דעהו – סטיטשין - אידיש · DEHEU - STITCHIN - Yiddish — סוכות (2026-09-21)

פטרון
מערכת דעהו שנת תשפ"ז חג הסוכות גליון רצ"ג
נתנדב לע"נ הרה״ח
זאב ב״ר משה ע״ה
וזו' האה"ח מרת
פעריל ב"ר טובי' ע"ה
מתוך
משנתו
של כ"ק דע את אלקי
מרן
רבינו
אביך ועבדהו
שליט"א
גליון מוגדל לחג הסוכות
כלל ישראל זכו לענני הכבוד -ע"י
שאיפתם להצלחת העתיד
ביאורים ויסודות מורחבים בתורת מרן הבעש"ט ותלמידיו זיע"א משנת החסידות
והנה יש לומר ,כי השורש וההתחלה למעלתם זו במה דומה העבודה בימים הנוראים להליכת ישראל במדבר -שזוכים שוב בכל שנה ל'ענני הכבוד'? | מדוע דוקא אחרי עבור ימי
התשובה זוכים ל'שואבים רוח הקודש'? | האם הטענה 'אנן בעינן למהוי קדם מלכא' צודקת או לא? | הבכייה והדמעות של הימים
הנפלאה של כלל ישראל נגד האומות בענין 'רוח הקודש'
הקדושים -כטעם בכיית המים התחתונים | מהי השייכות בין 'מפטיר יונה' ל'חג הסוכות'? | מהו טעם הפנימי בהלכה הנפסקת
-הרמוזה במצות סוכה שהיא זכר לענני הכבוד -נובעת שצריך להיות כוכבים נראים בתוך הסוכה?
אכן מתחילת יצירתו של העם ישראל בלכתם במדבר,
בעת שזכו לאותם העננים. � ֹ �
�ִִּכ י ֲֲע ַנַ ן ה ' ַַע ל ַַה ִִמ ְְׁש �ָָּכ ן י ֹו ָָמ ם ְְל ֵֵע י ֵנֵ י ָָכ ל ֵ �ֵּב י ת ִיִ ְְׂש ָָר ֵֵא ל :
הישיבה בצל הסוכה :השגה בהתגלות
דהנה מה שבעת ההיא יצאנו אל המדבר והלכנו
כבוד השי"ת שלעתיד לבוא
אחרי הקב"ה בארץ לא זרועה ,היתה זאת מפני ההרגשה
העמוקה בנפשנו על העתיד הגדול שהוכן לנו במדבר ,שם
קיבלנו את התורה בסיני ,ונעשינו לעם הנבחר לשמו
יתברך .ומחמת כן ,כאשר רק שמענו מאת שלוחי הבורא
ב"ה רמז שאמר למשכני אליו ,אמרנו 'אחריך נרוצה'
במדבר (ע"פ רש"י שה"ש א ,ד) ,והשלכנו אחרי גוינו את
לעתיד על ידי מצות סוכה .וזה מה שהגידו חז"ל במסכת
עבודה זרה (ג ,).שלעתיד לבוא כאשר יבואו האומות
א
'ענני הכבוד' -כח הנבואה
כל תאוות העולם הזה הנפסד ,והלכנו אחר ההצלחה ויבקשו לקבל שכר מהקב"ה כשם שכלל ישראל מקבלים
וראיית תכלית העתיד
הרוחנית ,ביודענו ומכירנו שזוהי התכלית האמיתית שכר על המצוות ,ויאמרו 'תנה לנו מראש ונעשנה' ,אזי
והעתיד הנצחי. ינסה אותם השי"ת במצוה קלה ,ויתן להם את מצות
ומאחר שכל עצם ההליכה במדבר היתה מושתתת על סוכה ,ועל ידה יתברר שאין להם שייכות כלל אל � � � � ֹ
ַַּב� ֻֻסֹּכ� ת ֵּת�ֵ ְְׁשב�ּו ִִׁש ְְב ַַעת ָיָ ִִמים �ָָּכל ָָה ֶֶאְזְ ָָרח ְְּב� ִיִ ְְׂש ָָר ֵֵאל ֵיֵ ְְׁשב ּּו
ההסתכלות אל זמן העתיד ,ומאי-התפעלות מן הצלחה המצוות ,עיי"ש .הרי שבמצות סוכה מתברר ועולה ההפרש ֹ� ֹּ ֹ ֹ ֹ
ַַּב� ֻֻסֹּכ� תְ ,לְ ַַמ ַַען ֵיֵ ְְדע�ּו ֹדֹר ֵֵתיֶכֶ ם ִ י ַַב ֻֻסּכֹות הֹו ַַׁש ְְב ִ י ֶֶאת ְ ֵנֵ י
ְּב� ִּת� ִּכ�
הזמנית והחולפת של זמן ההווה ,על כן זכו אז כלל שבין ישראל לעמים ,ומתגלה יקרת בחירתו של הקב"ה ֹ ֹ ְּב� ֹ �
יִאי אֹו ָָתם ֵֵמ ֶֶא ֶֶרץ ִִמ ְְצ ָָרִיִ ם ֲֲאִנִ י ה' ֱֱאֹל ֵֵקיֶכֶ ם ִיִ ְְׂש ָָר ֵֵאל ְ הֹו ִִצ ִ
ישראל מיד ל'ענני הכבוד' -שהם ה'סוכות' המוזכרות בהם מבין שאר האומות. (ויקרא כג ,מב-מג).
במקרא ,המורים על כח הנבואה של העתיד ,כאמור לעיל 'ענני הכבוד היו'
'סוכה ברוח הקודש'. ֹ
'סֹוכה ברוח הקודש'
הנה חז"ל הקדושים ביארו בגמרא (סוכה יא ):את כוונת
אומות העולם שקועים בהבלי עולם וטעם הדבר לכך שמצות סוכה דוקא מורה על ההבדל הכתוב 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל' -לדעת
העובר -ללא שייכות אל העתיד בין ישראל לעמים ,יש לבאר לפי פשוטו על פי מה חד מאן דאמר ,דנקטינן כוותיה (טור או"ח סימן תרכ"ה) -
ובדבר זה גופא הובדלו כלל ישראל מבין כל אומות שרמזו בספרי קודש (רבינו בחיי דברים טז ,יד; בני יששכר תשרי ש'ענני הכבוד היו' ,כלומר ,שהסוכה שאנו עושים וחוגגים
העולם -כפי שנרמז הבדלם בענני הכבוד כנ"ל .כי אילו י ,א ,בשם הרה"ק ר' פינחס מקאריץ זי"ע) בעניינו של שם החג בה בכל שנה ,היא זכר לענני הכבוד שהקיפו את בני
ֹ
בני האומות שקועים ומוטבעים המה בתוקף בהבלי עולם 'סוכות' ,שהוא מלשון 'סֹוכה ברוח הקודש' (ע"פ מגילה יד. ישראל במדבר.
הזה ,ואינם מסתכלים ודואגים כלל על העתיד ,אלא כל ראה ירושלמי סוכה פ"ה ה"א).
ענני הכבוד -וכן הסוכה הנעשה לזכרם
שאיפותיהם אינן אלא להצלחת ההווה וחיי שעה ,ולפיכך -הם הבדל בין ישראל לעמים
ניטל מהם כח הנבואה ורוח הקודש ,כיון שאין להם בקשת משה רבינו ע"ה 'שלא תשרה
שכינה על עובדי כוכבים' ונודע שעננים הללו שימשו כמחיצה והבדלה בין ישראל
שייכות לזמן העתיד .מה שאין כן כלל ישראל שבחרו
לאומות העולם ,שכן על ידי ענני הכבוד לא יכלה שום
בנצחיות ומאסו בהבלי עולם העובר ,המה בלבד זכו ואכן בענין 'רוח הקודש' מצינו הבדל עצום בין ישראל
אומה ולשון להתקרב אליהם ולהילחם בהם .ומעתה,
שתשרה שכינה עליהם ,ולהשגת נבואה ורוח הקודש. לעמים .והוא מה ששנינו בגמרא (ברכות ז ).שמשה רבינו
אף אנו נאמר כן לגבי הסוכה שאנו עושים לזכרם,
ע"ה ביקש מלפניו יתברך שלא תשרה שכינה על עובדי
שתכליתה ועניינה הפנימית הוא -לחצוץ ולהבדיל בין
כוכבים ,שנאמר (שמות לג ,טז) 'ונפלינו אני ועמך' ,והקב"ה
פטרון הגליון -תשרי הסכים על ידו .ונמצא שאומות העולם הופקעו לגמרי
ישראל לעמים.
נתנדב ע"י ידידנו הנכבד
הי"ו מוה"ר צבי אביגדור באלזאם ממעלת רוח הקודש והשראת השכינה ,ובענין זה ניכרת דחיית האומות לעתיד לבוא מן
לע"נ אמו ועולה ביותר מעלתם של ישראל לגבייהו .על כן ,מצות המצוות -בכח מצות סוכה
האה"ח פערל ב"ר משה יוסף ע"ה
סוכה המרמזת על בחינת רוח הקודש ,היא הוראה על ואכן כי כן חזינן בגמרא ,שכל עצם ההבדל והבירור
נלב"ע כ"ו תשרי תשנ"ד לפ"ק
ההפרש הגדול שבין ישראל לעמים. במעלתם של כלל ישראל לעומת שאר האומות יתקיים
א
ג בכך מכונים המה בשם 'אדם' ,הראוי להתכבד באותו 'ענני כבוד' -בבחינת 'כבוד ה'' הקיים לעולם הנצחי
בכיית המים התחתונים 'אנן
כבוד והדר שעיטר הקב"ה את האדם בעת יצירתו (ע"פ ומטעם זה מכונים עננים הללו בשם 'ענני הכבוד',
בעינן למהוי קדם מלכא'
תהלים ח ,ו). שכן 'כבוד' אמיתי מורה על 'כבוד ה' לעולם' הנאמר
פועלת זיכוך לכח הראיה
בקרא (תהלים קד ,לא) ,שהוא העולם הנצחי ,שאז דוקא,
אומות העולם הדבוקים בחיי שעה בזמן העתיד' ,ישמח ה' במעשיו' (ראה ויק"ר כ ,ב) .ובצאת
הם בני ה'אדם בליעל'
ישראל ממצרים זכו להתדבק ולהתקשר לזה הכבוד של
הבכייה והדמעות שבימים הקדושים -טהרת מאידך ,אומות העולם הבוחרים בחיי שעה של העולם
העינים לא להתפעל מהבלי העולם העתיד ,ובכך הקיפם השי"ת בענני הכבוד ,להיותם נכללים
הזה גרידא ,ובהצלחה זמנית של ההווה בלבד ,ואין להם ונאספים בכבוד ה' (ע"פ ישעיה נח ,ח).
והנה כדי שיוכל האדם לשאוף ולהשתוקק אך ורק שייכות ושאיפה כלל לחיים נצחיים ,הם נחשבים כבני
לחיי נצח ולתכלית שתגיע לעתיד ,ולא יתפעל ממראה האדם בליעל שהתערב אחר החטא ,ואינם מתייחסים אל
עיניו של ההצלחות והתענוגים של העלמא דשיקרא ,עליו סיכום ותמצית
אדם הראשון באמת .ובכך נדחים המה ממעלת ה'אדם'
לקבל טהרה בעינים ,שלא יסתכלו על גשמיות העולם
האמיתי ,ונמשלו כבהמות נדמו ,וממילא אין להם שייכות ענני הכבוד -וכן הסוכה הנעשה לזכרם -הם הבדל בין ישראל
השפל כאילו יש בה איזו הצלחה ותועלת ,אלא יביטו לעמים .משה רבינו ביקש שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים,
לכבוד האמיתי של האדם ,אלא בזויים המה מאוד (ע"פ
רק אל התכלית האמיתית של זמן הנצחיות ,שהיא חיי ולכן הם מופקעים מ'סוכה' -המורה על 'סוכה ברוח הקודש' .ע"י
עובדיה א ,ב).
העולם הבא. הליכת ישראל אחר הקב"ה בארץ לא זרועה מכח בקשתם את
ועל ענין זה היו ריבוי הבכיות בכל הימים הקדושים, תכלית העתיד זכו לכח נבואה וענני הכבוד -שהם בבחינת 'יהי
הבחירה בראש השנה בחיים נצחיים -
כעין ההליכה אחר הקב"ה במדבר כבוד ה' לעולם'.
שאותן דמעות קדושות שיצאו מן העינים גרמו להם
טהרה וזיכוך שיוכלו להסתכל בהבטה נכונה וראויה על היוצא מזה ,כי בחירתנו והתדבקותנו בימים אלו בחיים
כל עצם מהות העולם ,להבין ולהשיג איזה דבר יש בו
חשיבות אמיתית ,ולמה צריך שישים האדם מבטו ומגמתו
תכליתיים ונצחיים -ולא בחיי הבל וריק של ההווה
ב
'זמן שמחתנו' -השגת רוח
גרידא ,היא ממש כדוגמת הליכתנו אחר הקב"ה במדבר,
בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. בארץ ציה ועיף ,ובמה שמיאננו לדבוק בהצלחה חולפת
מצות 'ניסוך המים' -תיקון לבכיית המים
וזמנית ,ורק לקנות חיות רוחנית ואמיתית המתקיימת
הקודש בשמחה העתידה
התחתונים 'אנן בעינן למהוי קדם מלכא' לעד.
בירור מהות ה'אדם' בחודש תשרי
והנה מעין בכיה זו היא גם טעם הבכיה של המים
לכן זוכים לחג הסוכות -השגת רוח הקודש של העתיד
התחתונים ,הבוכים ואומרים 'אנן בעינן למהוי קדם מלכא' והנה ככל החזיון הזה חוזר על עצמו בכל שנה ושנה
(תיקו"ז יט :וראה בר"ר ה ,ד) ,אשר כדי לנחמם הובטחו להינסך ולפיכך כשם שזכו אז ישראל בגלל זה ל'ענני הכבוד' בעת התחדשות הבריאה בחודש תשרי .כי הנה בכל שנה
על גבי המזבח בחג ,במצות ניסוך המים (רש"י ויקרא ב ,יג). -המורה על כח הנבואה וראיית העתיד ,כמו כן זוכים כאשר השי"ת מחדש שוב את כל מעשה בראשית ,וכל
אנו בכל שנה ושנה אחר הימים הקדושים לחסות בצל הנבראים כולם -ובהם גם אומות העולם -מקבלים את
טענת המים התחתונים שהם רחוקים מהשי"ת הסוכה -שהוא זכר לענני הכבוד -ולהשגת רוח הקודש שפעם בימים אלו ,כענין דאמרינן בגמרא (ר"ה ג ).שלמלכי
היא מכח הסתכלות גשמית וחיצונית
של זמן העתיד .ובזה גופא מובדלים ומופרשים אנו מבין אומות העולם מתשרי מנינן ,לפי שכולם הם תולדותיו
וביאור הענין הוא ,דהנה כאשר הבדיל הקב"ה ביום שאר הגוים ועמי הארץ. של אדם הראשון שנוצר בראש השנה ,אזי באה העבודה
השני בין מים למים ,מצאו את עצמם המים התחתונים לברר מי הוא הנחשב באמת ל'אדם' ,ומתייחס בעצם לאדם
רחוקים מהשי"ת וטבועים בעולם הגשמי .ועל כך באו הם 'זמן שמחתנו' -בבחינת 'ישמח ה' במעשיו', הראשון ,כטעם 'אתם קרויין אדם' (יבמות סא .).ומאידך ,מי
בתלונה כלפי שמיא באמרם 'אנן בעינן למהוי קדם מלכא'. היפך ל'שמח בחור בילדותך'
הם רק בניו של ה'אדם בליעל' שנתערב באדם אחר החטא
אמנם לפי האמת ,כל עצמה של טענה זו -המושתתת ומהאי טעמא נמי הוא שנחשב חג הסוכות כ'זמן בכח זוהמת הנחש שנכנסה בקרבו ,ולאמיתו של דבר אינם
על הסברא שכאילו אינם 'קדם מלכא' -נובעת אכן שמחתנו' ,כיון שמתגלה בו ה'כבוד ה' לעולם' של העתיד, נחשבים כ'אדם' ,שהם שאר אומות העולם.
מעינים גשמיים ,המביטים על העולם בהסתכלות חיצונית שאזי 'ישמח ה' במעשיו' ,אשר שמחה זו היא שלימה
והשגות גשמיות ,ובכך הם מדמים שהעולם הזה רחוק 'ויפח באפיו נשמת חיים' -חיים נצחיים
ואמיתית והמתוכנת לעד .וזה בניגוד לבחינת 'שמח בחור ממקורו של החי עולמים ב"ה
הוא מהשי"ת חלילה .שכן לאמיתו של דבר ,כאשר יסתכל בילדותך' (קהלת יא ,ט) ,הנלקחת מהצלחה זמנית ,שכולה
האדם בעינים מזוככים וטהורים ,אזי יראה בעיניו שגם ובירור זה שבין כלל ישראל לשאר העמים ,נעשה
שוא ואינה אלא כחלום יעוף.
המים התחתונים עומדים ממש 'קדם מלכא' ,ואין בינם לבין באותה מדה ובאותו מהלך כפי שהתקיים בראשית
המים העליונים כלום. 'ולקחתם לכם ביום הראשון' -גילוי יצירתו של העם ישראל בעת צאתם ממצרים .כי הרי
מעלת 'אדם הראשון' ביצירת האדם נאמר (בראשית ב ,ז) 'ויפח באפיו נשמת
כי הלא באמת מלא כל הארץ כבודו ממש ,וכל העולם
ויש לרמז הדבר במה שכינתה התורה את תחילת חיים' ,שהיא ה'חלק אלוק ממעל' הניתן באדם מתוכיותו
ומלואו אינם מתקיימים אלא בכח חיות האלקות השופעת
ומפנימיותו יתברך (רמב"ן שם; ליקוטי אמרים פרק ב' בשם
בהם בכל עת ובכל רגע ,שהם השמות הקדושים ואותיות החג בשם 'ראשון' ,כדכתיב (ויקרא שם ,מ) 'ולקחתם
הזוהר) .וחיים אלו הינם חיי נשמה וקדושה ,חיים נצחיים
התורה הנותנים חיות וקיום לכל הנבראים כולם .וממילא, לכם ביום הראשון' ,ולרמז בא על ה'אדם הראשון'
שאין להם ביטול וסוף ,כדוגמת נצחיותו של הקב"ה חי
גם העולם הזה התחתון החומרי והגשמי ,מלא הוא בחיות שנברא בראשית השנה ,אשר כל עבודתינו היא לברר
עולמים ברוך הוא.
עליונה מהבורא יתברך ,ולפי האמת גם הנמצא בתחתונים את מדרגת האדם ומהותו האמיתית ,וב'יום הראשון'
קרוב הוא מאוד אל השי"ת. של החג הקדוש הזה מתגלה ויוצא מי הוא ה'אדם' ה'אדם' האמיתי -הוא זה שדבוק בחיי נצח של הנשמה
האמיתי הדומה לאדם הראשון -שאלו הם ישראל
לעתיד לבוא יתגלה שהקב"ה נמצא ומעתה אנשים כאלו שעיקר ה'חיים' שלהם הוא ה'חיי
למטה כמו שהוא נמצא למעלה הדבוקים בחיים רוחניים ונצחיים ,ובכך זוכים המה נצח' ,וכל ימיהם הם מסתכלים ושואפים לתכלית העתיד,
להתכבד בכבוד של מעלה ,לחסות בסתר כנפיו יתברך עד שכל מבטם על חיי עולם הזה הוא -שכולם אינם
אלא שלעת עתה הדבר נסתר ונעלם ואין החיות הזו
בתוך העננים של כבוד. אלא הכנה לזמן העתיד ,הנה בני אדם הללו אכן שייכים
מתגלה ומאירה בהדיא ,ולפיכך יש מקום לחשוב ולומר
שהעומד למטה נמצא רחוק מהשי"ת ח"ו .אך לעתיד לבוא ל'ויפח באפיו נשמת חיים' ,והם הם אלו הראויים להיקרא
יתגלה כבוד ה' ,ויאירו כל השמות והאותיות הללו ,ואזי יראו סיכום ותמצית 'אדם' ,המתייחסים באמת אחר אדם הראשון ,יצור כפיו
כל בשר יחדיו כי פי ה' הוא המדבר ומקיים את כל הבריאה של הקב"ה.
רק האדם הדבוק בחיים נצחיים של הנשמה מתייחס באמת
כולה ,והוא יתברך נמצא למעלה ולמטה בשוה ממש. וזהו חלקם של בני ישראל ,העם הנבחר למקום ,שהם
אחר אדם הראשון ,ואילו האומות הם בני אדם בליעל .הבחירה
בוחרים בחיים נצחיים ,ומשתדלים בעיקר על התכלית של
עצם הבכייה של המים התחתונים מטהרת את עיניהם בחיי נשמה לעומת חיי הגוף היא כעין ההליכה אחר הקב"ה
במדבר .לכן אחר הימים הקדושים זוכים להשגת רוח הקודש
זמן העתיד ,שהיא הצלחה נצחית ואמיתית .וכמו כן כל
ומעתה ,מים התחתונים הצועקים ובוכים על התרחקותם בסוכה' .זמן שמחתנו' -בבחינת 'ישמח ה' במעשיו' ,היפך בקשותיהם בימים הקדושים על השגת ה'חיים' ,היא על
מה' ,בהידמות בנפשם שרחוקים המה ממנו ,הנה על זה ל'שמח בחור בילדותך'' .ביום הראשון' -גילוי מעלת 'אדם חיים כאלו שהמלך חפץ בהם ,שהם חיים המקושרים
גופא יש להם לבכות ,על שיש להם הסתכלות והשגה כה הראשון'. לרוחניות וחיי נשמה ,כטעם 'למענך אלקים חיים' .והנה
ב
דרך הסכך ,עיי"ש .שכן 'כוכב' הוא צירוף 'כ"ו' - והענין ,כי הנה דגים -שאין להם כיסוי על העינים גשמית וחיצונית .ואכן על ידי עצם הבכיה וריבוי הדמעות
המרמז לשם הוי"ה ברוך הוא ,ו'כ"ב' -כנגד כ"ב כנודע -מורים על בחינת 'עינא פקיחא' של מעלה (זוה"ק זוכים הם לטהרה וזיכוך בעינים שלהם ,ובכך יכולים המה
אותיות התורה (זוה"ק ח"ג רפא .):ולרמז בא ,על השם שם ,קכט .):יתרה מזו ,כי הימצאותם של הדגים בתוך המים לקבל ראייה והשגה עליונה יותר ,להבין ולהשכיל כי ה'
הוי"ה הקדוש וכ"ב אותיות הקדושות -שהם פנימיות התחתונים ,מורה שגם במקום המים התחתונים -הצועקים הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת -בלי שום
חיות הבריאה -המאירים בעוצמם בתוך הסוכה .והיינו ובוכים 'אנן בעינן למהוי קדם מלכא' -ישנה תמיד השגחה הבדל והפרש כלל -אין עוד.
שכל עצם הסוכה היא בנין של 'כ"ב אותיות' המאירים עליונה ועין פקיחא ,שהוא העין הרואה מלמעלה בתוך
בשמותיו הקדושים [הנרמזים גם הם בתיבת 'סוכה', חשכות עולם הזה ,ואין לפניו הבדל בין יום ולילה ובין סיכום ותמצית
העולה כמנין 'הוי"ה אדנ"י' כנודע (שעה"כ דרושי סוכות חושך לאור ,אלא תמיד פתוח הוא לראות.
הדמעות של הימים הקדושים מטהרות את העינים לא להתפעל
ד')] ,כלומר ,שבה יכולים להסתכל על ההתגלות של מהבלי עולם הזה .בכיית המים התחתונים 'אנן בעינן למהוי
'אך אוסיף להביט אל היכל קדשך'
חיות אלקות שתתקיים בזמן העתיד ,והיא הגורמת לנו קדם מלכא' מצד הסתכלות בעין גשמי שהעולם הזה מרוחק
שמחה גדולה בזמן שמחתנו. ומעתה כאשר השליך יונה הנביא לתוך המים מהשי"ת .לעתיד לבוא יתגלה חיות האלקית המחיה כל העולמות
התחתונים ,ושם דוקא הזמין השי"ת אליו דג -המרמז ושלמעלה ולמטה שוין .עצם הבכייה של המים התחתונים
'שואבים רוח הקודש' -השמחה של לעינא פקיחא ,אזי נתקשר לבחינת השגחה עליונה זו, מטהרת את עיניהם להסתכל בראייה רוחנית.
זמן העתיד ב'ישמח ה' במעשיו' ובא לידי הכרה ברורה כי אין מנוס ומסתור מפני ה',
והנה כאמור ,בכך נעשה תיקון למה שבכו המים כענין שכתוב (ירמיה כג ,כד) 'אם יסתר איש במסתרים
התחתונים 'אנן בעינן למהוי קדם מלכא' ,ולא השיגו ואני לא אראנו נאום ה'' .ושם בתוך מעי הדג ,בהשיגו ד
החטאים והעוונות מעכבים
שגם בהיותם כאן למטה הם עומדים ממש לפני הקב"ה. את השגה עמוקה זו ,פנה ואמר (פסוק ה') 'ואני אמרתי
מלהשיג את כבוד ה'
אך בחג הסוכות ,כאשר כבוד ה' מאיר בתוקף רב בכל נגרשתי מנגד עיניך אך אוסיף להביט אל היכל קדשך',
העולם ,אזי מתנחמים המים האלו. כלומר שעתה באתי לידי השגה ,כי גם בתוך עמקי
התהום של המים התחתונים יכולים להביט אל היכל
ושפיר נקראת השמחה הגדולה שהתקיימה בבית הכחשת החוטא על השגחת הבורא
קדשך ,כי בכל מקום נמצא השי"ת ,וגם חושך לא יחשיך גורמת הסתר ופגם לעינים
המקדש על מצות ניסוך המים בשם 'שמחת בית
ממנו ,אלא לפניו כחשכה כאורה (תהלים קלט ,יב))ב( .
השואבה' ,ופירשוהו ז"ל בירושלמי (סוכה פ"ה ה"א; הובא והנה הדבר הגורם לסמא את העינים ולהחשיך מראה
בתוס' נ :ד"ה חד תני) 'למה נקרא שמה בית שואבה ,שמשם עיני בשר מלהסתכל על כבוד ה' הממלא את כל הארץ,
שואבים רוח הקודש' .כלומר ,שבאותה שעה זכו לכח סיכום ותמצית ואשר נותן מקום לטעות ולחשוב כאילו הנמצא כאן
נבואה רוח הקודש ,ובכך יכלו להשיג את החיות האלקית איננו עומד לפני המלך ח"ו - ,הוא כח החטאים והעוונות
החוטא המדמה בנפשו שהוא נסתר מהשי"ת גורם פגם והסתר
המחיה וממלאת את כל הבריאה ,אשר תתגלה בשלימות בהשגת כבוד ה' הממלא את כל הארץ .לכן צריך להוריד פלגי
הנעשים בעולם ,שהם גורמים להסתר פנים ,ולחצוץ בפני
לעתיד לבוא .ובזה גופא התקיימה נחמה לבכיית המים מים כדי לתקן ולזכך העינים .יונה הנביא סבר שאפשר לברוח הדר כבוד מלכותו.
התחתונים ,ואדרבה ,מכח אותה ההשגה של ה'כבוד ה'' מלפני ה' .וכאשר השליך לתוך הדג -המורה על עינא פקיחא כי הנה מה שיש מקום אל החוטא להיכשל באיזה
שיתגלה בזמן העתיד ,שרתה אז שמחה גדולה ועצומה, של מעלה -השיג כי גם בתוך המים התחתונים 'אוסיף להביט עון וחטא חלילה ,הוא רק מפני התדמותו בנפשו כי אין
אל היכל קדשך'.
מעין אותה השמחה של 'ישמח ה' במעשיו'. השי"ת רואה את מעשיו ,וכי אין העין של מעלה רואה
אותו ומביט עליו בשעת החטא .והנה בזה עצמו שהחוטא
'אשה בוררת חטים לאור של בית מכחיש ח"ו את ההשגחה העליונה ומעלים עין ממנה ,הרי
השואבה' -הארת כ"ב האותיות
ה הוא גורם הסתר פנים ממש למעלה כביכול ,ונותן פגם
'שמחת בית השואבה' -
ונרמז הדבר גם במה שהתבטאו ז"ל בגמרא במתק באותם השמות והאותיות הקדושים המשפיעים חיות לכל
לשונם לגבי האור הגדול של בית השואבה ,אמרו שם
שאיבת רוח הקודש בגילוי
הבריאה ,שלא יוכלו הברואים שוב לראות ולהשיג את
(נג' :).אשה היתה בוררת חטים לאור של בית השואבה'. אור העליון של האותיות ,ולא ישיגו את האמת הפשוטה
שכן נודע ש'חטה' מרמז לכ"ב אותיות התורה ,העולות
כמנין 'חטה' .ומעתה זהו עומק מאמרם ז"ל ,שלגודל
אלקות שלעתיד לבוא שהם עומדים 'קדם מלכא'.
ומעתה על פי הדברים האלו נחזור לדידן ,לעניינו של תיקון החטאים ע"י פלגי מים היורדים מעינים
האור שהאיר באותה שעה ,וזה מכח זיכוך העינים של
מועד חג הסוכות הבא אחר עבור הימים הקדושים.
ימי התשובה שקדמו לחג ,האירו אז ה'כ"ב אותיות' ,שהן ועל כך צריך החוטא להוריד דמעות רבות מעיניו ,כטעם
החיות העליונה שבתוך הבריאה ,ובכך הרגישו כולם ע"י הדמעות של עשרת ימי תשובה הכתוב (תהלים קיט ,קלו) 'פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו
שגם כאן למטה נמצא השי"ת ,והינם עומדים קדם מלכא. זוכים להיכנס בצל הסוכה תורתך' ,על כך שלא ראה והשיג כי הקב"ה מסתכל עליו
דהנה מכח כל הבכיות והדמעות שהורידו בני ישראל תמיד ורואה את כל מעשיו ופעולותיו ,וגרם בזה פגם
וזוהי השמחה הגדולה השורה בחג הסוכות ,בישיבתנו
בכל עשרת ימי התשובה על כל חטאם ועוונם שעשו בכל עיני בשר שלא יוכלו להשיג את אור ה' המחיה
בצל הסוכה ,בצילא דמהימנותא ,שזוכים אז להסתכל
במשך השנה ,אשר גרמו בכך להסתיר את החיות את כל העולמות)א( .
ולהשיג מעט מן הזמן המקווה שלעתיד לבוא ,כאשר
כבוד ה' ימלא את כל הארץ .ומכח הארה זו שואבים האלקות שבתוך הבריאה ,שלא יוכלו בני אדם להסתכל סברת יונה הנביא שאפשר לברוח מפני ה'
אנו שמחה ,מעין השמחה הגדולה של 'ישמח ה' במעשיו', בה בעינים רוחניים ובהסתכלות ראויה ,הנה מכח אותן
הדמעות זכינו לקבל טהרה וזיכוך בעינינו ,עד שמפאת כן ועל פי הדברים האלה יישפך אור על ענין קריאתנו
שתתקיים במהרה בימינו אמן. את הסיפור של יונה הנביא ביום הכיפורים בשעת מנחה.
זוכים אנו להיכנס בצל הסוכה ,המורה על ראייה עליונה
ונכונה של זמן העתיד ,שהיא הסתכלות פנימית ורוחנית כי הנה ,כפי המבואר בכתוב (יונה א ,ג) ,השתדל יונה
סיכום ותמצית באמיתת חיות הבריאה ,להשיג שכולה קיימת אך ורק הנביא לברוח מלפני ה' .ובריחה זו היא כעין סברת החוטא
במאמרו יתברך ,ובכח שמותיו הקדושים המשפיעים חיות המדמה בדעתו שיש מקום להיסתר מפני השם יתברך,
ע"י הדמעות של עשרת ימי תשובה שטיהרו וזיככו את העינים
וקיום לכל הנבראים. להסתיר ח"ו על השגחה העליונה ולהעלים עין ממנה.
זוכים להשגת רוח הקודש וגילוי כבוד ה' בצל הסוכה' .כוכבים
נראים בתוכה' -קדושת האותיות והשמות המאירים בתוך
'כוכבים נראים בתוכה' -גילוי התקשרות יונה ל'עינא פקיחא' שבתוך המים התחתונים
הסוכה' .שמחת בית השואבה' -תיקון לבכיית מים התחתונים
אלקות המאיר בתוך הסוכה
ע"י ששואבים רוח הקודש מגודל ההתגלות של העתיד' .אשה אמנם אחר כך כאשר הזמין הקב"ה דג גדול לבלוע
בוררת חטים לאור של בית השואבה' -הארת כ"ב האותיות (ירושלמי פ"בודבר זה נרמז במה שנפסק להלכה את יונה (ב ,א) ,אזי עמד על נפשו והבין כי אי אפשר
המשפיעות חיות לבריאה. ה"ג; טושו"ע או"ח סימן תרל"א ס"ג) שצריך שייראו הכוכבים לברוח מלפניו יתברך.
א .וזהו גם הטעם לכך שנוסח הווידוי מיוסד על פי סדר כ"ב אותיות האל"ף-בי"ת ,אשמנו בגדנו וכו' ,וכן הדבר בנוסח 'על חטא' .וזה מכיון שהחוטא פגם באור האותיות ,והחשיך עיני בשר מלהסתכל
בהן ,על כן עליו להתוודות ולטהר את האותיות שישובו להאיר כמקדם.
ב .וביסוד זה יש לבאר גם עומק ענין הסיפור המובא בטור (או"ח סימן תר"ד) באותו חייט שלקח דגים -דוקא -לסעודת ערב יום הקדוש ,לעורר ולתקן את בחינת 'עינא פקיחא' הרמוז בדג ,שנסתר על
ידי החטאים ,והבן.
ג
דברים נעימים
הקב״ה את טוהר לבבו של אהרן ממחלה קשה זו של ניסן שהוא זמן יציאת ישראל ממצרים ,הוא אכן
קנאה ,זכה וקיבל את הכהונה הגדולה כנ״ל ,ולכן הוא זמן האביב כאשר האילנות מתחילים ללבלב. דברי נועם ופרפראות
מסוגל לכלל ענין הרפואה. והרי זה כמו תקופת ״חסד נעוריך״ בימי חיי על הפרשה ומועדי השנה
ובאמת יש להוסיף בענין ״וראך ושמח בלבו״ ,שאין האדם ,כאשר כל כוחותיו מתחילים לצאת מן
הכוונה בזה רק שאהרן הכהן לא יקנא במשה רבינו, הכח אל הפועל ,כענין האילנות המתחילים לפרוח
יו״ט סוכות דייקא
אלא אדרבה ישמח עמו .כי בעומק הדברים פירוש ולהתגלות בימי האביב .מה שאין כן ימי חודש
הפסוק הוא ,כי רק מפני שיסתכל עליו בעין טובה בלי תשרי הם כבר בתקופת האסיף ,כענין ימי הזקנה
אחר יו״כ
שום קנאה ,לכן יוכל להיות בכלל בגדר של ״ושמח בלבו״. כאשר האדם עומד בסוף ימיו ואוסף את עמל ימי חייו.
כי אדם הלקוי במחלת הקנאה ,בעצם אינו יכול לשמוח וזו היא עומק הטענה הנזכרת בדברי הטור הנ״ל,
בכלל .שהרי לעולם הוא שרוי בצער על איזו טובה שיש שהיה חג הסוכות צריך להיות חלק מעבודת ימי
לחבירו ואין לו ,ואי אפשר לו לשמוח עם שום דבר טוב חודש ניסן .שהרי הם הינם ימי הכוחות החדשים כימי
שיש לו .ולכן רק מפני שלא היתה בלבו של אהרן שמץ הנעורים ,ולכן יש להם שייכות עם ענני הכבוד אשר
ממדת הקנאה ,לכן היתה יכולה השמחה להיכנס בלבו. הקיפו את כלל ישראל בהיותם בבחי' ״חסד נעוריך״ א
ולכן כאשר באים לשמוח בזמן שמחתינו ,הרי זה רק כנ״ל ,ומה שייכות יש לזה עם תקופת האסיף בחודש
על ידי זכותו של אהרן הכהן ,אשר הוא מאיר בלבבינו תשרי. השגחת הקב״ה על כלל ישראל במצות הסוכה
את רפואת מחלת הקנאה ,ועל ידי זה יכולים לשמוח. אבל התירוץ לזה הוא כי אחר שעברו ימי התשובה,
וזהו ענין 'ענני הכבוד' ,כאשר בני אדם אינם מחפשים בטעם קביעות חג הסוכות אחר יום הכיפורים יש
יש להתחזק ביותר בבחי' ״תתחדש כנשר נעוריכי״ לפרש ,כי אחר שנתכפרו כל החטאים והעוונות בזה
כבוד לעצמם ,אלא רוצים רק את כבוד ה' .ועל ידי זה (תהלים קג ,ה) ,ולעורר את בחי' ״חסד נעוריך״ אפילו
אין הם מקנאים זה בזה ,כי כל הקנאות נובעות בעיקרן היום ,נחשבים כל ישראל לצדיקים גמורים .ועל הצדיקים
בימי האסיפה .כי בעל התשובה צריך להתחיל בעבודתו ישנה השגחה מיוחדת מן השמים ,כמו שנאמר ״עיני ה'
מבקשת כבוד עצמו .ולכן הסוכה היא זכר לענני הכבוד, 'כקטן שנולד' ,כמו שכתב הרמב״ם (הל' תשובה פ״ב ה״ד)
והיא מעוררת את השמחה בזמן שמחתינו. אל צדיקים״ (תהלים לד ,טז) .והענין הוא ,כי אין הקב״ה
שהוא צריך להרגיש כמי שאינו אותו האדם שחטא חפץ להסתכל על עבירות ,ולכן הוא 'מעלים עין
ויש לרמז על כך ,כי שיעור הסוכה הוא ז' על ז' בכלל .ולכן עיכב הקב״ה את מצות הסוכה עד אחר ימי מסוררים' (פיוט 'וכל מאמינים') ומסתיר מהם את השגחתו
טפחים (סוכה טז ,):וז' פעמים ז' הוא בגי' מ״ט כמספר התשובה ,כדי ללמדינו לאחוז במדת ימי הנערות בכל הגלויה ,כדי שלא לראות את העבירות שהם עושים.
'חולה' ,כי הסוכה מרפאת את חולאת הקנאה .ובפיוטים מצב ,ולהתחדש כנשר נעורינו כבריה חדשה. אבל על יראי ה' נאמר ״עיני ה' אל צדיקים״ ,להשגיח
נזכר 'בל תהי מצות סוכה בעיניך קלה ,כי כנגד כל ויש לרמז בענין ״תתחדש כנשר נעוריכי״ ,שזה עצמו עליהם בעינא פקיחא .ולכן אחר שנטהרנו מעוונותינו
מצות דת חוקותיה שקולה' (שחרית ליום ב' ,וליום א' שחל
מורה על הזקן המתחדש כמו נער .כי הנשר הוא מלך ביום הכיפורים ,יכולים אנו להגיע לבחי' ה'סוכה' שהיא
בשב״ק) ,הרי שענין הסוכה הוא כלל ענין המצוות. העופות (חגיגה יג ,):הרומזים על מלאכי השרת (ב״ר א, מלשון הסתכלות כענין 'סֹוכה' ברוח הקודש (רש״י בראשית
[ובמקו״א רמזנו בזה ,כי 'סוכה' עם 'מצוה' הוא בגי' ג) .וראש המלאכים השייכים לעולם הזה ,הוא מלאך יא ,כט; הרה״ק מקאריץ זי״ע) ,כאשר הקב״ה יכול לגלות עלינו
רל״ב ,כמספר שם הוי״ה בד' מילואיו (ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן)]. מט״ט המכונה 'שר העולם' (יבמות טז ;:פע״ח שער הזמירות את השגחתו הגלויה.
והנה בענין תיבת 'מצוה' איתא בזוה״ק (תיקו״ז עג ).שיש פ״ד) .ושירתו היא ״נער הייתי גם זקנתי״ וגו' (תהלים
בה אותיות ו'ה' ,וצריכים להחליף אותיות מ'צ' בא״ת ויש לרמז על כך במצות נטילת לולב שנצטוינו עליו
לז ,כה; יבמות שם) ,הרומז על כך שנשאר בבחי' 'נער' גם בחג הסוכות ,כי 'לולב' מתחלק לשני חלקים ,ל״ו ול״ב.
ב״ש לאותיות י'ה' ,ועל ידי זה נמצא שם 'הוי״ה' שלם. כאשר הגיע לימי הזקנה .ולכן הזכיר הפסוק ״תתחדש
ועל דרך זה נחליף בתיבת 'סוכה' רק את האותיות ס'כ' ל״ו הוא בגי' י' כ״ו דהיינו י' פעמים כ״ו העולה בגי' ב'
כנשר״ ,כי ההתחדשות בכל עת מרומזת במלך העופות פעמים 'עין' ,ואילו ל״ב הוא בגי' י' כ״ב דהיינו י' פעמים
לאותיות ח'ל' ,ונמצא כי תיבת 'סוכה' עצמה תתחלף המורה על שר העולם .וזהו ענין התשובה המביאה
לאותיות 'חולה' .כי הסוכה מעוררת את הרפואה, כ״ב העולה בגי' 'טהור' ,כי על ידי טהרת יום הכיפורים
לידי התחדשות זו ,אשר היא יסוד חזק בכל מהותו זוכים להשגחה מבחי' עיני ה' כנ״ל [ומה שההשגחה
במדתו של אהרן המכוונת אל 'בורא רפואות'. של העולם ,ולכן קדמה בריאתה לבריאת העולם (פסחים
נרמזת בעשרה פעמים כ״ו ,היינו מפני היותה המשכה
נד .).כי רק על ידי זה שייך לברוא עולם ,כאשר תהיה מהשפעת שם הוי״ה בקומה שלמה של י' פעמים.
בו האפשרות לתקן את העבר ולהתחדש כימי הנעורים.
ד והטהרה יש לה שייכות לקומה שלימה של כ״ב ,כי
והתחדשות זו מתגלית בימי חג הסוכות ,כאשר כלל כ״ב האותיות הם בחי' ״אמרות ה' אמרות טהורות״
קדושת הסוכה היא הארת קדושת ישראל מתחדשים בבחי' ״חסד נעוריך״ כמו בימי היותינו (תהלים יב ,ז) ואכמ״ל].
ארץ ישראל בחוץ לארץ לעם בעת יציאת מצרים.
ושורש תיבת 'לולב' שהוא כ״ו עם כ״ב כנ״ל ,יוצא
מצות סוכה
למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ממנו תיבת 'כוכב' .והוא ענין הכוכבים הנראים בתוך
בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם (ויקרא כג ,מג). הסוכה (עי' סוכה כב ,).אשר גם הם רומזים על השגחת ה'
בכמה ספה״ק מובא ,שיש בסוכה קדושת ארץ ישראל [שהוא ענין הארת הכוכבים גם בתוקף חושך הלילה].
אפילו בחוץ לארץ .ובזה יש לפרש את דברי הפסוקים וי' פעמים כ״ו עם י' פעמים כ״ב הנ״ל ,הם בגי' ת״פ.
בשעת יציאת מצרים ״ויהי בשלח פרעה את העם ולא ומנין זה מורה על בנין בית המקדש ,שהרי בית המקדש
ג הראשון נבנה ת״פ שנים אחר יציאת מצרים כמו שנאמר
נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא ,כי אמר
אלקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה״ בפסוק ״ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני
השמחה בחג הסוכות על ידי ישראל מארץ מצרים וגו' ויבן הבית לה'״ (מ״א ו ,א) .וכך
(שמות יג ,יז) .ונראים הדברים כי בעצם היה הרצון העליון העדר קנאת איש מרעהו
להביא את בני ישראל מיד לארץ ישראל ,אלא שלא היו גם ת״פ שנים אחר כך [ת״י שנות בנין ביהמ״ק הראשון
תניא ״כי בסוכות הושבתי את בני ישראל״ (ויקרא כג ,מג) (יומא ט ,).ושבעים שנות גלות בבל (ירמיה כט ,י)] נבנה
מוכנים לעמוד בקשרי המלחמה וכו' ,ולכן הסיבם אל
ענני כבוד היו ,דברי רבי אליעזר וכו' (סוכה יא): בית המקדש השני ,כמו שנרמז בלשון הפסוק ״ויבן כמו
דרך המדבר ים סוף .אבל הרי 'דבר אלקינו יקום לעולם',
ובוודאי שבאיזה אופן נתקיים הרצון העליון כאשר היה מצות הסוכה היא זכר לענני הכבוד ,אשר הם היו רמים מקדשו״ (תהלים עח ,סט) דהיינו ב' פעמים 'רם' העולה
לכתחלה .וזהו ענין מה שבסמוך אחר כך מיד נזכרו בזכותו של אהרן הכהן (תענית ט .).והנה בסדר רועי ת״פ .ובנין הסוכה יש בו רמז הנ״ל על מספר ת״פ ,כי
ענני הכבוד ,שנאמר ״וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ישראל מכוון עניינו של אהרן הכהן אל מדת ההוד, היא בבחי' בנין בית המקדש.
ענן וגו' לא ימיש עמוד הענן יומם״ וגו' (שם ,כא-כב). אשר הוא כנגד השבח 'בורא רפואות' שבסיום ברכת
שהרי ענני הכבוד הם שורש קדושת הסוכה ,ונמצא כי יוצר אור (פע״ח ק״ש א).
תיכף ומיד נכנסו בהארה פנימית מקדושת ארץ ישראל. ב
ויש לפרש טעם פשוט בשייכות הרפואה אל אהרן
ויש לומר כי על דרך זה פועל הסדר של ימי חודש הכהן ,כי כל מה שנתמנה לכהן גדול היה בזכותו מה חג הסוכות בבחי' התחדשות של בעלי תשובה
תשרי ,כי 'ראש השנה' הוא בגי' 'פלשתים' עה״כ ,דהיינו שלא קינא בגדולתו של אחיו משה רבינו אלא אדרבה
אשר הזמן הזה יש עדיין מקטרגים כענין מלחמת שמח עמו (שמות ד ,יד; שמו״ר ג ,יז) .ומדה זאת נקראת הקשה הטור (או״ח תרכו) למה נקבע חג הסוכות לזכר
הפלשתים ,ולכן אי אפשר להגיע למחוז השלימות בבחי' 'רפואה' ,כי היא להיפך ממדת הקנאה הגרועה ,אשר יציאת מצרים בימי חודש תשרי ,ולא נצטוינו בו בימי
ארץ ישראל תיכף ומיד .אבל בכל זאת עושה הקב״ה נחשבת מחלה קשה ביותר .וכן רואים בלשון הכתוב חג הפסח שהוא זמן יציאת מצרים ,עיי״ש.
כאשר עשה ליוצאי מצרים ,ומושיב אותנו בסוכות שהם ״חיי בשרים לב מרפא ורקב עצמות קנאה״ (משלי יד ,ל), ויש לפרש בזה ,כי ענין הסוכה היא זכר לענני הכבוד
בחי' הארה מקדושת ארץ ישראל לחוץ לארץ .ואחר כך הרי שהקנאה היא ההיפך מן הרפואה ,והיא אכן ״רקב (סוכה יא ,):אשר הם הקיפו את בני ישראל בעלותם
ביום הושענא רבה שהוא יום מלחמת גוג ומגוג (ליקו״ת עצמות״ שהיא מחלה קשה ביותר .ובאמת כל המדות מארץ מצרים .ועל אותו הזמן אמר הכתוב ״כה אמר
שמות) ,עושים מלחמה עם הפלשתים ומבערים את כל הרעות יכולות להיות בגדר חולאות הנפש ,אבל מדת ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי
המקטרגים ,ועל ידי זה יכולים אחר כך ביום שמיני הקנאה עולה על כולן בענין זה .והיא אכן ְְמ ַַעֶוֶ ותת במדבר בארץ לא זרועה״ (ירמיה ב ,ב) ,הרי שיש בזה בחי'
עצרת להוריד את הקדושה אל העולם הזה בשלימות לגמרי את מהלך המחשבה של האדם ,עד שגורמת הנקראת ״חסד נעוריך״ ,כאשר הלכו כלל ישראל אחר
בבחי' קדושת ארץ ישראל ממש. לו להתנהג באופן חולה וחסר כל שכל .וכאשר ראה הקב״ה ונמשכו אחריו ״כגמול עלי אמו״ .והנה חודש
ד
נטילת לולב
'תמורה' והתהפכות מענין לענין ,כי הלולב בא לעומת ונמצינו למדים על גודל המתנה של מצות סוכה,
כח התמורה ולהט החרב המתהפכת ומנצח אותם. אשר אפילו כאשר עדיין אין אנו ראויים ולא יכולים
ויש לבאר בזה ,כי 'להט החרב המתהפכת' הוא ענין לזכות לקדושת ארץ ישראל ממש ,מכל מקום מאיר
כל הבלבולים שהיצר הרע מעורר אצל האדם ,וממלא לנו הקב״ה הארה מקדושתה ,ומכניס אותנו אל סוכת
את מוחו ודעתו בספיקות שונות ,וזה מונע אותו ו שלומו בבחי' ״וימינו תחבקני״ ,בהארה היוצאת אל כל
מלהידבק בהשי״ת .ושורש כל הבלבולים הוא בהעדר המקומות הרחוקים ומביאה איתה את קדושת ארץ
ההכרה באחדות ה' ,וזה הוא כוחו של ה'אל זר' בליבו על ידי הלולב ומיניו עורכים מלחמה ישראל.
של אדם ,ועל ידי זה הוא מרחק אותו מן הקדושה של דעת בדרכי שלום
ח״ו .אבל בזה בא כוחו של הלולב ,שהוא 'לו לב' ובנענועי אותם תשפיע שפע ברכות מדעת עליון לנוה
בבחי' התמר שיש לו 'לב אחד' להקב״ה (סוכה מה ,):ובו ה
אפריון למכון בית אלקינו (יהי רצון קודם נטילת לולב).
מנענעים לכל הו' קצוות ,ומוליכים ומביאים את הכל
אל החזה כנגד הלב ,שהוא שורש האחדות שיש בכל
הסוכה מכונה בכמה מקומות בשם 'סוכת שלום' ,כמו הזהירות במצות סוכה כטעם הוי
שאומרים 'ופרוס עלינו סוכת שלומך' (תפלת מעריב) ועוד. זהיר במצוה קלה כבחמורה
המידות .כי אכן בענין ההשגות אשר במח יכול היצר ובפשטות יש לעיין איך זה מתאים עם הסוכה של חג
הרע לנסות לבלבל את האדם ולהרחיקו מדרך עץ וכל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם ,אינו מקבל עליו
הסוכות ,אשר בו נוטלים את ארבעת המינים המכונים
החיים ,אבל על ידי הלב מעוררים את נקודת הדבקות שכר ואינו אלא הדיוטות (או״ח תרל״ט סעיף ז בהג״ה).
'מאני קרבא' בזוה״ק (תיקו״ז כט ,).ולכאורה הרי זה סתירה
באחדות ה' ,וזה מבטל את כל הבלבולים .ולכן הלולב גמורה לענין ה'שלום'. כלל אמרו חכמים (ירושלמי ברכות פ״ב ה״ט) כל מי שהוא
דומה לעמוד השדרה (ויק״ר ל ,יד) ,שהוא דרך ההתקשרות ועוָׂשּה ,נקרא הדיוט .ויש לפרש את גדר ָ פטור ִִמ ָָד ָָבר
בין המח והלב ,כי הלולב מעורר את המח להתקשר עם אבל התשובה היא ,כי המלחמה שאנו עושים בחג
הסוכות באמצעות ארבעת המינים ,איננה מלחמה הדבר ע״פ מה שהזכירו זאת הפוסקים לגבי מצות
נקודת האחדות אשר בלב .וזהו ענין אגידת הלולב דוקא, סוכה .כי הנה המצטער בזמן הגשמים שהוא פטור מן
ואוגדים אותו בעצמו וגם עם ההדסים והערבות ,כי הנעשית ב'כח' ,אלא כל כולה נפעלת ב'דעת' .כי אנו
מעוררים השפעה של 'דעת' אמת על כל העולם ,וזה הסוכה ,אמרו עליו חז״ל (סוכה כח ):שהוא כעבד שבא
הלולב יש בו שורש האחדות בין כל הנפרדים ,בגילוי למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו ,והיינו אשר
'לב אחד לאבינו שבשמים'. גורם שכולם יתבטלו אל הקב״ה ,ובזה נלחמים עם
כל הקלי' והסט״א המנסים להסתיר אמת זו .ומלחמה מן השמים מראים אל האדם המצטער בסוכה שאין
אושפיזין עילאין
כזאת נקראת מלחמה של 'שלום' ,כי אין עומדים לעומת רוצים בישיבתו שם .וא״כ כאשר הוא נשאר בסוכה בכל
המתנגדים ומתגברים עליהם ,אלא מאירים את האמת זאת ,הרי הוא יושב במקום שאין הוא ראוי להימצא שם,
של הקדושה ,והסט״א מתבטלת בעצמה אל האמת בלי אחר שהורו לו מן השמים כי אין הוא ראוי אל הסוכה,
שום התנגדות. ולכן הוא נקרא הדיוט .וא״כ הרי כי זה הוא גדר כל
ואת זו המלחמה אנו עושים עם הלולב ,כי הלולב מי שנקרא הדיוט ,שהוא מי שנמצא במקום אשר הוא
ח אינו ראוי להימצא בו.
מכוון כנגד מדת 'יסוד' (זוה״ק ח״ג רנו ).והוא עולה עד
שבעת הרועים מרומזים בשמוה״ק של הסוכה בחי' 'דעת' עליון וממשיך משם (פע״ח שער הלולב פ״א) .כי והנה אמרו חז״ל (ברכות ז ).תניא אמר רבי ישמעאל בן
אכן זו היא צורת מלחמה בצד הקדושה ,הנעשית על אלישע פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים
יש לרמז בתיבת 'סוכה' על כל שבעת הרועים הבאים ידי בחינות 'דעת' ו'יסוד' ביחד [השפעת הדעת המתגלה וראיתי אכתריא״ל י״ה ה' צבאו״ת שהוא יושב על כסא רם
אל תוכה .כי הנה 'סוכה' הוא בגי' 'הוי״ה אדנ״י' ,ואצל בפועל על ידי היסוד] .כמו שמצינו במלחמת עמלק ונשא ואמר לי ישמעאל בני ברכני וכו' ונענע לי בראשו.
כל ז' הרועים מצינו רמזים לשמות הק' האלו. שהיא המלחמה היסודית עם ״ראשית גויים עמלק״ וקא משמע לן שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך .והיינו
'אברהם יצחק יעקב' ביחד הם בגי' ז' פעמים 'הוי״ה (במדבר כד ,כ) ,שהיו שם משה רבינו ויהושע בן נון אשר אשר הכה״ג בקוה״ק היה נקרא בתואר 'הדיוט' ,ואכן
אדנ״י' עה״כ ,כנגד ז' ימי חג הסוכות .והסדר הוא כך, נלחמו ביחד (שמות יז ,ט) .ומשה הוא בחי' 'דעת' ,כאשר היה לובש באותה שעה ארבעה בגדי לבן ככהן הדיוט,
'אברהם' הוא בגי' ב' פעמים 'הוי״ה' וג' פעמים 'אדנ״י', הוא משפיע 'דעת' המביא לכך שיתקרבו כולם לה'. ומ״מ קיבל הקב״ה את ברכתו ולא היתה קלה בעיניו.
'יצחק' הוא בגי' ב' פעמים 'אדנ״י' וג' פעמים 'הוי״ה', ויהושע בא מזרעו של יוסף הצדיק שהוא בחי' 'יסוד', ולפי המבואר מובן הדבר למה היה נקרא 'הדיוט' ,שהרי
ו'יעקב' הוא בגי' ב' פעמים 'הוי״ה אדנ״י' ,כמבואר בדברי וביחד התעסקו במלחמה כנגד עמלק. הכה״ג היה נכנס למקום אש להבת שלהבת ,אשר הוא
האריה״ק (שעה״פ פרשת לך לך) ,נמצא בסך הכל ז' פעמים ועל זה אמר הפסוק ״כי תקרב אל עיר להלחם עליה, מקום השראת השכינה בעוה״ז ,והוא מקום אשר אפי'
'הוי״ה אדנ״י'. וקראת אליה לשלום״ (דברים כ ,י) ,ולכאורה אין מובן מלאכים ושרפים אינם יכולים להימצא שם .ובכן היה
ואילו 'משה אהרן יוסף דויד' הם בגי' תשפ״א ,שהוא גם כל כך ,כי אם באים אל עיר כדי להילחם עליה ,למה הכה״ג נכנס לשם בשפלות וענוה עצומה ובהרגשת לב
רומז על השמוה״ק 'הוי״ה אדנ״י' .כי מנין זה הוא בגי' צריכים לקרוא אליה לשלום בכלל .אבל הענין הוא מפני נשבר עד מאד ,כי מי הוא ומה חייו להיות במקום קדוש
ב' פעמים 'שמים' עה״כ ,ויש לומר כי 'שמים' אחד הוא שצריכים לעשות מלחמה של שלום ,ולא מלחמה באופן זה [וכל חיזוקו היה מה שכתוב (ויקרא טז ,ג) בזאת יבא
ט״ו פעמים 'הוי״ה' העולה בגי' 'שמים' ,וה'שמים' השני של כח .ומלחמות הנעשים בכח הזרוע באים יחד עם אהרן אל הקודש ,וכמו שפי' בזוה״ק (ח״ב נז ).דהיינו עם
הוא ו' פעמים 'אדנ״י' העולה ג״כ בגי' 'שמים'. השחתות וכדו' ,אבל במלחמת הקדושה הזהיר הכתוב מדת המלכות הנקראת 'זאת' .וביארנו את הענין בזה,
״לא תשחית את עצה״ וגו' (דברים כ ,יט) .וממשיך ואומר דהיינו שהיה הכהן נכנס בשם כלליות כנסת ישראל ,ורק
ובאופן זה נמצא כי בחשבון כל ז' הרועים ביחד ,יש ״כי האדם עץ השדה״ (שם) ,ויש לרמז בזה 'כי האדם'
לנו כ״ב פעמים 'הוי״ה' ,וי״ג פעמים 'אדנ״י' .ויש לרמז בכח זה היה יכול להיכנס למקום קדוש זה] .וא״כ היה
בגי' 'יסוד' ,ו'עץ השדה' הוא בגי' 'דעת' .ובא הפסוק הכהן גדול מרגיש בהיותו בקודש הקדשים כי הוא ממש
על כך במה שנקרא חג הסוכות בלשון חז״ל 'ראשון לרמז לעשות מלחמה על ידי 'דעת' ו'יסוד' ,להמשיך
לחשבון עוונות' (תנחומא אמור כב) ,כי 'כ״ב הוי״ה י״ג אדנ״י' 'הדיוט' הנמצא במקום שאין הוא ראוי בכלל להיות שם.
השפעת ה'יסוד' מבחי' 'דעת' של הקב״ה לכל העולם.
הוא בגי' 'עון'. ואז לא יעשו עוד מלחמה באמצעות השחתות ,אלא אכן הרי קיבל הקב״ה את ברכתו של הכהן גדול,
ויש לרמז על כל זה בפסוקי ההלל ,שאומרים בו תהיה המלחמה של שלום. וכמו שאמרו חז״ל כי אין ברכת הדיוט דבר קל בעיני
״המשפילי לראות בשמים ובארץ ,מקימי מעפר דל ה' .וי״ל דהיינו אשר הקב״ה שוקל את הקלות כחמורות,
מאשפות ירים אביון״ (תהלים קיג ,ו-ז) ,אשר 'לראות' עה״כ ולכן אע״פ שהיתה ברכה זו צריכה להיות דבר קל ,מ״מ
הוא בגי' 'אברהם יצחק יעקב' ,ואילו ַ'ַא ְְׁשֹּפֹת' הוא בגי' ז אין היא קלה מפני שהיא שקולה כחמורה .וע״ד שאמרו
'משה אהרן יוסף דויד'. חז״ל אל כל ישראל ,הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה
הלולב מעורר את האחדות בין כל המידות (אבות פ״ב מ״א) .כך גם נוהג הקב״ה ,והוא שוקל את
עוד יש לרמז בשמותיהם על השמוה״ק 'הוי״ה אדנ״י'
אמרו חז״ל (סוכה לז ):כי הלולב הוא הגבוה במינו ,ולכן ברכת ההדיוט שהיא דבר קל ,ומחשיבה כמו דבר ָָחמּור.
העולים 'סוכה' כנ״ל ,כי שם הוי״ה במילואו הוא בגי'
'חן' [כאשר מחלקים את ד' מילואי שם הוי״ה (ע״ב מברכים בלשון 'על נטילת לולב' .ועם הלולב מנענעים ובזה יש ליתן טעם למה שנהגו רבוה״ק זי״ע להישאר
ס״ג מ״ה ב״ן) לד' חלקים שוים ,ומוציאים מהם צירוף לכל הצדדים ,וממשיכים מן הצדדים אל הלב. בסוכה גם כאשר ירדו גשמים והיו פטורים ממנה,
אחד הכולל את כולם (יו״ד מע״ב ,ה״י מס״ג ,וא״ו ממ״ה ,ה״ה הענין הוא כמו שנזכר לעיל ,כי בחג הסוכות אחר ולכאו' הרי מי שעושה כך נקרא הדיוט כנ״ל .אכן יש
מב״ן)] ,ואילו שם 'אדנ״י' במילואו (אל״ף דל״ת נו״ן יו״ד) הוא כפרת החטאים הרי אנו בבחי' אדם הראשון החוזר לומר כי למדו זאת ממה שהיה הקב״ה מקבל ביוה״כ
בגי' תרע״א .ומילוייהם בלבד בלי השם עצמו (ו״ד י' א״ו אל הגן עדן שנתגרש ממנו .והנה שם נאמר ״וישכן את ברכת הכה״ג ,והרי שהיה הקב״ה שוקל את הדבר
ה' -ל״ב ,ל״ף ל״ת ו״ן ו״ד -תר״ו) עולים בגי' 'אברהם יצחק מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת הקל של ברכת ההדיוט כמו דבר חמור .כמו כן למדו
יעקב' .והנה 'ח״ן' עם 'תרע״א' הוא בגי' 'קר״ע שט״ן', לשמור את דרך עץ החיים״ (בראשית ג ,כד) ,ובכן יש הצדיקים מזה ,כי גם אצל המצוה קלה וסוכה שמה (ע״ז
ועי' בדברי האריה״ק (שעה״כ ר״ה ט) שכתב להוסיף על לומר כי לעומת 'להט החרב המתהפכת' המונעת ג ,).אשר יש מפרשים אשר היא 'קלה' לפי שהמצטער
מנין 'קר״ע שט״ן' עוד ב' פעמים שם הוי״ה ,עיי״ש ,והנה מלהגיע אל עץ החיים ,יש לנו בחג הסוכות לולב פטור ממנה ,ולא עוד אלא שמי שממשיך לשבת בה
'קר״ע שט״ן' עם ב' פעמים 'הוי״ה' הוא בגי' 'משה אהרן ומיניו שהם 'מאני קרבא' (תיקו״ז כט ).כמו החרב ,ובהם אף נקרא 'הדיוט' .מ״מ היו נזהרים במצוה קלה זו
יוסף דויד' .ונמצא כי בשמוה״ק 'הוי״ה אדנ״י' בעצמם אנו חוזרים ונכנסים אל עץ החיים ,ולכן 'לולב' הוא כבחמורה ,כאילו אין פטורים ממנה ,ולא התפעלו ממה
במילואם ,רמוזים כל שבעת הרועים הבאים אל ה'סוכה'. בגי' 'חיים' .והלולב הוא כפות תמרים ,שהוא מלשון שנקראים הדיוט בזה.
ה
יו״ט שחל בשבת
בנין מפואר מעולם .מאי היא ,אמר אביי ואיתימא רב להיזהר בהם ביותר שלא יעבירום ברשות הרבים .שהרי
חסדא ,זה בנין הורדוס .במאי בניה ,וכו' ,באבני שישא בין ארבעת מיני הלולב ,עומדת ה'ערבה' שהיא בבחי'
כוחלא ומרמרא .אפיק שפה ועייל שפה ,כי היכי דלקבל זו .ועל השופר נאמר ״והעברת שופר תרועה״ (ויקרא כה,
סידא .סבר למשעיין בדהבא ,אמרו ליה רבנן שבקיה ,דהכי ט) ,בבחי' 'עבר' .ובמגילה נאמר ״ויעבר מרדכי״ (אסתר
שפיר טפי ,דמיתחזי כאדותא דימא (סוכה נא.): ד ,יז) ,שהוא בחי' הארת יסוד אבא המאיר בו אשר הוא ט
יש להבין מה שייכות יש בין שמחת בית השואבה בחי' ״מור עובר״ (שה״ש ה ,יג; שעה״כ פורים).
לבין בנין ירושלים ובית המקדש ,אשר נכללו ביחד ונוסיף עוד ,כי ג' פעמים 'עבר' הוא בגי' 'עת רצון', החשש המיוחד אצל לולב שופר ומגילה
בברייתא זו .עוד יש להבין מה שנזכר בהמשך דברי כי שלימות קדושת השבת היא בחי' 'עת רצון' ,שהרי שמא יעבירום ברשות הרבים
הגמ' על בנין הורדוס ,שאמרו לו חכמים להשאירו בלי תכלית השבת הוא בשעת רעווא דרעווין שהוא זמן עת חז״ל קבעו כי מצות נטילת לולב אינה דוחה את השבת
ציפוי זהב כדי שייראה כמו גלי הים ,מה ענין יש לבית רצון .ולכן נזהרו בג' מצוות אלו מענין 'שמא יעבירנו' (סוכה מב ,):ובטעם הדבר אמר רבה שם 'גזרה שמא יטלנו
המקדש להיראות כך. בבחי' 'עבר' ,כדי שלא לפגום ח״ו בקדושת שבת שהיא בידו ,וילך אצל בקי ללמוד ,ויעבירנו ארבע אמות
ונקדים את דברי הזוה״ק (ח״א סט ):על הפסוק ״אתה בחי' 'עת רצון'. ברשות הרבים' .ומסיימת הגמ' 'והיינו טעמא דשופר,
שמחת בית השואבה
מושל בגאות הים ,בשוא גליו אתה תשבחם״ (תהלים והיינו טעמא דמגילה' ,שגם אותם דחו חז״ל מלקיים
פט ,י) ,אשר הפירוש הפשוט בתיבת ״תשבחם״ הוא בשבת [ובספה״ק בני יששכר (שבתות ט ,א) ,רמז ג' מצוות
לשון של השפלה ,אבל הזוה״ק דורש 'דבר אחר אלו בלשון הפסוק ״ויבוא יעקב שלם עיר שכם וכו',
תשבחם ממש ,שבחא הוא לון ,בגין דסלקין בתיאובתא ויחן את פני העיר״ (בראשית לג ,יח) ,שפירשו בו חז״ל כי
למחמי' ,עיי״ש .והיינו אשר הקב״ה משבח את גלי הים יעקב אבינו קבע אז תחומי שבת (ב״ר יא ,ז) .והנה 'שלם'
המתרוממים כלפי מעלה ,מחמת השתוקקותם להתעלות י נוט' ש'ופר ל'ולב מ'גילה ,אשר במצוות אלו חששו חז״ל
אל העליונים .וטעם הדבר הוא ,מפני תשוקת המים שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים].
התחתונים מאז שנפרדו ,להתקרב ולהתעלות אל פני ה' שמחת בית השואבה בתיקון ומה שחששו במצוות אלו דווקא שמא יטלנו בידו
'אנן בעינן למהוי קדם מלכא' (תיקו״ז פ .).והזוה״ק מדגיש, והעלאת כל ניצוצי הקדושה
כדי ללכת אצל בקי ללמוד ,היינו מכיון שהם צריכים
ששבחם הוא בכך שהם מתעלים ומתרוממים תמיד, תנו רבנן יש מהן אומרים 'אשרי ילדותינו שלא ביישה איזו בקיאות מיוחדת .כי הלולב ומיניו הם כדי 'להמשיך
אפילו שאינם יכולים להשיג את מבוקשם ,והם חוזרים את זקנותינו' ,אלו חסידים ואנשי מעשה .ויש מהן אומרים מדעת עליון לנוה אפריון' (יהי רצון לפני נטילת לולב) ,ובוודאי
ונופלים להיות מים תחתונים כאשר נצטוו. 'אשרי זקנותינו שכפרה את ילדותינו' ,אלו בעלי תשובה. צריכים להיות בעל דעת גדולה כדי להשיג את המשכת
ולפי זה יש לומר ,כי כאשר עמדו באמצע ימי בית אלו ואלו אומרים' ,אשרי מי שלא חטא ,ומי שחטא ישוב הדעת בבחי' זו .וכך גם על השופר נאמר ״אשרי העם
המקדש השני ,והורדוס העבד האדומי בנה מחדש את וימחול לו' (סוכה נג.). יודעי תרועה״ (תהלים פט ,טז) ,ואיתא בזוה״ק (ח״ג יח' :).אמר
בית ה' ,הבינו החכמים כי זה כבר יהיה הבית האחרון רבי אלעזר ,חמינא לאבא דלא מקבל תקיעתא דבר נש
יש להתבונן מה נשתנה ענין שמחת בית השואבה,
לפני הגלות הארוכה .ולכן רצו להדגיש את מעלת דלאו איהו חכים למתקע ברזא דתקיעה' ,הרי שצריכים
שעשו בו עסק גדול כל כך מן התשובה ,והיו בעלי
ההשתוקקות ,כאשר יבקשו כלל ישראל במשך כל ימי להיות בקי היודע ברזא דתקיעה .וכן בענין קריאת
התשובה מכריזים במיוחד 'אשרי זקנותינו שכפרה על
הגלות להתקרב אל ה' בביתו נאוה קודש ,ולא יוכלו המגילה יש לפרש על פי מעשה שהיה אצל הרה״ק רבי
ילדותינו' ,וגם החסידים ואנשי המעשה הצטרפו אליהם
להשיג את מבוקשם עד הגאולה .אבל על ידי שיזכרו ברוך מוויזניץ זי״ע בצעירותו ,כאשר פעם אחת לא חש
להכריז 'ומי שחטא ישוב וימחול לו'.
את הלימוד היוצא מתנועת גלי הים ,אשר הם נראו בטוב ביום הפורים ולא היה יכול לבא לבית הכנסת
על בית המקדש בשנותיו האחרונות ,הרי בזה יבינו ויש לומר בזה ,כי שאיבת המים לשמחת בית
לשמוע את קריאת המגילה של אביו הרה״ק בעל צמח
את מעלת ההשתוקקות והרצונות והנסיונות להתעלות השואבה ,היא ענין של השלמה לעבודת מנהג 'תשליך'
צדיק זי״ע ,ושלח אליו אביו איזה בעל קורא שיקרא
ולהתקרב ,אפילו כאשר אין מגיעים ואין משיגים .וזה היה שנעשה בעשרת ימי תשובה .ובשאיבת המים הללו,
הרי אנו שואבים ומוציאים משם את מה שזרקנו בשעת לו את המגילה .אבל רבי ברוך סירב בדבר ,באמרו
יסוד עניינו של בנין הורדוס ,ולכן היה נחשב 'בנין שאין לו שום ענין לשמוע איזה סיפור מעשה שהיה בין
מפואר' ,מפני הלימוד החשוב היוצא ממנו לקראת ימי 'תשליך' .כי מבואר באריה״ק (שעה״כ ר״ה הקדמה) בענין
פסוקי ״מי א״ל כמוך״ שאומרים בשעת תשליך ,אשר מלך גוי שיכור ואשתו ועוד כמה גויים וכו' ,אלא הוא
הגלות הארוכים. רוצה לשמוע את ה'מגילה' ,ואכן אחר הקריאה בביהמ״ד
הם מכוונים אל י״ג המדות של רחמים ,ועיקר הכוונה
ולפי האמור מבואר היטב שייכות בנין הורדוס לשמחת הגיע אביו הק' לקרוא עבורו את ה'מגילה' .הרי שגם
היא בתיבות ״ותשליך במצולות ים כל חטאתם״ ,אשר
בית השואבה ,כי שמחה זו מקושרת להתקרבותם של את המגילה צריכים לדעת איך לקרוא ,והיא בחי' הדעת
הוא מכוון כנגד מדת ״לאלפים״ .ומבואר שם עוד ,כי
המים התחתונים ,המתעלים בשאיבתם להתקרב לפני ה'. הנצרכת למחיית עמלק ואכמ״ל.
באמירת פסוק זה משליכים למצולות ים את כוחות
והתקרבות זו באה מכח תנועתם התמידית והשתוקקותם
החיצונים הנאחזים להתגבר על הקדושה ח״ו .אבל ועל דרך הרמז יש להוסיף ,כי איתא בספה״ק ליקוטי
שלא פסקה אף פעם ,לנסות ולהשתדל להתקרב על אף
אחר כך צריכים לתקנם ,ולהעלות מתוכם את ניצוצי מוהר״ן (קמא תורה ו) ,שהאדם צריך להיות 'בקי' בבחי'
הריחוק ,ולא להרפות מן ההשתדלות למרות כל מה
הקדושה הטמונים בהם ,וזה בא על ידי תיקון ״ונקה״, ״רצוא״ ו'בקי' בבחי' ״שוב״ .והיינו על פי הפסוק
שעובר עליהם ,אלא תמיד להישאר בכיסופין להיכנס
עיי״ש. ״והחיות רצוא ושוב״ שענין החיים נמשך בדרך רצוא
לחצרות ה'.
ושוב ,ולכן באה נשימת האדם ומסתלקת כל הזמן .וזה
שמיני עצרת
ולפי זה יש לומר ,כי אכן בימי ראש השנה ויום
הכיפורים מתעסקים בעיקר בבחי' תיקון ״לאלפים״ ,ולכן נובע מן ההארה העליונה הפועלת על דרך אור ישר
נהגו לקיים בהם את מנהג 'תשליך' ,כאשר מרחיקים ואור חוזר ,שהם מושרשים בשמוה״ק 'הוי״ה' שהוא בחי'
את העוונות ומשליכים אותם למקום אשר לא יזכרו ולא אור ישר ו'אלקי״ם' שהוא בחי' אור חוזר .ואלו השמוה״ק
יפקדו ולא יעלו על לב לעולם .אבל אחר כך בימי חג עולים בגי' 'בקי' ,ומאחר ששניהם נכללים זה בזה ,לכן
הסוכות ,הזמן כבר ראוי להעלות ולתקן גם את הניצוצין יש ענין של 'בקי' מצד הרצוא ו'בקי' מצד השוב.
יב ולכן תמיד כאשר עוסקים בענין המשכת חיים ,יש
שנפלו בשביה אל אותן המקומות הרחוקים ,בבחי'
עיקר ענין שמיני עצרת הוא היחוד בעצמו תיקון ״ונקה״ .ולכן הולכים אל המים אשר בהם השליכו ענין של 'בקי' ברצוא ושוב .ושלשת המצוות הנזכרות
את כל החטאים ,ושואבים את המים ומעלים אותם. לעיל ,יש להם שייכות לענין המשכת החיים .כי 'לולב'
ביום השמיני עצרת תהיה לכם וגו' (במדבר כט ,לה). הוא בגי' 'חיים' ,כמו שכתב האריה״ק (שעה״כ סוכות ה).
וזה הוא ענין העסק הגדול מן התשובה בשעת שמחה
התרגום של 'עצרת' הוא 'כנישין' (תרגום אונקלוס) או זו ,כי כעת מתגלה איך הכל בא לידי תיקון ,וגם אותן ותקיעת שופר היא דוגמא לענין ״ויפח באפיו נשמת
'כנישו' (זוה״ק ח״א סד ,).שהוא לשון של אסיפה .ובעצם הניצוצות אשר הושלכו למצולות ים ,מגיעים עכשיו חיים״ (בראשית ב ,ז) ,ולכן נופחים בשופר ביום יצירת
כל חג הסוכות נקרא ״חג האסיף״ (שמות לד ,כב) ,ויש לידי תיקונם .וזה מביא לידי שמחה גדולה ,כאשר אין האדם ,ואכמ״ל .וכמו כן מגילת אסתר אמרו עליה חז״ל
לבאר מה הוא החילוק בין האסיפה של חג הסוכות לבין שום יאוש מכל נקודה וניצוץ טוב .ולכן אמרו שכל אחד 'קרייתא זו הלילא' ,שהיא הודאה על היציאה ממות
אסיפת שמיני עצרת. יכול לקיים 'ישוב וימחול לו' ,כי 'ישוב' הוא בגי' א' יותר לחיים (מגילה יד .).ומצד שייכות זו שיש למצוות אלו
ויש לומר כי בחג הסוכות אשר גם שבעים שרי מ'יאוש' [וגם ראשי התיבות של מאמר בעלי התשובה עם ענין החיים ,לכן חששו שמא ילך אצל 'בקי' ברצוא
אומות העולם מקבלים את השפעתם ,כל הענין של 'ז'קנותינו ש'כפרה א'ת י'לדותינו' הוא א' יותר מ'יאוש']. ושוב ללמדו ארחות חיים.
האסיפה הוא רק כדי לקבל את ההשפעות ,וכך אפשר והחשש 'שמא יעבירנו ארבע אמות' ,היינו כי ענין
לפרש את האסיפה על קבלת והכנסת ההשפעות .אבל 'בקי' הוא השמוה״ק 'הוי״ה אלקי״ם' כנ״ל ,והאחוריים של
אותה השפעה נפסקת בסוף חג הסוכות ,ומסתלקים כל יא שמוה״ק אלו (י' י״ה יה״ו הוי״ה -בגי' ע״ב ,א' א״ל אל״ה אלה״י
האומות עם השפעתם .ואז אומר הקב״ה אל עם קרובו אלקי״ם -בגי' ר') הוא בגי' 'עבר' .והיינו אשר חז״ל חששו
'עכבו עמי עוד יום אחד' (רש״י ויקרא כג ,לא) ,כי כעת יש שמחת בית השואבה מכח ההשתוקקות שמא יוציא את אור ה'בקי' לבחי' האחוריים ,ותהיה בו
של המים התחתונים
ענין חדש של שמיני עצרת .ואז אין מבקשים בכלל ח״ו אחיזת החיצונים הנקראים 'רשות הרבים' .כי באמת
את ההשפעה מצד עצמה ,אלא כל מי שרוצה להישאר תנו רבנן מי שלא ראה שמחת בית השואבה ,לא ראה מצוות אלו יש להם ענין של ירידה למקום האחוריים ,כי
ולהתאסף אצל הקב״ה נשאר ,וכל ההשפעה אינה אלא שמחה מימיו .מי שלא ראה בית המקדש בבנינו ,לא ראה בכולם מצינו לשון המורה על בחי' 'עבר' הנ״ל ,ולכן יש
ו
דבר נוסף מלבד אהבת הקב״ה לכנסת ישראל ושמחתו אפילו הנידחות ביותר .ודבר זה הוא כענין הגשם אמצעי צדדי ו'סעודה קטנה' (רש״י במדבר כט ,לה) כדי
בהם .אבל כלל ישראל מביאים עמהם אל היחוד את היורד ממקום גבוה למקום נמוך ,וכך הוא ענין התורה להתאסף באהבה וחיבה של הקב״ה וכנסת ישראל.
התורה הק' ,כאשר על ידי זה אנו רוצים לבטא את היורדת עד לאותן הנשמות שבמעמקי תהומות הארץ
שמחת היחוד .כי התורה הק' היא אמצעי נעלה ונשגב ומעלה אותן .ולכן מברכים את הגשם ביום זה ,להורות
של דביקות בהקב״ה ,באופן שאין זה חוצץ ודבר נוסף על תיקון כל נשמות ישראל באהבת ה' אל עם קרובו. יג
על היחוד ,אלא כלי של ביטוי וגילוי היחוד.
בשמיני עצרת מאיר מבחי' היחוד דלעתיד לבא
ואפשר לומר שהוא על דרך מה שאמר מהרח״ו אל טו
רבו האריה״ק כאשר רצה ללמד רק אותו ,ואמר לו ביום השמיני עצרת תהיה לכם וגו' (במדבר כט ,לה).
שאין הוא רוצה להיות לבד מן החברים ,ומה שיהיה מגודל קרבת היחוד יכולים לבקש גם בקשות שלא כהוגן הרה״ק מראזוואדוב זי״ע היה רגיל לומר כי חתן
עמהם יהיה עמו (שעה״ג הקדמה לח) .ועל דרך זה אומרים איתא בגמ' (תענית ד' ).אמר רבי ברכיה אף כנסת תלמיד חכם מכוין תחת החופה ,אשר הח' של 'חופה'
כלל ישראל ,שאין אנו רוצים להיפרד מן התורה הק' שהיא ישראל שאלה שלא כהוגן והקדוש ברוך הוא השיבה הוא כנגד ח' האותיות של השמוה״ק 'הוי״ה אדנ״י' ,ושאר
כלי חמדתו של הקב״ה ,וגם כאשר הוא רוצה להתייחד כהוגן ,שנאמר ״ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון האותיות ו'פ'ה' הם בגי' 'הוי״ה אדנ״י' ,עכדה״ק.
עמנו לבדינו ,אין אנו רואים את עצמינו לדבר נפרד מן מצאו ויבוא כגשם לנו״ (הושע ו ,ג) ,אמר לה הקדוש ברוך והנה אם נחשוב ח' פעמים ו'פ'ה' דהיינו 'הוי״ה אדנ״י',
התורה[ ,וגם היא ודאי איננה דבר נפרד מהקב״ה] ,ולכן הוא ,בתי את שואלת דבר שפעמים מתבקש ופעמים הרי זה בגי' תשכ״ח [כמספר 'יצחק' במילואו (יו״ד צד״י
מביאים אנו אותה עמנו יחד אל שמחת היחוד. אינו מתבקש ,אבל אני אהיה לך דבר המתבקש לעולם, חי״ת קו״ף) .כי 'יצחק' הוא בגי' ח' פעמים 'הוי״ה' ,ומילויו
ויש לומר שהקב״ה רמז לנו על כך באמרו ״עצרת שנאמר ״אהיה כטל לישראל״ (שם יד ,ו) .ועוד שאלה שלא הוא בגי' ח' פעמים 'אדנ״י' .ואכן ידוע כי המילוי נחשב
תהיה לכם״ ,דהיינו שאנו יכולים לדאוג בעצמינו איך כהוגן ,אמרה לפניו רבונו של עולם ״שימני כחותם על בבחי' נוק' כלפי הפשוט ,ולכן הפשוט הוא כנגד שם
תהיה אסיפת עצרת זו ,ואיך תהיה 'עצירה' והחזקה לבך כחותם על זרועך״ (שה״ש ח ,ו) .אמר לה הקדוש הוי״ה והמילוי כנגד שם אדנ״י] .ולעתיד לבא יהיה היחוד
תמידית של אור היחוד לכל השנה .ועל ידי זה תהיה ברוך הוא ,בתי את שואלת דבר שפעמים נראה ופעמים בבחי' 'יהי״ה אדנ״י' (ליקוטי תורה זכריה) ,וח' פעמים 'יהי״ה
העצרת נשארת 'לכם' ,כי מאחר שאנו מצרפים את אינו נראה ,אבל אני אעשה לך דבר שנראה לעולם אדנ״י' הוא בגי' 'עצרת' ,והיינו אשר בשמיני עצרת יש
התורה הק' אל שמחת היחוד ,על ידי זה יש לנו כלי שנאמר ״הן על כפים חקותיך״ (ישעיה מט ,טז)' ע״כ. הארה מן היחוד דלעתיד לבא .וזה נרמז בשם 'שמיני
ויש להפליא את הדבר ,אשר ביום שמיני עצרת אנו עצרת' ,שיחלקו את תיבת 'עצרת' לשמונה חלקים ,ואז
לאחוז בו את האהבה והקירבה היתירה של יום שמיני
מבקשים על הגשם ,אשר היא ענין של בקשה שלא ימצא כל אחד כמספר 'יהי״ה אדנ״י'.
עצרת ,וכך נשאר רושם מן היחוד על כל השנה.
כהוגן .וכך גם איתא בזוה״ק (ח״א רמד ;:ח״ב קיד ).כי והחילוק שבין מספר 'תשכ״ח' שהוא בחי' היחוד
בקשתה של כנסת ישראל ביום זה היא ״שימני כחותם שבזמן הזה ,למספר 'עצרת' שהוא בחי' היחוד דלעתיד,
יז על לבך״ וגו' ,והרי גם בקשה זו נחשבת בקשה שלא הוא בגי' 'לב' .ולב זה נשלם לנו בשמיני עצרת ,שהוא
כהוגן. כנגד בקשת ה'לב' כמו שנאמר ״שימני כחותם על לבך״
שבט גד גילו את כוונתם הטובה של המרגלים אבל הענין הוא ,כי עבד המבקש מאת אדונו צריך (שה״ש ח ,ו) ,אשר הוא בקשת כנסת ישראל בזמן היחוד
להקפיד לבקש רק דברים שנחשבים בקשה כהוגן ,אבל (זוה״ק ח״א רמד .):וכן קוראים ביום זה את סוף התורה
פרשת וזאת הברכה יש בה מ״א פסוקים ,ורשום עליו ותחילתה ,שהם אותיות 'לב' .ועל ידי זה יוצאין מתורת
'גאואל סימן'. אשה לבעלה יכולה לבקש ממנו את כל הדברים ,אפילו
דברים שנחשבים שלא כהוגן .ולכן בדרך כלל אי אפשר 'תשכ״ח' המורה על שכחה ,ונעשה 'עצרת' שהוא נעצר
ויש לומר שהכוונה היא ל'גאואל בן מכי' נשיא שבט ונשאר תמיד בלתי נשכח.
לנו לבקש בקשות כאלו ,כי צריכים להקפיד על מה
גד ,אשר היה בין המרגלים שנשלחו לתור את הארץ וזו היא מעלת היחוד של 'יהי״ה אדנ״י' על היחוד
שראוי ונכון על פי היחס של עבד לאדונו [והקב״ה
(במדבר יג ,טו) .והענין הוא ,כי בפרשה זו מתגלה עומק ברוב אהבתו וחמלתו על כלל ישראל ,עונה לנו כהוגן 'הוי״ה אדנ״י' ,כי שם הוי״ה מתחלק לאותיות י״ה
בענין עוון המרגלים ,באופן שעוונם מתהפך לזכות. אפילו כאשר שאלנו שלא כהוגן] .אבל ביום שמיני שיש בהם יחוד תמידי ,ואותיות ו״ה שהם בבחי' יחוד
כי הנה שבט גד בחרו את חלקם בנחלת הארץ מעבר עצרת שיש בו 'יחודא שלים' בין כנסת ישראל ודודה שאינו תדירי (זוה״ק ח״ג ד .).ולעתיד לבא יהיה כל השם
לירדן ,וגער בהם משה רבינו באמרו ״כה עשו אבותיכם כביכול בבחי' אשה ובעלה ,מבקשים אנו דוקא אפילו בבחי' 'יהי״ה' ,דהיינו שיהיה בו יחוד תדירי .וזהו ענין
בשלחי אותם מקדש ברנע לראות את הארץ״ (שם לב, בקשות שלא כהוגן ,ובזה מתגלה הקשר העמוק בין כנסת בקשת החותם של שמיני עצרת ,שהוא משאיר רושם
ח) ,ודימה את בקשתם להישאר בחוץ לארץ אל חטא ישראל להקב״ה. לנצח כמבואר בזוה״ק (ח״א רמד .):ולכן יש לנו ביום זה
המרגלים .אבל למעשה בפרשה זו מתגלית כוונתם הארה מן היחוד 'יהי״ה אדנ״י' שיהיה לעתיד לבא ,יחוד
וענין ההשפעה של גשם לעומת טל ,הוא בחי' גילוי
האמיתית במה שביקשו להישאר בעבר הירדן ,כאשר שאינו נפסק.
ההשפעה לבחוץ .כי הטל אינו ניכר בעת רדתו ,וגם עצם
נאמר עליהם ״כי שם חלקת מחוקק ספון״ (דברים לג, השפעתו וטובתו היא השפעה נסתרת ביותר .אבל הגשם וידוע כי ח' בגדי הכהן גדול הם כנגד ח' האותיות של
כא) ,דהיינו שבחרו להיות היכן שיהיה מקום קבורתו נראה לעין כל בעת המשכתו אל העולם ,וגם טובתו 'הוי״ה אדנ״י' ,וראשי תיבותיהם (א'פוד מ'עיל כ'תונת מ'צנפת
של משה רבינו ,כי לא רצו להיפרד ממנו [כמו שפירש נגלית ומושגת .וכנסת ישראל מבקשת ״מי יתנך כאח לי א'בנט מ'כנסיים ח'ושן צ'יץ) עולה כמספר 'עמלק' .ולכן היה
הרה״ק הרר״ב מפרשיסחא זי״ע על ״ומקנה רב״ ,שהיה וגו' אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי״ (שה״ש ח ,א), חושן המשפט מונח על ה'לב' ,כי עמלק עושה ספיקות
להם קנין גדול של התקשרות ברבם]. שתתגלה אהבת הקב״ה לכנסת ישראל באופן גלוי ממש, ['עמלק' בגי' 'ספק'] ,ועל ידי ה'לב' שהוא מציל מן
ולכן מבקשים ביום שמיני עצרת על הגשמים ,להמשיך השכחה ומעלה מ'תשכ״ח' אל 'עצרת' ,נתבטלה קלי'
ומעתה יש לומר ,כי גם כל חטא המרגלים היה על
את האהבה עד לגילוי בחוץ בפועל ממש [וכך גם מה עמלק וספיקותיו ,והיה יכול היחוד להתגלות ולהאיר
דרך זה .שהרי כבר היה ידוע שלא יכנס משה רבינו
שמבקשים ״שימני כחותם על לבך״ וגו' ,שמבואר בגמ' כנכון.
לארץ ישראל ,כאשר כבר אמר לו הקב״ה בהיותם
תפלת גשם
במצרים ״עתה תראה״ (שמות ו ,א) והיינו שלא יראה את שהוא ענין שפעמים נראה ופעמים אינו נראה .היינו
כניסתם לארץ ישראל (סנהדרין קיא .).וכך גם אלדד ומידד אשר מבקשים שהאהבה הנסתרת תתגלה ,ולכן זה כולל
התנבאו במחנה (במדבר יא ,כו) ואמרו כי משה רבינו בו הסתר וגילוי ביחד].
שמחת תורה
ימות ,ויהושע יכניס את ישראל לארץ (סנהדרין יז .).ואם
כן מובן למה ביקשו המרגלים להתעכב במדבר ,כי היה
זה כדי להישאר עוד עם משה רבינו ולא להיפרד ממנו. יד
ולכן מונה הפסוק והולך את שמות המרגלים בפרשת התורה המתגלית בשמיני עצרת מתקנת את כל הנשמות
שלח ,ורק בסוף כולם נזכר 'גאואל בן מכי' הנשיא יש לומר טעם במה שמברכים על הגשם ביום שמיני
לשבט גד .כי הכלל הוא 'הכל הולך אחר החיתום' טז
עצרת.
(ברכות יב ,).באשר שם מתגלה פנימיות כולם .ואצל שבט
שמחת תורה כדי להמשיך את היחוד על כל השנה כי ביום זה קוראים את הפסוקים של ״וימת שם משה
גד נתגלתה הכוונה הטובה להדיא ,כאשר עשו דבר עבד ה'״ (דברים לד ,ה) ,ועל אותן פסוקים אמרו חז״ל (ב״ב
נוסף הדומה לחטא המרגלים ,ולמעשה נתברר שהיה זה ביום השמיני עצרת תהיה לכם וגו' (במדבר כט ,לה). טו ;.מובא ברש״י) שהיה משה רבינו כותבן בדמע .וביאור
כדי להישאר יחד עם משה רבינו .ובא זה ללמד על הכלל נהגו ישראל קדושים לעשות ביום זה 'שמחת תורה', הדבר על פי פנימיות הוא ,כי אותיות כל ספר התורה
כולו ,שבעומק היתה כוונתם של המרגלים כולם על ענין ואין זה חלק ממה שנצטוינו במצות היום ,אלא חידוש הם כנגד ששים ריבוא נשמות ישראל .אבל ישנם נשמות
זה ,להתדבק בקדושת משה רבינו. שחידשה כנסת ישראל .ואכן בחוץ לארץ שישנם שני אשר נפלו במקומות נידחים ורחוקים ,והם אינם נכללים
ולכן בפרשת וזאת הברכה ,אשר בה נזכרת פטירתו ימים טובים של גלויות ,נהגו לעשות את 'שמחת תורה' בכל ספר התורה .אלא תיקונם נמצא בפסוקים אלו שהיה
של משה רבינו ,יש 'גאואל' פסוקים ,לרמז על 'גאואל ביום השני שהוא יו״ט מדרבנן [בבחי' מנהג אבותיכם משה כותבם בדמע ,ואז העלה אותם ותיקנם.
בן מכי' לשבט גד .כי בו נתגלתה כוונתם הטובה של בידכם (ביצה ד.]): וביום שמיני עצרת כאשר מגלה הקב״ה את גודל
המרגלים ,כאשר ביקשו להתקשר כמו בני שבט גד והענין הוא ,כי עצם עניינו של שמיני עצרת הוא אהבתו לכנסת ישראל ,למעלה מכל טעם ודעת .אז
בקדושת משה רבינו. היחוד השלם בין הקב״ה וכנסת ישראל ,ואין ביום זה שום קוראים פסוקים אלו ,לעורר את תיקון כל נשמות ישראל
ז
וחג האסיף
מסילת המועד
תקופת השנה:
די שמחה וואס
א איד שפירט
שמחת בית השואבה
סוכות – עס ווערט
אושפיזא דיעקב תשפ"ב
נתגלה דער 'ציל'
פון תורה ומצוות
שיעורי השקפה ומוסר בדרך החסידות
א
סוכות איז דומה צו די עלטערע יארן פונעם עובד ה'
באספך את מעשיך:
שלש רגלים – קעגן די דריי תקופות אינעם לעבן | דער עיקר שמחה פון אלע רגלים איז סוכות – חג האסיף | אינעם לעבן שטעלט זיך דאס אויס אויף דער עלטער | אין דער וועלט איז מער באקאנט אז די עלטערע יארן
זענען עצבות'דיגע יארן | דאס איז בלויז ביי די וועלכע לויפן נאך תאוות | זיי האבן צובראכן די 'מעשה בראשית' | אפילו א גוי – אויב לעבט ער ארנטליך און אנשטענדיג – האט ער די גרעסטע שמחה אויף דער עלטער
| דעמאלט זעט ער וואס ער האט אויפגעטון אויף דער וועלט | דעמאלט באקומט ער זיין פארדינטע כבוד און אנערקענונג | דאס איז בלויז א משל צום עובד ה' | דער עליכער איד באקומט אויף דער עלטער 'מעין עולם
הבא' | ער האט שוין 'טועמיה' פונעם 'מחר לקבל שכרם' | ער זעט וואס ער האט אויפגעטון מיט יעדע מצוה | דערפאר זעט מען טאקע ביי ערליכע אידן אז אויף דער עלטער האבן זיי זוכה געווען צו מדרגות | 'רוח הקודש'
איז אן אויסדרוק צו אלערליי העכערע מדרגות | סוכות וועלכע איז דער צייט פון 'אסיף' – איז א צייט פון אנשעפן 'רוח הקודש' און 'מדרגות'
מיטעלע יארן .דעמאלט איז שוין דער מענטש רייף ערשטער חלק איז א בחינה פון 'שמאלו תחת לראשי', וואס מיינט 'אסיף' אין עבודת ה'?
און אנטוויקלט ,און מען שניידט שוין די פירות .דאס אן עבודה פון 'יראה' ,און סוכות איז א בחינה פון סוכות ווערט אנגערופן אין דער תורה 'חג האסיף',
הייסט ,ער קען שוין נוצן אלע זיינע כוחות הנפש צו 'וימינו תחבקני' ,אן עבודה פון 'אהבה' .און די ספרים וואס דעמאלט זאמלט מען איין די אלע תבואה און
משפיע זיין און מחיה זיין אנדערע דערמיט! און אויך זאגן אז דאס איז אויך די חלוקה אינעם פסוק" :אני פירות פון די פעלדער און מען נעמט עס אריין
ער אליינס קען ארויסברענגען זיינע כוחות 'מכח אל לדודי" – דאס איז ראש השנה און יום כיפור" ,ודודי אינדערהיים .און דערפאר איז דאס א 'זמן שמחה',
הפועל' אויפן ריכטיגן וועג .ג) 'אסיף בנפש' – דאס לי" – דאס איז סוכות .דארף מען פארשטיין דעם ווייל דער מענטש פריידט זיך דעמאלט אז עס איז
זענען די עלטערע יארן .דעמאלט איז שוין נישטא ענין דערין? געוואקסן און ער האט א שפע פון פרנסה .פון
די פרישקייט און לעבעדיגקייט פון די בחור'ישע אויבנאויף ,איז עס טאקע א שמחה אז מען האט
יארן אדער פון די מיטעלע יארן ,פארקערט ,אלע די דריי תקופות אין פעלד צו עסן בהרחבה ,אבער פון צווייטן זייט קומט דאך
ארבעט – דריי רגלים יעצט א ווינטער וואס מען וועט דארפן אקערן און
זיינע כוחות האבן זיך היבש אויסגעטרוקנט דורכאויס
דעם לעבן .אבער פון צווייטן זייט ,יעצט איז די צייט דער פסוק זאגט (דברים כ ,יט)ִּ" :כִ י ָָה ָָא ָָדם ֵֵעץ ארבעטן זייער שווער אינעם פעלד ,נו ,איז דאך די
ווען ער איז 'מאסף' די אלע פירות! אלץ וואס ער ַַה ָָׂש ֶֶדה" – אלץ וואס עס טוט זיך אפ ביי די ביימער שמחה נישט בשלימות ,ווייל עס איז אויסגעמישט
האט אויפגעטון דורכאויס זיין גאנצן לעבן – נעמט אין פעלד ,טוט זיך אויך אפ ביי דעם מענטש .דאס מיט א דאגה און עצבות? און פארוואס רופט זיך
ער יעצט צוזאם. הייסט ,אין א פעלד איז פארהאן דריי תקופות :א) דאס 'זמן שמחה'? און בכלל ,וויאזוי טייטשט מען
די תקופה פון 'אביב' – פרילינג .דעמאלט בליען די דאס אויס אין עבודת ה'? וואס מיינט 'אסיף' אינעם
א 'בעל תאוה' ווערט מרה ביימער ,מען זעט די נייע פירות און תבואה ,און עס נפש האדם? און פארוואס ברענגט דאס א שמחה?
שחורה'דיג אויף דער עלטער איז פארהאן א פרישקייט אין די לופטן .און אויף דעם
ביי די 'בעלי תאוה' וועלכע לויפן נאך דעם איז פארהאן א יום טוב פסח .ב) די תקופה פון 'קציר' וואס איז דער שייכות צווישן
גשמיות פון דער וועלט – שטעלט זיך אויס פארקערט, – שניידן .דעמאלט זענען שוין די פירות אינגאנצן 'סוכות' און 'רוח הקודש'?
אז די 'ימי הזקנה' זענען ממש די מערסט טרויעריגע רייף אפצושניידן און הנאה צו האבן דערפון .און אויף מען טרעפט א שטארקן קשר צווישן יום טוב
און פינסטערע יארן .ווייל אין זייערע יונגע יארן דעם איז פארהאן א יום טוב שבועות. סוכות מיטן ענין פון 'רוח הקודש'; ווי
– ווען זענען זיי געווען אין די כוחות – האבן זיי ג) 'אסיף' – איינזאמלען .דורכאויס דעם דער מדרש זאגט (בר"ר ע ,ח)" :שמחת בית
מקיים געווען דעם "שמח בחור בילדותך" מיט אלע זומער זענען שוין די פירות און תבואה נקודות: השואבה שמשם שואבין רוח הקודש" –
פירושים ,זיי האבן זיך מתענג געווען ָָאן קיין 'עול געווארן אויסגעטרוקנט ,און יעצט קען סוכות האבן זיך אידן אנגעשעפט רוח
אין דער
החיים' ,און זיי האבן אויסגענוצט אלע זייערע כוחות מען עס שוין ארייננעמען אינדערהיים אלגעמיינער באקאנט הקודש אויף א גאנץ יאר .אויך איז
צו גיין אהין און אהער און אויסלעקן דעם עולם און אוועקלייגן אינעם אוצר .און אויף וועלט זענען וואס דער בני יששכר זאגט (מאמרי חודש
הזה בשלימות! און דערפאר ,ווען עס קומט אויף דעם איז פארהאן א יום טוב סוכות. די עלטערע תשרי מאמר י)" :סוכה מלשון סֹוָכָ ה" – אין
דער עלטער ,און ער האט שוין נישט די כוחות צו יארן א שטיק דער 'סוכה' באקומט מען א כח צו זען מיט
די דריי תקופות אין לעבן מרה שחורה
הנאה האבן פונעם עולם הזה ,נאכדערצו אויב ער איז און 'ימי הרעה' 'רוח הקודש' .דארף מען פארשטיין דעם
– בחור'ישע יארן ,מיטעלע קשר צווישן די צוויי ענינים? אויך דארף
שוואך און נישט געזונט – ווערט ער ממש דיפרעסט יארן און עלטערע יארן – אבער אין דער
און מרה שחורה'דיג! ווייל זיין גאנצע חיות אין לעבן תורה'דיגער מען מקרב זיין צו אונז :וואס מיינט דאס
אט דעם זעלבן סדר טוט זיך אפ וועלט איז
איז געקומען בלויז פון 'תאוות' ,און טאמער ער האט 'רוח הקודש' אין אונזערע דרגות?
אינעם 'נפש האדם' ,וועלכער גייט דורך דעמאלט
דאס נישט – ווייסט ער נישט פארוואס ער לעבט 'ימי האסיף',
דריי תקופות :א) 'אביב בנפש' – דאס וואס מיינט דער אויסשטעל פון 'אני
"ַעד ֲֲא ֶֶׁשר בכלל .און אויף דעם זאגט קהלת (יב ,א)ַ : דעמאלט איז א
זענען די בחור'ישע יארן .דעמאלט לדודי' און שפעטער 'ודודי לי'?
ֹאַמר ֵֵאין ִלִ י ָָב ֶֶהם
ֹלא ָיָ ֹבֹאּו ְיְ ֵֵמי ָָה ָָר ָָעה ְְו ִִהִגִ יעּו ָָׁשִנִ ים ֲֲא ֶֶׁשר ֹּת ַ בחינה פון יום
הייבט דער מענטש ָָאן צו שפראצן און טוב סוכות – פונעם עס איז באקאנט דער ענין
ֵֵח ֶֶפץ" .און דערפאר ליינט מען קהלת אום יום טוב
בליען ,מען הייבט ָָאן זען זיינע כוחות זמן שמחתינו! אריה"ק (שעה"כ דרושי ר"ה דרוש א)" :שמאלו
סוכות – וועלכע איז קעגן 'ימי האסיף' ,די עלטערע דער מענטש
הנפש ,און דעמאלט איז דער מענטש תחת לראשי – אלו ראש השנה ויום הכיפורים,
יארן; ווי חז"ל זאגן (שהש"ר א ,י) אז שלמה המלך איז פרייליך
זייער פריש און מונטער מיט בחור'ישע חודש וימינו תחבקני – זה חג הסוכות" – דער
האט מחבר געווען דעם 'מגילת קהלת' לעת זקנתו. זעענדיג ווי זיס
כוחות .ב) 'קציר בנפש' – דאס זענען די אידישקייט איז תשרי צוטיילט זיך אויף צוויי חלקים ,דער
און דערפאר מאכט ער אוועק די אלע זאכן וואס
ח
זענען יארן פון 'מדריגות'( .אמאל קען זיין חשבונות פון דער עובד ה' אויף דער עלטער הייבט יונגע מענטשן מיינען אז דאס איז דער תכלית ,און
הימל אז אפילו אויף דער עלטער זאל ער גארנישט וויסן שוין ָָאן פארזוכן 'טעם גן עדן' קהלת זאגטַ" :גַ ם ֶזֶ ה ָָה ֶֶבל" .ווייל דאס איז דער חילוק
וואו ער שטייט ,אבער בדרך כלל וועט ער יא זוכה זיין צו דער 'סיפוק גשמי' וואס א מענטש שעפט נחת צווישן א יונגער מענטש ביז אן עלטערער מענטש,
מדריגות אויף דער עלטער) .ווייל ווען א מענטש קומט אויף די עלטערע יארן – איז בלויז א משל צום 'סיפוק אז דער יונגער מענטש – אפילו אויב ער האלט זיך
ָָאן צו די עלטערע יארן – נאכן הארעווען אין עבודת רוחני' וואס דער עלטערער עובד ה' שפירט אין צוריק פון זיך נאכגעבן די תאוות – ווערט ער אבער
ה' א גאנץ לעבן – הייבט ער ָָאן זען ביי זיך געוויסע אידישקייט אויף דער עלטער .וואס דארט איז דאס נתפעל דערפון און ער מיינט אז דארט איז פארהאן
עפעס א מין טעם פון 'גן עדן' ,א 'מעין עולם הבא'
'מדרגות' וואס ער האט נישט געהאט ביז היינט! ער עפעס .אבער דער עלטערער מענטש קומט ָָאן צו
– וועלכע מען גיבט אים שוין צו פארזוכן 'טועמיה'
קומט ָָאן צו א געוויסע העכערקייט און דערהויבנקייט אן ערוואקסענע הכרה אז "ַגַ ם ֶזֶ ה ָָה ֶֶבל" – אלע תאוות
פונעם 'עולם הבא' וועלכע ווארט אים אפ אויף יענע
– וועלכע איז ווי א 'טועמיה' פונעם שכר וואס ער איז פוסטע נארישקייטן און האט נישט גארנישט אין
וועלט; ווי דער פסוק זאגט (בראשית כד ,א)ְ"ְ :ו ַַא ְְב ָָר ָָהם
וועט באקומען אויף יענער וועלט! און דאס רופט ָזָ ֵֵקן ָָּבא ַַּבָיָ ִִמים ַַוה' ֵֵּב ַַרְך ֶֶאת ַַא ְְב ָָר ָָהם ַַּבֹּכֹל" ,און די גמרא זיך .און בלויז אמת און רוחניות איז עכט ווערד; ווי
זיך 'ימי האסיף' – ער זאמלט איין די 'פירות' און זאגט אויף דעם (ב"ב טז" :):שלשה הטעימן הקב"ה מעין ֹלִקים
קהלת פירט אויס" :סֹוף ָָד ָָבר ַַהֹּכֹל ִנִ ְְׁש ָָמע ֶֶאת ָָה ֱֱא ִ
'תוצאות' פון זיין 'עבודה' ביז היינט! ער נעמט שוין עולם הבא בעולם הזה" – אויף דער עלטער האט דער ְיְ ָָרא ְְו ֶֶאת ִִמ ְְצֹו ָָֹתיו ְְׁשמֹור ִּכִ י ֶזֶ ה ָּכָ ל ָָה ָָא ָָדם".
אהיים צו זיך דאס וואס ער האט אויפגעטון מיט אויבערשטער מטעים געווען פאר אברהם אבינו א
זיין עבודה! ער איז 'נהנה מיגיע כפו' ,ער זעט שוין טעם פון 'מעין עולם הבא'. דער נארמאלער מענטש – אפילו
א גוי – איז דאס מערסטע פרייליך
פונדערווייטנס וועלכע שלימות ער האט קונה געווען און צופרידן אויף דער עלטער
מיט זיין 'יגיע כפו'! דער אור וואס ליגט אין א מצוה – דאס
איז דער 'קיבול שכר' וואס מען וועט אין דער תורה זעט מען פארקערט ,אז פון אלע
באקומען אויף יענער וועלט
סוכות האט שייכות מיט 'רוח הקודש' – די ימים טובים איז דער עיקר 'זמן שמחתינו' דוקא
'מדרגה' וועלכע ליגט אין יעדע מצוה אין אנדערע ווערטער :דער עיקר חילוק צווישן 'סוכות' – וועלכע איז דער 'חג האסיף' ,וועלכע איז
'עולם הזה' און 'עולם הבא' איז דער חילוק צווישן
דער מושג 'רוח הקודש' איז בעצם א הויכע רומז אויף די עלטערע יארן .און אינ'אמת'ן ,איז דאס
'עבודה' און 'מדרגות'; ווי עס שטייט (עירובין כב:).
מדרגה .אבער דער אפטייטש דערפון איז 'מדרגות'. דער נארמאלער טבע פון 'מעשה בראשית' ,וואס
"היום לעשותם ומחר לקבל שכרם" .דאס הייסט ,דער
עס איז נישטא קיין 'עבודה' צו האבן 'רוח הקודש', 'עולם הזה' איז דער פלאץ וואו מען דארף 'טון'! מען מען קען דאס זען בחוש .און טאמער א גוי איז
נאר טאמער א איד דינט דעם אויבערשטן מיט א דארף מקיים זיין תורה ומצוות! עס איז נישט קיין נישט קיין 'בעל תאוה' – וועלכער איז זיך סותר מיט
ריכטיגע יגיעה און כוונה – איז ער זוכה צו דער מדרגה פלאץ וואו מען זעט און מען שפירט דעם 'אור אלקי' די נארמאלע 'מעשה בראשית' וואס דער רבונו של
פון 'רוח הקודש' .און דערפאר האט 'סוכות' א שייכות וואס ליגט אין יעדע מצוה! און אפילו אויב א מענטש עולם האט באשאפן ,נאר ער איז אן ארנטליכער און
צו 'רוח הקודש' ,ווייל סוכות איז דאך א 'ימי האסיף' ,א איז ראוי צו גרויסע מדרגות – באהאלט מען עס פון אויפריכטיגער מענטש – וועט דער עיקר צייט ווען
בחינה פון 'עת זקנה' וואס דעמאלט איז א זמן מסוגל אים און ער ווייסט נישט וואו ער שטייט! ווייל עס ער וועט האבן א 'שמחת חיים' ,זיין אויף די עלטערע
פאר 'מדריגות' .און יעדער איד לפי מדרגתו – שפירט איז נאכנישט דער זמן פון 'קיבול שכר' .ווידעראום, יארן .דעמאלט וועט ער שעפן נחת פון זיינע קינדער
סוכות עפעס א שמעק פון 'ימי זקנה' ,ער באקומט דער 'עולם הבא' איז דער פלאץ וואו מען זעט 'וואס' און אייניקלעך וועמען ער האט אוועקגעשטעלט און
עפעס א 'טועמיה' פון א 'מדרגה' – וועלכע איז א מען האט געטון! מען קומט ָָאן צו די 'מדרגות' וועלכע זענען אים מכבד ,אדער וועט ער הנאה האבן פון
מען האט איינגעקויפט בשעת'ן טון! זיין ביזנעס וואס ער האט אויפגעשטעלט און עס
תוצאה פון זיין עבודת ה' דורכאויס דעם גאנצן יאר.
און דערפאר איז דאס דער עיקר 'זמן שמחתינו' ,ווייל ערליכע אידן אויף דער עלטער קומען איז מצליח .כל שכן ,אויב ער האט אויפגעשטעלט
דאס איז די גרעסטע שמחה – ווען מען איז זוכה צו אפענע מדרגות – 'חג האסיף' עפעס א חסד ארגאניזאציע וכדומה – וועט ער הנאה
צו שפירן די 'מדרגה' וואס מען האט איינגעקויפט די גמרא זאגט (שבת קנב" :).זקני תלמידי חכמים האבן אז ער האט אויפגעטון עפעס א גוטע זאך אויף
דורכן 'עבודה'. כל זמן שמזקינין דעתן מתוספת עליהן" – די 'ימי זקנה' דער וועלט.
ב
א איד דארף בויען א נאנטער 'קשר' מיטן רבוש"ע –
אני לדודי:
ער דארף שוין גארנישט באצאלט
דער משל איז נישט דומה צום נמשל | אינעם משל איז נישטא קיין שום ענין אין אלע עבודת השדה | עס איז בלויז כדי אנצוקומען צום 'אסיף' | אינעם נמשל איז דער 'אסיף' בלויז א 'גילוי מילתא למפרע' | בעצם געשעט
דער תכלית בשעת'ן טון די מצוה | דעמאלט איז שוין דא די מדרגה פון 'גילוי אלקות' דא אונטן | נאר דער גוף איז 'מסתיר' דערויף | דער גוף איז א 'היום לעשותם'דיגער מענטש | ער זוכט נישט קיין 'פנימיות'דיגע קשר' |
ערשט אויף יענע וועלט ווערט עס נתגלה | דעמאלט זעט מען דעם קשר וואס האט זיך אפגעטון און איז נתחזק געווארן נאכמער און נאכמער | אויף דער עלטער לאזט נאך דער גוף פון דער הסתרה | דעמאלט זעט דער
מענטש וואס א מצוה איז | דעמאלט איז ער פרייליך מיט זיין חלק
אין עבודת ה' איז יעדע מצוה – א אינעם פעלד איז דאס אקערן 'חג האסיף' איז א נקודה וואס טוישט
'ציל' פאר זיך זעלבסט און זייען בלויז א 'מיטל' דעם בליק אויף גאנץ עבודת ה'
געווענליך לערנט מען אפ דעם נמשל אויפן זעלבן אינעם משל פון 'חג האסיף' – איז דער מענטש אויבנאויף זעט אויס ,אז דער גאנצער ענין פון
פארנעם ווי אינעם משל .דאס הייסט ,אז בשעת ווען וועלכער ארבעט א גאנץ יאר אין פעלד ,פארנומען 'ימי האסיף' – וואס דער רבונו של עולם גיבט אויף
דער מענטש טוט זיין 'עבודה' איז ער פארנומען בלויז בלויז מיט א 'מיטל' ,און נישט מיט א 'ציל'! דאס
דער עלטער א 'טעימה' פון 'עולם הבא בעולם הזה'
מיט א 'מיטל' ,אז דורכדעם וואס ער טוט יעצט די הייסט ,בעצם האט ער נישט קיין שום ענין צו אקערן
– איז בלויז א פרטיות'דיגע נקודה וועלכע איז נוגע
דאזיגע מצוה – וועט ער זוכה זיין צו 'מדרגות' אויף און זייען ,און אלץ וואס ער טוט ,איז בלויז א הכנה
יענע וועלט ,און אפילו אויף דער וועלט – אין די צו דער תענוג און הנאה וואס ער וועט שפעטער פאר אן עלטערער איד ,און פאר יעדן איד סוכות.
עלטערע יארן .אבער דער סארט בליק איז א גרויסער ארויסנעמען דערפון – ביי דער תקופה פון 'אסיף'! אבער אינ'אמת'ן ,ווען מען וועט גוט אפלערנען דעם
טעות .און די ראיה דערצו איז :טאמער וואלט געווען א גאנצן ווינטער טראכט ער בלויז פון 'זיך' ,אז ער זאל עומק דערפון – וועט מען זען אז דאס איז באמת א
ריכטיג ,אז א מענטש מעג אלעמאל טראכטן בלויז פון הנאה האבן פון די פארדינסטן וואס וועלן ארויסקומען כלליות'דיגער יסוד ,וועלכער טוישט דעם בליק אויף
'זיך' און פון זיין אייגענע הנאה רוחנית וואס ער וועט פון דעם פעלד. גאנץ עבודת ה'.
ט
קשר צום רבונו של עולם?! דער תירוץ איז :היינט פון זיין העכערקייט און ערוואקסנקייט –
נקודות: ארויסנעמען פון תורה ומצוות – נו ,פארוואס
אין גלות ָָאן קיין בית המקדש – זענען מיר קראנק! וועט אנהייבן ארויסשיינען נאכן באדינען אויף יענער איז מען מקדים אים צו געבן א 'טעימה'
עס איז פונקט ווי עס זענען פארהאן מענטשן וועלכע דעם טאטן! און דאס וועט נישט זיין קיין וועלט ווערט דערפון נאך אויף דער וועלט?! עס איז דאך
נתגלה פארן
זענען קראנק אויף די געפילן ,און זיי האבן נישט בטבע 'שכר' וואס דער טאטע וויל אים באצאלן מענטש נאכנישט דער פלאץ פון 'קיבול שכר' ,וואו
די געפיל פון א קינד צום טאטן – אט אזוי ,זענען און פארגיטיגן ,נאר דאס וועט פשוט וועלכער 'קשר' יאגט מען זיך דא?! פארוואס קען מען נישט
מיר נעבעך געווארן קראנק נאכן דורכגיין אזא לאנגן זיין די אויטאמאטישע 'תוצאה' פון זיין ער האט געהאט ווארטן ביז ער וועט ארויפקומען אויף יענער
גלות פון צוויי טויזנט יאר ,אז מיר ווייסן שוין נישט פעולה וואס ער האט געטון מיט א ריינע מיטן רבוש"ע וועלט?! אלא מאי ,דער דאזיגער מציאות
בשעת'ן טון די וואס מען זעט בחוש ,אז ערליכע אידן
וויאזוי א איד דארף שפירן צום רבונו של עולם! און געפיל פון קשר צום טאטן! מצוות – וואס
די גאנצע עבודה פונעם מענטש איז ,אז זאל ווערן דאס איז דער באקומען אויף די עלטערע יארן געוויסע
צוריק געזונט און מל'ן זיין הארץ 'לאהבה את השם', יעדער איד האט א 'קשר' צום אינערליכער מדרגות – וואס זיי האבן נישט געהאט אויף
רבוש"ע ווי צו א טאטן און ער 'אור' פון יעדע
ביז ער וועט האבן א געזונטע באציאונג און קשר פאדערט נישט קיין באצאלט דער עלטער – רופט אויס ,אז דער גאנצער
מצוה! און דאס בליק אויף תורה ומצוות איז נישט ווי א
מיטן אויבערשטן – אזויווי עס איז געווען נאטורליך צווישן יעדן איד מיטן רבונו של הייבט שוין ָָאן
בזמן הבית ווען מען האט געלעבט אינאיינעם מיטן א משהו נתגלה 'ביזנעס' וואס איך אינוועסטיר דערין און
עולם איז פארהאן א נאטורליכער קשר
אויבערשטן כביכול. צו ווערן אויף שפעטער נעם איך ארויס פארדינסטן ,נאר
און שייכות ,וועלכע רופט זיך 'קירבת די עלטערע דאס איז א 'קשר עצמי' וועלכע ארבעט נישט
כנסת ישראל עם דודה' .וואס דאס איז יארן – ווען דער
א מענטש באשטייט פון צוויי נפשות :א אסאך א גרעסערער קשר ווי אלערליי גוף לאזט נאך
מיט קיין חשבונות און פארדינסטן; ווי מען
נפש פון 'היום לעשותם' און א נפש פון וועט מסביר זיין.
'לקבל שכרם' – וואס ער איז דער עיקר קשרים וועלכע זענען פארהאן אויף פון 'מסתיר'
דער וועלט! דער קשר צווישן אידן מיטן זיין דעם אמת'ן
אין אנדערע ווערטער :דער מציאות פון א מענטש מהות פונעם 'עולם הבא' איז מען קונה
איז א געוואלדיגע פלא'דיגע יצירה וועלכע איז זייער אויבערשטן – האט נישט קיין דוגמא און מענטש בלויז דורך 'לשמה' – אפילו
משל אויף דער וועלט! עס איז אזא מין בלויז איינמאל אין לעבן
באהאלטן און פארהוילן! עס ליגט אן עומק אין דעם
קשר און אחדות ,וואס ווער עס האט דער רמב"ם זאגט (פירוש המשניות מכות
אדם וועלכע איז 'נעלם מעין כל חי'! ווי עס שטייט
דאס נאכנישט געשפירט – ווייסט נישט פון וואס פ"ג מי"ז) ,אז דער אויבערשטער האט געגעבן פאר אידן
ֹלִקים ֶֶאת ָָה ָָא ָָדם" – דער
יֶצר ה' ֱֱא ִ
(בראשית ב ,ז)ַ"ַ :וִיִ ֶ
מען רעדט .און ווען א מענטש שפירט אט דעם אסאך מצוות ,כדי אז א מענטש זאל ערגעצוואו מקיים
אויבערשטער האט באשאפן דעם אדם אלס צוויי
קשר – איז די 'עבודה' פון 'היום לעשותם' א ציל! ער זיין אמאל איין מצוה 'לשמה' ,און דורכדעם וועט ער
'יצירות' ,אין דעם איינעם מענטש ליגן צוויי מענטשן!
דארף נישט גארנישט קיין באצאלט דערפאר ,ווייל זוכה זיין צום 'שכר עולם הבא' .א פשטן וועט לערנען
איינער איז א 'יצירה בעולם הזה' – א מענטש פון דער
ער האט ליב צו מאכן א נחת רוח פארן אויבערשטן! פשט אינעם רמב"ם ,אז מען באצאלט נישט קיין שכר
וועלט וועלכער איז פארנומען מיטן 'היום לעשותם',
און דורכדעם איז ער טאקע זוכה צו 'עולם הבא' – נישט אויף קיין שום מצוה וואס דער מענטש האט געטון
און דער צווייטער איז א 'יצירה לעולם הבא' – אן
אלס 'שכר' – נאר אלס אויטאמאטישע תוצאה פון דער 'על מנת לקבל פרס' ,און עס קען זייער מעגליך זיין,
עולם הבא'דיגער מענטש וועלכער איז פארנומען מיטן אז א מענטש וועט ארויפקומען אויף יענער וועלט
פעולה וואס ער האט געטון מיט א ריינע געפיל! אלע
'מחר לקבל שכרם' .און ווי מען רעדט יעצט – דארף און ער וועט באקומען באצאלט בלויז פאר די איינע
מדרגות וואס ער איז זוכה אויף יענע וועלט ,איז
מען דאס מאחד זיין ,אז דאס זאל זיין דער זעלבער מצוה וואס ער האט געטון 'שלא על מנת לקבל פרס'.
פשוט איין נקודה :דער 'קשר עצמי' ווערט נתגלה! עס
מענטש! אז דער עולם הזה'דיגער מענטש זאל טאקע אבער עס איז זייער שווער צו לערנען אזא חידוש,
ווערט נתגלה ווי געטליך דער איד איז!
טון און טון ,אבער מיט א הרגש פון 'קשר' – וואס ווייל זינט ווען שטייט א תנאי אויף גאנץ תורה און
דאס וועט ארויסקומען בשלימות אויף יענע וועלט. דער פסיכאלאגישער צדוקי מצוות ,אז אויב מען מיינט נישט 'לשמה' – באקומט
ווייל דער גאנצער 'היום לעשותם' איז בלויז כדי צו פארשטייט נישט בכלל צום 'קשר' מען נישט קיין שכר דערויף?! אויך איז שווער :אויב
צוקומען צו דער מדרגה פון עולם הבא! אלע מצוות עס שטייט (אבות דר"נ פ"ה) ,אז די צדוקים זענען אזוי ,איז דאך נישטא קיין וועג וויאזוי א מענטש
האט דער רבונו של עולם געגעבן פאר דעם ציל ,כדי ארויס 'לתרבות רעה' ווען זיי האבן געלערנט די קען זיך ברענגען צו טון עפעס 'לשמה' ,ווייל אויב
אז דורכדעם זאל נתחזק ווערן און אנטפלעקט ווערן משנה (אבות א ,ג)" :אל תהיו כעבדים המשמשים את זיין כוונה אינעם 'לשמה' איז ,כדי ער זאל באקומען
נאך טיפער און נאך טיפער ווי נאנט דער איד איז הרב על מנת לקבל פרס" .ווייל זיי זענען געווען עולם הבא – איז ער דאך ווייטער דא מיט א חשבון?!
מיטן אויבערשטן! נישט כדי דער 'זיך' זאל גרעסער גרויסע פיליזאפן און פסיכאלאגן וועלכע גייען נו ,וויאזוי קען א מענטש צוקומען צו א ריינע כוונה
ווערן ,נאר כדי דער משונה'דיגער 'קשר' זאל נתגלה בלויז מיטן 'שכל אנושי' ,זיי ווייסן נישט וואס עס לשם שמים?!
ווערן! וואס אט דאס איז דער עכטער עמקות פון יעדן מיינט אן עכטער 'קשר' צווישן צוויי אוהבים – וואס
איד! עס איז נישטא עפעס אנדערש אינעם איד ווי יעדער איינער איז גרייט זיך אינגאנצן אוועקצוגעבן ביים באדינען א טאטן פאדערט מען נישט
'קשר' צום רבונו של עולם! פארן צווייטן .און דערפאר האבן זיי געפרעגט זייער
'באצאלט' דערפאר – עס איז א 'קשר'
באלעבאטיש" :וואס הייסט ,דו ערווארטסט אז א 'שלא על מנת לקבל פרס' מיינט :א מענטש דארף
אויף יענער וועלט ווערט אלע מענטש זאל ארבעטן א גאנצן לעבן פאר בחנם?! אויפבויען א נאנטע קשר מיטן אויבערשטן ,וואס ער
פעולות קאנצענטרירט אין איין זאל נישט דארפן קיין שום שכר! פונקט ווי מען זעט
פשוט'ע געפיל פון קשר דאס הייסט דאך 'אויסגענוצט' (אביוזד) דעם מענטש!
א מענטש איז א מענטש און ער מוז וויסן אז ער אין דער וועלט ,אז א מענטש פארמאגט פארשידענע
אויף דעם זאגט די משנה (אבות ב ,ח)" :אם עשית 'קירבות' און 'קשרים' מיט מענטשן :ער איז מקושר
וועט פארדינען פון וואס ער טוט!" .אבער אינ'אמת'ן
הרבה תורה ומצוות אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך צו זיינע עלטערן! ער איז מקושר צו זיין רבי'ן! ער
איז דאס נישט קיין פסיכאלאגישער שכל! אפילו אין
נוצרת" – ווען א מענטש קומט ארויף אויף יענע איז נאנט באפריינדעט מיט זיין חבר! און ביי די
דער וועלט איז פארהאן אזא מין הארציגע קשר ,וואס
וועלט – ווערט נתגלה זיין 'עצם' ,און ער שפירט אז אלע קירבות'ן וואס ער האט – וועט ער נישט זוכן
ראובן דארף גארנישט צוריק פון שמעון ,און שמעון
ער האט גארנישט 'געטון'! ווייל די נושא דארט איז צו פארדינען עפעס! טאמער ער וועט ארויסהעלפן
דארף גארנישט צוריק פון ראובן! כל שכן' ,קירבת
נישט 'טון' ,נאר די נושא איז 'קשר'! דארט שפירט זיין טאטן ,וועט ער נישט טראכטן" :וואס וועל איך
כנסת ישראל עם דודה' – איז אודאי נישט א זאך וואס
ער אז תורה ומצוות איז נישט עפעס 'פונדרויסן' – דער שכל קען פארשטיין! דאס איז א מין ריינע קשר פארדינען דערפון?" ,נאר פארקערט ,ער וועט הנאה
וואס ער האט געטון מיט זיינע הענט און פוס – נאר פון ליבשאפט און געטריישאפט ,וואס כדי דאס צו האבן אז ער קען באדינען זיין טאטן! די פעולה וואס ער
דאס איז ער אליינס! "לכך נוצרת" – אין 'כמות' האב פארשטיין דארף מען דאס דורכלעבן! וועט טון פארן טאטן – וועט זיין א 'ציל' און נישט קיין
איך גארנישט געטון און עס קומט זיך מיר גארנישט 'מיטל'! און דעמאלט וועט געשען ,אז דער קשר צווישן
דערפאר! די איינציגסטע זאך וואס איך האב שייכות דער לאנגער גלות האט אוועקגענומען דעם זיי וועט מער נתחזק ווערן און נתגלה ווערן! די אהבה
מיט תורה און מצוות איז ,די הארץ וואס איך האב נאטורליכן געפיל פון א איד צום רבוש"ע פונעם טאטן צו אים – וועט אסאך מער ארויסקומען
אריינגעלייגט דערין! ווייל נאר דאס האט געשטאמט שטעלט זיך די שאלה :פארוואס שפירט נישט נאכדעם וואס ער האט ארויסגעהאלפן זיין טאטן! די
פון קשר און האט געפירט צו נאכמער קשר! יעדער איד באלד ביי זיין בר מצוה דעם נאטורליכן השראה וואס דער טאטע וועט משרה זיין אויף אים
י
לעבן געהארעוועט דערויף און דערפאר איז ער מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על עולם הבא איז נישט קיין 'שכר' –
בשמחה ,נאר עס איז פשט אז יעצט ווערט 'נתגלה' הכלל כולו יצא" – ווייל בפנימיות מיינט דאך יעדער עס איז א 'מתנת חנם' וואס דער
רבוש"ע גיבט מכח זיין אהבה
וואס ער האט באמת געזוכט א גאנץ לעבן! ווייל ווען איד 'לשמה' ,אפילו אויב ער ווייסט נישט דערפון,
א מענטש קומט אויף די עלטערע יארן ,לאזן נאך נאר ער דארף נאר איין מאל מגלה זיין אז ער מיינט ווילאנג א מענטש האט געטון מצוות 'על מנת
זיינע כוחות הגוף .דאס הייסט ,דער עולם הזה'דיגער לשמה! נאכדעם וואס ער האט מגלה געווען אז ער מיינט לקבל פרס' – קען ער נישט זוכה צו 'עולם הבא',
מענטש איז שוין אביסל שוואכער און ער שטערט לשמה ,איז יעצט נתגלה געווארן אז ביי אלע מצוות ווייל עולם הבא איז א מתנה וואס דער אויבערשטער
שוין נישט אזוי שטארק פאר דעם עולם הבא'דיגן מיינט ער לשמה! דא איז נתגלה געווארן ווער ער איז גיבט בחנם! ער גיבט עס נישט ווייל מען האט
מענטש ארויסצוקומען .און דערפאר ווערט דעמאלט עכט! עס איז ארויסגעקומען דער עולם הבא'דיגער געטון אן עבודה ,נאר ער גיבט עס 'במתנה'! דער
נתגלה דער קשר וואס ער האט באקומען צום רבונו מענטש וועלכער איז בעצם א גאנצן צייט דא געווען אויבערשטער גיבט עולם הבא צו דער מענטש וועמען
של עולם – דורך די אלע מצוות און מעשים טובים און געזוכט דעם אמת'ן קשר! און דערפאר וועט ער האט ליב! און וועמען האט ער ליב? דער וואס
וואס ער האט געטון מיט א געפיל צום אויבערשטן! ער דורכדעם אנקומען צום 'עולם הבא' אויף יעדע האט אים ליב! דא קומט דער רמב"ם מיט א חידוש:
עס שטעלט זיך ארויס וויפיל דער קשר איז נתגלה מצוה וואס ער האט געטון א גאנץ לעבן! ווייל 'בגילוי אפילו אויב א מענטש האט א גאנץ לעבן געלעבט
געווארן און נתחזק געווארן דורך יעדע פעולה טובה מילתא בעלמא סגיא' ,עס איז גענוג אז דער אהבה און בלויז מיטן עולם הזה'דיגער מענטש ,ער איז געווען
וואס ער האט געטון! און דעמאלט איז טאקע 'ימי קשר איז איינמאל אין לעבן נתגלה געווארן. פארנומען בלויז מיטן 'היום לעשותם' ,און ער האט
שמחה' ,וואס דער מענטש פריידט זיך מיט זיין קשר געטראכט מיט אן עולם הזה'דיגער קאפ – בלויז
וואס ער שפירט צום אויבערשטן ,וואס אין די יונגע חג האסיף -דער עלטערער עובד פון זיינע פארדינסטן און מדרגות וואס ער וועט
ה' זעט ווער 'ער' איז באמת געווען פארדינען דערפון ,אבער אויב האט ער איינמאל אין
יארן – 'ימי אביב' און 'ימי קציר' – האט ער דאס נישט דורכאויס אלע זיינע יארן
געשפירט ,און נאר יעצט אין די 'ימי האסיף' קומט לעבן געטון א מצוה'לע 'לשמה' מיט א ריינע געפיל
קומט אויס' :ימי האסיף' איז נישט פשט אז דער פארן אויבערשטנ'ס וועגן – איז דאס שוין גענוג! דאס
עס ארויס אויפן אויבערפלאך.
מענטש עסט יעצט די פירות וואס ער האט א גאנץ ארבעט מיט די מדה פון" :כל דבר שהיה בכלל ויצא
ג
סוכות איז א צייט וואס יעדער איד שפירט פונעם רבוש"ע
ודודי לי:
אן 'אהבה שאינה תלויה בדבר'
א בעל תשובה דינט דעם רבוש"ע מכח 'כי הוא חייך' | א צדיק מעיקרא קען דינען דעם רבוש"ע מכח ווייל דאס איז דער ישרות | די תורה וויל אז דער צדיק זאל אויך צוקומען צום 'כי הוא חייך' | ער דארף גריבלען אין זיך
| ער דארף מגלה זיין 'דכדוכה של נפש' | ער דארף תשובה טון אויפן 'שלא לשמה' – פארוואס ער האט געדינט מכח ישרות | דעמאלט איז ער אויך ווי א בעל תשובה | דער סארט עבודת ה' איז אהבה ָָאן קיין תנאי | ער וויל
דינען דעם רבוש"ע אויך אויף יענער וועלט | ער וויל אקערן אויך נאכן 'חג האסיף' | דעמאלט באקומט ער אויך אויף צוריק אהבה ָָאן קיין תנאי | ער שפירט די קירבה און הארה פון תורה ומצוות – אפילו ווען ער איז נאך
אויפן פלאץ פון 'היום לעשותם' | נאר א איד קען צושטעלן אט דעם קשר | אפילו ווען ער טוט 'שלא לשמה' – מיינט ער אויך דעם רבוש"ע בפנימיות | א גוי מיינט בלויז 'זיך'
זאך וואס רעדט צו יעדן איינעם! ער האט ניטאמאל א א צדיק מעיקרא האט די מעגליכקייט תשובה מיינט מען דינט דעם
צו גיין אויפן וועג פון 'טוב ורע' רבוש"ע מיטן 'דכדוכה של נפש'
בחירה נישט צו וועלן 'חיים'! יעדער נפש וויל 'חיים' – זיין א גלייכער מענטש
מצד זיין עצם מציאות! אלס הקדמה צום 'חג האסיף' איז דא א גאנצער
ווילאנג א מענטש איז אן ערליכער איד וועלכער
חודש אלול ,ראש השנה און יום כיפור ,וואס דאס
איז קיינמאל נישט דורכגעפאלן מיט א חטא – איז
ובחרת בחיים – אויך דער צדיק מעיקרא זענען טעג פון תשובה .דער זוהר הק' זאגט (ח"א
דארף נישטערן און אנטפלעקן דעם שייך אז ער זאל גיין אויפן דרך פון 'טוב ורע' ,ווייל
'דכדוכה של נפש' וועלכע זוכט 'חיים' קכט ,):אז א בעל תשובה דינט דעם רבונו של עולם
ער איז א גלייכער מענטש וואס 'חיוב השכל' איז אים
זייער א שטארקער מחייב! ער פארשטייט 'בחילא יתיר' – מיט א גרעסערן כח .דאס הייסט ,אז
די תורה זאגט" :ובחרת בחיים" – דו
אז מען דארף טון 'טוב' און מען דארף 'תשובה' איז נישט דוקא אויף א חטא וואס מען האט
זאלסט אויסוועלן צו גיין אויפן העכערן נקודות:
דרך פון 'חיים ומוות' און נישט אויפן אוועקשטיין פון 'רע'. געזינדיגט ,נאר אפילו אויב א מענטש האט קיינמאל
נידריגן דרך פון 'טוב ורע' .דאס הייסט ,אז יעדעס יאר נישט געזינדיגט ,אבער אויב ער גייט אריין טיפער
אינעם 'ליל א בעל תשובה מוז גיין אויפן אין זיך און איז מגלה ביי זיך א פנימיות'דיגער כח
די תורה וויל אז דער מענטש זאל מגלה התקדש וועג פון 'חיים' – ער האט נישט
זיין א 'דכדוכה של נפש' ,א טיפקייט פון קיין 'חיות' ָָאן תורה ומצוות – רופט זיך דאס 'כח התשובה'; ווי דער פסוק זאגט
חג' ווערט
זיין אינערליכע נפש ,וועלכע שפירט אז נאכאמאל ֹאֶמר ׁשּובּו ְְבֵנֵ י
"ָּת ֵֵׁשב ֱֱאנוׁש ַַעד ַַדָּכָ א ַַוֹּת ֶ
(תהלים צ ,ג)ָ :
אבער דער וועלכער איז שוין
אידישקייט איז פשוט 'לעבהאפט' ,און נתגלה דער ָָא ָָדם" – תשובה איז א כח וואס א מענטש איז מגלה
'עצמיות דורכגעפאלן און געזינדיגט ,האט שוין
דעמאלט וועט ער דינען דעם אויבערשטן זיין 'דכדוכה של נפש'.
אלוקות'! פסח דורכגעבראכן דעם גאנצן גדר פון 'טוב
מיט א 'חילא יתיר' ,זיין גאנצע 'עצמיות ביינאכט ווערט ורע' ,ער איז שוין נישט קיין גלייכער
הנפש' וועט ליגן אין עבודת ה' .און דאס נתגלה דער צוויי דרכים אין עבודה – 'טוב
מענטש ,און אויב וועט מען אים זאגן: ורע' אדער 'חיים ומות'
איז די עבודה פון ראש השנה און יום גילוי וואס רופט
זיך "ובמורא "דו דארפסט היטן די תורה ווייל דאס
כיפור ,וואס דאס זענען 'זמני תשובה'. הסבר הדברים :עס שטייט אין פסוק (דברים ל ,טו):
גדול זו גילוי איז 'טוב'!" ,וועט ער זאגן" :עה ,נישט
דאס הייסט ,מען טוט תשובה אויפן 'שלא ְ"ְר ֵֵאה ָנָ ַַת ִִּתי ְלְ ָָפֶנֶ יָך ַַהיֹום ֶֶאת ַַה ַַחִיִ ים ְְו ֶֶאת ַַהטֹוב ְְו ֶֶאת ַַה ָָמ ֶֶות
שכינה" .עס געפערליך! ביי מיר איז נישט עק וועלט
לשמה' .ווייל דער אנהייב פון עבודת ה' ווערט נתגלה ְְו ֶֶאת ָָה ָָרע" -די תורה גיבט אונז דא צוויי מהלכים
צו טון 'רע' און נישט 'טוב'! 'טוב ורע'
איז 'טוב ורע' ,עס איז אן עבודה פון אז די 'שכינה' רעדט נישט צו מיר!" .אבער אויב מען וויאזוי מען אנקוקן גאנץ אידישקייט :א) 'טוב ורע' –
'שלא לשמה'; ווי חז"ל זאגן (סנהדרין האט א גאנצן תורה און מצוות איז גוט און ריכטיג ,ווייל דער שכל
צייט גערוהט וועט אים זאגן" :דו דארפסט היטן די
קה" :):לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות דא אינדערהיים, תורה ווייל דאס איז 'חיים'! דו דארפסט איז מחייב אז דאס איז דער ריכטיגער און אמת'ער
אפילו שלא לשמה ,שמתוך שלא לשמה נאר איך בין אוועקשטיין פון עבירות ווייל דאס איז וועג ,און דאס פארקערטע איז שלעכט .ב) 'חיים ומות'
בא לשמה" ,און די ספרים זאגן ,אז מען געווען א 'מות'!" – אויב וועט ער דאס ריכטיגע – תורה און מצוות איז 'לעבן' ,און דאס פארקערטע
קען נישט אנקומען צום 'לשמה' – ָָאן 'חיצוני' ,און איז פשוט 'טויט' .זעלבסט פארשטענדליך ,אז דער
דערפאר האב דערהערן און ווערן איבערצייגט ,וועט
דורכגיין דעם 'שלא לשמה'; און ווי דער 'בעל ער עס אננעמען און טאקע ווערן א צווייטער צוגאנג – איז אסאך טיפער און שטארקער
איך עס נישט
רמב"ם זאגט (הל' תשובה א ,ה) ,אז דאס געשפירט תשובה' ,ווייל עס איז נישטא קיין מענטש ווי דעם ערשטן צוגאנג ,ווייל 'לעבן' איז אסאך מער
איז דער 'דרך החינוך' וויאזוי מען איז וועלכער וויל נישט לעבן! 'לעבן' איז א נוגע און נאנט צום נפש האדם ווי 'גוט'.
אי
זיך דער קשר של אהבה וואס איך האב נקודות: 'דודי לי' .אנשטאט עס זאל צוגיין מיט א מחנך קינדער ,אז מען גיבט זיי מתנות און פרסים.
מיט דיר – וואס איך ווארט גארנישט אויף קשר – גייט עס צו מיטן חשבונות ,וואס אבער ווען א מענטש ווערט עלטער און עס קומען
צוריק! דו וועסט דערהערן ווי ווייט דער סוכות איז א דער אויבערשטער גיבט דיר בלויז 'בדין די 'ימי התשובה' – טוט ער תשובה אויף דעם און ער
קשר ווערט נתחזק מיט יעדע מצוה וואס צייט וואס ומשפט' וויפיל עס קומט זיך דיר לויט זאגט פארן אויבערשטן" :איך האב חרטה פארוואס האב
דער רבוש"ע
דו טוסט!". פארברענגט דיינע מעשים ,און אויף יעדע זאך וואס איך דיר געדינט מיט מחשבות פון 'פארדינען' רווחים
מיטן איד מיט ער גיבט דיר – וויל ער אויף צוריק פון און מדרגות! איך וויל דיר דינען ווייל איך האב א קשר
ביים 'בית שני' איז נתגלה געווארן אזא ידידות, דיר אן עבודה .און דאס איז דער דרך פון מיט דיר! איך וויל דיר מאכן א נחת רוח ווייל דו ביסט
דער חילוק צווישן א איד ביז א אז דער איד
גוי – 'לשמה' און 'שלא לשמה' 'טוב ורע' – נישט דער דרך פון 'חיים ומות'. מיין טאטע וועמען איך האב ליב צו באדינען!" .און
שפירט אז דאס
איז נישט קיין אט דאס רופט זיך" :אני לדודי" – איך בין צו מיין
דער פסוק 'אני לדודי ודודי לי' איז דער 'אני לדודי' האט
'תוצאה' פון באליבטער באשעפער! איך בין אינגאנצן 'לדודי' און
געזאגט געווארן אויפן 'בית שני' ,ווען די
זיין עבודה –
אויסגעשריגן :מיר ווילן זיך נישט
אפרוען אויף יענער וועלט! איך דארף גארנישט אויף צוריק פון מיין 'דודי'! איך
אומות העולם האבן געוואלט נעמען א נאר דאס איז דארף גארנישט פונעם אויבערשטן ,נישט די וועלט
חלק אינעם בית המקדש ,און כלל ישראל א ריינע און אין די טעג ביזן יום טוב סוכות האבן
געטרייע קשר און נישט יענע וועלט! אודאי וויל איך אז דער קשר
האט זיי געענטפערט" :אני לדודי ודודי מיר געארבעט אויף א טיפע אחדות מיטן
אהין און צוריק זאל נאכמער און נאכמער נתגלה און נתחזק ווערן ,אבער
לי" – בלויז איך האב דעם קשר מיטן רבונו רבונו של עולם! א חילא יתיר'דיגע קשר!
מיין עבודה איז א 'ציל' – נישט קיין 'מיטל'! איך וויל
של עולם ,און עטץ האט נישט קיין חלק אז אפילו עולם הבא זאל נישט זיין ביי
דינען דעם אויבערשטן אויך אויף יענער וועלט לנצח
אינעם בנין בית המקדש .דער פשט איז: אונז א פלאץ וואו מען קען זיך ענדליך
נצחים ,ווייל איך האב ליב אים מהנה צו זיין!".
'בית שני' איז דער בית פון 'בעלי תשובה' ,ווייל דאס אפרוען און אויפהערן מיט די 'עבודות' ,ניין! אין עולם
איז שוין געווען נאכן זינדיגן און גיין אין גלות בבל, הבא וועלן מיר נישט רוען! מיר וועלן ווייטער ארבעטן נאכן מגלה זיין דעם 'כח התשובה'
און ביים נס פורים האבן זיי תשובה געטון מאהבה ,און און ארבעטן פארן אויבערשטן! מיר וועלן דינען דעם ווערט נתגלה דער 'ודודי לי' – כאילו
דערנאך זענען זיי צוריקגעקומען און געבויעט דעם אויבערשטן אויף דער וועלט און אויף יענער וועלט דו ביסט דער 'חיים' פון כביכול
צווייטן בית המקדש .און דערפאר האבן זיי דעמאלט לנצח נצחים! ווייל מיר דארפן גארנישט פונעם נאכן דורכגיין די ימי התשובה פון 'אני לדודי' –
געהאט דעם 'חילא יתיר' פון דער 'דכדוכה של נפש', אויבערשטן ,מיר ווילן נאר דינען דעם אויבערשטן! קומט מען צו סוכות וואס דעמאלט ווערט נתגלה
און זיי האבן געזאגט" :אני לדודי ודודי לי" – בלויז לעתיד לבוא וועלן מיר שפירן א הפלאדיגן תענוג דער 'ודודי לי' .דאס הייסט ,סוכות גיבט דער רבונו
אונז אידן ווילן א בית המקדש לשם קשר און יחוד אין דער עבודה גופא – וואס דאס רופט זיך 'קיבול של עולם צו שפירן פארן איד" :פונקט ווי דו דארפסט
קוב"ה ושכינתיה ,אבער עטץ גוים האבן נישט קיין שכר' – אבער מיר וועלן אלעמאל בלייבן מיטן 'אני גארנישט אויף צוריק פון מיר – דארף איך אויך גארנישט
שייכות דערמיט! איר קענט נישט פארשטיין אזא סארט לדודי'! מיר ווילן אנהאלטן דעם 'היום לעשותם' – אויך אויף צוריק פון דיר! איך בין מיט דיר אויף אייביג!
מושג ,אז מען זאל טון עפעס פאר א צווייטן – ָָאן קיין בשעת'ן 'מחר לקבל שכרם'! 'וימינו תחבקני' – איך האב דיר ליב און איך בין משפיע
חשבון צו באקומען אויף צוריק! ביי אייך איז נישטא צו דיר ,פאר אומזיסט! נישט צוליב דיין עבודה וואס דו
קיין 'תשובה' און קיין 'חילא יתיר' ,נאר אלעס גייט דער 'ודודי לי' שרייט אויס :איך וועל דיר וועסט מיר צוריקגעבן! נאר עס איז 'אהבה שאינה תלויה
ליכטיג מאכן אויך אויף דער וועלט!
צו מיט חיצוניות'דיגע חשבונות! און אויב אזוי האט בדבר'!" .און דאס קען ארויסקומען נאר נאכן הקדמה
איר נישט קיין שייכות מיטן 'בית שני' וועלכע איז א אויף דעם קומט דער יום טוב סוכות ווען דער פון די 'ימי תשובה' – נישט בדרך 'שכר' און 'מדה כנגד
שטיק 'תשובה' און 'חילא יתיר'!" .און דערפאר זאגט אויבערשטער זאגט אונז די זעלבע זאך" :איך וויל מדה' ,נאר אויפן דרך פון "כמים הפנים אל פנים" .דאס
די גמרא (ר"ה ד ,).אז כאטש וואס כורש האט געבויעט דיר געבן דעם 'מחר לקבל שכרם' – אויך בשעת'ן 'היום הייסט' ,קשר' איז נאר שייך אויב עס איז אויפגעבויעט
דעם 'בית שני' – דאך איז ער נחמץ געווארן ,ווייל ער לעשותם'! איך וויל דו זאלסט האבן א 'מעין עולם הבא', פון ביידע זייטן! טאמער האסטו נישט אויסגעארבעט
האט עס געבויעט 'שלא לשמה' .און כאטש וואס ביי א תענוג פון 'אסיף בנפש האדם' – נאך אויף דער וועלט! דעם קשר צום אויבערשטן ,און עס איז נישטא קיין 'אני
א איד איז 'שלא לשמה' נישט אזא מעכב ,אבער ביי אודאי ,נאכן 'חג האסיף' קומט א ווינטער ווען מען לדודי' ,אלץ וואס דו טוסט איז מיט חשבונות פון צוריק
א גוי איז דאס יא מעכב .ווייל סוף כל סוף ,בפנימיות ארבעט ווייטער ,ווייל דו ביסט אינעם 'עולם העשיה' באקומען און פארדינען – נו ,ווי קען זיין דער 'ודודי
טוט עס דער איד אלעמאל 'לשמה' – אפילו אויב ער וואו דו ביסט מחויב במצוות און עס איז 'היום לי' ,אז דער אויבערשטער זאל דיר ליב האבן בחנם ָָאן
ווייסט נישט דערפון ,ווידעראום ,דער גוי טוט עס ריין לעשותם' ,אבער איך גיב דיר א יום טוב פון 'קיבול קיין חשבונות?! דו ביסטו דאך נישט אינטערעסירט אין
'שלא לשמה' ,ווייל ער האט נישט קיין אהנונג וואס שכר' אויף דער וועלט! איך וועל דיר מטעים זיין אזא סארט קשר?! דו ביסט דאך נאך פארנומען מיטן
עס מיינט א קשר פון 'אני לדודי ודודי לי'. 'בעולם הזה מעין עולם הבא' – וויאזוי עס שפירט 'אני' – נישט מיטן 'דודי'?! און אויב אזוי ,איז נישטא קיין
ד
דער 'דרך החסידות' איז א וועג פון 'סוכות'
חסידים היו מרקדין:
אלע נקודות וואס מען האט מדגיש געווען ביי חסידים האט שייכות מיט עוה"ב און 'חג האסיף' | דאס קאכן אין א שבת און יום טוב – דעמאלט שיינט א ספעציעלער אור פון יענער וועלט | דער דגוש אויף שמחה – א
בחינה פון ושמחת בחגך | אויב איז שוין יעצט דער 'ציל' – קען מען זיך שוין יעצט פרייען | מען פריידט זיך אז מען איז א איד וואס ווייסט פונעם אויבערשטן | דער דגוש אויף התקשרות לצדיק – זיך לאזן פון דער
נאטורליכער טבע הנשמה וועלכע וויל זיך מדבק זיין אינעם אור | דאס איז מגלה אז דער מענטש איז אויך א צדיק | דאס ברענגט אים צו פלעצער וואו ער וואלט קיינמאל נישט אנגעקומען אליין | דער דגוש אויף 'תשובה' –
טרעפן זיך זעלבסט | דער דגוש אויף 'סוד' – א זאך וועלכע האט נישט קיין שכל'דיגע הסבר נאר מען מוז עס אליינס איבערלעבן | ווי נידריגער דער דור גייט – אלץ וויכטיגער איז צו גיין אויף א העכערן דרך | נאר דורכדעם
קענען מיר זיך ארויסדראפען פון אלע שפלות'ן און ווערן בעלי תשובה
ביי אנדערע איז דאס געווען ווי נאך א 'הלכה' און דגוש אויף די סארט זאכן וועלכע האבן מער צוטון ביי חסידים האט מען בעיקר מדגיש געווען
די נקודות פון 'מחר לקבל שכרם'
'מצוה' ,אבער ביי חסידיות איז שבת געווען א שטיק מיטן 'מחר לקבל שכרם' .דאס הייסט ,מען האט
לעבהאפט! א גאנצע וואך האט מען געלעבט אויף א מדגיש געווען געוויסע מצוות און געוויסע נקודות לעובדא ולמעשה :דער 'דרך החסידות' איז א
שבת! די גאנצע יאר האט זיך געדרייט ארום די ימים אין עבודה – וועלכע זענען מער עולם הבא'דיגע דרך פון 'בחילא יתיר' .ווייל באמת זענען פארהאן
טובים ,מען האט זיך געגרייט אויף א יום טוב וואכן עבודות! מען וועט געבן עטליכע דוגמאות דערצו. פארשידענע עבודות און ענינים אויף וואס מען קען
פריער ,און מען האט אריינגעקאכט אינעם יום טוב ווען לייגן א דגוש .און אין די אנדערע מקומות האט
מיט א געוואלדיגער חיות און התלהבות .און דער טעם דער דגוש אויף זמנים קדושים – דעמאלט מען טאקע געלייגט א דגוש מער אויף נקודות פון
שיינט דער אור פון עולם הבא 'היום לעשותם' ,מען האט זיך מקבל געווען צו טון
דערין איז :שבתים און ימים טובים זענען טעג ווען עס
ווערט נתגלה 'מעין עולם הבא'! דאס איז נישט סתם ביי חסידים האט מען געמאכט א גרויסן עסק מער ,צו מחמיר זיין מיט מער חומרות און דקדוקים
נאך א הלכה ,נאר דעמאלט שיינט די ליכטיגקייט פון פון די העכערע זמנים; ווי שבתים און ימים טובים. וכדומה .אבער חסידות האט אלעמאל געלייגט א
בי
איד מיטן אויבערשטן – איז א 'סוד' .דאס הייסט ,יעדע דערפאר זוכט ער צו האבן שייכות צום צדיק – וועלכער אהבה צווישן אידן און דעם אויבערשטן! און דערפאר
זאך וואס מען קען נישט מסביר זיין מיט שכל'דיגע האט אויסגעארבעט און מגלה געווען דאס וואס ליגט האט מען ביי חסידים געמאכט אזא גרויסן דגוש אויף
הסברים ,און נאר דער וועלכער האט עס דורכגעלעבט באהאלטן אין אים! און איינמאל דער מענטש האט דעם ,און מען איז ממש געווען 'פרום' אויף דעם ,צו
– ווייסט פון וואס מען רעדט -הייסט א סוד .למשל, ארויסגעברענגט 'מכח אל הפועל' אט דעם 'המשכה' האבן א דערהויבענעם שבת און א העכערן יום טוב.
אויב איינער וועט קיינמאל נישט דורכלעבן דעם צום צדיק – וועט מען אים שוין 'דן' זיין אין הימל ווי
קשר 'אב על הבן' ,און 'אם על בנים' – וואלט ער עס א צדיק! ווייל ער האט מגלה געווען ,אז בפנימיות איז ושמחת בחגך :דער דגוש אויף 'שמחה'
קיינמאל נישט פארשטאנען מיטן שכל! ער וואלט
– דער אור פון 'חג האסיף' מעין עוה"ב
ער א צדיק! און דורכדעם קען דער צדיק אויפטון
געהאט טויזנט קושיות דערויף" :פארוואס לויפט די פארן מענטש אזויפיל ישועות בגשמיות און ברוחניות, ביי חסידים האט מען געלייגט א גרויסן דגוש אויף
מאמע נאך דאס קינד טאג און נאכט?! וואס האט ווייל דורכן צדיק ווערט דער מענטש אפגעזיגלט מיט 'שמחה' .דאס איז אויך מהאי טעמא ,ווייל 'עולם הבא'
איר דאס קינד גוטס געטון ,אז זי גיבט אוועק איר אן אנדערן חותם. איז א וועלט פון שמחה ,און מען קען נישט מקבל
גאנצע לעבן פארן קינד?! פארוואס איז דאס איר געווען קיין 'מעין' פון 'מחר לקבל שכרם' – ָָאן קיין
גאנצע חיות?!" .און מען וואלט נישט געהאט קיין אויב איז תשובה טאקע אזוי נאנט און לייכט, שמחה .און דערפאר איז 'שמחה' געקומען פריער –
תירוצים צו פארענטפערן זיינע קושיות ,ווייל מען פארוואס איז נישט יעדער א בעל תשובה איידער אסאך אנדערע 'מדות טובות' ,ווייל מען האט
קען דאס נישט מסביר זיין! דאס איז א זאך וואס ביי חסידים – בפרט אין דער חדר פון רבי ר' דאס געזען אלס די התחלה אריינצוגיין אינעם אמת'ן
מען דארף עס דורכלעבן! אדער ביסטו דארט אדער אלימלך ותלמידיו – האט מען אסאך עוסק געווען וועלט פון עבודת ה' ,וואו דער עיקר נושא איז 'קשר'
ביסטו נישט דארט! און דערפאר הייסט דאס א 'סוד'. אין דער עבודה פון 'תשובה' ,ווייל דאס איז ממש מיטן רבונו של עולם.
און דאס איז דער אינהאלט פון גאנץ 'תורת הסוד', מקושר מיט דער נקודה פון קשר צום רבונו של
וואס מען קען נישט מסביר זיין די ענינים מיטן שכל, עולם; ווי מען האט שוין פריער גערעדט באריכות. התקשרות לצדיקים – דער קטנות
זאל זיין בטל צום גדלות
נאר מען דארף דאס דורכלעבן און שפירן אויף די און מען וועט עס אנרירן פון נאך א ווינקל .די תורה
אייגענע ביינער .און דערפאר האט מען ביי חסידים זאגט (דברים ל ,יא-יד)ִּ" :כִ י ַַה ִִמ ְְצ ָָוה ַַהֹּזֹאת ֲֲא ֶֶׁשר ָָאֹנִֹכִ י ְְמ ַַצ ְְּוָך ביי חסידים האט מען געלייגט א גרויסן דגוש אויף
געקאכט אין 'תורת הסוד' ,ווייל גאנץ חסידות איז ַַהיֹום ֹלא ִנִ ְְפֵלֵ את ִִהוא ִִמ ְְמָך ְְוֹלא ְְרֹח ָָֹקה ִִהואֹ ,לא ַַב ָָׁש ַַמִיִ ם 'התקשרות לצדיקים' .דאס הייסט ,אז אויסער דעם
געווען אוועקגעשטעלט אויף א יסוד פון 'קשר' און ִִהוא וגו'ְְ ,וֹלא ֵֵמ ֵֵע ֶֶבר ַלַ ָיָ ם ִִהוא וגו'ִּ ,כִ י ָָקרֹוב ֵֵאֶלֶ יָך ַַה ָָד ָָבר וואס מען גייט צום צדיק כדי צו לערנען א דרך אין
'קירבה' פון 'כנסת ישראל עם דודה' ,וואס דאס קען ּוִבְלְ ָָב ְְבָך ַלַ ֲֲעֹׂשֹתֹו" .דער רמב"ן האלט אז דאס ְְמֹאֹד ְְּב ִִפיָך ִ עבודת ה' – איז פארהאן נאך א טיפערע זאך ,וועלכע
מען נישט מסביר זיין מיטן שכל ,נאר דאס איז א גייט ארויף אויף 'מצות תשובה' ,אז דאס איז נישט באשטייט פון א געוויסע 'המשכה' און התקשרות צום
מהות פון א 'סוד'. ווייט פונעם מענטש ,נאר גאר נאנט צו אים .באמת צדיק .דער פשט איז :עס זענען פארהאן מענטשן
איז דאס זייער שווער צו פארשטיין :וויפיל מענטשן וועלכע זענען נאכנישט אנגעקומען צו דער מדרגה
אינעם היינטיגן נידריגן דור – מוז מען גיין זענען דען צדיקים?! וויפיל מענטשן ווייסן פונקטליך פון 'לשמה' ,זיי האבן נאכנישט זוכה געווען צו מגלה
דוקא אויף אזא הויכן דרך ווי 'חסידות' זיין דעם עצמיות'דיגן קשר מיטן רבונו של עולם .איז
וויאזוי מען ווערט א צדיק?! נו ,אויב אזוי ווייניג
אסאך מאל טענה'ט א מענטש" :אויב איז דער מענטשן זענען ווי עס דארף צו זיין און זיי ווייסן זיי דארפן כאטש זיין בטל צו דער וועלכער איז יא
'דרך החסידות' אזא הויכער דרך וועלכע איז געבויעט אפילו נישט וויאזוי מען ווערט ווי עס דארף צו זיין, אנגעקומען צו דער מדרגה! און דאס איז די עצה
אויף 'סוד' – נו ,איך האלט נאכנישט ביי אזא הויכן איז דאך עס יא 'נפלאת' און 'רחוקה'?! פונעם רבונו של עולם ,אז אפילו דער וועלכער
דרך! איך בין א פשוט'ער מענטש און איך דארף קודם איז נישט זוכה – זאל אויך זוכה זיין! אפילו אויב
גיין אויפן פשוט'ן מהלך! אבער דאס נעמט זיך פון א ווייל מענטשן זענען ווייט פון 'זיך זעלבסט' ער לערנט 'שלא לשמה' -זאל ער אבער האבן א
יסודות'דיגן טעות ,וואס דער מענטש מיינט אז דער תשוקה אנצוקומען צו 'לשמה'! ווייל דער 'קטנות'
דער תירוץ איז :דער פסוק זאגט "לא נפלאת היא
'דרך' פון א מענטש איז געוואנדן אין דער מדרגה דארף אלעמאל וויסן אז עס איז דא א 'גדלות' וואו
ממך" – עס איז נישט ווייט 'פון דיר'! דער פראבלעם
פונעם מענטש; טאמער איז ער א הויכער מענטש – ער דארף אנקומען און זיין בטל אהין .און דאס האט
איז נאר ,אז דו אליינס ביסט ווייט פון דיר! דו ווייסט
דארף ער גיין אויף א העכערן דרך ,און טאמער איז מען גערופן ביי חסידים 'התקשרות לצדיקים'.
נישט ווער 'דו' ביסט! דו קענסט דיר נישט אליינס! און
ער א נידריגער מענטש – דארף ער גיין אויף נידריגער
דערפאר זאלסטו וויסן ,אז דו דארפסט נישט זוכן עפעס
דרך .אבער אינ'אמת'ן איז דאס א גרויסער טעות; ווי אויב ווערט ער צוגעצויגן צום צדיק – א
א זאך וואס איז ווייט פון דיר ,נאר דו דארפסט 'דיר' סימן אז בפנימיות איז ער אויך א צדיק
די גמרא זאגט ביי די 'סבי דבי אתונא' (בכורות ח:):
אליינס אויפזוכן! און דעמאלט וועסטו פלוצלינג זען
"ההוא גברא דאזיל ובעי אתתא ולא יהבו ליה מאי חזי 'התקשרות לצדיקים' איז נישט קיין סגולה אדער
ווי נאנט דו ביסט צו עכטע תשובה! ווען דו וועסט
ליה דאזיל היכא דמדלו מיניה ,שקל סיכתא דצה לתתאי חיוב ,וואס דער מענטש איז מחליט אז ער וועט
דיר אליינס קענען – וועסטו אנהייבן שפירן אז דו
לא עאל לעילאי עאל אמר האי נמי מיתרמי בת מזליה" זיך מקשר זיין און נאכמער מקשר זיין ,נאר דאס
ווילסט תשובה טון און אז דו ווייסט יא וויאזוי מען
– אויב עס גייט נישט מיטן נידריגן מהלך ,דארף מען איז א זאך וועלכע דארף קומען נאטורליך .ווייל
טוט תשובה! קומט אויס :דער 'עסק התשובה' וואס
גיין מיטן העכערן מהלך ,און אפשר דארט וועט עס דער צדיק איז דאך אן 'אור' ,און געווענליך האט
איז געווען ביי חסידים איז געווען ,אז מען האט
יא גיין! אין אנדערע ווערטער :זיי מגלה א חלק אין א נשמה ליב א געטליכער אור! ער דארף זיך נישט
דיין נשמה וואס דו האסט נאכנישט פוגם אויסגעלערנט דעם מענטש צו מגלה זיין די 'אהבה
שטופן דאס ליב צו האבן ,נאר ער האט א נאטורליכע
געווען ,וואס דארט קענסטו אנהייבן א ניי המסותרת' וועלכע איז געווען באהאלטן,
המשכה וואס עס ציהט אים צו דעם אור! ער האט
לעבן! דארט קענסטו ווערן א חסיד'ישער נקודות: וואס אט דער 'הסתרה' האט גורם געווען
א נאטורליכע ליבשאפט און שעצונג צום צדיק! ער
איד מיטן גאנצן ברען! אויב איז היינט אלע חטאים! אבער איינמאל מען האט
ביי חסידים איז האט א נאטורליכע געפיל פון תשוקה צו האבן א
'עקבתא דמשיחא' ,א נידריגער דור – דארף 'ושמחת בחגך' דאס מגלה געווען ,איז די גאנצע
קשר מיטן צדיק! ווען ער איז במחיצתו פונעם צדיק
מען גיין מיט א העכערן דרך! היינט דארף מצוה א געווען עבודת ה' געווארן א 'בחילא יתיר'דיגע
וואס איז 'נוהג – ווערט אים גוט אויפן הארץ און אויף דער נשמה!
מען גיין מיט אן עומק וואס איז העכער עבודה! ווייל עס איז צוגעגאנגען מיט
בכל השנה א געוואלדיגן עומק הנפש .דער מענטש
פון די פשוט'ע פלאץ וואו מען געפונט זיך כולה' ,ווייל מען המחובר לטהור טהור :אין הימל
אינעם וועלטליכן פארנעם! און דאס איז די האט א גאנץ אליינס האט זיך געטראפן און ער אליינס איז מען אים דן ווי א צדיק
עבודה אויף וואס מען ארבעט גאנץ חודש יאר געלעבט האט געדינט דעם אויבערשטן. אין אנדערע ווערטער :דער צדיק איז דבוק צו א
תשרי צו מגלה זיין דעם גאנצן אמת פון פון אור מיטן העכערע וועלט פון 'מחר לקבל שכרם'! ער שפירט
דער אהבה און דער ענין פון 'קשר' איז א שוין יעצט דעם קשר וועלכע ווערט נתגלה מיט יעדע
דער אדם ,אז ער איז א מציאות פון 'אני קשר – וועלכע סוד – בלויז ווער עס האט
לדודי ודודי לי'! עס איז פארהאן אן 'עצם ווערט נתגלה עס דורכגעלעבט ווייסט מצוה! און דאס וואס דער מענטש האט א המשכה
איד' וואס ער וויל דעם רבונו של עולם מיט סוכות ,וואס וואס דאס מיינט און איז דבוק צו דעם צדיק – איז א ראיה אז ער איז
א 'קשר של אהבה שאינה תלויה בדבר' ,און מאכט דאס ביי חסידים האט מען עוסק געווען אויך א צדיק! ווייל אויב איז ער נישט קיין צדיק,
פרייליך דאס
דער רבונו של עולם וויל אים אויך מיט א הארץ אין 'תורת הסוד' – זוהר הק' און אר"י נו ,פארוואס ציהט אים צו האבן א קשר צו דעם
קשר פון 'אהבה שאינה תלויה בדבר'. הק' .ווייל דער גאנצער קשר צווישן א צדיק?! אלא מאי ,זיין פנימיות איז ווי א צדיק ,און
גי
הושענא למענך
ׂש ַ�ַּכ � ֵֵּפינ ּּו ְלְ ֵֵאל ָזָ רֲֲ .הֹל ֹא ֱֱאֹל ִִֹקים� ֵֵׁשם ֱֱאֹל ֵֵֹקינ ּּו ַוַ ִ �ִּנ ְְפֹרֹ ׂ דא א מלחמה בגשמיות אויך,
ַי ֲֲַח ָָקר ֹזֹאת ִ�ִּכי הּוּא ֹי ֵֵֹד ַַע ַ�ַּת ֲֲעֻלֻ מֹוֹ ת ֵלֵ ב" – דער און מען האפט אז דורכדעם דברי תורה ותפילה קודם הושענות
ביום הושענא רבה -שנת תש"פ לפ"ק
אויבערשטער אליין ווייסט 'תעלומות לב'! און וואס מען וועט מנצח זיין
פון אט די 'תעלומות לב' בעט מען זיך ביים די מלחמה ברוחניות – וועט
אויבערשטן; "ָוָ ֶֶא � ְְׁש �ֹּפ ְְֹך ֶֶאת ַנַ ְְפ � ִִׁשי ִלִ ְְפֵנֵ י ה'". שוין נישט זיין קיין מלחמה
בגשמיות ,עס וועט זיין ָ�ָּכל הושענא רבה א טאג פון
די גאנצע וועלט איז אזא רחמנות ,אז מען ְ�ְּכִלִ י י ּּוַצַ ר ָָעַלַ ִי ְְִך ֹל ֹא ִיְִצְ ָלָ ח. א מלחמה קעגן 'גוג ומגוג'
פארגעסט אפילו וועלכע רחמנות מען איז .וואו – בכח 'שמע ישראל'
מען גייט און וואו מען שטייט איז עס 'כולו
רחמנות'! מען זעט וויפיל תאוות רעות און היינט הושענא רבה איז 'מלחמת גוג ומגוג'.
מיר האבן היינט דעם 'כח התפלה'
וויפיל שפלות איז דא איבעראל ,איז 'כולו אומר מלחמת גוג ומגוג איז א שווערע מלחמה! א
רחמנות'! אלעס שרייט נעבעך נאר רחמנות! היינט איז אזוינע שוואכע דורות ,מען האט שווערע מלחמה אקעגן די סטרא אחרא! מען
מען קומט קיין ירושלים – ירושלים דארף דאך קיינעם נישט היינט ,מען האט נישט קיין צדיקים, פארלייגט זיך אזוי "ַעַ ל ה' ְוְ ַעַ ל ְְמ � ִִׁשיחֹוֹ" (תהלים ב,
זיין א 'עיר הקודש' – זעט מען וואס טוט מען האט נישט קיינעם ,אזא דור שפל אזא ב) .אבער מען האט געגעבן א כח היינט – וואס
זיך אפ אין ירושלים! דארף מען דאך הערן די דור יתום .אבער כלל ישראל "אין כוחם אלא עס איז דער 'יום הערבה'.
בכיה פון ירושלים ,אז מען מאכט דערפון אזא בפה" (עפ"י רש"י במדבר לא ,ח)" ,יום הערבה דומה
די פינף 'בדי ערבה' איז ווי די 'חמש חלוקי
חילוניות'דיגע שטאט! מען דארף מקבל זיין די לשפתים" (ויק"ר ל ,יד; תנחומא אמור יט) – דאס
אבנים' וואס דוד המלך האט מלחמה געהאלטן
בכיה פון ירושלים אז עס איז אזוי 'כולו חולין'! איז דער 'כח התפלה'! אז מען דאווענט צום
מיט 'ָגָ לַיַת' (שמואל א יז ,מ)ָ' .גָ לַיַת' איז א בחינה
וואו עס איז דא עפעס קדושה – איז עס בתכלית אויבערשטן – אזויווי א פשוט'ער איד דאווענט!
פון 'מלחמת גוג ומגוג' – וועלכע איז די כלליות
השפלות; כידוע (סליחות שלש עשרה מדות) "אזכרה מען רעדט זיך אויס מיטן אויבערשטן! מען בעט
פון אלע ע' אומות .דוד המלך האט גענומען די ה'
אלקים ואהמיה בראותי כל עיר" – די גאנצע דעם אויבערשטן ער זאל שוין העלפן! "הושענא
חלוקי אבנים ,און דער זוה"ק זאגט (ח"ג רמז ,).אז
שטאט ,על תילה בנויה – איז טאקע זייער למענך" – העלף פאר זיך אליין .עס קען זיך
ער האט גענומען די ה' תיבות פון "שמע ישראל
גרויס ,זייער על תילה בנויה בגשמיות ,אבער קיינער נישט איינרעדן אז מען קען קומען מיט
ה' אלקינו ה'" ,און עס איז געווארן "אחד" ,און
ועיר האלקים מושפלת עד שאול תחתיה – כל עפעס זכותים היינט ,מען קומט נישט מיט קיין
מיט דעם האט ער מנצח געווען 'ָגָ לַיַת' .מען ווייסט
הקדוש ביותר חרוב ביותר. שום זכותים ,נאר פאר דיין נאמען! נאר פאר דיר
דאך (רש"י דברים כ ,ג; עפ"י סוטה מב" :).אפילו אין
אליין! וואס ווילסטו? מען זאל נישט זאגן קיין
לכם אלא זכות שמע ישראל" זענען מיר מנצח.
'שמע ישראל'? וואס ווילסטו?
'שמע ישראל' ,ווען אידן האלטן זיך מיט אמונה
ווי קען זיין אז נאך אזא קריג איז שלימה – דאס איז דער כח הנצחון!
נישט משיח באלד געקומען?
נאר דו רבוש"ע ווייסט וועלכע
"ַהִגִ ָיָדה ִלִ י � ֶֶׁש ָָא ֲֲה ָָבה ַנַ ְְפ � ִִׁשי"
בעט זיך די שכינהַ : 'רחמנות' מיר זענען
(שיר השירים א ,ז) ,דו ווייסט דאך די אהבה! קיינער גוג ומגוג איז דער נסיון
די צייט פון 'עיקבתא דמשיחא' זענען טעג וואס פון די 'כלים' וואס רייסן
ווייסט נישט די אהבה וואס איז דא בין ישראל די שכינה הקדושה רעדט! די שכינה הקדושה אוועק אידישע נשמות
לאביהם שבשמים! קיינער ווייסט נישט די אהבה בעט זיך ביים אויבערשטן .עס שטייט דאך (תהלים
פון די שכינה עם דודה ,כנסת ישראל עם דודה! "ָא ַַה ְְב ִ�ִּתי ִ�ִּכי ִי � ְְִׁש ַַמע ה' ֶֶאת קֹוֹ ִלִ י ַ�ַּת ֲֲחנּוָּנָ י: דער עיקר מלחמת גוג ומגוג על ה' ועל משיחו,
קטז ,א-ב)ָ :
פרעגט זיך דאך א שאלהַַ :הִגִ ָיָדה ִלִ י � ֶֶׁש ָָא ֲֲה ָָבה ִ�ִּכי ִִה �ָָּטה ָָאְזְ נֹוֹ ִלִ י ּּו ְְבָי ַַָמי ֶֶא ְְק ָָרא"; ּו ְְּבָי ַַָמי – מיינט די זענען די צוויי זאכן 'אמונה' און 'קדושת הברית'.
ְַנְַפ � ִִׁשי – די אהבה איז אזוי גרויסֵֵ ,איָכָ ה ִִת ְְר ֶֶעה – נו, גוטע טעג פון די שכינה ,די גוטע טעג אזויווי חג מען דארף זיך האלטן שטארק עומד צו זיין
ווי קענסטו דאס טון? ווי קענסטו דאס טון? נאך הסוכות וכדומהֶֶ ,א ְְק ָָרא – דעמאלט דאווענט די "ָּכל ְ�ְּכִלִ י
בנסיונות .אויף דעם שטייט (ישעיה נד ,יז) ָ�
ְהּוָּדה
אזא חורבן וואס עס איז געווען "ַוַ ֶי ֶֶֶרב ְ �ְּב ַַבת ְי ָ שכינה און זי בעט זיך ביים אויבערשטן. י ּּוַצַ ר ָָעַלַ ִי ְְִך ֹל ֹא ִיְִצְ ָלָ ח"; ָ�ָּכל ְ�ְּכִלִ י י ּּוַצַ ר – מיינט די אלע
ַ�ַּת ֲֲאִנִ ָיָה ַוַ ֲֲאִנִ ָיָה" (איכה ב ,ה) ,אזויפיל אידיש בלוט כלים! עס איז דא היינט כמה 'כלי זיין' ,סיי 'כלי
האט זיך געגאסן ,אזויפיל אידיש בלוט ,די שכינה עס איז געווען ראש השנה ,מען האט געזאגט זיין' אויף רוחניות ,און סיי 'כלי זיין' בגשמיות –
האט געזאגט :ווייזט אויס ,אז מען וויל אסאך רּוַּח
"ִא � ָָׁשה ְְק � ַַׁשת ַ וואס חנה זאגט (שמואל א א ,טו)ִ : וואס עס קען מאכן חרוב די וועלט בגשמיות! און
ְהּוָּדה – ווייזט אויס ,אז אידיש בלוטַ ,וַ ֶי ֶֶֶרב ְ �ְּב ַַבת ְי ָ ָָאֹנִֹכִ י ְוְ ַַיִיִן ְוְ � ֵֵׁשָכָ ר ֹל ֹא � ָָׁש ִִת ִיִתי ָוָ ֶֶא � ְְׁש �ֹּפ ְְֹך ֶֶאת ְ
ַנְַפ � ִִׁשי ִלִ ְְפֵנֵ י אזוי איז דא אזוינע כלים וואס קען מאכן חרוב די
מען מוז געבן אסאך בלוט פאר דעם! און נאך אזא רּוַּח ָָאֹנִֹכִ י – אפילו עלי הכהן איז ה'"; ִִא � ָָׁשה ְְק � ַַׁשת ַ וועלט אין רוחניות! דאס איז מלחמת גוג ומגוגָּ�ָ ,כל
חורבן איז ֵֵאיָכָ ה ִִת ְְר ֶֶעה ֵֵאיָכָ ה ַ�ַּת ְְר ִ �ִּביץ ַ �ַּבָצָ ֳֳה ָָרִיִם – נישט געווען קיין מבין דערויףָ ,וָ ֶֶא � ְְׁש �ֹּפ ְְֹך ֶֶאת ַנַ ְְפ � ִִׁשי ְ�ְּכִלִ י יּוַּצַ ר ָָעַלַ ִי ְְִך ֹל ֹא ִיְִצְ ָלָ ח .די ְ�ְּכִלִ י י ּּוַצַ ר וואס רייסן
מען האט געמיינט אז משיח גייט שוין קומען! ִלִ ְְפֵנֵ י ה' – נאר דער אויבערשטער אליין ווייסט אוועק נשמות פון כלל ישראל ,וואס דאס איז נאך
ווי משיח? ווען משיח? מען האט געמיינט אז דער תפלה! נאר דער אויבערשטער אליין ווייסט! ערגער פון מלחמת גוג ומגוג; ווי די גמרא זאגט
דא שטייט שוין משיח! ביזדערווייל ,אזא 'הסתר עס איז דא נסיונות אין עקבתא דמשיחא ,נסיונות (ברכות ז" :):קשה תרבות רעה בביתו של אדם
בתוך הסתר'! נאך א 'הסתר' און נאך א 'הסתר'! אין 'אמונה' און נסיונות אין 'קדושת הברית' ,און יותר ממלחמת גוג ומגוג" ,וויפיל 'תרבות רעה
לּוֵּלֵ י וואס דער אויבערשטער העלפט ממש מען "ִּכי ִִד ִ�ִּכ ָיָתנ ּּו
אויף דעם שטייט (תהלים מה ,כ-כב)�ִ : בביתו של אדם' האבן שוין די כלים געמאכט!
זאל זיך דערהאלטן – כבר אבדה תקותינו ,כבר ִ �ִּב ְְמקֹוֹ ם ַ�ַּתִנִ ים ַוַ ְ�ְּתַכַ ס ָָעֵלֵ ינ ּּו ְְבַצַ ְלְ ָָמֶוֶ תִִ .אם � ָָׁשַכַ ְְחנ ּּו עס איז אזא שווערע מלחמה רוחנית! עס איז
די
נישט פאלן אין גלות פונעם הסתר פנים! מען – זענען זיי יונק פון דעם! אבער ֶֶא ְְמָצָ ֲֲא ָָך ַַבחּוּץ שכנה דומה נפשינו; ווי דוד המלך זאגט (תהלים צד,
דארף זיך מחזק זיין אין עבודת ה'! מען דארף ֶֶא � ָָׁש ְְק ָָך ַגַ ם ֹל ֹא ָיָבּוּז ּּו ִלִ י. דּוָּמה ַנַ ְְפ � ִִׁשי".
יז)" :לּוֵּלֵ י ה' ֶֶעְזְ ָָר ָָתה ִלִ י ִ�ִּכ ְְמ ַַעט � ָָׁשְכְ ָנָ ה ָ
האבן א שייכות טאקע מיט דעם יחוד פון שמיני ווייזט אויס ,אז דאס איז א הנהגה פון עיקבתא
עצרת! אדורכזען דעם הסתר פנים! און פון די דמשיחא ,דאס איז א הנהגה פון דורו של משיח,
אלע 'בירורים' – פון דעם בויעט זיך די גאולה! מיר זענען נישט צופרידן אז אז מען הענגט נאר אין אויבערשטן אויף א חוט
פון דעם קומט משיח. דער 'יחודא שלים' איז נאר השערה! אפילו א חוט השערה – אויב וואלט דאס
בחדרי חדרים – מיר ווילן נישט געווען – כבר שכנה דומה נפשי.
איבעדרייען די גאנצע וועלט
מעורר זיין דעם אור און זכות
פון די צדיקים הקודמים "ֶאְנְ ָָהֲגֲ ָָך ֲֲא ִִב ֲיֲא ָָך ֶֶאל ֵ �ֵּבית ִִא ִִמי"
שמיני עצרת איזֶ : מיר ווילן אז די אהבה זאל נתגלה
(שיר השירים ח ,ב) ,מען וועט אריין גיין בפנים .סוכות ווערן בפועל ממש אויף דער וועלט
"ַהִגִ ָיָדה ִלִ י � ֶֶׁש ָָא ֲֲה ָָבה ְַנְַפ � ִִׁשי ֵֵאיָכָ ה
כנסת ישראל בעטַ : גייט מען ארויס בחוץ ,נאכדעם גייט מען צוריק
ִִת ְְר ֶֶעה ֵֵאיָכָ ה ַ�ַּת ְְר ִ �ִּביץ ַ �ַּבָצָ ֳֳה ָָרִיִם � ַַׁשָלָ ָָמה ֶֶא ְְהֶיֶה ְ�ְּכֹע ְְֹטָיָה "ֶאְנְ ָָהֲגֲ ָָך ֲֲא ִִב ֲיֲא ָָך ֶֶאל
בביתו ,קומט מען אריין בפניםֶ : היינט איז 'יום הערבה' .דער לעצטע טאג פון
יָך" .האט איר דער אויבערשטער ַַעל ֶֶע ְְד ֵֵרי ֲֲח ֵֵב ֶֶר ָ סוכות .די אלע טעג איז מען מרצה! מען גרייט
ֵ �ֵּבית ִִא ִִמי ְ�ְּתַלַ ְְמ ֵֵדִנִי" – דארט וועסטו מיך לערנן דעם
"ִאם ֹל ֹא ֵֵת ְְד ִִעי ָלָ ְְך ַַהָי ָָָפה ַ �ַּבָנָ � ִִׁשים געענטפערטִ : סוד היחוד ,דארט וועט זיין שמחת תורהְּ ,ת�ְ ַלַ ְְמ ֵֵדִנִי, זיך צו צום 'יחודא שלים' פון שמיני עצרת! אודאי
ְצְ ִִאי ָלָ ְְך ְ �ְּב ִִע ְְק ֵֵבי ַַהֹצֹאן" -דו זאלסט גיין און דעם מען וועט זיך אין דיר מדבק זיין דורך די גילויים איז דא א יחוד ,דאס איז דער 'פנימיות' וואס דער
דרך פון די צדיקים פון פריער ,פון די אמאליגע אין תורהְּ ,ת�ְ ַלַ ְְמ ֵֵדִנִי. אויבערשטער איז טאקע מנחם כלל ישראל צו
צדיקים! גיי מיט זייער כחְ ,צְ ִִאי ָלָ ְְך ְ �ְּב ִִע ְְק ֵֵבי ַַהֹצֹאן. ווייזן אז מען האט נישט פארלאזט כלל ישראל,
מען איז טאקע זייער שוואך ,מען האט נישט קיין "ַא � ְְׁש ְְק ָָך ִִמ ַַיִיִן ָָה ֶֶר ַַקח ֵֵמ ֲֲע ִִסיס ִִרֹמִֹנִ י" – דאס מיינט
ַ ווייל מען האט אזא טאג פון "ִׂש�ִ ֵיֵמִנִ י ַכַ חֹוֹ ָָתם ַַעל
כח ,אבער מען גייט 'בעקבי הצאן'! מען גייט בדרך פון תורה און פון מצוות .דעמאלט וועט כלל ישראל ִלִ ֶ �ֶּב ָָך ַ�ַּכחֹוֹ ָָתם" (שיר השירים ח ,ו) ,א טאג פון א יחוד.
פון די צדיקים ,מען איז זיך מדבק אין זייער אור. קענען טון א נחת רוח פארן אויבערשטןַַ ,א � ְְׁש ְְק ָָך
ִִמ ַַיִיִן ָָה ֶֶר ַַקח -פון חידושי תורה פון הבנה בתורה, אבער הושענא רבה פרעגט מען די שאלה:
מען דערמאנט זיך הושענא רבה ווי דער רב וויפיל בני אדם האבן א שייכות מיט דעם ענין
ֵֵמ ֲֲע ִִסיס ִִרֹמִֹנִ י – פון מצוות.
זכרונו לברכה האט געבעטן ,ער האט געבעטן פון דעם יחוד?! וויפיל מענטשן ווייסן אפילו וואס
פאר די שכינה הקדושה ,יעדעס יאר האט ער נאר מען בעט אז עס זאל זיין אויך אין דער דאס מיינט?! און וויפיל דערקענט זיך דער יחוד
זיך אויסגע'טענה'ט און געבעטן ,זיך אנגענומען וועלט! אין די חיצוניות'דיגע עולם הטבע! אויף 'בחוץ'?! בעט דאך כלל ישראל -כנסת ישראל,
פאר די שכינה הקדושה .אין די דרכים דארף מען "ֶא ְְמָצָ ֲֲא ָָך ַַבחּוּץ ֶֶא � ָָׁש ְְק ָָך ַגַ ם ֹל ֹא ָיָבּוּז ּּו
דעם בעט מען ֶ די שכינה הקדושה – בעט דאך פון הקדוש ברוך
גיין און כסדר בעטן דעם אויבערשטן! בעטן און ִלִ י" .דאס איז 'הושענא רבה' -די גרויסע ישועה! "ִמי ִי ֶ�ִֶּתְנְ ָָך ְ�ְּכ ָָאח ִלִ י יֹוֹ ֵנֵ ק � ְְׁש ֵֵדי ִִא ִִמי ֶֶא ְְמָצָ ֲֲא ָָך
הואִ :
מתחטא זיין לפני קוני ,זיך מתחטא זיין – ביז די גרויסע מלחמות! ווייל אז מען דארף ארויסגיין ַַבחּוּץ ֶֶא � ָָׁש ְְק ָָך" (שם פסוק ח) – אז אפילו אין די
דער אויבערשטער וועט אונז אויסהערן ,אולי בחוץ ,איז עס א גרויסע מלחמה! 'חיצוניות העולמות' ,אפילו 'בחוץ' ,אפילו 'למטה
אולי וועט אונז דער אויבערשטער אויסהערן .ווי מעשרה טפחים' ,אפילו אין דעם 'עולם החיצוני',
אזוי ווי 'קריעת ים סוף' איז געווען א מלחמה;
קען מען וויסן? דער אויבערשטער הערט אמאל און אפילו 'בפועל ממש' – זאל מען אויך דערקענען
"ה' ִִאיׁשׁ ִִמְלְ ָָח ָָמה" (שמות טו ,ג) ,ווייל מען האט
אויס א נידריגן מענטש אויך! אולי אולי ירחם ,אולי "ֶא ְְמָצָ ֲֲא ָָך ַַבחּוּץ ֶֶא � ָָׁש ְְק ָָך".
די 'נשיקין'! ֶ
געדארפט 'בחוץ' ממש קורע זיין דעם ים סוף
ירחם עני בעניו.
בפועל ממש .אבער כלל ישראל האט דעמאלט
עס קומט הושענא רבה ,א טאג פון די וואס מען איז אזוי מבזה דעם כלל ישראל וועלכע
מקבל געווען עול מלכות שמים און געזאגט:
רעדט וועגן 'יחודים' .די גאנצע וועלט איז פול
"אין כוחם אלא בפה" – מען האט נאר א כח בפה, "ה' ִי ְְִמֹל ְְֹך ְלְ ֹעָֹלָ ם ָוָ ֶֶעד" (שם פסוק יח) -מען האט
מען האט נישט קיין שום כח .מען זוכט זיך נאר מיט 'הסתר פנים' ,פול מיט 'דרך הטבע' ,און פול
געוואוסט אז אונז וועלן מנצח זיין! סוף כל סוף
מחזק צו זיין! פשוט מחזק זיין .בעט מען ,אז דער מיט 'השחתה' ,זענען זיי מבזה :וואס הייסט כלל
וועט נתגלה ווערן דער נצחון!
אויבערשטער זאל הערן דעם קול פון כלל ישראל! ישראל רעדט וועגן א יחוד? ווען יחוד? וואס יחוד?
דעם קול פון די שכינה הקדושה! און עס זאל זיין "ֶא ְְמָצָ ֲֲא ָָך ַַבחּוּץ ֶֶא � ָָׁש ְְק ָָך ַגַ ם ֹל ֹאבעט מען :זאל זיין ֶ
די גאולה שלימה. נאר חיזוק אין אמונה ָיָבּוּז ּּו ִלִ י" – דעמאלט וועט די גאנצע וועלט זען די
און צפיה לישועה אהבה פון כנסת ישראל עם דודה! עס זאל נתגלה
דער רב האט דאך געזאגט" :עלי ועל צוארי אז ווערן דער יחוד! דער אהבה! און באמת ,די גאנצע
עס וועט נישט זיין קיין חבלי משיח" .דארף מען מען דארף נאר האבן אמונה! מען דארף נאר כוונת הבריאה איז דאך דאס – אז עס זאל נתגלה
דערמאנען דעם רב – ער טוט דאך זיכער אין דעם, האבן אמונה שלימה! מען דארף נישט פאלן אין ווערן בחוץ! איז פאר מען גייט אריין בפנים ,בעט
דארף מען דערמאנען ער זאל טון ביתר שאת ויתר קיין יאוש פון דעם גלות! מען דארף זיך מחזק זיך כנסת ישראלֶֶ :א ְְמָצָ ֲֲא ָָך ַַבחּוּץ ֶֶא � ָָׁש ְְק ָָך – דאס איז
עז .ער זאל בעטן אז משיח זאל קומען ָָאן קיין מיט די אלע נסיונות פון עקבתא דמשיחא! עס הושענא רבה וואס דאס איז די 'בחינת נשיקין',
שום חבלי משיח ,נישט ברוחניות נישט בגשמיות. איז גרויסע נסיונות ,א נסיון איז א נסיון! א גרויסע ֶֶא ְְמָצָ ֲֲא ָָך ַבַ חּוּץ ֶֶא � ָָׁש ְְק ָָך ַגַ ם ֹל ֹא ָיָבּוּז ּּו ִלִ י.
דער 'אור התורה' ,דער 'אור התפלה' און דער 'אור נסיון! אבער וואויל וועט זיין פאר די וואס זענען
השכינה' זאל לייכטן פאר אידן! און גאנץ כלל זיך מחזק! ווי רבי יהודה הלוי זאגט (קינות לתשעה די ע' פרים זענען יונק פון 'ניסוך המים' וואס
ישראל כאיש אחד בלב אחד אלע צוזאמען וועלן באב) "אשרי מחכה ויראה עלות אורך ויבקעו עליו איז ב' ו' ז' ,וואס דארטן שטייט דער רמז לניסוך
מיר תשובה טון מאהבה ,און זוכה זיין צו די גאולה שחריך" ,אשרי מחכה ,אשרי מחכה ויראה עלות המים (שבת קג .):און פון דעם כח זענען זיי מבזה
שלימה ברחמים במהרה בימינו ,אמן. אורך – מען דארף זיך מחזק זיין! מען טאר כלל ישראל! ווייל די אלע השפעות וואס זיי האבן
וט
שמיני עצרת דרכי הצדיקים
אייניקל וועט אמאהל דא מאכן נענועים סוכות' (עוד יבא
יום ונכדי יעשה נענועים בחג הסוכות כאן בבית המדרש זה) .שנים
ארוכות אחר זה המעשה נתמנה [בן נכדו של הרה״ק חג הסוכות
סיפר כ״ק אדמו״ר מאמשינאוו זי״ע :הרה״ק רבי שרגא מראפשיץ] כ״ק מרן רבינו הזקן זי״ע לאבד״ק העיר
פייוויל מגריצא זי״ע היה דבוק מאד ברבו הרה״ק רבי סטיטשין ,אבל על אף שהיה רב העיר ,לא היה נוהג
איציק'ל מווארקא זי״ע ,וכאשר נסתלק רבי איציק'ל ביום להתפלל שם בביהמ״ד הגדול של בני העיר ,אלא היה
ימים שבינתיים
אחרון של פסח ,אמר רבי פייוויל לחסידיו' :איך וועל עס לו ביהמ״ד פרטי משלו.
נישט אויסהאלטן' (לא אוכל לשאת זאת) ,והתכוין לומר אשר גם פעם אחת היו 'וַוַ אלן' (בחירות) על משרת ראש הקהל של
הוא עומד להסתלק מן העולם ,כי אינו מסוגל לשאת את אנדיַדאטן' (מועמדים) ,וביקש רבינו הזקן
ַ העיר בין כמה ַ'ַק
פטירת רבו .והוסיף ואמר' :הלואי נאך ביזן שהחיינו' (הלואי
מאנשי העיר שיבחרו באחד מהם .ואכן שמעו בני העיר
שאזכה לחיות עוד עד ה'שהחיינו' הבא) ,והיינו שהוא מקוה לחיות לקולו ובחרו אותו ,והלה נבחר למשרת ראש הקהל .אחר אצל הרה״ק הרר״א מדזיקוב זי״ע היה אחד מן החסידים
עד היו״ט הבא ,ולהספיק עוד לברך בו ברכת 'שהחיינו'. זה המעשה באו משלחת מאנשי העיר אל רבינו הזקן ,וטענו הרב הגאון ר' אלעזר מו״ץ ָ[ָראזען] זצ״ל הדיין בראזוואדוב,
הבינו החסידים מדבריו כי אם יספיק לברך 'שהחיינו' ביו״ט אליו כי הנה הם נאמנים אל הרב ושומעים בקולו ,ואילו הוא אשר התקרב אל הרר״א ,והמשיך להסתופף אצל בנו הרה״ק
תתבטל הגזירה. מבייש אותם ,שהרי הוא אינו בא אף פעם להתפלל בבית מראזוואדוב זי״ע ,ואחר כך גם אצל כ״ק רבינו הזקן זי״ע.
מדרשם .שאל אותם רבינו הזקן' :און וואס ווילט עט'ס'? גם הרה״ק מצאנז זי״ע היה מחשיבו ביותר ,ויש כמה
והנה הגיע חג השבועות הראשון אחר פטירת הרה״ק תשובות אליו בשו״ת דברי חיים.
מווארקא ,והגיעו החסידים אל רבי פייוויל ליו״ט ,ואכן (ומה אתם רוצים?) ,ענו ואמרו לו ,כי מבקשים הם כי יבא נא
בירך 'שהחיינו' בקידוש ליל יו״ט .התחילו החסידים לשמוח להתפלל לכל הפחות תפלה אחת בביהמ״ד שלהם ביו״ט והנה הרה״ק מראפשיץ זי״ע היה נוהג לחלק אתרוגים
מאד ,כי הבינו שנתבטלה הגזירה .אמר להם רבי פייוויל: הקרוב .ולפי שהיה זה סמוך לחג הסוכות ,ביקשו כי ביום לבני משפחתו לפני חג הסוכות ,וכך גם נהג אחריו בנו
'איך מיין נישט דעם שהחיינו' (אין כוונתי ל'שהחיינו' הזה) .מיד אחד מימי חג הסוכות יבא לבית הכנסת שלהם להתפלל שם. הרר״א .פעם אחת נשאר אתרוג אחד אחר חלוקת כל
הבינו החסידים שבוודאי כוונתו לברכת 'שהחיינו' של שמיני מיד נזכר רבינו הזקן מן המימרא ששמע בשם זקינו האתרוגים ,לקח אותו הרר״א ונתנו לר' אלעזר מו״ץ .והיה
עצרת ,והסביר אדמו״ר מאמשינאוו למה הבינו כך החסידים הרה״ק מראפשיץ ,וענה להם' :נו ,דער זיידע האט שוין מנכדי הרר״א שהפריעו להם מאד ,למה נותנים לו חשיבות
באמרו' :איך האב געהערט פון טאט'ן ,אז שמיני עצרת איז געזאגט אז איך וועל זיין ביי ענק סוכות' (נו ,הרי זקני כבר
גדולה כל כך כמו בניו וצאצאיו של הרר״א ,למה לא לתת
די גרעסטע טאג פון א גאנץ יאר' (שמעתי מאבי -הרה״ק רבי אמר כי אהיה אצלכם בחג הסוכות) .ואכן באותו חוה״מ סוכות בא את האתרוג אל אחד מן הרבנים הזקנים המכובדים יותר או
יוסל'ע מאמשינאוו זי״ע -כי שמיני עצרת הוא היום הגדול ביותר מכל השנה) רבינו הזקן לביהמ״ד הגדול ,ושם ערך את סדר הנענועים. לאחד מחשובי נכבדי הקהל .וברצותם שלא יתהדר ר' אלעזר
[התבטאות כזאת היא חידוש גדול אצל צדיקי בית ווארקא עם האתרוג הזה ,רצו לפסול לו את האתרוג .מיד תפס ר'
ואמשינאוו ,כי ידוע כמה היו ממעטים לדבר להדיא על אלעזר את האתרוג והרימו להחזיקו בגובה שלא יוכלו להגיע
עניינים נעלים כגון זה]. אשרי עין ראתה את עבודת הנענועים אצל כ״ק רבינו אליו ,והתחיל לרוץ עמו ברחוב העיר כדי לברוח ,ולא חש
זי״ע ,כאשר היה עורך את עבודתו בקודש באופן נפלא בכלל על בזיונו בכך.
ואכן לקראת שמיני עצרת הגיעו שוב החסידים לגריצא,
ובדביקות נשגבה .ועל אף שלא היה מאריך כל כך ,אבל ראה הרר״א את הדבר ופנה אל צאצאיו באמרו' :זעט
וכאשר קידש רבי פייוויל על שולחנו בליל יו״ט ובירך
בשעת הנענועים ראו פניו מאירים ממש .והיה זה פירוש עט'ס! איך וואלט עס געגעבן פאר דעם שיינעם איד ,פאר
'שהחיינו' ,חזרו החסידים ושמחו עד מאד .אמר להם רבי
חי על דברי הפסוק בנוגע לארבעת המינים ״ושמחתם לפני יענעם שיינעם איד ,וואלטן זיי גענומען דעם אתרוג ,און
פייוויל' :דאס איז שוין נישט געוועהן מיין קול' (זה כבר לא
ה' אלקיכם שבעת ימים״ ,כי פני קדשו האירו באנפין נהירין ביי'ם שאקלען נענועים זיך פארקאכט ,וואס הייסט ...דער
היה הקול שלי) ,ואכן באותו שמיני עצרת הסתלק רבי פייוויל
מתוך חדוותא עילאה. דזיקובער רב האט מיר געגעבן א אתרוג ...דזיקוב'ער ָָרב'ס
לחיי העולם הבא.
אן אתרוג ...און ער ,איז זיך גרייט מבזה צו זיין( !'...רואים
ורגילים אנו לומר תמיד ,כי ברוך ה' איכשר דרא בדקדוק
אתם! אם הייתי נותן זאת ליהודי מכובד זה או אחר ,היו הם לוקחים את
הלכות גם בענייני ארבעת המינים ,ומקפידים ומדקדקים על
האתרוג ,ובשעת הנענועים היו מתלהבים ,וכי מה הפירוש ...הרב מדזיקוב נתן
כ״ק מרן רבינו היה עורך את עבודת כל המועדים הרבה דברים שלא היו אף פעם ,כאשר לא רק בודקים
בהתרוממות יתירה ,בהתלהבות ודביקות נפלאה .אבל יתירה אחר אתרוגים מהודרים אלא גם מהדרים ובודקים בחיפוש לי אתרוג ...אתרוג של הרב מדזיקוב ...ואילו הוא ,מוכן לבזות את עצמו.)!...
על כולם עשרת מונים ,היתה עבודתו בקודש ביום הנשגב מדוקדק בכל שאר המינים ,וישראל קדושים מוציאים על כך כלומר אשר מפני זה ראוי הוא לאתרוג זה ,שהרי אין הוא
ממון רב .אבל השאלה נשאלת ,אחר שכבר קנו את המינים לוקח זאת לשם כבוד עצמו כלל.
'שמיני עצרת' ,כאשר היו יכולים לראות במוחש איך הוא
כל כולו עסוק ודבוק ב'יחודא שלים' שבין כנסת ישראל עם המהודרים ,מה עושים עמהם? לשם מה הוציאו את כל
דודה ,באהבה ודביקות עצומה .וכך היו רואים בשעת עריכת הממון הזה? ובעינינו ראינו איך עמדו הצדיקים עם המינים
ועבדו את עבודת הנענועים ,כאשר כל ביהמ״ד האיר מזיו הרה״ק מראזוואדוב זי״ע לא היה לוקח קוויטל'עך בימים
ההקפות ,שלא היה כ״ק רבינו מאריך מאד בהם ,אבל בכל
אור דביקותם. שבין יום הכיפורים וחג הסוכות ,והיה אומר על כך כי חז״ל
הקפה והקפה ראו איך הוא שרוי בעולם אחר לגמרי ,והיו
אמרו על חג הסוכות שהוא 'ראשון לחשבון עוונות' (תנחומא
פניו מאירות בנהירו עילאה ,אשרי עין ראתה זאת. וכן ראינו בדורינו הרה״ק מסאטמאר זי״ע את העבודה אמור כב) ,והיינו כי בימים שבין יום הכיפורים וסוכות עסוקים
עבודה מיוחדת חידש רבינו בצורת עריכת השולחן של הנשגבה של הדביקות המרוממת בשעת הנענועים ,בשמחה כל הזמן במצוות ואין פנאי לחטוא (מג״ע ברכה) ,ובכן התבטא
יום שמיני עצרת ,כאשר לא היה אומר דברי תורה כמו פנימית והתלהבות נשגבה שאי אפשר לתאר .ופעם אחת ואמר שאם אין זמן לחטוא ,אין גם זמן לקחת קוויטל'עך
בכל טיש ,אלא חזר בכל שנה ושנה את אותו המאמר. התבטא בתוך דברי קדשו על עבודת הנענועים ,ואמר: ולקרוא אותם...
ובו היה מפרט את כל העבודות שערכו בני ישראל בכל 'צדיקים נעמען די ד' מינים ,און מען פרייט זיך מיט'ן רבונו
של עולם'! כך התפרש אצלו מאמר הכתוב ״ושמחתם לפני פעם הגיע באלו הימים החסיד הנכבד הרב ר' יחיאל
הימים הקדושים ,ומוסיף לדבר דברי אהבה והשתוקקות בין מאיר מבארנוב ,אשר היה אדם חשוב ומסויים בין חסידי
כנסת ישראל ודודה .ואחר כל זאת היה משורר 'אמונים ה' אלקיכם שבעת ימים״ ,ששמחים עם הקב״ה בהתקשרות
ודביקות. ראזוואדוב וצאנז ,תלמיד חכם ועשיר גדול ובעל משפחה
אשר נאספו' בהתלהבות והתרוממות מיוחדת ,ובסיום הפיוט חשובה .כאשר לא עלתה בידו להגיע במשך הימים הנוראים
'תרוממנו ונרוממך' היה מתרומם על מקומו ומוחא את כפיו לראזוואדוב ,ולכן הגיע בין יום הכיפורים וסוכות וביקש
הק' בהשתוקקות והתלהבות שאין לתאר .וכך גם אחר הטיש להגיש קוויטל להיפקד בדבר ישועה ורחמים .אבל הרה״ק
היה רוקד 'אשת חיל' בניגון של ההקפה השביעית ,וממש אצל כ״ק רבינו היתה עבודת הנענועים גם 'עת רצון'
מיוחדת לפעול ישועות לנצרכים לכך ,ופעם אחת פנה אחר מראזוואדוב לא התפעל ממנו ,והתחיל לזמר בנעימת הנוסח
ראו איך לבו נמס כמים באמירת שבחי השכינה הק' ,אשרי של פסוקי ההקפות 'אל תבטחו ביחיאל מאיר ,'...לרמז על
עין ראתה כל זאת. כלות העבודה לאחד ממקורביו ,ושאל אותו על אחד מן
החסידים אשר היה נצרך לישועה ,והתעניין האם היה נוכח מה שאומרים שם ״אל תבטחו בנדיבים״.
חג הסוכות
בביהמ״ד בשעת הנענועים .וכאשר אמרו לו כי הלה לא היה
היום ,ענה ואמר' :א ָָׁשאד( '...חבל ,)...כי בשעת הנענועים רצה
סדר הזמנים לפעול עבורו ישועה ,ואם היה נמצא במקום היה זוכה בכך.
חוה"מ סוכות
שחרית 9:30.................................................... הרה״ק מראפשיץ זי״ע התבטא פעם ואמר ,כי הוא יודע
הלל ונענועים ( 11:45..............עד בערך )1:30 את אשר יקרה עם בניו ובני בניו וזרעם אחריהם עד ביאת
הרה״ק בעל 'צבי לצדיק' מבלאזוב זי״ע היה אומר בימי
ישר 718.484.2189
שמחת בית השואבה9:45............................ משיח צדקינו ,מי יהיו ֵֵרעיהם הטובים ומי יהיו שונאיהם,
חג הסוכות דברי תורה נפלאים ביותר ,מערכות שלימות
ריקודים.........................בערך בשעה 11:30 ואת כל מאורעותיהם אשר יעברו עליהם במשך כל ימי
וארוכות של דרושים ורמזים מופלאים ומתאימים כפתור
(מוצאי יו"ט הזמנים באיחור של חצי שעה) חייהם .והוסיף ואמר' :וועט עט'ס מיינען מיט רוח הקודש?
ופרח ,הלא הם כתובים על ספרו הק' במאמרי חג הסוכות.
ניין! נאר מיט חכמה'! (וכי תחשבו שהוא ע״י רוח הקודש? לא! רק
הושענא רבה והיה כ״ק רבינו זי״ע אומר' :דער טאטע האט שטארק משבח
ע״י חכמה!) .ואכן סיפר כ״ק מרן רבינו זי״ע כמה עובדות
הושענא רבה שחרית8:15........................... געוועהן דעם שוואגער'ס תורות אויף סוכות' (אבי -כ״ק רבינו
בענין זה ,איך גילה וידע מלכתחלה דברים העתידים לקרות
הלל ונענועים 10:30...................................... הזקן זי״ע -היה משבח ביותר את דברי התורה של גיסו -הרה״ק מבלאזוב
לבניו ונכדיו.
דרשת הושענא רבה11:50........................... -על חג הסוכות) .והיה נוהג להכין לעצמו את דברי תורה
אלו בימי בין המצרים ,ובעיקר בתשעת הימים בחודש אב ב'שָטאטישער
ָ פעם אחת שהה בעיר סטיטשין ,והתפלל שם
[ובכלל היו ימים אלו ,נעלים מאד אצלו]. שול' (בית המדרש הגדול של בני העיר) .ואחר כך ענה ואמר' :מיין
ארה"ב718.536.2347 :
לקבל הגליון מדי שבוע במייל, כל הזכויות שמורות תולדות יהודה
סט
יט ן
לסדר מוקד הפצה ,ולתרומות: ארה"ק072.3323310 :
מכו
שין
למכון תולדות יהודה סטיטשין
ענגלאנד033.0175.9024 : אין להעתיק שום חלק מגליון
gilyondoeihu@gmail.com | 347.662.3229 זה בלי רשות המערכת כ " <ל ה ו צ א ת ס פ רי ט "א
קאנאדע438.771.1003 :
ק מ ר ן ר בי נ ו ש <ל י
