gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עלים · Alim — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: עלים · Alim

שבוע: סוכות (2026-09-21)

עלים · Alim — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫עלון שבועי משלחן‬ ‫מערכת מכון עלה זית‬ ‫שנה שביעית‪ :‬גליון ג | חג הסוכות | ט"ו תשרי ה'תשפ"ז‬ ‫כל מי שיגיע לולבי לידו‬ ‫ע"פ ספר קרבן אליצור על הלכות ברירה‪ ,‬מאת‬ ‫עלה ברירה‬ ‫חג ה'‬ ‫ע"פ ספר רוח אליהו‪ ,‬מאמרי חכמה ומוסר על המועדים‪,‬‬ ‫עלה חג‬ ‫הגאון רבי מנצור מרזוק זצ"ל‪ ,‬נדפס ע"פ דפו"ר במהדורה מתוקנת ומשוכללת‪ ,‬ע"י‬ ‫משיחותיו של הגאון רבי אליהו שוויי זצ"ל ראש ישיבת פילאדעלפיא‬ ‫הרב בנימין שפיגעל שליט"א‬ ‫והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלם ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה' צבאות ולחג‬ ‫כתב הרשב"א (שו"ת הרשב"א ח"ד סימן קנג) וז"ל‪ ,‬אם עשתה שליח‬ ‫את חג הסכות‪ .‬והיה אשר לא יעלה וגו'‪ ,‬תהיה המגפה אשר יגף ה' את הגוים אשר לא יעלו לחג את חג‬ ‫[לקבל את גיטה ואמרה] האשה כל מי מכם שירצה הבעל ליתנו לו‬ ‫הסכות (הפטרת יום א' דסוכות – זכריה יד‪ ,‬טז‪-‬יח)‪.‬‬ ‫יהא שליח לקבלה‪ ,‬בזה אין ברירה‪ ,‬כענין לאיזו שארצה אגרש בו‬ ‫דאין ברירה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫מבואר שהגוים יענשו על שלא עלו לחוג את חג הסוכות‪ .‬וצריך להבין מה נשתנה חג זה משאר‬ ‫החגים‪ ,‬למה גם הגוים נתבעים על שמחת חג הסוכות‪.‬‬ ‫וקשה לי על הרשב"א‪ ,‬דמשנה שלימה שנינו בפרק לולב וערבה (סוכה‬ ‫ונראה לבאר‪ ,‬שאנו רואים שחג הסוכות נחגג בשמחה גדולה יותר משאר החגים‪ ,‬ובו היתה שמחת בית‬ ‫מב‪ ,‬ב) דקתני‪ ,‬מצות לולב כיצד‪ ,‬יום טוב הראשון שחל להיות בשבת‪,‬‬ ‫השואבה בבית המקדש שממנה היו יכולים לשאוב רוח הקודש (ירושלמי סוכה פ"ה ה"א)‪ .‬לכאורה‬ ‫מוליכים לולביהם להר הבית וכו'‪ ,‬ומלמדים אותם לומר כל מי שיגיע‬ ‫צריך להבין זאת‪ .‬הרי בפשטות מצות השמחה בחג הסוכות היא אותה מצוה שיש בשאר המועדים‪,‬‬ ‫לולבי לידו הרי הוא לו במתנה‪ .‬למחר משכימים ובאים והחזנים זורקים‬ ‫ומה המיוחד בשמחת חג הסוכות ששואבים הימנה רוח הקודש?‬ ‫אותם לפניהם כו' [ע"כ]‪ .‬הרי לך דמהני לומר כל מי שיגיע לולבי לידו‬ ‫הרי הוא לו במתנה‪ ,‬ואף על פי שאינו מבורר למי יגיע‪ .‬והטעם כמו‬ ‫ראיתי שהאלשיך (ויקרא כג‪ ,‬לג‪-‬לט) מדייק שבחג הסוכות כתוב אחרת מבשאר החגים‪ .‬בפסח נאמר‬ ‫שכתב מוהרי"ט בתשובה (ח"ב חושן משפט סימן כב) וז"ל הצריך‬ ‫(שם‪ ,‬ה) פסח לה׳‪ ,‬בחג הביכורים נאמר (שם‪ ,‬יז) ביכורים לה׳‪ ,‬ואילו בסוכות כתוב (שם‪ ,‬לט) אך בחמשה‬ ‫לענינינו‪ ,‬ובהא דכתיבנא מתישבה ההיא דפרק לולב וערבה ומלמדים‬ ‫עשר יום לחודש השביעי וגו׳ תחוגו את חג ה׳‪ .‬חג זה לא נקרא חג לה׳‪ ,‬אלא חג ה'‪ .‬מה ההבדל?‬ ‫אותם כו'‪ ,‬והרי בשעה שהתנה עמו אינו מבורר‪ ,‬אלא משום דאיהו‬ ‫מבאר האלשיך כי בפסח ושבועות החג הוא של ישראל‪ ,‬שהם חוגגים ושמחים על הטובות שהיטיב‬ ‫לא גמר ומקנה מהשתא‪ ,‬שאם למחר מכיר שלו נוטלו ואם בא אחר‬ ‫עמהם הקב״ה והמעלות הנשגבות שחנן אותם בהם – בפסח הוציאם הקב״ה מעבדות לחירות ולקח‬ ‫ללוקחו מעכב על ידו ויכול לחזור בו קודם שיגיע לידו‪ ,‬ואינו מזכהו‬ ‫אותם לו לעם‪ ,‬ובשבועות בחר בהם מכל העמים ונתן להם את תורתו – והקב״ה חוגג עמהם וקורא‬ ‫אלא לאחר שיגיע לידו‪ ,‬ובאותה שעה מבורר הוא שבא לידו‪ ,‬יע"ש‪.‬‬ ‫אותם מקרא קודש לכבודם של ישראל‪ .‬אבל חג הסוכות הוא חג ה׳‪ ,‬חגו של הקב״ה‪ ,‬שחוגג ושמח על‬ ‫הן אמת שראיתי בירושלמי (סוכה פ"ד ה"ב) עלה דהא מתני' דסוכה‬ ‫השלמת תכלית כוונתו‪.‬‬ ‫דקאמר הכי‪ ,‬רבי יעקב דרומיא בעי‪ ,‬מתני' דלא כרבי דוסא‪ ,‬דרבי דוסא‬ ‫הרי תכלית כוונתו יתברך בבריאת העולם היתה שהאדם בקיימו תורת ה׳ ומצוותיה יתקדש ויזדכך עד‬ ‫אמר‪ ,‬בשחרית אדם צריך לומר כל מה שילקטו עניים היום מן העומרים‬ ‫ששכינתו ית׳ תשרה בקרבו‪ .‬המלאכים בשעתו התנגדו לבריאת האדם‪ ,‬ושוב במתן תורה חזרו ואמרו‬ ‫הפקר הרי הוא הפקר‪ ,‬ורבי יהודה אומר לעתותי ערב כו'‪ .‬והנה לכאורה‬ ‫(תהלים ח‪ ,‬ה) מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו (עי׳ סנהדרין לח‪ ,‬ב; שבת פח‪ ,‬ב)‪ ,‬ואחר כך‬ ‫נראה דטעות סופר נפל במה שאמרו מתני' דלא כרבי דוסא‪ ,‬וצריך‬ ‫כשחטאו ישראל בעגל היה נראה לכאורה שטענת המלאכים היתה צודקת‪ ,‬כי הנה ברא ה׳ את האדם‬ ‫לומר מתני' כרבי דוסא‪ .‬ולפי זה נמצא דס"ל להירושלמי בכהאי גוונא‬ ‫ונתן לו את התורה‪ ,‬והוא נכשל ["ער איז דורכגעפאלן"]‪ ,‬ולא נתקיימה תכלית כוונתו יתברך‪ .‬אבל‬ ‫שאומר כל מי שיגיע לולבי לידו הרי הוא לו במתנה‪ ,‬דתלוי ביש ברירה‬ ‫לאחר יום כיפור‪ ,‬כשנתכפר להם החטא‪ ,‬וחזרו וקיבלו לוחות שניות‪ ,‬ונצטוו לעשות משכן להשרות‬ ‫ואין ברירה‪ ,‬והך מתני' אתיא כרבי דוסא דאמר יש ברירה‪ ,‬דהרי קאמר‬ ‫שכינתו בתוכם‪ ,‬אז נתקיימה תכלית כוונתו ית׳‪ ,‬הן בבריאת‬ ‫דמתני' כרבי דוסא‪ ,‬ובש"ס מוקמינן ליה דרבי דוסא ס"ל דיש ברירה‪.‬‬ ‫העולם והן בנתינת התורה‪ ,‬והיתה שמחה גדולה לפניו‪ .‬וזה‬ ‫ונמצא להירושלמי דאפילו שמתנה שלאחר שיתברר יחול‪ ,‬אפילו הכי‬ ‫הוא חג הסוכות‪ ,‬חג ה׳‪ ,‬כאילו הקב״ה חוגג על שנשלמה תכלית‬ ‫לא מהני אלא למאן דאמר יש ברירה‪[ .‬א‪.‬ה‪ .‬ראה פירוש הפני משה‬ ‫כוונתו‪ ,‬ואנו חוגגים את חגו ושמחים בשמחתו‪.‬‬ ‫בירושלמי‪ ,‬ולדידיה אינו תלוי כלל ביש ברירה ואין ברירה‪].‬‬ ‫לפי זה אפשר להבין מדוע הגוים יהיו נתבעים ונענשים על אשר‬ ‫וצריך לומר דס"ל דכיון דבשעת האמירה אינו מבורר לא מהני‪ .‬ובכן‬ ‫לא יעלו לחוג את חג הסוכות‪ .‬כיון שחג הסוכות הוא חג ה׳‪ ,‬חגו‬ ‫לא קשיא אהרשב"א מהך מתני'‪ ,‬דאדרבא מהך מתני' יש להוכיח‬ ‫ושמחתו של הקב״ה ‪ -‬שנשלמה תכלית הבריאה‪ ,‬ממילא יש גם‬ ‫כמו שכתב הרשב"א‪ ,‬דהא מוקי לה הירושלמי כמאן דאמר יש‬ ‫עליהם תביעה‪ ,‬מדוע לא הגיעו לחוג את חג ה'‪ .‬כל מי שיש לו‬ ‫ברירה‪ ,‬ואם כן הוא הדין באמרה האשה למי מכם שירצה הבעל‬ ‫צלם אלקים יש לו שייכות לה׳‪ ,‬ועליו לבוא ולשמוח בשמחתו‬ ‫דתלוי ביש ברירה ואין ברירה‪.‬‬ ‫של הקב״ה‪.‬‬ ‫הג"ר אליהו שוויי זצ"ל עם יבלחט"א‬ ‫הזמנים לעיר לייקוואוד יצ"ו‪ ,‬נערכו ע"י הרב משה ברוך קופמאן שליט"א‬ ‫הג"ר שמואל קמנצקי שליט"א‬ ‫מוצאי יו"ט‬ ‫יום ב' דסוכות‬ ‫יום א' דסוכות ‪ -‬שבת‬ ‫ערב שבת וערב סוכות‬ ‫‪6:45‬‬ ‫שקיעת החמה‬ ‫‪8:00‬‬ ‫צאת הכוכבים למוצ"ש ע"ב דקות‬ ‫‪7:28‬‬ ‫צאת הכוכבים‬ ‫‪12:48‬‬ ‫חצות היום (להתחלת סעודה)‬ ‫‪7:26‬‬ ‫זמן כוכבים קטנים רצופים‬ ‫‪8:08‬‬ ‫צאה"כ ר"ת לחשבון ‪ 16‬מעלות‬ ‫)‪9:07/(9:12‬‬ ‫סו"ז קרי"ש מג"א לפי האופק‬ ‫‪3:48‬‬ ‫ט' שעות (להתחלת סעודה)‬ ‫(‪ 8.5‬מעלות)‬ ‫(במוסגר‪:‬לפי ע"ב דקות שוות)‬ ‫‪7:58‬‬ ‫)‪ 9:08/(9:12‬ע"ב דקות‬ ‫סו"ז קרי"ש מג"א לפי האופק‬ ‫‪9:48‬‬ ‫סוף זמן קר"ש לדעת הגר"א והגר"ז‬ ‫‪6:30‬‬ ‫הדלקת נרות (‪ 18‬דקות)‬ ‫(במוסגר‪:‬לפי ע"ב דקות שוות)‬ ‫‪8:06‬‬ ‫צאה"כ ר"ת לחשבון ‪ 16‬מעלות‬ ‫‪9:48‬‬ ‫סוף זמן קר"ש לדעת הגר"א והגר"ז‬ ‫‪3:47‬‬ ‫ט' שעות (לכתחילה)‬ ‫‪6:48‬‬ ‫שקיעת החמה (צריך להחמיר ב' דקות)‬ ‫‪6:49‬‬ ‫נץ החמה יום א' (לנטילת לולב)‬ ‫‪10:48‬‬ ‫סוף זמן תפילה להגר"א‬ ‫‪6:47‬‬ ‫שקיעת החמה‬ ‫‪7:06‬‬ ‫צאת הכוכבים להגאונים (לערבית)‬ ‫‪e: publish@alehzayis.com | t: 732.513.3466 | w: alehzayis.com | f: 732.865.7002‬‬ ‫הוא אך ורק למנהג האשכנזים שאומרים סליחות רק‬ ‫מד' ימים קודם ראש השנה‪ .‬אולם בני עדות המזרח‬ ‫שהדפסתם אשתקד בגליון סוכות בשם מרן הגרא"י‬ ‫סאלאווייציק שליט"א ראש ישיבת בריסק‪ ,‬עיי"ש כי‬ ‫ביטול שופר מפני גזירה‬ ‫דרבה‪ ,‬ומצות קביעות‬ ‫קול עלה‬ ‫שנוהגים לקום באשמורת ולומר סליחות כבר מראש‬ ‫אין כאן המקום להאריך‪ ,‬שלפי דבריו [וכ"ה לכאורה‬ ‫בסוכה‬ ‫חודש אלול‪ ,‬לדידהו הסליחות אינן שייכות כלל ליום‬ ‫לפי"ד הר"ן המצוין שם] נמצא שאע"פ דקיי"ל‬ ‫א‪ .‬התענגתי בדברות מורינו הגה"צ ר' דוד‬ ‫תענית‪ ,‬שהרי לא מצאנו ענין להתענות כל חודש‬ ‫כחכמים דאדם יוצא יד"ח בסוכתו של חבירו (סוכה‬ ‫ברעסלויער שליט"א בגליון ראש השנה‪ ,‬ויפה חקר‬ ‫אלול‪.‬‬ ‫כז‪ ,‬ב)‪ ,‬ה"מ לענין המצוה לאכול בסוכה בליל ט"ו‪,‬‬ ‫שם אי גזרו חז"ל שבר"ה שחל בשבת לא יקיימו‬ ‫ומובן לנו מזה לשון משונה שכתב הרמ"א‪ ,‬שעל דברי‬ ‫וכן לענין שאר דברים שחייב לעשותם בסוכה במשך‬ ‫המצוה דתקיעת שופר ובטלוה‪ ,‬או שמא גזרו שלא‬ ‫המחבר (סימן תקפא סעיף א) שנוהגים לקום מר"ח‬ ‫כל ימי החג‪ ,‬אבל מ"מ בר מן דין ישנה מצוה נוספת‬ ‫תדחה מצות שופר את השבות דתקיעה‪ .‬שבזה תליא‬ ‫אלול‪ ,‬הקדים הרמ"א שמנהג בני אשכנז אינו כן‪ ,‬ורק‬ ‫[וחיובית‪ ,‬לא קיומית גרידא] על כל אדם מישראל‬ ‫מש"כ הגרעק"א שבעבר ותקע קיים מצות תקיעת‬ ‫עומדים באשמורת ביום א' שלפני ר"ה‪ .‬ולשון זה‬ ‫שתהיה לו סוכה משלו ולשם יוציא כל כלי ביתו כדי‬ ‫שופר אלא דעבר על שבות דשבת‪.‬‬ ‫של "מנהג בני אשכנז אינו כן" לא רגיל על לשונו‪.‬‬ ‫לקיים המצוה של קביעת ביתו בסוכה‪ ,‬דאם אין צריך‬ ‫לזה סוכה של עצמו‪ ,‬איך שייך לאוסרו להתיר סוכתו‬ ‫אכן לא ירדתי לסוף דעתו הרמה במה שראה‬ ‫ולהנ"ל יש לומר שכוונתו להדגיש שאין כאן חילוק‬ ‫לתלות בחקירה הנ"ל מחלוקת הרז"ה והרמב"ן‬ ‫כמותי בלבד‪ ,‬שהספרדים אומרים ל' יום והאשכנזים‬ ‫באמצע יום השביעי‪ ,‬הרי לא גרע מאילו לא היתה‬ ‫לו סוכה כלל‪[ ,‬ולאו למימרא דבעינן בעלות בסוכה‬ ‫האם התינוקות תוקעים בשבת בכל מקום או רק‬ ‫אומרים ד' בלבד‪ .‬רק חילוק מהותי יש בזה‪ ,‬שהמנהג‬ ‫ביבנה‪ ,‬שהרי זה ברור שהם נחלקו אי לצורך מצות‬ ‫לומר כל החודש אין לאשכנזים כלל‪ ,‬והסליחות‬ ‫כדי לקיים מצוה זו השנית‪ ,‬שאז נבוא לדון בדין‬ ‫בני ביתו הסמוכים על שלחנו‪ ,‬אלא דעכ"פ בעינן‬ ‫חינוך דמחר נדחית שבות דתקיעה [ואעפ"כ נראה‬ ‫שלהם באו מדין אחר לגמרי‪ ,‬משום שבעצם ימי‬ ‫דלכו"ע אין מקום להתיר מה"ט כי אם באותה שבת‬ ‫תענית הם הימים האלה‪.‬‬ ‫שתהא לו סוכה קבועה שלשם הוציא את כליו וקבע‬ ‫שם דירתו‪ ,‬ואינו מקיים המצוה הלזו אם מתארח‬ ‫שהיא ערב ר"ה]‪ .‬והשתא להרז"ה שאינו דוחה‪ ,‬למה‬ ‫ובאמת צורת ונוסח הסליחות שהאשכנזים אומרים‬ ‫לסעודות ושינה בסוכות של אחרים]‪ .‬זאת ועוד‬ ‫לא יוכל לסבור כהצד הא' דגזירת חז"ל היתה על‬ ‫בימים אלו שוה ממש למה שאומרים בימי תענית‬ ‫יוצא מתו"ד להלכה‪ ,‬שאסור לכסות הסוכה בשלאק‬ ‫עיקר מצות תקיעת שופר ופטרוהו ממנה לגמרי‪ .‬וכן‬ ‫במשך כל השנה‪ .‬אולם הספרדים יש להם סדר אחר‬ ‫מפני חשש גשמים וכיו"ב‪ ,‬דכל עוד שלא ירדו לתוכה‬ ‫לאידך גיסא‪ ,‬לפי הרמב"ן דס"ל שמותר לצורך חינוך‬ ‫ופיוטים אחרים שאומרים בימים אלו‪ ,‬למשל פיוט‬ ‫גשמים ונפקע ממנה שם סוכה‪ ,‬עדיין חובה עליו‬ ‫דמחר‪ ,‬מדוע לית ליה למיסבר כהצד הב' דהיתה‬ ‫'אלוקינו שבשמים'‪' ,‬עננו אבינו עננו' ופיוט 'עשה‬ ‫שלא להתיר את סוכתו‪.‬‬ ‫הגזירה על השבות דתקיעה שלא תדחה מפני מצות‬ ‫למען אברהם'‪ ,‬שאומרים אותם רק במשך ימי אלול‬ ‫תקיעת שופר‪ ,‬הא סו"ס רק על מצוה זו גזרו שלא‬ ‫ביקרא דאורייתא‪,‬‬ ‫ולא בכל התעניות‪ .‬והדברים מובנים להמתבאר שדין‬ ‫אחר הוא‪.‬‬ ‫דוד עקשטיין‪ ,‬ספרינג וואלי נ‪ .‬י‪.‬‬ ‫תדחה את השבות‪ ,‬ועדיין תהא השבות נדחית מפני‬ ‫צורך המצות חינוך דמחר [לדעתו שזה סגי לדחות‬ ‫***‬ ‫שבות]‪ ,‬ואע"פ שלפי"ז ימצא דיציבא בארעא וגיורא‬ ‫גם מה שציין הרב הלל שמעון שימאנאוויטש‬ ‫ענין הסליחות לאשכנזים וספרדים‬ ‫שליט"א שבערב ר"ה מאריכים ובערב יוה"כ‬ ‫בשמי שמיא‪ ,‬אין בזה שום קושיא דהרי הא דיציבא‬ ‫מקצרים‪ ,‬אצל הספרדים אין הדבר כן‪ ,‬שהם אומרים‬ ‫במה שכתב הרב הלל שמעון שימאנאוויטש שליט"א‬ ‫הוא בארעא אינו מפני דנגרע מגיורא‪ ,‬רק מחמת‬ ‫אותו נוסח כל אותם הימים‪ ,‬ומובן היטב להנ"ל‪.‬‬ ‫(גליון האזינו) שיסוד ענין הסליחות הוא מצד לתא‬ ‫גזירה שגזרו עלי'‪ ,‬וצ"ב‪.‬‬ ‫נתנאל לוריא‪ ,‬מאנסי‬ ‫בברכת כל טוב סלה‪,‬‬ ‫דיום תענית‪ ,‬יש להוסיף ע"ז נקודה חשובה‪ :‬שכל זה‬ ‫ב‪ .‬אני טרם אכלה לדבר‪ ,‬אציין בקשר למה‬ ‫‪Selichos on Hoshana Rabbah‬‬ ‫‪Tashbatz it would appear that on Hoshana‬‬ ‫‪Additionally, I immensely enjoyed‬‬ ‫‪In his recent article on the Selichos of‬‬ ‫‪Rabbah, too, the Selichos accompanied‬‬ ‫‪the event marking Rav Meir Simcha’s‬‬ ‫‪Yom Kippur, Rav Shimon Szimonowitz‬‬ ‫‪fasting on that very day.‬‬ ‫‪hundredth yahrtzeit that Aleh Zayis‬‬ ‫‪wrote that Selichos and fasting go hand in‬‬ ‫***‬ ‫‪organized. Thanks for arranging that, as I‬‬ ‫‪hand: every taanis has its Selichos, and the‬‬ ‫‪know many who benefited greatly from it.‬‬ ‫‪stronger a day's connection to fasting, the‬‬ ‫‪Regarding the recent publication of the‬‬ ‫‪more Selichos are said on it. However, the‬‬ ‫‪work of R’ M. M. Yoshor on the Chofetz‬‬ ‫‪Kol Bo siddur mentions that in the kehillos‬‬ ‫‪Chaim, I would like to bring to your‬‬ ‫‪of Poland and Lita, Selichos were said on‬‬ ‫‪attention an excerpt from a Mishpacha‬‬ ‫‪Hoshana Rabbah as well. Hoshana Rabbah‬‬ ‫‪article written by Eytan Kobre (issue 630),‬‬ ‫‪is not a fast day, so why were Selichos said‬‬ ‫‪in his profile of HaGaon Harav Hillel Zaks:‬‬ ‫?‪then‬‬ ‫‪Rav Hillel, like his brothers, is quite‬‬ ‫‪circumspect regarding the multiplicity of‬‬ ‫‪Yanky Klugmann‬‬ ‫…‪stories told about their legendary zeide‬‬ ‫‪Rav Shimon Szimonowitz responds:‬‬ ‫‪Rebbetzin Faiga Chaya Zaks was once‬‬ ‫‪1954 wedding of Rav Hillel Zaks (right to left): Rav Dovid Lifshitz,‬‬ ‫‪The Tashbatz (3:160) was asked about‬‬ ‫‪Rav Eliezer Silver, Rav Mendel Zaks, Choson, Rav Ephraim Epstein,‬‬ ‫‪quoted as having said that 85 percent of‬‬ ‫‪Rav Moshe Chevroni, Rav Yaakov Moshe Lesin‬‬ ‫‪fasting and saying Selichos on Hoshana‬‬ ‫‪the stories told about her father aren’t‬‬ ‫‪Rabbah. The questioner had the practice‬‬ ‫‪A Reliable Source‬‬ ‫‪reliable. In response, Rav Hillel and his‬‬ ‫‪of fasting on Hoshana Rabbah and‬‬ ‫‪brother Rav Yaakov Yehoshua asked, “How‬‬ ‫‪It has been a pleasure to see the Aleh‬‬ ‫‪asked about the Selichos he found in‬‬ ‫‪could di Mamme have said that? It’s surely‬‬ ‫‪Zayis seforim that have begun to grace the‬‬ ‫‪some siddurim for the day. The Tashbatz‬‬ ‫”!?‪over 90 percent‬‬ ‫‪shelves of our seforim stores here in Eretz‬‬ ‫‪responded that fasting is forbidden on‬‬ ‫‪In the family, the biography written by‬‬ ‫‪Yisrael in the last few months, particularly‬‬ ‫‪Chol Hamoed, and that he could therefore‬‬ ‫‪Rav Moshe Meir Yoshor is considered the‬‬ ‫‪the teshuvos of R’ Tzvi Hirsch Grodzensky,‬‬ ‫‪deviate from his practice without concern‬‬ ‫‪most reliable of all that’s been written‬‬ ‫‪which arrived a few weeks ago.‬‬ ‫‪for its standing as a minhag. From the‬‬ ‫‪about the Chofetz continued on page 10‬‬ ‫‪ | 2‬מערכת עלים מכירה טובה לידידינו הר"ר בנימין צבי גליק שליט"א שהמציא לנו את התמונות מגדולי ישראל‬ ‫ה] יציאת ישראל ממדבר שממה לארץ חמדה טובה‪ .‬הרמב"ם במורה נבוכים (חלק‬ ‫ג פרק מג) כתב בטעם מצות ד' מינים וז"ל‪ ,‬שהם שמחה בצאתם מן המדבר‪ ,‬אשר‬ ‫טעמים רבים למצוות סוכה וד' מינים –‬ ‫ושורש אחד לכולם‬ ‫עלה מצוות‬ ‫היה "לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות"‪ ,‬אל מקום האילנות נותני‬ ‫הרב צבי פינקלשטיין‪ ,‬מכון עלה זית‬ ‫הפרי והנהרות‪ .‬ולקח לזכרון זה הנאה שבפירות‪ ,‬והטוב שבריחו‪ ,‬והיפה שבעלים‪,‬‬ ‫ה' ענינים בסוכה מצינו בראשונים וגדולי האחרונים ביאורים שונים בענין הסוכה‪ ,‬אשר לכאורה לא‬ ‫והטוב שבעשבים גם כן רצוני לומר ערבי נחל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫קרב זה אל זה‪ .‬ואלו הם‪:‬‬ ‫ו] השגחת ה' שלא ע"י מלאך‪ .‬האלשיך (פרשת אמור) כתב בשם "שמעתי אומרים"‬ ‫א] לזכור ניסי המדבר‪ .‬בטור (או"ח סימן תרכה) כתב שיושבים בסוכות "כדי‬ ‫ש"ארבעה מינים אלו אין להם שר שוטר עליהם להגדילם ככל שאר המון אילנות‬ ‫שנזכור נפלאותיו ונוראותיו" של הקב"ה שהקיף אותנו בענני הכבוד לבל יכה‬ ‫ועשבים אלא הקדוש ברוך הוא מגדילם בעצמו"‪.‬‬ ‫בנו שרב ושמש‪ .‬וכן פירש הרמב"ן (ויקרא כג‪ ,‬מג)‪" ,‬כי צוה שידעו הדורות את‬ ‫ז] להכניע אויבי ישראל‪ .‬הרמח"ל בדרך השם (חלק ד פרק ח אות ב) מבאר וז"ל‪,‬‬ ‫כל מעשי ה' הגדול אשר עשה עמהם להפליא ששכן אותם בענני כבודו כסוכה"‪.‬‬ ‫ואור השם‪ ,‬ברוך הוא‪ ,‬מאיר על ראשם של ישראל ומעטירם‪ ,‬באופן שתהיה‬ ‫וכתב דהוא הדין למ"ד סוכות ממש‪ ,‬אנו יושבים בסוכות כדי "שידעו ויזכרו שהיו‬ ‫אימתם נופלת על כל אויביהם‪ ,‬על ידי נטילת הלולב ומיניו‪ ,‬והוא מה שאמר‬ ‫במדבר לא באו בבית ועיר מושב לא מצאו ארבעים שנה‪ ,‬והשם היה עמהם לא‬ ‫הכתוב (דברים כח‪ ,‬י)‪" :‬וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" וכו'‪,‬‬ ‫חסרו דבר"‪ .‬וכ"כ החינוך (מצוה שכה)‪.‬‬ ‫עכ"ל‪ ,‬עיין שם באורך‪.‬‬ ‫ב] יציאת ישראל ממדבר שממה לארץ חמדה טובה‪ .‬הרמב"ם במורה נבוכים (חלק‬ ‫שורש הענין ונראה לפרש שכל הענינים והרמזים הנ"ל מרועה אחד ניתנו‪ ,‬ובשורשם הכל ענין אחד‪.‬‬ ‫ג פרק מג) פירש ענין הסוכה למ"ד סוכות ממש‪ ,‬שיוצאין מן הבתים המלאים כל‬ ‫ובהקדם ב' יסודות‪:‬‬ ‫טוב ויושבים בסוכה כדי לזכור שכן היה עניננו בתחילה בהיותנו במדבר‪ ,‬ושוב‬ ‫א] המשפט בר"ה בין ישראל לאומות העולם הוא על קיום האומה שהוא נגד טבע‬ ‫הביא הקב"ה אותנו אל ארץ טובה בבתים נאים וכו'‪ .‬וכעין זה פירש הרשב"ם‬ ‫הבריאה‪ .‬הנצי"ב (העמק דבר ויקרא טז‪ ,‬כט) ביאר ענין המשפט וז"ל‪ ,‬המלחמה‬ ‫(ויקרא כג‪ ,‬מג)‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫הוא עם כלל קיום האומה‪ ,‬שהוא נגד טבע הבריאה ואין מזל לישראל‪ ,‬ורק השגחת‬ ‫ג] מעלתן של ישראל שהלכו אחר ה' במדבר‪ .‬רבינו בחיי (ויקרא כג‪ ,‬מג) פירש‬ ‫ה' שבא ע"פ תורה ועבודה וגמ"ח מקיימם‪ ,‬ועל זה המה שרי אוה"ע מדיינים או‬ ‫למ"ד סוכות ממש‪ ,‬שיושבים בסוכה כדי לפרסם "גודל מעלתן של ישראל במדבר‬ ‫שראוים לאבדם או להכניסם בכלל אוה"ע‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שהיו הולכים עם כובד האנשים והנשים והטף במקום ההוא אשר אין בטבע‬ ‫ב] הארת הקב"ה מתחזקת במה שמתאחד‪ ,‬וזו מעלת ישראל על אומות העולם‪.‬‬ ‫האדם לחיות בו"‪.‬‬ ‫כתב הרמח"ל במאמר החכמה וז"ל‪ ,‬וצריך שתדע‪ ,‬שהנה האדון ברוך הוא‪,‬‬ ‫ד] הבדלה מן העמים ומן העולם הזה‪ .‬הרמח"ל בדרך השם (חלק ד פרק ח אות‬ ‫הוא אחד‪ ,‬ואין הארתו מתחזקת אלא במה שמתאחד‪ .‬והנה ישראל‪ ,‬אף על פי‬ ‫ב) פירש למ"ד ענני הכבוד וז"ל‪ ,‬כמו שעל ידי העננים ההם היו נמצאים ישראל‬ ‫שבאישיהם הם רבים‪ ,‬נקראים "גוי אחד"‪ ,‬והם ראויים לשתתחזק בם הארתו‪,‬‬ ‫מובדלים לבדם ונשואים מן הארץ‪ ,‬כן היתה נמשכת להם מציאות הארה המשכנת‬ ‫יתברך‪ ,‬אמנם האומות הן רבות ונפרדות לגמרי‪ ,‬ואינן נתקנות בייחוד‪ ,‬ונמצאות‬ ‫אותם לבד‪ ,‬נבדלים מכל העמים‪ ,‬ומנושאים ומנוטלים מן העולם הזה עצמו‪,‬‬ ‫רחוקות מהתיקון לגמרי‪ ,‬ואין להן תיקון אלא שישתעבדו לישראל‪ ,‬ואז מה שמצד‬ ‫ועליונים ממש על כל גויי הארץ‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫עצמן הן בריבוי‪ ,‬כמו שזכרנו‪ ,‬הנה מצד ישראל ישובו להתקשר‪ ,‬ויחזרו גם הן‬ ‫לבחינת אחדות‪ ,‬ואז יהיו ראויות גם הן לקבל קצת הארה מאור הייחוד‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ה] השראת השכינה‪ .‬הגר"א בשיר השירים (א‪ ,‬ד) כתב שענני הכבוד נסתלקו‬ ‫בחטא העגל‪ ,‬וחזרו כשהתחילו בני ישראל מלאכת המשכן בט"ו תשרי‪ .‬ובאדרת‬ ‫ביאור רמזי ולאור זה נראה לבאר רמזי הד' מינים‪ ,‬ונתחיל ברמז א] ד' מיני ישראל‬ ‫אליהו (פרשת כי תשא) פירש יותר‪ ,‬שענני הכבוד הם הביטוי לריצוי שנתרצה‬ ‫הד' מינים באגודה אחת‪ ,‬וכן ד] אות נצחון על משפט של ראש השנה‪ ,‬שלפי‬ ‫להם הקב"ה לאחר חטא העגל והסכים להשרות שכינתו בתוכם‪ ,‬כי לאחר חטא‬ ‫המבואר ברמח"ל שניהם עולים בקנה אחד‪ ,‬כי על ידי אחדותם של ישראל זוכים‬ ‫העגל ביקש משה רבינו "ילך נא ה' בקרבנו" (שמות לד‪ ,‬ט) דהיינו שישרה שכינתו‬ ‫להיות עם ה' ונבדלים מן הטבע‪ ,‬מה שאין כן אומות העולם שאינם מתאחדים‪.‬‬ ‫בתוכנו ולא ע"י מלאך גרידא‪ ,‬ועל זה השיב הקב"ה (שם‪ ,‬י) "הנה אנכי כורת ברית"‬ ‫ובזה יתבארו גם שאר הרמזים‪ :‬ב] אברי הגוף‪ ,‬כי על ידי התאחדות כל עצמותיו‬ ‫דהיינו שהבטיח לו שישרה שכינתו בישראל‪ ,‬והיינו ע"י ענני הכבוד‪ ,‬עכת"ד‬ ‫של האדם להלל לה'‪ ,‬הארתו יתברך מתחזקת בו‪ .‬ג] התאחדות ד' אותיות שם‬ ‫בקצרה‪.‬‬ ‫השם‪ ,‬ששם ה' מתאחד כביכול באחדותם של ישראל כנ"ל‪ .‬ה] כנגד יציאתם‬ ‫ז' רמזים בד' מינים גם במצות ד' מינים מצינו במדרשים ובספרי קדמונים כמה רמזים שונים‪ ,‬והנה לך‬ ‫ממדבר שממה לארץ חמדה טובה‪ ,‬כי ארץ ישראל היא מקום המובדל ומוקדש‬ ‫שבעה‪:‬‬ ‫לעם ה'‪ ,‬אשר תמיד עיני ה' אלקיך בה בהשגחה ישירה ללא שר‪ .‬ו] כנגד השגחת‬ ‫ה' שלא ע"י מלאך‪ ,‬כי זהו כל ענין הנצחון על אומות העולם שזכינו להיות חלק ה'‬ ‫א] ד' מיני ישראל באגודה אחת‪ .‬במדרש (ויקרא רבה ל‪ ,‬יב) איתא שהאתרוג כנגד‬ ‫הנבדלים מן הטבע ומושגחים על ידו כביכול שלא ע"י שר‪ ,‬כמ"ש הנצי"ב‪ .‬ז]‬ ‫אלו שיש בהם תורה ומעשים טובים‪ ,‬הלולב כנגד אלו שיש בהם תורה ואין בהם‬ ‫להכניע אויבי ישראל‪ ,‬כי בחג שמחים על שנצחו עליהם בדין‪ ,‬ואומות העולם‬ ‫מעשים טובים‪ ,‬הדס כנגד אלו שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה‪ ,‬והערבה‬ ‫נתקנים על ידי זה שמשתעבדים לישראל כמו שכתב הרמח"ל‪.‬‬ ‫כנגד אלו שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים‪ .‬ומסיים המדרש‪" ,‬ומה הקב"ה‬ ‫עושה להם‪ ,‬לאבדן אי אפשר‪ ,‬אלא אמר הקב"ה יוקשרו כולם אגודה אחת והן‬ ‫ביאור טעמי ונראה לבאר גם חמשת עניני הסוכה לאור האמור‪ :‬א] לזכור ניסי‬ ‫מכפרין אלו על אלו‪ ,‬ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה וכו'"‪.‬‬ ‫ישיבת סוכה המדבר‪ ,‬שכל חיותם ומציאותם היתה למעלה מדרך הטבע‪ ,‬ובזה‬ ‫היתה ד] הבדלה מן העמים ומן העולם הזה כמו שפירש הרמח"ל‪[ .‬ויש להוסיף‬ ‫ב] אברי הגוף‪ .‬במדרש (שם יד) איתא שהלולב דומה לשדרה‪ ,‬ההדס דומה לעין‪,‬‬ ‫שמה שכתב הטור שהענן הגן מן השמש יש בו עומק בבחינה רוחנית‪ ,‬כמו שכתב‬ ‫הערבה דומה לפה‪ ,‬והאתרוג דומה ללב‪ .‬ועל זה נאמר (תהלים לה‪ ,‬י) "כל עצמותי‬ ‫הפרי מגדים (או"ח סימן תרכה) "להורות אין מזל לישראל ושלא לעבוד לכוכבי‬ ‫תאמרנה ה' מי כמוך"‪.‬‬ ‫לכת ולי"ב מזלות"‪ .‬כלומר‪ ,‬כי הי"ב מזלות תלויים במהלך החמה‪ ,‬והענן הפסיק‬ ‫ג] התאחדות ד' אותיות של שם השם‪ .‬במדרש (שם ט) איתא שכל אחד מן ד'‬ ‫בין החמה ובין ישראל‪].‬‬ ‫מינים כנגד הקב"ה‪ ,‬ובבית יוסף (או"ח סימן תרנא) ביאר עוד בשם הרקנטי שהד'‬ ‫ובזה יובן גם ענין ב] יציאתם ממדבר שממה לארץ חמדה טובה‪ ,‬כמו שביארנו‬ ‫מינים רומזים לד' אותיות של שם השם‪ ,‬וכתב שמטעם זה צריכים לחבר האתרוג‬ ‫למעלה שארץ ישראל היא מקום המובדל ומוקדש לעם ה'‪ ,‬מושגח ע"י ה' ולא ע"י‬ ‫ללולב בשעת הנענוע ולנענע כל הד' מינים ביחד‪ ,‬עיין שם מעשה שהיה שנגלה‬ ‫שר‪ .‬אמנם הענין השלישי ג] להראות מעלתן של ישראל שהלכו אחר ה' במדבר‪,‬‬ ‫לו סוד זה בחלום‪ .‬וכן איתא בנוסח יהי רצון הנדפס בסידורים לפני נטילת לולב‪:‬‬ ‫לכאורה אינו קשור להנ"ל‪ .‬אבל יתכן לבאר כמו שראיתי בספר זמן שמחתנו‬ ‫"בפרי עץ הדר וכפת תמרים וכו' אותיות שמך המיוחד תקרב אחד אל אחד והיו‬ ‫להגאון רבי דוד כהן שליט"א (מאמר לז) על פי דברי הזוה"ק ודברי הגר"י סרנא‬ ‫לאחדים בידי ולידע איך שמך נקרא עלי וייראו מגשת אלי וכו'"‪.‬‬ ‫זצ"ל‪ ,‬דהוי זה לעומת זה‪ ,‬שכלל ישראל הראו אהבה לה' כשהלכו אחריו בארץ לא‬ ‫ד] אות נצחון על משפט של ראש השנה‪ .‬במדרש (שם ב) איתא‪ ,‬ישראל ואומות העולם‬ ‫זרועה‪ ,‬וכנגד זה זכו לענניו‪ ,‬שזה מראה חיבת ה'‪ .‬וענין ה] השראת השכינה מובן‬ ‫באין לדין לפני הקב"ה בראש השנה ולית אנן ידעין מאן נצח‪ ,‬אלא במה שישראל‬ ‫היטב שזהו כל מעלת ישראל שהקב"ה שוכן אתם ומשגיח עליהם‪.‬‬ ‫יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫‪3 | To receive the gilyon weekly via email, email "subscribe" to publish@alehzayis.com‬‬ ‫והקשה מוהר"ם בן חביב על רש"י כמה קושיות‪ ,‬מובא בשער המלך הלכות לולב‪ .‬א)‬ ‫הלא מפורש נאמר בע"ז דף נ"א‪ ,‬א"ר נחמן א"ר אדא בר אהבה עכו"ם שעובדין אותה‬ ‫במקל‪ ,‬שבר מקל לפניה חייב ונאסרת‪ ,‬זרק מקל לפניה חייב ואינה נאסרת‪ ,‬דבעינן‬ ‫לולב של תקרובת עבודה זרה‬ ‫ע"פ שו"ת תפארת צבי – יורה דעה‪ ,‬מאת הגאון רבי צבי הירש‬ ‫עלה ריתחא‬ ‫גראדזענסקי זצ"ל‪ ,‬אב"ד אמאהא נעבראסקא‪ ,‬היוצא לאור‬ ‫זריקה המשתברת כעין פנים‪ ,‬א"כ הלולב לא נאסר‪ ,‬וקשה אמאי קאמר דאם נטל יצא‬ ‫לראשונה מכתב יד קדשו וע"פ ספר קרבן אליצור על מסכת עבודה זרה‪ ,‬מאת הגאון רבי מנצור מרזוק‬ ‫משום מצות לאו ליהנות נתנו‪ ,‬לאיזה צורך נדרש הטעם הזה כיון דאינו נאסר כלל‪ .‬ב)‬ ‫זצ"ל‪ ,‬מגדולי חכמי ירושלים לפני כ‪ 250-‬שנה‪ ,‬יו"ל במהדורה מתוקנת ומפוארת ע"י הרב בנימין‬ ‫שפיגעל שליט"א‬ ‫הקשה לרש"י שכתב דעבודתה בכך לזרקה בו‪ ,‬וא"כ הוה תקרובת עכו"ם‪ ,‬ואיך משני‬ ‫הגמרא מתניתין דאיירי באשירה דמשה דכתותי מכתת שיעורא‪ ,‬האיך אמר רבא אם‬ ‫את והב בסופה המאמר להלן הוא מלחמתה של תורה בין שנים מרבני אמריקה‪ ,‬הגאון‬ ‫נטל יצא בתקרובת עכו"ם‪ ,‬הלא אין לו ביטול עולמית‪ ,‬ורבא גופיה אמר בפרק מצות‬ ‫רבי צבי הירש גראדזענסקי זצ"ל עם הגאון רבי משה שמעון זיוויטץ זצ"ל‪ ,‬ולהשלמת‬ ‫חליצה דסנדל של תקרובת עכו"ם חליצתה פסולה משום שאין לו ביטול עולמית‪,‬‬ ‫הדברים הבאנו דברי בעל קרבן אליצור באותו ענין‪ .‬נקדים בקצרה תולדות הגדולים‪.‬‬ ‫עיי"ש בשער המלך שמפלפל הרבה באריכות בענין זה‪.‬‬ ‫הגאון רבי צבי הירש גראדזענסקי זצ"ל (תרי"ח‪-‬תש"ח) היה מן הגאונים הראשונים‬ ‫ולפענ"ד יש להצדיק את פירוש רש"י הקדוש‪ ,‬הסכיתו ושמעו‪ .‬הנה ברש"י הקדוש‬ ‫שנתגדלו בישיבות המפורסמות בליטא והגיעו לאמריקה‪ .‬יליד נאווארדאק‪ ,‬למד‬ ‫כפי פירושו הפשוט צריך תיקון בלשון‪ ,‬תיבות 'לזרקה בו' צריך להיות 'לזרקו‬ ‫בעיר איוויע בבית מדרשו של שאר בשרו הגאון רבי דוד שלמה גראדזענסקי‬ ‫בה'‪ ,‬דמקל הוא לשון זכר וע"ז לשון נקיבה‪ ,‬וכן מבואר בדברי הרש"ש‬ ‫זצ"ל‪ ,‬אביו של רבי חיים עוזר‪ ,‬ואחר כך בכולל בקאוונא‪ ,‬שם נתקרב‬ ‫בהגהותיו על הש"ס שתיקן הלשון (לזרקו בה) והקשה כמ"ש מהר"ם‬ ‫לרבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל‪ .‬משנת תרנ"א ועד פטירתו ביום ח"י‬ ‫בן חביב‪ ,‬וכבר קדמו השער המלך בשם מהר"ם בן חביב‪ .‬ובאמת אינו‬ ‫טבת תש"ח‪ ,‬בשנת התשעים לחייו‪ ,‬כיהן כאב"ד אמאהא שבמדינת‬ ‫נצרך לעשות תיקון בדברי רש"י ז"ל‪ ,‬ועל ידי זה שרש"י ז"ל אמר לזרקה‬ ‫נעבראסקא‪ ,‬קרוב לששים שנה‪.‬‬ ‫בו‪ ,‬מובן שכונת רש"י לזרקה (צוא שפריצען) [‪-‬להתיז] בו בלולב‪ ,‬היינו‬ ‫לטבול את הלולב בדבר לח ולזרוק עליה‪ ,‬ואז הוי הלולב משמשי עכו"ם‪,‬‬ ‫מלבד הספרים שהדפיס בחייו – מקוה ישראל על הלכות מקואות‪ ,‬מילי‬ ‫וכמו מחתה שמקטירין בה קטורת דהוה המחתה משמשי עכו"ם‪ .‬ואם‬ ‫דברכות‪ ,‬ליקוטי צבי‪ ,‬מקראי קודש‪ ,‬בית היין‪ ,‬מועדי צבי וטהרת ישראל‬ ‫היתה כונת רש"י לעבודה לזרוק המקל עצמו בע"ז‪ ,‬היה צריך להיות‬ ‫– השאיר אחריו כתבי יד רבים‪ ,‬ובהם שו"ת תפארת צבי על ארבעת חלקי‬ ‫לזרקו בה כתיקון הרש"ש‪ ,‬ובזה סרו כל תלונות הרש"ש ושער המלך‬ ‫השלחן ערוך‪ ,‬הנזכר כבר ברשימת חיבוריו שבספר אהלי שם (פינסק‬ ‫ומהר"ם בן חביב‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫תרע"ב)‪ .‬עתה יצא לאור לראשונה החלק על יורה דעה‪ ,‬למעלה ממאה‬ ‫תשובות‪ ,‬ובהן שאלות מעשיות רבות שבאו לידו מאת רבני אמריקה‪,‬‬ ‫בהמשך המאמר עסק הרב זיוויטץ בענין אחר – בדברי הרמב"ם בהלכות‬ ‫ורב בהן הענין ההיסטורי לצד חשיבותן ההלכתית‪ .‬בסוף הספר נדפסה‬ ‫הגאון רבי משה שמעון זיוויטץ זצ"ל סנהדרין – וגם בזה נחלק עליו הרב גראדזענסקי בתשובתו‪ ,‬ולא העתקנו‬ ‫רשימת תולדותיהם של רבני אמריקה הנזכרים בו‪.‬‬ ‫הדברים מקוצר היריעה‪.‬‬ ‫הגאון רבי משה שמעון זיוויטץ זצ"ל (תרט"ז‪-‬תרצ"ו)‪ ,‬נולד בציטביאן בליטא‪ ,‬תלמידם‬ ‫תשובת הרב על ביאור זה של הרב זיוויטץ יצא לחלוק הרב גראדזענסקי (שו"ת‬ ‫של רבי אליעזר גורדון ורבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל‪ ,‬היגר לאמריקה בשנת תרמ"ו‬ ‫גראדזענסקי תפארת צבי סימן מ) וז"ל‪:‬‬ ‫על פי הצעת רבו רבי יצחק אלחנן‪ ,‬וכיהן ברבנות פיטסבורג קרוב לחמישים שנה עד‬ ‫פטירתו‪ .‬מספריו – צמח השדה‪ ,‬משבי"ח על הירושלמי‪ ,‬ופרי יחזקאל‪.‬‬ ‫כבוד הרב וכו' וכו' מו"ה משה שמעון זיוויטץ שליט"א‪ ,‬רב בפיטסבורג‪ ,‬אמעריקא‪.‬‬ ‫בשנות תרפ"א‪-‬תרפ"ג הופיע בווארשה המאסף התורני "דגל התורה" בעריכת‬ ‫הנה ראיתי בקונטרס דגל התורה מווארשא שבחסדם נתנו גם מדור והוספה מיוחדת‬ ‫הרב מנחם מנדל כשר זצ"ל‪ ,‬ובו פתחו העורכים מדור מיוחד לחידושי תורה מרבני‬ ‫בעד החידושי תורה מרבני אמעריקא‪ ,‬וחכם עדיף מנביא שידעו זאת מראש שאינו‬ ‫אמריקה‪ .‬באחד הקונטרסים (ז‪-‬ח סימן ב) פרסם הגאון רבי משה שמעון זיוויטץ‬ ‫כדאי לערב החידושי תורה דרבני אמעריקא בדגל התורה בתוך החידושי תורה‬ ‫זצ"ל‪ ,‬רבה של פיטסבורג‪ ,‬מאמר ליישב את פירוש רש"י בסוגיא דלולב של עבודה‬ ‫מהגאונים גדולי חכמי תורה שביוראפ [אירופה]‪ .‬ועיין יו"ד (סימן שסב סעיף ה)‬ ‫זרה‪ ,‬פירוש המופיע גם בספרו מטה אהרן אשכול אמרים (עמ' מב)‪ .‬מאמרו הגיע‬ ‫[אין קוברין רשע אצל צדיק וכו']‪ ,‬ולדאבון לבנו ולחרפתנו הננו אנו רואים כי כן‬ ‫לאמאהא‪ ,‬והרב גראדזענסקי השיב עליו במכתב הנדפס עתה בספר (סימן מ)‪,‬‬ ‫הוא האמת‪ ,‬כי החידושי תורה אשר באו מאיזה רבני דאמעריקא אינם ראויים כלל‬ ‫מכתב שיש בו תוכחת מגולה לצד משא ומתן של הלכה‪ .‬וכבר העיר המוציא לאור‬ ‫בפתיחת הספר‪ ,‬שבחלק מן התשובות "ניכרת תקיפותו ואמיצות רוחו"‪.‬‬ ‫להביאם בדפוס לפני גדולי עולם‪ ,‬ושתיקותם יפה מדיבורם‪ ,‬והנאה להם והנאה‬ ‫לעולם‪ ,‬שלא לבייש את הרבנים המובהקים הנמצאים גם באמעריקא‪.‬‬ ‫תימה בדברי רש"י הנידון הוא הגמ' בסוכה (לא‪ ,‬ב) על מה ששנינו (כט‪ ,‬ב) שלולב של‬ ‫אשירה פסול‪ ,‬ואמרו בגמ'‪ ,‬אמר רבא‪ ,‬לולב של עבודה זרה לא יטול ואם נטל כשר‪,‬‬ ‫ראשית דבר הנני בזה להודיעו‪ ,‬כי פקודתו אשר פקד כתר"ה בדגל התורה קונטרס‬ ‫הכא באשרה דמשה עסקינן דכתותי מיכתת שיעוריה‪ .‬ע"כ‪ .‬ופירש רש"י וז"ל‪ ,‬לולב‬ ‫ז‪-‬ח (סימן ב) מתוך התפעלות הנורא והגדול על המציאה אשר מצא בחריפותו לתרץ‬ ‫של עבודה זרה – ששימשו בו לעבודה זרה לכבד לפניה קרקע‪ ,‬אי נמי שעבודתה‬ ‫דברי רש"י בסוכה לא ע"ב‪ ,‬לומר "הסכיתו ושמעו" עיי"ש‪ ,‬הסכת ושמע דכתיב‬ ‫בלולב‪ ,‬להעבירו לפניה או לזרקה בו וכו'‪ .‬ואם נטל כשר – ואף על גב דאיסורי‬ ‫בדברי תורה כדאמרינן בברכות (דף טו ע"ב)‪ ,‬פקודתו שמרה נפשי‪ ,‬ויסלח לי כתר"ה‬ ‫הנאה הוא‪ ,‬מצות לאו ליהנות ניתנו וכו'‪ .‬באשרה דמשה – וכו' ולולב צריך שיעור‬ ‫אם ארהיב בנפשי לומר לו קשוט עצמך וכו' [ראה בבא מציעא (קז‪ ,‬ב); בבא בתרא‬ ‫והאי כמאן דמיכתת שיעוריה כיון דלשרפה קאי‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והקשה בכפות תמרים‬ ‫(ס‪ ,‬ב)]‪ ,‬וגם אתה ידידי הסכת ושמע קודם ישמעו אזניו מה שמוציא מפיו‪ ,‬וכל שכן‬ ‫(שם) והובאו דבריו בשער המלך (פרק ח מהלכות לולב הלכה א) מדברי רבא עצמו‬ ‫מה שמוסר לדפוס בדגל התורה לפני גדולי עולם‪ ,‬ואז היה רואה ומבין דמה שהעלה‬ ‫בעבודה זרה (נ‪ ,‬ב – נא‪ ,‬א) שהזורק מקל בפני עבודה זרה אינו נאסר [ואפילו אם‬ ‫עבודתה בכך]‪ ,‬משום דבעינן זריקה המשתברת כעין פנים‪ ,‬ואם כן לולב הנזרק‬ ‫לדקדק בדברי רש"י (סוכה לא‪ ,‬ב ד"ה לולב של ע"ז) שכתב או לזרקה בו‪ ,‬דהאי‬ ‫לפניה אינו נאסר כלל‪ ,‬ולמה הוצרך רש"י לטעם דמצות לאו ליהנות ניתנו‪.‬‬ ‫לזרקה הוא שפריצען בו בלולב‪ ,‬אי אפשר לפרש כן בפירוש רש"י כלל‪ .‬דא"כ היינו‬ ‫משמשי עכו"ם כמו מחתה שמקטירין בה קטורת כמו שכתבו התוס' בע"ז (נ‪ ,‬ב ד"ה‬ ‫ועוד הקשה‪ ,‬שבתירוץ הגמ' מבואר שלולב של ע"ז לא מיכתת שיעוריה [ולא דמי‬ ‫בעינן)‪ ,‬וא"כ היינו רישא‪ ,‬כלומר הוא הפירוש הראשון שברש"י שכתב ששימשו בו‬ ‫לאשירה שמפני שדינה לשריפה כתותי מיכתת שיעוריה]‪ ,‬ופירשו תוס' (סוכה שם‬ ‫ד"ה באשרה) הטעם‪ ,‬משום שע"ז של נכרי יש לה ביטול‪ .‬וקשה על מה שפירש‬ ‫לע"ז לכבד לפניה קרקע‪ ,‬ומה לי שימוש זה או שימוש זה‪.‬‬ ‫רש"י שמדובר שעשה את הלולב תקרובת‪ ,‬הלא תקרובת אין לה ביטול‪ ,‬וממילא‬ ‫ואין לומר דכוונת רש"י לאשכוחי שני מיני שימוש על ידי הלולב‪ ,‬דהוא או‬ ‫גם לולב זה יהיה פסול מצד כתותי מיכתת שיעוריה‪.‬‬ ‫לכבד לפניה קרקע או לזרוק בה דבר לח עליה‪ ,‬דא"כ ברישא הוה ליה לרש"י‬ ‫בענין זה יצא לדון הרב זיוויטץ במאמרו הנ"ל‪ ,‬ונחלק עליו הרב גראדזענסקי‪ .‬יצוין‬ ‫לכתוב כן ששימשו בו לעבודה זרה לכבד לפניה קרקע או לזרקה בו‪ ,‬אבל השתא‬ ‫שכבר נשא ונתן בקושיות אלו הגאון רבי מנצור מרזוק זצ"ל בספרו קרבן אליצור‪,‬‬ ‫שכתב רש"י זאת בסיפא גבי אי נמי שעבודתה בלולב להעבירו לפניה או לזרקה‬ ‫שם ייחד להן קונטרס שלם "בענין לולב של עבודה זרה" (עמ' רמ ואילך במהדורת‬ ‫בו‪ ,‬משמע בהדיא דגם לזרקה בו הוא עבודתה בכך כמו להעבירו לפניה דהיא‬ ‫עלה זית)‪ ,‬ובהמשך נשוב לדבריו‪.‬‬ ‫תקרובת עכו"ם‪ .‬ולא משמשי עכו"ם כמו שהבין הוא‪.‬‬ ‫מאמרו של הרב זיוויטץ זה לשון המאמר של הרב זיוויטץ (דגל התורה‪ ,‬קונטרס‬ ‫ולכן שפיר הקשה מוהר"ם בר חביב (כפות תמרים שם ד"ה ושל אשרה) מה‬ ‫ז‪-‬ח)‪ ,‬בחלק הנוגע לעניננו‪:‬‬ ‫שהקשה‪ ,‬והעיקר בזה הוא כתירוץ שער המלך (פרק ח מהלכות לולב הלכה א‬ ‫סוכה ל"א ע"ב‪ ,‬לולב של ע"ז לא יטול ואם נטל כשר‪ ,‬ופירש רש"י‪ ,‬לולב של ע"ז‬ ‫ד"ה היה אחד מהם)‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ששמשו בו לע"ז לכבד לפניה קרקע‪ ,‬אי נמי שעבודתה בלולב להעבירו לפניה או‬ ‫המשך בעמוד ‪5‬‬ ‫לזרקה בו וכו'‪ ,‬ואם נטל כשר ואע"ג דאיסורי הנאה הוא‪ ,‬דמצות לאו ליהנות נתנו‪.‬‬ ‫‪|4‬‬ ‫לשם דורון וקי"ל תקרובת עבודת כוכבים אין לה ביטול עולמית"‪ ,‬ומבואר שאף‬ ‫המשך מעמוד ‪ 4‬והוסיף הרב גראדזענסקי‪" ,‬ועתה ידידי שים זאת על לבך על‬ ‫תקרובת שאינה משתברת ואינה כעין פנים מ"מ אין לה ביטול עולמית‪ ,‬והדרא‬ ‫להבא‪ ,‬ואל ימהר ידך לכתוב דבר טרם שדקדקת היטב בהסכת ושמע אם ראויים‬ ‫קושיא לדוכתה‪ .‬והביא הקרבן אליצור שכבר חלקו על רש"י בזה‬ ‫הדברים לפרסם בפני גדולי ישראל" וכו'‪ ,‬עיי"ש שהאריך‪.‬‬ ‫התוספות בעבודה זרה (יב‪ ,‬א ד"ה דכוותה) וכן המגיד משנה (פרק ד‬ ‫דרכו של הקרבן אליצור והנה בקונטרסו הנזכר הביא הקרבן אליצור‬ ‫מהלכות יבום הלכה כ)‪ ,‬וז"ל המגיד משנה‪ ,‬ופירוש תקרובת עכו"ם‬ ‫אף הוא את קושיית הכפות תמרים מסוגיא דזרק מקל‪ ,‬וכתב ליישב‬ ‫כגון שזבח בהמה לפניה ועשה מנעל מעורה‪ ,‬אבל אם הקריבו סנדל‬ ‫דרש"י סובר כשיטת הרמ"ך שהביא הכסף משנה (פרק ח מהלכות‬ ‫ומסרוהו לפניה לשם דורון אין זה תקרובת עכו"ם שאין תקרובת‬ ‫עבודה זרה הלכה ט)‪ ,‬דאמנם תקרובת שאינה כעין פנים נאסרת‪,‬‬ ‫אלא המשתבר כעין פנים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אלא שמועיל בה ביטול‪ .‬ולפי זה מיושב היטב הטעם שכתב רש"י‬ ‫ובסוף דבריו חילק הקרבן אליצור בדוחק בין ההיא דסנדל דמיירי‬ ‫שהלולב הוא איסורי הנאה‪ ,‬שהרי היא תקרובת‪ ,‬וכל הסיבה‬ ‫ששבר קצת מן הסנדל והוי כעין זביחה‪ ,‬ובכהאי גוונא אין לו ביטול‬ ‫להתירה היא מצד שמצות לאו ליהנות ניתנו‪ .‬ואין לאסרה משום‬ ‫עולמית‪ ,‬ובין לולב שלא נשבר שאינו נאסר כלל‪ ,‬ועליו אמר רבא‬ ‫כתותי מיכתת שיעוריה כדין אשירה דמשה שאין לה ביטול‬ ‫שהטעם שלא יטול רק משום דמאיס‪ .‬ומה שכתב רש"י "ואף על גב‬ ‫עולמית‪ ,‬מפני שלתקרובת זו יש ביטול‪ ,‬וממילא לא שייך בה כתותי‬ ‫הגאון רבי צבי הירש גראדזענסקי זצ"ל‪ ,‬דאיסורי הנאה הוא‪ ,‬מצות לאו ליהנות ניתנו"‪ ,‬לא נאמר אלא כלפי‬ ‫מיכתת שיעוריה‪ .‬ובזה עלו דברי רש"י כפתור ופרח‪.‬‬ ‫אב"ד אמאהא נעבראסקא‬ ‫האופן הראשון שצייר רש"י שהלולב משמשי עבודה זרה‪ ,‬אבל‬ ‫אלא שחזר בו הקרבן אליצור מחמת דברי רש"י ביבמות (קג‪ ,‬ב)‬ ‫גבי סנדל של תקרובת עבודה זרה‪ ,‬שכתב להדיא "שהקריבו ומסרוהו לפניו כלפי האופן השני שזרק הלולב לא כתב כן‪.‬‬ ‫להנאת קיום המצוה‪ ,‬ולמה בא רבא להתיר מצד מצוות לאו ליהנות ניתנו‪.‬‬ ‫ובשער המלך (פ"א מהלכות שופר) אכן הוכיח מזה ששיטת התוס' כהרשב"א‬ ‫הנאת הגוף בסוכה‬ ‫הרב איסר יהודה זינגער‪ ,‬מכון עלה זית‬ ‫עלה הנאה‬ ‫(נדרים שם)‪ ,‬שגם אם יש לו הנאה מלבד המצוה‪ ,‬מותר‪ ,‬משום דמצוות לאו‬ ‫נודר או נשבע משנה בנדרים (טז‪ ,‬א)‪ ,‬זה חומר בשבועות מבנדרים וחומר בנדרים‬ ‫ליהנות ניתנו‪ .‬אולם עדיין צריכין ליישב לשיטת הר"ן‪ ,‬שהרי הוכיחו האחרונים‬ ‫להאסר בסוכה מבשבועות‪ ,‬כיצד אמר קונם סוכה שאני עושה‪ ,‬לולב שאני נוטל‪,‬‬ ‫מדברי הגמ' שיש הנאה בישיבה‪.‬‬ ‫תפילין שאני מניח‪ ,‬בנדרים אסור בשבועות מותר‪ ,‬שאין נשבעין לעבור על‬ ‫מצות סוכה כוללת ונראה ליישב‪ ,‬שבהנאת ישיבת סוכה‪ ,‬כו"ע מודו שגם הנאת‬ ‫המצות‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובגמ' (שם ע"ב) דרשו מן הכתובים שאין נשבעין לעבור על המצות‪,‬‬ ‫הישיבה שהוא נהנה גם בלא המצוה – אף היא מותרת משום‬ ‫גם הנאת הגוף‬ ‫אבל הנדר חל לבטל את המצוה‪ .‬ואמר אביי בביאור טעם החילוק‪ ,‬הא דאמר‬ ‫דמצוות לאו ליהנות ניתנו‪ .‬וביאור הענין‪ ,‬דבאמת יש להבין שורש הסברא בהא‬ ‫הנאת סוכה עלי‪ ,‬הא דאמר שבועה שלא אהנה מן הסוכה‪.‬‬ ‫דקיי"ל מצוות לאו ליהנות ניתנו‪ .‬ובפשטות לומדים הכוונה בזה‪ ,‬שההנאה שיש לו‬ ‫וביאר הר"ן וז"ל‪ ,‬כלומר סברא הוא דלה' לא קאי אשבועה אלא אכי ידור נדר‪ ,‬משום‬ ‫לאדם בקיום המצוות איננה בכלל הנאות העולם‪ ,‬ולכן לא שייך לאוסרה בכל מקום‬ ‫דנדר בדין הוא שיחול על דבר מצוה לפי שהוא אוסר על עצמו הנאת סוכה‪ ,‬שלשון‬ ‫שיש איסור הנאה‪[ .‬יש שכתבו על כך הביטוי "הנאה רוחנית לא מיקרי הנאה"‪].‬‬ ‫נדר כך הוא‪ ,‬ואין מאכילין את האדם דבר האסור לו‪ ,‬אבל לשון שבועה היינו שלא‬ ‫אולם מלשון רש"י (ר"ה שם ד"ה לא ליהנות ניתנו) יש להוכיח טעם אחר‪ ,‬שפירש‬ ‫אשב בסוכה ולא כל הימנו להפקיע עצמו ממצות סוכה שהוא מצווה בה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לא ליהנות ניתנו ‪ -‬לישראל להיות קיומם להם הנאה‪ ,‬אלא לעול על צואריהם ניתנו‪,‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬ומבואר הטעם‪ ,‬כי כיון שניתנו המצוות כדי להיות עול על צואריהם‪ ,‬לפיכך‬ ‫ועל הלשון שנקט אביי "הנאת סוכה עלי" מקשה רבא דמצוות לאו ליהנות ניתנו‪,‬‬ ‫כשמקיים מצוה אין זה נחשב הנאה‪ .‬אבל אין הסברא מצד שבקיום מצוות אין הנאה‬ ‫וא"כ גם באומר הנאת סוכה עלי יהיה מותר במצות ישיבת סוכה‪ ,‬דלא מיקרי הנאה‪.‬‬ ‫בעצם‪ ,‬דלעולם בקיום מצוות יש הנאה‪ ,‬אלא שכיון שמטרת נתינתם לישראל היא‬ ‫ומסקינן בגמ'‪ ,‬אלא אמר רבא‪ ,‬הא דאמר ישיבת סוכה עלי והא דאמר שבועה שלא‬ ‫כדי להיות עול‪ ,‬לכן כשעושה מצוה לא נחשב נהנה‪.‬‬ ‫אשב בסוכה‪ ,‬ע"כ [היינו שלא נדר מן ההנאה אלא נדר מעצם הישיבה]‪.‬‬ ‫ולפי"ז יש לומר‪ ,‬דכיון שבסוכה גם הנאת הישיבה היא בכלל המצוה משום "תשבו‬ ‫הנאת הגוף ומקשים האחרונים (רעק"א תניינא סימן קלח; מחנה אפרים נדרים‬ ‫כעין תדורו"‪ ,‬שציוותה התורה שישב בה כדירתו בביתו כל השנה‪ ,‬ומצטער פטור‪,‬‬ ‫שבמצוה סימן כה; חמדת שלמה או"ח סימן כג)‪ ,‬שמבואר בתוס' ראש השנה‬ ‫ובכלל זה כל ההנאות שהוא נהנה בביתו כל השנה [כך נקטו רעק"א וחמדת שלמה‬ ‫(כח‪ ,‬א ד"ה המודר) שבסוכה יש הנאה בישיבה גם בלאו מצוה [והמחנ"א הוכיח‬ ‫שם]‪ ,‬לפיכך גם הנאת הישיבה – אף שהיא הנאה הבאה לו גם בלי קיום המצוה –‬ ‫כדברי התוס' מגמ' נדרים (לט‪ ,‬א)]‪ .‬וא"כ קשה‪ ,‬מאי מקשה רבא דמצוות לאו‬ ‫היא בכלל ההיתר של מצוות לאו ליהנות ניתנו‪ .‬דכיון שמצות סוכה הכוללת בתוכה‬ ‫ליהנות ניתנו‪ ,‬הרי דל מהכא הנאת המצוה‪ ,‬הרי יש גם הנאת ישיבת סוכה‪ ,‬וציינו‬ ‫הנאת הישיבה ניתנה להיות עול על צואריו‪ ,‬אינה נחשבת הנאה לאוסרו בישיבה‪.‬‬ ‫לדברי הר"ן שבמקום שיש הנאה בלא המצוה אין להתיר משום מצוות לאו‬ ‫ליהנות ניתנו‪ .‬דהקשה הר"ן על מה דקיי"ל (נדרים טו‪ ,‬ב) שהאומר לאשתו קונם‬ ‫ודברי הר"ן בסוגיית האומר לאשתו קונם הנאת תשמישך‪ ,‬אמורים רק בהנאת‬ ‫הנאת תשמישך עלי היא נאסרת עליו‪ ,‬הרי מצוות לאו ליהנות ניתנו ואמאי נאסר‪.‬‬ ‫תשמיש‪ ,‬שהוא דבר הבא ממילא ואינו חלק מהמצוה‪ ,‬בזה כתב הר"ן שהטעם‬ ‫ותירץ‪ ,‬דמה שקיי"ל מצות לאו ליהנות ניתנו היינו לומר שאין קיום המצות חשוב‬ ‫דמצוות לאו ליהנות ניתנו אינו מתיר הנאה זו‪ .‬אבל מצות סוכה מתירה גם הנאת‬ ‫הנאה‪ ,‬אבל מ"מ אם נהנה גופו בעת שמקיים מצוה הרי זה קרוי הנאה‪ ,‬ולכן אמרו‬ ‫הגוף הנלוית אליה‪[ .‬חילוק זה נמצא גם בחמדת שלמה שם (אות ג)‪ ,‬אבל טעם‬ ‫בגמ' ר"ה (כח‪ ,‬א) הנודר הנאה מן המעיין טובל בו בימות הגשמים אבל לא בימות‬ ‫החילוק שונה ממה שכתבנו‪].‬‬ ‫החמה‪ ,‬עכ"ד הר"ן‪ .‬וא"כ גם בענייננו‪ ,‬הרי נהנה גופו מישיבת הסוכה בנוסף‬ ‫‪A CONCISE HALACHIC GUIDE‬‬ ‫‪SLICHOS‬‬ ‫‪A CONCISE HALACHIC GUIDE: YOMIM NORAIM FOUR MINIM SUKKOS CHOL HAMOED‬‬ ‫‪YOMIM‬‬ ‫‪YOM TOV‬‬ ‫דברי אבא‬ ‫‪NORAIM‬‬ ‫‪MIKVAH‬‬ ‫‪YOM KIPPUR‬‬ ‫דברי‬ ‫‪FOUR MINIM‬‬ ‫‪MECHILA‬‬ ‫אבא‬ ‫‪SUKKOS‬‬ ‫‪PREGNANT‬‬ ‫‪BUYING 4 MINIM‬‬ ‫‪CHOL‬‬ ‫‪YOM TOV‬‬ ‫‪HAMOED‬‬ ‫‪CLEANING HELP‬‬ ‫‪SHMINI ATZERES‬‬ ‫תורה ומועדים‬ ‫‪SHNAYIM MIKRA‬‬ ‫‪STEIN‬‬ ‫‪RABBI TZVI YAAKOV STEIN‬‬ for purchase at alehzayis.com publish@alehzayis.com | alehzayis.com | 732.513.3466 | F 732.865.7002 these and many more are available Join our chat to stay on top of new releases and sales ‫[שבאמת פטור מאותו טעם שאינו כעין תדורו]‪ ,‬אז יש קיום מצוה והרי זה‬ ‫משובח‪.‬‬ ‫קיום מצות סוכה במצטער‬ ‫ע"פ ספר ברכת ישעיה על מסכת סוכה‪,‬‬ ‫עלה מצטער‬ ‫מאת הרה"ג ר' ישעיה העטלמאן שליט"א‬ ‫אלא דיש להקשות מהביאור הלכה אחרי זה (בד"ה הדיוטות) שהביא מהבכורי‬ ‫יעקב‪ ,‬דזה שנקרא הדיוט הוא רק אם מצטער בשעת הישיבה בסוכה‪ ,‬אבל אם‬ ‫איתא בגמרא (סוכה כו‪ ,‬א) אמר רבא מצטער פטור מן הסוכה‪ .‬והנה יש להסתפק‬ ‫רק טירחא לחזור לסוכה‪ ,‬כגון אם פסקו הגשמים בלילה או באמצע סעודתו‬ ‫מהו גדר הדין של מצטער‪ ,‬האם התורה פוטרתו מהחיוב לישב בסוכה‪ ,‬אבל אם‬ ‫דקי"ל דפטור מלחזור לסוכה‪ ,‬אם חוזר ואוכל בסוכה בודאי יש קיבול שכר על‬ ‫יושב בסוכה מקיים מצוה‪ ,‬או שמא אפילו אם יושב בסוכה אינו מקיים מצוה‪.‬‬ ‫זה ואינו נקרא הדיוט כיון דבעצם הישיבה אינו מצטער‪ .‬והנה בשלמא אם הפשט‬ ‫הגר"ש שקאפ זצ"ל בשערי יושר (שער ג פרק יט) כתב בהדיא שאין כלל קיום‬ ‫דבמצטער ליכא מצוה בכלל‪ ,‬מובן החילוק‪ ,‬דזהו דוקא אם מצטער בעת הישיבה‪,‬‬ ‫מצוה באופן שמצטער והוה מיעוט מהמצוה לגמרי ולא רק פטור בעלמא‪ .‬וכן‬ ‫אבל בטירחא לו לחזור לסוכה פטור רק על עצם החזרה‪ ,‬אך אם חזר לסוכה‬ ‫מובא בשם הגר"ח לדייק מהא דאיתא ברמ"א (סימן תרלט ס"ז) שהמצטער‬ ‫בודאי איכא קיום מצוה בישיבתו ולאו הדיוט הוא‪ .‬אבל אם הפשט דלעולם איכא‬ ‫שאינו יוצא מן הסוכה אינו מקבל שכר‪ ,‬ואינן אלא הדיוטות‪ .‬ובאמת כבר מבואר‬ ‫מצוה במצטער‪ ,‬והטעם שנקרא הדיוט משום שמגרע בשמחת יו"ט‪ ,‬א"כ מ"ש‬ ‫כן בשנות אליהו להגר"א (ברכות א‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫מצטער בעת הישיבה ומ"ש מצטער בדרך לסוכה‪ ,‬הרי בשניהם מגרע את שמחת‬ ‫אולם בביאור הלכה (סימן תרלט ס"ז) על הרמ"א הנ"ל שנקרא הדיוט‪ ,‬הביא‬ ‫יו"ט‪[ .‬ודוחק לומר שבאמת יש איסור לטרוח ולבא‪ ,‬אלא שבדיעבד אם עבר על‬ ‫בשם הפ"ת לחלק בין המחמיר במצטער שנקרא הדיוט‪ ,‬למחמיר באופן שאינו‬ ‫האיסור וטרח‪ ,‬סוף סוף מקיים מצות סוכה‪ .‬דלא משמע שיש איסור לכתחילה‪].‬‬ ‫מצטער שהרי זה משובח‪ .‬וזה לשונו‪" ,‬דזה הכלל הוא דוקא במקום שיש בו צד‬ ‫וי"ל שכל החסרון לגרע שמחת יו"ט הוא משום שאינו מחוייב להיות בסוכה‬ ‫איסור כמו במצטער דהוי חילול יו"ט‪ ,‬ואפילו בחול המועד חייב לכבדו‪ ,‬אבל אם‬ ‫בשעה שמצטער והוה רק מצוה "קיומית"‪ ,‬וא"כ מהיכא תיתי לעזוב מצוה‬ ‫אינו מצטער רשאי להחמיר כמו רבן גמליאל שהחמיר על עצמו בדלי של מים‬ ‫"חיובית" של שמחת יו"ט ולעשות מצוה "קיומית" של ישיבת סוכה‪ .‬אבל בכה"ג‬ ‫ואמר העלום לסוכה"‪ ,‬עכ"ד‪ .‬וצ"ע למה צריך "צד איסור" ו"חילול יו"ט"‪ ,‬לכאורה‬ ‫שטירחא היא לחזור‪ ,‬א"כ היות שאינו מצטער בעת הישיבה נמצא שאז מחוייב‬ ‫תיפוק ליה שנקרא הדיוט משום דליכא קיום מצוה במצטער‪.‬‬ ‫הוא להיות בסוכה עכ"פ אם אוכל בה‪ ,‬ונמצא שמניח מצוה "חיובית" של שמחת‬ ‫ולכאורה נראה מדבריו דבר חדש‪ ,‬דבאמת אין מצטער "הפקעה" ממצות סוכה‬ ‫יו"ט עבור מצוה "חיובית" של ישיבת סוכה‪ ,‬וזה שפיר ראוי לעשות ואינו אסור‬ ‫אלא "פטור בעלמא" ובאמת איכא קיום מצוה בזה‪ .‬והטעם שנקרא הדיוט‪ ,‬משום‬ ‫אפילו לכתחילה‪ ,‬אלא שפטור מלחזור‪ ,‬אבל אם כבר חזר‪ ,‬מעלה היא והרי זה‬ ‫דבישיבה כזו הוא "מחלל" היו"ט‪ ,‬ור"ל שהוא ממעט בשמחת יו"ט ובכבוד יו"ט‪,‬‬ ‫משובח‪.‬‬ ‫אבל אה"נ שאם אינו עובר על שמחת יו"ט‪ ,‬וכגון באכילת עראי בתוך הסוכה‬ ‫מטעם זה נכתבה גם המשנה בסגנון כה קצר ועמוק‪ .‬כל תיבה ותיבה נכתבה מתוך‬ ‫דייקנות מיוחדת עד שאין בה יתר כלשהו‪ ,‬כי רבנו הקדוש וחכמי דורו מסדרי‬ ‫גרגירים מספר‬ ‫'החפץ‪-‬חיים – חייו ופעלו'‬ ‫עלה הנהגה‬ ‫המשנה‪ ,‬שמשום "עת לעשות לה'" התירו כתיבת תורה שבעל פה‪ ,‬היו זהירים עד‬ ‫מאד בכתיבתם והיו משתדלים לצמצם ולקצר בכתיבה עד כמה שאפשר‪ .‬כמו כן‬ ‫בגליון הקודם הרחבנו אודות ספר 'החפץ‪-‬חיים – חייו ופעלו' מאת הרב משה ישר ז"ל‪,‬‬ ‫היו כמה מחכמי המשנה רושמים לזכרון איזה הלכות‪ ,‬ואע"פ שחז"ל דרשו‪" :‬אלה‬ ‫הנדפס בימים אלו במהדורה מחודשת ומאירת עינים על ידי מכון עלה זית‪ .‬להלן גרגירים‬ ‫אתה כותב ואי אתה כותב הלכות"‪ ,‬אך היו משום כך מקצרים דבריהם וכותבים‬ ‫מתוך הספר הנוגעים לחג הסוכות‪.‬‬ ‫בראשי תיבות או בלשון קצרה ומדויקת ביותר‪,‬‬ ‫המשנה ברורה‬ ‫בבחינת "מועט המחזיק את המרובה"‪.‬‬ ‫בנו הגדול‪ ,‬הגאון ר' ליב‪ ,‬שעזר על ידו הרבה‬ ‫ביתר שאת ניתן להסביר את סגנונה הקצר והעמוק‬ ‫בחיבור ה"משנה ברורה"‪ ,‬מספר‪ ,‬שעם גודל‬ ‫של המשנה‪ ,‬על פי דברי הגאון ר' חיים מוולוז'ין‬ ‫אמונתו של אביו בחכמים לא סמך על שום פוסק‬ ‫בהקדמתו לספר "שנות אליהו" לסדר זרעים‪..." :‬‬ ‫רבי שסדר לנו שישה סדרי משנה וברוח ה' אשר‬ ‫עד אשר עיין בעצמו במקורות ההלכה‪ ,‬בדק ובחן‬ ‫דבר בו כלל בם כל הת"ר סדרי משנה ששנו דורות‬ ‫כל דעה ושיטה‪ .‬תחלה למד כל סוגיא וסוגיא בעיון‬ ‫הראשונים וכל הברייתות והתוספתות ליכא מידי‬ ‫גדול עם כל המפרשים הראשונים עד ספרי הטור‬ ‫מינייהו דלא רמיזי במתניתין"‪ .‬והיה החפץ‪-‬חיים‬ ‫והמחבר‪ ,‬והכל במתינות ומבלי דחיקת השעה‪,‬‬ ‫רגיל לומר‪" :‬אלמלא נאבדו מאתנו מאות הסדרים‬ ‫עד אשר בא לשלחן ערוך עם נושאי כליו‪ .‬גם שם‬ ‫והפרקים‪ ,‬היה כל ענין ברור ונהיר לנו כל צרכו‪ ,‬ללא‬ ‫רבתה העבודה להכריע בין המפרשים האחרונים‪,‬‬ ‫שום קושיות ותמיהות"‪( .‬עמ' קפג‪-‬קפד; הערה נט‬ ‫שגם שם יש חלוקי דעות הרבה‪ .‬יגע ועמל הרבה‬ ‫שולבה בגוף הדברים)‬ ‫עד אשר הקים סימן אחד להכריע בין החולקים‬ ‫ולקבוע ההלכה‪.‬‬ ‫האתרוג והשידוך‬ ‫פעם בא אל החפץ‪-‬חיים אב אחד‪ ,‬יהודי בא בימים‪,‬‬ ‫הגאון רבי ליב בנו של הח"ח זצ"ל‬ ‫היה נזהר מאד בלשונו לכתוב בדייקנות ובבהירות‪.‬‬ ‫כדי לשאול עצה מפיו‪ :‬היות ומציעים לבתו‪ ,‬בחורה בוגרת‪ ,‬שידוך עם בחור שאינו‬ ‫דוד‬ ‫ר'‬ ‫הגאון‬ ‫אחיו‪,‬‬ ‫נכד‬ ‫סיפר‬ ‫אפי‪.‬‬ ‫נשמר בכל מילה ואות שלא יהא משתמע לתרי‬ ‫מחונן בכל המעלות שאותן חיפש במשך כל הזמן‪ ,‬האם יגמור שידוך זה או ימתין‬ ‫ללימוד‬ ‫זקנו‬ ‫דודו‬ ‫אותו‬ ‫צירף‬ ‫סוכה‬ ‫הכהן ליבוביץ זצ"ל‪ ,‬שבעסקו בסידור הלכות‬ ‫לחתן נאה הימנו?‬ ‫ברורה‬ ‫די‬ ‫איננה‬ ‫הלכה‬ ‫איזו‬ ‫בהעתק‬ ‫בצוותא‪ .‬משפעם העיר לו ר' דוד שהלשון‬ ‫ומדויקת‪ ,‬הודה לו החפץ‪-‬חיים ואמר‪" :‬מה' מענה לשון‪ ,‬אולם שומה עלי להזהר‬ ‫השיב לו החפץ‪-‬חיים בלשון זו‪" :‬יהודי משתדל לרכוש אתרוג מהודר‪ .‬מוכן הוא‬ ‫לדייק בלישנא כמיטב יכלתי‪ ,‬כדי שלא יבואו אחרים לאחר מכן וילמדו בדברי‬ ‫לשלם כסף רב ובלבד שיעלה בידו להשיג אתרוג נאה ללא שום כתם‪ .‬אך במה‬ ‫אחרת ממה שכיוונתי"‪.‬‬ ‫דברים אמורים‪ ,‬כשעוד ישנו זמן מרווח עד לחג‪ ,‬אז יכול אדם להרשות לעצמו‬ ‫מעין זה מספרים‪ ,‬שפעם שאלו תלמידי הגר"א את רבם‪ ,‬מפני מה הוא מקצר כל לברור‪ .‬ואילו משמגיע ערב החג ושהות עוד אין‪ ,‬אזי נוטלים מכל הבא ביד‪ .‬הוא‬ ‫כך בחידושיו‪ ,‬ביאוריו והגהותיו‪ ,‬והשיב‪ ,‬כי הלכה פסוקה היא ש"דברים שבעל פה הדין גם ביחס אליך – סיים – הנך כבר‪ ,‬בלי עין הרע‪ ,‬יהודי בא בימים ובתך הרי‬ ‫אי אתה רשאי לאומרן בכתב" (גיטין ס‪ ,‬ב)‪ ,‬ורק כדי שלא תשתכח תורה מישראל כבר מזמן "הגיעה לפרקה"‪ ,‬אל לכם איפוא לברור יותר‪ ,‬אם רק מתאים הוא‬ ‫השידוך כלשהו"‪( .‬עמ' רעו)‬ ‫התירו לכתוב‪ .‬מעתה‪ ,‬כל כמה שאפשר למעט בכתיבה טפי עדיף‪.‬‬ ‫‪|8‬‬ ‫ולפי זה‪ ,‬ביטול המצוה הוא באופן שעושה מעשה וקובע את דירתו חוץ לסוכה‪.‬‬ ‫וזה בא הפרמ"ג לחדש‪ ,‬שכיון שביטול המצוה הוא במה שעושה מעשה קביעות‬ ‫גדר איסור אכילה חוץ לסוכה‬ ‫ע"פ ספר קול דבר ש"י‪ ,‬בעניני מצות סוכה‪,‬‬ ‫מצטער‬ ‫עלה אכילה‬ ‫דירה חוץ לסוכה‪ ,‬שבזה עושה סתירה לציווי התורה‪ ,‬לפיכך עבירה כזו אין‬ ‫מאת הרה"ג ר' שמעון יעקב אוהר שליט"א‬ ‫חומרתה כעשה אלא כלאו‪ ,‬כיון שמבטל את רצון ה' וציווי התורה במעשה הסותר‬ ‫כתב הפרמ"ג (סי' תרמ אשל אברהם סק"י) שגם אונן שפטור מכל המצות מ"מ‬ ‫אותם‪ .‬וגם אונן אסור לו לעשות‬ ‫חייב בסוכה‪ ,‬דמה דפטור מן המצות‬ ‫מעשה שהוא כנגד רצון ה'‪ ,‬עכת"ד‬ ‫הוא דוקא בשוא"ת שלא לקיים את‬ ‫הגר"ד כהן‪.‬‬ ‫המצוה‪ ,‬אבל סוכה עובר בקום עשה‬ ‫והנה ידוע חידושו של ההפלאה‬ ‫שאוכל חוץ לסוכה‪[ .‬והוא כשיטת‬ ‫(כתובות כד‪ ,‬ב) שמצוה הצריכה‬ ‫הפני יהושע (סוכה כה‪ ,‬א) ודלא‬ ‫להתקיים ע"י שני בני אדם מוטלת‬ ‫כרעק"א (שם) שאין איסור אכילה‬ ‫מן התורה המצוה על שניהם‪ .‬ובגמ'‬ ‫חוץ לסוכה אלא שמוטל עליו‬ ‫קידושין (לד‪ ,‬א) מבואר שאין לפטור‬ ‫לקיים מצות עשה שתהיה אכילתו‬ ‫הנשים מצד שהזמן גרמא‪ ,‬דכיון‬ ‫בסוכה‪ ,‬והאוכל מחוץ לסוכה הוי רק‬ ‫דאנשים אין יכולים לקיים המצוה‬ ‫שוא"ת]‪ .‬אלא שצ"ע‪ ,‬הרי בפשוטו‬ ‫אלא עם נשותיהם‪ ,‬דתשבו כעין‬ ‫סברת הפנ"י היא משום שהאכילה‬ ‫תדורו בעינן‪ ,‬הו"א שלכן גם הן‬ ‫היא מעשה המצוה‪ ,‬והחפצא דסוכה‬ ‫חייבות בה מן התורה [והיינו ע"ד‬ ‫הוא תנאי המצוה‪ ,‬ומאחר שאונן‬ ‫סברת ההפלאה]‪ ,‬משום הכי צריך‬ ‫פטור ממצוות אין אכילתו מעשה‬ ‫מיעוט "האזרח" לפטרן‪.‬‬ ‫מצוה‪ ,‬וממילא אין בזה שום איסור‪.‬‬ ‫ונראה שזהו מקור לפרמ"ג‪ ,‬דס"ל‬ ‫והג"ר דוד כהן (בשלם סוכו דף רלא)‬ ‫הג"ר דוד כהן שליט"א בין להבחל"ח הג"ר יצחק הוטנר והג"ר משה חברוני זצ"ל‬ ‫שזה גופא מה שהדרשה מחדשת‪,‬‬ ‫הסביר שיטת הפרמ"ג‪ ,‬שבדרך כלל‬ ‫במצות עשה הוי רצון התורה שיעשה את מה שציוותה עליו‪ ,‬וכמו שנתחייב שאין לתורה ענין שיאכל בסוכה או דיקבע עצמו לישון בה‪ ,‬דא"כ גם נשים היו‬ ‫לאכול כזית בלילה הראשון בפסח ובסוכות‪ .‬אך במצות אכילה בסוכה אין רצון חייבות בה וכסברת ההפלאה‪ ,‬אלא גדר מה שחייבה התורה הוא לומר שאם יאכל‬ ‫התורה שיאכל האדם בסוכה‪ ,‬והראיה לזה דאי לא אכל בסוכה לא ביטל רצון ה' או יבוא לעשות קביעות דירה – תהא אכילתו וקביעות דירתו בסוכה‪ ,‬ולהכי שייך‬ ‫כלל‪ ,‬אלא חייבה התורה שאם יאכל או יבוא לעשות קביעות דירה – תהא אכילתו למפטר נשים ממצות סוכה‪ ,‬דהרי גם האנשים אינם מוכרחים לקיים המצוה בקום‬ ‫וקביעות דירתו בסוכה‪ .‬והיינו שהחיוב אינו בדרך חיובית שחייב לאכול בסוכה‪ ,‬עשה [אלא חיובם הוא בדרך שלילה שלא יקבעו דירתם חוץ לסוכה]‪ ,‬ואין כאן‬ ‫סברת ההפלאה לחייב הנשים‪.‬‬ ‫אלא ציותה תורה שלא יקבע דירתו חוץ לסוכה וקביעותו תהיה רק בסוכה‪.‬‬ ‫אך אע"פ שאין על הפודה חיוב בל תאחר‪ ,‬אי אפשר שיפקע עי"ז חיוב הקרבה‬ ‫ממנו‪ .‬ועיין מעין זה במו"ק (כו‪ ,‬ב) השואל חלוק מחבירו לבקר את אביו החולה‪,‬‬ ‫לאסור אתרוג שאינו שלו‬ ‫ע"פ ספר צפנת פענח להג"ר יוסף ראזין הרוגוצובר זצ"ל‪,‬‬ ‫עלה אתרוג‬ ‫דאף דיכול לקורעו מ"מ מותר באחוי [‪-‬לתקן הקריעה]‪ .‬הרי חזינן דאף שנתן לו‬ ‫שיו"ל ע"י מכון עלה זית מסודר עם הוספות והשלמות‬ ‫רשות לקורעו‪ ,‬מ"מ כשמחזיר לו אין עליו הדין כמו לוקח הבגד‪ ,‬דאסור לאחותו‬ ‫הנה קיי"ל דאם הקדיש אדם בהמה מוטל עליו חיוב גם בקרבן נדבה להקריבו‪.‬‬ ‫ולתקנו‪ ,‬כמבואר שם בגמ'‪ .‬וכלומר שהגם נעשה מעשה או חל דין על החפץ [וזהו‬ ‫ומ"מ אם הקדישו או החרימו ופדה אותו אחר‪ ,‬י"ל שפקע ממנו החיוב ומוטל‬ ‫חל בפועל גם כלפי הבעלים]‪ ,‬מ"מ‬ ‫על השני‪ ,‬דאיתא בערכין (כח‪,‬‬ ‫אין הנותן רשאי להחיל איסורים‬ ‫א‪-‬ב) א"ר חייא בר אבין החרים‬ ‫נוספים על הבעלים‪ ,‬כגון לאסרו‬ ‫מטלטלין נותנן לכל כהן שירצה‬ ‫בבל תאחר או איסור איחוי‪.‬‬ ‫וכו' החרים שדותיו נותנן לכהן‬ ‫ובסברא זו יש נפק"מ גם גבי אתרוג‪,‬‬ ‫שבאותו משמר‪ ,‬ובגמ' שם אמרו‬ ‫שדברי ר"ח בר אבין תלויים‬ ‫בגוונא ששאל מחבירו אתרוג ביום‬ ‫במחלוקת תנאים‪ ,‬ואיכא דמקיש‬ ‫ב' והחזירו אחרי שקיים בו מצותו‪,‬‬ ‫מטלטלין לקרקעות ולשיטתו גם‬ ‫דיש לחקור האם האתרוג אתקצאי‬ ‫החרים מטלטלין נותנן לאנשי‬ ‫ליומיה מצד שהוקצה למצותו‪.‬‬ ‫משמר‪ .‬והנה על הצד שהנתינה‬ ‫ותליא בהנ"ל‪ ,‬ולפי מה שנתבאר שאי‬ ‫תלויה בבעלים ליתן לאיזה כהן‬ ‫אפשר להחיל איסורים על הבעלים‪,‬‬ ‫שירצה‪ ,‬א"כ הנותן עדיין חשיב‬ ‫א"כ י"ל שגם כאן אין השואל רשאי‬ ‫בעלים והחיוב מוטל עליו‪ ,‬אך‬ ‫להחיל איסור מוקצה על חפץ שאינו‬ ‫למ"ד שנותנן לכהן שבאותו‬ ‫שלו‪[ .‬אולם זהו דווקא ביום ב'‪ ,‬אבל‬ ‫משמר‪ ,‬א"כ פקעה בעלותו מיניה‬ ‫ביום א' המקבל צריך לקנות לגמרי‬ ‫והחיוב מוטל על הכהן המקבל‪.‬‬ ‫ולהרמב"ם (פרק ו מהלכות ערכין בית החולים הכללי הישן בווינא‪ ,‬שבו אושפז הגאון בעל צפנת פענח זצ"ל בעת מחלתו‪ .‬מתוך ספר "עיר הגולה"‪ ,‬המכיל את זכרונות הג"ר שמעון את האתרוג כדי לצאת בו ידי חובתו‪,‬‬ ‫פירסט ז"ל על עיר התורה והחסידות‪ ,‬ווינא‪ ,‬בתקופה שבין שתי המלחמות‪ ,‬היורד עתה ממכבש הדפוס במהדורת פאר ע"י מכון עלה זית‪.‬‬ ‫מדין לכם‪ ,‬ומאחר שהמקבל הוא‬ ‫הלכה ז) שפסק כמ"ד שמטלטלין‬ ‫בעלים על האתרוג עכ"פ לשעתו‪ ,‬ממילא יכול הוא להחיל עליו איסור מוקצה]‪.‬‬ ‫הוקשו לקרקעות בחרמין‪ ,‬א"כ החיוב להקריבו מוטל על המקבל‪.‬‬ ‫והטעם בכל זה הוא על דרך דאמרינן בב"ק (מ‪ ,‬ב) לאו כל כמינך דמייעדת ליה‬ ‫ועדיין יש לדון על מי יהיה הלאו דבל תאחר‪ ,‬לכאורה יש לדמותו להך דר"ה (ו‪ ,‬ב)‪,‬‬ ‫לתוראי‪ ,‬והיינו מעין סברת אין אדם אוסר דבר שאינו שלו‪ .‬וה"ה בענינים הנ"ל‪,‬‬ ‫בעי רבי זירא יורש מהו בבל תאחר‪ ,‬ומסקינן‪ ,‬דתני רבי חייא מעמך (דברים כג‪ ,‬כב)‬ ‫הגם שיש לאחד איזה תפיסה בחפץ‪ ,‬מ"מ אינו יכול להחיל על הבעלים איסור‬ ‫פרט ליורש‪ ,‬היינו שאינו חייב בבל תאחר‪ .‬וא"כ גם בנידון דידן בל תאחר מוטל על‬ ‫לא תאחר‪ ,‬או איסור איחוי‪ ,‬או איסור מוקצה‪ ,‬דאינו יכול לאסור דבר שאינו שלו‪.‬‬ ‫המקדיש ולא על הפודה‪ ,‬דהפודה דמי ליורש‪.‬‬ ‫|‪9‬‬ ‫ עלה סיום‬Looking Forward newborn son Ben Oni, the son of my pain. Yaakov, however, called him Binyamin (Bereishis 35:18). Why did Yaakov not accommodate Based on Rav Moshe Sternbuch on Chumash Devarim Rachel’s final request? ‫ויבכו בני ישראל את משה בערבת מואב שלשים יום וגו' ויהושע בן נון מלא רוח‬ Rachel wished to immortalize her suffering so that it would be .'‫חכמה וגו‬ remembered for all future generations. Yaakov understood that this was not the Jewish way. A Jew must move forward after Bnei Yisrael bewailed Moshe in the plains of Moav for thirty days… tragedy, looking toward the future rather than dwelling on the Yehoshua Bin Nun was filled with the spirit of wisdom (Devarim 34:8- pain of the past. 9). The Gemara (Moed Katan 25) relates that when Rabi Yaakov The pasuk describing the mourning over Moshe’s passing is passed away, the stars shone by day. What was the message immediately followed by the description of Yehoshua’s stature. behind this unnatural phenomenon? Despite their great pain over Moshe’s passing, Bnei Yisrael did The light of the stars is always present, but during the day we not remain consumed by grief over the past. Instead, they looked cannot see it because the intense light of the sun overshadows toward the future and accepted Yehoshua’s leadership. them. Hashem was hinting to Rabi Yaakov’s generation that they The Jewish way is to move forward after tragedy. Rather than should not despair over the passing of the great tzaddik. There remain fixed on the pain of the past, a Jew must look ahead and were other talmidei chachamim in the generation whose greatness continue building for the future. had not been noticed during Rabi Yaakov’s lifetime, but who were When Rachel passed away during childbirth, she named her now ready to step forward and let their light shine. ‫ עלה תחומין‬Techum on Yom Tov Based on The Practical Halachos of the Techum at all on Yom Tov. After all, one may carry on Yom Tov, even in a place with no Eruv, for food preparation purposes – ochel Techum Shabbos by Rabbi Yonason Posnik shlita nefesh, so why is Techum different? Shouldn’t it be permitted for food preparation purposes? Techum Shabbos applies equally to Shabbos and Yom Tov (Shulchan Aruch, Orach Chaim 397:3). Even though in many The answer is that only melachah is permitted for food circumstances one may carry on Yom Tov, one must still be careful preparation needs. Techum, however, is not one of the 39 melachos, not to walk outside of the Techum. The same applies to Yom Kippur. but rather a separate halachah. As such, it does not fall into the One may wonder why in fact one is not allowed to walk outside Torah’s dispensation of ochel nefesh (Chasam Sofer OC 149). continued from page 2 Chaim, in part shivah in Yerushalayim for their mother. A room was that big].” because it was done during his lifetime. visitor sat down in the front and said, “I It was the voice of Rav Avraham Reb Yisroel Meir once left a certain work know for certain that the Chofetz Chaim Yehoshua Soloveitchik. on the Chofetz Chaim on the table just to had a ramp in his house, which he’d practice Moshe Blechman see Rav Hillel’s reaction to it. running up and down in anticipation of ‫פעה"ק ירושלים‬ “You know, the writer of this book is the rebuilding of the Beis Hamikdash.” Rav Shimon Szimonowitz responds: afraid to face me,” Rav Hillel remarked. Thanks for your kind words. My father had “What’s wrong with it?” Reb Yisroel the privilege of spending many Shabbos Meir’s wife asked. seudos in the presence of Rebbetzin Zaks. “Let me show you,” said Rav Hillel. Invariably, when a story was told about Opening to a random page, he read out loud her father, she would remark, “Er — the a story about a Radin bochur who went to storyteller — hut aza gutten zikaron, er take leave of the Chofetz Chaim before gedenkt zachen vos iz keinmul nisht geshehn” going home. The Chofetz Chaim looked at [He has such a good memory that he him and said, “Is that the way a ben Torah remembers things that never happened]. looks when he goes home?” At that, he went Her son, Reb Hershel, asked her how she into the back and came out with a jacket to heard what the storyteller told if she was replace the torn one the bochur was wearing. hard of hearing, to which she replied, “Der “Now, what do you think,” Rav Hillel Tatteh, zichrono livrachah, hut mir gelernt nor said. “The Chofetz Chaim had a rack of tzu heren vos men darf heren” [The Tatteh, Rav Avraham Yehoshua Soloveitchik shlita clothes in the back and said, ‘You know, of blessed memory, taught me to hear only you look like a 45 regular’? The only part Just then, the brothers heard someone what one needs to hear]. But when the story of the story that could be true is that in the back of the room say with obvious was told of how severely the Chofetz Chaim somebody came in to say goodbye to him.” dry humor, “Mir dacht zich az der salon fun rebuked her for having learned to write Twenty-two years ago, Rav Hillel, Rav der Chofetz Chaim iz nit gevehn azoy groys… Polish, she nodded along and authenticated Yaakov Yehoshua, and Rav Yisroel Meir sat [I don’t think the Chofetz Chaim’s living the story. | 10 continued from page 12 are based on teishvu k’ein taduru. Sofer dismissed that work as "Kizvei haRosh — fabrications in Rabi Eliezer holds that just as one eats one meal by day and one the name of the Rosh" (Teshuvos Chasam Sofer, Orach Chaim 154, at night in his regular dwelling, so must he do in the sukkah. The p. 187 Aleh Zayis edition), a suspicion that has long since been Chachamim, in contrast, maintain that just as a man eats when substantiated. Therefore, no evidence can be taken from the he wishes and refrains when he wishes in his dwelling, the same Besamim Rosh. applies in the sukkah. Rav Dov Ber Trebitsch, a contemporary of the Gra, also extended In the Yerushalmi, even Rabi Eliezer’s requirement of fourteen the exemption of a choleh. In his Revid Hazahav (Achrei Mos, on the meals is derived not from k’ein taduru but through a gezeirah shavah pasuk "Vachai bahem" [Vayikra 18:5]), he declares it obvious that a from the milu’im (during which the kohanim were commanded to mitzvas aseh is overridden for the sake of a choleh even when his remain at the entrance of the Ohel Moed day and night for seven life is not in danger. He proves this from the halachah that a choleh days). is exempt from sukkah. This source is cited by Rav Zelig Reuven Dwelling on There remains, of course, the beraisa (Sukkah Bengis (Chiddushei Hagrazar, siman 20). the Difference 28b): "Teishvu k’ein taduru — Based on this Rained Out If the Yerushalmi makes no exemption for a person they said: all seven days a man makes his sukkah his permanent who is uncomfortable in the sukkah (mitzta’er), why does one residence and his house his temporary one. How so? If he has fine leave the sukkah when it rains? This halachah cannot be a matter utensils, he brings them to the sukkah; he of dispute between the Talmudim, since it is brings his fine bedding to the sukkah; and he brought in the Mishnah (Sukkah, end of perek eats, drinks, strolls, and reviews his learning in 2). Evidently, the Yerushalmi distinguishes the sukkah." This derashah is beyond dispute. between a mitzta’er and a sukkah that has Here, the Yerushalmi comes closest to become uninhabitable. The Yerushalmi rules a derashah of teishvu k’ein taduru, but the that an uninhabitable sukkah is not a sukkah. difference in language is significant. The When it rains, one is not exempt from the Yerushalmi (Sukkah 2:10) mandates the same mitzvah; he simply has no sukkah. conduct — that a man eat and stroll in the The Mishnah permits one to leave the sukkah and bring his utensils into it — but sukkah when the rain could ruin his porridge the words k’ein taduru are not used. Instead, (mishe’tisrach hamikpah). In the Bavli (29a), the Yerushalmi reads: "Ein teishvu ela dirah this is measured by personal discomfort. Rav — 'Teishvu' denotes dwelling as in the pasuk Yosef, who was particularly finicky, was in fact 'virishtem osah vishavtem bah — You shall take permitted to leave the sukkah even when the possession of it and dwell in it'." disturbance was not severe enough to ruin While the Bavli establishes that what a man the porridge. Accordingly, the Rema rules that does at home is the litmus test for the sukkah, regarding sleep the bar is lowered, and even the Yerushalmi holds that any act of dwelling a drop of rain exempts one from the sukkah must be performed in the sukkah, regardless of (639:7). whether one would perform it at home. By contrast, the Yerushalmi (2:10) points out that the Mishnah Sick Leave The ruling of the Mishnah (Sukkah 2:4) exempting does not specify that to leave the sukkah, one’s own porridge must the sick from the sukkah now requires explanation. Both the Bavli be ruined; the exemption depends on whether the rain is strong (26a) and the Yerushalmi (ibid) clarify that this includes even a enough to [theoretically] ruin a porridge (see Tur ibid). This is choleh she’ein bo sakanah. For the Bavli, the exemption rests on consistent with its approach that when it rains, the defect lies not k’ein taduru; but how does the Yerushalmi explain it? in the person’s comfort but in the sukkah itself. Perhaps a choleh is exempt because he is preoccupied with Similarly, the Yerushalmi cites the opinion that one who left the another mitzvah — tending to his health. Alternatively, he is sukkah because of the rain must return when the rain stops, even exempt because he is not expected to extend himself while ill to in the middle of the night. It relates that Rabban Gamliel and perform a mitzvah. Rabi Eliezer went in and out of the sukkah all night because it was Either way, the exemption of a choleh would not be unique raining on and off. This is the ultimate proof that the Yerushalmi to hilchos sukkah. Indeed, Rav Elchanan Wasserman (Kovetz rejects the exemption of mitzta’er. According to the Bavli (29a), Shiurim, 2:46) cites a teshuvah of the Geonim (Teshuvos Hageonim, based on the din of mitzta’er, one who was forced out of the sukkah Lyck 5624, siman 51) that exempts one who is seriously ill from by the rain is permitted to remain inside his house for the rest of davening. [It is worth noting that Rav Elchanan was agreeable to the night. drawing halachic conclusions from these teshuvos of the Geonim, Contextualizing Fleas These divergent approaches of the first published in the nineteenth century. In the same piece he Bavli and the Yerushalmi can explain why the Bavli mentions that brings proof from the Geonim against the view of the Acharonim being inundated with fleas exempts one from sukkah in connection that the size of eggs has changed since the time of the Gemara.] with mitzta’er and choleh, whereas the Yerushalmi mentions a flea- The concept of extending the exemption of a choleh to other infested sukkah together with a rained-upon sukkah. For the Bavli, mitzvos was already published in the eighteenth century in the the heter is based on teishvu k’ein taduru; for the Yerushalmi, it is name of the Rosh, in the collection Besamim Rosh. But the Chasam based on the sukkah being rendered uninhabitable. 11 | ‫ עלה תשבו‬Make Yourself at Home? Yerushalmi Chumros watchman settled in his sukkah, might sneak in and steal the produce. In Alim (Haazinu–Sukkos 5783), I pointed out that according Rav Shimon Szimonowitz, Machon Aleh Zayis to the Rambam, Rava does not merely offer a second reason; he Rav Huna was on the road and grew thirsty. He would not drink until he reached a rejects Abaye’s derashah (and the Rambam rules accordingly — sukkah. (Yerushalmi, cited in Magen Avraham 640:16) Hilchos Sukkah 6:4). Tosafos (s.v. pirtzah), on the other hand, argue that Rava does acknowledge the derashah of teishvu k’ein taduru. No Comparison This episode illustrates one of three curious The Yerushalmi evidently subscribes neither to teishvu k’ein chumros in hilchos sukkah that the Magen Avraham records in the taduru nor to pirtzah kora’ah laganav; it grants the watchman no name of the Yerushalmi. The second chumrah: a watchman may exemption unless lives are at stake. This would explain why the sleep outside the sukkah only when he stands guard protecting Yerushalmi nowhere mentions that a mitzta’er is exempt from the lives; one who merely guards property may not. The third: the sukkah. Amora Avduma slept outside his store, and Rabi Chanina The Yerushalmi’s rejection of teishvu k’ein taduru is the key to instructed him to sleep in a sukkah. Accordingly, rules the Magen many sugyos in which the Yerushalmi diverges Avraham, even one who usually eats in his from the Bavli. store, away from home, must eat in the sukkah Kohanim The Torah exempts women on Sukkos. and Women from the mitzvah of sukkah. The These rulings run counter to a principle Gemara (Sukkah 28b; Kiddushin 34a–b) found repeatedly in the Bavli: "Teishvu k’ein taduru — Dwell in the sukkah as you dwell at wonders why a special exemption is necessary, home." The obligation of sukkah applies only as women are in any event exempt from all to what a person would otherwise do in his time-bound mitzvos. The Gemara answers that house. As such, the Bavli (Sukkah 26a) permits the exemption is not self-understood: without watchmen protecting property to sleep outside it, one would assume women are obligated. The the sukkah, since they would normally sleep Amoraim disagree as to the reason for that outside their houses in this situation (see assumption. Tosafos s.v. pirtzah). By the same token, one who Abaye cites the principle of teishvu k’ein eats at his workplace the entire year ought to taduru: it is reasonable to think that just as a be permitted to eat there on Sukkos. Travelers, A Prewar European Sukkah dwelling houses a man together with his wife, too, are exempt from eating and drinking in the so must the sukkah. Rava points instead to the sukkah, because they eat away from home all year round (Tosafos gezeirah shavah between "the fifteenth day" of Tishrei (the first s.v. holchei). night of Sukkos) and "the fifteenth day" of Nissan (the first night However, for all its ubiquity in Talmud Bavli and in the Rishonim, of Pesach), which would suggest that women are obligated in the expression "Teishvu k’ein taduru" appears nowhere in Talmud sukkah just as they are obligated in the mitzvos of Pesach. Yerushalmi. This would explain all these chumros, but it would In the Yerushalmi, this entire discussion is absent. require examining the Yerushalmi's approach to many halachos of The Gemara in Arachin (3b) references this principle as well. The sukkah known from the Bavli. beraisa there states that kohanim are obligated in the mitzvah of sukkah. Why is this statement necessary? "Dwelling" means a man Money The Bavli (Sukkah 26a) teaches that watchmen of living together with his wife; since kohanim are often occupied or Life gardens and orchards are exempt from the mitzvah of with the avodah away from home, perhaps they should be exempt. sukkah. According to Abaye, the exemption rests on teishvu k’ein Rashi concludes that as per teishvu k’ein taduru, a kohen is indeed taduru: The Torah bids a man leave the house he inhabits all year exempt from sukkah while performing the avodah. and dwell in the sukkah together with his beds, utensils, and The Yerushalmi makes no mention of this discussion either. bedding (Rashi) — and a watchman cannot haul all these out to his post, on Sukkos or during the rest of the year. According to Divergent Rabi Eliezer requires fourteen meals to be eaten in Rava, the exemption is based on the adage "Pirtzah kora’ah laganav Sources the sukkah, one by day and one at night for seven — A breach beckons the thief," the danger that a thief, seeing the days, while the Chachamim set no fixed quota (Mishnah Sukkah 27a). According to the Bavli, both opinions continued on page 11