gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דעהו – סטיטשין - אידיש · DEHEU - STITCHIN - Yiddish — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: דעהו – סטיטשין - אידיש · DEHEU - STITCHIN - Yiddish

שבוע: סוכות (2026-09-21)

דעהו – סטיטשין - אידיש · DEHEU - STITCHIN - Yiddish — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פטרון‬ ‫מערכת דעהו‬ ‫שנת תשפ"ז‬ ‫חג הסוכות‬ ‫גליון רצ"ג‬ ‫נתנדב לע"נ הרה״ח‬ ‫זאב ב״ר משה ע״ה‬ ‫וזו' האה"ח מרת‬ ‫פעריל ב"ר טובי' ע"ה‬ ‫מתוך‬ ‫משנתו‬ ‫של כ"ק‬ ‫דע את אלקי‬ ‫מרן‬ ‫רבינו‬ ‫אביך ועבדהו‬ ‫שליט"א‬ ‫גליון מוגדל לחג הסוכות‬ ‫כלל ישראל זכו לענני הכבוד ‪ -‬ע"י‬ ‫שאיפתם להצלחת העתיד‬ ‫ביאורים ויסודות מורחבים בתורת מרן הבעש"ט ותלמידיו זיע"א‬ ‫משנת החסידות‬ ‫והנה יש לומר‪ ,‬כי השורש וההתחלה למעלתם זו‬ ‫במה דומה העבודה בימים הנוראים להליכת ישראל במדבר ‪ -‬שזוכים שוב בכל שנה ל'ענני הכבוד'? | מדוע דוקא אחרי עבור ימי‬ ‫התשובה זוכים ל'שואבים רוח הקודש'? | האם הטענה 'אנן בעינן למהוי קדם מלכא' צודקת או לא? | הבכייה והדמעות של הימים‬ ‫הנפלאה של כלל ישראל נגד האומות בענין 'רוח הקודש'‬ ‫הקדושים ‪ -‬כטעם בכיית המים התחתונים | מהי השייכות בין 'מפטיר יונה' ל'חג הסוכות'? | מהו טעם הפנימי בהלכה הנפסקת‬ ‫‪ -‬הרמוזה במצות סוכה שהיא זכר לענני הכבוד ‪ -‬נובעת‬ ‫שצריך להיות כוכבים נראים בתוך הסוכה?‬ ‫אכן מתחילת יצירתו של העם ישראל בלכתם במדבר‪,‬‬ ‫בעת שזכו לאותם העננים‪.‬‬ ‫�‬ ‫ֹ‬ ‫�‬ ‫�ִִּכ י ֲֲע ַנַ ן ה ' ַַע ל ַַה ִִמ ְְׁש �ָָּכ ן י ֹו ָָמ ם ְְל ֵֵע י ֵנֵ י ָָכ ל ֵ �ֵּב י ת ִיִ ְְׂש ָָר ֵֵא ל ‪:‬‬ ‫הישיבה בצל הסוכה‪ :‬השגה בהתגלות‬ ‫דהנה מה שבעת ההיא יצאנו אל המדבר והלכנו‬ ‫כבוד השי"ת שלעתיד לבוא‬ ‫אחרי הקב"ה בארץ לא זרועה‪ ,‬היתה זאת מפני ההרגשה‬ ‫העמוקה בנפשנו על העתיד הגדול שהוכן לנו במדבר‪ ,‬שם‬ ‫קיבלנו את התורה בסיני‪ ,‬ונעשינו לעם הנבחר לשמו‬ ‫יתברך‪ .‬ומחמת כן‪ ,‬כאשר רק שמענו מאת שלוחי הבורא‬ ‫ב"ה רמז שאמר למשכני אליו‪ ,‬אמרנו 'אחריך נרוצה'‬ ‫במדבר (ע"פ רש"י שה"ש א‪ ,‬ד)‪ ,‬והשלכנו אחרי גוינו את‬ ‫לעתיד על ידי מצות סוכה‪ .‬וזה מה שהגידו חז"ל במסכת‬ ‫עבודה זרה (ג‪ ,).‬שלעתיד לבוא כאשר יבואו האומות‬ ‫א‬ ‫'ענני הכבוד' ‪ -‬כח הנבואה‬ ‫כל תאוות העולם הזה הנפסד‪ ,‬והלכנו אחר ההצלחה‬ ‫ויבקשו לקבל שכר מהקב"ה כשם שכלל ישראל מקבלים‬ ‫וראיית תכלית העתיד‬ ‫הרוחנית‪ ,‬ביודענו ומכירנו שזוהי התכלית האמיתית‬ ‫שכר על המצוות‪ ,‬ויאמרו 'תנה לנו מראש ונעשנה'‪ ,‬אזי‬ ‫והעתיד הנצחי‪.‬‬ ‫ינסה אותם השי"ת במצוה קלה‪ ,‬ויתן להם את מצות‬ ‫ומאחר שכל עצם ההליכה במדבר היתה מושתתת על‬ ‫סוכה‪ ,‬ועל ידה יתברר שאין להם שייכות כלל אל‬ ‫�‬ ‫�‬ ‫�‬ ‫�‬ ‫ֹ‬ ‫ַַּב� ֻֻסֹּכ� ת ֵּת�ֵ ְְׁשב�ּו ִִׁש ְְב ַַעת ָיָ ִִמים �ָָּכל ָָה ֶֶאְזְ ָָרח ְְּב� ִיִ ְְׂש ָָר ֵֵאל ֵיֵ ְְׁשב ּּו‬ ‫ההסתכלות אל זמן העתיד‪ ,‬ומאי‪-‬התפעלות מן הצלחה‬ ‫המצוות‪ ,‬עיי"ש‪ .‬הרי שבמצות סוכה מתברר ועולה ההפרש‬ ‫ֹ�‬ ‫ֹּ‬ ‫ֹ ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫ַַּב� ֻֻסֹּכ� ת‪ְ  ,‬לְ ַַמ ַַען ֵיֵ ְְדע�ּו ֹדֹר ֵֵתיֶכֶ ם ִ י ַַב ֻֻסּכֹות הֹו ַַׁש ְְב ִ י ֶֶאת ְ ֵנֵ י‬ ‫ְּב�‬ ‫ִּת�‬ ‫ִּכ�‬ ‫הזמנית והחולפת של זמן ההווה‪ ,‬על כן זכו אז כלל‬ ‫שבין ישראל לעמים‪ ,‬ומתגלה יקרת בחירתו של הקב"ה‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫ְּב� ֹ‬ ‫�‬ ‫יִאי אֹו ָָתם ֵֵמ ֶֶא ֶֶרץ ִִמ ְְצ ָָרִיִ ם ֲֲאִנִ י ה' ֱֱאֹל ֵֵקיֶכֶ ם‬ ‫ִיִ ְְׂש ָָר ֵֵאל ְ הֹו ִִצ ִ‬ ‫ישראל מיד ל'ענני הכבוד' ‪ -‬שהם ה'סוכות' המוזכרות‬ ‫בהם מבין שאר האומות‪.‬‬ ‫(ויקרא כג‪ ,‬מב‪-‬מג)‪.‬‬ ‫במקרא‪ ,‬המורים על כח הנבואה של העתיד‪ ,‬כאמור לעיל‬ ‫'ענני הכבוד היו'‬ ‫'סוכה ברוח הקודש'‪.‬‬ ‫ֹ‬ ‫'סֹוכה ברוח הקודש'‬ ‫הנה חז"ל הקדושים ביארו בגמרא (סוכה יא‪ ):‬את כוונת‬ ‫אומות העולם שקועים בהבלי עולם‬ ‫וטעם הדבר לכך שמצות סוכה דוקא מורה על ההבדל‬ ‫הכתוב 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל' ‪ -‬לדעת‬ ‫העובר ‪ -‬ללא שייכות אל העתיד‬ ‫בין ישראל לעמים‪ ,‬יש לבאר לפי פשוטו על פי מה‬ ‫חד מאן דאמר‪ ,‬דנקטינן כוותיה (טור או"ח סימן תרכ"ה) ‪-‬‬ ‫ובדבר זה גופא הובדלו כלל ישראל מבין כל אומות‬ ‫שרמזו בספרי קודש (רבינו בחיי דברים טז‪ ,‬יד; בני יששכר תשרי‬ ‫ש'ענני הכבוד היו'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהסוכה שאנו עושים וחוגגים‬ ‫העולם ‪ -‬כפי שנרמז הבדלם בענני הכבוד כנ"ל‪ .‬כי אילו‬ ‫י‪ ,‬א‪ ,‬בשם הרה"ק ר' פינחס מקאריץ זי"ע) בעניינו של שם החג‬ ‫בה בכל שנה‪ ,‬היא זכר לענני הכבוד שהקיפו את בני‬ ‫ֹ‬ ‫בני האומות שקועים ומוטבעים המה בתוקף בהבלי עולם‬ ‫'סוכות'‪ ,‬שהוא מלשון 'סֹוכה ברוח הקודש' (ע"פ מגילה יד‪.‬‬ ‫ישראל במדבר‪.‬‬ ‫הזה‪ ,‬ואינם מסתכלים ודואגים כלל על העתיד‪ ,‬אלא כל‬ ‫ראה ירושלמי סוכה פ"ה ה"א)‪.‬‬ ‫ענני הכבוד ‪ -‬וכן הסוכה הנעשה לזכרם‬ ‫שאיפותיהם אינן אלא להצלחת ההווה וחיי שעה‪ ,‬ולפיכך‬ ‫‪ -‬הם הבדל בין ישראל לעמים‬ ‫ניטל מהם כח הנבואה ורוח הקודש‪ ,‬כיון שאין להם‬ ‫בקשת משה רבינו ע"ה 'שלא תשרה‬ ‫שכינה על עובדי כוכבים'‬ ‫ונודע שעננים הללו שימשו כמחיצה והבדלה בין ישראל‬ ‫שייכות לזמן העתיד‪ .‬מה שאין כן כלל ישראל שבחרו‬ ‫לאומות העולם‪ ,‬שכן על ידי ענני הכבוד לא יכלה שום‬ ‫בנצחיות ומאסו בהבלי עולם העובר‪ ,‬המה בלבד זכו‬ ‫ואכן בענין 'רוח הקודש' מצינו הבדל עצום בין ישראל‬ ‫אומה ולשון להתקרב אליהם ולהילחם בהם‪ .‬ומעתה‪,‬‬ ‫שתשרה שכינה עליהם‪ ,‬ולהשגת נבואה ורוח הקודש‪.‬‬ ‫לעמים‪ .‬והוא מה ששנינו בגמרא (ברכות ז‪ ).‬שמשה רבינו‬ ‫אף אנו נאמר כן לגבי הסוכה שאנו עושים לזכרם‪,‬‬ ‫ע"ה ביקש מלפניו יתברך שלא תשרה שכינה על עובדי‬ ‫שתכליתה ועניינה הפנימית הוא ‪ -‬לחצוץ ולהבדיל בין‬ ‫כוכבים‪ ,‬שנאמר (שמות לג‪ ,‬טז) 'ונפלינו אני ועמך'‪ ,‬והקב"ה‬ ‫פטרון הגליון ‪ -‬תשרי‬ ‫הסכים על ידו‪ .‬ונמצא שאומות העולם הופקעו לגמרי‬ ‫ישראל לעמים‪.‬‬ ‫נתנדב ע"י ידידנו הנכבד‬ ‫הי"ו‬ ‫מוה"ר צבי אביגדור באלזאם‬ ‫ממעלת רוח הקודש והשראת השכינה‪ ,‬ובענין זה ניכרת‬ ‫דחיית האומות לעתיד לבוא מן‬ ‫לע"נ אמו‬ ‫ועולה ביותר מעלתם של ישראל לגבייהו‪ .‬על כן‪ ,‬מצות‬ ‫המצוות ‪ -‬בכח מצות סוכה‬ ‫האה"ח פערל ב"ר משה יוסף ע"ה‬ ‫סוכה המרמזת על בחינת רוח הקודש‪ ,‬היא הוראה על‬ ‫ואכן כי כן חזינן בגמרא‪ ,‬שכל עצם ההבדל והבירור‬ ‫נלב"ע כ"ו תשרי תשנ"ד לפ"ק‬ ‫ההפרש הגדול שבין ישראל לעמים‪.‬‬ ‫במעלתם של כלל ישראל לעומת שאר האומות יתקיים‬ ‫א‬ ‫ג‬ ‫בכך מכונים המה בשם 'אדם'‪ ,‬הראוי להתכבד באותו‬ ‫'ענני כבוד' ‪ -‬בבחינת 'כבוד ה'' הקיים לעולם הנצחי‬ ‫בכיית המים התחתונים 'אנן‬ ‫כבוד והדר שעיטר הקב"ה את האדם בעת יצירתו (ע"פ‬ ‫ומטעם זה מכונים עננים הללו בשם 'ענני הכבוד'‪,‬‬ ‫בעינן למהוי קדם מלכא'‬ ‫תהלים ח‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫שכן 'כבוד' אמיתי מורה על 'כבוד ה' לעולם' הנאמר‬ ‫פועלת זיכוך לכח הראיה‬ ‫בקרא (תהלים קד‪ ,‬לא)‪ ,‬שהוא העולם הנצחי‪ ,‬שאז דוקא‪,‬‬ ‫אומות העולם הדבוקים בחיי שעה‬ ‫בזמן העתיד‪' ,‬ישמח ה' במעשיו' (ראה ויק"ר כ‪ ,‬ב)‪ .‬ובצאת‬ ‫הם בני ה'אדם בליעל'‬ ‫ישראל ממצרים זכו להתדבק ולהתקשר לזה הכבוד של‬ ‫הבכייה והדמעות שבימים הקדושים ‪ -‬טהרת‬ ‫מאידך‪ ,‬אומות העולם הבוחרים בחיי שעה של העולם‬ ‫העינים לא להתפעל מהבלי העולם‬ ‫העתיד‪ ,‬ובכך הקיפם השי"ת בענני הכבוד‪ ,‬להיותם נכללים‬ ‫הזה גרידא‪ ,‬ובהצלחה זמנית של ההווה בלבד‪ ,‬ואין להם‬ ‫ונאספים בכבוד ה' (ע"פ ישעיה נח‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫והנה כדי שיוכל האדם לשאוף ולהשתוקק אך ורק‬ ‫שייכות ושאיפה כלל לחיים נצחיים‪ ,‬הם נחשבים כבני‬ ‫לחיי נצח ולתכלית שתגיע לעתיד‪ ,‬ולא יתפעל ממראה‬ ‫האדם בליעל שהתערב אחר החטא‪ ,‬ואינם מתייחסים אל‬ ‫עיניו של ההצלחות והתענוגים של העלמא דשיקרא‪ ,‬עליו‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫אדם הראשון באמת‪ .‬ובכך נדחים המה ממעלת ה'אדם'‬ ‫לקבל טהרה בעינים‪ ,‬שלא יסתכלו על גשמיות העולם‬ ‫האמיתי‪ ,‬ונמשלו כבהמות נדמו‪ ,‬וממילא אין להם שייכות‬ ‫ענני הכבוד ‪ -‬וכן הסוכה הנעשה לזכרם ‪ -‬הם הבדל בין ישראל‬ ‫השפל כאילו יש בה איזו הצלחה ותועלת‪ ,‬אלא יביטו‬ ‫לעמים‪ .‬משה רבינו ביקש שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים‪,‬‬ ‫לכבוד האמיתי של האדם‪ ,‬אלא בזויים המה מאוד (ע"פ‬ ‫רק אל התכלית האמיתית של זמן הנצחיות‪ ,‬שהיא חיי‬ ‫ולכן הם מופקעים מ'סוכה' ‪ -‬המורה על 'סוכה ברוח הקודש'‪ .‬ע"י‬ ‫עובדיה א‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫העולם הבא‪.‬‬ ‫הליכת ישראל אחר הקב"ה בארץ לא זרועה מכח בקשתם את‬ ‫ועל ענין זה היו ריבוי הבכיות בכל הימים הקדושים‪,‬‬ ‫תכלית העתיד זכו לכח נבואה וענני הכבוד ‪ -‬שהם בבחינת 'יהי‬ ‫הבחירה בראש השנה בחיים נצחיים ‪-‬‬ ‫כעין ההליכה אחר הקב"ה במדבר‬ ‫כבוד ה' לעולם'‪.‬‬ ‫שאותן דמעות קדושות שיצאו מן העינים גרמו להם‬ ‫טהרה וזיכוך שיוכלו להסתכל בהבטה נכונה וראויה על‬ ‫היוצא מזה‪ ,‬כי בחירתנו והתדבקותנו בימים אלו בחיים‬ ‫כל עצם מהות העולם‪ ,‬להבין ולהשיג איזה דבר יש בו‬ ‫חשיבות אמיתית‪ ,‬ולמה צריך שישים האדם מבטו ומגמתו‬ ‫תכליתיים ונצחיים ‪ -‬ולא בחיי הבל וריק של ההווה‬ ‫ב‬ ‫'זמן שמחתנו' ‪ -‬השגת רוח‬ ‫גרידא‪ ,‬היא ממש כדוגמת הליכתנו אחר הקב"ה במדבר‪,‬‬ ‫בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו‪.‬‬ ‫בארץ ציה ועיף‪ ,‬ובמה שמיאננו לדבוק בהצלחה חולפת‬ ‫מצות 'ניסוך המים' ‪ -‬תיקון לבכיית המים‬ ‫וזמנית‪ ,‬ורק לקנות חיות רוחנית ואמיתית המתקיימת‬ ‫הקודש בשמחה העתידה‬ ‫התחתונים 'אנן בעינן למהוי קדם מלכא'‬ ‫לעד‪.‬‬ ‫בירור מהות ה'אדם' בחודש תשרי‬ ‫והנה מעין בכיה זו היא גם טעם הבכיה של המים‬ ‫לכן זוכים לחג הסוכות ‪ -‬השגת רוח הקודש של העתיד‬ ‫התחתונים‪ ,‬הבוכים ואומרים 'אנן בעינן למהוי קדם מלכא'‬ ‫והנה ככל החזיון הזה חוזר על עצמו בכל שנה ושנה‬ ‫(תיקו"ז יט‪ :‬וראה בר"ר ה‪ ,‬ד)‪ ,‬אשר כדי לנחמם הובטחו להינסך‬ ‫ולפיכך כשם שזכו אז ישראל בגלל זה ל'ענני הכבוד'‬ ‫בעת התחדשות הבריאה בחודש תשרי‪ .‬כי הנה בכל שנה‬ ‫על גבי המזבח בחג‪ ,‬במצות ניסוך המים (רש"י ויקרא ב‪ ,‬יג)‪.‬‬ ‫‪ -‬המורה על כח הנבואה וראיית העתיד‪ ,‬כמו כן זוכים‬ ‫כאשר השי"ת מחדש שוב את כל מעשה בראשית‪ ,‬וכל‬ ‫אנו בכל שנה ושנה אחר הימים הקדושים לחסות בצל‬ ‫הנבראים כולם ‪ -‬ובהם גם אומות העולם ‪ -‬מקבלים את‬ ‫טענת המים התחתונים שהם רחוקים מהשי"ת‬ ‫הסוכה ‪ -‬שהוא זכר לענני הכבוד ‪ -‬ולהשגת רוח הקודש‬ ‫שפעם בימים אלו‪ ,‬כענין דאמרינן בגמרא (ר"ה ג‪ ).‬שלמלכי‬ ‫היא מכח הסתכלות גשמית וחיצונית‬ ‫של זמן העתיד‪ .‬ובזה גופא מובדלים ומופרשים אנו מבין‬ ‫אומות העולם מתשרי מנינן‪ ,‬לפי שכולם הם תולדותיו‬ ‫וביאור הענין הוא‪ ,‬דהנה כאשר הבדיל הקב"ה ביום‬ ‫שאר הגוים ועמי הארץ‪.‬‬ ‫של אדם הראשון שנוצר בראש השנה‪ ,‬אזי באה העבודה‬ ‫השני בין מים למים‪ ,‬מצאו את עצמם המים התחתונים‬ ‫לברר מי הוא הנחשב באמת ל'אדם'‪ ,‬ומתייחס בעצם לאדם‬ ‫רחוקים מהשי"ת וטבועים בעולם הגשמי‪ .‬ועל כך באו הם‬ ‫'זמן שמחתנו' ‪ -‬בבחינת 'ישמח ה' במעשיו'‪,‬‬ ‫הראשון‪ ,‬כטעם 'אתם קרויין אדם' (יבמות סא‪ .).‬ומאידך‪ ,‬מי‬ ‫בתלונה כלפי שמיא באמרם 'אנן בעינן למהוי קדם מלכא'‪.‬‬ ‫היפך ל'שמח בחור בילדותך'‬ ‫הם רק בניו של ה'אדם בליעל' שנתערב באדם אחר החטא‬ ‫אמנם לפי האמת‪ ,‬כל עצמה של טענה זו ‪ -‬המושתתת‬ ‫ומהאי טעמא נמי הוא שנחשב חג הסוכות כ'זמן‬ ‫בכח זוהמת הנחש שנכנסה בקרבו‪ ,‬ולאמיתו של דבר אינם‬ ‫על הסברא שכאילו אינם 'קדם מלכא' ‪ -‬נובעת אכן‬ ‫שמחתנו'‪ ,‬כיון שמתגלה בו ה'כבוד ה' לעולם' של העתיד‪,‬‬ ‫נחשבים כ'אדם'‪ ,‬שהם שאר אומות העולם‪.‬‬ ‫מעינים גשמיים‪ ,‬המביטים על העולם בהסתכלות חיצונית‬ ‫שאזי 'ישמח ה' במעשיו'‪ ,‬אשר שמחה זו היא שלימה‬ ‫והשגות גשמיות‪ ,‬ובכך הם מדמים שהעולם הזה רחוק‬ ‫'ויפח באפיו נשמת חיים' ‪ -‬חיים נצחיים‬ ‫ואמיתית והמתוכנת לעד‪ .‬וזה בניגוד לבחינת 'שמח בחור‬ ‫ממקורו של החי עולמים ב"ה‬ ‫הוא מהשי"ת חלילה‪ .‬שכן לאמיתו של דבר‪ ,‬כאשר יסתכל‬ ‫בילדותך' (קהלת יא‪ ,‬ט)‪ ,‬הנלקחת מהצלחה זמנית‪ ,‬שכולה‬ ‫האדם בעינים מזוככים וטהורים‪ ,‬אזי יראה בעיניו שגם‬ ‫ובירור זה שבין כלל ישראל לשאר העמים‪ ,‬נעשה‬ ‫שוא ואינה אלא כחלום יעוף‪.‬‬ ‫המים התחתונים עומדים ממש 'קדם מלכא'‪ ,‬ואין בינם לבין‬ ‫באותה מדה ובאותו מהלך כפי שהתקיים בראשית‬ ‫המים העליונים כלום‪.‬‬ ‫'ולקחתם לכם ביום הראשון' ‪ -‬גילוי‬ ‫יצירתו של העם ישראל בעת צאתם ממצרים‪ .‬כי הרי‬ ‫מעלת 'אדם הראשון'‬ ‫ביצירת האדם נאמר (בראשית ב‪ ,‬ז) 'ויפח באפיו נשמת‬ ‫כי הלא באמת מלא כל הארץ כבודו ממש‪ ,‬וכל העולם‬ ‫ויש לרמז הדבר במה שכינתה התורה את תחילת‬ ‫חיים'‪ ,‬שהיא ה'חלק אלוק ממעל' הניתן באדם מתוכיותו‬ ‫ומלואו אינם מתקיימים אלא בכח חיות האלקות השופעת‬ ‫ומפנימיותו יתברך (רמב"ן שם; ליקוטי אמרים פרק ב' בשם‬ ‫בהם בכל עת ובכל רגע‪ ,‬שהם השמות הקדושים ואותיות‬ ‫החג בשם 'ראשון'‪ ,‬כדכתיב (ויקרא שם‪ ,‬מ) 'ולקחתם‬ ‫הזוהר)‪ .‬וחיים אלו הינם חיי נשמה וקדושה‪ ,‬חיים נצחיים‬ ‫התורה הנותנים חיות וקיום לכל הנבראים כולם‪ .‬וממילא‪,‬‬ ‫לכם ביום הראשון'‪ ,‬ולרמז בא על ה'אדם הראשון'‬ ‫שאין להם ביטול וסוף‪ ,‬כדוגמת נצחיותו של הקב"ה חי‬ ‫גם העולם הזה התחתון החומרי והגשמי‪ ,‬מלא הוא בחיות‬ ‫שנברא בראשית השנה‪ ,‬אשר כל עבודתינו היא לברר‬ ‫עולמים ברוך הוא‪.‬‬ ‫עליונה מהבורא יתברך‪ ,‬ולפי האמת גם הנמצא בתחתונים‬ ‫את מדרגת האדם ומהותו האמיתית‪ ,‬וב'יום הראשון'‬ ‫קרוב הוא מאוד אל השי"ת‪.‬‬ ‫של החג הקדוש הזה מתגלה ויוצא מי הוא ה'אדם'‬ ‫ה'אדם' האמיתי ‪ -‬הוא זה שדבוק בחיי נצח של הנשמה‬ ‫האמיתי הדומה לאדם הראשון ‪ -‬שאלו הם ישראל‬ ‫לעתיד לבוא יתגלה שהקב"ה נמצא‬ ‫ומעתה אנשים כאלו שעיקר ה'חיים' שלהם הוא ה'חיי‬ ‫למטה כמו שהוא נמצא למעלה‬ ‫הדבוקים בחיים רוחניים ונצחיים‪ ,‬ובכך זוכים המה‬ ‫נצח'‪ ,‬וכל ימיהם הם מסתכלים ושואפים לתכלית העתיד‪,‬‬ ‫להתכבד בכבוד של מעלה‪ ,‬לחסות בסתר כנפיו יתברך‬ ‫עד שכל מבטם על חיי עולם הזה הוא ‪ -‬שכולם אינם‬ ‫אלא שלעת עתה הדבר נסתר ונעלם ואין החיות הזו‬ ‫בתוך העננים של כבוד‪.‬‬ ‫אלא הכנה לזמן העתיד‪ ,‬הנה בני אדם הללו אכן שייכים‬ ‫מתגלה ומאירה בהדיא‪ ,‬ולפיכך יש מקום לחשוב ולומר‬ ‫שהעומד למטה נמצא רחוק מהשי"ת ח"ו‪ .‬אך לעתיד לבוא‬ ‫ל'ויפח באפיו נשמת חיים'‪ ,‬והם הם אלו הראויים להיקרא‬ ‫יתגלה כבוד ה'‪ ,‬ויאירו כל השמות והאותיות הללו‪ ,‬ואזי יראו‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫'אדם'‪ ,‬המתייחסים באמת אחר אדם הראשון‪ ,‬יצור כפיו‬ ‫כל בשר יחדיו כי פי ה' הוא המדבר ומקיים את כל הבריאה‬ ‫של הקב"ה‪.‬‬ ‫רק האדם הדבוק בחיים נצחיים של הנשמה מתייחס באמת‬ ‫כולה‪ ,‬והוא יתברך נמצא למעלה ולמטה בשוה ממש‪.‬‬ ‫וזהו חלקם של בני ישראל‪ ,‬העם הנבחר למקום‪ ,‬שהם‬ ‫אחר אדם הראשון‪ ,‬ואילו האומות הם בני אדם בליעל‪ .‬הבחירה‬ ‫בוחרים בחיים נצחיים‪ ,‬ומשתדלים בעיקר על התכלית של‬ ‫עצם הבכייה של המים התחתונים מטהרת את עיניהם‬ ‫בחיי נשמה לעומת חיי הגוף היא כעין ההליכה אחר הקב"ה‬ ‫במדבר‪ .‬לכן אחר הימים הקדושים זוכים להשגת רוח הקודש‬ ‫זמן העתיד‪ ,‬שהיא הצלחה נצחית ואמיתית‪ .‬וכמו כן כל‬ ‫ומעתה‪ ,‬מים התחתונים הצועקים ובוכים על התרחקותם‬ ‫בסוכה‪' .‬זמן שמחתנו' ‪ -‬בבחינת 'ישמח ה' במעשיו'‪ ,‬היפך‬ ‫בקשותיהם בימים הקדושים על השגת ה'חיים'‪ ,‬היא על‬ ‫מה'‪ ,‬בהידמות בנפשם שרחוקים המה ממנו‪ ,‬הנה על זה‬ ‫ל'שמח בחור בילדותך'‪' .‬ביום הראשון' ‪ -‬גילוי מעלת 'אדם‬ ‫חיים כאלו שהמלך חפץ בהם‪ ,‬שהם חיים המקושרים‬ ‫גופא יש להם לבכות‪ ,‬על שיש להם הסתכלות והשגה כה‬ ‫הראשון'‪.‬‬ ‫לרוחניות וחיי נשמה‪ ,‬כטעם 'למענך אלקים חיים'‪ .‬והנה‬ ‫ב‬ ‫דרך הסכך‪ ,‬עיי"ש‪ .‬שכן 'כוכב' הוא צירוף 'כ"ו' ‪-‬‬ ‫והענין‪ ,‬כי הנה דגים ‪ -‬שאין להם כיסוי על העינים‬ ‫גשמית וחיצונית‪ .‬ואכן על ידי עצם הבכיה וריבוי הדמעות‬ ‫המרמז לשם הוי"ה ברוך הוא‪ ,‬ו'כ"ב' ‪ -‬כנגד כ"ב‬ ‫כנודע ‪ -‬מורים על בחינת 'עינא פקיחא' של מעלה (זוה"ק‬ ‫זוכים הם לטהרה וזיכוך בעינים שלהם‪ ,‬ובכך יכולים המה‬ ‫אותיות התורה (זוה"ק ח"ג רפא‪ .):‬ולרמז בא‪ ,‬על השם‬ ‫שם‪ ,‬קכט‪ .):‬יתרה מזו‪ ,‬כי הימצאותם של הדגים בתוך המים‬ ‫לקבל ראייה והשגה עליונה יותר‪ ,‬להבין ולהשכיל כי ה'‬ ‫הוי"ה הקדוש וכ"ב אותיות הקדושות ‪ -‬שהם פנימיות‬ ‫התחתונים‪ ,‬מורה שגם במקום המים התחתונים ‪ -‬הצועקים‬ ‫הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ‪ -‬בלי שום‬ ‫חיות הבריאה ‪ -‬המאירים בעוצמם בתוך הסוכה‪ .‬והיינו‬ ‫ובוכים 'אנן בעינן למהוי קדם מלכא' ‪ -‬ישנה תמיד השגחה‬ ‫הבדל והפרש כלל ‪ -‬אין עוד‪.‬‬ ‫שכל עצם הסוכה היא בנין של 'כ"ב אותיות' המאירים‬ ‫עליונה ועין פקיחא‪ ,‬שהוא העין הרואה מלמעלה בתוך‬ ‫בשמותיו הקדושים [הנרמזים גם הם בתיבת 'סוכה'‪,‬‬ ‫חשכות עולם הזה‪ ,‬ואין לפניו הבדל בין יום ולילה ובין‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫העולה כמנין 'הוי"ה אדנ"י' כנודע (שעה"כ דרושי סוכות‬ ‫חושך לאור‪ ,‬אלא תמיד פתוח הוא לראות‪.‬‬ ‫הדמעות של הימים הקדושים מטהרות את העינים לא להתפעל‬ ‫ד')]‪ ,‬כלומר‪ ,‬שבה יכולים להסתכל על ההתגלות של‬ ‫מהבלי עולם הזה‪ .‬בכיית המים התחתונים 'אנן בעינן למהוי‬ ‫'אך אוסיף להביט אל היכל קדשך'‬ ‫חיות אלקות שתתקיים בזמן העתיד‪ ,‬והיא הגורמת לנו‬ ‫קדם מלכא' מצד הסתכלות בעין גשמי שהעולם הזה מרוחק‬ ‫שמחה גדולה בזמן שמחתנו‪.‬‬ ‫ומעתה כאשר השליך יונה הנביא לתוך המים‬ ‫מהשי"ת‪ .‬לעתיד לבוא יתגלה חיות האלקית המחיה כל העולמות‬ ‫התחתונים‪ ,‬ושם דוקא הזמין השי"ת אליו דג ‪ -‬המרמז‬ ‫ושלמעלה ולמטה שוין‪ .‬עצם הבכייה של המים התחתונים‬ ‫'שואבים רוח הקודש' ‪ -‬השמחה של‬ ‫לעינא פקיחא‪ ,‬אזי נתקשר לבחינת השגחה עליונה זו‪,‬‬ ‫מטהרת את עיניהם להסתכל בראייה רוחנית‪.‬‬ ‫זמן העתיד ב'ישמח ה' במעשיו'‬ ‫ובא לידי הכרה ברורה כי אין מנוס ומסתור מפני ה'‪,‬‬ ‫והנה כאמור‪ ,‬בכך נעשה תיקון למה שבכו המים‬ ‫כענין שכתוב (ירמיה כג‪ ,‬כד) 'אם יסתר איש במסתרים‬ ‫התחתונים 'אנן בעינן למהוי קדם מלכא'‪ ,‬ולא השיגו‬ ‫ואני לא אראנו נאום ה''‪ .‬ושם בתוך מעי הדג‪ ,‬בהשיגו‬ ‫ד‬ ‫החטאים והעוונות מעכבים‬ ‫שגם בהיותם כאן למטה הם עומדים ממש לפני הקב"ה‪.‬‬ ‫את השגה עמוקה זו‪ ,‬פנה ואמר (פסוק ה') 'ואני אמרתי‬ ‫מלהשיג את כבוד ה'‬ ‫אך בחג הסוכות‪ ,‬כאשר כבוד ה' מאיר בתוקף רב בכל‬ ‫נגרשתי מנגד עיניך אך אוסיף להביט אל היכל קדשך'‪,‬‬ ‫העולם‪ ,‬אזי מתנחמים המים האלו‪.‬‬ ‫כלומר שעתה באתי לידי השגה‪ ,‬כי גם בתוך עמקי‬ ‫התהום של המים התחתונים יכולים להביט אל היכל‬ ‫ושפיר נקראת השמחה הגדולה שהתקיימה בבית‬ ‫הכחשת החוטא על השגחת הבורא‬ ‫קדשך‪ ,‬כי בכל מקום נמצא השי"ת‪ ,‬וגם חושך לא יחשיך‬ ‫גורמת הסתר ופגם לעינים‬ ‫המקדש על מצות ניסוך המים בשם 'שמחת בית‬ ‫ממנו‪ ,‬אלא לפניו כחשכה כאורה (תהלים קלט‪ ,‬יב))ב( ‪.‬‬ ‫השואבה'‪ ,‬ופירשוהו ז"ל בירושלמי (סוכה פ"ה ה"א; הובא‬ ‫והנה הדבר הגורם לסמא את העינים ולהחשיך מראה‬ ‫בתוס' נ‪ :‬ד"ה חד תני) 'למה נקרא שמה בית שואבה‪ ,‬שמשם‬ ‫עיני בשר מלהסתכל על כבוד ה' הממלא את כל הארץ‪,‬‬ ‫שואבים רוח הקודש'‪ .‬כלומר‪ ,‬שבאותה שעה זכו לכח‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫ואשר נותן מקום לטעות ולחשוב כאילו הנמצא כאן‬ ‫נבואה רוח הקודש‪ ,‬ובכך יכלו להשיג את החיות האלקית‬ ‫איננו עומד לפני המלך ח"ו‪ - ,‬הוא כח החטאים והעוונות‬ ‫החוטא המדמה בנפשו שהוא נסתר מהשי"ת גורם פגם והסתר‬ ‫המחיה וממלאת את כל הבריאה‪ ,‬אשר תתגלה בשלימות‬ ‫בהשגת כבוד ה' הממלא את כל הארץ‪ .‬לכן צריך להוריד פלגי‬ ‫הנעשים בעולם‪ ,‬שהם גורמים להסתר פנים‪ ,‬ולחצוץ בפני‬ ‫לעתיד לבוא‪ .‬ובזה גופא התקיימה נחמה לבכיית המים‬ ‫מים כדי לתקן ולזכך העינים‪ .‬יונה הנביא סבר שאפשר לברוח‬ ‫הדר כבוד מלכותו‪.‬‬ ‫התחתונים‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬מכח אותה ההשגה של ה'כבוד ה''‬ ‫מלפני ה'‪ .‬וכאשר השליך לתוך הדג ‪ -‬המורה על עינא פקיחא‬ ‫כי הנה מה שיש מקום אל החוטא להיכשל באיזה‬ ‫שיתגלה בזמן העתיד‪ ,‬שרתה אז שמחה גדולה ועצומה‪,‬‬ ‫של מעלה ‪ -‬השיג כי גם בתוך המים התחתונים 'אוסיף להביט‬ ‫עון וחטא חלילה‪ ,‬הוא רק מפני התדמותו בנפשו כי אין‬ ‫אל היכל קדשך'‪.‬‬ ‫מעין אותה השמחה של 'ישמח ה' במעשיו'‪.‬‬ ‫השי"ת רואה את מעשיו‪ ,‬וכי אין העין של מעלה רואה‬ ‫אותו ומביט עליו בשעת החטא‪ .‬והנה בזה עצמו שהחוטא‬ ‫'אשה בוררת חטים לאור של בית‬ ‫מכחיש ח"ו את ההשגחה העליונה ומעלים עין ממנה‪ ,‬הרי‬ ‫השואבה' ‪ -‬הארת כ"ב האותיות‬ ‫ה‬ ‫הוא גורם הסתר פנים ממש למעלה כביכול‪ ,‬ונותן פגם‬ ‫'שמחת בית השואבה' ‪-‬‬ ‫ונרמז הדבר גם במה שהתבטאו ז"ל בגמרא במתק‬ ‫באותם השמות והאותיות הקדושים המשפיעים חיות לכל‬ ‫לשונם לגבי האור הגדול של בית השואבה‪ ,‬אמרו שם‬ ‫שאיבת רוח הקודש בגילוי‬ ‫הבריאה‪ ,‬שלא יוכלו הברואים שוב לראות ולהשיג את‬ ‫(נג‪' :).‬אשה היתה בוררת חטים לאור של בית השואבה'‪.‬‬ ‫אור העליון של האותיות‪ ,‬ולא ישיגו את האמת הפשוטה‬ ‫שכן נודע ש'חטה' מרמז לכ"ב אותיות התורה‪ ,‬העולות‬ ‫כמנין 'חטה'‪ .‬ומעתה זהו עומק מאמרם ז"ל‪ ,‬שלגודל‬ ‫אלקות שלעתיד לבוא‬ ‫שהם עומדים 'קדם מלכא'‪.‬‬ ‫ומעתה על פי הדברים האלו נחזור לדידן‪ ,‬לעניינו של‬ ‫תיקון החטאים ע"י פלגי מים היורדים מעינים‬ ‫האור שהאיר באותה שעה‪ ,‬וזה מכח זיכוך העינים של‬ ‫מועד חג הסוכות הבא אחר עבור הימים הקדושים‪.‬‬ ‫ימי התשובה שקדמו לחג‪ ,‬האירו אז ה'כ"ב אותיות'‪ ,‬שהן‬ ‫ועל כך צריך החוטא להוריד דמעות רבות מעיניו‪ ,‬כטעם‬ ‫החיות העליונה שבתוך הבריאה‪ ,‬ובכך הרגישו כולם‬ ‫ע"י הדמעות של עשרת ימי תשובה‬ ‫הכתוב (תהלים קיט‪ ,‬קלו) 'פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו‬ ‫שגם כאן למטה נמצא השי"ת‪ ,‬והינם עומדים קדם מלכא‪.‬‬ ‫זוכים להיכנס בצל הסוכה‬ ‫תורתך'‪ ,‬על כך שלא ראה והשיג כי הקב"ה מסתכל עליו‬ ‫דהנה מכח כל הבכיות והדמעות שהורידו בני ישראל‬ ‫תמיד ורואה את כל מעשיו ופעולותיו‪ ,‬וגרם בזה פגם‬ ‫וזוהי השמחה הגדולה השורה בחג הסוכות‪ ,‬בישיבתנו‬ ‫בכל עשרת ימי התשובה על כל חטאם ועוונם שעשו‬ ‫בכל עיני בשר שלא יוכלו להשיג את אור ה' המחיה‬ ‫בצל הסוכה‪ ,‬בצילא דמהימנותא‪ ,‬שזוכים אז להסתכל‬ ‫במשך השנה‪ ,‬אשר גרמו בכך להסתיר את החיות‬ ‫את כל העולמות)א( ‪.‬‬ ‫ולהשיג מעט מן הזמן המקווה שלעתיד לבוא‪ ,‬כאשר‬ ‫כבוד ה' ימלא את כל הארץ‪ .‬ומכח הארה זו שואבים‬ ‫האלקות שבתוך הבריאה‪ ,‬שלא יוכלו בני אדם להסתכל‬ ‫סברת יונה הנביא שאפשר לברוח מפני ה'‬ ‫אנו שמחה‪ ,‬מעין השמחה הגדולה של 'ישמח ה' במעשיו'‪,‬‬ ‫בה בעינים רוחניים ובהסתכלות ראויה‪ ,‬הנה מכח אותן‬ ‫הדמעות זכינו לקבל טהרה וזיכוך בעינינו‪ ,‬עד שמפאת כן‬ ‫ועל פי הדברים האלה יישפך אור על ענין קריאתנו‬ ‫שתתקיים במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫את הסיפור של יונה הנביא ביום הכיפורים בשעת מנחה‪.‬‬ ‫זוכים אנו להיכנס בצל הסוכה‪ ,‬המורה על ראייה עליונה‬ ‫ונכונה של זמן העתיד‪ ,‬שהיא הסתכלות פנימית ורוחנית‬ ‫כי הנה‪ ,‬כפי המבואר בכתוב (יונה א‪ ,‬ג)‪ ,‬השתדל יונה‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫באמיתת חיות הבריאה‪ ,‬להשיג שכולה קיימת אך ורק‬ ‫הנביא לברוח מלפני ה'‪ .‬ובריחה זו היא כעין סברת החוטא‬ ‫במאמרו יתברך‪ ,‬ובכח שמותיו הקדושים המשפיעים חיות‬ ‫המדמה בדעתו שיש מקום להיסתר מפני השם יתברך‪,‬‬ ‫ע"י הדמעות של עשרת ימי תשובה שטיהרו וזיככו את העינים‬ ‫וקיום לכל הנבראים‪.‬‬ ‫להסתיר ח"ו על השגחה העליונה ולהעלים עין ממנה‪.‬‬ ‫זוכים להשגת רוח הקודש וגילוי כבוד ה' בצל הסוכה‪' .‬כוכבים‬ ‫נראים בתוכה' ‪ -‬קדושת האותיות והשמות המאירים בתוך‬ ‫'כוכבים נראים בתוכה' ‪ -‬גילוי‬ ‫התקשרות יונה ל'עינא פקיחא' שבתוך המים התחתונים‬ ‫הסוכה‪' .‬שמחת בית השואבה' ‪ -‬תיקון לבכיית מים התחתונים‬ ‫אלקות המאיר בתוך הסוכה‬ ‫ע"י ששואבים רוח הקודש מגודל ההתגלות של העתיד‪' .‬אשה‬ ‫אמנם אחר כך כאשר הזמין הקב"ה דג גדול לבלוע‬ ‫בוררת חטים לאור של בית השואבה' ‪ -‬הארת כ"ב האותיות‬ ‫(ירושלמי פ"ב‬‫ודבר זה נרמז במה שנפסק להלכה‬ ‫את יונה (ב‪ ,‬א)‪ ,‬אזי עמד על נפשו והבין כי אי אפשר‬ ‫המשפיעות חיות לבריאה‪.‬‬ ‫ה"ג; טושו"ע או"ח סימן תרל"א ס"ג) שצריך שייראו הכוכבים‬ ‫לברוח מלפניו יתברך‪.‬‬ ‫א‪ .‬וזהו גם הטעם לכך שנוסח הווידוי מיוסד על פי סדר כ"ב אותיות האל"ף‪-‬בי"ת‪ ,‬אשמנו בגדנו וכו'‪ ,‬וכן הדבר בנוסח 'על חטא'‪ .‬וזה מכיון שהחוטא פגם באור האותיות‪ ,‬והחשיך עיני בשר מלהסתכל‬ ‫בהן‪ ,‬על כן עליו להתוודות ולטהר את האותיות שישובו להאיר כמקדם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬וביסוד זה יש לבאר גם עומק ענין הסיפור המובא בטור (או"ח סימן תר"ד) באותו חייט שלקח דגים ‪ -‬דוקא ‪ -‬לסעודת ערב יום הקדוש‪ ,‬לעורר ולתקן את בחינת 'עינא פקיחא' הרמוז בדג‪ ,‬שנסתר על‬ ‫ידי החטאים‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫ג‬ ‫דברים נעימים‬ ‫הקב״ה את טוהר לבבו של אהרן ממחלה קשה זו של‬ ‫ניסן שהוא זמן יציאת ישראל ממצרים‪ ,‬הוא אכן‬ ‫קנאה‪ ,‬זכה וקיבל את הכהונה הגדולה כנ״ל‪ ,‬ולכן הוא‬ ‫זמן האביב כאשר האילנות מתחילים ללבלב‪.‬‬ ‫דברי נועם ופרפראות‬ ‫מסוגל לכלל ענין הרפואה‪.‬‬ ‫והרי זה כמו תקופת ״חסד נעוריך״ בימי חיי‬ ‫על הפרשה ומועדי השנה‬ ‫ובאמת יש להוסיף בענין ״וראך ושמח בלבו״‪ ,‬שאין‬ ‫האדם‪ ,‬כאשר כל כוחותיו מתחילים לצאת מן‬ ‫הכוונה בזה רק שאהרן הכהן לא יקנא במשה רבינו‪,‬‬ ‫הכח אל הפועל‪ ,‬כענין האילנות המתחילים לפרוח‬ ‫יו״ט סוכות דייקא‬ ‫אלא אדרבה ישמח עמו‪ .‬כי בעומק הדברים פירוש‬ ‫ולהתגלות בימי האביב‪ .‬מה שאין כן ימי חודש‬ ‫הפסוק הוא‪ ,‬כי רק מפני שיסתכל עליו בעין טובה בלי‬ ‫תשרי הם כבר בתקופת האסיף‪ ,‬כענין ימי הזקנה‬ ‫אחר יו״כ‬ ‫שום קנאה‪ ,‬לכן יוכל להיות בכלל בגדר של ״ושמח בלבו״‪.‬‬ ‫כאשר האדם עומד בסוף ימיו ואוסף את עמל ימי חייו‪.‬‬ ‫כי אדם הלקוי במחלת הקנאה‪ ,‬בעצם אינו יכול לשמוח‬ ‫וזו היא עומק הטענה הנזכרת בדברי הטור הנ״ל‪,‬‬ ‫בכלל‪ .‬שהרי לעולם הוא שרוי בצער על איזו טובה שיש‬ ‫שהיה חג הסוכות צריך להיות חלק מעבודת ימי‬ ‫לחבירו ואין לו‪ ,‬ואי אפשר לו לשמוח עם שום דבר טוב‬ ‫חודש ניסן‪ .‬שהרי הם הינם ימי הכוחות החדשים כימי‬ ‫שיש לו‪ .‬ולכן רק מפני שלא היתה בלבו של אהרן שמץ‬ ‫הנעורים‪ ,‬ולכן יש להם שייכות עם ענני הכבוד אשר‬ ‫ממדת הקנאה‪ ,‬לכן היתה יכולה השמחה להיכנס בלבו‪.‬‬ ‫הקיפו את כלל ישראל בהיותם בבחי' ״חסד נעוריך״‬ ‫א‬ ‫ולכן כאשר באים לשמוח בזמן שמחתינו‪ ,‬הרי זה רק‬ ‫כנ״ל‪ ,‬ומה שייכות יש לזה עם תקופת האסיף בחודש‬ ‫על ידי זכותו של אהרן הכהן‪ ,‬אשר הוא מאיר בלבבינו‬ ‫תשרי‪.‬‬ ‫השגחת הקב״ה על כלל ישראל במצות הסוכה‬ ‫את רפואת מחלת הקנאה‪ ,‬ועל ידי זה יכולים לשמוח‪.‬‬ ‫אבל התירוץ לזה הוא כי אחר שעברו ימי התשובה‪,‬‬ ‫וזהו ענין 'ענני הכבוד'‪ ,‬כאשר בני אדם אינם מחפשים‬ ‫בטעם קביעות חג הסוכות אחר יום הכיפורים יש‬ ‫יש להתחזק ביותר בבחי' ״תתחדש כנשר נעוריכי״‬ ‫לפרש‪ ,‬כי אחר שנתכפרו כל החטאים והעוונות בזה‬ ‫כבוד לעצמם‪ ,‬אלא רוצים רק את כבוד ה'‪ .‬ועל ידי זה‬ ‫(תהלים קג‪ ,‬ה)‪ ,‬ולעורר את בחי' ״חסד נעוריך״ אפילו‬ ‫אין הם מקנאים זה בזה‪ ,‬כי כל הקנאות נובעות בעיקרן‬ ‫היום‪ ,‬נחשבים כל ישראל לצדיקים גמורים‪ .‬ועל הצדיקים‬ ‫בימי האסיפה‪ .‬כי בעל התשובה צריך להתחיל בעבודתו‬ ‫ישנה השגחה מיוחדת מן השמים‪ ,‬כמו שנאמר ״עיני ה'‬ ‫מבקשת כבוד עצמו‪ .‬ולכן הסוכה היא זכר לענני הכבוד‪,‬‬ ‫'כקטן שנולד'‪ ,‬כמו שכתב הרמב״ם (הל' תשובה פ״ב ה״ד)‬ ‫והיא מעוררת את השמחה בזמן שמחתינו‪.‬‬ ‫אל צדיקים״ (תהלים לד‪ ,‬טז)‪ .‬והענין הוא‪ ,‬כי אין הקב״ה‬ ‫שהוא צריך להרגיש כמי שאינו אותו האדם שחטא‬ ‫חפץ להסתכל על עבירות‪ ,‬ולכן הוא 'מעלים עין‬ ‫ויש לרמז על כך‪ ,‬כי שיעור הסוכה הוא ז' על ז'‬ ‫בכלל‪ .‬ולכן עיכב הקב״ה את מצות הסוכה עד אחר ימי‬ ‫מסוררים' (פיוט 'וכל מאמינים') ומסתיר מהם את השגחתו‬ ‫טפחים (סוכה טז‪ ,):‬וז' פעמים ז' הוא בגי' מ״ט כמספר‬ ‫התשובה‪ ,‬כדי ללמדינו לאחוז במדת ימי הנערות בכל‬ ‫הגלויה‪ ,‬כדי שלא לראות את העבירות שהם עושים‪.‬‬ ‫'חולה'‪ ,‬כי הסוכה מרפאת את חולאת הקנאה‪ .‬ובפיוטים‬ ‫מצב‪ ,‬ולהתחדש כנשר נעורינו כבריה חדשה‪.‬‬ ‫אבל על יראי ה' נאמר ״עיני ה' אל צדיקים״‪ ,‬להשגיח‬ ‫נזכר 'בל תהי מצות סוכה בעיניך קלה‪ ,‬כי כנגד כל‬ ‫ויש לרמז בענין ״תתחדש כנשר נעוריכי״‪ ,‬שזה עצמו‬ ‫עליהם בעינא פקיחא‪ .‬ולכן אחר שנטהרנו מעוונותינו‬ ‫מצות דת חוקותיה שקולה' (שחרית ליום ב'‪ ,‬וליום א' שחל‬ ‫מורה על הזקן המתחדש כמו נער‪ .‬כי הנשר הוא מלך‬ ‫ביום הכיפורים‪ ,‬יכולים אנו להגיע לבחי' ה'סוכה' שהיא‬ ‫בשב״ק)‪ ,‬הרי שענין הסוכה הוא כלל ענין המצוות‪.‬‬ ‫העופות (חגיגה יג‪ ,):‬הרומזים על מלאכי השרת (ב״ר א‪,‬‬ ‫מלשון הסתכלות כענין 'סֹוכה' ברוח הקודש (רש״י בראשית‬ ‫[ובמקו״א רמזנו בזה‪ ,‬כי 'סוכה' עם 'מצוה' הוא בגי'‬ ‫ג)‪ .‬וראש המלאכים השייכים לעולם הזה‪ ,‬הוא מלאך‬ ‫יא‪ ,‬כט; הרה״ק מקאריץ זי״ע)‪ ,‬כאשר הקב״ה יכול לגלות עלינו‬ ‫רל״ב‪ ,‬כמספר שם הוי״ה בד' מילואיו (ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן)]‪.‬‬ ‫מט״ט המכונה 'שר העולם' (יבמות טז‪ ;:‬פע״ח שער הזמירות‬ ‫את השגחתו הגלויה‪.‬‬ ‫והנה בענין תיבת 'מצוה' איתא בזוה״ק (תיקו״ז עג‪ ).‬שיש‬ ‫פ״ד)‪ .‬ושירתו היא ״נער הייתי גם זקנתי״ וגו' (תהלים‬ ‫בה אותיות ו'ה'‪ ,‬וצריכים להחליף אותיות מ'צ' בא״ת‬ ‫ויש לרמז על כך במצות נטילת לולב שנצטוינו עליו‬ ‫לז‪ ,‬כה; יבמות שם)‪ ,‬הרומז על כך שנשאר בבחי' 'נער' גם‬ ‫בחג הסוכות‪ ,‬כי 'לולב' מתחלק לשני חלקים‪ ,‬ל״ו ול״ב‪.‬‬ ‫ב״ש לאותיות י'ה'‪ ,‬ועל ידי זה נמצא שם 'הוי״ה' שלם‪.‬‬ ‫כאשר הגיע לימי הזקנה‪ .‬ולכן הזכיר הפסוק ״תתחדש‬ ‫ועל דרך זה נחליף בתיבת 'סוכה' רק את האותיות ס'כ'‬ ‫ל״ו הוא בגי' י' כ״ו דהיינו י' פעמים כ״ו העולה בגי' ב'‬ ‫כנשר״‪ ,‬כי ההתחדשות בכל עת מרומזת במלך העופות‬ ‫פעמים 'עין'‪ ,‬ואילו ל״ב הוא בגי' י' כ״ב דהיינו י' פעמים‬ ‫לאותיות ח'ל'‪ ,‬ונמצא כי תיבת 'סוכה' עצמה תתחלף‬ ‫המורה על שר העולם‪ .‬וזהו ענין התשובה המביאה‬ ‫לאותיות 'חולה'‪ .‬כי הסוכה מעוררת את הרפואה‪,‬‬ ‫כ״ב העולה בגי' 'טהור'‪ ,‬כי על ידי טהרת יום הכיפורים‬ ‫לידי התחדשות זו‪ ,‬אשר היא יסוד חזק בכל מהותו‬ ‫זוכים להשגחה מבחי' עיני ה' כנ״ל [ומה שההשגחה‬ ‫במדתו של אהרן המכוונת אל 'בורא רפואות'‪.‬‬ ‫של העולם‪ ,‬ולכן קדמה בריאתה לבריאת העולם (פסחים‬ ‫נרמזת בעשרה פעמים כ״ו‪ ,‬היינו מפני היותה המשכה‬ ‫נד‪ .).‬כי רק על ידי זה שייך לברוא עולם‪ ,‬כאשר תהיה‬ ‫מהשפעת שם הוי״ה בקומה שלמה של י' פעמים‪.‬‬ ‫בו האפשרות לתקן את העבר ולהתחדש כימי הנעורים‪.‬‬ ‫ד‬ ‫והטהרה יש לה שייכות לקומה שלימה של כ״ב‪ ,‬כי‬ ‫והתחדשות זו מתגלית בימי חג הסוכות‪ ,‬כאשר כלל‬ ‫כ״ב האותיות הם בחי' ״אמרות ה' אמרות טהורות״‬ ‫קדושת הסוכה היא הארת קדושת‬ ‫ישראל מתחדשים בבחי' ״חסד נעוריך״ כמו בימי היותינו‬ ‫(תהלים יב‪ ,‬ז) ואכמ״ל]‪.‬‬ ‫ארץ ישראל בחוץ לארץ‬ ‫לעם בעת יציאת מצרים‪.‬‬ ‫ושורש תיבת 'לולב' שהוא כ״ו עם כ״ב כנ״ל‪ ,‬יוצא‬ ‫מצות סוכה‬ ‫למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל‬ ‫ממנו תיבת 'כוכב'‪ .‬והוא ענין הכוכבים הנראים בתוך‬ ‫בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם (ויקרא כג‪ ,‬מג)‪.‬‬ ‫הסוכה (עי' סוכה כב‪ ,).‬אשר גם הם רומזים על השגחת ה'‬ ‫בכמה ספה״ק מובא‪ ,‬שיש בסוכה קדושת ארץ ישראל‬ ‫[שהוא ענין הארת הכוכבים גם בתוקף חושך הלילה]‪.‬‬ ‫אפילו בחוץ לארץ‪ .‬ובזה יש לפרש את דברי הפסוקים‬ ‫וי' פעמים כ״ו עם י' פעמים כ״ב הנ״ל‪ ,‬הם בגי' ת״פ‪.‬‬ ‫בשעת יציאת מצרים ״ויהי בשלח פרעה את העם ולא‬ ‫ומנין זה מורה על בנין בית המקדש‪ ,‬שהרי בית המקדש‬ ‫ג‬ ‫הראשון נבנה ת״פ שנים אחר יציאת מצרים כמו שנאמר‬ ‫נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא‪ ,‬כי אמר‬ ‫אלקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה״‬ ‫בפסוק ״ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני‬ ‫השמחה בחג הסוכות על ידי‬ ‫ישראל מארץ מצרים וגו' ויבן הבית לה'״ (מ״א ו‪ ,‬א)‪ .‬וכך‬ ‫(שמות יג‪ ,‬יז)‪ .‬ונראים הדברים כי בעצם היה הרצון העליון‬ ‫העדר קנאת איש מרעהו‬ ‫להביא את בני ישראל מיד לארץ ישראל‪ ,‬אלא שלא היו‬ ‫גם ת״פ שנים אחר כך [ת״י שנות בנין ביהמ״ק הראשון‬ ‫תניא ״כי בסוכות הושבתי את בני ישראל״ (ויקרא כג‪ ,‬מג)‬ ‫(יומא ט‪ ,).‬ושבעים שנות גלות בבל (ירמיה כט‪ ,‬י)] נבנה‬ ‫מוכנים לעמוד בקשרי המלחמה וכו'‪ ,‬ולכן הסיבם אל‬ ‫ענני כבוד היו‪ ,‬דברי רבי אליעזר וכו' (סוכה יא‪):‬‬ ‫בית המקדש השני‪ ,‬כמו שנרמז בלשון הפסוק ״ויבן כמו‬ ‫דרך המדבר ים סוף‪ .‬אבל הרי 'דבר אלקינו יקום לעולם'‪,‬‬ ‫ובוודאי שבאיזה אופן נתקיים הרצון העליון כאשר היה‬ ‫מצות הסוכה היא זכר לענני הכבוד‪ ,‬אשר הם היו‬ ‫רמים מקדשו״ (תהלים עח‪ ,‬סט) דהיינו ב' פעמים 'רם' העולה‬ ‫לכתחלה‪ .‬וזהו ענין מה שבסמוך אחר כך מיד נזכרו‬ ‫בזכותו של אהרן הכהן (תענית ט‪ .).‬והנה בסדר רועי‬ ‫ת״פ‪ .‬ובנין הסוכה יש בו רמז הנ״ל על מספר ת״פ‪ ,‬כי‬ ‫ענני הכבוד‪ ,‬שנאמר ״וה' הולך לפניהם יומם בעמוד‬ ‫ישראל מכוון עניינו של אהרן הכהן אל מדת ההוד‪,‬‬ ‫היא בבחי' בנין בית המקדש‪.‬‬ ‫ענן וגו' לא ימיש עמוד הענן יומם״ וגו' (שם‪ ,‬כא‪-‬כב)‪.‬‬ ‫אשר הוא כנגד השבח 'בורא רפואות' שבסיום ברכת‬ ‫שהרי ענני הכבוד הם שורש קדושת הסוכה‪ ,‬ונמצא כי‬ ‫יוצר אור (פע״ח ק״ש א)‪.‬‬ ‫תיכף ומיד נכנסו בהארה פנימית מקדושת ארץ ישראל‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ויש לפרש טעם פשוט בשייכות הרפואה אל אהרן‬ ‫ויש לומר כי על דרך זה פועל הסדר של ימי חודש‬ ‫הכהן‪ ,‬כי כל מה שנתמנה לכהן גדול היה בזכותו מה‬ ‫חג הסוכות בבחי' התחדשות של בעלי תשובה‬ ‫תשרי‪ ,‬כי 'ראש השנה' הוא בגי' 'פלשתים' עה״כ‪ ,‬דהיינו‬ ‫שלא קינא בגדולתו של אחיו משה רבינו אלא אדרבה‬ ‫אשר הזמן הזה יש עדיין מקטרגים כענין מלחמת‬ ‫שמח עמו (שמות ד‪ ,‬יד; שמו״ר ג‪ ,‬יז)‪ .‬ומדה זאת נקראת‬ ‫הקשה הטור (או״ח תרכו) למה נקבע חג הסוכות לזכר‬ ‫הפלשתים‪ ,‬ולכן אי אפשר להגיע למחוז השלימות בבחי'‬ ‫'רפואה'‪ ,‬כי היא להיפך ממדת הקנאה הגרועה‪ ,‬אשר‬ ‫יציאת מצרים בימי חודש תשרי‪ ,‬ולא נצטוינו בו בימי‬ ‫ארץ ישראל תיכף ומיד‪ .‬אבל בכל זאת עושה הקב״ה‬ ‫נחשבת מחלה קשה ביותר‪ .‬וכן רואים בלשון הכתוב‬ ‫חג הפסח שהוא זמן יציאת מצרים‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬ ‫כאשר עשה ליוצאי מצרים‪ ,‬ומושיב אותנו בסוכות שהם‬ ‫״חיי בשרים לב מרפא ורקב עצמות קנאה״ (משלי יד‪ ,‬ל)‪,‬‬ ‫ויש לפרש בזה‪ ,‬כי ענין הסוכה היא זכר לענני הכבוד‬ ‫בחי' הארה מקדושת ארץ ישראל לחוץ לארץ‪ .‬ואחר כך‬ ‫הרי שהקנאה היא ההיפך מן הרפואה‪ ,‬והיא אכן ״רקב‬ ‫(סוכה יא‪ ,):‬אשר הם הקיפו את בני ישראל בעלותם‬ ‫ביום הושענא רבה שהוא יום מלחמת גוג ומגוג (ליקו״ת‬ ‫עצמות״ שהיא מחלה קשה ביותר‪ .‬ובאמת כל המדות‬ ‫מארץ מצרים‪ .‬ועל אותו הזמן אמר הכתוב ״כה אמר‬ ‫שמות)‪ ,‬עושים מלחמה עם הפלשתים ומבערים את כל‬ ‫הרעות יכולות להיות בגדר חולאות הנפש‪ ,‬אבל מדת‬ ‫ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי‬ ‫המקטרגים‪ ,‬ועל ידי זה יכולים אחר כך ביום שמיני‬ ‫הקנאה עולה על כולן בענין זה‪ .‬והיא אכן ְְמ ַַעֶוֶ ותת‬ ‫במדבר בארץ לא זרועה״ (ירמיה ב‪ ,‬ב)‪ ,‬הרי שיש בזה בחי'‬ ‫עצרת להוריד את הקדושה אל העולם הזה בשלימות‬ ‫לגמרי את מהלך המחשבה של האדם‪ ,‬עד שגורמת‬ ‫הנקראת ״חסד נעוריך״‪ ,‬כאשר הלכו כלל ישראל אחר‬ ‫בבחי' קדושת ארץ ישראל ממש‪.‬‬ ‫לו להתנהג באופן חולה וחסר כל שכל‪ .‬וכאשר ראה‬ ‫הקב״ה ונמשכו אחריו ״כגמול עלי אמו״‪ .‬והנה חודש‬ ‫ד‬ ‫נטילת לולב‬ ‫'תמורה' והתהפכות מענין לענין‪ ,‬כי הלולב בא לעומת‬ ‫ונמצינו למדים על גודל המתנה של מצות סוכה‪,‬‬ ‫כח התמורה ולהט החרב המתהפכת ומנצח אותם‪.‬‬ ‫אשר אפילו כאשר עדיין אין אנו ראויים ולא יכולים‬ ‫ויש לבאר בזה‪ ,‬כי 'להט החרב המתהפכת' הוא ענין‬ ‫לזכות לקדושת ארץ ישראל ממש‪ ,‬מכל מקום מאיר‬ ‫כל הבלבולים שהיצר הרע מעורר אצל האדם‪ ,‬וממלא‬ ‫לנו הקב״ה הארה מקדושתה‪ ,‬ומכניס אותנו אל סוכת‬ ‫את מוחו ודעתו בספיקות שונות‪ ,‬וזה מונע אותו‬ ‫ו‬ ‫שלומו בבחי' ״וימינו תחבקני״‪ ,‬בהארה היוצאת אל כל‬ ‫מלהידבק בהשי״ת‪ .‬ושורש כל הבלבולים הוא בהעדר‬ ‫המקומות הרחוקים ומביאה איתה את קדושת ארץ‬ ‫ההכרה באחדות ה'‪ ,‬וזה הוא כוחו של ה'אל זר' בליבו‬ ‫על ידי הלולב ומיניו עורכים מלחמה‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫של אדם‪ ,‬ועל ידי זה הוא מרחק אותו מן הקדושה‬ ‫של דעת בדרכי שלום‬ ‫ח״ו‪ .‬אבל בזה בא כוחו של הלולב‪ ,‬שהוא 'לו לב'‬ ‫ובנענועי אותם תשפיע שפע ברכות מדעת עליון לנוה‬ ‫בבחי' התמר שיש לו 'לב אחד' להקב״ה (סוכה מה‪ ,):‬ובו‬ ‫ה‬ ‫אפריון למכון בית אלקינו (יהי רצון קודם נטילת לולב)‪.‬‬ ‫מנענעים לכל הו' קצוות‪ ,‬ומוליכים ומביאים את הכל‬ ‫אל החזה כנגד הלב‪ ,‬שהוא שורש האחדות שיש בכל‬ ‫הסוכה מכונה בכמה מקומות בשם 'סוכת שלום'‪ ,‬כמו‬ ‫הזהירות במצות סוכה כטעם הוי‬ ‫שאומרים 'ופרוס עלינו סוכת שלומך' (תפלת מעריב) ועוד‪.‬‬ ‫זהיר במצוה קלה כבחמורה‬ ‫המידות‪ .‬כי אכן בענין ההשגות אשר במח יכול היצר‬ ‫ובפשטות יש לעיין איך זה מתאים עם הסוכה של חג‬ ‫הרע לנסות לבלבל את האדם ולהרחיקו מדרך עץ‬ ‫וכל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם‪ ,‬אינו מקבל עליו‬ ‫הסוכות‪ ,‬אשר בו נוטלים את ארבעת המינים המכונים‬ ‫החיים‪ ,‬אבל על ידי הלב מעוררים את נקודת הדבקות‬ ‫שכר ואינו אלא הדיוטות (או״ח תרל״ט סעיף ז בהג״ה)‪.‬‬ ‫'מאני קרבא' בזוה״ק (תיקו״ז כט‪ ,).‬ולכאורה הרי זה סתירה‬ ‫באחדות ה'‪ ,‬וזה מבטל את כל הבלבולים‪ .‬ולכן הלולב‬ ‫גמורה לענין ה'שלום'‪.‬‬ ‫כלל אמרו חכמים (ירושלמי ברכות פ״ב ה״ט) כל מי שהוא‬ ‫דומה לעמוד השדרה (ויק״ר ל‪ ,‬יד)‪ ,‬שהוא דרך ההתקשרות‬ ‫ועוָׂשּה‪ ,‬נקרא הדיוט‪ .‬ויש לפרש את גדר‬ ‫ָ‬ ‫פטור ִִמ ָָד ָָבר‬ ‫בין המח והלב‪ ,‬כי הלולב מעורר את המח להתקשר עם‬ ‫אבל התשובה היא‪ ,‬כי המלחמה שאנו עושים בחג‬ ‫הסוכות באמצעות ארבעת המינים‪ ,‬איננה מלחמה‬ ‫הדבר ע״פ מה שהזכירו זאת הפוסקים לגבי מצות‬ ‫נקודת האחדות אשר בלב‪ .‬וזהו ענין אגידת הלולב דוקא‪,‬‬ ‫סוכה‪ .‬כי הנה המצטער בזמן הגשמים שהוא פטור מן‬ ‫ואוגדים אותו בעצמו וגם עם ההדסים והערבות‪ ,‬כי‬ ‫הנעשית ב'כח'‪ ,‬אלא כל כולה נפעלת ב'דעת'‪ .‬כי אנו‬ ‫מעוררים השפעה של 'דעת' אמת על כל העולם‪ ,‬וזה‬ ‫הסוכה‪ ,‬אמרו עליו חז״ל (סוכה כח‪ ):‬שהוא כעבד שבא‬ ‫הלולב יש בו שורש האחדות בין כל הנפרדים‪ ,‬בגילוי‬ ‫למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו‪ ,‬והיינו אשר‬ ‫'לב אחד לאבינו שבשמים'‪.‬‬ ‫גורם שכולם יתבטלו אל הקב״ה‪ ,‬ובזה נלחמים עם‬ ‫כל הקלי' והסט״א המנסים להסתיר אמת זו‪ .‬ומלחמה‬ ‫מן השמים מראים אל האדם המצטער בסוכה שאין‬ ‫אושפיזין עילאין‬ ‫כזאת נקראת מלחמה של 'שלום'‪ ,‬כי אין עומדים לעומת‬ ‫רוצים בישיבתו שם‪ .‬וא״כ כאשר הוא נשאר בסוכה בכל‬ ‫המתנגדים ומתגברים עליהם‪ ,‬אלא מאירים את האמת‬ ‫זאת‪ ,‬הרי הוא יושב במקום שאין הוא ראוי להימצא שם‪,‬‬ ‫של הקדושה‪ ,‬והסט״א מתבטלת בעצמה אל האמת בלי‬ ‫אחר שהורו לו מן השמים כי אין הוא ראוי אל הסוכה‪,‬‬ ‫שום התנגדות‪.‬‬ ‫ולכן הוא נקרא הדיוט‪ .‬וא״כ הרי כי זה הוא גדר כל‬ ‫ואת זו המלחמה אנו עושים עם הלולב‪ ,‬כי הלולב‬ ‫מי שנקרא הדיוט‪ ,‬שהוא מי שנמצא במקום אשר הוא‬ ‫ח‬ ‫אינו ראוי להימצא בו‪.‬‬ ‫מכוון כנגד מדת 'יסוד' (זוה״ק ח״ג רנו‪ ).‬והוא עולה עד‬ ‫שבעת הרועים מרומזים בשמוה״ק של הסוכה‬ ‫בחי' 'דעת' עליון וממשיך משם (פע״ח שער הלולב פ״א)‪ .‬כי‬ ‫והנה אמרו חז״ל (ברכות ז‪ ).‬תניא אמר רבי ישמעאל בן‬ ‫אכן זו היא צורת מלחמה בצד הקדושה‪ ,‬הנעשית על‬ ‫אלישע פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים‬ ‫יש לרמז בתיבת 'סוכה' על כל שבעת הרועים הבאים‬ ‫ידי בחינות 'דעת' ו'יסוד' ביחד [השפעת הדעת המתגלה‬ ‫וראיתי אכתריא״ל י״ה ה' צבאו״ת שהוא יושב על כסא רם‬ ‫אל תוכה‪ .‬כי הנה 'סוכה' הוא בגי' 'הוי״ה אדנ״י'‪ ,‬ואצל‬ ‫בפועל על ידי היסוד]‪ .‬כמו שמצינו במלחמת עמלק‬ ‫ונשא ואמר לי ישמעאל בני ברכני וכו' ונענע לי בראשו‪.‬‬ ‫כל ז' הרועים מצינו רמזים לשמות הק' האלו‪.‬‬ ‫שהיא המלחמה היסודית עם ״ראשית גויים עמלק״‬ ‫וקא משמע לן שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך‪ .‬והיינו‬ ‫'אברהם יצחק יעקב' ביחד הם בגי' ז' פעמים 'הוי״ה‬ ‫(במדבר כד‪ ,‬כ)‪ ,‬שהיו שם משה רבינו ויהושע בן נון אשר‬ ‫אשר הכה״ג בקוה״ק היה נקרא בתואר 'הדיוט'‪ ,‬ואכן‬ ‫אדנ״י' עה״כ‪ ,‬כנגד ז' ימי חג הסוכות‪ .‬והסדר הוא כך‪,‬‬ ‫נלחמו ביחד (שמות יז‪ ,‬ט)‪ .‬ומשה הוא בחי' 'דעת'‪ ,‬כאשר‬ ‫היה לובש באותה שעה ארבעה בגדי לבן ככהן הדיוט‪,‬‬ ‫'אברהם' הוא בגי' ב' פעמים 'הוי״ה' וג' פעמים 'אדנ״י'‪,‬‬ ‫הוא משפיע 'דעת' המביא לכך שיתקרבו כולם לה'‪.‬‬ ‫ומ״מ קיבל הקב״ה את ברכתו ולא היתה קלה בעיניו‪.‬‬ ‫'יצחק' הוא בגי' ב' פעמים 'אדנ״י' וג' פעמים 'הוי״ה'‪,‬‬ ‫ויהושע בא מזרעו של יוסף הצדיק שהוא בחי' 'יסוד'‪,‬‬ ‫ולפי המבואר מובן הדבר למה היה נקרא 'הדיוט'‪ ,‬שהרי‬ ‫ו'יעקב' הוא בגי' ב' פעמים 'הוי״ה אדנ״י'‪ ,‬כמבואר בדברי‬ ‫וביחד התעסקו במלחמה כנגד עמלק‪.‬‬ ‫הכה״ג היה נכנס למקום אש להבת שלהבת‪ ,‬אשר הוא‬ ‫האריה״ק (שעה״פ פרשת לך לך)‪ ,‬נמצא בסך הכל ז' פעמים‬ ‫ועל זה אמר הפסוק ״כי תקרב אל עיר להלחם עליה‪,‬‬ ‫מקום השראת השכינה בעוה״ז‪ ,‬והוא מקום אשר אפי'‬ ‫'הוי״ה אדנ״י'‪.‬‬ ‫וקראת אליה לשלום״ (דברים כ‪ ,‬י)‪ ,‬ולכאורה אין מובן‬ ‫מלאכים ושרפים אינם יכולים להימצא שם‪ .‬ובכן היה‬ ‫ואילו 'משה אהרן יוסף דויד' הם בגי' תשפ״א‪ ,‬שהוא גם‬ ‫כל כך‪ ,‬כי אם באים אל עיר כדי להילחם עליה‪ ,‬למה‬ ‫הכה״ג נכנס לשם בשפלות וענוה עצומה ובהרגשת לב‬ ‫רומז על השמוה״ק 'הוי״ה אדנ״י'‪ .‬כי מנין זה הוא בגי'‬ ‫צריכים לקרוא אליה לשלום בכלל‪ .‬אבל הענין הוא מפני‬ ‫נשבר עד מאד‪ ,‬כי מי הוא ומה חייו להיות במקום קדוש‬ ‫ב' פעמים 'שמים' עה״כ‪ ,‬ויש לומר כי 'שמים' אחד הוא‬ ‫שצריכים לעשות מלחמה של שלום‪ ,‬ולא מלחמה באופן‬ ‫זה [וכל חיזוקו היה מה שכתוב (ויקרא טז‪ ,‬ג) בזאת יבא‬ ‫ט״ו פעמים 'הוי״ה' העולה בגי' 'שמים'‪ ,‬וה'שמים' השני‬ ‫של כח‪ .‬ומלחמות הנעשים בכח הזרוע באים יחד עם‬ ‫אהרן אל הקודש‪ ,‬וכמו שפי' בזוה״ק (ח״ב נז‪ ).‬דהיינו עם‬ ‫הוא ו' פעמים 'אדנ״י' העולה ג״כ בגי' 'שמים'‪.‬‬ ‫השחתות וכדו'‪ ,‬אבל במלחמת הקדושה הזהיר הכתוב‬ ‫מדת המלכות הנקראת 'זאת'‪ .‬וביארנו את הענין בזה‪,‬‬ ‫״לא תשחית את עצה״ וגו' (דברים כ‪ ,‬יט)‪ .‬וממשיך ואומר‬ ‫דהיינו שהיה הכהן נכנס בשם כלליות כנסת ישראל‪ ,‬ורק‬ ‫ובאופן זה נמצא כי בחשבון כל ז' הרועים ביחד‪ ,‬יש‬ ‫״כי האדם עץ השדה״ (שם)‪ ,‬ויש לרמז בזה 'כי האדם'‬ ‫לנו כ״ב פעמים 'הוי״ה'‪ ,‬וי״ג פעמים 'אדנ״י'‪ .‬ויש לרמז‬ ‫בכח זה היה יכול להיכנס למקום קדוש זה]‪ .‬וא״כ היה‬ ‫בגי' 'יסוד'‪ ,‬ו'עץ השדה' הוא בגי' 'דעת'‪ .‬ובא הפסוק‬ ‫הכהן גדול מרגיש בהיותו בקודש הקדשים כי הוא ממש‬ ‫על כך במה שנקרא חג הסוכות בלשון חז״ל 'ראשון‬ ‫לרמז לעשות מלחמה על ידי 'דעת' ו'יסוד'‪ ,‬להמשיך‬ ‫לחשבון עוונות' (תנחומא אמור כב)‪ ,‬כי 'כ״ב הוי״ה י״ג אדנ״י'‬ ‫'הדיוט' הנמצא במקום שאין הוא ראוי בכלל להיות שם‪.‬‬ ‫השפעת ה'יסוד' מבחי' 'דעת' של הקב״ה לכל העולם‪.‬‬ ‫הוא בגי' 'עון'‪.‬‬ ‫ואז לא יעשו עוד מלחמה באמצעות השחתות‪ ,‬אלא‬ ‫אכן הרי קיבל הקב״ה את ברכתו של הכהן גדול‪,‬‬ ‫ויש לרמז על כל זה בפסוקי ההלל‪ ,‬שאומרים בו‬ ‫תהיה המלחמה של שלום‪.‬‬ ‫וכמו שאמרו חז״ל כי אין ברכת הדיוט דבר קל בעיני‬ ‫״המשפילי לראות בשמים ובארץ‪ ,‬מקימי מעפר דל‬ ‫ה'‪ .‬וי״ל דהיינו אשר הקב״ה שוקל את הקלות כחמורות‪,‬‬ ‫מאשפות ירים אביון״ (תהלים קיג‪ ,‬ו‪-‬ז)‪ ,‬אשר 'לראות' עה״כ‬ ‫ולכן אע״פ שהיתה ברכה זו צריכה להיות דבר קל‪ ,‬מ״מ‬ ‫הוא בגי' 'אברהם יצחק יעקב'‪ ,‬ואילו ַ'ַא ְְׁשֹּפֹת' הוא בגי'‬ ‫ז‬ ‫אין היא קלה מפני שהיא שקולה כחמורה‪ .‬וע״ד שאמרו‬ ‫'משה אהרן יוסף דויד'‪.‬‬ ‫חז״ל אל כל ישראל‪ ,‬הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה‬ ‫הלולב מעורר את האחדות בין כל המידות‬ ‫(אבות פ״ב מ״א)‪ .‬כך גם נוהג הקב״ה‪ ,‬והוא שוקל את‬ ‫עוד יש לרמז בשמותיהם על השמוה״ק 'הוי״ה אדנ״י'‬ ‫אמרו חז״ל (סוכה לז‪ ):‬כי הלולב הוא הגבוה במינו‪ ,‬ולכן‬ ‫ברכת ההדיוט שהיא דבר קל‪ ,‬ומחשיבה כמו דבר ָָחמּור‪.‬‬ ‫העולים 'סוכה' כנ״ל‪ ,‬כי שם הוי״ה במילואו הוא בגי'‬ ‫'חן' [כאשר מחלקים את ד' מילואי שם הוי״ה (ע״ב‬ ‫מברכים בלשון 'על נטילת לולב'‪ .‬ועם הלולב מנענעים‬ ‫ובזה יש ליתן טעם למה שנהגו רבוה״ק זי״ע להישאר‬ ‫ס״ג מ״ה ב״ן) לד' חלקים שוים‪ ,‬ומוציאים מהם צירוף‬ ‫לכל הצדדים‪ ,‬וממשיכים מן הצדדים אל הלב‪.‬‬ ‫בסוכה גם כאשר ירדו גשמים והיו פטורים ממנה‪,‬‬ ‫אחד הכולל את כולם (יו״ד מע״ב‪ ,‬ה״י מס״ג‪ ,‬וא״ו ממ״ה‪ ,‬ה״ה‬ ‫הענין הוא כמו שנזכר לעיל‪ ,‬כי בחג הסוכות אחר‬ ‫ולכאו' הרי מי שעושה כך נקרא הדיוט כנ״ל‪ .‬אכן יש‬ ‫מב״ן)]‪ ,‬ואילו שם 'אדנ״י' במילואו (אל״ף דל״ת נו״ן יו״ד) הוא‬ ‫כפרת החטאים הרי אנו בבחי' אדם הראשון החוזר‬ ‫לומר כי למדו זאת ממה שהיה הקב״ה מקבל ביוה״כ‬ ‫בגי' תרע״א‪ .‬ומילוייהם בלבד בלי השם עצמו (ו״ד י' א״ו‬ ‫אל הגן עדן שנתגרש ממנו‪ .‬והנה שם נאמר ״וישכן‬ ‫את ברכת הכה״ג‪ ,‬והרי שהיה הקב״ה שוקל את הדבר‬ ‫ה' ‪ -‬ל״ב‪ ,‬ל״ף ל״ת ו״ן ו״ד ‪ -‬תר״ו) עולים בגי' 'אברהם יצחק‬ ‫מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת‬ ‫הקל של ברכת ההדיוט כמו דבר חמור‪ .‬כמו כן למדו‬ ‫יעקב'‪ .‬והנה 'ח״ן' עם 'תרע״א' הוא בגי' 'קר״ע שט״ן'‪,‬‬ ‫לשמור את דרך עץ החיים״ (בראשית ג‪ ,‬כד)‪ ,‬ובכן יש‬ ‫הצדיקים מזה‪ ,‬כי גם אצל המצוה קלה וסוכה שמה (ע״ז‬ ‫ועי' בדברי האריה״ק (שעה״כ ר״ה ט) שכתב להוסיף על‬ ‫לומר כי לעומת 'להט החרב המתהפכת' המונעת‬ ‫ג‪ ,).‬אשר יש מפרשים אשר היא 'קלה' לפי שהמצטער‬ ‫מנין 'קר״ע שט״ן' עוד ב' פעמים שם הוי״ה‪ ,‬עיי״ש‪ ,‬והנה‬ ‫מלהגיע אל עץ החיים‪ ,‬יש לנו בחג הסוכות לולב‬ ‫פטור ממנה‪ ,‬ולא עוד אלא שמי שממשיך לשבת בה‬ ‫'קר״ע שט״ן' עם ב' פעמים 'הוי״ה' הוא בגי' 'משה אהרן‬ ‫ומיניו שהם 'מאני קרבא' (תיקו״ז כט‪ ).‬כמו החרב‪ ,‬ובהם‬ ‫אף נקרא 'הדיוט'‪ .‬מ״מ היו נזהרים במצוה קלה זו‬ ‫יוסף דויד'‪ .‬ונמצא כי בשמוה״ק 'הוי״ה אדנ״י' בעצמם‬ ‫אנו חוזרים ונכנסים אל עץ החיים‪ ,‬ולכן 'לולב' הוא‬ ‫כבחמורה‪ ,‬כאילו אין פטורים ממנה‪ ,‬ולא התפעלו ממה‬ ‫במילואם‪ ,‬רמוזים כל שבעת הרועים הבאים אל ה'סוכה'‪.‬‬ ‫בגי' 'חיים'‪ .‬והלולב הוא כפות תמרים‪ ,‬שהוא מלשון‬ ‫שנקראים הדיוט בזה‪.‬‬ ‫ה‬ ‫יו״ט שחל בשבת‬ ‫בנין מפואר מעולם‪ .‬מאי היא‪ ,‬אמר אביי ואיתימא רב‬ ‫להיזהר בהם ביותר שלא יעבירום ברשות הרבים‪ .‬שהרי‬ ‫חסדא‪ ,‬זה בנין הורדוס‪ .‬במאי בניה‪ ,‬וכו'‪ ,‬באבני שישא‬ ‫בין ארבעת מיני הלולב‪ ,‬עומדת ה'ערבה' שהיא בבחי'‬ ‫כוחלא ומרמרא‪ .‬אפיק שפה ועייל שפה‪ ,‬כי היכי דלקבל‬ ‫זו‪ .‬ועל השופר נאמר ״והעברת שופר תרועה״ (ויקרא כה‪,‬‬ ‫סידא‪ .‬סבר למשעיין בדהבא‪ ,‬אמרו ליה רבנן שבקיה‪ ,‬דהכי‬ ‫ט)‪ ,‬בבחי' 'עבר'‪ .‬ובמגילה נאמר ״ויעבר מרדכי״ (אסתר‬ ‫שפיר טפי‪ ,‬דמיתחזי כאדותא דימא (סוכה נא‪.):‬‬ ‫ד‪ ,‬יז)‪ ,‬שהוא בחי' הארת יסוד אבא המאיר בו אשר הוא‬ ‫ט‬ ‫יש להבין מה שייכות יש בין שמחת בית השואבה‬ ‫בחי' ״מור עובר״ (שה״ש ה‪ ,‬יג; שעה״כ פורים)‪.‬‬ ‫לבין בנין ירושלים ובית המקדש‪ ,‬אשר נכללו ביחד‬ ‫ונוסיף עוד‪ ,‬כי ג' פעמים 'עבר' הוא בגי' 'עת רצון'‪,‬‬ ‫החשש המיוחד אצל לולב שופר ומגילה‬ ‫בברייתא זו‪ .‬עוד יש להבין מה שנזכר בהמשך דברי‬ ‫כי שלימות קדושת השבת היא בחי' 'עת רצון'‪ ,‬שהרי‬ ‫שמא יעבירום ברשות הרבים‬ ‫הגמ' על בנין הורדוס‪ ,‬שאמרו לו חכמים להשאירו בלי‬ ‫תכלית השבת הוא בשעת רעווא דרעווין שהוא זמן עת‬ ‫חז״ל קבעו כי מצות נטילת לולב אינה דוחה את השבת‬ ‫ציפוי זהב כדי שייראה כמו גלי הים‪ ,‬מה ענין יש לבית‬ ‫רצון‪ .‬ולכן נזהרו בג' מצוות אלו מענין 'שמא יעבירנו'‬ ‫(סוכה מב‪ ,):‬ובטעם הדבר אמר רבה שם 'גזרה שמא יטלנו‬ ‫המקדש להיראות כך‪.‬‬ ‫בבחי' 'עבר'‪ ,‬כדי שלא לפגום ח״ו בקדושת שבת שהיא‬ ‫בידו‪ ,‬וילך אצל בקי ללמוד‪ ,‬ויעבירנו ארבע אמות‬ ‫ונקדים את דברי הזוה״ק (ח״א סט‪ ):‬על הפסוק ״אתה‬ ‫בחי' 'עת רצון'‪.‬‬ ‫ברשות הרבים'‪ .‬ומסיימת הגמ' 'והיינו טעמא דשופר‪,‬‬ ‫שמחת בית השואבה‬ ‫מושל בגאות הים‪ ,‬בשוא גליו אתה תשבחם״ (תהלים‬ ‫והיינו טעמא דמגילה'‪ ,‬שגם אותם דחו חז״ל מלקיים‬ ‫פט‪ ,‬י)‪ ,‬אשר הפירוש הפשוט בתיבת ״תשבחם״ הוא‬ ‫בשבת [ובספה״ק בני יששכר (שבתות ט‪ ,‬א)‪ ,‬רמז ג' מצוות‬ ‫לשון של השפלה‪ ,‬אבל הזוה״ק דורש 'דבר אחר‬ ‫אלו בלשון הפסוק ״ויבוא יעקב שלם עיר שכם וכו'‪,‬‬ ‫תשבחם ממש‪ ,‬שבחא הוא לון‪ ,‬בגין דסלקין בתיאובתא‬ ‫ויחן את פני העיר״ (בראשית לג‪ ,‬יח)‪ ,‬שפירשו בו חז״ל כי‬ ‫למחמי'‪ ,‬עיי״ש‪ .‬והיינו אשר הקב״ה משבח את גלי הים‬ ‫יעקב אבינו קבע אז תחומי שבת (ב״ר יא‪ ,‬ז)‪ .‬והנה 'שלם'‬ ‫המתרוממים כלפי מעלה‪ ,‬מחמת השתוקקותם להתעלות‬ ‫י‬ ‫נוט' ש'ופר ל'ולב מ'גילה‪ ,‬אשר במצוות אלו חששו חז״ל‬ ‫אל העליונים‪ .‬וטעם הדבר הוא‪ ,‬מפני תשוקת המים‬ ‫שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים]‪.‬‬ ‫התחתונים מאז שנפרדו‪ ,‬להתקרב ולהתעלות אל פני ה'‬ ‫שמחת בית השואבה בתיקון‬ ‫ומה שחששו במצוות אלו דווקא שמא יטלנו בידו‬ ‫'אנן בעינן למהוי קדם מלכא' (תיקו״ז פ‪ .).‬והזוה״ק מדגיש‪,‬‬ ‫והעלאת כל ניצוצי הקדושה‬ ‫כדי ללכת אצל בקי ללמוד‪ ,‬היינו מכיון שהם צריכים‬ ‫ששבחם הוא בכך שהם מתעלים ומתרוממים תמיד‪,‬‬ ‫תנו רבנן יש מהן אומרים 'אשרי ילדותינו שלא ביישה‬ ‫איזו בקיאות מיוחדת‪ .‬כי הלולב ומיניו הם כדי 'להמשיך‬ ‫אפילו שאינם יכולים להשיג את מבוקשם‪ ,‬והם חוזרים‬ ‫את זקנותינו'‪ ,‬אלו חסידים ואנשי מעשה‪ .‬ויש מהן אומרים‬ ‫מדעת עליון לנוה אפריון' (יהי רצון לפני נטילת לולב)‪ ,‬ובוודאי‬ ‫ונופלים להיות מים תחתונים כאשר נצטוו‪.‬‬ ‫'אשרי זקנותינו שכפרה את ילדותינו'‪ ,‬אלו בעלי תשובה‪.‬‬ ‫צריכים להיות בעל דעת גדולה כדי להשיג את המשכת‬ ‫ולפי זה יש לומר‪ ,‬כי כאשר עמדו באמצע ימי בית‬ ‫אלו ואלו אומרים‪' ,‬אשרי מי שלא חטא‪ ,‬ומי שחטא ישוב‬ ‫הדעת בבחי' זו‪ .‬וכך גם על השופר נאמר ״אשרי העם‬ ‫המקדש השני‪ ,‬והורדוס העבד האדומי בנה מחדש את‬ ‫וימחול לו' (סוכה נג‪.).‬‬ ‫יודעי תרועה״ (תהלים פט‪ ,‬טז)‪ ,‬ואיתא בזוה״ק (ח״ג יח‪' :).‬אמר‬ ‫בית ה'‪ ,‬הבינו החכמים כי זה כבר יהיה הבית האחרון‬ ‫רבי אלעזר‪ ,‬חמינא לאבא דלא מקבל תקיעתא דבר נש‬ ‫יש להתבונן מה נשתנה ענין שמחת בית השואבה‪,‬‬ ‫לפני הגלות הארוכה‪ .‬ולכן רצו להדגיש את מעלת‬ ‫דלאו איהו חכים למתקע ברזא דתקיעה'‪ ,‬הרי שצריכים‬ ‫שעשו בו עסק גדול כל כך מן התשובה‪ ,‬והיו בעלי‬ ‫ההשתוקקות‪ ,‬כאשר יבקשו כלל ישראל במשך כל ימי‬ ‫להיות בקי היודע ברזא דתקיעה‪ .‬וכן בענין קריאת‬ ‫התשובה מכריזים במיוחד 'אשרי זקנותינו שכפרה על‬ ‫הגלות להתקרב אל ה' בביתו נאוה קודש‪ ,‬ולא יוכלו‬ ‫המגילה יש לפרש על פי מעשה שהיה אצל הרה״ק רבי‬ ‫ילדותינו'‪ ,‬וגם החסידים ואנשי המעשה הצטרפו אליהם‬ ‫להשיג את מבוקשם עד הגאולה‪ .‬אבל על ידי שיזכרו‬ ‫ברוך מוויזניץ זי״ע בצעירותו‪ ,‬כאשר פעם אחת לא חש‬ ‫להכריז 'ומי שחטא ישוב וימחול לו'‪.‬‬ ‫את הלימוד היוצא מתנועת גלי הים‪ ,‬אשר הם נראו‬ ‫בטוב ביום הפורים ולא היה יכול לבא לבית הכנסת‬ ‫על בית המקדש בשנותיו האחרונות‪ ,‬הרי בזה יבינו‬ ‫ויש לומר בזה‪ ,‬כי שאיבת המים לשמחת בית‬ ‫לשמוע את קריאת המגילה של אביו הרה״ק בעל צמח‬ ‫את מעלת ההשתוקקות והרצונות והנסיונות להתעלות‬ ‫השואבה‪ ,‬היא ענין של השלמה לעבודת מנהג 'תשליך'‬ ‫צדיק זי״ע‪ ,‬ושלח אליו אביו איזה בעל קורא שיקרא‬ ‫ולהתקרב‪ ,‬אפילו כאשר אין מגיעים ואין משיגים‪ .‬וזה היה‬ ‫שנעשה בעשרת ימי תשובה‪ .‬ובשאיבת המים הללו‪,‬‬ ‫הרי אנו שואבים ומוציאים משם את מה שזרקנו בשעת‬ ‫לו את המגילה‪ .‬אבל רבי ברוך סירב בדבר‪ ,‬באמרו‬ ‫יסוד עניינו של בנין הורדוס‪ ,‬ולכן היה נחשב 'בנין‬ ‫שאין לו שום ענין לשמוע איזה סיפור מעשה שהיה בין‬ ‫מפואר'‪ ,‬מפני הלימוד החשוב היוצא ממנו לקראת ימי‬ ‫'תשליך'‪ .‬כי מבואר באריה״ק (שעה״כ ר״ה הקדמה) בענין‬ ‫פסוקי ״מי א״ל כמוך״ שאומרים בשעת תשליך‪ ,‬אשר‬ ‫מלך גוי שיכור ואשתו ועוד כמה גויים וכו'‪ ,‬אלא הוא‬ ‫הגלות הארוכים‪.‬‬ ‫רוצה לשמוע את ה'מגילה'‪ ,‬ואכן אחר הקריאה בביהמ״ד‬ ‫הם מכוונים אל י״ג המדות של רחמים‪ ,‬ועיקר הכוונה‬ ‫ולפי האמור מבואר היטב שייכות בנין הורדוס לשמחת‬ ‫הגיע אביו הק' לקרוא עבורו את ה'מגילה'‪ .‬הרי שגם‬ ‫היא בתיבות ״ותשליך במצולות ים כל חטאתם״‪ ,‬אשר‬ ‫בית השואבה‪ ,‬כי שמחה זו מקושרת להתקרבותם של‬ ‫את המגילה צריכים לדעת איך לקרוא‪ ,‬והיא בחי' הדעת‬ ‫הוא מכוון כנגד מדת ״לאלפים״‪ .‬ומבואר שם עוד‪ ,‬כי‬ ‫המים התחתונים‪ ,‬המתעלים בשאיבתם להתקרב לפני ה'‪.‬‬ ‫הנצרכת למחיית עמלק ואכמ״ל‪.‬‬ ‫באמירת פסוק זה משליכים למצולות ים את כוחות‬ ‫והתקרבות זו באה מכח תנועתם התמידית והשתוקקותם‬ ‫החיצונים הנאחזים להתגבר על הקדושה ח״ו‪ .‬אבל‬ ‫ועל דרך הרמז יש להוסיף‪ ,‬כי איתא בספה״ק ליקוטי‬ ‫שלא פסקה אף פעם‪ ,‬לנסות ולהשתדל להתקרב על אף‬ ‫אחר כך צריכים לתקנם‪ ,‬ולהעלות מתוכם את ניצוצי‬ ‫מוהר״ן (קמא תורה ו)‪ ,‬שהאדם צריך להיות 'בקי' בבחי'‬ ‫הריחוק‪ ,‬ולא להרפות מן ההשתדלות למרות כל מה‬ ‫הקדושה הטמונים בהם‪ ,‬וזה בא על ידי תיקון ״ונקה״‪,‬‬ ‫״רצוא״ ו'בקי' בבחי' ״שוב״‪ .‬והיינו על פי הפסוק‬ ‫שעובר עליהם‪ ,‬אלא תמיד להישאר בכיסופין להיכנס‬ ‫עיי״ש‪.‬‬ ‫״והחיות רצוא ושוב״ שענין החיים נמשך בדרך רצוא‬ ‫לחצרות ה'‪.‬‬ ‫ושוב‪ ,‬ולכן באה נשימת האדם ומסתלקת כל הזמן‪ .‬וזה‬ ‫שמיני עצרת‬ ‫ולפי זה יש לומר‪ ,‬כי אכן בימי ראש השנה ויום‬ ‫הכיפורים מתעסקים בעיקר בבחי' תיקון ״לאלפים״‪ ,‬ולכן‬ ‫נובע מן ההארה העליונה הפועלת על דרך אור ישר‬ ‫נהגו לקיים בהם את מנהג 'תשליך'‪ ,‬כאשר מרחיקים‬ ‫ואור חוזר‪ ,‬שהם מושרשים בשמוה״ק 'הוי״ה' שהוא בחי'‬ ‫את העוונות ומשליכים אותם למקום אשר לא יזכרו ולא‬ ‫אור ישר ו'אלקי״ם' שהוא בחי' אור חוזר‪ .‬ואלו השמוה״ק‬ ‫יפקדו ולא יעלו על לב לעולם‪ .‬אבל אחר כך בימי חג‬ ‫עולים בגי' 'בקי'‪ ,‬ומאחר ששניהם נכללים זה בזה‪ ,‬לכן‬ ‫הסוכות‪ ,‬הזמן כבר ראוי להעלות ולתקן גם את הניצוצין‬ ‫יש ענין של 'בקי' מצד הרצוא ו'בקי' מצד השוב‪.‬‬ ‫יב‬ ‫ולכן תמיד כאשר עוסקים בענין המשכת חיים‪ ,‬יש‬ ‫שנפלו בשביה אל אותן המקומות הרחוקים‪ ,‬בבחי'‬ ‫עיקר ענין שמיני עצרת הוא היחוד בעצמו‬ ‫תיקון ״ונקה״‪ .‬ולכן הולכים אל המים אשר בהם השליכו‬ ‫ענין של 'בקי' ברצוא ושוב‪ .‬ושלשת המצוות הנזכרות‬ ‫את כל החטאים‪ ,‬ושואבים את המים ומעלים אותם‪.‬‬ ‫לעיל‪ ,‬יש להם שייכות לענין המשכת החיים‪ .‬כי 'לולב'‬ ‫ביום השמיני עצרת תהיה לכם וגו' (במדבר כט‪ ,‬לה)‪.‬‬ ‫הוא בגי' 'חיים'‪ ,‬כמו שכתב האריה״ק (שעה״כ סוכות ה)‪.‬‬ ‫וזה הוא ענין העסק הגדול מן התשובה בשעת שמחה‬ ‫התרגום של 'עצרת' הוא 'כנישין' (תרגום אונקלוס) או‬ ‫זו‪ ,‬כי כעת מתגלה איך הכל בא לידי תיקון‪ ,‬וגם אותן‬ ‫ותקיעת שופר היא דוגמא לענין ״ויפח באפיו נשמת‬ ‫'כנישו' (זוה״ק ח״א סד‪ ,).‬שהוא לשון של אסיפה‪ .‬ובעצם‬ ‫הניצוצות אשר הושלכו למצולות ים‪ ,‬מגיעים עכשיו‬ ‫חיים״ (בראשית ב‪ ,‬ז)‪ ,‬ולכן נופחים בשופר ביום יצירת‬ ‫כל חג הסוכות נקרא ״חג האסיף״ (שמות לד‪ ,‬כב)‪ ,‬ויש‬ ‫לידי תיקונם‪ .‬וזה מביא לידי שמחה גדולה‪ ,‬כאשר אין‬ ‫האדם‪ ,‬ואכמ״ל‪ .‬וכמו כן מגילת אסתר אמרו עליה חז״ל‬ ‫לבאר מה הוא החילוק בין האסיפה של חג הסוכות לבין‬ ‫שום יאוש מכל נקודה וניצוץ טוב‪ .‬ולכן אמרו שכל אחד‬ ‫'קרייתא זו הלילא'‪ ,‬שהיא הודאה על היציאה ממות‬ ‫אסיפת שמיני עצרת‪.‬‬ ‫יכול לקיים 'ישוב וימחול לו'‪ ,‬כי 'ישוב' הוא בגי' א' יותר‬ ‫לחיים (מגילה יד‪ .).‬ומצד שייכות זו שיש למצוות אלו‬ ‫ויש לומר כי בחג הסוכות אשר גם שבעים שרי‬ ‫מ'יאוש' [וגם ראשי התיבות של מאמר בעלי התשובה‬ ‫עם ענין החיים‪ ,‬לכן חששו שמא ילך אצל 'בקי' ברצוא‬ ‫אומות העולם מקבלים את השפעתם‪ ,‬כל הענין של‬ ‫'ז'קנותינו ש'כפרה א'ת י'לדותינו' הוא א' יותר מ'יאוש']‪.‬‬ ‫ושוב ללמדו ארחות חיים‪.‬‬ ‫האסיפה הוא רק כדי לקבל את ההשפעות‪ ,‬וכך אפשר‬ ‫והחשש 'שמא יעבירנו ארבע אמות'‪ ,‬היינו כי ענין‬ ‫לפרש את האסיפה על קבלת והכנסת ההשפעות‪ .‬אבל‬ ‫'בקי' הוא השמוה״ק 'הוי״ה אלקי״ם' כנ״ל‪ ,‬והאחוריים של‬ ‫אותה השפעה נפסקת בסוף חג הסוכות‪ ,‬ומסתלקים כל‬ ‫יא‬ ‫שמוה״ק אלו (י' י״ה יה״ו הוי״ה ‪ -‬בגי' ע״ב‪ ,‬א' א״ל אל״ה אלה״י‬ ‫האומות עם השפעתם‪ .‬ואז אומר הקב״ה אל עם קרובו‬ ‫אלקי״ם ‪ -‬בגי' ר') הוא בגי' 'עבר'‪ .‬והיינו אשר חז״ל חששו‬ ‫'עכבו עמי עוד יום אחד' (רש״י ויקרא כג‪ ,‬לא)‪ ,‬כי כעת יש‬ ‫שמחת בית השואבה מכח ההשתוקקות‬ ‫שמא יוציא את אור ה'בקי' לבחי' האחוריים‪ ,‬ותהיה בו‬ ‫של המים התחתונים‬ ‫ענין חדש של שמיני עצרת‪ .‬ואז אין מבקשים בכלל‬ ‫ח״ו אחיזת החיצונים הנקראים 'רשות הרבים'‪ .‬כי באמת‬ ‫את ההשפעה מצד עצמה‪ ,‬אלא כל מי שרוצה להישאר‬ ‫תנו רבנן מי שלא ראה שמחת בית השואבה‪ ,‬לא ראה‬ ‫מצוות אלו יש להם ענין של ירידה למקום האחוריים‪ ,‬כי‬ ‫ולהתאסף אצל הקב״ה נשאר‪ ,‬וכל ההשפעה אינה אלא‬ ‫שמחה מימיו‪ .‬מי שלא ראה בית המקדש בבנינו‪ ,‬לא ראה‬ ‫בכולם מצינו לשון המורה על בחי' 'עבר' הנ״ל‪ ,‬ולכן יש‬ ‫ו‬ ‫דבר נוסף מלבד אהבת הקב״ה לכנסת ישראל ושמחתו‬ ‫אפילו הנידחות ביותר‪ .‬ודבר זה הוא כענין הגשם‬ ‫אמצעי צדדי ו'סעודה קטנה' (רש״י במדבר כט‪ ,‬לה) כדי‬ ‫בהם‪ .‬אבל כלל ישראל מביאים עמהם אל היחוד את‬ ‫היורד ממקום גבוה למקום נמוך‪ ,‬וכך הוא ענין התורה‬ ‫להתאסף באהבה וחיבה של הקב״ה וכנסת ישראל‪.‬‬ ‫התורה הק'‪ ,‬כאשר על ידי זה אנו רוצים לבטא את‬ ‫היורדת עד לאותן הנשמות שבמעמקי תהומות הארץ‬ ‫שמחת היחוד‪ .‬כי התורה הק' היא אמצעי נעלה ונשגב‬ ‫ומעלה אותן‪ .‬ולכן מברכים את הגשם ביום זה‪ ,‬להורות‬ ‫של דביקות בהקב״ה‪ ,‬באופן שאין זה חוצץ ודבר נוסף‬ ‫על תיקון כל נשמות ישראל באהבת ה' אל עם קרובו‪.‬‬ ‫יג‬ ‫על היחוד‪ ,‬אלא כלי של ביטוי וגילוי היחוד‪.‬‬ ‫בשמיני עצרת מאיר מבחי' היחוד דלעתיד לבא‬ ‫ואפשר לומר שהוא על דרך מה שאמר מהרח״ו אל‬ ‫טו‬ ‫רבו האריה״ק כאשר רצה ללמד רק אותו‪ ,‬ואמר לו‬ ‫ביום השמיני עצרת תהיה לכם וגו' (במדבר כט‪ ,‬לה)‪.‬‬ ‫שאין הוא רוצה להיות לבד מן החברים‪ ,‬ומה שיהיה‬ ‫מגודל קרבת היחוד יכולים לבקש גם בקשות שלא כהוגן‬ ‫הרה״ק מראזוואדוב זי״ע היה רגיל לומר כי חתן‬ ‫עמהם יהיה עמו (שעה״ג הקדמה לח)‪ .‬ועל דרך זה אומרים‬ ‫איתא בגמ' (תענית ד‪' ).‬אמר רבי ברכיה אף כנסת‬ ‫תלמיד חכם מכוין תחת החופה‪ ,‬אשר הח' של 'חופה'‬ ‫כלל ישראל‪ ,‬שאין אנו רוצים להיפרד מן התורה הק' שהיא‬ ‫ישראל שאלה שלא כהוגן והקדוש ברוך הוא השיבה‬ ‫הוא כנגד ח' האותיות של השמוה״ק 'הוי״ה אדנ״י'‪ ,‬ושאר‬ ‫כלי חמדתו של הקב״ה‪ ,‬וגם כאשר הוא רוצה להתייחד‬ ‫כהוגן‪ ,‬שנאמר ״ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון‬ ‫האותיות ו'פ'ה' הם בגי' 'הוי״ה אדנ״י'‪ ,‬עכדה״ק‪.‬‬ ‫עמנו לבדינו‪ ,‬אין אנו רואים את עצמינו לדבר נפרד מן‬ ‫מצאו ויבוא כגשם לנו״ (הושע ו‪ ,‬ג)‪ ,‬אמר לה הקדוש ברוך‬ ‫והנה אם נחשוב ח' פעמים ו'פ'ה' דהיינו 'הוי״ה אדנ״י'‪,‬‬ ‫התורה‪[ ,‬וגם היא ודאי איננה דבר נפרד מהקב״ה]‪ ,‬ולכן‬ ‫הוא‪ ,‬בתי את שואלת דבר שפעמים מתבקש ופעמים‬ ‫הרי זה בגי' תשכ״ח [כמספר 'יצחק' במילואו (יו״ד צד״י‬ ‫מביאים אנו אותה עמנו יחד אל שמחת היחוד‪.‬‬ ‫אינו מתבקש‪ ,‬אבל אני אהיה לך דבר המתבקש לעולם‪,‬‬ ‫חי״ת קו״ף)‪ .‬כי 'יצחק' הוא בגי' ח' פעמים 'הוי״ה'‪ ,‬ומילויו‬ ‫ויש לומר שהקב״ה רמז לנו על כך באמרו ״עצרת‬ ‫שנאמר ״אהיה כטל לישראל״ (שם יד‪ ,‬ו)‪ .‬ועוד שאלה שלא‬ ‫הוא בגי' ח' פעמים 'אדנ״י'‪ .‬ואכן ידוע כי המילוי נחשב‬ ‫תהיה לכם״‪ ,‬דהיינו שאנו יכולים לדאוג בעצמינו איך‬ ‫כהוגן‪ ,‬אמרה לפניו רבונו של עולם ״שימני כחותם על‬ ‫בבחי' נוק' כלפי הפשוט‪ ,‬ולכן הפשוט הוא כנגד שם‬ ‫תהיה אסיפת עצרת זו‪ ,‬ואיך תהיה 'עצירה' והחזקה‬ ‫לבך כחותם על זרועך״ (שה״ש ח‪ ,‬ו)‪ .‬אמר לה הקדוש‬ ‫הוי״ה והמילוי כנגד שם אדנ״י]‪ .‬ולעתיד לבא יהיה היחוד‬ ‫תמידית של אור היחוד לכל השנה‪ .‬ועל ידי זה תהיה‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬בתי את שואלת דבר שפעמים נראה ופעמים‬ ‫בבחי' 'יהי״ה אדנ״י' (ליקוטי תורה זכריה)‪ ,‬וח' פעמים 'יהי״ה‬ ‫העצרת נשארת 'לכם'‪ ,‬כי מאחר שאנו מצרפים את‬ ‫אינו נראה‪ ,‬אבל אני אעשה לך דבר שנראה לעולם‬ ‫אדנ״י' הוא בגי' 'עצרת'‪ ,‬והיינו אשר בשמיני עצרת יש‬ ‫התורה הק' אל שמחת היחוד‪ ,‬על ידי זה יש לנו כלי‬ ‫שנאמר ״הן על כפים חקותיך״ (ישעיה מט‪ ,‬טז)' ע״כ‪.‬‬ ‫הארה מן היחוד דלעתיד לבא‪ .‬וזה נרמז בשם 'שמיני‬ ‫ויש להפליא את הדבר‪ ,‬אשר ביום שמיני עצרת אנו‬ ‫עצרת'‪ ,‬שיחלקו את תיבת 'עצרת' לשמונה חלקים‪ ,‬ואז‬ ‫לאחוז בו את האהבה והקירבה היתירה של יום שמיני‬ ‫מבקשים על הגשם‪ ,‬אשר היא ענין של בקשה שלא‬ ‫ימצא כל אחד כמספר 'יהי״ה אדנ״י'‪.‬‬ ‫עצרת‪ ,‬וכך נשאר רושם מן היחוד על כל השנה‪.‬‬ ‫כהוגן‪ .‬וכך גם איתא בזוה״ק (ח״א רמד‪ ;:‬ח״ב קיד‪ ).‬כי‬ ‫והחילוק שבין מספר 'תשכ״ח' שהוא בחי' היחוד‬ ‫בקשתה של כנסת ישראל ביום זה היא ״שימני כחותם‬ ‫שבזמן הזה‪ ,‬למספר 'עצרת' שהוא בחי' היחוד דלעתיד‪,‬‬ ‫יז‬ ‫על לבך״ וגו'‪ ,‬והרי גם בקשה זו נחשבת בקשה שלא‬ ‫הוא בגי' 'לב'‪ .‬ולב זה נשלם לנו בשמיני עצרת‪ ,‬שהוא‬ ‫כהוגן‪.‬‬ ‫כנגד בקשת ה'לב' כמו שנאמר ״שימני כחותם על לבך״‬ ‫שבט גד גילו את כוונתם הטובה של המרגלים‬ ‫אבל הענין הוא‪ ,‬כי עבד המבקש מאת אדונו צריך‬ ‫(שה״ש ח‪ ,‬ו)‪ ,‬אשר הוא בקשת כנסת ישראל בזמן היחוד‬ ‫להקפיד לבקש רק דברים שנחשבים בקשה כהוגן‪ ,‬אבל‬ ‫(זוה״ק ח״א רמד‪ .):‬וכן קוראים ביום זה את סוף התורה‬ ‫פרשת וזאת הברכה יש בה מ״א פסוקים‪ ,‬ורשום עליו‬ ‫ותחילתה‪ ,‬שהם אותיות 'לב'‪ .‬ועל ידי זה יוצאין מתורת‬ ‫'גאואל סימן'‪.‬‬ ‫אשה לבעלה יכולה לבקש ממנו את כל הדברים‪ ,‬אפילו‬ ‫דברים שנחשבים שלא כהוגן‪ .‬ולכן בדרך כלל אי אפשר‬ ‫'תשכ״ח' המורה על שכחה‪ ,‬ונעשה 'עצרת' שהוא נעצר‬ ‫ויש לומר שהכוונה היא ל'גאואל בן מכי' נשיא שבט‬ ‫ונשאר תמיד בלתי נשכח‪.‬‬ ‫לנו לבקש בקשות כאלו‪ ,‬כי צריכים להקפיד על מה‬ ‫גד‪ ,‬אשר היה בין המרגלים שנשלחו לתור את הארץ‬ ‫וזו היא מעלת היחוד של 'יהי״ה אדנ״י' על היחוד‬ ‫שראוי ונכון על פי היחס של עבד לאדונו [והקב״ה‬ ‫(במדבר יג‪ ,‬טו)‪ .‬והענין הוא‪ ,‬כי בפרשה זו מתגלה עומק‬ ‫ברוב אהבתו וחמלתו על כלל ישראל‪ ,‬עונה לנו כהוגן‬ ‫'הוי״ה אדנ״י'‪ ,‬כי שם הוי״ה מתחלק לאותיות י״ה‬ ‫בענין עוון המרגלים‪ ,‬באופן שעוונם מתהפך לזכות‪.‬‬ ‫אפילו כאשר שאלנו שלא כהוגן]‪ .‬אבל ביום שמיני‬ ‫שיש בהם יחוד תמידי‪ ,‬ואותיות ו״ה שהם בבחי' יחוד‬ ‫כי הנה שבט גד בחרו את חלקם בנחלת הארץ מעבר‬ ‫עצרת שיש בו 'יחודא שלים' בין כנסת ישראל ודודה‬ ‫שאינו תדירי (זוה״ק ח״ג ד‪ .).‬ולעתיד לבא יהיה כל השם‬ ‫לירדן‪ ,‬וגער בהם משה רבינו באמרו ״כה עשו אבותיכם‬ ‫כביכול בבחי' אשה ובעלה‪ ,‬מבקשים אנו דוקא אפילו‬ ‫בבחי' 'יהי״ה'‪ ,‬דהיינו שיהיה בו יחוד תדירי‪ .‬וזהו ענין‬ ‫בשלחי אותם מקדש ברנע לראות את הארץ״ (שם לב‪,‬‬ ‫בקשות שלא כהוגן‪ ,‬ובזה מתגלה הקשר העמוק בין כנסת‬ ‫בקשת החותם של שמיני עצרת‪ ,‬שהוא משאיר רושם‬ ‫ח)‪ ,‬ודימה את בקשתם להישאר בחוץ לארץ אל חטא‬ ‫ישראל להקב״ה‪.‬‬ ‫לנצח כמבואר בזוה״ק (ח״א רמד‪ .):‬ולכן יש לנו ביום זה‬ ‫המרגלים‪ .‬אבל למעשה בפרשה זו מתגלית כוונתם‬ ‫הארה מן היחוד 'יהי״ה אדנ״י' שיהיה לעתיד לבא‪ ,‬יחוד‬ ‫וענין ההשפעה של גשם לעומת טל‪ ,‬הוא בחי' גילוי‬ ‫האמיתית במה שביקשו להישאר בעבר הירדן‪ ,‬כאשר‬ ‫שאינו נפסק‪.‬‬ ‫ההשפעה לבחוץ‪ .‬כי הטל אינו ניכר בעת רדתו‪ ,‬וגם עצם‬ ‫נאמר עליהם ״כי שם חלקת מחוקק ספון״ (דברים לג‪,‬‬ ‫השפעתו וטובתו היא השפעה נסתרת ביותר‪ .‬אבל הגשם‬ ‫וידוע כי ח' בגדי הכהן גדול הם כנגד ח' האותיות של‬ ‫כא)‪ ,‬דהיינו שבחרו להיות היכן שיהיה מקום קבורתו‬ ‫נראה לעין כל בעת המשכתו אל העולם‪ ,‬וגם טובתו‬ ‫'הוי״ה אדנ״י'‪ ,‬וראשי תיבותיהם (א'פוד מ'עיל כ'תונת מ'צנפת‬ ‫של משה רבינו‪ ,‬כי לא רצו להיפרד ממנו [כמו שפירש‬ ‫נגלית ומושגת‪ .‬וכנסת ישראל מבקשת ״מי יתנך כאח לי‬ ‫א'בנט מ'כנסיים ח'ושן צ'יץ) עולה כמספר 'עמלק'‪ .‬ולכן היה‬ ‫הרה״ק הרר״ב מפרשיסחא זי״ע על ״ומקנה רב״‪ ,‬שהיה‬ ‫וגו' אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי״ (שה״ש ח‪ ,‬א)‪,‬‬ ‫חושן המשפט מונח על ה'לב'‪ ,‬כי עמלק עושה ספיקות‬ ‫להם קנין גדול של התקשרות ברבם]‪.‬‬ ‫שתתגלה אהבת הקב״ה לכנסת ישראל באופן גלוי ממש‪,‬‬ ‫['עמלק' בגי' 'ספק']‪ ,‬ועל ידי ה'לב' שהוא מציל מן‬ ‫ולכן מבקשים ביום שמיני עצרת על הגשמים‪ ,‬להמשיך‬ ‫השכחה ומעלה מ'תשכ״ח' אל 'עצרת'‪ ,‬נתבטלה קלי'‬ ‫ומעתה יש לומר‪ ,‬כי גם כל חטא המרגלים היה על‬ ‫את האהבה עד לגילוי בחוץ בפועל ממש [וכך גם מה‬ ‫עמלק וספיקותיו‪ ,‬והיה יכול היחוד להתגלות ולהאיר‬ ‫דרך זה‪ .‬שהרי כבר היה ידוע שלא יכנס משה רבינו‬ ‫שמבקשים ״שימני כחותם על לבך״ וגו'‪ ,‬שמבואר בגמ'‬ ‫כנכון‪.‬‬ ‫לארץ ישראל‪ ,‬כאשר כבר אמר לו הקב״ה בהיותם‬ ‫תפלת גשם‬ ‫במצרים ״עתה תראה״ (שמות ו‪ ,‬א) והיינו שלא יראה את‬ ‫שהוא ענין שפעמים נראה ופעמים אינו נראה‪ .‬היינו‬ ‫כניסתם לארץ ישראל (סנהדרין קיא‪ .).‬וכך גם אלדד ומידד‬ ‫אשר מבקשים שהאהבה הנסתרת תתגלה‪ ,‬ולכן זה כולל‬ ‫התנבאו במחנה (במדבר יא‪ ,‬כו) ואמרו כי משה רבינו‬ ‫בו הסתר וגילוי ביחד]‪.‬‬ ‫שמחת תורה‬ ‫ימות‪ ,‬ויהושע יכניס את ישראל לארץ (סנהדרין יז‪ .).‬ואם‬ ‫כן מובן למה ביקשו המרגלים להתעכב במדבר‪ ,‬כי היה‬ ‫זה כדי להישאר עוד עם משה רבינו ולא להיפרד ממנו‪.‬‬ ‫יד‬ ‫ולכן מונה הפסוק והולך את שמות המרגלים בפרשת‬ ‫התורה המתגלית בשמיני עצרת מתקנת את כל הנשמות‬ ‫שלח‪ ,‬ורק בסוף כולם נזכר 'גאואל בן מכי' הנשיא‬ ‫יש לומר טעם במה שמברכים על הגשם ביום שמיני‬ ‫לשבט גד‪ .‬כי הכלל הוא 'הכל הולך אחר החיתום'‬ ‫טז‬ ‫עצרת‪.‬‬ ‫(ברכות יב‪ ,).‬באשר שם מתגלה פנימיות כולם‪ .‬ואצל שבט‬ ‫שמחת תורה כדי להמשיך את היחוד על כל השנה‬ ‫כי ביום זה קוראים את הפסוקים של ״וימת שם משה‬ ‫גד נתגלתה הכוונה הטובה להדיא‪ ,‬כאשר עשו דבר‬ ‫עבד ה'״ (דברים לד‪ ,‬ה)‪ ,‬ועל אותן פסוקים אמרו חז״ל (ב״ב‬ ‫נוסף הדומה לחטא המרגלים‪ ,‬ולמעשה נתברר שהיה זה‬ ‫ביום השמיני עצרת תהיה לכם וגו' (במדבר כט‪ ,‬לה)‪.‬‬ ‫טו‪ ;.‬מובא ברש״י) שהיה משה רבינו כותבן בדמע‪ .‬וביאור‬ ‫כדי להישאר יחד עם משה רבינו‪ .‬ובא זה ללמד על הכלל‬ ‫נהגו ישראל קדושים לעשות ביום זה 'שמחת תורה'‪,‬‬ ‫הדבר על פי פנימיות הוא‪ ,‬כי אותיות כל ספר התורה‬ ‫כולו‪ ,‬שבעומק היתה כוונתם של המרגלים כולם על ענין‬ ‫ואין זה חלק ממה שנצטוינו במצות היום‪ ,‬אלא חידוש‬ ‫הם כנגד ששים ריבוא נשמות ישראל‪ .‬אבל ישנם נשמות‬ ‫זה‪ ,‬להתדבק בקדושת משה רבינו‪.‬‬ ‫שחידשה כנסת ישראל‪ .‬ואכן בחוץ לארץ שישנם שני‬ ‫אשר נפלו במקומות נידחים ורחוקים‪ ,‬והם אינם נכללים‬ ‫ולכן בפרשת וזאת הברכה‪ ,‬אשר בה נזכרת פטירתו‬ ‫ימים טובים של גלויות‪ ,‬נהגו לעשות את 'שמחת תורה'‬ ‫בכל ספר התורה‪ .‬אלא תיקונם נמצא בפסוקים אלו שהיה‬ ‫של משה רבינו‪ ,‬יש 'גאואל' פסוקים‪ ,‬לרמז על 'גאואל‬ ‫ביום השני שהוא יו״ט מדרבנן [בבחי' מנהג אבותיכם‬ ‫משה כותבם בדמע‪ ,‬ואז העלה אותם ותיקנם‪.‬‬ ‫בן מכי' לשבט גד‪ .‬כי בו נתגלתה כוונתם הטובה של‬ ‫בידכם (ביצה ד‪.]):‬‬ ‫וביום שמיני עצרת כאשר מגלה הקב״ה את גודל‬ ‫המרגלים‪ ,‬כאשר ביקשו להתקשר כמו בני שבט גד‬ ‫והענין הוא‪ ,‬כי עצם עניינו של שמיני עצרת הוא‬ ‫אהבתו לכנסת ישראל‪ ,‬למעלה מכל טעם ודעת‪ .‬אז‬ ‫בקדושת משה רבינו‪.‬‬ ‫היחוד השלם בין הקב״ה וכנסת ישראל‪ ,‬ואין ביום זה שום‬ ‫קוראים פסוקים אלו‪ ,‬לעורר את תיקון כל נשמות ישראל‬ ‫ז‬ ‫וחג האסיף‬ ‫מסילת המועד‬ ‫תקופת השנה‪:‬‬ ‫די שמחה וואס‬ ‫א איד שפירט‬ ‫שמחת בית השואבה‬ ‫סוכות – עס ווערט‬ ‫אושפיזא דיעקב תשפ"ב‬ ‫נתגלה דער 'ציל'‬ ‫פון תורה ומצוות‬ ‫שיעורי השקפה ומוסר בדרך החסידות‬ ‫א‬ ‫סוכות איז דומה צו די עלטערע יארן פונעם עובד ה'‬ ‫באספך את מעשיך‪:‬‬ ‫שלש רגלים – קעגן די דריי תקופות אינעם לעבן | דער עיקר שמחה פון אלע רגלים איז סוכות – חג האסיף | אינעם לעבן שטעלט זיך דאס אויס אויף דער עלטער | אין דער וועלט איז מער באקאנט אז די עלטערע יארן‬ ‫זענען עצבות'דיגע יארן | דאס איז בלויז ביי די וועלכע לויפן נאך תאוות | זיי האבן צובראכן די 'מעשה בראשית' | אפילו א גוי – אויב לעבט ער ארנטליך און אנשטענדיג – האט ער די גרעסטע שמחה אויף דער עלטער‬ ‫| דעמאלט זעט ער וואס ער האט אויפגעטון אויף דער וועלט | דעמאלט באקומט ער זיין פארדינטע כבוד און אנערקענונג | דאס איז בלויז א משל צום עובד ה' | דער עליכער איד באקומט אויף דער עלטער 'מעין עולם‬ ‫הבא' | ער האט שוין 'טועמיה' פונעם 'מחר לקבל שכרם' | ער זעט וואס ער האט אויפגעטון מיט יעדע מצוה | דערפאר זעט מען טאקע ביי ערליכע אידן אז אויף דער עלטער האבן זיי זוכה געווען צו מדרגות | 'רוח הקודש'‬ ‫איז אן אויסדרוק צו אלערליי העכערע מדרגות | סוכות וועלכע איז דער צייט פון 'אסיף' – איז א צייט פון אנשעפן 'רוח הקודש' און 'מדרגות'‬ ‫מיטעלע יארן‪ .‬דעמאלט איז שוין דער מענטש רייף‬ ‫ערשטער חלק איז א בחינה פון 'שמאלו תחת לראשי'‪,‬‬ ‫וואס מיינט 'אסיף' אין עבודת ה'?‬ ‫און אנטוויקלט‪ ,‬און מען שניידט שוין די פירות‪ .‬דאס‬ ‫אן עבודה פון 'יראה'‪ ,‬און סוכות איז א בחינה פון‬ ‫סוכות ווערט אנגערופן אין דער תורה 'חג האסיף'‪,‬‬ ‫הייסט‪ ,‬ער קען שוין נוצן אלע זיינע כוחות הנפש צו‬ ‫'וימינו תחבקני'‪ ,‬אן עבודה פון 'אהבה'‪ .‬און די ספרים‬ ‫וואס דעמאלט זאמלט מען איין די אלע תבואה און‬ ‫משפיע זיין און מחיה זיין אנדערע דערמיט! און אויך‬ ‫זאגן אז דאס איז אויך די חלוקה אינעם פסוק‪" :‬אני‬ ‫פירות פון די פעלדער און מען נעמט עס אריין‬ ‫ער אליינס קען ארויסברענגען זיינע כוחות 'מכח אל‬ ‫לדודי" – דאס איז ראש השנה און יום כיפור‪" ,‬ודודי‬ ‫אינדערהיים‪ .‬און דערפאר איז דאס א 'זמן שמחה'‪,‬‬ ‫הפועל' אויפן ריכטיגן וועג‪ .‬ג) 'אסיף בנפש' – דאס‬ ‫לי" – דאס איז סוכות‪ .‬דארף מען פארשטיין דעם‬ ‫ווייל דער מענטש פריידט זיך דעמאלט אז עס איז‬ ‫זענען די עלטערע יארן‪ .‬דעמאלט איז שוין נישטא‬ ‫ענין דערין?‬ ‫געוואקסן און ער האט א שפע פון פרנסה‪ .‬פון‬ ‫די פרישקייט און לעבעדיגקייט פון די בחור'ישע‬ ‫אויבנאויף‪ ,‬איז עס טאקע א שמחה אז מען האט‬ ‫יארן אדער פון די מיטעלע יארן‪ ,‬פארקערט‪ ,‬אלע‬ ‫די דריי תקופות אין פעלד‬ ‫צו עסן בהרחבה‪ ,‬אבער פון צווייטן זייט קומט דאך‬ ‫ארבעט – דריי רגלים‬ ‫יעצט א ווינטער וואס מען וועט דארפן אקערן און‬ ‫זיינע כוחות האבן זיך היבש אויסגעטרוקנט דורכאויס‬ ‫דעם לעבן‪ .‬אבער פון צווייטן זייט‪ ,‬יעצט איז די צייט‬ ‫דער פסוק זאגט (דברים כ‪ ,‬יט)‪ִּ" :‬כִ י ָָה ָָא ָָדם ֵֵעץ‬ ‫ארבעטן זייער שווער אינעם פעלד‪ ,‬נו‪ ,‬איז דאך די‬ ‫ווען ער איז 'מאסף' די אלע פירות! אלץ וואס ער‬ ‫ַַה ָָׂש ֶֶדה" – אלץ וואס עס טוט זיך אפ ביי די ביימער‬ ‫שמחה נישט בשלימות‪ ,‬ווייל עס איז אויסגעמישט‬ ‫האט אויפגעטון דורכאויס זיין גאנצן לעבן – נעמט‬ ‫אין פעלד‪ ,‬טוט זיך אויך אפ ביי דעם מענטש‪ .‬דאס‬ ‫מיט א דאגה און עצבות? און פארוואס רופט זיך‬ ‫ער יעצט צוזאם‪.‬‬ ‫הייסט‪ ,‬אין א פעלד איז פארהאן דריי תקופות‪ :‬א)‬ ‫דאס 'זמן שמחה'? און בכלל‪ ,‬וויאזוי טייטשט מען‬ ‫די תקופה פון 'אביב' – פרילינג‪ .‬דעמאלט בליען די‬ ‫דאס אויס אין עבודת ה'? וואס מיינט 'אסיף' אינעם‬ ‫א 'בעל תאוה' ווערט מרה‬ ‫ביימער‪ ,‬מען זעט די נייע פירות און תבואה‪ ,‬און עס‬ ‫נפש האדם? און פארוואס ברענגט דאס א שמחה?‬ ‫שחורה'דיג אויף דער עלטער‬ ‫איז פארהאן א פרישקייט אין די לופטן‪ .‬און אויף דעם‬ ‫ביי די 'בעלי תאוה' וועלכע לויפן נאך דעם‬ ‫איז פארהאן א יום טוב פסח‪ .‬ב) די תקופה פון 'קציר'‬ ‫וואס איז דער שייכות צווישן‬ ‫גשמיות פון דער וועלט – שטעלט זיך אויס פארקערט‪,‬‬ ‫– שניידן‪ .‬דעמאלט זענען שוין די פירות אינגאנצן‬ ‫'סוכות' און 'רוח הקודש'?‬ ‫אז די 'ימי הזקנה' זענען ממש די מערסט טרויעריגע‬ ‫רייף אפצושניידן און הנאה צו האבן דערפון‪ .‬און אויף‬ ‫מען טרעפט א שטארקן קשר צווישן יום טוב‬ ‫און פינסטערע יארן‪ .‬ווייל אין זייערע יונגע יארן‬ ‫דעם איז פארהאן א יום טוב שבועות‪.‬‬ ‫סוכות מיטן ענין פון 'רוח הקודש'; ווי‬ ‫– ווען זענען זיי געווען אין די כוחות – האבן זיי‬ ‫ג) 'אסיף' – איינזאמלען‪ .‬דורכאויס דעם‬ ‫דער מדרש זאגט (בר"ר ע‪ ,‬ח)‪" :‬שמחת בית‬ ‫מקיים געווען דעם "שמח בחור בילדותך" מיט אלע‬ ‫זומער זענען שוין די פירות און תבואה‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫השואבה שמשם שואבין רוח הקודש" –‬ ‫פירושים‪ ,‬זיי האבן זיך מתענג געווען ָָאן קיין 'עול‬ ‫געווארן אויסגעטרוקנט‪ ,‬און יעצט קען‬ ‫סוכות האבן זיך אידן אנגעשעפט רוח‬ ‫אין דער‬ ‫החיים'‪ ,‬און זיי האבן אויסגענוצט אלע זייערע כוחות‬ ‫מען עס שוין ארייננעמען אינדערהיים‬ ‫אלגעמיינער‬ ‫באקאנט‬ ‫הקודש אויף א גאנץ יאר‪ .‬אויך איז‬ ‫צו גיין אהין און אהער און אויסלעקן דעם עולם‬ ‫און אוועקלייגן אינעם אוצר‪ .‬און אויף‬ ‫וועלט זענען‬ ‫וואס דער בני יששכר זאגט (מאמרי חודש‬ ‫הזה בשלימות! און דערפאר‪ ,‬ווען עס קומט אויף‬ ‫דעם איז פארהאן א יום טוב סוכות‪.‬‬ ‫די עלטערע‬ ‫תשרי מאמר י)‪" :‬סוכה מלשון סֹוָכָ ה" – אין‬ ‫דער עלטער‪ ,‬און ער האט שוין נישט די כוחות צו‬ ‫יארן א שטיק‬ ‫דער 'סוכה' באקומט מען א כח צו זען מיט‬ ‫די דריי תקופות אין לעבן‬ ‫מרה שחורה‬ ‫הנאה האבן פונעם עולם הזה‪ ,‬נאכדערצו אויב ער איז‬ ‫און 'ימי הרעה'‬ ‫'רוח הקודש'‪ .‬דארף מען פארשטיין דעם‬ ‫– בחור'ישע יארן‪ ,‬מיטעלע‬ ‫קשר צווישן די צוויי ענינים? אויך דארף‬ ‫שוואך און נישט געזונט – ווערט ער ממש דיפרעסט‬ ‫יארן און עלטערע יארן‬ ‫– אבער אין דער‬ ‫און מרה שחורה'דיג! ווייל זיין גאנצע חיות אין לעבן‬ ‫תורה'דיגער‬ ‫מען מקרב זיין צו אונז‪ :‬וואס מיינט דאס‬ ‫אט דעם זעלבן סדר טוט זיך אפ‬ ‫וועלט איז‬ ‫איז געקומען בלויז פון 'תאוות'‪ ,‬און טאמער ער האט‬ ‫'רוח הקודש' אין אונזערע דרגות?‬ ‫אינעם 'נפש האדם'‪ ,‬וועלכער גייט דורך‬ ‫דעמאלט‬ ‫דאס נישט – ווייסט ער נישט פארוואס ער לעבט‬ ‫'ימי האסיף'‪,‬‬ ‫דריי תקופות‪ :‬א) 'אביב בנפש' – דאס‬ ‫וואס מיינט דער אויסשטעל פון 'אני‬ ‫"ַעד ֲֲא ֶֶׁשר‬ ‫בכלל‪ .‬און אויף דעם זאגט קהלת (יב‪ ,‬א)‪ַ :‬‬ ‫דעמאלט איז א‬ ‫זענען די בחור'ישע יארן‪ .‬דעמאלט‬ ‫לדודי' און שפעטער 'ודודי לי'?‬ ‫ֹאַמר ֵֵאין ִלִ י ָָב ֶֶהם‬ ‫ֹלא ָיָ ֹבֹאּו ְיְ ֵֵמי ָָה ָָר ָָעה ְְו ִִהִגִ יעּו ָָׁשִנִ ים ֲֲא ֶֶׁשר ֹּת ַ‬ ‫בחינה פון יום‬ ‫הייבט דער מענטש ָָאן צו שפראצן און‬ ‫טוב סוכות –‬ ‫פונעם‬ ‫עס איז באקאנט דער ענין‬ ‫ֵֵח ֶֶפץ"‪ .‬און דערפאר ליינט מען קהלת אום יום טוב‬ ‫בליען‪ ,‬מען הייבט ָָאן זען זיינע כוחות‬ ‫זמן שמחתינו!‬ ‫אריה"ק (שעה"כ דרושי ר"ה דרוש א)‪" :‬שמאלו‬ ‫סוכות – וועלכע איז קעגן 'ימי האסיף'‪ ,‬די עלטערע‬ ‫דער מענטש‬ ‫הנפש‪ ,‬און דעמאלט איז דער מענטש‬ ‫תחת לראשי – אלו ראש השנה ויום הכיפורים‪,‬‬ ‫יארן; ווי חז"ל זאגן (שהש"ר א‪ ,‬י) אז שלמה המלך‬ ‫איז פרייליך‬ ‫זייער פריש און מונטער מיט בחור'ישע‬ ‫חודש‬ ‫וימינו תחבקני – זה חג הסוכות" – דער‬ ‫האט מחבר געווען דעם 'מגילת קהלת' לעת זקנתו‪.‬‬ ‫זעענדיג ווי זיס‬ ‫כוחות‪ .‬ב) 'קציר בנפש' – דאס זענען די‬ ‫אידישקייט איז‬ ‫תשרי צוטיילט זיך אויף צוויי חלקים‪ ,‬דער‬ ‫און דערפאר מאכט ער אוועק די אלע זאכן וואס‬ ‫ח‬ ‫זענען יארן פון 'מדריגות'‪( .‬אמאל קען זיין חשבונות פון‬ ‫דער עובד ה' אויף דער עלטער הייבט‬ ‫יונגע מענטשן מיינען אז דאס איז דער תכלית‪ ,‬און‬ ‫הימל אז אפילו אויף דער עלטער זאל ער גארנישט וויסן‬ ‫שוין ָָאן פארזוכן 'טעם גן עדן'‬ ‫קהלת זאגט‪ַ" :‬גַ ם ֶזֶ ה ָָה ֶֶבל"‪ .‬ווייל דאס איז דער חילוק‬ ‫וואו ער שטייט‪ ,‬אבער בדרך כלל וועט ער יא זוכה זיין צו‬ ‫דער 'סיפוק גשמי' וואס א מענטש שעפט נחת‬ ‫צווישן א יונגער מענטש ביז אן עלטערער מענטש‪,‬‬ ‫מדריגות אויף דער עלטער)‪ .‬ווייל ווען א מענטש קומט‬ ‫אויף די עלטערע יארן – איז בלויז א משל צום 'סיפוק‬ ‫אז דער יונגער מענטש – אפילו אויב ער האלט זיך‬ ‫ָָאן צו די עלטערע יארן – נאכן הארעווען אין עבודת‬ ‫רוחני' וואס דער עלטערער עובד ה' שפירט אין‬ ‫צוריק פון זיך נאכגעבן די תאוות – ווערט ער אבער‬ ‫ה' א גאנץ לעבן – הייבט ער ָָאן זען ביי זיך געוויסע‬ ‫אידישקייט אויף דער עלטער‪ .‬וואס דארט איז דאס‬ ‫נתפעל דערפון און ער מיינט אז דארט איז פארהאן‬ ‫עפעס א מין טעם פון 'גן עדן'‪ ,‬א 'מעין עולם הבא'‬ ‫'מדרגות' וואס ער האט נישט געהאט ביז היינט! ער‬ ‫עפעס‪ .‬אבער דער עלטערער מענטש קומט ָָאן צו‬ ‫– וועלכע מען גיבט אים שוין צו פארזוכן 'טועמיה'‬ ‫קומט ָָאן צו א געוויסע העכערקייט און דערהויבנקייט‬ ‫אן ערוואקסענע הכרה אז "ַגַ ם ֶזֶ ה ָָה ֶֶבל" – אלע תאוות‬ ‫פונעם 'עולם הבא' וועלכע ווארט אים אפ אויף יענע‬ ‫– וועלכע איז ווי א 'טועמיה' פונעם שכר וואס ער‬ ‫איז פוסטע נארישקייטן און האט נישט גארנישט אין‬ ‫וועלט; ווי דער פסוק זאגט (בראשית כד‪ ,‬א)‪ְ"ְ :‬ו ַַא ְְב ָָר ָָהם‬ ‫וועט באקומען אויף יענער וועלט! און דאס רופט‬ ‫ָזָ ֵֵקן ָָּבא ַַּבָיָ ִִמים ַַוה' ֵֵּב ַַרְך ֶֶאת ַַא ְְב ָָר ָָהם ַַּבֹּכֹל"‪ ,‬און די גמרא‬ ‫זיך‪ .‬און בלויז אמת און רוחניות איז עכט ווערד; ווי‬ ‫זיך 'ימי האסיף' – ער זאמלט איין די 'פירות' און‬ ‫זאגט אויף דעם (ב"ב טז‪" :):‬שלשה הטעימן הקב"ה מעין‬ ‫ֹלִקים‬ ‫קהלת פירט אויס‪" :‬סֹוף ָָד ָָבר ַַהֹּכֹל ִנִ ְְׁש ָָמע ֶֶאת ָָה ֱֱא ִ‬ ‫'תוצאות' פון זיין 'עבודה' ביז היינט! ער נעמט שוין‬ ‫עולם הבא בעולם הזה" – אויף דער עלטער האט דער‬ ‫ְיְ ָָרא ְְו ֶֶאת ִִמ ְְצֹו ָָֹתיו ְְׁשמֹור ִּכִ י ֶזֶ ה ָּכָ ל ָָה ָָא ָָדם"‪.‬‬ ‫אהיים צו זיך דאס וואס ער האט אויפגעטון מיט‬ ‫אויבערשטער מטעים געווען פאר אברהם אבינו א‬ ‫זיין עבודה! ער איז 'נהנה מיגיע כפו'‪ ,‬ער זעט שוין‬ ‫טעם פון 'מעין עולם הבא'‪.‬‬ ‫דער נארמאלער מענטש – אפילו‬ ‫א גוי – איז דאס מערסטע פרייליך‬ ‫פונדערווייטנס וועלכע שלימות ער האט קונה געווען‬ ‫און צופרידן אויף דער עלטער‬ ‫מיט זיין 'יגיע כפו'!‬ ‫דער אור וואס ליגט אין א מצוה – דאס‬ ‫איז דער 'קיבול שכר' וואס מען וועט‬ ‫אין דער תורה זעט מען פארקערט‪ ,‬אז פון אלע‬ ‫באקומען אויף יענער וועלט‬ ‫סוכות האט שייכות מיט 'רוח הקודש' – די‬ ‫ימים טובים איז דער עיקר 'זמן שמחתינו' דוקא‬ ‫'מדרגה' וועלכע ליגט אין יעדע מצוה‬ ‫אין אנדערע ווערטער‪ :‬דער עיקר חילוק צווישן‬ ‫'סוכות' – וועלכע איז דער 'חג האסיף'‪ ,‬וועלכע איז‬ ‫'עולם הזה' און 'עולם הבא' איז דער חילוק צווישן‬ ‫דער מושג 'רוח הקודש' איז בעצם א הויכע‬ ‫רומז אויף די עלטערע יארן‪ .‬און אינ'אמת'ן‪ ,‬איז דאס‬ ‫'עבודה' און 'מדרגות'; ווי עס שטייט (עירובין כב‪:).‬‬ ‫מדרגה‪ .‬אבער דער אפטייטש דערפון איז 'מדרגות'‪.‬‬ ‫דער נארמאלער טבע פון 'מעשה בראשית'‪ ,‬וואס‬ ‫"היום לעשותם ומחר לקבל שכרם"‪ .‬דאס הייסט‪ ,‬דער‬ ‫עס איז נישטא קיין 'עבודה' צו האבן 'רוח הקודש'‪,‬‬ ‫'עולם הזה' איז דער פלאץ וואו מען דארף 'טון'! מען‬ ‫מען קען דאס זען בחוש‪ .‬און טאמער א גוי איז‬ ‫נאר טאמער א איד דינט דעם אויבערשטן מיט א‬ ‫דארף מקיים זיין תורה ומצוות! עס איז נישט קיין‬ ‫נישט קיין 'בעל תאוה' – וועלכער איז זיך סותר מיט‬ ‫ריכטיגע יגיעה און כוונה – איז ער זוכה צו דער מדרגה‬ ‫פלאץ וואו מען זעט און מען שפירט דעם 'אור אלקי'‬ ‫די נארמאלע 'מעשה בראשית' וואס דער רבונו של‬ ‫פון 'רוח הקודש'‪ .‬און דערפאר האט 'סוכות' א שייכות‬ ‫וואס ליגט אין יעדע מצוה! און אפילו אויב א מענטש‬ ‫עולם האט באשאפן‪ ,‬נאר ער איז אן ארנטליכער און‬ ‫צו 'רוח הקודש'‪ ,‬ווייל סוכות איז דאך א 'ימי האסיף'‪ ,‬א‬ ‫איז ראוי צו גרויסע מדרגות – באהאלט מען עס פון‬ ‫אויפריכטיגער מענטש – וועט דער עיקר צייט ווען‬ ‫בחינה פון 'עת זקנה' וואס דעמאלט איז א זמן מסוגל‬ ‫אים און ער ווייסט נישט וואו ער שטייט! ווייל עס‬ ‫ער וועט האבן א 'שמחת חיים'‪ ,‬זיין אויף די עלטערע‬ ‫פאר 'מדריגות'‪ .‬און יעדער איד לפי מדרגתו – שפירט‬ ‫איז נאכנישט דער זמן פון 'קיבול שכר'‪ .‬ווידעראום‪,‬‬ ‫יארן‪ .‬דעמאלט וועט ער שעפן נחת פון זיינע קינדער‬ ‫סוכות עפעס א שמעק פון 'ימי זקנה'‪ ,‬ער באקומט‬ ‫דער 'עולם הבא' איז דער פלאץ וואו מען זעט 'וואס'‬ ‫און אייניקלעך וועמען ער האט אוועקגעשטעלט און‬ ‫עפעס א 'טועמיה' פון א 'מדרגה' – וועלכע איז א‬ ‫מען האט געטון! מען קומט ָָאן צו די 'מדרגות' וועלכע‬ ‫זענען אים מכבד‪ ,‬אדער וועט ער הנאה האבן פון‬ ‫מען האט איינגעקויפט בשעת'ן טון!‬ ‫זיין ביזנעס וואס ער האט אויפגעשטעלט און עס‬ ‫תוצאה פון זיין עבודת ה' דורכאויס דעם גאנצן יאר‪.‬‬ ‫און דערפאר איז דאס דער עיקר 'זמן שמחתינו'‪ ,‬ווייל‬ ‫ערליכע אידן אויף דער עלטער קומען‬ ‫איז מצליח‪ .‬כל שכן‪ ,‬אויב ער האט אויפגעשטעלט‬ ‫דאס איז די גרעסטע שמחה – ווען מען איז זוכה‬ ‫צו אפענע מדרגות – 'חג האסיף'‬ ‫עפעס א חסד ארגאניזאציע וכדומה – וועט ער הנאה‬ ‫צו שפירן די 'מדרגה' וואס מען האט איינגעקויפט‬ ‫די גמרא זאגט (שבת קנב‪" :).‬זקני תלמידי חכמים‬ ‫האבן אז ער האט אויפגעטון עפעס א גוטע זאך אויף‬ ‫דורכן 'עבודה'‪.‬‬ ‫כל זמן שמזקינין דעתן מתוספת עליהן" – די 'ימי זקנה'‬ ‫דער וועלט‪.‬‬ ‫ב‬ ‫א איד דארף בויען א נאנטער 'קשר' מיטן רבוש"ע –‬ ‫אני לדודי‪:‬‬ ‫ער דארף שוין גארנישט באצאלט‬ ‫דער משל איז נישט דומה צום נמשל | אינעם משל איז נישטא קיין שום ענין אין אלע עבודת השדה | עס איז בלויז כדי אנצוקומען צום 'אסיף' | אינעם נמשל איז דער 'אסיף' בלויז א 'גילוי מילתא למפרע' | בעצם געשעט‬ ‫דער תכלית בשעת'ן טון די מצוה | דעמאלט איז שוין דא די מדרגה פון 'גילוי אלקות' דא אונטן | נאר דער גוף איז 'מסתיר' דערויף | דער גוף איז א 'היום לעשותם'דיגער מענטש | ער זוכט נישט קיין 'פנימיות'דיגע קשר' |‬ ‫ערשט אויף יענע וועלט ווערט עס נתגלה | דעמאלט זעט מען דעם קשר וואס האט זיך אפגעטון און איז נתחזק געווארן נאכמער און נאכמער | אויף דער עלטער לאזט נאך דער גוף פון דער הסתרה | דעמאלט זעט דער‬ ‫מענטש וואס א מצוה איז | דעמאלט איז ער פרייליך מיט זיין חלק‬ ‫אין עבודת ה' איז יעדע מצוה – א‬ ‫אינעם פעלד איז דאס אקערן‬ ‫'חג האסיף' איז א נקודה וואס טוישט‬ ‫'ציל' פאר זיך זעלבסט‬ ‫און זייען בלויז א 'מיטל'‬ ‫דעם בליק אויף גאנץ עבודת ה'‬ ‫געווענליך לערנט מען אפ דעם נמשל אויפן זעלבן‬ ‫אינעם משל פון 'חג האסיף' – איז דער מענטש‬ ‫אויבנאויף זעט אויס‪ ,‬אז דער גאנצער ענין פון‬ ‫פארנעם ווי אינעם משל‪ .‬דאס הייסט‪ ,‬אז בשעת ווען‬ ‫וועלכער ארבעט א גאנץ יאר אין פעלד‪ ,‬פארנומען‬ ‫'ימי האסיף' – וואס דער רבונו של עולם גיבט אויף‬ ‫דער מענטש טוט זיין 'עבודה' איז ער פארנומען בלויז‬ ‫בלויז מיט א 'מיטל'‪ ,‬און נישט מיט א 'ציל'! דאס‬ ‫דער עלטער א 'טעימה' פון 'עולם הבא בעולם הזה'‬ ‫מיט א 'מיטל'‪ ,‬אז דורכדעם וואס ער טוט יעצט די‬ ‫הייסט‪ ,‬בעצם האט ער נישט קיין שום ענין צו אקערן‬ ‫– איז בלויז א פרטיות'דיגע נקודה וועלכע איז נוגע‬ ‫דאזיגע מצוה – וועט ער זוכה זיין צו 'מדרגות' אויף‬ ‫און זייען‪ ,‬און אלץ וואס ער טוט‪ ,‬איז בלויז א הכנה‬ ‫יענע וועלט‪ ,‬און אפילו אויף דער וועלט – אין די‬ ‫צו דער תענוג און הנאה וואס ער וועט שפעטער‬ ‫פאר אן עלטערער איד‪ ,‬און פאר יעדן איד סוכות‪.‬‬ ‫עלטערע יארן‪ .‬אבער דער סארט בליק איז א גרויסער‬ ‫ארויסנעמען דערפון – ביי דער תקופה פון 'אסיף'!‬ ‫אבער אינ'אמת'ן‪ ,‬ווען מען וועט גוט אפלערנען דעם‬ ‫טעות‪ .‬און די ראיה דערצו איז‪ :‬טאמער וואלט געווען‬ ‫א גאנצן ווינטער טראכט ער בלויז פון 'זיך'‪ ,‬אז ער זאל‬ ‫עומק דערפון – וועט מען זען אז דאס איז באמת א‬ ‫ריכטיג‪ ,‬אז א מענטש מעג אלעמאל טראכטן בלויז פון‬ ‫הנאה האבן פון די פארדינסטן וואס וועלן ארויסקומען‬ ‫כלליות'דיגער יסוד‪ ,‬וועלכער טוישט דעם בליק אויף‬ ‫'זיך' און פון זיין אייגענע הנאה רוחנית וואס ער וועט‬ ‫פון דעם פעלד‪.‬‬ ‫גאנץ עבודת ה'‪.‬‬ ‫ט‬ ‫קשר צום רבונו של עולם?! דער תירוץ איז‪ :‬היינט‬ ‫פון זיין העכערקייט און ערוואקסנקייט –‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫ארויסנעמען פון תורה ומצוות – נו‪ ,‬פארוואס‬ ‫אין גלות ָָאן קיין בית המקדש – זענען מיר קראנק!‬ ‫וועט אנהייבן ארויסשיינען נאכן באדינען‬ ‫אויף יענער‬ ‫איז מען מקדים אים צו געבן א 'טעימה'‬ ‫עס איז פונקט ווי עס זענען פארהאן מענטשן וועלכע‬ ‫דעם טאטן! און דאס וועט נישט זיין קיין‬ ‫וועלט ווערט‬ ‫דערפון נאך אויף דער וועלט?! עס איז דאך‬ ‫נתגלה פארן‬ ‫זענען קראנק אויף די געפילן‪ ,‬און זיי האבן נישט בטבע‬ ‫'שכר' וואס דער טאטע וויל אים באצאלן‬ ‫מענטש‬ ‫נאכנישט דער פלאץ פון 'קיבול שכר'‪ ,‬וואו‬ ‫די געפיל פון א קינד צום טאטן – אט אזוי‪ ,‬זענען‬ ‫און פארגיטיגן‪ ,‬נאר דאס וועט פשוט‬ ‫וועלכער 'קשר'‬ ‫יאגט מען זיך דא?! פארוואס קען מען נישט‬ ‫מיר נעבעך געווארן קראנק נאכן דורכגיין אזא לאנגן‬ ‫זיין די אויטאמאטישע 'תוצאה' פון זיין‬ ‫ער האט געהאט‬ ‫ווארטן ביז ער וועט ארויפקומען אויף יענער‬ ‫גלות פון צוויי טויזנט יאר‪ ,‬אז מיר ווייסן שוין נישט‬ ‫פעולה וואס ער האט געטון מיט א ריינע‬ ‫מיטן רבוש"ע‬ ‫וועלט?! אלא מאי‪ ,‬דער דאזיגער מציאות‬ ‫בשעת'ן טון די‬ ‫וואס מען זעט בחוש‪ ,‬אז ערליכע אידן‬ ‫וויאזוי א איד דארף שפירן צום רבונו של עולם! און‬ ‫געפיל פון קשר צום טאטן!‬ ‫מצוות – וואס‬ ‫די גאנצע עבודה פונעם מענטש איז‪ ,‬אז זאל ווערן‬ ‫דאס איז דער‬ ‫באקומען אויף די עלטערע יארן געוויסע‬ ‫צוריק געזונט און מל'ן זיין הארץ 'לאהבה את השם'‪,‬‬ ‫יעדער איד האט א 'קשר' צום‬ ‫אינערליכער‬ ‫מדרגות – וואס זיי האבן נישט געהאט אויף‬ ‫רבוש"ע ווי צו א טאטן און ער‬ ‫'אור' פון יעדע‬ ‫ביז ער וועט האבן א געזונטע באציאונג און קשר‬ ‫פאדערט נישט קיין באצאלט‬ ‫דער עלטער – רופט אויס‪ ,‬אז דער גאנצער‬ ‫מצוה! און דאס‬ ‫בליק אויף תורה ומצוות איז נישט ווי א‬ ‫מיטן אויבערשטן – אזויווי עס איז געווען נאטורליך‬ ‫צווישן יעדן איד מיטן רבונו של‬ ‫הייבט שוין ָָאן‬ ‫בזמן הבית ווען מען האט געלעבט אינאיינעם מיטן‬ ‫א משהו נתגלה‬ ‫'ביזנעס' וואס איך אינוועסטיר דערין און‬ ‫עולם איז פארהאן א נאטורליכער קשר‬ ‫אויבערשטן כביכול‪.‬‬ ‫צו ווערן אויף‬ ‫שפעטער נעם איך ארויס פארדינסטן‪ ,‬נאר‬ ‫און שייכות‪ ,‬וועלכע רופט זיך 'קירבת‬ ‫די עלטערע‬ ‫דאס איז א 'קשר עצמי' וועלכע ארבעט נישט‬ ‫כנסת ישראל עם דודה'‪ .‬וואס דאס איז‬ ‫יארן – ווען דער‬ ‫א מענטש באשטייט פון צוויי נפשות‪ :‬א‬ ‫אסאך א גרעסערער קשר ווי אלערליי‬ ‫גוף לאזט נאך‬ ‫מיט קיין חשבונות און פארדינסטן; ווי מען‬ ‫נפש פון 'היום לעשותם' און א נפש פון‬ ‫וועט מסביר זיין‪.‬‬ ‫'לקבל שכרם' – וואס ער איז דער עיקר‬ ‫קשרים וועלכע זענען פארהאן אויף‬ ‫פון 'מסתיר'‬ ‫דער וועלט! דער קשר צווישן אידן מיטן‬ ‫זיין דעם אמת'ן‬ ‫אין אנדערע ווערטער‪ :‬דער מציאות פון א מענטש‬ ‫מהות פונעם‬ ‫'עולם הבא' איז מען קונה‬ ‫איז א געוואלדיגע פלא'דיגע יצירה וועלכע איז זייער‬ ‫אויבערשטן – האט נישט קיין דוגמא און‬ ‫מענטש‬ ‫בלויז דורך 'לשמה' – אפילו‬ ‫משל אויף דער וועלט! עס איז אזא מין‬ ‫בלויז איינמאל אין לעבן‬ ‫באהאלטן און פארהוילן! עס ליגט אן עומק אין דעם‬ ‫קשר און אחדות‪ ,‬וואס ווער עס האט‬ ‫דער רמב"ם זאגט (פירוש המשניות מכות‬ ‫אדם וועלכע איז 'נעלם מעין כל חי'! ווי עס שטייט‬ ‫דאס נאכנישט געשפירט – ווייסט נישט פון וואס‬ ‫פ"ג מי"ז)‪ ,‬אז דער אויבערשטער האט געגעבן פאר אידן‬ ‫ֹלִקים ֶֶאת ָָה ָָא ָָדם" – דער‬ ‫יֶצר ה' ֱֱא ִ‬ ‫(בראשית ב‪ ,‬ז)‪ַ"ַ :‬וִיִ ֶ‬ ‫מען רעדט‪ .‬און ווען א מענטש שפירט אט דעם‬ ‫אסאך מצוות‪ ,‬כדי אז א מענטש זאל ערגעצוואו מקיים‬ ‫אויבערשטער האט באשאפן דעם אדם אלס צוויי‬ ‫קשר – איז די 'עבודה' פון 'היום לעשותם' א ציל! ער‬ ‫זיין אמאל איין מצוה 'לשמה'‪ ,‬און דורכדעם וועט ער‬ ‫'יצירות'‪ ,‬אין דעם איינעם מענטש ליגן צוויי מענטשן!‬ ‫דארף נישט גארנישט קיין באצאלט דערפאר‪ ,‬ווייל‬ ‫זוכה זיין צום 'שכר עולם הבא'‪ .‬א פשטן וועט לערנען‬ ‫איינער איז א 'יצירה בעולם הזה' – א מענטש פון דער‬ ‫ער האט ליב צו מאכן א נחת רוח פארן אויבערשטן!‬ ‫פשט אינעם רמב"ם‪ ,‬אז מען באצאלט נישט קיין שכר‬ ‫וועלט וועלכער איז פארנומען מיטן 'היום לעשותם'‪,‬‬ ‫און דורכדעם איז ער טאקע זוכה צו 'עולם הבא' – נישט‬ ‫אויף קיין שום מצוה וואס דער מענטש האט געטון‬ ‫און דער צווייטער איז א 'יצירה לעולם הבא' – אן‬ ‫אלס 'שכר' – נאר אלס אויטאמאטישע תוצאה פון דער‬ ‫'על מנת לקבל פרס'‪ ,‬און עס קען זייער מעגליך זיין‪,‬‬ ‫עולם הבא'דיגער מענטש וועלכער איז פארנומען מיטן‬ ‫אז א מענטש וועט ארויפקומען אויף יענער וועלט‬ ‫פעולה וואס ער האט געטון מיט א ריינע געפיל! אלע‬ ‫'מחר לקבל שכרם'‪ .‬און ווי מען רעדט יעצט – דארף‬ ‫און ער וועט באקומען באצאלט בלויז פאר די איינע‬ ‫מדרגות וואס ער איז זוכה אויף יענע וועלט‪ ,‬איז‬ ‫מען דאס מאחד זיין‪ ,‬אז דאס זאל זיין דער זעלבער‬ ‫מצוה וואס ער האט געטון 'שלא על מנת לקבל פרס'‪.‬‬ ‫פשוט איין נקודה‪ :‬דער 'קשר עצמי' ווערט נתגלה! עס‬ ‫מענטש! אז דער עולם הזה'דיגער מענטש זאל טאקע‬ ‫אבער עס איז זייער שווער צו לערנען אזא חידוש‪,‬‬ ‫ווערט נתגלה ווי געטליך דער איד איז!‬ ‫טון און טון‪ ,‬אבער מיט א הרגש פון 'קשר' – וואס‬ ‫ווייל זינט ווען שטייט א תנאי אויף גאנץ תורה און‬ ‫דאס וועט ארויסקומען בשלימות אויף יענע וועלט‪.‬‬ ‫דער פסיכאלאגישער צדוקי‬ ‫מצוות‪ ,‬אז אויב מען מיינט נישט 'לשמה' – באקומט‬ ‫ווייל דער גאנצער 'היום לעשותם' איז בלויז כדי צו‬ ‫פארשטייט נישט בכלל צום 'קשר'‬ ‫מען נישט קיין שכר דערויף?! אויך איז שווער‪ :‬אויב‬ ‫צוקומען צו דער מדרגה פון עולם הבא! אלע מצוות‬ ‫עס שטייט (אבות דר"נ פ"ה)‪ ,‬אז די צדוקים זענען‬ ‫אזוי‪ ,‬איז דאך נישטא קיין וועג וויאזוי א מענטש‬ ‫האט דער רבונו של עולם געגעבן פאר דעם ציל‪ ,‬כדי‬ ‫ארויס 'לתרבות רעה' ווען זיי האבן געלערנט די‬ ‫קען זיך ברענגען צו טון עפעס 'לשמה'‪ ,‬ווייל אויב‬ ‫אז דורכדעם זאל נתחזק ווערן און אנטפלעקט ווערן‬ ‫משנה (אבות א‪ ,‬ג)‪" :‬אל תהיו כעבדים המשמשים את‬ ‫זיין כוונה אינעם 'לשמה' איז‪ ,‬כדי ער זאל באקומען‬ ‫נאך טיפער און נאך טיפער ווי נאנט דער איד איז‬ ‫הרב על מנת לקבל פרס"‪ .‬ווייל זיי זענען געווען‬ ‫עולם הבא – איז ער דאך ווייטער דא מיט א חשבון?!‬ ‫מיטן אויבערשטן! נישט כדי דער 'זיך' זאל גרעסער‬ ‫גרויסע פיליזאפן און פסיכאלאגן וועלכע גייען‬ ‫נו‪ ,‬וויאזוי קען א מענטש צוקומען צו א ריינע כוונה‬ ‫ווערן‪ ,‬נאר כדי דער משונה'דיגער 'קשר' זאל נתגלה‬ ‫בלויז מיטן 'שכל אנושי'‪ ,‬זיי ווייסן נישט וואס עס‬ ‫לשם שמים?!‬ ‫ווערן! וואס אט דאס איז דער עכטער עמקות פון יעדן‬ ‫מיינט אן עכטער 'קשר' צווישן צוויי אוהבים – וואס‬ ‫איד! עס איז נישטא עפעס אנדערש אינעם איד ווי‬ ‫יעדער איינער איז גרייט זיך אינגאנצן אוועקצוגעבן‬ ‫ביים באדינען א טאטן פאדערט מען נישט‬ ‫'קשר' צום רבונו של עולם!‬ ‫פארן צווייטן‪ .‬און דערפאר האבן זיי געפרעגט זייער‬ ‫'באצאלט' דערפאר – עס איז א 'קשר'‬ ‫באלעבאטיש‪" :‬וואס הייסט‪ ,‬דו ערווארטסט אז א‬ ‫'שלא על מנת לקבל פרס' מיינט‪ :‬א מענטש דארף‬ ‫אויף יענער וועלט ווערט אלע‬ ‫מענטש זאל ארבעטן א גאנצן לעבן פאר בחנם?!‬ ‫אויפבויען א נאנטע קשר מיטן אויבערשטן‪ ,‬וואס ער‬ ‫פעולות קאנצענטרירט אין איין‬ ‫זאל נישט דארפן קיין שום שכר! פונקט ווי מען זעט‬ ‫פשוט'ע געפיל פון קשר‬ ‫דאס הייסט דאך 'אויסגענוצט' (אביוזד) דעם מענטש!‬ ‫א מענטש איז א מענטש און ער מוז וויסן אז ער‬ ‫אין דער וועלט‪ ,‬אז א מענטש פארמאגט פארשידענע‬ ‫אויף דעם זאגט די משנה (אבות ב‪ ,‬ח)‪" :‬אם עשית‬ ‫'קירבות' און 'קשרים' מיט מענטשן‪ :‬ער איז מקושר‬ ‫וועט פארדינען פון וואס ער טוט!"‪ .‬אבער אינ'אמת'ן‬ ‫הרבה תורה ומצוות אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך‬ ‫צו זיינע עלטערן! ער איז מקושר צו זיין רבי'ן! ער‬ ‫איז דאס נישט קיין פסיכאלאגישער שכל! אפילו אין‬ ‫נוצרת" – ווען א מענטש קומט ארויף אויף יענע‬ ‫איז נאנט באפריינדעט מיט זיין חבר! און ביי די‬ ‫דער וועלט איז פארהאן אזא מין הארציגע קשר‪ ,‬וואס‬ ‫וועלט – ווערט נתגלה זיין 'עצם'‪ ,‬און ער שפירט אז‬ ‫אלע קירבות'ן וואס ער האט – וועט ער נישט זוכן‬ ‫ראובן דארף גארנישט צוריק פון שמעון‪ ,‬און שמעון‬ ‫ער האט גארנישט 'געטון'! ווייל די נושא דארט איז‬ ‫צו פארדינען עפעס! טאמער ער וועט ארויסהעלפן‬ ‫דארף גארנישט צוריק פון ראובן! כל שכן‪' ,‬קירבת‬ ‫נישט 'טון'‪ ,‬נאר די נושא איז 'קשר'! דארט שפירט‬ ‫זיין טאטן‪ ,‬וועט ער נישט טראכטן‪" :‬וואס וועל איך‬ ‫כנסת ישראל עם דודה' – איז אודאי נישט א זאך וואס‬ ‫ער אז תורה ומצוות איז נישט עפעס 'פונדרויסן' –‬ ‫דער שכל קען פארשטיין! דאס איז א מין ריינע קשר‬ ‫פארדינען דערפון?"‪ ,‬נאר פארקערט‪ ,‬ער וועט הנאה‬ ‫וואס ער האט געטון מיט זיינע הענט און פוס – נאר‬ ‫פון ליבשאפט און געטריישאפט‪ ,‬וואס כדי דאס צו‬ ‫האבן אז ער קען באדינען זיין טאטן! די פעולה וואס ער‬ ‫דאס איז ער אליינס! "לכך נוצרת" – אין 'כמות' האב‬ ‫פארשטיין דארף מען דאס דורכלעבן!‬ ‫וועט טון פארן טאטן – וועט זיין א 'ציל' און נישט קיין‬ ‫איך גארנישט געטון און עס קומט זיך מיר גארנישט‬ ‫'מיטל'! און דעמאלט וועט געשען‪ ,‬אז דער קשר צווישן‬ ‫דערפאר! די איינציגסטע זאך וואס איך האב שייכות‬ ‫דער לאנגער גלות האט אוועקגענומען דעם‬ ‫זיי וועט מער נתחזק ווערן און נתגלה ווערן! די אהבה‬ ‫מיט תורה און מצוות איז‪ ,‬די הארץ וואס איך האב‬ ‫נאטורליכן געפיל פון א איד צום רבוש"ע‬ ‫פונעם טאטן צו אים – וועט אסאך מער ארויסקומען‬ ‫אריינגעלייגט דערין! ווייל נאר דאס האט געשטאמט‬ ‫שטעלט זיך די שאלה‪ :‬פארוואס שפירט נישט‬ ‫נאכדעם וואס ער האט ארויסגעהאלפן זיין טאטן! די‬ ‫פון קשר און האט געפירט צו נאכמער קשר!‬ ‫יעדער איד באלד ביי זיין בר מצוה דעם נאטורליכן‬ ‫השראה וואס דער טאטע וועט משרה זיין אויף אים‬ ‫י‬ ‫לעבן געהארעוועט דערויף און דערפאר איז ער‬ ‫מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על‬ ‫עולם הבא איז נישט קיין 'שכר' –‬ ‫בשמחה‪ ,‬נאר עס איז פשט אז יעצט ווערט 'נתגלה'‬ ‫הכלל כולו יצא" – ווייל בפנימיות מיינט דאך יעדער‬ ‫עס איז א 'מתנת חנם' וואס דער‬ ‫רבוש"ע גיבט מכח זיין אהבה‬ ‫וואס ער האט באמת געזוכט א גאנץ לעבן! ווייל ווען‬ ‫איד 'לשמה'‪ ,‬אפילו אויב ער ווייסט נישט דערפון‪,‬‬ ‫א מענטש קומט אויף די עלטערע יארן‪ ,‬לאזן נאך‬ ‫נאר ער דארף נאר איין מאל מגלה זיין אז ער מיינט‬ ‫ווילאנג א מענטש האט געטון מצוות 'על מנת‬ ‫זיינע כוחות הגוף‪ .‬דאס הייסט‪ ,‬דער עולם הזה'דיגער‬ ‫לשמה! נאכדעם וואס ער האט מגלה געווען אז ער מיינט‬ ‫לקבל פרס' – קען ער נישט זוכה צו 'עולם הבא'‪,‬‬ ‫מענטש איז שוין אביסל שוואכער און ער שטערט‬ ‫לשמה‪ ,‬איז יעצט נתגלה געווארן אז ביי אלע מצוות‬ ‫ווייל עולם הבא איז א מתנה וואס דער אויבערשטער‬ ‫שוין נישט אזוי שטארק פאר דעם עולם הבא'דיגן‬ ‫מיינט ער לשמה! דא איז נתגלה געווארן ווער ער איז‬ ‫גיבט בחנם! ער גיבט עס נישט ווייל מען האט‬ ‫מענטש ארויסצוקומען‪ .‬און דערפאר ווערט דעמאלט‬ ‫עכט! עס איז ארויסגעקומען דער עולם הבא'דיגער‬ ‫געטון אן עבודה‪ ,‬נאר ער גיבט עס 'במתנה'! דער‬ ‫נתגלה דער קשר וואס ער האט באקומען צום רבונו‬ ‫מענטש וועלכער איז בעצם א גאנצן צייט דא געווען‬ ‫אויבערשטער גיבט עולם הבא צו דער מענטש וועמען‬ ‫של עולם – דורך די אלע מצוות און מעשים טובים‬ ‫און געזוכט דעם אמת'ן קשר! און דערפאר וועט‬ ‫ער האט ליב! און וועמען האט ער ליב? דער וואס‬ ‫וואס ער האט געטון מיט א געפיל צום אויבערשטן!‬ ‫ער דורכדעם אנקומען צום 'עולם הבא' אויף יעדע‬ ‫האט אים ליב! דא קומט דער רמב"ם מיט א חידוש‪:‬‬ ‫עס שטעלט זיך ארויס וויפיל דער קשר איז נתגלה‬ ‫מצוה וואס ער האט געטון א גאנץ לעבן! ווייל 'בגילוי‬ ‫אפילו אויב א מענטש האט א גאנץ לעבן געלעבט‬ ‫געווארן און נתחזק געווארן דורך יעדע פעולה טובה‬ ‫מילתא בעלמא סגיא'‪ ,‬עס איז גענוג אז דער אהבה און‬ ‫בלויז מיטן עולם הזה'דיגער מענטש‪ ,‬ער איז געווען‬ ‫וואס ער האט געטון! און דעמאלט איז טאקע 'ימי‬ ‫קשר איז איינמאל אין לעבן נתגלה געווארן‪.‬‬ ‫פארנומען בלויז מיטן 'היום לעשותם'‪ ,‬און ער האט‬ ‫שמחה'‪ ,‬וואס דער מענטש פריידט זיך מיט זיין קשר‬ ‫געטראכט מיט אן עולם הזה'דיגער קאפ – בלויז‬ ‫וואס ער שפירט צום אויבערשטן‪ ,‬וואס אין די יונגע‬ ‫חג האסיף ‪ -‬דער עלטערער עובד‬ ‫פון זיינע פארדינסטן און מדרגות וואס ער וועט‬ ‫ה' זעט ווער 'ער' איז באמת געווען‬ ‫פארדינען דערפון‪ ,‬אבער אויב האט ער איינמאל אין‬ ‫יארן – 'ימי אביב' און 'ימי קציר' – האט ער דאס נישט‬ ‫דורכאויס אלע זיינע יארן‬ ‫געשפירט‪ ,‬און נאר יעצט אין די 'ימי האסיף' קומט‬ ‫לעבן געטון א מצוה'לע 'לשמה' מיט א ריינע געפיל‬ ‫קומט אויס‪' :‬ימי האסיף' איז נישט פשט אז דער‬ ‫פארן אויבערשטנ'ס וועגן – איז דאס שוין גענוג! דאס‬ ‫עס ארויס אויפן אויבערפלאך‪.‬‬ ‫מענטש עסט יעצט די פירות וואס ער האט א גאנץ‬ ‫ארבעט מיט די מדה פון‪" :‬כל דבר שהיה בכלל ויצא‬ ‫ג‬ ‫סוכות איז א צייט וואס יעדער איד שפירט פונעם רבוש"ע‬ ‫ודודי לי‪:‬‬ ‫אן 'אהבה שאינה תלויה בדבר'‬ ‫א בעל תשובה דינט דעם רבוש"ע מכח 'כי הוא חייך' | א צדיק מעיקרא קען דינען דעם רבוש"ע מכח ווייל דאס איז דער ישרות | די תורה וויל אז דער צדיק זאל אויך צוקומען צום 'כי הוא חייך' | ער דארף גריבלען אין זיך‬ ‫| ער דארף מגלה זיין 'דכדוכה של נפש' | ער דארף תשובה טון אויפן 'שלא לשמה' – פארוואס ער האט געדינט מכח ישרות | דעמאלט איז ער אויך ווי א בעל תשובה | דער סארט עבודת ה' איז אהבה ָָאן קיין תנאי | ער וויל‬ ‫דינען דעם רבוש"ע אויך אויף יענער וועלט | ער וויל אקערן אויך נאכן 'חג האסיף' | דעמאלט באקומט ער אויך אויף צוריק אהבה ָָאן קיין תנאי | ער שפירט די קירבה און הארה פון תורה ומצוות – אפילו ווען ער איז נאך‬ ‫אויפן פלאץ פון 'היום לעשותם' | נאר א איד קען צושטעלן אט דעם קשר | אפילו ווען ער טוט 'שלא לשמה' – מיינט ער אויך דעם רבוש"ע בפנימיות | א גוי מיינט בלויז 'זיך'‬ ‫זאך וואס רעדט צו יעדן איינעם! ער האט ניטאמאל א‬ ‫א צדיק מעיקרא האט די מעגליכקייט‬ ‫תשובה מיינט מען דינט דעם‬ ‫צו גיין אויפן וועג פון 'טוב ורע'‬ ‫רבוש"ע מיטן 'דכדוכה של נפש'‬ ‫בחירה נישט צו וועלן 'חיים'! יעדער נפש וויל 'חיים'‬ ‫– זיין א גלייכער מענטש‬ ‫מצד זיין עצם מציאות!‬ ‫אלס הקדמה צום 'חג האסיף' איז דא א גאנצער‬ ‫ווילאנג א מענטש איז אן ערליכער איד וועלכער‬ ‫חודש אלול‪ ,‬ראש השנה און יום כיפור‪ ,‬וואס דאס‬ ‫איז קיינמאל נישט דורכגעפאלן מיט א חטא – איז‬ ‫ובחרת בחיים – אויך דער צדיק מעיקרא‬ ‫זענען טעג פון תשובה‪ .‬דער זוהר הק' זאגט (ח"א‬ ‫דארף נישטערן און אנטפלעקן דעם‬ ‫שייך אז ער זאל גיין אויפן דרך פון 'טוב ורע'‪ ,‬ווייל‬ ‫'דכדוכה של נפש' וועלכע זוכט 'חיים'‬ ‫קכט‪ ,):‬אז א בעל תשובה דינט דעם רבונו של עולם‬ ‫ער איז א גלייכער מענטש וואס 'חיוב השכל' איז אים‬ ‫זייער א שטארקער מחייב! ער פארשטייט‬ ‫'בחילא יתיר' – מיט א גרעסערן כח‪ .‬דאס הייסט‪ ,‬אז‬ ‫די תורה זאגט‪" :‬ובחרת בחיים" – דו‬ ‫אז מען דארף טון 'טוב' און מען דארף‬ ‫'תשובה' איז נישט דוקא אויף א חטא וואס מען האט‬ ‫זאלסט אויסוועלן צו גיין אויפן העכערן‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫דרך פון 'חיים ומוות' און נישט אויפן‬ ‫אוועקשטיין פון 'רע'‪.‬‬ ‫געזינדיגט‪ ,‬נאר אפילו אויב א מענטש האט קיינמאל‬ ‫נידריגן דרך פון 'טוב ורע'‪ .‬דאס הייסט‪ ,‬אז‬ ‫יעדעס יאר‬ ‫נישט געזינדיגט‪ ,‬אבער אויב ער גייט אריין טיפער‬ ‫אינעם 'ליל‬ ‫א בעל תשובה מוז גיין אויפן‬ ‫אין זיך און איז מגלה ביי זיך א פנימיות'דיגער כח‬ ‫די תורה וויל אז דער מענטש זאל מגלה‬ ‫התקדש‬ ‫וועג פון 'חיים' – ער האט נישט‬ ‫זיין א 'דכדוכה של נפש'‪ ,‬א טיפקייט פון‬ ‫קיין 'חיות' ָָאן תורה ומצוות‬ ‫– רופט זיך דאס 'כח התשובה'; ווי דער פסוק זאגט‬ ‫חג' ווערט‬ ‫זיין אינערליכע נפש‪ ,‬וועלכע שפירט אז‬ ‫נאכאמאל‬ ‫ֹאֶמר ׁשּובּו ְְבֵנֵ י‬ ‫"ָּת ֵֵׁשב ֱֱאנוׁש ַַעד ַַדָּכָ א ַַוֹּת ֶ‬ ‫(תהלים צ‪ ,‬ג)‪ָ :‬‬ ‫אבער דער וועלכער איז שוין‬ ‫אידישקייט איז פשוט 'לעבהאפט'‪ ,‬און‬ ‫נתגלה דער‬ ‫ָָא ָָדם" – תשובה איז א כח וואס א מענטש איז מגלה‬ ‫'עצמיות‬ ‫דורכגעפאלן און געזינדיגט‪ ,‬האט שוין‬ ‫דעמאלט וועט ער דינען דעם אויבערשטן‬ ‫זיין 'דכדוכה של נפש'‪.‬‬ ‫אלוקות'! פסח‬ ‫דורכגעבראכן דעם גאנצן גדר פון 'טוב‬ ‫מיט א 'חילא יתיר'‪ ,‬זיין גאנצע 'עצמיות‬ ‫ביינאכט ווערט‬ ‫ורע'‪ ,‬ער איז שוין נישט קיין גלייכער‬ ‫הנפש' וועט ליגן אין עבודת ה'‪ .‬און דאס‬ ‫נתגלה דער‬ ‫צוויי דרכים אין עבודה – 'טוב‬ ‫מענטש‪ ,‬און אויב וועט מען אים זאגן‪:‬‬ ‫ורע' אדער 'חיים ומות'‬ ‫איז די עבודה פון ראש השנה און יום‬ ‫גילוי וואס רופט‬ ‫זיך "ובמורא‬ ‫"דו דארפסט היטן די תורה ווייל דאס‬ ‫כיפור‪ ,‬וואס דאס זענען 'זמני תשובה'‪.‬‬ ‫הסבר הדברים‪ :‬עס שטייט אין פסוק (דברים ל‪ ,‬טו)‪:‬‬ ‫גדול זו גילוי‬ ‫איז 'טוב'!"‪ ,‬וועט ער זאגן‪" :‬עה‪ ,‬נישט‬ ‫דאס הייסט‪ ,‬מען טוט תשובה אויפן 'שלא‬ ‫ְ"ְר ֵֵאה ָנָ ַַת ִִּתי ְלְ ָָפֶנֶ יָך ַַהיֹום ֶֶאת ַַה ַַחִיִ ים ְְו ֶֶאת ַַהטֹוב ְְו ֶֶאת ַַה ָָמ ֶֶות‬ ‫שכינה"‪ .‬עס‬ ‫געפערליך! ביי מיר איז נישט עק וועלט‬ ‫לשמה'‪ .‬ווייל דער אנהייב פון עבודת ה'‬ ‫ווערט נתגלה‬ ‫ְְו ֶֶאת ָָה ָָרע" ‪ -‬די תורה גיבט אונז דא צוויי מהלכים‬ ‫צו טון 'רע' און נישט 'טוב'! 'טוב ורע'‬ ‫איז 'טוב ורע'‪ ,‬עס איז אן עבודה פון‬ ‫אז די 'שכינה'‬ ‫רעדט נישט צו מיר!"‪ .‬אבער אויב מען‬ ‫וויאזוי מען אנקוקן גאנץ אידישקייט‪ :‬א) 'טוב ורע' –‬ ‫'שלא לשמה'; ווי חז"ל זאגן (סנהדרין‬ ‫האט א גאנצן‬ ‫תורה און מצוות איז גוט און ריכטיג‪ ,‬ווייל דער שכל‬ ‫צייט גערוהט‬ ‫וועט אים זאגן‪" :‬דו דארפסט היטן די‬ ‫קה‪" :):‬לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות‬ ‫דא אינדערהיים‪,‬‬ ‫תורה ווייל דאס איז 'חיים'! דו דארפסט‬ ‫איז מחייב אז דאס איז דער ריכטיגער און אמת'ער‬ ‫אפילו שלא לשמה‪ ,‬שמתוך שלא לשמה‬ ‫נאר איך בין‬ ‫אוועקשטיין פון עבירות ווייל דאס איז‬ ‫וועג‪ ,‬און דאס פארקערטע איז שלעכט‪ .‬ב) 'חיים ומות'‬ ‫בא לשמה"‪ ,‬און די ספרים זאגן‪ ,‬אז מען‬ ‫געווען א‬ ‫'מות'!" – אויב וועט ער דאס ריכטיגע‬ ‫– תורה און מצוות איז 'לעבן'‪ ,‬און דאס פארקערטע‬ ‫קען נישט אנקומען צום 'לשמה' – ָָאן‬ ‫'חיצוני'‪ ,‬און‬ ‫איז פשוט 'טויט'‪ .‬זעלבסט פארשטענדליך‪ ,‬אז דער‬ ‫דערפאר האב‬ ‫דערהערן און ווערן איבערצייגט‪ ,‬וועט‬ ‫דורכגיין דעם 'שלא לשמה'; און ווי דער‬ ‫'בעל‬ ‫ער עס אננעמען און טאקע ווערן א‬ ‫צווייטער צוגאנג – איז אסאך טיפער און שטארקער‬ ‫איך עס נישט‬ ‫רמב"ם זאגט (הל' תשובה א‪ ,‬ה)‪ ,‬אז דאס‬ ‫געשפירט‬ ‫תשובה'‪ ,‬ווייל עס איז נישטא קיין מענטש‬ ‫ווי דעם ערשטן צוגאנג‪ ,‬ווייל 'לעבן' איז אסאך מער‬ ‫איז דער 'דרך החינוך' וויאזוי מען איז‬ ‫וועלכער וויל נישט לעבן! 'לעבן' איז א‬ ‫נוגע און נאנט צום נפש האדם ווי 'גוט'‪.‬‬ ‫אי‬ ‫זיך דער קשר של אהבה וואס איך האב‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫'דודי לי'‪ .‬אנשטאט עס זאל צוגיין מיט א‬ ‫מחנך קינדער‪ ,‬אז מען גיבט זיי מתנות און פרסים‪.‬‬ ‫מיט דיר – וואס איך ווארט גארנישט אויף‬ ‫קשר – גייט עס צו מיטן חשבונות‪ ,‬וואס‬ ‫אבער ווען א מענטש ווערט עלטער און עס קומען‬ ‫צוריק! דו וועסט דערהערן ווי ווייט דער‬ ‫סוכות איז א‬ ‫דער אויבערשטער גיבט דיר בלויז 'בדין‬ ‫די 'ימי התשובה' – טוט ער תשובה אויף דעם און ער‬ ‫קשר ווערט נתחזק מיט יעדע מצוה וואס‬ ‫צייט וואס‬ ‫ומשפט' וויפיל עס קומט זיך דיר לויט‬ ‫זאגט פארן אויבערשטן‪" :‬איך האב חרטה פארוואס האב‬ ‫דער רבוש"ע‬ ‫דו טוסט!"‪.‬‬ ‫פארברענגט‬ ‫דיינע מעשים‪ ,‬און אויף יעדע זאך וואס‬ ‫איך דיר געדינט מיט מחשבות פון 'פארדינען' רווחים‬ ‫מיטן איד מיט‬ ‫ער גיבט דיר – וויל ער אויף צוריק פון‬ ‫און מדרגות! איך וויל דיר דינען ווייל איך האב א קשר‬ ‫ביים 'בית שני' איז נתגלה געווארן‬ ‫אזא ידידות‪,‬‬ ‫דיר אן עבודה‪ .‬און דאס איז דער דרך פון‬ ‫מיט דיר! איך וויל דיר מאכן א נחת רוח ווייל דו ביסט‬ ‫דער חילוק צווישן א איד ביז א‬ ‫אז דער איד‬ ‫גוי – 'לשמה' און 'שלא לשמה'‬ ‫'טוב ורע' – נישט דער דרך פון 'חיים ומות'‪.‬‬ ‫מיין טאטע וועמען איך האב ליב צו באדינען!"‪ .‬און‬ ‫שפירט אז דאס‬ ‫איז נישט קיין‬ ‫אט דאס רופט זיך‪" :‬אני לדודי" – איך בין צו מיין‬ ‫דער פסוק 'אני לדודי ודודי לי' איז‬ ‫דער 'אני לדודי' האט‬ ‫'תוצאה' פון‬ ‫באליבטער באשעפער! איך בין אינגאנצן 'לדודי' און‬ ‫געזאגט געווארן אויפן 'בית שני'‪ ,‬ווען די‬ ‫זיין עבודה –‬ ‫אויסגעשריגן‪ :‬מיר ווילן זיך נישט‬ ‫אפרוען אויף יענער וועלט!‬ ‫איך דארף גארנישט אויף צוריק פון מיין 'דודי'! איך‬ ‫אומות העולם האבן געוואלט נעמען א‬ ‫נאר דאס איז‬ ‫דארף גארנישט פונעם אויבערשטן‪ ,‬נישט די וועלט‬ ‫חלק אינעם בית המקדש‪ ,‬און כלל ישראל‬ ‫א ריינע און‬ ‫אין די טעג ביזן יום טוב סוכות האבן‬ ‫געטרייע קשר‬ ‫און נישט יענע וועלט! אודאי וויל איך אז דער קשר‬ ‫האט זיי געענטפערט‪" :‬אני לדודי ודודי‬ ‫מיר געארבעט אויף א טיפע אחדות מיטן‬ ‫אהין און צוריק‬ ‫זאל נאכמער און נאכמער נתגלה און נתחזק ווערן‪ ,‬אבער‬ ‫לי" – בלויז איך האב דעם קשר מיטן רבונו‬ ‫רבונו של עולם! א חילא יתיר'דיגע קשר!‬ ‫מיין עבודה איז א 'ציל' – נישט קיין 'מיטל'! איך וויל‬ ‫של עולם‪ ,‬און עטץ האט נישט קיין חלק‬ ‫אז אפילו עולם הבא זאל נישט זיין ביי‬ ‫דינען דעם אויבערשטן אויך אויף יענער וועלט לנצח‬ ‫אינעם בנין בית המקדש‪ .‬דער פשט איז‪:‬‬ ‫אונז א פלאץ וואו מען קען זיך ענדליך‬ ‫נצחים‪ ,‬ווייל איך האב ליב אים מהנה צו זיין!"‪.‬‬ ‫'בית שני' איז דער בית פון 'בעלי תשובה'‪ ,‬ווייל דאס‬ ‫אפרוען און אויפהערן מיט די 'עבודות'‪ ,‬ניין! אין עולם‬ ‫איז שוין געווען נאכן זינדיגן און גיין אין גלות בבל‪,‬‬ ‫הבא וועלן מיר נישט רוען! מיר וועלן ווייטער ארבעטן‬ ‫נאכן מגלה זיין דעם 'כח התשובה'‬ ‫און ביים נס פורים האבן זיי תשובה געטון מאהבה‪ ,‬און‬ ‫און ארבעטן פארן אויבערשטן! מיר וועלן דינען דעם‬ ‫ווערט נתגלה דער 'ודודי לי' – כאילו‬ ‫דערנאך זענען זיי צוריקגעקומען און געבויעט דעם‬ ‫אויבערשטן אויף דער וועלט און אויף יענער וועלט‬ ‫דו ביסט דער 'חיים' פון כביכול‬ ‫צווייטן בית המקדש‪ .‬און דערפאר האבן זיי דעמאלט‬ ‫לנצח נצחים! ווייל מיר דארפן גארנישט פונעם‬ ‫נאכן דורכגיין די ימי התשובה פון 'אני לדודי' –‬ ‫געהאט דעם 'חילא יתיר' פון דער 'דכדוכה של נפש'‪,‬‬ ‫אויבערשטן‪ ,‬מיר ווילן נאר דינען דעם אויבערשטן!‬ ‫קומט מען צו סוכות וואס דעמאלט ווערט נתגלה‬ ‫און זיי האבן געזאגט‪" :‬אני לדודי ודודי לי" – בלויז‬ ‫לעתיד לבוא וועלן מיר שפירן א הפלאדיגן תענוג‬ ‫דער 'ודודי לי'‪ .‬דאס הייסט‪ ,‬סוכות גיבט דער רבונו‬ ‫אונז אידן ווילן א בית המקדש לשם קשר און יחוד‬ ‫אין דער עבודה גופא – וואס דאס רופט זיך 'קיבול‬ ‫של עולם צו שפירן פארן איד‪" :‬פונקט ווי דו דארפסט‬ ‫קוב"ה ושכינתיה‪ ,‬אבער עטץ גוים האבן נישט קיין‬ ‫שכר' – אבער מיר וועלן אלעמאל בלייבן מיטן 'אני‬ ‫גארנישט אויף צוריק פון מיר – דארף איך אויך גארנישט‬ ‫שייכות דערמיט! איר קענט נישט פארשטיין אזא סארט‬ ‫לדודי'! מיר ווילן אנהאלטן דעם 'היום לעשותם' – אויך‬ ‫אויף צוריק פון דיר! איך בין מיט דיר אויף אייביג!‬ ‫מושג‪ ,‬אז מען זאל טון עפעס פאר א צווייטן – ָָאן קיין‬ ‫בשעת'ן 'מחר לקבל שכרם'!‬ ‫'וימינו תחבקני' – איך האב דיר ליב און איך בין משפיע‬ ‫חשבון צו באקומען אויף צוריק! ביי אייך איז נישטא‬ ‫צו דיר‪ ,‬פאר אומזיסט! נישט צוליב דיין עבודה וואס דו‬ ‫קיין 'תשובה' און קיין 'חילא יתיר'‪ ,‬נאר אלעס גייט‬ ‫דער 'ודודי לי' שרייט אויס‪ :‬איך וועל דיר‬ ‫וועסט מיר צוריקגעבן! נאר עס איז 'אהבה שאינה תלויה‬ ‫ליכטיג מאכן אויך אויף דער וועלט!‬ ‫צו מיט חיצוניות'דיגע חשבונות! און אויב אזוי האט‬ ‫בדבר'!"‪ .‬און דאס קען ארויסקומען נאר נאכן הקדמה‬ ‫איר נישט קיין שייכות מיטן 'בית שני' וועלכע איז א‬ ‫אויף דעם קומט דער יום טוב סוכות ווען דער‬ ‫פון די 'ימי תשובה' – נישט בדרך 'שכר' און 'מדה כנגד‬ ‫שטיק 'תשובה' און 'חילא יתיר'!"‪ .‬און דערפאר זאגט‬ ‫אויבערשטער זאגט אונז די זעלבע זאך‪" :‬איך וויל‬ ‫מדה'‪ ,‬נאר אויפן דרך פון "כמים הפנים אל פנים"‪ .‬דאס‬ ‫די גמרא (ר"ה ד‪ ,).‬אז כאטש וואס כורש האט געבויעט‬ ‫דיר געבן דעם 'מחר לקבל שכרם' – אויך בשעת'ן 'היום‬ ‫הייסט‪' ,‬קשר' איז נאר שייך אויב עס איז אויפגעבויעט‬ ‫דעם 'בית שני' – דאך איז ער נחמץ געווארן‪ ,‬ווייל ער‬ ‫לעשותם'! איך וויל דו זאלסט האבן א 'מעין עולם הבא'‪,‬‬ ‫פון ביידע זייטן! טאמער האסטו נישט אויסגעארבעט‬ ‫האט עס געבויעט 'שלא לשמה'‪ .‬און כאטש וואס ביי‬ ‫א תענוג פון 'אסיף בנפש האדם' – נאך אויף דער וועלט!‬ ‫דעם קשר צום אויבערשטן‪ ,‬און עס איז נישטא קיין 'אני‬ ‫א איד איז 'שלא לשמה' נישט אזא מעכב‪ ,‬אבער ביי‬ ‫אודאי‪ ,‬נאכן 'חג האסיף' קומט א ווינטער ווען מען‬ ‫לדודי'‪ ,‬אלץ וואס דו טוסט איז מיט חשבונות פון צוריק‬ ‫א גוי איז דאס יא מעכב‪ .‬ווייל סוף כל סוף‪ ,‬בפנימיות‬ ‫ארבעט ווייטער‪ ,‬ווייל דו ביסט אינעם 'עולם העשיה'‬ ‫באקומען און פארדינען – נו‪ ,‬ווי קען זיין דער 'ודודי‬ ‫טוט עס דער איד אלעמאל 'לשמה' – אפילו אויב ער‬ ‫וואו דו ביסט מחויב במצוות און עס איז 'היום‬ ‫לי'‪ ,‬אז דער אויבערשטער זאל דיר ליב האבן בחנם ָָאן‬ ‫ווייסט נישט דערפון‪ ,‬ווידעראום‪ ,‬דער גוי טוט עס ריין‬ ‫לעשותם'‪ ,‬אבער איך גיב דיר א יום טוב פון 'קיבול‬ ‫קיין חשבונות?! דו ביסטו דאך נישט אינטערעסירט אין‬ ‫'שלא לשמה'‪ ,‬ווייל ער האט נישט קיין אהנונג וואס‬ ‫שכר' אויף דער וועלט! איך וועל דיר מטעים זיין‬ ‫אזא סארט קשר?! דו ביסט דאך נאך פארנומען מיטן‬ ‫עס מיינט א קשר פון 'אני לדודי ודודי לי'‪.‬‬ ‫'בעולם הזה מעין עולם הבא' – וויאזוי עס שפירט‬ ‫'אני' – נישט מיטן 'דודי'?! און אויב אזוי‪ ,‬איז נישטא קיין‬ ‫ד‬ ‫דער 'דרך החסידות' איז א וועג פון 'סוכות'‬ ‫חסידים היו מרקדין‪:‬‬ ‫אלע נקודות וואס מען האט מדגיש געווען ביי חסידים האט שייכות מיט עוה"ב און 'חג האסיף' | דאס קאכן אין א שבת און יום טוב – דעמאלט שיינט א ספעציעלער אור פון יענער וועלט | דער דגוש אויף שמחה – א‬ ‫בחינה פון ושמחת בחגך | אויב איז שוין יעצט דער 'ציל' – קען מען זיך שוין יעצט פרייען | מען פריידט זיך אז מען איז א איד וואס ווייסט פונעם אויבערשטן | דער דגוש אויף התקשרות לצדיק – זיך לאזן פון דער‬ ‫נאטורליכער טבע הנשמה וועלכע וויל זיך מדבק זיין אינעם אור | דאס איז מגלה אז דער מענטש איז אויך א צדיק | דאס ברענגט אים צו פלעצער וואו ער וואלט קיינמאל נישט אנגעקומען אליין | דער דגוש אויף 'תשובה' –‬ ‫טרעפן זיך זעלבסט | דער דגוש אויף 'סוד' – א זאך וועלכע האט נישט קיין שכל'דיגע הסבר נאר מען מוז עס אליינס איבערלעבן | ווי נידריגער דער דור גייט – אלץ וויכטיגער איז צו גיין אויף א העכערן דרך | נאר דורכדעם‬ ‫קענען מיר זיך ארויסדראפען פון אלע שפלות'ן און ווערן בעלי תשובה‬ ‫ביי אנדערע איז דאס געווען ווי נאך א 'הלכה' און‬ ‫דגוש אויף די סארט זאכן וועלכע האבן מער צוטון‬ ‫ביי חסידים האט מען בעיקר מדגיש געווען‬ ‫די נקודות פון 'מחר לקבל שכרם'‬ ‫'מצוה'‪ ,‬אבער ביי חסידיות איז שבת געווען א שטיק‬ ‫מיטן 'מחר לקבל שכרם'‪ .‬דאס הייסט‪ ,‬מען האט‬ ‫לעבהאפט! א גאנצע וואך האט מען געלעבט אויף א‬ ‫מדגיש געווען געוויסע מצוות און געוויסע נקודות‬ ‫לעובדא ולמעשה‪ :‬דער 'דרך החסידות' איז א‬ ‫שבת! די גאנצע יאר האט זיך געדרייט ארום די ימים‬ ‫אין עבודה – וועלכע זענען מער עולם הבא'דיגע‬ ‫דרך פון 'בחילא יתיר'‪ .‬ווייל באמת זענען פארהאן‬ ‫טובים‪ ,‬מען האט זיך געגרייט אויף א יום טוב וואכן‬ ‫עבודות! מען וועט געבן עטליכע דוגמאות דערצו‪.‬‬ ‫פארשידענע עבודות און ענינים אויף וואס מען קען‬ ‫פריער‪ ,‬און מען האט אריינגעקאכט אינעם יום טוב‬ ‫ווען לייגן א דגוש‪ .‬און אין די אנדערע מקומות האט‬ ‫מיט א געוואלדיגער חיות און התלהבות‪ .‬און דער טעם‬ ‫דער דגוש אויף זמנים קדושים – דעמאלט‬ ‫מען טאקע געלייגט א דגוש מער אויף נקודות פון‬ ‫שיינט דער אור פון עולם הבא‬ ‫'היום לעשותם'‪ ,‬מען האט זיך מקבל געווען צו טון‬ ‫דערין איז‪ :‬שבתים און ימים טובים זענען טעג ווען עס‬ ‫ווערט נתגלה 'מעין עולם הבא'! דאס איז נישט סתם‬ ‫ביי חסידים האט מען געמאכט א גרויסן עסק‬ ‫מער‪ ,‬צו מחמיר זיין מיט מער חומרות און דקדוקים‬ ‫נאך א הלכה‪ ,‬נאר דעמאלט שיינט די ליכטיגקייט פון‬ ‫פון די העכערע זמנים; ווי שבתים און ימים טובים‪.‬‬ ‫וכדומה‪ .‬אבער חסידות האט אלעמאל געלייגט א‬ ‫בי‬ ‫איד מיטן אויבערשטן – איז א 'סוד'‪ .‬דאס הייסט‪ ,‬יעדע‬ ‫דערפאר זוכט ער צו האבן שייכות צום צדיק – וועלכער‬ ‫אהבה צווישן אידן און דעם אויבערשטן! און דערפאר‬ ‫זאך וואס מען קען נישט מסביר זיין מיט שכל'דיגע‬ ‫האט אויסגעארבעט און מגלה געווען דאס וואס ליגט‬ ‫האט מען ביי חסידים געמאכט אזא גרויסן דגוש אויף‬ ‫הסברים‪ ,‬און נאר דער וועלכער האט עס דורכגעלעבט‬ ‫באהאלטן אין אים! און איינמאל דער מענטש האט‬ ‫דעם‪ ,‬און מען איז ממש געווען 'פרום' אויף דעם‪ ,‬צו‬ ‫– ווייסט פון וואס מען רעדט ‪ -‬הייסט א סוד‪ .‬למשל‪,‬‬ ‫ארויסגעברענגט 'מכח אל הפועל' אט דעם 'המשכה'‬ ‫האבן א דערהויבענעם שבת און א העכערן יום טוב‪.‬‬ ‫אויב איינער וועט קיינמאל נישט דורכלעבן דעם‬ ‫צום צדיק – וועט מען אים שוין 'דן' זיין אין הימל ווי‬ ‫קשר 'אב על הבן'‪ ,‬און 'אם על בנים' – וואלט ער עס‬ ‫א צדיק! ווייל ער האט מגלה געווען‪ ,‬אז בפנימיות איז‬ ‫ושמחת בחגך‪ :‬דער דגוש אויף 'שמחה'‬ ‫קיינמאל נישט פארשטאנען מיטן שכל! ער וואלט‬ ‫– דער אור פון 'חג האסיף' מעין עוה"ב‬ ‫ער א צדיק! און דורכדעם קען דער צדיק אויפטון‬ ‫געהאט טויזנט קושיות דערויף‪" :‬פארוואס לויפט די‬ ‫פארן מענטש אזויפיל ישועות בגשמיות און ברוחניות‪,‬‬ ‫ביי חסידים האט מען געלייגט א גרויסן דגוש אויף‬ ‫מאמע נאך דאס קינד טאג און נאכט?! וואס האט‬ ‫ווייל דורכן צדיק ווערט דער מענטש אפגעזיגלט מיט‬ ‫'שמחה'‪ .‬דאס איז אויך מהאי טעמא‪ ,‬ווייל 'עולם הבא'‬ ‫איר דאס קינד גוטס געטון‪ ,‬אז זי גיבט אוועק איר‬ ‫אן אנדערן חותם‪.‬‬ ‫איז א וועלט פון שמחה‪ ,‬און מען קען נישט מקבל‬ ‫גאנצע לעבן פארן קינד?! פארוואס איז דאס איר‬ ‫געווען קיין 'מעין' פון 'מחר לקבל שכרם' – ָָאן קיין‬ ‫גאנצע חיות?!"‪ .‬און מען וואלט נישט געהאט קיין‬ ‫אויב איז תשובה טאקע אזוי נאנט און לייכט‪,‬‬ ‫שמחה‪ .‬און דערפאר איז 'שמחה' געקומען פריער –‬ ‫תירוצים צו פארענטפערן זיינע קושיות‪ ,‬ווייל מען‬ ‫פארוואס איז נישט יעדער א בעל תשובה‬ ‫איידער אסאך אנדערע 'מדות טובות'‪ ,‬ווייל מען האט‬ ‫קען דאס נישט מסביר זיין! דאס איז א זאך וואס‬ ‫ביי חסידים – בפרט אין דער חדר פון רבי ר'‬ ‫דאס געזען אלס די התחלה אריינצוגיין אינעם אמת'ן‬ ‫מען דארף עס דורכלעבן! אדער ביסטו דארט אדער‬ ‫אלימלך ותלמידיו – האט מען אסאך עוסק געווען‬ ‫וועלט פון עבודת ה'‪ ,‬וואו דער עיקר נושא איז 'קשר'‬ ‫ביסטו נישט דארט! און דערפאר הייסט דאס א 'סוד'‪.‬‬ ‫אין דער עבודה פון 'תשובה'‪ ,‬ווייל דאס איז ממש‬ ‫מיטן רבונו של עולם‪.‬‬ ‫און דאס איז דער אינהאלט פון גאנץ 'תורת הסוד'‪,‬‬ ‫מקושר מיט דער נקודה פון קשר צום רבונו של‬ ‫וואס מען קען נישט מסביר זיין די ענינים מיטן שכל‪,‬‬ ‫עולם; ווי מען האט שוין פריער גערעדט באריכות‪.‬‬ ‫התקשרות לצדיקים – דער קטנות‬ ‫זאל זיין בטל צום גדלות‬ ‫נאר מען דארף דאס דורכלעבן און שפירן אויף די‬ ‫און מען וועט עס אנרירן פון נאך א ווינקל‪ .‬די תורה‬ ‫אייגענע ביינער‪ .‬און דערפאר האט מען ביי חסידים‬ ‫זאגט (דברים ל‪ ,‬יא‪-‬יד)‪ִּ" :‬כִ י ַַה ִִמ ְְצ ָָוה ַַהֹּזֹאת ֲֲא ֶֶׁשר ָָאֹנִֹכִ י ְְמ ַַצ ְְּוָך‬ ‫ביי חסידים האט מען געלייגט א גרויסן דגוש אויף‬ ‫געקאכט אין 'תורת הסוד'‪ ,‬ווייל גאנץ חסידות איז‬ ‫ַַהיֹום ֹלא ִנִ ְְפֵלֵ את ִִהוא ִִמ ְְמָך ְְוֹלא ְְרֹח ָָֹקה ִִהוא‪ֹ ,‬לא ַַב ָָׁש ַַמִיִ ם‬ ‫'התקשרות לצדיקים'‪ .‬דאס הייסט‪ ,‬אז אויסער דעם‬ ‫געווען אוועקגעשטעלט אויף א יסוד פון 'קשר' און‬ ‫ִִהוא וגו'‪ְְ ,‬וֹלא ֵֵמ ֵֵע ֶֶבר ַלַ ָיָ ם ִִהוא וגו'‪ִּ ,‬כִ י ָָקרֹוב ֵֵאֶלֶ יָך ַַה ָָד ָָבר‬ ‫וואס מען גייט צום צדיק כדי צו לערנען א דרך אין‬ ‫'קירבה' פון 'כנסת ישראל עם דודה'‪ ,‬וואס דאס קען‬ ‫ּוִבְלְ ָָב ְְבָך ַלַ ֲֲעֹׂשֹתֹו"‪ .‬דער רמב"ן האלט אז דאס‬ ‫ְְמֹאֹד ְְּב ִִפיָך ִ‬ ‫עבודת ה' – איז פארהאן נאך א טיפערע זאך‪ ,‬וועלכע‬ ‫מען נישט מסביר זיין מיטן שכל‪ ,‬נאר דאס איז א‬ ‫גייט ארויף אויף 'מצות תשובה'‪ ,‬אז דאס איז נישט‬ ‫באשטייט פון א געוויסע 'המשכה' און התקשרות צום‬ ‫מהות פון א 'סוד'‪.‬‬ ‫ווייט פונעם מענטש‪ ,‬נאר גאר נאנט צו אים‪ .‬באמת‬ ‫צדיק‪ .‬דער פשט איז‪ :‬עס זענען פארהאן מענטשן‬ ‫איז דאס זייער שווער צו פארשטיין‪ :‬וויפיל מענטשן‬ ‫וועלכע זענען נאכנישט אנגעקומען צו דער מדרגה‬ ‫אינעם היינטיגן נידריגן דור – מוז מען גיין‬ ‫זענען דען צדיקים?! וויפיל מענטשן ווייסן פונקטליך‬ ‫פון 'לשמה'‪ ,‬זיי האבן נאכנישט זוכה געווען צו מגלה‬ ‫דוקא אויף אזא הויכן דרך ווי 'חסידות'‬ ‫זיין דעם עצמיות'דיגן קשר מיטן רבונו של עולם‪ .‬איז‬ ‫וויאזוי מען ווערט א צדיק?! נו‪ ,‬אויב אזוי ווייניג‬ ‫אסאך מאל טענה'ט א מענטש‪" :‬אויב איז דער‬ ‫מענטשן זענען ווי עס דארף צו זיין און זיי ווייסן‬ ‫זיי דארפן כאטש זיין בטל צו דער וועלכער איז יא‬ ‫'דרך החסידות' אזא הויכער דרך וועלכע איז געבויעט‬ ‫אפילו נישט וויאזוי מען ווערט ווי עס דארף צו זיין‪,‬‬ ‫אנגעקומען צו דער מדרגה! און דאס איז די עצה‬ ‫אויף 'סוד' – נו‪ ,‬איך האלט נאכנישט ביי אזא הויכן‬ ‫איז דאך עס יא 'נפלאת' און 'רחוקה'?!‬ ‫פונעם רבונו של עולם‪ ,‬אז אפילו דער וועלכער‬ ‫דרך! איך בין א פשוט'ער מענטש און איך דארף קודם‬ ‫איז נישט זוכה – זאל אויך זוכה זיין! אפילו אויב‬ ‫גיין אויפן פשוט'ן מהלך! אבער דאס נעמט זיך פון א‬ ‫ווייל מענטשן זענען ווייט פון 'זיך זעלבסט'‬ ‫ער לערנט 'שלא לשמה' ‪ -‬זאל ער אבער האבן א‬ ‫יסודות'דיגן טעות‪ ,‬וואס דער מענטש מיינט אז דער‬ ‫תשוקה אנצוקומען צו 'לשמה'! ווייל דער 'קטנות'‬ ‫דער תירוץ איז‪ :‬דער פסוק זאגט "לא נפלאת היא‬ ‫'דרך' פון א מענטש איז געוואנדן אין דער מדרגה‬ ‫דארף אלעמאל וויסן אז עס איז דא א 'גדלות' וואו‬ ‫ממך" – עס איז נישט ווייט 'פון דיר'! דער פראבלעם‬ ‫פונעם מענטש; טאמער איז ער א הויכער מענטש –‬ ‫ער דארף אנקומען און זיין בטל אהין‪ .‬און דאס האט‬ ‫איז נאר‪ ,‬אז דו אליינס ביסט ווייט פון דיר! דו ווייסט‬ ‫דארף ער גיין אויף א העכערן דרך‪ ,‬און טאמער איז‬ ‫מען גערופן ביי חסידים 'התקשרות לצדיקים'‪.‬‬ ‫נישט ווער 'דו' ביסט! דו קענסט דיר נישט אליינס! און‬ ‫ער א נידריגער מענטש – דארף ער גיין אויף נידריגער‬ ‫דערפאר זאלסטו וויסן‪ ,‬אז דו דארפסט נישט זוכן עפעס‬ ‫דרך‪ .‬אבער אינ'אמת'ן איז דאס א גרויסער טעות; ווי‬ ‫אויב ווערט ער צוגעצויגן צום צדיק – א‬ ‫א זאך וואס איז ווייט פון דיר‪ ,‬נאר דו דארפסט 'דיר'‬ ‫סימן אז בפנימיות איז ער אויך א צדיק‬ ‫די גמרא זאגט ביי די 'סבי דבי אתונא' (בכורות ח‪:):‬‬ ‫אליינס אויפזוכן! און דעמאלט וועסטו פלוצלינג זען‬ ‫"ההוא גברא דאזיל ובעי אתתא ולא יהבו ליה מאי חזי‬ ‫'התקשרות לצדיקים' איז נישט קיין סגולה אדער‬ ‫ווי נאנט דו ביסט צו עכטע תשובה! ווען דו וועסט‬ ‫ליה דאזיל היכא דמדלו מיניה‪ ,‬שקל סיכתא דצה לתתאי‬ ‫חיוב‪ ,‬וואס דער מענטש איז מחליט אז ער וועט‬ ‫דיר אליינס קענען – וועסטו אנהייבן שפירן אז דו‬ ‫לא עאל לעילאי עאל אמר האי נמי מיתרמי בת מזליה"‬ ‫זיך מקשר זיין און נאכמער מקשר זיין‪ ,‬נאר דאס‬ ‫ווילסט תשובה טון און אז דו ווייסט יא וויאזוי מען‬ ‫– אויב עס גייט נישט מיטן נידריגן מהלך‪ ,‬דארף מען‬ ‫איז א זאך וועלכע דארף קומען נאטורליך‪ .‬ווייל‬ ‫טוט תשובה! קומט אויס‪ :‬דער 'עסק התשובה' וואס‬ ‫גיין מיטן העכערן מהלך‪ ,‬און אפשר דארט וועט עס‬ ‫דער צדיק איז דאך אן 'אור'‪ ,‬און געווענליך האט‬ ‫איז געווען ביי חסידים איז געווען‪ ,‬אז מען האט‬ ‫יא גיין! אין אנדערע ווערטער‪ :‬זיי מגלה א חלק אין‬ ‫א נשמה ליב א געטליכער אור! ער דארף זיך נישט‬ ‫דיין נשמה וואס דו האסט נאכנישט פוגם‬ ‫אויסגעלערנט דעם מענטש צו מגלה זיין די 'אהבה‬ ‫שטופן דאס ליב צו האבן‪ ,‬נאר ער האט א נאטורליכע‬ ‫געווען‪ ,‬וואס דארט קענסטו אנהייבן א ניי‬ ‫המסותרת' וועלכע איז געווען באהאלטן‪,‬‬ ‫המשכה וואס עס ציהט אים צו דעם אור! ער האט‬ ‫לעבן! דארט קענסטו ווערן א חסיד'ישער‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫וואס אט דער 'הסתרה' האט גורם געווען‬ ‫א נאטורליכע ליבשאפט און שעצונג צום צדיק! ער‬ ‫איד מיטן גאנצן ברען! אויב איז היינט‬ ‫אלע חטאים! אבער איינמאל מען האט‬ ‫ביי חסידים איז‬ ‫האט א נאטורליכע געפיל פון תשוקה צו האבן א‬ ‫'עקבתא דמשיחא'‪ ,‬א נידריגער דור – דארף‬ ‫'ושמחת בחגך'‬ ‫דאס מגלה געווען‪ ,‬איז די גאנצע‬ ‫קשר מיטן צדיק! ווען ער איז במחיצתו פונעם צדיק‬ ‫מען גיין מיט א העכערן דרך! היינט דארף‬ ‫מצוה‬ ‫א‬ ‫געווען‬ ‫עבודת ה' געווארן א 'בחילא יתיר'דיגע‬ ‫וואס איז 'נוהג‬ ‫– ווערט אים גוט אויפן הארץ און אויף דער נשמה!‬ ‫מען גיין מיט אן עומק וואס איז העכער‬ ‫עבודה! ווייל עס איז צוגעגאנגען מיט‬ ‫בכל השנה‬ ‫א געוואלדיגן עומק הנפש‪ .‬דער מענטש‬ ‫פון די פשוט'ע פלאץ וואו מען געפונט זיך‬ ‫כולה'‪ ,‬ווייל מען‬ ‫המחובר לטהור טהור‪ :‬אין הימל‬ ‫אינעם וועלטליכן פארנעם! און דאס איז די‬ ‫האט א גאנץ‬ ‫אליינס האט זיך געטראפן און ער אליינס‬ ‫איז מען אים דן ווי א צדיק‬ ‫עבודה אויף וואס מען ארבעט גאנץ חודש‬ ‫יאר געלעבט‬ ‫האט געדינט דעם אויבערשטן‪.‬‬ ‫אין אנדערע ווערטער‪ :‬דער צדיק איז דבוק צו א‬ ‫תשרי צו מגלה זיין דעם גאנצן אמת פון‬ ‫פון‬ ‫אור‬ ‫מיטן‬ ‫העכערע וועלט פון 'מחר לקבל שכרם'! ער שפירט‬ ‫דער אהבה און‬ ‫דער ענין פון 'קשר' איז א‬ ‫שוין יעצט דעם קשר וועלכע ווערט נתגלה מיט יעדע‬ ‫דער אדם‪ ,‬אז ער איז א מציאות פון 'אני‬ ‫קשר – וועלכע‬ ‫סוד – בלויז ווער עס האט‬ ‫לדודי ודודי לי'! עס איז פארהאן אן 'עצם‬ ‫ווערט נתגלה‬ ‫עס דורכגעלעבט ווייסט‬ ‫מצוה! און דאס וואס דער מענטש האט א המשכה‬ ‫איד' וואס ער וויל דעם רבונו של עולם מיט‬ ‫סוכות‪ ,‬וואס‬ ‫וואס דאס מיינט‬ ‫און איז דבוק צו דעם צדיק – איז א ראיה אז ער איז‬ ‫א 'קשר של אהבה שאינה תלויה בדבר'‪ ,‬און‬ ‫מאכט‬ ‫דאס‬ ‫ביי חסידים האט מען עוסק געווען‬ ‫אויך א צדיק! ווייל אויב איז ער נישט קיין צדיק‪,‬‬ ‫פרייליך דאס‬ ‫דער רבונו של עולם וויל אים אויך מיט א‬ ‫הארץ‬ ‫אין 'תורת הסוד' – זוהר הק' און אר"י‬ ‫נו‪ ,‬פארוואס ציהט אים צו האבן א קשר צו דעם‬ ‫קשר פון 'אהבה שאינה תלויה בדבר'‪.‬‬ ‫הק'‪ .‬ווייל דער גאנצער קשר צווישן א‬ ‫צדיק?! אלא מאי‪ ,‬זיין פנימיות איז ווי א צדיק‪ ,‬און‬ ‫גי‬ ‫הושענא למענך‬ ‫ׂש ַ�ַּכ � ֵֵּפינ ּּו ְלְ ֵֵאל ָזָ ר‪ֲֲ .‬הֹל ֹא ֱֱאֹל ִִֹקים‬‫� ֵֵׁשם ֱֱאֹל ֵֵֹקינ ּּו ַוַ ִ �ִּנ ְְפֹרֹ ׂ‬ ‫דא א מלחמה בגשמיות אויך‪,‬‬ ‫ַי ֲֲַח ָָקר ֹזֹאת ִ�ִּכי הּוּא ֹי ֵֵֹד ַַע ַ�ַּת ֲֲעֻלֻ מֹוֹ ת ֵלֵ ב" – דער‬ ‫און מען האפט אז דורכדעם‬ ‫דברי תורה ותפילה קודם הושענות‬ ‫ביום הושענא רבה ‪ -‬שנת תש"פ לפ"ק‬ ‫אויבערשטער אליין ווייסט 'תעלומות לב'! און‬ ‫וואס מען וועט מנצח זיין‬ ‫פון אט די 'תעלומות לב' בעט מען זיך ביים‬ ‫די מלחמה ברוחניות – וועט‬ ‫אויבערשטן; "ָוָ ֶֶא � ְְׁש �ֹּפ ְְֹך ֶֶאת ַנַ ְְפ � ִִׁשי ִלִ ְְפֵנֵ י ה'"‪.‬‬ ‫שוין נישט זיין קיין מלחמה‬ ‫בגשמיות‪ ,‬עס וועט זיין ָ�ָּכל‬ ‫הושענא רבה א טאג פון‬ ‫די גאנצע וועלט איז אזא רחמנות‪ ,‬אז מען‬ ‫ְ�ְּכִלִ י י ּּוַצַ ר ָָעַלַ ִי ְְִך ֹל ֹא ִיְִצְ ָלָ ח‪.‬‬ ‫א מלחמה קעגן 'גוג ומגוג'‬ ‫פארגעסט אפילו וועלכע רחמנות מען איז‪ .‬וואו‬ ‫– בכח 'שמע ישראל'‬ ‫מען גייט און וואו מען שטייט איז עס 'כולו‬ ‫רחמנות'! מען זעט וויפיל תאוות רעות און‬ ‫היינט הושענא רבה איז 'מלחמת גוג ומגוג'‪.‬‬ ‫מיר האבן היינט דעם 'כח התפלה'‬ ‫וויפיל שפלות איז דא איבעראל‪ ,‬איז 'כולו אומר‬ ‫מלחמת גוג ומגוג איז א שווערע מלחמה! א‬ ‫רחמנות'! אלעס שרייט נעבעך נאר רחמנות!‬ ‫היינט איז אזוינע שוואכע דורות‪ ,‬מען האט‬ ‫שווערע מלחמה אקעגן די סטרא אחרא! מען‬ ‫מען קומט קיין ירושלים – ירושלים דארף דאך‬ ‫קיינעם נישט היינט‪ ,‬מען האט נישט קיין צדיקים‪,‬‬ ‫פארלייגט זיך אזוי "ַעַ ל ה' ְוְ ַעַ ל ְְמ � ִִׁשיחֹוֹ" (תהלים ב‪,‬‬ ‫זיין א 'עיר הקודש' – זעט מען וואס טוט‬ ‫מען האט נישט קיינעם‪ ,‬אזא דור שפל אזא‬ ‫ב)‪ .‬אבער מען האט געגעבן א כח היינט – וואס‬ ‫זיך אפ אין ירושלים! דארף מען דאך הערן די‬ ‫דור יתום‪ .‬אבער כלל ישראל "אין כוחם אלא‬ ‫עס איז דער 'יום הערבה'‪.‬‬ ‫בכיה פון ירושלים‪ ,‬אז מען מאכט דערפון אזא‬ ‫בפה" (עפ"י רש"י במדבר לא‪ ,‬ח)‪" ,‬יום הערבה דומה‬ ‫די פינף 'בדי ערבה' איז ווי די 'חמש חלוקי‬ ‫חילוניות'דיגע שטאט! מען דארף מקבל זיין די‬ ‫לשפתים" (ויק"ר ל‪ ,‬יד; תנחומא אמור יט) – דאס‬ ‫אבנים' וואס דוד המלך האט מלחמה געהאלטן‬ ‫בכיה פון ירושלים אז עס איז אזוי 'כולו חולין'!‬ ‫איז דער 'כח התפלה'! אז מען דאווענט צום‬ ‫מיט 'ָגָ לַיַת' (שמואל א יז‪ ,‬מ)‪ָ' .‬גָ לַיַת' איז א בחינה‬ ‫וואו עס איז דא עפעס קדושה – איז עס בתכלית‬ ‫אויבערשטן – אזויווי א פשוט'ער איד דאווענט!‬ ‫פון 'מלחמת גוג ומגוג' – וועלכע איז די כלליות‬ ‫השפלות; כידוע (סליחות שלש עשרה מדות) "אזכרה‬ ‫מען רעדט זיך אויס מיטן אויבערשטן! מען בעט‬ ‫פון אלע ע' אומות‪ .‬דוד המלך האט גענומען די ה'‬ ‫אלקים ואהמיה בראותי כל עיר" – די גאנצע‬ ‫דעם אויבערשטן ער זאל שוין העלפן! "הושענא‬ ‫חלוקי אבנים‪ ,‬און דער זוה"ק זאגט (ח"ג רמז‪ ,).‬אז‬ ‫שטאט‪ ,‬על תילה בנויה – איז טאקע זייער‬ ‫למענך" – העלף פאר זיך אליין‪ .‬עס קען זיך‬ ‫ער האט גענומען די ה' תיבות פון "שמע ישראל‬ ‫גרויס‪ ,‬זייער על תילה בנויה בגשמיות‪ ,‬אבער‬ ‫קיינער נישט איינרעדן אז מען קען קומען מיט‬ ‫ה' אלקינו ה'"‪ ,‬און עס איז געווארן "אחד"‪ ,‬און‬ ‫ועיר האלקים מושפלת עד שאול תחתיה – כל‬ ‫עפעס זכותים היינט‪ ,‬מען קומט נישט מיט קיין‬ ‫מיט דעם האט ער מנצח געווען 'ָגָ לַיַת'‪ .‬מען ווייסט‬ ‫הקדוש ביותר חרוב ביותר‪.‬‬ ‫שום זכותים‪ ,‬נאר פאר דיין נאמען! נאר פאר דיר‬ ‫דאך (רש"י דברים כ‪ ,‬ג; עפ"י סוטה מב‪" :).‬אפילו אין‬ ‫אליין! וואס ווילסטו? מען זאל נישט זאגן קיין‬ ‫לכם אלא זכות שמע ישראל" זענען מיר מנצח‪.‬‬ ‫'שמע ישראל'? וואס ווילסטו?‬ ‫'שמע ישראל'‪ ,‬ווען אידן האלטן זיך מיט אמונה‬ ‫ווי קען זיין אז נאך אזא קריג איז‬ ‫שלימה – דאס איז דער כח הנצחון!‬ ‫נישט משיח באלד געקומען?‬ ‫נאר דו רבוש"ע ווייסט וועלכע‬ ‫"ַהִגִ ָיָדה ִלִ י � ֶֶׁש ָָא ֲֲה ָָבה ַנַ ְְפ � ִִׁשי"‬ ‫בעט זיך די שכינה‪ַ :‬‬ ‫'רחמנות' מיר זענען‬ ‫(שיר השירים א‪ ,‬ז)‪ ,‬דו ווייסט דאך די אהבה! קיינער‬ ‫גוג ומגוג איז דער נסיון‬ ‫די צייט פון 'עיקבתא דמשיחא' זענען טעג וואס‬ ‫פון די 'כלים' וואס רייסן‬ ‫ווייסט נישט די אהבה וואס איז דא בין ישראל‬ ‫די שכינה הקדושה רעדט! די שכינה הקדושה‬ ‫אוועק אידישע נשמות‬ ‫לאביהם שבשמים! קיינער ווייסט נישט די אהבה‬ ‫בעט זיך ביים אויבערשטן‪ .‬עס שטייט דאך (תהלים‬ ‫פון די שכינה עם דודה‪ ,‬כנסת ישראל עם דודה!‬ ‫"ָא ַַה ְְב ִ�ִּתי ִ�ִּכי ִי � ְְִׁש ַַמע ה' ֶֶאת קֹוֹ ִלִ י ַ�ַּת ֲֲחנּוָּנָ י‪:‬‬ ‫דער עיקר מלחמת גוג ומגוג על ה' ועל משיחו‪,‬‬ ‫קטז‪ ,‬א‪-‬ב)‪ָ :‬‬ ‫פרעגט זיך דאך א שאלה‪ַַ :‬הִגִ ָיָדה ִלִ י � ֶֶׁש ָָא ֲֲה ָָבה‬ ‫ִ�ִּכי ִִה �ָָּטה ָָאְזְ נֹוֹ ִלִ י ּּו ְְבָי ַַָמי ֶֶא ְְק ָָרא"; ּו ְְּבָי ַַָמי – מיינט די‬ ‫זענען די צוויי זאכן 'אמונה' און 'קדושת הברית'‪.‬‬ ‫ְַנְַפ � ִִׁשי – די אהבה איז אזוי גרויס‪ֵֵ ,‬איָכָ ה ִִת ְְר ֶֶעה – נו‪,‬‬ ‫גוטע טעג פון די שכינה‪ ,‬די גוטע טעג אזויווי חג‬ ‫מען דארף זיך האלטן שטארק עומד צו זיין‬ ‫ווי קענסטו דאס טון? ווי קענסטו דאס טון? נאך‬ ‫הסוכות וכדומה‪ֶֶ ,‬א ְְק ָָרא – דעמאלט דאווענט די‬ ‫"ָּכל ְ�ְּכִלִ י‬ ‫בנסיונות‪ .‬אויף דעם שטייט (ישעיה נד‪ ,‬יז) ָ�‬ ‫ְהּוָּדה‬ ‫אזא חורבן וואס עס איז געווען "ַוַ ֶי ֶֶֶרב ְ �ְּב ַַבת ְי ָ‬ ‫שכינה און זי בעט זיך ביים אויבערשטן‪.‬‬ ‫י ּּוַצַ ר ָָעַלַ ִי ְְִך ֹל ֹא ִיְִצְ ָלָ ח"; ָ�ָּכל ְ�ְּכִלִ י י ּּוַצַ ר – מיינט די אלע‬ ‫ַ�ַּת ֲֲאִנִ ָיָה ַוַ ֲֲאִנִ ָיָה" (איכה ב‪ ,‬ה)‪ ,‬אזויפיל אידיש בלוט‬ ‫כלים! עס איז דא היינט כמה 'כלי זיין'‪ ,‬סיי 'כלי‬ ‫האט זיך געגאסן‪ ,‬אזויפיל אידיש בלוט‪ ,‬די שכינה‬ ‫עס איז געווען ראש השנה‪ ,‬מען האט געזאגט‬ ‫זיין' אויף רוחניות‪ ,‬און סיי 'כלי זיין' בגשמיות –‬ ‫האט געזאגט‪ :‬ווייזט אויס‪ ,‬אז מען וויל אסאך‬ ‫רּוַּח‬ ‫"ִא � ָָׁשה ְְק � ַַׁשת ַ‬ ‫וואס חנה זאגט (שמואל א א‪ ,‬טו)‪ִ :‬‬ ‫וואס עס קען מאכן חרוב די וועלט בגשמיות! און‬ ‫ְהּוָּדה – ווייזט אויס‪ ,‬אז‬ ‫אידיש בלוט‪ַ ,‬וַ ֶי ֶֶֶרב ְ �ְּב ַַבת ְי ָ‬ ‫ָָאֹנִֹכִ י ְוְ ַַיִיִן ְוְ � ֵֵׁשָכָ ר ֹל ֹא � ָָׁש ִִת ִיִתי ָוָ ֶֶא � ְְׁש �ֹּפ ְְֹך ֶֶאת ְ‬ ‫ַנְַפ � ִִׁשי ִלִ ְְפֵנֵ י‬ ‫אזוי איז דא אזוינע כלים וואס קען מאכן חרוב די‬ ‫מען מוז געבן אסאך בלוט פאר דעם! און נאך אזא‬ ‫רּוַּח ָָאֹנִֹכִ י – אפילו עלי הכהן איז‬ ‫ה'"; ִִא � ָָׁשה ְְק � ַַׁשת ַ‬ ‫וועלט אין רוחניות! דאס איז מלחמת גוג ומגוג‪ָּ�ָ ,‬כל‬ ‫חורבן איז ֵֵאיָכָ ה ִִת ְְר ֶֶעה ֵֵאיָכָ ה ַ�ַּת ְְר ִ �ִּביץ ַ �ַּבָצָ ֳֳה ָָרִיִם –‬ ‫נישט געווען קיין מבין דערויף‪ָ ,‬וָ ֶֶא � ְְׁש �ֹּפ ְְֹך ֶֶאת ַנַ ְְפ � ִִׁשי‬ ‫ְ�ְּכִלִ י יּוַּצַ ר ָָעַלַ ִי ְְִך ֹל ֹא ִיְִצְ ָלָ ח‪ .‬די ְ�ְּכִלִ י י ּּוַצַ ר וואס רייסן‬ ‫מען האט געמיינט אז משיח גייט שוין קומען!‬ ‫ִלִ ְְפֵנֵ י ה' – נאר דער אויבערשטער אליין ווייסט‬ ‫אוועק נשמות פון כלל ישראל‪ ,‬וואס דאס איז נאך‬ ‫ווי משיח? ווען משיח? מען האט געמיינט אז‬ ‫דער תפלה! נאר דער אויבערשטער אליין ווייסט!‬ ‫ערגער פון מלחמת גוג ומגוג; ווי די גמרא זאגט‬ ‫דא שטייט שוין משיח! ביזדערווייל‪ ,‬אזא 'הסתר‬ ‫עס איז דא נסיונות אין עקבתא דמשיחא‪ ,‬נסיונות‬ ‫(ברכות ז‪" :):‬קשה תרבות רעה בביתו של אדם‬ ‫בתוך הסתר'! נאך א 'הסתר' און נאך א 'הסתר'!‬ ‫אין 'אמונה' און נסיונות אין 'קדושת הברית'‪ ,‬און‬ ‫יותר ממלחמת גוג ומגוג"‪ ,‬וויפיל 'תרבות רעה‬ ‫לּוֵּלֵ י וואס דער אויבערשטער העלפט ממש מען‬ ‫"ִּכי ִִד ִ�ִּכ ָיָתנ ּּו‬ ‫אויף דעם שטייט (תהלים מה‪ ,‬כ‪-‬כב)‪�ִ :‬‬ ‫בביתו של אדם' האבן שוין די כלים געמאכט!‬ ‫זאל זיך דערהאלטן – כבר אבדה תקותינו‪ ,‬כבר‬ ‫ִ �ִּב ְְמקֹוֹ ם ַ�ַּתִנִ ים ַוַ ְ�ְּתַכַ ס ָָעֵלֵ ינ ּּו ְְבַצַ ְלְ ָָמֶוֶ ת‪ִִ .‬אם � ָָׁשַכַ ְְחנ ּּו‬ ‫עס איז אזא שווערע מלחמה רוחנית! עס איז‬ ‫די‬ ‫נישט פאלן אין גלות פונעם הסתר פנים! מען‬ ‫– זענען זיי יונק פון דעם! אבער ֶֶא ְְמָצָ ֲֲא ָָך ַַבחּוּץ‬ ‫שכנה דומה נפשינו; ווי דוד המלך זאגט (תהלים צד‪,‬‬ ‫דארף זיך מחזק זיין אין עבודת ה'! מען דארף‬ ‫ֶֶא � ָָׁש ְְק ָָך ַגַ ם ֹל ֹא ָיָבּוּז ּּו ִלִ י‪.‬‬ ‫דּוָּמה ַנַ ְְפ � ִִׁשי"‪.‬‬ ‫יז)‪" :‬לּוֵּלֵ י ה' ֶֶעְזְ ָָר ָָתה ִלִ י ִ�ִּכ ְְמ ַַעט � ָָׁשְכְ ָנָ ה ָ‬ ‫האבן א שייכות טאקע מיט דעם יחוד פון שמיני‬ ‫ווייזט אויס‪ ,‬אז דאס איז א הנהגה פון עיקבתא‬ ‫עצרת! אדורכזען דעם הסתר פנים! און פון די‬ ‫דמשיחא‪ ,‬דאס איז א הנהגה פון דורו של משיח‪,‬‬ ‫אלע 'בירורים' – פון דעם בויעט זיך די גאולה!‬ ‫מיר זענען נישט צופרידן אז‬ ‫אז מען הענגט נאר אין אויבערשטן אויף א חוט‬ ‫פון דעם קומט משיח‪.‬‬ ‫דער 'יחודא שלים' איז נאר‬ ‫השערה! אפילו א חוט השערה – אויב וואלט דאס‬ ‫בחדרי חדרים – מיר ווילן‬ ‫נישט געווען – כבר שכנה דומה נפשי‪.‬‬ ‫איבעדרייען די גאנצע וועלט‬ ‫מעורר זיין דעם אור און זכות‬ ‫פון די צדיקים הקודמים‬ ‫"ֶאְנְ ָָהֲגֲ ָָך ֲֲא ִִב ֲיֲא ָָך ֶֶאל ֵ �ֵּבית ִִא ִִמי"‬ ‫שמיני עצרת איז‪ֶ :‬‬ ‫מיר ווילן אז די אהבה זאל נתגלה‬ ‫(שיר השירים ח‪ ,‬ב)‪ ,‬מען וועט אריין גיין בפנים‪ .‬סוכות‬ ‫ווערן בפועל ממש אויף דער וועלט‬ ‫"ַהִגִ ָיָדה ִלִ י � ֶֶׁש ָָא ֲֲה ָָבה ְַנְַפ � ִִׁשי ֵֵאיָכָ ה‬ ‫כנסת ישראל בעט‪ַ :‬‬ ‫גייט מען ארויס בחוץ‪ ,‬נאכדעם גייט מען צוריק‬ ‫ִִת ְְר ֶֶעה ֵֵאיָכָ ה ַ�ַּת ְְר ִ �ִּביץ ַ �ַּבָצָ ֳֳה ָָרִיִם � ַַׁשָלָ ָָמה ֶֶא ְְהֶיֶה ְ�ְּכֹע ְְֹטָיָה‬ ‫"ֶאְנְ ָָהֲגֲ ָָך ֲֲא ִִב ֲיֲא ָָך ֶֶאל‬ ‫בביתו‪ ,‬קומט מען אריין בפנים‪ֶ :‬‬ ‫היינט איז 'יום הערבה'‪ .‬דער לעצטע טאג פון‬ ‫יָך"‪ .‬האט איר דער אויבערשטער‬ ‫ַַעל ֶֶע ְְד ֵֵרי ֲֲח ֵֵב ֶֶר ָ‬ ‫סוכות‪ .‬די אלע טעג איז מען מרצה! מען גרייט‬ ‫ֵ �ֵּבית ִִא ִִמי ְ�ְּתַלַ ְְמ ֵֵדִנִי" – דארט וועסטו מיך לערנן דעם‬ ‫"ִאם ֹל ֹא ֵֵת ְְד ִִעי ָלָ ְְך ַַהָי ָָָפה ַ �ַּבָנָ � ִִׁשים‬ ‫געענטפערט‪ִ :‬‬ ‫סוד היחוד‪ ,‬דארט וועט זיין שמחת תורה‪ְּ ,‬ת�ְ ַלַ ְְמ ֵֵדִנִי‪,‬‬ ‫זיך צו צום 'יחודא שלים' פון שמיני עצרת! אודאי‬ ‫ְצְ ִִאי ָלָ ְְך ְ �ְּב ִִע ְְק ֵֵבי ַַהֹצֹאן" ‪ -‬דו זאלסט גיין און דעם‬ ‫מען וועט זיך אין דיר מדבק זיין דורך די גילויים‬ ‫איז דא א יחוד‪ ,‬דאס איז דער 'פנימיות' וואס דער‬ ‫דרך פון די צדיקים פון פריער‪ ,‬פון די אמאליגע‬ ‫אין תורה‪ְּ ,‬ת�ְ ַלַ ְְמ ֵֵדִנִי‪.‬‬ ‫אויבערשטער איז טאקע מנחם כלל ישראל צו‬ ‫צדיקים! גיי מיט זייער כח‪ְ ,‬צְ ִִאי ָלָ ְְך ְ �ְּב ִִע ְְק ֵֵבי ַַהֹצֹאן‪.‬‬ ‫ווייזן אז מען האט נישט פארלאזט כלל ישראל‪,‬‬ ‫מען איז טאקע זייער שוואך‪ ,‬מען האט נישט קיין‬ ‫"ַא � ְְׁש ְְק ָָך ִִמ ַַיִיִן ָָה ֶֶר ַַקח ֵֵמ ֲֲע ִִסיס ִִרֹמִֹנִ י" – דאס מיינט‬ ‫ַ‬ ‫ווייל מען האט אזא טאג פון "ִׂש�ִ ֵיֵמִנִ י ַכַ חֹוֹ ָָתם ַַעל‬ ‫כח‪ ,‬אבער מען גייט 'בעקבי הצאן'! מען גייט בדרך‬ ‫פון תורה און פון מצוות‪ .‬דעמאלט וועט כלל ישראל‬ ‫ִלִ ֶ �ֶּב ָָך ַ�ַּכחֹוֹ ָָתם" (שיר השירים ח‪ ,‬ו)‪ ,‬א טאג פון א יחוד‪.‬‬ ‫פון די צדיקים‪ ,‬מען איז זיך מדבק אין זייער אור‪.‬‬ ‫קענען טון א נחת רוח פארן אויבערשטן‪ַַ ,‬א � ְְׁש ְְק ָָך‬ ‫ִִמ ַַיִיִן ָָה ֶֶר ַַקח ‪ -‬פון חידושי תורה פון הבנה בתורה‪,‬‬ ‫אבער הושענא רבה פרעגט מען די שאלה‪:‬‬ ‫מען דערמאנט זיך הושענא רבה ווי דער רב‬ ‫וויפיל בני אדם האבן א שייכות מיט דעם ענין‬ ‫ֵֵמ ֲֲע ִִסיס ִִרֹמִֹנִ י – פון מצוות‪.‬‬ ‫זכרונו לברכה האט געבעטן‪ ,‬ער האט געבעטן‬ ‫פון דעם יחוד?! וויפיל מענטשן ווייסן אפילו וואס‬ ‫פאר די שכינה הקדושה‪ ,‬יעדעס יאר האט ער‬ ‫נאר מען בעט אז עס זאל זיין אויך אין דער‬ ‫דאס מיינט?! און וויפיל דערקענט זיך דער יחוד‬ ‫זיך אויסגע'טענה'ט און געבעטן‪ ,‬זיך אנגענומען‬ ‫וועלט! אין די חיצוניות'דיגע עולם הטבע! אויף‬ ‫'בחוץ'?! בעט דאך כלל ישראל ‪ -‬כנסת ישראל‪,‬‬ ‫פאר די שכינה הקדושה‪ .‬אין די דרכים דארף מען‬ ‫"ֶא ְְמָצָ ֲֲא ָָך ַַבחּוּץ ֶֶא � ָָׁש ְְק ָָך ַגַ ם ֹל ֹא ָיָבּוּז ּּו‬ ‫דעם בעט מען ֶ‬ ‫די שכינה הקדושה – בעט דאך פון הקדוש ברוך‬ ‫גיין און כסדר בעטן דעם אויבערשטן! בעטן און‬ ‫ִלִ י"‪ .‬דאס איז 'הושענא רבה' ‪ -‬די גרויסע ישועה!‬ ‫"ִמי ִי ֶ�ִֶּתְנְ ָָך ְ�ְּכ ָָאח ִלִ י יֹוֹ ֵנֵ ק � ְְׁש ֵֵדי ִִא ִִמי ֶֶא ְְמָצָ ֲֲא ָָך‬ ‫הוא‪ִ :‬‬ ‫מתחטא זיין לפני קוני‪ ,‬זיך מתחטא זיין – ביז‬ ‫די גרויסע מלחמות! ווייל אז מען דארף ארויסגיין‬ ‫ַַבחּוּץ ֶֶא � ָָׁש ְְק ָָך" (שם פסוק ח) – אז אפילו אין די‬ ‫דער אויבערשטער וועט אונז אויסהערן‪ ,‬אולי‬ ‫בחוץ‪ ,‬איז עס א גרויסע מלחמה!‬ ‫'חיצוניות העולמות'‪ ,‬אפילו 'בחוץ'‪ ,‬אפילו 'למטה‬ ‫אולי וועט אונז דער אויבערשטער אויסהערן‪ .‬ווי‬ ‫מעשרה טפחים'‪ ,‬אפילו אין דעם 'עולם החיצוני'‪,‬‬ ‫אזוי ווי 'קריעת ים סוף' איז געווען א מלחמה;‬ ‫קען מען וויסן? דער אויבערשטער הערט אמאל‬ ‫און אפילו 'בפועל ממש' – זאל מען אויך דערקענען‬ ‫"ה' ִִאיׁשׁ ִִמְלְ ָָח ָָמה" (שמות טו‪ ,‬ג)‪ ,‬ווייל מען האט‬ ‫אויס א נידריגן מענטש אויך! אולי אולי ירחם‪ ,‬אולי‬ ‫"ֶא ְְמָצָ ֲֲא ָָך ַַבחּוּץ ֶֶא � ָָׁש ְְק ָָך"‪.‬‬ ‫די 'נשיקין'! ֶ‬ ‫געדארפט 'בחוץ' ממש קורע זיין דעם ים סוף‬ ‫ירחם עני בעניו‪.‬‬ ‫בפועל ממש‪ .‬אבער כלל ישראל האט דעמאלט‬ ‫עס קומט הושענא רבה‪ ,‬א טאג פון די וואס‬ ‫מען איז אזוי מבזה דעם כלל ישראל וועלכע‬ ‫מקבל געווען עול מלכות שמים און געזאגט‪:‬‬ ‫רעדט וועגן 'יחודים'‪ .‬די גאנצע וועלט איז פול‬ ‫"אין כוחם אלא בפה" – מען האט נאר א כח בפה‪,‬‬ ‫"ה' ִי ְְִמֹל ְְֹך ְלְ ֹעָֹלָ ם ָוָ ֶֶעד" (שם פסוק יח) ‪ -‬מען האט‬ ‫מען האט נישט קיין שום כח‪ .‬מען זוכט זיך נאר‬ ‫מיט 'הסתר פנים'‪ ,‬פול מיט 'דרך הטבע'‪ ,‬און פול‬ ‫געוואוסט אז אונז וועלן מנצח זיין! סוף כל סוף‬ ‫מחזק צו זיין! פשוט מחזק זיין‪ .‬בעט מען‪ ,‬אז דער‬ ‫מיט 'השחתה'‪ ,‬זענען זיי מבזה‪ :‬וואס הייסט כלל‬ ‫וועט נתגלה ווערן דער נצחון!‬ ‫אויבערשטער זאל הערן דעם קול פון כלל ישראל!‬ ‫ישראל רעדט וועגן א יחוד? ווען יחוד? וואס יחוד?‬ ‫דעם קול פון די שכינה הקדושה! און עס זאל זיין‬ ‫"ֶא ְְמָצָ ֲֲא ָָך ַַבחּוּץ ֶֶא � ָָׁש ְְק ָָך ַגַ ם ֹל ֹא‬‫בעט מען‪ :‬זאל זיין ֶ‬ ‫די גאולה שלימה‪.‬‬ ‫נאר חיזוק אין אמונה‬ ‫ָיָבּוּז ּּו ִלִ י" – דעמאלט וועט די גאנצע וועלט זען די‬ ‫און צפיה לישועה‬ ‫אהבה פון כנסת ישראל עם דודה! עס זאל נתגלה‬ ‫דער רב האט דאך געזאגט‪" :‬עלי ועל צוארי אז‬ ‫ווערן דער יחוד! דער אהבה! און באמת‪ ,‬די גאנצע‬ ‫עס וועט נישט זיין קיין חבלי משיח"‪ .‬דארף מען‬ ‫מען דארף נאר האבן אמונה! מען דארף נאר‬ ‫כוונת הבריאה איז דאך דאס – אז עס זאל נתגלה‬ ‫דערמאנען דעם רב – ער טוט דאך זיכער אין דעם‪,‬‬ ‫האבן אמונה שלימה! מען דארף נישט פאלן אין‬ ‫ווערן בחוץ! איז פאר מען גייט אריין בפנים‪ ,‬בעט‬ ‫דארף מען דערמאנען ער זאל טון ביתר שאת ויתר‬ ‫קיין יאוש פון דעם גלות! מען דארף זיך מחזק‬ ‫זיך כנסת ישראל‪ֶֶ :‬א ְְמָצָ ֲֲא ָָך ַַבחּוּץ ֶֶא � ָָׁש ְְק ָָך – דאס איז‬ ‫עז‪ .‬ער זאל בעטן אז משיח זאל קומען ָָאן קיין‬ ‫מיט די אלע נסיונות פון עקבתא דמשיחא! עס‬ ‫הושענא רבה וואס דאס איז די 'בחינת נשיקין'‪,‬‬ ‫שום חבלי משיח‪ ,‬נישט ברוחניות נישט בגשמיות‪.‬‬ ‫איז גרויסע נסיונות‪ ,‬א נסיון איז א נסיון! א גרויסע‬ ‫ֶֶא ְְמָצָ ֲֲא ָָך ַבַ חּוּץ ֶֶא � ָָׁש ְְק ָָך ַגַ ם ֹל ֹא ָיָבּוּז ּּו ִלִ י‪.‬‬ ‫דער 'אור התורה'‪ ,‬דער 'אור התפלה' און דער 'אור‬ ‫נסיון! אבער וואויל וועט זיין פאר די וואס זענען‬ ‫השכינה' זאל לייכטן פאר אידן! און גאנץ כלל‬ ‫זיך מחזק! ווי רבי יהודה הלוי זאגט (קינות לתשעה‬ ‫די ע' פרים זענען יונק פון 'ניסוך המים' וואס‬ ‫ישראל כאיש אחד בלב אחד אלע צוזאמען וועלן‬ ‫באב) "אשרי מחכה ויראה עלות אורך ויבקעו עליו‬ ‫איז ב' ו' ז'‪ ,‬וואס דארטן שטייט דער רמז לניסוך‬ ‫מיר תשובה טון מאהבה‪ ,‬און זוכה זיין צו די גאולה‬ ‫שחריך"‪ ,‬אשרי מחכה‪ ,‬אשרי מחכה ויראה עלות‬ ‫המים (שבת קג‪ .):‬און פון דעם כח זענען זיי מבזה‬ ‫שלימה ברחמים במהרה בימינו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫אורך – מען דארף זיך מחזק זיין! מען טאר‬ ‫כלל ישראל! ווייל די אלע השפעות וואס זיי האבן‬ ‫וט‬ ‫שמיני עצרת‬ ‫דרכי הצדיקים‬ ‫אייניקל וועט אמאהל דא מאכן נענועים סוכות' (עוד יבא‬ ‫יום ונכדי יעשה נענועים בחג הסוכות כאן בבית המדרש זה)‪ .‬שנים‬ ‫ארוכות אחר זה המעשה נתמנה [בן נכדו של הרה״ק‬ ‫חג הסוכות‬ ‫סיפר כ״ק אדמו״ר מאמשינאוו זי״ע‪ :‬הרה״ק רבי שרגא‬ ‫מראפשיץ] כ״ק מרן רבינו הזקן זי״ע לאבד״ק העיר‬ ‫פייוויל מגריצא זי״ע היה דבוק מאד ברבו הרה״ק רבי‬ ‫סטיטשין‪ ,‬אבל על אף שהיה רב העיר‪ ,‬לא היה נוהג‬ ‫איציק'ל מווארקא זי״ע‪ ,‬וכאשר נסתלק רבי איציק'ל ביום‬ ‫להתפלל שם בביהמ״ד הגדול של בני העיר‪ ,‬אלא היה‬ ‫ימים שבינתיים‬ ‫אחרון של פסח‪ ,‬אמר רבי פייוויל לחסידיו‪' :‬איך וועל עס‬ ‫לו ביהמ״ד פרטי משלו‪.‬‬ ‫נישט אויסהאלטן' (לא אוכל לשאת זאת)‪ ,‬והתכוין לומר אשר גם‬ ‫פעם אחת היו 'וַוַ אלן' (בחירות) על משרת ראש הקהל של‬ ‫הוא עומד להסתלק מן העולם‪ ,‬כי אינו מסוגל לשאת את‬ ‫אנדיַדאטן' (מועמדים)‪ ,‬וביקש רבינו הזקן‬ ‫ַ‬ ‫העיר בין כמה ַ'ַק‬ ‫פטירת רבו‪ .‬והוסיף ואמר‪' :‬הלואי נאך ביזן שהחיינו' (הלואי‬ ‫מאנשי העיר שיבחרו באחד מהם‪ .‬ואכן שמעו בני העיר‬ ‫שאזכה לחיות עוד עד ה'שהחיינו' הבא)‪ ,‬והיינו שהוא מקוה לחיות‬ ‫לקולו ובחרו אותו‪ ,‬והלה נבחר למשרת ראש הקהל‪ .‬אחר‬ ‫אצל הרה״ק הרר״א מדזיקוב זי״ע היה אחד מן החסידים‬ ‫עד היו״ט הבא‪ ,‬ולהספיק עוד לברך בו ברכת 'שהחיינו'‪.‬‬ ‫זה המעשה באו משלחת מאנשי העיר אל רבינו הזקן‪ ,‬וטענו‬ ‫הרב הגאון ר' אלעזר מו״ץ ָ[ָראזען] זצ״ל הדיין בראזוואדוב‪,‬‬ ‫הבינו החסידים מדבריו כי אם יספיק לברך 'שהחיינו' ביו״ט‬ ‫אליו כי הנה הם נאמנים אל הרב ושומעים בקולו‪ ,‬ואילו הוא‬ ‫אשר התקרב אל הרר״א‪ ,‬והמשיך להסתופף אצל בנו הרה״ק‬ ‫תתבטל הגזירה‪.‬‬ ‫מבייש אותם‪ ,‬שהרי הוא אינו בא אף פעם להתפלל בבית‬ ‫מראזוואדוב זי״ע‪ ,‬ואחר כך גם אצל כ״ק רבינו הזקן זי״ע‪.‬‬ ‫מדרשם‪ .‬שאל אותם רבינו הזקן‪' :‬און וואס ווילט עט'ס'?‬ ‫גם הרה״ק מצאנז זי״ע היה מחשיבו ביותר‪ ,‬ויש כמה‬ ‫והנה הגיע חג השבועות הראשון אחר פטירת הרה״ק‬ ‫תשובות אליו בשו״ת דברי חיים‪.‬‬ ‫מווארקא‪ ,‬והגיעו החסידים אל רבי פייוויל ליו״ט‪ ,‬ואכן‬ ‫(ומה אתם רוצים?)‪ ,‬ענו ואמרו לו‪ ,‬כי מבקשים הם כי יבא נא‬ ‫בירך 'שהחיינו' בקידוש ליל יו״ט‪ .‬התחילו החסידים לשמוח‬ ‫להתפלל לכל הפחות תפלה אחת בביהמ״ד שלהם ביו״ט‬ ‫והנה הרה״ק מראפשיץ זי״ע היה נוהג לחלק אתרוגים‬ ‫מאד‪ ,‬כי הבינו שנתבטלה הגזירה‪ .‬אמר להם רבי פייוויל‪:‬‬ ‫הקרוב‪ .‬ולפי שהיה זה סמוך לחג הסוכות‪ ,‬ביקשו כי ביום‬ ‫לבני משפחתו לפני חג הסוכות‪ ,‬וכך גם נהג אחריו בנו‬ ‫'איך מיין נישט דעם שהחיינו' (אין כוונתי ל'שהחיינו' הזה)‪ .‬מיד‬ ‫אחד מימי חג הסוכות יבא לבית הכנסת שלהם להתפלל שם‪.‬‬ ‫הרר״א‪ .‬פעם אחת נשאר אתרוג אחד אחר חלוקת כל‬ ‫הבינו החסידים שבוודאי כוונתו לברכת 'שהחיינו' של שמיני‬ ‫מיד נזכר רבינו הזקן מן המימרא ששמע בשם זקינו‬ ‫האתרוגים‪ ,‬לקח אותו הרר״א ונתנו לר' אלעזר מו״ץ‪ .‬והיה‬ ‫עצרת‪ ,‬והסביר אדמו״ר מאמשינאוו למה הבינו כך החסידים‬ ‫הרה״ק מראפשיץ‪ ,‬וענה להם‪' :‬נו‪ ,‬דער זיידע האט שוין‬ ‫מנכדי הרר״א שהפריעו להם מאד‪ ,‬למה נותנים לו חשיבות‬ ‫באמרו‪' :‬איך האב געהערט פון טאט'ן‪ ,‬אז שמיני עצרת איז‬ ‫געזאגט אז איך וועל זיין ביי ענק סוכות' (נו‪ ,‬הרי זקני כבר‬ ‫גדולה כל כך כמו בניו וצאצאיו של הרר״א‪ ,‬למה לא לתת‬ ‫די גרעסטע טאג פון א גאנץ יאר' (שמעתי מאבי ‪ -‬הרה״ק רבי‬ ‫אמר כי אהיה אצלכם בחג הסוכות)‪ .‬ואכן באותו חוה״מ סוכות בא‬ ‫את האתרוג אל אחד מן הרבנים הזקנים המכובדים יותר או‬ ‫יוסל'ע מאמשינאוו זי״ע ‪ -‬כי שמיני עצרת הוא היום הגדול ביותר מכל השנה)‬ ‫רבינו הזקן לביהמ״ד הגדול‪ ,‬ושם ערך את סדר הנענועים‪.‬‬ ‫לאחד מחשובי נכבדי הקהל‪ .‬וברצותם שלא יתהדר ר' אלעזר‬ ‫[התבטאות כזאת היא חידוש גדול אצל צדיקי בית ווארקא‬ ‫עם האתרוג הזה‪ ,‬רצו לפסול לו את האתרוג‪ .‬מיד תפס ר'‬ ‫ואמשינאוו‪ ,‬כי ידוע כמה היו ממעטים לדבר להדיא על‬ ‫אלעזר את האתרוג והרימו להחזיקו בגובה שלא יוכלו להגיע‬ ‫עניינים נעלים כגון זה]‪.‬‬ ‫אשרי עין ראתה את עבודת הנענועים אצל כ״ק רבינו‬ ‫אליו‪ ,‬והתחיל לרוץ עמו ברחוב העיר כדי לברוח‪ ,‬ולא חש‬ ‫זי״ע‪ ,‬כאשר היה עורך את עבודתו בקודש באופן נפלא‬ ‫בכלל על בזיונו בכך‪.‬‬ ‫ואכן לקראת שמיני עצרת הגיעו שוב החסידים לגריצא‪,‬‬ ‫ובדביקות נשגבה‪ .‬ועל אף שלא היה מאריך כל כך‪ ,‬אבל‬ ‫ראה הרר״א את הדבר ופנה אל צאצאיו באמרו‪' :‬זעט‬ ‫וכאשר קידש רבי פייוויל על שולחנו בליל יו״ט ובירך‬ ‫בשעת הנענועים ראו פניו מאירים ממש‪ .‬והיה זה פירוש‬ ‫עט'ס! איך וואלט עס געגעבן פאר דעם שיינעם איד‪ ,‬פאר‬ ‫'שהחיינו'‪ ,‬חזרו החסידים ושמחו עד מאד‪ .‬אמר להם רבי‬ ‫חי על דברי הפסוק בנוגע לארבעת המינים ״ושמחתם לפני‬ ‫יענעם שיינעם איד‪ ,‬וואלטן זיי גענומען דעם אתרוג‪ ,‬און‬ ‫פייוויל‪' :‬דאס איז שוין נישט געוועהן מיין קול' (זה כבר לא‬ ‫ה' אלקיכם שבעת ימים״‪ ,‬כי פני קדשו האירו באנפין נהירין‬ ‫ביי'ם שאקלען נענועים זיך פארקאכט‪ ,‬וואס הייסט‪ ...‬דער‬ ‫היה הקול שלי)‪ ,‬ואכן באותו שמיני עצרת הסתלק רבי פייוויל‬ ‫מתוך חדוותא עילאה‪.‬‬ ‫דזיקובער רב האט מיר געגעבן א אתרוג‪ ...‬דזיקוב'ער ָָרב'ס‬ ‫לחיי העולם הבא‪.‬‬ ‫אן אתרוג‪ ...‬און ער‪ ,‬איז זיך גרייט מבזה צו זיין‪( !'...‬רואים‬ ‫ורגילים אנו לומר תמיד‪ ,‬כי ברוך ה' איכשר דרא בדקדוק‬ ‫אתם! אם הייתי נותן זאת ליהודי מכובד זה או אחר‪ ,‬היו הם לוקחים את‬ ‫הלכות גם בענייני ארבעת המינים‪ ,‬ומקפידים ומדקדקים על‬ ‫האתרוג‪ ,‬ובשעת הנענועים היו מתלהבים‪ ,‬וכי מה הפירוש‪ ...‬הרב מדזיקוב נתן‬ ‫כ״ק מרן רבינו היה עורך את עבודת כל המועדים‬ ‫הרבה דברים שלא היו אף פעם‪ ,‬כאשר לא רק בודקים‬ ‫בהתרוממות יתירה‪ ,‬בהתלהבות ודביקות נפלאה‪ .‬אבל יתירה‬ ‫אחר אתרוגים מהודרים אלא גם מהדרים ובודקים בחיפוש‬ ‫לי אתרוג‪ ...‬אתרוג של הרב מדזיקוב‪ ...‬ואילו הוא‪ ,‬מוכן לבזות את עצמו‪.)!...‬‬ ‫על כולם עשרת מונים‪ ,‬היתה עבודתו בקודש ביום הנשגב‬ ‫מדוקדק בכל שאר המינים‪ ,‬וישראל קדושים מוציאים על כך‬ ‫כלומר אשר מפני זה ראוי הוא לאתרוג זה‪ ,‬שהרי אין הוא‬ ‫ממון רב‪ .‬אבל השאלה נשאלת‪ ,‬אחר שכבר קנו את המינים‬ ‫לוקח זאת לשם כבוד עצמו כלל‪.‬‬ ‫'שמיני עצרת'‪ ,‬כאשר היו יכולים לראות במוחש איך הוא‬ ‫כל כולו עסוק ודבוק ב'יחודא שלים' שבין כנסת ישראל עם‬ ‫המהודרים‪ ,‬מה עושים עמהם? לשם מה הוציאו את כל‬ ‫דודה‪ ,‬באהבה ודביקות עצומה‪ .‬וכך היו רואים בשעת עריכת‬ ‫הממון הזה? ובעינינו ראינו איך עמדו הצדיקים עם המינים‬ ‫ועבדו את עבודת הנענועים‪ ,‬כאשר כל ביהמ״ד האיר מזיו‬ ‫הרה״ק מראזוואדוב זי״ע לא היה לוקח קוויטל'עך בימים‬ ‫ההקפות‪ ,‬שלא היה כ״ק רבינו מאריך מאד בהם‪ ,‬אבל בכל‬ ‫אור דביקותם‪.‬‬ ‫שבין יום הכיפורים וחג הסוכות‪ ,‬והיה אומר על כך כי חז״ל‬ ‫הקפה והקפה ראו איך הוא שרוי בעולם אחר לגמרי‪ ,‬והיו‬ ‫אמרו על חג הסוכות שהוא 'ראשון לחשבון עוונות' (תנחומא‬ ‫פניו מאירות בנהירו עילאה‪ ,‬אשרי עין ראתה זאת‪.‬‬ ‫וכן ראינו בדורינו הרה״ק מסאטמאר זי״ע את העבודה‬ ‫אמור כב)‪ ,‬והיינו כי בימים שבין יום הכיפורים וסוכות עסוקים‬ ‫עבודה מיוחדת חידש רבינו בצורת עריכת השולחן של‬ ‫הנשגבה של הדביקות המרוממת בשעת הנענועים‪ ,‬בשמחה‬ ‫כל הזמן במצוות ואין פנאי לחטוא (מג״ע ברכה)‪ ,‬ובכן התבטא‬ ‫יום שמיני עצרת‪ ,‬כאשר לא היה אומר דברי תורה כמו‬ ‫פנימית והתלהבות נשגבה שאי אפשר לתאר‪ .‬ופעם אחת‬ ‫ואמר שאם אין זמן לחטוא‪ ,‬אין גם זמן לקחת קוויטל'עך‬ ‫בכל טיש‪ ,‬אלא חזר בכל שנה ושנה את אותו המאמר‪.‬‬ ‫התבטא בתוך דברי קדשו על עבודת הנענועים‪ ,‬ואמר‪:‬‬ ‫ולקרוא אותם‪...‬‬ ‫ובו היה מפרט את כל העבודות שערכו בני ישראל בכל‬ ‫'צדיקים נעמען די ד' מינים‪ ,‬און מען פרייט זיך מיט'ן רבונו‬ ‫של עולם'! כך התפרש אצלו מאמר הכתוב ״ושמחתם לפני‬ ‫פעם הגיע באלו הימים החסיד הנכבד הרב ר' יחיאל‬ ‫הימים הקדושים‪ ,‬ומוסיף לדבר דברי אהבה והשתוקקות בין‬ ‫מאיר מבארנוב‪ ,‬אשר היה אדם חשוב ומסויים בין חסידי‬ ‫כנסת ישראל ודודה‪ .‬ואחר כל זאת היה משורר 'אמונים‬ ‫ה' אלקיכם שבעת ימים״‪ ,‬ששמחים עם הקב״ה בהתקשרות‬ ‫ודביקות‪.‬‬ ‫ראזוואדוב וצאנז‪ ,‬תלמיד חכם ועשיר גדול ובעל משפחה‬ ‫אשר נאספו' בהתלהבות והתרוממות מיוחדת‪ ,‬ובסיום הפיוט‬ ‫חשובה‪ .‬כאשר לא עלתה בידו להגיע במשך הימים הנוראים‬ ‫'תרוממנו ונרוממך' היה מתרומם על מקומו ומוחא את כפיו‬ ‫לראזוואדוב‪ ,‬ולכן הגיע בין יום הכיפורים וסוכות וביקש‬ ‫הק' בהשתוקקות והתלהבות שאין לתאר‪ .‬וכך גם אחר הטיש‬ ‫להגיש קוויטל להיפקד בדבר ישועה ורחמים‪ .‬אבל הרה״ק‬ ‫היה רוקד 'אשת חיל' בניגון של ההקפה השביעית‪ ,‬וממש‬ ‫אצל כ״ק רבינו היתה עבודת הנענועים גם 'עת רצון'‬ ‫מיוחדת לפעול ישועות לנצרכים לכך‪ ,‬ופעם אחת פנה אחר‬ ‫מראזוואדוב לא התפעל ממנו‪ ,‬והתחיל לזמר בנעימת הנוסח‬ ‫ראו איך לבו נמס כמים באמירת שבחי השכינה הק'‪ ,‬אשרי‬ ‫של פסוקי ההקפות 'אל תבטחו ביחיאל מאיר‪ ,'...‬לרמז על‬ ‫עין ראתה כל זאת‪.‬‬ ‫כלות העבודה לאחד ממקורביו‪ ,‬ושאל אותו על אחד מן‬ ‫החסידים אשר היה נצרך לישועה‪ ,‬והתעניין האם היה נוכח‬ ‫מה שאומרים שם ״אל תבטחו בנדיבים״‪.‬‬ ‫חג הסוכות‬ ‫בביהמ״ד בשעת הנענועים‪ .‬וכאשר אמרו לו כי הלה לא היה‬ ‫היום‪ ,‬ענה ואמר‪' :‬א ָָׁשאד‪( '...‬חבל‪ ,)...‬כי בשעת הנענועים רצה‬ ‫סדר הזמנים‬ ‫לפעול עבורו ישועה‪ ,‬ואם היה נמצא במקום היה זוכה בכך‪.‬‬ ‫חוה"מ סוכות‬ ‫שחרית ‪9:30....................................................‬‬ ‫הרה״ק מראפשיץ זי״ע התבטא פעם ואמר‪ ,‬כי הוא יודע‬ ‫הלל ונענועים ‪( 11:45..............‬עד בערך ‪)1:30‬‬ ‫את אשר יקרה עם בניו ובני בניו וזרעם אחריהם עד ביאת‬ ‫הרה״ק בעל 'צבי לצדיק' מבלאזוב זי״ע היה אומר בימי‬ ‫ישר ‪718.484.2189‬‬ ‫שמחת בית השואבה‪9:45............................‬‬ ‫משיח צדקינו‪ ,‬מי יהיו ֵֵרעיהם הטובים ומי יהיו שונאיהם‪,‬‬ ‫חג הסוכות דברי תורה נפלאים ביותר‪ ,‬מערכות שלימות‬ ‫ריקודים‪.........................‬בערך בשעה ‪11:30‬‬ ‫ואת כל מאורעותיהם אשר יעברו עליהם במשך כל ימי‬ ‫וארוכות של דרושים ורמזים מופלאים ומתאימים כפתור‬ ‫(מוצאי יו"ט הזמנים באיחור של חצי שעה)‬ ‫חייהם‪ .‬והוסיף ואמר‪' :‬וועט עט'ס מיינען מיט רוח הקודש?‬ ‫ופרח‪ ,‬הלא הם כתובים על ספרו הק' במאמרי חג הסוכות‪.‬‬ ‫ניין! נאר מיט חכמה'! (וכי תחשבו שהוא ע״י רוח הקודש? לא! רק‬ ‫הושענא רבה‬ ‫והיה כ״ק רבינו זי״ע אומר‪' :‬דער טאטע האט שטארק משבח‬ ‫ע״י חכמה!)‪ .‬ואכן סיפר כ״ק מרן רבינו זי״ע כמה עובדות‬ ‫הושענא רבה שחרית‪8:15...........................‬‬ ‫געוועהן דעם שוואגער'ס תורות אויף סוכות' (אבי ‪ -‬כ״ק רבינו‬ ‫בענין זה‪ ,‬איך גילה וידע מלכתחלה דברים העתידים לקרות‬ ‫הלל ונענועים ‪10:30......................................‬‬ ‫הזקן זי״ע ‪ -‬היה משבח ביותר את דברי התורה של גיסו ‪ -‬הרה״ק מבלאזוב‬ ‫לבניו ונכדיו‪.‬‬ ‫דרשת הושענא רבה‪11:50...........................‬‬ ‫‪ -‬על חג הסוכות)‪ .‬והיה נוהג להכין לעצמו את דברי תורה‬ ‫אלו בימי בין המצרים‪ ,‬ובעיקר בתשעת הימים בחודש אב‬ ‫ב'שָטאטישער‬ ‫ָ‬ ‫פעם אחת שהה בעיר סטיטשין‪ ,‬והתפלל שם‬ ‫[ובכלל היו ימים אלו‪ ,‬נעלים מאד אצלו]‪.‬‬ ‫שול' (בית המדרש הגדול של בני העיר)‪ .‬ואחר כך ענה ואמר‪' :‬מיין‬ ‫ארה"ב‪718.536.2347 :‬‬ ‫לקבל הגליון מדי שבוע במייל‪,‬‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫תולדות יהודה‬ ‫סט‬ ‫יט‬ ‫ן‬ ‫לסדר מוקד הפצה‪ ,‬ולתרומות‪:‬‬ ‫ארה"ק‪072.3323310 :‬‬ ‫מכו‬ ‫שין‬ ‫למכון תולדות יהודה סטיטשין‬ ‫ענגלאנד‪033.0175.9024 :‬‬ ‫אין להעתיק שום חלק מגליון‬ ‫‪gilyondoeihu@gmail.com | 347.662.3229‬‬ ‫זה בלי רשות המערכת‬ ‫כ " <ל ה ו צ א ת ס פ רי ט "א‬ ‫קאנאדע‪438.771.1003 :‬‬ ‫ק מ ר ן ר בי נ ו ש <ל י‬