מה בדף ירושלמי · Ma Bedaf Yerushalmi — סוכות (2026-09-21)

לשורי ףדב מה
לע''נ מרת רחל לאה בת רבי בס"ד
ימ
אברהם מרדכי הכהן ע''ה
הערות והנצחות טל' 0548449853או מייל
MABADAF12@GMAIL.COM
גליון 203חג הסוכות תשפ''ז ירושלמי יבמות נט-סה
יוחנן בן נורי הולכים בשיטה אחת שר' יוחנן בן נורי אמר שאם היה נשוי לאשה דף נט יש להוכיח כדברי ר''ל ממה ששנינו שאם קטן נשא אשה ומת היא פטורה
ולדודתה ולבת דודה ובא על חמותו חייב על משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו מחליצה ויבום ,ור' אבין אומר שר''ל יעמיד את הברייתא לעיל שבן ט' קונה אשה
ואמרו לו ששלשתם הם שם אחד. כר' יוסי בן ר' יהודה ששנינו שבן ט' ויום אחד עד בן י''ב ויום אח שהביא סימנים
ר' יודה בן פזי אמר בשם ר' יוחנן שסומכוס מודה ברישא של המשנה כששחט שני הם כשומא ,ור' יוסי בן ר' יהודה סובר שהם סימנים לגדלות א''כ שייך שבן ט'
בניה ואח''כ שחט אותה שחייב רק אחת אך מצאנו ברייתא שסומכוס חלק גם יחשב כגדול ע''י סימנים ,ור' יעקב בן ר' בון אמר בשם ר' יוסי בן ר' חנינה שדוקא
באופן הזה שגם אם הוא איסור אחד הגופים חלוקים, כשהסימנים קיימים כשגדל ואם לא הם נחשבים כשומא ,ור' יוסה הסתפק אם הוא
דף סא וטעמו של ר' יוחנן בן נורי הוא שכמו שהתורה חילקה אשה ובתה ובת נעשה כגדול למפרע משעה שבאו הסימנים או שרק מכאן ולהבא ,ומר' אבון
בתה לשני לאוין כך אשה ובת בתה ובת בנה זה שני לאוין ורבנן סוברים שכמו שהעמיד את הברייתא שבן ט' כגדול כר' יוסי בן ר' יהודה רואים שהוא למד
שבת בתה ובת בנה זה לאו אחד כך אשה ובת ובת בתה זה כלאו אחד. שנעשה גדול למפרע ,ואמר ר' מנא שר' יוסה הסתפק בכך ולכן הוא לא העמיד
נאמר בפסוק איש אשר יקח את אשה ואת אמה זימה היא בכל העריות נאמר שכיבה לדעת ר''ל את הברייתא כר' יוסי בן ר' יהודה ,ויש להקשות שמובן ששייך אלמנה
וכאן נאמר לקיחה ללמד שלעולם לא יתחייב על השניה עד שתהיה הראשונה בקטן אך איך שייך גט הרי קטן אינו בן דעת לכתוב גט ויש לומר שמדובר שנתן
לקוחה לו ואין לומר שיתחייב על השניה דרך נישואין שהרי אין קידושין תופסים גט כשגדל ,וחלוצה שייך באופן שבא עליה ומת ועשו בה האחים חליצה ,אך קשה
בעריות ומה שכתוב לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו בא ללמד שעד למ''ד שעושים יעוד בקטן א''כ נאמר שגם פחות מבן ט' עושה אלמנה ור' שמואל
שלא נשאה לאביו היתה מותרת לו ואין לומר שנאמר גם בפסוק ואיש אשר יקח בר אבדומא אומר שאכן גם פחות מבן ט' עושה אלמנה אך נקטו בן ט' אגב ששנו
את אשת אחיו נדה היא שבא להודיע שהיתה מותרת לו קודם שנשאה אחיו שניתן את השאר שפוסלים בביאתם מבן ט' והלאה.
לומר ששייך בו קיחה ע''י יבום ואין לומר שנאמר בפסוק איש אשר אשר יקח את ר' יודה בן פזי אמר בשם ריב''ל שר' יוסי בן ר' יהודה למד מאחז שהוליד כשהיה
אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ושם בן ט' והרן הוליד כשהיה בן שש וכלב הוליד כשהיה בן עשר ,וכמ''ד שכלב בן
לא שייך שיש התר באחותו ור' אבי ומבאר שלא נאמר שקין נשא את אחותו וכן יפונה הוא כלב בן חצרון.
הבל נשא את אחותו אלא חסד הוא שעשיתי עם הראשונים כדי שיבנה מהם העולם הלכה ח משנה בן ט' שנים ויום אחד שבא על יבמתו ואח''כ בא עליה אחיו בן ט'
כמו שכתוב אמרתי עולם חסד יבנה ,ומה שכתוב אלמנה וגרושה וחללה זונה את ויום אחד הוא פסל אותה עליו ,ור''ש סובר שהוא לא פסל אותה ,בן ט' ויום אחד
אלה לא יקח בא ללמד שתופסים בהן קידושין. שבא על יבמתו ואח''כ בא על צרתה הוא פסל את הראשונה ע''י עצמו ור''ש סובר
שנינו בפרק הנשרפים את העריות של אשה ובתה ור' חונה למד את כולן מהפסוק שהוא לא פסל ,בן ט' שנים ויום אחד שבא על יבמתו היא חולצת ולא מתיבמת ואם
ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה נשא אשה ומת היא פטורה מחליצה ,בן ט' שנים ויום אחד שבא על יבמתו וכשגדל
הנה זימה היא ולומדים זמה זמה בגזירה שוה כמו שלמטה באשתו נאסרו שלושה נשא עוד אשה אם לא בא על הראשונה אחר שגדל השניה חולצת או מתייבמת
דורו כך למעלה באשתו נאסרו שלושה דורות וכמו שלמעלה בלאו כך למעלה בלאו והראשונה חולצת ולא מתייבמת ור''ש אומר שיכול ליבם איזו שירצה וחולץ
וכמו שלמעלה האיסור הוא דוקא דרך נישואין כך למטה הוא רק דרך נישואין וכמו לשניה ,אין חילוק בין בן ט' שנים ויום אחד לבן עשרים שנה שלא הביא שתי
שלמעלה בשריפה כך למטה בשריפה וכמו שלמטה עשו בת זכר כבת נקבה כך שערות .גמרא שמואל אומר שלת''ק ביאת בן ט' היא כמאמר בגדול וא''כ גם
למעלה אם זכר היא כאם נקיבה אך קשה לדעת ר''מ שאומרים בגזירה שוה דון חליצת בן ט' תהיה כגט בגדול שהוא דוחה את היבום ויש בו שיור ,ורבנן סוברים
מינה ומינה א''כ נלמד להיפך כמו שלמטה הוא רק לאו כך למעלה דור שלישי יהיה שאין בחליצת בן ט' כלום,
רק לאו ולרבנן שלומדים דון מינה ואוקי באתרה קשה הרי בדור שלישי למעלה דף ס ומה שעשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול כיון שביאה של יבמה קונה בגדול בין
אין לאו ויהיה רק עונש בלי אזהרה ,ויש לומר בין לר''מ ובין לרבנן שלומדים לאו לדעת בין שלא לדעת אך חליצה בגדול פוטרת רק לדעת.
בדור שלישי למעלה בגזירה שוה זמה זמה וכמו שכתוב לאו בכולם וכאילו כתוב לעיל שנינו שבאח שמת ונפלה יבמתו לאחיו ואחד עשה מאמר ומת אינה מתייבמת
בשניהם עונש ואזהרה ,ולמדנו רק בת בתו מהנישואין ,ובת בתו באונסין יש ללמוד לאח הנוסף שהיא אשת שני מתים ואמנם שומרת יבם שנפלה לפני כמה יבמים
מהפסוק ערות בת בנך או בת בתך ובמה מדובר הרי בנישואין כבר כתוב אשה ובת ודאי מתייבמת אך כאן שנה ר' חייה שאשת מת אחד מתייבמת ולא אשת שני מתים
בתה ואם אינו ענין לנישואין לומדים לאונסים ולמדנו אזהרה ועונש לומדים כדברי ומובן שלא ייבם את בעלת המאמר אך את האחרת יוכל ליבם שהרי אינה אשת שני
ר' שמואל בר רב יצחק שלומדים בגזירה שוה הנה מהנה וזמה מזמה ,וכל זה לר''ע מתים ואמר על כך ר''א שזה כדעת ר''מ שמי שאין אתה מייבם אותה אתה לא
שדבר שלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד ולר' ישמעאל שאינו חוזר ומלמד יש ללמוד מייבם את צרתה ,ור' יוחנן אמר שר''א שמע את זה ממנו ,ור' יוסה הוכיח את זה
גזירה שוה הנה מאתהן ולמדנו בת בתו באונסין ובתו יש ללמוד בק''ו שאם יש ממשנתינו שבן ט' שנשא אשה וכשגדל נשא אשה נוספת אם לא בא על הראשונה
עונש על בת בתו כ''ש שיש עונש בבתו. משגדל השניה חולצת או מתייבמת והראשונה חולצת ולא מתייבמת ושם שנינו
שאלו את ר' אבהו מה הדין אם בא על בת בתו מהנישואין ועל בת בתו מהאונסין שרק חולצת אלא שם זה לדעת ר''מ שאינה מתייבמת שהיא צרה של אשת שני
בהעלם אחד אם חייב שתים ,אמר להם שכל שם בת זה נחשב שם אחד, מתים וכאן זה כדעת ר''ש שהשניה יכולה להתיבם ,ור' אבון מר בשם ר' ביסנא
דף סב שאלו את ר' אבהו באחד שנשא אשה וילדה בת ולבת יש בת ולאשתו נולד בשם ר' אחא שדוקא כשיבם ואח''כ חלץ אך אם חלץ תחילה אסור ליבם שמא
בן שנולדה לו בת ובא על כולן בהעלם אחד אם חייב אחד או כמה אמר להם שאת המאמר קנה והיא נפטרה בחליצת חברתה.
כולן למדו מהפסוק שארה הנה זמה היא וכולם משום זימה וזה שם אחד ,ר' חגיי לכו''ע אדם פחות מבן כ' שהביא סימנים הוא נעשה גדול למפרע משנעשה בן י''ג
שאל לפני ר' יוסי מדוע ר' אבהו לא אמר שכולן נלמדו מהלאו של לא תגלה שנאמר ואם הביא שערות יותר מבן כ' נעשה גדול רק מכאן ולהבא ,ורב ושמואל נחלקו
ערות בתך לא תגלה את בת בתה לא תגלה אמר ר' יוסי שאם היה כתוב ערות אשה בבן כ' שהביא שערות שלשמואל נעשה איש למפרע ולרב רק מכאן ולהבא ,ויש
ובת בתה לא תגלה היינו אומרים שלא תגלה הולך על הכל וזה שם איסור אחד להוכיח שלא כדבריהם ממה ששנינו שסריס לא נעשה בן סורר ומורה כיון שאין בו
ואחרי שהתורה חילקה אותם היא כוללת אותם שהם בכלל זימה אחת. הקפת זקן ולכאורה נתרה בו שמא יביא שתי שערות תוך ג' חדשים ואז יֵעשה גדול
ר' אבהו אמר בשם ר''א בשם ר' הושעיה שאם יש שני לאוין שונים ויש בהם כרת למפרע ,ויש לומר שזה כמ''ד שהתראת ספק אינה התראה ,אך יש להוכיח
אחת הם מתחלקים לכריתות כמו שכתוב על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא ממשנתינו שאין חילוק בין בן ט' שבן כ' שלא הביא שתי שערות ולשמואל יש
תעשו כמוהו והתורה חילקה בהם כרת כמו שכתוב איש אשר ירקח כמוהו ואשר חילוק שאם יביא שתי שערות הוא יעשה גדול למפרע כמו שמבן ט' עד בן י''ב
יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו. שהביא שתי שערות לא נעשה גדול למפרע כך בן כ' שהביא שתי שערות לא נעשה
לעיל שנינו שלמדו בתו מאנוסתו מק''ו מבת בתו מאנוסתו וכדברי ר' ישמעאל גדול למפרע ושמואל יעמיד את המשנה שמדובר שהוא כבר בן עשרים שנה ולכן
שלומדים איסור בק''ו אך לא לומדים עונש מק''ו ,וחזקיה למד עונש בפסוק ובת נעשה גדול רק מבן עשרים והלאה.
איש כהן כי תחל לזנות וניתן לכתוב ובת כהן וכתוב איש למד שהבא על בת בתו פרק נושאין על האנוסה
מאנוסה חייב שריפה ,ור' יוסי בן ר' בון למד אזהרה מהפסוק אל תחלל את בתך הלכה א משנה אדם יכול לשאת קרובת אנוסתו ומי שאנס או פיתה קרובת אשתו
להזנותה. הנשואה חייב ומותר לשאת אנוסת או מפותת אביו וכן אנוסת או מפותת בנו ,ור'
ר' יהודה אסר אנוסת אביו והוא למד מהפסוק לא יקח איש את אשת אביו ,היינו יהודה אוסר לשאת את אנוסת או מפותת אביו .גמרא שנינו במשנה נושאין על
אשת אביו ,ולא יגלה כנף אביו היינו אנוסתו שהוא כנף שראה אביו ,ורבנן למדו האנוסה ויש לפרש שנושאין אחר האנוסה והמפותה שאם אנס אשה מותר באמה
כמו שאמרו בבבל כנף הסמוכה לאביו ואמנם זה נכלל באשת אביו ואמר ר' הילא ואם פיתה אשה מותר בבתה.
שהנ''מ היא שאם התרו בה משום אשת אב לוקה ואם התרו בה משום כנף אביו האונס ומפתה קרובת אשתו נשואה חייב אמר ר' יוחנן שבדרך נישואין אסור שאם
לוקה ,ור' יהודה מודה שאינו לוקה על אנוסת אביו ואינו חייב עליה קרבן ,ור' נשא אשה ואח''כ אנס את אמה חייב ואם נשא אשה ואח''כ פיתה את בתה חייב.
יהודה מודה בשאר קורבה לאנוסה שהוא פטור ור' יהודה מודה שאם קידש אנוסת שנינו בחולין שאם שחט בהמה ואח''כ שחט את בת בתה ואח''כ שחט את בתה
אביו תופסים בה קידושין ,ור' חגיי שאל לפני ר' יוסי אם הולד ממזר שאח''כ נאמר לוקה ארבעים וסומכוס אמר בשם ר''מ שלוקה שמונים ואמר ר''א שסומכוס ור'
הלכה ה משנה אם התערב ולד של כוהנת עם ולד שפחתה שניהם אוכלים בתרומה לא יבא ממזר אמר ר' יוסי שהפסוק לא יבא פצוע דכא מפסיק ביניהם ,והקשה ר'
וחולקים חלק אחד בגורן ואינם נטמאים למתים ואינם נושאים נשים בין כשרות חגיי הרי למדו כל העריות שהולד מהם ממזר ממה שיצאה אשת אב לפני לא יבא
בין פסולות .גמרא בהתערב עבד כהן בכהן הוא אוכל תרומה ממה נפשך שהרי ממזר וא''כ נלמד גם על כל האונסין שהולד ממזר אמר לו ר' יוסי שאם היא אשת
עבד כהן אוכל בתרומה. אב היא לא אנוסת אב ואם היא רק אנוסה היא לא נעשתה אשת אב ,ואף שהפסוק
הספיקות חולקים חלק אחד בגורן כמו ששנה ר' חייה שנשים ועבדים אינן חולקים ריבה אנוסת אב אך לא עליה הולך הפסוק לא יבא ממזר אלא באישות של אב.
בגורן אך נותנים להם מתנות כהונה ולוייה לבתיהם. הלכה ב משנה אם גיורת התגירה עם בניה הם לא חולצים או מיבמים ואפילו הורתו
שנינו שאינם נושאים כשרות שמא הם עבדים ואינם נושאים פסולות שמא הם של הראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה והשני הורתו ולידתו בקדושה אינם
כשרים ,ולכאורה הם יכולים להביא מנחה יחד ודינה יהיה כמנחת כהן שהיא כליל נחשבים אחים מאב ליבם וכן שפחה שהשתחררו בניה עמה .גמרא שנינו בברייתא
וכן שנינו להדיא שהם מביאים מנחה אחת ומתנים עליה והיא קריבה כליל ,ויש שר' יוסי הגלילי אמר שגר חייב על אמו ולא על אביו ור''ע למד בפסוק אביו ואמו
להסתפק אם יכולים להביא שני מנחות ולהתנות ואחת תהיה כליל ואחת תקמץ קילל שמי שחייב על אמו חייב על אביו בקללה ומי שאינו חייב על אמו אינו חייב
ותאכל ואכן שנינו שכשמביאים שני מנחות יתנו ואחת תקרב כליל ואחת נקמצת על אביו ור''ע מודה ששתוקי חייב על אמו למרות שאינו חייב על אביו ,ואמר ר'
ונאכלת ,ויש להסתפק אם הם יכולים להעיד עדות אחת ולהתנות והיא תחשב יע קב בר אחא בשם ר' יסא בשם ר' יוחנן שנחלקו בגר שהורתו שלא בקדושה
כעדות אחת או נאמר כדברי ר' זירא בשם רב אסי שבמקום שאם ימצאו העדים ולידתו בקדושה שלר' יוסי חייב על אמו כיון שהוא מתיחס אחריה,
זוממים לא ניתן להרוג אף אחד מהם כשההרוג לא יהרג וגם כאן אי אפשר להרוג דף סג אך גר שהורתו ולידתו שלא בקדושה גם לר' יוסי אינו חייב על אמו כיון
את העדים וזה עדות שאי אתה יכול להזימה. שאינו מתיחס אחריה.
הלכה ו משנה אם גדלו אותם תערובות ושחררו זה את זה הם יכולים לשאת רק ר' יסא הגיע למקום ששמו חמץ ושאלוהו על משפחת בר עשתין הגרים אם יכולים
נשים הראויות לכהונה ואינם נטמאים למתים ואם נטמאו אינם לוקים ואינם אוכלים האחים לייבם אמר להם שר' יוחנן אסר ובני הישיבה רצו לומר שר' יוחנן אסר
תרומה ואם אכלו אינם משלמים קרן וחומש ואינם חולקים בגורן והם יכולים באשה שיש לה בנים וגזרו שיבואו להתיר גם בישראל שלא במקום מצוה אבל
למכור את התרומה שלהם והדמים שלהם ואינם חולקים בקדשי המקדש ולא באשה בלי בנים יש לומר ממה נפשך שאם הוא אחיו הוא מיבם את אשתו ואם אינו
נותנים להם קדשים ולא מוציאים את שלהם מידם והם פטורים מזרוע לחיים וקיבה אחיו היא לא ערוה עליו אלא כאשה מהשוק ,ור' יערב בר אחא אמר בשם ר' יצחק
והבכור שנולד אצלם ירעה עד שיסתאב ונותנים להם חומרא של כהנים ושל בר נחמן שבכל מקרה אסרו שלא יאמרו שיש מצות יבום בגרים ויבואו לטעות
ישראלים .גמרא משמע במשנה שאינם משחררים לכתחילה רק אם שחררו דינם שהיא אסורה בלי חליצה ולא תופסים בה קידושין ,והחומרא היא כשבא עליה
כמו שכתבה המשנה ,אך יש לפרש במשנה שהם משחררים לכתחילה, אחר הגירות ואז יבואו להחליף בישראל אך אם לא בא עליה אחר הגירות היא
דף סה שאף לר' יוסי הגלילי שאסור לשחרר בספק אך כאן מותר לשחרר משום מותרת שהיא כאשה מהשוק.
תיקון הולד ,שהרי ללא שחרור לא יוכלו לשאת נשים. גר שהתגייר והוא היה נשוי בגיותו לאשה ובתה או אשת ואחותה יכנוס אחת ויוציא
שנינו במשנה שאחר השחרור הם נושאים נשים הראויות לכהונה ,דהיינו שאינן אחת ודוקא כשלא בא עליהן אחר גירות ואם בא על אחת מהם היא אשתו ואם בא
פסולות לכהנים. על שתיהן יכול לקיימם שלא גזרו להוציא משום חשש החלפה בישראל.
מנין שכהן יכול להקריב קרבנותיו בכל שעה שירצה שנאמר ובא בכל אות נפשו גר שהיה נשוי בגיותו לאחותו מאב או מאם לר''מ יוציא ור' יהודה אומר שאחותו
ושרת ואם היה זקן או חולה נותן אותו לכל משמר שירצה והעור והבשר שלו ואם מאם יוציא ואחותו מאב יקיים ,ואם היה נשוי לאחות אביו או אחות אמו ר''מ
היה טמא או בעל מום יתן לאנשי המשמר והבשר והעור שלהם ,ויש להסתפק בבני אומר שאת אחות אמו יוציא ואת אחות אביו יקיים ,ור' יהודה מחלק שאם היא
התערובות אם הם כזקן או חולה או כטמא ובעל מום ומסברא הם כטמא ובעל מום אחות אם מאם יוציא ואחות אם מאב יקיים ,ושאר עריות אם כנס לא מוציאים מידו
אך במשנה שנינו שהם כזקן וחולה שהמשנה אומרת שלא מוציאים את שלהם ולכתחילה לא ישא את קרובותיו מגיותו ,לר''מ גר יוציא אחותו מאב או מאם ולר'
מידם. יהודה אחות מאם יוציא ואחות מאב יקיים ,אחות אמו יוציא ואחות אביו יקיים ור'
הלכה ז משנה אשה שלא שהתה אחר פטירת בעלה שלושה חדשים ונשאה וילדה יהודה סובר שאחות אם מאם יוציא ואחות אם מאב יקיים ,ואמר ר' חנין שפשוט
ולא ידוע אם הולד בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון והיו לה בנים מהראשון לנו שר''מ למד מהפסוק על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו שיעזוב את הסמוך לו
והשני אם הוא מת והניח אשה בני הראשון והשני חולצים ולא מייבמים וכן הוא מאביו ומאמו ,והקשה רב ביבי שא''כ נאסור גם אחות אב שהיא סמוכה לאביו
להם חולץ ואינו מייבם ואם היו לו אחים מהראשון והשני שלא מאותה האם הוא ונאסור אחות אמו מפני שהיא סמוכה לאמו ונאסור את אחותו מק''ו ,והקשה ר'
חולץ אך אינו מייבם והם חולצים ומייבמים ,אם אחד היה מהם ישראל ואחד כהן שמעון בר רב אייבו הרי נאמר ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה וכי יתכן
הספק יכול לשאת רק אשה הראויה לכהונה ואינו נטמא למתים ואם נטמא אינו שישראל הקילו יותר מבני נח אמר ר' הילא שלא דורשים את הפסוק בסמוכה לאביו
לוקה ואינו אוכל תרומה ואם אכל אינו חייב קרן וחומש ואינו חולק בגורן ואת או אמו אלא בסמוכה לו והקשו לר''מ מהפסוק וגם אמנה בת אבי היא אך לא בת
התרומה שלו יכול למכור והדמים שלו ואינו חולק בקדשי המקדש ולא נותנין לו אמי ותהי לי לאשה משמע שאחותו מאביו מותרת אמר להם ר''מ אדרבה משם
קדשים ולא מוציאים את שלו מידו והוא פטור מזרוע לחיים וקיבה ובכור שנולד ראיה שאברהם אומר להם שגם לשיטתם היא מותרת שהרי באמת אינה אחותו אלא
לו ירעה עד שיסתאב ונותנים עליו חומרא של כהנים וחומרא של ישראלים אם בת אחיו שמותרת גם מהאם ,ולהלכה אמר ר' יוסה שערוה שהיא מיתת ב''ד אסורה
שניהם כהנים הוא אונן עליהם והם עליו ואינו נטמא להם והם לא נטמאים לו הוא לבני נח וערוה שאינה מיתת ב''ד מותרת לבני נח והקשו שאחותו היא ערוה שאין
לא יורש אותם והם יורשים אותו ,והוא פטור אם הכה או קילל אחד מהם ,ואם היו בה מיתת ב''ד ,ור' הילא הקשה בשם ר''ל מהפסוק ובגלל התועבות האלה ה'
כהנים הוא עולה במשמר של שניהם אך אינו חולק ואם שניהם היו במשמר אח אלוקיך מוריש אותם מפניך שהקב''ה מעניש רק אם הזהיר וזה נאמר על ניחוש
יכול ליטול חלק אחד .גמרא שנינו במשנה שאם שניהם כהנים הוא אונן על שניהם וכישוף.
והם עליו ואינו נטמא על שניהם ויש להקשות שאמנם על השני אינו נטמא שמא רב אידי אמר לפני ר' יוסי בשם רב חסדא שעבד מותר באחותו ושאל אותו אפילו
הוא בנו של הראשון אך מדוע אינו נטמא לראשון ממה נפשך שאם הוא בנו הוא מאם אמר לו שכן אמר לו הרי שנינו וכן שפחה שנשתחררו בניה עמה אסורים
ודאי נטמא לו ואם אינו בנו אלא של השני הרי הוא בן גרושה שאם לא כן איך משמע שגם בהיותם בעבדות אסורים ויש לומר שזה רק לענין חליצה ויבום.
נשאה השני וממילא הוא יכול להטמאות למתים אלא מדובר שהראשון אנס והשני ר' פינחס אמר לפני ר' יוסי בשם ר' יוסי התנא שעבד שבא על אמו חייב חטאת
נשאה שאינה פסולה לו ,אך קשה שרבא אמר בשם אבא בר ירמיה שאנוסה אינה שנאמר בפסוק ואמרת אליהם לרבות עבדים אך יש לומר שהפסוק מדבר על
צריכה להמתין שלושה חדשים וסברו לומר שהמשנה כר' יהודה שאנוסה צריכה חלבים ,וכמו שאשה שיש לה בן שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה והצד של
להמתין ור' בא אמר לדברי ר' יוסי שאנוסה אינה צריכה להמתין. קדושה עושה כמו שהצד שאין קדושה שאין חליצה ויבום,
ר' חייא שנה שאוננים ונטמאים על ספק נפל אם הוא בן ז' או בן ח' ור' יוסי הוכיח דף סד א''כ גם בשפחה הצד שנולד כשהשתחררה נעשה כצד שלא השתחררה
כן ממה ששנינו שהוא אונן עליהם והם עליו ,ולר' אשיאן בר יקים קרה מקרה של ואינו זוקק ליבום.
אוננות בספק נפל ואמר לו ר' יסא שאינו צריך לנהוג אנינות אמר לו הרי ר' חייה הלכה ג משנה אם התערבו ולדות של חמש נשים וגדלו התערובות ונשאו נשים
שנה שאונין ונטמאים על הספק אמר ר' יסא שהיה סימנים ניכרים שהוא נפל אך ומתו ארבעה חולצים לאחת שלא תהיה אסורה על המייבם מצד ספק יבמה לשוק
קשה שאמרו החברים בשם ר' יוחנן שלפי סימנים של בן ח' לא עושים מעשה ויש ואחד מייבם ,והוא ועוד שלושה חולצים לאחת ואחד מייבם נמצאו שלכל אחת יש
לומר שלר' אשיאן היה סימן ברור שהוא בן ח' שהוא בעל ופרש. ארבעה חליצות ויבום .גמרא יש להקשות שבכל מקום אומרים שאין חליצה אחר
שנינו שבן ח' הוא כאבן ולא מטלטלין אותו בשבת אך אמו שוחה עליו להניקו ור' חליצה וכאן יש ארבע חליצות לאחת יש לומר שבודאי יש רק חליצה אחת אך
יוסי הסתפק באותם תינוקות ספיקות אם מחללים עליהם שבת למילה אמר ר' יוסי בספק יש חליצה לכל אחד מהספיקות ,ואמנם בכל מקום אומרים שבמקום שאין
שממה נפשך אם הוא בן ט' ניתן למול אותו ואם הוא בן ח' הוא רק מחתך בבשר יבום אין חליצה וכן אומרים שיש חליצה אך יש לומר שזה דוקא בודאי אך בספק
בעלמא שלא לצורך ,ורבנן מקסרי אמרו שר' יעקב בן סדיי שאל מי אמר שמותר יש יבום גם כשאין חליצה.
לחתוך בשר שלא לצורך. הלכה ד משנה אשה שהולד שלה תערב בולד כלתה וגדלו התערובות ונשאו נשים
שנו בברייתא שרשב''ג אמר שמי שמתקיים ל' יום באדם אינו נפל שנאמר ופדוייו ומתו בני הכלה יכולים לחלוץ אך לא לייבם כיון שהיא ספק אשת אח ספק אשת
מבן חדש תפדה ובבהמה אחר שמונה ימים אינו נפל שנאמר ומיום השמיני והלאה אחי אביו אך בני הזקינה חולצים ומייבים כיון שהוא ספק אשת אח או אשת בן אח,
ירצה לקרבן אשה לה' ובבבל אמרו שהלכה כרשב''ג ור' בא אמר שנחלקו רק במי ואם מת אחד מהודאים התערובות חולצים לבני הזקנה ואינם מייבמים שהיא ספק
שלא נולד לחדשיו אם אם נולד לחדשיו גם רשב''ג מודה שאינו נפל. אשת אח ספק אשת אחי האב ובני הכלה אחד מהם חולץ ואחד מייבם .גמרא ר'
שנינו בברייתא שאם הספק הכה או קילל את זה ואחר כך את זה פטור. יוחנן אומר שיש לפרש במשנה חולצים או מייבמים לנשי בני הכלה או לנשי בני
הזקנה ,ור' חגיי הוכיח מהמשנה שאדם יכול לשאת את אשת בן אחיו.
