתי‪ ,‬ואינני יודע‬ ‫סתמי 'מה הרב אומר על האתרוג הזה'?‪ ,‬לא ישיבו לו‪.‬‬ ‫בהלכות אלו ולא כלום‪ .‬לפני שנכנסתי אל היריד הזה‪,‬‬ ‫כיון שמרבית השאלות המגיעות אל המו"צים אינן על דברים‬ ‫התפללתי לה' ואמרתי לו בלשון זו‪:‬‬ ‫ספציפיים‪ ,‬אלא שהשואלים מבקשים לדעת באיזו רמה נמצא‬ ‫"ריבונו של עולם‪ ,‬אתה הרי מכיר אותי עוד מרוסיה‪ .‬גם שם‬ ‫האתרוג או הלולב‪ ,‬הרי אם לא ישיבו על כך – נמצאו מסננים‬ ‫ניסיתי להתקרב אליך‪ ,‬אבל לא בדיוק הצלחתי‪ ,‬והדבר לא היה‬ ‫את רוב השאלות‪.‬‬ ‫באשמתי‪ .‬אבל"‪ ,‬המשכתי לדבר עם השי"ת‪" ,‬כשאני כבר כאן‪,‬‬ ‫כדי שהציבור לא ייפגע מכך שלא עונים לו‪ ,‬נתלו מודעות ברוח‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬אני לומד את תורתך ומשתדל להתקדם‪.‬‬ ‫זו ליד המקום בו ישבו המו"צים‪ ,‬ובהן היה כתוב מראש‬ ‫גם אתה יודע שאני עושה את המקסימום מצדי‪ ,‬וגם אתה יודע‬ ‫שהציבור מתבקש לשאול רק שאלות ספציפיות‪ .‬וההחלטה‬ ‫שעדיין לא הצלחתי להגיע להלכות ארבעת המינים‪ .‬מאידך‪ ,‬אני‬ ‫התבצעה בצורה היותר‪-‬טובה‪.‬‬ ‫רוצה לקיים את המצוה בשלמותה‪.‬‬ ‫הציבור הבין וקלט שהדבר הוא לטובתו‪ ,‬ואכן אף אחד לא שאל‬ ‫לכן‪ ,‬אני מבקש ממך‪ ,‬עשה עמדי חסד ‪ ,‬ותבחר לי אתה את‬ ‫שאלות כלליות כנ"ל‪.‬‬ ‫המינים המהודרים ביותר… אני רק אגש אל הדוכנים‪ ,‬אושיט‬ ‫לפתע ניגש יהודי אל שולחן המו"צים‪ ,‬ובידיו שלושה לולבים‪,‬‬ ‫את ידי‪ ,‬ואתה תבחר את הסחורה הטובה והיפה ביותר…"‬ ‫והשאלה שבפיו היתה 'מה הרבנים אומרים על שלושת‬ ‫וכך עשיתי‪ ,‬סיפר האיש‪ .‬ניגשתי אל הדוכנים‪ ,‬שלחתי את ידי‬ ‫הלולבים שבחרתי?'… הרבנים כבר רצו להצביע בפניו על‬ ‫ולקחתי את שלושת הלולבים שהראיתי לכם קודם‪ .‬ואז ניגשתי‬ ‫המודעה האומרת שאין לשאול שאלות מסוג זה‪ ,‬אבל היהודי‬ ‫אליכם כדי שתגידו איך נראים הלולבים‪.‬‬ ‫ההוא הקדימם‪ ,‬בהודעה מעין זו‪:‬‬ ‫עיני המו"צים דמעו‬ ‫אני יהודי שעלה מרוסיה לפני כמה שנים‪ ,‬אמר‪ .‬שם‪ ,‬מעבר‬ ‫כששמעתי שהלולבים הם הכי‪-‬יפים שאפשר‪ ,‬הבנתי שהקב"ה‬ ‫למסך הברזל‪ ,‬לא הכרתי את הקב"ה‪ ,‬והיה אסור אפילו להזכיר‬ ‫שמע לתפילתי ובחר לי את הסחורה הטובה ביותר‪ ,‬ואז הלכתי‬ ‫את המלים 'ארבעת המינים‪'.‬‬ ‫לבחור את האתרוגים‪ ,‬וגם כאן השי"ת האזין לי‪ ,‬ובחר עבורי‬ ‫בבואי ארצה‪ ,‬החילותי להכיר את האלוקים‪ ,‬ואני רוצה לעבוד‬ ‫את האתרוגים היפים ביותר…‬ ‫אותו בלב שלם‪ .‬כיון שאינני יודע את הלכות ארבעת המינים‪,‬‬ ‫עיני המו"צים דמעו כששמעו את סיפורו של האיש‪ .‬הרי אם‬ ‫אני שואל אתכם‪ ,‬כבוד הרבנים‪ ,‬האם הלולבים הללו שבחרתי‪,‬‬ ‫הקב"ה בוחר עבורו את המינים לחג הסוכות‪ ,‬הרי ברור איזה‬ ‫המיועדים לי ולשני הבנים שלי‪ ,‬הם ברמה גבוהה…‬ ‫מינים יעלו בגורלו…‬ ‫כששמעו הרבנים את כל זאת‪ ,‬החליטו שעל אדם כזה לא תחול‬ ‫ולמדנו‪ ,‬שאם אדם עושה את כל מה שהוא מסוגל לעשות‪,‬‬ ‫התקנה שתיקנו‪ .‬הם הסתכלו בלולבים ונדהמו לראות שמדובר‬ ‫ומתפלל להשי"ת שיעזור לו‪ ,‬השי"ת עושה את שלו‪ ,‬ומשפיע‬ ‫בשופרא‪-‬דשופרא‪ ,‬ולמרות שהיהודי העיד על עצמו שאינו מבין‬ ‫עליו שפע של הצלחה‪.‬‬ ‫מאומה בהלכות אלו‪ ,‬הצליח לבחור לעצמו שלושה לולבים הכי‪-‬‬ ‫וזה נקרא להיות בקשר הדוק עם הרבש"ע! להכיר ולדעת‬ ‫מהודרים שאפשר להעלות על הדעת‪.‬‬ ‫שהוא רוצה לעזור לנו‪ ,‬ובכוחו לעזור‪ ,‬ואם רק נלך בדרכיו‪,‬‬ ‫היו אלה לולבים נדירים ביופיים‪' ,‬סגורים' וישרים לחלוטין‪,‬‬ ‫ונבקש ממנו בלב טהור למילוי משאלותינו‪ ,‬הוא ימלא את‬ ‫צבעם היה ירוק‪ ,‬וצורת הגידול שלהם היתה מיטבית‪.‬‬ ‫משאת‪-‬נפשנו‪.‬‬ ‫'קיבלנו חלישות הדעת'‬ ‫והיש לנו שמחה גדולה מזו?‬ ‫הרבנים לא הבינו כיצד אדם מצליח לבחור לעצמו לולבים‬ ‫(מתוך הספר הנפלא‪' ,‬מצוות בשמחה' ויקרא‪ .‬בעריכתו של הרב‬ ‫שכאלו‪ .‬זה הרי לא מסתדר מבחינה סטטיסטית והגיונית‪.‬‬ ‫משה מיכאל צורן)‬