להתוודע · Lehisvada — סוכות (2026-09-21)

ענינא דיומא
סוכה דף כח
0בגדר מצות ישיבת סוכה בשבעת הימים 1
בסוכה דף כ"ח :תנו רבנן ,כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי ,כיצד היו לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות
מעלן לסוכה ,אוכל ושותה ,ומטייל בסוכה .מה"מ דתנו רבנן ,תשבו כעין תדורו מכאן אמרו כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע
וביתו עראי.
-א-
חיוב ישיבת סוכה ברוצה לאכול ולישן
בסוכות תשבו שבעת ימים ,היינו שיהא יושב כל שבעת הימים בסוכה, מצות ישיבה בסוכה תלויה בתנאי המחייבו ,אם רוצה לאכול
והכוונה הוא שיקבע את דירתו בסוכה שבעת ימים ,ועל זה אמרו 'כיצד', ולישן /קביעת מקום בסוכה כל שבעת הימים ע"י שקובע שם
והיינו דהאיך חל קביעתו בסוכה ,ומפרש בגמ' כמה דרכים האיך נקבע אכילתו ושינתו /חיוב לישב בסוכה בכל יום אפילו אם אינו
קביעתו בסוכה ,שיחשב שדר בסוכה כל שבעת הימים ,שזה על ידי שמעלה אוכל וישן
-שערי ישר ,מנחת שלמה ,אתוון דאורייתא ,חתם סופר -
כלים נאים ומצעות נאה לסוכה ,שאין זה מפני הידור מצוה ונוי סוכה ,אלא
שזה מפני שבזה קובע את דירתו בסוכה .וכן על ידי שאוכל ושותה ומטייל א .בגדר מצות ישיבת סוכה ,הנה לעיל דף כ"ז .אמרו' ,תשבו כעין תדורו',
בסוכה ,דהיינו דבמה שקובע עצמו שאכילת ושינתו יהא בסוכה ,בזה נחשב מה דירה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל ,אף סוכה נמי אי בעי אכיל ואי
לו הסוכה כדירתו ,ובזה מקיים מצות בסוכות תשבו שבעת ימים ,וזהו גדר בעי לא אכיל .והיינו דמצות סוכה אינה כשאר מצות המוטלות על האדם
מצות ישיבת סוכה כל שבעת הימים. בדרך חיוב שמחוייב לעשותו ואינו תלוי ברצונו ,כבמצות תקיעת שופר
ונטילת לולב שמוטל עליו חיוב לקיים המצוה ,ואם לא עשאה ביטל את
ולדרך זה נמצא דלא רק כשאוכל או ישן בסוכה מקיים מצוה סוכה ,כי המצוה ,אלא מצות ישיבת סוכה נאמרה בדרך שאם רוצה לאכול או לישן
אין האכילה והשינה כתנאי המחייב בסוכה ,אלא דבמה שאוכל ושותה בסוכה מחוייב לישב בסוכה ,אבל אין חובה לאכול ולישב בסוכה כל שבעת הימים.
בזה קובע לעצמו את דירתו בסוכה ,וזה קיום מצות סוכה ,ולכן אי בעי אכיל ומצינו בפוסקים כמה דרכים בגדר הדבר.
אי בעי לא אכיל ,דגם כשאינו אוכל הרי כבר קבע דירתו בסוכה.
בספר שערי ישר שער ג' פרק י"ט )ד"ה ואם( ובשו"ת מנחת שלמה ח"א
ובחידושי חתם סופר בשו"ע סוף סי' תרל"ט כתב דבר חידוש דאע"ג סי' א' מתבאר שזהו כמו שאר מצוה התלויה באיזה תנאי המחייבו,
דבמצה כל שבעת הימים אם אינו רוצה לאכול מצה אינו צריך לאכול מצה, שבהתקיים איזה תנאי מתחייב בעשיית המצוה ,ואז מוטל עליו חיוב כבשאר
אמנם בסוכה נהי דלאכול בסוכה אינו מחוייב אלא בלילה ראשונה ,כדילפינן המצות ,ובאם אין תנאי המחייבו אינו מחוייב כלל ,ואינו מקיים מצוה .והוא
ט"ו ט"ו מחג המצות ,אבל בישיבה ודירה מחוייב כל שבעה ,דכיון דכתיב כמו במצות מזוזה שהחיוב הוא רק למי שיש לו בית ,ואם אין לו בית אינו
'בסוכות תשבו שבעת ימים' חייב לדור שם כמו בביתו .ומבואר בדבריו דיש מחוייב במזוזה ,ואינו מחוייב לקנות בית כדי להתחייב במזוזה ,וכן במצות
חיוב מצוה לישב בסוכה כל שבעת הימים ,אלא דקיום המצוה אינה תלויה ציצית אם הוא לבוש בגד בת ד' כנפות מתחייב בציצית ,ואם אינו לבוש אין
באכילה בפועל ,אלא דבמה שקובע שכשאוכל הוא אוכל בסוכה ,ממילא עליו חיוב מצוה ,וכן במילה אם יש לו בן מתחייב במילה ,הכי נמי במצות
מתקיימת מצות ישיבה בסוכה אפילו בישיבה בלבד. סוכה ,אם אוכל או ישן אז מתחדש עליו חיוב לאכול ולישן דוקא בסוכה,
ואם אינו אוכל וישן לא חל עליו חיוב סוכה ,שחיוב הישיבה בסוכה תלוי'
ונמצא דיש בזה שני דרכים האיך מתפרשת גדר המצוה ,דלדרך הא' הכל בתנאי אם אוכל וישן.
תלוי באכילה ושינה ,ואם הוא אוכל חל עליו חיוב לישב בסוכה ,ואם אינו
אוכל לא חל עליו חיוב ישיבת סוכה .ולדרך השני נמצא דבאמת אין המצוה אמנם בספר אתוון דאורייתא סוף סי' י"א מתבאר דיש לפרש גדר
תלויה בשום תנאי ,אלא דמוטל עליו מצוה חיובית לקבוע דירתו בסוכה ,וזהו המצוה בדרך אחר ,דהנה בגמ' שלפנינו אי' כל שבעת הימים אדם עושה
קביעתו שאם הוא אוכל וישן הרי הוא אוכל וישן בסוכה ,ואז מקיים כל סוכתו קבע וביתו עראי ,כיצד ,היו לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות
שבעת הימים מצות 'בסוכות תשבו' ,ואפילו בישיבה בלבד .א[ מעלן לסוכה ,אוכל ושותה ומטייל בסוכה ,והיינו דגדר המצוה שאמרה תורה
שצריך שבכל שבעה תהא סוכתו קבע ,וזה ע"י שמעלה בה כלים נאים ומצעות אפילו ביום אחרון אחרי אכילתו צריך עדיין שיהא קביעת דירתו בסוכה
נאות ,והיה ראוי שלא יורידן כל שבעה ,אפ"ה התירו לו לכבוד יו"ט האחרון של -ר"ן -
חג להורידן ע"כ. א[ והנה יסוד הנ"ל דהמצוה הוא לקבוע את דירתו בסוכה ,ומתקיים המצוה
אפילו שלא בשעת אכילה ,מתבאר גם בדברי הר"ן בסוכה דף מ"ח .במה ששנינו
ומבואר בדבריו שאין לסתור את הסוכה אפילו אחרי שגמר לאכול ,משום שם ,סוכה שבעה כיצד ,גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד את הכלים,
שבכל שבעת הימים צריך שיהא לו סוכה שקבע בה דירתו .ולולי כבוד יו"ט וכתב דהטעם בזה הוא ,דכיון שאמרה תורה 'בסוכות תשבו שבעת ימים' צריך
האחרון של חג היה ראוי גם שלא להוציא כלים נאים מתוך הסוכה ,אע"פ שאינו שתהא לו סוכה כל שבעה ,ומה שאמרו אבל מוריד הוא את הכלים ,היינו דאע"פ
א
סוכה דף כח
בגדר מצות ישיבת סוכה בשבעת הימים
-ב-
אם יש איסור באכילה מחוץ לסוכה
לישב בסוכה ,ואם היה רק בגדר איסור שלא יאכל חוץ לסוכה לא שייך אין לפסול סוכה גזולה משום מצהב"ע כיון שהעיקר הוא שלא
לברך על זה .ועוד ,שהרי מצות סוכה צריך כוונה ,כדאי' בר"ה דף כ"ח :אלא יאכל חוץ לסוכה /אם יש לומר דהעיקר בישיבת סוכה בשאר
מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה ,הרי דישיבת שבעה הוא בכוונת מצוה, הימים הוא רק שלא לאכול מחוץ לסוכה /איסור בל תאכילום
ואם נאמר שהוא רק איסור שלא ישב חוץ לסוכה ,למה צריך כוונה לשם במאכיל לקטן חוץ לסוכה /מדוע העוסק במצוה מותר לאכול
מצוה ,ועל כרחך דהוא בגדר מצוה בקום ועשה לישב בסוכה כשאוכל וישן. חוץ לסוכה
-מנחת חינוך ,אתוון דאורייתא ,שע"י ,מגן אברהם ,רבי עקיבא איגר -
אמנם בעיקר הדין מצינו לגדולי הפוסקים שכתבו דיש איסור באכילה ב .והנה בגדר מצות ישיבת סוכה כל שבעת הימים ,שאם הוא רוצה לאכול
חוץ לסוכה ,דהנה במג"א סי' תר"מ סק"ג כתב דאסור להאכיל קטן חוץ אוכל בסוכה ,ואם אינו רוצה לאכול אינו אוכל כלל ,יש עוד דרך נוסף
לסוכה ,ויש בזה לאו דלא תאכילום ,וגם איש אחר שאינו אביו מוזהר על בדברי הפוסקים.
זה .ובמשנה ברורה שם סק"ה מביא דברי המג"א. דהנה במנחת חינוך מצוה שכ"ה )אות י'( העלה דבמצות ישיבת סוכה של
שבעת הימים אין מקום לפסול סוכה גזולה מטעם מצוה הבאה בעבירה,
והנה דבריו צריכין ביאור ,שהרי לאו דלא תאכילום אמור במאכיל לקטן כמו שפוסלין לולב הגזול מטעם מצהב"ע ,כי פסול מצהב"ע אמרו דוקא
דבר האסור ,כגון שנותן לפניו נבילה ,או שמכשילו בחילול שבת ,דנהי דקטן במצוה שמוטלת עליו בדרך חיוב כמו מצות נטילת לולב ,אבל במצות ישיבת
אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו ,מכל מקום כל אדם מוזהר מלהאכיל סוכה שאם הוא רוצה לאכול אוכל בסוכה ,ואם אינו רוצה לאכול אינו מחוייב
בידים דבר איסור לקטן ,אמנם להאכילו חוץ לסוכה ,מאחר דקטן אינו מחוייב בסוכה ,במצוה כזו אין לפסול משום מצהב"ע .ובזה הוא מיישב קושיית
בקיום מצות עשה דסוכה ,מדוע לא יהא רשאי ליתן לו לאכול חוץ לסוכה, התוס' לעיל דף ט') .ד"ה לך( שמקשים מדוע צריכים למעט שאינו יוצא
הרי לכאורה אין באכילה חוץ לסוכה שום פעולת איסור ,דבשלמא אצל גדול בסוכה גזולה מקרא ד'לך' ולא הגזולה ,תיפק"ל שפסולה מטעם מצהב"ע.
כיון דכשאוכל פת חייב לאכול בסוכה ,ממילא אסור לו לאכול חוץ לסוכה, ועל זה כתב דבמצוה כזו שתלויה אם הוא רוצה לאכול ,אין לפסול משום
כי באכילתו הוא מתחייב בישיבת סוכה ,ובאכילה מחוץ לסוכה הוא מבטל מצהב"ע.
את המצוה ,אבל קטן שאינו מחוייב במצות ,לכאורה אינו עושה שום איסור
במה שאוכל חוץ לסוכה ,ואמאי יהא בזה משום בל תאכילום .ומדברי המג"א והנה במנחת חינוך שם כתב דבריו אלו ביתר אריכות ,והרבה אחרונים
עכ"פ מתבאר שיש איסור באכילת חוץ לסוכה. דנו ופלפלו בכוונת דבריו ,ובאתוון דאורייתא כלל י"א ובלקח טוב כלל י"ב
)אות ג'( מתבאר דהמנ"ח מחדש דמצות ישיבת סוכה בשאר הימים הוא רק
ומאידך גיסא ,בגנזי רעק"א סי' ב' ]ונדפס בחי' רעק"א לעיל דף כ"ה[ בשלילה ,שכשיאכל לא יאכל חוץ לסוכה ,והאכילה חוץ לסוכה היא הבלתי
מקשה הרב השואל במה שאמרו במצות סוכה דשלוחי מצוה פטורין מן נרצה ,אבל האכילה בסוכה בעצמותה אינה נרצית ומבוקשת כלל ,שאילו
הסוכה משום דהעוסק במצוה פטור מן המצוה ,והוא מקשה שהרי כלל זה רצתה תורה עצם האכילה בסוכה היתה התורה מטלת חובה לאכול בסוכה,
דעוסק במצוה פטור מן המצוה היינו שהוא פטור מלעשות מצוה בקום וכיון דהאכילה היא רשות ,מוכח דהעיקר רק שלא יאכל חוץ לסוכה ,ולכן
ועשה ,והיינו שיהא בשב ואל תעשה ולא יקיים את המצוה האחרת ,אבל אין לפסול מדין מצהב"ע ,שהרי סוף סוף אינו אוכל חוץ לסוכה.
לא הותר לו לעבור על איסור בקום ועשה מחמת שהוא עוסק במצוה ,ואם אכן באתוו"ד שם ובשערי ישר שער ג' פי"ט )ד"ה ואם( חולקים על זה,
כן האיך אמרו כלל זה לענין סוכה ,הרי בסוכה עובר על עשה בידים במה
וכתבו דתמוה לומר דמצות סוכה דשאר הימים הוא רק שלא יאכל חוץ
שאוכל חוץ לסוכה.
לסוכה ,שהרי מקרא מלא דיבר הכתוב בלשון מצות עשה 'בסוכות תשבו
שבעת ימים' ,אלא דלמדין שתהא הישיבה כעין תדורו ,שאם אינה רוצה
וכתב לו הגרעק"א על זה דבמחכ"ת שגג בזה ,כי אין איסור כלל לאכול
לאכול אינו חייב לישב בסוכה ולאכול ,אכן כשרוצה לאכול ,ודאי דחל עליו
חוץ לסוכה ,אלא דמוטל עליו לקיים מצות עשה שיהא אכילתו בסוכה ,ואם
חיוב מצות עשה בגדר שאר מצות עשה ,וזה דומה למצות מזוזה דמי שאין
אינו הולך לסוכה לאכול ,מבטל מצות עשה במה שאינו אוכל בסוכה ,ושפיר
לו בית אין לו מזוזה ,ואטו מי נאמר דהעיקר הוא שלא יהא לו בית בלי
אמרו בזה דהעוסק במצוה פטור מן המצוה ,דאין עליו חיוב לישב בסוכה,
מזוזה ,הרי ודאי זה אינו ,אלא שהוא מצוה התלויה בתנאי ,וכשמתקיים
וממילא מסתעף דמותר לאכול חוץ לסוכה .וכתב שכן מוכח ממה שמברכין
התנאי חל עליו חיוב מצות עשה כשאר מצות עשה.
על הישיבה בסוכה ,ואם היה רק בגדר איסור שלא יאכל חוץ לסוכה מאי
שייך לברך על זה .ב[ וראיה לזה ,חדא שהרי מברכין על הישיבה אשר קדשנו במצותיו וצונו
לסוכה. אוכל עוד בסוכה ,משום דצריך שתהא לו דירת קבע בסוכה כל שבעה ע"י כלים
נאים ,ומבואר דמצות ישיבת סוכה אינה תלויה דוקא בשעת אכילה ,אלא במה
וביאור יסוד זה יתפרש היטיב עפ"י האמור לעיל בשם אתוון דאורייתא דגדר
שקובע דירתו בסוכה למשך כל שבעת הימים.
מצות ישיבת סוכה הוא לקבוע דירתו בסוכה כל ז' הימים ,דלפי זה מסתבר לומר
דבמה שאמרה תורה לקבוע דירתו כל שבעת הימים בסוכה ,אע"ג שעיקרו בקום במצות סוכה נכלל גדר מצות עשה לאכול בסוכה וגדר איסור שלא
ועשה על ידי אכילה ושינה ,מכל מקום על כרחך מסתעף מזה גם איסור לאכול לאכול מחוץ לסוכה
ולישן חוץ לסוכה ,כי באכילה ושינה מחוץ לסוכה מתעקר קביעות מקומו בסוכה, -פני יהושע -
ומאחר דהתורה אמרה לקבוע דירתו בסוכה ,נכלל בזה גם איסור שלא לאכול ב[ בפני יהושע בסוכה דף כ"ה מתבאר דבמצות סוכה ישנן שני ענינים ,א' מצוה
חוץ לסוכה ,כי בזה עוקר דירתו לביתו ,וזהו כעין איסור הבא מכלל עשה ,ועל לאכול בסוכה ,ב' שלא לאכול חוץ לסוכה .וכן במכתבי תורה להגאון מרוגצו'ב
ידי שחל עליו איסור לאכול חוץ לסוכה ,בזה נקבע שדירתו הוא בסוכה. מכתב ב' כתב שכבר האריך במקום אחר דבמצות סוכה ישנן שני גדרים ,א' מה
ובזה מתבארים דברי המג"א )הנ"ל( דיש לאו דבל תאכילום כשמאכיל קטן שצריך לקבוע לו סוכה ,והב' שאסור לאכול חוץ לסוכה
חוץ לסוכה ,דכיון דבמצוה זו נכלל גם איסור שלא לאכול חוץ לסוכה ,ממילא
ובפני יהושע שם מבאר בזה מה שהתנא דמתני' מביא עיקר דין עוסק במצוה
אסור להאכיל לקטן.
פטור מן המצוה דוקא במצות סוכה ,אע"ג שהוא דין כללי שנוהג בכל המצות.
אמנם לענין עוסק במצוה פטור מן המצוה שפיר מותר לאכול חוץ לסוכה, וכתב דלענין סוכה יש בזה יותר רבותא ,דאינו דומה לשאר מצות עשה שאינן
דכיון דפטור מעיקר המצוה ,ממילא אין עליו איסור אכילה חוץ לסוכה ,דאיסור אלא בשב ואל תעשה כשבטל מהם ,לא כן בסוכה שיש גם איסור בקום עשה
אכילה חוץ לסוכה נובע בתולדה מחיוב קביעת מקום בסוכה ,והעוסק במצוה לאכול ולישן מחוץ לסוכה ,לכן איצטריך לאשמועינן דאפ"ה פטור ממצות סוכה.
פטור בשעה זו מקביעת מקום בסוכה. ומשמע בדבריו דבאמת יש שני ענינים ,א' ,לאכול בסוכה ,ב' ,שלא לאכול חוץ
ב
דף היומי
מוד ע
ד - יומי
רשו
יומא דף עד
בענין איסור חצי שיעור
ביומא דף ע"ד .גופא ,חצי שיעור ,רבי יוחנן אמר אסור מן התורה ,ריש לקיש אמר מותר מן התורה .רבי יוחנן אמר אסור מן התורה,
כיון דחזי לאיצטרופי איסורא קא אכיל ,ריש לקיש אמר מותר מן התורה ,אכילה אמר רחמנא ,וליכא.
איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש ,אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה ,כוי וחצי שיעור ,הואיל ואינו בעונש ,יכול אינו באזהרה,
תלמוד לומר כל חלב ,מדרבנן ,וקרא אסמכתא בעלמא.
-א-
איסור חצי שיעור משום דחזי לאצטרופי
במה שיש להסתפק בגדר איסור חצי שיעור שאסור משום דחזי לאצטרופי, איסור חצי שיעור נלמד מקרא ד'כל חלב' וגם מן הסברא דחזי
דיש לומר דהתורה אסרה לאכול חצי שיעור משום שאולי יאכל עוד חצי לאצטרופי /אכל חצי שיעור בסוף היום הכיפורים כשלא יוכל
שיעור בתוך כדי אכילת פרס ,ואז יצטרף לשיעור שלם ,לכן אסרה תורה לאצטרופי /ביאור בגדר 'חזי לאצטרופי' אם הוא בגדר סיבה
שלא יאכל אפילו חצי שיעור כדי שלא יבא לידי אכילת כשיעור .והיינו דמה וחשש ,או בגדר סימן לאיסור /חצי שיעור באכילת ענבים לנזיר
שאמרו דחזי לאצטרופי היינו שזה סיבה מדוע אסרה תורה חצי שיעור .ולפי /חצי שיעור בבישול בשר בחלב
-תוס' ,ר"ן ,צל"ח ,נודע ביהודה ,קובץ שמועות ,פרי מגדים ,לקח טוב -
זה במקום שלא יגיע לידי שיעור צירוף כזית ,כגון ביוהכ"פ סמוך לערב שלא
יוכל לאכול מבעוד יום עוד חצי כזית ,אה"נ שאין חצי שיעור אסור מן א .כפי האמור בגמרא ,מה שסובר רבי יוחנן דחצי שיעור אסור מן התורה
התורה. נלמד מקרא ד'כל חלב' ,וגם יש סברא בזה דכיון דחזי לאיצטרופי איסורא
קא אכיל .וכתבו התוס' )ד"ה כיון( דלולי סברא דחזי לאיצטרופי היה מקום
אמנם יש לפרש דמה שאמרו דחצי שיעור אסור משום דחזי לאצטרופי לומר דמקרא ד'כל חלב' נתרבה רק חלב כוי ,וחצי שיעור אסור רק מדרבנן,
אין הכוונה שזה הסיבה אל האיסור מחמת שאולי יבא לאכול שיעור שלם, אלא דכיון דיש סברא דחזי לאצטרופי ,מסתבר דמקרא ד'כל חלב' למדין
אלא שהוא בגדר סימן והוכחה ,והיינו דכיון דחזי לאצטרופי לשיעור שלם, איסור חצי שיעור מן התורה.
מוכח שגם חצי שיעור בלבד יש בו איסור ,שהרי באוכל חצי שיעור ,אם
יחזור ויצרף לו עוד חצי שיעור ,יהא חצי שיעור הראשון מכלל האיסור ,ולכן והר"ן בפ"ג דשבועות )דף ט' .מדפי הרי"ף( כתב דלולי סברא דחזי
אסרה תורה אכילת חצי שיעור .ולפי זה נמצא דיש לאסור חצי שיעור אפילו לאצטרופי לא היינו למדין מחלב לשאר איסורין שבתורה ,כי אולי זה איסור
כשהוא בסוף היום ולא יוכל להצטרף לשיעור שלם מבעוד יום ,שהרי מיוחד אצל חלב ,אמנם היות שיש סברא בזה משום דחזי לאצטרופי ,לכן
ההוכחה שחצי שיעור הוא חלק מן האיסור ישנה גם כשבמציאות לא יוכל למדין מחלב לשאר איסורי התורה .ועל פי זה כתב שם דיש לאסור חצי
להצטרף לשיעור שלם .ב[ ג[ שיעור גם בנשבע שלא אוכל ,אע"ג שאין כוונתו אלא לכזית ,כי הסברא דחזי
לאצטרופי שייך גם אצל שבועה.
והנה בפרי מגדים בפתיחה כוללת ח"א )אות י"ז( כתב דאיסור חצי שיעור
הוא משום סייג אולי יבא לאכול עד כשיעור .ועל פי זה הוא מחדש חידוש ולאור האמור דמה שחצי שיעור אסור מן התורה הוא משום דחזי
נפלא דבאיסור ענבים לנזיר אין איסור חצי שיעור מן התורה ,כי בילקוט אי' לאיצטרופי ,דנו הפוסקים מהו הדין בחצי שיעור במקום שאינו חזי
לאצטרופי.
דמה שאסרה תורה ענבים לנזיר הוא משום גזירה אטו יבא לשתות יין ,וכיון
דכל עיקר איסור אכילת ענבים הוא משום סייג ליין ,ואיסור חצי שיעור דהנה בצל"ח בפסחים דף מ"ד .כתב דבאיסור התלוי בזמן אם אוכל חצי
עצמו הוא ג"כ משום סייג ,לא גזרה תורה סייג לסייג. שיעור בסוף היום בדרך שלא יוכל לאכול כזית שלם להצטרף לכשיעור ,אין
לאסור באיסור חצי שיעור מן התורה .ועל פי זה כתב בשו"ת נודע ביהודה
ובספר לקח טוב ריש כלל ח' מביא דברי הפמ"ג שכתב דאיסור חצי
מהדו"ת או"ח סי' נ"ג )ד"ה ומה( דלכן מותר מן התורה לאכול ביום הכיפורים
שיעור הוא משום סייג שיבא לאכול שיעור שלם ,וכתב דיש לדון הרבה בזה,
בסוף היום פחות מכותבת כשלא יוכל להצטרף מבעוד יום לשיעור שלם.
כי מלשון הגמרא שאמרו ד'כיון דחזי לאיצטרופי איסורא קא אכיל' ,משמע א[
שאינו משום סייג אולי יבא לאכול שיעור שלם ,אלא דזה כהוכחה שגם
בחצי שיעור איסורא קאכיל .ד[ אמנם בקובץ שמועות )להגרא"ו זצ"ל( בחולין )אות מ"ה( כתב דזה תלוי
איסור חצי שיעור אם נוהג בנשבע שלא יאכל וכוונתו לכזית א[ בצל"ח שם מיישב בזה דברי הרמב"ם בפ"א מהלכות חמץ ומצה הלכה ז'
-ר"ן בשם הרמב"ם וראשונים ,קובץ שמועות - שכתב דחמץ אסור בכל שהוא שנאמר 'לא יאכל חמץ' ,והקשה בכסף משנה
ב[ בקובץ שמועות שם מבאר בזה דברי הר"ן בפ"ג דשבועות )הנ"ל( שהעלה דכיון דלמה הוצרך ללמדו מקרא ד'לא יאכל' הרי יש לאסור מדין חצי שיעור שאסור
דאיסור חצי שיעור הוא משום דחזי לאצרופי לכן יש לאסור חצי שיעור גם מן התורה .וכתב דנפק"מ בזה ,דמדין חצי שיעור אסור מן התורה היה רשאי
בנשבע שלא יאכל ,אע"ג דכוונתו לכזית ,דנהי דאין איסור שבועה כלל על פחות לאכול פחות מכזית חמץ בסוף היום בזמן שלא יוכל להצטרף לשיעור שלם
מכזית ,מכל מקום מה שאסרה תורה איסור חצי שיעור שמא יבא להצטרף מבעוד יום ,לכן צריך קרא ד'לא יאכל' לאסור חמץ בכל שהוא אפילו כשאינו
לאיסור שלם ,שייך גם באיסור שבועה. יכול להצטרף לשיעור שלם .ועל זה מתבאר בנוב"י שם דביוהכ"פ כן הוא האמת
דמותר מן התורה לאכול פחות מכשיעור כשלא יוכל להצטרף לשיעור שלם.
וכתב דבזה נחלקו הרמב"ם והראשונים המובאים בר"ן שם אם יש איסור חצי ויסוד זה כתב גם בחי' חתם סופר בפסחים דף כ"א) :ד"ה שנאמר(.
א
יומא דף עד
בענין איסור חצי שיעור
בחלב ,שאם בישל עכשיו חצי שיעור ואח"כ יבשל עוד חצי שיעור אינן והנה בפרי מגדים ביו"ד בפתיחה להלכות בשר בחלב )ד"ה הנאה( נראה
מצטרפין לשיעור שלם ,דאם איסור חצי שיעור הוא משום שמא יבא לידי שמסתפק בעצמו בזה אם איסור חצי שיעור הוא מפני גזירה שמא יאכל
איסור גמור ,נמצא דבבישול בשר בחלב אין לאסור בחצי שיעור ,כי לא יבא עוד חצי שיעור בתוך כדי אכילת פרס ויבא לידי איסור שלם ,או דהאיסור
לידי צירוף ,אבל אם האיסור הוא מפני שאם היה מצרפו בתחילה היה בו הוא מפני שהיה מקום להיות מצורף לעוד חצי שיעור .ונפק"מ בזה אם נוהג
איסור גמור ,יש לאסור חצי שיעור גם בבישול בשר בחלב .ה[ איסור חצי שיעור בדבר שאין בו צירוף בכדי אכילת פרס ,כגון בבישול בשר
-ב-
איסור חצי שיעור אם נוהג גם בפחות מ'חצי' השיעור
מחצי לא יתכן לשון צירוף אלא לשון השלמה ,אכן הוא מתקשה דאפילו סברת 'חזי לאטרופי' אם שייך באכל פחות מחצי שיעור
אם כנים הדברים דבפחות מחצי לא שייך לשון צירוף ,מכל מקום מהיכ"ת -מהר"ם חלאווה ,אבני נזר ,גור אריה יהודה ,תוספות יוהכ"פ -
שיאסר דוקא כשחזי ל'אצטרופי' דילמא יש לאסור גם כשחזי 'להשלים', ב .במהר"ם חלאווה בפסחים דף מ"ד) :בסופו( כתב דאיסור חצי שיעור הוא
שהרי מסתבר דנהי לשון הגמ' אמור להיכא שאוכל חצי ממש ,אמנם הוא דוקא בחצי זית ,אבל בפחות מחצי זית אין בו איסור חצי שיעור .והוא
הדין שאסור לאכול אפילו כל שהוא משום ד'חזי להשלים'. חידוש רב.
אכן בספר הנ"ל סי' ח' )אות כ"ד( מבאר הגאון רבי מנחם זמבא זצ"ל ובשו"ת אבני נזר או"ח סי' שע"ו )בהג"ה ד"ה והנראה( מחדש כן מעצמו
וכתב דסברת האיסור משום דחזי לאיצטרופי הוא משום דבאכילת חצי דאיסור חצי שיעור אמור דוקא כשיש בו חצי מן השיעור ,אבל בפחות מחצי
שיעור נחשב ככבר עבר על האיסור ,שהרי אם יצטרף עוד חצי שיעור נמצא מן השיעור אין בו איסור חצי שיעור .והוא מסתייע לזה על פי מה דמשמע
שאכל שיעור שלם ,אכן זה דוקא אם צריך שיצטרף כפי הכמות שאכל בחולין דף ע"ו :דלשון צירוף שייך כשיש כבר החצי ונצטרף לו חצי אחר,
עכשיו ,אבל אם צריך שיצטרף אליו עוד יותר ממה שאכל עד הנה ,אין לומר אבל אם עדיין אין החצי ,לא שייך לשון צירוף ,אלא לשון השלמה ,וכיון
דבאותו חצי נחשב ככבר עבר על האיסור מפני שאם יצטרף כפי מה שאכל שאמרו דחצי שיעור אסור משום דחזי לאיצטרופי ,מוכח דצריך שיהא בו
יעבור על איסור שלם ,שהרי כדי שיצטרף לאיסור שלם צריך שיאכל יותר החצי מן השיעור כדי שיצטרף אליו עוד חצי שיעור.
ממה שאכל ,ועל זה ליכא סברא דחזי לאצטרופי .והוא מוכיח סברא זו
מדברי הגמ' בשבת דף צ"ד.: ובזה הוא מיישב דברי הרמב"ם בפרק א' מהלכות חמץ ומצה הלכה ז'
אמנם כתב דבדעת הרמב"ם אין לומר כן ,שהרי הרמב"ם בפי"ד מהלכות שכתב דאסור לאכול כל שהוא חמץ בפסח ,שנאמר 'לא יאכל חמץ' ,ומקשה
מאכלות אסורות כתב דאסור מן התורה לאכול כל שהוא ,הרי דאפילו בפחות בכסף משנה מדוע הוצרך ללמוד דבר זה מקרא ד'לא יאכל חמץ' הרי בלא
מחצי שיעור יש איסור תורה. זה אסור משום דחצי שיעור אסור מן התורה .וכתב ,דלאסור חמץ ב'כל
שהוא' צריכין קרא ד'לא יאכל חמץ' ,כי אין לאסור מדין חצי שיעור אסור
וברש"י דף ע"ג) :ד"ה חצי( כתב ,חצי שיעור ,כלומר פחות מכשיעור .וכתב מן התורה ,כי חצי שיעור אסור דוקא בחצי ,ולא ב'כל שהוא'.
בספר תוס' יוהכ"פ דכוונת רש"י הוא שלא נאמר ד'חצי שיעור' היינו דוקא
חצי ,אלא אפילו בכל שהוא אסור. ובספר גור אריה יהודה שו"ת סי' ז' )אות ג'( מביא דברי האבנ"ז דבפחות
שיעבור מכאן ולהבא ,סוף סוף יבא לידי איסור שלם ,ומהיכי תיתי דהתורה אסרה שיעור בשבועה ,דהסוברים שאין איסור חצי שיעור בשבועה הוא מפני
רק אם יעבור על איסור גמור למפרע .ועל כרחך שהוא מפרש דמה שאסרה תורה שלדבריהם מה שחצי שיעור אסור מטעם חזי לאצטרופי הוא בדרך סימן שהחצי
משום חזי לאצטרופי הוא בגדר סימן שגם חצי שיעור הוא חלק מהאיסור ,והוא הוא חלק מן האיסור ,אבל בשבועה שכוונתו הוא על כזית ,אין מועיל מה דחזי
סובר דהוכחה זו היא דוקא כשיתכן שהחצי שיעור יתהווה למפרע כחלק מן לאצטרופי לומר שגם פחות מכזית יחשב כחלק מן האיסור.
האיסור ,אבל אם יעבור עליו רק מכאן ולהבא ,אין סימן והוכחה שיש כבר איסור
ג[ ב'להתוודע' לעיל דף ע"ג מובא דבצפנת פענח דן אם איסור חצי שיעור הוא
על חצי שיעור עצמו ,שהרי מה שיעבור עליו רק מכאן ולהבא הוא מפני שאז
איסור 'פרטי' מאותו האיסור ,או שהוא איסור 'כללי' .והנה אם הסברא דחזי
יהיה שיעור שלם.
לאצטרופי הוא בגדר סימן היינו שהוא איסור פרטי ,שהרי זה כהוכחה שהאיסור
וראיה לזה ,שהרי אם יש לפניו חצי שיעור חמץ ,והוא מאבדו מן העולם, שיש בשיעור שלם ישנו גם בחצי שיעור .אבל אם הוא בגדר סיבה כעין סייג שלא
ואח"כ קונה עוד חצי שיעור חמץ ,אינו עובר בבל יראה ,כיון שלא היה לפניו ביחד יבא לידי איסור שלם ,היינו שהוא איסור כללי ,שאינו אסור מפני שנכלל בעצם
שיעור שלם ,הרי שבהיותו רק חצי שיעור אין עליו איסור ,אע"ג שלבסוף היו האיסור ,אלא שנתחדש איסור מחודש בכל איסורי תורה בגדר סייג שמא יבא
לפניו שני חצאי שיעור ,ואם כן ממה שחזי לאצטרופי לשיעור שלם אין סימן לאכול שיעור שלם.
שגם חצי שיעור הוא כבר חלק מן האיסור ,שהרי לא יעבור עליו אלא כשיתוסף
בלאו דבל יראה אם נוהג איסור חצי שיעור /חזי לאצטרופי היינו
חצי שיעור ויתחדש לשיעור שלם כאחד. כשיצטרף למפרע לשיעור שלם
איסור חצי שיעור באבר מן החי ובגיד הנשה שאינו עובר על ידי שתי -שאגת אריה -
אכילות בכדי אכילת פרס ד[ בשאגת אריה סי' פ"א )ד"ה ומה"ט( מוכיח מדברי הגמ' בפסחים דף מ"ה .דאין
-פרי מגדים - איסור חצי שיעור בלאו דבל יראה .והוא מבאר הטעם ,כי מה שחצי שיעור אסור
ה[ כיוצא בזה ,בפרי מגדים יו"ד סי' ס"ב במ"ז סק"ד )ד"ה נסתפקתי( מסתפק אם משום דחזי לאצטרופי אמור באיסורי אכילה שיש בהם תורת צירוף בכדי אכילת
יש איסור חצי שיעור באבר מן החי ובגיד הנשה ,כי באיסורין אלו אינו עובר אלא פרס ,שאם אוכל חצי שיעור ועוד חצי שיעור ,מצטרף חצי הראשון עם השני,
אם אוכל כזית בבת אחת ,ואין בהם צירוף שני אכילות בכדי אכילת פרס ,כדאי' ונתברר למפרע שחצי הראשון הוא חלק מכזית שלם ,ובזה אסרה תורה גם חצי
בחולין דף ק"ג ,:ולכן אולי אין בהם איסור חצי שיעור מן התורה. שיעור ,כיון דראוי להיות למפרע חלק מאיסור גמור .אבל חצי כזית חמץ לגבי
בל יראה ,נהי שאם יקנה עוד חצי כזית יהא לפניו כזית שלם ,מכל מקום לא
אכן בדבריו שם מתבאר דפשיטא לי' דאיסור חצי שיעור שאסרה תורה הוא
יעבור בבל יראה אלא מכאן ולהבא ,ולא יתברר למפרע שבשעה שהיה לו חצי
משום גזירה שמא יבא לאכול שיעור שלם] ,דלא כדבריו בהלכות בב"ח )הנ"ל(
כזית בלבד ,היה זה כבר מאז כחלק מאיסור גמור ,ובזה אין איסור חצי שיעור
שמסתפק דהסברא לאסור במקום שאין נוהג צירוף אכילת פרס הוא משום
כיון שאי אפשר שיעבור בבל יראה למפרע ע"י חצי כזית זה ,והטעם שחצי שיעור
שעכ"פ יש סימן במה שהיה ראוי להצטרף[ ,אלא שהוא מסתפק בגדר הגזירה
אסור מן התורה משום דחזי לאצטרופי הוא דוקא כשיצטרף למפרע להיות חלק
אם הוא מפני שאולי אחרי שאכל חצי שיעור יטעה ויאכל עוד חצי שיעור בכדי
מאיסור גמור.
אכילת פרס ויצטרף לשיעור שלם ,ולפי זה ,במקום שאין נוהג צירוף אכילות אין
לאסור חצי שיעור ,או דהגזירה הוא דאם נתיר לו אכילת חצי שיעור ,יאכל בפעם ומתבאר שאינו מפרש דחצי שיעור הוא בגדר סיבה שאסרתו תורה משום
אחרת שיעור שלם בבת אחת ,וא"כ יש לאסור אפילו במקום שאין בו צירוף גזירה שמא יאכל עוד חצי שיעור ויעבור על שיעור שלם ,שהרי אם הוא משום
אכילות. סייג שמא יעבור על איסור גמור ,מה לי אם יצטרף אותו חצי שיעור למפרע ,או
ב
