מעדני שבת · Madanei Shabbos — סוכות (2026-09-21)

מעדני שבת
בס"ד
סוכות תשפ"ז – מעדנים על הפרשה בהלכה ובאגדה –
גליון 532 נערך בס"ד ע"י מתתיהו אליהו הכהן זילביגר
אגד לולב
השו"ע (תרנ"א א') פוסק מצוה לאגדם בקשר גמור ,דהיינו איתא בגמ' (סוכה י"א ):לולב בין אגוד בין שאינו אגוד
ב' קשרים זה על זה ,משום נוי ,ויכול לאגדם במין אחר, כשר ,רבי יהודה אומר אגוד כשר שאינו אגוד פסול ,מאי
ואם נשרו מהעלין בתוך האגודה בענין שמפסיק ,אין לחוש טעמא דרבי יהודה יליף לקיחה לקיחה מאגודת אזוב ,מה
דמין במינו אינו חוצץ ,אבל שלא במינו חוצץ ,על כן יזהר להלן באגודה אף כאן נמי באגודה ,ורבנן לקיחה מלקיחה
ליקח החוט שרגיל להיות סביב ההדס .המ"ב מפרש שיש לא ילפינן .ומבואר שגם לדעת רבנן לכתחילה יש לאגדו
לעשות קשר גמור ולא רק עניבה דאין זה קשר הנאסר משום שנאמר זה א-לי ואנוהו התנאה לפניו במצות.
בשבת ולא מקרי אגד .ומביא שו"ת אגורה באהלך שמצדד מה"ט שנינו במשנה (סוכה ל"ו ):אין אוגדין את הלולב
דמה שנוהגין העולם שלא לעשות קשר אלא עושין מן עלי אלא במינו דברי רבי יהודה ,רבי מאיר אומר אפילו בחוט
לולב כמין בית יד ותוחבין הלולב בו ג"ז בכלל קשר. במשיחה .דרבי יהודה קסבר לולב צריך אגד ואי מייתי
אולם הביכורי יעקב (תרנא ס"ק ח) חולק על דברי אגורה מינא אחרינא הוה חמשה מיני .אבל ר"מ ס"ל שאין חיוב
באהלך וכתב יש נוהגין שעושין עגול סביב הלולב לבד, אגד אלא רק משום נוי מצוה ממילא אפשר לעשות גם
ובאותו עגול מחזקין ב' טבעות עשויין מעלי לולב אחד במין אחר.
מימין ואחד משמאל ,ונותנין באחד מהטבעות ההדסים עוד נ"מ מצינו בגמ' (סוכה י"א ):הדס שהיו ענביו מרובות
ובאחד הערבות .וכבר הביא המנהג הזה ג"כ הפמ"ג (תרמ"ז מעלין שלו הרי הוא פסול .ואם מיעט את הענבים ,שלא
סק"א) וכתב דהוי אגד לולב ,ולענ"ד לא יאות למיעבד הכי, ירבו על עליו ,הרי הוא כשר .ואסור למעטן ביום טוב ,ואם
כיון דבעינן קשר הנאסר בשבת א"כ בעינן דוקא קשר עבר וליקט את ענבי ההדס ביום טוב לאחר שאגדן עם
גמור ,ולא כהאי גוונא שאין נאסר בשבת .ולכן אם רוצה הלולב לדעת ר' יהודה הרי הוא פסול משום תעשה ולא
לעשות טבעות כה"ג למען ישארו ההדסים במקומן ,מ"מ מן העשוי ,שהאגד עשה כשהדס היתה פסולה ,ולפי חכמים
למטה מאותן הטבעות סמוך לסוף המינים ,יאגוד כל ג' הרי הוא כשר דכיון שהאגד הוא רק משום נוי ממילא אין
המינים ביחד בקשר ע"ג קשר .גם יעשה הקשר מהודק דין באגד שיהיה נעשה בכשרות.
שפיר באופן שלא יכול להוציא ולהכניס הדס וערבה מבלי הרא"ש (סוכה פרק ג' סימן י"ד) מביא דברי הגמ' (מנחות
התרת הקשר ,דאל"כ לאו קשר הוא. כ"ז ).ארבעה מינין שבלולב מעכבין זה את זה ,ואמר רב
מה שכתב שצריך קשר חזק שא"א להוציא ממנו הערבות חנן בר רבא לא שנו אלא שאין לו אבל יש לו אין מעכבין,
כן מביא גם המשנה ברורה (תרנ"ד סק"ה) גבי מי שמחליף ומפרש אפי' נטל כל חד וחד לחודיה יצא ,דקי"ל לולב אין
הערבות כתב בכורי יעקב דהיינו שיקשור אותה מבחוץ צריך אגד .אבל ר"ת ס"ל דכיון דכולן מצוה אחת לא
עם הלולב ולא כאותן שתוחבין אותה באגד ,דלא מקרי מיסתבר שיועילו בזה אחר זה ,והגיה בספרים לא שנו
אגד כהלכתו שאין זה קשר ממש כיון שמכניס ומוציא ,לכן דמעכבין משום תמה אלא שאין לו אבל יש לו תמה היא
יתיר הקשר לגמרי ויחזור ויקשור. אף על פי שלא חברם באגודה אחת כרבנן דלא בעי אגד.
השו"ע ממשיך ואם לא אגדו מבעוד יום ,או שהותר אגודו, איתא בגמ' (סוכה ל"ז ):אמר רבה לא לדוץ איניש לולבא
אי אפשר לאגדו ביו"ט בקשר גמור אלא אוגדו בעניבה. בהושענא דדלמא נתרי טרפי והוי חציצה ,ורבא אמר מין
הרמ"א כתב שבמקרה זה שצריך לאגדו ביו"ט יש מי במינו אינו חוצץ .דהיינו לא ידחוק את הלולב בהושענא,
שכתבו לעשות הקשר בדרך אחר ,שכורכין סביבות ג' לאחר שכבר נתן באגד את ההדסים והערבות ,דלמא
מינים אלו ותוחבין ראש הכרך תוך העגול הכרוך. כשתוחב את הלולב בכח בתוך האגד ,ישרו עלים מההדס
עוד כתב הרמ"א שישפיל ההדס והערבה תוך אגוד הלולב, והערבה וישארו בתוך האגד והוי חציצה בין הלולב לשאר
כדי שיטול כל ג' מינים בידו בשעת ברכה. המינים ,ונמצא שאינם אגודים להיות לקיחה אחת .וכן
מי יכול לאגד
פוסק הרמב"ם (לולב ז' י"ב) אגד את הלולב עם ההדס
השו"ע (תרמ"ט א') כתב לולב שאגדו נכרי כשר .המשנה והערבה והבדיל בין הלולב ובין ההדס במטלית וכדומה
ברורה כתב אף על גב דלכתחלה מצוה לאוגדו משום נוי הרי זה חוצץ ,הבדיל ביניהן בעלי הדס אינו חוצץ ,שמין
מצוה מ"מ כשר ע"י עכו"ם ,ועיין במ"א שדעתו דלכתחלה במינו אינו חוצץ .הערוך לנר מקשה הא קי"ל אין צריך
לא יאגדנו והטעם דכל שאינו מחוייב בדבר אינו רשאי אגד ,ומיישב דמ"מ לכתחלה יש לאגדן יחד משום ואנוהו.
לתקנו ,ומטעם זה גם אשה לא תאגוד הלולב לכתחלה. יש לדון לדעת חכמים מהו ההידור ,האם זה שהם קשורים
ודוקא באגד התחתון ששם אוגד כל המינים ביחד דשם ביחד הוא נוי או ההידור בדין לקיחה שלקחן ביחד.
עיקר מצות אגד אבל במה שאוגדים למעלה בזה אין הגרי"ז (מנחות כ"ז ).כתב שהוא הידור בדין לקיחה שר'
קפידא .ובשער הציון שם מוסיף והוא הדין קטן פחות מי"ג יהודה ס"ל שהוא מעכב ורבנן ס"ל שהוא רק הידור ,ומדייק
שנים לכתחילה אין לו לעשות את האגד .ואם אגדו ,אם כן מהרמב"ם (ז' ו') דכתב מצוה מן המובחר לאגוד לולב
אפשר יתירנו ויאגדנו שנית( .לכאו' לחבר את הקושקלך הדס וערבה וכו' ואם לא אגדן ונטלן אחד אחד יצא ,הרי
ללולב ודאי מותר לעשות ע"י קטן כי האגד הוא רק אח"כ דאף דקיי"ל כרבנן מ"מ אגד הוי דין בלולב לכתחילה
כשהוא מכניס לשם את הדס וערבה). בשעורי ר' משולם דוד הלוי שם מוכיח מזה שיש דין
רוב אחרונים כתבו שמותר לעשות האגד בלילה אע"פ חציצה מבואר בזה דאף לרבנן איכא באגד איזה חלות דין
שאינו זמן מצוותו ,כשם שנוהגים בשאר השנים לאגוד במצות לקיחה ,שמשוי ללקיחת המינים כלקיחה אחת
בערב יו"ט אף שאינו זמן מצוותו. ושייך בזה חציצה.
גליון 532 סוכות תשפ"ז
בפרשת אמור כתיב תחילה מצות לולב ואח"כ מצות ישיבת סוכה ,ואילו במשנה שנינו תחילה
מצות סוכה ואח"כ מצות לולב .והמגלה עמוקות כתב שבעצם יש להקדים מצות סוכה כיון שהיא
כבר בלילה ואילו מצות לולב היא רק ביום ,מ"מ התורה כתבה מצות סוכה בסוף כדי שיהיה
סמוך לפרשת בהעלתך שנאמר שם מצות מנורה לאהרן והרי ענני הכבוד היו בזכות אהרן.
בספר ירח למועדים מבאר שסוכה היא מקום שיש שם השראת שכינה כמבואר בזוהר שהוא
נקרא צילא דהימנותא ,וכן כתב השפת אמת (סוכות תרמב) שכלל ישראל המה בעלי תשובה
זוכין להיות נכנסים בסוכה שחל עליה שם שמים ,ולכך צריך להיות גבוה עשרה טפחים כי מעולם
לא שרתה שכינה למטה מעשרה .וכדי שיהיה השראת שכינה צריך אחדות בכלל ישראל כי אין
השכירה שורה בישראל כשיש פירוד בניהם ,ולכן כתבה התורה תחילה מצות ד' מינים שהוא
רמז לאחדות בכלל ישראל כמבואר במדרש (פרשת אמור) 'כפות תמרים' אלו בעלי מקרא' ,פרי
עץ הדר' אלו בעלי משנה ותלמוד ,שיש להם טעם וריח ומראה כמו האתרוג הזה שיש בו אלו
השלשה טעם ומראה וריח' ,וענף עץ אבות' אלו הבינונים המתהלכים בתמימות שיש להם ריח
ואין להם טעם שאין להם לימוד' ,וערבי נחל' אלו הרשעים שאין להם לא טעם ולא ריח ,כמו
ערבי נחל .אמר הקב"ה יאגדו אלו עם אלו ,כדי שיגינו אלו על אלו ,ואז שכינה מתעלה ,ואימתי
מתעלה שכינה ,בזמן שישראל אגודה אחת ,ואחרי שיש אחדות בכלל ישראל שוב כתבה התורה
מצות סוכה.
הטעם שמנענעין באנא ה' הושיעא נא ולא באנא ה' הצליחה נא כתב האבודרהם (סדר תפלת
סוכות) בשם בעל המנהגות מפני שהנענוע הוא לעצור רוחות רעות וטללים רעים ולגעור בשטן
לפיכך צריך לנענעו על תפלת אנא ה' הושיעה נא כלומר הושיענו מאלו הניזקין ,אבל באנא ה'
הצליחה נא ליכא למימר האי טעמא .ומביא שבחדושי רב"ש כתב טעם אחר מפני ששניהם הם
פסוק אחד ואין מנענעין בפסוק אחד שני פעמים.
הצרור המור (פרשת אמור) כתב אחר שישראל יצאו ביד רמה מיום הדין בראש השנה ,והקב"ה
סלח לחטאתם מכח התשובה ומכח יוה"כ ,רצה הקב"ה להודיע לכל העולם את החסד הגדול
שעשה עמהם לכפר עונותיהם ,לפי שעד עכשיו מכח הדין והעון היו ישראל בפחד ובדאגה אבל
עכשיו שנצחו הדין אמר הקב"ה שיצאו מבתיהם בלי פחד ויצאו השדה לעשות סוכות וישבו שם
בלי פחד ויראה אחר שאין יראים מכח הדין .ואינם צריכים להשגב בעיר חומה דלתים ובריח.
ואמר בסוף ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר ,כי הם טכסיסי מלוכה וסימני מלכות .כמו
שכתבו בזוהר שזה דומה לאדם שיש לו דין עם אחד והם עומדים לפני המלך והמלך חייב לאחד
וזיכה לאחד ,והיו שם ממתינים לידע עם מי הדין ולא היו יודעים עד שבא אחד ואמר מי שיוציא
בידו שרביט המלך הוא נצח הדין ,כך כל העולם עומדים בדין בחדש זה ואין יודעים מי נוצח הדין
יצא אחד ואמר מי שיוציא בידו שרביט של המלך נצח הדין ,כך אמר להם ולקחתם לכם ביום
הראשון פרי עץ הדר וכפת תמרים ,והוא שרביטו של מלך ,בענין שכל העולם יודעים שישראל
נצחו הדין.
להערות או קבלת הגליון במייל נא לשלוח מייל לכתובת madaneishabbos@gmail.com
