gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

להתוודע · Lehisvada — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: להתוודע · Lehisvada

שבוע: סוכות (2026-09-21)

להתוודע · Lehisvada — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ענינא דיומא‬ ‫סוכה דף כח‬ ‫‪ 0‬בגדר מצות ישיבת סוכה בשבעת הימים ‪1‬‬ ‫בסוכה דף כ"ח‪ :‬תנו רבנן‪ ,‬כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי‪ ,‬כיצד היו לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות‬ ‫מעלן לסוכה‪ ,‬אוכל ושותה‪ ,‬ומטייל בסוכה‪ .‬מה"מ דתנו רבנן‪ ,‬תשבו כעין תדורו מכאן אמרו כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע‬ ‫וביתו עראי‪.‬‬ ‫‪-‬א‪-‬‬ ‫חיוב ישיבת סוכה ברוצה לאכול ולישן‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים‪ ,‬היינו שיהא יושב כל שבעת הימים בסוכה‪,‬‬ ‫מצות ישיבה בסוכה תלויה בתנאי המחייבו‪ ,‬אם רוצה לאכול‬ ‫והכוונה הוא שיקבע את דירתו בסוכה שבעת ימים‪ ,‬ועל זה אמרו 'כיצד'‪,‬‬ ‫ולישן ‪ /‬קביעת מקום בסוכה כל שבעת הימים ע"י שקובע שם‬ ‫והיינו דהאיך חל קביעתו בסוכה‪ ,‬ומפרש בגמ' כמה דרכים האיך נקבע‬ ‫אכילתו ושינתו ‪ /‬חיוב לישב בסוכה בכל יום אפילו אם אינו‬ ‫קביעתו בסוכה‪ ,‬שיחשב שדר בסוכה כל שבעת הימים‪ ,‬שזה על ידי שמעלה‬ ‫אוכל וישן‬ ‫‪ -‬שערי ישר‪ ,‬מנחת שלמה‪ ,‬אתוון דאורייתא‪ ,‬חתם סופר ‪-‬‬ ‫כלים נאים ומצעות נאה לסוכה‪ ,‬שאין זה מפני הידור מצוה ונוי סוכה‪ ,‬אלא‬ ‫שזה מפני שבזה קובע את דירתו בסוכה‪ .‬וכן על ידי שאוכל ושותה ומטייל‬ ‫א‪ .‬בגדר מצות ישיבת סוכה‪ ,‬הנה לעיל דף כ"ז‪ .‬אמרו‪' ,‬תשבו כעין תדורו'‪,‬‬ ‫בסוכה‪ ,‬דהיינו דבמה שקובע עצמו שאכילת ושינתו יהא בסוכה‪ ,‬בזה נחשב‬ ‫מה דירה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל‪ ,‬אף סוכה נמי אי בעי אכיל ואי‬ ‫לו הסוכה כדירתו‪ ,‬ובזה מקיים מצות בסוכות תשבו שבעת ימים‪ ,‬וזהו גדר‬ ‫בעי לא אכיל‪ .‬והיינו דמצות סוכה אינה כשאר מצות המוטלות על האדם‬ ‫מצות ישיבת סוכה כל שבעת הימים‪.‬‬ ‫בדרך חיוב שמחוייב לעשותו ואינו תלוי ברצונו‪ ,‬כבמצות תקיעת שופר‬ ‫ונטילת לולב שמוטל עליו חיוב לקיים המצוה‪ ,‬ואם לא עשאה ביטל את‬ ‫ולדרך זה נמצא דלא רק כשאוכל או ישן בסוכה מקיים מצוה סוכה‪ ,‬כי‬ ‫המצוה‪ ,‬אלא מצות ישיבת סוכה נאמרה בדרך שאם רוצה לאכול או לישן‬ ‫אין האכילה והשינה כתנאי המחייב בסוכה‪ ,‬אלא דבמה שאוכל ושותה בסוכה‬ ‫מחוייב לישב בסוכה‪ ,‬אבל אין חובה לאכול ולישב בסוכה כל שבעת הימים‪.‬‬ ‫בזה קובע לעצמו את דירתו בסוכה‪ ,‬וזה קיום מצות סוכה‪ ,‬ולכן אי בעי אכיל‬ ‫ומצינו בפוסקים כמה דרכים בגדר הדבר‪.‬‬ ‫אי בעי לא אכיל‪ ,‬דגם כשאינו אוכל הרי כבר קבע דירתו בסוכה‪.‬‬ ‫בספר שערי ישר שער ג' פרק י"ט )ד"ה ואם( ובשו"ת מנחת שלמה ח"א‬ ‫ובחידושי חתם סופר בשו"ע סוף סי' תרל"ט כתב דבר חידוש דאע"ג‬ ‫סי' א' מתבאר שזהו כמו שאר מצוה התלויה באיזה תנאי המחייבו‪,‬‬ ‫דבמצה כל שבעת הימים אם אינו רוצה לאכול מצה אינו צריך לאכול מצה‪,‬‬ ‫שבהתקיים איזה תנאי מתחייב בעשיית המצוה‪ ,‬ואז מוטל עליו חיוב כבשאר‬ ‫אמנם בסוכה נהי דלאכול בסוכה אינו מחוייב אלא בלילה ראשונה‪ ,‬כדילפינן‬ ‫המצות‪ ,‬ובאם אין תנאי המחייבו אינו מחוייב כלל‪ ,‬ואינו מקיים מצוה‪ .‬והוא‬ ‫ט"ו ט"ו מחג המצות‪ ,‬אבל בישיבה ודירה מחוייב כל שבעה‪ ,‬דכיון דכתיב‬ ‫כמו במצות מזוזה שהחיוב הוא רק למי שיש לו בית‪ ,‬ואם אין לו בית אינו‬ ‫'בסוכות תשבו שבעת ימים' חייב לדור שם כמו בביתו‪ .‬ומבואר בדבריו דיש‬ ‫מחוייב במזוזה‪ ,‬ואינו מחוייב לקנות בית כדי להתחייב במזוזה‪ ,‬וכן במצות‬ ‫חיוב מצוה לישב בסוכה כל שבעת הימים‪ ,‬אלא דקיום המצוה אינה תלויה‬ ‫ציצית אם הוא לבוש בגד בת ד' כנפות מתחייב בציצית‪ ,‬ואם אינו לבוש אין‬ ‫באכילה בפועל‪ ,‬אלא דבמה שקובע שכשאוכל הוא אוכל בסוכה‪ ,‬ממילא‬ ‫עליו חיוב מצוה‪ ,‬וכן במילה אם יש לו בן מתחייב במילה‪ ,‬הכי נמי במצות‬ ‫מתקיימת מצות ישיבה בסוכה אפילו בישיבה בלבד‪.‬‬ ‫סוכה‪ ,‬אם אוכל או ישן אז מתחדש עליו חיוב לאכול ולישן דוקא בסוכה‪,‬‬ ‫ואם אינו אוכל וישן לא חל עליו חיוב סוכה‪ ,‬שחיוב הישיבה בסוכה תלוי'‬ ‫ונמצא דיש בזה שני דרכים האיך מתפרשת גדר המצוה‪ ,‬דלדרך הא' הכל‬ ‫בתנאי אם אוכל וישן‪.‬‬ ‫תלוי באכילה ושינה‪ ,‬ואם הוא אוכל חל עליו חיוב לישב בסוכה‪ ,‬ואם אינו‬ ‫אוכל לא חל עליו חיוב ישיבת סוכה‪ .‬ולדרך השני נמצא דבאמת אין המצוה‬ ‫אמנם בספר אתוון דאורייתא סוף סי' י"א מתבאר דיש לפרש גדר‬ ‫תלויה בשום תנאי‪ ,‬אלא דמוטל עליו מצוה חיובית לקבוע דירתו בסוכה‪ ,‬וזהו‬ ‫המצוה בדרך אחר‪ ,‬דהנה בגמ' שלפנינו אי' כל שבעת הימים אדם עושה‬ ‫קביעתו שאם הוא אוכל וישן הרי הוא אוכל וישן בסוכה‪ ,‬ואז מקיים כל‬ ‫סוכתו קבע וביתו עראי‪ ,‬כיצד‪ ,‬היו לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות‬ ‫שבעת הימים מצות 'בסוכות תשבו'‪ ,‬ואפילו בישיבה בלבד‪ .‬א[‬ ‫מעלן לסוכה‪ ,‬אוכל ושותה ומטייל בסוכה‪ ,‬והיינו דגדר המצוה שאמרה תורה‬ ‫שצריך שבכל שבעה תהא סוכתו קבע‪ ,‬וזה ע"י שמעלה בה כלים נאים ומצעות‬ ‫אפילו ביום אחרון אחרי אכילתו צריך עדיין שיהא קביעת דירתו בסוכה‬ ‫נאות‪ ,‬והיה ראוי שלא יורידן כל שבעה‪ ,‬אפ"ה התירו לו לכבוד יו"ט האחרון של‬ ‫‪ -‬ר"ן ‪-‬‬ ‫חג להורידן ע"כ‪.‬‬ ‫א[ והנה יסוד הנ"ל דהמצוה הוא לקבוע את דירתו בסוכה‪ ,‬ומתקיים המצוה‬ ‫אפילו שלא בשעת אכילה‪ ,‬מתבאר גם בדברי הר"ן בסוכה דף מ"ח‪ .‬במה ששנינו‬ ‫ומבואר בדבריו שאין לסתור את הסוכה אפילו אחרי שגמר לאכול‪ ,‬משום‬ ‫שם‪ ,‬סוכה שבעה כיצד‪ ,‬גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד את הכלים‪,‬‬ ‫שבכל שבעת הימים צריך שיהא לו סוכה שקבע בה דירתו‪ .‬ולולי כבוד יו"ט‬ ‫וכתב דהטעם בזה הוא‪ ,‬דכיון שאמרה תורה 'בסוכות תשבו שבעת ימים' צריך‬ ‫האחרון של חג היה ראוי גם שלא להוציא כלים נאים מתוך הסוכה‪ ,‬אע"פ שאינו‬ ‫שתהא לו סוכה כל שבעה‪ ,‬ומה שאמרו אבל מוריד הוא את הכלים‪ ,‬היינו דאע"פ‬ ‫א‬ ‫סוכה דף כח‬ ‫בגדר מצות ישיבת סוכה בשבעת הימים‬ ‫‪-‬ב‪-‬‬ ‫אם יש איסור באכילה מחוץ לסוכה‬ ‫לישב בסוכה‪ ,‬ואם היה רק בגדר איסור שלא יאכל חוץ לסוכה לא שייך‬ ‫אין לפסול סוכה גזולה משום מצהב"ע כיון שהעיקר הוא שלא‬ ‫לברך על זה‪ .‬ועוד‪ ,‬שהרי מצות סוכה צריך כוונה‪ ,‬כדאי' בר"ה דף כ"ח‪ :‬אלא‬ ‫יאכל חוץ לסוכה ‪ /‬אם יש לומר דהעיקר בישיבת סוכה בשאר‬ ‫מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה‪ ,‬הרי דישיבת שבעה הוא בכוונת מצוה‪,‬‬ ‫הימים הוא רק שלא לאכול מחוץ לסוכה ‪ /‬איסור בל תאכילום‬ ‫ואם נאמר שהוא רק איסור שלא ישב חוץ לסוכה‪ ,‬למה צריך כוונה לשם‬ ‫במאכיל לקטן חוץ לסוכה ‪ /‬מדוע העוסק במצוה מותר לאכול‬ ‫מצוה‪ ,‬ועל כרחך דהוא בגדר מצוה בקום ועשה לישב בסוכה כשאוכל וישן‪.‬‬ ‫חוץ לסוכה‬ ‫‪ -‬מנחת חינוך‪ ,‬אתוון דאורייתא‪ ,‬שע"י‪ ,‬מגן אברהם‪ ,‬רבי עקיבא איגר ‪-‬‬ ‫אמנם בעיקר הדין מצינו לגדולי הפוסקים שכתבו דיש איסור באכילה‬ ‫ב‪ .‬והנה בגדר מצות ישיבת סוכה כל שבעת הימים‪ ,‬שאם הוא רוצה לאכול‬ ‫חוץ לסוכה‪ ,‬דהנה במג"א סי' תר"מ סק"ג כתב דאסור להאכיל קטן חוץ‬ ‫אוכל בסוכה‪ ,‬ואם אינו רוצה לאכול אינו אוכל כלל‪ ,‬יש עוד דרך נוסף‬ ‫לסוכה‪ ,‬ויש בזה לאו דלא תאכילום‪ ,‬וגם איש אחר שאינו אביו מוזהר על‬ ‫בדברי הפוסקים‪.‬‬ ‫זה‪ .‬ובמשנה ברורה שם סק"ה מביא דברי המג"א‪.‬‬ ‫דהנה במנחת חינוך מצוה שכ"ה )אות י'( העלה דבמצות ישיבת סוכה של‬ ‫שבעת הימים אין מקום לפסול סוכה גזולה מטעם מצוה הבאה בעבירה‪,‬‬ ‫והנה דבריו צריכין ביאור‪ ,‬שהרי לאו דלא תאכילום אמור במאכיל לקטן‬ ‫כמו שפוסלין לולב הגזול מטעם מצהב"ע‪ ,‬כי פסול מצהב"ע אמרו דוקא‬ ‫דבר האסור‪ ,‬כגון שנותן לפניו נבילה‪ ,‬או שמכשילו בחילול שבת‪ ,‬דנהי דקטן‬ ‫במצוה שמוטלת עליו בדרך חיוב כמו מצות נטילת לולב‪ ,‬אבל במצות ישיבת‬ ‫אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו‪ ,‬מכל מקום כל אדם מוזהר מלהאכיל‬ ‫סוכה שאם הוא רוצה לאכול אוכל בסוכה‪ ,‬ואם אינו רוצה לאכול אינו מחוייב‬ ‫בידים דבר איסור לקטן‪ ,‬אמנם להאכילו חוץ לסוכה‪ ,‬מאחר דקטן אינו מחוייב‬ ‫בסוכה‪ ,‬במצוה כזו אין לפסול משום מצהב"ע‪ .‬ובזה הוא מיישב קושיית‬ ‫בקיום מצות עשה דסוכה‪ ,‬מדוע לא יהא רשאי ליתן לו לאכול חוץ לסוכה‪,‬‬ ‫התוס' לעיל דף ט'‪) .‬ד"ה לך( שמקשים מדוע צריכים למעט שאינו יוצא‬ ‫הרי לכאורה אין באכילה חוץ לסוכה שום פעולת איסור‪ ,‬דבשלמא אצל גדול‬ ‫בסוכה גזולה מקרא ד'לך' ולא הגזולה‪ ,‬תיפק"ל שפסולה מטעם מצהב"ע‪.‬‬ ‫כיון דכשאוכל פת חייב לאכול בסוכה‪ ,‬ממילא אסור לו לאכול חוץ לסוכה‪,‬‬ ‫ועל זה כתב דבמצוה כזו שתלויה אם הוא רוצה לאכול‪ ,‬אין לפסול משום‬ ‫כי באכילתו הוא מתחייב בישיבת סוכה‪ ,‬ובאכילה מחוץ לסוכה הוא מבטל‬ ‫מצהב"ע‪.‬‬ ‫את המצוה‪ ,‬אבל קטן שאינו מחוייב במצות‪ ,‬לכאורה אינו עושה שום איסור‬ ‫במה שאוכל חוץ לסוכה‪ ,‬ואמאי יהא בזה משום בל תאכילום‪ .‬ומדברי המג"א‬ ‫והנה במנחת חינוך שם כתב דבריו אלו ביתר אריכות‪ ,‬והרבה אחרונים‬ ‫עכ"פ מתבאר שיש איסור באכילת חוץ לסוכה‪.‬‬ ‫דנו ופלפלו בכוונת דבריו‪ ,‬ובאתוון דאורייתא כלל י"א ובלקח טוב כלל י"ב‬ ‫)אות ג'( מתבאר דהמנ"ח מחדש דמצות ישיבת סוכה בשאר הימים הוא רק‬ ‫ומאידך גיסא‪ ,‬בגנזי רעק"א סי' ב' ]ונדפס בחי' רעק"א לעיל דף כ"ה[‬ ‫בשלילה‪ ,‬שכשיאכל לא יאכל חוץ לסוכה‪ ,‬והאכילה חוץ לסוכה היא הבלתי‬ ‫מקשה הרב השואל במה שאמרו במצות סוכה דשלוחי מצוה פטורין מן‬ ‫נרצה‪ ,‬אבל האכילה בסוכה בעצמותה אינה נרצית ומבוקשת כלל‪ ,‬שאילו‬ ‫הסוכה משום דהעוסק במצוה פטור מן המצוה‪ ,‬והוא מקשה שהרי כלל זה‬ ‫רצתה תורה עצם האכילה בסוכה היתה התורה מטלת חובה לאכול בסוכה‪,‬‬ ‫דעוסק במצוה פטור מן המצוה היינו שהוא פטור מלעשות מצוה בקום‬ ‫וכיון דהאכילה היא רשות‪ ,‬מוכח דהעיקר רק שלא יאכל חוץ לסוכה‪ ,‬ולכן‬ ‫ועשה‪ ,‬והיינו שיהא בשב ואל תעשה ולא יקיים את המצוה האחרת‪ ,‬אבל‬ ‫אין לפסול מדין מצהב"ע‪ ,‬שהרי סוף סוף אינו אוכל חוץ לסוכה‪.‬‬ ‫לא הותר לו לעבור על איסור בקום ועשה מחמת שהוא עוסק במצוה‪ ,‬ואם‬ ‫אכן באתוו"ד שם ובשערי ישר שער ג' פי"ט )ד"ה ואם( חולקים על זה‪,‬‬ ‫כן האיך אמרו כלל זה לענין סוכה‪ ,‬הרי בסוכה עובר על עשה בידים במה‬ ‫וכתבו דתמוה לומר דמצות סוכה דשאר הימים הוא רק שלא יאכל חוץ‬ ‫שאוכל חוץ לסוכה‪.‬‬ ‫לסוכה‪ ,‬שהרי מקרא מלא דיבר הכתוב בלשון מצות עשה 'בסוכות תשבו‬ ‫שבעת ימים'‪ ,‬אלא דלמדין שתהא הישיבה כעין תדורו‪ ,‬שאם אינה רוצה‬ ‫וכתב לו הגרעק"א על זה דבמחכ"ת שגג בזה‪ ,‬כי אין איסור כלל לאכול‬ ‫לאכול אינו חייב לישב בסוכה ולאכול‪ ,‬אכן כשרוצה לאכול‪ ,‬ודאי דחל עליו‬ ‫חוץ לסוכה‪ ,‬אלא דמוטל עליו לקיים מצות עשה שיהא אכילתו בסוכה‪ ,‬ואם‬ ‫חיוב מצות עשה בגדר שאר מצות עשה‪ ,‬וזה דומה למצות מזוזה דמי שאין‬ ‫אינו הולך לסוכה לאכול‪ ,‬מבטל מצות עשה במה שאינו אוכל בסוכה‪ ,‬ושפיר‬ ‫לו בית אין לו מזוזה‪ ,‬ואטו מי נאמר דהעיקר הוא שלא יהא לו בית בלי‬ ‫אמרו בזה דהעוסק במצוה פטור מן המצוה‪ ,‬דאין עליו חיוב לישב בסוכה‪,‬‬ ‫מזוזה‪ ,‬הרי ודאי זה אינו‪ ,‬אלא שהוא מצוה התלויה בתנאי‪ ,‬וכשמתקיים‬ ‫וממילא מסתעף דמותר לאכול חוץ לסוכה‪ .‬וכתב שכן מוכח ממה שמברכין‬ ‫התנאי חל עליו חיוב מצות עשה כשאר מצות עשה‪.‬‬ ‫על הישיבה בסוכה‪ ,‬ואם היה רק בגדר איסור שלא יאכל חוץ לסוכה מאי‬ ‫שייך לברך על זה‪ .‬ב[‬ ‫וראיה לזה‪ ,‬חדא שהרי מברכין על הישיבה אשר קדשנו במצותיו וצונו‬ ‫לסוכה‪.‬‬ ‫אוכל עוד בסוכה‪ ,‬משום דצריך שתהא לו דירת קבע בסוכה כל שבעה ע"י כלים‬ ‫נאים‪ ,‬ומבואר דמצות ישיבת סוכה אינה תלויה דוקא בשעת אכילה‪ ,‬אלא במה‬ ‫וביאור יסוד זה יתפרש היטיב עפ"י האמור לעיל בשם אתוון דאורייתא דגדר‬ ‫שקובע דירתו בסוכה למשך כל שבעת הימים‪.‬‬ ‫מצות ישיבת סוכה הוא לקבוע דירתו בסוכה כל ז' הימים‪ ,‬דלפי זה מסתבר לומר‬ ‫דבמה שאמרה תורה לקבוע דירתו כל שבעת הימים בסוכה‪ ,‬אע"ג שעיקרו בקום‬ ‫במצות סוכה נכלל גדר מצות עשה לאכול בסוכה וגדר איסור שלא‬ ‫ועשה על ידי אכילה ושינה‪ ,‬מכל מקום על כרחך מסתעף מזה גם איסור לאכול‬ ‫לאכול מחוץ לסוכה‬ ‫ולישן חוץ לסוכה‪ ,‬כי באכילה ושינה מחוץ לסוכה מתעקר קביעות מקומו בסוכה‪,‬‬ ‫‪ -‬פני יהושע ‪-‬‬ ‫ומאחר דהתורה אמרה לקבוע דירתו בסוכה‪ ,‬נכלל בזה גם איסור שלא לאכול‬ ‫ב[ בפני יהושע בסוכה דף כ"ה מתבאר דבמצות סוכה ישנן שני ענינים‪ ,‬א' מצוה‬ ‫חוץ לסוכה‪ ,‬כי בזה עוקר דירתו לביתו‪ ,‬וזהו כעין איסור הבא מכלל עשה‪ ,‬ועל‬ ‫לאכול בסוכה‪ ,‬ב' שלא לאכול חוץ לסוכה‪ .‬וכן במכתבי תורה להגאון מרוגצו'ב‬ ‫ידי שחל עליו איסור לאכול חוץ לסוכה‪ ,‬בזה נקבע שדירתו הוא בסוכה‪.‬‬ ‫מכתב ב' כתב שכבר האריך במקום אחר דבמצות סוכה ישנן שני גדרים‪ ,‬א' מה‬ ‫ובזה מתבארים דברי המג"א )הנ"ל( דיש לאו דבל תאכילום כשמאכיל קטן‬ ‫שצריך לקבוע לו סוכה‪ ,‬והב' שאסור לאכול חוץ לסוכה‬ ‫חוץ לסוכה‪ ,‬דכיון דבמצוה זו נכלל גם איסור שלא לאכול חוץ לסוכה‪ ,‬ממילא‬ ‫ובפני יהושע שם מבאר בזה מה שהתנא דמתני' מביא עיקר דין עוסק במצוה‬ ‫אסור להאכיל לקטן‪.‬‬ ‫פטור מן המצוה דוקא במצות סוכה‪ ,‬אע"ג שהוא דין כללי שנוהג בכל המצות‪.‬‬ ‫אמנם לענין עוסק במצוה פטור מן המצוה שפיר מותר לאכול חוץ לסוכה‪,‬‬ ‫וכתב דלענין סוכה יש בזה יותר רבותא‪ ,‬דאינו דומה לשאר מצות עשה שאינן‬ ‫דכיון דפטור מעיקר המצוה‪ ,‬ממילא אין עליו איסור אכילה חוץ לסוכה‪ ,‬דאיסור‬ ‫אלא בשב ואל תעשה כשבטל מהם‪ ,‬לא כן בסוכה שיש גם איסור בקום עשה‬ ‫אכילה חוץ לסוכה נובע בתולדה מחיוב קביעת מקום בסוכה‪ ,‬והעוסק במצוה‬ ‫לאכול ולישן מחוץ לסוכה‪ ,‬לכן איצטריך לאשמועינן דאפ"ה פטור ממצות סוכה‪.‬‬ ‫פטור בשעה זו מקביעת מקום בסוכה‪.‬‬ ‫ומשמע בדבריו דבאמת יש שני ענינים‪ ,‬א'‪ ,‬לאכול בסוכה‪ ,‬ב'‪ ,‬שלא לאכול חוץ‬ ‫ב‬ ‫דף היומי‬ ‫מוד‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫יומי‬ ‫רשו‬ ‫יומא דף עד‬ ‫בענין איסור חצי שיעור‬ ‫ביומא דף ע"ד‪ .‬גופא‪ ,‬חצי שיעור‪ ,‬רבי יוחנן אמר אסור מן התורה‪ ,‬ריש לקיש אמר מותר מן התורה‪ .‬רבי יוחנן אמר אסור מן התורה‪,‬‬ ‫כיון דחזי לאיצטרופי איסורא קא אכיל‪ ,‬ריש לקיש אמר מותר מן התורה‪ ,‬אכילה אמר רחמנא‪ ,‬וליכא‪.‬‬ ‫איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש‪ ,‬אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה‪ ,‬כוי וחצי שיעור‪ ,‬הואיל ואינו בעונש‪ ,‬יכול אינו באזהרה‪,‬‬ ‫תלמוד לומר כל חלב‪ ,‬מדרבנן‪ ,‬וקרא אסמכתא בעלמא‪.‬‬ ‫‪-‬א‪-‬‬ ‫איסור חצי שיעור משום דחזי לאצטרופי‬ ‫במה שיש להסתפק בגדר איסור חצי שיעור שאסור משום דחזי לאצטרופי‪,‬‬ ‫איסור חצי שיעור נלמד מקרא ד'כל חלב' וגם מן הסברא דחזי‬ ‫דיש לומר דהתורה אסרה לאכול חצי שיעור משום שאולי יאכל עוד חצי‬ ‫לאצטרופי ‪ /‬אכל חצי שיעור בסוף היום הכיפורים כשלא יוכל‬ ‫שיעור בתוך כדי אכילת פרס‪ ,‬ואז יצטרף לשיעור שלם‪ ,‬לכן אסרה תורה‬ ‫לאצטרופי ‪ /‬ביאור בגדר 'חזי לאצטרופי' אם הוא בגדר סיבה‬ ‫שלא יאכל אפילו חצי שיעור כדי שלא יבא לידי אכילת כשיעור‪ .‬והיינו דמה‬ ‫וחשש‪ ,‬או בגדר סימן לאיסור ‪ /‬חצי שיעור באכילת ענבים לנזיר‬ ‫שאמרו דחזי לאצטרופי היינו שזה סיבה מדוע אסרה תורה חצי שיעור‪ .‬ולפי‬ ‫‪ /‬חצי שיעור בבישול בשר בחלב‬ ‫‪ -‬תוס'‪ ,‬ר"ן‪ ,‬צל"ח‪ ,‬נודע ביהודה‪ ,‬קובץ שמועות‪ ,‬פרי מגדים‪ ,‬לקח טוב ‪-‬‬ ‫זה במקום שלא יגיע לידי שיעור צירוף כזית‪ ,‬כגון ביוהכ"פ סמוך לערב שלא‬ ‫יוכל לאכול מבעוד יום עוד חצי כזית‪ ,‬אה"נ שאין חצי שיעור אסור מן‬ ‫א‪ .‬כפי האמור בגמרא‪ ,‬מה שסובר רבי יוחנן דחצי שיעור אסור מן התורה‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫נלמד מקרא ד'כל חלב'‪ ,‬וגם יש סברא בזה דכיון דחזי לאיצטרופי איסורא‬ ‫קא אכיל‪ .‬וכתבו התוס' )ד"ה כיון( דלולי סברא דחזי לאיצטרופי היה מקום‬ ‫אמנם יש לפרש דמה שאמרו דחצי שיעור אסור משום דחזי לאצטרופי‬ ‫לומר דמקרא ד'כל חלב' נתרבה רק חלב כוי‪ ,‬וחצי שיעור אסור רק מדרבנן‪,‬‬ ‫אין הכוונה שזה הסיבה אל האיסור מחמת שאולי יבא לאכול שיעור שלם‪,‬‬ ‫אלא דכיון דיש סברא דחזי לאצטרופי‪ ,‬מסתבר דמקרא ד'כל חלב' למדין‬ ‫אלא שהוא בגדר סימן והוכחה‪ ,‬והיינו דכיון דחזי לאצטרופי לשיעור שלם‪,‬‬ ‫איסור חצי שיעור מן התורה‪.‬‬ ‫מוכח שגם חצי שיעור בלבד יש בו איסור‪ ,‬שהרי באוכל חצי שיעור‪ ,‬אם‬ ‫יחזור ויצרף לו עוד חצי שיעור‪ ,‬יהא חצי שיעור הראשון מכלל האיסור‪ ,‬ולכן‬ ‫והר"ן בפ"ג דשבועות )דף ט'‪ .‬מדפי הרי"ף( כתב דלולי סברא דחזי‬ ‫אסרה תורה אכילת חצי שיעור‪ .‬ולפי זה נמצא דיש לאסור חצי שיעור אפילו‬ ‫לאצטרופי לא היינו למדין מחלב לשאר איסורין שבתורה‪ ,‬כי אולי זה איסור‬ ‫כשהוא בסוף היום ולא יוכל להצטרף לשיעור שלם מבעוד יום‪ ,‬שהרי‬ ‫מיוחד אצל חלב‪ ,‬אמנם היות שיש סברא בזה משום דחזי לאצטרופי‪ ,‬לכן‬ ‫ההוכחה שחצי שיעור הוא חלק מן האיסור ישנה גם כשבמציאות לא יוכל‬ ‫למדין מחלב לשאר איסורי התורה‪ .‬ועל פי זה כתב שם דיש לאסור חצי‬ ‫להצטרף לשיעור שלם‪ .‬ב[ ג[‬ ‫שיעור גם בנשבע שלא אוכל‪ ,‬אע"ג שאין כוונתו אלא לכזית‪ ,‬כי הסברא דחזי‬ ‫לאצטרופי שייך גם אצל שבועה‪.‬‬ ‫והנה בפרי מגדים בפתיחה כוללת ח"א )אות י"ז( כתב דאיסור חצי שיעור‬ ‫הוא משום סייג אולי יבא לאכול עד כשיעור‪ .‬ועל פי זה הוא מחדש חידוש‬ ‫ולאור האמור דמה שחצי שיעור אסור מן התורה הוא משום דחזי‬ ‫נפלא דבאיסור ענבים לנזיר אין איסור חצי שיעור מן התורה‪ ,‬כי בילקוט אי'‬ ‫לאיצטרופי‪ ,‬דנו הפוסקים מהו הדין בחצי שיעור במקום שאינו חזי‬ ‫לאצטרופי‪.‬‬ ‫דמה שאסרה תורה ענבים לנזיר הוא משום גזירה אטו יבא לשתות יין‪ ,‬וכיון‬ ‫דכל עיקר איסור אכילת ענבים הוא משום סייג ליין‪ ,‬ואיסור חצי שיעור‬ ‫דהנה בצל"ח בפסחים דף מ"ד‪ .‬כתב דבאיסור התלוי בזמן אם אוכל חצי‬ ‫עצמו הוא ג"כ משום סייג‪ ,‬לא גזרה תורה סייג לסייג‪.‬‬ ‫שיעור בסוף היום בדרך שלא יוכל לאכול כזית שלם להצטרף לכשיעור‪ ,‬אין‬ ‫לאסור באיסור חצי שיעור מן התורה‪ .‬ועל פי זה כתב בשו"ת נודע ביהודה‬ ‫ובספר לקח טוב ריש כלל ח' מביא דברי הפמ"ג שכתב דאיסור חצי‬ ‫מהדו"ת או"ח סי' נ"ג )ד"ה ומה( דלכן מותר מן התורה לאכול ביום הכיפורים‬ ‫שיעור הוא משום סייג שיבא לאכול שיעור שלם‪ ,‬וכתב דיש לדון הרבה בזה‪,‬‬ ‫בסוף היום פחות מכותבת כשלא יוכל להצטרף מבעוד יום לשיעור שלם‪.‬‬ ‫כי מלשון הגמרא שאמרו ד'כיון דחזי לאיצטרופי איסורא קא אכיל'‪ ,‬משמע‬ ‫א[‬ ‫שאינו משום סייג אולי יבא לאכול שיעור שלם‪ ,‬אלא דזה כהוכחה שגם‬ ‫בחצי שיעור איסורא קאכיל‪ .‬ד[‬ ‫אמנם בקובץ שמועות )להגרא"ו זצ"ל( בחולין )אות מ"ה( כתב דזה תלוי‬ ‫איסור חצי שיעור אם נוהג בנשבע שלא יאכל וכוונתו לכזית‬ ‫א[ בצל"ח שם מיישב בזה דברי הרמב"ם בפ"א מהלכות חמץ ומצה הלכה ז'‬ ‫‪ -‬ר"ן בשם הרמב"ם וראשונים‪ ,‬קובץ שמועות ‪-‬‬ ‫שכתב דחמץ אסור בכל שהוא שנאמר 'לא יאכל חמץ'‪ ,‬והקשה בכסף משנה‬ ‫ב[ בקובץ שמועות שם מבאר בזה דברי הר"ן בפ"ג דשבועות )הנ"ל( שהעלה דכיון‬ ‫דלמה הוצרך ללמדו מקרא ד'לא יאכל' הרי יש לאסור מדין חצי שיעור שאסור‬ ‫דאיסור חצי שיעור הוא משום דחזי לאצרופי לכן יש לאסור חצי שיעור גם‬ ‫מן התורה‪ .‬וכתב דנפק"מ בזה‪ ,‬דמדין חצי שיעור אסור מן התורה היה רשאי‬ ‫בנשבע שלא יאכל‪ ,‬אע"ג דכוונתו לכזית‪ ,‬דנהי דאין איסור שבועה כלל על פחות‬ ‫לאכול פחות מכזית חמץ בסוף היום בזמן שלא יוכל להצטרף לשיעור שלם‬ ‫מכזית‪ ,‬מכל מקום מה שאסרה תורה איסור חצי שיעור שמא יבא להצטרף‬ ‫מבעוד יום‪ ,‬לכן צריך קרא ד'לא יאכל' לאסור חמץ בכל שהוא אפילו כשאינו‬ ‫לאיסור שלם‪ ,‬שייך גם באיסור שבועה‪.‬‬ ‫יכול להצטרף לשיעור שלם‪ .‬ועל זה מתבאר בנוב"י שם דביוהכ"פ כן הוא האמת‬ ‫דמותר מן התורה לאכול פחות מכשיעור כשלא יוכל להצטרף לשיעור שלם‪.‬‬ ‫וכתב דבזה נחלקו הרמב"ם והראשונים המובאים בר"ן שם אם יש איסור חצי‬ ‫ויסוד זה כתב גם בחי' חתם סופר בפסחים דף כ"א‪) :‬ד"ה שנאמר(‪.‬‬ ‫א‬ ‫יומא דף עד‬ ‫בענין איסור חצי שיעור‬ ‫בחלב‪ ,‬שאם בישל עכשיו חצי שיעור ואח"כ יבשל עוד חצי שיעור אינן‬ ‫והנה בפרי מגדים ביו"ד בפתיחה להלכות בשר בחלב )ד"ה הנאה( נראה‬ ‫מצטרפין לשיעור שלם‪ ,‬דאם איסור חצי שיעור הוא משום שמא יבא לידי‬ ‫שמסתפק בעצמו בזה אם איסור חצי שיעור הוא מפני גזירה שמא יאכל‬ ‫איסור גמור‪ ,‬נמצא דבבישול בשר בחלב אין לאסור בחצי שיעור‪ ,‬כי לא יבא‬ ‫עוד חצי שיעור בתוך כדי אכילת פרס ויבא לידי איסור שלם‪ ,‬או דהאיסור‬ ‫לידי צירוף‪ ,‬אבל אם האיסור הוא מפני שאם היה מצרפו בתחילה היה בו‬ ‫הוא מפני שהיה מקום להיות מצורף לעוד חצי שיעור‪ .‬ונפק"מ בזה אם נוהג‬ ‫איסור גמור‪ ,‬יש לאסור חצי שיעור גם בבישול בשר בחלב‪ .‬ה[‬ ‫איסור חצי שיעור בדבר שאין בו צירוף בכדי אכילת פרס‪ ,‬כגון בבישול בשר‬ ‫‪-‬ב‪-‬‬ ‫איסור חצי שיעור אם נוהג גם בפחות מ'חצי' השיעור‬ ‫מחצי לא יתכן לשון צירוף אלא לשון השלמה‪ ,‬אכן הוא מתקשה דאפילו‬ ‫סברת 'חזי לאטרופי' אם שייך באכל פחות מחצי שיעור‬ ‫אם כנים הדברים דבפחות מחצי לא שייך לשון צירוף‪ ,‬מכל מקום מהיכ"ת‬ ‫‪ -‬מהר"ם חלאווה‪ ,‬אבני נזר‪ ,‬גור אריה יהודה‪ ,‬תוספות יוהכ"פ ‪-‬‬ ‫שיאסר דוקא כשחזי ל'אצטרופי' דילמא יש לאסור גם כשחזי 'להשלים'‪,‬‬ ‫ב‪ .‬במהר"ם חלאווה בפסחים דף מ"ד‪) :‬בסופו( כתב דאיסור חצי שיעור הוא‬ ‫שהרי מסתבר דנהי לשון הגמ' אמור להיכא שאוכל חצי ממש‪ ,‬אמנם הוא‬ ‫דוקא בחצי זית‪ ,‬אבל בפחות מחצי זית אין בו איסור חצי שיעור‪ .‬והוא‬ ‫הדין שאסור לאכול אפילו כל שהוא משום ד'חזי להשלים'‪.‬‬ ‫חידוש רב‪.‬‬ ‫אכן בספר הנ"ל סי' ח' )אות כ"ד( מבאר הגאון רבי מנחם זמבא זצ"ל‬ ‫ובשו"ת אבני נזר או"ח סי' שע"ו )בהג"ה ד"ה והנראה( מחדש כן מעצמו‬ ‫וכתב דסברת האיסור משום דחזי לאיצטרופי הוא משום דבאכילת חצי‬ ‫דאיסור חצי שיעור אמור דוקא כשיש בו חצי מן השיעור‪ ,‬אבל בפחות מחצי‬ ‫שיעור נחשב ככבר עבר על האיסור‪ ,‬שהרי אם יצטרף עוד חצי שיעור נמצא‬ ‫מן השיעור אין בו איסור חצי שיעור‪ .‬והוא מסתייע לזה על פי מה דמשמע‬ ‫שאכל שיעור שלם‪ ,‬אכן זה דוקא אם צריך שיצטרף כפי הכמות שאכל‬ ‫בחולין דף ע"ו‪ :‬דלשון צירוף שייך כשיש כבר החצי ונצטרף לו חצי אחר‪,‬‬ ‫עכשיו‪ ,‬אבל אם צריך שיצטרף אליו עוד יותר ממה שאכל עד הנה‪ ,‬אין לומר‬ ‫אבל אם עדיין אין החצי‪ ,‬לא שייך לשון צירוף‪ ,‬אלא לשון השלמה‪ ,‬וכיון‬ ‫דבאותו חצי נחשב ככבר עבר על האיסור מפני שאם יצטרף כפי מה שאכל‬ ‫שאמרו דחצי שיעור אסור משום דחזי לאיצטרופי‪ ,‬מוכח דצריך שיהא בו‬ ‫יעבור על איסור שלם‪ ,‬שהרי כדי שיצטרף לאיסור שלם צריך שיאכל יותר‬ ‫החצי מן השיעור כדי שיצטרף אליו עוד חצי שיעור‪.‬‬ ‫ממה שאכל‪ ,‬ועל זה ליכא סברא דחזי לאצטרופי‪ .‬והוא מוכיח סברא זו‬ ‫מדברי הגמ' בשבת דף צ"ד‪.:‬‬ ‫ובזה הוא מיישב דברי הרמב"ם בפרק א' מהלכות חמץ ומצה הלכה ז'‬ ‫אמנם כתב דבדעת הרמב"ם אין לומר כן‪ ,‬שהרי הרמב"ם בפי"ד מהלכות‬ ‫שכתב דאסור לאכול כל שהוא חמץ בפסח‪ ,‬שנאמר 'לא יאכל חמץ'‪ ,‬ומקשה‬ ‫מאכלות אסורות כתב דאסור מן התורה לאכול כל שהוא‪ ,‬הרי דאפילו בפחות‬ ‫בכסף משנה מדוע הוצרך ללמוד דבר זה מקרא ד'לא יאכל חמץ' הרי בלא‬ ‫מחצי שיעור יש איסור תורה‪.‬‬ ‫זה אסור משום דחצי שיעור אסור מן התורה‪ .‬וכתב‪ ,‬דלאסור חמץ ב'כל‬ ‫שהוא' צריכין קרא ד'לא יאכל חמץ'‪ ,‬כי אין לאסור מדין חצי שיעור אסור‬ ‫וברש"י דף ע"ג‪) :‬ד"ה חצי( כתב‪ ,‬חצי שיעור‪ ,‬כלומר פחות מכשיעור‪ .‬וכתב‬ ‫מן התורה‪ ,‬כי חצי שיעור אסור דוקא בחצי‪ ,‬ולא ב'כל שהוא'‪.‬‬ ‫בספר תוס' יוהכ"פ דכוונת רש"י הוא שלא נאמר ד'חצי שיעור' היינו דוקא‬ ‫חצי‪ ,‬אלא אפילו בכל שהוא אסור‪.‬‬ ‫ובספר גור אריה יהודה שו"ת סי' ז' )אות ג'( מביא דברי האבנ"ז דבפחות‬ ‫שיעבור מכאן ולהבא‪ ,‬סוף סוף יבא לידי איסור שלם‪ ,‬ומהיכי תיתי דהתורה אסרה‬ ‫שיעור בשבועה‪ ,‬דהסוברים שאין איסור חצי שיעור בשבועה הוא מפני‬ ‫רק אם יעבור על איסור גמור למפרע‪ .‬ועל כרחך שהוא מפרש דמה שאסרה תורה‬ ‫שלדבריהם מה שחצי שיעור אסור מטעם חזי לאצטרופי הוא בדרך סימן שהחצי‬ ‫משום חזי לאצטרופי הוא בגדר סימן שגם חצי שיעור הוא חלק מהאיסור‪ ,‬והוא‬ ‫הוא חלק מן האיסור‪ ,‬אבל בשבועה שכוונתו הוא על כזית‪ ,‬אין מועיל מה דחזי‬ ‫סובר דהוכחה זו היא דוקא כשיתכן שהחצי שיעור יתהווה למפרע כחלק מן‬ ‫לאצטרופי לומר שגם פחות מכזית יחשב כחלק מן האיסור‪.‬‬ ‫האיסור‪ ,‬אבל אם יעבור עליו רק מכאן ולהבא‪ ,‬אין סימן והוכחה שיש כבר איסור‬ ‫ג[ ב'להתוודע' לעיל דף ע"ג מובא דבצפנת פענח דן אם איסור חצי שיעור הוא‬ ‫על חצי שיעור עצמו‪ ,‬שהרי מה שיעבור עליו רק מכאן ולהבא הוא מפני שאז‬ ‫איסור 'פרטי' מאותו האיסור‪ ,‬או שהוא איסור 'כללי'‪ .‬והנה אם הסברא דחזי‬ ‫יהיה שיעור שלם‪.‬‬ ‫לאצטרופי הוא בגדר סימן היינו שהוא איסור פרטי‪ ,‬שהרי זה כהוכחה שהאיסור‬ ‫וראיה לזה‪ ,‬שהרי אם יש לפניו חצי שיעור חמץ‪ ,‬והוא מאבדו מן העולם‪,‬‬ ‫שיש בשיעור שלם ישנו גם בחצי שיעור‪ .‬אבל אם הוא בגדר סיבה כעין סייג שלא‬ ‫ואח"כ קונה עוד חצי שיעור חמץ‪ ,‬אינו עובר בבל יראה‪ ,‬כיון שלא היה לפניו ביחד‬ ‫יבא לידי איסור שלם‪ ,‬היינו שהוא איסור כללי‪ ,‬שאינו אסור מפני שנכלל בעצם‬ ‫שיעור שלם‪ ,‬הרי שבהיותו רק חצי שיעור אין עליו איסור‪ ,‬אע"ג שלבסוף היו‬ ‫האיסור‪ ,‬אלא שנתחדש איסור מחודש בכל איסורי תורה בגדר סייג שמא יבא‬ ‫לפניו שני חצאי שיעור‪ ,‬ואם כן ממה שחזי לאצטרופי לשיעור שלם אין סימן‬ ‫לאכול שיעור שלם‪.‬‬ ‫שגם חצי שיעור הוא כבר חלק מן האיסור‪ ,‬שהרי לא יעבור עליו אלא כשיתוסף‬ ‫בלאו דבל יראה אם נוהג איסור חצי שיעור ‪ /‬חזי לאצטרופי היינו‬ ‫חצי שיעור ויתחדש לשיעור שלם כאחד‪.‬‬ ‫כשיצטרף למפרע לשיעור שלם‬ ‫איסור חצי שיעור באבר מן החי ובגיד הנשה שאינו עובר על ידי שתי‬ ‫‪ -‬שאגת אריה ‪-‬‬ ‫אכילות בכדי אכילת פרס‬ ‫ד[ בשאגת אריה סי' פ"א )ד"ה ומה"ט( מוכיח מדברי הגמ' בפסחים דף מ"ה‪ .‬דאין‬ ‫‪ -‬פרי מגדים ‪-‬‬ ‫איסור חצי שיעור בלאו דבל יראה‪ .‬והוא מבאר הטעם‪ ,‬כי מה שחצי שיעור אסור‬ ‫ה[ כיוצא בזה‪ ,‬בפרי מגדים יו"ד סי' ס"ב במ"ז סק"ד )ד"ה נסתפקתי( מסתפק אם‬ ‫משום דחזי לאצטרופי אמור באיסורי אכילה שיש בהם תורת צירוף בכדי אכילת‬ ‫יש איסור חצי שיעור באבר מן החי ובגיד הנשה‪ ,‬כי באיסורין אלו אינו עובר אלא‬ ‫פרס‪ ,‬שאם אוכל חצי שיעור ועוד חצי שיעור‪ ,‬מצטרף חצי הראשון עם השני‪,‬‬ ‫אם אוכל כזית בבת אחת‪ ,‬ואין בהם צירוף שני אכילות בכדי אכילת פרס‪ ,‬כדאי'‬ ‫ונתברר למפרע שחצי הראשון הוא חלק מכזית שלם‪ ,‬ובזה אסרה תורה גם חצי‬ ‫בחולין דף ק"ג‪ ,:‬ולכן אולי אין בהם איסור חצי שיעור מן התורה‪.‬‬ ‫שיעור‪ ,‬כיון דראוי להיות למפרע חלק מאיסור גמור‪ .‬אבל חצי כזית חמץ לגבי‬ ‫בל יראה‪ ,‬נהי שאם יקנה עוד חצי כזית יהא לפניו כזית שלם‪ ,‬מכל מקום לא‬ ‫אכן בדבריו שם מתבאר דפשיטא לי' דאיסור חצי שיעור שאסרה תורה הוא‬ ‫יעבור בבל יראה אלא מכאן ולהבא‪ ,‬ולא יתברר למפרע שבשעה שהיה לו חצי‬ ‫משום גזירה שמא יבא לאכול שיעור שלם‪] ,‬דלא כדבריו בהלכות בב"ח )הנ"ל(‬ ‫כזית בלבד‪ ,‬היה זה כבר מאז כחלק מאיסור גמור‪ ,‬ובזה אין איסור חצי שיעור‬ ‫שמסתפק דהסברא לאסור במקום שאין נוהג צירוף אכילת פרס הוא משום‬ ‫כיון שאי אפשר שיעבור בבל יראה למפרע ע"י חצי כזית זה‪ ,‬והטעם שחצי שיעור‬ ‫שעכ"פ יש סימן במה שהיה ראוי להצטרף[‪ ,‬אלא שהוא מסתפק בגדר הגזירה‬ ‫אסור מן התורה משום דחזי לאצטרופי הוא דוקא כשיצטרף למפרע להיות חלק‬ ‫אם הוא מפני שאולי אחרי שאכל חצי שיעור יטעה ויאכל עוד חצי שיעור בכדי‬ ‫מאיסור גמור‪.‬‬ ‫אכילת פרס ויצטרף לשיעור שלם‪ ,‬ולפי זה‪ ,‬במקום שאין נוהג צירוף אכילות אין‬ ‫לאסור חצי שיעור‪ ,‬או דהגזירה הוא דאם נתיר לו אכילת חצי שיעור‪ ,‬יאכל בפעם‬ ‫ומתבאר שאינו מפרש דחצי שיעור הוא בגדר סיבה שאסרתו תורה משום‬ ‫אחרת שיעור שלם בבת אחת‪ ,‬וא"כ יש לאסור אפילו במקום שאין בו צירוף‬ ‫גזירה שמא יאכל עוד חצי שיעור ויעבור על שיעור שלם‪ ,‬שהרי אם הוא משום‬ ‫אכילות‪.‬‬ ‫סייג שמא יעבור על איסור גמור‪ ,‬מה לי אם יצטרף אותו חצי שיעור למפרע‪ ,‬או‬ ‫ב‬