בינת המשפט · Binas Hamishpat — סוכות (2026-09-21)

בינת המשפט
עניני ממונות אקטואליים
בס"ד ,גליון תרצט ,שבת חג הסוכות תשפז ,תשפ"ו מאת :יצחק בירך דסקל – דיין ומו"ץ
להורדת כל ספרי בינת המשפט חינם לחץ כאן דואר אלקטרוניy.b.daskal@ybdaskal.com : טל052-7611435 :
)קנה ,כו( וז"ל "מי שהיה אילן חבירו נוטה לתוך שדהו ,קוצץ כמלא סימן תרצט
מרדע על גבי המחרישה ,ובחרוב ובשקמה ,כל הנוטה עד שיהיה
שקול כנגד המצר .וכן אם היה נוטה על בית השלחין של חבירו ,או בדין אילן שענפיו נכנסים לאויר חצר חבירו ,מי
על בית האילן ,קוצץ את כל הנוטה עד שיהיה שקול כנגד המצר. משלם הוצאות הקציצה.
עכ"ל. ובו יבואר :א .אילן שנוטה לחצר חבירו שנים רבות ולא הפריע
וכן פסק בפתחי חושן )חלק ו פרק יג הערה צא( על מה שכתב )שם, לשכן ,האם יש לו חזקה .ב .אילן הנוטה לחצר חבירו ,האם השכן
הלכה מג( "כל אילן חבירו שענפיו נוטים לתוך שלו ,קוצץ מה יכול לקצוץ את הענפים .ג .למי שייכים הפירות והענפים שמעל
שמפריע לו" ,וז"ל "שולחן ערוך חושן משפט ,סימן קנה סעיף כו, חצר חבירו .ד .אילן הנוטה לחצר חבירו ,מי משלם את הוצאות
ושם נאמרו שיעורים באיזה אילן ובאיזה שדה ,ופשוט שהכל לפי קציצת הענפים .ה .אבנים של כותל חבירו שנפלו לחצרו ,מי חייב
הענין ,ונראה דהוא הדין אם הענפים נוטים לחצרו ומפריעים לאויר להוציאן .ו .מה ההבדל בין אבנים שנפלו לחצר חבירו לענפי אילן
ואורה ,יכול לקצוץ ,ושם בסעיף כז אילן הנוטה לרשות הרבים קוצץ הנוטים לאוויר חצר חבירו .ז .האם בעל החצר יכול למנוע מחבירו
כדי שיהא הגמל עובר ברוכבו .עכ"ל. להשתמש באוויר חצרו כשאינו מפריע לו.
העולה מזה :מותר לקצוץ את ענפי אילן השכן הנוטים לחצרו הנידון
ומפריעים לו ,כגון שמונעים אוויר ואור .ואף שהענפים היו שם "קניתי בית עם חצר פרטית מאדם חילוני .עץ של השכן גדל על האויר
זמן רב ,אין לבעל האילן חזקה ,כיון שעד עתה לא הקפיד בעל של החצר .כל השנים שגר המוכר החילוני ,זה לא הפריע לו .לי זה
החצר ולא היה הדבר מפריע לו .וכן מבואר בשולחן ערוך ובפתחי מאד מפריע לעשות סוכה ,האם מותר לי לקצוץ את הענפים ,ושל מי
חושן ,שיכול בעל החצר לקצוץ את הענפים המפריעים לו. שייכים הענפים ,ומי צריך לשלם את הוצאות הקציצה".
בעלות על הפירות תשובה
עוד כתב שם :וז"ל "ולענין בעלות הפירות ,כתב בשולחן ערוך חושן
הניזק צריך לשלם הוצאות קציצת הענפים ,כי על הניזק להרחיק
משפט סימן קסז סעיף ב ,אילן העומד על המיצר ,אף על פי שנוטה
את עצמו באופן שאינו גירי דיליה ,ואינו דומה לנפלו אבניו לחצר
לתוך שדה של אחד מהם הרי שניהם חולקים בפירות )וכן כתב
חבירו ,כיון דמשתמש בקרקע חבירו ללא רשות חייב להוציא את
בשולחן ערוך סימן קנה סעיף כט( ,והיינו כשהשרשים יונקים משל
נכסיו מקרקע חבירו ,אבל המשתמש באויר חצר חבירו אינו
שניהם ,ועיין נתיבות המשפט שם ובקצות החושן סימן קנז סעיף קטן
משתמש בחצר חבירו רק באויר ,לכן אין איסור שימוש אלא דין
ה .וכתב הרמ"א שם שאם אילן עומד בשדה של אחד ונוטה לשדה
הרחקת נזיקין ,שעל הניזק להרחיק עצמו.
של אחר הולכים אחר העיקר והכל שלו".
"ובשו"ת אגרות משה חושן משפט סימן מג כתב שאילן ששרשיו ביאור התשובה
ברשות ראובן והענפים נוטים לרשות שמעון ,שלענין הזכות בפירות
תלוי בגוף האילן במקום יציאתו מן הקרקע ,ואם הוא בשל ראובן, מותר לקצוץ את הענפים
אף על פי שהשרשים וגם הענפים ברשות שמעון ,הפירות לראובן, מותר לקצוץ את הענפים ,כיון שהשכן בעל העץ ,לא היה לו חזקה
והוכיח כן מדאמר רבין אמר רבי יוחנן אחד אילן הסמוך למיצר ואחד באויר החצר ,כיון שהענפים לא הפריעו לבעל החצר הקודם ,אבל
אילן הנוטה מביא וקורא ,שלכאורה הוא תרתי דסתרי ,דבסמוך כיון שעכשיו זה מפריע יכול לקצוץ ,ואין חזקה רק בדבר שכבר
למיצר הרי השרשים בשל חבירו ואפילו הכי מביא וקורא אלמא דלא הפריע לאחר כמו שביארנו בסימן קפ ,ובסימן תה ,בבינת המשפט,
אזלינן בתר שרשים ,ואם כן אמאי באילן הנוטה אזלינן בתר השרשים וכיון שאין חזקה יכול לקצוץ ,כמו שפסק המחבר בחושן משפט
א
בינת המשפט
עניני ממונות אקטואליים
תמיה מנפלו אבניו )וכתב שבין אם הוא מדינא ,ובין אם הוא מתקנת יהושע קשה ,וכתב
אבל יש לתמוה טובא מהא דתנן בבבא מציעא )קיז ,ב -קיח ,א( "מי עוד דמסתברא שהוא מדינא ,דלא מסתבר שיתקן יהושע להפקיע
שהיה כותלו סמוך לגינת חבירו ונפל ,ואמר לו :פנה אבניך ,ואמר לו: ממון של חבירו שהוא שלו מדינא ,אלא על כרחך שמדינא היה
הגיעוך ,אין שומעין לו" .ע"כ .וכן פסק המחבר )חושן משפט קסו, שמעון יכול למחות שלא יינק משל חבירו ולא ילכו הענפים לאוירו,
א( "מי שהיה כותלו סמוך לגינת חבירו ,ונפל ,כופין אותו לפנות ותיקן יהושע שלא יקפידו( ,ועל פי זה הוכיח בחידושיו לבבא בתרא
אבניו .אם אמר ליה :פנה אותם ויהיו שלך ,אין שומעין לו" .עד כאן. שהפירות שייכים למי שגוף האילן עומד במקום יציאתו ,וסיים שלפי
הנה מבואר שמי שבעלים על האבנים חייב לפנותן ,וכיון שנתבאר סברתו שהוא מדינא ,גם אם בעל האילן הוא עובד כוכבים ומזלות
שהענפים והפירות שייכים לבעל האילן הוא צריך לפנותן כמו דין אסור ליקח הפירות דהוי גזל עובד כוכבים ומזלות ,מה שאין כן אם
אבנים ,כך הקשו כמה תלמידי חכמים. אינו אלא מתקנת יהושע יש מקום לומר שלא תיקן אלא לישראל ולא
לעובד כוכבים ומזלות ,עיין שם".
העולה מזה :ויש להקשות מדין כותל שנפל לגינת חבירו ,שכופין
את בעל הכותל לפנות את אבניו ,ואינו יכול להטיל את הפינוי על נמצינו למדים ,אילן הנוטה לחצר חבירו ,מי שיוצא האילן משדהו
בעל הגינה .ואם כן ,כיון שהענפים והפירות שייכים לבעל האילן, הוא בעל הפירות .ומכל מקום מי שהענפים הולכים על שדהו זכותו
לכאורה גם הוצאות קציצתם ופינויים צריכות להיות מוטלות לקצוץ את הענפים.
עליו ,כשם שבעל האבנים חייב לפנות את אבניו. העולה מזה :אילן העומד ברשותו של אדם וענפיו נוטים לחצר
חבירו ,הפירות שייכים לבעל האילן ,שהולכים אחר מקום יציאת
ההבדל בין דיני הרחקת נזיקין למתניתין דנפלו אבניו גוף האילן מן הקרקע .ומכל מקום ,בעל החצר שהענפים נוטים
ונראה לעניות דעתי בביאור דין זה ,דהנה בבבא בתרא נחלקו רבנן לרשותו רשאי לקצוץ את הענפים המפריעים לו.
ורבי יוסי האם על הניזק להרחיק עצמו או על המזיק להרחיק עצמו
)בבא בתרא כה ,ב( ,ומבואר בגמרא )בבא בתרא כב ,ב( דמודה רבי על מי מוטלות הוצאות הקציצה
יוסי בגירי דיליה ,היינו שמזיק ישר לחבירו ,ולהלכה פסק המחבר
אבל יש עוד לבאר על מי מוטל הוצאות הקציצה .והנה מלשון
כרבי יוסי ,והוא מבואר באריכות בחושן משפט סימן קנה.
המחבר שכתב שהניזק קוצץ מוכח שהוצאות הקציצה הם על הניזק,
והמעיין בכל האופנים של הרחקת נזיקין הכל איירי באופן שעושה וכן מוכח מלשון הטור שכתב בחושן משפט )הלכות נזקי שכנים סימן
ברשותו ונגרם על ידי זה נזק לחבירו ,כמו חופר בור וכדומה או שופך קנה ,סעיף מא( וז"ל "תשובה לגאון .ראובן יש לו תאנה ושרשיה
מים בעליה כמבואר בבבא מציעא )קיז ,א( ,כיון שאינו משתמש בתוך כותלו של לוי ,נופו נוטה על גבי עלייתו ומעכבו מלהטיח את
ברשות חבירו כלל אלא גורם נזק לחבירו ,וגרמא בנזיקין פטור ,ועל גגו ,ורוצה לוי לקוץ נוף המעכבו ,הדין עמו .שהתורה נתנה רשות
זה נחלקו רבי יוסי ורבנן מי צריך להרחיק עצמו ,אבל בגירי דיליה גם לניזק לקוץ כדי היזקו ,כדתנן אילן הנוטה לתוך שדה חבירו קוצץ
רבי יוסי מודה דהמזיק צריך להרחיק עצמו ,וביארנו באריכות בסימן מלא המרדעת ,ואין ראובן יכול לומר ללוי אתה גרמת היזקך
שיג דמודה רבי יוסי דאפילו במקום שאינו גירי דיליה אבל קשה שהגבהת את גגך ,ולא כל הימנך שתגביה את גגך לקוץ את תאנתי.
לניזק להרחיק את עצמו ,והמזיק מזיק קבוע ,צריך המזיק להרחיק את עכ"ל .והביא המחבר דין זה בחושן משפט סימן קנה סעיף כח,
עצמו. והסמ"ע בסעיף קטן סו העתיק הטעם שהתורה נתנה רשות לניזק
וכל זה אינו שייך כלל לנידון של מתניתין דנפלו אבניו לחצר חבירו, לקצוץ ,מוכח שההוצאות על הניזק .מבואר שזה רק היתר לניזק
דזה ענין אחר לגמרי ואינו שייך כלל לדיני הרחקת נזקין ,דדבר פשוט לקצוץ ,אבל לא חובת המזיק.
שאסור להכנס או להשתמש בחצר חבירו ללא רשות ,ועובר באיסור העולה מזה :הוצאות קציצת הענפים מוטלות על הניזק ,שבחצרו
גזל ,ולכן כאשר אבניו נפלו לרשות חבירו הרי שרכושו נמצא בחצר הענפים מפריעים ,ולא על בעל האילן .שההלכה נתנה לניזק
חבירו ,ומיד שנפלו התחייב להוציא אותם ,ואפילו אם יפקיר אותם רשות לקצוץ את הענפים כדי לסלק את הנזק ,אבל אין חיוב על
כבר עליו חיוב להוציא אותם ,ואיסור זה לא פקע ,לפיכך חייב בעל האילן לקצוץ אותם או לשלם את הוצאות הקציצה.
ב
בינת המשפט
עניני ממונות אקטואליים
ראיה מדברי היד רמ"ה שמותר להשתמש באויר חבירו להוציא את אבניו ,ודין זה אינו שייך כלל לדיני הרחקת נזקין שנחלקו
כשאינו מזיקו רבי יוסי ורבנן ,לפיכך חייב להוציא את האבנים ,ולכן המחבר כתב
ובסימן תקכו ביארנו בדין אילן שביעית על חנית חבירו ,והבאנו את דין נפלו אבניו ,בחושן משפט סימן קסו בהלכות שותפים בקרקע,
דברי היד רמ"ה ,וראינו להעתיק מה שכתבנו שם: ולא בסימן קנה דאיירי בהלכות נזקי שכנים .וזה פשוט.
"וביד רמ"ה בבא בתרא כ"ז אות כ"א ,כתב שאין בעל השדה יכול העולה מזה :יש לחלק בין דיני הרחקת נזיקין לדין נפלו אבניו.
למנוע מהנוף שיהיה מעל שדהו אם אינו מזיקו ,וז"ל )יד רמ"ה בבא בהרחקת נזיקין המזיק משתמש בתוך רשותו ,אלא שמעשיו
בתרא כז ,ב( "ושמעינן מינה ,דאחד מבני מבוי שרצה להוציא בו זיזין גורמים נזק לחבירו ,ובזה נחלקו רבי יוסי ורבנן על מי מוטל
למעלה מגמל ורוכבו מוציא ואין חבירו מעכב עליו ,דכיון דמבוי לא להרחיק .אבל כשאבניו נפלו לחצר חבירו ,ממונו נמצא ממש
קאי למבנא ביה מיד בקרקעיתו אלא למיעל ולמיפק מיניה הוא דקאי, ברשות חבירו שלא ברשות ,ולכן מוטל עליו לפנותו ,ואין זה כלל
לא יכיל לעכובי אחבריה היכא דבעי לאשתמושי באוירא דמבוי אלא מדיני הרחקת נזיקין.
היכא דמעכיב עליה תשמישתיה דמבוי ,אבל היכא דלא מעכיב עליה
אילן הנוטה שייך להרחקת נזקין
תשמישתיה דמבוי מצי מפיק ,דהא אילן הנוטה לשדה חבירו דנפקי
ענפים דידיה לרשותא דחבריה ולית ליה לבעל השדה למיקץ אלא וכיון שביארנו דין זה יתבאר היטב דין אילן שענפיו נוטים לחצר
מלא המרדע על גבי המחרישה ,מאי טעמא לאו משום דתשמישתא חבירו ,דלכאורה דין זה שייך לאבנים שנפלו לחצר חבירו ,שהרי
דשדה לא קיימא אלא לחרישה וזריעה ,כל היכא דמעכבי ענפים עליה הענפים והפירות שייכים לבעל האילן ,אבל באמת המחבר כתב דין
חד אנפא מצרכי חרישה וזריעה מצי קאיץ ,וכל היכא דלא מעכיב זה בסימן קנה בדיני נזקי שכנים ולא בדיני שותפות בקרקע ,כיון
עליה מידי מצרכי חרישה לא מצי קאיץ ,ואף ע"ג דכוליה שדה שבאמת ענפי האילן לא משתמשים בחצר חבירו אלא באויר החצר
מתהומא ועד רקיעא דמרה היא .ותנן נמי באידך מתני' כי האי גוונא ולא בקרקע החצר ממש ,לכן אין לזה דין של אבנים שנפלו לחצר
היו שרשין יוצאין לתוך שדה חברו מעמיק שלשה טפחים כדי שלא חבירו ,דעל האויר אין בעלות ממש ,ובאמת אין הכי נמי אם ענפים
יעכב את המחרישה ,הא טפי לא קאיץ אלא היכא דחפר בורות שיחין של עץ חבירו נפלו לחצר חבירו בודאי חייב להוציא אותם מחצר
ומערות ,דהני נמי צורך עבודת השדה נינהו ,דאי לאו הכי לא מצי חבירו ,אבל כיון שהם באויר אין זה נחשב בעלות של בעל החצר.
קאיץ ואף על גב דארעא דנפשיה היא ,וכל שכן מבוי ,דכולהו כי הדדי אף על פי שלענין קנין אויר חצר קונה ,כמבואר בחושן משפט )רמג,
נינהו .ותנן נמי אילן שהוא נוטה לרשות הרבים קוצץ כדי שיהא הגמל כה( וכן לענין קנין גט )שולחן ערוך אבן העזר קלט ,ד( ,מכל מקום
עובר ברוכבו ,ודינא דמבוי כדינא דרשות הרבים הוא להאי מילתא, הני מילי לענין קנין ,כי נחשב שבא לרשותו ,אבל אין זה נחשב
דתרוייהו לא קיימי אלא לתשמישא דהוי למטה מגמל ורוכבו" .עכ"ל משתמש ברשות חבירו ממש שחייב להוציא את הדבר ,ואפשר שתוך
הנה מבואר ,דאפילו מי שהוא בעלים על האויר ,אינו יכול למנוע עשרה טפחים כן חייב ,אבל סתם אילן ענפיו גבוהים יותר מעשרה
שימוש באויר ,אפילו שהאויר שלו ,כיון שהשימוש ההוא אינו מפריע טפחים ,ולכן אין זה דומה למשתמש בחצר חבירו אלא לדין הרחקת
לו כלל .וצריך לומר שיש הבדל בין שימוש בביתו של אדם ובקרקעו נזקין ,ולכן כתבו המחבר בדיני נזקי שכנים ,וכיון שאין זה גירי דיליה,
שיכול למנוע ,לבין שימוש באויר ,כיון שקרקע הוא מקום שימוש לפיכך פסקו רבותינו שעל הניזק להרחיק עצמו ולהוציא ממון ,ואינו
הרגיל ,ועוד שעומד לשכירות ולא אויר ,ואולי זה גם בכלל תקנת דומה כלל לנפלו אבניו לחצר חבירו.
יהושע ,מכל מקום מבואר שאין יכול למנוע ממנו שיהיה נופו על העולה מזה :אילן שענפיו נוטים לאוויר חצר חבירו אינו דומה
שדהו .אבל אם מזיקו קוצץ המקום שמפריע לו" .עד כאן העתקה לאבנים שנפלו לתוך חצרו ,כיון שאין הענפים מונחים
מסימן תקכו. ומשתמשים בקרקע חבירו אלא נמצאים באווירו .לפיכך דינו
הנה ביד רמ"ה מבואר שבעל חצר לא יכול למנוע שימוש באויר מדיני הרחקת נזיקין ,וכיון שאין זה גירי דיליה ,על הניזק מוטל
חצרו ,ולפי זה הכל מובן כמבואר לעיל ,שכיון שאינו יכול למנוע לקצוץ את הענפים על חשבונו .מה שאין כן אם הענפים נפלו
שימוש ,זו הסיבה שהוצאות הקציצה הן על הניזק ,דדוקא בנפלו ממש לתוך החצר ,שבעל האילן חייב לפנותם.
ג
בינת המשפט
עניני ממונות אקטואליים
ג .הוצאות קציצת הענפים מוטלות על בעל החצר אבניו לקרקע חבירו שיכול למנוע שימוש בחצרו לאבני חבירו
שהענפים מפריעים לו ,ולא על בעל האילן ,כיון הוצאות הקציצה על המזיק .אלא שבסימן תקכו כתבנו שאינו ברור
שההלכה נתנה לניזק רשות לקצוץ את הענפים כדי הטעם שלא יכול למנוע שימוש באויר ,וכאן כתבנו שאין זה בעלות
לסלק את הנזק ,אבל אין חיוב על בעל האילן לקוצצם או ממש ,אבל מכל מקום כיון שנתבאר שבעל חצר אינו יכול למנוע
לשלם את הוצאות הקציצה. שימוש באויר ,ממילא דין זה שייך להרחקת נזקין ולא לדין שותפים
בקרקע .ועוד צריך עיון מה הטעם שאינו יכול למנוע שימוש באויר.
ד .אבנים של כותל שנפלו לחצר חבירו ,חייב בעל האבנים
לפנותן על חשבונו ,ואינו יכול לומר לבעל החצר שיפנה העולה מזה :מדברי היד רמ"ה מבואר ,שאף שאוויר החצר שייך
אותן בעצמו ,כיון שממונו נמצא ממש ברשות חבירו לבעל החצר ,אינו יכול למנוע מחבירו להשתמש באווירו כל זמן
שלא ברשות. שאין השימוש מפריע לו ,ולכן אינו יכול למנוע מענפי אילן חבירו
לנטות לתוך אוויר חצרו .לפיכך ,כאשר הענפים מפריעים לו,
ה .אין דין ענפים הנוטים לאוויר חצר חבירו כדין אבנים
דינם מדיני הרחקת נזיקין ,ורשאי לקוצצם על חשבונו .וזה שונה
שנפלו לתוך חצרו .אבנים שנפלו לחצר הרי הן מונחות
מאבנים שנפלו לקרקע חבירו ,ששם בעל החצר יכול למנוע את
ומשתמשות ברשות חבירו ממש ,ולכן בעליהן חייב
עצם השימוש ברשותו ,ולכן בעל האבנים חייב לפנותן.
לפנותן .אבל ענפים הנוטים באוויר חצר חבירו שייכים
לדיני הרחקת נזיקין ,וכיון שאין זה גירי דיליה ,הוצאות דינים העולים:
קציצתם מוטלות על הניזק.
א .אילן שענפיו נוטים לחצר חבירו ומפריעים לו ,כגון
מדברי היד רמ"ה מבואר ,שאף שאוויר החצר שייך ו. שמונעים ממנו אוויר ואור או מפריעים לשימוש בחצר,
לבעל החצר ,אינו יכול למנוע מחבירו להשתמש באווירו רשאי בעל החצר לקצוץ את הענפים המפריעים לו .ואף
כל זמן שאין השימוש מפריע לו .לפיכך אינו יכול למנוע אם הענפים היו שם שנים רבות ,אם עד עתה לא הפריעו
מענפי אילן חבירו לנטות לאוויר חצרו כל זמן שאינם לבעל החצר ולא הקפיד עליהם ,אין לבעל האילן חזקה.
מפריעים לו ,וכאשר הם מפריעים לו רשאי לקצוץ את
ב .אילן העומד ברשותו של אדם וענפיו נוטים לחצר חבירו,
החלק המפריע על חשבונו.
הפירות שייכים לבעל האילן ,שהולכים אחר מקום
יציאת גוף האילן מן הקרקע ,ואף על פי שבעל החצר
רשאי לקצוץ את הענפים המפריעים לו.
ד
