gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אזמרה לשמך · Azamru Leshmachu — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: אזמרה לשמך · Azamru Leshmachu

שבוע: סוכות (2026-09-21)

אזמרה לשמך · Azamru Leshmachu — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫כמידי שנה‪ ,‬מורנו הרב‬ ‫בס"ד‬ ‫שליט"א ישב עם‬ ‫רופאים מומחים לפני‬ ‫גליון מס'‬ ‫יו"כ‪.‬‬ ‫ניתן להעביר שאלות‬ ‫‪342‬‬ ‫למייל המופיע בסוף‬ ‫תשרי תשפ"ז‬ ‫הגיליון‪ ,‬או דרך שלוחה‬ ‫‪ 88‬בקו בית ההוראה‬ ‫ה‪ .‬כשעושים את הכפרות בכסף ‪ -‬במקום לומר "נפש תחת‬ ‫תוכן עניינים ‪ -‬יום כיפור‬ ‫נפש"‪ ,‬יאמר "דמים תחת דמים"‪ ,‬ובמקום לומר "זה‬ ‫דיני ערב יום כיפור | כפרות | מצות אכילה בערב יו"כ |‬ ‫התרנגול ילך למיתה"‪ ,‬יאמר "זה הכסף ילך לצדקה"‪.‬‬ ‫מאכלים שאין לאוכלם בעיו"כ | טבילה | סעודה‬ ‫המפסקת וברכת המזון | תוספת יו"כ | הדלקת נרות |‬ ‫ו‪ .‬אין לעשות כפרות מכספי מעשר ]בין כשעושה על‬ ‫דיני יום הכיפורים | ברכת הבנים | תפילה זכה | טלית‬ ‫תרנגול ובין כשעושה על כסף[‪.‬‬ ‫וקיטל | בגדים ותכשיטים | איסור מלאכה | איסור רחיצה‬ ‫ז‪ .‬את כסף הכפרות יש לתת דווקא לעניים‪ ,‬ואם מכפר‬ ‫| איסור סיכה | נעילת הסנדל | תפילות יו"כ | מאה‬ ‫ברכות וברכת הבשמים | וידוי בעמידה | בכי‪ ,‬ובקשות‬ ‫בתרנגולים ‪ -‬יתן את בשרם לעניים‪ ,‬או שיפדה בכסף את‬ ‫פרטיות | המתפלל ביחידות | כריעה והשתחוויה במוסף |‬ ‫שוויים ויתן לעניים‪ ,‬ואז יכול לקחת את הבשר לעצמו‪.‬‬ ‫ברכת טלית במנחה | דיני חולה ביום כיפור | החייבים‬ ‫ח‪ .‬העושים כפרות בכסף מזומן‪ ,‬אין חובה שיתנו כסף זה‬ ‫והפטורים מהצום | נטילת תרופות בצום | דיני אכילה‬ ‫עצמו לעניים אלא יכולים לתת סך שווה במקומו‪ ,‬או לתרום‬ ‫ושתייה לשיעורין | קידוש‪ ,‬נטילת ידיים וברכה אחרונה‬ ‫לאוכל בצום | מוצאי יום כיפור | הבדלה | בניית‬ ‫את שווי סך הכפרות בכרטיס אשראי או העברה בנקאית‪.‬‬ ‫הסוכה | שו"ת ליום כיפור‬ ‫ט‪ .‬בחור הנמצא בישיבה ואין ברשותו כסף לעשות כפרות‪,‬‬ ‫והוריו רוצים לעשות כפרות בשבילו ולומר "זה חליפת פלוני‬ ‫בן פלוני"‪ ,‬אף שעיקר מנהג הכפרות הוא בפני המתכפר‬ ‫כפרות‬ ‫ממש‪ ,‬אמנם כשאין אפשרות אחרת יעשו כן‪.‬‬ ‫א‪ .‬זמן עשיית הכפרות על תרנגול הוא בערב יום כיפור‬ ‫י‪ .‬מעוברת עד ‪ 40‬יום דינה ככל אישה שתכפר בתרנגולת‬ ‫באשמורת הבוקר לאחר אמירת סליחות )סי' תרה‪ ,‬מג"א סק"א‬ ‫אחת‪ ,‬ולאחר ‪ 40‬יום ‪ -‬הנוהגים לקחת תרנגול אחד לכל‬ ‫ומשנ"ב סק"ב( ]ואם הסליחות סמוכות לשחרית‪ ,‬יעשה את‬ ‫הזכרים ותרנגולת אחת לכל הנקבות ‪ -‬המעוברת תעשה‬ ‫הכפרות לפני הסליחות[‪ ,‬לפני עלות השחר )כה"ח סק"ה בשם‬ ‫גם עם תרנגול זכר ]שמא נתעברה זכר[‪ ,‬והנוהגים לכפר לכל‬ ‫האריז"ל(‪ .‬ובמקום הצורך אפשר להקדים ולעשות אף לפני‬ ‫אחד בנפרד‪ ,‬אם המעוברת יודעת את מין העובר תעשה‬ ‫חצות הלילה‪ ,‬או במשך עשרת ימי תשובה )פמ"ג ומשנ"ב שם(‪.‬‬ ‫לעצמה על נקבה‪ ,‬ותרנגול‪/‬ת נוספ‪/‬ת לפי מין העובר‪ .‬ואם‬ ‫ב‪ .‬כשעושים על תרנגול ‪ -‬יש הנוהגים כדעת האריז"ל‬ ‫אינה יודעת את מין העובר – תעשה על ‪ 2‬תרנגולות‬ ‫לעשות כפרות לכל אחד בנפרד ]לכל זכר ‪ -‬בתרנגול זכר‪,‬‬ ‫]לעצמה‪ ,‬ושמא נתעברה נקבה[‪ ,‬ועל תרנגול אחד ]שמא‬ ‫ולנקבה ‪ -‬בתרנגולת נקבה[‪ ,‬ומי שקשה לו ‪ -‬יעשה כפרה‬ ‫נתעברה זכר[‪.‬‬ ‫אחת על כל הזכרים ועל כל הנקבות‪ ,‬ויעשה בתרנגול‬ ‫יא‪ .‬מעוברת העושה על כסף‪ ,‬אם עושים לכל אחד כפרה‬ ‫אחד לכל הזכרים ]בבת אחת[‪ ,‬ובתרנגולת אחת לכל‬ ‫בנפרד‪ ,‬תיקח סך כפול ‪ -‬אחד עבורה‪ ,‬ואחד עבור העובר‪.‬‬ ‫הנקבות ]בבת אחת‪ ,‬אך אין לעשות בתרנגול‪/‬ת אחד‪/‬ת‬ ‫כמה פעמים זה אחר זה[‪.‬‬ ‫יב‪ .‬מעוברת שעושה לעצמה על כמה תרנגולים‪ ,‬תאמר‬ ‫"אלו חליפותנו וכו'"‪ ,‬ואם אחר מסובב מעליה‪ ,‬יאמר "אלו‬ ‫ג‪ .‬מי שאינו יכול לעשות כפרות על תרנגול‪ ,‬יעשה על כסף‪,‬‬ ‫חליפותיכם וכו'"‪.‬‬ ‫ויעשה זאת עד כניסת יום הכיפורים‪ ,‬ויש לתת את הכסף‬ ‫לעניים או לגבאי צדקה לפני יו"כ‪ ,‬ואם לא הספיק – ְיזַכה‬ ‫מצות אכילה בערב יום כיפור‬ ‫את הכסף ע"י אחר ]כלומר יתן לו להגביה את הכסף עבור[‬ ‫יג‪ .‬מצוה לאכול ולשתות בערב יום כיפור )וראה בשו"ת שאלה כא‬ ‫עני או קופת צדקה מסוימת‪ .‬ואם לא עשה כן‪ ,‬יתן לאחר‬ ‫האם יש מצוה אף באכילה מועטת(‪.‬‬ ‫יו"כ‪ .‬שכח ולא עשה כפרות – יעשה עד הושענא רבא )עי'‬ ‫יד‪ .‬אף שיש הסוברים שיש קיום מצווה באכילה אף בליל‬ ‫דרכ"ת יו"ד סי' יח ס"ק עז(‪.‬‬ ‫ערב יוה"כ‪ ,‬העיקר להלכה שהמצווה היא רק ביום )עי' רש"י‬ ‫ד‪ .‬כשעושים כפרות בכסף אין לזה סך קבוע‪ ,‬ואם עושה‬ ‫כתובות ה‪ ,.‬או"ח סי' תרד(‪.‬‬ ‫כפרות לכל המשפחה בסכום אחד‪ ,‬ישנם העושים סכום‬ ‫טו‪ .‬גם נשים מצוות לאכול בערב יום הכיפורים‪.‬‬ ‫שווי של תרנגול שהוא בערך ‪ 30‬ש"ח‪ ,‬ויש הלוקחים סך ח"י‬ ‫שקלים‪ .‬אמנם למעשה אין סכום ברור בדבר‪ ,‬ולכן מי‬ ‫טז‪ .‬אף חולה שאוכל ביום כיפור‪ ,‬מצוה עליו לאכול בערב‬ ‫שעושה לכל אחד בנפרד די שיעשו אף על שקל אחד‪.‬‬ ‫יום כיפור‪.‬‬ ‫לא‪ .‬אין אוכלים ושותים בה דברים המחממים את הגוף‪,‬‬ ‫מאכלים שאין לאוכלם בערב יו"כ‬ ‫ולכן אין שותים יין ישן וטוב ]דין זה נוהג רק בסעודה המפסקת[‪.‬‬ ‫יז‪ .‬ביצים ושום ]י"א רק כשהם חמים[‪ ,‬גבינה ושאר מוצרי‬ ‫לב‪ .‬אין אוכלים ביצים ושום וגבינה וחלב חמים ]ויש‬ ‫חלב כשהם חמים ‪ -‬יש אומרים שאין נאכלים כל היום כולו‪,‬‬ ‫מקפידים אף בקרים[‪ .‬י"א שדין זה נאמר אף בסעודת‬ ‫ויש מקילין בשחרית‪ .‬ולמעשה המנהג להקל במוצרי חלב‬ ‫הבוקר )ראה לעיל סע' יז(‪ .‬אין אוכלים דגים בסעודה זו‪ ,‬אך‬ ‫כשהם קרים בשחרית‪ .‬אמנם בחלב עם קפה אין קפידא‬ ‫בדגים קרים יש מקילים )עי' מט"א ואלף המגן סי' תרח(‪ .‬נשים‬ ‫כל היום ]בעניין אכילת בשר בהמה‪ ,‬ראה סע' ל[‪ .‬נשים וקטנים יכולים לאכול‬ ‫וקטנים יכולים לאכול כרגיל‪.‬‬ ‫כרגיל‪.‬‬ ‫לג‪ .‬חלב המעורב בקפה וכדו' מותר‪.‬‬ ‫יח‪ .‬מצווה לאכול דגים בערב יום כיפור במשך היום לפני‬ ‫לד‪ .‬אין לאכול שומשום כיון שהוא עולה לפיו בלילה ומגביר‬ ‫סעודה המפסקת ]דיני אכילת דגים ושאר מאכלים‬ ‫את הליחה ]ובשומשום שעל החלה‪ ,‬או בציפוי של שניצל – אין קפידא[‪.‬‬ ‫בסעודה המפסקת‪ ,‬ראה להלן )סע' ל‪-‬לד([‪.‬‬ ‫ברכת המזון בסעודה המפסקת‬ ‫יט‪ .‬יש נוהגים לאכול קרעפלאך בערב יו"כ‪.‬‬ ‫לה‪ .‬לאחר ברכת המזון‪ ,‬מעיקר הדין מותר לאכול ולשתות‪,‬‬ ‫טבילה בערב יום כיפור‬ ‫וכן לעשות מלאכה‪.‬‬ ‫כ‪ .‬מצוה לטבול בערב יום כיפור‪ .‬והמצטער מהטבילה‪,‬‬ ‫ירחץ עצמו בט' קבין מים )דיני הרחיצה יתבארו בשלוחה ‪ 54‬בקו בית‬ ‫אמנם יש המחמירים שהמברך ברכת המזון נחשב כמי‬ ‫שקיבל בפירוש את יום הכיפורים‪ ,‬ואסור באכילה ובשתייה‬ ‫ההוראה(‪.‬‬ ‫ובעשיית מלאכה‪ .‬ולכן נכון להתנות בפירוש ]בפיו או‬ ‫כא‪ .‬לכתחילה יש להקפיד על דיני חציצה בטבילה זו‪ ,‬ולכן‬ ‫במחשבתו[‪ ,‬שאינו מקבל את הצום ואת איסור המלאכה‬ ‫טוב שלפני הטבילה ינקה את שיניו‪ ,‬יקצוץ ציפורניו וכו'‪.‬‬ ‫בברכת המזון‪.‬‬ ‫אמנם אף כשיש חציצה‪ ,‬אינה מעכבת )ראה בשו"ת שאלה כב(‪.‬‬ ‫תוספת יום הכיפורים‬ ‫כב‪ .‬יש אומרים שיש לטבול שלש פעמים‪.‬‬ ‫לו‪ .‬חובה מהתורה להוסיף מחול על הקודש‪ ,‬ויש להפסיק‬ ‫כג‪ .‬זמנה‪ :‬לאחר חצות היום קודם מנחה‪ ,‬ועכ"פ לא‬ ‫מאכילה ומלאכה ושאר איסורים קודם השקיעה‪.‬‬ ‫מוקדם משעה קודם חצות‪ .‬אם אינו יכול לטבול בזמן זה –‬ ‫יטבול מעלות השחר‪.‬‬ ‫לז‪ .‬בערב יוה"כ יש ‪ 5‬סיבות להדלקת נרות‪ .‬להלן יתבאר‬ ‫כד‪ .‬יתפלל מנחה בבגדי שבת בעוד היום גדול ]לאחר‬ ‫מי צריך להדליק‪ ,‬כמה ובאיזה אופן‪:‬‬ ‫טבילתו[‪ ,‬כדי שיספיק לאכול סעודה המפסקת לאחר‬ ‫מנחה‪.‬‬ ‫]א[‪ .‬נרות יום כיפור – כבכל ערב שבת‪ ,‬גם בערב יו"כ יש‬ ‫להדליק נרות )אך חיובו נובע משום שכך נהגו(‪ ,‬ויברך "להדליק נר‬ ‫כה‪ .‬בחור המתפלל מנחה בישיבה שלא הספיק לטבול‬ ‫של יום הכיפורים"‪.‬‬ ‫קודם מנחה‪ ,‬יטבול לאחר מנחה‪.‬‬ ‫ברכת 'שהחיינו'‪ :‬יש הנוהגות לברך בהדלקת נרות ויש‬ ‫דיני סעודה המפסקת‬ ‫הנוהגות שלא לברך בהדלקת נרות אלא רק לאחר "כל‬ ‫כו‪ .‬הסעודה האחרונה שאוכלים לפני הצום‪ ,‬נקראת‬ ‫נדרי" בבית הכנסת‪ .‬מי שאין מנהג בידה – תברך עם‬ ‫"סעודה המפסקת"‪.‬‬ ‫הציבור בבית הכנסת ולא תברך בעת הדלקת נרות‪.‬‬ ‫כז‪ .‬לכתחילה יש לאוכלה עם פת‪ ,‬ומי שקשה לו יכול להקל‪.‬‬ ‫המברכת בעת הדלקת הנרות ‪ -‬תיזהר שלא לברך שנית‬ ‫לאחר 'כל נדרי'‪.‬‬ ‫כח‪ .‬יש נוהגים לטבול פרוסת 'המוציא' בדבש‪.‬‬ ‫להקדים ההדלקה או הברכה‪ :‬בהדלקת נרות יו"כ‪ ,‬יש‬ ‫כט‪ .‬בשונה מסעודה המפסקת בערב תשעה באב ‪-‬‬ ‫לנהוג כפי שנוהג בהדלקת נרות שבת‪ .‬אולם אף אותן בנות‬ ‫בסעודה זו ניתן לאכול כמה מאכלים שרוצים ]למעט‬ ‫ספרד הרגילות לברך לפני ההדלקה‪ ,‬אם הן מברכות‬ ‫המאכלים שיבואר להלן שאין לאכול[‪ ,‬וכן מזמנים כרגיל‬ ‫'שהחיינו' בהדלקת נרות‪ ,‬יברכו את ה'שהחיינו' לאחר‬ ‫לפני ברכה"מ‪.‬‬ ‫ההדלקה‪ ,‬כיון שבברכת 'שהחיינו' מקבלת על עצמה את‬ ‫ל‪ .‬אוכלים בסעודה זו מאכלים קלים להתעכל‪ ,‬שלא יהיה‬ ‫כל דיני יו"כ‪.‬‬ ‫שבע ומתגאה כשיתפלל‪ .‬דין זה נוהג אף בנשים‪ .‬דין זה‬ ‫נאמר רק בסעודה המפסקת‪ ,‬אך לפני כן מותר )עי' סי' תרח‬ ‫מאחר וצריך ליהנות מהנרות‪ ,‬על כן יקפיד להדליק נרות‬ ‫ס"ד‪ ,‬וערוה"ש שם ס"ט‪ .‬אמנם בגר"ז ובמשנ"ב ס"ק יח משמע שהוא אף בסעודת‬ ‫במקום שישתמשו בו ביו"כ‪ .‬וראה עוד פרטים בזה בשו"ת‬ ‫להלן )בסוף הלכות יום כיפור(‪.‬‬ ‫הבוקר‪ ,‬וצ"ב(‪ .‬ולכן אוכלים בה בשר עוף ולא בשר בהמה‪ ,‬מפני‬ ‫שהוא קשה לעיכול‪.‬‬ ‫ב‬ ‫לח‪ .‬בהדלקת הנרות‪ ,‬האישה מקבלת על עצמה את כל‬ ‫כמו כן‪ ,‬ראוי מאד להדליק גם את תאורת החשמל יחד‬ ‫דיני יום הכיפורים‪ ,‬ולכן צריכה לחלוץ נעליים קודם‬ ‫עם הנרות ]ובאמת בכל שבתות השנה ראוי לעשות כן כשמדליק שלא במקום‬ ‫ההדלקה ]ואותן בנות ספרד הנוהגות שהדלקת הנרות‬ ‫האכילה‪ ,‬שבאופן זה אין הנרות באים כ'תוספת אורה'[‪ ,‬ויעשה באופן הבא‪:‬‬ ‫אינה מהווה קבלת שבת‪ ,‬אינן צריכות להקפיד על כך[‪.‬‬ ‫יחשיך לגמרי את החדר ]כולל כיבוי אורות וסגירת‬ ‫אמנם בשעת הצורך ]וכגון שרוצה לנסוע לבית הכנסת[‪,‬‬ ‫התריסים[‪ ,‬ואז ידליק את החשמל‪ ,‬ומבלי להפסיק בדיבור‬ ‫יכולה להתנות קודם ההדלקה שאינה מקבלת את קדושת‬ ‫ידליק את הנרות ויברך‪ ,‬ונמצא שהברכה הולכת גם על‬ ‫יוה"כ‪ ,‬ובלבד שתדליק תוך ‪ 40‬דק' לשקיעה‪ .‬אם עושה‬ ‫הדלקת הנרות וגם על הדלקת החשמל‪.‬‬ ‫תנאי‪ ,‬אין לה לברך שהחיינו בזמן ההדלקה )עי' שו"ת פרי יצחק‬ ‫בחורי ישיבות – במשך השנה סומכים על הדלקת הנרות‬ ‫ח"ב סי' ט(‪ ,‬אלא רק בבית הכנסת‪ .‬ואם בירכה‪ ,‬אסור לנסוע‪.‬‬ ‫בחדר אוכל‪ ,‬אך ביו"כ שלא נכנסים לחדר אוכל‪ ,‬יש‬ ‫להקפיד שהבחורים ידליקו נרות בחדרם ]בהסכמת הנהלת‬ ‫הישיבה‪ ,‬ודי שכולם ישתתפו בנרות ע"י שיגביהו אותם‪ ,‬ואחד מחברי החדר‬ ‫ברכת הבנים‬ ‫ידליקם בברכה[‪ ,‬ותחילה יש להחשיך את החדר‪ ,‬ולאחמ"כ‬ ‫לט‪ .‬רבים נוהגים שהאב מברך את בניו ובנותיו בערב יו"כ‬ ‫ידליק את התאורה יחד עם הנרות‪ ,‬וכנ"ל‪ .‬אם הישיבה לא‬ ‫לפני שהולכים לבית הכנסת‪.‬‬ ‫מסכימה להדליק נרות בחדרים – ידליקו את החשמל‬ ‫תפילה זכה‬ ‫בחדר בברכה‪.‬‬ ‫מ‪ .‬שיטת הרמב"ן )יומא פז( שיש להתוודות סמוך לחשיכה‪,‬‬ ‫וראה פרטים נוספים בזה בשו"ת להלן )בסוף הלכות יום כיפור(‪.‬‬ ‫וראוי להחמיר כדעה זו‪ ,‬ולכן בני אשכנז נוהגים לומר‬ ‫]ב[‪ .‬נר נשמה – מי שאביו או אמו הלכו לעולמם‪ ,‬עליו‬ ‫"תפילה זכה" סמוך לשקיעה )משנ"ב סי' תרז ס"ק א(‪ ,‬ובני‬ ‫להדליק עבורם נר נשמה לכפר עליהם בערב יו"כ‪ ,‬ודי בנר‬ ‫ספרד אומרים את הפיוט "לך קלי תשוקתי" שנאמר בו‬ ‫נשמה אחד עבור שני ההורים‪.‬‬ ‫וידוי‪.‬‬ ‫]ג[‪ .‬נר הבריא ‪ /‬נר החיים – כל איש נשוי מבני אשכנז‬ ‫מא‪ .‬אף שוידוי אומרים בעמידה )כדלהלן סע' עה(‪ ,‬באמירת‬ ‫ידליק נר אחד שידלק עד מוצאי יו"כ‪.‬‬ ‫וידוי זה נהגו העולם להקל לשבת )ובטעם הדבר יש לבאר‪ ,‬מאחר שיש‬ ‫ספק אם העמידה מעכבת בדיעבד )עי' משנ"ב שם ס"ק י(‪ ,‬נהגו להקל בוידוי זה שאינו חובה(‪.‬‬ ‫אם הנר נכבה במהלך יו"כ‪ ,‬יש מקפידים לשוב ולהדליקו‬ ‫במוצאי יו"כ‪ ,‬אף שמן הדין אין לחוש לכך )רמ"א שם‪ ,‬משנ"ב ס"ק יד‪,‬‬ ‫מב‪ .‬אם לא אמר או לא סיים לומר תפילה זכה ]ולבני‬ ‫מפני שבדר"כ הנר לא נכבה מעצמו‪ ,‬אלא מחמת שאינו טוב או מחמת הרוח(‪.‬‬ ‫ספרד‪ ,‬פיוט "לך קלי תשוקתי"[ לפני השקיעה‪ ,‬יכול‬ ‫לאומרה לאחר השקיעה‪ ,‬ואף לאחר תפילת ערבית‪ ,‬אך‬ ‫אם שכח להדליקו‪ ,‬אין טעם להדליקו במוצאי יו"כ‪.‬‬ ‫את הוידוי ]"חטאתי עוויתי פשעתי"[ ראוי לומר לפני‬ ‫]ד[‪ .‬נר ששבת – בהבדלה במוצאי יו"כ מברכים 'בורא‬ ‫השקיעה ]ואין חובה לומר לפני השקיעה את נוסח קבלת‬ ‫מאורי האש' על נר ששבת‪ ,‬כלומר שהיה דלוק מערב יו"כ‬ ‫קדושת יו"כ המופיע בתפילה זכה‪ ,‬כיון שעיקר קבלת‬ ‫)טעם הדבר הוא בכדי שיבדילו שיו"כ שונה מכל יו"ט‪ ,‬ואסור להדליק בו נר‪ ,‬ולכך‬ ‫תוספת יו"כ היא ע"י שפורש ממלאכה ומהעינויים )ראה אזמרה‬ ‫מברכים במוצאי יו"כ על נר ששבת(‪ .‬ואף שהיה ניתן לכאורה לברך‬ ‫לשמך גיליון ‪.[(99‬‬ ‫במוצאי יו"כ על הנר נשמה או על הנר הבריא‪ ,‬אך מאחר‬ ‫מג‪ .‬בנוסח תפילה זכה מופיע "הריני מקבל עלי קדושת יום‬ ‫ואלו נרות שהודלקו לכבוד‪ ,‬אי אפשר לברך עליהם‪ ,‬משום‬ ‫הכיפורים וכו'" ‪ -‬יש המדלגים מילים אלו ואומרים אותן‬ ‫שיש לברך על נר שהודלק להאיר‪ ,‬ועל כן יש להדליק נר‬ ‫בפני עצמו ]וראה להלן )דיני מוצאי יו"כ( בדין אדם ששכח להכין או שנכבה לו‬ ‫לאחר שאמרו כל נדרי פעם אחת ]לפני השקיעה[ )וטעמם‬ ‫שהרי אסור להתיר נדרים ביו"כ )או"ח סי' שמא(‪ ,‬וא"כ כיון שקיבל קדושת יום‬ ‫ה'נר ששבת'[‪.‬‬ ‫הכיפורים‪ ,‬איך יאמר לאחמ"כ כל נדרי(‪ .‬אמנם המנהג לומר זאת )ויש‬ ‫]ה[‪ .‬נר בחדר שינה ‪ -‬כל זוג נשוי מבני אשכנז צריך‬ ‫לבאר בטעמם מפני שהוא שבות )עי' סי' רסא‪ ,‬סי' שמב( לצורך מצוה‪ ,‬ועוד שכיון‬ ‫להדליק נר בחדר שינה ]ובמקום שיש חשש שריפה‪ ,‬די שישאיר תאורה‬ ‫שבדעתו להתיר אח"כ נדרים‪ ,‬לא קיבל יו"כ לעניין זה(‪.‬‬ ‫בחדר[‪ .‬אמנם ניתן להדליק את הנר הבריא או את הנר‬ ‫לבישת טלית‬ ‫ששבת בחדר שינה‪ ,‬ולא צריך נר מיוחד בפני עצמו‪.‬‬ ‫מד‪ .‬לובשין טלית גדול בליל יום הכיפורים‪ ,‬ויש ללבוש את‬ ‫נמצא למעשה‪ :‬כל אדם נשוי מבני אשכנז צריך להדליק‬ ‫הטלית מבעוד יום כדי שיוכל לברך עליו‪.‬‬ ‫שלושה סוגי נרות ‪ -‬נרות יו"כ ]יחד עם התאורה‪ ,‬וכדלעיל[‪,‬‬ ‫נר הבריא ונר ששבת ]ואת אחד מהם ידליק בחדר שינה[‪.‬‬ ‫לבישת קיטל‬ ‫אם הוא יתום – עליו להדליק בנוסף לאלו גם נר נשמה‪.‬‬ ‫מה‪ .‬בני אשכנז ]ויש מבני ספרד[ נוהגים ללבוש קיטל ביום‬ ‫בני ספרד מדליקים רק את נרות א‪,‬ב‪,‬ד‪.‬‬ ‫כיפור‪.‬‬ ‫ג‬ ‫"אשר יצר" מותר לרחוץ ידיו‪ .‬והנכון שיקנח או ישפשף או‬ ‫מו‪ .‬בשנה ראשונה לנישואין יש מנהגים שונים בלבישת‬ ‫ייגע בידיו במקומות המכוסים‪ ,‬ואז יוכל ליטול ידיו‪ .‬נטילה‬ ‫הקיטל‪.‬‬ ‫זו ‪ -‬באופן שהיא מותרת ‪ -‬היא עד סוף פרקי האצבעות‬ ‫מז‪ .‬אין להיכנס לבית הכסא בקיטל‪.‬‬ ‫]כולל[‪.‬‬ ‫לבישת בגדים ותכשיטים‬ ‫נט‪ .‬אף שבעלמא צריך ליטול ידיים לפני התפילה‪ ,‬ביו"כ‬ ‫מח‪ .‬אין לובשים בגדים מפוארים ויקרים‪.‬‬ ‫אין נוטלים ידיים לפני התפילה‪ .‬ואף אם ישן שינת‬ ‫צהריים‪ ,‬אינו נוטל ידיו‪ ,‬אמנם אם יודע שנגע בידיו‬ ‫מט‪ .‬נשים לא יענדו תכשיטים שמתקשטות בהם בשבת‬ ‫במקומות המכוסים‪ ,‬יטול‪.‬‬ ‫ויום טוב מאימת יום הדין )מט"א סי' תרי ס"ט‪ ,‬משנ"ב ס"ק טז(‪ .‬ואף‬ ‫גברים הרגילים לענוד שעון כתכשיט מיוחד לכבוד שבת‬ ‫ס‪ .‬רחיצה לרפואה מותרת‪ ,‬ולכן מי שיש לו כאבי ראש‬ ‫ויו"ט‪ ,‬לא יענדוהו ביו"כ‪ .‬ולעניין חפתים של שבת ויו"ט‪ ,‬אף‬ ‫חזקים‪ ,‬שהוא בגדר חולה שאין בו סכנה ]דהיינו שנפל‬ ‫שהוא תכשיט‪ ,‬יל"ד שמותר כיון שמשתמשים בו כחלק‬ ‫למשכב או חולה כל גופו שאינו יכול לתפקד[‪ ,‬אם על ידי‬ ‫מהבגד‪.‬‬ ‫הרחיצה ירגיש יותר טוב‪ ,‬מותר לרחוץ במים צוננים‪.‬‬ ‫נ‪ .‬תכשיטים שאישה רגילה לענוד בימות החול‪ ,‬מותר‬ ‫סא‪ .‬רופא מותר לרחוץ ידיו לפני בדיקת החולה ולאחריה‪,‬‬ ‫לענדם ביום הכיפורים‪ ,‬ואפי' תכשיטי זהב )עי' רעק"א סי' תרי‪,‬‬ ‫כדרכו כל השנה‪.‬‬ ‫ומט"א שם סע' יא(‪.‬‬ ‫סב‪ .‬כהנים העולים לדוכן נוטלים ידיהם כרגיל‪.‬‬ ‫איסור מלאכה‬ ‫סג‪ .‬חולים וקטנים האוכלים פת נוטלים ידיהם כרגיל‪.‬‬ ‫נא‪ .‬כל מלאכה שאסורה בשבת אסורה ביום כיפור‪ ,‬אלא‬ ‫איסור סיכה‬ ‫שבשבת עונשה במזיד בסקילה‪ ,‬וביו"כ עונשה כרת‪.‬‬ ‫סד‪ .‬אסור לסוך אפילו מקצת גופו‪ ,‬ואפילו כשהסיכה אינה‬ ‫איסור רחיצה‬ ‫לשם תענוג‪ ,‬ואפילו כשהיא נועדה להעביר הזוהמא‪.‬‬ ‫נב‪ .‬אסור להתרחץ ביום כיפור‪ ,‬בין בחמין ובין בצונן‪,‬‬ ‫סה‪ .‬אסור לסוך בבושם‪ ,‬דאודורנט וכדו' ]אבל אין איסור‬ ‫ואפילו להושיט אצבעו במים אסור‪.‬‬ ‫להתבשם מערב יו"כ[‪.‬‬ ‫נג‪ .‬רחיצת קטנים‪ :‬נוהגים שלא לרחוץ ביו"כ אפי' את‬ ‫סו‪ .‬סיכה לרפואה מותרת‪ ,‬ולכן חולה שאין בו סכנה‪ ,‬באופן‬ ‫הקטנים שרגילים לרוחצם כל יום‪ .‬ואם התלכלכו‪ ,‬רוחצים‬ ‫שמותר לו לסוך ע"פ דיני רפואה בשבת וביום כיפור‪ ,‬מותר‬ ‫את מקום הלכלוך‪.‬‬ ‫לו לסוך לרפואה חומר נוזלי‪.‬‬ ‫נד‪ .‬כשקמים בבוקר נוטלים ידיים עד סוף פרקי האצבעות‬ ‫דיני נעילת הסנדל‬ ‫]כולל פרקי האצבעות‪ ,‬וכיוון שקשה לצמצם בזה‪ ,‬אין איסור‬ ‫סז‪ .‬אסור לנעול נעלי עור‪.‬‬ ‫אם נשפך מעט יותר מכך )ועי' יוסף אומץ סי' תתרג([‪ ,‬ונוטל כדרכו‬ ‫סח‪ .‬נעליים משאר מינים מותר‪ ,‬ויש אומרים שאף בשאר‬ ‫כל השנה ‪ -‬ג' או ד' פעמים לסירוגין‪.‬‬ ‫מינים הותר רק באופן שמרגישים את קושי הארץ‪ ,‬אבל אם‬ ‫נה‪ .‬שטיפת הפנים אסורה‪ ,‬וכן שטיפת העיניים אסורה‪,‬‬ ‫אין מרגישים את קושי הארץ אסור‪ ,‬ויש אף שמחמירים שאין‬ ‫אלא אם כן יש בהן לכלוך‪ ,‬שאז מותר ללחלח אצבעו במים‬ ‫ללבוש כלל נעליים אלא רק גרביים‪.‬‬ ‫ולרחוץ את מקום הלכלוך בלבד‪.‬‬ ‫סט‪ .‬מחנכים את הקטנים אף בגיל ב' וג' שלא ללכת‬ ‫נו‪ .‬רחיצת הפה אסורה‪ ,‬ואפילו במקום צער גדול‪ ,‬אך‬ ‫בנעלי עור‪ .‬אך אם צריכים לצאת לחוץ ויש רק נעלי עור‪,‬‬ ‫אם הקיא‪ ,‬אזי הרחיצה נועדה להסיר הלכלוך‪ ,‬ומותר‪.‬‬ ‫מותר לנעול להם‪.‬‬ ‫נז‪ .‬רחיצה לאחר כניסה לבית הכסא‪ :‬אם לא עשה צרכיו‬ ‫ע‪ .‬נעליים שנוחות לנעילה כגון נעלי קרוקס מקוריות וכדו'‬ ‫כלל – נחלקו הפוסקים אם ייטול ידיו )רעק"א ופמ"ג(‪ ,‬ומסקנת‬ ‫‪ -‬אף שאין למחות ביד המקילים בזה‪ ,‬לכתחילה אין לנעלם‬ ‫הבה"ל )סי' תריג( דלא יטול אלא יקנח ידיו בלבד ]אך אם‬ ‫ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫לבו תוהה עליו בשביל שאינו נוטל‪ ,‬רשאי ליטול כדי שיוכל‬ ‫להתפלל בדעה מיושבת[‪.‬‬ ‫נח‪ .‬נכנס לבית הכסא ועשה צרכיו גדולים או קטנים‪:‬‬ ‫מאה ברכות וברכת הבשמים‬ ‫אם קינח לאחר עשיית צרכיו‪ ,‬או שפשף לאחר קטנים ‪-‬‬ ‫עא‪ .‬בתפילות יום כיפור ישנן ‪ 68‬ברכות ]ומשתנה כל אחד לפי‬ ‫מותר לרחוץ ידיו כיוון שהן מלוכלכות‪ ,‬אך אם לא שפשף‬ ‫מנהגו[‪ .‬ואם מכוון לשמוע את ברכות העולים לתורה‬ ‫וקינח ‪ -‬ביום מותר ליטול ידיו כיון שמתפללים במשך היום‪,‬‬ ‫והמפטיר ]בשחרית ובמנחה[ ועונה אמן‪ ,‬יש לו ‪ 29‬ברכות‬ ‫אבל בלילה לאחר התפילה‪ ,‬יש מחלוקת האם משום ברכת‬ ‫ד‬ ‫פב‪ .‬יש לומר 'יזכור' אף ביחידות ]ובני ספרד לא אומרים‬ ‫נוספות ]למנהג אשכנז[‪ ,‬ונמצא שחסר לו ‪ 3‬ברכות‬ ‫אף בציבור[‪.‬‬ ‫להשלים למאה ברכות ]משנ"ב )סי' מו ס"ק יד(‪ ,‬והוסיף‬ ‫כריעה והשתחוויה במוסף‬ ‫דאפשר שיצא במה שמכוון לשמוע חזרת הש"ץ[‪.‬‬ ‫פג‪ .‬בעת שכורעים בתפילת מוסף‪ ,‬יש להפסיק באיזה דבר‬ ‫עב‪ .‬משלימים למאה ברכות ע"י ברכת 'אשר יצר'‪ ,‬וכן ע"י‬ ‫בינו לבין הקרקע ]וניתן להפסיק אף ע"י טלית[‪ .‬יש להקפיד‬ ‫ברכות הריח על בשמים‪ ,‬ויש ליזהר שלא להיכשל בברכה‬ ‫בעיקר שיהיה הפסק בין פניו לקרקע ]יש לאשכנזים )ולחלק‬ ‫שאינה צריכה‪.‬‬ ‫מבני ספרד‪ ,‬עי' סי' שב ס"א‪ ,‬ובא"ח פרשת ויחי( ליזהר שלא לנקות את‬ ‫עג‪ .‬המברך ברכת הריח‪ ,‬לא יכול לברכה שוב עד שיעברו‬ ‫הבגדים מאבק לאחר הכריעות[‪.‬‬ ‫כמה שעות‪ ,‬כיוון שצריך שיסיח דעתו‪.‬‬ ‫פד‪ .‬אם משתמש בנייר מחשב‪ ,‬צריך לייחדו לכך בערב‬ ‫עד‪ .‬המברך ברכת הריח בבית הכנסת ויצא חוץ לבניין‬ ‫יו"כ ]ומועיל 'יחוד' אף שהוא רק ליום זה[‪ ,‬ולאחמ"כ ישליכנו לפח‪.‬‬ ‫וחזר‪ ,‬לא יברך שנית על אותו סוג בשמים ]אא"כ הסיח‬ ‫ברכת טלית במנחה‬ ‫דעתו[‪ ,‬ויכול לברך על סוג אחר בלבד‪.‬‬ ‫פה‪ .‬אין לברך על הטלית במנחה ביו"כ‪ ,‬אף בהפסק‬ ‫וידוי בעמידה‬ ‫שעתיים ושלוש‪ ,‬ואף בשינה‪ ,‬כי אינו נחשב ודאי היסח‬ ‫עה‪ .‬יש לעמוד בשעת אמירת הוידוי‪ ,‬ואין לסמוך או‬ ‫הדעת‪.‬‬ ‫להישען על סטנדר‪ ,‬שולחן וכד'‪ ,‬באופן שאם יזיזו אותם‪,‬‬ ‫האדם ייפול ]ולכן אף שטוב לשחות ולהתכופף כמו‬ ‫ששוחים ב"מודים"‪ ,‬יש להיזהר שלא יישען‪ ,‬וכאמור[ )סי' תרז‬ ‫החייבים והפטורים מהצום‬ ‫ס"ג(‪.‬‬ ‫הרחבה ופירוט מחלות שונות‪ ,‬בקו בית ההוראה – שלוחה‬ ‫עו‪ .‬מי שקשה לו יכול להקל בזה‪ ,‬אך עכ"פ באמירת "אבל‬ ‫‪201‬‬ ‫אנחנו ואבותינו חטאנו" יעמוד ולא יישען כנ"ל‪ .‬חולים‬ ‫פו‪ .‬חולה שיש בו סכנה שהצום מזיק לו ועלול להרע את‬ ‫וזקנים שהעמידה קשה להם‪ ,‬יכולים לסמוך אף באמירת‬ ‫מצבו‪ ,‬אינו צם ]בדר"כ ברוב המחלות די בשתייה‬ ‫"אבל אנחנו ואבותינו חטאנו"‪ .‬אלו שאינם יכולים לעמוד‬ ‫לשיעורין[‪.1‬‬ ‫כלל‪ ,‬יאמרו וידוי בישיבה )כה"ח שם ס"ק כג‪ ,‬ועי' ברכ"י סי' קלא סק"ח(‪.‬‬ ‫אדם שמרגיש שעומד להתעלף‪ ,‬כגון שרואה שחור מול‬ ‫בכי‪ ,‬ובקשות פרטיות ביו"כ‬ ‫העיניים או סחרחורת חזקה או שחש חולשה המקשה עליו‬ ‫עז‪" .‬נוהגין לבכות ולהוריד דמעות בתפילת ר"ה ויום‬ ‫לקום מהמיטה‪ ,‬צריך לשתות לשיעורים ]אם די לו בכך[‪.‬‬ ‫הכיפורים‪ ,‬אף כשחל בשבת" )מט"א סי' תקפב סע' כח‪ .‬ואף שבר"ה‬ ‫ולאחר שהתחזק‪ ,‬הדבר תלוי במצבו‪.‬‬ ‫יש בזה נדון )כמבואר בגיליון ר"ה(‪ ,‬ביו"כ מותר‪ ,‬ועי' מנהג האר"י המובא בבאה"ט‬ ‫פז‪ .‬חולה שאין בו סכנה והצום לא יביאו לידי סכנה‪ ,‬צריך‬ ‫סי' תקפד ס"ק ג(‪.‬‬ ‫לצום‪ ,‬ואסור מהתורה לאכול או לשתות אפי' כלשהוא‪,‬‬ ‫עח‪ .‬מותר לבקש בקשות פרטיות ביו"כ‪ ,‬אף כשחל בשבת‪.‬‬ ‫וכדלהלן סע' קה )לדין לקיחת תרופות‪ ,‬ראה להלן סע' קג(‪.‬‬ ‫ומותר אף בסוף תפילת מוסף )אע"פ שבעיקרה לא נתקנה לבקשות‬ ‫פח‪ .‬חיוב קטנים בצום‪:‬‬ ‫הפרטיות(‪.‬‬ ‫עד גיל תשע – אינם צמים כלל‪ ,‬ומותר להאכילם בידיים‬ ‫המתפלל ביחידות‬ ‫]אפי' ממתקים[‪.‬‬ ‫עט‪ .‬המתפלל ביחידות מתפלל תפילות לחש כרגיל‪ ,‬וצריך‬ ‫מגיל תשע עד גיל מצוות – מחנכים אותם לתענית שעות‪,‬‬ ‫לומר רק את הוידויים שבתפילות לחש )עי' שעה"צ סי' תרכ ס"ק ג(‪.‬‬ ‫ויאכלו שעה לאחר שרגילים לאכול את ארוחתם הקבועה‬ ‫פ‪" .‬כל נדרי"‪ ,‬פיוטים ושאר הוידויים – אין חובה לומר‪ ,‬אך‬ ‫]דהיינו‪ ,‬ילד הרגיל לאכול ארוחת בוקר בשעה ‪ ,10‬יאכל‬ ‫הרוצה לאומרם – יכול‪.‬‬ ‫ביו"כ בשעה ‪ .11‬ממתק קטן וכד' שאוכל בבוקר אינם‬ ‫נחשבים ארוחה קבועה[‪.‬‬ ‫פא‪ .‬י"ג מידות‪ ,‬ואף פיוטים שיש בהם י"ג מידות – אפשר‬ ‫לומר בתנאי שאומרם עם טעמים‪.‬‬ ‫חולה במחלה הנוראה או שעבר טיפולים למניעתן‪ ,‬שושנה עם חום‪,‬‬ ‫‪ 1‬להלן כמה מחלות ל"ע שעל הסובל מהן להתייעץ עם מורה‬ ‫דלקת בגרון‪ ,‬אנגינה עם ‪ 38‬מעלות חום‪ ,‬אפילפסיה כשהיו התקפים‬ ‫הוראה ורופא כיצד עליו לנהוג ביו"כ‪ :‬אי ספיקת לב קשה‪ ,‬פרפור‬ ‫לאחרונה‪ ,‬לאחר אירוע מוחי‪ ,‬חולי פרקינסון‪ ,‬מונו פעיל ]עד שתפקודי‬ ‫פרוזדורים לאחר אירוע נוירולוגי‪ ,‬חולי אסטמה קשים המטופלים‬ ‫הכבד חוזרים לנורמה[‪ ,‬צהבת‪ ,‬מחלות נפש מסוימות‪ ,‬ועוד‪...‬‬ ‫בסטרואידים‪ ,‬לאחר התקף לב‪ ,‬תסחיף ריאתי‪ ,‬אנגינה פקטוריס‪,‬‬ ‫שלשולים והקאות שנמשכים ויש חשש להתייבשות‪ ,‬ניתוח מעקפים‪,‬‬ ‫ה‬ ‫שעד שיעברו שלשה ימים מעת לעת דהיינו עד אותה שעה‬ ‫לעניין ליל יו"כ ]בקטן מעל גיל תשע[ – אם מרגיש צורך‬ ‫שבה היא ילדה דינה כיולדת תוך ג' שנתבאר בסעיף‬ ‫לאכול‪ ,‬מותר‪.‬‬ ‫הקודם‪.‬‬ ‫מעוברת ]פרטים נוספים בשלוחה ‪ 200‬בקו בית ההוראה[‬ ‫צט‪ .‬ילדה מד' תשרי ואילך‪ ,‬אוכלת לשיעורין אלא אם כן‬ ‫פט‪ .‬אישה מעוברת ‪ -‬כאשר ההריון תקין והיא חשה בטוב‬ ‫אומרת שאינה צריכה וגם הרופאים אומרים שאינה צריכה‬ ‫עליה לצום כרגיל ]ואם היא חוששת לצום‪ ,‬ראה בשו"ת לקמן‪ ,‬בעניין אכילה‬ ‫שאז אסור לה לאכול‪ .‬אבל אם אין ידוע שהיא אינה צריכה‬ ‫ושתייה לחולים[‪ .‬ועליה להכין את עצמה קודם הצום בשתייה‬ ‫אוכלת לשיעורין‪.‬‬ ‫מרובה של ‪ 3-4‬ליטר נוזלים ביממה שלפני הצום‪ .‬במהלך‬ ‫ק‪ .‬ילדה בג' תשרי ‪ -‬לדעת השולחן ערוך צמה‪ ,‬ולמשנ"ב‬ ‫הצום תשתדל לנוח ככל האפשר ותשהה במקום ממוזג‪,‬‬ ‫עד גמר המעת לעת‪ ,‬דהיינו עד אותה שעה שבה ילדה ‪-‬‬ ‫ולא תלך לבית הכנסת‪.‬‬ ‫אוכלת פחות מכשיעור ]ומשעה זו עד צאת הצום‪ ,‬תצום‬ ‫צ‪ .‬במקרה שיש התכווצויות או צירים ‪ -‬תשתה לשיעורים‪,‬‬ ‫כרגיל[‪ ,‬וכן הלכה‪.‬‬ ‫ואם לא די בזה ‪ -‬תשתה כרגיל‪.‬‬ ‫קא‪ .‬ילדה לפני ג' תשרי‪ ,‬כיון שעברו מהלידה שבעה ימים‬ ‫צא‪ .‬אם האישה מרגישה חולשה חזקה וסחרחורות ורואה‬ ‫מעת לעת הרי היא ככל אישה שצריכה לצום‪ ,‬ואם היא‬ ‫שחור מול העיניים‪ ,‬דינה ככל אדם שבמקרה זה תשתה‬ ‫מניקה נתבאר דינה לעיל סעיף צה‪.‬‬ ‫לשיעורים‪ .‬ואם זה לא מספיק‪ ,‬תשתה כמות גדולה‪.‬‬ ‫נטילת תרופות בצום‬ ‫צב‪ .‬בבחילות בהריון אין סיכון לעובר‪ ,‬רק חוסר נוחות‪ .‬אך‬ ‫קב‪ .‬חולה שיש בו סכנה‪ ,‬דהיינו שאם לא יטול תרופות יש‬ ‫במקרה שיש הקאות מרובות או קשות או שהקיאה את‬ ‫אף חשש סכנה‪ ,‬נוטל תרופות כהרגלו‪.‬‬ ‫הכל ‪ -‬עלולים להגיע להתייבשות‪ ,‬ולכן אם האישה מקיאה‬ ‫קג‪ .‬חולה שאין בו סכנה‪ ,‬דהיינו שהוא נפל למשכב או‬ ‫הרבה צריכה לשתות לשיעורים‪.‬‬ ‫חולה כל גופו ]שאינו יכול לתפקד[‪ ,‬אפי' שאין בו סכנה‪,‬‬ ‫צג‪ .‬כאשר ההמוגלובין נמוך מ‪ 9-‬לא צמים ויש לאכול‬ ‫מותר לו לקחת תרופות שאין בהם טעם‪ ,‬ואם לא יכול‬ ‫ולשתות לשיעורים‪ .‬כאשר ההריון לא תקין יש בזה פרטים‬ ‫לבלוע בלא מים‪ ,‬יש מקילים שיכול למרר מים ]ע"י מלח או‬ ‫מרובים ויש לשאול חכם‪.‬‬ ‫כמה שקיות תה ללא סוכר[ ולבלוע את הכדור עם מים‬ ‫צד‪ .‬הבעל חייב לעזור לאשתו גם אם יתבטל מתפילה‬ ‫מרים ]ויש מקילים לבולעו ע"י שאוסף את הרוק[‪ ,‬וראה עוד‬ ‫בציבור )כמבואר בסע' קה(‪.‬‬ ‫בשו"ת שאלה ד‪.‬‬ ‫מינקת ]פרטים נוספים בשלוחה ‪ 200‬בקו בית ההוראה[‬ ‫קד‪ .‬מי שיש לו רק מיחושים ואינו מוגדר אפילו כחולה‬ ‫שאין בו סכנה‪ ,‬אסור לו לקחת תרופות אפי' בלא מים‪,‬‬ ‫צה‪ .‬מינקת צמה ביום הכיפורים‪ .‬יש לה להתכונן היטב‬ ‫כמו שבכל שבת הדבר אסור משום רפואה בשבת‪.‬‬ ‫ביומיים שלפני הצום‪ ,‬בשתייה מרובה של מיץ ענבים‪ .‬אם‬ ‫יש לה אפשרות לשאוב חלב – תשאב לפני הצום כדי‬ ‫שתצטרך להניק פחות ותאבד פחות נוזלים‪ .‬כמו כן מומלץ‬ ‫הקדמה‬ ‫מיד לאחר צאת הצום לשתות כמות גדולה של מיץ ענבים‬ ‫קה‪ .‬אסור מהתורה לאכול או לשתות אפילו כל שהוא‪,‬‬ ‫כדי להחזיר את החלב‪.‬‬ ‫אמנם חיוב כרת במזיד נאמר רק לאוכל ככותבת הגסה‬ ‫צו‪ .‬תינוק יונק‪ ,‬אם הוא אוכל חלב שאוב יש לדאוג להכין לו‬ ‫ושותה מלא לוגמיו‪ ,‬אך האוכל או שותה פחות מכך‪ ,‬אף‬ ‫כמות מספיקה לפני הצום‪ .‬אם הכמות השאובה אינה‬ ‫שעבר איסור דאורייתא‪ ,‬אינו מתחייב בכרת‪.‬‬ ‫מספיקה או שהתינוק רק יונק ולא אוכל מבקבוק‪ ,‬ולאם אין‬ ‫קו‪ .‬עפ"י האמור נפסק כי חולה שדי לו לאכול או לשתות‬ ‫די חלב בשביל התינוק‪ ,‬והתינוק אינו אוכל מזון אחר ואם‬ ‫פחות משיעורים אלו‪ ,‬צריך לאכול פחות מכשיעור‪.‬‬ ‫האמא תצום יש בכך סכנה לתינוק ‪ -‬תשתה האם מיץ‬ ‫ולפיכך אדם החושש שע"י ההליכה לבית הכנסת יצטרך‬ ‫ענבים לשיעורים כל ארבע דקות‪ .‬ואם לא די בכך תשתה‬ ‫לאכול או לשתות יותר ]אפי' אם יצטרך לאכול עוד מנה של‬ ‫כרגיל ]ובדרך כלל די בשתייה בלי לאכול[‪.‬‬ ‫פחות מכשיעור[‪ ,‬מוטב שיישאר לנוח בבית‪ .‬כמו כן עדיף‬ ‫יולדת‬ ‫שהבעל יישאר לעזור לאשתו אם ע"י כך תצטרך לאכול‬ ‫צז‪ .‬יולדת תוך ג' ימים ללידה ]שילדה בח' תשרי ואילך[ לא תצום‬ ‫פחות‪.‬‬ ‫כלל‪ ,‬ואם אומרת איני צריכה מאכילין אותה פחות‬ ‫הסבר כיצד אוכלים ושותים לשיעורים‬ ‫מכשיעור‪.‬‬ ‫קז‪ .‬השיעורים‪ :‬שיעור אכילת פחות מככותבת הגסה‬ ‫צח‪ .‬ילדה בז' תשרי‪ ,‬לדעת השולחן ערוך דינה כיולדת‬ ‫באוכל מוצק הוא ‪ 30‬סמ"ק‪ ,‬שהוא נפחה של קופסת‬ ‫בתוך ז' שמבואר דינה להלן בסע' הבא‪ ,‬אך המשנ"ב פוסק‬ ‫ו‬ ‫קיד‪ .‬בירור אצל רופא‪ :‬כל חולה הנצרך לאכול או לשתות‪,‬‬ ‫גפרורים רגילה ]שיעור זה נמדד לפי נפח ולא לפי משקל[‪.‬‬ ‫צריך לברר אצל רופא את כמות האכילה או השתייה‬ ‫שיעור שתיית פחות ממלא לוגמיו הוא ‪ 40‬מ"ל‪ .‬ואף ביוה"כ‬ ‫הנצרכת לו לכל היום‪ ,‬ואותה לחלק לשיעורים‪ ,‬אך לא יאכל‬ ‫מותר למדוד את האוכל או המשקה כדי לדעת אם הוא‬ ‫או ישתה יותר מהנצרך לו ]רוב החולים שיש בהם סכנה די להם בשתייה‬ ‫פחות מכשיעור )כדין מדידה לצורך רפואה או מצוה(‪.‬‬ ‫לשיעורים של ליטר נוזלים‪ ,‬ויש חולים הנצרכים לליטר וחצי נוזלים‪ ,‬אך בדר"כ אין‬ ‫קח‪ .‬ההפסקות בין האכילות והשתיות‪ :‬מאחר וכאמור‪,‬‬ ‫צורך באכילה‪ ,‬ולכן אסור להם לאכול‪ ,‬אפי' לא לשיעורים[‪.‬‬ ‫צריך לאכול ולשתות פחות מכשיעור‪ ,‬צריך להפסיק בין‬ ‫דוגמא לחלוקת השתייה לשיעורים‪ :‬חולה הנצרך לשתות‬ ‫אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה שיעור "כדי אכילת‬ ‫שלשה ליטר נוזלים ביום‪ ,‬יכול לחלק את השתייה באופן זה‬ ‫פרס"‪ ,‬שהוא ‪ 9‬דקות לחומרא‪.‬‬ ‫‪ -‬במוצאי הצום ישתה ליטר וחצי‪ ,‬ואת הליטר וחצי הנוספים‬ ‫קט‪ .‬ולכן למעשה‪ :‬יאכל פחות מכשיעור ]היינו ‪ 30‬סמ"ק[‪,‬‬ ‫ישתה לשיעורים במשך יו"כ‪ .‬ולפי מה שהתבאר שאפשר‬ ‫ימתין ‪ 9‬דקות‪ ,‬ולאחמ"כ יכול לאכול מנה נוספת של פחות‬ ‫לשתות ‪ 40‬מ"ל בכל כ‪ 10-‬דקות‪ ,‬נמצא שאפשר לשתות‬ ‫מכשיעור‪ ,‬וכן הלאה‪ .‬וכן בשתייה‪ ,‬ישתה פחות מכשיעור‬ ‫כרבע ליטר בשעה‪ ,‬ובשעתיים ‪ -‬חצי ליטר‪ ,‬ובארבע שעות ‪-‬‬ ‫]היינו ‪ 40‬מ"ל[‪ ,‬ימתין ‪ 9‬דקות‪ ,‬ולאחמ"כ יכול לשתות מנה‬ ‫ליטר‪ .‬וכך יחלק את השיעור הנצרך לו במשך היום‪.‬‬ ‫נוספת של פחות מכשיעור‪ ,‬וכן הלאה‪.‬‬ ‫קידוש‪ ,‬נט"י וברכה אחרונה‬ ‫חולה הנצרך עפ"י הוראת רב להמתין פחות מזמן זה בין‬ ‫קטו‪ .‬חולה וקטן האוכלים ביום כיפור‪ ,‬אינם מקדשים‬ ‫האכילות והשתיות‪ ,‬יכול לצמצם את זמן ההמתנה ל‪4-‬‬ ‫ואינם צריכים לבצוע על לחם משנה )עי' מג"א סוף סי' תריח(‪.‬‬ ‫דק'‪ ,‬ואם יש צורך‪ ,‬די שימתין גם ‪ 2‬דק'‪ ,‬ואם יש צורך גדול‪,‬‬ ‫ואומרים "יעלה ויבוא" בברכת המזון‪ ,‬אמנם אם שכחו אינם‬ ‫ישתה את הכמות שצריך בכמה לגימות ]ולא בלגימה‬ ‫חוזרים כיון שיש דעות שלא אומרים "יעלה ויבוא"‪.‬‬ ‫אחת[‪.‬‬ ‫קטז‪ .‬לכתחילה אין לחולים לאכול יחדיו‪ ,‬כיוון שהדבר‬ ‫קי‪ .‬האוכל או שותה לאט‪ :‬ההמתנה הנ"ל אמורה באדם‬ ‫ספק האם מצטרפין לזימון‪ ,‬ואם אכלו ‪ -‬יזמנו‪ ,‬אך לא יזכירו‬ ‫האוכל את הפחות מכשיעור באופן נורמלי ]שהוא במשך‬ ‫שם השם ]כשהם עשרה[‪.‬‬ ‫זמן קצר מאד[‪ ,‬אך אדם שאוכל או שותה מאד לאט‪ ,‬אינו‬ ‫קיז‪ .‬חולה וקטן האוכלים פת ביו"כ‪ ,‬נוטלים ידיהם כרגיל‪.‬‬ ‫צריך להמתין ‪ 9‬דקות בדווקא בין אכילה לאכילה‪ ,‬אלא‬ ‫יאכל את הכמות המותרת הנ"ל בתוך פרק זמן של ‪ 9‬דק'‪,‬‬ ‫קיח‪ .‬חולה האוכל פת פחות מכשיעור‪ ,‬נוטל ידיו ללא‬ ‫ולאחמ"כ שוב יאכל את הכמות המותרת הנ"ל בתוך פרק‬ ‫ברכת על נטילת ידיים‪.‬‬ ‫זמן של ‪ 9‬דק'‪.‬‬ ‫קיט‪ .‬חולה שאוכל לשיעורין של נפח של ‪ 30‬סמ"ק שיש בו‬ ‫קיא‪ .‬אין צורך להמתין בין אכילה לשתייה‪ :‬המתנת זמן‬ ‫כזית לפי חלק מהשיטות‪ ,‬אם נוהג במשך השנה כשיטות‬ ‫נאמרה רק בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה‪ ,‬אך בין‬ ‫שמברכים ברכה אחרונה על נפח זה ]שהוא נפחה של‬ ‫אכילה לשתייה לא צריך להמתין כלל‪ ,‬ואפשר לאכול ומיד‬ ‫קופסת גפרורים רגילה[‪ ,‬יברך בסוף סדרת האכילות של‬ ‫לאחמ"כ לשתות‪.‬‬ ‫השיעורים הללו ברכה אחרונה‪ .‬אך אם מחמיר לברך ברכה‬ ‫אחרונה בשיעור יותר גדול‪ ,‬לא יברך ברכה אחרונה ביום‬ ‫קיב‪ .‬מותר כל סוגי המשקאות‪ :‬חולה שהותר לו לשתות‪,‬‬ ‫כיפור‪.‬‬ ‫אינו צריך לשתות דווקא מים‪ ,‬אלא יכול לשתות גם שתייה‬ ‫מתוקה ]ולפעמים היא אף עדיפה‪ ,‬כיון שהיא מחזקת יותר‬ ‫על שתייה לשיעורין ‪ -‬כיון ששותה פחות מרביעית בכל‬ ‫ויכול לשתות פחות‪ ,‬ולכן פעמים רבות כדאי לשתות‬ ‫פעם ‪ -‬מברך רק בתחילה ואין מברך ברכה אחרונה‪.‬‬ ‫משקאות מזינים‪ ,‬וכגון מרק ירקות טחון‪ ,‬מרק עוף בכוס‪,‬‬ ‫הברכה הראשונה של אכילה ושתייה לשיעורין נשמרת‬ ‫מיץ ענבים‪ ,‬חלב המעורב בו דבש וכדומה[ )ראה בשו"ת להלן‪,‬‬ ‫]שלא יצטרך לברך שוב[ כל עוד האדם לא הסיח דעתו‬ ‫שאלה ה(‪.‬‬ ‫מאכילה ושתייה‪.‬‬ ‫קיג‪ .‬דוגמאות של מאכלים פחות מכשיעור שהותרו‬ ‫לחולה‪ :‬רבע פרוסת לחם פרוס‪ ,‬ביסקוויט אחד בגודל‬ ‫הממוצע הוא ודאי פחות מכשיעור‪ .‬וכן ‪ 10‬בייגלאך שמיניות‬ ‫קכ‪ .‬נטילת ידיים במוצאי יו"כ – י"א שיש ליטול ידיים‬ ‫במלח של חברת בייגל בייגל בחבילות של ‪ 400‬ג'‪.‬‬ ‫במוצאי יו"כ כדרך שנוטלים בכל בוקר לאחר השינה‪ ,‬כיון‬ ‫שנטל בבוקר רק עד סוף פרקי האצבעות‪.‬‬ ‫מומלץ שלא לאכול לחם או חלה‪ ,‬שכיוון שיש בהן הרבה‬ ‫קכא‪ .‬יש אומרים שלאחר שהבדיל בתפילה‪ ,‬או שאמר‬ ‫חללי אוויר‪ ,‬אזי נפחן גדול‪ ,‬וממילא אי אפשר לאכול מהן‬ ‫"ברוך המבדיל"‪ ,‬מותר לשתות מים‪.‬‬ ‫הרבה‪ .‬ולכן עדיף לקחת מאכלים שאין בהם כ"כ נפח‪ ,‬וכך‬ ‫אפשר לאכול מהן יותר‪.‬‬ ‫ז‬ ‫הוראות כיצד לנקות ולרסס סככים נגועים ‪ -‬קו‬ ‫הבדלה‬ ‫בית ההוראה שלוחה ‪217‬‬ ‫קכב‪ .‬סדר ההבדלה במוצאי יו"כ‪ :‬מבדיל על הכוס‪,‬‬ ‫קלב‪ .‬מי שיש לו רק סכך מתולע ואין לו אפשרות‬ ‫ומברך "הגפן"‪" ,‬בורא מאורי האש"‪ ,‬וברכת "המבדיל"‪.‬‬ ‫להחליף כעת את הסכך ‪ -‬יפרוס יריעת ניילון נאה ]מודפסת‬ ‫קכג‪ .‬מברכים ברכת "בורא מאורי האש" רק על נר‬ ‫לקישוט וכדו'[ תחת כל הסכך ]תוך ד' טפחים לסכך[‪ ,‬שאז יש מקילים‬ ‫ששבת‪ ,‬דהיינו נר שהודלק ונשאר דולק מערב יום כיפור‪.‬‬ ‫בזה‪ .‬אבל אם הניילון אינו נאה‪ ,‬וכגון שפורס מפת ניילון‬ ‫רגילה ‪ -‬אף שיש מכשירים את הסוכה‪ ,‬מ"מ אין לברך‬ ‫קכד‪ .‬אין צריך אבוקה בהבדלה זו )כן נראה סתימת הדברים בסי'‬ ‫בסוכה זו 'לישב בסוכה'‪.‬‬ ‫תרכד‪ ,‬ואמנם בא"א לגאון מבוטשאטש שם‪ ,‬ובצל"ח ברכות נג‪ :‬פשיטא להו שאף‬ ‫בהבדלה זו יש מצוה מן המובחר באבוקה‪ ,‬מ"מ נראה שעדיף לברך על נר ששבת‬ ‫יחידי‪ ,‬מאשר לברך על אבוקה שהודלקה מנר ששבת(‪.‬‬ ‫בעניין הדלקת נרות‬ ‫קכה‪ .‬אם שכח להכין נר ששבת או שהנר כבה ‪ -‬לא יברך‬ ‫א‪ .‬שאלה‪ :‬בעל הנמצא ביו"כ בבית אחד ואשתו‬ ‫ברכת מאורי האש‪ ,‬וי"א שאם יכול להשיג משכנים וכדו'‬ ‫נמצאת בבית אחר‪ .‬מי מהם צריך להדליק נרות בערב‬ ‫צריך לעשות כן )סי' רחצ ס"א(‪.‬‬ ‫יו"כ‪.‬‬ ‫קכו‪ .‬אי אפשר לברך ברכת מאורי האש על נר הבריא או‬ ‫תשובה‪ :‬אם האישה נשארת בביתם הקבוע – הדלקתה‬ ‫על נר זכרון של יתום שנחשב שמדליקם לכבוד‪ ,‬ואין‬ ‫פוטרת את הבעל‪ .‬ואם היא מתארחת בבית אחר – שניהם‬ ‫מברכים אלא על נר שהודלק להאיר‪ ,‬ואם יחבר להם נר‬ ‫צריכים להדליק או להשתתף בפרוטה‪ .‬ולכן אם האישה‬ ‫שהודלק עכשיו יש לדון בזה‪ .‬ואם חשב בשעה שהדליקם‬ ‫נמצאת בבית הוריה והבעל נמצא בישיבה ]או אצל‬ ‫בערב יו"כ שאולי ישתמש בהם לברכת מאורי האש‪,‬‬ ‫האדמו"ר[ – עליו להדליק נרות בחדרו )וכפי שהתבאר לעיל(‪,‬‬ ‫ודאי יועיל לחבר להם נר שהודלק עכשיו‪.‬‬ ‫ויזכור להדליק גם נר הבריא‪.‬‬ ‫קכז‪ .‬כתב הרמ"א )סי' תרכד ס"ה( "אוכלים ושמחים במוצאי‬ ‫ב‪ .‬שאלה‪ :‬זוג נשוי האוכל אצל ההורים סעודה‬ ‫יום הכיפורים‪ ,‬דהוי קצת יום טוב"‪ .‬וכתב השעה"צ )סי'‬ ‫המפסקת‪ ,‬ולאחר תפילת ערבית חוזרים לישון בביתם‪.‬‬ ‫תרכג ס"ק טז( שבמוצאי יו"כ נהגו לברך איש את רעהו 'גוט‬ ‫היכן ידליקו נרות‪.‬‬ ‫יו"ט'‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬נר הבריא‪ ,‬נר ששבת – יכולים להדליק היכן שירצו‪.‬‬ ‫קכח‪ .‬כתב המשנה ברורה )סי' תרכד ס"ק יד( "ביום שאחר‬ ‫נרות יו"כ ‪ -‬אם לא יספיקו לחזור ולהדליק בביתם – ימנו‬ ‫יוה"כ משכימין לבית הכנסת‪ ,‬כדי שלא יהא נראה ח"ו‬ ‫שליח שידליק בביתם‪ .‬ואם אין אפשרות למנות שליח –‬ ‫שאנו היינו נכנעין לו רק בעת שאנו צריכין לבקש על דיננו"‬ ‫ידליקו בבית ההורים‪ ,‬ולאחר התפילה צריך שיחזור אחד‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫מבני הזוג ליהנות מהנרות ]ועליהם לדאוג להשאיר תאורה‬ ‫בחדר השינה[‪.‬‬ ‫קכט‪ .‬מצוה להתחיל את בניית הסוכה במוצאי יום כיפור‪,‬‬ ‫בעניין אכילה ושתייה לחולים‬ ‫ודי להתחיל אפי' משהו מבנייתה‪ ,‬ולמחרת יסיים בנייתה‬ ‫ג‪ .‬שאלה‪ :‬מעוברת שהריונה תקין‪ ,‬ואעפ"כ היא‬ ‫]אם אפשר[‪.‬‬ ‫חוששת לצום‪ .‬מה תעשה‪.‬‬ ‫קל‪ .‬בסכך מצוי נגיעות חרקים‪ ,‬וכדי שלא יפלו למאכלים‬ ‫תשובה‪ :‬תתחבר לעירוי לפני יו"כ ע"י אנשי מקצוע‪ ,‬ואז‬ ‫בעת הסעודה יש לנערו לפני השימוש כשהוא מאונך ע"ג‬ ‫יכולה לקבל במהלך הצום אפי' כמה ליטר נוזלים‪.‬‬ ‫משטח לבן‪ ,‬ולחבוט בו בחוזקה‪ ,‬ולראות אם נופלים ממנו‬ ‫ד‪ .‬שאלה‪ :‬האם מותר לבלוע תרופה עם מים מרים‪.‬‬ ‫חרקים או נסורת רבה‪ .‬אם לא נמצאה נגיעות‪ ,‬ניתן‬ ‫תשובה‪ :‬לבריא אסור‪ ,‬אך כדורים שאינם של רפואה ומותר‬ ‫להשתמש בסכך ללא חשש‪ ,‬אך אם נמצאה נגיעות‪ ,‬יש‬ ‫לקחתם בשבת‪ ,‬מותר ללא מים‪ .‬ולחולה שאין בו סכנה –‬ ‫לנקות את הסכך‪.‬‬ ‫אם אינו יכול לבלוע בלא מים‪ ,‬יש מקילים שיבלע עם מים‬ ‫קלא‪ .‬באופן ניקוי הסכך‪ ,‬יש הבדלים בין סכך ירוק לסכך‬ ‫מרים )השאגת אריה )סי' עו( סובר שביו"כ חייבים אף על אכילה ושתייה שלא‬ ‫יבש‪ ,‬וכן בסוג החרקים שנמצאו – חרקי ליקטוס ]חרקים‬ ‫כדרך אכילה‪ ,‬אך רבים חולקים וסוברים שביו"כ יש היתר לחולה לאכול שלא‬ ‫בצבע חום כהה שאורכם ‪ 3‬מ"מ‪ ,‬ובדר"כ יש בסכך הנגוע‬ ‫כדרך(‪.‬‬ ‫מחילות מפותלות‪ ,‬והוא משיר נסורת רבה תחת הקליפה‬ ‫ה‪ .‬שאלה‪ :‬חולה הנצרך לשתות ביו"כ‪ ,‬האם מותר אף‬ ‫הדקה של הקיינעס[ או כיני ספרים ]חרקים קטנים‬ ‫בשתייה מתוקה או דווקא מים‪.‬‬ ‫שאורכם כמ"מ אחד‪ ,‬וצבעם קרם אפור[‪.‬‬ ‫ח‬ ‫תשובה‪ :‬אינו צריך )כיון שהתפילה הקודמת נחשבת תפילה‪ ,‬כמבואר‬ ‫תשובה‪ :‬מותר אף שתייה מתוקה‪ ,‬ולפעמים היא אף עדיפה‬ ‫באזמרה לשמך גיליונות ‪ ,265 ,70‬וגם שהוידוי אינו חלק מגוף התפילה אלא כדין‬ ‫כיון שהיא מחזקת יותר‪ ,‬ויוכל לשתות פחות‪ .‬ולכן פעמים‬ ‫תחנונים שאחר התפילה )אולם לדעת הגר"א הוא ודאי חלק מגוף התפילה(‪ ,‬וכן‬ ‫רבות כדאי לשתות משקאות מזינים‪ ,‬וכגון מרק ירקות‬ ‫אדם המתפלל תפילת תשלומין‪ ,‬אינו צריך לומר וידוי בתפילת התשלומין(‪.‬‬ ‫טחון‪ ,‬מרק עוף בכוס‪ ,‬מיץ ענבים‪ ,‬חלב המעורב בו דבש‬ ‫וכדומה )אור שמח‪ ,‬הל' מאכלות אסורות פרק יד‪ ,‬יד‪ ,‬ועי' עמודי אור סי' ל אות‬ ‫יג‪ .‬שאלה‪ :‬האם צריך לומר "יהיו לרצון" לפני הוידוי‪.‬‬ ‫ט(‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬הרגילים תמיד לומר "יהיו לרצון" לפני "אלוקי‬ ‫נצור"‪ ,‬יאמרו כן גם לפני הוידוי )סי' תרז ס"ק טז(‪ ,‬והרגילים‬ ‫ו‪ .‬שאלה‪ :‬האם לֶ ֶ ּבן נחשב כמוצק או כנוזל ]לעניין‬ ‫תמיד לאומרו רק לאחר "אלוקי נצור"‪ ,‬ינהגו כן גם בתפילת‬ ‫השיעורים לחולה ביו"כ[‪.‬‬ ‫ערב יו"כ ויו"כ‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬אם הוא מוצק ואוכלו בכפית ‪ -‬נחשב כאוכל‪ .‬ואם‬ ‫יד‪ .‬שאלה‪ :‬אדם האוחז באמירת הוידוי שבסוף‬ ‫ניערו אותו ‪ -‬נחשב כמשקה‪.‬‬ ‫התפילה‪ ,‬על מה הוא יכול לענות‪.‬‬ ‫ז‪ .‬שאלה‪ :‬האם ביו"כ מותר לחמם מאכלים על פלטה‬ ‫תשובה‪ :‬מותר לענות את הדברים דלהלן ]בין אם אמר "יהיו‬ ‫לילדים קטנים או לחולים האוכלים‪.‬‬ ‫לרצון" קודם אמירת הוידוי ובין אם לא‪ ,‬אך לכתחילה יאמר "יהיו לרצון" קודם‬ ‫תשובה‪ :‬באופנים שמותר לחמם בשבת‪ ,‬מותר גם לחמם‬ ‫שעונה[‪:‬‬ ‫עבור קטנים וחולים האוכלים ביו"כ )אף שלדעת הרמ"א )סי' תרט‬ ‫י"ג מידות – לא יענה‪ ,‬אלא לאחר "יהיו לרצון" שלאחר‬ ‫ס"א( אסור להטמין מאכלים לצורך מוצאי יו"כ‪ ,‬כאן שאני(‪.‬‬ ‫"אלוקי נצור" יאמרם כרגיל )עי' סי' תקסה‪ ,‬שו"ת האלף לך שלמה‬ ‫בעניין תפילות יו"כ‬ ‫או"ח סי' מד‪ ,‬תהל"ד סי' סו ס"ק ז(‪.‬‬ ‫ח‪ .‬שאלה‪ :‬מדוע בוכים ומנגנים ניגון של בכי באמירת‬ ‫קדיש ‪ -‬יענה רק על "אמן יהא שמיה רבא" ועל ה"אמן"‬ ‫"כל נדרי"‪ ,‬הרי זה רק התרת נדרים‪.‬‬ ‫שלאחר "דאמירן בעלמא"‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬כמה טעמים בדבר )כמבואר ביסוד ושורש העבודה שער יא‬ ‫המיקל לענות על חמשת האמנים הראשונים שבקדיש ]היינו‬ ‫האיתון‪ ,‬פ"ו‪ ,‬ספר חמדת ימים‪ ,‬אלף המגן סי' תריט ס"ק יט(‪.‬‬ ‫כל האמנים עד "דאמירן בעלמא"[ יש לו ע"מ לסמוך‪ ,‬וכך נוהגים בני‬ ‫ט‪ .‬שאלה‪ :‬האם צריך לדפוק על הלב כשאומרים 'על‬ ‫ספרד‪.‬‬ ‫חטאים שאנו חייבים עליהם וכו'‪.‬‬ ‫כשעונה "אמן יהא שמיה רבא"‪ ,‬יאמר רק עד "עלמיא"‪ ,‬ולא‬ ‫תשובה‪ :‬יש הנוהגים להכות גם באמירת ו'על חטאים'‪ ,‬אך‬ ‫יוסיף "יתברך"‪.‬‬ ‫המנהג הנפוץ שלא להכות אז אלא רק באמירת 'ועל חטא‬ ‫אולם בני ספרד מוסיפים אף "יתברך וכו'" עד "דאמירן‬ ‫שחטאנו' )אמנם עי' מקו"ח סי' תרז‪ ,‬ועי' משנ"ב שם ס"ק יא(‪ .‬וכשמכים‬ ‫בעלמא" )כה"ח סי' סו ס"ק יז‪ ,‬אולם עי' משנ"ב שם ס"ק יז(‪.‬‬ ‫באמירת 'על חטא' נוהגים להכות באמירת המילים 'על‬ ‫קדושה – יענה רק לפסוקים "קדוש וגו'" ו"ברוך וגו'"‪ ,‬אבל‬ ‫חטא' )אמנם עי' מקו"ח שם(‪.‬‬ ‫לא יענה "ימלוך וגו'"‪ ,‬וכ"ש שלא יענה לשאר התוספות‬ ‫י‪ .‬שאלה‪ :‬האם מברכים ברכת 'שעשה לי כל צרכי'‬ ‫שבקדושה )משנ"ב סי' קכב ס"ק ד‪ ,‬וכן נוהגים גם בני ספרד‪ ,‬אולם עי' כה"ח‬ ‫ביו"כ‪.‬‬ ‫סי' סו ס"ק יח וסידור הרב שאומרים "ימלוך וגו'"(‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬מנהג בני אשכנז וכן רבים מבני ספרד לברך‬ ‫ברכו ‪ -‬עונה ל"ברכו"‪.‬‬ ‫ברכה זו כרגיל אף שלא נועלים נעליים )א"ר סי' תריד‪ ,‬משנ"ב סי'‬ ‫שאר ברכות ‪ -‬לבני אשכנז עונה "אמן" רק על "המלך‬ ‫תקנד ס"ק לא(‪ .‬ויש מבני ספרד הנוהגים כדעת האריז"ל שלא‬ ‫לברך ברכה זו כלל‪ ,‬אף לא במוצאי הצום )בא"ח ש"ר פרשת וישב‬ ‫הקדוש" ו"שומע תפילה"‪ ,‬ולבני ספרד אינו עונה "אמן" על‬ ‫אות ט‪ ,‬ופרשת וילך אות יז‪ ,‬כה"ח סי' מו ס"ק יז‪ ,‬ועי' בשע"ת שם ס"ק יב‪ ,‬ושו"ת‬ ‫שום ברכה )משנ"ב סי' קכב ס"ק א‪ ,‬אמנם דעת הערוה"ש שם ס"ב וס"ד‬ ‫וכה"ח ס"ק א שעונים אמן על כל ברכה(‪.‬‬ ‫רב פעלים ח"ב או"ח סי' ח(‪ .‬ולדעת הגר"א מברכים ברכה זו‬ ‫במוצאי הצום‪ ,‬לאחר שנועל נעליים‪.‬‬ ‫ברכת כהנים ‪ -‬עונה "אמן" על פסוקי ברכת הכהנים‪ ,‬אך‬ ‫על ברכת "אשר קדשנו בקדושתו וכו'" אינו עונה‪.‬‬ ‫יא‪ .‬שאלה‪ :‬האם אבל לובש קיטל‪.‬‬ ‫מודים דרבנן ‪ -‬כששומע את הש"ץ אומר "מודים"‪ ,‬יכרע‬ ‫תשובה‪ :‬לא לובש‪ ,‬ויש הנוהגים ללבוש )עי' סי' תרי ס"ק יח(‪.‬‬ ‫ויאמר רק את התיבות "מודים אנחנו לך"‪.‬‬ ‫יב‪ .‬שאלה‪ :‬אדם שטעה ואמר "הקל הקדוש" בתפילת‬ ‫טו‪ .‬שאלה‪ :‬מה מותר לענות לאחר אמירת "יהיו לרצון"‬ ‫מנחה בערב יום כיפור‪ ,‬וסיים תפילתו‪ .‬האם כשחוזר‬ ‫השני‪ ,‬קודם שפסע‪.‬‬ ‫ומתפלל צריך לחזור גם על הוידוי‪.‬‬ ‫ט‬ ‫הטבילה את ציפורני הידיים והרגליים ביום אחד )עי' אלף המגן‬ ‫תשובה‪ :‬מותר לענות לכל דברים שבקדושה‪ ,‬אפי' ל"ברוך‬ ‫שם ס"ק יח(‪.‬‬ ‫הוא וברוך שמו"‪ ,‬וכן מותר לומר תהלים‪ .‬וכן מותר ללמוד‬ ‫כג‪ .‬שאלה‪ :‬הרגיל לעשות כפרות על תרנגול‪ ,‬ורוצה‬ ‫בהרהור ]אפי' מתוך ספר[‪ ,‬אך אסור להוציא בפה‪.‬‬ ‫לעשות על כסף‪ .‬האם צריך התרת נדרים‪.‬‬ ‫טז‪ .‬שאלה‪ :‬האם חולה האוכל ביו"כ יכול לעלות לתורה‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬לא צריך )כן משמע קצת בחיי"א כלל קמד ס"ד ובמשנ"ב סי' תרה‬ ‫תשובה‪ :‬חולה האוכל לשיעורים‪ ,‬יכול לעלות כרגיל‪ .‬אך אם‬ ‫ס"ק ב‪ ,‬שלא הזכירו שצריך התרה(‪.‬‬ ‫אוכל כרגיל ‪ -‬בשחרית יכול לעלות‪ ,‬אך במנחה לא יעלה )עי'‬ ‫כד‪ .‬שאלה‪ :‬האם מותר לשים טיפות עיניים ביו"כ‪.‬‬ ‫שו"ת רעק"א או"ח סי' כד‪ ,‬מרחשת ח"א סי' יד(‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬איסור נטילת תרופות ביו"כ דינו כבשבת‪ ,‬שאם‬ ‫יז‪ .‬שאלה‪ :‬ב"ותתן לנו" שבתפילה‪ ,‬יש פעמיים‬ ‫צריך רצף‪ ,‬מותר‪ .‬ואין איסור סיכה בטיפות‪.‬‬ ‫"באהבה"‪ .‬את הראשון ודאי אומרים‪ .‬האם אומרים גם‬ ‫את השני‪ ,‬שלפני המילים "מקרא קודש"‪.‬‬ ‫כה‪ .‬שאלה‪ :‬מה סדר הקדימות בברכת הריח‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬אף שהמשנ"ב )סי' תריט ס"ק ז( כתב שלא לומר את‬ ‫תשובה‪' :‬עצי'‪' ,‬עשבי'‪' ,‬מיני' ]ואם אחד מהם חביב‪ ,‬יש‬ ‫ה"באהבה" השני‪ ,‬אך כתב שם שהיכן שנוהגים לומר אין‬ ‫בזה פרטים )עי' חיי"א כלל סא סע' ח([‪.‬‬ ‫לשנות‪ ,‬והמנהג הנפוץ כיום לבני אשכנז שכשחל ביום חול‬ ‫כו‪ .‬שאלה‪ :‬הנוגע בנעליים שאינן עשויות מעור‪ ,‬כגון‬ ‫לא אומרים וכשחל בשבת אומרים‪ .‬ובני ספרד נהגו לומר‬ ‫נעלי גומי וכדו'‪ ,‬האם צריך ליטול ידיים‪.‬‬ ‫גם את ה"באהבה" השני‪ ,‬בין בחול ובין בשבת‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬בשאר ימות השנה לכתחילה יש ליטול ידיו )בא"ח‬ ‫יח‪ .‬שאלה‪ :‬בקריאת שמע שעל המיטה‪ ,‬אומרים ברוך‬ ‫דברים אות כא‪ ,‬כה"ח סי' תקנד ס"ק עג וכ"ה בספר מאסף לכל המחנות סי' ד ס"ק קב(‪,‬‬ ‫שם וכו' בקול רם או בלחש‪.‬‬ ‫אמנם יש סוברים שרק בנעלי עור צריך ליטול ידיים )עי' ערך‬ ‫תשובה‪ :‬כל השנה יש לאמרו בלחש‪ ,‬וביו"כ אפשר לאומרו‬ ‫שי או"ח סי' ד‪ ,‬ועי' במאסף לכל המחנות שם(‪ .‬אולם בתשעה באב‬ ‫בין בלחש ובין בקול רם )עי' סי' סא וסי' תריט(‪.‬‬ ‫וביו"כ נראה שרק ישפשף את ידיו‪ ,‬ואם יש מקום מלוכלך‬ ‫בידיו – ירחצנו‪ .‬הנוגע בשרוכים אינו צריך ליטול ידיים‪.‬‬ ‫יט‪ .‬שאלה‪ :‬האם מותר לקנות עליות מכספי מעשר‪.‬‬ ‫הנוגע בגרביים אינו צריך ליטול ידיים‪ ,‬אלא אם נגע במקום‬ ‫תשובה‪ :‬אפשר‪ ,‬ובתנאי שיחשוב על כך בשעה שקונה את‬ ‫המלוכלך מזיעה‪ ,‬המצוי יותר בחלק שבתוך הנעל‪.‬‬ ‫העליות )ראה אזמרה לשמך – ראש השנה(‪.‬‬ ‫כז‪ .‬שאלה‪ :‬קידש את הלבנה‪ ,‬מבלי להביט בה‪ .‬האם‬ ‫כ‪ .‬שאלה‪ :‬האם בחורים מבני אשכנז שמתעטפים‬ ‫יצא‪.‬‬ ‫בטלית גדול גם בראשם בר"ה ויו"כ‪ ,‬עושים כדין‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬יצא ]ואם אפשר‪ ,‬יצא מאחר[‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬מותר ]אם כך מנהג הישיבה[ )ראה אזמרה לשמך – ראש השנה(‪.‬‬ ‫בעניינים שונים‬ ‫תוכן עניינים‬ ‫כא‪ .‬שאלה‪ :‬האם מצות אכילה בערב יום כיפור‪ ,‬נאמרה‬ ‫ערב חג הסוכות | דינים והלכות לערב יו"ט | טבילה |‬ ‫גם באכילה מועטת‪.‬‬ ‫איסור אכילה בערב החג | אגד הלולב בערב יו"ט ותנאי‬ ‫תשובה‪ :‬נחלקו בזה האחרונים‪ ,‬י"א שיש מצוה אף באכילה‬ ‫על נוי סוכה | הדלקת נרות יו"ט | ליל א' של חג‬ ‫ושתייה מועטת )שו"ת כת"ס או"ח סי' קיד(‪ ,‬וי"א שהמצוה היא רק‬ ‫הסוכות | קידוש | מצות אכילה בליל א' | גילה שהגג‬ ‫לאוכל ככותבת תוך כדי אכילת פרס‪ ,‬ושותה מלא לוגמיו‪,‬‬ ‫מעל הסוכה היה סגור | חיוב אכילה בליל א' כחיוב‬ ‫אכילת מצה | שמחת יו"ט | דיני יום חג הסוכות‪,‬‬ ‫וכגדרי האכילה והשתייה האסורים ביו"כ )מנ"ח מצוה שיג(‪.‬‬ ‫ונטילת לולב | נענועים | אגד ד' המינים | הנחת המינים‬ ‫כב‪ .‬שאלה‪ :‬האם צריך להקפיד על חציצה בטבילה בערב‬ ‫במים | דיני ישיבה בסוכה | אכילה בסוכה | שינה‬ ‫יו"כ‪.‬‬ ‫בסוכה | לימוד בסוכה | דינים שונים | ברכת לישב‬ ‫בסוכה שלא בשעת אכילה | ברכת לישב בסוכה ליוצא‬ ‫תשובה‪ :‬אף שאין חציצה מעכבת בטבילה זו‪ ,‬לכתחילה יש‬ ‫מסוכתו | חיוב סוכה למצטער ולהולכי דרכים | סוכה‬ ‫להקפיד על דיני חציצה )עי' משנ"ב סי' תרו ס"ק כו(‪ ,‬ולכן לפני‬ ‫שאינה ראויה לדיור בלא צער | אושפיזין‬ ‫הטבילה טוב לנקות שיניים ולקצוץ ציפורניו )עי' מט"א סי' תרו‬ ‫דיני הסוכה | בניית הסוכה | סוכת פרגולה | דיני‬ ‫ס"ח‪ ,‬קיצור שו"ע סי' קלא ס"ו‪ ,‬וכ"ה בכה"ח סי' תרו ס"ק נח בשם הבא"ח שיש‬ ‫הדפנות | גודל הסוכה | דיני הסכך | דיני סכך פסול‬ ‫לסרוק שער הראש‪ ,‬אמנם במשנ"ב לא הוזכר עניין ניקוי השיניים וקציצת‬ ‫ואוויר | קישוטי הסוכה | קדושת הסוכה | הלכות חול‬ ‫הציפורניים‪ .‬וכ"כ בשו"ת רב פעלים ח"ד יו"ד סו"ס טז שאי"צ לקצוץ ציפורניים‬ ‫המועד | דיני תפילה ויעלה ויבוא ביו"ט ובחוה"מ |‬ ‫ולהסתרק‪ ,‬וע"ע של"ה מס' יומא פ' נר מצוה מהות התשובה בסופו בשם הראשית‬ ‫שמחה בחוה"מ | כללי חוה"מ ועשיית מלאכות | כתיבה |‬ ‫חכמה(‪ .‬ואם עדיין לא קצץ ציפורניו‪ ,‬מותר לקצוץ לצורך‬ ‫תספורת ונטילת ציפורניים | תפירה | כיבוס | מסחר |‬ ‫י‬ ‫אגד הלולב‪ ,‬ותנאי על נוי הסוכה‬ ‫שו"ת בדיני אבל בחוה"מ סוכות | דינים כללים הנוגעים‬ ‫לג' רגלים | הושענא רבא | טבילה | קריאת משנה תורה‬ ‫ח‪ .‬השנה‪ ,‬אפשר לאגוד את הלולב לכתחילה בחול‬ ‫ואמירת תהלים | תפילת הו"ר | נטילת ערבה | סעודה‬ ‫המועד )דיני אגד ארבעת המינים יתבארו בסע' מח ואילך(‪.‬‬ ‫בהו"ר | שמחת תורה | ערב שמחת תורה | ישיבה‬ ‫ט‪ .‬טוב להתנות בערב החג לפני השקיעה שיוכל להשתמש‬ ‫בסוכה בשמח"ת | שנים מקרא ואחד תרגום | קידוש‬ ‫במשך החג בנוי הסוכה )ראה סע' קפב(‪.‬‬ ‫לפני קריאת התורה | מדיני התפילה וההקפות | דיני‬ ‫קריאת התורה והעליות | תפילת מוסף‪ ,‬ואמירת "משיב‬ ‫הרוח" | ד' המינים‪ ,‬הסכך והדפנות לאחר החג |‬ ‫י‪ .‬השנה‪ ,‬שחג הסוכות חל בשבת‪ ,‬מדליקים נרות שבת ויום‬ ‫הלכות ארבעת המינים | דיני ד' המינים בשנה זו |‬ ‫טוב בערב שבת‪ ,‬ומברכים "להדליק נר של שבת ושל יום‬ ‫אתרוג | לולב | הדס | ערבה | הלכות כלליות בקניית ד'‬ ‫טוב"‪ .3‬ודיני ההדלקה ככל דיני הדלקת נרות שבת‪.‬‬ ‫מינים | שו"ת‬ ‫ברכת שהחיינו בהדלקת נרות‬ ‫יא‪ .‬יש נשים הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות‪,‬‬ ‫דינים והלכות לערב יום טוב‬ ‫ויש הנוהגות ששומעות ]וכשמקדשות בעצמן‪ ,‬מברכות[ 'שהחיינו'‬ ‫א‪ .‬מצוה להסתפר וליטול ציפורניים בערב החג ]ומלאכות‬ ‫בעת הקידוש‪ .‬ומי שאין מנהג בידה תשמע ]וכשמקדשת‬ ‫אלו‪ ,‬וכן כיבוס לצורך יו"ט מותרות עד כניסת יו"ט כדין כל‬ ‫בעצמה‪ ,‬תברך[ 'שהחיינו' בשעת הקידוש‪.‬‬ ‫ערב שבת )סי' רנא‪ ,‬בה"ל סי' תקכט( ולא כבערב פסח[‪.‬‬ ‫יב‪ .‬אותן הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות‪ ,‬אם‬ ‫ב‪ .‬אחר חצות היום נכון להימנע מעשיית מלאכה שאינה‬ ‫הן מקדשות‪ ,‬אין אומרות 'שהחיינו' בקידוש‪ .‬אולם אם הן‬ ‫לצורך החג‪ ,‬ומכל מקום המיקל לעשות מלאכה עד שעת‬ ‫שומעות קידוש מהבעל או מאחרים‪ ,‬יש להסתפק אם‬ ‫מנחה קטנה יש לו על מי לסמוך‪ .‬אולם אחר מנחה קטנה‬ ‫יכולות לענות אמן אחר ברכת 'שהחיינו' ולשתות‬ ‫אין לעשות מלאכה אלא הנצרכת לחג בלבד‪ ,‬כדין כל פרטי‬ ‫מהכוס‪] ,‬יסוד הספק‪ ,‬האם כיון שיצאו יד"ח 'שהחיינו'‪ ,‬נמצא שעניית אמן נחשבת‬ ‫המלאכות בערב שבת )סי' רנא(‪.‬‬ ‫כהפסק‪ ,‬וצריכות לברך על שתיית הכוס כדין המפסיק בין ברכת המקדש לשתייה‪ ,‬או‬ ‫ג‪ .‬נכון לכסות את השולחנות בבית ובסוכה במפה מערב‬ ‫שאינה נחשבת להפסק[‪ .‬ולמעשה נראה שיענו 'אמן'‪ ,‬ואינו‬ ‫יום טוב לכבוד יום טוב‪.‬‬ ‫נחשב להפסק ]ובפרט שבברכת 'שהחיינו' בקידוש מכוונים אף על מצוות‬ ‫סוכה[‪.‬‬ ‫ד‪ .‬מותר לישון ולאכול בסוכה בערב חג הסוכות ]כשאינו‬ ‫מכוון לשם מצוה[‪ ,‬ואין בכך משום בל תוסיף ]בשונה משמחת‬ ‫יג‪ .‬לדין תנאי שלא לקבל שבת ויו"ט בהדלקת הנרות‪ ,‬ראה‬ ‫תורה‪ ,‬שאז הישיבה בסוכה אסורה[‪.‬‬ ‫הערה‪.4‬‬ ‫טבילה בערב הרגל‬ ‫הדלקת נרות בסוכה‬ ‫ה‪ .‬יש לטבול בערב הרגל אחר חצות‪ ,2‬ואפשר להקדים‬ ‫יד‪ .‬מאחר שלכתחילה יש להדליק את הנרות במקום‬ ‫הטבילה אף שעה קודם חצות )עי' סי' תעא ס"ק כב‪ ,‬סי' קכח ס"ק‬ ‫האכילה )ראה אזמרה לשמך ראש השנה(‪ ,‬לפיכך יש להדליקם‬ ‫קסה(‪ .‬אם אינו יכול לטבול בזמן זה – יטבול מעלות השחר‪.‬‬ ‫בתוך הסוכה ]ולספרדים – אם מישהו כבר הדליק שם‪,‬‬ ‫ידליק ללא ברכה[‪ .‬ובאופן שיש חשש לדליקה ‪ -‬ידליק‬ ‫איסור אכילה בערב החג‬ ‫בביתו במקום שמאיר לסוכה ]כגון שאם יחשיך את הסוכה‬ ‫ו‪ .‬בערב סוכות משעה עשירית אסור לאכול פת או שאר‬ ‫יאירו הנרות לסוכה[‪.‬‬ ‫מיני מאפה העשויים מחמשת מיני דגן בשיעור כביצה‪ ,‬כדי‬ ‫ואם אי אפשר להדליק שם ‪ -‬ידליק במטבח שבו מכינים את‬ ‫שיאכל כזית ראשון בסוכה לתיאבון‪.‬‬ ‫צרכי האכילה או בחדר שישנים או משתמשים בו אשתו או‬ ‫ז‪ .‬מותר לאכול מעט פירות‪ ,‬ירקות‪ ,‬בשר‪ ,‬דגים וביצים‪,‬‬ ‫בני ביתו‪ ,‬ועדיף שהחדר יהיה חשוך בשעת ההדלקה‪.‬‬ ‫אבל לא ימלא כריסו מהם‪.‬‬ ‫את כל דיני היו"ט‪ ,‬ובאופן זה לא מועיל להתנות שלא לקבל את היו"ט‬ ‫‪ 2‬ומי שקשה לו לטבול‪ ,‬יכול לסמוך על השיטות שבזה"ז אין חיוב לטהר‬ ‫]ואף מבנות ספרד הנוהגות שלא מקבלות שבת ויו"ט בהדלקה‬ ‫עצמו ברגל )עי' שאג"א סי' סז‪ ,‬שע"ת סי' תקכט(‪ .‬ואם רוצה‪ ,‬ירחץ בט'‬ ‫ובברכה‪ ,‬אם מברכות שהחיינו‪ ,‬מקבלות[‪.‬‬ ‫קבין )דיני הרחיצה יתבארו בשלוחה ‪ 54‬בקו בית ההוראה(‪.‬‬ ‫]מצוי שאישה רוצה לעשות תנאי בהדלקת נרות‪ ,‬משום שהיא‬ ‫‪ 3‬בירכו בטעות רק "להדליק נר של יום טוב"‪ ,‬או "להדליק נר של‬ ‫מתארחת בליל יו"ט ורוצה לנסוע לבית המארחים לאחר ההדלקה‪.‬‬ ‫שבת" – אם נזכרו לאחר כדי דיבור‪ ,‬אין לברך שוב )שו"ת מהר"ם‬ ‫אמנם באמת אין זה נכון‪ ,‬מפני שכפי שהתבאר‪ ,‬יש להדליק נרות‬ ‫בריסק ח"ב סי' מד‪-‬מה‪ ,‬ועי' סי' תפז(‪.‬‬ ‫במקום האכילה ולא במקום השינה‪ ,‬ועל כן מוטב שתיסע לפני יו"ט‬ ‫‪ 4‬בשעת הצורך‪ ,‬יכולה האישה להתנות שאינה מקבלת את השבת‬ ‫לבית המארחים‪ ,‬ותדליק שם נרות ותקבל יו"ט‪ ,‬ולא צריכה להדליק‬ ‫והיו"ט בהדלקה‪ ,‬ובלבד שמדליקה את הנרות תוך ‪ 40‬דקות לשקיעה‪.‬‬ ‫בביתה כלל[‪.‬‬ ‫אולם הנוהגות לברך שהחיינו בשעת ההדלקה‪ ,‬מקבלות בהדלקתן‬ ‫יא‬ ‫כ‪ .‬המתארח בליל סוכות ומברך ]או שומע[ 'שהחיינו'‬ ‫ולכן המדליק שלא במקום האכילה‪ ,‬עדיף שיחשיך את‬ ‫בסוכה שאינה שלו‪ ,‬אינו צריך לחזור ולברך 'שהחיינו'‬ ‫החדר לגמרי קודם ההדלקה ]כולל כיבוי אורות והגפת‬ ‫בסוכתו‪.‬‬ ‫תריסים[‪ ,‬ואז ידליק את החשמל‪ ,‬ומבלי להפסיק בדיבור‪,‬‬ ‫כא‪ .‬סדר בציעת הפת בליל יו"ט‪ :‬אף שבליל שבת נוהגים‬ ‫ידליק את הנרות ויברך‪ ,‬ונמצא שהברכה הולכת גם על‬ ‫לבצוע את החלה התחתונה‪ ,‬בליל יו"ט יש לבצוע את החלה‬ ‫הדלקת הנרות וגם על תאורת החשמל‪.‬‬ ‫העליונה‪ .‬וכשחל יו"ט בשבת‪ ,‬נראה שיש לבצוע את החלה‬ ‫יש להדגיש שגם המדליק את הנרות שלא במקום האכילה‪,‬‬ ‫העליונה )עי' מג"א סי' תעה ס"ק ג(‪.‬‬ ‫יכול לקיים את מצוות ההדלקה לכתחילה‪ ,‬ע"י שידליק את‬ ‫מצות אכילה בסוכה בליל א'‬ ‫החשמל בסוכה ]לשם מצוות הדלקת נרות יו"ט[‪ ,‬לפני‬ ‫שמחשיך את החדר האחר ומדליק בו את הנרות‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬ ‫כב‪ .‬חייב אדם לאכול בסוכה בליל יום טוב פת בשיעור‬ ‫כזית‪ ,‬ויש אומרים שחייב לאכול פת בשיעור יותר מכביצה‪,‬‬ ‫בכל אופן‪ ,‬המדליק במקום הלינה‪ ,‬צריך להקפיד שהנרות‬ ‫ונכון לחוש לדבריהם ולאכול יותר מכביצה‪.‬‬ ‫]או החשמל[ יהיו דולקים בשעה שחוזרים לביתם‪.‬‬ ‫כג‪ .‬יש לאכול את הכזית פת הראשון במשך זמן של כדי‬ ‫אכילת פרס ]שהוא תוך ארבע דקות ויש מחמירים שתי‬ ‫קידוש‬ ‫דקות‪ .[6‬ולמבואר לעיל שנכון להחמיר לאכול יותר מכביצה‬ ‫טו‪ .‬המנהג הנפוץ הוא לומר 'שלום עליכם' בליל יו"ט שחל‬ ‫שהוא שיעור שני כזיתים‪ ,‬יש לאכול כל כזית מהם תוך כדי‬ ‫בשבת‪ ,‬ויש נוהגים שלא לאומרו‪.‬‬ ‫אכילת פרס‪ .7‬אם לא אכל כזית בתוך כדי אכילת פרס‪,‬‬ ‫צריך לחזור ולאכול תוך כדי אכילת פרס‪.‬‬ ‫טז‪ .‬אין לקדש אלא לאחר צאת הכוכבים‪ ,‬ואף הנוהגים‬ ‫בכל שבת ויום טוב לקדש מפלג המנחה‪ ,‬בערב סוכות‬ ‫כד‪ .‬צריך לכוון באכילתו בסוכה‪ ,‬לשם מצוות סוכה‪ ,‬וכן‬ ‫עליהם להמתין עד צאת הכוכבים‪ .‬ולכתחילה לא יאחרו את‬ ‫שציוונו הקב"ה לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים וזכר‬ ‫הקידוש ואכילת הפת לאחר חצות הלילה‪.‬‬ ‫לענני הכבוד שהקיפן עלינו להגן עלינו מהשרב‬ ‫והשמש‪] 8‬ולכתחילה יש לכוון כן בכל ימי החג[‪ .‬בדיעבד אם‬ ‫יז‪ .‬סדר הקידוש בסוכות שחל בשבת – הפסוקים‬ ‫כיוון רק לצאת ידי המצוה ‪ -‬יצא ידי חובה‪.‬‬ ‫הנאמרים בשבת‪] ,‬יש מבני ספרד הנוהגים להוסיף פסוקי‬ ‫ג' רגלים‪" ,‬אלה מועדי" וכו'[‪ ,‬ברכת 'בורא פרי הגפן'‪,‬‬ ‫גילה שהגג מעל הסוכה היה סגור‬ ‫קידוש של יום טוב ]ומזכיר שבת[‪ ,‬ברכת 'לישב בסוכה'‬ ‫כה‪ .‬אדם שגילה לאחר אכילתו בליל א'‪ ,‬שהגג מעל‬ ‫וברכת 'שהחיינו'‪.‬‬ ‫הסוכה היה סגור – יצא יד"ח קידוש ו'שהחיינו'‪ ,‬אך עליו‬ ‫יח‪ .‬קידוש בעמידה או בישיבה‪:‬‬ ‫לאכול שוב כזית ]וי"א כביצה[ פת‪ ,‬ולברך 'לישב בסוכה'‪.9‬‬ ‫בני אשכנז נהגו לומר את כל הקידוש בישיבה‪ .‬ולדעת‬ ‫בשאר הימים ]כולל יו"ט ושבת[ ‪ -‬אינו צריך לחזור ולאכול‪,‬‬ ‫האריז"ל )נוסח ספרד( יש לקדש בעמידה‪ ,‬ולהתיישב לפני‬ ‫אך אם רוצה עוד לאכול‪ ,‬ואוכל עוד כביצה פת‪ ,‬יברך לישב‬ ‫ברכת 'לישב בסוכה'‪.‬‬ ‫בסוכה‪.‬‬ ‫לבני ספרד יש בזה מנהגים שונים ‪ -‬יש נוהגים לקדש‬ ‫חיוב אכילה בליל א' כחיוב אכילת מצה‬ ‫בעמידה ולהתיישב לאחר ברכת 'לישב' קודם ברכת‬ ‫הקדמה‬ ‫'שהחיינו'‪ ,‬ויש נוהגים לשבת לאחר 'שהחיינו' קודם‬ ‫במשנה )סוכה כז ע"א( שנינו "רבי אליעזר אומר ארבע עשרה‬ ‫שטועמים‪.‬‬ ‫סעודות חייב אדם לאכול בסוכה‪ ,‬אחת ביום ואחת בלילה‪,‬‬ ‫יט‪ .‬גם הנשים יענו 'אמן' על ברכת 'לישב בסוכה'‪ ,‬ואפי'‬ ‫אם אינן יושבות בסוכה‪.5‬‬ ‫ידי המצוה‪ .‬ונראה שגם באכילה בסוכה שייכים דברי החיי אדם )כלל‬ ‫‪ 5‬ואין עניית האמן נחשבת להפסק‪ ,‬כיון שברכת לישב בסוכה היא חלק‬ ‫סח‪ ,‬המובאים במשנ"ב סי' ס סק"י( שעצם זה שבא לאכול בסוכה‪,‬‬ ‫מברכות הקידוש למקדש המוציא ידי חובה‪.‬‬ ‫מעשהו מוכיח עליו ונחשב שכיוון לשם המצווה‪ ,‬ולפי זה יש להקל שמי‬ ‫‪ 6‬ויש דעות נוספות כמה הוא שיעור כדי אכילת פרס ‪ -‬בין ארבע דקות‬ ‫שלא כיוון במפורש לשם מצות סוכה‪ ,‬יצא ידי חובה בכך שבא ונכנס‬ ‫לתשע דקות‪.‬‬ ‫לסוכה‪ ,‬ומעשהו מוכיח שבכך שנכנס בלילה זה לסוכה הרי זה ככוונה‪.‬‬ ‫‪ 7‬ויש המחמירים לאכול כביצה תוך כדי אכילת פרס )מטה אפרים סי'‬ ‫‪ 9‬אף שברכת 'לישב בסוכה' שבירך בשעה שהגג היה סגור הייתה‬ ‫תרכה סע' נב(‪ ,‬ולהלכה יש להקל שדי שיאכל כל כזית בכדי אכילת‬ ‫לבטלה‪ ,‬אינה נחשבת הפסק בין ברכת המוציא לאכילה‪ ,‬ואין צריך‬ ‫פרס )משמעות דברי המשנ"ב סי' תרלט סוף ס"ק כב(‪ ,‬ראה משנ"ת‬ ‫לברך שוב המוציא כשפתח את הגג וממשיך לאכול )עי' רמב"ן‬ ‫בעניין זה באריכות באזמרה לשמך ח"ב ‪ -‬נידונים‪.‬‬ ‫במלחמות ברכות יב‪ ,‬משנ"ב סי' רעא ס"ק עח‪ ,‬שעה"צ ס"ק פד‪ ,‬בה"ל‬ ‫‪ 8‬משנ"ב )סי' תרכה סק"א(‪ ,‬וראה ביכורי יעקב )שם סק"ג( שפסק‬ ‫סי' רצח ד"ה אין מברכין‪ ,‬סי' תרכד סק"ה(‪.‬‬ ‫שכוונה זו מעכבת‪ ,‬אבל המשנ"ב פסק שאין כוונה זו מעכבת מלצאת‬ ‫יב‬ ‫וחכמים אומרים אין לדבר קצבה‪ ,‬חוץ מלילי יום טוב ראשון של‬ ‫חג בלבד"‪.‬‬ ‫כט‪ .‬יש חיוב שמחה ביו"ט‪ ,‬ואמרו חז"ל )פסחים קט( שבזמן‬ ‫הזה אין שמחה אלא ביין‪ ,‬וכן נפסק להלכה שחובה לשתות‬ ‫ובגמ' שם מבואר שלדעת חכמים חובת הסוכה בכל ימי החג‬ ‫יין ביו"ט ‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫היא רק למי שחפץ לאכול‪ ,‬אבל בליל יום טוב ראשון ישנה‬ ‫חובת אכילה בכל אופן‪ .‬חובה זו נלמדת בגזירה שווה מחיוב‬ ‫ל‪ .‬שתייה ביום ובלילה‪ :‬חובה זו היא ביום החג‪ ,‬ולכתחילה‬ ‫אכילת מצה בליל פסח‪.‬‬ ‫יש לשתות יין גם בלילה )כמבואר באזמרה לשמך ‪ -‬חג השבועות(‪.‬‬ ‫ונחלקו הפוסקים האם הלימוד מחג הפסח הוא לעצם חובת‬ ‫לא‪ .‬את היין יש לשתות באמצע הסעודה‪ ,‬ולא די בשתיית‬ ‫האכילה‪ ,‬שכשם שיש חובה לאכול מצה בליל פסח ]עם‬ ‫יין בקידוש או בזימון )ונראה שדין זה‪ ,‬לשתות את היין דוקא בסעודה‪ ,‬אינו‬ ‫הדינים המיוחדים של אכילת מצה[ כך יש חובה לאכול פת‬ ‫חובה אלא מצוה‪ ,‬וראה בהרחבה באזמרה לשמך פסח ב(‪.‬‬ ‫בסוכה בליל סוכות ]עם אותם הדינים של ליל הסדר‪,‬‬ ‫לב‪ .‬שיעור שתיית היין‪ :‬חובה לשתות יין שישפיע עליו ]ודי‬ ‫וכדלהלן[‪ ,‬או שמא אין למדים ממנה אלא את החובה‪,‬‬ ‫בפחות מרביעית‪ ,‬ואפשר לשתות שליש יין ושני שליש מיץ‬ ‫שכשם שאין חובה לאכול מצה אלא בלילה הראשון‪ ,‬כך אין‬ ‫ענבים‪ ,‬או עכ"פ שישית יין אם מורגש בו היטב טעם היין[‪.‬‬ ‫חובה לאכול בסוכה אלא בלילה הראשון‪ ,‬אבל עצם חיוב‬ ‫לג‪ .‬מיץ ענבים‪ :‬י"א שלא יוצאים יד"ח שמחה במיץ ענבים‬ ‫אכילה בלילה הראשון בסוכה אינו שווה לדיני אכילת מצה‬ ‫)פר"ח סי' תפג(‪ .‬והשונא יין )עי' סי' תעב ס"י( ‪ -‬אם יכול‪ ,‬יערב יין‬ ‫בליל א'‪.‬‬ ‫במיץ ענבים כנ"ל‪ .‬ואם גם זה אינו יכול ‪ -‬ישתה מיץ ענבים‪,‬‬ ‫במחלוקת זו תלויים דינים רבים‪ ,‬כגון אם יכול לאכול פת‬ ‫וישמח בדברים אחרים‪.‬‬ ‫עשירה‪ ,‬דלעניין פסח נפסק שאין יוצאים ידי חובת אכילת‬ ‫לד‪ .‬אין חובה לאכול בשר ביו"ט אך יש בזה מצוה‪ ,‬ועיקר‬ ‫מצה בלילה הראשון במצה עשירה‪ ,‬ויש לדון האם הוא הדין‬ ‫המצוה לאכול בשר בהמה‪ ,‬ואם אין לו בשר בהמה אפשר‬ ‫בליל א' דסוכות‪ .‬אם למדים מפסח את עצם חובת האכילה‬ ‫לקיים את המצוה גם בבשר עוף ‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫בסוכה‪ ,‬הרי שיש לחייבה כמו אכילת מצת מצווה ]שאין‬ ‫לאכול פת עשירה[‪ ,‬אולם אם למדים מפסח רק את מידת‬ ‫לה‪ .‬את הקטנים יש לשמח ע"י ממתקים שהם שמחים‬ ‫החיוב ]שבכל החג אין חיוב אכילה חוץ מליל א'[‪ ,‬הרי שכל‬ ‫בהם‪ ,‬ולנשים יקנה בגדים או תכשיטים כפי ממונו‪.18‬‬ ‫מצוה כעניינה‪ ,‬וכיון שישיבת הסוכה מתקיימת הן בפת‬ ‫ומקיימים מצות שמחה אף בשאר דברים שהאשה שמחה‬ ‫עשירה והן בפת שאינה עשירה‪ ,‬אזי אין לחלק‪ ,‬וניתן לצאת‬ ‫בהם )נתבאר בהרחבה באזמרה לשמך פסח ב(‪.‬‬ ‫יד"ח אכילה בסוכה בליל א' דסוכות אף בפת עשירה‪ .‬וישנם‬ ‫לו‪ .‬שתיית יין ואכילת בשר לנשים‪ :‬נשים אינן חייבות‬ ‫עוד כמה דינים התלויים במח' זה‪.‬‬ ‫בשתיית יין‪ ,‬ואם הן אוכלות בשר הם מקיימות מצוה‪.19‬‬ ‫העולה לדינא‬ ‫כו‪ .‬יש אומרים שאין יוצאים ידי חובת אכילה בסוכה בלילה‬ ‫לז‪ .‬סדר קידוש ]ביו"ט ושבת[‪ :‬יש הסוברים שיש לברך‬ ‫הראשון של סוכות בחלה מתוקה שנילושה במי פירות‪,10‬‬ ‫ברכת 'לישב בסוכה' לאחר ברכת היין‪ ,‬ויש הסוברים שיש‬ ‫ולמעשה אין חוששים לכך‪.11‬‬ ‫לברך 'לישב בסוכה' לאחר ברכת 'המוציא'‪ ,‬ודעביד כמר‬ ‫כז‪ .‬יש מחמירים לאכול את הכזית הראשון בליל יום טוב‬ ‫עביד ודעביד כמר עביד‪) 20‬בעניין עמידה וישיבה בקידוש‪ ,‬ראה לעיל סע' יח(‪.‬‬ ‫ללא ממרח‪ ,12‬ולמעשה אין חוששים לזה‪.13‬‬ ‫ואם מקדש ואוכל מיני מזונות ‪ -‬יברך 'לישב בסוכה'‬ ‫כח‪ .‬יש אומרים שכזית פת שיוצא בה ידי אכילה בסוכה‬ ‫לאחר ברכת הגפן ]ובשבת ויו"ט אין צריך להתעכב בסוכה‬ ‫בלילה הראשון של סוכות צריך שתהיה קנויה לו‪ ,‬משום‬ ‫)ראה להלן סע' סב(‪ ,‬ובתנאי שעדיין לא יצא היום יד"ח קידוש‪.[21‬‬ ‫שצריך שתהיה 'לכם' כפי שנאמר במצה‪ ,14‬ולמעשה אין‬ ‫חוששים לכך‪.15‬‬ ‫‪ 14‬מטה אפרים )סי' תרכה סעיף נו(‪ ,‬מנח"ח )שכ"ה אות יג(‪.‬‬ ‫‪ 10‬פרי מגדים )מש"ז ס"ס תרמ"ג(‪.‬‬ ‫‪ 15‬עפ"י הצל"ח דלעיל‪.‬‬ ‫‪ 11‬משמעות דברי המשנ"ב )סי' תרלט ס"ק כא( שרק בעוגות שיצאו‬ ‫‪ 16‬סי' תקכט ס"א ובה"ל ס"ב ד"ה כיצד‬ ‫מתורת פת הוא שאין יוצאים‪ ,‬אבל בפת עשירה במי פירות יוצאים‪.‬‬ ‫‪ 17‬סי' תקכט ובה"ל שם‪ ,‬חגיגה ח‪ ,‬ביצה י‬ ‫‪ 12‬שו"ת יד אליהו )פסקים סי' כג(‪ ,‬שכיון שאכילת הפת אכילת מצוה‬ ‫‪ 18‬פסחים קט‪ ,‬סי' תקכט‬ ‫היא‪ ,‬הרי שיש בזה את הכלל שטעם רשות מבטל טעם מצוה‪ ,‬וכפי‬ ‫‪ 19‬טעם הדבר נתבאר באזמרה לשמך – חג השבועות‬ ‫שאמרו בגמרא )פסחים קטז ע"א( לעניין מצה שאין לאוכלה בליל‬ ‫‪ 20‬משנ"ב )סי' תרמג ס"ק ט(‪.‬‬ ‫פסח עם טעם נוסף‪ ,‬שלא יבטל טעם רשות את טעם מצוה‪.‬‬ ‫‪ 21‬סי' תרלט ס"ק טז‪.‬‬ ‫‪ 13‬צל"ח )פסחים קח(‪ ,‬ישועות יעקב )סי' תעא ס"ק ב(‪.‬‬ ‫יג‬ ‫מג‪ .‬אישה הנוטלת לולב‪ ,‬צריכה להסיר טבעותיה לפני‬ ‫מנהג בני ספרד – לברך בכל האופנים 'לישב בסוכה'‬ ‫נטילת לולב‪ ,‬ואם לא הסירה ‪ -‬תיטול שוב בלא ברכה‪ ,‬אולם‬ ‫בעמידה לאחר ברכת הגפן )וראה להלן סע' סא לעניין ברכת 'לישב'‬ ‫גבס או רטייה שקשה להסירן מהיד ‪ -‬אינם חוצצים‪.‬‬ ‫באכילת פת בחוה"מ(‪.‬‬ ‫הנענועים‬ ‫לח‪ .‬הבדלה במוצאי שבת ויום טוב‪:‬‬ ‫מד‪ .‬אימתי מנענעים‪ :‬ינענע לאחר הברכה‪ ,‬וכן ינענע‬ ‫יש לעשותה בסוכה‪ ,‬ויש להסתפק האם מאחר והבדלה‬ ‫באמירת הלל בפס' הבאים‪:‬‬ ‫הוא דבר קביעות אזי צריך לברך 'לישב בסוכה'‪ .‬ולכן נכון‬ ‫'הודו להשם כי טוב‪ :'...‬מנענעים בכל תיבה ]חוץ משם השם[‬ ‫שאחר ההבדלה יסעד סעודת פת ]וראה הערה‪,[22‬‬ ‫נענוע אחד‪.‬‬ ‫ויברך 'לישב בסוכה' או לפני 'בורא פרי הגפן' בהבדלה‬ ‫או אחרי ברכת 'המוציא' בסעודה‪.23‬‬ ‫בני ספרד )בין בציבור בין ביחיד(‪ :‬הקהל והש"ץ מנענעים‬ ‫כשאומרים 'הודו' ]באמצע הלל[‪ ,‬וכן מנענעים בפעם‬ ‫בעמידה או בישיבה‪ :‬בברכות ההבדלה עצמן ינהג כפי‬ ‫הראשונה כשאומרים 'הודו' בסוף הלל )כהאר"י‪ ,‬ולא כדעת‬ ‫שנוהג בכל השנה במוצאי שבת ויו"ט‪ ,‬ובברכת "לישב" –‬ ‫השו"ע לנענע פעמיים ב'הודו' שבסוף הלל(‪.‬‬ ‫האשכנזים יושבים והספרדים עומדים‪.‬‬ ‫בני אשכנז‪ :‬באמירת 'הודו' שבאמצע הלל – הקהל‬ ‫הבדלה במוצאי שבת יו"ט סוכות‪ :‬מבדילים כרגיל בכל‬ ‫מנענעים בכל ד' הפעמים שאומרים 'הודו'‪ ,‬והש"ץ‬ ‫מוצ"ש על יין‪ ,‬בשמים ונר‪.‬‬ ‫מנענע רק פעמיים‪ ,‬באמירת 'הודו' ובאמירת 'יאמר נא‬ ‫דיני נטילת לולב‬ ‫ישראל' ]אך כשאומר "יאמרו נא"‪ ,‬וכן כשהציבור חוזר על 'הודו' ‪ -‬אינו‬ ‫מנענע[‪ .‬באמירת 'הודו' )פעמיים ברצף( שבסוף הלל – הקהל‬ ‫]ראה שו"ת בסוף הגליון בדין הטועה בנטילת ד' מינים[‬ ‫והש"ץ מנענעים בשתי הפעמים‪ ,‬ולדעת האר"י )מנהג‬ ‫לט‪ .‬השנה‪ ,‬שחג הסוכות חל בשבת‪ ,‬לא נוטלים ד' המינים‬ ‫החסידים( מנענעים רק בפעם הראשונה‪.‬‬ ‫בשבת‪ ,‬אלא מתחילים ליטלם בחול המועד‪.‬‬ ‫בני אשכנז המתפללים ביחידות )שאז לא חוזרים לומר‬ ‫מ‪ .‬כשמקיימים מצוות לולב‪ ,‬צריך לקחת את הלולב ומיניו‬ ‫"הודו" ד' פעמים באמצע הלל(‪' :‬הודו' שבאמצע הלל ‪ -‬ינענע‬ ‫ביד ימין ואת האתרוג ביד שמאל‪ ,‬ולחברם בשעת‬ ‫בפעם הראשונה )והיחידה( שאומר 'הודו'‪' .‬הודו' שבסוף‬ ‫הנענועים‪ .‬אם נטל את שניהם ביד אחת ‪ -‬צריך לחזור‬ ‫הלל – ינענע בשתי הפעמים‪ ,‬ולדעת האר"י )מנהג‬ ‫וליטול בלא ברכה‪ ,‬ועל כן יקפיד בשעת אמירת‬ ‫החסידים( רק בפעם הראשונה‪.‬‬ ‫ההושענות להחזיק הד' מינים בשתי ידיו ולא ביד אחת‪.‬‬ ‫כשאומרים 'אנא השם הושיעה נא' )ברצף(‪ ,‬בשתי‬ ‫מא‪ .‬איטר יד – לדעת השו"ע דינו ככל אדם‪ ,‬ולדעת‬ ‫הפעמים‪ :‬הש"ץ והקהל מנענעים בכל תיבה ]חוץ משם‬ ‫הרמ"א יטול הלולב בשמאל והאתרוג בימין ]ההפך מכל‬ ‫השם[ שני נענועים )הכה"ח כתב שינענע פעמיים בתיבת 'אנא'‪ ,‬וג"פ‬ ‫אדם[‪ .‬עפ"י סע' מז דלהלן‪ ,‬נמצא שיש הבדל בין כל אדם‬ ‫בתיבת 'הושיעה' ופעם א' בתיבת 'נא'‪ ,‬ויש בזה מנהגים נוספים(‪.‬‬ ‫לאיטר בשעת הנענועים ]לדעת הרמ"א[ ‪ -‬אצל כל אדם‬ ‫מה‪ .‬יש להקפיד שלא למשוך יותר מדי את התיבות בשעה‬ ‫האתרוג צמוד לערבות‪ ,‬ואילו אצל איטר האתרוג צמוד‬ ‫שמנענע )תוס' ברכות מז‪.(.‬‬ ‫להדסים‪.‬‬ ‫מו‪ .‬אופן הנענועים‪ :‬יש לעשות הולכה והבאה ג' פעמים‪,‬‬ ‫מב‪ .‬מאחר וצריך לברך 'עובר לעשייתן' יש לברך על‬ ‫ובני אשכנז נהגו לכסכס בלולב בעת ההולכה והבאה‪.‬‬ ‫האתרוג כשהוא הפוך ]העוקץ למעלה‪ ,‬וייזהר‬ ‫שמלכתחילה ייקח את האתרוג כך[‪ ,‬ולאחר הברכה יהפוך‬ ‫מז‪ .‬סדר הנענועים ]אף לאיטר יד[‪ :‬לדעת השו"ע והמשנ"ב‬ ‫את האתרוג וינענע ]ויש הנוהגים כדעת הגר"א ליטלו‬ ‫ינענע קדימה‪ ,‬ימינה‪ ,‬אחורה‪ ,‬שמאלה‪ ,‬למעלה ולמטה‪.‬‬ ‫רגיל‪ ,‬ולכוון להדיא שלא לצאת ידי חובה עד לאחר הברכה‬ ‫ולדעת האריז"ל )ספרדים וחסידים( יש לנענע בסדר הבא‪:‬‬ ‫ורבים מבני ספרד נוהגים ליטול הלולב‪ ,‬לברך‪ ,‬ולאחמ"כ‬ ‫דרום‪ ,‬צפון‪ ,‬מזרח‪ ,‬מעלה‪ ,‬מטה ומערב ]ויש הנוהגים להתחיל‬ ‫ליטול את האתרוג[‪.‬‬ ‫לכיוון מזרח[‪ .‬בדרך כלל מתפללים לכיוון מזרח‪ ,‬וא"כ סדר‬ ‫מלכה מיד לאחר הבדלה‪ ,‬עליו לברך ברכת מעין ג' על היין קודם‬ ‫‪ 22‬ויכול לקיים בזה גם סעודת מלווה מלכה במוצאי שבת‪ ,‬וברמב"ם‬ ‫שיטול ידיו‪ ,‬אלא אם כן דעתו לשתות יין בתוך הסעודה‪ .‬אם שכח לברך‬ ‫)שבת פ"ל ה"ט( מבואר שגם במוצאי יו"ט יש לאכול סעודת מלוה‬ ‫מעין ג'‪ ,‬וכבר נטל ידיו‪ ,‬יסמוך שברכת המזון תפטור את היין )עי'‬ ‫מלכה‪ .‬ואף האוכל פת הבאה בכיסנין ]לבני אשכנז ‪ -‬יותר מכביצה‬ ‫משנ"ב סי' קעד ס"ק כז‪ ,‬סי' רצט ס"ק כט‪ ,‬ועי' שו"ע הרב סי' קעד‬ ‫ולהתעכב לאחמ"כ בסוכה‪ ,‬ולבני ספרד ‪ -‬ד' ביצים[‪ ,‬יברך "לישב‬ ‫ס"ו(‪ .‬כמו כן צריך להקפיד לכסות את הפת ]או את מיני המזונות[‬ ‫בסוכה"‪ ,‬וכדלהלן סע' סב‪ .‬וראה משנ"ב )סי' ש( בדין סעודת מלוה‬ ‫בשעת ההבדלה )סי' רצט ס"ט(‪.‬‬ ‫מלכה על פת הבאה בכיסנין‪.‬‬ ‫‪ 23‬משנה ברורה )סי' תרלט סק"ל(‪ .‬יש להעיר כי הנוטל ידיו למלווה‬ ‫יד‬ ‫נה‪ .‬שדרת הלולב ]ולא די בעלים לבד[ יש לה לעמוד באופן‬ ‫הנענועים לדעת האריז"ל הוא‪ :‬ימין‪ ,‬שמאל‪ ,‬קדימה‪,‬‬ ‫הגבוה טפח מההדס והערבה‪.‬‬ ‫מעלה‪ ,‬מטה ואחורה‪.‬‬ ‫נו‪ .‬האוגד את הלולב לאחר שכבר נטל ד' המינים ]וכגון‬ ‫אגד ארבעת המינים‬ ‫שאוגדו בחוה"מ[‪ ,‬יאגדנו בעלה לולב שעדיין לא קיימו בו את‬ ‫מח‪ .‬מצוה לאגוד את הלולב‪ ,‬ההדסים והערבות יחד‬ ‫המצוה‪ ,‬אך אין לאוגדו בעלה לולב שכבר קיימו בו את‬ ‫בקשר גמור ]קשר על קשר[‪ ,‬ואיגוד זה ייעשה ע"י גבר שהגיע‬ ‫המצוה‪ ,‬אלא אם כן התנה לפני שנטלו שיוכל להשתמש‬ ‫לגיל מצוות‪.‬‬ ‫בעלי הלולב התחתונים )בה"ל סי' תרסד ד"ה אם( ]הנוהגים לאגוד‬ ‫בלולב שכבר נטלוהו ללא תנאי‪ ,‬יש ללמד עליהם זכות‪ ,‬שכיון שהשימוש הוא לצורך‬ ‫מט‪ .‬לדעת המשנ"ב קוישלע הוי קשר גמור‪ ,‬אך דעת‬ ‫אותו לולב‪ ,‬מותר )חיים וברכה הל' אתרוג ולולב אות א ס"ק ח(‪ ,‬וכן כיון שרגיל לעשות כן‪,‬‬ ‫החת"ס והביכורי יעקב שקוישלע לא הוי קשר גמור‪ ,‬וצריך‬ ‫נחשב שהתנה[‪.‬‬ ‫שיעשה קשר על קשר ממש‪ .‬ומן הדין יכול לקשור בכל מין‬ ‫שרוצה ]אך אז יש להקפיד שלא לאחוז באותו המין בשעת‬ ‫נז‪ .‬מותר להכין קוישלעך בחול המועד‪ ,‬מפני שאין זה מעשה‬ ‫נטילת הלולב‪ ,‬כדי שלא תהא חציצה[‪ ,‬אך נהגו לעשות את‬ ‫אומן‪.‬‬ ‫הקשר על קשר בעלה לולב ]שעדיין לא השתמשו בו[‪.‬‬ ‫הנחת המינים במים‬ ‫נ‪ .‬יש מהפוסקים שהקילו שאין צריך לעשות קשר על קשר‪,‬‬ ‫נח‪ .‬מן הדין מותר להניח את הלולב וההדסים והערבות‬ ‫אלא די שעושה טבעת סביב הקוישלע‪ ,‬ותוחב את ראש‬ ‫בתוך מים‪ ,‬אך יש המחמירים ואוסרים כדי שלא יהיה כבוש‬ ‫הטבעת בתוך הלולאה‪ ,‬אך רבים מהפוסקים סוברים שאין‬ ‫‪ 24‬שעות‪ ,25‬ולפי דבריהם יש להקפיד שרוב הלולב וההדס‬ ‫זה נחשב קשר על קשר‪.‬‬ ‫והערבה לא יהיו בתוך המים‪.‬‬ ‫נא‪ .‬צורת הקשירה ]אף לאיטר יד[‪ :‬יעמיד את שדרת הלולב‬ ‫נט‪ .‬לכו"ע מותר להניח את הלולב וההדסים והערבות‬ ‫למול פניו‪ ,‬ויקשור את ההדסים מימין הלולב ואת הערבות‬ ‫בתוך מגבת רטובה ]ואף לדעת המחמירים בכבוש[‪.‬‬ ‫משמאלו‪.‬‬ ‫ס‪ .‬בשבת ‪ -‬כל ד' המינים הם מוקצה‪ .‬ביו"ט – מותר‬ ‫ולדעת האריז"ל‪ :‬הדס אחד מימין הלולב‪ ,‬א' משמאלו וא'‬ ‫להחזיר את המינים למים שעמדו בהם לפני החג‪ ,‬ומותר‬ ‫באמצע על שדרת הלולב‪ .‬ערבה א' מימין הלולב וא'‬ ‫אף להוסיף מים‪ .‬ולהניח המינים בתוך מגבת לחה מותר‪,‬‬ ‫משמאלו‪.‬‬ ‫אך בתוך מגבת רטובה – אם בכל נגיעה במגבת יוצאים‬ ‫מים‪ ,‬יש בזה חשש סחיטה‪.‬‬ ‫נב‪ .‬כשגובה ההדסים והערבות מתחילים מאמצע הלולב‪,‬‬ ‫צריך להקפיד שלא לאחוז את הלולב לבדו ]כלומר‪ ,‬שלא יאחז‬ ‫בתחתית הלולב[‪ ,‬אלא צריך שגם ההדסים והערבות יהיו בתוך‬ ‫דיני אכילה בסוכה‬ ‫ידו בשעת הנטילה‪.‬‬ ‫הקדמה‬ ‫גם האוחז את הלולב ע"י הקוישלע‪ ,‬מצוי שההדסים‬ ‫שנינו בגמרא )סוכה כו ע"א( "אוכלים ושותים עראי חוץ‬ ‫והערבות מתחילים רק מאמצע הקוישלע ]ולא בתחתיתו[‪,‬‬ ‫לסוכה"‪ ,‬ומבואר שם שאכילת עראי היא כטעימת תלמיד‬ ‫וצריך להקפיד לאחוז את הקוישלע במקום בו נמצאים‬ ‫המשכים לבית המדרש‪ .‬ופירשו הראשונים שהתלמיד טועם‬ ‫גם ההדסים והערבות‪.‬‬ ‫כמלוא פיו‪ ,‬שהוא שיעור כביצה )כמבואר בגמ' יומא פ‬ ‫אך בדיעבד אינו מעכב )שכיון שע"י אחיזת הלולב‪ ,‬ניטלים גם‬ ‫ע"א(‪ ,‬והיינו שאכילה בשיעור ביצה היא שיעור אכילה‬ ‫ההדסים והערבות‪ ,‬נחשב נטילה ע"י דבר אחר המועילה – סי' תרנא ס"א‬ ‫החייבת בסוכה‪.‬‬ ‫משנ"ב ס"ק יג(‪.‬‬ ‫ונחלקו הראשונים אם שיעור כביצה פת עצמו חייב בסוכה‬ ‫נג‪ .‬יש להעמיד את ההדסים שיהיו גבוהים יותר מהערבות‪.‬‬ ‫מדאורייתא‪ ,‬או שאין החיוב אלא ביותר מכביצה‪ ,‬אבל‬ ‫נד‪ .‬מלבד האגד הנ"ל ]‪-‬הקשר גמור דלעיל[ נהגו לעשות‬ ‫כביצה עצמו פטור‪ .‬יש אומרים שאף אכילת כביצה עצמה‬ ‫סביב הלולב לבדו שלוש טבעות נוספות‪ ,‬אמנם בני אשכנז‬ ‫פטורה מן הסוכה‪ ,‬ואין חיוב הסוכה אלא כשאוכל יותר‬ ‫ייזהרו שהטפח העליון בלולב יהיה פתוח ולא יהיו בו טבעות‬ ‫משיעור כביצה‪ ,‬וטעמם משום שגם התלמיד כשטועם‬ ‫כלל‪.24‬‬ ‫אינו מצמצם כל כך בטעימתו‪ ,‬פעמים פחות מעט‬ ‫להסתפק האם פליגי על האחרונים הנ"ל‪.‬‬ ‫‪ 24‬ולדעת רבים מהאחרונים‪ ,‬לא די שהטפח העליון של העלים יהיה‬ ‫‪ 25‬עי' בית יוסף )סי' תרמה(‪ ,‬שו"ת חתם סופר )יו"ד סוף סי' פא(‪ ,‬שו"ת‬ ‫פתוח‪ ,‬אלא צריך שהטפח העליון של השדרה יהיה פתוח )ביכורי יעקב‬ ‫כתב סופר )או"ח סי' קכב(‪ ,‬פתחי תשובה )יו"ד סי' פז ס"ק יט(‪.‬‬ ‫סי' תרנא ס"ק י‪ ,‬שו"ע הרב שם סי"א‪ ,‬קיצוש"ע סי' קלז ס"ח(‪ ,‬אמנם‬ ‫הא"ר )ס"ק ו(‪ ,‬הדרך החיים והמשנ"ב )ס"ק יד( סתמו בזה‪ ,‬ויש‬ ‫טו‬ ‫סה‪ .‬פירות וירקות ‪ -‬מותרים חוץ לסוכה אפילו דרך‬ ‫מכביצה ופעמים יותר מעט‪ .‬ויש אומרים שגם אכילת‬ ‫קביעות‪ ,‬והמחמיר לאוכלם בסוכה הרי זה משובח‪.‬‬ ‫כביצה עצמה חייבת בסוכה‪ ,‬שאין הפטור אמור אלא‬ ‫סו‪ .‬שתיית יין ‪ -‬נחלקו הפוסקים‪ ,‬והמנהג שאין שותים‬ ‫בפחות מכביצה‪.‬‬ ‫רביעית יין אלא בסוכה‪ ,‬אבל אין מברכים עליו 'לישב‬ ‫להלכה פסקו הטור והשולחן ערוך )סי' תרלט ס"ב(‬ ‫בסוכה'‪ ,‬ויש מהספרדים שמקילים בזה אפילו בקביעות‪.‬‬ ‫שהאוכל כביצה פת פטור מסוכה‪ ,‬אך האוכל יותר מכביצה‬ ‫סז‪ .‬שתיית בירה‪ ,‬קולה‪ ,‬קפה ותה – מותרת חוץ לסוכה‬ ‫חייב בסוכה‪.‬‬ ‫אם אינו קובע עליהם‪ ,‬והמחמיר לשתות בסוכה הרי זה‬ ‫העולה לדינא‬ ‫משובח‪ .‬אך אם שותה בקביעות ]דהיינו בחבורה או ששותה‬ ‫סא‪ .‬אכילת פת דגן שיש בה יותר משיעור כביצה‪ ,‬חייבת‬ ‫שתייה מרובה שלא לצימאון )עי' לבוש ס"ב‪ ,‬ביכור"י סקי"ד‪ ,‬מחזור‬ ‫בסוכה‪ .‬ויברך קודם אכילתו 'לישב בסוכה' ]לאחר ברכת‬ ‫ויטרי סי' שנט([‪ ,‬יש לשתות בסוכה ללא ברכה )עי' שעה"צ סקל"ג(‪.‬‬ ‫'המוציא'[‪.‬‬ ‫סח‪ .‬שתיית מים ‪ -‬מותרת חוץ לסוכה אפילו דרך קביעות‪,‬‬ ‫ובבני ספרד יש הנוהגים כנ"ל‪ ,‬אך המנהג הנפוץ הוא לברך‬ ‫והמחמיר לשתות מים בסוכה הרי זה משובח‪.‬‬ ‫'לישב בסוכה' בעמידה ולאחמ"כ מתיישבים ומברכים‬ ‫סט‪ .‬יש אומרים שאף שתיית מים ושאר מאכלים הפטורים‬ ‫'המוציא'‪.‬‬ ‫מסוכה‪ ,‬אם אוכלם בתוך סעודה‪ ,‬חייב לאוכלם בסוכה‪.28‬‬ ‫סב‪ .‬פת הבאה בכיסנין ]עוגות וכד'[ דינה כדין פת‪ ,‬שאם‬ ‫ע‪ .‬נשים מבנות אשכנז האוכלות בסוכה מברכות 'לישב‬ ‫אוכל ממנה יותר מכביצה חייב בסוכה‪ .‬ונחלקו הפוסקים‬ ‫בסוכה'‪ ,‬כדעת הרמ"א‪ ,‬שאף במצוות שפטורות מהם‬ ‫אם מברכים על כך או לא‪ ,‬והנכון שיברך עליה‪ 26‬אבל‬ ‫מברכות על ציווי האנשים‪ ,‬וראה בהערה‪ .29‬בנות ספרד‬ ‫יתעכב בסוכה אחר גמר האכילה ]ובשבת ויו"ט‪ ,‬ראה לעיל סע'‬ ‫האוכלות בסוכה – יש המברכות )עי' ברכ"י סי' תרנד וכה"ח סי'‬ ‫לז[‪ .‬וצריך שיברך 'לישב בסוכה' קודם ברכת מזונות כדי‬ ‫תקפט ס"ק כג וס"ק לא(‪ ,‬אך לדעת השו"ע אין לברך‪.‬‬ ‫שלא יפסיק בין הברכה לאכילה לדעת הפוסקים שאין‬ ‫עא‪ .‬שכח לברך 'לישב בסוכה' ‪ -‬אם ממשיך עדיין‬ ‫מברכים על פת זו‪ .‬ורבים מבני ספרד מברכים רק על‬ ‫באכילתו‪ ,‬יברך כשנזכר‪ ,‬ואם סיים אכילתו ‪ -‬יכול לברך אם‬ ‫שיעור של ארבע ביצים‪.‬‬ ‫ישהה בסוכה אחר סיום האכילה‪ ,‬וכן נכון לעשות כשאירע‬ ‫סג‪ .‬תבשיל העשוי ממיני דגן ]אטריות‪ ,‬ביסלי המטוגן בשמן עמוק‬ ‫כן ‪ .‬ולבני ספרד‪ ,‬י"א שאין לברך אם סיים אכילתו )בא"ח פ'‬ ‫‪30‬‬ ‫כמצוי בארץ‪ ,‬וכדומה[ ‪ -‬אם יש בו יותר מכביצה‪ ,‬נכון שלא לאוכלו‬ ‫וילך‪ ,‬כה"ח סי' תרלט ס"ק ק(‪.‬‬ ‫מחוץ לסוכה ]ובכל אופן אין לברך עליו 'לישב בסוכה'[‪ ,‬ואם קובע עליו‬ ‫דיני שינה בסוכה‬ ‫סעודה חייב בסוכה בברכה‪ .‬אופן הקביעות לעניין זה הוא‬ ‫‪ -‬או שאוכלו בחבורה‪ ,‬או שאוכל שיעור חשוב‪ 27‬שרגילותו‬ ‫עב‪ .‬בכל שבעת ימי הסוכות אסור לישון מחוץ לסוכה‪,‬‬ ‫לקבוע סעודתו עליו‪ .‬ורבים מבני ספרד מברכים רק על‬ ‫אפילו לא שנת עראי שהיא שיעור הליכת מאה אמה ‪ -‬שיעור‬ ‫שיעור של ד' ביצים‪.‬‬ ‫זמן של ‪ 54‬שניות‪.‬‬ ‫]חוץ מהמאכלים דלעיל שברכתם המוציא או מזונות‪,‬‬ ‫עג‪ .‬אין מברכים על השינה בסוכה אך נכון שיברך ע"י‬ ‫אין שום מאכל שמברכים עליו 'לישב בסוכה'‪ ,‬אפי' אם‬ ‫שיאכל מעט מיני מזונות קודם השינה‪ ,‬וכמבואר בסע' פז‬ ‫הם מאכלים שאוכלים בסוכה כדלהלן[‪.‬‬ ‫וסע' סב‪.‬‬ ‫סד‪ .‬בשר‪ ,‬דגים וגבינה ]וכן אורז ותפוחי אדמה[ ‪ -‬אם קבע‬ ‫עד‪ .‬אף אדם נשוי החפץ לישון‪ ,‬חייב לישון בסוכה‪ ,‬ואף‬ ‫עליהם סעודה נכון להחמיר לאוכלם בסוכה‪ ,‬אבל לא יברך‬ ‫בשנה הראשונה לנשואיו‪ .‬וטעות נפוצה היא שבשנה‬ ‫'לישב בסוכה'‪ .‬ויש מהספרדים שמקילים בזה אפילו‬ ‫ראשונה יש היתר שלא לישון בסוכה‪ ,‬ואין כל מקור ]קדום[‬ ‫בקביעות‪.‬‬ ‫קבע‪ .‬ויש לצדד שאם אלו מאכלים שצריכים לברך עליהם ברכה‬ ‫‪ 26‬ודווקא כשאכל יותר מכביצה מהפת הבאה בכיסנין‪ ,‬אך אם אכל‬ ‫בתוך הסעודה‪ ,‬אינם נחשבים כחלק מהסעודה‪ ,‬ואפשר לאוכלם‬ ‫פחות מזה‪ ,‬אף שאכל עוד הרבה בשר‪ ,‬דגים‪ ,‬גבינה וכד'‪ ,‬לא יברך על‬ ‫מחוץ לסוכה‪.‬‬ ‫כך 'לישב בסוכה'‪.‬‬ ‫‪ 29‬ולכאורה היה נראה שיש להן לברך על ישיבת הסוכה קודם ברכת‬ ‫‪ 27‬וצריך שיאכל שיעור חשוב ממיני הדגן עצמם‪ ,‬אך אם אכל רק מעט‬ ‫המוציא‪ ,‬שכיון שאינן חייבות בסוכה הרי שברכת 'לישב בסוכה' אינה‬ ‫יותר מכביצה‪ ,‬אף שאכל עוד הרבה מאכלים אחרים כבשר וירקות‬ ‫מצורך האכילה‪ ,‬ואם כן נחשבת היא להפסק בין ברכת המוציא‬ ‫וכד'‪ ,‬אין מברך עליהם 'לישב בסוכה'‪.‬‬ ‫לאכילה‪ ,‬אולם המנהג שמברכות אחר ברכת המוציא כגברים‪ ,‬ויש‬ ‫‪ 28‬ר"ן על הרי"ף סוכה יא‪ ,.‬מאירי סוכה כו‪ ,.‬שעה"צ סי' תרלט ס"ק כט‪,‬‬ ‫ליישב המנהג‪.‬‬ ‫ועי' שו"ת שו"מ מהדורה רביעאה ח"ג סי' יא‪ ,‬ובשו"ע הרב סי' תרלט‬ ‫‪ 30‬סי' תרלט ס"ק מח‬ ‫סע' יז‪ .‬טעם הדבר הוא‪ ,‬שמאחר שאוכלם בתוך סעודה‪ ,‬חשיב אכילת‬ ‫טז‬ ‫מהראש[‪ .‬אך אם ראשו נמצא מחוץ לסוכה‪ ,‬אף שרוב גופו‬ ‫להבדיל בין חובת שינה בסוכה בשנה ראשונה לשאר‬ ‫בתוך הסוכה ‪ -‬לא יצא ידי חובתו‪.39‬‬ ‫השנים‪.‬‬ ‫פד‪ .‬האוכל על שולחן‪ ,‬צריך להקפיד שרוב השולחן יהיה‬ ‫עה‪ .‬המצטער בכך שאשתו חוץ לסוכה‪ ,‬דינו מבואר להלן‬ ‫בתוך הסוכה‪ ,‬ובשעת הצורך יש להקל שדי שטפח‬ ‫)סע' קה(‪.‬‬ ‫מהשולחן יהיה בסוכה‪.40‬‬ ‫עו‪ .‬טוב להחמיר שהאישה תישן בסוכה עם בעלה אך אין‬ ‫שני שולחנות צמודים שפרסו מעליהם מפה אחת‪ ,‬נחשבים‬ ‫חובה בכך‪.31‬‬ ‫כשולחן אחד‪ .‬אמנם אם ניכר שהם שולחנות נפרדים‪,‬‬ ‫עז‪ .‬מותר לישון תחת השולחן אם גובה השולחן הינו‬ ‫ופרסו מעליהם מפות נפרדות‪ ,‬יש להחשיבם כב' שולחנות‪.‬‬ ‫פחות מ‪ 80-‬ס"מ‪.32‬‬ ‫ברכת 'לישב בסוכה' שלא בשעת האכילה‬ ‫עח‪ .‬מיטת קומתיים‪ :‬אם ההפרש בין מיטה למיטה הינו‬ ‫הקדמה‬ ‫פחות מ‪ 80-‬ס"מ‪ ,‬מותר לישון בשתי המיטות‪.33‬‬ ‫נחלקו האמוראים )סוכה מה ע"ב( האם מברכים על ישיבת‬ ‫דיני לימוד בסוכה‬ ‫הסוכה בכל יום מימי הסוכות או רק ביום הראשון של החג‬ ‫]ראה הערה‪ ,[41‬ומסקנת הגמרא שלהלכה מברכים על‬ ‫עט‪ .‬הרגיל ללמוד בבית הכנסת ‪ -‬רשאי ללמוד בבית‬ ‫ישיבת סוכה בכל יום‪.‬‬ ‫הכנסת‪.34‬‬ ‫וכתבו הראשונים שמה שנפסק שמברכים בכל יום‪ ,‬אין זה רק‬ ‫פ‪ .‬הלומד בביתו ‪ -‬צריך ללמוד בסוכה )ולדעת הרבה ראשונים‬ ‫פעם אחת ביום אלא אפילו כמה פעמים ביום ‪ -‬בכל פעם‬ ‫הוא חיוב כמו אכילה ושינה‪ ,‬וראה הערה‪ ,(35‬אולם אם אין דעתו‬ ‫שמקיים המצוה עליו לברך עליה ]וכמו שאמרו לעניין תפילין‬ ‫מיושבת עליו בסוכה ‪ -‬ילמד בבית‪.36‬‬ ‫שבכל פעם שמניחן מברך עליהן אפילו כמה פעמים ביום[‪.‬‬ ‫פא‪ .‬הזקוק לספרים רבים בלימודו‪ ,‬ובסוכה אין מספיק‬ ‫אולם נחלקו הראשונים אם יש לברך בכל פעם שיושב בסוכה‬ ‫מקום עבורם ]וכן אם צריך ללכת פעמים רבות מהסוכה‬ ‫או שמא רק כשאוכל בה יש לו לברך‪ :‬דעת הרי"ף )שם(‪,‬‬ ‫לספרייה וכו'‪ ,‬והדבר גורם לו לטירחה רבה[ ‪ -‬ילמד בבית‪.‬‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬הריטב"א והגאונים ‪ -‬שבכל פעם שנכנס לסוכה‬ ‫דינים שונים‬ ‫עליו לברך על מצות ישיבת סוכה‪ ,‬ואילו דעת הרא"ש בשם‬ ‫פב‪ .‬קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה ]היינו כשנעור‬ ‫רבינו תם‪ ,‬הריטב"א בשם חכמי צרפת‪ ,‬והטור ‪ -‬שאין לברך‬ ‫משנתו אינו קורא אמא[‪ .‬שיעור הגיל של קטן זה בדר"כ‬ ‫אלא על האכילה בלבד‪ ,‬שברכת האכילה שהיא עיקר‬ ‫בקטן שאינו חריף הוא גיל ‪ ,6‬ובקטן חריף נחלקו האם הוא‬ ‫הדיורים פוטרת שאר הדיורים שיש לעשות בסוכה כשינה‬ ‫בגיל ‪ 375‬או בגיל ‪ ,386‬ובשעת הצורך יש להקל כדעה זו‪.‬‬ ‫וטיול‪.‬‬ ‫להלכה פסקו השולחן ערוך והרמ"א )סי' תרלט ס"ח( כדעת‬ ‫אם הקטן אינו יכול לסבול את הקור‪ ,‬פטור מסוכה עד בר‬ ‫רבינו תם שאין לברך אלא על האכילה‪ ,‬אבל הנכנס לסוכתו‬ ‫מצווה )ערוה"ש שם ס"ב(‪.‬‬ ‫ואינו סועד בה סעודה אינו מברך על ישיבת הסוכה‪ .‬והגר"א‬ ‫פג‪ .‬די לכתחילה שראשו ורוב גופו יהיו בסוכה‪ ,‬ורוב הגוף‬ ‫פסק כדעת הרי"ף והרמב"ם שיש לברך בכל פעם שנכנס‬ ‫נמדד יחד עם הראש ]ומתחיל למדוד את רוב גופו‬ ‫‪ 36‬שו"ע שם ס"ד‬ ‫‪ 31‬רמ"א )סימן תרלט ס"ב(‪ ,‬ויש לעיין מה טעם אין חובה לעשות סוכה‬ ‫‪ 37‬דעת השו"ע סי' תרמ ושעה"צ ס"ק ג ועי"ש במשנ"ב סק"ד‪.‬‬ ‫שיוכלו לגור בה איש ואשתו‪ ,‬שהרי הרמ"א שם לימד זכות על מה שיש‬ ‫‪ 38‬דעת הגר"א שם‪.‬‬ ‫אנשים שאינם ישנים בסוכה כיון שאין נשותיהם ישנות איתם ולכן הם‬ ‫‪ 39‬סי' תרלד‪ ,‬ראשונים סוכה יט‪ ,‬רש"ש סוכה ג‪ ,‬שפ"א שבת יא‪ ,‬חזו"א‬ ‫פטורים‪ ,‬וצריך ביאור מה טעם לא יהיה חיוב לבנות סוכה שיוכלו לגור‬ ‫או"ח סי' קמד וסי' ג ס"ק לא‪ ,‬ועי' ספר הישר לר"ת סי' קצז‪ ,‬ואין ראיה‬ ‫בה איש ואשתו‪ ,‬ועי' הערה ‪.56‬‬ ‫מדבריו שחולק על הנ"ל‪.‬‬ ‫‪ 32‬סי' תרכז סע' א‪.‬‬ ‫‪ 40‬שעה"צ סי' תרלד ס"ק ו‪.‬‬ ‫‪ 33‬סימן תרכז‪ .‬ויש להסתפק האם מודדים את העשרה טפחים של‬ ‫‪ 41‬דעת רב יהודה בשם שמואל שאין לברך אלא ביום הראשון בלבד‪,‬‬ ‫המיטה העליונה מהקרקע או מהמיטה שמתחתיה‪ .‬ולמעשה נראה‬ ‫ודעת רבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן שמברכים בכל יום‪ .‬ותלתה‬ ‫שיש למדוד עשרה טפחים בין מיטה למיטה‪.‬‬ ‫הגמרא מחלוקתם במח' רבי וחכמים בברכת הנחת תפילין‪ ,‬שדעת‬ ‫עוד יש לדון לפי הערוך לנר )סוכה כא( שאדם נחשב כאהל שמפסיק‪,‬‬ ‫חכמים שאין מברכים על הנחת תפילין אלא פעם אחת ביום‪ ,‬ודעת רבי‬ ‫ולפי זה אם ישן אדם במיטה העליונה ייתכן שלא יוצאים ידי חובה‬ ‫שמברך בכל פעם שחולץ ומניח התפילין שנית ]ושמואל כחכמים‬ ‫במיטה התחתונה‪ ,‬אך דבריו מחודשים ולא נפסקו להלכה‪.‬‬ ‫שמצוה שאין הפסק לחיובה מברך עליה פעם אחת‪ ,‬ורבי יוחנן כרבי‬ ‫‪ 34‬עי' גר"ז סי' תרלט ס"ד‪ ,‬וע"ע משנ"ב שם ס"ק ל‬ ‫שאף מצוה זו מברך עליה בכל פעם שמקיימה[‪ .‬ומסקנת הגמרא‬ ‫‪ 35‬עי' רש"י סוכה מח‪ ,.‬רא"ש ברכות פ"א סי' יג‪ ,‬בעה"מ סוף פסחים‪,‬‬ ‫שהלכה כרבי שתפילין מברכים עליהם בכל פעם שמניחן‪ ,‬וכמו כן‬ ‫רבינו מנוח הל' סוכה פ"ו ה"ז‪ ,‬וע"ע משנ"ב ס"ק כט‪ .‬אולם עי' היטב‬ ‫הלכה כרבי יוחנן שמברכים על ישיבת סוכה בכל יום‪.‬‬ ‫לשון השו"ע שם סע' א‪-‬ב‪ ,‬וכ"ה בתוס' ר"י החסיד ברכות יא‪ ,‬שאי"ז‬ ‫חיוב‬ ‫יז‬ ‫השואבה וכדו'[‪ ,‬וחוזר אחר כך לסוכה לישון בה ואין‬ ‫לישב בסוכה‪ .‬להלן נבאר אימתי לדעת הכל יש לברך על‬ ‫דעתו עוד לאכול ‪ -‬דעת החיי אדם וכ"פ המשנ"ב שצריך‬ ‫ישיבת הסוכה ומתי מצרפים כמה דעות בזה‪.‬‬ ‫לברך 'לישב בסוכה' בלילה כשנכנס לישון בסוכה‪ ,‬ודעת‬ ‫נחלקו הפוסקים בדעת רבינו תם שאין מברכים אלא על‬ ‫השו"ע הרב והמאמר מרדכי שלא יברך‪ ,‬והמנהג כדעת‬ ‫האכילה‪ ,‬אם טעמו משום שהאכילה שהיא עיקר הדיורים‬ ‫המאמר מרדכי שאינו מברך‪ ,‬והנכון שיאכל מיני מזונות‬ ‫פוטרת שאר דיורים‪ ,‬אבל מי שאינו אוכל ]כגון שיושב‬ ‫יותר משיעור כביצה ]ולבני ספרד ראה לעיל סע' סב[‬ ‫בתענית חלום[ יש לו לברך על הישיבה בסוכה בלא אכילה‬ ‫לפני השינה‪ ,‬ואז יברך עליהם ויפטור שינתו‪.‬‬ ‫משום שאין לו אכילה לפטור בברכתה את הישיבה‪ ,‬וכן דעת‬ ‫פח‪ .‬אדם שבירך 'לישב בסוכה' בסוכתו שלו‪ ,‬ולאחמ"כ‬ ‫הט"ז והחיי אדם ושו"ע הרב‪.‬‬ ‫הלך לסוכת בית המדרש ללמוד שם מבלי לאכול ]וכן‬ ‫ויש שביארו בדעת ר"ת שחכמים עקרו את חובת ברכה‬ ‫אדם שבירך בסוכת הוריו‪ ,‬ולאחמ"כ הלך לישון בסוכתו שלו[ –‬ ‫משאר דיורי סוכה ולא הטילוה אלא על האכילה שהיא עיקר‬ ‫לדעת החיי אדם והשו"ע הרב עליו לברך שנית 'לישב‬ ‫הדיור‪ ,‬ונמצא שאף היושב בתענית ואינו אוכל ‪ -‬אינו מברך‬ ‫בסוכה'‪ ,42‬והמנהג כהמאמר מרדכי שלא מברכים שלא‬ ‫כלל על ישיבה בסוכה‪ ,‬וכן דעת המאמר מרדכי‪.‬‬ ‫במקום אכילה‪.‬‬ ‫להלן יבוארו נפק"מ נוספות העולות ממחלוקת זו‪.‬‬ ‫פט‪ .‬נכנס לסוכת חברו לבקרו ‪ -‬דעת החיי אדם שאם‬ ‫רוצה להישאר שם צריך לברך 'לישב בסוכה' גם אם אינו‬ ‫העולה לדינא‬ ‫אוכל ]אולם אם בא לקחת חפץ וכד' לכו"ע אין לברך[‪,‬‬ ‫פה‪ .‬אדם שמתענה באחד מימי סוכות ]כגון תענית חלום[‪ ,‬או‬ ‫ואולם המנהג הוא שאינו מברך אם לא אוכל שם‪.43‬‬ ‫שאינו אוכל פת וישב בסוכה – דעת הט"ז‪ ,‬החיי אדם‬ ‫ברכת 'לישב בסוכה' ליוצא מסוכתו‬ ‫והשו"ע הרב וכ"פ המשנ"ב שצריך לברך 'לישב בסוכה' אף‬ ‫שאינו אוכל פת כלל‪ ,‬כיון שדווקא כשאוכל פת אזי הוא פוטר‬ ‫צ‪ .‬אדם שבירך 'לישב בסוכה' ולא יצא מהסוכה עד‬ ‫בברכת 'לישב' שמברך על הפת את שאר יישובי הסוכה‪,‬‬ ‫שהתחיל את הסעודה השנייה ‪ -‬דעת רוב הפוסקים שאינו‬ ‫אבל אם אינו מברך על הפת צריך לברך על הכניסה‬ ‫מברך שנית 'לישב בסוכה'‪ ,44‬אולם דעת הב"ח והט"ז‬ ‫עצמה‪ .‬אולם המנהג הוא כדעת המאמר מרדכי שלא‬ ‫שמברך שנית‪ .‬ולמעשה לא יברך‪.45‬‬ ‫מברך אלא אם אוכל פת‪.‬‬ ‫צא‪ .‬אדם שבירך 'לישב בסוכה' וסיים סעודתו‪ ,‬ויצא‬ ‫פו‪ .‬אדם שיצא אחרי סעודתו יציאה גמורה וחזר ונכנס‬ ‫לעסקיו או לתפילת שחרית ]שהיא יציאה גמורה[ ‪ -‬לדעת‬ ‫לסוכה שלא על מנת לאכול בה‪ ,‬ובדעתו לצאת מהסוכה‬ ‫כל הפוסקים כשחוזר לסוכה לאכול בה סעודה נוספת‬ ‫לפני שיחזור ויאכל ‪ -‬דעת החיי אדם וכ"פ המשנ"ב שצריך‬ ‫עליו לברך שנית 'לישב בסוכה'‪ .46‬ואם יצא לתפילת מנחה‬ ‫לברך 'לישב בסוכה' על כניסה זו אף שאין בדעתו עכשיו‬ ‫או מעריב – נראה שגם באופן זה יש לברך שנית 'לישב‬ ‫לאכול בה‪ ,‬שהרי הכניסה מחייבת ברכה‪ ,‬וכיוון שאין לו‬ ‫בסוכה'‪.47‬‬ ‫אכילה לפטור אותה‪ ,‬עליו לברך על עצם הכניסה לסוכה‪,‬‬ ‫צב‪ .‬אם סיים סעודתו ויצא מהסוכה על דעת לחזור מיד‬ ‫ודעת השו"ע הרב שאינו מברך שנית באופן זה‪ ,‬משום‬ ‫‪ -‬נחלקו הפוסקים אם כשחוזר ואוכל סעודה חדשה יברך‬ ‫שהברכה שבירך על הסוכה מועילה אף ביציאה גמורה‪ ,‬ורק‬ ‫שנית‪ ,‬ומספק לא יברך שנית‪.48‬‬ ‫אם יתחיל באכילה חדשה יברך עליה‪ .‬ודעה שלישית היא‬ ‫צג‪ .‬יצא באמצע הסעודה להתפלל מנחה או מעריב‬ ‫דעת המאמר מרדכי‪ ,‬שאף בלא טעם זה של השו"ע הרב‬ ‫‪49‬‬ ‫וחוזר לאחר תפילתו לסוכה ‪ -‬אינו מברך 'לישב בסוכה'‬ ‫אין מברכים‪ ,‬משום שהברכה נתקנה דווקא כשאוכל פת‪.‬‬ ‫כיוון שאינה יציאה גמורה‪ .‬אך אם יצא יציאה גמורה‪,‬‬ ‫והמנהג בזה כדעת המאמר מרדכי‪.‬‬ ‫כשחוזר לסוכה להמשיך הסעודה – יברך 'לישב בסוכה'‬ ‫פז‪ .‬אדם שאכל בסוכה בלילה ובירך ולאחר מכן יצא‬ ‫פעם נוספת‪.‬‬ ‫מהסוכה יציאה גמורה ]כגון לצורך לימודו או לשמחת בית‬ ‫ב‪ .‬שיטת המג"א שהליכה הוה הפסק ]ואף שקיי"ל להילכתא שהליכה‬ ‫‪ 42‬וטעם הדבר‪ ,‬משום שברכת 'לישב בסוכה' הפוטרת אף ביציאה‬ ‫לא הוה הפסק‪ ,‬מ"מ בצירוף ב' השיטות מברך[‪.‬‬ ‫גמורה‪ ,‬היינו דווקא כשחוזר לסוכתו שלו‪ ,‬אך אם הולך לסוכה אחרת‪,‬‬ ‫‪ 47‬עי' שעה"צ )שם ס"ק צא(‪ ,‬ונראה דאין זה יציאה על דעת לחזור מיד‪,‬‬ ‫עליו לברך שם שנית‬ ‫כבסע' הבא‪.‬‬ ‫‪ 43‬עיי' שעה"צ שם ס"ק צג‬ ‫‪ 48‬שער הציון )שם ס"ק פו( וכדעת השו"ע הרב והדרך החיים‪.‬‬ ‫‪ 44‬משנה ברורה )תרלט ס"ק מז(‪.‬‬ ‫‪ 49‬שער הציון )שם ס"ק צא( שרק בין סעודה לסעודה מברך משום‬ ‫‪ 45‬וראה להלן האופנים שאפשר לצרף את דעת הב"ח והט"ז‪.‬‬ ‫שמצרפים את השיטות ]וכהערה לעיל[‪ ,‬אך אם ממשיך אותה סעודה‪,‬‬ ‫‪ 46‬וטעם הדבר מבואר בשער הציון )שם ס"ק צא( שמצרפים ב' שיטות‪:‬‬ ‫נשאר רק דעת המג"א שמברך‪ ,‬ולכן אינו מברך‪.‬‬ ‫א‪ .‬שיטת הב"ח והט"ז )שהובאה לעיל( שבכל פעם שמתחיל סעודה‬ ‫צריך לברך שוב 'לישב' אפילו לא יצא בינתיים מהסוכה‪.‬‬ ‫יח‬ ‫יוצא מביתו מחמתו‪ .‬וכתבו הפוסקים‪ 52‬שאף צער שהיה‬ ‫צד‪ .‬הולך באמצע סעודתו לסוכת חבירו‪ :‬אם אוכל‬ ‫יוצא מהחדר שנמצא בו לחדר אחר‪ ,‬אף הוא בכלל צער‬ ‫בסוכת חבירו ‪ -‬צריך לברך שם שנית ברכת 'לישב בסוכה'‪,‬‬ ‫שהיה יוצא מביתו‪ ,‬וצער זה פוטרו מחובת ישיבה בסוכה‪,‬‬ ‫ואולם אם היה דעתו מתחילה כשברך 'לישב בסוכה'‬ ‫ואין צריך צער שהיה יוצא מחמתו לחוץ לגמרי‪.‬‬ ‫בסוכתו שלו ללכת אחר כך ולאכול בסוכת חבירו לא יברך‬ ‫ולפנינו יתבאר פירוט המקרים הנכללים בכלל גדרי‬ ‫בסוכת חבירו‪ ,‬משום שנפטר בברכה שבירך בסוכתו שלו‪.50‬‬ ‫מצטער שהיה יוצא מחדרו‪.‬‬ ‫צה‪ .‬סיים סעודתו ובירך ברכת המזון ואחר כך הלך‬ ‫לסוכת חבירו ]וכן אדם שאכל לאחר התפילה בסוכת בית הכנסת‪ ,‬ולאחמ"כ‬ ‫העולה לדינא‬ ‫הלך לביתו לאכול[ ‪ -‬אם אוכל שם פת צריך לברך שוב 'לישב‬ ‫צז‪ .‬מצטער פטור מן הסוכה ]ובליל א' חייב לאכול כזית‬ ‫בסוכה'‪.‬‬ ‫אף אם הוא מצטער[‪.‬‬ ‫צו‪ .‬התחיל לאכול בסוכה ויצא מפני הגשם – יש‬ ‫צח‪ .‬בכלל מצטער הוא מי שאינו יכול לישון או לאכול‬ ‫להסתפק אם עליו לברך שנית 'לישב בסוכה' לכשייפסקו‬ ‫בסוכה‪ ,‬מפני הרוח‪ ,‬או הקור או החום‪ ,‬או ריח‪ ,‬או זבובים‬ ‫הגשמים וישוב לסוכתו‪ ,‬מפני שנתבטלה המצווה‪ .‬ולמעשה‬ ‫ויתושים וכיוצא בזה‪.‬‬ ‫לא יברך‪.‬‬ ‫צט‪ .‬חולה שאין בו סכנה פטור מן הסוכה‪ ,‬ולכן החש‬ ‫חובת סוכה למצטער ולהולכי דרכים‬ ‫בראשו או בעיניו והסוכה קשה לו‪ ,‬פטורים הוא ומשמשיו מן‬ ‫הקדמה‬ ‫הסוכה‪.‬‬ ‫שנינו בגמרא )סוכה כו‪" (.‬חולים ומשמשיהם פטורים מן‬ ‫ק‪ .‬שיעור הגשמים הפוטר מחובת סוכה‪:‬‬ ‫הסוכה"‪ ,‬וכתבו התוס' )שם( שטעם הפטור במצטער‬ ‫לעניין שינה – אף גשמים מועטים פוטרים מסוכה‪ ,‬ואף‬ ‫ובהולכי דרכים הוא משום שנאמר 'בסוכות תשבו' ולמדים‬ ‫אם פסקו הגשמים אך עדיין נוטפים מים מהסכך‪ ,‬פטור‬ ‫מכך שצריך להיות ישיבה כעין דירה‪ ,‬וכשם שאין אדם‬ ‫משינה בסוכה‪.‬‬ ‫יושב בדירה בצער‪ ,‬כך גם כאשר מצטער בישיבת הסוכה‪,‬‬ ‫לעניין אכילה – הדבר תלוי בשיעור הגשמים בו היה עוזב‬ ‫פטור מלישב בה‪ .‬וכן בעוברי דרכים‪ ,‬כשם שאין אדם נמנע‬ ‫את ביתו מחמתם‪.‬‬ ‫מלצאת לדרך אף כשהוא בביתו‪ ,‬כך יכול אדם לצאת‬ ‫לדרך ואינו חייב לאכול ולישן בסוכה‪.‬‬ ‫קא‪ .‬אם יש עננים ונראה שהולך לרדת גשם בקרוב –‬ ‫אינו פטור מלאכול ולישון בסוכה עד שירדו הגשמים בפועל‪,‬‬ ‫ובמידת הצער הפוטרת מחובת ישיבה בסוכה מצינו‬ ‫בראשונים‪ 51‬שכתבו שהוא בכל צער בשיעור כזה שהיה‬ ‫רבה‪ ,‬חיי אדם‪ ,‬דרך החיים ושלחן ערוך הרב( שאין לברך שנית אם לא‬ ‫‪ 50‬כתב המגן אברהם )סימן תרלט ס"ק יז( שהיוצא מסוכתו לסוכת‬ ‫יצא מהסוכה‪ ,‬וכמו שהביא ופסק המשנה ברורה )סי' תרלט שעה"צ‬ ‫חבירו‪ ,‬צריך לחזור ולברך על ישיבת הסוכה כשיכנס לסוכת חבירו‪,‬‬ ‫ס"ק פו(‪ .‬אולם אם יצא מהסוכה בין סעודה לסעודה אפילו הייתה‬ ‫משום שהברכה שבירך בסוכתו שלו לא חלה אלא על סוכתו שלו‬ ‫היציאה לזמן קצר מאד ולרגע קט ‪ -‬כתבו הבכורי יעקב )שם( ורבי יעקב‬ ‫שהייתה לפניו בשעת ברכה‪ ,‬ולא על סוכת חבירו‪ .‬ואולם הבית מאיר‬ ‫עמדין שבאופן זה יש לו לברך על סעודה שניה‪ .‬ואולם דעת הדרך‬ ‫)שם( כתב שהמגן אברהם לשיטתו שפסק ששינוי מקום נחשב הפסק‬ ‫החיים ושלחן ערוך הרב שאין לברך אלא אם כן יצא מהסוכה יציאה‬ ‫לעניין ברכת המצוות‪ ,‬אולם לדעת הט"ז שאין שינוי מקום נחשב הפסק‬ ‫גמורה לזמן מרובה ובהיסח הדעת‪ .‬והנה מחלוקת זו שנחלקו הבכורי‬ ‫אלא לעניין קידוש במקום סעודה‪ ,‬הוא הדין שאין יציאה מסוכתו‬ ‫יעקב והדרך החיים בחוזר לסוכתו שלו היא‪ ,‬ובנידון זה הכריע המשנה‬ ‫לסוכת חבירו נחשבת הפסק‪ ,‬והברכה שברך על ישיבה בסוכתו שלו‬ ‫ברורה )שם( שכיון שספק ברכות להקל אין לו לברך על סעודתו השניה‬ ‫פוטרת אף את הישיבה בסוכת חבירו ואין לחזור ולברך שם‪.‬‬ ‫כשלא הייתה יציאה גמורה בהיסח הדעת‪ ,‬אולם כשהלך לסוכת‬ ‫וכתב הלבושי שרד שאם היה דעתו מתחילה בשעה שברך בסוכתו‬ ‫חבירו ושם סעד סעודה שניה ‪ -‬נראה שיש לברך שנית על הישיבה‬ ‫לילך אחר כך לסוכת חבירו ‪ -‬פטרה ברכה זו את מצות ישיבתו בסוכת‬ ‫בסוכת חבירו‪ ,‬שהרי דעת הט"ז שכל סעודה חדשה ]אפי' בסוכתו שלו‬ ‫חבירו‪ ,‬ואין לו לברך שם‪ ,‬אולם אם לא היה כן בדעתו בשעה שבירך‪,‬‬ ‫ואפי' לא יצא כלל[ מחייבת ברכה‪ ,‬ואף שאיננו עושים כן משום הדעות‬ ‫צריך לברך בסוכת חבירו שנית‪ .‬ולמעשה כיון שהדבר שנוי‬ ‫החולקות ]וכדלעיל[‪ ,‬אך כשיצא לסוכת חבירו יש לצרף את דעת המגן‬ ‫במחלוקת הפוסקים‪ ,‬על כן ההולך מסוכתו לסוכת חבירו לא יברך‬ ‫אברהם שכל יציאה לסוכת חבירו הרי היא הפסק ויש לו לברך על‬ ‫על הישיבה בסוכת חבירו‪.‬‬ ‫האכילה שם שנית‪ ,‬ועל כן באופן זה שחוזר לסעוד סעודה שניה בבית‬ ‫ואולם אם בסוכת חבירו יחזור ויאכל פת שיעור אכילה המחייבת‬ ‫חבירו יש לצרף דעת הט"ז עם דעת המגן אברהם ]ובפרט לפי הכרעת‬ ‫בברכת 'לישב בסוכה' ‪ -‬יש לו לברך אף שכבר בירך בסוכתו שלו‪,‬‬ ‫הבכורי יעקב שהיוצא וחוזר לסוכתו‪ ,‬אפי' הייתה היציאה לזמן קצר‪,‬‬ ‫משום שמצינו בפוסקים שנחלקו אם כל אכילה ואכילה שאוכל אדם‬ ‫צריך לחזור ולברך שנית[‪.‬‬ ‫בסוכה מחייבת ברכה בפני עצמה‪ .‬דעת הב"ח הט"ז והחמד משה‬ ‫וחסידים ההולכים באמצע סעודתם לשולחן רבותיהם – אף אם לא‬ ‫שאף היושב בסוכתו שלו ומברך על ישיבתה‪ ,‬אם חוזר ואוכל סעודה‬ ‫חשבו על כך מפורש בשעה שבירכו‪ ,‬כיוון שרגילים לעשות כן‪ ,‬חשיב‬ ‫שניה צריך לחזור ולברך 'לישב בסוכה' אף שלא יצא מסוכתו כלל‪,‬‬ ‫שדעתם לכך‪ ,‬ולא יברכו שנית‪.‬‬ ‫ואילו דעת הלבוש המגן אברהם והשל"ה שכיון שלא יצא מסוכתו‪ ,‬אף‬ ‫‪ 51‬מרדכי )סוכה פ"ב רמז תשמ( ובמהרי"ל )הלכות סוכה סימן יט(‬ ‫סעודה השניה בכלל ישיבה ראשונה היא והרי ברך עליה‪ ,‬ומשום כך אין‬ ‫‪ 52‬אלף המגן )סימן תרכו ס"ק יח( והחיי אדם )כלל קמז(‪.‬‬ ‫לו לברך שנית על סעודה שניה‪ .‬והכריעו הפוסקים )נהר שלום‪ ,‬אליה‬ ‫יט‬ ‫הנוסע או מטייל מחוץ לעיר מגוריו ‪ -‬בין אם נמצא כעת‬ ‫אך אין לברך 'לישב בסוכה'‪ ,‬כיוון שיש החולקים ופוטרים‬ ‫בנסיעה‪ ,‬בגינה‪ ,‬במסעדה‪ ,‬בכותל המערבי‪ ,‬ואפילו אם‬ ‫אף במצב כזה‪.53‬‬ ‫מתארח בבית קרוביו לכמה שעות – פטור מאכילה ושינה‬ ‫קב‪ .‬יצא מהסוכה מחמת הגשמים‪ ,‬ופסקו‪:‬‬ ‫בסוכה‪ ,‬אם אין שם סוכה זמינה‪ .‬אך אם יש שם סוכה זמינה‪,‬‬ ‫צריך לאכול ולישון בסוכה‪ ,‬ומברך "לישב בסוכה"‪.‬‬ ‫אם התחיל לאכול בביתו וכן אם הלך לישון במיטה‬ ‫שבביתו‪ ,‬אינו צריך לחזור לסוכתו עד סיום הסעודה‪ ,‬או‬ ‫סוכה שאינה ראויה לדיור בלא צער‬ ‫עד שיקום משינתו ]ונראה שאם קם משינתו להתפנות לאחר עלות‬ ‫הקדמה‬ ‫השחר‪ ,‬אינו נחשב קימה לעניין זה‪ ,‬ויכול לחזור למיטה שבביתו[‪.‬‬ ‫כתבו הראשונים שאין פטור מצטער אמור אלא במי שהעמיד‬ ‫אמנם אם עדיין לא התחיל לאכול בפועל בביתו ]אף‬ ‫תחילה סוכתו במקום הראוי לו לקיום מצות סוכה באכילה‬ ‫שכבר ערכו את השולחן[ – עליו לחזור לסוכה‪ .‬ולעניין שינה ‪-‬‬ ‫ושינה‪ ,‬אלא שנולד לו צער אחר כך בתוך ימי הסוכות‪ ,‬אבל אם‬ ‫אם עדיין לא הלך לישון בביתו‪ ,‬אלא שטורח הוא לו‬ ‫מתחילה העמיד סוכתו במקום שאינו ראוי לישב שם בלא צער‪,‬‬ ‫להחזיר את הכרים והכסתות בחזרה לסוכה – פטור‪ ,‬ויש‬ ‫אין לו פטור מצטער‪ .‬וכן פסקו הטור‪ ,‬השולחן ערוך והרמ"א‬ ‫מחמירים שכל עוד שלא שכב לישון‪ ,‬צריך לחזור לסוכה‪.‬‬ ‫)סי' תרמ סע' ד(‪.‬‬ ‫כמו כן אם כשחזר לביתו החליף בגדים‪ ,‬ופסק הגשם‪,‬‬ ‫בטעם הדבר נחלקו הראשונים‪ ,‬יש שכתבו שהטעם משום‬ ‫ולצורך חזרתו לסוכה הוא צריך להחליף בגדים פעם‬ ‫שסוכה שאינה ראויה למגורים אינה נחשבת דירה כלל‪,‬‬ ‫נוספת – פטור‪ ,‬ויש המחמירים‪.‬‬ ‫ומשום כך הרי זה כמי שלא בנה סוכה שחייב לטרוח לקיים‬ ‫מצות סוכה ככל שאר המצוות‪ ,‬ויש שכתבו שהטעם משום‬ ‫בכל האופנים דלעיל שצריך לחזור לסוכה‪ ,‬נראה שהיינו‬ ‫שהתורה הגבילה את פטור מצטער‪ ,‬שלא ייאמר במי‬ ‫דווקא כשפסקו הגשמים לגמרי‪ ,‬אך אם עדיין יש עננים‬ ‫שהכניס עצמו למצב הצער‪.‬‬ ‫ונראה שהגשם עתיד לחזור בקרוב – אינו חייב לחזור‬ ‫לסוכה‪.‬‬ ‫ואכן מצינו חילוקים בלשון הראשונים בעניין זה‪ :‬היראים‬ ‫)סי' תכא( והמרדכי )סוכה פ"ב סי' יב( כתבו שכל שאין הסוכה‬ ‫בכל האופנים דלעיל שצריך לחזור לסוכה‪ ,‬למעשה לא‬ ‫ראויה לאחד מאופני הישיבה אינו יוצא בה כלל‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫יברך ברכת "לישב" פעם נוספת‪.‬‬ ‫סוכה שאינה ראויה לאכילה אינו יוצא בה אף בשינה‪ ,‬וכן‬ ‫קג‪ .‬מי שאינו יכול לישון בסוכה מחמת רעש‪ ,‬כגון משמחת‬ ‫להיפך‪ ,‬שאינה נחשבת דירה כשאינה ראויה לאחד מאלו‪.‬‬ ‫בית השואבה וכדומה ‪ -‬אם הוא רעש חזק שמחמתו היה‬ ‫ואילו הרא"ש )סוכה כו( כתב על מה שהתיר רבא לר' אחא‬ ‫עובר לחדר אחר ‪ -‬פטור מלישון בסוכה‪.‬‬ ‫בר אדא לישן חוץ לסוכתו משום שהצטער מהריח‬ ‫קד‪ .‬פטור מצטער נאמר רק בדבר שדרך בני אדם‬ ‫]עיי"ש[‪ ,‬וז"ל "ומיירי באכסניא‪ ,‬דאי בביתו היאך עשה‬ ‫להצטער בו‪ ,‬אבל אדם המצטער מדבר שאין בו כלל צער‬ ‫סוכה מתחלה בדבר שהיה מצטער לישן בה ויפטר משום‬ ‫לשאר בני אדם‪ ,‬חייב בסוכה אף שהוא מצטער‪.‬‬ ‫מצטער"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכעין זה לשון הטור )שם( "ודוקא שבא לו‬ ‫קה‪ .‬אישה המפחדת לישון לבד בבית ‪ -‬אם הבעל עצמו‬ ‫הצער במקרה אחר שעשה שם הסוכה‪ ,‬אבל אין לו לעשות‬ ‫אינו מצטער מכך‪ ,‬אינו בכלל פטור מצטער‪ ,‬אולם כאשר‬ ‫סוכתו לכתחלה במקום הריח או הרוח ולומר מצטער‬ ‫הבעל עצמו בצער מחמת פחדה של אשתו‪ ,‬יש להסתפק‬ ‫אני"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אם נכלל בכלל פטור מצטער‪ ,‬שמחד אכן יש לו צער לישון‬ ‫ובביאור חילוק לשונותיהם נראה שהיראים למד שהטעם‬ ‫בסוכתו‪ ,‬אולם מאידך אין הצער מעצם הסוכה אלא מגורם‬ ‫שאין פטור מצטער באופן שבנה סוכתו מראש במקום‬ ‫חיצוני‪ .‬ולהלכה נראה להקל בזה‪.‬‬ ‫צער באכילה או בשינה‪ ,‬הוא משום שסוכה במקום שכזה‬ ‫קו‪ .‬אם יש אורחים בסוכה ואינו יכול לישון שם ‪ -‬יש‬ ‫לא חשיבא דירה כלל ]וכלשונו 'כיון שאינו יכול לעשות בה‬ ‫להסתפק אם זה נחשב מצטער שפטור מן הסוכה‪ ,‬כיוון‬ ‫כל צרכי אכילה ושתייה ושינה בלא צער‪ ,‬מתחילה לא הוי‬ ‫שאין הצער מגוף הסוכה‪ .‬ולהלכה נראה להקל בזה‪.‬‬ ‫סוכה'[‪ ,‬אולם הרא"ש והטור למדו שאף שסוכה העשויה‬ ‫במקום צער נחשבת דירה‪ ,‬אעפ"כ לעניין הפטור שפטרה‬ ‫קז‪ .‬הנוסע או מטייל בתוך עיר מגוריו ‪ -‬חייב בסוכה‪ .‬ואף‬ ‫התורה את המצטער מן הסוכה‪ ,‬הגבילו שאין פטור זה‬ ‫אם נסע לגינה הרחוקה מביתו‪ ,‬אינו נחשב כהולכי דרכים‪,‬‬ ‫אמור במי שהכניס עצמו למצב הצער‪.54‬‬ ‫כיון שלא יצא מעירו‪.‬‬ ‫‪ 54‬ולכאורה י"ל דפליגי האם 'מצטער' הוא פטור או הפקעה‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫‪ 53‬עי' רמב"ם )פרק ו הלכה י(‪ ,‬שו"ע )סי' תרלט סע' ה‪ ,‬ומשנ"ב ס"ק‬ ‫לג(‪ ,‬ועי' ריטב"א ור"ן )סוכה כט ע"א(‪ ,‬ומאירי )סוכה כו(‪.‬‬ ‫כ‬ ‫ונראה שאם בכל הלילות יכול לישון שם ובכל הימים אינו‬ ‫ולהלכה פסק השולחן ערוך כדעת הרא"ש שפטור מצטער‬ ‫יכול ]שבצהרי היום הסוכה מתחממת[ – חשיב כמצטער‬ ‫הוגבל ואינו אמור במקום שהכניס עצמו לצער זה בבניית‬ ‫באופן חד פעמי‪ ,‬ויכול לישון בצהריים בביתו‪.‬‬ ‫סוכה במקום צער‪ ,‬ואילו הרמ"א פסק כדעת המרדכי‬ ‫שסוכה הבנויה במקום צער אינה נחשבת כלל כדירה‪ ,‬ולכן‬ ‫קי‪ .‬מי שגר בסמיכות לאולם אירועים או בתי כנסיות‬ ‫לא יוצאים בה יד"ח‪ .55‬וישנם כמה נפק"מ בין דעת‬ ‫ואינו יכול לישון בכל הלילות בסוכתו מחמת אירועי‬ ‫השולחן ערוך לדעת הרמ"א בזה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫שמחה – לדעת הרמ"א נחשב הדבר שאין לו סוכה‪ ,‬וצריך‬ ‫להוציא עד חומש מנכסיו כדי למצוא סוכה אחרת‪ ,‬שסוכה‬ ‫העולה לדינא‬ ‫זו שבנה פסולה היא‪ .‬ולדעת השו"ע סוכה זו כשרה‪ ,‬אלא‬ ‫קח‪ .‬אדם שעושה סוכה במקום שמפחד לישון בה משום‬ ‫שאין לו פטור מצטער‪ ,‬והוא צריך ויכול לישן בסוכה זו‪.‬‬ ‫בעלי חיים המצויים בקרבת הסוכה וכיו"ב‪ ,‬וכן משום‬ ‫והמשנ"ב הביא דעות שכיוון שאינו מצטער באכילה – יצא‬ ‫נמלים וחרקים שעולים על מיטתו ‪ -‬לדעת השו"ע אין לו‬ ‫ידי חובה בשינה בדיעבד‪ ,‬וסיים "ויש ליזהר בזה מאד"‪.59‬‬ ‫פטור מצטער‪ ,‬והוא יכול וצריך לאכול בסוכה זו‪ ,‬ולדעת‬ ‫הרמ"א זה נחשב שהוא לא בנה סוכה‪ ,‬ואף אם יישב בסוכה‬ ‫קיא‪ .‬מי שאינו יכול לישון באחד הלילות בסוכה מחמת‬ ‫זו לא יצא בה ידי חובה באכילה שם‪ ,‬וצריך לעשות סוכה‬ ‫רעש‪ ,‬כגון משמחת בית השואבה וכדומה ]וכן מצוי בבחורי‬ ‫במקום אחר ולהוציא על כך עד חומש מנכסיו‪ .56‬והמשנ"ב‬ ‫ישיבה הרוצים ללון בסוכת הישיבה בהו"ר‪ ,‬וקשה להם‬ ‫הביא דעות שכיוון שאינו מצטער באכילה – יצא ידי חובה‬ ‫להירדם מפני קול לימוד התורה הבוקע מביהמ"ד[ – כיוון‬ ‫בשינה בדיעבד‪ ,‬וסיים 'ויש ליזהר בזה מאד'‪.57‬‬ ‫שהסוכה עצמה ראויה למגורים בכל ימי החג ]בשונה מהמקרה‬ ‫בסע' הבא[‪ ,‬ורק באופן חד פעמי קשה לישון בה‪ ,‬על כן נראה‬ ‫קט‪ .‬המצטער מקור וחום שפטור מהסוכה ‪ -‬יש‬ ‫שאם יש רעש חזק שמחמתו היה עובר לחדר אחר‪ ,‬פטור‬ ‫להסתפק אם מחויב להביא תנור חימום או מזגן‬ ‫מלישון בסוכה‪.60‬‬ ‫]נייד[‪ .58‬ולכאורה נראה שאם הוא מקרה חד פעמי אינו‬ ‫חייב לעשות כן ואף יש לו פטור מצטער‪ ,‬אך אם הוא מצטער‬ ‫קיב‪ .‬בחורים שמגיעים לישיבה בערב שמחת תורה והם‬ ‫באופן קבוע נראה שאין לו פטור מצטער‪ ,‬ולדעת הרמ"א‬ ‫עייפים כי היו ניעורים בליל הושענא רבא – אסור להם לישון‬ ‫אף נחשב שכלל לא בנה סוכה‪ ,‬וחובה עליו להביא מזגן‬ ‫בסוכתו ]ועי' הערה ‪.[56‬‬ ‫בסוכה‪.‬‬ ‫‪ 55‬עי' זרע אמת )ח"א סימן צא(‪ ,‬מור וקציעה )שם(‪ ,‬שואל ומשיב‬ ‫אמנם נראה שיש לחלק בין תנורים בזמנם שהיו כבניין גמור בפני‬ ‫)רביעאה‪ ,‬ח"א סימן כט( שביארו בזה פלוגתת השו"ע והרמ"א‪.‬‬ ‫עצמו‪ ,‬שבניין כגון זה אין עושים אותו בדירת עראי ולא חייבה התורה‬ ‫‪ 56‬כאמור לעיל‪ ,‬אין פטור מצטער אמור במי שהעמיד מתחילה סוכתו‬ ‫אדם לבנות סוכה אלא כבניין עראי‪ ,‬אולם בזמנינו שמצוי מזגן נייד‬ ‫במקום שאינו ראוי לישב שם בלא צער‪ ,‬משום שאין זה נחשב שבנה‬ ‫שבקל אפשר להביאו לסוכה ואינו בניין קבע‪ ,‬הרי שאין הבאתו מוגדרת‬ ‫סוכה כיון שסוכה היא המקום שאפשר לדור בה כעין דירתו בלא צער‪,‬‬ ‫דירת קבע ומי שאינו יכול לישון אף מעט בלא מזגן חייב להביא מזגן‬ ‫וכיון שנחשב שלא בנה סוכה ממילא מחויב במצות סוכה ועליו לטרוח‬ ‫נייד לסוכתו כדי שתהיה ראויה לדיור שלו‪ .‬ויש לדמות הדברים לדברי‬ ‫למצוא סוכה ככל טרחה שחייב אדם לטרוח כדי לקיים מצוות עשה‪.‬‬ ‫הביכורי יעקב )סימן תרמ ס"ק יג( והחתם סופר )סימן תרמ ס"ד( שאף‬ ‫ואולם לכאורה יש להעיר על כך מדברי מהר"ח אור זרוע )או"ח סימן‬ ‫שמי שכבו נרות שבסוכתו פטור מן הסוכה ואינו צריך לילך לסוכת‬ ‫קצד( שכתב שבכך שאמרה התורה לעשות סכך מפסולת גורן ויקב אף‬ ‫חבירו משום שצער לאדם לישן בסוכת חבירו‪ ,‬מכל מקום מי שאין לו‬ ‫שאפשר שיכנסו בהם גשמים ויהיה האדם מצטער ופטור‪ ,‬וכן מכך‬ ‫מקום בחצירו לבנות סוכה חייב לילך אצל אחרים לבנות לו סוכה שם‪,‬‬ ‫שחתן פטור מן הסוכה ואינו חייב לעשות סוכה גדולה הראויה לצרכיו‪,‬‬ ‫שאין בזה פטור מצטער‪ ,‬ומבואר שחייב אדם לטרוח לבנות לעצמו‬ ‫וכן מכך שרבא התיר לרב אחא בר אדא לישון מחוץ לסוכה משום‬ ‫מקום הראוי לדיור‪ ,‬וכמו כן לעניין התקנת מזגן בסוכה‪.‬‬ ‫סירחא דגרגישתא כמבואר בגמרא )סוכה כח ע"א(‪ ,‬מוכח שכיון‬ ‫‪ 57‬עי' משנ"ב )סי' תרמ ס"ק כ‪ ,‬שעה"צ ס"ק כה(‪.‬‬ ‫שסוכה דירת עראי היא‪ ,‬משום כך אין חובה לעשות אלא סוכה הראויה‬ ‫‪ 58‬שאלה‪ :‬האם מותר להוסיף מים למצנן בשבת‪.‬‬ ‫לדיור עראי‪ ,‬אבל אינה צריכה להיות ראויה לכל דיור‪ ,‬הרי שאף‬ ‫תשובה‪ :‬במידה ופתיחת המגרה הייעודית אינה כרוכה בכל שינוי‬ ‫שצריכה הסוכה להיות ראויה לדיור מכל מקום אינה צריכה להיות‬ ‫דיגיטלי‪ ,‬מותר להוסיף בשבת הן מים והן קרח לפני שהמים אזלו‪ ,‬כל‬ ‫ראויה לדיור חשוב ככל דירת קבע אלא כדירת עראי היא‪ ,‬וכן מבואר‬ ‫עוד המכשיר עדיין פועל במצב מצנן‪ ,‬אך אם זה פועל שינוי דיגיטלי‬ ‫מדברי הרמ"א )סימן תרלט ס"א( שכתב שטעם המקילים שלא ללון‬ ‫אסור‪.‬‬ ‫בסוכה הוא משום שאין מקום בסוכת הרבים לכל אחד לישן עם אשתו‪,‬‬ ‫במקרה של ספק אם פועל שינוי או לא ‪ -‬יחבר אותם לשעוני שבת ויכוון‬ ‫ובלא אשתו צער הוא לו‪ ,‬ופטור מללון בסוכה משום מצטער‪ ,‬ולכאורה‬ ‫זמני כיבוי‪ ,‬בפרקי זמן כאלה אשר יש לשער שהמים במיכל לא ייגמרו‪.‬‬ ‫יש להקשות מה טעם לא נחייבו לבנות סוכה לעצמו שתהיה ראויה‬ ‫ונניח‪ ,‬שאם המים במיכל נגמרים אחת לשלוש שעות‪ ,‬יכוון את השעון‬ ‫לדיור עם אשתו‪.‬‬ ‫שבכל שעתיים המצנן ייכבה‪ ,‬ואז בזמן הניתוק יוסיף לו את המים ללא‬ ‫ומוכח שאין חובת בניית הסוכה מחייבת אלא בניית דירת עראי‪ .‬וכן‬ ‫כל חשש‪.‬‬ ‫מבואר מדברי הפרי מגדים )סימן תרלט ס"ק יג( שכתב שאשרי מי‬ ‫‪ 59‬עי' הערה קודמת‪.‬‬ ‫שמתקין תנור בסוכתו כדי שלא יפטר ממנה‪ ,‬ומשמע שאין חיוב מעיקר‬ ‫‪ 60‬אם אין לו אטמי אוזניים‪ ,‬או שהם לא מועילים לו‪ .‬אך כדורי שינה אינו‬ ‫הדין להעמיד סוכתו באופן שתהיה ראויה לדיור בזמן הצנה‪ ,‬ואם כן‬ ‫צריך ליטול לשם כך‪.‬‬ ‫לכאורה הוא הדין גם בזמן החום שרק חומרא והידור לעשות מזגן‬ ‫כא‬ ‫הנוהגים להזמין הוא – אברהם‪ ,‬יצחק‪ ,‬יעקב‪ ,‬יוסף‪ ,‬משה‪,‬‬ ‫מחוץ לסוכה ואין זה נחשב מצטער‪ .61‬אמנם אם יש בישיבה‬ ‫אהרן‪ ,‬דוד ]כפי סדר הדורות[‪.‬‬ ‫סוכה שיש בה מספיק מקום‪ ,‬אך אי אפשר לישון בה מחמת‬ ‫קטו‪ .‬יש המזמינים רק בלילה הראשון ויש המזמינים בכל‬ ‫הרעש ‪ -‬פטורים מסוכה )וכדלעיל בסע' הקודם(‪.‬‬ ‫לילה‪ ,‬ויש המזמינים לפני כל סעודה‪.‬‬ ‫קיג‪ .‬אדם שהוריו אינם שומרי תורה ומצוות ואין‬ ‫קטז‪ .‬המנהג הנפוץ הוא להזמין בעמידה‪ ,‬ויש הנוהגים‬ ‫ברשותם סוכה‪ ,‬והם ביקשו שיבוא לבקרם ולסעוד‬ ‫לשבת‪ .‬כמו כן יש נוהגים להכין כסא מיוחד לאושפיזין‪ ,‬ויש‬ ‫אצלם בחול המועד סוכות – נראה שאם יכול להימנע ולא‬ ‫נוהגים להדליק נרות לכבודם‪.‬‬ ‫לאכול אלא עד כביצה פת או תבשיל ממיני דגן בשיעור‬ ‫הפחות מכדי אכילתו בסעודתו שבכל יום באופן שלא יפגע‬ ‫קיז‪ .‬בליל שבת ‪ -‬יש מנהגים שונים האם להקדים את‬ ‫בכבודם‪ ,‬עליו להימנע ולא לאכול אלא שיעור זה‪.62‬‬ ‫אמירת "שלום עליכם‪ ,‬אשת חיל" או את הזמנת‬ ‫האושפיזין‪ .‬מי שאין לו מנהג‪ ,‬יקדים את אמירת "שלום‬ ‫אולם אם אין אפשרות להימנע מלאכול שיעור גדול יותר‬ ‫עליכם‪ ,‬אשת חיל" ]יש נוהגים כלל לא לומר "שלום עליכם‪,‬‬ ‫בלא לפגוע בכבודם ‪ -‬לבני ספרד מותר לאכול כל השיעור‬ ‫אשת חיל" בליל שבת חוה"מ[‪.‬‬ ‫הנצרך‪ ,‬ולבני אשכנז יעשה שאלת חכם כיצד לנהוג‬ ‫בחכמה ובתבונה ולהימנע מלאכול שיעור זה מחוץ‬ ‫לסוכה‪.63‬‬ ‫אושפיזין‬ ‫בניית הסוכה‬ ‫קיד‪ .‬ישנם מנהגים שונים בסדר האושפיזין‪ ,‬וכל אחד יעשה‬ ‫העמדת הדפנות לפני הנחת הסכך‬ ‫כמנהג אבותיו‪ .‬סדר האושפיזין הנפוץ למנהג ספרד ]ספרדים‬ ‫קיח‪ .‬יש להעמיד את הדפנות לפני הנחת הסכך‪ ,‬ואם‬ ‫וחסידים[ הוא – אברהם‪ ,‬יצחק‪ ,‬יעקב‪ ,‬משה‪ ,‬אהרן‪ ,‬יוסף‪ ,‬דוד‪.‬‬ ‫הניח את הסכך לפני בניית הדפנות‪ ,‬צריך לנענע את‬ ‫הסכך‪ ,‬ויש מבני ספרד שמקילים בזה בדיעבד )כדעת הברכ"י(‪.‬‬ ‫ובנוסח אשכנז יש מנהגים חלוקים האם להזמין‪ ,‬ורבים‬ ‫אינם נוהגים להזמין כלל‪ .‬סדר האושפיזין הנפוץ לאלו‬ ‫מלקות אסור הבן להכותו‪ .‬וכן דעת הרמב"ם )ממרים פ"ו הי"א(‪ .‬אולם‬ ‫‪ 61‬כתב הביכורי יעקב )סימן תרמ ס"ק יג( שאף שמי שכבו הנרות‬ ‫הטור )יו"ד סימן רמ( והגהות מימוניות )ממרים פ"ו אות ז( הוכיחו‬ ‫שבסוכתו פטור מן הסוכה ואינו צריך לילך לסוכת חבירו משום שצער‬ ‫מדברי הגמרא )ב"מ סב ע"א( ששנינו שאם האב לוה בריבית ולא עשה‬ ‫לאדם לישן בסוכת חבירו‪ ,‬מכל מקום אין לפטור מטעם זה אדם שאינו‬ ‫תשובה אין הבן חייב בכבודו‪ ,‬שאב רשע שאינו עושה מעשה עמך אין‬ ‫יכול לעשות סוכה בביתו‪ ,‬משום שאין פטור מצטער אלא למי שעשה‬ ‫הבן חייב בכבודו ]וראה בבית יוסף )שם( מה שכתב בישוב הסוגיות[‪.‬‬ ‫סוכה וארע שבאחד הימים נעשה לו צער לישב בה מאיזה טעם כגון‬ ‫ובפסק ההלכה נחלקו הפוסקים‪ :‬השלחן ערוך )שם סי"ח( פסק כדעת‬ ‫שכבו הנרות‪ ,‬שבזה פטור משום תשבו כעין תדורו‪ ,‬אולם אין פטור‬ ‫הראשונים שחייב אדם אף בכבוד אביו רשע‪ ,‬והרמ"א )שם( פסק‬ ‫מצטער מלבנות סוכה‪ ,‬ומשום כך על האדם לבנות סוכה אף שכרוך‬ ‫כדעת הראשונים שאין אדם חייב בכבוד אביו רשע‪ .‬ומטעם זה כאשר‬ ‫בזה צער או טרחה כל שאינו יותר מחומש‪.‬‬ ‫האב אינו שומר תורה ומצוות ועובר איסורי דאורייתא בפרהסיא הרי‬ ‫ומטעם זה נראה שאף תלמיד זה חייב במצות סוכה ואסור לו להפקיע‬ ‫שלפי דעת הרמ"א אין הבן חייב בכבודו‪ ,‬ואם כן אין עיסוקו בכבוד אביו‬ ‫עצמו ממצוה זו וחייב לשוב לביתו לישב בסוכה‪ ,‬שהרי אין זה מקרה‬ ‫נחשב עוסק במצוה לפוטרו ממצות סוכה‪ ,‬ומטעם זה מי שהוא מבני‬ ‫המתחדש אלא מראש נסע למקום שאין בו סוכה הראויה לו‪.‬‬ ‫אשכנז הנוהגים כפסקי הרמ"א אינו יכול לדחות מצות סוכה משום‬ ‫‪ 62‬אכילת עראי הפטורה מסוכה היינו פת בשיעור כביצה‪ ,‬ותבשיל‬ ‫עיסוקו בכבוד אביו רשע‪ ,‬אלא שכאמור יש להזהר בכל מקרה לגופו‬ ‫העשוי ממיני דגן שלא קבע עליו סעודה‪ ,‬ונחלקו הפוסקים אם חובת‬ ‫ולהיוועץ עם חכם באופן ההנהגה בפועל בזה‪ .‬ואולם לדעת השלחן‬ ‫ישיבה בסוכה הוא באכילה בשיעור כביצה‪ ,‬או רק באכילה שיש בה‬ ‫ערוך שאף בכבוד אביו רשע חייב אדם הרי שעסק בכבוד אביו נחשב‬ ‫שיעור קביעות סעודתו הרגיל בה בכל יום‪ ,‬ואמנם עיקר ההלכה‬ ‫עוסק במצוה‪ ,‬וכיון שאין בבית אביו סוכה פטור הוא ממצות סוכה משום‬ ‫להחמיר שלא לאכול תבשיל העשוי ממיני דגן בשיעור יותר מכביצה‬ ‫שעוסק בכבוד אביו‪.‬‬ ‫אחת מחוץ לסוכה‪ ,‬אמנם לעניין הנידון שלפנינו שיש עניין של מצות‬ ‫ואמנם אף לדעת הרמ"א יש להסתפק שאפשר שהחילונים של היום‬ ‫כיבוד אב מדאורייתא יש להקל כדעת הסוברים שאין חיוב סוכה אלא‬ ‫נחשבים כתינוקות שנשבו‪ ,‬כיון שגדלו רח"ל על חינוך כפרני‪ ,‬ואינם‬ ‫בשיעור שדרך אדם זה לקבוע סעודתו עליו בכל יום‪ .‬ומטעם זה יש‬ ‫יודעים חובתם בעולמם‪ ,‬וכמבואר בחזון איש )יו"ד סוף סימן ב(‪ ,‬ואם‬ ‫להקל בנידון זה שיוכל לאכול עד שיעור קביעות סעודתו הרגילה מחוץ‬ ‫כן אפשר שאינם נחשבים רשעים לעניין זה‪ ,‬וממילא חייב הבן בכבודם‪,‬‬ ‫לסוכה כדי שלא ימנע ממצוות כיבוד אב‪ ,‬וכמו כן יש להקל לעניין‬ ‫ומאידך אפשר שדין תינוק שנשבה אינו אלא באותם תינוקות שנשבו‬ ‫חישוב השיעורים באכילת פת ששיעורה כביצה‪ ,‬שאף שיש להחמיר‬ ‫לבין הגוים במקום שאין שם יהודים ויהדות כלל‪ ,‬אולם אותם הגרים‬ ‫לעניין ישיבה בסוכה כפי הדעות שלא התקטנו השיעורים ושלא לאכול‬ ‫בארץ ישראל שמצויים בה ב"ה גם יהודים שומרי מצוות וממילא שמעו‬ ‫יותר משיעור ביצת זמנינו‪ ,‬אולם לעניין נידון זה שיש בו חשש מניעת‬ ‫מהם מעניני הדת‪ ,‬עליהם היה להשכיל בדרך האמת‪ ,‬ואינם נחשבים‬ ‫כיבוד אב ‪ -‬יש להקל לחשב שיעור הביצה כפי הדעות ששיעורה גדול‬ ‫תינוקות שנשבו‪ ,‬ועוד שאפשר שאף תינוק שנשבה שאינו בכלל מומר‬ ‫בכ‪ 100-‬סמ"ק כיון שהתקטנו השיעורים‪ ,‬וכפי שמצינו במשנה ברורה‬ ‫מכל מקום אין חובה לכבדו כיון שאינו מקיים מצוות‪ .‬ומשום כך מעיקר‬ ‫)ב"הל סי' רעא( שחשש לדעות אלו לעניין דינים דאורייתא‪ ,‬ומצות‬ ‫הדין אינו נפטר ממצות סוכה‪ ,‬ומכל מקום כאמור ראוי להימנע כמידת‬ ‫כיבוד אב הפוטרת מסוכה משום עוסק במצוה דאורייתא היא‪.‬‬ ‫האפשר מלבוא בסבך זה‪ ,‬כמבואר לעיל שניתן להקל לאכול תבשיל‬ ‫‪ 63‬מצינו מחלוקת ראשונים האם ישנה חובת כיבוד אב כשאביו רשע‪.‬‬ ‫ממיני דגן בשיעור הפחות מכדי אכילתו בסעודתו שבכל יום‪ ,‬וכמו כן‬ ‫מקור המחלוקת הוא בגמרא )סנהדרין פה ע"ב( "לכל אין הבן נעשה‬ ‫לאכול פת בשיעור כביצה כפי השיעור הגדול שהוא כ ‪ 100‬סמ"ק‪.‬‬ ‫שליח להכותו ולקללו חוץ ממסית"‪ ,‬וכתב הרי"ף )שם( שיש ללמוד‬ ‫מדברי הגמרא שאף אב רשע חייב הבן בכבודו ומשום כך אף שחייב‬ ‫כב‬ ‫קכו‪ .‬סוכה המשמשת לדירה בשאר ימות השנה‪ ,‬בכדי‬ ‫דופן העשויה מדלת‪ ,‬חלון או תריס‬ ‫להכשירה לסוכה צריך להגביה את כל הסכך ]ודי להגביהו‬ ‫קיט‪ .‬סוכה שחלק מדפנותיה הם דלת‪ ,‬חלון או תריס – אין‬ ‫אפי' כלשהוא[ ולהניחו לשם סוכה‪ ,‬ואם לא הגביהו הסוכה‬ ‫פתיחתם מצריכה להגביה שוב את הסכך‪ ,‬מכיוון שיש כבר‬ ‫פסולה מהתורה‪.‬‬ ‫דופן אחת כשרה ]וכן מפני ש"כבר נעשה בכשרות"[‪.‬‬ ‫קכז‪ .‬סוכה העשויה כדין ובמשך השנה הסכך נשאר בה‪,‬‬ ‫קכ‪ .‬בשבת ויו"ט אין לפתוח את הדלת‪ ,‬חלון או תריס‬ ‫וסוגר עליה את הגג ומשתמש שם לדירה‪ ,‬צריך להגביה את‬ ‫מחשש סותר ]ובשונה מגגון המחובר ע"י צירים או חבלים‬ ‫כל הסכך כדי להכשירה לשימוש בסוכות‪.‬‬ ‫שמותר לפותחו בשבת‪ ,‬ששם הסוכה כבר קיימת‪ ,‬ורק‬ ‫אופן הגבהת הסכך‬ ‫מוריד או מחזיר את הגגון שמעל[‪.‬‬ ‫קכח‪ .‬כמבואר לעיל‪ ,‬לא צריך להגביה את הסכך טפח‪,‬‬ ‫סיכוך ע"י קטן‬ ‫אלא די להגביהו כלשהוא‪ .‬אם הסכך עשוי מענפים‬ ‫קכא‪ .‬לכתחילה אין ליתן לקטן לסכך את הסוכה‪ ,‬ואם סיכך‬ ‫נפרדים‪ ,‬אפשר להגביה כל ענף בנפרד‪ ,‬או כמה ]ואפי'‬ ‫בדיעבד כשר‪ ,‬אך מצוה שיחדש בה דבר )כדלהלן סע' קכג בדין‬ ‫כולם[ יחד‪ .65‬ונראה שאין צריך להגביה את כל הענף יחד‪,‬‬ ‫סוכה ישנה(‪ .‬בחור בן י"ג שנים יכול לסכך‪ ,‬אפילו אם לא ידוע‬ ‫ודי שיגביה חלק מהענף ולאחמ"כ יגביה את החלק הנוסף‪.‬‬ ‫שהביא שתי שערות‪.‬‬ ‫וכן הדין במחצלת‪ ,‬שדי שיגביה חלקה ולאחמ"כ יגביה את‬ ‫המחשבה בשעת עשיית הסוכה‬ ‫חלקה הנוסף‪.‬‬ ‫קכב‪ .‬יש לעשות את הסוכה לשם צל ]לשם מצווה[‪.‬‬ ‫סוכת פרגולה‬ ‫סוכה ישנה‬ ‫פרגולה צפופה ]הצללה[‬ ‫קכג‪ .‬סוכה שנעשתה שלושים יום מלפני החג ]סוכה‬ ‫קכט‪ .‬פרגולה צפופה ]פרגולת הצללה[ שצילתה מרובה‬ ‫ישנה[ מצוה לחדש בה דבר )סי' תרלו ס"א(‪ ,‬ויש כמה‬ ‫מחמתה )ראה עוד הרחבה בעניין באזמרה לשמך ח"ב‪ ,‬נידונים(‪:‬‬ ‫אפשרויות כיצד לחדש‪:‬‬ ‫]א[ אם הנסרים תחובים במסגרת ולא במסמרים או‬ ‫]א[ להניח סכך טפח על טפח במקום אחד ]‪ 10‬ס"מ על‬ ‫בדבק‪ ,‬כשרה מן הדין ]אם עשוייה לצל[‪ ,‬אך דינה כסוכה‬ ‫‪ 10‬ס"מ[‪ ,‬או להניח סכך כלשהו על פני כל אורכה או כל‬ ‫ישנה שמצוה לחדש בה דבר )כדלעיל בסע' קכג(‪ .‬ואם ישנים‬ ‫רוחבה‪.‬‬ ‫שם בקביעות‪ ,‬יש להגביה את כל הסכך )כמבואר לעיל סע' קכו(‬ ‫]ב[ נראה שדי להוסיף סכך על הסכך הקיים‪ ,‬טפח על‬ ‫]ישנן פרגולות שהנסרים שוכבים באלכסון ולמעלה הרוב‬ ‫טפח במקום אחד‪ ,‬או להוסיף סכך כלשהו על פני כל‬ ‫מסוכך אך למטה חמתה מרובה מצילתה‪ ,‬ונראה שכשר‬ ‫אורכה או כל רוחבה‪.‬‬ ‫כיוון שלמעלה הרוב מסוכך[‪.‬‬ ‫]ג[ להגביה את הסכך ]ודי להגביהו אפילו מעט[ טפח‬ ‫]ב[ אם הנסרים מחוברים במסמרים או בדבק‪ ,‬יש‬ ‫על טפח במקום אחד‪ ,‬או להגביה ]כנ"ל[ סכך כלשהו על‬ ‫לפרק את הנסרים אחד כן ואחד לא לסירוגין‪ ,‬באופן‬ ‫פני כל אורכה או כל רוחבה‪.‬‬ ‫שיהיה חמתה מרובה מצילתה‪ ,‬ויניח סכך כשר על‬ ‫]ד[ להוסיף דופן המעכבת בכשרות הסוכה‪ ,‬אך הוספת‬ ‫הנסרים והאוויר שביניהם ]או שיחזיר את הנסרים‬ ‫דופן שאינה מעכבת‪ ,‬וכגון דופן רביעית‪ ,‬אינה מועילה‪.64‬‬ ‫שפירק‪ ,‬ויניחם בלי מסמרים ודבק[‪.‬‬ ‫קכד‪ .‬סוכה ישנה שכאמור מצוה לחדש בה דבר‪ ,‬אם לא‬ ‫יש מקפידים שלא להשתמש כלל בפרגולה צפופה כיוון‬ ‫חידשו בה דבר כשרה בדיעבד‪.‬‬ ‫שעשויה מנסרים )כדלהלן סע' קנח(‪.‬‬ ‫סוכה המשמשת לדירה במשך ימות השנה‬ ‫]לדעת החזו"א )ראה סע' קנג( שמחמיר במעמיד דמעמיד‪,‬‬ ‫קכה‪ .‬יש להבחין בין סוכה ישנה )שדינה נתבאר לעיל( לסוכה‬ ‫צריך שחיבורי עצי הפרגולה לא יהיו על ידי ברזלים‬ ‫המשמשת לדירה במשך השנה )שדינה יתבאר להלן( – בסוכה‬ ‫ומסמרים[‪.‬‬ ‫ישנה לא גרים בקביעות ]באכילה ושינה[ במשך השנה‪ ,‬אך‬ ‫קל‪ .‬פרגולה שמשתמשים בה במשך השנה‪ ,‬די בחידוש‬ ‫בסוכה המשמשת לדירה במשך השנה‪ ,‬גרים בקביעות כל‬ ‫דבר )וכדין סוכה ישנה המבואר בסע' קכג(‪ ,‬ואין צריך להגביה את‬ ‫השנה‪ .‬ולפיכך מרפסת פתוחה‪ ,‬דינה כסוכה ישנה ]מפני‬ ‫הסכך‪ ,‬שכיון שאינה מקום המיוחד תדיר לאכילה ושתייה‪,‬‬ ‫שלא גרים בה בקביעות כל השנה‪ ,‬ואף שאוכלים בה‬ ‫אין דינה כדירה של כל השנה )שדינה מבואר לעיל סע' קכו(‪.‬‬ ‫לפעמים[‪ ,‬ולא כסוכה המשמשת כדירה במשך השנה‪.‬‬ ‫כוונתם היא שצריך להגביה את כל הסכך ולא מספיק להגביה ענף‬ ‫‪ 64‬פמ"ג משב"ז שם ס"ק א‪ ,‬ביכור"י שם ס"ק א‪ ,‬שעה"צ ס"ק ז‬ ‫אחד‪ ,‬ועי' ב"ח שם‪.‬‬ ‫‪ 65‬עי' שו"ע סי' תרכו ס"ב‪ ,‬משנ"ב ס"ק יח‪ ,‬ומקורו מרש"י סוכה יא‪ .‬ד"ה‬ ‫ויתיב ור"ן שם‪ ,‬ואין הכוונה שם שצריך להגביה כל ענף בנפרד‪ ,‬אלא‬ ‫כג‬ ‫שיפסול ‪ -‬נחלקו הפוסקים האם כל שהוא פוסל או רק‬ ‫פרגולה רחבה ]קורות[‬ ‫בתזוזה של ג' טפחים‪ ,‬ולמעשה אפשר להקל ]במקום צורך[‬ ‫קלא‪ .‬פרגולה רחבה ]פרגולת קורות[ שחמתה מרובה‬ ‫כשיטה אחרונה‪.‬‬ ‫מצילתה‪:‬‬ ‫קלו‪ .‬דפנות סוכה העשויות מסדינים אף אם הם מתוחים‬ ‫אם פורס עליה סכך כשר‪ ,‬הסוכה כשרה לכתחילה ]ובתנאי‬ ‫היטב מ"מ טוב להוסיף ולעשות גם מחיצות לבוד‪ ,‬וזאת‬ ‫שהפרגולה מעץ‪ .‬אך אם היא ממתכת‪ ,‬אין לשים את הסכך על הפרגולה‬ ‫יעשה ע"י שיקיף את הסוכה בחבלים חמש פעמים לרוחב‬ ‫עצמה‪ ,‬משום דין מעמיד )ראה סע' קנא([‪ ,‬ומותר לשבת אף מתחת‬ ‫דפנותיה‪ ,‬במרווחים של ‪ 20‬ס"מ בין חבל לחבל‪ ,‬מגובה‬ ‫לקורות הפרגולה‪ ,‬ואפי' אם הקורות רחבות יותר מד'‬ ‫הרצפה ועד גובה מטר‪ ,‬ובכך יש 'תוך' שלשה טפחים‬ ‫טפחים‪ ,‬כיוון שדי שהסכך הכשר מונח על הסכך הפסול‬ ‫לשיעור הקטן‪ ,‬וגם עשרה טפחים לשיעור הגדול‪.‬‬ ‫ומבטלו‪ ,‬אף שאינו מעורב ממש )עי' משנ"ב סי' תרכו ס"ק ח‪ ,‬ובה"ל‬ ‫מחיצת שתי או ערב ]חבלים[‬ ‫סוד"ה מקרי‪ ,‬ושעה"צ ס"ק כה(‪ .‬אמנם לדעת החזו"א )והחמד משה‬ ‫קלז‪ .‬מחיצה העשויה שתי או ערב‪ ,‬דהיינו עמודים או‬ ‫המובא במשנ"ב שם( אין לשבת תחת הקורות‪ ,‬אא"כ הקורות‬ ‫חבלים שאין ביניהם שלשה טפחים‪ ,‬להלכה יש להחמיר‬ ‫מעורבות ממש עם הסכך ]כגון עצי אקליפטוס‪ ,‬אם הקורות אינן‬ ‫שלא מועיל בסוכה אלא אם כן עשויה כך בארבע דפנות‪,‬‬ ‫ניכרות[‪.‬‬ ‫אבל בשלש לא סגי‪ ,‬ולדעת החזו"א אף אם יש בה ד' דפנות‬ ‫]לדעת החזו"א )ראה סע' קנג( שמחמיר במעמיד דמעמיד‪,‬‬ ‫יש להחמיר בזה‪ .‬אמנם אם בנוסף לחבלים מותח גם‬ ‫צריך שחיבורי עצי הפרגולה לא יהיו על ידי ברזלים‬ ‫סדינים יש להכשיר אף בשלש דפנות כנ"ל בסעיף הקודם‪.‬‬ ‫ומסמרים[‪.‬‬ ‫מחיצת שתי וערב ]מעקה‪ ,‬חלון‪ ,‬תריסים וסורגים[‬ ‫דיני הדפנות‬ ‫קלח‪ .‬מחיצת שתי וערב נחשבת מחיצה גמורה‪ .‬מעקה‪,‬‬ ‫שטח הסוכה‬ ‫לדעת המשנ"ב )שעה"צ סי' שס( נחשב מחיצת שתי וערב‪,‬‬ ‫קלב‪ .‬הסוכה צריכה להיות שבעה טפחים על שבעה‬ ‫כיון שיש ברזל גם לרוחב למעלה ולמטה‪ ,‬ולדעת החזו"א‬ ‫טפחים ]‪ 56‬ס"מ לשיעור הקטן או ‪ 70‬ס"מ לשיעור‬ ‫צריך שיהא ערב כל שלשה טפחים‪ ,‬ולכן מעקה או סורג לא‬ ‫הגדול )וראה להלן סע' קסח‪ ,‬שאף אם אורך האוויר הוא רק ‪ 46‬ס"מ‪ ,‬ניתן‬ ‫‪66‬‬ ‫יוכל לשמש כמחיצה‪.‬‬ ‫לצרף לסוכה חלק מתקרת הבית‪ ,‬ע"י העמדת מחיצה([‪ .‬אם אינה רחבה‬ ‫קלט‪ .‬חלון או תריסים סגורים נחשבים דופן‪ .‬שלבי‬ ‫שבעה טפחים פסולה‪ ,‬ומכיון שספק דאורייתא לחומרא יש‬ ‫תריסים פתוחים ‪ -‬לדעת המשנ"ב נחשב מחיצת שתי‬ ‫להקפיד לשער שבעה טפחים לפי השיעור הגדול‪.‬‬ ‫וערב ומועיל‪ ,‬אך לדעת החזו"א נחשב רק כמחיצת ערב‪,‬‬ ‫מבנה הסוכה ]דפנות צמודות[‬ ‫ולא מועיל‪.‬‬ ‫קלג‪ .‬לכתחילה יש לעשות מחיצות שלימות‪ ,‬כיון שאין‬ ‫אולם אם יש מעקה תוך ג' טפחים לתריסים‪ ,‬נמצא שיש‬ ‫הכל בקיאים בכל דיני מחיצות לפרטיהם‪.‬‬ ‫כאן מחיצת שתי ]‪-‬המעקה[ ומחיצת ערב ]‪-‬התריסים‬ ‫הפתוחים[‪ ,‬ולכו"ע אין צריך שהתריסים יישארו סגורים‪,‬‬ ‫קלד‪ .‬מבנה הסוכה צריך להיות שתי דפנות 'דעריבן'‬ ‫ואפשר לפתחם‪.‬‬ ‫]דהיינו צמודות בצורת ר[‪ ,‬אך הדופן השלישית אינה‬ ‫צריכה להיות צמודה לשתי הדפנות האחרות ]בצורה‬ ‫גובה הדפנות‬ ‫כזו – ה[‪ .‬כשהדופן השלישית היא שבעה טפחים אין צורך‬ ‫קמ‪ .‬הדפנות צריכות להיות לפחות בגובה עשרה טפחים‬ ‫יותר מזה‪ ,‬ואף אם הסוכה ארוכה אין צורך שהדופן תהיה‬ ‫]‪ 80‬ס"מ לשיעור הקטן ו‪ 100-‬ס"מ לשיעור הגדול‪[68‬‬ ‫לכל אורך שטח הסוכה‪.‬‬ ‫גוד אסיק‬ ‫דפנות הזזות ברוח‪ ,‬ודפנות מסדינים‬ ‫קמא‪ .‬כאשר הדפנות גבוהות לפחות י' טפחים‪ ,‬הסוכה‬ ‫קלה‪ .‬הדפנות צריכות לעמוד ברוח מצויה‪ ,‬ואם רוח‬ ‫כשרה‪ ,‬גם אם הסכך גבוה מעליהן הרבה‪ ,‬ואינו נוגע בהן‪.69‬‬ ‫מצויה מזיזה אותן הסוכה פסולה‪ .67‬ומה שיעור התזוזה‬ ‫]ועי' יו"ד )סי' שמא ס"א( ובשו"ת הרשב"א )ח"ג סי' ש([‪ .‬אמנם דעת‬ ‫‪ 66‬שיעור ז' טפחים המדוייק לשיעור הגדול הוא ‪ 67.8‬ס"מ‪ ,‬אמנם‬ ‫ההלק"ט )הובא בבאה"ט סי' תרל( שהדפנות כשרות‪ ,‬וכן נקט החזו"א‬ ‫בדאורייתא יש להחמיר בטפח שוחק ולכן לכתחילה השיעור הוא ‪70‬‬ ‫)או"ח סי' נב ס"ק יד‪ ,‬אולם עי' חזו"א או"ח סי' עז ס"ק ו(‪.‬‬ ‫ס"מ‪.‬‬ ‫‪ 68‬שיעור י' טפחים המדוייק לשיעור הגדול הוא ‪ 96‬ס"מ‪ ,‬אמנם‬ ‫‪ 67‬סוכה כד‪ ,:‬שו"ע )סי' תרל ס"י(‪ .‬ונחלקו האחרונים בדין העושה סוכתו‬ ‫בדאורייתא יש להחמיר בטפח שוחק ולכן לכתחילה השיעור הוא ‪100‬‬ ‫בבית‪ ,‬באופן שקירות הבית חוסמות את הרוח‪ ,‬ולכן הדפנות לא‬ ‫ס"מ‪.‬‬ ‫זזות‪ ,‬אך לולא קירות הבית‪ ,‬הרוח היתה מזיזה את דפנות הסוכה ‪-‬‬ ‫‪ 69‬ראה בהרחבה באזמרה לשמך ח"ב‪.‬‬ ‫דעת המג"א )שם ס"ק טז‪ ,‬סי' שטו ס"ק א( שדופן זו נחשבת כמחיצה‬ ‫שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה‪ ,‬וכ"ה בבה"ל )סי' שסב בשם התו"ש(‬ ‫כד‬ ‫עמידות הסכך ברוח מצויה‬ ‫קמב‪ .‬מחיצת י' טפחים מועילה‪ ,‬אף אם יש דבר החוצץ‬ ‫קמח‪ .‬הסכך צריך לעמוד ברוח מצויה‪ ,72‬ואם עומד ברוח‬ ‫בין סוף הדופן לסכך‪ .‬ולפיכך ארונות המטבח שתחת‬ ‫מצויה‪ ,‬אף אם יחברו אותו למקומו בדברים הפסולים‬ ‫השיש‪ ,‬נחשבים לדופן‪ ,‬אע"פ שהשיש מפסיק בינם לבין‬ ‫לסיכוך‪ ,‬מ"מ הסוכה כשרה‪.‬‬ ‫הסכך‪.70‬‬ ‫קמט‪ .‬אם יש רוחות חזקות‪ ,‬שאינן מצויות בדר"כ בעונה‬ ‫גוד אסיק ולבוד‬ ‫זו‪ ,‬הן נחשבות כרוח שאינה מצויה שאינה פוסלת את‬ ‫קמג‪ .‬דפנות בגובה עשרה שהסכך עומד רחוק מהם‬ ‫הסוכה‪.‬‬ ‫בגובה )כנ"ל‪ ,‬אפילו הרבה(‪ ,‬וכן ברוחב עד ג' טפחים‪ ,‬הסוכה‬ ‫קנ‪ .‬רוח המצויה נמדדת לפי המקום בו נמצאת הסוכה‪,‬‬ ‫כשרה‪ ,‬כיון שאומרים גוד אסיק ולבוד‪.‬‬ ‫ועל כן אם היא נמצאת במקום גבוה‪ ,‬צריך שתעמוד ברוח‬ ‫מצויה באותו מקום‪.73‬‬ ‫מוזאיקה‬ ‫מעמיד‬ ‫קמד‪ .‬סוכה העשויה במרפסת ואין בה שבעה טפחים‬ ‫בפני עצמה‪ ,‬אלא רק בצירוף המוזאיקה ]מעקה האבן‬ ‫קנא‪ .‬גם מעמיד הסכך לכתחילה צריך להיות "כתנאי‬ ‫הרחב[‪ ,‬הדין תלוי בגובה המוזאיקה )עי' שע"ת סי' תרלד(‪:‬‬ ‫סכך כשר" דהיינו מגידולי קרקע ושאינו מקבל טומאה‪,‬‬ ‫אולם בדיעבד אינו מעכב‪ .‬אמנם מותר להעמיד את‬ ‫אם גובהה פחות מג' טפחים ‪ -‬שטחה מצטרף לשיעור‬ ‫הסכך ע"ג קירות או קורות בטון‪ ,‬אע"פ שהם פסולים‬ ‫סוכה‪.‬‬ ‫לסיכוך‪ ,‬מפני שאין דרך לסכך בהם )משנ"ב סי' תרכט ס"ק כב‪ ,‬ר"ן‬ ‫אם גובהה בין ג' לי' טפחים ‪ -‬בשעת הדחק יש מקילים‬ ‫רפ"ב דסוכה(‪.‬‬ ‫ששטחה מצטרף‪ ,‬אף אם רוחבה ג' טפחים‪.‬‬ ‫קנב‪ .‬אם דפנות הסוכה עשויות ממתכת‪ ,‬או שיש פסי‬ ‫מתכת קבועים ע"ג הקירות‪ ,‬יש מקפידים להניח את הסכך‬ ‫אם גובהה י' טפחים ומעלה ‪ -‬אין שטחה מצטרף‪.‬‬ ‫בצורה של "מעמיד דמעמיד" )ראה בסע' הבאים(‪.‬‬ ‫קמה‪ .‬סוכה שיש בה שבעה טפחים ובצידה מוזאיקה‪,‬‬ ‫מעמיד דמעמיד‬ ‫אפשר לשבת עליה כחלק מהסוכה‪ ,‬משום שאנו רואים‬ ‫קנג‪ .‬מעמיד דמעמיד‪ ,‬כגון ברגים המחברים את דפנות‬ ‫את המוזאיקה כחלק והמשך לרצפה‪ .‬הדין כן אפילו כאשר‬ ‫הסוכה וכיוצא בזה שהדבר מעמיד את מעמידי הסכך‪:‬‬ ‫המוזאיקה רחבה ג' טפחים וגובהה פחות מי' טפחים‬ ‫]ובאופן זה‪ ,‬שרוחבה ג' טפחים ואינה גבוהה י'‪ ,‬יש להקפיד‬ ‫דעת החזון איש שדינו כמעמיד עצמו ]ואין הבדל במספר‬ ‫שהמחיצה שמעל המוזאיקה תהיה לפחות בגובה י'‬ ‫המעמידים[‪ ,‬אשר יש לעשותו לכתחילה מדבר הכשר‬ ‫טפחים‪ ,[71‬וכן כשרוחבה פחות מג' טפחים‪ ,‬אפילו אם‬ ‫לסיכוך ]כגון מסמרים ודיבלים מעץ[‪.‬‬ ‫גבוהה י' טפחים‪.‬‬ ‫דעת המשנה ברורה שאינו בכלל המעמיד‪ ,‬ואף‬ ‫לכתחילה ניתן לעשותו מדבר המקבל טומאה כגון‬ ‫דיני הסכך‬ ‫מברזל וכדומה‪.‬‬ ‫קמו‪ .‬סכך כשר צריך ג' תנאים‪] :‬א[ שיהיה מגידולי קרקע‬ ‫וכשאפשר הדבר נכון להחמיר בזה ]אולם בכל אופן הסוכה כשרה‪,‬‬ ‫]ב[ ממין שאינו מקבל טומאה ]ג[ תלוש‪.‬‬ ‫מפני שגם מעמיד עצמו אינו פוסל בדיעבד[‪.‬‬ ‫קמז‪ .‬סכך המחובר במסמרים פסול מהתורה‪ ,‬ודינו כסכך‬ ‫קנד‪ .‬יש להסתפק האם "מעמיד דמעמיד" ]כגון קורות עץ‬ ‫פסול שפוסל את הסוכה בד' טפחים ]אולם חיבור הסכך באזיקונים‪,‬‬ ‫על ברזלי הסוכה‪ ,‬שעליהם מונח הסכך[ מועיל רק כאשר ללא‬ ‫באופן המבואר להלן סע' קנה‪ ,‬נחשב חיבור ארעי ולא חיבור קבוע כמסמרים[‪.‬‬ ‫אינו זז‪ ,‬הסוכה כשרה‪.‬‬ ‫‪ 70‬ואין זה דומה ל"גג הבולט" )עירובין פט‪ ,‬שו"ע סי' שמה סע' טז(‪,‬‬ ‫‪ 73‬ולפיכך‪ ,‬אם יש רוחות‪ ,‬שבקומות גבוהות הסוכה אינה עומדת‪,‬‬ ‫מפני שבנדון דידן‪ ,‬הנמצא בתוך הסוכה רואה את המחיצות ]אולם‬ ‫ואילו בקומות הנמוכות הסוכה עומדת – אזי בקומות הנמוכות‬ ‫בארונות מטבח‪ ,‬כיון שיש קיר מאחורה )אף אם הוא רחב יותר מג'‬ ‫הסוכה כשרה‪ ,‬ובקומות הגבוהות הסוכה פסולה‪ .‬ואף שמצינו בגמ'‬ ‫טפחים‪ ,‬ואי"ז דומה ל"חקק" )סוכה ד‪ :‬ותוס' שם( ואכמ"ל(‪ ,‬הוא נחשב‬ ‫)סוכה כג( ובשו"ע )סי' תרכח ס"ב( בעניין סוכה בספינה "אם אינה‬ ‫דופן בלאו הכי[‪.‬‬ ‫יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה‪ ,‬פסולה‪ .‬אבל אם יכולה לעמוד ברוח‬ ‫‪ 71‬אך לסמוך על המעקה כדופן אינו לכתחילה שבעינן דפנות שלימות‬ ‫מצויה דיבשה‪ ,‬אפילו אם אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים‪ ,‬כשרה"‪,‬‬ ‫)כדלעיל סע' קלג(‪.‬‬ ‫ומבואר שלא מודדים לפי מקום הסוכה הזו‪ .‬אך באמת זהו דין שווקא‬ ‫‪ 72‬דין זה לא נתבאר להדיא בגמ' לעניין סכך‪ ,‬אלא רק לעניין המחיצות‪,‬‬ ‫בסוכה שבספינה‪ ,‬שכיון שאינה עומדת בקביעות במקום אחד‪,‬‬ ‫ועי' תוס' )עירובין ג‪ (.‬ושפ"א )סוכה כג(‪ .‬ונראה שאף לסוברים בעניין‬ ‫משערים לפי היבשה‪ ,‬אך סוכה העומדת בקביעות במקום אחד‪,‬‬ ‫המחיצות‪ ,‬שדנים האם המחיצה הייתה זזה לולא קירות הבית‬ ‫משערים לפי המקום בו היא עומדת )ועי' ערוה"ש שם ס"ד(‪.‬‬ ‫)כמבואר לעיל בהערה ‪ ,(67‬בעניין סכך כולם יודו שאם בפועל הסכך‬ ‫כה‬ ‫מחצלת נכון שיחמירו‪ ,‬משום שיש הסוברים שהחיבור בין‬ ‫המעמיד הסכך היה נופל ]וכגון שהברזל מונח לאורך‪ ,‬ועליו מניח‬ ‫הנסרים עושה אותם לגוף אחד והרי זה כנסר שרחב‬ ‫קורות עץ לרוחב‪ ,‬ועליהם מניח את הסכך לאורך‪ ,‬כך שללא קורות העץ הסכך לא‬ ‫ארבעה טפחים‪.‬‬ ‫היה עומד[‪ ,‬או שאין צריך להקפיד על כך ]ויכול להניח את קורות‬ ‫העץ לאורך הברזלים המונחים גם הם לאורך‪ ,‬ואז להניח את הסכך על הקורות‪,‬‬ ‫קס‪ .‬מחצלת קנים לסיכוך יש להקפיד שנעשתה לסיכוך‬ ‫ולא לשכיבה או ישיבה‪ ,‬וכמו כן יש להקפיד שהחוטים‬ ‫אע"פ שאף ללא הקורות הסכך היה עומד[‪ ,‬ונראה להקל בזה‪.‬‬ ‫שמחזיקים את המחצלת נעשו מצמח טבעי שאינו‬ ‫מסמרים‪ ,‬ברגים ואזיקונים‬ ‫מעובד כגון גווה או רפיא‪ ,‬ולא מחוטים מעובדים )עפ"י הנ"ל‬ ‫קנה‪ .‬ברזל‪ ,‬כגון מסמרים וברגים‪ ,‬ופלסטיק‪ ,‬כגון‬ ‫סע' קנז(‪ ,‬ומטעם זה אין לקנות מחצלת לסכך אלא כשיש‬ ‫אזיקונים וכיוצא בהם‪ ,‬פסולים לסיכוך כיון שאינם גידולי‬ ‫עליה כשרות מוסמכת‪.75‬‬ ‫קרקע‪ ,‬ומטעם זה לכתחילה אין להעמיד בהם הסכך‪,‬‬ ‫כמות הסכך‬ ‫ואולם אם הסכך עומד ברוח מצויה אף בלא דברים אלו‬ ‫‪74‬‬ ‫אין זה נחשב למעמיד ומותר להניחן לחיזוק לכתחילה‬ ‫קסא‪ .‬לכתחילה צריך שהסיכוך יהיה קל כדי שיראו את‬ ‫]מטעם זה אף לדעת החזו"א שמחמיר במעמיד דמעמיד‪ ,‬אם הסכך‬ ‫הכוכבים ]ואפשר שדי במקום אחד מכל שטח הסוכה‬ ‫עומד בלא הברגים והמסמרים מברזל‪ ,‬יכול להוסיפם אחר כך לחיזוק[‪.‬‬ ‫שרואים את הכוכבים[‪ ,‬ובדיעבד אף אם הניח סכך עבה‬ ‫שמסתיר את הכוכבים‪ ,‬כשרה הסוכה‪.‬‬ ‫קשירת הסכך באזיקונים‬ ‫קסב‪ .‬סוכה שיש בה ריבוי סכך עד שאין הגשמים נכנסים‬ ‫קנו‪ .‬עפ"י המבואר בסע' הקודם נמצא‪ ,‬כי לכתחילה אין‬ ‫לתוכה יש להחמיר לפסול ]ויש להיזהר שלא יהיה אפי'‬ ‫לקשור את הסכך באזיקון‪ ,‬אם הוא לא עומד ברוח‬ ‫מקום אחד של ד' טפחים שהגשם לא נכנס לתוכו[‪ ,‬אך‬ ‫מצויה ללא האזיקון‪ .‬אך לדעת המשנ"ב הנ"ל )בסע' הקודם(‪,‬‬ ‫בדיעבד אם אין אפשרות לתקן את הסכך יש לסמוך על‬ ‫אפשר לקשור את הקרש שעליו מונח הסכך באזיקון‪,‬‬ ‫דעת המקילים‪.‬‬ ‫ולהניח קרש נוסף מעל הסכך‪ ,‬ולקשור את שני הקרשים‬ ‫באזיקון נוסף‪ ,‬כך שהסכך ייתפס בחוזקה ]כעין סנדוויץ[ בין‬ ‫חמתה מרובה מצילתה‬ ‫שני הקרשים‪ ,‬ובאופן זה הוא לכתחילה לדעת המשנ"ב‬ ‫קסג‪ .‬סוכה שחמתה מרובה מצילתה פסולה‪ ,‬אולם סוכה‬ ‫הנ"ל )ואף שאין תועלת בקורה העליונה‪ ,‬נחשב מעמיד דמעמיד‪ ,‬כנ"ל סע'‬ ‫שצילתה מרובה מחמתה אך ישנו שטח שחמתה מרובה‬ ‫קנד(‪.‬‬ ‫מצילתה ‪ -‬אם שטח זה הוא פחות מז' טפחים על ז"ט‪,‬‬ ‫קשירת הסכך בחוטי כותנה או פשתן‬ ‫מותר לאכול ולישון אף במקום החמה )וראה לקמן סע' קסד דין ישיבה‬ ‫תחת אוויר(‪.‬‬ ‫קנז‪ .‬חוטי כותנה או פשתן פסולים לסיכוך מדרבנן‪,‬‬ ‫ונחלקו הפוסקים האם אפשר להעמיד בדבר שפסול‬ ‫סכך פסול ואוויר‬ ‫לסיכוך מדרבנן‪ ,‬ולכתחילה נכון להחמיר בכך‪ ,‬ומטעם זה‬ ‫אוויר בסכך‬ ‫יש לחבר את הסכך בצמח טבעי ]שלא עבר תהליך עיבוד[‬ ‫כגון צמח גווה או רפיא‪.‬‬ ‫קסד‪ .‬אוויר בסכך‪ ,‬פוסל את הסוכה כשיש בו ג' על ג'‬ ‫טפחים ]אך אם אינו ג' על ג'‪ ,‬אלא רק אורך ג' או רוחב ג' –‬ ‫סיכוך בנסרים ]לייסטים[‬ ‫אינו פוסל[‪ ,‬ובפחות משיעור זה אף שאינו פוסל כל הסוכה‬ ‫קנח‪ .‬המנהג שלא לסכך בנסרים כלל אף כשהם פחותים‬ ‫מכל מקום אין ישנים תחת האוויר‪ ,‬ומשום כך יש להיזהר‬ ‫מארבע טפחים‪ ,‬ולכן רבים מקפידים שלא לסכך בלייסטים‬ ‫בסכך שעשוי מקיינעס שלא יהא בין הקנים הפסק אוויר‬ ‫אלא רק בקנים עגולים ]קיינעס[‪ ,‬או בענפי דקל וכדו' ]ויש‬ ‫מתחילתו ועד סופו‪ ,‬ולכן יש להניח סכך אף לרוחב‬ ‫שמקילים בכך אם הלייסטים הם עד גודל של בין ‪ 4-5‬ס"מ‪,‬‬ ‫הסוכה‪ .‬ויש הסוברים שאף צריך שלא יהא רוב ראשו או רוב‬ ‫ויש מקילים אף עד גודל ‪ 8‬ס"מ[ ומי שאין לו מנהג להקל‬ ‫גופו תחת האוויר )רמ"א סי' תרלב ס"ב‪ ,‬חזו"א סי' קמד ס"ק ה(‪.‬‬ ‫בזה נכון לנהוג כפשטות השו"ע שלא לסכך בנסרים כלל‪.‬‬ ‫סכך פסול בסוכה קטנה‬ ‫סיכוך במחצלת‪ ,‬וכשרות המחצלת‬ ‫קסה‪ .‬סוכה קטנה ‪ -‬סכך פסול ג' על ג' טפחים לאורך או‬ ‫קנט‪ .‬מחצלאות קנים יש יותר להקפיד שיהיו מקיינעס‬ ‫לרוחב כל הסוכה‪ ,‬פוסל בה‪ ,‬שאף ששיעור סכך פסול זה‬ ‫ולא מלייסטים‪ ,‬ואף לנוהגים לסכך בלייסטים‪ ,‬לעניין‬ ‫של "תעשה ולא מן העשוי"‪ ,‬כיון שאין פסולו בעצם(‪.‬‬ ‫‪ 74‬יש להסתפק האם יש להקפיד להעמיד את הסכך תחילה בדברים‬ ‫‪ 75‬אם יש חשש שהחוטים שמחזיקים את המחצלת מעובדים‪ ,‬ניתן‬ ‫הכשרים לסיכוך‪ ,‬ורק לאחמ"כ להוסיף את המסמרים‪ ,‬הברגים‬ ‫להניח נסרים וכד' מעל המחצלת כדי שלא תעוף‪ ,‬וכמבואר‬ ‫וכדומה‪ ,‬או שאפשר כבר מתחילה להעמיד במסמרים‪ ,‬ולאחמ"כ‬ ‫בהערה ‪.74‬‬ ‫להוסיף את הדברים הכשרים לסיכוך‪ .‬ולמעשה נראה להקל שמועיל‬ ‫בכל אופן )מפני שדין מעמיד הוא רק גזירה‪ ,‬ומטעם זה אין כאן חיסרון‬ ‫כו‬ ‫סכך פסול פחות מג' טפחים ]מרזב או קורת בטון[‬ ‫אינו פוסל בסוכה גדולה )כדלהלן(‪ ,‬מכל מקום בסוכה קטנה‬ ‫קע‪ .‬סכך פסול בפחות משלשה טפחים ]‪ 28.8 – 24‬ס"מ[‪,‬‬ ‫הוא פוסל )מפני שהוא מחסר בשיעור הסכך הכשר(‪.‬‬ ‫אין בו פסול כלל‪ ,‬ואף אם הוא לכל אורך או רוחב הסוכה‪,‬‬ ‫קסו‪ .‬מהי סוכה קטנה‪ :‬שאין בה ז' על ז' טפחים סכך כשר‪,‬‬ ‫ואפשר אף לאכול ולישן תחתיו‪ ,‬ומטעם זה אם היה מעל‬ ‫ויש הסוברים שכל שיש ד' טפחים ומשהו סכך כשר‪ ,‬דינה‬ ‫סוכתו מרזב או קורת בטון‪ ,‬אף שהוא לאורך הסוכה כולה‬ ‫כסוכה גדולה )שדינה יתבאר בסע' הבא(‪ .‬ועיקר ההלכה כדעה‬ ‫כל שאין בו שיעור זה אינו פוסל כלל ומותר גם לאכול ולישן‬ ‫ראשונה‪ ,‬שרק אם יש ז' על ז' טפחים סכך כשר‪ ,‬דינה‬ ‫תחת אותו המקום‪.‬‬ ‫כסוכה גדולה‪.‬‬ ‫מנוע מזגן מעל הסוכה‬ ‫סכך פסול ]בסוכה גדולה[‬ ‫קעא‪ .‬סוכה שמעליה מנוע של מזגן‪ :‬אם רוחב המנוע‬ ‫קסז‪ .‬סכך פסול‪ ,‬אם הוא ברוחב יותר מד' על ד' טפחים‬ ‫פחות מג' טפחים )‪ 24‬ס"מ( ‪ -‬מותר לאכול ולישן תחתיו‪.‬‬ ‫באמצע הסוכה לכל אורך הסוכה‪ ,‬הסוכה פסולה‪ ,‬אבל אם‬ ‫ואם הוא יותר מכך ‪ -‬דינו נתבאר לעיל סע' קסז‪ ,‬קסט‪ .‬גם‬ ‫יש שיעור בסוכה ובשלוש הדפנות עד הסכך הפסול‪ ,‬הסוכה‬ ‫אם המנוע בתוך הסוכה‪ ,‬הדין כנ"ל‪.78‬‬ ‫כשרה‪ ,‬אבל אין לשבת תחת מקום הסכך הפסול‪.‬‬ ‫חבלי כביסה או סורגים מעל הסוכה‬ ‫צירוף חלק מהסכך הפסול לשטח הסוכה‬ ‫קעב‪ .‬חבלי כביסה או סורגים הנמצאים מעל הסכך‪,‬‬ ‫קסח‪ .‬במקרה המוזכר בסעיף הקודם שהסכך הפסול‬ ‫אינם פוסלים אותו כיון שאין בכל סורג או בכל חוט כביסה‬ ‫רחב מד' טפחים‪ ,‬חידשו האחרונים‪ 76‬שיש אפשרות‬ ‫רוחב שלשה טפחים‪ ,‬ויש מחמירים לכתחילה אם ניתן לתקן‬ ‫להכשיר חלק ממקום הסכך הפסול על ידי שיעמיד‬ ‫את הדבר כיון שחוששים לדעת הפוסקים שאמרינן לבוד‬ ‫מחיצה ]ודי במחיצה בגובה י' טפחים[ במרחק ‪ 23‬ס"מ‬ ‫להחמיר ומצרפים את כל החוטים יחד לפסול את הסוכה‪,‬‬ ‫ממקום הסכך הכשר ובכך יקטן מקומו של הסכך הפסול‬ ‫ולכן לדעה זו יש להניח סכך כשר ביניהם‪ 79‬ע"י מעמיד‬ ‫ויהיה בו פחות משיעור סכך פסול ]ויש להסתפק האם צריך מחיצה‬ ‫דמעמיד‪.80‬‬ ‫ממש או שדי בצורת הפתח‪ ,‬ולמעשה יש לחוש שלא מועיל צורת הפתח‪.[77‬‬ ‫קעג‪ .‬אם תלויים בגדים על חבלי הכביסה‪ ,‬ראה הערה‪.81‬‬ ‫ומטעם זה‪ ,‬מרפסת סוכה באורך ‪ 3‬מטר‪ ,‬שיש בה אויר‬ ‫בשיעור ‪ 50‬ס"מ‪ ,‬ותקרת בטון ‪ 50‬ס"מ ]ונמצא שיש רק ‪ 50‬ס"מ‬ ‫פריסת רשת מעל או מתחת לסכך‬ ‫שבהם אפשר להניח סכך כשר )במקום של האוויר(‪ ,‬שהוא פחות משיעור סוכה[ ‪-‬‬ ‫קעד‪ .‬פריסת רשת נגד יתושים וחרקים מעל או מתחת‬ ‫ניתן לצרף חלק מהסכך הפסול‪ ,‬ע"י העמדת מחיצה‬ ‫לסכך‪ :‬אם מחמת הרשת צילתה מרובה מחמתה ]הרוב‬ ‫באורך ‪ 70‬ס"מ במרחק ‪ 23‬ס"מ מתחילת תקרת הבטון‪,‬‬ ‫רשת[ ‪ -‬פסולה‪ ,‬ואם חמתה מרובה מצילתה ]הרוב אוויר[ –‬ ‫ובשאר אורך הסוכה להעמיד צורת הפתח‪ ,‬ובכך יקטן‬ ‫כשרה )כיון שהסכך‪ ,‬צילתה מרובה מחמתה(‪ ,‬ויש ליזהר שהרשת‬ ‫שיעור הסכך הפסול ]וכיון שזה כשר אף לדופן הסוכה‪ ,‬מועיל להפריד[‪.‬‬ ‫תעמוד באופן שלא יהיה חשש מעמיד ]אם הרשת צמודה מתחת‬ ‫לסכך‪ ,‬אין בזה חשש לבוד להחמיר‪ ,‬משום שזה מועיל מדין "חבטן"‪ ,‬המבואר‬ ‫סכך פסול ג' טפחים ]בסוכה גדולה[‬ ‫בהערה ‪.[80‬‬ ‫קסט‪ .‬סכך פסול שיש בו יותר מג' על ג' טפחים ]‪28.8 - 24‬‬ ‫דופן עקומה‬ ‫ס"מ[ אבל אין בו ארבעה טפחים ]‪ 38.4 – 32‬ס"מ[‪ ,‬הסוכה‬ ‫כשרה ואף שסכך זה על פני כל הסוכה‪ ,‬אולם אין אוכלים‬ ‫קעה‪ .‬סכך פסול המונח סמוך לדפנות‪ ,‬אם הוא עד ד'‬ ‫וישנים לכתחילה תחת הסכך הפסול‪.‬‬ ‫אמות ]ומחמירים כשיעור הקטן ‪ 1.92 -‬מ'[ ‪ -‬הסוכה כשרה‪ ,‬אך אין‬ ‫להחמיר ג' טפחים‪ ,‬כיון שהוא רק חומרא[‪ ,‬אך אם בצירוף הכל יחד‪,‬‬ ‫‪ 76‬פמ"ג סי' תרלב סוס"ק א כדעת המג"א שם ס"ק א‪ ,‬ביכורי יעקב שם‬ ‫לא יהיו ד' טפחים‪ ,‬אין להחמיר‪ .‬ולפי המצוי‪ ,‬גם אם יצמידו את הכל‬ ‫ס"ק ג‪ ,‬חזו"א סי' קמד ס"ק ג‪-‬ד‪ ,‬אמנם עי' משנ"ב שם ס"ק ז‪.‬‬ ‫ביחד‪ ,‬לא יהיו ד' טפחים סכך פסול‪ ,‬ולפיכך אין להחמיר‪.‬‬ ‫‪ 77‬שורש הספק הוא‪ ,‬האם צריך דווקא מחיצה הכשרה לדופן סוכה‪ ,‬אך‬ ‫‪ 80‬ודווקא ע"י מעמיד דמעמיד‪ ,‬ולא ע"ג הסורגים עצמם‪ .‬ונראה‬ ‫צורת הפתח לא מועילה לחלק ולהפריד את הסכך הפסול‪ ,‬כיון שהיא‬ ‫שמועיל אף אם יניח סכך כשר ממש מעליהם‪ ,‬באופן שייגע בסכך‬ ‫פסולה לדופן סוכה‪ ,‬או שכיון שצורת הפתח נחשבת כמחיצה בכל דיני‬ ‫הפסול‪ .‬ואף שהסכך הפסול ניכר‪ ,‬כיון שהסכך הכשר צילתו מרובה‬ ‫התורה‪ ,‬גם כאן היא מועילה לחלק את הסכך הפסול‪ .‬ולמעשה כיון‬ ‫מחמתו‪ ,‬מועיל מדין חבטן ]ואף שלדעת החמד משה )הובא במשנ"ב‬ ‫שאין ראיה להקל בדבר‪ ,‬יש לחוש שלא מועיל צורת הפתח‪.‬‬ ‫סי' תרכו ס"ק ח( והחזו"א )סי' קנ( לא מועיל חבטן בניכר‪ ,‬כאן כיון‬ ‫‪ 78‬ואין זה כדין אהל בסוכה הפוסל בשיעור טפח‪ ,‬מפני שהמזגן מחובר‬ ‫שהוא רק חומרא‪ ,‬אין לחשוש לזה‪ ,‬וראה עוד לעיל סע' קלא[‪.‬‬ ‫לסוכה‪ ,‬ונחשב חלק ממבנה הסוכה‪ ,‬ולפיכך דינו ככל סכך פסול‪ ,‬ועי'‬ ‫‪ 81‬אף שבדע"ת )סי' תרכו( היקל בזה‪ ,‬ודימה זאת לדין טלית‬ ‫פמ"ג סי' תרכז משב"ז ס"ק ה‪ ,‬ולא הובאו דבריו במשנ"ב‪.‬‬ ‫המנפנפת‪ ,‬שאינה נחשבת אהל )אהלות פ"ח מ"ה(‪ ,‬יש לחוש שפעמים‬ ‫‪ 79‬ולהלכה נראה שאף אם חוששים שאומרים לבוד להחמיר‪ ,‬הוא רק‬ ‫הבגד לא יתנפנף ]וכגון שייתפס באיזה דבר[‪ ,‬ועוד יש לדון שיש לחלק‬ ‫לקרב את כל הסכך פסול ביחד‪ ,‬אך לא למלא ]כלומר‪ ,‬לא דנים כאילו‬ ‫בין סוכה לטומאה‪.‬‬ ‫האוויר מלא בסכך פסול[‪ .‬ולכן ה"יש מחמירים" הוא רק באופן שאם‬ ‫יצמידו את כל החבלים או הסורגים ביחד‪ ,‬עוביים יהיה ד' טפחים ]ואין‬ ‫כז‬ ‫סכך בולט מהסוכה העליונה‬ ‫לאכול ולישון תחת הסכך הפסול‪ ,‬ובתנאי שנשאר ז' טפחים‬ ‫]ומחמירים שהוא ‪ 70‬ס"מ[ סכך כשר ]וראה לעיל סע' קסח עצה להכשיר‬ ‫קפ‪ .‬סכך מהסוכה העליונה היוצא ובולט מעל הסוכה‬ ‫הסוכה‪ ,‬גם באופן שנשאר פחות מז' טפחים סכך כשר‪ .‬יצוין כי היתר 'דופן‬ ‫התחתונה – אינו פוסל משום סוכה שע"ג סוכה‪.85‬‬ ‫עקומה' נאמר אפילו כאשר הסכך הפסול מונח בצד כל דפנות הסוכה[‪.‬‬ ‫קישוטי הסוכה‬ ‫ולכן אם מעל הסכך בולט גג של בנין או של מרפסת וכד'‬ ‫מרחק הקישוטים מהסכך‬ ‫ברוחב פחות מד' אמות‪ ,‬אין לאכול שם‪ ,‬אך הסוכה כשרה‬ ‫קפא‪ .‬אין לתלות נוי סוכה במרחק של ד' טפחים ויותר‬ ‫]אם נשאר ז' טפחים סכך כשר[‪ .‬ואם הוא פחות מרוחב ג'‬ ‫מהסכך‪ .‬אם הקישוט מתחיל תוך ד' טפחים לסכך‬ ‫טפחים‪ ,‬מותר אף לאכול שם‪) 82‬וכדלעיל סע' קע(‪.‬‬ ‫ומשתלשל עד חוץ מד' טפחים ‪ -‬אם רוחבו פחות מד'‬ ‫גוד אסיק ‪ /‬לבוד ודופן עקומה‬ ‫טפחים‪ ,‬מותר‪.‬‬ ‫קעו‪ .‬דין דופן עקומה נאמר רק כשהדפנות מגיעות לסכך‪,‬‬ ‫'מוקצה' בקישוטי הסכך‬ ‫אך אם אינן מגיעות לסכך ‪ -‬אף שבדר"כ די במחיצה עשרה‬ ‫קפב‪ .‬קישוטים שנפלו מהסכך או הדפנות בשבת וביום‬ ‫)כדלעיל סע' קמ(‪ ,‬כאן לכתחילה יש להחמיר ולהצריך‬ ‫טוב הרי הם מוקצה ואסור לטלטלם‪ ,‬ואם התנה לפני‬ ‫שהדפנות יגיעו לסכך‪ ,‬כיון שאין אומרים גוד אסיק ודופן‬ ‫כניסת החג שאינו בודל מהם כל בין השמשות מותר‬ ‫עקומה לכתחילה‪ .‬אמנם לא צריך שיגיעו ממש‪ ,‬אלא די‬ ‫לטלטלם בשבת וביו"ט‪ ,‬אך בחוה"מ מותר בכל אופן‬ ‫שיהיו תוך ג' טפחים לסכך‪ ,‬כיון שאמרינן לבוד ודופן‬ ‫לטלטלם‪ ,‬ואף לחזור ולתלותם‪.‬‬ ‫עקומה‪.83‬‬ ‫הורדת הקישוטים מפני הגשמים‬ ‫חבוט רמי ודופן עקומה‬ ‫קפג‪ .‬מותר להוריד את הקישוטים ]בימי החול[ אם יש‬ ‫קעז‪ .‬דין דופן עקומה נאמר אף כאשר היא גבוהה הרבה‬ ‫חשש שיתקלקלו מחמת הגשמים‪.86‬‬ ‫מן הסכך‪ ,‬משום שאומרים חבוט רמי ודופן עקומה‪.84‬‬ ‫תליית והכנת קישוטים בחול המועד‬ ‫סכך פסול בפתח הסוכה‬ ‫קפד‪ .‬מותר לתלות קישוטים בחול המועד‪.‬‬ ‫קעח‪ .‬מרפסות היוצאות מהבית‪ ,‬באופן שתקרת הבית‬ ‫קפה‪ .‬מותר להכין קישוטים בחול המועד רק אם הם מעשה‬ ‫סמוכה לסוכה‪ ,‬מצוי שיש קורת בטון בפתח הסוכה – אי‬ ‫הדיוט‪ ,‬אך אם צריך מומחיות מיוחדת בשביל להכין את‬ ‫אפשר לשבת תחת הקורה‪ ,‬אפילו אם אין בה ג' טפחים‪,‬‬ ‫הקישוטים‪ ,‬נחשב מעשה אומן ואסור‪.‬‬ ‫מפני שהקורה מצטרפת לתקרת הבית‪ ,‬ונחשב שיש כאן‬ ‫סכך פסול ד' טפחים‪ ,‬שא"א לשבת תחתיו ]אמנם אפשר לחלק‬ ‫קדושת הסוכה‬ ‫ע"י מחיצה‪ ,‬וכנ"ל סע' קסח[‪.‬‬ ‫הקדמה‪ :‬נאמר בגמ' )סוכה כט( "אמר רבא מאני מיכלא בר‬ ‫סכך פסול שנמצא בגובה מעליו סכך פסול נוסף‬ ‫ממטללתא"‪ ,‬ונחלקו הראשונים האם הכוונה שיש להוציא את‬ ‫הצלחות שאוכל בהם לאחר האכילה )רש"י ותוס' שם(‪ ,‬או שהכוונה‬ ‫קעט‪ .‬מצוי שיש קורות בטון או מרזבים בקומה מעל‬ ‫שאין להכניס לסוכה את הסירים שמבשלים בהם את האוכל )בה"ג‬ ‫הסוכה‪ ,‬ודין "חבוט רמי" גורם שייראו כאילו הסכך הפסול‬ ‫ור"ת בתוס' שם(‪ .‬להלכה חוששים לשתי השיטות )משנ"ב סי' תרל"ט סק"ה(‪.‬‬ ‫]המרזב או קורת הבטון[ נמצא בסוכה התחתונה‪.‬‬ ‫קפו‪ .‬אין להביא לשולחן מחבתות וכלי בישול שלא‬ ‫ובזה יש להבחין בין המקרים‪ :‬באופן שאם נוריד את הסכך‬ ‫רגילים להביא לשולחן‪ .‬אמנם אם הסוכה מרוחקת‬ ‫הפסול‪ ,‬הוא יהיה ממש צמוד לתקרת הבית ‪ -‬הרי הוא‬ ‫מהמטבח‪ ,‬נראה שיש להתיר )ולסמוך על פירוש רש"י ותוס'(‪.‬‬ ‫מצטרף לסכך הפסול‪ ,‬ודינו ככל דיני סכך פסול )המבוארים‬ ‫קפז‪ .‬מותר להביא לשולחן את הסירים שרגילים בזמננו‬ ‫לעיל(‪ ,‬בשיעור הסכך פסול‪ .‬אמנם אם כשנוריד את הסכך‬ ‫להביא לשולחן במשך השנה‪ .‬כמו כן מותר להכניס‬ ‫הפסול‪ ,‬יהיה קצת רווח בינו לתקרת הבית – אינו מצטרף‬ ‫קומקום ומיחם חשמלי לסוכה )מפני שאינם נחשבים מאוסים ובזויים‪ ,‬והם‬ ‫לשיעור סכך פסול‪ ,‬מפני שלא אומרים חבוט רמי ולבוד‬ ‫בכלל כלי שתייה(‪.‬‬ ‫להחמיר )עי' מג"א סי' תרלב ס"ק ב ומשנ"ב שם ס"ק ה(‪.‬‬ ‫סי' תרלב ס"ק ב‪ ,‬ומשנ"ב ס"ק ה(‬ ‫‪ 82‬אם הסוכה נמצאת במרפסת הבית‪ ,‬גם אם בליטת הגג היא פחות‬ ‫‪ 85‬כיון שרק הסכך בולט‪ ,‬ללא הדפנות )שעה"צ סי' תרכח ס"ק ה( ]ויש‬ ‫מג' טפחים‪ ,‬אין לאכול שם‪ ,‬וכפרטי הדין המבוארים להלן סע' קעט‪.‬‬ ‫להקפיד שהעליון יתן את הסכך הבולט מסוכתו לשם צל[‬ ‫‪83‬סי' תרלב ס"ק ד‪ ,‬ולדעת החזו"א )או"ח סי' עז ס"ק ז( לא אמרינן‬ ‫‪ 86‬דאף שהקישוטים הוקצו למצוותם אם לא התנה‪ ,‬אין איסור להורידם‬ ‫לבוד ודופן עקומה‪ ,‬והתבאר בהרחבה באזמרה לשמך ח"ב‪.‬‬ ‫כיוון שאינו משתמש בהם‪ .‬ואין בהורדת הקישוטים מפני הגשם משום‬ ‫‪ 84‬ואף שדעת הפנים מאירות )ח"א סע' סא(‪ ,‬שלא אומרים כן‪ ,‬ולדעתו‬ ‫איסור מלאכה בחוה"מ‪ ,‬כיוון שהוא דבר האבד‪.‬‬ ‫צריך שלא יהיה אוויר בשטח שבו אומרים את הדופן עקומה‪ ,‬אך‬ ‫להלכה‪ ,‬אף אם יש אוויר בשטח הצמוד לסכך‪ ,‬הסוכה כשרה )עי' מג"א‬ ‫כח‬ ‫בשאר ימי חוה"מ ואפילו בשבת חוה"מ ‪ -‬בין איש ובין אישה‬ ‫קפח‪ .‬אין להשאיר בשולחן צלחות לאחר שסיים לאכול‬ ‫אינם חוזרים‪.‬‬ ‫בהן‪ ,‬אלא צריך לפנותן בגמר הסעודה‪ ,‬אך אין חובה לפנות‬ ‫קצט‪ .‬השוכח יעלה ויבוא בתפילות חול המועד‪:‬‬ ‫מיד לאחר שסיים לאכול בהן‪.87‬‬ ‫בכל תפילות חוה"מ‪ ,‬השוכח יעלה ויבוא וסיים את התפילה‪,‬‬ ‫קפט‪ .‬מותר לעשות סוכה במטבח‪ ,‬אף שיש שם תנורים‬ ‫חוזר לראש‪.‬‬ ‫ומקררים וכדו'‪.‬‬ ‫אם נזכר לפני שהתחיל מודים‪ ,‬יאמר יעלה ויבוא וימשיך‬ ‫קצ‪ .‬מותר לחלוץ נעליים בסוכה‪ ,‬אך אסור סתם להשאירן‬ ‫מודים מבלי לחזור על 'ותחזינה עינינו'‪.‬‬ ‫בסוכה‪.88‬‬ ‫אם נזכר לאחר שהתחיל מודים‪ ,‬כל שלא סיים תפילתו‪,‬‬ ‫קצא‪ .‬מותר לקבוע כיור לנטילת ידים בסוכה‪ ,‬וכן מותר‬ ‫חוזר לרצה‪.‬‬ ‫ליטול ידיים בסוכה‪ ,‬וכן מותר להניח בה את הקערה‬ ‫לנטילת ידיים‪ .‬לאחר גמר השימוש‪ ,‬יש לפנות את הקערה‬ ‫אם סיים תפילתו‪ ,‬אף שלא עקר רגליו‪ ,‬אם אינו רגיל לומר‬ ‫מחוץ לסוכה )עי' ערוה"ש שם(‪.‬‬ ‫תחנונים אחר התפילה‪ ,‬חוזר לראש‪.‬‬ ‫נזכר לאחר תפילת מוסף שלא אמר יעלה ויבוא בשחרית‪,‬‬ ‫קצב‪ .‬אין להניח אופניים בסוכה‪ .‬מותר להניח בסוכה פח‬ ‫יחזור ויתפלל שחרית ויתנה שאם אינו מחויב לחזור‬ ‫אשפה הרגיל להיות בסלון‪ .‬אסור להחליף טיטול לתינוק‬ ‫ולהתפלל‪ ,‬תהא תפילתו נדבה‪ .‬ובשבת‪ ,‬שאין תפילות‬ ‫בסוכה‪ .‬מותר לשחק משחקי ילדים בסוכה‪ .‬מותר לצחצח‬ ‫נדבה‪ ,‬יחזור ויתפלל ללא תנאי‪.‬‬ ‫נעליים בסוכה‪ .‬כלל הדברים – השימוש בסוכה צריך‬ ‫להיות כעין השימוש בסלון הבית‪.‬‬ ‫ר‪ .‬המסופק אם אמר יעלה ויבוא‪:90‬‬ ‫קצג‪ .‬הנוהג לעשן בביתו מותר אף בעישון בסוכה ]אמנם‬ ‫אם בשעת התפילה או לפניה היה בדעתו לומר‪ ,‬והספק‬ ‫יש ליזהר מעישון אף בכל השנה[‪.‬‬ ‫נתעורר לו זמן רב לאחר התפילה‪ ,‬אינו חוזר‪.‬‬ ‫קצד‪ .‬מותר לקצר הליכתו ]'קפנדריא'[ דרך הסוכה )רי"ץ‬ ‫אם בשעת התפילה או לפניה לא היה בדעתו לומר‪ ,‬והספק‬ ‫גיאות מאה שערים דף עב(‪.‬‬ ‫נתעורר לו מיד לאחר התפילה‪ ,‬חוזר לראש‪.‬‬ ‫אך אם היה בדעתו לומר והספק נתעורר מיד לאחר‬ ‫התפילה‪ ,‬או שלא היה בדעתו לומר והספק נתעורר לו זמן‬ ‫דיני תפילה ו'יעלה ויבוא' ביו"ט ובחוה"מ‬ ‫רב אחרי התפילה‪ ,‬יחזור ויתפלל ויתנה שאם אינו מחויב‬ ‫קצה‪ .‬בתפילות ג' רגלים ובמוסף ביו"ט שחל בשבת‪:‬‬ ‫לחזור ולהתפלל‪ ,‬תהא תפילתו נדבה‪ .‬בשבת‪ ,‬שאין תפילות‬ ‫אם הזכיר שבת ויו"ט באמצע הברכה‪ ,‬וחתם מקדש השבת‬ ‫נדבה‪ ,‬אינו חוזר ומתפלל‪.‬‬ ‫בלבד ‪ -‬יצא יד"ח )סי' תפז ס"ק ז(‪ .‬אך אם חתם רק "מקדש‬ ‫שמחה בחול המועד‬ ‫ישראל והזמנים" ‪ -‬יש אומרים שצריך לחזור‪ ,‬ואם יכול ‪ -‬יצא‬ ‫יד"ח בחזרת הש"ץ‪ ,‬ואם אינו יכול ‪ -‬סב"ל ואינו חוזר )עיין‬ ‫רא‪ .‬מצווה לאכול סעודת פת אחת ביום ואחת בלילה‪ ,‬אך‬ ‫משנ"ב ובה"ל שם שנשאר בצ"ע לדינא(‪.‬‬ ‫אין חובה בכך‪.‬‬ ‫קצו‪ .‬הטועה ואמר בתפילת מוסף בימי חוה"מ קרבן של‬ ‫רב‪ .‬חובה לשתות יין שישפיע עליו ]די בפחות מרביעית[‪,‬‬ ‫יום אחר‪ :‬אם עדיין לא חתם "מקדש ישראל והזמנים" –‬ ‫או בלילה או ביום‪ ,‬ולכתחילה יש לשתות בין בלילה ובין‬ ‫יחזור לפסוקי הקרבן של אותו יום וימשיך משם כרגיל‪ ,‬ואם‬ ‫ביום‪ .‬נשים אינן חייבות בכך‪.‬‬ ‫כבר סיים ‪ -‬יצא יד"ח ואינו חוזר )עי' סי' תפח ס"ק יג(‪.‬‬ ‫י"א שלא יוצאים יד"ח שמחה במיץ ענבים )פר"ח סי' תפג(‪.‬‬ ‫קצז‪ .‬צריך להזכיר מעין המאורע בברכת מעין ג' בחוה"מ‪.89‬‬ ‫והשונא יין )עי' סי' תעב ס"י( ‪ -‬אם יכול‪ ,‬יערב יין במיץ ענבים‬ ‫]שליש יין ושני שליש מיץ ענבים‪ ,‬או עכ"פ שישית יין אם‬ ‫קצח‪ .‬השוכח יעלה ויבוא בברכת המזון‪:‬‬ ‫מורגש בו היטב טעם היין[‪ .‬ואם גם זה אינו יכול ‪ -‬ישתה מיץ‬ ‫ביו"ט ‪ -‬איש חוזר ]ולבני ספרד – יחזור רק בליל א' דסוכות[‬ ‫ענבים‪ ,‬וישמח בדברים אחרים )ראה בהרחבה באזמרה לשמך פסח‬ ‫ואישה אינה חוזרת‪.‬‬ ‫ב(‪.‬‬ ‫‪ 90‬דינים אלו בין לבני אשכנז ובין לבני ספרד‪ ,‬כמבואר בב"י )סי'‬ ‫‪ 87‬מאירי )סוכה כט(‪ ,‬ועי' בכור"י )סי' תרלט סקי"א( וערוה"ש )שם‬ ‫תכב( ובמשנ"ב )שם ס"ק י(‪ .‬אולם בכה"ח )שם ס"ק יח( כתב שיתנה‬ ‫סק"ג(‪.‬‬ ‫שאם אינו מחויב להתפלל‪ ,‬יהיה בתורת נדבה‪ .‬אך כאמור בב"י מבואר‬ ‫‪ 88‬ערוה"ש סי' תרלט ס"ד‪ ,‬וע"ע משנ"ב סי' קכח ס"ק טו‬ ‫לא כן‪.‬‬ ‫‪ 89‬תוס' ריה"ח )ברכות מד(‪ ,‬ועי' או"ז )ח"א סי' קפא(‪ ,‬מקור חיים )סי'‬ ‫רח( וכה"ח )שם(‪.‬‬ ‫כט‬ ‫רטז‪ .‬מותר לכתוב דברי תורה בין ביד ובין במחשב‪ ,‬מפני‬ ‫רג‪ .‬מצוה לאכול בשר או בלילה או ביום‪ ,‬ואם אין לו בשר‬ ‫שנחשב כדבר האבד‪ .‬כמו כן מותר לענות תשובות‬ ‫יאכל עוף‪ .‬גם נשים האוכלות בשר מקיימות מצוה‪.91‬‬ ‫למבחנים בלימוד‪.‬‬ ‫רד‪ .‬בערב שבת ויו"ט‪ :‬לכתחילה יש לאכול ]ועכ"פ להתחיל[‬ ‫ריז‪ .‬מותר לכתוב את סך שעות הלימוד בישיבת ‪ /‬כולל בין‬ ‫את סעודת חוה"מ לפני חצות‪ .‬אם לא הספיק‪ ,‬אפשר‬ ‫הזמנים )שכיון שעלול לשכוח‪ ,‬נחשב כדבר האבד‪ .‬ואי"ז כמניעת רווח שאינה‬ ‫לאכול ]ועכ"פ להתחיל[ עד שעה עשירית‪ .‬לאחמ"כ – מצוה‬ ‫מוגדרת דבר האבד(‪.‬‬ ‫שלא יאכל שיעור קביעות סעודה ]דהיינו כרגילותו בחול[‪,‬‬ ‫ריח‪ .‬מותר לכתוב אגרות שלום‪ ,‬וכן מותר לדרוש בשלום‬ ‫אלא רק מעט יותר מכביצה פת‪ ,‬כדי שיאכל בלילה לתאבון‬ ‫)רמ"א סי' רמט ס"ב‪ ,‬משנ"ב שם ס"ק יג‪ ,‬א"א לגאון מבוטשאטש שם‪ ,‬אולם עי'‬ ‫חברו בין בכתב ובין בכל אמצעי שהוא‪ ,‬וכן מותר לכתוב‬ ‫מכתבים בין החתן וכלה‪ .‬אמנם יש לכתוב את השורה‬ ‫ערוה"ש שם ס"ז(‪.‬‬ ‫הראשונה עקומה מעט‪.‬‬ ‫רה‪ .‬נוהגים לכסות את השולחן במפה בחול המועד כמו‬ ‫ריט‪ .‬צילום בחול המועד אסור‪ ,‬אא"כ זהו אירוע שלא‬ ‫ביו"ט‪.92‬‬ ‫יחזור על עצמו לאחר המועד‪ .‬אך במצלמה דיגיטלית‬ ‫רו‪ .‬בחוה"מ אין חובה ללבוש בגדי שבת‪ ,‬אך אין ללבוש‬ ‫מותר‪ ,‬אא"כ מתכנן לפתח את התמונה‪ ,‬ועיקר הנאתו‬ ‫בגדי חול‪ ,‬אלא ילבש בגדים יותר מכובדים משל ימות‬ ‫מהתמונה המפותחת‪.‬‬ ‫החול‪ .‬רבים נוהגים ללבוש בגדי יו"ט‪ ,‬ויש יסוד למנהגם ‪.‬‬ ‫‪93‬‬ ‫תספורת ונטילת ציפורניים‬ ‫כללי חול המועד ועשיית מלאכות‬ ‫רכ‪ .‬אסור להסתפר ולהתגלח בחול המועד‪ ,‬אך שפם‬ ‫רז‪ .‬חוה"מ מותר בעשיית מלאכה‪ ,‬בתנאי שהיא גם‬ ‫מותר לגלח אם לא השאירו בכוונה לגלחו במועד‪.‬‬ ‫מעשה הדיוט וגם לצורך המועד‪ .‬אך מעשה אומן אסור‬ ‫רכא‪ .‬אם הסתפר לפני חוה"מ‪ ,‬ונשארו מעט שערות ‪-‬‬ ‫אפי' לצורך המועד‪ ,‬ומעשה שלא לצורך המועד אסור אפי'‬ ‫מותר לספרם )שו"ת כפי אהרן סי' נא(‪.‬‬ ‫מעשה הדיוט‪.‬‬ ‫רכב‪ .‬מותר לאישה לספר את שיער גופה ואפי' ע"י אישה‬ ‫רח‪ .‬לצורך אוכל נפש ומכשיריו‪ ,‬וכן לצורך דבר האבד‪ ,‬וכן‬ ‫המומחית לכך‪.‬‬ ‫לצורכי רבים – הותר מעשה אומן‪.‬‬ ‫רכג‪ .‬אסור לאישה לספר שיער ראשה אלא לצורך צניעות‬ ‫רט‪ .‬טבילת כלים בחול המועד – מותרת‪.‬‬ ‫או לצורך מצוה‪.‬‬ ‫רי‪ .‬מותר לתקן טלפון בחוה"מ רק תיקון שהוא מעשה‬ ‫רכד‪ .‬לדעת השו"ע מותר ליטול ציפורניים בחוה"מ‪ ,‬אך‬ ‫הדיוט ]דהיינו שכל אחד יודע לעשותו[‪ ,‬אך מעשה אומן –‬ ‫לדעת הרמ"א אסור לגדולים ליטול ציפורניים בחול‬ ‫אסור‪.‬‬ ‫המועד‪ ,‬בין ציפורני הידיים ובין ציפורני הרגליים‪ ,‬אך מותר‬ ‫ריא‪ .‬מותר לקשור ציציות בחוה"מ‪ ,‬אף שלא לצורך‬ ‫לחתוך אותן בשיניים או בידיים ]ובמקום הצורך‪ ,‬אפשר‬ ‫המועד‪ ,‬ואף לצורך אחרים ]בתנאי שלא לוקח שכר[‪.‬‬ ‫להתחיל עם כלי ולהמשיך בשיניים או בידיים[‪ .‬ציפורני‬ ‫ריב‪ .‬מותר לנקות רכב ללא עשיית מלאכות אסורות‬ ‫קטנים מותר אף לדעת הרמ"א‪.‬‬ ‫בחוה"מ‪ ,‬כגון פעולות חשמליות‪ ,‬סחיטה וכדו'‪ .‬אם‬ ‫רכה‪ .‬דין נטילת ציפורניים בערב שבת חול המועד‬ ‫הפעולות הן חשמליות‪ ,‬מותר לנקות רק אם הרכב מלוכלך‬ ‫]לגדולים מבני אשכנז[‪ :‬מי שנטל ציפורניו בערב סוכות ]או‬ ‫ולא כיוון מלאכתו למועד )עי' סי' תקלו ס"ב(‪.‬‬ ‫בערב שבת שלפני סוכות‪ ,‬בשנים שסוכות חל ביום ב'[‪ ,‬יכול‬ ‫כתיבה‬ ‫ליטול ציפורניו בימי חול המועד עם כלי )דין נטילת ציפורניים בערב‬ ‫שמח"ת יתבאר להלן סע' רעג(‪.‬‬ ‫ריג‪ .‬אסור לכתוב או למחוק שלא לצורך המועד אפילו אות‬ ‫אחת או ספרה אחת‪.‬‬ ‫תפירה‬ ‫ריד‪ .‬הקלדה במחשב או בטלפון דינה ככתיבה‪ ,‬אך‬ ‫רכו‪ .‬אסור לתפור בחוה"מ ]כולל תפירת מכפלת[‪ ,‬אך תפירה‬ ‫לצורך המועד מותר מפני שהוא מעשה הדיוט‪.‬‬ ‫שאינה מעשה אומן‪ ,‬דהיינו תפירה ביד באופן שמשאיר‬ ‫רווח בין תפר לתפר‪ ,‬ואחד למעלה אחד למטה‪ ,‬אחד‬ ‫רטו‪ .‬מותר לילדים עד גיל מצוות לצייר‪ ,‬להדביק מדבקות‬ ‫ולשחק בפלסטלינה‪.‬‬ ‫יו"ט או שבת )עיי"ש שמהרי"ל לבש חלק בגדי שבת(‪ ,‬ועי' שעה"צ )שם‬ ‫‪ 91‬ראה אזמרה לשמך – חג השבועות‬ ‫סק"ד(‪ ,‬משנ"ב )סי' תקכט ס"ק יב‪ ,‬טז(‪ ,‬חיי"א )כלל קו ס"א(‪ ,‬ועי'‬ ‫‪ 92‬פמ"ג משב"ז סי' תרלט סק"א‪ ,‬כה"ח שם ס"ק יא‪ ,‬ערוה"ש סי' תקל‬ ‫פמ"ג )על המג"א הנ"ל(‪.‬‬ ‫ס"ד‪.‬‬ ‫‪ 93‬המג"א )סי' תקל סק"א( הביא מח' תניא ומהרי"ל אם צריך בגדי‬ ‫ל‬ ‫רלט‪ .‬מותר לנקות כלי כסף שדרך לנקותם לעיתים‬ ‫למעלה אחד למטה וכך לכל אורך מקום התפר – מותרת‬ ‫קרובות‪.‬‬ ‫לצורך המועד‪ .‬וכן מותרת הדבקת הבגד לצורך המועד‪.‬‬ ‫רמ‪ .‬מותר לשטוף את רצפת הבית כרגיל בכל שבוע‪.‬‬ ‫רכז‪ .‬תפירת כפתור לצורך המועד מותרת‪ ,‬אך יתפור‬ ‫מסחר‬ ‫בצורה רפויה ]דהיינו‪ ,‬הרגיל לתפור ב‪ 4-‬חורים – יתפור ב‪-‬‬ ‫‪ ,2‬והרגיל ב‪ 2-‬יתפור ב‪ ,1-‬והרגיל ב‪ 1-‬יתפור בצורה רפויה[‪.‬‬ ‫רמא‪ .‬מותר לפתוח כרגיל חנות מוצרי מזון שאינו‬ ‫מתקיים כגון לחם‪ ,‬חלב וירקות‪ ,‬ומותר למכור בחנות זו אף‬ ‫כיבוס‬ ‫מוצרים המתקיימים לזמן רב‪ ,‬ומותר לקנותם רק לצורך‬ ‫רכח‪ .‬אסור לכבס בגדים‪ ,‬ואפי' את מקצת הבגד‪ ,‬אך‬ ‫המועד‪.‬‬ ‫מותר לנקות כתם מקומי לצורך המועד ]ובכל המקומות‬ ‫רמב‪ .‬אסור לפתוח חנות משחקים‪ ,‬אופניים‪ ,‬תכשיטים‬ ‫דלהלן שמצוין שמותר לכבס‪ ,‬היינו רק לצורך המועד[‪.‬‬ ‫ובגדים בצורה רגילה‪ ,‬אלא רק בשינוי כגון‪ ,‬שאם יש שתי‬ ‫רכט‪ .‬איסור כיבוס כולל מפות וסדינים‪ ,‬אבל אם המפה‬ ‫דלתות ‪ -‬יפתח רק דלת אחת‪ ,‬ואם יש דלת אחת – יפתח‬ ‫מלוכלכת לגמרי באופן שא"א להשתמש בה כלל ‪ -‬מותר‬ ‫רק את חלקה‪.‬‬ ‫לכבסה‪.‬‬ ‫רמג‪ .‬מותר לקנות משחקים‪ ,‬אופניים‪ ,‬תכשיטים ובגדים‬ ‫רל‪ .‬בגדי קטנים בגיל שעדיין מלכלכים בגדיהם ]בערך‬ ‫לצורך המועד‪ ,‬אך אם החנות אינה פתוחה כדין כאמור‬ ‫עד גיל ‪ [8-9‬מותרים בכיבוס ]ואפי' אם יש להם בגדים‬ ‫לעיל – אסור לקנות בה‪ ,‬אלא יש לקנות במכירות ביתיות‬ ‫אחרים‪ ,‬אך הם פחות נאים[‪ ,‬ומותר לכבס ]במכונת כביסה[‬ ‫או בחנויות מזון המוכרות גם את המוצרים הנ"ל‪.‬‬ ‫אף כמות גדולה‪ ,‬אם יש סבירות שיצטרכו בגדים אלו‬ ‫רמד‪ .‬כמו כן מותר לקנות מוצרים ]אפי' שלא לצורך‬ ‫לחוה"מ‪.‬‬ ‫המועד[ אם הם במבצעים מיוחדים שלא יחזרו על עצמם‬ ‫רלא‪ .‬מי שהזיע הרבה‪ ,‬ובגדיו ]לבנים‪ ,‬גרביים או חולצות[‬ ‫לאחר חול המועד‪ ,‬ודווקא בחנויות הפתוחות כדין כנ"ל‪.‬‬ ‫אינם ראויים ללבישה ‪ -‬בשעת הדחק יש להקל לכבס את‬ ‫‪96‬‬ ‫שו"ת בדיני אבל בחול המועד סוכות‬ ‫בגדיו‪ ,‬אם אין לו חולצות אחרות המתאימות ללבישה‬ ‫בחג)וראה הערה‪.(94‬‬ ‫רמה‪ .‬שאלה‪ :‬כיצד נוהג אבל בהקפות שבהושענות‪.‬‬ ‫רלב‪ .‬מותר לכבס מגבות שדרך להחליפן כל יום‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬בני ספרד נהגו שהאבל מקיף כרגיל‪ ,‬אך לדעת‬ ‫הרמ"א אבל אינו מקיף ]ובהושענא רבא‪ ,‬יש סוברים שאבל‬ ‫רלג‪ .‬בגד העלול להיהרס אם לא יכובס – מותר לכבסו‪,‬‬ ‫מקיף )סידור היעב"ץ([‪ ,‬ויש הסוברים שיכול להקיף‪ .‬ונכון‬ ‫אפי' אם לא נצרך למועד‪.‬‬ ‫שהאבל יחזיק את ספר התורה בזמן אמירת ההושענות כפי‬ ‫רלד‪ .‬סמרטוטים מותר לכבסם‪ ,‬כיון שרגילים להתלכלך‪.‬‬ ‫הנהוג‪.‬‬ ‫רלה‪ .‬בכל המקרים הנ"ל שמותר לכבס – אסור לצרף‬ ‫רמו‪ .‬שאלה‪ :‬האם אבל יכול ללכת לשמחת בית‬ ‫לאותה מכונה בגדים האסורים בכיבוס )וראה הערה‪.(95‬‬ ‫השואבה‪.‬‬ ‫רלו‪ .‬מותר לגהץ בגדים בחול המועד ]אא"כ יש מנהג‬ ‫תשובה‪ :‬באמירת המזמורים ‪ -‬אין שום מניעה מלהשתתף‪.‬‬ ‫אחר[‪ ,‬אך אין ליצור קפלים חדשים‪.‬‬ ‫ובזמן הריקודים והנגינות ‪ -‬אם הולך בשביל ילדיו‪ ,‬מותר‬ ‫רלז‪ .‬מותר לייבש בגדים במכונת ייבוש‪ ,‬וכן מותר לתלות‬ ‫להיות שם מבלי לרקוד ]ויש מקילים בכל אופן להשתתף‬ ‫בגדי קטנים בחוץ‪ ,‬אך ייבוש בגדי גדולים מותר רק בתוך‬ ‫מבלי לרקוד‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬ ‫הבית‪.‬‬ ‫רמז‪ .‬שאלה‪ :‬האם מותר לאבל להדליק מוזיקה חול‬ ‫רלח‪ .‬צחצוח נעליים והברשת כובע מותרים‪.‬‬ ‫המועד‪.‬‬ ‫נחשבים שדרך בני אדם לכבסם תדיר[‪ .‬ופעמים שיש לדון משום כבוד‬ ‫‪ 94‬שאלה‪ :‬האם מותר בחול המועד לכבס חולצות או מכנסיים‬ ‫הבריות‪.‬‬ ‫לאדם שהזיע בהם הרבה‪ ,‬ואינם ראויים ללבישה‪.‬‬ ‫‪ 95‬שאלה‪ :‬האם מותר להוסיף בגדי גדולים לתוך מכונת כביסה של‬ ‫תשובה‪ :‬בשעת הדחק‪ ,‬אם אין לו חולצות אחרות המתאימות ללבישה‬ ‫בגדי קטנים‪.‬‬ ‫בחג‪ ,‬מותר לכבס ]ויותר טוב לקנות באופן המותר )ראה לקמן סע'‬ ‫תשובה‪ :‬אסור להוסיף בגדי גדולים למכונת הכביסה‪.‬‬ ‫רמב( מאשר לכבס[‪.‬‬ ‫מקור‪ :‬כיון שאיסור הכיבוס אינו מחמת איסור מלאכה‪ ,‬אלא כדי שלא‬ ‫מקור‪ :‬עי' שו"ע )סי' תקלד( ומשנ"ב )ס"ק ט(‪ ,‬ותוס' )מו"ק יד‪ .‬ד"ה‬ ‫יכנס לרגל כשהוא מנוול )מו"ק יד‪ .‬תוד"ה ושאר‪ ,‬ותוד"ה ומנודה(‪ ,‬לכן‬ ‫שאין(‪ .‬ויש לדון להתיר מדין מטפחות הידיים ומטפחות הספרים‬ ‫לא שייך בזה היתר של ריבוי בשיעורים‪ .‬אך אם בגדי הגדולים אינם‬ ‫ומטפחות הספג )סי' תקלד ס"א(‪ ,‬אך יש להסתפק האם ההיתר הוא‬ ‫ראויים ללבישה‪ ,‬מותר לכבסם וכדלעיל‪.‬‬ ‫רק בבגדים אלו‪ ,‬כיון שאצל רוב האנשים דרכם להתכבס תדיר‪ ,‬או‬ ‫‪96‬לטעמי הדינים‪ ,‬ראה אזמרה לשמך גיליון סוכות חלק ב – נדונים‪.‬‬ ‫שתלוי בכל אדם לפי רגילותו ]אמנם יתכן שבזמננו‪ ,‬גם בגדים אלו‬ ‫לא‬ ‫קריאת משנה תורה‪ ,‬ואמירת תהלים‬ ‫תשובה‪ :‬אסור‪ ,‬אבל מותר להשמיע שירים בבית‪ ,‬אם האבל‬ ‫רנד‪ .‬יש הנוהגים לקרוא בליל הושענא רבא את חומש‬ ‫אינו מתכוון להקשיב וליהנות מהשירים )יו"ד סי' שצא‪ ,‬או"ח סי' תרס(‪.‬‬ ‫דברים עפ"י האריז"ל‪ ,100‬וכך נוהגים בקהילות החסידים‬ ‫רמח‪ .‬שאלה‪ :‬האם אבל רוקד עם הספר תורה בשמחת‬ ‫והספרדים‪.‬‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫רנה‪ .‬קריאה זו קוראים מתוך חומש או מתוך ספר תורה‬ ‫תשובה‪ :‬אינו רוקד כרגיל‪ ,‬אבל עושה הקפה אחת עם‬ ‫שלא בציבור‪ ,‬והמקילים לקרוא מתוך ספר תורה בציבור‪,‬‬ ‫הספר תורה‪.‬‬ ‫יש מקור למנהגם‪.101‬‬ ‫רנו‪ .‬בקריאה זו אין את האיסור לצאת מבית הכנסת‬ ‫רמט‪ .‬שאלה‪ :‬האם אבל בתוך שבעה יכול לעלות לתורה‬ ‫באמצע הקריאה )עי' או"ח סי' קמו(‪ ,‬כיון שהוא רק מנהג‪.‬‬ ‫בסוכות ובשמחת תורה‪.‬‬ ‫רנז‪ .‬אמירת תהלים לפני חצות בליל הושענא רבא‪ :‬טוב‬ ‫תשובה‪ :‬אבל בתוך שבעה‪ ,‬לכתחילה אינו עולה לתורה‬ ‫שלא לומר מקרא בלילה ]ואפי' לא בליל הו"ר‪ ,‬וראה‬ ‫בחג להצטרף למנין הקרואים המחוייבים ]ונראה שאין‬ ‫הערה‪ .102‬אמנם השנה‪ ,‬שליל הו"ר חל בליל שישי‪ ,‬אפשר‬ ‫מניעה לעלות מעבר לקרואים המחויבים[ )סי' תקמח ס"ק טז(‪,‬‬ ‫לומר )כמבואר בהערה הנ"ל([‪ ,‬אך משנה תורה אומרים לפני‬ ‫אך בשמחת תורה עולה )פת"ש יו"ד סי' שצט סק"א‪ ,‬וטעמו שכיון שכולם‬ ‫חצות )כיון שזהו הזמן של התיקון בלילה זה(‪ .‬ולאחר חצות אומרים‬ ‫עולים‪ ,‬אם לא יעלה הוי אבלות בפרהסיא‪ .‬ולפי זה במקומות שלא כולם עולים‪ ,‬לא‬ ‫תהלים‪.103‬‬ ‫יעלה‪ .‬אמנם מעבר לשבעה קרואים המחויבים‪ ,‬יכול לעלות‪ ,‬וכנ"ל(‪.‬‬ ‫רנח‪ .‬אדם שביכולתו להיות ער רק בחלק מהלילה‪ ,‬עדיף‬ ‫דינים כלליים הנוגעים לג' רגלים‬ ‫שיהיה בתחילת הלילה עד חצות‪ ,‬מפני שאז עיקר הדין‪.104‬‬ ‫רנ‪ .‬עלייה לרגל בזמן הזה‪ :‬בזמן הזה אין חובה ללכת‬ ‫תפילת הושענא רבא‬ ‫לכותל בג' הרגלים‪ ,‬אולם רבים נהגו ללכת‪.97‬‬ ‫רנט‪ .‬ביום הושענא רבא משכימין לבית הכנסת‪.105‬‬ ‫המנהג הוא ללכת לכותל‪ ,‬אך אין צריך לראות את פני‬ ‫רס‪ .‬האשכנזים נוהגים לומר פסוקי דזמרה כבכל שבת‬ ‫העזרה‪ .‬המנהג הוא ללכת במשך ימי הפסח או ימי‬ ‫ויו"ט‪ ,‬אלא שמוסיפים 'מזמור לתודה' ולא אומרים 'נשמת'‪.‬‬ ‫הסוכות או בחג השבועות וששת הימים שלאחריו ]ורק בחג‬ ‫רסא‪ .‬נוהגים להתיר את אגד הלולב בהו"ר‪ .‬יש הנוהגים‬ ‫השבועות אפשר להשלים בימים שלאחריו‪ ,‬אך לא בימים שלאחר פסח וסוכות[‪.‬‬ ‫להתירו קודם נטילת הלולב ויש הנוהגים לאחר הנטילה‬ ‫בשבת‪ ,‬יו"ט וחול המועד ‪ -‬אין קורעים בכותל המערבי‪.‬‬ ‫קודם הלל‪ ,‬ויש הנוהגים לאחר הלל קודם הושענות‪ ,‬ומי‬ ‫שאין לו מנהג יסיר את הטבעות לאחר הנטילה לפני אמירת‬ ‫רנא‪ .‬הקבלת פני רבו ברגל‪ :‬דין זה אינו נוהג בזמננו‪.98‬‬ ‫הלל‪.‬‬ ‫רנב‪ .‬דין הקזת דם בערב הרגל‪ ,‬דין רגל מבטל אבילות‪,‬‬ ‫נטילת ערבה‬ ‫ודיני יו"ט שני של גלויות – התבארו בהרחבה באזמרה‬ ‫רסב‪ .‬ביום הו"ר נהגו ליטול ערבה‪ ,‬ואף שמן הדין די‬ ‫לשמך פסח ב‪.‬‬ ‫בערבה אחת נהגו ליטול ה' ערבות עפ"י האריז"ל‪.‬‬ ‫רסג‪ .‬נוהגים לקשור את חמש הערבות יחד‪ ,‬ויותר טוב‬ ‫לקושרן בגבעול ערבה שלא השתמשו בה לנטילת לולב‪ ,‬ומי‬ ‫טבילה בהושענא רבא‬ ‫שאין לו גבעול ערבה יכול לאגוד בעלי לולב שלא השתמשו‬ ‫רנג‪ .‬המדקדקים טובלים לפני עלות השחר‪ ,‬וטוב יותר‬ ‫בו או בגומייה‪ ,‬אך אז יש להיזהר לאחוז בערבות ולא באגד‬ ‫לטבול מערב הו"ר כדי שילמד כל הלילה בקדושה‪.99‬‬ ‫ע"מ שלא תהא חציצה‪.‬‬ ‫‪ 102‬שעה"צ ריש סי' רלח‪ ,‬ואפי' בלילות חוה"מ והו"ר‪ ,‬אך בליל שישי‬ ‫‪ 97‬מדרש שיר השירים רבה )א‪ ,‬טו‪ ,‬וכן ח‪ ,‬ח(‪ ,‬ר"ן תענית דף י )ב‪.‬‬ ‫וליל שבת ויו"ט אומרים‪.‬‬ ‫מדפה"ר ד"ה ואיכא(‪ ,‬שו"ת תשב"ץ )ח"ג סי' רא(‪ ,‬כפתור ופרח )פ"ו(‪,‬‬ ‫‪ 103‬שער הכוונות )פ' ואתחנן‪ ,‬הובא בכה"ח סי' תרסד ס"ק ג‪-‬ד‪ ,‬וע"ש‬ ‫מהרלב"ח )סמיכת זקנים‪ ,‬קונטרס ג(‪ ,‬שו"ת מהרי"ט )ח"א סי' קלד(‬ ‫עוד מה נוהגים לומר(‪ ,‬ביכורי יעקב )סי' תרסד ס"ק ד(‪ ,‬ועי' שו"ת‬ ‫‪ 98‬נוב"י תניינא‪ ,‬או"ח סי' צד‪ ,‬וראה בהרחבה באזמרה לשמך – חג‬ ‫לבושי מרדכי )תניינא סי' קפו(‪ .‬ויש הנוהגים לקרוא תהלים אף לפני‬ ‫השבועות‪.‬‬ ‫חצות‪ .‬מנהג אמירת התהלים מוזכר גם ביסוד ושורש העבודה )שער‬ ‫‪ 99‬רמ"א סי' תרסד ס"א‪ ,‬משנ"ב סק"ח‪ ,‬כה"ח ס"ק כב‪.‬‬ ‫יא פט"ו( ובסידור היעב"ץ‪.‬‬ ‫‪ 100‬עי' בכור"י סי' תרסד ס"ק ד‪ ,‬וכה"ח שם סק"ג‪ ,‬ועי' עוד באבודרהם‬ ‫‪ 104‬כה"ח שם‪.‬‬ ‫סדר תפילות סוכות‪ ,‬שבולי הלקט סי' שעא‬ ‫‪ 105‬והוא אחד מחמש השכמות )עי' שע"ת סי' תרסד(‬ ‫‪ 101‬עי' שו"ת משיב דבר סי' טז‪ ,‬שו"ת תורת רפאל סי' ב‪ ,‬נמוקי או"ח‬ ‫סי' תרסט ס"ק ב‬ ‫לב‬ ‫שמחת תורה ]ספרדים וקטנים מבני אשכנז מותרים לקצוץ‬ ‫רסד‪ .‬ניתן להשתמש בב' הערבות של הלולב ולקיים בהן‬ ‫בכל חוה"מ[‪.‬‬ ‫את דין נטילת הערבה )סי' תרס"ד ס"ו ומשנ"ב שם(‪ ,‬אך לדעת‬ ‫האריז"ל יש לייחד ערבות נפרדות )כה"ח שם ס"ק מב(‪.‬‬ ‫רעד‪ .‬יש להיזהר להוציא קודם כניסת החג את כל המוקצה‬ ‫שהכניס לבגדיו במשך ימי חול המועד‪.‬‬ ‫רסה‪ .‬אף שמן הדין מותר שכמה אנשים שונים יחבטו את‬ ‫אותן הערבות כמה פעמים‪ ,‬נהגו שכל אחד יחבוט ערבות‬ ‫רעה‪ .‬יש לטבול בערב החג אחר חצות‪ ,109‬ואפשר להקדים‬ ‫המיוחדות לו‪ ,‬ומי שאין לו אפשרות יקל כעיקר הדין‪.‬‬ ‫הטבילה אף שעה קודם חצות )חמדת ימים ח"ג פ"ז שמיני עצרת אות‬ ‫רסו‪ .‬אף נשים חובטות ערבה ]אך בנות ספרד לא נהגו[‪ ,‬ואף נהגו‬ ‫ה‪ ,‬שכיוון שרגל בפ"ע הוא‪ ,‬דינו כשאר רגלים לעניין זה‪ ,‬ואף ראוי להחמיר בו יותר‬ ‫לחבוט עבור תינוק בן יומו‪ ,‬אך אין צריך לחבוט עבור‬ ‫עיי"ש‪ .‬ואם טבל בהו"ר‪ ,‬אף שמדין "לטהר עצמו ברגל" אינו צריך לטבול שוב‪,‬‬ ‫עוברים‪.‬‬ ‫אך עפ"י הקבלה יש עניין שיטבול שוב בערב שמח"ת(‪.‬‬ ‫רסז‪ .‬המתפלל ביחידות יעשה הקפות בביתו ע"י שיניח‬ ‫רעו‪ .‬בחורים שמגיעים לישיבה בערב שמחת תורה והם‬ ‫ספר קודש על כיסא ויסתובב סביבו ז' הקפות‪.‬‬ ‫עייפים כי היו ניעורים בליל הושענא רבא – אסור להם‬ ‫רסח‪ .‬יש נוהגים להניח הערבות מעל הארון קודש‪ ,‬ואין‬ ‫לישון מחוץ לסוכה ואין זה נחשב מצטער‪ ,‬כי בעשיית‬ ‫איסור בדבר משום שלב בי"ד מתנה עליהם‪.106‬‬ ‫הסוכה אין פטור מצטער )עי' לעיל בדיני מצטער(‪ .‬אמנם אם יש‬ ‫בישיבה סוכה שיש בה מספיק מקום‪ ,‬אך אי אפשר לישון בה‬ ‫סעודה בהושענא רבא‬ ‫מחמת הרעש ‪ -‬פטורים מסוכה‪.‬‬ ‫רסט‪ .‬רבים נהגו להוסיף בהו"ר מאכלים נוספים ]מעבר‬ ‫למה שאוכלים בחוה"מ[ כמו בסעודת יו"ט‪.107‬‬ ‫רעז‪ .‬פרידה מהסוכה‪ :‬יש נוהגים שבפרידה מהסוכה‬ ‫אומרים "יהי רצון שנזכה לישב בסוכה של לוויתן" ]ויש בזה‬ ‫רע‪ .‬יש הנוהגים לאכול לביבות ממולאות בשר הנקראות‬ ‫נוסחים שונים[‪ .‬לא צריך לאכול בזמן הפרידה ]אמנם יש נוהגים‬ ‫'קרעפלאך'‪ ,‬ויש מקור למנהגם‪.‬‬ ‫לאכול‪ ,‬ואין לכך מקור קדום‪ .‬כמובן שדיני הסוכה ממשיכים אף לאחר הפרידה‪,‬‬ ‫רעא‪ .‬לכתחילה יש לאכול ]ועכ"פ להתחיל[ סעודת הו"ר לפני‬ ‫ואם רוצה לאכול‪ ,‬יאכל בסוכה‪ ,‬כמבואר להלן סע' רעט[‪ .‬נהגו בני עלייה‬ ‫חצות‪ .‬אם לא הספיק‪ ,‬אפשר לאכול ]ועכ"פ להתחיל[ עד שעה‬ ‫לנשק את הסוכה ביציאתם ממנה )ראה משנ"ב סי' תעז(‪.‬‬ ‫עשירית‪ .‬לאחמ"כ – מצוה שלא יאכל שיעור קביעות‬ ‫סעודה ]דהיינו כרגילותו בחול[‪ ,‬אלא רק מעט יותר מכביצה‬ ‫הדלקת נרות‪' ,‬שהחיינו' ו'שלום עליכם'‬ ‫פת‪ ,‬כדי שיאכל בלילה לתאבון‪.108‬‬ ‫רעח‪ .‬דיני הדלקת נרות יו"ט שחל בשבת‪ ,‬ואמירת 'שלום‬ ‫עליכם' בו – התבארו לעיל בעמ' יא‪-‬יב‪.‬‬ ‫ישיבה בסוכה בשמחת תורה‬ ‫ערב שמחת תורה‬ ‫רעט‪ .‬עד צאת הכוכבים של ליל שמחת תורה אסור לאכול‬ ‫רעב‪ .‬בערב שמחת תורה ‪ -‬מותר לשטוף את הבית כרגיל‪,‬‬ ‫מחוץ לסוכה‪.‬‬ ‫וכן מותר להבריש כובע ולצחצח נעליים‪ .‬כמו כן מותר לגהץ‬ ‫בגדים ]אא"כ יש מנהג אחר[‪ ,‬אך אסור ליצור קפלים‬ ‫רפ‪ .‬יש לפרק את הסוכה רק לאחר שמחת תורה‪ ,‬וכן אין‬ ‫חדשים‪ .‬כל הנ"ל מותר בכל ימי חוה"מ‪.‬‬ ‫לסגור את הגג שמעל הסוכה עד לאחר שמח"ת‪.‬‬ ‫רעג‪ .‬מי שנטל ציפורניו בערב סוכות ]או אפי' בערב‬ ‫אמנם אם יש חשש לגשמים בשמחת תורה – יכול לפרק‬ ‫שבת שלפני סוכות‪ ,‬בשנים שסוכות חל ביום ב'[ יכול ליטול‬ ‫את הסוכה בערב שמח"ת לאחר מנחה קטנה ]ונכון שיעשה‬ ‫ציפורניו בחוה"מ‪ .‬מי שלא נטל ציפורניו בערב סוכות‪ ,‬אם‬ ‫זאת קרוב יותר לשקיעה[‪ ,‬וכן לסגור את הגג ולהוריד‬ ‫רגיל ליטול ציפורניו בכל ערב שבת‪ ,‬יכול ליטול ציפורניו‬ ‫הקישוטים‪.110‬‬ ‫בערב שבת חוה"מ עם כלי‪ ,‬אף לבני אשכנז‪ ,‬אבל לא בערב‬ ‫ירחץ בט' קבין )דיני הרחיצה יתבארו בשלוחה ‪ 54‬בקו בית ההוראה(‪.‬‬ ‫‪ 106‬עי' או"ח סי' קנד‪ ,‬שו"ת מהרש"ם ח"ד סי' נז‪ .‬וראה מנהגים נוספים‬ ‫‪ 110‬בגמ' )סוכה מח( ובשו"ע )סי' תרסו( נאמר שלא יסתור אדם סוכתו‬ ‫בסוף הלכות שמח"ת‪.‬‬ ‫בחג‪ ,‬ונאמרו בדבר ג' טעמים‪:‬‬ ‫‪ 107‬עי' מנורת המאור‪ ,‬ביאור הגר"א וערוך השולחן סי' תרסד‪.‬‬ ‫רש"י כתב שהוא משום שחובה לאכול בסוכה‪ ,‬וייתכן שיצטרך לאכול‪.‬‬ ‫‪ 108‬רמ"א סי' רמט ס"ב‪ ,‬משנ"ב שם ס"ק יג‪ ,‬סי' תרסח ס"ק א‪ ,‬סי'‬ ‫הר"ן כתב שהוא משום שכתוב 'בסוכות תשבו שבעה ימים'‪ ,‬ומזה‬ ‫תרצה ס"ק י‪ ,‬א"א לגאון מבוטשאטש סי' רמט‪ ,‬אולם עי' ערוה"ש שם‬ ‫ס"ז‬ ‫‪ 109‬ומי שקשה לו לטבול‪ ,‬יכול לסמוך על השיטות שבזה"ז אין חיוב‬ ‫לטהר עצמו ברגל )עי' שאג"א סי' סז‪ ,‬שע"ת סי' תקכט(‪ .‬ואם רוצה‪,‬‬ ‫לג‬ ‫רפט‪ .‬אומרים יזכור בשמח"ת ]אף כשחל בשבת[ אף‬ ‫כמו כן השוכרים דירה לסוכות‪ ,‬וצריכים לעזוב מיד בצאת‬ ‫ביחידות ]ובני ספרד לא אומרים יזכור כלל[‪.‬‬ ‫שמח"ת‪ ,‬יכולים לפרק הסוכה בערב שמח"ת‪ ,‬וכנ"ל‪.‬‬ ‫דיני קריאת התורה והעליות בשמחת תורה‬ ‫רפא‪ .‬אסור לאכול או לישון בשמחת תורה בסוכה )משום‬ ‫רצ‪ .‬לאחר ההקפות ]ביום ובליל שמח"ת[‪ ,‬מחזירים את‬ ‫דנראה כמוסיף(‪ .‬והרוצה לאכול או לישון בסוכה‪ ,‬יוריד לאחר‬ ‫ספרי התורה לארון‪ ,‬ומשאירים בחוץ את הספרים בהם‬ ‫שעת מנחה קטנה ]ונכון שיעשה זאת קרוב יותר לשקיעה[‬ ‫קוראים‪ ,‬והחזן אומר "שמע ישראל" וכו'‪ ,‬כנהוג‪.‬‬ ‫סכך בשיעור ‪ 40‬ס"מ על ‪ 40‬ס"מ‪ ,‬ואם אינו יכול להוריד‬ ‫או ששכח ‪ -‬יכניס סירים ריקים לסוכה‪ ,‬וכן יכול לסגור את‬ ‫רצא‪ .‬יש מנהגים חלוקים בעניין אמירת "בריך שמיה" )יש‬ ‫הגג‪.‬‬ ‫נוהגים שלא לאומרו‪ ,‬מפני שאין כאן הוצאת ס"ת מהארון(‪ ,‬ובמקום שאין‬ ‫מנהג ברור‪ ,‬יאמרו )עיי"ע סי' קלד ס"ק יג(‪.‬‬ ‫שנים מקרא ואחד תרגום‬ ‫וכן יש מנהגים בעניין אמירת י"ג מידות ורבש"ע‪ ,‬ובמקום‬ ‫רפב‪ .‬ממנחה של שבת פרשת האזינו יוצאים יד"ח שמו"ת‬ ‫שאין מנהג‪ ,‬יאמרו ]אמנם בשנים שחל בשבת‪ ,‬בלא"ה‬ ‫של 'וזאת הברכה'‪ ,‬אך לכתחילה נח' הפוסקים האם זמן‬ ‫הקריאה הוא מליל הושענא רבא או מליל שמח"ת )משנ"ב סי'‬ ‫המנהג הנפוץ שלא לאומרם[‪.‬‬ ‫רפה ס"ק כט‪ ,‬סי' תרסט ס"ק ד‪ ,‬ואפשר לסמוך על הפוסקים הסוברים שזמן‬ ‫רצב‪ .‬השנה ששמחת תורה חל בשבת‪ ,‬יש לקרוא‬ ‫הקריאה הוא מליל הו"ר(‪ .‬ועפ"י הקבלה לכתחילה יש לקרוא‬ ‫בתחילה ז' קרואים עד עליית שביעי "ויעל משה"‪ ,‬ע"י‬ ‫בהושענא רבא ביום‪ ,‬עד כניסת החג )בא"ח שנה א וזאת הברכה‪,‬‬ ‫שמחלק את העלייה הראשונה לשניים‪ ,‬כהן קורא עד "ישא‬ ‫סע' טו‪ ,‬כה"ח סי' תרסד ס"ק ס(‪.‬‬ ‫מדברותיך"‪ ,‬ולוי קורא משם עד "ועזר מצריו תהיה"‪ ,‬וכן‬ ‫הלאה‪ ,‬ושביעי קורא מ"מעונה" עד "ויעל משה"‪.‬‬ ‫רפג‪ .‬סוף זמן קריאת השמו"ת הוא עד שגומרים לקרוא‬ ‫בתורה את 'וזאת הברכה'‪.‬‬ ‫ולאחמ"כ חוזרים וקוראים שוב מתחילת "וזאת הברכה"‬ ‫עד "ולדן" כבכל שנה‪ ,‬ואז קוראים לכל הנערים מ"ולדן"‬ ‫רפד‪ .‬ניתן לקרוא שמו"ת של פרשת בראשית לאחר‬ ‫עד "מעונה"‪ ,‬ולחתן תורה מ"מעונה" עד הסוף‪.‬‬ ‫שהציבור קרא את פרשת בראשית‪.‬‬ ‫רצג‪ .‬כשמוסיפים עליות עבור האחרונים שעדיין לא עלו‪,‬‬ ‫קידוש לפני קריאת התורה‬ ‫לא צריך להתחיל מתחילת "וזאת הברכה"‪ ,‬אלא אפשר‬ ‫רפה‪ .‬ישנם רבים שעושים קידוש לפני קריאת התורה‪ ,‬ויש‬ ‫להתחיל מתחילת אחת העליות‪ .‬וכגון אם נשאר אדם אחד‬ ‫יסוד לזה‪.111‬‬ ‫]חוץ מ"כל הנערים"[‪ ,‬יתחילו לקרוא לו מעליית רביעי‪ ,‬אם‬ ‫מדיני התפילה וההקפות‬ ‫נשארו שניים‪ ,‬משלישי‪ ,‬וכן הלאה‪.‬‬ ‫רפו‪ .‬אם בתפילה או בקידוש של שמחת תורה טעה ואמר‬ ‫רצד‪ .‬אין להעלות אבא ובן ברצף‪ ,‬אף בעליות שמוסיפים‬ ‫"יום חג הסוכות הזה"‪ :‬אם נזכר לפני שסיים את הברכה ‪-‬‬ ‫בשמח"ת‪ .‬אולם אפשר להעלות אחד לחתן תורה והשני‬ ‫יחזור ל"ותתן לנו" וימשיך משם‪ ,‬ואם סיים את הברכה ‪-‬‬ ‫לחתן בראשית‪ ,‬ויש להקל אף בס"ת אחד‪.‬‬ ‫אינו חוזר )סי' תרסח ס"ק ב(‪.‬‬ ‫רצה‪ .‬אם בקריאות הנוספות נשאר רק כהן אחד והשאר‬ ‫רפז‪ .‬בזמן ההקפות יש לעמוד‪ ,‬והחלשים שמקילים לשבת‬ ‫ישראלים‪ ,‬או שנשאר רק לוי אחד והשאר ישראלים ]ואין‬ ‫יש להם על מה לסמוך‪.112‬‬ ‫עוד כהנים ולויים אפי' קטנים[ ‪ -‬בשעת הדחק אפשר‬ ‫לקרוא לישראל מיד לאחר הכהן או הלוי‪ ,‬אך יותר נכון שלא‬ ‫רפח‪ .‬אבל אינו רוקד כרגיל בשמחת תורה‪ ,‬אלא הוא עושה‬ ‫לקרוא לכהן או ללוי כלל אלא רק לישראלים‪.‬‬ ‫הקפה אחת עם הספר תורה‪.113‬‬ ‫סי' א שמתיר‪.‬‬ ‫נלמד שצריך שתהא לו סוכה כל שבעה‪.‬‬ ‫‪ 112‬משום שיש לדון להקל לשבת מפני שיש מחיצה של בני אדם‬ ‫המאירי כתב שהוא משום ביזוי מצווה ופריקת עול‪.‬‬ ‫העומדים סביב לרוקדים וחוצצים בין היושב לבין הספר תורה‪ ,‬וכן‬ ‫מעבר לטעמים אלו‪ ,‬יש בפירוק הסוכה איסור משום 'סותר' שלא‬ ‫מטעם שבזמן ההקפות זהו מקומו של הס"ת )עי' יו"ד סי' רמב סע'‬ ‫לצורך המועד ]ועי' מאמר מרדכי ובה"ל סי' תרלז‪ ,‬ויל"ע בדבריהם[‪.‬‬ ‫טז(‪ ,‬ומטעמים נוספים‪.‬‬ ‫אמנם איסור 'סותר' לא נאמר לצורך דבר האבד‪.‬‬ ‫עי' ערוך השולחן )יו"ד סי' רפב‪ ,‬ה( משנ"ב )סי' קמו ס"ק יז(‪ ,‬שעה"צ‬ ‫‪ 111‬בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' מ אוסר‪ ,‬ובשו"ת חת"ס או"ח סי' סט‬ ‫)שם ס"ק יח(‪.‬‬ ‫נראה שמותר‪ ,‬וע"ע בשו"ת קרן לדוד סי' פט‪ ,‬שו"ת מחנה אברהם סי'‬ ‫‪ 113‬לטעמי הדין‪ ,‬ראה אזמרה לשמך גיליון סוכות חלק ב – נדונים‪.‬‬ ‫מד‪ ,‬שו"ת לבושי מרדכי מהדו"ת סי' צט‪-‬ק‪ ,‬ובשו"ת משנה שכיר ח"א‬ ‫לד‬ ‫טעה ולא אמר "משיב הרוח"‬ ‫רצו‪ .‬כהן או לוי יכולים להיות 'חתן תורה' ו'חתן בראשית'‪,‬‬ ‫שח‪ .‬אדם שטעה בימות הגשמים‪ ,‬ובמקום לומר "משיב הרוח‬ ‫כמו כן מותר ששלושה כהנים או לויים יהיו 'חתן תורה' 'חתן‬ ‫ומוריד הגשם" אמר "מוריד הטל"‪ ,‬אינו צריך לחזור על‬ ‫בראשית' ומפטיר‪.‬‬ ‫הברכה או על התפילה‪ ,‬מפני שהזכרה זו אינה מעכבת‪.‬‬ ‫רצז‪ .‬אם יש רק כהן אחד ורוצים להעלותו גם ל'חתן תורה'‬ ‫אמנם אם שם לב לטעותו כשהוא עדיין בברכת "אתה‬ ‫או ל'חתן בראשית'‪ ,‬מותר שיעלה פעמיים‪.‬‬ ‫גיבור"‪ ,‬עליו לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם"‪ ,‬וכדלקמן‪:‬‬ ‫רצח‪ .‬אם יש הרבה כהנים ולויים‪ ,‬יעלו לתורה כהן‪ ,‬לוי‪,‬‬ ‫]א[ אם נזכר באמצע הברכה‪ ,‬לפני שאמר 'ונאמן אתה‬ ‫ישראל‪ ,‬כהן‪ ,‬לוי‪ ,‬ישראל‪ ,‬וחוזר חלילה‪.‬‬ ‫להחיות וכו'' ‪ -‬יאמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בסיום‬ ‫רצט‪ .‬ברכות התורה בעליית כל הנערים‪ :‬אף שיש נוהגים‬ ‫העניין וימשיך מהיכן שהפסיק‪.‬‬ ‫שהילדים מברכים עם העולה‪ ,‬נכון יותר שרק העולה יברך‬ ‫לדוגמה‪ :‬אם נזכר לאחר המילים "מכלכל חיים"‪ ,‬יסיים‬ ‫והם יצאו בברכתו‪ .‬לאחר הברכה האחרונה‪ ,‬העולה אומר‬ ‫את הענין ויאמר "מכלכל חיים בחסד‪ ,‬משיב הרוח ומוריד‬ ‫עם הילדים "המלאך הגואל" )משנ"ב סי' תרס"ט ס"ק יב‪-‬יד(‪.‬‬ ‫הגשם"‪ ,‬וימשיך "מחייה מתים ברחמים רבים וכו'" ]ואל‬ ‫ש‪ .‬העולה לתורה אינו אומר "חזק חזק ונתחזק" משום‬ ‫יאמר; מכלכל חיים‪ ,‬משיב הרוח ומוריד הגשם‪ ,‬בחסד‪ ,‬אלא יסיים את העניין‪ ,‬וכאמור[‪.‬‬ ‫הפסק‪.‬‬ ‫]ב[ אם נזכר לאחר שהתחיל לומר 'ונאמן אתה'‪ ,‬לפני‬ ‫שא‪ .‬נוהגים שהעולה לתורה בפרשת בראשית אומר "ויהי‬ ‫שאמר את שם השם שבחתימת הברכה ‪ -‬יאמר "משיב‬ ‫ערב ויהי בוקר וכו'" עם הציבור לפני הבעל קורא ]ולא‬ ‫הרוח ומוריד הגשם"‪ ,‬ויחזור ל'ונאמן אתה וכו''‪.‬‬ ‫חוזר ואומר שוב עם הבעל קורא[‪.‬‬ ‫]ג[ אמר 'ברוך אתה השם‪ - '....‬כיון שאמר את שם‬ ‫תפילת מוסף‪ ,‬ואמירת "משיב הרוח"‬ ‫השם‪ ,‬ממשיך כדרכו ואינו חוזר )והעצה הידועה לסיים 'למדני‬ ‫שב‪ .‬דין הטועה בתפילות ג' רגלים ובמוסף ביו"ט שחל‬ ‫חוקיך' אינה נכונה במקרה זה‪ ,‬שכיון שמדינא אינו צריך לחזור‪ ,‬אמירת "למדני‬ ‫בשבת‪ ,‬התבאר לעיל עמ' כט‪.‬‬ ‫חוקיך" מהווה הפסק‪ ,‬ולכן אין לאומרה(‪.‬‬ ‫שג‪ .‬אם אין כהנים אין אומרים "ותערב" ]ואם התחילו אין‬ ‫הבדלה במוצאי שבת יו"ט‬ ‫מפסיקין[‪ ,‬אך אם יש כהן אחד‪ ,‬אומרים )עיין שו"ת מהר"מ לובלין‬ ‫שט‪ .‬מבדילים כרגיל בכל מוצ"ש על יין‪ ,‬בשמים ונר‪.‬‬ ‫סי' ל‪ ,‬מג"א סי' קכח ס"ק עד‪ ,‬אמנם עי' לשון המשנ"ב שם ס"ק קעג(‪.‬‬ ‫ד' המינים‪ ,‬הסכך והדפנות לאחר החג‬ ‫שד‪ .‬בברכת כהנים במוסף יו"ט שחל בשבת‪ ,‬הציבור אינו‬ ‫שי‪ .‬טוב לשמור את הלולב ומיניו ולשורפם בשריפת‬ ‫אומר את התפילה שלפני "שלום"‪ ,‬והכהנים אינם מנגנים‪.‬‬ ‫חמץ‪ .‬ובמקום הצורך אפשר להשליכם לאשפה בתוך‬ ‫שה‪ .‬המנהג הנפוץ לומר תפילת גשם לפני שהציבור‬ ‫שקית‪.114‬‬ ‫מתחילים מוסף‪.‬‬ ‫שיא‪ .‬אופן אחסון הסכך‪ :‬ירססו את הסכך בחומר הדברה‬ ‫שו‪ .‬יחיד המתפלל בביתו‪ ,‬לא יתפלל מוסף עד שעה‬ ‫ארוך טווח ]כגון ‪ ,[K2000‬ולהמתין עד שיתייבש לגמרי‪,‬‬ ‫שהציבור מתפלל מוסף‪ .‬אם אינו רגיל להתפלל בבית‬ ‫ולאחמ"כ יאחסנו באריזה אטומה לחלוטין במקום יבש‪ .‬יש‬ ‫כנסת מסוים‪ ,‬אזי די שבאחד מבתי הכנסיות בעירו כבר‬ ‫לבדוק את הסכך כל שנה )המלצות הרב מ‪.‬ו‪ .‬שליט"א(‪.‬‬ ‫הזכירו "משיב הרוח"‪ ,‬כדי שיאמר "משיב הרוח"‪ .‬אך אם‬ ‫שיב‪ .‬השלכת סכך ודפנות אחרי החג – אין לזרוק את‬ ‫רגיל להתפלל בבית כנסת מסוים‪ ,‬הולך אחר בית הכנסת‬ ‫הסכך והדפנות במקום שיפסעו עליהם‪ ,‬ואפילו אינו מקום‬ ‫זה )וראה עוד באזמרה לשמך פסח ב(‪.‬‬ ‫אשפה‪ .‬יש לזרקם במקום פתוח שלא עוברים שם‪ ,‬ויש ערים‬ ‫שז‪ .‬אשה המתפללת בביתה‪ ,‬אף אם בעלה כבר התפלל‬ ‫שהסכך נאסף ע"י העיריה בנפרד‪ .‬במקום שלא עושים כן‪,‬‬ ‫מוסף – אומרת בשחרית "מוריד הטל"‪ .‬ובמוסף – אם‬ ‫יש להקל לזרוק את הסכך והדפנות כשהם עטופים בניילון‬ ‫באחד מבתי הכנסיות בעיר כבר התפללו מוסף‪ ,‬אומרת‬ ‫לאשפה‪.‬‬ ‫"משיב הרוח" )וראה עוד באזמרה לשמך פסח ב(‪.‬‬ ‫שהוכיח כן מהירושלמי שבת פ"ב ה"ו(‪.‬‬ ‫‪ 114‬ישנם מנהגים נוספים בעניין ד' המינים והערבות החבוטות‬ ‫יש השומרים את האתרוג ועושים ממנו ריבה לטו' בשבט‪ ,‬ויש‬ ‫לאחר החג‪ ,‬ונביא מקצתם‪:‬‬ ‫המשתמשים בו כסגולה ללידה קלה‪.‬‬ ‫יש השומרים את ההושענות אצלם בבית‪ ,‬והוא סגולה לשמירה‬ ‫יש המשתמשים בהדס כבשמים בכל מוצ"ש ]ויקפיד לבדוק אם עדיין‬ ‫ולזש"ק‪.‬‬ ‫יש בו ריח לאחר זמן[‪.‬‬ ‫ויש השומרים אף את הלולב ומיניו‪ ,‬ואף הוא סגולה לשמירה )עי' חיד"א‬ ‫לה‬ ‫הראשון‪ ,‬ודעת הרמ"א שחסרון הדר פוסל אף בשאר‬ ‫הימים‪.‬‬ ‫אש ֹון‬ ‫הגמ' )סוכה לה‪ (.‬דורשת מהפס' "ו ּלְ קַ ְח ּ ֶתם ָלכֶם ַּבי ּ ֹום הָ ִר ׁ‬ ‫ובפוסקים‪ 116‬כתבו לחלק בין פסול חסרון הדר לפסול חסרון‬ ‫ְּפ ִרי עֵ ץ הָ ָדר ַּכ ּפֹת ְּת ָמ ִרים וַעֲ נַף עֵ ץ עָ בֹת וְעַ ְרבֵ י נָחַ ל‬ ‫לקיחה תמה‪ ,‬שפסול חסרון הדר אם אינו ניכר לעין אלא‬ ‫ָמים" )ויקרא כג‪ ,‬מ(‬ ‫שמַ ְח ּ ֶתם לִ ְפנֵי השם אלוקיכם ׁ ִשבְ עַ ת י ִ‬ ‫וּ ְ ׂ‬ ‫רק בהתבוננות אינו פוסל כלל שאינו מחסר בהידור‪,‬‬ ‫שפרי עץ הדר הוא האתרוג‪ ,‬שטעם עצו ופריו שווה‪ ,‬כפות‬ ‫אולם פסול חסרון לקיחה תמה פוסל גם אם אינו ניכר‬ ‫תמרים הוא הלולב הגדל בדקל התמרים‪ ,‬ענף עץ עבות‬ ‫אלא בהתבוננות‪ ,‬שסוף סוף חסר הוא ואינה לקיחה‬ ‫הוא ההדס‪ ,‬וערבי נחל אלו הערבות ממין הגדל בנחל‪.‬‬ ‫תמה‪.117‬‬ ‫ובגמרא )שם מא‪ (.‬למדו עוד מפס' זה‪ ,‬שמהתורה‪ ,‬החיוב‬ ‫ליטול ד' מינים שבעה ימים‪ ,‬הוא רק במקדש‪ ,‬כפי שנאמר‬ ‫השנה‪ ,‬שיו"ט ראשון של סוכות חל בשבת‪ ,‬לדעת השו"ע‬ ‫"ושמחתם לפני השם אלוקיכם שבעת ימים"‪ ,‬אך מחוץ‬ ‫כל הפסולים ‪ -‬כשרים השנה‪ ,‬מלבד אתרוג מורכב‪ ,‬או שאין‬ ‫למקדש אין חובה ליטלם אלא ביום הראשון‪ ,‬כפי שנאמר‬ ‫בו שיעור‪ ,‬או טבל‪ ,‬או הדס לא משולש‪.‬‬ ‫"ולקחתם לכם ביום הראשון"‪ ,‬אולם רבנן חייבו ליטול‬ ‫המינים אף מחוץ למקדש כל שבעת ימי החג משום זכר‬ ‫ואף לדעת הרמ"א ‪ -‬אתרוג חסר‪ ,‬ניקב‪ ,‬נקלף‪ ,‬נפל העוקץ‪,‬‬ ‫למקדש‪.‬‬ ‫ובלולב ‪ -‬נחלקה התיומת ]עלה אמצעי פתוח[ ‪ -‬כל אלו‬ ‫מעיקר הדין כשרים השנה ]אמנם יש מקום להדר בכך‬ ‫וכתבו הראשונים שכיון שחיוב נטילת ארבעת המינים בכל‬ ‫ובפרט בעלה אמצעי פתוח בלולב[‪.‬‬ ‫שבעת ימי החג אינו אלא מדרבנן‪ ,‬משום כך יש להקל‬ ‫בחלק מהפסולים שנאמרו בארבעת המינים שלא יפסלו‬ ‫אמנם באתרוג – בלעטלך‪ ,‬שינוי מראה‪] ,‬נקודות שחורות‬ ‫בחיוב זה שאינו אלא מדרבנן‪ ,‬וכגון פסול שאול‪ ,‬הפוסל‬ ‫באתרוג[‪ ,‬ניטל הפיטם‪ ,‬יבש‪ ,‬מורכב‪ ,‬טבל וערלה‪ ,‬ובלולב –‬ ‫משום ש"אינו לכם"‪ ,‬שלא יפסול בשאר הימים‪ ,‬משום שאין‬ ‫נקטם ראשו‪ ,‬יבש‪ ,‬הימנק – בכל אלו יש להחמיר שפסולים‬ ‫צורך שיהיו המינים שלו‪.‬‬ ‫כל שבעה‪ ,‬ואף השנה יש לדקדק אחריהם‪.‬‬ ‫ולעניין פסול חסרון הדר ‪ -‬נחלקו הראשונים אם יש להקל‬ ‫בו בשאר הימים‪ ,‬יש אומרים שאינו פוסל אלא ביום הראשון‬ ‫א‪ .‬שיעור גודלו של אתרוג מכביצה ומעלה‪ ,‬שהוא נפח ‪100‬‬ ‫אבל בשאר ימים כשר‪ ,‬ויש אומרים שהדר פוסל אף בשאר‬ ‫סמ"ק ]וראה בהערה מהו אופן המדידה[‪ ,118‬ובשאר ימים אפשר‬ ‫ימים‪ ,‬והקלו רק בפסול חסר שסוברים שפסולו משום שאינו‬ ‫להקל בשעת הדחק לברך על אתרוג שיש בו יותר מ‪57‬‬ ‫לקיחה תמה‪ ,‬ופסול זה אינו אלא ביום הראשון‪ .115‬ולהלכה‬ ‫סמ"ק‪.119‬‬ ‫דעת השלחן ערוך שפסולי הדר אינם פוסלים אלא ביום‬ ‫שמשקלו הסגולי של האתרוג נמוך ממשקל המים‪ ,‬די במשקל של כ‪-‬‬ ‫‪ 115‬ושורש מחלוקתם בביאור דברי הגמרא )סוכה לו ע"א( רב חנינא‬ ‫‪ 90‬גרם אתרוג‪ ,‬כדי שיהיה בו ‪ 100‬סמ"ק[‪ .‬אולם נכון ליטול שיעור גדול‬ ‫מטביל באתרוג ונפיק ביה‪ ,‬והיינו שאף שהיה נחסר היה נוטלו‪ ,‬וביארה‬ ‫יותר מזה ולכל הפחות ‪ 110‬סמ"ק ]ובמשקל ‪ -‬משקלו ‪ 100‬גרם‪ ,‬ויש‬ ‫הגמרא שהמדובר בשאר ימי החג שאין חובת הנטילה אלא מדרבנן‪,‬‬ ‫מקפידים לקחת במשקל ‪ 110‬גרם בכדי לצאת מכל חשש[‪ ,‬משום‬ ‫ולקיום חובה זו כשר אף אתרוג חסר‪ ,‬ולמדו מזה הרמב"ם )לולב פ"ח‬ ‫שעד התקדש החג מתמעט קצת משיעורו ויש לחשוש שיחסר‪ .‬ואם‬ ‫ה"ט( והגאונים )הובאו בבית יוסף סימן תרמט( והר"ן )סוכה טו ע"ב(‬ ‫נחסר שיעורו והצטמצם לפחות מהשיעור הראוי במהלך ימי החג‪,‬‬ ‫שכל פסולי האתרוג הפסולים משום חסרון הדר אינם פוסלים אלא‬ ‫לדעת המשנה ברורה )ביאור הלכה סימן תרמח ד"ה פסול( אין לברך‬ ‫בחובת הדאורייתא שביום הראשון‪ ,‬אבל בשאר ימי החג כשרים‪,‬‬ ‫עליו‪ ,‬ולדעת החזון איש )סימן קמח סק"ח( יכול לברך עליו שאין הצורך‬ ‫שדעתם שאין פסול אלא משום הדר וגם חסר אינו פסול אלא משום‬ ‫בשיעור גודל כביצה אלא כדי שיהיה בו גמר פרי‪ ,‬וזה כבר גמר פריו‪.‬‬ ‫הדר‪ ,‬ואולם דעת התוספות )סוכה כט ע"ב( והרא"ש שבכל שבעת ימי‬ ‫וכן מבואר מדברי רבי עקיבא איגר )סימן תרמט ס"ו(‪.‬‬ ‫החג פוסל חסרון הדר‪ ,‬והטעם שאתרוג החסר כשר בשאר ימים הוא‬ ‫‪ 119‬השיעור הגדול של ‪ 100‬סמ"ק הוא שיעור חזון איש‪ ,‬ובמשנה ברורה‬ ‫משום שהחסר אין בו חסרון הדר ואין פסולו ביום הראשון אלא משום‬ ‫)סימן תפו סק"א( מבואר שלעניין מצוות דאורייתא יש להקפיד לשער‬ ‫שאין זה לקיחה תמה‪ ,‬ומהכתוב 'ולקחתם לכם' למדים שצריך שתהיה‬ ‫כפי השיעור הגדול‪ ,‬ומטעם זה ביום הראשון יש להקפיד שיהיה באתרוג‬ ‫לקיחה תמה‪ ,‬ומטעם זה ביום הראשון פסול שאין מתקיים לשון הכתוב‪,‬‬ ‫שיעור זה‪ ,‬אמנם גם בשאר ימי החג יש להקפיד על שיעור זה‪ ,‬כפי‬ ‫אבל בשאר הימים כשרה אף לקיחה שאינה תמה‪ ,‬אמנם דבר שפסול‬ ‫שכתב המשנה ברורה )שם סק"ב( שאמנם לעניין מצוות דרבנן אפשר‬ ‫משום חסרון ההדר פסול אף בכל ימי החג‪.‬‬ ‫לשער כפי השיעור הקטן ]עי' ביאור הלכה סי' רעא סע' יג[‪ ,‬אבל‬ ‫‪ 116‬רבי עקיבא איגר )בכתבים שבסוף הדרוש וחידוש‪ ,‬במכתב לר'‬ ‫במקום שמברך עליהם יש להחמיר לשער כפי השיעור הגדול משום‬ ‫שלמה זלמן מק"ק גלונא(‪.‬‬ ‫חשש ברכה לבטלה‪ .‬ומטעם זה יש לקנות אתרוג שיש בו לכל הפחות‬ ‫‪ 117‬וראה לעניין פסול חסר בסעיפים ז – ח‪ ,‬לעניין פסול שינוי מראה‬ ‫שיעור ‪ 100‬סמ"ק‪ .‬ואמנם בשעת הדחק יש מקום להקל לברך על‬ ‫בסעיף כד‪ ,‬ולעניין נקטם ראש הלולב בהקדמה לדיני נקטם ראש‬ ‫אתרוג שיש בו כביצה אחת )‪ 57‬סמ"ק( ע"פ החת"ס סי' קפא מובא‬ ‫הלולב‪.‬‬ ‫בבה"ל סי' תרמח ד"ה 'פחות מכביצה'‪ ,‬שאם התקטנו הביצים גם‬ ‫האתרוגים נשתנו‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫‪ 118‬והדרך למדוד את השיעור היא בהכנסת האתרוג למים‪ ,‬ואם מחמת‬ ‫האתרוג יצאו מים בכמות של ‪ 100‬סמ"ק האתרוג כשר ]ומכיוון‬ ‫לו‬ ‫איסר ]והוא בקוטר ‪ 3.3‬מ"מ‪ [124‬פוסל‪ ,‬ולהלכה אף חסרון‬ ‫ב‪ .‬אתרוג עגול ככדור פסול‪ ,‬ויש אומרים שלפי דעת השלחן‬ ‫משהו פוסל‪.‬‬ ‫ערוך אינו פסול אלא ביום הראשון משום שאינו הדר‪ ,‬אבל‬ ‫ה‪ .‬יש מחמירים )שיטה א' דלעיל( שאף חסרון בקליפתו העבה‬ ‫בשאר הימים כשר‪ .120‬ולדעת הרמ"א פסול כל שבעה‪.‬‬ ‫הירוקה או הצהובה של האתרוג פוסל‪ ,‬ויש הסוברים )שיטה ב'‬ ‫חסר‬ ‫דלעיל( ש'חסרון' הוא רק אם נקלפה כל הקליפה העבה עד‬ ‫במשנה )סוכה לד‪ (:‬שנינו 'אתרוג החסר פסול'‪ ,‬ונחלקו‬ ‫הבשר הלבן ]ואפילו שלא נחסר מהבשר הלבן עצמו[‪ ,‬ויש‬ ‫הפוסקים מה נחשב בכלל חסר‪ ,‬שהנה צורת האתרוג‬ ‫המקילים )שיטה ג' דלעיל( שחיסרון הוא רק אם נחסר גם בבשר‬ ‫היא שמבחוץ יש לו קליפה דקה שהיא כמין גלד על‬ ‫הלבן עצמו‪ .‬ובמקום הצורך אפשר להקל כשיטה ב'‪.‬‬ ‫האתרוג ]מדובר בקליפה דקה שקופה כעין ניילון שניתן‬ ‫ו‪ .‬ספק חסר כשר אף ביום הראשון‪.125‬‬ ‫לקלפה רק אחר הקפאת האתרוג[‪ ,‬ולפנים מקליפה זו‬ ‫ז‪ .‬חסרון באתרוג אינו פוסל אלא כאשר נראה לעין האדם‪,‬‬ ‫יש קליפה עבה ירוקה‪/‬צהובה ]שיש בה טעם חריף[‪,‬‬ ‫ואפילו אם נראה רק על ידי התבוננות‪.‬‬ ‫ולפנים ממנה מתחיל בשר האתרוג שהוא בצבע לבן‪,‬‬ ‫ובתוך בשר זה נמצאים חדרי הזרע שבהם גרעיני‬ ‫ח‪ .‬חסרון שאינו נראה לעין רק בעזרת זכוכית מגדלת‬ ‫האתרוג‪ ,‬ונחלקו הפוסקים לכמה שיטות‪ :‬א‪ .‬כל חסרון‬ ‫וכדומה‪ ,‬הרי הוא כשר‪ .‬אמנם פעמים רבות אפשר לברר‬ ‫בקליפה העבה‪ ,‬אף אם אינו מגיע לבשר הלבן‪ ,‬פוסל‪.‬‬ ‫בעזרת הזכוכית המגדלת את מיקום החסרון וצורתו‪,‬‬ ‫ב‪ .‬רק אם נקלפה כל הקליפה העבה הפנימית עד‬ ‫במקום שהחסרון עצמו נראה לעין גם בלי ההגדלה‪ ,‬ובגדר‬ ‫למקום הבשר הלבן‪ ,‬מחשיבו לחסר ופוסל‪ ,‬אפילו שאין‬ ‫חסרון הפוסל הוא‪.‬‬ ‫חסרון בבשר הלבן עצמו‪ .‬ג‪ .‬רק אם נחסר בבשר הלבן‬ ‫ניקב‬ ‫שבאתרוג‪ ,‬מחשיבו לחסר ופוסל‪ .‬במקום הצורך יש‬ ‫במשנה )סוכה לד‪ (:‬שנינו "אתרוג שניקב וחסר כל שהוא‬ ‫להקל כשיטה ב' שכל שאין החסרון מגיע עד הבשר‬ ‫פסול"‪ ,‬ובגמרא )שם לו‪ (.‬שנינו "תני עולא בר חנינא ניקב‬ ‫הלבן כשר האתרוג‪.121‬‬ ‫נקב מפולש במשהו ושאינו מפולש בכאיסר"‪ ,‬ונחלקו‬ ‫הראשונים בפירוש דברי עולא בר חנינא‪ ,‬יש שפירשו‬ ‫שדבריו אמורים על נקב בלא חסרון‪ ,‬והיינו שאף נקב‬ ‫שאין בו חסרון כלל‪ ,‬מכל מקום אם מפולש הוא פוסל‬ ‫האתרוג‪ ,‬ויש שפירשו שדבריו אמורים על נקב עם‬ ‫חסרון‪ ,‬שנקב שיש בו חסרון מפולש פוסל הוא בכל‬ ‫חסרון שהוא‪ ,‬ואם אינו מפולש אינו פסול אלא כשיש בו‬ ‫חסרון בשיעור איסר‪ .‬ולהלכה הובאו שתי הדעות‬ ‫ג‪ .‬אתרוג החסר פסול ביום הראשון‪ ,‬וכשר בשאר הימים‪.122‬‬ ‫בשלחן ערוך וכתב המשנה ברורה שמעיקר הדין יש‬ ‫והשנה‪ ,‬שיום ראשון חל בשבת‪ ,‬אתרוג החסר כשר‪.‬‬ ‫לפסול אף נקב מפולש שאין בו חסרון‪ ,‬אם לא באדם‬ ‫אולם כתבו הפוסקים שיש להדר אף בשאר הימים ליטול‬ ‫שאין לו אתרוג אחר‪.‬‬ ‫אתרוג שאינו חסר‪.123‬‬ ‫עוד נחלקו הראשונים בגדר מפולש מה הוא‪ ,‬יש אומרים‬ ‫ד‪ .‬בשיעור החסרון נחלקו הראשונים‪ ,‬יש הסוברים שאף‬ ‫שמפולש הוא כל שמפולש מעבר אחד של האתרוג‬ ‫חסרון כל שהוא פוסל‪ ,‬ויש הסוברים שרק שיעור חסרון של‬ ‫אפשר להקל ]במקום הצורך[ כשיטה ב'‪ ,‬אבל אם מגיע לבשר הלבן‬ ‫‪ 120‬משנה ברורה )סימן תרמח שער הציון אות סה(‪ ,‬ושם הביא שדעת‬ ‫אין להקל כלל‪ ,‬שהרי יש לחוש שנחסר מבשר האתרוג עצמו‪.‬‬ ‫הלבוש שהפסול הוא לפי שאין דרכו להיות כן‪ ,‬ולפי"ז פסול כל שבעה‬ ‫‪ 122‬לדעת השלחן ערוך ‪ -‬אף אם חסר פסולו משום שאינו הדר‪ ,‬לדעת‬ ‫לכו"ע‪ ,‬אך בראשונים )יראים תכב‪ ,‬ומחזור ויטרי שע( מבואר שהחסרון‬ ‫השו"ע חסרון בהדר אינו פוסל בשאר הימים‪ ,‬ולדעת הרמ"א שהדר‬ ‫הוא שאינו הדר‪.‬‬ ‫פסול כל שבעה‪ ,‬כאן הפסול הוא משום חסרון לקיחה תמה ומטעם זה‬ ‫‪ 121‬מדברי המשנה ברורה )סימן תרמח ס"ק כד‪ ,‬כה‪ ,‬נג‪ ,‬ובשעה"צ שם‬ ‫כשר בשאר הימים )ראה לעיל הערה ‪.(115‬‬ ‫אות כז( יש משמעות כשיטה א' שכל שהתקלפה הקליפה העבה אף‬ ‫‪ 123‬ביכורי יעקב )סימן תרמט ס"ק לט(‪ .‬וכבר מצינו כן בראב"ד )תמים‬ ‫שאין הקילוף מגיע למקום הבשר הלבן פסול הוא ]לדעת הר"ן‬ ‫דעים סימן רלג( ובמאירי )סוכה לו ע"ב(‪.‬‬ ‫והרמב"ם שנפסקה הלכה כמותם[‪ ,‬ואילו בדברי המטה יהודה )סימן‬ ‫תרמח ס"ק ז( והגרי"ז )חידושים על סוכה( מבואר כשיטה ב' שרק אם‬ ‫‪ 124‬ע"פ דברי הש"ך בנקה"כ יו"ד סי' לד‪ ,‬ויש בזה דעות נוספות‬ ‫התקלפה כל הקליפה העבה עד הבשר הלבן ]ולא עד בכלל[ פסול‪,‬‬ ‫ואכמ"ל‪.‬‬ ‫ואולם דעת החזון איש )סימן קמז סק"א( שלכו"ע אין האתרוג נחשב‬ ‫‪ 125‬כשודאי לא חסר בו שיעור איסר‪ ,‬וטעם כשרותו משום שספק ספיקא‬ ‫לחסר אלא כשנחסר מבשרו הלבן‪ ,‬וחסרון בקליפה העבה הירוקה או‬ ‫הוא שמא אינו חסר כלל‪ ,‬ואף אם חסר שמא הלכה כדעת הפוסקים‬ ‫הצהובה אינו נחשב לחסרון‪ ,‬אלא שאין להקל כשהגיע הנקב למקום‬ ‫שאין חסר פוסל אלא כאיסר‪ .‬משנה ברורה )שם ס"ק יא(‪.‬‬ ‫הבשר ורואים צבעו הלבן שכן אי אפשר לצמצם וודאי נחסר כבר‬ ‫מהבשר הלבן‪ .‬ולמעשה אם החסרון אינו מגיע עד מקום הבשר הלבן‬ ‫לז‬ ‫יב‪ .‬נקלפה קליפת האתרוג החיצונית ביותר ולא נשאר‬ ‫לעברו השני‪ ,‬ויש אומרים שאף אם אינו מפולש מעבר‬ ‫ממנה כלום‪ ,‬פסול‪ ,‬נשאר משהו יש מכשירים‪ ,‬ונכון להחמיר‬ ‫לעבר כל שהנקב מגיע עד חדרי הזרע נחשב בכלל נקב‬ ‫שפסול‪ ,‬ואם נשאר שיעור סלע ‪ 3.2‬ס"מ כשר‪ .‬והשנה‪ ,‬כל‬ ‫מפולש הוא‪ .‬והובאו שתי דעות אלו בשלחן ערוך‪ ,‬וכתב‬ ‫סוגי ה'נקלף' כשר‪.‬‬ ‫המשנה ברורה שנכון להחמיר שאף נקב עד חדרי הזרע‬ ‫יג‪ .‬נקלפה קליפת האתרוג העבה הפנימית‪ ,‬התבאר לעיל‬ ‫פוסל‪ ,‬ובשעת הדחק אפשר להקל שרק נקב מעבר‬ ‫בעניין חסר )סעיף ה(‪.129‬‬ ‫לעבר פוסל‪.‬‬ ‫בלעטלך‬ ‫ט‪ .‬ניקב האתרוג‪ ,‬אם הנקב מפולש מצד אל צד פסול‬ ‫האתרוג אף אם אינו חסר בכך כלום ]כגון שניקב במחט[‪,126‬‬ ‫]לדיני 'בלעטלך' השנה‪ ,‬ראה לעיל עמ' לו ‪ -‬דיני‬ ‫ואף אם הנקב אינו מפולש אלא שמגיע עד חדרי הזרע‪ ,‬יש‬ ‫ארבעת המינים בשנה זו[‬ ‫להחמיר לכתחילה שלא ליטלו‪ ,‬ובשעת הדחק שאינו מוצא‬ ‫במשנה )סוכה לד‪ (:‬שנינו "עלתה בו חזזית פסול"‪,‬‬ ‫אתרוג אחר אפשר להקל בו‪ .127‬והשנה‪ ,‬כל סוגי ה'ניקב'‬ ‫ובגמרא )שם לה‪ (:‬מבואר שאם היתה החזזית בחוטמו‬ ‫כשר‪.‬‬ ‫פסול אפילו במשהו‪ ,‬ואם היתה מתחת לחוטמו פסול‬ ‫בשני מקומות‪ .‬בזמנינו אין החזזית מצויה‪ ,‬אולם מצוים‬ ‫י‪ .‬מצוי שיש נקב בראש האתרוג במקום מושב הפיטם‪,‬‬ ‫על האתרוגים בלעטלך‪ ,‬ונחלקו הפוסקים בבלטלעך‬ ‫ופעמים שנקב זה מגיע עד חדרי הזרע ופוסל האתרוג‪ ,‬ואם‬ ‫הגבוהים מגובה האתרוג אם דינם כדין החזזית‪ ,130‬ונכון‬ ‫אין אפשרות לדעת עד היכן מגיע הנקב אין לפוסלו‬ ‫להחמיר כדעת הפוסלים‪ ,‬אבל בשעת הדחק אפשר‬ ‫מספק‪ ,‬שהרי ספק ספיקא הוא שמא אף אם מגיע לחדרי‬ ‫לסמוך על דעת המכשירים‪ ,‬אמנם בבלעטלך שאינם‬ ‫הזרע כל שאין בו חסרון אינו פוסל‪] 128‬וגם אינו מצוי כ"כ‬ ‫גבוהים מגובה האתרוג לדעת הכל אינם פוסלים‬ ‫כיום שמגיע הנקב עד חדרי הזרע[‪.‬‬ ‫אותו‪ ,131‬וכפי שיבואר לפנינו‪.‬‬ ‫יא‪ .‬נקבים שנעשו באתרוג בעודו על העץ‪ ,‬אם לא הגלידו‬ ‫יד‪ .‬אתרוג שיש בו בלעטלך שאינם גבוהים מגובהו של‬ ‫הרי האתרוג פסול ]משום חסר[‪ ,‬ואם הגלידו ]בעודו על‬ ‫האתרוג כפי המצוי ברוב האתרוגים‪ ,‬כשר לכתחילה‪.‬‬ ‫העץ[ – דינם מבואר להלן )סעיף טז( בעניין בלעטלך‪.‬‬ ‫טו‪ .‬אתרוג שנמצא בו בלעטלך הגבוהים מגובה‬ ‫האתרוג‪ ,132‬אם היו בחוטמו אפילו משהו יש להחמיר‬ ‫נקלף‬ ‫לפוסלו‪ ,‬ואם היו מתחת לחוטם‪ ,‬אם היו במקום אחד כשר‪,‬‬ ‫במשנה )סוכה לד‪ (:‬שנינו שאתרוג שנקלף פסול‪ ,‬ובגמרא‬ ‫ואם היו בשני מקומות ‪ -‬אם היה ברובו ]רוב שטח האתרוג‬ ‫)שם לה ע"ב( שנינו "אמר רבא האי אתרוגא דאגליד‬ ‫או רוב היקפו כפי המבואר להלן לעניין שינוי מראה[ פוסלות‬ ‫כאהינא סומקא ]שהוא קילוף[ כשרה"‪ ,‬והקשתה‬ ‫האתרוג‪ ,‬ולבני ספרד אף כששניהם במקום אחד‪ 133‬יש‬ ‫הגמרא והא תנן נקלף פסול‪ ,‬ותירצה "הא בכולה הא‬ ‫להחמיר שפסלוהו‪.‬‬ ‫במקצתה"‪ ,‬והיינו שאם נקלף כולו פסול ואם נקלף‬ ‫מקצתו כשר‪ ,‬ונחלקו הראשונים אם פסול נקלף כולו‬ ‫טז‪ .‬מצוי מאד באתרוגים שיש בהם מראה שנראה כעין‬ ‫הוא רק כאשר כולו ממש נקלף אבל אם נשאר משהו‬ ‫בלעטלך‪ ,‬אבל הם בעצם נקבים שנעשו באתרוג בעודו על‬ ‫מהקליפה כשר הוא‪ ,‬או שמא רק כאשר נשאר כשיעור‬ ‫העץ מחמת קוצים ונוצר עליהם גלד‪ ,‬וגלד זה נראה כעין‬ ‫סלע נחשב שלא נקלף אלא מקצתו וכשר‪ ,‬אבל אם לא‬ ‫בלעטלך‪ ,‬וכשר הוא ]אף כשהם גבוהים[‪ .‬ובאופן שלא‬ ‫נשאר מהקליפה בשיעור סלע פסול‪.‬‬ ‫הגליד האתרוג מקוצים אלו‪ ,‬ראה לעיל בעניין ניקב )סעיף יא(‪.‬‬ ‫לדעת החיי אדם והחזון איש אין קילוף פוסל במקצתו אלא רק בחסרון‬ ‫‪ 126‬שלחן ערוך )סימן תרמח ס"ב( וכפי מסקנת המשנה ברורה שם‬ ‫בשר האתרוג‪.‬‬ ‫)סק"ו ובשער הציון אות ה( כדעת המגן אברהם שנקב מפולש פוסל‬ ‫‪ 130‬כתב התרומת הדשן )סימן צט( שבלטלעך אלו אף הגבוהים‬ ‫אף כשאין בו חסרון כלל‪ ,‬ודלא כדעת הפרי מגדים בדעת הט"ז‪.‬‬ ‫מהאתרוג אינם בכלל חזזית‪ ,‬ואולם דעת המהרי"ל שאם גבוהים‬ ‫‪ 127‬בשלחן ערוך )שם ס"ג( הובאו שתי דעות בזה אם נקב שעד חדרי‬ ‫מגובה האתרוג הוי בכלל חזזית‪.‬‬ ‫הזרע פוסל‪ ,‬וכתב המשנה ברורה שם )ס"ק יד( שמעיקר הדין יש‬ ‫‪ 131‬אמנם לשון הפרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סוף סימן תרמח‬ ‫להחמיר כדעת הפוסקים שאף באופן זה פסול‪ ,‬אבל בשעת הדחק‬ ‫– '‪..‬אשרי מי שיוכל ליקח אתרוג נאה הדר ונקי מכל'‪ ,‬ובחיי אדם כלל‬ ‫אפשר להקל כדעת המכשירים‪ ,‬ויש להוסיף שבאופן שאין בנקב חסרון‬ ‫קנא' סע' ח –'‪...‬לכן הירא את דבר ד' ישתדל לקנות אתרוג בלא חזזית‬ ‫כלל‪ ,‬יש לצרף לקולא את דעת הראשונים שאף נקב המפולש מצד‬ ‫ובהרת'‪.‬‬ ‫לצד אינו פוסל כשאין בו כל חסרון‪.‬‬ ‫‪ 132‬גובה המורגש ולא רק חיספוס בלבד‪.‬‬ ‫‪ 128‬ואמנם אם יכול לבדוק בקל על ידי הכנסת חוט דק וכדומה‪ ,‬ראוי‬ ‫שיבדוק הדבר‪.‬‬ ‫‪ 133‬כשהן פרודים ונחשבים שנים‪ ,‬שאם לא כן הרי זה כבלטעל אחד‬ ‫הכשר לכתחילה מתחת לחוטם‪.‬‬ ‫‪ 129‬כאמור לעיל הערה ‪ 121‬לדעת המשנה ברורה קילוף מעט‬ ‫מהקליפה העבה פוסל לפי דעת הר"ן וכשר לדעת הרא"ש‪ ,‬ואילו‬ ‫לח‬ ‫יט‪ .‬צורת האתרוג היא‬ ‫שינוי מראה‬ ‫חוטם‪,‬‬ ‫בראשו‬ ‫שיש‬ ‫]לדיני 'שינוי מראה' השנה‪ ,‬ראה לעיל עמ' לו ‪ -‬דיני‬ ‫והחוטם הוא ממקום‬ ‫ארבעת המינים בשנה זו[‬ ‫שמתחיל האתרוג להיות‬ ‫צר בשיפוע עד הפיטמא‪.‬‬ ‫בגמרא )סוכה לו ע"א( שנינו "אתרוג הכושי הלבן‬ ‫ובהגדרת מקום החוטם יש‬ ‫והמנומר פסול"‪ ,‬וכתבו הראשונים‪ 134‬שיש ללמוד מזה‬ ‫]ראה‬ ‫שיטות‬ ‫כמה‬ ‫שאתרוג במראה שחור ולבן פוסל כדין חזזית שאם היה‬ ‫בתמונה[‪.‬‬ ‫ברובו בשתים או שלשה מקומות פסול‪ ,‬וכן נפסק בשלחן‬ ‫ערוך‪.135‬‬ ‫כ‪ .‬מקום זה של החוטם יש‬ ‫בו חומרא לעניין כמה פסולים שכאשר הם במקום זה‬ ‫עוד כתבו הראשונים )סוכה לה‪ (:‬שאם היתה הנקודה‬ ‫פוסלים הם בכל שהוא‪ ,‬וכדלהלן‪:‬‬ ‫השחורה בחוטמו של האתרוג פוסלת אפילו במשהו כדין‬ ‫חזזית‪ ,136‬וכן פסק השלחן ערוך‪.137‬‬ ‫כא‪ .‬נקודות שחורות פוסלות האתרוג משום שינוי מראה‪,‬‬ ‫אולם חלוק הדין בזה שבחוטם האתרוג אפילו נקודה‬ ‫עוד מצינו בראשונים שנחלקו בדין מנומר פסול אם אף‬ ‫אחת קטנה פוסלת‪ ,‬ואילו מתחת לחוטם רק שתי נקודות‬ ‫כשמנומר במראות כשרים פוסל‪ ,‬כגון המנומר במראה‬ ‫פוסלות‪.‬‬ ‫חום‪ ,‬או שרק נימור במראות פסולים כמו השחור וכיוצא‬ ‫בו‪ ,‬בכלל פסול מנומר‪ ,‬והכרעת השלחן ערוך‪ 138‬והגר"א‬ ‫כב‪ .‬שתי נקודות הפוסלות אף מתחת לחוטם‪ ,‬לדעת‬ ‫להקל בזה והמשנה ברורה הביא דבריהם‪ ,‬ומכל מקום‬ ‫השלחן ערוך‪ 144‬בכל אופן הן פוסלות‪ ,‬ולדעת הרמ"א אינן‬ ‫נשאר בצריך עיון בזה‪.‬‬ ‫פוסלות אלא כשהן ברובו‪ ,‬ואופן שיעור הרוב נחלקו בו‬ ‫הפוסקים‪ ,‬דעת המשנה ברורה‪ 145‬שהוא כשהנקודות משני‬ ‫ואולם מנומר במראה כשר שהמראות נוצרו על ידי קילוף‬ ‫צדדים באופן שרוב היקף האתרוג יש בו שינוי מראה‪ ,‬ודעת‬ ‫האתרוג‪ ,‬מבואר מדברי הטור שחמור דינם יותר משאר‬ ‫החזון איש‪ 146‬שרק כשהן ברוב שטח האתרוג פסול ]ראה‬ ‫מנומר במראה כשר‪ ,139‬ואין להכשיר האתרוג אלא בשעת‬ ‫איור[‪.‬‬ ‫הדחק‪.‬‬ ‫יז‪ .‬אתרוג בצבע ירוק חזק הדומה לעשבי השדה‪ ,‬פסול כיון‬ ‫שלא נגמר גידולו‪ ,140‬ואם התחיל להצהיב כשר‪.141‬‬ ‫יח‪ .‬אתרוג בצבעים אדום כהה‪ ,‬שחור‪ ,‬חום כהה הדומה‬ ‫לשחור‪ ,142‬לבן כקליפת הביצה‪ - 143‬פסול‪ ,‬ופעמים שאף‬ ‫נקודה אחת מצבעים אלו פוסלת ויבואר להלן‪.‬‬ ‫‪ 140‬ויש לדון אם סופו להצהיב על ידי נתינתו באחסון עם תפוחי עץ‬ ‫‪ 134‬רא"ש )פ"ג סימן כב(‪.‬‬ ‫ושאר פירות צהובים האם כשר אף שהוא ירוק לגמרי‪.‬‬ ‫‪ 135‬סי' תרמח סע' טז‪.‬‬ ‫‪ 141‬ודעת הב"ח שהירוק פסול משום חסרון הדר‪ ,‬ומטעם זה הצריך‬ ‫‪ 136‬ר"ן וריטב"א סוכה לה‪ .‬אורחות חיים הל' לולב אות טז בשם‬ ‫שיהיה האתרוג כולו צהוב‪ .‬ויש שהידרו כדעתו אולם הכרעת המשנה‬ ‫הראב"ד תמים דעים סימן רלב‪ ,‬וכן פסק השלחן ערוך סימן תרמח‬ ‫ברורה )סימן תרמח ס"ק סה שעה"צ אות סט( שאין בירוק חסרון הדר‪,‬‬ ‫סי"ב(‬ ‫ואינו פסול אלא משום שלא נגמר גידולו‪.‬‬ ‫‪ 137‬סי' תרמח סע' יב‪.‬‬ ‫‪ 142‬ואמנם נחלקו בזה הפוסקים )עיין חיים וברכה אות שב(‪ ,‬ונראה‬ ‫‪ 138‬ט"ז )שם(‪.‬‬ ‫להחמיר בזה‪.‬‬ ‫‪ 139‬שהטור היקל במנומר במראה כשר‪ ,‬ואילו לעניין נקלף לא הכשיר‬ ‫‪ 143‬דעת תורה )סימן תרמח סט"ז(‪.‬‬ ‫אלא במראה האתרוג עצמו ממש‪ ,‬ומבואר שקילוף המשנה ממראה‬ ‫‪ 144‬סימן תרמח סע' י‪ ,‬וכן בשו"ע הגר"ז )שם ס"כ( אם לא בשעת‬ ‫האתרוג חמור דינו‪ .‬וכן מבואר מדברי המשנה ברורה שבסימן תרמח‬ ‫הדחק‪.‬‬ ‫)ס"ק נה שעה"צ סב( כתב שמעיקר הדין מנומר במראה כשר כשר‪,‬‬ ‫‪ 145‬שם ס"ק מא‪.‬‬ ‫ואילו בס"ק כו לעניין נקלף שהשתנה מראהו לאחד מהמראות‬ ‫‪ 146‬סימן קמז‪.‬‬ ‫הכשרים לא היקל אלא בשעת הדחק‪.‬‬ ‫לט‬ ‫ניטל הפיטם‬ ‫כג‪ .‬היו הנקודות בפרח שעל הפיטם ]שושנתא[ כשר‪ ,‬ואם‬ ‫]לדיני 'ניטל הפיטם' השנה‪ ,‬ראה לעיל עמ' לו ‪ -‬דיני‬ ‫היו בדד של הפיטם‪ ,‬יש מכשירים‪ ,‬ונכון להחמיר‪.‬‬ ‫ארבעת המינים בשנה זו[‬ ‫כד‪ .‬שינוי מראה אינו פוסל אלא כשניכר גם כשמחזיק‬ ‫במשנה )סוכה לד‪ (:‬שנינו ניטלה פיטמתו פסול‪ ,‬ונחלקו‬ ‫האתרוג בידו כדרך שנוטלו למצוה‪ ,‬אבל אם אינו ניכר‬ ‫הראשונים באיזה שיעור נטילה נחשב שניטלה‬ ‫אלא כשמקרב ממש לעיניו ומעיין בו היטב‪ ,‬וקל וחומר אם‬ ‫הפיטמה‪ ,‬יש מי שאומר שאף אם ניטל הפרח שמעל‬ ‫אינו ניכר אלא בזכוכית מגדלת‪ ,‬אינו פוסל האתרוג‪.147‬‬ ‫הפיטם ]שושנתא[ נחשב כבר בכך שניטל הפיטם‬ ‫כה‪ .‬נקודות שחורות שנגרמו על ידי ריסוס וכדומה אם‬ ‫ופסול‪ ,153‬ואולם דעת רוב הראשונים שרק כאשר ניטל‬ ‫אינן יורדות‪ ,‬יש להחמיר שבכלל פסול שינוי מראה הן‬ ‫מדד הפיטם נחשב שניטל הפיטם‪ ,‬וכן פסקו השלחן‬ ‫ופוסלות האתרוג כפי התנאים האמורים לעיל )סעיפים כא –‬ ‫ערוך והרמ"א‪ ,‬ואולם כתב הרמ"א שבמקום שאפשר‬ ‫כב(‪.148‬‬ ‫נכון להחמיר אף בניטל השושנתא‪.‬‬ ‫כו‪ .‬אתרוג שיש בו שתי נקודות חומות ברוב היקף האתרוג‬ ‫ונחלקו הפוסקים מהו שיעור הנטילה מהדד שבכך‬ ‫או רוב שטח ]כפי המבואר לעיל[‪ ,‬נחשב מנומר במראה‬ ‫נחשב כניטל מדדו לפוסלו לדעת כל הראשונים‪ ,‬יש‬ ‫כשר‪ ,‬שנחלקו הפוסקים אם פוסל האתרוג‪ ,‬ונראה שאפשר‬ ‫אומרים שאף כשניטל מעט מהדד הרי זה בכלל ניטלה‬ ‫להקל בזה‪ ,‬וצריך עיון למעשה‪.149‬‬ ‫פיטמתו‪ ,154‬ויש אומרים שרק אם ניטל הדד כולו נחשב‬ ‫כז‪ .‬אתרוג שיש בו נקודה חומה אחת בחוטמו כשר‪.150‬‬ ‫ניטלה פיטמתו‪ .155‬והמשנה ברורה הכריע שרק בנטילת‬ ‫הדד כולו נחשב ניטלה פיטמתו‪.‬‬ ‫כח‪ .‬אתרוג ירוק המנומר במראות צהובים‪ ,‬או להיפך‪ ,‬אינו‬ ‫נחשב כמנומר במראות כשרים אלא הכל מראה האתרוג‪,‬‬ ‫ובטעם פסול זה נחלקו הפוסקים יש אומרים שפסולו‬ ‫וכשר לכתחילה‪.‬‬ ‫משום שנחשב חסר‪ ,156‬ומטעם זה אינו פוסל אלא ביום‬ ‫הראשון‪ ,‬ויש אומרים שפסול משום שאינו הדר ולדעת‬ ‫כט‪ .‬נקודות חומות שנוצרו על ידי קילוף האתרוג דינם‬ ‫הרמ"א פוסל בכל שבעת ימי החג‪ .157‬וכתבו הראשונים‬ ‫חמור יותר משאר נקודות חומות‪ ,‬ויש להחמיר לפסול‬ ‫שפסול זה של ניטלה פיטמתו אינו פסול אלא אם היה‬ ‫האתרוג אם יש בחוטמו נקודה זו‪ ,‬או שיש ברוב היקף או רוב‬ ‫לאתרוג פיטם אחר שגדל בעץ וניטל ממנו‪ ,‬אולם אם‬ ‫שטח )כאמור לעיל( שתי נקודות אלו‪ ,‬ואין להקל במנומר‬ ‫מתחילתו לא היה לו פיטם‪ ,‬כשר‪.‬‬ ‫בנקודות אלו אלא בשעת הדחק‪.‬‬ ‫לא‪ .‬נפלה פיטמתו של האתרוג ונשאר גומא באתרוג‪,‬‬ ‫ל‪ .‬מצוי שהאתרוג מקבל מכה‪ 151‬ויוצא ממנו מיץ‬ ‫פסול‪ ,158‬ולדעת הרמ"א פסול בכל שבעת ימי החג‪ .‬ואולם‬ ‫ומחמתו משתנה מקום המכה לצבע חום‪ ,‬ואינו נפסל‬ ‫אם נפל הפיטם בעוד האתרוג על העץ‪ ,‬כשר‪ ,‬שאין זה‬ ‫בכך‪.152‬‬ ‫ישתנה צבעו‪.‬‬ ‫‪ 147‬מבי"ט )ח"ג סימן מט( מגן אברהם )שם ס"ק טז( משנה ברורה‬ ‫‪ 152‬ואף אם השתנה ברוב היקף האתרוג‪ ,‬מכל מקום כשר הוא משום‬ ‫)ס"ק מו( חזון איש )סימן קמז(‪.‬‬ ‫שעיקר לדינא שהמנומר במראות כשרים כשר‪ ,‬וכאן יש יותר להקל‬ ‫‪ 148‬כן מבואר מדברי החתם סופר )סוכה לו ע"א( המובא בהערה לקמן‬ ‫שהרי שינוי המראה נוצר מדבר חיצוני ולא מהאתרוג עצמו ויש‬ ‫הערה ‪ ,152‬ואמנם הגר"ז )סי' תרמח סכ"ג( כתב בשם המבי"ט שאין‬ ‫מהפוסקים הסוברים שלעולם אין פסול שינוי מראה בדבר שבא‬ ‫פסול שינוי מראה וחזזית אלא כשנגרם מחמת האתרוג עצמו ולא‬ ‫מחמת מאורע חיצוני‪ .‬ואולם כתב החתם סופר )סוכה לו ע"א( שאתרוג‬ ‫כשנגרם מגורם חיצוני‪ ,‬אכן כיון שמצינו במשנ"ב )שם ס"ק מט( שהביא‬ ‫שהשתנה צבעו על ידי משמוש היד בימי חג הסוכות כשר שזהו הידורו‬ ‫דברי המבי"ט רק לעניין פסול חזזית ולא הביאו לעניין שינוי מראה‪,‬‬ ‫שמשמשו בו למצוה‪ .‬ומבואר מדבריו שבלא טעם זה היה האתרוג‬ ‫מוכח שדעתו שלעניין שינוי מראה יש לפסול אף שינוי הבא מחמת‬ ‫נפסל בשינוי מראה זה ולשיטתו יש לפסול שינוי מראה שנוצר מחמת‬ ‫גורם חיצוני‪ .‬ועוד יש לדון שאף שנפסק בשו"ע )שם סע' ט‪ ,‬יב( כשיטת‬ ‫משמוש היד לפני חג הסוכות‪ ,‬ויש חולקים‪ ,‬ראה לעיל הערה ‪.148‬‬ ‫הרא"ש שכל מקום השיפוע נקרא חוטם‪ ,‬כיון שנחלקו הראשונים מה‬ ‫‪ 153‬הר"ן בדעת הרי"ף )סוכה פ"ג(‪.‬‬ ‫הגדרת החוטם יש לצרף כאן כמה ספקות להקל – ספק אם מגיע‬ ‫מריסוס‪ ,‬וספק אם זה נקרא חוטם‪.‬‬ ‫‪ 154‬בית יוסף סימן תרמח‪.‬‬ ‫‪ 149‬הר"ן )סוכה לה ע"ב( כתב שמנומר במראות כשרים כשר והביא‬ ‫‪ 155‬ט"ז )שם ס"ק יא(‪.‬‬ ‫שיש מי שפוסל‪ ,‬ולהלכה השלחן ערוך )סימן תרמח סט"ו( הגר"א )שם(‬ ‫‪ 156‬רמ"א )סימן תרמט ס"ה(‪.‬‬ ‫ושו"ע הגר"ז )שם( פסקו שכשר‪ ,‬והבכורי יעקב פסל‪ ,‬ובמשנה ברורה‬ ‫‪ 157‬מגן אברהם )שם ס"ק יז( בשם מגיד משנה‪ .‬וכמבואר לעיל‬ ‫)שם ס"ק נה( כתב שלמעשה צריך עיון‪.‬‬ ‫בהקדמה טעם השיטות שהדר פוסל כל שבעה‪.‬‬ ‫‪ 150‬שאף לדעת הפוסקים )המובאים במשנה ברורה ס"ק נה( שאתרוג‬ ‫‪ 158‬ואם נפל הפיטם ולא נעשה גומא במקום נפילתו‪ ,‬ששוה הוא לגובה‬ ‫המנומר במראות כשרים פסול מכל מקום אין זה אלא פסול של נימור‪,‬‬ ‫האתרוג‪ ,‬דעת הט"ז והמגן אברהם )סימן תרמח( שכשר ואינו נחשב‬ ‫אבל המראה כשר הוא‪ ,‬ורק מראה שחור ולבן שפסולם משום המראה‬ ‫ניטלה פיטמתו‪ ,‬ודעת הב"ח שאף באופן זה יש בו פסול ניטלה פיטמתו‬ ‫עצמו פוסלים בחוטם במשהו‪ .‬משנה ברורה )סימן תרמח ס"ק מה(‪.‬‬ ‫וכן הוכיח הב"י בדעת הר"ח‪.‬‬ ‫‪ 151‬באופן כללי כאשר האתרוג מקבל מכה על ידי משמוש היד או‬ ‫שנחבט בקופסא‪ ,‬או מצפרניים‪ ,‬טוב לשוטפו מיד במים כדי שלא‬ ‫מ‬ ‫פסולים נוספים‬ ‫נחשב בגדר ניטלה פיטמתו אלא נחשב שלא היה לו פיטם‬ ‫]לדיני מורכב‪ ,‬טבל וערלה השנה‪ ,‬ראה לעיל עמ' לו ‪-‬‬ ‫מעודו‪ ,159‬ומטעם זה האתרוגים המצוים בזמנינו כשרים אף‬ ‫דיני ארבעת המינים בשנה זו[‬ ‫שאין בהם פיטם משום שרובם נפל מהם הפיטם עוד בעודו‬ ‫על העץ‪ ,160‬ואולם יש המהדרים ליטול אתרוג שיש עליו‬ ‫לז‪ .‬אתרוג מאילן המורכב משאר מינים פסול בכל שבעת‬ ‫פיטם‪.‬‬ ‫הימים‪ ,‬וישנם כמה סימנים שנתנו הפוסקים שבהם ניתן‬ ‫להבחין אם האתרוג מורכב ]וכפי שפורטו הסימנים‬ ‫לב‪ .‬נפל מהפיטם אחר שנקטף מהעץ ונשאר ממנו מעט‬ ‫בהערה‪ ,[164‬ואולם כתבו הפוסקים שאין לסמוך עליהם‬ ‫באופן שאין גומא באתרוג‪ ,‬נחלקו הפוסקים אם נחשב‬ ‫לכתחילה ואין לקנות אתרוג אלא מזנים שיש עליהם‬ ‫בכלל ניטלה פיטמתו‪ ,‬ונכון להחמיר בדבר לעניין היום‬ ‫כשרות שמוחזקים מזנים שאינם מורכבים‪.165‬‬ ‫הראשון‪ ,‬אבל בשאר הימים כשר‪.161‬‬ ‫לח‪ .‬אתרוג טבל או ערלה פסול בכל שבעת הימים‪ ,‬ומטעם‬ ‫לג‪ .‬נפל הפרח שעל הפיטם ]שושנתא[‪ ,‬לדעת השלחן‬ ‫זה יש להקפיד לקנות אתרוג שיש עליו כשרות שאין בו חשש‬ ‫ערוך כשר‪ ,‬ולדעת הרמ"א נכון‬ ‫טבל או ערלה‪.‬‬ ‫להחמיר שלא ליטול אתרוג זה‬ ‫ביום הראשון‪.‬‬ ‫לד‪ .‬נפל העוקץ ]הוא העץ‬ ‫לט‪ .‬אורך שדרתו של לולב צריך שתהיה לכל הפחות‬ ‫שהאתרוג תלוי בו באילן[‪ ,‬פסול‬ ‫ארבעה טפחים‪ ,‬שהם ‪ 39‬ס"מ‪ ,166‬ובדיעבד אם היה בו שלש‬ ‫משום חסר ומטעם זה אינו‬ ‫עשרה אגודלים ושליש שהם ‪ 32‬ס"מ יצא ידי חובה‪.‬‬ ‫פסול אלא ביום הראשון‪ ,‬ואם‬ ‫נחלקה התיומת‬ ‫נשאר מעט מן העוקץ באופן‬ ‫בגמרא )סוכה לב‪ ,.‬בבא קמא צו‪ (.‬שנינו "נחלקה התיומת‬ ‫שאין גומא באתרוג‪ ,‬כשר אף ביום הראשון ‪.‬‬ ‫‪162‬‬ ‫פסולה"‪ ,‬ובראשונים פירשו פסול זה בכמה דרכים‪:‬‬ ‫יבש‬ ‫יש שפירשו שהוא באופן שהתרחקו שני העלים‬ ‫]לדיני 'יבש' השנה‪ ,‬ראה לעיל עמ' לו ‪ -‬דיני ארבעת‬ ‫האמצעים זה מזה‪ ,167‬ויש שפירשו שהוא כאשר רוב עלי‬ ‫המינים בשנה זו[‬ ‫הלולב נחלקו לשנים‪] 168‬שדרך עלי הלולב שכל אחד‬ ‫מהם עשוי משני עלים כפולים שדבוקים מגבו ופתוחים‬ ‫לה‪ .‬אתרוג שיש בו יבשות‪ ,‬היינו מקום שאין בו לחות כלל‪,‬‬ ‫מלפניו[‪ ,‬ויש שפירשו שהוא אף כאשר העלה האמצעי‬ ‫אם היתה יבשות זו בחוטמו פסול בכל שהוא‪ ,‬ואם היתה‬ ‫לבדו נפתח עד מקום צמיחתו בשדרה‪ ,169‬ויש שפירשו‬ ‫יבשות זו מתחת לחוטמו‪ ,‬אינה פוסלת אלא אם היא ברובו‬ ‫שהוא רק כאשר עלה זה נחלק גם בתוך השדרה‪ ,170‬ויש‬ ‫של אתרוג‪ ,‬או שהיא חלוקה לשני מקומות‪.163‬‬ ‫שפירשו שאף כאשר נפתח רק רוב עלה זה כבר בכלל‬ ‫לו‪ .‬אתרוג משנה שעברה ודאי יבש הוא ופסול אף בלא‬ ‫פסול נחלקה התיומת הוא‪ ,171‬ויש שפירשו שאף כאשר‬ ‫בדיקה‪ ,‬אולם אם נשמר בקירור ]או באופן שהוציאו את‬ ‫נפתח עלה זה במקצתו כבר בכלל פסול נחלקה‬ ‫האוויר מהשקית[‪ ,‬יבדקנו‪ ,‬ואם אינו יבש ‪ -‬כשר‪.‬‬ ‫מועט וקליפתו הלבנה עבה‪.‬‬ ‫‪ 159‬שלחן ערוך )סימן תרמח ס"ז(‬ ‫‪ 165‬חתם סופר )סימן רז( וביכורי יעקב )תוספת ביכורים( והובאו‬ ‫‪ 160‬והאופן שבו ניתן להבחין אם נפל הפיטם כבר בעודו על העץ כתב‬ ‫דבריהם במשנה ברורה‪ .‬ולעניין שעת הדחק שקנה אתרוג שלא מזנים‬ ‫המשנה ברורה )סימן תרמח ס"ק לב( שהוא לראות במקום הפיטם‬ ‫המוחזקים במסורת כתב המשנה ברורה שאפשר לסמוך על סימנים‬ ‫שאם יש בו גומא מוכח שכבר נפל בעודו על העץ‪ ,‬אבל אם אין בו גומא‬ ‫אלו בדיעבד‪.‬‬ ‫פסול‪ .‬ולמעשה ברבים מאתרוגי זמנינו גם הפיטמות הנופלים בעודם‬ ‫‪ 166‬כפי שיעור הגדול )שיעור חזו"א(‪ ,‬וכאמור לעיל שיש להחמיר לעניין‬ ‫על העץ אין בהם גומא זו‪ ,‬וישנם סימני זיהוי אחרים‪.‬‬ ‫ברכה ליטול שיעור הגדול‪.‬‬ ‫‪ 161‬שלעניין שאר הימים יש לצרף דעת הרמ"א )סימן תרמט ס"ה( שאין‬ ‫‪ 167‬תוספות )סוכה לב ע"ב ד"ה נחלקה(‪ ,‬ובבית יוסף )סימן תרמה(‬ ‫בהם כלל פסול ניטלה פיטמתו‪.‬‬ ‫פירש שדבריהם אמורים בלולב שיש לו שתי תיומות ]העלים אמצעים‬ ‫‪ 162‬שלחן ערוך )שם ס"ח(‪.‬‬ ‫המסיימים את השדרה[‪ ,‬והט"ז פירש שאף כשיש תיומת אחת כל‬ ‫‪ 163‬ביכורי יעקב )סימן תרמח סק"א( ופרי מגדים )שם אש"א סק"ז(‬ ‫שהתרחק מהעלה שעל ידו נחשב בכלל נחלקה התיומת‪.‬‬ ‫וראה בביאור הלכה שם מה שתמה בזה‪.‬‬ ‫‪ 168‬הרי"ף והרמב"ם‬ ‫‪ 164‬המגן אברהם )סימן תרמח( הביא משו"ת הרמ"א )סימן קכו( בשם‬ ‫‪ 169‬סמ"ק בשם רש"י )הובא בתרומת הדשן סימן צו(‬ ‫מהר"ם פאדואה שלשה סימנים לבדוק אם האתרוג מורכב‪ :‬א‪ .‬אתרוג‬ ‫‪ 170‬אור זרוע בשם רש"י )תרומת הדשן שם(‪.‬‬ ‫מורכב חלק הוא ואילו האתרוג המקורי הכשר יש בו בליטות בכל גופו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אתרוג המורכב מקום עוקצו בולט‪ ,‬ואילו המקורי מקום עוקצו שוקע‪.‬‬ ‫‪ 171‬ר"ן שם‪.‬‬ ‫ג‪ .‬אתרוג המורכב תוכו רב וקליפתו מועטת ודקה‪ ,‬ואילו המקורי תוכו‬ ‫מא‬ ‫יכול ליטול אף לולב שנפתח מעט כל שאין בפתיחתו טפח‪,‬‬ ‫התיומת הוא‪ .172‬והשלחן ערוך פסק כדעת הראשונים‬ ‫ואם אינו מוצא אלא לולב שנפתח עלה זה ביותר מטפח‪,‬‬ ‫שאין הפסול אלא כאשר נחלקו רוב עלי הלולב חלוקה‬ ‫בשעת הדחק יכול להקל לברך כל שלא נפתח ברובו של‬ ‫שהיא ברוב העלה‪ ,‬והרמ"א פסק כדעת הראשונים‬ ‫עלה‪.‬‬ ‫שאף בחלוקת העלה האמצעי נפסל הלולב‪ ,‬וכתב‬ ‫והשנה‪ ,‬שיום ראשון חל בשבת‪ ,‬ראה בסע' הבא דין‬ ‫שלכתחילה ראוי להחמיר כדעת הראשונים שאף נחלק‬ ‫'נחלקה התיומת' בשאר הימים‪.‬‬ ‫מקצת העלה פסול‪ ,‬והפוסקים נחלקו בדעת הרמ"א‬ ‫מהו שיעור המקצת שבו ראוי להחמיר‪ ,‬ומהו השיעור‬ ‫מא‪ .‬בשאר ימי החג כשר אף לולב שנפתח התיומת שלו‬ ‫שפוסל ודאי‪ ,‬וכפי שיתבאר לפנינו‪.‬‬ ‫לגמרי‪ ,182‬ויש פוסלים‪.183‬‬ ‫ובטעם פסולו נחלקו הראשונים יש אומרים שהוא משום‬ ‫לולב בעל שתי תיומות‬ ‫חסרון לקיחה תמה‪ ,173‬ומשום כך אינו פוסל אלא ביום‬ ‫מב‪ .‬לולב שיש לו שתי תיומות שהיו דבוקות זו לזו ונחלקו‪,‬‬ ‫הראשון‪ ,‬ויש אומרים שפסולו משום חסרון הדר‪,174‬‬ ‫כשר מעיקר הדין‪ 184‬ויש מהדרים שלא ליטלו‪ .185‬ולולב כזה‬ ‫ומשום כך לדעת הרמ"א פסול בכל ימי החג‪ .‬והכרעת‬ ‫אינו מצוי כל כך‪.186‬‬ ‫המשנה ברורה שאין פסולו אלא משום חסרון לקיחה‬ ‫הימנק‬ ‫תמה ואינו פוסל אלא ביום הראשון‪.‬‬ ‫]לדיני הימנק השנה‪ ,‬ראה לעיל עמ' לו ‪ -‬דיני ארבעת‬ ‫מ‪ .‬לולב שנפתח העלה האמצעי שלו ]הנקרא תיומת משום‬ ‫המינים בשנה זו[‬ ‫חשיבות היותו עשוי תאומים[‪:‬‬ ‫בגמרא )סוכה לב‪ (.‬מבואר שלולב הסדוק פסול‪ ,‬ואמר רב‬ ‫אם פתוח לכל אורכו עד השדרה‪ ,‬לדעת השלחן ערוך‬ ‫פפא שסדוק הוא דעביד כהימנק‪ ,‬ונחלקו הפוסקים מה‬ ‫כשר‪ ,175‬ולדעת הרמ"א פסול‪.176‬‬ ‫נחשב "עביד כהימנק"‪ ,‬יש שפירשו‬ ‫אם פתוח ברוב אורכו לדעת רבים מהפוסקים פסול לבני‬ ‫שהוא כשנחלקו שני עלי התיומת‬ ‫אשכנז‪ ,177‬ויש שהכשירוהו‪.178‬‬ ‫ונתרחקו זה מזה עד שיש חלל‬ ‫ביניהם‪ ,187‬ויש שפירשו שהוא רק‬ ‫אם נפתח מיעוטו בשיעור יותר מטפח‪ ,‬נחלקו הפוסקים‬ ‫באופן שנחלקו ונתרחקו עד‬ ‫בזה‪ ,179‬ואם נחלק בפחות מטפח דעת רוב הפוסקים‬ ‫כפופים‬ ‫ראשיהם‬ ‫שעומדים‬ ‫שכשר‪ ,180‬ויש שהחמירו אף בזה‪.181‬‬ ‫ומרוחקים זה מזה ונראים כשנים ‪,‬‬ ‫‪188‬‬ ‫ומשום כך ראוי להדר לקנות לולב שהעלה האמצעי שבו‬ ‫והלכה כדעה זו‪.‬‬ ‫סגור לגמרי ולא נחלק כלל‪ .‬ואולם אם אינו משיג לולב כזה‪,‬‬ ‫את העלים שלא יפתחו עוד ‪ -‬הלולב כשר‪ .‬אמנם רעק"א בסוכה שם‬ ‫‪ 172‬ריטב"א ור"ן )שם( בשם יש מפרשים‪ .‬ראה סיכום שמונה שיטות‬ ‫)וכן בדו"ח במכתב עמ' ‪ (176‬כתב לפסול בגלל ש'עשו ראשו של לולב‬ ‫בראשונים בדין זה בביכורי יעקב סי' תרמה סק"ט‪.‬‬ ‫כחוטמו של אתרוג'‪ ,‬אבל כיון שבראשונים הנ"ל מבואר שטעם הפסול‬ ‫‪ 173‬כתב רבינו ירוחם )דף נח( "כל הפסולים פסולים כל ז' משום שאינו‬ ‫הוא כיון שסופו ליחלק לגמרי‪ ,‬וכן פסק המשנ"ב )סי' תרמה ס"ק יט( ‪-‬‬ ‫הדר‪ ,‬חוץ מנסדק ונחלקה התיומת שפסולים משום לקיחה תמה‬ ‫לכאורה לשיטתם אפשר להקל ע"י הדבקה‪ .‬אכן למעשה נראה שאף‬ ‫כשרים בשני"‪ .‬וכן פסקו המגן אברהם )סימן תרמח סק"ו( הגר"ז )שם‬ ‫אם ידביקו את העלה לא מהני כיון שאנו דנים כאילו נפתח כולו בפועל‬ ‫ס"י(‪ ,‬הביכורי יעקב )סימן תרמה ס"ק יח( המשנה ברורה )ס"ק טז(‬ ‫ולא בגלל שסופו להפתח לאחר זמן‪.‬‬ ‫‪ 174‬רבי עקיבא איגר בדעת תוספות )סוכה כט ע"ב ד"ה נקטם(‪ ,‬חיי‬ ‫‪ 182‬כתב רבינו ירוחם )דף נח( "כל הפסולים ‪ -‬פסולים כל ז' משום שאינו‬ ‫אדם )כלל קמט ס"י( וחזון איש )סימן קמה סק"ד(‪.‬‬ ‫הדר‪ ,‬חוץ מנסדק ונחלקה התיומת שפסולים משום לקיחה תמה‬ ‫‪ 175‬שלחן ערוך )סימן תרמה ס"ג(‪ ,‬ולמעשה אף לבני ספרד – לעניין‬ ‫כשרים בשני"‪ .‬וכן פסקו המגן אברהם )סימן תרמח סק"ו( הגר"ז )שם‬ ‫ברכה יש לחוש לדעת הרמ"א שפוסל ולא לברך‪.‬‬ ‫ס"י(‪ ,‬הביכורי יעקב )סימן תרמה ס"ק יח( והמשנה ברורה )סימן תרמה‬ ‫ס"ק טז(‪.‬‬ ‫‪ 176‬רמ"א )סימן תרמה ס"ג(‪.‬‬ ‫‪ 183‬רבי עקיבא איגר בדעת תוספות )סוכה כט ע"ב ד"ה נקטם(‪ ,‬חיי‬ ‫‪ 177‬הט"ז הגר"א )שם(‪.‬‬ ‫אדם )כלל קמט ס"י( וחזון איש )סימן קמה סק"ד(‪.‬‬ ‫‪ 178‬משמעות הרמ"א שם‪.‬‬ ‫‪ 184‬השיטה הפוסלת המובאת בהערה הבאה לא הובאה להלכה‬ ‫‪ 179‬לדעת הגר"א שם כשר‪ ,‬ולדעת הט"ז כל שיש בו יותר מטפח פסול‪,‬‬ ‫בשולחן ערוך רמ"א ומשנ"ב‪ ,‬וכן לדעת כל הראשונים שהובאו לעיל‬ ‫וכן פסול לדעת רבי עקיבא איגר שם ולדעת החיי אדם‪ .‬ומדברי‬ ‫גבי נחלקה התיומת – לולב זה כשר‪ ,‬ולכן מעיקר הדין אין לחוש לזה‪.‬‬ ‫המשנה ברורה )ס"ק טז( נראה שנקט לעיקר הדין להקל כדעת‬ ‫‪ 185‬שיטת הגאונים המובא בתוס' )ב"ק צו(‪ ,‬ב"ח ופמ"ג וביכורי יעקב‬ ‫הגר"א‪.‬‬ ‫)סי' תרמה(‪.‬‬ ‫‪ 180‬ט"ז שם‪.‬‬ ‫‪ 186‬יש דרכים שונות איך לבדוק אם יש שתי תיומות ללולב ואכמ"ל‪,‬‬ ‫‪ 181‬רבי עקיבא איגר וחיי אדם שם‪ .‬ומקורם מדברי הריטב"א והר"ן‬ ‫ולמעשה נראה שאינו מצוי כל כך‪ ,‬ורבים טועים בזה‪.‬‬ ‫סוכה לא‪ :‬בתירוצם השני‪ ,‬ומבואר שם שאין טעם הפסול משום שעשו‬ ‫‪ 187‬לבושי שרד‪.‬‬ ‫ראשו של לולב כחוטמו של אתרוג שהוא במשהו )ריטב"א כט‪ ,(:‬אלא‬ ‫טעם הפסול הוא שלא ימשיך להפתח ע"י הנענועים‪ .‬ולפי"ז אם ידביקו‬ ‫‪ 188‬דעת תורה‪.‬‬ ‫מב‬ ‫החג‪ ,‬כיון שהפסולים משום חסרון הדר פוסלים בכל ימי‬ ‫ובטעם פסולו נחלקו הראשונים יש אומרים שהוא משום‬ ‫החג ]ראה לעיל בהקדמה[‪.‬‬ ‫חסרון לקיחה תמה‪ ,‬ומטעם זה אינו פוסל אלא ביום‬ ‫הראשון בלבד‪ ,189‬ויש אומרים שפסולו משום חסרון הדר‬ ‫מו‪ .‬נקטם ראש התיומת אפילו במשהו פסול‪ ,‬ואף אם‬ ‫ומטעם זה לבני אשכנז פוסל הוא בכל שבעת ימי‬ ‫נקטם עלה אחד משני העלים המרכיבים את התיומת‪,‬‬ ‫החג‪.190‬‬ ‫פסול‪ ,199‬ואולם אם היו שני תיומות ללולב ונקטם אחד מהם‬ ‫כשר‪.200‬‬ ‫מג‪ .‬לולב שנפתח ונחלק העלה האמצעי שלו באופן‬ ‫שנתרחב הסדק עד שנראה כשנים )'הימנק'(‪ ,‬פסול הוא‬ ‫מז‪ .‬קטימה שאינה ניכרת אלא בהתבוננות אינה‬ ‫אף שנחלק במקצת‪ ,191‬ופסול רק אם שני ראשי העלים‬ ‫פוסלת‪.201‬‬ ‫פונים לשני הצדדים‪ .192‬ויש מחמירים שפתיחה כזו פוסלת‬ ‫מח‪ .‬ספק נקטם כשר‪.202‬‬ ‫אף בעלים הסמוכים לעלה האמצעי‪.193‬‬ ‫מט‪ .‬עלה המסתיים בקוץ ארוך ודק‪ ,‬ונקטם הקוץ‪ ,‬אין בו‬ ‫לולב דסליק בחד הוצא‬ ‫חשש נקטם‪.203‬‬ ‫מד‪ .‬לולב שאין שתי התיומות מסתיימות בשוה אפילו‬ ‫כפוף‬ ‫באופן הניכר‪ ,‬כשר לכתחילה‪.194‬‬ ‫נ‪ .‬לולב כפוף פסול‪ ,‬ודוקא שהשדרה כפופה‪ ,‬אבל אם‬ ‫מה‪ .‬אם עלה אחד של התיומת מכסה את חבירו ברוב‬ ‫העלים כפופים נחלקו בזה הראשונים ולכתחילה אין ליטלו‪,‬‬ ‫רחבו כשר לכתחילה‪.195‬‬ ‫ואף אם רק העלה האמצעי כפוף‪ .204‬אבל אם הכפיפה היא‬ ‫נקטם ראשו‬ ‫בצורת "ר" ]עד ‪ 90‬מעלות[ – כשר לכתחילה‪.‬‬ ‫]לדיני נקטם ראשו השנה‪ ,‬ראה לעיל עמ' לו ‪ -‬דיני‬ ‫נפרדו ונפרצו עליו‬ ‫ארבעת המינים בשנה זו[‬ ‫נא‪ .‬לולב ששהה הרבה על האילן ועליו התקשו והתרחקו‬ ‫במשנה )סוכה כט‪ (:‬שנינו "נקטם ראשו פסול"‪ ,‬ונחלקו‬ ‫משדרתו אין זה בכלל לולב של תורה ופסול‪ ,‬ולפיכך לולב‬ ‫הראשונים מה נחשב בכלל ראשו‪ ,‬יש אומרים שהוא‬ ‫שעליו נפרדו זה מזה ונוטים לצדדים‪ ,‬אם מקום חיבורם‬ ‫באופן שנקטמו רוב עלי הלולב בראשן‪ ,196‬ויש שפירשו‬ ‫לשדרה לא התקשה ואפשר לאגוד ולחברם זה לזה‪ ,‬כשר‬ ‫שנקטמו שני עלים אמצעים העליונים שבלולב‪ ,197‬ויש‬ ‫הלולב אף כשאינו אוגדם‪ ,‬ואם אי אפשר לאוגדם פסול‪.205‬‬ ‫שפירשו שאפילו נקטם עלה האמצעי בלבד בכלל‬ ‫לכתחילה יש ליטול לולב שעליו מחוברים ולא נפרדו זה‬ ‫הפסול הוא‪.‬‬ ‫מזה כלל‪.‬‬ ‫ובטעם פסולו כתבו הראשונים‪ 198‬שהוא משום חסרון‬ ‫נב‪ .‬הלולב הוא כפות התמרים האמור בתורה‪ ,‬ולפיכך דעת‬ ‫הדר‪ ,‬ומטעם זה קטימה הניכרת לעין בהתבוננות בלבד‬ ‫רבים מהפוסקים שהלולב הקנרי פסול למצוה‪ ,‬שאינו בכלל‬ ‫אינה פוסלת‪ ,‬מפני שאין פסול הדר אלא בניכר בלא‬ ‫כפות תמרים‪ ,‬והאופן לזיהוי הלולב הקנרי הוא בכך‬ ‫התבוננות‪ ,‬ומאידך לדעת הרמ"א פוסל הוא בכל ימי‬ ‫‪ 196‬תוספות )סוכה כט ע"ב ד"ה נקטם‪ ,‬ב"ק צו ע"א ד"ה נקטם(‪.‬‬ ‫‪ 189‬כתב רבינו ירוחם )דף נח( "כל הפסולים פסולים כל ז' משום שאינו‬ ‫‪ 197‬ר"ח שם ורא"ש )סוכה פ"ג(‪.‬‬ ‫הדר‪ ,‬חוץ מנסדק ונחלקה התיומת שפסולים משום לקיחה תמה‬ ‫כשרים בשני"‪ .‬וכן פסקו המגן אברהם )סימן תרמח סק"ו( הגר"ז )שם‬ ‫‪ 198‬רש"י )סוכה כט ע"ב ד"ה נקטם(‪.‬‬ ‫ס"י(‪ ,‬הביכורי יעקב )סימן תרמה ס"ק יח( והמשנה ברורה )ס"ק טז(‬ ‫‪ 199‬בית דוד )סימן תמח( וכף החיים )סימן תרמה(‪.‬‬ ‫‪ 190‬חזון איש )סימן קמה( בדעת תוספות‪.‬‬ ‫‪ 200‬משנה ברורה )סימן תרמה ס"ק כט( חזון איש )סימן קמו סק"ו(‪.‬‬ ‫‪ 191‬ממשנה ברורה )סימן תרמה ס"ק לב(‪ ,‬ואף בני ספרד יש‬ ‫‪ 201‬וכך הם רוב הלולבים המצוים בזמנינו שאף אם נקטמו אין קטימתם‬ ‫שמחמירים בזה‪.‬‬ ‫ניכרת לעין אלא על ידי התבוננות ומשום כך אינה פוסלת אותם‪ .‬ועיין‬ ‫‪ 192‬עיטור ומאירי‪.‬‬ ‫פרי מגדים )סימן תרמה משב"ז סק"ו( וביכורי יעקב )סי' תרמה ס"ק‬ ‫טז(‪.‬‬ ‫‪ 193‬שער הציון )שם ס"ק לג(‪.‬‬ ‫‪ 202‬הטעם הוא‪ ,‬כיון שיש הסוברים שפסול נקטם אינו אלא אם נקטמו‬ ‫‪ 194‬בסוכה לב איתא "לולבא דסליק בחד הוצא בעל מום הוא ופסול"‪.‬‬ ‫רוב העלים )ראה בהקדמה(‪ ,‬וספק אם הלכה כמותם‪ ,‬וכן יש ספק‬ ‫ויש בראשונים כמה פירושים בביאור דין זה‪ ,‬מובא בשו"ע )סי' תרמה‬ ‫בעצם אם באמת נקטם‪ ,‬הוי ספק ספיקא וכשר‪.‬‬ ‫סע' ג‪-‬ד(‪ .‬שיטת הרא"ש היא שכל הלולב אינו אלא תיומת אחת‪ .‬שיטת‬ ‫הרמב"ם שכל העלים אינם כפולים‪ .‬שיטת רש"י שכל העלים הם מצד‬ ‫‪ 203‬שו"ת זרע אמת ח"ג סי' עב‪ ,‬עיקרי הד"ט או"ח סי' לג אות כא‪ ,‬כה"ח‬ ‫אחד של הלולב‪ .‬שיטת נוספת של הכלבו שמובא ברמ"א )סי' תרמה‬ ‫סי' תרמה ס"ק מא‪.‬‬ ‫ס"ס ג( שההלכה נאמרה על העלה האמצעי שאינו כפול כלל‪ .‬ואף לפי‬ ‫‪ 204‬שלחן ערוך )סימן תרמה ס"ט(‪ .‬ולולב שיש בראשו כיפוף הנקרא‬ ‫שיטתו נראה שאם רוב העלה כפול – די בכך‪ .‬ואף שהריטב"א והר"ן‬ ‫קנעפ"ל י"א שאין בזה חשש‪ ,‬ויש אף המקפידים ליטול דוקא לולב כזה‪.‬‬ ‫כתבו שעשו ראשו של לולב כחוטמו של אתרוג‪ ,‬זה צירוף של כמה‬ ‫‪ 205‬שלחן ערוך )סימן תרמה ס"א( ומשנה ברורה )סק"ג(‪.‬‬ ‫חומרות יחד‪ ,‬ולכן נראה שהלולב כשר לכתחילה‪.‬‬ ‫‪ 195‬עי' הערה קודמת‪.‬‬ ‫מג‬ ‫נו‪ .‬יבש העלה האמצעי ברובו‪ ,‬יש מחמירים לפוסלו‬ ‫שהלולב הכשר שדרתו עבה מעט ועליו רחוקים זה מזה‪,‬‬ ‫ביום הראשון בלבד‪ ,210‬ובשאר הימים כשר לכתחילה‪ ,211‬ויש‬ ‫ואילו הקנרי שדרתו רכה ועליו צפופים זה לזה‪ ,‬ועוד סימן‬ ‫המהדרים שאף במיעוט העלה לא יהיה יבשות‪.212‬‬ ‫יש לזהותם‪ ,‬שהלולב הכשר יש אבקה בין קפלי העלים‪,‬‬ ‫נז‪ .‬לולב שקצוות עליו נשרפו מהשמש ומראהו חום או‬ ‫ואילו בקנרי אין אבקה זו‪.‬‬ ‫אדום‪ ,‬אינו בכלל יבש וכשר‪.213‬‬ ‫עקום כמגל‬ ‫לולב קורא‬ ‫נג‪ .‬עקום כמגל לפניו דהיינו לצד שכנגד השדרה או‬ ‫נח‪ .‬בני ספרד נוהגים לקחת לולב עם קורא שמכסה את‬ ‫לצדדיו‪ ,‬פסול‪ .206‬אבל אם התעקם לאחוריו לכיוון השדרה‬ ‫הלולב‪ ,214‬ורוב בני אשכנז נהגו לקחת לולב ללא קורא‬ ‫כשר‪.‬‬ ‫המכסה את רוב הלולב‪ .215‬וקורא שנמצא בין עלי התיומת‬ ‫נד‪ .‬לולב שאינו עקום כמגל כשר לכתחילה‪ ,‬ומ"מ הידור‬ ‫‪ -‬אין בו חשש‪.‬‬ ‫מצוה הוא בלולב שאין בו עקמימות כלל‪ ,207‬והיינו רק‬ ‫בעקמימות הניכרת לעין‪ ,‬אבל אין שום הידור להתאמץ‬ ‫נט‪ .‬שיעור אורך כל הדס שלשה טפחים ]‪ 29‬ס"מ[‪,216‬‬ ‫ולחפש אם יש בו איזה עקמימות כשאינה ניכרת‪.‬‬ ‫ומודדים שיעור זה מתחילת העץ ועד סופו למעלה ]ללא‬ ‫יבש‬ ‫העלים העליונים שעוברים את העץ[‪ .217‬בשעת הדחק‬ ‫]לדיני 'יבש' השנה‪ ,‬ראה לעיל עמ' לו ‪ -‬דיני ארבעת‬ ‫אפשר ליטול הדס שאורכו ‪ 24‬ס"מ‪.218‬‬ ‫המינים בשנה זו[‬ ‫ס‪ .‬מצוה מן המובחר ליטול הדס שב‪ 30 -‬ס"מ מתוכו‬ ‫)אפילו לא רצופים – כדלהלן‬ ‫במשנה )סוכה כט‪ (:‬שנינו "לולב היבש פסול"‪ ,‬ונחלקו‬ ‫סע' בג( יהיו העלים ]קנים[‬ ‫הראשונים מה נכלל בכלל לולב יבש לפוסלו בפסול זה‪,‬‬ ‫משולשים‪ ,‬היינו שבכל שורה‬ ‫דעת רוב הראשונים שרק אם יבשו רוב עלי הלולב נחשב‬ ‫יוצאים שלושה עלים בשוה ואין‬ ‫בכלל יבש‪ ,‬אולם בדעת הראב"ד יש שפירשו‪ 208‬שסובר‬ ‫האחד מעל או מתחת לחבירו‪,‬‬ ‫שאף אם יבש העלה האמצעי נחשב הלולב יבש ופסול‪,‬‬ ‫ואם רוב השורות משולשים‪,‬‬ ‫ושיעור היבשות הוא שכלה מראה הירקות שבו והלבינו‬ ‫ההדס כשר‪.220 219‬‬ ‫פניו‪.209‬‬ ‫סא‪ .‬שילוש זה שאמרו שצריך‬ ‫ובטעם פסול היבש מבואר בגמרא שהוא משום שאינו‬ ‫שיהיו העלים שבכל קן יוצאים‬ ‫הדר‪ ,‬ומשום כך לדעת השלחן ערוך אינו פוסל אלא ביום‬ ‫בשוה‪ ,221‬נכלל בו כל שקו‬ ‫הראשון‪ ,‬ולדעת הרמ"א פסול אף בשאר ימי החג‪.‬‬ ‫הנמתח ביניהם נפגש בכל‬ ‫נה‪ .‬לולב שיבשו רוב עליו או רוב שדרתו פסול‪.‬‬ ‫שלושת השורשים‪ ,‬ואף אם אינם‬ ‫הלולבים סגורים‪ .‬אם הלולב ללא הקורא נאה יותר‪ ,‬ייקחנו‪.‬‬ ‫‪ 206‬סוכה לב‪ ,‬שולחן ערוך )סי' תרמה ס"ח(‪.‬‬ ‫‪ 215‬כיון שלדעת הרמ"א )סי' תרנא ס"ט( צריך לכסכס בעלים וכשיש‬ ‫‪ 207‬שע"ת שם‪.‬‬ ‫קורא א"א לכסכס לכן אין לקחת לולב עם קורא‪ ,‬אמנם לדעת השו"ע‬ ‫‪208‬משנה ברורה )סי' תרמה ס"ק כב(‪ ,‬אבל החזון איש )סי' קמה ס"ק‬ ‫שם אין דין כסכוס לכן שפיר דמי‪.‬‬ ‫יא( חולק וסובר שאף לדעת הראב"ד אין לפסול אלא כשיבשו רוב עליו‪.‬‬ ‫‪ 216‬לפי שיעור חזו"א עי' לעיל הערה ‪.119‬‬ ‫‪ 209‬ומטעם זה לולב משנה שעברה פסול שודאי יבש הוא‪.‬‬ ‫‪ 217‬חזון איש )סי' קמו סק"ח(‬ ‫‪ 210‬שו"ע )סי' תרמה ס"ה(‪.‬‬ ‫‪ 218‬שו"ע )סי' תרנ ס"א(‪.‬‬ ‫‪ 211‬כיון שזה חידוש של הראב"ד ובשאר ימים לדעת השו"ע כשר‪ ,‬לא‬ ‫‪ 219‬שולחן ערוך )סי' תרמו ס"ה( בשם הראב"ד‪ ,‬ולשיטת הגאונים‬ ‫צריך להחמיר בזה‪.‬‬ ‫המובאת בטור שם‪ ,‬אם נשר עלה אחד פסול‪ ,‬ועי' בשעה"צ )ס"ק יט(‪,‬‬ ‫‪ 212‬עי ריטב"א )סוכה כט‪ ,:‬וביאור הגר"א )סי' תרמח ס"ט(‪ ,‬אך שם‬ ‫ולהלכה אם נשר עלה אחד‪ ,‬כשר אך אינו מצוה מן המובחר‪ ,‬וכדלהלן‬ ‫בריטב"א מדובר דוקא כשזה יבש לגמרי )חזו"א סי' קמה ס"ק יא(‪,‬‬ ‫גבי ערבה סע' סט‪.‬‬ ‫והמשנ"ב )סי' תרמה ס"ק כב( לא הזכיר דעה זו‪ .‬ועי' בה"ל )ס"ס‬ ‫‪ 220‬את מדידת רוב השילוש משערים ממקום יציאת העלים‬ ‫תרמה(‪.‬‬ ‫התחתונים ביותר‪ ,‬ורוב השילוש לכתחילה יש להקפיד שיהיה גם רוב‬ ‫‪ 213‬חזו"א סי' קמה ס"ק יא‪.‬‬ ‫הקנים וגם רוב שיעורו )עי' חזו"א סי' קמו ס"ק ח(‪.‬‬ ‫‪ 214‬בית יוסף )סי' תרמה(‪ ,‬מאמר מרדכי )שם ס"ק ד(‪ ,‬ואף שיתכן‬ ‫‪ 221‬התוספות )סוכה לב ע"ב ד"ה תלתא טרפי( כתבו שצריך שיהיו‬ ‫שנחלק העלה האמצעי או שהוא הימנק‪ ,‬בכל זאת אין לחוש‪ .‬אמנם יש‬ ‫העלים סמוכים ודבוקים זה בזה‪ ,‬וכן מבואר ברא"ש )שם פ"ג סימן ח(‬ ‫מהדרים להשתמש בלולב מזן 'דרי' שלא מצוי בו נחלק‪ ,‬וכן יש בו‬ ‫שכתב "ומיקרי שפיר כשהן סמוכין זה לזה בעיגול אחד שאין אחד נמוך‬ ‫פחות חשש הימנק‪ ,‬בשונה משאר הלולבים ]כגון אל עריש‪ ,‬בית שאן[‬ ‫מחבירו אף על פי שכל אחד בעוקצו"‪.‬‬ ‫שמצוי בהם יותר שהתיומת האמצעית פתוחה‪ .‬אך מן הדין אף בהם‬ ‫אין לחוש‪ ,‬כיוון שלדעת השו"ע הלולב כשר מעיקר הדין‪ ,‬וכן מפני שרוב‬ ‫מד‬ ‫שוים ממש‪] 222‬וראה בהערה הרחבה בעניין זה‪ ,[223‬ואף‬ ‫ספק אם יש בו חוט המקיף ‪ -‬שפיר דמי‪.‬‬ ‫סח‪ .‬שיעור אורכה שלש טפחים ]‪ 29‬ס"מ[‪ ,232‬ומחשבים‬ ‫האורך בלא העלים העליונים‪ .‬בשעת הדחק אפשר ליטול‬ ‫סב‪ .‬נראה שאם יש ג' טפחים משולשים‪ ,‬אף שהם לא‬ ‫ערבה שאורכה ‪ 24‬ס"מ‪.233‬‬ ‫ברצף‪ ,‬הוא בכלל מצוה מן המובחר‪.224‬‬ ‫סט‪ .‬לכתחילה מצוה מן המובחר ליטול ערבה שלא נשרו ממנה‬ ‫סג‪ .‬כאמור מצוה מן המובחר שלא יפול אף עלה אחד מן‬ ‫ההדס בתוך שיעורו ולכן יש להזהר בשעה שתוחבים את‬ ‫עלים כלל‪ ,‬ואם נשרו מקצת עלים כשר כל שנשארו רוב העלים‪.234‬‬ ‫ההדסים לתוך האגד‪ ,‬או בשעת הנענוע ‪ -‬שלא ישיר אפילו‬ ‫לכן צריך להזהר בשעה שתוחבים את הערבות לתוך‬ ‫‪.225‬‬ ‫עלה אחד‬ ‫האגד‪ ,‬או בשעת הנענוע ‪ -‬שלא ישיר אפילו עלה אחד‪.235‬‬ ‫סד‪ .‬הדס שאין ראשו של עלה מגיע לעוקצו של עלה‬ ‫ע‪ .‬מצוי מאד בערבה שעליה נשמטים ותלויים כלפי מטה‪,‬‬ ‫שמעליו‪ ,‬יש מחמירים לפוסלו‪ ,226‬אך להלכה כל שרובו‬ ‫ויש שמחמירים בזה‪ ,‬וראה הערה‪.236‬‬ ‫מכוסה בעלים כשר‪.227‬‬ ‫עא‪ .‬ערבה שיבשו רוב עליה עד שכלה מראה ירקות שבה‬ ‫סה‪ .‬יש מהדרים שעלי ההדס יעמדו זקופים באופן‬ ‫והלבינו פניה‪ ,237‬פסולה‪ .‬אמנם אם לא הלבינו פניה‪ ,‬אף‬ ‫שמכסים היטב את ההדס‪ ,‬אבל גם אם העלים נוטים‬ ‫שנפרך בציפורן – כשרה‪.238‬‬ ‫לצדדים ההדס כשר לכתחילה‪.228‬‬ ‫עב‪ .‬ערבה כמושה כשרה ולכתחילה טוב להחליפה‪.239‬‬ ‫סו‪ .‬הדס כמוש כשר‪ ,229‬ואמנם יבש באופן שיבשו שלשת‬ ‫העלים שבקן העליון‪ ,‬או שיבשו רוב העלים פסול‪ ,‬אך אינו‬ ‫עג‪ .‬ערבה שנקטם ראש עצה אפילו בכל שהוא פסולה‪,240‬‬ ‫מצוי כלל בהדסים שנקטפו השנה‪.230‬‬ ‫אבל קטימת העלים אינה פוסלת‪ ,‬ולכן אין חובה לקנות‬ ‫ערבה עם לבלוב‪.‬‬ ‫סז‪ .‬מצוי שישנם ענפים קטנים הגדלים בין עלי ההדס‪,‬‬ ‫ונהגו שלא להקפיד עליהם‪ ,‬אך לכתחילה נכון לקוטמם‬ ‫עד‪ .‬מעיקר הדין כל הערבות שעלים שבהם משוכים כנחל‬ ‫בערב יום טוב‪ .‬וזה רק בענפים קטנים‪ ,‬אבל מה מצוי‬ ‫וחודם חלק‪ ,‬ועלה שלהם אדום כשרים‪ ,241‬אולם ראוי להדר‬ ‫שישנם עלים קטנים מחוץ לשורות העלים‪ ,‬בזה אין חשש‬ ‫ליטול ערבות שגדלו סמוך לנחל‪.242‬‬ ‫כלל )ומה שמשמע במשנ"ב שם שאם יש עלים קטנים בין השורות זה בעיה‪,‬‬ ‫‪231‬‬ ‫הכוונה בתוך שילוש העלים‪ ,‬אבל בין שילוש לשילוש אין חשש כלל(‪.‬‬ ‫‪ 233‬שו"ע )סי' תרנ ס"א(‪.‬‬ ‫‪ 222‬בשם החזון איש )קה"י סוכה סימן כו(‬ ‫‪ 234‬דעת המגן אברהם שלכתחילה נכון שלא ליטול ערבה שנשרו‬ ‫‪ 223‬והנה עלי ההדס מתחלקים לג' חלקים‪] :‬א[ העלה עצמו ]ב[ גבעול‬ ‫מקצת עליה‪ ,‬ודעת האליה רבה שאף לכתחילה כשרה‪ .‬וכתב המשנה‬ ‫קטן שמחבר בין העלה לעץ ]ג[ בליטה הנמצאת בחיבור בין הגבעול‬ ‫ברורה )סי' תרמז ס"ק יא( שכאשר הערבות מצויות טוב להדר‬ ‫לעץ‪ .‬ונראה להקל שדי שהחוט המקיף יעבור בבליטה הנ"ל )אות ג‪,‬‬ ‫לכתחילה כדעת המג"א‪.‬‬ ‫שהיא רחבה יותר(‪ ,‬ואינו צריך לעבור בגבעול הנ"ל )אות ב‪ ,‬שהוא דק‬ ‫‪ 235‬שו"ע הרב )סימן תרמז ס"ה( וז"ל‪..." :‬ומכל מקום לכתחילה אין‬ ‫יותר(‪.‬‬ ‫לקח אותה אם אפשר לו בקל למצוא אחרת שלימה שלא נשרו מעליה‬ ‫עוד נראה להקל שלא צריך שקו הנמתח ייפגש בכל שלושת השורשים‪,‬‬ ‫כלום‪ ,‬שהשלימה היא מצוה מן המובחר"‪ .‬וכדלעיל גבי הדס סע' סג‪.‬‬ ‫אלא די שיהיה קו בין גבעול אחד לשני‪ ,‬וקו נוסף בין הגבעול השני‬ ‫‪ 236‬עי' בחזו"א )סי' קמו ס"ק לב‪ ,‬לה( מה שכתב בזה‪ ,‬ולמעשה המנהג‬ ‫לשלישי ]אע"פ שאין קו אחד המחבר בין הגבעול הראשון לשלישי[‪.‬‬ ‫להקל‪.‬‬ ‫‪ 224‬בבה"ל )סד"ה "ולעיכובא ברובו"( הביא את דברי הפרמ"ג‬ ‫‪ 237‬שער הציון )סימן תרמז אות ו(‪.‬‬ ‫והביכורי יעקב ומבואר מדבריהם שרוב ג"ט ע"י צירוף כשר הוא‪ ,‬ונראה‬ ‫שה"ה לעניין מצוה מן המובחר של ג"ט שלמים‪.‬‬ ‫‪ 238‬מקור דין זה בסי' תרמו ס"ז לגבי הדס‪ ,‬וה"ה לגבי ערבה‪.‬‬ ‫‪ 225‬ראה לעיל סע' ס ולהלן לגבי ערבה סע' סט‪.‬‬ ‫‪ 239‬בסוכה לג‪ :‬שנינו שערבה כמושה כשרה וכן הוא בשו"ע )סי' תרמז‬ ‫ס"ד(‪ ,‬ומשמע שכשרה בדיעבד‪ ,‬וכ"ה בערוה"ש )שם ס"ח(‪ ,‬וכ"נ‬ ‫‪ 226‬שערי תשובה )סימן תרמו( בשם מור וקציעה‪.‬‬ ‫לדעת המג"א )שם ס"ק ג( שמובא במשנ"ב )שם ס"ק יא(‪.‬‬ ‫‪ 227‬ביכורי יעקב )סי' תרמו( וכן דעת החזון איש )סימן קמו(‪.‬‬ ‫‪ 240‬סוכה לג‪ ,‬שולחן ערוך )סימן תרמז ס"ב(‪ ,‬בה"ל )סי' תרמה ס"ו ד"ה‬ ‫‪ 228‬סוכה לב‪' :‬ענף עץ עבות' – שענפיו חופים את עצו‪ ,‬רש"י ור"ן ורש"ש‬ ‫פסול‬ ‫שם‪ ,‬ביכורי יעקב )סי' תרמ ס"ק יא(‪.‬‬ ‫‪ 241‬רמב"ם )לולב פ"ז ה"ג( רא"ש )סוכה פ"ג הי"ג( שלחן ערוך )סימן‬ ‫‪ 229‬שלחן ערוך )סימן תרמו סעיפים ו‪,‬ח‪,‬י(‬ ‫תרמז ס"א(‪ .‬ועיין משנה ברורה )שם סק"ג(‪.‬‬ ‫‪ 230‬משנה ברורה )סי' תרמו ס"ק לא(‪ .‬והגדרת יבש‪ ,‬ראה להלן בדיני‬ ‫‪ 242‬חיי אדם )כלל קנ סק"ט( ביכורי יעקב )סימן תרמז סק"ב( קיצור‬ ‫ערבה סע' עא‪.‬‬ ‫שו"ע )סימן קלו ס"ה(‪.‬‬ ‫‪ 231‬סי' תרמו משנ"ב ס"ק לג‪ ,‬שעה"צ ס"ק לו‪ ,‬חזו"א סי' קמו ס"ק לא‪.‬‬ ‫‪ 232‬לפי שיעור חזו"א‪ ,‬עי' לעיל הערה ‪.119‬‬ ‫מה‬ ‫ספרד י"א שאין לחזור ולברך כשהייתה ערבה אחת‬ ‫כשרה‪.247‬‬ ‫עה‪ .‬יש הנוהגים לקנות המינים קודם יום הכיפורים כדי‬ ‫]ב[ בנוסח הברכה יש לחלק בין ב' אופנים‪:‬‬ ‫להוסיף זכויות ליום הדין‪ ,243‬ויש שהקפידו לקנות אחר יום‬ ‫הכיפורים כדי לרמז לנצחון בדין‪.244‬‬ ‫אם צריך לקנות או להשיג מאחר הדס או ערבה כשרים ‪-‬‬ ‫צריך לברך שוב 'על נטילת לולב' ]וביום הראשון גם‬ ‫עו‪ .‬יש להקפיד שיהיה המוכר נאמן שאכן המינים שלו הם‬ ‫'שהחיינו'[‪.‬‬ ‫ואינם גזולים‪ ,‬שאם היו גזולים אין יוצאים בהם ידי חובה‪.‬‬ ‫עז‪ .‬יקנה את המינים מכספו הפרטי ולא מכספי מעשר‪,‬‬ ‫אם היה לו הדס או ערבה כשרים סמוכים אליו‪ ,‬ואינו צריך‬ ‫ומנהג חסידים ואנשי מעשה להרבות בדמים כפי יכולתם‬ ‫להפסיק בכדי ליטלם – יטול את כל הד' מינים יחד‪ ,‬אך‬ ‫עבור קניית ארבעה מינים‪.245‬‬ ‫יברך רק 'על נטילת ערבה' או 'על נטילת עץ עבות' ]וביום‬ ‫עח‪ .‬בשנה זו‪ ,‬שיו"ט א' דסוכות חל בשבת‪ ,‬ונוטלים ד'‬ ‫הראשון גם 'שהחיינו'[‪ .248‬ובאופן זה‪ ,‬יש אומרים שלבני‬ ‫המינים רק בחוה"מ‪ ,‬אין דין "לכם"‪ ,‬ולכן לא צריך לעשות‬ ‫ספרד יש ליטול שוב את כל המינים יחד מבלי לברך‪,‬‬ ‫קניין בד' המינים‪ ,‬וכן אפשר לקנותם לכתחילה בכרטיס‬ ‫וראה הערה‪.249‬‬ ‫אשראי‪ ,‬צ'ק וכדומה‪ ,‬וכן אפשר לקנותם מקטן‪.‬‬ ‫יש להדגיש – שהאופנים שחוזרים ומברכים כאשר נמצא‬ ‫אחד המינים פסול‪ ,‬היינו דווקא כשהפסול הוא וודאי‬ ‫לכו"ע ]ופעמים רבות הפסולים שמגלים‪ ,‬אינם פוסלים‬ ‫טעויות בנטילת ד' המינים‬ ‫לכו"ע‪ ,‬וכמפורט בהערה‪.[250‬‬ ‫א‪ .‬שאלה‪ :‬מה דין אדם שבירך על הלולב ואח"כ ראה‬ ‫ב‪ .‬שאלה‪ :‬אדם גילה כי האתרוג שנטל היה הפוך‪ ,‬מה‬ ‫שחסר לו חלק מארבעת המינים‪ ,‬או שחלקם פסולים‪.‬‬ ‫דינו‪.‬‬ ‫תשובה‪] :‬א[ חסר הדסים או שחלקם פסולים ‪ -‬אם נטל‬ ‫תשובה‪ :‬אם כבר הניח את המינים מידיו‪ ,‬יחזור ויטלם‬ ‫הדס אחד כשר‪ ,‬אינו חוזר ומברך‪ ,‬אפי' אם השאר פסולים‬ ‫ויברך "על נטילת אתרוג" ]וביום הראשון גם 'שהחיינו'[‪,‬‬ ‫או שהוא ההדס היחיד שנטל‪ .‬אך אם כל ג' ההדסים פסולים‬ ‫ולבני ספרד י"א שיחזור ויטול ללא ברכה‪ .‬ואם עדיין היו‬ ‫]וכגון ששלושתם אינם משולשים ברובם[‪ ,‬חוזר ומברך‬ ‫המינים בידיו ]מיד לאחר סיום אמירת ההושענות[ – גם‬ ‫כדלהלן‪.‬‬ ‫לבני אשכנז יחזור ויטלם ללא ברכה‪.‬‬ ‫חסר ערבה או שהיא פסולה – אם נטל ערבה אחת כשרה‪,‬‬ ‫מקור‪ :‬כשהניח המינים מידיו‪ ,‬שוב אינו יכול לברך 'על‬ ‫או אפי' אם נטל ב' ערבות אך נשרו רוב עליה של אחת‬ ‫נטילת אתרוג"‪ ,‬ולכן יטול שוב בברכה‪.251‬‬ ‫מהערבות‪ ,‬ביום הראשון חוזר ומברך‪ ,‬כדלהלן‪ .246‬ולבני‬ ‫‪ ‬עלה האמצעי פתוח‪ ,‬וחוזרים לברך רק אם נפתחו רוב העלים‪,‬‬ ‫‪ 243‬מטה אפרים )סימן תרג ס"ה(‪.‬‬ ‫ורוב כל עלה ועלה‬ ‫‪ 244‬דרשות חתם סופר )ח"א עמ' לח(‪.‬‬ ‫‪ ‬אתרוג עם בלעטלאך‬ ‫‪ 245‬אלף המגן )סימן תרמח(‪.‬‬ ‫‪ ‬אתרוג חסר כל שהוא‪ ,‬וחוזרים לברך רק אם חסר כאיסר )קוטר‬ ‫‪ 246‬סי' תרנא ס"ק ג‪ ,‬ס"ק ו‪ ,‬ס"ק נו‪.‬‬ ‫של ‪ 3.3‬מ"מ(‪.‬‬ ‫‪ 247‬כה"ח סי' תרנא ס"ק ה‪.‬‬ ‫‪ ‬נקב באתרוג‪ ,‬כשאינו מפולש מעבר לעבר‪.‬‬ ‫‪ 248‬סי' תרנא ס"ק נו‪.‬‬ ‫פסולים שלא חוזרים ומברכים עליהם במשך השבוע‪:‬‬ ‫‪ 249‬כה"ח שם ס"ק קכג‪-‬קכד‪ ,‬וכתב שם שאם דיבר דברים אחרים‬ ‫‪ ‬ערבה‪/‬הדס שנשרו רוב העלים )לעניין ערבה‪ ,‬סי' תרמז ס"ק י(‪.‬‬ ‫שאינם מעניין הד' מינים‪ ,‬חוזר ומברך ברכה זו‪ ,‬אך למעשה אין לברך‬ ‫‪ ‬לולב שנחלקה התיומת‪ ,‬וכן הימנק‪.‬‬ ‫וכד;ברי הברכ"י שם ס"ק ט וכה"ח ס"ק קכב שאף אם דיבר‪ ,‬לא יברך‪,‬‬ ‫‪ ‬אתרוג שניטל העוקץ או הפיטם‪.‬‬ ‫אמנם בבה"ל שם ד"ה ואם סח הכריע שבדיבר חוזר ומברך‪.‬‬ ‫‪ ‬נקודות שחורות באתרוג‪.‬‬ ‫‪ 250‬פסולים שלא חוזרים ומברכים עליהם ביום הראשון‪:‬‬ ‫פסולים שחוזרים ומברכים עליהם כל שבעה‪:‬‬ ‫‪ ‬כשיש הדס אחד כשר‪ ,‬אפי' אם ב' ההדסים האחרים פסולים‬ ‫‪ ‬הדס שרובו לא משולש )סי' תרמו ס"ג‪ ,‬בה"ל שם ס"א(‬ ‫‪ ‬נקטם ראש הלולב‪/‬הדס‪/‬ערבה‪.‬‬ ‫‪ ‬פחות מכביצה לפי השיעור הקטן‪ ,‬וכך היה מתחילת ברייתו )סי'‬ ‫‪ ‬יבש התיומת בלולב‪ ,‬וחוזרים לברך רק אם יבשו רוב העלים‬ ‫תרמח סע' כב‪ ,‬בה"ל שם(‪.‬‬ ‫באופן שנפרכים בציפורן‪ ,‬וזהו דבר שלא מצוי כלל‪.‬‬ ‫‪ 251‬עי' תוס' )סוכה לט‪ ,(.‬משנ"ב )סי' תרנא ס"ק מא(‪ ,‬ביכורי יעקב )שם‬ ‫‪ ‬היבשות הפוסלת בהדס וערבה היא רק אם רוב העלים הלבינו‪,‬‬ ‫ס"ק כ(‪ ,‬ערוה"ש )שם סע' יג(‪.‬‬ ‫ונפרכים בציפורן‪.‬‬ ‫מו‬ ‫אמנם יש לדון שבאופן שהוסיף סכך רק לשם צניעות לאחר‬ ‫ג‪ .‬שאלה‪ :‬אין לו ארבעת המינים בזמן אמירת הלל‪.‬‬ ‫שכבר סיכך את הסוכה‪ ,‬הרי זה כמוסיף סכך פסול על סכך‬ ‫האם ימתין ויאמר הלל כשיהיו לו ד' מינים‪ ,‬או שיאמר‬ ‫כשר‪ ,‬ודינו כסכך פסול )כמבואר בסי' תרכו(‪.‬‬ ‫הלל עם הציבור‪ ,‬ויטול לאחמ"כ במשך היום‪.‬‬ ‫ו‪ .‬שאלה‪ :‬האם יש בעיה לבכך בסכך צבוע‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬יאמר הלל עם הציבור‪ ,‬ואח"כ יטול את ד' המינים‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬סכך צבוע כשר‪ ,‬שכיון שהצבע עשוי לנוי‪ ,‬הרי הוא‬ ‫מקור‪ :‬יש לדון שצריך לומר את ההלל דווקא עם ד' המינים‪,‬‬ ‫בטל לסכך‪ .‬ואם אין בצבע ממשות‪ ,‬הוא בטל אף אם אינו‬ ‫כמבואר בגמ' )פסחים צה‪ ,‬קיז( "אפשר ישראל נוטלים את‬ ‫לנוי‪.‬‬ ‫לולביהן‪ ,‬ואין אומרים הלל ]בתמיה["‪ .‬וכן מבואר בשו"ע )סי'‬ ‫ז‪ .‬שאלה‪ :‬הרוח הגביהה את הסכך‪ ,‬וחזר למקומו‪ .‬האם‬ ‫תרנב ס"א( שעיקר מצוות נטילת לולב הוא בשעת ההלל‪.‬‬ ‫הסוכה כשרה‪.‬‬ ‫אך למעשה נראה שיש לומר את ההלל עם הציבור‪ ,‬כיון‬ ‫תשובה‪ :‬אם הסכך נשאר מעל מקום הסוכה‪ ,‬אף‬ ‫שיש מעלה לומר הלל עם הציבור )משנ"ב סי' תפח סק"ג(‪ ,‬וכן‬ ‫שהתרומם מעל גובה ג"ט‪ ,‬לא צריך להגביהו‪ ,‬כיוון שלא‬ ‫משום שההלל הוא חלק מתפילת שחרית‪ ,‬ויש להסמיכו‬ ‫נתבטל ממנו שם סכך‪ ,‬ועוד שיש להכשירו מדין 'גוד אסיק'‪.‬‬ ‫לתפילה‪) ,‬כמבואר בבה"ל ריש סי' תכב‪ ,‬ובשו"ת מהרש"ם ח"א סי' א‪ ,‬וכ"ה‬ ‫אולם מחצלת שזזה ממקומה לצד באופן שהסוכה נפסלה‪,‬‬ ‫להדיא בלקט יושר סימני לולב לדרשה(‪.‬‬ ‫ולאחמ"כ חזרה למקומה‪ ,‬צריך להגביה את המחצלת‪.‬‬ ‫סוכות‬ ‫ח‪ .‬שאלה‪ :‬האם בשבת וביו"ט מותר לפתוח את גגון‬ ‫ד‪ .‬שאלה‪ :‬מהם סדר התפילות לאדם שצריך להתפלל‬ ‫שמעל הסוכה‪ ,‬המחובר ע"י צירים או חבלים‪.‬‬ ‫תפילת תשלומין של שחרית ביו"ט או בחול המועד‬ ‫תשובה‪ :‬מותר )מפני שהסוכה כבר קיימת‪ ,‬ורק מוריד או מחזיר את הגגון שמעל(‪.‬‬ ‫]וכגון אדם שהתעורר אחר חצות וכדומה[‪.‬‬ ‫ט‪ .‬שאלה‪ :‬האם בשבת וביו"ט מותר לפרוס ניילון על‬ ‫תשובה‪ :‬מנחה‪ ,‬תשלומין של שחרית‪ ,‬ולאחמ"כ יאמר הלל‬ ‫הסכך‪ ,‬מפני הגשמים‪.‬‬ ‫ומוסף ]אם עדיין לא אמרם[ )פרטים נוספים בקו בית ההוראה‪ ,‬שלוחה‬ ‫תשובה‪ :‬מותר לפרוס ניילון על הסכך ]בין מעליו ובין‬ ‫‪.(56/6‬‬ ‫מתחתיו[ בשבת ויו"ט כדי שלא ייהרסו הקישוטים מפני‬ ‫ה‪ .‬שאלה‪ :‬המסכך בסכך רב כדי שלא יראוהו השכנים‬ ‫הגשמים‪ ,‬אך ייזהר שלא להזיז את הסכך בידיו‪ ,‬משום‬ ‫מעליו‪ ,‬האם בכך הסוכה נחשבת לשם צניעות‪,‬‬ ‫שהוא מוקצה )משנ"ב סי' תרכט ס"ק נח‪ ,‬שעה"צ ס"ק פד‪ ,‬משנ"ב סי' תרמ‬ ‫ופסולה‪.‬‬ ‫ס"ק כה‪ .‬מה שכתבנו במותר לפרוס‪ ,‬הוא דווקא תוך ג' טפחים לסכך(‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬הסוכה כשרה‪.‬‬ ‫אף אם מטלטל את הסכך בגופו ]כגון ע"י המרפק או‬ ‫הרגל‪ ,‬לסוברים שאין בזה איסור טלטול מוקצה[‪ ,‬יש בזה‬ ‫מקור‪ :‬צריך לעשות סוכה לשם צל ]דהיינו כדי להגן‬ ‫איסור בונה )עי' פמ"ג סי' תרכו משב"ז סק"ח‪ ,‬הובא במשנ"ב שם‪ ,‬ובפמ"ג‬ ‫מהחמה או מהגשם והקור[‪ ,‬אך סוכה לשם צניעות ]דהיינו‬ ‫סי' שטו א"א סק"א‪ ,‬ביכור"י סי' תרלז בתוספת ביכורים(‪ ,‬ולכן אסור‬ ‫שמסכך כדי שלא יראוהו או ישמעוהו השכנים[‪ ,‬פסולה‪.‬‬ ‫להגביה אף מקצת מהסכך ע"י ישראל כדי לפרוס את‬ ‫והנה כתב הגר"ז )ריש סי' תרכו( שסוכה נעשית גם לשם צל וגם‬ ‫הניילון‪.‬‬ ‫לצניעות פסולה )ועי' מג"א סי' תרלה ס"ק א‪ ,‬שו"ת חלקת יואב מהדו"ת‬ ‫ישיבה תחת הניילון המונח תוך ד' טפחים לסכך‪ :‬אם זהו‬ ‫סוס"י ג‪ ,‬שו"ת אבנ"ז סי' תעד(‪ ,‬ולפי"ז בנדון דידן‪ ,‬ששם סכך גם‬ ‫ניילון נאה ]כגון יריעה מודפסת לקישוט[‪ ,‬יש מקילים שאפשר לשבת‬ ‫לשם צל וגם לשם צניעות‪ ,‬הסוכה פסולה‪ .‬אמנם נראה שכל‬ ‫תחתיו‪ .‬אבל אם הניילון אינו נאה ]וכגון שפורס מפת ניילון רגילה[ ‪-‬‬ ‫דבריו הוא רק כאשר היה מסכך לשם צניעות גם לולא‬ ‫אף שיש מכשירים את הסוכה‪ ,‬מ"מ אין לברך בסוכה זו‬ ‫מצות סוכה‪ ,‬אך בנדון דידן שלולא מצות סוכה לא היה‬ ‫'לישב בסוכה'‪.‬‬ ‫מסכך לשם צניעות‪ ,‬הסוכה כשרה‪ .‬ובפרט שרבים חולקים‬ ‫על הגר"ז‪ ,‬וסוברים שאם מתכוון גם לשם צל וגם לשם‬ ‫י‪ .‬שאלה‪ :‬האם בשבת מותר לטאטא את רצפת הסוכה‪.‬‬ ‫צניעות‪ ,‬הסוכה כשרה )עי' לבוש סי' תרלה‪ ,‬ספר החיים סי' תרלו‪ ,‬חזו"א‬ ‫תשובה‪ :‬מותר לטאטא את רצפת הסוכה‪ ,‬גם כשהיא בחצר‬ ‫סי' קנ ס"ק ו(‪.‬‬ ‫הבנין‪ ,‬ובלבד שתהא מרוצפת‪.‬‬ ‫מז‬ ‫בחומש )ואין להפסיק כל ג' פסוקים‪ ,‬מפני שאז יצא שיצטרכו להפסיק תוך ג'‬ ‫מקור‪ :‬מותר לטאטא בתים מרוצפים )סי' שלז(‪ ,‬ואף לדעת‬ ‫פסוקים לפרשה פתוחה או סתומה‪ ,‬ואין לעשות כן )סי' קלח(‪ .‬ואף שבעליית ראשון‬ ‫הרמ"א שמחמיר‪ ,‬בזמננו שרוב הבתים מרוצפים‪ ,‬מותר‬ ‫יש מספיק פסוקים‪ ,‬שיהיה אפשר לעצור לאחר ג' פסוקים ושלא יהיה תוך ג' פס'‬ ‫לטאטאם )בה"ל שם(‪ .‬אבל אסור לטאטא חצר‪ ,‬אפילו אם היא‬ ‫לפרשה פתוחה‪ ,‬אעפ"כ נהגו לעלות רק חמישה קרואים(‪.‬‬ ‫מרוצפת‪ ,‬כיון שאין רוב החצרות מרוצפות‪ .‬ולפי זה היה‬ ‫נראה שאסור לטאטא את רצפת הסוכה וכדין חצר‬ ‫אך בפעמים הנוספות שקוראים "וזאת הברכה"‪ ,‬יש‬ ‫מרוצפת‪ .‬אולם למעשה נראה שכיון שבסוכות הבית הוא‬ ‫הסוברים שמותר להפסיק כל שלושה פסוקים‪ ,‬אע"פ‬ ‫הסוכה‪ ,‬ובה גרים‪ ,‬הרי דינה כבית מרוצף ולא כחצר‬ ‫שנכנס תוך ג' פס' לפרשה פתוחה או סתומה )עי' תוס' מגילה‬ ‫מרוצפת ]ויש לדון אם די בשטיח או כל כיסוי אחר כדי להחשיבה מרוצפת )עי'‬ ‫כב‪ .‬ד"ה אין‪ ,‬אולם עי' מג"א סי' קלח סק"ב שמבואר שאין להקל בזה(‪.‬‬ ‫סי' שלח ס"ק כ([‪.‬‬ ‫טו‪ .‬שאלה‪ :‬כשמעבירים ספר תורה מאחד לשני‪ ,‬באיזה‬ ‫יא‪ .‬שאלה‪ :‬האם מותר לברך מול צינור ביוב שבסוכה‪.‬‬ ‫יד נותנים ומקבלים‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬מותר )כיון שאין ריח רע‪ ,‬והצואה‪/‬המי רגליים זורמים מיד החוצה‪,‬‬ ‫תשובה‪ :‬אם עושה זאת ביד אחת‪ ,‬יעשה ביד ימין‪ ,‬ואף איטר‬ ‫אין דינו כגרף של רעי(‪.‬‬ ‫יד צריך לעשות כן )מס' סופרים פ"ג ה"י‪ ,‬משנ"ב סי' רפב סק"א(‪.‬‬ ‫יב‪ .‬שאלה‪ :‬האם יציאה מהבית לסוכה ]ולהיפך[‪,‬‬ ‫טז‪ .‬שאלה‪ :‬מהו סדר קריאת התורה בשמחת תורה‪,‬‬ ‫נחשבת ל"שינוי מקום"‪ ,‬וצריך לחזור ולברך שוב‪.‬‬ ‫וכיצד ינהגו במקומות שאין שלושה ספרי תורה‪.‬‬ ‫תשובה‪] :‬א[ אם הסוכה נמצאת בחצרו הפרטית‪ ,‬או‬ ‫תשובה‪ :‬משאירים שלושה ספרי תורה מחוץ לארון‪ .‬בספר‬ ‫במרפסת ביתו ‪ -‬מותר לעבור לכתחילה )שכיון שרגילים לעבור‬ ‫הראשון קוראים וזאת הברכה‪ ,‬לאחר הקריאה לא אומרים‬ ‫ביניהם‪ ,‬הרי זה נחשב כמי שכיוון מראש לעבור מחדר לחדר‪ ,‬שמותר לכתחילה(‪.‬‬ ‫חצי קדיש‪ ,‬ומניחים על הבימה את הס"ת השני ]של‬ ‫בראשית[‪ ,‬ומגביהים ]רבים נוהגים להגביה הפוך[ וגוללים‬ ‫]ב[ אם הסוכה נמצאת בשטח משותף ]כגון בחצר או גג‬ ‫את הס"ת הראשון ]של וזאת הברכה[‪ .‬לאחמ"כ קוראים‬ ‫הבנין[ ‪ -‬אם בדרך מהבית לסוכה צריך לצאת תחת כיפת‬ ‫בס"ת השני בפרשת בראשית‪ .‬לאחר קריאת בראשית‪,‬‬ ‫השמיים‪ ,‬הרי זה נחשב שינוי מקום ]כאשר לא רואים זה את‬ ‫מניחים על הבימה את הס"ת השלישי ]אך את הס"ת‬ ‫זה[‪ .‬אך אם לא צריך לצאת תחת כיפת השמיים ]וכגון‬ ‫הראשון ל"צ להניח[‪ ,‬חצי קדיש‪ ,‬מגביהים וגוללים את‬ ‫שהסוכה צמודה לפתח הגג‪/‬הבנין[‪ ,‬אין זה נחשב שינוי‬ ‫הס"ת השני ]של בראשית[‪ ,‬וקוראים מפטיר )משנ"ב סי' קמז‬ ‫מקום‪ ,‬ואינו חוזר ומברך שוב‪.‬‬ ‫ס"ק כז(‪ .‬בני ספרד נוהגים לומר קדיש גם לאחר הספר‬ ‫שמחת תורה‬ ‫השלישי‪.‬‬ ‫יג‪ .‬שאלה‪ :‬האם אפשר להעלות לתורה כמה אנשים‬ ‫כשיש רק שני ספרי תורה‪ :‬לאחר שסיימו לקרוא בספר‬ ‫יחד באותה עליה ]כלומר‪ ,‬שיברכו יחד את הברכות וכו'[‪.‬‬ ‫הראשון וזאת הברכה‪ ,‬יגללו אותו ]בזמן אמירת הרשות‬ ‫לחתן בראשית[ לפרשת פנחס‪ ,‬ורבים נוהגים גם להגביהו‬ ‫תשובה‪ :‬אף שיש מקילים שכמה אנשים יעלו ויברכו ביחד‪,‬‬ ‫]כשהוא כבר גלול לפרשת פנחס[‪ ,‬ויגללוהו‪ .‬אח"כ קוראים‬ ‫אך לכתחילה יש רק לאחד מהם לברך והשאר ישמעו ויצאו‬ ‫בראשית בס"ת השני‪ .‬ולאחמ"כ יניחו על הבימה את הס"ת‬ ‫ממנו‪ .‬כמו כן אפשר שאחד יברך את הברכה הראשונה‬ ‫הראשון‪ ,‬חצי קדיש‪ ,‬הגבהה וגלילה לס"ת השני‪ ,‬ויקראו‬ ‫ויוציא את חברו‪ ,‬והשני יברך את הברכה האחרונה ויוציא‬ ‫מפטיר בס"ת הראשון‪.‬‬ ‫את הראשון )סי' תרסט ס"ק יב(‪.‬‬ ‫כשיש רק ספר תורה אחד‪ :‬קוראים וזאת הברכה‪ ,‬גוללים‬ ‫יד‪ .‬שאלה‪ :‬האם אפשר לחלק את העליות באופן שבכל‬ ‫לבראשית בזמן אמירת ה"מי שברך" והרשות לחתן‬ ‫עלייה יקראו רק ג' פסוקים ]ולא כחלוקת העליות שבחומש[‪.‬‬ ‫בראשית‪ ,‬קוראים בראשית‪ ,‬חצי קדיש‪ ,‬גוללים לפרשת‬ ‫תשובה‪ :‬בפעם הראשונה שקוראים "וזאת הברכה"‪ ,‬יש‬ ‫פנחס )שערי אפרים שער ח סע' סו(‪.‬‬ ‫להעלות חמישה קרואים כחלוקת העליות המופיעה‬ ‫יוסף ראובן אוסטר הי"ו‬ ‫‪0733-260-800‬‬ ‫רוני ליקר הי"ו‬ ‫‪6191265@gmail.com‬‬ ‫מח‬