gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

משנת השבוע · Mishnas Hashevuah — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: משנת השבוע · Mishnas Hashevuah

שבוע: סוכות (2026-09-21)

משנת השבוע · Mishnas Hashevuah — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫משנת השבוע‬ ‫חג הסוכות תשפ"ז‬ ‫[שנה ט"ז ‪ -‬גליון ג']‬ ‫לימוד מצוה יומית‬ ‫י"ד תשרי‬ ‫ערב שבת‪:‬‬ ‫לדון בנזקי הבור‬ ‫מצוה נג‪.‬‬ ‫ט"ו תשרי‬ ‫שבת קודש‪:‬‬ ‫דין גנב בתשלומים‬ ‫מצוה נד‪.‬‬ ‫חג הסוכות‪-‬שמע"צ‬ ‫ט"ז תשרי‬ ‫יום ראשון‪:‬‬ ‫לדון בנזקי הבער‬ ‫מצוה נה‪.‬‬ ‫י"ז תשרי‬ ‫יום שני‪:‬‬ ‫לדון בנזקי אש‬ ‫מצוה נו‪.‬‬ ‫י"ח תשרי‬ ‫יום שלישי‪:‬‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫דין שומר חנם‬ ‫מצוה נז‪.‬‬ ‫י"ט תשרי‬ ‫יום רביעי‪:‬‬ ‫דברות קודש‬ ‫דין טוען ונטען‬ ‫מצוה נח‪.‬‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה ‪..‬ג‬ ‫כ' תשרי‬ ‫יום חמישי‪:‬‬ ‫מצוה נט‪ .‬דין שומר שכר ושוכר‬ ‫מצוה יומית‪ ..........................................‬ו‬ ‫כ"א תשרי‬ ‫ערב שבת‪:‬‬ ‫ליקוטי מגיד משנה‪ ..............................‬ח‬ ‫דין השואל‬ ‫מצוה ס‪.‬‬ ‫כ"ב תשרי‬ ‫שבת קודש‪:‬‬ ‫דא"ח מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א ‪.....‬יב‬ ‫דין המפתה‬ ‫מצוה סא‪.‬‬ ‫מערכת המשנה ‪ ...............................‬מג‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫כ"ג תשרי‬ ‫יום ראשון‪:‬‬ ‫שיעורי הלכה ‪ ..................................‬מה‬ ‫לא להחיות מכשפה‬ ‫מצוה סב‪.‬‬ ‫ניצוצי הדף ‪ .......................................‬נא‬ ‫כ"ד תשרי‬ ‫יום שני‪:‬‬ ‫הונאת הגר בדברים‬ ‫מצוה סג‪.‬‬ ‫מראי מקומות ללימוד דף היומי‪..........‬נד‬ ‫כ"ה תשרי‬ ‫יום שלישי‪:‬‬ ‫הילולא דצדיקיא ‪ ...............................‬נו‬ ‫הונאת הגר בממון‬ ‫מצוה סד‪.‬‬ ‫כ"ו תשרי‬ ‫יום רביעי‪:‬‬ ‫מגיד משנה לנוער ‪............................‬סג‬ ‫עינוי יתום ואלמנה‬ ‫מצוה סה‪.‬‬ ‫כ"ז תשרי‬ ‫יום חמישי‪:‬‬ ‫מצות הלואה לעני‬ ‫מצוה סו‪.‬‬ ‫‪ ‬אונגוואר ‪‬‬ ‫יצא לאור ע"י‬ ‫מכון משנה הלכות‬ ‫‪1578 53rd St‬‬ ‫‪Brooklyn, NY 11219‬‬ ‫לשלוח תגובות והערות‬ ‫בכל עניני הגליון בפאקס‬ ‫‪718-851-2660‬‬ ‫לקבל הקונטרס באי‪-‬מייל‪:‬‬ ‫‪KhalUngvar@gmail.com‬‬ ‫ג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫דברות קודש‬ ‫מאת כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה‬ ‫א' סוכות תשע"ד‬ ‫'לא הלכו בה'‪ ,‬כלומר בכוונתה ולשמה‪.‬‬ ‫"ולקחתם לכם ביום הראשון" (ויקרא‬ ‫אלו דברי הרב החסיד ז"ל‪ ,‬והם נאים‬ ‫כג‪:‬מ)‪ .‬ובמדרש‪ ,‬לכפר על מעשה ראשון‪.‬‬ ‫ראויין למי שאמרם‪.‬‬ ‫והדבר צריך ביאור‪ ,‬ועוד ענינים שיתבארו‬ ‫ויש לבאר מה שכתב בר"ן ז"ל בזה שלא‬ ‫בעזה"י‪.‬‬ ‫היתה חשובה בעיניהם התורה‪ ,‬דהנה‬ ‫והנה אמרו ז"ל (נדרים פא‪ ).‬דאמר רב‬ ‫ראיתי בשם העוללות אפרים שפי' מחז"ל‬ ‫יהודה אמר רב‪ ,‬מאי דכתיב "מי האיש‬ ‫(נדרים שם) ומפני מה אין מצויין ת"ח‬ ‫החכם ויבן את זאת" (ירמי' ט‪:‬יא)‪ .‬דבר זה‬ ‫לצאת ת"ח מבניהם? וכו' שאין מברכין‬ ‫נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו‪,‬‬ ‫בתורה תחילה‪ .‬כי האוהב תורה מברך‬ ‫עד שפירשו הקב"ה בעצמו‪ ,‬דכתיב‬ ‫לבנו דהעיקר שיהא ת"ח וצדיק‪ ,‬אך‬ ‫(שם‪:‬יב) "ויאמר ה' על עזבם את תורתי‬ ‫מאחר שאם אין קמח אין תורה‪ ,‬לכן אח"כ‬ ‫וגו'"‪ ,‬היינו "לא שמעו בקולי"‪ ,‬היינו "לא‬ ‫מברך לבנו שיהי' עשיר ופרנסתו תהא‬ ‫הלכו בה"‪ .‬אמר רב יהודה אמר רב‪ ,‬שאין‬ ‫ברווח‪ .‬אבל מי שאינו אוהב תורה‪ ,‬מברך‬ ‫מברכין בתורה תחילה‪.‬‬ ‫תחילה לבנו שיהי' עשיר‪ ,‬ואח"כ דרך‬ ‫ובר"ן שם וז"ל‪ ,‬ומצאתי במגילת סתרים‬ ‫אגב מברכו ג"כ שיהי' ת"ח‪ .‬וז"ש מפני‬ ‫של ה"ר יונה ז"ל דקרא הכי דייק‪ ,‬דעל‬ ‫שאין מברכים בתורה תחילה‪ ,‬שאין‬ ‫שלא ברכו בתורה תחילה אבדה הארץ‪.‬‬ ‫מברכין לבניהם תחילה בתורה‪.‬‬ ‫דאם איתא 'על עזבם את תורתי' כפשטא‪,‬‬ ‫ובזה פירש הכת"ס הכתוב "בך יברך‬ ‫משמע שעזבו את התורה ולא היו עוסקין‬ ‫ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים‬ ‫בה‪ ,‬כשנשאל לחכמים ולנביאים למה לא‬ ‫וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה"‬ ‫פרשוהו‪ ,‬והלוא דבר גלוי היה וקל לפרש‪.‬‬ ‫(בראשית מח‪:‬כ)‪ .‬דהנה אפרים הי' בבחינת‬ ‫אלא ודאי עוסקין היו בתורה תמיד‪,‬‬ ‫יששכר שנתגדל על ברכי יעקב‪ ,‬ומנשה‬ ‫ולפיכך היו חכמים ונביאים תמהים על‬ ‫בחינת זבולון איש על ביתו‪ .‬והאב מברך‬ ‫מה אבדה הארץ‪ .‬עד שפירשו הקב"ה‬ ‫את בנו בשני בחינות ‪ -‬שיהי' תורה‬ ‫בעצמו שהוא יודע מעמקי הלב‪ ,‬שלא היו‬ ‫וגדולה במקום אחד‪ .‬וכמו שפירשו "הנה‬ ‫מברכין בתורה תחילה‪ ,‬כלומר שלא היתה‬ ‫מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד"‬ ‫התורה חשובה בעיניהם כ"כ שיהא ראוי‬ ‫(תהלים קלג‪:‬א)‪ ,‬ד'שבת אחים' רומז על‬ ‫לברך עליה‪ ,‬שלא היו עוסקים בה לשמה‬ ‫יששכר וזבולון‪ .‬אבל אין זה גזירת הכתוב‬ ‫ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה‪ .‬והיינו‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ד‬ ‫בתורה‪ ,‬ובן עזאי אומר "זה ספר תולדות‬ ‫דמי שהוא בבחינת יששכר צריך להיות‬ ‫אדם" גדול מזה‪ .‬והיינו דבן עזאי דריש‬ ‫עני‪ ,‬ומי שהוא בבחינת זבולון צריך‬ ‫"זה ספר תולדות אדם" שכל אדם יאהב‬ ‫להיות ע"ה‪ .‬אלא 'גם יחד'‪ ,‬שיהיו שני‬ ‫את חבירו כאילו הוא תולדה שלו‪ ,‬כלומר‬ ‫הבחינות ביחד‪.‬‬ ‫בנו‪ .‬ור' עקיבא אומר כל אדם יאהב את‬ ‫וכן הכוונה ב"ישימך אלקים כאפרים‬ ‫חבירו כעצמו‪ .‬ובזה פליגי‪ ,‬דבן עזאי סבר‬ ‫וכמנשה"‪ ,‬שיהי' בבנו שניהם יחד‪ .‬אבל‬ ‫אדם אוהב את בנו יותר מגופו‪ ,‬ור' עקיבא‬ ‫תנאי אחד יש בזה‪ ,‬שצריך להיות תורתו‬ ‫סבר אדם אוהב את גופו יותר מבנו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫עיקר‪ .‬ובזה מסיים הכתוב "וישם את‬ ‫ועיין בחיד"א בס' דבש לפי ועומ"ק מזה‪.‬‬ ‫אפרים לפני מנשה"‪ ,‬שצריך לדקדק‬ ‫והנראה דהכוונה עד כמה צריך האדם‬ ‫בברכתו להקדים בחינת אפרים כנ"ל‪.‬‬ ‫להקדים כבוד קונו לפני כבוד עצמו‪ ,‬דהרי‬ ‫וכן יצחק בברכתו ליעקב דייק "ויתן לך‬ ‫אמר הלל (שבת לא‪ ).‬מה דעלך סני לחברך‬ ‫האלקים מטל השמים" רמז בזה לענינים‬ ‫לא תעביד‪ ,‬דהיינו שזה מציל שיוכל‬ ‫שמיימים‪ ,‬ואח"כ "ומשמני הארץ" רמז‬ ‫לשמור התורה‪ ,‬דהיינו תקדים כבוד‬ ‫לענינים ארציים כנ"ל‪ .‬ועי' ספה"ק שפע‬ ‫המקום לכה"פ לכבודו‪ ,‬וכמ"ש רש"י‬ ‫חיים (חו"ר פ' ויחי תשמ"ב) ובמנחת יצחק‬ ‫"רעך" דהיינו הקב"ה‪ .‬אבל לשיטת בן‬ ‫(פ' ויצא)‪ ,‬ובמגיד משנה‪.‬‬ ‫עזאי שאדם אוהב בנו יותר‪ ,‬צריך להקדים‬ ‫כבוד השי"ת לכבוד עצמו‪ ,‬כמו שאוהב‬ ‫ובזה ראיתי לפרש בספה"ק ילקוט‬ ‫בנו יותר מעצמו‪.‬‬ ‫הגרשוני לדו"ז‪ ,‬דמימות לא מצינו תורה‬ ‫וגדולה במקום אחד‪ ,‬דהיינו שיהי' אצלו‬ ‫ומצינו עה"פ "שובה ישראל" (הושע‬ ‫קדושת התורה וקדושת הגדולה במקום‬ ‫יד‪:‬ב) שאמרו במדרש (ב"ר פ"ד י"ט)‪ ,‬אמר‬ ‫אחד ממש‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫הקב"ה לראובן‪ ,‬מעולם לא חטא אדם‬ ‫לפני ועשה תשובה‪ ,‬ואתה פתחת‬ ‫והנה בתו"כ (פ' קדושים‪ ,‬הובא בבע"ת)‬ ‫בתשובה תחילה‪ ,‬חייך שבן בנך עומד‬ ‫עה"פ "זה ספר תולדות אדם" (בראשית‬ ‫ופותח בתשובה תחילה‪ ,‬ואיזה זה הושע‪,‬‬ ‫ה‪:‬א)‪ ,‬דאמר ר"ע "ואהבת לרעך כמוך"‬ ‫שנא' "שובה ישראל עד ה' אלקיך"‪ .‬ויש‬ ‫(ויקרא יט‪:‬יח) ‪ -‬זה כלל גדול בתורה‪ .‬בן‬ ‫לדייק הלשון 'אתה פתחת בתשובה‬ ‫עזאי אומר "זה ספר תולדות אדם"‪ ,‬גדול‬ ‫תחילה'‪ ,‬וכבר דיבר בקדשו מזה בספה"ק‬ ‫הימנו‪ .‬וע"ש מה שפי'‪ ,‬שמשום ד"בצלם‬ ‫ישמח ישראל ועוד‪.‬‬ ‫אלקים עשה את האדם" (בראשית ט‪:‬ו)‬ ‫חייב לכבדו יותר מעצמו‪ .‬וכ"ק אאדמו"ר‬ ‫ולענ"ד כנ"ל דיש בני אדם אשר עושים‬ ‫דיבר הרבה פעמים מזה‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬אבל זה אינו נכנס לפנים וזה אינו‬ ‫דבר הראשון‪ ,‬ותחילת דינו של אדם על‬ ‫והנה בראב"ן (סי' ל"ז) על מה שאמרו‬ ‫דברי תורה‪ .‬ובספר אורחות חיים‬ ‫בב"ר ובתו"כ (פ' קדושים) דר' עקיבא‬ ‫להרא"ש כ' כי תחילת דינו של אדם קבעת‬ ‫אומר "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול‬ ‫ה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫שיהי' לו בן בנו [הרבה דורות אח"כ]‬ ‫עתים לתורה וכו'‪ .‬ובספר דרך ישרה (אות‬ ‫מזכותו שיהי' לו תחילת דבריו תשובה‪,‬‬ ‫צ"א משנה הלכות) כתב שהוא עפ"י הגמ'‬ ‫דהיינו עיקר דבריו‪.‬‬ ‫(שבת לא‪ ).‬אמרו תחילת דינו של אדם‬ ‫שואלין לו נשאת ונתת באמונה‪ ,‬קבעת‬ ‫וזהו ביאור הזוה"ק שכתב על אלו‬ ‫עתים לתורה‪.‬‬ ‫המתפללים צרכי גופם בראש השנה‪" ,‬הני‬ ‫כלבי דצווחי הב הב"‪ ,‬דעיקר צריכים‬ ‫ומיהו בגמ' סנהדרין (ז‪ ).‬אמר רב המנונא‪,‬‬ ‫לבקש על כבוד שמים‪ .‬ויש לומר על דרך‬ ‫אין תחילת דינו של אדם נידון אלא על‬ ‫הנ"ל מה הקדים בתפלתו‪ ,‬כבוד שמים או‬ ‫דברי תורה‪ ,‬שנאמר "פוטר מים ראשית‬ ‫כבוד עצמו ‪ -‬מה היא עיקר בחייו‪ ,‬וכמו‬ ‫מדון" (משלי יז‪:‬יד)‪ .‬ועיין תוס' שם‬ ‫שמתפללים בכל יום בברכת אהבת עולם‬ ‫דבשבת מיירי באדם שעוסק בתורה אלא‬ ‫"כי הם חיינו ואורך ימינו"‪ ,‬האם באמת‬ ‫שלא קבע עתים‪ ,‬ובסנהדרין מיירי כשלא‬ ‫זה חיינו האמיתי‪.‬‬ ‫עסק כלל‪ .‬אי נמי שואלים לו תחילה על‬ ‫משא ומתן באמונה‪ ,‬ומ"מ יקבל דינו‬ ‫ועד"ז מבואר דברי המדרש "ולקחתם‬ ‫תחילה על דברי תורה‪.‬‬ ‫לכם ביום הראשון" לכפר על מעשה‬ ‫ראשון‪ ,‬דהיינו מה הי' אצלך דבר הראשון‬ ‫ועיין א"ר בשם זקנו מהר"ש (הובא בפמ"ג‬ ‫בחיים שלך‪ .‬וזהו ג"כ ראשון לחשבון‬ ‫או"ח סי' קנ"ט) ששואלין תחילה על משא‬ ‫עונות‪ ,‬דהעיקר מהו הדבר הראשון‪ ,‬ומזה‬ ‫ומתן‪ ,‬שאם לא הי' באמונה אז גם התורה‬ ‫נדע במה לחשוב‪.‬‬ ‫אינה כלום‪ ,‬ע"ש‪ .‬ורבינו דייק בלשונו‬ ‫'תחילת דינו של אדם'‪ ,‬כלומר שהשאלה‬ ‫והשי"ת יעזור בימי העננים בית אהרן‬ ‫ששואלין אפשר ישאלו קודם אודות משא‬ ‫ברכו את ה' דקאי על ביתו‪ ,‬שזכינו בזכותו‬ ‫ומתן באמונה‪ ,‬אבל תחילת דינו שידונו‬ ‫של אהרן‪ ,‬דהיינו הסוכה כדברי הגמ'‬ ‫אותו יהי' על דברי תורה ע"ש‪.‬‬ ‫במס' ר"ה שבא בזכות של אהרן‪ ,‬וכל‬ ‫הצלא דמהימונתא בא מזכות של אהרן‪.‬‬ ‫ולהנ"ל יש לומר דאפי' מה שידונו צריך‬ ‫ואולי דזה ג"כ הכוונה שבא בהסוכה‪,‬‬ ‫שיהי' תחילת דינו של אדם על דברי‬ ‫שדבר הראשון והעיקר הוא בית ה'‪,‬‬ ‫תורה‪ ,‬שאפי' שעוסק במשא ומתן עיקר‬ ‫וכדברי הספה"ק ד"וארו עם ענני שמיא"‬ ‫של חייו הוא דברים שבקדושה וזה‬ ‫(דניאל ז‪:‬יג) קאי על ימי הסוכות‪ ,‬נזכה‬ ‫החשיבות העיקרי‪ .‬וזה שאמר הקב"ה‬ ‫בקרוב ל'וארו עם ענני שמיא' בישועתן‬ ‫לראובן 'אתה פתחת בתשובה תחילה'‪,‬‬ ‫ונחמתן של ישראל בכלליות ובפרטיות‪,‬‬ ‫וכמ"ש על ראובן שעסק בשקו ובתעניתו‪,‬‬ ‫ונזכה לגאו"ש בב"א‪.‬‬ ‫וזה אצלו ענין של תחילה‪ ,‬וע"ז קאמר‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ו‬ ‫מצוה יומית‬ ‫י"ח‪-‬כ"א תשרי תשפ"ז‬ ‫מצוות נז‪-‬ס‪ .‬דיני שומרים‬ ‫אבל המחנה אפרים מסתפק בדבר ההולך‬ ‫אם לא הציל הפירות מהפסד אם חייב לשלם‬ ‫ונפסד מאליו‪ ,‬ואינו דומה למה שנזכר‬ ‫בחכמת שלמה (חו"מ סי' רצ"א סע' ו') הביא‬ ‫במחבר‪ ,‬שודאי מוטל עליו לשומרה שלא‬ ‫חקירת המחנה אפרים (הל' שומרים)‬ ‫יופסד‪ ,‬וצריך לנערה וכדומה‪ ,‬וזה בכלל‬ ‫שנסתפק במי שהפקיד אצל חבירו פקדון‬ ‫מה שהתחייב עצמו בשמירתה‪ .‬אבל דבר‬ ‫וראה הנפקד שהיו הולכין ואבודין ולא‬ ‫הנפסד מאליו ואין בידו לשומרה‬ ‫מכרה בב"ד‪ ,‬אם נקרא פשיעה וחייב‬ ‫מההפסד‪ ,‬הגם שבאופן זה עליו למכרו‬ ‫לשלם‪ ,‬או כיון שההפסד בא ממילא שלא‬ ‫בב"ד‪ ,‬מ"מ אפשר שמה שחייב למכרו‬ ‫ע"י מעשה הנפקד‪ ,‬נהי שלכתחילה מחוייב‬ ‫בב"ד אינו מדין שומר הוא‪ ,‬א"כ אף‬ ‫להצילו מן ההפסד‪ ,‬מ"מ אם לא עשה כן‬ ‫דבשניהם ההפסד מאליו בא‪ ,‬מ"מ לא דמי‬ ‫י"ל דפטור‪ ,‬שאין זה בכלל חיוב שמירתו‪.‬‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫דעת החכמת שלמה שחייב‬ ‫מחלוקת המג"א והחק יעקב‬ ‫והחכמת שלמה תמה עליו‪ ,‬דאישתמיטתי'‬ ‫ולעצם החקירה נראה לפענ"ד‪ ,‬שתלוי‬ ‫הלכה מפורשת בשו"ע (חו"מ סי' ע"ב סע'‬ ‫במחלוקת הפוסקים‪ .‬הנה בשו"ע (או"ח סי'‬ ‫כ"ז) שכתב שם המחבר‪ ,‬וז"ל‪ :‬ואם מודה‬ ‫תמ"ג) לענין חמץ של חבירו שהיה בידו‬ ‫ששם אותו במקום שאינו משתמר מן‬ ‫בפקדון ולא מכרו ועבר עליו הפסח‪ .‬כתב‬ ‫העכברים‪ ,‬או לא נערו כראוי‪ ,‬חייב‬ ‫המג"א (שם סק"ד) נראה שהנפקד חייב‬ ‫לשלם הפחת‪ ,‬ע"ש‪ .‬מוכח‪ ,‬כי גם עבור‬ ‫לשלם דמי הפקדון למפקיד‪ ,‬דהא שומר‬ ‫שלא נערו כראוי‪ ,‬למרות שזה הפסד הבא‬ ‫חנם שהיה יכול להציל ברועים ובמקלות‬ ‫ממילא‪ ,‬מ"מ חייב מכח שהיה חייב לנערו‬ ‫ולא הציל חייב‪ ,‬וה"נ היה לו למכרו קודם‬ ‫כראוי‪ ,‬וצ"ע שנעלם מיניה זה‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫זמן איסורא‪.‬‬ ‫דחיית החכמת שלמה‬ ‫והחק יעקב (שם סק"ח) הביא דעת המג"א‪,‬‬ ‫ושהשער אפרים (סי' כ"ח) הסכים עמו‪ .‬אך‬ ‫ולפענ"ד אינו ראיה ונראה לחלק‪ ,‬שהמחבר‬ ‫החק יעקב חולק עליהם‪ ,‬שהרי בחו"מ‬ ‫מיירי בחיובים מהלכות שומרים‪ .‬והנה‬ ‫(סי' רצ"ב סע' י"ז) כתב שאין הנפקד‬ ‫המפקיד אצל חבירו נתחייב הנפקד‬ ‫מחויב למכרו‪ ,‬רק משום השבת אבידה‬ ‫בדיני שומרין‪ ,‬והוא שלא יניחם במקום‬ ‫לבעליו‪ ,‬וכן משמע קצת מפרש"י (ב"ק צח‪.):‬‬ ‫עכברים‪ ,‬וינער הבגד אחת לשלושים יום‬ ‫או כיוצא בו‪ ,‬כפי שצריך לשמירת הבגד‪,‬‬ ‫נראה לכאורה כי בזה חולקין‪ ,‬שזה שחייב‬ ‫ומיד כשקיבל עליו שמירתו קיבל עליו‬ ‫למכרו הוא מדין השבת אבידה ואינו‬ ‫לעשות כן‪ ,‬והוא דין מדיני שומרין‪ ,‬ולכן‬ ‫מדין שומרין‪ ,‬לפ"ז על מה שלא מכר‬ ‫כל שלא עשה כדיני שומרין הו"ל פושע‪.‬‬ ‫ז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫משמעות המחבר שיש חילוק‬ ‫עובר על 'והשבות לו' (דברים כב‪:‬ב)‪ ,‬אבל‬ ‫בין חמץ לשאר פקדון‬ ‫אינו חייב לשלם‪ ,‬וזהו דעת החק יעקב‪.‬‬ ‫והמג"א סובר שהוא דין מדיני שומרין‪,‬‬ ‫וכך יש לדייק מלשון המחבר (סי' רצ"ב‬ ‫וכיון שלא מכרו פשע בשמירתו וחייב‬ ‫סע' ט"ו) שכתב‪ ,‬אבל אם חסרו יותר מכדי‬ ‫לשלם‪.‬‬ ‫חסרונן וכו' מוכרן בב"ד‪ ,‬ולא כתב מדין‬ ‫השבת אבידה‪ .‬וכן בסעיף ט"ז‪ ,‬המפקיד‬ ‫דחיית הראיה של החק יעקב‬ ‫פירות אצל חבירו והרקיבו‪ ,‬דבש ונפסד‪,‬‬ ‫איברא שמה שהביא החק יעקב ראיה נגד‬ ‫יין והחמין‪ ,‬עושה תקנה לבעל הפקדון‬ ‫המג"א‪ ,‬שבאופן זה אינו אלא משיב‬ ‫אם אינו בעיר ומוכרן בב"ד‪ .‬ולא כתב‬ ‫אבידה‪ ,‬לכאורה הגם שראייתו לענין חמץ‬ ‫שהוא מדין השבת אבידה‪ .‬ובסעיף י"ז‬ ‫ראיה הוא‪ ,‬אבל מ"מ עדיין אין ראיה משם‬ ‫בחמץ בפסח כתב‪ ,‬המפקיד חמץ אצל‬ ‫לענין פקדון דעלמא‪ .‬שלכאורה יש לחלק‬ ‫חבירו והגיע פסח וכו' יוצא ומוכר בשוק‬ ‫בין חמץ בפסח שאין החסרון בחמץ‪,‬‬ ‫לשעתו מפני השבת אבידה לבעלים‪.‬‬ ‫שהרי החמץ כשהוא לעצמו לא נפסד‪,‬‬ ‫לפ"ז נראה שבסעיף ט"ו וט"ז לא משום‬ ‫אלא שע"י איסור פסח נאסר החמץ‪ ,‬ולכן‬ ‫השבת אבידה היא‪ ,‬אלא מדין שמירת‬ ‫הוא נפסד‪.‬‬ ‫הפקדון‪.‬‬ ‫ובאופן זה יש לומר דודאי אין חייב‬ ‫מחלוקת הטור והרמב"ן‬ ‫השומר להציל אלא מדין השבת אבידה‪,‬‬ ‫ועיין הגהות רע"א שם‪ ,‬על מה שכתב‬ ‫שכשקבל עליו השמירה‪ ,‬לא היה עולה‬ ‫המחבר ומוכרן בב"ד‪ ,‬שבטור איתא‬ ‫על דעתו שיבוא פסח ולא יטלנו‬ ‫'יכול' למוכרן‪ ,‬והרמב"ן במלחמות כתב‬ ‫בינתיים‪ .‬אבל המקבל פקדון סתם‪ ,‬צריך‬ ‫דצריך למוכרן‪ ,‬ע"ש‪ .‬וי"ל דבהא תליא‪,‬‬ ‫לחוש שמא יפסד‪ ,‬ובאיזה אופן שיפסד‬ ‫דלמ"ד יכול למוכרן סובר דליכא חיובא‪,‬‬ ‫צריך לשמרו מן ההפסד אפילו יפסיד‬ ‫ולא הוי אלא מדין השבת אבידה‪ ,‬או‬ ‫ממילא‪ ,‬ושפיר י"ל שבאופן חייב לשלם‬ ‫אפילו פחות מזה‪ .‬ולמ"ד צריך למוכרן‬ ‫מדין שומרין‪.‬‬ ‫ע"כ משום חיוב שומרים הוא‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫(שו"ת משנ"ה חי"ז סי' קמ"ז)‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ח‬ ‫ליקוטי מגיד משנה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫למ"ד סוכות זכר לענני הכבוד הרי הוא מעשה ניסים‪ ,‬וא"כ איך מברכים ע"ז‬ ‫כתיב (ויקרא כג‪:‬מב) "בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות‬ ‫וגו'"‪ .‬ואיתא בירושלמי (ברכות פ"ט ה"ג) הבונה סוכה מברך לעשות סוכה‪ .‬ובש"ס בבלי‬ ‫(סוכה מו‪ ).‬איתא דאין מברכין על העשיה‪ ,‬אלא סומכין על הקידוש בליל סוכות‪.‬‬ ‫ולכאורה כיון דכתיב (שם‪:‬מג) 'כי בסוכות הושבתי'‪ ,‬היינו ענני כבוד‪ ,‬ובשו"ע (או"ח סי'‬ ‫תרכ"ה) פסקו הב"ח (ד"ה בסוכת) והמגן אברהם (סק"א) שכשיושב בסוכה יכוון על ענני‬ ‫כבוד‪ ,‬ועננים הוא מעשה נסים‪ ,‬א"כ האיך מברכין על מצות סוכה‪ ,‬ובפרט ביוצאי‬ ‫ב‬ ‫מצרים במדבר‪,‬א הא אין מברכין על מעשה נסים‪.‬‬ ‫אין מברכין על הנס שאינו מטבע העולם‬ ‫ונראה לי בס"ד לחדש‪ ,‬דהא דאמרו אין מברכין על מעשה נס‪ ,‬היינו רק אם מקיים‬ ‫מצוה בדבר שאינו מטבע העולם‪ ,‬אלא נולד ע"י נס‪ ,‬וכהאי גוונא ודאי אמרינן דאין‬ ‫מברכין‪ .‬ולמשל אם ירד כבש מן השמים ע"י נס‪ ,‬ואנן רוצין להקריבה‪ ,‬וכעין הא‬ ‫(סנהדרין נט‪ ):‬שנפלו חתיכות בשר מן השמים וכו'‪ ,‬ואמרו ליה מן השמים יורד רק דבר‬ ‫א‬ ‫ובענין אם דור המדבר קיים מצות סוכה‪ ,‬נחלקו בזה האחרונים‪ ,‬בספר בית אלקים למבי"ט (שער‬ ‫היסודות פרק ל"ז) כתב דלכאורה מצות סוכה אף שהיא רמז לענני כבוד‪ ,‬אפשר שהיתה נוהגת במדבר‪,‬‬ ‫רמז למה שהיה בכל השנה כולה‪ .‬אך אפשר דהגם שחג המצות והשבועות נהגו במדבר‪ ,‬חג הסוכות‬ ‫לענין ישיבה בסוכה לא נהגו‪ ,‬שהרי היו מסוככים בענני כבוד‪ ,‬ואיך יעשו סוכה תחת שם סוכה‪ .‬ולכן‬ ‫נאמר "למען ידעו 'דורותיכם' כי בסוכות וגו'" ‪ ,‬כי לא נצטוו במצוה זו מיד‪ ,‬כי אם לדורות הבאים‬ ‫אחרי דור המדבר‪.‬‬ ‫ובספר בנין שלמה (להגר"ש הכהן מווילנא הקדמה ב' לפ' ראה) כתב לצדד לומר‪ ,‬שאפשר שגם בדור‬ ‫המדבר נצטוו במצוות ישיבה בסוכה‪ ,‬ואף שאז לא נצרך זכר לענני כבוד‪ ,‬מ"מ צריכים היו לישב‬ ‫בסוכות מפני טעמים אחרים‪ .‬וכמו במצות מצה ומרור דנצטוו אז‪ ,‬אף דלדידהו לא שייך זכר כ"כ‪.‬‬ ‫ושמא בדור המדבר ישבו תחת ענני כבוד כל ימות השנה‪ ,‬וענני כבוד היה סכך כשר‪ ,‬דהוו גידולי‬ ‫הארץ‪ ,‬כמ"ש (בראשית ב‪:‬ו) 'ואד יעלה מן הארץ'‪ ,‬וכדאיתא (סוכה יא‪ ,):‬וגם אינו מקבל טומאה‪.‬‬ ‫ומ"ש 'בסוכות תשבו'‪ ,‬כלומר בסוכות שאתם יושבים כל ימות השנה‪ ,‬מחויבים לישב בהם בחג‬ ‫הסוכות‪ ,‬רק דבשאר ימות השנה הוא רשות‪ ,‬ואי בעי אכיל חוץ לענני כבוד‪ ,‬אבל בימות החג צריך‬ ‫לישב ולאכול ולישן דוקא תחת ענני כבוד‪ .‬וטעם הישיבה אז בדור המדבר הוא מטעם אחר‪ ,‬דכל‬ ‫מצוה יש ל ה כמה טעמים זולת הטעם דכתבה התורה‪ ,‬והדר אמר 'כל האזרח בישראל ישבו בסוכות'‪,‬‬ ‫זהו כשיכנסו לארץ ישראל‪ ,‬ואז יהיה עוד טעם לישיבה 'למען ידעו' וכו'‪.‬‬ ‫ב‬ ‫א"ה‪ :‬לעת עתה לא מצאתי מקור לזה שאין מברכין על מעשה ניסים‪ .‬והנה רבינו מביא להלן שאין‬ ‫מקריבין קרבן בדבר שנולד ע"י נס‪ ,‬ואולי משום הכי אין מברכין על מעשה ניסים‪ .‬ובגמרא איתא‬ ‫(תענית כד‪ ):‬שאין נהנין ממעשה ניסים‪ ,‬ואולי משום שאין נהנין‪ ,‬לכן אין מברכין‪.‬‬ ‫ט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫טהור‪ ,‬וכן בחטים שירדו מן השמים‪ ,‬וכמו שאיתא בגמרא (מנחות סט‪ ):‬ואנן צריכין‬ ‫למנחות חטים שגדלו בארץ‪ ,‬דמ" מ אין הם החטים שהתורה אמרה‪ .‬וכן אם חשבו על‬ ‫המן שירד להם מן השמים שיהיו חטים‪ ,‬דהרי כל טעם שרצו טעמו במן‪ ,‬לא היה כשר‬ ‫להקרבה‪ .‬ולכן למאן דאמר שהקריבו מנחות במדבר (שם מה‪ ):‬לקחו מהתגרים שבשוק‪,‬‬ ‫או שהיה להם ממה שהוציאו ממצרים‪.‬‬ ‫על הנס שנעשה לאבותינו מברכין‬ ‫אבל בנס שנעשה לאבותינו‪ ,‬וכגון סוכות שנעשו לאבותינו ביציאת מצרים‪ ,‬ועכשיו‬ ‫אנו מודים על הנס שעשה הקב"ה לאבותינו שסכך אותם בענני כבוד ודאי שפיר‬ ‫מברכין‪ ,‬שהרי רק לאבותינו נעשה הנס‪ ,‬ועל זה אנו מברכין‪ ,‬ואין זה בכלל שאין‬ ‫(שו"ת משנ"ה חי"ח סי' שע"ג)‬ ‫מברכין על הנס‪.‬‬ ‫❖‬ ‫ביאור מדוע נשים פטורות ממצות סוכה‪ ,‬הרי היו באותו הנס‬ ‫בדבר שאלתו דהרי גם הנשים ישבו בענני כבוד והיו באותו הנס‪ ,‬לפי מה שכתבו הטור‬ ‫ושו"ע (או"ח סי' תרכ"ה) דהלכה כרבי אליעזר ד'בסוכות הושבתי' (ויקרא כג‪:‬מג)‪ ,‬ענני‬ ‫כבוד ממש היו (סוכה יא‪ ,):‬אם כן אמאי אינן חייבות בסוכה‪ ,‬כמו שחייבות בארבע‬ ‫כוסות (פסחים קח‪ ,).‬בנר חנוכה (שבת כג‪ ,).‬ובקריאת המגילה (מגילה ד‪ ).‬מהאי טעמא‪.‬‬ ‫מכל האזרח ילפינן שנשים פטורות מסוכה‬ ‫הנה באמת כי נשים אימעטו מקרא מפורש (שם‪:‬כב) ד'כל האזרח בישראל'‪ ,‬להוציא את‬ ‫הנשים (סוכה כח‪ , ).‬וא"כ אדרבה אי לאו קרא היו חייבות‪ ,‬דלכאורה קרא למה לי‪ ,‬הא‬ ‫הוה ליה מצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬ועל כרחך משום דגם הן היו באותו נס‪ ,‬ועיין סוכה‬ ‫(שם) ותו קרא למה לי וכו'‪ ,‬הא סוכה הוה מצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬וכל מצות עשה‬ ‫שהזמן גרמא נשים פטורות וכו'‪ .‬ומשני אמר אביי‪ ,‬סלקא דעתך אמינא 'תשבו' כעין‬ ‫תדורו ‪ -‬מה דירה איש ואשתו‪ ,‬אף סוכה איש ואשתו‪ .‬רבא אמר איצטריך‪ ,‬סלקא דעתך‬ ‫אמינא יליף חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות‪ ,‬מה להלן נשים חייבות (פסחים מג‪):‬‬ ‫אף כאן נשים חייבות‪ ,‬קא משמע לן‪ ,‬ע"ש‪ .‬על כל פנים ילפינן מפסוק מפורש לפוטרן‬ ‫מסוכה‪ ,‬ובלאו הכי היו חייבות‪.‬‬ ‫אין דורשין טעמא דקרא‬ ‫ואי כוונתו להקשות‪ ,‬למה באמת פטרן הכתוב‪ ,‬אין אנו דורשין טעמא דקרא (עי' ב"מ‬ ‫קטו‪ ,).‬ובפרט למאן דאמר (סוכה שם) דהלכה למשה מסיני הוא דפטורין‪ ,‬ודאי אין בידינו‬ ‫טעם לדבר‪.‬‬ ‫מצות סוכה לצאת לחוץ לכן נשים פטורות‬ ‫ומיהו כדי לשבר את האוזן היה אפשר לומר‪ ,‬דענין סוכה הוא לצאת מבית לחוץ‪ ,‬דהיינו‬ ‫מדירת קבע לדירת ארעי (שם נ‪ .).‬וכמו שאנו אומרים ובזכות צאתי מביתי החוצה וכו'‪,‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫י‬ ‫וכיון דכל ישראל יוצאין בסוכה אחת (סוכה כז‪ ,):‬ובנשים הרי כתיב (תהילים מה‪:‬יד) "כל‬ ‫כבודה בת מלך פנימה" ‪ ,‬אינו מדרך צניעות להן לצאת ולדור בחוץ בדירת ארעי כזו‬ ‫מגולה מלמעלה‪ ,‬אף שצלתה מרובה מחמתה‪ .‬ולא דמי למקרא מגילה והדלקת נר חנוכה‬ ‫ואכילת מצה‪ ,‬שמקיימים את המצות בבית פנימה‪ .‬והגם שעיקר הדלקת נר חנוכה‬ ‫מבחוץ היא (שבת כא‪ ,):‬אינו אלא להדליק‪ ,‬דהדלקה עושה מצוה (שם כג‪ ,).‬ומיד היא‬ ‫חוזרת‪ ,‬אבל הכא צריכה לצאת החוצה‪.‬‬ ‫ובאמת כתב החת"ס ז"ל לענין נרות חנוכה (שבת כא‪ :‬ד"ה והמהדרין) דאפילו למ"ד‬ ‫להדליק נר לכל אחד ואחד היינו המהדרין מן המהדרין‪ ,‬אפ"ה לא אמרו כן בנשים‪,‬‬ ‫אלא לעולם האשה יוצא בהדלקת בעלה‪ ,‬וכן לא ראינו בתולות להדליק נרות חנוכה‬ ‫בבית הוריהם או אצל בעליהם‪ .‬וכתב משום דעיקר הדלקת נרות נתקנה מפתח ביתו‬ ‫בחוץ‪ ,‬והרי כל כבודה בת מלך פנימה‪ ,‬לכן לא רצו לתקן להם מצות הדלקה‪ ,‬רק אם‬ ‫אין לה מי שידליק‪ .‬א"כ י"ל כן לענין סוכה דכלל לא תיקנו‪ ,‬דבחנוכה עכ"פ רק‬ ‫מדליקין וחוזרין מיד‪ ,‬ולא כן בסוכה‪.‬‬ ‫מעיקר הדין נשים פטורות אפילו היו באותו הנס‬ ‫איברא דמעיקר הדין‪ ,‬גם מדין מצה היו פטורות מכח מצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬כמבואר‬ ‫בגמרא (פסחים שם) דסלקא דעתך אמינא דפטורות מלאו דבל תאכל חמץ (דברים טז‪:‬ג)‪,‬‬ ‫והשתא דאיתרבו להו בבל תאכל חמץ‪ ,‬איתרבו נמי לאכילת מצה כרבי אליעזר‪ ,‬דאמר‬ ‫רבי אליעזר נשים חייבות באכילת מצה דבר תורה‪ ,‬שנאמר (שם) "לא תאכל עליו חמץ‬ ‫וגו'" ‪ -‬כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו באכילת מצה‪ ,‬והני נשי נמי הואיל וישנן בבל‬ ‫תאכל חמץ‪ ,‬ישנן בקום אכול מצה‪ ,‬הרי דאף דהיו בנס מצרים‪ ,‬אפילו הכי היו פטורות‬ ‫מאכילת מצה‪ ,‬מטעם מצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬אי לאו משום דאיתרבאי‪ ,‬וא"כ מעיקרא‬ ‫ליכא קושיא‪ ,‬דבהשקפה ראשונה היו פטורות מכל ואפילו היו באותו נס‪.‬‬ ‫בדרבנן נשים חייבות גם במצות עשה שהזמן גרמא‬ ‫והא דחייבות בנר חנוכה ובמקרא מגילה‪ ,‬אע"ג שהם מצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬אף‬ ‫דנתנו טעם משום שגם הן היו באותו נס‪ ,‬יש לומר עוד דחייבות כיון דהוי מצוות‬ ‫דרבנן‪ ,‬וסבירא לן דבמצות עשה דרבנן נשים חייבות אפילו הן זמן גרמא‪ ,‬עי' רש"י‬ ‫(ברכות כ‪ :‬ד"ה וחייבין)‪ ,‬ותוס' (שם ד"ה בתפלה) שחלקו בזה‪ .‬ובספר ארחות חיים (לוניל‬ ‫הל' שבת דין שלש סעודות ס"ב) כתב בפשיטות מהאי טעמא דנשים חייבות בשלש‬ ‫סעודות משום דהוה ליה מצות עשה שהזמן גרמא דרבנן‪ ,‬ובהא נשים ג"כ חייבות‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫טעם שלא עשו ישראל בעצמם זכר על נס המן והבאר שהיו להם‬ ‫ומיושב נמי מה שהביא מהחיד"א (ראש דוד פ' אמור‪ ,‬וראה מדבר קדמות מע' ס' אות י"א)‬ ‫טעם על מה שצוה השי"ת לעשות זכר לענני כבוד בסוכה‪ ,‬ולא עשו כן במן ובאר‪.‬‬ ‫וכתב בשם הרב יהודה חאבילייו שענני כבוד היו רק ישראל מיוחדים בטובה זו‪ ,‬כי‬ ‫הערב רב פלט אותם הענן (זוה"ק ח"ב קצא‪ ,):‬משא"כ מן ובאר (הובאו דבריו בבני יששכר‬ ‫תשרי מאמר י' אות ט"ו)‪ .‬וכבודו הקשה‪ ,‬דסוף סוף גם לבני ישראל היה נס ארבעים שנה‪,‬‬ ‫יא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ולמה לא עשו זכר‪ ,‬והניח בצ"ע‪ .‬והאמת דלא קשה‪ ,‬דלא עשו זכר לנס רק על מה‬ ‫שעשה הקב"ה רק בשביל ישראל‪ ,‬דבזה הראה חיבתם של ישראל ביחוד‪ .‬אבל מה‬ ‫שעשה גם לאחרים עמהם אין זה נס מיוחד לישראל‪ ,‬ולא ניכר בזה אהבה מיוחדת לעם‬ ‫(שו"ת משנ"ה חי"ח סי' שמ"ט)‬ ‫ישראל‪ ,‬ואין צריך זכר‪.‬‬ ‫נשים שחיבבו את הארץ לא היו צריכות לסוכה‬ ‫עוד אמרתי טעם דנשים פטורות מסוכה‪ ,‬לפ"מ דכתיב (דברים א‪:‬ב‪ ,‬ועי' רש"י שם) "אחד‬ ‫עשר יום מחורב דרך הר שעיר"‪ ,‬ואילו לא חטאו ישראל היו נכנסים מיד לארץ ישראל‬ ‫ולא היו צריכים לסוכות‪ .‬אלא לפי שמאסו בארץ חמדה וחטאו‪ ,‬נשארו במדבר ארבעים‬ ‫שנה והיו צריכים לסוכות‪ .‬אבל זה רק מחמת החטא‪ ,‬ואילו לא חטאו לא היו צריכים‬ ‫לסוכות כלל‪.‬‬ ‫וכבר כתבתי במקום אחר‪ ,‬דמה שנחלקו (סוכה יא‪ ):‬אי סוכות ממש היו או ענני כבוד‪,‬‬ ‫דתרווייהו אמת‪ ,‬דמתחילה היו ענני כבוד‪ ,‬ולאחר שחטאו ונשארו במדבר עשו להם‬ ‫סוכות ממש‪ .‬אבל הנשים שחיבבו ארץ ישראל‪ ,‬כמו שכתב רש"י (במדבר כו‪:‬סד) בבנות‬ ‫צלפחד‪ ,‬ולא חטאו גם בעגל ושאר חטאים שבמדבר‪ ,‬לא היו צריכים לסוכות‪ ,‬והיו‬ ‫נכנסים מיד לארץ ישראל‪ ,‬וכיון דכל זה בא מחמת האנשים‪ ,‬ולכן לא יתחייבו רק‬ ‫האנשים‪.‬‬ ‫ישוב קושית התוס'‬ ‫ובזה מיושבת קושית התוס' (פסחים קח‪ :‬ד"ה היו באותו הנס)‪ :‬והא דאמרינן דפטורות‬ ‫מסוכה אע"ג דאף הן היו באותו הנס‪' ,‬כי בסוכות הושבתי'‪ .‬אדרבה‪ ,‬הסוכות היו מחמת‬ ‫החטא‪ ,‬והם לא חטאו‪ ,‬ולא היו צריכים לסוכות‪.‬‬ ‫לא עשו זכר למן כיון שלא בא על החטא‬ ‫ובזה מיושב נמי למה לא עשו זכר למן‪ ,‬כי זה לא בא בשביל החטא‪,‬ג וכמו שלא עשו‬ ‫זכר ל"שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה" (דברים ח‪:‬ד) ושאר נסים שעשו להם‬ ‫(שו"ת משנ"ה חי"א סי' תקי"ד)‬ ‫ביציאת מצרים‪.‬‬ ‫ג‬ ‫והביאור בזה יכולים לומר עפ"מ שכתב הבני יששכר (תשרי מאמר י' אות ח"י) דמצות תשובה מהני‬ ‫רק לישראל‪ ,‬כיון שהם בנים למקום (ב"ב י‪ ,).‬ואב שמחל על כבודו כבודו מחול (קידושין לב‪ .).‬והנה‬ ‫בכדי להוכיח לכל באי עולם שנתקבלה תשובתינו‪ ,‬כי אב שמחל על כבודו כבודו מחול‪ ,‬צוונו הש"י‬ ‫אחר עבור ימי התשובה‪ ,‬ליקח ביום החג הקדוש הזה ד' מינים‪ ,‬ואלו הד' מינין אין שום שליטה לשר‬ ‫עליהן‪ ,‬רק כביכול הש"י בעצמו (רמ"ע מפאנו‪ ,‬מאמר עין גנים ח"ב)‪ .‬אם כן אלו הד' מינין נקראים‬ ‫שרביטו של מלך‪ ,‬וזהו הוראה שאנחנו נקראים בנים‪ ,‬והש"י נקרא עלינו אב‪ ,‬דאי לא תימא הכי‬ ‫ותאמר שאנחנו עבדים והש"י נקרא עלינו מלך‪ ,‬הלוא אסור להשתמש בשרביטו של מלך (סנהדרין‬ ‫כב‪ , ).‬והאיך צוונו ליקח אלו הד' מינין וכו'‪ .‬ממילא לפ"ז אנן נמי נימא במצות סוכה כתיב (שמות‬ ‫מ‪:‬לד) "ויכס הענן וכו' מלא את המשכן"‪ ,‬וכן כתיב (מ"א ח‪:‬י‪,‬יב) בבנין בית עולמים בימי שלמה "והענן‬ ‫מלא את בית ה' וגו' אז אמר שלמה ה' אמר לשכון בערפל"‪ ,‬שהוא ענן וכו' א"כ כביכול הענן והערפל‬ ‫ההמשך בדף הבא‬ ‫נקרא שרביטו וסוסו כביכול‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫יב‬ ‫דברי אלקים חיים‬ ‫מאת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫חג הסוכות תשפ"ו‬ ‫ליל ראשון בסוכה‬ ‫משמע לן‪ ,‬מתנה על מנת להחזיר שמה‬ ‫מחלוקת הרא"ש ורבינו ישעי'‬ ‫מתנה‪ .‬כי הא דאמר רבא הא לך אתרוג זה‬ ‫במתנה ע"מ להחזיר‬ ‫על מנת שתחזירהו לי‪ .‬נטלו ויצא בו‪ ,‬החזירו‬ ‫בגמ' (סוכה מא‪" ):‬ולקחתם" (ויקרא כג‪:‬מ)‬ ‫יצא‪ ,‬לא החזירו לא יצא‪.‬‬ ‫שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד‪" .‬לכם"‬ ‫מתנה גמורה ע"מ שיחזיר‬ ‫משלכם‪ ,‬להוציא את השאול ואת הגזול‪.‬‬ ‫מכאן אמרו חכמים‪ ,‬אין אדם יוצא ידי חובתו‬ ‫וכתב הרא"ש (פ"ק סי' ל') וז"ל‪ ,‬וצריך‬ ‫ביו"ט הראשון של חג בלולבו של חבירו‬ ‫שיתנהו לו במתנה גמורה על מנת שיחזיר‪,‬‬ ‫אא"כ נתנו לו במתנה‪.‬‬ ‫ואחר שיצא בו צריך לחזור וליתנו לו במתנה‬ ‫בשעת חזרה‪ .‬אבל אם אמר לו יהא במתנה‬ ‫ומעשה ברבן גמליאל ורבי יהושע ורבי‬ ‫עד שתצא בו ואח"כ יהיה שלי כבתחילה‪,‬‬ ‫אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא שהיו באין‬ ‫לא יצא בו‪ ,‬דהוי כמו שאול‪.‬‬ ‫ספינה‪ ,‬ולא היה לולב אלא לרבן גמליאל‬ ‫בלבד שלקחו באלף זוז‪ .‬נטלו רבן גמליאל‬ ‫ותדע מדאמר לקמן (מו‪ ):‬לא ליקני אינש‬ ‫ויצא בו ונתנו לרבי יהושע במתנה‪ .‬נטלו רבי‬ ‫לוליבא לינוקא ביומא טבא קמא‪ ,‬דינוקא‬ ‫יהושע ויצא בו‪ ,‬ונתנו לרבי אלעזר בן עזריה‬ ‫מקני קני‪ ,‬אקנויי לא מקני‪ .‬ואם אינו צריך‬ ‫במתנה‪ .‬נטלו רבי אלעזר בן עזריה ויצא בו‪,‬‬ ‫להחזיר לו במתנה‪ ,‬נהי דקטן לאו בר אקנויי‬ ‫ונתנו במתנה לרבי עקיבא‪ .‬נטלו רבי עקיבא‬ ‫הוא‪ ,‬ליקני ליה עד שיצא בו ולחזור לו‬ ‫ויצא בו‪ ,‬והחזירו לרבן גמליאל‪ .‬למה לי‬ ‫ממילא‪ .‬אלא ודאי צריך לחזור וליתנו לו‬ ‫למימר החזירו‪ ,‬מילתא אגב אורחיה קא‬ ‫במתנה וקטן לאו בר אקנויי הוא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫והנה הושיב הוא ית"ש בענני כבוד את ישראל‪ ,‬הרי משתמשים בשרביטו וסוסו כביכול‪ ,‬מזה מוכח‬ ‫שישראל נקראים בנים והש"י למו אב‪ ,‬ועל כן ממתנות מן ובאר נהנו גם הערב רב‪ .‬משא"כ ִמן ענני‬ ‫כבוד לא נהנו‪ ,‬כי הענן פלט אותם‪ ,‬להיות הענן שרביטו של מלך‪ ,‬ואינם רשאים להשתמש בשרביטו‬ ‫של מלך כישראל שנקראים בנים‪.‬‬ ‫והנה צוונו הש"י בימים ההם בזמן הזה מצות סוכה‪' ,‬למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי'‪ ,‬ומוכח‬ ‫דנקראים בנים ונתקבלה תשובתם‪ .‬וזהו שסיים אני הוי"ה אלקיכם‪ ,‬היינו סיבתכם העמוסים מני בטן‬ ‫כמה דאת אמר (דברים יד‪:‬א) "בנים אתם לה' אלקיכם"‪ ,‬ואב שמחל על כבודו כבודו מחול‪ ,‬לא עשה‬ ‫כן לכל גוי‪.‬‬ ‫וזהו כוונת רבינו זי"ע‪ ,‬משום שענני הכבוד באים בשביל החטא‪ ,‬כלומר להורות שהשי"ת מקבל‬ ‫תשובת בני ישראל כיון שהם בנים למקום‪.‬‬ ‫יג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לא נפיק בי' עד דמקניא ליה קניית הגוף לשעה‬ ‫וכ"כ הריטב"א (קידושין ו‪ :‬דיה ה"ג) וז"ל‪,‬‬ ‫וכן בשו"ת הרא"ש (כלל ל"ה סי' ב' ד"ה אלה‪,‬‬ ‫ומיהו מתנה ע"מ להחזיר הקנאה גמורה היא‬ ‫ועיין בחידושי המשנה על קידושין דף ו') מביא‬ ‫וממון שלו‪ .‬וכשמחזירה לו הקנאה גמורה‬ ‫תשובת רבינו אביגדור כהן צדק שכתב וז"ל‪,‬‬ ‫בעי כשאר הקנאות דעלמא‪ .‬ומסתברא שאם‬ ‫ואותה ששנינו (סוכה מא‪ ):‬אין אדם יוצא ידי‬ ‫שיעבדה לבעל חובו‪ ,‬הרי הוא משועבד‬ ‫חובתו ביו"ט ראשון בלולבו של חבירו‪,‬‬ ‫ומוחזר‪ ,‬וגובה ממנו לאחר חזרה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אע"ג דיהיב ליה בפירוש הנאת שימושו‪,‬‬ ‫מתנה ע"מ להחזיר אינו חייב באונסין‬ ‫דהיינו נטילתו לצאת בו ולא נפיק ביה עד‬ ‫דלהכי יהביה ליה במתנה‬ ‫דמקניא ליה קניית הגוף לשעה לכל הפחות‪,‬‬ ‫אולם לבסוף הביא הרא"ש אחר דברי בעל‬ ‫התם היינו טעמא דכתיב (ויקרא כג‪:‬מ) 'לכם'‪,‬‬ ‫העיטור דהנותן מתנה ע"מ להחזיר פטור‬ ‫משלכם‪ ,‬דקנין הגוף משמע ולא סגי בהנאת‬ ‫מאונסין‪ ,‬דהרי להכי נתנה לי' במתנה‪ ,‬דאי‬ ‫שימוש לחוד‪ .‬וא"ת הלוא מתנה ע"מ‬ ‫לאו דנהני ממנו‪ .‬ומפלפל בדבריו וכותב‪ ,‬וכן‬ ‫להחזיר קנין פירות בעלמא קרי ליה בפרק‬ ‫דעת ה"ר ישעי' ז"ל שהקשה‪ ,‬מה יש בין‬ ‫יש נוחלין (ב"ב קלז‪ ).‬ונפיק ביה‪ .‬י"ל דלהכי‬ ‫מתנה ע"מ להחזיר לשאול‪ ,‬בשניהם הוא‬ ‫קרי ליה קנין פירות‪ ,‬שאינו יכול לאכלו‪,‬‬ ‫שלו עד שיטלנו‪ ,‬ושניהם אין הגוף קנוי לו‪.‬‬ ‫אבל מיהו קנין הגוף לשעה מיקרי‪ ,‬ובהכי‬ ‫סגי ד'ולקחתם לכם' משלכם‪ ,‬משעת לקיחה‬ ‫ותירץ דמתנה ע"מ להחזיר אינו חייב‬ ‫קפיד רחמנא שיהיה משלו‪ ,‬והא איכא‪,‬‬ ‫באונסין‪ ,‬דלהכי יהביה ליה במתנה‪ .‬מיהו כי‬ ‫עכ"ל‪ .‬וכן משמע דעת הרשב"ם (ב"ב קלז‪.).‬‬ ‫איתיה בעיניה מיחייב לאהדורי ליה‪ .‬וכיון‬ ‫וכן דעת הרמב"ם כמ"ש האמרי ברוך‬ ‫דאינו חייב באונסין קרינא ביה 'לכם'‪ .‬אבל‬ ‫בהגהות הקצוה"ח (סי' רמ"א סק"ד)‪ .‬וכן דעת‬ ‫שאול שחייב באונסין לא קרינא ביה 'לכם'‪.‬‬ ‫הרשב"א כמ"ש הגרש"ק בספר החיים (הל'‬ ‫ולדבריו אפילו בגניבה ואבידה לא מיחייב‬ ‫לולב סי' תרנ"ח ס"ג)‪.‬‬ ‫כיון דפטר ליה מאונסין משום מתנה‪ ,‬הוא‬ ‫הדין נמי מגניבה ואבידה אי לאו משום‬ ‫והקצוה"ח (סי' רמ"א סק"ד) כתב לחלוק ע"ד‬ ‫דאמרינן הואיל ונהנה מהנה‪ .‬כדאמרינן‬ ‫הרא"ש בענין מתנה ע"מ להחזיר‪ ,‬וכתב‬ ‫(ב"מ פא‪ ).‬גבי הנוטל כלים מבית האומן‬ ‫כדעת רבינו אביגדור המובא לעיל דמתנה‬ ‫לשגרן לבית חמיו ונאנסו ‪ -‬בהליכה חייב‪,‬‬ ‫ע"מ להחזיר היינו מתנה לשעה‪ ,‬ואח"כ‬ ‫בחזרה פטור מאונסין וחייב בגניבה‬ ‫חוזרת מאליו להנותן‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫ואבידה‪ ,‬דהואיל ונהנה מהנה‪.‬‬ ‫וכתב הברוך טעם (בהגהות אמרי ברוך על‬ ‫ומיהו נ"ל דחייב אפילו באונסין‪ .‬ועוד‬ ‫הקצוה"ח) להקשות על הקצה"ח‪ ,‬דמתנה‬ ‫אפילו במתה מחמת מלאכה חייב‪ ,‬שהרי‬ ‫לשעה ע"כ הוי רק כשאלה על זמן‪ ,‬דהא לא‬ ‫קיבל עליו להחזירו‪ ,‬ואם לא החזירו המתנה‬ ‫נפקע קנין הגוף של הנותן אף באותו זמן‬ ‫בטלה‪ .‬ונהי דשואל לא הוי‪ ,‬מיהו בנפקד‬ ‫שהיא במתנה אצל המקבל‪ .‬דאם נימא‬ ‫ושולח יד בפקדון שלא ברשות הוי גזלן‪.‬‬ ‫דנפקע‪ ,‬במה חוזרת עליו כבתחילה בלא‬ ‫ואע"פ שברשות ירד‪ ,‬הוא ביטל אותו רשות‬ ‫קנין‪.‬‬ ‫בשלא קיים תנאו‪ ,‬ועשה את עצמו גזלן‬ ‫ולא דמי לאחריך לפלוני (ב"ב קלז‪ ).‬שבאמת‬ ‫למפרע‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫יד‬ ‫בהנאה אין בזה שוה פרוטה‪ ,‬נמצא שלא נתן‬ ‫נפקעה כל זכות הנותן וקם בחזקתו של‬ ‫לה כלום בשביל הקידושין (עיין תור"פ‬ ‫הראשון בקנין הגוף‪ ,‬וכשמת שייך להבא‬ ‫ומאירי)‪ .‬א"כ כיון שעכ"פ כבר אסור בהנאה‬ ‫אחריו והוא זוכה אז בו מאותו זמן ואילך‪.‬‬ ‫מדרבנן‪ ,‬מנ"ל דבכה"ג עשאן הכתוב כאילו‬ ‫ואף שקודם מיתתו של הראשון לא היה‬ ‫א‬ ‫הן ברשותו‪.‬‬ ‫להשני ולא להנותן שום זכות‪ ,‬מ"מ במיתת‬ ‫הראשון זוכה השני מחמת הקנאת הנותן‬ ‫אחיעזר‪ :‬האיסור דרבנן הוא רק לשעה‬ ‫שהקנה תחילה שיהיה של השני מעת מיתת‬ ‫בשו"ת אחיעזר (ח"ג סי' א' אות ח') תי'‬ ‫הראשון‪ .‬אבל בנותן ע"מ להחזיר לעצמו לא‬ ‫בחידוש נפלא דכל האיסור הנאה מדרבנן‬ ‫שייך לומר שקונה אח"כ מחמת שהקנה‬ ‫הוא רק על שעה הששית‪ ,‬ולאחר שעה‬ ‫לעצמו בעת המתנה‪ ,‬דאין אדם מוכר או נותן‬ ‫ששית אין עוד איסור דרבנן כיון שיש אז‬ ‫לעצמו‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫איסור דאורייתא‪ ,‬וממילא חוזר החמץ‬ ‫לרשותו‪ ,‬ועל האיסור דאורייתא עשאן‬ ‫חמץ אינו ברשותו של אדם‬ ‫ב‬ ‫הכתוב כאילו הן ברשותו‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ועשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו‬ ‫ובאמת מצינו כעין דבר זה לגבי ער"פ‪,‬‬ ‫ולכאורה מי הכניס זאת לרשותו לעבור‬ ‫דחז"ל אמרו (פסחים ו‪ ):‬שני דברים אינן‬ ‫עליו ואפי' בכרת כאילו ברשותו‪ ,‬זה רק‬ ‫ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן‬ ‫כאשר באמת הוא ברשותו אלא שיש על זה‬ ‫ברשותו וכו' וחמץ משש שעות ולמעלה‬ ‫דין איסור חמץ‪ ,‬אבל הרי יש עליו שם איסור‬ ‫[היינו מחצות]‪.‬‬ ‫דרבנן‪ .‬והארכנו מזה‪ ,‬מ"מ מצינו כזה סברא‬ ‫שחוזר לרשות עצמו בלי קנין אי נימא‬ ‫קושית המהר"ם מינץ‪ :‬כבר אינו ברשותו‬ ‫כסברא הנ"ל‪ .‬מ"מ יש לחלק ג"כ כאשר‬ ‫כיון שאסור בהנאה מדרבנן‬ ‫הארכנו בסוגיא הנ"ל‪.‬‬ ‫בשו"ת מהר"ם מינץ הקשה למש"כ‬ ‫והנה הרא"ש הביא ראיה לדבריו מהא‬ ‫האחרונים (עיין מנחת חינוך מצוה י"א אות ד')‬ ‫דאמרינן בגמ' (סוכה מו‪ ):‬לא ליקני איניש‬ ‫דאם יש בחמץ שאר איסורי הנאה אינו עובר‬ ‫לולבא לינוקא ביומא טבא דינוקא מיקני קני‬ ‫בבל יראה‪ ,‬דהא דעשאן הכתוב כאילו הן‬ ‫אקניי לא מקני ע"ש‪ .‬ואי נימא דמתנה ע"מ‬ ‫ברשותו הוא דוקא כשיש איסור חמץ לבד‬ ‫להחזיר לא בעינן שיחזור המקבל ויקנה‬ ‫אבל לא בשאר איסורים‪ .‬וכיון שאסור‬ ‫להנותן‪ ,‬רק דהנתינה של הנותן לא היתה‬ ‫בהנאה מדרבנן בשעה ששית כמ"ש בגמ'‬ ‫מלכתחילה רק עד כלות זמן השתמשותו‪,‬‬ ‫(שם ו‪ ).‬וניבטליה בשית‪ ,‬כיון דאיסורא‬ ‫ואח"כ ממילא חוזרת המתנה להנותן‪ ,‬א"כ‬ ‫דרבנן עילויה וכו' ולאו ברשותיה קיימי‪,‬‬ ‫מאי בכך דהקטן לאו בר הקנאה הוא לחזור‬ ‫וכו' דאמר רב גידל אמר רב המקדש משש‬ ‫ולהקנות להנותן‪ ,‬הלוא אפשר לי' להנותן‬ ‫שעות ולמעלה אפילו בחיטי קורדינייתא‬ ‫שיקנה להקטן רק עד אחרי שיצא בו‪,‬‬ ‫אין חוששין לקידושין‪ .‬והטעם כיון שאסור‬ ‫א‬ ‫רש"י פי' כאילו הן ברשותו‪ ,‬לעבור עליהן; ודייק הצל"ח מדבריו שמשעה ששית עובר בבל יראה‬ ‫ובל ימצא כנ"ל‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ב‬ ‫עיין שו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' ט"ז)‪.‬‬ ‫טו‬ ‫משנת השבוע‬ ‫הגדול ר' גרשון שטערן (אב"ד לודאש בעל‬ ‫ושאח"כ תחזור לו ממילא בלי שום הקנאה‪.‬‬ ‫ילקה"ג) קושיא נאה על רבינו ישעי'‪,‬‬ ‫אלא ודאי דכה"ג לא מהני‪ ,‬ובע"כ שהנותן‬ ‫שבאשר"י (סוכה מ"א) שהקשה מה חילוק יש‬ ‫צריך להקנות להמקבל כמתנה גמורה‪,‬‬ ‫בין מעמ"ל [מתנה ע"מ להחזיר] לשאול‪,‬‬ ‫והמקבל צריך אח"כ לחזור ולהקנות‬ ‫בשניהם הוא שלו עד שיטלנו‪ ,‬ושניהם אין‬ ‫להנותן‪ ,‬ולכן אי אפשר זה בקטן‪ .‬ועי'‬ ‫הגוף קנויה לו‪ .‬ותירץ דמעמ"ל אינו חייב‬ ‫בקצה"ח ובאבני מילואים בזה‪.‬‬ ‫באונסים‪ ,‬דלהכי יהבי ניהליה במתנה‪ ,‬מיהו‬ ‫שם ארי'‪ :‬כיון דאין לקטן דין שומר עליו‬ ‫כי איתיה בעיניה מיחייב לאהדוריה ליה‪.‬‬ ‫ופטור מאונסין‬ ‫וכיון דאינו חייב באונסים קרינא ביה 'לכם'‪.‬‬ ‫אבל שאול שחייב באונסים לא קריה ביה‬ ‫וראיתי בס' שם אריה (ח"א סי' י"ב) שכתב‬ ‫'לכם'‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫לתרץ שלא יקשה מכאן על הר"ר אביגדור‬ ‫כהן‪ ,‬עפ"ד הר' ישעיה (הובא ברא"ש שם)‬ ‫קצוה"ח (סי' ע"ב אות ל"ד)‬ ‫ולפמ"ש‬ ‫שכתב לחלק בין שואל למתנה ע"מ להחזיר‬ ‫דהשואל ספר מחבירו פטור מאונסין‪ ,‬דה"ט‬ ‫לשואל‪ ,‬כיון שחייב באונסין הרי שאינו‬ ‫דשואל חייב באונסין משום שכל הנאה‬ ‫בעלים של הדבר‪ ,‬משא"כ במתנה ע"מ‬ ‫שלו‪ ,‬אבל מללה"נ [מצוות לאו ליהנות‬ ‫להחזיר שאינו חייב באונסין חשוב כשלו‪.‬‬ ‫ניתנו]‪ ,‬ע"ש‪ .‬א"כ בלולב ואתרוג שאול‬ ‫ועפ"ז מתרץ השם אריה הנ"ל דקטן כיון‬ ‫פטור מאונסין משום דמללה"נ‪ ,‬וכיון דפטור‬ ‫דאין דין שומר עליו ופטור מאונסין‪ ,‬א"כ‬ ‫מאונסין אמאי לא קריה ביה 'לכם'‪.‬‬ ‫אצלו אין לחלק בין מתנה ע"מ להחזיר‬ ‫הנה בזה שהק' דו"ז מצד שאצל השואל‬ ‫לשאלה‪ ,‬וכיון דבשאול לא יוצא כמו כן‬ ‫פטור מאונסין‪ ,‬הרי שי' הקצוה"ח זה שי'‬ ‫במתנה ע"מ להחזיר לא יוכל לצאת‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫הר"ן (סי' י"ט‪ ,‬הביאו הסמ"ע חו"מ סי' ע"ב‬ ‫ברכת שמעון‪ :‬הרי החסרון שאינו יכול‬ ‫סקכ"ב)‪ .‬אמנם הש"ך (חו"מ שם) פלפל‬ ‫להקנות בחזרה‬ ‫בדבריו‪ ,‬דאולי קיי"ל כרבה לגבי פרוטה‬ ‫דרבי יוסף‪ ,‬וא"כ באמת חייב באונסים לגבי‬ ‫ומרן בספר ברכת שמעון (הל' לולב) ואין‬ ‫ספר‪ .‬וכן הנתיבות שם (ביאורים סקי"ז) כתב‬ ‫הדברים מובנים‪ ,‬דא"כ אין החסרון בקטן‬ ‫דדוקא כשבא הנאה מהמשאיל להשואל אז‬ ‫במה שלא יוכל להקנות אח"כ‪ ,‬רק דהקטן‬ ‫נוכל לומר אי כל הנאה שלו או לא‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫לא יוכל לצאת באתרוג שניתן לו רק במתנה‬ ‫ולפ"ז לא קשה מידי‪ ,‬מ"מ לשי' הקצות‬ ‫ע"מ להחזיר דהוי כמו שאול‪ ,‬והרי אין זה‬ ‫החושן כמ"ש הקושיא נפלא‪.‬‬ ‫בטעם המבואר בגמ'‪ .‬וגם דלפ"ד אדרבה‪,‬‬ ‫מכיון דהחסרון בשאלה הוא משום דחייב‬ ‫וכתב ע"ז זה"ק בשו"ת בית שערים (חאו"ח‬ ‫באונסין‪ ,‬א"כ בקטן דאינו בר תשלומין‬ ‫סי' של"א) לפענ"ד נראה סברא אחת לפמ"ש‬ ‫באונסין גם בשאול יצא כיון דחשוב כשלו‪.‬‬ ‫התוס' (שבועות מ"ד סד"ה שומר) דאם מחויב‬ ‫אבל למה נימא איפכא דקטן גם במתנה ע"מ‬ ‫בגניבה ואבידה מצד בע"ח קונה משכון‪,‬‬ ‫להחזיר לא יצא‪.‬‬ ‫עובר בחמץ‪ ,‬כיון שחיוב גניבה ואבידה הוא‬ ‫מצד קנינו שהוא שלו אע"פ שאינו חייב‬ ‫השואל ספר מחבירו פטור מאונסין‬ ‫ובעזה"י ליישבו ונקדים קושית דו"ז הגאון‬ ‫משנת השבוע‬ ‫טז‬ ‫בעל אחריות‪ ,‬א"כ תיכף כאשר נותן להקטן‬ ‫באונסין‪ ,‬אבל מצד קבלת שמירה אינו עובר‬ ‫בגדר מתנה ע"מ להחזיר‪ ,‬אפילו אי נימא‬ ‫אא"כ מחייב באונסין‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫כשי' רבי אביגדור ורבי ישעי' דהוה כקנין‬ ‫וה"נ אני אומר להיפוך דבמעמ"ל פטור‬ ‫לשעה‪ ,‬מ"מ היות שלא החזירו לא יצא בו‪.‬‬ ‫מאונסין מצד קנינו שהוא שלו‪ ,‬אלא דאם‬ ‫וכאן נותנו לקטן שאינו בעל אחריות‪ ,‬והוה‬ ‫איתא בעיניה התנה שצריך להחזיר לו‪ .‬אבל‬ ‫כמו שנותנו לכתחילה באופן שלא יחזיר לו‪,‬‬ ‫אם נאנס פטור‪ ,‬דשל המקבל נאנס שפיר‬ ‫ואינו כקנין לשעה להיפוך הוה כמו הפקיר‬ ‫מקרי 'לכם'‪ .‬אבל שאול‪ ,‬הא דפטור מאונס‬ ‫נכסיו וקנין שלם‪ ,‬וכמ"ש לעיל זה"ק‪ .‬וא"כ‬ ‫אינו מצד קנינו‪ ,‬דנימא שלו נאנס‪ ,‬אלא‬ ‫בודאי דהוה לקטן זה בשלימות‪ ,‬וכאן בודאי‬ ‫משום דאין כל הנאה שלו דמללה"נ אינו‬ ‫גם לרבי ישעי' הקטן צריך להחזיר‬ ‫מקבל עליו שמירת אונסין‪ .‬ועיין תוס'‬ ‫ולהקנותו‪ ,‬דהרי כשנתנו לקטן הוה כנתנו‬ ‫(כתובות נ"ו סד"ה ה"ז) שפיר לא מקרי 'לכם'‬ ‫מתנה גמורה‪ ,‬לא רק להיפטר מאונסין‪,‬‬ ‫משום פטור אונסין‪ ,‬דהא הפטור אונסין הוא‬ ‫שהרי ברגע שקיבל הקטן הוה ליה כבר‬ ‫חסרון קנין שאין לו בה הנאה‪ .‬הפוך בה‬ ‫כאנוס והו"ל קנין גמור‪ ,‬א"כ כשמחזירו‬ ‫והפוך בה ותראה שכן הוא‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫צריך להחזיר ולהקנותו‪ .‬משא"כ לגבי גדול‬ ‫בעל אחריות נותנו לקנין זמן‪ ,‬ותלוי אח"כ‬ ‫ולפ"ז הכ"נ יש לומר לגבי קטן‪ ,‬היות‬ ‫כשמחזירו קבלו בחזרה‪.‬‬ ‫שנותנו לקטן והקטן אינו בעל שמירה ואינו‬ ‫❖‬ ‫יום א' בין מנחה למעריב‬ ‫עמך ודנין אותך למעלה‪ .‬ומסביר המשנה‬ ‫כל הנוטל לולב באיגודו‬ ‫'עין רואה'‪ ,‬אם אתה רואה תמיד רע על יהודי‬ ‫מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב קרבן‬ ‫ורואה תמיד על אחרים החסרונות וחלק‬ ‫יש להמתיק ענין הדס נגד העין‪ ,‬וכן הערבה‬ ‫הלא טוב שבהם‪ ,‬כך אתה גורם שגם למעלה‬ ‫נגד הפה‪ ,‬וכמ"ש ר' חיים פלטיאל (ויקרא‬ ‫רואים רק החסרונות שלך‪ ,‬ועי"ז נגרם‬ ‫כג‪:‬מ) ד"א אתרוג דומה ללב‪ ,‬לולב דומה‬ ‫השקפה לרעה ח"ו‪' .‬ואוזן שומעת'‪ ,‬אם אתה‬ ‫לשדרה‪ ,‬הדס לעין‪ ,‬ערבה לפה‪ ,‬הם הם‬ ‫שומע על אחרים דברים רעים‪ ,‬כך למעלה‬ ‫ראשי איברים המקלסים להקב"ה‪ .‬ועיין‬ ‫אוזן שומעת עליך מקטריגים ח"ו‪' .‬וכל‬ ‫במצות המלך כעין זה‪ ,‬וא"כ יש להבין למה‬ ‫מעשיך בספר נכתבים'‪ ,‬אם אין אתה רוצה‬ ‫יש ב' פיות וג' עינים‪.‬‬ ‫לשכוח מה שחבירך ציער אותך או עשה לך‬ ‫רעה‪ ,‬רק הכל נכתב על לוח לבך לזכרון‪ ,‬כך‬ ‫אמנם כדברי הרה"ק המגיד ממעזריטש‬ ‫למעלה מתנהגים עמך כך‪ ,‬שלא רוצים‬ ‫זצ"ל אמר על דברי המשנה (אבות פ"ב מ"א)‬ ‫לשכוח שום דבר ממעשים הרעים שעשית‪.‬‬ ‫"דע מה למעלה ממך‪ ,‬עין רואה ואוזן‬ ‫שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים"‪' .‬דע מה‬ ‫לכן צריך האדם לעבוד על עצמו רק לראות‬ ‫למעלה'‪ ,‬תדע כי ההנהגה איך שדנין אותך‬ ‫טוב על אחרים‪ ,‬ולא לדבר או לשמוע על‬ ‫למעלה‪ ,‬הוא 'ממך' ‪ -‬הוא ע"י ההנהגה שלך‪,‬‬ ‫אחרים דברים רעים‪ ,‬ואז ממילא כך יתנהגו‬ ‫כמו שאתה מתנהג כאן למטה כך מתנהגין‬ ‫יז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כי המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל‬ ‫עמו גם למעלה‪ ,‬שלא יקטרגו עליו לשמוע‬ ‫פשעיו"‪.‬‬ ‫או לדבר עליו דברים רעים ח"ו‪ ,‬רק דברים‬ ‫טובים‪.‬‬ ‫וביתר שאת‪ ,‬כי שכינה כנגדו ומתפלל עמו‬ ‫ומסתכל עמו‪ .‬וזהו העין מלמעלה‪ ,‬כמו‬ ‫ויש בדברי התנא דבי אליהו (זוטא פרק ט"ז)‬ ‫"הנה עין ה'" (תהלים לג‪:‬יח) עין א'‪" ,‬עיני ה'‬ ‫בכעי"ז‪" ,‬לעולם הוי דן את כל האדם לכף‬ ‫אל צדיקים" (שם לד‪:‬טז)‪ .‬וכדברי הזוה"ק עין‬ ‫זכות‪ ,‬ואל תכריעו לכף חובה וכו' והדן את‬ ‫למעלה באריך יש רק עין א' שרק מסתכל‬ ‫חבירו לכף זכות גם מן השמים דנים אותו‬ ‫לטובה‪ ,‬אלא למטה יש ב' עינים‪ ,‬טוב ורע‪.‬‬ ‫לזכות"‪ .‬זאת ועוד כתב בדרושי הצל"ח‬ ‫אבל "עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו" רק‬ ‫(דרוש כ"ג לשבת תשובה) וז"ל‪" ,‬על כן הירא‬ ‫א'‪ ,‬וממשיך למטה ומתפלל עמנו‪ ,‬וזה העין‬ ‫את דבר ה' יקבל עליו מעתה בלב שלם‬ ‫הב'‪ .‬והפה השני ג"כ כשמדבר‪ ,‬שכינה‬ ‫'ואהבת לרעך כמוך'‪ ,‬ולדון את כל האדם‬ ‫מדבר כנגדו‪ .‬וזהו הכוונה מעלה עליו‪,‬‬ ‫לכף זכות‪ ,‬ואז יזכה שיעבירו לו על כל‬ ‫דהיינו שמלמעלה עושים כדוגמתו‪.‬‬ ‫פשעיו‪ .‬ואין צריך לא סיגופים ולא תעניתים‪,‬‬ ‫❖‬ ‫שמחת בית השואבה‬ ‫כמ"ש "ואשר הרעותי" (מיכה ד‪:‬ו)‪ .‬וכח‬ ‫אושפיזא דיצחק אבינו ג"כ ענין שמחת בית‬ ‫המלכיות יצחק הוא שגרם בברכה‪ ,‬שברכו‬ ‫השואבה דייקא ביומא דאושפיזא דיצחק‪,‬‬ ‫לעשו "ועל חרבך תחי'" (בראשית כז‪:‬מ)‪ .‬ע"כ‬ ‫רבקה יחוד דיצחק‪ ,‬נמצא "לעת צאת‬ ‫המליץ ואמר פלגא עלי‪ ,‬שגרמתי שעבוד‬ ‫השואבות" (בראשית כד‪:‬יא)‪.‬‬ ‫מלכיות‪ ,‬ופלגא עליך כביכול שבראת‬ ‫פלגא עלי ופלגא עלך‬ ‫יצה"ר‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫ויש לבאר ענין זה‪ ,‬דהנה אחז"ל (שבת פט‪):‬‬ ‫וכדבריו ממש כתב בחת"ס בדרשות (ח"א‬ ‫"כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו" (ישעי'‬ ‫קמ"ד טור א' ד"ה אמרו חז"ל)‪ .‬ולכאו' יש‬ ‫סג‪:‬טז) וכו' לעת"ל אומר הקב"ה לאברהם‪,‬‬ ‫להתבונן במעשי ידיו של הקב"ה ידי יוצר‬ ‫בניך חטאו‪ .‬א"ל‪ ,‬ימחו על קדושת שמך‪ .‬וכן‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬אשר אח"כ יאמר על זה יצחק‬ ‫יעקב כו' אמר‪ ,‬לא בסבי טעמא ולא בדרדקי‬ ‫אבינו שיקח חשבון של פלגא עליו‪.‬‬ ‫עצה‪ .‬רק יצחק ימליץ טוב ויאמר כמה שני‬ ‫שכאשר אדם שב בתשובה ובאה בטענת‬ ‫חיי כו' פלגא עלי ופלגא עליך‪.‬‬ ‫הנ"ל אז ושב ד' איהו כביכול בעצמו שב‬ ‫פלגא עלי שגרמתי שעבוד מלכיות ופלגא‬ ‫בתשובה על בריאת היצה"ר‬ ‫עלך כביכול שבראת יצה"ר‬ ‫ובס"ד הכוונה ע"ד רמז‪ ,‬ונקדים מש"כ‬ ‫ומפרש ביע"ד שימליץ בעד בניו ע"ד‬ ‫בספה"ק זרע קודש (פ' נצבים) עה"פ "ושב‬ ‫שאחז"ל (ברכות יז‪ ).‬גלוי וידוע לפניך‬ ‫ד' אלקיך את שבותך ורחמיך ושב וקבצך‬ ‫שרצוננו לעשות רצונך‪ ,‬ומי מעכב? שאור‬ ‫מכל העמים וגו'" (דברים ל‪:‬ג)‪ ,‬ותו"ד ז"ל‬ ‫שבעיסה ושעבוד מלכיות וכו'‪ .‬וגבי שאור‬ ‫הוא שכאשר האיש הישראלי חוזר בתשובה‬ ‫שבעיסה כביכול ה' גרם לו שברא יצה"ר‬ ‫משנת השבוע‬ ‫יח‬ ‫וזהו הכוונה של "ושב ה' אלקיך את‬ ‫על חטאיו‪ ,‬הריהו מעורר עי"ז כביכול בחי'‬ ‫שבותך"‪ ,‬שכאשר אדם שב בתשובה ובאה‬ ‫תשובה בשמים שהבוכ"ע ישוב‪.‬‬ ‫בטענת הנ"ל‪ ,‬אז 'ושב ה'' איהו כביכול‬ ‫והוא ע"ד מאחז"ל (ברכות לב‪ ):‬אמר רבי‬ ‫בעצמו שב בתשובה על בריאת היצה"ר‬ ‫חמא ברבי חנינא‪ .‬אלמלא שלש מקראות‬ ‫כנ"ל‪ ,‬ודפח"ח יעו"ש‪.‬‬ ‫הללו נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל‪.‬‬ ‫עכ"פ יצחק אבינו אשר עושה החשבון עם‬ ‫[ופרשיז"ל אלמלא שלש מקראות הללו‬ ‫הקב"ה כל ענין‪ ,‬אשר עבר ימי ראש השנה‬ ‫שמעידין שיש ביד הקב"ה לתקן יצרינו‬ ‫ויוה"כ‪ ,‬ומי יודע אם באמת נכנע למדת‬ ‫ולהסיר יצר הרע ממנו]‪ .‬חד‪ ,‬דכתיב "ואשר‬ ‫אברהם ויעקב‪ .‬אבל אם ח"ו שאינו עוזר‪ ,‬על‬ ‫הרעותי"‪ ,‬וחד דכתיב (ירמי' יח‪:‬ו) "הנה‬ ‫כן בשמחת בית השואבה עושים החשבון‬ ‫כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית‬ ‫ליצחק אבינו‪ ,‬ומזה ניוושע‪.‬‬ ‫ישראל"‪ ,‬וחד דכתיב (יחזקאל לו‪:‬כו)‬ ‫"והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי‬ ‫אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת‬ ‫לכם לב בשר"‪ .‬רב פפא אמר מהכא (שם‪:‬כז)‬ ‫המים עוברת תחתיו‬ ‫"ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר‬ ‫ויש להמתיק ענין נפלא כאן בימי הסוכות‬ ‫בחוקי תלכו וגו'"‪.‬‬ ‫שמחת בית השואבה‪ ,‬בהקדם הגמ' (תענית‬ ‫וכן אמרו לעיל מיניה (שם לא‪ ):‬אמר רבי‬ ‫ה‪ ):‬בדברי ברכתו של רב נחמן לרב יצחק‪,‬‬ ‫אלעזר‪ ,‬אליהו הטיח דברים כלפי מעלה‪,‬‬ ‫אמשול לך משל למה הדבר דומה‪ ,‬לאדם‬ ‫שנאמר (מ"א יח‪:‬לז) "ואתה הסבות את לבם‬ ‫שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא‪,‬‬ ‫אחורנית"‪ .‬א"ר שמואל בר רבי יצחק מנין‬ ‫ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה‬ ‫שחזר הקב"ה והודה לאליהו? דכתיב 'ואשר‬ ‫ואמת המים עוברת תחתיו‪ .‬אכל מפירותיו‬ ‫הרעותי'‪.‬‬ ‫ושתה ממימיו וישב בצילו‪ .‬וכשביקש לילך‬ ‫אמר‪ ,‬אילן אילן במה אברכך? אם אומר לך‬ ‫והענין הוא‪ ,‬כי הבורא כל עולמים ברא את‬ ‫שיהו פירותיך מתוקין[ הרי פירותיך מתוקין‪.‬‬ ‫האדם בגוף החומר עכור עם היצה"ר‬ ‫שיהא צילך נאה‪ ,‬הרי צילך נאה‪ .‬שתהא אמת‬ ‫המערים עליו נסיונות קשים מנשוא‪ .‬וכי‬ ‫המים עוברת תחתיך‪ ,‬הרי אמת המים עוברת‬ ‫אפשר לבוא בטענה אל האדם? וכמו"כ הי'‬ ‫תחתיך‪ .‬אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין‬ ‫ביד ובפיו צדיקי הדורות תמיד למלל וללמד‬ ‫ממך יהיו כמותך‪ .‬אף אתה במה אברכך וכו'‬ ‫זכות על בני ישראל לאמר‪ ,‬אלה הצאן מה‬ ‫יהי רצון שיהו צאצאי מעיך כמותך‪.‬‬ ‫חטאו‪ ,‬אחר שעברו קשיים ונסיונות כאלה‬ ‫ועברו גלות כה מרה וארוכה‪ ,‬והיצה"ר הולך‬ ‫אמנם נקדים כוונה בזה שראיתי בשם‬ ‫וחזק מאד תמיד יותר ויותר בתחבולות‬ ‫הרה"ק מבארנוב‪ ,‬וכן שמעתיו מהרה"צ‬ ‫שונות‪ ,‬וא"כ אין באמת לנו לבני ישראל כח‬ ‫יצחק אייזיק אייכענשטיין מקיווישאד זצ"ל‬ ‫לעמוד נגדו‪ ,‬כי גדול נחלש שכלינו כנגדו‪,‬‬ ‫בשם זקינו הרה"ק מבארנוב בספר אורה‬ ‫וא"א לעמוד בנסיונו‪ .‬וממילא מה פשעו‬ ‫ושמחה [להרה"ק מוה"ר אברהם שמחה‬ ‫ומה חטאו של ישראל אם ח"ו נפלו בידי‬ ‫מבארנוב זצ"ל] לפרש בדרך מליצה לשון‬ ‫היצה"ר? אלא אדרבא כביכול אתה גרמת‬ ‫הגמ'‪ ,‬אילן אילן במה אברכך וכו' יהי רצון‬ ‫לנו שנהי' ככה‪.‬‬ ‫שכל צאצאיך יהיו כמותך‪ .‬כי איל"ן בגימ'‬ ‫יט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫הסוכות‪ .‬והם בבחינת "אחלקה"‪ ,‬פי'‬ ‫צ"א‪ ,‬שהוא רומז על שני השמות שנצטווינו‬ ‫"אחלק ה'"‪ ,‬ששונים ומובדלים ימים אלו‬ ‫לכוון עליהם בכל פעם שמזכירין שמו של‬ ‫משאר ימות השנה העולים בגימטריא‬ ‫הקב"ה‪.‬‬ ‫"שכם"‪ ,‬שהרי יש שס"ה ימים בשנה‪ .‬וכאשר‬ ‫וזה כוונת הגמ'‪ ,‬אילן אילן במה אברכך‪ ,‬איך‬ ‫תוריד מהם חמשה יעלה המספר ש"ס כמנין‬ ‫מצינו ידינו ורגלינו להודות את ד' ולברך‬ ‫'שכם'‪ .‬ומכאן נלמד חשיבות הימים הללו‪.‬‬ ‫בשמו הק'‪ ,‬ואולי לא נזכור לכוון ח"ו‬ ‫והוסיף לפרש עוד בדרך רמז סיפא דההוא‬ ‫הכוונה כראוי‪ .‬והעצה לזה היא כאמור‬ ‫קרא "ועמק סוכות אמדד"‪ .‬דהנה שיעור‬ ‫שיכוון בכל יום בברכה ראשונה בשם הוי"ה‬ ‫הכשר סוכה הוא עד עשרים אמה לשלש‬ ‫הראשון באדנו"ת‪ ,‬ויחשוב שעל מחשבה זו‬ ‫דפנות‪ ,‬נמצא ששים אמות גובה לכל‬ ‫ילכו כל מוצאי פיו של שמות הקדושים‬ ‫הדפנות יחד‪ .‬והלוא יש ששה טפחים באמה‪,‬‬ ‫שיאמר באותו יום‪ .‬וז"ש‪ ,‬שכל צאצאיך יהיו‬ ‫הרי ש"ס טפחים לדפנות הסוכה‪ .‬והיינו‬ ‫כמותך‪ ,‬כלומר צ"א צ"א‪ ,‬רומז לכל‬ ‫"ועמק סוכות" שממדת הסוכה "אמדד"‬ ‫האזכרות של כל היום‪ ,‬יהיו כמותך‪ ,‬שיהיו‬ ‫ויתקן שאר ימות השנה‪ ,‬כי ע"י מצות סוכה‬ ‫עולים לפי הכוונה שמכוונים בברכה‬ ‫יוכל לקדש שאר הימים שיהיו גם הם‬ ‫הראשונה‪ ,‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫בבחינת "אעלוזה"‪.‬‬ ‫ועד"ז וצאצאי צאצאינו הרמז בזה צאצאי‬ ‫והוסיף על כך בנו הרה"ק רבי אהרן‬ ‫האדם הם מלבו"ש האדם‪ ,‬וכידוע מלבו"ש‬ ‫מבעלזא זי"ע לרמז בפסוק (תהלים לט‪:‬ו)‬ ‫בגימ' הוי' אדנ' בהכאה‪ :‬י' פעמים א'‪ ,‬ה'‬ ‫"הנה טפחות נתתה ימי"‪ ,‬שמדות הטפחים‬ ‫פעמים ד' וכו' כידוע‪ .‬וזהו צאצאינו בגימ'‬ ‫של הסוכה יתנו עוז ותעצומות בכל "ימי" ‪-‬‬ ‫הוי"ה אדנ"י ‪ -‬מלבוש האדם ברוח אלקי‪.‬‬ ‫אלו שאר ימות השנה‪ .‬כי ימי החג מתקנים‬ ‫מלבו"ש מל' לא בושה‪.‬‬ ‫את שאר ימות השנה להיות כחמשה ימים‬ ‫אעלוזה אחלקה שכם ועמק סכות אמדד‬ ‫שבין יוהכ"פ לסוכות‪.‬‬ ‫וכבר דברנו מזה אם זה נכון‪ ,‬מ"מ אנחנו‬ ‫אילן בגי' סוכ"ה‬ ‫נכנס לענין שלנו בעזה"י‪ ,‬דקאי על ישיבה‬ ‫ובזה נחזור לפרש הגמ' הנ"ל הכוונה איל"ן‬ ‫בסוכה שישאר לכל השנה הקדושה של‬ ‫אילן בגי' סוכ"ה במה אברכך‪ ,‬פירותיו‬ ‫הימים כדאי' בספה"ק "אלקים דיבר בקדשו‬ ‫מתוקין‪ ,‬וציל"ך נאה ‪ -‬צל הסוכה‪ .‬אמת‬ ‫אעלוזה אחלקה שכם ועמק סכות אמדד"‬ ‫המי"ם עוברת תחתיך‪ ,‬דקאי על שמחת בית‬ ‫(תהלים ס‪:‬ח‪ ,‬קח‪:‬ח)‪.‬‬ ‫השואבה‪ .‬אלא הברכה הוא שיהי' כל הזמן‬ ‫ופירש הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זי"ע‬ ‫הקדושה והשפעות מזה כמותך וצאצאי‬ ‫בדרך רמז שהקב"ה דיבר בקדשו "אעלוז‬ ‫צאצאיך כמותיך‪ ,‬וכן "למען ידעו דורותיכם‬ ‫ה'" [פי'‪ ,‬שהקב"ה שמח בחמשה ימים]‪,‬‬ ‫כי בסוכות הושבתי וגו'" (ויקרא כג‪:‬מג)‪,‬‬ ‫שחמשה ימים בשנה משתעשע הקב"ה‬ ‫וכמ"ש על "ולקחתם לכם פרי עץ הדר"‬ ‫בחביבות ושמח עם כלל ישראל‪ ,‬ואלו יום‬ ‫(שם‪:‬מ) ‪ -‬הדר באילנו משנה לשנה (סוכה‬ ‫הכיפורים וארבעה ימים אחריו עד חג‬ ‫לא‪.):‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כ‬ ‫יום ב' בין מנחה למעריב‬ ‫ואמנם התורה ומצותיה ועבודת ה' כולה‪,‬‬ ‫"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר‬ ‫יש לה שני המעלות גם יחד‪ .‬כי עם שיש בה‬ ‫כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל‬ ‫מתיקות גדול מכל מתיקות העוה"ז‪ ,‬כמאמר‬ ‫ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים"‬ ‫רז"ל (אבות פ"ד מכ"ב) יפה שעה א' בתשובה‬ ‫(ויקרא כג‪:‬מ)‪ .‬ופירש"י הדר ‪ -‬הדר באילנו‬ ‫וכו'‪ .‬ורוב המתיקות אשר בזה היה גורם על‬ ‫משנה לשנה‪ ,‬וזהו אתרוג‪ .‬אמנם בגמ' (סוכה‬ ‫צד הטבע אשר בריבוי' תתבטל תשוקת‬ ‫לה‪ ).‬רבי אבהו אמר‪ :‬אל תקרי הדר אלא הדר‬ ‫האיש‪ ,‬אעפ"כ יש לה גם מעלת החמדה‪,‬‬ ‫‪ -‬דבר שדר באילנו משנה לשנה‪ .‬ויש לבאר‬ ‫שכל עוד שיוסיף האדם בתורה ועבודה יותר‬ ‫הענין בזה‪.‬‬ ‫תתרבה התשוקה אליהם‪ .‬משא"כ בהיות‬ ‫ובמדרש‪' ,‬ולקחתם לכם ביום הראשון'‬ ‫האדם ריק מתורה ועבודה אין לו תשוקה‬ ‫לכפר על מעשה ראשון‪ .‬וכ"ק מרן אאדמו"ר‬ ‫כלל‪ ,‬וכמאמר רז"ל (עי' ברכות מ‪ ).‬אם שמוע‬ ‫זי"ע במגיד משנה‪ ,‬עיקר המסורה הרמב"ם‬ ‫בישן תשמע בחדש‪ ,‬ואם לאו אל תשמע‪ .‬וכן‬ ‫שלא לשנות מדורות הקודמים‪.‬‬ ‫אמרו (אבות פ"ד מ"י) ואם בטלת מן התורה‬ ‫יש לך בטלים הרבה כו'‪ .‬והיינו‪ ,‬שאם בטל‬ ‫הנחמדים מזהב וגו' ונופת צופים‬ ‫האדם מן התורה אז מתמעט חשקו וגורם‬ ‫ויובן כל זה עם מ"ש הבינה לעתים (דרוש‬ ‫שיתבטל יותר‪.‬‬ ‫מ"ה) ומהר"י מינץ (דרוש ו') עה"פ (תהלים‬ ‫וז"ש 'משפטי ה' אמת צדקו יחדו' (תהלים‬ ‫יט‪:‬יא‪-‬יב) "הנחמדים מזהב וגו' ונופת צופים‬ ‫יט‪:‬י)‪ ,‬ר"ל שיש להם ב' מיני מעלות אלו‬ ‫גם עבדך וגו''‪ .‬ופירשו כי יש ב' מינים‬ ‫ביחד‪ ,‬כי הם 'נחמדים' ‪ -‬שיש אליהם‬ ‫ערבים בעניני עוה"ז ‪ -‬חמדה ותענוג‪.‬‬ ‫תשוקה יותר 'מזהב ומפז רב'‪ ,‬שבהיותם‬ ‫החמדה הוא חמדת ממון רב ועושר וכלים‬ ‫בתכלית הריבוי יש תשוקה בהפלגה‪ ,‬ויש אל‬ ‫יפים ודומיהן‪ .‬ותענוג הוא מאכלי עריבות‬ ‫התורה יותר תשוקה‪ ,‬עם היות 'ומתוקים‬ ‫ומיני מטעמים ודומיהן‪.‬‬ ‫מדבש כו''‪ ,‬והיינו ב' המעלות ביחד‪.‬‬ ‫ואמנם ב' דברים אלו הם ב' הפכים‪ ,‬כי מיני‬ ‫ועל ז"א 'גם עבדך נזהר בהם וגו'' ירצה‪ ,‬כי‬ ‫התענוגים אין התאוה להם רק בהיות האדם‬ ‫להיות בתורה ועבודה מתיקות נמרץ אשר‬ ‫חסר מהם או שיש לו מעט‪ ,‬אבל בריבוים לא‬ ‫לא יסופר‪ ,‬יומשך שע"י גודל הרגשת‬ ‫די שבטל התאוה אליהם‪ ,‬אדרבה הוא קץ‬ ‫המתיקות שירגיש העובד תהיה בעבודה‬ ‫ומואס בהם‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב (משלי‬ ‫קצת חסרון‪ ,‬והוא כי העבודה צריכה שתהיה‬ ‫כה‪:‬טז) "דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו‬ ‫בלתי לה' לבדו מצד יראת ה' שצוה עליה‪.‬‬ ‫והקאותו"‪ .‬אבל החמדה כל עוד שיתרבה‬ ‫וא"כ אילו לא היה כל כך מתיקות בעצם‬ ‫העושר יתרבה יותר החמדה והתשוקה אליו‪,‬‬ ‫העבודה‪ ,‬ממילא ודאי העובד לא יעבוד רק‬ ‫וכמו שאמרו רז"ל (קה"ר א' עה"פ ונתתי אל‬ ‫מצד יראת ה'‪ .‬משא"כ כיון שיש בה כל כך‬ ‫לבי) יש לו מנה מבקש מאתים‪ ,‬יש לו ר'‬ ‫מתיקות ותענוג‪ ,‬לא תהיה העבודה כל כך‬ ‫מבקש ת'‪ .‬נמצא שבהיות האדם חסר ממון‬ ‫נקיה שתהיה לה' לבדו‪ .‬לזאת צריך העובד‬ ‫זה אין לו חמדה‪ ,‬ואם יהיה בתכלית הריבוי‬ ‫ליזהר שעם הרגשת המתיקות‪ ,‬אעפ"כ לא‬ ‫יהיה התשוקה אליו בתכלית ההפלגה‪.‬‬ ‫כא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫האדם יכול להכיר מדריגתו ע"י התנהגות‬ ‫יעשה מעשה העבודה רק ליראת ה' שצוה‬ ‫יצרו ‪ -‬האם הוא מתגבר או מתחדש עלינו‪,‬‬ ‫עליה‪.‬‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫לז"א שע"י שהם 'מתוקים מדבש'‪ ,‬לכן 'גם‬ ‫ובזה נבאר כח הגדול של אתרוג הרומז על‬ ‫עבדך נזהר בהם'‪ ,‬ר"ל שצריך זהירות מאד‬ ‫תורה שיש לו הנחמדים מזהב ומפז רב‬ ‫לבלתי צאת העבודה קצת מגדר לשמה‪,‬‬ ‫ומתוקים מדבש גו' וממילא גדל על כל מים‪,‬‬ ‫מאחר 'כי בשמרם' ר"ל בגוף שמירת המצות‬ ‫אין מים אלא תורה וכן הדר דרא דרא בלי‬ ‫ועבודת ה'‪ ,‬יורגש 'עקב רב' ריבוי התענוג‪,‬‬ ‫שינוי‪.‬‬ ‫לכן צריך לזה זהירות הרבה‪ .‬אלו דבריהם‬ ‫ז"ל בתוספת קצת ערבי נחל (ליקוטים סי' א')‪.‬‬ ‫מלכותך מלכות כל עולמים‬ ‫ועד"ז יש להוסיף "מלכותך מלכות כל‬ ‫יצרו של אדם מתחדש עליו כל יום‬ ‫עולמים ומשלתך בכל דור ודור" (תהלים‬ ‫ומתחילה נבאר קצת‪ ,‬דהנה ארז"ל (סוכה‬ ‫קמה‪:‬יג) כמ"ש הרה"ק הבני יששכר (מאמרי‬ ‫נב‪ ,:‬קידושין ל‪ ):‬אר"י‪ ,‬יצרו של אדם מתחדש‬ ‫חודש אדר מאמר ב' דרוש ח') בפרשת שקלים‬ ‫עליו כל יום‪ .‬ארשב"ל‪ ,‬יצרו של אדם מתגבר‬ ‫יש צ' תיבין‪ ,‬נראה לי שהוא על דרך‬ ‫עליו בכל יום וכו'‪ .‬עיין מהרש"א זי"ע במס'‬ ‫"תרוממנה קרנות צדיק" (תהלים עה‪:‬יא)‪.‬‬ ‫קידושין ההבדל בין לשון 'מתגבר' ללשון‬ ‫תיבת צדי"ק הוא בגימטריא ר"ד‪ ,‬והוא‬ ‫'מתחדש'‪.‬‬ ‫עפ"מ שכתבתי (אגרא דכלה ריש פ' כי תשא)‬ ‫הרבי ר' יונתן זי"ע בספה"ק יערות דבש‬ ‫על הא דדרשו חז"ל (ברכות לב‪ ).‬בפסוק‬ ‫(ח"א דרוש ה') פי'‪ ,‬כי יראי ה' נלחמים ביצרם‬ ‫הנאמר למשה "לך רד כי שחת וכו'" (שמות‬ ‫אינם שומעים בקולו ומתאמצים נגדו כאשר‬ ‫לב‪:‬ז)‪ .‬ודקדקו לשון 'רד' ‪ -‬רד מגדולתך‪.‬‬ ‫יענה אותם כן הם מרבים מעשים טובים‬ ‫ולכאורה יש להתבונן מאיזה גדולה‬ ‫מתחזקים בדברי מוסר‪ .‬ממילא צריך היצר‬ ‫הורידוהו‪ ,‬וכי היה חפץ משה רבינו בגדולת‬ ‫להתגבר עליהם כל יום‪ .‬לא כן הרשעים‪ ,‬הם‬ ‫מלכים‪ ,‬הלוא כל מגמתו היה רק גדולת ה'‬ ‫שומעים בקול יצרם בלי שום מלחמה‬ ‫הנכבד והנורא‪ .‬והנה פירשנו דבריהם על‬ ‫והתאבקות‪ ,‬לפיכך אין היצר צריך להתגבר‬ ‫דרך מה שפירשנו בקנס שקנס השי"ת לאדם‬ ‫הכל הולך מעצמו‪.‬‬ ‫הראשון "וקוץ ודרדר תצמיח לך" (בראשית‬ ‫אבל מה נעשה אפילו ירדוף אדם אחרי‬ ‫ג‪:‬יח)‪ ,‬דהנה אלקים עשה את האדם ישר (עי'‬ ‫תענוגיו‪ ,‬במשך הזמן הוא מואס בהם‪ ,‬כי גם‬ ‫קהלת ז‪:‬כט) לבחור בדעתו רק את הטוב‪,‬‬ ‫בדבש ונופת צופים מואס האדם באכלו‬ ‫ובטבע יהיה נמאס בעיניו הרע‪ .‬וכאשר אכל‬ ‫אותם תדיר‪ .‬ממילא אולי יפסיק לרדוף אחרי‬ ‫מעץ הדעת טוב ורע‪ ,‬אז נתערבב דעת האדם‬ ‫תענוגים כי הוא כבר השביע עצמו מהם וקץ‬ ‫ויכול לבחור בדעתו גם את הרע‪.‬‬ ‫בהם‪ .‬לפיכך צריך היצר להתחדש להמציא‬ ‫והנה באה התורה וביארה לנו איזה דרך‬ ‫דברים חדשים ענינים חדשים שטותים‬ ‫הטוב אשר יבחר האדם ואיזה הפכו אשר‬ ‫חדשים אשר בני העולם אלה אשר לא זכו‬ ‫ירחיק האדם‪ .‬וזהו שכתבה התורה (דברים‬ ‫לאור התורה נמשכים אחריהם‪.‬‬ ‫ל‪:‬טו) "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת‬ ‫דברים הללו נפלאים ואמתיים המה מאד‪.‬‬ ‫הטוב ואת וגו' ובחרת בחיים וגו'"‪ .‬והנה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כב‬ ‫עץ הדעת טוב ורע‪ ,‬כבר נתערבב הדעת‬ ‫דרך הטוב הכל הולך ליחודו ואחדותו‬ ‫ויוכל לטעות ח"ו בין אחד וכו' היינו בין ד'‬ ‫ית"ש‪ ,‬והפכו הולך לצד הס"א שהוא ע"ז‬ ‫לר'‪ .‬וזהו וקוץ ודרדר וכו'‪ ,‬כבר תוכל לטעות‬ ‫ממש 'אל אחר'‪ .‬ולזה צריך האדם בינה‬ ‫ח"ו בין ד' לר' ובין ר' לד'‪ ,‬אשר ישתנו זה‬ ‫יתירה בכל מפעל להבחין דרך האחדות‬ ‫מזה בקו"ץ בתמונה ובמספר‪.‬‬ ‫והפכו ח"ו‪ ,‬כי לפעמים יעשה האדם מפעל‪,‬‬ ‫והיצר יטעה אותו לומר לו שהוא דרך הטוב‬ ‫וכיון שבאו ישראל לידי אותו מעשה‬ ‫ובאמת הוא הפכו‪ .‬כי אפילו בעשותו מצוה‬ ‫במדבר‪ ,‬בודאי אין לחשוב כדרך הסכלים‬ ‫ויעשנה בעבור איזה פניה עושר וכבוד‬ ‫שעשו עגל של זהב והשתחוו לו ויזבחו לו‬ ‫וכיוצא‪ .‬הנה אינו עובד את הש"י‪ ,‬רק דבר‬ ‫ואמרו אלה וכו'‪ ,‬רק בודאי היה איזה מעשה‬ ‫אחר והוא כדמיון עבודה זרה ח"ו‪.‬‬ ‫דק להוריד בכוונתן ובמעשיהן פני שור‬ ‫שבמרכבה‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל (ש"ר מ"ג ח')‬ ‫וזהו הנרצה בפסוק "לא יהיה בך אל זר"‬ ‫שומטין אחד מטטרמולין שלי וכו'‪ .‬והיצר‬ ‫(תהלים פא‪:‬י)‪ ,‬היינו בך בקרבך במחשבה‪.‬‬ ‫הסיתם שהוא מצוה‪ ,‬ובאמת היה זה עבודה‬ ‫וכן בהיפך‪ ,‬גדולה עבירה לשמה וכו' (נזיר‬ ‫זרה [ועיקר בלבול הדעת היה מן ער"ב ר"ב‬ ‫כג‪ .):‬וכשימנע האדם את עצמו מעבירה‬ ‫בגימטריא דע"ת (ליקו"ת פ' שמות)]‪ .‬וזהו‬ ‫לשמה [בעת הזדמנות מן השמים] בחושבו‬ ‫הנאמר אז למשה 'לך רד'‪ ,‬וביארו חז"ל‬ ‫שהוא נוטה לס"א‪ ,‬אין זה דרך הנאות‪ ,‬כי‬ ‫בדרשתם הנכבדה רד מגדולתך‪ ,‬אשר‬ ‫באמת עבירה לשמה בזמן הנרצה הוא ג"כ‬ ‫כתבתי בתורתי הב' אתוון ד"ר גדולים‬ ‫דרך הטוב והאחדות‪.‬‬ ‫להורות שלא יטעו‪ ,‬והנה לא פעלת‪" ,‬כי‬ ‫הנה בהבינך זה הוא הנרמז בפסוק "וקוץ‬ ‫שחת עמך" וכו'‪ ,‬וכבר טעו וחשבו מעשיהן‬ ‫ודרדר תצמיח לך"‪ .‬דהנה תיבת 'אחד'‬ ‫נוגעין לעבודת אל אחד ותהי להיפך‪.‬‬ ‫בתורה בפסוק היחוד (דברים ו‪:‬ד) הוא ד'‬ ‫ולפ"ז הנה דרך הרשעים שלא לדקדק‬ ‫רבתי‪ .‬וכן בפסוק "כי לא תשתחוה לאל‬ ‫להשגיח בעינא פקיחא חילוק הקרן בין הד'‬ ‫אחר" (שמות לד‪:‬יד) הרי"ש רבתי‪ ,‬כעין‬ ‫לר'‪ ,‬והצדיקים משגיחין מאד לעיין בכל‬ ‫אותיות גדולות שכותבין לתינוק שאין לו‬ ‫עניניהן מה שנוגע לאחד [שהוא בקרן]‬ ‫דעה שלימה‪ ,‬בכדי שיהיה יכול להבחין‬ ‫ימהרו לעשותו‪ ,‬ומה שהוא בהיפך [אחר‬ ‫החילוק שבין ד' לר'‪ .‬כמו כן נכתבו בתורה‬ ‫בלא קרן] יסורו ממנו כמטחוי קשת‪ .‬על כן‬ ‫אלו האותיות רברבין‪ ,‬להורות שמאד צריך‬ ‫אמר המשורר ברוח הקודש בעונש הרשעים‬ ‫האדם לשקול בדעתו ולהסתכל בכל מעשיו‬ ‫מדה כנגד מדה (תהלים עה‪:‬יא) "וכל קרני‬ ‫אם מעשיו הם לדרכי היחוד או בהיפך ח"ו‪.‬‬ ‫רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק" [על כן‬ ‫וזהו שנאמר לאדם הראשון כאשר נתפתה‬ ‫צדי"ק בגימטריא ד"ר]‪.‬‬ ‫לעץ הדעת טוב ורע "וקוץ ודרד"ר תצמיח‬ ‫והנה אמרו בגמ' (ב"ב י‪ ):‬אמר משה‬ ‫לך"‪ ,‬היינו החילוק שבין ד' לר' הן בתמונה‬ ‫להקב"ה‪ ,‬במה תרום קרן ישראל‪ .‬א"ל‪ ,‬ב'כי‬ ‫הן במספר היא קו"ץ‪ :‬בתמונה‪ ,‬הנה נוסף‬ ‫תשא' (עיין מה שכתבתי בדרוש [א])‪ .‬והנה‬ ‫תמונת הד' על הר' הקוץ שלאחריו‪.‬‬ ‫כתיב "ועמך כולם צדיקים" (ישעי' ס‪:‬כא)‪,‬‬ ‫ובמספר‪ ,‬הנה נוסף מספר ר' על הד' מנין‬ ‫כולם מקטנים ועד גדולים יודעין את הש"י‬ ‫קו"ץ‪ .‬הנה אמר לו הש"י‪ ,‬כיון שנטית אחר‬ ‫כג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫בקשי דורן זצ"ל) בפסוק הנזכר בתורה נאמר‬ ‫ואינן מחליפין ח"ו‪ .‬על כן בפרשה הלזו‬ ‫"זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל‬ ‫שהוא הרמת קרן ישראל יש בה צ' תיבין ‪-‬‬ ‫אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך" (דברים לב‪:‬ז)‪.‬‬ ‫אות צ' במילואו הוא צדי"ק‪[ .‬אע"פ שמדרך‬ ‫וכן בתהלים (קמה‪:‬יג) כתוב "וממשלתך בכל‬ ‫המקובלים במילוי רק צד"י‪ ,‬ב' בחינות‬ ‫דור ודור"‪ ,‬ישנה ו' החיבור בין שתי המילים‬ ‫מילוי יש לאות זו‪ ,‬וכמו דאיתא בזוהר‬ ‫דור ודור‪ .‬ואילו במלחמת עמלק נאמר‬ ‫(בראשית ב' ע"ב) צדי אנת וצדיק אנת וכו'‪,‬‬ ‫"מלחמה לה' בעמלק מדור דור" (שמות‬ ‫ומהראוי היה להרחיב הדיבור ברמזים‬ ‫יז‪:‬טז) בלי ו' החיבור‪ .‬וההסבר לכך‪ ,‬כיון‬ ‫הללו‪ ,‬אבל אין הפנאי מספיק]‪ .‬והמשכיל‬ ‫א‬ ‫שישנו הבדל בין עם ישראל לאומות‪ :‬אצל‬ ‫יבין‪.‬‬ ‫עם ישראל דור אחד מחובר לקודמו‪ ,‬ואילו‬ ‫ועד"ז יש לומר כאן על אתרוג מה כתב הדר‬ ‫אצל הגויים אין צירוף בין דור לדור‪ ,‬וכל‬ ‫באילנו‪ ,‬דהיינו שמתקן אותיות ד"ר‬ ‫דור חפץ בתאוות ורצונות ושאיפות‪ ,‬ואצל‬ ‫שנתקלקל בחטא אדה"ר וזהו הכוונה לכפר‪.‬‬ ‫עם ישראל כל דור יונק מהדור הקודם‪.‬‬ ‫בינו שנות דור ודור‬ ‫וכן יש להוסיף הרבה מקומות בזה‪' .‬לדור‬ ‫ודור נגיד גדלך' משא"כ מלחמה לעמלק‪.‬‬ ‫ויש להמתיק הענין כנ"ל‪ ,‬דהנה בסוכה יש‬ ‫וזהו הו' של סוכה שמראה על המשך‬ ‫רמז על הדפנות‪ .‬והקשו לי בני שיחיו‬ ‫הדורות‪ ,‬בחינת יעקוב אבינו ג"כ לקח הו'‬ ‫לאיו"ט מה עם אות ו' בסוכה‪ .‬באמת בתורה‬ ‫מאליהו למחות עמלק שענני הכבוד אי'‬ ‫רק בסוכות כתיב מלא‪ ,‬אבל הקושיא ניתן‬ ‫באר"י למחות עמלק‪ ,‬וירא עמלק שאין ענני‬ ‫להיאמר ואולי יש להוסיף בזה‪.‬‬ ‫הכבוד‪.‬‬ ‫וראוי להזכיר מה ששמעתי מהגאון ר'‬ ‫למברגר שליט"א מלונדון (ומצאתי מגאון ר'‬ ‫❖‬ ‫שבת חול המועד‬ ‫ליל שב"ק‬ ‫כן‪ .‬גם להבין ענין שי' רבי עקיבא שאנו‬ ‫שבת חול המועד קוראים שלש עשרה‬ ‫אוכלים בסוכה זכר לענני הכבוד‪ .‬גם יש‬ ‫מדות בתורת בקריאה‪ ,‬ולא כמו ביום‬ ‫להבין ענין "ולקחתם לכם ביום הראשון"‬ ‫התענית‪ .‬ויש להבין הענין למה תיקנו חז"ל‬ ‫א‬ ‫בני יששכר (חודש אדר מאמר ב' דרוש ח' שייך לפ' זכור י"א) ואגב באתי לדקדק בפסוק "וכל קרני‬ ‫רשעים אגדע" (תהלים עה‪:‬יא)‪ ,‬התחיל בלשון רבים רשעים‪ ,‬ואח"כ סיים "תרוממנה קרנות צדיק" לשון‬ ‫יחיד‪[ .‬הן אמת שע"פ פשוטו י"ל דרבותא קמ"ל‪ ,‬אפילו הן רשעים רבים בכנופיא אעפ"כ אגדע קרנן‪,‬‬ ‫ובסיפא אפי' צדיק אחד ארומם קרנו]‪.‬‬ ‫והנראה לענ"ד בדרך רמז‪ ,‬הקרנות של תיבת רשעי"ם‪ ,‬היינו אותיות ר"מ שהם בקצוות‪ ,‬בגימטריא‬ ‫עמל"ק‪ ,‬והוא אשר יגדעהו השי"ת במהרה וימחה את שמו מתחת השמים‪ ,‬ואז תרוממנה קרנות צדיק‪,‬‬ ‫בתיבת צדי"ק הקרנות הם אותיות ק"ץ‪ ,‬שזה יהיה לעת קץ ב"ב‪ ,‬ואז יתרומם הקץ באיבוד זרע עמלק‬ ‫ויהיה השם שלם וכסאו שלם‪ ,‬ותבוא הקץ וזמן הגאולה במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כד‬ ‫התפשטות הגשמיות התבטלות במציאות‪,‬‬ ‫(ויקרא כג‪:‬מ)‪ .‬והנה כ"ק אאדמו"ר במגיד‬ ‫שהוא מדרגה היותר גבוה שכולו רוחניי‬ ‫משנה (פ' תשא) מבאר שם איך הציל משה‬ ‫ואינו במקום ובמציאות‪.‬‬ ‫רבינו את כלל ישראל מטענת (ע"ז יז‪ ).‬כל‬ ‫הפורש ממינות מיית אחר החטא‪.‬‬ ‫הנה תיבת לכם מורה על צרכי הגוף כדחז"ל‬ ‫(סוכה מ‪' ).‬לכם' (שמות יב‪:‬טז) ‪ -‬לכל צרכיכם‪.‬‬ ‫והביא מהקדושת לוי‪ ,‬או יאמר לפמ"ש כל‬ ‫ודרשו ז"ל (פסחים סח‪ ):‬חציו לכם‪ .‬וזש"ה‬ ‫השומר שבת כהלכתו אפילו עבד ע"ז כדור‬ ‫הביטו וראו כי ה' נתן לכם השבת להתענג‬ ‫אנוש מוחלין לו (שבת קיח‪ ):‬ועיין קדושת‬ ‫בתעגונים גשמיים‪ ,‬על כן מזה הטעם עצמו‬ ‫לוי דאע"ג דאדם נמצא בארץ‪ ,‬אבל ע"י‬ ‫ההכרח כי הוא נותן לכם ביום הששי לחם‬ ‫מעשיו זוכה להתהלך כל ימי חייו בעולמות‬ ‫יומים‪ ,‬שירד המן בששי ולא בש"ק‪ .‬ומבאר‬ ‫עליונים‪ .‬ובפרט בש"ק‪ ,‬שקדושת שבת כ"כ‬ ‫הטעם למען שבו איש תחתיו‪ ,‬שלא יתעלה‬ ‫גדולה שאדם מדבק עצמו ע"י בקדושה‬ ‫למדרגה היותר גבוה וישאר תחתיו‬ ‫עליונה‪ ,‬ונמצא בשבת חוזר אדם לשורשו‪.‬‬ ‫במדריגה‪ ,‬ולא יתבטל במציאות מרוב‬ ‫זה בא מכח קדושת שבת‬ ‫קדושה‪ .‬וז"ש אל יצא איש "ממקומו" ביום‬ ‫השביעי‪ ,‬שלא יצא ממקומו ומציאות‬ ‫והמתקנו הענין כדברי זקה"ק בבית שערים‬ ‫מקדושת יום השביעי‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫(ליקוטים ח"ד) עה"פ "ראו כי ה' נתן לכם‬ ‫השבת על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם‬ ‫והכ"נ במצב כזה יש חיות בגדלות הנשמה‬ ‫יומים וגו'" (שמות טז‪:‬כט)‪ ,‬י"ל הכוונה דהנה‬ ‫והנה החת"ס זי"ע מבאר ענין ענני הכבוד‬ ‫השי"ת נתן לנו השבת להתעגנ בתענוגים‬ ‫כי פרוע הוא שנתגלה ענני הכבוד ורק ביום‬ ‫גשמיים‪ ,‬כמ"ש "וקראת לשבת עונג" (ישעי'‬ ‫ראשון דסוכות ראו גדלות כפרת יום כפור‬ ‫נח‪:‬יג)‪ ,‬ולנוח בו ולשמוח בו בתעגוג אכול‬ ‫שקבלו ענני כבוד (אוצרות החת"ס פ' אמור)‪.‬‬ ‫ושתו כל עדת ישראל יעשו אותו‪ .‬והטעם‬ ‫בזה‪ ,‬כי קדושת השבת גדולה כ"כ עד‬ ‫והנה עד"ז יש להמתיק הענין בעזהי"ת‪ ,‬כי‬ ‫שמחמת קדושה הגדולה יתפשט האדם‬ ‫אי' בחיד"א דע"י תשובה מאהבה נתהוה‬ ‫מגשמיותו ויתבטל במציאות‪ .‬אך מחמת‬ ‫מצות קרבן פסח‪ ,‬כי עשו תשובה וירא את‬ ‫שנהנה ומתענג באכילה ושתי'‪ ,‬נתגשם ולא‬ ‫ענינו ומתשובה מהללו עובדי ע"ז (מדרש‬ ‫יתבטל במציאות‪.‬‬ ‫שוחר טוב תהלים טו‪:‬ה) נהי' קרבן פסח‪.‬‬ ‫ומזה הטעם לא ירד המן בשבת‪ ,‬כי המן‬ ‫מירור על העבירות‬ ‫בעצם הוא כולו רוחני כמז"ל (יומא עה‪):‬‬ ‫והתורה אמרה "וימררו את חייהם בעבודה‬ ‫"לחם אבירים" (תהלים עח‪:‬כה) שמלה"ש‬ ‫קשה" (שמות א‪:‬יד)‪ .‬פי' רבינו מהר"ם אלשיך‬ ‫אוכלין אותו‪ .‬ואילו הי' יורד בשבת ואכלו‬ ‫זלה"ה בכוונת הכתוב‪ ,‬כי חיי האדם היא‬ ‫ממנו נתבטלו במציאות בצירוף שתי‬ ‫נשמתו‪ .‬וזה עוצם רשעות העכו"ם במצרים‬ ‫קדושות ‪ -‬קדושת השבת ומאכל רוחני בזה‪.‬‬ ‫לשעבד את נפש ישראל ולמרר נפשם לעבוד‬ ‫לכן הי' ההכרח שירד בע"ש ויתגשם קצת‬ ‫עבודה זרה‪ ,‬והוא אבדן הנפש‪ .‬וזה שכתוב‬ ‫לאכול ממנו בש"ק‪ .‬וא"כ זה שצריך להתענג‬ ‫'וימררו את חייהם'‪ ,‬רומז לנפשם שהוא‬ ‫בש"ק ושירד המן לצורך ש"ק ביום שלפניו‬ ‫התמרור העיקרי‪ ,‬עיי"ש בדבריו‪.‬‬ ‫טעם אחד להם‪ ,‬שלא יגיע האדם למדת‬ ‫כה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫אמתניתין שם (לעיל נא‪ ).‬דמיירי מעון עבודה‬ ‫ולפ"ז מרור שהוא רמז למה שאמר הכתוב‬ ‫זרה‪ ,‬שהיו אומרים אבותינו שהיו במקום‬ ‫'וימררו את חייהם'‪ ,‬הוא רמז למרירות‬ ‫הזה היו משתחוים קדמה לשמש‪ ,‬וקיי"ל‬ ‫הנפש לעבוד עבודה זרה‪ ,‬ולכן מרו"ר‬ ‫(קידושין שם) דגבי עון עבודה זרה אפילו‬ ‫בגימטריא מו"ת‪ .‬ובכן ההגדה תהיה בשעה‬ ‫מחשבה רעה מצטרף למעשה‪ .‬וממילא בעון‬ ‫שמצה ומרור מונחים לפניך‪ ,‬שנזכור מה‬ ‫עבודה זרה אפילו תשובה מאהבה אין‬ ‫היה לנו במצרים‪ ,‬כמעט שאבדנו נפשנו‬ ‫נעשין לו כזכיות רק כשגגות‪.‬‬ ‫וגופנו‪ ,‬לולי ה' שהיה לנו ברוך האל‬ ‫המושיע‪ .‬ואומרו 'בעבור זה' (יג‪:‬ח) מורה‬ ‫ובזה יש לפרש הא דאיתא במדרש (הובא‬ ‫באצבע כי בשגם כל איש ישראל זכרון‬ ‫בילקוט הושע רמז תקל"ב) על מה שאמר קרא‬ ‫יציאת מצרים על לבו תמיד כמצותו לזכור‬ ‫"שובה ישראל עד ה' אלקיך" (הושע יד‪:‬ב)‪,‬‬ ‫יציאת מצרים‪ ,‬מ"מ זה מדבר בשעה שמצה‬ ‫ר' מאיר אומר בעוד ש'ה' אלקיך'‪ .‬דרצה‬ ‫ומרור מונחים לפניך בפועל 'והגדת לבנך'‪.‬‬ ‫לומר שאם יש בו עון עבודה זרה‪ ,‬אזי אין‬ ‫כן מבואר בספה"ק שמחת הרגל (הגדה של‬ ‫נעשה כזכיות אפילו בעושה תשובה‬ ‫פסח ד"ה ואפשר דמ"ש בשעה שמצה ומרור)‪.‬‬ ‫מאהבה‪ .‬וזהו דמסיים קרא "כי כשלת‬ ‫בעוונך" ודוק‪ ,‬וכן כתב בחוות יאיר (דרוש‬ ‫והנה על דרך זה מבואר לנכון‪ ,‬כי ע"י‬ ‫אורח חוזר סי' ד' ב')‪.‬‬ ‫המרירות האלו החרטה מזה שהיו עובדים‬ ‫עבודה זרה באונס‪ ,‬ומחמת גודל התשובה‬ ‫תשובה על ע"ז נמי נעשו כזכויות‬ ‫זוכים לזכיות‪ ,‬ומזה נעשה הרבה מצוות‪.‬‬ ‫אמנם בספר נטיעות אדר כתב דאין חילוק‪,‬‬ ‫ומשום כן מקדימים המרור למצה‪ ,‬כי‬ ‫דברא"ש (פ"ק דר"ה סי' ה') כתב על מ"ש‬ ‫מהמרור נעשו הרבה מצוות והרבה זכיות‪,‬‬ ‫(ר"ה יז‪" ):‬ה' ה'" (שמות לד‪:‬ו) ‪ -‬אני הוא קודם‬ ‫ובפרט מעון גדול עבודה זרה למצוה גדולה‬ ‫שיחטא ואני הוא לאחר שיחטא‪ .‬והקשה‪,‬‬ ‫של אמונה וכיו"ב‪.‬‬ ‫מה צריך מדת הרחמים קודם שיחטא‪.‬‬ ‫ותירץ‪ ,‬אע"פ שגלוי וידוע לפני שסופו‬ ‫אי מהני תשובה על עבודה זרה‬ ‫לחטוא‪ ,‬מתנהג עמו במדת הרחמים באשר‬ ‫שי' דנעשה כשגגות‬ ‫הוא שם‪ .‬אי נמי‪ ,‬קודם שיחטא בעבודה זרה‪,‬‬ ‫אמנם איתא בס' לחמי תודה (סוכה נ"ו)‪,‬‬ ‫אע"פ שכבר חשב לעובדה‪ ,‬ובעבודה זרה‬ ‫ולכאורה יש ליישב לפ"מ דמבואר בדברי‬ ‫מצטרפה למעשה‪ ,‬אפילו הכי מתנהג עמו‬ ‫המפרשים הטעם בתשובה מאהבה דנעשין‬ ‫במדת הרחמים קודם שיחטא‪ ,‬וכשיחטא‬ ‫לו כזכיות‪ ,‬משום דבתשובה מאהבה איכא‬ ‫מצרף המחשבה עם המעשה עיי"ש‪.‬‬ ‫מחשבה ומעשה‪ ,‬וקיי"ל (קידושין מ‪).‬‬ ‫דמחשבה רעה אין מצטרף למעשה‪ .‬ומשום‬ ‫וכבר עמדו על זה המפרשים (עיין קרבן‬ ‫הכי מחשבה ראשונה שהיה לו בשעת‬ ‫נתנאל‪ ,‬ובאור חדש קידושין לט‪ :‬ד"ה ודילמא‬ ‫עבירה אינו נחשב לכלום‪ ,‬ומחשבה שניה‬ ‫וכו' ובדף מ' ד"ה מחשבה טובה)‪ .‬עכ"פ נלמד‬ ‫בשעת תשובה נחשב לו לזכיות‪ .‬משא"כ‬ ‫מדברי הרא"ש דהא דמחשבה מצטרפה‬ ‫בתשובה מיראה דליכא מחשבה טובה‪,‬‬ ‫למעשה בעבודה זרה‪ ,‬דוקא אם כבר עשה‬ ‫שאינו עושה רק מיראה‪.‬‬ ‫המעשה‪ ,‬אז נחשב לו המחשבה ג"כ‪ ,‬אבל‬ ‫מחשבה לבדה אינה בעונשין‪ .‬וא"כ‬ ‫ולפ"ז אתי שפיר משום דהך בברייתא קאי‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כו‬ ‫רושם מן החטא‪ .‬ולזה מוחלין לו על כל‬ ‫בתשובה שהמעשה מבטלת מעשה עבירה‬ ‫עונותיו‪ ,‬והיינו גם על עבודה זרה ודו"ק‪.‬‬ ‫ולא נשאר רק המחשבה‪ ,‬ובזה עבודה זרה‬ ‫וז"ש‪ ,‬אדם שעבר עבירה וחזר בו ועשה‬ ‫שוה לשאר עבירות ונשארה מחשבת‬ ‫תשובה וכו'‪ .‬ולכך נקרא 'שבת הגדול'‪,‬‬ ‫התשובה לזכות‪ ,‬ולכן לא חלקו המפורשים‬ ‫שמסרו נפשם לומר להמצריים שלוקחין‬ ‫בענין העבירות (הובא בס' מצווה ועושה לידידי‬ ‫השה לשם קרבן כדי שיהא ניכר ששבו‬ ‫ר' שמואל דוד פרידמאן שליט"א)‪.‬‬ ‫מאהבה ויועיל אף על עבודה זרה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫דוקא תשובה מאהבה מהני ונעשו כזכויות‬ ‫ועד"ז יש לומר דע"י כח קדושת השבת‬ ‫כמבואר לעיל זכו לתשובה מאהבה‪ ,‬ומכח‬ ‫וראיתי בספר יציב פתגם (שבת הגדול)‪,‬‬ ‫תשובה מאהבה זכו שמעון ע"ז נהיה מצות‬ ‫אמנם יש לעיין בזה‪ ,‬שהרי לדעת הסוברים‬ ‫סוכה צלא דמהימנותא‪ ,‬מדה כנגד מדה‪,‬‬ ‫דלא מהני תשובה על עון עבודה זרה‪ ,‬עדיין‬ ‫וממצוקתיהם יצילם כדברי רבעש"ט זדונות‬ ‫אינם יכולים להביא קרבן גם אחר שמשכו‬ ‫נעשו זכיות‪ .‬וזה ט"ו ט"ו לגז"ש‪ ,‬שע"י‬ ‫ידיהם מעבודה זרה‪ .‬אמנם יש מקום לדון‬ ‫שניהם נהיה תשובה מע"ז‪ ,‬זכו למצות מצוה‬ ‫ולחלק בזה בין מי ששב מיראה למי ששב‬ ‫מיכלא דמהימנותא‪.‬‬ ‫מאהבה‪ ,‬שבשב מיראה שלא הועיל אלא‬ ‫שנעשו לו זדונות כשגגות‪ ,‬ועדיין נשאר‬ ‫וזהו כוונת הרה"ק מבארדישטוב זי"ע‪,‬‬ ‫רושם מן החטא‪ ,‬אכן יש לומר שאין‬ ‫שאפי' אחר יוה"כ נשאר כתב‪ ,‬והכתם נתלבן‬ ‫התשובה מועלת על עון חמור זה של עבודה‬ ‫ע"י סוכה‪ ,‬דהיינו שנעשה כזכיות‪ .‬וזהו‬ ‫זרה‪ .‬אבל כששב מאהבה דזדונות נעשו לו‬ ‫"בסוכת תשבו שבעת" ר"ת שבת‪ ,‬שיש‬ ‫כזכויות‪ ,‬שנעקר החטא לגמרי ולא נשאר‬ ‫פעולה בסוכה כמו בשבת בעולמות‬ ‫ממנו רושם‪ ,‬אפשר דאף על עון חמור זה של‬ ‫העליונות מתקן הכל‪ .‬ועד"ז תיקנו בהקריאה‬ ‫עבודה זרה מועיל תשובה‪.‬‬ ‫י"ג מדות המעורר תשובה מאהבה‪.‬‬ ‫ובזה מבאר שם המדרש (הובא בבני יששכר‬ ‫השי"ת ישפיע בימי הסוכות שפע 'עד בלי‬ ‫חודש ניסן מאמר ג') אדם שעבר עבירה וחזר‬ ‫די' (מלאכי ג‪:‬י) ברוחניות ובגשמיות בבני‬ ‫בו ועשה תשובה‪ ,‬הקב"ה מוחל לו על כל‬ ‫חיים וקיימים ומזוני רויחי וסייעתא דשמיא‬ ‫עונותיו‪ .‬ולכך נקרא שבת הגדול‪ ,‬דהנה‬ ‫בריות גופא ונהורא מעליא באריכות ימים‬ ‫במ"ש אדם שעבר עבירה וחזר בו ועשה‬ ‫ושנים‪ ,‬ונזכה בקרוב "וארו עם ענני שמיא"‬ ‫תשובה צ"ב שהאריך בכפל לשון‪.‬‬ ‫(דניאל ז‪:‬יג) בזכות שלש עשרה מדות‪,‬‬ ‫ובזכות שלשת אבות נזכה לשבת בסוכת‬ ‫ולהנ"ל יש לומר דמ"ש 'וחזר בו' ‪ -‬היינו על‬ ‫עורו של לויתן בקרוב ממש בבנין ביהמ"ק‪,‬‬ ‫עצם החטא‪ .‬ומ"ש 'ועשה תשובה' ‪ -‬היינו‬ ‫ונזכה כולנו במהרה לאורו אכי"ר‪.‬‬ ‫שעשה תשובה מאהבה שלא ישאר אף‬ ‫❖‬ ‫סעודת רעוד"ר‬ ‫(ויקרא כג‪:‬מ) ‪ -‬ראשון לחשבון עונות (מדרש‬ ‫"הבל הבלים הכל הבל" (קהלת א‪:‬א)‪ .‬ויש‬ ‫תנחומא פ' אמור סי' ל')‪ .‬גם צ"ב קריאת‬ ‫להבין ענין "ולקחתם לכם ביום הראשון"‬ ‫כז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫הוא כח הנפש ונושא כח הנפש החיוני הוא‬ ‫ההפטורה של מלחמת גוג ומגוג‪ ,‬ודברי‬ ‫חום טבעי בלב אדם‪ ,‬לכך נקרא חם‪ .‬אבל‬ ‫הלבוש שיהיה מלחמת גוג ומגוג בסוכה‪.‬‬ ‫שם הוא עיקרי‪ ,‬והוא כמו עצם הצורה של‬ ‫לימד על שם שנתאמץ במצוה יותר מיפת‬ ‫אדם‪ ,‬לכך נקרא שם כי השם בא על העיקר‬ ‫ועל עצם הדבר‪.‬‬ ‫הלימוד ממלחמת גוג נראה כאן כוונת‬ ‫החילוק בין יפת לשם ‪ -‬חיות של המצוה‪.‬‬ ‫ומזה תבין סוד אלו ג' בנים שהיו נגד חלקי‬ ‫דהנה כמה כבר הי' השמירת עינים שלהם‬ ‫האדם ‪ -‬יפת נגד הגוף וכל ענין הגוף הוא‬ ‫כידוע דברי חז"ל‪ ,‬הנה נאמר בתורה‬ ‫בעצלות‪ ,‬וחם נגד הנפש החיוני‪ .‬אבל שם‬ ‫(בראשית ט‪:‬כג) "ויקח שם ויפת את השמלה‬ ‫הוא על דבר שהוא עצם ועיקרי עיי"ש‪,‬‬ ‫וישימו על שכם שניהם וגו' ויכסו את ערות‬ ‫עכ"ד הק'‪.‬‬ ‫אביהם וגו"‪ ,‬ופירש רש"י שם שאין כתיב‬ ‫שני מיני רשעים‪ ,‬האחד הוא יודע שעובר‬ ‫'ויקחו' אלא 'ויקח'‪ ,‬לימד על שם שנתאמץ‬ ‫עבירות‪ ,‬ועוד יש רשע שלומד ומתפלל‬ ‫במצוה יותר מיפת‪ ,‬לכך זכו בניו לטלית של‬ ‫ציצית‪ ,‬ויפת זכה לקבורה לבניו שנאמר‬ ‫ועיקר החסידות ללמוד ליהודי שלא יהי'‬ ‫(יחזקאל לט‪:‬יא) "אתן לגוג מקום שם קבר"‪.‬‬ ‫'מצות אנשים מלומדה' (ישעי' כט‪:‬יג)‪ .‬בספר‬ ‫ליקוטים יקרים (דף ט"ז ע"ב‪ ,‬ועיי"ש עוד בדף‬ ‫וכתב שם בגור ארי' (לזה"ק המהר"ל אות י"ז)‬ ‫ל"א ע"ג) וזה לשונו‪ ,‬רמז הפסוק (משלי ו‪:‬ט)‬ ‫בזה"ל‪ ,‬שם ויפת היו דבקים בכבוד‪ ,‬ומזה‬ ‫"עד מתי עצל תשכב"‪ ,‬ר"ל שיש כמה בני‬ ‫בניהם נמשכים אחר הכבוד‪ .‬ובני שם זכו‬ ‫אדם שיושבים ועוסקים בתורה‪ ,‬ושונים כל‬ ‫לטלית של ציצית‪ ,‬כי כבוד ה' יתעלה חופף‬ ‫היום מעוטפים בטלית ותפילין‪ ,‬אך הוא‬ ‫אותם וכבוד ה' עליהם‪ .‬והפרש גדול יש בין‬ ‫מצות אנשים מלומדה‪ ,‬ואינו יודע עיקר‬ ‫שם ובין יפת‪ ,‬כי שם היה מכובד במצות‬ ‫העבדות‪ .‬וזה כמעט גרוע מבעל עבירה‪ ,‬כי‬ ‫ציצית מפני שנתאמץ יותר זכה גופו ונפשו‬ ‫בעל עבירה‪ ,‬פתאום יכול לבוא לו‬ ‫לכבוד‪ .‬אבל יפת שלא נתאמץ ולא עשה‬ ‫התעוררות גדולה‪ ,‬ויעשה תשובה גמורה‪,‬‬ ‫בכוונת נפשו זכה גופו לבד לכבוד‪ ,‬ושם זכה‬ ‫ויתחרט על העבירות שעבר‪ ,‬ויעבוד את ה'‬ ‫להיות עליו מלבוש מן המצות‪ ,‬שהיא כבוד‬ ‫יתברך בעבודה גמורה והתלהבות גדולה‪.‬‬ ‫ה'‪ ,‬ובזה יהיה כבוד ה' חופף עליו כל היום‪.‬‬ ‫ולפי דבריו כאן מתבאר שבני יפת זכו‬ ‫אבל זה האדם אשר הוא צדיק בעיניו‪,‬‬ ‫לקבורה‪ ,‬ואילו בני שם אף זכו לתחיית‬ ‫ודומה לו כאילו עשה העבודה המוטלת‬ ‫המתים‪.‬‬ ‫עליו‪ ,‬אדם זה לא יכול לבוא לעולם לידי‬ ‫מדריגה גדולה וטובה‪ ,‬כי הוא חושב‬ ‫ודבר מופלא הוא בסוד המדרש הזה‪ .‬ואם‬ ‫שעבודתו הוא בשלימות‪ .‬ובאמת הוא רחוק‬ ‫תדע שלשה בנים אלו ומדריגתם‪ ,‬כי שם הוא‬ ‫מאתו יתברך שמו ומעבודתו כרחוק מזרח‬ ‫הנכבד הוא המובחר ויפת הוא הגדול וחם‬ ‫ממערב [חסר הסיום]‪ ,‬עד כאן לשונו‪ .‬וכן‬ ‫הוא הקטן‪ ,‬תבין כל הדברים באמיתתם למה‬ ‫הוא בפירוש פסוקים מלוקטים שבספר אור‬ ‫לא נתאמץ יפת במצוה הזאת כמו שם‪ ,‬כי‬ ‫תורה‪ ,‬וגם שם חסר הסיום‪:‬‬ ‫יפת דומה לגוף אשר אין פעולתו בזריזות‪,‬‬ ‫ולפיכך לא זכה רק הגוף לקבורה‪ .‬ובשביל‬ ‫ובספר ליקוטים חדשים (מקור מים חיים‬ ‫זה נקרא יפת‪ ,‬כי יופי שייך בגוף דוקא‪ .‬וחם‬ ‫בראשית פ' בראשית הערה קל"ז) הביא שאמר‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כח‬ ‫שתרים תמיד עיניך ולבך ותטהר מחשבותיך‬ ‫הבעל שם טוב שיש שני מיני רשעים‪ :‬האחד‬ ‫ורעיוניך במחשבת הש"י ודביקות גמורה‬ ‫הוא יודע שעובר עבירות‪ ,‬ועוד יש רשע‬ ‫והתלהבות‪ .‬וזה ידוע שבמקום שהאדם‬ ‫שלומד ומתפלל‪ ,‬ואעפ"כ הוא רשע‪ ,‬שכל‬ ‫מחשב שם‪ ,‬הוא ג"כ במקום ההוא‪ .‬וא"כ‬ ‫עבודתו לצורך עצמו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כשתתמיד ותרגיל עבודתך בכך‪ ,‬תרום‬ ‫וכדברי החת"ס 'ראשון לחשבון עונות'‪,‬‬ ‫ותעלה במקום המחשבה העליונה אל‬ ‫שיש עונות אשרי איש אשר לו יחשב ה' לו‬ ‫שורשה‪ ,‬ואז גם חומר שלך תזדכך בקודש‬ ‫עון‪ ,‬עיי"ש זה חשבון חדש‪.‬‬ ‫העליון כנזכר‪.‬‬ ‫יש התעלות בעבודת ה' כמה דקות בביטול‬ ‫בעל התניא‪ :‬מעלת לימוד תורה בדחילו‬ ‫תורה להגר"א כמה התלהבות יש במצוה‬ ‫ואמרתי פעם כוונה‪ ,‬דהנה א' מגדולי‬ ‫הרעיון פרחא לעילא בדחילו ורחימו המצוה‬ ‫תלמידי השאגת אריה המכונה ר' יהושע‬ ‫או עבירות פרחא לעילא‪ .‬כל מצוה שיהיה‬ ‫[צייטלין] הגדול משקלוב‪ ,‬חיבר הגהות על‬ ‫עם חיות פרחה לעילה כוונתו שהקב"ה‬ ‫הסמ"ק‪ ,‬עליו יסופר כי לאחר גאולת בעל‬ ‫עושה מצוה‪.‬‬ ‫התניא ממאסרו‪ ,‬שאל את בעל התניא מהיכן‬ ‫ואולי דזה הכוונה דאי' בתיקוני זוה"ק‬ ‫שאב מה שכתב ב'תניא' שלימוד התורה בלי‬ ‫(תיקון י') תורה מצוה בלי דחילו ורחימו לא‬ ‫אהבה ויראה אינה עולה למעלה‪ .‬והשיב‬ ‫פרחא לעילא‪ .‬ובס' תורת המגיד (פ' בחקותי)‬ ‫שמפורש בזוה"ק (תיקו"ז תיקון י') "ואורייתא‬ ‫וי"ל ע"פ רמז המשנה (חגיגה כ‪ ):‬חומר‬ ‫בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא"‪.‬‬ ‫בקודש מבתרומה שמטבילין כלים בתוך‬ ‫כשאמר לו הג"ר יהושע שאין פוסקים‬ ‫כלים וכו'‪ ,‬כי הלוא נודע שעיקר עבודת‬ ‫מהזוהר‪ ,‬ענה לו רבינו שמפורש הוא‬ ‫הבורא יתברך הוא הדביקות והתלהבותו‬ ‫בגמרא‪ ,‬ולא הבין רבי יהושע אל מה ירמזון‬ ‫בעבודתו ית' ובלימוד תורתו שיהיה בדחילו‬ ‫מיליו‪ .‬עד שגילה לו רבינו שהוא הנאמר‬ ‫ורחימו‪ ,‬ומחמת זה יכול הוא לדבק בהש"י‬ ‫בגמ' (פסחים נ‪ ):‬רבא רמי‪ ,‬כתיב "כי גדול עד‬ ‫כביכול מפני שהבל הדיבורים מתדבק‬ ‫שמים חסדך" (תהלים נז‪:‬יא)‪ ,‬וכתיב "כי גדול‬ ‫בהבל העליון‪ ,‬והקול בקול העליון‪ ,‬והדיבור‬ ‫מעל שמים חסדך" (שם קח‪:‬ה) וכו' כאן‬ ‫בדיבור העליון‪ ,‬וכן המחשבה‪ ,‬וכמ"ש רז"ל‬ ‫בעושין לשמה וכו'‪.‬‬ ‫(זח"ב רלב‪ ).‬השכינה מדברת מתוך גרונו של‬ ‫ובספר מרגלית הים (שם) הביא כ"ק‬ ‫משה‪ ,‬מחמת גודל קדושתו ודביקותו‬ ‫אדמו"ר הגה"ק בעל צבי לצדיק מבלאזוב‬ ‫בהש"י היה ממש מתחבר עם שרשו‪ ,‬והרי‬ ‫זצוק"ל‪ ,‬שבילדותו הי' עם אביו הגה"ק‬ ‫הוא כמו הקב"ה היה מדבר דיבורו של‬ ‫מדינוב זצוק"ל להסתופף בצילא קדישא‬ ‫משה‪ ,‬ועי"כ נזדכך חומריותו ונעשה איש‬ ‫דרבינו הק' מצאנז זלה"ה זי"ע‪ .‬שמעתי כי‬ ‫האלקים‪ ,‬וכמ"ש (שמות ג‪:‬ה) "של נעליך"‬ ‫רביה"ק מצאנז זצ"ל אהב תמיד להשתעשע‬ ‫שהוא החומרי‪.‬‬ ‫עמו בדברי תורה וחכמה‪ ,‬כי הוא הי' ילד‬ ‫וזהו אפשר רמז המשנה חומר בקודש‪,‬‬ ‫פלאים ומשיב כענין כמו גדול שבגדולים‪.‬‬ ‫כלומר אם תרצה לזכך חומרך שיהיה‬ ‫פעם שאלו [שמעתי מחסידים שזה אירע‬ ‫בקודש העליון‪ ,‬שהוא המחשבה העליונה‬ ‫כשהי' רק בן שש שנים] על מה דאיתא‬ ‫אי אפשר אם לא מבתרומה‪ ,‬פי' שצריך‬ ‫כט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫יתברך שמו‪ .‬והיינו שעושין ומכוונין לשם‬ ‫בגמרא (פסחים נ‪ ):‬רבא רמי כתיב "כי גדול‬ ‫ה' וש"י‪.‬‬ ‫עד שמים חסדך" וכתיב "כי גדול מעל‬ ‫שמים חסדך" הא כיצד‪ ,‬כאן בעושין לשמה‬ ‫והכוונה בזה שאמרו דכשיהודי לומד תורה‬ ‫וכאן בעושין שלא לשמה‪ ,‬ע"ש‪ .‬ולכאורה‬ ‫ועושה מצוה בדחילו ורחימו פרחא לעילא‪,‬‬ ‫צ"ב‪ ,‬מאי משמע בפסוקים הללו שמדובר‬ ‫הכוונה שהקב"ה עושה המצוה ביחד‪ ,‬וזה‬ ‫בעושין לשמה או שלא לשמה‪.‬‬ ‫הגדפים אהבה יראה שבמצוה פרחא לעילא‬ ‫שהקב"ה עושה ביחד המצוה‪ .‬ועל זה מסיים‬ ‫ומיני' ובי' השיב‪ ,‬כי תיבת 'על' עולה‬ ‫המשנה דכשעושים שלא על מנת לקבל‬ ‫בגימטריא וכמספר עשרים וששה יותר‬ ‫פרס‪ ,‬דהיינו שיש בה אהבה ויראה וכיסופין‪,‬‬ ‫מתיבת 'עד'‪ ,‬והוא מכוון נגד שם הוי"ה‬ ‫אז גם השכינה שונה כנגדו‪ ,‬וזהו פרחא‬ ‫ברוך הוא שעולה כ"ו‪ .‬וזהו שאמרו חז"ל‬ ‫לעילא‪ ,‬וזהו ויהי' מורא שמים עליכם‪.‬‬ ‫שהפסוק "כי גדול מעל שמים חסדך" קאי‬ ‫על העושין לשמה‪ ,‬כי מרומז בו שם הוי'‬ ‫❖‬ ‫הושענא רבה‬ ‫בתורה‪ ,‬שהם בעצמם בבחינת תלמידי‬ ‫הושענות‬ ‫חכמים‪ ,‬ומנדדים שינה מעיניהם‪ ,‬ומקיימים‬ ‫אום אני חומה‪ .‬הכוונה שצריכים שידוך‬ ‫כך היא של דרכה של תורה (עי' אבות פ"ו‬ ‫שיהיה חומה‪ ,‬כדאיתא (יבמות סב‪ ):‬השרוי‬ ‫מ"ד)‪ ,‬מסתפקין במועט ‪ -‬להם שכרם שמור‪,‬‬ ‫בלא אשה שרוי בלא חומה‪ .‬ובאמת‪' ,‬ברה‬ ‫ועליהם נאמר (ישעי' סד‪:‬ג) "עין לא ראתה‬ ‫כחמה'‪ ,‬כבר נגזר מ' יום קודם יצירה‪ .‬מ"מ‬ ‫אלקים זולתך"‪ ,‬ותלמוד תורה כנגד כולם‬ ‫'גולה וסורה' עד שימצא השידוך נמצא כמו‬ ‫(פאה פ"א מ"א)‪ ,‬הם יקבלו מאותו אוצר‬ ‫בגלות שדומה לקריעת ים סוף‪ ,‬ואח"כ‬ ‫המנוצר‪.‬‬ ‫דמתה לתמ"ר ‪ -‬העושה פירות‪ ,‬מה תמר‬ ‫ושאל עוד אוצר זה למי‪ .‬והשיבו‬ ‫עושה פירות אף צדיק עושה פירות (עי'‬ ‫למכבדיהם‪ ,‬כי המכבד את התורה והמחזיק‬ ‫תענית כה‪.):‬‬ ‫את לומדיה נוטל חלק כעוסק בתורה‪,‬‬ ‫*‬ ‫כיששכר עם זבולון‪ ,‬וכשמעון אחי עזריה‪.‬‬ ‫ואת זבולון בירך משה רבינו עוד קודם‬ ‫טיש אושפיזא דדוד‬ ‫שבירך את יששכר‪ .‬תחילה אמר (דברים‬ ‫כוונת המדרש אוצרות למי שאין לו משלו‬ ‫לג‪:‬יח) "שמח זבולון בצאתך"‪ ,‬ואח"כ אמר‬ ‫תולה ארץ על בלי מה‬ ‫"ויששכר באהליך"‪ ,‬כי יששכר מתפלל‬ ‫אמרו במדרש תנחומא (פ' כי תשא כ"ז‪ ,‬עי'‬ ‫עבור זבולון שיצליח בכל עסקיו‪ .‬וכמו‬ ‫ש"ר מ"ה‪ ,‬ו') שבאותה שעה הראה לו למשה‬ ‫שאמרו בגמרא (חולין צב‪ ).‬דשלחו מתם‬ ‫כל אוצרות של מתן שכרן של הצדיקים‬ ‫[מארץ ישראל]‪ ,‬ליבעי רחמים איתכליא על‬ ‫לעתיד לבוא‪ ,‬כל אחד ואחד לפי מעשיו‪.‬‬ ‫עליא [האשכולות יבקשו רחמים על העלין]‪,‬‬ ‫ושאל משה רבינו ואמר אוצר זה למי‪.‬‬ ‫דאלמלא עליא לא מתקיימין איתכליא [וכך‬ ‫והשיבו‪ ,‬לבעלי תורה העוסקים ומתייגעים‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ל‬ ‫קמ"ז שנה‪ .‬ויוסף היה צריך לחיות קמ"ז‬ ‫מסייעים כל חלקי עם ישראל לתלמידי‬ ‫שנים כמו יעקב אביו וחי רק ק"י שנים‪ .‬הרי‬ ‫חכמים]‪.‬‬ ‫אברהם נתן לדוד חמש שנים‪ ,‬יעקב נתן‬ ‫כן היה בזמן קדום‪ ,‬קודם כל עסק ומסחר‬ ‫עשרים ושמונה שנים‪ ,‬ויוסף נתן לדוד‬ ‫הלך זבולון העשיר אצל תלמיד חכם‪ ,‬אצל‬ ‫שלושים ושבע שנים‪ ,‬סך הכל שבעים שנה‪.‬‬ ‫רבו‪ ,‬שיתפלל עבורו‪ ,‬והחזיקו‪ ,‬וזכות התורה‬ ‫אין קורין אבות אלא לשלשה‬ ‫שלמד יששכר הגין על זבולון‪ ,‬ובזכות‬ ‫וכמו שאמרנו שיהודי אין לו שייכות עם‬ ‫התורה הצליח‪.‬‬ ‫עולם הזה כמו באברהם‪ ,‬בהסבר ששמעתי‬ ‫שוב ראה אוצר גדול מאוד‪ ,‬ואוצר גדול‬ ‫כמה פעמים מכ"ק אאדמו"ר הגה"ק זי"ע‬ ‫מכולם הוא‪ ,‬ושאל אוצר גדול זה של מי‬ ‫בביאור ענין הפסוק "בהבראם" (בראשית‬ ‫הוא‪ .‬השיבו הקב"ה מי שיש לו מעשים‬ ‫ב‪:‬ד) ‪ -‬בזכות אברהם (ב"ר י"ב ט')‪ .‬והענין‪ ,‬כי‬ ‫טובים אני נותן לו שכרו משלו‪ ,‬ומי שאין לו‬ ‫אחז"ל (ברכות טז‪ ):‬אין קורין אבות אלא‬ ‫משלו‪ ,‬חינם אני עושה‪ ,‬ונותן לו מזה‪ ,‬אני‬ ‫לשלשה‪ .‬ומבואר בספרים דז"ש מתחילה‬ ‫נותן לו מתנת חינם מאוצר זה היותר גדול‪,‬‬ ‫עובדי ע"ז היו אבותינו‪ ,‬פי' אף תרח‬ ‫שנאמר "וחנותי את אשר אחון ורחמתי את‬ ‫ואבותיו עובדי ע"ז היו ג"כ נקראים לנו‬ ‫אשר ארחם" (שמות לג‪:‬יט)‪ ,‬עד כאן‪ .‬וכבר‬ ‫אבות‪ .‬אבל ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו‪,‬‬ ‫עמדו המפרשים ובספה"ק הכוונה למי‬ ‫ר"ל דמעתה תו אין נקראים אבותינו רק‬ ‫שאין לו משלו‪.‬‬ ‫מהראשון ‪ -‬אברהם ואילך (עיין באה"י פ' לך)‪,‬‬ ‫אשר על כן היו האבות עקרים כדי שלא יהי'‬ ‫תולה ארץ על בלימה‬ ‫בלידה שלהם שום כח מאבותיהם עובדי‬ ‫והנה התפללנו ואמרנו על הקב"ה 'תולה‬ ‫ע"ז‪.‬‬ ‫ארץ על בלי מה' (איוב כו‪:‬ז)‪ .‬ויש לפרש‬ ‫דהנה הושענא רבה על כי דוד המלך נולד‬ ‫ובספר אבני המקום מוסיף שמה"ט אברהם‬ ‫בלי שנים‪ ,‬וקיבל מאדם אברהם יצחק יעקב‬ ‫ושרה נעשו זקנים כדי שיחלש כחם‪ ,‬דהיינו‬ ‫א‬ ‫וכו'‪ .‬וקיבל הישועה באופן שלא שייך‬ ‫הכח שיש להם מאבותיהם‪ ,‬ולא יהיה בזרע‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫היוצא מהם שום כח רע‪ ,‬רק מכח החדש‬ ‫שנותן להם הקב"ה להוליד‪ .‬ועיין באלשיך‬ ‫הנה איתא בזהר (פ' וישלח קס"ח ובסולם אות‬ ‫פ' תולדות שכ"כ‪ .‬וע"כ נקרא אברהם 'אחד'‬ ‫נ"ה) דוד המלך נולד להיות נפל‪ ,‬אברהם‬ ‫["אחד הי' אברהם" (יחזקאל לג‪:‬כד)]‪ ,‬לפי‬ ‫יעקב ויוסף נתנו לו שבעים שנה מחייהם‪.‬‬ ‫שהוא הראשון שבאבות‪ ,‬כמו אחד שהוא‬ ‫אברהם היה צריך לחיות ק"פ שנה כמו‬ ‫ראשון למספר‪ .‬וז"ש "כי אחד קראתיו"‬ ‫יצחק בנו‪ ,‬וחי רק קע"ה שנה‪ .‬יעקב היה‬ ‫(ישעי' נא‪:‬ב)‪ ,‬ר"ל שהוא האחד הראשון‪,‬‬ ‫צריך לחיות קע"ה שנה כמו אברהם‪ ,‬וחי רק‬ ‫א‬ ‫"אדם ילוד אשה קצר ימים" (איוב יד‪:‬א)‪ .‬ילוד אשה‪ ,‬כלומר שנולד מסיטרא דנוקבא‪ ,‬אז הוא 'קצר‬ ‫ימים'‪ ,‬כדמצינו בכמה מקומות‪ ,‬והם‪ :‬יצחק‪ ,‬דכתיב בו "ולשרה בן" (בראשית יח‪:‬יד)‪ ,‬ורק בשעת העקידה‬ ‫החליפו אותו בנשמה דדכורא‪ .‬וכן דוד המלך ע"ה‪ ,‬לכן קיבל שנותיו מאדם הראשון‪ .‬וכן חבקוק‬ ‫שכתוב בו "את חובקת בן" (מ"ב ד‪:‬טז)‪ ,‬לכן מת והחיהו אלישע‪ .‬וכן שמואל הנביא שחיה רק נ"ב‬ ‫שנה‪ ,‬כי הוא נולד ע"י תפלתה של אמו (מגלה עמוקות‪ ,‬שמות)‪.‬‬ ‫לא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫הרב הק' רבי יוסף מיאמפאלי בן הרה"ק ר'‬ ‫וממנו מתחיל האומה ולא מקודם למען לא‬ ‫יחיאל מיכל מזלאטשוב היה כבן חמש אז‬ ‫יזיק כח הטומאה שבקודמים בזרע היוצא‬ ‫בעת אמרו דיבור זה‪ :‬פעם אחת בעת אמירת‬ ‫ממנו‪ .‬וז"ש הקב"ה 'כי אחד קראתיו' שהוא‬ ‫קדושה דשמו"ע נתלהב הרה"ק הנזכר‬ ‫יהי' הראשון‪ ,‬ואח"כ "ואברכהו וארבהו"‬ ‫בתיבות אלו 'מלוא כל הארץ כבודו'‪ ,‬והיה‬ ‫(שם)‪ .‬וע"כ נעשה זקן‪ ,‬אף שבעצם לא הי'‬ ‫צועק אותן התיבות בקול גדול‪ .‬ושאלו אותו‬ ‫נצרך שיעשה זקן‪ ,‬שהי' ניזון ממזון הרוחני‬ ‫אנשים מה לך כי נזעקת‪ .‬והשיב והאיך לא‬ ‫כנ"ל‪.‬‬ ‫אצעק‪ ,‬כי אני מפרש תיבות אלו כן ‪' -‬מלא'‬ ‫אלא זה מתנה וישועה מהשי"ת וזהו כוחו‬ ‫מדבר שלא היה ברא ה' 'כל הארץ'‪ ,‬וזהו‬ ‫של דוד המלך שאין מעצר לישועה‪ .‬והכל‬ ‫'כבודו'‪ ,‬כלומר שהקב"ה ברא את העולם‬ ‫צא מאצטגנינות שלך אברם אינו מוליד‬ ‫מאין ליש‪ ,‬וזהו כבודו‪ .‬ולמה לא אתלהב‬ ‫אברהם מוליד‪ .‬השי"ת ממשיך ישועה‬ ‫מהדברים האלה המודיעים גדולתו ית'?‬ ‫למעלה מן המזל והטבע‪ .‬וזהו תולה ארץ על‬ ‫(מרגניתא דרבנן)‪.‬‬ ‫בלי מה ‪ -‬אפילו הכל בעולם הזה בלי מה‪,‬‬ ‫כמו שפי' מל"א כל הארץ כבודו שזה‬ ‫מ"מ הקב"ה תולה ארץ וממשיך הישועה‬ ‫כבודו‪ ,‬והכוונה כנ"ל מל"א ממי שאין שום‬ ‫להעולם‪.‬‬ ‫זכות‪ ,‬מ"מ כל הארץ מקבל מה שצריך‪ ,‬וזהו‬ ‫מלא כל הארץ כבודו‬ ‫כבוד של השי"ת‪ .‬וזהו הושענא רבא מתוך‬ ‫רחמים וחסדים‪.‬‬ ‫וזהו "מלוא כל הארץ כבודו" (ישעי' ו‪:‬ג)‪.‬‬ ‫❖‬ ‫שמיני עצרת‬ ‫פרידה מהסוכה‬ ‫כולי האי? אנן הני תלת דאמרינן 'הגדול‬ ‫"אחת שאלתי מאת ה' וגו' שבתי בבית ה'‬ ‫הגבור והנורא'‪ ,‬אי לאו דאמרינהו משה‬ ‫כל ימי חיי וגו'" (תהלים כז‪:‬ד)‪ .‬והנה זוכים‬ ‫רבינו באורייתא‪ ,‬ואתו אנשי כנסת הגדולה‬ ‫לשבת בצלא דמהימנותא‪ .‬והנה יש עדיפות‬ ‫ותקנינהו בתפלה‪ ,‬לא הוינן יכולין למימר‬ ‫גדולה בזו בהקדם שהיום בפתיחת הארון‬ ‫להו‪ ,‬ואת אמרת כולי האי ואזלת‪ .‬משל‪,‬‬ ‫המנהג לומר י"ג מדות של רחמים‪ .‬וראיתי‬ ‫למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי‬ ‫תמוה בזה‪ ,‬שהרי אין יום טוב יום תפלה‪.‬‬ ‫זהב‪ ,‬והיו מקלסין אותו בשל כסף‪ ,‬והלוא‬ ‫וראיתי בחיד"א (הובא במחזור) שזה בדרך‬ ‫גנאי הוא לו‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫הודאה‪ ,‬עיי"ש ‪ .‬ועד"ז יש להוסיף דאיתא‬ ‫ורואים מזה‪ ,‬שהגם שתכלית בריאת האדם‬ ‫בגמרא (ברכות לג‪ ,):‬ההוא דנחית [ירד לפני‬ ‫הוא להללו ולשבחו ולספר הודו‪ ,‬מ"מ יש‬ ‫התיבה כש"ץ] קמיה דרבי חנינא‪ ,‬אמר הא־ל‬ ‫איסור להוסיף שבחים רבים להשי"ת‪ .‬אמנם‬ ‫הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז‬ ‫בארץ ישראל יש על זה היתר‪ ,‬עפ"מ שפירש‬ ‫והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד‪.‬‬ ‫הפלאצקער גאון את הפסוק (קהלת ה‪:‬א) "כי‬ ‫המתין לו עד דסיים‪ ,‬כי סיים אמר ליה‪,‬‬ ‫האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו‬ ‫סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך? למה לי‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לב‬ ‫וזהו גם כן החילוק בין חו"ל לארץ ישראל‪,‬‬ ‫דבריך מעטים"‪ ,‬דהנה אמרו חז"ל (עירובין‬ ‫בחו"ל שנמצאים תחת המזלות והמלאכים‪,‬‬ ‫יח‪ ):‬מקצת שבחו של אדם אומרים בפניו‬ ‫כמו שנתבאר לעיל בדברי הרמב"ן‪ ,‬הוא‬ ‫וכולו שלא בפניו‪ ,‬וכמו שרואים אצל נח‪.‬‬ ‫בחינת שלא בפניו‪ ,‬ולכן אסור להרבות שם‬ ‫וזהו כוונת הפסוק‪' ,‬כי האלקים בשמים‬ ‫שבחים להשי"ת‪ .‬משא"כ בארץ ישראל‬ ‫ואתה על הארץ'‪ ,‬ונמצא שכשאתה משבח‬ ‫שנמצאים אך ורק תחת השי"ת‪ ,‬כמו שכתב‬ ‫את השי"ת‪ ,‬הוא בחינת שלא בפניו‪ ,‬ולכן‬ ‫הרמב"ן‪ ,‬שם הוא בחי' בפניו‪ .‬ולכן רק הדר‬ ‫אתה צריך לומר את כל השבחים ‪ -‬כולו שלא‬ ‫בארץ ישראל נחשב שיש לו אלוק‪ ,‬כי הוא‬ ‫בפניו‪' ,‬על כן יהיו דבריך מעטים'‪ ,‬כי אם‬ ‫בחי' בפניו‪ ,‬ולכן יכול כל הזמן להשלים‬ ‫תוסיף הרבה שבחים יש הטענה הנ"ל‪ ,‬וכי‬ ‫תכליתו‪ ,‬להללו ולשבחו ולספר הודו‪ ,‬ואין‬ ‫סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך? ואדרבה‬ ‫שום מניעה להוסיף שבחים‪ .‬משא"כ הדר‬ ‫כל המוסיף גורע‪.‬‬ ‫בחו"ל נחשב כמי שאין לו אלוק‪ ,‬ולכן הוא‬ ‫וזהו מה שאומרים בתפילת נשמת‪' ,‬בפי‬ ‫בחי' שלא בפניו‪ ,‬ואסור להוסיף שבחים‪,‬‬ ‫ישרים תתרומם ובשפתי צדיקים תתברך‬ ‫ונמצא שאינו יכול להשלים תכליתו‪.‬‬ ‫ובלשון חסידים תתקדש ובקרב קדושים‬ ‫הטעם שדוקא בשבת כשאסור לזעוק‬ ‫תתהלל'‪ .‬ומשמע שיש רק סוג הילול אחד‬ ‫רפואה קרובה לבוא‬ ‫לישרים ולצדיקים והחסידים והקדושים‪ ,‬כי‬ ‫אסור להוסיף בשבחיו של הקב"ה‪ ,‬כי כולו‬ ‫עוד מעלה יש בזה שמשבחים את השי"ת‪,‬‬ ‫שלא בפניו‪ ,‬וכל המוסיף גורע‪.‬‬ ‫שאפשר לפעול עי"ז ישועות גדולות יותר‬ ‫ממה שמתפללים להשי"ת‪ .‬כי על תפילה‬ ‫אמנם איתא בחז"ל (ב"ק פג‪ ).‬עה"פ‬ ‫שייך כל מיני קטרוגים‪ ,‬משא"כ על שבח לא‬ ‫"ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי‬ ‫שייך שום קטרוג ‪ -‬שום מלאך אינו מעיז‬ ‫ישראל" (במדבר י‪:‬לו) ללמדך שאין שכינה‬ ‫לקטרג על השבח שאמרו על השי"ת‪ .‬וזהו‬ ‫שורה על ישראל פחות משני אלפים ושני‬ ‫כוונת 'שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה‬ ‫רבבות‪ .‬נמצא דכשמתקבצים יחד רבבות‬ ‫לבוא' (שבת יב‪ ,).‬כי כל השבוע מתפללים‬ ‫עמך ישראל‪ ,‬הוא בחינת בפניו של השי"ת‪,‬‬ ‫במפורש על רפואה בברכת רפאינו‪ ,‬ועל‬ ‫כי יש השראת השכינה‪ ,‬וכשהוא בפניו מותר‬ ‫תפילה שייך להיות קטרוג כנ"ל‪ .‬משא"כ‬ ‫לומר רק מקצת שבחיו‪ ,‬ולכן אז מותר לומר‬ ‫בשבת שאסור לזעוק‪ ,‬מכוונים על החולה‬ ‫הרבה שבחים‪ ,‬ואין כאן הטענה של וכי‬ ‫בעת שמשבחים את השי"ת‪ ,‬כשאומרים‬ ‫סיימתינהו לכולהו שבחא דמרך‪ .‬וזהו מה‬ ‫בברכת מחיה המתים התיבות 'ורופא‬ ‫שמסיימים ואומרים 'במקהלות רבבות עמך‬ ‫חולים' מכוונים על החולה‪ ,‬וממילא רפואה‬ ‫בית ישראל' ‪ -‬כשרבבות עמך בית ישראל‬ ‫קרובה לבוא‪ ,‬כי על הודאה ושבח לא שייך‬ ‫מקובצים יחד‪ ,‬שם כבר מותר לומר הרבה‬ ‫שום קטרוגא‪.‬‬ ‫לשונות‪ ,‬להודות להלל לשבח לפאר לרומם‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫וזהו החילוק בין חו"ל לארץ ישראל‪ ,‬בחו"ל‬ ‫א‬ ‫ויש מפרשים בדרך צחות‪ ,‬דברכת מחיה המתים היא הברכה השניה של שמו"ע‪ ,‬ואילו ברכת‬ ‫רפאינו היא הברכה השמינית‪ .‬ולכן בשבת שמכוונים מיד בברכת מחיה המתים‪ ,‬רפואה קרובה לבוא‪,‬‬ ‫יותר מבימות החול שמבקשים על רפואה רק בברכה השמינית‪.‬‬ ‫לג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫א"ל כדי להנצל אנו בהם מדינה של גיהנם‪,‬‬ ‫שאסור להוסיף שבחים‪ ,‬אי אפשר להתפלל‬ ‫א"ל אדרבה זו מחייבתם לגיהנם‪ .‬אמשול לך‬ ‫באופן של שבח‪ ,‬רק ע"י תפילה ממש‪ .‬ולכן‬ ‫משל למה"ד למלך בשר ודם שכעס על‬ ‫אינו מרגיש תמיד שתפילותיו נענים‪ ,‬כי‬ ‫עבדו וחבשו בבית האסורים‪ ,‬וגזר עליו שלא‬ ‫לפעמים יש קטרוג על התפילה‪ .‬משא"כ‬ ‫להאכילו ושלא להשקותו‪ ,‬והלך אדם אחד‬ ‫בארץ ישראל שמותר שם להרבות בשבחים‬ ‫והאכילהו והשקהו‪ ,‬לכששמע המלך הלוא‬ ‫של השי"ת‪ ,‬יכולים לפעול הכל‪ ,‬כי על כל‬ ‫כועס עליו‪ .‬ואתם קרויים עבדים‪ ,‬שנאמר‬ ‫פרט מימי חייו הוא יכול להודות ולשבח‬ ‫"כי לי בני ישראל עבדים"‪.‬‬ ‫להשי"ת על זה‪ ,‬ולכוין בשעת מעשה שיזכה‬ ‫להיוושע בזה השבח גופא‪ ,‬ובודאי ישועתו‬ ‫א"ל ר"ע אמשול לך משל למה"ד למלך‬ ‫קרובה לבוא‪ ,‬כי על שבחים לא שייך שום‬ ‫שכעס על בנו וחבשו בבית אסורים‪ ,‬וצוה‬ ‫קטרוג‪.‬‬ ‫עליו שלא להאכילו כו'‪ ,‬ואנו קרויין בנים‪,‬‬ ‫שנאמר "בנים אתם לה' אלקיכם" [עכ"ל‬ ‫והכ"נ הי"ג שאין קטרוג בזה וזה דוקא‬ ‫הגמ']‪ .‬נמצינו למדין שמצות הצדקה היא‬ ‫בצלא דמהימנותא שמותר להוסיף בשבחו‬ ‫לישראל לפי שנקראו בנים למקום‪ ,‬עכ"ל‬ ‫של הבורא‪ ,‬כי זה בפניו‪ .‬ואולי דזה הכוונה‬ ‫הפרשת דרכים‪.‬‬ ‫סיימתינהו לכולי שבחא דמרא‪ ,‬דאם הוא‬ ‫בפניו יש עוד הרבה להוסיף ויהיה ישועות‬ ‫בנים טובים הם לכבודו‬ ‫גדולות‪.‬‬ ‫הכוונה צדקה דוקא לבן הקב"ה‪ ,‬ובנים של‬ ‫הקב"ה הם לבושו של הקב"ה‪ .‬והנה יש‬ ‫*‬ ‫להוסיף נופח ומאן דנפח מדילי' קא נפח‪,‬‬ ‫הקפה ששי‬ ‫בביאור הברכה 'ברא לכבודו'‪ ,‬דהנה אי'‬ ‫בחז"ל (שבת כג‪ ):‬דרב הונא הי' זהיר ביותר‬ ‫דובר צדקות וכו' הדור בלבושו וכו'‪.‬‬ ‫בקידוש היום‪ .‬ואי' בגמ' (מגילה כז‪ ).‬רב הונא‬ ‫ויובן בהקדם דברי הפרשת דרכים (דרך‬ ‫הוה אסר ריתא [היה חגור מין גמי]‪ ,‬וקאי‬ ‫צדקה דרוש שבעה עשר‪ ,‬הובא כמ"פ בספה"ק‬ ‫קמיה דרב‪ .‬אמר ליה‪ :‬מאי האי שאתה חגור‬ ‫בני יששכר) דמצות הצדקה מורה על היותינו‬ ‫בדבר כזה? אמר ליה‪ :‬לא הוה לי יין‬ ‫בבחינת בנים למקום‪ .‬וזה לשונו‪ ,‬גודל‬ ‫לקידושא‪ ,‬ומשכנתיה להמיינאי [לחגורתי]‪,‬‬ ‫המצוה הזאת מעשה הצדקה גלויה‬ ‫ואתאי ביה קידושא‪ .‬אמר ליה‪ :‬יהא רעוא‬ ‫ומפורסמת לעיני כל ישראל שהיא לאות‬ ‫דתיטום [שתהיה סתום ומכוסה] בשיראי‪.‬‬ ‫אמת על השם המיוחד אשר פי ה' יקבנו‬ ‫כי איכלל [כשנכנס לחופה] רבה בריה דרב‬ ‫(דברים יד‪:‬א) "בנים אתם לה' אלקיכם"‪,‬‬ ‫הונא‪ ,‬רב הונא איניש גוצא הוה‪ ,‬וגנא‬ ‫ואמרינן בספרי בנים אתם לה'‪ ,‬אתם קרויים‬ ‫אפוריא [היה ישן על מיטה]‪ .‬אתיין בנתיה‬ ‫בנים‪ ,‬והכי תנן במשנת חסידים (אבות פ"ג‬ ‫וכלתיה‪ ,‬ומתוך שהיה רב הונא גוץ ‪ -‬לא ראו‬ ‫מי"ד) חביבים ישראל שנקראו בנים למקום‪.‬‬ ‫שהיה שוכב על המטה‪ .‬שלחן ושדיין מנייהו‬ ‫ועבודת הצדקה היא לאות על שם זה‪,‬‬ ‫עליה [פשטו והשליכו בגדיהן עליו] ‪ -‬עד‬ ‫וכדאמרינן בפ"ק דבבא בתרא (י‪ ).‬שאל‬ ‫דאיטום בשיראי‪ .‬שמע רב לאותו מעשה ‪-‬‬ ‫טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא‪ ,‬אם‬ ‫ואיקפד‪ .‬אמר ליה לרב הונא‪ :‬מאי טעמא לא‬ ‫אלקיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסן‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לד‬ ‫מכבדותי‪ .‬והביאור בזה דמאני היינו הבנים‪,‬‬ ‫אמרת לי כי [כאשר] ברכתיך‪" :‬וכן למר"‪,‬‬ ‫שאם הבנים טובים מוכשרים ומכשירים‬ ‫דהיינו‪ ,‬אף אתה תהא מבורך בכך‪ ,‬דדילמא‬ ‫בעבודת השי"ת‪ ,‬אז הם מכבדים ההורים‬ ‫הויא ההיא שעתא שברכתיך עת רצון‪,‬‬ ‫והבגדים מכובדים‪ ,‬הרי דכבוד קאי על‬ ‫והיתה מתקיימת הברכה אף בי! וכתב‬ ‫הבנים שהם לבוש האדם‪ .‬וא"כ יש לומר‬ ‫בהגהות הב"ח‪ ,‬דאע"ג דלרב הונא לא היה‬ ‫'שהכל ברא לכבודו'‪ ,‬דהיינו שלא נברא‬ ‫שום רווח מהא דשדיין עליה מנייהו‪ ,‬שמא‬ ‫העולם אלא לשבת יצרה‪ ,‬דהיינו לבנים‬ ‫היתה עת רצון‪ ,‬ובדידיה היה מתקיים‪ ,‬שהיה‬ ‫שהם נקראים כבוד‪ ,‬במאני מכבדותי'‪.‬‬ ‫מגיע לעושר גדול‪.‬‬ ‫וזהו דובר צדקות‪ .‬והיות כי אנו זוכים לתת‬ ‫והיינו שבנותיו וכלותיו כיסוהו בשיראי‬ ‫צדקה אנו נקראים בנים למקום‪ ,‬וממילא‬ ‫והיה מעוטף במשי‪ ,‬עד דאיטום בשיראי‪,‬‬ ‫מוכרח שהדור בלבושו‪ ,‬לבוש של הקב"ה‬ ‫שמע רב ואיקפד‪ ,‬אמר מאי טעמא לא אמרת‬ ‫הם בניו של הקב"ה כמו בגדיו של הכה"ג‪.‬‬ ‫לי כי ברכתיך "וכן למר"‪.‬‬ ‫אולי ההשתתפות האבות והרבי'ס זי"ע ג"כ‬ ‫ויש להבין למה היה רב צריך לזאת‬ ‫בהקפות והמעלה שאז יוכל לראות המצב‬ ‫שיעטפוהו במשי‪ .‬וכותב הפני מנחם זי"ע‬ ‫על הארץ מתחת כמו עכשיו ולא כמו‬ ‫(פסח תשנ"ה) שהכוונה היא שלרב הונא היו‬ ‫בשמים ממעל‪ ,‬כי למעלה הכל חסדים אבל‬ ‫בנים טובים‪ ,‬חתנים טובים‪ ,‬רבה בר רב‬ ‫כאן יש לבקש רחמים‪ .‬ובאמת כי בעולם‬ ‫הונא‪ ,‬רבא בר רב הונא‪ .‬וזה הכוונה דאיטום‬ ‫הזה הקב"ה מתאוה לתפלתנו‪ ,‬וממילא‬ ‫בשיראי‪ ,‬ואכן כשאין הבנים כראוי אי'‬ ‫רואים הצער‪ ,‬כי עיקר העבודה בעולם הזה‬ ‫(סנהדרין צג‪ ).‬עה"פ "לבוש בגדים צואים"‬ ‫אבל בעולם הבא הכל אור ומתוק‪ ,‬כי אין‬ ‫(זכרי' ג‪:‬ג)‪ .‬וכדאיתא בחת"ס עה"פ "לקדוש‬ ‫עבודה למעלה אלא בעולם הזה‪ ,‬אבל בזה‬ ‫ה' מכובד" (ישעי' נח‪:‬יג)‪ ,‬ודרשינן דקאי על‬ ‫שבאים האבות להשתתף יכולים ג"כ להיות‬ ‫כבדהו בכסות נקי'‪ .‬ופי' הוא ז"ל דהיינו‬ ‫הולכים‪ .‬וכשבא האבות בהקפות מבקשים‬ ‫בנים טובים‪ ,‬היפך בגדים הצואים‪ .‬ואיתא‬ ‫כמו שנזכה גם בעולם הזה להמתיק בכל‬ ‫בקדושת לוי הטעם למה בוכה החתן תחת‬ ‫הישועות כל אחד משאלות לבו לטובה‬ ‫החופה‪ ,‬כי הדורות הבאים משתתפים‬ ‫ולברכה בישועה בכלליות ובפרטיות‬ ‫בחופה ומעוררים אותו לבכות‪.‬‬ ‫ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬בבביאת בר נפלי‬ ‫והנה על דרך זה יש לומר‪ ,‬דהנה אמרי'‬ ‫בעגלא דידן אכי"ר‪.‬‬ ‫(שבת קיג‪-.‬קיג‪ ):‬קרי רבי יוחנן למאניה‬ ‫❖‬ ‫שמחת תורה‬ ‫והנה איתא בגמרא (מו"ק כח‪ ).‬חיי בני ומזוני‬ ‫ליל שמח"ת הקפה שישי‬ ‫לא בזכותא תליא מילתא‪ ,‬אלא במזלא תליא‬ ‫מילתא‪ .‬וכתב האור החיים הק' (ויקרא כו‪:‬ט)‬ ‫עוזר דלים הושיעא נא פודה ומציל‬ ‫דזהו כוונת הפסוק "ופניתי אליכם והפריתי‬ ‫הצליחה צור עולמים עננו ביום קראנו‪ .‬ויש‬ ‫אתכם"‪ ,‬על דרך אומרם ז"ל (שבת קנו‪ ).‬אין‬ ‫לדייק עוזר דלי"ם ‪ -‬ב' דלים‪ ,‬ויש להבין‬ ‫הלשון דלי"ם בלשון רבים‪.‬‬ ‫לה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כך‪ ,‬כאילו הקריב נפשו‪ ,‬ואילו על קרבן של‬ ‫מזל לישראל‪ ,‬והוא מאמר ה' 'ופניתי אליכם‬ ‫דלי דלות אמרו שלא יהיה קרבנו מהודר‪.‬‬ ‫והפריתי וגו'' כנגד בני חיי ומזוני‪ ,‬הגם‬ ‫ששלשתם הם תלויים במזל ולא בזכות‪ ,‬אני‬ ‫והביאור בזה‪ ,‬כי עני הוא דבר השכיח גם‬ ‫אפנה המזל ממקום למקום והפריתי אתכם‬ ‫אצל כשרים וצדיקים‪ ,‬גם איש כשר וישר‬ ‫בבני‪ ,‬וכן לגבי חיי ומזוני‪.‬‬ ‫יכול להיוולד במזל של עניות‪ .‬משא"כ דלי‬ ‫דלות אין שום איש שנולד עם מזל כזה‪ .‬רק‬ ‫עוד כתב האור החיים הק' על הפסוק (דברים‬ ‫הטעם שהגיע למצב כזה הוא כמו שאמרו‬ ‫ח‪:‬א) "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום‬ ‫בגמרא (קידושין פב‪ ).‬שהרעותי מעשי‬ ‫תשמרון לעשות למען תחיון ורביתם וגו'"‪,‬‬ ‫וקפחתי את פרנסתי‪ ,‬ולכן אמרה התורה‬ ‫יתבאר על פי דבריהם ז"ל שאמרו בני חיי‬ ‫עליו‪ ,‬שלא יהא קרבנו מהודר‪.‬‬ ‫ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא‬ ‫במזלא‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובא מאמר משה כאן להם‬ ‫וזהו כוונת הפסוק‪' ,‬ודל לא תהדר'‪ ,‬מי‬ ‫בדבר חידוש‪ ,‬שאם ישראל יתעצמו לשמור‬ ‫שהגיע בעניותו למצב של דלות‪ ,‬אל תהדר‬ ‫ולעשות כל המצות בכללות‪ ,‬יובטחו‬ ‫את קרבנו‪' ,‬בריבו'‪ ,‬כי הוא עצמו אשם בזה‬ ‫משלשתם יחד וכו'‪ ,‬ומעתה כל המתעצם‬ ‫שהגיע למצב זה כי עשה מעשים רעים‪,‬‬ ‫בשלימות התורה והמצוות מובטח בבני‬ ‫דאילו היה מתעצם לשמור ולעשות כל‬ ‫ובחיי ומזוני‪ .‬וזה לך האות‪ ,‬אברהם שהמזל‬ ‫המצוות היה מובטח במזוני‪ ,‬כמו שכתב‬ ‫היה מגיד עליו שלא יהיה לו בנים‪ ,‬ולצד‬ ‫האוה"ח הק'‪.‬‬ ‫שהתעצם בשלימות בעבודת ה' נשתנה‬ ‫וחידוש לגבי פורים מה מצוה מתנות‬ ‫המזל והיו לו בנים‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫לאביונים שונה ממצות צדקה בכל השנה‪,‬‬ ‫ודל לא תהדר בריבו‬ ‫והאריכו בזה‪ .‬וכ"ק הגה"ק אאמו"ר זי"ע‬ ‫הקשה‪ ,‬הלוא בכל השנה יש ליתן צדקה‪,‬‬ ‫וזהו מה שנאמר בפרשתן (כג‪:‬ג) "ודל לא‬ ‫ומהו הענין המיוחד בפורים של מתנות‬ ‫תהדר בריבו"‪ ,‬וכמו שפירש כ"ק הגה"ק‬ ‫לאביונים‪.‬‬ ‫אאמו"ר זי"ע בשם הנחלת בנימין עפ"מ‬ ‫שנאמר בפ' ויקרא (ה‪:‬א‪-‬יג) שלגבי קרבן‬ ‫וביאר‪ ,‬שבכל השנה יש ליתן את הצדקה‬ ‫חטאת יש שלש דרגות‪ ,‬עשירות‪ ,‬דלות‪ ,‬ודלי‬ ‫דוקא לעני שהוא שומר תורה ומצוות‪,‬‬ ‫דלות שמביא רק מנחה‪ .‬ואיתא בגמרא‬ ‫משא"כ בפורים נפסק בשו"ע (סי' תרצ"ד סע'‬ ‫(סוטה טו‪ ).‬בדין הוא שתהא חטאת חלב‬ ‫ג') אין מדקדקים במעות פורים‪ ,‬אלא כל מי‬ ‫[פירש"י‪ ,‬כל חטאת סתם קרי 'חטאת חלב']‬ ‫שפושט ידו ליטול נותנים לו‪ ,‬ואפילו לאותן‬ ‫טעונה נסכים‪ ,‬שלא יהא חוטא נשכר‪ ,‬ומפני‬ ‫האנשים שירמיה אמר כלפיהם (ב"ק טז‪,):‬‬ ‫מה אינה טעונה‪ ,‬שלא יהא קרבנו מהודר‪.‬‬ ‫רבש"ע‪ ,‬אפילו בשעה שעושין צדקה‪,‬‬ ‫הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים כדי שלא‬ ‫וקשה‪ ,‬שהרי בקרבן מנחה נאמר (ויקרא‬ ‫יקבלו עליהן שכר ‪ -‬גם להם צריכים ליתן‬ ‫ב‪:‬א) "ונפש כי תקריב"‪ ,‬ופירש"י לא נאמר‬ ‫בפורים‪ ,‬וזהו החידוש של מתנות לאביונים‬ ‫'נפש' בכל קרבנות נדבה אלא במנחה‪ ,‬מי‬ ‫של פורים‪.‬‬ ‫דרכו להתנדב מנחה‪ ,‬עני‪ ,‬אמר הקב"ה‪,‬‬ ‫מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו‪ .‬ויש‬ ‫והנה בליל שמחת תורה שאנחנו ביחודא‬ ‫להבין למה את הקרבן של עני מחשיבים כל‬ ‫שלים כדאי' בזוה"ק ובגמ' דילן שמקריבים‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לו‬ ‫ישראל דוד המלך בתהלים (יח‪:‬ד) "מהלל‬ ‫רק פר אחד ואיל אחד שאהנה ממך‪,‬‬ ‫אקרא ה' ומן איובי אושע"‪ .‬וברש"י‪ ,‬מהולל‬ ‫ויושבים אתכא דרחמנא‪ ,‬בלחודיהו עם‬ ‫אקרא ה' ‪ -‬בהילולים אקרא ואתפלל לפניו‬ ‫הקב"ה נוכל להיות כמו בפורים כל הפושט‬ ‫תמיד‪ .‬כלומר‪ ,‬אף לפני הישועה אני מהללו‪,‬‬ ‫יד נותנין לו כדברי כ"ק אאמו"ר זי"ע על‬ ‫לפי שבטוח אני שאושע מאויבי‪.‬‬ ‫מתנות לאביונים‪.‬‬ ‫וכן מצינו בשל"ה הקדוש (פ' בשלח) כתב‬ ‫וביותר שאת יש לומר דאי' בספה"ק‬ ‫בחינה זו על המדרש‪ ,‬עתידים צדיקים לומר‬ ‫שהאבות באים ומשתתפים בשמחת התורה‬ ‫שירה לעתיד לבוא‪ ,‬דצדיקים יש להם אמונה‬ ‫להקפות ויש דביקות גדולה‪ ,‬וזכות לנו ולהם‬ ‫חזקה כ"כ עד שאומרים שירה על הנסים‬ ‫במצוה גדולה כזו‪ .‬אמנם יש מעלה על‬ ‫אפילו קודם שנעשו‪ ,‬וזה לעתיד לבא‪ ,‬על‬ ‫המתקת הדינים שיודעים כאן הקישוים‬ ‫הנסים עתידים לבוא עליהם לאחר מכן‬ ‫וצרות שכלל ישראל הן בפרט הן בכלל‪,‬‬ ‫ויליף המדרש מן הפסוק "תשורי מראש‬ ‫ועי"ז יכולים לעורר רחמי שמים‪ ,‬כפי השגת‬ ‫אמנה" (שיה"ש ד‪:‬ח)‪ ,‬שמשוררים מראש‬ ‫בני אדם וכמ"ש 'יאר פניו אתנו'‪ ,‬שרואים‬ ‫אפילו קודם שנעשה הנס‪ ,‬וזה בא מרוב‬ ‫המצב שלנו כל הקושיים ברוח וגשם‪ .‬והכי‬ ‫אמנה‪ ,‬לשון אמונה‪ ,‬עכ"ד השלה"ק (באוהב‬ ‫גדול יכול להמתיק ביותר במדרגה גדולה‪,‬‬ ‫ישראל הביא דברי השלה"ק בפ' פנחס ובשיר‬ ‫ונזכה לעבוד את ה' כאשר עם לבבנו ועי"ז‬ ‫השירים ע"ש)‪.‬‬ ‫ללמד זכות "לא הביט און ביעקב" מחמת‬ ‫"ה' אלקיו עמו" (במדבר כג‪:‬כא)‪.‬‬ ‫ופי' בזה בספה"ק קדושת לוי "אז ישיר‬ ‫משה" (שמות טו‪:‬א)‪ ,‬דאז כשראו בנ"י‬ ‫וזהו עוזר דלי"ם [לשון רבים] ‪ -‬דלי דלות‪.‬‬ ‫דנחשון קפץ לתוך הים‪ ,‬הבינו בנ"י‬ ‫וגם כי זה מדות הקפה ששי פגם נגד יוסף‬ ‫שהצדיקים יש להם אמונה חזקה בהקב"ה‪,‬‬ ‫הצדיק מי שלא נזהר מספיק בקדושת הברית‬ ‫ולפיכך אמרו בנ"י שירה על הנס אפי' קודם‬ ‫מדת יסוד‪ ,‬מ"מ בליל הקדוש והקפה זו זוכה‬ ‫שנעשה הנס‪ .‬ולכך ישיר משה לשון עתיד‪,‬‬ ‫כמו לגבי דלי דלות‪ ,‬כדברי האר"י ז"ל עה"פ‬ ‫קודם הנס‪ ,‬את השירה הזאת‪ ,‬שחשבו מה‬ ‫"ירד ירדנו בתחילה לשבור אוכל" (בראשית‬ ‫יאמרו לאחר הנס‪ ,‬וכל זה אמרו כבר קודם‬ ‫מג‪:‬כ) ועוזר דלים הושיעא נא ומקבל התיקון‪.‬‬ ‫לנס‪ ,‬עכדה"ק‪.‬‬ ‫ובודאי פודהו ומצילו מחמת צור עולמים‬ ‫ובספה"ק תורת משה להחת"ס (שביעי של‬ ‫שנשמת ישראל בא מעולם העליון‪ ,‬וביותר‬ ‫פסח) החילוק על זאת שבחו אהובים גו'‬ ‫שאת מי שלא נכשל ועומד בתקפו בודאי‬ ‫ידידים גו' שירות ותשבחות כבר לפני‬ ‫מגיע לו‪ ,‬וזהו פודה ומציל‪ ,‬וזהו צור עולמים‪,‬‬ ‫קריעת ים סוף‪ .‬אבל על שפת הים אחר‬ ‫ב' בחינות עננו ביום קראנו‪.‬‬ ‫הקריעה יחד כולם הודו והמליכו ואמרו‪.‬‬ ‫*‬ ‫איך יהי' בטוח כל כך שכבר יוכל להודות‬ ‫יום שמח"ת הקפה ששי‬ ‫ויש להבין איך יהי' בטוח כל כך שכבר יוכל‬ ‫להודות‪ .‬והגר"ח מבריסק אמר בביאור‬ ‫"אשירה לה' כי גמל עלי" (תהלים יג‪:‬ו)‪ .‬ידוע‬ ‫הכתוב "ואני בחסדך בטחתי יגל לבי‬ ‫דברי ואולי יש לכוין הבנה והמתקה בדברי‬ ‫בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי" (תהלים‬ ‫הקדושים‪ .‬ונקדים מה שאמר נעים זמירות‬ ‫לז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לו הקב"ה "אל תירא מרדה מצרימה"‬ ‫יג‪:‬ו)‪ ,‬דאף הבוטח בה' ונכון לבו שינצל‬ ‫(בראשית מה‪:‬יד)‪ .‬נמצא שמוכרח לירד לשם‪,‬‬ ‫מצרתו‪ ,‬עכ"ז אינו בדין שיאמר שירה‪ ,‬כי אם‬ ‫עד שאמר לו "אנכי ארד עמך מצרימה"‪.‬‬ ‫לבו יגל בישועת ה'‪ ,‬ואימתי אפשר לומר‬ ‫ועוד אמרי' (שבת פט‪ ):‬ראוי היה יעקב אבינו‬ ‫שירה רק כאשר כבר גמל עלי‪ ,‬והיינו שרק‬ ‫לירד למצרים בשלשלאות של ברזל‪ ,‬אלא‬ ‫אחר שניצל מן הנס הגיע הזמן לומר שירה‬ ‫שזכותו גרם לו וירד בכבוד גדול‪ ,‬שנאמר‬ ‫עכ"ד‪.‬‬ ‫(הושע יד‪:‬א) "בחבלי אדם אמשכם בעבותות‬ ‫והקשו בזה (וכ"ה בעמק ברכה עמ' קכ"ה)‬ ‫אהבה"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ממה דכתיב (דהי"ב כ‪:‬יז) שיחזיאל נתנבא‬ ‫וא"כ אחר הנס שנעשה‪ ,‬אפילו שכבר אמר‬ ‫ליהושפט ולישראל‪" ,‬לא לכם להלחם בזאת‬ ‫שירה בפרטי השירה משתנים בחבלי אדם‬ ‫התיצבו עמדו וראו את ישועת ה' עמכם‬ ‫אמשכם בעבותות אהבה‪ ,‬ומודים ומשבחים‬ ‫וגו'"‪ .‬ומיד קמו הלויים להלל בקול גדול‪,‬‬ ‫בדרך אחרת‪ .‬כי יש הרבה פרטים יותר ויותר‬ ‫ויעמד משוררים ומהללים והחלו ברינה‬ ‫שיש להודות ולשבח שאינו בדעת האדם‬ ‫ותהילה וגו' (שם‪:‬כב)‪ ,‬ולא היה זה בתורת‬ ‫מקודם‪ .‬וזה ביאור בנשמת‪ ,‬שמקודם אומר‬ ‫הודאה בלבד‪ ,‬אלא היה בזה דין שירה‪,‬‬ ‫'אין אנחנו מספיקים להודות'‪ ,‬והכוונה‬ ‫כמבואר במכילתא לקמן בפרשת השירה רזו‬ ‫שאינו יודע כל הפרטים‪ ,‬ואפי' יודע יש‬ ‫היא אחת מי' שירות שנאמרו‪ ,‬הרי דשייך‬ ‫הרבה נסים נסתרים‪ .‬אבל אח"כ אומר 'על‬ ‫שירה אף לפני שאירע הנס‪[ .‬ויש ע"ז כמה‬ ‫כן איברים שפלגת בנו'‪ ,‬דהיינו אחר הנס‬ ‫תי' לחלק בין בטחון והבטחה על ידי נביא‪,‬‬ ‫'יודו וישבחו ויפארו' וכו' על מה שעיניו‬ ‫ואכמ"ל]‪.‬‬ ‫ראו‪ ,‬ועל בודאי יש להודות‪.‬‬ ‫החילוק בין שירה להלל והודיה‬ ‫וזהו הכוונה "אשירה לה' כי גמל עלי" על‬ ‫וחילוק בין שירה קודם הנס ואחר הנס‬ ‫מה שגמלנו וראינו הישועה על זה אמרו‬ ‫אמנם לענ"ד בפשטות יש לומר "ואני‬ ‫שירה‪ .‬וזהו 'כי גמל עלי' אחר שכבר גמל‬ ‫בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה‬ ‫עלי בגמילת חסד הרבה יותר ממה שאוכל‬ ‫לה' כי גמל עלי"‪ ,‬שביאר השירה אחרי‬ ‫להבין מקודם הנס (והארכנו בזה משנת השבוע‬ ‫הישועה שונה‪ ,‬ומההודי' וההלל מקודם זה‪.‬‬ ‫חי שרה פ"ג ועומ"ק)‪.‬‬ ‫כי אפילו אם יודה להשי"ת בבטחון מה‬ ‫ובאמת הטור (או"ח סי' תקפ"א) הביא דבמדרש‬ ‫שהשי"ת יעשה לו נסים‪ ,‬כמו שאמר דוד‬ ‫ר' חנינא ור' יהושע אומרין‪ ,‬איזו אומה‬ ‫המלך ויושיעו מיד שונאו וכיו"ב‪ ,‬הרי יש‬ ‫כאומה זו שיודעת אופיה של אלהיה‪ .‬פירוש‬ ‫פרטי הנס וכל הדברים אשר השי"ת ברוב‬ ‫מנהגיו ודיניו שמנהגו של עולם כו'‪ .‬אבל‬ ‫רחמיו וחסדיו‪ ,‬חוץ ממה שמוציאו מהנס יש‬ ‫ישראל אינם כן‪ ,‬לובשים לבנים ומתעטפים‬ ‫הרבה דרכים‪ .‬וכעין שאמרז"ל עתיד היה‬ ‫לבנים ומגלחין זקנם ואוכלים ושותים‬ ‫יעקב אבינו לרדת למצרים בשלשלאות של‬ ‫ושמחים בר"ה‪ ,‬לפי שיודעין שהקב"ה‬ ‫ברזל‪ ,‬אלא שזכות גרמה לו‪.‬‬ ‫יעשה להם נס‪ .‬עיי"ש דמתחילה אומר ומכין‬ ‫וכבר כתב האבודרהם (סדר ההגדה ופירושה)‬ ‫עצמו‪ ,‬דבטוח שהשי"ת יעשה לנו נסים‪.‬‬ ‫מפרש "וירד מצרימה" (דברים כו‪:‬ה) ‪ -‬אנוס‬ ‫על פי הדיבור‪ ,‬על כרחו ירד למצרים שאמר‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לח‬ ‫צריך האדם לומר 'לשם יחוד הקדוש ברוך‬ ‫אבל כעת שכבר קבלנו הנסים‬ ‫הוא ושכינתיה'‪.‬‬ ‫רוקדים עם התורה ובטוחים שקבלנו‬ ‫ונראה לקרב אל השכל מה הוא היחוד הזה‬ ‫ויש להמתיק הענין ביותר‪ ,‬בהקדם שזה‬ ‫קוב"ה ושכינתיה הוא כך‪ :‬דהנה האדם‬ ‫ממש כמו במתן תורה נעשה ונשמע‪.‬‬ ‫כשלומד תורה הוא מדבר דברים קדושים‬ ‫כדאיתא (שבת פ"ח) ההוא אפיקורס דחזייה‬ ‫ואותיות הקדושים‪ ,‬ומכח מה הוא מדבר‬ ‫לרבה דעיין בשמעתא ויתבא אצבעותיה‬ ‫מכח חלק אלקות אשר בקרבו‪ ,‬דהיינו‬ ‫דידה תותי כרעיה וקא מייץ בהו וקמבען‬ ‫הנשמה הקדושה היא חלק אלוה ממעל‪.‬‬ ‫אצבעתי דמה‪ .‬אמר ליה‪ ,‬עמא פזיזא דקדמית‬ ‫וזהו ידוע דאורייתא וקוב"ה כולא חד (זוה"ק‬ ‫ופומייכו לאודנייכו אכתי בפחזיתיכו‬ ‫ח"ג עג‪ ,).‬נמצא ע"י נשמה הקדושה שמדבק‬ ‫קיימיתו‪ ,‬אבעי לכו למשמע ברישא אי‬ ‫עצמו בחלק אלקות שבו באותיות הקדושים‪,‬‬ ‫מציתו קבליתו‪ ,‬ואי לא לא קבליתו‪ .‬אמר לו‬ ‫אזי מעלה הדיבורים למעלה ומתדבקים‬ ‫אנן דסגינן בשלמותא כתיב בו (משלי יא‪:‬ג)‬ ‫באחדותו יתברך שמו ‪ -‬וזהו יחוד קב"ה‬ ‫"תומת ישרים תנחם"‪ .‬הנך אינשי דסגיין‬ ‫ושכינתיה‪ ,‬שמיחד התורה הקדושה ונשמתו‬ ‫בעלילותא כתיב בהו (שם) "וסלף בוגדים‬ ‫הקדושה עם קב"ה ע"י לימוד התורה‬ ‫ישדם"‪.‬‬ ‫והתפלה‪ .‬וזהו בכל אדם‪.‬‬ ‫וזהו הכוונה של המדרש‪ ,‬שאנחנו עומדים‬ ‫אבל משה רבינו עליו השלום היה בו מעלה‬ ‫בדין בראש האיך נקבל התורה‪ ,‬מלכות‬ ‫יתירה‪ ,‬שקודם הדיבור היה מיחד חלק‬ ‫שמים‪ ,‬האם יהיה קבלה נכונה‪ .‬ואם נזכה‬ ‫אלקות שבו עם קוב"ה‪ ,‬דהיינו הקול היוצא‬ ‫וע"ז יהיה מקבל ובטח שאין הקב"ה בא‬ ‫מגרונו של אדם הוא קודם הדיבור כנודע‪.‬‬ ‫בטרוניא ותומת ישרים‪ ,‬ובזה שמח שמקבל‬ ‫והיה זה מעלת משה רבינו עליו השלום‪,‬‬ ‫התורה‪ .‬אבל הגוי לא יכול לקבל‪ ,‬כי אצל‬ ‫שמיד בקול היה מיחד הקב"ה ושכינתיה‪,‬‬ ‫הכל בפזוזייכו קיימיתו‪ ,‬אבל העיקר הוא‬ ‫דהיינו עם חלק נשמתו‪ .‬וזהו (שמות יט‪:‬יט)‬ ‫האמונה והבטחון‪ ,‬שאלמלא הקב"ה אינו‬ ‫"משה ידבר והאלקים יעננו בקול"‪ ,‬רצה‬ ‫יכול לו‪ ,‬ובוטח ובטוח על סייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫לומר חלק אלקים היה מנענע בו קודם‬ ‫וזהו השמחה בתורה שאנחנו בטוחים‬ ‫הדיבור‪ .‬וזהו שאמרו חז"ל מלמד שהשכינה‬ ‫שנוכל לקבל ולקיים‪ .‬וישראל ואורייתא‬ ‫היתה מדברת מתוך גרונו של משה‪ ,‬דהיינו‬ ‫וקוב"ה קשורים‪ ,‬כדברי רביה"ק בנוע"א‬ ‫בקול היוצא מהגרון‪ ,‬דהיינו נשמתו היה‬ ‫א‬ ‫זי"ע (פ' מצורע) נראה לפרש על דרך הרמז‪,‬‬ ‫מייחד תמיד עם קוב"ה בקול‪* .‬‬ ‫דהנה בכל עסק האדם הן תורה או תפלה‪:‬‬ ‫א‬ ‫נועם אלימלך (פ' מצורע)‪ ,‬ועוד איתא בגמ' (ברכות לד‪ ):‬במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים‬ ‫גמורין יכולין לעמוד‪ .‬ונראה לתת טוב טעם לדבר‪ ,‬דהנה האדם ההולך בעבודתו יתברך צריך לדקדק‬ ‫על עצמו במאד מאד שלא יבו א לו שום פניה וגדלות בעבודתו יתברך שמו‪ ,‬דהיינו בעסק התורה‬ ‫או תפלה‪ .‬כי אם חס וחלילה יבוא לו איזה פניה‪ ,‬אזי העבדות הזה אינו עולה למעלה‪ *.‬אך כשאדם‬ ‫רשע עושה תשובה על עוונותיו הגדולים‪ ,‬דהיינו חס וחלילה גזל ועריות ושאר עבירות‪ ,‬כי אין לך‬ ‫דבר שעומד בפני התשובה‪ .‬וכשעושה תשובה גמורה באמת ובתמים‪ ,‬אז מעלה ג"כ התפלות של‬ ‫הצדיק שנפלו לו פניות בהם‪ .‬ולזה במקום שבעלי תשובה עומדים כו'‪ ,‬כי הבעל תשובה במדריגה‬ ‫גדולה יותר מהצדיק שמעלה ג"כ תפלתו והתורות של הצדיק כנ"ל‪.‬‬ ‫לט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫בשופר‪ ,‬דהיינו קבלת התורה נעשה ונשמע‬ ‫ובזה אנחנו שמחים על הקשר והדביקות‬ ‫שבודאי נעשה כמו רבא 'תומת ישרים תנחם'‬ ‫בתורה שמינה לא נזוז‪ ,‬ולא נדקדק במה‬ ‫וזהו הזכרון לטובה‪[ .‬וסיימנו בדברים‬ ‫שמחשבה מועלת לדב"ת כדאי' בסנהדרין‪,‬‬ ‫הנפלאים מהבן איש חי בספרו ידי חיים (סי'‬ ‫אלא בטוחים שיעשה לנו שנזכה לקיימה‪.‬‬ ‫תרס"ט‪ ,‬הובא באוצרות חיים על שמחת תורה)]‪.‬‬ ‫וזה הכוונה שיעלה זכרוננו לטובה‪ ,‬ובמה‬ ‫❖‬ ‫נעילת החג‬ ‫אחר שאבדו נעשה נשאר להחזיק שמע‬ ‫"ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר‬ ‫ישראל נשמע‬ ‫ידעו ה' פנים אל פנים‪ :‬לכל האתת‬ ‫והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ‬ ‫וכן כתב האבודרה"ם (ספר אבודרהם דיני‬ ‫מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו‪:‬‬ ‫קריאת שמע) וכן בס' שלמי צבור הביאו‪ ,‬כתב‬ ‫ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר‬ ‫ה"ר אליעזר מגרמיישא‪ ,‬מפני מה נתן‬ ‫עשה משה לעיני כל ישראל" (לד‪:‬י‪-‬יב)‪.‬‬ ‫לישראל ליחד שמו של הקב"ה בלשון‬ ‫שמיעה‪ ,‬שאומרים 'שמע ישראל'‪ ,‬ולא נתן‬ ‫ופירש"י ולכל היד החזקה ‪ -‬שקיבל את‬ ‫בלשון 'הסכת' או בלשון [הבנה] שכך‬ ‫התורה בלוחות בידיו‪ :‬ולכל המורא הגדול ‪-‬‬ ‫פירושו של שמע ‪ -‬הבינו או השכילו שה'‬ ‫נסים וגבורות שבמדבר הגדול והנורא‪:‬‬ ‫אלהינו ה' אחד‪.‬‬ ‫לעיני כל ישראל ‪ -‬שנשאו לבו לשבור‬ ‫הלוחות לעיניהם‪ ,‬שנאמר (לעיל ט‪:‬יז)‬ ‫משלו משל למה הדבר דומה‪ ,‬למלך שזימן‬ ‫"ואשברם לעיניכם"‪ ,‬והסכימה דעת הקב"ה‬ ‫כל עבדיו לסעודה‪ ,‬והושיבם בקתדראות של‬ ‫לדעתו‪ ,‬שנאמר (שמות לד‪:‬א) "אשר שברת"‬ ‫זהב‪ ,‬והעלה להם כל מעדני עולם על גבי‬ ‫‪ -‬יישר כחך ששברת‪.‬‬ ‫שלחנות של זהב‪ .‬והכין לעצמו שלחן אחד‬ ‫קטן של זהב כמו שסידר לעבדיו‪ ,‬והעלה‬ ‫סיום התורה בשבירת הלוחות‬ ‫עליו מאותם המעדנים שהכין לעבדיו‪ .‬אמר‬ ‫והתחלת התורה בראשית ברא‬ ‫המלך במה יהא ניכר שאני מלך‪ ,‬אמר לאחד‬ ‫ויש לומר 'לעיני כל ישראל' זה שבירת‬ ‫מעבדיו לך הבא לי שני כוסות של מרגליות‬ ‫הלוחות‪ ,‬ומתחיל התורה 'בראשית ברא'‪,‬‬ ‫שיש לי בבית גנזי ושים אותם על שלחני‪,‬‬ ‫נעוץ סופו בתחילתו‪ .‬אולי המדרש בשבירת‬ ‫ובהם יכירו כל הנכנסים שאני מלך‪ .‬הלך‬ ‫הלוחות נשבר כוס א' של 'נעשה'‪ ,‬ונשאר‬ ‫העבד להביא שני הכוסות‪ ,‬וכשהוציא הכוס‬ ‫'ונשמע' דהיינו קריאת שמע‪.‬‬ ‫הראשון מן התיבה נפל מכסה התיבה‬ ‫ונשבר‪ .‬נתרשלו ידיו של עבד‪ .‬אמר המלך‬ ‫וזהו 'זאת תהיה תורת המצורע'‪ *,‬פירוש תורת המצורע שהוא הבעל תשובה המוציא רע כשיתקן‬ ‫ויעשה תשובה שלימה‪ ,‬אז יפעול שתהיה תורתו תועלת להשכינה שנקראת 'זאת' כידוע‪ ,‬שמעלה‬ ‫את השכינה ליחדה עם קוב"ה‪ .‬ומפרש הכתוב מהיכן זוכה למדה זאת‪ ,‬ומפרש מחמת 'והובא אל‬ ‫הכהן' כנ"ל‪ ,‬שמביא ומעלה תפי לת הצדיקים שהיו מונחים למטה מחמת הפניות שהיו להם‪ ,‬ומעלה‬ ‫אותם למעלה למעלה*‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מ‬ ‫בתחילה בעזהשי"ת‪' .‬ולכל היד החזקה'‪,‬‬ ‫ולמה העבד מעכב‪ ,‬אמרו לו אדוננו המלך‬ ‫וברש"י 'בראשית ברא'‪ ,‬אמר רבי יצחק‪ ,‬לא‬ ‫נשבר כוס אחד שבידיו‪ .‬אמר להם יבוא‬ ‫היה צריך להתחיל [את] התורה אלא (שמות‬ ‫בכוס השלם ואשתמש בו ויכירוני שאני‬ ‫יב‪:‬ב) מ"החודש הזה לכם"‪ ,‬שהיא מצוה‬ ‫מלך‪.‬‬ ‫ראשונה שנצטוו [בה] ישראל‪ ,‬ומה טעם‬ ‫והמלך‪ ,‬זה הקב"ה‪ ,‬והעבדים אלו ישראל‬ ‫פתח בבראשית‪ .‬משום (תהלים קיא‪:‬ו) "כח‬ ‫שזימנם לסעודה בהר סיני ביום מתן תורה‬ ‫מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים"‪.‬‬ ‫והשרה שכינתו עליהם‪ .‬והם אמרו (שמות‬ ‫שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים‬ ‫כד‪:‬ז) "נעשה ונשמע"‪ .‬חטאו בעגל ואמרו‬ ‫אתם‪ ,‬שכבשתם ארצות שבעה גוים‪ .‬הם‬ ‫(שם לב‪:‬כג) "קום עשה לנו אלהים" ואבדו‬ ‫אומרים להם‪ ,‬כל הארץ של הקב"ה היא ‪-‬‬ ‫זכות של 'נעשה'‪ .‬אמר הקב"ה במה שנשאר‬ ‫הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו‪ ,‬ברצונו‬ ‫בידם והוא זכות של 'נשמע' בו יהיו מיחדים‬ ‫נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו‪:‬‬ ‫את שמי בכל יום‪ ,‬ותעמוד להם זכות‬ ‫ונקדים מה ששמעתי מכ"ק אאדמו"ר‬ ‫לדורות‪ .‬לפיכך נתן להם יחוד שמו הגדול‬ ‫הגה"ק זי"ע בשמחת תורה כאשר שרו הזמר‬ ‫בלשון שמיעה‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫"אנא עבדא דקודשא בריך הוא דסגידנא‬ ‫ועי' באהבת דוד להחיד"א (דרוש ח' לכלה‬ ‫קמי ומקמי דיקר אורייתא בכל עידן ועידן"‪,‬‬ ‫ט"ז) לבאר נעשה ונשמע‪ ,‬דנעשה המצוות‬ ‫והקשה בזמן שאין עושין רצונו של מקום‬ ‫ע"י ונשמ"ע הוא קריאת שמע‪ ,‬דבק"ש לבד‬ ‫קרויין עבדים‪ .‬וא"כ מה ענין עוד לשורר‬ ‫מקיימין לימוד התורה‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫שאנחנו בגדר עבדים‪.‬‬ ‫וזה 'לעיני כל ישראל' זה שבירת הלוחות‪,‬‬ ‫אני דומה כשר לפני המלך‬ ‫וע"ז מזהיר היות שנשבר כוס אחד‪ ,‬א"כ איך‬ ‫ודומה לזה מצינו בגמ' (ברכות לד‪ ):‬אמרה‬ ‫יכירו שיש מלך בעולם‪ .‬וע"כ מזהיר על‬ ‫לו אשתו [לר' יוחנן בן זכאי]‪ ,‬וכי חנינא‬ ‫קריאת שמע‪ .‬וזהו הכוונה 'בראשית ברא'‪.‬‬ ‫גדול ממך? א"ל לאו אלא הוא דומה כעבד‬ ‫וכתב החיד"א בספרו פני דוד‪ ,‬שמעתי מזקן‬ ‫לפני מלך ואני דומה כשר לפני המלך‪.‬‬ ‫אחד ודחיל חטאין‪ ,‬שתיבות 'בראשית ברא'‬ ‫ופירש"י‪ ,‬כעבד בן בית נכנס ויוצא שלא‬ ‫עם שני הכוללים בגימטריא 'שמע ישראל ה'‬ ‫ברשות‪ .‬כשר לפני המלך שאינו רגיל לבוא‬ ‫אלקינו ה' אחד'‪ .‬והנאני‪ ,‬כי בתחילת התורה‬ ‫לפניו‪ ,‬עכ"ל רש"י‪ .‬הרי שמקום עמידתו‬ ‫שם רמז יחודו יתברך‪ ,‬וכל הכוונות אשר‬ ‫לפני המלך אינו ראי' על מדרגתו‪ ,‬וה"ה‬ ‫בסוד היחוד שהן רמוזות בתיבות אלו‪ ,‬כמו‬ ‫לגבי בע"ת וצדיק גמור‪.‬‬ ‫שאמרו בזוהר הק' ח"ה ובכתבי האריז"ל‪,‬‬ ‫והנה זה מה שאמר 'אנא עבדא דקודשא‬ ‫הכל רמוז בתחילת תורתנו הקדושה‪ .‬ואחר‬ ‫בריך הוא'‪ ,‬כבן בית נכנס ויוצא בלא רשות‪,‬‬ ‫זמן נזדמן לידי לשעה ספר צבי קודש‪,‬‬ ‫ורגיל לבוא לפניו בכל פעם‪ .‬וזה שמסיים‬ ‫וראיתי שכתב גימטריא זו‪ ,‬והוסיף שמשום‬ ‫'דסגידנא מקמי' ומקמי' דיקר אוריתא בכל‬ ‫כן פתח רבנו הקדוש בתחילת תורה שבעל‬ ‫עיד"ן ועיד"ן'‪ .‬ובאמת זה כבר מושג של‬ ‫פה המשנה במצוות קריאת שמע‪.‬‬ ‫עבד בדרגא אחר של מה שהבאנו שאין‬ ‫חילוק בהתחלה יציאת מצרים או בראשית‬ ‫עושין רצונו של מקום‪.‬‬ ‫והנה עוד ענין בזה לנעוץ סוף התורה‬ ‫מא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫אתכם מארץ מצרים והפודך מבית עבדים"‬ ‫היהודי ישאר בחיים‪ ,‬וזה מת‬ ‫(דברים יג‪:‬ו)‪ .‬ששתי גאולות היו ביצ"מ‪ ,‬א'‬ ‫שהגזירה של מיתה יחול על נכרי‬ ‫בלילה‪ ,‬והיא אתחלתא דגאולה‪ ,‬וא' בעצם‬ ‫ואולי להמתיק הענין בזה החילוק בין רבי‬ ‫היום ביד רמה‪ .‬ועל גאולת לילה הי' פדיון‬ ‫חנינא ורבי יוחנן "נתתי כפרך מצרים וגו'‬ ‫של ישראל במכות בכורות‪ ,‬כמ"ש 'כל‬ ‫ואתן אדם תחתיך" (ישעי' מג‪:‬ג‪-‬ד)‪ ,‬דהיינו‬ ‫בכוריהם הרגת ובכורך גאלת'‪ .‬והמוציא‬ ‫אפילו כמו יהודי במצרים שיאבדו הגוים‬ ‫בים הי' בעל כרחם‪ ,‬וכן נאמר בישעי' הנ"ל‬ ‫במקומם הכוונה עפ"י הנודע מה שפי'‬ ‫"הקצור קצרה ידי מפדות ואם אין בי כח‬ ‫הרה"ק הרר"מ מפרימישלאן זצוק"ל‬ ‫להציל" (נ‪:‬ב)‪ .‬יד מפדות הוא גאולה שע"י‬ ‫במחז"ל (ברכות לד‪ ):‬אמרו עליו על ר' חנינא‬ ‫פדיון‪ ,‬כמו במרדכי שניתן המן תחתיו‪,‬‬ ‫בן דוסא שהי' מתפלל על החולים ואומר זה‬ ‫ובמצרים נתנו בכוריהם תחת בכורי ישראל‪,‬‬ ‫חי וזה מת וכו'‪ .‬והקשה דהתינח מה שהי'‬ ‫לכך אמר לשון פדיון‪ .‬ואם אין כח להציל‬ ‫אומר זה חי‪ ,‬כי רצה לשמח את לב החולה‬ ‫הוא גאולה בלי פדיון‪.‬‬ ‫וקרוביו בבשורה טובה‪ .‬אכן לאיזה צורך הי'‬ ‫ומפרש שם שזה ההבדל בין תפלה לתורה ‪-‬‬ ‫אומר זה מת‪.‬‬ ‫תפלה הוא פדיון‪ ,‬ותורה הוא הצלה‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫אך כוונת חז"ל בזה‪ ,‬כי רחב"ד כשהי' רואה‬ ‫ובס' ארצות החיים (להגר"ש ווייס) אבל‬ ‫שאין תפלתו שגורה בפיו ואין תפלתו‬ ‫ריב"ז בא בכח תורה כשר לפני מלך‪ ,‬לכן‬ ‫מתקבלת כי כבר נגזרה גזירה רח"ל‪ ,‬נתחכם‬ ‫איננו יכול לפעול בתפלתו תמיד‪ ,‬בפרט‬ ‫לעשות עדה"כ (ישעי' מג‪:‬ג) "נתתי כפרך‬ ‫כשמדובר בבנו‪ ,‬כי אין חבוש מתיר עצמו‪.‬‬ ‫מצרים" ‪ -‬לעשות חליפין‪ ,‬להשיב הגזירה‬ ‫משא"כ רבי יוחנן בן זכאי תפלתו כמדרגת‬ ‫על ראש נכרי שונא ישראל‪ .‬וזהו כוונת‬ ‫שר‪ ,‬דמי שזוכה בדינו מכח התורה‪ ,‬אינו‬ ‫אומרו‪ ,‬זה חי‪ ,‬רצ"ל שהחולה היהודי ישאר‬ ‫צריך פדיון אלא הצלה‪.‬‬ ‫בחיים‪ ,‬וזה מת‪ ,‬שהגזירה של מיתה יחול על‬ ‫נכרי זה‪ ,‬עכדבה"ק‪.‬‬ ‫חילוק בין זכר למעשה בראשית ליצי"מ‬ ‫ובספה"ק נועם אליעזר‪ ,‬דעל כוונה זו אמר‬ ‫ובזה יש לבאר החילוק בין זכר למעשה‬ ‫כאן הכתוב 'כל המחלה אשר שמתי במצרים‬ ‫בראשית לזכר יציאת מצרים‪ .‬דביציאת‬ ‫לא אשים עליך' (שמות טו‪:‬כו)‪ ,‬כי בסיבה זו‬ ‫מצרים הפדיה במצב כעבדא דקוב"ה‪,‬‬ ‫ששמתי אותה במצרים ונתתי כפרך מצרים‪,‬‬ ‫וכמ"ש "כי לי בני ישראל עבדים וגו'"‬ ‫לא אשים עליך ויתבטל הגזירה ממך‪' .‬כי אני‬ ‫(ויקרא כה‪:‬נה) וזה היה בגדר כפרך פדיון‪ .‬וכן‬ ‫ה' רופאך'‪ ,‬והרפואה באה ע"י החילופין‪,‬‬ ‫בלוחות השניות כאשר היה כבר במדרגה‬ ‫שמחליף הגזירה להביאה על ראשי הגוים‬ ‫פחותה‪ ,‬כתב לגבי מצות שבת "וזכרת כי‬ ‫שונאי ה' ועמו‪.‬‬ ‫עבד היית גו'" (דברים ה‪:‬טו)‪ .‬משא"כ בחינת‬ ‫זכר למעשה בראשית‪ ,‬הוא תחילת הבריאה‪,‬‬ ‫תפלה הוא פדיון ותורה הוא הצלה‬ ‫וכמ"ש בלוחות הראשונות במצות שבת "כי‬ ‫ויש להמתיק ביותר לענ"ד בעזה"י למ"ש‬ ‫ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ"‬ ‫הגר"א באדרת אליהו עה"פ (ישעי' ג‪:‬ב)‬ ‫(שמות כ‪:‬יא)‪ ,‬וזה היה הכוונה כרבי יוחנן שר‬ ‫"מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה"‬ ‫בפני המלך‪.‬‬ ‫(מובא במשך חכמה פ' ראה עה"פ) "המוציא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מב‬ ‫ולכן יש מנהג של באר היטב‪ ,‬כבר בתרגום‬ ‫ועד"ז נבאר הכוונה של רבי יצחק‪ ,‬לא היה‬ ‫יונתן (אסתר ג‪:‬ח) "ודתיהן שונות מכל עם"‬ ‫צריך להתחיל את התורה אלא ב'החודש‬ ‫שזורקים תפוחים‪ ,‬הכוונה שונות מכל עם‬ ‫הזה'‪ ,‬הכוונה ביציאת מצרים דרגא של אנא‬ ‫שעושים פדיון כפרה שיהיה על הגוים‪.‬‬ ‫עבדא דקוב"ה‪ ,‬דהיינו כדרגת רבי חנינא בן‬ ‫דוסא‪ .‬אבל 'כח מעשיו הגיד לעמו'‪ ,‬דהיינו‬ ‫וביתר זה מקדימים התפוח שאכלנו בדבש‬ ‫שידעו תחילת הבריאה כדרגת ריב"ז‪.‬‬ ‫בראש השנה‪ ,‬ואנו בטוחים שיהי' שנה טובה‬ ‫ומתוקה בראשית הבריאה‪ .‬ולא נצטרך זה‬ ‫והנה עברו הימים הקדושים ומתחילים‬ ‫לזה ולא לעם אחר לפדיון נפשנו‪ ,‬אלא‬ ‫בתחילה‪ ,‬כמו רבי יוחנן להיות בספרן של‬ ‫הקב"ה יחדש בטובו מעשה בראשית‪ .‬ונזכה‬ ‫צדיקים‪ .‬אבל כבר שאלו המלאכי השרת‬ ‫כולנו במהרה לאורו‪ ,‬ורב חסד לכל קוראיך‬ ‫למה אין אומרים הלל בראשם‪ ,‬וכי אדם‬ ‫בישועה שלימה בכל משאלות לבנו לטובה‪.‬‬ ‫יודע באיזה ספר נמצא‪ .‬וע"כ עושים כפרות‬ ‫ושנה טובה ומבורכת‪ ,‬שנת גאולה וישועה‬ ‫בימי עשי"ת בערב יוה"כ שיהי בגדר 'כפרך‬ ‫לנו ולכל ישראל בבנין בית המקדש וביאת‬ ‫מצרים' ‪ -‬כפרה ופדיון ויוה"כ והקב"ה מוחל‪,‬‬ ‫משיח צדקנו ונאמר אמן‪.‬‬ ‫וגלות בימי הסוכות‪ ,‬והחסדים הגדולים‬ ‫שאנו בטוחים בהשי"ת שמרחם עלינו‬ ‫ויעשה לנו נסים‪.‬‬ ‫מג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מערכת המשנה‬ ‫ליקוטים קצרים מתוך שו"ת משנה הלכות ושאר ספרי רבינו הקדוש זי"ע‬ ‫נערך ע"י הרב מרדכי צבי גינזבורג | אין ללמוד מכאן הלכה למעשה‬ ‫בכורות י"ב ע"ב ‪ -‬י"ג ע"א‬ ‫במסגרת דף היומי‬ ‫ורבינו בשו"ת משנה הלכות (ח"ד סי' קמ"ב)‬ ‫אין בערכין ובפדיון הבן ובנזירות ובפטר‬ ‫חולק על הגאון הנ"ל‪ ,‬כיון דמצות מילה‬ ‫חמור פחות משלושים וכו' רב ששת אמר‪,‬‬ ‫ומצות פדיון הבן הן שתי מצוות נפרדות‪ ,‬ואין‬ ‫לומר שאינו עובר עליו‪ .‬ופרש"י‪ ,‬רב ששת‬ ‫אחד תלוי בשני‪ ,‬בוודאי יש עליו חיוב לפדותו‬ ‫אמר האי דקתני אין בערכין וכו' פחות‬ ‫במוקדם האפשר‪ .‬ואף שאינו עובר בעשה‬ ‫משלושים‪ ,‬שאינו עובר עליו עד שלשים‪,‬‬ ‫בכל יום אם לא פדאו‪ ,‬מ"מ יש עליו חיוב‬ ‫מכאן ואילך עובר‪ ,‬ע"כ‪ .‬משמע שבכל יום‬ ‫עשה לקיים ולפדות‪ ,‬וכי משום שלא פדה‬ ‫שמאחרת הפדיון הרי הוא עובר בעשה (עי'‬ ‫אתמול בזמנו לא יפדהו היום ולא יקיים‬ ‫שו"ת מהר"י פוזנא סי' ע"א)‪.‬‬ ‫העשה‪.‬‬ ‫הנה בספר תנובת ציון (סי' ס"ח) הביא שאלה‬ ‫שוב הביא רבינו מס' תניא רבתי (סי' צ"ח)‬ ‫בבכור שלא נימול בזמנו משום חולי‪ ,‬וחל יום‬ ‫וז"ל‪ ,‬ואם פדאו קודם ל' יום אינו פדוי‪ ,‬ומכאן‬ ‫ל"א שהוא זמן הפדייה שלו ביו"ט‪ ,‬ונדחה‬ ‫ואילך כל יום ויום עובר עליו בעשה דתפדה‬ ‫הפדיון לפי שאין פודין ביו"ט‪ .‬ונסתפק אי‬ ‫וכו'‪ .‬וכן מבואר בסוגין‪ ,‬ר"ש אומר לומר‬ ‫שפיר יאי לפדותו מיד ביום ל"ב‪ ,‬או דילמא‬ ‫שאינו עובר עלי'‪ ,‬פרש"י עד שלשים‪ ,‬אבל‬ ‫כיון דכבר אידחי הפדיון בזמנו‪ ,‬צריך להמתין‬ ‫מכאן ואילך עובר‪.‬‬ ‫שיתרפא התינוק ולעשות הברית מילה‬ ‫ואח"כ הפדיון‪ ,‬כמו שכתב הש"ך (יו"ד סי' ש"ה‬ ‫ומוסיף רבינו דאפילו היכי דלא מל במזיד‪,‬‬ ‫ס"ק י"ב) לענין אם אפשר לעשות הברית‬ ‫דהיינו שהתינוק בריא אלא שלא רצה למולו‪,‬‬ ‫ביום ל"א בזמן הפדיון‪ ,‬מלין ואח"כ פודין‪.‬‬ ‫וא"א לכופו שימול‪ ,‬ואומר 'אני רוצה לפדותו'‬ ‫אע"ג דמצות פדיון היום זמנו הוא‪ ,‬מ"מ יש‬ ‫‪ -‬פשוט דמניחין לפדותו‪ ,‬כיון דהני תרי‬ ‫להקדים המילה‪ ,‬דאות ברית הוא‪ ,‬ואלמלא‬ ‫מצוות נינהו‪ ,‬ואין הערלה מעכבת אותו‬ ‫קבלת הברית אין חיוב למצות פדיון כלל‪.‬‬ ‫מלפדות‪.‬‬ ‫והאריך בבירור אי מצות פדיון שלא בזמנו‬ ‫והנה מעשה הי' באחד שנולד לו בן זכר‬ ‫עובר בעשה בכל יום כשאינו פודה בנו‪ ,‬כמו‬ ‫ונימול בבית חולים ע"י רופא מומר מחלל‬ ‫במילה לאחר ח'‪ .‬ולאחר אריכות העלה‬ ‫שבת‪ ,‬והאב לא רצה לעשות הטפת דם ברית‬ ‫דפדיון הבן‪ ,‬כיון שעבר זמנו יכולים לדחותו‬ ‫שנית‪ .‬ובא ביום ל"א ורצה לפדות בנו כי הוא‬ ‫ואינו עובר בעשה‪ .‬וממילא נפשט שאלתו‪,‬‬ ‫בכור לאמו‪ ,‬ונשאל השאלה אי רשאי שום‬ ‫דהיכא דנדחה הפדיון הבן משום יו"ט‪ ,‬ידחה‬ ‫כהן להזדקק לו לפדות בנו או לא‪ .‬וחכם אחד‬ ‫וממתינן מלפדות עד שיבריא‪ ,‬ואח"כ מלין‬ ‫יצא בתשובה להלכה למעשה דלא יזדקק לו‬ ‫ופודין‪.‬‬ ‫שום כהן לפדותו‪ ,‬וראייתו הוא מהש"ך הנ"ל‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מד‬ ‫בש"ך להקדים מילה לפדיון‪ ,‬הוא רק דין‬ ‫וכיון שאינו רוצה לעולם להטיף דם ברית‪ ,‬אין‬ ‫לכתחילה כשיש שני המצוות [מילה ופדיון‬ ‫שייך לפדותו‪.‬‬ ‫הבן] לפנינו‪ ,‬אז יש ענין להקדים מילה‬ ‫ורבינו בשו"ת (ח"ה סי' קע"ט) כתב דזה אינו‪,‬‬ ‫לפדיון‪ .‬אבל בודאי לא סבר הש"ך דאם לא‬ ‫ודבר פשוט דמצוה על כל כהן להזדקק ליה‪,‬‬ ‫יקיים מצות מילה יהא פטור מפדיון‪ .‬וע"ע‬ ‫דאין הפדיון תלוי כלל במילה‪ .‬ומה שכתב‬ ‫בתוך התשו'‪.‬‬ ‫ומי שילמוד במשנה הלכות‬ ‫אי"ה אם יהי' לי זכות בעוה"ב‬ ‫אשתדל להתפלל בעדו‬ ‫מהקדמת שו"ת משנ"ה מהד' תשס"ט‬ ‫מה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫שיעורי הלכה‬ ‫ליל ערב יוה"כ תשפ"ו לפ"ק‬ ‫הלכות סוכה – או"ח סי' תרס"ז ‪ -‬תרס"ח ‪ -‬תרס"ט‬ ‫לפרש שנתהנו בסוכה כשרה מסעודה של‬ ‫יהי רצון שאומרים בעת פרידה מן הסוכה‬ ‫לויתן‪.‬‬ ‫הג"ה‪ ,‬יש שנהגו כשהיו יוצאים מן הסוכה‬ ‫משנה הלכות‪ :‬המכוון לסוכת לויתן בזמן שיהי'‬ ‫היו אומרים "יהי רצון שנזכה לישב בסוכה‬ ‫של לויתן" (כל־בו)‪.‬‬ ‫וזכורני שפעם כשישבנו בסוכה יחד עם‬ ‫כ"ק אאדמו"ר זי"ע‪ ,‬נשא ונתן בדבר‪.‬‬ ‫נוסח הנדפס בסוכת עורו של לויתן‬ ‫והסיק שמה שאומרים 'בסוכת עורו של‬ ‫בנוסח הנדפס בסידורים כתוב "יהי רצון‬ ‫לויתן'‪ ,‬אין הכוונה לסוכה של מצוה‪ ,‬אלא‬ ‫מלפניך ה' א' וא' אבותינו‪ ,‬כשם שקיימתי‬ ‫לסוכת עורו של לויתן בזמן שיהי'‪ .‬אלא שיש‬ ‫וישבתי בסוכה זו‪ ,‬כן אזכה לשנה הבאה‬ ‫להבין א"כ למה אומרים אותו בחג הסוכות‪.‬‬ ‫לישב בסוכת עורו של לויתן"‪.‬‬ ‫והאריך אז לבאר הדבר בטוב טעם‪.‬‬ ‫ביכורי יעקב‪ :‬עור הדג אינו כשר לסכך‬ ‫סוכות הוא תיקון על ראיות‬ ‫בביכורי יעקב (סק"ד) העיר שלכאורה יש‬ ‫שמונעים ממנו חלק בלויתן‬ ‫טעות בנוסח זה‪ ,‬כי הגם דאמרינן (ב"ב‬ ‫וכעת נראה לומר בזה מכוון עמוק‪ ,‬לפ"מ‬ ‫עה‪ ).‬עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים‬ ‫שאמרו במדרש (ויק"ר י"ג ג') כל בהמות‬ ‫מעורו של לויתן‪ ,‬על כרחך לא בסוכה של‬ ‫ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא‪,‬‬ ‫מצוה קאמר‪ ,‬דעור אפילו עור הדג שאינו‬ ‫וכל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם‬ ‫מקבל טומאה‪ ,‬מ"מ פסול לסכך מפני‬ ‫בעולם הזה זוכה לראותה לעולם הבא‪,‬‬ ‫שאינו גידולי קרקע כמ"ש רש"י (סוכה‬ ‫ע"כ‪ .‬ומי שכבר נכשל בזה‪ ,‬נראה אולי‬ ‫יא‪.):‬‬ ‫שהישיבה בסוכה הוא התיקון לזה‪ ,‬שאינו‬ ‫ומה שאומרים לשנה הבאה‪ ,‬משמע כעת‬ ‫יוצא בימי חול המועד לראות באיצטדינין‬ ‫חיה דהיינו בסוכות‪ ,‬נזכה לישב בסוכת עור‬ ‫אלא יושב בתוך הסוכה‪.‬‬ ‫של לויתן‪ ,‬וזה אינו‪ ,‬דעור של לויתן פסול‬ ‫וכן יש בה גם תיקון למפרע על מה שכבר‬ ‫לסכך‪ .‬ולכן נוקט לעיקר הגירסא כמ"ש‬ ‫ראה‪ ,‬כי ידוע אשר בימים הנוראים כל דבר‬ ‫ברמ"א שלא לומר לשנה הבאה אלא סתם‪,‬‬ ‫הוא תיקון לענין מסויים‪ .‬והכי נמי הישיבה‬ ‫או שלא לומר עכ"פ בסוכת עור‪ ,‬דבזה יש‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מו‬ ‫סעודה מתשע שעות ולמעלה‪ ,‬שהוא ערב‬ ‫בסוכה הוא תיקון למי שראה מה שלא צריך‪,‬‬ ‫יום טוב שני‪ ,‬כדי שיאכל בלילה לתיאבון‪.‬‬ ‫ובכך יזכה לראות לעתיד לבוא‪ ,‬ויהי' לו חלק‬ ‫ולפ"ז גם ביום טוב ראשון של החג יש ליזהר‬ ‫בסוכת עורו של לויתן‪.‬‬ ‫בזה [בחוץ לארץ] מפני יו"ט שני‪.‬‬ ‫***‬ ‫למעט באכילת מצה יום ראשון של פסח‬ ‫איסור הכנה מיום טוב לחבירו‬ ‫ומצינו גם בהלכות פסח לגבי מ"ש הרמ"א‬ ‫המשך הג"ה‪" ,‬ואסור להכין ביום טוב‬ ‫(סי' תע"א סע' ב') שנוהגין למעט באכילת‬ ‫לצורך ליל יום טוב‪ ,‬וכן אסור להעמיד‬ ‫מצה ביום ראשון שיוכל לאכול בליל שני‬ ‫השולחנות והספסלים בבית לצורך הלילה‪,‬‬ ‫המצה לתיאבון‪ .‬כ' המשנה ברורה (שם ס"ק‬ ‫דהוי הכנה (הגהות מיימוני ומהרי"ל)"‪.‬‬ ‫ט"ז) שמן המנחה ולמעלה מן הדין צריך‬ ‫ליזהר בכל יום טוב ראשון מפני שהוא ערב‬ ‫והיינו שאסור להכין משמיני עצרת לצורך‬ ‫יום טוב שני‪ ,‬כמו שכתב המגן אברהם (סי'‬ ‫ליל יום טוב‪ ,‬דהוא ליל שמחת תורה‪ .‬והנה‬ ‫תקכ"א סק"א)‪.‬‬ ‫כל זה הוא לפי דין השו"ע (סי' תרס"ח סע'‬ ‫א') שבחוץ לארץ אוכלים בסוכה בליל וביום‬ ‫ביה"ל‪ :‬אין לבטל עונג יו"ט‬ ‫מפני חשש תיאבון דיו"ט שני‬ ‫שמיני עצרת מפני שהוא ספק שביעי‪ .‬וכן‬ ‫נהג כ"ק אאדמו"ר זי"ע‪ .‬אולם בהרבה‬ ‫והנה בביאור הלכה לקמן (סי' תקכ"ט סע'‬ ‫מקהלות החסידים לא אכלו כלל בסוכה‬ ‫א' ד"ה בערב יו"ט) פקפק על דינו של‬ ‫בשמיני עצרת [כמו שיבואר להלן בדברינו‬ ‫המגן אברהם‪ ,‬כי אין זה ברור לבטל עונג‬ ‫בסי' תרס"ח]‪ ,‬ולהם פשוט שמותר להכין‬ ‫יו"ט מי שהוא תאב לאכול מפני חשש‬ ‫הבית בערב שמיני עצרת‪ ,‬שאין כאן שום‬ ‫לתיאבון דיו"ט שני‪ .‬אמנם כאן העתיק‬ ‫איסור הכנה‪.‬‬ ‫דבריו כמו שביאר בשער הציון (סק"א) כי‬ ‫בודאי יש ליזהר שלא לאכול ולהשתכר הרבה‬ ‫***‬ ‫עד שיהא אכילת הלילה עליו למשא‪ ,‬וכל שכן‬ ‫מג"א‪ :‬שלא לקבוע סעודה בהו"ר סמוך למנחה‬ ‫אם יוכל להגיע לידי ביטול מצות קידוש‪.‬‬ ‫במגן אברהם (ריש סי' תרס"ח) כ' אסור‬ ‫ומה שנקט שיטתו לגבי מצה‪ ,‬עי' באגרות‬ ‫לקבוע סעודה מן המנחה ולמעלה‪ ,‬כמ"ש‬ ‫משה (או"ח ח"ג סי' ס"ח) שכוונתו לאסור‬ ‫סי' תקכ"ט (ס"א בהגה"ה)‪ .‬ולא כאותם‬ ‫משום אכילת המצה‪ ,‬ולא משום הדין‬ ‫האוכלין ושותין ומשתכרין בהושענא רבה‬ ‫שאסור לאכול בערב יו"ט‪.‬‬ ‫עד שאין יכולין לקדש בלילה‪.‬‬ ‫ליזהר בסעודות שבת‬ ‫שלא לקבוע סעודה ביו"ט ראשון סמוך למנחה‬ ‫ליתן מקום לסעודה שלאחריו‬ ‫ועוד כעין זה כתב המגן אברהם (סי'‬ ‫ובאמת מצינו גם בהלכות שבת (סי' רצ"א‬ ‫תקכ"ט סק"א) שיש להימנע מלקבוע‬ ‫סע' א') לענין סעודה שלישית‪" ,‬והחכם‬ ‫מז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫[כמ"ש המחבר] 'חג שמיני עצרת הזה'‪,‬‬ ‫עיניו בראשו‪ ,‬שלא ימלא בטנו בסעודת‬ ‫דאנו צריכים לרמז שאינו חג בפני עצמו‬ ‫הבוקר כדי ליתן מקום לסעודה שלישית‪,‬‬ ‫אלא מחמת חג הסוכות‪ ,‬אלא נקרא עצרת‬ ‫ע"כ‪ .‬ועד כדי כך הסתפקו אם צריך למעט‬ ‫של חג כאילו אומר טפל לחג‪.‬‬ ‫בסעודה שלישית כדי ליתן מקום לסעודה‬ ‫רביעית (עי' נשמת שבת ח"ב סי' תר"מ)‪.‬‬ ‫וכן הסכים המהרש"ל (סוס"י ס"ד) לנוסח‬ ‫ויש בזה חידוש‪ ,‬כי אפילו שהאכילה עצמה‬ ‫זה‪ ,‬ולא לומר 'את יום שמיני חג עצרת'‪ ,‬דלא‬ ‫של סעודת שבת הוא מצוה‪ ,‬מ"מ יתן עיניו‬ ‫נפסיק בין שמיני לעצרת כיון דבקרא הם‬ ‫בראשו שגם סעודה הבאה שהוא מצוה יוכל‬ ‫סמוכים‪ .‬וכן ראוי לנו לומר בלשון זה שאין‬ ‫לאכול לתיאבון‪.‬‬ ‫עליו קושיא‪.‬‬ ‫***‬ ‫המגן אברהם (סק"ג) הביא דבריו וכתב‪,‬‬ ‫אבל הלבוש כתב כמו שכתוב בשו"ע‪ .‬והביא‬ ‫מחלוקת מחבר ורמ"א אם להזכיר חג בשמו"ע‬ ‫דברי במשנה ברורה (סק"ג) והוסיף שכן‬ ‫שו"ע סי' תרס"ח ס"א "ליל שמיני אומר‬ ‫הסכים באלי' רבה (סק"א) בשם כמה‬ ‫בתפילה 'ותתן לנו את יום שמיני חג העצרת‬ ‫ראשונים‪ ,‬וביאור הגר"א‪ .‬וכן הוא במעשה‬ ‫הזה'‪ .‬הג"ה‪ ,‬ואנו נוהגין שאין אומרים 'חג'‬ ‫רב (אות רכ"ח)‪ ,‬וכן נדפס בסידור הגר"א‬ ‫בשמיני‪ ,‬דלא מצינו בשום מקום שנקרא חג‪,‬‬ ‫(אשי ישראל) מנהג העולם לומר "שמיני‬ ‫אלא אומרים 'יום שמיני עצרת'"‪.‬‬ ‫עצרת החג הזה" כשיטת המהרש"ל והט"ז‪,‬‬ ‫דעת מהרש"ל וט"ז לומר 'שמיני עצרת חג הזה'‬ ‫ב‬ ‫וכן נדפס היום בכל הסידורים‪.‬‬ ‫בט"ז (סק"א) הרבה להוכיח שגם שמיני‬ ‫***‬ ‫עצרת הוא בכלל חג הסוכות‪ ,‬שהוא עצרת‬ ‫א‬ ‫מהרש"ל‪ :‬אין לקדש בשמ"ע מבעוד יום‬ ‫שלו ונגרר אחריה‪ , .‬ולכן יש לומר "את יום‬ ‫שמיני העצרת חג הזה"‪ .‬דודאי אין לומר‬ ‫דעת המהרש"ל שאין לקדש בשמיני עצרת‬ ‫א‬ ‫והביא ראיה לכך ממה דאמרינן (סוטה מא‪ ).‬ואי כתב בחג הסוכות‪ ,‬הוה אמינא אפי' ביו"ט האחרון‬ ‫כתב רחמנא 'בבוא כל ישראל'‪ ,‬דמבואר דגם יו"ט האחרון מקרי חג כו'‪ .‬ובכל מקום קורא ליום‬ ‫אחרון של סוכות יו"ט האחרון‪ ,‬מדאיצטריך תלמודא לומר שהוא חלוק ממנו לענין פז"ר קש"ב‪ ,‬שמע‬ ‫מינה דבלא"ה חד חג הוה ומיוחס אחריו‪ ,‬אע"פ שאין יושבים באותו יום בסוכה‪ .‬דוגמא לדבר חג‬ ‫המצות כל שבעת ימים‪ ,‬והלו א אין חיוב אכילת מצה אלא בלילה הראשונה‪ ,‬ובשאר ימים אין חיוב‬ ‫אלא מניעת חמץ‪ ,‬ולמה יקראו כל הימים 'חג המצות'‪ ,‬והיה לקרותם 'איסור חמץ'‪ .‬אלא דהכל נגרר‬ ‫אחר לילה ראשונה‪ ,‬ובשבילה באו שאר הימים‪ .‬הכא נמי כן הוא בשמיני של חג כו'‪.‬‬ ‫ב‬ ‫וכ"כ בערוך השולחן (סע' א')‪ :‬ליל שמיני כו'‪ ,‬וכתבו הטור והשו"ע לומר ותתן לנו וכו' את יום‬ ‫השמיני חג העצרת הזה וכו'‪ .‬וי"א שצ"ל 'את יום שמיני עצרת החג הזה'‪ ,‬וכן מנהג העולם וכך נדפס‬ ‫בסידורים‪ ,‬והטעם ד'החג' קאי אסוכות‪ ,‬דהוא עצרת מחג הסוכות‪ .‬אבל הרבה מגדולי ישראל הסכימו‬ ‫להטור והשו"ע לומר 'את יום השמיני חג העצרת הזה'‪ .‬ויש ראיות רבות דמקרי חג‪ ,‬ובתורה הוא טפל‬ ‫לחג הסוכות‪ ,‬אבל הוא רגל בפני עצמו ואקרי חג‪ .‬וכ"ה בסידור רב עמרם גאון וכו'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מח‬ ‫ותיכף מברכים 'לישב בסוכה'] ומקדשין‬ ‫מבעוד יום‪ ,‬כי אם היה מקדש היה צריך‬ ‫ואומרים זמן"‪.‬‬ ‫לברך לישב בסוכה כיון שעדיין יום‪ ,‬ואין‬ ‫לגרוע ברכה מחוייבת דאין לומר כיון‬ ‫מקור ההלכה הוא בגמרא (סוכה מז‪,).‬‬ ‫דמוסיף מחול על הקודש א"כ עבר היום‪.‬‬ ‫והלכתא מיתב יתבינן‪ ,‬ברוכי לא מברכינן‪.‬‬ ‫ולאומרו ג"כ אינו יכול כיון דסתרי אהדדי‪,‬‬ ‫מנהגי אכילה בסוכה בשמיני עצרת‬ ‫שאם אומר 'לישב בסוכה' חול הוא וקידוש‬ ‫בהרבה מקהלות החסידים כבר נתפשט‬ ‫למה בא‪ ,‬ואם יו"ט הוא 'לישב בסוכה' למה‬ ‫המנהג שאין יושבים בסוכה‪ ,‬ואוכלים‬ ‫בא‪.‬‬ ‫סעודת יו"ט בבית‪ ,‬ורק מקדשין בסוכה‬ ‫ט"ז‪ :‬יכול לקדש ולא לברך לישב בסוכה‬ ‫ואוכלים מיני תרגימא שיהי' קידוש במקום‬ ‫הט"ז (שם) חולק עליו וסובר שיכול לקדש‬ ‫סעודה‪ ,‬ומיד נכנסים לבית לסעודת יו"ט‪.‬‬ ‫ואין צריך לברך לישב בסוכה‪ .‬דוודאי מי‬ ‫ויש שנהגו בליל שמע"צ לאכול בבית‪ ,‬וביום‬ ‫שמוסיף מחול על הקודש עושה על פי ציווי‬ ‫היו מקדשים בסוכה ואוכלים מיני מזונות‬ ‫תורתנו‪ ,‬כבר חלף והלך ממנו חובת היום‬ ‫ומיד נפטרים מן הסוכה לביתם (משמרת‬ ‫מה שהיה עליו מקודם זה‪ ,‬והוה כמו בלילה‬ ‫שלום סי' מ"ו)‪ .‬ויש שנהגו בלילה לאכול‬ ‫ומחר ממש‪.‬‬ ‫בבית וביום בסוכה‪ ,‬כמו שהביא הטור ודנו‬ ‫מנהג העולם להמתין מלקדש עד הלילה‬ ‫הפוסקים בטעם מנהגם‪ .‬ובמגן אברהם‬ ‫והנה האחרונים הרבו במשא ומתן של‬ ‫(סק"ב) ביאר שחששו משום בל תוסיף‪ ,‬לכן‬ ‫תורה בהאי פלוגתא והמסתעף ממנה‪ .‬אבל‬ ‫מפסיקים לילה אחת‪ ,‬ואח"כ ליכא חששא‬ ‫למעשה מנהג העולם כדברי המהרש"ל‬ ‫כמ"ש בסי' תרס"ו בהג"ה‪.‬‬ ‫שממתינים מלקדש עד הלילה‪.‬‬ ‫שפע חיים‪ :‬טעם למנהג שלא לישב בסוכה בשמע"צ‬ ‫***‬ ‫בשפע חיים (חידושים ופלפולים לירח‬ ‫האיתנים‪ ,‬דרוש קי"ג) מבאר המנהג שלא‬ ‫שו"ע‪ :‬בשמע"צ אוכלים בסוכה‬ ‫ג‬ ‫לישב בסוכה כלל בשמיני עצרת בחוץ לארץ‪,‬‬ ‫ואין מברכים לישב בסוכה‬ ‫כי אפשר לומר בענין ברכת המצוות שזה‬ ‫המשך שו"ע "ובחוצה לארץ אוכלים‬ ‫מגדר כוונה‪ ,‬לפרש באר היטב שמתכוין‬ ‫בסוכה בלילה וביום מפני שהוא ספק‬ ‫לעשות מצות ה' אשר קדשנו במצותיו וצונו‬ ‫שביעי‪ ,‬ואין מברכים על ישיבתה ['לישב‬ ‫על מצוה זו‪[ .‬ואמרינן בגמ' (ר"ה כח‪):‬‬ ‫בסוכה'‪ ,‬כיון דמיחזי כתרתי דסתרי‪,‬‬ ‫דשלא בזמנו אינו עובר אא"כ מתכוון‬ ‫דמקדשין ואומרים שמיני עצרת הזה‪,‬‬ ‫להוסיף לשם מצוה]‪ ,‬ועכ"פ למאי דנקטי‬ ‫ג‬ ‫והוא עצמו היה נוהג לשלוח שליח לראות אם יורד גשם בחוץ‪ ,‬ואם היה עונה שלא יורד היה שולח‬ ‫אחר לראות אם מעונן‪ ,‬ואם היה רק ענן אחד בחוץ‪ ,‬כבר לא היה נכנס לסוכה בשמיני עצרת‪.‬‬ ‫מט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫שמחה לגמרה של תורה‬ ‫רוב הפוסקים שברכת המצוות אינה מן‬ ‫סימן תרס"ט ס"א "הג"ה‪ ,‬וקורין יום טוב‬ ‫התורה יש לומר דלענין בל תוסיף ליכא‬ ‫האחרון 'שמחת תורה' לפי ששמחים בו‬ ‫היכירא בהא דברוכי לא מברכינן‪ ,‬כיון שמן‬ ‫ועושין סעודת משתה לגמרה של תורה"‪.‬‬ ‫התורה גם בעת קיום המצוה בחג אין‬ ‫מברכין כיון דסתמא לשמה קאי‪ .‬ולזה‬ ‫ובפרט מי שהיה לו הזכיה להעביר הפרשה‬ ‫הכריעו רבותינו הקדושים דיתובי נמי לא‬ ‫כל שבוע שנים מקרא ואחד תרגום‪ ,‬ומי‬ ‫יתבינן‪.‬‬ ‫שהיה לו הזכיה ללמוד הפרשה כל שבוע יחד‬ ‫עם פירוש רש"י‪ ,‬או עם רמב"ן למי שיכול‬ ‫מנהג כ"ק אאדמו"ר זי"ע לשבת בסוכה בשמע"צ‬ ‫כמה שיכול‪ .‬והרי אמרו חז"ל (ברכות ח‪):‬‬ ‫אולם מנהג כ"ק אאדמו"ר זי"ע היה‬ ‫שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור שנים‬ ‫לאכול בסוכה בשמיני עצרת גם בלילה וגם‬ ‫מקרא ואחד תרגום מאריכין לו ימיו‬ ‫ביום‪ .‬אלא שהיה עושה היכר‪ ,‬כי הסוכה‬ ‫ושנותיו‪ .‬ולכן בעת הסיום וההשלמה הרי‬ ‫היה במרפסת הבית צמוד לחדר מגורים‪,‬‬ ‫זמן שמחה מיוחד‪ ,‬מען קען טאנצען מיט די‬ ‫ובשמיני עצרת היה מסובב את השולחן‬ ‫תורה ווייל מען איז א פארזעכיטער ‪-‬‬ ‫באופן שיעמוד חציו בתוך הסוכה וחציו‬ ‫מאריכין לו ימיו ושנותיו‪.‬‬ ‫בתוך הבית‪ .‬וכן הוא מנהגינו‪ ,‬ועושים‬ ‫מנהגי הקפות‬ ‫היכר בכמה אופנים‪.‬‬ ‫הג"ה "נהגו להקיף עם ספרי תורה הבימה‬ ‫שינה בסוכה בשמיני עצרת‬ ‫שבבית הכנסת כמו שמקיפים עם הלולב‪,‬‬ ‫והנה גם אלו שאוכלים בסוכה‪ ,‬מ"מ לענין‬ ‫והכל משום שמחה"‪ .‬ומזה המקור גם לאלו‬ ‫שינה בסוכה כתב המגן אברהם (סי'‬ ‫שנוהגים לעשות נענועים עם הספר תורה‬ ‫תרס"ח סק"ב) בשם המרדכי שאין ישינים‪.‬‬ ‫כמו בלולב‪.‬‬ ‫דבשלמא גבי אכילה איכא היכירא דהא אין‬ ‫שלא להעמיד נרות בארון קודש‬ ‫מברך‪ ,‬משא"כ בשינה דליכא היכירא‪.‬‬ ‫כשמוציאין כל הספרים‬ ‫וטעמו בשם ראבי"ה משום דנראה כמוסיף‬ ‫כשמוציאין כל הספרים מההיכל יש‬ ‫על המצוה‪ .‬דבשלמא גבי אכילה‪ ,‬במה שאינו‬ ‫נוהגים להעמיד שם נרות דולקים‪ ,‬על שם‬ ‫מברך כמו בשבעת ימי הסוכה איכא‬ ‫"כי נר מצוה ותורה אור"‪ .‬אך הט"ז (סי'‬ ‫היכירא דאינו מכוון להוסיף על המצוה‪.‬‬ ‫קנ"ד סק"ז) מפקפק על מנהג זה‪ ,‬כי יש בו‬ ‫משא"כ בשינה דכל שבעת ימי הסוכה ג"כ‬ ‫משום הורדת הקדושה של הארון קודש‬ ‫אין מברכין על השינה‪ ,‬מאי היכרא איכא‪.‬‬ ‫(הובא במשנה ברורה שם ס"ק ל"א)‪ .‬וכן‬ ‫ודעת הגר"א שכיון שהוא ספק שביעי‪,‬‬ ‫כתב כ"ק אאדמו"ר זי"ע במשנה הלכות‬ ‫חייב גם לישון בסוכה בשמיני עצרת (ועי'‬ ‫שלא להעמיד נרות בארון קודש גם‬ ‫שער הציון סק"ד)‪.‬‬ ‫***‬ ‫משנת השבוע‬ ‫נ‬ ‫היום שיש מקומות שאין נופלין על פניהם‬ ‫כשמוציאין כל הספרי תורה כי זה מוריד‬ ‫[היינו אמירת תחנון] עד חשון‪.‬‬ ‫מקדושת הארון קודש‪.‬‬ ‫והטעם‪ ,‬משום שזה החודש הוא זמן רוב‬ ‫המקור ל'עפיל טיש' במוצאי שמחת תורה‬ ‫שמחתינו‪ ,‬ונבחר בו יום סליחתנו ויש בו ד'‬ ‫בבאר היטב (סק"ב) מביא‪ ,‬כתב מעדני‬ ‫מועדים‪ ,‬ר"ה‪ ,‬יוה"כ‪ ,‬סוכה‪ ,‬ושמיני‬ ‫יו"ט‪ ,‬מצאתי על קלף ש[רבינו] בחיי כתב‬ ‫עצרת‪ ,‬והוא חודש השביעי‪ ,‬והשביעי‬ ‫למחות לזרוק פירות לנערים‪ .‬אבל יש‬ ‫לעולם משובח‪ ,‬ונשלם בו עבודת בית‬ ‫במדרש שזה היה אומר המן למלך על‬ ‫המקדש בימי שלמה המלך ע"ה והוא נקרא‬ ‫היהודים‪ ,‬אם כן מנהג קדמון הוא‪ .‬ואולי‬ ‫ירח האיתנים‪ ,‬ותחילתו יסורין וסופו‬ ‫שראה הבחיי בימיו שנוהגין ריקות‬ ‫שלוה‪ .‬ומפני אלו הענינים‪ ,‬ראוי לשמוח בו‪,‬‬ ‫והוללות‪.‬‬ ‫ושלא להראות שום צער וצרה ברבים‪ .‬אבל‬ ‫***‬ ‫הרשות בידו אם ירצה להתענות ולעשות‬ ‫ד‬ ‫הטוב בעיניו‪.‬‬ ‫תחנון מאחר סוכות עד ר"ח חשון‬ ‫המגן אברהם (סו"ס) מביא בשם סדר‬ ‫ד‬ ‫פעם נשאל הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל אם יש מקור לזה שאין אומרים תחנון ביום סיום‬ ‫מסכת‪ .‬והשיב שכן כי למה לא אומרים תחנון אחר שמח"ת עד ר"ח חשון כיון שעשו סיום לגמרה‬ ‫של כל התורה לא אומרים תחנון כל השבוע‪ ,‬וזה על כל התורה‪ ,‬ועל מסכת א' לא אומרים תחנון‬ ‫באותו יום‪.‬‬ ‫נא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ניצוצי הדף‬ ‫חולין דף קל"ח ע"ב – קמ"א ע"א‬ ‫הלכות שילוח הקן‬ ‫להפקירם ולהחזירם לקן‪ ,‬וכשתחזור האם‬ ‫'כי יקרא' פרט למזומן‬ ‫לרבוץ עליהם יכול לקיים מצות שילוח הקן‬ ‫משנה (חולין קלח‪ ):‬שילוח הקן וכו' ואינו‬ ‫פעם נוספת‪ ,‬ועיין בשו"ת אבן ישראל‬ ‫נוהג אלא בשאינו מזומן‪ ,‬איזהו שאינו‬ ‫להגאון ר' ישראל יעקב פישר זצ"ל (ח"ח סי'‬ ‫מזומן כגון אווזין ותרנגולין שקננו בפרדס‪,‬‬ ‫ס"ז‪ ,‬ח"ט סי' ק"ב) מ"ש בזה‪.‬‬ ‫אבל אם קננו בבית‪ ,‬וכן יוני הרדיסאות [פי'‪,‬‬ ‫***‬ ‫יוני בר שדרכן לגדול בבתים] פטור משילוח‪.‬‬ ‫שלח תשלח אפילו מאה פעמים‬ ‫וברש"י (קלט‪ .‬ד"ה פטור) מבואר שכל שזכה‬ ‫בביצים מזומן קרי להו‪ ,‬אמנם כתבו‬ ‫משנה במס' חולין (קמא‪ ).‬שלחה וחזרה‬ ‫הפוסקים שיש עצה ע"י שיאמר לפני הטלת‬ ‫אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב‪ ,‬שנאמר‬ ‫הביצים שאינו רוצה שיקנה לו חצירו‪ ,‬ואז‬ ‫"שלח תשלח את האם"‪ .‬ובגמ' א"ל ההוא‬ ‫אינו קונה הביצים ואין כאן מזומן (שו"ת אבן‬ ‫מרבנן לרבא ואימא שלח חדא זימנא‪ ,‬תשלח‬ ‫ישראל ח"ח סי' ס"ז‪ ,‬עי"ש אריכות דבריו)‪.‬‬ ‫תרי זימנין‪ .‬א"ל שלח אפילו מאה פעמים‪.‬‬ ‫וכן פסק הרמב"ם (פי"ג מהל' שחיטה ה"ה)‬ ‫להפקיר לאחר שזכה בהם‬ ‫שילחה וחזרה ושילחה וחזרה אפילו‬ ‫ואם לאחר שזכה בביצים [הן שזכה בה ע"י‬ ‫ארבעה וחמשה פעמים חייב לשלח‪ ,‬שנאמר‬ ‫רשותו‪ ,‬והן שזכה בה אחר שקיים המצוה‬ ‫א‬ ‫ועכשיו רוצה להפקירה כדי שאחר יוכל ג"כ‬ ‫'שלח תשלח'‪.‬‬ ‫לקיים המצוה] רוצה להפקירם‪ ,‬בברכי יוסף‬ ‫ובשו"ע (יו"ד סי' רצ"ב סע' ה')‪ ,‬שלחה‬ ‫(סע' ג') וכן בפירוש מלאכת שלמה על‬ ‫וחזרה שלחה וחזרה ‪ -‬אפילו כמה פעמים‬ ‫המשניות (חולין פי"ב מ"א) הביאו מה שכתב‬ ‫חייב לחזור ולשלחה‪.‬‬ ‫הרב הגדול מהר"ר סלימאן בן אוחנא‬ ‫ובכל פעם שמשלח הוא עוד מצוה‪ ,‬ולא‬ ‫זלה"ה [שהיה מגורי האר"י ז"ל] שאם‬ ‫מבעיא להני דס"ל שאפילו אינו צריך לבנים‬ ‫שכבר זכה בהן שוב לא יועיל להפקירם‪,‬‬ ‫מקיים ודאי שפיר דמי‪ ,‬אלא אפילו אם נאמר‬ ‫דכיון שכבר נקרא עליהם שם מזומן תו לא‬ ‫כהני דס"ל שדוקא אם צריך הבנים מקיים‬ ‫פקע‪.‬‬ ‫המצוה (ראה להלן מחלוקת החו"י והחת"ס)‬ ‫ויש פוסקים שסוברים שכיון שלאחר‬ ‫ג"כ שפיר דמי דא"ל שיאכלו כולם ביחד‬ ‫שמפקיר אותם שוב אינם שלו‪ ,‬אינו נחשב‬ ‫הביצים‪.‬‬ ‫כמזומן‪ ,‬ולכן אחר שזכה בהם יכול‬ ‫א‬ ‫עי"ש בלחם משנה שאין כוונת הרמב"ם ללמדו ממה שכפלו הפסוק‪ ,‬דהא אמרינן בגמרא דא"כ‬ ‫נימא תרי זימני 'שלח'‪ ,‬אלא משלח לחוד משמע כמה זימני‪ ,‬והביא 'שלח תשלח' שהיא לשון הפסוק‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫נב‬ ‫החתם סופר‪ ,‬ודחה מ"ש ע"פ הרמב"ם‪,‬‬ ‫שילוח הקן באין לו צורך בבנים‬ ‫דהנה כמו ששחיטה הוא אכזריות אבל הוא‬ ‫בשו"ת חות יאיר (סי' ס"ז) מביא שנשאל‬ ‫מותר לצורך האדם כמבואר כל זה בדברי‬ ‫אם כי יקרא קן ציפור לפני איש בשדה אם‬ ‫הרמב"ן‪ ,‬הכא נמי בשילוח הקן יש בה צורך‬ ‫מחויב על כל פנים לזקוק לה לשלח את האם‬ ‫לאדם לעורר רחמי שמים כמ"ש בשו"ת חות‬ ‫או שרשאי לילך לדרכו‪ ,‬דלא אמרה תורה‬ ‫יאיר מהזוה"ק‪ ,‬ומה חילוק יש אם צורך‬ ‫שלח תשלח רק באם ירצה ליקח הבנים‪.‬‬ ‫האדם הוא לאכול הביצים [שבין כך יש בה‬ ‫ומסיק שבכל אופן אפילו אם אינו רוצה‬ ‫כמות קטנה]‪ ,‬או לעורר רחמים על עצמו‪,‬‬ ‫לקחת מחוייב לשלח האם‪ ,‬ומביא שהכי גם‬ ‫שתיהם הם צורך האדם‪ ,‬ואפילו אם מתכוון‬ ‫מסתבר לטעם שכתב בזוהר שהוא כדי‬ ‫רק לקיים המצוה יש מקום לומר שזה ג"כ‬ ‫שהעוף‪ ,‬אם העופות תצטער ותפרח ממקום‬ ‫צורך האדם שרוצה לקיים מצוה‪.‬‬ ‫למקום לבקש את בניה‪ ,‬ועל ידי כך יתגלגל‬ ‫שילוח הקן בשבת‬ ‫רחמי המקום ברוך הוא על בניו שבגלות‪.‬‬ ‫ויש לברר אם מותר לעשות שילוח הקן‬ ‫החתם סופר (או"ח סי' ק') חולק עליו וס"ל‬ ‫בשבת‪ ,‬דלכאורה כשמשלח האם אינו עובר‬ ‫שאם אינו רוצה הבנים אין חיוב לשלח‬ ‫אלא על איסור מוקצה דרבנן‪ ,‬ואילו שילוח‬ ‫האם‪ ,‬וכתב שעוד יותר שיתכן שיהי' איסור‬ ‫הקן הוא מצות עשה‪.‬‬ ‫בדבר‪ ,‬דהרמב"ן בחומש מביא בשם‬ ‫בשו"ת חתם סופר (שם) נשאל על ותלה זה‬ ‫הרמב"ם (במורה נבוכים‪ ,‬וכ"כ בספר החינוך‬ ‫בהנ"ל אם מחויב לשלח אפילו אם אינו‬ ‫מצוה תקמ"ה) טעם מצוה זו שהוא כדי לא‬ ‫רוצה לא באם ולא בבנים‪ ,‬או רק אם רוצה‬ ‫נתאכזר לעקור אם על בנים‪ ,‬דאע"ג דאסור‬ ‫ליקח הבנים הזהירה התורה לא תקח האם‬ ‫לומר על קן ציפור יגיעו רחמיך והטעם שלא‬ ‫על הבנים‪ ,‬אבל אם לא ירצה לא זה ולא זה‬ ‫הגיעו רחמיו על בעלי חיים כל שהוא לצורך‬ ‫יניחם במקומם‪.‬‬ ‫אדם‪ ,‬דא"כ שריחם על הבעל חי היה צריך‬ ‫להיות אסור לשחוט בע"ח‪ ,‬אך גזירות הן‬ ‫והסיק שכיון שאין חיוב בדבר א"כ לא‬ ‫עלינו שלא נלמוד להתאכזר ונתקן‬ ‫מבעיא שלפי שיטת הרמב"ם הסובר שצריך‬ ‫מידותינו‪.‬‬ ‫לתפוס האם בידו [כמ"ש (שם פ"ה ה"ה)‬ ‫וכיצד משלח האם אוחז בכנפיה ומפריחה‪,‬‬ ‫והנה לפי טעם זה מבואר שאם אינו צריך‬ ‫אבל רש"י ס"ל שאופן השילוח הוא ע"י‬ ‫לבנים לא מיבעי' דאינו מחויב לשלח האם‬ ‫שמפריח אותה במקל וכדומה]‪ ,‬פשיטא‬ ‫אלא אכזריות נמי עבוד‪ ,‬ובמקום שנלמוד‬ ‫שאסור משום שיש בזה גם איסור צידה‪,‬‬ ‫שלא נתאכזר אדרבה נרגיל עצמנו באכזריות‬ ‫אלא אפילו להפריח נ"ל דלא שפיר דמי‬ ‫ולצער בעלי חיים לגרש האם מעל בניה על‬ ‫דכיון שלהרמב"ם לא יצא ידי חובת המצוה‬ ‫חנם‪ ,‬וצער בע"ח דאורייתא אלא שכתב‬ ‫נמצא שהתאכזר בחנם על בע"ח‪.‬‬ ‫הרמב"ן שלא הגיעו רחמיו על בע"ח אם‬ ‫הוא לצורך אדם‪ ,‬אבל אם איננו לצורך אדם‬ ‫ונ"ל [ע"פ דרכו של החת"ס] שאם ישלח‬ ‫שאינו צריך לבנים אכזריות היא זו לגרש‬ ‫ע"י שיגע בציפור במקל ‪ -‬באופן שיש בה‬ ‫מעל הבנים‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫משום מוקצה‪ ,‬ג"כ ברור שזה אסור דכיון‬ ‫שאינו חיוב אלא שאם רוצה ליטול הבנים‪,‬‬ ‫ראיתי לאחד מהאחרונים שהעיר על דברי‬ ‫נג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ואין להם מקום לנוח דין הוא שירחם‬ ‫חייב לשלח האם מקודם‪ ,‬לכן אינו דוחה‬ ‫עליהם‪ ,‬ושוב נתן להם מצוה של אכזריות‬ ‫איסור מוקצה‪.‬‬ ‫גדולה שנוטל הבנים ומשלח האם‪,‬‬ ‫***‬ ‫שכשמלח האם לפעמים הולכת מחמת צער‬ ‫וטובעת במים כמ"ש בירושלמי‪ ,‬א"כ הוא‬ ‫בשכר המצוה זוכה לאריכות ימים‬ ‫בודאי אכזריות‪ ,‬לכך כתיב בשני מצוות אלו‬ ‫"שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך‬ ‫אריכות ימים לפי שבשני מידות הללו נשלם‬ ‫למען ייטב לך והארכת ימים" (דברים כב‪:‬ז)‪.‬‬ ‫האדם בתכלית הטוב‪.‬‬ ‫ושכר זה כתוב גם במצות כיבוד אב ואם‪,‬‬ ‫"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון‬ ‫בשכר המצוה זוכה לבנים‬ ‫ימיך" (שמות כ‪:‬יא)‪.‬‬ ‫במדרש מבואר שע"י מצות שלוח הקן‬ ‫זוכה לבנים‪ ,‬וז"ל המדרש (דב"ר ו' ו')‪ :‬יש‬ ‫הגר"א (באמרי נועם מס' ברכות לג‪ ):‬מבאר‬ ‫מצות שמתן שכרן עושר ויש מצות שמתן‬ ‫הענין דרק בשתי מצוות אלו נכתב ששכרן‬ ‫שכרן כבוד‪ ,‬ומה מתן שכרה של מצוה זו‪,‬‬ ‫אריכות ימים‪ ,‬שילוח הקן וכיבוד אב ואם‪,‬‬ ‫שאם אין לך בנים אני נותן לך בנים‪ .‬מנין‪,‬‬ ‫לפי שאין השלימות ניכרת באדם אלא‬ ‫שנא' "שלח תשלח את האם"‪ .‬ומה שכר‬ ‫כשיש לו שני מידות הפוכות‪ ,‬דהיינו מידת‬ ‫אתה נוטל‪" ,‬ואת הבנים תקח לך"‪ .‬ועובדא‬ ‫הרחמים ומידת האכזריות‪ .‬לפי שכשהאדם‬ ‫ידענא באחד שהמתין כמה שנים לזש"ק‪,‬‬ ‫נוהג במדה אחת‪ ,‬אינו מוכרח לומר שהוא‬ ‫והשקיע דמים לקיים המצוה כתיקונה‬ ‫צדיק דיש לומר שכך הוא טבעו‪ .‬אבל כשיש‬ ‫ובשלימות ע"פ ההלכה [דיש בזה הרבה‬ ‫לו שני מידות הפוכות‪ ,‬כגון רחמניות‬ ‫פרטים בכדי שיהי' ודאי מחוייב לכל‬ ‫ואכזריות‪ ,‬אז מוכרח לומר שהוא צדיק‪.‬‬ ‫השיטות בשילוח הקן]‪ ,‬ואכן זכה להפקד‬ ‫והנה לכך נתן הקב"ה לישראל מצוה של‬ ‫בדבר ישועה ורחמים‪.‬‬ ‫רחמנות‪ ,‬שהוא כיבוד אב ואם‪ ,‬שהוא‬ ‫רחמנות גדולה לפי שכשבאים ימי הזקנה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫נד‬ ‫מראי מקומות‬ ‫בשו"ת משנה הלכות השייכים ללימוד דף היומי‬ ‫מס' בכורות‬ ‫מי רגלים של חמור מהו ‪.............................................................................‬ז‪-‬ו‪ ,‬ז‬ ‫ז‪.‬‬ ‫דסוסים וגמלים לא קמיבעיא להו דלא שתו אינשי ‪ ..........................................‬ז‪-‬ז‬ ‫ז‪:‬‬ ‫דבש דבורים מותר מפני וכו' ואין ממצות אותן מגופן ‪............................‬ז‪-‬ו‪ ,‬יג‪-‬קיד‬ ‫דובשא רחמנא שרייה ‪ .............................................................................‬יג‪-‬עט‬ ‫ואיזה זה זה דבש דבורים ‪ .......................................................................‬יט‪-‬שע‬ ‫וטהור שבלע דג טמא אסור באכילה ‪ ..............................................‬ד‪-‬קא‪ ,‬טז‪-‬כא‬ ‫עור הבא כנגד פניו של חמור מותר ‪ ................................................................‬ז‪-‬ז‬ ‫רש"י ד"ה שמכניסות ‪ ..................................................................................‬ז‪-‬ו‬ ‫תוד"ה דג‪ ....................................................................................‬ד‪-‬קא‪ ,‬טז‪-‬כא‬ ‫בהמה גסה טמאה לשנים עשר חודש ‪ ...................................................‬ב‪-‬מז‪ ,‬מח‬ ‫ח‪.‬‬ ‫רש"י ד"ה אלא ‪ .......................................................................................‬ב‪-‬מח‬ ‫תוד"ה ומאי ‪ ...........................................................................................‬ב‪-‬מח‬ ‫ורצוצא דמית מהיכא נפיק רוחיה ‪ .............................................................‬טז‪-‬כב‬ ‫ח‪:‬‬ ‫פטר חמור אסור בהנאה ‪ ......................................................................‬יט‪-‬קסא‬ ‫ט‪:‬‬ ‫בפטר חמור נמי מיקדשא ‪ ......................................................................‬ה‪-‬רפב‬ ‫הערלה וכו' כולן מטמאין טומאת אוכלין‪....................................................‬ג‪-‬קנט‬ ‫ר"ש אומר כולן אין מטמאין וכו' אמר ר"י מאי טעמא דר"ש ‪...................‬ג‪-‬קס‪ ,‬קסו‬ ‫אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל ‪ ...........................................‬ג‪-‬קנב‬ ‫רש"י ד"ה כולן מטמאין ‪...........................................................................‬ג‪-‬קנט‬ ‫הואיל ואיסורו חישובו ‪............................................................................‬יג‪-‬קטו‬ ‫י‪.‬‬ ‫רש"י ד"ה ואיסורו‪..................................................................................‬יג‪-‬קטו‬ ‫מי שיש לו פטר חמור ואין לו שה לפדותו פודהו בשויו ‪ ..................................‬יט‪-‬י‬ ‫יא‪.‬‬ ‫הפודה פטר חמור של חבירו וכו' פדיונו לבעלים ‪ ..................‬ג‪-‬קלח‪ ,‬טז‪-‬צט‪ ,‬יח‪-‬שז‬ ‫אליבא דרבי יהודה דאמר אסור בהנאה להקדש מדמי ליה ‪ .........................‬ה‪-‬רפב‬ ‫הגונב פטר חמור של חבירו משלם תשלומי כפל לבעלים ‪.....................‬ג‪-‬קלח‪ ,‬קמ‬ ‫רש"י ד"ה או דילמא‪...............................................................................‬ג‪-‬קסה‬ ‫תוד"ה הפודה ‪ .......................................................................................‬יח‪-‬שז‬ ‫נה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כיון דהשתא מיהא רהיט ואזיל שה קרינא ביה ‪ ...........................................‬ד‪-‬קפג‬ ‫יב‪.‬‬ ‫ומוסיפין עד עולם ‪....................................................................................‬ה‪-‬רב‬ ‫רש"י ד"ה ומוסיפין ‪..................................................................................‬ה‪-‬רב‬ ‫כיון דאילו מטמיא בת שריפה היא ‪..............................................................‬ד‪-‬רנ‬ ‫יב‪:‬‬ ‫שאני הכא דכתיב לדורותיכם ‪ ...................................................................‬טז‪-‬קו‬ ‫המפריש פדיון פטר חמור ומת ‪ ...................................................................‬יט‪-‬י‬ ‫הפודה את בנו בתוך ל' יום וכו' בנוי פדוי ‪.....................................................‬ה‪-‬רב‬ ‫תוד"ה ודאי‪ .............................................................................................‬ג‪-‬צה‬ ‫תוד"ה הכא‪ ............................................................................................‬טז‪-‬קו‬ ‫לומר שאין עובר עליו ‪ ...................................................................‬ד‪-‬קמב‪ ,‬ה‪-‬רב‬ ‫יג‪.‬‬ ‫ועכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת ‪.......................‬ז‪-‬ריב‬ ‫רש"י ד"ה רב ששת אמר ‪ ..............................................................‬ד‪-‬קמב‪ ,‬ה‪-‬רב‬ ‫מאי יחזור יחזור בדברים ‪ ......................................................................‬יב‪-‬שעט‬ ‫יג‪:‬‬ ‫תוד"ה כמ"ד ‪............................................................................................‬ו‪-‬שי‬ ‫כל הקדשים וכו' ואם מתו יקברו ‪ ..............................................................‬י‪-‬שיח‬ ‫יד‪.‬‬ ‫זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום ‪...................................................................‬יז‪-‬רלו‬ ‫יז‪:‬‬ ‫דרחמנא אמר עביד ובכל היכי דמצית למיעבד ניחא ליה ‪ .............................‬יא‪-‬לד‬ ‫רש"י ד"ה זכר ‪........................................................................................‬יז‪-‬רלו‬ ‫אדאכלת כפנייתא בבבל תרגימנא‪ ..............................................................‬י‪-‬קס‬ ‫יח‪.‬‬ ‫והשני יראה עד שיסתאב ‪.........................................................................‬יז‪-‬רלו‬ ‫תוד"ה אדאכלת ‪ ......................................................................................‬י‪-‬קס‬ ‫הכל מודים בספק מעשר שפטור מן המתנות ‪.............................................‬יז‪-‬רלו‬ ‫יח‪:‬‬ ‫תוד"ה אקנויי ‪ ..........................................................................................‬יז‪-‬עו‬ ‫הלוקח בהמה מן העכו"ם ואינו יודע אם בכרה ‪ .............................................‬יג‪-‬רג‬ ‫יט‪:‬‬ ‫פרה וחמור בנות שלוש ודאי לכהן ‪..........................................................‬ה‪-‬קמט‬ ‫כי אזלי רבנן בתר רובא ברובא דלא תלי במעשה‪ .............‬יא‪-‬קיד‪ ,‬יג‪-‬רג‪ ,‬רל‪ ,‬יד‪-‬קמז‬ ‫כ‪.‬‬ ‫תוד"ה רבינא ‪ .....................................‬ד‪-‬צה‪ ,‬י‪-‬רמג‪ ,‬יא‪-‬קיד‪ ,‬יג‪-‬רג‪ ,‬יד‪-‬קמז‪ ,‬יז‪-‬קלג‬ ‫תוד"ה ורבי ‪ ................‬ד‪-‬רלו‪ ,‬ה‪-‬שט‪ ,‬ו‪-‬שב‪ ,‬ז‪-‬צט‪ ,‬רנב‪ ,‬יג‪-‬רג‪ ,‬יד‪-‬פט‪ ,‬טז‪-‬קלז‪ ,‬יז‪-‬כו‬ ‫תוד"ה חלב ‪ ............................................................................‬א‪-‬ו‪ ,‬ב‪-‬מט‪ ,‬יג‪-‬רג‬ ‫כ‪:‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫נו‬ ‫הילולא דצדיקיא‬ ‫ט"ו תשרי תרנ"ה‬ ‫הרה"ק רבי מרדכי לייפער מנאדבורנא זי"ע‬ ‫רבינו מרדכי נולד ביום י"ט אייר שנת תקפ"ד (‪ 1825‬למס') [וי"א תקפ"ג]‪ ,‬לאביו הרה"ק ישכר בער‬ ‫מנאדבורנא )‪ (Nadvirna, Ukraine‬זי"ע בעל סתרי תורה‪ ,‬בן הרה"ק רבי יצחק מקאליש‬ ‫)‪ (Kalush, Ukraine‬זצ"ל‪ ,‬אחי הרה"ק רבי מאיר מפרעמישלאן )‪ (Peremyshlyany, Ukraine‬זי"ע‪ ,‬בני‬ ‫הרה"ק רבי ארון לייב מפרעמישלאן זי"ע‪ ,‬בן הרה"ק רבי מאיר הגדול מפרעמישלאן זי"ע‪ .‬ולאמו‬ ‫מרת רחל ע"ה‪ ,‬בת הגה"ק רבי אברהם לייב בלוך זצ"ל‪ ,‬נכד הרה"ק רבי יוסף בלוך זי"ע אב"ד אלעסק‬ ‫)‪ (Olesko, Ukraine‬וסטאנוב )‪ ,(Sataniv, Ukraine‬ובעל גנזי יוסף‪ ,‬מתלמידי המגיד הגדול ממעזריטש‬ ‫זי"ע‪.‬‬ ‫ימי נעוריו‬ ‫כבר מילדותו חיפש רבינו עצות איך להיות תמיד דבוק בהשי"ת‪ ,‬וכמו שכתב בספרו (מאמר מרדכי‬ ‫פ' תבא ד"ה ידבק בך)‪" :‬כד הוינא טליא‪ ,‬והתחלתי ללמוד גמרא בעיון‪ .‬ושאלת את אאמו"ר זי"ע‪" :‬איך‬ ‫אוכל לקיים 'שויתי ה' לנגדי תמיד'‪ ,‬כיון שאני טרוד בגירסא"‪ .‬והשיב לי אבא מורי‪" :‬אעפ"כ חיובא‬ ‫רמיא לקיים"‪ ,‬ולא הבינותי דבריו הקדושים‪ ,‬כי היה בעיני כבלתי אפשרי‪ .‬וכד נהירנא עיני הבינותי‪,‬‬ ‫כשאדם מבטל את עצמו מכל וכל‪ ,‬ואינו מכוין בפלפולו להנאת עצמו‪ ,‬רק לעשות נחת רוח להבורא‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬זוכה להיות לנגד עיניו שם הוי' ב"ה‪ ,‬אף גם בעת טירוד עיון רב בלימוד התורה הקדושה‬ ‫בעמקי מחשבתו‪ .‬והנה התורה נקראת 'דבר'‪ ,‬ע"ד (תהלים קה‪:‬ח) "דבר צוה לאלף דור"‪ .‬וזהו פירוש‬ ‫הפסוק (דברים כה‪:‬כא) 'ידבק ה' בך'‪ ,‬היינו שתוכל להיות בדביקות השם‪ ,‬להיות השם הוי' לנגד עיניך‪.‬‬ ‫'את הדבר'‪ ,‬היינו אפילו בעת עיון רב בלימוד תורה הקדושה שנקראת 'דבר'‪' .‬עד כלותו אותך'‪ ,‬פירוש‬ ‫באופן שתבטל עצמך מכל וכל‪ ,‬ולא תחשוב כלל להנאת עצמך‪ .‬השי"ת יזכינו לבוא למדריגה הזאת‬ ‫בזכות אבותינו הק'‪.‬‬ ‫עוד מימי ילדותו היה רבינו מתמיד עצום‪ ,‬וכמו שסיפר לעת זקנתו בעת שראוהו רבי ברוך מאיר‬ ‫קליין ז"ל כשדמעות עומדות לו על לחייו‪ ,‬ואמר לו רבינו‪" :‬יודע אתה למה אני בוכה‪ ,‬כי איני יכול‬ ‫ללמוד כמו בשנים קדמוניות‪ .‬וזכורני שבהיותי בן י"א שנה‪ ,‬שאל אותי אבי‪" :‬מה למדת היום אחר‬ ‫הצהרים"‪ .‬עניתי לו‪" :‬שני דפים גמרא‪ ,‬דף אחד שלחן ערוך אורח חיים‪ ,‬דף אחד שלחן ערוך יורה‬ ‫דעה‪ ,‬דף אחד שלחן ערוך חושן משפט וכו'"‪ .‬והוסיף רבינו ואמר‪" :‬וכל זה היה חוץ ממה שלמדתי‬ ‫בבוקר לפני שהלכתי אל המלמד‪ ,‬שאז למדתי גמרא רש"י ותוס'‪ ,‬וגם בלילה למדתי שני דפים‬ ‫גמרא"‪.‬‬ ‫אביו נסע אתו הרבה אל דודו הרה"ק רבי מאיר מפרעמישלאן זי"ע שחיבבו מאד‪ .‬ומסופר‪ :‬פעם‬ ‫אחת כשבא רבי בערצ'י עם רבינו לשבות במחיצת הרבי מפרעמישלאן בשבת בלילה לפני שערך‬ ‫הרבי את שולחנו הטהור‪ ,‬וכדרכו בקודש חילק לכל אחד מקום לשבת בפני החסידים‪ .‬קרא הרה"ק‪:‬‬ ‫"רבותי תנו לו למאיר'ל עצה‪ ,‬מה יעשה עכשיו עם מרדכי'לה שלו‪ .‬אדרבה תאמרו למאיר'ל היכן‬ ‫נז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫יושיב את הבחור הטוב הזה ליד השולחן‪ ,‬יושיב אותו מאיר'ל למעלה בשולחן המזרח‪ ,‬הרי הוא ראוי‬ ‫לזה כבר מזמן‪ .‬אבל מאיר'ל לא יכול לעשות כן‪ ,‬כי הוא בכל זאת ילד צעיר‪ ,‬והוא יכול אח"כ חלילה‬ ‫להגיע לידי גדלות וגסות הרוח ר"ל‪ .‬ואולי מאיר'ל יושיב אותו קצת הלאה בצד‪ ,‬הרי זה לא לפי כבודו‪,‬‬ ‫כי מגיע לו מקום יותר טוב ויותר מכובד‪ .‬לא יודע עכשיו מאיר'ל מה לעשות‪ ,‬תנו נא לו רבותי איזה‬ ‫עצה‪ .‬כל הקהל שתק ולא ענה כלום‪ .‬הרבי חשב קצת‪ ,‬ואח"כ אמר‪" :‬אתם כולכם שותקים‪ ,‬אבל‬ ‫למאיר'ל כבר נפל בלבו עצה‪ ,‬אני אעשה פשרה ‪ -‬לא אושיב אותו בשולחן המזרח‪ ,‬ולא בצד‪ ,‬רק‬ ‫אושיב אותו על ברכי"‪ .‬ואכן משך כל שלש הסעודות בשבת קודש‪ ,‬בילה רבינו על ברכי דודו הקדוש‪.‬‬ ‫פעם אמר הרה"ק מפרעמישלאן זי"ע שיש לרבינו נשמה גבוה ‪ -‬נשמת מרדכי היהודי‪ ,‬וניבא עליו‬ ‫גדולות ונצורות‪ .‬ובעודו צעיר לימים אמר עליו‪" :‬מובטחני בו‪ ,‬שיתעבד לאילנא רברבא בישראל‪ ,‬והוא‬ ‫יהיה רבן של ישראל‪ ,‬ואליו ינהרו רבבות אלפי ישראל"‪.‬‬ ‫בעודו צעיר לימים נתייתם רבינו מאביו הקדוש‪ ,‬ומני אז והלאה נתגדל ונתחנך על ברכי דודו הרה"ק‬ ‫מפרעמישלאן זי"ע‪ ,‬אשר לקחו לו לבן‪ ,‬ושמר עליו כעל בבת עינו‪ ,‬וממנו שאב רבינו את תורתו ודרכיו‬ ‫הק' בעבודת הבורא יתברך שמו‪.‬‬ ‫פרק האיש מקדש‬ ‫כאשר הגיע רבינו לפרקו נשתדך עם מרת חיה ע"ה‪ ,‬בת הגה"ק רבי שמואל שמעלקא טויבש זצ"ל‬ ‫אב"ד יאס )‪ .(Iași, Romania‬בר"ח ניסן שנת תר"ד (‪ 1844‬למס') התקיימו שמחת החתונה‪ .‬לאחר‬ ‫נישואיו היה רבינו סמוך על שולחן אבי חותנו הגה"ק רבי אהרן משה טויבש זצ"ל אב"ד יאס‪ ,‬ובעל‬ ‫קרני ראם‪.‬‬ ‫הרבנית‪ ,‬על אף היותה רגילה בבית אביה לחיות בהרחבה גדולה‪ ,‬והיתה רגילה לאכול בקערה של‬ ‫כסף עם כף של זהב‪ ,‬כאשר סיפרו לה על גודל העניות השוררת בבית רבינו‪ ,‬שאוכלים ושותים בכלי‬ ‫חרס גרועים‪ ,‬ואין להם אפילו רהיטים‪ ,‬וחיים בדחקות גדול‪ ,‬עם כל זאת הוטב בעיניה להידבק בבית‬ ‫רבינו‪ ,‬והסכימה לוותר למענו על כל ההרחבה שהיה בבית אביה‪ ,‬בידעה כי כל אלו כלא יחשבו‪,‬‬ ‫לעומת תורתו ועבודתו הק' של רבינו‪.‬‬ ‫עד כדי כך‪ ,‬שפעם אחת הביא חסיד אחד אשר נושע על ידי רבינו ישועה גדולה‪ ,‬מתנות רבות כלי‬ ‫כסף וזהב לרוב‪ ,‬אשר עלה לסכום גדול כאות הוקרה לרבינו‪ .‬וכאשר לא מצא את רבינו בביתו‪ ,‬כי‬ ‫היה על אם הדרך‪ ,‬מסרם לרבנית‪ .‬ויהי כאשר אך יצא החסיד‪ ,‬נכנס עני אחד‪ ,‬וסיפר לרבנית את‬ ‫דאגתו‪ ,‬שהוא מבקש עזרה עבור הכנסת כלה‪ ,‬לא היססה הרבנית הרבה‪ ,‬ולקחה את כל המתנות‬ ‫שקיבלה לפני דקות מספר‪ ,‬ומסרה בשמחה רבה לעני עבור הוצאות הנישואין‪ ,‬כה דבקה בדרכו‬ ‫הקדוש של רבינו‪ ,‬וכאשר שב רבינו לביתו ושמע על מעשיה נהנה מאד מזה‪.‬‬ ‫פעם אחת אמר רבינו לכלתו בדרך צחות על הרבנית‪" :‬שהיתה פעם אחת אשה כשירה‪ ,‬והיא כבר‬ ‫אינה נותנת פרוסת לחם לעני"‪ .‬וביאר דבריו לכלתו הנדהמת מדברים אלו‪" :‬שפעם היתה הרבנית‬ ‫שלמים"‪.‬‬ ‫נותנת פרוסה לעניים‪ ,‬והיום היא נותנת ככרות ֵ‬ ‫על כס ההנהגה‬ ‫רבינו נסמך להנהגת העדה ע"י דודו הרה"ק מפרעמישלאן זי"ע‪ ,‬היה זה ב'זאת חנוכה'‪ ,‬והרה"ק‬ ‫משנת השבוע‬ ‫נח‬ ‫מפרעמישלאן קרא לרבינו שיכנס לחדרו עם עוד שלשה אנשים‪ ,‬וקרא לעוד חמשה אנשים שיעמדו‬ ‫על יד הפתח מבחוץ‪ ,‬והרה"ק ציוה לסגור את הדלת‪ ,‬ולהזהיר את האנשים העומדים בחוץ שישארו‬ ‫לעמוד שם‪ ,‬ולא ילכו לאף מקום‪ ,‬בכדי שיוכלו להשלים למנין‪ .‬הרה"ק מפרעמישלאן סמך את ידיו‬ ‫הקדושות על ראש רבינו לסעדו ולתמכו לנשיאות‪ ,‬וכה אמר לו‪" :‬ראה נתתיך אלקים וגו'‪ .‬מרדכי‪ ,‬את‬ ‫המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות‪' .‬מטה' ‪ -‬הוא לשון 'מטה ידו'‪ ,‬כוונתי היא שפלות‬ ‫רוח‪ ,‬שתקח לידך שפלות רוח אשר תעשה בו את האותות‪ ,‬כי בכדי להראות אותות ומופתים צריכים‬ ‫להיות שפל רוח‪ ,‬ובלי שפלות רוח אין המופתים שווים כלום"‪.‬‬ ‫אחר כך שאל הרה"ק את רבינו‪" :‬רב‪ ,‬הנך כאן"? ענה רבינו‪" :‬הנני"‪ .‬אחר כך אמר הרה"ק לרבינו‪" :‬בוא‬ ‫ועמוד על יד המזוזה"‪ ,‬והמשיך הרה"ק מפרעמישלאן ואמר‪" :‬מרדכי ימלא מקום אביו‪ ,‬כי הוא הצעיר‬ ‫והחשוב‪ ,‬ויש לו אשה כשירה‪ ,‬ונוכל לומר עליה שהיא בת תלמיד חכם‪ .‬מרדכי תתפלל בבוקר השכם‪,‬‬ ‫ותתפלל לפני התיבה ערב ובוקר וצהרים‪ ,‬אמור לתיבה אחותי את‪ .‬תכניס אורחים והאכל עניים‪,‬‬ ‫ותאכל עמהם יחד אך בלילה‪ ,‬ולא ביום שהוא מוקדש ללימוד‪ .‬ודע כי אביך הק' ז"ל עבד את ה'‬ ‫עבודה תמה"‪.‬‬ ‫והתחיל הרה"ק מפרעמישלאן לשורר‪" :‬המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים‪ ,‬ובטובו מחדש בכל יום‬ ‫תמיד מעשה בראשית וכו'"‪ .‬ויברך אותו‪ ,‬ואמר להעומדים שם‪" :‬הטו אזניכם ושמעו היטב‪ ,‬גם אתה‬ ‫הירש'לי הטה ושמע‪ :‬זאת חנוכת המזבח‪ ,‬מה מזבח מכפר אף שולחנו של אדם מכפר (חגיגה כז‪,).‬‬ ‫וראה נא שלא יעבור עליך חצות לילה בשינה מעתה‪ .‬ותיסע לשבת קודש פרשת יתרו אל הרה"ק‬ ‫רבי ישראל מרוזין‪ ,‬והוא יקרב אותך אי"ה‪ ,‬ולא ירע לך‪ ,‬כי אתה קנקן חדש מלא ישן‪ ,‬ומנותר קנקנים‬ ‫נעשה נס לשושנים"‪ ,‬כן חזר כמה פעמים‪ .‬ואמר לו עוד‪" :‬דע כי עבדתי עבודה רבה ביגיעה גדולה‬ ‫שמפּני נטפו אגלי זיעה‪ ,‬וידי קרות כשלג‪ ,‬ומעתה לא תבוא אלי מעצמך עד‬ ‫עתה אחר ההדלקה‪ ,‬עד ָ‬ ‫שאבקש אותך‪ ,‬והיה אם אחפוץ בך אקרא לך בשם היאות לך בבוא עת פקודה אי"ה‪ ,‬לך בכוחך זה‬ ‫והושע את ישראל"‪.‬‬ ‫רבינו קיים את דברי הרה"ק מפרעמישלאן ונסע לשבות בשבת קודש פרשת יתרו במחיצת הרה"ק‬ ‫מרוז'ין זי"ע‪ .‬רבינו לא גילה מי הוא‪ ,‬והמנהג היה אצל הרבי מרוז'ין שבצאתו מן הקודש מחדרו‪ ,‬נחלקו‬ ‫הקהל לשתי שורות‪ ,‬והרבי מרוז'ין עבר ביניהם בעיניים סגורות‪ ,‬וכך קיבל שלום מכל אחד ואחד‪.‬‬ ‫כאשר הגיע על יד רבינו ונתן לו רבינו שלום‪ ,‬נזדעזע הרבי מרוז'ין‪ ,‬ופתח את עיניו‪ ,‬ושאל את רבינו‪:‬‬ ‫"מי אתה"? ענה לו רבינו‪" :‬מנאדבורנא"‪ .‬שאלו הרבי מרוז'ין‪" :‬אפשר אתם בנו הצעיר של הרבי רבי‬ ‫בערצ'י"? ענה רבינו‪" :‬כן"‪ .‬חזר ולקח הרבי מרוז'ין את ידו של רבינו ולחצם בדרך חיבה בשתי ידיו‬ ‫הקדושות‪ ,‬ולחש הרבי מרוז'ין לאוזנו של רבינו‪ ,‬ואמר לו להקריב את ראשו ללבו‪ ,‬ואמר לרבינו‬ ‫תשמעו איך הלב שלי דופק‪ ,‬והמשיך ללכת‪.‬‬ ‫בליל שבת קודש הכינו את השולחן למען יוכל הרבי מרוז'ין לערוך את שולחנו הטהור‪ ,‬והגבאי סידר‬ ‫את מקומות הישיבה‪ ,‬והכין לרבינו מקום על יד הרבי מרוז'ין‪ ,‬אך רבינו סירב לישב שם‪ ,‬וישב באיזה‬ ‫שולחן שעמד בצד‪ .‬הגבאי פנה אל רבינו וביקשו כמה פעמים שיאות לישב למעלה במקום שהוכן‬ ‫עבורו‪ ,‬אך רבינו סירב‪ .‬ויהי כראות הגבאי שרבינו מסרב‪ ,‬הלך אל הרבי מרוז'ין‪ ,‬וסיפר לו שרבינו מסרב‬ ‫לעלות לישב למעלה‪ .‬אמר הרבי מרוז'ין להגבאי‪" :‬לך ואמור לו‪ ,‬שאם הוא לא יבוא אל השולחן‪ ,‬גם‬ ‫אני לא אבוא אל השולחן"‪ .‬בשמוע רבינו את דברי הגבאי‪ ,‬קם מיד והלך לישב במקום שהוכן עבורו‬ ‫נט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫על יד הרבי מרוז'ין‪ .‬ואח"כ בעת עריכת השולחן אמר הרבי מרוזין לרבינו‪" :‬פעם עושים שולחן עבור‬ ‫אדם אחד‪ ,‬ופעם אין עושים שולחן עבור אדם אחד"‪ .‬הרבי מרוז'ין נתן לרבינו שיריים בקערתו‪ ,‬רבינו‬ ‫אכל את הכל ולא השאיר כלום ואף קינח את הקערה היטב‪ ,‬ואמר רבינו להסובבים אותו‪" :‬הרבי‬ ‫מרוז'ין יודע מה שנתן לי‪ ,‬ואני יודע מה שלקחתי"‪.‬‬ ‫אח"כ אמר הרבי מרוז'ין לחסיד אחד מנגידי טשערנוביץ )‪ (Chernivtsi, Ukraine‬שישב שם בקירבה‪:‬‬ ‫"ראיתם את האברך הזה‪ ,‬השכינה שורה על פניו‪ ,‬גאט ליגט איהם אויפען פנים"‪ .‬והחליק הרבי מרוז'ין‬ ‫בידו הקדושים על פניו של רבינו‪ ,‬וסלסל את פיאותיו‪ ,‬ואמר‪" :‬דומה עלי שאוחז אני ידי על מזוזה"‪,‬‬ ‫והמשיך ואמר‪" :‬העולם טועים הם‪ ,‬כי חושבים שמי שנותנים לו זהב הוא רבי‪ ,‬ולמי שנותנים רק‬ ‫פערציגער [מין מטבע קטנה] איננו רבי‪ .‬אבל לא כן הוא ‪ -‬רבי הוא מי שעובד את השם יתברך בלב‬ ‫תמים"‪ .‬והמשיך הרבי מרוז'ין ואמר‪" :‬הוא יכול להיות בעצמו רבי וליקח פתקאות"‪.‬‬ ‫בתחילה קבע רבינו את משכנו בעיר נדבורנא‪ ,‬ורבים נהרו אליו לדלות מבאר הטהור תורה וחסידות‪,‬‬ ‫ולהתבשם מקדושתו‪ .‬וכן באו אליו לקבל את ברכת קדשו‪.‬‬ ‫בנדבורנא היה לרבינו לו הרבה רדיפות מהממשלה אודות הגיוס לצבא של בניו הקדושים‪ ,‬עד‬ ‫שלבסוף הוכרח לעזוב את מקום מגורי אביו‪ ,‬ולעזוב את מדינת פולין‪ .‬ומסופר‪ :‬חדרו של רבינו היה‬ ‫סמוך לביהמ"ד‪ .‬פעם אחת שמע דפיקות בביהמ"ד‪ ,‬והלך שם לראות מה זה ועל מה זה‪ .‬וכבואו‬ ‫לביהמ"ד‪ ,‬שמע שהדפיקות באים מהארון קודש‪ .‬פתח רבינו את הארון הקודש‪ ,‬ואמר‪" :‬מי יהין‬ ‫לדפוק בארון קודש שלי"‪ .‬והדפיקות פסקו‪ ,‬ורבינו חזר לחדרו‪ .‬לא עברו רק כמה דקות‪ ,‬ונשמע עוד‬ ‫הפעם אותם הדפיקות‪ .‬נכנס רבינו שוב לביהמ"ד‪ ,‬ושאל עוד הפעם כנ"ל‪ ,‬ופסקו הדפיקות‪ ,‬וחזר‬ ‫לחדרו‪ .‬אחרי כמה דקות נשמעו פעם שלישית הדפיקות‪ ,‬ורבינו נכנס לביהמ"ד‪ ,‬והתמהמה שם‬ ‫קצת‪ ,‬ואמר‪" :‬מרמזים לי מן השמים שאני צריך לברוח ממדינת פולין"‪ .‬רבינו עזב את מדינת פולין‪,‬‬ ‫ונסע למדינת אונגארן‪ ,‬הוא התגורר בכמה עיירות‪ ,‬עד שהתיישב בעיר בושטינא )‪,(Bushtyno, Ukraine‬‬ ‫(גדולת מרדכי הוספות חדשים אות ו')‬ ‫שם נשאר עד יום פטירתו‪.‬‬ ‫בהעלות את הנרות‬ ‫דרכו של רבינו היה להרבות בנרות בכל עת ובכל זמן ובכל מקום‪ ,‬וקנה נרות גדולות וטובות ביותר‪.‬‬ ‫ובערב שבת קודש הדליק מאה וששים נרות‪ ,‬וי"א שהיה מדליק נרות במספר 'שבת'‪ .‬וכן הדליק‬ ‫בראש חודש ק"ס נרות‪ ,‬וכן הרבה בנרות בפורים ובשושן פורים‪ ,‬ט"ז וי"ז אדר‪ ,‬ופעם אמר‪" :‬די‬ ‫'ואימא'ס קאסט מיך א סאך לעכט"‪[ .‬היינו מה שאמרו חז"ל (מגילה ד‪ ):‬ואימא שיבסר‪ ,‬ואימא‬ ‫שיבסר]‪.‬‬ ‫מסופר‪ :‬בליל ראש חודש אחד‪ ,‬נזדמן רבינו באיזה יער ללון אצל איש אחד‪ .‬רבינו הכין את עצמו‬ ‫לתפילת ערבית‪ ,‬ובאמצע ההכנות נזכר שהלילה חל ראש חודש ואין לו נרות להדליק כמנהגו‪ .‬רבינו‬ ‫הצטער על זה מאוד‪ ,‬אך בטחונו היה חזק בהשי"ת שיזמין לו נרות‪ .‬בינתיים יצא רבינו מן הבית וטייל‬ ‫קצת בחוץ לכאן ולכאן‪ ,‬לפתע נשמע קול עגלה מתקרבת‪ .‬פניו של רבינו אורו‪ ,‬ואותת )‪(signaled‬‬ ‫לעגלה שתעצור‪ .‬וכשנעצרה ניגש רבינו אל בעל העגלה‪ ,‬ושאל אותו‪" :‬האם יש לך נרות"? עמד האיש‬ ‫כמשתומם‪ ,‬ואמר לרבינו‪" :‬הנה אני נזכר כעת במה שחברי שותפי ביקש ממני לפני זמן רב לקחת‬ ‫אתי נרות‪ ,‬ולעשות לו עי"ז פרסומת‪ ,‬והנה הם מונחים אצלי כבר זמן רב בתחתית העגלה‪ ,‬ולשם כך‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ס‬ ‫אני צריך לפרק את כל הסחורה מהעגלה"‪ ,‬אמר ועשה‪ .‬לאחר שפירק את הסחורה נתן לרבינו את‬ ‫הנרות‪ .‬וראה זה פלא שמספר הנרות היה בדיוק מאה ושישים‪ ,‬וגם מהסוג הגדול והטוב ביותר כמו‬ ‫הנרות שרבינו נוהג להדליק‪ .‬רבינו הודה לאיש ‪,‬ובשמחה רבה הדליק את הנרות‪ ,‬והתחיל להתפלל‬ ‫תפילת ערבית‪ .‬וראה האיך שהשי"ת אוהב צדיקים ומזמין להם כל צרכיהם בעתו ובזמנו‪.‬‬ ‫מסופר‪ :‬פעם אחת כאשר שרר בעיירה בושטינא מקום מגורי רבינו איזה חולי ל"ע‪ ,‬והרופאים הזהירו‬ ‫באזהרה נחרצת לשמור על נקיון מוחלט בחוצות העיר ובבתים‪ ,‬באמרם שהלכלוך גורם למחלה זו‪.‬‬ ‫והופקדו על ידי ראש העיר שומרים שיסתובבו וישמרו שהפקודה תתקיים במילואה‪ ,‬ולכן לא יכלו‬ ‫לבנות סוכות‪ ,‬כי הדבר כרוך בהרבה לכלוך‪ .‬אולם רבינו לא שאל אף אחד מה לעשות‪ ,‬ובנה סוכה‪.‬‬ ‫שמע הדבר הגיע לאזני ראש העיר‪ ,‬ושלח שליח מיוחד שיודיע ויסביר לרבינו את חומרת הענין על‬ ‫פי הוראת הרופאים‪ ,‬ולבקשו להרוס את הסוכה על אתר‪ .‬אולם רבינו לא שעה לדבריו ולא התייחס‬ ‫כלל לזה‪ ,‬רק אמר‪" :‬מרדכי'לה בנה סוכה בכדי שתעמוד ולא שיהרסו אותה"‪ .‬חזר השליח ואמר‬ ‫לראש העיר את דברי רבינו‪ .‬כששמע זאת‪ ,‬שלח לקרוא לרבינו שיבוא לפניו‪ .‬אך רבינו מיאן‪ .‬ראש‬ ‫העיר התמלא חמה ובא בעצמו אל רבינו‪ ,‬והתחיל לדבר אתו קשות‪ ,‬ואיים על רבינו שאם לא יהרוס‬ ‫את הסוכה יושת עליו עונש קשה‪ .‬אולם רבינו לא שם לב לדבריו‪ ,‬וביטל אותם במחי יד‪ ,‬באמרו‪:‬‬ ‫"מרדכי'לה בנה סוכה בכדי שתעמוד ולא בכדי שיהרסו אותה"‪.‬‬ ‫הראש העיר כעס מאוד‪ ,‬ורבינו שראה את כעסו אמר לו‪" :‬היודע אתה שהרה"ק רבי מאיר'ל‬ ‫מפרעמישלאן היה דודי זקיני"? ענה ראש העיר בכעס‪" :‬מה איכפת לי‪ ,‬מי היה דודך זקינך‪ ,‬העיקר‬ ‫הוא שתהרוס את הסוכה"‪ .‬אמר לו רבינו‪" :‬אבקש ממך לשמוע סיפור"‪ .‬ראש העיר הסכים בלית‬ ‫ברירה‪ ,‬ורבינו התחיל בסיפורו‪" :‬פעם היה כומר אחד‪ ,‬ולו היה עשרה בנים‪ ,‬שהיו כולם בריאים‬ ‫ושלמים כמו ארזים‪ .‬בחצר ביתו היתה גינה גדולה מלאה אילנות טובות‪ .‬פעם אחת עלה לו רעיון‬ ‫במוחו‪ ,‬היות וברצוני לעשות גן יפה עם פרחים יפים הנודפים ריח למרתקים‪ֶ ,‬אכרות לשם כך כמה‬ ‫עצים‪ ,‬ובמקומם אוכל להקים גינה לתפארת"‪ .‬ובמרץ עשו את העבודה לרוב הנאתו‪.‬‬ ‫ויהי אך גמרו לעשות את הגינה‪ ,‬חלו בניו אחד אחרי השני ושכבו על ערש דוי‪ ,‬עד שמתו מרוב יסורים‪.‬‬ ‫כשהגיע תורו של הבן העשירי הנשאר לפליטה‪ ,‬הלך הכומר שלא ידע יום ולילה מאז שחלו בניו‪,‬‬ ‫והתרוצץ מרופא אחד למשנהו‪ ,‬ופיזר הון תועפות‪ ,‬ועשה מאמצים כבירים לנסות להציל לפחות את‬ ‫הבן העשירי החולה אך ללא הועיל‪ .‬באותו יום יעצו לו ידידיו שינסה ללכת אל היהודי הקדוש‬ ‫המתגורר בעיירה פרעמישלאן‪ ,‬ואשר שמעו הולך בכל הגלילות‪ ,‬שברכותיו אינם חוזרים ריקם‪ ,‬ולכן‬ ‫לא יפסיד כלום אם ינסה לנסוע אליו שיברך את בנו שיקום מחליו‪ .‬בלית ברירה אחרת הסכים הכומר‬ ‫לעצתם‪ ,‬באמרו‪" :‬מה כבר אוכל להפסיד"‪.‬‬ ‫ויהי כאשר אך הגיע אל הרבי‪ ,‬התחיל לבכות בדמעות שליש ושפך לפניו את צרותיו שתכפוהו בזמן‬ ‫האחרון‪ ,‬ובעיקר על בנו העשירי המוטל בביתו על ערש דוי‪ ,‬שהרופאים נואשו למצוא מזור‪ .‬אמר לו‬ ‫הרבי ר' מאיר'ל‪" :‬שמע נא את אשר אומר אליך‪ ,‬היה לך גן נאה מלא עצים טובים‪ ,‬וכשרצית לעשות‬ ‫גן של פרחים‪ ,‬זוכר אתה מה עשית‪ ,‬כרתת עצים בכדי ליטע במקומם פרחים‪ .‬והיות והאדם נמשל‬ ‫לעץ השדה‪ ,‬ואם כן בגלל שאתה גדעת בחינם את העצים של הקב"ה‪ ,‬גדע הקב"ה את עציך שהם‬ ‫בניך‪ .‬אך היות ובאת אלי‪ ,‬לא אשלחך ריקם‪ .‬מבטיח אני לך‪ ,‬שילדך העשירי יתרפא ויקום ממיטת‬ ‫סא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫חליו‪ ,‬ויתהלך בריא ושלם כאחד האדם"‪ .‬הכומר קד קידה והודה לרבי מאיר על ברכתו‪ ,‬וכן היה כאשר‬ ‫חזר הכומר לביתו‪ ,‬באו לפניו אשתו וידידיו‪ ,‬וסיפרו לו בשמחה רבה שמצב בנו הוטב"‪.‬‬ ‫"ועתה" ‪ -‬פנה רבינו אל ראש העיר‪" :‬היודע אתה מיהו הבן העשירי של הכומר? הלוא אתה הוא זה‪.‬‬ ‫והרבי מפרעמישלאן הוא דודי זקיני‪ ,‬ועכשיו שפוט נא האם הצדק בזה אתך‪ ,‬האם זה גמולך אלי‬ ‫בעד הטובה שעשה עמך דודי זקני"? ראש העיר בשמעו את דברי רבינו אמר‪" :‬שהוא יודע כל זאת"‪,‬‬ ‫ונפל לרגלי רבינו‪ ,‬וביקש את סליחתו‪ ,‬ומעתה הוא נותן רשות לרבינו לעשות אפילו עשרה סוכות‪,‬‬ ‫וכל הטוב בעיניו יעשה‪.‬‬ ‫מסופר‪ :‬פעם אחת באה אשה אל רבינו‪ ,‬ובכתה בדמעות שליש על הצרה שתכפתה‪ ,‬באשר העלילו‬ ‫על בעלה עלילת שוא‪ ,‬ואסרו אותו בבית הסוהר‪ .‬שאלה רבינו‪" :‬מי הוא בעלך"? ענתה האשה‪" :‬בעלי‬ ‫הוא ירחמיאל מחסידי הרבי"? ושוב שאלה רבינו‪" :‬מי הוא ירחמיאל"? והיא ענתה‪ ,‬כך חזר הדבר‬ ‫ונשנה כמה פעמים‪ ,‬ובכל פעם גברו צעקותיה של האשה‪" :‬מדוע אין הרבי זוכר מי הוא בעלי‪ ,‬הרי‬ ‫הוא כל כך דבוק ברבי‪ ,‬ויושב אצלו יותר מאשר בבית"? אולם רבינו ענה לה‪" :‬אני לא זוכר אותו‪ ,‬ועם‬ ‫כל זה אני מברך אותו‪ ,‬יתן ה' ויצא לחפשי ויבוא לביתו בשלום"‪.‬‬ ‫הלכה האשה הביתה‪ ,‬וחיכתה לשוב בעלה‪ ,‬אולם כעבור ימים ושבועות והוא עדיין לא חזר לביתו‪,‬‬ ‫באה שוב אל רבינו‪ ,‬וכמעשהו בראשון כך מעשהו בשני‪ .‬רבינו בירך אותה‪ ,‬שיתן ה' ויצא בעלה‬ ‫לחפשי ויבוא לביתו בשלום‪ ,‬אך גם הפעם לא השתחרר‪ .‬האשה לא אמרה נואש‪ ,‬ובאה עוד פעם‬ ‫אל רבינו‪ ,‬ובכתה הרבה מאוד‪ ,‬ובאמצע צעקה‪ ,‬ואמרה‪" :‬רבי הלוא בעלי הוא ירחמיאל שמביא לרבי‬ ‫סכך מדי שנה בשנה"‪ .‬רבינו בשמעו את דבריה‪ ,‬נענה ואמר‪" :‬אה אה‪ ,‬ירחמיאל פון די סכך‪ ,‬אה אה‬ ‫ירחמיאל מהסכך‪ ,‬ביז די טאג וועט ער זיין אין שטוב"‪ .‬וכן היה‪ ,‬שביום שנקב רבינו חזר ירחמיאל‬ ‫לביתו‪ ,‬והשמחה בביתו שבה כמקדם‪.‬‬ ‫אחרית ימיו‬ ‫בשנה האחרונה רמז רבינו למקורביו כמה פעמים על הסתלקותו‪ .‬פעם אחת אמר‪" :‬דער אייבישטער‬ ‫איז דאך אויכט מקיים אלע מצוות וואס שטייט און די תורה‪ .‬און אויב אזוי‪ ,‬וויאזוי איז ער מקיים די‬ ‫מצוה פון ולקחתם פרי עץ הדר"? נאר דער אייבישטער נעמט דעם צדיק פאר א אתרוג"‪ .‬אולם אף‬ ‫אחד לא ירד לסוף דעתו‪.‬‬ ‫ביום הכיפורים האחרון עמד רבינו והכריז בפני קהל עם ועדה‪" :‬רבותי‪ ,‬יש ל"ע גזירה קשה על כלל‬ ‫ישראל‪ .‬האם יש כאן אחד שמוכן לקחת את זה עליו‪ ,‬להיות כפרה עבור כלל ישראל"? אף אחד לא‬ ‫ענה‪ ,‬כי כולם נבהלו וניתק הדיבור מפיהם‪ ,‬וארכבותיהם דא לדא נקשן‪ .‬רבינו חזר על דבריו פעם‬ ‫שנית‪ ,‬ואחר כך אמר‪" :‬נו"‪ ,‬וחזר פעם שלישית‪ ,‬ולא ענו כלום‪ .‬אחר כך אמר רבינו‪" :‬נו צום ערשטען‬ ‫מאל"‪ ,‬ושתק קצת‪" ,‬צום צווייטן מאל"‪ ,‬ושתק קצת‪" ,‬צום דריטען מאל"‪ ,‬אף אחד לא הבין כוונתו‬ ‫של רבינו‪ ,‬אך ביום א' דסוכות אז הבינו שרבינו לקח את זה על עצמו להיות כפרה עבור כלל ישראל‪.‬‬ ‫ביו"ט ראשון של סוכות שנת תרנ"ה (‪ 1894‬למס') עלתה נשמתו הקדושה והטהורה של רבינו‬ ‫בסערה השמימה‪ .‬רבינו נטמם בבית החיים בבושטינא‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫סב‬ ‫צאצאיו‬ ‫רבינו השאיר אחריו דורות ישרים ומבורכים‪ ,‬ןאלו הן‪ :‬הרה"ק רבי יצחק מסטאניסלוב‬ ‫)‪ (Ivano-Frankivsk, Ukraine‬זי"ע‪ .‬הרה"ק רבי ישכר דוב בערצי מסאטמר )‪(Satu Mare, România‬‬ ‫זי"ע‪ .‬הרה"ק רבי מאיר רוזנבוים מקרעטשניף (‪ (Crăciunești, România‬זי"ע‪ .‬הרה"ק רבי ישראל יעקב‬ ‫מחוסט )‪ (Khust, Ukraine‬זי"ע‪ .‬הרה"ק רבי אהרן משה מלאנצהוט (‪ (Łańcut, Poland‬זי"ע‪ .‬הרה"ק‬ ‫רבי יוסף מנירעדהאז (‪ )Nyíregyháza, Hungary‬זי"ע‪ .‬בתו מרת בינה ע"ה‪ ,‬אשת הרה"ק רבי אברהם‬ ‫יוסף איגרא מז'עלין )‪ )Żychlin, Poland‬זי"ע‪ ,‬נכד הגה"ק רבי משולם איגרא זצוק"ל‪.‬‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן‬ ‫מקורות‪ :‬אורות מרדכי‬ ‫אהל ומצבת הרה"ק רבי מרדכי לייפער מנאדבורנא זי"ע בבושטינא‬ ‫סג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מגיד משנה לנוער‬ ‫חג ה ֻס⿿‪㿿‬ת‬ ‫ִס‪㿿俿‬ר ῿‪῿ 俿‬לא ⿿בג� ָמ ָרא‬ ‫אבען זִ י‪俿‬‬‫ד‪㿿‬לי ַה῿‪㿿‬ר ָה ֶ‬ ‫ֶעס �ש ֵטייט ִאין ג� ָמ ָרא ֻ(סכָ ה מז‪ַ ).‬רב ה⿿נָ א ַבר ִביז� נָ א א⿿ן ַא ֶלע ג� ֵ‬ ‫אפן ִאין ַא ס⿿כָ ה �ש ִמינִ י ֲע ֶצ ֶרת‪ ,‬וָ ואס ָדאס ִאיז ַא ָס ֵפק �ש ִב ִיעי‪ .‬זֵ יי זֶ ענֶ ען גֶ עזֶ �‬ ‫עצן‬ ‫אמגֶ �‬ ‫עט ָר �‬ ‫צ⿿זַ �‬ ‫עמאכ� ט ַא �ב ָרכָ ה‪ִ .‬פ �ירט א‪㿿‬יס ִדי ג� ָמ ָרא 'ג� ִמ ִירי �῿ ֵמ ֲא ָפר ֲאת⿿'‪.‬‬ ‫ישט גֶ ַ‬ ‫אבען נִ �‬ ‫ִאין ס⿿כָ ה‪ָ ,‬א ֶבער זֵ יי ָה ֶ‬ ‫עק⿿מען פ⿿ן ֶדעם �פ ַלאץ וָ ואס‬ ‫ֶ‬ ‫ב‪㿿‬תי זֵ יי זֶ ענֶ ען גֶ‬ ‫זָ אג� ט ַר ִש"י (ד"ה ג� ִמ ִירי �῿ ֵמ ֲא ָפר ֲאת⿿)‪ָ ,‬ל ַמ �ד ִתי ֵמ ַר ַ‬ ‫עצן ִאין ס⿿כָ ה ַא גַ אנ� ץ י‪㿿‬ם ט‪㿿‬ב‪ִ .‬איז ַא ג� ֶ‬ ‫ר‪㿿‬יסע‬ ‫ישט גֶ עזֶ �‬ ‫אשענֶ ען‪ ,‬א⿿ן זֵ יי זֶ ענֶ ען נִ �‬ ‫ִדי �ב ֵהמ‪㿿‬ת ַפ ֶ‬ ‫אבען �מ ַב ֵטל גֶ עוֶ וען ִמ �צוַ ת ס⿿כָ ה‪ ,‬וַ וייל‬ ‫ד‪㿿‬לי ַה῿‪㿿‬ר ָה ֶ‬ ‫ווא⿿נ� ֶדער ַאז ַרב ה⿿נָ א ַבר ִביז� נָ א א⿿ן ִדי ג� ֵ‬ ‫ייע ֶרע �ב ֵהמ‪㿿‬ת ַא גַ אנ� ץ י‪㿿‬ם ט‪㿿‬ב‪ ,‬וָ ואס ִאיז ֶדער �פ ַשט פ⿿ן ֶדעם‪.‬‬ ‫אשענֶ ען זֵ ֶ‬ ‫זֵ יי זֶ ענֶ ען גֶ עגַ אנ� גֶ ען ַפ ֶ‬ ‫�ב ῿ה �מ ָתן ῿של ֲח ִס ִידים ג⿿ ם ִמ �תנ⿿ ֲהגִ ים ⿿ב ֲח ִסיד‪㿿‬ת‬ ‫ֶעס �ש ֵטייט ִאין ָאב‪㿿‬ת �῿ר' נָ ַתן (פ"ח מ"ח) ַאז‪㿿‬יוִ וי ִדי ִראש‪㿿‬נִ ים זֶ ענֶ ען גֶ עוֶ וען ַצ ִ῿ ִיקים א⿿ן‬ ‫ייע ֶרע �ב ֵהמ‪㿿‬ת זֶ ענֶ ען גֶ עוֶ וען ֲח ִסיד‪㿿‬ת‪ִ .‬די ֶקע ֶמ ֶ‬ ‫עלען פ⿿ן ַא �ב ָר ָהם ָא ִבינ⿿‬ ‫ֲח ִס ִידים‪ַ ,‬אז‪㿿‬י א‪㿿‬י‪ 俿‬זֵ ֶ‬ ‫ב‪㿿‬דה זָ ָרה‪ַ ,‬אז‪㿿‬יוִ וי ֶעס �ש ֵטייט‬ ‫ארט ַא ֲע ָ‬‫ישט ַא ַריין ִאין ַא �פ ַלאץ וָ ואס ִאיז גֶ עוֶ וען ָד �‬ ‫זֶ ענֶ ען נִ �‬ ‫⿿מק‪㿿‬ם ָלל⿿ן"‪.‬‬ ‫אשית כד‪:‬לא) "ו� ָאנֹכִ י ִפנִ ִיתי ַה ַביִ ת ָ‬‫�(ב ֵר ִ‬ ‫ת‪忿‬ר ָתא‬ ‫י‪忿‬חנָ ן ῿בן �‬ ‫⿿מ ֲע ῿שה �ב ⿿ר ִבי ָ‬ ‫ק‪㿿‬יפט זַ יין �ב ֵה ָמה ַפאר ַא ג‪㿿‬י‪.‬‬ ‫אר �‬ ‫נָ א‪� 俿‬ש ֵטייט ִאין ִמ �ד ָרש �(פ ִס �יק ָתא ָפ ָרה פי"ד ב') ַא י⿿ד ָהאט ַפ �‬ ‫עא �ר ֶבעט ִמיט ִדי �ב ֵה ָמה‪ֶ .‬ע ֶרב ַש ָבת ֵבין ַה �ש ָמש‪㿿‬ת ָהאט ִדי‬ ‫ִדי גַ אנ� ֶצע וָ וא‪ָ 俿‬האט ֶדער ג‪㿿‬י גֶ ַ‬ ‫ער⿿קט‬ ‫�‬ ‫ישט גֶ‬‫עש ָלאג� ן‪ָ ,‬א ֶבער זִ י ָהאט זִ י‪ 俿‬נִ �‬ ‫ואלט ַא �ר ֶבעטן‪ֶ ,‬דער ג‪㿿‬י ָהאט ִאיר גֶ �‬ ‫ישט גֶ עוָ �‬ ‫�ב ֵה ָמה נִ �‬ ‫ק‪㿿‬יפט ִדי �ב ֵה ָמה‪ ,‬א⿿ן ָהאט‬ ‫אר �‬ ‫פ⿿ן �פ ַלאץ‪ֶ .‬דער ג‪㿿‬י ִאיז גֶ עגַ אנ� גֶ ען צ⿿ם י⿿ד וָ ואס ָהאט ִאיהם ַפ �‬ ‫עבען ַא �ב ֵה ָמה‬ ‫עלט‪ ,‬וַ וייל ֶער ָהאט ִאיהם גֶ עגֶ ֶ‬ ‫עבן ִדי גֶ �‬‫צ⿿ר �יקגֶ עגֶ �‬‫ִאיהם גֶ עזָ אג� ט ֶער זָ אל ִאיהם ִ‬ ‫ישט‪ִ .‬איז ֶדער י⿿ד צ⿿גֶ עגַ אנ� גֶ ען צ⿿ ִדי �ב ֵה ָמה‪ ,‬א⿿ן ָהאט ִאיר �ש ִטיל גֶ עזָ אג� ט ִאין‬ ‫וָ ואס ַא �ר ֶבעט נִ �‬ ‫עא �ר ֶבעט ִאין ִדי וָ ואכ� ן ֶטעג‪ ,‬א⿿ן א‪㿿‬יף‬ ‫אסט נָ אר גֶ ַ‬ ‫"קיה‪ ,‬וֶ וען ד⿿ ִב �יסט גֶ עוֶ וען ַביי ִמיר ָה �‬ ‫א‪㿿‬יער‪ִ :‬‬ ‫ֶ‬ ‫ג‪㿿‬רם גֶ עוֶ וען ַאז ִאי‪ָ 俿‬האב‬ ‫אבען ֵ‬ ‫עצט וָ ואס ַמיינֶ ע ֲע ֵביר‪㿿‬ת ָה ֶ‬ ‫ער⿿הט‪ָ .‬א ֶבער יֶ �‬ ‫�‬ ‫אסט ד⿿ גֶ‬ ‫ַש ָבת ָה �‬ ‫ק‪㿿‬יפן ַפאר ֶדעם ג‪㿿‬י‪ִ .‬אי‪ֶ 俿‬בעט ִדי‪ 俿‬גֵ יי ַא �ר ֶבעט"‪.‬‬ ‫אר �‬ ‫עלט‪ָ ,‬האב ִאי‪ִ 俿‬די‪ 俿‬גֶ עמ⿿ז� ט ַפ �‬ ‫אר �פט גֶ �‬‫עד �‬ ‫גֶ ַ‬ ‫ערט וָ ואס‬ ‫ארק גֶ עווא⿿נ� ֶד �‬ ‫עטן‪ֶ .‬דער ג‪㿿‬י ָהאט זִ י‪� 俿‬ש ַט �‬ ‫עה‪㿿‬יבן צ⿿ ַא �ר ֶב �‬ ‫�‬ ‫א⿿ן ג� ַליי‪ָ 俿‬האט ִדי ִקיה ָאנ� גֶ‬ ‫עפ ֶרעג� ט וָ ואס ֶער ָהאט ַא ַריינ� גֶ עזָ אג� ט ַפאר ִדי‬ ‫עט⿿הן‪ ,‬א⿿ן ָהאט ִאיהם גֶ �‬ ‫�‬ ‫ֶדער י⿿ד ָהאט ָדא גֶ‬ ‫�ב ֵה ָמה‪ֶ .‬דער י⿿ד ָהאט ִאיהם גֶ עזָ אג� ט וָ ואס ֶער ָהאט ַא ַריינ� גֶ עזָ אג� ט ַפאר ִדי ִקיה‪ֶ .‬דער ג‪㿿‬י ִאיז‬ ‫ערנֶ ען‬ ‫עה‪㿿‬יבן צ⿿ ֶל �‬ ‫�‬ ‫וארען פ⿿ן ֶדעם‪ ,‬א⿿ן ָהאט זִ י‪� 俿‬מגַ יֵ ר גֶ עוֶ וען‪ֶ ,‬ער ָהאט ָאנ� גֶ‬ ‫ייער נִ �ת ָפ ֵעל גֶ עוָ ֶ‬‫זֵ ֶ‬ ‫[ת‪㿿‬ר ָתא ֵמיינ� ט ַא ִקיה]‪.‬‬ ‫ת‪㿿‬ר ָתא �‬ ‫י‪㿿‬חנָ ן ֶבן �‬‫ער⿿פען ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ת‪㿿‬רה‪ ,‬א⿿ן ֶמען ָהאט ִאיהם גֶ‬ ‫ָ‬ ‫משנת השבוע‬ ‫סד‬ ‫ֵאין ⿿ה ָק ָב"ה ֵמ ִביא ⿿ת ָק ָלה ִל �ב ῿ה �מ ָתן ῿של ⿿צ ִד ִיקים‬ ‫ישט ֵקיין ַת ָק ָלה‬ ‫ייבע �ש ֶטער �ב ֶרענ� ג� ט נִ �‬ ‫ר⿿ש �ל ִמי ג‪ַ ):‬אז ֶדער ֵא ֶ‬ ‫(ח⿿לין ז‪ ,:‬י� ַ‬ ‫ִ‬ ‫ֶעס �ש ֵטייט ִאין ִדי ג� ָמ ָרא‬ ‫עהט‬ ‫ישט ַפאר ִדי ַצ ִ῿ ִיקים ַא ֵליינ� ס‪ַ .‬אז‪㿿‬יוִ וי ֶמען זֶ �‬ ‫ַפאר ִדי �ב ֵהמ‪㿿‬ת פ⿿ן ִדי ַצ ִ῿ ִיקים‪ ,‬א⿿ן ַאוַ ַ῿אי נִ �‬ ‫עסן‬ ‫ישט גֶ עגֶ �‬ ‫ארט נִ �‬ ‫ַביי ֶר ִבי ִפנ� ָחס ֶבן יָ ִאיר ַאז ֶמען ָהאט גֶ ע'גַ נ� ֶב'עט זַ יין ֵאייז� ל‪ ,‬א⿿ן זִ י ָהאט ָד �‬ ‫צ⿿ריק ָהאט זִ י ַמ �ח ִמיר גֶ עוֶ וען ֲא ִפיל⿿ א‪㿿‬יף �῿ ַמאי‪ָ .‬דאס ִאיז �מ ַר ֵמז י� ַש �עיָ '‬ ‫�ד ַריי ֶטעג‪ .‬וֶ וען זִ י ִאיז ִ‬ ‫ַהנָ ִביא (א‪:‬ג) "יָ ַדע ש‪㿿‬ר ק‪㿿‬נֵ ה⿿ וַ ֲחמ‪㿿‬ר ֵאב⿿ס �ב ָע ָליו"‪ ,‬א‪㿿‬יב ֶדער ַב ַעל ַה ַביִ ת ִאיז ַא ַצ ִ῿יק‪ִ ,‬פ �ירט‬ ‫זִ י‪ִ 俿‬די �ב ֵה ָמה א‪㿿‬י‪ 俿‬א‪㿿‬יף וִ וי ַצ ִ῿יק‪.‬‬ ‫נ‪忿‬ר ִאים‬ ‫ב‪忿‬דת‪ֵ 忿‬מ ⿿היָ ִמים ָ‬ ‫⿿רב ה‪㿿‬נָ א ⿿בר ִביז� נָ א ָה ⿿ל‪ִ 濿‬ל �בד‪忿‬ק ῿את ⿿ע �צמ‪ִ 忿‬אם נִ �ת ⿿ק �ב ָלה ֲע ָ‬ ‫ד‪㿿‬לי ַה῿‪㿿‬ר זֶ ענֶ ען‬‫ערן ִדי ג� ָמ ָרא ִאין ס⿿כָ ה‪ַ ,‬רב ה⿿נָ א ַבר ִביז� נָ א א⿿ן ִדי ג� ֵ‬ ‫ִמיט ֶדעם ֶקען ֶמען ֶע �ר �ק ֶל �‬ ‫עט⿿הן‬ ‫�‬ ‫אבען גֶ‬‫ב‪㿿‬דה וָ ואס זֵ יי ָה ֶ‬‫ייע ֶרע ֲע ָ‬ ‫עהן צ⿿ זֵ ֶ‬ ‫גֶ עגַ אנ� גֶ ען נָ א‪ 俿‬רֹאש ַה ָשנָ ה א⿿ן י‪㿿‬ם ַהכִ י ִ‬ ‫פ⿿רם זֶ ֶ‬ ‫וארען‪ ,‬וֶ ועגֶ ען ֶדעם זֶ ענֶ ען זֵ יי גֶ עגַ אנ� גֶ ען צ⿿ זֵ ֶ‬ ‫ייע ֶרע‬ ‫ענ⿿מען גֶ עוָ ֶ‬ ‫ייליגֶ ע ֶטעג ִאיז ָאנ� גֶ ֶ‬ ‫ִאין ִדי ֵה ִ‬ ‫ועלכֶ ע‬ ‫⿿סט ַביי וֶ �‬ ‫אבען זֵ יי גֶ עווא �‬ ‫ד⿿ר‪ֶ 俿‬דעם ָה ֶ‬‫ק⿿קען צ⿿ זֵ יי ִפ �ירן זִ י‪ 俿‬וִ וי ַצ ִ῿ ִיקים‪ ,‬א⿿ן �‬ ‫�ב ֵהמ‪㿿‬ת ֶ‬ ‫(מגִ יד ִמ �שנֶ ה ֵע ֶקב ד"ה ו� ָהיָ ה ֵע ֶקב)‬ ‫ַ‬ ‫ַמ �ד ֵרגָ ה זֵ יי �ש ֵט ֶ‬ ‫ייען‪.‬‬ ‫ייטען פ῿ן צ �ד �יקים‬ ‫ארצ ֶ‬ ‫יָ ְ‬ ‫י"ט ִת �ש ֵרי תקע"ד‬ ‫ַהְר ַה"ק ֶר �בי יַ ֲעקֹב י� ְצ ָחק �מ ַפ ְר �ש ְיס ָחא זי"ע‬ ‫(ג' דחוהמ"ס)‬ ‫ַה ְיהו �די ַה ָקדוֹ ש זי"ע‬ ‫ב⿿רז‪ ,‬צ⿿ זַ יין‬ ‫עד �‬ ‫עב‪㿿‬ירען ִאין יָ אר תקכ"ו ִאין �פ ֶש �‬ ‫ֶ‬ ‫ה⿿די ַה ָקד‪㿿‬ש ֶר ִבי יַ ֲעקֹב יִ �צ ָחק ִאיז גֶ‬ ‫ֶדער י� ִ‬ ‫אטע ֶדער ַמגִ יד ֶר ִבי ָא ֵשר זַ ַצ"ל‪ַ ,‬אן ֵאיינִ �יקל פ⿿ן ט"ז‪ ,‬א⿿ן פ⿿ן ִש ָיטה �מק⿿ ֶב ֶצת‪ ,‬א⿿ן צ⿿ זַ יין‬ ‫ַט ֶ‬ ‫ב‪㿿‬רה ע"ה‪.‬‬ ‫אמע ָמ ַרת �῿ ָ‬ ‫ַמ ֶ‬ ‫ה‪㿿‬די ⿿ה ָקד‪忿‬ש‬ ‫⿿הי� ִ‬ ‫ה⿿די ַה ָקד‪㿿‬ש'‪ֶ ,‬דער ַט ַעם �ש ֵטייט ִאין ֵס ֶפר ֵס ֶדר ַה῿‪㿿‬ר‪㿿‬ת ֶה ָח ָדש‪,‬‬ ‫ער⿿פען ַ'הי� ִ‬ ‫ֶ‬ ‫ֶמען ָהאט ִאיהם גֶ‬ ‫ייסען יַ ֲעקֹב יִ �צ ָחק‪ ,‬א⿿ן ֶעס �ש ֵטייט ָדא‪ִ 俿‬אין‬ ‫עה ֶ‬‫ל⿿ב ִלין ָהאט א‪㿿‬י‪ 俿‬גֶ ֵ‬ ‫וַ וייל זַ יין ֶר ִבי ֶדער ח‪㿿‬זֶ ה פ⿿ן �‬ ‫אמען‪ ,‬א⿿ן ֲא ִפיל⿿‬ ‫ר⿿פען זַ יין ֶר ִבי ַביים נָ ֶ‬ ‫ישט ֶ‬ ‫ש⿿ �ל ָחן ָער⿿‪( 俿‬יו"ד סי' רמ"ב סע' ט"ו) ֶמען ָטאר נִ �‬ ‫אמען‪ ,‬וֶ ועגֶ ען ֶדעם ָהאט‬‫ר⿿פען ַביים נָ ֶ‬ ‫ישט ֶ‬ ‫ייסן ַאז‪㿿‬יוִ וי ֶדער ֶר ִבי ָטאר ֶמען זֵ יי נִ �‬ ‫ערע וָ ואס ֵה �‬‫ַאנ� ֶד ֶ‬ ‫ה⿿די'‪.‬‬ ‫ער⿿פען 'י� ִ‬ ‫ֶ‬ ‫ֶמען ִאיהם גֶ‬ ‫עדע ָמאל וֶ וען ֶער ָהאט‬ ‫ִאין �מ ִל ֵיצי ֵאש �ש ֵטייט ַא ַט ַעם‪ֶ :‬ער ִאיז גֶ עוֶ וען ַא ג� ֶ‬ ‫ר‪㿿‬יסער ָענָ יו‪ ,‬א⿿ן יֶ ֶ‬ ‫ערט פ⿿ן ַא י⿿ד וָ ואס ָהאט גֶ עזָ אג� ט ַא‬ ‫�מ ַח ֵ῿ש גֶ עוֶ וען ֶע ֶפעס ָהאט ֶער גֶ עזָ אג� ט‪ִ :‬אי‪ָ 俿‬האב גֶ ֶ‬ ‫עה �‬ ‫עדען ָטאג וֶ וען ֶער ָהאט‬ ‫אצק ֵ(ס ֶפר ֱא ֶמת וֶ ֱאמ⿿נָ ה) ָהאט גֶ עזָ אג� ט ַא ַט ַעם‪ :‬יֶ ֶ‬ ‫ִחי῿⿿ש‪ַ .‬ה �ר ַה"ק ִמ ָק �‬ ‫סה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ט‪㿿‬ישט זִ י‪ 俿‬פ⿿ן ַא ג‪㿿‬י צ⿿ ַא י⿿ד‪.‬‬ ‫�‬ ‫עמאכ� ט ִדי �ב ָרכָ ה ֶ'ש‪忿‬א ָע ַשנִ י ג‪㿿‬י' ָהאט ֶער גֶ �‬ ‫עש ִפ �ירט ַאז ֶער‬ ‫גֶ ַ‬ ‫עבען ִאיהם ָהאט גֶ עווא‪㿿‬ינ� ט ַא �ש ִמיד‪.‬‬ ‫ה⿿די ַה ָקד‪㿿‬ש ִאיז גֶ עוֶ וען ַא ג� ֶ‬ ‫ר‪㿿‬יסער ַמ �ת ִמיד‪ .‬נֶ ֶ‬ ‫ֶדער י� ִ‬ ‫ייער �פ ִרי‪ ,‬א⿿ן ָהאט‬ ‫עש ַטאנֶ ען זֵ ֶ‬‫עא �ר ֶבעט‪ֶ ,‬ער ִאיז א‪㿿‬יפגֶ �‬ ‫ייסיג גֶ ַ‬ ‫ייער �פ ַל ִ‬ ‫ֶדער �ש ִמיד ָהאט זֵ ֶ‬ ‫עמאכ� ט‬‫ער �קט‪ָ ,‬האט ֶער גֶ ַ‬ ‫אמ �‬ ‫ה⿿די ַה ָקד‪㿿‬ש ָהאט ָדאס ַב ֶ‬ ‫ייער �ש ֶפעט‪ .‬וֶ וען ֶדער י� ִ‬ ‫גֶ ַ‬ ‫עא �ר ֶבעט ִביז זֵ ֶ‬ ‫ייסיג‪ִ ,‬איז‬ ‫עטן ַאז‪㿿‬י �פ ַל ִ‬ ‫ע‪㿿‬סק ִאין ַחיֵ י ָש ָעה ט⿿ט ַא �ר ֶב �‬ ‫ַא ַקל וָ ח‪ֶ 㿿‬מר‪ :‬א‪㿿‬יב ֶדער �ש ִמיד וָ ואס ִאיז ֵ‬ ‫ט⿿הען ִדי‬ ‫עהן צ⿿ ֶ‬ ‫ארף ִאי‪ָ 俿‬דא‪ 俿‬זִ יכֶ ער זֶ �‬‫ע‪㿿‬לם‪ַ ,‬ד �‬ ‫ע‪㿿‬סק ִאין ַחיֵ י ָ‬‫ָדא‪ַ 俿‬אוַ ַ῿אי ִאי‪ 俿‬וָ ואס ִאי‪ִ 俿‬בין ֵ‬ ‫ייסיג‪.‬‬ ‫ב‪㿿‬דת ה' ֶמער �פ ַל ִ‬ ‫ֲע ַ‬ ‫עש ַטאנֶ ען ַפאר ֶדעם �ש ִמיד‪ .‬וֶ וען ֶדער �ש ִמיד ָהאט‬ ‫ה⿿די ַה ָקד‪㿿‬ש א‪㿿‬יפגֶ �‬ ‫אלס ִאיז ֶדער י� ִ‬‫עמ �‬‫פ⿿ן ֶד ָ‬ ‫עדער ֵאיינֶ ער גֶ עוָ �‬ ‫ואלט‬ ‫עש ַטאנֶ ען נָ א‪� 俿‬פ ִר ֶיער‪ַ .‬אז‪㿿‬י ָהאט יֶ ֶ‬‫עהן ִאיז ֶער א‪㿿‬יפגֶ �‬ ‫ָדאס גֶ עזֶ �‬ ‫ה⿿די ַה ָקד‪㿿‬ש ַבאזִ יג� ט ֶדעם‬ ‫וייטער �ש ֵטייט א‪㿿‬יף‪ַ .‬ביים ס‪㿿‬ף ָהאט ֶדער י� ִ‬ ‫א‪㿿‬יפ �ש ֵטיין ַפאר ֶדער �צוֵ ֶ‬ ‫עק⿿מען צ⿿ זַ יינֶ ע ַמ �ד ֵריג‪㿿‬ת‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫ד⿿ר‪ֶ 俿‬דעם �ש ִמיד ִאיז ֶער ָאנ� גֶ‬ ‫�ש ִמיד‪ ,‬א⿿ן ֶער ָהאט גֶ עזָ אג� ט ַאז �‬ ‫ה⿿די ַה ָקד‪㿿‬ש‬ ‫ק‪㿿‬יפט �ב ָראנ� �פן‪ֵ .‬איינ� ָמאל ִאיז ֶדער י� ִ‬‫אר �‬ ‫ֶעס ִאיז גֶ עוֶ וען ַא י⿿ד וָ ואס ָהאט ַפ �‬ ‫אלס ָהאט ֶער‬ ‫עמ �‬ ‫אדינ� ט ֶדעם ַצ ִ῿יק‪ ,‬א⿿ן ֶד ָ‬ ‫ארק ַב ִ‬‫עש ַטאנֶ ען ַביי ִאיהם‪ֶ ,‬ער ָהאט �ש ַט �‬ ‫ַאיינ� גֶ �‬ ‫וערען‬‫ועסט ָדא‪ 俿‬וֶ ֶ‬‫עפט‪ִ .‬די וַ וייב פ⿿ן ֶדעם י⿿ד ָהאט גֶ עזָ אג� ט‪" :‬ד⿿ וֶ �‬‫עש �‬‫ק‪㿿‬יפט ִאין גֶ ֶ‬‫אר �‬ ‫וֵ ויינִ יגֶ ער ַפ �‬ ‫ק‪㿿‬יפן"‪.‬‬ ‫אר �‬ ‫ישט ַפ �‬ ‫ט⿿סט נִ �‬ ‫ע‪㿿‬סק נָ אר ִמיט ֶדעם ֶר ִבי‪ ,‬א⿿ן ד⿿ �‬ ‫עמאן‪ ,‬א‪㿿‬יב ִב �יסט ַא גַ אנ� ֶצע ֵ‬ ‫ַאן ָא ֶר ַ‬ ‫ישט ִאיר �῿ ָאגָ ה‪.‬‬ ‫ֶדער ַמאן ָהאט ִאיר גֶ עזָ אג� ט‪ַ ,‬אז ָדאס ִאיז נִ �‬ ‫ויאז‪㿿‬י ִאיז ַדיין‬‫עפ ֶרעג� ט ֶדעם י⿿ד‪" :‬וִ ַ‬ ‫ארען‪ָ ,‬האט ֶער גֶ �‬ ‫עפ ֶ‬‫צ⿿ריק גֶ ָ‬ ‫ה⿿די ַה ָקד‪㿿‬ש ִאיז ִ‬ ‫ַפאר ֶדער י� ִ‬ ‫ק‪㿿‬יפען ִדי‬ ‫ֶ‬ ‫ה⿿די ַה ָקד‪㿿‬ש ִאיהם גֶ עזָ אג� ט ֶער זָ אל‬ ‫עשוִ ויג� ן‪ָ .‬האט ֶדער י� ִ‬ ‫ַפ �רנָ ָסה"? ֶדער י⿿ד ָהאט גֶ �‬ ‫ישט‬ ‫ייער ִב ִיליג א⿿ן ֶעס ִאיז נִ �‬‫עצט זֵ ֶ‬‫עלע‪ָ .俿‬האט ֶדער י⿿ד גֶ עזָ אג� ט ִדי ה‪㿿‬יט ִאיז יֶ �‬ ‫על ֶב ֶ‬ ‫ה‪㿿‬יט פ⿿ן ֶק �‬ ‫ה⿿די ַה ָקד‪㿿‬ש גֶ עזָ אג� ט‪:‬‬ ‫ק‪㿿‬יפן"‪ָ .‬האט ֶדער י� ִ‬ ‫�‬ ‫עלט צ⿿‬ ‫ישט ֵקיין גֶ �‬ ‫ָדא ֵקיין ק‪㿿‬נִ ים‪ ,‬א‪㿿‬י‪ָ 俿‬האב ִאי‪ 俿‬נִ �‬ ‫וערן‬ ‫ח‪㿿‬רה וָ ואס ִאיז ִב ִיליג ֶקען וֶ ֶ‬ ‫עדע �ס ָ‬‫עלער‪ ,‬וַ וייל יֶ ֶ‬ ‫ישט ֵקיין ֶפ ֶ‬ ‫ָ"דאס וָ ואס ֶעס ִאיז ִב ִיליג ִאיז נִ �‬ ‫ייב ֶטער‬‫עלט‪ ,‬ד⿿ ִב �יסט ָדא‪ַ 俿‬א ַבאג� ֵל �‬ ‫ישט ֵקיין גֶ �‬ ‫עצט נִ �‬ ‫אסט יֶ �‬ ‫ייע ֶרער‪ .‬א⿿ן ָדאס וָ ואס ד⿿ ָה �‬ ‫ַט ֶ‬ ‫ארג"‪.‬‬‫ק‪㿿‬יפען א‪㿿‬יף ָב �‬ ‫ֶ‬ ‫ֶמענ� �טש‪ ,‬ד⿿ ֶקענ� �סט‬ ‫ארג‪ ,‬א⿿ן‬ ‫ח‪㿿‬רה א‪㿿‬יף ַב �‬ ‫עק‪㿿‬יפט ַא ַסא‪ 俿‬פ⿿ן ִדי �ס ָ‬ ‫�‬ ‫ֶדער י⿿ד ִאיז גֶ עגַ אנ� גֶ ען ִאין �ש ָטאט א⿿ן ָהאט גֶ‬ ‫ח‪㿿‬רה ַא ַלאנ� גֶ ע‬ ‫אל ֶטען ִדי �ס ָ‬ ‫ימער‪ֶ .‬ער ָהאט גֶ ַ‬ ‫עה �‬ ‫עפ �ילט ִמיט ֶדעם ַא גַ אנ� ֶצע ִצ ֶ‬ ‫ֶער ָהאט ָאנ� גֶ ִ‬ ‫אלען‪ֶ .‬ער ָהאט זֵ יי גֶ עוִ ויזֶ ען ַאז‬ ‫אצ ֶ‬ ‫ערט ֶער זָ אל זֵ יי ַב ָ‬ ‫אד �‬ ‫עפ ֶ‬‫אבען גֶ ָ‬‫ק‪㿿‬יפער ָה ֶ‬ ‫אר ֶ‬ ‫ַצייט‪ ,‬א⿿ן ִדי ַפ �‬ ‫עק‪㿿‬יפט‪.‬‬ ‫�‬ ‫ישט גֶ‬ ‫ח‪㿿‬רה ִליג� ט נָ א‪ 俿‬א⿿ן ֵקיינֶ ער ָהאט נָ א‪ 俿‬נִ �‬ ‫ִדי �ס ָ‬ ‫אבען ַא ַסא‪俿‬‬ ‫אר �פט ָה ֶ‬ ‫עד �‬‫ס‪㿿‬חר וָ ואס ָהאט גֶ ַ‬ ‫עק⿿מען ַא ֵ‬ ‫ֶ‬ ‫ֶעס ִאיז ַא ִר ֶיבער �צוֵ ויי וָ ואכ� ן‪ ,‬א⿿ן ֶעס ִאיז גֶ‬ ‫ס‪㿿‬חר‬ ‫אטן‪ֶ .‬דער ֵ‬ ‫אל ַד �‬ ‫יידער ַפאר ִדי ָס �‬ ‫ייסען ַמאכֶ ען �ק ֵל ֶ‬ ‫עה ֶ‬ ‫ייסער ָהאט גֶ ֵ‬ ‫ח‪㿿‬רה‪ ,‬וַ וייל ֶדער ַק ֶ‬ ‫�ס ָ‬ ‫ח‪㿿‬רה‪ָ ,‬האט ֶער ִאיהם גֶ עזָ אג� ט ֶער‬ ‫אר ִדינֶ ען א‪㿿‬יף ִדי �ס ָ‬ ‫ויפיל ֶער וִ ויל ַפ �‬ ‫עפ ֶרעג� ט וִ ִ‬ ‫ָהאט ִאיהם גֶ �‬ ‫אלט‬‫אצ �‬‫עלט פ⿿ן ֶדעם �פ ַרייז וָ ואס ֶער ָהאט ַב ָ‬ ‫אפ �‬ ‫עבט ִאיהם ָד ֶ‬ ‫ק‪㿿‬יפן א‪㿿‬יב ֶער גֶ �‬ ‫אר �‬ ‫וִ ויל ֶעס נָ אר ַפ �‬ ‫ח‪㿿‬רה‪ָ .‬האט ֶדער י⿿ד גֶ עזָ אג� ט ַפאר‬ ‫עק‪㿿‬יפט ִדי גַ אנ� ֶצע �ס ָ‬ ‫�‬ ‫ס‪㿿‬חר ָהאט גֶ‬‫ק‪㿿‬יפען‪ .‬א⿿ן ֶדער ֵ‬ ‫ֶ‬ ‫ַביים‬ ‫ה⿿די ַה ָקד‪㿿‬ש)‬‫(הי� ִ‬ ‫ַ‬ ‫אלט ַפאר זַ יין ַאכ� ַסנ� יָ ה"‪.‬‬ ‫אצ �‬ ‫עה �סט ַאז ֶדער ֶר ִבי ָהאט ג⿿ט ַב ָ‬ ‫זַ יין וַ וייב‪" :‬ד⿿ זֶ �‬ ‫זְ כוּתוֹ יָ גֵ ן ָע ֵלינ ּו וְ ַעל ָּכל יִ ְש ָר ֵאל ָא ֵמן‬ ‫משנת השבוע‬ ‫סו‬ ‫מזלא טבא וגדיא יאי‬ ‫לידידנו הרה"ג ר' יעקב חיים זאב אפטער שליט"א‬ ‫לרגל הולדת נכדו בשעטו"מ‬ ‫לידידינו הרה"ג ר' יוסף טייטלבוים שליט"א‬ ‫אב"ד נעפלעמיץ‬ ‫והרה"ג ר' דוד שלמה טייטלבוים שליט"א‬ ‫לרגל אירוסי נכדתו‪-‬בתו עב"ג בשעטו"מ‬ ‫לידידינו הר"ר משה יהושע צוויבל שליט"א‬ ‫והר"ר אברהם צוויבל שליט"א‬ ‫לרגל אירוסי נכדתו‪-‬בתו עב"ג בשעטו"מ‬ ‫לידידינו הר"ר מנחם קרויס שליט"א‬ ‫לרגל הולדת בנו בשעטו"מ‬ ‫ישיבה בית שערים‬ ‫כולל משנה הלכות‬ ‫בנשיאות כ"ק אדמו"ר שליט"א‬ ‫רח' יצחק שואלל ‪4‬‬ ‫ירושלים ת"ו‬ ‫הרה"ג ר' נפתלי הערצקא פריעדמאן שליט"א‬ ‫ר"מ בישיבה‬ ‫לרגל אירוסי בנו הבה"ח משה יוסף עב"ג בשעטו"מ‬ ‫הבה"ח ישראל חיים לייפער הי"ו‬ ‫לרגל אירוסיו עב"ג בשעטו"מ‬ ‫הבה"ח פינחס טווערסקי הי"ו‬ ‫לרגל אירוסיו עב"ג בשעטו"מ‬ ‫הבה"ח אליעזר זוסיא זילבער הי"ו‬ ‫לרגל אירוסיו עב"ג בשעטו"מ‬ ‫סז‬ ‫משנת השבוע‬