gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בינת המשפט · Binas Hamishpat — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: בינת המשפט · Binas Hamishpat

שבוע: סוכות (2026-09-21)

בינת המשפט · Binas Hamishpat — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בינת המשפט‬ ‫עניני ממונות אקטואליים‬ ‫בס"ד‪ ,‬גליון תרצט‪ ,‬שבת חג הסוכות תשפז‪ ,‬תשפ"ו מאת‪ :‬יצחק בירך דסקל – דיין ומו"ץ‬ ‫להורדת כל ספרי בינת המשפט חינם לחץ כאן דואר אלקטרוני‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫טל‪052-7611435 :‬‬ ‫)קנה‪ ,‬כו( וז"ל "מי שהיה אילן חבירו נוטה לתוך שדהו‪ ,‬קוצץ כמלא‬ ‫סימן תרצט‬ ‫מרדע על גבי המחרישה‪ ,‬ובחרוב ובשקמה‪ ,‬כל הנוטה עד שיהיה‬ ‫שקול כנגד המצר‪ .‬וכן אם היה נוטה על בית השלחין של חבירו‪ ,‬או‬ ‫בדין אילן שענפיו נכנסים לאויר חצר חבירו‪ ,‬מי‬ ‫על בית האילן‪ ,‬קוצץ את כל הנוטה עד שיהיה שקול כנגד המצר‪.‬‬ ‫משלם הוצאות הקציצה‪.‬‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫ובו יבואר‪ :‬א‪ .‬אילן שנוטה לחצר חבירו שנים רבות ולא הפריע‬ ‫וכן פסק בפתחי חושן )חלק ו פרק יג הערה צא( על מה שכתב )שם‪,‬‬ ‫לשכן‪ ,‬האם יש לו חזקה‪ .‬ב‪ .‬אילן הנוטה לחצר חבירו‪ ,‬האם השכן‬ ‫הלכה מג( "כל אילן חבירו שענפיו נוטים לתוך שלו‪ ,‬קוצץ מה‬ ‫יכול לקצוץ את הענפים‪ .‬ג‪ .‬למי שייכים הפירות והענפים שמעל‬ ‫שמפריע לו"‪ ,‬וז"ל "שולחן ערוך חושן משפט‪ ,‬סימן קנה סעיף כו‪,‬‬ ‫חצר חבירו‪ .‬ד‪ .‬אילן הנוטה לחצר חבירו‪ ,‬מי משלם את הוצאות‬ ‫ושם נאמרו שיעורים באיזה אילן ובאיזה שדה‪ ,‬ופשוט שהכל לפי‬ ‫קציצת הענפים‪ .‬ה‪ .‬אבנים של כותל חבירו שנפלו לחצרו‪ ,‬מי חייב‬ ‫הענין‪ ,‬ונראה דהוא הדין אם הענפים נוטים לחצרו ומפריעים לאויר‬ ‫להוציאן‪ .‬ו‪ .‬מה ההבדל בין אבנים שנפלו לחצר חבירו לענפי אילן‬ ‫ואורה‪ ,‬יכול לקצוץ‪ ,‬ושם בסעיף כז אילן הנוטה לרשות הרבים קוצץ‬ ‫הנוטים לאוויר חצר חבירו‪ .‬ז‪ .‬האם בעל החצר יכול למנוע מחבירו‬ ‫כדי שיהא הגמל עובר ברוכבו‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫להשתמש באוויר חצרו כשאינו מפריע לו‪.‬‬ ‫העולה מזה‪ :‬מותר לקצוץ את ענפי אילן השכן הנוטים לחצרו‬ ‫הנידון‬ ‫ומפריעים לו‪ ,‬כגון שמונעים אוויר ואור‪ .‬ואף שהענפים היו שם‬ ‫"קניתי בית עם חצר פרטית מאדם חילוני‪ .‬עץ של השכן גדל על האויר‬ ‫זמן רב‪ ,‬אין לבעל האילן חזקה‪ ,‬כיון שעד עתה לא הקפיד בעל‬ ‫של החצר‪ .‬כל השנים שגר המוכר החילוני‪ ,‬זה לא הפריע לו‪ .‬לי זה‬ ‫החצר ולא היה הדבר מפריע לו‪ .‬וכן מבואר בשולחן ערוך ובפתחי‬ ‫מאד מפריע לעשות סוכה‪ ,‬האם מותר לי לקצוץ את הענפים‪ ,‬ושל מי‬ ‫חושן‪ ,‬שיכול בעל החצר לקצוץ את הענפים המפריעים לו‪.‬‬ ‫שייכים הענפים‪ ,‬ומי צריך לשלם את הוצאות הקציצה"‪.‬‬ ‫בעלות על הפירות‬ ‫תשובה‬ ‫עוד כתב שם‪ :‬וז"ל "ולענין בעלות הפירות‪ ,‬כתב בשולחן ערוך חושן‬ ‫הניזק צריך לשלם הוצאות קציצת הענפים‪ ,‬כי על הניזק להרחיק‬ ‫משפט סימן קסז סעיף ב‪ ,‬אילן העומד על המיצר‪ ,‬אף על פי שנוטה‬ ‫את עצמו באופן שאינו גירי דיליה‪ ,‬ואינו דומה לנפלו אבניו לחצר‬ ‫לתוך שדה של אחד מהם הרי שניהם חולקים בפירות )וכן כתב‬ ‫חבירו‪ ,‬כיון דמשתמש בקרקע חבירו ללא רשות חייב להוציא את‬ ‫בשולחן ערוך סימן קנה סעיף כט(‪ ,‬והיינו כשהשרשים יונקים משל‬ ‫נכסיו מקרקע חבירו‪ ,‬אבל המשתמש באויר חצר חבירו אינו‬ ‫שניהם‪ ,‬ועיין נתיבות המשפט שם ובקצות החושן סימן קנז סעיף קטן‬ ‫משתמש בחצר חבירו רק באויר‪ ,‬לכן אין איסור שימוש אלא דין‬ ‫ה‪ .‬וכתב הרמ"א שם שאם אילן עומד בשדה של אחד ונוטה לשדה‬ ‫הרחקת נזיקין‪ ,‬שעל הניזק להרחיק עצמו‪.‬‬ ‫של אחר הולכים אחר העיקר והכל שלו"‪.‬‬ ‫"ובשו"ת אגרות משה חושן משפט סימן מג כתב שאילן ששרשיו‬ ‫ביאור התשובה‬ ‫ברשות ראובן והענפים נוטים לרשות שמעון‪ ,‬שלענין הזכות בפירות‬ ‫תלוי בגוף האילן במקום יציאתו מן הקרקע‪ ,‬ואם הוא בשל ראובן‪,‬‬ ‫מותר לקצוץ את הענפים‬ ‫אף על פי שהשרשים וגם הענפים ברשות שמעון‪ ,‬הפירות לראובן‪,‬‬ ‫מותר לקצוץ את הענפים‪ ,‬כיון שהשכן בעל העץ‪ ,‬לא היה לו חזקה‬ ‫והוכיח כן מדאמר רבין אמר רבי יוחנן אחד אילן הסמוך למיצר ואחד‬ ‫באויר החצר‪ ,‬כיון שהענפים לא הפריעו לבעל החצר הקודם‪ ,‬אבל‬ ‫אילן הנוטה מביא וקורא‪ ,‬שלכאורה הוא תרתי דסתרי‪ ,‬דבסמוך‬ ‫כיון שעכשיו זה מפריע יכול לקצוץ‪ ,‬ואין חזקה רק בדבר שכבר‬ ‫למיצר הרי השרשים בשל חבירו ואפילו הכי מביא וקורא אלמא דלא‬ ‫הפריע לאחר כמו שביארנו בסימן קפ‪ ,‬ובסימן תה‪ ,‬בבינת המשפט‪,‬‬ ‫אזלינן בתר שרשים‪ ,‬ואם כן אמאי באילן הנוטה אזלינן בתר השרשים‬ ‫וכיון שאין חזקה יכול לקצוץ‪ ,‬כמו שפסק המחבר בחושן משפט‬ ‫א‬ ‫בינת המשפט‬ ‫עניני ממונות אקטואליים‬ ‫תמיה מנפלו אבניו‬ ‫)וכתב שבין אם הוא מדינא‪ ,‬ובין אם הוא מתקנת יהושע קשה‪ ,‬וכתב‬ ‫אבל יש לתמוה טובא מהא דתנן בבבא מציעא )קיז‪ ,‬ב ‪ -‬קיח‪ ,‬א( "מי‬ ‫עוד דמסתברא שהוא מדינא‪ ,‬דלא מסתבר שיתקן יהושע להפקיע‬ ‫שהיה כותלו סמוך לגינת חבירו ונפל‪ ,‬ואמר לו‪ :‬פנה אבניך‪ ,‬ואמר לו‪:‬‬ ‫ממון של חבירו שהוא שלו מדינא‪ ,‬אלא על כרחך שמדינא היה‬ ‫הגיעוך‪ ,‬אין שומעין לו"‪ .‬ע"כ‪ .‬וכן פסק המחבר )חושן משפט קסו‪,‬‬ ‫שמעון יכול למחות שלא יינק משל חבירו ולא ילכו הענפים לאוירו‪,‬‬ ‫א( "מי שהיה כותלו סמוך לגינת חבירו‪ ,‬ונפל‪ ,‬כופין אותו לפנות‬ ‫ותיקן יהושע שלא יקפידו(‪ ,‬ועל פי זה הוכיח בחידושיו לבבא בתרא‬ ‫אבניו‪ .‬אם אמר ליה‪ :‬פנה אותם ויהיו שלך‪ ,‬אין שומעין לו"‪ .‬עד כאן‪.‬‬ ‫שהפירות שייכים למי שגוף האילן עומד במקום יציאתו‪ ,‬וסיים שלפי‬ ‫הנה מבואר שמי שבעלים על האבנים חייב לפנותן‪ ,‬וכיון שנתבאר‬ ‫סברתו שהוא מדינא‪ ,‬גם אם בעל האילן הוא עובד כוכבים ומזלות‬ ‫שהענפים והפירות שייכים לבעל האילן הוא צריך לפנותן כמו דין‬ ‫אסור ליקח הפירות דהוי גזל עובד כוכבים ומזלות‪ ,‬מה שאין כן אם‬ ‫אבנים‪ ,‬כך הקשו כמה תלמידי חכמים‪.‬‬ ‫אינו אלא מתקנת יהושע יש מקום לומר שלא תיקן אלא לישראל ולא‬ ‫לעובד כוכבים ומזלות‪ ,‬עיין שם"‪.‬‬ ‫העולה מזה‪ :‬ויש להקשות מדין כותל שנפל לגינת חבירו‪ ,‬שכופין‬ ‫את בעל הכותל לפנות את אבניו‪ ,‬ואינו יכול להטיל את הפינוי על‬ ‫נמצינו למדים‪ ,‬אילן הנוטה לחצר חבירו‪ ,‬מי שיוצא האילן משדהו‬ ‫בעל הגינה‪ .‬ואם כן‪ ,‬כיון שהענפים והפירות שייכים לבעל האילן‪,‬‬ ‫הוא בעל הפירות‪ .‬ומכל מקום מי שהענפים הולכים על שדהו זכותו‬ ‫לכאורה גם הוצאות קציצתם ופינויים צריכות להיות מוטלות‬ ‫לקצוץ את הענפים‪.‬‬ ‫עליו‪ ,‬כשם שבעל האבנים חייב לפנות את אבניו‪.‬‬ ‫העולה מזה‪ :‬אילן העומד ברשותו של אדם וענפיו נוטים לחצר‬ ‫חבירו‪ ,‬הפירות שייכים לבעל האילן‪ ,‬שהולכים אחר מקום יציאת‬ ‫ההבדל בין דיני הרחקת נזיקין למתניתין דנפלו אבניו‬ ‫גוף האילן מן הקרקע‪ .‬ומכל מקום‪ ,‬בעל החצר שהענפים נוטים‬ ‫ונראה לעניות דעתי בביאור דין זה‪ ,‬דהנה בבבא בתרא נחלקו רבנן‬ ‫לרשותו רשאי לקצוץ את הענפים המפריעים לו‪.‬‬ ‫ורבי יוסי האם על הניזק להרחיק עצמו או על המזיק להרחיק עצמו‬ ‫)בבא בתרא כה‪ ,‬ב(‪ ,‬ומבואר בגמרא )בבא בתרא כב‪ ,‬ב( דמודה רבי‬ ‫על מי מוטלות הוצאות הקציצה‬ ‫יוסי בגירי דיליה‪ ,‬היינו שמזיק ישר לחבירו‪ ,‬ולהלכה פסק המחבר‬ ‫אבל יש עוד לבאר על מי מוטל הוצאות הקציצה‪ .‬והנה מלשון‬ ‫כרבי יוסי‪ ,‬והוא מבואר באריכות בחושן משפט סימן קנה‪.‬‬ ‫המחבר שכתב שהניזק קוצץ מוכח שהוצאות הקציצה הם על הניזק‪,‬‬ ‫והמעיין בכל האופנים של הרחקת נזיקין הכל איירי באופן שעושה‬ ‫וכן מוכח מלשון הטור שכתב בחושן משפט )הלכות נזקי שכנים סימן‬ ‫ברשותו ונגרם על ידי זה נזק לחבירו‪ ,‬כמו חופר בור וכדומה או שופך‬ ‫קנה‪ ,‬סעיף מא( וז"ל "תשובה לגאון‪ .‬ראובן יש לו תאנה ושרשיה‬ ‫מים בעליה כמבואר בבבא מציעא )קיז‪ ,‬א(‪ ,‬כיון שאינו משתמש‬ ‫בתוך כותלו של לוי‪ ,‬נופו נוטה על גבי עלייתו ומעכבו מלהטיח את‬ ‫ברשות חבירו כלל אלא גורם נזק לחבירו‪ ,‬וגרמא בנזיקין פטור‪ ,‬ועל‬ ‫גגו‪ ,‬ורוצה לוי לקוץ נוף המעכבו‪ ,‬הדין עמו‪ .‬שהתורה נתנה רשות‬ ‫זה נחלקו רבי יוסי ורבנן מי צריך להרחיק עצמו‪ ,‬אבל בגירי דיליה גם‬ ‫לניזק לקוץ כדי היזקו‪ ,‬כדתנן אילן הנוטה לתוך שדה חבירו קוצץ‬ ‫רבי יוסי מודה דהמזיק צריך להרחיק עצמו‪ ,‬וביארנו באריכות בסימן‬ ‫מלא המרדעת‪ ,‬ואין ראובן יכול לומר ללוי אתה גרמת היזקך‬ ‫שיג דמודה רבי יוסי דאפילו במקום שאינו גירי דיליה אבל קשה‬ ‫שהגבהת את גגך‪ ,‬ולא כל הימנך שתגביה את גגך לקוץ את תאנתי‪.‬‬ ‫לניזק להרחיק את עצמו‪ ,‬והמזיק מזיק קבוע‪ ,‬צריך המזיק להרחיק את‬ ‫עכ"ל‪ .‬והביא המחבר דין זה בחושן משפט סימן קנה סעיף כח‪,‬‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫והסמ"ע בסעיף קטן סו העתיק הטעם שהתורה נתנה רשות לניזק‬ ‫וכל זה אינו שייך כלל לנידון של מתניתין דנפלו אבניו לחצר חבירו‪,‬‬ ‫לקצוץ‪ ,‬מוכח שההוצאות על הניזק‪ .‬מבואר שזה רק היתר לניזק‬ ‫דזה ענין אחר לגמרי ואינו שייך כלל לדיני הרחקת נזקין‪ ,‬דדבר פשוט‬ ‫לקצוץ‪ ,‬אבל לא חובת המזיק‪.‬‬ ‫שאסור להכנס או להשתמש בחצר חבירו ללא רשות‪ ,‬ועובר באיסור‬ ‫העולה מזה‪ :‬הוצאות קציצת הענפים מוטלות על הניזק‪ ,‬שבחצרו‬ ‫גזל‪ ,‬ולכן כאשר אבניו נפלו לרשות חבירו הרי שרכושו נמצא בחצר‬ ‫הענפים מפריעים‪ ,‬ולא על בעל האילן‪ .‬שההלכה נתנה לניזק‬ ‫חבירו‪ ,‬ומיד שנפלו התחייב להוציא אותם‪ ,‬ואפילו אם יפקיר אותם‬ ‫רשות לקצוץ את הענפים כדי לסלק את הנזק‪ ,‬אבל אין חיוב על‬ ‫כבר עליו חיוב להוציא אותם‪ ,‬ואיסור זה לא פקע‪ ,‬לפיכך חייב‬ ‫בעל האילן לקצוץ אותם או לשלם את הוצאות הקציצה‪.‬‬ ‫ב‬ ‫בינת המשפט‬ ‫עניני ממונות אקטואליים‬ ‫ראיה מדברי היד רמ"ה שמותר להשתמש באויר חבירו‬ ‫להוציא את אבניו‪ ,‬ודין זה אינו שייך כלל לדיני הרחקת נזקין שנחלקו‬ ‫כשאינו מזיקו‬ ‫רבי יוסי ורבנן‪ ,‬לפיכך חייב להוציא את האבנים‪ ,‬ולכן המחבר כתב‬ ‫ובסימן תקכו ביארנו בדין אילן שביעית על חנית חבירו‪ ,‬והבאנו את‬ ‫דין נפלו אבניו‪ ,‬בחושן משפט סימן קסו בהלכות שותפים בקרקע‪,‬‬ ‫דברי היד רמ"ה‪ ,‬וראינו להעתיק מה שכתבנו שם‪:‬‬ ‫ולא בסימן קנה דאיירי בהלכות נזקי שכנים‪ .‬וזה פשוט‪.‬‬ ‫"וביד רמ"ה בבא בתרא כ"ז אות כ"א‪ ,‬כתב שאין בעל השדה יכול‬ ‫העולה מזה‪ :‬יש לחלק בין דיני הרחקת נזיקין לדין נפלו אבניו‪.‬‬ ‫למנוע מהנוף שיהיה מעל שדהו אם אינו מזיקו‪ ,‬וז"ל )יד רמ"ה בבא‬ ‫בהרחקת נזיקין המזיק משתמש בתוך רשותו‪ ,‬אלא שמעשיו‬ ‫בתרא כז‪ ,‬ב( "ושמעינן מינה‪ ,‬דאחד מבני מבוי שרצה להוציא בו זיזין‬ ‫גורמים נזק לחבירו‪ ,‬ובזה נחלקו רבי יוסי ורבנן על מי מוטל‬ ‫למעלה מגמל ורוכבו מוציא ואין חבירו מעכב עליו‪ ,‬דכיון דמבוי לא‬ ‫להרחיק‪ .‬אבל כשאבניו נפלו לחצר חבירו‪ ,‬ממונו נמצא ממש‬ ‫קאי למבנא ביה מיד בקרקעיתו אלא למיעל ולמיפק מיניה הוא דקאי‪,‬‬ ‫ברשות חבירו שלא ברשות‪ ,‬ולכן מוטל עליו לפנותו‪ ,‬ואין זה כלל‬ ‫לא יכיל לעכובי אחבריה היכא דבעי לאשתמושי באוירא דמבוי אלא‬ ‫מדיני הרחקת נזיקין‪.‬‬ ‫היכא דמעכיב עליה תשמישתיה דמבוי‪ ,‬אבל היכא דלא מעכיב עליה‬ ‫אילן הנוטה שייך להרחקת נזקין‬ ‫תשמישתיה דמבוי מצי מפיק‪ ,‬דהא אילן הנוטה לשדה חבירו דנפקי‬ ‫ענפים דידיה לרשותא דחבריה ולית ליה לבעל השדה למיקץ אלא‬ ‫וכיון שביארנו דין זה יתבאר היטב דין אילן שענפיו נוטים לחצר‬ ‫מלא המרדע על גבי המחרישה‪ ,‬מאי טעמא לאו משום דתשמישתא‬ ‫חבירו‪ ,‬דלכאורה דין זה שייך לאבנים שנפלו לחצר חבירו‪ ,‬שהרי‬ ‫דשדה לא קיימא אלא לחרישה וזריעה‪ ,‬כל היכא דמעכבי ענפים עליה‬ ‫הענפים והפירות שייכים לבעל האילן‪ ,‬אבל באמת המחבר כתב דין‬ ‫חד אנפא מצרכי חרישה וזריעה מצי קאיץ‪ ,‬וכל היכא דלא מעכיב‬ ‫זה בסימן קנה בדיני נזקי שכנים ולא בדיני שותפות בקרקע‪ ,‬כיון‬ ‫עליה מידי מצרכי חרישה לא מצי קאיץ‪ ,‬ואף ע"ג דכוליה שדה‬ ‫שבאמת ענפי האילן לא משתמשים בחצר חבירו אלא באויר החצר‬ ‫מתהומא ועד רקיעא דמרה היא‪ .‬ותנן נמי באידך מתני' כי האי גוונא‬ ‫ולא בקרקע החצר ממש‪ ,‬לכן אין לזה דין של אבנים שנפלו לחצר‬ ‫היו שרשין יוצאין לתוך שדה חברו מעמיק שלשה טפחים כדי שלא‬ ‫חבירו‪ ,‬דעל האויר אין בעלות ממש‪ ,‬ובאמת אין הכי נמי אם ענפים‬ ‫יעכב את המחרישה‪ ,‬הא טפי לא קאיץ אלא היכא דחפר בורות שיחין‬ ‫של עץ חבירו נפלו לחצר חבירו בודאי חייב להוציא אותם מחצר‬ ‫ומערות‪ ,‬דהני נמי צורך עבודת השדה נינהו‪ ,‬דאי לאו הכי לא מצי‬ ‫חבירו‪ ,‬אבל כיון שהם באויר אין זה נחשב בעלות של בעל החצר‪.‬‬ ‫קאיץ ואף על גב דארעא דנפשיה היא‪ ,‬וכל שכן מבוי‪ ,‬דכולהו כי הדדי‬ ‫אף על פי שלענין קנין אויר חצר קונה‪ ,‬כמבואר בחושן משפט )רמג‪,‬‬ ‫נינהו‪ .‬ותנן נמי אילן שהוא נוטה לרשות הרבים קוצץ כדי שיהא הגמל‬ ‫כה( וכן לענין קנין גט )שולחן ערוך אבן העזר קלט‪ ,‬ד(‪ ,‬מכל מקום‬ ‫עובר ברוכבו‪ ,‬ודינא דמבוי כדינא דרשות הרבים הוא להאי מילתא‪,‬‬ ‫הני מילי לענין קנין‪ ,‬כי נחשב שבא לרשותו‪ ,‬אבל אין זה נחשב‬ ‫דתרוייהו לא קיימי אלא לתשמישא דהוי למטה מגמל ורוכבו"‪ .‬עכ"ל‬ ‫משתמש ברשות חבירו ממש שחייב להוציא את הדבר‪ ,‬ואפשר שתוך‬ ‫הנה מבואר‪ ,‬דאפילו מי שהוא בעלים על האויר‪ ,‬אינו יכול למנוע‬ ‫עשרה טפחים כן חייב‪ ,‬אבל סתם אילן ענפיו גבוהים יותר מעשרה‬ ‫שימוש באויר‪ ,‬אפילו שהאויר שלו‪ ,‬כיון שהשימוש ההוא אינו מפריע‬ ‫טפחים‪ ,‬ולכן אין זה דומה למשתמש בחצר חבירו אלא לדין הרחקת‬ ‫לו כלל‪ .‬וצריך לומר שיש הבדל בין שימוש בביתו של אדם ובקרקעו‬ ‫נזקין‪ ,‬ולכן כתבו המחבר בדיני נזקי שכנים‪ ,‬וכיון שאין זה גירי דיליה‪,‬‬ ‫שיכול למנוע‪ ,‬לבין שימוש באויר‪ ,‬כיון שקרקע הוא מקום שימוש‬ ‫לפיכך פסקו רבותינו שעל הניזק להרחיק עצמו ולהוציא ממון‪ ,‬ואינו‬ ‫הרגיל‪ ,‬ועוד שעומד לשכירות ולא אויר‪ ,‬ואולי זה גם בכלל תקנת‬ ‫דומה כלל לנפלו אבניו לחצר חבירו‪.‬‬ ‫יהושע‪ ,‬מכל מקום מבואר שאין יכול למנוע ממנו שיהיה נופו על‬ ‫העולה מזה‪ :‬אילן שענפיו נוטים לאוויר חצר חבירו אינו דומה‬ ‫שדהו‪ .‬אבל אם מזיקו קוצץ המקום שמפריע לו"‪ .‬עד כאן העתקה‬ ‫לאבנים שנפלו לתוך חצרו‪ ,‬כיון שאין הענפים מונחים‬ ‫מסימן תקכו‪.‬‬ ‫ומשתמשים בקרקע חבירו אלא נמצאים באווירו‪ .‬לפיכך דינו‬ ‫הנה ביד רמ"ה מבואר שבעל חצר לא יכול למנוע שימוש באויר‬ ‫מדיני הרחקת נזיקין‪ ,‬וכיון שאין זה גירי דיליה‪ ,‬על הניזק מוטל‬ ‫חצרו‪ ,‬ולפי זה הכל מובן כמבואר לעיל‪ ,‬שכיון שאינו יכול למנוע‬ ‫לקצוץ את הענפים על חשבונו‪ .‬מה שאין כן אם הענפים נפלו‬ ‫שימוש‪ ,‬זו הסיבה שהוצאות הקציצה הן על הניזק‪ ,‬דדוקא בנפלו‬ ‫ממש לתוך החצר‪ ,‬שבעל האילן חייב לפנותם‪.‬‬ ‫ג‬ ‫בינת המשפט‬ ‫עניני ממונות אקטואליים‬ ‫ג‪ .‬הוצאות קציצת הענפים מוטלות על בעל החצר‬ ‫אבניו לקרקע חבירו שיכול למנוע שימוש בחצרו לאבני חבירו‬ ‫שהענפים מפריעים לו‪ ,‬ולא על בעל האילן‪ ,‬כיון‬ ‫הוצאות הקציצה על המזיק‪ .‬אלא שבסימן תקכו כתבנו שאינו ברור‬ ‫שההלכה נתנה לניזק רשות לקצוץ את הענפים כדי‬ ‫הטעם שלא יכול למנוע שימוש באויר‪ ,‬וכאן כתבנו שאין זה בעלות‬ ‫לסלק את הנזק‪ ,‬אבל אין חיוב על בעל האילן לקוצצם או‬ ‫ממש‪ ,‬אבל מכל מקום כיון שנתבאר שבעל חצר אינו יכול למנוע‬ ‫לשלם את הוצאות הקציצה‪.‬‬ ‫שימוש באויר‪ ,‬ממילא דין זה שייך להרחקת נזקין ולא לדין שותפים‬ ‫בקרקע‪ .‬ועוד צריך עיון מה הטעם שאינו יכול למנוע שימוש באויר‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אבנים של כותל שנפלו לחצר חבירו‪ ,‬חייב בעל האבנים‬ ‫לפנותן על חשבונו‪ ,‬ואינו יכול לומר לבעל החצר שיפנה‬ ‫העולה מזה‪ :‬מדברי היד רמ"ה מבואר‪ ,‬שאף שאוויר החצר שייך‬ ‫אותן בעצמו‪ ,‬כיון שממונו נמצא ממש ברשות חבירו‬ ‫לבעל החצר‪ ,‬אינו יכול למנוע מחבירו להשתמש באווירו כל זמן‬ ‫שלא ברשות‪.‬‬ ‫שאין השימוש מפריע לו‪ ,‬ולכן אינו יכול למנוע מענפי אילן חבירו‬ ‫לנטות לתוך אוויר חצרו‪ .‬לפיכך‪ ,‬כאשר הענפים מפריעים לו‪,‬‬ ‫ה‪ .‬אין דין ענפים הנוטים לאוויר חצר חבירו כדין אבנים‬ ‫דינם מדיני הרחקת נזיקין‪ ,‬ורשאי לקוצצם על חשבונו‪ .‬וזה שונה‬ ‫שנפלו לתוך חצרו‪ .‬אבנים שנפלו לחצר הרי הן מונחות‬ ‫מאבנים שנפלו לקרקע חבירו‪ ,‬ששם בעל החצר יכול למנוע את‬ ‫ומשתמשות ברשות חבירו ממש‪ ,‬ולכן בעליהן חייב‬ ‫עצם השימוש ברשותו‪ ,‬ולכן בעל האבנים חייב לפנותן‪.‬‬ ‫לפנותן‪ .‬אבל ענפים הנוטים באוויר חצר חבירו שייכים‬ ‫לדיני הרחקת נזיקין‪ ,‬וכיון שאין זה גירי דיליה‪ ,‬הוצאות‬ ‫דינים העולים‪:‬‬ ‫קציצתם מוטלות על הניזק‪.‬‬ ‫א‪ .‬אילן שענפיו נוטים לחצר חבירו ומפריעים לו‪ ,‬כגון‬ ‫מדברי היד רמ"ה מבואר‪ ,‬שאף שאוויר החצר שייך‬ ‫ו‪.‬‬ ‫שמונעים ממנו אוויר ואור או מפריעים לשימוש בחצר‪,‬‬ ‫לבעל החצר‪ ,‬אינו יכול למנוע מחבירו להשתמש באווירו‬ ‫רשאי בעל החצר לקצוץ את הענפים המפריעים לו‪ .‬ואף‬ ‫כל זמן שאין השימוש מפריע לו‪ .‬לפיכך אינו יכול למנוע‬ ‫אם הענפים היו שם שנים רבות‪ ,‬אם עד עתה לא הפריעו‬ ‫מענפי אילן חבירו לנטות לאוויר חצרו כל זמן שאינם‬ ‫לבעל החצר ולא הקפיד עליהם‪ ,‬אין לבעל האילן חזקה‪.‬‬ ‫מפריעים לו‪ ,‬וכאשר הם מפריעים לו רשאי לקצוץ את‬ ‫ב‪ .‬אילן העומד ברשותו של אדם וענפיו נוטים לחצר חבירו‪,‬‬ ‫החלק המפריע על חשבונו‪.‬‬ ‫הפירות שייכים לבעל האילן‪ ,‬שהולכים אחר מקום‬ ‫יציאת גוף האילן מן הקרקע‪ ,‬ואף על פי שבעל החצר‬ ‫רשאי לקצוץ את הענפים המפריעים לו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ד‬